ישיבת מליאה בתאריך 15/11/2023 בשעה 11:00

היו"ר ארז מלול:

חברות וחברי הכנסת, אני פותח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי ב' בכסלו התשפ"ד, 15 בנובמבר 2023. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (מינוי רופא מוסמך), התשפ"ד–2023. מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת ולדימיר בליאק בנושא: קריסת המכון לרפואה משפטית בישראל תחת העומס. החלטות ועדת האתיקה בקובלנות נגד חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין ובקובלנות נגד חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. כמו כן, הונח היום הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לממשלת הרפובליקה של הודו בדבר קידום העסקה זמנית של עובדים הודים בענפים ספציפיים בשוק העבודה במדינת ישראל. תודה.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום – שאילתה דחופה לשר הבריאות, שאילתה של חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בנושא: עיכוב במועד כינוס ועדת סל התרופות. אני מזמין לדוכן את שר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

שלום רב, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, לצד מצב החירום במדינה והאילוצים הברורים, עשרות אלפי חולים ממתינים בציפייה לכינוסה של ועדת סל התרופות, שהחלטותיה עשויות לשפר ואף להציל את חייהם. כל יום שנדחה כינוסה גורע מהחולים ומהמטופלים מימון לתרופה שהם זקוקים לה. רצוני לשאול: מתי צפויה להתכנס הוועדה?

שר הבריאות אוריאל בוסו:

תודה רבה, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, על השאלה החשובה, שבהחלט מסתבר שמטרידה הרבה אנשים בצוק העיתים גם בנקודת המפנה הזו שמדינת ישראל נמצאת בה. ובכן, ימים קשים עוברים על מדינת ישראל, ומשרד הבריאות מגויס כולו לפעילות לטיפול בנפגעים, בני המשפחות, באוכלוסייה כולה, ולאתגרים המורכבים שעימם יש להתמודד. למרות המצב על אתגריו המרובים, אנחנו חייבים להמשיך ככל שניתן, ועם ההתאמות הנדרשות, גם בתהליכים חשובים נוספים לבריאות הציבור, ובהם הבטחת מתן טיפולים ותרופות חדשניות לחולים בישראל. במסגרת הסיכום התקציבי עם האוצר הוקצה השנה סכום של 650 מיליון ש"ח, וצריך לזכור שזה בהסכם הקואליציוני של יושב-ראש ש"ס הרב אריה דרעי, שפעל להגדיל את הסל מ-500, 550 מיליון, ל-650 מיליון, וככה, במספרים עוקבים, כל שנה, ועל כך מגיעה לו תודה רבה. אני זוכר שבשנה שעברה, בהיותי יושב-ראש ועדת הבריאות, באו אנשים ואמרו, בעיצומם של הדיונים, לפני ההחלטות: תוספת של 100 מיליון ש"ח הייתה מצילת חיים – לטובת הרחבת סל השירותים. ככלל, וגם מניסיון של שנים קודמות, סך העלות של כלל התרופות והטכנולוגיות המוגשות לוועדת הסל גבוה לאין ערוך מהתקציב שמוקצה לטובת הרחבת הסל, בסכום העולה אף על 3 מיליארד ש"ח. חשוב לציין כי בקשות לסל יכול להגיש כל גורם, ובכלל זה ארגוני חולים, חולים פרטניים, עמותות, איגודי רופאים, מועצות לאומיות, גורמים מסחריים – כאמור, כל גורם. לאור חשיבות הנושא והשלכותיו על בריאותם של חולים רבים הממתינים להוספת תרופות וטכנולוגיות רפואיות שאינם יכולים לקבלן כיום, ועל אף הימשכות המצב הביטחוני והמלחמה, החליט המשרד, יחד עם משרד האוצר, למנות כבר בזמן הקרוב – אני יכול לומר כמעט בימים הקרובים – את ועדת הסל ולקדם את הרחבת סל שירותי הבריאות בתקופה הקרובה. יצוין, וזה חשוב, כי עבודת ההכנה לסל, המהווה תשתית מקצועית לדיוני הוועדה, מתבצעת על ידי הצוות המקצועי של משרד וכוללת את הערכת הטכנולוגיות של כלל הבקשות שהוגשו השנה, התבצעה ומתבצעת לאורך השנה, גם בימים אלו, והיא נמצאת בשלבי הכנה סופיים. הדבר לא יהווה כל חסם לקיום דיוני עבודת הוועדה, אף שחלק מאנשי הצוות, דרך אגב, גויסו למלחמה. לסיכום, המשרד נמצא בשיח מתקדם עם משרד האוצר למינוי ועדת הסל, שהיא בסמכות שני השרים, במטרה למנות את הוועדה בימים הקרובים ולאפשר לוועדה להחל בעבודתה. אזכיר רק שגם בשנה שעברה, מתי שהתווסף התקציב, דיוני הוועדה התחילו בתחילת אוקטובר, זאת אומרת שאנחנו לא נמצאים פה באיזה איחור. אנחנו נוודא שסך סל התקציב לא יבוזבז וילך למשהו שלא מתאים לסל התרופות ולא נצרך לכך, אבל בכל מקרה, זה בעיצומם של דיונים בשביל לסיים את נושא מינוי ועדת הסל.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה רבה. רק שאלה: כלומר כל החברים בוועדה קיבלו מינוי? הוועדה כבר בהרכב מלא?

שר הבריאות אוריאל בוסו:

ברגע שכולם יקבלו ביחד – 70%, 80% מהשמות, יש הסכמות עליהם. אנחנו עדיין בשיח עם האוצר, כי בסוף צריך להרחיב ל-12 חברי ועדת הסל, והיושבת-ראש שמכהנת כיום, ממשיכה או לא ממשיכה, אבל אני חושב שמדובר ביושבת-ראש מצוינת, וככל הנראה אני אוכל לומר – אבל בכל מקרה, הם יקבלו מינוי ביחד, כל חברי ועדת הסל. מדובר בכלכלנים, מדובר ברופאים, מדובר באנשי אתיקה. זה המינוי של ועדת הסל. אנחנו שוקדים על המינוי של ועדת הסל בימים הללו.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני השר.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. האם היושב-ראש מצמיד לי את ההצעות לסדר-היום, או שלא נמצאים פה?

היו"ר ארז מלול:

לא נמצאים. תודה. נעבור לנושא הבא על סדר-היום.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

לפני כן, אדוני היושב-ראש, אם כבר אני נמצא כאן, לפני שאני אענה על הצעות לסדר-היום, אני אומר כמה מילים. חזרתי לפנות בוקר – ממש בשעה 05:00 הגעתי הביתה – מנסיעה בת 48 שעות לז'נבה לצורך פגישה עם שני מנהלים של הארגונים הרפואיים הבכירים, שעוסקים בסוגיית החטופים והבריאות הנוגעים למלחמה בעזה. המפגשים היו כמובן בשיתוף עם ידידי שר החוץ אלי כהן, והתלוו אלינו ארבע משפחות נפלאות של חטופים. הייתה לנו פגישה עם נשיאת הצלב האדום גב' מירג'נה אגר והצוות הבכיר שלה. המטרה והמהלך של הפגישה: קראנו לה באופן ברור לשינוי המדיניות הניטרלית של הארגון ולהפסקה של ההתבטאויות כנגד ישראל; חשיפת הארגון באופן בלתי אמצעי למשפחות החטופים ולסיפורים הבלתי-נתפסים. הצגנו את הבעיות הרפואיות המרכזיות של החטופים, בדרישה ברורה לספק מידע רפואי לחטופים ודרישה ברורה לספק סיוע רפואי לחטופים. במהלך הפגישה לא ויתרנו לנשיאה. הצגנו בפניה – וזה היה משהו פשוט כואב; היה איתנו אבא של מיה ואיתי, אילן רגב, ששני ילדיו נחטפו במסיבה. השיחה האחרונה שלו, בשעה 08:40, מצמררת. היא צועקת לו, וזה נמצא בהקלטה: אבא – זעקה של "אבא", ילדה שצועקת – הורגים אותנו, יורים בנו. והוא אומר לה: איפה את נמצאת? שלחי מיקום. הוא לפחות מבין שהיא נפצעה. הוא מאמין והוא יודע שהיא חיה, והזעקה הזאת נשמעה היטב בחלל החדר. אותה זעקה נשמעה גם בפגישה לפני יושב-ראש ארגון הבריאות העולמי. קראנו בפניו באופן ברור – א. לגנות שימוש של בית חולים כמגן אנושי למפקדות טרור – –

היו"ר ארז מלול:

סליחה, השר. מנהלי סיעות, בבקשה. עליזה. עליזה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

– – ושיסייע בידינו להקים בית חולים שדה ולהעביר את החולים. אתמול גם, כפי שפורסם, העבירו עשרות אינקובטורים בשביל להעתיק מה שאפשר מבית החולים שיפא. אנחנו לא נמנע טיפול רפואי מאף אחד ולא פוגעים בחפים מפשע, בטח לא בילדים, אבל אין שום סימטריה. אלה הדברים שנאמרו. אני שמח שלפחות – תוך כדי שאני חוזר, בטיסה, ראיתי ששני הגורמים הללו העלו ציוץ בטוויטר שלהם באופן מאוד ברור וחד-משמעי; זה לא היה בעבר. היא אמרה: הכאב של המשפחות פשוט קורע את הלב, יש לשחרר את החטופים באופן מיידי – את זה היא צייצה, ולאחר מכן גם יושב-ראש ארגון הבריאות העולמי, ד"ר טדורס, שמע והקשיב ואמר: אין פה שום היגיון, יש פה כאב עצום. הזדהיתי עם המשפחות. חייבים להחזיר את החטופים ולתת את המידע. הם הבינו בפני מי אנחנו עומדים. שר החוץ הציג בפניהם את התמונות של בית החולים רנתיסי, ששימש למפקדת טרור, ולכן, שלא יספרו לנו – אמרתי להם שלמרבה האירוניה, כשאנחנו נכנסים לשם, החולים הרבה יותר מוגנים, יש להם סיכוי לקבל טיפול רפואי ולא ייקחו להם את החשמל למפקדת טרור, וכבר ראינו תמונות של חיילי צה"ל מגינים על משפחות שעוברות במעבר ההומניטרי. לכן, אני שמח, ואני חושב שהפגישה הזאת הייתה חשובה. המשפחות ראו, ואמרנו גם שם שהשבת החטופים הביתה בריאים ושלמים היא בראש סדר העדיפויות שלנו, אבל ככל שהם שם, אנחנו דורשים מהארגונים החשובים הללו, שזה תפקידם, לתת את המידע הרפואי ולתת טיפול רפואי עד כמה שנדרש. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

אכן, שליחות קודש.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות דחופות לסדר-היום. ההצעה הדחופה הראשונה היא בנושא פתיחת שנת הלימודים האקדמית והתאמתה למשרתי המילואים. את ההצעה הגישו חברי הכנסת משה טור פז, קטי קטרין שטרית, אוהד טל ואפרת רייטן מרום. ראשון המנמקים – חבר הכנסת משה טור פז. שלוש דקות, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, באתי לכאן אחרי לילה לבן. השר קיש שמע את דבריי בוועדה, וחשוב לי להביא את הקול של משרתת מילואים אחת. שמה תאיר, והיא התגייסה למילואים, כמו למעלה מ-200,000 משרתי ומשרתות מילואים. היא הייתה בתפקיד בכיר באוגדת עזה במשך חמישה שבועות. השבוע היא לא הגיעה, וכששאלתי איפה היא, נאמר לי: המכללה שלה התחילה את הלימודים, ותאיר לא יכלה להפסיד יותר, לכן היא הפסיקה את שירות המילואים שלה והיא נמצאת עכשיו במכללה – בהסכמת מפקדיה, צריך לומר כאן. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בשעת מלחמה. מדינת ישראל חייבת לאותם סטודנטים במילואים חוב גדול. אני יודע מהניסיון האישי שלי מה זה אומר ללמוד ולשרת באותו זמן – חזרתי ממבצע חומת מגן אחרי 30 ומשהו יום אל האוניברסיטה העברית. זה קשה, קשה לחזור ממלחמה ולחזור להיות סטודנט; שוב, חוויות דומות במבצעים דומים. אנחנו חברי הכנסת חייבים להבטיח שכל הסטודנטים במילואים יקבלו את מרב הזכויות שלהם, שלא יפגעו בציונים שלהם, שיקבלו את העזרה מכל מוסד אקדמי, מתוקצב ולא מתוקצב. גם מוסד פרטי שמכשיר לתארים אקדמיים מחויב לנורמות של מדינת ישראל. הוא מקבל תואר של מדינת ישראל, ולכן על המדינה לדאוג שהמוסד הזה לא יקפח את חלקו של סטודנט. אנחנו שומעים על סטודנטים שמגיעים למוסדות האקדמיים על מדים – כי זה האילוץ, זה קורה גם לי כשאני מגיע לפה – והם לא מרגישים בנוח. חובה על המוסד האקדמי לדאוג שחייל שמגיע על מדים ירגיש הכי בנוח בעולם. הוא גיבור, הוא נמצא שם בשבילנו. אנחנו צריכים לדאוג שאותם עשרות אלפי סטודנטים – וצריך לומר, הם חלק גדול, משמעותי מאוד מהכוחות הלוחמים, הם חלק משמעותי מאלה שנמצאים עכשיו בעזה – דאגנו להעלות להם את השכר בשבוע שעבר, לא מספיק, אבל כבר יפה, ועכשיו אנחנו צריכים לדאוג שהלימודים האקדמיים שלהם יישמרו, שהזכויות שלהם יגדלו, שהם יהיו סטודנטים לתפארת מדינת ישראל, ושאנחנו – חברי הכנסת, משרד החינוך, המל"ג, כל מי שאחראי לדבר הזה – נעמוד לרשותם ולזכותם של הסטודנטים במדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת אוהד טל – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת. ישיב על ההצעה – – –

שר החינוך יואב קיש:

הינה קטי. קטי, תורך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני פה.

היו"ר ארז מלול:

קטי, את רוצה לעלות? את רוצה להעלות את ההצעה הדחופה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – – לנשום.

היו"ר ארז מלול:

קחי אוויר.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

קשה, רצתי. פשוט הגעתי עכשיו מוועדת הבריאות בנושא חוק ההמשכיות. אנחנו באותו עניין. חשוב לנו מאוד שמדינת ישראל תעמוד מאחורי החיילים האמיצים שלנו. אני קוראת להם "המלאכים בירוק". המלאכים בירוק משרתים בגבולות, נתקלים במעשים של אותן מפלצות. המפלצות הללו – כולנו יודעים מה קרה ב-7 באוקטובר – אותן מפלצות שאף אחד, אבל אף אחד, לא צפה את האכזריות שלהן, הן בדיוק אותו דבר כמו דאעש, המראות שראינו. חלק מחברי הכנסת צפו וראו את הסרט, את הקטעים שבהם ראינו את המפלצות שנכנסו בחדווה, באושר – למה? לרצוח תינוקות, נשים וזקנים. אבל הם לא הבינו שיש לנו חיילים אמיצים, חיילים נהדרים, שחלקם עבדו לפני כן, שחלקם למדו, כל אחד עם התנהלות החיים שלו. הם לא כמו אותן מפלצות שחיות מתחת לאדמה וכל הזמן חורשות מה וכמה עוד ניתן לרצוח ולהרוג יהודים. הם ניהלו את החיים שלהם. מה קורה? אנחנו שומעים על המכללות הפרטיות שמחליטות והחליטו שהן פותחות את שנת הלימודים. הן פותחות את שנת הלימודים, והן אטומות לחלוטין לצרכים של החיילים שלנו. נודע לי אתמול על מקרה שבו נאמר לסטודנטים לרפואה שצריכים לעשות סבב בבתי החולים: אתם במילואים – נוריד אתכם שנה בשנת הלימודים. אנחנו שומעים דברים הזויים. איזו אטימות, איזה ניתוק. אנחנו נמצאים בשעת מלחמה, ובשעת מלחמה החיילים לא צריכים רק חבילות, החיילים לא צריכים רק ציורים יפים; החיילים צריכים גם לדעת שאנחנו עומדים מאחוריהם, שאנחנו תומכים בהם, שאנחנו נסייע להם. ויש הרבה דרכים, אז מה נסגר? אין פתרונות יצירתיים? סמסטר קיץ, נקודות זכות – יש מיליון ואחד פתרונות יצירתיים. ואז אני שומעת מאנשי המל"ג שכביכול ההתייחסות שלהם – הן, המכללות הפרטיות, עובדים על זה, הם יעבדו על זה, הם יעשו את זה. לא. אני יודעת שלכל פתיחת קורס צריך אישור של המל"ג, והמל"ג לא יכול להיות ראש קטן. כולנו כאן, בלי יוצא מן הכלל – ואני בטוחה שזה כל באי הבית הזה – לכולנו יחדיו יש מסר אחד לאותם חיילים: אנחנו נהיה איתם ונתמוך בהם ונסייע להם בכל דרך אפשרית. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

את רוצה?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

כן. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני שר החינוך, תודה על ההשתתפות היום בדיון החשוב, וכמובן גם עכשיו לכם, לנשיאות הכנסת, על קיום הדיון החשוב הזה. הימים האלה הם הימים הכי קשים שחווינו כאן במדינת ישראל, אני חושבת. אין זירה שאנחנו לא מנסים להתמודד בה, לעמוד מולה, לתת את הפתרונות הטובים ביותר עכשיו, בתקופה שבה כולנו באמת מזועזעים, בוכים, מתאבלים – ומסתכלים קדימה. אני לא רוצה להמשיך בדברים שלי לפני שאני אומר כמה מילים על מה שאני רואה מול עיניי, וכל עם ישראל חייב לומר כל יום כמה מילים על החטופים של מדינת ישראל, 240 חטופים – ילדים, ילדות, תינוקות, אימהות, אבות, חיילים, סבים וסבתות. אני רואה את התמונות שלכם כאן מול עיניי. אנחנו איתכם יום-יום, שעה-שעה, ובאמת עושים הכול. לא רק הלב שלנו איתכם, אלא באמת עושים הכול כדי להשיב כל אחד ואחת מכם הביתה. אתם חלק מהמרקם ומהרשת המוארת שנקראת מדינת ישראל והעם היהודי, אתם חלק מאיתנו, והמחויבות שלנו כלפיכם היא אין-סופית ואדירה. שמעתי את הדיון הבוקר לגבי המכללות הפרטיות. הכאב הוא באמת כאב קשה. כשאני מסתכלת על חבריי המילואימניקים – בעלי במילואים והבן שלי בסדיר – אין להם שום דבר אחר היום מלבד המלחמה. אין שום דבר אחר – אין להם חיים, אין פוליטיקה, אין חיים אחרים; יש רק מטרה אחת: לנצח את החמאס ולהחזיר את החטופים. כל דבר אחר מפריע ולא תורם למאמץ המלחמתי. אין דבר אחר. לכן, אני מבינה את המורכבות עם המכללות הפרטיות, שמענו את הדברים שלהן הבוקר, ובכל זאת, עלינו כמדינה לעשות הכול כדי להסיט ולהסיר מעיניהם של הלוחמים שלנו כל דבר שעלול להסיח את דעתם, להעיק ולהציק. וזה מסוג הדברים שאני יודעת שמעסיקים אותם. כשאני רואה סטודנט לפיזיקה שיושב באחד המבנים ההרוסים בעזה וממשיך ללמוד, וכשאני שומעת על מילואימניקיות שצריכות לחזור כי שנת הלימודים שלהן נפתחה והן לא יכולות להתרכז במלחמה – אנחנו צריכים לפתור את הבעיה הזאת, לא אף אחד אחר. זה האוצר, זה המל"ג; כל אחד צריך להסתכל איך הוא עכשיו פותר את הדברים באופן כזה שהוא חושב מחוץ לקופסה, ואפשר לעשות את זה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני מסיימת. שר החינוך, שמעתי את דבריך הבוקר ואת הנכונות שלך לבוא ולקרוא לכל חברי הכנסת כדי לעשות יחד את החקיקה כדי לעזור לממשלה ולמשרד האוצר לפתור את הדברים האלה. אני מוכנה להרים את הכפפה הזאת יחד עם כל חברי הכנסת כדי לקדם את הפתרון הזה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. ישיב על ההצעה שר החינוך יואב קיש, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

תודה, כבוד היושב-ראש. אני עומד פה ואני רואה מולי את תמונות החטופים. אני רוצה להתפלל יחד עם כל חברי הכנסת, להתפלל ולחזק את משפחות החטופים, שנצליח במהרה להחזיר אותם לקהל עם ישראל ולנחם את משפחות הנרצחים ומשפחות הלוחמים שנפלו בקרב בעזה. השם ייקום דמם.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

שר החינוך יואב קיש:

אני אגיד מילה אחת נוספת שחשוב לי לומר. משרד החינוך מגויס כולו למען החזרת החטופים. חשוב לי שתכירו את זה. אני פניתי לעשרות רבות של שרי חינוך בכל העולם שיגיעו לפה לישראל לראות את המראות הקשים ביישובים בעוטף, להיפגש עם המשפחות. אנחנו מחכים לתשובות שלהם. במקביל אנחנו עוסקים בהסברה וממקדים מאמצים של מאות בני נוער ברשתות לטובת השפעה – ילדים שלנו שצריכים להיות בבתי הספר ובגנים, ואפילו תינוקות בפעוטונים, נמצאים אצל המרצחים הנוראיים האלה של חמאס. העולם לא יכול להתעלם מכך, ואת המסר הזה אנחנו חייבים להדהד. אני חוזר עכשיו גם מדיון שהיה בוועדת החינוך שעסק בנושא דומה להצעה לסדר-היום, ואני רוצה לומר כמה דברים. ראשית, יש החלטה שאפשר לקחת, וזה ביטול הסמסטר. החלטה של ביטול הסמסטר היא החלטה כבדה עם משמעויות מאוד עמוקות למשק הישראלי, לא רק כספיות, אלא גם למשל בהכשרה של פסיכולוגים וגופים אחרים ומקצועות אחרים – רופאים שאנחנו צריכים במשק, כולל אפילו לטיפול בלחימה. לכן המל"ג החליט לכיוון הזה – לא ללכת לביטול סמסטר. ברגע שיש פתיחה, המוסדות מנהלים את זה בעצמם. חשוב לי שתבינו שהמל"ג לא יכול לנהל פה את כל מוסדות החינוך על המורכבות שלהם. לא דין לימודי רפואה כדין לימודים של דברים אחרים, ולמעשה, יש שונות בין המוסדות לגבי פתיחת שנת הלימודים. דבר אחד אמרנו והנחינו: אנחנו מעדיפים לדחות ככל שניתן את פתיחת שנת הלימודים, כפוף לכך שלא יבטלו לא את סמסטר הקיץ ולא את הסמסטר הנוכחי. בסופו של דבר הלימודים ייפתחו. דרך אגב, יש דחייה של האוניברסיטאות ל-24 בחודש. הערכה ריאלית אומרת שב-24 בחודש יהיו לנו עוד הרבה מאוד סטודנטים מילואימניקים שימשיכו לשרת. זאת אומרת שהבעיה לא תיפתר בפתיחה ב-24 בדצמבר; היא עדיין תהיה קיימת ונצטרך לתת מענה. המענה המרכזי שהמל"ג מחויב לו, והעביר החלטה אתמול בערב – אני תכף אקריא לכם אותה – זה מענה פשוט מאוד. זאת הנחיה שלנו לכל המוסדות, וחשוב לי שתשמעו את זה: אתם, מוסדות ההשכלה הגבוהה, מחויבים לסטודנטים המילואימניקים שהם יסיימו את שנת הלימודים הזאת יחד עם חבריהם לספסל הלימודים שלא עשו מילואים. הם לא יכולים להיפגע בנקודה הזאת. זה המסר המרכזי. אנחנו לא נכנסים לניהול פנימי של כל מוסד ושל כל תוכנית, איך נכון לעשות את זה, כולל ויתור על ידע אקדמי – כל דבר. בסוף, כשאנחנו מסתכלים על הערך החברתי והמוסרי והחוב שיש לנו לאותם מילואימניקים מול ההכשרה המקצועית, אני אומר בצורה הכי ברורה: תעשו הכול כדי שכל אחד מהם יקבל את ההכשרה המקצועית. יש מילואימניק שחוזר מוקדם ויכול להשלים, ויש כזה שלא. לגבי אלה שלא יכלו ללמוד – אמרתי את זה גם בוועדה וגם בדיון במל"ג אתמול – שיקבלו ציון עובר. הם לא צריכים להיפגע. נקודה. גם אם הם לא למדו, תשאירו להם להשלים את החומר. זה במקרה הקיצוני של מי שעכשיו יהיה חצי שנה בצבא ולא יגיע הביתה. כמובן, ההעדפה הראשונית שלנו היא שאכן יעשו קורסים נוספים, לימוד פרטני, ייתנו את כל התמיכה כדי שלא ייפגעו גם בלימודים עצמם, אבל באותם מקרי קיצון, בסוף צריך לבוא לקראת המילואימניקים. זאת ההנחיה. אני רוצה להקריא את ההחלטה בקצרה, היא לא החלטה ארוכה. אני עובר לסעיף 2: "אנחנו קוראים למוסדות, אלה שפתחו ואלה שיפתחו, שיעבירו מיידית, לא יאוחר מעוד כשבוע, את התייחסותם בדבר ההשלמות וההתאמות המתוכננות על ידם לכלל הסטודנטים, ובפרט לסטודנטים המשרתים במילואים, לבני ובנות זוגם, לסטודנטים ביישובים המפונים, אלה שנפגעו ומשתייכים למשפחה בקרבה ראשונה של אותם נפגעים בפעולות האיבה במלחמה באותה שבת שחורה, כך שיובטח כי תינתן להם האפשרות לסיים את הלימודים יחד עם יתר הסטודנטים במוסד". אני רוצה להוסיף עוד סעיף שאנחנו אמרנו במל"ג, שבשנת הלימודים כולה, תשפ"ד, תאפשר המל"ג למוסדות גמישות מרבית לביצוע התאמות בתוכניות הלימודים הנדרשות כאמור. אם יש חסמים או צרכים נוספים הם צריכים להציף את זה בפני המל"ג, ואנחנו נעשה הכול כדי לתת את המענים כמו שאנחנו מצפים מהם. אני רוצה לומר עוד משהו: אנחנו רואים שזאת כוונת המוסדות, כל המוסדות. אני לא נתקלתי עדיין במוסד שמנסה, חס וחלילה, לפגוע במילואימניקים. להפך, כולם שותפים יחד איתנו להגדרה הזאת, וחשוב לי לומר את הדבר הזה. חבל שחברת הכנסת רייטן יצאה, אבל אם יש פה מישהו מהסיעה שלה שיכול לענות – וגם קטי וכל חברות וחברי הכנסת שנמצאים פה – אני אמרתי משהו אחד, ואני מבקש מכם, חברות וחברי הכנסת – – –

היו"ר ארז מלול:

משה טור פז הוא המציע.

שר החינוך יואב קיש:

קינלי. אני מאוד בעד הצעת חוק של כל הבית הזה שתיתן פטור, שתממן את שכר הלימוד לסטודנטים במילואים. כל סטודנט במילואים – שהממשלה ואגף התקציבים, שאיתם הבעיה, ייתנו את התקציב הנדרש כדי ששכר הלימוד ימומן במלואו על ידי תקציב המדינה. לדבר הזה, אני אומר, אני נותן תמיכה מלאה. אנחנו נעביר את זה בכל הכוח, ואני מאוד מקווה שיחד עם התמיכה של כל הבית הזה בעניין הזה העניין הזה יצא לפועל. זה מסר שחשוב לי לומר. טוב, אם יש עוד שאלה אז אני אעצור פה ובואו נשמע.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת קטי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני יודעת שזה חריג. לפני שאתה מסיים, אדוני השר, משפט אחד. לא שמעתי על סנקציות שהופעלו על מוסד או מכללה שיפגעו בחייל מילואים – אחד, שניים, זה לא משנה, אפילו אחד – ולא יקשיבו ולא יהיו קשובים לכך שהוא היה בשירות מילואים. מה הסנקציה? אני יכולה להבטיח לך דבר אחד, אדוני השר: חבריי ואני בכנסת ישראל – אם יהיו מוסד או מכללה שיפגעו באותו סטודנט ששירת והגן עליהם ועלינו, אני אומרת לך שאני אקיים דיון בוועדת חינוך. אני אדרוש דיון בוועדת חינוך – או לשלול או לפגוע באותה מכללה, בדיוק כמו שהיא פגעה באותו סטודנט.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

שר החינוך יואב קיש:

תודה רבה. אני גם רוצה, קטי, לציין אותך על העבודה שאת עושה בחוק ההמשכיות, חוק שעבר בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת. אני לא יודע מה הסטטוס שלו עכשיו; מאוד חשוב להשלים אותו – הייתי מאוד פעיל בכנסת הקודמת – שיתקדם עם המשפחות – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הנתונים הם גבוהים, 42 חיילים.

שר החינוך יואב קיש:

אבל צריך לקדם אותו, להעביר אותו ולאפשר לאותן משפחות את הדבר הזה. כמובן, כל עזרה שאני יכול לתת – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הובטח לנו, לצערי הרב – אני מאוד מקווה שלא יהיו לנו עוד הרוגים – הובטח לנו על ידי משרד הביטחון שבפרוטוקול של אותם קצינים שדופקים בדלת בשעה הגרועה להורים, בפרוטוקול תהיה את האפשרות – – –

שר החינוך יואב קיש:

יש גם חקיקה שצריכה לעבור ולאפשר את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל הייעוץ המשפטי של משרד הביטחון לא מאפשר, שם רגליים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל לפני החקיקה – – – בפרוטוקול, שיהיה כתוב – – –

שר החינוך יואב קיש:

מה זה לא מאפשר? תעבירו את החוק וזה יקרה, זה הכול.

טלי גוטליב (הליכוד):

כן, זה עוד לא מגיע לזה, לא אישרו את זה.

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה להתייחס למה שאמרת, קטי, ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה. האמירה שלי אל כל חברי המל"ג היא תמיכה מוחלטת בסטודנטים המילואימניקים, בדיוק כמו שתיארת. יתרה מזו, אני גם רואה את זה במוסדות. אני לא רוצה שישתמע פה כאילו אנחנו באים לאיים. להפך, אנחנו כן רואים את שיתוף הפעולה המלא של המוסדות, גם אלה שפתחו. בכוונתם האמיתית לעשות כך. הינה, אני מצטרף אלייך. במקומות שנגלה פערים, קודם כול נפנה שיתקנו, ומן הסתם יתקנו, כי יכול להיות שבטעות זה קורה. אבל מי שבאופן מוצהר לא יעשה כך – המל"ג יפעל נגדו בכל הכוח. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, היום היה דיון בוועדת חינוך. כבוד השר השיב. האם אתה מסתפק בתשובת השר?

משה טור פז (יש עתיד):

כן.

היו"ר ארז מלול:

כן, מסתפק בתשובת השר. גם קטי מסתפקת.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כן, תודה רבה. צריך לציין גם שהשר היה טייס קרב הרבה זמן, הרבה שנים. הוא מודע לזה, הוא יודע כמה זה חשוב.

היו"ר ארז מלול:

טוב, תודה רבה. כל עם ישראל יודע.

היו"ר ארז מלול:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. תודה.

היו"ר ארז מלול:

ההצעה הדחופה הבאה היא בנושא: קיצוץ בתקציב עמותת ער"ן – שמצילה שלוש נפשות מדי יום – בזמן מלחמה. את ההצעה הגישה חברת הכנסת יסמין פרידמן. בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. ראשית, אי-אפשר לעמוד פה אל מול תמונות החטופים ולא להזכיר שזה היום ה-40 שבו נמצאים 239 ילדים, קשישים, אימהות, חיילים, במרתפים. המדינה צריכה לעשות הכול כדי לשחרר אותם. לגבי הקיצוץ בתקציב, ראשית, חשוב לי לומר שלצערי, אבל גם לשמחתי, אין מישהו שלא מכיר את ארגון ער"ן. מדובר בעזרה ראשונה נפשית. העמותה המדהימה הזאת, שיש בה מעל ל-1,750 מתנדבים, מעניקה סיוע ביותר מ-850 פניות מדי יום, וזה בשגרה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי גוטליב, זה גם נושא חשוב וגם חברת כנסת חשובה. אפשר לנהל את הדיונים בחוץ.

טלי גוטליב (הליכוד):

מדברים בהפסקה – – – חברת הכנסת פרידמן, סליחה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הכול בסדר. חשוב לי לומר שבשורה התחתונה, ארגון ער"ן מציל שלוש נפשות ביום, פשוט ככה, אנשים שסובלים ממצוקה נפשית. 10,000 פניות מדי שנה הן פניות בעלות סממנים אובדניים, והסיוע הרגשי והמקצועי שמספקים מתנדבי העמותה באמת מציל נפשות. ער"ן היא לא העמותה היחידה; ישנן עמותות מדהימות וחשובות אחרות כמו נט"ל, סה"ר, אנוש, ארגון תמר. כל אחת מהן מתמודדת עם מאות ואלפי פניות מדי שנה. לאחרונה, עוד לפני המלחמה, נודע לי שמשרד הבריאות החליט לקצץ את התמיכות שהוא מעניק לארגונים ולעמותות כמו ער"ן. כשבדקתי למה בעצם מקצצים, הסבירו לי שב-2020 התקציב היה גבוה במיוחד בגלל ההשפעות של הקורונה, ועכשיו כשהמגפה מאחורינו אפשר, מה שנקרא, לחזור שוב על אותה טעות ולהזניח שוב את העמותות החשובות האלה, שמה לעשות, עושות באמת עבודה נפלאה. כך יוצא שהתקציב שמקבלת עמותת ער"ן, שנשענת רובה ככולה על תרומות ומתנדבים, אמור להצטמצם ביותר מחצי, מ-6 מיליון שקלים בשנה בתקופת הקורונה ל-2 מיליון שקלים ב-2023. יש משהו אחד, אחד, קטן חיובי במלחמה הזאת, וזה שהיא הובילה את מקבלי ההחלטות במשרד הבריאות להבין שאי-אפשר ולא הגיוני להוציא לפועל את הקיצוץ. מספר הפניות שמקבלים הארגונים הנ"ל מאז 7 באוקטובר עלה במאות אחוזים. בער"ן מדווחים כי מאז 7 באוקטובר חלה עלייה של יותר מ-300 פניות לסיוע. בהתאם, המשרד, לשמחתי, הודיע לעמותת ער"ן כי בכוונתו להגדיל את תקציב התמיכה שהעמותה מקבלת. אבל בכל זאת היה חשוב לי לעמוד פה היום ולהעלות את הנושא, מכמה סיבות: ראשית, כדי להבטיח שמשרד הבריאות יעמוד במילה שלו ויוציא לפועל במהירות וביעילות את הגדלת התמיכה בעמותות הנ"ל; שנית, להבטיח שגם אחרי שתיגמר המלחמה, בעזרת השם, משרד הבריאות לא יחזור אחורה וינסה לקצץ שוב בתקציב.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני מסיימת. העלייה בפנייה למוקדי הסיוע נמשכת. המודל של התקצוב של העמותות לא מספיק להם, הוא לא מספק להם יציבות וודאות כלכלית. לכן כל שנה הם מגיעים לפתחנו וזועקים לעזרה. צריך איזה מודל יציב שבו הם יודעים מה צפוי להם בלי הפתעות, וכמובן, להמשיך לתמוך בהם, כי הם עושים עבודה נפלאה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחברת הכנסת יסמין פרידמן. ישיב על ההצעה כבוד שר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת פרידמן, אני מודה לך על ההצעה הדחופה והעלאת הנושא לסדר-היום. אני מבין – אני יודע, לא רק מבין – כמה שהנושא הזה מלווה אותך וחשוב לך, לא רק במצב החירום שאנחנו נמצאים בו אלא באופן כללי. לכן אני יכול להתחיל מהסוף, כמו שאמרת, לדעת כמה מקבלים. אני אסביר איך זה עובד. הרי מדובר כאן במבחני תמיכה שמקבלות העמותות האלה על פי דוח פעילות שהן מגישות. בפעילות מסוג הפעילות שסה"ר וער"ן נותנים, ער"ן מקבלת כמעט 70% מסך התמיכה, כי יש להם יותר. סה"ר עברו יותר לתמיכה אינטרנטית נפשית, שיש לזה היום יותר דרישה אצל הצעירים – צ'אטים וכו' וכו'. אני שמח, כמו שאמרת בעצמך, שבאמת התקציב ניתן ומתווסף. קווים חמים הם משאב חיוני, המספק לפונים תמיכה והכוונה בעת מצוקה נפשית ובמצבי סיכון לאובדנות. מחקרים שונים שנעשו בתחום העלו כי קווי החירום יכולים להיות יעילים במתן תמיכה ובשיפור מצב הרוח של הפונים. לאחר אינטראקציה עם צוות המוקד נרשמת השקפה חיובית יותר על החיים, ירידה בהתנהגויות של פגיעה עצמית וירידה במחשבות אובדניות. כל הנאמר כאן מקבל משנה תוקף בתקופת החירום שבה אנו נמצאים. עמותת ער"ן נתמכת על ידי משרד הבריאות יחד עם גופים וארגונים נוספים, כמו שציינת, המפעילים שירותי תמיכה בתחום המצוקות הנפשיות וזכאים אף הם לתקציבי התמיכות. ער"ן מקבלת את החלק הגדול ביותר מתקציב התמיכה, בהתאם להיקף הפעילות הרחב שלה. אני לא יודע כמה השנה הם יקבלו. אני מאמין שזה גם יעלה. בימים אלה משרד הבריאות רואה חשיבות רבה בהרחבת שירותי התמיכה הניתנים על ידי הקווים החמים הטלפוניים והמקוונים. בשל כך, בהחלטה מהירה מייד עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל הוגדל תקציב מבחן התמיכה של מוקדי המצוקה. לאחרונה צוין בפני הנהלת עמותת ער"ן שלא נעשה קיצוץ תקציבי בכספי התמיכות המוקצים למוקדי המצוקה. רק נסביר שב-2021–2022 ניתנה תוספת תקציב זמנית, כמו שאמרת, מעבר לבסיס התקציבי, למבחני התמיכה בתקופת הקורונה. בשנת 2022 התקבלה תוספת למבחן מכספים קואליציוניים, אגב, שחלק ראו בזה חשיבות. לפעמים כשאנשים מדברים בגנותם של כספים קואליציוניים, יש לזכור שישנם חברי כנסת שבדיוק בנקודות האלה מבקשים לתת תוספת שיש להם, למרות שאלו דברים שחייבים לבוא בבסיס. אבל אני מאמין שבצוק העיתים, לצערנו – ולאור זה גם כן יצאנו בתוכנית – כל ההסתכלות על נושא בריאות הנפש הולכת להשתנות במדינת ישראל, ואז הרבה תקציבים שהיו שוליים, לא יהיו. בשנת 2023 תקציב מבחן התמיכה חזר לתקציב הבסיס – 3,691,000 שקלים, זה הסכום של שנת 2023. אבל בעקבות המלחמה החלטנו במשרד על תוספת מעבר לבסיס תמיכות מוקדי המצוקה, בסכום של כ-3 מיליון ש"ח לשנת 2023. זאת אומרת שסך התקציב והתמיכה יעמדו על 6,691,000 לתקציב של ער"ן, של כל התמיכה בסיוע נפשי וטלפונים. אנחנו מעריכים – אני מעריך את פעילותה של עמותת ער"ן ומברך על עשייה החשובה והמשמעותית שנעשית על ידי הנהלתה, עובדיה ומתנדביה. מדינת ישראל נמצאת באירוע בריאות הנפש הגדול מיום הקמתה, ותרומתה של העמותה למאמץ הלאומי לא תסולא בפז. משרד הבריאות ימשיך לתמוך בעשייה זו באמצעות תקציבי התמיכות, וככל שיעלו צרכים נוספים מעבר לתקציב שהוגדל כעת, נדאג ונבטיח שהתקציב לא יהווה כל חסם למתן מענים חשובים אלה לציבור, שזו בסוף הבשורה החשובה. כרגע הוספנו 3 מיליון ש"ח, אבל ככל שנצטרך – ניתן. לכן אני חושב שהתקציב השנה הוא בהחלט תקציב ראוי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

3 מיליון זה ל-2023?

שר הבריאות אוריאל בוסו:

ל-2023 לבד הוספנו עוד 3 מיליון שקלים על 3,691,000 שקלים.

היו"ר ארז מלול:

כבוד השר, רק רציתי לשאול: הבעיות הנפשיות, כמו שדיברה יסמין, בתקופת המלחמה, הן בכל הציבורים, וכל ציבור צריך טיפול שונה – ציבור דתי, חרדי, לאומי, צעירים, זקנים.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

לכן, אגב, כשהיא אמרה ער"ן – יש עוד עמותות שנותנות – – –

היו"ר ארז מלול:

אז זהו, אני רוצה – בדיוק – שתשים לב שכל האוכלוסייה מקבלת, והתקציב מתחלק, כי כולם פה נפגעים, כולם – המפונים, המשפחות השכולות.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

יש עכשיו עמותות נוספות, שנותנות מענה לציבור החרדי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ציינתי את העמותות.

היו"ר ארז מלול:

כן, כן, יופי. תודה רבה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

יש עמותות נוספות, שנותנות מענה לציבור החרדי, ולציבור כזה, ולצעירים – – –

היו"ר ארז מלול:

וגם ערבי.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

ערבי – כולם. אני אומר, אבל יש עמותות מסודרות. אני לא הייתי, פשוט כי לא הייתי בארץ – השבוע הייתה הצגה בוועדת הבריאות בנושא בריאות הנפש. זה עדיין עוד משהו שאנחנו נציג בצורה מסודרת לאחר שנגמור את ההסכמות התקציביות עם האוצר. אני חושב, לפחות בהשתדלות שלנו, שכל אזרח שיצטרך סיוע נפשי ברמה הראשונית, השנית והשלישונית – אני חושב שיקבל. אנחנו ניזום הגעה – וזה בדיוק החלק החשוב – בפנייה למי שצריך, גם אם הוא לא חושב שהוא צריך, וזה אחרת. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

בשורה טובה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, מסתפקת בתשובת השר? נכון.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: מתן מענה נפשי וכלכלי למתנדבי זק"א. את ההצעה הגישו חברי הכנסת אפרת רייטן מרום, אברהם בצלאל, יצחק פינדרוס, לימור סון הר מלך, מאיר כהן, אורית פרקש הכהן ודן אילוז. ראשונת המנמקים – חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. בבקשה. סליחה, ראוי לציין – עוד לא הפעלתי את הזמן – שבאמת בנשיאות יושב-ראש הכנסת בחר את הנושאים הכי חמים והכי רגישים שקשורים לתקופת המלחמה. את רואה את זה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רק אומרת, חברת הכנסת רייטן, אני ביקשתי מהשר גלנט להכיר במתנדבי זק"א כחיילי מילואים. אם הם יוכרו ככאלה – יש לו סמכות בהתאם לצו חירום, ואם הם יוכרו כימ"מ, אז הם יוכלו לקבל תמיכה נפשית.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

הכול. להיות מוכרים.

טלי גוטליב (הליכוד):

וחלילה – יהיו מוכרים על כל ההשלכות של זה. כל הכבוד לכם על ההצעה שלכם לסדר-היום, אבל תדעו שזה נמצא על הפרק, ואז צריך חקיקה. זה בהתאם לסמכות שלו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, טלי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

קודם כול תודה רבה, חברת הכנסת גוטליב. גם שמעתי אותך אתמול מדברת על זה בוועדה שהיינו.

טלי גוטליב (הליכוד):

תדעו שזה על הפרק, זה לא נדחה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, כן, אני חושבת שנפתח בזה שאני אומר שאנחנו עם של גיבורים, באמת גיבורים. אלה אנשים שקמים ועושים ולא שואלים שאלות – באים, מתגייסים, עוזרים, תורמים, בלי להתלונן, בלי לבקש. זאת רשת אנושית מוארת, ככה אני מרגישה. ובתוך כל אלפי הסיפורים של הגבורה שכבר שמענו, ואני בטוחה שאנחנו עוד נשמע, אנחנו מחויבים לאנשי ומתנדבי זק"א. וכשאני אומרת מחויבים, הכוונה היא לא חובה של אדם אחד כזה או אחר, או של אזרח, או של עם, אלא של המדינה, של המדינה עצמה, המסגרת הנורמטיבית; הסכם שלנו, של המדינה, עם האזרחים שלנו, עם העם שלנו, כי ככה זה כשיש מחויבות. הרצון שלנו מכאן, מהכנסת, הוא להסדיר את זה באופן יותר נורמטיבי, ולא רק בפתרון זמני או רק לבוא לכאן, לדוכן הזה, ולהגיד להם: תודה, אנחנו מצדיעים לכם, ולתת להם תעודת הוקרה. לא ולא. צריך לחדול, להפסיק עם הפלסטרים האלה ולהסתמך על הרצון הטוב של העם המופלא שלנו. צריך להסדיר את הדברים באופן כזה שנהיה ראויים לעם הזה, שתהיה כאן מדינה מתוקנת, אמיתית, מוסדרת, ולא נסתמך על הרצון הטוב. לא יכול להיות שעד היום לא הוסדרה בחוק הקמת רשות לטיפול בחללים והמדינה לא הכירה בזק"א כרשות ממלכתית. הגוף הזה הוא תלוי ברובו בתרומות, ומתנדבי זק"א לא מקבלים סיוע נפשי. אנחנו מדברים פה על תקופה ממושכת של לחימה ולוחמה, תקופה הרבה יותר ארוכה ממלחמת יום כיפור, תקופה שבה נרצחו ונטבחו ונשרפו ונאנסו אזרחינו וחיילותינו וחיילינו. והנסיבות הארורות והאיומות האלה שאיתן צריכים להתמודד מתנדבי זק"א – עד לרגע זה הם עדיין עוברים – אני לא יודעת אם אתם יודעים – הם עדיין עוברים בחדרים בקיבוצים – –

היו"ר ארז מלול:

הייתי איתם בסיור שם, כן, ראיתי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – בכל הבתים. הם עדיין אוספים; הם עדיין מנקים. זה דבר שהוא בלתי נתפס. זה לא ייתכן שכל הצעות החוק – ראית את ההצעה הזו, הוא חתום עליה, חתומים עליה כולם, נציגי כל סיעות הבית, וכך זה היה גם ב-2011, וכך זה היה גם ב-2013 – להקים את הרשות – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – להכיר בזק"א. זה לא קרה. אני חושבת שיש לנו עכשיו הזדמנות אדירה. כל משבר, אפשר לקחת אותו ולנצל אותו כדי להתקדם, כדי לעשות, כדי לתקן, וזאת ההזדמנות שלנו. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות כדי להסדיר כאן את זה לאזרחים ולמתנדבים היקרים. אני מצדיעה לכם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אברהם בצלאל.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, דבר ראשון, ברכות על התפקיד.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אדם ראוי במקום הראוי. בהצלחה רבה. בראשונה, אנחנו באמת מתפללים, דבר ראשון, להחזרת החטופים והחטופות שנמצאים אצל האויב האכזר הזה, מאחלים לחיילים שלנו שיחזרו בשלום מהעבודה הקשה שהם עושים ושולחים רפואה שלמה לכל מי שנפצע בימים האלה. ותנחומינו לכל המשפחות. ברגעים החשוכים ביותר בהיסטוריה שלנו הגיבורים צצים מהצללים; לא לבושים בשריון, לא חמושים בחרבות. הם נלחמים בשקט. הם לא נלחמים באויב בשדה הקרב, אלא בתוצאות המחרידות של האכזריות האנושית. הם הלוחמים במלחמה השקטה שלנו. מלאכים בלבן, האנשים שעוזרים בזק"א, מתנדבי 360, חיילי זק"א – כך אני בוחר להגדיר אותם – הם חיילים ולוחמים לכל דבר. דמיינו את הכוח הדרוש כדי להתמודד עם הבלתי-נתפס, להתעמת עם הגופות המרוטשות של יקירינו ולהביא סגירת מעגל למשפחות שמחכות בדאגה לאהוביהם הנעדרים. זו המציאות היום-יומית של האנשים יוצאי הדופן הללו. הם לא חמושים באפודי מגן – הם חמושים בנחישות ובמחויבות בלתי מעורערת לחובתם הקדושה. זיהוי בנסיבות קטסטרופליות כאלו יכול להיות מאתגר להחריד. הדנ"א עלול לאכזב אותנו, טביעות האצבע עלולות להיעלם, וסימנים חיצוניים עשויים להיות בלתי ניתנים לזיהוי. ובכל זאת, דווקא ברגעים קשים אלה גיבורינו יוצאים לאור. הם מעמיקים בפרטים המורכבים של צילומי שיניים, ועובדים ללא לאות כדי להביא ודאות וסגירת מעגל למשפחות הנפטרים. אלו לא סתם מתנדבים – הם לוחמי חוסן. מאות מהם השאירו את חייהם מאחור כדי לעסוק במלאכה קדושה זו ולפעול ללא לאות מסביב לשעון. הם מחפשים ללא הרף אחר הנעדרים, חפצים אישיים שהושארו ברגע המילוט וכל רמז שיוביל לזיהוי, פיסת ראיה. כל סימן הוא צעד נוסף לקראת ריפוי פצע בהבאת סגירת מעגל למשפחה. ובכל זאת, לא רק כוח פיזי הם מגלמים אלא גם חוסן נפשי. הזוועות שהם נתקלים בהן עלולות לנפץ אפילו את החזקים שבינינו, אבל הם מתמידים, למרות שגם הם בני אדם, והתמונות הללו משאירות צלקות בנשמתם. לכן, חובתנו להכיר במלחמה השקטה שהם מנהלים ולדאוג לחוסנם הנפשי בדיוק – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

– – כפי שאנו מכבדים את חיילינו בשדה הקרב. אני מכבד את חיילי זק"א, את מתנדבי 360. עבודתם אינה פחותה בחשיבותה, מאבקיהם אינם פחותים. עלינו להושיט את תמיכתנו – כבוד היושב-ראש, אני כבר מסיים – כבודנו והכרת תודתנו לגיבורים הללו, שעובדים מאחורי הקלעים ללא לאות. בואו ניקח רק רגע כדי לכבד את הגיבורים הנשכחים הללו. המלחמה עשויה להביא הרבה גיבורים לאור, אבל אל נשכח את גיבורי החושך – לוחמי זק"א, שנלחמים בקרבות – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, תודה רבה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

– – הרחק מאור מהזרקורים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, השרים, חברי הכנסת, דבר ראשון אני רוצה להודות לך, אפרת רייטן מרום, על היוזמה. בתוך החושך שנכנסנו אליו לפני חמישה שבועות, החושך האנושי, התמונות שאנחנו רואים ממול, הברבריות, חוסר האנושיות, פראי האדם בני השפחה, ההתנהלות – –

היו"ר ארז מלול:

מנהלי הסיעות – רגע, רגע, שנייה. דניאל, בוא. חבר הכנסת סימון, בבקשה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

– – הצביעות הבין-לאומית, יוצאת קרן אור של עם שמקדש את החיים, עם שמכבד את המתים, של אותם אנשים שבאמת מאותה השבת יצאו במסירות נפש, 24 שעות ויום אחרי יום, וראו את המראות הכי מזעזעים שאפשר לתאר לעצמנו בשנים האחרונות – אני לא יודע מתי ראו מראות כאלה. כל מי שסייר באיזשהו מקום ביישובים האלה ראה את המראות האלה. אותם מתנדבים, מאות מכל הארגונים – זק"א ישראל, זק"א תל אביב, 360 – כל המתנדבים האלה יצאו באמת במסירות נפש. אנחנו צריכים לזכור שיש לקונה כאן, אדוני השר, בנושא הטיפול הנפשי, ואתה מודע לזה גם כיושב-ראש הוועדה לשעבר וגם היום כשר. אתה מודע לזה שיש לקונה במדינת ישראל בנושא הטיפול הנפשי. האנשים האלה שנחשפו לאותן זוועות והיו באותם דברים חייבים את הסיוע. הארגונים האלה עמדו באמת בחזית של קדושת המת – לקדש, לאסוף ולכבד כל אחד ואחד. הם עמדו בחזית הזאת, והאנשים האלה חייבים, חייבים את הסיוע שלנו, חייבים שנעמוד לצידם. איפה שהמדינה נכשלה – והמדינה נכשלה, אסור להסתיר את זה – איפה שהחברה האזרחית נכנסה אליו היום; אחרי אותם שבועות – להתעשת כמדינה ולתת לאותם אנשים את הסיוע. להסתכל לאנשים האלה בעיניים, לבוא ולראות במה אפשר לסייע להם ולעזור להם, גם בנושא הנפשי, גם בנושא התקציבי ובכלל בטראומה שהאנשים האלה חוו בימים האלה. כולנו צריכים להוקיר אותם, להודות להם, אבל גם לעמוד לצידם בימים האלה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני מבקשת לומר פרק תהילים. יש לנו מידע שלפיו חיילינו נמצאים כרגע בקרבות עזים בבית החולים שיפא. אז אני רוצה לומר פרק תהילים: "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'. אדני שִׁמְעָה בקולי תהיינה אזניך קַשֻּׁבות לקול תחנוני. אם עֲו‍ֹנוֹת תשמר יה ה' מי יעמד. כי עמך הסליחה למען תִּוָּרֵא. קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי. נפשי לאדני משמרים לבֹּקר שמרים לבֹּקר. יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עִמו פדוּת: והוא יפדה את ישראל מכל עֲו‍ֹנֹתָיו". בעזרת השם, שיהיו לנו בשורות טובות במהרה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כשבועיים, כשהוקרן סרט הזוועות בכנסת, התלבטתי רבות אם להיכנס. מצד אחד, הנפש שלי ביקשה לשמור על עצמה, להגן עוד קצת על תמימותה; מצד שני, תפקידי כנבחרת ציבור הוא להישיר מבט, לא לברוח, לא להתעלם, להכיר את כל מה שעברו אחינו בדרום, ולקבל החלטות מתוך ידיעה והכרה צלולה של מי האויב ודרכי פעולותיו המפלצתיות. "זכר את אשר עשה לך עמלק, אשר קרך בדרך – – – ואתה עיף ויגע ולא יָרֵא אלוהים". זכור ולא תשכח. ואז מגיעה הדרישה של "מחה תמחה את זכר עמלק". הדילמה הזו זרקה אותי באחת 20 שנה אחורה, לאותם מוצאי שבת שבהם התקיימה הלווייתו של אהובי שולי. אני זוכרת איך נסעתי באמבולנס מבית החולים ללוויה, כולי שבורה ומרוסקת, והנפש שלי – היא הרגישה מתה באותם רגעים; אימא לפגה בת יומיים שנולדה בניתוח חירום שלוש שעות לאחר שאביה נרצח, פצועה בגוף ובנפש. כשהגענו לבית העלמין, ביקשתי לראות את שולי; אמרתי שאני לא מוכנה לקבור אותו לפני שאראה אותו בעיניי. החברה קדישא, הם מסרבים להראות לי אותו. לאחר דין ודברים ארוך שבו התעקשתי לראות את שולי והחברה קדישא מסרבים, הגיע ד"ר מתי ארליכמן – שלו אני חייבת תודה גדולה. ד"ר ארליכמן אמר לי: לימור יקרה, אני ראיתי את שולי, ואני אומר לך שלא כדאי לך לראות אותו. כדאי לך לזכור אותו איך שהוא היה, את החיוך הרחב, את מאור הפנים, את הטוב שנשפך ממנו. לא כדאי לך שהתמונה הזו תיצרב בזיכרונך כתמונה האחרונה. ד"ר ארליכמן צדק. הימים הללו שבהם אנו נמצאים הם ימים קריטיים עבור בריאות הנפש של עשרות אלפי אזרחים במדינת ישראל – קורבנות הטבח, אלו שנחשפו לזוועה, כוחות החילוץ וההצלה, המטפלים בזירה ובגופות, המתנדבים השונים ועוד ועוד מעגלים שנפגעים, ובהם משפחות החטופים. הנתונים מלמדים – ואלה נתונים חשובים – כי 80% מהאנשים שיקבלו טיפול מתאים יצליחו לחזור לחיים שגרתיים, אך ממד הזמן כעת הוא קריטי. ככל שהטיפול יינתן סמוך לאירוע, הסיכוי שלו להצליח גדל. הפרדיגמה של מוקדי המצוקה שאליהם פונים המעוניינים בטיפול חשובה ואף יעילה מאוד בימות שגרה. אבל כעת אנו חייבים תוכנית אחרת – אנו זקוקים לתוכנית שתפנה אקטיבית לכל אחד ואחת שנפשם נפגעה ותברר איתם כיצד ניתן לסייע להם. רבים אינם יודעים שנפשם נפגעה, ובשל כך הפגיעה היא של מעגלים רחבים יותר. כך למשל פנתה אליי אשתו של אחד המתנדבים שטיפלו בנרצחי הטבח: איבדתי את בעלי, הילדים שלי איבדו את אבא שלהם, כך היא אמרה לי. בעלי הוא חי-מת. הוא אינו יודע שהוא זקוק לטיפול, אך הוא צל אדם. הוא בקושי מצליח לעשות קידוש, שלא לדבר על כך שהוא נוכח נפקד בכל הקשור לילדים, סיפרה לי אשתו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

בדיון שיזמתי בוועדת הבריאות, והתקיים בזכות התעקשותו של יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת יונתן מישרקי, דנה הוועדה במענה הנפשי למתנדבי ועובדי ארגוני ההצלה והחילוץ השונים. היו שם אנשי זק"א ואנשי איחוד הצלה ומד"א והמשטרה וכיבוי אש וצה"ל על יחידותיו השונות. כולם הסכימו כי מדובר בדיון קריטי. בסוף הדיון אמר חיים וינגרטן, מראשי ארגון זק"א, שהדיון הזה נתן לו כל כך הרבה כוח, לדעת שאנחנו מנסים להוריד מעליו את היום הזה, וזה היה ממש תרופה עבורו.

היו"ר ארז מלול:

נא לסיים. תודה רבה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

לצד כל זאת אני חשה אחריות גדולה לומר שישנה סכנה שניצור דיאגנוזה של חברה פוסט-טראומטית. כך אויבינו רוצים לראות אותנו – חלשים ומרוסקים. ולכן, גם אם ההתמודדות קשה – והיא קשה מאוד – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

– – וכפי שסיפרתי לכם קודם, אני מכירה אותה ממקור ראשון – עלינו לזכור את נרצחי הטבח כפי שהיו בחייהם, את הטוב בעיניהם, את השמחה שלהם, את ההורים המסורים, את הילדים המתוקים, ורק כך נצליח להשתקם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, נכבדים – בהצלחה, אדוני – אדוני השר.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

מאיר כהן (יש עתיד):

האנשים האלה של זק"א הם אנשים עלומים. אנחנו לא מכירים אותם, אנחנו לא מכירים את השמות שלהם, אולי אנחנו מכירים את השמות של המנהלים. אבל כל פעם שאני מסתכל עליהם, אני מסתכל עליהם בהערצה גדולה מאוד. אני מנסה לחשוב, אילולא הם, מי היה עושה את העבודה הזאת. כל פעם שאני רואה את אנשי זק"א, אני אומר לעצמי: קדושים הם. כי אילולא האנשים האלה, מי יכול היה לטפל במלאכת הזיהוי, שגרמה לכל כך הרבה עצבות בכל העם? וכולנו הסתכלנו עליהם כעל הגיבורים של השעה. יש את חיילי וחיילות צה"ל, ואני מברך אותם, בעזרת השם, שיחזרו בשלום מהמלחמה הזאת, ויש עוד הרבה כוחות ביטחון שעוסקים במלחמה הזאת, כל אחד בתחומו. אבל האירוע הטרגי חשף אותנו לאנשים האלה, ש-24 שעות ביממה, יום אחר יום, כשצריך אותם – –

היו"ר ארז מלול:

כולל שבת.

מאיר כהן (יש עתיד):

כולל שבתות. – – כשצריך אותם, הם מגיעים. יש עוד גופים, גם מד"א ועוד גופי הצלה ראויים לחיבוק ענק, אבל העבודה של אנשי זק"א מיוחדת בזה שרק הם יכולים לגעת בזה. כמה ימים אחרי השבת הנוראה הזאת הייתי ביישובי העוטף, והם עדיין טיילו שם, עייפים וסחוטים, וראו את המראות והריחו את הריחות. וכששאלתי אחד מהם: אתה הולך לנוח? הוא אמר לי: אני מדי פעם יוצא וחוזר, אבל אני יוצא עם המראות, אני יוצא עם הריחות ואני חוזר לשם. אבל מה שהפליא אותי – אולי לא הפתיע אבל אתה, זה מופלא בעיניך, אנשים כאלה – הוא הסתכל עליי ואמר לי: אני עושה עבודת קודש. ואכן, זאת עבודת קודש, ולכן, בשוך התותחים אנחנו צריכים להביא את האנשים האלה לכאן, וככנסת ישראל לתת להם חיבוק גדול ולהוקיר את תרומתם. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. ישיב על ההצעה כבוד שר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, עכשיו אני מסתכל – אומנם פעם שלישית שאני עולה לבמה היום, אבל לא בירכתי אותך כיושב-ראש. זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותך על הדוכן. אז מניסיון, זה אחד התפקידים החשובים כאן בבית, לנהל את ישיבות המליאה. ברוך השם, אני שמח, אני רואה שאתה עושה את זה בחן ובנועם מיוחד. נעשה ברכה גם להצלחת חיי צה"ל, אם כבר: שהכול נהיה בדברו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. למדתי ממך הרבה, כבוד להחליף אותך.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברות הכנסת שהעלו את ההצעה החשובה הזאת – אפרת, לצערנו, אני אומר, נחשפנו לפעילות של זק"א דווקא מהחושך הקשה הזה שמדינת ישראל נכנסה אליו ב-7 באוקטובר. כמתנדב זק"א ותיק, למעלה משני עשורים, אנשים לא מודעים שלפעמים אתה באמצע סעודת שבת יוצא לאירוע וחוזר אחרי שעתיים, שלוש, ואף אחד לא יודע מה ראית בדרך. אני יכול לספר על עצמי, כשהייתי כונן, כחובש, נסעתי לפיגוע בדיזינגוף, של קו 5. ראיתי כמה דברים בחיים שלי אבל כשהגעתי לשם קיבלתי black, הבנתי שזה משהו מעל. הסתובבתי ולא יכולתי לטפל בזירה. אחר כך הסתבר לי שאני צריך כמה שיחות. ביקרתי לפני שלושה שבועות, שבועיים וחצי, בבית החולים, את מוטי בוקצ'ין, ממפקדי זק"א הבכירים, דובר זק"א, כשהוא התמוטט. ערב לפני כן רואים אותו שר בערב שירה. בלילה אשתו קלטה שמשהו לא טוב איתו והצילה אותו. אמרתי לו: מוטי, מה קרה לך? אנחנו ראינו דברים בחיים. הוא אמר לי: אוריאל, ראיתי, והייתי באסון מירון, חשבתי שראיתי את סוף העולם. מסתבר שזה אפס קצהו, מה שהיה באסון מירון, לעומת מה שאני רואה בתקופה האחרונה. וגם הלב שלו קרס. וככה זה אצל כולם. ביקרתי במחנה שורה בתקופה האחרונה, אפילו עוד לפני שנכנסתי לתפקידי כשר אלא כיושב-ראש ועדת הבריאות. ואני פוגש שם אנשים, לא רק זק"א, את כל עובדי הרבנות הצבאית, פיקוד העורף ואפילו עובדי משרד הפנים ועובדי משרד הבריאות, משרד הדתות, כל שרשרת התפעול שם, שנחשפו למחזות ולמראות שהלב לא יכול לדמיין אותם. וכפי שציינת, מתנדבי זק"א, גם בימים הללו – זה נקרא: מזדכים על הבתים. גמרו לקחת, ועכשיו חזרו לקיבוצים ומנקים בית-בית, ידית-ידית, דלת-דלת, חלון-חלון, בשביל לקדש, לנקות את הבית, אבל בשביל שגם הדם הזה – כי כתוב בתורה "הדם הוא הנפש" – שיגיע לקבר ישראל. זאת עבודה שאי-אפשר להסביר אותה. כשמסתכלים עלינו בעולם, לא מבינים. לא מבינים. כשאנחנו מגיעים אפילו לתאונת דרכים, באים, סופגים את הדם מהרצפה – קח חול, תשטוף. אבל זה העם היהודי, יש לנו תורה, ואנחנו מקדשים את קדושת המתים כמו קדושת החיים. אז כן, אכן, ארגון זק"א הוקם בשנת 1989, ומתנדביו מטפלים במקרי מוות בלתי טבעי בשגרה ובחירום, עושים עבודת קודש, מסייעים למשטרה וצוותי ההצלה בזיהוי קורבנות אסון והבאת גופותיהם לקבורה. צריך לזכור שנכון להיום ישנם שלושה ארגוני סיוע שעוסקים במלאכת קודש זו: ארגון זק"א ירושלים – איתור חילוץ והצלה, שמונה כ-1,350 מתנדבים, לפחות מהמספרים שיש לי. אגב, בזירה עצמה אני יודע שמטפלים בשגרה 800 מתנדבים, הקשים, שנכנסו ויצאו. הם מעניקים טיפול לחמישה מחוזות של המשטרה. ארגון זק"א תל אביב מונה כ-400 מתנדבים ומעניק את השירות במחוז תל אביב. יחידה 360, מערך הסיוע הלאומי, אינה חלק מארגון זק"א אבל נותנת גם היא מענה לטיפול בזירות אסון, ואף היא הייתה בקיבוצים. כפי שנכח כל הציבור במדינה, לאחר אירועי הטבח בשבת 7 באוקטובר מתנדבי ארגונים אלו נרתמו למאמץ הלאומי. אגב, הם פעלו גם בשבתות, הם פעלו בחג, עשו הכול בלי שום משים, למרות שמדובר בחלק מהדברים של מתים, אבל חשבו, הייתה שם גם הצלת חיים. הם פעלו ופועלים ללא לאות בתחום מורכב וקשה מלכתחילה. הזוועות שאליהן נחשפו המתנדבים, היקפן ומשך העבודה אשר לו הם נדרשים הם חסרי תקדים. על אף ההתמודדות המורכבת והיום-יומית בטיפול באירועים ומראות קשים בשגרה, לארגונים אלו לא קיים מערך חוסן מובנה – דרך אגב, בשגרה לא קיים מערך חוסן מובנה, והם נמצאים וחוזרים ועושים הרבה גיבוש, שזה כולל מתן תמיכה, מענה נפשי וחיזוק המשאבים – מערך שמאפשר לעוסקים במלאכה התמודדות יום-יומית, בוודאי באירוע כל כך קשה, וכמובן בריאות, רווחה נפשית ותפקוד פסיכולוגי, חברתי ומשפחתי בחיי היום-יום לאחר האירוע. בשל היעדר הטיפול האמור משרד הבריאות נרתם, מיפה ווידא שמתנדבי הארגונים שלקחו חלק ונכון להיום עדיין עובדים בשטח מקבלים מענה נפשי ראשוני, הן מטעם משרד הבריאות והן מטעם הקואליציה הישראלית לטראומה. למה אני אומר הקואליציה הישראלית לטראומה? לאור שותפות קודמת שיש לארגון זק"א ירושלים עם הקואליציה הישראלית לטראומה, שהם כבר מקבלים מהם – והקואליציה הישראלית לטראומה מקבלת, אני חושב, משהו כמו 20 מיליון ש"ח בשנה מהמשרד; מקבלים גם דרך עמותת "עמך" – מתנדבי הארגון מקבלים מעטפת רגשית שכוללת מפגשים קבוצתיים, ייעוץ טלפוני, סדנאות, וכמובן תמיכת מענה ראשוני מיידי לאירועים; גם ליווי לימי צילום של עדויות ומפגש לנשות המתנדבים, שבו ניתנו כלים להתמודדות במשפחה. אני יודע שעד כה התקיימו תשעה מפגשים קבוצתיים של המתנדבים. כמובן, מתנדבי ארגון זק"א תל אביב וארגון 360 קיבלו ממשרד הבריאות מענה רגשי ראשוני דרך מרכז "אלה", מרכז טיפולי המעניק עזרה נפשית במצבי אובדן וטראומה. המענה התבסס על פנייה יזומה של המתנדבים למענה טיפולי של עד שלושה מפגשים. דרך אגב, לאחר החלטה במשרד פניתי ישירות למנכ"לי הארגונים הללו והודעתי להם שהמשרד החליט לפרוס מעטפת על הפעילות ועל ההתנדבות שלהם. ועכשיו הבנו – לאור כל העניין הזה הוקם צוות חשיבה במשרד ראש הממשלה. נמצא פה גם השר הממונה על הביטוח הלאומי, השר בן צור, גם שר הרווחה ביחד – כל המשרדים שהחליטו, והוא הקצה 60 מיליון ש"ח במשרד לתת לעמותות הללו.

היו"ר ארז מלול:

יישר כוח, השר בן צור.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

חלק גדול מזה ילך למתן תמיכה נפשית. משרד הפנים בראשות השר ארבל, שבשנה הוא נתן – כי בסוף מדובר בפינוי אוכלוסייה, בטיפול באוכלוסייה, מה שעושה זק"א, וזה חונה תחת משרדו. כפי שהוא בישר השבוע, הוא הקצה השנה והעלה 10 מיליון ש"ח לארגון זק"א בשביל שבתוך הכסף הזה גם יהיה אפשר לתת מענה רגשי. משרד הבריאות כמובן יתכלל את הנושאים הללו, המקצועיים. כפי שנאמר, אנחנו נוודא שאף אחד לא יישאר, והפעם הפניות שלנו הן גם פניות יזומות. אנחנו לא נחכה שיבואו ויגידו: יש לנו בעיה. אנחנו פשוט ביקשנו את הרשימות של כל מי שנחשף, גם במחנה שורה, מי שנחשף לקיבוצים והפעילות שעשה והיה גם במסיבה והלאה – אנחנו נזמין פנייה אליהם, ויקבלו טיפול. כפי שאמרתי, אני שמח שהעליתם את זה. אני מאמין שעדיין יש לנו מה לשפר ובמה להשתפר בנושא הזה, כי אנחנו פועלים ומגבשים תוכניות. זה אירוע שנכפה על כולם בלי שום הכנה, בממדים הרבה יותר גדולים. אם אתם רוצים שאני אסבר לכם את האוזן, יצרנו קשר בנושא בריאות הנפש עם מי שגיבש את התוכנית בארצות הברית הגדולה לאחר 11 בספטמבר, אסון התאומים, והתייעצנו איתו אם להביא גם לכאן את התוכנית, ואנחנו מחליפים איתו רעיונות. אבל בסוף לכמה אנשים הוא נתן טיפול? ל-80,000 איש. אמריקה הגדולה, היו 3,500 הרוגים, זה היה האסון האזרחי הכי גדול שלהם, מדינה של 200 ומשהו מיליון אזרחים; אנחנו קיבלנו מכה של כמעט 1,300 – לא יודע כמה, לפי המספרים האחרונים – במדינה של עשרה מיליון תושבים, ואם לא היינו יכולים לתת טיפול לעשרה מיליון אזרחים, שכולם בסוף חוו משהו וחווים – אבל ודאי שהמספרים שלנו עצומים, במאות אלפים, ועם זה אנחנו מתמודדים. כמובן, נוודא שכל מתנדבי זק"א יקבלו, אם זה דרך הקואליציה הישראלית לטראומה, כי שם יש להם מבחני תמיכה, ואם ישירות מהמשרד, אבל שכולם יקבלו את הטיפול הנדרש.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

ומה לגבי החודש שהם לא עובדים בו? הרי הם לא עובדים כבר חודש. הם מתנדבים חודש שלם. מישהו צריך לעזור להם, אפילו במימון של לחיות את – – –

היו"ר ארז מלול:

זה לא התחום – – –

שר הבריאות אוריאל בוסו:

קודם כול, השאלה שנשאלתי הייתה בנושא הטיפול הנפשי. אבל השר יואב בן צור כאן. אני חושב שהוא גם – ישנה כרגע הצעת חוק שמגבשים לגבי המתנדבים, להכליל את הארגונים הללו כארגונים לאומיים במדינת ישראל, והוא חלק מזה, ואז באופן אוטומטי כל מה שנותנים לו מענה – כמו חיילי מילואים: מי שהיו שם בהתנדבות, יוכלו לקבל מענה. אם זה יתוקן רטרואקטיבית או לא, אני לא יודע. ודאי שיש – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון, רוצה להשיב על תשובת השר?

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אחרי תשובת השר – – –

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

בסדר גמור. אפשר?

היו"ר ארז מלול:

טוב, אפשר מהצד. כן, בקצרה.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

תודה, אדוני סגן היו"ר. חבריי, לאחר אותו יום נורא שפקד את המדינה, הארגונים והעמותות כולם התגייסו, כל אחד בתחומו שלו. רוח ההתנדבות פשטה בכל רחבי הציבור. באחד הראיונות שמעתי את אחד האבות השכולים, אב שכול, שאומר ככה – זה מחריד מעט, אבל: אני שמח שמצאו את הבן שלי מת, ככה הוא אמר. הוא שמח שמצאו את הבן שלו מת. תוך כדי הריאיון רואים את עובדי זק"א בקיבוץ בארי באיסוף, בעבודת השטח שלהם; ארגון זק"א, שפעל ופועל לאיסוף חלקי הגופות על מנת שיהיה להורים, למשפחה, את הקבר, הציון, להשתטח, להתפרק, לבכות עליו. לוחמי זק"א – כן, הם לוחמים כפשוטם, ממש לוחמים – כל אחד מהמתנדבים נושא איתו מטען שבלתי אפשרי לתאר, מראות קשים ביותר, זוועות ומראות איומים ונוראים. כשהם חוזרים לביתם – אני שוחחתי עם לא מעט מהם – כל אחד מהם מגיע, מתפרק בביתו. הנפש שלו מתפרקת אחרי כל המטען שהוא צבר באותו יום. חבריי וחברותיי, כמדינה מוטלת עלינו החובה לתת להם את המעט שאנחנו עוד יכולים לתת להם בזכות ההירתמות שלהם, כאשר בזכותם ללא מעט משפחות שכולות קיים קבר להתפרק עליו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון, כפי שפירטתי כאן באריכות לגבי כלל המתנדבים, אנחנו בעצמנו יזמנו גישה ובקשה לרשימה של כל מי שהיה. משרד הבריאות לקח עליהם חסות בנושא בריאות הנפש, ואני יודע שיש יוזמות גם בנושא הכלכלי, להגדיר אותם כארגון מוסדר, ונקווה שבאמת – זה מסוג היוזמות שעם ישראל נחשף אליהן בעיתות צרה ומצוקה, אבל ארגון זק"א והארגונים האלה עושים עבודת קודש במהלך כל השנה. זה משהו שאי-אפשר לכמת ולהסביר ולהעריך. אנשים בשעת צרה מכירים את זה. אנחנו באמת מחזקים את ידיהם ומודים להם בשם כל אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ארז מלול:

אני שואל את המציעים: האם אתם מסתפקים בתשובת השר, או שרוצים להעביר את זה לדיון בוועדה?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני חושבת שכדאי שנקדם את זה בוועדה. אפשר – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אברהם בצלאל?

שר הבריאות אוריאל בוסו:

איזו ועדה? באיזה עניין – בעניין כלכלי? בעניין בריאותי?

היו"ר ארז מלול:

יש פה מורכבות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני חושבת שצריך לשים אותו ביחד – – –

היו"ר ארז מלול:

או ועדת בריאות או ועדת – – –

שר הבריאות אוריאל בוסו:

לא, יש ועדת עבודה ורווחה בנושא הכלכלי או בנושא ועדת הפנים – יגדירו אותם כארגון, או ועדת בריאות, אבל ועדת בריאות כבר דנה בנושא בריאות הנפש. את רוצה ספציפית על זק"א – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני חושבת – – – לא תהיה מתאימה לזה – – –

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אני לא מתנגד.

היו"ר ארז מלול:

לא היו דיונים בוועדה?

שר הבריאות אוריאל בוסו:

היה דיון בנושא בריאות הנפש. לא יודע אם ספציפית – לדעתי, היה גם על זק"א.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

שנייה, חברים. הנושא של הבריאות נדון עכשיו בוועדת הבריאות. היות שאנחנו רוצים לקחת את זה קומה אחת למעלה ולהסדיר את זה, זה צריך להיות בוועדת הפנים, כדי שאפשר יהיה להסדיר את זה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

זה ועדת העבודה והרווחה. יש כאן שתי נקודות, יש כאן שני היבטים: היום, למשל, ארגון זק"א חונה תחת משרד הפנים, כי מדובר במערך. אם אתה רוצה להגדיר אותם כארגון לאומי-אזרחי, אני לא יודע מה – – –

היו"ר ארז מלול:

מה אתם רוצים, המציעים?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

הפנים.

היו"ר ארז מלול:

אני אשמח. אני חבר בוועדת הפנים, ממלא מקום של הרב יעקב אשר. טוב, אז נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על העברת ההצעה לדיון בוועדת הפנים. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא תפסו את מקומותיכם. אני מתחיל את ההצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

שישה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי ההצעה תועבר לדיון בוועדת הפנים. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – החלטת ועדת חוקה, חוק ומשפט בעניין פיצול הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת שמחה רוטמן, להציג את החלטת הוועדה. בבקשה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפני שאציג את החלטת ועדת החוקה, אני רוצה גם להתייחס לדיון הקודם בקצרה וגם להגיד דברים בקשר לארגון זק"א, אז אני אומר את זה באמת במשפט: מי שראה את הדברים שמתנדבי הארגון הזה עברו ועשו, בין בשטח, בין במתקן החללים בשורה, באמת במסירות נפש שאי-אפשר לתאר – אנחנו כמדינה חייבים לעזור ולסייע לארגון הזה בכל דרך, בכל צורה. מסירות הנפש של אנשי זק"א בנושא הזה, כולל העמדה של עצמם בסיכון חיים של ממש למען המטרה הכל-כך חשובה שהיא פיקוח נפש של כלל ישראל, ראויה לכל הערכה והערצה. אני מודה למציעים ולממשלה על הצעדים שנקטו וינקטו בעניין זה. תודה. אציג בקצרה את החלטת הוועדה, החלטת הוועדה לפיצול הצעת החוק בעניין היוועדות חזותית. יש הוראה של תקנות שעת חירום שפוקעת הלילה – ולכן גם הצורך והדחיפות בחקיקה ובפטור מחובת הנחה שוועדת הכנסת אישרה – בנושא קיום דיונים בהיוועדות חזותית. ההסדר הזה הוא הסדר שהוא חריג מאוד מאוד גדול לכלל שקיים בנושא הזה של דיון בנוכחות העצור. כאשר הגיעה אלינו הצעת החוק הממשלתית, שקבעה הסדרים נרחבים להיוועדות חזותית גם לאסירים פליליים רגילים, גם לאסירים ביטחוניים ועוד, חברי הוועדה כולם, קואליציה ואופוזיציה, הביעו את התנגדותם להסדר הרחב והנרחב הזה, ויש צורך בעוד עבודה יסודית ומקיפה שתסדיר גם במקרי חירום קשים את המנגנון של היוועדות חזותית. לוועדה עוד נותרה עבודה רבה בעניין זה. אולם, עקב פקיעת תקנות שעת החירום החליטה הוועדה לפצל את הסעיף העוסק בביטול תקנות שעת החירום וקביעת הסדר למשך תקופה של חודש שיעסוק אך ורק באסירים הביטחוניים, שאותם לא יביאו לפני שופט אלא יעשו את הדיונים הנצרכים בעניינם בהיוועדות חזותית. כמובן שההסדר איננו כולל בתוכו את מה שמכונה האסירים שמוחזקים לתקופות ארוכות יותר מכוח הלחימה, העזתים שנתפסו. האנשים האלו לא נמצאים בהסדר. זה לא חל לעניינם, כי עליהם יש הסדר אחר בתקנות שעת חירום שחלות.

טלי גוטליב (הליכוד):

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לכן ההסדר איננו בעניינם, אלא מדובר על האסירים הביטחוניים הרגילים. ההישג המשמעותי שדרך העבודה הזאת של הוועדה יצרה הוא שבעזרת השם החל משבוע הבא האסירים הפליליים הרגילים במדינת ישראל יחזרו למצב הרגיל, עד שיוסדר תיקון אחר בעניינם, אבל הם יחזרו למצב הרגיל ויזכו לכל הדיונים שהם זכאים להם על פי חוק. הדבר הזה נעשה בעקבות התגייסות של כל משרדי הממשלה, בעקבות הדרישה של חברי הכנסת מכל הסיעות להחזיר את האסירים הפליליים למצב הרגיל ולמקד את הסדר ה-VC באסירים הביטחוניים בלבד. בעניין זה הוצגה גם חוות דעת חסויה לוועדה, ומכאן הצורך. אני מבקש מהכנסת לאשר את החלטת הפיצול המונחת על שולחנה. צריך להקריא את הטקסט שלה ממש או שלא חייבים?

היו"ר ארז מלול:

עדיף.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

עדיף? יש אותו? יש טקסט? אני אקריא את הטקסט המדויק של ההחלטה, ואבקש את אישור הכנסת: החלטה בדבר פיצול הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. על פי הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט, מחליטה הכנסת – אם יאושר, כמובן – לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את סעיף 47 וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הסעיפים. אבקש מהכנסת לאשר את ההחלטה. בטרם ארד מהדוכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר דברים שאמרתי בסיום הדיון היום בוועדה על הצעת החוק כולה – לא, על החלק המפוצל שיגיע מאוחר יותר לדיוני הוועדה. הגיעו אלינו לדיון בוועדה בתחילת השבוע נציגי משפחות החטופים ודרשו וביקשו מאיתנו, בצדק מוחלט, שנעשה כל שביכולתנו כדי לוודא שכלל החטופים מושבים למשפחותיהם. אני אמרתי בדיון הוועדה שאני מתכנן לדרוש הסברים ברורים, כי בעיניי, ולמיטב ידיעתי בעיני רבים אחרים, הכנסת דלק וסיוע הומניטרי לרצועה בזמן שחמאס לא זו בלבד שלא מביא אות חיים או משחרר חטופים כפי שמטרות המבצע הוגדרו, אלא ממשיך ומתעלל במשפחות החטופים ודרכם בחברה הישראלית כולה – בעיניי לא מקדמת את המטרה הזו של שחרור כלל – –

טלי גוטליב (הליכוד):

בושה וחרפה – – – שלום לעזה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

– – החטופים והכרעת החמאס, שזה הדבר שכולנו מגויסים במלוא הדרך ובמלוא המרץ בעדו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בושה וחרפה. מתביישת – – – החטופים – – –

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני אדרוש בעניין זה הסברים. הדבר הזה חייב להיות מטרת-העל של כולנו – שחרור מלא של כל החטופים והימנעות מכל פעולה שמרחיקה את היום הזה, כגון הכנסת דלקים.

טלי גוטליב (הליכוד):

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מבקש לאשר את הצעת ההחלטה של הוועדה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חבר הכנסת שמחה רוטמן. נעבור לדיון אישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. שלוש דקות.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, ברכותיי. בהצלחה.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

אבי מעוז (נעם):

מאז תחילת המלחמה אני משתדל מאוד לא לעסוק בביקורות ובדברים שיחלישו את החוסן הלאומי, שכל כך נצרך בשעת מלחמה, אבל יש דברים שלמולם אי-אפשר לשתוק. במדינת ישראל ישנו תאגיד שידור ציבורי. התאגיד הוא אומנם גוף עצמאי מבחינת התכנים שמשודרים בו, אך כשמו כן הוא – תאגיד ציבורי, שממומן מתקציבה של מדינת ישראל. בשבוע האחרון משודרת בתאגיד סדרה חדשה. כך שמה: באין מדינה – יש אזרחים. הסדרה, כפי שמופיע בפתיחתה, עוסקת באזרחים שממלאים את החלל שהותירה מדינה לא מתפקדת מאז פרוץ המלחמה. על ההתנדבות של כל האזרחים אין מילים וכולנו מלאי הערכה והערצה, אבל במה בעצם עוסקת הסדרה? ביצירת תודעה שמדינת ישראל אינה קיימת. גם נסראללה טען כך כשהשווה את המדינה לקורי עכביש. פשוט לא להאמין. יש כאן נזק בלתי נתפס, הרס התודעה הלאומית בזמן מלחמה, חיזוק האויב בשדר החלטי שהמדינה שמולו לא מתפקדת ואף מתפרקת. ואני שואל אתכם ברצינות: זה מה שאנחנו צריכים עכשיו, להכניס לתודעה שאין מדינה? אדוני היושב-ראש, תקציב תאגיד השידור הציבורי לשנים 2023–2024 עמד על הרבה יותר ממיליארד שקל מתוך תקציב המדינה. אני מציע להחיל על התאגיד את המאמר "נאה משדר – נאה מקיים". כלומר, באין מדינה – יש אזרחים, ואם כן, יתכבדו נא האזרחים להיכנס תחת המדינה גם בהקשר של תקציב התאגיד, שהרי לשיטתם אין מדינה, ותקציב התאגיד יופנה כולו למאמץ המלחמתי עד לסיום המלחמה, בדיוק כפי שאני הפניתי את משאבי הרשות לזהות לאומית יהודית שתחת אחריותי למאמץ המלחמתי עד לסיום המלחמה. לאחר המלחמה נוכל לבחון מחדש אם בכלל יש צורך בגוף הזה, שהרייטינג של מהדורת החדשות שלו הוא באופן עקבי הנמוך ביותר מבין ערוצי הטלוויזיה. אולי הגיע הזמן שאנשי התאגיד יפנימו מי היד שמאכילה אותם, ושהם אמורים לשרת את האינטרס של הציבור הישראלי ולא של אג'נדות כאלה או אחרות. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. חבר הכנסת שמחה, רוצה לסכם או שנעבור להצבעה? נעבור. אז נעבור להצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה – 7 נגד – 2 נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

שבעה בעד, שני מתנגדים. אני קובע כי החלטת ועדת חוקה, חוק ומשפט בעניין פיצול הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, התקבלה.

היו"ר ארז מלול:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מערכות ישראל, התשפ"ד–2023, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור להצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (מינוי רופא מוסמך), התשפ"ד–2023, לקריאה ראשונה. אני מזמין את שר העבודה יואב בן צור להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, ראשית, ברכות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

שר העבודה יואב בן צור:

פעם ראשונה שאני פה כשאתה מכהן כיושב-ראש. תעלה ותצליח ותביא כבוד למי ששלח אותך. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, במתקפת טרור אכזרית ביום השבת, יום שמחת תורה, נרצחו מאות אזרחים, לרבות אנשי כוחות הביטחון השונים, נפצעו אלפים, ומאות אזרחים, לרבות חיילים, נחטפו לרצועת עזה, מוחזקים שם כבני ערובה, ואנחנו רואים את תמונותיהם פה ביציע האורחים. אנחנו מתפללים שבמהרה, בעזרת השם, כולם יחזרו לביתם בריאים ושלמים בגופם ובנפשם. ישנם נעדרים רבים שטרם אותרו. אירועים אלו העמידו את מדינת ישראל בפני צורך דחוף בעיבוי המנגנונים הנדרשים למתן מענה לטיפול בנפגעים. חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970, קובע זכויות שונות לנפגעי פעולות איבה בהתאם לחומרת הפגיעה. במקרים רבים מדובר בפגיעת נפש. בחינת מצבו הרפואי של נפגע פעולות איבה נעשית רק בידי פוסקים רפואיים שמונו בידי שר העבודה כפוסקים רפואיים לעניין פרק ביטוח נפגעי עבודה שבחוק הביטוח הלאומי. נכון לעת הזאת הוגשו עשרות אלפי תביעות להכרה בפגיעות איבה וצפויות להיות מוגשות עוד אלפי תביעות נוספות בהתאם, ואז תידרש קביעה של אחוזי נכות רפואית בעשרות אלפי תביעות לתגמול לפי החוק. כיום, מספר הפוסקים הרפואיים בוועדות מדרג ראשון של נפגעי עבודה, שהן הוועדות שבהן מוערכת ונקבעת דרגת הנכות של נפגעי עבודה, המשמשים גם פוסקים בוועדות הרפואיות לענייני נפגעי איבה, הוא מצומצם ואינו מספיק לשם קיום ההליכים הנדרשים לקביעת דרגות נכות לנפגעי איבה. בשל ההיקף החריג של נפגעי איבה שהוועדות הרפואיות צפויות להידרש אליהם בטווח הזמן של השנתיים הקרובות לפחות, צפויה מצוקת כוח אדם בקביעת דרגות הנכות בהתאם לחוק, ובעיקר בתחום בריאות הנפש. הצעת חוק זו מבקשת להרחיב את מצבת כוח האדם הרפואי שיוכל לקבוע דרגות נכות, וזאת לשם התמודדות עם מצוקת כוח האדם הצפויה בשל ריבוי התביעות לתגמול לפי החוק עקב אירועי האיבה והמלחמה, כפי שתואר לעיל. נכבדיי, המודל שלפיו הקביעה הראשונה של אחוזי הנכות נעשית בידי רופא מוסמך, להבדיל מהוועדה הרפואית שבה יושבים פוסקים רפואיים כבר בדרג הראשון, הוא מודל מקובל בהליכים סוציאליים, אשר מעוגן כבר היום בחלק מדברי החקיקה. יצוין כי על החלטת הרופא המוסמך ניתן להגיש ערר לוועדה רפואית לעררים, המורכבת מפוסקים רפואיים שנתמנו על ידי שר העבודה. מכיוון שמדובר במומחיות דומה בעיקרה בין זו של הרופאים המוסמכים לבין זו של הפוסקים הרפואיים שיושבים בוועדות הרפואיות לעניין נפגעי האיבה, ולנוכח מצוקת כוח האדם בתחום זה וריבוי התביעות הצפוי בשל אלפי נפגעי פעולות איבה עקב אירועי יום 7 באוקטובר 2023, מוצע לקבוע הוראת שעה לשנתיים שתאפשר להסתייע במערך הרופאים המוסמכים הקיים, ולאפשר גם להם, לצד הפוסקים הרפואיים בוועדות הרפואיות, לקבוע דרגות נכות לנפגעי האיבה. הוראת שעה זו אינה טעונה הליך נוסף וארוך למינוי פוסקים רפואיים על ידי שר העבודה, על כל המשתמע מכך, לרבות שאלות הנוגעות למקור תקצוב נוסף. כמו כן מוצע להתאים גם את סעיף קטן (ג) שבסעיף 5 לחוק, המסדיר את אפשרות הערר, כך שגם על החלטת רופא מוסמך ניתן יהיה לערור לוועדה רפואית לעררים, בדומה לקבוע כיום לגבי החלטת רופא או ועדה רפואית. יצוין כי דרג ועדות העררים יישאר כשהיה, ולעניין זה ישמשו פוסקים רפואיים שהתמנו על ידי שר העבודה בוועדות הרפואיות. הוראת שעה זו המוצעת נקבעה לשנתיים ממועד תחילתה, וכן יש אפשרות להאריך את תוקף הוראת השעה לכל היותר בשנה אחת. לאחר תום תקופת הוראת השעה, ובתקווה שלא יהיו אירועים נוספים שבהם נזדקק לוועדות רפואיות נוספות, יוכלו לקבוע את דרגת הנכות של נפגעי האיבה, וככל שייוותרו תביעות תלויות ועומדות שטרם ניתנה בהן החלטת הרופא המוסמך – הן יועברו לרופא או לוועדה הרפואית בהתאם לסעיף 5 לחוק. לכן, אבקש את תמיכתכם בהצעת חוק זו לקריאה ראשונה. בהזדמנות זו אני רוצה לברך ולחזק את ידיהם של עובדי המוסד לביטוח לאומי, שמיום פרוץ המאורעות ועד היום עובדים במסירות נפש גדולה, מעבר לשעות העבודה, 24 שעות ביממה, לתת מענה לכל האנשים בכל מקום שהם נמצאים. גם הם, גם עובדי משרד העבודה שתחת הנהגתי, נמצאים כולם בשטח. כולם עושים את הכול כדי להקל על אלה שנפגעו כבר, כדי שיוכלו למצות זכויות, כדי שיוכלו להיות מושמים במקומות עבודה. עכשיו מתקיים, ברגע זה, יריד עבודה בים המלח שארגן משרד העבודה. בשבוע הבא יתקיים יריד כזה בירושלים, וכך נעבור בכל הריכוזים שנמצאים בארץ, נציע לאנשים אפשרויות עבודה גם במקומות שהם נמצאים בהם כרגע וגם במקומות העתידיים, ואני מקווה שנקל במעט על כולם. אני רוצה לאחל לכולנו שבעזרת השם ביחד כולנו, בעזרת השם, ננצח, ובעזרת השם נזכה בקרוב לראות במהירות את כל חטופינו חוזרים הביתה בשלום.

היו"ר ארז מלול:

אמן ואמן. תודה רבה, כבוד השר. נעבור לדיון אישי, ראשונת הדוברים – חברת הכנסת טלי גוטליב, שלוש דקות, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

עם ישראל הנכבד, מליאת הכנסת ריקה לחלוטין למעט כמה חברי כנסת בודדים. צר לי שאני מדברת לחלל הריק הזה. אני אומרת את הדברים הבאים, נוקבים, קשים, כואבים: באיזה שבר ערכי ומוסרי עם ישראל נמצא היום? 26,000 ליטרים של דלק נכנסים היום לעזה, בניגוד להבטחתו של ראש הממשלה שלא ייכנס דלק לעזה, בניגוד להבטחות כל הנוגעים בדבר. אז עם כל הכבוד, אם נדמה לאיזה איש ימין שהצביע לי שאני אעמוד מנגד ואני אשתחווה לממשלה – תחשבו שנית. אני מרכינה את ראשי וחושבת רק על עם ישראל, לא על הממשלה, לא על ראש הממשלה ולא על אף שר שלא נמצא פה – אף אחד מהממשלה ואף אחד מהקבינט. ואני אומרת לכם את הדבר הבא: עם ישראל לא מסכים שייכנס דלק לרצועה. עם ישראל לא מסכים שתהיה הפסקת אש בלי השבת חטופים. עם ישראל לא מסכים להפוגות הומניטריות בלי השבת החטופים. אבל הממשלה לא למדה כלום, היא באותה קונספציה הזויה. מה הקונספציה של הממשלה, אתם יודעים? ההתאהבות בשקט. אנחנו ניתן וניתן, ונקבל בחזרה שקט. קיבלנו אויב, רוצח אכזרי, מתעלל, כורת איברים, אונס, טובח, שורף. זה האויב שלנו. באיזו שפה אתם מדברים אליהם, רבותיי מהקבינט? כל הקבינט בממשלה, כל הקבינט הסודי, הקטן, זה אותו הדבר שכבר הכרנו וכבר ראינו. זה אותם אנשים שאמרו שהם לא אחראים כי הם החרו-החזיקו אחרי המלצות הדרג המודיעיני. ואני לא אעמוד עוד מנגד. הדרג המודיעיני אמר כל הזמן שחמאס מורתע בעזה ולא כדאי לו לתקוף. אני יצאתי נגד זה בזמן אמת, יגידו כולם. לא יכול להיות. מה חשבתם, שארגון הטרור ישב בשקט כי יש לו כסף? הוא צמח לממדי ענק והביא עלינו תופת, במשמרת שלנו. במשמרת שלנו ממשלת ישראל הפרה את החוזה שלה עם עם ישראל, הפרה את החובה שלה לשמור על ביטחון אזרחי מדינת ישראל. אז אם הפרנו את החוזה הזה – לא בזדון, לא, אבל האחריות לא קשורה לאשם, האחריות היא קונסטרוקטיבית, עקרונית, וזאת האחריות שלנו לעם ישראל – אז אתם היום, מתחת לאף שלנו, בניגוד להבטחות שלכם, מעבירים 26,000 ליטרים של דלק לעזה? ירדתם מכל פס אפשרי? משפחות החטופים, צאו להפגין, אתם צודקים, כי אם אנחנו נתנו דלק, אנחנו מנענו כוח של משא ומתן. אם אנחנו נתנו דלק באופן חד-צדדי, בלי לקבל חטוף אחד, מה עשינו בזה? אתם השתגעתם? אתם השתגעתם. איך אני אאסוף מודיעין, איך אני אגייס משת"פים, אם אני נותנת להם דלק? אני צועקת כאן ואומרת – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לך, תודה רבה. נא לסיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – ואני אומרת לכם: עם ישראל לא מסכים למהלך הזה. ואני אומרת לסיום, תמונות הניצחון במלחמה הזאת – זה לא בגלל הממשלה, זה רק בזכות חיילי צה"ל ומפקדי צה"ל ומערך כוחות הביטחון – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – שהם, הם, יחזירו – –

היו"ר ארז מלול:

נא לסיים, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – לנו את חוסננו ונראותנו הלאומית. בושה וחרפה, העברת הדלק בניגוד להבטחות המדינה והממשלה לאורך כל התקופה האחרונה ובפני ועדות הסקירה בוועדת החוץ והביטחון.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חבר הכנסת איימן עודה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

צודקת בכל מילה. כל מילה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תגידי לי, מה זה? מה זה? בניגוד לכל מילת ההבטחה. תתביישו לכם. מליאה ריקה בזמן מלחמה. ריקה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

סליחה?

היו"ר ארז מלול:

טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אה, סליחה – איימן עודה, תומך הטרור.

היו"ר ארז מלול:

טלי. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תגיד לי, הם נורמליים?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת – –

טלי גוטליב (הליכוד):

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – ועדת האתיקה החליטה להרחיק את חברת הכנסת עאידה תומא לחודשיים. אני רוצה לשאול את כל אזרחי המדינה: כשנמצאים פה שרים שאמרו על תושבי עזה שהם חיות אדם – זה שר הביטחון – האם לא צריך להרחיק אותו לנצח-נצחים מהכנסת? כשיש חבר הכנסת, דיכטר, שמדבר על נכבה, נכבה שנייה לעם הפלסטיני – –

טלי גוטליב (הליכוד):

תגיד לי, עאידה סלימאן אמרה שאנחנו הפגזנו בית חולים ושמנו זרחן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – על זה לא צריך להוציא אותו כלל מהכנסת?

טלי גוטליב (הליכוד):

תומך טרור. זה עוד תומך טרור שאסור שיהיה פה. אסור.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כשיש חבר כנסת כמו דני דנון – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אין חברי כנסת, רק הוא פה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – יחד עם רם בן ברק, ששניהם מדברים על טרנספר לאוכלוסייה, טרנספר לאוכלוסייה שלמה – לא צריך להרחיק אותם מהכנסת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מה להרחיק אותם? על מה? על זה שהאנשים – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

יש שר, שר המורשת עמיחי אליהו, שאומר שצריך להטיל פצצת אטום על עזה. עכשיו צריך לכתוב כך: יש בישראל פצצת אטום, לפי הערכות בין-לאומיות, והשר עמיחי אליהו – ככה צריך להשלים את המשפט. זה שר רשמי במדינת ישראל. לא צריך להוציא אותו מהכנסת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מאמין לו? אתה מאמין לו?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לא צריך להוציא אותו מהכנסת? ההגמוניה המורשעת הזו, המרושעת הזו – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה מרושע. עאידה סלימאן מרושעת, שמוציאה את דיבת צה"ל בעולם ואומרת שהפגיזו בית חולים – –

היו"ר ארז מלול:

טלי, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – בזרחן ושיורים בעקורים. תתבייש.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

תצרחי עוד יותר, עוד יותר. תצרחי עוד יותר.

היו"ר ארז מלול:

טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא רוצה לראות אותך פה. אני אעשה את כל מה שאני יכולה בעניין הזה, כל מה שאני יודעת לעשות.

היו"ר ארז מלול:

טלי, בבקשה, תירגעי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מסתכלת עליו.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אל תסתכלי. תסתכלי לשם, בדיוק כך. אני רוצה לראות אותך כל הזמן בצורה הזו. כל הזמן אני רוצה לראות אותך כך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מסתכלת עליך. את הגב שלי אתה תראה, רק את הגב שלי.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כך בדיוק.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אנחנו נמשיך בעמדתנו הערכית ביותר בבית הזה, הערכית ביותר – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – לא רק בחודש וחצי האחרונים, אלא גם היסטורית. זה אנחנו שהצענו את הפרוגרמה שמממשת אינטרס אמיתי – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – שקרנים – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – לשני העמים ולכל האזרחים. זה אנחנו שנאבקים עשרות שנים בעד מימוש זכויות לאומיות לשני העמים, מדינה לצד מדינה. זה אנחנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך תביא את החטופים – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. נא לסיים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זה אנחנו ורק אנחנו, היחידים שעומדים נגד הפגיעה בחפים מפשע.

קריאה:

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת איימן עודה, נא לסיים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זה רק אנחנו.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים. תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

חפים מפשע. חפים מפשע. מחבלים מרצחים הורגים את העם שלנו, אונסים נשים. אונסים נשים.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חברת הכנסת מירב בן ארי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

היא לא יכולה, לפי ועדת האתיקה. היא לא יכולה.

היו"ר ארז מלול:

היא לא יכולה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זה לא עניין שהיא לא נוכחת. נאסר עליה. זהו.

קריאה:

לא, רק מ-20 לחודש.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

על פי החלטת ועדת האתיקה, היא לא – – –

היו"ר ארז מלול:

מ-20 לחודש, ידידי. אתה לא מקשיב.

שר במשרד החינוך חיים ביטון:

למה רק מ-20?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש, אדוני השר. מ-20 בנובמבר היא מורחקת. תקראו את ההחלטות, הן נמצאות אצלכם במייל. אני רק חייבת – אני כתבתי משהו, אבל ישבתי כאן ורציתי להבין מאיימן עודה, שאמר: יש לנו הכי הרבה ערכים. מה ערכי בערכים האלה? וגם על מי אתה נאבק? הרי אם איימן עודה היה יושב שם בבארי בשבת, היו רוצחים גם אותו – חס וחלילה, חס ושלום, כן? אנחנו לא רוצים לפגוע. אף אחד לא הבחין. הרי הם רצחו גם ערבים, אפילו נהג פלסטיני. לא אכפת להם. אלה חיות אדם, אלה לא בני אדם בכלל. אני כל היום מוצאת את עצמי באה ומדברת על החברה הבדואית, באמת אנשים שנכנסו והצילו אנשים מהמסיבה; שואלת על האבטחה. היה לנו דיון על כיתות כוננות – שאלתי: מה קורה בחורפיש, נגיד? יש כיתות כוננות? אני מעלה את הדברים, ובסוף הוא בא ואומר לי שהוא מחזיק בערכים הכי נאורים. אין ערכים. יש רוצחים, מחבלים שבאו ורצחו אנשים רק בגלל שהם בני אדם. וגם לא נקרא להם "חיות", כי חיות זו מחמאה.

קריאה:

אבל הוא דיבר על הערכים שלו. אבל הוא דיבר על הערכים שלנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שמה? אמרתי שלא הבחינו. אז כל מי שיש לו נשמה צריך לבוא ולהגיד: אני מגנה, ובעיניי הם מחבלים וטרוריסטים, ולא להגיד שהם ערכיים וכל הדברים האלה. ואני חייבת להגיד משהו אחד חוץ מהנושא הזה, מילה אחת על הצבא. תראו, לא יכול להיות שחברי כנסת בוועדת חוץ וביטחון, הוועדה הכי חשובה בכנסת, מדברים בצורה כזאת נוראית לאנשי השב"כ ולצה"ל, מדברים במשפטים שלא נראה לי שהם היו אומרים פה – אולי טלי גוטליב, כי היא הרבה פעמים מדברת נגד גם כאן, אבל רוב חברי הכנסת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

למה את מדברת עליי ככה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אמרתי שאת תמיד אומרת את העמדות שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה בסדר, אבל לא בצורה פוגענית.

היו"ר ארז מלול:

היא פרגנה לך, טלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את לא מקשיבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

תפתחי את הקולטים, תפתחי את זה. אמרתי שאת בן אדם שמתנגד – את מתנגדת פה, ואת מתנגדת שם. יושבים חברי כנסת בוועדת החוץ והביטחון, אומרים דברים נוראיים על צה"ל ועל השב"כ. אני אקריא לכם את הביטויים: קוראים להם "מטומטמים הזויים" – אמרו את זה בוועדה; "אתם צריכים לקבור את עצמכם" – אמרו בוועדה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמרו בוועדת החוץ והביטחון.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא נכון, אני שם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה נכון, וגם בדקתי. בוא נעשה ככה, אדוני, תן לי עוד חצי דקה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אני שם, מירב.

היו"ר ארז מלול:

טלי, טלי, די.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תשמעי, בסוף – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

המילה "מטומטמים" לא הייתה שם, בואי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הייתה, בדיוק.

היו"ר ארז מלול:

טלי, אף אחד לא הפריע לך, כולם כיבדו אותך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מירב, את יודעת, אנחנו אוהבים אותך. המילים "מטומטמים הזויים" לא היו שם לאורך כל הדיונים. אל תגידי את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הכול נבדק. אדוני, גם לא היית בכל הדיונים. אני רוצה להגיד לכם משהו. אתה יודע שראש השב"כ כתב – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הייתה ביקורת, אבל לא – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה רוצה להקשיב או רק לדבר?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אבל את אומרת דברים לא נכונים, מה את רוצה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז די, אני לא עונה לכם בכלל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אז תוסיף לה עוד שתי דקות, אבל אל תגידי דברים לא נכונים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת, די.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל תן לי לענות לך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תעני, אבל זה לא נכון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אם ראש השב"כ כתב מכתב ליו"ר הכנסת אמיר אוחנה ובמקביל ליו"ר ועדת החוץ והביטחון, מכתב שמעולם לא נכתב על דרג מדיני מדרג ביטחוני, לא נכתב.

טלי גוטליב (הליכוד):

השב"כ לא הגיע לדיון – – – נציג השב"כ לא הגיע לדיון. די, נו, תפסיקו.

היו"ר ארז מלול:

טלי, טלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא אפילו כותב ואומר שדווקא יולי אדלשטיין ניסה לשמור על נציגי השירות במהלך הישיבות וגם בישיבה הזו, אבל חברי הכנסת – במכתב, אני קוראת לך עכשיו מכתב, מכתב. תשאל את אמיר אוחנה, יו"ר הכנסת, איזה מכתב הוא קיבל מראש השב"כ ואיזה דברים נאמרו.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שנייה, אבל הם כל הזמן הפריעו לי. אני לא יכולה לסיים משפט.

היו"ר ארז מלול:

הוספנו לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך משפט – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל תשאלו אותו אם אתם לא מאמינים לי, ברצינות. יבגני מקשיב עכשיו, הוא מקשיב לי. אני לא אגיד דברים כאלה סתם. הכבוד של הבית הזה חשוב לי יותר מהכבוד שלי, מהכבוד של כל אחד.

היו"ר ארז מלול:

טוב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שנייה, לא נתת לי לסיים משפט. אם חברי כנסת מטיחים מילים כאלה קשות שבעקבותיהן הוא כותב מכתב ליו"ר הכנסת, מה שמעולם לא היה כאן, וליו"ר הוועדה – כנראה שהייתה בעיה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אם כתב – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, כן, אני באה אליך תכף.

היו"ר ארז מלול:

טוב, זה לא ויכוח, מירב. מירב, את עונה ואחרי זה את שואלת למה. אל תעני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. אני רק רוצה להגיד שאם אתם רוצים שצה"ל ינצח, תגבו אותו גם בוועדה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת קריב – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה, שלוש דקות.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שההחלטה של ועדת האתיקה על הרחקת חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וגם אימאן ח'טיב – –

טלי גוטליב (הליכוד):

היא קלה מדי – – –

היו"ר ארז מלול:

די, טלי. טלי.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – היא החלטה פוליטית בראש ובראשונה. כשנבחרים לבית הזה, נבחרנו על עמדות פוליטיות ברורות, שביטאנו מהיום הראשון, ושאף אחד לא יטיף לנו מוסר. מהיום הראשון העמדה שלנו – מירב, איפה את – היא עמדה ערכית-מוסרית. אמרנו אותה גם בערבית וגם בעברית, כי זו העמדה שלנו, אלה הערכים שלנו. אבל כשוועדת אתיקה באה להרחיק חברי כנסת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

רגע, שנייה. טלי גוטליב – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מתנצלת.

היו"ר ארז מלול:

– – למה את מאלצת אותי להיות הראשונה שאני קורא לה, בכלל בתפקידי כסגן יושב-ראש הכנסת, בקריאה הראשונה? למה?

טלי גוטליב (הליכוד):

מפאת כבודך אני אהיה בשקט. מפאת כבודך אני אהיה בשקט.

היו"ר ארז מלול:

את האחרונה שאני רוצה לקרוא לה.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, זו קריאה ראשונה? טוב, אני אצא. בסדר. אני לא אתן לו את הכבוד לשבת פה. שידבר כמה שהוא רוצה. סליחה, אדוני היו"ר.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חסינות של חברי הכנסת היא זכות ויש לה תכלית, שחברי כנסת יכולים לבטא כל אחד את העמדה שלו. ברור שיש הבדל בעמדות, וכמו שאמרתי מעל דוכן זה, לא כולנו צריכים לדקלם את דף המסרים, דף השקרים של נתניהו; יש לנו דעה אחרת. וכשאנחנו מדברים נגד המלחמה ושצריך לעצור את המלחמה, זו העמדה הכי נכונה ואנושית במלחמה הזו ובכל מלחמה. רק פה, בבית הזה, עמדה לעצור מלחמה – עושים הקבלה בינה לבין חמאס. זה לא עובד ככה.

יוסף טייב (ש"ס):

– – – עם כל הכבוד.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

העמדה שלנו – אמרתי לך, ידידי – היא עמדה ערכית-מוסרית ברורה. אתם לא יכולים למשוך אותה להקבלה. מי שלא יכול לדקלם את דף המסרים, השקרים, של נתניהו, הוא תומך חמאס – זה לא ככה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

יש עמדה שונה מעמדת נתניהו, ואנחנו כן רוצים, לטובת שני העמים, לעצור את המלחמה הזו, ומיידית. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אחלה. היא תיעצר רק אם החטופים יוחזרו. רק. אחרת, היא לא תיעצר. זהו. עד שלא יוחזרו החטופים, היא לא תיעצר.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש, ובהצלחה לך בתפקידך החדש.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אני חושבת שכל אחד ואחת מאיתנו, חברי הכנסת, צריכים להקדיש את מרב זמנם ומאמציהם ומשאביהם לדבר ככל שניתן ובכל הזדמנות ומעל כל במה על נושא החטופים והחטופות שלנו. אני בטוחה שאתם תסכימו איתי שכולנו כבר 40 ימים לא באמת מצליחים לעצום עין; כמובן כואבים את כאבן של המשפחות השכולות שלנו, אבל הלב שלנו ממש ממש עם משפחות החטופים והחטופות, המחשבות לא מרפות. אני רוצה היום לשים זרקור על מישהי אחת מיוחדת ולספר עליה, ואני אשתדל לנצל את הבמה שיש לנו כל פעם לדבר על מישהי או מישהו אחר, כדי שכולנו נזכור שהם עדיין שם ומחכים לחזור הביתה. אז אני רוצה לדבר היום על ענבר הימן. ענבר היא בחורה בת 27, היא גרה בשכונת הדר בחיפה והיא בת הזוג של נועם, היא הבת של חיים ויפעת והיא האחות הגדולה של עידו. ענבר היא סטודנטית לעיצוב, היא אומנית מחוננת, היא אוהבת חתולים, והיא נפש חופשית וציפור מיוחדת במינה. היא הייתה בתנועת נוער כל חייה ועשתה שנת שירות ותרמה באמת בכל דרך שהייתה לה. ענבר נחטפה לעזה ב-7 באוקטובר. היא הגיעה למסיבת הטבע נובה ברעים ביחד עם החברות שלה – מסיבת שלום וחופש, כמה אירוני. במסיבה ענבר ניסתה לעזור לכל מי שלא חש בטוב. כשהיא נתקלה במחבלים הארורים ענבר ניסתה לברוח, אבל היא נחטפה בידיהם ללא הגנה, ללא התראה, בלי כל דרך מילוט. כבר 40 ימים שענבר נמצאת בעזה. בסרטון שהופץ בטלגרם היא נראית פצועה כאשר מחבלים שצועקים משמחה וגאווה סוחבים אותה על פני שטח חקלאי. אני לא מצליחה לדמיין סיטואציה כזאת שהילדה שגידלתם, שטיפחתם 27 שנים, חטופה על ידי מחבלים בעזה, מתחת לאדמה באיזו מנהרה חשוכה, לא יודעים מה שלומה, לא יודעים מה מצבה. האם הוא טופלה אחרי שהיא נפצעה? האם היא אוכלת? האם היא בסדר? לראות את הסרטונים האלה של ילדים כמו הילדים של כולנו נגררים כך בשטח חקלאי, לראות את זה ברשתות החברתיות, זה באמת, זה בלתי נתפס. כל פעם שאני חושבת על החטופים והחטופות שלנו, אני חושבת על הבנות שלי, ילדות בנות 17 ו-13, וחושבת לעצמי מה אני כאימא הייתי מרגישה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

רק משפט אחרון. אני רוצה להגיד שהלב של כולנו ביחד איתם בעזה. אנחנו לא מפסיקים לחשוב עליהם ועל המשפחות שלהם, ואני רק רוצה למסור מכאן למשפחת הימן: אנחנו איתכם, חושבים עליכם, מחזקים אתכם ומחכים לשובה של ענבר במהרה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

אמן ואמן. תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. אני רק רוצה לקדם בברכה את יונתן מולינה, בן דודו היחיד של החייל שמת במילוי תפקידו, חייל בודד, אלי גנסיה, עולה מצרפת, שהחוק הבא קשור אליו והוא גם נציג המשפחה. ברוך הבא.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת טלי גוטליב יצאה מהאולם, אז אני לא אזכיר לה כמה דברים שקרו בעבר, כיצד ממשלות הימין קיבלו החלטות. זה דבר נדיר שנציגת הקואליציה פונה לנציגי האופוזיציה ותוקפת את הממשלה שהיא אמורה כביכול להיות חלק ממנה, אבל בואו נשאיר את זה. כשהיא תחזור אני אשמח לדבר איתה, ובאמת יש לי יכולת לשמוע לה, להתווכח וגם להגיד את דעתי. אבל אדוני היושב-ראש, אני רוצה בשתי הדקות האלה דווקא לציין לטובה את ועדת העבודה והרווחה, שבעצם דנה בחוק הזה שאנחנו דנים בו. אני חושב שהיום הוועדה הזאת בהחלט פועלת נכון. אני כחבר ועדה לא מתגאה, אני רק אומר עובדה – שהוועדה הזאת באמת עשתה דברים שצריך לעשות במהירות המתבקשת על מנת לסייע ככל שניתן לאנשים שנפגעו. גם החוק הזה, גם החוק שעבר, שמשווה את בזכויות של משפחות נפגעי פעולות האיבה לזכויות של משפחות נעדרים וחטופים – אלה הדברים. אוה, הינה את, חזרת. אני בדיוק התחלתי להגיד – רק אמרתי שממשלות הימין עשו הרבה דברים שלא קשורים לימין, אז לכן אני אומר שזה קצת מוזר שנציגת הקואליציה פונה לנציגי האופוזיציה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – על עם ישראל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – כשאת צריכה לפנות לאדם אחד, שזה ראש ממשלת ישראל, והוא ראש המפלגה שלך. אז אני מניח שאולי גם אפשר לקבוע, למרות שמלחמה, אולי אפשר לקבוע פגישה, ותוכלי גם לחשוף – אגב, בסיעה אפשר להגיד דברים לראש הממשלה ולא צריך לפנות לאנשי האופוזיציה, למרות שמהיום הראשון של המלחמה אמרנו שאין אופוזיציה–קואליציה ושאנחנו לא עושים שום דבר שמעכב את החוקים, לא עושים שום דבר שנוגע לכלים הפרלמנטריים. דרך אגב, אני בעד לתת לחברי הכנסת את הכלים, אני בעד שאילתות, אני בעד שאלות קשות לשרים. אני בעד, אבל אמרנו שכרגע נרגיע מבחינת הפעילות הפרלמנטרית, משום שכרגע הממשלה צריכה להתחיל לפעול, והממשלה לא פועלת בכל התחומים כפי שמצופה מהממשלה לפעול, אם זה בנושא הסיוע הכלכלי, אם זה בנושא של המפונים במלונות וכו' וכו'. יש שלל רשימות. אז במקרה, בים הזה של הבעיות דווקא ציינתי את ועדת העבודה והרווחה, שהיא אולי – יוסי, אני לא פוגע בוועדה שלך; אתה יודע, אתה חבר, אני גם יושב בוועדת החינוך, אבל הוועדה הזאת היא דווקא ועדה שפועלת ובאמת מזהה את הבעיות שצריך לפתור במהירות המקסימלית, וכך לתת מענה למאות אלפי אזרחים שנפגעו. אז כן, בוודאי שאנחנו תומכים בכל החקיקה הזאת, בוודאי שאנחנו נצביע בעד. אני רק אומר שהממשלה ומשרד ראש הממשלה ומנכ"ל משרד ראש הממשלה צריכים להבין שמעבר לשאלות האסטרטגיות ומעבר ליחסי ציבור, יש גם עבודה מעשית שצריך לעשות. זה תפקידו, זה תפקיד משרד ראש הממשלה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חלפו 40 ימים מפרוץ המלחמה, 40 ימים שאנחנו נמצאים בלחימה ממושכת בכל החזיתות. הלב שלנו עם משפחות החטופים. אנחנו רואים לנגד עינינו את התמונות שלהם כאן, ובאמת הלב יוצא אליהם. הלב שלנו עם החיילים האמיצים שלנו, הלב שלנו עם משפחות הנופלים. 40 ימים שיש לנו 250,000 איש שפונו מבתיהם, שהם פליטים בארצם. 40 ימים שמשפחות מהצפון ומהדרום חיות במלונות, מתארחות בקיבוצים או אצל משפחות וחברים. אנשים יצאו מהבית יחפים, בלי ארנק, בלי תעודת זהות, בלי גרביים להחלפה. אנשים אלה נמצאים בתחושת אי-ודאות, אי-סדר, היעדר שגרה; מרביתם לא עובדים, יצאו לחל"ת, ועדיין מנסים להבין לאן הרוח נושבת – עד מתי הם יהיו ארעיים, מתי הם יוכלו לשוב הביתה, אם הבית כמובן לא נהרס כליל. 40 ימים ש-250,000 איש לא הכינו חביתה לארוחת ערב לילדים שלהם. 40 ימים שהילדים לא ישנו במיטות שלהם. 40 ימים שאותם ילדים – הופעל עליהם שעון עצר: הם לא הולכים לאותם בתי ספר, אין להם כבר חוגים, הם נמצאים במצב שהם מפורקים כליל. בסוף השבוע האחרון ביקרתי את תושבי נחל עוז שמתארחים בקיבוץ משמר העמק. נחל עוז הוא קיבוץ צמוד גדר, והוא ספג מכה קשה וכואבת. ישבתי מול מייסדי הקיבוץ וישבתי מול הצעירים בקהילה, שהצטרפו לקהילה רק בשנת 2014, מתוך אידיאולוגיה, אחרי צוק איתן. הם בנו בית, הקימו משפחות, ופתאום בבת אחת הכול ירד לטמיון. הם ישבו עשרות שעות בממ"ד, מופקרים, בתיהם נשרפו ובני משפחתם או נרצחו או נחטפו. היום הם לא יודעים מה יהיה איתם ולאן הם אמורים ללכת. היה להם דבר אחד להגיד לי: 40 ימים שאף אחד מנציגי הקואליציה של אותה ממשלה ב-7 באוקטובר לא בא לבקר אותנו. זה קיבוץ נחל עוז, הם יושבים במשמר העמק. אני אומרת לכם, הם אולי לא הבייס של חלק מהיושבים כאן, כי הם קיבוצים, אבל אסור, אסור שלמישהו פה תהיה התעוזה להחליט במי מטפלים ובמי לא, את מי מבקרים ואת מי לא, לפי אוכלוסיית היעד והבייס של אותם פוליטיקאים. צריך לבקר את כולם, צריך לטפל בכולם וצריך להגיע לכולם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, הייתי רגועה, אם שמת לב. כל הכבוד לי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, בהצלחה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

חבל שחברי הכנסת שעמדו על הדוכן הזה יצאו החוצה, כי אני רוצה להגיד להם כמה דברים בקול שקט. אולי הם מסתכלים עליי כרגע בפרסה ושומעים את מה שאני שומע. אני שומע בתדהמה על שקרים שנאמרים בבית הזה, על הכחשת מעשי הזוועות בנשים, בילדים, במבוגרים. כבר בשבוע הראשון הסתובבנו בחצרות קיבוץ בארי, קיבוץ ניר עוז, כפר עזה, וראינו במו עינינו את הזוועות, ראינו במו עינינו את דם הנרצחים בחדרי הביטחון, ראינו במו עינינו סכינים מגואלות בדם שבהן רצחו את אחינו, ראינו את הזוועה מיום הטבח ב-7 באוקטובר. מדובר במפלצות אדם, מפלצות אדם, מחבלים בארגון הטרור חמאס. שמעתי בתדהמה חברי כנסת שהאשימו את חיילי צה"ל בירי על עקורים עזתים במסדרונות המוניטריים.

טלי גוטליב (הליכוד):

עאידה סולימאן.

מיקי לוי (יש עתיד):

ומה ראינו אתמול בחדשות? חיילי צה"ל שמאבטחים את המסדרונות ההומניטריים מפני ירי של חמאס, כדי לבלום לאותם פלסטינים, תושבים, חלקם תמימים, שעל פי דרישת צה"ל, כדי לא להיפגע, עשו דרכם לחלק הדרומי; ראינו את אותו חייל צה"ל מושיט בקבוקי מים לנשים וגברים פלסטינים שעצרו בדרך; ראינו חייל צה"ל קורא לרופא צה"לי: דוקטור, בוא רגע, יש כאן תינוקת שאינה חשה בטוב, יש לה חום. אימה ביקשה עבורה רק סוכר – סוכר זה לא תרופה – ולכן נקרא הדוקטור הגדודי להגיש סיוע לילדה פלסטינית, תינוקת שהייתה בחיקה של אימה. אני מעריך שאותה תינוקת עדיין יונקת, וכל מה שביקשה אימה זה סוכר, אבל מה שראה לנכון חייל צה"ל זה לקרוא לרופא הגדודי כדי שיטפל באותה ילדה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

בניגוד גמור למה שקרה, חיילי צה"ל מגישים בקבוקי מים לפלסטינים, חיילי צה"ל מעבירים עם משאית סיוע הומניטרי לבית החולים, ממלאים דלק לאותן משאיות שמעבירות את הסיוע ההומניטרי – אפשר להתווכח על זה – וחיילי צה"ל מעבירים אינקובטורים שהגיעו מהארץ אל תוך רצועת עזה. הם נושאים את אותם אינקובטורים אל תוך בית החולים שבמרתפיו שהו מחבלי חמאס, וכנראה, על פי הממצאים שאספו, גם אחינו שנחטפו לשם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה ההבדל בינינו לבין מפלצות אדם. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה. היא אחרונת הדוברים, ואחרי זה עוברים להצבעה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. לא תכננתי לנאום, אבל אחרי נאומו של יוסף עטאונה אני מרגישה שאני לא יכולה לשתוק. עומד פה חבר כנסת ערבי ישראלי וטוען שיש לו עמדה מוסרית וערכית אחרת, ואני תוהה מהי העמדה המוסרית הערכית שלו, מה היא כוללת בדיוק – חוסר הרצון להכיר במציאות, חוסר הרצון לומר את האמת. אחת ולתמיד, הינה האמת: להוציא את תומכי הנאצים בתוך עזה ולהפריד בין החמאס לבין חפים מפשע זה לא כמו להוציא כדור מתוך כוס – זה כמו להוציא צמר גפן מתוך קוץ. זה פשוט ניכר לכל עין. הנשים זירזו את רגליהן בעודן במטבח, כי הן שמעו שיש גופה של אישה עם רגליים שבורות מרוב שאנסו אותה, אז הן לא יכלו להתאפק וטסו במדרגות כדי לרדת לרחוב ולחלק ממתקים על זה שתינוקות נרצחו ונשרפו בעודם חיים. הם חפים מפשע? בית הדפוס שכותב לתלמידים בבתי הספר בעזה איך לחשב את החוק הראשון של ניוטון: המרחק בין גוף של יהודי לבין רוגטקה – ככה הם לומדים פיזיקה. בתי הספר שעכשיו אנחנו רואים – אנחנו רואים היום, צה"ל מוציא עדויות – בתי ספר עם נשק, בתי ספר שמחנכים לרצח, לבורות, להסתה, לשנאה, לתאוות העולם הזה בעולם הבא, כמו 72 בתולות – איזו נחיתות רוחנית יש פה. הם חפים מפשע? מה יהיה עם הילד המתוק היום בעזה, בן השש, שהוא באמת חף מפשע? למה הוא יגדל להיות בעוד עשר שנים? איך בדיוק מוציאים את החמאס מתושבי עזה? יושבים פה חברי כנסת ישראלים, ערבים, שתומכים בזה שהעם הפלסטיני, או איך שלא קוראים לזה, בעזה, ימשיכו להיות עניים, ימשיכו לשרת את איראן. אני פרסייה, אני יודעת מה האיראנים חושבים על הערבים – האיראנים חושבים שהערבים הם עם נחות, הם קוראים להם עכברושים. תראו לי איראני אחד שמתפוצץ. תראו לי אימא פרסייה אחת ששלחה את הילד שלה למות ולהתאבד. לא לא לא, יש להם את המוסתים, את העכברושים – ככה הם קוראים להם – בעזה. ופה יושבים חברי כנסת ומדברים על מוסריות ועל ליברליות ועל ערכים. איזה ערכים? אתם אלה שדואגים שבסופו של דבר האחים שלכם בעזה יחיו בגיהינום בלתי נפסק. למה אתם תומכים בזה? ועוד מילה אחת: דין חמאס כדין עזה, ודין עזה כדין יהודה ושומרון. אין שום הבדל. כולנו יודעים שאין בחירות היום ברשות הפלסטינית, כי אם היו, אז חמאס היו עולים. די. הקץ לנשף המסכות. יושבים פה חברי כנסת, בכנסת ישראל – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

משפט אחרון. – – ותומכים בהמשך הגישה האסלאמו-נאצית, זאת האמת, וזה חייב להיפסק. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. השר יואב בן צור – לא נמצא. אפשר לעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (מינוי רופא מוסמך), התשפ"ד–2023. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא תפסו את מקומותיכם. טלי, אני מתחיל את ההצבעה. עכשיו. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (מינוי רופא מוסמך), התשפ"ד–2023, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 12 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (מינוי רופא מוסמך), התשפ"ד–2023, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה להכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

קריאה:

היו"ר ארז מלול:

ירון לוי – להכניס לפרוטוקול: בעד. בסדר גמור.

היו"ר ארז מלול:

נעבור להצעת חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מערכות ישראל, התשפ"ד–2023, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יעקב אשר להציג את הצעת החוק.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חברת הכנסת גוטליב.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

תישארי להצבעה הזאת. זו זכות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, אני אישאר. אני פשוט הולכת לנחם.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו כולנו רתומים בוועדות לעבודה על חקיקות שונות מכל מיני כיוונים. רק אתמול ישבנו בוועדה בראשותי, בוועדת הפנים, בערך עשר שעות על הנושא של דחיית מועדים. באמת הירתמות של כולם, אופוזיציה-קואליציה, אבל יש רגעים שאותם חוויתי היום שבשבילם שווה הכול, והרגע הזה היה הצעת החוק להענקת אזרחות כבוד לחללי מערכות ישראל שאושר שלשום, ביום שני, במליאה, והבאתי את זה כבר היום לדיון ולהצבעה. הרגעים האלה הם רגעים מרגשים, והם נופלים בזכותנו, זו הזכות שלנו. ואמרתי שמגלגלים זכות על ידי זכאי, ומי שקידמו את זה זיכו אותנו בדבר הזה, ואני תכף אפרט. אומנם הצעת החוק היא הצעת חוק כללית, אבל הסיפור מתחיל מסיפור אישי. אלי ולנטין גנסיה, ה' ייקום דמו, חייל בודד, היה לוחם בחטיבת הצנחנים מגדוד 890, ונפל ב-7 באוקטובר במהלך קרבות להצלת תושבי קיבוץ בארי. בגיל 22 אלי, ה' ייקום דמו, הגיע לבד לארץ בהחלטה אישית שלו מהעיר מונפלייה שבצרפת, בן יחיד עם אחות, בן יחיד להוריו, והחליט להתגייס לשירות קרבי ומשמעותי בצה"ל. הוא החל תוך כדי השירות את הליך העלייה, אך נפל בקרב בבארי לפני שהשלים את תהליך העלייה שלו, לפני שהספיק להגשים את החלום שלו להפוך לאזרח ישראלי מן המניין. את הסיפור הזה שמענו היום בוועדה מבן דודו, שנמצא איתנו כאן, יהונתן מולינה – ותודה שאתה מכבד אותנו. הוא היה ממשפחה קטנה, בן דוד אהוב שקשור היה איתו בעבותות אהבה ושימש לו גם כאח, כחבר ודוגמה, ובוועדה היה יהונתן, והגיע גם הושע אלכסנדר. הושע אלכסנדר, הוא ואשתו דקלה אנשים מדהימים שמנהלים מערך אירוח ואימוץ לחיילים בודדים. הם אימצו את אלי, ה' ייקום דמו, כבן, ביתם היה כביתו, ונתנו לו הרגשה מחבקת, משפחתית. והם סיפרו לנו היום, גם הושע וגם יהונתן, הם סיפרו לנו על אלי, ה' ייקום דמו, שקיבל את ההחלטה לעלות לארץ, קיבל את ההחלטה ללכת לשרת ביחידה קרבית. הפוך – עוד היו לו טענות שזה לא מספיק קשוח, לא מספיק נוקשה במהלך האימונים. הוא חשב שצריך יותר אפילו. במהלך השנים הללו, עוד בהיותו בצרפת, התחזק מאוד ביהדותו. מדובר בעיר שאין בה כמעט קהילה יהודית מאורגנת וגדולה. הוא בכוחות עצמו התקרב למורשת היהודית, להלכה היהודית. עניין אותו הדבר הזה, עניינה אותו הזהות, עניין אותו לבוא לפה לארץ, לשרת ולהיות יהודי בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. והטרגדיה הזאת שקרתה לאלי בעצם חשפה בעיה אחרת – וכאן אני מוכרח, שוב, בבחינת "מגלגלים זכות על ידי זכאים", לציין את חברי הכנסת. קודם כול אני אתחיל ביושב-ראש של הישיבה, וגם זה משמיים התגלגל שאתה תהיה יושב-ראש הישיבה על חוק שבעצם אתה וחבר הכנסת טייב עמדתם בקשר עם המשפחה. באתם לנחם, באתם ללוויה, ואז נחשפתם לסיפור ושמעתם מיונתן ומהמשפחה המאמצת הנפלאה על כך שהרצון העז של אלי היה לעשות עלייה ולהיות ישראלי. וההורים שלו, מישל וז'נבייב – יוסי, תעזור לי עם השם. הוריו של אלי, מישל וז'נבייב?

יוסף טייב (ש"ס):

ז'נבייב.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

ז'נבייב. יש לי בעיה בסיבוב – אבל הוריו הורים של בן יחיד – – –

היו"ר ארז מלול:

בן. אח ואחות.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

בן. הם אח ואחות, אבל בן יחיד – אני מדגיש, בן. הבנו שכל כך קשה להורים עם האירוע הזה וכל כך קשה להם האובדן הזה. הם באו וביקשו מחברי הכנסת שיעזרו להם למלא במהלך השבעה, וביקשו שיעזרו להם לקיים את חלומו ולהשלים עבורו את תהליך התאזרחות גם לאחר פטירתו. הם פנו לשר הפנים ידידי משה ארבל, והוא נרתם לנושא במהירות והביא הצעת חוק ממשלתית, והיא אושרה, כמו שאמרתי, ביום שני במליאה. כינסתי את הוועדה היום, ושמענו בהשתאות את הסיפור המרגש הזה. והמגלגלים זכות על ידי זכאים – זו גם הזכות של אלי, ה' ייקום דמו, שאולי בגלל הסיפור שלו ייעשה צדק וכבוד גם לאחרים. מטרתה של הצעת החוק שיזמה הממשלה היא להוקיר את זכרם של חללים במערכות ישראל אשר התגייסו לצבא ולכוחות הביטחון במטרה להגן על המדינה אף על פי שלא היו אזרחי המדינה. מטרת הצעת החוק היא להעניק להם אזרחות כבוד של מדינת ישראל על ידי שר הפנים, בהמלצת שר הביטחון. זאת, בדומה לאזרחות כבוד – זה היה כבר בהיסטוריה; אזרחות זיכרון הייתה פעם, ניתנה לחסידי אומות העולם, אבל גם הייתה אזרחות כבוד. הייתה אז חקיקה מיוחדת, והיא ניתנה בהתאם לחוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מלחמת הקוממיות, התש"ע, ולנפגעי פעולות האיבה שאירעו במהלכה, שנפלו על הקמת המולדת ולא זכו לקבל את אזרחותם מהמדינה. הצעת החוק הזאת אומרת שאזרחות כבוד, לפי ההצעה הזו, נועדה להוקיר את תרומתו של חלל מערכות ישראל. אין בה כדי להקים חובות או להקנות זכויות לחלל ולבני משפחתו לפי כל דין. בני משפחתו של חלל מערכות ישראל אשר אינם מעוניינים בכך, מסיבות שלהם, יכולים גם לוותר על זה. מעבר לכך, היום בדיון נאמר לנו על ידי משרד הביטחון שתיערך בדיקה אחורה על כאלה שיכול להיות שהיו בדיוק באותו מצב ולא טופל העניין הזה, ויטופל גם אחורה, אבל גם קדימה. אני מקווה מאוד שלא נצטרך את הדבר הזה. אז באמת אלו הרגעים שכולנו אומרים שהתגלגלה לידינו הזכות הזאת. ואלי, ה' ייקום דמו, אנחנו מבקשים גם ממנו שיהא מליץ יושר – –

היו"ר ארז מלול:

אמן.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

– – עבור בני עמנו הנמצאים בצרה, שנחטפו על ידי בני עוולה, שמשפחותיהם – שעם חלק מהן נפגשתי השבוע – אין להן יום, אין להן לילה, אין להן רגע מנוחה. ובאותה פגישה שבה דיברתי עם המשפחות, אמרתי להן: מעבר לערכים ההומניים והאנושיים, יש שני ערכים שהתורה מצווה עליהם בצורה מאוד ברורה, והערכים הללו, גם מבחינת ההלכה, יש להם כוח לשנות דברים הלכתיים: האחד זה פיקוח נפש והשני זה פדיון שבויים. שני הדברים האלה משולבים באותם חטופים – זה גם פדיון שבויים אבל גם פיקוח נפש, במקום שבו הם נמצאים. ולכן, כולנו מתפללים, ואנחנו בטוחים שבגלל מעשינו הטובים, שמזכים אותנו ועושים כאן, ובזכות אותם אנשים כמו אלי – אין לי ספק שהוא נמצא עכשיו במקום הגבוה ליד כיסא הכבוד, שיתפלל למען עם ישראל ולמען בני עמנו הנמצאים בצרה ובשביה.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

אני מבקש מהכנסת לאשר את ההצעה בקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חבר הכנסת יעקב אשר. אני רוצה להוסיף שכשבאתי לנחם, אמר לי האבא שהיה לאלי החייל חלום להביא ילדים ולקרוא להם בשמות בנימין ורבקה. הבטחתי לאבא שאני אגיד במליאה שמי שרוצה להגשים את החלום של החייל הקדוש שמת במילוי תפקידו, שיגרום לכך שייקראו ילד בנימין ובת רבקה. אני שוב מודה לשר הפנים ידידי משה ארבל וליושב-ראש הוועדה יעקב אשר, שקידמו את זה במהירות האפשרית לזכרו של אלי ולנטין. לא הוגשו הסתייגויות לחוק, וכן הגישו בקשות רשות דיבור. אני מקריא את השמות: חבר הכנסת – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

היו"ר ארז מלול:

מבטלים. טוב, אז נעבור להצבעה. אני עובר להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מערכות ישראל, התשפ"ד–2023, עכשיו. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–5 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו.

היו"ר ארז מלול:

13 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מערכות ישראל, התשפ"ד–2023. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מערכות ישראל, התשפ"ד–2023, נתקבל.

היו"ר ארז מלול:

בעד – 12, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק אזרחות כבוד לחללי מערכות ישראל, התשפ"ד–2023, התקבלה בקריאה שנייה, ושלישית ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, אנחנו יוצאים להפסקה. הודעה על חידוש הישיבה תינתן בהמשך.

היו"ר יבגני סובה:

שלום לכולם, חברות וחברי הכנסת. אני מחדש את הישיבה. מזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תכנון ובנייה ומקרקעי ציבור), התשפ"ד–2023, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים ואסירים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר יבגני סובה:

הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תכנון ובנייה ומקרקעי ציבור), התשפ"ד–2023, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יעקב אשר להציג את הצעת החוק, בבקשה.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

מכובדי היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תכנון ובנייה ומקרקעי ציבור), התשפ"ד–2023. הצעת החוק פוצלה מהצעת החוק הכללית שעוסקת בהארכת תקופות ודחיית מועדים של החלטות מינהליות. פיצלנו את החלק שקשור לתכנון ובנייה ואכיפה במקרקעי ציבור. הצורך בהסדר ייחודי בתחומים אלה נובע מהמתח בין החשיבות הרבה שבקידום הליכי התכנון והבנייה ושמירת הרצף התפקודי במוסדות התכנון על מנת שלא להעמיק את משבר הנדל"ן – שאנחנו נמצאים בו עוד מלפני המלחמה – לא בטווח הקצר וגם לא בטווח הארוך; מצד שני – להבין את צורכי הציבור, כשתקופת מלחמה מקשה על עמידה בזמנים שנקבעו בחוק. דחייה משמעותית של הליכי תכנון ורישוי בשוק הבנייה עלולה להחריף את המשבר שכבר קיים במשק, ולכן, ככל שהדחייה תהיה יותר ארוכה, כך ההשלכות מתעצמות. מצד שני, המלחמה שנכפתה על הציבור בישראל מאלצת אותנו להתחשב באזרחים, בזכויות שלהם ובהשפעה שלהן על תהליכי תכנון ובנייה, שבנויים על השגות, התנגדויות ודברים מהסוג הזה. בהצעת החוק מוצע כי ככלל, התקופות והמועדים הקבועים בחוקי התכנון והבנייה לא יידחו. עם זאת, הצעת החוק קובעת כי במקרים מסוימים, המנויים בתוספות לחוק, שבהם מדובר בעיקר על פעולה של אדם מול מוסד תכנון או רשות ציבורית אחרת, יוארכו התקופות הקבועות בנוגע לתחום התכנון והבנייה בשלושה שבועות, מתחילת המלחמה עד סוף אוקטובר. ההנחה היא שבתקופה זו היה קושי ניכר לאזרחים לממש את זכויותיהם. הוועדה נתנה סמכות לשר הפנים, באישור ועדת הפנים, להאריך את התקופות שבהן יוקפאו הליכי התכנון והבנייה, אם יראה שנסיבות המצב הביטחוני מצדיקות זאת – ונקווה שלא נצטרך להשתמש בזה. כיוון שבפועל התקופה שבה מוצע להקפיא את הליכי התכנון במקרים מסוימים כבר הסתיימה בסוף אוקטובר, הוצע הסדר משלים לגבי פעולות שבוצעו לפני תחילתו של החוק, כשלא הייתה הקפאה של המועדים. מוצע שאם התקבלה החלטה בתקופה שעד תחילת החוק ולפי החוק היה צריך להקפיא את התקופה ולחכות עוד שלושה שבועות, אזי ההחלטה שהתקבלה תתבטל, ויהיה צורך לדון בעניין מחדש לאחר תום ההקפאה. בכל הנוגע לאכיפה לפי חוקי הבנייה וחוקים אחרים העוסקים באכיפה לגבי מקרקעי ציבור – במיוחד מקרקעי ציבור, ששם זה עלול להיות הפסד גדול מאוד למדינה, אבל מצד שני חלק גדול מעובדי יחידות האכיפה באופן טבעי הם אנשים שנמצאים במילואים, בוודאי באותם מקומות שקשורים לאכיפת מקרקעין ציבוריים – לכן גם כאן אנחנו דחינו, נתנו אפשרות להארכת מועדים, כדי שלא יפסידו צו מינהלי כזה או אחר או צו שיפוטי כזה או אחר. הוועדה בראשותי קיימה כמה דיונים, ובמהלכם החליטה על כמה שינויים. אני אומר אותם בקצרה. הצעת החוק הממשלתית לא ערכה הבחנה לעניין הארכת התקופות בין היישובים שפונו או נפגעו לבין שאר המדינה. מכיוון שברור שביישובים אלה קיים קושי משמעותי בעמידה בזמנים, ביקשה הוועדה ביחס לאותם יישובים להאריך את התקופה בפרק זמן נוסף, עד סוף נובמבר, על פי רשימה שנמצאת בתוספת השלישית, בשלב זה. גם כאן השר יוכל, באישור הוועדה, לתת ארכה נוספת אם יהיה צורך בכך, ונקווה שלא. בהצעת החוק הממשלתית אומנם ניתנה הארכה של שלושה שבועות להגשת התנגדויות והשגות. יחד עם זאת הובהר כי ייתכנו מקרים שבהם הארכה זו אינה מספקת, ויש צורך בהארכה נוספת מסיבות שקשורות למצב הביטחוני, כגון שירות במילואים, בן משפחה שנפגע, לפועלים – לאלה שעובדים בשירותי הביטחון וההצלה ועוד – ולכן הוועדה ביקשה להוסיף הסדר ייחודי שמאפשר ליושב-ראש מוסד תכנון להאריך את התקופות אף מעבר לשלושה שבועות. בנוגע לאכיפת דיני תכנון והבנייה, הוועדה ביקשה להבהיר כי באכיפה לגבי בית מגורים תתקצר תקופת הארכה. משמעות קיצור התקופה היא שככל שיחידות האכיפה לא נתנו החלטה מינהלית עד חלוף התקופה, הן לא יוכלו לבצע אכיפה מינהלית באותו בית מגורים. כמו כן, הוועדה ביקשה להוסיף הסדר מיוחד, שבו מי שיקבל התראה לפני הטלת קנס מינהלי יוכל לפעול להשבת המצב לקדמותו ולהימנע מהקנס בפרק זמן ארוך יותר מזה הקבוע כיום בחוק. ביחס לאוכלוסיית משרתי מילואים, משרתים בכוחות החירום וההצלה, משפחות שבהן מישהו מבני המשפחה נפגע, תושבי יישובים שפונו ועוד, נקבעה תקופה ארוכה יותר. זה היה פשוט: שמנו נושא-נושא באזמל מנתחים, מצד אחד כדי לא לעצור עצירה מוחלטת, ומצד שני – להתחשב באותם אנשים שחייבים להתחשב בהם. עוד החליטה הוועדה לכלול בהצעת החוק הסדרים שמאריכים את תוקפן של תוכניות שהיו אמורות לפקוע, וכן להארכת סמכותן של ועדות עצמאיות, שקיבלו הסמכה ועכשיו פגה להן ההסמכה, גם בגלל הבחירות וגם בגלל התמשכות המלחמה והבחירות. אז ההסמכה של ועדות עצמאיות לתכנון ובנייה תימשך הלאה. לבסוף, נוסף להצעה הסדר שנועד להתמודד עם תופעה שבה נתקלנו, שיש ועדות מקומיות, רשויות מקומיות, שהחליטו שהן לא רוצות לקבל החלטות בתקופה הזאת. לא כינסו ועדות תכנון ובנייה מסיבות שקשורות למלחמה או לתקופת הבחירות או מסיבות אחרות או כולן ביחד, ובכך זה עלול לפגוע בהתקדמות הליכי תכנון ובנייה. הציעה הוועדה – וכך התקבל – שבמצב זה יופעל מנגנון שיאפשר לוועדת ערר לדון בבקשות להיתר במקום הוועדה המקומית, ורשות הרישוי הארצית תבוא בנעלי הרשות המקומית לצורך הוצאת היתר. כמו כן נקבעה אפשרות לערער על החלטותיהן. אני אמרתי בוועדה: זה אקדח שאני שם על השולחן, כדי לגרום לכך שרשויות לא יעשו ולא ימשכו זמן, יקבלו החלטות ויעבדו. אני מקווה מאוד – אמרתי בוועדה ואני אומר גם עכשיו – שלא נצטרך להשתמש בזה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בנוסח שהציעה הוועדה. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר. אכן, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור של קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת חד"ש-תע"ל. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי, חבר הכנסת גלעד קריב, חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, חבר כנסת איימן עודה, חבר כנסת אחמד טיבי, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וחבר הכנסת יוסף עטאונה – אינם נוכחים באולם. לכן אנחנו נעבור להצבעה. השר לא מצביע. מי שרוצה להצביע – ההצבעה תהיה אלקטרונית. נא להתיישב. חבר הכנסת פינדרוס, אם אתה רוצה להצביע. חבר הכנסת אשר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אם אף אחד לא מצביע – החוק לא עובר, אתם יודעים.

היו"ר יבגני סובה:

אני חושב שהגענו לשיא.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

יעקב – – – החוק לא עובר.

היו"ר יבגני סובה:

אני רק אציין: זה שהאולם ריק, זה לא אומר שאנשים לא מתעניינים בחוק. בגלל שיש הסכמות בין הקואליציה לקואליציה, הנוכחות די דלה. תתיישבו, בבקשה, מי שרוצה להצביע. אנחנו נעבור מייד להצבעה בקריאה השנייה על הצעת החוק הארכת תקופות ודחיית מועדים כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–13 – 5 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–13 נתקבלו.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – חמישה, אפס מתנגדים. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת החוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תכנון ובנייה ומקרקעי ציבור), התשפ"ד–2023. נעבור כעת להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 5 נגד – אין נמנעים – אין חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תכנון ובנייה ומקרקעי ציבור), התשפ"ד–2023, נתקבל.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – חמישה, אפס מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תכנון ובנייה ומקרקעי ציבור), התשפ"ד–2023, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר יבגני סובה:

לפני שנעבור לסעיף הבא – הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2023, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר יבגני סובה:

הסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים ואסירים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן להציג את הצעת החוק. בבקשה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, את הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים ואסירים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. הצעת החוק הממשלתית, שהונחה בפני הוועדה, ביקשה להסדיר את השתתפותם של עצורים ואסירים בדיונים בעניינם בדרך של היוועדות חזותית, נוכח המצב הביטחוני המיוחד השורר בארץ החל מיום כ"ב בתשרי התשפ"ד, 7 באוקטובר 2023. מאז 8 באוקטובר הסדירו תקנות שעת חירום את השתתפותם של עצורים ואסירים בדיונים בדרך של היוועדות חזותית בלבד. מאחר שתקנות שעת החירום עומדות לפקוע, פוצלה הצעת החוק כך שבחלק המונח בפני הכנסת כעת ייקבע הסדר שנועד להסדיר את השתתפותם של עצורים ואסירים בתקופה קרובה זו, ובמהלך תקופה זו תשלים ועדת החוקה את דיוניה בנושא במטרה להסדיר את השתתפות העצורים והאסירים לחודשים הקרובים, אם תימשך תקופת החירום. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי בימים הקרובים עצורים פליליים ימשיכו להידון בהיוועדות חזותית, כפי שהיה בתקופת תקנות שעת החירום, כדי לאפשר למערכות להיערך להחזרתם לדיונים החל מהשבוע הבא. ואולם, הצעת החוק מבקשת לקבוע כי בחודש הקרוב, דיונים של עצורים ביטחוניים ימשיכו להתבצע בדרך של היוועדות חזותית. זאת, על בסיס חוות הדעת של שירות בתי הסוהר, שהתייחסה למסוכנות הרבה יותר שנשקפת מהבאת עצורים ביטחוניים לבתי המשפט בעת הזאת ומשיקולים נוספים. עם זאת, בשל העיקרון החשוב בפלילים שלפיו דנים אדם בפניו, והעיקרון שטבעה ועדת החוקה גם בתקופות חירום קודמות שלפיו לא ייעצר אדם עד תום ההליכים נגדו ללא שראה אותו שופט ולו באחד מדיוני המעצר, מוצע לקבוע שכל עוד לא נדון עצור באחד מדיוני המעצר בנוכחותו באולם בית המשפט, לא ניתן יהיה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים. ואולם, ניתן יהיה להאריך את מעצרו בדיונים הנערכים בהשתתפותו בדרך של היוועדות חזותית לתקופה מרבית של 14 ימים בכל פעם. עוד מוצע לקבוע כי ככלל, לגבי עצורים ביטחוניים שהם קטינים, שהם מוחזקים גם באגפים נפרדים – הם יובאו לדיון בנוכחות העציר לפחות באחד מדיוני המעצר בעניינם, ולא ניתן יהיה להשאירם במעצר לתקופה העולה על 14 ימים במצטבר בלי שלפחות דיון אחד בעניינם נעשה בנוכחותם באולם בית המשפט. ואולם, נקבע הסדר שיאפשר לבית המשפט, על בסיס חוות דעת של שירות בתי הסוהר, לקבוע כי יחולו בעניינם ההסדרים הרגילים החלים, דהיינו, לא יהיה צריך להביא גם קטין שנעצר מסיבות ביטחוניות לבתי המשפט, ככל שתוגש לשופט בנושא זה חוות דעת על ידי שירות בתי הסוהר. עוד מוצע להסמיך את בית המשפט לקבוע כי עצור ביטחוני מסוים יובא לדיון בעניינו לאולם בית המשפט, וכן לקבוע שעצור פלילי שאיננו ביטחוני לא ידון בהיוועדות חזותית אם התקבלה חוות דעת משירות בתי הסוהר שחלים בעניינו אותם שיקולים ובעיות בהובלתו בשל נסיבות המלחמה. בנוסף, במהלך דיוני החקיקה ביקשה ועדת החוקה מהנהלת בתי המשפט ששופטים יערכו ביקורים רבים יותר בתקופה זו בבתי הכלא הביטחוניים בתפקידם כמבקרים רשמיים, נוכח אי-הוצאתם של העצורים לדיונים. הנהלת בתי המשפט נענתה לקריאה זו של הוועדה. מוצע לקבוע את הוראת השעה לתקופה של כחודש, ובמהלך תקופה זו – להשלים את דיוני ועדת החוקה ואת הליכי החקיקה לשם קביעת הסדר לחודשים הקרובים, ככל שמצב החירום יימשך. אני רוצה, לפני ההצבעה, מתוך הנחה די סבירה שהצעת החוק, בעזרת השם, תעבור – לא הוגשו לה הסתייגויות, לא הוגשו לה בקשות רשות דיבור ונוכל לעבור ישר להצבעה. הוגשו?

קריאה:

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

הוגשו? הוגשו. סליחה.

היו"ר יבגני סובה:

הוגשו. אני אקריא עוד מעט.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

עוד מעט. בכל מקרה, אני מבקש מהכנסת ומחבריי בכנסת לאשר את הצעת החוק בנוסח שהונח. אני רוצה להודות מאוד, ראשית, להנהלת הוועדה, למנהלות דלית אשכנזי ואיילת חאקימיאן, שמילאו את מקומו של מנהל הוועדה הקבוע אייל במסגרת הדיונים שנעשו; לאייל, שכמובן השגיח מרחוק; לאבירן ולאלירן ולכל שאר צוות הוועדה; לרונית הדוברת ולקלדנים, שהשארנו אותם עד שעות ארוכות מאוד מאוד מאוחרות בלילה. סיימנו את הדיון בשעה 01:00 אתמול. אני רוצה להודות גם לחברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, ובייחוד לחבר הכנסת גלעד קריב, שבילה את כל השעות האלה יחד איתנו כדי להעביר את החוק הזה בהסכמה מלאה, קואליציה ואופוזיציה, בהליך מאוד מאוד מהיר ודחוף, תוך התפשרות מצד כולם על חלק מהדברים שהיו חשובים להם, הכול במטרה להסדיר את הנושא בהסכמה ברוח הימים הללו, והדבר הזה חשוב עד מאוד. אני רוצה להודות לייעוץ המשפטי לוועדה: לעו"ד גור בליי, ובייחוד ובמיוחד לעו"ד נועה ברודסקי לוי ולעו"ד הדין אפרת חקאק, שישבו לאורך כל הדיונים, ניסחו באמצע הלילה מינוחים ופרטים, כשקשה היה מאוד להחזיק ראש, ועשו זאת בגבורה רבה, בהצלחה מרובה ובמסירות רבה. תודה רבה לכולם, ואני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת שמחה רוטמן. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות לרשות דיבור של קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת חד"ש-תע"ל. חברת הכנסת מרב מיכאלי, חברת הכנסת נעמה לזימי, חבר הכנסת גלעד קריב, חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, חבר הכנסת איימן עודה, חבר הכנסת אחמד טיבי, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וחבר הכנסת יוסף עטאונה – אינם נמצאים באולם. ולכן אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים ואסירים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, כנוסח הוועדה. ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. כולכם התיישבתם, אפשר לעבור להצבעה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

הצבעה שמית – – –

היו"ר יבגני סובה:

אם תוגש בקשה על ידי הממשלה, אפשר לעבור גם להצבעה שמית.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

חס ושלום.

היו"ר יבגני סובה:

זה – צריך לשאול את כבוד השר. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–10 – 5 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–10 נתקבלו.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – חמישה, אפס מתנגדים.

קריאה:

היו"ר יבגני סובה:

לא שמעתי.

קריאה:

לא לא לא.

היו"ר יבגני סובה:

אוקיי. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. וכעת אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים ואסירים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. אני עובר להצבעה. ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 5 נגד – אין נמנעים – אין חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים ואסירים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, נתקבל.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – חמישה, אפס מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים ואסירים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית, והיא תיכנס לספר החוקים. רבותיי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני ז' בכסלו התשפ"ד, 20 בנובמבר 2023, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.