טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםנתונים רשמיים בלבד · הכנסת וועדת הבחירות המרכזית
טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםהאתר משתמש בכלי אנליטיקה (Microsoft Clarity) כדי להבין איך גולשים משתמשים בו — מפות חום וניתוח דפוסי גלישה, בלי מידע מזהה. הכלי נטען רק אם תאשרו. פרטים נוספים
רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.
מחלץ את נוסח הישיבה מהקובץ הרשמי
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר עבד-אלוהאב דראושה
פריטי מליאה · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי סעיף 11ג לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 - לעניין ביטול רישיון ישיבה של מסתנן שהורשע בביצוע עבירה והרחקתו מישראל
פעולה על פי חוק · דיון
ודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לשר האוצר את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי סעיפים 1י(ג) ו8-(ב) לחוק עובדים זרים, התשנ"א,1991- לעניין התקנת תקנות אגרה שנתית לצורך קבל היתר להעסקת עובד זר בענף המלונאות
פעולה על פי חוק · דיון
הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לשר האוצר את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי סעיף 4 לחוק בית הספר החקלאי מקוה ישראל, התשל"ו-1976.
פעולה על פי חוק · דיון
הקמת ועדה משותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט ולוועדת הפנים והגנת הסביבה, לפי סעיף 3 לחוק בית הספר החקלאי מקווה ישראל, התשל"ו-1976
פעולה על פי חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
חילופים בוועדות הכנסת
פריטי מליאה · דיון
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
דבי ביטון (יש עתיד):
מירב כהן (יש עתיד):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
רון כץ (יש עתיד):
ירון לוי (יש עתיד):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
משה טור פז (יש עתיד):
עוז חיים (יש עתיד):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית-לאומית לאירועי טבח שמיני עצרת התשפ"ד (טבח 7 באוקטובר 2023), התשפ"ו–
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אושר שקלים (הליכוד):
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יעקב אשר (יהדות התורה):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
עמית הלוי (הליכוד):
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ניסים ואטורי (הליכוד):
מרב מיכאלי (העבודה):
אריאל קלנר (הליכוד):
הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (מינוי, כהונה, תפקידים וסמכויות), התשפ"ו–
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מירב בן ארי (יש עתיד):
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מירב כהן (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
דבי ביטון (יש עתיד):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
עדי עזוז (יש עתיד):
מאיר פרוש (יהדות התורה):
נאור שירי (יש עתיד):
עמית הלוי (הליכוד):
ירון לוי (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
משה טור פז (יש עתיד):
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
גלעד קריב (העבודה):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אליהו רביבו (הליכוד):
עוז חיים (יש עתיד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
רם בן ברק (יש עתיד):
קארין אלהרר (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
מאיר כהן (יש עתיד):
טלי גוטליב (הליכוד):
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
משה אבוטבול (ש"ס):
רון כץ (יש עתיד):
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
שר התקשורת שלמה קרעי:
הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 46 – הוראת שעה) (מימון הבחירות לכנסת העשרים-ושש), התשפ"ו–
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
הודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
הודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות משר הפנים לשר האוצר
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
חילופים בוועדות הכנסת
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת שלום, שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"א בתמוז התשפ"ו, 6 ביולי 2026. הודעה למזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6790/25 וכלה בהצעת חוק פ/6804/25: הצעת חוק משק החשמל (תיקון – תעריפים מדורגים ומונים חכמים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת נאור שירי; הצעת חוק יום ממלכתי לציון הסכמי השלום של מדינת ישראל, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור עיסוק ברבייה ובמכירה של כלבים ללא היתר), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – הצבעה חשאית בעניין חסינות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – הרחבת מטרות המאגר), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת עדי עזוז; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למכללה טכנולוגית מוכרת), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעת אנשי צוות אוויר), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת בן זוג) (תיקון – זקיפת חלקי ימים והרחבת הזכאות), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות (תיקון – מיגון תקני כתנאי לרישיון והשתתפות במימון התאמת מיגון), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – בדיקה וטיפול על ידי קלינאי תקשורת בגן ילדים), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון – הארכת צו בהיעדר התקדמות החקירה), התשפ"ו–2026, מאת חברות הכנסת מירב כהן ומרב מיכאלי; הצעת חוק בית הדין לעבודה (תיקון – סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה לדון בתובענות בין ארגוני עובדים או בתובענות בין ארגוני מעסיקים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – זכויות הוריות במקרה של מחלת בן זוג), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, אוהד טל ואבי מעוז; הצעת חוק אסדרת משק הפסולת בישראל והקמת הרשות הארצית לטיפול בפסולת, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת יעל רון בן משה ומיכאל מרדכי ביטון. עוד הונחו, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק יד בן-צבי (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2026; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026. כמו כן, הונחה על שולחן הכנסת הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (מינוי, כהונה, תפקידים וסמכויות), התשפ"ו–2026. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה למזכיר הכנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
הנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.
יאיר לפיד (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה להגיד משהו על מה שהממשלה עשתה אתמול. הם הודיעו שהם לא יצייתו לפסיקת בג"ץ, ואז הם חזרו בהם. אבל שיהיה ברור, זה לא נגמר שם. הם לא יעצרו. המטרה הראשונה היא להחליש את בית המשפט כדי שהם יוכלו לגנוב את הבחירות, אבל יש להם מטרה גדולה יותר: הם רוצים שנריב. הם רוצים שנריב ונכעס ונשנא אחד את השני. זו המטרה של ההחלטה הזו. זו המטרה של כל חוקי הכאוס והשנאה והפילוג והשסע והמחלוקת שהם מביאים הנה בשבועות האחרונים, שהם גם השבועות האחרונים לכהונת הכנסת הזו. זו ממשלה שהרי אין לה מה להציע למדינת ישראל. הם נכשלו בכל דבר שהם נגעו בו, אז הדבר היחיד שנשאר להם זה לבוא לבוחרים שלהם ולהגיד להם: תזכרו את מי אנחנו שונאים. הממשלה הכי קיצונית בתולדות המדינה הולכת ומקצינה עוד יותר ועוד יותר. לא הניחו על שולחן הכנסת אף חוק אחד שטוב לאזרחים, רק חוקים שיגרמו לנו לריב עוד יותר. הם אומרים לבוחרים שלהם: אנחנו לא רוצים ואנחנו לא יכולים לשפר את חייכם, אז בואו נשנא אחד את השני כמה שיותר. ועל זה אני רוצה להגיד מפה לבוחרים הישראלים: אנחנו כן רוצים ואנחנו כן יכולים לשפר את החיים שלכם. אנחנו לא שונאים אתכם. הדבר שמונח על הכף הוא לא המריבות על העבר שלנו, אלא העתיד של הילדים שלנו. הבחירות הקרובות עוסקות רק בשאלה אחת: מה אנחנו רוצים לעשות, להמשיך לריב או לתקן ביחד? להכאיב אחד לשני או להתחיל לרפא את הפצעים? לפצל עוד יותר את המדינה או להתחיל סוף-סוף לחבר אותה? אנחנו לא מוצלחים כמוכם בתחום השנאה. אנחנו כן יכולים להבטיח לאזרחי ישראל שנבטל את כל מה שהם שמים עכשיו על השולחן במאה הימים הראשונים של הממשלה הבאה. במקום זה ניתן לאזרחים חינוך טוב יותר, ופחות מלחמות ויותר ביטחון אישי, וגיוס לכולם והסכם חדש עם החברה הישראלית שיוביל לכלכלה שפועלת לטובת אזרחים שעובדים ומשלמים מיסים, וחוקה שתמנע אירועים כמו האירועים של היממה האחרונה. על זה הבחירות. אתמול זה היה יותר ברור מאי-פעם: הממשלה מציעה לנו משבר חוקתי, משבר ביטחוני ומשבר כלכלי. אנחנו מציעים לאזרחי ישראל תקווה ותיקון. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. וכעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לנמק.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
נוכל לחלק את זה בינינו?
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, אין לחלק לפי התקנון, אבל אם אתה רוצה לעלות, אתה מוזמן. לצערנו, אין דרך תקנונית לחלק. בבקשה, עשר דקות לרשותך.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. אני חייב לומר שאני שמח שנמצא כאן גם השר. כשאני מסתכל על ההתנהלות של הממשלה בשבועות האחרונים – באמת חשבנו שאין יותר נמוך, ובכל שבוע מוכיחים לנו שלחבית הזאת יש תחתית יותר עמוקה, ואפשר לרדת עוד ולגרד עוד מתחתית החבית. עכשיו, שיא השיאים באמת הוא החקיקה, ואני חושב שזה יהיה אולי הקלון הגדול ביותר על הכנסת הזו אם החקיקה לפטור ממעצר משתמטים תעבור. צריך להבין על מה מדובר. מדובר על אנשים שמשתמטים משירות צבאי בניגוד לחוק בזמן מלחמה, ואפילו את האקט הבסיסי לעצור אותם רוצים לשלול מבחינת הסנקציות שהמדינה מטילה. אני לא מדבר על כך שבנוסח החוק יש עוד סנקציות, שגם אותן גורעים מהמשתמטים. וכמובן שכל הצד שאומר: בואו נראה איך אנחנו מגייסים, או לפחות איזושהי קבוצה שתתגייס – כלום. רק דבר אחד: השתמטות. הממשלה הזאת והקואליציה הזאת – וכתוצאה מזה כנראה זה מה שיעבור בכנסת הזאת – מקדשת את ההשתמטות, כאילו זה הפך להיות ערך. אז קוראים לזה חוק-יסוד. אני אקרא לו חוק-יסוד: חילול השם, או חוק-יסוד: חילול תורה, לא יודע איך אתם רוצים להגדיר את זה. אתם יודעים, אלפי שנים היהודים שמרו את התורה תחת קשיים באמת גדולים, כשבאמת לא נתנו ללמוד תורה, והם עשו את זה בלי חוק-יסוד: לימוד תורה. הם הצליחו לעשות את זה. ואגב, גם כאן, עם כל הטענות וצעקות הקוזק הנגזל שזועקים פה חברי הכנסת החרדים, מעולם לא היה כזה prosperity לעולם הישיבות. הבקשה של החזון איש אחרי השואה לדוד בן-גוריון כדי להציל את עולם הישיבות: ניתן 400 יחידי סגולה, 400 גדולים בתורה, שילמדו תורה – הפכה להיות לזרם השתמטות של עשרות אלפים שלא רק שלא משרתים בצבא, אלא גם מבזים את התורה. ושיא-השיאים של הבושה הוא שבאים ומעמידים את הערכים כאילו אלה מול אלה. אתם יודעים מה, אני עוזב את החילונים המסורתיים שגם לומדים תורה וגם אוהבים את התורה וגם שומרים כשרות בלי לעשות מזה את ההופעה שצריכים לקבל בגלל הפרסים, אלא כי זה אורח חייהם. בואו נסתכל על בני הציונות הדתית, שלומדים ועובדים, שלומדים ומשרתים; שרגע לפני שהם נכנסים ללבנון הם לומדים גמרא, ואחרי שהם יוצאים הם עוד פעם לומדים גמרא. כשאין להם את השעות הספורות לישון, גם את הרגעים האלה הם מנצלים ללימוד תורה. למה הפכתם אותם, אם כאילו בשביל ללמוד תורה אתה חייב להיות משתמט? איפה זה כתוב? כל גדולי ישראל, כל גדולי ישראל היו לוחמים. דוד המלך – נגיד יותר מזה, השר אמסלם, היו גם לוחמות, דבורה הנביאה. ובכל אחד מהפרקים האלה גם מובאות הטענות כלפי המשתמטים. גם בפרקים בתורה שמדברים על דבורה הנביאה, יש שם טענות שהיא באה בהן לאלה שלא יצאו לקרב, לאלה שלא באו להילחם. וכשנקרא את פרשת מטות – אז הפסוק שכבר מצטטים אותו פעם אחר פעם אחר פעם: "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה". מה יותר רלוונטי מזה למה שקורה היום? מה יותר רלוונטי מ"האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה", מלהביט בפנים של חיילי המילואים שעושים 300 ימי מילואים בשנה? דודי, 300 ימי מילואים בשנה, עשרה חודשים מהשנה – הם לא בשירות סדיר, יש להם עסק, יש להם עובדים, יש להם משפחה עם ילדים. עשרה חודשים בשנה הם נמצאים במילואים. אני עוד לא מדבר על סכנת החיים שהם שמים את עצמם בה; אני לא מדבר על הפציעות; אני לא מדבר על הטראומה. אני מדבר על העומס הבלתי-נתפס הזה. ואיך יכול יהודי לראות את האח שלו משרת בצבא, מסכן את חייו, ולהגיד לו: זו הבעיה שלך. נמות ולא נתגייס. ההקרבה הגדולה – נמות ולא נתגייס. נמות ולא נתגייס, זה מה שהם אומרים. איזה הקרבה באמת. על מה? לא תתגייסו להגן על עם ישראל? לא תתגייסו להגן על ארץ ישראל? תפקירו את האחים שלכם, שיושבים בגבולות, שיושבים ביהודה ושומרון, לא נעים להגיד – גם בכפר סבא, מהאיומים שחס וחלילה עלולים להגיע אלינו מכיוון יהודה ושומרון, בקו התפר. ההאדרה הזו שעשיתם להשתמטות – עד לאן תובילו את הספינה הזאת? לאן אתם רוצים להגיע? לאיזה נמל אתם רוצים להגיע? כשאתם לא מגינים על הערך הזה, מהצד השני, אתם עושים כל שלאל ידכם כדי לחרב את מערכת המשפט במדינת ישראל. ואני האחרון, אני חושב, שמערכת המשפט הייתה לוקחת להגן עליה, כי אני חושב שצריך פה רפורמה משפטית עמוקה. אבל מה שצריך פה, אדוני היושב-ראש, זו רפורמה משפטית, לא רפורמה משטרית. לא להפוך את הקערה על פיה. צריך לתקן את מה שלא עובד. אבל אם מישהו חושב שהוא יהפוך את בתי המשפט לכפופים לממשלה ובזה הוא פתר את הבעיות במערכת המשפט – הוא פשוט שינה את המשטר במדינת ישראל. וחמור מכך, כשבאה הממשלה ומקבלת החלטה שאומרת: פסיקת בג"ץ לא חלה עלינו, למה? כי אנחנו החלטנו שלדעתנו בג"ץ פעל בניגוד לחוק – אלה ימים שאיש הישר בעיניו יעשה. אם ראש הממשלה והשרים אומרים שמבחינתם, לדעתם, בג"ץ טעה אז הם לא צריכים לקיים את פסיקת בג"ץ – מה יגידו ראשי משפחות הפשע? בית המשפט טעה, אנחנו לא חושבים שאנחנו צריכים לקיים את פסיקתו; מה יגיד מישהו שיש לו ויכוח עם רשות המיסים, ובית המשפט יפסוק שהוא חייב מאות אלפי שקלים למדינה והוא צריך לשלם? הוא יגיד: לא, בית המשפט פועל שלא כחוק, כי החוק אומר אחרת, מגיע לי פטור על חצי מיליון השקלים האלה, אני לא צריך לשלם אותם לרשות המיסים. אתם פשוט לא מבינים איזו שריפה אתם מציתים באירוע הזה. ואז לוקחים נושא כמו פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שאני חייב לומר, ברמה המהותית אין לי מחלוקת עם זה שיש מקום לייצר את הפיצול הזה. אבל זה לא מה שעושים. מביאים פה היום את פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, לא כדי לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה – כדי לעשות דבר אחד: כדי להכשיר את ההשתמטות. כדי לקבוע שחוות הדעת המשפטית של היועצת המשפטית לממשלה כשהיא מפרשת את החוק לא מחייבת את הממשלה, ומכאן, כשהיועצת המשפטית לממשלה אומרת שצריך להטיל סנקציות על המשתמטים זה לא מחייב את הממשלה, לא צריך להטיל סנקציות על המשתמטים. ובסוף, הממשלה הזאת, שתחת כהונתה אירע הטבח הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה, שתחת כהונתה נרצחו אלפים, נחטפו מאות, נאנסו, נטבחו, נשרפו, כשהאויב חדר לשטחנו – בין היתר כי חסרים לנו חיילים – אז דווקא הממשלה הזאת, שלוש שנים וחצי אחרי, כשחמאס עדיין שולט בעזה, כשחיזבאללה עדיין נמצא על הגבול בלבנון, כשהחות'ים עדיין סוגרים לנו את נתיבי השיט לאילת, כשאיראן עדיין מאיימת על מדינת ישראל ברמה כזו שישראל לא תוקפת בדאחייה בין היתר בגלל האיומים האלה, דווקא בתקופה הזו, מה שאתם עוסקים בו זה השתמטות. דווקא בעת הזאת, כשאומר הרמטכ"ל שצה"ל קורס לתוך עצמו כי חסרים לנו חיילים, אתם מקדמים את ההשתמטות. אז רק על הדבר הזה, על קידום ההשתמטות בזמן מלחמה, ראוי להביע אי-אמון בממשלה הזאת, ולשלוח אותה הביתה עוד היום.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. אני מתכבד להזמין כעת את השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד ושל סיעות ישראל ביתנו, העבודה וכחול לבן – המחנה הממלכתי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, כי שני הנושאים הראשונים במשולב, והנושא השלישי הוא נושא אחר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מה שתחליט.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא. זה לא מה שאני אחליט. זה התקנון. בדרך כלל אנחנו מגיעים להסכמות עם האופוזיציה שהכול יהיה מענה משולב. כמו בשבוע שעבר, לא הצלחנו לעשות את זה הפעם.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא הסכימו. טוב. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני ארצה להתייחס למה שאמר לפיד. לפיד דיבר על זה שהממשלה החליטה לא לציית לפסיקת בג"ץ. א. זה לא מדויק – מזכיר הממשלה הבהיר. אבל האבסורד, חבר הכנסת מנסור, הוא שהעם בכלל לא מעניין אותם. יש להם, אצלם בשמאל, יש להם, מה שנקרא, את האפיפיור שלהם. זה מה שמעניין אותם, מה חושב עמית, זה לא משנה מה הציבור הישראלי חושב. זה כל פעם מזעזע אותי מחדש. הרי ההייררכייה – יש שלוש רשויות. אין ספק שהרשות החשובה ביותר זה הכנסת, היא נבחרה על ידי העם. הרשות היחידה שנבחרת על ידי העם באופן ישיר, בוודאי מעמדה הוא העליון; לאחר מכן זה הממשלה, בגלל שהממשלה נבחרת על ידי הכנסת; אבל שופטים שנבחרים על ידי ועדה כזאת או אחרת – הם היום הפכו להיות האינסטנציה הכי חשובה במדינת ישראל. ובאיזו טענה, אדוני היושב-ראש? טענת הקוזק הנגזל. איך אומר חבר הכנסת עודד פורר? אם לא ישמעו להם, אז מה יגידו העבריינים? דרך אגב, אם הם לא שומעים לממשלה, המשמעות היא שהם הממשלה. הם מצפצפים על הציבור. אם שופט במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, מעניק דרגה לקצינת משטרה – הוא העניק לה את הדרגה, שופט – מחר עמית יחליט שהוא גם נותן תוספות שכר לעובדי מדינה שבא לו עליהם. דרך אגב, היום אותו בג"ץ, אדוני היושב-ראש, גם החליט שזה לא משנה ששר המשפטים לא חותם על המינוי של אותו אחד שקורא לעצמו נשיא בית המשפט העליון. הם התכנסו, החבורה, החליטו: לא צריך, אנחנו מאשרים את זה. תראה את הבלוף הגדול. תראה את האנשים האלה, שחושבים שהציבור מטומטם, שאנחנו לא מבינים ומפגרים. מדובר בקומץ אנשים קטן שהשתלט בכוח הזרוע על המדינה. יש מישהו ששומר על החוק יותר מהימין, מאז קום המדינה? הרי אנחנו מחונכים לאהבת ישראל ואהבת המולדת, אנחנו מחונכים לממלכתיות. הם, דרך אגב, מעולם זה לא היה הערכים אצלם. אצלם, היה להם ערך אחד: לשלוט. וככה נהגו המפא"יניקים. ככה הם הקימו את המדינה, לכאורה, וככה הם נהגו. הכול בכוח הזרוע. ולכן הם באים וטוענים את הטענה של הקוזאק הנגזל. הרי מי שבעצם מחליט על מה שקורה במדינה זה רק מר עמית, חבר הכנסת מנסור. הוא קם בבוקר, מחליט. יש מינוי, ובוא נראה – דרך אגב, ממש קורה לנו, אני אומר את זה כל שבוע. אנחנו, קורה לנו סיפור איוב כבר ארבע שנים. אנחנו לא מספיקים להתמודד עם בעיה ראשונה, וכבר באה הבעיה השנייה. אין שבוע – דרך אגב, בג"ץ עוסק רק בליכוד ורק בממשלה. זה כל עיסוקו מהבוקר עד הלילה. אין מינוי אחד שעבר במדינה בארבע השנים האחרונות, לדעתי, שלא הגיע לבג"ץ. ואם לא הגיע, כנראה הג'ינג'י נרדם באותו יום או איזה עמותה אחרת. ובואו נראה מה קרה לנו השבוע, אדוני היושב-ראש. יש בג"ץ על מינוי הרשות השנייה. בא בג"ץ וטען שיש פגמים בפרוצדורה. לא משנה שעמית לא נבחר על ידי הפרוצדורה, אבל איך אמרנו כבר – להם מותר הכול. הפרוצדורה לא חשובה איפה שלדעתם הם מעורבים; והיא מאוד מאוד חשובה, היא הופכת להיות המהות, איפה שהם רוצים לפסול. אז באה הממשלה, טענה בבג"ץ: שמעו, חבר'ה, לפי החוק יש קוורום. אמרו להם: לא לא לא לא, עזבו קוורום. גם אם אין קוורום, אנחנו מאשרים את הקוורום. אבל כתוב בחוק. מה זה מעניין אותם – זה לא מעניין אותם בכלל. תראה, אני פשוט המום. הם מאשרים. מי אתם? מתוקף מה אתם מאשרים? טוב, פסלתם את הוועדה. לא הבנתי, אתם עכשיו מחליטים מי עולה למגרש? אתם באתם, הוצאתם את כל הנבחרת, את כל השחקנים, והחלטתם להביא את החבר'ה שלכם מהבית וגם חצי מהשחקנים. ואתם אומרים, זה בסדר? תראה, אף אחד בשמאל לא מזדעזע. תסתכלו על עצמכם, תסתכלו לאיזה אבסורדים זה מגיע, לאיזה מצב מגוחך. הרי בסוף כל תקדים יתהפך עליכם בסוף, זו רק שאלה של זמן. קח עשר שנים, 15 שנים. אבל כשהיה סיפור עם עמית, הוא אמר ב-2011, כשהוא פסק שנציב שירות המדינה לא צריך מכרז – אמרו לו – עכשיו הוא קבע שצריך מכרז, אמרו: הזמנים השתנו. בוודאי הזמנים השתנו, השעון התקדם ב-14 שנה. זה מה שהשתנה, זה הדבר היחיד שהשתנה. הגדילו לעשות עוד והתערבו כמובן במינוי של ראש רמ"י. ראש רמ"י בעצם נבחר על ידי ועדת איתור לפני איזה שבועיים-שלושה, לא זוכר. וכמובן, הג'ינג'י עוד פעם, יש לו את המשבצת, איך הוא אמר בבג"ץ? זאת המשבצת שלי. כמובן, הוא מרים את הקרן כרגיל, כשאנחנו יודעים – היועמ"שית במקום להגן על משהו – מעולם לא הגנה על שום עמדת ממשלה, עד כמה שאני זוכר, ושוב בית המשפט טוען שנפלו פגמים וכו' וכו'. אדוני היושב-ראש, הם טענו שאחת מחברי הוועדה עבדה פעם, נתנה שירות למשרד האוצר. קודם כול, אני רוצה להזכיר שיושב-ראש רמ"י בכלל כפוף למשרד השיכון. דבר שני, מנדלבליט בחר את מר לימון כשהוא היה עוזר שלו – שלו, לא תגיד עכשיו עבד במשרד אחר. שם אין ניגוד עניינים. דרך אגב, סוגיית ניגוד העניינים בכלל לא קשורה אליהם. הם מלאכים עם בייגלה. מנסור, לפעמים כשאתה יושב בבית ושותה כוס קפה במרפסת, מרים למעלה את העיניים, רואה איזה מלאך עם בייגלה כזה שבא מירושלים, אתה מבין, זה או עמית או ברק ארז. תרים את המשקפת, תבדוק רק אם זה מלאך או מלאכית. הם אנשים אחרים, זה לא בני אדם. הם מעל הכול, והם חושבים שאנשים לא רואים את זה. הרי בסוף הממשלה רוצה להתקדם. אנחנו בוודאי לא רוצים למנות אנשים – כל המינויים, וזה צריך להיות כתפיסת עולם – בדיוק כמו שעמית רוצה לבחור את האנשים שלו בבית המשפט העליון – אצלם זה קליקה; אני כשר רוצה לבחור תמיד את האנשים הכי טובים למדינת ישראל, אדוני היושב-ראש. אני מעולם לא אמנה בן אדם שאני חושב שהוא לא טוב למדינת ישראל, בגלל שאצלי המדינה מעל הכול, לא הממשלה – המדינה. אצלם המדינה לא חשובה. עכשיו, מר עמית, תראה את הטענה של מר לפיד, אנחנו, אדוני היושב-ראש, אסור לנו אפילו להתמרמר על זה שהם עוברים על החוק. אנחנו רוצים לריב. זאת אומרת אנחנו, דיננו זה לשתוק – בג"ץ ימשיך לנהל את המדינה. אבל אני רוצה לספר לך, כל פעם שבג"ץ התערב בסוגיה שקצת ככה לא מצאה חן – שופט, לא מצא חן בעיניו, כן? אני מדבר על שופט עליון בשבתו כבג"ץ – הם תקפו אותו בעיתון הארץ, עשו ממנו חוכא ואטלולא – הכול מותר. זה כבר לא שופט בבית המשפט העליון. אמר מי שאמר, זה נכון שקוראים לזה בג"ץ, בית דין גבוה לצדק, אבל הוא לא גבוה מעל הממשלה ומעל הכנסת. זה איזה מילה שהשתמשו בה. לכן מי שבעצם מושך למריבה, אדוני היושב-ראש, זו מפלגת בג"ץ, שיושבת עמוק בשמאל, וזה האינטרס שלהם. מר לפיד – מה יציע בבחירות מר לפיד? לא הבנתי. מנסור, אתה יודע, מה יציע בנט? אתה יודע מה? אפילו איזנקוט, אני אוהב אותו כבן אדם. עם איזה ניסיון הוא מגיע לכנסת? אני תמיד טוען – מדינת ישראל בשבילי זה קודש-הקודשים, אדוני היושב-ראש. אמיתי, מי שיודע – אני יכול לעשות פוליגרף על זה. אצלי המדינה מעל הכול. אני לא מצפה שמישהו שיבוא ויבקש להיות ראש ממשלה, שהיה שנה בכנסת, הוא אפילו לא יודע איך הכנסת עובדת.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אבל מי שהיה 50 שנה - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה, דקה, דקה – שבקושי היה שר בלי תיק איזה שנה-שנה וחצי – גם אם אני מעריך אותו בתחום שלו, כשהוא היה רמטכ"ל. דרך אגב, גם על זה אפשר לדון, ואפשר לבדוק בתקופה. אני לא רוצה להיכנס לסוגיית הקונספציה שהתפתחה בצה"ל כמעט 30 שנה. היא לא התפתחה אצל גדי איזנקוט, היא הייתה לפניו – אבל זו הדרך, לזה הגענו ב-7 באוקטובר. אבל אני שואל שאלה פשוטה, אדוני היושב-ראש – יש לך פול טריילר חדש. אתה מסיע בפנים, בתוך הפול-טריילר הזה, הרבה מאוד אנשים. אתה לוקח מישהו שלא הוציא רישיון נהיגה, אתה אומר לו – תנהג בטריילר, גם אם הוא בחור נחמד? לכן אני רואה את זה כזילות, כל אחד מהם רוצה להיות ראש ממשלה. אני מפחד להוציא את המילה הזאת מהפה שלי בכלל, אדוני היושב-ראש. בן אדם שרוצה להנהיג את המדינה הזאת, בוודאי בעיתות הכי קשות שלה, בוודאי בסוגיות שנקלענו אליהן, כל מה שקרה לנו בשלוש שנים – צריך להגיד את זה באמת בחיל ורעדה, ולהיות בטוח שיש לך את הניסיון הבין-לאומי, את הניסיון, שהובלת דברים מהסוג הזה, כן, גם את המערכות הביטחוניות. זה לא מספיק שאתה בחור נחמד. לכן היום, כשאני מסתובב בכנסת, אדוני היושב-ראש, אני מדליק טלוויזיה – כל בן אדם שני רוצה להיות ראש ממשלה כשהוא בכלל לא היה פה שנה, שנתיים, בקושי היה שר. זו זילות שלא נתפסת בעיניי. זה לא נתפס, חבר הכנסת מנסור עבאס. לכן אני אומר, בן אדם שרוצה להנהיג את המדינה בדחילו ורחימו – אהלן סימון, מה נשמע – צריך להיות הבן אדם הכי מוכשר, הבן אדם עם הניסיון הכי גדול במדינת ישראל, בוודאי בכנסת, שהיה שנים בכנסת, מכיר את הכנסת, מכיר את החקיקה, מכיר את כל הפוליטיקה של הכנסת. לכן אני חושב – ובאמת, אני אומר את זה ממקום טוב, את גדי איזנקוט אני מאוד אוהב ברמה האישית, בגלל שאני איש אוהב אדם. לא רק אותו אני אוהב, את רוב חברי הכנסת אני מאוד אוהב, אבל בסוף תפקיד ראש ממשלת ישראל זה דבר – אמרתי, בדחילו ורחימו. זה רק אנשים שיש להם את הניסיון הרב כדי להנהיג את המדינה היהודית, זה לא דבר פשוט. אחרי 2,000 שנה סוף- סוף יש מדינה, וכל אויבינו רוצים לחסל את המדינה הזאת מהיום הראשון, עוד לפני שהיא באה לעולם. ולכן אם אנחנו מסתכלים גם על ההנהגה – שגם חלקנו עליה, חבר הכנסת עבאס, אני חלקתי בתפיסה, אבל בן גוריון – הוא היה אישיות, אין שאלה כזאת. אשכול היה אישיות, גולדה מאיר – היו אנשים בעלי שיעור קומה. מנחם בגין, רבין, פרס – אתה יכול להתווכח על הדרך, אבל קודם כול זה אנשים עם מטען. אתה יכול להגיד, חבר'ה, הם טועים. אנחנו – להפך, אתה מחדד גם את העניין, במה אנחנו לא מסכימים. אבל קודם כול זה אנשים שבאים עם רישיון מוכרח להנהיג מדינה. אבל אני חושב שבשנים האחרונות זה הפך להיות ממש – הוזילו את המושג "ראש ממשלת ישראל". זה ראש ממשלה של העם היהודי. ובלי קשר, תראה מי היה ראש ממשלה, שאתה מינית אותו. אחד מהם זה מר לפיד, והשני זה מר בנט. אתה יודע, הם חושבים, הציבור לא מבין מה קרה פה. אתה יודע, אני שמעתי איזה משהו נחמד – לפיד ובנט – או אתה בעצם, מנסור, הלכת לים המלח, למה הדבר דומה? שאתה הלכת לים המלח יום אחד, הוצאת חכה, התחלת לדוג. בא בנט ולפיד, ראו אותך, אמרו לך, אדוני, מה אתה עושה? אתה אומר, תשמעו, אני דג כדי להביא פרנסה למשפחה. אמרו, אתה יודע מה? בואו נעזור לבן אדם הזה, כנראה אין לו פרנסה. נתנו לך 200 שקל, אצלך במקרה זה היה 50 מיליארד, ואמרו לך – התחילו ללכת – אתה שומע? הסתובבו, אמרו לך, אדוני, מנסור, תגיד, אתה לא יודע שבים המלח אין דגים? מה אתה דג? אתה אומר, חבר'ה, אתם השלישיים שדגתי אותם היום. אתה דגת אותם – הם חושבים שהם דגו אותך. אתה דגת אותם ב-50 מיליארד שקל. לכן אני אומר – ומה כואב להם? שבעצם החרדים, הילדים החרדים. עכשיו אני רוצה לבוא למהות של העניין, אדוני היושב-ראש. בוא נניח שאנחנו חולקים על זה שלימוד התורה – יש כאלה שחושבים שיש לו ערך במדינת ישראל, יש כאלה שחושבים שאין לו ערך. דרך אגב, אנשים אתאיסטים, אני מבין, הם לא מאמינים לא באלוהים, לא בתורה, לא בכלום. מבחינתם, לקרוא עיתון ולקרוא תהילים זה היינו הך. להפך, בעיתון אולי אתה מייצר לך איזו אינפורמציה, או בוודאי איזה אחד שקורא איזו ספרות סינית, מבחינתם זה כאילו אחד לומד, קורא גמרא – אותו דבר. את הלוגיקה שלהם אני מבין; אני לא מבין אנשים מאמינים. הרי בסוף אם אתה מאמין, כתוב: "והגית בו יומם ולילה". עכשיו, אני שומע גם את עודד פורר, שאני מאוד אוהב, לוקח לי איזה כמה פסוקים סלקטיביים וכו'. אני שואל שאלה מאוד פשוטה, כפי שאמרתי כאן – עם ישראל חי בזכות תורת ישראל. אם לא הייתה תורה, לא היה עם ישראל. שבט לוי היה שבט שלא הייתה לו נחלה. זה לא אני קבעתי, הקדוש ברוך הוא קבע. שבט לוי מעולם לא עבד – רק בקודש. כפוף לדוד המלך, שהוא מדבר, ומה שאמר משה – ואחיכם ישבו. שבט לוי זה שבט שבעצם עבד את השם בהגדרה. אבל מתי הוא עבד את השם? במלחמות שהיו, לא רק בשוטף. עכשיו אני רוצה להסביר איך אני רואה את הדברים, אדוני היושב-ראש. עם ישראל חי על רצף של זמן, אנחנו חוליה בשרשרת, 3,500 שנה, מעבירים מאב לבן את המסורת, מאב לבן, מאב לבן – עד שזה הגיע אלינו, אנחנו נמצאים עכשיו במשמרת שלנו. אנחנו צריכים להעביר את זה לילדים שלנו, והילדים שלנו יעבירו את זה לילדים שלהם וכו' וכו' – זה עם הנצח. הרי מי מחזיק את השלהבת בכלל בכל נושא כזה? עלה פה לפיד, תקף את לומדי התורה, והוא עוד מקריא את הפסוק: "לא בחיל ולא בכֹח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות". אימפריות נעלמו בגלל שהרוח נעלמה. הרוח של עם ישראל היא תורת ישראל. זו הרוח, זו הנפש וזה החיבור, אחרת למה באנו לארץ מכל קצות תבל? עד היום אנחנו עושים באמת מאמצים אדירים להביא כל יהודי לארץ ישראל לא רק בגלל שהוא נמצא בסכנה, אלא בגלל שחשוב לנו שיבוא לכאן וימשיך להיות יהודי. עם ישראל בהיסטוריה – אם הוא לא היה בין הגויים וחלקם לא התבוללו, היינו צריכים להיות היום לדעתי למעלה מ-300-200 מיליון לפחות, אבל בסוף אנחנו בארץ ישראל, שבעה מיליון וחצי יהודים, קרוב לשמונה, בארצות הברית יש חמישה מיליון יהודים שרובם רפורמים, שהם טוענים, לשיטתם, שהילדים שלהם 70% מתבוללים. העם הזה הולך, חס ושלום, ונמצא במצב לא טוב ברמה האובייקטיבית. עכשיו, מי בעצם מחזיק את הספרות התורנית? לומדי התורה. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני מבטיח לך שאם מחר ייסגרו הישיבות וכולם ילכו לצבא, לעבוד, אני מבטיח לך שעוד 50, 60, 70 שנה לא יהיה עם ישראל, בגלל שבלי רוח, בלי הספרות התורנית, יש דעיכה. אם אתה לא מטפס בהר, אתה יורד למטה. לכן אני דואג לעתידו של עם ישראל לא מחר, לא בעוד עשר שנים; אני מסתכל קדימה 60-50 שנה, מה יהיה. לא יהיה עם ישראל, אנשים לא ידעו בכלל מה זה יהודים. דרך אגב, לשיטתם, אלה שאתאיסטים, אני שואל את עצמי – מה המשמעות שאתה יהודי? להפך, אני מציע לך הצעה: אם תהיה מוסלמי, גמרת את הסכסוך. הרי ממילא אתה לא מאמין, לא בזה, לא בזה – תגיד למוסלמים, אין בעיה, אני איתכם. הרי אם אנחנו לא יהודים, אין משמעות לכל זה שבאנו לארץ. גם אין משמעות לשום דבר שאנחנו עושים פה, בגלל שהמוסלמים רוצים להרוג את עם ישראל בגלל שאנחנו יהודים.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
דוד, היהודים חיו בתוך המוסלמים 1,400 שנים, עזוב אותך מההסתה הזאת.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אז אני אתן לך תשובה. אני – לא, אתן לך תשובה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עזוב אותך מההסתה הזאת.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אתן לך תשובה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
1,400 שנים חיים ביחד.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אתן לך את התשובה, מנסור.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יש כאן סכסוך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אתן לך את התשובה. הבנתי מה שאתה אומר.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
שנייה, דוד.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בבקשה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יש כאן סכסוך, כמו שיש בכל העולם סכסוכים על קרקעות וכו' וכו', אבל לבוא ולהגיד: מוסלמים ויהודים נלחמים 1,400 שנים – איך? מתי היו מלחמות?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מנסור, בוא אני אספר לך.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
המוסלמים הצילו את היהודים מהרומאים, מהצלבנים ומהספרדים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הם לא היו אז. דרך אגב, אז האסלאם עוד לא קם, בתקופה הרומית.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אז אתה לא מכיר את ההיסטוריה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
יכול להיות.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ברגע שהמוסלמים - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי רק שנייה, אני אסביר.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
שוב, אתה לוקח את הדברים למחוזות שסותרים את ההיסטוריה כולה ואת הדת עצמה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל תן לי להסביר.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
האסלאם מכיר ביהדות, מכיר ביהודים. אין אצלנו כפייה בדת; לכבד את האחר. זה קיים לאורך כל ההיסטוריה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני יכול לדבר?
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יש כאן סכסוך, ברור שיש סכסוך, אבל לבוא ולהעמיס את כל מערכת היחסים של מוסלמים ויהודים וכל העולם לאורך כל ההיסטוריה - - -
היו"ר סימון דוידסון:
תן לשר לענות, בבקשה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מנסור, אני טוען שהסכסוך – דרך אגב, למה האיראנים בכלל נלחמים בעם ישראל? יש להם סכסוך פה איתנו על גבולות? שואל. למה לבנון נלחמת בעם ישראל? יש לנו סכסוך איתם על גבולות? מעולם – בקום המדינה, כשקמה המדינה, למה פלסטינים נלחמו ביהודים פה? הם התחילו במלחמת - - -
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא נלחמו ביהודים כיהודים, גם בבריטים נלחמו, בסדר?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי רק שנייה. כשהוכרז על הקמת מדינת ישראל, היא הייתה מדינה כזאת קטנה. למה הפלסטינים רצו – אני שואל - - -
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
זה סכסוך - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי להסביר, נו, אתה מפריע לי. שמעתי אותך. מאורעות תרפ"ט היו לפני קום המדינה בחברון, מי עשה אותם? הערבים על היהודים – שחטו יהודים. דרך אגב, גם במרוקו שחטו יהודים. אדוני, אני רוצה רק להזכיר לך, כשהם צועקים "ח'ייבר" – אתה מכיר לבד – מה זה ח'ייבר? אנשים לא יודעים. הייתה עיירה יהודית בתקופת מוחמד, שהוא עשה איתה הסכם הגנה, וברגע שהגברים יצאו מהעיר, הלכו לעבוד במסחר – באו, שחטו אותם.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תן לי להסביר. תן לי להסביר במשפט.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה תבוא ותגיד לי, עזוב – גם בקוראן - - -
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אלה דברים חמורים, דוד, תן לי להסביר לך במשפט. אם ח'ייבר לא היו יהודים – היו נוצרים, היו בודהיסטים – לא הייתה יכולה לקום מלחמה? תמיד קמות מלחמות בין יהודים ליהודים, בין מוסלמים למוסלמים, בין נוצרים למוסלמים, זה לא בגלל שהם יהודים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא, אני אסביר – אתה יודע לבד – בוא נעבור להיסטוריה –דקה. הרי בהתחלה - - -
היו"ר סימון דוידסון:
דווקא אני רואה פה דיון מאוד מעניין.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אז בוא נתחיל. בהתחלה - - -
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אבל בוא לא נדבר חצי מה - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
רק שנייה. כשהנביא מוחמד בא, הרי לא קיבלו אותו, הוא הרי בא ממדינה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הנביא מוחמד אמר משפט: מי שפוגע ביהודי או בנוצרי, הוא פגע בי. הוא אמר את זה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה, תן לי. תן לי. כן, אבל אני רוצה להסביר. אבל אני רוצה להסביר משהו. הרי הוא בא לשבט שלו, שבט קורייש, שלא קיבל אותו, נלחם בו. לכן הוא חזר וארגן את התומכים שלו, והוא בא ונכנס, עשה איתם מה שנקרא הסכם שלום. על זה הם אומרים "הודנה" ו"תקייה", אלה המושגים שהוא המציא. הם באו לשם, ואחרי זה הפכו את כל אל-מדינה, והם נלחמו בהם. אבל הייתה עיר, עיירה, כפר, שקראו לו ח'ייבר, יהודים, עשה איתם הסכם. למוחמד – וזה לתשובתך – היו – הרי מבחינת האסלאם, אם אתה לא מוסלמי, אתה כופר.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא נכון.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן רק שנייה לדבר. תן לדבר. בגלל זה – ככה התפתח האסלאם. דין האסלאם בחרב. דקה – תן רק שנייה. תן לי רק שנייה לדבר. לכן, כשמוחמד, בתחילת דרכו – הם רצו שהאסלאם יתפשט, וזה בא בכוח הזרוע, הרי אין דברים אחרים. הייתה תקופה שמוחמד רצה שהיהודים יתאסלמו.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא נכון. דוד, דוד. לא נכון.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ולכן הוא דיבר אליהם ב"עם הספר" וכו', ניסה, מה שנקרא, "לגייד" אותם. כשלא הסכימו, הוא טבח בהם. איפה כתוב שהיהודים דומים לקופים?
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
רק שנייה, אני אביא לך פסוקים. אז עכשיו אלה שתי תקופות, גם בתוך הקוראן אלה שתי תקופות. יש את התקופה הראשונה, ואחרי זה - - -
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
חבל.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל לא משנה, לא לשם אני רוצה ללכת. אני אומר דבר מאוד פשוט.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא, חבל. אתה מדבר על דת של שני מיליארד אנשים, אתה מדבר על דת שהיא האחות של היהדות והנצרות – האחות. אתה צריך להיות ליד הנביא מוחמד, ולא עם קורייש, אתה צריך לתמוך במאמין ולא בכופרים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי, תן לי לדבר. לכן אתה יודע שאני את המוסלמים מאוד מאוד מחבב. אתה יודע שישבנו בוועדה – אתה יודע, יש לי כבוד גדול לאנשים שמאמינים, בוודאי מאמינים באל אחד, בדרכם שלהם, לא מתווכח. אלא מה? אני טוען שיש מיליארד וחצי מוסלמים בעולם.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
שניים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שניים? גדלתם, אחלה. בוא תסביר לי אתה – הרי הערבים שוחטים אחד את השני כל רבע שעה. בוא תראה מה קורה באיראן –דקה – בוא תראה מה קורה בערב הסעודית, בוא תראה מה קורה בכל מדינות ערב, תראה מה קרה בסוריה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כל הזמן יש מלחמות, דוד, בכל העולם. באירופה לא הייתה מלחמת עולם ראשונה ושנייה? באירופה לא הייתה מלחמה של 130 שנה? לא טבחו ועשו שואה ביהודים באירופה? תזכיר לי מתי הייתה בהיסטוריה המוסלמית שואה כמו השואה הזאת של האירופים? מתי?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי רק שנייה לסיים. אתה צודק במובן זה שהיו מסעות צלב, והנוצרים הרגו הרבה מאוד יהודים לאורך ההיסטוריה היהודית, אין שאלה. הם היו 670 שנה לפני שמוחמד נולד.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
נכון, ומנעו מהיהודים לגור בירושלים. אתה יודע את זה? ומי אפשר להם - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה. תן לי רק שנייה לסיים. אתה יודע שהיהודים היו אמורים לשלם מס גולגולת איפה שהם היו, תחת חסות אסלאמית?
היו"ר סימון דוידסון:
אני רק רוצה לומר לקהל למעלה – בסוף הדיון יש שאלון שאלות אמריקאיות, ואתם צריכים להיבחן. להתכונן.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל אני רוצה לומר לך, בוא נעבור לתוצאה האחרונה. לשיטתך, יש שני מיליארד מוסלמים בעולם. כמעט אף מדינה מוסלמית – דרך אגב, הרי בסוריה טבחו מיליונים, לא עניין אף מוסלמי; בלבנון אותו סיפור, לא עניין אף אחד בכל מדינות ערב. מתי זה מעניין אותם? אתה מבין, הם רבים בינם לבין עצמם, הכול טוב; כשמדובר ביהודים הם עוזבים את המריבות שלהם ובאים כולם כדי לשים את הכבש על המנגל. ולכן אני אומר לך, החמאס – תקרא את מה שאמר החמאס. מבחינתם, הסכסוך הוא סכסוך דתי, זו אדמת וקף, אף מוסלמי לא יכול לוותר עליה, לשיטתם. ולכן, כשאני שומע מדי פעם שהיהודים מטנפים פה את אדמת הווקף בזה שהם בכלל הולכים על האדמה הזו – עכשיו, לא כולם מנסור עבאס - -
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה, תן לי רק שנייה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - היהודים היו כאן וחיו כאן תחת השלטון המוסלמי, זה לא - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הסברתי, לפי תפיסת האסלאם, הרי אתה יודע את זה יותר טוב ממני – זה או שאתה בן חסות, משלם מס גולגולת ומוריד את הראש – אתה יודע את זה – או במקרה הרע גם שוחטים אותך, והכול טוב.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל אני מסביר לך, גם במרוקו היו פוגרומים. אתה יודע מה? בוא אני אספר לך סיפור. אדוני היושב-ראש, סבא שלי, זיכרונו לברכה – תקשיב טוב – עלה ממרוקו, והוא היה בלי עין. אתה שומע, מנסור? עין אחת, ככה אני מכיר אותו. אני נולדתי, יום אחד שאלתי את אימא שלי: תגידי, אימא, מה קרה לסבא בעין? אז היא אמרה לי: בכפר יום אחד באו הערבים ונתנו לסבא מכה עם מסמר והוציאו לו את העין. עד עכשיו הכול טוב. מה שהדהים אותי – כששאלתי אותם: מה עשיתם? היא אמרה לי: נכנסנו לבית, סגרנו את התריסים, לא יצאנו שבועיים. זה לא שבא איזה שוטר. הם נכנסו לבית, סגרו את התריסים – כי היה לה רק עוד אח אחד. ישבו. זה מחיר יהודי במדינת ערב. אתה יודע לבד שזאת תפיסת האסלאם. דרך אגב, במובן הזה, או שאתה משלם מס גולגולת – אתה יודע לבד שהיום, כשאתה שומע אנשים מבחוץ, איך הם אומרים: אתם כופרים. מי שלא מוסלמי הוא כופר בהגדרה. הוא צריך להיות מוסלמי בתפיסה התיאולוגית.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא נכון.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אוקיי. אם זה לא היה נכון, מה הסכסוך שלנו פה? על מה ולמה?
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יש סכסוך לאומי, יש סכסוך על קרקע.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה יודע מה? אני שואל שאלה: למה את הפקיסטני מעניין מה קורה פה עם 1.5 מיליון פלסטינים, ולא אכפת לו מה קורה עם 7 מיליון יהודים? לא הבנתי. אתה אזרח מדינת ישראל, למה מעניין אותך בכלל? אני שואל.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
דוד, יהודי בארצות הברית – מעניין אותו מה שקורה עם יהודי בישראל או יהודי ביפן? מעניין אותו. יש הזדהות דתית, יש הזדהות לאומית. מה לעשות?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מנסור, אני אסביר לך. אם בעולם היו 2 מיליארד יהודים בכל מיני מדינות, באמת לא היה חשוב. מתי אכפת לך? כשיש קומץ קטן. אבל הנוצרים נלחמו אחד עם השני – נוצרים. המוסלמים הורגים אחד את השני – אבל זה אח שלו, לא? מוסלמי כמוהו. לא מעניין. למה? הגודל. אני מניח שאם היו בעולם 2 מיליון מוסלמים, היו שומרים אחד על השני. לכן היהדות, יש בה – אנחנו עם מאוד מאוד קטן. אמרתי לך, עם ישראל בהגדרה - - -
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אין לי טענה, אבל - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
רק שנייה. לפי התפיסה היהודית, גרים כספחת לישראל. בתפיסה התיאולוגית הדתית אנחנו לא רוצים שיתגיירו. מי שרוצה להתגייר צריך להראות מאמצים גדולים מאוד כשהוא רוצה להיות יהודי – שומר תורה ומצוות, לא סתם יהודי. לכן מעולם ליהודים לא היה בראש, הם לא רצו שיבואו גויים ויתגיירו. ולכן, דרך אגב, זה היה הסיפור. ולכן עם ישראל – שחטו אותו לאורך כל ההיסטוריה. תחשוב לבד, עם בן 3,500 שנה, יצא ממצרים 60 ריבוא, 600,000 רק גברים. זה משהו כמו 2 מיליון איש עם נשים, ילדים וכו'. עברו 3,500 שנה – חצי מהעולם צריך להיות יהודים. איפה הם? אלא שלאורך ההיסטוריה הרגו את היהודים, שחטו אותם, איש-איש בתורו. אני לא אומר – הרומאים. הרי את רבי עקיבא סרקו במסרקות של ברזל. למה? הוא למד תורה. 24,000 תלמידים של רבי עקיבא מתו, בגלל שלא כיבדו אחד את השני. 24,000 תלמידים. מתי זה היה? בתקופת המרד של בר כוכבא. דרך אגב, הם לא היו בצבא, הם למדו תורה במלחמה, ועוד מלחמת קיום. בסוף גם את בר כוכבא בעצם הרומאים הרגו. אתה יודע? בספר – וירים משה את ידו וניצח ישראל, ויוריד משה את ידו וניצח עמלק. מה זה וירים את ידו? התפלל לקדוש ברוך הוא. ואתה יודע כמוסלמי שאנחנו מאמינים באותו אל.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
זה מה שאני אומר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בסדר. היהודים מעולם לא הרגו אנשים. מעולם. אף פעם. דרך אגב, גם לא היה להם צ'אנס, בגלל שכמעט אף פעם לא היה להם מה שנקרא הגדרה עצמית. צריך להבין, לאורך ההיסטוריה היהודית פעמיים היהודים שלטו בגורלם: בתקופת דוד ושלמה 80 שנה, אחרי זה התפצלה הממלכה לישראל ויהודה; ובתקופת המכבים, גם סדר גודל של פחות מ-100 שנה. יש כאלה אומרים 110, לא חשוב. 100 שנה. זהו, הדא הוא – וכשבאנו פה לארץ. והעם הזה שרד את כל ההיסטוריה הזאת בפוגרומים, רציחות, כל הזמן. אז זה היה כי עשו ברית מילה וכי למדו תורה. זה היה הסיפור. בגלל זה נחרב בית המקדש. הרי אין מחלוקת על זה, ואני מניח שתסכים איתי, שבית המקדש היה כאן, איפה שהיום נמצא מסגד אל-אקצא. היסטורית. שמה היה. האסלאם עוד לא בא לעולם כשהקימו את בית המקדש הזה. האסלאם לא בא לעולם, 1,600 שנה לפני. אז תמיד טבחו ביהודים. וככל שזה יתקדם בהיסטוריה, זה הלך והעצים, הלך והעצים. גם כשהגענו לגירוש ספרד לפני כ-500 שנה, קצת יותר, רצחו, הרגו יהודים באינקוויזיציות, בעינויים קשים מאוד. עינו אותם. המציאו מכשירים מיוחדים, אכזריים ביותר, איך לענות יהודים.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא רק יהודים, גם מוסלמים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא, בעיקר היהודים.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
גם מוסלמים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דרך אגב, בספרד, האליטה – כל היהודים כמעט היו בספרד ובפורטוגל. אחרי זה הם עברו לפורטוגל, וגם משם גירשו אותם. ומשם היהודים נפוצו לעולם. היו מיעוטים קטנים, אבל הרוב היו בספרד, ואחרי זה עברו לפורטוגל.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אתה יודע שהאימפריה העות'מנית שלחה ספינות לאסוף יהודים מספרד, והביאה אותם למזרח. אתה יודע את זה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תראה, בסופו של עניין, אני מסביר עוד הפעם. אני לא נכנס עכשיו לסיפור הטורקי, תעזוב אותו שנייה.
היו"ר סימון דוידסון:
דרך אגב, אמרת פורטוגל, ספרד, נכון?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בהתחלה גירשו אותם מספרד.
היו"ר סימון דוידסון:
לא, פשוט היום ב-22:00 זה פורטוגל–ספרד.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
והיהודים הלכו לפורטוגל. ואחרי זה הם לחצו את פרננדו, שלדעתי היה מלך פורטוגל אז, כדי לגרש אותם גם מפורטוגל, והוא נאלץ גם לגרש אותם משם. ומשם הם הלכו ברגל לכל צפון אפריקה, אירופה וכו'. כל אחד לקח כיוון והלך, לקח את - -
היו"ר סימון דוידסון:
הצ'ימידן שלו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
- - הצ'ימידן והתחיל ללכת, הוא ומשפחתו, ברגל. כידוע לך, אז אין כלום. אז חלק הלכו יותר לכיוון של סוריה, עיראק וכו'.
היו"ר סימון דוידסון:
מזרח אירופה גם.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
חלק הלכו לאפריקה, שזה היה יותר קרוב. הם חצו את מה שנקרא מצר גיברלטר והלכו לאפריקה. וחלק הלכו לאירופה. זה כל הסיפור. משם בעצם התחיל המפץ הגדול של היהודים שם. אז לכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהפעם הראשונה שרודפים יהודים שלומדים תורה על ידי יהודים זה רק פה. עכשיו, זה לא בגלל שהם לא הולכים לצבא, זה סתם תירוץ עלוב. בגלל שאלה שרודפים אותם, הם באמת באמת לא רוצים להיות יהודים. ישנה מחלוקת בעם ישראל, לדעתי זאת המחלוקת היסודית וזאת האמת: האם אנחנו רוצים להיות יהודים או ישראלים? אחרי 78 שנים יש פה חלק גדול מאוד באוכלוסייה, שאתה רואה אותם כל פעם בקפלן ובסביבה – הם רוצים להיות ישראלים. רובם לא מאמינים, אין להם משמעות לזה שהם יהודים. בגלל שבסוף יהודי זו הגדרה דתית, זה כמו מוסלמי. אתה לא יכול להיות מוסלמי, להגיד שאני מוסלמי אבל אני לא מאמין לא באללה ולא במוחמד. אז מה אתה?
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
זה בהמשך הופך להיות תרבות והיסטוריה. זה לא רק דת.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא קשור. אז סע לצרפת, תהיה צרפתי. בשביל זה אתה יושב פה בארץ ישראל? בשביל זה באת לארץ? ובוודאי שגם אין מחלוקת שהייתה גם התיישבות ערבית בארץ. אז מה? לא הבנתי, באת, מלחמות. למה לך? אתה רוצה לאכול ולשתות וליהנות? סע לאחת מהמדינות באירופה. למה באת לפה? ואם אתה פה עדיין – סע. אנחנו באנו לארץ ישראל בגלל שזה המקום שלנו. כשההורים שלי עזבו את מרוקו, ארץ ישראל הייתה כמעט רק ביצות ומלריה. לא היה פה מה לאכול. אבל היהודים באו לפה לא בגלל שהיה טוב פה, אלא בגלל שזה בעצם היה הבית של העם היהודי. הם כל הזמן התפללו, אלפי שנים, לירושלים ולארץ ישראל. אתה איתי, מנסור?
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
איתך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן אני אומר, זאת המחלוקת היום בעם ישראל. אני רוצה להגיד לך משהו – ודרך אגב, זאת המחלוקת, לא על חוק הגיוס. אתה איתי? שים שנייה את הטלפון. זה לא על חוק הגיוס ולא על הסיפור הכלכלי, נותנים להם או לא נותנים להם. זה שטויות. הם רוצים להיות ישראלים – אנחנו ככל העמים. וברגע שיש דבר כזה בעם ישראל והוא רוצה להיות ככל העמים – באותו רגע הוא נעלם. הוא נעלם. לכן אני אומר לך, הרבה פעמים יש לי קנאה לאנשים באסלאם. אני כמעט לא מכיר מוסלמי, גם כשהוא לא דתי, שאם אתה תפגע באסלאם רק קצת, הוא לא יצא מהכלים שלו. דרך אגב, בכל העולם מכבדים את הדת היהודית חוץ ממקום אחד – איפה? פה בארץ ישראל. אנחנו באנו אחרי אלפיים שנות גלות כדי שיבזו ויפרקו את הדת היהודית. ומי עושה את זה? בית המשפט העליון, בגלל שהם רוצים להיות פלורליסטים, הם אנשים מתקדמים, נאורים. כל הדת הזאת מבחינתם היא דבר פרימיטיבי, לא שייך לעניין. איך אמרת? זה פולקלור. דת זה לא פולקלור, דת זו דת. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר – ובזה אני רוצה לסכם: מערכת הבחירות הבאה, לדעתי, לתפיסתי, היא על נושא אחד ועל נושא אחד בלבד – האם העם קובע אם הריבון זה העם או שהריבון זה בג"ץ? זאת השאלה. אנחנו הגענו לאיזושהי נקודה מסוימת שהיא כבר נקודה רותחת. עכשיו אני שואל שאלה אותך, אדוני היושב-ראש: איפה אתה חושב שגם אתה היית אומר לבג"ץ: לא מקיים את הפסיקה שלכם?
היו"ר סימון דוידסון:
לא הייתי אומר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה, שנייה.
היו"ר סימון דוידסון:
שאלת אותי, אמרת: אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשאול אותך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אתן דוגמה: בוא נניח שבג"ץ יפסוק - - -
קריאה:
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
שאל אותי, לא?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן אני שואל שאלות תיאורטיות.
היו"ר סימון דוידסון:
אה, תיאורטית.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בוא נניח שמחר אתם תהיו בממשלה, ובג"ץ – כמה שופטים, שלושה – יפסוק שהבחירות הבאות יהיו בעוד מאה שנה. מה תאמר? אפשר לפסול, לקבל? להגיד להם חבר'ה, אנחנו לא מקבלים את זה, כן או לא? יכול להיות שבג"ץ יפסוק – ואני רוצה לומר לך, אנחנו לא רחוקים מזה. חבר הכנסת אבי מעוז, היות שברק כבר הגדיר שהוא מכוון לאיש הנאור, תאר לך מחר – ואני טוען שאנחנו קרובים לשם – הוא יגיד: חבר'ה, מי שאין לו השכלה אקדמית לא יכול להצביע, הוא לא מבין על מה; זה קרוב לשם. ואז מה תגיד? רק שנייה, נניח, אני שואל אותך עכשיו שאלה היפותטית. הרי גם אתה בסולם הערכים שלך מבין שמדובר בכמה בני אדם, ואתה מבין שיש גבול לכל תעלול. אז את הכנסת מגביל בג"ץ, את הממשלה מגביל בג"ץ. השאלה היא מי מגביל את אותו בג"ץ? עכשיו, אם לשיטתך אתה אומר, תראה, לא חשוב לי איזה החלטה הם יקבלו, אני איתם – אני חושב שאלף, זו תשובה לא אינטליגנטית; דבר שני, זה לא נכון; דבר שלישי, תמיד הגלגל יכול להתהפך. תחשוב שמה ששאלתי אותך קורה עכשיו בבג"ץ בהרכבים אחרים, אנשים אחרים שמחליטים שיש פה ממשלת ימין, וגם דתיים, ואנחנו יהודים, וכל מי שלא מאמין לא יכול להצביע. אני מניח שהיית אומר: חבר'ה, הבג"ץ הזה – צריך למחוק אותו. לכן זו שאלה של פוזיציה, זו לא שאלה עקרונית. השאלה היא כמה הוא מפריז בכל דבר. אני חושב שבית המשפט העליון הגדיש את הסאה. הוא, דרך אגב, מושך למלחמת אזרחים, הוא מנהל אותה הלכה למעשה, בגלל שבסופו של דבר ברגע שהוא בז לציבור, המשמעות היא שהוא לא מקבל את הכרעת הציבור, אנחנו כבר יודעים איזה ציבור הוא לא מקבל. פעם אמרתי למנסור עבאס וגם לחבר הכנסת טיבי – הם הלכו עם השמאל – אמרתי, אתם לא מכירים אותם, הם קודם כול יטפלו בנו, הספרדים, ואחרי זה הם יטפלו בכם. אל תדאגו, הם לא חושבים שאתם אנשים ברמה שלהם. הם בזים לכם לא פחות מאשר לנו, אבל בנו קודם כול אפשר לטפל. גם תורכם יגיע. אתה יודע, יום אחד הבוס שלי שאל אותי - - -
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אתה חושב שעידן רול מעלינו?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אסביר.
היו"ר סימון דוידסון:
הוא כבר לא פה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני רוצה להסביר.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
הוא לא פה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כשאהרן ברק אומר: הבאנו אותם, הם נחותים – למי הוא מתכוון? להורים שלי, והוא מתכוון גם אליכם. מה זה נחותים? התרבות שלכם נחותה. אחמד, היה לי איזה בוס שפעם שאל אותי, דודי – ובזה אני מסיים – תגיד, למה כשמוציאים תרנגולת אחת מהלול, כל השאר מקרקרות? שאלתי אותו, למה? הוא אומר: בגלל שהן יודעות שגם תורן יגיע. לכן, אתה צריך להבין, גם אתם תגיעו למשחטה, גם אתם תגיעו לרמיסה, הם רומסים למעלה מ-70% מהעם היהודי פה. הם מזלזלים בו, הם בזים לו ומשפילים אותו. כל פסיקה כזאת היא השפלה של בן אדם, והם לא מבינים את הראש, הם לא מבינים מה קורה לאנשים שנמצאים בדימונה, ירוחם, תל אביב, קריית מלאכי. הוא חושב שזה בינו לבינינו. הוא לא מבין שהשופט לא סופר את אותו אחד שבחר בקלפי, לא משנה באיזה מפלגה. ומפה בא הזעם, מפה באה כל הטרוניה. לכן, אדוני היושב-ראש, על זה אנחנו הולכים לבחירות.
היו"ר סימון דוידסון:
על זה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן.
היו"ר סימון דוידסון:
זה הנושא?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
זה הנושא, ואין בלתו.
היו"ר סימון דוידסון:
לא גיוס, לא מלחמה, לא מילואימניקים, לא יוקר המחיה – זה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
זה הנושא הבלעדי, בגלל שזאת אבן היסוד.
היו"ר סימון דוידסון:
טוב.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כשאתה בא היום לבחירות ושואל אם אנחנו מדינה דמוקרטית, כן או לא. אם אנחנו לא מדינה דמוקרטית, אז אנחנו פועלים.
היו"ר סימון דוידסון:
אחמד טיבי, כפי שאתה רואה, ד"ר טיבי, השר אמסלם חזר חזק ובריא, אפילו כרופא מרחוק הוא מבחין, אדם שחזר לבריאותו. אנחנו נאחל לך הרבה בריאות, השר אמסלם, אני רואה שחזרת בכושר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תודה רבה, סימון.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
כל עוד הוא ייצג את היישובים הערביים.
היו"ר סימון דוידסון:
את זה אני לא יודע.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן, נכון.
היו"ר סימון דוידסון:
נראה לי שכן.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, על זה אנחנו הולכים לבחירות, ולכן הבחירות האלה הן גורליות, לא בגלל הנושא הכלכלי, אני יכול לנתח לך את הכלכלה במדינת ישראל ומה קורה, זה לא הסיפור. אני חושב שעל אבן היסוד אנחנו הולכים: האם אנחנו מדינה דמוקרטית, כן או לא? זה כל הסיפור. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לשר אמסלם. אני מזמין את חבר הכנסת מנסור עבאס לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל, אחרי שיעור היסטוריה מאוד מעניין בין מנסור עבאס ואמסלם. למדנו הרבה. אבי, אתה לא מופיע, רק שתדע, לא הכניסו אותך. אתה לא מופיע.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאתה מפעיל את השעון, תן לי הזדמנות לענות לו על כמה עובדות בהיסטוריה.
היו"ר סימון דוידסון:
הינה, אבל הוא הולך.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
דוד. אבל לפני כן, ברצוני לברך את משפחת דראושה - -
היו"ר סימון דוידסון:
ברוכים הבאים.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - חבר הכנסת המנוח היקר, עבד-אלוהאב דראושה, שבמשך שנים רבות עמד כאן ופעל לטובת החברה הערבית באופן פרטני, אבל לטובת החברה הישראלית כולה, דרש שלום וקידם שוויון ופעל רבות. כמובן שאנחנו אחרי ההצבעה על האי-אמון - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אתה נושא דברים.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אז אני בהחלט מברך אותם.
היו"ר סימון דוידסון:
אתה יודע שאתה נושא דברים? אתה נושא דברים לזכרו היום.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כן, כן. אז דוד - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אני אתן לך, בבקשה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יש טעות אסטרטגית גם של מזרחנים יהודים, שמנסים להשחיר את הפנים של האסלאם כדת ושל המוסלמים וההיסטוריה המוסלמית. בהיבט הדתי – ואני איש דת ומכיר את השריעה האסלאמית על פרטיה ואת הקשר הדתי עם היהדות ובכלל תפיסת האסלאם, שהאסלאם ממשיך את דרכן של כל הדתות המונותאיסטיות. כל דת שנובעת מאמונה באל אחד יחיד ובנביאים ובספרי הקודש – אנחנו מאמינים בה, ואנחנו הולכים בדרכו של הנביא מוחמד, עליו השלום, ובדרכו של הקוראן. ואם יש מחלוקת, דוד, בין הנביא מוחמד לבין כורש – אתה צריך לעמוד לידו ולצידו של הנביא מוחמד, כי הוא ממשיך את דרכו של הנביא משה. ואתה לא צריך להיות נגדו ולא להאשים אותו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני לא נגדו.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא, אני לא מדבר באופן אינדיבידואלי עליך כדוד, אלא כתפיסה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ספר לנו מה הם עשו בח'ייבר.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני אספר לך ואתן לך תשובות.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מה הם עשו בח'ייבר.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני אתן לך תשובות. אתה צריך להיות לידו. אני אתן לך תשובה על הקשר - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מנסור, ספר מה הם עשו בח'ייבר.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני אתן לך תשובה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בבקשה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
זאת תפיסה – ואני יודע שחשובים לך הדת והאמונה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
נכון.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ולכן, דוד, לא לחצות את הקווים ולהיות עם האנשים שעינו ורדפו והאשימו את הנביא מוחמד. הוא בסך הכול ממשיך דרכם של כל הנביאים. אצלנו, בתפיסה הדתית, אומרים שהנביאים הם אחים, ובכלל כל האנושות היא משפחה אחת – לאב אחד ולאימא אחת. זאת התפיסה ההומניסטית באסלאם. התפיסה ההומניסטית באסלאם אומרת שאנחנו משפחה אחת. אחר כך הפכנו לשבטים ועמים וקבוצות וכו', כדי שנכיר אחד את השני. וזה תרגום חלקי של פסוק בקוראן. עכשיו, לקשר בין היהדות לאסלאם – בוודאי שהאסלאם מכיר ביהדות, ויש לה מעמד באסלאם. וכשמוסלמים רצו לאלץ, להכריח את הבנים שלהם, חלק מהבנים שלהם, או אחים שלהם, להתאסלם, אחרי שהם אימצו את היהדות או הנצרות – פסוק בקוראן קבע שאין כפייה בדת (חוזר על הדברים בערבית). ולכן, במשך שנים האסלאם קיבל את היהדות ואת היהודים. יש חילוקי דעות, יש חילוקי דעות בין הדתות בתחומים מסוימים, אבל לא בעקרונות של האמונה, של המוסר. גם מבחינת ההיסטוריה – הסיפורים של בני ישראל, של היהודים, נמצאים בקוראן, והביקורת שיש על התנהגותם של היהודים ושל המוסלמים בקוראן, זאת אותה ביקורת שיש לתורה על התנהגותם של בני ישראל. זאת ביקורת לגיטימית. אבל לשלול את זכותם לחיים, לביטחון, לחופש – זה לא נכון. עכשיו, מה שאתה מתרגם בני חסות - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אני רק ממשיך עכשיו את הזמן.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא, תן לי עוד שתי דקות. שתי דקות.
היו"ר סימון דוידסון:
שתי דקות, ואני ממשיך אחרי זה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
באמת, זה מאוד חשוב.
היו"ר סימון דוידסון:
זה מאוד מעניין. אתה מאשר?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עכשיו, דיברת על מס גולגולת – אין דבר כזה מס גולגולת. כל מדינה גובה מיסים מהאזרחים שלה. מכיוון שהמדינה המוסלמית היא מדינה דתית, אז למס למוסלמים קוראים "זכאה" ולמס ללא מוסלמים קוראים "ג'יזיה", אבל זה בתמורה להיותך אזרח, והיא מחויבת להגן על ביטחונך. הנביא מוחמד אמר: מי שפוגע (אומר בערבית: באנשי הברית), בעם הספר, נוצרים ויהודים, הוא פוגע בי, בי – (אומר בערבית ומתרגם:) מי שפוגע ביהודי, נוצרי, הוא פוגע בי, ומי שפוגע בי פוגע באלוהים. ולכן יש תפיסה מאוד מושרשת באסלאם ובהיסטוריה על מעמדם של היהודים והיהדות והנוצרים והנצרות. ואנחנו מבדילים בין מסעות הצלב לבין הנוצרים עצמם. גם זה לא עוינות ושנאה בהיסטוריה. מלחמות קיימות – בין מוסלמים למוסלמים, בין יהודים ליהודים, בין יהודים לנוצרים – אנשים נלחמים אחד בשני, מה לעשות? וגם יש מלחמות אזרחים, בעידן המודרני וגם בהיסטוריה. זה קורה, זה קורה. אבל בסופו של דבר, אנחנו תמיד אומרים שצריכים לחזור למוסר, לשפיות, לחמלה, לערך הזה של השלום, שאף אחד לא רודף אותו היום, אף אחד. באסלאם יש מצווה לרדוף אחרי השלום, כמו שיש ביהדות. המקור – התפיסה האמונתית והמוסרית היא אחת. ולכן, ברגע שאתה בא ומשחיר את ההיסטוריה הזאת, מה יצא מזה? עכשיו, למען האמת, בהיסטוריה כולה יש נקודות שחורות, ויש עוול שנופל גם על היהודים וגם על המוסלמים וגם על הנוצרים, לא חשוב מי הם. קורה בהיסטוריה, ויש פשעים בהיסטוריה, אבל כגישה – אסור לבוא ולהגיד כקביעה ממש מוחלטת, אסטרטגית: עוינות, שנאה, בין יהדות לאסלאם, בין יהודים למוסלמים. למה? עכשיו, יש לנו סכסוך עכשיו. אנחנו חיים בצל סכסוך. צריכים להתמודד איתו, לפתור אותו, למצוא את הפשרה בין מוסלמים ליהודים, לנוצרים, לערבים, ליהודים בהיותם לאום. ויש אפשרות למצוא פתרונות. יש אפשרות למצוא פתרון. וגם בארץ הקודש חיו לאורך כל השנים יהודים, גם בצל שלטון מוסלמים לאורך 1,300–1,400 שנים. בסדר? אז בוא לא ניקח את הדברים לרמה שלא מאפשרת לנו להסתכל אחד על השני כבני אדם, שמקבלים ומכירים אחד בשני גם ברמה דתית, גם ברמה לאומית וכו'. טוב, אנחנו עכשיו - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אני עוצר רגע. אני רוצה להגיד לך משהו, חבר הכנסת מנסור, וגם לשר אמסלם. מה שהיה פה זה רגע היסטורי נדיר – לשבת ולהקשיב. מנסור הקשיב לשר אמסלם, אחרי זה אמסלם הקשיב למנסור. אני חושב שחברי הכנסת היו ככה עם העיניים פקוחות וגם הקהל למעלה. אם אנחנו יותר נקשיב, לא רק לערבים ויהודים – חרדים עם חילונים, כיפות סרוגות, בלי כיפות סרוגות. זה, בעצם – הבית הזה צריך ללמוד להקשיב. אני חושב שאנחנו רק נחכים ונעשה טוב לעם ישראל. ואני מודה לכם על השיח הזה. זה היה מרתק, אני חושב. אז זהו, רציתי להגיד. בבקשה, אדוני.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תודה, תודה. נחזור לענייננו. אני רוצה להודות לך, השר דוד אמסלם. אתה הובלת את הוועדה למינוי קאדים מוסלמים, ונהגת בצורה ממלכתית, ראויה, קידמת את הנושא על אף שהיו מכשולים פה ושם. ונהגת באחריות, ונהגת בממלכתיות. אני חייב להגיד את זה. לא יודע אם זה יעזור לך בפריימריז, אבל – רגע של אמת. עשית את זה. ואני בטוח שאם היית השר לביטחון לאומי היית נוהג אחרת. היית מתייחס לערך הזה של חיים וקדושת החיים של אזרחים יהודים ואזרחים ערבים באופן אחר – לא כגימיק פוליטי, אלא כמעשה קדוש של לשמור על חייהם ועל ביטחונם של האזרחים. החברה הערבית נמצאת במשבר לאורך שנים, ועל תחומים רבים בחיים שלנו השתלטו ארגוני פשע, תחת ריבונותה ומשילותה של ממשלת ישראל. מה לעשות, זאת עובדה, אי-אפשר להתעלם: 900 נרצחים בשלוש וחצי השנים האחרונות. 900. חצינו את ה-150 בשישה החודשים הראשונים, זאת אומרת שכנראה נחצה את הרף של 300 ב-2026. זה גם כישלון פנימי בחברה הערבית, אבל זה גם כישלון ברמת מדינת ישראל ומי שמנהל את מדינת ישראל בשנים האחרונות. ואני בטוח שאם היית השר לביטחון לאומי היית נוהג אחרת, היית מוביל את המאבק בפשיעה ובאלימות למקומות אחרים. ולא היית מעז, לא היית מרשה לעצמך להגיד: הנרצחים הם פושעים וחברי ארגוני פשע. יש חלקים מהם שהם פושעים וחברים בארגוני הפשע, אבל מה נגיד לנשים שנרצחו? מה נגיד לילדים? מה נגיד למשפחות שנהרסות? מה נגיד להם? מי נתן את גזר דין המוות ומי נתן את הזכות לארגון פשע לרצוח חבר מסוים בארגון אחר? הרי אנחנו נמצאים תחת מדינה דמוקרטית, עם מוסדות, שיש לה יכולות מדהימות. ולכן, כאשר אנחנו היום עומדים – ואני פוטר את השר דוד אמסלם מלתת תשובה. אתה לא צריך לעמוד, כי כבר נמאס לנו לשמוע את התשובות של השר לביטחון לאומי – הדבר היחידי שהממשלה הזאת הייתה צריכה לעשות זה לפטר את השר – מזמן, מזמן. להעביר אותו, להעביר אותו מהמשרד, לתת לו משרד אחר, ולהביא איש ראוי אחר לנהל את המשרד הזה. הוא לא מצליח – או שהוא לא רוצה. לא חשוב. בינתיים אנחנו נמצאים במציאות קשה ביותר, קשה ביותר. עכשיו, כל פעם שיש גל ועלייה ברציחות בתוך החברה הערבית, מצהירים שמכניסים את השב"כ לתמונה. זה לא נכון, כי החוק של השב"כ לא מאפשר לו להיכנס לתחום הזה. גם אומרים שאין לשב"כ מספיק כוח אדם להתמודד. יש לו כלים, בוודאי שיש לו כלים. ולכן אין לו הצהרות, אבל הכוונות הן לא כנות. שקריות. חוץ מזה, למה לא לתת למשטרה את היכולת? קודם כול, הממשלה צריכה לקבל החלטה, להציב יעדים, לאשר תוכנית, להקצות משאבים, לתת כלים, ואנשים שנכשלים – להחליף אותם, ואז תראה איך שכל רשויות המדינה והאכיפה יפעלו וישיגו תוצאות. עשינו את זה בשנה אחת ויחידה בממשלה הקודמת. עזוב את הפן הפוליטי. אני לא חושב – סגלוביץ', שפעל בנושא הזה – כי גם הוא איש מקצוע בנושא הזה, נוסף למשטרה. היא אותה משטרה, אבל שמו לה יעדים והתוו דרך שנה אחת – ושיעורי הפשיעה התחילו לרדת. העקומה – אתה זוכר שתמיד דיברנו על עקומת הקורונה שעולה, משתטחת ויורדת. עקומת הפשיעה לאורך שנים עולה ופתאום יש ירידה, ואז יש עלייה תלולה, אקספוננציאלית, בשפה המתמטית: 130% ב-2023, 2024, 2025, ועכשיו ב-2026 אנחנו חס וחלילה נחצה את ה-300%. ולמה? עכשיו, אתה שואל את עצמך – יש אנשים שנותנים לי תשובות של קונספירציה כזאת וכו'.
היו"ר סימון דוידסון:
עוד דקה, בבקשה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני לא יודע, יש כישלון שאנחנו צריכים להודות בו. ולכן, כל פעם שעמדתי מול חברי הכנסת, הריבון, הכנסת, וביקשתי להצביע אי-אמון בממשלה – ובצדק, בצדק, כי הממשלה נכשלה. לא רק בנושא הזה, יש נושאים אחרים. כמובן, גולת הכותרת זה 7 באוקטובר. ואני לא מסכים איתך, ראש ממשלה עם ניסיון. יש לנו ראש ממשלה עם ניסיון אדיר. אפילו לבן-גוריון אין את הניסיון במשרד ראש הממשלה כמו בנימין נתניהו. מה עזר לנו הניסיון שלו? דווקא הניסיון כנראה הביא אותו להירדם ב-7 באוקטובר ובכל מיני צמתים שהוא היה צריך להיות ער בהם, לדפוק על השולחן ולהתוות את הדרך והמדיניות לכיוונים אחרים.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ולכן, אם לא תאשר לנו הכנסת היום את הצעת האי-אמון, אני מאמין שהציבור הישראלי כולו, יהודים וערבים, כן יצביעו אי-אמון בממשלה הזאת, נחליף אותה ונביא ממשלה שתשמור על המדינה ועל האזרחים כולם, יהודים וערבים.
טלי גוטליב (הליכוד):
תמשיך - - -
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ואז תשמח, דוד, שיש ממשלה חדשה במדינת ישראל.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת מנסור עבאס. השר אמסלם, אתה – מוותר. אנחנו נעבור לדיון הסיעתי.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
אתה דיברת בשביל שבוע. אנחנו נעבור לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים – יעלה ויבוא חבר הכנסת עוז חיים. שלוש דקות לרשותך. לאחר מכן אלון שוסטר – הוא לא נמצא במליאה. שרון ניר אחרי זה. בבקשה, אדוני.
עוז חיים (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, האורחים פה ביציע, את המילים המצמררות שאקריא אמר השבוע ירדן ביבס בריאיון לערוץ 13: כל לילה, אם אני בחוץ, אני מחפש את הכוכבים, מוסר להם שאני אוהב אותם. אני יודע שאין לי בעלות על הכוכבים, אבל מבחינתי, כשאני מסתכל על השמיים, אלו הכוכבים שלי, שלושה כוכבים אחד ליד השני. כשכל היום אני מרגיש גמור, אז אם רגע אחד בערב אני יודע מה אני מחפש, זה נותן לי רגע של רוגע, כאילו לשנייה אני מרגיש שהם פה. מה אומרים לאבא שאיבד את כל עולמו – את אשתו, את ילדיו, את חירותו? איך אנחנו מביטים לו בעיניים? באיזו זכות? אם היינו באמת רוצים להסתכל בעיניים של כל מי שאיבד את היקר לו מכול מאז 7 באוקטובר, סדר-היום של הכנסת היה צריך להיות שונה לחלוטין. כל יושבי הבית הזה ללא יוצא מן הכלל היו צריכים לעבוד שבעה ימים בשבוע למען מטרה אחת: הבראת והצמחת החברה הישראלית, למען המפונים, למען תושבי הצפון, למען הפצועים, למען הכלכלה, למען החינוך. אבל לא. כל מה שעוסקת הקואליציה הזאת הוא השתמטות והתחמקות מאחריות. אל תספרו לנו על לימוד תורה כערך עליון. כשאתם מעגנים בחוק את ההשתמטות, אתם לא מעודדים לימוד, אתם מעודדים הפקרה. מדברים פה הרבה על תורה לשמה, ממש כערך נעלה; תורה שנעשית מתוך מוטיבציה פנימית טהורה, לשם עצמה, לא על מנת לקבל פרס או איזושהי תוצאה. אבל מה קורה כאן, בחוקי ההשתמטות שאתם מקדמים? ממש ההפך הגמור. אתם הפכתם את לימוד התורה למקלט משפטי ממש, שהופך למסלול עוקף חובה אזרחית, שמתוגמל בתקציבים ופטורים. למרבה הצער, לימוד התורה הופך לכלי פוליטי. היכן האחריות, הערבות ההדדית, ערכים יהודיים שאנחנו נושאים כולנו בגאווה? היכן הם? איך הפכתם, חברי הקואליציה הציונים, למכשירי השתמטות? כיצד נביט בעיניהם של הלוחמים? כיצד נהיה ראויים לקורבן הגדול שהקריבו רבים? הממשלה הזאת כשלה. היא כשלה בניהול המלחמה, היא כשלה בשמירה על החטופים והיא כשלה בבניית חברה צודקת. ממשלה שמעדיפה להחזיק את השלטון באמצעות החרגת חלקים שלמים מהציבור מהחובה הבסיסית ביותר, ממשלה כזאת לא ראויה לאמון. הציבור הישראלי המשרת, העובד, המשלם, סיים לשאת על גבו את ממשלת ההשתמטות. הגיע הזמן שהממשלה תחזיר את הערבות ההדדית, שתכונן כאן הסכם חדש. העם הזה ראוי ליותר. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת עוז חיים. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלון שוסטר, ואחר כך – חמד עמאר. יש פה מהפך, שרון. החלפתם?
שרון ניר (ישראל ביתנו):
כן.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כן, כן.
היו"ר סימון דוידסון:
איזו באסה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
- - -
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, השר, חבריי וחברותיי, אנחנו מציעים להביע אי-אמון בממשלה בעקבות שרשרת החקיקה, ולמעשה עמדת המוצא כפי שהיא באה לידי ביטוי בעניין מה שמכונה "כבודה של תורה". למעשה, זה תעלול פוליטי שלא ברור לי עד הסוף איך הוא משרת ואת מי, מתוך הנחה שיש כאן על פניו היתממות. מה הקשר בין אמירה עקרונית על כבודה של תורה ועל חשיבות הלימוד – שעל עצם הלימוד אין ויכוח, אבל ברור שמדובר פה בתופינים וכופתאות שמתחבאות בהמשך הדרך ורק שוכחים לחבר אותם.
היו"ר סימון דוידסון:
לא לצלם בווידיאו, בבקשה, במליאה.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני מזכיר שוב ושוב את תיאודור הרצל, היהודי שהיום היו אומרים לו "המתבולל", "הרפורמיסט", "הלא-יהודי", "האנטי-ציוני", ההוא שהמציא את הציונות, בקיצור. אני לא מוכן לאמירה הזו שיהודים חרדים הם לא יהודים רק מפני שהם התנגדו למדינה היהודית. גם החרדים הם יהודים טובים, גם הם כשרים. אבל לא הם ולא אתה, אדוני אמסלם, ולא אף אחד אחר - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - לא יטיף לתיאודור הרצל, לז'בוטינסקי, לבן-גוריון, לכל מי שאינו יהודי חרדי, על רמת היהדות שלו. היהדות היא שילוב של דת, לאום, עם. אנחנו מיוחדים, איננו כמו כל העמים, ובפרט בשאלה במה מתבטאת היהדות. אז החרדים, אחינו ושכנינו, הם יהודים. שדיר באלכ יחשבו הם ועושי טובתם כאן בבית הזה לגרום למיליוני אזרחים ישראלים – יהודים כפי שהם מבינים וכפי שהם חיים – להרגיש שהבית הזה, המדינה הזו, אינה מדינה שמבטאת את מלוא העוצמה של האחריות כפי שהם רואים להיסטוריה ולעתיד של העם היהודי. יהודים טובים לא נותנים ציונים ליהודים אחרים. ובאשר לעניין עצמו, ברור שישנם כאן יהודים דתיים לאומיים ציונים שמראים שאפשר ללמוד תורה וגם להתגייס. ולכן הפתרון היחיד שיהיה – ואני מקווה מאוד שהממשלה הבאה תצליח לעשות את זה – כולנו משרתים. יחידי סגולה – ספורטאים כתלמידי חכמים – יהיו פטורים. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה, אדוני. אני רק אציין שספורטאים מצטיינים לא פטורים. הם עושים צבא בשעות מוגבלות, אבל הם לא פטורים, לא מצטיינים ולא פעילים. שוסטר, בסדר?
השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:
הם עושים עבודות רס"ר שעתיים.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
אני מגן על הספורטאים.
השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:
הם עושים עבודות רס"ר שעתיים.
היו"ר סימון דוידסון:
חלק מהם מורים חיילים וחלק מרצים.
השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:
יש אלפים כאלה.
היו"ר סימון דוידסון:
אני אתן לך דיווח שלם. אתה יודע כמה ספורטאים בסך הכול, מצטיינים ופעילים?
השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:
כמה?
היו"ר סימון דוידסון:
1,000. זהו.
השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:
שאלתי. קבוצות הכדורגל. נראה לך – גם קבוצה לא רק בליגת-העל, בליגה לאומית, ליגה א'.
היו"ר סימון דוידסון:
הם לא מקבלים ספורטאי.
השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:
לא הבנתי. אתה חושב שהם עושים צבא כמו כל חייל?
היו"ר סימון דוידסון:
לא. בסדר.
השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:
אתה מבין?
היו"ר סימון דוידסון:
יעלה ויבוא חבר הכנסת חמד עמאר.
השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:
אבל אלה לומדים תורה. בעיה.
היו"ר סימון דוידסון:
אבל הספורטאים לא פטורים, זה העניין, לא פטורים.
השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:
זה - - - בעם ישראל.
היו"ר סימון דוידסון:
בוא לא נזלזל לא בספורטאים ולא בתלמידים. הכבוד שהספורטאים נותנים גם חשוב.
השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:
יש פרופורציות בחיים, אני לא מזלזל בכלום.
היו"ר סימון דוידסון:
בסדר. אנחנו נשב ונדבר על זה. בבקשה, אדוני.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, 153 נרצחים מהתחלת השנה. זה לא חזות הכול. פעם רצח לא עניין אף אחד – את זה לא אני אמרתי, מי שאמר את זה זה המפכ"ל – אבל רצח של אדם זה אימא שאיבדה את הבן, אישה שאיבדה את בעלה, ילד שנהיה יתום, אז זה חזות הכול. ותפקידכם אתם כממשלה להגן על אותם אזרחים. נכון שהם ערבים ולא מעניינים אף אחד. ערבי הרג ערבי – פחות ערבי. אבל הם אזרחי מדינת ישראל, ואתם כממשלה אחראים על ביטחונם. ואני אומר לך, כשאתה מדבר על 153 נרצחים בשנה, אני לא מזכיר את הפצועים, הנכים, אנשים ששוכבים בשיקום חודשים עד שיוצאים מהשיקום. דיברו על כלכלה. מדינת ישראל מפסידה 23 מיליארד שקל, אבל אני לא מסתכל על ה-23 מיליארד שקל, אני מסתכל על אבא שאיבד את הבן שלו, על זה אני מסתכל, זה מה שמעניין אותי, ולא מעניין אותי אם הוא מרהט או מתל אביב או מפתח תקווה או מכפר קאסם, ואותך לא צריך לעניין ואת השר – שאתה יודע, ואני בטוח שאתה יודע, שהוא כישלון אחד גדול, שהוא יושב שם ומנצל את המשרד הזה. להגיד לך, כל הממשלה הזאת צריכה להתבייש, מראש הממשלה עד אחרון השרים, על מה שקורה בחברה הערבית. החברה הערבית היא חלק ממדינת ישראל, תרצה או לא תרצה. הם לא יתאדו, ומי שחושב שהם יתאדו, הוא טועה בגדול. הם לא יתאדו ולא ייעלמו, ולכן המדינה מחויבת לתת להם את הביטחון, את היכולת לחיות, את האפשרות לאימא לשלוח את הבן שלה לגן, בלי לחשוש; האישה שיושבת בבית, שתדע שבעלה חוזר, לא יבואו לרצוח אותו; ולא קבלן, בגלל שהוא לא משלם פרוטקשן, באים אליו הביתה, יורים בו והורגים אותו, ואצלו האורח, לא מעניין אף אחד, גם את האורח הורגים. לכן אני אומר לכם, אתם צריכים להתבייש כממשלה, ועדיף שהבחירות יהיו מחר וניפטר מהכישלון הזה שיושב במשרד לביטחון פנים.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. יעלה ויבוא חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה, ולאחר מכן – עאידה תומא סלימאן. את הבאה בתור.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תודה רבה, מכובדי היושב בראש. תחילה נרצה לברך את משפחתו של חבר הכנסת לשעבר עבד-אלוהאב דראושה, אבו בסל, כל הבאים, אהלן וסהלן פיכום. השר אמסלם, במדינה מתוקנת, או לומר במדינה נורמלית, לא היינו צריכים לראות את שרשרת האירועים שפקדו את מדינת ישראל בשנים האחרונות כדי שראש ממשלה ייקח אחריות וילך הביתה, או שר ספציפי ייקח אחריות וילך הביתה, אבל זה כנראה קורה במדינה מתוקנת, במדינה נורמלית. מדינת ישראל במובן הזה, היושב-ראש, היא לא מתוקנת ולא נורמלית. גודל האירועים שפקדו את המדינה במשמרת של הממשלה האחרונה – לא רוצה לדבר על אותו אדם שמושל, עוד מעט כמעט 20 שנה – לא רק ששולחים ראש ממשלה או ממשלה הביתה מרצון. בלי ועדת חקירה ממלכתית, בלי ביקורת ציבורית, בלי שמישהו יקרא לו להתפטר, הוא לבד היה הולך הביתה עם ממשלתו כי במשמרת שלו קרו דברים איומים. אבל פה במדינת ישראל קורים דברים איומים ואף אחד לא לוקח אחריות – לא ראש הממשלה שמינה שר לביזיון לאומי, וברוב בושה קוראים לו השר לביטחון לאומי, שר שממונה על הביטחון האישי של האזרח, גם היהודי וגם הערבי. הפשע במדינת ישראל הגיע לממדים שחצו את כל השיאים של כל הזמנים, והשר לביזיון לאומי עדיין מחייך, וראש הממשלה שמינה אותו עדיין מחייך, כלומר יש פה משהו לא נורמלי, יש פה משהו לא תקין, יש פה תפיסה שמסתכלת על האזרחים כמובן מאליו, כעדר. איך אפשר להסביר שמי שממונה על ביטחונם האישי של אזרחי המדינה, אמסלם, קם כל יום או לרצח או לפיצוץ של רכב – לא משנה אם ביישוב ערבי או יהודי, כי זה מתחיל להיות גם ביישובים יהודיים – ומנהל עסקים כרגיל? אז אתה יכול להגיד לי שאנחנו במדינה מתוקנת? אנחנו במדינה נורמלית? אני לא רואה את זה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת ווליד טאהא. תעלה ותבוא חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
עאידה.
היו"ר סימון דוידסון:
את בשבילי עאידה תמיד תהיי.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
בסדר, את יכולה לקרוא לעצמך עאידה, אני אקרא עאידה. יש לי חסינות. מה תעשי? תעצרי אותי?
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
לא, אבל מקווה - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אני אוהב לקרוא לך עאידה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
זה שבוע אחרון, לפחות לבטא את השם שלי.
היו"ר סימון דוידסון:
גם בעוד שנתיים אני אקרא לך עאידה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
שבוע אחרון שלי בכנסת, לפחות תדעו את השם שלי.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - - של המכבייה.
היו"ר סימון דוידסון:
זו לא דוגמה טובה. בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
תנו לי קודם כול לברך את הנוכחות של משפחת דראושה, משפחתו של המנוח עבד-אלוהאב דראושה. האמת, אני חשבתי לי מה אפשר להגיד אחרי כל מקרי הרצח שחווינו, לא רק בשבוע שעבר, לא רק בשבועיים האחרונים אלא בשנים האחרונות, כאשר אנחנו רואים את הצעירים שלנו נטבחים, את הנשים נטבחות, את הרצח המתגלגל, ואני חושבת לא רק על הרציחות אלא גם חושבת, לצערי הרב, על החיים-מתים בתוכנו. יש דבר כזה, כבוד השר אמסלם, אתה יודע למה הכוונה "חיים-מתים"? לאנשים האלה שנעצרו החיים שלהם כי הם תחת איום של ארגוני פשיעה; לאנשים כאלה שיצטרכו לרדת למחתרת ולא לצאת מהבית שלהם חודשים על גבי חודשים; לראשי מועצות שצריכים להסתובב עם אבטחה צמודה וגם כן לסבול מניסיונות התנקשות; לעוד ועוד ועוד סיפורים קורעי לב, כאשר אתה רואה שלושה צעירים בני 17 ו-18 בחיפה נורים למוות. כאשר אתה שומע את האבא, כסאב מחאמיד מאום אל-פאחם, מספר בבוקר איך הבן שלו בדרכו לעבודה בבנייה נורה כאשר עצר לקנות לחם כדי שיאכל. אנחנו מדברים על משפחות וחברה מתמוטטת, ולהגיד לך את האמת: אין לי ציפיות מהממשלה הזאת. אני לא הולכת לדרוש כלום בדיון הזה, כי כבר צעקנו את צעקתנו וכבר אמרנו את אמרתנו, ודיברנו על זה בוועדות ודיברנו על זה מול ראש הממשלה. לרגע הוא אמר: בואו, תשבו איתי, בואו נראה איך פותרים את הבעיה. אבל היום אני אומרת לך: אני יוצאת מהכנסת הזאת עם לב ברור שהבין את הסיטואציה – יש תוכנית סדורה להטביע אותנו בדם שלנו. אני אולי אומרת דברים קשים, אבל האחריות על זה היא לא רק על השר המשוגע ששמתם אותו בתפקיד הזה. האחריות היא על הראש ועל הידיים של בנימין נתניהו, שהסכים שבמשך ארבע שנים הבן אדם הזה יישאר בתפקיד, שהפשיסט הזה יישאר בתפקיד, למרות כל מה שהוא עשה עד היום. זה גורם לי להבין שאם ראש הממשלה לא היה מסכים עם המדיניות הזאת, הוא היה עושה משהו. אנחנו יודעים איך נתניהו יודע לחסל פוליטיקאים כשהם לא טובים לו.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
הוא היה יכול לעשות את זה. לצערי הרב, אני חושבת שהגיע הזמן להבין שהנקמה הכי טובה על כל הדם שנשפך עד היום היא להעיף אתכם מהממשלה. זה מה שאנחנו מתכננים.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת אבי מעוז, איש האופוזיציה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כל אלו שדיברו עד עכשיו – קואליציה.
היו"ר סימון דוידסון:
קואליציה עתידית. אני מדבר על העתיד, אמסלם.
מרב מיכאלי (העבודה):
כן, ובכן, ברכות לקואליציה. העברתם היום בוועדת החינוך בקריאה שנייה ושלישית את חוק ההפרדה באקדמיה, גם בתואר שני וגם בקמפוסים בכלל.
היו"ר סימון דוידסון:
הפרדה מגדרית.
מרב מיכאלי (העבודה):
כן, הפרדה מגדרית. תודה ליושב-ראש על התיקון. אני אתחיל מההתחלה: ברכות לקואליציה, שהעבירה היום בוועדת החינוך בקריאה שנייה ושלישית את חוק ההפרדה באקדמיה, ההפרדה המגדרית באקדמיה. מותר עכשיו לא רק בתואר ראשון אלא גם בתואר השני וגם בכל הקמפוס: גם בספרייה ובחצר וגם בקוד הלבוש - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
זה רק למי שרוצה, רק למי שמעוניין.
מרב מיכאלי (העבודה):
רוצה. אוה. רק מי שרוצה, אומר השר אמסלם. משום שנשים – באמת שואלים אותן מה הן רוצות.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתן פמיניסטיות, אתן אוהבות שכל בן אדם יעשה - - -
מרב מיכאלי (העבודה):
הנשים בחברה החרדית ובחברה, ממש, מה שהן נשאלות זה: מה אתן רוצות? לכן, למשל, מעבירים להן את חוק-יסוד: לימוד תורה, שיוכל לתת לאברכים - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לפי מה שאת אומרת.
מרב מיכאלי (העבודה):
לא לפי מה שאני אומרת, הינה, יועמש"ית משרד השיכון אומרת: החוק הזה יוכל לאפשר לשר השיכון לתעדף אברכים על פני משרתים, על פני כל אחד אחר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בוודאי.
מרב מיכאלי (העבודה):
למשל, המפלגות החרדיות רוצות שזה יכשיר ויאפשר הפרדה מגדרית במרחב הציבורי באופן כללי. ושואלים נשים: על איזו מדרכה את רוצה ללכת? בואי תגידי לנו. כמה את רוצה לכסות את הראש שלך? האם את רוצה להיות כפופה יותר לבעל שלך? האם את רוצה להתגרש בבית דין רבני? האם את רוצה שהבעל שלך יוכל לסרב לך גט? ממש, כל זה נועד לקדם נשים, פשוט נועד לקדם נשים. השקר המשגע הזה הוא מהמם. הרי הסיפור הוא שכאילו רוצים לשלב חרדים באקדמיה, בעבודה ובכלל – העובדה שכל השנים האלה שבהן יש הפרדה בתואר ראשון לא קידמה אפילו לא חרדי אחד, בטח לא את הבנים. ואת הבנות לוקחים במיניבוס קטן מהבית לעבודה; הן יושבות בחדר נפרד, אוכלות בנפרד, חוזרות לחדר הנפרד, אי-אפשר לעשות איתן ישיבות צוות, אי-אפשר לפגוש אותן במסדרון. אי-אפשר כי יש גברים, רחמנא ליצלן, שלא יתערבבו עם הנשים. אז, בואו. חוק-יסוד: לימוד תורה הוא עוד חוק לעליונות גברית יהודית במדינת ישראל. זאת טינופת, זאת תועבה, זה עוד צעד בדרך להפוך אותנו למשטר דתי נחשל. נחשל, משום שבלי לימודי ליבה, בלי להגן על מדינת ישראל, בלי להבין ששוויון הוא ערך יסוד בין בנות ובני אדם – לא יהיה כאן הרבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. אמסלם, אתה רוצה אחרי זה לסכם? לא. אנחנו נעבור אחרי זה להצבעות, אחרי אבי מעוז. איפה מירב בן ארי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
פה.
היו"ר סימון דוידסון:
את מוכנה לבוא אלינו למזכירות? בבקשה, אדוני.
אבי מעוז (נעם):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הנשיא טראמפ אמר שראש הממשלה נתניהו יודע מי הבוס. נשמע מדבריו שהוא, הנשיא טראמפ, לא ממש יודע מי באמת הבוס, אז אני כאן כדי להזכיר לו וגם כדי להזכיר לנו, אדוני היושב-ראש: הבוס הוא בורא עולם, שבחר באברהם אבינו לשליחות הגדולה להקים עם שבקיומו כעם בארצו יביא ברכה לכל האנושות. הבוס הוא מי שהבטיח לאברהם אבינו: "ואברכה מברכיך ומקללך אאֹר". הבוס הוא מי שהוציא אותנו ממצרים והביא אותנו אל הר סיני כדי להביא לעולם על ידינו את התורה. הבוס הוא מי שהגדיר את ייעודנו להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש. הבוס הוא מי שהכניס אותנו, העם הנבחר, לארץ הקודש כדי שנקים בה ממלכה ונבנה בה את בית המקדש, בית תפילה לכל העמים. הבוס הוא מי שבגלל חטאינו הגלה אותנו מארצנו בידי ממלכת בבל, החזיר אותנו לכאן על ידי כורש מלך פרס, והגלה אותנו שוב בידי הרומאים. הבוס הוא מי שבאופן שלא היה כדוגמתו בין העמים קיים אותנו לאורך אלפיים שנות גלות, גם כשהיינו כבשה בין 70 זאבים שניסו להשמידנו ולהכחידנו. הבוס הוא מי שבמהלך 200 השנים האחרונות הולך ומוציא אותנו מקבר הגלות ומשיב אותנו לארצנו – עוד דבר שאין לו תקדים בהיסטוריה האנושית. הבוס הוא מי שעל ידינו העיר את ארצנו והפריח אותה לאחר מאות שנות שממון. הבוס הוא מי שסיבב שמתוך מרחץ הדמים של מלחמת העולם הראשונה תבוא לעולם הצהרת בלפור, ובעקבותיה גם החלטת ועידת סן רמו, כשלראשונה הכירו העמים בזכות של הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. הבוס הוא מי שסיבב שלאחר השואה הנוראה ומלחמת העולם השנייה תחליט העצרת הכללית של האו"ם על סיום המנדט ועל הקמת מדינה יהודית. הבוס הוא מי שנתן לבן-גוריון ולמועצת העם את העוז, כנגד כל הלחצים מבית ומחוץ, להכריז על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, שעצם הקמתה מהווה סטירת לחי לאותה דת שטענה שהבוס מאס בנו ועזב אותנו. הבוס הוא מי שנתן לנו את הכוח לעשות חיל ולנצח ניצחונות מופלאים במלחמת השחרור, מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור. הבוס הוא מי שנתן לנו את התבונה והגבורה לקום מתוך נוראות שמחת תורה תשפ"ד ולהכות מכות מחץ בחמאס, בחיזבאללה ובאיראן, ובעזרת השם, מסייע בידינו להשלים את המלאכה. ועצה אישית ממני אליך, אדוני הנשיא טראמפ: עם הבוס, ברוך הוא, לא כדאי להסתבך. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. השר אמסלם לא רוצה להשיב. אז חברים וחברות, אנחנו עוברים להצבעות. תחילה נצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. ההצבעה תהיה שמית. הצבעה שמית. בבקשה להתחיל את ההצבעה. תודה. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– אינו נוכח
דן אילוז– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
קארין אלהרר– בעד
עמיחי אליהו– אינו נוכח
זאב אלקין– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– אינו נוכח
אוריאל בוסו– אינו משתתף בהצבעה
מישל בוסקילה– אינו נוכח
דבי ביטון– בעד
חיים ביטון– אינו נוכח
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– אינו נוכח
ולדימיר בליאק– בעד
מירב בן ארי– בעד
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יואב בן צור– אינו נוכח
ניר ברקת– אינו נוכח
ששון ששי גואטה– אינו נוכח
טלי גוטליב– אינה נוכחת
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
מאי גולן– אינה נוכחת
איתן גינזבורג– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– בעד
אבי דיכטר– אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– אינו נוכח
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
יאסר חוג'יראת– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
עוז חיים– בעד
אכרם חסון– אינו נוכח
ווליד טאהא– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
אחמד טיבי– אינו משתתף בהצבעה
יוסף טייב– אינו נוכח
אוהד טל– אינו נוכח
יעקב טסלר– אינו נוכח
חילי טרופר– בעד
מאיר כהן– אינו נוכח
מירב כהן– אינה נוכחת
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– בעד
ירון לוי– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– בעד
מרב מיכאלי– אינה משתתפת בהצבעה
שלי טל מירון– בעד
יונתן מישרקי– אינו נוכח
חנוך דב מלביצקי– אינו נוכח
ארז מלול– אינו נוכח
יוליה מלינובסקי– בעד
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
צגה מלקו– אינה נוכחת
אבי מעוז– אינו נוכח
אורי מקלב– אינו נוכח
יעקב מרגי– אינו נוכח
שרון ניר– בעד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– בעד
יבגני סובה– בעד
צבי ידידיה סוכות– אינו נוכח
משה סולומון– אינו נוכח
לימור סון הר מלך– אינה נוכחת
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– אינה נוכחת
משה סעדה– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
עפיף עבד– אינו נוכח
איימן עודה– אינו נוכח
עדי עזוז– בעד
חוה אתי עטייה– אינה נוכחת
חמד עמאר– בעד
צביקה פוגל– אינו נוכח
עודד פורר– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– אינו נוכח
משה פסל– אינו נוכח
מאיר פרוש– אינו נוכח
יסמין פרידמן– בעד
אורית פרקש הכהן– בעד
מטי צרפתי הרכבי– בעד
אריאל קלנר– אינו נוכח
יצחק קרויזר– אינו נוכח
גלעד קריב– אינו נוכח
שלמה קרעי– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
שמחה רוטמן– אינו נוכח
יעל רון בן משה– אינה נוכחת
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
אלון שוסטר– בעד
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
אלעזר שטרן– בעד
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
נאור שירי– בעד
אושר שקלים– אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– בעד
היו"ר סימון דוידסון:
פעם שנייה, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– אינו נוכח
דן אילוז– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
עמיחי אליהו– אינו נוכח
זאב אלקין– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– אינו נוכח
מישל בוסקילה– אינו נוכח
חיים ביטון– אינו נוכח
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– אינו נוכח
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יואב בן צור– אינו נוכח
ניר ברקת– אינו נוכח
ששון ששי גואטה– אינו נוכח
טלי גוטליב– אינה משתתפת בהצבעה
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
מאי גולן– אינה נוכחת
איתן גינזבורג– בעד
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– בעד
משה גפני– אינו נוכח
אבי דיכטר– אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– אינו נוכח
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
יאסר חוג'יראת– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
אכרם חסון– אינו נוכח
ווליד טאהא– אינו נוכח
משה טור פז– בעד
יוסף טייב– אינו נוכח
אוהד טל– אינו נוכח
יעקב טסלר– אינו נוכח
מאיר כהן– אינו נוכח
מירב כהן– בעד
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– בעד
ירון לוי– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
יונתן מישרקי– אינו נוכח
חנוך דב מלביצקי– אינו נוכח
ארז מלול– אינו נוכח
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
צגה מלקו– אינה נוכחת
אבי מעוז– אינו נוכח
אורי מקלב– אינו נוכח
יעקב מרגי– אינו נוכח
בנימין נתניהו– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– אינו נוכח
משה סולומון– אינו נוכח
לימור סון הר מלך– אינה נוכחת
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– אינה נוכחת
משה סעדה– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
עפיף עבד– אינו נוכח
איימן עודה– אינו נוכח
חוה אתי עטייה– אינה נוכחת
צביקה פוגל– אינו נוכח
עודד פורר– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– אינו נוכח
משה פסל– אינו נוכח
מאיר פרוש– אינו נוכח
אריאל קלנר– אינו נוכח
יצחק קרויזר– אינו נוכח
גלעד קריב– אינו נוכח
שלמה קרעי– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
שמחה רוטמן– אינו נוכח
יעל רון בן משה– אינה נוכחת
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
אושר שקלים– אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
היו"ר סימון דוידסון:
האם יש חבר או חברת כנסת שלא הצביעו? לא. נא לסכם. שתי ההצבעות הבאות אלקטרוניות.
היו"ר סימון דוידסון:
28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות ישראל ביתנו, העבודה וכחול לבן – המחנה הממלכתי. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו, סיעת העבודה וסיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה – 31 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת ישראל ביתנו, סיעת העבודה וסיעת כחול לבן להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר סימון דוידסון:
בעד – 31, אין מתנגדים, אין נמנעים אני קובע שההצבה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר סימון דוידסון:
בעד – 29, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.
היו"ר סימון דוידסון:
חברות וחברי הכנסת, בהתאם לתקנון הכנסת, נציין היום את זכרו של חבר הכנסת לשעבר עבד-אלוהאב דראושה, זיכרונו לברכה. בטרם נשמע את הדוברים, נכבד את זכרו בקימה. אני מבקש מכולם לקום.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.)
תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת מנסור עבאס לשאת דברים, בבקשה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית)
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כאן אני עומד ורואה את עצמי כממשיך דרכו של חבר הכנסת עבד-אלוהאב דראושה, איש, מנהיג, אמיץ, פורץ דרך, איש חינוך, קידם את החינוך בחברה הערבית. עוד בשנות השישים התחיל ללמוד ולקח על עצמו את התפקיד הזה, ועבר בסדרת התפקידים שלו ממורה למנהל בית ספר למפקח על החינוך. בהמשך חשב, שמן הראוי לשרת את כל חלקי החברה הערבית, ובסיכומו של דבר גם הלא-הערבית, או היהודית.
בהיותו חבר כנסת, תחילת דרכו הייתה במפלגת העבודה. הוא מצא לנכון באותם ימים, בשנות השמונים, להשתלב במערכת הפוליטית כדי שיוכל לקדם נושאים חשובים שחרת על דגלו. הוא התחיל בחינוך, אבל דרכו המדינית כללה גם מאמצים בתחום השלום, מרקם היחסים בתוך מדינת ישראל, מערכת היחסים בצל הסכסוך הערבי–ישראלי. הוא יזם קשרים ופגישות ושיחות עם מנהיגים באזור ובעולם, וכמובן בתוך ישראל, כדי לקדם את הנושאים שחשובים לליבו.
המשפחה כיבדה אותנו בנוכחותה במליאה.
(אומר דברים בשפה הערבית)
הלווייתו של חבר הכנסת עבד-אלוהאב דראושה סימנה את המעמד של איש שהיה במחלוקת בשנות השמונים על דרכו הפוליטית. בהמשך הקים את מפלגת מד"ע, המפלגה הדמוקרטית הערבית. בעצם, זאת המפלגה הערבית הראשונה שנכנסת לכנסת, בשנת 1988. עד אז הייצוג הערבי בא רק דרך מפלגת חד"ש ומפלגות של שנות החמישים והשישים. אבל אין ספק שעבד-אלוהאב דראושה ייסד, הקים והוביל קו שאיזן בין הזהות הלאומית הערבית-פלסטינית לזהות האזרחית הישראלית והתווה דרך בנושא הזה. ולכן, מגיע לכם להתגאות באבא ובסבא. אני זוכר שהיינו בטקס שאורגן לזכרו, וראיתי את כל האנשים שנמצאים שם, גם אנשים שתקפו אותו בשלבים מסוימים – הוא הפך להיות איש בקונסנזוס ואיש של אחדות בתוך החברה הערבית. הוא תמיד קרא לאחדות, גם בשנים שהוא יצא מהחיים הפוליטיים ומהייצוג בכנסת.
לא אשכח גם את שותפתו לחיים, אום באסל, לילה פאהום דראושה, שהלכה איתו לאורך כל הדרך, ונפטרה ב-2003. גם אשתו השנייה, שהתחתן איתה אחרי שנפטרה אום באסל, קוראים לה לילה נעמני דראושה; (אומר בערבית ומתרגם:) מאחלים לה החלמה מהירה ובריאות שלמה. (אומר בערבית:)
מפלגת מד"ע לא נמצאת היום בכנסת, אבל מפלגת רע"מ כן. ומה הקשר? למעשה, חבר הכנסת עבד-אלוהאב דראושה הקים את מד"ע ב-1988. ב-1996 הוא הצטרף לקריאה של שייח' עבדאללה נימר דרוויש, מייסד התנועה האסלאמית בישראל, שקרא להקים מפלגה שתאחד את כל המפלגות הערביות בחברה הערבית. הראשון שנענה להזמנה הזאת ולקריאה הזאת היה חבר הכנסת והמנהיג עבד-אלוהאב דראושה. שניהם הקימו את רשימת רע"מ, ואני עומד היום בראש הרשימה הזאת. לכן אני מסתכל על רע"מ כממשיכה את הדרך של עבד-אלוהאב דראושה ושל מפלגת מד"ע. אין ספק שאותו איזון שדיברתי עליו בהקשר של מנהיגותו וחזונו של עבד-אלוהאב דראושה – רע"מ עדיין נאמנה לו ומגשימה את האיזון הזה בין הזהות האזרחית הישראלית לבין הזהות הלאומית הערבית והפלסטינית בהקשר הזה, והולכים בדרך של שלום. כן, זה לא בושה, להמשיך ולהגיד שאנחנו דוגלים בשלום, להשיג את השלום, לסיים את הסכסוך, לפתור את הסכסוך, בהתאם לחזון של שתי מדינות, פלסטין ליד ישראל, ישראל ליד פלסטין.
היום אנחנו רוצים להדגיש את חשיבות העשייה הפוליטית גם בצל ניסיון – למעשה, תוצאה של התנהגות פוליטית לא אחראית, מסיתה, מתלהמת, גם בחברה הישראלית כולה אבל גם בחברה הערבית עצמה. יש ניסיון תמיד לעשות דה-לגיטימציה, להאשים בבוגדנות, בהסתה – האשמות שווא ואפילו עלילות דם. וחשוב לנו שצעירים ואנשים איכותיים, ערכיים, ישתלבו במערכת הפוליטית הן בחברה היהודית והן בחברה הערבית, כדי שנוכל להוביל את החברה כולה למקום יותר טוב.
אנחנו כבר ארבע שנים תחת הממשלה הזאת מנסים להתמודד עם גישות גזעניות, גישות דורסניות, מתלהמות, שלא משאירות לאזרח הנורמטיבי אפשרות לתת אמון הן במערכת הפוליטית והן במנהיגים הפוליטיים. אדוני היושב-ראש, אנחנו, כדוגמת עבד-אלוהאב דראושה, זקוקים למנהיגים אמיצים ערכיים, עם חזון, עם אומץ לב, עם יכולת עמידה ועם יכולת לתת תקווה לאנשים שחיים כאן.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם):
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת מנסור עבאס. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אבל אם היינו יודעים מי מהמשפחה יושב פה – אלה הילדים?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
כן, כן.
קריאה:
והנכדים גם.
היו"ר סימון דוידסון:
ואיפה הנכדים? שלום לנכדים. אתם הכי חשובים.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
בזה אתה צודק.
היו"ר סימון דוידסון:
כן. בהרבה דברים אני צודק.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, (אומר בערבית:) בגובה העיניים. (אומר בערבית:)
הפשיעה, הרציחות – אם עבד-אלוהאב דראושה היה נמצא פה, זה היה הנושא שהוא היה מתרה, קורא, זועק, צועק, נפגש, כדי למגר את התופעה הזאת, כמו שאנחנו עושים כאן כיום. אבל קולו היה נשמע כי הוא תמיד האמין בזכות של האזרח הערבי להיות שווה, שונה אבל שווה. ובשל העובדה הזאת, ובשל סיבות נוספות, הוא עבר בסופו של דבר ממפלגת העבודה כדי להקים את מד"ע, שרצה באופן עצמאי.
גם האנשים שהתנגדו לעבד-אלוהאב דראושה הרימו אותו על הכתפיים כאשר הוא הודיע בהפגנה על המעבר הזה, כי הוא האמין שמפלגת השלטון אז לא דגלה בשלום אמת ולא דגלה בשוויון אמת בין כלל האזרחים. עבד-אלוהאב דראושה היה איש חינוך שאין מנהל בית ספר או מורה בצפון שלא הכיר אותו, או שהוא לא הכיר – הכיר את המשפחות שלהם, את הילדים שלהם, את השמחות שלהם, את העצבות שלהם. הוא ירד לפרטים כאשר הוא טיפל בבעיות, והוא היה כתובת לטיפול בבעיות. ולמה זה חשוב? כי אני רואה בעצמי כתובת לטיפול בבעיות של הציבור שלנו. כל בעיה של אזרח בשבילו זה עולם ומלואו.
(אומר בערבית:) חשוב להרגיש את הציבור, את הכאבים שלו, את השמחות שלו, להיות חלק מהדברים האלה. (אומר בערבית:)
רבותיי חברי הכנסת, אני רוצה להודות למשפחה, שביקשה שאנחנו נישא כאן דברים לזכרו של מנהיג, של פוליטיקאי ערבי שהשאיר רשמים ושל חבר אישי. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:).
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. משתתפים בצערכם. תזכרו תמיד, הדבר שהכי מרתק אותי והכי בלט לי – הנושא של איש חינוך. זה, מבחינתי, דבר מדהים. לא כל אחד יכול להיות איש חינוך ברמה שאביכם היה אז. משתתפים בצערכם. שיהיו לכם בשורות טובות.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1198).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר סימון דוידסון:
אנחנו נעבור להמשך השיגעון פה, לצערי; לשמחתי. חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית-לאומית לאירועי טבח שמיני עצרת התשפ"ד (טבח 7 באוקטובר 2023), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת אריאל קלנר, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אריאל קלנר להציג את הצעת החוק. לרשותך עשר דקות, בבקשה.
אריאל קלנר (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק ועדת החקירה הלאומית שמוצג בפניכם היום נועד לפתור שתי בעיות יסודיות: אמת ואמון. החוק הנוכחי מאפשר הקמת ועדת חקירה ממשלתית שראש הממשלה ימנה את כל חבריה, זה נעשה בוועדת וינוגרד. הבעיה היא שרק לחלק מהעם יהיה אמון בוועדה מסוג זה, אדוני היושב-ראש. החוק הנוכחי מאפשר גם הקמת ועדת חקירה משפטית, כזו המכונה ממלכתית – אין מושג כזה בחוק – ועדה שיצחק עמית ימנה את כל חבריה. גם ועדה כזו לא תזכה לאמון הציבור, האמון הציבורי בבית המשפט העליון נמצא היום בשפל חסר תקדים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, האמת שלא, האמת שלא.
אריאל קלנר (הליכוד):
רק ההצעה לוועדה שמונחת כאן לפניכם היום - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה נמצא בשפל גדול יותר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה נמצא בשפל, הכנסת נמצאת בשפל. בית המשפט העליון בינתיים מוביל על הכנסת הזו יפה מאוד למרות הניסיון שלכם להנדס אותה.
אריאל קלנר (הליכוד):
- - לוועדה שתמונה בצורה שוויונית. אני – בית המשפט העליון נמצא בשפל חסר תקדים יחסית לכל מה שהוא היה בו אי-פעם - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אבל אתה נמצא - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא נכון, זה לא נכון.
אריאל קלנר (הליכוד):
- - וזאת עובדה - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה מאוד מנסה, לא עובד לכם.
אריאל קלנר (הליכוד):
- - וזאת עובדה. מעולם לא היה שפל כזה. מעולם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא עובד.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה נמצא בשפל עמוק.
אריאל קלנר (הליכוד):
טוב, נמשיך. האמון הציבורי בבית המשפט העליון נמצא בשפל חסר תקדים - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתם בשפל, הכנסת בשפל, התכוונת. אמון הציבור בכנסת בשפל.
אריאל קלנר (הליכוד):
- - ורק ההצעה לוועדה שמונחת כאן לפניכם היום, ועדה שתמונה בצורה שוויונית, תיתן מענה גם לנושא חקר האמת וגם לנושא האמון. זו תהיה ועדה שתוכל לחקור כל גורם שהשפיע על ליבת מדיניות הביטחון של מדינת ישראל. הוועדה תורכב משישה נציגים שימונו בהסכמה רחבה של 80 חברי כנסת, או בצורה פריטטית בין קואליציה ואופוזיציה, שלושה מכל צד; ועדה שבה כל שני חברים יוכלו לזמן כל אדם לעדות, לפתוח כל אפיק חקירה, וכל דיוניה ישודרו לציבור; ועדה שבה יהיה מעמד מיוחד לנציגי משפחות שכולות כמשקיפים ומפקחים; ועדה שבה הנחקרים לא ישבו על כיסא החוקרים. כל מי שכיהן ב-18 השנים שלפני הטבח, מאז הגירוש מגוש קטיף, בתפקיד מפתח שהשפיע על ליבת מדיניות הביטחון של מדינת ישראל, לא יוכל להיות חוקר – כי הוא צריך להיחקר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מי היה הכי הרבה? מי היה הכי הרבה?
אריאל קלנר (הליכוד):
לא רמטכ"לים - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
30 שנה הוא ראש ממשלה, הכניס כסף לחמאס. למה הוא לא הולך הביתה בכלל?
אריאל קלנר (הליכוד):
אדוני, היא לא תיתן לי לדבר? אני מבקש שגם תוסיף לי את הזמן אחר כך.
היו"ר סימון דוידסון:
אין בעיה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
סימון, הפכת להיות מהאו"ם, מה? פתאום.
היו"ר סימון דוידסון:
למה? גם קודם, ישבת עם מנסור עבאס, היה לכם פה פינג-פונג.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בהסכמה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
רק מה שמותר לך?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה בהסכמה.
היו"ר סימון דוידסון:
מירב ואלעזר, נתתי לכם ככה להוציא קצת מרץ - - -
אריאל קלנר (הליכוד):
אני מניח שהם גם ידברו עוד מעט.
היו"ר סימון דוידסון:
קחו אוויר, קחו אוויר. קלנר, בבקשה.
אריאל קלנר (הליכוד):
אני חוזר שוב: כל מי שכיהן ב-18 השנים שלפני הטבח, מאז הגירוש מגוש קטיף, בתפקיד מפתח שהשפיע על ליבת מדיניות הביטחון של מדינת ישראל, לא יוכל להיות החוקר – כי הוא צריך להיחקר; לא רמטכ"לים ולא אלופים, לא ראשי שב"כ וסגניהם, לא שרים וראשי ממשלות, לא שופטי בג"ץ ולא יועצים משפטיים. כל אלה – כולם – חייבים לנו תשובות. רק מגוון השקפות יאפשר את בחינת כל הנושאים והגעה לאמת. רק העובדה שלכל אדם, ובפרט לכל משפחה שכולה, יהיה נציג בוועדה ששואל את השאלות הבוערות בהן – רק זה יאפשר אמון. איך אפשר להתנגד לזה? איך אדם הגון שמבקש אמת, שלא מזלזל ולא רומס את הכאב של האחר, יכול להתנגד לוועדה כזו? רק מי שהאמון הציבורי לא מעניין אותו, רק מי שלא רוצה אמת אלא מסקנות כתובות מראש – רק הוא יכול לדרוש ועדה שימנה יצחק עמית. הרי כולנו מבינים איך זה ייראה. יבוא יצחק עמית, אדוני השר, ימנה את הנשיאה לשעבר אסתר חיות ליושבת-ראש ועדת החקירה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נשיא בית המשפט העליון. מה זה יצחק עמית? מה, זה חבר שלו? נשיא בית המשפט העליון.
אריאל קלנר (הליכוד):
יחד איתם יכהנו בוועדה המומחים לביטחון ישראל זיו, נדב ארגמן; המומחים המשפטיים והחברתיים, הפרופסורים יניב רוזנאי, שקמה ברסלר – מומחית לחברה. התוצאות כבר כתובות: הימין אשם, ראש הממשלה נתניהו, שר המשפטים יריב לוין, ערוץ 14 – הם אשמים בכול. ואחים לנשק – הצילו את מדינת ישראל. המסקנות כתובות. וכמובן, המסקנה החמורה מכול – להעביר עוד סמכויות מהדרגים הנבחרים אל הבלתי-נבחרים. ועדה כזאת לעולם לא תאתגר את אתוס שומרי הסף. האם מידור הדרג הנבחר בליל 7 באוקטובר היה תקלה, או שיטה שבה לאורך שנים מתמרנים שומרי הסף את הדרג הנבחר? הרי בג"ץ הוא זה שיצר את האתוס הזה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה?
אריאל קלנר (הליכוד):
מה היו יחסי הגומלין שבין מערכת המשפט לראשי הדרגים הביטחוניים ערב 7 באוקטובר?
מירב בן ארי (יש עתיד):
די כבר עם השקר הזה, די כבר. זה לא ייתכן.
אריאל קלנר (הליכוד):
האם ראשי מערכות הביטחון התייצבו לצד בג"ץ בתקופת הרפורמה, ובג"ץ בתמורה נתן להם את ההגנה של שומרי הסף של הדמוקרטיה, כדי שהדרג הנבחר לא יוכל לפטר אותם? חבריי, זה לא נראה לכם מוזר שרונן בר, הרצי הלוי, חליוה, רוצים רק ועדת חקירה של יצחק עמית? ועדה כזו לעולם לא תאתגר ולא תבדוק את מידת השפעת התערבות מערכת המשפט על ליבת מדיניות הביטחון של ישראל, מהפרקליטים הצבאיים במרכזי האש, עבור ביועמ"שים וכלה בבג"ץ. אדוני השר, זה מרתק ממש לראות איך זרועות התעמולה של מערכת המשפט יוצאות מגדרן להראות שהן בכלל לא התערבו בענייני ביטחון. וזה מרתק, כי רק ב-2022 במאמר לאוניברסיטת רייכמן אמר פרופסור אהרן ברק שבשום מקום בעולם המערבי אין התערבות של בתי משפט בענייני מלחמה, כמו שיש בישראל. לא פעם, הוא אומר, נלחמת הדמוקרטיה כשידיה קשורות לאחור. הוא מתגאה, הכהן הגדול של מערכת המשפט. אבל עכשיו, פתאום, הם כבר לא התערבו. בשלוש השנים האחרונות קיבלתי כחבר בוועדת החוץ והביטחון עשרות פניות בנוגע למגבלות שמטילים פרקליטים צבאיים במרכזי האש על לוחמינו. כמה דם נשפך כאן, דם לוחמינו, דם אזרחינו? אבל לא צריך להרחיק לכת בדמיון כדי לראות את פרקטיקת הטיוח של בג"ץ, אדוני השר, צריך רק לראות מה נעשה כאן לאחרונה: בג"ץ והיועמ"שית טייחו את פרשת הרוגלות, הפגיעה חמורה ביותר בזכויות אדם. את זה לא אני אומר, את זה אומר השופט דרורי, שהיה סגן נשיא בית המשפט המחוזי, יחד עם חבריו לוועדת הרוגלות. הוא אומר שהוא לא ישן בלילה מהחשש לפרטיותם של עשרה מיליון אזרחי ישראל. מול עינינו הם טייחו את פרשת הפצ"רית; השופטת דפנה ברק-ארז אמרה על יפעת תומר ירושלמי: הפצ"רית היא שומרת סף, ושומרי סף לעולם לא משקרים. רק בשבוע שעבר בג"ץ עצר את מבקר המדינה מלחקור את 7 באוקטובר, ואף הורה לו לקבור תיקים שהושקעו בהם אלפי שעות עבודה. שומרי הסף, אנשי מערכות הביטחון שסירבו לשתף פעולה עם המבקר, נשמו לרווחה. ראש הממשלה, אגב, שיתף פעולה. אבל ראשי מערכות הביטחון רוצים ועדת חקירה עם מי שיש להם איתו יחסי גומלין, אפשר להבין את זה, הם רוצים ועדת חקירה שימנו השופטים של בג"ץ. זו הסיבה שהם בלמו את תת-אלוף אורן סולומון מלחקור – הם הבינו שאורן סולומון לא עובד אצלם, ושהוא מגיע אל האמת שהם רוצים להחביא. ואם הנושאים החשובים לא ייחקרו ויטויחו, האסון הבא, אדוני השר, בפתח. והאסון הוא דם אחינו ואחיותינו שיישפך כאן. אדוני השר, אדוני היושב-ראש, לפני קום המדינה, בימי הסזון, כשיהודים רדפו יהודים ומסרו אותם לשלטון הזר, אמרו אנשי בגין לנציגי ההגנה: ההיסטוריה תשפוט אתכם. התשובה שנתן להם משה דיין הייתה: ההיסטוריה לא תשפוט אותנו – אנחנו נכתוב אותה. כנסת נכבדה, יש כאלה שלא מבקשים לחקור את האסון, אלא לשכתב את ההיסטוריה באמצעות ועדה לחיסול פוליטי של מתנגדיהם. כמו מחוללי הסזון הם מבקשים להשתלט על האמת שילמדו כאן ב-50 השנים הבאות בבתי הספר, באוניברסיטאות, בשירות המדינה ובמערכות הביטחון, שצריך להציל את המדינה מהאנשים שהעם בוחר. בנימה אישית, אני אסיים. שנתיים אני בעניין הזה. בשנתיים האלה פגשתי משפחות שכולות רבות. כל המשפחות השכולות חוו אובדן עצום ומבקשות תשובות, אבל מהר מאוד התברר לי שמרבית כלי התקשורת בישראל יצרו גם בין המשפחות השכולות אפליה – משפחות שכולות סוג א', משפחות שכולות סוג ב'. משפחות שכולות שדורשות ועדת חקירה משפטית, סוג א', יקבלו במה, חיבוק, הבנה; משפחות שכולות שלא נותנות אמון בכנסייה הקדושה של מערכת המשפט – משפחות אלו הן סוג ב'. בהתחלה השתיקו אותן, ואחרי שכבר לא היה אפשר להתעלם מהמספר, הציגו אותם כשטופי מוח, הגחיכו, לעגו. ככה ייעשה למי שלא נותן אמון בכנסייה הקדושה של בג"ץ. והמשפחות האלה, שאיבדו את היקר להן מכול, המשיכו להתנהג באצילות. הן היו שותפות לניסוח הצעת החוק שמונחת לפניכם, ובאצילות עמדו על כך שגם למשפחות שחושבות אחרת מהן, שגם למועצת אוקטובר – תהיה נציגות בוועדה ופיקוח עליה. הם לא ביקשו ועדה שמסמנת אשמים מראש ומזכה את האחרים, אלא ועדה מאוזנת, הוגנת, שמתבססת על המודל האמריקאי שלאחר אסון התאומים. שם זו הייתה ועדה פוליטית לגמרי, אגב – חמישה דמוקרטים, חמישה רפובליקנים. תוצאות הוועדה ההיא זכו לאמון וחוללו רפורמות. חבריי חברי הכנסת, היום, בעזרת השם, נעביר את זה בקריאה ראשונה. כולי תקווה שגם נספיק להגיע לקריאה שנייה ושלישית, אבל אם לא נספיק נחזור לכאן בעוד שלושה חודשים עם האמון של העם. בבחירות נציג לעם את האלטרנטיבות: ועדה שוויונית עם כל הסמכויות, או ועדה שאת כולה ימנה יצחק עמית, האיש נטול הפניות. אני, מכל מקום, אמשיך במאבק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה לא תמשיך.
אריאל קלנר (הליכוד):
אני מחויב למאבק עד שנגיע לאמת, עד שנגיע לדין ולצדק, עד שנביא תיקון. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. ראשונת הדוברים – תעלה ותבוא חברת הכנסת מירב בן ארי. לרשותך שלוש דקות ו-20 שניות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, קודם כול, ניישר קו על השקר שהיה פה. מדד אמון הציבור – כפי שגם נבדק, אפשר לעשות ב-ChatGPT, בגוגל, בג'מיני, מה שתרצו – בשפל חסר תקדים. מעולם מדד האמון בכנסת ובממשלה לא היה כל כך נמוך, ובית המשפט העליון זוכה לאמון מהציבור. אתה יכול להקשיב, כי אני ישבתי והקשבתי לכל הדברים שלך.
אריאל קלנר (הליכוד):
את לא הקשבת לכלום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
קודם כול, ישבתי והקשבתי ולא הפרעתי לך.
אריאל קלנר (הליכוד):
לא הקשבת אפילו לזה. אפילו לזה לא הקשבת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אם הוא מפריע לי, תעצור לי את הזמן.
אריאל קלנר (הליכוד):
שנייה, אני יכול להגיד לך את זה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, דיברת עשר דקות, מתוכן נתתי שתי הערות.
אריאל קלנר (הליכוד):
אמרתי: בשפל כלפי עצמו. תקשיבי שנייה, מירב, אני יוצא. הוא ייתן לך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תעצור לי את הזמן.
היו"ר סימון דוידסון:
אני אתן לך.
אריאל קלנר (הליכוד):
תעצור לה את הזמן. בית המשפט העליון מעולם לא היה בשפל כמו שהוא עכשיו בציבור.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל אתה משווה לכנסת?
אריאל קלנר (הליכוד):
אני משווה אותו למה שהוא היה לפני 10 שנים, לפני 50 שנה ולפני 100 שנה. את יודעת מתי אנחנו נראה את האמון בכנסת? בבחירות, כש-75% ילכו להצביע, זה אמון בכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, מדד האמון בכנסת כבר תקופה ארוכה – בזכותכם, אתם עושים עבודה מעולה, תמשיכו ככה.
היו"ר סימון דוידסון:
זהו, תודה. חבר הכנסת קלנר, תודה רבה.
אריאל קלנר (הליכוד):
מי שמאמין בי לא מאמין בך, וזה בסדר.
היו"ר סימון דוידסון:
נתתי לך לענות, זהו, נגמר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עכשיו תראה, מה היתרון בחוק שלך? שאתה היחיד שחוקק אותו, אין עוד ח"כים. נכון תמיד יש מחוקק ועוד? אין, זה רק קלנר. עכשיו, קלנר, מה לעשות, כנראה לא יהיה בכנסת הבאה, כי הבנתי שיש פה סגירה של שמונה שריונים, אז כנראה את הכנסת הוא יראה מהבית, כך שלא רק שלא יהיה דין רציפות – לא יהיה בכלל מי שימשיך אותו, תודה לאל שאף חבר כנסת מהליכוד לא חתם. אגב, מעניין למה הם לא חתמו. אז החוק הפיגול הזה, שימצא את דרכו לפח הזבל של ההיסטוריה, יקרה באופן טבעי - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
השגת 40 חתימות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תפריע לי. אל תפריע לי.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
השיגה 40 חתימות?
היו"ר סימון דוידסון:
מאיפה הגעת פתאום?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
איזו כושלת.
היו"ר סימון דוידסון:
אוקיי, תודה רבה, אלמוג.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תפריע. אני יודעת שכואבת לך אמירת האמת. מה עם שדה התעופה בצקלג, תגיד?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
הערות ביניים זה בניגוד לתקנון?
היו"ר סימון דוידסון:
אבל אמרת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
די. די, די. די עם הבדיחה הזאת שנקראת אלמוג כהן. אני רוצה להתייחס לוועדת חקירה ממלכתית.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
השגת 40 חתימות או לא?
מירב בן ארי (יש עתיד):
הכול בסדר, תניח לי. אני רוצה לדבר על החוק. החוק הזה קודם כול ילך לפח, כי לא יהיה לו דין רציפות, כי אין מי שירצף אותו, אוקיי? כי קלנר כנראה לא יהיה. הכול בסדר, לא נבכה. עכשיו בואו נדבר שנייה על הנחקר הבלעדי של 7 באוקטובר, היחיד שעדיין נמצא בכיסא. ראש השב"כ עזב; הרמטכ"ל עזב; חליוה עזב. כולם עזבו.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אדוני היו"ר, הינה חתימה, חתימה ל-40. היא לא מצליחה לגייס 40 חתימות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקשיב, תקשיב.
היו"ר סימון דוידסון:
אלמוג, זה לא לעניין. די, נו, באמת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אם סגן השר ל-AI מתעקש - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
היא לא מצליחה לגייס 40 חתימות.
היו"ר סימון דוידסון:
טוב, אלמוג. אני יכול לקרוא אותו בכלל בקריאות תקניות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקרא אותו לסדר או שיצא.
נאור שירי (יש עתיד):
בטח שאתה יכול.
היו"ר סימון דוידסון:
אני לא יודע, יש לך כיסא? כן, יש לו כיסא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שיצא, אתה יכול?
היו"ר סימון דוידסון:
יש לך כיסא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז תקרא לסדר את סגן השר ל-AI.
היו"ר סימון דוידסון:
אלמוג, אתה בחצי קריאה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא מתייעץ עם גרוק, מתייעץ עם ג'מיני, הוא מתייעץ עם ChatGPT, ואלה פאדיחות בשבילנו, אז בוא נעצור.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
ראית אתמול את - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
תן לי לדבר. הם לא נותנים לי לדבר. האמת כואבת, שורפת בנשמה, אבל מה לעשות? הנחקר הבלעדי היחיד שעדיין בתפקיד, מי זה? בנימין נתניהו. מה הוא רוצה לעשות? הוא רוצה למנות את החוקרים. ברור שאם ראש ממשלה של 30 שנה – 30 שנה לא רצוף, אבל 30 שנה – הכיל שנים את חמאס, הזרים מיליונים, שלח את יוסי כהן לקטר, את ראש המוסד הוא שלח לקטר בשביל להביא מיליונים לחמאס. זה שהכיל את הבלונים, זה שהכיל את הרקטות, זה שאמר: שקט ייענה בשקט, זה שקיבל פתק מיחיא סנוואר שכתוב עליו: תעשה סיכון מחושב – הבן אדם הזה, הוא רוצה למנות את ועדת החקירה. ברור שהוא רוצה למנות את ועדת החקירה, כי הוא הנחקר המרכזי, כי הוא היחיד שמולחם לכיסא בעוד כל אלה - - - ב-7 באוקטובר, ובצדק התפטרו מהתפקיד שלהם – הוא עדיין שם. אז הוא רוקם, רוצה להקים ועדת חקירה כזאת חמודה. אני לא יודעת אם קראת על הוועדה. הוועדה תעשה רק מה שהממשלה אומרת וחברי הכנסת הבובות ישבו ביחד ויסכימו. אז לא יקרה, האופוזיציה לא תשתף פעולה עם הפיגול הזה, החוק הזה ילך לפח הזבל של ההיסטוריה, לשם הוא ראוי להגיע. תקום ועדת חקירה ממלכתית, השופטים הם אלה שימנו את החוקרים ולא אף אחד מחברי הכנסת. אסור לפוליטיקאים להתערב בוועדת חקירה, אסור להם. אוי ואבוי לחבר הכנסת שייקח חלק בדבר הנורא הזה. הנחקר הזה יום אחד יעמוד בפני ועדת חקירה ממלכתית וייתן את הדין על הכסף הקטרי, ייתן את הדין על המיליונים שהוזרמו לרצועה במשמרת שלו, וייתן את הדין על ההפקרה של אזרחי ישראל במשך כמעט 30 שנה, פעם אחרי פעם. רק הפקיר אותם, הפקיר אותם לטרור במשך שנים.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מסיימת. ב-7 באוקטובר זה התפוצץ לנו בפנים. הוא יעמוד לדין והוא ייתן את הדין, כי הוא לנצח ראש ממשלת 7 באוקטובר, ראש ממשלת הטבח. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחברת הכנסת בן ארי. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלעזר שטרן. עדי עזוז, נא להתכונן, את הבאה בתור.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, אין לנו הרבה החלטות שעולות בדם. זאת החלטה שעולה בדם, זאת החלטה שעלתה בדם. קשה להגיד את זה. אנחנו עושים תחקירים, אנחנו מקימים ועדות חקירה כדי להפיק לקחים, כדי ללמוד, כדי ליישם. אנחנו לא צריכים ועדת חקירה, לא ממלכתית ולא ממלכתית לאומית, בשביל לדעת מי אחראי. האחראי הראשי: נתניהו, ראש ממשלת החורבן של 7 באוקטובר וראש הממשלה של רוב מוחלט של השנים שקדמו, זה שבחר לקדם את חמאס על פני הרשות הפלסטינית, זה שבחר להעסיק אצלו מקטר, זה שנתן כסף קטרי. הוא אחראי. אנחנו לא צריכים בשביל זה ועדת חקירה, אנחנו צריכים ועדת חקירה כדי להפיק לקחים, כדי לחסוך בחיי אדם. אולי המלחמה הזאת כבר הייתה נגמרת אם היינו מפיקים את הלקחים האמיתיים. אבל הכול אצלו – רק הכיסא ורק הבריחה מאחריות. מה היה רע בשופט סולברג שימנה, שיהיה חבר? זה שהשר אמסלם אומר עליו שהוא שופט שמרן, שהוא שופט ימני – אני לא מאמין, אני מאמין שהוא שופט מעולה בלי קשר לאם הוא שמרן או ימני או גר ביהודה ושומרון, אבל שר בממשלת ישראל אומר עליו – אתה, אמסלם – שהוא יותר טיפש מאשר אנטישמי, וראש ממשלת 7 באוקטובר שותק, שותק, שותק. ואחרי זה שולח איזה חבר כנסת אחד שידחה את ועדת החקירה באמתלה שצריך חקירה לאומית, שאי-אפשר לסמוך על בית המשפט העליון.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מה אמרתי לא נכון?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תגידו, אתם יודעים עלינו? מה המקום של הכנסת הזאת בדעת הקהל בישראל? עוד לא הייתה כנסת נמוכה כל כך. רק מי שמסתובב פה כל יום ופוגש את מה שעושים חברי קואליציית החורבן, שרי ממשלת החורבן, מבין למה אי-אפשר לסמוך עליהם. ובסוף מצאו איזה חבר כנסת, קלנר, שראש הממשלה שולח אותו כזרוע שלו, לבד, שהוא לא מוציא אף אחד – הוא יקים ועדת חקירה שתחקור. קלנר, קלנר של נתניהו? וזה לא משנה מה האישיות של קלנר, יכול להיות שהוא בן אדם נהדר, אבל אותו מצא נתניהו – נדמה לי שהוא בכלל נורבגי – שהוא יקים ועדת חקירה שתחקור את המחדל או את האסון הכי גדול שהיה לנו כאן. נתניהו, לא תתחמק. אתה אחראי, לא משנה מי יקים. גם את זה נצטרך לתקן. אבל אני אומר לך, אני לא מחכה להמלצות ועדת החקירה, מי אחראי. בנימין נתניהו הוא האחראי הראשי לאירועי 7 באוקטובר. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת עדי עזוז. ואליד אלהואשלה – הבא בתור.
עדי עזוז (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני חייבת להגיד שעצם הדיון הזה הוא עצוב, ביום עצוב, בבית הזה, שלוקחים ומעבירים חוקים – המילה "בזויים", אני לא יודעת אם יש בכלל בעברית מילה שיכולה להכיל את מה שהבית הזה עובר, גם היום וגם בשבועות האחרונים. עכשיו, מה זה 7 באוקטובר? אתם יודעים, כשאתם פותחים את ערוץ הכנסת, כתוב למטה: הצעת החוק, ואז כתוב, אתם רואים, טבח 7 באוקטובר – אין אחד מאיתנו שרואה רק את המספר "7 באוקטובר", את המילים האלה, עם האותיות האלה, עם המספר הזה, והנשמה שלו לא נשרפת. ולא צריך ועדת חקירה כדי להבין בכלל מי אשם. אמר פה את זה חבר הכנסת שטרן לפניי. יש ראש ממשלה בישראל, זה שהעביר מזוודות של כסף מקטר לבנות מנהרות ולחמש את חמאס – הוא כנראה אשם, יכול להיות שהאחריות עליו; שרים בממשלה שאמרו: "חמאס הוא נכס" ותמכו בלהעביר את הכסף – יכול להיות שהם אשמים; שרים שהתראיינו בערב 7 באוקטובר, אמרו: הציבור ישפוט אותנו, אנחנו חייבים מהר מהר לראות מה עושים עם זה. הם ידעו שהם אשמים. לא צריך ועדת חקירה, לא ממלכתית ולא פריטטית ולא קשקוש שתמציאו. לא צריך. זה כמו שיש בית, ובבית קורה משהו עם הילדים – יש כתובת. ההורים. אז חשוב לי להגיד, זה לא שזה קרה במשמרת שלכם – זה קרה בגללכם, זה קרה באחריותכם, זה קרה באשמתכם, זה קרה בגלל מדיניות שלכם. עכשיו, מה אתם עושים? הרי הייתם עסוקים במשך שנתיים – לדבר על בית המשפט העליון, ולהשחיר את השופט עמית, את נשיא העליון. הוא הגיע לפה ולא קראתם לו נשיא העליון. עשיתם באמת כל מה שאתם יכולים כדי לפרק ולפרק ולפרק. ולאן אתם רוצים – הרי אתם לא סופרים. עמד פה מקודם קלנר ואמר: יש משפחות שכולות סוג א' ומשפחות שכולות סוג ב'. עכשיו, אני פה על הפודיום, אז אני לא אגיד איך אתם מתייחסים למשפחות השכולות, אבל לפי האלף-בית זה אחרי האות ו'. למה? כי היום, מה שעשיתם בוועדת הכנסת על חוק-יסוד: לימוד תורה – לא מעניין אתכם המשפחות השכולות; ומה שאתם עושים על חוק ההשתמטות, לעשות פטור לעריקים – למה? זה לא סוג א' וסוג ב', זה באמת אחרי האות ו'. אנשים מתגייסים, קורעים את התחת שלהם, באמת, נהרגים או חוזרים הלומי קרב, הכול פה בקריסה. אז לדבר – איזו ועדת חקירה, כזאת, אחרת? יש חוק במדינת ישראל. אולי פשוט תפסיקו לעבור עליו. עכשיו, אתמול גם יצא המרצע מן השק, הרי אמרתם בריש גלי: אנחנו לא סופרים את בית המשפט העליון, אנחנו לא נקיים את הפסיקות של בית המשפט העליון. אבל מה לעשות? יש חוק. יש הפרדת רשויות בישראל – יש כנסת, יש ממשלה ויש מערכת המשפט. צריך לכבד אותה. זה שאומרים לכם לכבד את החוק, ויש חוק ועדת חקירה ממלכתית – ועדת חקירה תקום, תהיה, וכל החקיקה הבזויה שלכם מהיום ומהשבוע שיגיע תלך לפח האשפה של ההיסטוריה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. לאחר מכן – חבר הכנסת בליאק.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עדים, בתקופה האחרונה, בשנים האחרונות, לגל רציחות בחברה הערבית. הרחובות שלנו הפכו לשדה קרב, מאות נרצחים, בלי שהממשלה תטפל בעניין הזה. דרשנו בעבר הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית. כמה הצעות הוגשו לממשלה וגם לכנסת, אבל כנראה שהדם של האזרחים הערבים שונה, הוא פחות שווה. אנחנו רואים, יש אסונות במדינה, וכולנו ראינו את האסון ואת הטבח שהיה ב-7 באוקטובר. ומה תגידו על הטבח שמתחולל ביישובים הערביים, כאשר אנחנו רואים בבירור שהממשלה מתנערת ולא דואגת לחברה הערבית, לא מקבלת החלטות. למרות הזעקה של כל אבא ושל כל אימא מהחברה הערבית, לא דואגים להם ולא מספקים ביטחון לאזרחים שלנו. רק בשבוע האחרון – רצח בחיפה ורצח באום אל-פחם ורצח בדיר חנא. ושום דבר לא מזיז לממשלה הזאת ולא לעומד בראשה. אין צדק. אין צדק במדינה הזאת. יש התייחסות אחרת כאשר מדובר באזרחים הערבים. אנחנו רואים שהממשלה מתנכרת ומתעלמת גם מהאזרחים הערבים בנגב – יישובים שלמים נעקרים, הריסת אלפי בתים בנגב. רק בשבוע האחרון יש פסיקות של בג"ץ – כמובן, בדחיפה של הממשלה והרשויות בנגב – לגרש את התושבים של ראס אל-ג'ראבה ואל-בוקיעה ולא לתת להם פתרונות. לא נותנים להם פתרונות. אז מי אחראי? נתניהו אחראי, נתניהו הוא זה שמינה. נתניהו הוא זה שמינה את השר בן גביר, נתניהו הוא זה שמינה את השר שיקלי, שאחראים על אסונות ועל מחדלים בחברה הערבית, וגם בנגב, בעניין הכפרים. (נושא דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם):
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת ולדימיר בליאק.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לומר לקלנר ולכל היוזמים – אם יש עוד יוזמים של החוק הנפשע הזה – מה שנקרא, read my leaps: ביום הראשון של הממשלה החדשה שתקום אחרי הבחירות הקרובות אנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית. ולא יעזור לכם שום דבר. כאן הייתי יורד מהדוכן, אם לא הייתי שומע היום את שר האוצר שלנו, סמוטריץ', מגדף את הדרג המקצועי של המשרד שלו – הם רק העזו, העזו, על בסיס מקצועי, מקצועי בלבד, בחוות דעת מנומקת להפליא, לצאת נגד הצעת חוק לימוד התורה, או בשמה האמיתי, הצעת חוק-יסוד: ההשתמטות. בדיונים שהתקיימו עד עכשיו בוועדת הכנסת אנחנו הוכחנו שמדובר בחוק מסוכן, בעל השלכות רוחב על הביטחון, על הכלכלה, על תקציב המדינה, על רמת החיים של כולנו לשנים, לשנים קדימה. ומעבר לסוגיית ההשתמטות, ישנו גם אתגר גדול של השתלבות הגברים החרדים בשוק העבודה, וכמובן החוק הזה מונע מהם בגדול לצאת לשוק העבודה. כי 47% מהגברים החרדים היום לא עובדים; זה עולה לנו היום כ-54 מיליארד שקלים בשנה. חוות דעת של משרד האוצר מראה שאם המופקרת של הממשלה הנוכחית תימשך, ב-2065 אובדן התוצר מאי-תעסוקת הגברים החרדים יסתכם בכ-160 מיליארד שקלים, ואז ניאלץ להעלות מיסים ב-16%, לפחות על אלה שמשלמים מיסים ומחזיקים את המדינה בחיים גם בשגרה וגם בחירום. המצב הוא פשוט: סמוטריץ' מפקיר את הציבור העובד והלוחם שהוא מתיימר לייצג בתמורה לדילים מושחתים עם עסקנים חרדים אשר מאפשרים לו להמשיך ולבזוז את הקופה הציבורית ולממש את ההזיות המשיחיות שלו ביהודה ושומרון, עם מתן גב לטרור היהודי. מדובר בשר אוצר שהדגל שלו הוא תמהיל מסוכן של בורות ויהירות. הוא לא מבין מה הבעיה בהורדת דירוג האשראי, בחריגה ממסגרת הגירעון, בצמיחה שלילית לנפש ובתהליכי עומק להנצחת הבורות וההשתמטות, שר אוצר שאין לו מושג מהי מדיניות פיסקלית אחראית. ולכן מדינת ישראל תחת הכהונה שלו הופכת למדינה נחשלת, עם גירעון ענק, עם בור עצום, עם חוב לאומי שכל שנה הולך וגדל, ולכן גם השנה תחזית הצמיחה עודכנה כבר שלוש פעמים כלפי מטה. להבדיל ממנו, הדרג המקצועי של משרד האוצר מסרב להתיישר עם השר המופקר ושומר אמונים לציבור הישראלי, ועל כך אני רוצה להצדיע לו. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. יעלה ויבוא חבר הכנסת יבגני סובה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, השבועות האחרונים של הכנסת, עוד מעט הכנסת תתפזר. חברי הכנסת מהקואליציה יתחילו לחשוב עם איזה מסר הם יבואו לציבור. הממשלה, הקואליציה, תרצה לבוא לציבור ולהגיד: מה השגנו? הרי חשוב שהציבור יבחר את אותה קואליציה. מה השגתם בארבע שנים? עם איזה קמפיין אתם תצאו? בוא ניקח כל משרד. עזבו את משרד הפנים, שאין בו שר כבר למעלה משנה, והיום הכנסת דנה ומבזבזת שעות על מנת להעביר סמכויות לראש ממשלה שהוא תחת כתב אישום. בואו ניקח למשל את משרד התחבורה. אני מדמיין, אדוני היושב-ראש, ששרת התחבורה יוצאת עם קמפיין, אומרת: בתקופתי מספר ההרוגים בתאונות הדרכים עלה משמעותית. תצביעו לי, אני רוצה להמשיך את המגמה. בואו ניקח עכשיו משרד המשפטים. שר המשפטים יגיד: בתקופתי אני הרסתי את מערכת המשפט, בתקופתי אני מיניתי הכי פחות שופטים. בואו נמשיך את המגמה. תיתנו לי את הקול שלכם. בואו ניקח – איזה משרד? תעזור לי, לא משנה, כל משרד. משרד החקלאות משרד הסייבר; משרד הביטחון – וואו, בוא ניקח משרד הביטחון. שלוש שנים מאז 7 באוקטובר נמשכת המלחמה – שום זירה לא הוכרעה. בואו תיתנו לנו קול על מנת שאנחנו נמשיך את המגמה שחמאס יתחזק בעזה, שהאיראנים יגיעו לפצצת אטום, שהחיזבאללה יתחזק בלבנון, שהח'ותים ימשיכו להתחזק – העיקר, תנו לנו את הקול בשביל שאנחנו נוכל "לחזק" את המדינה. אני רק שואל את השרים ואת הקואליציה: אתם באמת חושבים שהציבור מטומטם, שעם ישראל לא רואה מה עשיתם בארבע השנים האלה? אתם מתגאים בזה שכנסת ממלאת את ימיה. השאלה היא מה עשיתם בארבע שנים האלה. גרמתם לפילוג נוראי בעם; הבאתם פה מלחמות על מלחמות. לא לוקחים שום אחריות על שום מעשה. והדבר האחרון שעליו עכשיו אנחנו דנים – בגלל שאתם לא הקמתם ועדת חקירה ממלכתית, אתם מנסים להתחמק ולהקים ועדה פוליטית. אין שום משמעות לוועדה הזאת. בוודאי שממשלה חדשה שאנחנו נהיה חלק ממנה – נבטל, אנחנו נבטל את הדבר הזה. בוודאי שאנחנו נקים ועדת חקירה. אבל אני פונה עכשיו לאנשי הליכוד הקלאסיים, לאנשים שהצביעו לקואליציה הזאת לפני ארבע שנים: תגידו, אתם מרוצים ממה שקורה במדינה? אתם באמת חושבים שכך הממשלה הייתה צריכה להתנהל ארבע שנים? אני מבקש מכם שאתם תשמרו את השאלה הזאת עד הבחירות, כי כשאתם תגיעו לקלפי, תשאלו את עצמכם אם אתם רוצים שהמגמה הזאת תימשך, או שאתם פשוט רוצים שפיות ושהממשלה תעבוד למען העם, למען המשרתים, למען אלה שמשלמים מיסים, ולא קואליציה שתהיה נתונה לסחטנות של קבוצות שגם ככה לא תורמות לחברה הישראלית ולמדינת ישראל. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה. תודה רבה לחבר הכנסת סובה. תעלה ותבוא חברת הכנסת יסמין פרידמן, ולאחר מכן – נאור שירי המכונה שירי.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש. מיקי, אתה חייב לשמוע. אני מקבלת לפני כמה דקות הודעת סמ"ס מהליכוד, ואלה הדברים: "חבר ליכוד," – כבר מה שנקרא דאטה לא מעודכנת, קצת לא קשורה למציאות.
היו"ר סימון דוידסון:
גם אני קיבלתי.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
ממשיכים לנסות לשנות. מתחת לרדאר, הועלתה הצעה להחליף פריימריז בוועדה מסדרת. הם כמובן נגד הוועדה המסדרת, אבל איך זה מסתיים, מירב? לא, את חייבת לשמוע. המשפט בסוף ככה: "מי מכריע?" זאת אומרת, מה שעל הפרק זה מי מכריע. "מי שלא פועל עכשיו, נותן לעסקנים אחרים להכריע במקומו". זאת אומרת, תנו לעסקנים, אנחנו להכריע, לא לעסקנים אחרים. מה אני אגיד לכם, אין, ניסוח מושלם. אבל ככה זה נראה. זה כמו שהצעת החוק הזאת של קלנר – בדיוק כמו שאני אביא הצעות חוק לעידוד אכילת בשר, זה בערך אותו הדבר. הצעת החוק הונחתה עליו ממשרד ראש הממשלה. אין לה שום משמעות. קלנר בכלל לא קשור לאירוע. אבל בסוף, בסדר, יש לכם רוב, אתם תצביעו על הוועדה. איזה משמעות יש לזה? אין לזה שום משמעות. מאז קום המדינה יש רק ועדה אחת, אחת, שדנה בדברים כל כך משמעותיים כמו זה, וככה זה צריך להיות גם עכשיו. אתם כל הזמן רוצים לשנות את החוקים. לא יכולים להעביר חוק תקשורת, כי יו"ר הוועדה לא מוכן לדון, לא מוכן זה – מקימים ועדה חדשה, מקימי מקיימים ועדה חדשה לדון בחוק תקשורת שיו"ר ועדת הכלכלה לא מוכן לדון בה. מקיימים היום את שני הדיונים במקביל, זאת אומרת, בוועדת הכלכלה חוק התקשורת של הרדיו, אבל במקביל יש גם את חוק התקשורת. לאיזה דיון ללכת? לאיזה דיון ללכת? וזה הכול בכוונה, כדי שלא נוכל להגיע לדיונים. הכול מתחיל ב-08:30, כשאנחנו בפקקים. יצאתי היום ב-06:00, אבל אנחנו פה, מה לעשות, חברי יש עתיד יהיו כאן, הם תמיד כאן. עכשיו, הדיון כל כך מזעזע, שפעם ראשונה – חמש שנים אני כאן – אני יושבת בדיון שמצד אחד יושב שר התקשורת, מהצד השני של השולחן יושבים כל אנשי המקצוע של משרד התקשורת, והם בכלל לא מסכימים עם השר, והשר לא מסכים איתם, וזו חקיקה של משרד התקשורת. הם לא מצליחים להגיע להסכמות בתוך המשרד. הצוות המקצועי של כל משרד התקשורת בכלל לא מסכים עם הצעת חוק, לא עם הנוסח, ואנשים מבחוץ לא מבינים איזה אירוע, איזה אירוע מגוחך. וככה זה נראה בכל דיון, וככה זה נראה בכל משרד, ומזל שאנחנו בעשרת הימים האחרונים של הממשלה הזאת. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת נאור שירי. אלמוג, אתה יכול להיכנס ולהקשיב לדבריו של נאור שירי. אני בטוח שגם יהיה לו משהו להגיד לך.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
ברור. הוא לא מאופקים?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, התרגשתי מאוד לשמוע ולקרוא את הצעת החוק, כי אנחנו לא היינו בדיונים. סעיף המטרה: חקירה "מלאה, יסודית ובלתי תלויה" של אירועי ה-7 באוקטובר. היא לא תלויה? היא בלתי תלויה, היא תלויה רק במי שממנה אותה, ומי שממנה אותה זה מי שאמורים לחקור אותו. הפוליטיקאים ממנים את מי שאמור לחקור אותם. לא סתם אומרים על מדינת ישראל שהיא אומת הסטרטאפ. אם אתה רוצה לבדוק מה קרה, קח את מי שאחראי למה שקרה ותגיד לו שיבדוק את מה שקרה. ככה בטוח אנחנו נקבל תוצאה מדהימה, שכולנו נוכל להפיק ממנה מלא מלא ידע, שנבטיח שדבר כזה לא יקרה עוד. והדבר היפה – שהטבח הנוראי ביותר שקרה מקום המדינה מגיע אלינו בהצעת חוק פרטית שרק אחד חתום עליה, עם כל כך הרבה עשייה מאחוריו, וניסיון פרלמנטרי מוצלח בהקמה של ועדות חקירה, בבדיקה של נושאים, הלוא הוא חבר הכנסת קלנר, שרק הוא חתום עליה, רק הוא. כל מה שהיה ב-7 באוקטובר – ורק הוא חתום על ההצעה. ואז הוא עומד מולנו ומקריא לנו פסוקים, ומראה לנו ועדות שונות שהיו, והינה, קמו, ויסוד המדינה, ומקשקש, כאילו כולנו חבורה של מטומטמים; כאילו עשו ברחוב משאל עם ואמרו: תגידו מי מטומטם, תרים את היד, בוא תגיע להיות חבר כנסת, ובוא נשחיל לך ועדת חקירה פוליטית, אבל היא פוליטית-לאומית, ונוסיף לה את צמד המילים "בהסכמה רחבה". לא, באמת, אתם מסתלבטים עלינו. ויש פה אווירה מדהימה. תסתכלו איך נראית הכנסת בהקמה של ועדת החקירה – פשוט אירוע מרגש. פשוט אירוע מרגש. מי שיקבע את מי שיחקור, ימונה על ידי ראש ממשלת ישראל, אותו ראש ממשלה שכבר שולט פה למעלה מ-20 שנים; אותו ראש ממשלה שהטיף לנו והקציף לנו ואמר לנו שהוא הביא את העשור הבטוח ביותר למדינת ישראל, עמד ב-2009 מול אשקלון ואמר: אני לא אעצור את צה"ל, אני אתן לו לנצח, אני אמוטט את חמאס; אותו אחד שעמד לפני שהוא הלך לארצות הברית, כמובן עם רעייתו, ואמר שהוא מצדיק, ונושא באחריות על הכסף הקטרי; אותו אחד ששלח את ראש המוסד להביא את מזוודות הכסף הקטרי; הוא זה שאומר לנו ומוכר לנו 17 מבצעים שונים אל מול חמאס: חיסלנו את המטרו, חיסלנו את חמאס, החזרנו אותו לתקופת האבן, שברנו, מוטטנו, ריסקנו, פוצצנו את כולם. הבעיה העיקרית היא שהוא מכר לנו את הרהיטים שהוא רגיל למכור, האכיל אותנו את הלקרדה הגדולה ביותר מאז קום מדינת ישראל – 1,200 נרצחים ביום. הוא היה עסוק באיפור. הוא היה עסוק באיפור כשרצחו וטבחו את כולנו.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
נאור שירי (יש עתיד):
ואז גם הביא לנו את ועדת החקירה שהוא יבדוק את עצמו. אני קורא משפט אחרון, אדוני – ברוך הבא – אני קורא מפה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
אני צריך להיפגע שלא הרגשת עד עכשיו?
נאור שירי (יש עתיד):
חס וחלילה. סליחה. הסתכלתי על יסמין.
היו"ר יעקב מרגי:
לא הרגשת בלהט הדברים.
נאור שירי (יש עתיד):
אני קורא מפה באמת ובכנות: אני מבקש בהסכמה מלאה ורחבה ששרה נתניהו תהיה יו"ר ועדת החקירה, ובהסכמה מלאה, יאיר נתניהו יהיה סגנה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נא לסיים.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה נוכחת. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אתם מכירים את ועדת אגרנט? היא הוקמה ב-1973 לאחר מחדל מלחמת יום הכיפורים; ועדת כָּהָן הוקמה בשנת 1982 לאחר טבח. ועדת שמגר הוקמה ב-1995 לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין. ועדת אור הוקמה בשנת 2000 לאחר אירועי אוקטובר, שבהם נהרגו 13 אזרחים ערבים מאש המשטרה. ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון הוקמה ב-2021 לאחר האסון שבו נספו 45 בני אדם. ועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר הוקמה בשנת 2026 לאחר הטבח הגדול ביותר מאז קום המדינה – אוי, סליחה, טעיתי. הוועדה הזאת לא הוקמה. במקומה עכשיו אתם רוצים להקים ועדת חקירה לאומית. שם יפה למהלך אחד פשוט – לשנות את כללי המשחק דווקא כשהממשלה עצמה אמורה לעמוד לביקורת. אני הייתי קוראת לוועדה הזאת "ועדת טיוח". מאז קום המדינה הוקמו 20 ועדות חקירה ממלכתיות. 20. שום ממשלה, לא מימין ולא משמאל, לא חשבה אפילו לרגע שצריך להמציא מודל חדש דווקא כשהכישלון נוגע אליה. רק עכשיו, אחרי 7 באוקטובר, פתאום ועדת חקירה ממלכתית כבר לא מתאימה לכם? למה? מה השתנה? החוק לא השתנה. אני אזכיר לכם מה קרה: אלפי נרצחים; מאות חטופים; אלפי פצועים בגוף ובנפש; יישובים הרוסים גם בדרום וגם בצפון. זהו האסון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל, ואחרי אסון כזה, במקום לחפש את האמת, אתם מחפשים לברוח מאחריות ולקבור את האמת. אני רוצה לפנות לראש הממשלה: אם אתה כל כך בטוח שפעלת נכון, מדוע אתה מתנגד להקמת ועדת חקירה ממלכתית? אני פונה לקואליציה: אם אין לכם ממה לחשוש, תנו לאמת להיחקר. ככל שאתם נאבקים יותר נגד הקמת ועדת חקירה ממלכתית, כך אתם מראים לכולם שכנראה אתם מפחדים ממשהו – אתם מפחדים שיגלו את האמת. אני מסכמת. לשקר יש רגליים. האמת תמיד יוצאת לאור. למשפחות השכולות, למשפחות של החטופים, לשורדי הנובה, ללוחמים, לוחמי צה"ל שלנו, ולכל אזרחי מדינת ישראל מגיע לדעת את כל האמת.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
ואתם, אתם פחדנים חסרי אחריות וחסרי מצפון.
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת איתן גינזבורג. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני עומד כאן היום ואני לא מאמין לטקסט שנחזה להיות הצעת חוק שלפנינו. הממשלה הזאת איבדה את הבושה, היא איבדה את המצפן, אבל בעיקר, בעיקר, איבדה את הלב. 7 באוקטובר 2023, היום האפל בתולדות המדינה. האדמה עוד מדממת, המשפחות השכולות עוד זועקות את זעקת יקיריהם מתוך הקברים, חיילינו עוד נמצאים בחזית הלחימה, ובמה הממשלה הזאת עסוקה? בפוליטיקה קטנה, בקומבינות, בחוק כסת"ח. מי שאחז בהגה השלטון באותו יום ארור, מי שהוביל את הספינה אל תוך השרטון הזה, הוא נושא באחריות העליונה, ולא תעזור שום חקיקה שתביאו לכאן. זה לא יעזור לכם. אבל במקום להרכין את הראש, אתם בוחרים לרמוס כל מוסד ממלכתי, לעקם כל חוק קיים, לשבור את כל כללי המשחק, רק כדי לתפור חליפת מגן משפטית שתתאים בדיוק למידותיכם הצרות. אתם מציעים לנו כאן ועדת חקירה לאומית. זו בעיקר מכבסת מילים מבישה. אל תקראו לה ועדה לאומית, תקראו לזה ועדת מילוט לאומית. זו לא ועדה לחקר האמת, זו ועדה לחקר השרידות שלכם. תגידו את האמת. אתם רוצים למנות את הבודקים שלכם? אתם רוצים לחקור את עצמכם? באיזה עולם אתם חיים? תגידו את האמת לציבור. אבל הציבור הישראלי לא טיפש. האימהות ששלחו את הילדים שלהן לקרב, האבות שקברו את הבנות שלהם, התושבים שבתיהם נשרפו, כולם רואים אתכם עכשיו. הם רואים איך אתם רועדים מפחד מפני ועדת חקירה ממלכתית עצמאית ובלתי תלויה, כמו שקבוע בחוק. מי שאין לו מה להסתיר לא מפחד משופטי בג"ץ. מי שלא אשם לא תופר לעצמו חוקי מגן. אם החוק המושחת הזה יעבור, זאת תהיה יריקה בפרצוף של הגיבורים שלנו. אני אומר לכם את זה. הציבור לא יסלח לכם. ההיסטוריה לא תסלח לכם. ואנחנו לא ניתן לכם לטייח את האסון הגדול ביותר בתולדות העם היהודי מאז השואה. ועדת חקירה ממלכתית תקום בסוף על ידי הממשלה הבאה, אבל עד אז אני קורא לכל חברי הכנסת, למי שיש לו עוד טיפת מצפון ושלד ישר: אל תיתנו יד לחרפה הזאת. תצביעו נגד חוק הטיוח. תצביעו נגד הפחדנות. עם ישראל דורש אמת, עם ישראל דורש צדק, ועם ישראל יקבל בסופו של דבר ועדת חקירה ממלכתית, גם אם אתם תנסו לברוח מאחריות עד קצה העולם. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתם לא רוצים לדעת מה האמת. אתם לא מסוגלים, ואין לכם בשלות לדעת מה האמת שקשורה לתופת אוקטובר. כי לא מעניינת הקונספציה – קונספציה שגויה ותפיסת אויב מעוותת היא לא הסיבה לוועדת חקירה. הסיבה לוועדת חקירה היא לגלות לא מי אחראי קונסטרוקטיבית למה שקורה במדינה, אלא מי אשם. וכשאני אמרתי בתחילת המלחמה שהיה חשד לפריצה רק לשני קיבוצים ולא הודיעו לראש הממשלה, מה אמרו לי? זאת, היא קונספירטיבית. זה כתוב בדוחות וזה כתוב בתחקירים. ואני רוצה לשאול אתכם, להעביר לכם פה ככה כל מיני דברים לאוויר העולם. לשאול אתכם אם אתם יודעים. האם אתם יודעים שנגנבו 800 פלאפונים ממחסנים של השב"כ? ממחסני השב"כ, 800 פלאפונים. בהתחלה השב"כ הכחיש את זה. אחר כך, מכיוון שהיה עוד מקור, זה אושר. מעניין מאוד איך אפשר בכלל לגנוב משהו ממחסני השב"כ. אבל עובדה. האם אתם יודעים שעשרות אלפי סרטונים מיום התופת, ממצלמות עין הנץ בכביש 232 – מצלמות שהיו בצבא, נלקחו מהמשטרה לצבא – עשרות אלפי סרטונים נעלמו? האם אתם יודעים שמשפחות שכולות סיפרו שבפלאפונים של הילדים שלהם, שכרטיס הזיכרון נשמר והזיכרון נשמר, צילומים והקלטות מ-7 באוקטובר נעלמו? האם אתם יודעים למה מפקד בית החולים שיפא שוחרר? אתם לא יודעים. ואתם יודעים מה? אתם גם לא תדעו. אתם גם לא תדעו. ביום שחרורו – ואת כל זה אני אומרת לכם רק כדי להבין למה אי-אפשר להקים ועדת חקירה ממלכתית. ועדת חקירה ממלכתית בחסות איזה שופט עליון לא תגיע לשום מקום. אנחנו צריכים אנשים אמיצים, ובגלל זה אתם תביאו נציגים ואנחנו נביא נציגים, וזה נציגים ראויים, ואתם תחקרו ואנחנו נחקור, כדי להגיע לחקר האמת. כי האוזניים – אוזניים תצילנה לדעת מה היה, אוזניים תצילנה. אין חיה בעולם ש-7,000 מחבלים חודרים את גבולות ישראל באין מפריע. תגידו לי, מה קרה בזיקים? מה קרה בזיקים? ותגידו לי, שמעתם מה היה עם חיל הים? הרי חיל הים קיבל הודעות, והציל ממש מתוך הים. אף אחד לא יודע את זה. אם אני לא הייתי אוספת ראיות ועדויות, לא הייתי יודעת. אני, בכלל – מה אני, לוחמת? אני יודעת מה קורה בחיל הים, איך זה עובד, איך זה לא עובד? מאיפה באו מחבלים, לא באו מחבלים – נעלם. איך נדע את כל זה? ואני אסיים לספר לכם מה היה עם מנהל בית החולים שיפא. כשבאותו בוקר סופר שמנהל בית החולים שיפא, הארכי-מחבל, שוחרר, השב"כ הוציא הודעה שהוא שוחרר בגלל שלא היה מקום בכלא. ואז אני אומרת בוועדת חוקה, למשפחות של חטופים: אין חיה כזאת, כי לשירות בתי הסוהר אין סמכות לשחרר שחרור מינהלי של עצורים – רק של שפוטים, שיש להם פסק דין. טוב, אני באה לגלנט, גלנט אומר לי: זה לא העסק שלי. שב"ס מוציא את פקודת השחרור, חתום עליה תת-אלוף מאיר חן. תת-אלוף מאיר חן אישר את החלטת השב"כ לשחרר אותו. טוב, אז בערב יצאה הודעה שזה טעות של הש"ג. הם שחררו את מנהל בית החולים שיפא כדי שלא נדע את מה שהוא יודע. ובכן, רבותיי, אני אומרת בצער רב: אולי בזכות ההצעה הזו שלך, חבר הכנסת, אולי נצליח, אולי. לצערי הרב, חומרים רבים לא בידיים שלנו, לא בשליטה שלנו. וכששופט מוריד את הראש שלו בפני צווים ובפני כל מה שאומרים לו בצמרת – אנחנו לא מורידים את הראש. כי אנחנו רוצים את האמת.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו נוכח. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, ב-1977 קרה מהפך. הליכוד עלה לשלטון, והמערך נשאר בהיסטוריה אחרי כמעט 30 שנה בשלטון ברצף. עכשיו אני אקריא לכם מה בעצם היו עמודי התווך של הקמפיין שגרם לכך שהליכוד עלה לשלטון. המסר המרכזי היה: שינוי. צריך שינוי. זה היה המסר של הליכוד ב-1977. שינוי, הגיע הזמן להחליף את השלטון – הליכוד, זה היה נכון, העייפות הציבורית אחרי 29 שנות שלטון ברצף של המערך, של מפא"י, והמסר המרכזי היה שאחרי קרוב ל-30 שנה השלטון הפך להיות מנותק. 1977. מהפך. הליכוד עלה לשלטון על זה שהם דרשו שינוי ואמרו שהשלטון מנותק מהמציאות. השחיתות הציבורית – 1977: הקמפיין תקף ללא הרף את זה שנתפס הקלקול של המערך, על פרשיות שחיתות. מזכיר משהו? מדבר אליכם? אוקיי. כלכלה וביטחון – 1977: הליכוד דיבר על זה שהממשלה לא יודעת להביא ביטחון לאזרחיה. כלכלה – הליכוד דיבר על זה שאנחנו צריכים כלכלה חופשית וליברלית. מה קורה לכם עכשיו? איזה ביטחון, ממש ביטחון – הטבח הכי גדול בתולדות העם היהודי מקום המדינה, מה שקרה פה; וכלכלה – חוק הג'ובים של ש"ס, עלק ליברלים, עלק כלכלה חופשית. ג'ובים, ככה זה מתנהל. הליכוד דיבר על כך שהמערך הוא שמן, הוא שבע, הוא מנותק מהמציאות, הוא יותר מדי מקושר, הכול שחיתות ציבורית. מזכיר משהו? מרכז הליכוד, הנאום המפורסם של לימור לבנת: מה אתם רוצים, ג'ובים? למה אני אומרת את כל זה? אנחנו דורשים שינוי, כי 30 שנה בשלטון זה too much. התנתקתם מהמציאות, התנפחתם, אתם חיים בסרט, לא מרגישים ולא מבינים מה קורה עם המדינה ועם העם. ובסוף יבוא שינוי, והליכוד יסיים את התפקיד ההיסטורי שלו בדיוק כמו שהמערך סיים, ואנחנו רואים מה קורה עכשיו למפלגת העבודה. זה יהיה הסוף של כל אלו שחושבים שהם לנצח.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני.
מיקי לוי (יש עתיד):
איי, איי, כמה כאב יש פה.
היו"ר יעקב מרגי:
בוא תביע את זה בדוכן.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני הולך לביתו, אני מאחל לו רק גדולה.
היו"ר יעקב מרגי:
הולך לעם ישראל. שלוש דקות. תודה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יולי אדלשטיין, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון בזמן הטבח הנורא, השר ניר ברקת, חבר הכנסת אלי דלל, השרה מירי רגב, השרה גילה גמליאל, חבר הכנסת דן אילוז, כל אלה ועוד רבים אחרים דרשו הקמת ועדת חקירה תחת ההלם של הטבח הנורא. הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית-לאומית לאירועי טבח 7 באוקטובר – זה התחיל כהצעת חוק פרטית של חבר הכנסת קלנר. מציג החוק אמר בשנת 2018: מבחינתי, יש לנו אסטרטגית אינטרס שחמאס ישלוט. כך אמר חבר הכנסת קלנר, שהגיש את הצעת החוק – לאן נעלמת, לאן ברחת, פחדן? הרגע היית פה – לא ייאמן, האסון הגדול מאז קום המדינה. חבורה של שקרנים, ממשלה שאיבדה את הדרך. מילים – ממלכתית, לאומית – איזו חרפה, איזה שקר; שלושה מהקואליציה, שלושה מהאופוזיציה – מה נפל עליכם? יש חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית מאז קום המדינה, ואתם מבקשים לשנות את זה? זו לא ועדת חקירה ממלכתית, זו לא ועדת חקירה לאומית, זו ועדת חקירה של חרפה, ועדת טיוח, ועדת שקר וכזב. זו ממשלה רעה, שעל ראשה טבח 7 באוקטובר. 17 שנים בשלטון – ראש הממשלה נתניהו נושא באחריות. הרמטכ"ל התפטר, ראש השב"כ התפטר, ראש אמ"ן התפטר, קצינים בכירים לקחו אחריות והתפטרו. מי לא התפטר? ראש הממשלה, שבורח מבשורה – ראש ממשלה שאנשי לשכתו עבדו עבור קטר, ראש ממשלה שאחד מאנשי לשכתו ברח לחו"ל, ראש ממשלה שראש הסגל שלו, ברוורמן, הורחק לחצי שנה מהלשכה, ראש ממשלה הנושא באחריות לטבח של נשים, ילדים, זקנים וגברים, עוללים במיטתם, של נשים שנאנסו – ראש ממשלה שפוחד מבשורה, שמבין שהוא נושא באחריות, שרגליו רועדות מפחד. עוד שנייה. משפט ההיסטוריה, אדוני ראש הממשלה, הוא קשה מכל פסיקה של בית משפט ישראלי כזה או אחר או ועדת חקירה כזו או אחרת. אדוני ראש הממשלה, משפט ההיסטוריה ירדוף אותך עד קץ הדורות. זה המשפט הקשה ביותר. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
אכרם חסון (הימין הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השבוע חזרה לישראל אלין והבה מדאלית אל-כרמל, תלמידת כיתה ט', לאחר שנבחרה לייצג את מדינת ישראל בתוכנית דיפלומטיית הספורט הרשמית של מחלקת המדינה האמריקאית ושגרירות ארצות הברית בישראל. מתוך מועמדות רבות מכל רחבי הארץ נבחרו ארבע בנות בלבד, ואלין הייתה בת המיעוטים היחידה שנבחרה. במהלך התוכנית היא לא רק שיחקה כדורסל, היא ייצגה את מדינת ישראל וסיפרה על החברה הישראלית ועל העדה הדרוזית. אלין לומדת בבית הספר נזירות נצרת, משחקת בקבוצת הכדורסל של מכבי חיפה, ובשנה הקרובה תמשיך את דרכה בבית הספר הריאלי בחיפה. זה סיפורה של נערה מוכשרת, אבל גם סיפורה של מדינת ישראל, מדינה שבה צעירה דרוזית יכולה להגיע לבמה בין-לאומית, לייצג את המדינה בכבוד ולהיות מקור השראה לדור שלם. מכאן אני מבקש לברך את אלין ואת המשפחה ולאחל לה שתמשיך להגשים חלומות, להצליח, ולהיות שגרירה מצוינת של מדינת ישראל, של העדה הדרוזית ושל החברה הישראלית כולה. יישר כוח ובהצלחה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, אדוני.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני יושב-ראש הישיבה, שלום לך. חברות וחברי כנסת נכבדים, גבירתי סגנית המזכיר, תראו, אני מנסה לחשוב, אדוני היושב-ראש, ממה הממשלה מפחדת כשהיא מביאה היום, דרך חבר הכנסת קלנר, חוק שלא פיללנו ולא חשבנו שהוא יעלה. אני רוצה להזכיר לכל יושבי הבית הזה ולכל הכיסאות הריקים – אבל לכל כיסא יש חבר או חברת כנסת שעכשיו נמצאים בחוץ – אני רוצה להזכיר לכם שהגענו לכאן ב-9 באוקטובר, ביום שני, יום אחרי המאורעות האלה. אדוני היושב-ראש, כל חברות וחברי הכנסת, מכל סיעות הבית, כולם היו טרוטי עיניים. אנחנו דמענו, לא האמנו שהדבר הזה יקרה. וכל חבר או חברת כנסת מהאופוזיציה וכל חברי הכנסת מהקואליציה הסכימו והיו תמימי דעים שחייבים מיידית להקים ועדת חקירה ממלכתית. ממלכתית. וראו זה פלא, איך אנשים שרוצים לברוח מאחריות הופכים את הדבר הקדוש הזה, ועדת חקירה ממלכתית, שאין בה פוליטיקאים, הופכים את זה לפלסתר, הופכים את זה לאיזה קשקוש פוליטי, שקם איזה חבר כנסת ואומרים לו: תגיש הצעת חוק כזאת. מה, אתם לא מבינים, חבר הכנסת קלנר, ראש הממשלה ביבי? מה, אתה לא מבין שנרצחו, שנשרפו? מה, אתה לא מבין שזה האירוע הקשה ביותר מאז הקמתה של המדינה, מאז השואה? אתה לא מבין שחייבים לחקור את זה, לכבודן של משפחות השכול, לכבודם של הנופלים, לכבודם של המתיישבים, לכבודם של אזרחי המדינה שלך? וכולם ייחקרו, וכולם ייתנו עדות – אתה וראשי ממשלה אחרים ואנשי צבא. אנחנו חייבים את זה למדינה הזאת. ולעשות מזה פוליטיקה זה בושה וחרפה. ממה אתה מפחד? ממה אתה מפחד? אני רוצה להזכיר, אדוני היושב-ראש, שב-1968, נדמה לי, חוקק החוק לוועדות חקירה ממלכתיות. מאז היו 20 ועדות חקירה ממלכתיות. 20. מעולם לא פחדו מוועדת חקירה ממלכתית. תמיד ראשי הממשלות דחפו שתקום ועדה. אני הייתי חייל במלחמת יום הכיפורים, בטרם שוך הקרבות כבר הייתה ועדת חקירה, ועדת וינוגרד. זה לא להאמין. ואני פונה לחבריי מהליכוד וחבריי מהקואליציה. אני יודע שהיד שלכם רועדת, אני יודע שאתם רוצים, רובכם הגדול, ועדת חקירה ממלכתית. אל תיתנו יד לדבר כזה. מסתכלים עליכם בני משפחות השכול, ורובם הגדול מזילים דמעה כשהם רואים את כנסת ישראל היום מצביעה לדבר נורא כזה. תודה, אדוני. סליחה שהארכתי.
היו"ר יעקב מרגי:
הכול בסדר. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה, גברתי.
היו"ר יעקב מרגי:
בינתיים – הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 24) (הבעת עמדה לעניין איסור פרסום שמו של חשוד), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת מירב בן ארי ויעקב מרגי. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
(קריאה ראשונה)
היו"ר יעקב מרגי:
סליחה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בל"ג בעומר תשפ"א קרה לנו אסון. 45 אזרחים נהרגו באסון מירון. אבל ראו זה פלא, ועדת חקירה ממלכתית מונתה כחודשיים אחרי האסון, על ידי ממשלת השינוי. המסקנות היו קשות ונוקבות: הכתובת הייתה על הקיר, את אסון מירון ניתן היה למנוע, תרבות רעה של ראש קטן, של מזעור אחריות ושל התחמקות ממנה. אסון מירון בל"ג בעומר היה האסון האזרחי הכבד ביותר בתולדות ישראל עד שהגיע אסון שמחת תורה, טבח 7 באוקטובר. ומאז עברו כבר 1,003 ימים, 1,003 ימים. ושלא נתבלבל, החוק הקיים כיום מסמיך את הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית, כשיש צורך לחקור נושא בעל חשיבות ציבורית מיוחדת. אפילו נתניהו עצמו הזדעק על פרשת הרוגלות ואמר: "כל יום שעובר בלי ועדת חקירה ממלכתית מגדיל את הסיכוי לשיבוש חקירה, לתיאום עדויות ולהעלמת ראיות". ועוד אמר: אם אתם רוצים להבטיח את עתיד המדינה שלנו, אנחנו חייבים ועדת חקירה ממלכתית. קרה פה דבר נורא, מגיעה לנו מדינת חוק אמיתית, ולא מדינת שקר וכזב וטיוח – כה אמר. אבל על אסון 7 באוקטובר הנורא באמת – נתניהו הפך עורו. הוא פגע בכולנו, אבל ועדת חקירה ממלכתית לא מקובלת על חלק מהעם. אז לאיזה נתניהו בדיוק אנחנו יכולים להאמין? התשובה, כמובן, תלויה בפוזיציה. האמת היא שנתניהו יודע את האמת, והאמת היא שהוא פחדן. הוא יודע שהוא אחראי למחדל הנורא הזה במשמרת שלו, ויודע שהמסקנות תהיינה נוקבות – על ההפקרה, על היהירות, על הזחיחות. אז נתניהו של הפוזיציה ממציא ועדת חקירה פוליטית, ועדת חקירה פוליטית מלא על מלא, שכל מטרתה היא לא להגיע לחקר האמת. ולעזאזל עמדת הייעוץ המשפטי של הוועדה. ברור שמי שיקבע – ככה אמרו – את היקף החקירה, מה ייחקר ומה לא, יכול להשפיע על גורל החקירה עוד בטרם החלה. מתן סמכות זו בידי הממשלה חותר תחת התכלית שהצעת החוק הציבה לעצמה. איך קואליציית ההפקרה מסוגלת להסתכל בעיניים של משפחות הנרצחים, משפחות החטופים והמשפחות השכולות ממלחמת הנצח העקובה מדם? איך קואליציית ההפקרה, ונתניהו בראשה, כבר יותר מ-1,000 ימים מנסים לטייח את האמת? ידע עם ישראל שבקרוב ממש אנחנו נקים - - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
משפט אחרון. ידע עם ישראל שבקרוב אנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית, נגיע לחקר האמת, לזכרם.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש פתגם בערבית: (אומר בערבית ומתרגם): עבריין חושב שכל האנשים עבריינים. מגיע השר לביטחון לאומי – שר שאמון על הביטחון של התושבים, של האזרחים – לעוד כנס, ואומר שכל נרצח בחברה הערבית הוא פושע, הוא שייך למשפחות פשע. הוא חושב שאם הוא עבריין אז כל האנשים עבריינים, שאם הוא פושע אז כל האנשים פושעים. בושה וחרפה, שר כזה במדינת ישראל, שמתבטא בצורה כזאת גזענית נגד 20% מתושבי המדינה, מאזרחי המדינה. איפה זה קורה במדינות העולם, במדינות המערב? איפה זה קורה ששר מתגאה בכנס אחר גם בהריסות בתים? הוא אומר: הרסתי בשנה הזאת 5,700 בתים. אוה, ואללה, איזה מעשה, כל הכבוד. (אומר בערבית:) הגיע הזמן שראש הממשלה יפטר שר כזה. אבל אנחנו אומרים: אין לנו תקווה, מרגי, שראש הממשלה יגיע וישכיל להחליף שר כזה, שעשה רק רע – לא רק לערבים, דרך אגב, גם ליהודים הוא שר רע. הוא פגע במדינה, פגע בכל אזרחי המדינה. הוא לא מקובל לא במדינה ולא בעולם. אז הגיע הזמן – אין לנו תקווה כמובן שראש הממשלה יפטר אותו, אבל אנחנו חוזרים ואומרים: הגיע הזמן, עוד מעט בחירות, והגיע הזמן שכל התושבים, כל האזרחים ההגונים, כולל (אומר בערבית:). תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק – איננו נוכח. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה, תעלה ותבוא.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שקשה לי למצוא את המילים כשאני רואה את הצעת החוק. חבל שחבר הכנסת המציע לא נמצא, בטח ב-7 באוקטובר היה בביתו הבטוח בחיפה, בעוד שאני הייתי בשדרות. באמת, אני חשה מופקרת שוב, אבל לא סתם מופקרת. מי ששכח, 7 באוקטובר הקיש אצלי בבית, הקיש אצל הבת שלי בקיבוץ כפר עזה והקיש בכל העוטף שלנו. וחברים, אני לא רוצה לומר לכם, ואני לא מאחלת לאף אחד שיחווה את רגעי האימה, הפחד. כשאני ראיתי את המחבלים עומדים ליד ביתי, אמרתי לבעלי: תספור עד ארבע. אחת, שתיים, שלוש, אנחנו מתים. כי זה מה שאנחנו רואים במצלמה, רואים את הנוראים האלה עומדים שם. רצה הגורל, רצה הקדוש ברוך הוא, הם בחרו רק לירות על הבית ולהמשיך. ובאותם רגעי האימה אני מקבלת אלפי צילומים משדרות, הנרצחים ליד התחנה, אבי מגירא, גופות על גופות, והם אומרים לי: חברת הכנסת, תעזרי לנו. אני לא יכולתי לעזור, לא יכולתי לעזור לעצמי, אבל אני הייתי פחות מעניינת. לא יכולתי לעזור לבת שלי בקיבוץ כפר עזה, 500 מחבלים. הנכדים שלי 22 שעות ישבו מתחת למיטה, בוכים, מקבלים הודעות שחברים נחטפים, שנרצחים. יש קבוצות ווטסאפ בקיבוץ, יודעים הכול. והלב נשבר, הלב נשבר. כי אני לא רוצה ועדת קישוט, אני לא רוצה שהחתול ישמור על השמנת, אני רוצה ועדה ממלכתית, חקירה. מותר לנו, מותר לנו לדעת את האמת. אתם יודעים מה? ויתרתי לכם על האשמה, ויתרתי לכם על הכול. איך אני יכולה לדעת שכשהבת שלי חזרה לקיבוץ כפר עזה היא בטוחה עכשיו? איך אני יכולה לדעת שאנחנו בטוחים? עינינו הרואות, חמאס, ברוך השם, שיקם את עצמו בכל הלב. כבר יש לו כמות מחבלים יותר ממה שהייתה לפני כן. אני כבר לא רוצה לדבר על איראן, מה שקורה. הפחד, הלב שלנו עדיין מדמם; מדמם על חברים, על חברים שנרצחו, שוטרים, חברים שלי. כי כשאני הייתי עורכת דין – אחד בכלל למד איתי עד י"ב – הייתי הולכת לתחנה הזו כי לפעמים הייתי צריכה אישורים מיוחדים. ייצגתי נוער בסיכון, הייתי צריכה לא פעם את העזרה של משטרת שדרות. וכשאני עוברת היום, עשו גן גבורה – יופי, גן גבורה, נהדר, מה זה מרגיע אותנו. אתה רואה את הלבנים של התחנה - - - התחנה. אגב, זה היה גם סוג של ביטחון אצלי בשכונה, כי זה 100 מטר, ואמרתי: ואללה, אצלנו גנבים ופושעים לא יתקרבו. הפחד כבר לא גנבים, לא פושעים, לא כלום, הפחד הוא מחבלים. אם היום אני עדיין לא מסוגלת להסתובב בדשא הפרטי שלי, ואם הנכדה שלי מבקשת ללוות אותה לשירותים, זה ביזיון אחד גדול וצריכים להתבייש.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, גבירתי.
מירב כהן (יש עתיד):
קשה.
היו"ר יעקב מרגי:
קשה מאוד. שלוש דקות לרשותך, בבקשה, גבירתי.
מירב כהן (יש עתיד):
תודה. הצעת החוק שמובאת ברגעים אלה למליאת הכנסת היא חלק מהדיל המגעיל, הדיל המגעיל. הממשלה מעניקה השתמטות לחרדים, ובתמורה הסיעות החרדיות יעזרו לחברי הממשלה לברוח מאחריות. אלו לא ישלחו את הילדים שלהם לצבא, וחברי הממשלה מנגד לא יישאו באחריות. לכאורה, ואללה, win-win. רק מי לא מרוויח? רק החיילים, רק המשפחות השכולות. למעשה, מדינת ישראל כולה מפסידה מהדיל המגעיל. לקואליציית 7 באוקטובר יש שיטה: הם יודעים לפמפם משהו המון המון פעמים, ועם הזמן האוזן הציבורית מתרגלת לכול. דברים שהיו נראים לנו הזויים פתאום נשמעים הגיוניים. לא לכבד פסיקת בג"ץ שוב ושוב ושוב – פתאום זו אופציה; לצלם את ההצבעה בבחירות למבקר המדינה, הצבעות שעל פי חוק חייבות להיות חשאיות – מפמפמים, מפמפמים, ופתאום אולי זה לא מוזר; לחשוף פרטים של איש שב"כ ולסכן את חייו – פתאום זה לא נראה להם מוזר. אז גם כאן, גם כאן, אתם בעצמכם אמרתם שחובה להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקור את אירועי טבח 7 באוקטובר, אבל השנים חלפו, ועם השנים שחלפו גם הבושה חלפה, אבל לגמרי. אז עכשיו אתם מבקשים לחקור את עצמכם. אני בטוחה שתעשו ביקורת מאוד נוקבת על עצמכם, עם מסקנות אישיות כבדות, למען יראו וייראו. אין ספק. ואני שואלת: איפה השר מיקי זוהר? איפה השר אלי כהן? איפה השרה מירי רגב? איפה השרה גילה גמליאל? איפה השר אופיר סופר, ועוד רבים אחרים, שאחרי החודשים הראשונים של הטבח – מאז הטבח הם התחייבו פה בכלי התקשורת שתוקם ועדת חקירה ממלכתית? הארכיון של כלי התקשורת עמוס בציטוטים שמסבירים למה חייבים להקים ועדת חקירה ממלכתית. אבל הם התהפכו. הבושה נעלמה, והם התהפכו. נזכיר שכשחברי הקואליציה הזו היו באופוזיציה, לא לפני הרבה שנים, הם דרשו ועדת חקירה ממלכתית על פרשת הרוגלות; על פרשת הסוהרות. כשאנחנו חטפנו את 7 באוקטובר, אירוע חמור בהרבה, פתאום הם גילו שאין להם אמון במערכת המשפט. לפני כן היה להם אמון, הם דרשו בעצמם בתוקף. לא יעזור לכם, האמת תצא לאור. תתביישו.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת אבי מעוז – איננו נוכח. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, 153 נרצחים ונרצחות בחברה הערבית במחצית של שנה אחת. לצערי הרב, אנחנו עדים לרצח כמעט כל יום, ולפעמים זה הפך לדבר שבשגרה; נרצחים בזוגות או בשלשות, וכשיש רק נרצח אחד אנחנו אומרים: אלחמדולילה שזה רק אחד. אף אחד לא בטוח, אף אחד לא בטוח – לא הילד, לא הזקנה, לא הצעיר וגם לא הזר שנכנס במקרה או לא במקרה לאותה זירה, כשהוא עובר בכביש, או מבקר אצל קרובי משפחה, אפילו שהוא מיישוב אחר. ומה אומר מפכ"ל המשטרה דני לוי? הטענה שלו, במקום שהוא יקום ויטפל ויגיש תוכנית לשר הכושל שלו – הוא יצא בהצהרות בשבוע שעבר ואמר שני דברים מוזרים: הדבר הראשון – שפעם הרציחות והנרצחים לא היו מעניינים אף אחד ולא עולים לכותרות, ועכשיו זה עולה בגלל אג'נדות אישיות או פוליטיות או לא יודעת מה. אז באמת, בושה. בושה. הבן אדם המקצועי שאמור להיות אחראי ולתת תוכנית מוסדרת אומר דבר כזה. במקום שיטפל בקטסטרופה הזאת, במגפה הזאת, הוא משליך את זה על האחרים. לא רק זאת, הוא טוען שלאסוף את הנשקים הבלתי-מורשים מהחברה הערבית זה לא יעזור לעצור את הרציחות. אז מה כן יעזור? לא לאסוף נשקים, לא לדבר על מה שקורה, ואולי לחלק עוד נשקים. מי יודע, אולי זה מה שנעשה בפועל ואנחנו לא יודעים.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – איננה נוכחת. חבר הכנסת ווליד טאהא – הוא כן נוכח. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תודה רבה, מכובדי היושב בראש. דווקא בנאום הקודם שלי, סימון, בהצעת האי-אמון דיברתי על הסוגיה הזו ועל כך שבמדינת ישראל בשנים האחרונות היו אירועים כל כך כבירים ואיומים, שהיו מספיקים לממשלה הזו ללכת לבד, בלי ועדת חקירה, בלי שמישהו מתלונן שתלך, אבל הם לא עשו את זה. עכשיו, סימון, ברשותך, היושב בראש, אני רוצה לדבר דווקא על כדורגל. המונדיאל הזה מתקיים אי שם במערב, ויש בינינו הבדלי שעות רציניים. לפעמים המשחקים מתחילים בשעה 01:00.
היו"ר יעקב מרגי:
אז איכות החיים שלי יותר טובה?
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כן.
היו"ר יעקב מרגי:
עוד לא ראיתי שום משחק.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
נכון, איכות החיים שלך מעולה בעניין הזה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. בעניין הזה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
איזה סבל, איזה סבל להיות ער כל הזמן כדי לראות את זה. אבל לפחות גם יוצאים משם דברים משמחים, סימון. יש שם שתי נבחרות ערביות שהעפילו לרבע הגמר, מצרים ומרוקו. מרוקו תשחק את המשחק הבא שלה נגד צרפת.
היו"ר יעקב מרגי:
רגע, אתה יכול להגיד מרוקו ולעבור ככה מהר.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אז נו, יאללה, תפרגן.
היו"ר יעקב מרגי:
אוהד של מי אתה?
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יאללה, תפרגן.
היו"ר יעקב מרגי:
אני באופן טבעי אוהד של מרוקו. מה אתה?
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אוקיי. גם אני אוהב את הכדורגל של המרוקאים. מדהים. אז הם נפגשים עם הצרפתים, ומצרים פוגשת מחר, אני חושב, את ארגנטינה. מעניין, ממש מעניין. ומחר זה לא יהיה באמצע הלילה, היושב-ראש, אתה יכול להתאמץ ולראות את זה, אם אתה רוצה.
היו"ר יעקב מרגי:
לא, לא. לא מתחיל.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אבל אנחנו מקווים שהתזמון של מרוקו ייפול בזמן מתאים. יש זמן מתאים לזה בכלל?
היו"ר יעקב מרגי:
אודה שאני לא מסוגל לבזבז שעה ומשהו על – אני עושה דברים אחרים.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
גם על זה.
היו"ר יעקב מרגי:
גם על זה – לא מבזבז.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אוקיי. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) שוכרן, היושב-ראש.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. רציתי אפילו להוסיף לך, בגלל שהפרעתי לך, אבל סיימת בזמן. חבר הכנסת איימן עודה – איננו נוכח; חבר הכנסת סמיר בן סעיד – איננו נוכח. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, שמוכנה, תעלה ותבוא. בבקשה, גברתי.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
שבועיים לא הייתי פה. התגעגעתי.
היו"ר יעקב מרגי:
חוזרים מהר לשגרה פה. שלוש דקות לרשותך.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היתרון העצוב של הממשלה הזו והעומד בראשה היא שתמיד כשחושבים שאי-אפשר לרדת יותר נמוך, מסתבר שהם יכולים, רוצים, ובעצם פועלים לחיסול ישראל כמדינה דמוקרטית. בג"ץ עוצר את ניסיונה של ממשלת נתניהו להשתלט על מועצת הרשות השנייה ובכך לשלוט על העיתונות החופשית במדינה, ומה הממשלה עושה? מחליטה שפסק הדין לא באמת מחייב אותה ושהיא לא מכירה בהחלטת בית המשפט ולא במועצת הרשות השנייה. כי מבחינת נתניהו, חוק שמאפשר לו לשלוט, אז הוא חוק, אבל חוק שמגביל אותו הוא המלצה בלבד; פסק דין שנוח לו, הוא שלטון החוק, אבל פסק דין שמפריע לו – זו כבר הפיכה שלטונית. זאת לא מחלוקת עם בג"ץ, זו הודעה שהממשלה בוחרת איזה חוקים חלים עליה. בנימין ארדואן גם רוצה לחוקק, גם רוצה לפרש את החוק, וגם רוצה להחליט איזה פסק דין ראוי לקיים. כלומר לא חוק מעל הממשלה, אלא נתניהו מעל כולם. ביום הקמת המדינה, אמר מנחם בגין: ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. בל תהיה רודנות. יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודיה. המילים האלה עדיין מוצגות בכניסה למצודת זאב. שרי הליכוד לא צריכים ללכת לספרייה כדי להבין את בגין ואת עקרון שלטון החוק, הם רק צריכים להרים את הראש בדרך למעלית במצודה, וזה בסיס הבושה. בגין דרש שהשליט יהיה כפוף לצדק; נתניהו דורש שהצדק יהיה כפוף לשליט. אבל זה לא עובד ככה – או שהחוק מחייב את השלטון, או שהשלטון הוא החוק, אין פה דרך אמצע. אם הממשלה מודיעה שפסקי בג"ץ מחייבים רק כשהם מוצאים חן בעיניה, שתפסיק את ההצגה, שתבטל את בג"ץ, ואז לפחות הציבור יראה בגלוי שלא מדובר בממשיכי דרכו של בגין, אלא בממשיכי דרכם של אורבן, של ארדואן, שלא נגיד חמינאי. מי שלא יעצור את זה בקלפי בבחירות הקרובות, סופו שייעצר על ידי משטרת המחשבות הביביסטית. אין רגע שהוא רגע האמת יותר מזה. אסור לתת לישראל להפוך להיות טורקיה או איראן. רגע האמת מגיע, והאמת תנצח ביחד. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה, אדוני. אני מודיע שרשימת הדוברים נעולה. אם הודיעו קודם, ראו הודעתי מבוטלת, אבל אם לא הודיעו, אז היא נעולה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ישבתי קודם במקומך, אדוני היושב-ראש, ועמד פה חבר הכנסת קלנר והסביר על החוק שלו. החוק הזה שאנחנו קוראים עכשיו, הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית-לאומית לאירועי טבח שמיני עצרת תשפ"ד (טבח 7 באוקטובר 2023), התשפ"ו–2026, וכשהוא דיבר אני לא הפרעתי לו, אבל בראש שלי היו שני אנשים, ממש תמונה של איתי חן, השכן שלי זיכרונו לברכה, ושל סרן עדן נימרי. מי שלא מכיר את הסיפור על סרן עדן נימרי – עדן היא הלוחמת מהמוצב בנחל עוז, שיצאה עם פיג'מה ו-M16 והצילה 17 תצפיתניות, ובסופה של לחימה היא נהרגה, נרצחה על ידי המחבלים הארורים. כשקלנר דיבר פה, אני הסתכלתי. קודם כול, לא האמנתי לשום מילה שלו כי אני באמת חושב שאין פה אמירה אמיתית של "בוא נחקור באמת מה היה ב-7 באוקטובר". אין אמירה כזאת. כי הפחד הזה שמישהו ימנה מישהו כי רוצים ללבן דברים או לפגוע במישהו מיוחד, אני לא מקבל את זה, לא מקבל את זה. ואפשר להמשיך לתקוף את בג"ץ ואת בתי המשפט ואת כולם, זה בסדר, זה הקמפיין שלכם. אבל אני חשבתי על עדן נימרי, על הגיבורה הזאת שאני מכיר אותה מילדות. עדן הייתה שחיינית מצטיינת בקבוצת מכבים-רעות, באמת שחיינית יוצאת מן הכלל במשחים הכי קשים. ועדן הייתה יכולה לקבל מעמד של ספורטאי מצטיין ולא ללכת לצבא כחיילת קרבית, אבל היא בחרה להיות חיילת קרבית ולעשות מסלול קצונה. הגיעה לנחל עוז, ובאותו בוקר ארור ב-7 באוקטובר היא יצאה עם פיג'מה ועם M16 כדי להגן על התצפיתניות ועל החיילות במוצב. אנחנו יודעים מה קרה שם בסופו של דבר, כמה נחטפו, אבל היא הצילה 17 בנות. ביום ראשון, אתמול, בשעה 05:30 יצאתי לכינרת והשתתפתי במשחה מיוחד לזכר עדן נימרי. 17 מהבכירים בספורט הישראלי ועבדכם הנאמן נכנסו ושחו לזכר עדן נימרי. זה היה נורא מרגש לראות את ההורים, לדבר על עדן, לחלק מדליות ולהזכיר את עדן; לראות שם מאות רבות של ספורטאים מכל העולם שומעים את הסיפור של עדן נימרי. כי אחד חוזר לארצות הברית ואחד לברזיל ואחד לאורוגוואי – וכל אחד חוזר עם הסיפור של עדן נימרי. ולכן כשאני רואה את הצעת החוק הזאת, ואני חושב על עדן, חבר הכנסת קלנר, אני חושב שלך ולכל חברי הקואליציה יש אחריות, אחריות אמיתית למשפחה של עדן נימרי, כדי שהם ידעו את האמת, מה קרה לבת שלהם, ואיך הבת שלהם יצאה עם פיג'מה ב-06:30 ונלחמה לבד מול מחבלי הנוח'בה, ובסוף נרצחה. ולכן החוק הזה לא יביא את האמת, החוק הזה לא ייתן את האמת למשפחות, וצר לי על זה, וצר לי שאתם מקדמים את זה. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה, גברתי. תעלה ותבוא. בבקשה, גברתי.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב בראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, כידוע, זו לא פעם ראשונה שאני עולה לפה ומדברת על חוק התקשורת. היום הגענו לאיזושהי נקודת רתיחה, סיימנו את הוועדה, אני חושבת, אחרי קרוב ל-500 שעות דיונים בוועדה. ותראו מה זה, חודשים שאנחנו יושבים בוועדה הזאת ומתריעים שבתוך חוק התקשורת, שבא להשתלט על התקשורת החופשית, יש סעיף שמדבר על חילול שבת ותועבה; חילול שבת באמצעות היישומון הממשלתי שיחליף את עידן פלוס שאנחנו מכירים היום, והאופציה להעלות על גבי היישומון הזה תוכני תועבה. חודשים שאנחנו מתריעים, שאנחנו אומרים, שאמרנו לשר, בוא נתקן את הסעיף הזה, נתנו המלצות, דנו בנושא – אבל הוא בשלו. ואז קרה הדבר, שחבר הכנסת אבי מעוז בא עם הסתייגויות שבאות לנסות לרפא את הבלגן, אבל ההסתייגויות שלו מופלות על ידי הקואליציה. ומה קורה היום? כל החרדים במשכן הזה, גם גולדקנופ וגם גפני וגם ש"ס, מודיעים שהם יצביעו נגד החוק בגלל חילול שבת וסעיף התועבה. עכשיו, אני רק רוצה להזכיר שלפני שבוע וחצי הושמעו הקלטות של רבנים ממועצת חכמי התורה של ש"ס, שאומרים: בשום פנים ואופן אנחנו לא מוכנים להצביע על חוק שמאפשר חילול שבת, ושאפשר להעלות בו תוכני תועבה. ואני שואלת – הכול היה על השולחן, התרענו ואמרנו, והיו דיוני הסתייגויות. ואפשר היה הרי לעשות תהליך, ואפשר היה להוציא את זה מהחוק, אני בכלל התנגדתי לסגירת עידן פלוס – אפשר היה לפתור את זה, אבל השר קרעי התעקש, ועכשיו אנחנו רואים את התוצאה ומה קורה. אני כמובן מתנגדת לחוק הזה, לא רק בגלל הסעיף הזה. אגב, כשאני אומרת תוכני תועבה, זה לא רק, חס ושלום, תוכני פורנוגרפיה – זו הסתה ואלימות ותכנים לא ראויים, שכל הציבור לא רוצה לצרוך אותם, לא רק החרדים. זו הגנה על קטינים, על הילדים שלנו ועל איזה תכנים הם יכולים לראות. וישבו הייעוץ המשפטי לוועדה ואמרו לשר, אדוני, אתה מאפשר בסעיף הזה העלאה של תכנים שאין בהם הגנה על קטינים. עכשיו, יש חוקים קיימים במדינת ישראל שאפשר לקחת מהם ולהכניס לתוך החוק, יש דרך לרפא – אבל לא, השר התעקש. וזה חלק מהסימפטום שהיה בחקיקה הזאת – ללכת על הכול בניגוד לפרוצדורה התקינה, הכול בניגוד להליך תקין. קודם זה היה עם הייעוץ המשפטי לממשלה, ששם כוכבית על החוק; רשות ההסדרה שמצאה פגמים מהותיים; היועצת המשפטית לכנסת, שהוציאה מתווה ופרצו אותו, ובאה ואמרה שיש פה הרבה מאוד פגמים; והייעוץ המשפטי לוועדה, שבאמת באמת התעמרו בו בוועדה הזאת בצורה מבישה, ברמה שקרעי אמר לפטר את היועצת המשפטית לכנסת, והם אמרו – הוא ויושבת-ראש הוועדה – שאם הייעוץ המשפטי לוועדה היה בשוק הפרטי, היה צריך לפטר אותם.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
התעמרות לשמה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – איננו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אף הוא איננו נוכח. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
רון כץ (יש עתיד):
אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, עוד יום בכנסת ישראל, אנחנו מתעסקים במלא דברים שלא קשורים לאף אחד מאזרחי מדינת ישראל. והפעם בפינתנו: הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית-לאומית לאירועי הטבח של 7 באוקטובר. עכשיו, מה זה אומר בעברית? זה אומר בעברית שעשרה ימים לפני שהממשלה הזאת מתפיידת סוף-סוף מחיינו, הם עדיין מנסים למצוא כל דרך בעולם שלא לחקור את מה שקרה ב-7 באוקטובר, כי הם מתים מפחד ממה שוועדת חקירה ממלכתית אמיתית תגלה, כי הם יודעים מה שאנחנו יודעים – שב-7 באוקטובר היינו צריכים להיות מוכנים; היינו צריכים להיות ערוכים; היו צריכים להקשיב לאזהרות הצבא; היו צריכים להקשיב לאזהרות כוחות הביטחון; היו צריכים להקשיב לאזהרות הקצינים שהיו פה מחוץ למליאה הזאת וניסו להיפגש עם שרים בממשלת ישראל, שלא הסכימו להיפגש איתם, עם ראש ממשלה שלא הסכים להיפגש איתם. אבל מה שיוצא עכשיו זה לנסות לעשות הכול על מנת שלא לחקור את האמת. ועכשיו האמת הופכת להיות הרבה יותר קשה לחקירה, כי אחרי שלוש שנים אנשים שוכחים, מסמכים נעלמים, קורים הרבה מאוד דברים. וזה בדיוק מה שנתניהו רוצה שיקרה, שאזרחי מדינת ישראל לא יכירו, לא ידעו. כל מי שהיה שם כבר לקח אחריות – ראש השב"כ הקודם לקח אחריות; הרמטכ"ל הקודם לקח אחריות; אלופים רלוונטיים לקחו אחריות; מפקדי אוגדות לקחו אחריות; שר ביטחון לשעבר לקח אחריות. היחיד שנשאר שם ולא מוכן לקחת אחריות הוא בנימין נתניהו – אותו אחד שאומר: לא אמרו לי, לא העירו אותי, לא ידעתי. ואני רוצה לשאול אתכם, אזרחי מדינת ישראל, נראה למישהו סביר שעם המודיעין הטוב ביותר בעולם הוא לא ידע? אף אחד אף פעם לא נתן לו שום תרחיש שאולי בערך הוא היה צריך להתכונן אליו? אז אני רוצה להזכיר לכם: יאיר לפיד עמד חודשים ספורים לפני 7 באוקטובר אחרי שנחשף לחומר ראיות שגם ראש הממשלה ראה, ואמר: אסון בדרך. מדינת ישראל רגע לפני אירוע שאנחנו לא מכירים. עברו כמה חודשים, והאירוע הנורא הזה קרה. לא יכול להיות שאנחנו נעמוד כאן היום שוב, והקואליציה והממשלה הזאת ינסו למצוא דרך עוקפת ועדת חקירה אמיתית, כי זה הדבר הראשון שאנחנו נעשה כשנחזור לפה כממשלה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
רון כץ (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני.
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת ינון אזולאי – איננו נוכח; חברת הכנסת יעל רון בן משה – איננה נוכחת; חבר הכנסת היעיל ירון לוי, בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
- - - ירון עמוס לוי.
ירון לוי (יש עתיד):
אבל הורדתי את העמוס.
היו"ר יעקב מרגי:
אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. לי מופיע "ירון לוי". אם היית אומר לי, ירון הלוי, הייתי מקבל, למרות שלא - - -
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
ירון עמוס לוי.
היו"ר יעקב מרגי:
טוב לדעת. תמיד טוב לדעת.
ירון לוי (יש עתיד):
ירון עמוס לוי.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה, אדוני.
ירון לוי (יש עתיד):
עמוס, אבא, זיכרונו לברכה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר איתכם על המאהל שנמצא כאן בחוץ למעלה משנה, עוד מעט שנה, של הלומי קרב, גיבורים וגיבורות, שהתחילו את המאבק שלהם כדי שמי שמסתגר בחדר יראה שיש מישהו שנלחם עבורו. קרוב לשנה הם כאן בחוץ, מגיעים לכל הוועדות, צורחים את הכאב שלהם מדם ליבם, ומדברים על דברים שחשבנו שהם דעה של הבית שלהם, והם מגיעים היום כעובדות. לפני חמישה ימים פורסם מחקר של פרופ' רות פלדמן מאוניברסיטת רייכמן, מחקר שבחן 2,500 משפחות, והמחקר הזה מראה ש-75% מילדי משפחות המילואים מציגים תסמינים פוסט-טראומטיים ברמה תת-קלינית, זה נחשב לרמה גבוהה. אצל האבות משרתי המילואים, מי שיש לו מאות ימי מילואים, 35% דיווחו על תסמינים ברמה קלינית או תת-קלינית. גם בקרב האימהות, נשות המשרתים, דיווחו על 42% בתסמינים ברמה קלינית או תת-קלינית. אנחנו נמצאים בצונאמי של בריאות נפש, ואם לא תהיה התערבות טיפולית, המחיר ילווה את החברה בעוד שנים רבות. אנחנו ראינו לאחרונה את הפרסום של אגף השיקום של משרד הביטחון, ש-26,000 חיילים וחיילות נקלטו ודיווחו שהם מתמודדים עם מצוקה נפשית או פוסט-טראומה, 65% מתוך ה-26,000. עכשיו, מה עשתה הממשלה הזאת עבור אותם אנשים? היו לכם 1,000 ימים, 1,000 ימים שבהם יכולתם לטפל ולחזק את אגף השיקום, שקורס תחת העומס; עובדים ועובדות מסורים שנמתחו עד קצה היכולת שלהם, שחודשים רבים הם מתריעים כאגף על סף קריסה. היו לכם למעלה מ-1,000 ימים להוסיף תקנים של מטפלים ומטפלות, לקצר את זמני ההמתנה, להפחית בביורוקרטיה בשביל אלו שנלחמו ונפצעו בנפש בהגנה על המולדת. היו לכם למעלה מ-1,000 ימים לטפל בכך שחייל שרוצה לקנות דירה – הוא לא יכול לקנות דירה כי אין שום חברת ביטוח שתבטח אותו, כי הוא מוגדר כחייל או כלקוח בקבוצת סיכון. אותו חייל שסיכן את החיים שלו מוגדר כי חברת ביטוח לא רוצה לבטח אותו. 1,000 ימים היו לכם, ו-1,000 ימים - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
ירון לוי (יש עתיד):
- - לא נגעתם ולא טיפלתם בנושא הפוסט-טראומה.
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת משה אבוטבול – איננו נוכח; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה וריקה, מכל הצעות החוק הבזויות שהממשלה הזאת מקדמת עכשיו – חוק-יסוד: ביזוי תורה, חוק איסור מעצר עריקים חרדים, חוק השתלטות על התקשורת החופשית, חוק ג'ובים לכשרות – מכל הצעות החוק האלה, שימים לפני הבחירות מקודמות בהליך בזק, ההצעה הזאת, ועדת הטיוח לטבח 7 באוקטובר של קלנר, היא הבזויה ביותר. זאת היוזמה המטונפת ביותר מכל היוזמות שמקודמות עכשיו, כי היא רומסת את המשפחות השכולות, כי היא יורקת בפניהם של הקורבנות – אלו שנספו, אלו שנאנסו, אלו שנחטפו, אלו שנפצעו – ומעל הכול – כי היא מונעת מעם ישראל את הכלים למנוע מהאסון הזה להתקיים פעם אחרת, פעם נוספת, פעם נוספת. אנחנו אלף וכמה ימים אחרי הטבח, והממשלה, שבמשמרת שלה קרה המחדל האיום הזה, לא ראתה לנכון להקים שום ועדת חקירה, ועדת חקירה ממלכתית לאסון הכי נורא שקרה לעם ישראל מאז השואה, מקום המדינה. לא מגיע צדק לקורבנות? לא מגיעה אמת למשפחות? לא מגיע לעם ישראל לדעת שלעולם, אבל לעולם לא יוכל לקרות עוד 7 באוקטובר? אם לא נתחקר את מה שקרה, איך נדע? הצעת החוק הזאת מוודאת שלעולם לא נדע, שהמשפחות לעולם לא יזכו לצדק, לא לאמת, לא לכלים למנוע את הטבח הבא, את האסון הבא. איך אתם לא מתביישים? זה קרה במשמרת שלכם. אתם ישבתם בשלטון, אתם ניהלתם את המדינה – אלף ומשהו ימים, ואין ועדת חקירה. איך אתם לא מתביישים? אלפי אנשים נרצחו, נאנסו, נחטפו, במשמרת שלכם. מהבתים שלהם הם לקחו אותם. אלף ומשהו ימים ולא לקחתם אחריות. אתם בורחים ממנה. אלף ומשהו ימים אתם לא חוקרים את הטבח, אתם בורחים מהחקירה, אתם בורחים מהאמת. ובלי שום בושה, קלנר, בשליחות אדונו, נתניהו, מביא ועדת חקירה שהיא ועדת טיוח פוליטית. מה היא תמצא, הוועדה? שראש הממשלה לא היה בנימין נתניהו? שהוא בכלל היה ראש האופוזיציה? מה תמצא אותה ועדת טיוח פוליטית? אני אגיד לך מה היא לא תמצא: לא תמצא את האמת, לא תמצא את הכלים למנוע את האסון הבא, והיא לא תביא צדק לאלו שזכאים לצדק - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
- - לקורבנות, למשפחות השכולות, לכל מי שנפגע במהלך הטבח. תתביישו לכם.
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ימים של סוף כנסת נוטים להפיח את אווירת השקרים, אז אני רוצה לדבר על שקר אחד שנשמע בבית הזה בימים האחרונים: התל אביבים משתמטים – גולדקנופ ואחרים. אבל מה לעשות, העובדות אומרות אחרת. שימו לב, שיעור הגיוס בבתי הספר החילוניים על פי צה"ל: 88% מהגברים החילונים בישראל מתגייסים, וגם שיעור המיצוי לקרבי, בניגוד לנאמר, גבוה. מי אלופת המילואים בכל ערי ישראל? לא ירושלים, לא בני ברק – תל אביב: 42,000 אנשי מילואים. ונכון, אף מגזר לא יכול להתחרות במיצוי הגיוס לקרבי מהגברים הדתיים, אבל גם – שים לב, אדוני יושב-הראש: נשים דתיות שלא חייבות גיוס היום על פי החוק. יותר מ-40% בוחרות להתגייס, והאחוזים רק הולכים וגדלים, כולל לתפקידים קרביים. ואז בא עוד סיפור אגדה: מספר לנו בוועדת החוץ והביטחון בועז ביסמוט על הגברים החרדים שמתגייסים. אבל מה לעשות, למרות עלייה יפה בשנה האחרונה, בניגוד לעבודה של כל המגזר, אנחנו רואים שיעור עדיין זניח של גברים חרדים. וגם כשיש לנו 3,500 – ככל הנראה, מספר לא סופי שצה"ל מדבר עליו – של גברים חרדים בצה"ל, למרות הפוליטיקה, למרות כל האווירה האנטי, באחוזים זה אחוז נמוך ביותר, כ-12% מהפוטנציאל. בדרך אחרת מדברים על 8%. ובוא נודה על האמת, מתוך 3,500 גברים חרדים, רבים מתוכם – יש אומרים מחצית, אולי קרוב לזה – הם חוזרים בשאלה, כלומר חרדים שיצאו מהמגזר. לכל דבר אחר בועטים אותם מהמדרגות, אבל לצורך ספירת המגזר סופרים אותם. אז בואו נראה אחרי זה: בנות דתיות – 40%; בנים חרדים – 12%. זה המצב, אלה עובדות, אלה נתוני צה"ל על גיוס לצה"ל. איזה ביזיון. אז נכון, ידוע שבממשלת 7 באוקטובר ולמי שמקדם השתמטות אין שום חשיבות לעובדות או למציאות, אבל אלה הפרטים. והיום, בזמן שבוועדת הכנסת ניסו בשם התורה לקבע את ההשתמטות, בקומה מתחת, בוועדת החוץ והביטחון בראשות שטרן, אנשים שמסרו את נפשם כפשוטו, עם פוסט-טראומה, מתחננים להמשיך לשרת. מעולם לא היה פער גדול יותר.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת יעקב טסלר – איננו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – איננה נוכחת; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – איננו נוכח. חבר הכנסת עוז חיים, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
עוז חיים (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, "הם באים מן ההרים, מן השפלה, מן המדבר / הם באים – שמות, פנים, עיניים – ומתייצבים אל המסדר". כך כתב חיים חפר ב"מסדר הנופלים". "אלה האחים שלי, אלה האחים" – האחים, האחיות, האימהות, האבות, הסבים הסבתות, הילדים והתינוקות, קורבנותיו של אותו יום נורא, אותה שבת ששינתה הכול. אני עומד כאן היום, מביט בכם, חבריי בחרי הכנסת, ושואל: האם אנחנו מסוגלים להסתכל למשפחות השכולות בעיניים? האם אנחנו מסוגלים לעמוד במסדר הזה ולומר להם את האמת? הצעת החוק המונחת לפנינו פה היא לא פחות מאשר אחד מרגעי השפל שלנו כמדינה, כחברה, כתרבות, כהנהגה. אחריות איננה מילה גסה. היא השורש, היא הליבה, היא התכלית של מנהיג המבקש להוביל אנשים אחריו. כך אני מחנך את ילדיי, ואני בטוח, אדוני היושב-ראש, שכך גם אתה מחנך את ילדיך. אם אנחנו באמת רוצים לחקור את האסון, אם אנחנו באמת רוצים להפיק לקחים ולמנוע את האסון הבא, יש רק דרך אחת – הדרך שקבע החוק, הדרך שקבעה הכנסת, והיא ועדת חקירה ממלכתית. האם אינכם שומעים את הקולות? האם אינכם ערים לצמא האדיר של הציבור לוועדה שכזאת? האם ליבכם אדיש לתחינת המשפחות השכולות? מה שמציעה הצעת החוק הזו היא לא חקירה, היא טיוח. היא מבקשת להקים ועדה שחבריה ממונים על ידי מי שעומדים במוקד החקירה. זו אינה ועדה לאומית, זו ועדה פוליטית שמנסה לחפות על הכישלון, מנסה לחמוק מן האחריות. הדמוקרטיה שלנו נחלשת, אבל המצפן המוסרי שלנו עדיין עומד איתן, מסמן לנו באופן ברור את הדרך הנכונה, האמיתית, הראויה. אפשר לקרוא לזה "חוק ועדה לאומית" או כל שם מכובס אחר. אפשר, לצערי, גם להכפיש את נשיא בית המשפט העליון ולעשות לו דה-לגיטימציה. אפשר לגייס רוב פוליטי וציני שיצביע בעד החוק ונגד משפחות השכול. אך יש דבר אחד שלא תצליחו לעשות: לא תוכלו לעולם לחמוק מן האחריות. לא תוכלו לעולם להפקיר את האמת. כי האחים והאחיות שלנו, של כולנו – הורים וילדים, אלה במסדר הנופלים – ימשיכו לצעוד, ימשיכו להתייצב, עד שנוכל להגיד להם ביושר: עשינו הכול כדי שהאמת תצא לאור. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. אני חייב להחמיא לך שכבר בתחילה אתה יודע לדייק בשלוש דקות. יש חברי כנסת ותיקים שלא מסוגלים. ישר כוח.
עוז חיים (יש עתיד):
תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
הודעה למזכירות הכנסת. בבקשה, גברתי.
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה.
(קריאה ראשונה)
היו"ר יעקב מרגי:
יעלה ויבוא חבר הכנסת אלון שוסטר. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לומר לחבריי בקואליציה שאני לא מאמין לכם. אני לא מאמין. אני רואה מולי אדם רציני כמו יעקב אשר, ראש עיר מפואר, אינטליגנטי, משכיל, תורם. אני לא מאמין שהוא באמת חושב שלשנות את כללי המשחק תוך כדי המשחק עם ועדת החקירה הזו, יש בזה איזשהו היגיון. לא, אני מסרב לקבל ואני יודע שזה לא המצב. אני מבין מסגרת ארגונית שנקראת קואליציה. זאת הצעה שאינה יעילה. לא יהיו בה האנשים הראויים. זאת הצעה שמאיצה פירוק של מבנים מוסכמים. זו נבואה שמגשימה את עצמה. שינוי, אם בכלל רוצים לעשות שינוי – כמו בתחומים אחרים – חייב להיות בהסכמה, שינוי חייב להיות בהסכמה רחבה, לא תוך כדי האירוע. אתם ממציאים קונספירציה ונשאבים לתוכה ברמות שונות של אמון. הקשקושים שאנחנו שומעים כאן מהדוכן זה על אויבים מבפנים, איום ונורא. זה מגיע לכך ששופטי בג"ץ – מדברים בשפות שונות, ממוצאים שונים, עם כיפות בצורות שונות או בלי כיפות – הם חשודים מיידיים. אלופי צה"ל פסולים, ראשי אקדמיה מכורים, אנשים שביצעו תפקידים בשירות הממלכתי בעבר, מראש אין מה לדבר איתם. אתם ממציאים אויבים מדומיינים ומבהילים את עצמכם, מבהילים את הציבור, ומקעקעים לא רק את האמון הנוכחי במוסדות המרכזיים שלנו, אלא את הלכידות בעם שלנו – אתם יודעים מה? אתם עכשיו צופים כמוני, אני מניח, במונדיאל. מי היה מעלה על דעתו שחוקים משנים תוך כדי המונדיאל עצמו? עוברים כמה חודשים אחרי, מנתחים, מביאים הצעות. תוך כדי המונדיאל, נניח שמוצאים דברים או אירועים שצריך לשנות אותם – יכול להיות, יש דבר כזה – תוך כדי, כאשר רואים את הבהלה שלכם מהתוצאות – אני לא יודע מהן, אבל ככה אני יכול לפרש את זה – איך קרה שגולדה מאיר, שידעה שזה סוף הקריירה שלה, חשבה שצריך להקים ועדת חקירה? ואתם יודעים מה? אין לי מושג מה יהיו התוצאות, ואני מניח שהצבא ומוסדות הביטחון יהיו על המטרה, ובצדק - -
עמית הלוי (הליכוד):
- - - אחרי המלחמה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נא לסיים.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - ויכול להיות שגם הפוליטיקאים וחלק מהפוליטיקאים. אני אומר לכם שאתם ממציאים אויבים, קונספירציות מדומיינות, והורסים את הבסיס המשותף של המדינה, שחזה בנימין זאב הרצל.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
אושר שקלים (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, זכיתי היום לארח בלשכתי את נציגי ארגון נחלה. מבחינתי, אדוני היושב-ראש, מדובר בחלוצים של ימינו, ואני קורא מכאן להצטרף ולהגיע לצעדה ולהתכנסות בניסנית ב-19 ביולי, שבה אנו נקרא לחזק את ממשלת ישראל ואת ראש הממשלה להתיישב תחילה בתוחמת הצפונית ברצועה, אם זה באלי סיני, בניסנית ובדוגית. כשמדובר על ניצחון, יש להדגיש כי ההתיישבות היא הניצחון המדיני המוחלט. כבר הוכח, אדוני, כי הסכסוך בינינו לבין אויבינו הוא לא על שטח כזה או אחר, אלא על עצם הקיום שלנו כאן, ולכן זו זכותנו וביטחוננו להתיישב בכל מקום במולדתנו. אני רוצה להקריא מכתב שהעבירה אליי הילדה זיו עזרן בת 8 משדרות, והיא כותבת כך: שלום לך, ראש הממשלה, קוראים לי זיו עזרן, אני בת 8 משדרות. אני חולמת לחזור לגוש קטיף, לגור בתוחמת הצפונית של עזה, שלא יהיו טילים על שדרות. אני הייתי רוצה לחזור בשביל לשמח את אבא שלי הגיבור, חייל במילואים שנלחם מלא ימים במלחמה. כשהיה ילד, הוא גורש מהבית שלו בגוש קטיף. הייתי רוצה שהוא יחזור לבית שלו. בבקשה, תיתן לנו לחזור. תודה רבה, זיו עזרן. זיו עזרן היקרה, תודה רבה לך, תודה רבה לך ולמשפחה שלך ולחברים שלך. בזמן שנותר לי, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לנושא של ועדת חקירה, so called ממלכתית. הרי את השמאל והאופוזיציה ממש לא מעניין להגיע לחקר האמת, אלא להשתמש בוועדה הזו לצרכים פוליטיים. הרי לצערנו, אין שום אמון במערכת המשפט, שכן היא זו שגם צריכה להיחקר על אשמתה רבת-השנים באירועי 7 באוקטובר. מבחינתכם, מבחינת האופוזיציה, המסקנה כבר נכתבה מראש, שנתניהו הוא האשם, והוא זה שצריך לסיים את דרכו הפוליטית והציבורית, זה הכול, זו המטרה בגדול. מה שלא הצלחתם דרך הקלפי, ניסיתם דרך משפט נתניהו ההזוי והבזוי, ומה שלא הצלחתם דרך המשפט, כעת אתם מנסים לעשות דרך ועדת טיוח פוליטית. אנחנו לא ניתן לזה לקרות, אלא אנחנו נקים בעזרת השם ועדת חקירה לאומית שתחקור את כולם, תגיע לחקר האמת, שתחקור את כל התהליכים שהשתרשו כאן במשך עשרות בשנים, ומי שיימצא אשם – יצטרך לתת את הדין בפני העם. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – איננה נוכחת. חברת הכנסת פנינה תמנו תעלה ותבוא, שלוש דקות לרשותך.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה – מי השר?
היו"ר יעקב מרגי:
שרה.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
השרה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, הסתובבתי בעולם לא מעט, וגם ביקרתי בפרלמנטים. אין פרלמנט יוצא דופן כמו כנסת ישראל, אין פרלמנט שכזה. מחד, אנחנו באים לפה כל בוקר, ואני אומרת לך, אני מאלה שכל הזמן זוכרים כמה המקום הזה מכובד, כמה זכות גדולה להיות כאן, לשרת את עם ישראל. לצד זה, כשאני אומרת שאין פרלמנט שכזה, שבשעות האלה – והערב עוד מוקדם, הלילה עוד צעיר – אז האמת היא שפרלמנטים לא פתוחים בשעות כאלה. מי שהיה בא לבקר אותנו מבחוץ, היה עוד עלול להאמין ולחשוב שאנחנו יושבים פה על המדוכה עם חוקים – מה זה חוקים, מצילי חיים. אני כיושבת-ראש סיעה לצד חבריי, יושבי-ראש סיעות האופוזיציה, אני אומרת לך, גם ברמת שום שכל פשוטה וברורה – מסתכלת על הרשימה שמביאים לכאן היום – אתה לא תמצא שם סיוע לילדים, אתה לא תמצא שם תקציבים לפצועים ופצועות, אתה לא תמצא שם עזרה לאלמנות, לא לנשים, לא לעם ישראל, לא יוקר מחיה – שום דבר, כלום ושום דבר. ואתם יודעים מה? אני חושבת שעם ישראל אפילו לא טורח להדליק את המצלמות כדי לראות על מה אנחנו דנים, כי הם כבר מבינים, כי במשך שבועות – אבל בשבוע האחרון הגדילו לעשות אנשי הקואליציה והממשלה הזאת, להטריל את כל המערכת – דיונים במקביל על דברים פוליטיים, מחטפים, מחטף וביזה לפני שסוגרים את הכנסת, לפני שאנחנו מתפזרים עוד שבועיים. אחרי שלוש שנים של מלחמה הייתי מצפה שבמקום שתביאו ועדת חקירה פוליטית, ובמקום שיביאו לנו את חוק-יסוד: לימוד תורה, שהוא רחוק מתורה, רחוק מתורה, הוא בעיקר לצערי עושה חילול שם השם, וכשאני רואה את החיילים הפצועים – יהלומי הקרב, שצריכים להיאבק שם בוועדת הכנסת יחד איתנו ולהסביר להם למה החוק הוא לא טוב – אין בושה יותר גדולה מזה. אין בושה יותר גדולה מזה, כאשר במקביל, חברת הכנסת שרון ניר, את יושבת בוועדת חוץ וביטחון, ושם בכלל הגנה, הגנה על מה שנקרא, מי שהוא עריק. אני אומרת לך, עשיתי דיון בשבוע שעבר על חיילים עולים חדשים ועל חיילים יוצאי אתיופיה, שנמצאים בכלא הצבאי. אתה רוצה לשמוע כמה חיילים נמצאים בכלא הצבאי מהקהילה שלי? 15%. מישהו נתן להם הגנה? 2% מכלל האוכלוסייה, פחות מ-2%. מישהו נתן להם הגנה? איזה ביזיון. במקום לדון בדברים החשובים, במה אנחנו דנים? אדוני היושב בראש, זה לא הגיוני. משהו פה לא עובד, משהו פה מקולקל, ואנחנו מבקשים לעצור את הדבר הזה, שהורס את מדינת ישראל.
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף – אף הוא אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
יעקב אשר (יהדות התורה):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ארץ ישראל, ארץ שעיני השם אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה. אדוני היושב-ראש, איך עם חכם כזה כמו העם היהודי בחר לגור בשכונה הכי מסוכנת בעולם?
קריאה:
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
הוא מגיע לשם.
יעקב אשר (יהדות התורה):
היה יהודי, אדם חכם מאוד – הזכירו אותו פה קודם – הוא היה גם דוקטור, קראו לו ד"ר תיאודור הרצל, שאפילו חכך בדעתו אם אולי לא כדאי ללכת למקום יותר סימפטי – אוגנדה, לפי ההצעה הבריטית. למה אנחנו כאן? אנחנו כאן כי זאת ההבטחה של הקדוש ברוך הוא, בספר הישן והמיושן שנקרא "התורה". שם הקושאן שלנו על הארץ הזאת. אבל הקושאן הזה מגיע בתוך ספר שלם עם הוראות יצרן, עם איך צריך להתייחס להלכה ואיך צריך לשמור על הדברים ואיך לגרום לכך שנהיה ראויים להיות כאן באדמה הזאת. מה אנחנו רואים כאן, אדוני? כאן, בארץ ישראל, בארץ הקודש, מזלזלים בכל נושא שקשור לדת. אין מדינה בעולם שכל כך משפילים ותוקפים את חוקי התורה, את האמונה בתורה. איך קראו לנו פעם? מנשקי המזוזות ומשתטחי הקברים. איזה זלזול בכל דבר שבקדושה. מקדשים את החילוניות ורוצים להידמות למדינות העולם. במדינות העולם אין מסע נגד מאמינים. אנחנו רואים – שמענו פה נאומים של נשיאים, נשיא ארגנטינה, נשיא ארצות הברית ואחרים, וכמה פעמים הם הזכירו את אלוקים, וכאן לוקח שנים לחברי הכנסת להזכיר את הדבר הזה. אנחנו נמצאים בסכנה, במלחמות מול מעצמות. ראיתי בשבועות האחרונים – סיפר לי רב חשוב שבטיסה אקראית שבה נסע הוא פגש אינטלקטואל איראני, והוא שאל אותו: תגידו לי, מה יש לכם נגדנו? אתם שם באיראן מעצמה גדולה. מה אנחנו מפריעים לכם? מה יש לכם נגד העם היהודי?
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נא לסיים.
יעקב אשר (יהדות התורה):
הוא ענה לו, אדוני היושב-ראש: אתם המדינה היחידה במזרח התיכון שאינכם מאמינים, ומבחינתנו אתם אויבים. אלה האויבים שלנו, אבל האויבים שלנו מתייחסים אלינו ומסתכלים פה על הארץ הזאת ואומרים: למה אתם כאן? אתם לא מאמינים, אתם מזלזלים. פה מעל הבמה הזאת - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
יעקב אשר (יהדות התורה):
- - עומדים אנשים ומזלזלים בתורה, בהלכה, במצוות ובכל דבר. זאת סכנה אמיתית. זו הסכנה האמיתית למדינת ישראל. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא הייתה ממשלה גרועה כמו הממשלה הזאת לבני העדה הדרוזית. אני לא זוכר ממשלה גרועה כזאת. הכינו תוכנית חומש לבני העדה, ובדקה האחרונה, לפני שאישרו את התוכנית, השרה סטרוק, שיושבת כאן, הכניסה סעיף מיוחד בתוך התוכנית שאף פעם לא היה, 8ג. ומי שלא יודע מה זה 8ג, זה אומר שהתכנון ואישור תוכניות המתאר יהיו לפי הגודל הטבעי. אני רוצה להגיד לכם, 8ג לא נמצא בשום תוכנית. אפילו ב-550 של החברה הערבית לא נמצא 8ג, לא נמצא באף מקום. רק אצל הדרוזים שמו את הסעיף הזה. ומה הסעיף הזה אומר? שאתה לא יכול להתפתח ביישוב. כל תכנון תלוי בגידול הטבעי של היישוב. דבר כזה יכולים לעשות ביישוב שהקרקע היא קרקע של המדינה, ואז בונים שם, מפתחים, עושים את החישוב של הגידול. אבל כשאתה מדבר על קרקע פרטית, שכמה משפחות מחזיקות בכל הקרקע הפרטית, שקרובה לתכנון העתידי – שאר היישוב לא נהנה, ושאר היישוב לא יכול לתכנן. מה אתה עושה? אתה תוקע את כל התכנון של כל היישוב. זה מה שהיה בוועדה שקיימנו לפני שבוע. התברר ששום תוכנית לא התקדמה ביישובים הדרוזיים רק בגלל 8ג שתקעו אותו בתוכנית החומש של העדה הדרוזית. אז כשאני אומר שלא הייתה ממשלה גרועה כזאת לבני העדה הדרוזית, אני צודק בכל מילה שאני אומר. כי הבעיה הכי גדולה היום בחברה הדרוזית וביישובים הדרוזיים זו בעיית התכנון. כשהתכנון לא מתקדם – אין בנייה; כשאין בנייה – אין חתונות. היום הגידול הטבעי של העדה הדרוזית הוא פחות מ-1.2, הנמוך ביותר במדינת ישראל. הגידול הטבעי הכי נמוך במדינת ישראל הוא אצל העדה הדרוזית כי הצעירים לא יכולים להתחתן; אין להם איפה לבנות את הבית שלהם. הממשלה הגרועה הזאת לא חילקה מגרש אחד, מגרש אחד, מאז שנכנסה. קרוב לארבע שנים ולא חולק מגרש אחד לחיילים דרוזים משוחררים.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
לכן, אני מקווה ומאמין שהממשלה הזאת, אחרי הבחירות, לא תהיה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, למעלה מ-1,000 ימים מאז השבת השחורה – יום אחד שבו נרצחו 1,200 ישראלים, 251 נחטפו, האסון הגדול ביותר שאירע לעם היהודי בארצו. ואתם, ממשלת 7 באוקטובר, שאחראית בדין מכף רגל ועד ראש לטבח, מעיזים היום להצביע בעד הקמת ועדת חקירה פוליטית רק כדי למלט את הדרג המדיני מאחריות. תקראו לו ילד בשמו – זו ועדת טיוח פוליטית. זו ועדה שמנסה להכתיב מראש ובאופן פוליטי את מסקנות הדוח. כל נושאי המשרה שהיו באותו יום בעלי תפקיד הלכו הביתה: ראש השב"כ, רמטכ"ל, אלוף פיקוד דרום, ראש אמ"ן. ומי לא אחראי? רק ראש ממשלה שנושא באחריות באופן מלא למה שאירע באותו יום ולמה שאירע שנים רבות קודם לכן, שאחראי בדין להעברת הכסף הקטרי לחמאס, שהחזיק במדיניות הכלה ושקט לאורך שנים, שלא העירו אותו בלילה ולא משכו בדש מעילו. אני אומרת לכם, רק ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה, ללא משוא פנים, אשר סמכויותיה מעוגנות בחוק, היא הדרך להגיע לחקר האמת ולהבין את המחדלים שהובילו אותנו לאותו יום. בדיוק, אגב, כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור כשהקימו את ועדת אגרנט. אבל אז מנהיגות הייתה מנהיגות. אנחנו חייבים את זה. אנחנו חייבים את זה למשפחות השכולות, אנחנו חייבים את זה על מנת למנוע – שאסון נורא שכזה לא יקרה עוד לעולם. אני אומרת לכם, עצם העובדה שהממשלה לבושתה מעיזה להקים ועדת טיוח פוליטית היום, במסגרת מכירת החיסול והדיל הפוליטי שלה עם המפלגות החרדיות, זה לא יישכח ולא יסולח. וכשנחזור לשלטון אנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית, ונדאג לוודא שלקחים יופקו ויוסקו מסקנות, ושאירוע כזה לא יישנה לעולם עוד.
היו"ר יעקב מרגי:
אמן. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – איננה נוכחת. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
עמית הלוי (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש. רבותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, יותר מכולם – המשפחות השכולות, הפצועים, חברי כיתות הכוננות, תושבי עוטף עזה, כל אלו ששילמו את מחיר הדמים של 7 באוקטובר, אנחנו מצביעים היום על הקמת ועדת חקירה שתהיה מקובלת על כל חלקי העם ללא יוצא מן הכלל, ועדה שבה יוכלו לשאול את כל השאלות מכל הצדדים, ללבן את כל העניינים החמורים, השאלות הקשות. הן אכן קשות מנשוא. הצעה טובה שהנחתי למעשה מעט אחרי 7 באוקטובר, ולצערי, אז חבריי באופוזיציה התנגדו – אני מקווה שעכשיו תתעשתו – הצעה שבה כולם יוכלו לשאול את השאלות, ונוכל להגיע לחקר האמת. אז מה מפריע לחברי האופוזיציה? חברת הכנסת שרון ניר, הרי בניגוד למה שאמרת, תוכלו לשלוח נציגים לוועדה ולשאול את השאלות הכי קשות, הכי קשות, ובצדק. מה מפריע? אני אומר לכם, אזרחי ישראל, מה מפריע לאופוזיציה, ואני אומר את זה בצער. הם לא מחפשים את האמת. אני כאן ארבע שנים – לא מחפשים את האמת, מחפשים את פירוק הממשלה, מחפשים את הראש של נתניהו, בדיוק כמו הפרקליטים בתיקי נתניהו. לא החוק, לא הצדק, לא העובדות – אכפת לכם מדבר אחד, רק שלטון. ולכן המסקנה שלכם היא ועדה שימנה השופט יצחק עמית, ועדה שתירה את החץ ותסמן אחר כך את המטרה. ואנחנו יודעים, ואתם יודעים, מה תהיה התוצאה של ועדה כזאת של השופט עמית. כולנו יודעים, כיוון שאנחנו חיים כאן, לא חיים ביקום מקביל. אנחנו חיים כאן, כאן.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
- - -
עמית הלוי (הליכוד):
חיים כאן, שרון.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
- - - סולברג.
עמית הלוי (הליכוד):
אנחנו רואים איך בג"ץ, איך השופט עמית חותר לפירוק כל המוסדות הדמוקרטיים, כל המוסדות הדמוקרטיים, כל אושיות המדינה, הממשלה, הכנסת. מבטלים חוקים של הכנסת, מבטלים, אדוני, חוק-יסוד לפני למעלה משנתיים, כאילו שבהינף קולמוס יכולים לבטל את זה. מסרסים את עבודת הממשלה, ממנים על הראש של השרים. זה לא איזה שינוי, זו לא איזו התערבות קטנה באיזו פינה – זה פירוק היסודות של מדינה דמוקרטית. את כל זה עושה בית המשפט העליון, את כל זה הוא יעשה גם בוועדת חקירה אם הוא יקים אותה. אגב, השיא היה ריסוק מבקר המדינה, שומר הסף האחרון – חוק-יסוד, אגב – שומר הסף האחרון, בשיתוף פעולה עם הרצי הלוי, סירוס מוחלט. הקליטו את אנשי מבקר המדינה, הקליטו אותם בסתר, אגב, עד שגילו את זה במקרה. הוא מחויב על פי חוק לחקור. אפשר לדבר על ועדת חקירה, הממשלה יכולה להחליט שכן, יכולה להחליט שלא. זה חוק-יסוד – הוא מחויב דרך קבע לחקור. מנעו ממנו. מנעו ממנו. ואני אומר עוד משפט אחד, וזה הדבר העצוב כאן, כי במקום שהטבח הנורא, חבר הכנסת מרגי, יאחד אותנו – כמו שבגין אמר אחרי יום כיפור: אין אופוזיציה במלחמה – החבורה הזאת מנצלת את הטבח לשיסוי ולפילוג, זה מה שאתם עושים, לשיסוי ולפילוג במקום לאחדות ולתיקון.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חברת הכנסת אורית פרקש כהן תעלה ותבוא. בבקשה, גברתי, שלוש דקות.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אנחנו בשבוע וחצי האחרונים של הכנסת הזו, דקה לפני בחירות. ראש הממשלה פונה לציבור בקמפיין אחדות, בקמפיין בחירות, בעצם אומר: אני אתקן, אני אחבר. והינה בעוד זמן קצר תצביעו בקריאה הראשונה על הצעת חוק ועדת חקירה פוליטית לאירועי 7 באוקטובר. לפי ההצעה הזו, אדוני היושב-ראש, אתם תחקרו את עצמכם. יו"ר הכנסת, לפי המנגנון שכתוב, בעצם ימנה שלושה חברים בלבד מטעם הקואליציה. וזהו, הוועדה הזאת תוכל להתחיל לעבוד במנגנון מסורבל, במנגנון משותק, שניים-שניים יכולים לקבוע דברים, שחלילה, אחד לא יצא משליטה. ובעצם, אנחנו נתחיל למסמס את בדיקת המחדל הכי גרוע בתולדות עם ישראל. אני רוצה לומר לכם, אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אחדות זה לא מילים, אחדות זה מעשים. אחדות זה לא ועדת חקירה פוליטית כשרוב העם מתנגד לכך. אחדות זה לא חוק-יסוד: לימוד תורה. אחדות זה לא חוק סבסוד מעונות בשבוע וחצי האחרונים, שמממן השתמטות. אחדות זה לא חוק אי-מעצר עריקים, בלי שום הגבלה, בלי שום אופק לחיילים שלנו. אחדות זה לא חוק להפרדה מגדרית בשבועיים האחרונים לפני הפיזור של הכנסת. אחדות זה לא חוק הכשרות עם עוד אלפי ג'ובים למשגיחים. אחדות זה ממש לא חיסול היועצת המשפטית לממשלה, וזה גם לא לקרוא מכס הממשלה להפר את פסיקת בג"ץ. כשאתם פונים לציבור ואומרים: אנחנו רוצים אחדות – הינה, גם עמית הלוי אמר: אני רוצה אחדות – אז באמת, קרעתם את העם הזה בכל דבר ודבר. אחדות תהיה רק אחריכם, אחדות תהיה במעשים. אני רוצה לעבור לדבר השני. בדיונים של חוק-יסוד: לימוד תורה, אדוני היושב-ראש, אנחנו מקבלים הצצה איך ייראה העולם החדש, מדינת ישראל אחרי ההפיכה המשטרית שאתם רואים אותה לנגד עיניכם. דוגמה קטנה – חוק-יסוד: לימוד תורה, שמתקיימת בוועדת הכנסת. הרב גפני אומר: זה חוק בלי משמעות, לא יהיו לו השלכות כלכליות, כאילו שאנחנו מטומטמים. שר האוצר אומר: זה חוק בלי משמעות – כדי לכסות על ערוותם. אבל מה, עדיין יש שומרי סף בממשלה, עוד לא גמרתם את החיסול. באים היועצים המשפטיים והמקצועיים של משרד האוצר, ואומרים: לדבר הזה יהיה מחיר כלכלי כבד, נצטרך להעלות מיסים בעוד כמה שנים על כל אזרחי ישראל, המודל הזה מקריס ופוגע בצמיחה של המשק. הגיעה היום היועצת המשפטית של משרד העבודה ואמרה: זה יפגע בלוחמים, במחירי מטרה, בשיווקי דירות, בהנחות לקרקע באזור עדיפות לאומית, במימון סבסוד מוסדות ציבור, בסיוע בשכר דירה, בדיור ציבורי, באזור עדיפות לאומית.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
כל הדברים האלה, אחרי שתשלימו את חוק פיזור ופיצול וריסוק היועצת המשפטית לממשלה – הקולות הללו יושתקו, כי הממשלה לא תאשר את חוות הדעת, ובעצם לא יהיה מי שיספר לנו, הציבור, את האמת על אירוע כמו חוק-יסוד: לימוד תורה. אז יש עוד זמן לתקן. תודה רבה, היושב-ראש.
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת ניסים ואטורי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך, אדוני.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתם יודעים, מספרים לנו פה: בואו נלך, ההוא יבחר, נעשה ועדת חקירה ממלכתית. אנחנו כבר מכירים את הסיפור הזה, מכירים את המלכודות שלכם. אנחנו רוצים ועדת חקירה שתחקור את האמת. אנחנו מופלים, הקואליציה מופלית בכל מה שקשור לבית המשפט, בכל מה שקשור למי שקשור לקואליציה הזאת, אם זה חרדים – ראינו את הדברים. אתם רואים את לזימי וקריב, שמקבלים שם כבוד של מלכים גם כשהם עוברים על החוק. ובעצם מי שמעודד את המעבר על החוק זה בית המשפט, או בית משפט שעומד בראשו מישהו שקורא לעצמו נשיא, נשיא העליון, קורא לעצמו, והוא רוצה למנות את ועדת החקירה. אנחנו לא ניתן לכם, אנחנו מבינים לאן אתם הולכים, לאן אתם חותרים, ראינו את האיפה ואיפה, גם במינויים. הרדיפה היא אחר הממשלה, בית המשפט רודף אחר הממשלה הזאת, רוצה להפיל, הפך להיות חלק מהאופוזיציה. שיטילו את הגלימה מעליהם, ויעמידו את עצמם כמועמדים לכנסת; אולי שירשמו במפלגת – יש עוד מעט פריימריז בדמוקרטים, הבנתי. אתם רואים את ניסיון ההכשלה של מינוי זיני, של רומן גופמן, ראבילו, את כל המינויים של הקואליציה מנסים להכשיל; ראינו את רדיפת בן גביר, שמאזינים לשר בממשלה – וכולם שותקים. האם זאת ועדת חקירה ראויה ומאוזנת? רדיפת חברת הכנסת טלי גוטליב – ראינו את הסיפור המטורף. יש לי גם פרטים על יחידה מובחרת, אני רוצה להגיד לכם, ב-7 באוקטובר, וגם לפני כן, גם באימונים, יחידה מובחרת שהופקרה שש שעות בשטח, מסוק הוריד אותם, לא חזר לאסוף אותם. אני יודע שיש טייסים, והטייסים גיבורים, ויש לוחמים גיבורים. רוב הצבא, 90% מהצבא, עשה את העבודה שלו, אבל היו כאלה, מתי מעט, שניסו להכשיל; להכשיל את הצבא בעת הגנה על המולדת, בעיקר ב-7 באוקטובר. אנשים לא נעלמו סתם, לא לספר לנו סיפורים. אנחנו מכירים את הדברים האלה, לא ניתן לאף אחד לכסות על הדברים שקרו באותו יום, הפשעים הנוראיים שנעשו כנגד מדינת ישראל, כנגד עם ישראל. ילדים קטנים נשחטו. חיילים נפלו. אנחנו רוצים לחקור את האמת. לחקור את האמת, זאת אומרת ועדת חקירה שתהיה מאוזנת, מאוזנת ולא מכורה מראש. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. אחרונת הדוברים – חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, גברתי.
מרב מיכאלי (העבודה):
אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה חוזר ואומר השכם וערב איך ישראל מצויה במלחמה, מלחמה בשבע חזיתות. אבל האמת היא שהוא לא מדייק; האמת היא שהממשלה בראשות בנימין נתניהו, הממשלה הזאת, יש לה חזית אחת שלא מוזכרת, והיא, אני מרגישה, החזית החשובה מכולן – המלחמה נגד נשים. כן, כן, חברות וחברים. היום העבירה הקואליציה הזאת בקריאה שנייה ושלישית בוועדת החינוך את הצעת החוק להפרדה מגדרית באקדמיה לא רק בתואר ראשון, גם בתארים המתקדמים. זה במקביל לזה שהם מנהלים קרב מטורף נגד שירות נשים בצה"ל, מאיימים בכל ישיבות ההסדר - - -
היו"ר יעקב מרגי:
לא להפריע.
מרב מיכאלי (העבודה):
הרבנים של ישיבות ההסדר מאיימים שהתלמידים שלהם יסרבו – זו לא סרבנות, אבל הם יסרבו לשרת בשריון, כי יש שם לוחמות. וזה כשעוד לא הזכרנו את חוק-יסוד: לימוד תורה, שהוא כידוע, חוק שמיועד לגברים בלבד, חובשי כיפה, לומדי תורה, לפי ההגדרות שיחליטו עליהן פה הפוליטיקאים החרדים בהוראת הרבנים. הם פשוט מסדרים זכויות יתר שונות שעוד לא התברר מהן בדיוק, אבל ברור שהן זכויות יתר, לפי שיטתם, גם בהפרדה מגדרית במרחב הציבורי, גם בזכויות והטבות יתר על פני משרתים בצה"ל או סטודנטיות, סטודנטים, וכו' וכו'. כלומר אומנם בהצעת החוק של הפרדה מגדרית באקדמיה כתוב שהפרדה מגדרית באקדמיה לא תיחשב אפליה, אבל זה שזה כתוב, לא אומר שזאת לא אפליה. זאת לא סתם אפליה, זו גזענות, זו אפליה על רקע מין. בגלל שנולדת עם שחלות, חמודה, אלה המסלולים היחידים שפתוחים בפנייך. תואילי בבקשה להתכסות גם בשבילים של האקדמיה ה-so called הזאת וגם בספרייה שלה, את יכולה להיכנס לספרייה רק בשעות ובימים שאנחנו נחליט עלייך. את יכולה ללמוד רק את המקצועות שאנחנו נרשה לך, כי בנים, אסור להם לראות נשים בשום פנים ואופן, גם אם עושים כאילו הם לומדים באקדמיה. שקר השילוב הוא השקר אחד הגדולים והיפים. לא קרה שילוב, חרדים לא התחילו ללמוד באקדמיה, הם למעשה מייצרים סטנדרטים מיוחדים לאנשים שלא למדו ליבה, ושלא מתכוונים באמת להשתלב, אלא להמשיך ולהרחיב את הגטו המגדרי לכל שאר תחומי חיינו. אז מי שרוצה לחיות בגטו המגדרי הזה, יש בית כנסת. אנחנו הרי לא מבקשות לבטל את ההפרדה המגדרית בבית הכנסת. ולכן אנחנו אומרות, תוציאו את הגזענות המתכנה "הפרדה מגדרית" מתחומי החיים של האזרחות. מדינה צריכה לאפשר תקשורת – כן, גם בין המינים. וגברים, עם כל הכבוד, תעמדו בזה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. אני מזמין את חבר הכנסת אריאל קלנר לסכם את הדיון, בבקשה. יציע הליכוד, קצת שקט. נא לאפשר למציע. בבקשה.
אריאל קלנר (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, נחזור על הדברים שאין עליהם ויכוח בבית הזה. כל חלקי החברה הישראלית, אדוני היושב-ראש, נפגעו באותו טבח נורא של 7 באוקטובר. ארגון הטרור, חמאס, תושבים מרצועת עזה, פלשו לשטח ישראל, ביצעו מעשי איבה מסמרי שיער, זוועות שבן אנוש לא יכול להכיל אותם. 1,200 אזרחים ישראלים נרצחו, נטבחו באכזריות, אלפים נפצעו, מאות נחטפו; אונס, זוועות נוראיות. כל חלקי החברה נפגעו, כל החלקים: קיבוצים, ערי הדרום, מיהודה ושומרון, מהמרכז, דתיים, חילונים, ימנים, שמאלנים, שוטרים, חיילים, חברי כיתות כוננות, צעירים שיצאו לרקוד, אזרחים שדהרו אל התופת להציל את אחיהם. הכאב משותף לכולם, לכולנו, גם השאלות. עכשיו, אני אקריא עצומה שהגיעה אליי, אדוני היושב-ראש, מלמעלה מ-300 הורים שכולים ואלמנות; למעלה מ-300 משפחות, שלצערי הרב, לא מקבלות את היחס ההוגן, והופכות להיות שקופות. ככה כותבות המשפחות האלה: אנו, הורים שכולים ואלמנות, שאיבדנו את היקר לנו מכול בטבח שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר, במלחמת חרבות ברזל, הורים ובני זוג של חטופים, דורשים להקים ועדת חקירה בלתי תלויה לחקירת האירועים והמחדל שקדמו לטבח. נשיא בית המשפט העליון הנוכחי איננו גורם אובייקטיבי, ולכן איננו יכול להיות הגורם הקובע בנושא הרכב הוועדה. זהו אינו מצב אידיאלי, אך אי-אפשר להתעלם מהמציאות שאליה הגענו. בין הנושאים שנדרשים להיחקר על ידי הוועדה: שחיקת ההרתעה הישראלית על רקע כל הדברים שהיו בשנה שקדמה לטבח: המחאות, הקריאות, התנהלות הדרג הצבאי אל מול הדרג המדיני בתקופה הנדונה והשפעתה של התערבות בית המשפט העליון בשאלות ביטחון בשנים האחרונות. אלו נושאים הדורשים נקיות מוחלטת – אומרות המשפחות – מצד קובעי אופייה של הוועדה. לצערנו, נקיות זו איננה קיימת בבית המשפט העליון הנוכחי. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כלפי נושאים הקשורים ישירות להתנהלותו של בית המשפט העליון. אנו קוראים להקמת ועדת חקירה ציבורית, שהרכבה ייקבע בהסכמה רחבה, ושתכלול נציגות של משפחות חללי הטבח והמלחמה. בשיח הציבורי כבר עלו כמה מנגנונים לקביעת הרכבה של ועדה שכזו, ויש לאמץ אחד מהם, על מנת שממצאי הוועדה ומסקנותיה יזכו לאמון מרבי מצד הציבור. זוהי חובתנו הקדושה – קובעות המשפחות – כלפי הנופלים הרבים בטבח ובמערכה לקדם תחקיר נוקב של מכלול הכשלים והפקת לקחים מיטבית למען עתידו של עם ישראל ועתידה של מדינת ישראל. סוף ציטוט. ואני שואל, אדוני היושב-ראש, אני שמעתי – לא שמעתי את כל חברי האופוזיציה, אבל שמעתי חלק, ואני מכבד את העמדה שלהם בנושא של בית המשפט העליון. זה מה שהם מאמינים בו, זה מה שהם רוצים. אולי מאמינים, אולי אומרים את זה לצורך פוליטי, אבל זה לא משנה, הם אומרים את זה, וזו עמדה לגיטימית. בסדר? אבל האנשים האלה שעכשיו הקראתי – המשפחות האלה, החללים האלה, הפצועים, הנכים, חיילי המילואים – שדורשים משהו אחר, האנשים האלה הם אוויר? הם אוויר? לא צריך להתייחס אליהם? הייתי מבין, אדוני היושב-ראש החדש – התחלפת, שלום לך – הייתי מבין אם היו אומרים: טוב, יש מורכבות, אנחנו לא מסכימים להצעת החוק שלך. אנחנו נציע משהו אחר. בוא נשב ביחד, נטייב, נדייק, נראה איך אנחנו מגיעים למשהו רחב יותר, משהו שייתן מענה ציבורי, באמת, גם למי שחולק עלינו. הייתי מבין. לא צריכים להסכים, אנחנו פה לא בשביל להסכים, אנחנו פה בשביל לנהל מחלוקת. אבל לדרוס, לרמוס, להגיד: לא משנה, שום דבר לא נקבל, רק ועדה מסוג אחד, כמו שהיה אגרנט למלחמת יום הכיפורים, יהיה יצחק עמית ל-7 באוקטובר – מה לעשות? אגרנט זה לא עמית, עמית זה לא אגרנט. מה לעשות? אתם רוצים להתעלם מהמציאות? רוצים לצעוק: הכנסייה הקדושה היא הכנסייה הקדושה וצריך להשתחוות לה אפיים? בסדר, תגידו את זה. זה ישנה את העובדה? זה ישנה את המציאות? זה ישנה את מה שקורה במדינה הזאת? אני באמת לא מצליח להבין. איך אפשר להתעלם – אתם יודעים מה, לא יודעים אם רוב, מיעוט, אבל אתם יודעים שיש פה ציבורים ענקיים שחושבים אחרת. עכשיו אנחנו פחות או יותר חמש שנים, נדמה לי, להקמת ועדת מירון. ועדת החקירה של מירון הוקמה פחות או יותר לפני חמש שנים, הקימה אותה הנשיאה חיות, שמה בראשה את הנשיאה הקודמת, לשעבר, מרים נאור, זיכרונה לברכה. ועדת מירון באה לדון, נכנסה לעומקם של דברים, דנה, ישבה על המדוכה, הפיקה דוח. דוח שמראה ומלמד יותר מכול למה אסור בתכלית האיסור למי שמחפש אמת ותיקון לתת לבג"ץ למנות ועדת חקירה. למה? כי 322 עמודים – אפשר למצוא ברשת – כתבה ועדת מירון. 322 עמודים. ומצאו שם: משרד הדתות והמשרד לביטחון פנים והמשטרה ועוד ועוד וממשלות. אבל לא טרחו ב-322 עמודים לציין שהיו ממשלות בישראל שהציגו מתווה להפקעת השטח, ומי שעיכב וסיכל ושוב דן ושוב נכנס זה בג"ץ. אגב, שר האוצר הראשון שהביא את המתווה היה שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ. אחריו המשיך יאיר לפיד, שהיה שר אוצר. הוא ולא אחר המשיך את המתווה של השר שטייניץ. והביאו מתווה, מתווים, ומי שעצר את המתווים האלה פעם אחר פעם והמשיך לדון והוציא עוד צו, זה בג"ץ עצמו. עכשיו, ב-322 העמודים, אדוני היושב-ראש, 322 עמודים, הם לא מצאו לנכון להזכיר בעמוד אחד, בפסקה – יש שם איזו שורה שבה הם כותבים שבג"ץ – אבל גם כן, בוודאי שלא לוקחים אחריות. אז מה? סמכות הם אוהבים. להתערב בעוד נושא ובעוד נושא ובעוד תחום ובעוד תחום, ולסכל. אבל לקחת אחריות? לקחת אחריות הם לא מסוגלים. אגב, זה אפילו מובן. כי גוף לא יכול לבדוק את עצמו. גוף לא יכול לבדוק את עצמו. לכן ההצעה הזאת באה ואומרת שלא הגוף יבדוק את עצמו, אלא אנחנו נקים פה ועדה. הם אומרים: ועדה בשליטת הקואליציה. אני רוצה להבין איך ועדה ש-50% ממנה ממונים על ידי האופוזיציה, שלקואליציה אין שום שליטה עליהם, היא ועדה בשליטת הקואליציה. איך ועדה שכל שני חברים בה – והאופוזיציה ממנה שלושה – כל שניים – נניח, אם מינו אחד, לא יודע מה, ברח להם – שניים יכולים לזמן כל אדם לעדות, כל אדם; לפתוח כל אפיק חקירה; לדרוש כל מסמך. הרי ככה מגיעים לאמת. כל צד מביא את כל מה שיש לו, חוקר את כל מי שהוא יכול, ככה מגיעים לאמת. ככה מביאים את האמת לעם.
היו"ר מישל בוסקילה:
חברים, נא לשמור על השקט, בבקשה.
אריאל קלנר (הליכוד):
יש דרך אחרת? אז ברור שהרבה יותר נוח, ואולי אפילו הרבה יותר יעיל, להקים ועדה שכבר הולכת בקו – אתה הראש, אתה אשם – כבר הכול כתוב, הכול חתום, הכול סגור. ידוע. תוך שנייה אפשר להקים. כמו שאמרתי, המסקנות ידועות: ממשלת הימין אשמה בכול; השמאל הציל את המדינה; אחים לנשק הצילו את מדינת ישראל; כל האחרים – בכלל, מדינת ישראל – הימין הוא אשם. הימין שלאורך שנים הסביר שמדינה פלסטינית היא סכנה קיומית. במאבק הירואי, במאבקים אזרחיים הירואיים, נגד כל הממסד הישראלי, רוב הממסד הישראלי, כולל הביטחוני, נגד לחצים בין-לאומיים מטורפים, הימין הצליח בתמרונים, במחאות, באלף ואחת דרכים, למנוע הקמת מדינה פלסטינית. אילו הייתה קמה מדינה פלסטינית על גבולות 1967 כפר סבא הייתה - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
חברי הכנסת, נא לשמור על השקט, בבקשה. הפרסה פנויה לכם לשיחת חולין.
אריאל קלנר (הליכוד):
במקרה כזה, אדוני היושב-ראש, מה שקרה בכפר עזה היה קורה בכפר סבא. היה פה טבח מזוויע פי כמה וכמה. באמת, לתת לאנשים האלה – 80% מערביי יהודה ושומרון הם תומכי חמאס, תמכו ב-7 באוקטובר – אם היו נותנים להם, אם היינו הולכים בדרך של השמאל ומקימים מדינה פלסטינית באמת – אז הימין שמר את זה. אז בסדר, אז הם רוצים בוועדה, כדי להרשיע את הימין. אבל הכול פוליטיקה? הכול פוליטיקה? אני שומע עוד דבר, שעכשיו, בימים אלה, אחרי 7 באוקטובר, אחרי מה שראינו, אחרי כל הזוועות, אחרי כל האירועים האלה, יש באופוזיציה – אני שומע גם את גדי איזנקוט, גם את יורם כהן שמעתי, ראש השב"כ לשעבר – מוכנים להקים ממשלה עם אנשים פה שיושבים בכנסת ותומכים בגרועים שבאויבינו. תומכים בגרועים שבאויבינו. לא מסוגלים לגנות את הרצח של החיילים שלנו, את ההתקפה על החיילים שלנו ב-7 באוקטובר. לא למדתם כלום? כלום מכלום? ואחרי זה מרצים לנו: ועדת חקירה, ואתה הראש אתה אשם – אתם לא למדתם שום כלום מכלום. מה אתם חושבים, שאם תקימו ממשלה בהימנעות או בתמיכה של אנשים שתומכים בגרועים שבאויבינו, זה יהיה בחינם? הם יבואו בחינם? הרי ברור לכולם שיהיו להם דרישות. הדרישות, אגב, הן ביטחוניות – כבר אין מה לדבר, זו בכלל לא שאלה – אבל הדרישות הן גם בנגב, בגליל. אני בעצמי נאבקתי לעצור התרחבות של העיר סח'נין, שהייתה מעמידה בסכנה מטורפת את היישובים בגוש משגב. אני אספר לך, אדוני היושב-ראש. אני מגיע לקיבוץ לוחמי הגטאות, לפני שנתיים, נדמה לי, ביום השואה, מזמינים אותי. אני מגיע לשם. במוצאי יום השואה, יש להם אירוע. ומגיע אליי אדם, אומר לי: אתה לא מכיר אותי, מעולם לא הצבענו לכם, אבל אתה הצלת אותנו. אני? אז הוא אומר לי: אני גר בקיבוץ אשבל. קיבוץ אשבל, צריך לפתוח ולראות את המפות, הוא גובל בסכנין. אבל בממשלה הקודמת, חלק מהריצוי של ראש העיר של סח'נין מאזן גנאים – הוא לא בא בחינם, מאזן גנאים – היה צריך לתת, אז נתנו. ונתנו תוכניות מטורפות. היישוב הזה – על פי התוכניות, סח'נין הייתה צריכה להקיף משלושה כיוונים את קיבוץ אשבל, משלושה כיוונים. מה שנקרא, שיהיה להם בהצלחה בשומר החומות הבא. כשזה נודע לי פניתי לשר הפנים דאז משה ארבל – אני פונה אליו, אני אומר לו: בוא נעצור את זה. הוא אומר לי: אי-אפשר, זה כבר ניתן. בממשלה הקודמת חתמו על הכול – אפשר כבר לרדת? – בקיצור, הצלחנו למנוע את זה, באמת בניסי ניסים. אם יש משהו שאנחנו צריכים להיזהר ממנו, זה לחזור לשיח שלפני 7 באוקטובר, ואחד מהדברים זה להקים פה ממשלות עם גורמים שתומכים בגרועים שבאויבינו. והנושא הזה של ועדת חקירה – ועדת חקירה לטבח 7 באוקטובר יכולה לבוא רק, אבל אך ורק, בהסכמה רחבה. רק הסכמה רחבה ורק אמון. רק כשלכל משפחה, לכל אזרח בישראל, יהיה אדם אחד לפחות שישאל את השאלות שבוערות בקרבו, רק ככה נוכל להגיע לאמון, רק ככה נוכל להגיע לאמת. אני קורא לכולם להצביע בעד. אני קורא לכולם לסייע בהקמת הוועדה שתביא אמת, כי רק אם נגיע לאמת נוכל להגיע לתיקון. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת קלנר. אנחנו עוברים להצבעה. נעבור להצבעה על חוק ועדת חקירה ממלכתית-לאומית לאירועי טבח שמיני עצרת התשפ"ד (טבח 7 באוקטובר 2023), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. אנחנו נעבור לקריאה שמית, לבקשת האופוזיציה. בבקשה, אדוני המזכיר. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– בעד
ינון אזולאי– בעד
דן אילוז– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
קארין אלהרר– אינה נוכחת
עמיחי אליהו– בעד
זאב אלקין– בעד
יעקב אשר– בעד
אביחי אברהם בוארון– אינו נוכח
אוריאל בוסו– בעד
מישל בוסקילה– בעד
דבי ביטון– אינה נוכחת
חיים ביטון– בעד
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– בעד
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– אינו נוכח
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– בעד
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יואב בן צור– בעד
ניר ברקת– בעד
ששון ששי גואטה– בעד
טלי גוטליב– בעד
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
מאי גולן– אינה נוכחת
איתן גינזבורג– אינו נוכח
גילה גמליאל– בעד
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– בעד
סימון דוידסון– אינו נוכח
אבי דיכטר– בעד
גלית דיסטל אטבריאן– בעד
אלי דלל– בעד
שלום דנינו– בעד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– בעד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– בעד
יצחק שמעון וסרלאוף– בעד
יאסר חוג'יראת– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
עוז חיים– אינו נוכח
אכרם חסון– בעד
ווליד טאהא– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
אחמד טיבי– אינו נוכח
יוסף טייב– בעד
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– בעד
חילי טרופר– אינו נוכח
מאיר כהן– אינו נוכח
מירב כהן– אינה נוכחת
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
ירון לוי– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– בעד
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– אינה משתתפת בהצבעה
יונתן מישרקי– בעד
חנוך דב מלביצקי– בעד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– בעד
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– אינו נוכח
אורי מקלב– בעד
יעקב מרגי– בעד
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– אינו נוכח
יבגני סובה– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– בעד
משה סולומון– אינו נוכח
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– בעד
אורית מלכה סטרוק– בעד
משה סעדה– בעד
מנסור עבאס– אינו נוכח
עפיף עבד– בעד
איימן עודה– אינו נוכח
עדי עזוז– אינה נוכחת
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– בעד
עודד פורר– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– בעד
משה פסל– בעד
מאיר פרוש– בעד
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– אינה נוכחת
אריאל קלנר– בעד
יצחק קרויזר– בעד
גלעד קריב– אינו נוכח
שלמה קרעי– בעד
אליהו רביבו– בעד
שמחה רוטמן– בעד
יעל רון בן משה– אינה נוכחת
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
אלון שוסטר– אינו נוכח
קטי קטרין שטרית– בעד
אלעזר שטרן– אינו נוכח
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
נאור שירי– אינו נוכח
אושר שקלים– בעד
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר מישל בוסקילה:
נעבור לסבב נוסף, בבקשה. ברשותך.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
דן אילוז– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
קארין אלהרר– אינה נוכחת
אביחי אברהם בוארון– בעד
דבי ביטון– אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
ולדימיר בליאק– אינו נוכח
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– אינו נוכח
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
מאי גולן– בעד
איתן גינזבורג– אינו נוכח
בנימין גנץ– אינו נוכח
סימון דוידסון– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
יאסר חוג'יראת– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
עוז חיים– אינו נוכח
ווליד טאהא– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
אחמד טיבי– אינו נוכח
חילי טרופר– אינו נוכח
מאיר כהן– אינו נוכח
מירב כהן– אינה נוכחת
עופר כסיף– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
ירון לוי– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
אבי מעוז– אינו נוכח
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– אינו נוכח
יבגני סובה– אינו נוכח
משה סולומון– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– אינו נוכח
עדי עזוז– אינה נוכחת
חמד עמאר– אינו נוכח
עודד פורר– אינו נוכח
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– אינה נוכחת
גלעד קריב– אינו נוכח
יעל רון בן משה– אינה נוכחת
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
אלון שוסטר– אינו נוכח
אלעזר שטרן– אינו נוכח
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
נאור שירי– אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה. יש מישהו במליאה שלא הצביע ורוצה להצביע? אני נועל את ההצבעה. להלן התוצאות: בעד – 59, אין מתנגדים ואין נמנעים. לכן אני קובע כי הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית-לאומית לאירועי טבח שמיני עצרת תשפ"ד (טבח 7 באוקטובר 2023), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה, ותחזור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
[נספחות.]
היו"ר מישל בוסקילה:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (מינוי, כהונה, תפקידים וסמכויות), התשפ"ו–2026. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה. לרשותך עד עשר דקות.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת - - -
רון כץ (יש עתיד):
הפיצול לפיצול.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הפיצול לפיצול. אני חייב לומר - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
חברים, בואו נשמור על השקט, בבקשה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
במישור הפורמלי מדובר בהחלטה לפצל את הסעיפים מתוך הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי, החלטה שוועדת החוקה מוסמכת לקבל וקיבלה אותה, והיום היא מבקשת את אישור מליאת הכנסת. מה שמדהים אותי – ואני רוצה להסביר לציבור במה מדובר, כי כמות הפייק כבר עברה את כל גבול הטעם הטוב, ולכן אני רוצה להקריא ברשותך, אדוני היושב-ראש, מה נשאר בהצעת החוק. מה שנשאר בהצעת החוק הוא בעיניי מצד אחד חשוב מאין כמוהו, ומצד שני, בושה וחרפה שצריך לחוקק אותו, בושה וחרפה. אני אגיד לך, אדוני היו"ר – וכמובן, זו זכות גדולה, כי אתה אחד ממציעי הצעת החוק המפוצלת, ואני שמח שאתה מנהל את הישיבה הזאת. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אלה מביניכם שעומדים, נא לשבת כדי שלא תיפלו - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
בבקשה, נא לשמור על השקט, זה מפריע. באמת, זה מפריע להמשך הדיון.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אלה מבינכם שעומדים, נא לשבת כדי שלא תיפלו מרוב הפתעה. הסעיף הראשון הוא סעיף ההגדרות – אני לא אקריא אותו, מה שאנחנו מבקשים לפצל. הסעיף השני אומר כך: במתן ייעוץ משפטי לממשלה היועץ המשפטי לממשלה יסייע לממשלה בכל אלה: 1. להגשים את מדיניותה ויעדיה כפי שקבע מזמן לזמן ככל יכולתו, ויצביע בפניה על החלופות המשפטיות להגשמתם, והכול במסגרת הדין ותוך הקפדה על שמירתו. איזה פשיסט, איזה פשיסט, איך אפשר להציע דבר כזה? 2. להשליט חוק ומשפט ברשות המבצעת ולהעניק בה אחידות ותיאום בפרשנות הדין. עכשיו, מדובר בלסייע לממשלה לעשות את המשימה. כל הזמן אמרו: מה עם שלטון החוק? הינה, להשליט חוק. מי יכול להתנגד לדבר הזה? אוקיי, נתקדם: היועץ המשפטי הוא רק יועץ, הוא גם יכול לתת חוות דעת מיוזמתו. אגב, השר פרידמן, כשהוא הכין תזכיר הצעת חוק, הוא אמר: היועץ המשפטי לא יוכל לתת חוות דעת אלא אם כן מבקשים את זה ממנו. אני אומר: לא, אתה רוצה – תן מיוזמתך, תן מיוזמתך, בסדר גמור, הכול בסדר, תן אותה בכתב. הדבר הנורא-פשוט – חוות דעת שנתן היועץ המשפטי לממשלה בדבר הדין הקיים, יראו אותה גורמי הרשות המבצעת כמשקפת את הדין הקיים. אין במתן חוות דעת כאמור כדי לשנות את הדין שהיה בתוקף ערב מתן חוות הדעת. דבר נורא פשוט – היועץ הוא יועץ; הוא לא מייצר חוק, הוא לא מייצר דין, והוא אומר מה המצב המשפטי הקיים ונותן על זה חוות דעת. הממשלה רואה אותה כמשקפת את הדין הקיים ומתייחסת ברצינות לחוות הדעת שלו, אבל אם הממשלה בהחלטתה, אם היא ראתה טעם בכך, היא רשאית לפטור בהחלטתה את כל מי שהוראות סעיף 4 חלות עליו מהחובה האמורה. זאת אומרת היא יכולה לבוא ולהגיד: אני מאמצת פרשנות אחרת; אני חושבת שהיועץ המשפטי טעה. אסון – היועץ נתן עצה, ואני חושבת שהוא טעה, בושה וחרפה. עכשיו, הדבר הטריוויאלי הזה, שנוהג בכל מדינה בעולם, עורר זעקות אימים ושבר בקרב אנשי הייעוץ המשפטי לממשלה: איך יכול להיות? אנחנו כבר לא נוכל יותר לקבוע לממשלה מה הדין, אנחנו רק נהיה כמו יועצים משפטיים בדיקטטורות כמו ארצות הברית, בריטניה, קנדה – כל מדינה מכובדת בעולם. עכשיו, אנחנו אמרנו אפילו יותר מזה: הממשלה תקבל החלטה כזאת – שתניח אותה על שולחן ועדת החוקה, שתהיה שקיפות, שאנחנו נדע את זה. לא היינו חייבים, אין את זה בהרבה מקומות, אבל אמרנו, בואו, אנחנו רוצים לפקח, לראות את הדבר הזה. תניחו את החלטתכם על שולחן ועדת החוקה, ואם זה בנושא ביטחון – בחוץ וביטחון, כדי שנוודא ונראה שהדבר הזה לא נעשה בקלות דעת. הפרק השני עוסק בייצוג המדינה בערכאות. בייצוג המדינה בערכאות, היועץ המשפטי לממשלה – שוב, אני מקווה שאף אחד פה לא יהיה בהלם – יציג את עמדת הרשות המבצעת בהליכים לפני בית המשפט. בעשותו כן יסייע ככל יכולתו לממשלה להגשים את מדיניותה ויעדיה, כפי שקבעה מזמן לזמן. הוא ייצג אותה בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד מקצוע עריכת הדין, על יחס כבוד לבית המשפט - -
היו"ר מישל בוסקילה:
זה נשמע מאוד נוח.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
- - והכול במסגרת הדין ותוך הקפדה על שמירתו. נורא, פשוט נורא. ואם הוא חושב שהוא לא יכול לייצג – זה סעיף 8 – אם הוא חושב שהוא לא יכול לייצג, יגיד לממשלה, והממשלה תוכל לבוא ולהגיד: בסדר, אתה לא רוצה לייצג, אנחנו ניקח עורך דין אחר. איזה אסון, איזה אסון. ממשלת ישראל, הממשלה הנבחרת של מדינת ישראל, כבר לא תסתובב עם פלסטר גדול על הפה שרק לגלי בהרב-מיארה מותר להסיר אותו. אסון גדול. עכשיו, היועץ המשפטי לא יוכל להתייצב נגד הממשלה, אלא בהסכמת הממשלה. לא ייתכן שעורך הדין של הממשלה יתייצב נגדה בבית המשפט. כמובן שאם מדובר במשהו בתחום המשפט הפלילי, או אם מדובר במשהו שהוא בסמכויותיו, בסמכויות אחרות, אז שם הוא כן יכול להתייצב. וכמובן, הסעיפים הנוראיים ביותר, שעוררו את הזעם הגדול ביותר של הייעוץ המשפטי לממשלה: היועץ המשפטי לממשלה נושא באחריות למילוי תפקידו בפני הממשלה, והוא נתון לפיקוחו של השר מטעמה. הוא לא רדיקל חופשי, הוא חלק מהממשלה, הוא נתון לפיקוח השר. בושה וחרפה. עכשיו, אתם יודעים מאיפה המילים האלה מגיעות? מדו"ח ועדת אגרנט. דו"ח ועדת שמגר, שופטי בית המשפט העליון, שישבו על המדוכה ואמרו: היועץ המשפטי לממשלה צריך להיות נתון לפיקוחה של הממשלה ולשאת באחריות כלפי הממשלה והשר. נורא ואיום, בושה וחרפה, איך אפשר להגיד דבר כזה. אמרו, אתם תתערבו בהליך הפלילי. אתם תאפשרו באמצעות הדבר הזה התערבות בהליך הפלילי. כתוב בחוק: בכל הנוגע לעניינים כלליים – סליחה. בעניינים הנוגעים לתחום המשפט הפלילי, יהיה היועץ המשפטי לממשלה עצמאי בשיקוליו ובהחלטותיו ולא תהיה עליו מרות זולת מרותו של הדין. עצמאות לתביעה הכללית. כתוב בחוק, שחור על גבי לבן. יותר מזה, אמרו, אולי הוא יפקח, הוא ייתן כל מיני הנחיות והוראות. כתוב: אין בהוראות סעיף זה – הסעיף שהוא מפקח – כדי לגרוע מהוראות סעיף 14ב או כדי להתיר לממשלה, לשר או לכל גורם אחר ברשות המבצעת להנחות את היועץ המשפטי לממשלה או להורות לו כיצד עליו לפעול בנוגע להליך פלילי מסוים. אי-אפשר להתערב בהליך פלילי מסוים. והדבר האחרון, שבאמת הדהים אותי לכל אורך הדיון: הבלבול המשפטי העמוק שאוחז במערך הייעוץ המשפטי לממשלה. הם חושבים שהכוח שניתן בידיים שלהם לפרש את הדין הפך להיות כוח, במקום להיות יועץ משפטי לממשלה, להיות המחליט המרכזי לממשלה. להחליט בכל סוגיה, גם בסוגיות של מדיניות, גם בסוגיות שאין להן קשר לדין. והחוק הזה נועד לעשות סדר. הוא נועד להביא את מדינת ישראל למקום כמו כל מדינה אחרת בעולם. אני מצטער מאוד שהחוק השלם יצטרך להמתין לכנסת הבאה. יש לוחות זמנים. אני חייב לומר, הייתה לי מחלוקת גם עם הייעוץ המשפטי לכנסת, אני חשבתי שאפשר היה לחוקק את החוק הזה בצורה יותר רזה ולסיים אותו כבר, אבל היועצת המשפטית לכנסת והיועץ המשפטי לוועדה אמרו לא. בעיניי – אני במחלוקת, אבל אני מכבד את עמדתם. ניפחו את החוק לכ-500 סעיפים. אנחנו לא יכולים להעביר את החוק הזה בלוחות הזמנים שיש כרגע עד סיום הכנס, לכן קיבלתי את העצה, ההנחיה, אם תרצו – זו לא הנחיה, כי בסופו של דבר אנחנו בשיקול דעת עצמאי – אבל קיצצתי בצורה משמעותית את מה שמונח על שולחן הכנסת, ושמתי את זה, בעיניי, לאחת הסוגיות העיקריות שפוגעות במדינת ישראל בצורה משמעותית. אני חושב שמן הראוי לפצל את החוק – לקבל את הצעת הוועדה, לפצל, ובעזרת השם לעבור לקריאה השנייה והשלישית, להסתייגויות בוועדה, ולסיים את הכנסת הזאת. אני קורא לכל חבריי בקואליציה ובאופוזיציה לשים בצד את המחלוקות ולאשר חוק שישים סוף סוף את מדינת ישראל כמו מדינה מתוקנת בעולם, שבה היועץ המשפטי לממשלה הוא יועץ ולא מחליט, שבה למדינה יהיה זכות לייצוג בבית המשפט, ושהטרללת הזאת שקיימת במערכת היחסים בין הייעוץ המשפטי לבין הממשלה תיפסק. אני מבקש לתמוך בהצעת הפיצול, תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת רוטמן. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה. ובכן, חבר הכנסת רוטמן, רק רציתי להגיד לך שאחרי ארבע שנים של ממשלת ימין מלא מלא מלא, הומוגנית, עם ראש מפלגה אחד, שכולם כמובן סביבו, אני רק אגיד לך שבסוף, אחרי ארבע שנים, להביא – כמה נשאר מהחוק המקורי בפיצול של הפיצול של הפיצול? נשארו בערך 30% מהחוק המקורי?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מהראשונה? כמעט 50%.
מירב בן ארי (יש עתיד):
פחות, פחות. בוא נסכים על 40%. אני אמרתי 30%, אתה אמרת 50%, אני אומרת 40%. יאללה, אתה זורם איתי. עכשיו תגיד, אתה באווירה טובה, זה לא נראה לך, יחסית לארבע שנים זה לא נראה ככה, כאילו, קצת טיפה, קצת?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מה? שכחת את - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
את מה? סבירות – נפסל בבג"ץ.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
- - את שינוי שיטת בחירת השופטים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה, הוועדה לבחירת שופטים? זה הדבר היחיד?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
שנייה. את נציב תלונות הציבור על שופטים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אשר קולה מתפקד, אגב.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אשר קולה - - - בחוק שלי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מתפקד, מתפקד. צריך לומר. מה – לשינוי השיטה המשטרית. בסוף, אחרי ארבע שנים – טיפה. בוא, אני אגיד לך משהו.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני אכין לך סרטון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא נראה לי. לא, עזוב סרטון. סרטונים יש לי – עליך אני לא אעשה סרטון, אתה יודע למה? עזוב, אני לא עשה עליך סרטון, שמחה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
עלינו על שרטון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה רק להגיד לך שיחסית לממשלה – שנייה, על זה נראה לי שתסכים איתי – של 68 מנדטים, של ימין מלא מלא, של ח"כים שמגיעים לפה, צריך לומר, צייתנים. צייתנים – פה משה סולומון טיפה מתנגד לגיוס, מי עוד יש? – ממש צייתנים. בוא נגיד, יכולתם יותר. ואני חושבת, אתה יודע - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
את אומרת שאנחנו לא באמת עושים הפיכה משטרית? יופי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, לא. קודם כול, אתה עושה הפיכה משטרית, אבל לא את ההפיכה שאותה תכננת. היו לך תנאים – אני רוצה להגיד לך משהו, היו לך תנאים מעולים. הינה, אני אומרת לך, אני מרכזת אופוזיציה סופר מורכבת: ימין, שמאל, יהודים, ערבים, דתיים, מסורתיים, חילונים – יש לי הכול באופוזיציה. אתה, יש לך קואליציה שהיא, מה שנקרא, מיושרת. תראה - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
למה? לנו יש דתיים, חרדים, חילונים, מסורתיים. יש - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
עזוב, עזוב, אתם, כולכם, יש לכם מנהיג אחד שסביבו כולם סובבים. אני יודעת שזה קשה לשמוע. אבל יחסית לממשלה של 68 מנדטים, יחסית לממשלה מאוד מאוד הומוגנית, לא הצלחתם להביא כלום. מה שמדהים זה שכל הזמן יש ביקורת על האופוזיציה – האופוזיציה, האופוזיציה, האופוזיציה. אבל אני מציעה לכל אותם כתבים פוליטיים שעדיין צופים בכנסת או בערוץ הכנסת, או לחובבי הז'אנר, להביט על הקואליציה ולראות מה קואליציה של ארבע שנים, הומוגנית, עם מנהיג אחד, מה היא הצליחה להעביר. ואיך אמרתי לשמחה? כזה קטן. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יבגני סובה. לרשותך שלוש דקות.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי הקואליציה, חברי הליכוד, הרשימה הזאת לא תביא שלטון. אני חוזר ואומר, הרשימה הזאת לא תביא שלטון. ככה מצוטט ראש ממשלת 7 באוקטובר, יושב-ראש הליכוד בנימין נתניהו. תראו איזה פלא, הוא מתבייש בכם. הוא מתבייש בכם: הרשימה של הליכוד לא תביא שלטון. עכשיו, אני רוצה להגיד לראש ממשלת 7 באוקטובר: הבעיה שלך זו לא הרשימה שלך, הבעיה שלך זה המעשים שלך; שאתה לא מסוגל לקחת אחריות על הטבח הכי גדול מאז השואה, שזה 7 באוקטובר; הבעיה שלך זו לא הרשימה שלך, הבעיה שלך זה אתה, שאתה לא מסוגל להבין שככה לא מתנהג מנהיג האומה וראש ממשלת ישראל. אתה יכול לבקש עשרה שריונים, 15 שריונים. אתה רוצה – תשריין את כל הרשימה. זה לא יעזור לך, כי במשך למעלה משלוש שנים שום סקר לא נותן לך רוב, ואתה הולך להפסיד בבחירות. אנחנו נרכיב ממשלה ציונית. אנחנו נדאג להחזיר את השפיות לעם הזה. אנחנו נדאג קודם כול להקים ועדת חקירה ממלכתית, אנחנו נדאג לחוקק חוק גיוס – אתה רק דיברת מהדוכן הזה, אמרת: 23,000 חרדים יגויסו לפי החוק הזה. לא גייסתם אפילו בן אדם אחד, אז בוודאי שאנחנו נעשה את השינוי, בוודאי שאנחנו נקים ממשלה שתעבוד למען הציבור – וקודם כול הציבור שמשרת, שמשלם מיסים, שנושא בנטל, ולא הציבור שמשתמט ויודע רק לסחוט. זה מה שהולך לקרות בחודשים הקרובים. הציבור כבר מזמן איבד אמון בממשלה. הציבור גם יודע שאתם, הקואליציה, ואתה, אדוני ראש ממשלת 7 באוקטובר, הולכים להפסיד בבחירות האלה. אז הדבר היחיד שיש לך לעשות היום זה באמת להגיע לעסקת טיעון, ואני אמרתי את זה בעבר – הדבר האחרון שאני רוצה לראות זה ראש ממשלה יושב בכלא. יש לך הזדמנות היום להגיע לעסקת טיעון, וגם הכנסת תוכל לעשות את הפרישה הזאת בכבוד. אני חושב שגם רוב חבריי באופוזיציה לא רוצים לראות אותך בכלא, בוודאי ובוודאי נוכל גם להפריש אותך בכבוד – אבל אתה צריך להבין שנגמר הזמן שהחזקת את המדינה כבת ערובה, אדוני ראש ממשלת 7 באוקטובר.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת יבגני סובה. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת ווליד טאהא – איננו נוכח. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש. באמת, אנחנו כבר לא יודעים מה להגיד. אנחנו מפצלים את הפיצול. שעות, שעות של דיונים בוועדה, שעות על גבי שעות.
מיקי לוי (יש עתיד):
לילות.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
ימים, לילות, עצבים, מריבות. אני לא יכולה לספור את כמות הפעמים שנזרקתי מהוועדה הזאת, ועכשיו אנחנו מפצלים את הפיצול, שבכלל לא משאיר פיצול של תפקיד היועמ"שית בפיצול. עד כדי כך זה מגוחך, כי מה שהם השאירו – אין פיצול של תפקיד היועמ"שית. מה כן יש? יש ממשלה שלא צריכה לראות בייעוץ של יועמ"ש או יועמ"שית כפירוש של החוק. עכשיו, מקום המדינה עד ימיה של ממשלה מפוארת זאת, ממה שאני יודעת - - -
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
פרשנית של החוק - - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
כן, היא מפרשת את החוק לממשלה, היא זאת שאומרת להם אם הם עוברים על החוק או לא. תפסיקו לעבור על החוק – לא תשמעו מהיועמ"שית, ככה פשוט. אבל זו ממשלה מטורללת. עכשיו, כמה מטורללת? שר החינוך מתפאר בהישג סופר גדול, סופר גדול – לא בזה שהוא טיפל בחוסר של אלפי מורים, לא בזה שהוא טיפל בצפיפות בכיתות, לא בזה שהוא טיפל באלימות שמתחילה כבר בבתי הספר היסודיים, לא בהשוואה אולי של תקצוב של חרדים, חילונים, בבתי הספר במערכת החינוך. לשר החינוך יש הישג – הוא הוציא חוזר מנכ"ל שאומר שאפשר להניח תפילין בכל בתי הספר. עכשיו, מה לעשות, בחינוך הדתי-חרדי אפשר להניח תפילין גם ככה. זאת אומרת שההישג שלו – שעכשיו אפשר להניח תפילין גם בבתי הספר החילוניים. עכשיו, אני חושבת על ההורים בבתי הספר החילוניים שצריכים להתמודד עם מערכת חינוך מיושנת, עתיקה, מחסור, אין לימודי אנגלית, אין – הכול – זה מה שמעניין אותם עכשיו. ואללה, הם עכשיו מאושרים, הלכו לישון בשקט, הילדים שלנו בידיים בטוחות, כי אפשר להניח סוף-סוף תפילין בבתי הספר, זה מה שחשוב. עכשיו, למה הוא עושה את זה? לא בגלל שהוא איזה ירא שמיים גדול – כי יש פריימריז. כל מה שקורה פה בכנסת הזאת בארבע שנים האחרונות מונע ורק מהפריימריז, נקודה. בגלל זה ככה זה נראה, גרוע ביותר. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת פרידמן. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני יושב-הראש, חבריי חברי הכנסת, אני ניצבת כאן להגיד לקואליציה: כל הכבוד. עשיתם הכול. עשיתם הכול כדי לנרמל את הטירוף, טירוף שיטתי, חסר עכבות. הפכתם את השחיתות לשיטה. ארבע שנים שהקואליציה הזאת מהנדסת לציבור את התודעה, כדי שיחשבו שהכול מותר: מותר להפר החלטות בית משפט, מותר לעודד השתמטות המונית, מותר לרדוף אזרחים ולהטריד אותם; מותר לא לעשות כלום נגד הפשיעה הרצחנית; מותר להדיר נשים מצוותי קבלת ההחלטות; מותר לייצר הפרדה מגדרית באקדמיה, הפרדה במרחב הציבורי; מותר לחלק תקציבים למגזרים מקורבים; מותר לעודד מליציות טרור אלימות בשטחים, מותר להפקיר אזרחים, מותר להפקיר חיילים. וחמור לא פחות – מותר לברוח מאחריות. אז זהו שלא, קואליציה נכבדה. לא ניתן לכם לחטוף את המדינה, לא ניתן לכם לנרמל את הטירוף, את ההדרה של ראש ממשלה שנאשם בפלילים; לא ניתן לכם לנרמל את הפגיעה באזרחים, לא ניתן לכם לברוח מהאחריות על המחדל הנורא ביותר בתולדות המדינה, על הפגיעה במשרתים לטובת המשתמטים; לא ניתן לכם לנרמל את העבריינות – כן, גם זו שלכם, כשהכרזתם אתמול שתפרו צו שיפוטי, וגם של אנשי שלומכם. יהיו אלה שורפי בתי קפה, פורצים לתחנות משטרה, רודפים אחרי אזרחים מהמחנה השני או מציתי הבתים ביהודה ושומרון; לא ניתן לכם לנרמל את הנזק הנורא שגרמתם ליחסי החוץ של המדינה, את הבידוד, את הנידוי הבין-לאומי שהבאתם עלינו. לא ניתן לכם לברוח מאחריות, מאחריות למערכת החינוך הממלכתית הקורסת, מאחריות לפשיעה הגואה והגוברת, מאחריות לשיא דמים מזעזע בנרצחים בחברה הערבית, מאחריות לקריסת מערכת הבריאות הציבורית, מאחריות להרס הדמוקרטיה; ובוודאי שלא ניתן לכם לברוח מאחריות על מחדל ההפקרה ב-7 באוקטובר. צריך את הילד הזה שיצעק: המלך הוא עירום. האמת, שמעתי את מאי גולן, שלקחה את התפקיד ואמרה את האמת – אין באמת הבדל בין הליכוד לעוצמה יהודית – אמרה, ולשם שינוי צדקה. הפכתם את המפלגה הלאומית הליברלית של בגין, של שמיר, למפלגה כהניסטית, מפלגה חשוכה, עלובה, אבל לא תצליחו להפוך את המדינה כולה לכזו. האזרחים מאסו בכם, והאזרחים יראו לכם את הדרך החוצה. זה מתקרב, אוטוטו, אתם יודעים את זה. בקרוב זה יגיע, תלכו הביתה, אנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית, אנחנו נשקם את הנזק שעוללתם לדמוקרטיה. התקווה בדרך.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת צרפתי. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
מירב כהן (יש עתיד):
כנסת נכבדה, הצעת החוק שמובאת בפניכם ותועלה להצבעה, היא הצעה שכל מטרתה להחליש את מי ששומר, את מי ששומרת, על האינטרס הציבורי. הממשלה הזאת מעוניינת בבובה על חוט, ואני חושבת שהציבור חייב להבין איך זה הולך להשפיע עליו. למשל, נניח שיש שרה בממשלת ישראל שמחלקת משרות פיקטיביות לחבריה. הם נרשמים כעובדים במשרד הממשלתי, ותכלס לא באים בבוקר לעבודה. נניח שאחת מהן בכלל עובדת במספרה לכלבים, עושה חפיפות לכלבים בזמן שאתם משלמים לה את המשכורת במשרד ממשלתי – צריך שומר או שומרת סף שיטפלו בזה. נניח עוד דוגמה, נניח שהילדים שלכם טוחנים את השירות הצבאי שלהם בעזה, בלבנון, מסכנים את החיים שלהם. בני המשפחה שלכם, גם כאלה שחצו את גיל 40 ואת גיל 50, עושים שירות מילואים. באמת, אתם משלמים מחצית מהמשכורת שלכם במיסים, עושים כל מה שאתם יכולים להיות אזרחים טובים, והממשלה לוקחת את הכסף הזה ומחלקת אותו לאנשים שהם משתמטים, לא עובדים ולא משלמים מיסים, וזאת בניגוד לדין. בשביל זה צריך שומרת סף. זה פוגע בכם. בואו נביא עוד דוגמה. נגיד שיש שר שרוצה לפרגן לחברי המרכז במפלגה שלו ומסדר להם דרכונים דיפלומטיים, כדי שחס וחלילה לא יעמדו בתור. לא הייתם רוצים שתהיה שומרת סף שתמנע את זה? הצעת החוק הזו בדיוק בדיוק באה לגרש מהמגרש שומרת סף חזקה, שתבלום מהלכים מושחתים מסוג זה שפוגעים באינטרס הציבורי. חוות הדעת שלה יהפכו להיות לא מחייבות. מה אתם חושבים שחברי הקואליציה הזו יעשו עם חוות דעת לא מחייבות? אתם יודעים טוב מאוד מה הם יעשו עם זה. בסופו של דבר, הקואליציה הזו רוצה שליטה מלאה ברשות המבצעת, ללא כל רסן, ללא שומרי סף, עם יועצת משפטית שחוות הדעת שלה לא נחשבות. הקואליציה הזו רוצה שליטה מלאה ברשות המחוקקת. ואם יש איזה יושב-ראש ועדה שמפריע לה, בין אם זה ביטן, בין אם זה יולי, אז הופ, מזיזים אותו, עורפים את ראשו, מביאים מישהו אחר. והקואליציה הזו רוצה שליטה מלאה גם ברשות השופטת, כי לא חובה לכבד את פסיקות בג"ץ, זה גם עניין לא כל כך מחייב. זו קואליציה שרוצה להיות one stop shop, שלוש הרשויות במקום אחד. ומי ישלם את המחיר? אתם תשלמו את המחיר. הציבור ישלם את המחיר. לא יהיה מי שיגן עליכם מפני הפוליטיזציה. ומילה לסיום. אני רוצה לומר תודה לשותפיי לאופוזיציה שישבו דיון אחרי דיון אחרי דיון בוועדת החוקה על החוק הזה, למרות שלקואליציה הזאת יש רוב מובהק - -
היו"ר מישל בוסקילה:
מירב, אם אפשר לסכם.
מירב כהן (יש עתיד):
- - הם הצליחו להביא פיצול של הפיצול, של הפיצול של הפיצול, וזה תודות לעבודה הקשה שלנו. יישר כוח.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת סימון דוידסון. בבקשה. לרשותך, שלוש דקות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תקשיבו, אני מרגיש פה, אתה יודע, שאנחנו חיים באיזה לה-לה-לנד מדומיין בכנסת הזאת. באים חברי הקואליציה ומתחילים בקמפיין מטורף, ואני בטוח שזה יהיה הקמפיין שלהם – רק על בתי המשפט, רק על בג"ץ, רק שופט בית המשפט העליון, עמית, שממית. אף אחד לא מדבר על החיים האמיתיים. החיים האמיתיים של אזרחי מדינת ישראל. אבל מי כיוון אותי? ומי אמר את האמת? שר מהליכוד. שר במדינת ישראל אמר את האמת, ואני רוצה לפרגן לו. אני מפרגן לשר מיקי זוהר. אני עובד איתו ביחד, אתה יודע, בהרבה מאוד ממשקים. ומה אמר מיקי זוהר? ואני מצטט. מיקי זוהר אמר: נכשלנו ביוקר המחיה, המחירים בישראל הם מהגבוהים בעולם. נכשלנו. אמר שר במדינת ישראל מהליכוד, באומץ רב, "נכשלנו", אבל את זה רק אחד אמר, כי פה בכנסת, אדוני היושב-ראש, כל הזמן בג"צית, שמגצית, פצ"רית. תגיד, אתה חושב שזה באמת מעניין את הציבור? באמת, בן אדם שלא יכול לסיים את החודש, מעניין אותו הבג"ץ, והפצ"ר והשמצר? זה לא מעניין. אתם מנסים להסיט את הספינה, את הקשב של הציבור, לשטויות שלכם, במקום לדבר על האמת של החיים. ואני אגיד לך מה האמת של החיים. כשאני הולך לשוק כל יום חמישי בנתניה, האמת מתפוצצת לי בפרצוף. אמיתי מתפוצצת לי בפרצוף. כשאני עומד ליד שלום מעדני בשר בשוק, ואני רואה אנשים מגיעים עם פתקים כאלה לקבל איזו חתיכת פולקע, חתיכת עוף, כי אין להם מה לאכול – זאת האמת. ואני רואה את זה בעיניים שלי כל יום חמישי. וכשאני מדבר עם זוגות צעירים – ועוד מעט גם לך יש נכדים – מדבר עם זוגות צעירים, ואני מבין שהם משלמים 6,000-5,000 שקל בחודש על מעון, על מעון של ילדים קטנים – זאת האמת האמיתית, שמדינת ישראל לא מצליחה להוריד את המחיר הזה. ועכשיו אנחנו ביולי-אוגוסט, משלמים עוד אלפים רבים לקייטנות. לא יכולים להישאר בבית עם הילדים, אין להם ברירה, אז משלמים גם אלפים. ותוך שאני מדבר איתכם אני נזכר ב-2015. ב-2015 יצא קמפיין, דווקא די יפה, של בנימין נתניהו, קראו לזה ביביסיטר. אתה יודע כמה עלה לפני 11 שנים בייביסיטר בתקופה של ביביסיטר? 30 שקלים. עכשיו שאלתי את נאור שירי כמה עולה בייביסיטר – 80 שקלים עולה בייביסיטר לשעה. אתה הולך לסרט, אתה חוזר, אתה משלם 240 שקל על בייביסיטר. אז איפה ביביסיטר של 2015? וב-2022 – אני צריך עוד עשר שניות – אתם זוכרים את הקמפיין של ביבי שאמר: חוק חינוך חינם מאפס עד שלוש? 6,000-5,000 שקל בחודש זה חינם? זה לא חינם. אז אני רוצה להגיד לכם, לכל מי שיושב בקואליציה: אתם תדברו על הפצ"רית, שמצרית, בית המשפט, והציבור הישראלי רוצה לדבר על יוקר המחיה, כי זה מה שחשוב לו.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת סימון דוידסון; אני רוצה להזמין את חבר הכנסת נאור שירי בבקשה – אינו נוכח. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדינת ישראל נמצאת באחת התקופות המורכבות בתולדותיה. אחרי שלוש שנים של מלחמה - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
בבקשה, נא לשמור על השקט. אופיר. אופיר.
אופיר כץ (הליכוד):
אני דואג שלא תשב פה עד מאוחר, תירגע.
היו"ר מישל בוסקילה:
אני כבר לקחתי חדר. אין לי בעיה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תדאג. אתה תישן בחדר.
היו"ר מישל בוסקילה:
בבקשה. אל תדאגי, תקבלי את הזמן.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
תודה. אחרי שלוש שנים של מלחמה, כשהציבור כולו מבקש יציבות, אחריות, אחדות, נדמה שהממשלה בוחרת שוב ושוב להעמיק את הקרע בינינו במקום לרפא אותו. כשממשלה מערערת את סמכותו של בית המשפט ומסרבת לקבל את הכרעותיו, זו כבר לא עוד מחלוקת פוליטית, זהו משבר חוקתי. משבר חוקתי זה לא מושג תיאורטי. זהו מצב שבו רשויות במדינה מפסיקות לכבד אחת את השנייה, את הסמכות זו של זו, וכל אחת קובעת לעצמה את הגבולות של הכוח שלה. וברגע שאין כללים מוסכמים, נשאר רק המאבק על הכוח. אם ממשלה יכולה לבחור אילו פסקי דין לקיים ואילו לא, איזה מסר אנחנו מעבירים לאזרחים הישראלים? איך נדרוש מאזרח לכבד את החוק אם הממשלה עצמה בוחרת מתי החוק מחייב אותה ומתי לא? כך מתחילה אנרכיה – לא ביום אחד ולא בהחלטה אחת, אלא בעוד תקדים, בעוד ניסיון להחליש את מערכת המשפט, בעוד פגיעה במנגנוני האיזון והבלמים שמגנים על הדמוקרטיה שלנו. אנחנו כבר רואים את השסע בחברה הישראלית. השיח הופך קיצוני יותר, האמון במוסדות המדינה נשחק, והמתח בין חלקי העם הולך וגובר. מי שחושב שהמשך ההתנגשות בין רשויות השלטון לא עלול להוביל לעימות פנימי מסוכן, מתעלם מהמציאות. אפשר לבקר את בית המשפט, אפשר לחלוק על הפסיקות שלו, אבל אי-אפשר לבחור אילו פסקי דין לכבד ואילו לא. זהו קו אדום. מדינת ישראל חזקה בזכות מוסדותיה, בזכות שלטון החוק ובזכות העובדה שאיש אינו עומד מעל החוק. את העקרונות האלה אסור לנו להקריב למען שום אינטרס פוליטי, משום שהם הבסיס שעליו נשענת הדמוקרטיה הישראלית. אני קוראת לממשלה לכבד את החלטות בג"ץ ולהפסיק לעודד אנרכיה ומשבר חוקתי. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בישיבת ממשלה ב-1979 אמר מנחם בגין: "הממשלה דוגלת בעקרון עליונות המשפט על כל רשות מרשויותיה המבצעות של המדינה, לרבות הממשלה עצמה. אני מבקש את השרים להקפיד על כך, כי הרשויות ימלאו ללא סייג אחר צווי בית המשפט ויבצעו אותם בנאמנות". אבל היום שולט במדינה ארגון פשע שבכירים בו מצהירים כי לא יכבדו הוראות של בית המשפט העליון, במטרה לחסל את שאריות שלטון החוק ושרידי הדמוקרטיה שאך בקושי עוד נותרו פה. עכשיו, בישלתם לאט את הצפרדע בסיר הרותח של ההפיכה המשטרית, ועתה, כלשונו של יוסי ורטר היום בהארץ, הצפרדע כבר מפורקת לגמרי והמים בסיר התאדו. זה גם ההיגיון בבסיס פיצול הצעת החוק המחסלת את מוסד הייעוץ המשפטי.
היו"ר מישל בוסקילה:
בבקשה, נא לשמור על השקט. זה מפריע.
אופיר כץ (הליכוד):
איפה שאני הולך - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
אני רואה, אופיר. בבקשה צא לפרסה, תיהנה איתם. אל תדאג, יש לך את הזמן, אין לך מה לדאוג.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אמש סוף-סוף נחשפה תוכניתם במלואה: מדינה שבה אין כל בלם על ממשלת גזע כהניסטית. הצהרתה של שרת ההתנחבלות בדבר חלוקת מרכיבי ביטחון לחוות הגזל בגדה המערבית הכבושה והגדרת תושביהן כחיל החלוץ היא תמרור אזהרה מפני התחמשותו של הימין הפשיסטי בחסות המדינה. תחת הכסות של תוכנית אסטרטגית לחומת מגן, הממשלה מזרימה נשק, ציוד ומשאבים ישירות לידיהן של מליציות רצחניות.
היו"ר מישל בוסקילה:
איתן, זה מפריע. אתה על האוזן שלו.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
זה לא איתן ולא נאור, מה שהם עושים. התקצוב במיליארדי שקלים והגיבוי המדיני המלא לטרוריסטים מהחוות איננו משמש רק להרחבת שוד קרקעות פלסטיניות, אלא מייצר כוח חמוש ומאורגן המתכונן להפיכה אלימה והפניית נשקו נגד מתנגדי הממשלה, ערבים כיהודים, ואף נגד מוסדות המדינה שאינם לרוחו. זו בדיוק המציאות שאתם יוצרים: מדינה שבה החלטת בית משפט אינה מחייבת ושבה כל שר זב חוטם חותם גורלות ללא הגבלה ורסן; מדינת משטרה שמדכאת הפגנות אופוזיציה, שמצנזרת את התקשורת והאקדמיה, שעוצרת ללא משפט, שבשם אמונה משיחית מופרעת מקדמת הפרדה מגדרית ודיכוי נשים. זאת היא מטרת-העל של ההפיכה המשטרית – מדינה שבה שלטון החוק מוחלף בחוקי גזע ודם ובמשטר משיחי, אלים ורודני. אני קורא לציבור לשטוף את הרחובות במרי אזרחי בלתי אלים נגד ממשלת הפשע והרשע. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת עופר כסיף. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי – לא צריך להיות משכיל גדול. די בלשמוע את שם הצעת החוק כדי להבין שיש פה הצעת חיסול שומרי הסף בשירות הפוליטיקה. ממשלת החורבן לוקחת את מדינת ישראל להרס מוחלט. איך אמרה מי שאמרה? תישרף המדינה. ואללה, מצליח להם, לפחות בחוקים. אבל זה זמני. אל תעזו למכור לציבור שזה לטובת המערכת. זה לא פיצול, זה פירוק – פירוק מתוכנן, קר ומחושב של שלטון החוק במדינת ישראל. בואו נגיד את האמת בלי לייפות אותה: מה שאתם מנסים לעשות כאן הוא מהלך פוליטי דורסני. אתם לוקחים תפקיד מקצועי עצמאי שאמור להגן על הציבור מפני שחיתות שלטונית, מפני שרירות לב של שרים, ומכפיפים אותו לפוליטיקאים. אתם רוצים להפוך את התובע הכללי ואת היועץ המשפטי לבובות על חוט של שר המשפטים. איזה תפקיד פוליטי כאן הוא חף מאינטרסים? איך אפשר בכלל להסתכל לציבור בעיניים ולטעון שהתובע הכללי יהיה עצמאי כשהוא ממונה ונשלט ומונחה על ידי שר פוליטי? אינטרסים פוליטיים צרים. אתם לוקחים את הסמכויות החשובות ביותר – סמכויות של אכיפה, של העמדה לדין, של הגנה על זכויות האזרח – ומעבירים אותו לידיים פוליטיות. למה? כי אתם לא רוצים שומרי סף, אתם רוצים רק את אנשי שלומכם. אתם לא רוצים משפט צדק, אתם רוצים שליטה מוחלטת בלי שאף אחד יעז להגיד לכם: זה אסור, זה לא חוקי. תעודת עניות, זה מה שיש לי להגיד. עוד עשרה ימים הממשלה הזו – הכנסת הזו, בשעה טובה, תתפזר. ואני רוצה לומר לכם, אתם, במקום לחזק את המערכת, לתקן איפה שצריך, אתם שורפים את המועדון. אתם מכפיפים הכול לשר. אני רוצה לפנות מכאן לאזרחי מדינת ישראל: אל תיתנו למילים המכובסות "פיצול סמכויות" להטעות אתכם. המשמעות של החוק הזה היא אחת: פוליטיזציה מוחלטת של אכיפת החוק. אם החוק הזה עובר, השר הוא שיקבע מי ייחקר, מי יישפט ומי יקבל חסינות. אנחנו באופוזיציה לא נשתוק. אנחנו מבטיחים שכל ההרס שאתם רואים כאן – אנחנו נטפל בזה. יש לנו רק בקשה אחת: תמיד תזכרו מי נלחם בשבילכם ואת מי אתם רוצים בממשלה הבאה. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה לחברת הכנסת דבי ביטון. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר שם ביציע – אלקין, אני מחזיקה ממך אדם מאוד מאוד חכם, בוא נודה על האמת, תמיד אמרתי לך שגם כשאנחנו לא מסכימים – חכם אתה כן. ואני מתפלאת, אני לא מבינה אתכם, אם עכשיו פתאום באמצע הקיץ יהיה גשם, את מי תאשימו, את היועמ"שית? ואם עכשיו תהיה רעידת אדמה, מי יהיה אשם, שופטי בג"ץ? תקשיבו, כל מה שקורה לכם, זה לא בגלל היועמ"שית, לא בגלל שופטי בג"ץ – בגלל שאין לכם שכל. אתם לא יודעים לעבוד, פשוטו כמשמעו. אתם יודעים להכניס ראש בקיר, אתם רוצים דברים לא הגיוניים. לרקדן רע הרצפה עקומה, ואם אני אעשה את זה ברוסית, זה יהיה יותר בוטה – אני לא אעשה את זה, אלקין – אתה יודע מה בדיוק מפריע לרקדן רע, בסדר? וזה בדיוק מה שמפריע לכם. אז אל תחפשו אשם באי-ההצלחות שלכם, כי אתם אשמים בזה, כי אתם לא יודעים לעבוד, אתם לא מבינים איך המערכת בנויה. אתם רוצים הכול בכוח, אתם רוצים מינויים לא ראויים, ההחלטות שאתם מקבלים הן חסרות כל בסיס – ועכשיו בא החוק הזה, בסדר? בואו נדבר על הפיל שבחדר. מה הסעיף המרכזי שם? שההחלטות של היועמ"שית בתחום הפלילי לא מחייבות. אתם יודעים מה? למה זה כל כך חשוב לקואליציה? לא צריך חוק-יסוד: לימוד תורה, לא צריך חוק כנגד מעצרים, לא צריך שום דבר. מספיק שהממשלה מקבלת החלטה שהמעצרים של העריקים המשתמטים לא במדיניות שלהם, בניגוד לחוות דעת של היועמ"שית – ואז אין מעצרים, כי זה נובע מהתחום הפלילי. זאת אומרת ככה זה בנוי, אנחנו לא נקבל החלטות של היועמ"שית וחוות הדעת שלה בנושאים מסוימים שלא נוח לנו – נהפוך את העולם, ונפתור את כל הבעיות. אז נחזיר גם כן הטבות כלכליות למשתמטים, כי זו בדיוק ההחלטה של היועמ"שית וחוות הדעת שלה לפי הפרשנות של החוק וההחלטות של בג"ץ. אתם לא יודעים לעבוד, במשך ארבע שנים לא הצלחתם לפתור את האירוע של חוק הגיוס או חוק ההשתמטות, כי אתם מפחדים להתעמת עם המפלגות החרדיות ועסקני דת, לכן אתם מאריכים עכשיו שירות לחיילים בסדיר ל-32 חודשים, כי אלו לא מתגייסים, ואלו חמורים. והיועמ"שית לא בסדר. לא – אתם לא בסדר, כי אתם לא רואים את המציאות, אתם לא מצליחים להביא פתרונות, אתם רוצים הכול בכוח, אתם רוצים הכול מהמקפצה – וזו התוצאה. אתם רוצים עכשיו לפתור את כל בעיות הקואליציה הכושלת הזאת בזה כדי לבטל את החלטות היועמ"שית, להחזיר הטבות למשתמטים, ושלא יהיו מעצרים. זה האירוע, זה הפיל שבחדר. תודה רבה. ועדיין, אלקין, חשבתי שאתה יותר חכם. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
עדי עזוז (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מרשים, באמת, יש בינוניות, ויש רמה שכבר אי-אפשר לתאר אותה. חברי הכנסת של הקואליציה הציעו הצעת חוק לפצל את תפקיד היועצת המשפטית לממשלה. בואו נפשט את זה לעם ישראל, אוקיי? מה זה אומר? זה אומר שממחר בבוקר לא תהיה שומרת סף לאינטרס הציבורי. ישאל את עצמו האזרח למה הוא צריך לשמור על האינטרס הציבורי, מה זה האינטרס הציבורי? צריך משילות, צריך ממשלה, נכון? אז בוא אני אספר לך. יש חוק גיוס חובה, נכון? כולם צריכים להתגייס לצה"ל, נכון?
נאור שירי (יש עתיד):
לא.
עדי עזוז (יש עתיד):
יפה – לא. נקודה לחבר הכנסת שירי.
היו"ר מישל בוסקילה:
נאור, לא להפריע.
עדי עזוז (יש עתיד):
הוא איתי, אני מרשה לו. באה ממשלת ישראל המכובדת, שמורכבת מאנשים רמי מעלה, ובאים ואומרים – לא, אנחנו לא נגייס את כולם, לחבר הכנסת פרוש ומפלגתו ולחברי הכנסת מש"ס אנחנו נוותר, נשחרר אותם מצה"ל. אנחנו, פה, הצד הזה – שאנחנו נעבוד כמו חמורים, נשבור את הגב, נתגייס, נעבוד, נממן, אבל אלה – לא צריך לגייס אותם. אז מה זה האינטרס הציבורי? באה היועצת המשפטית ואומרת, רגע, רגע, ממשלה יקרה, אני מצטערת, לא. האינטרס הציבורי מחייב שכולם יתגייסו ויישאו בנטל בצורה שווה. אז מה אומרת הצעת החוק הזאת של ועדת חוק חוקה ומשפט, חבר הכנסת שמחה רוטמן וחבריו, שאפילו לא טרחו להגיע לנמק את זה, כי בפעם הקודמת שהם נימקו, הם אפילו לא ידעו על מה הם מדברים, כי לא נמצאים בוועדות בכלל? אז הצעת החוק הזאת אומרת שלא יקשיבו ליועצת המשפטית לממשלה. יותר מזה, אין לה בכלל את היכולת לתת חוות דעת יותר. היא תוכל לתת חוות דעת רק אם יבקשו ממנה. ופה הקאץ'. מה הקאץ'? שגם אם היא תיתן חוות דעת, אחרי שביקשו ממנה חוות דעת, האם זה בסדר שנשחרר חבורה שלמה של משתמטים שלא רוצים להתגייס לצה"ל, אבל ואללה, מטפסים על תחנות דלק כאילו באמת 97 פרופיל קרבי, לא מצליחה להבין איך, אחלה חבר'ה יכולים להתגייס לעזור לנו, במקום שבני הזוג שלנו והחברים שלנו יטחנו 600 ימי מילואים, יש פה חבר'ה טובים יכולים להתגייס – לא, הממשלה תגיד לה, גברתי, אנחנו לא מעוניינים בחוות הדעת שלך, כי האינטרס הציבורי לא מעניין את הממשלה. הציבור לא מעניין את הממשלה. הליכוד, באמת, איזו בושה וחרפה של מפלגה, מוכרים אותנו תמורת נזיד עדשים בכל תחום. היום בהפרדה מגדרית באקדמיה – עמית הלוי, מהמפלגה שלך קבעו שיהיו שלטים באוניברסיטה – "ספרייה לנשים בלבד" ו"ספרייה לגברים בלבד". הממשלה הבאה שאנחנו נקים תהיה עסוקה מאוד ב-CONTROL–Z; CONTROL–Z; CONTROL–Z לכל החקיקה הביזיונית שלכם. אני רוצה להגיד מילה אחרונה: אני מסירה את הכובע לפני חבריי לאופוזיציה ובמיוחד לפני חבר הכנסת יואב סגלוביץ' וחברת הכנסת קארין אלהרר, שנלחמים כמו אריות בוועדת החוקה, חוק ומשפט, מגיעים לכל הדיונים, נלחמים בשיניים, עושים לרוטמן את המוות. זה כבוד גדול – תודה לכם.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת עדי עזוז. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שומע פה את זעקות השבר של האופוזיציה; אני הייתי מגדיר את זה כקץ הדמוקרטיה, הרס שלטון החוק, רחמנא ליצלן. אז בהתחלה אני באמת נבהלתי. אבל אז חשבתי, על מה הצעקה? הרי לתומי ציפיתי שתהיו הראשונים לחתום על הצעת חוק זו. מה אומרת הצעת החוק? לפצל את הטיפול של היועמ"שית, חלקים שונים לקחת ממנה. ולמה? למה?
עדי עזוז (יש עתיד):
זה הכול.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
כי כולנו, כולנו בעד - -
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - ייעול עבודת משרדי ממשלה, לא כך?
היו"ר מישל בוסקילה:
עדי, בבקשה, הוא הקשיב לך קשב רב.
עדי עזוז (יש עתיד):
פשוט הוא לא היה בדיונים, אז - - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אני לא בא חלילה ואומר שעורכת הדין בהרב-מיארה לא רוצה לבצע את תפקידה נאמנה, חלילה וחס, אני לא אומר דברים כאלה. אבל העובדות מדברות בעד עצמן. למה? כי היא פשוט קורסת מעומס. פשוט מאוד, יש לה כל כך הרבה עבודה, שהיא קורסת, וזה טבעי. איך אנחנו יודעים שהיא קורסת מעומס? מספיק לקרוא את שופטי בית המשפט העליון. רק בשבוע שעבר הם שיגרו, שופטי הבג"ץ, נזיפה חמורה ליועמ"שית. על מה הנזיפה? על מה הנזיפה, למה נוזפים בה? על גרירת רגליים בתיק של הדלפת סודות מדינה, בדיני נפשות. היא גוררת רגליים, לא מגיבה. בג"ץ קצב לה 90 יום כדי להסביר למה לא נפתחת חקירה, ומה קורה? הגברת המכובדת, היא קורסת. לא שהיא לא רוצה לעבוד – היא קורסת. וממש בדקה ה-90 היא פונה לבג"ץ ומבקשת ארכה נוספת. אני אומר, מפני כבוד בית המשפט, אני מנסה לעזור. השופטים זעמו, על מה הם זעמו? על התנהלות – כך הם כותבים – התנהלות שמציבה עובדה מוגמרת – כך הם אומרים – ואין להסכים עם זה – הם אומרים. והזכירו גם את ההיסטוריה העגומה של היועמ"שית ודפוס הפעולה השיטתי הזה, למשוך ולמשוך ולמשוך. ולמה? היא אישה רעה? היא לא יעילה? יש לה עומס אדיר. כשיש לה עומס אדיר צריכים לקחת ממנה חלקים. וזה באמת בלתי נתפס, בלתי נתפס. בזוטות שנוחות לאג'נדה מקימים מייד צוותי חקירה, אבל בהדלפות ביטחוניות – מתחמקים. למרות שראש הממשלה – אני זוכר את זה גם לפני שנה – עוד התחנן, התחנן לחקירה. והתשובה פשוטה: יש עומס. מרוב כובעים כבר לא רואים את הראש. היא גם אמורה לייעץ לממשלה – או יותר נכון נגדה; גם להחליט על חקירות – או למרוח אותן; וגם להגן עלינו בבג"ץ – ולרוב לעשות ההפך; דבר נוסף ובאמת מרכזי: היא אחראית לפשיעה. היא זו שאחראית כדי לדאוג שלא יהיה פה פשע – להפעיל את כל הפיקוח, את כל מי שצריך לפקח, את הפרקליטות, לזרז תיקים, לדאוג שיקרה משהו. תראו, רחמנות על הערבים, מה שקורה שם - -
קריאה:
- - -
מיקי לוי (יש עתיד):
איזה חוסר הבנה. השר לביטחון כלום ושום דבר.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - כל יום כל יום רצח ועוד רצח ועוד רצח. למה היא לא מפעילה את האכיפה? למה? אתם יודעים למה?
היו"ר מישל בוסקילה:
אם אפשר לסכם, חבר הכנסת פרוש.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
היא לא אישה רעה, פשוט יש עליה עומס אדיר, היא לא מסוגלת לעשות את זה. ולכן צריכים לקחת ממנה.
עדי עזוז (יש עתיד):
אבל זה מדהים שהיא אישה והיא מצליחה לעבוד - - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
זה פשוט, אנחנו באים לעשות איתה חסד. החוק הזה הוא פיקוח נפש ליועצת. אני מציע כך, בואו נעזור לה, ונפצל את התפקיד.
עדי עזוז (יש עתיד):
היא לא צריכה עזרה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אדם אחד באמת ייעץ, ואחר יהיה התובע הכללי. כך לא נספוג נזיפות, ואולי סוף סוף נתחיל לחקור הדלפות בזמן אמת, ולא בדקה התשעים ואחת. לכן אני קורא לאופוזיציה לגלות חמלה. תגלו חמלה על היועמ"שית, תתמכו בחוק. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת פרוש. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – איננו נוכח. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה.
עדי עזוז (יש עתיד):
אז תתגייסו, גיוס צה"ל – צבא ההגנה לישראל, מכיר את ה - - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - -
עדי עזוז (יש עתיד):
גם אתה, אדוני.
היו"ר מישל בוסקילה:
עדי, נאור עלה. לרשותך שלוש דקות.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לפי משנתו של פרוש, גם לאלוקים, השם, יש מלא דברים, יש לו מלא משימות. אולי גם נפצל את התפקיד שלו, אני לא יודע. אתה יודע, יש עומס יתר בזה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אני ממש צוחק.
נאור שירי (יש עתיד):
כל עוד ירדת מהדוכן בלי שאזקת את עצמך באזיקים, אומר - - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אני ממש צוחק.
נאור שירי (יש עתיד):
אהבת?
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - - גדול אתה.
נאור שירי (יש עתיד):
כל עוד ירדת מהדוכן בלי אזיקים, אנחנו אומרים שהכול בסדר, והכול נהיה בדברו, מה שנקרא. טוב, מכיוון שאנחנו – אני רציתי לדבר על חוק-יסוד: לימודי התורה. מעבר להצהרה הדקלרטיבית, גם בהצגת החוק, אם אתם זוכרים, עלה חבר הכנסת – השר אלקין ואמר: "אני מזדהה לחלוטין עם העובדה שלימוד תורה הוא ערך בסיסי במורשת העם היהודי - - - וזו אמירה עקרונית - - - דווקא סביב העיקרון הזה הבית היה יכול להתאחד". אממה, למרות הרצון לייצר – אה, חבר הכנסת אלקין אפילו פה. נכון? אני ציטטתי מילה במילה? נגיד, אם אני רואה. אני לא רואה אפילו משם.
קריאה:
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר גמור. כל אחד והזמן שלו. תמשיך לעשות את העבודה הנהדרת שאתה עושה למען עם ישראל. אתם עושים עבודה מעולה. בקיצור, ההצהרה הדקלרטיבית התבררה היום באחד הדיונים. הגיעה במקרה – למרות הבקשות שלנו שיגיעו כל משרדי הממשלה וייתנו את הדיווח לגבי איפה החוק פוגש אותם – הגיעה נציגת משרד השיכון. תקשיבו כמה הדקלרציה הזו הפכה להיות מציאותית, בהתייחסות שלה לגבי משרד השיכון והעבודה שלו אל מול החוק. יש במחיר מטרה, למשל, 50% ממחיר המטרה, מכל פרויקט מחיר המטרה, הולכים למילואימניקים. לאחר תיקון החוק, אם אנחנו שמים את לומדי התורה כערך יסוד – למרות שאין ערך כזה בחקיקה, אבל נגיד, כערך יסוד עליון – אז הם יזכו ליותר מ-50%; גם שכירות ארוכת טווח – הם יזכו ליותר מ-50%; קרקע במגזר הכפרי – יש הטבה של 100% היום למשרתי המילואים. בהנחה שהחוק הזה עובר, ההטבה תגיע ללומדי התורה; הנחות ברכישות קרקע; מאות מיליונים לרשויות מקומיות במימון מוסדות ציבור כחלק מהסדרי-גג שנותנים. אגב, יתחילו לבנות כוללים – כמובן שזה חשוב מאוד, אין בעיה, אבל זה יבוא על חשבון, נגיד, מוסדות חינוך; סיוע בשכר דירה; דיור ציבורי; הלוואות בדיור; ואפילו ישנו את מפת העדיפות הלאומית כולה. זאת אומרת שמההצהרה הדקלרטיבית ומה שנקרא "אנחנו רק רוצים שכולם יכירו בערך לימודי התורה", אנחנו נגלה, משרד אחר משרד, כמה אתם תשימו את לימודי התורה ולומדי התורה מעל משרתי המילואים. תודה רבה לממשלת הימין מלא מלא, אתם עושים עבודה נהדרת.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת נאור שירי. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; אני רוצה להזמין את חברת הכנסת יעל רון בן משה – גם היא אינה נוכחת. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - - היא קורסת. היא קורסת.
קריאה:
רחמנות על אזרחי ישראל.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - - היועמ"שית. לא שמעתי מה אמרת, אבל שמעתי תלונה על היועמ"שית.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
היא קורסת.
עדי עזוז (יש עתיד):
אה, היא קורסת. אבל היא גם אישה, איזה מוזר, מי בחר בה לתפקיד הזה - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
טוב, בבקשה, חבר הכנסת עמית עלה, בואו ניתן לו את הזמן שלו. לא להפריע. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
עמית הלוי (הליכוד):
תודה, מישל, אדוני היושב בראש. חברותיי וחבריי לכנסת, עלו פה עכשיו חברי כנסת, עלתה דבי, אמרה שאנחנו שורפים את המועדון בחוק הזה על הייעוץ המשפטי לממשלה. אנחנו שורפים. המועדון הזה כבר שרוף, מה שאומרים חז"ל על הבית שלנו: בית שרוף שרפת. בואו נדבר על מה שהיה כאן בעידן הייעוץ המשפטי, פה, שאני מכיר מקרוב, בשנים האלו, אזרחי ישראל. האירוע אולי הכי חמור בתולדות צה"ל, אולי הכי חמור, הפרשייה הזו שהוציאה דיבה בכל העולם, בכל העולם, על חיילי צה"ל, שהביאה לאמברגו על ישראל – יושב פה השר אלקין, שהיה יושב-ראש ועדת משנה למדיניות חוץ, של ועדת החוץ והביטחון – האמברגו על ישראל, הלחץ המדיני, השעון המדיני הזה שהוביל לאמברגו בפועל של ארצות הברית על ישראל עוד מינואר, ואחר כך בכל מדינות העולם, האירוע הזה, שהוציא דיבה על כל חיילי צה"ל, שאלוקים יודע כמה אנשים נהרגו ונפגעו – בכל העולם, אגב, לא רק בישראל – בגלל הדיבה הזאת על כוח 100. מה קורה עם התיק הזה, חבריי באופוזיציה? מה קורה עם התיק הזה? איפה הוא?
מאיר פרוש (יהדות התורה):
יש שם עומס.
עמית הלוי (הליכוד):
צלל בים, איפה שהטלפון של הפצ"רית. זה לא מועדון שרוף? ככה אמורים להתנהל גופי אכיפה? הלאה. אישום ראש הממשלה – היו לנו השבוע השופטים. השופטים, לא אנחנו, אמרו לבטל את תיק השוחד, חבר הכנסת בוסקילה. מה היה בתיק הזה? מאות חוקרים; מאות מיליונים; חיקורי דין בחו"ל; זיוף תמלילים; פירוק משפחות; סחיטת עדים; יש בתיק הזה 13 תיקי צה"ל, שרובם באיסור פרסום בכלל. מה לא היה בתיק הזה? שתילת זיכרון – שתלו לפילבר איזה זיכרון; שקרים לבית המשפט – אפרופו פילבר, כשידעו שלא יכלה להיות פגישה, כשהיה להם את האיכון בזמן אמת, שיקרו; אמרו: מנדלבליט אישר לנו, מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, אישר לנו את החקירה בעל פה. אחרי זה מתגלה שהוא לא אישר ולא כלום; אלי לוי, ראש מחלקת חקירות ברשות ניירות ערך, עומד השבוע ואומר: לא היה כלום. שואלת אותו השופטת, הוא אומר: אנחנו חקרנו את ראש הממשלה בעצם בפועל. שואלת אותו: איזה מיילים חקרת, של מי המיילים? למה היית צריך לחקור? פילבר לא היה אז מנכ"ל בכלל. אז חקרו. את מי חקרו? את מי שחיפשו, את ראש הממשלה. זה בלי אישור. בלי אישור, בניגוד לחוק. נו, זו הקפדה על החוק? זו מערכת אכיפת החוק? החוקים שעברו כאן בכנסת, אדוני, כאן בכנסת.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
שומרי הסף שלנו.
עמית הלוי (הליכוד):
כן, שומרי הסף. כאן בכנסת. מורים תומכי טרור – נגמר לי הזמן, אני אקצר – אזרחים טרוריסטים שלא יכולים להיות אזרחים, כל אלה מסיתים לטרור – חוק הסתה לטרור. מה עשו הייעוץ המשפטי? במקום לסכל את הטרוריסטים סיכלו את החוקים. אז ניסו לסכל את גופמן, ניסו לסכל את זיני, סיכלו את אודי רונן. במקום לסכל מחבלים, סיכלו קצינים שבאו לסכל את הטרור. וגם באילו שיטות, נגד אודי רונן, באילו שקרים. ללכת לדדי ברנע במקרה של גופמן, להמציא איזה כאילו סודיות למסמך, להעביר אותו בנוכלות דרך גרוניס. עד שהכול התפוצץ. אז אני אומר, רבותיי, חבריי לכנסת, זה לא האינטרס הציבורי. הייעוץ המשפטי, לצערנו, לא מייצג את האינטרס הציבורי. הוא מייצג אינטרס של קבוצה אחת שרוצה דבר אחד, וזה לשלוט. ואני אומר, אם אתם רוצים, כל מסכלי החוקים ומסכלי המינויים, כל היועצים המשפטיים, אתם רוצים להתנגד לחוקים ולמינויים שלנו? תגישו רשימה, עוד מעט יש בחירות לכנסת. לפי הרייטינג, לפי האמון שהמערכת הזאת זוכה לו, היא לא תעבור את אחוז החסימה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת עמית הלוי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת איתן גינזבורג – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – גם איננו. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
ירון לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני אבחר לדבר על חוק-יסוד: לימוד תורה. אני מאמין שהנזק שאתם עושים כאן לרשות השופטת יהיה ניתן לתיקון, אבל ההתעסקות שלכם בחוק ריסוק היהדות – יהיה הרבה יותר קשה לתקן אותה. אלפי שנים שהתורה נשמרה בלי חוק-יסוד ובלי רוב קואליציוני. הכוח שלה נבע מהאמונה של העם היהודי באלוהי ישראל ולא בסעיף בחוק. מי שתומך בחוק הזה, חבר הכנסת פרוש, אין לו כבוד לא לתורה ולא לאלוהים. מי שמאמין באמונה שלמה בכוחה של התורה לא צריך להעניק לה מעמד חוקתי. החוקים והדילים שאנחנו רואים שרצים כאן בוועדות בימיה האחרונים של הכנסת אולי ישמרו על שלמות הקואליציה, אבל דעו לכם שהם מפרקים את החברה. חבר כנסת פרוש, אני רוצה לפנות אליך. "אני ה' חֹקר לב בֹחן כליות". אני מאחל לך ולחבריך ולכל מי שיצביע בעד חוק-יסוד: לימוד תורה, שאלוהי ישראל ימחל לו על חילול השם, על חילול תורת ישראל. אתם יכולתם לנצל את ימיה האחרונים של הכנסת ולדאוג לנכי ופצועי צה"ל, לא לשלמות הקואליציה – לשלמות הגוף והנפש, עבור הלוחמים שנפצעו בקרב, שהקריבו את נפשם, מסרו את נפשם. יכולתם לטפל ולחזק את אגף השיקום, אגף שקורס תחת עומס. העובדים והעובדות המסורים נמתחים עד קצה גבול היכולת שלהם. הם מתריעים כבר חודשים רבים כי האגף על סף קריסה. מאז 7 באוקטובר פנו לקבל טיפול 26,000 פצועים ופצועות, 65% מהם מתמודדים עם מצוקה נפשית או עם פוסט-טראומה. היו לכם למעלה מ-1,000 ימים להוסיף תקנים של מטפלים, לקצר את זמני ההמתנה, להפחית ביורוקרטיה בשביל אותם גיבורים וגיבורות שנפצעו בקרב ורוצים לרפא את נפשם. היו לכם למעלה מ-1,000 ימים לטפל בכך שחייל נכה צה"ל לא יכול לקנות דירה כי אין חברת ביטוח שתבטח אותו, כי הוא מוגדר בקבוצת סיכון. אותו חייל שנלחם בקרב ונפצע לא יכול לקנות דירה, כי הממשלה לא דאגה לתקן את העיוות הזה. אז להילחם בקרב הם יכולים, לסכן את נפשם, אבל גם להיות מוגדרים כקבוצת סיכון ולא לקנות בית ולהקים משפחה גדולה. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת ירון לוי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שאוהב לקרוא לעצמו פטריוט ישראלי – בואו נראה מה קורה בממשלתו בשבועיים האחרונים. הממשלה נותנת אתנן לאריה דרעי בדמות 3,500 משגיחי כשרות שיהיו גם עובדי מדינה; הממשלה מובילה חוק לשחרור עריקים, שבינם לבין פטריוטיות אין ולא כלום; מעבירה חוק שאתם קוראים לו חוק-יסוד: לימוד תורה, שכל מטרתו היא בסופו של דבר לתת עוד אתנן עתידי לחרדים המשתמטים; הממשלה מובילה חוק לפגיעה בתקשורת החופשית, אולי לפחות חלק יוכלו לראות פורנוגרפיה בצורה ממוסדת במגזר החרדי.
מיקי לוי (יש עתיד):
שיהיה להם כיף.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
הממשלה והקואליציה הזאת נותנת חסינות לחברת הכנסת טלי גוטליב – נותנת חסינות לחברת הכנסת טלי גוטליב על זה שהיא חשפה שם של לוחם שב"כ, ואתם מוחאים כפיים. מי מצביע? שר הביטחון מצביע בעד; אבי דיכטר, שר לביטחון פנים וראש שב"כ לשעבר, מצביע בעד. הממשלה – לא אכפת לה מהביטחון האישי, ומינתה עבריין על כיסא השר לביטחון הפנים. נכון להיום, רק בחברה הערבית 147 נרצחים. ולא אכפת לכם, כי פשוט לא אכפת לכם. ואתמול, במהלך הדיונים בחוק הזה של פיצול הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה, באותו זמן שר המשפטים יריב לוין יחד עם שלמה קרעי מביא החלטת ממשלה שבה הם אומרים שהם לא יצייתו להחלטת בית משפט. ככה פשוט, בזמן שמנהלים דיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט על פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. שמחה רוטמן, יושב-ראש הוועדה, יושב ולא אומר מילה. הוא בסך הכול יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. מה זה חשוב ששר המשפטים הופך את הממשלה הזאת לעבריינית ומצביעים פה אחד? אבל זה לא חדש. אז קצת להגיד לכם משהו על הפיצול בזמן שנשאר. למי שלא יודע – ונראה לי שחברי הקואליציה לא יודעים כי הם לא היו בדיונים, כולל חבר הכנסת פרוש – אין פיצול בין תובע ליועץ משפטי לממשלה. אחרי שהחוק הזה עובר, היועצת המשפטית לממשלה ממשיכה להיות אחראית על התביעה כולה. מה יש בו? יש בו משהו אחר. הכותרת של החוק הזה זה – לא מתחשק לנו או מאוד בא לנו. זו הכותרת של החוק. שאם יועץ משפטי לממשלה יקבל החלטה שדבר הוא לא חוקי, הממשלה תוכל להגיד: לא בא לנו, אנחנו נחליט מה חוקי ולא חוקי – זה כתוב בחוק. כלומר, הפרשן המוסמך של החוק יהיו בן גביר, פרוש, גפני ואחרים. בהצלחה לכם.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
ובהצלחה לנו.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אבל הזמן של מיארה - - - שלא תקרוס.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מה נשמע, פרוש?
היו"ר מישל בוסקילה:
לרשותך שלוש דקות.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, היום כ"א בתמוז תשפ"ו. אנחנו בעיצומם של שלושת השבועות המכונים גם ימי בין המצרים. על מה חרבה ירושלים? אחת התשובות בחז"ל היא, כמובן, על שנאת חינם. כן, ירושלים חרבה על שנאה, וכשמפנים חיצים לשמאלנים, לקפלניסטים, לכל מי שהוא לא הקבוצה שלך, אז אפשר להבין שאנחנו גם היום אוכלוסייה בסיכון. אבל יש לחז"ל תשובה עוד יותר נוקבת על מה חרבה ירושלים, שים לב. על שדנו בה דין תורה. כך אומרים חז"ל. מה, רע לדון דין תורה? להקפיד על התורה זו סיבה לחורבן? אומרים חז"ל: כן, כשאתה דן את דין התורה היבש, כשאתה משתמש בתורה, כאילו בשם התורה, על מנת לפגוע בעם שלך, אז מגיע חורבן. אז כן, עוד מעט ימלאו ארבע שנים לניצחונכם בבחירות האלה. ואני שואל אתכם עכשיו: היה שווה את זה? הכול כשר? יש לכם רוב אולי להעביר חוק להשחית את התקשורת החופשית, יש לכם רוב אולי לחוק-יסוד: חילול תורה. האם זה מה שמוצדק? האם זה מה שנכון? מה מסופר על ההנהגה היהודית בימי הבית הראשון? שהיא אטמה אוזניים ולב, שהיא זרקה את הנביאים לכלא. על אליהו הנביא – אליהו הנביא זכה לכינוי "האתה זה עֹכר ישראל"? והינה מסתיימות ארבע שנים שלכם בשלטון. מה אתם אומרים על נתוני הפשיעה, על מצב מערכת החינוך, על האלימות ברחובות, על השחיתות בממשלה, על יוקר המחיה המאמיר, על הצפון שעדיין נטוש? אתם שמחים? אתם יודעים, אחד המדרשים היפהפיים על החורבן מספר שחכמים ראו שועל יוצא מבית קודשי הקודשים. הם ראו חורבן, הם ראו עם שגלה, הם ראו ביזיון למדינה. רק רבי עקיבא צחק. אמרו לו: עקיבא, למה אתה צוחק? הוא אמר: עד שלא ראיתי את הנבואה של אוריה מתקיימת חששתי שנבואת זכריה לא תתקיים. אוריה אמר: "ציון שדה תחָרש וירושלים עיים תהיה", וזכריה אמר: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחֹבות ירושלם". החורבן הוא לא סוף הסיפור, אבל – כן, אנחנו בתקופה של חורבן, כשחלק מהאנשים פה מרגישים שהם בתקופה של נס. אנחנו רואים פה חורבן, אנחנו רואים פה מלכות שהפכה למינות; היוקר מאמיר, "אין תוכחת. בית ועד יהיה לזנות, והגליל ייחרב והגולן יישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחוכמות סופרים תסרח, ויראי חטא יימאסו, והאמת תהא נעדרת". ככה מתארים חז"ל את החורבן – "האמת תהא נעדרת", כמה זה דומה, לצערנו, לימינו אנו. אבל אם נבואת החורבן התגשמה, גם נבואת הגאולה הטובה תתגשם. עוד יבואו עלינו ימים טובים, אמן.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה, לחבר הכנסת משה טור פז. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת אפרת רייטן – אינה נוכחת; את חבר הכנסת יעקב טסלר. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת שוסטר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לילה טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי, יש פה בטח איזה שר באיזשהו מקום. הינה, שר שאינו זעף.
היו"ר מישל בוסקילה:
יש שר בישראל.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אנחנו עסוקים, אדוני, בפיצול ובהצעת חוק שאני אקדים ואומר שבתנאים מסוימים, במשטר אחר שאולי אפשר לחשוב עליו, זה לא היה בלתי נסבל. כלומר, במציאות שבה על הממשלה, על הרשות המבצעת, הייתה סמכות אחרת, הייתה ביקורת אחרת, הייתה בכלל ביקורת – אפשר לחשוב על פיצולים מהסוג הזה, ואפשר לחשוב על מציאות שבה, כפי שהממשלה מבקשת, הייעוץ המשפטי יהיה המלצה בלבד. במציאות של מדינת ישראל, של המשטר כפי שהוא קיים היום, כאשר הבית הזה לא כונן חוקה שמאזנת בין העוצמות הבלתי-רגילות שיש לרשות המבצעת במדינת ישראל, הממשלה, לבין הכנסת, להקטין עוד יותר את הפיקוח, את היכולת לומר לממשלה, לשרים, מהי הפסיקה, מהו הדין – נכון, כאשר למעלה ישנה עדיין overruling של בג"ץ – זה דבר שהוא בלתי אפשרי. יותר מזה, אדוני היושב-ראש, מדובר פה בממשלה שהעומד בראשה מלפני כניסתו לתפקיד היה בניגוד עניינים חמור. לשום מורה, לשום נהג לא היה מתאפשר לפעול במציאות הזו. ראש ממשלה החליט שהוא מסוגל. הינה דוגמה: פסיקה של 11 מול אפס, אם אני זוכר נכון, של שופטים. לא אהבתי ורבים לא אהבו את הפסיקה, אבל הרכינו ראש וקיבלו אותה בהכנעה, שלא כמו ראש הממשלה ושריו, כפי שהתבטאו לאחרונה. ראש הממשלה נמצא בניגוד עניינים לעיסוק במערכת המשפט בכלל. הוא מוביל מערכה מזה שנים – שלוש שנים, ארבע שנים – נגד מערכת המשפט, מוביל את ההתרסה. הוא מוביל, אנשיו מובילים, הדוברים שלו – מנחים את הקו נגד השופטים. איך אמר מנחם בגין: יש שופטים בירושלים, גם כשהוא לא אהב את הפסיקה שלהם. נגד השופטים הללו הוא מוביל את ההתרסה. הממשלה מבקשת להימנע מכל הגבלה. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, מדובר פה בראש ממשלה שבוחר ראשי מערכת ביטחון על פי נאמנות, והוא מבקש שראשי מערכת המשפט והחקירה יובלו על פי נאמנות פוליטית. כזאת לא הייתה, ואני מקווה שלא תהיה בישראל. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר אלקין, כמה טוב שאתה השר התורן, כי אני זוכר מה אמר גדעון סער כשהוא בא להציג את החוק לפיצול תפקיד היועץ ותפקיד התובע. אני זוכר איך הוא סיפר, יחד איתך – הרי ישנה גם הצעה שלך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מישל בוסקילה:
אתה צועק יותר מדי חזק.
גלעד קריב (העבודה):
לא, זה לא צועק, אני מתלהב כשאני נזכר איך גדעון סער וזאב אלקין סיפרו לנו שזה רק להבטיח את היכולת של הממשלה לקבל ייצוג. זה מה שעשיתם – שותפים מלאים להפיכה משטרית על סטרואידים, אבן הראשה של ההפיכה המשטרית, העמדת הממשלה מעל החוק, פטור מלא לממשלה מציות להוראות החוק.
היו"ר מישל בוסקילה:
אני חושב שאתה קצת - - -
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, אתה הצעת הצעת חוק שבינה לבין התוצאה הסופית אין דבר וחצי דבר. לא טרחת לבוא לדיון אחד.
היו"ר מישל בוסקילה:
טוב, אם אתה כבר פונה אליי, כמו שאתה יודע, זה היה בממשלה הקודמת, הסיכום הזה.
גלעד קריב (העבודה):
לא.
היו"ר מישל בוסקילה:
כן, כן.
גלעד קריב (העבודה):
לא טרחת להתייצב לדיון אחד בהצעת חוק שנושאת גם את שמך. גדעון סער בא ל-20 דקות, ומאז לא ראינו אותו. נתתם לרוטמן וללוין, שהובילו כאן מהפכה משטרית על סטרואידים, לנהל את האירוע. גנבתם את הקולות של הציבור הליברלי, והלכתם ותמכתם בהצעת חוק שתאפשר לראש הממשלה לתת הוראה לא חוקית לשב"כ, לפעול נגד עיתונאים, נגד פוליטיקאים, נגד פעילים חברתיים. היועצת המשפטית תאמר: זה לא חוקי, ואתם תצפצפו. תפעילו סיקוריטטה, זאת הצעת החוק. אזרחי ישראל צריכים לדעת שאם הצעת החוק הזאת תאושר, הם חשופים לשרירות הכוח השלטוני. ואל תאמרו לנו שיש בתי משפט, כי הממשלה שלכם, הממשלה בהשתתפות זאב אלקין וגדעון סער, קיבלה החלטה לצפצף גם על פסיקת בתי המשפט. אז מי יישאר להגן על האזרח משרירות הלב של השלטון ושל הממשלה? מי יגן על האזרח הישראלי מניצול לרעה של הכוח השלטוני? לא תכננתי לומר את הדברים, אבל אני רוצה לומר לכם, השר אלקין, ותעבירו את זה גם לשר גדעון סער, וגם אתה, אדוני היושב-ראש, ששמך על הצעת החוק הבזויה והמסוכנת הזאת.
היו"ר מישל בוסקילה:
הצעת חוק מעולה, וחבל שהיא לא עברה במלואה. חבל מאוד שהיא לא עוברת במלואה.
גלעד קריב (העבודה):
אתם הפניתם עורף לאזרחי ישראל, אתם מותירים אותנו חשופים לשרירות לב שלטונית, בעודכם רומסים את בתי המשפט, את הייעוץ המשפטי לממשלה. תתביישו לכם. מרוטמן לא היו לנו ציפיות, גם לא מיריב לוין, אבל אתם חרפה ומארה על ראשיכם.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב. ואני רוצה להזמין את חברת הכנסת גלית – איננה, חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה; חברת הכנסת מיכל – גם איננה; חברת הכנסת נעמה לזימי – גם איננה. חבר הכנסת יוראי, בבקשה. הוא צועק חזק. לרשותך שלוש דקות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
כנסת נכבדה, אדוני השר אלקין. ראית את עידית סילמן?
היו"ר מישל בוסקילה:
לא.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
לא. עידית סילמן, השמיעי קול, איפה עידית סילמן? שמעתי שהיא מקוששת קולות בפריימריז, בעלה – שמוליק, נדמה לי שמו – מסייע לה. הם מאוד מוטרדים שם, ובצדק – היא לא עושה את העבודה שלה. ולמה אני מתייחס הפעם? חבר הכנסת שוסטר, מאחר שאתה אולי היחיד שמקשיב לדבריי, אז אני אספר לך. השירות המטאורולוגי – ארגון שבו יושבים אנשי מקצוע, מדענים, אנשים שמבינים באקלים – פרסם בשבוע שעבר מסמך אזהרה לקראת החורף הקרוב, ובו הוא זיהה שלושה תרחישי ייחוס שמסכנים את אזרחי ישראל, מסכנים חיי אדם, מסכנים תשתיות. אני אעבור בקצרה על תרחישי הייחוס, כי חשוב שאזרחי ישראל יכירו אותם. התרחיש הראשון מדבר על אירוע גשם עוצמתי שבו תוך ארבע שעות ירדו כמויות גדולות מאוד של גשם בבת אחת, בעיקר במישור החוף ובשפלה. תרחיש הייחוס השני מדבר על מערכת גשם ממושכת של בין 24 ל-48 שעות בנובמבר-ינואר, בעיקר במישור החוף ובשפלה. התרחיש השלישי הוא סופת מדיקן, שיש לה מאפיינים מאוד דומים להוריקן, שתתרחש באגן הים התיכון, 24–48 שעות, בין ספטמבר לינואר, ותשפיע בעיקר על מישור החוף, השפלה וצפון מערב הנגב. כל התרחישים האלה, לפי השירות המטאורולוגי, מביאים הצפות מסכנות חיים, שיטפונות, חסימות כבישים, נזקים קשים לתשתיות של התחבורה והאנרגיה, נזק לכבלי חשמל ומנופים, נזק משמעותי לחקלאות, הצפת תשתיות חיוניות, לרבות שדות תעופה צבאיים. סכנה ממשית לחיי אזרחי ישראל ולביטחון הלאומי שלנו. מה קרה יממה לפני פרסום התרעת השירות המטאורולוגי? פרסם מבקר המדינה – אתה יושב-ראש בוועדה לביקורת המדינה – פרסם מבקר המדינה דוח חמור על כך שישראל לא ערוכה בדיוק לסיכונים האלה. ובתוך האירוע הזה הוא העיר לשרה עידית סילמן, שהקימה בשנת 2023 ועדת שרים לענייני אקלים, במטרה – כך כותבת סילמן ב-2023 – לשפר את פעולות הממשלה בנוגע להשלכות שיש לנושא האקלים על המשק, החברה והסביבה בישראל. חבר הכנסת שוסטר, כמה פעמים השרה סילמן בתקופת כהונתה בארבע השנים האחרונות כינסה את אותה ועדת שרים לענייני האקלים? אפס. אפס. אז יש שלושה תרחישי ייחוס שמסכנים חיי אדם ומסכנים תשתיות, שהמבקר אומר: הממשלה לא ערוכה לטפל בהם, והשרה להגנת הסביבה, שהקימה ועדת שרים בעיני אקלים כדי להתמודד עם האיומים האלה, לא כינסה אותה אפילו פעם אחת. מה עוד מסתבר? – ואני אסיים בזה – של-89% מהמשרדים הממשלתיים והרשויות הציבוריות הרלוונטיות אין תוכנית היערכות ישימה למשבר האקלים. אז השרה לא עובדת, לא מכנסת את הגופים, לא נערכת עם תוכניות עבודה מסודרות, בלי כלום, והחורף מגיע ואיתו הסכנות, ומה על אזרחי ישראל? והשאלה הנשאלת, חבר הכנסת שוסטר, היא למה עידית סילמן הולכת ומקוששת קולות אם לא מעניין אותה לעבוד עבור אזרחי ישראל? למה לעבוד כל כך קשה כדי לחזור אם את לא עובדת עבור הציבור? לכי תהיי, אני לא יודע מה, מה יציעו לך או מה יהיו מוכנים לתת לך אחרי התקופה שלך בחיים הציבוריים, אחרי החרפה שהמטת על הציבוריות הישראלית או על עצמך.
היו"ר מישל בוסקילה:
יוראי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מה? למה לקושש קולות אם את לא עובדת, אם את לא רוצה לעבוד, אם אין לך כוונות לעבוד?
היו"ר מישל בוסקילה:
חבר הכנסת.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אדוני, אם הממשלה לא עובדת כדי לשמור עלינו, אני לפחות מציע לאזרחי ישראל לשמור על עצמם בחורף הקרוב, כי - -
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת יוראי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
- - מהממשלה הזאת אין ציפיות.
היו"ר מישל בוסקילה:
אני רוצה להזמין את חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
- - -
היו"ר מישל בוסקילה:
למה לא אמרת?
עוז חיים (יש עתיד):
הוא אמר.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מאז שטעית - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
לרשותך שלוש דקות.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, באמת אני חושב שזה ראוי לציון, אדוני השר, שממשלת ישראל, אחרי טבח 7 באוקטובר, שינתה את סדר העדיפויות. אנחנו נמצאים פה קצת יותר מ-1,000 ימים – בשבוע שעבר ציינו 1,000 ימים לטבח 7 באוקטובר, הטבח הגדול ביותר שאירע לעם היהודי מאז השואה, שתחת כהונת הממשלה הזאת השתלטו על יישובים, טבחו בנו, אנסו, רצחו, שרפו, חטפו. אז אני אומר: מה סדר העדיפויות שהממשלה הזאת שמה לה לקידום בשבועיים האחרונים של הכנסת? בשבועיים האחרונים של הכנסת, על מה אתם מטרטרים אותנו? על יוקר המחיה? על הנטל הבלתי-נגמר על חיילי המילואים והסדיר? על סוגיות הביטחון? על העובדה שנמל אילת סגור כבר שלוש שנים? על מה אתם מטרטרים אותנו? מטרטרים אותנו על חוק-יסוד: לימוד תורה; מטרטרים אותנו על חוק ההשתמטות; מטרטרים אותנו על חוק פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, שכל המשמעות שלו הוא לאפשר לממשלה לא להישמע להנחיות היועצת המשפטית לאכוף את חובת הגיוס. בזה הכנסת הזאת עוסקת. היא לא עוסקת ביוקר המחיה ובזה שאזרחי ישראל לא גומרים את החודש. היא לא עוסקת בזה שלצעירים שלנו אין דירה. היא לא עוסקת בזה שבנגב ובגליל אנחנו מאבדים את הרוב היהודי. היא לא עוסקת בזה שתושבי הגליל עוד לא חזרו לבתים שלהם מאז הפינוי. היא לא עוסקת בחיזבאללה. היא לא עוסקת בחמאס שעדיין שולט בעזה. היא גם לא עוסקת בסוגיות האיראניות. ועדת החוץ והביטחון מתכנסת כדי לאשר פטור ממעצרים למשתמטים. אני לא מצליח להבין את חברי הכנסת מהליכוד, וגם לא אותך, אדוני היושב בראש, אני חייב לומר. רצתם להיות חברי כנסת, התמודדתם, ניסיתם, בשביל לעזור לציבור, לבוא לפעול למען הציבור. למען איזה ציבור אתם פועלים? שבועיים אחרונים של הכנסת, מה סדר העדיפות? מה אתם שמים על סדר-היום שלנו? אתה תושב אשקלון; יש פה משהו שנוגע לתושבי אשקלון? יש פה משהו שמסייע לתושבי אשקלון במאבק שלהם ביוקר המחיה, בביטחון שלהם מול החמאס שנמצא ליד הבית שלהם? אחרי 7 באוקטובר תושבי אשקלון עדיין פותחים את החלון והחמאס נמצא שם מעבר לגבול על החוף. אבל תמשיכו להתעסק בלמכור את המדינה הזאת לגפני ולאריה דרעי בשביל להרוויח את הגוש, לשמור על האחדות של הגוש, לשמור עוד איזה כמה ימים בשלטון. תתביישו לכם.
היו"ר מישל בוסקילה:
אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן. חבר הכנסת אליהו רביבו, בבקשה.
אליהו רביבו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש - -
היו"ר מישל בוסקילה:
לרשותך שלוש דקות.
אליהו רביבו (הליכוד):
- - מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה – אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני הגעתי למסקנה שהשמאל מבינים שלעולם הם לא יהיו בשלטון. הם מבינים, ומשכך הם מאוד מאוד חוששים. אם הם היו משוכנעים באמת שאי-פעם הם יחזרו לשלטון, הם היו אומרים: עושה טוב הליכוד, עושה טוב הימין, שמפצלים את תפקיד היועמ"ש, שכן זוהי הייתה גם יוזמה שלנו בעבר. וכשאנחנו נהיה בשלטון ויהיה יועמ"ש לעומתי, ויהיה יועמ"ש שלא מבצע את שליחותו - - -
עוז חיים (יש עתיד):
אבל לא מפצלים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אלי, אבל לא מפצלים.
אליהו רביבו (הליכוד):
שנייה, תכף נדבר על זה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תתעדכן.
אליהו רביבו (הליכוד):
אז תכף נדבר על זה. להזכירך, אני היוזם, והמתווה שלי הוא זה שגם עובר - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אדרבה, אדרבה.
אליהו רביבו (הליכוד):
- - והתקבל ועליו הצבענו. אז מה היו אומרים, אדוני יושב-ראש הקואליציה? היום זה משחק להם, עוד כמה שבועות הם הולכים, אנחנו נהיה בקואליציה ונהנה מזה. אבל הם מבינים שבשלטון הם לא היו, והם אומרים: הימין דואג לעצמו כי הוא זה שממילא ימשיך להיות בשלטון.
היו"ר מישל בוסקילה:
ככה זה נשמע.
אליהו רביבו (הליכוד):
זה בדיוק זה. זה לא שום דבר אחר. אתם מבינים שאתם הולכים ומתמעטים, כי העם הפך להיות ימני יותר, אמוני יותר, אידיאולוגי יותר, לאומי יותר. ואתם מבינים שכשאנחנו מפצלים ומפרקים את ההגמוניה שנתנה לכם את הרוח הגבית עד היום, היא יותר לא תשרת אתכם. ומה אתם יכולים לעשות באופוזיציה – לאורך השנים התאים לכם שאנחנו נבחרים כל פעם מחדש, ואתם מושלים בפועל, אבל היום אתם לא תיבחרו וגם לא תמשלו יותר. כי מה יש בפיצול היועמ"ש? האם, חברי ולדימיר, יש עוד מדינה שבה היועץ המשפטי - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הטעות היסודית שלך היא שאתה מניח שאנחנו מושחתים כמוכם, ואנחנו ממש לא.
אליהו רביבו (הליכוד):
תשמע, אני מוכן להעמיד את היושרה שלי - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
זה מאוד פשוט. הנחת היסוד שלך שגויה.
אליהו רביבו (הליכוד):
- - בכל מדד, וניתן לכל מדד שיקבע את מידת היושרה שלי - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אני לא מדבר עליך. אני לא מדבר עליך - - -
אליהו רביבו (הליכוד):
- - ושל חבריי בימין. ועדיין, כמו שאתה מבין, לא קיימת עוד שום מדינה בעולם שבה היועץ המשפטי לממשלה מחזיק גם כן בסמכויות ייעוץ, שסמכויות הייעוץ שלו מחייבות את הממשלה שלה הוא מייעץ, גם כן עומד בראש התביעה וגם כן בייצוג המדינה בערכאות. יותר מזה – גם כופה את עמדתו. כשלא מסתייעים בעמדתו מול בג"ץ, הוא כופה את עמדתו להגיע לבג"ץ ולהגיד עד כמה הממשלה שאותה הוא אמור לייצג – פועלת בניגוד לעמדתו, גם אם עמדתה של הממשלה נתמכת בחוות דעת משפטית אחרת, שהיא לא עמדתו. אז נכון, אנחנו בשום שכל, בשיתוף פעולה מלא, אדוני היושב-ראש, עם חברי, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, וביחד עם שותפיי להצעת החוק, הבנו שלאור העובדה שהחוק הפך להיות מגה בומבסטי עם מאות רבות של סעיפים, וכדי שלא תאשימו אותנו שאנחנו מבצעים מחטף, חלילה, מה עשינו? אמרנו – בואו נפצל את הפיצול. בואו נעביר את מה שמוכן. וכיוון שאנחנו עד כדי כך בטוחים שבעזרת השם גם נזכה לשוב לשלטון, ממילא בכנסת הבאה נשלים את ההליך הכל-כך מבורך שאותו התחלנו, וזה יהיה חלק מסט רחב של הליך חקיקה מבורך - -
אליהו רביבו (הליכוד):
- - בהסדרת כל הרפורמה המשפטית, שרוב-רובה של מדינת ישראל מייחל לו כל כך הרבה שנים. תודה רבה לכם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת עוז חיים, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
עוז חיים (יש עתיד):
גברתי היושבת בראש, חבריי וחברות הכנסת, אני רוצה לפתוח במשפט מובן מאליו שלתחושתי נדמה שחלק מהאנשים בקואליציה שכחו לחלוטין: המדינה איננה הממשלה, והממשלה איננה המדינה. במדינה יש אנשים, יש אזרחים, יש מיעוטים, יש חסרי ישע, יש פרטים עם זכויות יסוד, עם זכויות חוקתיות לביטוי, לפרטיות, לתנועה, לקניין; ציבור שקולו חייב להישמע – קול עצמאי, מקצועי, שיעמוד מול רשויות השלטון, מול כוחה של הרשות המבצעת. שירסן אותה, שידייק אותה, שיסייע לה לפעול על פי חוק. תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה הוא לא להיות עורך הדין של הממשלה, אלא מייצגו של הציבור. כי כזכור, הממשלה איננה הציבור; היא גוף מבצע עם אינטרסים פוליטיים. אנחנו כבר מזמן לא נמצאים במציאות רגילה. שלטון החוק נמצא כבר שנים במתקפה, ובארבע השנים האחרונות ביתר שאת – מכירת חיסול של הדמוקרטיה הישראלית. בקרוב תושלכי לפח האשפה של ההיסטוריה, ובדרך לשם תעברי בחדר חקירות לבירור מעללייך – כך כתב אתמול שר התקשורת של מדינת ישראל על היועצת המשפטית לממשלה. מה הפלא שהחוק שמובא היום מבקש לבטל את מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה, להפוך אותו לפוליטי, לחלש? חוות הדעת לא מוצאת חן בעיני הממשלה? אין בעיה, נביא אחרת. פרשנות החוק של היועץ איננה מתיישבת עם דעתו של השר? שום בעיה, נקבע אחת משלנו. ומה עם החוק? מה עם האינטרס הציבורי, המעמד הבין-לאומי, ההשלכות הכלכליות, החברתיות? לא מעניין. הצעת החוק שאתם מנסים להעביר משנה את האיזון בין האזרח לממשלה, ושולחת מסר שהשלטון הוא החוק והחוק הוא השלטון – ומי שלא מתיישר, מושלך לפח האשפה או לחדר החקירות. זה לא עובד ככה בדמוקרטיה. במדינה דמוקרטית השלטון כפוף לחוק, השלטון מרכין את ראשו בפני החוק, וכשהיועץ או היועצת המשפטית לממשלה מעניקים חוות דעת מוסמכת שקובעת שפעולה של הממשלה או הימנעות מפעולה נוגדת את החוק – השלטון מתיישר ומנסה להתאים את פעולותיו, לדייק את עצמו, להשתפר, לנהל שיח, כדי שהאינטרס הציבורי יישמר. החוק הזה הוא דרמטי. מדובר פה בשינוי סדרי משטר, לא פחות, פסע לפני בחירות וללא שום לגיטימציה ציבורית. אבל אנחנו כאן על המשמר – נעשה הכול כדי לעצור את החוק הדורסני הזה. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי. חבריי חברי הכנסת, נגיד בנק ישראל הוריד היום את הריבית ברבע אחוז וחטף ביקורת משר האוצר, אשר טען כי הורדה מזערית של הריבית לא מחוברת לצורכי המשק ומקשה על ענף ההייטק והיצוא. צודק שר האוצר, אבל מי אשם בזה? מי ומה מקשים על נגיד בנק ישראל, איש מקצוע משכמו ומעלה, להוריד את הריבית בחדות? ישנם כמה גורמים רלוונטיים: לראשון קוראים בצלאל סמוטריץ'; לשני קוראים בנימין נתניהו; לשלישי – איתמר בן גביר; לרביעי – עמיחי אליהו; לחמישי – מאי גולן. אני יכול להמשיך. הממשלה הכושלת הזאת, הלא-מקצועית, הלא-מתפקדת, היא הגורם המרכזי שמונע מנגיד בנק ישראל להוריד את הריבית בחדות; הממשלה שרואה במלחמה כלי להישרדות פוליטית, הממשלה שלא מסוגלת להוביל שום מהלך מדיני משמעותי ומייצב, הממשלה שמסרבת לקיים פסיקת בג"ץ, הממשלה שמפרקת את מוסדות המדינה, הממשלה שנכנעת למונופולים, ולא נלחמת ביוקר המחיה. זאת ממשלה שהיא הגורם המרכזי לאי-היציבות המתמשכת, מה שמקשה על נגיד בנק ישראל להוריד את הריבית בחדות. ולכן משקי בית משלמים ריבית גבוהה על המשכנתה ועל המינוס בבנק; ולכן התעשייה והיצואנים ממשיכים להפסיד משער הדולר הנמוך; ולכן בין היתר אלפי מועסקים בהייטק הישראלי הולכים בשבועות האחרונים הביתה; ולכן, בצלאל סמוטריץ', זה לא הנגיד, זה אתה. וממש בקרוב אתה הולך הביתה, ואנחנו נתקן. יש הרבה מאוד מה לתקן אחריך. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק.
רם בן ברק (יש עתיד):
את יודעת, גברתי היושבת בראש – חכי, עכשיו אנחנו עושים סמול-טוק, עוד אל תפעילי את השעון.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אין בעיה, אני אשים לך כמה זמן שאתה צריך, רם.
רם בן ברק (יש עתיד):
אני עולה לדוכן ואני שואל את עצמי, מה אני אגיד? מה עוד אפשר להגיד? באמת, מה אפשר להגיד? את יודעת, עלייך אני לא מדבר, את במפלגה שלך, את מעוצמה יהודית, נכון?
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן.
רם בן ברק (יש עתיד):
המפלגה שלך זו מפלגה של כהניסטים. אתם מאמינים באידיאולוגיה שבעיניי היא פסיכית ופשיסטית, אבל בסדר, זו האמונה שלכם. לצערי הרב, יש לכם יותר מדי מנדטים. תמיד הייתם בשוליים, תמיד תהיו, ואני מקווה שגם לא תהיו בכנסות הבאות, ואני מקווה שיפסלו אתכם בגלל הדעות שלכם, אבל בסדר, כרגע אתם בפנים, בית המשפט אישר אתכם. ומה שבית המשפט מאשר – אני מוריד את הכובע, אם אני אוהב את זה ואם אני לא אוהב את זה, להבדיל מכם. אבל כשאני שואל חברי כנסת אחרים כאן – שאני לא אגיד את השמות שלהם, אבל הם לא מעטים – כשאני מדבר איתם אחד על אחד, הם אומרים לי: תקשיב, זה טירוף מה שקורה פה. ירדנו מכל הערכים שלנו. אנחנו מוכרים את המדינה, ובשביל מה? בשביל עוד שבוע בכנסת? בשביל עוד איזשהו חוק שראש הממשלה – שכן, הוא מתנהג כמו ארגון פשע – רק בשביל זה? ואחד על אחד, כל אחד שאני עובר כאן, כמעט – לא מהפסיכים; לא מהעמית הלווים ולא מהאביחי בוארונים ולא מהמאי גולנים ולא, כמובן, מהבן גבירים וכל הפשיסטים האלה – אבל אנשים נורמליים. יש עוד כמה אנשים נורמליים. אבל הם לא נורמליים בהתקרנפות שלהם; הם לא נורמליים בזה שהם נותנים יד לדבר הנורא הזה של הרס המדינה, טוטל; הרס טוטלי של המדינה מכל הערכים שלה. אנשים שוברים לפלסטינים חפים מפשע ביהודה ושומרון את העצמות רק בגלל שהם ערבים. הכול כאן מתפרק. שר המשפטים קורא לא לציית לבית המשפט העליון, ושר התקשורת – שאני לא יודע מאיפה הביאו אותו, אני לא מבין מה הקשר שלו לליכוד, היה צריך להיות במפלגה שלך – הוא מחזיק אחריו ואומר: אסור להישמע לבית המשפט העליון. אבל יש גם אנשים נורמליים, ואני יודע מה הם חושבים. אז מה הפחד הזה? מה הפחד הזה? תצביעו עם המצפון שלכם. הרי אתם נגד חוק לימוד תורה – אגב גם המגזר שלכם נגד חוק לימוד תורה בחוק-יסוד. אתם נגד, אז למה אתם מצביעים בעד? אתם נגד חוק הכשרות, המגזר שלכם, כמו שהוא מופיע כאן. הרי שני החתנים שלי מהמגזר שלכם, אני יודע שהם לא חושבים ככה. לא, אבל הם יצביעו. למה? מפחדים ממכונת הרעל; עוד שבוע בכיסא; אולי משהו ישתנה, לא יודע. מספרים לעצמם סיפורים, והמדינה? פקקט.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה על הסמול טוק. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
מיקי, אני יכולה להחליף איתך?
מיקי לוי (יש עתיד):
בטח.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, את יכולה, קארין, אם מיקי מרשה. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, כשהכול התחיל, הם הסבירו לנו: מה אתם רוצים? זה רק פיצול, זה לא חלק מהמהפכה המשטרית. אנחנו רק רוצים להפריד את שני הכובעים של היועץ המשפטי לממשלה, שיהיה סדר, שיבינו שיש יועץ ומייצג, ויש תובע כללי. הם אומרים שהיה ניגוד עניינים. נו, בסדר. עשרות דיונים, ועכשיו כבר ברור, הפיצול הוא בעצם חיסול. זה מה שנשאר. והינה, עשרה ימים לפני תום המושב, ובעצם סיום הקדנציה, סוגרים מעגל. חזרנו לדבר שוב על פיצול, והפעם – פיצול החוק. עכשיו, כשהדד-ליין דוחק, כשהם רואים שאין להם זמן, התגלתה המטרה האמיתית: הם רוצים לפרק ולהשתיק את מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה. אז זהו, אין יותר את הכסות; יש את הדבר האמיתי – מה הם רוצים לעשות באמת. עם מה נשארנו? נשארנו עם השתקת הייעוץ המשפטי לממשלה, כשהוא לא מייצג בדיוק את מה שהם רוצים. אם הוא לא יעשה מה שהם יגידו – תהיה בשקט, שב בצד. נשארנו עם הפרטת ייצוג המדינה בערכאות. בעצם בכל פעם ילכו לעורך דין פרטי. ואם חשבתם לרגע שהם ויתרו על מינוי פוליטי – פוליטי על מלא, כזה החברים שלהם – אז תבדקו את סעיף 18 לחוק, שקובע: 30 יום מיום כניסת החוק לתוקף, הממשלה תוכל להחליט איך היא רוצה למנות את היועץ המשפטי לממשלה. החוק הזה הוא חוק מסוכן. הוא מסכן בעיקר את אזרחי ישראל, שעליהם לא יהיה מי שיגן. איש לא יגן עליהם. הוא מסכן גם את הבחירות כי היועץ המשפטי לממשלה ייתן איזו חוות דעת שהם רוצים. נכון, זכותה של הממשלה לממש את האג'נדה, אבל לא זכותה של הממשלה להשתמש ברוב שיש לה כדי להיות עריצה. האזרחים צריכים לשאול את עצמם: האם זה לגיטימי שהממשלה תעשה כל מה שהיא רוצה בלי איזונים ובלי בלמים? לשיטתה של הקואליציה הזאת, כן. מה אני אגיד לכם? תיהנו כל עוד אתם יכולים, כי ממש בעוד כמה חודשים, בממשלה שנקים, החוק הזה יבוטל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, ברשותך שלוש דקות, אני אתחיל אותן מרגע שתתחיל.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי. האמת היא, אני מנצל את ההזדמנות שאת יושבת בראש, כי בנושא חוק ההפרדה שוחחתי איתך ברמה האישית ושאלתי – וככה גם השבתי לחבריי ששלחו לי מסרונים דואגים – שאלתי באופן ישיר, לא על ידי מישהו אחר, האם ההפרדה תהיה גם בתואר השלישי - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
השני.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, בתואר השני זה החוק.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אנחנו דיברנו על שני, שלישי. אתה שאלת אותי האם זה יהיה רק בכיתות הלימוד.
מיקי לוי (יש עתיד):
נכון, ושאלתי אותך האם זה יהיה רק בכיתות הלימוד, אמרת לי שכן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון. חד-משמעית.
מיקי לוי (יש עתיד):
ושאלתי האם יהיה בשטחים הציבוריים, ואמרת לי שלא.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון.
מיקי לוי (יש עתיד):
והינה, מתברר שהחוק גולש גם לשטחים הציבוריים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון. רק במוסדות הנפרדים, שגם ככה זה קורה שם.
מיקי לוי (יש עתיד):
רק במוסדות הנפרדים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן.
מיקי לוי (יש עתיד):
כמו מה?
טלי גוטליב (הליכוד):
מכללות - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
כמו אונו, כמו מבחר, כמו נוות ישראל, כמו סמינר של בנות.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני אומר לך, יש לי חשש כבד איך הספריות - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
רק על זה אני מדברת. זה כתוב במפורש.
מיקי לוי (יש עתיד):
איך הספריות יתחלקו, איך המעבדות יתחלקו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כמו שהן מתחלקות היום.
מיקי לוי (יש עתיד):
אין כניסה למעבדות?
היו"ר לימור סון הר מלך:
בימים מסוימים, כאלו ואלו, כן.
מיקי לוי (יש עתיד):
זה לא יחול על האוניברסיטה העברית בירושלים?
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא. זה כתוב מפורשות, מפורשות.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
נציג המל"ג הסביר את זה יפה. נציג המל"ג הסביר את זה מצוין היום.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת מיקי לוי, זה כתוב מפורשות, שזה מדבר רק על המוסדות הנפרדים, ביחס - - -
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לימור, נציג המל"ג הסביר את זה היום מצוין. מל"ג אמר, שקל אחד לא יתווסף.
מיקי לוי (יש עתיד):
טוב, אני שמח ששאלתי כדי לדעת שרק על המוסדות שכבר מפרידים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, שהם מופרדים.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני שמח ששאלתי כדי שזה ייכנס לפרוטוקול ימי הכנסת, וזה גם מצולם וגם מוקלט.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אין בעיה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אז אני בהחלט שמח על ההבהרה הזאת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
דרך אגב, חבר הכנסת, אני אמרתי אין ספור פעמים במהלך הליך החקיקה את הדבר הזה. דייקתי אותו, אבל יש מי שרצה לספר דברים אחרים.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני שמח על ההבהרה, אני שמח על זה שזה נאמר במליאה עצמה, כדי שבוועדה עצמה מישהו לא ינסה לשנות את הכיוון של העניין הזה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חד-משמעית.
מיקי לוי (יש עתיד):
ואתם יודעים מה? יש לי 30 שניות, אז על מה אני אדבר ב-30 שניות, כנראה שלא אספיק.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אתה יכול יותר. סליחה, אני גזלתי את זמנך.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, כנראה שאני לא אספיק. אני אעלה בסיבוב הבא ואני אדבר על חוק המעצרים המטורלל. פטור ממעצר מחוק המעצרים – לא מבין את הטירוף הזה. איך יש חוק מעצרים שמחייב לעצור את מי שמבצע עבירה, ומביאים לכאן חוק –בהוראת שעה, כי מפחדים – לא לעצור את העבריינים. לא נתפס. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
מאיר כהן (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, בעיניי, ואני חושב שיש עוד הרבה כאן, מרגישים שהאמירה או ההחלטה של הממשלה אתמול לא לציית להוראות בג"ץ זה אחד מהימים השחורים בדמוקרטיה הישראלית. כשממשלה מודיעה, גברתי, שהיא מסרבת לציית לפסק דין של בית המשפט העליון, זה לא אירוע פוליטי. לצערי הגדול, חלק מהיושבים בכנסת חושבים: יאללה, זה אירוע של פריימריז. בואו נתמוך בזה, בואו נצעק עד לב השמיים, אנחנו לא מקבלים ולא נציית לבג"ץ. האמירה הזאת יש משמעות מדהימה, משמעות מסוכנת. היא אומרת לאזרחים: מחר בבוקר אתם תצטרכו לציית לחוק; אנחנו – לא. היום התקשר אליי אחד האנשים שמסתכלים בערוץ הכנסת ואמר לי: תגיד לי, תסביר לי מה יקרה אם לא יהיה בית המשפט העליון? אז אמרתי לו: אם מחר בבוקר המדינה תחליט לסלול כביש על הבית הפרטי שלך ולהלאים אותו – לא יהיה לך למי לפנות, לא יהיה לך סעד ולמי לפנות, כי ככה הם רצו. אם מוחרתיים הממשלה תרצה לגייס את הבן שלך לעשר שנים, כי כך היא החליטה – לא יהיה לך סעד, לא יהיה לך למי לפנות. וכשמחר המדינה תחליט לקחת 50% מהשכר שלך – לא יהיה לך למי לפנות, לא יהיה לך עם מי לדבר. אז אני רוצה שהאזרחים ידעו מהי המשמעות כשממשלה קוראת לאי-ציות לבית המשפט. כשאני מנסה לחשוב מהו חטאם של בתי המשפט – מה היה חטאם של השופטים? מה, אנחנו לא חושבים שיש קלקולים? יש. גברתי, אנחנו לא חושבים שצריך לתקן? צריך לתקן. אבל אתם לא שואלים את עצמכם איך הפכתם את בתי המשפט ואת השופטים לדמון של המדינה הזאת, איך הפכתם אותם לאלה שאפשר לרמוס אותם? עולים לכאן חברי כנסת וחברות כנסת שחושבים וזועקים לשמיים שאם יש אויב למדינה – היא היועצת המשפטית, בתי המשפט, והשופטים. גברתי, אני רוצה להגיד לך מילה על השופט סולברג. האיש הזה – שאתם אמרתם שהוא איש ימין, שהוא שמרן ושהוא גר בשטחים – לצערי, גם הוא הופך להיות היום מטרה לחיצים הנוראים של הממשלה הזאת. תודה רבה, גברתי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – מוותרת. חברת הכנסת טלי גוטליב.
קריאה:
מוותרת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
למה שתוותר?
טלי גוטליב (הליכוד):
מה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - -
טלי גוטליב (הליכוד):
רגע, אני עייפה כבר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני יודע. אמרתי: למה שתוותר.
טלי גוטליב (הליכוד):
מזל טוב לגברתי היו"ר, שהיום בתה שנולדה אחרי פיגוע ילדה – נכד. ברוך השם הטוב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, ברוך השם.
טלי גוטליב (הליכוד):
טוב, אז אני אספר לכם למה ההצעה של יו"ר הוועדה רוטמן היא פשוט הכרחית ביותר.
רם בן ברק (יש עתיד):
מה זה הכרחית, רוטמן יושב-ראש ועדה - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
כי אנחנו לא מדברים על חוק הפיצול. אנחנו מדברים על כעשרה סעיפים, וכדי להבין למה הם חשובים, קבלו את ההזיה הבאה: אתמול אני הולכת לבג"ץ. התמנה מנהל לרשות מינהל מקרקעי ישראל. איך בוחרים מנהל לרשות מינהל מקרקעי ישראל? זה כתוב בסעיף 2 לחוק מינהל מקרקעי ישראל: המנהל ימונה על ידי ראש הממשלה והממשלה, נכון שזה פשוט? מינה השר סמוטריץ' אחרי ועדת איתור – ועדת איתור זה טמטום. תסלחו לי, טמטום. תקשיבו טוב, למה טמטום? טמטום שגזרה על עצמה הממשלה לפני 30 שנה. החוק קובע שהממשלה תמנה את ראש מינהל מקרקעי ישראל, אבל הם גזרו על עצמם ועדת איתור. עכשיו, כדי לא להתבלבל, יש הבדל בין ועדת מכרזים לוועדת איתור. ועדת מכרזים היא מכוח החוק, ומחייבת עקרונות שוויון ומאפשרת פתיחת פתח לכולם. לעומת זאת, ועדת איתור הופכת את המועמדים לכאלה שנבחנים על ידי ועדה, כדי שלא תהיה תקלה וימונה מישהו לא מתאים. לא עקרון שוויון, אלא מישהו מתאים. ועדת האיתור מצאה את אליהו – שמונה על ידי סמוטריץ' וראש הממשלה – מתאים. הוא היה ראש המינהלת, הוא הקים את תנועת רגבים. אבל רחמנא ליצלן, יש לו זיקה לסמוטריץ', כי מקצועית הם עבדו ביחד – אוי אוי אוי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הוא גם הצליח.
טלי גוטליב (הליכוד):
כן, והוועדה אישרה אותו. מה לא היה אתמול בבג"ץ? ככה: למנהל היה ייצוג משל עצמו, שהסביר מהותית למה הוא מתאים. לממשלה היה ייצוג משל עצמה – שטענה למה הממשלה פעלה כפי סמכותה, ועל פי החלטת ועדת האיתור. מתייצבת היועצת המשפטית לממשלה. בהתחלה היא הסכימה. היא אמרה: נפל פגם, אבל התחרטה. עכשיו היא נגד הממשלה. מה אומר החוק של רוטמן? מה אומרת הצעת החוק החשובה הזו? ככל שהיועץ המשפטי לממשלה לא מוכן לגבות את עמדת המדינה - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן.
טלי גוטליב (הליכוד):
אגב, הוא קיבל שם פריבילגיה מופלגת: מותר לו לא לייצג את המדינה מתי שבא לו, גם סתם. למרות שכיועץ משפטי אתה אמור לייצג את שולחיך, אם זה מסתדר עם החוק, בהתאם למדיניות ולעמדה שלו – לא, מותר להם שם בייעוץ המשפטי להחליט שהם לא מייצגים. אם אתם לא מייצגים את המדינה, אתם גם לא תתייצבו בבג"ץ. אז אומר לנו נציג היועץ המשפטי: אבל אנחנו רוצים לדעת מה העמדה של הייעוץ המשפטי לממשלה. אמרתי: לא הבנתי, מה, זאת רכילות? למה אתם צריכים לדעת מה העמדה של מישהו שמתנגד למדינה? אתם אמורים להכריע על פי מי שבא לפניכם – וזה מה שאומר החוק. זה מה שנשאר מהחוק: היועץ המשפטי לממשלה לא ייצג את המדינה בניגוד לעמדת המדינה. אתה לא רוצה לייצג – אל תייצג, יהיו לנו עורכי דין שייצגו, אנשים, משפטנים ברמה מצוינת שמייצגים את עמדת המדינה. אז על מה אתה מתעקשים? אין פה פיצול במשרת היועמ"ש, כי זה לא מוכן. יש פה עשרה סעיפים חשובים כדי שלא יהיה מצב, כמו אתמול, שהמנהל שמונה כדין – מיוצג, המדינה שפעלה כדין – מיוצגת, אבל הייעוץ המשפטי לממשלה – לא בא לו בטוב. לא, זה לא עובד ככה, זה הכול. שמחתי להסביר, מזל טוב לגברתי היו"ר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת אביחי בוארון, חבר הכנסת, לרשותך שלוש דקות, מרגע שתתחיל.
רם בן ברק (יש עתיד):
לא משנה מה תעשו - - - לעולם לא תהיה כמו החלוצים האמיתיים ב-1948, לעולם לא. תקראו לעצמכם חלוצים – פער ענק ביניכם לבין מי שבנה את המדינה הזאת. אתם אלו שהורסים אותה ואנחנו היינו אלו שבנינו אותה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקריא לכם שני קטעים, ברשותכם. הקטע האחד, חבר הכנסת רם בן ברק - - -
רם בן ברק (יש עתיד):
כן.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אני אקריא את הקטעים ואני אשמח אם תזהה מי כתב אותם. הקטע הראשון: כפי שכתבנו בעבר, התחשבות ברגשות דתיים ובאורח חיים דתי הולמת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, מדינה יהודית רגישה לרגשות הדת של כל אחד מבניה. ההיבט המורשתי כולל גם את ערך לימוד התורה כערך עצמאי שיש לתת לו מקום בצד יתר הערכים המונחים בתשתיתה של המדינה, ערך המבטא את הקשר המסורתי וההיסטורי של עם ישראל לשקידה על מורשתו ולפיתוחה. מדינה יהודית היא מדינה שערכיה שאובים ממסורתה הדתית, שהתנ"ך הוא הבסיס שבספריה, ונביאי ישראל הם יסוד מוסריותה. חבר הכנסת ינון אזולאי, תקשיב טוב למילים הבאות: מדינה יהודית היא מדינה שהמשפט העברי ממלא בה תפקיד חשוב. מדינה יהודית היא מדינה שבה ערכיה של תורת ישראל, ערכיה של מורשת היהדות וערכיה של ההלכה היהודית הם מערכיה הבסיסיים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא תעמוד על דם רעך.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
מי כתב את זה? חבריי חברי הכנסת, מי כתב את זה? לא תאמינו. פרופ' אהרן ברק הוא זה שכתב את זה.
מיקי לוי (יש עתיד):
נו, מה זה משנה. נו, אז מה, את מה זה סותר?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה הבעיה?
מיקי לוי (יש עתיד):
את מה זה סותר? מה הבעיה? אפשר ללמוד תורה ולצאת למלחמה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא תעמוד על דם רעך.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
בשבילכם אני אחזור על המשפט המסכם: מדינה יהודית היא מדינה שבה ערכיה של תורת ישראל, ערכיה של מורשת היהדות, ערכיה של ההלכה היהודית – הם מערכיה הבסיסיים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא תעמוד על דם רעך, לפי תורת ישראל.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
עכשיו, אחרי שגיליתי לכם מי כתב את זה, אני רוצה להקריא לכם את הקטע הבא. והלוואי, חבר הכנסת אלעזר שטרן, שהיית לוקח משהו מהאיש הזה באמת, ולא הופך כל דבר לפוליטי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה הבעיה? תיקח מהתורה אל תיקח מזה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
בוא, תקשיב: החברה הישראלית מורכבת ממגזרים. בין המגזרים השונים ישנו מתח הולך וגובר. הפתרון למתח זה אינו השימוש בכוח השלטון. הפתרון צריך להימצא בהבנת האחר, ברגישות לקשייו. יש לחפש את המשותף ולא את המפריד.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תגיד, אתה - - -
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
יש לשאוף להבנה ולא להקצנה. אם כל אחד ירצה להשיג הכול, כולנו כאומה לא נשיג דבר. הסינתזה וההרמוניה, שעליהן בנויים ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, צריכות לשמש בסיס לחיים המשותפים של מגזרים אלה. אל להם, לערכים אלה, לשמש בסיס להרחבת הפערים, להקצנה, להגברת המתח בין המגזרים השונים. עלינו לאפשר לכל בני החברה הישראלית לשרטט יחד חזון משותף של תקווה ישראלית.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - -
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם, חבריי משמאל, אם הייתם נאמנים קצת למשנתם של מוריכם, החיים פה היו נראים אחרת לגמרי. תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אז אתה בעד ההשתמטות, נכון? אתה בעד ההשתמטות. תגיד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בוארון, תקרא את זה עוד פעם - - -
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
חס וחלילה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אז תגיד שאתה נגד. מה זה סותר את לומדי התורה? אפשר ב-18 לעצור, ללכת להגן על המדינה, ולחזור. מה הסיפור הזה שעשיתם?
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
גברתי היושבת-ראש, בעוד זמן קצר נצביע על פיצול, כלומר על הקטנה של הצעת חוק הדגל של הקואליציה הזאת – פיצול תפקיד היועצת המשפטית. הסברתם לנו שנה שלמה שאי-אפשר שזה יהיה אותו בן אדם, היועצת המשפטית והתביעה הפלילית – לא יכולים שזה יהיה אותו דבר. האימא של ניגוד העניינים, האימא של השחיתות, זה כל כך חשוב, זה כל כך לגיטימי, למה אתם מתווכחים? זאת הצעת חוק כל כך כשרה. אבל הינה, עכשיו יוצא המרצע מהשק. כי מה עושים עכשיו? מבטלים בעצם את הפיצול, ונשאר רק החיסול. נשארו אותם סעיפים מלוכלכים ומושחתים ורקובים ששתלתם בתוך תהליך היעני-פיצול הזה, שעכשיו גם ירדתם ממנו. מה אומרת הצעת החוק הזאת? מה נשאר ממנה? שחוות דעת משפטית לא תחייב ממשלה; לא רק זה – שממשלה יכולה להחליט שהיא מחליטה מהו המצב המשפטי הנכון; היא גם תחליט במצב כזה לקחת עורך דין, ובאותו הרגע היא גם משתיקה את היועץ המשפטי לממשלה מלהתייצב בפני בית משפט, ולהגיד, רחמנא ליצלן, בנושא הגיוס, למשל: הינה הנתונים מהצבא, הינה הנתונים על ההטבות, או ששלילת ההטבות מהחרדים עוזרות לגיוס. הם פשוט יושתקו. בנוסף, הממשלה גם תוכל לפטור עובד מדינה. כלומר, כאוס טוטלי בתוך המערכת הממשלתית. יוכלו להגיד, למשל, לחשב: למרות שיש לך חוות דעת משפטית שאסור לך לשלם הטבות למשתמטים בגלל שזה פסק דין מפורש של בג"ץ, בכל זאת הממשלה פוטרת אותך ואומרת לך: מותר לך לגנוב את כספי המיסים שלנו בניגוד לחוק. אז עכשיו באמת, אני רוצה לומר שפשוט רואים לכם. כמה דיברתם על הפיצול והפיצול. והיה גם קשה להסביר לציבור שאומנם יש לו פיצול, אבל בתוכו מוחבא חיסול. ובסוף, כשאתם בוחרים – מקוצר הזמן, כי הכנסת מתפזרת, אתם מוותרים על האג'נדה הענקית הזאת של לפצל את תפקיד הייעוץ ותפקיד התובע הפלילי, ומקריבים את הכול בשביל להשאיר את הסעיפים המושחתים האלה, את החיסול. את יודעת, היושבת-ראש, היום היה עוד דיון בחוק-יסוד: לימוד תורה. וגפני נשבע, נשבע ביקר לו, בתורה אולי, שזה חוק שהוא כל כולו קידוש לימוד התורה. אין לו שום משמעות כספית, אין לו שום משמעות בכלל. עד שהגיעה יועמ"שית משרד השיכון והסבירה לו שזה לא נכון. כי ברגע שעושים חוק של עקרון-על של לימוד תורה, היא עכשיו צריכה להחליט למי היא נותנת עדיפות – למילואימניקים או ללומדי התורה – במכרזי מחיר מטרה, בהנחות בשיווקי דירות, בקרקע באזורי עדיפות, בסיוע בשכר דירה, בדיור ציבורי, באזורי עדיפות לאומית שגרים בהם לומדים ועוד ועוד. מה יקרה אחרי שהחוק הזה ייגמר? – אני מסיימת – אותה יועצת משפטית מחר לא תוכל להגיע ולומר שזו עמדתה. תבוא הממשלה, יבוא גפני וישתיק אותה. הוא יגיד לממשלה: אל תגידו. אתם תגידו שהאמת הזו, המשמעות המשפטית הברורה, בעצם, מהפיכת חוק-יסוד: לימוד תורה, שתעלה לנו כל כך הרבה כסף, היא בעצם ברורה. אבל אנחנו נשתיק אותה ונאמר דברים שאינם אמת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת, תודה רבה.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אז באמת, אני אשמח שתשקלו את כל הדברים האלה, כי באמת, אנחנו דקה לפני בחירות, אתם קוראים לאחדות – זוהי לא אחדות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, אני מצטרף לברכות. סוג של ניצחון.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ממש. תודה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יש שר? לא משנה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, השר אלקין.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עמיתיי חברי הכנסת, תתארו לכם שכל המאוויים של ממשלת החורבן הזאת היו מתקבלים, והחוק הזה היה מתקבל בשלמותו, ויש יועץ משפטי שהוא סוג של בלרינה – לפי איך שהממשלה הזאת מזיזה אותו; תתארו לכם שיש בית משפט עליון ששר ההסתה והשנאה קרעי אומר שלא צריך להקשיב להם; תתארו לכם שהמציאות הזאת של זלזול מוחלט, רמיסה של הייעוץ המשפטי של הכנסת, הייתה ממשיכה. מי יציל את המילואימניקים שלנו מחוק לימוד תורה? מי יציל את המילואימניקים שלנו – לקבל הנחות, שעכשיו ילכו, כולן או חלקן הגדול, לטובת לומדי התורה, מכוח חוק-יסוד, כמו שאנחנו דנים בימים האלה? מי יציל את חיילי השירות הסדיר, החובה, מהארכה ועוד הארכה ועוד הארכה, כשהבניין הזה דן עכשיו בלתת פטור ממעצרים לאלה שאמורים להחליף אותם או להרחיב את מעגל המשרתים, כמו שאומר הרמטכ"ל? במציאות הזאת, שממשלת החורבן יכולה לקבוע את הייעוץ המשפטי, את האי-ציות לבית המשפט העליון, את הזלזול בייעוץ המשפטי של הכנסת, מי ידאג, מי יתקן את העובדה שבמקום לתת כסף לנכי צה"ל, להלומי קרב, לפצועי ראש, נותנים את אותם שקלים בדיוק למוסדות שמחנכים "נמות ולא נתגייס" גם ברגע הזה; למוסדות שמחנכים, בניגוד למה שאמר פה איזה חבר כנסת, על תורה אחרת, שהם המציאו, תורה שאין בה "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה", תורה שאין בה "לא תעמֹד על דם רעך"? תורה אתם רוצים ללמד אותנו? אנחנו גם את זה נתקן, ונחזיר עטרה ליושנה. לא עטרה של השתמטות, לא עטרה של תלושי מזון למצביעים ווילות ומרצדסים לשרי ש"ס, לדרעי. אנחנו נחזיר יהדות, עטרה ליושנה באמת. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם אני כמובן מצטרפת לברכות לגברתי היושבת-ראש.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
הבוקר פורסם בכלכליסט שהממשלה החליטה להסיר מתקציב הביטחון 2 מיליארד שקלים לאגף השיקום בעבור הלוחמים והלוחמות הפצועים, בשעה שהיקף הנכים זינק מ-62,000 ל-87,000 פצועים; 25,000 פצועים רק מהמלחמה הזאת, ויותר מ-15,000 לוחמים מתמודדים עם פוסט-טראומה, חרדה ודיכאון. עזות המצח היא חסרת תקדים. בעוד הממשלה מקצצת בתקציבי השיקום והנכים, היא מקדמת חוקי השתמטות המונית וזכויות עודפות למשתמטים. זאת ממשלה מופקרת ומפקירה. ההחלטה המנותקת להותיר את הגיבורים והגיבורות שחירפו נפשם מחוץ לתקציב הביטחון לא מתכתבת עם המציאות, לא מתכתבת עם הצרכים הבוערים של הפצועים ולא עם ההחלטה של הוועדה הציבורית שבחנה את המענה הלאומי לטיפול ושיקום פצועים ופצועות. אל לנו לטעות שאין כסף בקופת המדינה, כי כסף יש; הוא פשוט מנותב למי שקרוב לצלחת ולצורכי הגוש. בזמן שהמלצת רפורמת נפש אחת נרמסת ופצועי צה"ל נאלצים להתחנן על שיקומם ועל החיים שלהם, הממשלה הזאת דוהרת לחוקק את חוק-יסוד: לימוד תורה, שהוא לא אחר מאשר חוק חילול השם. על פי חוות דעת מקצועית של משרד האוצר, החוק הזה הולך לעלות לאזרחי ישראל תוספת מס של 16%. שוב המשרתים ישרתו, ישלמו, יכרעו תחת הנטל הכלכלי והביטחוני, וזה לא רק הנטל של המס. נציג צה"ל בכיר הציג השבוע בוועדת חוץ וביטחון שהציבור המשרת בסדיר ומילואים נשחק עד דק. למרות זאת, משך השירות בסדיר עתיד להיות מוארך בחודשיים, זאת אומרת שחייל יסיים את השירות הסדיר שלו אחרי 30 חודש ויקבל ישר, יום למוחרת, צו 8 לחודשיים נוספים. הממשלה בשלה. גם חוק פטור גורף ממעצרים לצעירים חרדים בריאים על הפרק. החוקים האלה גוררים הטבות כלכליות וגם פוגעים במאמץ המתבקש להרחיב את השורות בצה"ל. וכל זה קורה בזמן שצה"ל זקוק ל-17,000 חיילים נוספים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
שרון. חברת הכנסת, תודה רבה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
המשוואה המעוותת שיצרתם ברורה: תקציבים להשתמטות יש ותקציבים לפצועי צה"ל אין.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
משה אבוטבול (ש"ס):
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, ברור לכול שאנו, כמו יתר חברינו, שותפים לחוק החשוב הזה של פיצול הייעוץ המשפטי מהתובע הכללי. הייתי בדיונים גם בוועדת חוקה, ראינו את הצורך בנושא הזה – כולל גם שרי משפטים שהיו בעבר ודיברו על הצורך החשוב הזה, כמו משה ניסים, שהיה שר משפטים והיה בוועדה ודיבר על זה ועוד ועוד. אני באמת חושב שכאשר רואים שבמהלך כל הקדנציה היועצת המשפטית לא מצאה זמן להרבה דברים שנתבקשה לתת בהם חוות דעת, בכל מיני משרדי ממשלה – לא היה לה זמן; היו צריכים להגיש כל מיני חומרים – אין לה זמן, היא עמוסה. עמוסה. אנחנו בסך הכול עושים לה פה טובה מאוד גדולה שמסירים מעליה את אותו לחץ של העבודה. אין לה זמן. היא אפילו קיבלה מבג"ץ כמה נזיפות על זה שהיא לא מגישה את התגובות שלה בזמן. אין לה זמן, ליועצת המשפטית. היא לא מוצאת זמן לכלום. אז אם היא לא מוצאת זמן לכלום, אנחנו עושים חלוקת עומסים. אנחנו מורידים ממנה את העומס הגדול הזה, כי אין לה זמן. היא מגיעה לבג"ץ לא מוכנה, אז אנחנו עוזרים לה בסך הכול. אבל למה כן יש לה זמן? יש לה זמן לקום בכל בוקר ולראות איך היא צדה את בני התורה ואת בני הישיבות, איך לקחת אותם לכלא, איך למרר להם את החיים, איך להסית אוכלוסייה נגד אוכלוסייה. לזה יש לה המון זמן. המון זמן יש לה לזה. את זה שהיא מוצאת זמן לכל דבר, וגם לכלוא את אותם בחורי ישיבה, שבעצם מה החטא שלהם? הם לא פורצים, הם לא שודדים, הם לא גנבים. בסך הכול לא הוסדר מעמדם בתור בחורי ישיבות שבמשך 70 שנה ישבו ולמדו. אז לא הוסדר מעמדם, אותם בחורי חמד, כן, נסיכי עולם התורה. תשננו: לא עריקים, לא משתמטים – נסיכי עולם התורה. ואם אתם כל כך דלוקים ומחפשים את אותם אלה העריקים, קדימה, במדינת תל אביב, יש לכם שם הרבה מאוד עבודה. לכו לשם לחפש את העריקים ואת המשתמטים. אותם בחורי ישיבה שיושבים ולומדים, ימשיכו ללמוד, כי "נצח ישראל לא ישקר". ואותה יועצת משפטית, שגרמה לכל ההשנאה הזאת במדינה, בסופו של דבר היא תתפצל גם מהתפקיד שלה לגמרי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.
רון כץ (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי. כנסת נכבדה, אדוני או גברתי, שר, מי פה שר? אז קודם כול, הרבה מזל טוב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
רון כץ (יש עתיד):
זה סיפור מרגש, אמיתי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זו סגירת מעגל, כי בעצם היא ילדה בבית החולים שבו נלחמו על החיים שלה כשהיא נולדה.
רון כץ (יש עתיד):
מדהים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בהדסה עין כרם.
רון כץ (יש עתיד):
זה ניצחון אמיתי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ממש. באותו בית חולים.
רון כץ (יש עתיד):
וגם בן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן. באותו בית חולים.
רון כץ (יש עתיד):
באיזה בית חולים?
היו"ר לימור סון הר מלך:
הדסה עין כרם.
רון כץ (יש עתיד):
מדהים. אז בשעה טובה, ואני יודע שאת הרבה שעות ערה, אז אני לא אטריד אותך יותר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הכול בסדר.
רון כץ (יש עתיד):
לא התכוונתי להיות שלילי, אבל אני לא יכול שלא לענות לחבר הכנסת אבוטבול, שהרגע עמד פה ורצה להזכיר לנו ללכת לחפש בתל אביב. אז אני רוצה לומר לך – אולי אתה לא יודע: מספר ימי המילואים הגדול ביותר במדינת ישראל הגיע מתל אביב. מה לעשות? זה הנתון. ואם תבדוק עוד נתונים - - -
משה אבוטבול (ש"ס):
- - -
רון כץ (יש עתיד):
אתה דיברת על תל אביב, והיא לא העיר הכי גדולה בארץ, אבל לא חשוב. היא לא העיר הכי גדולה בארץ. אבל אם נמשיך, כשאתה רוצה לחפש נתונים אצלנו, אז אני לא רוצה להשוות חלילה מה הציבור שלנו עבר מ-7 באוקטובר. אני לא משווה אותו לציבורים אחרים, כי אני לא אוהב לעשות את זה, אבל כשאתה פונה לציבור שלי ומדבר עליו, לפחות תדייק. הלוחמים, המילואימניקים, המתנדבים, מגיעים מהציבור שלי. אלה שנושאים בנטל מ-7 באוקטובר, מגיעים מהציבור שלי. אז אתה בחוצפתך לא רק מבקש פטור – גם אומר לציבור שלנו: איפה הייתם? אז אני אגיד לך איפה היינו: היינו בעזה, היינו בלבנון, היינו באיראן, היינו בכל מקום. איפה אתם הייתם? איפה אתם הייתם בזמן הזה? זה השיח האמיתי. אז אתה לא יכול לעלות לפה ולשאול איפה אנחנו היינו בזמן שאנשים פה לא ישנים כבר שלוש שנים. אני רוצה לומר לך, אם מישהו גונב, לפחות שיעשה את זה בשקט, שלא יעלה לפה וישאל איפה אנחנו, כי אנחנו בכל מקום בשביל שאתה תוכל לשבת פה, לעמוד פה ולשאול איפה אנחנו.
משה אבוטבול (ש"ס):
בזכות לימוד התורה של אלה, אתה גם - - -
רון כץ (יש עתיד):
אני אגיד לך איפה אנחנו: שומרים עליך. שם אנחנו. אז בפעם הבאה שאתה עולה לפה ושואל איפה אנחנו, תסתכל ימינה ושמאלה ותראה אותנו במדים שומרים עליך. אחרי שאמרתי את זה, עדיין אפשר לחזור בתשובה ולא להשוות בין אחים; למצוא פתרונות לכולם - -
משה אבוטבול (ש"ס):
גם הם שומרים עליך. זה שאתה לא מאמין, זו בעיה שלך, רון. גם הם שומרים עליך.
רון כץ (יש עתיד):
- - אבל לא להשוות בין אחים, כי מה שאתה עושה הוא פילוג וקרע. ראיתי, גברתי. תודה רבה.
משה אבוטבול (ש"ס):
תפנים, תפנים שגם הם שומרים עליך ועל החיילים. זה שאתה לא מאמין בזה, אז אני לא מאמין במה שאתה אומר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה; מוותר, סליחה; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת, נכון? כן. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, 567 מיליון שקל מוסטים מתוכנית החומש, תוכנית כלכלית-חברתית לחברה הערבית; 550 מיליון לזכות השב"כ. למה? כדי שהשב"כ ייכנס לנושא של מיגור הפשיעה והאלימות ויתחיל לטפל באירוע הזה. יש לי כמה הערות. קודם כול, החוק לא מאפשר לשב"כ לעסוק בנושאים פליליים אזרחיים. לכן, מי שמתכוון להעביר תקציבים לשב"כ או לתת לשב"כ לכאורה הוראות, הנחיות לעסוק בנושא של פשיעה ואלימות בתוך החברה הערבית, הוא צריך קודם כול לדאוג לשנות את חוק השב"כ ולתת לו סמכויות בתחום הזה. מכיוון שאין לו סמכויות לעסוק בהיבט האזרחי הפלילי הזה, אנחנו חייבים לשאול את השאלה הזאת: לאן ילך הכסף הזה? לאן הועברו 100 מיליון שקלים בשנה שעברה – שהועברו לשב"כ, לכאורה? מה נעשה בתקציב הזה? יש כאן הונאה של הממשלה הנוכחית. כל פעם שיש גל של רציחות בתוך החברה הערבית, מדברים על כוונות שקריות לערב את השב"כ. כולנו יודעים שהשב"כ יפעל במסגרת החוק והסמכויות שניתנו לו, אבל מה שמוזר הוא ששני השרים שמופקדים על הביטחון האישי של אזרחי מדינת ישראל – איתמר בן גביר והשרה שאחראית לעניינים אזרחיים ושוויון חברתי – שני השרים האלה, מאי גולן ואיתמר בן גביר, הם שדוחפים את משרד ראש הממשלה לקדם את התוכנית הזאת: לקצץ מצד אחד בתוכנית תקאדום 550, תוכנית של חינוך ורווחה ותשתיות וכו', לטובת תקציבים לשב"כ, כאשר אנחנו יודעים שהשב"כ לא ינצל את התקציב הזה לטובת מיגור הפשיעה ואלימות, כי אין לו סמכות בנושא הזה. אין לו סמכות. אף אחד עכשיו לא מתכוון להעביר חוק שב"כ חדש כדי לתת לו את הסמכויות האלה. אבל אני תוהה מה השר לביטחון לאומי אומר למפכ"ל כאשר הוא עומד מולו: אני לא מאמין בך? אני לא מאמין במשטרה? במקום ששר המשטרה – ככה השם המקורי שלו – במקום ששר המשטרה ידאג להקצות תקציבים וייתן כלים - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - והנחיות למשטרה ויעדים כדי שהיא תטפל בפשיעה ואלימות, הוא למעשה אומר למפכ"ל: אני לא מאמין בך ולא במשטרה - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - ואנחנו נדאג לשב"כ.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח. אני מזמינה את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, לסכם את הדיון, בבקשה. לרשותך חמש דקות.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תודה רבה, גברתי היושבת בראש. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, קודם כול, מזל טוב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני חייב לומר, הרבה הרבה מילים שמענו בהתנגדות לפיצול במסגרת הדיונים בקריאה הראשונה, בהכנה לקריאה השנייה והשלישית, לחוק הזה שהוא באמת – בוודאי ובוודאי עכשיו, כשהוא צומצם – היה צריך לעבור פה בהסכמה מלאה. דבר אחד לא שמעתי, דבר אחד פשוט לא הצלחתי לשמוע: הסבר. במהלך דיוני החקיקה פעמים רבות מגיע לדיוני הוועדה ד"ר איתן לבונטין, אחד מהמומחים הגדולים לתפקיד היועץ. מאיר, הבנתי שגם דיבר איתך ולא הבנת את דבריו בישיבת הוועדה. הוא אמר דבר מובן מאליו. הוא אמר דבר מובן מאליו – הוא אמר: כשם שאני מצפה שגם בנושא ביטחון ישמעו בממשלה את המומחים המקצועיים אבל בסופו של דבר יקבלו את ההחלטה, כי על כתפיהם מוטלת האחריות, גם בנושא המשפט זה לא שונה. נושא המשפט הוא כמו כל נושא מקצועי. יכול אדם לשמוע בנושא רפואה – בסופו של דבר, מי מקבל את ההחלטה בנושא רפואה? אני לא רופא. אני לא יודע. נראה לי שגם אתה לא. אבל אם אנחנו מקבלים – רופא אומר לנו שיש לנו איזושהי בעיה, אנחנו מבקשים second opinion, מושג ידוע. בסוף יש לנו שתי חוות דעת של רופאים מומחים, איש-איש בתחומו, ואנחנו אומרים: אנחנו בוחרים בדרך הזאת ולא בדרך הזאת. אילו כלים יש לנו לקבל החלטה? אז מבינים שבסופו של דבר מי שאחראי לחייו של האדם הוא האדם עצמו. מי שאחראי לתפקודה של הממשלה ושל המדינה זה הממשלה. היא תשמע חוות דעת, תחשוב אחרת – תאמץ חוות דעת אחרת. עכשיו, במהלך הדיונים ד"ר לבונטין פעמים רבות אומר: אני חשבתי שהפסוק אומר "הן עם לבדד יִשְׁכֹּן" – ממש קראנו את זה לא מזמן בפרשת השבוע – "הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יִתְחַשָב". יש לזה המון השלכות גם על המצב הביטחוני. אבל הוא אומר: אני, שחשבתי שעם לבדד ישכון, לא ידעתי שעם לבדד יחוקק. ההסדר שאנחנו מחוקקים – בעזרת השם, נפצל עכשיו, נצביע עליו בפעם הבאה – ההסדר הזה הוא הסדר שכל מה שהוא עושה קיים בכל מדינה דמוקרטית בעולם. אין אח ורע. מה נשתנינו מכל אומה ולשון שרק אצלנו, רק אצלנו, אי-אפשר לסמוך על ממשלה נבחרת שתקבל החלטות? רק אצלנו צריך להמציא לה בייביסיטר, והבייביסיטר הזה ימונה על ידי הממשלה הקודמת, אפילו לא על ידי אותה ממשלה עצמה. הדבר הזה פשוט מופרך. הוא לא עובד בשום מקום. הוא פוגע במשילות, הוא פוגע בדמוקרטיה. הסיבה היחידה – האנשים שישבו בממשלה הקודמת ויודעים שאי-אפשר לתת וטו על מדיניות ועל החלטות ממשלה לגורם לא נבחר, הסיבה היחידה שהם מטפסים על כל עץ באירוע הזה וצועקים ומתלוננים, הסיבה היחידה שהם עושים את זה היא פשוט כי היא עושה בשבילם את עבודת האופוזיציה. יאיר לפיד לא נמצא פה, אבל הוא לא צריך להיות פה.
עדי עזוז (יש עתיד):
יאיר לפיד - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אה, סליחה, סליחה. אוי, איזו התרגשות. אפשר לברך. אדוני ראש האופוזיציה, לפי ההלכה, כשיש אדם שלא רואים אותו 30 יום, אומרים: שהחיינו. כשיש אדם שלא רואים אותו שנה, אומרים: מחיה המתים. אני עדיין מתלבט מה הברכה שאני צריך לברך. אני לא מצליח להבין איך יאיר לפיד ככה מוותר לגלי בהרב מיארה. הוא ראש האופוזיציה, והיא לוקחת לו את העבודה. היא לוקחת לו את העבודה. היא עוסקת יומם ולילה בשיבוש עבודת הממשלה. אני לא רוצה חלילה וחס לסכסך. אני מקווה שנצליח, שביחד ננצח.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני מציע, אולי תעשו איזושהי רוטציה בתפקיד ראש האופוזיציה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
גם אתה יום אחד תהיה ראש האופוזיציה, אדוני ראש האופוזיציה יאיר לפיד. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. אני מזמינה את השר שלמה קרעי לסכם את הדיון, בבקשה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה – אני מאחל לך מזל טוב על הולדת הנכד. שתזכו לרוות נחת מכל יוצאי חלציכם בבריאות ובשמחה ובחיים טובים. חבריי חברי הכנסת, ההחלטה של ועדת החוקה שאנחנו מצביעים עליה עכשיו היא רק מעט מזער ממה שבאמת נדרש לעשות כנגד כנופיית שלטון החוק, אותה חבורה שהחליטה שהיא רומסת את החוק ברגל גסה. שמעתי כאן כמה שעלו ודיברו: מה יגיד האזרח אם השרים לא מוכנים להקשיב לבג"ץ? למה אתם לא שואלים מה יגיד האזרח אם בג"ץ מצפצף על החוק? מה יגיד האזרח אם בג"ץ רואה את חוקי הכנסת ושופטי בג"ץ נשבעים כמונו, נאמנים כמונו, למדינת ישראל ולחוקיה, והם באים ואומרים: נכון, כתוב בחוק שצריך שני שלישים מ-15, אבל אנחנו קובעים שגם שבעה מספיקים? בלי נימוק, בלי פרשנות שגויה, בלי לומר שחוק הוא לא חוקתי. אמר השופט סולברג בשבוע שעבר על הבחירות החשאיות למבקר המדינה – הוא הביא דוגמה ממה שעושים כשיש שאלה בספר תורה, להבדיל. הוא אמר: מביאים תינוק שהוא לא חכם ולא טיפש, ושואלים אותו: תגיד לנו, האם זו אות כזאת או אות אחרת? מה אתה רואה כאן? ולפי התינוק מחליטים אם ספר התורה כשר או פסול. אמר סולברג, להבדיל אלף-אלפי הבדלות: תיקחו תינוק שהוא לא חכם ולא טיפש ותשאלו אותו אם להצטלם מאחורי הפרגוד זה נקרא בחירות חשאיות. ממשיך השופט סולברג ואומר בוודאי שהוא יגיד שזה לא חשאי, וככה הוא פסל, בחוסר סמכות, את הבחירות כאן למבקר המדינה. אבל זו לא הסוגיה שלנו כאן. ברור בעיניי שבחירות חשאיות זה זכות. כל אחד שרוצה לתת פומבי להצבעה שלו, זו זכותו המלאה. אבל אני שואל כאן אתכם, חברי האופוזיציה, ואת שופטי בג"ץ: תגידו לי, השופט סולברג, בוא נשאל תינוק שהוא לא חכם ולא טיפש, כמה זה שני שלישים כפול 15? האם זה עשרה או האם זה שבעה? בוא נשאל את התינוק הזה שהוא לא חכם ולא טיפש. ברור שהתינוק הזה יענה ששני שלישים כפול 15 זה עשרה. אז איך אתם מעיזים, בג"ץ, ברגל גסה? חשבתם שנחליק לכם את זה; חשבתם שנאמר: לא נורא, זה לא מקרה כל כך גדול ששווה ללכת ולקבל החלטה לגביו. אז הממשלה הראתה לכם שהממשלה כפופה לחוק וגם בג"ץ כפוף לחוק, ואנחנו נתקן את כל המעללים של כנופיית שלטון החוק. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (מינוי, כהונה, תפקידים וסמכויות), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת ועדת החוקה – 59 נגד – 45 נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (מינוי, כהונה, תפקידים וסמכויות), התשפ"ו–2026, נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 59, מתנגדים – 45, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (מינוי, כהונה, תפקידים וסמכויות), התשפ"ו, התקבלה.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1207).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 46 – הוראת שעה) (מימון הבחירות לכנסת העשרים-ושש), התשפ"ו–2026, מטעם ועדת הכנסת, לקריאה הראשונה. אני מזמינה את חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש ועדת הכנסת, להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם לקריאה הראשונה את הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 46 – הוראת שעה) (מימון הבחירות לכנסת העשרים-ושש), התשפ"ו–2026, מטעם ועדת הכנסת. מקורה של הצעת החוק בהמלצה של הוועדה הציבורית לפי חוק מימון מפלגות שניתנה בעקבות פנייה של כמה מפלגות אליה. לצד ההמלצה, החליטה הוועדה הציבורית על העלאת יחידת המימון בבחירות הקרובות, עניין שאינו מצריך תיקון חקיקה. הוועדה הציבורית ציינה במסמך שהגישה כי התיקונים השונים כולם מוצעים כהוראת שעה לבחירות לכנסת העשרים-ושש בלבד. הם מאזנים בין מפלגות גדולות לקטנות ובין מפלגות ותיקות לחדשות ומצמצמים ככל האפשר את האי-שוויון ואת החשש מחובות אבודים, ולכן לגישתה יש לאמצם כמקשה אחת. ועדת הכנסת קיבלה את הצעת הוועדה הציבורית כלשונה, ואלה הם עיקרי התיקונים המוצעים: סעיף 3 לחוק המימון עוסק בחישוב מימון הבחירות שנעשה לאחר פרסום תוצאות הבחירות, וקובע כיום תוספת של יחידת מימון אחת המתווספת למימון שמקבלת את כל רשימת מועמדים שנבחרה לכנסת. לפי ההצעה, בבחירות לכנסת העשרים-ושש התוספת האחידה תהיה 1.4 יחידת מימון במקום יחידה אחת. יחידה זו אינה מושפעת מגודל הסיעות, ולכן, באופן יחסי, היא מיטיבה עם הסיעות הקטנות. סעיף 4 לחוק המימון עניינו מקדמה על מימון הבחירות. כיום גובה המקדמה הוא 70% מיחידת מימון לכל חבר כנסת, ולפי ההצעה המקדמה תעלה ל-80%, בלי לשנות את המימון הסופי. זאת, כדי לענות על הצורך של הסיעות לקבל את המימון כבר בתקופת ניהול מערכת הבחירות. תיקון נוסף עניינו רשימות מועמדים שמגישות מפלגות שאינן מיוצגות בכנסת. כיום הן רשאיות לקבל מקדמה של שבע יחידות מימון לאחר שהגישו רשימת מועמדים כנגד ערבות. מוצע לקבוע כי המקדמה תהיה בסכום של עשר יחידות מימון, וכי הן יוכלו לבקש מתוך סכום זה שתי יחידות מימון החל מהיום הקובע. סעיף 2 להצעת החוק עוסק בפירעון ההלוואות שנותנת הכנסת לסיעות. לפי סעיף 7ג לחוק המימון, ההלוואות מוחזרות באמצעות ניכוי ממימון ההוצאות השוטפות, ואם נותרה יתרת הלוואה בסוף כהונתה של הכנסת, היא מנוכה ממקדמת מימון הבחירות. לפי הצעתה, מיום תחילתו של החוק ועד הגשת רשימות המועמדים לכנסת יוקפא ניכוי ההלוואה ממימון ההוצאות השוטפות; תשלום מקדמת מימון הבחירות ינוכה מסכומים אלה שלא נוכו, וכן מחצית מיתרת ההלוואה. בכנסת העשרים-ושש. כאשר סיעה תבקש הלוואה חדשה, תופחת מסכום ההלוואה יתרת ההלוואה מהכנסת העשרים-וחמש שטרם נפרעה. הצעת החוק אושרה בוועדת הכנסת פה אחד, ואבקש מהכנסת לאשרה בקריאה ראשונה ולהחזירה לוועדת הכנסת לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. כולם פה? גם מאחור?
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, אין דיון? חבר הכנסת כץ, יש דיון אישי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, את צריכה להגיד. אני אומרת לך שתשאלי אם מישהו רוצה לדבר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
האם יש מישהו שמעוניין לדבר בעניין? לא. אוקיי. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 46 – הוראת שעה) (מימון הבחירות לכנסת העשרים-ושש), התשפ"ו– 2026, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 62 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 46 – הוראת שעה) (הבחירות לכנסת העשרים-ושש), התשפ"ו–2026, לוועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 62, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 46 – הוראת שעה) (מימון הבחירות לכנסת העשרים-ושש), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת הכנסת לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הודעות הממשלה על העברת סמכויות הנתונות לשר הפנים. אני מזמינה את השר זאב אלקין למסור את ההודעות מטעם הממשלה. בבקשה.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
גברתי היושבת-ראש, חברי השרים וחבריי הכנסת, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, לנוכח היעדר שר הפנים ועל מנת להבטיח מענה לצרכים דחופים וחיוניים בתחומי משרד הפנים ובהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי סעיף 11ג לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, לעניין ביטול רישיון ישיבה של מסתנן שהורשע בביצוע עבירה והרחקתו מישראל, ולפי סעיף 4 לחוק בית הספר החקלאי מקווה ישראל, התשל"ו–1976.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
כמו כן החליטה הממשלה, לנוכח היעדר שר פנים ועל מנת להבטיח מענה לצרכים דחופים וחיוניים בתחומי משרד הפנים ומשרד התיירות ובהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר האוצר את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי סעיפים 1י(ג) ו-8(ב) לחוק עובדים זרים, התשנ"א–1991, לעניין התקנת תקנות אגרה שנתית לצורך קבלת היתר להעסקת עובד זר בענף המלונאות. אבקש מהכנסת לאשר את הודעות הממשלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. בעניין הדיון האישי, האם יש מי מחברי הכנסת שמעוניין? לא. בבקשה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעות. תחילה נצביע על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי סעיף 11ג לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, לעניין ביטול רישיון ישיבה של מסתנן שהורשע בביצוע עבירה והרחקתו מישראל. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד הודעת הממשלה – 53 נגד – אין נמנעים – 1 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 53, אין מתנגדים, נמנע אחד, נוכחים – ארבעה. אני קובעת כי הודעת הממשלה אושרה. נעבור להצבעה על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לשר האוצר את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי סעיפים 1י(ג) ו-8(ב) לחוק עובדים זרים, התשנ"א–1991, לעניין התקנת תקנות אגרה שנתית לצורך קבלת היתר להעסקת עובד זר בענף המלונאות. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד הודעת הממשלה – 52 נגד – 1 נמנעים – 1 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לשר האוצר נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 52, מתנגד אחד, נמנע אחד, נוכחים – שלושה. אני קובעת כי הודעת הממשלה אושרה. נעבור להצבעה על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי סעיף 4 לחוק בית הספר החקלאי מקווה ישראל, התשל"ו–1976. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד הודעת הממשלה – 54 נגד – אין נמנעים – 1 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 54, אין מתנגדים, נמנע אחד, ארבעה נוכחים. אני קובעת כי הודעת הממשלה אושרה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
גברתי היושבת-ראש, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות המשותפות הבאות: בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הכספים לתקציב הביטחון לפי חוק יסודות התקציב, התשמ"א–1985, במקום הפנוי מטעם ועדת הכספים יכהן חבר הכנסת שמחה רוטמן. כמו כן, חבר הכנסת יצחק פינדרוס יכהן כממלא מקום קבוע של חבר הכנסת משה גפני במקום חבר הכנסת אורי מקלב. במקום הפנוי מטעם ועדת החוץ והביטחון תכהן חברת הכנסת יעל רון בן משה. בוועדה המשותפת של ועדת הכנסת וועדת הכספים לתקציב הכנסת, במקום הפנוי מטעם ועדת הכספים יכהן חבר הכנסת שמחה רוטמן. בוועדה המשותפת לדיון בהצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, פ/2559/25, במקום הפנוי מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט יכהן חבר הכנסת ארז מלול. כמו כן, אבקש להודיע על הוספת ממלאי מקום קבועים בוועדות הבאות: בוועדת הכספים – חבר הכנסת עפיף עבד על מכסת סיעת הציונות הדתית; בוועדה למיזמים ציבוריים – חברת הכנסת מיכל וולדיגר מטעם סיעת הציונות הדתית; בוועדת הפנים והגנת הסביבה – חבר הכנסת צביקה פוגל מטעם סיעת עוצמה יהודית; בוועדה המשותפת לתקציב הביטחון לפי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, מטעם ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת מיכאל ביטון יכהן כממלא מקום קבוע של חבר הכנסת חילי טרופר מטעם סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לא, יש לי עוד.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אופיר, תשחרר אותנו כבר.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לך, לך. אכלת לי את הראש. לך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לך כבר, לך.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום להקים ועדה משותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט ולוועדת הפנים והגנת הסביבה לפי חוק בית הספר החקלאי מקווה ישראל, התשל"ו–1976. הוועדה תהיה בת שמונה חברים, ארבעה מכל ועדה, לפי ההרכב הבא: מטעם ועדת החינוך, התרבות והספורט חברי הכנסת צבי ידידה סוכות כיושב-ראש, סימון דוידסון, יוסף טייב ויבגני סובה; מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה חברי הכנסת אתי חוה עטייה, ששי גואטה, יעל רון בן משה ויצחק קרויזר. בנוסף, ועדת הכנסת החליטה כי ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק מניעת רעש בלתי סביר של המואזין, התשפ"ו–2025, פ/6392/25, של חבר הכנסת צביקה פוגל. זה דקלרטיבי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה. חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי - -
קריאה:
היום.
היו"ר לימור סון הר מלך:
- - היום, יום שלישי כ"ב בתמוז התשפ"ו, 7 ביולי 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 00:15.