ישיבת מליאה בתאריך 10/06/2026 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ה בסיוון התשפ"ו, 10 ביוני 2026. הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתות דחופות לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים. ברוכה הבאה. והשאילתה הראשונה היא שאילתה דחופה של חבר הכנסת אוריאל בוסו בנושא הרחבת התחבורה הציבורית בשבת בפתח תקווה. אני מתכבד להזמין את השרה אל הדוכן, אם השרה מוכנה. השרה תמיד מברכת את הפרלמנט, ששואל שאלות בענייני משרדה, והיא תמיד מצליחה לענות תשובות נכונות וטובות.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תודה לך, כבוד היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בוסו, בבקשה. אנא שאל את שאלתך.

אוריאל בוסו (ש"ס):

בוקר טוב, היושב-ראש, בוקר טוב לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים. קווים 25, 51 ו-66 בפתח תקווה הרחיבו פעילות בשבת האחרונה, ובכלל. רצוני לשאול: 1. מה מספר הנוסעים הממוצע לפני השינוי בתחנת בית רבקה? 2. מדוע בשבת מסלול 25 הוארך פי שלושה? 3. האם – א. נוספו נסיעות? ב. תחילת השירות הוקדמה לשלושת הקווים? תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כבוד השרה, בבקשה

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חברי בוסו, ראשית, אני רוצה להבהיר שמשרד התחבורה והרשות לתחבורה ציבורית פועלים על פי החוק ושומרים על הסטטוס קוו בכל מה שקשור לשבת. ואתה גם יודע באופן אישי כמה אני נלחמת שבשבת יהיו רק עבודות תשתית שמצילות חיים בכל מה שקשור לתשתיות. בתחבורה בכלל, כמו בכל משרדי הממשלה, אנחנו שומרים על הסטטוס קוו. הקו שאתה מדבר עליו הוא קו שנוסע לבית חולים בית רבקה, והקו הזה קיבל אישור לפני כמה שנים. הטענות שיש לכאורה הן משוללות כל יסוד. נהפוך הוא, כמות הנסיעות הופחתה משום שמדובר בשני קווים שאוחדו לקו אחד, שהפך מקו סיבובי לקו דו-כיווני. כמובן שכל השינויים האלה נעשו בתיאום עם הרשות ועם ראש העיר. עוד יצוין כי בעקבות הפנייה שנעשתה, בדקנו זאת. מצאנו שהיו שתי נסיעות חריגות בשבת. הודענו למפעיל שכמובן יבטל אותן, והוא יועמד לדין בעניין הזה. מה זה לדין? מי שלא עומד – לא פועל על פי החוק, יקבל כמובן קנסות. משרד התחבורה והרשות הארצית פועלים עם כל הרשויות בהתאם לחוק, בהתאם לתקנות, בהתאם לסטטוס קוו, וגם בעניין הזה פעלנו מול עיריית פתח תקווה. אני רק רוצה להגיד לך שבמסגרת זו נעשו התאמות למסלולי הקווים 25, 51 ו-66 – הקווים שאתה מדבר עליהם – כדי לשפר את הקישוריות בין שכונות העיר ומוקדי הביקוש המרכזיים. אתה יודע שהעיר פתח תקווה הולכת וגדלה, ולכן אנחנו גם מוסיפים שם גם קו מטרו, גם רכבת קלה וגם BRT. ובאשר למספר הנוסעים – בממוצע יש על הקו השבועי הזה, קו 25, כ-230 נוסעים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. אם יש שאלת המשך, בבקשה. ולאחר מכן, שאלה נוספת לחבר הכנסת גינזבורג, והשרה תשיב במרוכז. בבקשה, חבר הכנסת בוסו.

אוריאל בוסו (ש"ס):

מאחר שבשאילתה נצמדתי למספר המילים שהוקצב לי, אז ודאי שלא יכולתי להוסיף. לרגע לא היה לי ספק שמשרד התחבורה בראשותך שומר על הסטטוס קוו, ואני יודע שאת פועלת באדיקות לפי הכללים ולפי החוק, והשאילתה הזאת נועדה בעיקר לעורר את תשומת ליבכם. קו 25, היסטורית, זה קו שניתן לו רישיון לפני עשרות שנים בגלל בית חולים בית רבקה, וכביכול – להסיע עובדים. הדבר הזה לא קיים היום, ובאמת הרישיון הזה בוטל. לפני כמה שנים, כשהוא עבר מחברת דן ומשרד התחבורה לאפיקים ולמפעילים הנוספים, חידשו את הרישיון הזה, ועל גב אותו רישיון הרחיבו את הפעילות ועשו. ואני אשמח מאוד לקבל נתונים כמה באמת. הרי אני יודע, ומבדיקה מקומית – אין באמת אנשים שיורדים בתחנת בית רבקה. הוא לא משמש לייעוד הזה. זה בית חולים שבעבר נפתחו בו כשלוש מיטות, היום יש שם מיטות שיקומיות, גריאטריות. ודאי שאם כבר מדברים על רישיונות כאלה – זה בתי חולים אחרים. לכן, אני לא רוצה שעל גב אותו רישיון היסטורי, שלא ממלא את ייעודו, בטח לא להסעת עובדים, ירחיבו גם את מעגל השעות וגם את המסלולים. ומבדיקה, ותבדקו את זה, אין בכלל נוסעים שמגיעים לבית רבקה בקו הזה, והוא משמש להרחבה. ולכן, גם אם הרשות פועלת מולכם בנושא הזה, אני מבקש שזה ייבדק שוב, וייבדק אם באמת זה משמש לבית רבקה. אם לא, צריך לבטל את זה. בשבת האחרונה יצאתי מבית הכנסת בשעה 18:30 מתפילת מנחה, וראיתי קו 66 מולי שעובר במרכז העיר. זה ודאי חריג לאור יום בשבת, והתקוממו על כך. ולכן, הזדעקתי להגיש את השאילתה. ולכן, אני מבקש שגם כן בקווים הנוספים יחדדו בשעת צאת השבת המאוחרת בשעון הקיץ, ושלא יקדימו את השעות ויסתובבו אוטובוסים בשבת, ואיך אומרים? יעברו על החוק. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת גינזבורג, בבקשה. רק שאלה נוספת, ואז תעני במרוכז.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, תודה רבה. גברתי השרה, בוקר טוב. לפני כמה חודשים העליתי לפני השרה את העובדה שבקילומטר ה-26 בכביש 1 המהירות המוגבלת היא ל-90 קמ"ש בלבד, בעוד שלאורך כל שאר הכביש היא 110 קילומטרים לשעה. גברתי השרה ענתה שהיא נתנה הנחיה לעשות בדיקה, וייתנו לה על זה המלצות. זה היה כבר לפני מספר חודשים לא מועט. רציתי לדעת אם כבר קיבלת המלצות, ואם קיבלת החלטה ביחס למקטע הזה, עם כל סוגיית התכן וכו' וכו'.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. השרה, בבקשה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תודה רבה, איתן. ראשית, אוריאל, קודם כול, עשינו בדיקה. נעשה שוב בדיקה לאור הדברים שאתה אומר. כמו שאתה אומר, הקו הזה הוא קו היסטורי. אם אכן הוא לא נותן שירות לבית רבקה, אנחנו נעשה שוב בדיקה. אני אומרת שוב: אנחנו לא נשנה את הסטטוס קוו. אנחנו לא נפעיל תחבורה ציבורית בשבת. כמו שאתה יודע, יש עליי לחץ אדיר בעניין הזה, ואני שומרת על סטטוס קוו, וכך יהיה גם בפתח תקווה ובכל עיר אחרת. הקווים שמופעלים בפתח תקווה, והקו היחיד הזה שמופעל בפתח תקווה בשבת – הוא קו היסטורי שמתואם עם הרשות. אני אעשה בדיקה שוב לגבי הקו הזה, ואתה מוזמן כמובן להיות בקשר איתנו ולקבל את המידע. איתן, אנחנו עשינו בדיקה לגבי כביש 1. אני אמורה להודיע על כך בשבוע הקרוב. קיבלתי החלטה, לא רק לגבי הכביש הזה, אלא לגבי - - -

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

נכון, אמרת שיש עוד כבישים.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אז, בעזרת השם, תן לי להודיע את זה לכל הציבור. אבל – כן, איתן, אנחנו נודיע על זה. ואכן יש כמה נתיבים, כבישים, שבהם אנחנו נתאים את רמת המהירות לבטיחות הכביש, וכביש 1 יהיה חלק מזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

יפה, מבורך, ודוגמה טובה לקשר שבין הכנסת לממשלה, שמביא לשינויים בפועל. יפה מאוד. אני מתכבד להזמין את שרת התחבורה והבטיחות בדרכים להישאר על הדוכן גם לשאילתה הבאה, שאילתה דחופה של חבר הכנסת ולדימיר בליאק בנושא: תקלות בחידוש ומשלוח רישיונות נהיגה וגבייה חוזרת מאזרחים. חבר הכנסת בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב, גברתי השרה, לאור הדיווחים מנובמבר 2025 – כי השאילתה קצת חיכתה כאן, בכנסת – על אזרחים ששילמו עבור חידוש רישיון נהיגה, אך לא קיבלו את רישיון בפועל או אף נאלצו לשלם פעם נוספת. רצוני לשאול: כיצד פועל המשרד לתיקון התקלה למניעת גבייה חוזרת ולהבטחת החזר כספי לאזרחים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, השרה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תודה רבה לך. ראשית, משרד התחבורה מנפיק רישיונות נהיגה לכלל אזרחי ישראל אשר עמדו בתנאים שנקבעו לכך, ובכלל זה תשלום אגרות רישיון הנהיגה. כידוע לך, הזכיין שזכה – ולא בפעם הראשונה – בהנפקת רישיונות הנהיגה זה חברת דפוס בארי מקיבוץ בארי. היא האחראית להנפיק הרישיונות ולשלוח אותם לאזרחים בהתאם להסכם ההתקשרות שהיה מול דפוס בארי באמצעות המשרד. כמובן, המשלוח נעשה באמצעות דואר ישראל לכתובות רשומות. למשרד התחבורה הגיעו פניות רבות על כך שלצערנו, חלק מהרישיונות לא מגיעים לכתובת שלהם. פנינו כמובן לחברת דפוס בארי כדי לבדוק כיצד בעצם אנחנו מצמצמים את הפער הזה, ואכן אלה ששילמו את האגרה, ורישיון הנהיגה לא הגיעו אליהם, יקבלו רישיון נהיגה אליהם הביתה באמצעות שליח, והם לא יצטרכו לשלם את זה שוב. אין שום סיבה שישלמו שוב אם הם אכן שילמו, והכתובת הייתה נכונה. אנחנו פועלים. אם אחרי שישים יום האזרח ששילם לא קיבל את הרישיון הביתה, הוא יקבל את זה במשלוח ישיר, וכמובן הוא לא יצטרך לשלם שוב את האגרה. צריך לזכור שבסופו של יום דפוס בארי פועל כראוי, הוא זכה במכרז ולא בפעם הראשונה. לעיתים הרישיון לא מגיע בגלל שהכתובות לא נכונות, ולעיתים בגלל תקלה כזאת או אחרת. בכל תקלה שיש, אני קוראת לציבור לפנות למשרד התחבורה ולדעת שזכותו לקבל את רישיון הנהיגה אחרי 60 יום ללא תשלום. בהזדמנות זאת אני מבקשת לחזק את חיילי צה"ל בים, באוויר וביבשה, שפועלים גם בצפון הקרוב וגם בצפון הרחוק במציאות מאוד מורכבת, לחזק כמובן גם את תושבי הצפון, שנמצאים מול מציאות מורכבת מאוד. השבוע תהיה ישיבת ממשלה בנצרת – בנוף הגליל - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אוי ואבוי – נוף הגליל.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא נצרת עילית, נוף הגליל. בשבוע שעבר הייתה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

זה מחר, כן, זה מחר.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מחר. בשבוע שעבר הייתה ישיבה בקו העימות, בשלומי. אנחנו משקיעים הרבה מאוד בצפון וגם בדרום. אני מודה לכל אזרחי המדינה, שבאמת, כשאני מסתובבת בשטח, אני רואה את החום ואת האהבה. יש הרבה מאוד כדורים פורחים בזמן האחרון, הרבה מאוד מפלגות של כדורים פורחים, שהם נעלמים מן האוויר. ראינו איפה נמצאת שינוי, וראינו איפה נמצאת גם יש עתיד וגם הימין החדש וגם כחול לבן. בסופו של דבר הציבור רוצה מפלגות שהן לא בלון פורח אלא מפלגות יציבות, מפלגות עם מנהיג רציני, עם מנהיג אחראי. כמובן, מי שמייצג אותנו זה בנימין נתניהו, אז זה הזמן גם לחזק את בנימין נתניהו - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

רק ביבי.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - ואת ממשלת ישראל. ואכן, את צודקת – רק ביבי. אז תצטרפי למפלגה הנכונה, שהיא לא כדור פורח, והיא לא בלון שמתפוצץ, והיא לא סיסמאות, אלא באמת עשייה למען עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך, אם יש. לאחר מכן – שאלה נוספת לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה על התשובה המפורטת, גברתי השרה. אם כבר דיברת על כדורים פורחים, אז אני רוצה לשאול על עולם התעופה האזרחית. עולם התעופה האזרחית עובר תקופה מאוד מאתגרת עם ריבוי ביטולים ושיבושים, בתקופת הבחירות מן הסתם זה מקבל משנה משמעות. ישנם עשרות אלפי ישראלים – מכל הקשת הפוליטית, אגב – שמעוניינים להגיע ארצה לממש את זכותם להצביע. האם את כחברת הקבינט ושרת התחבורה יכולה להבטיח להם כי בתקופת הבחירות, סמוך לתקופת הבחירות וביום הבחירות עצמו, השמיים יישארו פתוחים? תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלה נוספת – לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אני אנצל את השהות הקצרה לברך את תלמידות ותלמידי כיתות ז' וח' בבית הספר בית חינוך בירושלים – ברוכות וברוכים הבאים לכנסת, אני מקווה שיהיה לכם כאן מעניין. בבקשה, חבר הכנסת אלהואשלה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשאול לגבי העומס במעבר נהר הירדן בתקופה האחרונה. יש עומס לא פשוט וגדול. אני רוצה לשאול איך המשרד מתכוון להתמודד עם הסוגיה הזאת, ובאותו הקשר אני גם רוצה לשאול מה אנחנו עושים בגבול טאבה יחד עם המצרים על מנת להוריד את האגרה מ-120 דולר למחיר המקורי שהיה בעבר. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלה נוספת – לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. השרה תשיב במרוכז. בבקשה, חברת הכנסת הר מלך.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

שלום לשרה. אנחנו ראינו שיש מתווה שהרחיב את התחבורה הציבורית בשבת בעיר פתח תקווה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז השרה כבר השיבה על זה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני עניתי על זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

השרה כבר השיבה על זה, כי זו הייתה שאילתה של חבר הכנסת בוסו.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אה, היא השיבה? סליחה, אנחנו פשוט מגיעים מוועדת החוץ והביטחון - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. מאה אחוז.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אז טוב שהגעת. רק להגיד לך שלא התרחבה שום תחבורה ציבורית בשבת.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

לא קרה?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא קרה. אנחנו שומרים על סטטוס קוו, בוודאי בתקופתי. אנחנו נעשה את הכול כדי לשמור כמה שיותר על השבת, ששומרת על עם ישראל.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אולי השרה תרצה להשיב על השאלות הנוספות.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

כן. לגבי השאלה של ולדימיר על שמיים פתוחים: אתה רואה שאני שומרת על שמיים פתוחים, כולל השבוע הזה, במציאות מאוד מורכבת ולא פשוטה. יכולתי לסגור את השמיים מרגע שפיקוד העורף ביקש להגביל את כמות הנוסעים בשדה התעופה, ואני לא הסכמתי לכך, משום שאני חושבת שאחד ממרכיבי החוסן הלאומי של מדינת ישראל זה לשמור על שמיים פתוחים ולאפשר לאזרחי ישראל לטוס מישראל החוצה ומחוץ לארץ לתוך מדינת ישראל. עכשיו, יש לי איזושהי תחושה שאתה חושב שכל מי שמגיע מחו"ל הולך להצביע לכם. אז אתה טועה, יש הרבה אנשים - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סגירת השמיים היא לא שאלה פוליטית, גברתי, הקפדתי לציין.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא, כאילו אתה אומר שאני אסגור את השמיים – לא, השאלה שלך – לא, אני אגיד לך מה, השאלה שלך הייתה מין שאלה צינית - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה, למה צינית?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - שכאילו יש לי אינטרס לסגור את השמיים, בגלל שמי שמגיע להצביע הוא עבור השמאל – אז אני לא סוגרת את השמיים, ויש לי ההפתעה בשבילך: מי שיגיע להצביע, יצביע לימין.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מצוין.

היו"ר אמיר אוחנה:

ולחבר הכנסת אלהואשלה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

כן. קודם כול, שתי שאלות מצוינות. בואו נתחיל עם השאלה היותר-קלה – מעבר טאבה. מעבר טאבה, המצרים הבינו שיש להם ביצה, איך אומרים, תרנגולת שמטילה ביצי זהב, משום שהרבה מאוד ישראלים יוצאים לטיסות לחו"ל דרך מעבר טאבה ומעבר רבין. אז הם החליטו להעלות את האגרה. אנחנו בקשר עם המצרים. גם שר החוץ, אני יודעת שבקשר, גם אנחנו בקשר, כדי לנסות להוריד את עליית המחירים של האגרה במעבר טאבה, ולהחזיר את האגרה למחיר השפוי שהיה לפני כן. אז קודם כול זה בטיפול, ואני אומרת לך שאנחנו נעשה את הכול כדי להחזיר את האגרה למחיר שהייתה, כי יש הרבה מאוד ישראלים שיוצאים כמובן לטאבה.

שר החוץ גדעון סער:

גברתי השרה, צריך להבין שהדבר הזה הוא החלטה מצרית שרירותית.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

כן, אמרתי לו.

שר החוץ גדעון סער:

זה לא נתון בידנו.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

זו החלטה מצרית שלא תלויה בנו.

שר החוץ גדעון סער:

אני פניתי למי שצריך במצרים כדי לנסות ולשנות את רוע הגזרה, אבל זו החלטה מצרית.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

כפי שאמרתי, גם שר החוץ פנה בכלים שלו, גם אנחנו פנינו בכלים שלנו, ולצערי, זאת החלטה שרירותית של המצרים משום שהם ראו שיש יותר נהירה של אזרחים דרך מעבר טאבה, אז הם החליטו להעלות את האגרה. אנחנו פנינו אליהם ונפנה שוב בעניין הזה. לגבי נהר הירדן, תראה, אנחנו שומרים על מעברים פתוחים למרות כל האתגרים שיש לנו, ואני מאוד שמחה שאנחנו מצליחים מול הירדנים לשמור על המעברים ולשמור על מערכת יחסים מאוד תקינה בינינו לבינם. לעיתים יש עומס במעברים, בגלל שזה קשור להיבטי ביטחון ולהיבטים אחרים. אנחנו עושים את הכול – גם ברמת כוח אדם, גם ברמת הזרימה של המעברים של הנכנסים והיוצאים – לאפשר את המעברים בצורה הרבה יותר זורמת והרבה יותר נגישה. בחגים מן הסתם אז המעברים יותר עמוסים. בחגים המעברים יותר עמוסים. אני ביקשתי שבאזור החגים אנחנו נוסיף גם יותר אנשים, וגם פנינו לירדנים על מנת לאפשר לנו את ההקלות גם בצד השני, בגלל שבחגים יש עומס גדול של הרבה מאוד אנשים מהמגזר שיוצאים לטייל, ואנחנו רוצים לאפשר להם גם יציאה יותר זמינה ויותר זורמת. אז אנחנו על זה ואנחנו מכירים את זה, ואנחנו מאפשרים כמובן את היציאה הזאת, שתסעו לשלום ותחזרו לשלום.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאוד מאוד מודה לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב ולחברות וחברי הכנסת השואלים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום. חברות וחברי הכנסת, בהתאם לתקנון הכנסת, נציין כעת את זכרו של חבר הכנסת.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני מצטערת, רק רציתי להגיד, חבר הכנסת יעקב אדרי היה חבר במפלגה שלנו הרבה מאוד שנים. חבר טוב שלנו, הצטערתי לשמוע על מותו. יהיה זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

כאמור, בהתאם לתקנון הכנסת, אנחנו נציין כעת את זכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר, ראש עיריית אור עקיבא המיתולוגי יעקב אדרי, זכרו לברכה, שהלך לעולמו בחודש מרץ האחרון. את המסע שלו למקומות ההשפעה החשובים ביותר בחברה הישראלית התחיל יעקב במרוקו, שם נולד לסעדה ואליהו. כילד הוא זכה יחד עם משפחתו להגשים את חלום מאה הדורות ולעלות לארץ ישראל – אז כבר מדינת ישראל. וכאן, במולדתנו המתחדשת, הוריו בנו את החלום הציוני שלהם, שאפשר ליעקב בזמנו לרכוש את ההשכלה והניסיון הדרושים כדי לשרת את הציבור הישראלי באופן המיטבי. את דרכו הציבורית החל באור עקיבא, העיר שהייתה לביתו ולמפעל חייו. בשנת 1989 נבחר לראשונה לראשות המועצה המקומית אז. הוא פעל במרץ למען תושביה. ביד רמה הוא הוביל תנופה של פיתוח וצמיחה, וזכה לראות את פרי עמלו כשמאמציו צלחו ואור עקיבא הפכה לאם ועיר במדינת ישראל בשנת 2001. השלטון המרכזי – הכנסת והממשלה – היה, בעוונותינו, הדרך היחידה להפריד בין יעקב לבין אור עקיבא, וגם זאת לאחר כ-14 שנים של עשייה מסורה למען התושבים. וכך, בשנת 2003, כשנבחר לראשונה לכהן בכנסת מטעם תנועת הליכוד, התפטר מניהול העיר. יעקב כיהן בכנסת החל מהכנסת השש-עשרה ועד לכנסת השמונה-עשרה בשלל תפקידים משמעותיים, ובהם סגן יושב-ראש הכנסת, חבר ועדת הכספים וממלא מקום בוועדת החוץ והביטחון, ואפילו כשר בארבעה משרדים ממשלתיים שונים, ובהם פיתוח הנגב והגליל, העלייה והקליטה והבריאות. את נאום הבכורה שלו בכנסת, מעל הדוכן הזה שכאן לצידי, פתח במילים הבאות: "בדחילו ורחימו אני עומד לפניכם היום כדי לשאת את נאומי הראשון בכנסת. אני נושא תפילה לבורא עולם שדרכי תצלח ומעשיי יהיו לטובה. בראשית דבריי, ברצוני לברך את חברי הכנסת החדשים והוותיקים בברכת דרך צלחה. מי ייתן ונהיה ראויים לאמון של כל אזרחי ישראל". אפשר היה, כאמור, להוציא את יעקב מאור עקיבא, אבל אי-אפשר היה להוציא את אור עקיבא מיעקב, וכך, לאחר שהודיע על פרישתו מהפוליטיקה הארצית, בתום תרומה משמעותית גם בזירה הזו, יעקב שב אל הזירה המקומית, ותושבות ותושבי אור עקיבא הביעו בו את אמונם כשבחרו בו פעם אחר פעם. אני יכול להעיד, יחד עם חברנו שאני רואה כאן ביציע, מימון לוי, שלא היה ביקור באור עקיבא בלי לפגוש את יעקב, שתמיד, אבל באמת תמיד, תושבות ותושבי אור עקיבא היו בראש מעייניו. אין עדות חזקה מזו לקשר העמוק שנרקם בינו לבין התושבים ולהערכה שרחשו לעשייתו למענם. 24 שנים מחייו הקדיש יעקב לאור עקיבא, ועוד עשור למען הציבור כולו במשכן הזה ובמסדרונות הממשלה. מעטים שליחי הציבור שזכו להשפיע במשך זמן רב כל כך על הציבור הישראלי, הן בשלטון המרכזי והן בשלטון המקומי. נינה, רעייתו היקרה, בנותיו, נכדיו ובני המשפחה כולה, תודה שחלקתם את יעקב יחד עם הציבור הישראלי ואפשרתם לו בכך לפעול למען הכלל. היו לכך בוודאי מחירים אישיים כבדים, שנגבו קודם כול ממנו, אבל גם מכם. אנא, דעו כי עובדה זו לא נעלמת מעינינו, ואנחנו זוכרים את יעקב ואת תרומתו ומוקירים אותה. מי ייתן שינוח בשלום על משכבו. נכבד את זכרו בקימה. תודה. אני מתכבד כעת להזמין את שר החוץ גדעון סער לשאת דברים לזכרו.

שר החוץ גדעון סער:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סיפור חייו של יעקב אדרי, זיכרונו לברכה, היה סיפור הצלחה. פעם היו קוראים לזה "סיפור סינדרלה". הוא עלה לארץ ממרוקו עם משפחתו, כילד בגיל תשע. הוא כבש את כל הפסגות בתפקידים הבכירים שבהם כיהן, וחשוב מכך – בעשייה המרשימה שלו למען הציבור במשך עשרות שנים. לב חייו וליבת העשייה שלו היו אור עקיבא. הוא הפך אותה מעיירת פיתוח לעיר ואם בישראל. הוא הוביל אותה יותר משנות דור והזניק את מערכת החינוך שלה. יעקב היה אור עקיבא, ואור עקיבא הייתה עירו של יעקב, שהתפתחה בהשראת חזונו ולהט עשייתו. הוא כיהן כסגן שר לביטחון פנים, כשר הבריאות, כשר לפיתוח הנגב והגליל, כשר לענייני ירושלים, כשר לקליטת עלייה, כשר המקשר בין הממשלה לכנסת – ועדיין ליבת העשייה הציבורית שלו, בעיניי, הייתה אור עקיבא. אדוני היושב-ראש, נכנסנו ביחד בשערי הבית הזה ב-17 בפברואר 2003 כחברי סיעת הליכוד בכנסת השש-עשרה. היינו חברים ונותרנו חברים, גם בצל המחלוקת העזה סביב תוכנית ההתנתקות, שקרעה בכנסת השש-עשרה את סיעת הליכוד, ובסופה הביאה גם לפילוגה. בוויכוח זה היינו במחנות שונים: אני התנגדתי להתנתקות, יעקב תמך בה. אני זוכר היטב את 21 בנובמבר 2005, היום שבו הודיע אריאל שרון, ראש הממשלה דאז, על פרישתו מתנועת הליכוד, ובו ניסיתי לשכנע חברים רבים, ויעקב בתוכם, לא לעזוב. בכך לא הצלחתי. יעקב, יחד עם מאיר שטרית, היו שני האחרונים שהשלימו את אותו השליש שהיה נדרש על פי חוק לצורך ההתפלגות ביום שאותו לא אשכח. נותרנו ידידים, אך בכנסת השבע-עשרה כבר היינו בשני צדי המתרס: יעקב היה שר בממשלה, ממשלת קדימה, אני המשכתי בתפקידי כיושב-ראש סיעת הליכוד, הפעם כסיעה קטנה בת תריסר חברים שהובילה את האופוזיציה. לימים חזר יעקב לליכוד וגם נבחר מחדש לתפקיד ראש העיר אור עקיבא, לאחר עשור בזירה הארצית בכנסת ובממשלה. במשרד החינוך שזכיתי לעמוד בראשו – אומנם לא בשנים שבהן כיהן יעקב כראש העיר – זכרו לטובה תמיד את יעקב אדרי. הוא קידם את מערכת החינוך העירונית להישגים, הוא היה בעל כושר ביצוע ייחודי וידע לנצל את המשאבים שקיבלה הרשות לקפיצת מדרגה, גם בחינוך, גם בתשתיות, בכבישים; הוא עמד בראש ועדת ההיגוי של אור עקיבא לקידום החינוך, ואכן הוא שינה מגמה שניכרה בהישגים החינוכיים של העיר. לא אוכל, אדוני היושב-ראש, שלא להתייחס לשנותיו האחרונות וימיו האחרונים של יעקב. כמו נבחרי ציבור אחרים לא מעטים, הוא נרדף. הוגש נגדו כתב אישום שייחס לו עבירות חמורות ואילץ אותו להתפטר מתפקידו כראש העיר. יעקב היה אדם רגיש וישר, והאישומים העכירו את רוחו ואת חייו. כשביקרתי את משפחתו בשבעה התרשמתי שמועקה זאת ליוותה אותו ברגעים האחרונים ממש. הוא נפטר חף מפשע, כפי שכתבה גם השופטת, שישבה בדין. אבל כמו שקורה במקומותינו לא אחת, התהליך, שערך שנים ארוכות, היה בגדר ענישה אכזרית עם מחירים כבדים. אנחנו מדברים על חקירה גלויה שנפתחה בשנת 2020, וב-18 במרץ 2026 נפטר יעקב, והמשפט היה בעיצומו. נפטר משבץ מוחי. אני חושב שחשוב לומר את הדברים האלה. ברגעיו האחרונים הוא היה מודאג מביטול ישיבת בית משפט שהייתה קבועה למחר, ומפרטי המשא ומתן להסדר שהתקיים בתיק. זה קשה להאמין. כל זכויותיו בפעילות למען הציבור לא עמדו לו ולא נזקפו לזכותו בגיל 75, אבל הוא נפטר כחף מפשע, כנרדף. המחשבות על כך ליוו אותי ימים רבים לאחר הביקור בשבעה. הותיר אחריו אישה, נינה, שהייתה מחנכת ומנהלת בית ספר, שתי בנות ונכדים. יעקב אדרי ייזכר כשליח ציבור ערכי ומסור, בעל רגישות חברתית, רגישות לחלשים ורגישות למוחלשים, ומעל הכול – כאחד מבוניה הגדולים של הארץ הזאת. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן. תודה רבה. כעת אני מתכבד להזמין את שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן לשאת דברים. בבקשה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחתו של יעקב, נינה רעייתו, בנותיו, יעל, מימי, נכדיו, תושבי אור עקיבא, היום אנחנו מציינים את פטירתו של ראש העיר והשר לשעבר יעקב אדרי. יעקב, כפי שציינו כאן, עלה בגיל תשע ממרוקו, גדל במעברה באור עקיבא, ומאז הקדיש את כל חייו הבוגרים לטובת מדינת ישראל – איש עשייה. את דרכו הציבורית הוא התחיל בעיריית אור עקיבא, ושם התגלו היכולות שלו. הוא הפך את אור עקיבא מעיירת פיתוח לעיר משגשגת, עיר מצליחה, עיר שגאווה להיות בה. ללא ספק הוא סגר מעגל; כמי שגדל במעברה, הגיע עד לפסגה של לשכת ראש העיר בהצלחה גדולה. הדבר החשוב ביותר שהיה ליעקב זה הנושא של החינוך. הוא הבין שדרך החינוך אתה יכול לשבור תקרות זכוכית, דרך החינוך אתה יכול להגיע. וכך לאורך שנותיו הוא השקיע בחינוך. גם נינה, שעוסקת בחינוך, הציפה את הדברים, עד כמה הדבר בהחלט היה חשוב לו. יעקב לא ראה בתפקידיו כראש עיר או בתפקיד שלו כשר בממשלת ישראל משרה, אלא הוא ראה בהם שליחות. הוא הכיר את תושבי העיר, הוא היה נגיש, הוא היה קשוב, הוא היה מחויב. באופן טבעי אחרי ההצלחה כראש עיר הוא גם הגיע לכנסת לתפקידים בכירים בממשלה. הוא פעל במגוון גדול מאוד של תחומים גם בכנסת וגם בממשלה, וגילוי נאות – אני תמכתי ביעקב. תמכתי ביעקב עוד כשהייתי צעיר בסניף הליכוד בחולון, מכיוון שיעקב היווה עבורי השראה לדור של מרבית – נקרא לזה הליכודניקים האמיתיים, שבאו מהפריפריה החברתית הגיאוגרפית, ופרצו תקרות זכוכית. ללא ספק השר וראש העיר לשעבר יעקב אדרי הוא סיפור השראה. הוא סיפור השראה, שאפשר לעשות ולהגיע במדינת ישראל. רוצה לציין שני חוקים שיעקב עשה וקידם: אחד – הייצוג של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי; החוק השני – חוק הדיור המוגן, ששומר על הזכויות של הקשישים. כולנו מבינים שיעקב אדרי הוא לא בן העדה האתיופית, אבל בכל זאת הוא העביר את החוק, מכיוון שעל יעקב אדרי אפשר לומר את המשפט ממסכת אבות – שהוא לא שכח מאין הוא בא. אני חושב שאת אותם קשיי קליטה שעברו הוריו ועוד אחרים בדור שלו – הוא אמר, אני אסייע לבני העדה האתיופית ואעשה זאת, ולכן זה היה מוצדק. החוק השני, חוק הדיור המוגן, ששומר על זכויות הקשישים – למה הוא עשה זאת? מכיוון שגם אלה דברים שהיו בחייו, כשראה את הוריו, אם זה בלי פנסיה, אם זה דיור מוגן, אם זה דיור ציבורי. למעשה היה כאן כדי להטביע את חותמו, לצמצם פערים, להוות השראה. אני חושב ששני החוקים האלה מעידים עד כמה הוא בהחלט היה נבחר למען הציבור ועובד למען הציבור. אחד הדברים שאפשר לומר על יעקב – שהוא היה איש אציל. אפשר לומר דברים, בבית הזה יש מחלוקת – כאן זה הצד של האופוזיציה, כאן זה הצד של הקואליציה – זה לגיטימי. לפעמים גם בתוך מפלגה חושבים אחרת, וגם זה לגיטימי – אבל הייתה לו דרך לומר את הדברים, וזה היה תמיד נעים לבוא ולשמוע אותו. אם הסכמת איתו זה מצוין, ואם לא, כיבדת את עמדתו ואת דעתו, כי ידעת שהן מגיעות ממקום אמיתי. לפעמים אומרים "פוליטיקאי" כמילת גנאי – לא, יעקב היה איש של אמת, והייתה לו הדרך ארץ, והייתה לו האצילות. היה משפט שהוא היה אומר: עם נחישות והתמדה מגיעים לכול. כן, זה הדור של אותם אנשים שלא קיבלו את הדברים עם כפית של כסף, ובהחלט הייתה לו הנחישות. הוא אכן זכה לעשות רבות למען המדינה. יושרתו של יעקב, כמי שהכיר אותו באופן אישי, לא הייתה מוטלת בספק מעולם. כל פעם שיעקב רצה להתמודד לראשות עיריית אור עקיבא, הוא היה, ונבחר והצליח, מכיוון שלא היה ספק לגבי מחויבותו ולגבי יושרתו. העוול שהוא עבר מעיד על הצורך לתקן את מערכת המשפט על מנת למנוע מקרים כאלו בעתיד. לאורך שנים של פעילותו הציבורית נשאר יעקב מחובר לשורשיו, מחובר לאנשים, מחובר לעירו. אין הרבה אנשים שיכולים להתמודד לראשות עיר, לנצח, ללכת לכנסת, וברצותם לחזור ולנצח את זה שוב. זה מעיד על ההערכה העצומה שהייתה לו. ללא ספק הערכים שהנחו אותו הם ציונות, יושרה, אחריות ציבורית, אהבת הארץ ואהבת האדם. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. אני מתכבד כעת להזמין את שר החקלאות וביטחון המזון, חבר הכנסת אבי דיכטר, לשאת דברים לזכרו. בבקשה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

יושב-ראש, חבריי השרים, השרים שדיברו וריגשו, שר החוץ גדעון סער, שר האנרגיה אלי כהן, חברי הכנסת, המעטים יש לומר, משפחת אדרי, נינה היקרה, הבנות, הנכדים, החברים, אורחים יקרים. ישנם אנשים המסתובבים עם התואר נבחר ציבור וישנם מעטים, אפשר לומר מעטים מדיי, שהתואר משרת ציבור חקוק על לוח ליבם. יעקב אדרי, שהלך מאיתנו בחודש מרץ השנה, היה בדיוק כזה. אדם שבכל צומת בחייו, בכל תפקיד שקיבל על עצמו, ראה לנגד עיניו קודם כול את האדם שמולו. יעקב לא נולד אל מסדרונות השלטון – הוא צמח מלמטה, מהשטח, מתוך עשייה מוניציפלית, סיזיפית ויום-יומית לאהבה הגדולה שלו, לאור עקיבא. יעקב, שכיהן כראש המועצה ובתקופתו גם הפך להיות ראש העיר, הכיר כל רחוב, כל סמטה, וחשוב מכך – כל תושב ותושבת בעיר. כשיעקב נבחר לכנסת, ולאחר מכן מונה לשר בממשלות ישראל, גם סגן השר לביטחון פנים, שר הבריאות, שר העלייה והקליטה, השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר לפיתוח הנגב והגליל – הוא לא שכח לרגע מאיפה הוא בא. הוא הביא איתו למשכן הזה ואל שולחן הממשלה את אותה הרגישות, את אותו חום אנושי ואת ההבנה העמוקה שהפוליטיקה אינה המטרה אלא היא כלי לשיפור חיינו על הארץ הזו. כך האמין וכך עשה. בכנסת פעל יעקב רבות לצמצום הפערים בחברה. בתוך כך קידם והביא לתיקון היסטורי בייצוגם של בני העדה האתיופית במגזר הציבורי, אחרי שעיגן את מעמדם של בני ובנות העדה האתיופית בחקיקה חזקה ויציבה שאפיינה כל כך את דמותו הייחודית כמי שעלה בעצמו ממרוקו והצליח במו ידיו להתקדם מעלה-מעלה בציבוריות הישראלית. יעקב אדרי היה איש עם המון דעות ודעות עצמיות. הוא לא נרתע מלהיכנס לוויכוחים. אבל מורא הסמכות תמיד היה לנגד עיניו. כשהוא היה סגן שר אל מול השר, כשהוא היה שר אל מול ראש הממשלה. גדעון עזרא, עליו השלום, שהיה שר כשאדרי היה סגנו – שמעתי פעם את הסיפור שבאחת המחלוקות, איפשהו באזור צומת גולני, גדעון אמר לו: שמע, אנחנו לא יכולים לעבוד ביחד ככה. אדרי אמר לנהג: תעצור, וירד מהרכב. גדעון נבהל, אמר: רגע, זה לא בדיוק מה – ואז מספרים שאדרי אמר: איתי על תפקידי שלטון לא מתבדחים. וזהו זה, מאותו יום היה ברור גם לגדעון וגם ליעקב: המחלוקת דבר אחד; התפקיד הוא התפקיד, הממלכתי. יעקב אדרי ידע לחבר. הוא כיבד כל אדם והיה נעים על הבריות. הוא האמין בחיבורים, האמין בפשרות מתוך כבוד הדדי וביכולת של החברה הישראלית למצוא את המשותף על פני המפריד. כמה אתה חסר כאן היום, יעקב. אני עומד כאן ומדבר פחות משלושה חודשים לאחר לכתו של יעקב מאיתנו. הזיכרון טרי, הפצע עוד פתוח. מכאן למשפחה – לאשתו נינה, שתיבדל לחיים ארוכים, לבנות, לנכדים, לחברים, למשפחה, לשבט אדרי: אתם באמת חייבים להיות גם חזקים אבל גם גאים בפועלו של יעקב אדרי. זכיתם לגדול לצד איש מיוחד, חביב על הבריות, אוהב שלום ורודף שלום. אהבתי אותו. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן. וכעת אני מתכבד להזמין את השר במשרד האוצר חבר הכנסת זאב אלקין לשאת דברים לזכרו. בבקשה.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, בני משפחת אדרי וחברים קרובים שבאו לכאן, אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאתה מוביל פה מתוקף תפקידך – אין ברירה – לא מעט אירועים כאלה של אזכרות חברי כנסת. לא זוכר הרבה אזכרות חברי כנסת שארבעה שרים באו כדי לדבר בהם לפי בקשת המשפחה, ואני חושב שזה לא מקרי. אחד הדברים שאפיינו את יעקב לאורך כל דרכו – ויכולת להיות איתו באותו צד, כמו שגדעון דיבר, ויכולת להיות בשני צדדים הפוכים – אבל הוא היה מענטש. היה בן אדם. ולכן האהדה שלה הוא זכה בבית הזה – מכל צידי הבית, מהצד הזה ומהצד הזה, והוא החליף פוזיציות, היה בקואליציה, היה בממשלה, היה באופוזיציה – אבל הוא היה מאוד מאוד אהוב על הבריות. גם כאן בכנסת, גם לאורך כל העשייה הציבורית. כמעט לא יכולת למצוא בן אדם שיגיד עליו משהו רע. אפילו לפעמים יריבים פוליטיים מרים לא יכלו להגיד עליו משהו רע, כי הוא תמיד היה בן אדם, תמיד קיבל אחרים בסבר פנים יפות וגם תמיד היה אמיתי. אני מכיר אותו שנים רבות וגם עברנו מצבים שונים: היינו שותפים, אחר כך בשני צידי המתרס, אחר כך עוד פעם שותפים, עבדתי מולו גם כראש עיר וגם כשר וגם כחבר כנסת. החלפנו פוזיציות, כמו שקורה במשחק הפוליטי פה בתוך הבניין הזה. אני לא יכול להיזכר בסיטואציה אחת שאני יכול להגיד: יעקב בילף אותי, זייף במשהו, לא דיבר אמת. תמיד אמת, תמיד בנועם הליכות, וגם תמיד הרגשת – כולנו פה, פוליטיקה זה מקצוע לאנשים עם אמביציה אישית, אבל הוא אף פעם לא חיפש כותרות, כן? היה קיצוני אפילו בזה, בשביל מישהו שהיה שר בכמה משרדי ממשלה וחבר כנסת וראש עיר – תמיד קצת נחבא אל הכלים. הוא עשה את העבודה השחורה והרבה פעמים גם לא לקח קרדיט, אחרים לקחו קרדיט על מה שהוא קידם או על מה שהוא עשה, כי זה היה יעקב. ואנשים הכירו את זה וידעו את זה, ולכן ככה גם התייחסו אליו. כבר דובר פה רבות לפניי ולא במקרה על כך שהיה אפשר להוציא את יעקב מהתפקיד שלו של עיריית אור עקיבא – הוא עשה את זה אפילו מרצונו, נבחר לכנסת והתפטר – אבל היה בלתי אפשרי להוציא את אור עקיבא מיעקב. גם כשהוא היה פה, בכל מקום ובכל תפקיד שהוא היה, תמיד – מה קורה באור עקיבא. זה הדאיג אותו, זה עניין אותו, זה הפעיל אותו, והרבה פעמים גם רחוק מאור הזרקורים. אני זוכר למשל אירוע די ארוך ומתמשך, שהוא עזר ליורש שלו, סגנו לשעבר, ראש עיריית אור עקיבא דאז וגם היום, שמחה יוסיפוב, במשא ומתן מול קרן קיסריה. שקוע בזה בכל ראשו, למרות שהוא היה כבר בבית הזה והוא לא היה ראש עיריית אור עקיבא, מה זה היה עניינו? הוא לא נח עד שהוא לא הגיע להסדר צודק לדעתו שהביא את הסיוע לאור עקיבא. הלך לפגוש את הברונית רוטשילד, מה רק לא עשה. אני זוכר, אז הוא התייעץ איתי, קידם הצעת חוק, איזשהו מנוף לחץ. כל הזמן אור עקיבא. אבל זה לא רק אור עקיבא. עוד שני דברים שתמיד אפיינו אותו זה דאגה לפריפריה ודאגה לחלשים. הוא היה שר הבריאות תקופה קצרה, אבל בתקופה הקצרה הזאת הוא קיבל החלטה שאני לא מכיר, אדוני היושב-ראש, איזשהו שר בריאות שקיבל לפניו או אחריו: שכל תקציבי הפיתוח שיש למשרד ילכו לבתי חולים בפריפריה. זה פחות פופולרי, כי בדרך כלל החזקים זה בתי החולים במרכז, ותמיד שר הבריאות מחפש לחזק אותם ולהיות במערכת יחסים איתם. יעקב, כאיש שצמח בעיירת פיתוח, ידע שצריך קודם כול לחזק את הפריפריה. ובמעט הזמן הזה שינה את מחוגי השעון לכיוון הזה. וכך בכל תפקיד שהוא היה בו. אני זוכר כמה הוא שמח כשהוא קיבל אחריות על משרד הנגב והגליל. דיברנו והוא אמר: זה טוב להיות שר מקשר לכנסת – כי כך הוא התחיל אז בממשלה – אבל נגב וגליל זה אני, זה לפתח את הפריפריה, זה לחזק את המקומות האלה. ממש פרח בתפקיד הזה, כי, שוב, זה מה שאפיין אותו. פריפריה וסיוע לחלשים בכל דבר שהוא עשה. גם כשמסתכלים על החוקים שהוא קידם – אגב, הוא לא קיבל הרבה חוקים. שאלו אותו פעם באיזשהו ריאיון, אני זוכר, למה אתה לא משקיע הרבה? אתה לא שיאן החקיקה. והוא אמר, ראיתי הרבה חוקים שלא מתממשים בבית הזה. תפקידי להביא לשינוי במציאות, לא לשינוי על הנייר של עוד חוק. וככה הוא באמת פעל, גם כסגן שר, כשר בממשלה, כחבר כנסת באופוזיציה, לאורך כל הדרך. ודבר אחרון, אי-אפשר לסיים בלי בכל זאת לחזור לסיפור הזה של אור עקיבא. כשיעקב החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים כאן בבניין הזה, היו פתוחות בפניו הרבה דרכים, גם בעסקים וגם בתפקידים ציבוריים שונים, כי שוב, הוא היה בן אדם מאוד אהוד והוא קיבל כל מיני הצעות. אבל הנאמנות הזאת והאהבה לעיר הזאת – שאגב, היא הפכה עיר בכהונתו; הוא לקח אותה כראש מועצה, הוא יצא ממנה כבר ב-2003 כראש עיר, וחזר אליה אחר כך כי זה מה שבער בעורקיו, אור עקיבא, ותרם לה תרומה אדירה. כל מי שמסתכל – אני עוד זוכר אותו מדבר על הפוטנציאל המפוספס של אור עקיבא במקום האסטרטגי שהיא נמצאת בו. כל מי שייסע היום לאור עקיבא ויראה את השכונות החדשות, את ההתפתחות הגדולה שיש, מבין שהוא צדק אז, הוא ראה נכון, ובאמת זה התממש, זה הפך למציאות של חיינו. הוא היה ראש עיר נפלא, שנגרם לו, לדעתי – ודיבר על זה גדעון כאן לפניי – עוול קשה, שקשה גם לא לראות קשר לאירוע הטרגי שקרה, כי הוא באמת הרגיש את זה בכל נימי נפשו, את הניתוק הזה שנכפה עליו מהעיר שלא בצדק. היה נאמן, היה באמת – אבי, אני חושב שאתה צודק – משרת ציבור אמיתי. לא נבחר ציבור אלא משרת ציבור – ככה הוא ראה את עצמו גם כראש עיר, גם כחבר כנסת וכשר, ובאמת מעט מאוד אנשים במערכת הפוליטית מתאפיינים בתכונות האלה של הצניעות, של הרצון לשרת את הציבור והנאמנות למקום שממנו הם באו לאורך כל הדרך, בלי שום סימן של מחלת גבוהים. באמת, היה מאוד מאוד אהוב על כולנו, יחסר לנו מאוד. לכתו הפתאומי היה הלם. אני זוכר, לא האמנתי כשסיפרו לי באותו בוקר, עזבתי הכול, נסעתי ללוויה כדי לתת לו את הכבוד האחרון. באמת מאוד מאוד יחסר לנו. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן. תודה רבה לשרים שספדו. תודה רבה למשפחתו של חבר הכנסת לשעבר יעקב אדרי, זכרו לברכה, שכיבדה אותנו בנוכחותה. תנוחמו מהשמיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

שר החוץ גדעון סער:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצטערתי מאוד לשמוע לפני כחודשיים ימים על פטירתו בטרם עת של חבר הכנסת לשעבר דוד מנע. עו"ד דוד מנע עשה דרך ייחודית בחיים הציבוריים, כחבר מועצת העיר רמת גן, כמנכ"ל שירות התעסוקה, לפני כן כסמנכ"ל הביטוח הלאומי, כחבר הכנסת. הוא הגיע לכל התפקידים הבכירים הללו בגיל צעיר יחסית. הוא נולד במעברה באור יהודה להורים שעלו מעיראק, והדאגה לאדם יודע מחסור ליוותה אותו כל חייו. הוא ניחן ברגישות חברתית ובחתירה לצדק בכלל, ובצדק חברתי בפרט. הכרתיו אישית מפעילות בתנועת הליכוד, סיעת הליכוד, ואני אסיר תודה לו גם על תמיכה בימים מאתגרים, שהעידה לדעתי על אומץ לב, בין היתר כשהתמודדתי על ראשות התנועה, אבל גם על ביקורת כנה וישירה כשהוא חשב שעשיתי טעות או פעלתי לא נכון. כזה היה דוד, אדם הגון שתוכו כברו, שתמיד אמר לך את האמת שלו כפי שהאמין בה, ללא כחל וסרק. דוד היה גם משפטן מוכשר ובעל משרד עורכי דין בתחומי הנזיקין, דיני העבודה והמינהל הציבורי. גם כנבחר ציבור, גם כעובד ציבור וגם כעורך דין דוד היה אדם רגיש – רגיש לעוול שנעשה לכל אדם – רודף צדק וכמובן, בעל השקפה לאומית מובהקת. המחויבות לאזרח עמדה לצד המחויבות למדינת ישראל – הגשמת חלום הדורות. הוא היה יהודי וציוני בכל רמ"ח איבריו. הדרך החברתית הייחודית שלו הייתה עקבית. אדוני היושב-ראש, הוא ייצג זרם שהיום לדעתי לא זוכה למספיק ייצוג בבית הזה. בכנסת הוא היה חבר ועדת העבודה והרווחה כהמשך ישיר לאותם תפקידים שמילא בשירות התעסוקה ובביטוח הלאומי. הוא היה על כן בעל השקפת עולם מלאה ושלמה. דוד נפטר בגיל צעיר יחסית ובאופן מפתיע. הוא הותיר אחריו את חיה רעייתו היקרה וארבעה ילדים. הוא הגיע בגיל צעיר לפסגות גבוהות, היה אדם עצמאי, בעל יכולות ודעתן – גם בשנים הרבות שבהן לא כיהן בתפקידים ציבוריים. בתפקידים ציבוריים וגם כאדם פרטי הוא טיפל תמיד ובמסירות באין ספור פניות של אזרחים, בעיקר במצבי מצוקה. עבורו כבוד האדם לא היה מושג שכתוב עלי ספר, אלא דבר אמיתי שמדריך את מעשיו. אזכור אותו כחבר, כאדם אמיתי, שליבו ומעייניו נתונים תמיד לכלל ישראל. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. תודה רבה לשר החוץ גדעון סער. כעת אני מתכבד להזמין את שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן לשאת דברים לזכרו. בבקשה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחתו של דוד, חיה היקרה והילדים עומר, אביב, אור ועידו, משפחתו המורחבת וחבריו היקרים – השנה איבדנו עוד איש ציבור למופת, חברנו היקר, חבר הכנסת לשעבר דוד מנע. אני חושב שגם דוד הוא בהחלט סיפור השראה – ילד שגדל במעברה באור יהודה, ומשם הצליח לכבוש פסגות רבות גם בשירות הציבורי, גם בעשייה הפרלמנטרית וגם בעולם המשפטי והעסקי. ללא ספק, ללמוד רבות מדוד וללכת בדרכו. הרמב"ם אמר שלתת צדקה זאת זכות גדולה, אבל הוא אמר שיש דבר שהוא שמונה מעלות יותר חשוב מלתת צדקה – לתת לאדם פרנסה, לתת לאדם מקום עבודה. דוד עסק בנושא הזה בצורה מאוד מאוד משמעותית בעשייתו ובחייו הציבוריים. דוד הגיע לתפקיד מנכ"ל שירות התעסוקה בגיל צעיר מאוד. עכשיו, הילדים של דוד אולי זוכרים פחות, אבל באותם ימים, כשדוד היה מנכ"ל שירות התעסוקה, היה רק ערוץ אחד, לא כמו היום – 11, 12, 13, 14, 15 ורשתות. כלום – לא היו לא רשתות, לא אינטרנט, לא פייסבוק ולא ווטסאפ. זאת אומרת, מה שנקרא, היית מקבל דרך את הכול השידור הציבורי. הוא באמת כל כך הרשים אותי בתור בחור צעיר, בתור נער. לראות את הופעותיו, לראות את השליחות, לראות – אז, כשהיה בשירות התעסוקה, שהיה כל כך מרכזי. במיוחד הוא גם כיהן בשנים שבהן היו גלי העלייה הגדולים, ובאמת היה כל כך חשוב למצוא תעסוקה. אגב, היום בישראל חסרים עובדים, לא חסרות עבודות. אבל אז אנשים היו קמים, והיה צריך – מה שנקרא, דמי אבטלה היו דבר שגור; מה עושים אם אין לך עבודה? דוד היה שם בצומת המרכזי הזה, וכל כך נהניתי לבוא ולראות אותו מדבר, פועל, עושה מהפכות ומסייע לאנשים. אני חושב שאין זכות גדולה יותר של איש ציבור מאשר לתת לאנשים אפשרות לצאת לעבודה ולהתפרנס בכבוד. יש הרבה משפחות שחייבות לו את הזכות הזאת, ושלמעשה זיכו אותו גם באופן אישי. אחד החוקים החשובים שדוד פעל לקדם היה נושא חוק פנסיה ממלכתית. יושב-ראש הכנסת, אני אומר שאחד הדברים החשובים שהכנסת הזאת העבירה הוא חוק פנסיה ממלכתית בשנת 2008. היום לשמחתנו אדם בגיל 67 או אישה בגיל 64 הם לא מבוגרים, ויש להם עוד שנים לחיות. אני יכול להסתכל בעיקר על הדור של ההורים שלנו, שאין להם את נושא הפנסיה – מי שלא עבד במקומות מסודרים פה – שייבדל לחיים ארוכים. לחיות במדינת ישראל בקצבת זקנה או השלמת הכנסה זה דבר שהוא בלתי אפשרי. היום בזכות החוק הזה אנשים יכולים להזדקן בכבוד, ולא לראות מראות שאנחנו רואים במדינות אחרות. החוק אושר בשנת 2008. דוד לא היה אז חבר כנסת, אבל הוא הניח בהצעות החוק שלו את התשתית, ובסופו של דבר על בסיסה היה אחד החוקים החשובים ביותר שהבית הזה הצליח להעביר. לאורך פעילותו ראו למעשה כמה היו חשובות לדוד גם הפרנסה וגם היכולת לבוא ולהזדקן בכבוד. גילוי נאות: החברות שלי עם דוד לא הייתה בתור נער, כשראיתי אותו בתור חבר כנסת – בתור מנכ"ל שירות התעסוקה – ולא בתור בחור צעיר, כשראיתי אותו כחבר כנסת, אלא כשהיינו יחד בדירקטוריון הכשרת היישוב. אתם יודעים, אם היו עושים שאלון – יש לפעמים שאלון – עם איזה פוליטיקאי היית רוצה ללכת לאי בודד? עם מי היית רוצה לשבת במסעדה? אני חושב שאם היו שואלים שאלון בדירקטוריון או במקום אחר, תבחר במישהו אחד – אחד – שאתה צריך להעביר איתו יום שלם, אז אין לי ספק שדוד היה לוקח את זה בנוקאאוט, כי דוד היה איש שיחה. איש חכם עם חוש הומור, שכיף לשבת איתו וכיף לדבר איתו. אני יכול לומר כאן – הילדים, הייתה לו אהבת המשפחה. אם דוד היה בוחר, הוא היה יכול להמשיך בשירות הציבורי, ללא ספק. ההיכרות שלו, הקשרים שלו, הכריזמה שהייתה לו – אבל דוד ראה לנגד עיניו את המשפחה. ואכן הוא בחר להשקיע בעולם המשפטי והעסקי, ולרדת קצת אחורה בעולם הציבורי. ובאמת חיה, הוא תמיד היה עזר כנגדך, תמיד – שחיה תהיה וחיה תתקדם, ואני אהיה איתה ואעמוד מאחוריה בכל התמודדות. אני לא אשכח אף פעם – וסיפרתי לכם שהגעתי לנחם בשבעה – כשהייתי יחד עם דוד בחו"ל בביקור עבודה, לא היה מצב שדוד חוזר מחו"ל בלי מתנה לילדים – לא היה קיים, אין מצב. אם צריך, נעשה שינויים במסלול. כמה הוא אוהב אתכם, וכמה בהחלט הייתם חשובים לו. אני חושב שאני כמו רבים אחרים קיבלתי ממש בהלם מוחלט את פטירתו. רואים שכמה ימים לפני זה עוד היו תמונות – הסרטון שבו אתם יושבים וחוגגים ביום ההולדת שלו – וראית כמה שמחה ואושר הקרינה לו המשפחה. אז אני חושב שבהחלט ללכת בדרכו של דוד, איש עם אהבת אדם, עם אהבת הארץ, שבהחלט הטביע את חותמו. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. תודה רבה לשרים שנשאו דברים לזכרו, תודה רבה למשפחת מנע, שכיבדה אותנו בנוכחותה. יהי זכרו של חבר הכנסת לשעבר דוד מנע ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות חוק לדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תחולה על מפעל תעשייתי ביישובים הסמוכים לגבול העימות בצפון, בשדרות וביישובי עוטף עזה), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אלון שוסטר, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן להציג את הצעת החוק שלו. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי, אדוני השר, אני מביא לפני המליאה הצעת חוק שיש בה היגיון כלכלי, צדק אזורי וציונות מעשית. החוק לעידוד השקעות הון הוא אחד הכלים החשובים ביותר שבידי המדינה לחיזוק התעשייה, להגברת הצמיחה, להרחבת התעסוקה, ובמיוחד באזורי הפריפריה. במשך עשרות שנים החוק הזה מסייע להקמת מפעלים, להרחבתם וליצירת מקומות עבודה איכותיים, במקומות שבהם כל מקום עבודה הוא עוגן למשפחות ולקהילה עצמה. אלא שהמציאות מלמדת אותנו שישנם מפעלים רבים – במיוחד באזורי קו העימות, בצפון, בשדרות ויישובי עוטף עזה – שאינם עומדים כיום בתנאים הנדרשים, כפי שמפורט בחוק הקיים, להגדרת מפעל בר-תחרות, ולכן אינם זכאים למענקי השקעה שהחוק מאפשר. מדובר לא פעם במפעלים מצוינים, יצרנים חשובים למשק הישראלי, שמעסיקים עובדים מקומיים, תורמים לכלכלה האזורית, ומחזיקים קהילות שלמות. אך מאחר שהם אינם מייצאים יותר מ-25% ממחזורם – זהו הסף – או אינם פועלים בתחומי ביו-טכנולוגיה וננו-טכנולוגיה, כפי שמוגדר, הם נותרים מחוץ למעגל הסיוע. למדינה יש ספי דרישות ומסלולי תמיכות, וטוב שכך. לא כל מנכ"ל, לא כל שר, לא כל מרכז במרכז ההשקעות מחליט כאשר יידבנו ליבו – או מחשבתו – ויש הגדרות; ואני מבקש, באמצעות חוק כזה, לנסות לשפר את המציאות. התוצאה במקרה הזה שאותו אנחנו רוצים לתקן בחוק הזה היא אבסורדית. דווקא המפעלים שזקוקים ביותר לתמריץ ולהשקעה בטכנולוגיות חדשות, מפעלים בעלי סיכוי ממשי להתקדם, להתפתח, לספק מקומות עבודה ראויים, על ידי שדרוג קווי ייצור, הגדלת פריון, חיזוק כושר התחרות שלהם – דווקא הם לא מקבלים את הכלים לעשות את זה. חבריי וחברותיי, בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר, למדנו כולנו כמה חיונית היכולת לקיים חיים, תעסוקה וייצור באזורי הספר. החוסן הלאומי אינו נמדד רק בכוחה הצבאי של המדינה, אלא גם ביכולת של תושבים, של קהילות, להתפרנס בכבוד, להקים משפחות, לבנות עתיד במרחב סמוך הגבול המאוים בגליל, בנגב ובעוטף. התעשייה היא אחד מאותם מנועי הצמיחה המרכזיים באזורים הללו. כרבע מכלל העובדים ביישובים הסמוכים לגבול העימות בצפון, בשדרות וביישובי עוטף עזה, מועסקים במפעלי תעשייה. כאשר מפעל משגשג, היישוב משגשג, המשפחות מרגישות ביטחון, והאופק קיים. כאשר מפעל משקיע ומתרחב, נוספים מקומות עבודה, משפחות נשארות באזור, וקהילות מתחזקות. בהחלטות הממשלה שהתקבלו – קודם כול, לגבי תקומה – יש התייחסות לסוגיה הזו, ויש מענים. ובאשר לתנופה, רק לאחרונה התקבלו החלטות ממשלה שבחלקן נוגעות לרכיבים מסוימים – אם אני מבין נכון, בעיקר למפעלים שלא נמצאים וצריכים לעבור – והנושא הזה של עדיפות בתחום מופיע. אלא מאי? מדובר באופן עקבי בהחלטות קצרות טווח, לשנים בודדות. חשוב, ראוי, החלטות טובות, כמו רכיבים אחרים בהחלטה. ופה מדובר במשימה לדור הקרוב. אדני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אדוני השר, בל נתבלבל, מינהלת תקומה נקבעה לחמש שנים, עם תוספת בהמשך; תנופה – לכמה שנים; התוכנית עצמה, בהקשר הזה, לשלוש שנים, נדמה לי. הרי בהיר לחלוטין שמדובר פה במשימה של דור. האירוע הזה מזכיר לי נשכחות. לפני כ-20 שנה – כבר היינו בתוך תקופת העימותים עם רצועת עזה, אני ראש מועצה – והתקבלו החלטות לסיוע כבר אז, החלטות לסיוע והטבות מס, ומיני סיוע אחר, מעונות יום, ליישובים בעוטף עזה. כבר אז, בחלוף שנתיים או שלוש, היה מנכ"ל מצוין של אולמרט, רענן בינור, והוא אמר: חברים, אתם צריכים להתרגל לכך שלא כל הזמן אתם תישענו על הקלות, הטבות. והוא טבע את המושג 'לגמול' – צריך לגמול את היישובים, את התושבים, את הרשויות, מהסיוע הייחודי. אני זוכר שאמרנו לרענן היקר, הרציני: אנחנו מוכנים, רק בוא נקבע עיקרון של שי"ן פלוס שלוש. מה זה שי"ן פלוס שלוש? שי"ן – רציתי להגיד "שלום", אבל מי מדבר על שלום במזרח התיכון? אמרנו: שקט, שקט אמיתי, פלוס שלוש שנים. אני מדבר על 2006, 2007, 2008 אולי, גג – בוא נראה שיש שקט. ומה שנקרא – אויבינו לא אכזבו, והתמידו בהוכחה שהסיוע שנקבע אי-שם בראשית המילניום עדיין רלוונטי. אני מספר את הסיפור הזה משום שהמציאות בגבול הצפון מגחכת לעומת ההחלטות הקונקרטיות הראויות והטובות, בהקשר לתנופה, שהיא ת"פ של מינהלת תקומה, באשר לצורך – הרי הצפון לא נרגע, הוא בכלל אפילו לא נרגע. לא נכנסנו לעידן של שקט יחסי כמו שנמצא במרחב עוטף עזה ושדרות. וברור שכדי לבצע את המהפכה הגדולה, ההתיישבותית, להחזיר את פעימות הלב הרגועות לתושבים, להורים, וכדי שנדע שעמדנו במשימה – יעברו שנים, יעברו שנים. זאת בדיוק המשימה שעומדת לפנינו, ולכן ההחלטה הראויה היא לומר: כן, בהחלט, מה שקבענו לטובת שנתיים-שלוש, צריך לחוקק בסלע בבסיסי תקציב, בהחלטות עם תוקף בעל משמעות. אני לא אומר שאין אפשרות בדיון, לקראת הקריאות המתקדמות, לדון ברכיבים, בסעיפים, באחוזים, באורך התקופה, אולי הוראות שעה ארוכות במיוחד – אני לא מדבר על שנה-שנתיים, אני מדבר פה על עשור, על תקופה ממושכת. ואם נגיע לרגע של רגיעה, ונרגיש שהסיוע הזה אינו נחוץ – אם נגיע לרגע שבו השקט והמנוחה יגיעו ללבבות ויגיעו לגבולות, אז אני מניח שכולנו נהיה מרוצים אם החוק הזה ישתנה. זה איננו מענק חסד, זו השקעה נכונה של המדינה במקומות שבהם הערך הכלכלי והערך הלאומי נפגשים. זו הכרה בכך שלעתים עצם הבחירה לייצר, להעסיק ולהשקיע בקו העימות היא התרומה המשמעותית למדינת ישראל. חבריי וחברותיי, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מאמין שהמהלך הזה יסייע למפעלים להתחדש, להגדיל פריון, להרחיב פעילות, לקלוט עובדים נוספים, לחזק את הכלכלה המקומית, דווקא במקומות שנשאו ונושאים, ויישאו – גם יישאו.

היו"ר אליהו רביבו:

בעתיד.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לצערנו, אנחנו צריכים להיות אנשים רציונליים. לא נגמרה מלאכת העמידה בלחץ ולא נגמר הצורך של הממשלה לסייע. על פי הבדיקות שערכתי, משרד הכלכלה לא מתנגד. להפך, הוא חושב שהכיוון הזה הוא עקרוני. השר בוודאי יציג את עמדתו ואת עמדת ועדת השרים. האוצר באופן קבוע מתנגד לחקיקה בתחום, להחלטות ארוכות טווח, רוצה לשמור את חופש הפעולה אצלו, ואני דווקא חושב שמה שחשוב זה יציבות, אופק קבוע, בעיקר בתחומים האלו שנדרש בהם גיוס משאבים ואמון. התגובה הראויה היא לקבל, לדון בפרטי החוק לקראת קריאה נוספת. אני קורא לחברות וחברי הכנסת מכל סיעות הבית לתמוך בהצעת החוק, למען התעשייה הישראלית, למען הפריפריה, ולמען חיזוק ההתיישבות והחוסן הלאומי של מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את השר ניר ברקת להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך. בבקשה, אדוני.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

תודה רבה. מכובדי יושב-ראש הכנסת, מכובדיי חברות וחברי הכנסת, השר דיכטר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, מעט מאוד חברי כנסת, הרבה רעש.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אלון, אני חייב לומר – דיברנו על זה – אני חושב שהמוטיבציה שלך היא בהחלט ראויה, לחשוב איך אנחנו יודעים בעצם להסיט מפעלים לכיוון הפריפריה, זה הרעיון. לחלופין, לגרום למפעלים לתעדף את הפריפריה על פני המרכז. אנחנו מדברים בעיקר על הצפון והדרום. ואני רוצה לומר לך שעל העניין הזה אני כשר הכלכלה והתעשייה וגם מי שאחראי על סחר חוץ, יש לנו דיונים ארוכים על הנושא הזה כמעט כל דיוני תקציב, ואני רוצה לשתף אותך בפילוסופיה. הפילוסופיה אומרת שמדינת ישראל, תודה לאל – אנחנו עושים היום כ-164 מיליארד דולר יצוא, ואני אומר לכם, אפשר להגיע לטריליון דולר יצוא תוך שני עשורים. איך עושים את זה? מסתכלים מה המדינה שלנו עושה טוב ושמים את הז'יטונים על התחומים שישראל חזקה בהם בשווקים הבין-לאומיים: בתחום ההייטק הקלאסי, ה-health tech, בריאות, אגרוטק, פודטק, כמובן כל הנושא הביטחוני ותעשייה מתקדמת. יש לנו כיום כ-10,000 חברות בישראל שמתעסקות בייצור, ובעזרת השם אני רוצה לראות את המספר הזה הולך וגדל. איך עושים את זה? מסתכלים ומעודדים עסקים שמסתכלים לשווקים הבין-לאומיים. הרעיון – אלון, אתה מכיר את זה היטב – אתה צריך להיות עם מינימום 25% יצוא בשביל להגיע לרף של סיוע של המדינה. והרף הזה, יש בו היגיון רב. יש בו היגיון רב. אני רוצה להגיד לכם, גם כראשי רשויות – אני הייתי ראש עיר בירושלים – אני רציתי את הסעיף הזה, כי אני רוצה שהחברות שמגיעות אליי לעיר ולאזור התעשייה יהיו עם עיניים ליצוא, כי בסופו של דבר זה כנראה שכר יותר גבוה, בסופו של דבר זה לאורך זמן, זה מייצר יתרון יחסי. לחלופין, אם אין לך את זה אתה יותר חשוף ליבוא ואתה יכול להיפגע. אנחנו רואים שהמפעלים שאין להם אוריינטציית יצוא, לאורך זמן יכולים להיפגע יותר מהר. אנחנו עשינו מאמץ גדול, והדיונים שיש לנו עם האוצר – אני מקבל את האמירה שאומרת מינימום 25% יצוא כרף לסיוע של המדינה, כי בהינתן שהתקציב מוגבל – והוא מוגבל, לצערי, לעיתים – אתה צריך להחליט מה מהעסקים יגיע לפריפריה, האם יגיע עסק שיש לו יצוא או שאין לו יצוא. ובדילמה הזאת, כשאנחנו דיברנו עם ראשי הרשויות גם בצפון, גם בדרום, כולנו מבינים: בואו נייצר סל שירותים, סל של תמריצים שמביא את העסקים הנכונים לפריפריה. אני רוצה להוסיף עוד נושא שנקרא – דיברנו קודם על התחומים שישראל חזקה בהם, קוראים לזה אשכול עסקי, cluster עסקי, ואנחנו מתאימים את הקלסטרים העסקיים, את התחומים שבהם אנחנו רוצים לפתח ולקדם, למה שנמצא ממילא בפריפריה: בירוחם יש מנחת לכטב"מים, אז אנחנו מעודדים עסקים של רחפנים וכטב"מים לירוחם.

היו"ר יעקב מרגי:

יועצים, אפשר ללחוש, לא לצרוח.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

במצפה רמון – חלל; בנהריה יש אזור שאנחנו רוצים ללכת על גנומיקה, בתחום הבריאות; בעכו – ביטחוני, וכן הלאה. ולכן, כשאנחנו צובעים את האזורים ואנחנו מעודדים – יש לנו למעלה מ-30 ראשי ערים שבשנים האחרונות צבעו את אזור התעשייה שלהם סביב איזשהו יתרון יחסי. אני בדעה שכשאנחנו הולכים לפריפריה, לצפון, לחבל תקומה, ואנחנו עושים עבודת מטה להגדיר את התחומים שבהם יש לאזור יתרון יחסי, להשאיר את רף ה-25% ולייצר סל של תמריצים שכן מביא עסקים איכותיים וכן מביא תעסוקה עתידית שהיא מחזקת את הפריפריה. לא כל עסק עונה על כל הקריטריונים האלה, וזה בסדר, ואנחנו בסך הכול מנסים לצלוף ליתרון היחסי של כל אזור בצפון ובדרום ולהשאיר את רף היצוא כמין אינדיקציה שאומרת: חברים, מי שעובר את הרף הזה חושב על הבין-לאומי, ובסופו של דבר אני מאמין שתורם תרומה סגולית יותר גדולה למדינת ישראל ולעתיד התעסוקה באותו אזור. אני רוצה לומר לך עוד דבר. אנחנו במקרה השבוע השקנו חמישה מסלולים חדשים לצפון בעיקר – לא בעיקר, רק לצפון. סך הסיוע של המשרד שלנו עבר את ה-600 מיליון שקל, והפעם, רק עכשיו, חמישה מסלולים: אחד מהם זה כמובן שיקום ושימור לעסקים בצפון; עידוד קליטת הנדסאים ובוגרי תארים ב-30%, בסיוע ב-30% במענקי מדינה, בשביל לקלוט איכות; תמריצים מיוחדים להקמה, הרחבה או העתקה של מפעלים שכן עונים לקריטריונים הללו; מסלול האצה וצמיחה ועם משרות חדשות ואיכותיות; וגם מבנים לתעשיית הייטק – אנחנו מוכנים לסייע, להרים אותם, על מנת להביא עסקים עם ערך מוסף גבוה לצפון. במכלול, אני גם אמרתי לך, בוועדת שרים לענייני חקיקה הנושא הזה עלה, אנחנו חשבנו שאולי בכל זאת נוכל לדבר עם האוצר לעשות משהו יותר דיפרנציאלי בנושא הזה, אבל הדבר הזה לוקח זמן. אם תיתן לנו שבועיים, נחזור ונדון ונבחן שוב אם אפשר או אי-אפשר לעשות משהו דיפרנציאלי. אם אתה מתעקש להצביע, אני אבקש מחבריי להצביע נגד ההצעה כפי שאתה מניח אותה על השולחן. השאלה אם החברים רוצים שאני אישאר רגע על הדוכן עוד. איפה אופיר?

אופיר כץ (הליכוד):

לרדת.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

לרדת? תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לכבוד השר. אלון שוסטר רוצה להשיב על עמדת השר. בבקשה, אדוני.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, מהות ההצעה היא לקיים סיוע קבוע, זאת אומרת, הדיון פה הוא אם אנחנו ממשיכים בקווי העימות, כשלא נראית באופק הרגיעה האמיתית, אם אנחנו מסוגלים לייצב רשת ביטחון קבועה לאורך זמן וכשנגיע אל המנוחה והנחלה נעשה את השינויים המתאימים. אין טוב, אדוני השר, מכלי קיים. הוא לא תמיד המשוכלל ביותר, בוודאי שאפשר למצוא תמריצים אחרים, סיוע אחר, אבל זה מסלול קיים. מהו החשש האמיתי, שאני מבין אותו? שכאשר יהיה דיון – נגיד באים לסיוע לקווי העימות הידועים והמובנים מאליהם, הכנסת – איך אנחנו אומרים? חוק לא יוצא כמו שהוא נכנס, אז יכול להיות שדרך הסדק הזה ייכנסו גם אזורים אחרים, וזה כמובן נושא שיכול להדאיג את מי שחושב שזה לא ראוי. אני לא חושב, לא סבור שהחשש הזה, שהוא אולי החשש המהותי של האוצר, צריך לפגוע בסיוע עקבי לדור הקרוב לקווי העימות. הערה שנייה: אני חושב שנכון לא רק לתעדף כמו שההחלטות האחרונות עושות, למשל תנופה, בתחום הסיוע למפעלים. לא רק להעתיק מפעלים שאנחנו חפצים ביקרם לאזורי קו העימות, אלא גם לחזק, לבסס, מפעלים ראויים מקומיים. והערה אחרונה: היצואנים נמצאים בסיטואציה קשה. היחס, השער של שקל–דולר גורם לכך שמפעלים יוצאים מתחום הסיוע משום שהם לא מגיעים ל-25% בשקלים, מסתבר שזה פחות, ולכן ממילא יש צורך לקבל החלטות חדשות בתחום הזה, כדי לא לפגוע בכלל הארץ, ובפרט באזורי קווי העימות. אני שב ומצפה לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תחולה על מפעל תעשייתי ביישובים הסמוכים לגבול העימות בצפון, בשדרות וביישובי עוטף עזה), התשפ"ה–2024. חברי הכנסת, הוגשו בקשות גם מהקואליציה, גם מהאופוזיציה וגם מהממשלה להצבעה שמית. לכן, מזכיר הכנסת, אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, האם ישנם חברי כנסת שנמצאים באולם המליאה ולא השתתפו בהצבעה ומעוניינים? בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

האם ישנם עוד? משאין, תמה ההצבעה. נא להגיש את תוצאות ההצבעה. בזמן הזה שנספרים הקולות, אני רוצה לקדם בברכה קבוצת גמלאים, אורחים שלנו בכנסת מאלקנה. ברוכים הבאים, שיהיה לכם יום מהנה בכנסת. וכנ"ל עובדי מחלקת הבג"צים. יום של דמוקרטיה, יום חקיקה פרטית בכנסת. ברוכים הבאים ותודה לשגית, שמייצגת אותנו נאמנה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בג"ץ זה טוב, בג"ץ זה מצוין. תראה, טלי עושה להם שלום, לבג"צים.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אשמים העובדים?

היו"ר יעקב מרגי:

סימון, אני רואה שלא הצלחת להתגרות, ואתה ממשיך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

טלי, תעשי להם שלום לבג"צים, שיראו. בג"ץ, בג"ץ.

היו"ר יעקב מרגי:

היא עשתה, עשתה להם. חברי הכנסת, תשומת ליבכם: בעד הצעת החוק הצביעו 31 חברי כנסת, נגד – 49 חברי כנסת. אי לכך אני קובע כי הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תחולה על מפעל תעשייתי ביישובים הסמוכים לגבול העימות בצפון, בשדרות וביישובי עוטף עזה), התשפ"ה–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תרומה למוסד ציבורי באזורי עדיפות לאומית), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר להציג את הצעת החוק. פעילות-יתר היום, אלון. אלון, לא נהוג שאתה מוזמן ומשוחח בדרך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא בכל יום אני רואה את יושב-ראש הוועדה.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה תראה אותו אחרי זה. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אדוני, חברי ושכני היושב-ראש, חבריי וחברותיי. אדוני, איזשהו שר? לא. אולי כדאי לזמן אותו.

היו"ר יעקב מרגי:

יש שר במליאה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא צריך, לא צריך.

היו"ר יעקב מרגי:

השר ניר ברקת נמצא, וגם לזה הוא יענה לך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

יש שרים לשעבר? אה, הינה, יש שר.

היו"ר יעקב מרגי:

יש, אמרתי. השר ניר ברקת.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

סליחה, לא ראיתי. בראשית הדברים, בטרם אציג את הצעת החוק, אני רוצה להגיד מילה לגבי הצעת חוק שעברה אתמול, אני מבין, בוועדת הכספים, ולספר על הצעה אחרת שבאה בחשבון. ההצעה בוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש, מדברת על כך שהסבסוד במעונות יום ייקבע על פי אימו של הפעוט במקרים מסוימים. אני לא יודע אם זה מוגדר ובאיזה אופן זה מוגדר, אבל ברור שהכוונה היא לבני זוג – או לבנות זוג של תלמידי ישיבות. במקרה הזה – זה לא קורה הרבה, אבל במקרה הזה בוודאי אני מצטרף לעמדתו, כפי שאני מכיר אותה, של שר האוצר, שביקש להכניס את הרכיב של המילואימניקים, של ילדים של מילואימניקים. יש הצעה דומה שגיבשנו יחד עם שדולת המשרתים, ויש הקוראים להם נשות המילואים. הן נמצאות איתנו כאן בשנים הללו, ואני משוכנע שאם יש צדק, הוא צריך להיות בסיוע משמעותי לאותו ציבור משרתים, שנושא בעומס מתמיד. דיברנו על כך לפני אוקטובר 2023, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בשנים שלאחר מכן ובשנים המאתגרות שצפויות לנו גם בהמשך. תדע כל בת זוג או בן זוג, תדע כל אימא, אבא, שנדרשים להיות לעזר לאותה משפחה של משרתים, שנושאים בעומס – במקרה הפשוט, מבחינת הזמן, פגיעה ביחסים בתוך המשפחה, מטלות רגשיות עצומות, וכמובן בהקשרים כלכליים. הצעת החוק שמובאת כאן עוסקת בתחום של סיוע נוסף אחר לאזורים המועדפים, לאו דווקא קווי העימות, אלא כל מה שמוגדר כאזורים בפריפריה הטריטוריאלית ואולי גם החברתית. אנחנו קוראים להם אזורי עדיפות. הם מוגדרים היטב. אחת לכמה שנים הממשלה בוחנת אותם, וכמובן יש דעות לכאן ולכאן ולחצים, אבל בסופו של דבר נקבעת מפה שמשקללת את הסיוע הייחודי שאנחנו רוצים לתת כציבור, כלאום, ליושבים בטריטוריות שזקוקות לסיוע. הצעת החוק הזאת היא בעלת משמעות גדולה עבור הקהילות שנמצאות בחזית החיים הישראליים, באזורי העדיפות הלאומית. מאז 7 באוקטובר וביתר שאת במהלך המלחמה המתמשכת, נחשפנו לעוצמתה של החברה האזרחית בישראל. אתמול זכיתי להיות במשכן נשיאי ישראל ולראות מצעד מפואר, מרגש עד דמעות, של ציבור מגוון שבא מכל קצווי הארץ, האמונות והשפות, של יחידים ושל ארגונים שמקדשים שם שמיים ברבים, ומייצרים מצב של אמון באחריות שלנו, בסולידיות החברתית; אנשים שעושים את עבודתם בתחומים שונים ומגוונים, ארגונים ועמותות. אני יודע שכל אחד מכם, כל אחד מבאי הבית הזה, כל אחד מהמשתתפים איתנו כרגע באולם והצופים, יודעים עד כמה המגזר האזרחי, המגזר השלישי, העמותות, החברות לתועלת הציבור ללא כוונת רווח, עד כמה הם היו משמעותיים ביום הנורא ומאז. כמובן, גם לפניו וגם בהמשך. הגישה – הייתי אומר: הרפובליקנית – הבסיסית של אחריות של העם למען העם. אחר כך הממשלה צריכה לבוא ברמות שונות של מעורבות ממשלתית. מותר לעשות בזה שינויים, אבל יש חשיבות עצומה לכך שהציבור האזרחי, החברה האזרחית תהיה חזקה, תהיה בעלת אמצעים לא רק מבחינת הרוח והמניעים האידאולוגיים, אלא גם מבחינת היכולת ליהנות מתרומות, מסיוע חיצוני, ובכך הצעת החוק הזאת עוסקת. ארגונים ומתנדבים מילאו חללים שנוצרו בשטח, סייעו למשפחות מפונים, לחקלאים, לבעלי עסקים, לקשישים, לנוער ולחיילים. הם עשו את זה במהירות, בגמישות, במסירות יוצאת דופן. הם באו מכל שכבות החברה, מכל העמדות האידאולוגיות, הערכיות, הפוליטיות, ולעיתים קרובות שיתפו פעולה. אחד הדברים היפים זה לראות את שיתופי הפעולה שנעשו בקבוצה הזאת. אבל המציאות מלמדת אותנו משהו נוסף: דווקא באזורים המרוחקים יותר ממרכז הארץ, קצת מרוחקים מהלב, למרות שעל הנייר נראה שזה קל, זה לא קל. העוצמות האנושיות, הקשרים, הכישורים, מספר בני האדם והחברות הכלכליות בעלות היכולת שנמצאות במרכזים המטרופוליטניים של מדינת ישראל הוא הרבה יותר גדול. ולכן – די אבסורד, אבל זה המצב, זה אולי טבעי כשמסתכלים על נפש האדם – דווקא באזורים המרוחקים, בנגב, בגליל, ביישובי קו העימות, אותם אזורי עדיפות, שם קשה לגייס תרומות וקשה יותר להבטיח יציבות כלכלית לעמותות שמחזיקות את המרקם הקהילתי והחברתי. הצעת החוק שלפנינו מבקשת לתת לכך מענה. כיום, בסעיף 46 לפקודת מס הכנסה, אותו סעיף מפורסם שכל מי שיושב בוועד של עמותה או מנהל מכיר, נקבע כי אדם שתורם לקרן לאומית או למוסד ציבורי כאמור באותו סעיף סכום העולה על 180 שקלים חדשים יזוכה מהמס שהוא חייב באותה שנה בשיעור של 35% מסכום התרומה. זה יתרון עצום, שלוקח זמן עד שמקבלים אותו, אבל כשמקבלים הוא מאוד חשוב. אם מדובר בחברה – בשיעור מס החברות, 23% היום. החוק הזה אומר שבמטרה לעודד את הפעילות שנעשית בשטחי העדיפות הלאומית, מוצע לקבוע בהצעת חוק כי ככל שמדובר בקרן לאומית או במוסד ציבורי שנמצאים באזורי עדיפות לאומית, יינתן זיכוי במס בשיעור של 50% – לא 35%, אלא 50% – מסכום התרומה. וזה בהחלט סיוע משמעותי לאינסנטיב, לתמריץ למי שיש בידו את המזומנים, לבעל הממון, או גם לאדם שמחליט להעניק את המעט שיש לו כתרומה לעמותה מוכרת, ליעד חוקי כמובן. המשמעות ברורה: לעודד יותר אזרחים, יותר חברות, גם בסכומים קטנים יחסית, לסייע לעמותות הפועלות במקומות שבהם הצורך גדול והיכולת לגייס משאבים מוגבלת, מוגבלת יותר, הקשרים הם פחות חזקים. אני שב ומחדד את הנקודה הזאת, משום שבמרכזים הגדולים, העירוניים הגדולים בדרך כלל, שם הרבה יותר קל יחסית מבחינת הקשרים האישיים, ההיכרויות וכו' לגייס את התרומות הללו. זה תיקון שמבוסס על תפיסה של צדק אזורי ושל אחריות לאומית. אם המדינה מבקשת לחזק את ההתיישבות – ואני מבין שהיא מבקשת את החינוך, את הרווחה, את החוסן הקהילתי בפריפריה; בוודאי שאנחנו מבקשים לעשות את זה – עלינו לעודד את הציבור להיות שותף למאמץ הזה. בימים שבהם תושבי הצפון עדיין מתמודדים עם מציאות ביטחונית מורכבת, שיישובי העוטף ממשיכים בתהליך השיקום הארוך והכואב שיימשך עוד שנים, וכאשר קהילות נאבקות לחזור לשגרת חיים, אסור לנו להסתפק בהצהרות על חשיבות החוסן הלאומי. צריך ליצור כלים מעשיים, קונקרטיים, שיחזקו את זה, שיעודדו את הציבור האזרחי, את החברות ואת בעלי היכולת לתרום. החוסן של מדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, אינו נבנה רק באמצעות טנקים ומטוסים – אם כי הם צורך בל יגונה, כמובן – הוא נבנה גם באמצעות קהילה חזקה, ערבות הדדית ומעורבות אזרחית. הצעת החוק הזאת מבקשת לחזק בדיוק את אותם מרכיבים. אני קורא לחברות וחברי הבית, מן הקואליציה ומן האופוזיציה כאחד, לתמוך בהצעה. מדובר במהלך צנוע בעלותו אך משמעותי בהשפעתו, שיכול לסייע לעמותות רבות להמשיך בעבודתן החשובה דווקא במקומות – במיוחד במקומות – שבהם מדינת ישראל זקוקה להן יותר מכול. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. איזה דיוק.

היו"ר יעקב מרגי:

בטרם יעלה השר ניר ברקת להציג את עמדת הממשלה, הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה, אדוני. השר יכול כבר לתפוס את המקום.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול פרק י"ג (ייעול וקידום התחרות במשק הדלק) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית בשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר יעקב מרגי:

ברשות השר, אני רק אקדם בברכה את תלמידי כיתות י' מבית הספר פלך בתל אביב. ברוכות הבאות. ובאותה נשימה, אלקדם בברכה את עובדי שיווק והפצה בני דרום. ברוכים הבאים לכנסת. תעקבו מקרוב אחר הליך החקיקה הפרטית בכנסת. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מקריא, ברשותכם, את תשובת משרד האוצר, לטובת העניין. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות את המשך הדיון בשבועיים. התקנון לעבודת הממשלה קובע כי הצעת חוק פרטית שתובא לדיון במליאת הכנסת טרם נקבעה לגביה עמדה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, תהיה עמדת הממשלה להתנגד. רשות המיסים מתנגדת להצעת החוק מהטעמים הבאים: מניסיונם יש עמותות, כלומר קרנות לאומיות או מוסדות ציבור שממוקמים במרכז הארץ, וזאת לצורכי פעילותם. הם נותנים שירות מלא לכלל האזרחים בפריסה הארצית. זאת אומרת שאין משמעות למיקום, כי השירות ניתן לכל תושבי המדינה. בנוסף, קשה לאבחן, ולפעמים בלתי ניתן, את מיקום העמותה. שכן מדובר בעמותות בפריסה ארצית. לכן אני מבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לשר ברקת. חבר הכנסת מבקש להגיב? בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

עם האוצר אף פעם לא קל. אולי ההערה העיקרית היא שגם כשברור שיש עמותות שעובדות ממרכז הארץ ונותנות סיוע אל האתרים הפריפריאליים, אזורי העדיפות, זה לא צריך למנוע מאיתנו לעשות את המובן מאליו. ככלל, האויב של הטוב הוא המצוין. אז זה נכון שיש קושי מסוים לזהות אם עמותה שפועלת, שרשומה במרכז הארץ, מסייעת או לא. לזה, דרך אגב, יש פתרונות. צריך לוודא למה התרומה הזאת מיועדת. ואם ברור – וזה לא כזה מסובך – שמדובר בסיוע של עמותה שרשומה בבני ברק אבל היא מסייעת במטולה, אז טוב מאוד. אז מה קרה? אז זאת בדיוק הכוונה. לכסף אומנם אין ריח, אבל אפשר לצבוע תרומה מסוימת לסיוע מסוים. אני חושב שהשאלה היא אם הכלי הזה הוא כלי יעיל – והכלי הזה הוא כלי יעיל. איך אני יודע, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי? משום שזה כבר נמצא בסט החוקים ובסט התמריצים של מדינת ישראל. רק שזה מופיע ב-35%. אז ברור לחלוטין שאם במקומות מסוימים ששם אנחנו רוצים לבסס את הסיוע אנחנו נגדיל את אחוז התמריץ, הסיוע עצמו, הסכום שיועבר למטרות הלאומיות באזורים המתאימים, ילך ויגדל. הכסף הזה הוא לא כסף ממשלתי, הוא כסף חיצוני. נכון שיש פה פגיעה מסוימת בגבייה. אנחנו רואים גבייה יפה מאוד, באחוזים יפים, של מס הכנסה. ואני מוצא במהלך הזה סוג של צעד סולידרי, יציב במהותו, מייצב ומקטין את חוסר השוויון בין המרכז לפריפריה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק תיקון פקודת מס הכנסה (תרומה למוסד ציבורי באזורי עדיפות לאומית), תשפ"ה–2025. הוגשו בקשות להצבעות שמיות גם על ידי הממשלה וגם על ידי האופוזיציה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה. אמרו לי שהממשלה ביקשה, אז לא הבאתי. אם הוא מסיר, תגידו לי ואני אסיר. אמרו לי שהממשלה ביקשה שמית על הכול. אם הוא מסיר אז שאני אסיר. תהיה שמית, אני יודעת, עד 02:00. אין לי מה לעשות בחוק.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני המזכיר. נא לא להפריע למזכיר. חבר הכנסת טור פז, בהצבעות כרגע. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

האם ישנם חברי כנסת שנמצאים באולם ולא השתתפו בהצבעה ומעוניינים להצביע? אני לא רואה שיש. אם כן, תמה ההצבעה. בבקשה, אדוני. חברי הכנסת, תשומת ליבכם: בעד הצעת החוק הצביעו 34 חברי כנסת, נגד – 53 חברי כנסת. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תרומה למוסד ציבורי באזורי עדיפות לאומית), התשפ"ה-2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על ספרי לימוד וחומרי לימוד), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת סמיר בן סעיד. אני מזמין את חבר הכנסת סמיר בן סעיד להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני עומד כאן היום כדי לבקש את תמיכתכם בהצעת חוק פשוטה, צודקת ציבורית וחברתית – קביעת מע"מ בשיעור אפס על ספרי לימוד וחומרי לימוד לתלמידי מערכת החינוך. זו איננה הצעת חוק מגזרית; זו איננה הצעת חוק פוליטית. זו הצעת חוק שנוגעת לכל בית במדינה שיש בו תלמיד או תלמידה, לכל הורה שנכנס לחנות ספרים בתחילת שנת הלימודים ומגלה שוב שהחינוך הציבורי, שאמור להיות זכות בסיסית, עולה לו אלפי שקלים בשנה. הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק מס ערך מוסף כך שמכירת ספרי לימוד כהגדרתם בחוק השאלת ספרי לימוד תהיה בשיעור מע"מ אפס, כלומר המדינה תפסיק לגבות מס על מוצר שהוא חלק בלתי נפרד מהזכות לחינוך. אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים הרבה על שוויון הזדמנויות. אנחנו מדברים הרבה על צמצום פערים. אנחנו מדברים הרבה על כך שכל ילד במדינה צריך לקבל הזדמנות אמיתית להצליח. אבל אי-אפשר לדבר על שוויון הזדמנויות כאשר תלמיד אחד מגיע לכיתה עם כל הספרים, המחברות והחומרים הנדרשים, ותלמיד אחר מגיע ללא הציוד, לא כי הוא לא רוצה ללמוד, לא, אלא כי להורים שלו פשוט אין יכולת לשלם. לפי דברי ההסבר להצעת החוק, עלות רכישת ספרי הלימוד וחומרי הלימוד במדינה מגיעה עבור כל תלמיד למאות ואף לאלפי שקלים בשנה, ומשפחות רבות מתקשות לעמוד בעלות הזו. עוד מצוין כי 20% מהמשפחות חיות מתחת לקו העוני. זו בדיוק הבעיה – העוני בבית הופך לפער בכיתה; הקושי הכלכלי של ההורים הופך לחסם לימודי של הילד. במקום שמערכת החינוך תהיה הכלי המרכזי לשבירת מעגל העוני, היא עלולה להפוך, בגלל עלויות נלוות, למערכת שמעמיקה את הפערים. ילד לא צריך להרגיש בושה כי אין לו ספר. ילדה לא צריכה להתחיל את שנת הלימודים בפער כי ההורים שלה נאלצו לבחור בין קניית ספרים לבין תשלום חשמל, מזון, שכירות או תרופות. משפחה לא צריכה לקחת הלוואה בשביל לפתוח שנת לימודים בבית ספר. חברותיי וחבריי, ספר לימוד הוא לא מוצר מותרות. ספר לימוד הוא לא פריבילגיה. ספר לימוד הוא חלק מתשתית החינוך הבסיסית של כל תלמיד במדינה. אם אנחנו מחייבים תלמידים ללמוד לפי תוכנית לימודים מסוימת ואם אנחנו דורשים מהם להגיע מוכנים לשיעור, המדינה חייבת לוודא שהעלות של הכלים והספרים מתאימה לכולם. המע"מ על ספרי הלימוד הוא מס במהותו, והוא פוגע יותר במי שיש לו פחות. עבור משפחה מבוססת התוספת אולי מורגשת, אבל אפשרית. עבור משפחה ענייה, עבור אם חד-הורית, עבור משפחה עם שלושה או ארבעה ילדים במערכת החינוך, זו הוצאה כבדה מאוד, לפעמים בלתי אפשרית. אני רוצה לדבר על הילדים אצלנו בנגב, שלכל משפחה יש מעל עשרה ילדים, שהם באמת לא יכולים לשלם עבור ילדיהם ולקנות להם ספרי לימוד. לכן הצעת החוק הזו היא לא רק תיקון טכני בחוק המע"מ, היא אמירה ערכית. המדינה לא צריכה להרוויח ממס על החינוך הבסיסי של ילד שרוצה ללמוד. יש מי שישאל: האם ביטול המע"מ באמת יפתור את כל הבעיות במערכת החינוך? התשובה היא לא. ברור שלא. יש מחסור במורים, יש פערים בתשתיות, יש פערים דיגיטליים, יש בעיות של תקצוב, כיתות צפופות, חוסר נגישות והיעדר מענים מספקים בפריפריה ובחברה הערבית במיוחד. אבל האם הצעת החוק הזו יכולה להקל באופן מיידי על המשפחות? כן; האם היא יכולה גם להפחית את יוקר המחיה להורים? כן; האם היא יכולה לסייע לתלמידים ממשפחות מוחלשות להגיע לכיתה מוכנים לפחות עם ספרי לימוד? כן. אנחנו לא צריכים לחכות לרפורמות ענק כדי לעשות צדק קטן אך משמעותי. לפעמים חקיקה נכונה היא דווקא חקיקה פשוטה – לקחת מוצר בסיסי חיוני ציבורי ולהוריד ממנו את המס. בדברי ההסבר להצעה צוין גם שבמדינות רבות בכל העולם – באירופה, בארצות הברית ובמדינות ה-OECD – קיימים פטורים ממלאים או חלקיים ממע"מ על ספרים. בכל מקום בעולם. חבריי, החוק הזה טוב לתלמידים יהודים וערבים, דתיים וחילונים, דרוזים וצ'רקסים, מהמרכז, מהפריפריה, מהנגב, מהגליל, מכל מקום במדינה; הוא טוב למשפחות שעובדות, שקמות בבוקר, משלמות מיסים, אבל לא מצליחות לסגור את החודש; הוא טוב למשפחות עניות שנאבקות לתת לילדים שלהן עתיד טוב יותר; הוא טוב לכל מי שמאמין שהחינוך הוא זכות ולא סחורה. כאשר התלמיד מתחיל את השנה בלי ספרים הוא לא מתחיל מאותה נקודת פתיחה; כאשר הורה לא יכול לקנות את כל החומרים, הילד משלם את המחיר בכיתה. וזה לא מחיר כלכלי לבד, זה מחיר רגשי, חברתי וחינוכי. ילדים לא בוחרים לאיזו משפחות להיוולד. הם לא אחראים למצב הכלכלי של ההורים שלהם. אבל אנחנו כמחוקקים – כן, אחריותנו המלאה – אחראים לכך שהמדינה לא תוסיף עוד מכשול בדרך שלהם להשכלה. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזו כבר הונחה בכנסות קודמות על ידי כל חברי הכנסת, והיא חוזרת שוב לשולחן הכנסת, משום שהבעיה עדיין קיימת לכל המשפחות העניות אצלנו בארץ. דווקא בתקופה של יוקר מחיה כבד, כאשר משפחות מתקשות לקנות מזון, לשלם שכירות, לשלם חשבונות ולהתמודד עם עלויות מחירים בכל תחומי החיים, הכנסת צריכה לשלוח מסר ברור לכל המשפחות: על החינוך לא מטילים עוד נטל מיותר. אני פונה מכאן לחברי הקואליציה והאופוזיציה כאחד: אל תסתכלו על שם המציע; תסתכלו על הילד, תסתכלו על ההורה, תסתכלו על המשפחה שנאבקת בתחילת כל שנה, תסתכלו על המורה שרואה תלמיד בלי ספר, תסתכלו על החברה שאנחנו רוצים לבנות כאן. הצעת החוק הזו לא מבקשת מותרות, היא מבקשת צדק בסיסי. היא מבקשת לומר שכל תלמיד במדינה ראוי להתחיל את שנת הלימודים בכבוד, בלי בושה, בלי פער מובנה, בלי שההורים שלו יקרסו תחת הנטל. לכן אני מבקש מכם לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, להעביר אותה לוועדה ולתת לכנסת הזדמנות לעשות צעד נכון, חברתי וציבורי לטובת כל תלמיד במדינה. תודה לכם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לחבר הכנסת סמיר בן סעיד. אני מזמין את השר אבי דיכטר להציג את עמדת הממשלה. בבקשה, אדוני.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד להצעת החוק. רשות המיסים העלתה את הנימוקים הענייניים, המקצועיים, והיא מתנגדת להצעת החוק מהסיבות הבאות: ראשית, מס ערך מוסף הוא מס עקיף פשוט ויעיל, החל באופן שוויוני על כלל המוצרים, על כלל השירותים ועל כל הצרכנים במשק. פטורים או שיעורי מס מיוחדים פוגעים ביציבות הזו, ואי-עמידה קפדנית על העיקרון האחיד עלולה לפרוץ סכר ולהוביל לגל של דרישות דומות להפחתות מס מצד סקטורים נוספים במשק. מעבר לכך, שימוש בשיעור מס אפס שמור בחוק בעיקר לעסקאות יצוא שאינן מהוות צריכה בישראל, או למקרים חריגים וייחודיים במיוחד. הכללת ספרי לימוד בהטבה זו תיאלץ את רשות המיסים להשקיע משאבים רבים בפיקוח נרחב, כדי למנוע דיווחים כוזבים על סיווג המוצרים הנמכרים, ותייצר חיכוכים משמעותיים ומתמשכים בין העוסקים לבין הרשות סביב סוגיה זו. מבחינה חברתית וכלכלית, הרשות מבהירה כי הפחתת המס על ספרי לימוד היא כלי לא יעיל לסיוע לשכבות החלשות, שכן היא מעניקה הטבה גורפת לכלל האוכלוסייה, לרבות לשכבות החזקות. כדי להשיג ניצול אופטימלי של תקציב המדינה, עדיף לבחור במנגנון של תמיכה ישירה באוכלוסייה הנזקקת, תמיכה שתאפשר מעקב קל ועמידת עלויות מדויקת. יישום החוק יגרור אובדן הכנסות שנתי ישיר למדינה המוערך בכ-90 מיליון שקל, סכום שיגדל עוד יותר בשל הצורך בהשקעת משאבי אכיפה ובשל החשש מפני העלמות מס. אי לכך, אני מבקש מחברי הכנסת להתנגד להצעה, ולהביא לכך שההצעה תוסר מסדר-היום. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. האם חבר הכנסת המציע רוצה להגיב לעמדת הממשלה?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

כן. כן.

היו"ר יעקב מרגי:

אז בבקשה, אדוני.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה להפוך אותה להצעה לסדר-היום. בסדר?

היו"ר יעקב מרגי:

הקואליציה מסכימה?

קריאה:

בעד. בעד.

היו"ר יעקב מרגי:

אוקיי.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

זו הצבעה רגילה, לא שמית. הצבעה אלקטרונית, לא שמית.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. בסדר. חברי הכנסת, הצעת החוק הפכה להצעה לסדר-היום. אי לכך - - -

קריאה:

רגע. לא - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אני מבין. רגע, רגע. רגע, רגע. אי לך - - -

קריאה:

לא, לא. הוא אמר לא שמית.

היו"ר יעקב מרגי:

לא שמית, לא שמית.

קריאה:

אנחנו רוצים שמית.

היו"ר יעקב מרגי:

להצעה לסדר-היום? האופוזיציה מבקשת – הגשתם חתימות?

קריאה:

כן.

היו"ר יעקב מרגי:

הם רוצים שמית.

קריאה:

אבל סגרנו עם סמיר שאין שמית. סגרנו עם סמיר שאין שמית.

היו"ר יעקב מרגי:

אם שמית, תהיה הצבעה על החוק. בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעה לסדר-היום. מי שמצביע בעד, זה בעד המשך דיון בוועדת החינוך, אם אני מבין. אז חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, בעד הצביעו 21, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהמשך דיון בהצעה לסדר-היום יתקיים – המציע, ועדת חינוך או ועדת כספים? ועדת החינוך. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה, של חברי הכנסת משה גפני ויעקב אשר. אני מזמין את חבר הכנסת משה גפני להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

קריאה:

תשכנע אותי, גפני.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אל תגיד אחר כך שלא ידעת. אני הצעתי לך לא להעלות את ההצעה. גפני, זה חילול השם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני אומר לכם, אם יהיו הפרעות, יהיו קריאות לסדר. נקודה. יום ארוך מחכה לנו ולכן יהיה סדר במליאה. בבקשה, אדוני.

משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להעלות את הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה שחבריי חתומים עליו, גם חבר הכנסת יעקב אשר, גם חבר הכנסת יצחק פינדרוס, גם אני. החוק מדבר על כך שלימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי. מדינת ישראל כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד התורה ולומדי התורה. ההסבר הוא – אני מבקש את הקטע הזה להקריא: כבר מערש הולדתו של העם היהודי היה לימוד התורה אבן יסוד לקיומה של האומה. הגמרא אומרת: "מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם".

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גפני, זה לא נכון. יעקב נלחם. יעקב נלחם. אבל היו מלחמות.

משה גפני (יהדות התורה):

הגמרא במסכת יומא בדף כ"ח עמוד ב'. אפילו בעיתות משבר וחורבן היה לימוד התורה מפלט ומקלט לאומה. עם חורבן הבית השני, ביקש רבן יוחנן בן זכאי מהקיסר: "תן לי יבנה וחכמיה" – הגמרא במסכת גיטין בדף נ"ו עמוד ב', מספרת את הסיפור הזה, שאנחנו גדלים על ברכיו – שכן, כך הסביר רבן יוחנן בן זכאי, המשך לימוד התורה היה ערובה לקיומו של העם. לאחר חורבן יהדות אירופה ומוסדות התורה החשובים שבה בשואה, לקחה על עצמה מדינת ישראל לקומם מאפר את לימוד התורה. מאז ומעולם היו ברורים ערכיהם וחשיבותם של לימוד התורה ולומדי התורה. מוצע להגן כראוי, בחוק-יסוד, את החשיבות הרבה והערך הגדול שרואה המדינה בלימוד תורה, ואת רצונה לעודד לימוד תורה חוצה מגזרים. זה מופיע בהסבר של הצעת החוק. אני מבקש לומר לכם, רבותיי חברי הכנסת, אנחנו גדלנו, אני גדלתי, על מה שהיה בהיסטוריה של העם היהודי, אפילו ההיסטוריה הקרובה יותר. ראינו את הילדים, את הבחורים שנמצאים בוורשה בתקופת השואה, שיושבים במקלט שם סגורים ולומדים תורה תוך כדי הצרות הנוראות שעבר העם היהודי באירופה. רואים את הילדים, את הבחורים בהונגריה שישבו ולמדו תורה, בצרות הגדולות ביותר שהיה לעם היהודי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה? הם לא נלחמו? מאיפה הבאת את זה?

משה גפני (יהדות התורה):

אנחנו מכירים שכאשר הרומאים כבשו את ארץ ישראל, מה הם עשו, הם רדפו אחרי לומדי תורה. אם מצאו אחד שלומד תורה, אם תפסו אותו, הרגו אותו. על זה חונכנו, שהעם היהודי נמצא בתקופות הקשות ביותר - -

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מיקי לוי (יש עתיד):

אם הוא היה נלחם, לא היו הורגים אותו.

משה גפני (יהדות התורה):

- - הרעות ביותר מבחינתו, בחורבן הבית - -

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היו"ר יעקב מרגי:

אורית פרקש, אתם תשמעו את המתנגדים, ואם יהיו הפרעות, אל תתלוננו. בבקשה.

משה גפני (יהדות התורה):

- - בחורבן הכי גדול שהיה בהיסטוריה של העם היהודי, לימוד התורה היה זה - -

היו"ר יעקב מרגי:

סיבולת, סיבולת לשמוע שלא נעימים לכם לאוזן.

משה גפני (יהדות התורה):

- - שבמשך אלפי שנים החזיק את העם היהודי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

סיבולת, כן. תאכל אותה.

משה גפני (יהדות התורה):

זה היה המקלט של העם בכל התקופות. כאשר הישיבות בליטא תוך כדי השואה עברו לשנגחאי כדי שיוכלו להמשיך ללמוד. אנחנו גדלים על זה. היהודים במרוקו – הנושא של לימוד התורה היה בעם היהודי בכל רחבי הגלובוס. לימוד התורה - -

גלעד קריב (העבודה):

לשמה.

משה גפני (יהדות התורה):

- - היה זה שהשאיר את העם היהודי שורד.

היו"ר יעקב מרגי:

אני אקרא אותך לסדר בפעם הראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

יש קריאות ביניים.

היו"ר יעקב מרגי:

אז קראתי אותך לסדר פעם ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

יש קריאות ביניים.

היו"ר יעקב מרגי:

ואקרא אותך לסדר עוד פעם.

משה גפני (יהדות התורה):

ובכל החורבנות שהיו לעם היהודי, המשיכו את לימוד התורה בשנגחאי, המשיכו את לימוד התורה בקזבלנקה, המשיכו את לימוד התורה בוורשה, בכל הצרות הגדולות. כאשר בן-גוריון הקים את מדינת ישראל הוא זה שעשה את זה שמי שלומד תורה ותורתו אומנותו - -

מיקי לוי (יש עתיד):

1,400 איש.

היו"ר יעקב מרגי:

מיקי לוי, אני אקרא אותך לסדר.

משה גפני (יהדות התורה):

- - ימשיך ללמוד תורה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל לא להשתמט.

משה גפני (יהדות התורה):

זה מה שהיה במשך כל השנים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל לא להשתמט.

היו"ר יעקב מרגי:

יוראי, אתה בפעם ראשונה בקריאה לסדר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אני פעם ראשונה? כולם פה, לא?

היו"ר יעקב מרגי:

הם יהיו בשלב הבא.

משה גפני (יהדות התורה):

זה מה שהיה במשך כל השנים. בכל ההיסטוריה של - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא הייתה מדינה.

היו"ר יעקב מרגי:

אלעזר, פעם ראשונה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כן ללמוד, אבל לא להשתמט.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה? הוא מדבר על היסטוריה.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה לא מכבד אותי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני לא מכבד אותך?

היו"ר יעקב מרגי:

לא. הזהרתי אותך ולא הקשבת לי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל שיגיד את האמת.

משה גפני (יהדות התורה):

בכל ההיסטוריה של העם היהודי לימוד התורה היה עוגן ההצלה. אם היינו עם ככל העמים, לא היינו פה היום. אם היינו עם ככל העמים, לא היינו שורדים את הצרות הגדולות והנוראות שהעם שלנו עבר במהלך כל ההיסטוריה. שרדנו בגלל לומדי התורה שתורתם אומנותם. החובה ללמוד תורה היא על כל יהודי, אך לא עליהם אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על אלה שתורתם אומנותם, שבזכותם ניצלנו מכל הצרות והגענו לכאן לארץ ישראל.

מיקי לוי (יש עתיד):

הצחקת אותי.

משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, לפני 25 שנה עמד כאן, במקום שלי, שבו אני עומד עכשיו, לפני 25 שנה - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי היה יו"ר ועדת הכספים?

היו"ר יעקב מרגי:

בליאק.

משה גפני (יהדות התורה):

- - עמד כאן הרב רביץ, זכר צדיק לברכה.

גלעד קריב (העבודה):

הוא באמת היה צדיק.

משה גפני (יהדות התורה):

אני רוצה להגיד לכם, קראתי את הנאום שלו שהיה כאן – כאן, במקום הזה שבו אני עומד לפני 25 שנה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – אומר הרב רביץ, זיכרונו לברכה – "אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו לא באים לדון כאן בחוק חדש, בסדר חברתי חדש, בהתנהגות חדשה של החברה בישראל. אנחנו באים לקבע במסגרת של חוק, לפי החלטת הבג"ץ, את הסדר החברתי שליווה אותנו מאז קום המדינה". אמר הרב רביץ כאן בנאום שלו: אנחנו לא באים לעשות משהו חדש, אנחנו לא באים להגיד דבר חדש, אנחנו מדברים על הסדר החברתי שהיה במדינת ישראל מאז קום המדינה. אני יכול להוסיף על זה: זה הסדר החברתי שהיה בעם היהודי מיום היותו לעם. הסדר החברתי הזה קיים במשך כל השנים, לא הייתה פעם אחת שהיה אחרת. "כל אחד מחברי הכנסת יודע גם יודע, שההסדר הזה ימשיך להתקיים לעולמי עד" – אמר הרב רביץ אז, ואני אומר את זה היום. ההסדר הזה יימשך ויתקיים לעולמי עד. וזאת מדוע? יש דברים בכל חברה שחלקים ממנה הם מה שקוראים בשמה המודרנית, אומר הרב רביץ, ציפור הנפש. יש דברים שהם נשמת אפה של קבוצת האזרחים במדינה. כל חברה, אם היא בנויה נכון, חייבת להיות קשובה לאותם דברים שהם ביסוד הקיום של חלקים אחדים בה. אני רוצה לומר, אומר הרב רביץ, דברים שהם פשוטים ביותר וחייבים להיות מובנים לכל אדם אינטליגנטי שמכיר את ההיסטוריה של העם היהודי, שמכיר את דפוסי החיים של הציבורים השונים, ובתוכם הציבור הדתי והחרדי. דבר אחד ראוי שכל אחד יבין, אמר הרב רביץ, שיש קבוצות שעבורן "כי הם חיינו ואורך ימינו" זה לא סיסמה. זה בתשתית של חיינו, של קיומנו כעם. זו לא איזו סיסמה שהמצאנו אותה היום. "כי הם חיינו ואורך ימינו" – על זה אנחנו קיימים. לכן אני אומר, רבותיי, הדברים שאומרים – אמר את זה אז הרב רביץ, אני אומר את זה גם היום – זה פופוליטיקה, כי המציאות של לומדי התורה היא שהם יישארו מעתה ועד עולם כאלה שמחזיקים את חיי האומה לאורך כל הדורות. המציאות הזאת תימשך. לא יעזור לאף אחד. אני מציע שנעשה זאת בדיאלוג, בדיבורים. במציאות שאנחנו חיים בה, זה יימשך לעולמי עד. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. מי השר המשיב? אני מזמין את השר אלקין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק.

גלעד קריב (העבודה):

- - - את התורה כקרדום לחפור בו. התורה היא - - -

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע, פינדרוס. עשר דקות לרשותך, אדוני. בבקשה, אדוני. נא לא להפריע.

גלעד קריב (העבודה):

לא - - -

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, אתה בקריאה לסדר פעם שנייה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

לא מעניין אותך מה שהשר הולך לומר?

גלעד קריב (העבודה):

מאוד מעניין.

היו"ר יעקב מרגי:

אז תשמור על השקט.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני התבקשתי על ידי מזכירות הממשלה להקריא את התשובה ואת העמדה של ועדת שרים לחקיקה. אני אקריא אותה, ואז אני אוסיף כמה מילים מעצמי. מדי יום אנחנו אומרים בתפילה: "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה". חבר הכנסת גפני כבר ציטט את הקטע הזה מברכת אהבת עולם. במשך כל הדורות הכירו בערכם ובחשיבותם של לימודי התורה ולומדי התורה בעם ישראל. תורת ישראל שמרה על זהותו של עם ישראל ומנעה התבוללות. מוצע בהצעת החוק הזאת לעגן כראוי בחוק-יסוד את ערך לימוד התורה בעם ישראל ובמדינת ישראל כערך יסוד מבחינה חוקתית ויצירת מאזני צדק ביחס לערכי יסוד אחרים הקיימים במדינה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למסד השתמטות גורפת.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע. יוראי, אתה בפעם שנייה. אתה רוצה לצאת מהדיון?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה מאזן הצדק – השתמטות גורפת?

היו"ר יעקב מרגי:

פעם שלישית. נא לצאת. נא להוציא את יוראי להב הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה מאזן הצדק, אלקין? השתמטות גורפת – זה מאזן הצדק? אתם מוכרים את חיילי צה"ל. תתביישו לכם.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני. לא להפריע. נא, לא להפריע.

טלי גוטליב (הליכוד):

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

נוסח הצעת החוק, אפרופו דווקא מה שנאמר כרגע, כלל גם השוואה בין לומדי התורה לבין המשרתים, וההשוואה הזאת תוסר מהצעת החוק לפי החלטת ועדת שרים לחקיקה. לא בכדי הממשלה הנוכחית העבירה תיקוני חקיקה והחלטות ממשלה אשר העניקו הטבות חסרות תקדים למשרתים בסדיר ובמילואים. לפיכך, ובהתאם להחלטת ועדת שרים לענייני חקיקה מיום 9 ביוני שנת 2026, תוסר מהצעת החוק ההשוואה למשרתים בסעיף 2, ונוסח מתוקן יובא לאישור נוסף בוועדת שרים לחקיקה לפני הקריאה הראשונה בוועדה. לפני שאני אוסיף כמה מילים מעצמי, אני רק מוודא שהמציעים וחבר הכנסת גפני מכירים את התנאים האלה של ועדת השרים. אתה מכיר, חבר הכנסת גפני? מעולה.

אוריאל בוסו (ש"ס):

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לא להפריע. הוא השיב לו. בבקשה, אדוני.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אז בהתאם לכך שהמציעים מכירים את התנאים ששמה ועדת השרים, עמדת ועדת שרים לחקיקה והממשלה לתמוך - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה זה "מכירים"? השאלה היא אם מקבלים.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא ענה לו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא. הוא שאל אם מכיר, לא שאל אם מקבל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

האם הוא מקבל - - -

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

ברור שכן - - - ועדת השרים - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תשאל.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

שהוא יגיד אם הוא מקבל.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא אמר את זה, הוא אמר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. שהמציע יענה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שיגיד שהוא מקבל.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

הממשלה החליטה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

חבר הכנסת מרגי, תן לי. חבר הכנסת שטרן, אני אוסיף עכשיו מעצמי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא. לפני זה תשאל אותו אם הוא מקבל.

היו"ר יעקב מרגי:

אלעזר שטרן, אם תפריע להמשך, אני אקרא אותך לסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה? למה?

היו"ר יעקב מרגי:

אל תפריעי לי. קריאה ראשונה לסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קריאה ראשונה? למה?

היו"ר יעקב מרגי:

לא יודע. אמרתי בתחילת הדיון. ככה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמרתי "למה"?

היו"ר יעקב מרגי:

ככה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שישאל אם הוא מקבל את התנאים.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא אמר והוא יודע - - - תאמיני לי - - - השר אלקין - - -

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אני שמח מאוד שהאופוזיציה רוצה לנהל לממשלה את השיח שלה על התנאים שלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא שומעים מה שאתה אומר.

היו"ר יעקב מרגי:

השר אלקין מבין היטב בסדרי ניהול המליאה. אל תלמדו אותו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה. שאלתי אם המציע מקבל.

היו"ר יעקב מרגי:

כמנהל הישיבה, מקובל עליי, נקודה. נקודה, עליי – זהו, כן. בבקשה, אדוני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - עלינו זה לא מקובל.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אני מודה לחברים באופוזיציה על כך שהם רוצים לנהל לממשלה את השיח על התנאים שלה עצמה, אבל אנחנו איכשהו נסתדר. אבל עכשיו כמה דברים מעצמי.

קריאות:

לא בדיוק מסתדרים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

עודד, נא לא להפריע.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

עכשיו, כמה דברים שאני רוצה להוסיף לתשובה שהתבקשתי להקריא. אני יכול להבין את הוויכוח שהיה סביב הצעת החוק לגבי נוסחה המקורי, כי בהחלט היה מקום להבין אותה בצורה כזאת שמטרתה היא להביא להשוואה בזכויות בין המשרתים לבין מי שלומד תורה. ולכן, היה דיון מאוד ער ויסודי על זה בתוך ועדת שרים לחקיקה, והוצגה עמדה – שהציגו אותה שם גם אני, גם השר שיקלי, וגם הוא לא נכח בדיון, אבל הוא דיבר על זה עם מזכיר הממשלה קודם השר סמוטריץ' – שהעמדה הזאת אמרה שאנחנו בהחלט מזדהים עם כך שערך לימוד תורה צריך להיות ערך יסוד חקיקתי במדינת ישראל. אבל אנחנו חושבים שהמשרתים צריכים לקבל הטבות וזכויות וסיוע מהמדינה בזכות התרומה שהם נתנו. ואין פה סתירה בין השניים. יש ויכוח בבית הזה איך לתפוס את עולם לימודי התורה. אני שייך לזרם שאומר גם וגם – גם ספרא וגם סייפא, והרבה מאוד אנשים ושרים וחברים בקואליציה הזאת, זאת עמדתם. יש כאלה שעמדתם היא אחרת.

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע בקואליציה.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

זאת בדיוק הסיבה שבגללה היה לנו חשוב מאוד לשים את התנאי הזה. בלי הסרה של הסעיף הזה, החוק הזה לא יקודם ולא יעבור. לכן, גם ביקשנו לראות בקריאה ראשונה את הנוסח החדש. זה לא יובא להצבעה בלי שהוא יוצג לוועדת השרים. ויש החלטה חלוטה, ומאוד מאוד ברורה, שהסעיף הזה יורד. ועכשיו אני רוצה לשאול אתכם – אחרי שעשינו את העבודה הזאת, ואחרי שסוכם מה שסוכם, אני מקריא לכם מה כתוב, מה נשאר כתוב בחוק, ותסבירו לי מה מפריע לכם. לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי. יש לך בעיה עם זה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני אסביר לך. למה לא כתוב - - - שירות צבאי - - - למה לא כתוב - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אלעזר שטרן, נא לא להפריע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא שואל אותי.

היו"ר יעקב מרגי:

לא רוצה לתת לך לענות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל הוא שואל.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא יכול לשאול, ואני מנהל את הישיבה. נקודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הוא עוד שואל.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תגיד לו שלא ישאל.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מנהל את הישיבה. כשאתה תנהל את הישיבה, תקיים את הדיון. יש דברים אחרים שבהם אני מקבל החלטות ואתה מרוצה מהם, ולא תהיה מרוצה מאחרות. בבקשה, אדוני.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - - הם פוחדים מהאמת.

יוסף טייב (ש"ס):

היו"ר יעקב מרגי:

יוסי טייב, נא לא להפריע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

"יוסי טייב, נא לא להפריע"? ואני אמרתי מילה וקראת אותי לסדר. אמרתי מילה, וקראת אותי לסדר. יוסי טייב, תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

כדי שיהיה שקט.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

חבר הכנסת שטרן, אתה במשך שנים רבות חבר כנסת, ואתה מכיר היטב את מלאכת החקיקה של חוקי-יסוד. כל חוק-יסוד מטפל במשפחה אחרת של ערכים. אתה יכול להציע חוק-יסוד מהסוג שכרגע הצעת ואני מניח שיהיו רבים בבית הזה שאולי יתמכו בו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה אתה לא הצעת?

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

קודם כול, אני לא חבר כנסת – אני שר. אבל אני כשר מגבש עמדה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הרי אמרת שהשירות הצבאי חשוב לך כמו לי.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

לי, דווקא כמי שמאמין בזה שזה צריך לבוא ביחד, לימוד התורה ושירות בצה"ל; כמי שלמד בישיבת הסדר, כמי שמאמין בתורה הזאת, לי - –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה לא עשית אתה? זה מה שאני אומר.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

- - לא רק שזה לא מפריע – אני מזדהה לחלוטין עם העובדה שלימוד תורה הוא ערך בסיסי במורשת העם היהודי, וצריך להיות ערך בסיסי במדינת ישראל.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ומה עם שירות צבאי?

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

תגיש הצעת חוק, זה לא קשור למחלוקת על השירות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

גם ששת ימים תעבוד, גם ששת ימים תעבוד.

היו"ר יעקב מרגי:

מטי צרפתי, נא לא להפריע.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

ועל זה עבדה ועדת החוץ והביטחון, על חוק הגיוס - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אז בדיון על חוק-יסוד, שוועדת השרים תגיד את זה.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אפשר להתווכח על החוק הזה לכאן או לשם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, שוועדת השרים תגיד - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אלעזר שטרן, זה לא דיון אישי.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

מה שנשאר מהצעת החוק הזאת זו אמירה עקרונית על כך שלימוד תורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי. ואני חושב שדווקא סביב העיקרון הזה הבית הזה יכול היה להתאחד, במקום להפוך את זה למחלוקת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה צריך חוק, למה צריך חוק?

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

למה צריך חוק על שוויון? למה צריך חוק על דברים אחרים? למה צריך חוק-יסוד: הלאום?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל הוצאנו את השוויון.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

הרי את השאלה - -

אלעזר שטרן (יו"ר ועדת המשנה למשאבי אנוש בצה"ל):

למה ועדת השרים לא אמרה: עד שיהיה חוק-יסוד: שירות צבאי - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אלעזר שטרן - - - מספיק, תרגיע.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

- - את השאלה הזאת אתה יכול לשאול על כל אחד מחוקי-היסוד.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - ההסדר של לומדי התורה לעולמי עד. איזה הסדר, של התחמקות? של חוסר שירות?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני מבין - - -

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אתם ציינתם - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אני מבין שאתם ממצים את הפוטנציאל של תשובה לעמדת השר על ידי האיש שלכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ממש לא.

היו"ר יעקב מרגי:

אז אל תפריעו, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זו בכלל לא הפרעות. זו לא הפרעות בכלל.

היו"ר יעקב מרגי:

אני יכול לקחת אותה ולתת למישהו אחרי.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אתם ציירתם לעצמכם תמונה, וממשיכים להתווכח איתה, רק מה לעשות, היא לא תואמת שום דבר שכרגע נשאר בהצעת החוק הזאת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

אלעזר שטרן, תודה.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

ולכן המאבק שבשמו אתם מנהלים מאבק מול הצעת החוק הזו לא קשור בכלל למה שנשאר פה. מה שנשאר פה זה ערך יסוד במורשת העם היהודי – לימוד תורה. אני מסכים עם זה, אני חושב שיש סביב זה קונסנזוס מאוד רחב – אגב, לא רק בקואליציה, אלא גם בציבור במדינת ישראל, בלי שום קשר לזה שצריכים לפתור את סוגיית הגיוס.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, נא לסיים.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

תודה רבה. ולכן, היות שהמציעים מכירים את העמדה של ועדת השרים ומבינים שהחוק לא יקודם בלי שיתוקן בהתאם, אני קורא לכנסת לתמוך בהצעת החוק, תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לשר אלקין. מאחר שהקואליציה תומכת, להצעת החוק ביקשו להתנגד מספר חברי כנסת. אנחנו ניתן, לפי התקנון, לאחד, והוא ראש האופוזיציה. בבקשה, אדוני, וגם כאן אני אהיה נוקשה.

קריאה:

חבר'ה, אנחנו בעד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ברור, לא חשבנו שאתם נגד.

היו"ר יעקב מרגי:

גם כאן אני אהיה נוקשה, ונא לא להפריע.

יאיר לפיד (יש עתיד):

חבר הכנסת גפני, עמדת פה והעדת את גטו ורשה על החוק הזה. אמרת, בגטו ורשה הם למדו תורה. בגטו ורשה הם לא קיבלו קצבה בשביל ללמוד תורה, חבר הכנסת גפני; בגטו ורשה הם הלכו ולקחו נשק ביד ועשו את מרד גטו ורשה למען העם היהודי.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לשמור על כבוד הבית הזה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

זה מה שקרה בגטו ורשה.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

שתוק, שתוק, שתוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? מה זה?

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת פרוש, חבר הכנסת פרוש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שקט, מה זה?

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת פרוש, נא לא להפריע.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אתה עומד פה ואומר: לאחר חורבן יהדות אירופה. לאחר חורבן יהדות אירופה הבנו שצריך עם חזק וצבא חזק למדינת ישראל.

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

שתוק.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת פרוש, אני אקרא אותך לסדר.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

- - - שתוק, רד, רד.

יאיר לפיד (יש עתיד):

חבר הכנסת פרוש, אבא שלי ישב בגטו כי לא היה צבא למדינת ישראל.

קריאות:

יאיר לפיד (יש עתיד):

סבא שלי מת במחנה ריכוז כי לא היה צבא למדינת ישראל, ואתם מדברים על הגטו בתור הסבר לחוק הזה?

מאיר פרוש (יהדות התורה):

רד, רד.

יאיר לפיד (יש עתיד):

מה הקשר בין החוק הזה ללימוד תורה?

קריאות :

היו"ר יעקב מרגי:

את מפריעה לו.

יאיר לפיד (יש עתיד):

זה חוק מימון ההשתמטות, בזה זה התחיל ובזה זה נגמר. אלוהי ישראל צריך את ועדת השרים לחקיקה? באמת, חבר הכנסת גפני.

אוריאל בוסו (ש"ס):

- - - לא יעזור לכם כלום - - -

יאיר לפיד (יש עתיד):

תורת ישראל צריכה קומבינציה, קומבינה פוליטית? באמת, חבר הכנסת גפני. את השואה הבאתם לפה בשביל לקבל קצבאות, מימון וסחר?

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע, נא לא להפריע.

יאיר לפיד (יש עתיד):

חוק-יסוד: מימון ההשתמטות, שבו אתם אומרים לנו: אנחנו נשב בישיבות ונגיד "נמות ולא נתגייס", ואתם תמותו ותמשיכו לשלם – זה החוק הזה. זה לא חוק על תורה, זה חוק על כסף.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו"ר יעקב מרגי:

השר קרעי, תודה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה.

נעמה לזימי (העבודה):

תתבייש.

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

להצעת החוק הוגשו בקשות להצבעה שמית, ומי שיפריע בהצבעות יצא, יצא, ואני אשאיר אותו לסיבוב השלישי. סגנית מזכיר הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע, שקט, שקט באולם, יועצים.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

יוסף טייב (ש"ס):

מה, תתבייש לך - - -

היו"ר יעקב מרגי:

יוסי טייב, תודה, נא לא להפריע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תהיו בשקט. תהיו בשקט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה, מה זה?

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

יוסי טייב, נא לא להפריע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה?

היו"ר יעקב מרגי:

נא להוציא, סדרנים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תתביישו, מה זה הדבר הזה? גם אתה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - חבורה של משתמטים.

היו"ר יעקב מרגי:

סדרנים, נא להושיב את כל חברי הכנסת שעומדים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנטי-ציונים אתם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה אתה לא מוציא אותו?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איך אתה לא מוציא אותו?

היו"ר יעקב מרגי:

נא להושיב את חברי הכנסת. סדרנים, נגמרה המהומה, נגמרה המהומה.

קריאה:

מרגי, איך אתה לא מוציא אותו?

היו"ר יעקב מרגי:

זהו, הפרידו, אם הוא היה מרים יד - - - נקודה.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

נעמה לזימי, קריאה ראשונה, נעמה לזימי.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

נעמה לזימי, פעם שניה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, פעם שנייה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה פעם שנייה, לא אמרתי כלום, על מה?

היו"ר יעקב מרגי:

יוסי טייב, לא מתקרבים לחבר כנסת. לא מתקרבים לחבר כנסת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - - דרעי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אותם אתה לא קורא לסדר.

היו"ר יעקב מרגי:

הם לא מתפרעים ולא מתבהמים. בבקשה

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כסף, כסף, כסף, זאת כל התורה - - -

משה אבוטבול (ש"ס):

היו"ר יעקב מרגי:

אבוטבול, משה אבוטבול קריאה ראשונה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תתבייש לך, שכחת את השקיות, תתבייש לך.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לשבת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כל התורה כסף, רק כסף - - - התורה.

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

נעמה לזימי, פעם שלישית, נא להוציא אותה, נקרא לה להצבעה בסיבוב השלישי, אני אקרא להצבעה.

נעמה לזימי (העבודה):

- - - זו הצבעה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני אקרא לך להצבעה, נא לצאת, את מפריעה לסדר.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

נעמה לזימי (העבודה):

שיש כסף - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא להוציא את נעמה לזימי, היא מפריעה לסדר הדיון, נא להוציא אותה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה לא יכול בהצבעה.

היו"ר יעקב מרגי:

זו פעם שלישית, אני יכול להוציא. אני אקרא לה להצבעה.

גלעד קריב (העבודה):

- - - הבית הזה.

נעמה לזימי (העבודה):

לא מוציאים בהצבעה.

היו"ר יעקב מרגי:

אנחנו נקרא לה להצבעה. נא להוציא אותה, היא מפריעה להצבעות.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

נא להוציא את חברת הכנסת לזימי עד שנקרא לה. אנחנו נקרא לה להצבעה. נא לא להפריע. מזכירות הכנסת, נא להמשיך.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לעצור, סגנית מזכיר הכנסת. אני מבקש, סדרניות, נא להוציא את חברת הכנסת נעמה לזימי. בריונות לא בבניין. יקראו לה להצבעה. כשנגיע לשם שלה, אנחנו נכניס אותה. מי שמפריע לדיון ולהצבעות, אנחנו נוציא אותו. בבקשה, אפשר להמשיך.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

בעד התורה ובעד לומדי התורה, ובעד - - -

היו"ר יעקב מרגי:

בלי כפיים, ולא להפריע בזמן ההצבעה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

נא להכניס את יוסף טייב להצבעה. בבקשה, בסיבוב הבא.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

נא להכניס את נעמה לזימי להצבעה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

נעמה לזימי (העבודה):

נגד. תתביישו לכם - - - מפקירים.

היו"ר יעקב מרגי:

היא הסתיימה. נא להוציא אותה בחזרה. הסתיימה ההצבעה, נא להוציא אותה, פרובוקטורית.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע בזמן ההצבעה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נא לשמור על השקט, לאפשר לסגנית להשלים את ההצבעה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

אפרת רייטן מרום (העבודה):

משרתים - - - לעם ישראל - - - את העם זה. היה חורבן במשמרת שלכם - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

האם ישנם חברי כנסת באולם המליאה שמעוניינים להצביע ולא הצביעו? משאין, אני מכריז: תמה ההצבעה. נא להגיש לי את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, תשומת ליבכם, להלן תוצאות ההצבעה: 56 בעד, נגד – 43 חברי כנסת. נא, לא להפריע - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתם מתרפסים כל הזמן, מה אתם מתרפסים?

היו"ר יעקב מרגי:

אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה של חברי הכנסת משה גפני ויעקב אשר אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ועדת פנים. ועדת פנים.

נאור שירי (יש עתיד):

הוועדה של אוהד. לוועדה של אוהד.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ועדת העבודה, ועדת העבודה.

היו"ר יעקב מרגי:

ועדת הכנסת תקבע את הוועדה שבה תידון הצעת החוק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זכויות הילד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חבורת משתמטים.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום. נא לא להפריע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איימן עודה רוצה - - - היושב-ראש - - -

משה אבוטבול (ש"ס):

היו"ר יעקב מרגי:

משה אבוטבול.

נאור שירי (יש עתיד):

השקית, אל תשכח את השקית.

עדי עזוז (יש עתיד):

מה זה, תוציא אותו. למה אתה לא מוציא אותו?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איימן עודה רוצה להגיד להם תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – מינויים בכירים בשירות המדינה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת שלום דנינו וחבר הכנסת אושר שקלים. מאחר שמדובר בהצעות באותו נושא, נשמע תחילה את היוזמים ולאחר מכן את עמדת הממשלה במשולב. אני מזמין את חבר הכנסת שלום דנינו להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

שלום דנינו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם שתי הצעות חוק ולנמקן יחד. הראשונה, הצעת חוק יסוד: הממשלה (תיקון – מינויים בכירים בשירות המדינה), התשפ"ה–2026; והשנייה – שירות המדינה (מינויים), התשפ"ה–2026. חוקים אלה נועדו לייעל את עבודת הממשלה ואת יישום החלטותיה, להבטיח את הכלים לאחריות הממשלה כלפי העם והכנסת, כנהוג במינוי בכירים בדמוקרטיות המובילות בעולם, וכך ליישם את העיקרון החוקתי הקבוע בסעיף 1 לחוק-יסוד: הממשלה, שלפיו, הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה – זאת על פי עקרונות הדמוקרטיה כנוסח אברהם לינקולן: ממשלה של העם על ידי העם ולמען העם. חוק-יסוד זה יחד עם התיקון הנלווה לו לחוק שירות המדינה – מינויים, מעמיד לכנסת את הכלים לפקח על הממשלה בכל הנודע לכלל המינויים הבכירים בשירות המדינה באופן אחיד ושוויוני תוך שקיפות מלאה מול הציבור, וזאת בניגוד למצב הקיים היום, שלפיו במינוי חלק מהמשרות הבכירות הממשלה נעזרת בוועדות איתור חסרות שקיפות וחסרות ייצוגיות דמוקרטית. לצידן במשרות בכירות אחרות לא קיימים כלל מנגנוני פיקוח ובקרה. ובהיעדר הסדרה חוקתית אחידה אנו עדים להתערבות שיפוטית משתנה ממקרה למקרה ומממשלה לממשלה באופן הפוגע באמון הציבור ובדמוקרטיה. מדינת ישראל חריגה ביחס למקובל בדמוקרטיות המובילות בעולם בחולשת הניהול והבקרה של נבחרי הציבור על הפקידות הממשלתית הבכירה. ניתן לראות כי מאז שנות התשעים הניהול והבקרה של הממשלה על מינוי בכירי שירות המדינה, גופי הביטחון והשירות המשפטי הולכים ונחלשים. כתוצאה מכך נשחקת השליטה והבקרה של הממשלה על פעולותיהם של בכירים אלו. ישראל חריגה ביחס למקובל בעולם המערבי גם באשר לריכוז הכוח המופקד בידי בכירים בלתי נבחרים. לנוכח שילוב זה, הרי שחולשת הבקרה של הממשלה על המשרות הבכירות האמורות יוצרת משבר כפול – הן לעקרון שלטון העם והן לתפקודם ההרמוני של כלל גופי הביצוע. כך למשל בארצות הברית בעלי תפקידים בכירים רבים מהמוצע בחוק-יסוד זה מתחלפים עם חילופי הממשל ובכל עת שבה נציגיו של הנשיא מוצאים לנכון להחליפם. בצרפת, ככלל, מינוי התפקידים הבכירים ביותר נדון במועצת השרים ונחתם על ידי הנשיא היושב בראשה; בגרמניה מרבית המינויים הבכירים מבוצעים על ידי הדרג הנבחר. כמו כן, קיימת גם רשימה לא מבוטלת של פקידים המוגדרים כפקידים פוליטיים. הגדרה זו מאפשרת להוציא תפקידים בכירים לפרישה זמנית בכל עת ללא עילה מיוחדת, וזאת כדי להבטיח ניהול אפקטיבי של המשרד על ידי הדרג הנבחר. אשר לתובע הכללי, אשר ממונה על גורמי הייעוץ המשפטי לממשלה, בכל שלוש המדינות הנזכרות, כמו גם בריטניה וקנדה, המינוי הוא פוליטי. ניתן לראות שבעולם המערבי פעילות שירות המדינה אפקטיבית, תחת הדרג הנבחר ברשות המבצעת. בישראל לעומת זאת הציבור עוקב לא פעם בתדהמה, כיצד דווקא בסוגיות עקרוניות גורמי הממשלה פועלים באופן סתירתי, לעיתים תוך סיכול חזיתי של החלטות הממשלה בידי גורמי הביצוע הכפופים לה. דומה כי הקצב והכיוון של סיבוב הגלגלים השונים במכונת הממשלה לא מספק לציבור מכונה אחת, הרמונית, הפועלת למענו. מכיוון שבדמוקרטיה הדרך היחידה להגדיר את האינטרס הציבורי היא על ידי הציבור עצמו בבחירתו, החוק המוצע יביא מנגנון ממשלתי, שבמקום לקדש ולשמר את הביורוקרטיה והמנגנון, הוא יקדש את המחויבות לציבור. חוק זה אינו משנה את שיטת המינויים בכלל שירות המדינה, אלא נוגע לרשימה מצומצמת מאוד של משרות בכירות ביותר כדי להבטיח שירות מדינה יעיל בידי הממשלה, שהיא המחזיקה בסמכות החוקתית, ועליה האחריות הדמוקרטית להיות הרשות המבצעת של המדינה. הצעת חוק-יסוד: הממשלה קובעת מנגנון מינוי אחיד ושיטתי לכלל התפקידים הבכירים בשירות המדינה וכן את סמכותה המלאה והבלעדית של הממשלה למנות או להימנע מלמנות אדם לכהונת בכיר בשירות המדינה. החוק מתנה את סמכותה זו של הממשלה בכפיפות לתנאי הכשירות הקבועים לכל תפקיד לפי עניינו. בנוסף, קובע ברירת מחדל לסיום כהונת בכירים בשירות הציבורי עם הקמתה של ממשלה חדשה בתוספת מאה ימים הדרושים להתארגנותה. כמו כן, החוק קובע את סמכות הפיטורים של בכירים בשירות המדינה על ידי הממשלה. באמצעות סמכות זו תבטיח הממשלה את משילותה. בהמשך לכך, הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) קובעת מנגנון לבדיקת עמידתם של מועמדים לתפקידים בכירים בשירות המדינה, בתנאי הכשירות הקבועים לתפקיד. בנוסף, הצעת החוק מקימה מנגנון לעריכת שימוע למועמדים, לתפקידים בכירים בשירות המדינה, בידי ועדה מיוחדת של הכנסת המורכבת מנציגי הקואליציה והאופוזיציה. החוק המוצע מוסיף לחוק העיקרי שלושה סעיפים חדשים: הראשון, ועדת כשירות; השני, ועדת שימועים; השלישי, מנגנון מפורט להליך מינויים של בכירים בשירות המדינה, אשר בו ועדת השימועים של הכנסת מגישה את מסקנותיה לממשלה, אשר יפורסמו לציבור יחד עם התיעוד המצולם של השימוע. הצעות חוק אלה נועדו לתקן כשלים, שהלכו והחריפו בשנים האחרונות ביחס לתפקודה של הרשות המבצעת בישראל. הן יעמידו את ישראל בשורה אחת עם הדמוקרטיות המובילות בעולם, יבטיחו לציבור ממשלה יעילה, ויממשו את העיקרון החוקתי – שהממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה. אני מודה ליושב-ראש ועדת השרים, השר יריב לוין, על התמיכה והליווי החוק; לפורום הבכירים על גיבוש החוק וסיוע הדוק לקידומו. אני מבקש גם לברך את היועצת היקרה והחכמה אצלי בלשכה, את שני בן אשר, על כל העבודה מול הלשכה המשפטית: איסוף החומרים, הצגתם, העברתם, תיקונים. חבריי חברי הכנסת, אני קורא לכם להצביע בעד החוק. החוק הזה הוא לא לאופוזיציה או לקואליציה, הוא ימומש רק בממשלה הבאה, ואנחנו לא יודעים מי תהיה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. ישיב סגן השר אלמוג כהן. אחרי זה אושר.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה רגע, אלמוג. איפה אושר?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

לכן שאלתי.

קריאה:

נאור שירי (יש עתיד):

רד, תתחיל להקשיב. אלו שתי הצעות.

היו"ר ניסים ואטורי:

מהצד. תפתחי לו את המיקרופון לדקה, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תכליתה של הצעת החוק היא לבטל את הוועדות המייעצות למינויי בכירים כדוגמת רמטכ"ל, ראש מוסד, ראש שב"כ, נגיד בנק ישראל ועוד. ראשיתן של הוועדות האלה נולדה אי-שם בשנת 1997, בעקבות פרשת בר-און–חברון. אז הוחלט להקים ועדה שתעסוק בטוהר המידות; ועדה שתבחן את ניגודי העניינים ותפקח עין על החלטות הממשלה. המטרה הרשמית נשמעה אז מאוד יפה ונקייה, אולם בפועל הגולם קם על יוצרו. הוועדות המייעצות האלה הפכו לחסם ביורוקרטי-פוליטי אטום ומנוכר, שכל מטרתו היא לתקוע מקלות בגלגלי הממשלה. הן יצרו עיכובים בלתי נגמרים, סחבת מורטת עצבים וביורוקרטיה משתקת, שמונעת מהממשלה לתפקד ולבצע את המדיניות שלה. הצעת החוק שאני מציג היום קובעת בצורה ברורה: מינויי בכירים בשירות המדינה יבוצעו ישירות - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

- - על ידי הממשלה, לפי הצעת השר הממונה, ללא שום צורך באישור או בהמלצה של ועדה מייעצת כזו או אחרת.

היו"ר ניסים ואטורי:

אושר, אני מבקש לסיים.

אושר שקלים (הליכוד):

הממשלה היא זו שנושאת באחריות בפני הציבור, ולכן לממשלה חייבת להיות הסמכות המלאה למנות את האנשים שיבצעו את המדיניות שלה שלשמה היא נבחרה. כמו זכות המינוי, כך גם הזכות לפטר. ראינו רק לאחרונה מה שוות הוועדות האלו, אם זה במינוי של רומן גופמן, גיבור ישראל, לראש המוסד - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אושר, תודה רבה, אושר.

אושר שקלים (הליכוד):

אני מסיים. ראינו כיצד היועמ"שית המפוטרת משתמשת בוועדה כדי להשחיר - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אושר, תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

- - ואף לנסות לסכל את המינוי, ואיך הפכה את ועדת טוהר המידות לחשודה בעצמה בטוהר המידות – אני סיימתי – וכל זה תוך פגיעה קשה בביטחון המדינה. לכן אני מבקש לתמוך בהצעת החוק.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אושר. אמרת מסכם, נו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אני רוצה לדעת, איפה כתוב בסדר-יום שזו תשובה משולבת? איפה? עלה סגן השר – לא שאכפת לי מה שיש לו להגיד. הוא היה צריך לעלות להשיב, ואז אושר ואז שר ושני חברי כנסת. ולא - - -

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא כתוב בסדר-יום. לא. אני קוראת סדר-יום - - -

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אחלה, גם את לא מחליטה.

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא כועסת. אני, מבחינתי, כולכם אותו דבר.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

את בלחץ, נו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני בלחץ?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

נפתלי כועס עליה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לך תשלח קורות חיים כבר.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

נפתלי, שומע? נפתלי? נפתלי, אל תכעס על מירב, היא היום בסדר גמור. היא בסדר, היא תהיה רגועה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תשלח קורות חיים, אפילו בן גביר לא רוצה אותך. די, נו, אתה פתטי, באמת.

קריאות:

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אה, דבר עם מנסור. מנסור, איפה מנסור עבאס? תשאיר אותה, אל תשלח אותה הביתה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מאוד מפריע לי, אני לא שומעת.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

"אני לא שומעת"? את צורחת פה, שומעים אותך עד לאופקים.

היו"ר ניסים ואטורי:

מירב, תני לנו דקה, יש פה תקלה בדפים, שנייה. יש בעיה מסוימת, אנחנו פותרים אותה. שנייה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

עאידה תומא סלימאן, תשאירי אותה ברשימה שלכם, תשאירי. בן ארי בסדר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בינתיים אתם מצביעים איתם. על ההשתמטות הצבעת איתם.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני הצבעתי? חדל בורות ברשת.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה, אין לך אפילו תיק, כדי להצביע. אתה סגן שר ללא תיק נורבגי. תשמע, אתה באמת - - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מה זה? מי זה?

נאור שירי (יש עתיד):

צחצחת שיניים הבוקר, שתית קפה, קמת. אין לו מה לעשות. אין לך עבודה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

איך קוראים לך? אני רוצה לעשות גוגל. גוגל. איך קוראים לך?

נאור שירי (יש עתיד):

אין עבודה. אתה לא יודע מה לעשות, אני מרחם עליך, באמת.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מה זה, איך? איך קוראים לך?

נאור שירי (יש עתיד):

דנינו, תעשה לי טובה, תן לו לעשות משהו.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מה זה, שמעון דוידסון?

נאור שירי (יש עתיד):

תן לו לעשות משהו. בן אדם חסר עבודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איפה זה כתוב בסדר-יום? לא, אני רוצה ששגית - - -

נאור שירי (יש עתיד):

50,000 ומשהו שקל בחודש, דרעי בא לעבודה יותר ממך.

היו"ר ניסים ואטורי:

השר אלמוג כהן, בוא, תעלה לדוכן, תענה, בבקשה. תמשיך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש כאן ייעוץ משפטי, אין תשובה במשולב, שכל שר יעלה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

גוגל לא מוצא אותך. סימון, נאור?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, יש ייעוץ משפטי. כל שר יעלה.

קריאות:

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היו"ר, אני לא כפוף לאחים המוסלמים. אני ממתין להנחיות שלך.

אוריאל בוסו (ש"ס):

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא שאכפת לי ממנו, אבל - - -

אוריאל בוסו (ש"ס):

אז אלמוג יעלה פעמיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה, שיעלה שלוש פעמים. אני, יש לי זמן.

קריאה:

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מנסור, היא התנהגה יפה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

וכל חה"כ מהאופוזיציה יעלה.

קריאות:

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

תראו איזו אופוזיציה לוחמת. רק ארבע וחצי שנים אתם - - -

אופיר כץ (הליכוד):

תעלה תשיב.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

על מה? על שקלים או על דנינו?

אופיר כץ (הליכוד):

על דנינו, הראשון.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אושר ידבר עוד דקה, ואחרי זה יעלה עוד שר. יפה.

נאור שירי (יש עתיד):

רק אבקש שם ותפקיד לפרוטוקול, ואבקש לראות את לוח הזמנים של הוועדה.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. השר אלמוג – סגן השר, סליחה, אני העליתי אותך בדרגה כבר כמה פעמים ולא שמתי לב. סגן השר אלמוג כהן ישיב על הצעות החוק של דנינו בלבד.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

שלום דנינו. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, לגבי שני החוקים של חבר הכנסת שלום דנינו הממשלה החליטה לתמוך בקריאה הטרומית בכפוף לתנאים הבאים: 1. הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת שר החוץ בכל הנוגע למינויים בשירות החוץ; 2. לעניין מינוי הרמטכ"ל הנושא ייבחן בהמשך הליכי החקיקה באישור שר הביטחון; 3. אם לא תתקבל הסכמת שר החוץ או שר הביטחון תכריע ועדת השרים בעניין לפני הקריאה השנייה והשלישית. זה בנוגע להצעות של חבר הכנסת שלום דנינו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה רק לומר מילה טובה למירב בן ארי, מרכזת האופוזיציה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אם הוא ידבר אליי, אני מבקשת הודעה אישית.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מירב בן ארי עושה עבודה. באמת, אני רוצה לומר לך, יש רגעים שהם מרגשים אותי. לראות אנשים עושים את העבודה שלהם בכזאת חדוות עשייה, כזאת תחושת שליחות. עכשיו, בוא נאמר את האמת: תקשיבי, אתם כישלון שהשטן לא ברא. האנשים שלכם ברחובות חוטפים מכות משוטרים, חוטפים רימוני הלם, מכת"זיות, אתם אפילו לקום באמצע הלילה להצבעה מתעצלים. מה תעשי כשתהיי אצל מנסור עבאס? תפילת הפאג'ר מתחילה בשעה 05:15. איך תקומי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואטורי, אדוני.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מירב בן ארי, איך תקומי? את מרכזת, אני מכתיר אותך היום - - -

קריאות:

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מירב בן ארי – שנייה – מרכזת האופוזיציה - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש - - - אני מבקשת הודעה אישית - - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - הכושלת ביותר שהייתה במדינת ישראל מיום הקמתה.

עדי עזוז (יש עתיד):

לא, אתה. אתה הצלחה מסחררת.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מיום הקמתה, מרכזת האופוזיציה הכושלת ביותר שהייתה כאן זו מירב בן ארי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

מה אתה - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

ממש הצלחה, אלמוג כהן.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

עכשיו לעניינינו. יש את הלהקה של הפיות, שאתמול הזדעקו כשאמרתי לגלי בהרב מיארה: עבריינית. אז אתם מכירים אותי. כשאני אומר משהו אני אוהב לחזור – מה שנקרא נסיגה טקטית – ולומר את זה גם כאן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

חבל שאתה לא אוהב לבוא לדיונים על הנגב.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

כמו שאמרתי על יצחק עמית - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

היום בבוקר היה דיון על הנשק הלא-חוקי בנגב.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

כמו שאמרתי על יצחק עמית שהוא עבריין, אני אומר - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

למה לא באת? לדיון אחד לא הגעת על הנגב, אחד.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

יסמין, שנייה, רגע.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת יסמין פרידמן, תודה רבה. אני מבקש לא להפריע.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

שנייה, אני מדבר עם מנסור עבאס. מנסור, יסמין סאקס פרידמן – תכניס אותה לרשימה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה זה? מה זה הדבר הזה?

עדי עזוז (יש עתיד):

תגידו לי, העברתם את החוק הזה לפני רגע - - -

נאור שירי (יש עתיד):

תורידו את זה - - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

בסופו של יום, מנסור עבאס - - -

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אסור להציג טלפונים, אסור - - - תשמרו על כבוד הכנסת.

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא לא הראה כלום.

עדי עזוז (יש עתיד):

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

בסופו של יום - - -

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אסור להציג פלאפונים, אסור - - -

קריאות:

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אז בנוגע למנסור עבאס, יסמין סאקס פרידמן, את תקבלי מקום ברשימה של התנועה האסלאמית. שאפו גדול.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא לא הציג.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אבל רציתי לדבר על האופוזיציה הכושלת ביותר שהייתה במדינת ישראל אי-פעם, האופוזיציה שאפשרה לממשלה לכהן שבוע ימים לפני – בחיים לא היה דבר כזה לדעתי. אתם כל כך כושלים, אתם כל כך חלשים, אתם כל כך חסרי עמוד שדרה, אתם כל כך עצלנים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

איפה ראש האופוזיציה? איך הוא לא יושב פה עם ספר? כשראש הממשלה נתניהו היה באופוזיציה, הוא ישב כאן עם ספר ולא עזב את המקום הזה לשנייה אחת.

נאור שירי (יש עתיד):

בבית חיכתה לו שרה, נשמה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מרכזת האופוזיציה הכושלת ביותר בהיסטוריה, מירב בן ארי, לא מצליחה להביא את יאיר לפיד - -

נאור שירי (יש עתיד):

בבית חיכתה לו שרה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - איך תצליחי להביא את מנסור עבאס? איך תצליחי להביא את נפתלי בנט, אני לא מצליח להבין. עכשיו לענייננו. כאב לכם שאמרתי ליועצת המשפטית לממשלה המפוטרת, עבריינית. גם אתם עבריינים. אתם יודעים למה? אני אסביר לכם למה. כי אתם, שסחרתם בקולות הציוניים של הבוחרים שלכם, אתמול הגעתם להגן על מי שקשרה קשר כנגד לוחמי כוח מאה – הילדים שלכם, שאותם אתם הפקרתם, שפכתם את דמם. אתם לא מתביישים להגן על היועמ"שית? עוד שנייה תגנו גם על הפצ"רית. אז אני כאן כדי לומר לכם בצורה הכי ברורה שיש: אתם אנשים חלשים, אתם אנשים עצלנים, אתם כישלונות, ורובכם לא תקבלו מקום אצל מנסור עבאס ונפתלי בנט. אז תתחילו לחפש עבודה חדשה, בהצלחה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אלמוג, לא נעים. סימון נרדם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מי זה סימון? מה, יש ח"כ כזה, סימון? לא הכרתי.

היו"ר ניסים ואטורי:

הוגשו כמה בקשות להסתייג לחוק. אני אתן לכולם לדבר, בלי נדר. חבר הכנסת בני גנץ, בבקשה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מאיר, תרביץ בהם תורה. תחליף את מירב, היא לא עושה כלום.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תתקדם - - - תתקדם.

מיקי לוי (יש עתיד):

יאללה, יא מנהל פנקייק, די.

קריאות:

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אלמוג, לא, לא, היא נרשמה בספרי ההיסטוריה.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב בראש, חבר הכנסת דנינו, אני מבקש לפנות אליך. אני מתרשם ומחזיק ממך כאדם ממלכתי, אדם שקול, אדם אחראי, נקי כפיים ונקי מעשים. לצערי, את כל זה אני לא יכול להגיד על הממשלה. אנחנו נמצאים אחרי שלוש שנות מלחמה כמעט, שהחלו בכישלון הגדול ביותר שצה"ל ידע מימיו, אבל צה"ל התאושש ומנצח; שהחלו כשעמותות רבות בציבור עסקו בכל מיני דברים, רבו אחת עם השנייה, אבל כשפרצה המלחמה, לקחו את עצמן ושירתו את כל עם ישראל. המקום היחיד שעד עצם היום הזה לא הצליח להתאושש הם משרדי הממשלה עצמם. ראו מה קורה בצפון, בתמיכה ביישובים ובצרכים שלהם ובתושבים. מה שהצעת החוק הזו מבקשת הוא לקחת את הממלכתיות שנשארת, כי כשאני בוחר רמטכ"ל שהצליח או שלא הצליח, כשאנחנו ממנים נציב משטרה שמצליח או לא מצליח, וכן הלאה בכל שרשרת התפקידים – עד נדמה לי סעיף 8 בהצעת החוק שלך, אנחנו עושים את זה ממקום נקי, ממלכתי, כי אנחנו לא יודעים אם אנחנו נהיה בתפקידים או מישהו אחר יהיה בתפקיד. לכן כל מה שאנחנו בודקים זה שהאיש מתאים לתפקידו. רובם או רובן אכן הצליחו בתפקידיהם, ומי שלא מצליחים, אפשר לפתור את זה.

שלום דנינו (הליכוד):

אפשר קריאת ביניים?

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

רק שנייה. אבל, ובסעיפים האחרונים, שם מדובר על מנכ"לי המשרדים וכיוצא באלו הדברים, אלה אנשים שמתחלפים ממילא, אלה אנשים שהשרים מחליפים אותם, אלא אם כן הם בוחרים להשאיר.

שלום דנינו (הליכוד):

אבל אדוני, אפשר קריאת ביניים?

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ואכן, סוף הצעת החוק, עליה אני יכול להסכים, זה ממילא הנוהג הקיים היום. אבל אני אומר לך, לא ממנים רמטכ"ל משיקול פוליטי, לא ממנים ראש מוסד משיקול פוליטי, לא ממנים ראש שב"כ משיקול פוליטי, וכהנה וכהנה דברים. ההצעה הזו מריחה פוליטיקה, ולכן הדבר הזה אינו נכון. אני מאוד מקווה שההצעה הזאת תיגנז, וזה בדיוק מאותם דברים, בדיוק מאותם דברים כמו רפורמה משפטית בהסכמה, שאותם אם רוצים לעשות, צריך לעשות מתוך דיון מקדים, מתוך הסכמה רחבה, כי אלה הם כללי המשחק הבסיסיים של הדמוקרטיה שלנו. לצערי, בשנים האחרונות, רמת האמון שיש לציבור בממשלה היא רמת האמון הנמוכה ביותר מכל המוסדות שאנחנו מסתכלים עליהם במערכת שקיימת. עד שלא נסדר את זה בממשלה ציונית ורחבה שתגיע להסכמות רחבות בנושאים המרכזיים, לא נוכל לחדש את האמון ובוודאי שלא נוכל להעביר הצעות חוק שכאלו. אני פה, באמת, התייחסתי אליך בכבוד הגדול ביותר שאני יכול; בכבוד הגדול ביותר שאני יכול להצעה עצמה. זה נושא שהוא חשוב מאוד, וחבל שהוא ייעשה בכוחנות פוליטית. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים, תשלים כמה משפטים בשביל - - -

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא חייב שתיים. אני לא מבין. יש לנו בדיוק - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

עוד מתנגד אחד של האופוזיציה, בבקשה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. את לא רוצה עכשיו? ואללה, תאמיני לי. את לא רוצה? אפשר את נאור, אם את לא רוצה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בסך הכול רציתי לדעת אם אני מדברת, זה הכול. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני כמובן מתנגדת לחוק הזה של חבר הכנסת דנינו, שהוא עוד חלק בהשחתה של השירות הציבורי ושל המדינה הזו, אבל אני רוצה להתייחס לחוק-יסוד: לימוד תורה, שלפני כמה דקות המליאה הזו הצביעה עליו – חוק שקובע שערך עליון במדינת ישראל הוא לימוד תורה באמצע מלחמה. מדינת ישראל רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד תורה ולומדי התורה, ויש המשך: לעניין זכויותיהם וחובותיהם יראו במי שלומד תורה כמי שמשרת שירות משמעותי את מדינת ישראל ועם ישראל. כולנו שמענו כאן את הערבובים של חבר הכנסת או השר – או השר לא יודעת למה – אלקין, שהוא מוחק את המשפט, שמוחקים את המשפט הזה, אבל זהו מסך עשן. גם אחרי שמחקתם את המשפט הזה, המילים הללו מספרות את האמת על החוק הזה. אנחנו לא מטומטמים, היינו בוועדת הכספים אתמול, בחוק סבסוד המעונות. לא לימוד תורה החוק הזה בא להבטיח. כסף הוא בא להבטיח, הטבות לעריקים ולדורות של משתמטים הוא בא להבטיח, שנאה לדת הוא בא להבטיח, הפקרה של הציונות הדתית הוא בא להבטיח. כי מה זה החוק הזה? זהו לא חוק-יסוד: לימוד תורה. זה חוק-יסוד: מימון סבסוד מעונות זה חוק-יסוד: מימון לעוד ישיבות לא ציוניות, זה חוק-יסוד: מימון הנחות בארנונה לחרדים בלבד, בין אם הם לומדי תורה ובין אם לא, זה חוק-יסוד: לעדיפות בהנחות לרכישות דירה למגזר החרדי, חוק-יסוד: לסבסוד משכנתאות לאברכים חייבי גיוס, חוק יסוד: להעדפת חרדים במבצעי מחיר מטרה בדירה, חוק יסוד: העדפת אברכים במכרזי דיור, חוק יסוד: מימון להנחות בביטוח לאומי, חוק יסוד: לסבסוד שכר דירה, למימון חוגים, למימון לימודים ללא לימודי ליבה בשליטת מפלגות פוליטיות בבתי הספר שלהם, חוק יסוד: להנחות בתחבורה ציבורית למגזר החרדי. זה מה שזה – חוק-יסוד למימון של עשרות אלפי שקלים בכל שנה למשפחה חרדית. גם מי שלא לומד תורה, כאשר אנחנו יודעים ש-70% מבחורי הישיבות, לא בישיבות עובדים בשחור, אז אנחנו יודעים מה שזה. אתם תהיו שליש מהאוכלוסייה בעוד כמה עשורים, כל ילד שני, מי יישאר לממן את כל זה? חוק סבסוד המעונות, שעבר אתמול בוועדת הכספים, רק מתחיל בעלות של 300 מיליון שקלים בשנה. ההערכות של כל ההטבות האלה הן לפחות 25 מיליארד שקלים בכל שנה – וכשאנחנו נגיע ל-140 מיליארד שקלים בכל שנה, תבואו אלינו להעלות גם מיסים. אלה העובדות; זה חוק של כסף, חוק שהוא ההפך מהתורה ומכל מה שהיא מייצגת. שלא יהיה ספק, החוק הזה ירבה שנאה בעם שלנו. הוא מפלג את העם שלנו וגם את הציונות הדתית.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מי שאכפת לו מתורה היה מגייס לפחות את מי שלא בישיבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לסיים.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני באמת אומרת לכולכם: תודה רבה, נתניהו; תודה רבה למפלגת הציונות הדתית, למעט מעט צדיקים בסדום. שכל הציבור יסתכל עליכם. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת שלום דנינו, אתה רוצה להשיב למתנגדים? אתה רוצה להשיב או לא? נעבור להצבעה. לא?

טלי גוטליב (הליכוד):

הצבעה, הצבעה, הצבעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי, עכשיו מצביעים על החוק של שלום דנינו? עכשיו מצביעים על החוק של שלום דנינו. אופוזיציה – נגד.

היו"ר ניסים ואטורי:

הממשלה ביקשה הצבעה שמית?

אופיר כץ (הליכוד):

כן.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. אנחנו נעבור להצבעה שמית על פי בקשת הממשלה. בבקשה, לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת שעדיין לא הצביעו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

האם יש מישהו באולם המליאה שעדיין לא הצביע?

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

יש עוד מישהו שלא הצביע? לא. אבקש לספור את הקולות. 53 בעד, 41 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – מינויים בכירים בשירות המדינה) עבר בקריאה טרומית. זה הולך לוועדת החוקה, חוק ומשפט.

קריאה:

הוועדה של אוהד טל.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

הולך לוועדת הכנסת לקביעת ועדה. תודה. נעבור להצבעה שמית נוספת, על הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינויים בכירים בשירות המדינה), התשפ"ו–2026. נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת שעדיין לא הצביעו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

האם יש מישהו באולם שלא הצביע? מאי גולן, בצד שמאל.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

יש עוד מישהו שלא הצביע? תודה רבה. נא לספור. תמה ההצבעה. 48 בעד, 39 נגד. אני קובע כי הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינויים בכירים בשירות המדינה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת שלום דנינו, עברה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת החוקה חוק ומשפט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

פנים.

היו"ר ניסים ואטורי:

לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה, תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמרת שתיתן לי הודעה אישית.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה אישית, חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עלה לכאן סגן השר ל-AI, תפקיד שאף אחד לא יודע מה הוא, הלא הוא אלמוג כהן, שהוא חבר כנסת נורבגי ממפלגה לא ידועה. יכול להיות שהוא מנורבגיה, מפלגה אין לו. הוא עלה והשתלח בי באופן אישי: את טה-טה-טה – לא מעניין. אני גם לא ארד לרמה הזאת, זה לא מתאים. אני רוצה לדבר על אלמוג כהן, שלאחר שסיים עבודה מכובדת בבית הפנקייק, הגיע לפה על הגב של תושבי הנגב. הוא הלך ואמר לתושבי הנגב האמיצים והמדהימים, אל תדאגו – אלמוג, לא אלמוג – אלמוג בשטח, אל תהיו במתח. אז בואו ואסכם לכם ארבע שנים של אלמוג כהן בתפקידו כסגן שר שאף אחד לא יודע מה הוא. 1. הוא קיבל הבטחה מביבי, כמו רבים וטובים במדינה הזאת, על הקרח. ביבי אמר לו: תצביע על התקציב, ואני אתן לך את שדה התעופה בצקלג. עד היום את האות צ' הוא לא קיבל. חבר'ה, אל תחפשו, אין שדה תעופה בצקלג. נמשיך – הוא הבטיח לתושבי הנגב הטבות מס. כולם קיבלו. עמנואל, אף אחד לא יודע איפה זה, קיבל? אף אחד בנגב לא קיבל הטבות מס, אבל אלמוג הבטיח; שנמשיך? נמשיך. הוא אמר: אני מבטיח לכם משילות בנגב. חבל, אם הוא היה היום מגיע לוועדה, הוא היה יודע שלא רק שאין משילות, יש יותר נשקים בנגב. הצלחה מסחררת של אלמוג. בבקשה, זה רשום על שמו. שנמשיך? לא, למה? למה לעצור? תקשיבו, יש הרבה מפלגות בכנסת הזאת, ויש את מפלגת עוצמה יהודית. דעתי עליה ידועה, אני לא נכנסת – גם פוגל פה מסתכל עליי וקצת קשה לי, כי עם פוגל אני עובדת. המפלגה הזאת, שאנחנו לא ממש מתחברים אליה, לא רוצה אותו. היא לא רוצה אותו. מכל המפלגות, היא לא רוצה אותו. הוא בא אליי, אחרי שהמפלגה שלו זרקה אותו מקבוצת הווטסאפ, ואומר לי: תכתבי קורות חיים. אני רוצה להגיד לך משהו, אלמוג. קודם כול, תכתוב קורות חיים. אין לך מפלגה. אין לך קבוצת ווטסאפ של מפלגה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה הוא יכתוב?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין לך. אני מציעה שתחזור לקורות חיים שלך כאחראי משמרת בבית הפנקייק, כי ארבע שנים אין לך כלום. באו אליי חובבי הז'אנר שלי ואמרו לי: תראי, מירב, הוא העביר חוק. אתם יודעים איזה חוק הוא העביר?

נאור שירי (יש עתיד):

הפרוטקשן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

פרוטקשן. תראו לי קבלן אחד בנגב שלא משלם פרוטקשן היום. זה כל כך well-known שהם גם מוציאים להם חשבוניות. הם מזדכים על המע"מ בחברת פרוטקשן. הם מזדכים. זאת אומרת, הבדואי בא לקבלן ואומר: תקשיב סחבי, אני עושה לך סיבוב. אומר הקבלן: אתה מוציא חשבונית? אומר לו כן. סבבה. זה המשילות לפי אלמוג כהן. עכשיו תראו, יכולתי לבוא לפה ולהשתלח – הוא דיבר אליי מגעיל – אבל אני סיימתי אתכם. אני רק אצחק עליכם, כי זו חבורה נלעגת, חבורה בזויה. חברת הכנסת יסמין סאקס פרידמן – איפה יסמין? תושבת הנגב, אחותי למפלגה, חברת כנסת מהאופוזיציה, הביאה הרבה יותר חוקים מאלמוג כהן. טיפלה בהרבה יותר פניות ציבור של תושבי הנגב, הצעות לסדר, דיונים מהירים. איפה את ואיפה הוא? עוד 100 שנה הוא לא מגיע לקצה של הזרת שלך, של מה שאת עשית לתושבי הנגב. את הבאת כבוד לתושבי הנגב, שהיית חברה במפלגה הזאת, וזה תכף נגמר. ואני מאוד מקווה שתושבי הנגב ידעו מי את ומה הוא.

היו"ר ניסים ואטורי:

משה טור פז, אתה רוצה קורס תופים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, אני מסיימת. מי את ומה את עשית יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע. קרן העושר. כמה הישגים הבאת. האיש הזה שבא אליי ואומר לי "קורות חיים" – קודם כול, אין לי שום בעיה, אתם יודעים, דיברתי על זה מלא זמן, אבל אני לא האירוע. האירוע זה מי עשה בשביל תושבי הנגב. ואת מה שאת עשית, עוד 100 שנה הוא לא יעשה. בוז עליך, אלמוג כהן. אלמוג.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מזמין את חבר הכנסת אושר שקלים מהצד לדקה אחת להציג את הצעת החוק – הצעת חוק שירות המדינה (תיקון – דרך המינוי), התשפ"ו–2025. דקה לרשותך, אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מחזק את דבריי מלפני כן: הגיע הזמן לבטל את כל אותן ועדות מייעצות, שרק תוקעות מקלות בגלגלי הממשלה, שאמורה לקבל החלטות ולמנות את אותם אנשים בכירים. יש ממשלה, יש שר ממונה – שהשר ימשול, וזה הכול. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

השר המשיב, שר החינוך יואב קיש, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מקריא את החלטת ועדת השרים של הממשלה, החלטת חוק שירות המדינה, המתייחסת לחוק של חבר הכנסת אושר שקלים, פ/5800. זו הצעת חוק גורפת מדי שיידרשו בה בהמשך הליכי חקיקה ותיקונים רבים. לאור כך, יש הסכמה של הממשלה לתמוך בהצעת חוק שירות המדינה בקריאה טרומית בלבד, ובכפוף לתנאים הבאים – איפה חבר הכנסת אושר שקלים? אני מקריא תנאים, רק תאשר לי אותם – 1. הצעת החוק לא תובא לקריאה ראשונה ללא הסכמת שר המשפטים; 2. כאשר תקודם הצעת חוק ממשלתית בנושא, הצעת החוק האמורה תמוזג איתה; 3. המשכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרד ראש הממשלה ומשרד המשפטים. מקובל עליך?

אושר שקלים (הליכוד):

מקובל.

שר החינוך יואב קיש:

תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. ביקשו להתנגד לחוק, אני אתן לנאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, מירב, חוק הפרוטקשן – שאמרת כאילו – הוא לא שלו. 1. הגיש אותו קרויזר. 2. הגיש אותו, לדעתי, ניסים ואטורי. יתקן אותי יו"ר הוועדה לביטחון פנים, אם היה עוד מציע. אפילו בזה הוא העתיק. והדבר המהותי ביותר, באמת – ואני לא מה שנקרא מחסידיו – זה שהוא סגן שר, ללא תיק, נורבגי. זה בן אדם שליטרלי מנסים כל היום בלשכה שלו למצוא לו תעסוקה. כל היום. אל תשכחי, בכתב המינוי המאוד מפורט שהוא קיבל מראש ממשלת ישראל, בעודו מוכר את התקציב, הוא קיבל להיות אחראי ל-AI ולמעבר של צה"ל לנגב. אלמוג כהן, בעודו מכהן כפרויקטור ל-AI של מדינת ישראל, הוא התחיל לריב עם גרוק בטוויטר. ובעודו רב עם גרוק הוא חסם אותו. הוא חסם אותו בטוויטר. זה בן אדם שאין על מה לדבר – את בכלל בריב איתו? הוא חסם אותו בטוויטר, הוא רב איתו. אין דברים כאלה. מעוצמה יהודית זרקו אותו. קבוצת ווטסאפ – הוא הסתובב פה ורצה להצטרף אליהם. זה בן אדם שלא ידע שהוא מול מצלמה בערוץ 13 – גם אם אתה לא בשידור, אתה מוקלט. בעודו מחזיק מיקרופון, הוא שכנע מישהו שיבוא לצעוק עליו, שייראה כאילו הוא נלחם למען אותם תושבים. הוא פתח גזיבו בצומת שדרות, והבטיח לילדי הנגב ביטחון, שילדי הנגב לא יהיו הפקר. חצי שנה אחרי זה היה את הטבח הגדול ביותר בהיסטוריה של העם היהודי מקום מדינת ישראל וילדי הנגב. אין דברים כאלה. את רבה איתו – הבן אדם עולה לפה ואומר לך שאין לך עבודה? הוא עובד יותר מאריה דרעי. הוא באמת ניצח באבטלה של אריה דרעי. אריה דרעי עובד יותר ממנו. עכשיו אני אומר לכם, אנחנו יכולים לצחוק על זה. אנחנו יכולים לצחוק על זה. האופציה קיימת, הטכנולוגיה קיימת, אבל הדבר הזה שיושב בן אדם שאנחנו משלמים לו לפחות 4-3 מיליון שקלים שכר על רכב – את זוכרת, חברת הכנסת פרקש, כשעברנו בוועדת הכספים על פירוט ההוצאות שלו? על השקיה, השקיה. איפה הוא יושב? בלשכה לפניות הציבור במשרד ראש הממשלה מצאו לו משרד, והוא צריך לקבל כסף לעציצים. באמת. הוא קיבל על זה, לדעתי, מעל חצי מיליון שקל.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

זה האירוע, אלה האנשים. סגן שר ללא תיק, נורווגי. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. לא צריך כפיים. תודה רבה, לא מוחאים כפיים במליאה. נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה שמית. אני מבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

נא לקרוא שום בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

האם יש חבר כנסת במליאה שלא הצביע עדיין?

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

האם יש כאן חבר כנסת או חברת כנסת שלא הצביעו?

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

תמה ההצבעה. 48 בעד, 42 נגד. אני קובע כי הצעת חוק שירות המדינה (תיקון – דרך המינוי), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אושר שקלים, עברה בקריאה טרומית, ותעבור לוועדת חוקה, חוק ומשפט. הודעה של מזכירות הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת: לקריאה ראשונה מטעם הכנסת – הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית-לאומית לאירועי טבח שמיני עצרת התשפ"ד (טבח 7 באוקטובר 2023), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת אריאל קלנר. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הנושא הבא: הצעת חוק הפסקת כהונה של נושאי משרה בכירים בתקופת הכהונה הראשונית של ממשלה חדשה, התשפ"ה–2025, של חבר כנסת צביקה פוגל וקבוצת חברי הכנסת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אם אני מתנגד?

היו"ר ניסים ואטורי:

יש רשימה כבר. אתה לא יכול להתנגד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה?

היו"ר ניסים ואטורי:

כי אתה צריך להיות בעד. אתה טוען שתנצחו. אז אתה צריך להיות בעד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, כבר רשומים. יש כבר שניים.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אזרחי ישראל, הצעת החוק שלי, המונחת היום על שולחן הכנסת, איננה חוק של ימין או שמאל. יתר על כן, חבריי מהשמאל, שיוצאים בהצהרות מעל כל במה אפשרית על פיטורי הבכירים, שהם מתכננים לבצע כי אנחנו מינינו אותם – מפתיע אותי שהם משפיעים נגד הצעות החוק האלו. אלו הצעות חוק שאמורות לאפשר לכם גמישות וחוקיות לביצוע הצעדים האלה. הצעת החוק איננה נגד אנשים מסוימים, ואפילו לא נגד מוסדות המדינה. זהו חוק בעד עקרון יסוד אחד פשוט וברור: במדינה דמוקרטית הציבור בוחר ממשלה כדי שתמשול. אי-אפשר, מצד אחד ללכת לבחירות, להחליף את ההנהגה, להכריע בקלפי, להבטיח שינוי; ומצד אחר, להשאיר בידי דרגי פקידות בכירים את היכולת לעכב, את היכולת לבלום או סתם לרוקן מתוכן את רצון הציבור. ממשלה שנבחרה על ידי העם חייבת לקבל את הכלים לממש את המדיניות שלשמה נבחרה. בלי זה, הבחירות הופכות לטקס סמלי בלבד. הצעת החוק שלי מבקשת להסדיר בצורה מאוזנת, שקופה ומוגבלת בזמן, את סמכותה של ממשלה חדשה לבצע התאמות אישיות בדרגים הבכירים ביותר במערכת הביטחון, במערכת האוצר ובמערכת המשפט במהלך 100 הימים הראשונים לכהונתה. למה דווקא 100 ימים, שואלים? כי מצד אחד חייבים לאפשר לממשלה שנבחרה להקים צוות הנהגה מקצועי, שהיא נותנת בו אמון; ומצד שני חייבים למנוע טלטלה בלתי פוסקת במנגנוני המדינה. לכן החוק שומר על עקרון הרציפות המוסדית: הוא לא מפרק מוסדות; הוא לא פוגע בממלכתיות; הוא לא מאפשר מסע נקמה פוליטי. הוא פשוט קובע חלון זמן, ברור, מוגבל ומפוקח, שבו ממשלה חדשה יכולה לוודא שהמערכת הביצועית הבכירה פועלת בהתאם למדיניות שהציבור בחר בה. זה בדיוק ההבדל בין דמוקרטיה חיה לבין מצב שבו מנגנון קבע הופך בפועל לשלטון שאינו מתחלף לעולם. שלטון מת. תסתכלו על חוסר ההיגיון שנוצר בישראל בשנים האחרונות: הממשלות מתחלפות; השרים מתחלפים; הציבור גם משנה כיוון, אבל פעמים רבות דווקא מי שלא עמד מעולם לבחירת הציבור נשאר בעל הכוח האמיתי. כך נוצר מצב מסוכן שבו דרג נבחר, אדוני היושב-ראש, נדרש לבקש רשות מהדרג הממונה כדי לבצע את המדיניות שלשמה הוא נבחר. זה לא איזון, זו לא הפרדת רשויות; זו פגיעה באמון הציבור ובדמוקרטיה עצמה; כי האזרח, בסופו של יום, שואל את עצמו: אם גם אחרי הבחירות שום דבר מהותי לא משתנה, בשביל מה בכלל יצאתי להצביע? החוק הזה בא להשיב לציבור את האמון בכך שלבחירות יש משמעות אמיתית. חשוב להבהיר, במדינות דמוקרטיות רבות בעולם קיימים מנגנונים דומים. ממשל חדש ממנה בעלי תפקידים בכירים התואמים את תפיסת עולמו ואת יעדיו הלאומיים. זה עד כדי כך פשוט. כך פועלת משילות תקינה. גם בישראל, בכל מערכת ביטחונית, כלכלית או משפטית, האמון בין הדרג המדיני לדרג הבכיר הוא תנאי בסיסי לתפקוד. ראש ממשלה לא יכול להוביל מלחמה בלי אמון בצמרת הביטחונית. שר אוצר לא יכול להוביל רפורמות בלי אמון בדרג המקצועי הבכיר, וממשלה לא יכולה ליישם את מדיניותה אם בכל צומת מרכזי ממתין לה גורם שמאמין בכיוון הפוך לחלוטין. החוק הזה הוא לא מלחמה במקצועיות, אלא ההפך. הוא יוצר ודאות, הוא יוצר כללים, הוא מונע כאוס, הוא מונע מאבקי כוח בלתי נגמרים והדלפות שמקורן בחוסר אמון מתמשך בין הדרג הנבחר לדרג המבצע. חבריי חברי הכנסת, בסופו של דבר החוק הזה מחזק אחריות, כי גם אם הממשלה קיבלה סמכות, היא גם תישא באחריות. אי-אפשר מצד אחד להטיל על הממשלה אחריות מלאה לביטחון, לכלכלה ולמערכת המשפט, ומצד שני לשלול ממנה את האפשרות לעצב את ההנהגה הבכירה שאמורה לבצע את מדיניותה. אזרחי מדינת ישראל, חילוקי הדעות כאן אינם על אדם כזה או אחר. הן באמת שאלה אחת יסודית, מי קובע במדינת ישראל, הציבור באמצעות נבחריו, או מערכת שאיננה מתחלפת לעולם. אני, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאמין במדינה חזקה, אני מאמין במוסדות חזקים. אבל מוסדות חזקים אינם יכולים לבוא במקום רצון העם – הם צריכים לשרת אותו. הצעת החוק הזו נועדה להחזיר את האיזון, לחזק את אמון הציבור ולוודא יותר מהכול שממשלה שנבחרה גם יכולה למשול. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. ישיב השר יואב קיש, שר החינוך.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הפסקת כהונה של נושאי משרה בכירים בתקופת הכהונה הראשונית של ממשלה חדשה, של חבר הכנסת צביקה פוגל ואחרים, פ/5733/25. בהמשך לדיון שהיה בוועדת שרים לחקיקה הוחלט לתמוך בהצעה טרומית המדוברת, כפוף לתנאים הבאים, חבר הכנסת פוגל. הצעת החוק על ראש המטה הכללי של צה"ל מותנית בהסכמת שר הביטחון לקראת הצבעה בקריאה השנייה והשלישית. לעניין דירקטור, כהגדרתו בחוק החברות הממשלתיות – כפוף לכך שיימצא ההסדר שלא יפגע ברציפות התפקודית של החברות הממשלתיות. מקובל?

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

כן.

שר החינוך יואב קיש:

אוקיי. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. כמה חברי כנסת ביקשו להתנגד להצעת החוק. אלעזר, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, השר, חברי הכנסת, אני כמובן מתנגד לחוק הזה. אני אפילו פוחד ממנו. קודם היה פה דיון על חוק-יסוד: לימודי התורה, ובלי בושה, בזמנים של מלחמה, מוצאת ממשלת 7 באוקטובר, דווקא היא, להגדיר חוק-יסוד – לא חס וחלילה שירות בצבא, לא חס וחלילה משפחות המילואימניקים – חוק יסוד: לומדי התורה. ומה אומרת שם הצעת החוק של גפני? אומרת הצעת החוק שהמדינה כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד התורה ולומד התורה. לא חשיבות עליונה בשירות בצה"ל. קחו עכשיו את כל אלה של "נמות ולא נתגייס", את כל אלה שקורעים צווי גיוס, והם מקבלים חשיבות עליונה מעל המשרתים. אבל אני רוצה להגיד לכם עוד משהו. אני צריך להגיד לגפני, אני צריך להגיד לאופיר כץ, אני צריך להגיד לסמוטריץ', תודה. הזמנתם אותנו לנשף הורדת המסכות. אני אגלה לכם מי לא התנגד לחוק הזה – כבר אמרתי אופיר כץ וגפני – איימן עודה וטיבי. תגידו, אתם שמעתם מה אתם אומרים? מי משתף פעולה עם התנועה האסלאמית, אנחנו או אתם? מי משתף פעולה עם חוקים שבאים לפרק את המדינה? אתם, הקואליציה של אופיר כץ, של דרעי, של סמוטריץ', של בן גביר, יחד עם טיבי ועודה, או אנחנו? איך אתם לא מתביישים? דנינו, איך אתה לא מתבייש? אתה היום חזרת אליהם. כן, וגפני לא התבייש. הוא לא אמר כמו שאמר פה עכשיו חבר הכנסת שהעלה את זה בתשובה ליואב קיש. מה שאל אותך יואב קיש? אם אתה מסכים למגבלות. את גפני לא שאלו אם הוא מסכים למגבלות. את גפני שאלו אם הוא יודע עליהן, אם הוא שמע עליהן. למה? שחס וחלילה לא יצא מזה ששירות בצה"ל הוא מעל לימוד תורה. מה, אתם לא יודעים על מה הצבעתם? מזל שהיו ארבעה צדיקים שלא מכרו את נשמתם לשטן. אנחנו צריכים להגיד תודה - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - שכמה שבועות לפני הבחירות הממשלה הזאת מראה את הפרצוף האמיתי שלה, ובציונות הדתית ובמצביעי הליכוד יזכרו גם את היום הזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. הסתיים הזמן. על פי בקשת הממשלה ההצבעה תהיה שמית.

עמית הלוי (הליכוד):

אני מבקש לדבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

אי-אפשר. אחד, והוא נרשם עוד מזמן, ועכשיו אתה ביקשת. אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

אבקש לקרוא שוב בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

האם יש מישהו במליאה שלא הצביע עדיין?

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

יש עוד מישהו או מישהי? תודה רבה. הסתיימה ההצבעה. 46 בעד, 39 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הפסקת כהונה של נושאי משרה בכירים בתקופת הכהונה הראשונית של ממשלה חדשה, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת צביקה פוגל וקבוצת חברי כנסת עברה בקריאה הטרומית, ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה אישית לאופיר כץ. חמש דקות לרשותך.

אופיר כץ (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת אלעזר שטרן – לא פה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

לקרוא לו?

אופיר כץ (הליכוד):

כן, אני אשמח.

קריאה:

אופיר כץ (הליכוד):

לא, כי הוא האשים אותנו קודם, כשהצבענו בחוק של לימוד תורה, שעשינו דיל עם אחמד טיבי ואיימן עודה. נכון? אלעזר שטרן עלה והאשים אותנו שעשינו דיל איתכם על החוק של לימוד תורה. שמעתי שהוא אמר איימן עודה ואחמד טיבי. אז אני רוצה להגיד לאלעזר שטרן שבניגוד אליו, שהוא במשך ארבע שנים מצביע עם אחמד טיבי ואיימן עודה, אנחנו לא. דבר נוסף, אולי יש לאלעזר – החברים ביש עתיד – אולי יש לו בעיה בחשבון, אז בואו נעזור לו. הפער בחוק היה 13 קולות. זאת אומרת, גם אם כל הערבים נכנסים הוא עשרה. עדיין יש לנו פער של שלושה קולות. זאת אומרת, אני בכלל לא צריך אותם בהצבעה, וגם אם הם היו מצביעים, החוק הזה היה עובר. אז תסבירו לו קצת איך עושים חשבון בהצבעות. דבר נוסף, זה רק מוכיח את הטענה שלנו, שאנחנו יכולים להקים ממשלה ולמשול בלי הערבים, והם בלי הערבים לא יכולים להקים ממשלה. תודה רבה.

קריאה:

וואו, איזו הודעה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה על פגיעה בקטין או בחסר ישע), התשפ"ו–2026. אני מזמינה את חבר הכנסת סימון דוידסון להציג את הצעת החוק, בבקשה. לרשותך עשר דקות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, גברתי היושבת בראש. חבריי חברי הכנסת, בדקות הקרובות אני מבקש – אפשר שקט?

היו"ר לימור סון הר מלך:

אפשר שקט במליאה, בבקשה? בבקשה, שקט.

סימון דוידסון (יש עתיד):

חבריי חברי הכנסת, אדוני השר – אני שמח שדווקא אתה נמצא פה. בדקות הקרובות אני מבקש שכל אחד מחברי וחברות הכנסת יחשוב על ההורים שלו, על סבא וסבתא שלו, על פעוטות קטנים קטנים קטנים, על הילדים שלכם, על המשפחה שלכם, על אדם שהוא עם מוגבלות, שלא יכול להגיב, לא יכול לזעוק, לא יכול לבקש עזרה. החוק הזה, או בעצם הבקשה לחוק הזה נועדה בעבור אותם אנשים, בעבור אותו קשיש או קשישה שאין באפשרותם להגן על עצמם; לפעמים אין אפילו את הקול להוציא מהפה כדי לזעוק לעזרה. הצעת החוק הזאת התגבשה במוחי עוד מהיום הראשון שהייתי חבר הכנסת. סיפרתי לחבר הכנסת עוז חיים לפני כמה דקות, שביום הראשון שלי פה בלילה ישבתי עם מירב בן ארי ואמרתי לה: זה לא בשבילי; אני רוצה ללכת הביתה; יש לי חיים טובים מאוד בחוץ. למוחרת יאיר לפיד הגיע ואמר לי, שבפעם הראשונה שאני אצליח לעזור לאדם כלשהו או לעמותה כלשהי, זה ישתנה. באותו יום קיבלתי טלפון – אחמד טיבי, אתה מפריע לי מאוד. באמת, תנו לי. באותו יום דיברתי עם קבוצה של הורים שפנו אליי מכפר יונה, שהילדים שלהם חוו התעללות בגן ילדים. נזעקתי ונסעתי לשם - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, אפשר שקט? וגם שם, בבקשה. סליחה, אני עוצרת לך את הזמן. בבקשה. תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - והרמתי טלפון לחברי יואב סגלוביץ'. יואב סגלוביץ' היה סגן השר לביטחון לאומי דאז, ואמרתי לו: יואב, אני יום אחד בכנסת. אני לא יודע מה לעשות – הגן בכפר יונה. והוא אמר לי: תקשיב, תתקשר לכזה וכזה, והם יעזרו לך. התקשרתי. הפלא ופלא, באותו רגע הגיע צוות של המשטרה וסגרו את אותו גן, וההורים יצאו מגדרם להודות לי. ותודה ליואב על אותה שיחת טלפון ביום הראשון שלי בכנסת. אני לא יודע אם אתה זוכר, זה היה לפני כמה שנים. במשך כל השנים האלו פנו אליי – ואני בטוח שפונים גם אליכם – הורים לפעוטות, שקרו להם מקרים נוראיים בגן. אספר לכם על מקרה אצלי בעיר, בנתניה. לפני שנתיים – בוותיקים – פנו אליי הורים שהילדים שלהם, הפעוטות שלהם, ילדים פחות משנה, חוו אלימות, משיכות בשיער, שפכו עליהם חומר ניקיון, ואת כל זה הם גילו בעקבות זאת שהם ראו בעצם שההתנהגות של הילדים השתנתה. הם התחילו לבכות יותר, לא ישנו טוב בלילה, לא רצו ללכת לאותו מעון. שמו מצלמות ומכשיר הקלטה. ותחשבו אתם, כהורים לילדים קטנים, שאתם פתאום מגלים מה הילדים שלכם חווים בגן: מרביצים להם, מושכים להם בשיער, מכים אותם. והילדים האלו פחות משנה. אין להם קול, אין להם יכולת להתגונן. ואני אגיד לכם שאותו גן בוותיקים – לא תאמינו – הוא עדיין עובד, הוא עדיין פועל.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אפשר, בבקשה, שקט? תודה רבה. זה חבר שלכם, מינימום של כבוד.

קריאה:

סליחה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

כן, אבל זו לא הפעם הראשונה שאנחנו מבקשים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אותה מטפלת לא נמצאת בבית הכלא, לא נמצאת במעצר. מסתובבת, הולכת לקניון. רואים אותה, מדברים איתה, כאילו לא קרה שום דבר. אבל בואו נדבר על מה זה חסר ישע. דוגמאות הכי פשוטות בעולם: קשיש שמושאר ללא מזון, ללא תרופות, במשך זמן רב; פעוט קטן שמטלטלים אותו בכוח; בני אדם עם מוגבלות – ויש כל כך הרבה סוגים של מוגבלויות – שסוגרים אותם בחדר חשוך, שלא נותנים להם לשתות, לא נותנים לאכול, מרביצים, מעליבים, פוגעים בהם. תחשבו על אותו מקרה נוראי שהתפוצץ במדינת ישראל, עם הגננת כרמל מעודה, ב-2019, שכל המדינה רעשה וגעשה. ובעקבות המקרה הזה – אתה יודע מה, אני אתן פרגון לאופיר כץ – שינויים בחקיקה, גם לגבי המצלמות. אבל הדברים האלו ממשיכים וקורים ללא הפסקה יום-יום במדינת ישראל. אני אגיד לכם בכאב גדול, לא רציתי להעלות את זה כי ידעתי שאין הסכמה, אבל לפני חודשיים, לצערי, אימא שלי עברה אירוע מוחי קשה, והיום היא חסרת ישע. ד"ר דוידסון, האישה החזקה, היום אין לה קול. היא לא יכולה להגן על עצמה. ואני בעיניים שלי ראיתי מקרים שהזדעזעתי מהם. כשאנחנו מדברים על אותם חסרי ישע, אני מסתכל על חברי הכנסת – גם של הקואליציה וגם על שר החינוך של מדינת ישראל יואב קיש, שאמור להיות הקול המגן של אותם פעוטות במעונות, להגן עליהם. כשאני שומע את המילים: אין הסכמה, ושוועדת שרים לא מאשרת – מה יש יותר לחבר כנסת מאשר להגן על חסרי ישע? יש דבר יותר חשוב ויותר קדוש מלהגן על אדם עם מוגבלות? מלהגן על קשיש? מלהגן על פעוטות פחות משנתיים, פחות משנה? מלשמור על ההורים? יש דבר יותר קדוש מזה? אז חד-משמעית אין. אין דבר יותר קדוש מזה. אנחנו כחברי הכנסת חייבים לחוקק חוקים שיגנו על אותם אנשים. כי היום, מה לעשות, אותו פוגע בחסר ישע יכול להגיע אחרי שנתיים-שלוש, במקרה הטוב, להכרעה שיישב איזה שנה וחצי. זה יהיה במקרה החריג מאוד, ואחרי זה לא קרה שום דבר, הוא מסתובב. לפעמים הוא גר ליד אותם הורים, ליד אותם אנשים שהוא פגע בהם. ואנחנו מה? לא נעשה שום דבר בנושא הזה? יש כל כך הרבה מקרים. לפני כמה חודשים הגיע אליי זוג ממצפה רמון. זוג צעיר ומדהים, יעל וחי. הם גילו שם, גם כן, במצלמות נסתרות, שפגעו ב-25 פעוטות. 25 פעוטות. אלימות, מכות, משיכות בשיער, קללות. ילדים שהם בני פחות משנה. אתם יודעים מה קרה לאותן שלוש גננות? שום דבר. כלום. הן מסתובבות, הגן עובד, כאילו לא קרה שום דבר. אני מסתכל בעיקר על חברי הקואליציה. אני אומר שאתם עכשיו מצביעים נגד. זה קל מאוד להצביע נגד. תחשבו שאתם מצביעים נגד אותו ציבור, נגד אותם הורים, שאנחנו רוצים להגן על הקרובים שלהם, שאין להם קול. אין להם קול. תלכו פעם – אני מקווה שלא תצטרכו – לאיזה בית אבות סיעודי ותסתכלו על אותם קשישים. הסתכלו על השכנים שלכם, בטוח לכל שכן יש אדם עם מוגבלות לידו, או אדם חסר ישע שמטפלים בו, אבל אנחנו לא יודעים איך מטפלים בו בחדרי חדרים. אז לסיכום, אני רוצה לומר לכולם, הרוב המוחלט של המטפלות הגננות במדינת ישראל הן קדושות; הן עושות את זה מכל הלב, ואנחנו צריכים להוריד את הכובע בפניהן ולהגיד תודה. תודה לכל אותן גננות. אבל עלינו כפרלמנט הישראלי של מדינת ישראל, אנחנו חייבים לפעול, ובמיוחד, במיוחד למען אותם אזרחים שאין להם את הקול לזעוק לעזרה; שאין להם יכולת להגן על עצמם. על כל אדם שמטפל בחסר ישע – אם זה פעוט, אם זה אדם עם מוגבלות, אם זה קשיש – לזכור ולדעת שאם יפעל באכזריות, ברוע, באלימות, כנגד אותם אנשים, הוא יקבל עונש, מאסר עולם. לא פחות ולא יותר. זה מה שאומר החוק הזה – עונש מאסר עולם נגד מי שפוגע בחסר ישע. ואתם, חברי הקואליציה, אם אתם תצביעו נגד, אתם מצביעים נגד הורים, בעלי משפחות ואותם חסרי ישע במדינת ישראל. תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. אני מזמינה את השר יואב קיש להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק לתיקון חוק העונשין (פגיעה בקטין או בחסר ישע) של חבר הכנסת סימון דוידסון מבקשת להחמיר את העונש העומד כיום על חמש עד תשע שנות מאסר, כדי שיהיה עונש מרבי עד מאסר עולם. זה בא להרתיע מפני ביצוע העבירות הללו, נוכח חומרתן והנזק שהן מסבות לנפגעי העבירה, והיא תכלית ראויה. אולם, כבר כיום בצד העבירות אלה קבועים עונשי מאסר גבוהים, המצויים בהלימה לחומרת העבירות. יתר על כן, קביעת עונש מרבי של מאסר עולם שם אמור לעבירות החמורות ביותר בספר החוקים, ואינה תואמת את מדרגי הענישה הקיימים היום בחוק. בחוק העונשין קבועות עבירות בגין תקיפה והתעללות בקטינים או בחסרי ישע: בסעיף 368ב נקבע עונש של חמש עד שבע שנות מאסר על פי חומרת החבלה; 368ג קובע שבע שנות מאסר. כמו כן, סעיפים אלה קובעים נסיבה מחמירה לעבירה שהעונש בצידה עומד על שבע עד תשע שנות מאסר אם התוקף או המתעלל אחראי על הקטין או על חסר הישע. גם סעיף 368ג1 לחוק נקבע עונש מזערי ועונש חובה במקרה שהעבירות נעברו במסגרת חינוכית או טיפולית בידי אחראי שאינו בן המשפחה. למעשה ההצעה קוראת לביטול של מדרג חומרת הענישה, ועל פי דברי ההסבר, זה להרתיע מפני פגיעה. עמדת גורמי המקצוע היא להתנגד להצעת החוק. טעמי חוות הדעת: 1. על אף שאין חולק על חומרת מעשי האלימות כלפי קטינים חסרי ישע, העונש הקיים כיום בחוק הוא חמור, מצוי בהלימה לחומרת העבירות ומאפשר למצות את הדין עם מבצע העבירה. החקיקה הנוגעת לעבירות אלו נעשתה בשים לב לאופיין המיוחד ובסטייה מהדין הרגיל על עבירות אלימות. אופיר, אני יכול לרדת?

קריאה:

שר החינוך יואב קיש:

החמרת הענישה כמוצע כך שהעונש המרבי יהיה מאסר עולם איננה מידתית ואינה תואמת למדרג העונשי הקיים בחוק שקובע שורה של עבירות אלימות שחומרן משתנה, בין היתר, לפי חומרת הפגיעה, החל מתקיפה ועד לרצח. לא ראוי לקבוע את כל עבירות האלימות כלפי הקטינים וחסרי ישע בחומרה מרבית, שמור למקרים הקיצוניים ביותר. הקביעה הזו תגרום לכך שהעונש המרבי לא ישמש את בית המשפט כאינדיקציה לחומרה, מאחר שברי שיש הבדל בין תקיפה לבין מוות. לבסוף יוער כי החמרת הענישה תוביל לכך שהעבירות האמורות יידונו במחוזי, במותב של שלושה בעוד שכיום זה נדון בפני דן יחיד, ואז מאפשר פעילות יותר נמרצת של בתי המשפט להגיע להכרעה, ואז זה יכול להכביד על העמדה לדין בעבירות אלה. עמדת הממשלה היא להתנגד, אני מבקש להצביע נגד.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. האם חבר הכנסת דוידסון ירצה להשיב להתנגדות הממשלה? בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אדוני השר, אני הופתעתי קצת מהתשובה שלך, אני אגיד לך למה. מילא אתה מקריא את הדף של משרד המשפטים, אבל חשבתי שאתה כשר החינוך במדינת ישראל, אחרי שדיברתי פה מעומק ליבי בעיקר על פעוטות, על מעונות יום, על גני ילדים, היית קם ואומר: אנחנו כמשרד החינוך עושים 1, 2, 3, 4, כדי שמקרים כאלה לא יהיו, כדי שתהיה איזושהי אכיפה או הסברה או איזושהי פעילות של משרד החינוך. למה אני אומר לך את זה, ולמה אני לא מופתע? כי אתה כשר החינוך, בשלוש שנים וחצי האלו שאתה שר, הגענו למצב של קריסה של מערכת החינוך. כאחד שיושב בוועדת החינוך, בכל דיון ובכל ועדה, אני מסתכל לך בעיניים, ואני אומר לך: יואב קיש בהיסטוריה שלך כשר החינוך יהיה כתוב כישלון גדול מאוד. יש לנו בעיה בכל פרמטר של משרד החינוך: במטפלות, בסייעות, בגננות, במורים, במורות, בכל נקודה יש מחסור אדיר. מערכת החינוך של מדינת ישראל בקריסה, ואם לא תתעורר – אני מקווה מאוד שבהקדם יהיה שר חינוך חדש שיציל את מערכת החינוך. מטפלות אין, סייעות אין, גננות אין, מורים אין, מורות אין. אם אתם רוצים לעבוד במערכת החינוך, מספיק שיהיה לכם דופק. יבואו, ימדדו לכם דופק, יקבלו אתכם, אתם חלק מהמערכת. ככה זה נראה, וזו בושה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה על פגיעה בקטין או בחסר ישע), התשפ"ו–2026. ההצבעה תהיה שמית. בבקשה. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, נעבור לסבב השני.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. האם יש מי מבין חברי הכנסת שמעוניין להצביע?

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר לימור סון הר מלך:

בסדר. האם יש מי מחברי הכנסת שמעוניין עוד להצביע? לא. תמה ההצבעה. בעד 29, מתנגדים 50 אין נמנעים, אני קובעת כי הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה על פגיעה בקטין או בחסר ישע), התשפ"ו–2026, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר לימור סון הר מלך:

הודעת מזכירות הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק קבלת ילד למעון יום בהשתתפות המדינה בעלות שכר הלימוד בו, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי כנסת.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר היום, הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חובת דיווח על אירועי אלימות על רקע גזעני), התשפ"ו–2026, של חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. בבקשה, אני מזמינה את חברת הכנסת להציג את הצעת החוק. בהצלחה, לרשותך עשר דקות.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני שמחה מאוד שגם שר החינוך כאן, השר יואב קיש, ואני רוצה להתחיל את הצגת ההצעה שלי עם סיפור, וזה רק אחד הסיפורים שאני - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

בבקשה, שקט במליאה, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

- - מקבלת ממשפחות רבות, משפחות של עולים חדשים. אימא אחת מראשון לציון פנתה ומספרת על מצוקה נוראית שעוברת הבת שלה בכיתה ד', בערך בת שמונה, תשע. מציקים לה, שהיא סובלת מאלימות מילולית בכיתה, אפילו מחרם מהילדים, על רקע המוצא שלה. ילדים קוראים לה שוב ושוב "רוסייה מסריחה", וכשהילדה ניסתה להסביר שהיא ישראלית, נולדה כאן בארץ, מה הילדים ענו לה? לא משנה. הילדה אומרת: אבל יש לי שורשים מאוקראינה, לא מרוסיה - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

שקט, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

- - הילדים אומרים: זה לא משנה. מה הילדה עושה? היא פונה למורה והיא מסבירה שהיא סובלת, וזה לא נעים לה. ומה המורה עונה לה? איך המורה, אשת חינוך, מגיבה? היא אומרת, אבל למה את נעלבת מזה, את באמת רוסייה. זה פשוט לא ייתכן שזה קורה. גברתי היושבת-ראש, משפט כזה, שנאמר לילדה שמבקשת עזרה, מבקשת עזרה כשהיא סובלת מאלימות בכיתה – והתגובה של המורה נותנת לאלימות הזאת לגיטימציה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

ממש.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

והיום הילדה הזאת כבר מזה מספר חודשים לא הולכת לבית ספר, היא הפסיקה ללכת. היא אומרת: אני לא מרגישה בטוחה. הם פנו אליי, אני פניתי גם לעירייה, לרשות המקומית. העירייה בטח מבקשת תגובה מבית הספר, ובית הספר אומר שכן, היה איזה סכסוך בין תלמידים, וזה, הכול בסדר, הכול הסתדר. אבל הילדה נשארה בבית, זאת אומרת, זה לא הסתדר, ופשוט מישהו רוצה לסגור עיניים או שמטאטאים את זה מתחת לשטיח. וזה לא מקרה יחיד. יש עוד סיפור חריג. כל סיפור הוא מצד אחד דומה לשני, ומצד שני כל כאב הוא שונה, וזו טרגדיה לא רק לילד או ילדה, זו טרגדיה לכל המשפחה. ומי סובל? ילדים, שאפילו נולדו בארץ, אבל ההורים שלהם עלו. לא משנה אפילו מאיפה – מרוסיה, מצרפת, מארגנטינה, מאתיופיה – בכל זאת, ילדים אחרים מזכירים להם מה המוצא שלהם ומתחילים להשפיל אותם. ולתת להם הרגשה שהם לא באמת מכאן. בפברואר האחרון כולנו ראינו את הסרטון הקשה מחטיבת הביניים בנתניה "חיים גורי" – שלוש נערות בנות לעולים חדשים הותקפו בתוך בית הספר; נשמעו שם קללות, השפלות וגם משפט – "פה זה לא רוסיה". שתיים מהבנות האלה אפילו קיבלו טיפול רפואי בבית חולים. אנחנו מכירים את הסיפור. אבא של אחת הנערות גם צילם סרטון, ראינו אותו ברשתות. הוא הגיע לכאן לכנסת, ואנחנו כאן, בוועדת העלייה והקליטה, קיימנו כמה דיונים, גם עשינו כנס על חרמות ואלימות, אבל לדבר על זה, זה לא עוזר. זה לא עוזר, זה לא משנה את המצב. אנחנו מצד אחד מקבלים זעזוע כשאנחנו נחשפים לעוד מקרה ולעוד מקרה, אבל מצד שני לא עושים שום שינוי. בסדר, נחשף המקרה הזה בנתניה, והסרטון הסתובב וקיבל מיליון צפיות. מה אחר כך נעשה? מי פנה לבית הספר? מי שאל איך טופל המקרה הזה, האם היה שינוי, האם מישהו שצריך לקבל את העונש קיבל את העונש? מי בודק את זה? מה קורה עם בתי ספר? ואני רוצה להזכיר לכם עוד מקרה – ילד בן 14 מנוף הגליל ששם קץ לחייו בגלל חרמות ואלימות שעבר בבית הספר במשך תקופה ממושכת. ואתם חושבים שהאימא לא התלוננה ולא פנתה לצוותים חינוכיים? כן פנתה, גם ליועצת, למורה, למנהל בית הספר. לכולם, אף אחד מהמבוגרים שצריך לקחת אחריות על הילדים ועל ביטחון של ילדים בתוך המוסד החינוכי, לא לקח אחריות, עד שילד שם קץ לחייו. ואתם יודעים מה קרה אחר כך. המורים עשו שיחה עם הילדים שעשו חרם, ומה הם אמרו? אתם לא צריכים להרגיש אשמה שהילד הזה קיבל החלטה כזאת. והילדים המשיכו לשתף תמונות מהלוויה של הילד, ומישהו, ודיברנו על זה בוועדה, ואני רוצה לדעת אם נעשה משהו עם אותו בית ספר – האם מישהו בדק מה התהליכים שם, כי הורים אחרים התלוננו שיש שם עוד תופעות, עם ילדים אחרים. זה פשוט נורא, אסור לנו להגיע למקומות כאלה, ואסור שילדים ימשיכו לסבול, וזאת בעיה באמת עמוקה. יש במשרד החינוך הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, והם עושים רישום מה מדד האלימות בבתי ספר. 18% ילדים חוו אלימות כזאת או אחרת, אבל אין אף מקרה שהיה רשום בו שזו אלימות על רקע גזענות. למה לא רשום אף מקרה? כי אין נתונים כאלה. לא רושמים ולא מציינים איזה מקרה שייך לנושא הגזענות. בדיון בכנסת דיברנו על זה שהיה דוח של היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות. ושוב, דנו בנתונים של שנת 2024, ונרשמו 272 תלונות בנושא הגזענות במדינה, ורק 18 מהתלונות האלה הן גזענות בתחום החינוך. אתם חושבים שרק 18 מקרים קרו בבתי ספר? לא, פשוט אין רישום. אף אחד לא רושם ולא בודק את זה. זה אומר שאנחנו צריכים לשנות את הגישה שלנו, ומשרד החינוך צריך לנהל רישום, בדיקה ולעשות טיפול כדי למנוע מקרים כאלה. ואני רוצה לבקש כאן משר החינוך – קבוצת ילדים עולים זו קבוצה של נוער בסיכון. בישראל יש כ-50,000 תלמידים עולים במערכת החינוך. יש תוכניות כאלה ואחרות שנותנות תמיכה לימודית, אבל אנחנו צריכים לדאוג שהילדים העולים האלה יקבלו תמיכה מנטלית, תרבותית, חברתית, וכאן הצעת החוק שלי מדברת על חובת דיווח על גזענות. כמו שיש חובת דיווח כשאנשים מגיעים לקופת חולים, לבית חולים, ומגלים שיש סימני אלימות במשפחה. יש גורמים מסוימים שחובה לדווח עליהם. בהצעת החוק שלי אני מבקשת שתהיה חובת דיווח של בית הספר על מקרי אלימות על רקע גזענות. רק זאת הדרך למנוע מקרים כאלה. החוק הזה לא בא להעניש בתי ספר על עצם קיומה של הבעיה. בכל בית ספר יכולה להיות בעיה, השאלה היא: מה עושים אחר כך? האם מדווחים או מסתירים? האם מטפלים או מטאטאים מתחת לשטיח? האם אומרים לילדה: אל תיקחי את זה ללב, או שמבינים שהיה כאן עכשיו אירוע גזעני שצריך לטפל בו בחומרה? הממשלה הזאת מדברת הרבה על משילות, אז הינה משילות אמיתית – לדעת מה קורה בכל בית ספר; חובה לדווח, לאסוף נתונים ולהגן על הילדים. לא לתת למערכת להסתתר מאחורי השתיקה. ואני פונה אליכם, חברי הכנסת הנכבדים, אני קוראת לכם: אל תצביעו נגד, תעמדו לצד הילדים. אף ילד במדינת ישראל לא צריך להרגיש זר בבית הספר שהוא לומד בו. אף ילדה לא צריכה לשמוע מהמורה שלה: למה את נעלבת? את באמת רוסייה. ילדים ישראלים הם תלמידים במערכת חינוך ישראלית, וחובה להגן עליהם. תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. אני מזמינה את השר יואב קיש להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

טלי, זה עכשיו גם בשבילך, תשמעי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לרשותך עשר דקות.

שר החינוך יואב קיש:

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אתייחס כמובן להצעת החוק, וגם חשוב לי דווקא לפתוח ולפזר את כל הפייק שאנחנו שומעים בערוץ 12 כל הזמן סביב החינוך. כנראה שיש להם איזושהי בעיה אישית איתי, אבל אני רוצה לומר בצורה מאוד ברורה, ואני גם אדבר בהמשך עם חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי על הנושא המאוד חשוב הזה, על העשייה של משרד החינוך בתחום הזה ועל המשמעויות. רק היום – היום – פורסם שמדינת ישראל מובילה ברמה העולמית בשילוב בינה מלאכותית במערכת החינוך. לפני שנה, כשנכנסנו לעניין הזה, עשינו הכשרה של מאות אלפי תלמידים ועשרות אלפי מורים. השנה – כנס בין-לאומי ענק, עם השתתפות של עשרות מדינות, עם שרי חינוך שלהן, בדיוק בנושא הזה. התחלנו פיילוט מדהים בכ-30 בתי ספר בכל הארץ של שילוב, של למידה ושל בינה מלאכותית עם התלמידים, באחד על אחד, גם במתמטיקה, גם באנגלית, גם במדעים לחטיבות הביניים, והודענו שבשנה הבאה כל כיתות ז' ו-ח' במדינת ישראל ילמדו אנגלית בעזרת בינה מלאכותית. תבינו, אין כמעט מדינות בעולם שלקחו את הדבר הזה ושילבו למידה פרסונלית של בינה מלאכותית - - -

עוז חיים (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

מה?

עדי עזוז (יש עתיד):

זה ברוסית.

שר החינוך יואב קיש:

אין כמעט – ב-OECD אנחנו השלישיים. ומעבר לכך, יש עוד שתי מדינות שלקחו והכניסו למידה פרסונלית עם בינה מלאכותית באופן רחב לכל הילדים במדינה. מדינת ישראל פורצת דרך, מובילה, בתחום הזה. בעיניי, זה הישג אסטרטגי ממדרגה ראשונה, כי מדינה שתיכנס לבינה המלאכותית, תשקיע בחינוך ותיתן לנוער שלה את הכלים האלה, תפרוץ קדימה ותצליח. ואנחנו עושים את זה למרות המלחמה ולמרות הקשיים, ודואגים שכל תלמידי ישראל, תלמידי ז' ו-ח', ילמדו אנגלית בעזרת בינה מלאכותית, למידה פרסונלית. זה הישג עצום שיוצא לדרך, והודענו עליו היום. מעבר לכך, ראינו, גם בתוצאות של הבגרויות, תוצאות מובהקות. אלה נתונים שאי-אפשר להתווכח עליהם. יש מה שנקרא בגרוטק; בגרוטק זה חמש יחידות מתמטיקה, חמש אנגלית, חמש פיזיקה או חמש מדעי המחשב – עלייה מובהקת בתוצאות, הישג עצום. תלמידי ישראל, תוך כדי המלחמה, מצליחים להשיג את הפער ולהתמודד. מול זה אנחנו שומעים כל מיני בכי, נהי, שקרים ופייק. ואני אומר לכם, אני הראשון שרוצה מערכת שתבדוק ותתחקר ותביא לתוצאות. אני זה שהכנסתי אותן, ואני רוצה מערכת כזו עצמאית וחזקה. אבל במקום זה, יש לנו אירוע מורכב עם טענות מקצועיות קשות מאוד כלפי ראמ"ה. הדבר הזה ייבדק, יהיו החלטות, ואנחנו נפרסם את הכול. אבל את זה צריך לעשות כדי שהמשרד יוכל להשתפר ולהמשיך להוביל. ותשמעו על עוד תוכניות, שאני לא יודע אם שמעתם עליהן: משרד החינוך בראשותי – פעם ראשונה שמכניסים חינוך פיננסי. החל מהשנה הבאה ילמדו חינוך פיננסי. ילמדו את זה שנה אחר שנה, ויגיעו ללמוד על שוק ההון, על אינפלציה, על שכר, על ברוטו-נטו. הדברים האלה קורים עכשיו, במסגרת ההובלה שלנו את משרד החינוך. הכנסנו תוכנית שעשרות אלפי בני נוער נכנסו אליה – סמסטר ראשון בתיכון. מה זה "סמסטר ראשון בתיכון"? ילדים בכיתה רגילה, לא תוכניות של המצטיינים שתמיד היו – ברוך השם, יש לנו נוער מעולה – כיתה רגילה עושה קורס אוניברסיטאי, מקבלת נקודות זכות. היום כל תיכון במדינת ישראל משולב בתוכנית הזו, עשרות אלפי תלמידים ותלמידות, בשביל מה? בשביל שיפרצו את תקרת הזכוכית, כדי שבחורה צעירה שהייתה, בוא נגיד, דור ראשון להשכלה, מבית שאן, או מנתיבות, ולא הייתה יודעת שהיא מסוגלת – היא תפגוש כבר בתיכון את האוניברסיטה, היא תעשה קורס אוניברסיטאי וחליף בגרות. תבינו, הלימודים האלה זה במקום ציון הבגרות. היא עושה קורס אוניברסיטאי, מקבלת נקודות זכות, ומפה אין גבול לאן היא יכולה להגיע. מה עוד עשינו? רק עכשיו לאור המלחמה, מעל מיליארד שקלים בבית ספר של הקיץ; פעם ראשונה משלבים גם כיתות ד' ו-ו'; פעם ראשונה חטיבת הביניים עם קורס בבינה מלאכותית, השקעה של מעל מיליארד שקלים, עם כל המתח התקציבי שיש היום למדינה. ומה אומרים? לא עושים כלום. חבורת קשקשנים, ערוץ 12, שרק מחפשים להכפיש ומשקרים. אני אומר לכם בצורה הכי ברורה, הישגים מדהימים במערכת החינוך.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

מה עם - - - לנו?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תשתף אותנו.

שר החינוך יואב קיש:

אתם יודעים מה? בואו נדבר גם על המלחמה; האתגרים של המלחמה, שכאילו שכחנו את זה. עשרות אלפי ילדים מפונים, שהיו בבתי מלון בכל הארץ, בכל מקום, קיבלו מסגרות חינוך. מפעוטות עד תיכון, השלמנו לכולם את כל הפערים. אנחנו הובלנו בנייה של עשרות בתי ספר עורפיים בצפון כדי שיוכלו ללמוד, בהשקעה של מאות מיליונים. השקענו עכשיו גם בעוטף וגם בצפון מעל מיליארד שקלים בחינוך בכל מסגרת, ואנחנו מרימים את החינוך בעוטף ובצפון לרמות שלא היו דברים כאלה. אומרים לי ראשי רשויות: כל מה שאנחנו רוצים לעשות בחינוך, אנחנו עושים. ומה אנחנו שומעים ב-12? לא נותנים מספיק לחינוך. אז תפסיקו להאמין לפייק ולשקרים שלהם. אני אומר לכם, עשינו מהפיכה. עוד דברים, רוצים לשמוע מה עוד? איסור שימוש בטלפונים ניידים, גם ליסודי, שכבר קרה והחל משנה הבאה גם בחטיבות הביניים. אני מאמין שזה הכרחי בשביל שהנוער שלנו יוכל גם להתרכז בשיעורים וגם בהפסקות יוכלו להיות יחד, לשחק אחד עם השני ולדעת מה זה להיות בחברה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אדוני השר, שינוי נפלא.

שר החינוך יואב קיש:

אתם יודעים מה עוד, הקפדנו להוציא ממערכת החינוך גורמים אנטי-ציוניים, שפועלים בתוך המערכת ומנסים להיכנס ולפגוע בנו, בעם ישראל. אנחנו פועלים לחיזוק הזהות היהודית; מקפידים ששיעורי תנ"ך – מה שהלך והתמסמס – חובה בכל בית ספר. תנ"ך הוא מקצוע ליבה. השנה לראשונה היה מיצב בתנ"ך, פעם ראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל. משקיעים בתוכנית שורשים, שכל ילד ידע מאיפה הוא הגיע, את החיבור שלו לשרשרת הדורות. מצד אחד, רגל אחת של בניית זהות חזקה, זהות יהודית שתבנה את דור העתיד, שתחבר אותנו לארץ ישראל. ומהצד השני, השקעה גדולה מאוד בבינה מלאכותית, תוכנית ישראל ריאלית, תוכנית שמקדמת את המדעים, את הטכנולוגיה, את המתמטיקה. אבל מה יש לנו? יש לנו את הפייק של בנט, שאומר, שאני ביטלתי את תוכנית החמש יחידות שלו. הוא אפילו לא יודע שהוא כראש ממשלה, יחד עם השרה שאשא ביטון לקח את התקציבים שלה לגפ"ן. אנחנו עוסקים באמת, אנחנו עוסקים בעשייה, ואנחנו עושים ולא מספרים סיפורי סבתא. גם באקדמיה – את מכירה היטב את כל המאבק שיש לנו באקדמיה – אבל הדבר שאני הכי גאה בו באקדמיה הוא שהבית הזה עזר לי. בין המחוקקים פה שהיו ועשינו מהלך מדהים מאז המלחמה. שינינו את החוק ולוחמים ומילואימניקים מקבלים הקלות בלימודים. אתם יודעים שבשנתיים האחרונות מעל 2,000 לוחמים ומילואימניקים נכנסו למסגרות שאחרת לא היו נכנסים. וסיימו ויסיימו רפואה והנדסה והם נכנסים בהקלות. וזה במקום ציבור אחר שהיה נכנס כל הזמן על שוויון, היום אנחנו מכבדים את הלוחמים והמילואימניקים. זה הישג עצום. ואנשים לא יודעים, למה הם לא יודעים כי 12 בפייק שלו ולא מספר. הינה, אני מספר לכם על כל הדברים האלה. אתם יודעים שעשינו מהלך עצום לפריפריה גם בהשכלה הגבוהה. להשכלה הגבוהה יש נטייה לרכז את עצמה במרכז, באזורים החזקים. אמרנו, אנחנו הולכים להשכלה גבוהה בפריפריה ופתחנו אוניברסיטה בקריית שמונה.

נאור שירי (יש עתיד):

עליזה צועקת עלינו. מה?

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה. הכול בסדר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

עליזה אמרה זהו.

שר החינוך יואב קיש:

ופתחנו מכללה בדימונה ואנחנו משקיעים בפריפריה בניגוד למה שאתם עושים. חד-משמעית הישגים עצומים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה יודע מה הבעיה שיש לנו - - -

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה לסיים ולומר, גם בפקולטות לרפואה. אתם יודעים שהיינו שולחים את הנוער שלנו ללמוד בחוץ לארץ רפואה, חלקו לא חוזר. פתחנו פה, בניגוד לעמדה שלהם, גם בחיפה, גם בוויצמן, גם ברייכמן, גם באילת. אנחנו נמשיך להשקיע ולהגדיל את זה כי הם צריכים להיות פה. בסוף, אני רוצה להתייחס לנושא, שאני אומר שהוא חד-משמעית, סופר חשוב, מתחילת הקדנציה שלי אנחנו פועלים נגד גזענות, אפליה, בריונות במערכת החינוך. אנחנו מקדמים ערכים של סובלנות, קבלת האחר וחינוך לכל הדעות. אלה הפרויקטים שלנו; הקמנו את המוקד שלנו למניעת חרמות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

קבלת האחר? קבלת האחר? איזה אחר? איזה אחר?

שר החינוך יואב קיש:

אתה לא היית פה ולא שמעת כלום. אין לך מה מושג על מה אתה מדבר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה אחר? איזה אחר?

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת הרצנו, אתה לא ברשות דיבור.

שר החינוך יואב קיש:

את התקציבים לסובלנות אני קידמתי ולא אתה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת הרצנו, אתה מפריע לו לדבר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה אחר? קיצצת מאות אלפי שקלים בתקציבי הסובלנות בבתי הספר. איזה אחר?

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת הרצנו. יוראי, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

פתחנו את מוקד "קול לכולם", מעל מאות פניות של ילדים שטופלו, עם השקעה של עשרות מיליונים בסלים פסיכולוגיים לייעוץ החינוכי. אני אומר לך, גם המקרה שדיברת עליו. אני אישית דיברתי עם המשפחה, כל הזמן עטפו אותם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מאות קריאות הומופוביות יש בבתי הספר.

שר החינוך יואב קיש:

האירוע הוא אסון מזעזע, וכל פעם שיש מקרה כזה אני נחרד. וכל פעם שזה קורה אנחנו מטפלים ומשרד החינוך מגויס לתת את המענים האלה בצורה הטובה ביותר. הינה, שמעתם קצת, לצערי, יש לי רק עשר דקות: משרד החינוך עבר מהפכה עם הצלחה עצומה ואנחנו נגד הקשקושים שלכם ושל ערוץ 12.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה עם החוק?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני, לעניין החוק, לא אמרת את עמדת הממשלה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת היוזמת, האם תרצי?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא, הוא לא אמר את עמדת הממשלה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה עם החוק? הוא לא אמר. האובססיה לערוץ 12.

היו"ר לימור סון הר מלך:

מה עמדת הממשלה?

שר החינוך יואב קיש:

לאור העובדה שזה כבר מטופל, אנחנו קוראים לחברי הכנסת להתנגד.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הוא לא אמר את העמדה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

זה לא מטופל.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אוקיי. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, תרצי להשיב להתנגדות הממשלה? בבקשה, לרשותך, שלוש דקות.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - איך הוא מסביר - - -

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני השר, הקדיש מענה להצעת החוק שלי רק דקה ו-15 שניות. זה לא מספיק זמן לנמק מדוע הממשלה החליטה לדחות את הצעת החוק שלי. והאמירה שהמקרה הזה הוא יחיד והוא טופל – כבוד השר, אני מקבלת עשרות פניות בכל שבוע. יש לי קבוצת ווטסאפ עם עשרות פניות של משפחות שעד עכשיו הדברים לא מטופלים. מוסדות החינוך, מנהלי ומנהלות בתי הספר, פשוט סוגרים את העיניים ולא מטפלים במקרים האלה. אם הממשלה מרשה לעצמה לא להגן על הילדים האלה, אתם לא תצליחו להגן על כל האזרחים. זה מה שקורה, זה גם מה שקרה ב-7 באוקטובר, זאת הרשלנות שלכם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חובת דיווח על אירועי אלימות על רקע גזעני), התשפ"ו–2026. ההצבעה תהיה שמית.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

איך אתם מתנגדים לדבר כזה? איך? למה, כי הילדים שלכם לא - - -

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בושה לכל מי שמתנגד לחוק הזה שמגן על ילדי ישראל שסובלים מגזענות - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, בבקשה, תאפשרו לסגנית המזכיר לקרוא. בבקשה, שקט במליאה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בעד המאבק בגזענות, והינה הפנים של הקואליציה. מה כואב לכם להצביע בעד החוק הזה? לא עולה כסף - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

אנחנו בסבב שני של הצבעות, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

רק לדווח, מה קרה?

היו"ר לימור סון הר מלך:

נא לאפשר, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר לימור סון הר מלך:

האם יש מי מחברי הכנסת שמעוניין להצביע? חבר הכנסת גולדקנופ, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר לימור סון הר מלך:

תמה ההצבעה. בעד – 31, מתנגדים – 45, אין נמנעים.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בושה. בושה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני קובעת כי הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חובת דיווח על אירועי אלימות על רקע גזעני), התשפ"ו–2026, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – חוות דעת פסיכיאטר לעניין איסור פרסומים), התשפ"ו–2026, של חברת הכנסת עדי עזוז. אני מזמינה את חברת הכנסת עדי עזוז להציג את הצעת החוק, בבקשה. לרשותך עשר דקות.

עדי עזוז (יש עתיד):

תודה רבה, גברתי. מי השר המשיב?

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני רואה שהשר דיכטר פה.

עדי עזוז (יש עתיד):

השר דיכטר? אתה השר המשיב, אדוני?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני היושבת-ראש - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

אדונית.

עדי עזוז (יש עתיד):

גברתי היושבת-ראש, האדונית היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מאוד מתרגשת היום, האמת, להציג את הצעת החוק שלי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

שקט במליאה.

עדי עזוז (יש עתיד):

זאת הצעת חוק שקובעת שבית המשפט לא ייתן בעצם לחשוד בעבירות מין צו איסור פרסום, כאשר הוא טוען שיש חשש לאובדנות. הוא ייתן לו את צו איסור הפרסום רק אם הוא ימציא חוות דעת של פסיכיאטר. עד היום, למעשה לא מזמן, בית המשפט נתן פסיקה שיסתפקו גם בחוות דעת שהיא פחותה, וצו איסור פרסום שמו של עבריין מין נותר על כנו. ההצעה הזו גובשה בעקבות המקרים האחרונים שהיו, מאבק ציבורי של שי-לי עטרי ושל נעמה שחר נגד יובל וילנר, שחשוד שאנס אותן. הן יצאו למאבק ציבורי גדול ועיקש.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, אפשר, בבקשה?

עדי עזוז (יש עתיד):

חשוב להגיד, האירוע של שי-לי עטרי קרה באוגוסט 2023, ולו לא היה ניתן צו איסור פרסום במקרה שלה, המקרה של נעמה שחר יכול היה להימנע כי הוא קרה כמה חודשים לאחר מכן, באוקטובר 2023. הכלל הוא פומביות הדיון. נפגעות ונפגעי אלימות מינית עוברים - - - יש המון רעש, גברתי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בבקשה, בבקשה, באמת. אם תצטרכי עוד זמן, תקבלי.

עדי עזוז (יש עתיד):

תודה. נפגעות ונפגעי אלימות מינית עוברים דרך ייסורים, ממש דרך חתחתים במהלך שלהם, מרגע שהן באות ומגישות את התלונה ועד הרגע שהן יכולות לקבל את הצדק. עינוי הדין הוא נוראי. הרבה נפגעות ונפגעים לא מצליחים לעמוד ולשרוד את התהליך הנורא זה במשטרה, בעדות, בהשלמת החקירה, בעימות, בבית המשפט, בעדות שהן נותנות בבית המשפט, שלא לדבר עם איזה סניגורית הן יכול להיות צריכות להתמודד בין כותלי בית המשפט. הצעת החוק הזו באה לאפשר פחות עינוי דין, קצת יותר צדק לנפגעות ולנפגעים. אני רוצה להגיד שהתפקיד שלנו בבית הזה הוא באמת לעזור להן ולהם, שהתהליך יהיה פחות קשה. התפקיד שלנו זה להפחית בירוקרטיה, להפחית את עינוי הדין, לאפשר שהתהליך – גם במשטרה, גם בפרקליטות וגם בבתי המשפט – יהיה הרבה יותר מהיר, יעיל וטוב בעבור כולן וכולם. ואני רוצה להגיד מפה תודה לשר המשפטים, שהבין את גודל האירוע, וביחד איתו משרד הבריאות. חשוב לי להגיד גם תודה למי שבדרך כלל אולי אנחנו לא מגיעים ומודים להם פה. אני רוצה להגיד תודה גדולה לכל היועצות והיועצים שלנו, ליועצים במשרד הבריאות – ספציפית ליעקב שטרן, שעשה עבודה מדהימה, ליועצות שלי, לטל-אור, לנועה, לדנה. זה משמח אותי שעל אף כל מה שקורה והמחלוקות שיש – ויש פה מחלוקות על הרבה מאוד דברים – בנושא של נפגעות ונפגעי אלימות מינית לא צריכות להיות מחלוקות בבית הזה. זה לא צריך להיות ימין ושמאל, זו צריכה להיות המשימה של כולנו. אני שמחה מאוד וגאה שזה חלק מתהליך, להקל על נפגעות ונפגעי אלימות מינית; שהדרך שלהן תהיה קלה יותר, כי הן עברו מספיק והן לא צריכות לעבור עוד כלום. הן לא צריכות להתייצב מול מצלמות, הן לא צריכות להיאבק לפרסם את שם החשוד שפגע בהן. מגיע להן צדק מהיר, נגיש וזמין. זו הרפורמה האמיתית שאנחנו צריכים לעשות במערכת המשפט. תודה רבה, גברתי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה על הדברים החשובים. אני מצטרפת באמת לברכות ולתודות לשר לוין. אני מזמינה את השר אבי דיכטר להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, חברת הכנסת המגישה, עדי עזוז, הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – חוות דעת פסיכיאטר לעניין איסור פרסומים), התשפ"ו–2026, של חברת הכנסת עדי עזוז מציעה לקבוע בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984, כי בית המשפט לא יאסור פרסום שמו של חשוד בעבירות מין בשל נזק הנוגע למצבו הנפשי, מבלי לקבל חוות דעת פסיכיאטרית. עמדת גורמי המקצוע היא שהצעת החוק עוסקת בעניין פרטני ביותר שלא מתאים להסדירו במסגרת חוק בתי המשפט. הכלל בדבר איסור פרסום שם חשוד, כפי שהוא קיים כבר היום בחוק, דורש שיתקיים חשש לנזק חמור וממשי לחשוד אם שמו יפורסם, על מנת שזכויותיו יגברו על עקרון פומביות הדיון. איזון זה מתבצע על ידי בית המשפט בכל מקרה לגופו, בהתאם לראיות המוגשות לו ולכללי הקבילות והמשקל הרגילים בעניינן. לעמדתנו, אין מקום לקבוע הסדר פרטני לגבי דרישה ראייתית קשיחה וקונקרטית, אגב נסיבות ספציפיות מאוד בחקיקה הראשית. רקע על הצעת החוק: סעיף 70 לחוק בתי המשפט קובע הסדרים שונים בעניין איסורי פרסום בקשר להליכים בבית המשפט. בין היתר, בסעיף 70(ה1) לחוק קבועה סמכותו של בית המשפט לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור, שמניעתו עדיפה על פני העניין הציבורי שבפרסום שם החשוד. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי בית המשפט לא יאסור פרסום שמו של חשוד בעבירות מין בשל נזק הנוגע למצבו הנפשי, מבלי לקבל חוות דעת של פסיכיאטר. טעמי חוות הדעת של גורמי המקצוע: 1. ההסדר הקבוע בסעיף 70(ה1) לחוק בתי המשפט מבקש לאזן בין עקרון היסוד של פומביות הדיון, המאפשר בין היתר שקיפות ובקרה על ההליך, לבין זכויותיו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום. במקרים שבהם מוגשת בקשה לאיסור פרסום, כאמור לעיל, על בית המשפט לבחון בכל מקרה ומקרה את האיזון בין שני ערכים אלה בהתאם לנסיבות שלפניו ולנוסחת האיזון שבסעיף החוק; 2. הצעת החוק מבקשת לקבוע במסגרת הסדר זה דרישה ראייתית למקרה פרטני ביותר – הוכחת טענה של חשוד בעבירת מין לנזק נפשי שעלול להיגרם לו אם שמו יפורסם. לא מתאים, ואף לא נדרש, לעגן הסדר פרטני זה במסגרת ההסדר הראשוני הקבוע בחוק בתי המשפט. עוד נוסיף, כי המקרה שבו עוסקת הצעת החוק – נראה כי זו התעוררה בעקבותיו – נדון לאחרונה בבית המשפט העליון. השופט שטיין, בפסק דינו בעניין רע"פ 22451-03-26 פלוני נגד שי-לי וינר עטרי – נבו, 20 באפריל 2026 – עסק בקבילות חוות דעת של מומחים נוספים, מלבד מומחים פסיכיאטריים, להביע עמדה ביחס למצבו הנפשי של אדם, והאפשרות של חוות דעת זו לשמש כראייה להוכחת טענתו של חשוד בבקשה לאיסור פרסום שמו, זאת בהתאם לכללי הקבילות והמשקל הרגילים. פסק הדין התייחס גם לראיות נוספות שעשויות להצביע על מצבו הנפשי של אדם. קיים קושי לכבול את שיקול הדעת של בית המשפט באמצעות קביעת דרישה ראייתית קשיחה בחקיקה ראשית, דווקא לגבי סוג מסוים של עבירות; 3. לבסוף נציין, כי קביעת חובה לצרף חוות דעת פסיכיאטרית בלבד, מעוררת שאלה מעשית, הן מבחינת משך הזמן שהפקת חוות דעת זו אורכת, והן מבחינת עלויותיה, במיוחד כאשר מדובר בהליך שיש חשיבות לקיימו בפרקי זמן קצרים. הסנגוריה הציבורית מתנגדת לקידום ההצעה. על כן, עמדת הממשלה היא כי ההצעה תאושר בכפוף להתניות הבאות: א. המשך הליכי החקיקה ייעשה בהסכמת משרד המשפטים ומשרד הבריאות. ב. הצעת החוק תתוקן כך שהגורמים המקצועיים הרלוונטיים יהיו לכל הפחות פסיכיאטרים או פסיכולוגים קליניים. חברת הכנסת מזוז, אם ההתניות האלה מקובלות עלייך - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

עזוז, חברת הכנסת עזוז.

עדי עזוז (יש עתיד):

עם עי"ן.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

עזוז. סליחה, אני מתנצל אבל זה מה שכתוב כאן. "עזוז וגבור". בכל מקרה, חברת הכנסת עזוז, אני רוצה לשאול אותך שאלה, האם שתי ההתניות האלה מקובלות עלייך? כי אם כן, אני עובר לסיפא.

עדי עזוז (יש עתיד):

כן.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

מקובלות עלייך. אם הן מקובלות על חברת הכנסת עזוז, אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק. כן, מר שטרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

רק רציתי להגיד לך שאתה שאלת את חברת הכנסת עזוז אם זה מקובל עליה. עמד פה קודם השר אלקין ואמר לגפני: שמעת שהממשלה אומרת שייעשה תיקון; הוא לא שאל אם זה מקובל עליו. הוא אמר: שמעתי, ובזה הצבעתם לחוק ההוא, של לימוד התורה יענו.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חברת הכנסת עדי עזוז, את רוצה להתייחס? לפני כן, יש התנגדות. חברת הכנסת מרב מיכאלי מבקשת להתנגד להצעת החוק. בבקשה. יקירתי, לרשותך שלוש דקות.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני מבקשת להתנגד להצעת החוק הזאת, היא עוזרת לנשים והיא עוזרת לנפגעות ונפגעי עבירה בפרט ונפגעות ונפגעי פגיעה מינית, ולכן כל מיני רבנים קדושים, כמו נגיד הרב מוגרבי, שהורשע היום ונשלח לכלא לשנה על פגיעה מינית בתלמידיו – זה עלול מאוד להפריע להם. ובכלל, נשים, שהן החסם המרכזי בפני גברים קדושים, חובשי כיפה, שרוצים ללכת לשרת בצה"ל, הן-הן הדבר שעוצר בעדם, ורק עכשיו רבנים קדושים אחרים אמרו שהם יאסרו עליהם איסור חמור ללכת לשרת בשריון בגלל שיש שם נשים, ובגלל שבג"ץ קבע שיהיו שם נשים, שייתנו להן, רחמנא ליצלן, שוויון הזדמנויות. והחוק הזה בא לעזור לנשים. אני אומרת לכם, באמת יש גבול למה שאפשר לסבול. רבנים קדושים, כמו הרב אליקים לבנון, שאמר דברים כמו: "אני אומר שאנחנו צריכים ללמוד מהחיות ומהבהמות, לא ראיתי שום בהמה שמנסה להתחבר זכר מול זכר, נקבה מול נקבה"; או למשל, הרב אליהו רחמים זייני, שאמר: אנחנו משוכנעים שהמדינה היא חולת נפש, "המנהיגות הפוליטית, האקדמית, המשפטית והתקשורתית מורכבת מאנשים לא נורמליים".

היו"ר לימור סון הר מלך:

את לא חושבת את זה?

מרב מיכאלי (העבודה):

כל הדברים האלה הם באמת מונעים, כמו שאמרתי, מגברים שרואים את עצמם כמי שמחזיקים את מדינת ישראל ואין בלתם, והרבנים האלה קובעים ששירות נשים הוא עושה את מחננו לא קדוש, ולכן הם לא ייתנו להם ללכת לשרת. מי שפספסה, מכתב 12 הרבנים היום שמודיעים על סרבנות – מטעמם, לא מטעם תלמידים שלהם, שהם שוטפים להם את המוח עם הזוועות, הדברים האיומים האלה. נשים משרתות בצה"ל, נשים שיש להן חובת שירות וגיוס זהה אבל אין להן שוויון הזדמנויות עדיין בצה"ל; אבל גם זה שהן ישרתו בטנק מפריע לרבנים או לתלמידים שלהם. הן ממש בסדר, הן מאוד קדושות אם הן במיטה, במטבח, יולדות ילדות, ילדים, מטפלות בהן, זה מצוין. הן גם יכולות בטלפון להיות מאוד מודאגות מזה שיש פרמדיקית בצוות. אני חושבת שהדברים מדברים בעד עצמם. הדבר המאוד לא קדוש זה הטינופת שהאנשים האלה מרשים לעצמם להוציא מהפה נגד נשים, ולנסות למנוע בצורה מפורשת, פיזית, מעשית, מנשים את הזכות פשוט להיות בני אדם שממצות את הפוטנציאל שלהן בשירות מדינת ישראל ובהגנה על מדינת ישראל. הצעת החוק הזאת היא הצעה מאוד מאוד חשובה, אני אצביע בעדה, ואני קוראת לכולם להתעשת ולא להמשיך לאפשר לרבנים ולישיבות ההסדר שלהם לבלבל את צה"ל.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה, הסתיים הזמן. תודה רבה. רק לא הבנתי איך זה קשור להצעת החוק הנפלאה, אבל בסדר.

אופיר כץ (הליכוד):

היא עלתה להתנגד - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

היא לא יכולה לעלות לדבר בעד ולהצביע בעד - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

היא לא יכולה להצביע בעד?

ינון אזולאי (ש"ס):

זכותה, היא יכולה, היא יכולה מה שהיא רוצה, אבל זה לא נכון להעלות, אם היא מצביעה בעד, להתנגד.

מיקי לוי (יש עתיד):

היא יכולה, גברתי.

נאור שירי (יש עתיד):

מקסימום תעתור לבג"ץ.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אוקיי, אז נבדוק - - - בסדר. אני עוד התקשיתי להבין את ההקשרים, אבל לא משנה, בסדר, היא הייתה צריכה לומר משהו אז היא פשוט אמרה את זה כך. חברת הכנסת עדי עזוז, את רוצה להתייחס?

עדי עזוז (יש עתיד):

לא.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא, אוקיי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – חוות דעת פסיכיאטר לעניין איסור פרסומים), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – חוות דעת פסיכיאטר לעניין איסור פרסומים), התשפ"ו–2026, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בעד – 17, אין מתנגדים. אני קובעת כי הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – חוות דעת פסיכיאטר לעניין איסור פרסומים), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה, ברוך השם. חברת הכנסת מטי צרפתי רוצה לטובת הפרוטוקול לומר שהיא בעד. בבקשה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – העברת ערכות דגימה), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת שמחה רוטמן, מירב בן ארי וגלעד קריב. אני מזמינה את חבר הכנסת גלעד קריב להציג את הצעת החוק. לרשותך עשר דקות.

גלעד קריב (העבודה):

אפשר לחלק ביני לבין מירב חמש וחמש?

היו"ר לימור סון הר מלך:

כן. בסדר גמור, אז לרשותך חמש דקות.

גלעד קריב (העבודה):

גברתי היושבת בראש, מכובדיי חברי הכנסת, אדוני השר, יש לי הרבה מאוד מה לומר על מה שמתחולל כאן בימים האחרונים, לרבות בסדרת מופעים מבישים היום בוועדות וגם במליאה, אבל ברוך השם, יש לנו עוד ערב ולילה ארוכים לפנינו, ויהיה לי זמן לומר את כל אשר על ליבי. ודווקא בעניין - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא את כל אשר.

גלעד קריב (העבודה):

לא את כל אשר, אבל על רגל אחת אני אצליח לבטא את תחושת הקבס שיש לי ממה שהתרחש כאן בבית הזה בימים האחרונים. אבל דווקא מכיוון שסביב הצעת החוק הזו, של חברתי מירב בן ארי, של יושב-ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן ושלי – מכיוון שיש פה רגע נדיר של הסכמה, והנושא הוא נושא מאוד חשוב, אז אני אשמור את רשמיי בכל יתר התחומים להמשך הערב. אומר בקצרה, גם כדי להותיר זמן לחברתי חברת הכנסת בן ארי. בשנת 2021, בוועדת החוקה, שקדנו היטב על קידום הצעות חוק, בין השאר של חברת הכנסת בן ארי, גם של חברת הכנסת לשעבר מיכל רוזין, אם אינני טועה – הצעת חוק שנועדה להסדיר את כל סוגיית שמירת הערכות של נטילת ראיות פורנזיות של נפגעות, בעיקר נפגעות, ונפגעי תקיפה מינית בחדרים האקוטיים בבתי החולים. חברות הכנסת שהציעו את החקיקה עמדו על העובדה שהערכות הללו מוחזקות ברחבי הארץ בתת-תנאים, באופן שגם פוגע בערך הפורנזי שלהן ומונע על כן את איתור העבריינים. וגם יש בדבר חוסר כבוד כלפי הנפגעות שהסכימו ברגעים מאוד מאוד קשים ודרמטיים של הבדיקה, שתילקחנה מהן אותן בדיקות פורנזיות. ובמהלך שלקח לנו חודשים רבים, הוסכם – גם על דעת הארגונים שעוסקים בנושא הזה של טיפול בקורבנות פגיעה מינית – על מהלך גדול מאוד עם משטרת ישראל, של שמירת הערכות במרכז הלוגיסטי של המשטרה, באופן שיבטיח את איכות הראיות הפורנזיות. ובאמת, השקענו בנושא חודשים ארוכים. בדיעבד התברר שלהצעת החוק של החקיקה המתוקנת ישנו עקב אכילס אחד, והוא נוגע לברירת המחדל ושמירת הערכות. מתוך כבוד לאוטונומיה של הנפגעות, קבענו בחקיקה המקורית שעל מנת להעביר את הערכה למרכז הלוגיסטי של המשטרה, נדרשת הסכמה אקטיבית של הנפגעת. בדיעבד, כשאנחנו בודקים את התוצאות, אנחנו מגיעים למסקנה שיש משהו לא הוגן בלבקש את ההסכמה האקטיבית מהנפגעות. הצעת החוק מבקשת דבר פשוט, להפוך את ברירת המחדל, ולקבוע – כמובן תוך יידוע מלא של הנפגעות – שהערכה שתילקח בחדרים האקוטיים על ידי הצוותים הרפואיים תועבר אל השמירה במרכז הלוגיסטי של המשטרה, אלא אם הנפגעת מסרבת לכך, ואז הערכה תישמר בבית החולים. אנחנו מאמינים שהיפוך ברירת המחדל מן הצד האחד, ישמר את האוטונומיה של הנפגעות, כי ייאמר להן בצורה ברורה שהן יכולות לסרב להעביר את הערכה. מצד שני, הדבר יבטיח באמת את היעילות של מעשה החקיקה. אני רוצה להזכיר, ובזה אני אסיים, שהשדרוג הדרמטי בשמירת הערכות – כתוצאה מהחקיקה ועכשיו כתוצאה מהתיקון – משיג שתי מטרות: המטרה הראשונה היא היכולת להבטיח צדק בעבור אותן נפגעות, כי יש כאן עלייה גבוהה בסבירות שניתן יהיה גם לאתר וגם להרשיע את הפוגע. הדבר השני שאנחנו משיגים, והוא לא פחות חשוב, הוא בעצם היכולת שלנו למנוע תקיפות מיניות בעתיד כלפי נפגעות אחרות על ידי אותם עבריינים, בכך שבעצם הדין ימוצה. לכן יש פה גם צדק כלפי העבר וגם צדק כלפי העתיד. אני רוצה להודות גם ליוזם החוק, יושב-ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן, שפעל כאן יחד עם מירב, ויחד איתי. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה, דברים חשובים. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. לרשותך, חמש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אני אדבר קצר. אני רוצה להגיד, שמחה, אני רוצה להגיד לך ולגלעד, אני מלווה את החוק של שמירת ערכות האונס מ-2021. עברתי איתו טלטלות קשות פה במליאה. בטרומית הצביעו נגד והפילו את זה. לאחר מכן, אחרי ביקורת ציבורית גדולה, הבאנו את החוק מחדש והוא הוצבע בתמיכה של קואליציה ואופוזיציה. עם זאת, לא יכולנו להגיע לשלב המתקדם לולא יו"ר ועדת החוקה הקודם, גלעד קריב, ויו"ר ועדת החוקה כיום, שמחה רוטמן. אתה התגייסת ונכנסת לאירוע, כמו שאומרים. צריך לומר, ישר אמרתי, גלעד הוביל את זה באמת בצורה מדהימה, אבל שיתוף הפעולה בין שניכם כשאני באמצע, הביא אותנו לחוק החשוב הזה. וגלעד אמר את הכול. אני רק אגיד לנפגעות ולנפגעים, שיש כאן בכנסת חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה שפועלים – גם את שיושבת כאן. צריך לתת לך גם קרדיט על העבודה שאת עושה למען נפגעים ונפגעות תקיפה מינית – וכל האנשים האלה, הלב שלהם פתוח בעבורכם תמיד. הרבה פעמים יש הרבה ציניות במקום הזה, ומה שעברנו השבוע – לא חסר. אבל אני חושבת שביום כזה שבו אנחנו רואים חוק שכבר עבר טלטלה ולאחר מכן אושר, ואז הגענו לוועדה, ואז פתאום הגיעו ואמרו, רגע, יש מלא ערכות שאין להן דורש ואין לנו מה לעשות, כי החוק שהבאת לא עזר. אז אתה התגייסת, וגלעד ואני איתך. היה לי בשבוע שעבר אירוע כזה יפה עם קטי שטרית, שהיא דיברה על החוק שלי והציגה אותו, וזה ממש חצה את הרשתות. אני חייבת להגיד לכם, שכתבו אנשים ממחנה הימין, ממחנה שמאל, כולם כתבו, שזה היה כל כך יפה, שזה נתן להם אוויר. זאת אומרת, יש כל כך הרבה ציניות, כל כך הרבה רוע – יש כל כך לפעמים תחושות קבס, כמו שגלעד אמר – אבל אירוע כזה, אירוע שבו נפגעי ונפגעות תקיפה מינית יכולים להסתכל על הטלוויזיה ולראות את שמחה רוטמן וגלעד קריב, שכל כך הרבה ויכוחים – ואני באמצע – באים ואומרים: בכל מה שקשור לנפגעי תקיפה מינית, אנחנו איתכם. ואני שמחה שבתוך החושך לפעמים יש נקודות של אור. זה קרה לי בשבוע שעבר עם קטי שטרית, וזה קורה עכשיו, אז אני מודה. יש גם סוג של צדק מסוים, שאת גם מנהלת את הדיון, כי אין הרבה שמסייעים לנפגעי תקיפה מינית, אז זה גם חשוב שאת פה. תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. אני מזמינה את השר דיכטר, להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק, בבקשה. לרשותך עשר דקות.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, מגישי הצעת החוק. הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – העברת ערכות דגימה), התשפ"ה–2025 של חברי הכנסת שמחה רוטמן, חברת הכנסת מירב בן ארי וחבר הכנסת גלעד קריב, מבקשת לקבוע בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001, שינוי של המודל הקיים לעניין שמירת ערכות אונס שניטלו מנפגעות תקיפה מינית ואת הטיפול בהן בבתי החולים, במועד שקדם לתיקון החקיקה האחרון בנושא בשנת 2022. על פי המוצע, ערכות ישנות אלה, שנשמרו עד כה בבתי החולים, יועברו לשמירה במשטרת ישראל, אלא אם כן תוגש על ידי נפגעי העבירה התנגדות לכך. המצב המשפטי הקיים אינו מאפשר להעביר את ערכות האונס שניטלו בעבר – כלומר לפני שנת 2022 – מבית החולים, למשטרת ישראל, מבלי לקבל הסכמה מפורשת מנפגעת העבירה, שממנה ניטלו הדגימות בערכה. עם זאת, נתונים שהוצגו בדיונים בוועדות הכנסת מלמדים כי יישום החוק מעורר קושי, ומרבית הערכות נותרו בבתי החולים בתנאים שאינם מיטביים. הרקע להצעת החוק: בשנת 2022, קודם תיקון חוק שנועד לשפר ולהסדיר את אופן הטיפול בערכות אונס, שהן ערכות של דגימות פורנזיות שנלקחו מנפגעות תקיפה מינית על ידי רופאים בבתי החולים. עד לתיקון, הערכות האלה הועברו למשטרת ישראל רק במצב שבו נפגעת עבירה שפנתה לטיפול רפואי הייתה מעוניינת בהגשת תלונה. בפועל, כך נמסר ממשרד הבריאות, מסרו הרופאים למטופלות שלא היו מעוניינות להגיש תלונה, כי כל עוד לא יגישו תלונה, הערכה לא תימסר למשטרת ישראל. במסגרת התיקון נקבעו הוראות שנועדו לאפשר לגעת לנפגעת את הבחירה המושכלת והחופשית לעניין הגשת תלונה במשטרה, ולצד זאת להסדיר ולשפר את התנאים הפיזיים שבהם יישמרו הערכות למשך תקופת שמירתן. לצורך כך נקבעו הוראות שנועדו להבהיר, שכל שימוש בערכה ייעשה רק על פי הסכמת נפגעת העבירה. עוד במסגרת התיקון נקבע הסדר ייעודי לאופן הטיפול בערכות שניטלו לפני כניסת החוק לתוקף, ונשמרו עד למועד תיקון החוק במוסדות הרפואיים. על פי התיקון, הערכות הישנות, יועברו לשמירה במשטרת ישראל, אם התקבלה הסכמת נפגע העבירה לכך בכתב. על מנת לקדם את האפשרות לקבל הסכמה מנפגעות העבירה, אשר הערכות ניטלו מהן ויועברו למשטרה, הוטל על משרד הבריאות לפרסם לציבור מידע בנושא באופן נגיש. עוד הובהר כי אם לא ניתנה הסכמת נפגעת העבירה להעברת הערכה למשטרת ישראל, היא תישמר במוסד הרפואי בתנאים המתאימים. במסגרת הצעת החוק מוצע כעת לשנות את המודל לעניין שמירת הערכות הישנות, ולקבוע כי הערכות הישנות יועברו למשטרת ישראל, אלא אם כן תוגש על ידי נפגע העבירה התנגדות לכך. במקרה של התנגדות יחולו הוראות החוק הקיים, והערכה תישמר במוסד הרפואי. על מנת לקדם עניין זה מוצע כי משרד הבריאות יפרסם באתר האינטרנט של המשרד טופס ייעודי ונגיש שיכלול מידע על נפגע העבירה ויאפשר לו להגיש את התנגדותו כמוצע. עמדת גורמי המקצוע היא כי המטרות של הצעת החוק הן ראויות, כלומר, לייעל את אכיפת החוק ואת אופן הטיפול בערכות. אכן, על פי מידע שנמסר במסגרת דיונים שהתקיימו בוועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת, במהלך השנים שחלפו מאז תוקן החוק בשנת 2022, עלה כי יש קושי ביישום הוראות התיקון בכל הנוגע לאותן ערכות ישנות. בפועל, מרביתן המוחלט נותר במוסדות הרפואיים בתנאי שמירה שהם פחות טובים מאלו הקיימים במתקן המשטרתי. התכלית של החוק ראויה, אך הדרך המוצעת בהצעת החוק מעוררת קושי, ועלולה להביא לפגיעה באוטונומיה ובחופש הבחירה של נפגעות העבירה, נפגעות תקיפה מינית, כפי שיתואר להלן – כל זאת באופן שמנוגד לתכליות שאותן קידם התיקון לחוק משנת 2022, ובהן חיזוק חופש הבחירה והבחירה המושכלת של נפגעת העבירה. קידום הצעת החוק על פי הנוסח המוצע כעת יוביל להפרת ההבטחה שנמסרה למטופלות נפגעות העבירה בבתי החולים בעת נטילת הדגימה, שכן באותה עת נמסר למטופלת שאם היא אינה בוחרת להגיש תלונה במשטרה, הערכה תישמר במוסד הרפואי. שינוי ברירת המחדל כעת והעברת הערכה למשטרה ללא קבלת הסכמה מפורשת של נפגעת העבירה, עלולים לפגוע באוטונומיה שלה, מאחר שבחרה לא להגיש תלונה עד כה, וסברה שהערכה שלה תישמר במוסד הרפואי. על כן עמדת גורמי המקצוע היא כי כל פתרון שיקודם על מנת לשפר את הטיפול בערכות הישנות, ייעשה בכפוף להסכמת משרד המשפטים, ובהתאם לנוסח חלופי שיכלול את התנאים הבאים: 1. מתן פרק זמן משמעותי עד להחלת התיקון, כדי שמשרד הבריאות יוכל לפרסם שוב את האפשרות של נפגעת העבירה למסור את הסכמתה להעברת הערכה למשטרת ישראל בהתאם להסדר הנוכחי; 2. כל ערכה שתועבר למשטרה ללא הסכמה מפורשת של נפגעת העבירה, תועבר בהשמטת פרטי הזיהוי של נפגעת העבירה ושמירת הפרטים המזהים במוסד הרפואי בלבד – מניעת האפשרות של המשטרה לפנות באופן יזום לנפגעת העבירה בעניין השימוש בראיות שבערכה, על מנת לכבד את בחירתן שלא להגיש תלונה ולהימנע מקשר עם רשויות האכיפה. גורמי המקצוע במשרד הבריאות מסרו כי לעמדתם יש להתנגד לפתרון המוצע בהצעת החוק, שיש בו להפר הבטחה מפורשת שנמסרה למטופלות, שלפיה הערכות לא יימסרו למשטרה אם הן לא יבחרו להגיש תלונה. על כן עמדת הממשלה היא לתמוך בהצעת החוק, בכפוף לכך שהמשך הליכי החקיקה ייעשו בהסכמת משרדי המשפטים, משרד הבריאות, הביטחון הלאומי והאוצר, ובשים לב לכך שקידום הצעת החוק ייעשה באופן שלא יפגע באוטונומיה של נפגעות תקיפה מינית. לכן, אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד, בכפוף להסכמה של המציעים, ואני רואה פה את שלושת המציעים. שמחה?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

כן, כן, אני פה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

מירב?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני פה. שלושתנו פה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

שלושתכם מסכימים? כן. קריב? בהתחשב בעובדה שהשלושה מסכימים, אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – העברת ערכות הדגימה), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – העברת ערכות הדגימה), התשפ"ה–2025, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – העברת ערכות דגימה), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. מזל טוב.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום, הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת אובדן המשילות, הפרוטקשן המשתולל והעלייה בפשיעה החמורה. את ההצעה הגיש חבר הכנסת חמד עמאר. לרשותך, בבקשה, עשר דקות.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, (אומר בערבית:) את יודעת מה זה? את מבינה ערבית?

היו"ר לימור סון הר מלך:

כן.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זה שלט חוצות שאתם שמתם בחברה הערבית, וביקשתם מהם שיצביעו בשבילכם. בכל היישובים הערבים שמתם את השלטים האלה, והתרגום של השלטים: הגיע הזמן, הזמן של בן גביר, שיעצור את הפשיעה בחברה הערבית. זה השלט שהיה, וביקשתם מהחברה הערבית להצביע לכם. ואני רוצה להגיד, אני שומע את השר הרבה, שאומר: 30 שנה, מה שעשיתי עכשיו 30 שנה לא עשו במשרד לביטחון פנים. ואני רוצה לעדכן את השר, הוא צודק. השר דיכטר היה במשרד, אם אני לא טועה. היית במשרד לביטחון פנים, השר דיכטר? היית, נכון? אז השר דיכטר, אני רוצה לעדכן אותך שבשלוש שנים וחצי מאז שבן גביר שר לביטחון לאומי, נרצחו במדינת ישראל מעל 1,020 אזרחים, נרצחו במדינת ישראל. ובעשר שנים לפני שנכנס בן גביר, נרצחו במדינת ישראל 1,350 אזרחים. בעשר שנים 1,350, ובשלוש שנים, בפחות מחצי, נרצחו יותר מ-1,020 נרצחים. אני אגיד לכם, אני חי בחברה הערבית. אני חי בשפרעם. שפרעם הוא יישוב מעורב: דרוזים, נוצרים, מוסלמים, הרבה יהודים יש שם. ואנחנו רואים את ההשתוללות של הפשע שם. אנחנו רואים את ההשתוללות של הירי, של הפרוטקשן. אני אגיד לכם, אין יום שאין ירי, אין יום שלא שורפים אוטו, אין ביטחון בכלל. לא הגיע הזמן של בן גביר ולא הגיע הזמן של אף אחד. איבדנו משילות במדינת ישראל, משילות לגמרי איבדנו. ואם השר שהיה אמור לענות לי לא נמצא כאן, אני מזמין אותו שיבוא איתי בלי כל האבטחה מסביבו. עצם העובדה ששר במדינת ישראל צריך להסתובב עם כל כך הרבה אבטחה בתוך מדינת ישראל, זה מעיד רק על דבר אחד – חוסר משילות. כי אנחנו, אסור לנו לפחד בתוך המדינה שלנו. ואם אתם לא מסכימים איתי, אם את לא מסכימה איתי – אנחנו, אסור לנו לפחד בתוך המדינה שלנו. שר, אסור לו להסתובב עם כל כך הרבה אבטחה כי אין משילות, אין שליטה. גם ארגוני פשע שמשתוללים, הכוח שלהם הולך ומתעצם והם שולטים היום בכל פינה במדינת ישראל. לא רק בחברה הערבית. מי שחושב שזה בחברה הערבית, טועה. אני משתתף בכל הוועדות, אני רואה מה שקורה בצפת, שרפת אוטובוסים; אני רואה מה שקורה בראש פינה, מה שקורה בבאר שבע, מה שקורה ברעננה, מה שקורה בתל אביב. בכל מקום במדינת ישראל ארגוני הפשע שולטים ומשתוללים. אבל כשאנחנו מדברים, משתוללים, זה לא אומר שהם השתלטו. והם השתלטו. ואני אמרתי יותר מפעם: עכשיו, במלחמה האחרונה, מדינת ישראל דחתה את כל התשלומים, ולא גבתה את הביטוח הלאומי בזמן, ולא את המע"מ, ולא את מס הכנסה. אבל קבוצה אחת חזקה במדינת ישראל היא לא דחתה שום דבר: ארגוני הפשע, שחייבו את האנשים לשלם פרוטקשן, דמי חסות. תקראו לזה מה שתקראו. כשמבקר המדינה אומר ש-87% מהקבלנים במדינת ישראל נדרשו לשלם פרוטקשן – זה לא אני אומר; זה מבקר המדינה – זה אומר שאין לנו משילות בכלל. אין לנו שליטה. אנחנו לא יכולים יותר כמדינה. המדינה לקחה צעד אחורה. היא שמה שר שכל מה שמעניין אותו הוא להצטלם לטיקטוק, להוציא סרטונים, להגיד: אני נמצא כאן – אבל הוא לא נמצא בשטח, איפה שהוא צריך להיות. שר צריך להתקבל בכל מקום שהוא מגיע אליו. שר לא צריך להגיע עם עשרות שוטרים, בשביל ללוות אותו, לשמור עליו ולהתגרות. שר צריך להגיע בשביל להיות שם, מתי שצריכים אותו, מתי שצריכים את הכוח שלו, את ההזזה שלו של הכוחות. לא בשביל שישמרו עליו, ולהתגרות ביישובים ובאנשים – כי ראיתי אותו; אם הוא כל כך לא רוצה ערבים, הוא לא היה מבקש מהם להצביע בשבילו. ושמעתי את הריאיון שלו עם מג'דלי. הוא אמר: אין לי שום דבר עם הערבים. להפך, תצביעו בשבילי. הוא ביקש מהם להצביע בשבילו, לא אני. הוא ביקש שיצביעו בשבילו. ואם ביקש שיצביעו בשבילו, שייתן להם את הביטחון. אבל הוא לא מצליח לתת להם את הביטחון. הוא נכשל. וכשאני אומר שר נכשל – עובדות ותוצאות. כשאני אומר שבפחות משלוש שנים וחצי נרצחו במדינת ישראל יותר מ-1,020 בני אדם, וזה לא רק בחברה הערבית, זה גם בחברה היהודית, זה בכל מקום במדינת ישראל, זה אומר שהשר נכשל. כשאני אומר ש-87% מהקבלנים במדינת ישראל נדרשו לשלם דמי חסות, פרוטקשן, שלא ישרפו להם את הכלים, שלא יפריעו להם בעבודה, זה אומר שהשר נכשל. כשאנחנו אומרים שכל עסק היום במדינת ישראל נדרש לשלם פרוטקשן, שלא ישרפו לו את העסק שלו, זה אומר שהשר נכשל. כשאנחנו רואים מישהו מגיע לבית ומפיץ את הסרטון שלו, ודופק בדלת שיפתחו לו את הבית, בשביל לירות בהם עם אקדח, וכשאף אחד לא מגיע לפתוח לו את הבית – הוא יורה לתוך הבית, זה אומר שאיבדנו את המשילות, ואיבדנו את השליטה, ואנחנו נכשלנו; לא אנחנו – הממשלה נכשלה, השר נכשל. מי שאחראי על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל הוא שנכשל, מי שלא נותן להם את הביטחון. ואל תספרו לי סיפורים. כל מה שעשית, השר, בבתי הכלא עם האסירים הביטחוניים, כל הכבוד. מצדיק אותך. אבל בואו נבדוק את המשילות, בואו נבדוק את הביטחון האישי של האזרחים. השר שעולה לענות לי, תצא החוצה ותשאל את האזרחים אם הם מפחדים או לא מפחדים; אם אימא רוצה לשלוח את הבן שלה לגן לשחק לבד ולחכות לו בבית או לא. תשאלו אותם. תראו אם המצב יותר טוב עכשיו ממה שהיה לפני זה, בממשלת השינוי. תשאלו את האנשים. ואז אתם תבינו שהשר נכשל. לא על כל דבר צריך לבוא ולהגיד מה עשיתי, ש-30 שנה לא היה שר שעשה מה שאני עשיתי. 30 שנה לא היה איבוד משילות כמו בתקופה שלך. אבל שוב אני מזמין אותך, השר, ואומר לך, בוא אני ואתה נצא, נסתובב בעסקים, גם בחברה היהודית, גם בחברה הערבית, ונשאל את האנשים שם איך הם מרגישים, אם הם משלמים פרוטקשן או לא. בוא נלך למקומות עבודה. בתשתיות נשאל את הקבלנים: נדרשתם לשלם דמי חסות או לא נדרשתם לשלם דמי חסות? תבוא עם תוכנית. ואני אומר לך, אני אגיע למשרד לביטחון פנים – אני מחזיר את השם – ואני עם תוכנית מוסדרת מעכשיו. אני כבר עובד על זה יותר משנה. ואני אגיד לך – מטה בשיתוף פעולה של השב"כ, של המשטרה, של הפרקליטות, של מס הכנסה. את זה אפילו לא עשיתם, אפילו את זה לא כינסתם. היושבת-ראש, ישבנו בוועדה ושאלנו: מתי התכנסו? אמרו לי: במאי 2025. שנה שלמה לא התכנס המטה שאמור להילחם בפשיעה. מעצרים מינהליים – למה לא לעשות מעצרים מינהליים? הרי אנחנו יודעים ש-x, עבריין, משפחת פשע, ארגון פשע, הולך לרצוח מישהו, למה לא עוצרים אותו במעצר מינהלי?

היו"ר לימור סון הר מלך:

חמד, נכון.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מדינת ישראל צריכה להחזיר את המשילות. ממשלה, תפקידה לתת את הביטחון לאזרחיה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אנחנו נזכיר שאין מעצרים מינהליים לאותם ראשי ארגוני פשע מהסיבה שיש התנגדות של הפרקליטות ושל כל הגורמים המשפטיים. ובוא, זו האמת. אתה גם יודע אותה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

שיביאו את זה כחוק.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אוקיי. אני מזמינה את השר עמיחי אליהו להשיב על ההצעה. בבקשה, השר. לרשותך כמה שאתה רוצה – עשר דקות, בעצם, אני רואה עכשיו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, דבר ראשון, לפני שאני אשיב להצעה לסדר-היום, אני רוצה להזכיר שהיום החשוב הזה, יום האזכרה, ההילולה לסבא, הרב מרדכי אליהו, זכר צדיק וקדוש לברכה, שהיה - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

זכותו תגן עלינו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

זכותו תגן עלינו, על מדינת ישראל. מי שהיה אור גדול, מתווה דרך רוחני, צמח בבית כיתום, גדל כיתום. הוא לקח את כל הקשיים, והחיים אז אתגרו את היתומים של אותה תקופה, והפך אותם לדרך חיים, דרך חינוכית, דרך של אהבת ארץ ישראל, דרך של אהבת עם ישראל ותורת ישראל. אדם שידע לשלב באמת בצורה מדהימה אהבה גדולה לתורה, אהבה למדינה. כשהיה תהליך אוסלו הארור וכל המדומיינים פתחו שמפניות על מדשאות אוסלו, אני חושב שהיה זה סבא, אולי אפילו כקול בודד, שאמר שהדבר הזה מטורף, הוא והרבי מלובביץ'. באמת, שני אנשים נדירים בהסתכלות שלהם קדימה. וכשכל המדומיינים של תוכנית ההתנתקות, הגירוש מגוש קטיף – כל המדומיינים מכרו לנו אשליות של שלום, שהתפוצצו לנו ב-7 באוקטובר עם הדם על הידיים של המחבלים, הדם שחתום על אותם אנשים שעשו את גירוש גוש קטיף, הדם על אותם אנשים שחתמו את הסכמי אוסלו, אותם שטיפלו במחבלים כמו סנוואר בבית חולים – היה זה סבא, וחבריו הרבנים, שידעו שהרוח של תורת ישראל – שנצח ישראל לא ישקר. והשקרים הם בדמיונות השווא, בהבלים של אותם אנשים שחותמים הסכמים בלי להבין בכלל במה מדובר, שמתעלמים מהנאומים של ערפאת בערבית, שמתעלמים מזה שסנוואר כמה דקות אחרי שהוא יוצא מהטיפול הרפואי שלו בבית החולים מצהיר שהוא ימשיך לרצוח. אבל המוסר המעוות של אנשי אוסלו, המוסר המעוות של אנשי ההתנתקות, הוא יותר יודע מתורת ישראל. השחצנות, התפיסה, ההיבריס המטורף של אותם אנשי אוסלו, שלא ידעו להסתכל על הערכים שלנו, שלא ידעו להסתכל על הדברים הפשוטים של תורת ישראל, אותם אני מזמין ללכת ללמוד אצל סבא, אצל דומיו, אצל הרבי מלובביץ. כי ההיבריס הזה חוזר אליכם, וההיבריס הזה נמצא גם היום. קיווינו והתפללנו ש-7 באוקטובר יעורר אתכם, קיווינו והתפללנו שתצאו מהתרדמה שלכם ומדמיונות השווא שלכם אחרי הטבח שעשו בנו, בעקבות ההסכמים המדומיינים שהבאתם עלינו. זה לא עזר. אני מציע לכם, ולא בציניות, ללכת ללמוד, לספוג מתורת ישראל. זו תורה של נצח, תורה של חיים, תורה שיש בה גם הרבה מאוד חמלה ואהבה, והיא העתיד היחיד שיש לנו בסוגיה הזו. לגבי השאלה, לגבי מה שאמר חמד עמאר – נכון, למי אני עונה?

היו"ר יעקב מרגי:

לחמד עמאר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לחמד עמאר. אני רוצה להזכיר לך, חמד – איפה הוא? יצא החוצה, לא נורא. חמד היקר, אני רוצה להזכיר לך שלפני שהשר בן גביר נכנס לתפקידו, היה אונס של סוהרות בבתי הסוהר. זו התרבות. זו התרבות שהשארתם למדינת ישראל: שקט מדומיין; שקט שמאפשרים למחבלים לפגוע בסוהרות שלנו – במקרה הזה של סוהרת שעלתה מחבר העמים, לפגוע בה, לנצל אותה, להשפיל אותה בגלל השקט המדומיין של השמאל הישראלי הסהרורי. את הדבר הזה השר בן גביר מתקן. והוא מתקן בכל שלב ושלב. וזה נכון, חוזק השרשרת כמו החוליה הכי חלשה שבה. אתה יכול להרים שרשרת, כל החוליות יהיו חזקות, אבל אם יש לך חוליות חלשות של בתי משפט שמשחררים עבריינים, של יועצים משפטיים שבאים ומפרקים את השרשרת, השרשרת שעשה בן גביר לא תצליח. אתה יודע היטב, יודע שהוא מנסה גם להפעיל כלים של השב"כ כנגד אותם עבריינים, וזה אפשרי, ואנחנו מחזירים את המשילות ומחזירים את הביטחון. אבל את האסון החוקי והאסון המשפטי שהביאו עלינו במשך שלושה עשורים לא מתקנים ביום אחד, ובטח לא תוך כדי מלחמה. אני חושב שאין כמו השר בן גביר לתקן את המערכת בצורה טובה; אין כמו השר בן גביר להחזיר את המשילות. ותראו, הראיה שבסקרים אנחנו רק הולכים ועולים. הציבור מאמין לו; הציבור מאמין לדברים האלה. אני מקווה מאוד שהביטחון הזה גם יגיע לכפרים ולאוכלוסייה הערבית. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

מה עמדת הממשלה?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

להקים ועדת חקירה. מה עמדת הממשלה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

ברור שהיא נגד.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

היא רוצה להקים ועדת חקירה בשביל למחוק את בתי המשפט - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אנחנו כמובן מתקנים את הדברים, אנחנו לא צריכים פה שום ועדה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. עומדת לך הזכות, אם אתה רוצה, להגיב על עמדת הממשלה. שלוש דקות לרשותך.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

יש לי שלוש דקות. תשמע, שמעתי אותך השר בקשב רב.

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - - ישבת שם בצד ודיברת.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לא, אתה דיברת בהתחלה על סבא שלך, שיהיה זכרו ברוך. אני שמעתי אותך כשדיברת והתייחסת לנושא הפשיעה.

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

ועדת חקירה. נא לא להפריע.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לזרוק את זה על בתי משפט, על היועצים המשפטיים, זה הכי קל. אני אגיד לך, השר, אם היית אומר לי משהו אחר הייתי יכול לקבל. הרי בית המשפט פוסק - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

זה יצחק עמית משחרר. יצחק עמית משחרר עבריינים.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

בית המשפט קשור בחוקים כאן.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא, הוא מחוקק בעצמו.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כשבתי המשפט לא נותנים את עונש המינימום שאנחנו רוצים, תביאו את זה לכאן. אתם כמעט ארבע שנים יושבים כאן.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ממה אתם מפחדים? ממה אתם מפחדים? אתם מפחדים, אתם מפחדים.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא לצעוק, עודד פורר. נא לשבת.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לזרוק את זה על בתי המשפט זה הכי קל. לזרוק את זה על יועצים משפטיים הכי קל.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתם מפחדים.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אתה רוצה לשמוע משהו? אני ישבתי - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

תתמכו ברפורמה, תראו איך הדברים עובדים.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני אומר לך: תביא עונש מינימום, ואני אעשה את זה. נביא עונש מינימום. נביא גם מעצרים מינהליים לאותם פושעים, לא ניתן להם להשתלט. אתם לא תצביעו איתנו; אתם תצביעו לא איתנו. ראינו אתכם כשהייתם באופוזיציה – מה עשיתם ואיך הצבעתם. רק לא להצביע לטובת מדינת ישראל. תביאו חוקים לטובת האזרח, נצביע ונהיה איתכם. אבל אתם לא מביאים חוקים לטובת האזרח. הכי קל להגיד: בתי משפט. הרי אנחנו כאן מחוקקים, ובתי המשפט עובדים לפי מה שאנחנו מחוקקים. תעשו עונש מינימום. למה לא עשיתם את זה בשלוש שנים וחצי? למה לא הבאתם את זה? ואני אספר לך יותר. אתה זרקת על בתי משפט. היינו בדיון על נושא של הביטוח; על עסקים שנשרפו להם האוטובוסים, עסקים ששרפו להם את מקומות העבודה שלהם. הגענו והיינו בוועדה בשביל לתת להם ביטוח, שהמדינה תיתן להם ביטוח. הגיע נציג של המשרד לביטחון לאומי, ואז אנחנו שואלים אותו: מה אתם עושים? אומר לנו: המשרד לשוויון חברתי מכין החלטת מחליטים בנושא. המשרד לשוויון חברתי אחראי על הביטחון של אזרחי מדינת ישראל. לזה הבאתם כאן בממשלה שלכם, בתקופה שלכם. אני אומר לכם, כל אחד שנרצח הוא אבא, אח, סבא. אם לא נעשה את הכול בשביל לעצור את הרציחות האלה, מדינת ישראל מפסידה. אתם יודעים כמה זה עולה לנו כלכלית? מיליארדים זה עולה למדינת ישראל כל הפשיעה הזאת.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים. תודה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מיליארדים. צריך לעצור את זה, ונעצור את זה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה לסדר-היום. חבר הכנסת ינון אזולאי, יו"ר סיעת ש"ס, נא לשבת במקום.

אופיר כץ (הליכוד):

קריאה ראשונה.

היו"ר יעקב מרגי:

לא. אני – יש לי חולשה כלפיו. קריאה ראשונה רק אחרי הפרעה מהותית. אנחנו עוברים להצבעה. ישנה בקשה להצבעה שמית. סגנית מזכיר הכנסת, בבקשה גברתי. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא בשנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

(קוראת בשמות חברי הכנסת( יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח אמיר אוחנה– נגד ואליד אלהואשלה– אינו נוכח קארין אלהרר– אינה נוכחת זאב אלקין– אינו נוכח יעקב אשר– אינו נוכח אוריאל בוסו– אינו נוכח דבי ביטון– אינה נוכחת חיים ביטון– אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח מירב בן ארי– בעד רם בן ברק– אינו נוכח איתמר בן גביר– אינו נוכח יואב בן צור– אינו נוכח ששון ששי גואטה– אינו נוכח יצחק גולדקנופ– אינו נוכח מאי גולן– אינה נוכחת איתן גינזבורג– אינו נוכח גילה גמליאל– אינה נוכחת בנימין גנץ– אינו נוכח משה גפני– אינו נוכח סימון דוידסון– אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת אלי דלל– אינו נוכח אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח שרן מרים השכל– נגד מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח יאסר חוג'יראת– אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת עוז חיים– אינו נוכח אכרם חסון– אינו נוכח ווליד טאהא– אינו נוכח משה טור פז– אינו נוכח מאיר כהן– אינו נוכח מירב כהן– אינה נוכחת עופר כסיף– אינו נוכח ישראל כץ– אינו נוכח רון כץ– אינו נוכח יוראי להב הרצנו– אינו נוכח ירון לוי– אינו נוכח מיקי לוי– אינו נוכח יריב לוין– אינו נוכח אביגדור ליברמן– אינו נוכח יאיר לפיד– אינו נוכח טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת שלי טל מירון– אינה נוכחת חנוך דב מלביצקי– אינו נוכח אבי מעוז– אינו נוכח אורי מקלב– נגד בנימין נתניהו– אינו נוכח יואב סגלוביץ'– אינו נוכח משה סולומון– אינו נוכח אופיר סופר– אינו נוכח אורית מלכה סטרוק– אינה נוכחת מנסור עבאס– אינו נוכח איימן עודה– אינו נוכח עדי עזוז– אינה נוכחת מאיר פרוש– אינו נוכח יסמין פרידמן– אינה נוכחת אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי– אינה נוכחת שלמה קרעי– אינו נוכח אליהו רביבו– אינו נוכח שמחה רוטמן– אינו נוכח יעל רון בן משה– אינה נוכחת קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת אלעזר שטרן– אינו נוכח מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת נאור שירי– אינו נוכח עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת

היו"ר יעקב מרגי:

האם יש חברי כנסת שנמצאים באולם ומעוניינים להצביע ולא השתתפו בהצבעה? אני לא רואה שיש, ולכן אני נועל את ההצבעה. תמה ההצבעה. חברי הכנסת, בעד ההצעה לסדר-היום הצביעו 16, נגד – 37. אי לכך, אני קובע שההצעה לסדר-היום לא אושרה. אני קובע כי ההצעה של חבר הכנסת חמד עמאר להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת אובדן המשילות, הפרוטקשן המשתולל והעלייה בפשיעה החמורה לא התקבלה ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: ההגירה השלילית של צעירים ישראלים והסכנות הניצבות בפני המדינה בעקבות מדיניות ממשלת ישראל ה-37. את ההצעה הגיש חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, לפני כחמישה חודשים, ב-5 בינואר 2026, בישיבת הממשלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר את הדברים הבאים: אמרתם שעזבו את הארץ בשנה האחרונה 60,000 איש, 70,000 איש, 80,000 איש, לא משנה, לא משנה. למיטב ידיעתי, אני מציע לכם לבדוק את זה, עשרות אלפי עוזבים הם אנשי אוקראינה – אזרחי אוקראינה שעלו לארץ, כך אומרים, וחזרו. לא יודע. בואו נבדוק את זה. עד כה דבריו של ראש הממשלה. בהקשר הזה אני חייב לומר לכם משהו, חבריי חברי הכנסת. אנחנו מכירים את ראש הממשלה בנימין נתניהו, וכאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו אומר משהו, שווה לבדוק. על אחת כמה וכמה כאשר ראש הממשלה גם אומר משהו וגם מציע בעצמו לבדוק. אז הלכתי לבדוק את הטענה אם אכן עשרות-אלפי היורדים מישראל בשנים האחרונות הם עולים מאוקראינה. אני לא אשאיר אתכם במתח עד סוף דבריי. התשובה היא לא. בחודש מאי 2026 התפרסם מחקר ממ"מ שמצא כי חל גידול של עשרות אחוזים בכל שנה בממוצע במספר היורדים מישראל מתחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית, לעומת השנים 2009–2021. אך מעבר להגירה שלילית, שנמצאת בשיא של כל הזמנים, עשרות-אלפי ישראלים, בכל שנה, החל משנת 2023, גם מאזן הגירה שלילי. משמע, כאשר בשנת 2024 עזבו את ישראל כ-70,000 איש, חזרו רק כ-19,000 – המספר הנמוך ביותר מזה שנים רבות. ישראלים עוזבים ולא ממהרים לחזור. וכן, חשוב להתעכב על השאלה אילו אוכלוסיות בוחרות לעזוב. על פי המחקר, העוזבים הם צעירים. כן, הם צעירים. הם לא עולים מאוקראינה, הם צעירים, בני 22–44, בשיעור של לא פחות מ-48%, הרבה מעבר לחלקם באוכלוסייה, העומד על 32% בלבד. גם שיעור העוזבים המשכילים בעלי תואר אקדמי מאוד מאוד גבוה. בשנים 2023–2024 עזבו את ישראל יותר מ-21,000 בעלי תואר ראשון ומעלה, כולל 7,400 בעלי מקצועות מדע, טכנולוגיה, הנדסה, מתמטיקה. 3,350 מהנדסים, 686 בעלי דוקטורט, 949 רופאים. רק בשנים 2023–2024. וזה לא באמת מפתיע, כי מדובר באנשים שמן הסתם יש להם אופציות. לגל העזיבה הזה יש סיבות רבות. אבל הגיע הזמן אולי לומר את האמת, וזאת ההזדמנות. הממשלה הזאת, ממשלת 7 באוקטובר, גורמת לישראלים טובים, צעירים, משכילים ותורמים לבדוק אופציות, וגם לעזוב בסופו של דבר. הממשלה הזאת פוגעת ומקצצת בהשכלה הגבוהה ובחינוך הממלכתי. אני שמעתי היום בקשב רב את הנאום המתלהם פה של שר החינוך. אין לי מושג על איזו מערכת החינוך הוא מדבר, כי אני כאבא לשתי בנות, רואה, לצערי, מערכת החינוך שקורסת – פשוט קורסת – ושר החינוך חי בעולם משלו, בעולם הפריימריז. הממשלה הזאת מסיתה כנגד האקדמיה והחוקרים. הממשלה פוגעת בשיתופי פעולה מחקריים בזירה הבין-לאומית. לא ממש דואגת לשקם, למשל את מכון ויצמן, שנפגע מהטיל האיראני במלחמת עם כלביא, באופן שמוביל לנזק בלתי הפיך למחקרים ולפיתוחים ישראליים. הממשלה הזאת מנסה לחסל את הדמוקרטיה הישראלית, לפגוע בחופש הביטוי, לצמצם את זכויות הפרט. אנחנו רואים את זה כאן בכנסת, בבליץ חקיקה בלתי נתפס בשבועות האחרונים. הממשלה הזאת מפגינה שנאה כנגד אוכלוסיות שלמות שאוהבות את המדינה. אם אתם לא מאמינים, אז תקשיבו לשלמה קרעי ודודי אמסלם. מי רוצה לחיות במדינה שאלה השרים בממשלה שלו? יוקר המחייה בשיא. החוקים שהקואליציה מקדמת מעניקים עדיפות והטבות למשתמטים ולבטלנים, ומפלים את הצעירים שעובדים ומשרתים. אני חייב לומר, זאת לא הצעה לסדר-היום הראשונה שאני מעלה. בדרך כלל, מטרתן של הצעות לסדר-היום הוא לקבל מענה מהממשלה. אני מניח שעוד מעט יעלה שר ויקריא תשובה גנרית – כי אין פה שר רלוונטי, אני מבין שהמשיב הוא שר החקלאות – זה בסדר גמור, התרגלנו. אבל לציבור ישראלי כבר אין ציפיות מהממשלה הזאת. רוב גדול בציבור רק מחכה לבחירות. רוב גדול בציבור רוצה שינוי, רוצה תיקון, רוצה לראות את ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית ומתקדמת; רוצה לראות ישראל כמדינה שחוזרת לקדש חיים, ששואפת לקדמה, שמכבדת מדע, צמיחה וכלכלה חופשית ומאבק בשחיתות ציבורית. זאת המדינה שתגרום לעשרות אלפי ישראלים טובים, צעירים ותורמים, שעזבו, לצערי, לשוב לישראל. אחרי הבחירות, בממשלה הבאה, אנחנו נשקם את ההריסות ונבנה מחדש את המדינה, שאפשר להתגאות בה, ושאף ישראלי, אף ישראלי, לא ירצה לעזוב אותה. ואני חייב להתייחס למופע שהיה פה לפני כמה דקות, של שר עמיחי אליהו. באמת, עלה שר, שעומד במשך ארבע שנים, בזמן המלחמה, במשרד מיותר – ואני אומר את זה באחריות, המשרד שלו הוא משרד מיותר, שממש בוזז עשרות מיליוני שקלים כל שנה – ומרצה לנו על התורה, על אוסלו, על מערכת המשפט. זה באופן רוחבי, כל השרים בממשלה הזאת. אני חושב שהתכונה הכי הכי בסיסית שמצפים לה מנבחר ציבור, אדוני היושב-ראש – ואני יודע שאתה יודע לעשות את זה – זאת היכולת לקחת אחריות. בסופו של דבר אנחנו חייבים לדעת לקחת אחריות על החלטות שאנחנו מקבלים. אין בממשלה הזאת שרים שלוקחים אחריות. מה הוא מרצה לנו עכשיו על אירועים מלפני 30 שנים? אתה שר בממשלה. אתה ארבע שנים שר. הטבח הכי גדול בהיסטוריה של מדינת ישראל התרחש בכהונה שלך; בכהונה שלך חזרנו לדירוג אשראי של 1993; בכהונה שלך רמת החיים ירדה; בכהונה שלך הפשיעה שוברת את כל השיאים. מה אתה מרצה לנו על אסלו? בזמן אוסלו הייתי בסיביר, מה אתה רוצה? זה פשוט בלתי נתפס, באמת. אתם לא יודעים לקחת אחריות. אתם בורחים מאחריות; אבל עוד מעט זה הולך להסתיים. את התשובה אתם תקבלו בקלפי. ושוב, אנחנו נעשה הכול כדי להחזיר ארצה את כל הישראלים, עשרות אלפי ישראלים שעזבו, לצערי, בשלוש השנים האחרונות. אנחנו נחזיר אותם, ויחד נבנה את ישראל החדשה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. הממשלה משיבה להצעה לסדר-היום? אין תשובת ממשלה. אי לכך, אנחנו עוברים להצבעה ישירות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אשמח לדיון בוועדת העלייה והקליטה.

היו"ר יעקב מרגי:

דיון בוועדת העלייה והקליטה. אנחנו עוברים להצבעה, וההצבעה היא – גם שמית? אני יכול לומר מרחשי ליבי, אני חושב שהכלי הזה שנקרא הצבעות שמיות כבר הפך להיות לזול מדי ושחוק מדי. אבל בבקשה, סגנית המזכיר, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר יעקב מרגי:

אני נאלץ לומר לך לקרוא בשנית בשמות חברי הכנסת הנוכחים, אבל אני חושב שזה כבר מוגזם.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

לפי הנוהל.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר יעקב מרגי:

יש חברי כנסת שמעוניינים להשתתף בהצבעה? אין. נא להגיש לי תוצאות. תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: ארבעה הצביעו בעד להעביר את ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת ולדימיר בליאק לוועדת העלייה והקליטה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום, היא הצעה רגילה: הסלמת תופעת הטרור היהודי בשטחי יהודה ושומרון והיעדר האכיפה מצד גורמי הביטחון בשטח. את ההצעה הגישה חברת הכנסת נעמה לזימי. עד עשר דקות.

נעמה לזימי (העבודה):

אני מעלה כאן להצעה לסדר-היום תופעה שמבזה את כולנו, שפוגעת במדינת ישראל, בחוסנה, בביטחונה, וכן עוברת על הדין הבין-לאומי: תופעת הטרור היהודי בשטחי יהודה ושומרון והיעדר האכיפה מצד גורמי הביטחון בשטח. נדמה ממש שהממשלה הזאת – למה נדמה – ניכר שהממשלה הזאת מתדלקת, מתקצבת ומגבה טרור יהודי בשטחים. מבחינתם, להתסיס אינתיפאדה שלישית – מטרה. חד-משמעית. תוכנית ההכרעה של סמוטריץ', וכולנו משלמים. הדבר הזה קורה בשל אוזלת יד מערכתית ועצימת עיניים מכוונת, לצד תקצוב ממשי. אנחנו בוועדת הכספים תקצבנו את הריינג'רים, שאיתם עושים פעולות טרור. אני רוצה גם לציין שהיום לפנות בוקר שלוש לוחמות מג"ב נפצעו קל במהלך פינוי חווה בלתי חוקית בגוש עציון. מתוך החווה הזאת, לפי מערכת הביטחון, יוצאים אירועי אלימות נגד פלסטינים. זאת חווה שפונתה כבר כמה פעמים – חיילת מג"ב עם אף שבור מאגרוף, ועוד שתיים שנפגעו מגז מדמיע בידי מתנחלים אלימים מהחווה, שהתנגדו לפינוי. מישהו פה גינה? מישהו פה אמר? הפשיעה הלאומנית והטרור היהודי ברחבי יהודה ושומרון מערערת את דמותה המוסרית של מדינת ישראל, את ביטחון אזרחיה ואת מעמדה הבין-לאומי. אירועים קשים אלה כוללים פגיעה פיזית, המגיעה במקרים מסוימים עד כדי רצח של חפים מפשע, השחתת רכוש, הצתות, גנבה שיטתית של רכוש ועדרי צאן והתעללות אכזרית בבעלי חיים השייכים לתושבים פלסטינים. עכשיו, חשוב מאוד לציין כאן, לפי הדין הבין-לאומי יש לנו חובה למוגנות האזור. אנחנו, מדינת ישראל הצעירה, היינו חלק משתתף בניסוח אמנת ג'נבה הרביעית בשנת 1949. זו לא תפיסה של שמאל-ימין, זה החוק לפי הצבא, שהוא הריבון בשטחים. זה החוק מבחינת ישראל. זה כמובן גם לא יהודי. הציווי שמופיע הכי הרבה פעמים בתורה: ואהבת את הגר – לא להתנהג למיעוט חלש כפי שהתנהגו אלינו במצרים. אבל יש כאן כמה ששכחו מה זה להיות יהודים. הם רק משתמשים ביהדות. אני אומרת את זה כי זו לא פחות מסכנה ביטחונית. שורת אלופי פיקוד מרכז לשעבר אמרו כך: אלימות המתנחלים מסכנת את ביטחון מדינת ישראל; היא מעסיקה חיילים, מערערת את היציבות בשטח ובלתי מוסרית. אגב, גם הרמטכ"ל אמר זאת וגם הרמטכ"ל הקודם. זה פוגע בנו ובעולם. זו לא רק פגיעה בפלסטינים – זאת פגיעה בישראל. מי שלא מכיר בזה, פשוט לא מכיר במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. זה מה שיש לומר. כן, יש לומר שלא פעם האלימות הזאת לא מופנית רק לפלסטינים, לקהילות פלסטיניות ולכפרים – היא מופנית כנגד כוחות הביטחון וחיילי צה"ל. החל מהבערת בסיסי צה"ל ועד לזריקת בקבוקי תבערה על חיילינו. זה לא נתפס הדבר הזה, זה לא נתפס, ובשם מה? בשם מה מתסיסים פה אינתיפאדה שלישית, מסכנים את הביטחון שלנו ועושים דברים לא מוסריים? עוברים על כל הדין הבין-לאומי. אי-אפשר לקרוא לכל דבר אנטישמיות. אי-אפשר לקרוא לכל דבר אנטי-ציונות. מה שעושים המתנחלים האלימים זו אנטי-ציונות, זו פגיעה במדינת ישראל. אני קוראת לפעול בנושא הזה, למגר את הטירוף הזה, להפסיק לתקצב אותו ולתת לו גיבוי, להפסיק להפריע לכוחות הביטחון ומערכת הביטחון לעשות את תפקידם ולמגר את התופעה מלמעלה. די לשתוק, די לטייח ודי לגבות. טוב, אני אמשיך מפה לחלק ממה שעבר כאן היום. היום העבירו כאן סדרת חוקים של פוליטיזציה מוחלטת של השירות הציבורי. זה בדיוק חורבן הממלכתיות והפיכת הממשלה להיות מעל מדינת ישראל, כי זה מה שאתם רוצים כאן. דמיינו לכם, אזרחי ישראל, את המדינה ללא שומרי סף, ללא חושפי שחיתות – זה בדיוק מה שהם רוצים כאן. הם רוצים מינויים פוליטיים ופיטורים פוליטיים; הם רוצים שכל הדרג הציבורי יהיה סר למרותם – לא מקצועי, לא מהימן, שלא לוקח את האינטרס הלאומי והציבורי, אלא נאמן עיוור. זה בדיוק מזכיר לי את הרצון של נתניהו למנות את יוסי שלי לראש הלמ"ס. הרי היום אנחנו יודעים כמה שזה היה מינוי מטורלל לחלוטין, מופרע לחלוטין, שאינו קשור ולא מקצועי. הוא רוצה שמינויים כאלו יהיו כבשגרה, בלי בעיה, העיקר שנאמנים – נאמנים לנאשם, נאמנים למממן החמאס, שאף אחד לא ידבר. יעבדו עם קטר – לא נורא; ימכרו את המדינה – לא נורא; יהיו מושחתים – לא נורא; העיקר – נאמנים אליו. המאפיוזיות שבה אתם רוצים את מדינת ישראל לא תתקבל. לא תתקבל. אנחנו לא ניתן לשירות הציבורי ליפול. ולכן, מעבר לפתח לשחיתות, לקשרים במקום כישורים, מעבר למשטר הנאמנות, אני רוצה לדבר גם קונסטרוקטיבית. זה עלינו לתקן את הריקבון הזה, את השחתת המערכות. אנחנו כולנו צריכים לפעול ביום שאחרי עם מוטו ברור: הטובים והטובות לשירות הציבורי. אנחנו נציל את השירות הציבורי, נציל את המערכות החברתיות והציבוריות, נבנה כאן מחדש עם אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה. לא ניתן יותר יד לשחיתות פוליטית, לריקבון פוליטי, לנאמנות שלטונית על פני האינטרס הלאומי, הציבורי. הרקבתם כאן מדינה שלמה. ראינו למה לא הייתה מדינה ב-7 באוקטובר. היו אזרחי ישראל שהצילו את המדינה, כי גמרתם את המדינה ואתם רוצים יותר. אתם רוצים ארדואניזציה של כל המערכות. נאמנים נכנסים, מוכשרים עפים, מקצועיים עפים. לא ניתן. את השירות הציבורי נבנה מחדש לא עם נאמני שלטון – עם מוכשרים, עם מקצועיים, עם אנשים עם שליחות, עם חזון. ככה נבנית ישראל. אם החזון הזה של המינויים הפוליטיים יתממש כאן לא תהיה ישראל. הם יגמרו אותנו. ואין לנו את הפריבילגיה הזאת. ישראל תיבנה מחדש, תהיה כאן ישראל. ישראל איתנה, חזקה, עם דמויות בכירות. בדיוק זה. את המילים האחרונות שלי אני אקדיש לביזוי שהיה כאן, לחוק ביזוי התורה; למי שלקחו את היהדות, חטפו אותה והחליטו להשתמש בה עבור שחיתות, השתמטות וג'ובים למקורבים. אני מתביישת בכם; מתביישת במה שעשיתם מהיהדות היפה שלנו; מתביישת ביריקה בפני החיילים והלוחמים; מתביישת שבזמן מלחמה ובמצב כזה אתם דואגים להשתמטות, למיסוד השתמטות. עלק חוק-יסוד, איבדתם כל מוסר – מוסר חברתי, מוסר אנושי, מוסר יהודי. אתם שכחתם מה זה להיות יהודים. אנחנו נבנה את ישראל היהודית והדמוקרטית מחדש.

היו"ר יעקב מרגי:

יש תשובת ממשלה? בבקשה, השר דיכטר.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מגישת ההצעה חברת הכנסת לזימי, לפני שאני מתייחס נקודתית להצעה של חברת הכנסת לזימי, אני רוצה לומר שני דברים עקרוניים. הראשון, ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון היא חומת המגן של מדינת ישראל ורובם ככולם של המתיישבים הם חלוצים וציונים אמיתיים שמחזקים בצורה משמעותית את ביטחונה של המדינה. הדבר השני, מערכת הביטחון מגנה כל פגיעה בפלסטינים חפים מפשע. תופעות של אלימות מצד יהודים כלפי פלסטינים הינן בניגוד לחוק, בניגוד למוסר ואף בניגוד לערכי העם היהודי. בנוסף לכך, האלימות הזו מכתימה את ציבור המתיישבים כולו ופוגעת גם באינטרסים הבין-לאומיים של מדינת ישראל. לגופה של ההצעה, נדגיש: בתחילת חודש מאי האחרון אישרה הממשלה החלטה פורצת דרך לאישור תוכנית לאומית אופרטיבית בהובלת משרד הביטחון לצמצום מצבי סיכון, חיזוק החוסן האישי והקהילתי והקטנת תופעות שליליות בקרב בני נוער באזור יהודה ושומרון. ההחלטה אישרה תוכנית לאומית תלת-שנתית שגובשה בהובלת מינהלת שהוקמה במשרד הביטחון בשיתוף משרדי הממשלה השונים. בין היתר, נקבע כי משרד הביטחון יפעיל מסגרות לעידוד גיוס לגילאי תיכון ובוגרי תיכון, יורחבו המענים הניתנים על ידי משרד החינוך למניעת נשר של בני נוער ממערכת החינוך גם לגילאי חטיבות הביניים ולא רק לתיכון, יתוקצב בינוי מרחבי לטיפול ופנאי לתלמידים במסגרת חינוכית אחודה שתוקם על ידי משרד החינוך. יורחבו מענים בתחום הרווחתי הניתנים על ידי עובדים סוציאליים. יורחבו מענים של הרשות הלאומית לביטחון קהילתי בנושא, ויורחבו מענים מניעתיים הניתנים על ידי השיטור הקהילתי. מדובר בתוכנית המעניקה מענה נרחב הנוגע לשלל תחומים, שמטרתם להביא לצמצום מצבי סיכון, לחיזוק החוסן האישי והקהילתי ולהקטנת התופעות השליליות בקרב בני הנוער באזור יהודה ושומרון. מעבר לכך, פיקוד המרכז מקיים מערכת לטיפול בפשיעה לאומנית, בשיתוף עם משטרת ישראל והשב"כ. זוהי מערכת אכיפתית, מערכה כלכלית, מערכה משפטית, מערכה חינוכית טיפולית, ומערכה הסברתית. פיקוד המרכז, יחד עם משמר הגבול ושב"כ, הקים מפקדה משימתית לטיפול בפשיעה הלאומנית, שמובילה טיפול ממוקד בפעילים מרכזיים המבצעים פעולות טרור נגד פלסטינים. התוצאה של הפעילות הזו כבר ניכרת בשטח: יותר תיקי חקירה, יותר מעצרים ויותר כתבי אישום. נוסף לכך, צה"ל פועל לאכיפת בנייה בלתי חוקית במאחזים הלא-חוקיים ומקדם הפעלה של סנקציות כלכליות נגד פורעי חוק, שמקימים מאחזים בנקודות הסמוכות לכפרים הפלסטיניים. באשר למערכה המשפטית, ראוי לציין כי פיקוד המרכז מבקש לקדם מדיניות אכיפה ושיפוט ביהודה ושומרון, באופן שתתאים לאתגרים שעימם מתמודד צה"ל תוך יצירת הרתעה אפקטיבית כלפי גורמים עברייניים. בנוסף, בחודש האחרון אישרה הממשלה תקציב ייעודי לתוכנית לאומית לחיזוק מענים טיפוליים חינוכיים לבני נוער באזור יהודה ושומרון, לרבות מינוי פרויקטור שירכז את הטיפול הכולל בתופעה. לגבי נתונים הקשורים בפשיעה הלאומנית: בשנת 2025 היו 867 אירועים כאלו, ונפתחו במהלכה 845 תיקי חקירה. 65 כתבי אישום הוגשו על ידי מחוז ש"י בשנה הזו. בשנת 2026, עד סוף מאי נפתחו 30 תיקי חקירה, כלומר, קיימת עלייה משמעותית בפתיחת תיקי חקירה נגד ישראלים המפרים את החוק באזור יהודה ושומרון. לסוגיית חיילי הגמ"ר – קיים צורך מבצעי מהותי לגיוס חיילי הגמ"ר, העוסקים בשמירה על נקודות ההתיישבות, יישובים וחוות. זוהי משימה לצורכי ביטחון בלבד, בתוך גבולות היישוב. כיום פועלים כ-800 חיילי הגמ"ר בגזרת פיקוד מרכז, יישובי עוטף ירושלים ויישובי התפר מתוך אלפים שגויסו עם פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר. אירועי חיכוך בין פלסטינים לישראלים שהסתיימו עם הרוגים פלסטינים מתוחקרים על ידי מפקד פיקוד מרכז, ובמקום שנמצא כי חיילי הגמ"ר חרגו מסמכותם, ננקטים נגדם צעדים משמעתיים, לרבות הדחה לאלתר משירות מילואים, זאת לצד הליך פלילי לגבי מי שפעל בניגוד לחוק. ביחס לחוות, ראוי לציין כי בימים אלה פועלים בהנחיית ראש הממשלה ובהנחיית שר הביטחון לאשר תקנת החוות שמצויה כעת במשרד המשפטים. ככלל, החוות פועלות בתיאום עם צה"ל ומצויות כולן על אדמות מדינה ובשטחי C. בראיית מערכת הביטחון, מה שפועל בתיאום עם כוחות הביטחון תורם לביטחון במרחב ולא להפך. לסיכום ראוי לומר כי זרועות הביטחון עוסקות במלוא הרצינות במיגור הפשיעה הלאומנית, תוך שימוש במירב הכלים העומדים לרשות מערכת הביטחון וייצור כלים נוספים להתמודדות עם התופעה המסוכנת. מערכת הביטחון תמשיך לפעול להגנה על התושבים ולאכיפת החוק והסדר באזורים המדוברים. תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

חוץ וביטחון.

היו"ר ניסים ואטורי:

אנחנו נצביע על העברת הדיון לוועדת החוץ והביטחון.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

רגע, זה שמית.

היו"ר ניסים ואטורי:

שמית? מה שמית? אני, היא, היא והוא. של מי הבקשה, של האופוזיציה? אין בעיה, בסדר. אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

אף אחד לא נמצא עכשיו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

אני חייבת לקרוא בשמות של כולם פעמיים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תמשיכי לקרוא, אני רק אגיד לך שכולם לא נמצאים.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

אבקש לקרוא שוב בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

האם יש מישהו מחברי הכנסת שעדיין לא הצביע? ינון אזולאי?

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

הסתיימה ההצבעה. בעד – שבעה, נגד – 23. אני קובע שההצעה ירדה מסדר-היום.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה למזכירות, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 93(ה) לתקנון הכנסת הודיע מזכיר הממשלה בכתב כי הממשלה נתנה הסכמתה לעלות התקציבית של הצעות החוק הבאות: הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 11) (תקציב תאגיד השידור הציבורי), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק שכר נושאי משרה ברשויות השלטון, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

ההצעה הבאה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: אימהות וקריירה – פערי השכר בין נשים לגברים בישראל ובייחוד על רקע מצבי החירום. את ההצעה הגישה חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה.

עדי עזוז (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, ביקשתי להעלות היום את ההצעה לסדר-היום כדי לתת קול לנושא של שאנחנו לא מספיק מדברות ומדברים עליו בבית, הנושא של אימהות וקריירה. נושא פערי השכר בין נשים לגברים אינו רק דיון על שוויון חברתי – הוא הכרח כלכלי ולאומי. במציאות הישראלית המורכבת מאז 7 באוקטובר, הכשלים המבניים בשוק העבודה הולכים ומחריפים מדי יום, כאשר מצבי חירום מתמשכים חושפים את פגיעותן של נשים, ובפרט אימהות לילדים צעירים, לתנודות בשוק התעסוקה. הנתונים מציבים בפנינו מציאות בלתי נסבלת. על פי נתוני שירותי התעסוקה, מאפריל 2026 כ-60% מהעובדים שיצאו לחל"ת במהלך מבצע שאגת הארי היו נשים. הנתון המטריד ביותר נוגע לאימהות לילדים מתחת לגיל 14 – הן היוו כ-40% מכלל דורשי העבודה החדשים. השיעור הזה טיפס בחדות מ-29% בשבוע הראשון למלחמה ל-43% בשבוע השלישי למלחמה. זוהי הוכחה ברורה שכאשר מערכת החינוך משתבשת או נסגרת, המשק הישראלי מוותר על עשרות אלפי נשים יצרניות וכושר ההשתכרות שלהן נפגע אנושות, גם באותה התקופה וגם אחריה. לצערי, בתוך הבית הזה, כשהעבירו מתווים לחל"ת ודיברו על עובדים שעתיים, אבל למעשה זה עובדות שעתיות, לא קם אף צדיק אחד בסדום מהממשלה שהשמיע את הקול של נשים ואמר: רגע, מי שיוצאים לחל"ת זה היוצאות לחל"ת; מי שהם העובדים השעתיים זה העובדות השעתיות; מי שנושאות בנטל של גידול הילדים והקריירה הן האימהות. במבט רוחבי, ישראל מדורגת במקום השני ממדינות OECD לשנת 2024 בפערי שכר בין גברים לנשים; במקום השני מבין כל מדינות הארגון. בהתאמה, נתוני הביטוח הלאומי מצביעים על כך שהפערים רק מתרחבים עם העלייה בגיל. מדובר במצב חמור שמעיד על בעיה. אתה רוצה גם לדבר, ניסים, אתה רוצה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני רוצה להשתתף איתך. לפני שהם הולכים, נמצאים איתנו ביציע לוחמי שייטת 3 של חיל הים. אנחנו מקדמים אתכם בברכה.

עדי עזוז (יש עתיד):

בראבו.

היו"ר ניסים ואטורי:

פשוט לא יכולתי להגיד לפני, כי היא נואמת, אבל היא הסכימה לי. תודה רבה לכם על מה שאתם עושים למען עם ישראל, ותמשיכו כך, ואנחנו גאים בכם כאן, כל הכנסת, מכל צידי הבית. תודה רבה לכם, אוהבים המון.

עדי עזוז (יש עתיד):

ניסים, פעם אחת עצרת אותי בשביל משהו טוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

סיבה טובה. בבקשה, תמשיכי.

עדי עזוז (יש עתיד):

המציאות בצפון הארץ דווקא מחריפה את המצב של נשים. גם דיברנו על זה היום בוועדת החינוך של הכנסת בדיון שיזמתי, כי היושב-ראש הנוכחי של ועדת החינוך מסתובב עם מסור דיסק – זה המסר שלו, ככה הוא מסתובב – והיושב-ראש הקודם של ועדת החינוך כמעט נתן מכות היום לחבר כנסת אחר כי הוא הצביע בניגוד לדעתו. מה אני אגיד לכם, דוגמה ומופת לילדי ישראל. לא רק כחברת ועדת חינוך, כאימא זו בושה וחרפה שכך חברי הכנסת מתנהגים. במצב בצפון, האימהות שהגיעו ודיברו, אמרו שהן, תחת אש, נאלצות להתמודד גם עם הסגירה של מסגרות החינוך. כאלה שיש להן ילדים עם צרכים מיוחדים, מצבן נפגע עוד יותר – הטיפולים נסגרים, המעטפת נסגרת, וגם אין להן הדרכות הורים בתוך מציאות שהיא כאוטית ובלי תמיכות מהמדינה. צריך להגיד ביושר, אלה אינם פערי שכר מקריים. לא במקרה גברים מרוויחים יותר מנשים. זה תוצר של חלוקה בלתי שוויונית של הנטל, של הטיפול בילדים, תת-ייצוג של נשים בתפקידי ניהול וקבלת החלטות, וריכוז של נשים בענפי תעסוקה עם שכר נמוך, מה שנקרא מקצועות צווארון ורוד. אנחנו רואים שהרבה פעמים העובדות הסוציאליות המטפלות, המרפאות בעיסוק, קלינאיות התקשורת, מרוויחות הרבה פחות ממקצועות אחרים של גברים. למשל, לא ברור למה אינסטלטור שמגיע לעבודה של שעה מרוויח בערך 500 שקלים לשעה, ומורה מרוויחה שכר חודשי של פחות מ-10,000 שקלים. סקר של שדולת הנשים מעלה ש-35% מהנשים דיווחו על שכר נמוך יותר מעמיתיהן הגברים באותם תפקידים. אתה יודע, אני אספר לך קוריוז, אדוני היושב-ראש, לפני כמה זמן אני ישבתי במליאה עם חבר לסיעה. עכשיו, הוא במקרה גבר, במקרה גבר, במקרה גם לבן, כלומר אשכנזי, כלומר פריבילג. קיבלנו את תלושי השכר ביחד, ואני, כאישה, שאלתי אותו: בוא, תראה לי את התלוש שלך. בוא נשווה את השכר. אנחנו מרוויחים את אותו שכר, נכון, ניסים? השווינו תלושי שכר. הפלא ופלא, לא תאמין, היה לנו פער של 2,000 שקלים בתלוש שכר. זו הייתה במקרה טעות של החשבות – תיקנו לי את זה. אבל להשוות תלושי שכר לגברים ולנשים באותו תפקיד זה הכרחי וצריך לעשות את זה, והחוק היום לא מאפשר לעשות את זה. וגם מה שהחוק כן מאפשר ומורה – לעשות בעצם שיקוף של הפערים המגדריים בתוך מקומות עבודה מעל כמות מסוימת של עובדים –עושים את זה בצורה שהיא לוקה בחסר, ולא באמת ניתן ללמוד על פערי השכר כפי שהם לאשורם. הולדת ילדים הופכת באופן כמעט בלעדי לצומת קריירה עבור אימהות, דבר שמוביל לנסיגה כלכלית, בעוד שבפרקטיקה ההשפעה הזו כמעט שאינה ניכרת בחייהם של גברים. הגיע הזמן להפסיק לנהל את שוק העבודה הישראלי בכלים של המאה הקודמת. כל עוד המדיניות הלאומית לא תתייחס לשילוב בין קריירה למשפחה כערך כלכלי, נמשיך לאבד פוטנציאל אנושי אדיר. אני קוראת כאן לשינוי של הפרדיגמה, הבטחת סנכרון תפקוד למסגרות חינוך בעתות חירום, יחד עם שוק התעסוקה. רוצה לומר, במילים פשוטות, מספיק לסגור את מסגרות החינוך ולהגיד ששוק העבודה פתוח. אי-אפשר. אם אני צריכה להיות פה והילדים שלי צריכים להיות בבית – לא נדבק, לא מסתנכרן, לא עובד. צריך או שאני איתם בבית או שאני פה, אי-אפשר גם וגם. לא ניתן לצפות מהורים לעבוד כבשגרה כשאין מעטפת לילדיהם. התאמת מודל התעסוקה, מעבר ממדידת שעות נוכחות למדידה של תפוקות, זה מעבר שיאפשר שילוב של קריירה ומשפחה תוך מתן מענה לגמישות הנדרשת בעידן הנוכחי. היושב-ראש, אתה יודע מה הכוונה? הרבה פעמים במקום עבודה מגיעים ומבקשים להחתים בשעון, נכון? וככה מודדים את העשייה שלך לפי השעון. הרבה פעמים לגברים שמגיעים למקום עבודה יותר קל לעבוד יותר שעות ביום ולהחתים בשעון, כי האימא מטפלת בבית ונושאת בנטל גידול הילדים. היושב-ראש, אנחנו נדבר אל שני יושבי-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

אל תיפגעי, אנחנו מתחלפים. תוסיף לה דקה, בסדר? הפרעתי לה פעמיים.

עדי עזוז (יש עתיד):

אז אני אדבר לשניכם ברבות.

עדי עזוז (יש עתיד):

מה שקורה זה שנשים הרבה פעמים עובדות הרבה יותר מהיר, הרבה יותר יעיל, יוצאות לפחות הפסקות, ולכן ראוי למדוד גם לפי תפוקות, ולא רק שעות. כי אם אנחנו נבדוק לפי המשימות שעשינו וביצענו, אנחנו נגלה הרבה פעמים שנשים ביצעו יותר משימות, יותר פגישות, התפוקות שלהן היו יותר גבוהות מאשר של גברים שפשוט שעון הנוכחות שלהם היה מאוד גבוה והם נתנו הרבה שעות, אבל מה לעשות – התפוקות היו פחותות. המשכן הזה לא יכול להסתפק בהצהרות ריקות. החוסן כלכלי של מדינת ישראל נשען על יכולתם של כל אזרחיה, נשים כגברים, להשתתף בשוק העבודה באופן שוויוני ומתגמל. העיסוק בנושא דחוף במיוחד על רקע מצבי החירום החוזרים ונשנים, שאנחנו לא יודעים מתי מצב החירום הבא יגיע אלינו. מחובתנו לשים את הנושא החשוב הזה על סדר-יומה של הכנסת, לדרוש דיון בהקדם האפשרי על מנת לפעול לשינוי מצבן של אימהות ישראל. תוכנית עבודה ממשלתית שתתרגם את הנתונים הקשים שאנחנו רואות גם ממדינות ה-OECD וגם מישראל, גם משדולת הנשים וגם הביטוח הלאומי, צמצום פערי השכר בין נשים לגברים ושיפור מצבן של נשים בישראל יש בכוחו להביא לשינוי של החברה כולה ולחיזוק שוק התעסוקה בישראל. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך. משיב כבוד השר אבי דיכטר. בבקשה, אדוני, ללא הגבלת זמן.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

רק לפני שאני מתחיל אני רוצה רגע להבהיר: יש אפשרות לקבל תשובה מפורטת, ואז לא מושכים את הזמן בהצבעות, ועושים הצבעה אלקטרונית, ועם ישראל חי. אי-אפשר לעשות גם תשובה מפורטת וגם אחרי זה למשוך את הזמן בדמות הצבעה שמית, מתוך מטרה למשוך את הזמן. אז אם אתם מתכוונים לעשות הצבעה שמית, אני מבקש לדעת. האם אנחנו צפויים להצבעה שמית, אדוני היושב-ראש?

היו"ר אליהו רביבו:

הם הגישו בקשה להצבעה שמית? יש להם עוד אפשרות למשוך.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

האם אתם מתכוונים לעשות הצבעה שמית? לא, אני רוצה לדעת, כי פשוט אני לא מתכוון – אם ההצבעה שמית, אני מבקש לדעת, כי התשובה תהיה קצרה מאוד. אם ההצבעה לא שמית התשובה תהיה מפורטת. עשינו עסקה?

היו"ר אליהו רביבו:

בהיקף כזה שאתם תספיקו לגייס, בבקשה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת עזוז – סליחה על התיקון, גם פה, כשקיבלתי את המסמך, זה עדיין מופיע בטעות. אבל אני מתנצל על הפעם הקודמת. עזוז וגבורה. אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת עדי עזוז, מגישת ההצעה לסדר-היום, מינהל תעסוקת אוכלוסיות במשרד העבודה פועל לקידום שילובן, קידומן והתמדתן של אוכלוסיות המתמודדות עם חסמים בשוק העבודה באמצעות ליווי תעסוקתי, הכשרות מקצועיות, מענים גמישים, עבודה עם מעסיקים ושיתופי פעולה בין-מגזריים. בהקשר המגדרי, פעילות המינהל מתמקדת בצמצום חסמים ייחודיים לנשים, ובפרט לאימהות ולנשים חד-הוריות, במטרה לאפשר השתלבות בתעסוקה איכותית, הגדלת היקפי משרה, קידום בשכר וחיזוק עצמאות כלכלית. הרקע לפעילות זו הוא ההבנה כי פערי השכר בין נשים לגברים אינם נובעים מגורם יחיד אלא משילוב של חסמים מבניים בשוק העבודה: חלוקה בלתי שוויונית של נטל הטיפול בילדים ובבני המשפחה; תת-ייצוג נשים בתפקידי ניהול ובמוקדי קבלת החלטות; ריכוז נשים בענפים ובמקצועות בעלי רמות שכר נמוכות יותר; פערים בהיקפי ההעסקה, וכן אפליה ישירה ועקיפה. מצבי החירום הביטחוניים מאז אוקטובר 2023, ובכלל זה סגירת מסגרות חינוך ושיבושים בשגרת העבודה, מחדדים עוד יותר את הפגיעה התעסוקתית באימהות ואת הצורך במענים ממוקדים. תוכנית סל גמיש מסייעת לעומדים ולעומדות בראש משפחה חד-הורית שהגדילו את היקף העבודה או הלימודים שלהם באמצעות השתתפות במימון צהרונים, שמרטף וקייטנות. חשוב להדגיש כי אין מדובר בתוכנית רווחה של מענק ללא תמורה, אלא במענה תעסוקתי מותנה; הזכאות ניתנת למי שהגדילו עבודה, לימודים, החלו עבודה חדשה לאחר אבטלה או חזרו לעבודה לאחר תקופת אבטלה. בכך התוכנית מסירה חסם מרכזי בדמות טיפול בילדים, ומאפשרת להורים, ובעיקר לאימהות חד-הוריות, להרחיב את השתתפותן בשוק העבודה. בשנת 2024 התקבלו 2,860 בקשות, אושרו 861 משתתפות, והביצוע התקציבי עמד על 8.26 מיליון שקלים; בשנת 2025, בשל מעבר בין זכיינים, לא התקבלו פניות חדשות, אך נמשך הטיפול ב-380 משתתפות מאושרות, עם ביצוע כולל של כ-3 מיליון שקלים. מרכזי הזדמנות – מרכזי ההזדמנות מפעילים מענים ייעודיים לנשים בפריסה ארצית במודל משותף של משרד העבודה, משרד הרווחה והרשויות המקומיות, ובהם ליווי תעסוקתי פרטני וקבוצתי, סדנאות לחזרה לעבודה לאחר לידה, איזון בית ועבודה, כתיבת קורות חיים, התנהלות כלכלית, יזמות, מיומנות דיגיטלית והכשרות מקצועיות. לצד זאת, הופעלו מענים מותאמים לנשות מילואים, נשים עצמאיות, נשים מהחברה החרדית, נשים נפגעות תקיפה מינית, נשים במצבי רווחה ונשים המבקשות שינוי מקצועי או קידום. בשנת 2024 השתתפו 7,177 נשים בפעילות, מתוכן 4,247 לא היו במעגל התעסוקה, ונרשמו 3,382 השמות; בשנת 2025 השתתפו 6,026 נשים, מתוכן 3,114 לא היו במעגל העבודה, ונרשמו 2,298 השמות. שיעור ההשמה בקרב נשים שלא עבדו עמד על כמעט 60% בשנת 2024, וכמעט על 67% בשנת 2025. התוכנית ממשיכה לעבודה גם בשנת 2026, באותו מודל הפעלה ובפריסה ארצית. תוכנית אחרת: תוכנית בדרך שלך, SFI. פרויקט בדרך שלך יצא לדרך בתחילת שנת 2025, על רקע המלחמה והפגיעה הכלכלית באימהות חד-הוריות. התוכנית מופעלת על ידי משרד העבודה, בשיתוף קבוצתSFI ועמותת ידידות טורונטו, וצפויה לסייע לכ-600 אימהות חד-הוריות להשתלב בתעסוקה איכותית, לצאת לעצמאות כלכלית ולייצר מוביליות חברתית עבורן ועבור ילדיהן. התוכנית פועלת במודל pay for success, מודל מימון חדשני המבוסס על שותפות בין המגזר הציבורי למשקיעים פרטיים, ובו המדינה מחזירה את ההשקעה בתוספת תשואה רק אם הפרויקט משיג את יעדיו המדידים. לכל משתתפת מוצמדת יועצת תעסוקתית למשך 18 חודשים, הכוללים בניית יכולות, מיצוי זכויות, חיזוק מיומנויות, הכנה לראיונות, ליווי לאחר השמה ועבודה מול מעסיקים. עד 9 ביוני נקלטו בתוכנית 415 משתתפות, ול-127 מהן נמצאו מקומות עבודה חדשים, או שהן קודמו במקום עבודתן. כ-40% מהמשתתפות מוכרות לרווחה. שכרן של נשים בתוכנית עלה בממוצע בכ-217%, והשכר החציוני עומד על 8,000 שקלים. נשים עובדות שביקשו להתקדם שיפרו את שכרן בכ-41%, משכר ממוצע של 6,229 שקלים ל-8,798 שקלים. לסיכום, פעילות המשרד לצמצום פערים מגדריים משלבת שלושה רבדים חשובים: הסרת חסמים טיפוליים באמצעות סל גמיש; חיזוק מיומנויות, הכשרות מקצועיות והשמות דרך מרכזי הזדמנות, וליווי עמוק, ממוקד תוצאות, במסגרת תוכנית בדרך שלך. יחד, תוכניות אלו מבטאות מעבר מתמיכה נקודתית למדיניות תעסוקתית שמקדמת עבודה, שכר, התמדה ועצמאות כלכלית לנשים. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, אדוני השר. חברת הכנסת עדי עזוז מבקשת להתייחס?

עדי עזוז (יש עתיד):

אני רוצה להעביר את זה לוועדה לקידום מעמד האישה.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי, אז אנחנו נצביע כרגע על בקשתה של המציעה להעביר את ההצעה הרגילה לסדר-היום להמשך דיון בוועדה לקידום מעמד האישה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

ארבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי ההצעה לסדר-היום בנושא: אימהות וקריירה – פערי השכר בין נשים לגברים בישראל ובייחוד על רקע מצבי חירום, תעבור להמשך דיון בוועדה לקידום מעמד האישה.

היו"ר אליהו רביבו:

חברות וחברי הכנסת היקרים, אנחנו נעבור להצעה דחופה לסדר-היום בנושא: פגיעה בביטחון אזרחים ויישובים לאורך הגבולות בעקבות הודעת פיקוד העורף על קיצוץ דרמטי בתקציבי מרכיבי הביטחון. את ההצעה הגישו חברי הכנסת יעל רון בן משה, יצחק קרויזר ורם בן ברק. ראשונת המנמקים תהיה חברת הכנסת יעל רון בן משה – אינה נוכחת; אנחנו נציע לקרויזר. חבר הכנסת יצחק קרויזר מתבקש להגיע לדוכן. שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה, אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת. אני עומד ונואם כאן במליאה ומחזיק מכתב פנייה דחופה מקיבוץ נחל עוז - - -

היו"ר אליהו רביבו:

לא, לא. אתה לא יכול הציג את המכתב. אתה יכול לנאום עליו.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אני לא מציג, הוא נמצא פה אצלי.

היו"ר אליהו רביבו:

אין בעיה, אתה יכול לנאום עליו.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

הוא נשלח אליי מצוות החירום היישובי ומהנהגת הקיבוץ, אלה אותם תושבים גיבורים שנמצאים בקו הראשון של גבולה של מדינת ישראל. הם פנו אליי בעקבות הדיון שאנחנו רוצים ליזום כאן – חברי הכנסת שהצטרפו – בנושא קיצוץ דרמטי בתקציב מרכיבי הביטחון של יישובי הגבול. הדברים שלהם, אדוני היושב בראש, צריכים להרעיד את קירות הבית הזה. מאז 7 באוקטובר צה"ל ומערכת הביטחון הגיעו להישגים משמעותיים, חסרי תקדים ובלתי רגילים ברצועת עזה. הלוחמים שלנו פירקו תשתיות, פירקו את ארגון הטרור חמאס, חיסלו את כל מי שפלש למדינת ישראל ב-7 באוקטובר, היכו את רצועת עזה מכות אנושות. אבל אסור, אסור, שיהיה פה שום ספק: המלאכה עדיין לא תמה. צה"ל מחזיק ב-70% מרצועת עזה, לא במאת האחוזים, ועדיין יש מחבלים ברצועת עזה. אסור לנו בשום פנים ואופן לחזור לקונספציה המסוכנת שאין יותר איום. הקונספציה הזו היא זו שהביאה אותנו ל-7 באוקטובר; בזה שלא לקחנו את האיום מרצועת עזה בצורה רצינית; זה שהתייחסו אליו במערכת הביטחון כאיום משני. הדבר הזה התנפץ על כולנו ב-7 באוקטובר. המציאות הוכיחה בדרך הכואבת ביותר כמה התפיסה הזאת הייתה שגויה. אסור לנו להרשות לעצמנו שום חזרה לשאננות או להסתת תשומת הלב. מה שמספרים לנו תושבי נחל עוז, שקורה בשטח, שאכן, החמאס מנסה לחזור להתעצם; הוא מנסה לחזור ולשקם את התשתיות שלו, את ייצור הרקטות, את הפעילות הצבאית שלו. הצבא עובד ומסכל פעם אחר פעם, אבל ארגון הטרור מנסה לחזור ולעמוד על רגליו. האיומים שאנחנו רואים בלבנון, איום הרחפנים, עלול חלילה להפתיע אותנו גם ברצועת עזה, ואסור לנו להקל בכך ראש. חבריי, עלינו להכיר בכך שתחושת הביטחון המעשית היא עוגן מרכזי ותנאי קריטי שהתושבים האלה יישארו בקו האש. יישארו בקו הגבול, בחזרה שלהם הביתה. המדינה משקיעה הון תועפות, מיליארדים, כדי לשקם, כדי לגרום לאנשים להגיע, כדי להחזיר את מערכות החינוך, את התשתיות, את היישובים, את כל מה שנפגע ונהרס ב-7 באוקטובר – וזה מצוין. כמו שאמרתי, לצבא יש הישגים אדירים ברצועת עזה, אבל בסוף תחושת הביטחון היא חלק מרכזי בכך שאנחנו גורמים לאותם אנשים לחזור הביתה ולהישאר – ולא רק להם, אלא גם למשפחות חדשות. אנחנו רוצים לראות תנופת קליטה ובנייה ביישובי העוטף. כשאנחנו בוחנים את אתגרי התקציב - -

היו"ר אליהו רביבו:

תגיע, בבקשה, לסיום, אדוני.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אני חותר לסיום. - - אסור לנו לאפשר מצב שבו מרכבי ההגנה הבסיסיים ביותר של יישובי קו העימות ייפגעו, בעוד שאנחנו יודעים שיש איום בשטח. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני פונה לחבריי כאן בכנסת, בוודאי לממשלה, לשר הביטחון ולמערכת כולה, להחזיר לראש סדר העדיפויות ולא לפגוע בתקציב מרכיבי הביטחון של יישובי קו הגבול. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. האם שאר הנרשמים נמצאים במליאה? לא. אני מבקש להזמין את כבוד השר אבי דיכטר כדי להציג את עמדת הממשלה. בבקשה, אדוני.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת, חבריי חברי הכנסת, הצעה דחופה לסדר-היום נוגעת לנושא שהוא במרכז תשומת הלב של מערכת הביטחון, ובראש סדר העדיפות על כל המשתמע מכך. ביטחונם של התושבים המתגוררים ביישובים בקווי העימות ושמירה על חיי אדם. חשוב להדגיש עובדה ברורה: בשלב זה אין כל פער בכשירות המבצעית של מרכיבי האחזקה הבסיסיים לרשויות. מרכיבי ההגנה ליישובים הרלוונטיים ממשיכים להיות מוקצים בהתאם להערכת המצב הביטחונית ולסדר העדיפות המבצעי. זוהי גם הזדמנות טובה להביע הערכה והוקרה גם מעל בימת הכנסת, לכל הרבש"צים ולחברי כיתות הכוננות ביישובים השונים, המהווים, הלכה למעשה, חלק מקו ההגנה הראשון של מדינת ישראל. מערכת הביטחון מעריכה את העשייה שלכם ואנחנו מחויבים לכם. באשר לסוגיות שהועלו בהצעת הסדר של חברי הכנסת, רון בן משה, קרויזר ובן ברק, ראשית, משרד הביטחון, באמצעות פיקוד העורף, אחראי לנהל ולממש את תחום מרכיבי הביטחון הבסיסיים ביישובים שתחת אחריות צה"ל לביטחון פנים בהתאם להחלטות הממשלה. עם זאת, מסגרת התקציב שהועמדה לטובת הנושא לשנת 2026 לא אפשרה מענה מלא לכלל מרכיבי הביטחון ביישובים, כפי שניתן ליישובים אלה בשנים קודמות. נוכח הפער הזה ומתוך החשיבות הגדולה שמערכת הביטחון מייחסת לנושא הזה, התקיימו במהלך השבוע האחרון כמה דיונים משותפים של משרד הביטחון ופיקוד העורף שהוקדשו לסוגיות האלה. בדיונים האלה הוחלט על קידום צעדים מיידיים לצמצום הפער התקציבי במרכיבי הביטחון. מערכת הביטחון מבקשת להדגיש עיקרון ברור שמנחה אותה: ביטחון התושבים ושמירה על חיי אדם עומדים בראש סדר העדיפויות של מערכת הביטחון ושל צה"ל. נוכח העיקרון הזה, ובניגוד לפרסומים בנושא, אין פער בכשירות המבצעית של מרכיבי האחזקה הבסיסיים לרשויות וגם לא תהיה כל פגיעה ביכולות המבצעיות או בהגנה על היישובים. מערכת הביטחון תמשיך לפעול לנוכח העקרונות האלה גם בעתיד. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. האם מי מבין המציעים מבקש להביע את עמדתו ביחס לעמדת הממשלה? לא. אתם מוותרים על זכותכם. האם אתם מסתפקים בתשובת הממשלה?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

להעביר לוועדת החוץ והביטחון.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי, המציעים מבקשים להעביר את המשך הדיון לוועדת החוץ והביטחון. אנחנו נעבור להצבעה על בקשתם. האם אתם עדיין עומדים על כך שאתם רוצים הצבעה שמית, עדיין?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אין כאן מישהו שמציע, אין כאן חבר כנסת מהאופוזיציה. אנחנו רוצים הצבעה אלקטרונית, אין פה אף אחד.

היו"ר אליהו רביבו:

אני לא יודע מה הטעם בזה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אין כאן אף אחד, תעשו הצבעה אלקטרונית.

היו"ר אליהו רביבו:

אני אומר לך משהו, אדוני השר, ועליזה היקרה, מרגע שהם הגישו הצעה כדין, רק הם יכולים למשוך אותה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אין מישהו שיבקש.

היו"ר אליהו רביבו:

חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה שמית על בקשת המציעים. בבקשה, אדוני המזכיר. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אליהו רביבו:

אנא, קרא, בבקשה, בפעם השנייה בשמות חברי הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אליהו רביבו:

האם יש מי באולם שטרם מימש את זכותו להצביע ומבקש לעשות כן? תמה ההצבעה, אדוני המזכיר. תודה רבה, אדוני. חמישה בעד, מתנגד אחד. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הבקשה אושרה ותועבר להמשך דיון בוועדת חוץ וביטחון להמשך דיון.

היו"ר אליהו רביבו:

ההצעה הבאה על סדר-היום היא גם כן הצעה דחופה, בנושא: פרסום משטרתי שגוי של סיבת מקרי רצח. את ההצעה הגישו חברי הכנסת עמית הלוי, אוהד טל, לימור סון הר מלך, יצחק פינדרוס, ינון אזולאי וחילי טרופר. ראשון המנמקים יהיה חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה, אדוני.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה. אדוני היושב בראש, חברות וחברי הכנסת, השר – מי משיב?

קריאה:

היו"ר אליהו רביבו:

השר דיכטר נמצא, מקשיב. בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

מצוין. מכובדי השר, חברי הכנסת, אזרחי ישראל, רוסלן ואולגה נרצחו רצח אכזרי לפני שבועיים סמוך למשמר איילון. אנחנו, כאזרחים, קמנו בבוקר, כמו שאומרים, פתחנו את הטלוויזיה אחרי הצוהריים, את אמצעי התקשורת, וגילינו שלפי הפרסומים בתקשורת שהוזנו על ידי משטרת ישראל, נחשד הנרצח, רוסלן, כמי שרצח את אשתו ואחר כך התאבד. אלה היו הפרסומים, אדוני היושב בראש. זה היה מרוח על כותרות העיתונים.

היו"ר אליהו רביבו:

על כל עיתון.

עמית הלוי (הליכוד):

בכל הרשתות. אני מדלג לסוף: הסוף הוא שהזוג הזה נרצח על ידי נער ערבי.

היו"ר אליהו רביבו:

לאומני.

עמית הלוי (הליכוד):

מאז היה שינוי גם בזה שזה עבר מלאומני לפלילי. אבל נרצח רצח אכזרי על ידי נער ערבי. אתם יודעים, חז"ל אומרים: כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים. כאן אי-אפשר לתאר אפילו, אי-אפשר להגזים בדבר הזה. זה דבר שאי-אפשר לתאר אותו, פשוט. לקחו את האדם שנרצח, שאשתו נרצחה, שניהם נרצחו, והפכו אותו לרוצח והשאירו את הכתם הזה לנצח. בעידן הדיגיטלי שלנו, שבו כיכר השוק היא האינטרנט, השאירו את זה לנצח. קשה לתאר טרגדיה גדולה מזו. בעצם רצחו אותו פעמיים. רצחו אותו במכונית ואחר כך רצחו אותו בפרסומים. גם רצחו אותו פיזית וגם רצחו אותו אחר כך בכך שהפכו את הנרצח לרוצח. ולכן אני ביקשתי את ההצעה הדחופה הזאת לסדר-היום, כיוון שזו לא הפעם הראשונה שהדבר הזה קורה, שמשטרת ישראל ממהרת להוציא איזשהו דיווח לאמצעי התקשורת, או מה שנקרא תדרוך כזה או אחר. התדרוך יוצא והאדם הוא אדם, ויש לו אישה ויש לו ילדים ויש לו משפחה. קודם כול, כבוד האדם שלו, ורוצחים אותו פעמיים. ומה המהירות? עזוב את זה שכמו שאמרת, בנסיבות שאנחנו חיים כאן יש רשימה ארוכה של זוגות – ראיתי שנתן לוינסון פרסם בפייסבוק - -

היו"ר אליהו רביבו:

תחתור, בבקשה, לסיום.

עמית הלוי (הליכוד):

- - את רשימת הזוגות שנרצחו כזוגות. אבל הנסיבות שלנו ידועות, ללכת ולמהר ולפרסם. לכן אני מבקש – ביקשתי ואני מבקש גם מכאן – מהשר לביטחון לאומי, להנחות הנחיה ברורה לא למהר לפרסם שום דבר שעלול חס ושלום לרצוח את הנרצחים. זה צריך להיות ברור מאוד; זאת אחריות של משטרת ישראל. צריך לטפל בזה בשיא הרגישות, בטח לפני שהם עשו את הדברים הבסיסיים. כלומר, לא בדיקות פורנזיות – ידעו שהאקדח לא שם, כאילו כמה – יש גבול לכל דבר. לכן זאת בקשתי, ולכן אני מבקש שנדון בזה בנהלים של משטרת ישראל כשהיא מפרסמת את הפרסומים האלו, בוודאי אחרי מקרים מהסוג הזה. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, אדוני. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אוהד טל. אני מבקש לדעת מי מבין הנרשמים שזכאי לנאום נמצא באולם ומבקש לעשות זאת – אין כזה. אני מבקש להזמין – אני שאלתי פשוט, ברור, אדוני המזכיר. אני מבקש להזמין את השר הממונה להשיב על עמדת הממשלה. בבקשה אדוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה לא השר הממונה. זה לא השר לביטחון פנים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מענה להצעה דחופה לסדר-היום של חברי הכנסת עמית הלוי ואחרים, בנושא: פרסום תקשורתי שגוי של סיבת מקרי רצח. אני משיב בשם השר לביטחון לאומי, השר איתמר בן גביר. הצעה לסדר-היום שבנדון הוגשה על ידי כמה חברי כנסת ונוגעת לטענות בדבר פרסום שגוי מצד המשטרה בעניין נסיבות הרצח של בני הזוג רוסלן ואולגה פריחודקו, זיכרונם לברכה. נטען כי פרסום המשטרה כלל חשד שמדובר במקרה של רצח והתאבדות מצד הבעל. הרצח המזעזע של הזוג, זיכרונם לברכה, התרחש בחג השבועות בשדות הפתוחים שבין היישובים כרמי יוסף ומשמר איילון, בשטחי המועצה האזורית גזר. תכלית ההצעה היא להעלות את הנושא לדיון דחוף במליאת הכנסת, על מנת להוביל לשינוי מיידי של הנוהל המשטרתי בעניין פרסום חשדות, מתוך רצון למנוע הישנות מקרים דומים, נוכח העוול שנגרם לקורבנות במקרה דנן. מבדיקה שערכה משטרת ישראל עולה כי בהודעות דוברות המשטרה שפורסמו בנדון צוין כי כלל כיווני החקירה נבדקים. באף אחת מהודעות דוברות המשטרה לא צוין שהתעורר חשד שמדובר במקרה של רצח והתאבדות מצד הבעל. עוד מבקשת המשטרה להוסיף, כי בהודעת הדוברות צוין כי לבקשת המשטרה הוצא על ידי בית משפט השלום ברמלה צו איסור פרסום על פרטי החקירה, לרבות על כל פרט שעלול להוביל לזיהוי החשודים. אירוע מזעזע וכואב, שלצערנו הרב, חברות כנסת מהאופוזיציה ניסו להשתמש בו כדי להתנגח במדיניות הנשק של השר לביטחון לאומי וצייצו כנגד רפורמת הנשק, על חשבון הזוג היקר, זיכרונם לברכה. זו התשובה. אני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, להתייחס לעניין אחר לחלוטין. אני ראיתי שפורסם שהאנרכיסטית נאווה רוזיליו מתמודדת בפריימריז במפלגת הדמוקרטים – העבודה לשעבר. אני חושב שזה דבר בזוי; אני חושב שמי שהוציאה את אלפי האנשים לקפלן וזרעה כאוס במדינה לא ראויה להתמודד בפריימריז, ולא ראויה להיכנס לכנסת ולהיות חברת הכנסת באף מפלגה. מי שרדפה את חברי הכנסת מהימין; מי שמיררה את החיים לנבחרי ציבור במשמרות חסרות הבושה שהיא הובילה – אני חושב שזו בושה לכל אדם בר-דעת שמכבד אדם. אני מוחה על כך. אני חושב שזה מצער מאוד, מצער מאוד שאישה כזאת מתמודדת במפלגה כלשהי – למרות שהמפלגה שלה לא כל כך דמוקרטית ולא כל כך חסידה של זכויות אדם. הכול זו כמובן אצטלה כאילו אכפת להם, אבל בסוף כשמדובר בזכויות אדם של הימין, זה מעניין אותם כקליפת השום. לכן, אני חושב שהדבר שהיה הזה ראוי לגינוי, ולכן עליתי כאן לומר את הדברים. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. האם עמדת הממשלה מקובלת על המציעים?

עמית הלוי (הליכוד):

- - - אני בעד דיון - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני בעד דיון גם.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי. מה אתם מבקשים?

קריאות:

היו"ר אליהו רביבו:

שנייה, לא שניכם ביחד.

קריאה:

באיזו ועדה - - -

קריאה:

ביטחון לאומי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

עמית הלוי (הליכוד):

- - - עיתונאים פרסמו - - -

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי. בואו, קבלו בבקשה החלטה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני חושב שוועדת החוקה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הכנסת.

קריאות:

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי. הוועדה לביטחון המדינה?

עמית הלוי (הליכוד):

ביטחון לאומי.

קריאות:

היו"ר אליהו רביבו:

לא, תעצרו. אנחנו מצביעים כעת - - -

קריאה:

יש עמדה מהצד.

היו"ר אליהו רביבו:

אם אתה רוצה עמדה מהצד, דקה, זה עכשיו לפני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

קודם כול, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה להודות לחבר הכנסת עמית הלוי ולמציעים שהעלו את הסיפור הזה. לצערי, פעם אחר פעם אנחנו נתקלים בסוגיה הזאת, גם אם זה בתוך תחומי אזור המרכז וגם אם אנחנו מדברים ביהודה ושומרון. ראינו את זה גם במקרה הרצח שקרה לא מזמן באזור של מועצה אזורית גזר, ראינו את זה גם באירועים אחרים שקרו ביהודה ושומרון, שמנסים להימנע מלהגדיר משהו כפיגוע. אני לא מצליח להבין בכלל מה האינטרס פה באירוע הזה לא לפרסם את הסיבה האמיתית, את המקרה האמיתי. בסופו של יום, אדוני היושב-ראש, אני לא חושב שדיון כזה, ראוי שהיה מתקיים פה במליאה בלי השר לביטחון לאומי. הולכים חברי הכנסת, מגישים בקשות לדיונים דחופים. הבקשות האלה נדונות בנשיאות הכנסת, עם יושב-ראש הכנסת, עם סגני יושב-ראש הכנסת, ובודקים אילו הצעות דחופות יעלו ביום רביעי במליאת הכנסת, כדי שיענה עליהן השר הממונה. הצעה אחרי הצעה, פעם אחר פעם, השרים הרלוונטיים לא מגיעים. בנושאים כלכליים שולח שר האוצר איזה מישהו להקריא תשובה; הוא לא מצליח להקריא את המילים שכתבו לו אגף התקציבים. מגיעים עכשיו עם נושא סופר קריטי, בהקשר של התנהלות המשטרה, והשר לביטחון לאומי גם לזה לא מגיע, כמו שהוא לא הגיע לענות על ועדת חקירה פרלמנטרית. אז הוא שולח את השר לפיתוח הנגב והגליל, בחור – חבר גם מאוד נחמד, מאוד ראוי, אין לי שום דבר נגד השר וסרלאוף – אבל בכל הכבוד – אני אומר את זה גם לך, עמית, אתה חבר בקואליציה – הזלזול הזה של שרי הממשלה בכנסת, כשאנחנו מקיימים דיון אחרי דיון, פעם אחר פעם, והם מרשים לעצמם לא להגיע לכאן ולענות תשובות, לתת לאיזשהו שר תורן להקריא את זה מהדף, ויאללה, דפדפנו את הכנסת, העברנו את האירוע. אז אני אומר: בכל הכבוד, אדוני היושב-ראש ואדוני השר וחברי הכנסת, אנחנו יכולים לתת פה הצעה על הצעה על הצעה על הצעה, ונעשה פה עוד דיון ועוד דיון ועוד דיון - - -

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת פורר היקר, כנראה שהייתה בינינו אי-הבנה. אמרתי דקה, לא 12.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אבל לא פתחת שעון, אז אני לא יודע. היית פותח שעון, הייתי הולך לפי הדקה. חבל שלא הקשבת לי, כי הסיפור – ואני אסכם עכשיו במשפט, ואני אומר את זה לך כסגן יושב-ראש כנסת שיושב בנשיאות: אל תשלימו עם העובדה ששרים מרשים לעצמם לוותר על לענות כאן תשובות על הצעות דחופות לסדר-היום. הזלזול של הממשלה בכנסת – זה נכון שאתם בקואליציה, זה משהו שאתם לא יכולים להשלים איתו. ולכן, תודה רבה על התשובה, היא פשוט לא ראויה ולא רלוונטית במקרה הזה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. מה הוחלט?

עמית הלוי (הליכוד):

ועדה.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקי. אנו נעבור כעת להצבעה על בקשת המציעים, שהדיון ימשיך בוועדה לביטחון לאומי. גם ההצבעה הזו תהיה שמית, על פי בקשת האופוזיציה. מכובדי המזכיר מתכבד להתחיל את ההצבעה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר מישל בוסקילה:

סיבוב שני, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר מישל בוסקילה:

האם יש מישהו פה באולם שרוצה להצביע? בבקשה. תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – שישה, נגד – אין, נמנעים – אין. ולכן ההצעה תעבור לוועדה לביטחון לאומי. תודה רבה.

היו"ר מישל בוסקילה:

ההצעה הבאה היא הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: היעדר תקשורת מצילת חיים ומחוללת צמיחה בפריפריה. את ההצעה הגישו חברי הכנסת יצחק קרויזר, יעל רון בן משה, סמיר בן סעיד ומאיר כהן. ראשון המנמקים חבר הכנסת יצחק קרויזר. בבקשה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני עומד כאן היום לא כחבר כנסת, אלא כתושב רמת הגולן, כמי שמתגורר ומגדל את ילדיו ברמה. כשאני נוסע בכבישי הגולן, בין היישובים ובין צירי התנועה המרכזיים, יש מקומות שהטלפון פשוט מפסיק לעבוד. אין קליטה, אין תקשורת, אין דרך לקבל התרעת חירום ולעיתים גם אין דרך להזיק עזרה. במדינת ישראל של 2026 זו מציאות שאסור להשלים איתה. אנו מדברים בבית הזה לא מעט על חיזוק הפריפריה, על פיתוח ההתיישבות ועל החוסן הלאומי, אבל כדי שכל אלה יהפכו למציאות בשטח חייבות לעמוד מאחוריהן תשתיות תקשורת אמינות, מתקדמות ונגישות. הזכות של כל אזרח להיות מחובר לשירותים חיוניים, למערכת חינוך, לעולם התעסוקה, ובעיקר להיות מחובר בשעת חירום. נכון להיום, יותר מ-13 יישובים ברמת הגולן, יותר משליש מהיישובים, עדיין ממתינים לחיבור לקווי תקשורת יציבים המבוססים על סיבים אופטיים בין יישובים. במקום זאת, רבים מהם נשענים על תשתיות רדיו ישנות ומוגבלות שעלולות לקרוס בתנאי מזג אוויר קשים. כאשר התקשורת נופלת לא מדובר רק באי-נוחות – מדובר בפגיעה ביכולת לעבוד, ללמוד, לקבל שירותים חיוניים, לנהל שגרת חיים תקינה. בעולם שבו כמעט כל שירות ציבורי נשען על תשתיות דיגיטליות, ניתוק תקשורתי פירושו פגיעה ממשית באיכות החיים של התושבים. אבל האתגר החמור נמצא יותר בדרכים. במציאות הביטחונית המורכבת שבה אנחנו חיים אירועי חירום עלולים להתרחש בכל רגע. אזרח שנמצא בדרכים בזמן אזעקה ואינו מקבל התרעה לנייד, נהג שנקלע לתאונת דרכים ואינו יכול להזעיק עזרה, או תושב שנקלע לאירוע ביטחוני ואין לו דרך ליצור קשר עם כוחות החירום וההצלה – כולם עלולים לשלם מחיר כבד על כשל תשתיתי שניתן וצריך לתקן. מדינה שמבקשת מאזרחיה להתיישב בגבולותיה, לעבד את אדמתה ולחזק את אחיזתה באזורים אסטרטגיים - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני לא יודע אם כדאי שתמשיך, כי אין שר תורן. אני יוצא. סמוטריץ' היה צריך להגיע, והוא לא מגיע, אז יכול להיות שצריך לעצור ולחכות לו.

היו"ר מישל בוסקילה:

אולי, ברשותך, תחכה כמה רגעים שהוא יסיים?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני מחכה, אבל יש לי פגישה עם אנשים שמחכים. הינה, סטרוק הגיעה. מצוין.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אז רק תיתן לי את הזמן.

היו"ר מישל בוסקילה:

אין בעיה, יש לך את הזמן.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה. מדינה שמבקשת מאזרחיה להתיישב בגבולותיה, לעבד את אדמתה ולחזק את אחיזתה באזורים אסטרטגיים חייבת להבטיח להם שהם יוכלו לקבל התרעות חירום, להזעיק עזרה בכל מקום שבו הם נמצאים. למרות ההכרה בחשיבות הנושא והיעדים שנקבעו, הביצוע עדיין מתעכב. חסמים רגולטוריים, תהליכי תכנון מורכבים ועלויות פריסה גבוהות אינם יכולים להמשיך לעכב תשתית שהיא צורך אזרחי וביטחוני מהמעלה הראשונה. אני מבקש לציין את פעילותה החשובה של מועצה אזורית גולן והעומד בראשה, ראש המועצה אורי קלנר, שהמועצה פועלת בנושא ללא הפסקה, ממפה את אזורי הכשל, מקדמת פתרונות טכנולוגיים ומסייעת ככל יכולתה לקידום מיזמים, אך השלטון האזורי אינו יכול להתמודד עם האתגר הזה לבדו. לכן, אני קורא היום שוב למשרד התקשורת, כשאני יודע שהנושא הזה חשוב לשר התקשורת; זה חשוב למשרד התקשורת – הם פועלים באזורי פריפריה רבים ומתקנים ומתקינים אנטנות ואמצעי תקשורת וקליטה רלוונטיים מאוד והם מפעילים לחץ על חברות הסלולר והתקשורת. אבל אני מבקש, וקורא מעל במה זו להמשיך וללחוץ על חברות הסלולר כדי שישלבו ידיים להאיץ את הטיפול בנושא. יש להשלים במהירות את ההסכמים הנדרשים ולהביא את הפרויקטים לשלב הביצוע. יש להעמיד תקציבים ייעודים שיאפשרו את פריסת התשתיות גם באזורים שהכדאיות הכלכלית בהם נמוכה יותר. זאת פריפריה, אין מה לעשות. יש לקדם פתרונות גיבוי ויתירות שיבטיחו רציפות תפקודית גם בשעת חירום. ויש להרחיב את פריסת הקליטה הסלולרית בצירי התנועה ובשטחים הפתוחים, כדי שכל אזרח יוכל להיות בקשר בכל רגע ורגע. תושבי רמת הגולן אינם מבקשים יחס מיוחד, אדוני היושב בראש, הם מבקשים את המובן מאליו. הם מבקשים להיות מחוברים, להיות מוגנים, להיות מסוגלים להזעיק עזרה ברגע האמת. חיבור הגולן לתקשורת אינו מותרות, הוא תשתית לאומית, אזרחית וביטחונית מהמעלה הראשונה. מדינת ישראל לא יכולה להיות אזור שבו אזרח מאבד קליטה בדיוק ברגע שבו הוא זקוק להצלת חיים. את הפער הזה אנחנו חייבים לסגור, ועכשיו. תודה רבה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחבר הכנסת קרויזר. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת יעל רון בן משה – אינה נוכחת. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש לדבר היום על נושא שנשמע טכני, אנטנות, סיבים אופטיים, קליטה סלולרית. אבל האמת היא שזה לא רק נושא טכני בכלל, זה נושא של חיים וביטחון, של שוויון אזרחי, של חינוך, של בריאות, של תעסוקה ושל עתיד. תקשורת יציבה היא תשתית בסיסית כמו כביש, חשמל ומים. כאשר אין קליטה סלולרית, כאשר אין אינטרנט יציב, כאשר יישוב שלם או שכונה שלמה מנותקים, זו לא רק אי-נוחות. זה פער שמסכן חיים ומעמיק את ההדרה של הפריפריה, ובמיוחד של החברה הערבית. במקרה חירום, אזרח צריך להיות מסוגל להתקשר למד"א, למשטרה, לכיבוי אש, למוקד הרשות המקומית. תלמיד צריך גם להיות מסוגל ללמוד מרחוק. רופא צריך לקבל מידע מסוים. אז בגלל זה אנחנו צריכים לתקן. אני מבקש לומר כאן בצורה ברורה: בחברה הערבית הפער הזה עמוק עוד יותר ויותר. ביישובים ערביים רבים, בשכונות קצה, בכפרים בלתי מוכרים בנגב, בכבישים בין יישובים, באזורי תעשייה ובמוסדות ציבור, הקליטה חלשה ובכמה מקומות אין קליטה בכלל, התשתיות מיושנות והאזרחים משלמים את המחיר. זה לא מתקבל על הדעת – אנחנו בשנת 2026 – שיהיו אזרחים שלא יכולים לבצע שיחת חירום בצורה בטוחה. זה לא מתקבל על הדעת, שתלמידים בפריפריה, ברהט, בשקייב א-סלאם, בסח'נין, (אומר בערבית) בכפרים הלא-מוכרים, שהם לא יכולים להתחיל ללמוד. נקודת הזינוק שלהם מתחילה מאחור, רק כי המדינה לא דאגה לתשתית אינטרנטית ראויה. המדינה יודעת לחייב אזרחים לשלם מיסים, מע"מ, מים, חשבונות, הכול, אבל כשהאזרח מבקש תשתית בסיסית, תשתית אינטרנט, פתאום אומרים לו, אין כדאיות, יש בירוקרטיה, יש חסמים תכנוניים, יש בעיות מקרקעין. התירוצים האלה לא יכולים להחליף מדיניות. תקשורת מצילת חיים צריכה להיות חובה לאומית. לכן, אני קורא לממשלה לגבש תוכנית ייעודית לפריסת תשתיות תקשורת מתקדמות בפריפריה – ובחברה הערבית במיוחד – להסיר חסמים מול הרשויות המקומיות, וגם לעזור לכולם: למוסדות החינוך, למרפאות, לאזורי תעשייה ובכל מקום. (אומר בערבית.) כמה משפטים בשפה הערבית.

היו"ר מישל בוסקילה:

בבקשה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחבר הכנסת סמיר בן סעיד. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. אני רוצה להזמין את שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, אורית סטרוק, בבקשה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בידי תשובה ארוכה, מנומקת ומפורטת - -

היו"ר מישל בוסקילה:

בבקשה לשמור על השקט.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - שכתב שר התקשורת, השר קרעי, על פנייתכם, שהוא חושב שהיא מוצדקת. אני יכולה להקריא את כל התשובה, אבל אני חושבת שאני אעשה כמו שמקריאים כתובה בחופה – זה יקל עליכם ועל כולנו. בגדול, השר קרעי אומר, א. צריכה להיות תקשורת הרבה יותר טובה בפריפריה; ב. אני מאוד משתדל לעשות את זה – הוא מפרט פה סכומים ומתווים וכל מיני דברים שהוא עושה. למה אני לא מפרטת אותם? כי בסופו של יום הוא אומר, בסוף-בסוף, בשורה התחתונה כתב השר קרעי: לאור חשיבותו הלאומית של הנושא והרצון להציג את התקדמות המיזמים הללו בצורה מפורטת ומבוססת נתונים, הוא מציע להעביר את הדיון לוועדת הכלכלה של הכנסת. אז למה שאני אקריא את הכול, כשאתם תשמעו את זה שוב בוועדה? בקיצור, זכיתם, כל הקודם זוכה, קיבלתם דיון בוועדת הכלכלה. זאת ההצעה של השר, אני מניחה שאתם מסכימים בלב חפץ. חבר הכנסת קרויזר, אני מנסה לקצר. תקשיב, כל דקה שאני מקצרת פה, זה שעות שינה של אנשים.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לגברתי השרה. חבר הכנסת קרויזר, לאיזה ועדה היית רוצה להעביר את זה?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

הכלכלה.

היו"ר מישל בוסקילה:

אז אנחנו צריכים להצביע, הצבעה שמית, להעביר את זה לוועדת הכלכלה. זה קצת תמוה, תלוש מציאות, אין אנשים פה, וצריך הצבעה שמית. אפשר לעבור להצבעה אלקטרונית? לא? שמית? מתעקשים שתהיה הצבעה שמית. אין אף אחד במליאה ואתם רוצים שתהיה שמית. איזה כישרון. אז אני אכבד את הבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר מישל בוסקילה:

אנחנו נעשה עוד סיבוב, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה. יש מישהו מהנוכחים שלא הצביע ורוצה להצביע? תודה רבה, תמה ההצבעה. תודה רבה, להלן ההצבעה: שישה בעד, אין נגד, אין נמנעים. ולכן ההצעה תעבור לוועדת הכלכלה. תודה רבה לכולם.

היו"ר מישל בוסקילה:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 45), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת משה סעדה, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת משה סעדה, בבקשה.

ינון אזולאי (ש"ס):

סעדה, הסתדרת עם העניבה - - -

משה סעדה (בשם הוועדה המשותפת):

תשמע, זה רגע מרגש. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת המעטים שנמצאים איתנו, אבל בעיקר אני מדבר אל עם ישראל. היום אנחנו עושים רפורמה. אני חוזר, היום אנחנו עושים רפורמה. היום אנחנו מתקנים את מערכת אכיפת החוק. בנאום הראשון שלי פה – מישל, אדוני היושב-ראש, עמדתי פה בנאום הפתיחה שלי כולי נרגש, והבטחתי שאת המערכת הזאת של אכיפת החוק אני אתקן. והיום, בשלהי הכנסת הזאת, אני יכול להגיד לציבור: הבטחתי וקיימתי. לא יהיו עוד עבריינים בשירות החוק; לא יהיו עוד אנשים מעל החוק. במדינת ישראל כולם יהיו שווים בפני החוק. אין מחלוקת בחברה הישראלית, בכל חלקי הבית, מימין, משמאל, שמח"ש לא מתפקדת, ושמח"ש חייבת לעבור שינוי. אני הייתי שם, עד לפני ארבע שנים אני הייתי שם במערכת. ואני ראיתי איך המערכת הזאת סוטה מהמסלול הערכי שלה.

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר'ה, לשמור על השקט, בבקשה.

משה סעדה (בשם הוועדה המשותפת):

מערכת שבמקום לרדוף צדק נתנה חסינות לבכירים במשטרה; מערכת שבקום ועשה, מערכת מח"ש ופרקליטות שיבשה חקירות; מערכת שפגעה בנפגעות תקיפה מינית, והכול במטרה אחת בלבד – ליירט ראש ממשלה מכהן, ראש הממשלה בנימין נתניהו. אני ביקשתי לחקור, כמח"ש – הגיעו אליי מידעים על עבירות פליליות שמבצעים המשטרה והפרקליטות – אני מבקש לחקור, ואומרים לי ראשי המערכת: מה אתה לא מבין? נתניהו – לא חוקרים. אתם מבינים שאם הייתי מקיים חקירה אז, ועם אותו מקור שבא אליי מתוך הפרקליטות ורצה למסור את המידעים, הייתי מקבל את הגרסה, לא היה תיק ראש הממשלה? הפארסה הזאת, התיק הזה, שקורס היום בפני כולנו, לא היה מתקיים. אבל עוד יותר חשוב: הפילוג לא היה קיים, השנאה שלא לצורך שיצרה הפרקליטות, כאשר היא יודעת שהיא משבשת חקירות. היא יודעת שהיא מונעת ממני לחקור עבירות פליליות של הפרקליטות ושל המשטרה. התרעתי בפניהם, אמרתי להם: אתם עבריינים ברשות החוק, אבל הם עשו הכול כדי להשתיק את הקול שלי ולדרוס אותי. בשבוע שעבר, מישל, זכיתי להוציא ספר שהכותרת שלו: עבריינים בשירות החוק, על אותה תקופה, על אותה מערכת. ואני מספר שם בספר שלי שהייתי שם. כששמעו שאני זועק את הזעקה, ואומר להם: אתם עבריינים בשירות החוק, אמרו לי: משה, מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? הייתי בן 47 – אתה רוצה שנסדר לך פנסיה תקציבית? קיבלת; אתה רוצה לעבור לשב"כ? קיבלת. אבל תשתוק. זאת דילמה לא פשוטה. אני בפנסיה – כל מה שצברתי ב-24 שנים יכול להיעלם לי. וזאת דילמה. חזרתי הביתה, אמרתי: נעמי, מה אני עושה? יש את האמת, יש את הערך והדרך. מצד שני, אני אזרח. לא פשוט. ואני מחליט ואומר להם – אני חושב, אני שוקל. אני אומר למנכ"לית המשרד, שניסתה לעזור לי: אני מבקש דבר אחד – נמות ונכבוש את ההר. היא מחייכת ואומרת: משה, אתה בסוף תמות, זאת מערכת גדולה, אתה לא יכול על שי ניצן, מנדלבליט ואלשיך. אבל אני אומר לה: אני חייב לציבור את האמת שלי. ובאמת, היא צדקה. לא מתי, אבל הם פיטרו אותי. ככה, ביום בהיר, מודיעים לי: משה, לך תחתים כרטיס – ביום חמישי ב-19:30 – אתה יותר לא בעבודה. אני אומר להם: מה עם להגיד שלום לעובדים שלי, להיפרד? רק 24 שנים, לאסוף ציוד. זה לא מעניין אותם – עכשיו אתה קם והולך. איך אני אספר את זה למשפחה שלי, לילדים שלי? אל תדאגו – הם דאגו לי, הם הוציאו הכול לתקשורת. פיטרו אותי אחרי מספר חודשים. התקשרתי לעמית סגל, ואמרתי לו: אני רוצה להתראיין ולהגיד את האמת, שהציבור ידע את האמת שלי. ובריאיון אצלו אני אומר: יש שם שלושה אנשים שהם עבריינים בשירות החוק. הוא שואל אותי מי. אני אומר לו: אלשיך, שי ניצן, מנדלבליט. הוא אומר לי: אמור שנית. אני אומר לו מי העבריינים. אתם חושבים שמישהו מהם הגיש נגדי תביעת לשון הרע? אתה יודע, יש בפרקליטות 1,300 פרקליטים, אני לבד. אף אחד מהם לא הגיש נגדי תביעת לשון הרע. אני הגשתי נגדם תביעה בבית הדין לעבודה, וזכיתי ב-110,000 שקל. לא בשביל הכסף, בשביל הערך והדרך. אחרי הריאיון, אחרי כמה ימים, אני מקבל טלפון ב-22:30 מווטסאפ. מישהו אומר לי: הבוס רוצה לפגוש אותך. אין לי בוס, אשתי הבוס היחידה שלי בשלב הזה. הבוס שלי שי ניצן, ואני כרגע לא עובד אצלו. אני שואל: מי הבוס? אומר לי: בנימין נתניהו, ראש הממשלה – והוא לא היה אז ראש ממשלה. הוא קבע לי פגישה למוחרת בנס ציונה, בבית של צחי ברוורמן. לא ידעתי שזה הבית שלו באותה תקופה. אני נפגש עם ראש הממשלה – שיחה מרתקת על מערכת המשפט, איש מבריק. פעם ראשונה אני פוגש אותו עין בעין, שעתיים. הוא אומר לי: משה, מה אתה רוצה? אמרת את האמת שלך, לאן אתה מכוון? אמרתי לו: מר בנימין נתניהו, אני רוצה להגיע לכנסת. אני רוצה לתקן את המערכת הזאת, ואני לא אוותר ולא אשקוט עד שאני אתקן. הגעתי לכנסת. הגשתי את הצעת החוק שלי. הם עשו הכול כדי למנוע ממני לחוקק אותה. דבר ראשון, הפרקליטות שבתה. כל הפרקליטות, מהכסף שלכם, שבתה מקצה לקצה, לא נתנה סעד לאזרחים, כדי למנוע את החוק שלי, כדי שלא יחקרו את אותם עבריינים בשירות החוק. אחרי שביתת הפרקליטים הגישו עליי תלונה ללשכת האתיקה. אמרו: משה, אתה הגשת תביעה נגד הפרקליטות לבית הדין לעבודה; זה לא אתי. אמרתי: אין לי בעיה. תגידו: לא אתי, תגישו נגדי תלונה במשטרה. אני חושב שזה אתי. פנו לראשי הוועדות, אמרו להם: אל תקשיבו למשה סעדה, אל תקיימו דיונים. חוקקנו על הראש שלהם, יחד עם שמחה, יחד עם שר המשפטים יריב לוין. הם הגישו 2,344 הסתייגויות, וזה לא עזר להם. אנחנו פה, ואנחנו נחוקק. מח"ש של היום היא מיליציה של גלי. היא לא רודפת צדק, היא רודפת אנשים – היא רודפת את כוח 100, היא רודפת את קובי יעקבי, ניצב שב"ס, את אבישי מועלם, את רואי כחלון, את זיני, את גופמן, את טלי גוטליב. את כל מה שמזכיר ימין, מריח ימין, המערכת הזאת רודפת, רומסת, משבשת, והכול כשר. החוק הזה יעשה את השינוי. לא עוד, לא עוד עבריינים בשירות החוק. כל אותם עבריינים, ובראשם גלי, עמית איסמן, אלטמן, המשנה שלה, גיל לימון, כל אותם עבריינים ייחקרו תחת מח"ש החדשה. לא עוד חקירת סרק של אנשי ימין. החוק הזה ימנע עבירות של המשטרה והפרקליטות. אתם מבינים שאם היה החוק הזה בעבר, לא היו תיקי רוגלות. הרי תיקי רוגלות, מי האזין שלא כדין למעלה מ-1,200 האזנות? המשטרה והפרקליטות. אם היה לנו חוק מח"ש, התיקים האלה לא היו מתקיימים. בעיניי, זה הכי חשוב בחוק הזה - - -

אריאל קלנר (הליכוד):

גם שם החוק טויח.

משה סעדה (בשם הוועדה המשותפת):

מה? גם שם. למה? כי לא היה גורם חוקר. אין גורם חוקר, ולכן גם שם הכול טויח.

אריאל קלנר (הליכוד):

את החקירה הממשלתית הם סיכלו.

משה סעדה (בשם הוועדה המשותפת):

אבל ברגע שאתה גוף חוקר, עם האזנות סתר, עם סוכנים, עם אנשי מודיעין, עם גורמי חקירות, אף אחד לא יכול לעצור אותך. אבל בעיניי, מה שהכי חשוב בחוק הזה – חוק מח"ש יעשה את הדבר הבסיסי והחשוב ביותר: הוא יחזיר את אמון הציבור במערכת המשפט.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה תעשו אז - - -

משה סעדה (בשם הוועדה המשותפת):

לא הקשבת. באת, לא הקשבת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - - מערכת המשפט. הלך עליך. סעדה, הלך עליך.

משה סעדה (בשם הוועדה המשותפת):

היום הזה הוא יום בשורה לעם ישראל כולו. לא לחלקים שפועלים מפוזיציה, אלא לעם ישראל שיודע, ימין, שמאל, שיודע שמח"ש לא מתפקדת; שיודע שמח"ש מטייחת תיקים, שמח"ש רודפת אנשי שימין. אז היום הזה הוא בשורה לעם ישראל, בשורה לשוטרי משטרת ישראל, שאני גאה בהם, מעריך אותם ומעריץ אותם על העבודה שלהם. הוא בשורה לאנשי ימין במדינת ישראל - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ללומדי התורה, למשתמטים. למשתמטים. בשורה גדולה למשתמטים.

היו"ר מישל בוסקילה:

אלעזר, בבקשה.

משה סעדה (בשם הוועדה המשותפת):

- - שאנשי ימין ידעו שגם להם מגיע צדק, וגם להם נעשה צדק.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

התכנסנו לרחם עליך. התכנסנו לרחם עליך.

משה סעדה (בשם הוועדה המשותפת):

החוק הזה יביא שלא יהיו עוד עבריינים בשירות החוק, אין עוד אנשים מעל החוק. כן, כולם שווים בפני החוק. אני פונה לחבריי באופוזיציה, אולי פעם אחת בשביל עם ישראל, אל תהיו בפוזיציה ותצביעו בעד. תודה רבה לכם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תגיד, אתה מדבר אל עם ישראל? איך אתה מדבר על עם ישראל?

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחבר הכנסת משה סעדה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, חד"ש-תע"ל, רע"מ והעבודה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום זה יום של שינוי מערכת המשפט, אומר חבר הכנסת סעדה. אתמול ישבתי בוועדה שדנה בחסינותה של חברת הכנסת גוטליב. זה היה יום היסטורי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

היום היה עוד יום היסטורי – חוק-יסוד: לימוד תורה. היום או אתמול – הנושא של המעונות. יש פה רצף של ימים היסטוריים. אני מרגיש את משק כנפי ההיסטוריה שבא מהאגף הזה. הבעיה היא לא עם משק כנפי ההיסטוריה, אלא עם הריח שעולה משם, סירחון אחד גדול. לא תכננתי לדבר על מה שאמר סעדה, כי בדרך כלל מי שמציע חוק – פה הוא גם קיבל את הכבוד להציג את זה, ולא יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט – נהוג לדבר על החוק. לא שמענו מילה. היועצת – שכמובן לא אומרים את תוארה, אומרים: גלי. התנהגות כרגיל, אותו דבר, זה לקחת את גוטליב מאתמול, להעביר אותה להיום, אבל בפחות זמן. תראו, באמת, המופע של גוטליב – באמת, סעדה, יש לו עוד הרבה מה ללמוד כדי להגיע לרמה הזאת או לרדת לרמה הזאת. אבל זה אותו סגנון: גנבו לי, שתו לי, אכלו לי. עכשיו אני אגיד לכם יותר מזה: סעדה סיפר בעצמו מה היה. זרקו אותו, פיטרו אותו, לטענתו, מהפרקליטות; נקמו בו על דברים כשהוא היה צדיק ותם לב. ואז נתניהו קרא לו אליו ודיבר איתו. אז הוא אמר: אני אתקן את מערכת המשפט. תראו, אני אדבר על עובדות, לא על סיפורים. שמענו מסעדה סיפורים קורעי לב, אבל אני אדבר על עובדות קטנות שאולי יסבירו את הסיטואציה שהייתה. ב-24 בפברואר 2026 הגיע אורי כרמל, מנהלה המיתולוגי של המחלקה לחקירות שוטרים, שגם סעדה לא יכול להגיד עליו מילה רעה. בעיה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איש יקר, הוא אומר.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מנהל המחלקה, אדם ישר דרך, המנהל שלו. מה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

סעדה אומר: איש יקר.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

איש יקר. בוא נראה מה אמר אותו איש יקר לסעדה ומה סעדה ענה לאותו איש יקר, ותשוו את זה לנאומו המתמסכן והמתבכיין של סעדה. זו הייתה אחת החקירות הנגדיות הפשוטות, שהתפלאתי שפרקליט כל כך מנוסה כמו סעדה נופל בשנייה. אז אני אקריא לכם את זה. אורי כרמל שואל אותו: אתה עבדת במח"ש עם ערן ועם הרצל ואיתי, כמה שנים? סעדה עונה לו: 23. ואז הוא שואל אותו: אני רוצה לשאול אותך, עד לאותה עת, אותם אירועים שהיו קשים עם אותו אירוע של אום אל-חיראן, שהיה ויכוח גדול בין מח"ש לבין המפכ"ל דאז – אבל הוא שואל אותו: אבל אני רוצה לשאול אותך: עד לאותה עת, האם לדעתך המחלקה הייתה מצטיינת בעבודה שלה? סעדה? כן, מעולה, מעולה. והשילוב של הפרקליטות היה יוצא דופן, עונה לו סעדה. נכון, נכון. לא חשבתי שצריך להפריד. מתי נולד הרעיון להפריד? האם כנסת ישראל הוא המקום שבו גחמות, היפגעות אישית של אנשים, יובילו לדברי חקיקה ונשמע יום היסטורי? או שמשתמשים בכוח של אנשים לרעה, ופתאום מכניסים את בנימין נתניהו לאירוע? איך בנימין נתניהו נכנס לאירוע? הכניס אותו. גם נתניהו הכניס את סעדה לרשימה כמשוריין, שיעשה את זה, שיגרום נזק. שאלו אותי אנשים: תגיד, יואב, חוק מח"ש, לא כל כך מבינים מה זה. יודעים מה זה פירוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אבל לא יודעים מה זה. מח"ש זה קשור? אני אומר להם, ועוד איך קשור; אני אסביר לכם. יש כמה דברים שאינם משפטיים, אבל הם דפוס קבוע. לפרק משהו שעובד, אם אפשר לשים את האצבע בעין, לתבל את זה בדברי נאצה וקלות, אם אפשר, ולהמציא עולם חדש שקוראים לו היסטורי. מדוע אני ממשיך? כי אורי כרמל המשיך ושאל אותו באותו תאריך, טרם הצבעת בקריאה שנייה ושלישית – והאמינו לי, ניסית לשכנע את חבריי לאופוזיציה לקואליציה, שהגיעו לשם והצביעו בעד החוק המטופש הזה, הנקמני הזה, המופרע הזה, שאין בו שום דבר מקצועי, למעט הרצון להכניס אצבע בעין. היום תהיה הזדמנות להכניס פה את אצבעות הקואליציה בעין, אני אגיד לכם של מי: של אזרחי ישראל. לא בעיניים שלי. שואל אותו, ממשיך, אורי כרמל באותה חקירה נגדית קצרה אבל אפקטיבית, אומר לו: הרי זה לא about you or about me. אם יש בעיה במינוי מישהו ספציפי, למה צריך להפוך את הכול על הראש, אם אתה אומר שזה מעולה? האם אתם חושבים שהייתה תשובה מסעדה? התשובה היא: לא, לא הייתה שום תשובה. הדיון הסתיים בזה. אנחנו ראינו פה מופע של חבר הכנסת סעדה, שכולו נקמני על העובדה שהוא לא קיבל את המחלקה לחקירות שוטרים, שאליה רצה להתמנות. ומה הוא עשה? הוא השתמש בכוחו, שנתן לו בנימין נתניהו, האיש שעומד לדין, האיש שעומד לדין על מרמה, שוחד והפרת אמונים, עם שר משפטים בעייתי מאוד, עם חברי קואליציה שחלקם עבריינים. ועכשיו אומרים לי: יום היסטורי. עוד לא התאוששתי מאתמול, מטלי גוטליב – פגשתי את סעדה פה, אבל עם הצעת חוק עכשיו. וזה המשותף – אצבע בעין, חוסר ענייניות בכלום. ואני אעשה דבר שהמציע לא עשה. הוא לא דיבר על החוק. אז אני אסביר למי ששומע. אני רואה שהמליאה פה מלאה וכולם מקשיבים. מדובר פה על ניגודי עניינים. רוצים לפרק ולהוציא את מח"ש מאחריות של היועץ המשפטי לממשלה. אין יותר ניגוד עניינים ממה שהם בנו בחוק הדבילי הזה, כי מח"ש היא יחידה קטנה. אל תתבלבלו, זו לא איזו יחידת ענק. זה 50, 60 איש, ויש שם מנהל מחלקה, יש שם מודיעין, יש שם תביעות וחקירות ומינהלה. תגידו לי, ביחידה כל כך קטנה, שאין עליה שום פיקוח ובקרה, שזה שמחליט על החקירה הוא גם זה שמגיש את כתב האישום, זה משהו בלי ניגוד עניינים? זה הכי ניגוד עניינים, כי אין פיקוח ובקרה. וכשנשאלות השאלות איך יגישו ערר על החלטה של מנהל המחלקה לחקירות שוטרים, יש מודל חדש שהמציא רוטמן, שלא כתוב בשום מקום. יש ממונה על התיאום. ימנו שופט שכל פעם שתהיה מחלוקת בענייני חקירות – וצריך להבין, יש חקירות שהמשטרה התחילה ויש שוטרים מעורבים ואזרחים מעורבים – זה יבוא אליו. אתם יודעים מה יקרה? החקירות לא יהיו אפקטיביות. הן יהיו ארוכות, יהיו ויכוחים כל הזמן ובלי החלטות. את זה הם בנו, חבורת רשלנים. הכול בשביל דבר אחד, שבסוף יגידו: היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה לא אחראים עליהם. ואני שואל את השאלה בשם אזרחי ישראל – אני שומע פה הרבה חברי כנסת. שמעתי גם את סעדה – הוא מדבר בשם העם. אני לא מדבר בשם העם – אני מדבר בשמי ושואל: תגידו, מי יפקח פיקוח ובקרה על אותו ראש מח"ש? והשאלה השנייה היא איך ממנים אותו. אתם יודעים מי זה ראש מח"ש העתידי שיתמנה? הוא יהיה מינוי פוליטי, כי זה חלק מהאצבע בעין. ומי תהיה אותה ועדה שתבחר? יהיה בה מנכ"ל משרד המשפטים, שהוא בוודאי לא קשור לשר המשפטים, ויהיה פה נציב שירות המדינה, שהוא לא קשור לאף אחד. אני מציע גם להכניס את מבקר המדינה. יש לנו מבקר מתאים גם למינוי הזה. זה חוק מושחת, עברייני, שנובע ממניעים פסולים, ממניעים אישיים של אדם אחד שאפילו לא ישב פה להקשיב ולא כיבד אותי, שמתייחס להצעת החוק, בזמן שאני באתי להקשיב לדברי הנאצה שלו. זאת הדוגמה. אבל מה, לרמתה של טלי גוטליב הוא לא יגיע. הוא צריך עוד להתקדם לפני שהוא ייפול כמוה. מדובר פה באירוע בכל קנה מידה בלתי מקצועי בעליל, עטוף בעטיפה מקצועית. שמעתי כל כך הרבה פעמים: אני יודע, אני הייתי בפרקליטות. אז אם אתה יודע, איך אתה אומר שהיה מצוין? איך אתה אומר שהיה טוב, אם אתה אומר שכל כך רע עכשיו? ואיך נתניהו נכנס לאירוע? ומה פתאום הוא קורא לך אליו לשיחה ומשריין אותך אצלו? איך קרה? איך קרה? איך הפלא הזה קרה? הפלא הזה קרה כי אתם חבורת מושחתים ועבריינים ששמים אצבע בעין. ואדון סעדה, עם כל 23 השנים שלו בפרקליטות, פשוט מוכיח לכולם מדוע מלכתחילה טוב עשה פרקליט המדינה שפיטר אותו, אם זאת התוצאה. תודה רבה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה. לרשותך 20 דקות, בבקשה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, יום היסטורי, אמר חבר הכנסת סעדה. יום היסטורי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אנחנו עוד מתרגשים.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, כולנו מתרגשים, נרעדים. שמנו חליפות, שמנו עניבות, תראו איזה יום היסטורי. החוק הזה – יש לו רק מטרה אמיתית אחת, והיא רעב בלתי נשלט של הקואליציה המופרעת הזאת לשליטה, וחיסול כל הבלמים והאיזונים במערכת אכיפת החוק ובין הרשויות בשלטון. אגב, זהו קו שהולך לאורך כל הקדנציה הזאת ועובר כחוט השני כמעט בכל הצעות החוק שמעבירה הכנסת בכל הנוגע לתחום המשפט. החוק הזה הוא למעשה השתלטות פוליטית במסווה של תיקון. במסווה של – איך אמרת, חבר הכנסת סגלוביץ'? מקצועיות. הקואליציה מנסה לצייר את החוק הזה כרפורמה שתגן על האזרחים מפני אלימות השוטרים. נו, יש לי בשורה לאזרחים: זה לא יקרה. זה פשוט לא יקרה, כי האמת היא הפוכה. מנתקים את המחלקה לחקירת שוטרים מהפרקליטות ומקימים אותה מחדש כגוף פוליטי, גוף שכפוף ישירות לשר המשפטים. אתם מבינים, דמות פוליטית – היא תהיה אחראית לגוף החקירה, לגוף שאמור לשמור על טוהר המידות של שוטרים ואנשי שירות ביטחון הכללי, אנשי השב"כ. ולזה הם רוצים להגיע בסוף, לחקירות פוליטיות. כי אחרת אין שום הסבר אחר למה ככה ולמה בדרך הזאת. ותראו, כמו שהציג פה חבר הכנסת סגלוביץ', את תהליך המינוי, את המנגנון, את השליטה בראש הפירמידה. החוק קובע שמנהל מח"ש ימונה על ידי ועדה. זה יפה, זה מרשים, זה מכובד. אנחנו בעד ועדות שיהיו מקצועיות. אבל כשצוללים להרכב הוועדה, אז היא תהיה בראשות מנכ"ל משרד המשפטים, שהוא מינוי פוליטי של שר המשפטים, איש אמונו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ועדת החקירה הלאומית תמנה גם אותו.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

משהו דומה. מגלים שלדרג הפוליטי יש רוב מוחלט בבחירת האדם שיחליט מי נחקר ולמי ייסגר התיק. אבל זו השיטה שלכם, חברי הקואליציה. הכול קיצוני, הכול מהיר, במעמד צד אחד, בזמן שהחברה הישראלית מדממת; כשהממשלה הפקידה את האחריות על המשטרה בידי שר פופוליסטי, פופוליסט שהורשע בעבירות פליליות של תמיכה בטרור. הקואליציה מתכוונת לדחוף בהינף יד אלפי הסתייגויות לחוק הזה. היא דוהרת לקראת קריאה שנייה ושלישית ומסרבת להקשיב לכל גורמי המקצוע שהזהירו מפני החקיקה המסוכנת הזאת. זו הצעת חוק שחוטאת לשמה והיא חוטאת גם לצורך ללמה הוקם הגוף הזה. הלגיטימיות של המחלקה לחקירת שוטרים, ומכאן גם הלגיטימיות של המשטרה עצמה, מגיעה מהיותה מערכת שמגיעה לחקר האמת, שמבוססת על צדק והוגנות ועל מינהל תקין ועל יושרה. ומה שאתם עושים היום – גורמים לפוליטיזציה מוחלטת של המחלקה הזאת – פשוט הרסני למדינת ישראל. כשאתם תרצו להתלונן על שוטר שהפעיל נגדכם כוח, אתם באמת רוצים שראש המחלקה לחקירת שוטרים יהיה מינוי פוליטי של שר? אתם באמת חושבים שצדק ייעשה כשהמערכת פועלת מטעם מפלגה פוליטית כזו או אחרת? ככה אתם חושבים שיהיה צדק? ככה אתם רוצים שיפעלו בחקירות פליליות? ככה אתם רוצים שיפעלו כשפוגעים בכם? זה המשך ישיר לריסוק הנורמות, כי החוק בעיניכם הוא רק המלצה. הצבתם בפנינו את נורמת אי-ההתייצבות לחקירות. היום אדם שמוזמן לחקירה, חבר כנסת, לא מתייצב לחקירה. החוק הזה לא צומח בחלל ריק – הוא חלק מתרבות שלטונית חדשה ונלוזה, גברתי השרה. כשחברת כנסת מהקואליציה מכריזה בראש חוצות שהיא לא תתייצב לחקירת משטרה, כשחברי כנסת באים בעקבותיה, כששרה לא רוצה לבוא להתייצב לחקירה – אדוני היושב-ראש, מה אתם מצפים מהאזרח הקטן כשקוראים לו לחקירה, כשדורשים ממנו לעמוד ולעבוד לפי החוק, כשהוא רואה את נציגיו בבית הזה, בבית הנבחרים, שרים בממשלה, ברשות המבצעת, שאומרים: קראתם לחקירה? אני לא בא. אני מצפצף על החוק. אתם מייצרים פה מעמד של פריביליגים שחסינים מהחוק, ועכשיו אתם גם בונים להם גוף חקירה בהתאמה אישית, custom-made. אתם מצפצפים על פסיקות בג"ץ חדשות לבקרים, שרים וחברי כנסת; שרים אני אומר – שר המשפטים, מי שאחראי למערכת המשפט בישראל. אתם קוראים בגלוי להפר צווים שיפוטיים, לזלזל במערכת המשפט. זה אפילו לא נראה לכם מוזר וקיצוני – הפכתם את האנרכיה למדיניות רשמית של השלטון. על הדרך, אתם גם מחסלים. חיסלתם את החשאיות והדמוקרטיה הפרלמנטרית. כי מי שמבקש מחברי כנסת לצלם מאחורי פרגוד בבחירות חשאיות שנקבעו בחוק, כדי לוודא שהבחירה למבקר המדינה תהיה לפי דרישת ראש הממשלה – שבמקרה דורש שימנו את מי שמכהן כפרקליטו להיות מבקר המדינה שמבקר אותו כממשלה, או את נציגי הוועדה לבחירת השופטים, וגם זה יקרה בקרוב – ורק כדי לוודא נאמנות למפלגה, הוא אותו אדם שידרוש לראות מה קורה בתוך חדרי החקירות של מח"ש. גם לשם זה יגיע. גם לזה תגיעו. כי אין לכם קווים אדומים. מבחינתכם, הכול מותר. אם מותר להפר את החוק ולצלם מאחורי פרגוד בחירות חשאיות, אל תתפלאו שמחר השר יבוא וידרוש לראות מה מצב החקירה של פלוני או אלמוני. ואל תתפלאו שהוא יקרא לראש מח"ש שמונה על ידי מנכ"לו, וידרוש ממנו דין וחשבון כלפי חקירה כזו או אחרת. כלפי אופן החקירה, כלפי הראיות, כלפי הדרך שבה הוא מטפל בנחקרים. הכול יהיה מותר. כי אתם לא רוצים בלמים ואתם לא רוצים איזונים – אתם רוצים פשוט לשלוט ללא מצרים. בלי כללים. הכללים זה אתם, הם בידיכם. ובכך – חברי הקואליציה הנעדרים מהאולם הזה, אתם חברי הממשלה, נציגת הממשלה שיושבת כאן, נציג היושב-ראש שיושב ליד הדוכן – בכך אתם ממשיכים בתהליך ריסוק האמון במערכות הממלכתיות. ואני אומר לכם, זו סכנה. זה לא תיקון, זו גם לא טעות – זו סכנה בכוונת מכוון. אתם הופכים את מח"ש, את המחלקה לחקירת שוטרים, לכלי להרתעת חוקרים ופרקליטים. זו המטרה האמיתית. הסעיף החדש שמאפשר למחלקה לחקירת שוטרים לחקור פרקליטים ותובעים הוא הנשק הלא כל כך סודי של החוק הזה. כי המטרה האמיתית היא להלך אימים, להלך אימים, על מי שמנהל תיקים פליליים, למשל, נגד נבחרי ציבור, אולי אפילו נגד ראש הממשלה או שר. המטרה שלכם היא להעביר מסר ברור לפרקליט: תעז לחקור שחיתות שלטונית, ואנחנו נפתח נגדך בחקירה פוליטית במחלקה לחקירות שוטרים. פשוט מאוד, אין ברור מזה. בצד אחד תחקור, במקום אחר תיחקר. אתם בעצם יוצרים פה קוד שתיקה וטיוח במשטרה. במקום לחזק את המחלקה לחקירת שוטרים, שכשאתה מגיע לאלימות משטרתית היא תפעל כנגד הסורחים. ואין הרבה כאלה. בסוף השוטרים הם אנשים טובים, אבל יש גם מקרים כאלו שיקרו. שיחקרו התעמרויות. במקום לחזק את מח"ש, הפוליטיזציה שלה תגרום לשוטרים עצמם לאבד בה אמון. בסוף התוצאה תהיה תרבות של הסתרה, תרבות של טיוח. ותהיה פגיעה אנושה לא רק בשוטרים, גם באזרחים. כי המקום שאמור להיות התמרור כנגד השוטרים, הרמזור האדום, המקום שאליו הם מסתכלים ואומרים: רגע, שם אני צריך להיזהר, לא רק מתוך יראת החוק. אם עוד היה משהו, כלי, מקום, כתובת לאזרחים, לפנות אליה, היום גם זה ייעלם. אנחנו גם מבינים שזה חלק משיטה, שיטת הכאוס. אתם בעצם יוצרים בחוק הזה משהו שלא מדברים עליו הרבה, אדוני היושב-ראש – שתי מערכות אכיפה מקבילות. מערכת אחת תהיה מערכת אכיפה של הפרקליטות, כמו שאנחנו מכירים אותה עכשיו. קצת מוחלשת, כי מפצלים אותה מהיועמ"ש, אבל רגע, נניח את זה בצד. תהיה מערכת כללים אחת של הפרקליטות, עם כללי חקירה, עם נהלים ברורים, עם נורמות מסוימות. אבל, וזה החידוש, אדוני היושב-ראש, עם מערכת אכיפה מקבילה, חדשה. מערכת אכיפה על שוטרים, מערכת אכיפה על פרקליטים, על עובדי שב"כ, אבל עם כללים ונורמות וסטנדרטים אחרים לגמרי. יהיה גוף שחוקר בצורה אחת, ויהיה גוף שחוקר בצורה אחרת, עם כללים ונורמות אחרים. לא יהיה יועץ משפטי אחד שקובע את הכללים, אלא כל ראש מחלקה, פרקליט מדינה או ראש מח"ש חדש – כל אחד יקבע לעצמו איך חוקרים, מה הנורמות, מה הסטנדרטים, מה מותר ומה אסור. מה שמותר בפרקליטות כלפי האזרחים אסור כלפי השוטרים. כי יש פה שני מנגנונים, עם שני ראשים ושני סדרי עולם. אתם מבינים לאיזה כאוס אתם מכניסים את המערכת המשפטית? אתם מבינים את הטירוף שאליו אתם מכניסים את המדינה? אבל אם נגיד את האמת, לכם זה לא אכפת. להפך, אתם רוצים את הכאוס הזה, אתם מייחלים לכאוס הזה, אתם רוצים להכניס את חוסר האמון למערכת. ואת זה אתם עושים גם בחוק הזה. אשכרה הייתי קורא לכם כמעט סוכני כאוס. לשבור ולנתץ כל אמון במערכת אכיפת החוק, במערכת המשפט. לשבור ולנתץ כל מוסד ממלכתי, ואז לבוא ולמנות את אנשי שלומכם. בלי מקצועיות, רק פוליטיזציה ופוליטיקה ופריימריז ואנשים שישרתו את האינטרסים הפוליטיים שלכם. שכחתם שאתם מנהלים מדינה, שכחתם שזו מדינה שיש בה אזרחים שרוצים לחיות בה בשקט. אזרחים שלא כולם תומכים בעמדתכם, לא כולם תומכים בממשלה ובקואליציה. אתם לא ממשלה של צד אחד – אתם ממשלה של כל אזרחי ישראל. אבל לכם זה לא אכפת, העיקר להשיג עוד כוח ועוד שליטה. וזה ישרת אותנו ואת אנשי שלומנו ואת מקורבינו. החוק הזה, חבריי חברי הכנסת, הוא חוק מסוכן. באמת, באמת, של החיים. מי שהציג אותו כאן אפילו לא היה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. מי שהציג אותו כאן הוא חבר הכנסת משה סעדה, חבר ועדת החוקה, חוק ומשפט, מגיש הצעת החוק המקורית. זה נובע אך ורק מתוך ונדטה אישית ונקמה של חבר כנסת שהסתכסך עם המחלקה לחקירת שוטרים כשהוא עבד שם; גוף שהוא היה חלק ממנו עד שהוא לא קיבל את ראשות המחלקה. הוא יצא בטריקת דלת, ומאז החליט לצאת למסע נקמה. זה מזכיר לי את אותו פרח טיס שנפל מקורס טיס ואז הצטרף למערך הנ"מ, ואמר שאם הוא לא יטוס, אף אחד לא יטוס. אז זה החוק. אם אותו לא מינו לתפקיד, אז מי שימנה את בעל התפקיד יהיה מקורבו. ותראו איך הוא מתייחס בוועדת החוקה, חוק ומשפט, מול אנשי הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה – תראו איך הוא מדבר עליהם, בשפה מאיימת, מפיוזית כמעט: אתם תיחקרו, אתם תעמדו לדין, אתם תשבו במרתפים. תמיד בעוינות, תמיד בלהט בלתי מוסבר, אבל ברע, ברע: עכשיו אתם תחתיו, הוא יראה לכם. והינה, חוק מח"ש התרגש עלינו. סעדה לא קיבל את מח"ש – נפרק את מח"ש. טלי גוטליב לא קיבלה את תפקיד היועמ"ש – נפצל את תפקיד היועמ"ש, נעלוב בה, נפגע בה, נדבר אליה בצורה באמת – טוב, כולם ראו את המופע, את מופע האימים, ב-48 שעות האחרונות, בוועדת הכנסת. אין מה להרחיב. מזג שיפוטי בטוח לא היה שם. ותראו את מה אתם רוצים להסתיר. שימו לב לעיוורון לצרכים האמיתיים, מה אתם מוכנים לעשות בשביל להעביר את החוק הזה, מה מוכנה הממשלה להשקיע רק כדי לנקום. הצעת החוק הזאת עולה למשלם המסים, רק על מנגנוני הניהול וההפרדה החדשים, רק על זה, 7.6 מיליון שקלים בשנה. הכסף הזה לא הולך לחוקרים, לא לקיצור הזמן בטיפול בתלונות של אזרחים, לא לטיפול בבעיות המבניות האמיתיות של המערכת, רק להפרדה ולהקמת המנגנון החדש. אבל שוב, מה אכפת לכם? אז מה אם זה עולה כסף? אז מה אם זה לא משרת את הציבור? אנחנו רוצים לנקום. אנחנו רוצים מחלקה משלנו, שתהיה כפופה לנו, ולעזאזל השלטון, לעזאזל שלטון החוק ולעזאזל חוק וסדר. ורק אם קוראים את הצעת החוק – תראו את הניתוח של מנגנון השליטה בחוק. תקשיבו טוב לשליטה שתהיה בעקבות העברת החוק הזה. שר המשפטים יקים מחדש את מח"ש במשרד שלו, תחתיו. מנהל מח"ש יכהן שש שנים. הוא ייבחר על ידי ועדה. מי בוועדה? כמו שאמרתי קודם, מנכ"ל משרד המשפטים, שהוא מינוי אישי ופוליטי של השר, עורך דין פלילי שימנה השר, שופט בדימוס, אדם בעל ניסיון בחקירות ונציב שירות המדינה, שמינתה הממשלה. במבנה הזה יש רוב מובהק ומובנה למי שנבחר במישרין או בעקיפין על ידי שר המשפטים או מנכ"ל משרדו. זאת לא תהיה יחידה עצמאית, זה יהיה שלטון פוליטי על תיקים פליליים. תראו – אדוני, בדקה האחרונה שנותרה לי – רק תראו מה אנחנו חווים פה בחודש האחרון לכהונת הכנסת העשרים-וחמש, תראו מה עושה הקואליציה בחודש האחרון לכהונתה: מביאה את פיצול תפקיד היועמ"ש; מביאה את פיצול מח"ש מהפרקליטות; מביאה חוק-יסוד: לימודי תורה; מביאה חוק השתמטות מצה"ל – מביאה כל דבר שרק מרסק את מה שכל המדינה הזאת בנתה במשך 70 ומעלה שנים. פשוט רוצים לרמוס פה הכול, לשבור פה הכול. העיקר לשמור על השלטון, לשמור על הכוח, לראות איך אפשר לשלוט ללא מעצורים. ואני אומר לכם, חברי הממשלה והקואליציה, לא לעולם חוסן. יהיו בחירות. אנחנו נחזור ונתקן. תודה רבה, אדוני.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחבר הכנסת איתן גינזבורג. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרה, אנחנו לעולם, ואני אומר לכם, אני לעולם לא אשכח את הדרוזים בסוריה. לא נשכח ולא נפקיר אותם. אבל הממשלה בראשותו של בנימין נתניהו, שהבטיחה להם הבטחות – עד עכשיו שום הבטחה לא התקיימה. ואני רוצה להזכיר לראש הממשלה, כי אני רוצה שנגיע לפתרון שם: הגיע הזמן. אנחנו לא יכולים להמשיך במצב הנוכחי, שהם במצור, 38 יישובים כבושים על ידי ארגון דאעש והשלטון הקיצוני בסוריה של ג'ולאני, ואנשים עדיין ישנים בבתי ספר. יותר מ-138,000 דרוזים, שהיו חיים בבתים שלהם, חיים בשלום, שלא פגעו באף אחד – שלטון הטרוריסט הזה שיושב בסוריה החליט לתקוף אותם רק בגלל היותם הדרוזים, בלי שום סיבה אחרת. ואני אומר לראש הממשלה, 38 יישובים – חייבים להחזיר את התושבים לבית. ואתה הבטחת. 138,000 דרוזים חיים בבתי ספר, באולמות, אצל קרובים. הם צריכים לחזור הביתה, וכמה שיותר מהר. המצור שארגון הטרור של ג'ולאני מטיל עליהם צריך להיגמר. שנתיים התלמידים בסוריה, הילדים, לא הלכו לבתי ספר. שנתיים לא הלכו לבתי ספר. צריך להחזיר אותם, להחזיר אותם לחיים הנורמליים. אני לא מבין את העולם. כולם צריכים להתעורר עכשיו ולהבין, גם האמריקאים, שנגמרו המשחקים, נגמר המשחק. הקצינים הבכירים שלכם שיחקו כדורסל עם הטרוריסט מסוריה, אבל נגמר משחק הכדורסל. הגיע הזמן לפתור את הבעיה שם, להחזיר את התושבים לבית שלהם, להסיר את המצור מכל הר הדרוזים ולתת להם את התרופות שמגיעות להם – לתת להם תרופות, לאפשר מים, חשמל. לחם – לקנות שם היום חבילה של לחם זה בעיה. ראש הממשלה הגיע וישב עם הנהגה של העדה הדרוזית. אני לא הייתי שם, אבל שמעתי וראיתי כל מה שדיבר שם וכל מה שהבטיח שם. הוא הבטיח שייתן את כל הגיבוי לדרוזים שם ולא יאפשר פגיעה באף דרוזי שם. בינתיים אלפים נהרגו שם, יותר מ-138,000 נמצאים מחוץ לבית שלהם, מצור – ועדיין ההבטחה שלך לא התקיימה, ראש הממשלה. הבטחת מעבר בטוח בין מדינת ישראל להר הדרוזים. בינתיים שום מעבר לא בטוח. אין מעבר בכלל, ואני לא רואה שיהיה מעבר. נתת להם לחיות באשליות, והם חיו באשליות. ואני אומר להם, אומר להם בצורה הכי ברורה: אל תאמינו לשום הבטחה של ראש ממשלת ישראל ביבי נתניהו, כי הוא הפקיר אתכם ויפקיר. אם ב-7 באוקטובר הוא הפקיר את אזרחי ישראל, הוא יפקיר אתכם ולא יקיים שום הבטחה; הוא הבטיח להם אפשרות לבוא לעבוד כאן במדינת ישראל; הוא הבטיח להם שיבואו לעבוד כאן בתוך מדינת ישראל. בינתיים לא ראיתי אחד שבא לעבוד כאן, וגם לא יבוא. לכן אני אומר, ואומר את זה בצורה הכי ברורה שיש: לא נשכח את אחינו הדרוזים, לא נפקיר את אחינו הדרוזים; אנחנו נעמוד על זה שיחיו בביטחון וימשיכו להתקיים שם, כי כל המטרה של השלטון שם היא להשמיד אותם; לעשות טיהור אתני נגדם. אני רוצה להזכיר למדינת ישראל וממשלת ישראל ולשרה שיושבת כאן, 7 באוקטובר יהיה אפס לעומת מה שיקרה אם הטרוריסטים מסוריה יחליטו להיכנס למדינת ישראל. לא ייכנסו 10,000 ו-15,000. מאות-אלפים ייכנסו, טעונים בשנאה ליהודים, לכל מי שהוא לא כמוהם ומאמין במה שהם מאמינים. לכן זה לא רק עניין של העדה הדרוזית שם. זה גם העניין של הביטחון שלנו בצפון. דרום סוריה היום, וסוריה עם השלטון שלהם, הוא הכי מסוכן שיש. רק אתמול שמעתי את הדובר שלהם, שדיבר ושיבח את מה שקרה ב-7 באוקטובר. הוא אמר: אנחנו חייבים לעשות מה שעשו הטרוריסטים של חמאס, ואנחנו נעשה את זה. אנחנו נתחזק. זה הדובר שלהם, ודרמר ישב עם שר החוץ שלהם. כל מי שיושב כאן בקואליציה – השרה, אם את רוצה לשמוע אותו, אני יכול לשלוח לך, כי שלחו לי את זה. אני בטוח שהוא לא מדבר בשם שלו, אלא הוא מדבר בשם ממשלת הטרוריסטים שם. לכן אנחנו חייבים להיות מאוד זהירים בכל מה שקורה בדרום סוריה ובסוריה. לדרוזים בסוריה אני אומר: תסמכו על עצמכם, תהיו מאוחדים, תהיו יד אחת, כי אף אחד לא ישמור עליכם, כי אף אחד לא ייתן לכם את הביטחון. ואם אתם מאוחדים, אני אומר לכם, אף אחד לא יכול עליכם – כי אני מכיר אתכם, מכיר את האמונה שלכם את הדבקות שלכם בקרקע, באדמה. אנחנו תמיד נהיה לצידכם. אני מקווה שנחליף את הממשלה הגרועה הזאת כמה שיותר מהר, ונעשה את הכול בשבילכם, כי גם לנו יש אינטרס שתחיו בשלום. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני דיברתי על מה שקורה בסוריה ועל הכאב שיש בסוריה, כי אני בקשר חזק מאוד איתם. אתמול דיברה איתי אישה מבוגרת מאוד, מעל גיל 80. היא אומרת לי: אני לא רוצה שום דבר. אני רוצה לחזור לבית שלי. אני ישנה בבית ספר, על מזרן. יש לי בית, יש לי אדמה, ויש לי נכדים שאת חלקם חיסל ארגון הטרוריסטים של אל-ג'ולאני. ואני אומר לך, אנחנו כאן במדינת ישראל. מדינת ישראל מדינה היא מדינה חזקה מאוד, אבל יש לנו ממשלה מאוד חלשה. אם נשיא ארצות הברית אומר, שנתניהו יעשה כל מה שאני אומר לו – דורשני. זו בושה, בושה לראש ממשלה. נשיא ארצות הברית אומר: שנתניהו יעשה כל מה שאני אגיד לו. אני רוצה לפנות גם לאמריקאים: אתם הייתם מההתחלה בעניינים, במה שקורה בסוריה. הגעתם לשם, תמכתם בארגון בשלטונו של אל-ג'ולאני, אירחתם אותו בארצות הברית, פרסתם לו שטיח אדום. לעומת זאת, אתם בעצמכם שמתם על הראש שלו 10 מיליון דולר. שכחתם כמה אמריקאים הוא הרג. הוא ימשיך, כי מי שינק שנאה מגיל אפס לא יכול לשנות את תפיסת העולם שלו. תפיסת העולם שלו זה להרוג, ועוד להרוג ועוד להרוג. והוא יחזור ברגע שהוא ירגיש שהוא חזק ויתהפך עליכם, האמריקאים ששיחקתם איתו כדורסל. אבל אני אומר לכם, השלטון הזה לא ימשיך להתקיים. אני מאמין בעם הסורי – עם נאור, עם של תרבות, עם שחי ביחד בלי להבדיל בין דתות. הנוצרי כיבד את הדרוזי והדרוזי כיבד את המוסלמי, ולא הסתכל אם הוא שיעי או סוני, וחיו כולם ביחד, והדרוזים במיוחד. הם אירחו יותר מ-250,000 סונים בבתים שלהם, בזמנו של השלטון הקודם – שלטונו של אסד. כשאסד טבח בהם, הם באו לדרוזים וקיבלו ביטחון שם. לכן, אני אומר שכולנו צריכים להתערב, כל המדינות בעולם, כל המדינות הדמוקרטיות בעולם. צריך להבין שמי שינק שנאה לאחר, לעולם לא ישנה את הפרצוף שלו, ויחזור ויתקוף, ויחזור וירצח, ויחזור ויאנוס, ויחזור וישרוף, ויחזור ויהרוג ילדים ותינוקות, והם יעשו את זה עוד פעם. ואני מאמין שאם הדרוזים חזקים ויישארו מאוחדים יחד, הם לא ייתנו להם לעשות את זה עוד פעם. אסור שזה יקרה עוד פעם, ולא ניתן לזה לקרות עוד פעם. תודה רבה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. לרשותך עשר דקות.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני שר האוצר, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני הכנתי נאום היום. אני בדרך כלל לא נואמת מהדף, אבל אני רוצה להיות מדויקת. הנאום הזה, אני מאמינה, יעניין את הגברים שבאולם ושצופים בנו, כי אני אדבר היום על מונחים שכל גבר – או כמעט כל גבר – מכיר. אני מאמינה שעכשיו, לקראת פתיחת המונדיאל, יש התרגשות מאוד גדולה בציבור של הגברים באופן מיוחד, כי אני גם רואה את זה אצלי בלשכה. הדובר שלי כולו בהתרגשות גדולה לקראת מה שהולך להיות שם בארצות הברית. אז לקראת המונדיאל שמתחיל מחר קיבלו מושגים מתחום הכדורגל, שמתאימים גם לממשלה שלנו: אין רגל מסיימת – כמו בקבוצה שלא מצליחה לכבוש, כי החלוץ שלהם לא פוגע, גם לממשלה הזאת אין רגל מסיימת והיא לא מצליחה להכריע בשום דבר. נבדל – הממשלה הזאת באופסייד רציני מהמציאות ומהעם. ניתוק מוחלט מכל התחומים; כרטיס אדום – בבחירות הקרובות העם יוציא לכם כרטיס אדום ויעיף אתכם הביתה, החוצה; גול עצמי – הממשלה הזאת לא מפסיקה להכניס שערים עצמיים בכל תחום. קחו לדוגמה את הפיגוע ההסברתי שבן גביר עשה לנו בתעלול יחצני במשט הפרו-פלסטיני שהיה רק לאחרונה. כל פעם אותו דבר. מאבק הישרדות – כמו שקבוצה נלחמת נגד ירידת הליגה, בכל הכנסת הנוכחית נתניהו היה שקוע במאבק הישרדות כדי להישאר בכיסא שלו; זמן פציעות – זה זמן הפציעות של הקואליציה הזאת, ועכשיו הם מנסים להעביר כמה שיותר מהר ובמחטף את כל החוקים ההזויים שלהם: חוק-יסוד: לימוד תורה, ביטול רפורמה הכשרות, חוק המעונות, חוק התקשורת – הרשימה ארוכה מאוד. המונח האחרון שהכנתי לעכשיו: ירידת ליגה – ביבי אמר תמיד שהוא ליגה אחרת. אז זהו, הוא כנראה לא התכוון לליגת האלופות, למרות שהשנה זה מאוד מתאים לו, כי מי שזכתה בליגת האלופות זו פריז סן ז'רמן, שנמצאת בבעלות קטרית, בדיוק כמו הלשכה שלו ושל ראש הממשלה עצמו. אז לא, ביבי, אתה לא ליגה אחרת, אתה ליגה ג', פשוט ככה. אז למונחים של כדורגל יש גם את המציאות היום אצלנו בימים האלו, וזה מאוד מאוד עצוב, כי עדיין יש מדינה, יש אזרחים, יש ביטחון, יש כלכלה, יש צרכים, ולא הכול פוליטיקה, לא הכול כיסאות, לא הכול ג'ובים ולא הכול גידופים והסתה. בסוף מדינת ישראל הייתה קיימת לפני נתניהו, והיא תהיה קיימת אחרי נתניהו, וכל מה שאנחנו רואים פה – המופע הזה של שנאה, של פילוג, של הכול למכירה – זה מאוד מצער ומאוד מכעיס אותי, כי בסוף אין לנו בית אחר. זה הבית שלנו, ואני ממש מרגישה וחשה ששורפים לי את הבית. יש מריבה מטורפת בין השכנים, ואת המריבה הזאת עושים בכוונה תחילה כדי להסית אחד נגד השני, כדי שכולם ישנאו אחד את השני, ויש לי לפעמים הרגשה שגם אם עכשיו פתאום יהיה שינוי מזג אוויר קיצוני וירד פה שלג, גם על זה תהיה אחראית היועמ"שית; אם עכשיו תהיה רעידת אדמה, זה יהיה באשמתו של נשיא בית המשפט העליון. אז אני רוצה להגיד לכם: לא זה ולא זה. יש לי ביקורת על מערכת המשפט ויש לי ביקורת על בעלי תפקידים, אבל צריך להתנהל, צריך לנהל את הדברים, צריך לקבל החלטות; צריך גם כן לעבוד בחוכמה, צריך להבין את גבולות הגזרה. אם כל המטרה היא להסית, אם כל המטרה היא להעביר דברים שהם לא בני קיימא, אם כל המטרה היא רק לעשות הצגות וטיקטוקים, אז מצוין, אבל ככה לא מנהלים מדינה. ככה לא מנהלים מדינה, ככה מנהלים קמפיינים. אולי זה מתאים לאיזשהו קמפיין בחברה מסחרית, שאתה לא נושא אחר כך בתוצאות. כשאתם שרים, כשאתם בתפקידים, חובתכם גם לקבל אחריות על מעשים. אני אתן דוגמה: שלוש שנים השר לביטחון לאומי סיפר לנו שהוא אסר כניסה של הצלב האדום לביקורים בבתי כלא. מה התברר? צרחות, צעקות, טיקטוקים הצגות – מצוין, גיבור העם, ואני מאוד תומכת בזה, לצלב האדום אין מה לחפש בבתי כלא אצל אסירים ביטחוניים. אבל מה התברר בסוף? שלא נעשה כלום. כל האיסור הזה היה רק במילים. הוא לא קידם החלטת ממשלה, הוא לא קידם חוק, הוא לא קידם כלום ושום דבר, ובסוף בג"ץ קיבל החלטה שאין בסיס לדבר הזה. זאת אומרת, כל ההחלטה הייתה רק בהצהרות, היא לא הייתה ממוסמכת במשהו אמיתי וממשי. אז בסוף בג"ץ נאלץ – נאלץ – לקבל את ההחלטה, כי הממשלה לא פעלה, פשוט לא פעלה בתחום. ועכשיו שוב פעם בג"ץ לא בסדר. אם הממשלה והשר הממונה לא עשו דבר וחצי דבר בנדון, אז מה אתם מצפים מבג"ץ, שמה בג"ץ יעשה? כל פעם שחוקקתי חוקים, וחוקים מאוד כבדים, אני שמעתי: בג"ץ יפסול לך – לא פסל, כי ידענו לעבוד, ידענו לעשות את זה בשום שכל, ידענו לעשות את זה בהבנות. עשיתי חוקים עם אופיר כץ – עכשיו הוא יצא מהחדר – על שב"חים, חוק מאוד מאוד דרמטי, שמדבר על חילוטי רכוש לרכוש פרטי של אנשים – לא נפסל. אונר"א לא נפסל, העמדה לדין לא נפסל, שלילת קצבאות מחבלים לא נפסל, גירוש מסתננים תומכי משטר לא נפסל. שום דבר לא נפסל, הכול בסדר כשאתם יודעים לעבוד ורוצים לעבוד. אם אתם רוצים לעשות הצגות בסגנון של איתמר בן גביר או מאי גולן או "תחזיקו, תחזיקו", אז מה אתם מצפים שיהיה? בסוף קיבל בג"ץ החלטה שהמצב הקיים החוקי הוא מה שצריך להיות, כי הממשלה – לא הכנסת, לא שום דבר – לא פעלה. עכשיו מצאו חוק של גלית דיסטל. גלית דיסטל לפני שנתיים הגישה הצעת חוק שאוסרת ביקורים אצל מחבלים בבתי כלא, אבל בסעיף השני היא אמרה שלצלב האדום מותר. זאת אומרת, אסור לעשות ביקורים בבתי כלא אצל המחבלים, אבל חוץ מהצלב האדום ועורכי דין. זה נוסח החוק. אז עכשיו, בגלל שיש החלטת בג"ץ וזאת מבוכה ולא נעים, הוציאו מהבוידעם חוק של גלית דיסטל, הפכו אותו ב-180 מעלות ואמרו: רגע, לצלב האדום אסור לבקר, למרות שבמקור כתוב הפוך לגמרי. מצוין, בואי נעשה את זה, אני מסכימה, אבל בואי נעשה את זה בצורה מקצועית, כדי שזה יחזיק, שזה יהיה נורמלי. שמעתי אתמול את מנכ"ל משרד החוץ בדיון. הוא זעם, כי לא עשו דיון מעמיק מקצועי לכל האירוע הזה. המל"ל בהיסטריה, כי יש לזה השלכות. אני לא אומרת שאסור לעשות את זה, אני אומרת שאפשר לעשות את זה, אבל צריך לעשות את זה בחוכמה, כי לכל דבר שאתה עושה בחיים בדרך כלל יש השלכות, במיוחד בחיי המדינה, במיוחד בזירה הבין-לאומית, במיוחד בנושאים כל כך רגישים. כן, צריך לפעול לכך שלאסירים ביטחוניים לא תהיה אפשרות לביקורים של הצלב האדום, כי הצלב האדום הוא ארגון מאוד מאוד בעייתי, בלשון המעטה, אבל בצד השני יש אינטרסים מדיניים בין-לאומיים, יש כל מיני דברים מאוד מאוד רגישים, שאני אפילו לא מתיימרת לדעת אותם, על כל הקשר עם הצלב האדום. אז הם לקחו את החוק של גלית דיסטל, שהיא במקור אפשרה לצלב האדום לבקר את המחבלים – אפשרה, הסכימה לזה – הפכו את הנוסח, ובדיון אחד הצביעו בקריאה הראשונה ופרסמו את זה כהישג גדול לוועדה ולחברת הכנסת גלית, אבל זה לא נכון. אגב, חוץ מזה שזה לא נכון, זה יכול לפגוע, כי אתמול היה לי מבול של טלפונים מכל הגורמים. אמרתי בסוף: חבר'ה, אני לא הממשלה, אני ח"כית מהאופוזיציה, מה אתם מצפים ממני? יש שר חוץ, יש שר משפטים, יש ראש ממשלה, מה אתם רוצים שאני אעשה? אני ח"כית מהאופוזיציה מהספסלים האחרונים. חוסר אונים, וזה אפרופו חוסר יכולת ורצון של ממשלה וגורמי הממשלה לקבל החלטות, ואז בסוף קורים דברים שרק יכולים לפגוע. במקום לעזור, לסייע ולתרום, הם יכולים לפגוע. אפרופו מונחים מכדורגל, שוב פעם גול עצמי, שוב פעם נבדל, שוב פעם זמן פציעות, ובקצה ירידת ליגה. עצוב מאוד. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, תחילה אני רוצה להבהיר למי שעדיין לא ראה את התמונה והבין מה מתרחש מאחורי כל זה, במיוחד לאזרחים, האזרחים שיושבים בבית ולא מבינים למה האולם ריק ואנחנו מדברים עם עצמנו. זה לא רק לכמה דקות, זה עד לשעות הבוקר. וחבל שהזמן הזה מושקע בדברים שלא רק שאין בהם תועלת, אלא הם גם מזיקים בסיטואציה ובנסיבות הקיימות. בואו נגיד, איך שאומרים בערבית: (אומרת בערבית:), ההצעה הזאת באה ממקום פוליטי, גם לא במובן המכבד והמכובד. לא מכבד לא את ההנהגה ולא את האזרחים. ההצעה הזאת ביסוד שלה באה ממקום וצורך אינטרסנטי, אישי, של הקואליציה והממשלה הנוכחית. וזה בעצם מאבק על כוח ושליטה. ולמה כוח ושליטה? עכשיו הממשלה במרוץ, דוהרת לחוקק כמה חוקים שאפשר ולהעביר אותם, כדי שתצליח להגן על עצמה מכל מה שקורה ומה שקרה בתקופה שלה בשנים האחרונות. אם נסתכל על המציאות של הממשלה הזאת והקואליציה הזאת, אנחנו נראה שראש הממשלה, השרים, חלק גדול מהח"כים בקואליציה, טובעים בהאשמות, בבתי משפט, מתנהלים נגדם תיקים, חקירות; אז הם רוצים לסדר לעצמם הגנה. פשוט מאוד, זה הסיפור ולא משהו אחר. אם תשאלו אותי באופן אישי, נקודתי, מה יותר טוב, המצב הקיים או זה שהולך להיות, אני אגיד לכם בוודאות, כשליחה של החברה הערבית שמכירה מה קורה בתוך החברה ואיך המעמד ומה ההתנהלות כלפי האזרחים הערבים ואיפה מח"ש היה לאורך כל השנים, במיוחד בשנים האחרונות – בעצם אין לי תשובה. אין לי תשובה, כי אני יודעת שמה שקיים כלפינו הוא גרוע. לאורך כל הדרך מח"ש (אומרת בערבית: לא נהג איתנו בצדק) לא רק שלא היטיב, אלא הזיק. אנחנו נדבר על פשיעה ואלימות. בשנה הזאת אנחנו מתקרבים עוד מעט – שלא יהיה, אבל כנראה לכל התפילות עדיין אין מענה – לכמעט 130, 127 נרצחים ונרצחות, מתוכם טף ועשר נשים, ומתוכם חמישה גברים, וביניהם צעירים, שנרצחו על ידי המשטרה. כן, נהרגו על ידי המשטרה. אני יכולה להבין, יש מרדפים, מישהו בורח, לא יודעת מה, אבל אפשר לדעת לאן יורים ולאן מכוונים. אם אתם באמת רוצים להגיע לאמת ולצדק, אפשר ברגל – להשאיר אותו בחיים אם הוא מתנגד ובורח ולא יודעת מה. גם זה לא מוצדק, שהמשטרה רוצה להשתלט בדרכים אחרות, וראינו איך היא משתלטת בדרכים אחרות ומנסה הכול. היא עושה את זה. ואיפה מח"ש בכל הסיפור הזה? תמיד התיקים נסגרים בלי נאשמים, והם יוצאים הכי נקיים. אם נסתכל על אוקטובר 2000, אם נסתכל על (אומרת בערבית:) – אם נסתכל על כל הדברים שהיו בתוך החברה הערבית, התיקים בסוף נסגרים. אז אתם רוצים לשכנע אותי שלפחות פעם אחת הבן אדם נהרג בטעות, או שהבן אדם נהרג ואחר כך התברר שהוא חף מפשע? אי אפשר להאמין לדבר כזה. ומה אתם רוצים? אישית, אין לי אמון במקום השני שרוצים להעביר, ואני משוכנעת מאוד שההעברה הזאת באה לחפות ולהגן על כל הקטסטרופות שהביאה הממשלה הזאת. החברה הישראלית, ובתוכה החברה הערבית, טובעת בדם. תסתכלו, תסתכלו, כמה אזרחים נהרגו בשנים האחרונות, בשלוש וחצי השנים האחרונות – אם זה בתוך במלחמה או כתוצאה מהמלחמה כאן ושם. ואף אחד לא לוקח אחריות. אף אחד לא מוכן לקחת אחריות. במדינות מתוקנות, אם היה קורה שאזרח נרצח על ידי המשטרה, השר האחראי היה מתפטר במיידי. היה לו כבוד להגיד: נכשלתי, אין לי את היכולת. אבל כאן הוא מקבל גיבוי בתוך הממשלה ומראש הממשלה שאחראי עליו, או אמור להיות אחראי עליו. או שתהיה פנייה ויוזמה אישית שלו. השר הכושל, שאחראי למח"ש, דווקא לא רק נותן גיבוי – מקדם, נותן דרגות לאנשים שאמורים להיכנס לחקירות. אז באמת (אומרת בערבית: בערבית אומרים, אתה שעוזב, תרבה בעשיית טוב). מה זה אומר? אם אתה כבר בסוף הדרך, תעשה טוב, שיזכרו אותך לפחות במשהו טוב. אבל לא, בממשלה הזאת מתעקשים עד הרגע האחרון להפוך את המציאות למקום שישרת רק את אותם אנשים. וזו באמת בושה וחרפה. הנהגה אמורה לקחת אחריות. הנהגה אמורה לשרת את האזרחים. הנהגה אמורה להיות חכמה. הנהגה אמורה לשמור על החיים, ולא להפקיר את האזרחים ולסיים את החיים של האזרחים. לא נותר לי אלא לקוות שיבואו על כולנו ימים יותר טובים והנהגה יותר מבינה, משכילה, וחכמה ומחשבת את הצעדים שלה, למען השליחות שלשמה אנחנו נמצאים כאן, שהיא לשרת את האזרחים שלנו. תודה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה לחברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. לרשותך עשר דקות, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, המחלקה לחקירות שוטרים, מח"ש, היא גוף רקוב. זאת האמת, והאמת חייבת להיאמר גם אם היא אינה נוחה. הביקורת החריפה שיש לחבריי ולי על מח"ש נובעת בעיקרה מאי-נכונותה לפעול כראוי נגד שוטרים שסרחו, ובעיקר נגד אלה שפעלו באלימות כלפי אזרחים, שרובם המכריע הם ערבים, חרדים ומתנגדי השלטון הנוכחי. במיוחד כיום, כשהמשטרה הפכה תחת ידיו של השר המורשע בתמיכה בטרור למיליציה המשרתת אותו ואת דרכו הפוליטית הנפשעת, מח"ש נאלמה דום וקולה לא נשמע "במקרה הטוב", וסוגרת תיקים במפגיע בשירות אותו שר תועבה במקרה הרע. כך כשהוחרמו שלא כדין שלטים ודגלים במחאות נגד המלחמה, כך אל מול ההתפרצות הבריונית לתוך סניף המפלגה הקומוניסטית באום אל-פחם, כך אל מול המעצרים השרירותיים של מפגינים למען השבת החטופים, כך אל מול שיתוף הפעולה בין כחולי המדים לחולצות החומות נאמנות המשטר ועוד ועוד. עבורי הביקורת על מח"ש היא גם אישית. באפריל 2021 השתתפתי ביחד עם פעילי שלום יהודים וערבים בהפגנה השבועית בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים המזרחית הכבושה. עמדנו ביחד נגד גירוש משפחות פלסטיניות מבתיהן לטובת פולשים מתנחלים. אם אני לא אגנוב את הבית, מישהו אחר כבר יגנוב – זה מה שאמר אחד המתנחבלים לצעירה הפלסטינית מונה אל-כורד בעודו מגרשה מביתה, מילים שמבטאות את הגזענות, העליונות והלאומנות שבבסיס הרדיפה נגד הפלסטינים. ההפגנה הייתה שקטה ורגועה, כמו תמיד. גם אל מול האי-צדק הגדול ביותר לא פנינו ולא נפנה לדרך האלימות; זו דרכה של הממשלה ושותפיה. מי שלא רק פנו לדרך האלימות אלא סללו ויזמו אותה, היו השוטרים בשטח. המשטרה החלה בפיזור אלים של המפגינים באמצעות רימוני הלם, אגרופים, בעיטות ודחיפות. כך לא אמור להתנהג כוח שיטור במדינה מתוקנת. אבל, למרבה הצער, ההתנהלות האלימה הזאת רק נמשכת נגד קבוצות מוחלשות רבות בחברה הישראלית: אזרחים ערבים, חרדים, יוצאי אתיופיה, אוהדי כדורגל, מתנגדי משטר, פעילי שלום ועוד. מה שהיה ייחודי באותו אירוע לא היה האלימות המשטרתית הכללית, אלא הכאתו של חבר כנסת. חרף העובדה שידעו כי אני חבר כנסת, ולמרות הניסיון שלי להרגיע את הרוחות ולהוריד את עוצמת הלהבות האלימות מצד המשטרה, הותקפתי במכות קשות. משקפיי נשברו, הוטחתי לרצפה ונחבלתי. התיעוד של חבר כנסת, הנהנה מחסינות פרלמנטרית, מוכה בידי כוחות משטרה, הצליח לזעזע את כל הבית הזה בזמנו. "הזדעזעתי לראות את האירוע החמור שבו חבר כנסת מוכה על ידי שוטרים", אמר מי שהיה אז יושב-ראש הכנסת יריב לוין. "התנהגות ברוטלית כזו לא ראויה כלפי אף אזרח, לא כל שכן כלפי חבר כנסת הזכאי מכוח החוק לחופש תנועה על מנת שיוכל למלא את תפקידו", הוסיף. עושים רעש.

היו"ר מישל בוסקילה:

ברשותכם, נא לשמור על השקט שם. בנות, זה מפריע. תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

בימים הרעים ההם, לפני הימים הרעים ממש – כמילות שירו של נתן זך – אפילו חברי הכנסת דאז גדעון סער ובצלאל סמוטריץ' יצאו נגד אלימות המשטרה. מי שדווקא לא הזדעזעה מהאלימות המשטרתית היא מח"ש. בדצמבר 2021, כחצי שנה לאחר האירוע האלים, החליטה מח"ש לסגור את התלונה שהגשתי. כלל האירוע – בחייאת רבאק, זה לא רק מפריע - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

בנות, אתן יכולות לצאת לפרסה. צאו לפרסה, זה מפריע לו. גם ככה אין אף אחד במליאה, אז אין את מי להפעיל. יותר מעניין – תשבו בפרסה, יש קפה טוב.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

בדצמבר 2021, כחצי שנה לאחר האירוע האלים, החליטה מח"ש לסגור את התלונה שהגשתי. כלל האירוע מתועד, מראשיתו ועד סופו; כלל טענות השוטרים, כפי שהופצו לאחריו, נסתרו בחומר הראיות; ולמרות העובדה כי במקרה הנ"ל הקורבן הינו חבר כנסת, מח"ש לא ראתה לנכון להגיש כתב אישום. מייד לאחר החלטת הסגירה השערורייתית הגשתי ערר, כקורבן עבירה, ועד היום, למעלה מארבע שנים לאחר הגשתו, לא התקבל עליו מענה. קראתי את כל 42 עמודי החקירה של מח"ש, ונחשפתי – כמו החוקרים של מח"ש, והם אומרים את זה – לתיאומי גרסאות בין השוטרים, דוחות פעולה מסולפים, שקרים ברורים ובוטים בחדר החקירות על ידי השוטרים החשודים, שיבוש הליכי חקירה באופן שמהווה עבירה בפני עצמה וכו'. ברור לכל מי שראה את הסרטונים ומי שנכח שמדובר היה בתקיפה בנסיבות מחמירות. למרות זאת, מח"ש החליטה לסגור את התיק. מח"ש, שנכשלה בפעולה הבסיסית של העמדה לדין של שוטרים אלימים, מוסיפה עוול לחטא וגוררת רגליים במתן מענה לערר, שהמשמעות שלה היא פגיעה אנושה בזכויותיו של קורבן העבירה בהליך הפלילי. הסיבה שהארכתי בתיאור המקרה האישי שלי היא כי הוא חושף את המנגנון השיטתי של הגנה על אלימות משטרתית. אלימות משטרתית שלא מתחילה ולא עוצרת רק במכות ותקיפות, אלא היא מערך שלם של מנגנון כוחני שמטרתו לאפשר דיכוי, באמצעות כוח הזרוע, של קבוצות מוחלשות ומתנגדי המשטר. אלימות משטרתית היא גם כשהמשטרה פורצת למועדון מפלגה ללא עילה חוקית; אלימות משטרתית היא גם החרמת שלטים ופגיעה בחופש הביטוי שלא כדין; אלימות משטרתית היא גם יחס מזלזל לקורבן של עבירת מין בחקירה; אלימות משטרתית היא גם כשהמשטרה הופכת לחברת ביצוע להרס בתים וגירוש משפחות מבתיהן; אלימות משטרתית היא גם מעצרים מינהליים לאזרחים בישראל – כולם ערבים; אלימות משטרתית היא גם חלוקת נשק למקורבים של השר ולתומכיו באמצעות רישיונות מטעם משרד המשטרה לקראת – אולי – מלחמת אזרחים ותקיפה של מתנגדי השלטון. לשום אדם לא מגיע לקבל מכות משוטרים; לשום מפגין שליו ושקט לא מגיע פינוי אלים; לשום קורבן עבירה לא מגיע – התעלמות מפניותיו. אבל אם לשוטרים ניתנת הזכות להפליא אפילו בחברי הכנסת את מכותיהם, אם החשודים לובשי המדים יכולים לשבש חקירה ולהגיש דוחות פעולה שקריים ואם ערר שהוגש כדין ניתן למרוח שנים, אז עבור מה דרושה בכלל מח"ש? אך האמת היא שהאינטרס הציבורי הוא מחלקה חזקה לחקירות שוטרים, ועצמאית באמת – לא מהייעוץ המשפטי או הפרקליטות, אלא מהשררה הפוליטית. בכנסת הנוכחית ניסיתי לתקן את המצב המעוות. הגשתי הצעת חוק פרטית לטיוב הטיפול בתלונות בגין אלימות משטרתית, בהתבסס על המסקנות של דוח מבקר המדינה בנושא. הקואליציה התנגדה לה בקריאה הטרומית והפילה אותה, בזמן שבכיריה מלהגים על רפורמה במערכת אכיפת החוק. אף אחת מההמלצות הללו לא גולמה בתוך הצעת החוק שעומדת לפנינו כעת, ועל כן הגשתי אותן כהסתייגויות לחוק – אך גם הן נדחו בוועדה. לא קידום הצדק מעניין את הממשלה, אלא קידום השררה. השררה של הנאשם נתניהו, עבריין בקנה מידה בין-לאומי, שמבקש לרסק את מערכת אכיפת החוק והמשפט מפני שהעזה לעמוד מול שחיתותו, גם אם מעט מדי ומאוחר מדי; השררה של שר מורשע בטרור, שהקצין את הפגמים במשטרה עד אין קץ, והפך אותה לזרוע למימוש תורת הגזע הכהניסטית; ובמקרה של הצעת החוק הזאת, גם רדיפת השררה והכבוד של דג רקק קטן, מעין ונדטה אישית עלובה של המצביע נגד מי שחסמו את קידומו, שחוסר מקצועיותו הפרסונלית נחשף לאחרונה בפרשת רונאל פישר, שם קבע נשיא בית המשפט המחוזי שבעת שכיהן בתפקיד בכיר מאוד במח"ש הסתיר הסכמי עד מדינה, העיד עדות שקר, מנע העברת חומרי חקירה חיוניים לנאשמים, גרם לפרקליטים שכפופים לו להוליך שולל את בית המשפט, רימה את הממונים עליו וגרם לפגיעה בלתי הפיכה בתיק שחיתות בעל חשיבות ציבורית עצומה – וזה האיש שאמור לתקן את מח"ש. כן, את מח"ש חייבים לתקן מן היסוד. לא זאת כוונת החוק ולא זאת תהיה תוצאתו. חוק זה הוא עוד נדבך בהפיכה המשטרית, שמטרתה ריכוז כוח מוחלט בידי הממשלה בכלל ובידי ראשה העבריין בפרט. התנגדו. תודה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחבר הכנסת עופר כסיף. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. עשר דקות לרשותך.

נעמה לזימי (העבודה):

טוב, אני אתחיל פה את הנאום דווקא במשהו קצת שונה.

היו"ר מישל בוסקילה:

חשבתי שתתחילי אחרת.

נעמה לזימי (העבודה):

כן? הכנתי לך הפתעה, מישל. אולי זה יזיז משהו מצד הניתוק. יש פה גם את אחד המנותקים כשר תורן, ודירגתי גם מקומות: ראשונה, נגיד את זה ככה – אבל זה לא המקום הראשון, זה מצעד, יש עשרה. הראשונה – גלית דיסטל אטבריאן, כן, כן, כן. "7 באוקטובר היה סיפור טקטי, אחריות הממשלה לא רבה". מנותקת. מס' 2 – פינדרוס: "הדבר הכי מסוכן למדינת ישראל" – תקשיב – "הכי מסוכן, יותר מדאעש, יותר מחיזבאללה" – נחש – התנועה הלה"טבית. שלישי, יעלה ויבוא, רוטמן, מהיום – הבן אדם מספק הרי בכמויות, מהיום – נשאל, איך הייתה הקדנציה שלכם? "נפלאה", הוא אמר. סך הכול 2,100 נרצחים והרוגים – נפלאה. אין מה לומר, מצעד הניתוק. בא אחריו גולדקנופ – אגב, יש לו כמה זה, לא פלא. נשאל בריאיון ואמר: "לא צריך להקדים את הבחירות, למי רע פה? מה הקשר של הממשלה למלחמה?" – מה שנקרא, לא עלינו. ואז המשיך והסביר, ואמר כך: ביום שאחרי המלחמה הממשלה צריכה ליפול? עוד פעם חזר: "מה שייכת הממשלה למלחמה?" הוא מעמיק את הניתוק. יש עוד דברים עליו, אני אדלג. מס' 5, תן ניחוש – מירי רגב. בריאיון היא אמרה ככה, בזמן שהצפון מופגז ויש מלחמה: "הממשלה הזו עשתה בשנה הזאת" – שנת 2024, כן? "דברים מדהימים, דברים מדהימים. כל כך הרבה אנשים" – תשמע את זה – "נמצאים במלונות". וואו, אין מה לומר. פינו חבל ארץ שלם למלונות – דברים מדהימים. כן, מירי רגב. "הכול ממומן על ידי הממשלה" – גם הטבח מומן על ידי הממשלה, מירי רגב, להזכיר לך גם את זה. ועוד היא אומרת: "צריך להגיד תודה לאל". לא, תשמע, אנשים שאומרים תודה לאל אבל אין להם אלוהים בלב. והינה, השר התורן, הגענו אליך. קיבלת שניים. השישי – סמוטריץ': "הרשות הפלסטינית היא נטל וחמאס הוא נכס". אכן, ממשלת חמאס היא נכס על מלא, סמוטריץ'. על מלא. דבר נוסף – מה הוא אמר על החזרת החטופים, אתה יודע? "זה לא הדבר הכי חשוב". ערכים שונים. מס' 7 – שרת השוחד הפוליטי סילמן. היא אמרה – כשהיא נשאלה מי היה ראש הממשלה בזמן שחמאס התחמש, מה היא ענתה? "מה זה משנה". ואלכ, לא משנה, אין לא אחריות על כלום, לא משנה. אין מה לומר. נדלג על שאר הדברים. אה, על ועדת החקירה הממלכתית היא אמרה: "מה זה 'ממלכתית'? מה זה 'בחוק'? מי קבע מה החוק?" – הכנסת. "מי קבע איזו ועדת חקירה" צריכה לקום? נמשיך הלאה. ממשיכה באורית סטרוק. יום הטבח, יום הטבח, בעוד נוח'בות טובחים באזרחי מדינה, היא מגיעה ואומרת: "קודם כול, חג שמח". תשמע, זה כבר באמת לא משלנו, זה – אין לי מילים. היא המשיכה במהלך המלחמה ואמרה: "אצלי זה כמו תקופה של נס, אנחנו כמו באיזשהו נס כזה". שתבין, יום אסוננו זה יום חגה, יום חגם, זה הטירוף. דודי אמסלם – היום, טרי טרי טרי: "מי שפועל נגד לומדי התורה הוא אנטישמי". זהו, מצאו פתרון קל להשתמטות. כל מי שמדבר נגד השתמטות – אנטישמי. אני רוצה להגיד שמי שמחריב את מדינת ישראל כאן הוא אנטישמי, מי שגומר את המדינה הוא אנטישמי. המשיך ואמר: "ההתנהלות של ישראל מול חמאס" – זה דודי אמסלם, כן? – "לא הביאה ל-7 באוקטובר". לא, מה פתאום, מימון ארגון טרור במזוודות של דולרים במזומן לא הביא ל-7 באוקטובר. זה קרה, יד נעלמה. כסף לבנות מנהרות – לא קשור, נכון? אין, לא קשור שהביאו להם כסף, זה לא. אני אמשיך עם מיקי זוהר, ככה, אחד לפני אחרון – אחד לפני אחרון פה, מיקי זוהר. הוא גם כוכב, אין מה לומר. הוא תמך בלהסיר את המילה "טבח" מכותרת הצעת החוק להנצחת טבח 7 באוקטובר, והוא נימק את זה ככה, תשמע: "אפשר להרוג במדינת ישראל, לצערי" – טוב שלצערו – "אפשר לפגוע באזרחי ישראל, אפשר לרצוח אזרחי ישראל, לצערנו הרב" – אכן, לצערנו – "אבל לטבוח בעם ישראל כבר אי-אפשר". הכחשת טבח. איך נהנדס את המציאות ונכחיש את הטבח. מיקי זוהר מכחיש טבח: אי-אפשר לטבוח במדינה – משהו חדש. אחרי שהיה 7 באוקטובר, טבח, הוא אומר שלא היה טבח. זה מדהים. ואז הוא הגדיל ואמר על השימוש במילה "טבח" על 7 באוקטובר, "זו התקרבנות" – כן, התקרבנות, לא פחות. אמר בנוסף לזה: זה קרה במשמרת שלנו, אבל נרקם בממשלה של בנט ולפיד וכל החברים שלהם. איזו הסרת אחריות. אבל אז זה לא הספיק לו להסיר אחריות, אז הוא הגדיל – תשמע את זה, מישל – הגדיל ואמר, כשאמרו לו כשראש הממשלה הוא האשם, הוא אמר: "חיים בסרט. בסוף כל אזרחי ישראל היו פה בשאננות". תקשיבו, כל המדינה אשמה בטבח, רק נתניהו לא אשם, רק המממן של החמאס הוא לא אשם. כולם אשמים. אבל אני אתן לך לפחות ניחוש אחד, מי מקום ראשון במצעד? מי? אני אגיד לך מי: האשם, מממן החמאס, שכל היועצים שלו עבדו עם קטר בזמן מלחמה, בנימין נתניהו, שאמר את המשפט האלמותי והחולני הזה: "אני ישן עם מצפון נקי", אחרי הטבח. אתם הולכים עם פסיכופת, שאומר שהוא ישן עם מצפון נקי אחרי שמימון הטרור שהוא ראה כדוקטרינה הביא לאסון הכי גדול מאז קום המדינה. עם מצפון נקי הוא ישן. ואלכ, איך אפשר לישון עם מצפון נקי אחרי כל כך הרבה נרצחים והרוגים? אתה יודע, מאיר, אולי כשלא הולכים להלוויות ולא הולכים לשבעות ומתעלמים מחטופים ומהורים של חטופים וממשפחות שכולות, אולי אז זה לא נוגע במצפון. אבל בעיניי, גם אז אמור להיות מצפון. משהו רקוב באישיות שלו, משהו גמור באישיות שלו. אין שם חמלה ולב. זה המקום הראשון של הניתוק. מר נתניהו ישן עם מצפון נקי, וכולכם, כולכם על החליל שלו, בלי, מה שנקרא – איך אומרים אצלנו? בלי חשומה. בלי כלום.

היו"ר מישל בוסקילה:

כשאת רוצה את מרוקאית, זה יפה.

נעמה לזימי (העבודה):

אני תמיד רוצה להיות מרוקאית, כי אני מרוקאית תמיד. אני נולדתי מרוקאית, מה? תמיד מרוקאית.

היו"ר מישל בוסקילה:

מרגי, כשהיא רוצה היא מרוקאית, אה?

נעמה לזימי (העבודה):

אני תמיד מרוקאית. תמיד רוצה, וגם תמיד מרוקאית. אבל זה – אין לו חשומה, אין לו. אין לו כלום.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

באיזו שפה את חולמת?

נעמה לזימי (העבודה):

אני חולמת רק בעברית, רק בעברית. זאת השפה שלי, זאת המדינה שלי, ואותה נשקם ונבנה מחדש. ואת המטורללים האלה, באמת, את המנותקים האלה, אנחנו נעיף. כי אי-אפשר להסביר את זה, אי-אפשר לתת לגיטימציה לטירוף הזה. אחד אחרי השני, מצעד הניתוק. מקום ראשון – האשם.

היו"ר מישל בוסקילה:

אני רוצה להזמין את חבר הכנסת המרוקאי מאיר כהן. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מאיר, אני יכול שתי דקות, קפה?

מאיר כהן (יש עתיד):

כן, כן. אתה שואל אותי?

קריאה:

כן. כי צריך להיות שר.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש - - -

נעמה לזימי (העבודה):

אין שר.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, בסדר.

היו"ר יעקב מרגי:

היושב-ראש אישר לו למשהו הומניטרי. תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, מה זה? מאיר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

לא שואלים אותך. תודה. לא להפריע. אדוני, בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק הזה שעכשיו אנחנו - - -

נעמה לזימי (העבודה):

מאיר - - - הכול טוב, שתי דקות עוצרים מליאה, מה קרה?

מאיר כהן (יש עתיד):