ישיבת מליאה בתאריך 15/01/2025 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. שלום גם לאורחינו ביציע, ברוכים הבאים לכנסת. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי ט"ו בטבת התשפ"ה, 15 בינואר 2025, היום ה-467 למלחמה, שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-98 מאחינו ואחיותינו, שניצבים כאן לנגד עינינו, עודם נמצאים בשבי, ואנחנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתות דחופות, והשאילתה הראשונה היא של חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי לשר הבריאות, בנושא מחסור חריף בתרופות חיוניות בבתי המרקחת. אני מתכבד להזמין את שר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו אל הדוכן. את יכולה לגשת אל המיקרופון.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, שלום.

היו"ר אמיר אוחנה:

שלום. חברת הכנסת מזרסקי, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני השר, מעל שבועיים – וחולים קשים אינם מקבלים תרופות חיוניות בשל בעיות מעבר לתוכנה חדשה של חברת נובולוג, המפיצה את התרופות האלה. ברצוני לשאול: 1. כיצד ייתכן שחברה אחת מרכזת את אספקת חלק מהתרופות ללא אלטרנטיבה? 2. מה המשרד מתכנן לעשות לפתרון המשבר ולהבטחת חיי אדם עכשיו ובעתיד?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בבקשה, השר.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מכובדי, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, תודה לך על השאילתה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מזרסקי, אני מציע שתשבי, ולאחר מכן, אם תרצי, תוכלי לשאול שאלת המשך. בבקשה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

כפי שאמרתי, אז קודם כול אני אתייחס ככה רק מלמעלה, בנגיעה – שאלו אותי אתמול. מערכת הבריאות מאז 7 באוקטובר באמת פועלת תחת תנאים מטורפים ועושה את הדברים היותר-גדולים, שאין להם אח ורע בעולם. גם בבוקר הזה ובשעות הגורליות הללו מערכת הבריאות, כדרכה, באופן מקצועי, ערוכה ומוכנה ככל שתידרש, ונקווה שמחלקות השבים בבתי החולים הרלוונטיים יושמשו בקרוב בשביל שנוכל כבר, איך אומרים, להיפרד מהטלאי שנהפך לחלק בלתי נפרד מחיינו, שהתמונות הללו שנמצאות פה למעלה כבר לא יצטרכו להתנוסס, ויחזרו אלינו חיים ושאינם חיים, לידיים המסורות של מערכת הבריאות, בגוף ובנפש. זו התייחסותי המקצועית כמשרד הבריאות.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אבל חברת הכנסת מזרסקי, קודם כול אני רוצה להודות לך על הנושא החשוב הזה, שאנשים לא לגמרי מודעים אליו, וסתם כך על ההתייחסות שלך למערכת הבריאות באופן כללי והשליחות שלך. לגופן של השאלות, אני אתן רקע על תהליך הפצת התרופות לבתי מרקחת. תכשירים בישראל מופצים לבתי המרקחת באמצעות בתי מסחר לתרופות. ישנם כיום בישראל כחמישה בתי מסחר גדולים שמרכזים בפעילות שלהם את רוב התכשירים המופצים בישראל, ונובולוג הוא אחד מבתי המסחר הללו. הפעילות הלוגיסטית בבתי מסחר אלה היא אוטומטית ומנוהלת באמצעות מערכות מחשוב שהן מערכות תכנון משאבים ארגוניות של ה-ERP, אשר מרכזת ומנהלת תהליכים עסקיים שונים בארגון כגון ניהול מלאי, כספים, רכש, תהליכים, משאבי אנוש ועוד. בבתי מסחר מערכות אלו מהותיות בכל השלבים הלוגיסטיים – מקבלת הסחורה, ניהול המלאי, ניהול אצוות ופג תוקף, קבלת ההזמנות, ליקוט, ניהול סטטוסים, הכנת משלוחים, הפצה, קבלת החזרות והשמדות. חברת נובולוג נערכה תקופה ארוכה לשינוי מערכת ה-ERP שלה, כולל פנייה לבתי מרקחת לשם היערכות והגדלת המלאים לתקופת השבתה שבה היא לא תוכל לספק את ההזמנות. המועד האחרון שבו בוצעו אספקות לפני מועד החלפת המערכת היה 31 בדצמבר 2024, והעלייה לאוויר של המערכת החדשה היא ב-6 בינואר 2025. הדרישה של משרד הבריאות הייתה כי לאורך כל התהליך נובולוג תמשיך לספק בדחיפות הזמנות של תכשירים מצילי חיים, ועל פי אגף הרוקחות, מבדיקה מול החברה, החברה מוציאה הזמנות דחופות מאוד בעיקר של תכשירים מצילי חיים, משלוחים מהירים במוניות וכיוצא בזה. לגופן של השאלות, קודם כול שאלת לגבי הגורם האמון על אספקת תרופות. ההחלטה מי הגורם אשר יהיה נותן השירותים הלוגיסטיים של בית המסחר היא של בעל הרישום ויבואן התכשירים ארצה. מי שעושה את הרישום והתרופה מחליט דרך איזו חברת אספקה הוא יעשה את זה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

שר הבריאות אוריאל בוסו:

זו החלטה עסקית שמשרד הבריאות למעשה עדיין לא מתערב בה, כל עוד נותן השירותים של בית המסחר מאושר על ידי משרד הבריאות – בית מסחר אשר נמצא בהתקשרות עם בעל רישום שמרכז עבורו את כל הפעילות הלוגיסטית הקשורה בהפצת תכשירים – יבוא, שינוע, ניהול מלאי, תקשורת עם בתי מרקחת, הזמנות, אספקות, החזרות והשמדות, כולל פעילויות הקשורות לתהליכי איכות והבטחה – שנשמרת האיכות. תכשירים שמשווקים לאורך כל השלבים כך שאין סכנה לפגיעה בבריאות הציבור – תהליכים אלה כוללים גם קבלת דיווח על תופעות לוואי וריכוז תלונות איכות, אם מתקבלות, כך שבעל הרישום יכול לנהל את איכות התכשירים גם לאחר השיווק, ובמידת הצורך לבצע החזרה מהשוק באופן אשר יגרום לפגיעה מינימלית בציבור המטופלים. עכשיו, לגבי השאלה השנייה – מה המשרד מתכנן לעשות כפתרון למשבר ולהבטחת חיי אדם כעת וגם בעתיד – משרד הבריאות נמצא בקשר יום-יומי למעשה עם חברת נובולוג לקבלת סטטוס יומי על ההתקדמות בעלייה לאוויר של המערכת והתקדמות הפעולות לחזרה לשגרה. בהמשך לדרישה של משרד הבריאות לקדם פתרונות ומתן מענה למטופלים, נובולוג הכשירה עובדים נוספים להפצה דחופה של תרופות מצילות חיים, ועובדת 24/7 לסגירת פערים והפצה של הזמנות לבתי המרקחת, כולל קבלת אישור עבודה בשישי ושבת ממשרד העבודה. מדובר בתרופות מצילות חיים. לפי הסטטוס שהתקבל, החברה עתידה לחזור להיקף פעילות סדיר בתחילת השבוע הקרוב, לאחר עבודה מרוכזת גם במהלך סוף השבוע. למרות שנובולוג התארגנה והתכוננה תקופה ארוכה לשינוי זה, האימפקט של בעיית זמינות התכשירים היה משמעותי. לאור כך, משרד הבריאות ביקש מנובולוג לבצע ניתוח תהליכים – כמובן שאנחנו נלווה אותם – ותחקור האירוע ולהעבירו למשרד הבריאות לשם למידה מערכתית למניעה של תקלות דומות במצבים דומים בעתיד – אגב, של עוד בתי מסחר שיכולים להגיע לאותו מצב. חשוב לציין כי מאז אוקטובר 2023, עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, קיימת הנחיה של משרד הבריאות לקופות החולים ולבתי החולים להחזיק מלאי מוגדל המספיק לתקופה של לפחות חודש ימים כמלאי ברזל על מנת לצמצם מצבים של חוסר בתרופות עקב תקלות בהפצת תרופות בישראל. בנוסף, קופות החולים מאפשרות למטופלים לאתר מלאי תכשירים בבתי מרקחת – זה קישור שמפורסם באתר משרד הבריאות, ורשום שם: חיפוש מלאי תרופות בבתי מרקחת של קופות החולים – ואפשר למצוא. אבל אם כבר דיברנו על רוקחות, ברשותך, עוד דקה אחת. אני אספר שאנחנו עוסקים בתרופות ובעולם הרוקחות, וצריך לשתף את חברי הכנסת בעשייה הענפה שמתבצעת בימים אלו במשרד הבריאות בתחום הרוקחות, ואת היית שותפה לחקיקה הזו על מנת לשפר את הטיפול הרוקחי שניתן לתושבי המדינה. המתווה החדש של הרוקחות גובש להקלה ושיפור הרגולציה הקיימת של בתי המרקחת והרוקחים בישראל וקידום טיפול רוקחי איכותי ונגישות למטופלים. בליבת המתווה מופיע העיקרון כי הרוקח הוא הבסיס המקצועי והמשאב החשוב ביותר בתחום הרוקחות, וכי יש מחסור אמיתי בתחום – את זה אנחנו יודעים. בהתאם, מוצע לתת לרוקחים סמכויות מתקדמות יותר ולהקל על העבודה הטכנית והביורוקרטית שהם עושים. לשם כך המשרד מקדם עיסוק חדש: טכנאי בית מרקחת, שיעשה את כל העבודה הלוגיסטית, טכנית וביורוקרטית, ויפנה את הרוקחים לעבודה קלינית של ייעוץ רוקחי – ואתם מכירים את זה, חלקכם כאן: מתן מרשמי רוקח, שיפור היענות למטופלים לטיפול התרופתי, שזה תיקון הפקודה שאושר בוועדת הבריאות לקריאה שנייה ושלישית, ואני מקווה שיושב-ראש הקואליציה יעלה את זה בימים הקרובים לקריאה שנייה ושלישית. מדובר בחוק שיש לו הסכמה. במסגרת המתווה המשרד מקדם הקלות רגולטוריות שכוללות מחשוב ניהול סמים מסוכנים בבתי מרקחת, הקלות בהקמה ובניהול בתי מרקחת מבחינת גדלים, הקלות בהכנסת טכנולוגיות חדשות לבתי מרקחת לממכר תכשירים ללא מרשם. במקביל אנחנו מקדמים תיקון של תקנות הסמים המסוכנים במסגרת המאבק של המשרד לצמצום מגפת האופיואידים שמתרחבת בשנים האחרונות בישראל, על מנת לבלום אותה, שלא תגיע לממדי התופעה בארצות הברית. כמו כן, בימים אלה נכנסת מנהלת חדשה לתפקיד מנהלת אגף הרוקחות והרוקחת הארצית במשרד הבריאות, הגב' מירי טריינין, ואני מאחל לה הצלחה רבה בקידום מערכת הרוקחות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר. יש שאלת המשך?

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

שאלת המשך.

היו"ר אמיר אוחנה:

לאחר מכן – שאלות נוספות לחברי הכנסת הלוי ועטאונה. כבר ביקשו חברי הכנסת הלוי ועטאונה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כפי שאמרת, לכל תכשיר רפואי קיים רישום ובעל רישום. בעצם עד עכשיו לא התערבתם ואתם לא מחייבים – –

שר הבריאות אוריאל בוסו:

בהפצה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

– – לא מחייבים שבעל רישום יעשה התקשרות עם יותר מחברה אחת שעוסקת בהפצה ובשיווק של התרופה או תכשיר רפואי אחר. אז האם אתם שוקלים לחייב את בעל הרישום לעשות התקשרות עם חברה נוספת למקרים של חירום או שיבוש מערכות, כפי שקרה עכשיו? למשל, נובולוג הודיעה מראש לבתי המרקחת, גם לבתי מרקחת פרטיים וחברות אחרות שקונות תרופות דרכה, שמ-23 בדצמבר עד 7 בינואר לא תהיה אספקה, אבל החל מ-8 בינואר תהיה אספקה רגילה. אתמול אנחנו היינו ב-14 בינואר והם עדיין לא התיישרו. אז האם יש באמת צורך לחייב לעשות התקשרות עם חברות נוספות?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. עוד שנייה, השר. השאלות הנוספות של חברי הכנסת הלוי ועטאונה, ולאחר מכן השר ישיב במרוכז. בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

מכובדי שר הבריאות, אני קמתי הבוקר – ממש לפני כמה דקות, האמת, אחרי שקמתי, אבל קמתי עם שמועה רעה ומסוכנת ולכן הזדרזתי לכאן לשאול אותך. אני עוקב בדאגה אחרי יישום חוק אונר"א, שעבר כאן במליאה ברוב גדול. אנחנו בוגרי הכסות ההומניטרית של הזרוע הצבאית של החמאס, ואני שמעתי שבבירת ישראל, למעשה בירושלים, מי שהולך להחליף את אונר"א זה לא פחות מהסהר האדום. אני לא יודע אם זה הגיע לשולחנך; אני מניח שלא. אתה יודע, יש משנה: מחליף פרה בחמור; פה זה מחליף נבלה בטרפה. ואני אומר כאן: הסהר האדום היה שותף, שותף מלא, בפינויי נוח'בה, היה שותף מלא בהסתרה באמבולנסים – אגב, לא רק בעזה, גם ביהודה ושומרון – בהסתרה של מחבלים במסווה של אמבולנסים. הסהר האדום הוא אדום מדבר אחד – מדם חיילינו ומדם ילדינו.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

הסהר האדום או הצלב האדום?

עמית הלוי (הליכוד):

הסהר האדום. ואני שואל ומבקש שתתערב. בשום אופן הסהר האדום לא צריך לקבל שום מכרז במדינת ישראל, לא לפני 7 באוקטובר, בטח לא אחרי 7 באוקטובר. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת עטאונה, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד שר הבריאות, אני רציתי לשאול – ממחסור למחסור – על מחסור בתקנים לרופאים מומחים, מאות רופאים שסיימו את הסטאז' שלהם ולא מוצאים תקנים להתמחויות. אנחנו יודעים שיש משבר במערכת הבריאות, שיש מחסור ברופאים, יש עומס על המתמחים עצמם. מצד אחר, מאות סיימו את הסטאז' שלהם ואין תקנים כדי לקלוט אותם. מה התוכניות שלכם? האם יש תוכניות להגדיל את התקנים, במיוחד בפריפריה? והשאלה השנייה, כבוד השר, היא לגבי העיכוב בבקשות הזכאות לבחינת הרישוי. הרבה סטודנטים, מאות סטודנטים, מגישים את הבקשות בפורטל של משרד הבריאות, והטיפול בהם מתעכב. הם נמצאים בלחץ ואין לוח זמנים – מתי הם יקבלו או לא יקבלו. יש תאריך קבוע למועד הבחינה, והסטודנטים בלחץ, ויש עיכוב בטיפול בבקשות האלה. את ההתייחסות שלך, בבקשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. כבוד השר, בבקשה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

תודה רבה. אני אענה, ברשותכם, על מה שאני יודע והתכוננתי ועל מה שאני יכול להשיב, ונשתדל – גם בקצרה. קודם כול, לגבי שאלתך, חברת הכנסת מזרסקי – לשקול חברת הפצה נוספת או לחייב חברה נוספת לכל תרופה. אני מאמין ללא ספק שכשאנחנו מבקשים לבדוק את התהליך ומה קרה, זה הדליק נורה גם במשרד אצלנו, ויכול להיות שזה יהיה חלק מההחלטות של התחקור של האירוע הזה. רק צריך לזכור תמיד שאם על ידי החלטה שאנחנו נחייב אותם לקחת חברת אספקה נוספת מה שיקרה בסוף זה שזה ייקר את התרופה, אז אנחנו נפגע בסוף באותם אנשים שרוצים לצרוך את התרופות. צריך לדעת, לראות איך עושים את זה, איך מנהלים את זה, אם יודעים לנהל את זה. גם להם יש אינטרס, כי החברה מפסידה בסוף אם היא לא משווקת את התרופה שלה בזמן הזה. אבל כמו שאת אומרת, אנחנו בוודאי צריכים להסתכל על כך שהתרופות, בפרט תרופות מצילות חיים, יגיעו למטופלים. אז גם אם לא התערבנו בתהליך השינוע ותהליך האספקה, שזה עניין מסחרי, אנחנו ניכנס לנושא הזה, נבדוק ונלמד אותו יותר טוב.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה רבה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אבל ללא ספק את הצבת כאן נקודה מאוד מאוד חשובה, ואנחנו לומדים אותה. לשאלתך, חבר הכנסת עמית הלוי, להחליף פרה בחמור, כפי שהגדרת – אני לא מכיר את זה. אני גם לא קראתי את הכותרת הזו. לצערי, אנחנו יודעים מה חלקם של הסהר האדום בפעולות שנעשו מאז 7 באוקטובר. אני מאמין שזו יותר שאלה לדרג המדיני ושצריך להציף אותה יותר למעלה. אלה החלטות, ומשרד הבריאות בסוף עושה את הפעולות שמחויבות בחוק ולא מעבר לכך.

עמית הלוי (הליכוד):

יושבים אצלך במשרד בירושלים, לא יכולים לסגור את המשרד. מכרז שמתנהל עכשיו, בימים האלה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

לא, כשאנחנו מוציאים מכרז לאספקה, אני – – –

עמית הלוי (הליכוד):

משרד הבריאות, מכרז להחלפת המרפאות וטיפות החלב בירושלים שהיו בידי אונר"א.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

שירותי בריאות במקומות מסוימים, נכון, אני מכיר ויודע על המכרז הזה. אני שומע מה אתה אומר. אני לא הכרתי את האירוע של מי נכנס ומי מתמודד. אני בהחלט אבדוק את זה, ואני אשיב לך באופן פרטי. חבר הכנסת עטאונה – מחסור בתקנים. אני מאמין שבכל פעם שאני אעמוד פה, יהיה מי שישאל אות אותה השאלה על מחסור בתקנים. רפורמת יציב, כשהכניסו אותה, מצד אחד עשו רפורמה, אבל לא נתנו אז את הדגש – מה המשמעות לאחר כמה שנים. כרגע המשרד משקיע המון משאבים, כולל הכשרות לבוגרי רפורמת יציב, שיוכלו להשתלב ולהיכנס להתמחויות במקומות שהם לא התקבלו אליהם עד עכשיו, כי עדיין מדובר במקומות שלא נשארו מוכרים. אנחנו משתדלים, ולכן אנחנו בודקים, ואיפה שיש חוסר בתקנים אנחנו ממלאים אותם. זה לא בלתי מוגבל, התקנים שמחולקים. בפרט בפריפריה, כמו שאמרת, אנחנו מנסים לגבות ולתת מענה. עיכוב בבקשות ואישורים באגף הרישוי אצלנו – אני אבדוק. אני יודע שיש לוח זמנים מסוים. כמובן שנכנסה מנהלת חדשה, כפי שאמרתי כבר, שהחליפה את פרופ' יציב, ואני אבדוק את הנתונים הללו.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אבל אין מועדים לתשובות של הסטודנטים.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

בדרך כלל יש מועדים. מדובר בתחילת שנה, סוף שנה, הנושאים של האזרחות. יש כמה דברים שהם בעדיפויות כאלה ואחרות, אבל אני שומע מה אתה אומר. נבדוק אם יש זמנים מסוימים. חבר הכנסת עמית הלוי, אני יכול לומר לך, בלי להיכנס לפרטים הללו ספציפית לגבי הסהר האדום או התחליף של אונר"א: משרד הבריאות בוודאי בקשר עם גורמי הביטחון – לכל שירות שיצטרך לתת במזרח ירושלים, מי יעשה את זה ואיך יעשה. אני מודה לכם על השאלות החשובות הללו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר הבריאות על המענה המפורט. והשאילתה הבאה היא של חבר הכנסת שמחה רוטמן לשר העבודה בנושא: פגיעה בזכאות למעונות יום של משרתי המילואים בעקבות שירותם במבצע חרבות ברזל. אני מתכבד להזמין את שר העבודה יואב בן צור אל הדוכן. חבר הכנסת רוטמן, בבקשה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. משרתי המילואים מתלוננים על אי-קבלת זכאות למעונות יום מאחר שלא הספיקו להירשם ולהגיש את המסמכים עד תום הזמן להגשת המסמכים הנדרשים. ניסיונותיהם לקבל מענה מהמשרד לא צלחו. ברצוני לשאול: 1. האם המשרד שוקד על פתרון לזכאים ממשרתי המילואים? 2. מהם לוחות הזמנים לטיפול בסוגיה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. השר, בבקשה.

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, מכובדי חבר הכנסת רוטמן, ראשית, אני רוצה להודות מקרב לב למשרתי המילואים, גיבורי החיל, על תרומתם הכבירה לביצור ביטחונה של מדינת ישראל. כבר בתקופה הראשונה של המלחמה פתחתי חמ"ל מיוחד בלשכתי למען משרתי המילואים, ובמסגרתו אף פרסמתי את מספר הטלפון האישי שלי בכלי התקשורת השונים וגם פה על דוכן הכנסת, כדי לתת מענה על מאות ואלפי פניות של חיילים במגוון רחב של תחומים, כדוגמת פיטורים או פגיעה בתעסוקה, מעונות היום ועוד שלל נושאים שמשרד העבודה אמון עליהם. ואכן, נתנו מענים על אלפי פניות במגוון רחב של נושאים, גם לכאלה שהתקשרו לטלפון שלי ב-02:00 כדי להרגיש איך זה לדבר עם שר. לגבי מעונות היום, ראשית נציין כי בכוונת המשרד לתת הטבות שונות למשרתי המילואים בתקופה האחרונה, הן באמצעות תוספת כספית לסכום הסבסוד החודשי והן במתן קדימויות מסוימות בקבלה למעונות יום מבוקשים. בנוסף, כדי להקל את הנטל הביורוקרטי על הורים אלה, המשרד פועל מול צה"ל כדי לקבל מידע על משרתי המילואים הרשומים במשרד. צה"ל והמשרד פועלים בשיתוף פעולה מלא ובמהירות האפשרית, והכול מתוך כוונה משותפת להיטיב עם משרתי המילואים. באשר לשאלתך על רישום למעונות היום, הרישום למעונות היום מתבצע במהלך חודש פברואר גם בשנה שעברה וגם השנה. הרישום יכול להתבצע על ידי אחד ההורים. תהליך הרישום קצר מאוד ופשוט, ואין צורך להגיש מסמכים כלל, כך שגם לחייל המשרת במילואים לא אמורה להיות בעיה ברישום, כי מדובר כאמור בתהליך אינטרנטי קצר ללא מסמכים. בשנה שעברה לא קיבלנו פניות בנושא כלל. אם יהיו מקרים כאלה בתקופת הרישום הקרובה, נעשה מאמצים לסייע ככל הניתן. לגבי בקשה לקבלת סבסוד דרגה, למרות שלא נשאלתי על כך אציין: בשנה שעברה המשרד אימץ את עקרונות חוק דחיית מועדים ונתן דרגות רטרואקטיבית למשרתי המילואים. בשנת הלימודים הנוכחית עדיין אין הגבלות על סבסוד רטרואקטיבי לכלל האוכלוסייה, וכל הבקשות שתוגשנה עד לסוף חודש ינואר עם זכאות לדרגה יקבלו דרגה רטרואקטיבית מתחילת שנת הלימודים או מכניסת הילד למסגרת. ככל שתתקבלנה פניות לאחר מועד זה של משרתי מילואים שנבצר מהם להגיש בקשה במועד – הנחיתי את המשרד לבדוק כל פנייה לגופה ולתת מענה ככל האפשר.

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש שאלת המשך?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

כן.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני מחדד, ואני חושב שזה כן מה שנשאל, אבל יש משרתי מילואים שלצורך קבלת הדרגה צריכים להמציא כל מיני מסמכים מגורמים אחרים. למשל, משרתי מילואים שהם עצמאים צריכים להביא אישור מרואה חשבון על ההכנסה בשנת 2023 לטובת קבלת הדרגה לשנת 2023. בגלל שירות המילואים, את המסמכים הללו הם יכלו לקבל – והיו כל מיני הסדרי דחיות למשרתי מילואים, להגשת דוחות מס וכדומה – רק בשלב מאוחר יותר של השנה. אם הם קיבלו את המסמכים האלה לאחר המועד האחרון להגשת המסמכים, שלמיטב ידיעתי עומד על חודש אוגוסט 2024 – אם רק אחר כך הם קיבלו את המסמכים לגבי שנת 2023, שיכולים להראות שבשנת 2023 הכנסתם הייתה נמוכה, בין בגלל שירות המילואים ובין בגלל סיבות אחרות, ולכן הם זכאים להנחה, אז הדלת נסגרה בפניהם. זו ליבת העניין. אני חושב שלגבי הרישום וגם לגבי האיחור בהגשת המסמכים הנושא ברור, אבל לפעמים המלחמה והשירות מונעים את היכולת להגיש גם במועד האחרון. והשאלה: איך אתם מתכננים לפתור את הבעיה הזו?

שר העבודה יואב בן צור:

קודם כול, כמו שאמרתי, אדם שרוצה לרשום ילד למעון ולקבל סבסוד לדרגה יודע כבר חצי שנה או שנה לפני כן שהוא הולך לעשות את זה. זה – 1. הוא יכול להעריך.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

שר העבודה יואב בן צור:

רגע, שנייה, תן לי, שאלת שאלה, תן לי לענות תשובה. אל תהיה פה עורך דין, פה תשמע. יש לי רמ"ט שהוא עורך דין, כל פעם בישיבות הוא קופץ פתאום. אמרתי: תירגע, אביעד, זה לא בית משפט.

ינון אזולאי (ש"ס):

הוא לא יושב-ראש ועדה.

שר העבודה יואב בן צור:

בכל אופן, קודם כול, המקרים שדיברנו עליהם היו מקרים באמת בודדים. אני אומר שוב: אני יודע על הפנייה שפנית אז, וניסינו אז לבדוק את זה. זה היה מאוחר מדי, ולא היה אפשר – רגע, דקה – כבר לא היה אפשר לתקן. אבל אני אומר שוב, עכשיו, כשאנחנו יודעים את התאריך בחודש שבו צריכים לתת את הדברים – אנחנו נמצאים עכשיו בחודש ינואר. כל פברואר כולו וינואר – יש זמן להמציא מסמכים כאלה. רגע, דקה. להמציא מסמך מרואה חשבון, עם כל הכבוד – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לא, אי-אפשר.

שר העבודה יואב בן צור:

בטלפון.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אי-אפשר, סליחה, אי-אפשר, כי רואה חשבון צריך לקבל את המסמכים על ההכנסה. הבן אדם שצריך לתת את המסמכים לרואה החשבון, או רואה החשבון עצמו לפעמים, נמצא במילואים. הם מקבלים דחייה להגשת המסמכים בשביל מס הכנסה, לפעמים של חצי שנה או של שנה, כי הם מבינים את המילואים. אבל אז אומרים להם במשרד הרווחה: תשמעו, חברים, מצטערים, המועד האחרון להגשת אישור ההכנסות חלף.

שר העבודה יואב בן צור:

קודם כול, זה לא משרד הרווחה, זה משרד העבודה. דייק בשאלתך.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

בסדר, משרד העבודה, סליחה.

שר העבודה יואב בן צור:

אוקיי. אז אני רוצה לומר לך עכשיו כך: אם יידעו אותנו לפני כן – ליידע: יש לי בעיה, אני לא אספיק להגיש את המסמכים בזמן – נפתור את זה נקודתית. אני לא יכול עכשיו לבוא להחיל משהו שהוא – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תעשה ועדת חריגים.

שר העבודה יואב בן צור:

– – בעצם בפניות בודדות. אז בסדר, אז אני שומע, אז נעשה ועדת חריגים, נכניס את הסעיף הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם יש מקרים קונקרטיים, אני מציע שתפנה לשר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

יש מקרה, יש מקרה, והוא עבר.

שר העבודה יואב בן צור:

נכניס – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני אומר: יש מקרה, והוא עבר, והתשובה הייתה שאין מה לעשות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רוטמן, עצור רגע, סליחה. אני מציע שאם יש מקרים קונקרטיים, תעביר אותם לשר. אני בטוח שיטופלו.

שר העבודה יואב בן צור:

הוא הפנה, אבל זה היה מאוחר מדי. לא משנה, תקשיב.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

זו בדיוק הבעיה.

שר העבודה יואב בן צור:

בסדר, אני אומר: אם יידעו אותנו לפני כן, אם יבוא אדם ויגיד: תקשיבו, אני לא יכול להמציא את המסמכים האלה עד תאריך זה וזה, אני מבקש ארכה – הוא יקבל אותה. אבל אני צריך לדעת את זה כדי לתכלל. אני לא יכול לפתוח עכשיו – לא יכול לספק את זה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

התשובה לא מספקת בעיניי, אבל זה מה יש.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אסביר. אני חושב, השר, אם מותר לי קצת להתערב.

שר העבודה יואב בן צור:

בבקשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם מדובר באמת בחיילי מילואים ששירתו, ואפשר גם לתת רטרואקטיבית את הארכה הזאת, אני חושב. אם זה מקרים נקודתיים. לא מציפים עכשיו באלפי בקשות.

שר העבודה יואב בן צור:

לא. זה יגרום לכך שאנשים יתרשלו ביכולת שלהם וברצון שלהם למסור את המסמכים: יש לי זמן, אז זה יהיה אחר כך. כשאני – עוד פעם, בוא.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני חייב לומר, אדוני השר, אני לא מבין את התשובה הזאת. ואני חייב לומר שבן אדם שהיה ב-300 ימי מילואים לא מתרשל בזה שאין לו דוח מרואה חשבון על ההכנסה שלו לשנת 2023.

שר העבודה יואב בן צור:

על זה אין ויכוח.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אז הוא צריך לקבל את הארכה, בין בוועדת חריגים ובין – –

שר העבודה יואב בן צור:

על זה אין ויכוח.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – בדרך אחרת. הוא צריך להגיש את המסמכים ולקבל את ההחלטה.

שר העבודה יואב בן צור:

אז אנחנו נשים את המסמכים. יש גבול מתי וכמה זמן הם יכולים להתעכב. אנחנו נשים – אל תשכח שיש מערכת סגורה תקציבית, וצריכים לדעת. זה לא שאני יכול בכל תאריך נתון להכניס את זה ולקבל כסף רטרואקטיבית. זה לא הנקודה הזאת. אין דבר כזה באף גוף ובאף מקום.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

ועדת חריגים תמיד קיימת.

שר העבודה יואב בן צור:

ועדת חריגים קיימת. שוב, אבל זה כסף שאני צריך להוציא אותו רטרואקטיבית – לא תמיד, טכנית, לא טכנית – ועניינית אפשר לעשות את זה. אבל אני אכניס לוועדת חריגים את הנתון הזה, ונקבע שם סדרי זמנים נורמליים והגיוניים לתוספת לחיילי מילואים ששירתו x ימים, ונראה מה ה-x ימים שהוא שירת. כמו שאנחנו עושים לגבי הדרגות, אנחנו הולכים לקבל ממשרד הביטחון, מצה"ל, כמה ימים כל אדם שירת ומי זכאי להפחתת דרגה בתשלום למעונות, כדי שחיילי המילואים ששירתו מעל 80 יום יקבלו אוטומטית, בלי להמציא שום דבר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני מבקש שזה ייתן מענה. יש חיילי מילואים שזה שווה להם 12,000 שקלים בשנת 2023.

שר העבודה יואב בן צור:

אין בעיה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. תודה רבה לכבוד השר. אנחנו מעריכים מאוד את התשובה. נקווה שהנושא יבוא על פתרונו.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים, כמובן, לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות חוק לדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק להגבלת השיווק של גז קצפות לצרכן, התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת יונתן מישרקי, שהסמיך את חבר הכנסת ינון אזולאי להציג את הצעת החוק במקומו. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, כן, גם זה קורה לפעמים, יוני מישרקי מסמיך אותי.

רון כץ (יש עתיד):

עוד פעם?

ינון אזולאי (ש"ס):

לא, זה מה שאמרתי. גם זה קורה לפעמים, יוני מישרקי מסמיך אותי, ואני לוקח את זה בגאווה בשתי ידיים.

רון כץ (יש עתיד):

בצדק.

ינון אזולאי (ש"ס):

בשתי ידיים אני לוקח את העניין. תודה. רון כץ, הגעת, אתה מבקש להתנגד. הבנתי, אוקיי. היום בהצעה הזאת, הצעת חוק להגבלת השיווק של גז קצפות לצרכן – רק להבין את הדבר הזה: יש תופעה לאחרונה – מדברים בכלל על העשור האחרון – של גז קצפות. זה בעצם גז שנותן את הדחיסה של החומר, שמביא את הקצפת. כשאנחנו הולכים למכולת או הולכים לקונדיטוריות, יש קצפות, ואז צריך חומר דחיסה, שהוא בעצם גז. לוקחים אותו – אופיר, לא צריך להפריע בגלל שמקנאים. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

קנאת סופרים תרבה חוכמה.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה. אז אנחנו מדברים פה – החוק הזה בעצם נוגע לשימוש ולסחר בגז חמצן דו-חנקני, המכונה גז קצפות. מה שקורה היום: בני נוער לוקחים את הגז הזה ומשתמשים בו בצורה כנראה לא ראויה, עד כדי כך שלפעמים – לאחר הבדיקות בעניין, כשמגיעים לבתי חולים, לאשפוזים – זה מביא לסחרחורות, לעילפון, אפילו לאיבוד הכרה ואף למקרי מוות, במצב נדיר. הבעיה היא יותר מזה – הבעיה היא שזה גם ממכר, וכאשר אתה נותן פעם, פעמיים – אתם זוכרים? פעם היה גם גז מזגנים – אולי עד היום משתמשים בזה – שגם הוא עשה את אותה תופעה. בני נוער לוקחים, ולרגע, אתה יודע, ברגע של חולשה מסתחררים מהדבר הזה ושואפים את זה בכמויות, וברגע שהוא לוקח פעם ראשונה, פעם שנייה, זה הופך להיות כמעין סם – דבר שהוא מסוכן, דבר שהוא מזיק, פוגע בנו חברתית, פוגע בנוער. בני נוער זה הרי האנשים – הילדים האלה, שאנחנו אוהבים אותם, וזה ילדים שלנו, של כל אחד מאיתנו, זה בעצם האנשים של הדור הבא, המנהיגים של הדור הבא. הינה, אני רואה שם בני נוער. אני מברך אתכם קודם כול שיהיה לכם בהצלחה, וכל הכבוד שבאתם. תדעו לכם שבכנסת שלנו רובם אנשים טובים, ואפילו כולם. לפעמים, מדי פעם, מתנהגים פחות טוב, אבל אנחנו משתדלים לתת לכם דוגמה, ואני מקווה שאתם תראו את הדברים הטובים שלנו פה. אז קודם כול, ברכות. החוק הזה הוא גם בשבילכם, בשביל כולנו, בשביל הילדים שלי, בשבילכם, על מנת למנוע. ככה זה לא או ככה זה כן? יופי. תודה. אני אומר, אנחנו רוצים למנוע את ההידרדרות, שחלילה לא יקרה, אפילו לא ניתן את הניסיון הזה. אנחנו לא רוצים לפגוע חלילה באותן תעשיות, באותם אנשים שרוצים לקנות את זה ולסחור בזה, כי להם יש פתרון. הפתרון – שאנחנו נגביל את זה, שיהיו מקומות מסומנים שאפשר יהיה לקנות את זה לתעשייה, בכמויות מוגבלות, שלא יהיה ניתן שכל אחד, בכל שעה ביום, בכל רגע נתון, כל קטין הולך וקונה את גז הקצפות הזה. זה דבר מזיק. הצעת החוק הזאת באה לתקן זאת. אני מודה לחבר הכנסת יונתן מישרקי, חברי לסיעה, שלא היה יכול להגיע, והזכות היא לי להציג את החוק הזה. הוא ביקש ממני להודות גם לשורה של שרים – כמעט כל הממשלה. בהצעת החוק הוא מבקש להודות לשר הכלכלה, לשר הבריאות, לשר המשפטים, לשר לביטחון לאומי. בקיצור, מהניסיון שלי אני אומר ליוני, חבר שלי – שר הבריאות, הוא הודה לך. יוני מישרקי הודה לך על הצעת החוק שלו. אני רק אומר לו מניסיון – אולי אתה בסדר – אל תודה עד שזה עובר בשנייה ושלישית. למה? מה קורה? באמצע זה מגיע לוועדות, ואז מתחילים, כל אחד יגיד לך: זה – עלות תקציבית; משרד האוצר יבוא ויגיד לך: זה – עלות תקציבית; זה יגיד לך: זה – אתה מוסיף רגולציה; כל אחד יוסיף לך פה אלף דברים. לכן אנחנו נודה לכל השרים רק אחרי שזה יעבור בקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק הזאת היא הצעה טובה, הצעה שמתקנת, ומקווים שזה יעזור לבני הנוער. לא שאנחנו חוששים שהם כאלה, חלילה, אבל אתה יודע, צריך תמיד לשים גבולות, צריך תמיד לעשות עוד מחסום על מנת שלא יהיה הפיתיון הזה, וזה נעשה פה בשביל העניין הזה. אני מודה לחבר הכנסת יוני מישרקי, ותודה רבה לכל החברים, שגם תומכים בהצעה הזאת, אני מאמין. בני הנוער, תודה רבה. תמשיכו להיות מי שאתם. תעשו טוב. תודה רבה לכם. אתם דוגמה, ואנחנו מקווים שאתם תסתכלו עלינו כדוגמה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת אזולאי. אני מתכבד להזמין את שר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. אתה תסתפק בחמש וחצי הדקות שנותרו או שנתחיל מניין עשר דקות? נתחיל בכל זאת.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חבר הכנסת, חבר הכנסת ינון אזולאי, שהסמיך אותך חבר הכנסת מישרקי להציג את הצעת החוק, קודם כול, לעניין מה שאמרת, אני לא יודע לאיזו ועדה אמורה ללכת הצעת החוק הזאת, אבל ככל שההצעה הזאת תלך לוועדת הבריאות – אני סומך על חבר הכנסת מישרקי, הוא יודע להעביר אותן יפה מאוד, אצלו מה שנכנס בסופו של דבר מסתיים. קודם כול, אני מתכבד להשיב על הצעת חוק להגבלת השיווק של גז קצפת לצרכן, התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת יוני מישרקי. מטרת הצעת החוק היא הגבלת מכירה ויבוא של גז קצפות לצרכן, כך שהשימוש בו יוגבל למטרותיו המקוריות בלבד. לצד שימושיו הלגיטימיים המותרים של גז זה, בין היתר בתחום הרוקחות, הרפואה – מה שמוכר לציבור כגז צחוק – והמזון, קיימות קבוצות באוכלוסייה, כפי שציינת, שעושות בגז שימוש לרעה, בין היתר נוכח עלותו הנמוכה, זמינותו והשפעתו המיידית על המשתמשים, כאשר ההשפעה הזאת דומה במהותה להשפעותיהם של סמים. הצעת חוק זו באה במטרה לצמצם את היקף התופעה ובכך להפחית את שיעור המשתמשים בגז שלא לשימושו המקורי, ולהפחית באופן ניכר את הסיכונים והנזקים הבריאותיים המשמעותיים הנובעים ממנו; זאת, בלי להגביל את יתר השימושים הלגיטימיים בגז כאמור. הצעת החוק הזאת תואמת עדויות מקצועיות הן מטעם גורמי רפואה והן מטעם גורמי אכיפה הגורסות כי תופעת השימוש לרעה בגז הקצפות בעלייה מתמדת, במיוחד בקרב אוכלוסייה צעירה. שאיפתו של גז הקצפות מפתחת תלות בקרב המשתמשים וגורמת להשלכות בריאותיות מגוונות, השפעות חולפות כגון סחרחורות, אובדן הכרה ואשפוזים, פגיעות נירולוגיות משמעותיות בלתי הפיכות ולצערנו אף למוות. השימוש לרעה בגז קצפות הוא נושא שנמצא בטיפול ובמעקב של משרד הבריאות זה זמן רב. במשרד הוקמו בנושא שולחנות עגולים ומתקיימים דיונים מקצועיים רבים עם מגוון משרדים וגורמי אכיפה כדי להביא לפתרונות שיביאו למיגור התופעה; זאת, לצד שיתוף פעולה עם גורמי אכיפה בכלל ומשטרת ישראל בפרט, בפעולות גלויות וסמויות כאחד. שיתופי פעולה אלו מניבים פירות – עד עתה נתפסו אלפי יחידות של מכלי גז קצפות שהיו מיועדות להפצה במסיבות. לאור החשיבות הרבה בהגנה על בריאות הציבור מפני נזקי השימוש לרעה בגז הקצפות, ולצורך התמודדות עם בעיית ההתמכרות לו וההשלכות הבריאותיות המשמעותיות הנלוות לשימוש בו, בעיקר בקרב צעירות וצעירים, החליטה השבוע ועדת השרים לענייני חקיקה לתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת בקריאה הטרומית, בכפוף להסכמה של משרד הבריאות ומשרד המשפטים שההצעה תוחזר לוועדת השרים לפני הקריאה הראשונה. על כן, לאור השיח והתיאומים עם המציע – בגלל שיש גם עניינים אחרים, שקשורים יותר לשיווק, מסחר וסימונים. לכן, לאור השיח והתיאומים עם המציע, אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה הטרומית. אני מבקש להודות לחבר הכנסת מישרקי, יושב-ראש ועדת הבריאות של הכנסת המצוין, על קידום הצעת החוק החשובה והעלאת הנושא לסדר-היום של הכנסת והממשלה, ובכלל על כל הפעולות והדברים שעושים הוא וכל הצוות המצוין של ועדת הבריאות. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר הבריאות. ביקשו להתנגד להצעת החוק – חברת הכנסת אפרת רייטן מרום נמצאת איתנו? לא נמצאת. אם כן, חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, הפעם הראשונה שראיתי את הנושא הזה של גז קצפות הייתה לפני ארבע שנים בערך ביוון. הגעתי עם אשתי לאיזשהו מקום שנקרא זקינטוס – לא משנה; יש גם הרבה מאוד ישראלים שנוסעים לשם, צעירים שנוסעים לבלות. ראיתי חבר'ה צעירים שמסתובבים עם בלונים – בלון, כמו בלון רגיל של יום הולדת – ופשוט שואפים את התכולה שבתוך הבלון. לא הבנתי מה זה בהתחלה. התחלתי לבדוק עם החבר'ה הצעירים, והבנתי שהגז הזה, גז הקצפות – בעצם יש לו נוקר, הם שמים נוקר, ממלאים את הבלון בגז, ושואפים אותו. זה מאוד זול. בחו"ל זה עולה אירו, נניח; בארץ מוכרים את זה בעשרה שקלים. הם שואפים את זה, ומה שקורה – הם מאבדים את התחושה שלהם, לא לגמרי את ההכרה, אבל את התפיסה שלהם במרחב, לכמה דקות. אחרי כמה דקות הם שואפים עוד אחד ועוד אחד, ואז מגיעים בסופו של – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני מסביר כבר דקה מדוע החוק מוצדק.

סימון דוידסון (יש עתיד):

רגע, אני אגיע לסוף.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם אדוני מתנגד, יביע את התנגדותו. אם אדוני מסכים, אז – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אגיד לך, עליתי לפה כדי להעלות את המודעות לדבר הזה, בסדר?

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל לא לכך נועד מוסד ההתנגדות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז אני אקח עוד 30 שניות ואני ארד. אני בוועדה למניעת סמים ואלכוהול, ודנו הרבה מאוד פעמים על כל מיני סמים שמגיעים לישראל, ואחד מהם – הנושא הזה, גז קצפות. המשטרה העלתה את הנושא הזה, וזה פשוט חוקי במדינה. לכן, אחרי מה שקורה היום בכנסת הדבר הזה לא יהיה חוקי. אני קורא לכל הבניין הזה ולכל המדינה להבין שהנושא של התמכרויות במדינת ישראל הוא קריטי וחייבים לטפל בו. ופה אני ארד.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מכבד את עמדתו של אדוני, אבל לא לכך נועד מוסד ההתנגדות. אנא, חברי הכנסת המבקשים להתנגד להצעת חוק יקבלו את רשות הדיבור, יעלו, יביעו את התנגדותם, אבל לא מקובל לתמוך בהצעת חוק במוסד ההתנגדות. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה, אלא אם כן המבקש מעוניין להשיב להתנגדות – לא. האופוזיציה ביקשה הצבעה שמית? כן. אם כן, ההצבעה תהיה שמית. נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר אמיר אוחנה:

אנא קראי בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? אם כן, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש נוספים? לא. אם כן, תמה ההצבעה. נא למנות את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 24 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק להגבלת השיווק של גז קצפות לצרכן, התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הבריאות לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור כעת לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (העסקת מתנדבים), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת צביקה פוגל, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן לנמק את הצעתו. בבקשה. עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר, המתמקדת בהעסקת מתנדבים. אדוני היושב-ראש, בכל שבועיים אני מכנס את הוועדה לביטחון לאומי לדיון מעקב אחר מצוקת הכליאה. בדיונים אני נחשף לנתונים המדאיגים על מספר הכלואים שעולה אל מול הצפיפות והיעדר מקומות כליאה. שירות בתי הסוהר, אדוני היושב-ראש, חצה לא מזמן את רף 23,000 הכלואים. מדובר על עלייה של יותר מ-6,000 כלואים נוספים מאז מלחמת שמחת תורה, בעוד תקן הכליאה, אותו תקן שממנו נגזרות המשמעויות, נשאר על 14,500, כלומר עלייה של כמעט 100%.

היו"ר אמיר אוחנה:

תקן שאני קבעתי עוד כשר, העליתי את זה. אם אני לא טועה, זה היה 13,000, והעליתי ל-14,500.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

ועדיין שמרנו על 4.5 מטר לכל אסיר. שב"ס מעולם לא חווה עלייה דרמטית כזאת, חבריי חברי הכנסת, ולמרות זאת, בשירות בתי הסוהר עושים הכול על מנת להמשיך בשגרת הלחימה על אף הפערים הבלתי-נתפסים. בכל דיון אני מדגיש כי הדבר החשוב ביותר מכלל סעיפי הדיווח הוא ההגנה על לוחמי הכליאה, שחשופים מדי יום לסיכונים מצד ארגוני הפשיעה והטרור. אלה אותם לוחמים גיבורים שאף אחד מאיתנו לא רוצה להתחלף איתם, שנמצאים בחיכוך תמידי עם אסירים, אותם אסירים שבאמת אף אחד מאיתנו לא רוצה לראות ברחוב או ליד בית הספר של הילד שלו. זו גם הסיבה שעברה כאן ביוזמתי, לפני קצת יותר מחודש, אדוני היושב-ראש, הצעה שמייחדת עבירה לתקיפת סוהר, בדומה לתקיפת שוטר, וזו גם הסיבה שמונחת כאן במליאה הצעת חוק נוספת, שמטרתה להקנות סמכויות חשובות ללוחמי הכליאה כדי שיוכלו למלא את תפקידם בצורה טובה יותר ובצורה בטוחה יותר. חבריי חברי הכנסת, אחד הצרכים המרכזיים שמציג שירות בתי הסוהר – ואני מנסה לתת להם מענה במסגרת הצעת החוק הזו – הוא בעיית המשאב האנושי. שב"ס פתח בקמפיין מרשים, ואכן מצליח להגדיל את שורותיו, אך לנוכח הצרכים האדירים, הגיוס לבדו אינו נותן מענה מספק. מוצע להסמיך את שירות בתי הסוהר להעסיק מתנדבים בעלי הכשרה מתאימה, כדי להגדיל את הכוח המבצעי שיכול לתת מענה לתרחישים שונים. אדוני היושב-ראש, משהו אישי בעניין הזה: לפני חברותי כחבר כנסת הייתי 13 שנים מתנדב במשטרת ישראל כמפקד יחידת חילוץ. אני יודע כמה ערך ההתנדבות יכול למלא פערים שהממלכה לא מסוגלת למלא. הצורך מתחדד ביתר שאת בימים אלו, כשאנו רואים ניסיונות של האוצר לקצץ בין היתר גם בתקציבו של שירות בתי הסוהר. ההצעה הפשוטה הזו המונחת בפניכם יכולה להביא בשורה בדמות עשרות ואולי מאות לוחמים שיצטרפו למערך הלוחם בשירות בתי הסוהר בעלות זעומה. חבריי חברי הכנסת, לא מדובר בהצעה של קואליציה, לא מדובר בהתנגדות של אופוזיציה. שירות בתי הסוהר הוא של כולנו, ולכן אבקש את תמיכתכם בקריאה הטרומית. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד להזמין את השר אוריאל בוסו להשיב על הצעת החוק בשם הממשלה. בבקשה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשם השר לביטחון לאומי אני משיב על הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר. הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר, התשפ"ד–2024, מבקשת לאפשר לשירות בתי הסוהר להסתייע במתנדבים במסגרת פעילותו. שירות בתי הסוהר הינו ארגון ביטחוני המחזיק במשמורת אלפי כלואים ביטחוניים ופליליים, ונדרש מדי יום לביצוע משימות רבות. בפקודת בתי הסוהר אין כיום הסדר חוקי המאפשר לשירות בתי הסוהר להפעיל מתנדבים בתחומי עיסוקו, למעט בהיבטים הנוגעים לשיקום אסירים וטיפול במשפחות אסירים. תקופת המלחמה ומצב החירום הכליאתי חידדו ביתר שאת את הצורך לאפשר לשירות בתי הסוהר להרחיב את פוטנציאל כוח האדם בשירות בתי הסוהר, לרבות באמצעות הסתייעות במתנדבים אשר יעמדו בקריטריונים שייקבעו לגיוס בהתאם לצורכי שירות בתי הסוהר, הן בשגרה והן בעיתות חירום. מערך המתנדבים בשירות בתי הסוהר, כמו בגופי ביטחון אחרים, יסייע לשירות בתי הסוהר בעמידה במכלול המשימות השוטפות והמזדמנות מעת לעת. לאור האמור, אבקשכם לאשר את הצעת החוק הזו בקריאה הטרומית. אופיר – – –

אופיר כץ (הליכוד):

כן, בסדר.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר. ביקש להתנגד להצעת החוק חבר הכנסת נאור שירי – לא נמצא איתנו. אם כן, אנחנו נעבור להצביע על הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (העסקת מתנדבים), התשפ"ד–2024. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר אמיר אוחנה:

נא להקריא את שמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש חברי כנסת שמעוניינים להצביע וטרם הצביעו? אם כן, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש נוספים?

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר אמיר אוחנה:

זהו? יש עוד? לא. אם כן, תמה ההצבעה, נא למנות את הקולות.

היו"ר משה סולומון:

39 בעד, תשעה נגד. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (העסקת מתנדבים), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר משה סולומון:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן ויוראי להב הרצנו בנושא: עיכוב בתשלום שכר לעובדי עיריית נצרת במשך ארבעה חודשים. עוד אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת, חברת הכנסת מירב בן ארי הודיעה כי היא חוזרת בה מהצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הרחבת המגוון בשידורי הרדיו), התשפ"ד–2024, שמספרה פ/4656/25. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק העונשין (תיקון – הגנה על חושפי שחיתויות ומתריעים בנסיבות ביטחוניות), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת שמחה רוטמן וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת החוק, שנועדה לספק מענה למציאות שהיה עדיף שלא תהיה. אנחנו יודעים שמערכות הביטחון הן מערכות גדולות, הן מערכות מורכבות. אנחנו נחשפנו פעמים רבות לסיטואציה שמידע לא מגיע, או מגיע בצורה מוטה. וזה דבר שקורה באופן טבעי בכל מערכת, זה אפילו לא עניין של האשמות נקודתיות של אדם זה או לאחר או של עומד בראש מערכת זו או אחרת. זה טיבה של מערכת גדולה. אנחנו זוכרים כולנו את הסיפור על התצפיתניות שהתריעו, על הנגדת בחיל המודיעין שהתריעה, והרבה מאוד פעמים, בסופו של דבר יש – נקרא, באנגלית קוראים לזה single point of failure. מספיק שאדם שעומד בראש הארגון לא מעוניין שמידע מסוים יעלה הלאה – בתום לב, אני אפילו לא חושד בו בזדון, אלא כי הוא באמת נמצא בקונספציה, הוא רואה את המידע והוא חושב שהוא לא רלוונטי, הוא חושב שיש מידע שהוא יותר רלוונטי – הוא מציף – ולפעמים גם יש עניין אחר – לפעמים הדרך הטובה ביותר לדאוג שמישהו לא יהיה חשוף למידע מסוים זה פשוט להציף אותו בהרבה מאוד מידע, ואז אתה אומר לו: נתתי לך את המידע, הוא היה על שולחנך, איך לא קראת? בטח שלא קראתי, זה היה בשישה ארגזים, בארגז שלמטה. לכן היכולת של גורם מתוך המערכת לבוא ולהרים דגל ולהגיד: חבר'ה, יש פה שחיתות; יש פה נקודה עיוורת; יש פה משהו שלא מגיע למעלה; אני מסתכל על הדרג שלמעלה, שפועל, ועם המידע שעומד בפניי אני לא מבין איך כך הם פועלים, ויש לי הרגשה שהמידע לא הגיע אליהם – שוב, יכול להיות ממניעים שליליים, יכול להיות ממניעים חיוביים. החוק הזה מנסה לבוא ולהגיד – הוא לא להתיר, לא להתיר איסור, לא להגיד: מותר לך, אלא לבוא ולהגיד: אם אתה בא ומוסר לגורם המדיני הבכיר – דהיינו לחבר קבינט, או לראש הממשלה, או ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון בכנסת – ואתה מעביר לו את המידע, והמידע הזה הוא באמת חיוני – כמו חושף שחיתויות של מבקר המדינה, שאתה נותן לו אפשרות להציף מידע; גם אם זה לכאורה הדלפה, גם אם זאת עבירה פלילית, מותר לו להציף את זה, ואז מבקר המדינה אומר לו: שמע, יש לך חסינות, אני נותן לך חסינות מהדבר הזה, כי המידע שהבאת באמת רלוונטי, מועיל, הייתה לך סיבה בדבר הזה. באופן עקרוני זאת ההצעה, זה המנגנון. עכשיו מה? אנחנו צריכים לוודא, מאחר שהמערכות הללו – בסופו של דבר, תחשוב על חייל, בוא ניתן דוגמה – – –

היו"ר משה סולומון:

רשימה סגורה של מי שאפשר לדווח לו?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

כן, ההצעה מדברת על ראש הממשלה, חברי קבינט או יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. עכשיו כמובן יכול להיות שיכולים לבוא ולהגיד: תשמעו, יש מידע שהוא מראש רק אצל ראש הממשלה, או רק לראש הממשלה מותר להיות חשוף לו. עכשיו, בגלל שהפרטים – כל מקרה לגופו, אי-אפשר לקבוע את זה ככלל מראש, וזה מסוכן לקבוע את זה ככלל מראש. אמר לי את זה קודם חבר הכנסת איזנקוט, ואני חושב שהוא צודק: זה מסוכן לקבוע כלל כזה גורף ולהגיד שכל אחד עכשיו ניגש. שמעתי את הביקורת הזאת מעוד חברי כנסת בקואליציה ובאופוזיציה: מסוכן לקבוע כלל שהכול מותר. נכון, אני מסכים, זה נכון, לכן צריך פה גורם עם שיקול דעת מדיני-ביטחוני שיבוא ויגיד: שמע, זה כמו או צל"ש או טר"ש – אם באת והעדפת מידע סתם כדי להרגיש חשוב, כי אתה לא מבין כלום, יבוא הקבינט ויגיד: אדוני, יש מערכת משמעתית פלילית, תטפל בך, שלום ותודה; הבאת משהו שהוא באמת חיוני לביטחון, מנעת את 7 באוקטובר הבא, מנעת פדיחה מטורפת, מנעת משהו, הצפת מידע שבאמת הביא לתועלת – יבוא הקבינט ויגיד: אדוני, הוא מוגן על ידי, הבחור הזה. נכון, טכנית הוא עבר על החוק, טכנית הוא עבר על החוק, אבל יש לו הגנה. עכשיו, למה הצעת החוק הזו כל כך מרגיזה את משרד המשפטים? כי הם רוצים לעשות את זה במחשכים. אני מבין למה היא מרגיזה את מערכת הביטחון – כל מערכת רוצה לשמור על ההיררכיה שלה, אני מבין את זה, אני לא כועס, מה שנקרא, זה הגיוני לי. אבל למה משרד המשפטים התנגד? כי דה פקטו מה שמשרד המשפטים עושה – הוא נותן את תעודת החסינות הזאת, רק עושה את זה בשקט. איך הוא עושה את זה בשקט? אם יש הדלפה לעיתונאי, איך קורה שאף אחד לא מועמד לדין על הדלפות? הרי כל הזמן יש הדלפות לעיתונאים, כי בייעוץ המשפטי לממשלה החליטו שהדלפות לעיתונאים זה דבר חשוב, אז מראש הם לא מאשרים פתיחת חקירה. אז הם לא באים ואומרים לך: לא, לא, אתה תישא בדין הפלילי אבל תקבל חסינות, כי היה חשוב – הם מראש לא מאשרים לפתוח בחקירה – כמובן, אם זה חשוב בעיניהם; אם זה חשוב בעיניך ובעיניי, זה לא אותו דבר. אם הם חושבים שמסירת מידע ליועץ המשפטי לממשלה כדי שהוא יוכל לחקור תיק זה חשוב – לא, לא, זה בסדר, זה לגיטימי, הם לא יפתחו בחקירה בכלל. כך, בדרך הזאת, תעודת החסינות היא אצלם, הם יחליטו. ויש להם עוד דרך לתעודת חסינות: גם אם חס ושלום קרתה טעות וכבר הוגש כתב אישום כי לא שמו לב לפני הגשת כתב האישום, והיועצת המשפטית לממשלה, מכל סיבה שהיא חושבת שיש אינטרס ציבורי שהנושא לא יתברר, היא יכולה לעשות עיכוב הליכים ולעצור את התהליך, להגיד לבית המשפט stop – ובית משפט עוצר. הכול בידיים שלה. למה זה מרגיז אותה? כי זה יוצא ממנה פה, כי יכול להיות שהבעיה והצורך לחשוף הם בתוך מערכת המשפט, יכול להיות שיש מישהו שמסתובב עכשיו בפרקליטות הצבאית, לצורך העניין, והוא יודע מי הדליף את הסרטון של שדה תימן, הוא יודע. הוא היה יכול לבוא עכשיו לכנסת, לממשלה, לתקשורת, ולהגיד: פלוני-אלמוני הדליף, והינה הראיות. אבל הוא לא עושה את זה. למה? כי הוא יודע שהוא יהיה חשוף להעמדה לדין – בידי מי? בידי הפצ"רית והיועמ"שית. אבל אם הוא היה יודע שהוא מביא את המידע הזה לקבינט והקבינט יכול לתת לו את תעודת החסינות, הוא היה בא. ככה הם מחזיקים ושולטים במידע, ולכן הם מתנגדים. זאת אומרת אין פה ויכוח על העיקרון. גם היועצת המשפטית לממשלה סבורה שבמקרה כזה היא תוכל לעצור את העניין, רק היא רוצה את השליטה אצלה ולא בוועדת השרים. ואני אומר שכאשר עוסקים בנושא ביטחון, השליטה בתהליך הזה צריכה להיות בידיים של הקבינט. רק הם יקבעו מהו האינטרס הביטחוני של מדינת ישראל. רק הם יקבעו אם הדלפה או העברת מידע של מתריע בשער או חושף שחיתויות – רק הם יקבעו אם היא זכאית להגנה, כן או לא. אחרת פעם נוספת אנחנו הופכים להיות מדינה שבה מותר לעבור על החוק. אין שום בעיה לעבור על החוק, בתנאי שעברת על החוק לכיוון הנכון, בתנאי שאתה בצד הנכון. עכשיו, המציאות הזאת, שלפיה השליטה בשאלה מתי עבירה על החוק הופכת להיות אירוע פלילי, משפטי, ומתי היא הופכת להיות "אה, נו, אז קרה" – השליטה הזאת היא כוח אין-סופי, שאין עליו שום בקרה ושום פיקוח. נזכרתי בזה היום, אדוני היושב-ראש – וגדי, חשוב לי שתקשיב, כי אני יודע שאכפת לך. נזכרתי בזה היום. ישבתי היום בוועדת הכנסת, לא דיברתי על זה, שמעתי את חברי חבר הכנסת סעדה מדבר על הנושא של השופט עמית ומה שהתגלה בעניינו. נזכרתי שוועדת הכנסת, אותה ועדת כנסת, דנה בעבר בהסרת חסינות של השר כץ, שהיה צריך לעזוב את התפקיד שלו כדי לברר את העניין. היא דנה בהסרת חסינות – על מה? על זה שבדיון ועדה הוא לא גילה שאחד מהאנשים שדיברו בוועדה או נכחו בחדר הוא חבר שלו; כולם ידעו, אגב, רק שזה לא בפרוטוקול. כולם ידעו שהוא חבר, הוא גם הוצג כחבר, אבל לא ניתן גילוי נאות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה לא נכון.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

זה כן נכון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה לא נכון.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

זה כן נכון. קרא את כתב האישום. קרא את כתב האישום.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא נכון.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

קרא את כתב האישום.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא נכון.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

קרא את כתב האישום.

מיקי לוי (יש עתיד):

העבירו חוק בעניין. זה לא נכון.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

קרא את כתב האישום.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה מעוות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה היה חוק שהיה מיטיב עם ההשקעות שלו, זה היה הסיפור, מה אתה מקשקש?

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת מיקי – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

זה פשוט שקר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

בדיון הוועדה הזה הטענה שהוא לא גילה הספיקה לכתב אישום על הפרת אמונים – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – הוא ניהל כספים.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – הספיקה לכתב אישום על הפרת אמונים. אז עכשיו טוענים פה חבריי באופוזיציה שהוא העביר חוק, טוענים שהוא העביר חוק, שהוא קיבל החלטה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, לא קיבל. בוועדה הובא חוק – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

נכון, נכון.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – שעניינו של השר – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

נגע, נגע – לא, לא עניינו האישי, עניינו של החבר, לא נכון – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – הוא לא היה רק חבר – – – כספים.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לא נכון, של החבר. שנייה, רק רגע, רק רגע, אבל אני זורם איתכם: נניח שאתם צודקים – אתם טועים, אבל נניח שאתם צודקים – נניח שבוועדה נעשה, וזה – שר עזב את תפקידו, ביקשו להגיש נגדו כתב אישום, ישבה ועדת הכנסת והחליטה שזה לא מצדיק ונתנה לו חסינות מפני הגשת כתב אישום, וצדקה בכך, צדקה בכך. אבל היועצת המשפטית לממשלה – אז היועץ, היועץ המשפטי לממשלה רצה להגיש כתב אישום. שר איבד את תפקידו על הדבר הזה, נאלץ להתפטר. יושב שופט בבית המשפט העליון, דן בנושאים של עיריית תל אביב בזמן שעיריית תל אביב מושכת כתב אישום נגדו, מופיע בפניו עורך דין מהמשרד שמייצג אותו; לא רק שהוא לא פוסל את עצמו – נניח שהוא הפעיל שיקול דעת – הוא גם לא נותן גילוי נאות, בניגוד לכללים. זו לא הפרת אמונים – עכשיו, עיריית תל אביב משכה, ביטלה כתב האישום – –

היו"ר משה סולומון:

לחתור לסיום.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – הגישו נגד כל הבניין – נגדו משכו. הוא דן בתיק שלה ונותן לה מיליונים, מכריע בערעור. אין גילוי נאות, אין פסילה – אין כלום. לכן, מי ששולט בשאלה מה הופך להיות פלילי ומה הופך להיות לא פלילי – –

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה רבה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – חייב לתת דין וחשבון לציבור. תודה רבה. אבקש את תמיכתכם.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את השר לשירותי דת, השר מיכאל מלכיאלי, להשיב בשם שר המשפטים. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני עונה בשם שר המשפטים. הצעת חוק העונשין (תיקון – הגנה על חושפי שחיתויות ומתריעים בנסיבות ביטחוניות), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת שמחה רוטמן קובעת סייג כללי לאחריות פלילית או משמעותית לכל עובד או חייל במערכת הביטחון בשל מסירת ידיעה לגורם מדיני בכיר, בכפוף לתנאים מסוימים. כמו כן, מוצע בהצעת החוק להסמיך את ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי להתערב בחקיקה פלילית ובהליכים משפטיים ובעבירות לפי פרק ז' לחוק העונשין ככל שסברה שמתקיימים התנאים לתחולת הסייג האמור. בדברי ההסבר נאמר כי התיקון נועד להעניק הגנה פלילית לעובדי מערכת הביטחון והמודיעין וכן לחיילי צה"ל במקרה שבו הם מעבירים מידע מודיעיני רגיש לראש הממשלה או לאחד מחברי ועדת השרים לענייני ביטחון – הקבינט – או ליו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת כאשר הם רואים כי יש חשיבות עליונה בהבאת מידע בלתי ממודר לדרג מקבלי ההחלטות ללא מעבר בצינורות המידע המקובלים. לאחר קבלת המידע המודיעיני, אם יסבור חבר הקבינט מקבל המידע כי יש במידע חשיבות ודחיפות – יביא את המידע לידיעת שאר חברי הקבינט. תיקון זה נועד להבטיח שראש הממשלה וחברי ועדת השרים יהיו חשופים למידע מודיעיני רלוונטי בלתי ממודר, כך שיוכלו לקבל תמונה מודיעינית שלמה ומדויקת ככל האפשר. חשיפה מלאה של מידע מודיעיני מאפשרת קבלת החלטות מושכלות ומקיפות.

מיקי לוי (יש עתיד):

ממש מושכלות. תמסור בשמי לשר המשפטים: מושכלות אחלה, פגיעה בביטחון, במודיעין של מדינת ישראל.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה הסכמת?

מאיר כהן (יש עתיד):

למה אתה הסכמת לענות על זה?

מיקי לוי (יש עתיד):

למה לך? למה לך?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אנחנו עוזרים לכל אדם שחפץ בכך.

היו"ר משה סולומון:

בשם הרעות.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה מושכל? יש כאן אלוף, יש כאן רמטכ"ל, תשאל אותם.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יש פעמים – –

מיקי לוי (יש עתיד):

תשאל אותם.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – אשר רק כשאני מגיע לפה אני קורא בעיון – –

מיקי לוי (יש עתיד):

בושה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – את הדברים – בבקיאות קודם, בעיון אחר כך. בא שר, מבקש טובה – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה מקריא יפה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יפה.

קריאה:

תוספות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בהתחשב בזה שאתה לא מאמין בדברים האלה, אתה מקריא יפה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אני מאמין מאוד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ואתה גם לא מבין.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני אדם מאמין. לא, למה להגיד לא מבין? לא יפה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני אומר לך, אתה לא מבין.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, לא יפה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה לא מבין.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא מכובד, מה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם רוטמן לא מבין.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

למה להגיד לא מבין?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

רוטמן, הוא מחפש – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

רוטמן הוא פרוקסי, רוטמן הוא פרוקסי, אין מה לעשות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

קודם כול, חבר הכנסת רוטמן הוא מגיש הצעת החוק.

דבי ביטון (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

והוא נתן כאן קודם נאום – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

באמת, למדתם, אדוני השר, למדתם תרגיל. באמת לא מכבד את הממשלה.

דבי ביטון (יש עתיד):

ממש.

מיקי לוי (יש עתיד):

כל מה שאתם לא רוצים שיעבור דרך העין של היועצת המשפטית לממשלה, אתם עושים אותו חוק פרטי, כאילו. זה יתנקם בכם בסוף.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חבר הכנסת מיקי לוי, היות שאני משוכנע שאתה מאמין במאה אחוז במה שאמרת, אני, בעזרת השם, כשארד אני אבוא ואסביר לך למה זה עובד בצורה הזאת.

מיקי לוי (יש עתיד):

החיוך שלך אומר דורשני.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני משוכנע שאתה גם תבין.

מיקי לוי (יש עתיד):

עזוב אותך. אתה יודע כמה חוקים פרטיים שהיו צריכים להיות ממשלתיים מוגשים בחודשים האחרונים, אדוני השר?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כי זאת הדרך היחידה להביא אותם לגמר בסוף. מיקי, תשמע, אני לא אוהב פה במקום להגיד שמות של האנשים, משתדל שלא. אני אספר לך דברים שקורים אצלי, תאמין לי, אני אפתח לך, הכול כתוב. אם היית יודע איך הדברים מתנהלים, באיזה דרך, גם אתה היית מודה להשם שיש את הדרך הזאת לבוא לכנסת. אתה שואל אותי אם זה לעניין – ודאי שלא. ודאי שלא.

מיקי לוי (יש עתיד):

לפחות אתה ישר להגיד שזה לא לעניין.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, ודאי שלא. בסוף, הרי השכל הישר, מה אומר? יש דרך, מה אתה מביא לפה? נכון?

מיקי לוי (יש עתיד):

ככל שהחוק יותר כבד משקל, מהותי, ראוי שהוא יבוא ממשלתי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כבד יותר – ככה זה היה אמור להיות, נכון. אבל ככל שיש לך כחבר כנסת את תקרות הזכוכית שבונים לך – לשר יש פי 70 תקרות זכוכית. תשמע, מיקי, אתה היית חבר ממשלה, אתה יודע, היית במשרד האוצר לא מעט שנים, אתה יודע איך הדברים מתנהלים. כשאתה רוצה להוביל מדיניות – כן, יכול להיות שאתה מדבר שטויות, יכול להיות שאתה מדבר לא לעניין, ועכשיו אתה צריך לעבור דרך צינורות מקובלים, אז אתה עושה את זה. אבל הגאונים שיושבים בצינור אומרים לך: הדיון בעוד חמישה חודשים. עכשיו, בדיון הרבה פחות חשוב, כשמישהו החליט, יש לך עוד יומיים דיון, ואתה, חמישה חודשים אמור להסתכל על השמיים, שמישהו יחליט לפנות את הזמן שלו. אתה צריך להודות להשם שיש לך דרך נוספת לקדם את המדיניות שלך.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני לא רוצה לשפוט אותך עכשיו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אבל זאת האמת. זאת האמת. ואני עוד כמה דקות ארד לפה לספר לך סיפורים שתאמין לי – אתה לא תסכים עם החוק, תגיד לי: אתה טועה, אבל כשאתה תשמע את הדרך, מה האכילו אותי כשר, אתה תגיד תודה לדמוקרטיה הישראלית שיש דרכים נוספות. איזה משא ומתן עושים לך – אתה תדע, זאת האמת – כשבאים אליך אנשים שהם שומרי הסף. מיקי, וצריך להיות אמיתי. אני יכול לא להסכים עם שום חוק, אבל להיות באינטגריטי אמיתי מול התהליך. ועושים איתך משא ומתן: אם תסכים בחוק אחר נקדם לך את זה; לא תסכים – מה זה קשור? אם משפטי, בוא נזרום; לא משפטי – תתקע אותי, תן מניעה, תן צו, תן מה שאתה רוצה, אבל תגיד לי מה לא טוב. עושים לך משא ומתן על חוקים אחרים. ככה מתנהלת לא רשות – אני לא אוהב, אתה יודע, אני – בקיצור, אבל בגדול, אני מסכים איתך. יש דרך. תיקון זה נועד להבטיח שראש הממשלה וחברי ועדת השרים יהיו חשופים למידע מודיעיני רלוונטי בלתי ממודר כך שיוכלו לקבל תמונה מודיעינית שלמה ומדויקת ככל האפשר. חשיפה מלאה של המידע המודיעיני מאפשרת קבלת החלטות מושכלות ומקיפות, במיוחד כאשר מדובר בהחלטות הנוגעות לביטחון המדינה ולשמירה על חיי אדם. מאחר שכבר דנו בהצעת חוק דומה, של חבר הכנסת חנוך מלביצקי, ועדת השרים לענייני חקיקה קבעה כי היא תומכת בהצעת החוק הזאת בקריאה הטרומית, בכפוף לכך שבהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרד ראש הממשלה ושר המשפטים.

רון כץ (יש עתיד):

מיכאל, אפשר להפסיק. די, די.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

למה להפסיק?

רון כץ (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תראה, פעם אמרו לי – – –

היו"ר משה סולומון:

תמשיך. ימשיך אדוני השר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אני רוצה לענות לרון, הוא צריך לדעת את הדברים.

היו"ר משה סולומון:

הוא רק העיר הערה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, זאת הערה חשובה.

היו"ר משה סולומון:

זאת הערה חשובה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

פעם מישהו אמר לי: כשאתה בא ומגיש הצעת חוק ואומרים לך: בכפוף לזה, לזה ולזה, כשזה מגיע לסוף, תגיד תודה. לא, בתהליך. אז פה אומרים לך שצריך את הסכמת ראש הממשלה ושר המשפטים ובתיאום עם משרד הביטחון והמשרד לביטחון לאומי.

רון כץ (יש עתיד):

אבל שר המשפטים פה. למה הוא לא עונה? לא הבנתי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כי כשהתחלתי הוא לא היה, אז אני ממלא את מקומו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תברך אותן, תלמידות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מה זה?

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תלמידות.

היו"ר משה סולומון:

אני אברך את התלמידות, תלמידות ישראל שהגיעו לכאן לבקר ולשמוע על הדמוקרטיה בישראל. בהצלחה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

באמת, שלום, שלום, ושיהיה לכן בהצלחה. אני מקווה שלמדתן משהו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

בנות אולפנה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בנות אולפנה.

היו"ר משה סולומון:

בנות אולפנה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שיהיה לכן בהצלחה.

רון כץ (יש עתיד):

מאולפנה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אמרתי. מאחר שכבר דנו בהצעת חוק דומה של חבר הכנסת, ועדת השרים קבעה כי היא תומכת בהצעת החוק הזו בקריאה הטרומית, בכפוף לכך – – אתה תומך בהצעת החוק?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני לא.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

למה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל אני מקשיב בקשב רב.

היו"ר משה סולומון:

תכף תראה בהצבעה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תראה, אני הייתי משוכנע שהיות שאני מקריא את זה כל כך יפה, לפחות אתה תשתכנע. אתה אומר – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה אני? מכל האופוזיציה דווקא אותי אתה שואל?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני פניתי אליך. אני כל פעם בוחר מישהו לראות אם הוא – קארין למשל תמיד משתכנעת, ובסוף משהו שם – לא יודע, מה אני יכול לעשות.

קארין אלהרר (יש עתיד):

היי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בוקר טוב. – – בכפוף לכך שבהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרד ראש הממשלה ושר המשפטים, בתיאום עם משרד הביטחון והמשרד לביטחון לאומי. בנוסף קבעה הוועדה כי במידת הצורך תוחזר הצעת החוק לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה לפני הקריאה הראשונה. אופיר – – –

היו"ר משה סולומון:

תודה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, רגע, שנייה, יש לי עוד דקה, מה, זה המון.

היו"ר משה סולומון:

בסדר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מה הוא אמר?

היו"ר משה סולומון:

יש גם מתנגד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אז מה אם יש מתנגד? ברור שיש מתנגד. לרדת? אז אני קורא להצביע בעד הצעת החוק.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת גדי איזנקוט ביקש להתנגד להצעת החוק. בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, בפתח הדברים אומר שאני מכיר את האישום נגד הנגד ואלי פלדשטיין ומכיר את הפרטים לעומק. כמובן שעומדת להם חזקת החפות, אבל צריך לומר שהאישום נגדם על סיכון ביטחון מקורות הוא חמור ביותר. אני יכול לומר שגם פגשתי את המשפחה, והמחשבה האישית שלי הייתה שנכון לשלוח בשלב מתקדם בתנאים מגבילים הביתה, וזה לא קשור לעניין. המידע שהוצג לשופטי בג"ץ השמרנים ביותר הביא אותם לקבל את ההחלטות האלה, זאת אומרת, הביטחון הלאומי עומד מעל הכול, ואפשר לסמוך על בג"ץ שיצביע באופן ענייני על חומרת הדברים שהובאו לפניהם. אני יכול להגיד את זה גם לגבי אותו פסק דין שצוטט פה בשבוע שעבר על הוראות הפתיחה באש ב-2018, כשבג"ץ עמד כחומה בצורה והחליט נכון, בניגוד לשקרים, בניגוד לשקרים שנשמעים.

היו"ר משה סולומון:

חברים, חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על השקט כאן כדי לאפשר לחבר הכנסת גדי איזנקוט להשלים את דבריו.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

אתה עוצר? אי-אפשר לדבר ככה. אתה משתלט שם על הפרת הסדר? צריך סיוע?

היו"ר משה סולומון:

לא, אין לי אמצעים.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

אז קודם כול אני כבר חצי דקה מתעכב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא ייתן, הוא ייתן לך.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

אני יכול להמשיך?

היו"ר משה סולומון:

בבקשה. עצרתי את הזמן.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

אני יכול לספר לכם שהשגת העליונות המודיעינית של ישראל כרוכה במאמצים עילאיים של אלפי אנשים ובסיכון חיי לוחמים, ובקדנציה שלי כרמטכ"ל היה אחד כזה ששילם בחייו. זה לא נושא לפוליטיקה קטנה. החוק שמובא פה יאפשר לעשרות אלפי משרתים באמ"ן, בשב"כ, במוסד, במלמ"ב, לשבור את שדרת הפיקוד ואת סדרי העבודה התקינים באופן שיפגע בעליונות המודיעינית. מתן סמכות לקבינט לעצור את הליכי המשפט – פוליטיזציה, פגיעה קשה של אנשים שחלקם לא חשופים לחלק מהפרטים המודיעיניים באופן היסטורי, ואני גם ראיתי את שיקול הדעת שלהם, לכן זה מאוד מאוד לא מומלץ. עכשיו, לוקחים בעיית תפקוד בסביבת ראש הממשלה – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

גדי, אתה לא מכיר את הפרטים. אני לא מבין.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת רוטמן, תכף תוכל להשיב, אם תרצה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

לוקחים בעיית תפקוד בסביבת ראש הממשלה – ואני אומר את זה כאחד שהיה מזכיר צבאי של ראש הממשלה – ובאמצעות חוק שהוא מכבסת מילים, אתם מנסים לשנות את החוק. יש חוסר שליטה במזכירות הצבאית, אז מציבים חוק לבקרה. ואיפכא מסתברא – יש בעיה בהעברת החומר המודיעיני. ועדת אגרנט מורה, דרך אגב, למנות אזרח; ראשי ממשלה לדורותיהם החליטו על קצין. מחליטים להעביר חוק לשיבוש ענק בקהילת המודיעין. יש בעיית שליטה בדוברים – בונים חוק פלדשטיין. תחשבו איפה הבעיה. אני מציע לכם למשוך את החוק הרע הזה, ויכול להציע לכם גם פתרון. בהנחיה אחת של ראש הממשלה, בעוד שעה הוא יכול להרחיב את מה שנקרא "חובת התרעה אישית" – מושג שקיים בקהיליית המודיעין. הוא יכול להנחות בעוד שעה את צה"ל, שב"כ, מוסד, שחובת התרעה אישית תחול גם עליו. הוא מורה שחובת התרעה אישית תישלח למזכיר הצבאי או לעוזר למודיעין ותגיע לידיים שלו. אין שום סיבה לשבש סדרי עולם – –

היו"ר משה סולומון:

תודה.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

– – לאיים על העליונות המודיעינית של מדינת ישראל בגלל חוסר שליטה וטעויות. אני מציע לכם למשוך את החוק הרע הזה אחורה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

גדי, אתה לא מכיר את הפרטים.

היו"ר משה סולומון:

מציע החוק, אתה רוצה להשיב? בבקשה.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

תאמין לי, קראתי כל אות.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר שאני קצת מתפלא. אני לא מבין איך חברי חבר הכנסת איזנקוט, איך הוא – – –

קריאות:

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני לא מצליח להבין איך חברי חבר הכנסת איזנקוט יכול לדבר על הדבר הזה בלי לדעת את הפרטים. אני חושב – – –

רון כץ (יש עתיד):

הבן אדם היה רמטכ"ל, תן לו טיפה – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – – בלי לתת את הפרטים – – –

גלעד קריב (העבודה):

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

שנייה, אני לא – תשימו לב שאני שאלתי אותו שלוש פעמים אם הוא יודע את הפרטים. הוא לא ענה לי.

קריאות:

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

יש סיבה שהוא לא ענה לי.

קריאות:

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

הוא לא רק מכיר – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

שאלתי אותו שלוש פעמים.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, תודה. תודה. בבקשה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

והוא לא ענה לי. עכשיו, אני מוכן לתת לו – גדי, אתה מכיר את הפרטים? הוא לא עונה. גם עכשיו הוא לא עונה.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

מכיר מעולה.

היו"ר משה סולומון:

הוא פתח בזה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אתה מכיר את הפרטים.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

מכיר ועוד איך – – –

היו"ר משה סולומון:

הוא פתח בזה.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הוא ענה שהוא מכיר את הפרטים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה שהוא יענה לך?

קריאות:

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מצוין. אני שמח שהוא אמר שהוא מכיר את הפרטים, כי אני סומך עליו, ואני יודע שהוא לא משקר, הוא אדם אמין. ואם הוא מכיר את הפרטים, סימן שיש אנשים שיודעים את הפרטים שדיברו עם חבר הכנסת גדי איזנקוט בניגוד לחוק.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, אתה לא דיברת עם אף אחד.

קריאות:

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני יודע בידיעה ברורה שאנשים סיפרו לגדי איזנקוט את הפרטים כדי שהוא יגבש עמדה, והם בכך עברו על החוק, עשו עבירה פלילית של הדלפה ביטחונית. והסיבה היחידה שהם לא מועמדים לדין – לא יודע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה יודע – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

והסיבה שזה לא נחקר – לא יודע. והעובדה שדיברו עם גדי וגדי יודע את הפרטים – ואני סומך עליו, הוא לא היה אומר סתם – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איך אתה יודע מה מותר לו לדעת?

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת שטרן, תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה כלומניק.

קריאות:

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אנשים העבירו לו מידע לטובת הציבור, ואני רוצה להגן על האפשרות הזאת, ואני חושב שמי שמתנגד לזה רוצה לשמר את השליטה ההדוקה – –

קריאות:

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

– – של קבוצה קטנה ומצומצמת גם במידע המודיעיני וגם בהחלטות המשפטיות. תודה רבה. אני קורא לכם לתמוך בהצעת החוק.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אם כן, חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון – הגנה על חושפי שחיתויות ומתריעים בנסיבות ביטחוניות), התשפ"ה–2024. ההצבעה תהיה שמית. בבקשה. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר משה סולומון:

אנא קראי שנית בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר משה סולומון:

האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ונוכחים באולם? אם כן, תמה ההצבעה. 53 בעד, 43 נגד. אני קובע כי הצעת החוק העונשין (תיקון – הגנה על חושפי שחיתויות ומתריעים בנסיבות ביטחוניות), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה – – –

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

חוץ וביטחון.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

בריאות.

היו"ר משה סולומון:

תעבור לוועדת הכנסת לקביעת ועדה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הגנה על ישראלים מפני מוסדות בין-לאומיים עוינים, התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת שרון ניר וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת שרון ניר להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, המצוד בעולם אחר לוחמי צה"ל נמשך, והגיע הזמן לעצור את האיוולת הזאת. לא ייתכן שחיילי צה"ל בסדיר ובמילואים שהתייצבו ב-7 באוקטובר למלחמה המוצדקת ביותר, כדי להגן על הארץ שלנו, יפחדו לצאת לחו"ל רק בגלל רדיפה של ארגונים פרו-פלסטיניים. זה אבסורד שלוחם צה"ל ייאלץ להימלט כאחרון הפושעים מצ'ילה, מברזיל, מתאילנד, או בשבוע שעבר משבדיה, רק מפני שהגן על מדינת ישראל. אסור לנו להשלים עם מצב שבו חייל צה"ל גיבור נרדף, ומדינת ישראל נותרת חסרת אונים. אני ניצבת כאן היום מתוך תחושת מחויבות עמוקה ורצון עז להגן על אלו שהגנו עלינו – חיילי צה"ל ואנשי מערכת הביטחון. המקרים האחרונים שבהם הוצאו צווי מעצר לחיילים בחו"ל הם לא רק אירוע חמור בפני עצמו – זאת תופעה הולכת ומתרחבת; זה סימפטום לדבר מסוכן ביותר. הצעת החוק שלי נועדה להגן על חיילי צה"ל, אנשי כוחות הביטחון ונבחרי ציבור מפני התנכלויות של מוסדות בין-לאומיים עוינים. החוק קובע איסור גורף על רשויות המדינה לשתף פעולה עם בית הדין הבין-לאומי בהאג או עם מוסדות דומים, למעט באישור ממשלתי מפורש. כמו כן, הוא מבטיח סיוע ממשלתי אקטיבי ואפקטיבי לכל אזרח ישראלי שייעצר בחו"ל בהליכים כאלה, ומונע הסגרה של אזרחי ישראל לגופים עוינים. ההצעה שלי כוללת יצירת מנגנונים משפטיים שיחזקו את חסינותם של חיילי צה"ל בחו"ל. חוק זה נועד לעשות קצת שקט בתוך כל הרעש. חובתה של הממשלה להשתמש בכל אמצעי שעומד לרשותה כדי לחלץ ולשחרר אזרחי ישראל המוחזקים בחו"ל, ובטח חיילים שנמצאים שם רק משום שהגנו ושירתו את המדינה. זה מסר חד וברור: מדינת ישראל לא תפקיר את החיילים שהיא שלחה להילחם עבורה. היא תעמוד לצידם, ותפעל מול כל איום בין-לאומי משפטי או פוליטי שמכוון לפגוע בחיילי צה"ל. בית הדין הבין-לאומי בהאג, שאמור להיות מוסד אובייקטיבי שמגן על זכויות אדם ברחבי העולם, הפך להיות כלי פוליטי בידיהם של מבקשי רעתה של מדינת ישראל, והוא פועל תחת לחצים של ארגונים אנטי-ישראליים ופרו-פלסטיניים. גישה זו מתבטאת בכך שבמקום לחקור פושעים או משטרים רודניים ברחבי העולם הוא מתמקד בישראל – הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, שפועלת על פי הדין הבין-לאומי ומחויבת לערכים של מוסר, שקיפות וזכויות אדם. בימים אלו התופעה לא רק מוגבלת לבתי הדין הבין-לאומי – היא מתרחשת גם בזירה רחבה יותר. זאת תופעה שמתפשטת כל עוד אנחנו לא מתגוננים מולה. זה התפשט לארגונים אינטרסנטיים כמו קרן הינד רג'ב – גוף אנטישמי שכל ייעודו הוא איסוף מידע על חיילי צה"ל במטרה להפליל אותם. כידוע, הארגון הוא ארגון ייעודי שהוקם על ידי שני מייסדים, שאחד מהם הוא פעיל חיזבאללה, הואשם בעבר בתמיכה בטרור, באנטישמיות ובהגחכת השואה. הארגון הזה פועל באופן שיטתי לאסוף תמונות, סרטונים, מתמקד ברשתות חברתיות, והוא מתמקד בחיילי צה"ל. הם מגישים תלונות שקריות במדינות זרות, מתאמים פעולות עם עורכי דין מקומיים ובונים תיקים – תופרים תיקים לחיילינו שהמטרה שלהם היא אחת: לפגוע בלוחמים שלנו ולשבש את חייהם. רק לפני שבועיים חייל מילואים שלחם חודשים ארוכים במלחמת חרבות ברזל, טס לחופשה בברזיל, אך בעקבות תלונה של קרן הינד רג'ב בית המשפט הפדרלי של ברזיל הורה על מעצרו וחקירתו. החייל נאלץ לנוס מברזיל במהרה, לוותר על החופשה ולחזור לארץ עם תחושה שהוא נרדף על לא עוול בכפו. השבוע היה על הכוונת של אותו ארגון עוין זה האלוף ע'סאן עליאן, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, ששהה באיטליה מתוקף תפקידו. אלוף ע'סאן עליאן הוא בכיר בצה"ל שתרם ותורם רבות למדינת ישראל ושירת במגוון תפקידים, והפך גם הוא למטרה לניסיונות רדיפה משפטיים. הארגון לא מהסס לפעול נגד קצין ולוחם המייצג את מדינת ישראל תוך שהוא פוגע בשמו, במעמדו וביכולת שלו לבצע את תפקידו. זאת מציאות בלתי נסבלת. לא ייתכן שמי שהגנו עלינו ופעלו ללא משוא פנים למען ביטחון מדינת ישראל, ייאלצו לחיות במנוסה ובפחד מתמיד מרדיפה משפטית כאשר הם נעים ברחבי העולם. אם נאפשר למצב כזה להתמשך, זה יהיה כישלון מדיני קולוסלי. אני קוראת לממשלה לנהוג בנחרצות כנגד פעולתם של ארגונים אלו וכנגד פעולתם של ארגונים בין-לאומיים. המציאות דורשת מאיתנו לא לשבת ולחכות שזה יקרה, אלא לנהוג באופן אקטיבי ואפקטיבי ולא פסיבי. עלינו לפעול במהרה כדי להבטיח שחיילי צה"ל יוכלו להסתובב בעולם ללא פחד. עלינו לחזק את ההגנה המשפטית, המדינית והמוסרית ולהבהיר לעולם שמי שפוגע בלוחמינו – פוגע במדינת ישראל כולה. חברי הכנסת, פגיעה בלוחמים היא פגיעה בצה"ל, פגיעה באתוס הציוני ופגיעה בערכים של מדינת ישראל. מדינת ישראל פועלת על פי הדין בין-לאומי ועל פי דיני מלחמה. אז אם אנחנו לא נעמוד לצידם של הלוחמים, מי יעמוד לצידם? מעבר להצעת החוק שאני מגישה, התופעה הזאת רק מחזקת גם את הצורך להקים ועדת חקירה ממלכתית, ואני קוראת לקואליציה גם להצביע בעד הצעת החוק הזו וגם להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את אירועי 7 באוקטובר ותהווה שכפ"ץ מגן לחיילי צה"ל מפני רדיפה בזירה הבין-לאומית. רק ועדת חקירה ממלכתית וחקירה בלתי תלויה, שקופה, תטהר את שמם של לוחמינו גם מול בתי הדין בעולם. אנחנו במצב חירום. המדינה חייבת להגן על חיילי צה"ל מול האשמות מופרכות. זו העת להעביר את הצעת החוק, להקים ועדת חקירה ממלכתית ולמסד חמ"ל חירום במשרד החוץ ובשגרירויות – ולוודא שלא תתאפשר פגיעה בחיילי צה"ל הגיבורים, שחירפו את נפשם. אני מבקשת להזכיר לכולנו: המאבק הזה הוא לא מאבק רק על שמם הטוב של חיילינו; זה המאבק על הלגיטימציה של מדינת ישראל ועל הערכים שעליהם היא מושתתת. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את השר לשירותי דת, השר מיכאל מלכיאלי, להשיב בשם הממשלה. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, המציעה חברת הכנסת ניר, לפני שאני מקריא את תשובתו של שר המשפטים, קודם כול, דיברת דברי טעם, ודאי בהצעת החוק. הנושא הוא בוודאי נושא ראוי. אני חושב שמה שאנחנו ערים לו כבר תקופה מאוד מאוד ארוכה הוא שגם ארגוני שמאל קיצוניים כאן בארץ ובעולם כולו, בהרבה מקומות, רודפים את החיילים שלנו. אתה רואה גם אזרחים ישראלים רצים עם טלפון אחרי כל חייל שנראה להם שהוא עושה משהו שלא לטעמם, מפיצים אותו בכל מקום ומוציאים את דיבתו רעה. אני חושב שהרבה לפני 7 באוקטובר המדינה הייתה צריכה לעשות סדר. אנחנו חלילה לא מסתירים שום דבר, לא מפחדים מאף מידע, אבל לבוא ולרדוף אנשים בצורה כזאת בעולם זה דבר שהוא – עם ישראל, האומה היהודית רגילה לאנטישמיות מאז שניתנה התורה. את יודעת למה נקרא שמו סיני? למה נקראה תורה שניתנה בהר סיני? מה זה סיני? מאז ירדה שנאה לאומות העולם על עם ישראל. זהו זה.

נאור שירי (יש עתיד):

שנאה זה בשי"ן.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון, אבל סמ"ך ושי"ן מתחלפות בלשון הקודש.

נאור שירי (יש עתיד):

תחליף, לא טוב.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה גמרא, נשמה. יש לך ביקורת על הגמרא, אתה יכול לכתוב את זה, אבל שי"ן וסמ"ך מתחלפות בלשון הקודש. אני חלש מאוד בלשון הקודש בדקדוק, רק את זה כן לימדו אותי. בקיצור, השנאה הזאת רודפת אותנו מאז היותנו לעם, וודאי מתגברת בשנים האחרונות. טוב, עכשיו לעניין הצעת החוק. אני עונה בשם השר, כמובן. הצעת חוק ההגנה על ישראלים מפני מוסדות בין-לאומיים עוינים, התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת שרון ניר ואחרים, מבקשת לקבוע כי רשות מרשויות השלטון במדינת ישראל או גופים הפועלים מטעמה לא יקיימו קשר עם מוסד בין-לאומי עוין כהגדרתו בחוק, וכן לא יקיימו שיתוף פעולה עם מדינה שמסייעת במתן מידע על הליך שמתנהל נגד מדינת ישראל. מוסד בין-לאומי עוין מוגדר בהצעה כבית הדין הפלילי הבין-לאומי או מוסד בין-לאומי אחר שקבע שר המשפטים בצו; הליך נגד ישראל מוגדר כחקירה, הליך מקדמי או הליך מסוג כלשהו המתנהלים במוסד בין-לאומי עוין נגד אזרח או תושב ישראלי; כוחות הביטחון – מי שפעל מטעם המדינה, לרבות רשות מקומית, וכן בני בריתה של ישראל. כמו כן, הצעת החוק מבקשת לאסור על כל אדם לפנות אל מוסד בין-לאומי כאמור בבקשה לפתיחה בהליך נגד מדינת ישראל, ונראה כי כוונתה היא להגדיר פנייה כזאת כעבירה פלילית שדינה שבע שנות מאסר. עוד מבקשת ההצעה להסמיך את הממשלה לנקוט כל אמצעי על מנת לשחרר אדם המוחזק בקשר להליך נגד ישראל. נוסף על האמור, מבקשת ההצעה לתקן את חוק ההסגרה כך שימנע הסגרת אדם כאשר יש יסוד להניח שבקשת ההסגרה הוגשה בקשר להליך נגד ישראל. קודם כול, הרי זה ודאי, מדינת ישראל לא מתאבדת. חלילה שישראל תמסור אזרח ישראלי בגלל איזה אנטישמי בחו"ל שהחליט לתבוע אזרח. לבסוף מבקשת ההצעה לתקן את חוק הכניסה לישראל כך שיקבע שלא יינתנו אשרה ורישיון לישיבה בישראל או בשטחים שבשליטתה לאדם שיש יסוד לחשד שהוא צפוי לפעול בקשר להליך נגד מדינת ישראל. הצעת החוק עוסקת בהתמודדות של מדינת ישראל בזירה המשפטית הבין-לאומית וכן באופן ניהול יחסי החוץ של המדינה. מדובר בסוגיות מדיניות רגישות ומורכבות ביותר, המצויות בליבת יחסי החוץ והביטחון של המדינה, ואשר בשים לב לכך, מנוהלות בפורומים מצומצמים וחסויים. ההצעה עלולה בין היתר לצמצם באופן משמעותי את מרווח הפעולה של הממשלה בזירה המשפטית הבין-לאומית, לפגוע ביכולת לרתום מדינות נוספות לקדם אינטרסים משותפים בזירה המשפטית הבין-לאומית, ועשויות להיות לה השלכות משמעותיות על היכולת לבנות ולשמר מרחבי לגיטימציה בין-לאומיים להתמודדות עם היבטים שונים של המערכה המשפטית המדינית. אם אני מבין נכון, לא אמרו שההצעה לא טובה, רק אמרו שהיות שלהצעה יש משמעויות, והצעת חוק שמתחילה להתקדם – אנחנו לא יודעים איפה היא תסתיים, יש חשש שזה יפגע בהליכים כאלה או אחרים של משרד החוץ. בתוך כך העבירה הפלילית המוצעת מעוררת קשיים ביחס להצדקה שבבסיסה ולמידתיות שלה, ויסודותיה של העבירה המוצעת – בהנחה שכוונת המציעים הייתה להפליל את סעיף קטן 3(ו) בלבד – הם עמומים ונזילים באופן שלא עולה בקנה אחד עם עקרון החוקיות של המשפט הפלילי. אגב, אני, כשקראתי את ההצעה שלך, הייתי חושב ששבע שנות מאסר זה מעט מאוד. אדם שרודף אזרח או חייל צריך הרבה יותר מזה, אבל בסדר. תיקון חוק הכניסה לישראל המובא בהצעה אינו מוסיף דבר על הדין הקיים ועלול אף לצמצם את סמכות שר הפנים. סעיף 2(א) לחוק הכניסה לישראל ממילא מעניק לשר הפנים שיקול דעת רחב ביחס להתרת כניסת זרים לישראל. השר רשאי כבר עתה למנוע את כניסתם של זרים שפועלים לקידום הליכים משפטיים. בעצם החקיקה כאילו מיותרת, החלק הזה, כי כבר היום לשר המשפטים יש בחוק את האפשרות למנוע כניסה. אגב, אני יודע שגם עושים את זה. לא מעט פעמים שר הפנים מנע כניסה של גורמים עוינים לארץ. הוספת הוראה ספציפית בעניין שיקול דעתו של שר הפנים בנוגע למניעת כניסתם של זרים מסוג מסוים עלולה לצמצם את שיקול דעתו הכללי של השר. לכאורה זו לא הכוונה שלך, אבל זה עלול להגיע לשם. למרות האמור לעיל, ועדת השרים לענייני חקיקה הציעה לדחות את הדיון בהצעה בשישה שבועות, בשל ההשלכות האפשריות שהזכרתי, כדי לבצע עבודת מטה של המטה לביטחון לאומי ושאר הגורמים הרלוונטיים. שישה שבועות. מכיוון שהמציעה העלתה את ההצעה בכל זאת על סדר-יומה של הכנסת, עמדת הממשלה היא להתנגד להצעה. עכשיו אני אגיד לך כך: את יודעת בדיוק כמוני שההצעה היא הצעה טובה ושהכוונה שלך היא ודאי כוונה טובה. אין לאף אחד מבני היושבים לשמאלי כוונה להתנגד להצעת חוק שאמורה להגביל את אותם אנטישמים בעולם. אלא מה? אומר השר שעם עבודה של זמן עם המל"ל אולי תוכלי להגיע איתם להבנות, דבר שהוא תמיד טוב. השאלה היא אם את רוצה לדחות את זה בשישה שבועות או שאת רוצה שבכל זאת יעלו, ואז עמדת המדינה היא להתנגד.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני יכולה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יכולה – אז רק אחרי שאני מקבל אישור ששוכנעו כאן שאת יכולה. אבל את מקבלת את ההצעה? אם כן, סיימנו. ההצעה מקובלת עליך?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני עכשיו אומר לך בשמו, הוא מוכן לדון בזה בעוד שישה שבועות.

היו"ר משה סולומון:

הוא שואל – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שישה שבועות זה הרבה. בינתיים – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אני לא יכול לרדת.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת ניר, שנייה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

איפה יושב-ראש הקואליציה, שיקשיב?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אופיר כץ, השר לוין הציע פה שישה שבועות – בהצעה כתוב – לבחינה. אתה רוצה לשקול משהו אחר?

אופיר כץ (הליכוד):

שרון ניר (ישראל ביתנו):

מדובר פה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא משנה, אין משא ומתן. אין משא ומתן עכשיו.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני לא רוצה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא רוצה. אוקיי, אני יכול לרדת? טוב, אז עמדת הממשלה היא להתנגד להצעת החוק. אה, להמשיך? להמשיך, אוקיי. אני רוצה גם לנמק כמה דברים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני רוצה גם לעלות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ודאי. שרון, אני חושב שיש – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לחיילים אין זמן. כל אלה שנעצרים – ההוא בצ'ילה, ההוא בשבדיה. אין להם זמן עכשיו – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני חושב שההצעה הזאת היא כל כך – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שר המשפטים יבוא עוד שישה שבועות, המל"ל – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, לא, זה לא שהוא יבוא עוד שישה שבועות, לא זה מה שכתוב.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

הכול סבבה, יש לך דברים מאוד מאוד דחופים – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא זה מה שכתוב. תראי, אני חושב שנושא כל כך – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת שרון, השאלה היא מה האלטרנטיבה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני חושב שנושא כל כך חשוב כזה – ובאמת ההצעה טובה, אמרתי מהרגע הראשון ששמעתי אותה – חבל להביא אותו למקום של קואליציה ואופוזיציה. זו באמת הצעה חשובה. אם תגיעו להבנה עוד שבוע, אני משער – אלא מה? זה גם לא שר המשפטים לבד. יש כאן שר החוץ, יש כאן המטה לביטחון לאומי, יש כאן הרבה גורמים. אני חושב שחבל להפיל הצעה כזאת חשובה, אבל זו החלטה שלך. בקיצור, אני רוצה רק להסביר לכל מי שהתנגד להצעת החוק שהסיבה להתנגדות היא לא חלילה משהו שיש לנו – שרוצים לסנגר על אותם אנשים; אני חושב שצריך להחמיר את העונש עליהם כמה שיותר.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אנחנו תומכים בדחייה של שישה שבועות לצורך ליבון הסוגיה. חמד עמאר, אתה יודע מה? אתה היית פעם השר המשיב מטעם שר האוצר. כמות הפעמים שאתה עמדת פה ואמרתי לך: כפרה עליך, רק טרומית, ואתה נתת לי דרשה שאי-אפשר – אתה שכנעת אותי בזה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני לא הייתי שר הפנים. אתה יכול.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא פנים, אתה היית שר במשרד האוצר.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אתה, אתה השר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, הייתי חבר כנסת.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל אתה שכנעת אותי שאי-אפשר, אז אנחנו תלמידים טובים.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

חוק כזה, בזמן הזה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, גם אז היו הצעות חוק דומות, ולכן, זו הסיבה שהקואליציה – לא שהיא מתנגדת, חלילה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

בוא נצביע, נקפיא את זה שישה שבועות – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

זו הצעת חוק שלך, השר דיכטר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בסדר, זו גם הצעה של השר דיכטר, נכון, הוא מסכים, הוא לא רוצה להתנגד – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

זו הצעה של השר דיכטר – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הם לא רוצים להתנגד. אתם לא מקשיבים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אז תעבירו בטרומית – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אבל אתם חינכתם אותנו בקדנציה הקודמת שאין דבר כזה רק טרומית. צריך – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לשר מלכיאלי אין כאבי בטן, חיילי צה"ל זה לא דחוף.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתם שכנעתם אותנו. אתם, לא אני.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

שרון – – –

היו"ר משה סולומון:

תודה. תם הזמן.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אני צריך לשכנע, לא סיימתי לשכנע. אז לכן, עמדת הממשלה להתנגד. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. היוזמת מבקשת להשיב. חברת הכנסת ניר, בבקשה, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, תאמין לי, אני כל פעם מסתכלת על החבורה של חדלי האישים שיושבת כאן ואני מזדעזעת. אין לכם כאבי בטן, לא על האלוף רסאן עליאן, שאתמול נעצר, לא על החייל בברזיל, לא על החייל בשבדיה, לא על החייל בצ'ילה. אין לכם כאבי בטן. הצעת החוק הזו, שעוסקת בהצרת צעדיהם של מוסדות בין-לאומיים, לא מספיק חשובה בעיניכם, והיא צריכה להידחות לעוד שישה שבועות. השר דיכטר, השר דיכטר, זאת הצעה שלך, זה חוק שלך. אין יותר חשוב מהחוק הזה היום. אין יותר חשוב מחוק שעוסק בהגנה על אזרחי ישראל מפני מוסדות בין-לאומיים. אין יותר חשוב. קודם כול אני מוכנה שנעביר אותו בטרומית ונעשה עבודה משותפת. איפה השר דיכטר, שטען שזו ההצעה הכי חשובה? אתם פשוט לא רואים בעיניים. חיילים שנלחמים כעת, שידעו שמה שאתם עושים עכשיו, מה שאתם עושים עכשיו זה פשוט לפגוע בחיילי צה"ל שמסתובבים ונמצאים במצוד בעולם. אין לכם בושה. תתביישו לכם. תתביישו לכם.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני רוצה לומר לכם, האיוולת הזאת – המצוד אחר לוחמי צה"ל בעולם זו איוולת שחייבת להיפסק, ואנחנו חייבים להגן עליהם.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, תודה. תודה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לנו אין מנוס אלא להגן עליהם. הינה, אני רואה את השר, שמבין שזה דחוף.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב.

אריאל קלנר (הליכוד):

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אתם צריכים להבין, אחד הדברים החשובים שאנחנו צריכים לעשות זה לעבור מצעדים פסיביים להתנהגות אקטיבית. כל עוד לוחמי צה"ל נמצאים ברדיפה וצריכים להיות במצב של מנוסה מפני מדינות שונות בעולם, אנחנו חייבים לתת להם מטריית הגנה. ועצם העובדה הוא שאתם לא רוצים להעביר את ההצעה הזו בטרומית ולהגן על חיילי צה"ל – להגיד: פוס, אנחנו עכשיו פועלים כדי להגן עליכם, אנחנו נקים באופן אקטיבי חמ"ל ונגן עליכם, אנחנו נקבע שארגון כמו קרן הינד רג'ב – שזה ארגון של פעיל חיזבאללה, זה ארגון לא לגיטימי – אנחנו נעשה את כל מה שצריך כדי להגן על לוחמינו שיצאנו להילחם את המלחמה הצודקת בעולם. אתם רוצים להצביע נגד ההצעה ופוגעים בחיילי צה"ל, ואתם צריכים להתבייש. זה יהיה רגע השפל הגדול ביותר של הממשלה ושל הקואליציה הנוכחית. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנה על ישראלים מפני מוסדות בין-לאומיים עוינים, התשפ"ג–2023. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק ההגנה על ישראלים מפני מוסדות בין-לאומיים עוינים, התשפ"ג–2023, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

28 בעד, 52 נגד. אני קובע כי הצעת חוק ההגנה על ישראלים מפני מוסדות בין-לאומיים עוינים, התשפ"ג–2023, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק דחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חוזה, פסק דין או תשלום לרשות) (תיקון – דחיית תשלום משכנתה למשרת מילואים), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת משה טור פז וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם בשעה שמדינת ישראל נמצאת בעיצומם של תהליכים מדיניים וביטחוניים – אדוני היושב-ראש, אני נורא מנסה לדבר, אבל יש פה מישהי עם מיקרופון טבעי, וזה בלתי אפשרי להתגבר עליה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, זה מפריע. חברת הכנסת טלי גוטליב, זה מפריע.

טלי גוטליב (הליכוד):

משה טור פז (יש עתיד):

אולי בלחישה.

היו"ר משה סולומון:

את לוחשת, אנחנו שומעים את זה.

משה טור פז (יש עתיד):

טוב, אני חוזר. גם בשעה שמדינת ישראל נמצאת בעיצומם של תהליכים מדיניים וביטחוניים, אסור לה להזניח או לדחות את הטיפול בבעיות החברתיות הקשורות לאוכלוסיות החלשות בקרבנו. הרגישות האנושית והמוסרית שמאז ומקדם הייתה סימן ההיכר של העם היהודי בגולה, מן הדין שתהיה גם סימן ההיכר של מדינת ישראל. מזהה את הדברים, חבר הכנסת סולומון? אמר אותם רבנו ומורנו הרב יהודה עמיטל לפני 25 שנה – תשס"א, שנת 2000. אחרי שראיתי את היחס להצעת החוק של חברתנו שרון ניר, אני לא יודע למה לצפות, אני אומר לך את האמת. בכל זאת אני מביא כאן לכנסת הזו ואליכם, חברי הקואליציה – –

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, מפריע מאוד.

משה טור פז (יש עתיד):

– – שעושים הרבה רעש.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מיכל, זה מפריע. כולם מדברים, זה מפריע. תודה. חבר הכנסת ינון, אל תעזור לה.

משה טור פז (יש עתיד):

אני מביא לכאן הצעת חוק שאני כבר אומר: היא לא עולה כסף, זה הדבר המדהים בה. אבל בואו נתחיל עם ציטוט של גורם אלמוני, גורם מדיני בכיר. אתה יודע מי זה, ירון לוי? גורם מדיני בכיר אמר פעם שיש כסף לכולם. זה היה בתחילת המלחמה, ומאז, ברוך השם, באמת יש כסף לכולם. נתנו לרשתות החינוך החרדיות, נתנו למשרד המפוברק של שיקלי, נתנו למשרד המומצא של עמיחי אליהו, נתנו לפיצול המשרד לשוויון חברתי ולמאי גולן – יש כסף, כי עץ הכסף הספיק לכולם, רק למי לא נשאר? אז בואו נחזור לפרשת השבוע שנקרא השבת, פרשת שמות. כך נקרא השבת: "וישימו עליו שרי מסים למען עַנֹּתו בסבלֹתם וַיִּבֶן ערי מסכנות לְפַרעה, את פִּתֹם ואת רעמסס". עם ישראל עובד בפרך. חבר הכנסת ינון אזולאי, אתה יודע מה ההגדרה של עבודת פרך?

היו"ר משה סולומון:

עבודה ללא תכלית.

משה טור פז (יש עתיד):

תודה. אומר כאן חבר הכנסת סולומון שזאת עבודה שאין לה תכלית. אתה עובד ועובד – – –

ינון אזולאי (ש"ס):

משה טור פז (יש עתיד):

זה משהו אחר, זה סדום, זה מידת סדום.

משה אבוטבול (ש"ס):

משה טור פז (יש עתיד):

לא, לא, סליחה, חבר הכנסת – אז בני ישראל עבדו בפרך ובנו את פיתום ואת רעמסס – –

ינון אזולאי (ש"ס):

– – – בכלל הזכיר את העניין הזה, לא אני.

משה טור פז (יש עתיד):

אם מיכל וולדיגר אומרת. – – ואז, איך שהם היו אמורים לגמור את העבודה, המצרים היו באים ומפרקים להם את כל מה שהם בנו. זה פרך.

משה אבוטבול (ש"ס):

זה פרח, אדוני הדובר.

משה טור פז (יש עתיד):

חבר הכנסת אבוטבול, אומנם בלי לימודי ליבה, אבל זה פרח בחי"ת וזה פרך בכ"ף, בכל זאת.

משה אבוטבול (ש"ס):

לא, זה פה רך.

משה טור פז (יש עתיד):

אה, פה רך – "לְאדם מהלכי לב ולה' מענה לשון."

משה אבוטבול (ש"ס):

תלמד אתה ליבה, אתה לא יודע.

משה טור פז (יש עתיד):

טוב, הבנתי, הבנתי – אז עבודה שאפילו מינימום של סיפוק ושל הישג אין לך. אז נכון, עלו המיסים, עלה המע"מ, עלה הביטוח הלאומי, עלתה הארנונה – כל אלה דברים שאזרחי ישראל משלמים עליהם. מה מרגישים אזרחית או אזרח שהחודש שילמו עוד כמה מאות שקלים כדי לממן את ההצגה הזאת? הוא אומר: לפחות אלו שנותנים – יקבלו. אם הכסף לא הולך לרווחה ולא לאנשי המילואים, לא למיגון ולא למטרות שהוא מבין אלא בשביל עוד ג'ובים ותחביבים – מה הוא חושב לעצמו? זו עבודת פרך. אז הינה, הבאתי הצעת חוק שכמעט לא עולה כלום במדינה ובוודאי לא לאוצר המדינה: לאפשר לחיילי המילואים שמחרפים את נפשם, שעוצרים את חייהם, לעצור את התשלומים שלהם. דרך אגב, זה אפילו לא מקורי. המדינה, אנחנו, חוקקנו חוק דחיית תשלומים שנועד לאפשר לאוכלוסיות שסבלו מהמלחמה לדחות את התשלומים שלהם. הינה, הבאתי את הצעת החוק הזאת, ואין ספק שהיא הצעה טובה. גם אין ספק שלצערי הרב, יעלה לפה השר התורן – בטח זה יהיה השר מלכיאלי – ויביא תירוץ מההפטרה, מה שנקרא, או יציע לדחות את זה בכמה חודשים.

היו"ר משה סולומון:

אם זה מההפטרה, זה יהיה טוב.

משה טור פז (יש עתיד):

בהפטרה אין שום דבר טוב, חבר הכנסת מלכיאלי, אני כבר אומר לך. בסוף מה יהיה? אתם תדחו אותה סתם, כי מה לעשות? אין סיבה. הרי אנחנו במלחמה, והרי אנחנו מקצצים בהמון דברים, ואנחנו מעלים מיסים, אבל פה יש הטבה שהיא בסך הכול דחייה בשישה חודשים של תשלום משכנתה. היות שאני גם פעיל בנושא המילואים, פניתי לחיילי מילואים – לרבים מהם יש משכנתה – ושאלתי: זה יעזור לך? בטח, זה יעזור מאוד. שישה חודשים דחייה לחלקם זה כמו אוויר לנשימה. אז ביד אחת מפזרים מעץ הכסף את כל מה שאפשר, וביד השנייה לא נותנים את המינימום לאלה שנותנים לנו. אם לאלה לא ניתן, אלה שאנחנו עומדים על כתפיהם והם מחזיקים את המדינה הזו, אז תגידו לי אתם, למי ניתן? אבל אתם יודעים מה? השר מלכיאלי, הרי אין לי באמת ציפיות, כי הרי כל היסודות הערכיים של לתת לאלו שעושים יותר, שנותנים יותר – מה אני אגיד לך, אם אתמול יכול היה לעמוד פה שר הביטחון של מדינת ישראל ולהעלות לא חוק – עקרונות שבינם לבין ביטחון אין שום דבר, רק לאשר, לדחות, לחזק את ההשתמטות הקיימת – אז תגיד לי, למה אנחנו באמת מצפים? מצד אחד רוממות אל בגרונם ומצד שני חרב פיפיות בידם. לשלוח חיילים משדה הקרב כן, לדאוג להם – לא; לומר להם: אנחנו מאמינים בכם ועומדים עליכם – כן, אבל להפלות בין דם לדם – אין בעיה. אם הייתה לנו איזושהי הוגנות מינימלית, אם הייתה פה איזשהו יושרה, חוק כזה, חוק שבאמת עומדת מאחוריו נתינה נטו, חוק שהוא פשוט חוק טוב לטובת האזרחים, היה עובר פה. לומר לכם שזה יקרה? אני חושש שלא. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את השר מיכאל מלכיאלי להשיב בשם הממשלה. בבקשה, לרשותך עשר דקות. יש לך נושאים מגוונים היום.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תודה, אדוני היושב-ראש. חברי חבר הכנסת משה טור פז, אתה הרמת לי להנחתה ואמרת לי שהתשובה לא תבוא מתוך ההפטרה, אז אני רוצה כן לפתוח בהפטרה, בפסוק שכולנו מייחלים לו, ובעזרת השם זה גם יהווה פתיחה לתשובת הממשלה: "והיה ביום ההוא – – –"

רון כץ (יש עתיד):

שתדע, אתה יודע למה אני יוצא? כי אני לא רוצה לראות אותך – – – חוק טוב.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

משה טור פז, שמע, ביקשת תשובה מההפטרה: "והיה ביום ההוא יִתָּקע בשופר גדול ובאו האֹבדים בארץ אשור והנִּדָּחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקֹּדש בירושלם".

היו"ר משה סולומון:

או-אה, איזו תשובה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זאת תשובה – ביקשת מההפטרה. זה – – –

היו"ר משה סולומון:

תשובה של גאולה.

משה טור פז (יש עתיד):

– – – ספרדים. אני חושב שאתה קורא מהאשכנזים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יפה – בשבילך, כי אתה לא תבוא לבית הכנסת שלי השבת. הבאתי לך הפטרה – – –

משה טור פז (יש עתיד):

תקרא מירמיהו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

עוד כמה דקות אנחנו בירמיהו. אז זה פסוק אחד בשבילך, שאנחנו מתפללים, אתה יודע, לעסקה טובה, בעזרת השם, כמה שיותר מהר. אז "ובאו האֹבדים בארץ אשור", חבר הכנסת טור פז, זה הפסוק הראשון, מההפטרה. הפסוק השני מההפטרה שאני רוצה להביא לך: "את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה". בעזרת השם, היום בערב תגיע לכאן הצעת חוק של תקצוב המועצות הדתיות – –

משה טור פז (יש עתיד):

עוד נדבר על זה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – והפעם תהיה לך פעם נוספת הזכות להיות חלק ממקיימי ההפטרה השבת: "את מי יבין שמועה". אנחנו נדבר על זה היום בערב, בעזרת השם. אנחנו פה. סוף-סוף הצעת חוק טובה, שתביא ביטוי להפטרה של פרשת השבוע, שמכאן אמרת: עוד מעט יביא מלכיאלי תשובה מההפטרה. אז הבאתי לך תשובה מההפטרה. יש לך כמה שעות, עד הפיליבסטר המתוכנן של הערב, לחשוב איך יכול להיות אדם שהולך לקרוא בנוסח אשכנז "מי יבין שמועה" מתנגד להצעת חוק כל כך חשובה. עכשיו להצעת החוק הזאת. כמו שאתה יודע, אני פה שליח של שר המשפטים. הצעת חוק דחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חוזה, פסק דין או תשלום לרשות) (תיקון – דחיית תשלום משכנתה למשרת מילואים), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת משה טור פז ואחרים – מטרת הצעת החוק היא לסייע למשרתי המילואים בהתמודדות עם הקשיים הנובעים מהגיוס לשירות באמצעות מתן דחייה בתשלומי המשכנתה. מוצע לתקן את חוק דחיית המועדים ולקבוע כי חייל המשרת בשירות מילואים בנסיבות חירום לפי סעיף 8 לחוק שירות המילואים, התשס"ח–2008, יהיה זכאי לדחייה בתשלום המשכנתה למשך תקופת שירות המילואים, וכן למשך שישה חודשים מיום שסיים את תקופת המילואים. הצעת חוק פרטית שבה הוצע לקבוע בין כמה הטבות שונות ם הטבה דומה, של חבר הכנסת אוהד טל, מצויה כיום בהליכי חקיקה, אחרי קריאה טרומית ולפני קריאה ראשונה. כאמור, ריבוי הצעות החוק בנושא, אשר כל אחת מהן מבקשת להגשים תכלית דומה בדרך שונה, שלעיתים אף אינן מתיישבות האחת עם השנייה, אינו מאפשר לגבש עמדה סדורה בנושא. יצוין כי לאחרונה נדונו בוועדת השרים לחקיקה הצעות חוק פרטיות רבות שעניינן מתן עדיפות למשרתים במילואים וללוחמים, ולגבי חלקן החליטה ועדת השרים לחקיקה שקידומן יתבצע במסגרת עבודת המטה שנערכת בימים אלו. לאור האמור, מוצע לכלול גם הצעה זו במסגרת עבודת המטה הממשלתית הנערכת בימים אלו. כלומר, חבר הכנסת המציע, אין כוונת השר לומר שהיא הצעה לא טובה – היא הצעה טובה וראויה, אבל היא אמורה להיות בתוך עבודת המטה שנמצאת בימים אלו. במסגרת זו יהיה מקום לתת את הדעת, בין היתר, לקושי המשפטי המתעורר ביחס להצעה הנוכחית, בשל העובדה כי היא מתערבת בחוזים קיימים וחלה על גופים פרטיים, בפרט כאשר מדובר על תקופה לא קצרה של דחיית החיוב. תכליתו של חוק דחיית מועדים הייתה להעניק מענה ראשוני וממוקד במלחמת חרבות ברזל, והוא נקבע כהוראת שעה, והיא פקעה בחודש מרץ 2024, ואילו ההסדר המוצע מיועד להיות הסדר קבוע. כמו כן, נעיר כי הסדר דחייה של חיובים במשכנתה לא תמיד ייטיב עם חייב המילואים, ותלוי בנסיבות של כל מקרה. לאור כל האמור, ההוקרה של קבוצת הלוחמים ומשרתי המילואים היא מטרה ראויה שיש לקדמה. בשל ריבוי הצעות חוק שעניינן מתן העדפה למשרתים במילואים וללוחמים, שחלקן מצויות בדיונים בוועדות הכנסת, נדרש לקדם את הסדר ההטבות ללוחמים ולמשרתי המילואים מתוך ראייה כוללת, לאחר עבודת מטה סדורה,שתאפשר התייחסות סדורה גם להיבטים המשפטיים. בהתאם, מוצע כי קידומה של הצעת החוק שבנדון ייכלל במסגרת עבודת המטה הבין-משרדית הנערכת בימים אלו. לכן ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות את הדיון בהצעת החוק עד להשלמת עבודת המטה. אם אנחנו נדייק בדבריו – לא כתוב שהיא דוחה את הצעת החוק, אלא שהיא דוחה את הדיון בהצעת החוק. מכיוון שהמציע החליט בכל זאת להעלות את ההצעה על סדר-יומה של המליאה, עמדת ועדת שרים לענייני חקיקה היא להתנגד. כלומר, העמדה של ועדת השרים לא הייתה, חלילה, נגד הצעת החוק, שהיא טובה, אלא היא רק אומרת שצריך לעשות אותה בעבודת מטה סדורה. עכשיו, עוד אומר השר: 1. היות שכבר היום קיימת עבודת מטה; 2. יש הצעת חוק דומה של חבר הכנסת אוהד טל; 3. יש כבר הצעות חוק דומות שדנים בהן בוועדות הכנסת השונות – אז יש חשש שהצעה אחת תסתור הצעה שנייה, ואי-אפשר בסוף להגיע לכך שבספר החוקים יהיו סתירות. גם ככה יש חוקים בספר החוקים שצריכים שיפור, אבל סתירה בספר החוקים היא לא לעניין. לכן עמדת ועדת השרים הייתה, ועדיין הינה, להצביע נגד הדרך שבה היא הועלתה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תעבירו אותו בטרומית, אם זה חוק טוב, ואחרי זה לעשות דיונים ולעשות – – – אם זה חוק טוב, אדוני השר, תעבירו בטרומית. תהיה עבודה בוועדה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חבר הכנסת דוידסון, היות שאתה אומר דברי טעם, כהרגלך – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

הוא לא יודע על איזה חוק מדובר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, לא. רם, לא. חבר הכנסת רם בן ברק, אני יכול גם להיבחן על החוק. הקראתי אותו לאט-לאט, הסברתי. אני יודע מה החוק.

רם בן ברק (יש עתיד):

אבל אתה יכול לקבל החלטה לגביו עכשיו?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא.

רם בן ברק (יש עתיד):

יפה. אז חבל על הזמן.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יפה. אז תגיד: הוא יודע וזה – יפה. עכשיו, במענה למה שאתה אמרת, אמרתי כאן קודם שכשאני הייתי חבר באופוזיציה והתחננתי בפני השרים: אנא, העבירו אותו בטרומית, בכל מקרה יש לכם את הרוב גם בוועדה, אז אמרו לנו שזה לא עובד ככה; יש ועדת שרים ויש סדר. אני לא אהבתי את זה. אני מרגיש היום תוכי.

משה טור פז (יש עתיד):

זה שונה? זה שונה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא. אז אמרתי להם: תשנו. אמרו לי: לא, לא משנים את זה.

משה טור פז (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא. זה לא עובד ככה. אצלנו לא משנים את זה.

היו"ר משה סולומון:

אולי בהפטרה של הספרדים מופיעה התשובה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יכול להיות. אני צריך לקרוא את ההמשך. יש לי הרגשה שבהמשך לחוק של הרבנים היום – אגב, זה לא חוק רבנים בכלל. קראו לזה – הצמידו לזה, למה לא, זה בחינם. ככה החליטו בתקשורת. אנחנו קנינו את זה. אגב, חשוב שתדע, זו הצעת חוק שלא עולה שקל. היא הצעת חוק חינם – – –

משה טור פז (יש עתיד):

גם זו לא עולה שקל.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, סתם. לא, לא. אפרופו הכותרות "הג'ובים", "ש"ס", "מלכיאלי" – היא לא עולה כסף.

משה טור פז (יש עתיד):

– – – שקיים, מפה לפה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא מפה לפה. הצעת החוק הזאת, המדוברת, של היום בערב, היא הצעת חוק שמסדירה מצב קיים.

משה טור פז (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מה זה?

משה טור פז (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא. מבקר המדינה קפץ עם איזה רעיון – – –

משה טור פז (יש עתיד):

הוא שולט – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא. איפה, איפה. מי שולט, איך שולט.

משה טור פז (יש עתיד):

הוא שולט בנציגים, הוא שולט בכסף.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

איזה שולט.

משה טור פז (יש עתיד):

הוא שולט במועצות הדתיות. כל מה שמתן כהנא עשה, אתה עושה הפוך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה בסדר. זה בסדר. את זה אני עושה בעצה אחת עם מתן כהנא. הוא יודע. אגב, אפרופו מתן כהנא, בהצעת החוק הזאת הוא תומך. הוא אמר פעם – הינה, הוא פה לידנו – שהוא היה רוצה להגיש את זה. הוא פה. לכן, אמרתי, עמדת ועדת השרים היא להתנגד להצעת החוק.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. היוזם מבקש להתנגד לתשובת הממשלה. בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

השר מלכיאלי, היות שדרשת לי מהפטרת האשכנזים השבת בישעיהו, אני אענה לך מהפטרת עדות המזרח, מירמיהו. הפרק הראשון בירמיהו שנקרא השבת: "בטרם אצֹרְךָ בבטן ידעתיך". כי "צו לצו" – אתה לא יודע מה זה צו, אבל "צו לצו, קו לקו, קו לקו".

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

עברת מירמיהו לישעיהו.

משה טור פז (יש עתיד):

זה שם, זה שם.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

עברת מירמיהו לישעיהו.

משה טור פז (יש עתיד):

תקשיב טוב, פינדרוס, תקשיב, זה לא צו גיוס, זה צו אחר. "כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה."

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אבל זה לא מירמיהו.

משה טור פז (יש עתיד):

זה מה שעשית לי עכשיו. השר מלכיאלי, אתה יודע, כשאומרים "עבודת מטה בין-משרדית", זה כמו לומר סוף חשוון תחילת נובמבר. היות שהממשלה לא יודעת לעבוד עם עצמה, אז עבודת מטה בין-משרדית היא בטח לא יודעת לעשות. הרי בסוף, גם אתה יודע, אני חלוק על זה שהצעת החוק שלך לא עולה; אולי היא רק לא עולה לממשלה, היא לוקחת מכיס לכיס. אבל הצעת החוק הזו, כמו שאמרתי, היא הצעת חוק טובה, היא הצעת חוק שמתאימה לרצון שלנו לעזור לאנשי המילואים, היא הצעת חוק שדואגת לאלו שאנחנו נותנים להם. הדבר המדהים הוא שאתם ממשיכים להתנגד להצעות חוק רק כי הן לא באות מכם. מילא, יגיד פינדרוס: אני לא עושה מילואים, למה אתה דואג לאנשי מילואים? אבל יושבים פה חברי קואליציה שרוממות אל ומילואים בגרונם – כמוך, אדוני היושב-ראש, כמו אחרים – אבל הם הולכים להצביע עוד שנייה נגד אנשי מילואים. עכשיו תגיד לי: אנחנו רוצים חוק השתמטות, אנחנו לא רוצים חוק גיוס. בסדר, גם חוק ההשתמטות, השר מלכיאלי, ידרוש מאנשי המילואים לעשות יותר. אתה יודע, הצבא התחייב לנו בוועדת החוץ והביטחון שהשנה המילואים יהיו רק 60 יום, מה לעשות?

היו"ר משה סולומון:

70, 70.

משה טור פז (יש עתיד):

אחר כך אמרו 70. כרגע הצווים שיוצאים זה 75, ואם תמשיכו לא להתגייס לצבא גם נגיע ל-90, כי מה לעשות, אין מספיק חיילים לכל הפנטזיות שלכם. בן גביר רוצה להקים התנחלויות בעזה –מי יאבטח אותן? סמוטריץ' רוצה עוד מאבטחים, חיילי – מי יהיה שם? חרדים לא יהיו שם, כנראה שאלה יהיו אנשי מילואים. בואו לפחות נדחה להם את המשכנתה. זו ממש, אפרופו התנ"ך, כבשת הרש של דוד המלך. בואו ניתן לפחות דחייה בתשלומים של שישה חודשים, כי יותר מזה אתם הרי לא מוכנים לתת. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק דחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חוזה, פסק דין או תשלום לרשות) (תיקון – דחיית תשלום משכנתה למשרת מילואים), התשפ"ד–2024. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא תפסו מקומותיכם. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק דחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חוזה, פסק דין או תשלום לרשות) (תיקון – דחיית תשלום משכנתה למשרת מילואים), התשפ"ד–2024, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

27 בעד, 49 נגד. אני קובע כי הצעת חוק דחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חוזה, פסק דין או תשלום לרשות) (תיקון – דחיית תשלום משכנתה למשרת מילואים), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 89(א) לתקנון הכנסת החליטה ועדת החוקה, חוק ומשפט לחדש את דיוניה בהצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 3), ובהצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 101), התשפ"ג–2023. הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת קטי שטרית, משה טור פז, אחמד טיבי ויבגני סובה בנושא: החזרת תוכנית העצמה לבגרות ולצמצום פערים בפריפריה וביישובי קו העימות (תוכנית תה"ל). תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חובת דיווח על היעדרות תלמיד), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם הצעת החוק הזאת היא בעיניי חברתית ממדרגה ראשונה, ויכולה לשמור על הילדים שלנו.

היו"ר משה סולומון:

זה יסודי או תיכון?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו מתייחסים בעיקר ליסודי, אבל גם לתיכון.

היו"ר משה סולומון:

אבל יש חוק כזה, קב"ס צריך – – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש חוק, אבל בפועל זה לא קורה. אגיד בקצרה בהתחלה על מה החוק מדבר. הצעת החוק באה לבקש בצורה חוקתית ומחייבת שמנהלי בתי הספר – שעה לאחר שמתחיל הזמן של בית הספר ותלמיד מסוים או תלמידים מסוימים לא נמצאים בתוך הכיתה, איפה שהם צריכים להיות בזמן הזה, חובה על מנהל בית הספר להתקשר להורים של אותו תלמיד וליידע אותם ולוודא איפה הם נמצאים. באופן כללי יש גם תפקיד של קצין ביקור סדיר, שנמצא במיוחד בבתי הספר היסודיים, אבל כולנו יודעים ולא יכולים להתנער מהעובדה הקיימת והמציאות הקשה שישנה תופעה של עשרות אלפי תלמידים במדינת ישראל שנמצאים במה שנקרא (אומרת בערבית ומתרגמת:), כאילו סמוי.

היו"ר משה סולומון:

נשירה סמויה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נשירה סמויה. הדבר, לא רק שהוא מסכן את התלמידים עצמם בזמן שהם לא נמצאים – הם רשומים בדפים של בתי הספר, ההורים שלהם יודעים שהם הלכו לבית הספר, אבל בפועל הם לא נמצאים בין כותלי בית הספר והם יכולים להיות בכל מקום אחר שיכול לסכן אותם. לא חסרות תופעות שיכולות לגרור את אותם ילדים, תלמידים וצעירים לתופעות מאוד קשות, אם זה שימוש בחומרים מסוכנים, אם זה להיות במקום שיכול להביא לסכנה פיזית, לסכנה בריאותית – כל מיני דברים כאלה שהיינו יכולים למנוע מלכתחילה. גם בתי הספר לא ממש ששים ליישם את הדבר הזה, כי בשבילם ילדים שרשומים בתוך התקן של בית הספר – הם מקבלים תקצוב גם עבור זה. אבל מי שבאמת משלם את המחיר, בסופו של יום, זה החברה בכלליות. כאשר תלמידים מיסודי עולים לחטיבת ביניים ואחר כך לתיכון ואין להם את היכולת הלימודית לגמור תיכון ולצאת עם תעודה איכותית שתאפשר להם ללכת אחר כך לרכוש מקצוע או ללמוד באקדמיה – אז החברה באופן כללי תשלם והמדינה תשלם עבור הבעיה הזאת. לכן אני רואה חשיבות מאוד גדולה – אני מכירה גם את הטענות של משרד החינוך, אבל אנחנו גם רואים מדי שנה בשנה את הדוח של מבקר המדינה שמצביע על תופעה של עשרות אלפי תלמידים שנמצאים בנשירה סמויה, והתופעה ממשיכה להתקיים. השאלה היא אם ישנה דרך באמת לאכוף את מה שקורה ולנסות להפחית ולצמצם את התופעה הזאת עד כדי כך שנגיע לכך שממגרים את אותה תופעה, או שנמשיך להגיד שיש תקנה מסוימת, יש תפקיד של קב"סים בבתי הספר, ועדיין התופעה תמשיך להתקיים. אני רוצה להתייחס באופן כללי לאחד התוצרים של אותה תופעה. אנחנו מוצאים בתוך החברה הישראלית אחוז די גדול של צעירים שהם חסרי מעש בתקופה שהם צריכים להיות או בעבודה או בלימודים; הם לא נמצאים לא במסגרת של תעסוקה ולא במסגרת של לימודים. למשל לפני שנה נעשתה בדיקה בחברה הערבית איפה נמצאים אותם אנשים, והיה אחוז מצמרר, של קרוב ל-25% מאותה שכבת גיל, שלא נמצאים בשום מקום. זה תוצר ותולדה של תהליך שהתחיל בראשיתו בין כותלי בתי הספר, כאשר לא היו מספיק השגחה ויישום של החוק והתקנות. ולכן ההצעה הזאת, שבאה באמת לתת יותר כלים כדי לתת יותר אחריות גם לבית הספר וגם להורים, שיהיו מודעים – איפה הילדים שלהם נמצאים. אז זה לגבי הצעת החוק. הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו קשור בקשר ישיר לאותם צעירים. הם נמצאים היום במעגל של הפשיעה כמה שנקרא "חיילים קטנים", שמבצעים לפי תשלום. חשוב לי להזכיר שאנחנו רק שבועיים בשנת 2025, וחשוב שכולנו נשמע שכבר יש שבעה נרצחים בחברה הערבית, התוך שבועיים. תתארו לעצמכם, שבעה נרצחים – כל יומיים יש לנו נרצח. אז באמת, אתם לא חושבים שיש קשר ישיר בין כל התופעות השליליות האלה, שמתחילות בזה שהילדים, אפשר להגיד שבמקום מסוים הם מופקרים בין כותלי בתי הספר מגיל מאוד צעיר, ואז הם בקלות מקבלים את המסגרת המחבקת שם בחוץ, ומידרדרים לכל מיני תופעות קשות, אם זה סמים, אם זה אלכוהול, אם זה גנבות, אם זה פשיעה מסוג אחר, אם זה עבירה על החוק בכל מיני אופנים אחרים. בסופו של יום אנחנו נמצא אותם או כמשפחות במצוקה או שהם נמצאים בתוך הכלא. בכל המקרים, בכל הסיטואציות, איפה שלא נסתכל מסביב נבין שיש צורך אמיתי וגדול לקיים ולתת תמיכה להצעת החוק הזאת. אגב, הצעת החוק לא מחייבת שום התארגנות מבחינה תקציבית. האנשים נמצאים, התפקידים נמצאים; רק צריך לתת דין וחשבון על הדברים כמו שצריך ולחייב אמצעי של בקרה על מה שקורה בשטח. לכן אני פונה לכלל חברי הכנסת שנמצאים בחדר הזה לתמוך בהצעת החוק הזאת, בעיקר בשביל שנזכה לחברה טובה יותר. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את השר מלכיאלי להשיב בשם הממשלה. בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

אני רואה שדואגים לך באופוזיציה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חברים כאלה?

היו"ר משה סולומון:

חברים כאלה. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תודה, אדוני היושב-ראש. קודם כול המציעה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – כאבא לילדים, אני חושב שאבא תמיד היה רוצה לדעת איפה הם – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גם כאימא.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון. אני מקריא בשם שר החינוך.

דבי ביטון (יש עתיד):

רק שתדע, אדוני השר, קיפחו את חייהם – – – ברכב – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, זה לא יפתור את הבעיה של שכחה ברכבים. זה לא יפתור – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

אבל עדיין, אתה יודע, ילד הלך לאיבוד – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

פה מדובר – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

שיחת טלפון, מה כבר – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הבעיה של שכחה – זה לא יפתור את הבעיה של חברת הכנסת יאסין. אלה שני דברים שונים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

וגם אם הילד לא מגיע לבית הספר – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

לא יזיק להם לבדוק – – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הם ישאלו איפה הוא, ואם הוא נשכח ברכב – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – – אם הוא נשכח, הטלפון הזה – – –

היו"ר משה סולומון:

תראה איזה קונסנזוס.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מלכיאלי, תהיה נחמד לילדים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

טוב, הבעיה היא שכשאני אחזור הביתה, הבן שלי יגיד לי: מה זה הצעת החוק הזאת? אבא, תעזוב את זה.

קריאות:

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עונה בשם השר קיש. הצעת החוק מבקשת לחייב את מוסדות החינוך להודיע להורים באמצעות מנהל המוסד או מי מטעמו על היעדרות ילדם מהלימודים בתוך שעה לאחר תחילת הלמודים, ובתנאי שההורים לא הודיעו מבעוד מועד על היעדרותו. ברצוני לציין כי סעיף 4(ז) בחוק לימוד חובה קובע במסגרת חובת הלימוד הסדיר כי על מנהל המוסד החינוכי שממנו נעדר התלמיד לשלוח הודעה בעניין להוריו לאחר שנעדר במשך שבעה ימי לימוד רצופים. כמו כן, הצעת החוק מבקשת להעביר את האחריות מהורי התלמידים אל אנשי הצוותים החינוכיים, חרף העובדה שמדובר באופן טבעי באחריות המוטלת על הורי התלמידים. הצעה זו עלולה לחשוף את הצוות החינוכי לתביעות משפטיות וסנקציות במקרה שלא מילאו אחר ההוראה, היות שהפרו חובה חקוקה. הצעת החוק בנוסחה הנוכחי מעוררת קשיים ביחס לאכיפת ההוראה בהצעת החוק, המטילה על מנהל המוסד החינוכי או מי מטעמו חובה להודיע להורי התלמיד על היעדרותו של התלמיד תוך שעה מתחילת יום הלימודים. לא ניתן להשית את האחריות בעניין זה על הצוות המצומצם ממילא במוסדות החינוך, אשר מוטלים עליו ממילא משימות רבות ועומס רב, שכן עובדי ההוראה טרודים במלאכתם בתוך הכיתות ובניהול יום הלימודים באופן תקין, ועל כן אינם זמינים כלל לקיום שיחות אלו בסדר זמנים כמוצע בחוק. נוסף לכך, נראה כי הוראות דוגמת אלה המוצעות בהצעת החוק אינן מתאימות לחקיקה ראשית אלא למסגרת של נהלים פנימיים, באופן המאפשר גמישות ביישום בהתאם לנסיבות העניין. חשוב לציין עוד כי הצעת חוק זו עלתה בפברואר 2024 בנוסח זהה, והחלטת ועדת השרים לענייני חקיקה דאז הייתה להתנגד להצעת ההחלטה. הצעה זו נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה מיום 12 בינואר 2025. החלטת ועדת השרים הייתה לדחות את הדיון בהצעת החוק בשלושה חודשים. לנוכח האמור ומהנימוקים שצוינו, אני מציע לחבריי חברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד להצעת החוק. עכשיו אני אגיד לך משהו, עצה: אם באמת חשוב לך העניין הזה, אפשר לפתור את זה. הרי מה אומר שר החינוך? הוא אומר דברי טעם – הוא אומר: תראה, אם אתה תטיל סנקציות, חובות, קנסות על המורה, תחייב אותו בחוק, אז המורה, שגם ככה, מסכן, יש לו שעת לימודים אחת, ומתוך השעה, רבע שעה הוא עסוק במשמעת ועוד רבע שעה להושיב ולהקים אותם וכו' – אתה מחייב אותו עכשיו לעשות ספירה ולהתקשר להורים ולמצוא את הטלפון הנוסף – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

צריך מישהו שיעשה את זה במזכירות. הוא מודיע למזכירות – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מי זה "מישהו"? קחי בית ספר – – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שהילד ילך לעזאזל?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, לא, חלילה לעזאזל. אני אומר שהאמת, ההצעה הזאת כל כך טובה, אבל אני חושב שהיום יש פתרונות דיגיטליים לזה. היום גם במקומות ביטחוניים יש מסכים שמצלמים כל פרצוף שנכנס. יכולים לעשות דבר כזה בבית הספר, ואז למנהל יצא מסמך איזה ילד לא הגיע היום, ואז בלחיצת כפתור אוטומטית ידעו איזה ילד לא הגיע. לא רעיון טוב?

קריאות:

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אוטומטית זה יהיה. עוד פעם, היום אפשר לבדוק – ברור שיש למערכת הביטחונית פתרונות לזה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מדברת על – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אני עונה לך. אני פותר את הבעיה שהוא אמר. אם יש את המצלמה הביטחונית, אז כמו שיש במערכת הביטחון – התמונות של כל הילדים, סורקים אותן מראש; הדלת נפתחת ב-08:00, ועד 08:30 נכנסים כל הילדים ומצולמים. ילד שלא צולם במצלמה – הפרצוף שלו קופץ למנהל – – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איפה אנחנו, בסין? תגיד לי.

נאור שירי (יש עתיד):

איפה אתה חי?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה רוצה את הצעת החוק הזאת או שאתה רוצה "איפה אתה חי"? יש פה הצעת חוק טובה; אומר שר החינוך שאי-אפשר לממש אותה כי זה ייפול על המורים, שעסוקים גם ככה.

נאור שירי (יש עתיד):

אה, אמר שר החינוך? בסדר, קיבלנו. תקפלי את ההצעה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

עכשיו, הבאתי הצעת ייעול. היא קוראת לזה סין.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איך תעשו את מה שאתה מציע בבתי הספר? בבתי הספר אין אפילו תשתית – – – עכשיו אתה מדבר על טכנולוגיה כזאת מתקדמת? הלוואי עלינו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני חושב שאפשר לקדם את זה, או לחלופין, טביעת אצבע – כל ילד שמגיע, לוחץ – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

החוק הזה יאבד תוקף ברגע שתהיה מערכת – – –

נאור שירי (יש עתיד):

בוא, יש לי רעיון: כל מי שרשום בישיבה, הוא יעבור במצלמה. מי שרשום אבל לא מגיע – ככה נקזז את הכספים. מה אתה אומר?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה יודע שמה שאתה אומר עכשיו כל כך לא מחובר למציאות – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – העתק-הדבק מכל מיני מדורי רכילות. בדיוק ככה.

נאור שירי (יש עתיד):

ככה אנחנו מרגישים. ככה אני מרגיש.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל אני הצעתי את ההצעה. הצעת ייעול שאני הצעתי, צריך לחשוב על זה, למה לא? אם ההצעה הזאת מצילת חיים – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אתה לא צריך להיות השר לענייני דת יהודית, אתה צריך להיות שר הייעול.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה רוצה לשדרג אותי?

נאור שירי (יש עתיד):

לא, תהיה שר הייעול.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה רוצה משרד נוסף לפתוח?

נאור שירי (יש עתיד):

כן, כן.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני אגיד. אפשר לפתוח משרד ייעול ולהסניף אותו למשרד הדתות.

נאור שירי (יש עתיד):

לא הדתות – הדת היהודית.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון, גם נכון.

נאור שירי (יש עתיד):

זה לא משרד, אתה לא אחראי לשום – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

השר מלכיאלי, הדברים מאוד פשוטים. אפשר להמציא אפליקציה. ממילא המורה מסתכל איזה תלמידים יש לו בכיתה ואז מסמן במחברת. במקום לעשות את זה, הוא יסמן מספר סטודנט באפליקציה, והיא תעביר ישירות הודעה להורים שהבן שלהם לא נמצא בכיתה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הבעיה היא שהזמן הזה של המורה הוא זמן יקר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ממילא המורה רושם נוכחות לתלמידים, נכון?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בוודאי שכן.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא. כל מורה עושה כל יום נוכחות לכולם? לא יודע. אני לא הייתי מורה אף פעם.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מזכירה. מזכירה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, הבעיה היא לא להתקשר. יש לו 40 תלמידים בכיתה. הוא עכשיו כל בוקר יתחיל לעשות רשימות?

דבי ביטון (יש עתיד):

כל מחנך, כל מחנך – – –

קריאות:

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איך נרשום נוכחות של תלמידים?

דבי ביטון (יש עתיד):

מה הבעיה? לא קוראים שמות? מה הבעיה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה לא שמעת, אבל, נאור. יש לך נטייה, פעם אחר פעם, להקשיב לחצי מהדברים שלי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אל תיתן לו ציונים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, לא ציונים. אני כבר נזהרתי מהציונים. איתו אין ציונים. הוא גם על 50 מקבל 100. 50% מהדברים שהוא מקשיב – יש לו ציון 100 מראש.

דבי ביטון (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן, אבל הוא אומר שאנחנו מנסים לחייב בזה את המורים. אני ניסיתי להציע הצעת ייעול, ואמרו לי שזה נראה סיני מדי. יכול להיות.

נאור שירי (יש עתיד):

לא. אני מציע שנחיל את זה קודם על המוסדות שלכם. יעבוד – טוב. כי אצלכם יש 100% נוכחות, זה דבר מדהים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – ונדון על זה בהמשך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

האמת שאת אומרת דברי טעם פעם נוספת: תעבירו בטרומית, אבל מה, הנוהל פה בכנסת, שזה לא ככה. יכול להיות שצריך לשנות את הנוהל הזה. יש פה נהלים. למה יש לי רק עשר דקות? נוהל. למה לא מאשרים רק בטרומית? גם נוהל. למה נאור שירי מקשיב 50% ותוקף אותי? נוהל.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מלכיאלי, באתר של בית הספר איפה – – – אני מקבל דיווח באתר אם הם נוכחים או לא. אז כאן מחייבים את כל בתי הספר באפליקציה מסוימת. פעם אחת ביום המורה עושה סקירה מי נמצא בכיתה, מי לא. מי שלא, הוא מסמן אותו, והאפליקציה שולחת הודעה להורים ישירות. מאוד פשוט.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה אומר דברי טעם. כדאי, באמת אני אומר, שהמציעה תשב עם משרד החינוך לקדם את העניין הזה, באמת אני אומר. אבל רק טרומית – אתה יודע, זה נוגד את הנהלים פה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תראה, הם רוצים לדחות את החוק ואחר כך הם ממציאים את הסיבה למה דוחים אותו, זאת השיטה. אם הם רוצים באמת, אם זה נושא באמת חשוב מבחינתם, ועוד כלי של פיקוח וחינוך להורים וגם – – – שיגידו: אנחנו תומכים בחוק, בתנאי. בסדר?

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה רבה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רגע, אני עוד לא סיימתי לנמק. טוב, סיימתי לנמק. לכן, הממשלה אמרה להתנגד להצעת החוק.

היו"ר משה סולומון:

המציעה, את רוצה להתנגד? חברת הכנסת אימאן, את רוצה? אם כן, חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חובת דיווח על היעדרות תלמיד), התשפ"ג–2023. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חובת דיווח על היעדרות תלמיד), התשפ"ג–2023, לא נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

22 בעד, 48 נגד, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חובת דיווח על היעדרות תלמיד), התשפ"ג–2023, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

נעבור כעת לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הקלות בבחינות לתלמידים וסטודנטים בעת מצב מיוחד בעורף או בשעת התקפה (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת מאיר כהן. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן להציג את הצעת החוק, בבקשה. בבקשה, אדוני, לרשותך עשר דקות.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, רק אם אפשר שיהיה שקט. לא אכפת לי שלא יקשיבו, אבל שישתקו.

היו"ר משה סולומון:

לכן אנחנו נמתין עם הזמן. חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על השקט במליאה. מי שלא מסתדר לו – שיצא לפרסה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, הצעת החוק שאני מעלה היום היא הצעה שאינה רק מתבקשת אחרי החודשים הקשים, היא קריטית. היא נוגעת בלב הקיום שלנו כחברה מתוקנת, כחברה שמבינה שהילדים והסטודנטים שלה הם העתיד. הצעת החוק אומרת לתת הקלות בבחינות לתלמידים וסטודנטים בעת מצב מיוחד בעורף או בשעה של התקפה. דבר פשוט. היא נבעה מכך שבביקוריי התכופים בצפון הגעתי לשני ראשי ערים נהדרים, בן דוד במעלות ורונן מרלי בנהריה. הם העלו בפניי, סיפרו לי שהתלמידים שלהם, שהיו תחת אש, שחלקם פונו, שהיו רוב שעות היום בין הממ"דים לבין הלימודים בימים שהיו לימודים, היו צריכים להתחנן לפני משרד החינוך, כי בהתחלה הם לא קיבלו הקלות בבחינות הבגרות. שאלתי למה, והתשובה הייתה: זאת ההחלטה של המשרד. בסופו של דבר, חלקם קיבלו הקלות, אבל היה צריך להגיע לשר החינוך, והיה צריך לשכנע, והיה צריך לריב על זה. אני רוצה שתבינו, האם ייתכן שתלמיד בנהריה או תלמיד בצפון או תלמיד בדרום, במקום שנניח לא היה בדיוק ב-7 קילומטר, כדי לקבל תוספת זמן הוא היה צריך לעשות אבחון? תגידו לי, האם זה צודק שתלמיד שנמצא בנהריה צריך לסמוך על טוב ליבו של שר החינוך או ללכת להביא אבחון כשהוא ניגש לבחינות בשעות הקריטיות האלה? לכן הצעת החוק היא פשוטה. היא מדברת על הקלות מהסוג הזה: הארכת זמן של 25%; דחיית בחינה; הקלות – ולא צריך להביא אבחון אם ילד אומר: אני נמצא, או אם המשפחה שלו או המורים שלו אומרים שהילד או הילדה, בגלל המצב הקשה, צריכים בחינה בעל פה; לתפור לו איזו חליפה אישית של תנאים מקילים במבחן בלי שהוא יצטרך לעשות אבחון. כי מי שחי במעלות, למרות שהיא לא פונתה, ימים רבים במהלך השנה הוא לא הלך לבית הספר, כי ירו על מעלות, כי ירו על נהריה, כי ירו על רמת הגולן, והילדים האלה היו בסכנה גדולה, וחלקם הגדול לא הגיעו לבית הספר.

היו"ר משה סולומון:

אתה מדבר למפרע, כן? כבר היה, ועכשיו למפרע?

מאיר כהן (יש עתיד):

בוודאי.

היו"ר משה סולומון:

עד מתי, באותה שנה?

מאיר כהן (יש עתיד):

אני לא קובע זמנים. אני אומר שילד שהיה במציאות כזאת במשך 30 יום, 60 יום, שהיה אירוע ביטחוני, שהוא היה תחת אש בבית הספר, לא צריך ללכת לבקש הקלות באבחונים. צריך משרד החינוך לעשות מיפוי ולהגיד: ביישובים האלה והאלה והאלה אני נותן 25% מהזמן. מה רע בזה? לא עולה כסף.

היו"ר משה סולומון:

זה רוב מדינת ישראל כרגע.

מאיר כהן (יש עתיד):

אם צריך, רוב מדינת ישראל, בוודאי.

היו"ר משה סולומון:

זה מה שקורה כרגע, כי מצב של שעת התקפה, מצב מלחמה – הייתה כל מדינת ישראל.

מאיר כהן (יש עתיד):

עם כל הכבוד, אני גר במודיעין, ואין דין מודיעין כדין שלומי, ואין דין מודיעין כדין נהריה. שם אתה שואל את התלמידים: כמה זמן לא למדתם? חצי מהזמן הם לא היו בבית הספר. אני אישית הייתי צריך לפנות לשר החינוך, ושר החינוך אמר לי: מאיר, אני אעזור להם. לחלקם עזרו; חלקם הולכים עם תחושות קשות מאוד – אמרו: למה אצלנו לא? במדינה שנמצאת תחת אש ובמדינה שאוכלוסיות שלמות בה פונו, במדינה שאוכלוסיות שלמות בה נמצאות בסכנה, חייבים לא לחכות לטוב ליבו – – –

היו"ר משה סולומון:

אולי היה נכון להפריד בין שעת התקפה לבין מצב מיוחד בעורף. "שעת התקפה" זה מצב שבו הייתה לחימה במקום; "מצב מיוחד בעורף" זו הגדרה של שר. זה אחרת.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא הייתה לחימה. ברוך השם, ברוך השם, אף אחד לא פלש לנהריה.

היו"ר משה סולומון:

זה בדרום. צפון ודרום.

מאיר כהן (יש עתיד):

אבל תשאל את החבר'ה מנהריה, תשאל את ראש העיר כמה מערכת החינוך שלו, למרות ההתנהגות המופתית שלו – באמת, ראשי הערים, מזל שבמלחמה הזאת היו ראשי ערים נהדרים בצפון ובדרום. הם נשאו על הכתפיים שלהם את המלחמה הזאת. אז הם לא צריכים לבוא למשרד החינוך ולהתחנן על הנפש של התלמידים; צריך שבמשרד החינוך יהיה חוק ברור, מתוחם בזמן, כמו שאתה אומר, של מיפוי נכון, שברגע שקורה אירוע ביטחוני, ברור לגמרי מה הזכויות של אותם תלמידים. הזכויות צריכות להיות זכויות מקילות: 25% תוספת זמן. זה לא עולה שקל אחד. גם אם קוראים ונותנים הקלה, ותלמיד או תלמידה מסוימת שהיה קשה להם והם נמצאים במצוקה נפשית – גם אם צריך לקחת את המורה שיקריא להם את הבחינה, אז מה? לא עולה כסף, לא עולה דבר וחצי דבר. צריך שמשרד החינוך יעשה סדר בדברים האלה. לצערי, כשאתה מגיע לראשי ערים שאומרים לך שהם צריכים להתחנן על נפשם ועל נפש הילדים שלהם, אתה שואל את עצמך: באיזו מדינה אנחנו נמצאים? זה לא סיפור שצריך להוסיף כסף לסטודנטים וזה לא סיפור שצריך להוסיף כסף למשרתים בצבא. צריך חוק שכל מנהלי בתי הספר יכירו אותו, ואם רוצים להגביל אותו – אז על פי שיקול הדעת של מנהל בית הספר ועל פי שיקול הדעת של יועצי בית הספר, ולא צריך לטפס למעלה ולעבור שבעה מדורי גיהינום. זה גם יבהיר לנו שאנחנו לא מורידים את הרמה של בחינות הבגרות. הרי מה אומר משרד החינוך? משרד החינוך אומר: הייתה קורונה, ובסוף אני לא יכול להכשיר אותם לאקדמיה. קשקוש בלבוש. גם אם תבטל את בחינות הבגרות הילדים האלה יכולים להיכנס לאקדמיה ולהצליח. לכן, אדוני, אני מאוד מאוד מבקש שאם חלק מהפקידות החינוכית, קשה לה עם שיקול דעת, אז אנחנו בכנסת – כן יהיה שיקול דעת, וכן נוכל לחוקק חוק שלא עולה כסף אלא שעושה צדק עם התלמידים והתלמידות האלה. מגיע להם שהכנסת תתעסק בהם. התעסקנו בסטודנטים, התעסקנו בחיילים, התעסקנו במילואימניקים; דבר אחד שכחנו – את הילדים האלה שנותקו מהמערכות שלהם, את הילדים האלה שמפוזרים בעשרות מקומות, את הילדים האלה שהיו צריכים ללכת לבית הספר וכל לילה הם התעוררו לאזעקה כזאת או אחרת. תזכרו, ביישובים האלה לא פינו אותם. לא פינו את היישובים האלה. ולכן לתלמידים האלה צריך לחוקק חוק שיישוב שנמצא 30 ימים תחת הפגזות או 30 ימים תחת איום ואין מערכת לימודים כסדרה – צריך לחוקק חוק ולהכניס אותו לתוך מערכת החוקים של משרד החינוך, כדי שבפעם הבאה לא נופתע ונמצא ראשי ערים עומדים בתור במשרד החינוך להתחנן על נפשם. תודה רבה, אדוני.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את השר מלכיאלי להשיב בשם הממשלה.

מאיר כהן (יש עתיד):

מלכיאלי, אי-אפשר ככה.

היו"ר משה סולומון:

השר מיכאל, המלאך מיכאל.

מאיר כהן (יש עתיד):

גדול הדור. ואללה, אתה מולטי-חכם, על הכול אתה עונה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רב-פעלים.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך עשר דקות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תודה, אדוני היושב-ראש.

רון כץ (יש עתיד):

– – – פעם אחת תגיד: אני בעד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני בעד.

רון כץ (יש עתיד):

מה יש לך? מה קורה לך היום?

מאיר כהן (יש עתיד):

טיפוס שלילי היום. מה, אתה לא רוצה שתהיה תוספת זמן לילדים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לפני תוספת הזמן, טכנית, להוציא ממני "נגד", מאיר כהן, זה פרויקט שקשה מאוד לעשות אותו.

רון כץ (יש עתיד):

אתה יכול לעצור. אתה יכול לעצור.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

קודם כול, אני תמיד בעד.

רון כץ (יש עתיד):

למה אתה לא מעריך את – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מעריך פלוס.

קארין אלהרר (יש עתיד):

הינה, הוא אמר שהוא בעד.

רון כץ (יש עתיד):

מברך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

על מה צריך לברך?

רון כץ (יש עתיד):

תברך אותו ברכה, "מי שבירך אברהם, יצחק" – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יש לזה עלויות, זה לא סתם ככה. מה נראה לך, ככה חופשי?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

עוד פעם אתה? ניתן לך תרומה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה מקבל שעות נוספות היום?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

איך אומרים, יעבור חוק הרבנים היום בערב, יהיו יותר רבנים – יהיו יותר מברכים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה רואה שזה חוק הרבנים? אחרי זה אתה אומר שאנחנו אומרים "חוק הרבנים". אתה אומר שזה חוק הרבנים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

טוב. אני עונה בשם שר החינוך.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אדוני השר, מה זה – – – שמזכירות הממשלה שולחת אותך לקרוא את הצעות החוק – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הכול עניין של יכולות. דברי תשובה להצעת חוק הקלות בבחינות לתלמידים וסטודנטים – – –

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

אולי זה הפתרון. חבר הכנסת פינדרוס, אולי זה הפתרון.

רון כץ (יש עתיד):

רגע, אז הוא לא בירך אותך – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

רגע, אז מה עם חוק הרבנים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

קודם כול, אנחנו מתייחסים בכובד ראש להצעת החוק הנוכחית, שהעיד עליה חבר הכנסת פינדרוס שהיא הצעה טובה. אחרי זה הצעת חוק הרבנים. ככל שהנהלת הקואליציה, חבר הכנסת סימון, תורה לי להאריך בלשכנע בחוק הרבנים, יש כאן פיליבסטר ארוך להיום. הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק זכויות התלמיד ולקבוע כי תלמיד שרציפות לימודיו נפגעה לתקופה העולה על 30 יום בשל הפסקת או הגבלת הלימודים בשל מצב מיוחד בעורף, או בשעת התקפה או בשל נסיבות אחרות הקשורות למצב המיוחד בעורף או לשעת ההתקפה, לפי אמות מידה שיקבע השר, יהיה זכאי בתקופה זו להיבחן בבחינות בתנאים מקילים – – איפה המציע? זה אף פעם לא היה לי, שהמציע – למה הממשלה כותבת מגילות על הצעת החוק? אולי חבר הכנסת המציע ישתכנע שההצעה שלו לא טובה.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא הבנתי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

למה הממשלה מאריכה בתשובות? כי אולי חבר הכנסת המציע ישוכנע מהשר שההצעה לא טובה ויחזור בו.

רון כץ (יש עתיד):

יש לי שאלה: איזה שר אתה מייצג עכשיו?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אנחנו כלל-ישראלים.

רון כץ (יש עתיד):

לא, איזה שר?

היו"ר משה סולומון:

שר החינוך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אה, החינוך.

רון כץ (יש עתיד):

איזה חינוך? יש שם שניים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא. יש שר חינוך אחד ויש שר במשרד החינוך. זה השר יואב קיש, הוא חתום על זה.

רון כץ (יש עתיד):

הבנתי. אבל השר במשרד החינוך מנהל את משרד החינוך, אז איך זה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא לא לא, אני מבקש. – – דחיית מועד הבחינה, קבלת תוספת של 25% זמן בבחינה, קריאת שאלות בעת המבחן בכתב. עוד מבקשת ההצעה לתקן את חוק זכויות הסטודנט ולקבוע שסטודנט שרציפות לימודיו נפגעה לתקופה העולה על 30 יום בשל הנסיבות המתוארות לעיל בנוגע לתלמידים, יהיה זכאי להיבחן ולהגיש עבודות בתנאים מקילים, דחיית מועד הבחינה או העבודה וכן קבלת תוספת זמן של 25%. כמו כן, בדומה לתיקון חוק זכויות התלמיד, מבקשת הצעת החוק לקבוע כי מי ששר החינוך הסמיך לכך יהיה רשאי להאריך את תקופת התנאים המקילים גם לאחר תום תקופת האי-רציפות בלימודים אם שוכנע כי נדרשת הארכה זו. ראשית, חשוב לציין כי בהנחייתי הברורה – "הנחייתי", כלומר השר קיש – מתחילת המלחמה פעלו במשרד החינוך מול מוסדות החינוך והמועצה להשכלה גבוהה, מול המוסדות האקדמיים, להתאים את סדרי ההיבחנות לתלמידים ולסטודנטים במעגלי פגיעה שונים ובמילואים, כך שלא ברור מה בעצם באה הצעת החוק לפתור. בקיצור, לא ברור.

מאיר כהן (יש עתיד):

– – – לשר לא ברור.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

טוב. אשר להצעה לתקן את חוק זכויות התלמידים, אדגיש כי לאורך כל תקופת מלחמת חרבות ברזל, שטרם הסתיימה, לצערנו, הוצאנו נהלים וחוזרים שהתעדכנו מעת לעת ופירטו את שלל ההקלות וההסדרים השונים בנוגע לבחינות הבגרות במהלך תקופת מלחמת חרבות ברזל לפי מעגלי הפגיעה השונים, תוך התחשבות בהנחיות פיקוד העורף לצד משך הזמן שבו השתבשה הלמידה בבית הספר. לאור ההנחיות מפיקוד העורף, החוזרים עודכנו מדי תקופה לפי ההתפתחויות ונתנו מענה רחב ומתאים לפי המעגלים השונים. ההתאמות כללו בין היתר שינוי ציון המשקל השנתי אל מול ציון בחינה – –

היו"ר ארז מלול:

נאור, נאור.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – תוספת זמן, היבחנות בעל פה מול גורם אנושי בבחינה בעל פה באנגלית, הקלות במקצועות ההגבר ובמקצועות הליבה. כמה חוזרים והנחיות יצאו – וגם יֵצְאו – גם במהלך שנת הלימודים הנוכחית. בעקבות המלחמה ביטלנו מבחנים בית ספריים בשנת הלימודים התשפ"ד, והסקרים הבית ספריים הפכו לבחירה. בשנת הלימודים התשפ"ה נדחו בחודשיים מבחני השפה שהיו אמורים להתקיים בדצמבר 2024. כמו כן, ניתנה תוספת זמן באופן אוטומטי בכל מבחני ראמ"ה. כמו כן, ניתנו מענים לצמצום הפערים שנוצרו בעת המלחמה לצורך שמירה על רצף לימודים, כגון למידה דיגיטלית מרחוק, הפעלנו קורסים לצמצום פערים, שעות נוספות לתגבור ולהכנה לבגרות ומענים נוספים בשיתוף ובשיח עם מפקחים ומנהלי בתי הספר לאורך כל התקופה. לגילי היסודי הוצאנו איגרת לבתי הספר בחודש דצמבר 2023 ובה הנחיות בעניין תהליך משוב והערכה בעת חירום לנוכח שיבוש שגרת הלמידה. מעבר לכך, ומאחר שמדובר בנושא פדגוגי מקצועי, ראוי שהסדרת הנושא תהיה באמצעות חוזר מנכ"ל ונהלים שמעניקים לשר ולגורמי המקצוע את שיקול הדעת לבחון ולהכריע בסוגיות הללו תוך התייחסות ומתן מענה מפורט שמתאים למעגלים השונים על מאפייניהם השונים, אשר מאפשרים מתן מענה נכון, ראוי ומהיר לצמצום כל הפערים בכל שנעשה בפועל בכל גיל. מגוון המקרים הינו רחב, ועל כן ההקלות חייבות להיבחן על פי דרגי המקצוע, ולפיכך לא נכון להסדיר עניין זה בחקיקה ראשית. עוד חשוב לציין כי מתן הקלות מסוג הקראה או היבחנות בעל פה אינן רלוונטיות למהות הפגיעה שהצעת החוק עוסקת בה. התאמות אלה רלוונטיות לנבחנים בעלי ליקויי למידה, כאמור לעיל, אשר משנות את המהות הנמדדת במבחן מתוך הבנה שיש לתלמידים האלה קשיים אובייקטיביים. הצעת החוק יוצאת מנקודת הנחה כי פגיעה ברציפות הלמידה גורמת לפגיעה ביכולת הקוגניטיבית של התלמידים לקרוא או לכתוב, ולא כך היא. בבדיקתי עם גורמי המקצוע במשרד החינוך, נמסר – – –

נאור שירי (יש עתיד):

הפעם אני מקשיב לך, אני אומר לך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יפה מאוד.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה חייב לי שמונה דקות מהחיים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ללמדך, נאור – אתה יודע, רבי נחמן מברסלב אומר: אין ייאוש בעולם כלל. יצחק, אתה מפריע לי. אני אומר, אני התייאשתי מזה שתקשיב לי פעם, בהבנה.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל הפעם הקשבתי לך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, כן אני אומר – – –

נאור שירי (יש עתיד):

– – – תקשיב לו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לכן אמרתי, הקדמתי: אין ייאוש בעולם.

מאיר כהן (יש עתיד):

הינה היחידים שמקשיבים לך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שים לב שגם גופי נוטה לכאן.

נאור שירי (יש עתיד):

תשאל את וסרלאוף על מה דיברת.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מאיפה הוא יודע? הוא מחלק בנגב והגליל כמויות, חלוקות. שלא יהיה עין הרע.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הלו, הלו, מה זה? מה זה? מה אתה פותח עליי עיניים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יושב בחור עם סל, רק מחלק.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא למד ממך, מהמפלגה שלך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

איפה? איפה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מחלקים למי שצריך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יפה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ללא הבדלי דת, גזע ומין.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יפה. בבדיקתי עם גורמי המקצוע במשרד החינוך – – נו, מה?

היו"ר ארז מלול:

יש לך עוד דקה, תמשוך. יש לך עוד דקה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כמה זמן לוקח להם?

היו"ר ארז מלול:

יש לך עוד דקה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – נמסר כי הקראת שאלון או שאלון בעל פה – אגב, היום בערב יש את הצעת החוק של חבר הכנסת מלול על הרבנים. איזה נאום הוא הולך להכין פה.

רון כץ (יש עתיד):

של מי הצעת החוק?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חבר הכנסת מלול.

רון כץ (יש עתיד):

הוא חשב על זה לבד?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן. חבר הכנסת מלול היה במשרד הדתות לפני הרבה שנים, הוא מכיר את המשרד לעומק. אחד מהאנשים הבודדים שמכיר את משרד הדתות הוא חבר הכנסת מלול.

נאור שירי (יש עתיד):

זה לא משרד הדתות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שירותי דת.

נאור שירי (יש עתיד):

שירותי דת יהודית בלבד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שירי, אתה רואה שהקשב הוא הדדי, שים לב.

רון כץ (יש עתיד):

מה הוא עשה במשרד?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הוא היה יועץ. לכן הבקשה היא להתנגד להצעת החוק.

רון כץ (יש עתיד):

זה לא ניגוד עניינים?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השר לשירותי הדת.

נאור שירי (יש עתיד):

היהודית.

היו"ר ארז מלול:

היהודית. השר מלכיאלי. רגע, חבר הכנסת מאיר כהן, רוצה להשיב? בבקשה. שלוש דקות לרשותך, ידידי היקר.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, דווקא בגלל ש-27 שנים משנותיי ניהלתי בית ספר, ואני באמת בענווה גדולה אומר את זה, בצניעות, אני קצת יותר מבין משר החינוך, ותשובתו מתחמקת ולא ברורה. וכשאני מסתכל על המציאות, היות שרצתי בין ראשי ערים ושמעתי את המצוקות ופגשתי את התלמידים – ואלה יכולים להיות התלמידים שלנו, של כל אחד מאיתנו, תלוי במקום שבו אתה גר – וראיתי אילו שבעת מדורי גיהינום הם עברו. ואם השר חושב שילד שמתעורר בלילה וילד שחי ביישוב שגם אם הוא לא פונה אבל הוא תחת אש – דנינו, גם אתה היית בנהריה, כולכם הייתם, ופגשתם את ראש העיר המצוין הזה, ובמעלות, ובשלומי – ולראות אותם באים למשרד החינוך, מתחננים לנפשם – זה נראה לי כאילו סיפור שמישהו רוצה שיהיה לו כוח פוליטי: אני אתן לכם הטבות כי אני השר. קשקוש. מי צריך את זה? אלה לא תקנות, זה חוק ברור. בכל מדינה מתוקנת החוק נותן את המסגרת ואומר שבמקומות מהסוג הזה צריך כן לתת הטבות והקלות לתלמידים. שב ותחליט איזה הקלות, אבל שזה יהיה כתוב בחוק, לא בתקנה. אנחנו למדנו במציאות הביטחונית במדינת ישראל שככל שאנחנו נהיה מוכנים לכל דבר, אנחנו נוכל לטפל הרבה יותר טוב. ושידע לו השר שלקויות למידה הן לא רק דבר מולד; אתה יכול להפוך להיות לקוי למידה, זה דבר נרכש. כשאתה נמצא במציאות קשה, במציאות מטלטלת, אתה לא מצפה מתלמידים לבוא ולהיות חדים כתער. כל הסיפור הזה של משרד החינוך או חלקים ממנו, השר, של "אנחנו יודעים הכול", "אנחנו לא מקשיבים לכלום", "אנחנו ערוכים" – אתם לא ערוכים ואתם צריכים עוד ללמוד המון דברים, וכן, תקשיבו להצעות חוק של אנשים שטיפה מבינים. צר לי על הילדים האלה. הלוואי שלא נזדקק לזה. הלוואי שנתחיל תקופה של שקט לעוד 100 שנה. הלוואי.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אבל היות שבתוך עמי אני נמצא, אני יודע שזה לא יקרה. כדאי שכמו שאנחנו מכינים את כיתות הכוננות, נכין סל לכל תלמיד שיהיה מעוגן בחוק, שלא נצטרך לבקש טובות מאף אחד.

היו"ר ארז מלול:

תודה. תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הקלות בבחינות לתלמידים וסטודנטים בעת מצב מיוחד בעורף או בשעת התקפה (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הקלות בבחינות לתלמידים וסטודנטים בעת מצב מיוחד בעורף או בשעת התקפה (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 49 נגד, 32 בעד. אני קובע כי הצעת חוק הקלות בבחינות לתלמידים וסטודנטים בעת מצב מיוחד בעורף או בשעת התקפה (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – כללים לעניין שיעורי ריבית ללקוחות), התשפ"ג–2023, של חברת אורית פרקש הכהן וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת אורית פרקש הכהן להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני שמחה שעכשיו אתה יושב פה, כי בהצעת החוק הקודמת, שהסרנו מסדר-היום, בנושא חינוך פיננסי, הסכמת איתי מאוד. אני מקווה שתתחבר גם להצעת החוק הזאת ולחשיבות שלה. גם הצעת החוק הזו שלי כרגע מדברת על נושא שקשור ליוקר המחיה. הממשלה הזאת נבחרה הרבה על הטיקט של יוקר המחיה. מר כלכלה הוא ראש הממשלה. אבל לא רק שהציבור העובד והמשלם במדינת ישראל סובל מהרבה מאוד גזרות, אלא גם הכסף המועט שנשאר לו אחרי תקציב הגזרות שעובר, לא נושא ערך מספיק, ולא רק בסופרמרקט. אדוני היושב-ראש, הכספים של הציבור שלנו שוכבים בבנקים. בבנקים לא מקבלים את התמורה הנאותה. הצעת החוק הזו שלי מתגלגלת כבר מעל שנה בכנסת והלוך חזור. חשוב לי להגיד מי חתום איתי על הצעת החוק הזו: יו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן, יו"ר ועדת הכספים משה גפני, אוהד טל ממפלגת הציונות הדתית, והאחרון – אבל ממש לא האחרון – וחביב, חבר הכנסת ינון אזולאי, חברי לוועדת הכספים, שהנושא הזה חשוב ויקר לליבו. ומה הצעת החוק הזו אומרת? הצעת החוק הזו מבקשת בעדינות ובמקצועיות להטיל על נגיד בנק ישראל את החובה, כן, לשקול אם יש כללים שהוא צריך לקבוע לבנקים במדינת ישראל כדי שאלה יואילו בטובם לא לקפח את משקי הבנקים שמפקידים את הפרוטות שלהם אצלם – –

היו"ר ארז מלול:

משקי הבתים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – בימים שבהם הבנקים מקבלים על הכסף הזה ריביות שיא כל לילה, כל לילה, אבל מה, חולקים את הכסף שהם מרוויחים מהכסף של הלקוחות שלהם – לא חולקים אותו ביושר, אלא עושים על גבם הרבה מאוד כסף. ולמה אני מתכוונת? אני רוצה להסביר את הנתונים. אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים בתקופה חריגה. עוד מאז הקורונה, באופן הדרגתי, הריבית במשק היא גבוהה מאוד, גבוהה מאוד – 4%, 4.5%. מה שקורה זה שהנהנים הראשונים מזה הם הבנקים, כי באוטומט הדבר הזה מקפיץ מצד אחד את ריביות המשכנתה, מקפיץ באופן אוטומטי את ריביות החובה כשהציבור נכנס למינוס, אבל מהצד השני, כשהציבור מפקיד, כשכסף שלו נמצא או בעו"ש או נסגר בפיקדון – הבנקים לא מגלגלים לציבור, למשקי הבית, את אותו מקסימום ריבית שהוא יכול לגלגל להם כתוצאה נגזרת מהעלאת הריבית במשק. יותר מזה, הבנקים עצמם לא עשו שום דבר עסקי יוצא דופן כדי ליהנות מפערי הריבית האלה. זהו אירוע מקרו-כלכלי שהתחיל מאינפלציה אחרי הקורונה והמשיך בגלל הדירוגים והמלחמה. הבנקים פשוט נהנים פה כבר מפרק זמן של כמעט שלוש שנים של ריביות שיא, והם בעצם עושים כסף על גב הציבור בשל הפרשי הריבית האלה. עכשיו אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, על היקפי הכסף שאנחנו מדברים עליהם. בכסף – כמה בחשבונות ופיקדונות שוכבים בבנקים? אתה יודע?

היו"ר ארז מלול:

240 מיליון.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

לא, אבל כולל החשבונות – 2.12 טריליון שקלים שוכבים בבנקים. כמה מזה שוכבים בחשבונות עובר ושב בלי פיקדון בכלל? תנחש.

היו"ר ארז מלול:

240 מיליון.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

ספטמבר 2024 – 496 מיליארד שקלים.

היו"ר ארז מלול:

יותר? ואו. יחי ההבדל הקטן.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

כמה כסף יש בבנקים של פיקדונות לזמן קצוב? נכון לספטמבר 2024, 877 מיליארד שקלים. עכשיו, אם אנחנו ניקח – יש לקוחות סוג א' ויש לקוחות סוג ב'. הלקוחות סוג ב' הם הציבור הרחב, הם נקראים משקי הבית בישראל. משקי הבית, על פיקדונות בזמן קצוב בממוצע מקבלים 3.1% ריבית, נכון להיום. תחשוב על הפער הזה. מי מרוויח את הפער הזה? מי שמרוויח את הפער הזה הוא הבנקים. ובוא נדבר על הכספים שסתם שוכבים בחשבונות העובר ושב, 496 מיליארד שקלים, שום דבר – כל ערב הבנקים עושים על זה כסף רק בגין שערי הריבית, כי הם מפקידים את הכסף הזה בבנק ישראל ומקבלים בגינו ריבית. עכשיו, מה אני רוצה לומר לך? זה שאתה יודע שהנושא הזה לא מטופל – כולנו יודעים. אבל אני רוצה לספר לך שבמהלך השנה הזאת התייצבה רשות התחרות, בספטמבר 2023 – תחשוב, זה מעל שנה – והציגה לוועדת הכספים כבר בנתוני 2023 שהבנקים עשו על גב ציבור משקי הבית בישראל – רק בריביות הכניסו 4 מיליארד שקלים לרווחים שלהם. אתה מאמין? מבדיקת הרשות – אני מצטטת – עולה כי אילו הבנקים היו משלמים למשקי הבית את הריבית שמשלמים ללקוחות הבנקאות הפרטית המסחריים, היה מדובר ב-4 מיליארד שקלים נוספים שהיו מגיעים לידי הציבור. על פי ממצאי הבדיקה, המערכת הבנקאית בתחרות נמוכה. פיקדונות של משקי בית ועסקים זעירים וקטנים הם רק 64% מהפיקדונות, אבל הם מכניסים 77% מההכנסות של הבנקים מהריביות. ומה שהם אומרים, נכון לשנת 2024, כבר לפני שנה, אדוני היושב-ראש, הבנקים הרוויחו על גב משקי הבית 4 מיליארד שקל בריבית שהם פשוט קיפחו את משקי הבית ואת העסקים הקטנים, שהם לקוחות יותר מוחלשים, עם פחות כוח מיקוח. פשוט, תסלחו לי, בעברית – דפקו אותם בריבית. עכשיו תחשוב כמה כסף הם עוד עשו מאז – זה היה בספטמבר 2023, ספטמבר 2024 כבר עבר, והינה אנחנו ב-2025. אם זה מה שהיה אז, אז זה בטח כבר כפול ברווחים. ומה עושה הממשלה? אתה יודע שבוועדת הכספים הבנקים נותנים מס בגין המלחמה, חד-פעמי לשנתיים. כמה המס שהבנקים נותנים לקופת המדינה בשנתיים בגין המלחמה, חד-פעמי? 2.5 מיליארד שקלים, 2025-2024 – מה שנקרא, אפילו לא הפיצוחים ממה שהם הרוויחו מהציבור על הפיקדונות.

טלי גוטליב (הליכוד):

איך אפשר להכריח אותם?

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

מה אומרת הצעת החוק שלי? הצעת החוק שלי – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

איך אפשר להכריח אותם?

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

טלי, את לא היית מסתפקת בה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני חייבת להגיד לך, אני לא מחייבת את הבנקים, זה גוף פרטי, עם כל הכבוד לי. המדינה צריכה – – –

היו"ר ארז מלול:

אבל זאת רק הביקורת.

אריאל קלנר (הליכוד):

זה לא בדיוק, זה לא בדיוק, טלי.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אבל תקשיבי להצעת החוק שלי. תקשיבי להצעת החוק שלי.

היו"ר ארז מלול:

טלי, סך הכול ביקורת של חוק שאתה רוצה להעביר לסדר-יום.

טלי גוטליב (הליכוד):

בסדר, אני מסכימה – –

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

הצעת החוק שלי אומרת לנגיד בנק ישראל – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – את השרים שכנעת, חברת הכנסת פרקש. שכנעת את השרים.

היו"ר ארז מלול:

טלי, תשמעי.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – – צריך שיהיה – – – שהרגולטור – – –

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – שהוא הרגולטור המקצועי של הבנקים – אני לא נכנסת – –

היו"ר ארז מלול:

בדיוק.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – והוא הבן אדם שאני סומכת עליו שצריך ואמור לאזן בין היציבות של המערכת הזו – –

היו"ר ארז מלול:

יש לו את הסמכות על פי חוק.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – לבין – איך נקרא לזה – חזירות של המערכת הזו. כי יש לו שני כובעים: כובע אחד הוא לשמור על האיתנות של המערכת הבנקאית במדינת ישראל, ואנחנו חלילה וחס לא רוצים לפגוע בזה. אבל יש לו כובע אחר – כובע צרכני, לדאוג ללקוחות הבנקים, שלא יקפחו אותם. והצעת החוק שלי באה ברחל בתך הקטנה, ממש בדחילו ורחימו, מוסיפה סמכות לנגיד ואומרת לו: נגיד בנק ישראל – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר כנסת אביחי בוארון, כדאי שתקשיב.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – אתה רשאי – – –

היו"ר ארז מלול:

אני יודע שאתה מבין בדברים האלה. גם משה פסל. כדאי שתקשיב.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

היא בעצם מוסיפה לו סמכות. היא אומרת לנגיד בנק ישראל ברחל בתך הקטנה: אתה צריך להפעיל שיקול דעת ולהיות עם העין על הסוגיה הזאת. תראי מה כתוב: הנגיד רשאי לקבוע, אחרי ההתייעצות עם הוועדה המייעצת, כללים לעניין שיעורי הריביות המשולמות על ידי התאגידים. הכללים האלה יכולים להיקבע רק על סוגי לקוחות מסוימים או רק בתנאי שוק מסוימים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שנייה, אני רוצה לסיים. עכשיו, מה אני אומרת לו, לנגיד – אני אפילו לא מכריחה אותו. אני אומרת לו: אתה רשאי, תשקול. האם זאת תקופה שבאופן חריג אתה צריך להגיד לבנקים – למשל, אני אתן לך דוגמה: כל בנק שיעלה את הריביות ללקוחות האישיים שלו בפרק זמן קיצוני, אני אתן לו איזשהו תמריץ, אני אחשוב על תמריץ. אני יכול לקבוע להם פה יעדים, אני יכול להפעיל פה את סמכותי החוקית – לפי שיקול דעתו. עכשיו, אמרו לי ביטן, גפני וינון אזולאי: הצעת החוק שלך היא עדינה מדי.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – ממש לא.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

את לא אומרת לו מה לעשות. יש לנו כאן הצעת חוק אחרת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

בזה שאת נותנת לו סמכות, את בעצם אומרת לו: מותר לך להתערב בשיקול הדעת האוטונומי של הבנק הזה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אני לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

עכשיו, אני לא מחבבת את הבנקים, אני רק אומרת שאם כבר צריך לעשות משהו מסוים, אני לא רוצה שהנגיד יעשה את זה, כי אז, אם אני בזמן חירום ואני רוצה להציב גבולות, כמו שעשינו בדחיית תשלומי משכנתה ובדחיית הלוואות – אפשר לעשות סטופ, זה מכוח תקנות לשעת חירום. מה פתאום שהנגיד יהיה במקום כל הכנסת?

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

טלי, מה שאת אומרת לא גורע. המדינה גבתה מס מהבנקים בגין המלחמה לשנתיים – אני מסיימת – אבל זה כלל יסוד. שנייה.

היו"ר ארז מלול:

טלי, את יכולה להתנגד.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אני רק אענה לך. אבל אני רוצה רק – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא רוצה להפריע לה.

היו"ר ארז מלול:

לא, להגיש.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אני אסיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לא צריך.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

את יכולה אחרי זה.

היו"ר ארז מלול:

את תומכת?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא צריך.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

הדבר הזה דווקא נכתב בצורה עדינה, בגלל הרקע שלי כרגולטורית. הוא הרגולטור המקצועי. כמו כן הוברר בפנינו בכנסת ובדוחות ממשלה שהנושא הזה איננו מטופל כראוי, וזו הדרך שלי לומר לנגיד: נגיד יקר, אתה הרגולטור. אתה רשאי, אתה לא חייב, אבל אתה חייב גם לבוא לוועדת כלכלה להגיד מה בדקת, מה שקלת ומה החלטת לעשות. יש כאן סוגיה מאוד יסודית, שנוגעת ליוקר המחיה, דווקא של צעירים, של משקי בית, של עסקים קטנים. מדובר כאן בסכומי עתק.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

ואני אסיים בזה שאני אגיד לפרוטוקול את הסיכום עם יו"ר הקואליציה, עם אופיר, שבעצם אני לא אעלה את זה להצבעה ולתשובת שר. הסיכום הוא לדחות את זה רק בחודש ימים, כלומר לקצר את ההחלטה של ועדת שרים לענייני חקיקה לשלושה חודשים. אם תהיה אפשרות להעלות את זה אפילו קודם, בהסכמה, ביחד עם ינון אזולאי ועם עוד חוקים תואמים, אז נעשה את זה בתיאום עם אופיר. כן, כן, חודש.

היו"ר ארז מלול:

בסדר. תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

וכמובן, זה בתיאום עם אופיר כץ. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

אז כאמור, הסיכום היה שמועד החוק יעבור להצבעה, ותשובת הממשלה לגבי הצעת החוק – בעוד כחודש.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות דחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא בנושא תוכנית לשיקום העיר טבריה בעקבות מלחמת חרבות ברזל. את ההצעה הגישו חברי הכנסת דן אילוז, טטיאנה מזרסקי, מיכאל מרדכי ביטון ומשה רוט. ראשון המנמקים – חבר הכנסת דן אילוז. שלוש דקות לרשותך. רק לפני זה תסביר מה הקשר שלך לטבריה.

דן אילוז (הליכוד):

אנחנו אחראים פה במדינת ישראל – אתה יודע, יש מדינות שיש אזורי אחריות; אנחנו פה אחראים לכל מדינת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

לא, למה תפסת דווקא את טבריה, סתם. מעניין.

דן אילוז (הליכוד):

ברוך השם, הלכתי לסיור שם כמה פעמים. כמה פעמים. גם בזמן שהם אירחו הרבה מהמפונים. אני גם אדבר על זה וגם – – –

היו"ר ארז מלול:

חשבתי שבגלל שיש שם תיירות ויש שם מקומות קדושים.

דן אילוז (הליכוד):

גם הגעתי לטבריה לא מעט פעמים עוד כשהייתי תייר ולא ישראלי, זה נכון.

היו"ר ארז מלול:

אין ישראלי אחד בארץ שאין לו קשר אישי לעיר טבריה.

דן אילוז (הליכוד):

נכון. אפשר גם לשיר פיוט על טבריה, אם אתה רוצה, אבל לא נראה לי שעם ישראל ישמח שאני אשיר מפה. אבל אם יש פייטן פה, הוא יכול לשיר.

היו"ר ארז מלול:

אתה יכול להגיד רק את המילים.

דן אילוז (הליכוד):

אז אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, העיר טבריה, כמו שאמרת באמת, היא מהערים העתיקות והמרכזיות בהיסטוריה היהודית, והיא עומדת בפני אתגר עצום. בזמן מלחמת חרבות ברזל היא לא רק התמודדה עם איום ביטחוני וירי רקטות, כמו שאר הצפון, אלא גם לקחה על עצמה תפקיד לאומי – קליטה של אלפי מפונים – והיא הגדילה ככה את האוכלוסייה שלה בכ-20% בתוך זמן קצר. היא עשתה את כל זה מתוך סולידריות ואחריות לאומית. כעת, אסור לנו לשכוח את המחויבות שלנו כלפיה. טבריה נפגעה פעמיים – פעם אחת מהמלחמה ופעם שנייה מההשלכות הכלכליות. העסקים בעיר שנשענים על התיירות נפגעו עוד בתקופת הקורונה, ודווקא כשהחלו להתאושש, באה המלחמה והחזירה אותם לאחור. בתי המלון ריקים, המסעדות בקושי שורדות, והעסקים הקטנים נאבקים על קיומם. אם לא נפעל כעת, ההידרדרות תעמיק, ואיתה גם ההגירה השלילית, שתפגע בעיר ובאזור כולו. אך טבריה היא לא עיר שאפשר לוותר עליה. היא יושבת על שפת הכינרת, יש לה היסטוריה מפוארת, פוטנציאל כלכלי ותיירותי עצום, והיא יכולה להפוך למרכז משגשג של תיירות, מסחר וחדשנות. אך כדי שזה יקרה, המדינה חייבת לקחת אחריות. לכן, אני קורא לממשלה לגבש תוכנית שיקום כלכלית לטבריה – לא דיבורים, לא הבטחות ריקות, אלא צעדים מעשיים שיחזירו את העיר למסלול של צמיחה. זה מינימום הכרת הטוב שאפשר לעשות כלפי עיר שקלטה מפונים כה רבים. טבריה היא לא רק עניין מקומי, היא עניין לאומי. היא חלק מהמורשת שלנו, מהזהות שלנו, והיא חייבת לקבל את התמיכה המלאה של המדינה. ההיסטוריה שלנו לא תסלח לנו אם נפקיר אותה. הגיע הזמן שמדינת ישראל תטפל בטבריה – למען התושבים, למען הצפון ולמען המדינה כולה. אני גם רוצה להגיד תודה לראש העיר, שבאמת אירח אותי כמה פעמים. האמת, היו שני ראשי עיר שונים, אבל הם אירחו אותי כמה פעמים מאז תחילת המלחמה, ובאמת, ראינו בעיניים כמה הם רואים את המשימה הלאומית של קליטת מפונים כדבר רציני, וגם כמה הם שילמו על זה, כי זה באמת היה משהו שלא היה פשוט. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, טבריה, כמו ערים אחרות בצפון, חוותה פגיעה קשה במהלך הלחימה מול חיזבאללה. לצד הנזקים בעיר עצמה והנזקים הפיזיים והנפשיים של תושביה, העיר התגייסה למשימה הלאומית וקלטה מספר משמעותי של מפונים גם מהדרום וגם מהצפון, תוך הגדלת אוכלוסייתה בכ-20%. המדינה חייבת להכיר בתרומתן של ערים כמו טבריה ולספק להן את הכלים הדרושים להתאוששות ושגשוג. טבריה היא עיר בעלת עבר היסטורי עשיר ובעלת משמעות רבה לעם היהודי. גדולי ישראל, כמו רבי עקיבא, פעלו בעיר לאורך הדורות. קבר הרמב"ם נמצא שם. גם בנצרות העיר נתפסת כקדושה בשל הפעילות המתוארת בברית החדשה סביב אזור הכינרת. לעיר פוטנציאל תיירותי עצום, שכן היא יכולה למשוך אליה תיירים ומבקרים גם מישראל וגם מרחבי העולם כולו. פיתוח התיירות בעיר יספק מיידית מקומות עבודה לתושבי העיר והאזור, יתרום משמעותית לכלכלת האזור ויתרום משמעותית לפיתוח של כל אזור הצפון. בשנים האחרונות העיר טבריה סבלה ממשברים רבים ומתמשכים, ממגפת הקורונה ועד למלחמה שאותה אנחנו חווים עכשיו. תיירות האזור לא חזרה להיות מה שהייתה לפני כן. עסקים רבים נסגרו ואנשים איבדו את פרנסתם ואת עבודתם. לפי נתוני חברות האשראי, עסקים ספגו ירידה של כ-50% בהכנסות שלהם בזמן המלחמה הזאת בהשוואה לאותה תקופה בשנה שעברה. על מנת שהפוטנציאל של טבריה יתקרב לכדי מימוש, המדינה חייבת לגבש תוכנית שיקום ייעודית לעיר על בסיס העקרונות הבאים: 1. השקעה בתוכניות עירוניות ושיקום הכבישים והמבנים שנפגעו במסגרת המלחמה כצעד ראשון; 2. תמיכה בעסקים מקומיים קיימים באמצעות תמריצים ייעודיים וסיוע ממשלתי רחב; 3. פיתוח התיירות, תוך דגש על תשתיות חוף ומרכזי תרבות והיסטוריה לדתות השונות; 4. הרחבת השירותים לתושבים, בדגש על חינוך ובריאות. טבריה הייתה ותמיד תהיה עיר אסטרטגית ומרכזית למדינת ישראל. עלינו לפעול יחד כדי להחזיר אותה למסלול הצמיחה ולהפוך אותה למוקד שגשוג עבור תושביה ועבור כל מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת משה רוט – אינו נוכח. ישיב על ההצעה ידידי כבוד השר לשירותי דת. השר מלכיאלי. בבקשה – ואני יודע שהעיר טבריה מאוד חשובה לו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות למציעים חבר הכנסת דן אילוז וחברת הכנסת טטיאנה על ההצעות.

היו"ר ארז מלול:

הצעה לסדר-היום.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

באמת הצעה טובה. אני רוצה לקבל בברכה את כל מי שבא לראות את כנסת ישראל. ברוכים הבאים. באתם בזמן של הצעות לסדר-היום. כשהיו קודם הצעות חוק, האולם היה מלא יותר, אבל עכשיו יש הצעות לסדר-היום. זה פחות חקיקה, פחות הצבעות, לכן זה ריק, אבל זה לא אומר שהדברים פחות חשובים. אני אענה. מענה על הצעות דחופות לסדר-היום בנושא: התוכנית לשיקום העיר טבריה בעקבות מלחמת חרבות ברזל. החלטת הממשלה 2330 קבעה הקצאה של 15 מיליארד שקלים בפריסה לחמש שנים עבור תוכנית לשיקום ופיתוח הצפון. טרם נקבע אילו יישובים ייכללו בהחלטת הממשלה לפי מרחק מהגבול, וכן טרם נקבעו הקריטריונים לחלוקת הכסף בין היישובים. נושאים אלה נמצאים בדיונים מקצועיים וייקבעו בהמשך. בעקבות מלחמת חרבות ברזל, טבריה נכללה בשני מתווים של מס רכוש: היא נכללה במתווה פיצויים כלל ארצי בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2023, וכן במסלול הוצאות מזכות במהלך החודשים ספטמבר עד אוקטובר 2024. הממשלה בעצם אומרת שהקצו הרבה מאוד כסף לצפון, ועדיין לא יודעים לאילו ערים. אני כן רוצה להגיד שטבריה היא אחת הערים החשובות ביותר במדינת ישראל. קודם כול, היא עיר קדושה. יש ארבע ערים קדושות בארץ ישראל: ירושלים, טבריה, צפת וחברון. אין ספק שהמדינה חייבת להשקיע הרבה מאוד משאבים בטבריה, בפיתוח של העיר. צריך להגיד מילה טובה לראש העיר יוסי נבעה. מאז שהוא נכנס להיות ראש העיר טבריה, הוא לקח את העיר כמה צעדים קדימה בשגשוג, בפיתוח, ביופי – בכל דבר. מי שמגיע היום לטבריה, רואה את טבריה הרבה יותר נקייה ויפה, וצריך להגיד מילה טובה לראש העיר. אני רוצה להגיד מילה טובה גם ליושב-ראש המועצה הדתית של טבריה יעקב שטרית. הוא הרבה מאוד שנים. שירותי הדת בטבריה הם מהמובילים ומהטובים שיש בארץ בכל נושא – מערך הכשרות, הקבורה, רישום לנישואים. בכל נושא. אני חושב שראוי ללמוד משם מה זה ניהול, ונקווה שהקריטריונים ייקבעו לטובת העיר טבריה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. האם המציעים מסתפקים בתשובה? לוועדת הפנים? כן. ועדת הפנים. כן, זה מובן. נעבור להצבעה על העברת ההצעה הדחופה הזאת לוועדת הפנים. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

ארבעה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעה דחופה זו תעבור לדיון בוועדת הפנים.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור להצעה הבאה, בנושא: יותר מ-100 מסעדות נסגרו בארץ בשנה האחרונה. את ההצעות הגישו חברי הכנסת סימון מושיאשוילי, מירב בן ארי, ואליד אלהואשלה ואחמד טיבי. ראשון המנמקים – חבר הכנסת סימון מושיאשוילי. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, בהצעה לסדר-היום שהגשתי אבקש להעלות לדיון את המצוקה של ענף המסעדות בארץ. אדוני היושב-ראש, חשוב לי להדגיש שהענף הזה, שנמצא במצוקה, משפיע על מעגלים-מעגלים; על לא מעט אנשים ועסקים שמטה לחמם אבד וחווים קושי כלכלי בתקופה לא פשוטה. הקורונה, המלחמה, המחסור בעובדים, התייקרות חומרי הגלם – אלו בין היתר הסיבות שגרמו ליותר מ-100 מסעדות להיסגר בשנה האחרונה. אם סופרים גם את דוכני האוכל והמזון המהיר, המספרים כבר גבוהים יותר. חברים, זה משפיע על מגוון רחב של עובדים ועסקים הקשורים לענף הזה: מלצרים, טבחים, תחזוקה, ניקיון – אנשים שמאבדים את מקור פרנסתם והולכים הביתה, לעיתים ללא תשלום, אם המסעדה קרסה והשאירה אחריה חובות. יש עוד נישה – הספקים. חלקם נשארים עם חשבוניות פתוחות. זה מצער, אבל אתה יודע, אפשר לתפוס בלמפה, כמו שאומרים.

היו"ר ארז מלול:

נכון, נכון מאוד.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

הרבה מאוד בעלי מסעדות, בעיקר עצמאיות – המסעדות הקטנות, לא בעלי הרשתות – מגלים שנקלעו לחובות של מיליונים, ממש ככה, אחרי השקעה ממיטב הונם, ממיטב מרצם. מסעדות אשר בעליהן אינם נמנים עם המשקיעים הגדולים, שמוכנים לספוג – אין להן יכולת קיום. חשוב לציין שלנוכח המצב ישנן גם היום לא מעט מסעדות בסכנת סגירה שעדיין מחזיקות מעמד. לצערי, בהיעדר עזרה או שיפור המצב, ייאלצו גם הן לסגור את שעריהן. לכאורה, המצב עכשיו, לפני חודש וקצת – הסכם הפסקת האש בצפון – אנחנו תקווה שהמצב ישתפר שם באזור. הזמן יגיד. כשלוקחים בחשבון שמספר רב של תושבים עדיין לא חזרו, וצריך לטפל בתשתיות שניזוקו אחרי שנה של השבתה ומלחמה – מה שאומר להכניס את היד לכיס ולהשקיע מחדש מאות אלפי שקלים. ידוע שחלקם כן זכאים לפיצויים, ואכן, משרד האוצר יעשה את זה, אבל ייקח זמן והשקעה מרובה עד שחלק מהמסעדות בצפון ישתקמו. חברות וחברים, אני פונה אליכם להצטרף לקריאה לעזרה למען העסקים והאנשים העובדים שקשורים לענף החשוב הזה. אני חייב לציין שזאת בעצם השקעה לטובת המדינה. כיצד השקעה לטובת המדינה, אדוני? הם משלמים מיסים, והמדינה חיה מההכנסות האלה. בשנייה אחת, אדוני, כולי תקווה שעסקת חטופים תצא לפועל, ובעזרת השם נראה אותם, את הפצועים והחיים לשיקום, ואת החללים, לצערי, לקבורה.

היו"ר ארז מלול:

הידיעה שעכשיו שלחו – שיש תשובה חיובית והעסקה מתקדמת. הלוואי שזה נכון.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

הלוואי, הלוואי. תודה רבה לכם.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.

קריאה:

מירב בן ארי.

היו"ר ארז מלול:

מירב. ואיי ואיי ואיי, סליחה. רק לא עם מירב. מירב. לא, הידיעה הזאת בלבלה אותי, ריגשה אותי, שיש התקדמות.

טלי גוטליב (הליכוד):

התירוצים שלו לא משהו.

היו"ר ארז מלול:

טלי, אני לא צריך עורך דין. טלי, אני לא צריך עורך דין. אני יודע, אני עורך דין. אני עורך דין בעצמי, ואני יודע לטעון את טיעוניי.

טלי גוטליב (הליכוד):

תירוצים לא משהו.

היו"ר ארז מלול:

מירב בן ארי, בכבוד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אני סולחת לך, זה בסדר, אני מניחה שזה בשל ההתרגשות. גם אני אצטרף אליך ואל סימון. באמת אני מאוד מקווה שעסקת החטופים תצא לפועל. אין דבר יותר חשוב מזה, מלהשיב אותם הביתה.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

הלוואי, הלוואי, הגיע הזמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה הניצחון המוחלט – לראות את לירי, לראות את רומי, לראות כל כך הרבה צעירים, צעירות, משפחת ביבס, חוזרים לפה. ככה באמת ננצח, ככה, כשנחזיר את אהובינו הביתה. אני רוצה להגיד כמה מילים על המסעדות. קודם כול, תודה לסימון – איפה הוא? תודה על ההצעה. זאת הצעה חשובה מאוד. אני אפתח בגילוי נאות, בגלל שדיברת על עסקים קטנים: גם לבן זוגי הייתה מסעדה קטנה, ברח' מנחם בגין בתל אביב.

היו"ר ארז מלול:

איך קראו לה? מתי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אהה.

היו"ר ארז מלול:

לא, אולי אכלתי שם כמה פעמים. הייתי בהתמחות שם, בדרך מנחם בגין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא סגר אותה, לדעתי – שלא יתפוס אותי במילה – לדעתי לפחות לפני חצי שנה. יותר מדי מכות נחתו על – – –

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

קורונה, סחבת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ברור. קודם כול, לעבור את הקורונה, זה היה סיפור. אחרי זה היה לו פרץ של אופטימיות, כי זה על הדנקל, על מנחם בגין, על התחנה.

היו"ר ארז מלול:

זה היה גם – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הפרץ של האופטימיות הזאת דוכא מהר מאוד, והמלחמה בעצם – זה המסמר האחרון, באמת, הוא מכר. אגב, צריך לומר שמי שהוא מכר לו אפילו לא פתח את זה כמסעדה אלא פתח את זה כעסק של קייטרינג. הוא השתמש במקום, באביזרים, במטבח, זאת אומרת, תבין שגם מי שבא אחריו, לא היה לו אפילו את האינסנטיב, את האינטרס לפתוח מסעדה. אתה יודע, זה היה גם סוג של גזל, אם הוא היה בא ואומר: תקשיב, לי לא הולך. לא. פשוט סגרו את השערים וזה הפך להיות עסק של קייטרינג. חבל, כי מסעדה, הרבה פעמים אנשים אומרים שזה מותרות. לא, מסעדה זה גם פריון ותעסוקה ועובדים, וזה מיסים וזה כלכלה – להפך – חוץ מהאסקפיזם.

היו"ר ארז מלול:

זה סוג של תרבות. זה סוג של תרבות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

וזה בסדר, נכון, זה גם בסדר לאנשים ללכת למסעדה, לא לאכול בבית וקצת לברוח מטרדות היום-יום ומהקשיים שאנשים עוברים כאן. אבל אסור לנו לזלזל בזה. אנשים לפעמים אומרים לי: מה? לא, זו לא מסעדה.

היו"ר ארז מלול:

מי הראשון בהיסטוריה היהודית שהייתה לו מסעדה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

נו, תגיד לי.

היו"ר ארז מלול:

אברהם אבינו – אשל אברהם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יפה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

שם זה היה בחינם. שם זה היה בחינם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש פה קהל, אז שתראו שלמרות כל הוויכוחים והמריבות שאתם רואים – אתם רואים, אני מיש עתיד, הח"כים סביבי הם כולם מש"ס, ואנחנו עובדים יחד למען הכלכלה הישראלית. חשוב לי שתצאו מפה גם עם מסר, שתראו שאנחנו יודעים לעבוד יחד בדברים. כל מה שסימון אמר – אני אצטרף לכל מילה. אני רק אחדד שיש סקר של "מסעדנים חזקים ביחד" מאוקטובר – אני אוסיף לך: 100% המסעדנים, 100%, חוו ירידה בהכנסות; 60% מהמסעדנים – ירידה של 50% מהמחזור של השנה שעברה; 70% לא מצליחים לשלם למוסדות ארנונה, חשמל, גז, מים וכאלה; 7% מהמסעדות כבר סגרו לצמיתות. קראתי לכם דוגמה, מה שנקרא, מהבית. הטרגדיות האלה, שחובטות במסעדנים יום-יום, חייבות התייחסות אמיתית של משרדי הממשלה, ובעיקר האוצר. הן חייבות יחס מתאים. אני מצטרפת לכל מה שאמרת על פיצוי מתאים. אגב, גם אישית אני חושבת שאנחנו חייבים לקחת את הדיון לוועדת הכלכלה, לשבת שם ביחד עם משרדי הממשלה ולהבין איך אנחנו מפצים את האנשים האלה – אני כבר מסיימת, אדוני, פשוט קצת דיברנו.

היו"ר ארז מלול:

יש לך דקה, על החטופים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. סימון אמר את הדברים החשובים. היה לי חשוב להגיד שהנתונים הם נתונים קשים, ואני חושבת שאנחנו צריכים לפעול יחד עם יש "מסעדנים חזקים ביחד", ובכלל, ארגון הברים והמסעדות, שאני בקשר טוב איתו, וצריך לחשוב איך מפצים. בסוף אלו אנשים שקהל כבר לא מגיע אליהם. דיברת על הדרום, דיברת על הצפון – אלו מקומות שנסגרו לצמיתות, וצריך לתת להם פתרון. אגב, ראיתי שגם ואליד הצטרף וגם אחמד טיבי, אז אני חושבת שזה ממש לא עניין של קואליציה–אופוזיציה, אפילו לא יהודים–ערבים, כי בסוף, כל מי שרוצה להקים עסק קטן במדינה, הוא מניע את הכלכלה הישראלית, ואנחנו צריכים לסייע לו. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. בבקשה, ואליד.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש ועדה שהקים ראש הממשלה, אחרי שהרכיב את הממשלה, כמובן – הוועדה לטיפול ביוקר המחיה. אבל הוועדה הזאת, וגם הוועדה למיגור הפשיעה בחברה הערבית – שתי הוועדות האלה הופקרו לאותו טיפול; כמו שהוא מתייחס לפשיעה בחברה הערבית, כך הוא מתייחס לנושא של יוקר המחיה במדינה. אנחנו רואים שיש עסקים, במיוחד בענף המסעדות, שלא מצליחים להתקיים, לא מצליחים לשרוד, וראינו את זה גם לפני תקופה בצפון הארץ – ראינו איך השפיעה המלחמה, ואנשים לא מצליחים להתקיים, לא מצליחים לשרוד את המשבר הכלכלי. ולכן, אדוני היושב-ראש, חשוב מאוד שהממשלה תיקח על עצמה את הנושא הזה ותיתן מענה לענף המסעדות – איך לעזור לבעלי עסקים, איך לעזור לעצמאים, איך לעזור לעובדים במסעדות. לנושא הזה יש כמובן השלכות על העובדים. אנחנו כל הזמן מדברים על האבטלה, אבל אם אנחנו רואים שיש סגירות ויש אבטלה, מחובתה של הממשלה לפעול. אנחנו גם רואים עליית מחירים בכל המדינה. ראינו לאחרונה עליית מחירים גם באסם, וראינו שלשום עלייה של 4% גם בארומה. אז איך אנשים יצליחו לשרוד את המצב הכלכלי? לכן, אדוני היושב-ראש, חשוב מאוד, במיוחד בנושא הזה, נושא המסעדות, שהמדינה תיתן את הדעת, תיתן תקציבים לעצמאים, תעזור, תנסה לסייע. חשוב שגם השר ניר ברקת ייכנס בעובי הקורה ויעזור בנושא הזה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: היום אנחנו מדברים על נושא סגירת המסעדות במדינה, מה שקרה במדינה לאחר המלחמה, ועוד מזמן הקורונה, ומה ההשפעות של זה על בעלי המסעדות, אם בצפון ואם בדרום. ראינו את זה באופן ברור בעליית המחירים בכל הרמות – במסעדות, בבתי הקפה; רק אתמול ארומה העלתה את המחירים בקרוב ל-4%. הדבר משפיע ישירות על אנשי העסקים האלה, ומה שאנחנו רוצים כעת – שהממשלה תתמוך במגזר הזה בדחיפות.) תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש מלול, הנושא הזה נדון כמה פעמים בוועדת הכספים. יותר מ-100 מסעדות נסגרו בארץ בשנה האחרונה. משבר המסעדנות. וכשאנחנו אומרים מסעדות ומסעדנות, זה כל מיני קבוצות שקשורות ב-360 מעלות במסעדה – אלו טבחים, מלצרים, עובדי תחזוקה, ניקיון.

היו"ר ארז מלול:

תגיד שפים. טבחים זה שפים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

גם שפים. טבחים.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

מעגלים-מעגלים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

100, מעגלים-מעגלים, כמו שאמר סימון. מלבד המלחמה, ובגלל המלחמה, יש מחסור בכוח אדם. יש התייקרות גם בגלל מדיניות הממשלה – הכושלת – בעניין הזה. יש התייקרות של חומרי הגלם, עלייה במחירים. 100 מסעדות נסגרו. מלבד המסעדות, ספקים רבים נשארו ללא כיסוי לחומרים או לסחורות שהם סיפקו, ולמסעדנים נוצרו חובות כבדים ביותר. נכון, יש מסעדות של שפים, מסעדות יוקרה, מסעדות עם יכולת כלכלית וכספית, אבל יש מסעדות בינוניות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם הגדולות נסגרו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

חלק מהגדולות נסגרו. ולכן, הסקר שאמרת – כל המסעדות ניזוקו, הושפעו. 100% המסעדות לפי הסקר הושפעו לרעה בכל הארץ, לרבות בצפון, בגלל המלחמה. לרבות בצפון.

היו"ר ארז מלול:

ודאי, בצפון הכי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ולכן, אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר ארז מלול:

הינה, השר לצפון נמצא פה. תדבר איתו על המסעדות שנסגרו, במיוחד בצפון.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מה הדרישות של מסעדנים רבים? א. מענקים למסעדנים ומסעדות שחוו ירידה של לפחות 25% בחודשים ספטמבר ואילך; ב. מענקי חזרה לעבודה לכל מי שסגר את המסעדה בעקבות המלחמה. אלה דרישות של המסעדנים שאני נמצא בקשר איתם. הייתי במסעדה ביפו לפני שבוע וראיתי – אין קליינטים. הכול בגלל מצב המלחמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יפו על הפנים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אין קליינטים. יפו, שבדרך כלל מלאה בתיירים ואנשים.

היו"ר ארז מלול:

גם אין תיירות, זה אחד האלמנטים שמשפיעים על מסעדות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אין תיירות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

וגם התל אביבים היו יוצאים ליפו, אבל רק בסוף שבוע.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נכון, תל אביבים לא יוצאים ליפו כמו שהיה בעבר, לכן המסעדות האלה במשבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עד שכבר יצאו, היה את הפיגוע הזה ברכבת הקלה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נכון, גם זו סיבה. ולכן התאחדנו כמה חברי כנסת, כבוד היושב-ראש, קואליציה ואופוזיציה, כדי להעלות את הנושא הזה ולעמוד לצד המסעדות והמסעדנים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. ישיב על ההצעה השר וסרלאוף, בשם שר האוצר. שר מעוצמה יהודית בשם – תראה מה זה איחוד, אחמד. וסרלאוף בשם שר האוצר זה הרבה יותר אחדות ממה שאמרת.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ואני מחליף את השר בן גביר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מקווה שבצלאל יודע את זה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מענה על הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: יותר מ-100 מסעדות נסגרו בארץ בשנה האחרונה. במהלך השנה האחרונה מדינת ישראל ניצבה בפני אתגרים ביטחוניים וכלכליים מורכבים, שהשפיעו על אזורים נרחבים, ובראשם עוטף עזה והצפון. בתגובה על מצב זה יושמו מגוון צעדים כלכליים ורגולטוריים שנועדו להקל על האוכלוסייה והעסקים שנפגעו. בין הצעדים הבולטים ניתן למנות תוכניות סיוע ממוקדות בצורת מענקים לעסקים. דבר ראשון – מתן מענקים בעוטף עזה ובצפון. בעקבות מלחמת חרבות ברזל, המדינה יישמה תוכניות סיוע כלכליות ייעודיות בדמות מענקים לעסקים בכלל הארץ בחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר, ולאחר מכן – בעיקר בצפון ובעוטף עזה, שנפגעו מהמצב הביטחוני. המענקים נועדו להקל על עסקים שהתמודדו עם ירידה משמעותית בפעילות הכלכלית, אובדן הכנסות והוצאות תפעוליות בלתי צפויות. הסיוע כולל מענקי פיצוי בגין ירידה במחזורי המכירות, תמיכה בשימור עובדים והחזר חלקי של הוצאות קבועות על מנת לסייע לעסקים להמשיך לפעול גם בתקופה מאתגרת זו. אני אגיד את הדברים ואחר כך אני אתן את השנקל שלי. המענקים מותאמים לפי קריטריונים ברורים, הכוללים את מיקום העסק, מידת הפגיעה בפעילות העסקית וגובה הירידה בהכנסות לעומת התקופה המקבילה בשנה הקודמת. הזכאות למענקי הסיוע הייתה מבוססת על השטח הגיאוגרפי שהוגדר לפי הנחיות פיקוד העורף ופיקוד צפון, במטרה להעניק פיצוי ממוקד לעסקים שנפגעו באופן ישיר מהמצב הביטחוני ומהגבלות הפעילות שהוטלו באותם אזורים. דבר שני זה הוצאות כרטיס אשראי. על פי בדיקה שערכנו, היקף הוצאות כרטיסי האשראי בענף המסעדות הצביע על ירידה מסוימת במהלך הרבעון הרביעי של 2023, ככל הנראה בעקבות השפעות המצב ביטחוני והכלכלי. עם זאת, החל מהרבעון הראשון של 2024 נרשמה עלייה בהיקף ההוצאות, ולאחר מכן נשמרה יציבות במהלך השנה. בנוסף, כל אחד מארבעת הרבעונים של 2024 היה גבוה מהרבעון השלישי של 2023. מהנתונים הללו ניתן להניח שישנה התאוששות בענף המסעדות, והם משקפים את חזרת הצרכנים לשימוש במסעדות. הנקודה השלישית מדברת על מעבר לרגולציה מאפשרת. בימים אלו הממשלה מקדמת מעבר לרגולציה מאפשרת בתחום בתי אוכל – מסעדות, בתי קפה וכו'. המהלך מתמקד במעבר מדרישות קבועות ונוקשות – בעיקר בהיבטים מבניים ודרישות ציוד מחמירות ולא ריאליות – לרגולציה מהותית, כלומר העוסקים יהיו בעלי הידע וההכשרה המתאימים על מנת לתפעל בעצמם בתי אוכל שישמרו על בריאות הציבור. מעבר זה צפוי לייצר הקלה רגולטורית משמעותית. לסיכום, המדיניות הכלכלית שננקטה בשנה האחרונה שמה דגש על מתן סיוע מיידי וממוקד לצד צעדים ארוכי טווח להקלת הנטל הרגולטורי על עסקים. צעדים אלו משמשים בסיס חשוב להמשך ההתאוששות וצמיחת המשק. אני אפתח סוגריים ואני אגיד שמשרד הנגב והגליל שם לו למטרה ב-2025, בין המטרות לשיקום הצפון, לעסוק בסוגיות של עסקים שנפגעו. אנחנו עוד לא יודעים איך זה יבוא לידי ביטוי, כי אלה תוכניות עבודה שנבנות בימים הללו למענקים. אני בעיקר מקבל את הפידבקים מהשטח, ולפי זה אנחנו נבנה את התמהיל המדויק כדי לסייע לבעלי עסקים שנפגעו ומעוניינים לשקם את עצמם. אנחנו צריכים כלכלה חזקה, אנחנו צריכים עסקים קטנים חזקים, ואנחנו צריכים מסעדות טובות לאכול בהן. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לשר וסרלאוף. המציעים, לאיזה ועדה? ועדת הכלכלה, לא?

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

ועדת הכלכלה.

היו"ר ארז מלול:

טוב, נעבור להצבעה על העברת ההצעה לוועדת הכלכלה. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

שמונה בעד. אני קובע כי ההצעה תעבור לוועדת הכלכלה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא. ההצעה הבאה לסדר-היום: משבר הצימרים בצפון – מימון חופשות לחיילים ללא שיתוף הצימרים במתווה. את ההצעה הגישו חבר הכנסת ששון ששי גואטה ומאיר כהן. ראשון המנמקים – אני מזמין את ידידי חבר הכנסת ששון ששי גואטה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש פה איזה נושא – – –

היו"ר ארז מלול:

אביחי. אביחי, תקשיב.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

אביחי, זה לא נעים שאתה ככה עושה גב. אביחי, תהיה קצת יותר מנומס.

משה פסל (הליכוד):

לפי הכותרת כבר אנחנו רואים שאנחנו מסכימים איתך, ואתה צודק במאה אחוז.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

חבר'ה, מאז 7 באוקטובר, במשך חצי שנה, אין אפילו אורח אחד בצימרים. שומו שמיים. בעבדון, בעין יעקב ובחוסן הכול שומם. אנשים שבנו במו ידיהם עסקים משגשגים נאלצים לראות אותם קורסים. חברי הכנסת, שנה בלי פרנסה, ואיפה המדינה? במקום לסייע, מבקשים מהם לשכור עורכי דין ורואי חשבון כדי להילחם על הפיצויים שמגיעים להם בדין. מדובר על אזור הצפון, אחד ממרכזי התיירות היפים והחשובים במדינה, שבו הצימרים מהווים עמוד שדרה כלכלי לקהילות רבות. כשהמדינה מחליטה להעניק חופשות לחיילים – מהלך מבורך וראוי – אך היא בוחרת שלא לשתף את הצימרים במתווה, היא שוללת מהם מקור פרנסה קריטי דווקא בתקופה שבה הם מתמודדים עם קשיים כלכליים רבים. כשמונעים מבעלי הצימרים להיות חלק מהמהלך הזה, פוגעים פעמיים: פעם אחת בכלכלה המקומית ופעם שנייה ביכולת של החיילים שלנו ליהנות מחופשה איכותית, ייחודית ומשמעותית. אני קורא מכאן לשר האוצר והפקידים: תתעוררו. אי-אפשר להפקיר אזור שלם. תכירו בנזקים ותנו פיצוי הוגן, אחרת לא יהיה מה להציל. האנשים האלה הם החוסן של הצפון. הם אלה שמחזיקים את קו הגבול בגופם. אם לא נעזור להם עכשיו, נאבד אותם לנצח. מושיקו, תקשיב, פסל. תהיו איתי ותבינו – כל מי שנמצא, והינה, גם מאיר פה שותף, ווסרלאוף – מה שאנחנו צריכים. יש אזור שלם, צימרים בצפון, שמאז 7 באוקטובר, כמו שאמרתי, הם לא עובדים, אין להם עבודה. חלק מהם מפונים, והם קיבלו פיצוי, הם עומדים במתווה הפיצויים במה שסוכם. אבל יש חבר'ה שהם לא מפונים, ונתנו להם מסלולים אחרים שהם לא מצליחים לעמוד בהם. אמרו להם: תלכו על מסלול אדום, ואין מקדמות, והם עד עכשיו סגורים. איפה הבעיה הגדולה? הבעיה הכי גדולה – שבאה המדינה ואומרת: אני רוצה לתת לכל מילואימניק, אם אני לא טועה, איזה 4,000, 4,500 שקל לצאת לנופש, כל מי שעשה מעל x ימים מילואים, אבל מה, את הצימרים לא כללו. המסכן הזה, שסגור מ-7 באוקטובר, שלא עבד, זה שנמצא בצפון, וגם בדרום, הצימרים, אלה על הגבול, שלא עבדו בעקבות המלחמה, הם לא כלולים בעסקה שהמדינה עשתה.

היו"ר ארז מלול:

מי כלול? מי כלול? רק בתי מלון?

ששון ששי גואטה (הליכוד):

רק בתי מלון. העשיר מתעשר. בתי מלון לא בבעיה. בתי מלון הרוויחו כסף השנה – לא הייתה שנה כזאת. היו להם המפונים שהתפנו אליהם, והם קיבלו עליהם אחלה כסף.

משה פסל (הליכוד):

אתה, בתור חייל, אם אתה רוצה לממש את הכסף בצימרים, אתה לא יכול.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

לא. רק בבתי מלון. למה שלא תעודד את הצימרים? מדובר על עשרות אלפי אנשים. אתה יודע מה זה יכול לעשות לכלכלה, מה זה יכול לעשות לכלכלה בכל הפריפריה, איפה שיש את כל הצימרים ואת חדרי האירוח? מה הסיבה שלא נותנים? ההוא בצפון רמאי? הוא יביא סתם חשבונית? מה הסיבה? ניסיתי להבין את ההיגיון. אין היגיון. העשיר יתעשר והמסכן ימות?

היו"ר ארז מלול:

סתם ככה, בלי קשר למלחמה, אני יודע שנכי צה"ל מקבלים מלונות. הם מקבלים צימרים?

ששון ששי גואטה (הליכוד):

לא.

היו"ר ארז מלול:

זה משהו רוחבי, לא רק לחיילי המילואים.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

כן.

היו"ר ארז מלול:

אתה מדבר על משהו רוחבי, לא רק חיילי המילואים.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

המדינה נתנה עזרה לכל מיני מילואימניקים בכל מיני טיפולים וגם במסאז'ים. הפריפריה לא נכללת. מה שאני מבקש – ופה, בעזרה של הח"כים; הינה, גם יו"ר הקואליציה נכנס – צריך לדבר עם שר האוצר ולהגיד לו: שמע, לא רק בתי המלון, גם הצימרים יקבלו. אם הוא חייל מילואים, אם הוא רוצה, שילך גם לצימרים.

היו"ר ארז מלול:

ידידי, נראה לי שזו החלטה של שר הביטחון, לא? משרד הביטחון.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

עוד לא יצאה לדרך. יש החלטה, וזה הזמן שלנו, ולנו יש את הכוח לשנות את זה. תודה רבה.

משה פסל (הליכוד):

אנחנו איתך – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. חשובה התמיכה שלכם שם ביציע.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני עליתי לחזק את הדברים של גואטה. לפני כשבועיים ערכתי כנס של אנשי הצפון תחת הכותרת "בלעדינו זה לא יקרה", והגיעו חקלאים ותלמידים והורים, ורציתי לפגוש את האנשים של הצפון ולשמוע מה הם צריכים, לא רק את הוועדות ואת ההחלטות של הכנסת; צריך לשמוע את התושבים. והגיעו ראשי ערים – צריך לשמוע אותם, הם מחוללי השינוי. הייתה שם קבוצה של אנשים שיש להם צימרים, והם דיברו מעומק ליבם. כאב הלב. גואטה, מסתבר שהצבא, משרד האוצר ומשרד הביטחון מאפשרים 20 מיליון שקלים, 20 או אפילו יותר, נותנים ואוצ'רים לחיילים שייצאו עם המשפחות – בצדק גדול, אני תמכתי בזה ופעלנו לטובת העניין, אבל אחד הדברים שלא ברורים זה למה לא מבקשים מאותם חיילים – לא נותנים להם איזה משהו, תוספת, כדי שילכו לאנשים עם הצימרים, שיחיו – – –

משה פסל (הליכוד):

– – – לממש.

מאיר כהן (יש עתיד):

כן, בוודאי. הם החליטו שרק עם ספקים של משרד הביטחון. אלה ספקים – זאת קבוצה קטנה. ואומרים לי בעלי הצימרים: מאיר, חזרנו אחרי תקופה ארוכה מאוד, מי שעדיין הצליח לחזור – כי יש כאלה שעדיין לא חזרו – ועבדנו שבועות שלמים להכשיר מחדש את הצימרים שלנו, והכנו אותם ודאגנו, טיפחנו את הנוי מסביב והכנו את החדרים, והאזרחים לא מגיעים. אז לפחות האנשים שהמדינה מסבסדת את בואם – כמו שהמדינה ידעה בתקופות מסוימות, כשהיא רצתה לחזק נניח מוסדות תרבותיים בפריפריה, היא נתנה – –

היו"ר ארז מלול:

כרטיסים.

מאיר כהן (יש עתיד):

כן, בוודאי. – – כדי שיגיעו למוסדות האלה, אז מן הראוי שמשרד הביטחון ומשרד האוצר יחשבו על מאות, אם לא אלפי, בעלי הצימרים, אלה שהם מחוללי התיירות בתוך הגליל. כל אחד מאיתנו בוודאי היה – – –

היו"ר ארז מלול:

אני מדבר גם על הדרום, יש צימרים גם בדרום.

מאיר כהן (יש עתיד):

בוודאי.

היו"ר ארז מלול:

ששון, אתה הדגשת בהצעה צפון – זה גם דרום.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מסכים איתך לגמרי, אבל בצפון זה הרבה יותר מפותח.

היו"ר ארז מלול:

נכון.

מאיר כהן (יש עתיד):

הצימרים בצפון הרבה יותר מפותחים. נמצא פה השר לנגב וגליל – אני יודע שאתה מטפל בהם, אני יודע, הם הזכירו ודיברו בשבחך. עכשיו צריך לחזק את מה שאני וגואטה מבקשים ועוד חבר'ה שמציעים. הכסף ממילא נמצא. זה לא שאנחנו באים להגיד – – –

היו"ר ארז מלול:

אתה דורש תקציב חדש.

מאיר כהן (יש עתיד):

אנחנו לא באים להגיד – – –

ינון אזולאי (ש"ס):

מאיר, חבר הכנסת, קודם כול נחזיר את ששי לצפון – אפילו בצימר, רק שיחזור כבר לצפון – – – דרום.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ינון, לא מקובל.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני יודע שבימים האחרונים גואטה נמצא כל יום, ויש לו סיבה טובה להיות שם. אני יודע, אני מקושר לדבר הזה. אני יודע. אני חוזר לעניין, אזולאי – – –

היו"ר ארז מלול:

ששון, אתה מוכן להגיד את הסיבה, או שלא צריך?

ששון ששי גואטה (הליכוד):

מאיר כהן (יש עתיד):

אנחנו צריכים לדרוש את זה ולהביא את זה לדיון בוועדה. אנחנו לא מבקשים עוד כסף, אנחנו לא מבקשים שינוי תקנונים מיוחדים. אנחנו מבקשים שמשרד הביטחון יכיר באנשי הצימרים האלה – –

היו"ר ארז מלול:

יכניס אותם לפול.

מאיר כהן (יש עתיד):

– – יבדוק אותם ויכניס אותם לפול, הגם שהם לא ניגשו למכרז והם לא ספקים, אבל יש דין ויש משורת הדין, וזה בדיוק המקרה של משורת הדין. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

מאיר כהן (יש עתיד):

איפה שתחליטו.

היו"ר ארז מלול:

השר וסרלאוף, בשם שר הביטחון, ישיב על ההצעה.

ינון אזולאי (ש"ס):

הוא לא צריך, הוא מרים את הכפפה. עם התקציב שלו, הוא מביא את כל – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, אבל לא צריך תקציב, זה לא עניין של תקציב. הוא לא יכול – – –

ינון אזולאי (ש"ס):

– – – גם באותו תקציב מהמשרד שלו, אתה יודע מה זה, איזו קופה יש לו?

היו"ר ארז מלול:

קופה קטנה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

עולים פה אחד אחרי השני, פותחים עיניים על המשרד. אני קוצצתי באיזה 70%.

מאיר כהן (יש עתיד):

בעיה שלך.

ינון אזולאי (ש"ס):

ואתה מצביע בעד.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

זאת בעיה של המדינה, מה אני יכול לעשות?

מאיר כהן (יש עתיד):

זאת בעיה שלך. תילחם – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אין הקומץ משביע את הארי, והשמיכה קצרה, ויש צורכי ביטחון. אנחנו משתדלים. אני משתדל לא להתלונן ולעבוד עם מה שיש.

מאיר כהן (יש עתיד):

התקציב שלך הוא התקציב שהולך בדיוק למקומות הנכונים. תילחם על זה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני מסכים איתך, ולכן, בעזרת השם, כשתהיה שר האוצר, אתה תדע לאיפה להקצות את הסיוע.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני, גם כשלא הייתי שר האוצר והייתי שר במשרד, כשהחליטו לקצץ, אני נעמדתי על הרגליים האחוריות ולא אפשרתי שיקצצו.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני יודע.

מאיר כהן (יש עתיד):

ממך לא צריך לקצץ.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני יודע. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שוב אני אתייחס קודם כול כבא כוח, במקרה הזה של שר הביטחון – אגב, אני אשמח להיות בא כוח שלו בעוד נושאים – לטובת ההצעה לסדר-היום על משבר הצימרים בצפון – מימון חופשות לחיילים ללא שיתוף הצימרים במתווה, של חבר הכנסת ששון גואטה וחבר הכנסת מאיר כהן. בהמשך להחלטת הממשלה, פורסם מכרז ייחודי וראשון מסוגו, שנועד לספק חוויית נופש איכותית וראויה לכ-250,000 משפחות של משרתי מילואים, תוך מענה להיקף חסר תקדים של זכאים. המכרז גובש כך שיאפשר השתתפות של ספקים רבים מענף התיירות, ובאמצעותו יוכלו משרתי המילואים לבחור ממגוון רחב של אלפי בתי מלון, מקומות אירוח ברחבי הארץ, כולל צימרים ומלונות בוטיק בכל רחבי הארץ, המשתלבים דרך סוכנים או חברות תיירות. אגב, איפה ששי גואטה? אה, ששי, אתה פה.

משה פסל (הליכוד):

איזה צימר – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ואיפה מאיר כהן? הלך?

משה פסל (הליכוד):

מאיר פה, נמצא.

היו"ר מאיר כהן:

אני פה, לידך.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מה זה, התחלפתם? אז אתה פה לידי.

משה פסל (הליכוד):

צימר בודד לא יכול להשתתף במכרז – – –

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, לא, זה לא מה שאמרתי, לא הצימר משתתף במכרז – סוכנים מחברות תיירות משתתפים במכרז, כדי להביא 250,00 מילואימניקים, ושוב, זאת תשובת שר הביטחון. אני תכף אתן את דעתי.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

השר וסרלאוף, אתה צריך ברמת הוואוצ'רים – – –

משה פסל (הליכוד):

– – – שיוכלו לממש גם בצימרים, זה מאוד פשוט.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בוא נסיים להקריא, יש פה תשובת המשך, בוא נראה. בסוף דצמבר 2024 הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד תנאי המכרז לנופש אנשי המילואים. כבוד השופט ורדי הורה על הקפאת המכרז עד להחלטה שיפוטית בעניין העתירה. לאחרונה הודיע משרד הביטחון לבית המשפט כי בכוונתו לערוך עבודת מטה נוספת בקשר למכרז, ומשכך, ביקש וקיבל מבית המשפט ארכה לעדכון באשר לתוצאות עבודת המטה כאמור, וזאת עד ליום 6 בפברואר 2024. חבר הכנסת בוארון, אז אמרתם שהמכרז הזה לא טוב כי הוא לא נותן ואוצ'רים לבעלי הצימרים. לנו הייתה היום פגישה אצלי בלשכה, פגישת המשך, לייצר איזשהו שבוע שעם ישראל מגיע לצפון, עולה לצפון, ולעשות פעילות גדולה מאוד של פסטיבלים, תיירות, לתת בוסט מאוד מאוד משמעותי, מסובסד, אטרקטיבי, לבעלי משפחות, ממש להתפוצץ על הצפון במובן החיובי היום, מה שנקרא, ולתת את הבוסט הזה. ביני לביני, אני חושב שעם ישראל צמא מאוד לחזור לצפון, צמא לאטרקציות, לקיאקים, לירוק ולמעיינות השופעים שיש בצפון. אני מעריך שבעזרת השם הסוגיה הביטחונית תהיה מאחורינו ולא יהיו הפתעות, אז אני מעריך שעם ישראל יצביע ברגליים ויעלה לצפון בקיץ הקרוב. כך אני מתרשם מהרטוריקה שצומחת מלמטה – שאנשים מאוד מאוד רוצים גם לעשות את המעשה הציוני הזה ולחזק את התושבים, את בעלי העסקים ואת הצימרים שנפגעו במהלך המלחמה, וגם כי זה האזור – צריך לומר את זה – והמקום הכי יפה בארץ. אני מקווה שנביא פתרונות יצירתיים. גם אני, כשר הנגב והגליל, שנפגש עם בעלי הצימרים, מגבש פתרונות יצירתיים. אני לא יודע אם ואוצ'רים זה הפתרון הנכון.

משה פסל (הליכוד):

ואוצ'רים או חשבונית – כל מי שיביא חשבונית, מילואימניק שזכאי יביא חשבונית מהצימר. מה יכול להיות? זה לא איזה סיפור גדול.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

חבר הכנסת משה פסל, אתה מעלה פה נקודות טובות. אם היה לי את התקציב של משרד הביטחון, גם הייתי יכול לממש אותן.

היו"ר מאיר כהן:

זה לא שייך לתקציבים, זה להקל.

משה פסל (הליכוד):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ברור, לא, זה לא שייך לתקציב. אני מתכוון, כאילו, 250,000 – –

משה פסל (הליכוד):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

– – 250,000 מילואימניקים, במקום להעביר את זה לסוכני המכירות ולאנשים שעושים את התקורה הגבוהה שלהם, להביא את זה ישירות למילואימניקים, כמו שכשהייתי לוחם בגולני קיבלתי ואוצ'ר לקנות נעליים או לקנות משקפיים או לקנות את הציוד הנדרש בשביל להיות לוחם טוב יותר. אני מתלבט אם לדבר פה על הסוגיה של החטופים. חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, צריך שאני – או שאני יכול לרדת?

אופיר כץ (הליכוד):

לא לא, מה שכולם מציעים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אוקיי. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

כן, גואטה – לכלכלה. לפני ההצבעה, אושר שקלים, חבר הכנסת שקלים, בבקשה, אדוני. גם אני מסכים לכלכלה. בבקשה, שקלים. אושר שקלים, דקה לרשותך, אדוני.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אם אנחנו מדברים על הנושא של בכלל משבר העסקים בצפון – – –

היו"ר מאיר כהן:

אל תסתכל על השעון, אני אתן לך דקה וחצי.

אושר שקלים (הליכוד):

בסדר גמור. האמת היא שהנושא שלי הוא אחר, אבל בהקשר לנושא הזה, כראש השדולה לעסקים, אנחנו בדיוק בתקופה הזו מנסים לקיים את השדולה באזור הצפון, כנראה, להקדיש את זה לעסקים ולהזמין גם ראשי רשויות. אעדכן בעזרת השם על ההתפתחויות ומה אנחנו מתכוונים לעשות בעניין.

היו"ר מאיר כהן:

איפה אתם עושים את זה, אתה יודע?

אושר שקלים (הליכוד):

כנראה שזה יהיה באזור טבריה, צפת, אבל אעדכן בהזדמנות. מחר, בעזרת השם, אמורה להתכנס הוועדה לבחירת שופטים בהתאם להחלטת בג"ץ, והוועדה תחליט כנראה על מינויו של נשיא חדש לבית המשפט העליון. על פי מה שמסתמן אמור להיבחר לנשיא השופט יצחק עמית. השבוע התפרסמו הרבה מאוד ידיעות על יצחק עמית שמטילות צל כבד על יושרו ועל אמינותו של מי שאמור להתמנות לנשיא בית המשפט העליון. היה וחלילה הוא יתמנה מחר, אמון הציבור כלפי מערכת המשפט, ובפרט כלפי בית המשפט העליון, שגם ככה נמצא בשפל, ייפגע אנושות, ולכן אני קורא מכאן לפחות לדחות את הדיון עד שיתפוגגו, אם בכלל, החשדות על אודות יצחק עמית. אני שואל את חבריי לאופוזיציה ובכלל בשמאל מה היה קורה אם צל כזה היה אמור להיות על מר בקשי או מר ביטון, שניסו למנות אותם לבית המשפט העליון. לא מבין מה השתיקה הזו. מצמרר אותי עוד יותר לחשוב שאותם גורמים באופוזיציה שדוחפים להקים ועדת חקירה ממלכתית – שאלה פשוטה: מי אמור לעמוד בראש הוועדה, יצחק עמית או מר יצחק גולדפריינד – מלשון "עמית". אם נתניהו עומד לדין כביכול על סיקור אוהד כשוחד, אז מהו הדין כלפי מר גולפריינד או מר עמית? תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני, תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. גואטה, האם אדוני מדבר – אתם מסתפקים בתשובת השר או רוצים דיון בוועדה? בוועדה. אוקיי. בכלכלה? איפה?

ששון ששי גואטה (הליכוד):

בכלכלה או חוץ וביטחון, מה אתה חושב?

היו"ר מאיר כהן:

אני חושב שאנחנו נעביר את זה לכלכלה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אבל לכלכלה יש תקציב, משרד הביטחון יכול לטפל בזה.

היו"ר מאיר כהן:

אוקיי, אנחנו נצביע. מי בעד להעביר לוועדת הכלכלה? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

שבעה בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אם כן, אנחנו נעביר להמשך דיון בוועדת הכלכלה.

היו"ר מאיר כהן:

אני עובר לנושא הבא. גברתי הסגנית, יש לך הודעה? לא. נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 27), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת ארז מלול, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת, בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק. אדוני.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

בשם ש"ס.

ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):

בשם עם ישראל, יואב, בשם עם ישראל. אחי, אני בהתרגשות עם הפרסום שהעסקה קודמה, תגיד מה שאתה רוצה. זה האמת.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אדוני.

ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 27), התשפ"ה–2024. הצעה זו היא הצעת חוק פרטית שלי. סעיף 11 לחוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב), התשל"א–1971, קובע כי הממשלה והרשות המקומית נושאות בהוצאות התקציב של מועצה דתית. סעיפים 11א עד 11ז לחוק מסדירים את היחס שבין סכום ההשתתפות של הממשלה בתקציבה של מועצה דתית לסכום ההשתתפות של הרשות המקומית שהמועצה הדתית היא בתחומה. לפי ההסדר הקיים, סכום ההשתתפות של רשות מקומית בתקציב של מועצה דתית הוא פי אחד וחצי מסכום ההשתתפות של הממשלה בתקציב של אותה מועצה דתית – אדוני בטח מכיר את זה, 60%:40%, כראש עיר דימונה, שתמך.

היו"ר מאיר כהן:

לא, זה תלוי.

ארז מלול (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):

רגע, רגע. אולם החוק קובע מנגנון שמאפשר לקבוע יחס חלוקה שונה בין המשרד לרשות המקומית – סכום השתתפות מיוחד – לפי אמות מידה שוויוניות הנקבעות לגבי כל שנת כספים, ובלבד שיישמר שיעור ההשתתפות הכולל של הממשלה ביחס לתקציב של כלל המועצות הדתיות. מטרת תיקון החוק המוצע היא לאפשר לממשלה לתקצב שכר ותקנים של בעלי תפקידים שונים במועצות הדתיות שמונו כדין, למשל רבנים, רבני יישובים, רבני אזורים, קייסים לעדה האתיופית ובלניות, נוסף על סכומי ההשתתפות שמועצות דתיות מקבלות בהתאם להוראות החוק הקיים – ואני חייב להגיד שעד החוק זה גם היה נהוג, משנת קום המדינה, רק עכשיו אמרו שזה לא חוקי, אז הסדרנו את זה שזה יהיה באופן חוקי – ובלי שיהיה בכך כדי לחייב את הרשות המקומית בסכומי ההשתתפות מטעמה בשל הוצאות אלו. לפי המוצע, הוראה זו תחול גם ביחס לרשויות מקומיות, עיריות, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות שאין בתחומן מועצה דתית. התקציב יועבר על פי אמות מידה שוויוניות שייקבעו על ידי השר לשירותי דת בהתייעצות עם שר האוצר. אמות המידה יסדירו את אופן התקצוב וגובהו, והכול בכפוף לתקציב המאושר במשרד לשירותי דת. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לדיון האישי. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, העבודה, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו וחד"ש-תע"ל. אני מזמין את חבר הכנסת יואב סגלוביץ', ראשון הדוברים. בבקשה, אדוני, עשר דקות.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה באמת אחד האירועים המוזרים שיש – הצעת חוק שמתגלגלת פה ורבים עליה ומתקוטטים איתה, ועולה המציע, מדבר כמה דקות קטנות ויורד. אני אנצל את הזמן שיש לי כדי לספר לכם סיפור. החוק לשירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 27) שבפניכם, צריך לזכור שזו הצעת חוק פרטית, כמו שנאמר. אני לא זוכר הצעת חוק פרטית שהייתה בכנסת ישראל שבה ישב מנכ"ל המשרד לשירותי דת יהודה אבידן – ואללה, היה בייביסיטר בוועדה, על הצעת חוק פרטית. חוק שירותי הדת היהודיים, או בשמו – אחד השמות שאני מציע – סוף עידן התמימות.

ינון אזולאי (ש"ס):

"עידן" אצלכם זה לא בדיוק עובר.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

בא נגיד, יש בזה משהו. "עידן" הוא משהו מאוד מאוד רחב. החוק הזה, אם אתה מדבר איתי על החוק הזה, ודווקא טוב שאתה אומר לי את זה, הוא באמת – אני לא יודע אם סוף עידן התמימות, אבל לדעתי בוא נדבר קצת על תמימות.

ינון אזולאי (ש"ס):

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

לא. בואו נדבר על החוק הזה שאתם גאים להביא, שאכן הוא נראה תמים, נראה קצר, נראה נאיבי, אולי מישהו מסתכל מהצד ויגיד שזה חוק טכני. בפועל הוא פותח פתח ענק לשר לשירותי דת להחליט על תקנים נוספים, בהתייעצות עם שר האוצר – בהתייעצות עם שר האוצר, אפילו לא בהסכמה. אני מדגיש את זה כי היה ויכוח אם זה יהיה בהתייעצות או יהיה בהסכמה. הכוח הקואליציוני אמר: יהיה בהתייעצות, כלומר, שר האוצר, בנושא תקציבי, הוא היועץ של השר לשירותי דת. בואו נהפוך שורות ומילים, נעבור להאנשה: סמוטריץ' הוא היועץ של מלכיאלי. הוא ייעץ לו. מלכיאלי יחליט כמה תקנים הוא רוצה, יתייעץ ויקבל. ואז, בדיוני התקציב – כפי שראינו את דיוני התקציב, שהם שוד לאור היום, בטח בממשלה הנוראה הזאת – ייעץ מלכיאלי לסמוטריץ': כדאי לך מאוד לתת את מה שאני רוצה, כי אחרת אני אשים וטו על כל נושאי הליבה שמעניינים אותך, סמוטריץ'. ומי לא נמצא בדיון הזה? הצרכים האמיתיים של אזרחי ישראל. זה הסכם בין שודדים. יושבים שני שודדים – דרך אגב, לא יושבים, כי אין פה אף שר; יש שר אחד שכרגיל – תפסתם את הפינה שם, מתביישים להיות בממשלה הזאת, פשוט מתביישים. שום דיון אין פה. האזרחים לא בדיון הזה, ומלכיאלי – אם אמרנו על סוף עידן התמימות, אז נלך לעוד משהו מהסרטים: זה ממש שודדי התיבה האבודה. מה שאבוד פה זה ערכים, מוסר, צורך. שיח של שודדים. עכשיו, את מי ימנה אותו שר? אנשים שהם קרובים אליו פוליטית, כי בסוף זה אירוע פוליטי מן המעלה הראשונה, זה אירוע של ג'ובים, ואתם יודעים את זה. איך אני יודע שאתם יודעים את זה? כי היה חוק אחר שקראו לו בפועל "חוק הג'ובים", זה חוק הרבנות הגדול שרציתם להעביר, שהוא נתקע. ועל מה הוא נתקע? הוא נתקע על הלחץ הציבורי. אז אמרתם: נלך על משהו מרוכך – חוק של 11 שורות שפותח פתח כזה גדול לשחיתות כזאת גדולה, במקומות שיש דוחות מבקר המדינה מפה עד להודעה חדשה. אבל לא עשיתם תיקון למה שמחייב תיקון, ויש דברים מחייבי תיקון. החלטתם ללכת על שוד לאור היום. החוק הזה מבקש לעשות שינוי באופן התקצוב של המועצות הדתיות. הוא מאפשר לשר – בלי הרבה פרמטרים וכמעט בלי הגבלות – למנות רבנים נוספים, אנשים נוספים, כמה שהוא רק רוצה. זה הסיפור האמיתי – ג'ובים. עכשיו, זה לא יקרה מייד. אני מניח שזה יעלה רק בדוח מבקר המדינה, לא זה, לא של 2026 ולא 2027 – 2028 ואילך. השחיתות תהיה בעיצומה, ואולי גם כמה חקירות משטרה. אבל את ההישג אתם עכשיו רוצים לתת, כי אתם רוצים ג'ובים לאנשים שיצביעו לכם מחר בבחירות. לכן, זה חוק מושחת מהמעלה הראשונה. ולראות מנכ"ל של משרד ממשלתי יושב בהצעת חוק פרטית כמו בייביסיטר – זה לא חוק שהממשלה הביאה בדרך הרגילה, זה חוק שהוא הלך בדרך שאתם נוהגים להעביר חוקים בעלי השלכות תקציביות אדירות, כהצעת חוק פרטית, אבל שולחים בייביסיטר, מנכ"ל של משרד ממשלתי, שישב בדיוני החוק, שישגיח שאתם לא עושים טעויות ולא עושים שטויות, חס וחלילה, בשם האומה ובשם האלוהים. זה החוק הזה. ולא סתם אחרי דיבורים רבים, ישיבות רבות, המציע דיבר פה חמש דקות, ולדעתי גם יצא מהמליאה – יצא מהמליאה, שזה גם, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, משהו לא לגמרי מקובל שהמציע לא מקשיב, לפחות לחלק מהדברים. עד כאן לגבי הסיפור הזה. אם כבר הזכרנו את סמוטריץ' ואת אדון בן גביר, שנציגו יושב פה באולם כשר, אז בן גביר אומר שהוא, בכוחו הגדול – הבטלן הזה, שלא שירת מעולם – רוצה שכולם ימשיכו להילחם, והוא יסכל את העסקה. והשני, סמוטריץ', אומר: זאת קטסטרופה, לא נהיה חלק מכניעה. אתם שכחתם, אתם חלק מ-7 באוקטובר. זה על ראשכם. הפקרתם. אתם מפקירים ומופקרים. זה אתם. ביצועים – אפס; דיבורים – כל אחד יותר גיבור מהשני. תזכירו לי איפה סמוטריץ' היה, איפה בן גביר שירת בדיוק, כי להפוך עגלות בחברון זה לא שירות משמעותי. זה אפילו לא שירות בזק"א. יוסי פוקס, מזכיר הממשלה – שגם הוא לעיתים מתבלבל בין תפקיד מזכיר ממשלה לבין איש פוליטי, שזה סיפור בפני עצמו – אומר שהעסקה היא אותה עסקה ממאי, אותה עסקה שאתם סיכלתם – לדבריכם, לא לדבריי. זאת הממשלה. אז דיבר כאן ארז מלול, וכולנו מתפללים שתהיה עסקה, אבל מה אתם עשיתם כדי שהיא תהיה? אתם? סיכלתם. ביקורת יש מפה עד להודעה חדשה. אתמול היה דיון בחוק הגיוס. הגיע עם רשימת העקרונות שר הביטחון. עם רשימת עקרונות. אנשי הצבא לא היו שם. אני לא מכיר אירוע ששר הביטחון מגיע והצבא לא מגיע. שבוע קודם רח"ט תומכ"א אומר: אפשר לגייס את כולם ביולי 2026. בא שר הביטחון אומר: עוד שבע שנים – 50%. הוא שר ביטחון או יושב-ראש קואליציה? עצוב שאני אומר את זה. עצוב שהוא כך מתנהג. זאת הממשלה – מפקירה, מופקרת, משתמטת. שר הביטחון מייצג 15 חברי קואליציה שלא שירתו מעולם. לא מפריע להם כהוא זה להגיע לוועדה ולהאריך את צווי ה-8 למשרתים. המשתמטים מאריכים שירות למגויסים.

היו"ר מאיר כהן:

למשרתים.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

למשרתים. עולם הפוך? לא עולם הפוך. זאת הממשלה, זה ראש הממשלה. אומרים: אסור, לא יפה לדבר סרה בנשים של בעלים שהם – חברים יקרים, 50 יום אשת ראש הממשלה, שיש לה תפקיד – לא אני אומר את זה, ראש הממשלה אומר – יש לה תפקיד: משענת חיי – משענת חייו נמצאת בארצות הברית, ולא מפריע לכם שאנשי השב"כ שומרים כל הזמן? בדקתם מה המחיר של המלון? איפה אתם? מי משלם על זה? נתניהו? נראה לכם? באמת? ואת זה לא הכנסתם לחוק, ארז.

קריאה:

יואב, תמשיך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

לא הכנסתם חלק לחוק שגם בחוק הרבנים תוכלו לשלם את השהות של אשת ראש הממשלה. חבל שלא הכנסתם – זה רק עוד סעיף קטן, עוד שורה אחת. עכשיו יש 11 שורות – תוסיפו שורה 12, שהשר לשירותי דת, לפי קריטריונים, יוכל גם לדאוג לאכסניה לאשת ראש הממשלה. מה הבעיה? הכול אפשרי. אם אפשר לעשות הצעת חוק פרטית שתממן את ילדו, אז אפשר הכול. אין לכם בעיה להביא חוקים פרסונליים, שום בעיה, שום כלום, בכל תחום. ואחר כך מדברים בקול רם, ותעלו לפה ותגידו: אתם, השמאל. חבורה של משתמטים יושבת כאן ושולחת אחרים למלחמה, חלקם עם כיפה על ראשם. בשם מה? בשם מה?

היו"ר ארז מלול:

טוב, תודה רבה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני אומר לכם, אתם ממשלה שאין לה אלוהים. אבל החוק לשירותי דת שפה מוגש היום, והתיקון שלו, הוא חוק שלא היה צריך להיות מחוקק בצורה כזאת. אני מבטיח לכם שעוד ייכתבו דוחות רבים של מבקר המדינה, ובתקווה לפחות שלא יהיו גם חקירות משטרה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. במקום חבר הכנסת – – –

קריאה:

היו"ר ארז מלול:

מאיר יעלה. חבר הכנסת מאיר כהן – אה, את מחליפה ביניהם? חמש דקות, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, למרות שזאת הצעת חוק שלך, אני לא יכול להימנע מלהביע את התנגדותי להצעת החוק הזאת. אני חייב להגיד שהייתי – – –

היו"ר ארז מלול:

רק כבודו למד אותה? מכיר אותה?

מאיר כהן (יש עתיד):

כן. תשמע – –

היו"ר ארז מלול:

לא, כשצריך לדבר על משהו צריך לא לדבר בסיסמאות. לעומק.

מאיר כהן (יש עתיד):

– – שלא יהיו לך ספקות, ואני – – –

היו"ר ארז מלול:

אני מכיר אותך, ואני – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה בוודאי יודע שאני לא מדבר בסיסמאות. אני הייתי ראש עיר. מערכת היחסים שלי עם המועצה הדתית הייתה מצוינת – –

היו"ר ארז מלול:

נכון, אני יודע את זה.

מאיר כהן (יש עתיד):

– – עם אנשי ש"ס.

היו"ר ארז מלול:

עבדתי במשרדים.

מאיר כהן (יש עתיד):

נכון. ולא חשבתי שבאמת צריך להביא את הצעת החוק. ואתה יודע מה, יש תקופות שבהן צריך להסתכל בעיניים של העם ולהגיד: זו לא התקופה שבה אנחנו נמנה, לא רבנים ולא דיינים ולא רבני שכונות.

היו"ר ארז מלול:

אבל יש אזרחים שצורכים, יש נשים שצריכות לטבול במקווה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני אומר לך, בניתי בחיי – – –

היו"ר ארז מלול:

יש רב יישוב, יישוב בצפון.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני, אני אשמח – יש לי חמש דקות.

היו"ר ארז מלול:

זה לא על חשבון הזמן שלך.

מאיר כהן (יש עתיד):

אוקיי. בבקשה.

היו"ר ארז מלול:

דיברתם על הצימרים בצפון, אנשים בצפון. אנשים בצפון – יש יישוב רחוק שאם אין בו רב – ואי-אפשר למנות, כי אין את החוק הזה – אין מי שיפתח את הבית כנסת בשבת. אין יהדות ביישוב הזה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני חייב להגיד לך, אני אגיד לך שאתה – – –

היו"ר ארז מלול:

תלמדו את החוק ותבינו.

מאיר כהן (יש עתיד):

יסלח לי כבודו היושב-ראש, אינך מדבר לעניין. אני בניתי מקוואות – – –

היו"ר ארז מלול:

מדובר – זה רק כשאין מועצה דתית – –

מאיר כהן (יש עתיד):

שנייה, תן לי להגיד מילה.

היו"ר ארז מלול:

– – זה רק מועצות אזוריות.

מאיר כהן (יש עתיד):

בניתי מקוואות, בניתי בתי כנסת בחפץ לב ובשמחה גדולה, נאבקתי מאבקים ואפילו הייתי צריך להגיע לזכר צדיק לברכה, הרב עובדיה יוסף, שייתן לי, יחזק אותי – –

היו"ר ארז מלול:

עליו השלום.

מאיר כהן (יש עתיד):

עליו השלום. – – ובאמת חיזק אותי, כי הייתי ראש עיר בעיר מעולה, מצוינת. זו הייתה זכות גדולה לגדול בדימונה ולהיות ראש העיר שלה. כמו שאתה מכיר את האוכלוסייה, אתה איכשהו בא – – –

היו"ר ארז מלול:

הייתי שם בסיורים.

מאיר כהן (יש עתיד):

בדיוק.

היו"ר ארז מלול:

דיברנו על זה.

מאיר כהן (יש עתיד):

הבנו את הצורך לתת מענה ליהודים הדתיים וליהודים החרדים אפילו וליהודים החילונים, ומעולם – – –

היו"ר ארז מלול:

המסורתיים.

מאיר כהן (יש עתיד):

הם לא מסורתיים, תעזוב, יהודים דתיים – טולרנטיים יותר, טולרנטיים פחות, אבל יהודים דתיים.

היו"ר ארז מלול:

כן, נכון. בסדר.

מאיר כהן (יש עתיד):

וכמו שבניתי בתי ספר ותיאטראות ודברים לתפארת – לרגע לא חסכתי, הבנתי את הצורך, אבל יחד עם זה, תמיד צריך לבדוק על איזה רקע אתה עושה דברים. אנחנו נמצאים במציאות קשה מאוד מבחינה כלכלית למדינת ישראל. אנחנו נמצאים בעידן שבו ההתייקרויות הפכו להיות מכת מדינה, בעידן שבו צר לי מאוד שאין שר כלכלה שבא ממקום שאני ואתה באנו ממנו, ונותן לאנשים להשתולל ולכל מיני חברות וסופרים להרים את ראשם ולהעלות מחירים כאילו אין דין ואין דיין ואין מחר ואין אזרחים עניים במדינה הזאת. דווקא על הרקע הזה הייתי לוקח חוק כזה, שם אותו במדרון האחורי ואומר: אני לא מעלה אותו עכשיו.

היו"ר ארז מלול:

אבל זה ללא עלות תקציבית.

מאיר כהן (יש עתיד):

א. זה לא נכון.

היו"ר ארז מלול:

זה ללא עלות תקציבית.

מאיר כהן (יש עתיד):

א. זה לא נכון.

היו"ר ארז מלול:

זה ללא עלות תקציבית.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, זה לא נכון.

היו"ר ארז מלול:

זה כן.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה לא נכון, לא – – –

היו"ר ארז מלול:

זה החוק שלי, אני יודע.

מאיר כהן (יש עתיד):

אז אני אומר לך, החוק שלך – – –

היו"ר ארז מלול:

אין פה שום עלות תקציבית.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני, הדבר האחרון שאני רוצה הוא לפגוע בכבודך, כי מהרגע שאתה יושב-ראש אני צריך להתייחס אליך בכבוד. אני לא רוצה להגיד שאתה לא מבין. אתה לא מבין את החוק.

היו"ר ארז מלול:

לא, אנחנו מדברים לעניין.

מאיר כהן (יש עתיד):

החוק הזה עולה כסף, כי כשאתה ממנה רב במקום שלא היה בו רב, זה עולה כסף, וכשאתה ממנה בלנית במקום שלא הייתה בו בלנית, זה עולה כסף. אילו היית בא ואומר – – –

היו"ר ארז מלול:

רוב המקומות – כשהיה רב, מקומות שהיה בהם רב, מאיפה אתה מביא את זה?

מאיר כהן (יש עתיד):

אילו החוק היה אומר: חברים, אני רוצה באמת להנגיש שירותי דת – אבל פה זה חוק שבסופו של דבר מעמיס על הכלכלה הישראלית הרבה מאוד כסף, ואני יודע, כי שמעתי גם את דעתו של שר האוצר, שלא הייתה דעה שתמכה בחוק הזה, אבל משיקולים פוליטיים הוא החליט שכן. מה אני רוצה להגיד? אני רוצה להגיד למה התנגדנו לתקציב ולמה אני מתנגד – גדול המתנגדים לחוקים כאלה. יש רגעים שבהם אתה חייב – אם אתה משית גזרות על הציבור, אתה חייב לבוא בידיים נקיות ולהגיד: תראו, אתם הולכים לשלם יותר. אתה יודע, אדוני, שעל אלה שמרוויחים שכר מינימום – שטרן, זה מפריע לי – על אלה שמרוויחים שכר מינימום השיתו עוד 560 שקלים בשנה. זה מדהים. הלכו לביטוח הלאומי – הביטוח הלאומי הלך למקומות שהכי נוח, לאנשים שמקבלים שכר מינימום, והוסיפו כסף, כי האוצר אמר לו: לך תביא לי 5 מיליארד שקלים. אתה לוקח את זה, אתה לוקח את ההתייקרויות, אתה לוקח את השבר הגדול של אנשי העסקים, אתה לוקח את השבר הגדול של מעמד הביניים, אתה רואה את אנשי העסקים בצפון, בעוטף, איך הם נאבקים על כל שקל, איך הם הפסידו חלק גדול מהמשענת הכלכלית שלהם. ודווקא בימים האלה צריך לעצום עיניים, צריך לבלוע את הרוק ולהגיד: בשביל ההגינות אנחנו לא מעלים חוקים כאלה, שיש בהם – למען הספק, גם אם אתה אומר לי שהם לא עולים – ואני מתווכח איתך, כי הם עולים הרבה מאוד כסף – אבל למה לעשות, להכעיס? עד כמה העם הזה צריך לסבול מאיתנו, אנשי הציבור, שלא מבינים את הנאקה ואת הכאב שלו? לכן אנחנו נצביע נגד החוק הזה. הוא לא במקום, והוא מיותר. תודה רבה לך, אדוני.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, עשר דקות לרשותך.

קריאה:

מאיר כהן (יש עתיד):

זה שני אנשים שעולים, הוא והמקליט.

היו"ר ארז מלול:

לא, אני מבין אותו. הוא מחובר עכשיו אונליין, כי מעניין אותו מה קורה שם. נכון?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מעניין מאוד. אני אגיד לך, אבל אם התחלנו במה שקורה שם, אז אני רוצה לדבר על מה שקורה שם ואז לעבור – –

היו"ר ארז מלול:

להצעת החוק.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.

היו"ר ארז מלול:

לא, חס וחלילה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

משחרור חטופים למינוי רבנים.

היו"ר ארז מלול:

ובלניות וקייסים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ובלניות.

היו"ר ארז מלול:

וקייסים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תשמע, אדוני היושב בראש, אני לא מכיר דילמה מנהיגותית שאין בה התנגשות של ערכים, אבל בשביל זה יש מנהיגים. אני אומר את זה כמי שהיה לו חלק ברוח צה"ל – האמיתית, לא זו שפה – יש שרים שלא מבינים על מה הם מדברים. זה ה-built-in שלנו. אני אתן לך דוגמה: יש ערך שנקרא טוהר הנשק. יש ערך שנקרא חיי אדם. זו התנגשות, אם אתה מסכן חיילים שלך, אזרחים שלך, או אתה מסכן אזרח של האויב. לא סתם לא שמנו את זה בתור סדרי עדיפויות, אלא אמרנו: לפעמים אתה מסכן – לפעמים תדע, ככה אני מאמין – גם חיילים שלך, נגיד אתה מסכן חייל שלך כדי לא לסכן 50 תינוקות של האויב. זו רוח צה"ל שאני מאמין בה. דרך אגב, זאת גם היהדות שאני מאמין בה. ולכן, אין סדר – – –

היו"ר ארז מלול:

יש דיונים הלכתיים במשהו דומה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יש דיונים הלכתיים – – –

היו"ר ארז מלול:

אם יש לך מים במדבר, היית נותן – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן, זאת שאלה פשוטה. אני אגיד לך יותר מזה: ישראל היא יהודית או דמוקרטית? מה היא יותר, היא יותר יהודית או יותר דמוקרטית? בעיניי ישראל היא יהודית ודמוקרטית. אתה רוצה להחליט מה גובר על מה? תביא לי את הסיטואציה – אני אגיד לך. תשאל אותי על חוק השבות, שזה כאילו יותר יהודית – אני אגיד לך: אני בעד. תשאל אותי על תחבורה ציבורית בשבת במקומות שאין – אני אגיד לך: אני בעד תחבורה ציבורית למרות שאני לא נוסע בתחבורה ציבורית, בגלל שאז הערך של הדמוקרטיה – לא משנה איך יקראו לזה – גובר על השני. כל החיים שלנו, יש בהם התנגשויות שאנחנו כהורים, כמורים, כמפקדים, כמנהיגים, צריכים לתת את התשובות. אני הייתי נגד עסקת שליט. אני הייתי נגד עסקת שליט. לא שמרתי את הדעה לעצמי. אני הלכתי לבשר להורים של גלעד שליט שהבן שלהם נחטף, נחַתִּי עם הליקופטר ליד מצפה הילה.

היו"ר ארז מלול:

ואו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ואני הייתי נגד העסקה. ונעם, אבא של גלעד, זיכרונו לברכה, אמר גם לאחרים: שטרן לפחות אמר לנו כל הזמן מה הוא חושב. ביום השחרור שלו היו שישה כותבים על ה-Front Page של ידיעות אחרונות; אני כתבתי נגד, היחיד. אחרי זה יותר ויותר אמרו: אנחנו מבינים אותך. אבל למה אני אומר את כל זה? כן, גם בעסקה שמונחת לפתחנו, שאני לא מכיר את פרטיה, יש דילמות קורעות, אבל אין לי ספק שצריך ללכת אליה. למה? בגלל שאנחנו כמדינה, יש לנו אשמה בזה שהם שם. לא תרומה – אשמה. אנחנו נכשלנו בלספק לאזרחים את הדברים הכי בסיסיים שיש, לכן גם אנחנו כמדינה חייבים לעשות הכול. אני לא משתמש במונחים "בכל מחיר", אני לא אוהב את המונח הזה. אני חושב ש"כל מחיר" הוא ציר הימלטות מקבלת החלטה, מניהול דיון עמוק. אבל אני חושב שאנחנו צריכים לשלם מחירים גבוהים מאוד מאוד, אם זה על השולחן, כדי באמת להביא או לצמצם, אם אפשר, ולו קמעה, את הכאב הגדול שאנחנו כמדינה גרמנו. ואני אומר "אנחנו כמדינה" – זה לא משנה אם אני חושב שזה יותר הממשלה או יותר הצבא; כל אחד והחלק שלו.

היו"ר ארז מלול:

העיקרון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל אנחנו כמדינה, אנחנו כחברה, אנחנו חייבים לעשות בעניין הזה את כל מה שאנחנו יכולים כדי להביא אותם.

היו"ר ארז מלול:

בעזרת השם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ואני מקווה מאוד שהשעות הקרובות, ואם לא – הימים הקרובים מאוד יהיו לנו ימים של נחמות פורתא, גם אם הנחמה הזאת תהיה כואבת מאוד. ובכל מקרה היא תהיה כואבת, אבל היא הרבה יותר תהיה נחמה מאשר כואבת. ולכן, אני מאלה שמתפללים גם עכשיו שמי שצריך לקבל את ההחלטות – שהקדוש ברוך הוא ישלח לראשיה, שריה ויועציה, כמו שאנחנו – –

היו"ר ארז מלול:

מתפללים בשבת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – אומרים בשבת, את התבונה ואת הערכים הנכונים כדי שיקבלו את ההחלטה הנכונה, ושמהר ככל האפשר נתרגש ונדמע ונדאג שנראה את החטופות ואת החטופים שבים לגבולם.

היו"ר ארז מלול:

אמן, אמן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אם אני צריך מכאן לעבור במעבר חד – –

היו"ר ארז מלול:

דיברת עד עכשיו באמת דברי חוכמה. אל תהרוס. סתם, תמשיך, תמשיך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני, אתה יודע מה? אם ביקשת – –

היו"ר ארז מלול:

באמת דיברת דברים שנוגעים ללב, דברים ערכיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אז תשמע משהו, למרות שאמרתי שאני אלך מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ונתתי לך רמז על הצעת החוק הזאת – מה אני חושב, איזה תקנים ובמה צריך להשקיע כסף ואיזה רבנים נמנה. ואתה יודע שמעל הדוכן הזה אני – איך אני אגיד, ככה, משיח את כאבי על איך נראית היהדות במדינת ישראל ומי תרם ומי תורם לכך. אבל כיוון שאמרתי לך, לפעמים אני מכבד את בקשתך – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה. אני מתרגש, כי אנחנו בסיטואציה מאוד מורכבת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אז אני מכבד את זה, ואני אעבור לדבר על נושא אחר שמטריד אותי – הזמן קצר מאוד, אבל אני אגיד את זה רק כפתיחה – על משבר בצבא הקבע. אני אגיד ככה: אני לא צריך את ועדת נגל שתצטט את דוד בן-גוריון. אני מקריא: "לדעתי, יש ליצור תנאים כאלה שצעירים טובים ומוכשרים ירצו ללכת לצבא הקבע והדאגות האישיות – – – לא ימנעו מהם הליכה לצבא. המדינה חייבת לסדר את הדברים האלה אם היא רוצה להבטיח שיהיה לה צבא מעולה". ועדת נגל המשיכה וקבעה: "מערך הקבע הוא שדרת היסוד של צה"ל, משרתי הקבע הם מפקדי הצבא, נושאים באחריות להובלתו ואחראים על בניין הכוח והפעלתו, בשגרה ובמלחמה". אני אומר את הדברים האלה, ובהמשך לבקשתך, אני לא אצטט את מה שאמרו פה חברי כנסת ושרים מהקואליציה, את ההשתלחויות שלהם במפקדי הצבא, את ההתבטאויות המטומטמות שלהם – שאנחנו מכוונים למפקדים ולא לחיילים, כאילו יש הבדל. אני לא יודע מה ההבדל בין אלוף משנה לבין סגן, מי אצלו המפקד ומי אצלו הלוחם, והם גם לא מבינים, אבל ההשתלחויות שלהם כדי לנקות מאחריות – –

היו"ר ארז מלול:

אתה מכיר את הפסוק? "המשכיל בעת ההיא יידום".

אלעזר שטרן (יש עתיד):

נכון. והם לא שותקים. לכן אני רק אצטט את מה שכתבו בוועדת נגל, ואני אומר את זה בשביל לא להרחיב כרגע – אבל אני עוד ארחיב – על הציטוטים העלובים של חברי כנסת. הם לא מבינים מה מבינים בשטח כתוצאה מהם; הם יעשו חוקים פה על יוקרת הצבא של עוד שקל, פחות שקל, אבל המילים שלהם מעל הדוכן הזה פוגעות אנושות במוטיבציה לשרת קבע. אני אקריא משפט אחד ואני אסיים. זה מוועדת נגל, שלא אנחנו מינינו אותה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

היו"ר ארז מלול:

הוא כיבד אותי – מגיעה לו לא דקה, שתי דקות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

"ללא טיפול עמוק ונחוש במשבר כוח האדם" הנוכחי, "צה"ל והמדינה עלולים למצוא עצמם במצב שיהיה קשה להתאושש ממנו. הוועדה סבורה שאנחנו קרובים 'לדקה ה-90' ולנקודת האל-חזור בנושא זה". אני מקווה שתהיה לנו הבינה להבין את גודל האחריות. תודה, אדוני.

היו"ר ארז מלול:

חרגתי ממנהגי. נעבור לדובר הבא, חבר הכנסת חמד עמאר. 15 דקות. חבר הכנסת אלעזר, אתמול בוועדת חוקה, כשהתחילו להתחמם הדיווחים, ביקשתי גם מחבריי מהקואליציה והאופוזיציה שבימים האלה, כשעם ישראל מתוח מאוד, קצת לשנות את השיח. וכיבדת אותי.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אתה צודק במאה אחוז. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התלמידים היקרים שנמצאים איתנו היום – אני לא יודע מאיזה בית ספר הם – ברוכים הבאים לכנסת, בית העם. אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, אתה אמרת שאתמול בוועדת החוקה ביקשת להרגיע.

היו"ר ארז מלול:

לא, השיח – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – אבל אני אומר לך, היית צריך לבקש לא להביא חוק כזה כאשר כל העם בישראל היום ממתין ומחכה מה יקרה עם העסקה – האם יחזירו את החטופים, האם תהיה עסקה או לא תהיה עסקה. כולם במתח, ומה אתם מביאים לי? הצעת חוק שירותי הדת היהודיים.

היו"ר ארז מלול:

יש לך משהו נגד הדת?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אין לי שום בעיה עם זה, אתה מכיר אותי. תחיה ותן לי לחיות – זאת האמונה שלי תמיד, וגם האמונה של ישראל ביתנו. אתה מבין את זה. תחיה ותן לי לחיות – זאת האמונה שלי. אבל להביא את החוק הזה בזמן הזה, כשכל בית היום במדינת ישראל ממתין מה יקרה, מי יחזור ומי לא יחזור – –

היו"ר ארז מלול:

למה בג"ץ חייב את שר המשפטים עד 16? בוא נדחה. הסיטואציה – מלחמה. נעבור את זה ואז נמנה נשיא בית משפט עליון. זה – חייב עכשיו, ודת – לא.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

ניהלתי מליאה הרבה שנים. אתה יודע שניהלתי מליאה הרבה שנים. מעולם לא נכנסתי לדברי דובר.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, כי – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מעולם לא נכנסתי לדברי דובר והתווכחתי עם דובר.

היו"ר ארז מלול:

– – איתך אני מרגיש פתוח. זה מתוך כבוד.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני אומר לך, יש לי המון כבוד אליך ואל חברי כנסת – –

היו"ר ארז מלול:

המון, המון – אתה יודע.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – והמון כבוד לבית הזה. אבל הבית הזה גם צריך לדעת: יש מצבים שצריך לחכות קצת עם החוק הזה. להגיד את האמת, אתה מכיר את העמדה שלנו, של ישראל ביתנו, בקשר לחטופים: אנחנו רוצים שכולם יחזרו ועכשיו, ולא בעסקה של 33, 37 ו-15, ואנחנו לא יודעים כמה חיים וכמה לא חיים. אנחנו צריכים שכולם יחזרו, גם החיים וגם החללים, ולא להשאיר אף אחד שם. זה תפקידה של הממשלה. זה תפקידה של ממשלה שכשלה ב-7 באוקטובר. זה התפקיד שלה. להגיד לך את האמת, אמרתי את זה גם בשבוע שעבר. אנחנו כאופוזיציה מאוד עדינים איתכם, כי יום אחד אחרי 7 באוקטובר לא הייתם צריכים להישאר בשלטון. יום אחד לא הייתם צריכים להישאר בשלטון עם האסון שהבאתם על מדינת ישראל, עם ההרג שהיה לנו, עם להגיע לבית של משפחה בתוך מדינת ישראל, לרצוח, לאנוס ולקחת אותם חטופים. הייתם צריכים להתבייש לצאת לכביש. אנחנו לא היינו במצב הכי טוב ב-7 באוקטובר. ואני אומר לך, אנחנו כאופוזיציה פישלנו, כי אפשרנו לכם להמשיך לשלוט, כי אין לכם זכות בשום מצב לנתב את המדינה, לשלוט במדינה ולנהל את המדינה. מצב שבו אזרחי ישראל נחטפים מהבית שלהם זה מצב שלא היה. מאז קום המדינה לא היה מצב כזה. ואתה מצדיק אותי – לא היה מצב כזה. ולהמשיך ולנהל ולהרגיש כאילו כלום לא קרה – ואני שומע שרים שמתווכחים עכשיו: נפיל את הממשלה, לא נפיל את הממשלה. תחזירו את החטופים ותפילו את הממשלה, אבל תחזירו אותם. אנחנו כאופוזיציה היינו צריכים להפיל אתכם מזמן. עם ישראל היה צריך להפיל אתכם מזמן, להגיד לכם: עד כאן. אין לכם זכות להמשיך לנהל את המדינה, בשום מצב. ואני לא יודע מה העלות התקציבית של החוק הזה – אה, התחלף היושב-ראש. רציתי לשאול אותו אם בדקו בכלל עלות תקציבית של החוק הזה, שאומרים שהוא לא עולה כסף. אבל החוק הזה עולה כסף, אני אומר לכם, עולה, כי כשבאים למנות אנשים, זה תקנים וזה כסף. החוק אומר שהמשרד לשירותי דת יממן את העלויות, אז זה עולה כסף. אני לא מבין איך אומרים שזה לא עולה כסף. אבל להגיד לכם את האמת, כבר לא מעניין אתכם אם זה עולה כסף או לא עולה כסף. אנחנו סיימנו את שנת 2024 עם 136 מיליארד שקל גירעון. שמעתי שמתגאים שהגירעון המתוכנן היה 7.7% וירד ל-6.9%, אבל אני יודע למה ירד הגירעון – כי ההכנסות היו יותר גדולות ב-10%. ואתה יודע, אדוני היושב-ראש, למה היו יותר ב-10%? כי אנשים הקדימו את הקניות שלהם. מי שרצה לקנות אוטו, מי שרצה לחדש אצלו בבית, אמר: אני לא אחכה ל-1 בינואר 2025 ואז יעלה המע"מ. ואתם יודעים, ברגע שעולה המע"מ ב-1%, שום דבר לא עולה ב-1% – הכול הזדמנות להעלאת מחירים, וראינו את זה בכל מקום. לכן הייתה הכנסה יותר גדולה. אבל נראה את זה בתקציב של 2025, כשתהיה ירידה ב-10 מיליארד בערך בהכנסה ממיסים שתכננה הממשלה הזאת. אנחנו עם 136 מיליארד שקל גירעון, אבל שום דבר לא מזיז לממשלה הזאת. לפעמים אומרים שיש חמישה משרדים מיותרים. אני יכול להתערב עם השרים עצמם אם שר אחד יודע כמה שרים יש לנו ומה השמות של השרים ומה תפקידו של כל שר. רק את השם של המשרד שלו הוא לא ידע, כי אני לא יודע את השמות של המשרדים – משרד המורשת, משרד לענייני ירושלים. אני התבלבלתי, אדוני היושב-ראש. אני מבין שיש משרדים קבועים, כמו משרד התחבורה, משרד הבריאות, משרד החינוך, משרד הספורט, משרד האוצר – ואין לנו שר אוצר שם, כי הוא כל היום מתעסק במה שקורה במקומות אחרים. אבל אני לא זוכר את השמות של המשרדים, ואני בטוח שגם השרים לא זוכרים את השמות של המשרדים. לכן, לא צריך לקצץ חמישה, שישה ועשרה משרדים; לפחות 15 משרדים צריך לסגור במצב קשה, כשהכלכלה קורסת, כשהגירעון מגיע ל-136 מיליארד שקל. אבל זה לא מעניין אותם. ולא רק המשרדים מנופחים והרבה משרדים – גם כספים קואליציוניים. שקל אחד לא קיצצו מהכספים הקואליציוניים ל-2025. מ-2024 ו-2023 לא קיצצו, אבל גם מ-2025 לא קיצצו – 5.4 מיליארד שקל כסף קואליציוני. אתם יודעים מה זה 5.4 מיליארד שקל, ועוד המשרדים המיותרים שלכם, ועוד החוקים האלה, שעולים לנו עוד כמה עשרות מיליונים? יכולנו לעשות כמה תוכניות קטנות, לחסוך בין 12 ל-15 מיליארד שקל. בקרן הניקיון, היושב-ראש, יש לנו מעל 3 מיליארד שקל ששוכבים שם, לא משתמשים בהם, קופה בצד. אבל ריבית, רק ריבית, נשלם יותר ממה שאנחנו משלמים עכשיו: בשנת 2027 – 25 מיליארד שקל רק תוספת ריבית, תוספת על הריבית שאנחנו משלמים עכשיו. נגיע ליותר מ-60 מיליארד שקל ריבית. אני לא מדבר על החזרת ההלוואות, רק על הריבית אני מדבר עכשיו והתוספת של 25 מיליארד שקל על הריבית. אבל הרבה יגידו לי: תשמע, המלחמה עולה, ועולה הרבה כסף. כן, אבל משרדים וממשלה צריך לצמצם, שהציבור יראה. למה הכול צריך ליפול על הציבור? למה הציבור צריך לשלם יותר מע"מ, להעלות לו את הביטוח הלאומי, להקפיא לו את נקודות הזיכוי, להקפיא את קצבאות הילדים? ואם אני אמשיך לספור, הכול מיסים. אתמול היה לנו דיון בוועדת הכספים, ושאלתי את נציג האוצר: תגיד לי, איזה מנוע צמיחה יש לך בתוך התקציב? אין להם. אין להם שום מנוע צמיחה בתוך תקציב. הכול בנוי על מיסים, מיסים, מיסים ועוד מיסים. שום מנוע צמיחה אין לנו בתוך התקציב. אפילו אם אני שואל את השרים בעצמם – למה שאני אשאל את השרים? אם אני אשאל את שר האוצר בעצמו, הוא לא יודע להגיד לי איזה מנוע צמיחה יש לו בתוך התקציב, כי זה לא מעניין אותו. אמרתי, לא מעניין את שר האוצר מה שקורה אצלו במשרד האוצר. אבל אני אגיד לך את האמת, אדוני היושב-ראש, אני חייב כל פעם להזכיר לכולם, ובמיוחד לראש הממשלה, שהבטיח לראשי הרשויות הדרוזיות אצלו במשרד שעד חודש אוקטובר 2024 תהיה להם תוכנית חומש. אנחנו עכשיו בינואר, ראש הממשלה. אם שכחת שאנחנו בינואר, אני אזכיר לך: ינואר. מ-1 באוקטובר עברו כבר קרוב לשלושה חודשים, אפילו יותר משלושה חודשים, ועד עכשיו אין להם שום תוכנית חומש ולא הבאת שום תוכנית חומש. אפילו לא מכינים תוכנית חומש. לפני יותר מחודשיים נאמר לי על יד האוצר שבשבוע הבא – לפני חודשיים – יביאו את זה להחלטת ממשלה. ואני רוצה להזכיר לך, אדוני ראש הממשלה: ממה שהבנתי, יהיו 500 מיליון שקל לשנה בתוכנית חומש. כשהיינו במשרד האוצר, כשאביגדור ליברמן היה שר האוצר ואני הייתי שר במשרד האוצר, אישרנו 3 מיליארד שקל לשנתיים לרשויות הדרוזיות; 3 מיליארד שקל, לא 0.5 מיליארד שקל ומיליארד שקל בשנתיים – 3 מיליארד שקל בשנתיים. אתה היית שר אז, ואתה זוכר את זה, איך אישרנו את זה בממשלה. לכן, אדוני ראש הממשלה, תתעוררו כבר. ממשלה, תתעוררו. אני מת לראות פעם אחת את הכיסאות האלה מלאים, אבל אתה יודע מה, היושב-ראש? לעולם לא תראה את הכיסאות האלה מלאים. אתה יודע למה? כי חצי מהשרים הם נורבגים, אז לא מגיעים. אפילו יותר מחצי נורבגים. אז לעולם לא תראה את שולחן הממשלה מלא ויושבים כל השרים. אני לא ראיתי שר תורן אפילו פעם אחת יושב לי כאן. תמיד שרים יושבים בצד, ואני לא יודע למה. כשהייתי שר, המקום שלי היה כאן. ישבתי כאן וכיבדתי את אלה שמדברים וכיבדתי את הדיון. וישבתי שלוש שעות. לא חיפשתי לשבת רחוק, כי צריך לכבד גם את הבית הזה. ביום שני השר אלי כהן ישב שם בצד ולא כיבד בכלל את הדיון.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

פה הוא ישב.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כן, כן. הוא לא כיבד את הדיון. בעיניי, שר צריך לכבד את הדיון, צריך לכבד את הבית הזה. הבית הזה, כמו שאמרתי בתחילת דבריי, הוא בית העם, בית המחוקקים, מכאן יוצא כל דבר. אבל אני אגיד לכם, הממשלה הזאת השתלטה גם על הבית הזה, כי האופוזיציה כאן עושה את העבודה שלה, אבל הקואליציה מדברת כמו אופוזיציה אבל מצביעה מה שאומרת לה הממשלה. עד עכשיו לא ראיתי אחד שעומד ומתווכח מבחינה עקרונית על דבר שמביאים לכאן ואומר: תשמעו, אני קואליציה-קואליציה, אבל אני לא משוכנע. אבל הממשלה השתלטה על בית המחוקקים, כי כל מה שהיא רוצה היא יכולה להעביר, אין לה שום בעיה. ומה עכשיו הצעד הבא שלהם? להשתלט על הרשות השופטת. זו התוכנית שלהם. ברגע שהשתלטו על הכנסת ישתלטו על הרשות השופטת, ואז הם בעלי הבית. כל מה שהם רוצים – יכולים להעביר, לעשות, ואף אחד לא יכול להתנגד להם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לכן, בושה שאתם יושבים כאן אחרי 7 באוקטובר. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יוסף עטאונה. עשר דקות לכל אחד. בבקשה, עודד. בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, היום אחר הצוהריים, כשאזרחי ישראל כולם עוקבים בדאגה אחרי מהדורות החדשות והמבזקים וממתינים לשמוע אם יאושר לשר הדתות למנות מינויים פוליטיים בתוך מועצות הדת גם ברשויות שאין בהן מועצות דת – לא, התבלבלתי, אדוני היושב-ראש, התבלבלתי – – –

היו"ר מאיר כהן:

זהו, אני התחלתי לחפש מה קורה עוד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

התבלבלתי. זה הבית הזה שמנותק ממה שקורה במדינת ישראל, ובזמן שכולם ממתינים כדי לראות אם יחזרו חטופים הביתה, אם יש עסקה כזאת או אחרת – וזה גם לא משנה עכשיו מה העמדות השונות בעניין העסקה. זה לב-ליבו של עם ישראל עכשיו. הוא דואג לחטופות ולחטופים, הוא דואג לחיילים שלנו שנמצאים בחזיתות. ועל מה מכונסת כנסת ישראל ביום רביעי אחר הצוהריים? ממה אתם מוטרדים פה בקואליציה? עד כמה אתם יכולים להיות מנותקים? אתם מוטרדים מהשכר והתקנים במועצות הדתיות ובמתן הסמכות לשר הדתות למנות את המינויים הפוליטיים שלו – –

היו"ר מאיר כהן:

עצוב.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – ולתת תקנים גם ברשויות מקומיות שאין בהן מועצות דתיות. ניתוק מוחלט, שמצביע על אובדן דרך של הממשלה הזאת, שפשוט לא מבינה את המציאות ואת החיים במדינת ישראל. החיים במדינת ישראל הם שאזרחי ישראל רבים לא ישנים בלילה ואימהות חוששות מהדפיקה בדלת – לא כמו שאמר השר גולדקנופ, שחס וחלילה יקבלו צו גיוס; הן חוששות מהדפיקה בדלת של מה שלום הילדים שלהן שנמצאים עכשיו בים, באוויר וביבשה ומגינים על עם ישראל בכל החזיתות. מזה מודאג עם ישראל. אבל הממשלה הזאת, יש בה שרים שחושבים שעם ישראל מודאג מזה שידפקו בדלת וייתנו לילד צו ראשון, בגלל זה לא ישנים בלילה, והוא דורש מראש הממשלה לפתור את הבעיה הזאת. הפתרון הוא אחד. אני אומר לכם ששמעתי גם את הקשקוש המוחלט שקשקש שר הביטחון בוועדת חוץ וביטחון על חוק הגיוס שלו – חוק ההשתמטות וחוק הפטור. לפי הנתונים שלו, חצי מהציבור החרדי שחייבים בגיוס – אנחנו נגיע ב-2040 לזה שהם יתגייסו, אם הם יואילו בטובם. ואת זה הוא אומר כשהאחים והאחיות שלנו, הילדים והילדות שלנו, עושים 200 ו-300 ימי מילואים בשנה. רק בשבוע שעבר תשעה חללים נפלו בהגנה על העם, על הארץ; פצועים. תגידו לי, אתם ירדתם מהפסים? מה עובר עליכם? אני באמת שואל אותך, אדוני השר. הממשלה הזאת – אני לא מצליח להבין מה עובר עליכם, באיזו מדינה אתם חיים, כמה אתם יכולים להיות מנותקים ממה שקורה כאן – לקדם חוק השתמטות בזמן שאנחנו כבר מתוחים עד קצה גבול היכולת מבחינת הגיוס והצורך של האנשים לשרת ולסכן את החיים שלהם כדי להגן עלינו. זאת מדינת ישראל, ואם כל אחד צריך לאחוז בנשק, ואם אנחנו נמצאים במלחמת מצווה – ואנחנו נמצאים במלחמת מצווה – אז חתן יוצא מחדרו וכלה מחופתה. זה המצב. והניתוק הזה מוביל לכך שגם כל מה שאתם עסוקים בו בזמן שהציבור נאנק תחת יוקר המחיה הוא בעצמכם. השבוע הממשלה הזאת מקדמת חוק בוועדת הכלכלה לקריאה שנייה ושלישית שמטרתו לסגור את השוק במקום לפתוח אותו. הרי כדי להוריד את המחירים נדרשת תחרות, אז במה עסוקה הממשלה בשבוע הזה, כשכל מי שהולך לסופר לא מצליח לסיים ולקנות את הקניות שהוא היה רגיל לקנות באותו הסכום שהוא קנה בעבר? היא מקימה ונותנת לחברה פרטית, למועצת הדבש, סמכויות סטטוטוריות כדי לפקח ולסגור את השוק עוד יותר. רוצה לומר, חברת הכנסת פרקש הכהן, שהם, הליכוד, שרשום לו "תנועה לאומית ליברלית" – כך הם רשומים ברשם המפלגות – אפשר למחוק את ה"ליברלית", כי בעצם, דה פקטו, שר החקלאות מהליכוד הגיע לוועדת הכלכלה כדי להקים מחדש את ברית המועצות, ברית המועצות של הייצור. את מכירה את מועצות הייצור? איזה מועצות ייצור יש? אתה מכיר, אדוני היושב-ראש? אז יש לנו את מועצת הצמחים, ויש לנו את מועצת הלול, ואת מועצת החלב, ואת מועצת הדבש, ואת מועצת הגפן והיין, ויש לנו את מועצת אגוזי האדמה, וכל אלה מנהלים לנו את החיים – מה ייצרו כאן, ואיך ייצרו כאן, ומה יגדלו כאן, ואיך יגדלו כאן, וכמה דבש יוכלו למכור.

היו"ר מאיר כהן:

מועצת הרבנים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

באה ממשלת הימין, הימין הכלכלי, והממשלה הזאת מקימה בחוק ונותנת סמכויות לחברה הפרטית שנקראת מועצת הדבש לקבוע מי יוכל להציב כוורות, איפה, ובעצם לגדל דבורים במדינת ישראל. באמת, אני אומר, הבדיחה הזאת הייתה מצחיקה אם לא היינו משלמים עליה בסוף. זאת אחת הסיבות שבמדינת ישראל אנחנו משלמים על דבש בין 45 ל-55 שקלים לקילו במקום לשלם בין 18 ל-22 שקלים לקילו – זה הפער. צריך להבין – אני לא יודע אם חברי הכנסת מבינים את זה, אבל יש אנשים שהולכים לסופר והם לא קונים דבש. זה מוצר יוקרה, זה מוצר יוקרה.

היו"ר מאיר כהן:

לא רק העניים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

למה? למה? בגלל שצריך לשרת איזה לובי חקלאי כזה או אחר? לכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, סדרי העדיפויות כאן עקומים לגמרי. את החלק האחרון של הזמן שלי אני רוצה להקדיש לחבר כנסת בבית הזה שאיבד את הכיוון לגמרי. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת עופר כסיף מפרסם תמונה של חייל צה"ל שכתוב עליה wanted – הוא מבוקש בעולם. הוא אומר שהוא צריך להיות מבוקש על דברים נוספים, והוא מאשים שוב את מדינת ישראל בביצוע רצח עם. הוא עושה את זה בצורה שיטתית, שוב ושוב. מי זה חבר הכנסת כסיף? אז חבר הכנסת כסיף הוא זה שאמר שירי על חיילי צה"ל הוא לא טרור, ושהוא לא יכול לקרוא לפלסטינים שיורים על חיילי צה"ל "מחבלים"; הוא זה ששלח איחולי תמיכה למי שפעל לחרם על מדינת ישראל; הוא סירב לגנות פיגועים, כי מדובר בלוחמי חופש, וחתם על עצומה שתמכה בטענות התביעה בהאג, שלפיה, לכאורה, ישראל מבצעת רצח עם. אגב, על העניין הזה ניהלתי נגדו הליך הדחה, ו-85 חברי כנסת מהבית הזה הצביעו כדי להדיח אותו. אבל מבחינתו של חבר הכנסת כסיף חיילי צה"ל הם פושעי מלחמה. עד כדי כך הוא זקוק לתשומת הלב הזאת, שהוא מפרסם תמונה של חייל צה"ל עם הכיתוב wanted, ואומר: לא רק על זה – הוא צריך להיות מבוקש גם על דברים נוספים. התמיכה בטרור – – –

היו"ר מאיר כהן:

מתי זה היה?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לפני כשבוע. התמיכה של אותו חבר כנסת בארגוני הטרור האלה, כל פעם בכל מיני ניואנסים, כשהוא מתחמק – טובל ושרץ בידו ואומר: אני לא תומך בטרור, אבל אני רק תומך במאבק. דה פקטו הוא תומך בכל מי שמנהל מאבק מזוין כנגד מדינת ישראל. הוא מסרב לגנות את מי שמנהל מאבק מזוין כנגד מדינת ישראל, ומביע בו תמיכה שוב ושוב. אדוני היושב-ראש, מדובר בדפוס פעולה שיטתי. הוא לא מתנצל על ההתבטאויות שלו, על המעשים שלו, והוא לא חוזר בו מהם. הוא טוען שחיילי צה"ל שפועלים בג'נין לסיכול תשתיות טרור הם טרוריסטים. זה מה שאומר חבר כנסת שיושב בבית הזה, כשחיילי צה"ל האלה מסכנים את חייהם כדי להגן עליו. הוא טוען שמדינת ישראל מבצעת טיהור אתני בגדה. אז א. שידע שהשטח שהוא מכנה "בגדה" – מדובר ביהודה ושומרון, ולא בגדה. יש את הגדה המרכזית, כי שתי גדות לירדן, זו שלנו וזו גם כן. אבל כשהוא מדבר על הגדה – חשבתי שהוא מדבר על הגדה המזרחית – לא. אז שידייק ויציין את יהודה ושומרון. הוא טוען שישראל טובחת בחולים ובעלי מוגבלויות וילדים. הוא טוען את זה, אדוני היושב-ראש, כאילו זאת האמת העובדתית, ומוציא את דיבתה של ישראל יום-יום ושעה-שעה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הוא עושה את זה, אדוני היושב-ראש, בזמן שאנחנו במלחמה, ולכן הוא מוסיף חטא על פשע. בגלל זה חבר הכנסת כסיף לא צריך להיות חבר בבית הזה. גם לפי חוק-יסוד הכנסת הוא לא יכול להתמודד לכנסת, כי הוא לא עומד בסעיף 7א, שקובע שבעצם מי שמתנהג כמוהו לא יכול להתמודד לכנסת. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן מוזמנת – סליחה, יוסף עטאונה, לעשר דקות. זה בסדר, שינו, הכניסו עוד אנשים. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת עודד פורר, אתה כל פעם עולה ומזכיר את עופר כסיף. אני ציפיתי ממך שבדברים שהזכרת נגד עופר – רק אתמול שר בממשלת ישראל, שר פשיסט, גזען, מה אמר? אני באופן אישי עמדתי מעל דוכן זה בתחילת המלחמה ומה אמרתי, עודד? אמרתי שמלחמת התקומה שנתניהו מדבר עליה היא מלחמת הקיום וההישרדות הפוליטית שלו. בא בן גביר אתמול ומאמת את הדברים שאמרנו מתחילת המלחמה. הוא אומר שהייתה עסקה; הוא מנע שנה שלמה עסקה להחזרת החטופים. לפחות לנו הייתה עמדה ערכית-מוסרית מהיום הראשון, ואנחנו גם האמנו שזה היה אפשרי לבצע עסקה של כולם תמורת כולם מהשבוע הראשון. גם הנציגים של חמאס בשבוע הראשון אמרו: אנחנו מוכנים. אמרו את זה באולפנים גם בלבנון, גם במקומות אחרים, שהם מוכנים להעסקה של כולם תמורת כולם, ומיידית. אנחנו אמרנו שנתניהו לא מעוניין – לא מעוניין בעסקה, לא מעוניין בסיום המלחמה. אנחנו גם אמרנו שהדבר הטוב היחידי במלחמה הזאת הוא לסיים אותה, אבל נתניהו רצה את המלחמה הזאת. למה רצה אותה? כי בן גביר וסמוטריץ', שני הפשיסטים הגזענים, רוצים מלחמה לשם מלחמה. מהצד האחר, נתניהו רוצה להמשיך להיות ראש ממשלה, לכן כל מה שקרה בשנה האחרונה, כל החטופים שנהרגו, כל האזרחים הפלסטינים והישראלים – מי שאחראי להם זה הכיסא של נתניהו. הוא רצה בזה. היום גם שמענו את התנאים של סמוטריץ', ואתמול – של בן גביר. על מה סמוטריץ' מדבר היום? הוא מתנה לנתניהו תנאים שהוא יישאר בממשלה רק בשלושה מקרים: שהמלחמה תימשך; הוא רוצה גם צמצום הסיוע ההומניטרי, שהוא דיבר עליו לפני חודשיים ואמר בצורה מאוד ברורה שזה מאוד מוסרי מבחינתו כגזען ששני מיליון פלסטינים בעזה ימותו מרעב ומהרעבה כתוצאה. היום הוא קיים בממשלה, והוא אומר ומתנה שבלי התנאי הזה הוא לא ישב בממשלה. חבל שיצאת, עודד פורר. אז מי שעושים פשעים, מי שמובילים מדיניות של פשע מלחמה, הם השרים בממשלה הזו, ואתה מוצא לך לנכון לבוא ולתקוף את עופר כסיף. מי שאומר שזה מוסרי להרעיב שני מיליון פלסטינים בעזה – זה פשע, זאת גזענות, ואין לו מקום בשום חברה מתוקנת. הוא לא מסתפק רק בהרעבה ובצמצום הסיוע ההומניטרי בעזה – הוא רוצה גם תפיסת שטח לצמיתות. בואו נתרגם תפיסת שטח לצמיתות לשיטתו של סמוטריץ': הוא רוצה מהרגע הראשון שתהיה התנחלות חזרה בעזה, ובמיוחד בצפון עזה. אז שר שנמצא בממשלה כשיש חטופים ויש אסירים – וכולנו דיברנו מהרגע הראשון על עסקה של כולם תמורת כולם, והיה אפשר לעשות את זה – היום הוא מתנה לראש הממשלה שבלי התנאים של המשך מלחמה, של צמצום הסיוע ההומניטרי ותפיסת שטח בצורה קבועה בעזה, הוא לא מוכן להיות בממשלה. אז מי מבצע את הפשעים? מיהו הגזען? מי נגד האנושות? לפחות אנחנו כסיעת חד"ש מחזיקים בעמדה ערכית-מוסרית מהיום הראשון במלחמה הזו. אנחנו קראנו לסיים את המלחמה. אנחנו קראנו גם בצורה חד-משמעית לצאת למהלך מדיני. אין תחליף למהלך המדיני. אמרנו, כשדיברתם על ניצחון מוחלט, שבמלחמה אין מנצחים. היום, כמעט אחרי שנה וארבעה חודשים, אנחנו אומרים לכם: אין מנצחים במלחמה הזו, כמו שאין מנצחים בשום מלחמה. במלחמה כולם משלמים את המחיר. שני העמים, גם הפלסטינים וגם הישראלים, שילמו מחיר בשנה וחצי האחרונות כתוצאה ממדיניות שמובלת על ידי נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר. הם רוצים לחיות על חרב. הם רוצים לחיות על שנאה. הם רוצים לחיות על כיבוש. למה סמוטריץ' לא מעלה בדרישות שלו היום את השטחים הכבושים? ועוד פעם, עודד פורר, צריך לדייק במונחים ובמושגים. אלה שטחים כבושים, אלה שטחים של פלסטינים. הם מוגדרים כך גם במשפט הבין-לאומי, לכן שום טרמינולוגיה לא תעזור לכם. כיבוש בסוף צריך להסתיים. הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים הכבושים צריך להסתיים בכל עת. אי-אפשר להמשיך לשלוט בעם אחר, ועוד לחלום לשלוט ולהרחיב את הכיבוש גם לעזה. רק אנשים גזענים, שמאמינים בדעות פשיסטיות, מאמינים בדברים האלה. אבל לצער של כולנו, בממשלה הזו האנשים האלה מכתיבים את המדיניות, את סדר-היום הפוליטי של מדינת ישראל. אני רוצה להתייחס לעניין הדוח שעלה בשבוע האחרון של שלום עכשיו, שמתייחס לשטחים הכבושים, לשטחים הפלסטיניים הכבושים. אני אקריא אותו. היום, ב-15 בינואר 2025, מתכנסת ועדת התכנון העליונה לדון בקידום 372 יחידות דיור להפקדה בהתנחלות ביתר עילית. מאז תחילת חודש דצמבר – תקשיבו טוב – 2024 "מתקיימים דיונים שבועיים לקידום יחידות דיור בהתנחלויות. לעומת זאת, לא מתקיימים כלל דיונים לקידום בנייה פלסטינית ביישובים הנמצאים בשטחי C". להפך, בתקופה האחרונה, בשטחי C, בשטחים הכבושים, מקדמים הריסה, בשטחים האלה, בדיוק כמו שמקדמים בנגב, ובדיוק כמו בצפון הרצועה. "מאז הקמת ממשלת נתניהו הנוכחית, קודמו מספרי שיא של יחידות דיור בגדה המערבית. בשנת 2023 מועצת התכנון העליונה אישרה 12,349 יחידות דיור, והיה זה שיא של כל הזמנים. בשנת 2024 אושרו 9,884 יחידות דיור. המעבר לאישור תוכניות על בסיס שבועי" – פעם בשנה היו יושבים, פעמיים; היום, כדי לחזק את ההתנחלויות ולכבוש עוד שטחים פלסטיניים, על בסיס שבועי מתקיימת ועדת התכנון. המהלך הזה הוא מאוד מסוכן. אני קורא מכאן, ואני מקווה, וכולנו מקווים, מהיום הראשון, שתהיה עסקה של כולם תמורת כולם. הגיע הזמן לסיים את המלחמה הארורה הזו. את האנשים הגזענים האלה צריך לשלוח מכאן למקום אחד ויחיד – לפח הזבל של ההיסטוריה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. עשר דקות לרשותך. אחריו – חברת הכנסת אורית פרקש הכהן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, אני מקווה שעוד היום או מחר יוכרז על הסכם, עסקה שתחזיר חטופים ותשחרר אסירים. אגב, יש אלפי אסירים פלסטינים עצורים ללא משפט. אלפים. גם ההורים שלהם מחכים. זו תכונה אנושית. החטופים היו יכולים להיות מוחזרים כבר בתחילת המלחמה, כאשר היו הצעות גם באולפנים גם בערוצים: כולם תמורת כולם. אלופים הציעו את זה. הרי גם אנחנו הצענו את זה, אבל לא רק אנחנו. לאחר מכן, בנימין נתניהו החליט אחרת. אפילו במאי הייתה כמעט אותה הצעה, כמעט אותה הצעה. בא השר לביטחון פנים, לאומי, בן גביר, לפני יומיים, וחשף בפני הציבור שהוא הצליח לסכל את העסקה הזאת כמה פעמים בגלל שיקולים פוליטיים, וכי היה באפשרותו לאיים על הממשלה להפיל אותה לפני שנכנסו גדעון סער וחבריו. הדברים האלה של בן גביר חושפים את השקר של בנימין נתניהו, את הסחר-מכר שלו בחיי אדם, את העובדה שהוא לא לקח את דרישת המשפחות בחשבון. הוא עבד עליהן. הוא עבד עליהן. יתרה מזו, היא חושפת את העובדה שהנשיא ביידן ומזכיר המדינה בלינקן שיקרו פעם אחר פעם אחר פעם כאשר אמרו שהפלסטינים מעכבים. בישראל, בכל ערוץ היו אומרים מתי סוכלה, איך סוכלה. הרי פעם נתניהו נתן הצעה לנשיא ביידן, אמר לו: אנחנו מסכימים. ביידן, הנשיא הכושל, הנורא הזה, הנשיא הכושל ביותר, שמעורב בפשעים, הקריא את זה כאילו זו הייתה יוזמה שלו. אחר כך אמר: זה של ביבי. נתניהו חזר בו.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

(אומר בערבית: הוא לא רוצה.) וביידן ובלינקן לא אמרו: זה בגלל ביבי שחזר בו. עשו לו הנחות. אבל גם הם נושאים באחריות מול המשפחות. גם בלינקן.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היום הותקף בלינקן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בלינקן הותקף, ואמרו לו אנשים: שר הג'נוסייד.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

(אומר בערבית: שר רצח העם,) זה מה שאמרו לו האנשים שתקפו אותו. הוא ייזכר היסטורית עם הטייטל הזה שאנשים אמרו לו. גם עכשיו יש הודעה: חמאס הסכים בעל פה. לשכת נתניהו אומרת: לא, הוא לא העביר תשובה. אחר כך יש גורם ישראלי שאומר: ההודעה של נתניהו לא נכונה. גורם ישראלי. איך משחקים ברגשות של המשפחות. זה משהו מורט עצבים, הדקות האלה, השעות האלה, ההמתנה, ובצדק רבים חוששים שנתניהו יטרפד את העסקה, כי הוא כבר עשה את זה. הוא יודע לעשות את זה, (אומר בערבית: הוא טוב בדברים האלה.) אני מאוד מקווה, יחד עם רוב מוחץ של ישראלים פלסטינים, שהעסקה תצליח, יחתמו עליה, יפרסמו אותה, היא תצא לפועל ותסתיים המלחמה הנוראית הזאת, שבגללה אנשים מקפחים את חייהם, נהרגים על ימין ועל שמאל, אלפים. אבל יש אנשים בימין, סמוטריץ', בן גביר – בן גביר נגד בכל מקרה, הוא רק עשה תרגיל כדי לא לצאת מהממשלה. הוא לא רוצה, הוא דבוק לכיסא, הוא לא רוצה לצאת, למרות שהוא נגד ולמרות שהוא יחתום – האנשים שלו ישחררו מבתי הכלא את האסירים הפלסטינים – הוא אמר לסמוטריץ': אולי תבוא? נצא יחד. זה חדש, זו פוליטיקה חדשה, מגוחכת, אבל חדשה. סמוטריץ' במקום אחר, הוא סוחט את נתניהו בנושאים הקשורים בגדה המערבית, נושאי סיפוח, הפקעות. נושאים מסוכנים, בהחלט מסוכנים. אבל אנשי הימין האלה, כמו הרב שמואל אליהו, שהוציא – מה אתה מתערב? מה אתה מתערב כדי לסכל? הוא בעד לשחרר חטופים אבל נגד לשחרר אסירים פלסטינים. נו, לא תהיה עסקה, יעני, לא יהיה הסכם. יש כאלה – אני אומר את זה שוב: יש כאלה שאני אומר להם שהעסקה הזאת וההסכם הזה יושגו כאשר אתם תאהבו את החטופים בישראל יותר ממה שאתם שונאים את הפלסטינים בעזה. (אומר בערבית: זה ברור? ההסכם הזה יקרה כשתתחילו לאהוב את החטופים יותר ממה שאתם שונאים את הפלסטינים בעזה. הדבר הזה חולני, גזעני, פשיסטי – יצירת המוות.) בחוץ, מאחורי המליאה, אחד מעובדי הכנסת הנחמדים שאל אותי למה בני ריינה מנצחים תמיד את בית"ר ירושלים. והשאלה – אדוני היושב-ראש, אם תוכל לתת לי תשובה: למה בית"ר ירושלים, שהיא הקבוצה הכי גזענית בעולם, בישראל תמיד מפסידה לערבים, תמיד מפסידה לבני ריינה ולסח'נין? מה ההסבר הסוציולוגי? בארבעת המשחקים האחרונים בטדי בני ריינה ניצחו את בית"ר; הניצחון האחרון היה תבוסה. כך גם עם סח'נין. מה ההסבר? אני תמיד אומר לשחקנים ולקבוצות לא להיגרר לפרובוקציה. הדרך הטובה ביותר לנצח את הגזענים זה להצטיין ולהבקיע ולנצח. זו הדרך הטובה ביותר. ראית את סייד אבו פרחי (אומר בערבית: בשער הרביעי שלו?) בדקה האחרונה, איזה שער מרהיב, בחיבורים. ואחר כך – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבא שלו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר מאיר כהן:

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר מאיר כהן:

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

עצרו את אבא שלו, מנהל סניף בנק לשעבר, מנכ"ל עירייה. בסוף חקרו אותו, לקחו אותו לתחנה על הפרת הסדר הציבורי. אבל אוהדי בית"ר, שזרקו עליו חפצים, שקראו "שיישרף לכם הכפר" ועוד קללות – לא נגעו בהם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אסכם ואומר: הדרך הטובה ביותר לנצח את הגזענים זה להבקיע ולנצח. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חברת הכנסת אורית פרקש, גברתי. אחריה – חברת הכנסת נעמה לזימי. בבקשה, גברתי.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הזמן הזה, בתור התחלה, בציפייה דרוכה להכרזה פורמלית על עסקת חטופים שיוצאת לדרך. אני חושבת שכמו כל עם ישראל גם אני במתח, בהתרגשות. זה כמובן לא דומה לתחושות המאוד-מטלטלות של המשפחות, של המשפחות של החטופים שצפויים להיות בעסקה הזאת ושל אלה שכביכול נשארים מאחור. גם אני חשבתי שאחרי כל כך הרבה ימים, צריך לעשות עסקה שכוללת את כולם. אני גם מאמינה שלא סתם – אני חושבת שנקודת השבר ביציאה מהממשלה של בני גנץ וגדי איזנקוט הייתה כשהם הרגישו שנושא עסקת החטופים פעם אחר פעם ממוסמס משיקולים פוליטיים. והינה אנחנו מוצאים את עצמנו עכשיו, ברוך השם, סוף-סוף מדברים על עסקת חטופים שתצא לדרך. אבל היא לא שונה בצורה מאוד דרמטית ממה שדיברנו עליה לפני, אני לא יודעת, ארבעה חודשים, כן, כשהיו יותר חטופים בחיים ופחות חיילים שנפלו. בכלל, אני חושבת שזה היה זמן שבזבזנו, זמן יקר, כמובן בחיי אדם אבל גם ביכולת – אם הפרטנרים שלנו לסיכומים הללו לא יעמדו בסיכומים, אז כל הדיבורים על לחזור ולהילחם היו הרבה יותר קלים אז. אבל אני רוצה לייחד את – לא יודעת, את עשר הדקות שיש לי – – –

היו"ר מאיר כהן:

יש לך 20 דקות.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

20 דקות. חשבתי שהתבלבלת ונתת לי 10 דקות, ואמרתי: לא נורא, לא נתקן אותו.

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא, 20, 20. תכף אני אאפס את זה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אין בעיה. רציתי להתחיל לדבר על כמה חטופות, לנצל את הזמן הזה ולדבר על בנות שאנחנו מתפללים ומצפים שהלוואי, בעזרת השם, תשובנה חיות. אני לא יכולה להגיד מה עבר עליהן, מה עובר עליהן; הן מצולקות בוודאי, פצועות נפשית וגופנית בוודאי. אבל בואו ניזכר באחיות שלנו, בבנות שלנו, בילדות שלנו, מבוגרות כצעירות, שאני מאוד מקווה שנזכה לראות אותן בשבועות הקרובים בחזרה בבית. אז בואו נתחיל, לא לפי שום סדר מיוחד, נתחיל לדבר על הראשונה, ארבל יהוד. אתם יודעים, היום אנחנו אומרים שמות – הגענו למצב שכמעט כל אדם שאני מדברת איתו יודע על מי אנחנו מדברים. אני חייבת להגיד לכם שזאת ילדה מקיבוץ ניר עוז, וכל פעם שראיתי את התמונה שלה עם החבר שלה, שגם הוא חטוף, לדעתי – אריאל קוניו, אם אני לא טועה – בחורה יפהפייה מקיבוץ ניר עוז, חיוך זוהר, ובוא נראה ביחד איתך, אדוני היושב-ראש, קצת חומרים. ביקשתי שיספרו לנו על ארבל יהוד. אז ארבל יהוד, שבעזרת השם תשוב אלינו, היא בת 29, נחטפה מביתה בקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר יחד עם בן זוגה אריאל, ומוחזקת מאז בשבי החמאס. באותו בוקר אחיה הבכור דולב נרצח על ידי מחבלים כשניסה להגיש עזרה ראשונה לפצועים. מי שזוכר, לדעתי חודשים אחרי כן מצאו את הגופה שלו, והוא נקבר. כל מי שמכיר את ארבל מתאר אותה כקסם של אדם, טובת לב, מצחיקה, סקרנית, אוהבת חיים. היא בת, היא אחות, היא בת זוג, היא דודה מופלאה וחברה שאין דומה לה. עוד דבר שבטח לא ידעת הוא שחקר החלל הפך בשנים האחרונות למרכז חייה של ארבל. האהבה הזו התחילה כשהיא צפתה בסרט "בין כוכבים". החוויה הזאת שינתה את חייה והשפיעה עליה עמוקות. מאז הנושא הפך לחלק בלתי נפרד מחייה, גם באופן אישי, גם דרך למידה עצמאית ומעקב אחר עדכונים בתחום, וגם מקצועית, כמדריכת חלל וכוכבים במרכז גרובטק שבמועצה האזורית אשכול. כמה מעניין, כמה מיוחד, שבחורה כזאת, שלפני שהתחלתי להקריא אמרתי לך שהיא עם חיוך זוהר, מתעניינת בכוכבים ובחלל. בעבודתה ארבל העבירה את אהבתה לכוכבים לילדים ולמבוגרים כאחד. היא הובילה סדנאות, הרצאות ומפגשים שפתחו דלת לעולם המופלא של האסטרונומיה והמדע, וזכתה לשבחים על יכולתה לעורר השראה. הסרט "בין כוכבים" לא רק הצית את האהבה שלה לחלל אלא גם סימן עבורה חיפוש אחרי הבנת היקום, קשרים אנושיים עמוקים, שאיפה לפרוץ גבולות – ערכים שארבל חיה ופעלה לפיהם. משפחתה של ארבל, הוריה, אחיותיה ואחיה, יחד עם בן זוגה אריאל, מחכים לשובה בכל יום. האובדן של אחיה דולב, שנרצח באותו היום, הוא קשה והוא מוסיף שכבה נוספת של כאב אבל גם נחישות ואמונה שארבל תשוב הביתה. אני רוצה להגיד לך, היושב-ראש, שאבא של ארבל נמצא הרבה בוועדות הכנסת, ואנחנו שומעים אותו הרבה. אנחנו מחבקים אותו ומאחלים לו שיחבק את הבת שלו בקרוב. נסיים בארבל ונאמר שכשם שהכוכבים שבהם התבוננה העניקו לה השראה ואור, ככה אנחנו מבקשים להעניק לארבל תקווה ואמונה, ושתהיה חזקה עד שובה הביתה.

היו"ר מאיר כהן:

אמן.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אמן. נעבור לאישה הבאה, לבחורה הבאה שאנחנו שוב, מקווים ומאחלים שתהיה בעסקת החטופים שבעזרת השם יודיעו עליה בשעות או בימים הקרובים, אמילי תהילה דמארי. אמילי תהילה דמארי היא אישה בת 28, נולדה ביוני 1996 בקיבוץ כפר עזה, אחות צעירה לבן, תום ושון ובתם של מנדי ואביחי. אמילי היא ילדה ואישה מלאה באור, שמחת חיים ואהבה, תכונות שקורנות ממנה לכל עבר והופכות כל מפגש לחוויה מעצימה. אמילי היא אישה שאהבה את החיים הטובים – ליהנות ולשמוח – וכל מה שהם מציעים. היא אהבה קריוקי עם חברים, מפגשי על האש, בילויים במסעדות טובות, חופשות מפנקות, ים וספורט, לא רק כתחביבים אלא כחלק מהותי מאישיותה, לחיות את החיים. אמילי דאגה שכל מי שסביבה ירגיש אהוב ומיוחד, ומה שעוד מיוחד בה זה שהיא יוצרת אווירה של שמחה ואנרגיות טובות בכל מקום שבו היא נוכחת. אמילי הייתה ילדה של משפחה, ועדיין, כמובן, ובטח מתגעגעת למשפחתה מהשבי. אני מקווה שהיא תראה את כולם בקרוב. אמילי מעריכה את המשפחה, והיא עבורה ערך עליון. היא לא חוסכת במאמצים כדי לשמח את הקרובים לה, ולהפוך כל מפגש משפחתי לאירוע מלא בצחוק ואהבה. חוץ מזה, אמילי היא חברה נהדרת. היא אחת שמארחת בבית שלה לערבי קריוקי, היא מזמינה את כל החברים, היא יוצרת זיכרונות ומביאה אור וצחוק שממלאים את החלל. אמילי נחטפה מכפר עזה, משכונת הדור הצעיר, ב-7 באוקטובר, ומאז אותה שבת נוראית כולנו, המשפחה, חברים וכל אוהביה מחכים לה ומתגעגעים אליה בכל רגע. תודה. נעבור לדבר על אגם ברגר. אגם ברגר היא חיילת תצפיתנית בת 19, ונחטפה מהמוצב בנחל עוז ב-7 באוקטובר, יומיים בלבד אחרי שהגיעה למוצב. תאר לך, היא הייתה יומיים ונחטפה. בעצם מאותו הרגע היא עוברת מסע מאוד ארוך, היא ומשפחתה, ביחד עם כולנו, ואנחנו מחזיקים אצבעות ומתפללים לשובה הביתה. אגם היא ילידת חולון, ילדה עם אהבה עמוקה למוזיקה. היא מנגנת בכינור מאז גיל שמונה, מחפשת תמיד משמעות ושליחות. בתיכון היא הייתה במגמת מוזיקה בקריית שרת, והיא בעלת יומן אישי, ותמיד כתבה על החלומות שלה לשנות את העולם ולעשות טוב בעולם. אגם בחרה להעמיק את הקשר שלה למדינה ולחברה במכינה קדם-צבאית בשם "גל" בעכו. במהלך קורס התצפיתניות בצה"ל היא הצטיינה ונבחרה למסלול שנקרא "כוכבות", שמיועד לפיקוד וקצונה. בתשובתה על השאלה מדוע היא ראויה להמשיך את המסלול כתבה אגם שהיא רואה בתפקידה שליחות, ושהיא מבקשת להעניק לחיילים תחושה של אמונה וביטחון. בבוקר הארור, ב-7 באוקטובר, אגם לבשה פיג'מה, ומצאו אותה במיגונית בנחל עוז. היא הצליחה ליצור קשר עם משפחתה בשלוש שיחות קצרות מטלפון של חברה שנרצחה לידה. בשיחה האחרונה היא נשמעה אומרת: יש יריות, מחבלים, כולם בוכים. אני לא מפחדת. מאז נותק הקשר. אגם כל החיים מפגינה אהבה לאנשים, מטפחת לוח חזון שבו היא כותבת: סיפור חיי – אמונה, ושומר המסך שלה בטלפון הוא עם המילים: דרך אמונה בחרתי. ההורים שלה ואחיה – יש לה אחות תאומה בשם ליאם, יש לה אחות בת 18, בר, ועילי, בן 13; הוא חגג בר-מצווה כשאגם בשבי – כולם ממתינים לה. ביום ההולדת של אגם המשפחה שלה והחברים שלה קראו לציבור להיות הפנסים שמאירים את הדרך כהשראה ותפילה להחזיר את אגם הביתה. וזהו. גם אנחנו מקווים שהאמונה ודרך האמונה שהיא ראתה לנכון לכתוב עליה בשומר המסך מלווה אותה בשבי ושהיא חזקה. בתקווה שבעזרת השם כולנו ומשפחתה נראה אותה כאן בקרוב. נמשיך לעוד תצפיתנית, דניאלה גלבוע, בת 19 וחצי מפתח תקווה. היא נחטפה ב-7 באוקטובר. כולנו זיהינו אותה בסרטונים שהופצו לאחר החטיפה. גם היא עם חיבור למוזיקה – היא למדה במגמת מוזיקה בתיכון בן-גוריון ובקונסרבטוריון וחלמה להיות זמרת מפורסמת. נדמה לי שלאחרונה כולנו צפינו בסרטונים של דניאלה שרה, עם קול הפעמונים הצלול שלה. יש לה אחות בת 14 וחצי. אני יכולה להגיד לך ברמה הכי אישית שאני יודעת שהיו כל מיני מפגשים שבהם כל פעם אמרו: אימא של דניאלה, קשה לה, היא לא תבוא, היא כן תבוא. חווינו חלק מהקשיים של המשפחות, כמו כולנו בכנסת. דניאלה, אנחנו מחכים לבואך. רומי גונן – רומי גונן, בת 23, נחטפה מפסטיבל המוזיקה נובה ב-7 באוקטובר. היא אוהבת דפוסים, ציורים, בעלי חיים. אנחנו מכירים ומוקירים את המשפחה המדהימה שלה, את אימא שלה, את האחיות שלה, שאני חייבת להגיד לך שהן כל כך מדהימות, כל כך כובשות וכל כך עשירות באישיות שלהן, שאני רק מצפה ומחכה לראות את רומי, ומקווה שהיא תוכל להתחיל להחלים ולשקם את חייה אחרי תקופה כל כך ארוכה. נעמה לוי – נעמה לוי, חיילת צה"ל ששימשה כתצפיתנית במוצב נחל עוז, שהיה ממוקם על גבול רצועת עזה. במהלך המתקפה נחטפה על ידי מחבלי החמאס. בהמשך היום פורסם תיעוד ויראלי של נעמה כשהיא נגררת על ידי מחבלים עם ידיים קשורות וכתם דם על מכנסי הטרנינג שלה. הסרטון הזה הפך לסמל לאלימות שנעשתה כלפי נשים ישראליות בשבי. נעמה גדלה ברעננה. ספורטאית טריאתלטית, חניכה בנעם, בוגרת עמותת "ידיים של שלום", פעילת שלום, למדה בתיכון במגמת דיפלומטיה, וכמובן, שימשה כתצפיתנית. החטיפה של נעמה הפכה לנושא חשוב מאוד בתקשורת העולמית ובישראל. אימא שלה, רופאה, אבא שלה, אחיה, כולם – אנחנו כולנו מתפללים שנעמה המקסימה והנהדרת תחזור אלינו בקרוב. באמת, צעירה, שתחזור אלינו ממש בקרוב. עפרה קידר, דמות מופת, נולדה וגדלה בהתיישבות הקיבוצית. היא בתם האמצעית של פנינה ודובל'ה גיטל, אחות לחנה ולאילן. תחילת חייה הייתה בקיבוץ קדמה, שהוריה היו בין מקימיו. כשקיבוץ קדמה התפרק ב-1962 היא עברה לקיבוץ בארי עם קבוצת חברים, ובעצם עפרה החלה את פרק חייה החדש, היא התחילה לגור בבארי. עפרה ויתר ותיקי הקיבוץ – היא הצטרפה לקיבוץ בארי. עפרה הצטרפה לשיבולים והתקשתה בהתחלה להתרגל לשינויים ולאובדן חברתה, שעברה לקיבוץ אחר. אבל עם הזמן היא מצאה את מקומה, והצטיינה במשחקי כדור, במיוחד במחניים. יש לה מסירות ספורטאיות ומדויקות. היא מפגינה אחריות וחריצות יוצאות דופן, שהן החותם שלה. היא חלמה תמיד לצנוח, מתנדבת לקפל מצנחים. הדיוק והיעילות של זיכו אותה בהזדמנות לצנוח כמה פעמים. אחרי שירותה הצבאי ושנת השירות בקיבוץ אל-רום היא פגשה את סמי. השניים נישאו וחזרו לקיבוץ בארי, וגידלו שלושה ילדים. יש לה שלושה ילדים, אלעד, אורן ויעל. הם ניהלו חיים צנועים. עפרה עבדה במשך שלושה עשורים ברפת, ובמיוחד בטיפול בעגלים וכו', וביצעה עבודות פיזיות. חייה של עפרה מלאים בשגרה. היא יצאה להליכה באותו הבוקר ופגשה במחבלים, והם חטפו אותה. לאחר כחודשיים התברר גם גורלה והאובדן שלה – היא נרצחה באכזריות. יהיה זכרה ברוך. אנחנו מקווים שהיא לפחות תשוב באופן שמשפחתה ויקיריה יוכלו לקבור אותה בקבר בישראל, וששם היא תמצא את המנוחה שלה. נסיים עם שירי ביבס, בת קיבוץ ניר עוז. מוקפת במשפחתה האוהבת, בעלה ירדן, שני הילדים – משפחה צעירה ומאושרת. כולנו מכירים את שירי ביבס, את ירדן והילדים. זהו אחד הרגעים המטלטלים ביותר מ-7 באוקטובר, שהפך לסמל לאכזריות ולכאב הנורא. אנחנו מקווים ומצפים שנראה בשורות טובות בעסקה הזאת מכל משפחת ביבס. כולנו בעם ישראל לא שוכחים את כפיר ואריאל התינוקות, ואנחנו כולנו תקווה שבעסקה הזאת אנחנו נשמע בשורות טובות ביחס אליהם – שירי, ירדן וילדיהם. אנחנו נתפלל. אני מקווה שנגיע לרגע שבו נבין מה קרה שם, והלוואי, הלוואי שנראה את חלקם בחזרה. זהו, אדוני היושב-ראש. אתה רוצה שאני אדבר עוד? אני חושבת שבזה נסיים.

היו"ר מאיר כהן:

יש לך עוד דקה וחצי.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

לא, רציתי – אני חושבת שיש לי עוד על מה לדבר על נושאים אחרים, אבל באמת שרציתי לאסוף איזה מקבץ של נשים, בחורות, שחלקן עדיין בשבי וחלקן מה שנקרא תובאנה לקבורה, ולספר שכל אחת היא עולם ומלואו. זה לא רק סיסמה, קלישאה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. אכן מחווה ראויה מאוד, ונצטרף לתקוות, בעזרת השם, שיחזרו בשלום, כמה שיותר מהר. חברת הכנסת לזימי, גברתי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד היושב בראש, תודה. כנסת נכבדה, כולנו עכשיו ברגעי חרדה ומתח ותקווה גדולה. אני לא יכולה להתעלם – נמצא כאן השר עמיחי אליהו – לא יכולה להתעלם מזה שיהיה שר במדינת ישראל שהולך להצביע נגד עסקת חטופים נוספת.

שר המורשת עמיחי אליהו:

שמתפלל שהם יחזרו כל רגע.

נעמה לזימי (העבודה):

התפילות שלך – זה ביזוי היהדות, התפילות שלך. עמיחי אליהו, התפילות שלך הן ביזוי היהדות והמוסר היהודי.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אל תרדדי את השיח.

נעמה לזימי (העבודה):

אתם מרדדים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אל תרדדי את השיח. אנחנו דואגים ונמצאים בחזית שם.

נעמה לזימי (העבודה):

הצבעתם נגד עסקה ראשונה של השבת ילדים ותינוקות, של השבת חטופים. הגדלתם ומנעתם עסקה. הודיתם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

– – – אל תרדדו את השיח, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

יו"ר המפלגה שלך הודה שהוא מנע פעם אחר פעם עסקה, עמיחי אליהו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

בימים הקשים האלה, בבקשה, תנו לנו – – –

נעמה לזימי (העבודה):

שהוא, בגלל שביבי רוצה לשרוד פוליטית – –

שר המורשת עמיחי אליהו:

אין עם מי לדבר.

נעמה לזימי (העבודה):

– – מנע עסקה. והינה, אתה הולך, אתה הולך להצביע נגד עסקה נוספת, אחרי שנה ושלושה חודשים, בלי בושה. בלי בושה. אני לא יודעת מה לנו ולהם. אני לא יודעת מה לי ולאנשים שמוכנים להפקיר את האחים והאחיות שלנו בשבי. הינה, מגיע רגע של עסקה, והם חושבים: איך נתבדל, איך נהיה הכי ימין מלא מלא מלא – ועל הדרך הפקירו כל ערך, כל נורמה, כל מוסר, כשיש משפחות שלא ישנות, כשיש חטופים שמעונים בעזה. אבל הוא יצא. הוא יצא, כי מה אכפת לו מהאחים והאחיות שלנו. אלה אנשים בלי מוסר יהודי, בלי מוסר בכלל, שלא צריכים להיות כאן. הם לא צריכים להיות כאן. זה בית העם, זאת הכנסת, היא אמורה לייצג חמלה וסולידריות וערבות הדדית. האנשים האלה יכולים לדבר כמה שהם רוצים על זה שהם מתפללים, שהם מתפללים עבור עסקה. אתה יודע משהו? היהדות שלנו היא קודם כול אהבת אדם. היא קודם כול חמלה וסולידריות. והם המציאו יהדות אחרת. הם המציאו יהדות אחרת, ואין לי ולהם דבר, באמת. ואני רוצה להגיד יותר מזה: כשבן גביר אמר בקולו שהוא מנע עסקה, הוא אמר בעצם בקולו שבנימין נתניהו דאג לשרידות פוליטית על פני הצלת האחים והאחיות שלנו. וכשנרצחו שישה חטופים, זה היה על פוליטי. פוליטי. כשבן גביר אמר את זה, זה בדיוק מה שהוא אמר. ועוד הם ממשיכים, ומגדילים, למנוע עסקה. אין חרפה כזאת, והמקום הזה ראוי לאנשים טובים יותר. אני אגיד משהו נוסף. מי ששם את האנשים האלה במקום הזה ונתן להם כוח בקבינט, הוא אשם. כן, כן, גם הוא אשם. אני פשוט באמת נחרדת מזה שכשכולנו כעם אחד, כעם אחד, מתפללים, משוועים, כל כך מתרגשים מהמחשבה שישובו החטופים והחטופות, יש מי שעכשיו מחבלים בעסקה. אני אגיד משהו. הרבה הרבה הרבה דיברו על אחדות, בצדק. בצדק דיברו על אחדות בשנה וחצי האחרונות. אחדות היא הצלת חיים; אחדות היא הרגע הזה שכולנו מתרגשים ורוצים להציל אותם. מי שמפוררים אותנו זה מי שמקריבים את האחים והאחיות שלנו. הם החורבן, הם מונעים אחדות. אני רוצה לספר דווקא לך משהו – אני שמחה שאתה פה עכשיו, מאיר. אתמול קיימנו בכנסת – הובלתי יום מיוחד, יום הדיור הציבורי. שנינו, הנושא הזה קרוב לליבנו, לא זר לנו. התקיימו בכנסת כעשרה דיונים בנושא הזה של הדיור הציבורי. נמצא פה גם שר השיכון. היו כעשרה דיונים, היה גם כנס מיוחד והיה יום מיוחד במליאה. כולנו פתחנו כל דיון ואת הכנס בתפילה הזאת – היהדות שלנו היא ברורה – להצלת החטופים והחטופות, שתהיה עסקה, שישובו כל החיילים לבתיהם, שלא ייהרגו עוד חיילים, שיחלימו הפצועים, אתה יודע, תפילה – – –

היו"ר מאיר כהן:

מהלב.

נעמה לזימי (העבודה):

מה זה מהלב. אתה יודע מה ראיתי? כל פעילי הדיור הציבורי שהגיעו – באמת, אלה אנשים שלא היה להם רגע של מנוחה מיום שהם נולדו, אנשים שנולדו לעוני, שנולדו למערכות וממסד שחובט בהם, שנולדו לקושי כדרך חיים. אין מזור, יש רק קושי. והאנשים האלה, כל פעם שהתחלנו דיון ובירכנו, אמרו אמן. אתה שמעת את האמן הזה, מאיר, של כל המטען של החיים הקשים על הכתפיים שלהם, וראית מה זה כנות, מה זו אהבה; אמן של הזדהות, של אהבת אדם, של חמלה. הייתי רוצה שהמקום הזה, מי שיושבים פה, יהיו עם הלב שלהם, עם החמלה שלהם. אנשים שכל החיים שלהם רק סבלו מהמדינה, ממשרד השיכון, מעמידר, מהכול, רק סבלו כל החיים שלהם, הגיעו לוועדה לזעוק את הכאב שלהם, וכשדיברנו על החטופים הם היו בשקט, מאיר, בשקט תהומי, ורק אמרו אמן. אמן. זאת ישראל היפה, של החמלה, של אהבת האדם. אלה אנשים שגם במקום הכי נמוך שיש יודעים לראות מה חשוב, מה זו ערבות הדדית. ולצערי יש פה אנשים שיושבים על הכיסא, במקום הכי בכיר שיכול להיות, ושכחו מאיפה באו ולאן הם הולכים ועבור מי אנחנו כאן. אז אני רוצה להגיד רגע בנימה יותר אופטימית, אני מקווה שהאנשים האלה, שיש לי רק דברים רעים לומר עליהם, לא יסכלו עסקה. אני מקווה שהעסקה הזאת תצא לפועל, ואני מקווה שהיא תהיה עסקה כוללת, שתהיה עסקה כוללת להשבת כל האחים והאחיות שלנו. אני מקווה שתהיה עסקה שגם תסמן את סיום המלחמה, את סיום המלחמה והחזרת החיילים שלנו למשפחות שלהם. אני מקווה מאוד – ואני מסתכלת פה על שר השיכון, כי שר השיכון, שלא מוכן לשלוח חיילים לצבא, כן רוצה לכבוש את עזה ולהתנחל שם. עם ילדים של אחרים – עם זה אין לך בעיה, אני יודעת, עם ילדים של אחרים. מי יישב? באוהלה של התורה נשמור עליהם? איך נשמור עליהם? אתה, שלא מוכן לחוק גיוס שוויוני, הולך לכנסי התיישבות בעזה. אין, אין חרפה יותר מזה. לא תהיה חרפה יותר מזה. אין ביזיון גדול מזה. גם בסיעה שלך אומרים את זה, גם אנשים שיושבים איתך באותה מפלגה אומרים את זה, לא רק אני. זאת בושה שלא הייתה כדוגמתה בחיים האלה. עובד על חוק השתמטות בזמן שחיילים נהרגים, בזמן מלחמה, והולך לכנסי התיישבות בעזה ולא מדבר על סיום המלחמה. אין צביעות כזאת בעולם. זו צביעות שגם יש בה משהו שהוא לא אנושי. החזרת כל החטופים והחטופות אפשרית עם סיום המלחמה. במקום ללכת להתחנף לאיזה בייס חרד"לי קיצוני וסהרורי, תסתכל על העם הזה. זה הדבר הכי יהודי לעשות, גולדקנופ. הכי יהודי לעשות.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אמרת שכולם אמרו אמן ביחד – – –

נעמה לזימי (העבודה):

תשמע, תעזור לאנשים האלה. אתה ביטלת את חוק רן כהן, אתה ביטלת את חוק זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי. הם באו גם בשביל זה. אתה, שר השיכון, זרקת את דיירי הדיור הציבורי.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

נעמה לזימי (העבודה):

לא רציתי להגיע לזה, אבל זרקת את דיירי הציבורי, הפקרת אותם. הם משעממים אותך, הם לא מעניינים אותך, גולדקנופ. הם לא מעניינים אותך. שיתחיל קצת לעניין אותך. אתה יודע, לא הכול זה בייס ומגזר. האנשים האלה לא בהכרח מצביעים לי, שנינו יודעים את זה, אבל הם האנשים הכי מוחלשים שיש. אני אעמוד לצידם, כי זה לא משנה איפה הפתק שלהם נמצא. זה לא משנה. בשביל זה אנחנו כאן. אני לא פה כדי לשרת מגזר. השכבות המוחלשות מגדירות גם אותנו כחברה, וכשאנחנו מעצימים את המוחלשות של קבוצות אוכלוסייה, אנחנו פוגעים בעצמנו. נטשנו אותם – נטשנו את עצמנו. אתה נטשת אותם. אתה נטשת אותם, גולדקנופ. נטשת אותם. החוק הזה חייב לעבור, חייב להיות מחודש. נטשת אותם. אבל לא רק אותם נטשת. אתה בן אדם שעובד על השתמטות בזמן מלחמה בעודך קורא לילדים של אחרים ליישב את עזה; סליחה, לשמור על מי שמיישבים את עזה. אין צביעות כזאת.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

את אמרת – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אל תקריב ילדים של אחרים, גולדקנופ. אל תקריב ילדים של אחרים. אין לך זכות כזאת.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אמן, אמרת? את הכי מפרידה בעם.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה יכול להגיד לי מה שאתה רוצה, אני אומרת אמת. אם היא נדמית לך כאמת מפלגת או משהו כזה, אז אל תפלג, תתנהג אחרת. אני מציגה את המעשים שלך, אני אומרת אמת. אם המעשים שלך הם מעשים מפלגים, תתקן אותם. אתה לא צריך להגיד את זה. לא המילים שלי מפלגות, המעשים שלך מפלגים. המעשים שלך מפלגים. אדם שעובד על השתמטות בזמן מלחמה ולא קורא לסיום המלחמה – אין דבר פחות מוסרי מזה. אמן שיחזרו כולם.

היו"ר מאיר כהן:

אמן, אמן, אמן. תודה רבה לך, גברתי.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

כולם ביחד.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה לך, גברתי. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה, עשר דקות לרשותך. אחריו – נעמה, להזכיר לחבר הכנסת גלעד קריב. עשר דקות, חבר הכנסת כץ, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, כולנו, גם מפה, עוקבים בדאגה וציפייה ובדריכות רבה אחרי כל פרט הכי קטן שמבשר על התקדמות בעסקת החטופים שתאפשר סוף-סוף למדינת ישראל להחזיר הביתה את אלה שהפקירו, את אלה שהממשלה הזאת הפקירה פעם אחת ב-7 באוקטובר ופעם שנייה ומתמשכת מ-7 באוקטובר. מפה אני רוצה – אני לא יודע אם זה להעביר מסר – לבקש, לנסות להגיע טיפה ללב האטום של שרים פופוליסטים ולפנות אליהם מפה ולהגיד להם: יש מקום שלא עוסקים בו בפוליטיקה. יש ערכים שמעבר לפוליטיקה, שבהם אתה לא מנסה לעשות שרירים לבייס ואתה לא מנסה לקבל לייקים ברשתות החברתיות; אתה פשוט אמור להתנהג כמו בן אדם. לא ציפו ממך לשום דבר אחר. לא יכול להיות שיעמוד שר במדינת ישראל ויתגאה בעובדה שבזכות הכוח הפוליטי שלו הוא סנדל עסקאות להחזיר חטופים למדינת ישראל. במשך שנה שלמה אנחנו אומרים שעסקת החטופים היא עסקה פוליטית, שמעכבים אותה מתוך שיקולים פוליטיים. עמד פה ראש הממשלה ואמר: מה אתם רוצים ממני, זה לא אני, זה הצד השני. ובתדרוכים ובוועדת החוץ והביטחון – איפה לא שמענו שזה לא קשור אליהם. ואז עומד שר הטיקטוק בן גביר ואומר בקולו: אנחנו מנענו עסקת חטופים. לא תשמעו חלילה הכחשה מראש הממשלה, לא תשמעו הכחשה מאף אחד. אתם יודעים למה לא שמענו הכחשה מאף אחד? כי זה נכון, כי בן גביר הצליח באמת לסנדל עסקת חטופים, כי בגללו הם נשארו בגיהינום של עזה – בגללו ובשיתוף פעולה עם מפלגות הזויות אחרות. אז אני באמת רוצה לומר מפה לקואליציית הדגים הקפואים: מה קורה לכם? מה קורה לכם, שאתם שומעים את בן גביר אומר: אני סנדלתי עסקת חטופים, אני מנעתי את החזרת האחיות והאחים שלנו אל עבר מדינת ישראל – לא תגידו כלום? אף אחד? אין צדיק אחד בקואליציה שיקום ויגיד: זה לא ייתכן, זה לא יכול להיות? אחד. אדוני השר, אתה יושב פה. לא ראוי לגנות את בן גביר? אתה מבין? זאת הבעיה שלי. זאת הבעיה שלי, באמת. אתה מגיע למקום הזה ואתה מסתכל עליו באיזו חרדת קודש, אתה אומר: זה בית העם, פה מקבלים את ההחלטות, פה נבחרים. ואז אתה מבין שלא מקבלים פה שום החלטות. יש פה קומץ קטן של אנשים שמנהלים את כל הכיסאות האלה, וגם אתה – אתה ראש מפלגה, שר בכיר, לא יכול לגנות את בן גביר, אז לאן נגיע? יש פה אדם שמשחק בחיי אדם, שפדיון שבויים לא מעניין אותו. יותר מעניינים אותו כותרת בעיתון וריאיון בטלוויזיה מאשר לקדם עסקת חטופים, ואף שר בממשלה, כולל אותך, לא אומר: אסור להתנהג ככה. לא אומר עכשיו משהו קיצוני, אני אומר לקום ולהגיד לו: אסור להתנהג ככה. פדיון שבויים גובר על הכול; תתנהג ככה – אנחנו נסתדר גם בלעדיך. משהו, משהו עבור אותן נפשות אומללות ומסכנות שאולי רואות אותנו עכשיו – אולי הם רואים משהו ממה שקורה במדינת ישראל, אולי מראים להם – בשביל המשפחות שלהם, בשביל מי שנלחם עבורם בשביל להחזיר אותם. הדבר היחיד שאזרחי מדינת ישראל מבקשים הוא שפיות. הם רוצים שנציגי הציבור שלהם יתנהגו כמו אנשים הגונים, שנציגי הציבור שלהם ידעו מה חשוב ומה לא חשוב. לא חשוב להתעסק בפופוליזם, ולא חשוב לנסות להיות ג'ון רמבו על ראש ממשלה שגם ככה חלש. אנחנו מבינים, הוא חלש, אז לא צריך לכופף אותו בדברים של הצלת חיי אדם. לכם יש כוח גדול. כמו שהוא אומר: אני אפרוש מהממשלה אם תהיה עסקת חטופים – אתם יכולים לתת קונטרה, להגיד: אנחנו נפרוש מהממשלה אם לא תהיה עסקת חטופים. זה מה שאזרחי מדינת ישראל מצפים מכם ברגע הכי גורלי בעסקה. כל מילה לא במקום, כל התנהגות לא נכונה, עלולות להביא להתפרקות העסקה הזאת. הרי אי-אפשר לדעת מה הפירומן הזה יעשה. מחר בבוקר הוא יכול לעלות להר הבית ולעשות שם – להדליק את המזרח התיכון. חייבים לשמוע מכם קול ברור של הנהגה שאומר: לא משנה מה הוא יעשה – אם לא תהיה עסקת חטופים, אנחנו לא נשב בממשלה הזאת. זה ראוי, זה נכון, זה הדבר היהודי לעשות, זה הדבר הנכון לעשות. ואתה רואה, אני מבקש ממך בשם אזרחי מדינת ישראל – אני לא תוקף, אני לא עושה פוליטיקה – אני מבקש ממך בתור אזרח, בתור רון כץ, אני מבקש ממך: תדבר עם ראש הממשלה. אל תוציא את זה אפילו החוצה אם אתה לא רוצה. תדבר עם ראש הממשלה, תגיד לו: אם לא תהיה עסקת חטופים, לא תהיה ממשלה. זה מה שהוא צריך לשמוע. חייבים לתת קונטרה לבן גביר. אני עליתי לפה, ביקשתי לדבר כי אתה נמצא בחדר, ואני יודע שיש לך משמעות. אני אומר לך, מדובר בשר פופוליסט. בשביל כותרת בעיתון הוא יקריב ויפרק את העסקה. מחר הוא יכול לעלות להר הבית. ראש הממשלה חייב לשמוע מכם שלא משנה מה הוא עושה, אם לא תהיה עסקה עכשיו – כי יש עסקה עכשיו – אתם לא תהיו שם. מישהו צריך להגיד את זה, אדוני השר. אתה צריך להגיד את זה, ולא רק להנהן בראש, באמת להגיד את זה; ולא רק אתה. אני לא מצפה מהרבה מאוד אנשים פה, אבל יש קומץ קטן של אנשים שאני מצפה לשמוע את זה מהם, שברגע שהצבא אומר: השגנו את היעדים שלנו, ברגע שאומרים: יש עסקה, יש נכונות, כל הצדדים רוצים לעשות עסקה – הדבר היחיד שמפחיד אותי, ואני באמת אומר לך, אני בלחץ אימים מזה שמחר בבוקר השר הפופוליסט הזה בן גביר יעשה משהו קיצוני, שאף אחד לא יודע מה הוא יעשה. הרי עכשיו הוא יושב בחדר שלו ואומר: מה יש על הפרק? יש על הפרק את זה שהולכים לעסקה; הוא מתנגד לעסקה, והוא עכשיו יושב עם עצמו ועושה תרחישים איך הוא יכול לחבל בעסקה. עכשיו, גם אני עושה לעצמי תרחישים איך הוא יכול לחבל בעסקה, ואנחנו מבינים שיש לו כמה נקודות סופר-קיצוניות, כמו לעלות להר הבית, כמו לעשות דברים כאלה. אני לא רוצה לתת רעיון לליצן של הכנסת, אבל יש לו מה לעשות, ולכן צריכים אתכם – צריכים אתכם באמת לעמוד פה על "לא תעמד על דם רעך", על פדיון שבויים, על 1,001 מצוות שהתורה מדברת עליהן, שהמוסר מדבר עליהן, שהמצפון מדבר עליהן. באמת אתה ועוד כמה פונקציות חשובות בממשלה צריכים לתת קונטרה לשר המשוגע הזה. אין מילה אחרת. לא יכול להיות שברגע הכי רגיש של עסקת החטופים הוא יוציא סרטונים ופוסטים וינסה לקחת איתו את סמוטריץ': נפרוש ביחד מהממשלה. והינה, אני אומר לך פה, ונמצא מאיר כהן לצידי: אנחנו ניתן כל מה שצריך מבחינת יש עתיד בשביל לקיים את העסקה הזאת. העסקה הזאת תצא לפועל, היא חייבת לצאת לפועל, אבל כמו שראש המפלגה שלי – שתאמין לי, כנראה אוהב את נתניהו פחות ממך – ידע לקום ולהגיד: אנחנו נהיה שם ואנחנו ניתן גב לעסקת החטופים, גם אתם צריכים להגיד: אנחנו נהיה שם וניתן גב לעסקת החטופים, וש"ס צריכים להגיד: אנחנו נהיה שם וניתן גב לעסקת החטופים. חברי כנסת הזויים בליכוד חתמו היום על מכתבים נגד העסקה, שתבין מה קורה פה.

היו"ר מאיר כהן:

מי חתם?

רון כץ (יש עתיד):

כמה חברי כנסת בליכוד חתמו היום על מכתבים – –

היו"ר מאיר כהן:

בליכוד?

רון כץ (יש עתיד):

אתה יכול לנחש מי, אדוני היו"ר. – – חתמו על מכתבים נגד העסקה, ולשכת נתניהו קוראת להם בשביל לנזוף בהם, אבל אתה מבין שהכול מתחיל מבן גביר. הוא מנסה לעשות פה עכשיו איזשהו מישמש בתוך הקואליציה בשביל לנסות לכופף את נתניהו.

היו"ר מאיר כהן:

נורא.

רון כץ (יש עתיד):

אז עכשיו, הכוחות הנורמליים בבית הזה, כולנו, כולנו ביחד, בלי קואליציה–אופוזיציה, כולנו ביחד צריכים להגיד: לא תהיה ממשלה, לא תהיה מדינה, לא תהיה כנסת, לא תהיה קואליציה, לא יהיה כלום, אם לא יחזרו החטופים. ריבונו של עולם, על מי מדברים? מדברים על להחזיר את הבנות שלנו מהגיהינום של החמאס. אלוהים יודע מה, אני לא רוצה – מדברים על להחזיר נשמות יהודיות למדינת ישראל, על לטפל בהן, על לעזור להן, על להביא אותן לפה. ובזמן הזה שאנחנו כולנו מצפים ומתחננים ומקווים ומתפללים שהם יבואו וייכנסו למדינת ישראל, יושב בן גביר ומחתים חברי כנסת פופוליסטים והזויים בליכוד נגד עסקת החטופים. אז אני אסיים את הדברים שלי בתפילה להחזרת החטופים, ואני אומר פה בשמי, בשם חבר הכנסת מאיר כהן, שנמצא פה, בשם מפלגת יש עתיד: אנחנו נהיה אלה שנעשה הכול בשביל שהם יחזרו. אתם צריכים להיות אלה שיעשו הכול בשביל שהם יחזרו. עוד מפלגות שפויות צריכות לעשות הכול בשביל שהם יחזרו. אחרי זה נתעסק בכול, נתעסק בכל הפוליטיקה בעולם, אבל היום ומחר צריכים לעזוב הכול ולהתעסק רק בהם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת משה טור פז לעשר דקות, ואחריו יבוא חבר הכנסת מתן כהנא. לא עכשיו, יש לך עשר דקות, תירגע. מתן, אתה פה? בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה להתחיל, אדוני, במושג חדש שלמדתי בימים האחרונים. הוא לא רק כמו שהוא נשמע, כלומר המשמעות שלו רעה, אבל המושג הוא – אתה שומע, מתן כהנא? קקיסטוקרטיה; ואו, אפילו היה לי קשה להגיד את זה. משמעות המושג הוא ממשלה המנוהלת על ידי האזרחים הגרועים ביותר שיש, או הפחות-מוכשרים לפחות, או חסרי המצפון.

היו"ר מאיר כהן:

אגב, זה מושג – זה לא משהו מצחיק.

משה טור פז (יש עתיד):

כן, כן, זה אמיתי לגמרי. המילה הזו נוצרה במאה ה-17, היא לא מילה ישראלית, והיא הלחם של שתי מילים ביוונית: kakistos זה "הגרוע ביותר" ו-kratos זה "שלטון". אז מה זה קקיסטוקרטיה? זה שלטון הגרועים ביותר, ולצערי הרב, זה מה שאני, אנחנו, רואים בימים אלה. אדוני השר, אני רוצה עכשיו לבוא אליך דווקא ממקורות ישראל, לא מהיוונית. אתה שומע, אדוני השר? נאמר במשנה בפרקי אבות: "שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר: אהב את המלאכה, ושנא את הרבנות, ואל תתוודע לרשות". כמה סמלי לומר את המילים האלה, "אהוב את המלאכה, שנא את הרבנות, ואל תתוודע לרשות", כשאנחנו מדברים על חוק הרבנים. אז בואו נעמיק שנייה במילים האלה, יש לנו את הזמן. "אהוב את המלאכה", אומרת הגמרא במסכת כתובות – "אפילו יש לו במה להתפרנס, חייב לעסוק במלאכה. שהבטלה מביאה לידי שעמום. ושנא את הרבנות – ולא תאמר אדם גדול אני וגנאי לי לעסוק במלאכה. דאמר ליה רב לרב כהנא" – זה הגמרא בפסחים – "פשוט נבלתא בשוק וטול אגרא, ולא תימא כהנא אנא גברא רבא אנא וסניא בי מלתא". כלומר, "פשוט נבלה בשוק, וטול שכר, ולא תאמר כהן" – אתה שומע, כהנא? "ולא תאמר כהן אני, איש גדול אני, והדבר הזה שנוא עליי". במילים אחרות, "שנא את הרבנות, התרחק" – זו לא רבנות, חלילה, כמו שאנחנו מדברים על הרבנות הראשית בימינו, אלא "התרחק מלנהוג שררה בציבור, שהרבנות מקברת את בעליה. ואל תתוודע לרשות – כדי ליטול רבנות על ידיה. אי נמי" – או גם – "אל תתוודע לרשות, שלא יעבירוך על דעת קונך" – כמו שקרה, לפי המדרש, לדואג האדומי. למה שררה קרויה רשות? כי הרשות בידה לעשות כרצונה. למה אני לא אוהב את החוק הזה? החוק הזה, חוק הרבנים 2, הוא שילוב מביש של עסקנות ודת. הוא מוציא שם רע לדת קודם כול, אחר כך לעסקנות. באמת, למה זה טוב? הרי יש –בשביל זה באמת למדנו פרקי אבות: "אל תעש תורתך קרדום לחפור בה"? מה קורה כשהתורה הופכת לעסק?

היו"ר מאיר כהן:

הדת טהורה וטובה – העסקנות – – –

משה טור פז (יש עתיד):

נכון. כשהרבנות הופכת לשררה, פה נעלמת היהדות ונשארת רק העסקנות. עכשיו, אתה יודע, אדוני השר, מצוות של בין אדם למקום ובין אדם לקונו – אני אדם דתי, קם בבוקר, מתפלל, נוטל ידיים לפני הארוחה, מברך לפני כן, קובע עיתים. אני לא זוכר שמישהו – ביקשתי פעם תקן שיסייע לי בשמירת מצוות, למרות שאדוני היושב-ראש, אפשר לחשוב על רעיון כזה. יש פה כמה אנשים שאולי ירצו יועץ לענייני שמירת מצוות. אז אני לא חושב ששר הדתות באמת צריך פה עוד תקנים דתיים, גם לא ניצול התקציב בדרך שהוא רוצה לעשות – לקחת תקציב אחד ולנצל אותו באופן אחר, שייתן לו שליטה על כל כך הרבה משרות. אני באמת חושב שאם יש משהו שהיה מתאים שנעסוק בו היום, היינו צריכים לעסוק באנשי מקצוע, נגיד, שחסרים בתחום הטיפול, שחסרים בתחום העבודה הסוציאלית, פסיכולוגים, שכל כך דרושים, אנשי חינוך ורווחה. דווקא אני חושב – ושוב, משרה בענייני דת היא לא דבר רע כשלעצמו, אבל בימים אלה לעסוק באיך מחלקים את המשרות ומשרד הדתות – באמת, אני לא חושב שזה הדבר החשוב ביותר. בפרשת השבוע השבת נקרא: " וישימו עליו שרי מסים למען ענֹתו בסבלֹתם, ויִבן ערי מסכנות לפרעה את פתם – –"

היו"ר מאיר כהן:

ואת רעמסס.

משה טור פז (יש עתיד):

"– – ואת רעמסס". עכשיו, מה זה? מה בעצם נקרא כאן? "את עבודתם אשר עבדו בפרך". מה זה עבודת פרך? זו עבודת חסרת טעם. לכן חז"ל אומרים שבני ישראל היו בונים את פיתום ורעמסס, ובסוף יום העבודה היו באים המצרים והורסים להם הכול, כך שאין לך אפילו את הסיפוק של מה שעשית. שוב, אם התחלתי ביוון העתיקה – לזה קוראים סיזיפית, על שם סיזיפוס. אז בימים שאנחנו עסוקים בלית ברירה – אתם עסוקים ואנחנו נאלצים ללכת איתכם – בהעלאות מיסים, בהעלאת המע"מ, הביטוח הלאומי, ארנונה, כל המיסוי שמממן את הקיים פה, איך מרגישים אזרחים שמממנים את הדבר הזה כשמוסיפים מאות שקלים בחודש, והכסף לא הולך לאנשי המילואים, לא הולך לרווחה, אלא אנחנו עסוקים באיך מחלקים את הכספים של הג'ובים? זה בהחלט קרדום לחפור בו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להרחיב עוד קצת בנושא אמון הציבור ולהתייחס פה ברשותך באמת לאמון בבית הזה כפי שאזרחי ישראל מביעים או לא מביעים. כשאתה רץ עם מפלגה – כך עובדת הדמוקרטיה הישראלית – אתה רץ עם רעיון, ואתה מתחייב לבוחרים שלך מה אתה הולך לקדם. כידוע, אף אחד מאיתנו – לא אני, משה טור פז, לא אתה, יצחק גולדקנופ, אפילו לא אתה, מתן כהנא – אף אחד מאיתנו לא רץ עם שמו לבוחרים ואמר: תבחרו בי. בכנסת ישראל אנחנו בוחרים נבחרת, נבחרת עם תמה, עם אידיאולוגיה. והינה, בשנים האחרונות אנחנו רואים תופעה של קפיצה בין מפלגות, ולא תגיד מפלגות קרובות, לא תגיד מפלגות שיש ביניהן קשר אידיאולוגי, אלא משחקי כיסאות, ואני חושב שיש להם חלק משמעותי בירידת אמון הציבור בכנסת ישראל ומהרעות החולות בכנסת. פעם הייתה פה חברת כנסת אורלי לוי אבקסיס. היא נבחרה – אני מזכיר לך, כבר שוכחים – בישראל ביתנו, שבוא נגיד, זו מפלגה די ימנית, פרשה ועברה לעבודה-גשר-מרצ בקולות של אנשי שמאל, קפצה במוט לממשלת נתניהו לקבל שריון ושרה למשהו קהילתי, ואיננה עוד פה. היום יש לנו את גדעון סער. הוא התחיל בליכוד, ואז הוא אמר: אני לא יו-יו ולא זיגזג. הוא עזב את הליכוד, והוא אמר: אני לא עזבתי בשביל לחזור לליכוד – ואני אגיד את זה יותר לאט, כדי שזה יהיה ברור: אני לא חוזר לליכוד. ואז הוא רץ עם תקווה חדשה, אבל תקווה אכזבה, אז הוא עבר למחנה הממלכתי, שהיא אולי, נגיד, מפלגת מרכז, עם כל הכבוד לדופן ימין שלה, אבל היא לא מפלגת ימין, ואז הוא התפצל, ועכשיו הוא אולי בחזרה בליכוד. ועל סילמן לא נתחיל לדבר – יו"ר קואליציה של ממשלת השינוי, מאדריכליות ממשלת השינוי, שלראשונה הכניסה וישבה עם מפלגה ערבית, באומץ, בהובלת מנסור עבאס – מנהיג אמיץ. בלי סילמן זה לא היה קורה. היא עזרה לשמור על שורות הקואליציה. היא הייתה שותפה מלאה בקואליציה שלנו. היא אפילו קראה לנו "קואליציוש" לפני שנתיים וחצי. עד שחמץ – ערך יהודי בלי ספק, כמעט כמו מצוות פדיון שבויים, כמעט כמו "ואהבת לרעך כמוך", כמעט כמו לא לטנף על אחרים, כמעט כמו "עזב תעזב עמו"; הרבה ערכים, אבל אז היא מצייצת מהצד על בנט שגונב קולות. באמת, עידית, הרי היית חלק מקואליציה נהדרת, מממשלה עם שמאל וערבים, שידעה לעבוד לטובת ישראל, ואם הממשלה הזאת לא הזכירה לך ערכי יסוד יהודיים, יש פה בעיית אמינות קשה. ואז מה קורה, השר גולדקנופ? לפי מדד הדמוקרטיה הישראלי, האמון של הציבור בכנסת ירד לשפל של 16%. הממשלה – 25%. לעומת זאת בג"ץ, שכל כך נהנים להשמיץ אותו – 39%, כמעט פי שלושה מהכנסת. אז כן, חברי הכנסת רוטמן, גוטליב, דיסטל, הלוואי שלבית הזה היה אמון מצד הציבור כמו בבית המשפט העליון. אז משחקי הכיסאות באמת לא מוסיפים הרבה מאוד. ואני רוצה לסיים, ממש לסיים, בעוד פסוק מהפרשה: "ותעל שוְעָתם אל האלֹהים". בני ישראל צועקים אל הקדוש ברוך הוא אחרי מאות אלפי שעות של שיעבוד. זה לא סיפור מלפני שלושת אלפים שנה, זה סיפור מעכשיו, על 254 אנשים שנחטפו לעזה. 30 מתוכם מתו בשבי, נרצחו שם, כשקולם המייסר מהווה לנו תזכורת על הדחיפות לפעול. במשנה תורה לרמב"ם נאמר: "פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצווה גדולה מפדיון שבויים, שהרי השבוי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות". אנחנו שומעים את צעקת המשפחות, אנחנו שומעים את הייסורים – חוץ מאלה שאוזניהם אטומות, לצערי – אנחנו יכולים לדמיין את הכאב של אלה שנמצאים שם. כשמשה רבנו גדל, כתוב: "ויצא – – – וירא בסבלתם". דווקא ממעמד נסיך מצרים הוא עומד ורואה את עם ישראל בכאבו. הוא שומע את ניר עוז שלהם, הוא שומע את בארי שלהם, הוא שומע את כפר עזה. הוא לא מבקש מעם ישראל לקצר, הוא לא יוצא כשהוא שומע את צעקתם. הוא שואל את הקדוש ברוך הוא: "למה הֲרֵעֹתה לעם הזה?" ולכן, השר גולדקנופ, אני מודה לך על כך שאתה ומפלגתך וש"ס מודיעים שאתם תעמדו ותצביעו בעד ההסכם הזה. צריך לשלם מחיר על העסקה הזו. זה מחיר כואב, זה מחיר מייסר; יש בו גם סיכון. אבל זה מחיר ההפקרות על מנת לבסיס את האתוס הלאומי, שלא משאירים אף אחד מאחור – כי אנחנו הפקרנו את אחינו. אנחנו צריכים לשלם על כך, והפעם להיות מוכנים וזהירים ולעמוד על המשמר. מדינת ישראל אחראית לאנשיה, היא לא ראתה בסבלֹתם. כדי להגיע לתקומה ולצאת מהמצרים שלנו, חייבים להחזיר אותם עד האחרון שבהם כדי להגיע לגאולה.

היו"ר מאיר כהן:

אני אוסיף לדברים שלך, רק כאשר משה מבקש מאלוהים לבחור את יורשו, הוא אומר – זה בספר במדבר: "יפקד ה' אלהי הרוחֹת לכל בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבֹא לפניהם ואשר יוציאם וַאֲשר יביאם".

משה טור פז (יש עתיד):

יפה.

היו"ר מאיר כהן:

הלוואי.

משה טור פז (יש עתיד):

הלוואי. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אדוני, חבר הכנסת מתן כהנא.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

רגע, תתחיל את הזמן.

היו"ר מאיר כהן:

אני אתחיל את הזמן, התחלתי אותו מהרגע שנכנסת לכאן. יש לך עוד דקה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאנחנו עוברים לפיליבסטר – הזדמנות לקוות שנגיע במהרה לעסקה לשחרור החטופים, עסקה שתביא את כל החטופים הביתה.

היו"ר מאיר כהן:

אמן, אמן, אמן.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אנחנו חייבים את זה, חייבים את זה לאותם אזרחים, חיילים, חיילות, אזרחיות, שהלכו לישון בבית שלהם בעוטף עזה או בבסיסים וב-7 באוקטובר בבוקר מצאו את עצמם ברצועת עזה חטופים. הם נמצאים שם כל כך הרבה זמן, בתנאים הכי קשים. כולנו מבינים שהעסקה הזאת היא עסקה מאוד לא פשוטה, עם מחירים לא פשוטים למדינת ישראל, אבל אלו דברים שאנחנו צריכים לעשות כדי להחזיר את האחיות והאחים שלנו הביתה. נקווה שזה ייסגר במהרה על הצד הטוב ביותר והם אכן יגיעו. היום הגיע אליי לכנסת בחור בשם יואל חדד, שעובד במרכז מורשת בגין, והעניק לי ספר שהוא כתב. לדעתי הוא חילק אותו פה לעוד כל מיני חברי כנסת. הספר הוא על תפיסת הביטחון של מנחם בגין, זיכרונו לברכה. מצאתי דברים מאוד מעניינים בספר הזה, ונתחיל לעבור עליו. אני מתחיל לקרוא דווקא חלק קטן מההקדמה של הרצל מקוב, ראש מרכז מורשת מנחם בגין.

היו"ר מאיר כהן:

איש מצוין.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני מודה שאני לא מכיר אותו אישית, אבל אני מקבל את מילתך בעניין.

היו"ר מאיר כהן:

טייס בחיל האוויר לשעבר. איש מצוין.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

יפה, אז אני מקבל את מילתך בעניין.

היו"ר מאיר כהן:

גר בכפר אדומים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אז נעבור להקדמה של יעקב עמידרור, ונמשיך. "עבור מנחם בגין, דרך החיים הלאומית והתפיסה הליברלית קשורות קשר פנימי עמוק, שלא ניתן לניתוק. לא תיתכן שמירה על זכויות היסוד של היחיד, ללא צדק חברתי, ללא הקשר לאומי ותרבותי, המבטיח את שלמות המולדת והמאפשר את שיבת עם ישראל לארצו. בעשייתו הציבורית ובפעילותו הפרלמנטרית ניסה להביא לידי מעשה השקפת עולם זו, והשתתף בבנייתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

היו"ר מאיר כהן:

סליחה, מי כתב את ההקדמה?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

ההקדמה הזאת, מה שאני קורא עכשיו, זה הרצל מקוב.

היו"ר מאיר כהן:

חשבתי שעמידרור.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

לא לא, תכף נגיע לעמידרור. "אוסף זה עוסק בהגותו של בגין בתחום הביטחון. כתלמיד מובהק של ז'בוטינסקי מחדש הציונות הצבאית ומחבר 'קיר הברזל' ראה מנחם בגין חשיבות עליונה בטיפוח הכוח הצבאי ובדרכי הפעלתו. אנו מקווים שעבודה זו תוסיף, ולו במעט, להגות הלאומית-ליברלית בישראל, שראשיתה בפועלם של הרצל וז'בוטינסקי, ותעניק רובד נוסף לדיון הפוליטי בישראל". יש פה תהייה אם הליכוד הוא באמת תנועה ליברלית, אבל נשאיר את זה לפעם אחרת. אני עובר לקרוא עכשיו את ההקדמה שכתב אלוף במילואים יעקב עמידרור. "מנחם בגין היה, לאחר הגעתו לארץ מאירופה במהלך מלחמת העולם השנייה, מפקד האצ"ל במרד נגד המנדט הבריטי בארץ ישראל, ראש האופוזיציה לממשלות מפא"י במשך כמעט 30 שנה, ולאחר מכן ראש ממשלה עד פרישתו מהחיים הציבוריים. השפעתו הייתה רבה בכל הקשור בביטחון הלאומי: אם כראש ארגון מחתרת לוחם שבמידה רבה הוביל את המרד, אך ידע למנוע מלחמת אחים הן בתקופת הסזון והן כשהגיעה האונייה 'אלטלנה' לחופי ישראל והושמדה, אם כראש אופוזיציה, שידע להתעלות ברגעי משבר והנחיל אחדות במצבים קשים, וכמובן, כראש ממשלה, שהחליט על השמדת הכור הגרעיני בעיראק ושיצא למלחמה יזומה נגד אש"ף, שפעל נגד ישראל מלבנון. "בגין לא השאיר מסמך רהוט, דבר דבור על אופניו, תחת כותרת מסודרת בשם 'עקרונות הביטחון הלאומי'. אולי חבל שלא עשה זאת, מכיוון שאין למדינת ישראל מסמכים מכוננים בעניין, מלבד המסמך שנכתב על ידי דוד בן-גוריון, שגם הוא צר מאוד ואינו שלם. עם זאת, אוסף כתבי הנאומים והמאמרים שאסף מרכז מורשת מנחם בגין נותן תמונה די טובה של העקרונות ששימשו נר לרגליו בעיקר לאחר הקמת המדינה, כראש האופוזיציה וכראש הממשלה. חשוב לציין כי בגין תפס את מדינת ישראל כמי שאחראית בהתנהגותה לגורל העם היהודי, ולכן מוטלת על ממשלתה חובה כפולה ומכופלת להגן על המדינה, שהרי מדובר בגורלו של העם היהודי כולו ולא רק בגורלה של מדינת ישראל. "נראה שאפשר להוציא מקטעים אלה, שמהם ניכר שבגין היה כותב מוכשר ונואם מלהיב, שני עקרונות ראשיים שמהם מסתעפים נושאי משנה אשר יונקים מאותם שני עקרונות: א. מדינת היהודים הדמוקרטית הוקמה בזכות, על האדמה שממנה גורש העם היהודי ששב לביתו לאחר השואה הנוראית. העצמאות לא ניתנה במתנה כחלק ממהלך קולוניאלי כלשהו. נהפוך הוא, היא הושגה במלחמה עזה לשחרור מעול האימפריה הבריטית, ותוך מאבק מתמשך עם הערבים שסירבו לקבל את חזרת העם לארצו. הדגשת ה'זכות' הזאת חשובה לדעת בגין, כי היא מקנה למלחמות ישראל את הבסיס המוסרי שלהן. היום היינו מכנים זכות זו בשם 'לגיטימציה', פנימית וגם חיצונית, כלפי העולם. "ב. לעם היהודי יש זכות וגם חובה להגן על עצמו. מכיוון שמדינת ישראל מוקפת עמים גדולים וחזקים ממנה, אין לה מנוס מבניית כוח צבאי חזק, הכולל יכולת גרעינית אם אפשר, כערבות יחידה להמשך קיום המדינה העצמאית היחידה של העם היהודי. השימוש בכוח הצבאי לא צריך להיות מוגבל לתגובה על התקפה" – תראו מה הוא אומר: "השימוש בכוח הצבאי לא צריך להיות מוגבל לתגובה על התקפה; זכות ההגנה העצמית מקנה את הבסיס הלגיטימי למלחמות נגד איום גם בשלב ההתהוות שלו. לתפיסתו של בגין, רק מנהיגים חסרי אחריות יניחו לאיום להתממש בטרם יצאו למלחמת הגנה". מה אתה אומר, אדוני היושב-ראש? שמעת? אני חוזר על המשפט הזה: "לתפיסתו של בגין, רק מנהיגים חסרי אחריות יניחו לאיום להתממש בטרם יצאו למלחמת הגנה. 'מלחמת ברירה', כפי שכינה זאת בגין, או 'מלחמת מנע' בשפה הצבאית המקצועית, היא זכות מוקנית לעם ישראל נוכח תנאי הביטחון של מדינה קטנה מוקפת אויבים השואפים להכחידה. בגין גם ממליץ" – הינה, תשמע את המשפט הזה. "בגין גם ממליץ, על בסיס הניסיון ההיסטורי, להאמין להכרזות אלה של אויבי ישראל". להאמין לאלה שאומרים שהם רוצים להשמיד אותנו. כדאי להאמין להם.

היו"ר מאיר כהן:

בכוח הזכות.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

"בגין החיל את העיקרון הזה הלכה למעשה בשתי החלטות שקיבל כראש ממשלה: בהחלטתו לתקוף את הכור הגרעיני בעיראק, שעמד לשמש את סדאם חוסיין לבניית נשק גרעיני (מה שמכונה 'דוקטרינת בגין', שהוחלה על ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט גם על הכור הגרעיני הסורי ב-2007); בהחלטה לצאת למלחמה נגד אש"ף בלבנון ב-1982, בטרם התחזק הארגון ויוכל לגרור את ישראל למלחמה אזורית. "התגובה החריפה שהייתה מהצד השמאלי של המפה הפוליטית בישראל למלחמה בלבנון, הביאה לסוף דרכו הפוליטית של בגין וגרמה לחולשה קונספטואלית בתחום הביטחוני בכך ששללה מישראל את היכולת להשתמש בכלי ההכרחי של מלחמת מנע בהמשך הדרך. ייתכן שמאירועי אוקטובר 2023 ניתן ללמוד עד כמה צדק בגין בגישתו זו למלחמת מנע, שכן הוכח שמדובר בכלי הכרחי עבור מדינת ישראל".

היו"ר מאיר כהן:

היות שהייתי שם, איש מילואים, התגובה לא הייתה תגובה של השמאל, הייתה תגובה של הרבה מאוד אנשים מכל הקשת הפוליטית. גם הוא בעצמו, בגין, הייתה לו ביקורת גדולה מאוד על ההתנהגות של לפחות גנרל אחד בצבא.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

כשאתה אומר שהיית שם – בכוחות הלוחמים או במחאה?

היו"ר מאיר כהן:

הייתי בכוחות הלוחמים. לא התקרבתי למחאה, כי לא היה לי זמן. הייתי שם הרבה חודשים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

היית כבר מילואימניק?

היו"ר מאיר כהן:

כן, כן. אני התגייסתי עם בר כוכבא.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

בר כוכבא? עם יהושע בן נון.

נאור שירי (יש עתיד):

עם כלב בן יפונה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

הייתכן שאין פה שר? אה, הינה, יש פה שר.

היו"ר מאיר כהן:

יש, יש פה שר.

נאור שירי (יש עתיד):

איך אמר – – – זה פאטה מורגנה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

בעניין של התפיסה, האם זאת מדיניות של הגנה או באמת מתקפת מנע? אנחנו שנים בתוך איזושהי קונספציה של הגנה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

נכון. לפחות מה שיעקב עמידרור טוען, אחרי שהוא קרא את הספר של בגין, שזה כתגובה, תגובת הציבור הישראלי אחרי מלחמת לבנון הראשונה. "תפיסת הביטחון של בגין נתנה חשיבות גדולה לגיאוגרפיה, ובעיקר בצידה המזרחי של מדינת ישראל. הוא חשב לפני 1967 שהייתה זאת טעות לוותר על כיבוש יהודה ושומרון במלחמת העצמאות, וחשש מאוד מפני החלטות שיביאו לאובדן הריבונות בשטח זה לאחר מלחמת ששת הימים". תשמע, אדוני היושב-ראש, קראתי ספר מדהים על יגאל אלון, על הפיקוד שלו. הוא בעצם התחיל כמפקד החזית הצפונית, אחר כך הוא היה מפקד פיקוד דרום במלחמת העצמאות. כמה הוא לחץ בטירוף, בטירוף, לכבוש את יהודה ושומרון במלחמת העצמאות. היו אנשים שראו למרחוק.

היו"ר מאיר כהן:

הרעיון של ארץ ישראל השלמה לא צמח אצל הליכודניקים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

זה פשוט מדהים לראות. אגב, הוא היה אז מאוד צעיר, הוא היה אז בן 32; ספר מדהים שכתב אליאב שמשי.

היו"ר מאיר כהן:

תבדוק מי האנשים שהיו בהקמת סבסטיה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

רבין, אלון ופרס. לא? "הייתה זאת גישה שנבעה מצירוף של אידיאולוגיה, שאותה ירש ממורו ורבו זאב ז'בוטינסקי, (כנוסח שירו: 'אם ארצי דללה וקטונה, היא שלי מראשה עד קיצה')" – אני לא מכיר את המנגינה – "אך לא פחות מכך מניתוח ביטחוני של הסכנות הצפויות לביטחונה של מדינת ישראל אם תאבד את השליטה ברכסים שממזרח לשטח שבו ישבו רוב היהודים, קרי במישור החוף".

גלעד קריב (העבודה):

מי אמר את זה?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

בגין. לא, פה אני מקריא את ההקדמה של יעקב עמידרור לספר שקיבלתי היום, שהוציא מרכז מורשת בגין.

היו"ר מאיר כהן:

כתוב בספר משהו על חוק הרבנים?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

חוק הרבנים? בוא נראה.

גלעד קריב (העבודה):

בגלל זה בגין חתם על הסכם האוטונומיה, שהמרחק בינו לבין מדינה פלסטינית מפורזת הוא חצי צעד – – –

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

בוא נקרא על הרכסים. "עניין נוסף שיש בו משום להאיר את גישתו של בגין הוא הדגשתו החוזרת ונשנית כי אל לה למדינת ישראל להיגרר או ליזום מלחמה בכמה חזיתות, ושמשום כך עליה לקבוע סדרי עדיפויות לטיפול באיומים ביטחוניים, מתוך הבנה שלא ניתן לטפל בכל האיומים במקביל. זאת הבחנה חשובה לדעתי, משום שהיא לוקחת בחשבון הן את היותה של ישראל מדינה קטנה שחייבת להיזהר מאוד גם מכישלונות טקטיים, ושלכן עליה לרכז מאמצים ולא לפזרם בין שתי חזיתות, והן את העיקרון ההיסטורי שלפיו מדינות שחיות תחת סיכון פוטנציאלי למלחמה בשתי חזיתות במקביל למדו על בשרן שישנה חובה למנוע הידרדרות למלחמה כזו בפועל. ניכר שבגין למד את הנושא לעומקו, והוא מציג טיעונים רציניים לטובת גישתו המצמצמת, כדי שישראל תמקד את מאמציה תמיד בגזרה אחת. "משלל הקטעים שצורפו כאן לספר קטן כמות אך רב איכות ניתן לראות כי לבגין הייתה תפיסת עולם שלמה ומבוססת בתחום הביטחון הלאומי, אף על פי שהדברים נאמרו ונכתבו בפרקים נפרדים ובהזדמנויות שונות, נוכח אתגרים שונים ולא כנייר מסודר. "יש לקוות שהספר הזה והעקרונות העולים ממנו יסייעו למדינת ישראל בעיצובה של תפיסת ביטחון שתשמש את קובעי מדיניותה בשנים הבאות. אחד הסממנים ליציאה ממשבר המלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר 2023 יהיה עיצובה של תפיסה כזאת, עמוקה ומקיפה". כאמור, אלוף במילואים יעקב עמידרור. יש עכשיו כמה פרקים. בואו נבחר את פרק – עוד לא קראתי אותו, אנחנו נקרא אותו יחד לראשונה. בוא נראה על מה. נקרא על "זכות ההגנה העצמית – לא רק מול איום קיומי", מלחמות האין-ברירה, מלחמות ברירה וכו'. נראה את זה, עמ' 61. "זכות ההגנה העצמית – לא רק מול איום קיומי", יש פה איזה הקדמה של המחבר. כאמור, אני רוצה לתת לו קרדיט בכל פעם, אז מדובר ביואל חדד, ואחרי זה הציטוטים מתוך דברים שבגין כתב. "מלחמה בלית ברירה או מלחמה עם ברירה, עיתון מעריב, א' באלול תשמ"ב, 20 באוגוסט 1982." מה היה אז? זה תוך כדי המלחמה?

היו"ר מאיר כהן:

כן.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אוגוסט 1982. "נאום זה נישא מפי מנחם בגין בפני מסיימי שנת הלימודים במכללה לביטחון לאומי. בגין עומד בו על ההבדל בין מלחמת ברירה למלחמת אין ברירה. החלק הראשון, שלא מובא כאן, הוא סקירה היסטורית ארוכה, שבה מעמיק בגין בהבחנה בין שני סוגי המלחמה. בחלק השני, המובא כאן, בגין עובר אל הדוגמה הישראלית, ומדגיש פן נוסף בהגדרת הזכות להגנה עצמית לאומית, והוא שזכות זו לא עומדת לאומה רק כאשר רובץ עליה איום קיומי, אלא גם כאשר חלק משטחה או מאוכלוסייתה עומד תחת איום מתמיד או התקפות של גורמים עוינים. זוהי ההצדקה לכמה ממלחמות ישראל, ובראשה המלחמה היחידה שאותה יזם בגין כראש ממשלה: מלחמת לבנון הראשונה. "מסקנתו של בגין היא כי אין שום הכרח, לא מוסרי ולא מדיני, המאלץ את ישראל (או כל מדינה אחרת) לפתוח במלחמה רק 'כשגבה אל הים'. אדרבה, יש הכרח מוסרי לצאת למלחמה כשעוד ניתן למנוע אסון גדול". הלוואי שאת כל זה היינו עושים לפני 7 באוקטובר. "מן הדוגמה הבינלאומית נעבור אל עצמנו. מבצע 'שלום הגליל' הוא לא מבצע צבאי מתוך חוסר ברירה. המחבלים לא איימו על קיומה של מדינת ישראל. הם 'רק' איימו על חייהם של אזרחי ישראל ושל בני העם היהודי. יש כאלה האומרים ביחס לחלק השני של המשפט: פגם. אם לא הייתה קיימת סכנה לקיום המדינה, מדוע יצאתם למלחמה? "אסביר מדוע. היו לנו שלוש מלחמות אשר אליהן יצאנו מתוך חוסר ברירה – – – הראשונה שבהן הייתה מלחמת העצמאות, שהחלה ב-30 בנובמבר 1947 ונמשכה עד ינואר 1949. כדאי לזכור את התאריכים הללו משום שיש גם המנסים לנקר עיניים בדבר תשעת השבועות שכבר חלפו מאז תחילתו של מבצע 'שלום הגליל'." – הינה, זה תשעה שבועות. "זו הייתה מלחמה בלי ברירה, לאחר שצבאות ערב פלשו לארץ ישראל. אלמלא יכולנו, איש מאיתנו לא היה נשאר בחיים. מה קרה במלחמה ההיא שיצאנו אליה מתוך חוסר ברירה? נהרגו לנו 6,000 לוחמים. היינו אז 650,000 יהודים בארץ ישראל – – –"

היו"ר מאיר כהן:

1.5% מהאוכלוסייה, חס ושלום. איזה סבל.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

הינה, זה בדיוק המשפט הבא. "היינו אז 650,000 יהודים בארץ ישראל אז ומספר הנופלים הגיע ל-1% בקירוב של האוכלוסייה היהודית. באופן יחסי לאוכלוסייה של היום" – 1982 – "הרי 1% בקירוב פירושו 30,000 לוחמים, ובאופן פרופורציונלי, כ-90,000 פצועים. האם היינו יכולים לחיות עם אבדות כאלה? נשער בנפשותינו: 30,000 חיילים הרוגים, מיטב הנוער, מיטב המפקדים, מאלה האומרים 'אחרי!' בנס המשכנו אז את חיינו, מתוך הבנה ברורה: צו החיים הוא לנצח, להקים מדינה, ממשלה, פרלמנט, דמוקרטיה, צבא, כוח מגן לישראל ולעם היהודי כולו. "מלחמה שנייה בדלית ברירה הייתה מלחמת יום הכיפורים ומלחמת ההתשה שקדמה לה. מה היה המצב בשבת של יום הכיפורים ההוא? 177 טנקים שלנו ניצבו ברמת הגולן נגד 1,400 טנקים סובייטו-סוריים; ופחות מ-500 חיילים שלנו עמדו במוצבים על תעלת סואץ נגד חמש דיוויזיות שהוטלו לחזית על ידי המצרים. מה פלא, שהימים הראשונים של אותה מלחמה היו קשים מנשוא. אני זוכר את האלוף אברהם יפה בא אלינו, חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ואומר: 'אוי כמה קשה! הנערים הללו, בני 18 ו-19 נופלים כזבובים וממש בגופותיהם מגינים על עמנו'" – ציטוט של האלוף אברהם יפה. "ברמת הגולן, היה רגע כאשר אלוף פיקוד הצפון, היום הרמטכ"ל שלנו, שמע מפי סגנו את המילים 'זהו זה'. הכוונה הייתה: הפסדנו. עלינו לרדת מרמת הגולן. והוא, אלוף פיקוד הצפון דאז אמר: 'תן לי עוד חמש דקות'. לפעמים חמש דקות מכריעות גורל עם. בחמש דקות הללו הגיעו כמה עשרות טנקים, ששינו את כל המצב ברמת הגולן. אלמלא זה קרה, לו היה האויב הסורי יורד מן הרמה אל הגיא, הוא היה מגיע לחיפה, כי עד חיפה לא היה טנק אחד שיעצור את הטור המשוריין שלו. כן, היינו נלחמים גם בסכינים – כפי שאמרה אחת הרעיות הנכבדות שלנו – בסכינים נגד טנקים. היו נופלים עוד רבים ובכל היישובים היה מתבצע טבח, כפי שהסורים יודעים לעשותו. "בדרום נלקחו בשבי הבחורים שהיו במוצבים, ומה קרה עימם אחר כך, ידוע. עשרות טנקים נפצחו, כי היה 'טפטוף' של הטנקים, אותם לא הספקנו לארגן בריכוז גדול; ועשרות מטוסים שהופלו בטילים שלא חוסלו בעוד מועד, והשלמנו עם קידומם. אוי לאוזניים אשר בהן עדיין מהדהדות המילים של אחד מגיבורי האומה, אשר דם המכבים זרם בעורקיו, שר הביטחון דאז: 'הולך לנו הבית השלישי'." עוד שלוש שורות. "סיכום אבדותינו במלחמת האין-ברירה ההיא: 2,297 הרוגים, 6,067 פצועים. במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת ההתשה – שאף היא הייתה מלחמה מתוך חוסר ברירה – 2,659 הרוגים, 7,251 פצועים. הסיכום הנורא: קרוב ל-10,000 אבדות."

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

המחליף שלי פה? מי זה, גלעד?

היו"ר מאיר כהן:

כן. גלעד קריב, אדוני. בבקשה. תודה רבה, אדוני. יחליף אותך גלעד קריב. 20 דקות.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדי השר, בעוד רגעים קצרים אתייחס להצעת החוק שמונחת על השולחן, הצעת חוק שכולה מעשה של הונאה והסתרת האמת מעיני הציבור, הצעת חוק שכולה הולכת שולל, הצעת חוק שמטרתה פתיחת אוטוסטרדה של מינויים לא ראויים בממסד הרבני. אבל לפני שאתייחס לגוף הצעת החוק, אבקש להתייחס, מטבע הדברים, לשעה המורכבת והרגישה שאנחנו נמצאים בה. אם אינני טועה, אנחנו מתבשרים שבזמן הקרוב תימסרנה הצהרות משמעותיות ודרמטיות בעניין עסקת החזרת החטופים. ואני, כמו חברים וחברות נוספים, גוזר על עצמי זהירות יתרה בשעה הזו. ובכל זאת, אבקש לומר כמה דברים קצרים בעניין העסקה, שוב, מתוך זהירות גדולה. כפי שכבר אמרנו בימים האחרונים, הלב שלנו חצוי ביחס לעסקה המסתמנת. מן הצד האחד, כל מהלך שישיב ולו חטוף אחד לחיק משפחתו – או לצערנו למנוחת עולמים – כל מהלך כזה הוא מהלך ראוי ומתבקש, במיוחד שחלפה לה כבר יותר משנה, שנה שלמה, מאז עסקת החטופים הראשונה, שהשיבה כ-104 חטופים וחטופות לחיק משפחותיהם. אחרי שנה שבה יותר חטופים שנחטפו בחיים נהרגו כתוצאה – ככל הנראה, לצערנו – מהפעילות הצבאית מאשר חטופים חולצו על ידי חיילי צה"ל הגיבורים, צריך לומר שחייבים לנוע אל עבר עסקת חטופים נוספת. מן הצד השני, אנחנו מוטרדים מן העובדה וכואבים את העובדה שהעסקה המסתמנת לא תשיב את כל החטופים והחטופות בפעימה הראשונה, ושיידרש מהלך נוסף של משא ומתן על מנת להחזיר את כל 98 החטופים. ובעניין הזה חשוב לומר הערב הזה למשפחות החטופים, לכל משפחות החטופים, שאנחנו נמשיך במאבק האיתן לצידן עד להשבת כל החטופים והחטופות בעסקה, בעסקה אחת שלמה. אמרנו לכל אורך הדרך שבעבור השבת כל החטופים והחטופות בפעימה אחת ראוי לעצור את המערכה הצבאית בעזה, מערכה שכבר חודשים ארוכים מתנהלת ללא תוכנית אסטרטגית, ומתנהלת אך ורק תחת סיסמאות. במצב העניינים הזה ודאי, על אחת כמה וכמה, שראוי היה להכריז על הנכונות לסיום המערכה הצבאית בעזה בתמורה להחזרת כל החטופים והחטופות. ובליבנו החשש הכבד שהסיבה המרכזית לכך שהדבר לא נעשה היא סיבה פוליטית, היא מערכת השיקולים הפוליטיים שמנחה את ראש הממשלה בהתנהלותו מול שותפיו הקיצוניים. וצר לנו, ואנחנו נמשיך למחות על כך, ששיקולים פוליטיים גוברים על שיקולים ענייניים בכל מה שנוגע למהלכים הנדרשים על מנת להחזיר את כל החטופים והחטופות, וגם על מנת לעצור את אותה מערכה צבאית, שגובה קורבנות גבוהים, או רחבי ממדים, קורבנות רבים מקרב חיילי צה"ל. אנחנו נעשה הכול על מנת להבטיח שבימים הקרובים ממש ייעשה אותו מאמץ להביא לסגירת אותם שלבים נוספים בעסקה שיבטיחו את חזרת כל החטופים והחטופות, שוב, גם במחיר של סיום המערכה בעזה. כי ממשלה שאין לה אסטרטגיה, ואין לה תוכנית, ואין לה חתירה לנקודות סיום של המהלך הצבאי ומעבר למהלך מדיני, לממשלה כזאת אין זכות מוסרית לשלוח חיילים אל שדות הקרב. הלב שלנו מלא בתפילות שהמהלך המסתמן אכן יבשיל, ושאנחנו נראה בשוב אחינו ואחיותינו הביתה, ושוב, נעשה הכול, עם ציבור ישראלי ענק, בשביל להבטיח שהמהלך יושלם בהשבת כל החטופים והחטופות. אני אומר – ולדעתי אני אומר זאת על דעת כל חבריי וחברותיי לאופוזיציה: אנחנו לא ננוח ולא נשקוט עד אשר יושלם המהלך של השבת כל החטופים והחטופות, ולא נאפשר לראש הממשלה נתניהו ולשותפיו מעין פסק זמן שבו הוא יוכל להמשיך ולהתמהמה במהלך להשבת כל החטופים והחטופות. השקט הזה לא יינתן לו. וגם בימים שבהם תתבצע ותתממש העסקה הנוכחית, שכולנו מקווים שאכן תוכרז, אנחנו לא נשקוט ולא ננוח עד אשר נראה מהלכים של ממש להשבת כל החטופים והחטופות. עכשיו, כגשר בין הנושא הקריטי והגורלי הזה לנושא שאנחנו מדברים בו, הצעת החוק שמגיעה היום לקריאה שנייה ושלישית – הצעת חוק שאין בינה לבין צורכי החברה הישראלית דבר וחצי דבר, הצעת חוק שכל כולה אתנן פוליטי שניתן למפלגות החרדיות, הצעת חוק מושחתת, הצעת חוק בזבזנית, הצעת חוק מופרכת מבחינת פרטיה וסעיפיה – כגשר בין הנושא הגורלי של השבת אחינו ואחיותינו לבין הנושא הבזוי של אוטוסטרדת המינויים בממסד הרבני, אני מבקש לומר דברים אחדים על מה שראינו בימים האחרונים ביחס לעסקה המתרקמת מצד רבנים בכירים, שחלקם מקבלים את שכרם מקופת המדינה, כמו הרב שמואל אליהו, רבה הראשי של העיר צפת, חבר מועצת הרבנות הראשית, שמבחינת הדין והנהלים בכלל אסור לו להתבטא בסוגיות פוליטיות ומדיניות, אבל הוא מצפצף על החוק כבר שנים. הוגש נגדו כתב אישום בגין הסתה לגזענות, ובטעות ובשיקול דעת לא נכון נמשך אותו כתב אישום, והוא לא עומד בהתחייבויות שלו להפסיק להתייחס, בהיותו נושא משרה ציבורית, לסוגיות שנמצאות בלב המחלוקת הפוליטית. אבל אני כן מבקש לעמוד על העובדה שבימים האחרונים התפרסם מכתב מחאה חריף של 100 רבנים, חלקם כאמור נושאים במשרות ציבוריות, מקבלים את משכורתם מקופת המדינה, מקופת הרשויות המקומיות, וחלקם נשאו במשרות רבניות ציבוריות בעבר. 100 רבנים מבכירי הרבנים של הציונות הדתית חתמו על גילוי דעת, על פתק, צעטלע, שיוצא נגד העסקה. ואני שואל: איפה 100 הרבנים האחרים שיחתמו על מכתב שאומר שישנה חובה מוסרית והלכתית לנוע לעבר עסקה לשחרור חטופים? אלה הרבנים שאנחנו צריכים לממן, רבנים שכל תפיסת עולמם קנאית, קיצונית? איפה 100 הרבנים המתונים של הציונות הדתית שיאמרו שזו לא רוחה של מסורת ישראל? השר גולדקנופ, בעניין הזה של עסקת החטופים, צריך לומר שהמפלגות החרדיות הודיעו שהן תתמוכנה, ואני מניח שהדבר נעשה, כדרככם, תוך היוועצות עם הרבנים שאתם רואים אותם כבעלי הסמכות, נכון?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

גלעד קריב (העבודה):

אבל איפה גילוי הדעת של 100 רבנים חרדים שייתנו את הקונטרה ההלכתית, המסורתית, שיאמרו שרוחה של המסורת היהודית נוטה לכיוון העסקה? אתם בעמדה הזו. מדוע אינכם מסתערים על דעת הקהל של שומרי התורה והמצוות בחברה הישראלית ומשמיעים קול כנגד המגמה הקיצונית והקנאית שהשתלטה על רבני הציונות הדתית? כפי שאתה יודע, ביני לבינך ישנן מחלוקות גדולות, גם בהיבט האמוני, גם בהיבט הפוליטי. אתה וחבריך לא עושים לי חיים קלים בהקשרים האלה. אבל ברגע הזה, שבו ההנהגה הרבנית החרדית סומכת את ידיה – דרך אגב, לא בפעם הראשונה; אנחנו מכירים את פסיקותיו של הרב עובדיה יוסף עוד מימי מבצע אנטבה, והוא מתאר בספריו איך הוא התייעץ עם עוד פוסקי הלכה חרדים. השמיעו קול, קול רבני, לא כזה שבא לידי ביטוי רק בהצבעה שלכם בממשלה. תאמרו לציבור הישראלי כולו שהמסורת היהודית מחייבת את ההליכה אל עבר עסקאות מורכבות של פדיון שבויים. ואז באים בכירי הרבנים החרד"ליים, כותבים גילוי דעת של 100 מילים. תאמר לי, הרב גולדקנופ, זה פסק הלכה רציני, צעטלע עם 100 מילים? ועוד אין להם בושה להזכיר את פסיקתו של הגר"ש ישראלי, מתלמידיו המובהקים של הרב קוק, תוך עיוות דבריו, כי פסיקתו ההלכתית – הרב ישראלי עמד על ההבחנה בין דין הגמרא, שלא פודין שבויים יותר מכפי דמיהם, לבין מצב שבו מדובר בשחרור ובפדיון שבויים של חיילים שנשלחו על ידי המדינה לשדה הקרב, או במקרה שלנו, של אזרחים שהופקרו על ידי המדינה. ואיפה ההתייחסות באותה פתקה רבנית מביכה לאמירה שבמקום שיש סכנת נפשות של ממש לשבויים, אז הכלל שלא פודים יותר מדמיהם לא חל? איך הם לא מתביישים להציג עמדה פוליטית שבינה לבין מסורת ישראל יש מעט מאוד כפסק הלכה? את הרבנים האלה אנחנו צריכים לממן? אלה הרבנים שצריכים לקבל כסף מקופת הציבור? רבנים שכל-כולם טובלים בפוליטיקה, בעמדה מפלגתית, שמנצלים את משרתם הציבורית על מנת לבוא ולהציג מצג שווא? מה אומרת מסורת ישראל? תילי-תלים של דפים, תילי-תלים של פסקי הלכה, תילי-תילים של מאמרים הלכתיים, נכתבו על הסוגיה המורכבת, הקשה, של פדיון שבויים, במצב שגם יש פוטנציאל ששחרור המחבלים יסכן – אנחנו לא כופרים בזה. ואת כל הדיון ההלכתי הזה, שמתנהל מאז ימי הגמרא, 100 רבנים בישראל, שמציגים את עצמם כגדולי הדור – את כל הדיון ההלכתי הזה הם מנקזים לתוך הפתק הזה? דף שמודפס ב-100 מילים עם פונט 18, שהמשמעות שלו הפקרת אחים ואחיות – איך לא רועדת היד לרבנים האלה, בזמן שהם מפרסמים דבר כזה? והיום מתפרסמות ידיעות שנתניהו הציע לסמוטריץ' חבילת פיצויים. שמעתם, חבר הכנסת שירי, חברת הכנסת מטי הרכבי צרפתי? מתנהל משא ומתן פוליטי איזה אתנן יינתן לסמוטריץ' ולסטרוק כדי שהם לא יפרקו את הממשלה. איזה ביזיון. איזו הפקרות מוסרית. אתם מנהלים משא ומתן פוליטי על עוד הישגים על גב אחינו ואחיותינו החטופים? אם העסקה הזו מסכנת את קיומה של מדינת ישראל, תפרשו מהממשלה, ואם היא לא באמת מסכנת, אז אתם מנהלים מסחרה פוליטית על חשבון האחים והאחיות שלנו והמשפחות המעונות שלהם. עד לאן מגיע העיוות המוסרי שלכם, שבו בשביל חזיונות משיחיות השקר שלכם ביחס ליהודה ושומרון אפשר לדרוס כל עיקרון מוסרי וכל עיקרון יהודי וכל עיקרון ציוני שנוגע לערך היסודי הזה של ערבות הדדית ושל סולידריות? איזו חרפה. זה גילוי דעת שעוד כתוב בו "דעת תורה" – דעת תורה בנושא פדיון שבויים. מי אתם שתדברו בשמה של תורת ישראל, שזה מה שאתם מציעים לנו? הקדוש ברוך הוא בוכה על הניצול המחפיר של שמו על ידי רבנים שקנאותם מעוורת את מצפונם. דעת תורה? דעת אלו שהפכו את התורה לקרדום לחפור בו בגבעות יהודה ושומרון כדי להקים מאחזים בלתי חוקיים. תתביישו לכם, רבני המגזר החרד"לי, וידע כל הציבור כמה תורתכם אינה עולה בקנה אחד עם הקול המרכזי והעיקרי של מסורת ישראל ביחס למצוות פדיון שבויים. ואת הרבנים הללו אנחנו אמורים לממן, בין השאר באמצעות חוקים בזויים כדוגמת החוק הזה. ותאמר לי, אדוני היושב-ראש, כיצד עולה על דעתך שבשעה שהציבור הישראלי כוסס את ציפורניו ביחס לשאלה אם בימים הקרובים נראה בשוב אחים ואחיות ששמם הפך לשגור בפי כולנו, אנחנו עסוקים בקידום החוק הזה, שכל-כולו אתנן פוליטי, במקרה הזה לש"ס? ואת אותה שאלה נשאל על המחשבה ההזויה שביום שלישי הבא ועדת החוקה תחדש את הוויכוחים על שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים – בזה אנחנו צריכים לעסוק עכשיו. עוד לא הצלחתם להציג תוכנית אחת ראויה לשיקום היישובים החרבים בצפון. עד הרגע הזה לא ברור מי מנהל את הדברים. 15 חיילים, 15 חיילים נפלו בקרבות בצפון עזה רק בימים האחרונים, אבל לקואליציות ההרס והזדון שלכם חשוב ביום שלישי הקרוב לפתוח את תיבת הפנדורה מחדש, להציף מחדש את הסוגיות שריסקו את החברה הישראלית. לא איכנס כאן לאשמת מי, תעזוב, אבל יש מחלוקת שהסוגיות הללו ריסקו את החברה הישראלית בימים שבין 4 בינואר 2023 ל-7 באוקטובר 2023? מישהו יכול להתכחש לכך שהחברה הישראלית הגיעה אל עברי פי פחת, אל שפת התהום, כתוצאה מהעיסוק בנושאים האלה? אז ביום שלישי הקרוב ועדת החוקה תחזור לדון בהצעה לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ואתם מדברים איתנו על הסכמה רחבה? רציתם הסכמה רחבה – לכו לנשיא המדינה, תציעו לו לחדש את הדיונים בבית הנשיא. אבל לא. השר לוין, דרך מקורביו, מודיע שהוא תוך חודש סוגר את החקיקה הזאת. שוב, על סטרואידים. אז מביאים לנו כאן, בשעה הגורלית הזו, חוק שכל-כולו הפקרות, רישיון לג'ובים בממסד הרבני, ואחרי שתגמרו את המזימה הזו נגיע לחוק לפירוק לשכת עורכי הדין, שאדוני היושב-ראש הוא אחד משושביניו. עוד חוק גורלי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

השושבין היחיד.

גלעד קריב (העבודה):

אתה יודע, הרב גולדקנופ – ובזה אני אסיים, כי הזמן תם; אני עולה שוב. אתה יודע, הרב גולדקנופ, יש שני חוקים שעוסקים בלשכת עורכי הדין ומונחים על שולחן הכנסת. האחד הוא החוק של חבר הכנסת מלביצקי לחיסול חשבונות עם הלשכה; החוק השני יושב אצל חברך הרב אייכלר. החוק הזה, הדיון האחרון בעניינו היה ביולי בשנה שעברה. הדיון האחרון. אתה יודע במה הוא עוסק? בהגבלת שכר טרחה של עורכי דין שמלווים משפחות שכולות ומשפחות של נפגעי טרור.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

צריך לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מבין, הרב גולדקנופ, איזו הצעת חוק לשכת עורכי הדין הקואליציה והממשלה שלכם מקדמות? את חוק הנקמה של היושב-ראש – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, אדוני, צריך לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

– – לא את החוק שנועד להיטיב עם המשפחות השכולות. זה סדר העדיפויות של ממשלתכם ושל קואליציית ההרס והחורבן.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הודעה למזכירות הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה השנייה ולקריאה השלישית: הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון מס' 2 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק איסור הכחשת אירועי טבח 7 באוקטובר 2023 (טבח שמיני עצרת), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת עודה, בבקשה. חבר הכנסת קריב, אף שאני חולק רבות ועמוקות על דבריך, כל אחד ואחד מהם, פחות או יותר, ממה שאמרת פה, אתה לפחות מציג את הדברים בצורה ראויה. כן. עשר דקות, כן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני מקווה שהסכם הפסקת המלחמה והסכם חילופי חטופים ואסירים – שהוא יתממש כולו, שיהיה כולל, כמה שיותר מהר, כמה שיותר בעסקה אחת. הלוואי, הלוואי שהדברים הללו היו נעשים לפני הרבה זמן, לפני הרבה זמן. הרבה אנשים נהרגו בגלל שלא התקבלה ההחלטה הזו. אני רוצה לפנות אל האנשים שרואים אותי ושומעים אותי מהבית, מהטלוויזיה. אני רוצה להגיד להם: ומה עכשיו? ומה עכשיו? במולדת הזו, שהפכה להיות מולדת משותפת, יש שני עמים. אין עם שיתאדה, אין. אין עם שיתאדה. הינה, מסיימים את המלחמה הארוכה והקשה ביותר. בין הים לנהר יש 7.5 מיליון יהודים ויש 7.5 מיליון פלסטינים. אין עם שיתאדה. עד מתי ועוד כמה קורבנות? כולנו צריכים להפנים עמוק עמוק עמוק שבסופו של דבר אדם חשוב מאדמה. בסופו של דבר צריך להגיע לפשרה היסטורית. אני לא אומר שהיא כל הזכות, אני לא אומר שהיא כל הזכות, אבל בגלל ערך הבן אדם, בגלל החשיבות שבלכבד את הזכויות הלאומיות של כל עם, בגלל החיים, בגלל הבנים והבנות שלנו, בגלל העתיד, אנחנו צריכים לחשוב מהו האינטרס האמיתי של כולנו. האם זה המשך המצב הקיים, יותר מ-100 שנים של סכסוך? האם ראיתם עם שהרים ידיים? האם ראיתם עם שחדל להיאבק למען זכויותיו הלאומיות? אני שוב ושוב פונה לאזרחים שצופים בנו בטלוויזיה ואומר להם שצריך אומץ בשביל השלום, צריך אומץ בשביל השלום, כי יש הרבה כוחות שיקלקלו את זה, הרבה כוחות שימנעו את זה, הרבה כוחות שיאשימו אותנו שאנחנו פרגמטיים, מתונים, ותרנים. צריך אומץ לעמוד מול כולם ולהגיד להם: החיים עדיפים על המוות, והעתיד עדיף על העבר, והשלום עדיף על המלחמות ועל הכיבוש. צריכים להיות אמיצים בקרב שני העמים להיאבק למען זה. אני רוצה להגיד לכם שכמה פעמים היה רוב בקרב שני העמים שרצה את השלום, אותו השלום. היה רוב. אני אספר על הישראלים. בשנת 1999, אחרי שהישראלים ראו את דרכו של רבין ודרכו של נתניהו, 56% באו לקלפיות והצביעו למען המשך דרכו של רבין. לצערי הרב זה לא צלח בקמפ דייוויד 2000. לצערי הרב. ומשנת 2006 עד 2008 הליכוד בראשות נתניהו קיבל 12 מנדטים, המפד"ל – תשעה מנדטים. הם הימין הקלאסי. השאר היו בעד פשרה היסטורית. והתקרבנו לזה, התקרבנו לזה. אני זוכר, כשהיה משא ומתן רציני בין אולמרט לבין אבו מאזן, כמעט לא היו הפגנות ברחוב. לכן, להאשים את החברה הישראלית שהיא אף פעם לא חיפשה פשרה, זה לא נכון. ומה לגבי העם הפלסטיני, ש-83%–85% תמכו באוסלו, תמכו בפתרון שתי מדינות, תמכו בחיים משותפים? מה להגיד על הפלסטינים, ששכנעו את הליגה הערבית להביא את היוזמה הערבית, שאחר כך גם הפכה להיות היוזמה האסלאמית? כל מדינות ערב וכל המדינות האסלאמיות הושיטו יד למדינת ישראל על בסיס מדינה לצד מדינה ושלום בין שני העמים. אנחנו חייבים לחדש את זה. אנחנו חייבים למצוא את הפשרה ההיסטורית בינינו. אפשר להתווכח על העבר, על ההיסטוריה, אבל אין לי ספק שהיהודים התגבשו כעם ומגיעה להם זכות להגדרה עצמית – אני תומך בזה – ואין ספק שהפלסטינים התגבשו כעם ומגיע להם זכות להגדרה עצמית. זו חוצפה שיש בן אדם מעם מסוים שמרשה לעצמו עם היומרה הזו להגדיר עם בהגדרה שהם לא מקבלים. זו יומרה, זו חוצפה. אני שמעתי ערבים שאומרים שאין עם יהודי. היהודים שנמצאים בישראל הפכו להיות קבוצה של אנשים עם כלכלה אחת, עם תרבות אחת, עם שפה אחת, התגבשו כעם, מאמינים שהם עם. זו חוצפה להגיד לפלסטינים: סליחה, אתם לא עם. מי אתה? מי אתה בכלל שתגדיר את הפלסטינים? מי אתה בכלל? אין להם בעיה להגיד שיש עם עיראקי, מצרי, תוניסאי, מרוקאי. כנראה רק הפלסטינים לא יכולים לבנות את הזהות הייחודית שלהם. צריך לכבד את זה שיש במולדת הזו שני עמים. לשניהם מגיעה זכות להגדרה עצמית. בואו נחתור לשלום. כבוד היושב-ראש, מחר תתכנס הוועדה לבחינת לשכת עורכי הדין. נגרם עוול מכוון למתמחים. מכוון. אחוז ההצלחה ירד בבת אחת ב-25%. לפני ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט ביטלו ארבע שאלות. במצב המקסימלי עזרו בארבעה ציונים, לפעמים אפס. כנראה שמחר יחליטו לפסול עוד כמה שאלות, אבל זה לא ייתן תשובה הוגנת. זו לא תשובה הוגנת. התשובה ההוגנת היא פקטור, לכן אני פונה לחברי הוועדה ואומר להם: צריך לחתור לצדק ולהוגנות עם המתמחים, ולתת פקטור גדול שישווה את שיעור ההצלחה לבחינה הקודמת, אחרת אנחנו נגיש הצעת חוק זריזה בשביל לכפות את זה, כי כך נעשה את הצדק. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת שירי, 25 דקות? זה מה שמופיע לי. 25? 25 מופיע לי. 15? 25 מופיע לי. 15, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה יודע, אפשר לזרום. אם נפתח שיחה.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

יש לך איש שיחה – – – רציני. אתה יכול להתווכח איתו על הרבה דברים.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא מסכים איתי על הכול, הוא פשוט לא יגיד לפרוטוקול. סתם, לא על הכול. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אתה עלית עכשיו, אבל אני צפיתי בדיון, אני לא יודע אם צפית, ועלה לפה ח"כ אחרי ח"כ ודיבר אל השר הנוכחי. עולים הח"כים ומתחננים לסיעות שהן לא הסיעות של עוצמה והציונות הדתית, מתחננים אליהן שיגידו משהו כדי לאזן את המופע המטורלל שאנחנו עדים לו, שיש עכשיו עבודה פוליטית כדי למנוע את העסקה. אתה יודע, בראשון אני – אוקיי, בסדר. גם נעמה עלתה, גם היא מבקשת מהשר: תביעו עמדה – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אני ביקשתי? אני לא מבקשת מהם, אין מה לבקש.

נאור שירי (יש עתיד):

אולי לא את. רון.

נעמה לזימי (העבודה):

אני אומרת להם.

נאור שירי (יש עתיד):

כשאת עלית, היה פה עמיחי אליהו, ואחריו – נכון – –

נעמה לזימי (העבודה):

אמרתי לו: איך אתה לא מתבייש. ביקשתי ממנו משהו?

נאור שירי (יש עתיד):

– – ואחריו הגיע שר השיכון גולדקנופ, שרון כץ עלה וביקש ממנו. והם מתחננים: תביעו עמדה נגד האירוע המטורלל שבו – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אני לא מתחננת – – – האחרים.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, אבל הם לא אומרים את המילים הנכונות. הוא מנסה לגייס – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אני אמרתי לו שהוא עוסק בהתיישבות בעזה, בעזה, בזמן שמחוקקים חוק השתמטות. זאת בושה, זאת חרפה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מציין שזה פשוט מופע מטורלל. אנחנו צריכים להתחנן כדי שתחזירו את האחים והאחיות שלנו, אבל מה אני אגיד לכם, כאילו, איפה הציפיות שלי פוגשות את הקואליציה, שעל פיתה בבית חולים מפרקים ממשלה; על חוק הגיוס – נמות ולא נתגייס – בטח לא נכהן בממשלה. אומר עכשיו פיתמר: זו האחריות שלי למנוע את העסקה שתפגע בביטחון ישראל. אני כל כך שמח שהוא גילה את המילה אחריות, רק איפה היית ב-7 באוקטובר? האם אין לך אחריות שם? האם זו עסקה טובה יותר להשאיר את האחים והאחיות שלנו בעזה מאשר להחזיר אותם? כאילו, איפה אתה, בעולם מכירת רהיטים? איפה אתה בעסקאות? איפה היית כשהיית צריך לשמור עליהם? ואם לא הצלחת, אז איפה האחריות שלך להחזיר אותם? על זה אפשר לפרק ממשלה. על חוק הגיוס אין שום בעיה. אבל מה שעוד יותר מעצבן זה מה שהכנסת עושה, כי בזמן שכל המדינה רועשת וגועשת על העסקה, באופן הכי טבעי בעולם, כמובן שיש כאלה שלא עוסקים בפוליטיקה בכלל ולא ממהרים בשלישי הבא להמשיך ולדרוס ולשים את הפשרה ההיסטורית – אני לא יודע אם ידעתם על זה, חברי הכנסת. חבר הכנסת בליאק, האם שמעת על הפשרה ההיסטורית בין שר החוץ לשר המשפטים על נושא שהם הסכימו מלכתחילה, אבל עשו סרטון מדהים ביוטיוב? באמת רמת הפקה של מגמת תקשורת בכיתה י"ב, אבל בסדר. אני שם את זה בצד. בסוף כל אחד עושה מה שהוא רוצה. ולא הסתפקו בזה, אם לא הספיק לנו המופע המדהים של חוק פלדשטיין 1, היום הגדיל ועשה חבר הכנסת רוטמן את חוק פלדשטיין 2. אני תמיד אוהב את ה-sequence שהם עושים. הם כאילו אומרים, זה כמו שכחו אותי בבית 1 – הלך טוב בקופות, בואו נעשה שכחו אותי בבית 2. עכשיו, לא רק שהם מייצרים מנגנון עקום, שבו כל אחד יכול להעביר, לדלג – כל רב"ט, כל טירון, כל מלש"ב, למרות שהשר פה לא היה אפילו מלש"ב – יכול להעביר מידע לקבינט הביטחוני ולקבל עליו פטור רטרואקטיבית אם הוא הואשם. זה הנורמלי, בסדר גמור. אבל אני כבר אמרתי, תמיד הם חושבים נורא נורא בקטן. כאילו, למה אתם מכשירים ומייצרים לכם – כל בעיה שיש, אתה מגלה שיש חקיקה. נגיד, מאי גולן עכשיו נחקרה על זה שהיא עברה באדום ודרסה אופנוען, אז בשבוע הבא אני מניח שתגיע דרך המשרד הצעת חוק או דרך איזה חבר כנסת מצטיין – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

גם לדרוס אופנוענים.

נאור שירי (יש עתיד):

– – AKA קלנר: אפשר לדרוס אופנוענים, בטח אם אתם שרים. פיתמר יגיש הצעת חוק דרך חבר הכנסת פוגל או אלמוג – נראה מה היחסים ביניהם – שאם אתה שר, אתה פטור מחגורה ואתה יכול לעשות לייבים במהלך הנסיעה, זה בסדר גמור. השרה רגב תגיש לנו הצעת חוק שרק שרים יכולים לטוס, ואם טסים אז לא חוזרים וכאלה. סילמן תגיד שאפשר לאכול חמץ רק בכניסה לתחנות דלק – לא יודע מה יש לה עם תחנות דלק. אבל באמת – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ואם אתה שר, אתה יכול להיות בארץ שלושה ימים בשנה ועדיין להישאר תושב.

נאור שירי (יש עתיד):

בכלל, השרה רגב – לא היית פה לפני יומיים, שלושה – עלתה לפה וטענה על ועדת חקירה ממלכתית, ואז היא אמרה: מי בכלל בקואליציה, שמעת מישהו בקואליציה – אני לא מצטט אחד לאחד, פרפראזה – שמעת אחד בקואליציה שהתנגד לוועדת חקירה ממלכתית? עכשיו, היה בא לי לומר לה Welcome to Israel, השרה רגב. באמת, אני שמח, Thank you for flying with us. קרו פה כמה דברים בזמן שלא היית בארץ. את כבר היית כל כך הרבה זמן מחוץ לארץ, שהשנה את לא משלמת מיסים בארץ, כי את בקושי תושב ארעי. באמת, היה בא לי, אתה יודע, להמשיך ולשאול אותה: ארזת לבד? מישהו הביא לך חבילה להעביר? מישהו הביא לך איזה יהלום מלוטש שאת צריכה להיכנס? באמת, כאילו עולה פה שרה חסרת כל מושג על מה שקורה במדינה, בטח בתחום משרדה. ראיתי שהיום היא הייתה בצפון. היא גילתה את הצפון, והיא כבר שוב – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בצפון הארץ?

נאור שירי (יש עתיד):

בצפון הארץ, הייתה בעמק יזרעאל, כן. ואז היא מדברת על רכבת מקריית שמונה לאילת, עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. Thank you for flying with us. באמת, זה היה מחזה מדהים. אני גם המלצתי לה שבראש ועדת החקירה שהיא מעוניינת להקים – בניגוד אולי למה שהמלצתי לנתניהו, שיאיר נתניהו יעמוד בראשה, אני המלצתי שדודו אולי יעמוד בראשה, כי אני חושב שזה טוב. אבל צחוק בצד, תסתכלו מה הכנסת עושה. עכשיו אנחנו שוב – איכשהו בזה אנחנו תמיד מגיעים, אדוני היושב-ראש, בזמן שאנחנו מקצצים, ומעמיקים את גביית המיסים המטורללת. אתה יודע, אנחנו יושבים בוועדת הכספים, ואתה רואה את צעדי ההתייעלות הפיסקלית – על סך של כמה? 37 מיליארד שקלים לתקציב 2025. ואז אתה רואה, עושים לך רובריקות יפות – אתה יודע, האוצר יודע לעשות מצגות, או שזה ChatGPT, לא משנה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתה מוכן להצטרף להצעת חוק שלי שתאסור מצגות?

נאור שירי (יש עתיד):

כן. אני, איך אמרת – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

שתאסור מצגות?

נאור שירי (יש עתיד):

וואי, חד-משמעית.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תאסור מצגות בוועדה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אין לי בעיה עם מצגות ארבעה שקפים total, אבל תקשיב, אתה מקבל את השקף של צעדי התייעלות פיסקלית, ואז אתה רואה: מיסים, מיסים, מיסים, מיסים, מיסים, מיסים. זה צעדי התייעלות? אתה אומר להם: אבל מה ההתייעלות פה? לקחת לי עוד כסף מהכיס זה לא התייעלות, זה שוד. זה שוד. אתה לא מתייעל בכלום. העמקת הכספים, העמקת הגבייה, רכב חשמלי, עוד מס – אתה מסתכל, אתה אומר: בוא'נה, אבל לאף אחד לא אכפת. לאף אחד לא אכפת. ואם זה לא מספיק, אז לפני שבועיים הם ממשיכים ונותנים מענק פרישה – דיברתי איתך על זה – של 0.25 מיליון שקלים, עכשיו, השנה הזו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

זה כדי לעודד לפרוש או שזה על חדשים?

נאור שירי (יש עתיד):

על כולם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, השאלה היא אם זה חל על מי שעכשיו מכהן כדי לעודד אותו לפרוש, או שזה נועד – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה צריך לפנות מקום לעסקנים חדשים.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה צודק. במקרה אני יודע שהכול – אין מקריות בעולם, כמו שאין ייאוש בעולם, למרות הממשלה הזו, אבל במקרה לגמרי יושב פה – אני לא אצביע על השר שיושב, כדי שלא זה, אבל במקרה לגמרי יושבת הסיבה והתוצאה למענק הפרישה המוגדל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עכשיו, מה שמעניין זה שהם הודיעו שבשנת 2024 המלחמה עלתה 100 מיליארד שקל. בכמה עלו הוצאות הממשלה? 105 מיליארד, כלומר שקל הם לא קיצצו בהוצאות הממשלה.

נאור שירי (יש עתיד):

ההפך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שקל.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה התייעלות, מה אתם רוצים; ועכשיו כל שירותי הדת היהודיים יתייעלו.

נאור שירי (יש עתיד):

התייעלות, כן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

והם נותנים כסף מהכיס שלך לרבנים.

נאור שירי (יש עתיד):

חשוב, זה חשוב מאוד. הייתי מת, אתה יודע, לגלות חוק – הקהל שיושב ביציע, היינו שמחים לגלות שבמקום חוק לעוד ג'ובים במועצות דתיות, הייתי שמח לראות עוד סייעות בגנים. למה אין חוק כזה? למה אתם לא נותנים לסייעות ולגננות ולאנשי ונשות החינוך שלנו? למה להם אתם לא נותנים מענקים? למה תמיד זה למקורבים שלכם? למה תמיד זה למקורבים? 0.25 מיליון שקלים מענק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

באמצע קדנציה צריך לפנות מקום לדור חדש.

נאור שירי (יש עתיד):

איזו חוצפה. הייתי אומר חוצפה, אבל אמרתי חוצפה, וזה הזכיר לי את שר הביטחון – שאגב, חבריי חברי הכנסת ואדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין, אמרתי את זה גם בעבר, ישראל כץ השר המצטיין. בשנה, שנה וחצי הוא התחיל מ"לא בטוח שאתה תהיה שר" ללהיות שר האנרגיה, ואז שר החוץ, ואז שר הביטחון. זה הקידום המהיר ביותר בהיסטוריה, לדעתי, של הליכוד או בכלל בכנסת. הוא כאילו סטרטאפ, הוא שני רק לאורית סטרוק והמשרד שלה, שהעלייה הלינארית ברמת התקצוב שלה באמת מפתיעה. אבל למה אני אומר – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אקספוננציאלי.

נעמה לזימי (העבודה):

בחסות ההשתמטות.

נאור שירי (יש עתיד):

בחסות מה שנקרא "כאן 11", אגב. אז הגיע אתמול באמת שר הביטחון, פינה מזמנו בעת שיש עסקה, היה מאוד חשוב קודם כול לשים את עקרונות הבסיס לחוק ההשתמטות. עכשיו, מה הכי מצחיק? עזבו את המתמטיקה, שהוא אומר: 50% יתגייסו, זאת אומרת 7,000, ואז אומרים לו: 7,000 ממה? מ-14,000. אבל אומרים לו: יש 80,000, 70,000 חייבי גיוס.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

עד 2050 הם יהיו זקנים.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, בסדר גמור, נניח שזה מתקדם ומתקדם. גם על המתווה השערורייתי שהוא הציג, באמת בעשרה ימים שכל מדינת ישראל חווה "הותר לפרסום", וכאילו זה מהם והלאה, זה לא משנה, הוא הגיע ומציג – גם את המתווה הביזיוני הזה הם לא קיבלו. הם לא קיבלו את המתווה. כאילו את המינימום של המינימום של – באמת, אתה קורא את המתווה ואתה אומר: בוא'נה, זה אפילו לא מבוא לגיוס – גם את זה, "נמות ולא נתגייס". היום שמעתי שוב תחקיר ברדיו, של יואלי ברים – האם שמעת את זה, חברת הכנסת לזימי? ששר ירושלים ומסורת ישראל – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אני הערתי על זה, על העמותה שלו, עמותה שקרית. סתם – – –

נאור שירי (יש עתיד):

תקשיב, אדוני היושב-ראש, הוא שר שמקליט הודעה לעמותה שכל מהותה ותפקידה זה לעזור להשתמטות מגיוס.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, היום זאת עמותה שבכסות חברתית פועלת להשתמטות בניגוד להגדרתה. זה באמת, שכללתם את השחיתות לדרגות אחרות.

נאור שירי (יש עתיד):

עכשיו, זה שר בישראל. כשאתם צועקים לנו פה "עודדתם השתמטות" על נגיד טייסים שלא רצו, שהפסיקו להתנדב, וצעקו על המשתמטים – אני תמיד צועק לכם, אני אומר לכם: אתם יושבים עם משתמטים. הם המשתמטים. שר האוצר אמר וכתב מאמר דעה מנומק בנוגע להשתמטות ממוסדת, ואז אתה שומע את השר פרוש, שאלוהים יודע מה התפקיד שלו – סליחה, אלוקים יודע אולי מה התפקיד שלו, כי אלוהים מזמן כבר נראה לי ויתר על האירוע – והוא מקליט הודעה איך משתמטים: בואו אני אעזור לכם. והם מתלהבים. אתה שומע חברות שלמות, כמו כל מסחרה שאתם יודעים להקים. הרי גם מהדת אתם יודעים לעשות כסף. גם מזה הצלחתם לעשות כסף. באמת, אני לא יודע כבר איפה – מה זה, לקבור את הבושה, כאילו בכלל להסתכל על בושה בעיניים. איך אתם מרשים לעצמכם עדיין גם היום להתנהל בצורה הזו, זה באמת ממני והלאה. ואני פונה אליך, אדוני היושב-ראש, באמת, כי יכול להיות שאנחנו לא מסכימים על הרבה מאוד דברים, ויכול להיות שאנחנו מסכימים על חלק, אבל אני אומר לך בשיא הכנות, לא יכול להיות שהכנסת הזו תאשר חוק השתמטות. זה לא יכול להיות. אנחנו לא ניפול פה על 7,000, 8,000 או 70,000. אנחנו צריכים לעשות, בתיקון ההיסטורי הזה – כי אתם מרבים לומר לנו את זה, ש-7 באוקטובר עשה פה shifting בכל החשיבה, אבל אם בזה לא יהיה – ואתה יודע טוב מאוד כמה זה חשוב לכלכלה, לחברה, לצבא. להכול. החוק הזה זה חוק שנוגע בכל אחד ואחד מאיתנו. ואם אתם תיתנו – ואתם התבטאתם על זה בעבר – אם אתם תיתנו לאירוע הזה של "נמות ולא נתגייס", על כל ההפגנות שהם עושים בבקו"ם וחוסמים כבישים, היום, כשחיילים מתים, זה לא יכול להיות. אסור לכם לעשות את זה. אסור. אנחנו לא יכולים להסכים על כלום, אבל על זה, זה משהו שלא יכול לעבור בלב של בן אדם. איך אתם יכולים להסתכל לחיילי מילואים בעיניים? הם באים לפה היום, ואנחנו רואים אותם בוועדת הכספים, שהם כן מקבלים פיצוי, הם לא מקבלים פיצוי. מקזזים להם – אני לא יודע אם ידעתם – מקזזים להם מהמענק, כי הוא תומך לחימה שהיה בעזה, אבל הוא לא מוגדר לוחם, אז להם מקזזים.

נעמה לזימי (העבודה):

כי הגרושים האלה חשובים כדי לחלק למישהו. צריך לקחת כל מה שאפשר.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל איך אתם יכולים להסתכל להם בעיניים? אני אומר, איך אפשר להסתכל בעיניים? איך אתם יכולים להסתכל לילדים שלנו בעיניים? גם הילדים שלנו ישרתו בצבא. גם הילדים שלנו יילחמו מול חמאס.

נעמה לזימי (העבודה):

אבל לא שלו.

נאור שירי (יש עתיד):

גם הילדים שלנו יעשו את זה. אבל הם, אין להם מושג, הם לא מבינים את זה בכלל. כשאני אומר לו "מלש"ב", הוא יגיד לי: מה זה? הוא לא יודע מה זה מלש"ב.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נאור.

נאור שירי (יש עתיד):

בהתחלה הגענו ל-25 דקות. עכשיו חתכת אותי על ה-000.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן, אבל קצצו לך. נו, מה לעשות, ככה זה כשנהנים.

נאור שירי (יש עתיד):

טוב, נו, 000 זה נימה טובה לסכם את האירוע של מה שקורה פה. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת אלהואשלה – אינו נוכח. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

15,000 מהסד"כ ירד.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שירי, רק לשם הדיוק, ה"נמות ולא נתגייס" זה פלג קיצוני, זאת לא העמדה של כלל הציבור החרדי, ולא נכון לשפוט את כל הציבור על בסיס פלג קיצוני.

נעמה לזימי (העבודה):

אז שיוקיעו את זה. אז שיוקיעו את זה, בבקשה, אין בעיה.

נאור שירי (יש עתיד):

- - - שופט על אמירות קיצוניות שלהם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, אני לא לוקח אותם על אחריותי.

נעמה לזימי (העבודה):

למה הוא לא אומר מילה נגד זה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני לא חושב שאתה אחראי לאמירות של אנשים שלא מייצגים את – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז שיתגייסו.

נעמה לזימי (העבודה):

למה הוא לא אומר מילה נגד זה? למה הוא לא אומר מילה נגד זה?

נאור שירי (יש עתיד):

הוא גינה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא גינה? הינה, הוא יושב שם. הוא גינה את התקיפה של האלוף?

נאור שירי (יש עתיד):

אני אשמח. תגיד אם הוא גינה. מישהו גינה?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 467 ימים של מלחמה עקובה מדם, ומעל הכול מעיבה העננה שעדיין 98 חטופות וחטופים נמקים בשבי החמאס. האמת היא, קראנו, קראתי עכשיו את הכותרת ב-ynet, והלב שלנו מחסיר פעימה באמת לקראת אפשרות – באמת אני מתפללת – הסכם לשחרור החטופים. הלוואי, הלוואי שממש עוד היום ייחתם ההסכם, והאחים והאחיות שלנו יתחילו לחזור הביתה. 15 חודשים שהמשפחות והמוני אזרחים זועקים ברחובות בדרישה להסכם לשחרור חטופים, קוראים לסיום המלחמה, מותשים מעוד סבב מילואים, כורעים תחת נטל הגזרות הכלכליות, מתרסקים אל מול יוקר המחיה הגואה. אבל לממשלה הזו ולקואליציה הזו כנראה לא דחוף לטפל בזכויות נפגעי 7 באוקטובר, לא דחוף לטפל בהחזרת העקורים לצפון, לא דחוף לטפל ביוקר המחיה, לא דחוף לטפל במערכת החינוך הקורסת, וממש, אבל ממש לא דחוף לדאוג לשוויון בנטל – ופה אני מתחברת אליך, נאור. בשבוע שעבר השר גולדקנופ וחברי הכנסת גפני ומקלב כעסו באיזה עיתון חרדי על כך שבניגוד להבטחות הממשלה, לא מומשו כל ההבטחות התקציביות לחרדים, ורחמנא ליצלן, אפילו הוצאו איזה צווי מעצר לסרבני הגיוס. אז אני באמת פונה לאחינו החרדים. רק מתחילת חודש ינואר הותרו לפרסום שמותיהם של 15 נופלים, גיבורים שנפלו על הגנת המולדת. 15,000 חיילים נהרגו או נפצעו וירדו מהכוחות של הצבא. אז יש מי שמצהיר "נמות ולא נתגייס", אבל לצערנו יש גם מי שמתגייס ומת. אנחנו מקבלים שיעור אחר שיעור למה נתניהו פיטר את גלנט ומינה את כץ לשר הביטחון. אנחנו יודעים שיש 80,000 חרדים שמשתמטים מגיוס. לפני שבוע השר כץ הורה להעלים מבג"ץ את העובדה שצה"ל אמר שבעוד שנה הוא יכול לגייס חרדים בלי הגבלה, וכשזה לא צלח, אז שר הביטחון עולה למתקפה בתקשורת על הרמטכ"ל, על דובר צה"ל, ואתמול הוא הפליא והציג בוועדת חוץ וביטחון חוק מחפיר, שמכשיר השתמטות בעת מלחמה. ואף חרדי לא יתגייס עם המתווה הזה. היה זה הרמב"ם שקבע: אבל במלחמת מצווה הכול יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. איך קרה שאימהות חרדיות ישנות טוב בלילה, לא חוששות מהדפיקה בדלת? האם דם הלוחמים שלנו הנושאים בנטל סמוק פחות מדם החרדים? איך לא תבושו לטעון כי אתם החרדים זכאים לפטור מהשכול? ישראל נלחמת בשבע חזיתות, אבל ממשלת ישראל החליטה לפתוח חזית נוספת – מלחמה נגד אזרחי המדינה הנושאים בנטל, מלחמה לריסוק הדמוקרטיה, מלחמה לריסוק הפרדת הרשויות, מלחמה לריסוק הכנסת ובית המשפט. הם יהפכו לזרוע ביצועית של הממשלה, זרוע כנועה ומבוהלת. מה שדחוף זה לחדש את ההפיכה המשטרית, להחריב את מערכת המשפט, להשתלט על התקשורת החופשית, לפורר את שלטון החוק, לרסק את הכנסת כגוף מחוקק ומפקח. אין איזונים, אין בלמים. הכול מותר למען הישרדות הקואליציה. הקואליציה עולה למתקפה על שומרי הסף שמגינים על האינטרס הציבורי ומגינים על שלטון החוק. הסתה מתוזמנת כנגד היועצת המשפטית וכל מערך הייעוץ המשפטי, הכנסת הופכת חותמת גומי, ועל הדרך מסלול עוקף חקיקה ממשלתית באמצעות חקיקות פרטיות מוזמנות, ממש כמו החוק שניצב כאן. קידום הצעות חוק אנטי-דמוקרטיות במהירות האור, תקציב שמובא ברגע האחרון, התעלמות מחוות דעת של הגורמים המקצועיים – הכול כשר; פוליטיזציה של הדרג המקצועי בשירות הציבורי, מינויי מקורבים, השתלטות על תקציבים. נתניהו וממשלתו מממנים וממנים לתפקידים הבכירים אנשים שלא עומדים בתנאי הסף, ובלבד שאלה כנועים ונאמנים לשליט, וחבל שהטובים שכבר נמצאים במערכת מתייאשים ופשוט מתפטרים. ראש הממשלה מינה – למרות התנגדות היועצת המשפטית לממשלה – לממלא מקום נציב שירות מדינה אדם ללא ניסיון ניהולי שאמור לנהל 100,000 עובדים. דרך אגב, כחלון עצמו אמר: עבדתי במועדון כושר, תחילה כמנהל מכירות, ותוך זמן קצר מוניתי למנהל משמרת. בהיעדרה של הבעלים אפילו הייתי מנהל המועדון בפועל. זה ממלא מקום נציב שירות המדינה. והממשלה לא עוצרת. שר המשפטים מתפתל במינוי נשיא לבית המשפט העליון. השר לוין טוען: מונעים ממני למלא את תפקידי. אבל מה בעצם ביקשו שופטי בג"ץ? השופטים מבקשים ממנו לכבד את החוק ולמלא את תפקידו, לא פחות ולא יותר. אז אדוני שר המשפטים, בישראל מאז ומעולם השר לא ממנה שופטים לבדו. לשם כך יש ועדה. אז מכונת הרעל, בתזמון מדויק, מכפישה את השופט עמית, ולפתע צץ מתווה סער-לוין, פשרה של קואליציה עם קואליציה, מתווה לפוליטיזציה מוחלטת של הוועדה לבחירת שופטים והשתלטות עוינת על בג"ץ והרשות השופטת. הרי שופטים שימונו על ידי פוליטיקאים לא ישפטו מעמדה עצמאית. לא יהיה מי שיעצור את השחיתות; לא יהיה מי שיגן על החלש; לא יהיה מי שיאזן את הכוח. אז מחר, בשעה טובה, ימונה גם ימונה נשיא לבית המשפט העליון.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא. שר המשפטים הרי מחפש – הודיע כרגע שלנוכח הנסיבות ראוי לבדוק, כי זה חמור.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז שותלים זרע, ואז – איזונים ובלמים – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הגורם המקצועי במשרד המשפטים – חבר הכנסת לוי, בוא נדייק – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

נכון. היועצת המשפטית – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הגורם המקצועי במשרד המשפטים – –

מיקי לוי (יש עתיד):

נו, באמת, היועצת המשפטית. לא היועמ"ש לממשלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

– – הגב' רקובר, שהיא זאת שאמורה לחוות את דעתה אם אפשר או אי-אפשר לדון במינוי של השופט עמית, לנוכח הממצאים הללו הודיעה בכתב היום שייקח לה זמן לגבש את עמדתה, ועל בסיס זה – –

מיקי לוי (יש עתיד):

ייקח לה זמן – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

– – שר המשפטים הודיע שהוא לא – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

גם לשר המשפטים ייקח זמן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אתה תיתן לי?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני אתן לך עוד, כן. לא, אבל פשוט חשוב להעמיד דברים על דיוקם, למרות שאני חשבתי, חבר הכנסת לוי, ששר המשפטים לא היה צריך את חוות הדעת הזו של הגב' רקובר, והיה צריך להודיע על דעת עצמו שהוא לא – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז אדוני היושב-ראש, כנראה שמחר לא ימונה נשיא לבית המשפט העליון. בושה. אין איזונים ובלמים, אין עקרון הפרדת הרשויות, אין דמוקרטיה. דרך אגב, אני למדתי את זה שצריך דמוקרטיה והפרדת רשויות מדבריו של ראש הממשלה נתניהו ב-2012 בטקס חילופי נשיא בית המשפט העליון. נתניהו אמר – והקשיבו טוב: "אני מאמין שמערכת משפט חזקה ועצמאית היא זו שמאפשרת את קיומם של כל המוסדות האחרים בדמוקרטיה. אני מבקש שתראו לי רודנות אחת, חברה לא דמוקרטית אחת, שבה קיימת מערכת משפט חזקה ועצמאית. אין דבר כזה. בכל מקום שבו אין מערכת משפט חזקה ועצמאית, הזכויות אינן יכולות להיות מוגנות. למעשה" – כך אמר נתניהו – "ההבדל בין המדינות שבהן יש זכויות על הנייר לבין מדינות שבהן יש זכויות בפועל, ההבדל הזה הוא מערכת משפט חזקה ועצמאית". נתניהו נמצא בעולמנו הפוליטי מאז שנות התשעים, אז למה דווקא עכשיו חשובה לו רפורמה במערכת המשפט? ארבע מילים: שוחד, מרמה והפרת אמונים. פתאום מערכת המשפט היא האויב, כולם תופרים לו תיקים, נתניהו לא ידע, נתניהו לא אחראי, נתניהו לא אשם, זה בכלל הרמטכ"ל, זה ראש השב"כ, זו היועצת המשפטית, זו התקשורת. סתם מציקים לו, מציקים לרעייתו, מציקים לבן שלו. מכובדיי, מלחמת 7 באוקטובר היא שבר גדול, אבל היא גם יכולה להיות נקודת מפנה בחברה שלנו, הזדמנות לשוויון אמיתי. שוויון בנטל המלחמה – האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה? כן, כולנו מתגייסים להגנה על המדינה. הזדמנות גם לשוויון בנטל התעסוקה. אפשר להסכים על חשיבות לימוד התורה, אבל כשם שהתורה ניתנה בברית, כך המלאכה ניתנה בברית, שנאמר: "ששת ימים תעבֹד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלוהיך". גם שוויון בין המינים: "ויברא ה' את האדם בצלמו בצלם ה' ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם" – יש לי עוד 30 שניות, אדוני?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הוספתי לך דקה, את רואה?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אוקיי. אני רוצה לשתף אתכם בשיר של יהודה עמיחי. השיר נקרא: "אני אדם יחיד". אתה מכיר את זה, גלעד? "אני אדם יחיד, אדם בודד. אינני דמוקרטיה. / הרשות המבצעת והאוהבת והשופטת / בגוף אחד. רשות אוכלת וזוללת ומקיאה, / רשות שונאת ורשות כואבת / רשות עיוורת ורשות אילמת. / לא נבחרתי. אני הפגנה / אני מרים / את פניי ככרזה. הכול כתוב שם. הכול, / אנא אין צורך להטיל גז מדמיע, / אני כבר בוכה. אין צורך לפזר אותי, / אני מפוזר. / וגם המתים הם הפגנה. / כשאני מבקר את קבר אבי, אני רואה / את המצבות מורמות בידי / העפר שמלמטה: / הן הפגנה גדולה".

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת דוידסון, חמש דקות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו בשעות מותחות, באמת ללב יש עליות וירידות. אנחנו חושבים כמדינה כמה אנחנו רוצים חזרה את החטופים – חיים, כמובן, וגם את החללים. ואני חושב על אותן 98 משפחות ש-467 ימים אין להן חיים. וגם עכשיו, כשמדברים על עסקה, מדברים על עסקה בשלבים, כמובן, ויש משפחות שהילדים שלהן לא מצויים ברשימות של הפעימה הראשונה, כמו שאומרים. ואני מנסה לחשוב על עצמי, אם הייתי אבא, חס וחלילה, של ילדה או בן משפחה שהיה חטוף בעזה, והייתי בסיטואציה הזאת – כמה זה נורא. כנראה שאי-אפשר לעשות את זה אחרת, אני לא בא ותוקף אף אחד עכשיו, אבל אני רוצה שאנחנו נזכור כולנו את אותן משפחות שהילדים שלהן, המשפחות שלהן, לא נמצאים ברשימה. אני רוצה לספר לכם עכשיו בשלוש וחצי הדקות שנותרו לי על איתי חן. איתי חן הוא שכן שלי – איתי חן הוא חייל תושב נתניה, גר בשכונת עיר ימים. הוא הבן של רובי וחגית. רובי הוא אזרח אמריקאי. רואים אותו הרבה מאוד בתקשורת – הוא נמצא בהרבה מאוד פגישות ברחבי העולם עם מנהיגי העולם. הוא רק חזר מדוחא לפני שבוע. ההורים מסתובבים כל יום במקום אחר – שבוע נמצאים במקום כזה, שבוע באחר. ובכל מוצאי שבת בנתניה, בצומת פולג, בשעה 18:00 – עכשיו בשעון חורף – יש עצרת לחטופים עם המשפחה של איתי חן. מגיעים מאות אנשים – עצרת באמת מרגשת, מדהימה, מחממת את הלב. זה לא ימין, זה לא שמאל. אתה רואה שם דתיים, אתה רואה חילונים, אתה רואה חרדים באים ומחבקים את משפחת חן. בהזדמנות הזאת אני קורא לכל מי שבאזור נתניה: תבואו, תחבקו את המשפחה. אתם לא מבינים כמה זה מרגש את רובי וחגית, כמה זה מחזק אותם. אני נמצא איתם כל מוצ"ש, והלב באמת מתרחב כשאתה רואה את האנשים באים ומחבקים ואומרים מילה טובה ומרגישים שלא שוכחים את איתי. זה מאוד מאוד מרגש. הסבא של איתי נפטר לפני חודשיים משברון לב, גדעון. גדעון היה טייס גיבור שנלחם בכל מלחמות ישראל. ליבו לא עמד בסבל הגדול – הוא היה מאוד קשור לאיתי. הם היו גרים קומה מעל קומה בעיר ימים, וכל יום הוא ראה אותו והיה מאוד מחובר אליו, וגדעון פשוט לא עמד בזה. איתי נחטף ב-7 באוקטובר 2023 מהבסיס בנחל עוז שבו הוא שירת כשריונר. איתי היה מהראשונים שעדכנו על מתקפת הטילים ונכנס לפעילות מבצעית מיידית. חייל, שריונר – חייל של צבא ההגנה לישראל, וכנראה שברשימות של החזרת החטופים הוא נמצא הרחק מאחור. חשוב לי מאוד לומר לרובי, לחגית: אנחנו לא נשכח, אנחנו לא נעזוב, אנחנו נהיה איתכם, אנחנו נחזק אתכם יום-יום. גם בנתניה וגם בבניין הזה לא נשכח את איתי לעולם. לא נשכח אותו. אנחנו נעשה הכול כדי שהוא יחזור לפה, למדינת ישראל. במשך ימים מ-7 באוקטובר איתי היה מנותק קשר, לא ידעו מה קורה איתו. ההורים הסתובבו כסהרוריים, לא ישנו כמה לילות, ורק אחרי כמה ימים הודיעו שאיתי חטוף בעזה. בתור נער איתי עסק בפעילות חברתית מאוד מאוד ענפה: הוא היה מדריך של"ח במסגרת תוכנית של"ח וידיעת הארץ של משרד החינוך. הוא היה מאוד מחובר למדינת ישראל – הרבה מאוד טיולים. אלה אותם חבר'ה צעירים ששמים סנדלי שורש ומטיילים במדינת ישראל ואוהבים את המדינה. והוא העביר את האהבה הזאת לתלמידים אחרים. איתי הוא האח האמצעי – יש להם שלושה ילדים, לרובי וחגית – לרועי בן ה-22 ולאלון בן ה-13. איתי היה שחקן כדורסל, היה ספורטאי, ושיחק בבית ספר שרת בכיתת כדורסל, והוא שיחק באופן מקצועי עד גיל 18. הוא למד בבית ספר שרת. רובי וחגית, אנחנו נהיה איתכם כל הזמן, לא נעזוב, לא נשכח ולא נוותר עד שאחרון החטופים יגיע למדינת ישראל. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת פרידמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו נמצאים ברגעים מתוחים, והעצבים של כולנו מרוטים. כולנו מתפללים שהכול יהיה בסדר ושכולם יחזרו כמה שיותר מהר. אבל אני כן אנצל ואקח כמה דקות – למרות שאמורות להיות לי עשר דקות – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

עשר אמורות להיות לך?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן. אבל אין לי בעיה, אם אתה רוצה לחלק לי מתנות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, זה פשוט יבוא על חשבון מישהו אחר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, לא, אז לא על חשבון מישהו אחר. אמורות להיות לי עשר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אוקיי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני רוצה לספר על מיזם שביקרתי בו ביום ראשון לזכר רון שרמן, שהוא חייל שנחטף ונהרג מאש כוחותינו. ההורים של רון, שגרים בלהבים, הם שניהם וטרינרים, ורון גדל בבית עם המון המון בעלי חיים, וכל חייו רק טיפל והציל והיה מוקף בבעלי חיים. היום מוקם לזכרו באשל הנשיא מרכז טיפול והצלה וחינוך שמעורבים בו הרבה גורמים. הם בדיוק מגייסים כספים ותרומות, ועשינו שם סיור. אורלי וילנאי תקים שם את מרכז חירות, שקיים בכמה חוות הצלה, שהוא מקום חינוכי לאהבה וחמלה למען בעלי חיים. אני קוראת לכל מי שיכול ללכת לבקר שם, להתעניין ולקרוא על זה – פשוט פרויקט מרגש שאני מקווה מאוד שיקום כמה שיותר מהר ושיהיו לו כמה שיותר שותפים. כמה דברים. בהמשך לתחקיר על ועדת החקירה – דיברתי על זה גם אתמול – ראש הממשלה והשרים לא רוצים שתקום ועדת חקירה שיעמוד בראשה שופט. אבל חשוב לי לציין משהו, כי כל הסקרים מראים שאמון הציבור בבית המשפט הוא כ-40% ואמון הציבור בממשלה הוא 25%. ולכן, להקים ועדת חקירה שהיא לא בראשות שופט וכן ועדת חקירה שהיא פוליטית – אני לא מבינה איך זה משקף את רצון הציבור. זה לא ברור לי ככה. אבל מה הפלא שאמון הציבור בממשלה הוא הרבה פחות מבבית המשפט, ואמון הציבור בכלל במה שקורה הוא בעייתי? אני מנסה לחשוב איך אפשר לסמוך על שרים וחברי כנסת שביום שבו יש ארבעה חיילים הרוגים ברצועה הם חוגגים באולמי בונבון בראשל"צ כי יש איזשהו יום הולדת לפעיל ליכוד.

מיקי לוי (יש עתיד):

באמת?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן. וזה לא היה בסוד. איך אפשר לסמוך על המשרדים ועל השרים שלכם? בשבוע שעבר ציינו את יום העוני ויום הדיור הציבורי, ואנחנו מגלים בוועדה שלך, מיקי, שבשנתיים האחרונות לא נעשה פסיק למגר עוני, לא נעשה פסיק לשפר את המערכות שמטפלות. לדוגמה, בוועדה שלך אנחנו בעצם גילינו כי אין בידיים של משרד הבינוי והשיכון שום נתונים מביטוח לאומי על הזכאים הפוטנציאליים לסיוע בשכר דירה. המשרד לא יוזם פניות, חלילה וחס. במשך שנים מבקשים להקים מנגנון להעברת מידע על מקבלי קצבאות, כדי לראות מי יכול להיות זכאי לסיוע בשכר דירה, להקל – יש בעיות עם שפה, של נגישות, של עולים חדשים, של אנשים מבוגרים – כדי להקל על האנשים האלה. הפעם האחרונה שהועבר קובץ כזה למשרד השיכון והבינוי הייתה ב-2017, אדוני היושב-ראש, אז מ-2017 הליקוי הזה לא תוקן. ואני שוב שואלת: איך אפשר לסמוך על הממשלה ועל השרים שלה, שנראה שרק העמיקו ועובדים בלקבע את העוני ולשמר אותו? כי אני לא מצליחה להבין איך ביד אחת מעלים מיליארדי שקלים מיסים במדינת ישראל בזמן שבקלות אפשר לגייס 900 מיליון שקלים ממס סוכר על משקאות ממותקים בלי באמת לפגוע במישהו. זה מס שהוא לא באמת פוגע באף מגזר ובאף אחד. אין מישהו שלא ישרוד בלי מיץ מנטה ירוק, אבל להרבה אנשים קשה מאוד לשרוד עם סוכרת בתוך מערכת בריאות שהיא עמוסה וחסרה – חסרה ברופאים, חסרה במקום, חסרה במיטות, חסרה במתקנים. אני באמת לא מצליחה להבין. זה אפילו לא כעס, זה תסכול אמיתי, מהנשמה. מרוב שאני רגילה שטלי פה ואף פעם לא הולכת, והייתי בטוחה שהיא תהיה פה, אז רציתי לדבר איתה בהמשך לחוק שלה, שדנו עליו היום בוועדת הכלכלה. מדובר בבליץ של חוקים של משרד התקשורת והעומד בראשו, ואנחנו יודעים שכל החקיקות הפרטיות האלה, שהיום דנו בהן בדיון אחד בשש חקיקות – אנחנו יודעים שמי שעומד מאחוריהן זה לא באמת מי שהגיש אותם אלא השר והמשרד שלו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת פרידמן, דיוק אחד. יכול להיות שיש כאלה מקרים. חברת הכנסת גוטליב – תאמיני לי שאף אחד לא אומר לה איזו הצעת חוק להגיש, מה להגיש ומה לא להגיש. אם יש חברת כנסת שכל הצעת חוק שלה – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני מסכימה, ובגלל זה קיוויתי דווקא שהיא תהיה באולם, וזה נדיר שהיא לא כאן. צר לי שהיא לא כאן, כי באמת רציתי לדבר איתה ולהעלות בפניה כמה דברים. אבל החקיקות האלה קיימות רק במדינות שאף אחד מאיתנו לא באמת רוצה לגור בהן. עכשיו, מה מתסכל? הפעילים שלכם תוקפים אתכם בגלל שיש ח"כים, גם בליכוד, שלא מסכימים עם חלק מהחקיקות האלה, והדברים האלה גם נאמרו בדיון. ואני יודעת שבקבוצות הפנימיות תוקפים אותם כי הם מתונים מדי. וזו בעיניי השיטה החולה של הפריימריז, כי נדמה – לפחות לי נדמה מהצד – שככל שאתה יותר קיצוני ויותר מעלה כל מיני רעיונות שהם לא באמת ריאליים, שלא באמת מישהו רוצה אותם, ככה יש לך יותר סיכוי בפריימריז. אם חלילה אתה מתון ורוצה לשקול בכובד ראש כל חקיקה ולעשות בה שינויים, אז אתה גם חוטף מהבייס. זו הבעיה מבחינתי עם הפריימריז. עכשיו אני אקצר. לעניין החקיקה של סגירת התאגיד – ואני קוראת לה ככה כי מבחינתי הפרטה של התאגיד הוא סגירה של התאגיד, ואני גם אסביר למה. יש הרבה סיבות למה לא צריך לסגור את התאגיד, אבל לי יש סיבה שהיא הכי משמעותית, והכותרת שלה זה החיבור של הון-שלטון. אני רוצה לקרוא לכם רשימת תחקירים שנערכו בכאן 11 ולא יכולים אף פעם להיות משודרים בערוץ אחר או בתחנה שמתפרנסת מפרסומות, מסיבה סופר-פשוטה: תחקיר על החברה המרכזית של קוקה קולה ב-2022 על ידי שאול אמסטרדמסקי – תחקיר שמסביר שמדובר בחברה שהיא בריונית, מונופול כמעט מוחלט, עוקפת חוקים של רשות ההגבלים, מעודדת עידוד "קל" להציג במקררים קודם את המוצרים שלהם, ואם לא, לא תקבל למכור את המוצרים שלה, ייקחו לך חזרה את המקררים. עכשיו, בוא לא נשכח שקוקה קולה הם גם הבעלים של טרה, של נביעות, של פריגת, של תאגיד המחזור "אלה", שאסף בקבוקים – וגם פה יש סיפור – שהפעילה לחץ על ש"ס תמורת כשרות ספרדית. כל זה לא יכול לקרות בערוץ אחר מסיבה אחת פשוטה: יש להם יותר מדי עסקים שהערוצים מתפרנסים מהם. אני מבינה את הערוצים שלא יכולים לשרוד בלי הפרסומות, ולכן החשיבות. אני אתן עוד דוגמה. שופרסל – עוד פעם, תחקיר על ידי שאול אמסטרדמסקי ב-2018. בתחקיר מראים שהם אלה שקובעים לעסקים הקטנים מה יהיה מחיר המוצר שלהם, מחייבים אותם לספוג כמובן את כל החזרות המוצרים, הוצאה אגרסיבית של יצרנים אחרים משופרסל, השתלטות של מותגי הבית. יש לה יכולת להעניש את היצרן ויכולת להדיר. קנתה בעבר את קלאבמרקט כדי למנוע תחרות, רכשה את ניו פארם. מי יוותר על כל הפרסום הזה? מי יוותר על כל הכסף הזה? מי יכול להרשות לעצמו לוותר? תחקיר על שטראוס שפורסם על ידי ליאל קייזר ב-2022 על ריקול עקב סלמונלה בשטראוס – מחזיקה בנתח השוק הכי גדול משוק הממתקים בישראל: מחזיקה בעלית, דנונה, תפוצ'יפס, אחלה, תמי 4, יטבתה, אלפרו, יד מרדכי, לורפק, אנרג'י, עלית על כל סניפיה, בינס. אתם מבינים שגוף אחד כזה שמחליט שהוא לא מפרסם אצלך, הוא מוחק אותך. אבל כאן 11 יכולים לעשות את התחקירים האלה, שהציבור חייב לדעת אותם. התחקיר על נחל אשלים – זיהום נוראי שפגע בטבע בצורה אנושה – פורסם ב-2022 על ידי מיכל וסרמן. עוד תחקיר, שפורסם על ידי יפעת גליק ב-2022, על דליפת מים עתירי מלח בנחל צאלים והרעלת הסביבה על ידי מפעל קבוצת כי"ל – האם יש ערוץ אחד אחר שהיה מוכן לפרסם את התקריות האלה? ולכן, בסופו של דבר, תאגיד ציבורי חשוב לציבור לא רק בתכנים המקוריים, בסדרות, שזה סופר-חשוב, אלא בחדשות שהוא משדר, כי זה כמעט המקום היחיד שבו אתה מקבל את התכנים בלי שמי שקובע מה יהיו התכנים יצטרך להתחשב במפרסמים, בבעלים או בכל אחד אחר. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת בליאק. אנקדוטה, ברשותך, חברת הכנסת פרידמן, בקשר לקוקה קולה. לי היו חנויות נוחות בבתי חולים פעם, כשהייתי צעיר. ולגבי קוקה קולה ומקררים, אם אתה לוקח מהם מקרר, שאתה מקבל אותו ללא עלות, אז ברור לחלוטין שהתנאי לקבלת המקרר היא שלא תשים מוצרים של המתחרה במקרר שלהם. אבל אם אתה לוקח מקרר שלך ומשלם עליו מכספך, אין הגבלה והם לא מתערבים לך במה אתה שם ובמה אתה לא שם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אין לך הגבלה בזה, אבל יש לך הגבלה בהרבה דברים, כי אם לא תשים גם את זה ואת זה ואת זה, אז ברגע שהם מוציאים ממך את כל המוצרים, אתה בבעיה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הם רוצים למכור. מה הם כן נותנים לך? חוץ ממקררים, הם נותנים לך הנחה אם אתה קונה רק מהם. את זה גם חברות אחרות עושות. זה ספציפית לנקודה של המקרר, פשוט.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תראה את התחקיר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, אני לא רואה תחקירים של כאן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

חבל, אתה מפסיד. תכנים איכותיים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

יצירה ישראלית אני כן רואה שם, אבל תחקירים פחות. עשר דקות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גם יש לי כמה סיפורים על קוקה קולה, מהקדנציה הקודמת, אבל אני אשאיר את זה להזדמנות אחרת. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, האמת שאני כבר כמה שעות, אולי כמה ימים, לא נושם מתוך ההתרגשות והציפייה. אני מאוד מקווה שהידיעות של השעות האחרונות, של הדקות האחרונות, הן ידיעות נכונות, ואנחנו יוצאים לדרך לעסקה להשבת האחים והאחיות שלנו. אני חייב להתחיל מאתנחתה שהיא כמעט קומית. בתחילת היום דיבר כאן ידידי ורעי חבר הכנסת אושר שקלים מהליכוד, ראש החזית למלחמה בסרבנות רפואית, וזעק כי מצמררת אותו המחשבה כי השופט יצחק עמית, שאמור להתמנות מחר לנשיא בית המשפט העליון, אלא אם כן יהיה שינוי של הרגע האחרון – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, הוא לא יתמנה. לא מכנסים את הוועדה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בוא נראה. עדיין אין הודעה רשמית, אבל בואו נראה. אגב, אני בעד לבדוק, שלא יהיה ספק. אם צריך לבדוק, צריך לבדוק, ואם זה ייקח עוד כמה ימים, שייקח עוד כמה ימים. אין שום בעיה. אבל מה שמצמרר את ידידי ורעי חבר כנסת אושר שקלים זה שמי שיעמוד בראש ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר זה השופט יצחק עמית. אז אני רוצה לענות לחבר הכנסת שקלים מה שנקרא באותו מטבע. אותי מצמררת העובדה כי יש בכנסת הזאת – בכנסת הזאת – שרים וחברי כנסת שכל הימים האחרונים פעלו, ואולי פועלים גם עכשיו, על מנת למנוע ולטרפד באופן אקטיבי את העסקה להשבת החטופים. בעיניי זה לא יהודי, לא ציוני, לא ישראלי. רומי, סשה, מתן, קרינה, לירי ודניאלה ועידן ועומר וכל ה-98, אנחנו מחכים לכם בדמעות של התרגשות, כי הגיע הזמן להחזיר אתכם הביתה. זה מה שחשוב עכשיו, היום, בדקות האלה, בשעות האלה, בלילה הזה, ולא החוק הבזוי והמושחת הזה שאתם רוצים לאשר בעוד כמה שעות. עכשיו בואו נדבר כלכלה. ראשית, אני רוצה לפתוח ולומר כי במצב הכלכלי המורכב והמאתגר שבו נמצאת מדינת ישראל, קודם כול נדרש שר אוצר במשרה מלאה, ואין לנו שר אוצר במשרה מלאה. יש לנו שר אוצר אולי ברבע משרה, שזה במקרה הטוב; אני באמת מגזים פה, ואני נדיב באופן בלתי רגיל. שר אוצר שהוא נטול איזושהי אג'נדה כלכלית סדורה, והוא עסוק בפוליטיקה מגזרית, בניפוח התקציבים להתנחלויות, בניסיונות לסכל את עסקת החטופים, לפחות ממה ששמענו בכל התקופה האחרונה, בכיבוש רצועת עזה, בהתנחלויות ברצועת עזה. עכשיו תסתכלו אפילו על הימים האחרונים, על כל רצף ההדלפות, התדרוכים והדיווחים – נראה לכם הגיוני ששר האוצר של מדינת ישראל לא עוסק בכלכלה בכלל בכלל, באופן מוחלט? לא עוסק לא בתקציב ולא בכלכלה? על כל איש כלכלה או איש כספים בצלאל סמוטריץ' פוגש 150 רבנים. מה זה הדבר הזה? שר אוצר שהוא פשוט הזיה, הזיה, אין מילה אחרת. וכאשר לא מתעמקים ולא משקיעים בנושאים כלכליים מהותיים ומזלזלים באנשי המקצוע ושמים את הפוליטיקה המגזרית מעל לאינטרס הכלכלי הלאומי, לא באמת ניתן להגיש תקציב מדינה שהוא נכון ומדויק, וראינו את זה בשנה הקודמת עם אין-ספור תיקונים של התקציב. גם תקציב 2025, חבריי חברי הכנסת, הוא פיקציה. הגירעון של 4.4 או 4.7 או 4.9 זה שקר, ראשית, כי זה לפני יישום המלצות ועדת נגל; שנית, כי כבר היום הכנסות המדינה, יש בהן בור שאני מעריך אותו בין 8 ל-10 מיליארד שקלים. זה בעיקר על חשבון ההערכה המוגזמת של הכנסות מחוק מיסוי רווחים לא מחולקים, אבל לא רק, ואין באמת דרך לכסות את הבור הזה. הממשלה מעלה מס הכנסה דרך הקפאת מדרגות מס, ומס ערך מוסף, ביטוח לאומי, מס בריאות, פוגעת בתוכניות הפנסיה, גוזלת יום הבראה מהשכירים, וכנגד מסרבת לקצץ שקל מעצמה, לא בכספים הקואליציוניים, לא במשרדים הפיקטיביים. ואני חוזר לעובדה שכבר ציינתי היום: בשנת 2024 הודיעה הממשלה, משרד האוצר, שהמלחמה עלתה לנו 100 מיליארד שקלים בשנת 2024. בכמה גדלו הוצאות הממשלה? ב-105 מיליארד. כלומר, לא רק שהממשלה לא קיצצה שקל מעצמה, היא בזבזה עוד 5 מיליארד שקלים על עצמה מעבר להוצאות המלחמה. וזה רע פעמיים: ראשית, בזמן שהציבור היצרני במדינת ישראל כורע תחת נטל הגזרות הממשלה מתנהלת באופן פזרני וחסר בושה; דבר שני, זה מסר רע מאוד לחברות הדירוג, כי כבר היום אנחנו משלמים על זה מחיר מאוד כבד. יש שתי נקודות קריטיות בתקציב הזה. הנקודה הראשונה זה המיסים – 20–24 מיליארד שקלים של מיסים חדשים, שאת רובם היה אפשר למנוע – והוכחתי את זה כאן מעל דוכן הכנסת פעם אחר פעם – אם רק מייד אחרי פרוץ המלחמה שר האוצר היה מקצץ באופן מהותי בכספים הקואליציוניים וסוגר משרדים מיותרים. זה, חברים, 20 מיליארד שקלים שנזרקו לפח של הפוליטיקה המגזרית. נקודה שנייה בתקציב הזה – והיא אולי הנקודה הכי חשובה, אדוני השר – זה יישום המלצות ועדת נגל על תקציב הביטחון. מסיבות ברורות אני לא יכול להיכנס לפרטים, אבל היכולת שלנו ליישם את המלצות ועדת נגל ולעמוד באתגרים הביטחוניים הגדולים שעומדים לפנינו בשנים הקרובות במידה רבה מבוססת על צמיחה כלכלית במשק. בשנה שעברה, לראשונה זה 20 שנים, לדעתי, נרשמה צמיחה שלילית לנפש, שמשמעותה כמובן ירידה ברמת החיים. תפתחו את תקציב המדינה 2025 ותראו לי שורה אחת שמעודדת ותומכת במנועי צמיחה. אין, אין שום דבר. וזה אומר, אדוני היושב-ראש, שבסבירות גבוהה מאוד אנחנו גם נגיע לשנת 2026 ואנחנו שוב נדבר על העלאות מיסים, כי הצמיחה לא תספיק כדי לכסות את יישום המלצות ועדת נגל, וכנראה אין לנו סיבה לא ליישם אותן. אין בתקציב הזה שום צעד שמופנה לא לצמיחה ולא למאבק ביוקר המחיה המשתולל, רק מיליארדים לדת, לזהות יהודית, לרשתות חינוך שלא מלמדות ליבה, לגרעינים תורניים. זה פשוט בלתי נסבל. ומילה אחת, מילה אחרונה – יש לי עוד דקה – על המינויים, וכאן אני רוצה לפנות לשר האוצר. אדוני שר האוצר, בתקופה הקרובה, אם לא תתפטר – מקווה שתתפטר, אבל אם לא תתפטר – אתה תצטרך למנות אנשים לארבעה תפקידי מפתח במשרד. אני באמת מציע לך להרחיב אופקים ולראות את כל המגזרים בחברה הישראלית. למשל, הינה, יש לי הצעה באמת מהפכנית, רחמנא ליצלן: למנות אישה, אישה, לתפקיד מנכ"לית המשרד. אישה. יש דבר כזה, נכון, חבר הכנסת לוי? תאמין לי, אדוני שר האוצר, זה דבר שיכול לעבוד מצוין, כי לפחות בממשלה שלנו הוא עבד באופן מושלם. זו בושה של התקציב, זו בושה של החוק ובושה של הממשלה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הודעה למזכירות הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעות החוק הבאות: הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025), התשפ"ה–2024, והצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025), התשפ"ה–2024. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת לוי, בבקשה. בבקשה, אדוני. עשר דקות, כן?

מיקי לוי (יש עתיד):

חבר הכנסת בליאק, שב, תכבד אותי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

עשר דקות, מיקי?

מיקי לוי (יש עתיד):

עשר דקות, כן. אדוני היושב בראש, אני מבקש לשתף אתכם בסיפור אישי. אחי הצעיר, פיני, נהרג במוצב אלנבי בבקעת הירדן. פיני היה במילואים; הותיר אישה, שושי, ושני ילדים, רועי ודורון. המחבל נתפס, נשפט ונשלח למאסר. ב-2006 השתתפתי בכנס של אינטרפול בקנדה. באחד הבקרים צלצל הטלפון שלי. זיהיתי שיחה מישראל. עניתי: בוקר טוב. נעניתי: שלום, ניצב לוי, אני מדברת מלשכת ראש הממשלה. ראש הממשלה מר אולמרט מבקש לשוחח איתך. בבקשה, עניתי. מי אני? ראש ממשלה רוצה לדבר איתי. מהעבר השני נשמע קולו של ראש הממשלה: מיקי, שלום, מדבר ראש הממשלה אהוד אולמרט. לאחר שהחלפנו כמה משפטי נימוס: כן, אדוני ראש הממשלה? כך אמר ראש הממשלה: יש לי בקשה של המלך עבדאללה, בקשה אישית, לשחרר את המחבל שירה באחיך ז"ל, פיני. עניתי: אתה ראש הממשלה? אתה לא צריך את ההסכמה שלי. למה אני צריך להסכים? שאלתי. למה אני צריך להסכים לשחרורו של מחבל רוצח? כך ענה לי ראש הממשלה: יש אינטרסים של מדינת ישראל שאיני יכול לפרט אותם, אינטרסים של המדינה, של מדינת ישראל. איך אני הקטן יכול לעמוד מול טענה כזאת – אינטרסים של מדינת ישראל? מדינה מעל הכול, מדינה לפני המשפחה שלי. מייד הסכמתי. הבקשה היחידה שהייתה לי: אדוני ראש הממשלה, תשוחח עם אימא שלי, בבקשה. אני אדאג לרכך את ההתנגדות של המשפחה. המחבל שוחרר. כאשר אני מביט על אלה המתנגדים היום בבית הזה לשחרור החטופים – בן גביר, רוטמן, סמוטריץ', אוהד טל, עמיחי אליהו ועוד – אני שואל אתכם: אני הסכמתי לשחרור של מחבל תמורת אינטרסים של מדינת ישראל. עד היום, אגב, איני יודע מה היו האינטרסים. לא שאלתי, האמנתי לראש הממשלה. ואתם, חבורה של צבועים משיחיים, מתנגדים לחזרתם של החטופים, אחינו? מדינת ישראל, הממשלה הזאת, הפקירה אותם וממשיכה להפקיר אותם. בן גביר הודה בקולו, בפוסט שהוא פרסם, כי בכוחו הפוליטי הצליח לעצור לפני שבעה או שמונה חודשים את השחרור שלהם, וזה מה שהוא מתכוון לעשות עכשיו יחד עם סמוטריץ'. תסתכלו על עצמכם בראי. איך הייתם מגיבים אילו חלילה זאת הייתה הבת שלכם, הרעיה שלכם, שהיו נאנסות מדי יום, או הילדים הקטנים שלכם היו בידי מפלצות החמאס, חלילה, במקום ילדי משפחת ביבס? במקום ילדי משפחת ביבס. איך הייתם מגיבים? אבל כאשר מדובר באחרים, קל לכם. צבועים. שרלטנים. לא אכפת לכם שאחרים יהיו, רק לא המשפחות שלכם. פדיון שבויים. אחינו נמקים במנהרות עזה, שבויים בידי מפלצות החמאס 467 יום. 467 יום. כל יום עבור המשפחות האלה הוא יום של גיהינום, של מחשבות, של דאגה, של שיגעון. ראינו את המשפחות, רואים אותן כל יום, רואים אותן אצלי בוועדה, מבקשות את עצמן למות. מרוב דאגה נגמרו המילים, נגמרו הדמעות. לכל המתנגדים, ההיסטוריה תשפוט אתכם. אין לכם לב. אין לכם מוסר. זה בניגוד לתורת ישראל. כל מי שיטרפד, יפעל למנוע את חזרת החטופים, ההיסטוריה תשפוט אותו. קחו רק את הדוגמה האישית שלי, מהבית שלי. תמורת האינטרסים של המדינה אני ומשפחתי הבענו את הסכמתנו לשחרורו של מחבל רוצח רק על פי בקשתו – רק משום שמלך ירדן עבדאללה ביקש מראש הממשלה. ותמורת מה? תמורת משהו שאיננו ממשי – אינטרסים של מדינת ישראל. בשביל אינטרסים של מדינת ישראל הסכמנו לשחרר מחבל רוצח נתעב, כי מי אנחנו מול אינטרסים של המדינה? כפי שאמרתי, וכך אני מחנך את ילדיי: מדינה לפני משפחה, כי אם אין מדינה, אין משפחה. ואתם, חבורה של צבועים, בכל רחוב, בכל מקום, בבית הזה, אינכם מוכנים אפילו לשמוע אותם. מוועדות הכנסת השונות אתם מגרשים אותם. לב של אבן. כל היום אני שומע בתקשורת, בחדשות: סמוטריץ' כינס את פה וסמוטריץ' כינס את שם, ובן גביר רוצה להביא את סמוטריץ' לכיוון שלו, ולחצים על ראש הממשלה. איזו בושה. לב של אבן. אתם לא ראויים לשמש כנבחרי העם. אתם בוגדים בעם שלכם. אפילו הבוחרים שלכם – חלקם, אני חייב להודות – אינם מסכימים עם הדרך שלכם. יש דברים שהם לא אופוזיציה–קואליציה, יש דברים שהם בקונסנזוס – החזרת החטופים. התיישבות בעזה, תפיסת שטח – לא נורמליים. לא נורמליים. תמורת מה? תמורת זה שאתם מפקירים אותם לגורלם פעם נוספת? מדינת ישראל הפקירה אותם, כפי שאמרתי פעם; בגדה בהם. הם נחטפו לגורלם במנהרות עזה בידי מפלצות החמאס. כבר לפני שבעה חודשים הייתה הזדמנות להחזיר אותם. נכון, הצד השני הוא מפלצתי. כבר עמדתי ואמרתי: תעצרו את הכול, תביאו אותם הביתה, אחר כך נוכל לטפל. זה צבא של גיבורים, זה דור של נפילים. אלה מפקדים שעשו טעות והודו בכך אבל החזירו את המערכה לתלם, והם מנצחים. תמיד יוכלו להיכנס לעזה בירי הראשון, אחרי שהיינו מחזירים אותם הביתה, ולהכריע במלחמה. אבל בן גביר מתגאה בפוסט עלוב, על ידי שר עבריין, נשפט בעבירה שיש עימה קלון. יושב פה. אמר ראש הממשלה: הוא לא יהיה בממשלה שלי – אז אמר, אז אמר ראש הממשלה עוד פעם. הפוסט הזה ירדוף אחריך לכל החיים. ההיסטוריה תשפוט אותך על כך שאם הייתה הזדמנות לפני שבעה חודשים להחזיר את החטופים, אתה מנעת את זה באיום על ראש הממשלה שתפרק לו את הממשלה. כל מי שעשה, כולל ראש הממשלה, נושא באחריות. ההיסטוריה תשפוט את כולם. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת קריב, פעמיים? למה זכינו לכל הטוב הזה?

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדיי השרים – חברי חבר הכנסת מיקי לוי, תודה. תודה על הדברים ששיתפת אותנו בהם. תודה שאתה ובני המשפחה שלך מופת לרבים. קשה לעלות לכאן לדוכן ולדבר אחרי הדברים שלך, המשמעותיים, המרגשים והנוקבים. תודה. אדוני היושב-ראש, אי-אפשר שלא לדבר על הרגע הגורלי הזה ועל עסקת החטופים שככל הנראה תוכרז בעוד זמן קצר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

טראמפ הכריז כבר.

גלעד קריב (העבודה):

אני ממתין להכרזתו של ראש הממשלה, כי להזכיר לך, אנחנו טוענים שהוא האחראי. אומנם הוא לא מכיר את צמד המילים "אני אחראי", אבל אם אני זוכר, אני לא השתתפתי בבחירות לנשיאות ארצות הברית. ראש הממשלה שלי, זה שנושא באחריות, הוא זה שצריך להתייצב מול פני האומה. אבל תעזוב את העניינים האלה. אני רוצה לומר שלושה דברים בעניין העסקה: הדבר הראשון ואולי החשוב ביותר הוא שאנחנו מתחייבים – לא רק מתחייבים, נשבעים ממש – שלא נרפה מממשלת ישראל עד אשר כל החטופים והחטופות יחזרו הביתה. זאת שעה קשה בעבור משפחות רבות שיודעות שיקיריהן לא נכללים בפעימה הראשונה ושעליהן להמתין לתוצאות המשא ומתן, שהוא חלק מהעסקה. הערב הזה אנחנו חייבים כולנו להעביר לאותן משפחות חרדות, דואגות, מרוסקות לב, את ההתחייבות ואת השבועה שלנו שלא נרפה לרגע עד שכולם יחזרו הביתה, גם במחיר סיום המלחמה. לא נעזוב את ראש הממשלה לרגע עד אשר הוא ימלא את חובתו הקדושה: להשיב את כל החטופים והחטופות. האמירה השנייה – אפרופו דבריו המרגשים של יושב-ראש הכנסת לשעבר חבר הכנסת לוי: בימים הקרובים משפחות רבות, ככל הנראה, שאיבדו את יקיריהן בפיגועי טרור, יקבלו טלפון דומה לאותה שיחה שאתה תיארת בדבריך. בערב הזה חשוב לומר שליבנו גם עם אותן המשפחות. אנחנו מבינים את כאבן ואת כעסן ומרכינים בפניהן את ראשנו. האמירה האחרונה שחייבת להיאמר, חייבת להיאמר: כל הסימנים מעידים שהעסקה שתוכרז בתקווה עוד מעט, העסקה הזו דומה להחריד לעסקה שהייתה על השולחן כבר לפני חודשים לא מעטים. כשיגיע הרגע שבו אנחנו נכפה על הממשלה הרעה הזו ועל הקואליציה הרעה הזו הקמה של ועדת חקירה ממלכתית, גם הסוגיה הזו, גם הסוגיה הזו תיבדק. לא נעסוק בה עכשיו, אבל אם מישהו חושב שאנחנו לא נשאל את השאלה אם ניתן היה להציל את חייהם של עוד חטופים ואם היה ניתן למנוע את נפילתם של טובי בנינו הגיבורים, הוא טועה. גם הסוגיה הזו תהיה על השולחן. לסיום, אוי לנו, אוי לנו שבשעה הזאת, בשעה הגורלית הזאת, הכנסת עוסקת בחוק הג'ובים הבזוי הזה. אוי לנו שבשבוע הבא תבוא להצבעה הסופית הצעת החוק הבזויה בעניין לשכת עורכי הדין – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – ואוי לנו שממשלת הזדון מחדשת את חוקי ההפיכה המשטרית.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה, חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

נעשה הכול כדי להפיל אתכם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חברת הכנסת מרום – אינה נוכחת. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אנחנו נמצאים היום בערב היסטורי, בערב חשוב מאוד. מאות אלפי אנשים, ישראלים, נשאו עיניים לערב הזה כבר מעל שנה, אבל מעל כולם ומעל כולנו – המשפחות של החטופים, שעברו ימים ולילות טרופים – אני מסתכלת על התמונות כאן מולי – ימים של ציפיות, של כאבי לב, של תסכול, של צער, של כאב, אבל גם ימים של תקווה, ימים כמו היום, תקווה אמיתית לשובם של יקיריהן. כשהבת שלי תגדל קצת, היא בטח תשאל אותי: אימא, מה עשיתם בכנסת ביום ההיסטורי הזה, ביום של שחרור החטופים? מה אני אגיד לה? במה התעסקנו? בחוק של ג'ובים? בחוק של מה? מה אנחנו עושים כאן? למה אנחנו כאן בערב חשוב כזה? כי לקואליציה חשוב לקדם את חוק הג'ובים של ש"ס. זה מה שאני אגיד לה בערב הזה. אני אשים את זה בצד. אני רוצה להגיד תודה קודם כול לנשיא ביידן ולנשיא טראמפ, שני נשיאים שבלעדיהם זה לא היה קורה. צריך להודות במיוחד לסטיבן ויטקוף, השליח המיוחד של ממשל טראמפ למזרח התיכון. מי שלא יודע, סטיבן נחת ביום שבת, ליטרלי נחת מקטר – נחת אצל נתניהו. עכשיו, אני לא יודעת אם אתם יודעים, נתניהו ניסה להגיד לו: שבת, זה לא מתאים – ויטקוף אמר לו: לא מעניין, אני בא. עכשיו, למה? כי סטיבן ויטקוף – אגב, יהודי, כמובן – הוא איש עסקים, הוא לא דיפלומט. אין לו את השפה הדיפלומטית. הוא רוצה לסגור עסקה. הוא איש עסקים, הוא עושה עסקאות. הוא ישב אצל נתניהו בבוקר והצליח להוציא את העגלה התקועה הזאת מהבוץ, את העגלה הזאת. כל כך כל כך הרבה אנשים ייחלו ליום הזה. הוא הגיע ואמר לנתניהו, הציב לו אולטימטום: תבחר, תבחר נכון. תראו לאיזה מצב הגענו שאנחנו צריכים שהאמריקאים יתערבו, אנשי עסקים, כדי לשחרר את האנשים שלנו, את הישראלים והישראליות שלנו. חבל שזה לא קרה כבר במאי, כי במאי הייתה אותה עסקה על השולחן, כמו שאמר וציטט יוסי פוקס, מזכיר הממשלה. הוא אמר שיש את אותה עסקה. למה היה צריך לחכות? למה היה צריך את טראמפ? למה היה צריך את האולטימטום הזה? אנחנו יודעים שבזמן הזה שמונה חטופים נהרגו – שניים מההפצצות של חיל האוויר, ועוד שישה נרצחו על ידי חמאס. אבל מה עם 122 חיילים שנהרגו ממאי ועד היום בג'באליה, בבית לאהיא, בבית חאנון? הטענה הזאת שלחץ צבאי יחזיר את החטופים, לא עובדת. היא לא עובדת כבר חודשים, ולמרות זאת חיכינו, חיכינו כי נתניהו העדיף את שלמות הקואליציה על החזרת החטופים. הם נשארו בשבי. הוא תלה בציר פילדלפי את סלע קיומנו. מסתבר שהוא כבר לא ממש סלע קיומנו. מסתבר שהנסיגה הראשונה היא מציר פילדלפי. אז למה? למה היינו צריכים לחכות? למה רק עכשיו נזכרת להתקפל? כצפוי, שני השרים הקיצוניים, המשיחיים, הגזענים, סמוטריץ' את בן גביר, בן גביר את סמוטריץ' – השיא היה שבן גביר קורא לו אתמול "חברי בצלאל". בוא, אתם לא מדברים כבר חודשים. מה, אתה צוחק עלינו? חבר שלך הוא בטח לא. תיעוב הדדי. מושך אותו: בוא נפיל ביחד את הממשלה. תגיד לי, יא בושה, על זה אתה רוצה להפיל את הממשלה? כמה זמן הן עוד יכולות לחכות בשבי בגלל שאתה רוצה את הכניעה ואת המיטוט? לא עובד, הסיפור הזה. בינתיים הם מתים, והחיילים שלנו מתים. שני השרים האלה ניסו לעשות הכול, עד שהגיע טראמפ ואמר לו: תבחר. ונתניהו בחר. עדיין, גם ברגעים אלה, נתניהו מנסה לשמן את הכיסים של בצלאל סמוטריץ', לתת לו מתנות, הטבות ביהודה ושומרון. בשביל מה? הבנתי שעם בן גביר הוא לא מדבר, הוא הבין שזה בזבוז זמן. בן גביר, שגם לעסקה בנובמבר התנגד, שאם זה היה תלוי בו אביגיל עידן, הילדה בת הארבע, שהיא כבר בת חמש, הייתה נשארת בשבי. איזה מין בן אדם זה? איך אנשים בוחרים בן אדם כזה לכנסת? בן אדם בלי לב, ערל לב. אתה עומד פה, מיקי, מדבר על האסון, על הטרגדיה של המשפחה שלך. כולך לב. שילמדו ממך, שייקחו דוגמה אישית. לא בגלל שאנחנו חברים ואני אוהבת אותך; בגלל מה שעברה המשפחה שלך. כולך לב, לעמוד פה ולהגיד: בואו, תוציאו אותם. והבן אדם הזה, העבריין הזה, שעשה השמדת ערך למשטרה, לשב"ס, נלחם – במי אתה נלחם, בן גביר? במשפחות חטופים? במי אתה נלחם? מה אתה רוצה, שימשיכו להיאנס? למות? בגלל מה, כי לחץ צבאי? לא עובד, הקטע של הלחץ הצבאי. לא עובד. מה יש עוד לומר? אי-אפשר להחזיר חטופים ככה. מעל 100 חזרו בעסקה. בינתיים הם רק מתים שם. סמוטריץ' אומר שזה קטסטרופה לביטחון ישראל. השיא זה שהוא הולך עם סיכת חטופים ואומר: אכפת לי מהחטופים. לא, לא אכפת לך מהחטופים. לא אכפת לך מהחטופים – אכפת לך מעצמך. וצריך – ואסור גם לשכוח שיש פה ח"כים מהליכוד שכתבו מכתב לנתניהו. אסור לשכוח אותם, כי יש כאן ח"כים מהליכוד שכתבו נגד העסקה, והם יצטרכו יום אחד לתת דין וחשבון לבוחרים שלהם. וכל ח"כ כזה – הינה, אני אומרת לכם עכשיו – שילך איתנו לבתי ספר ויסתכל לילדים בני 17, בני 18 – אתם זוכרים, בפאנלים – אני אגיד להם שהוא הצביע נגד עסקת חטופים, ואם זה היה תלוי בו החטופים היו נשארים בבית. לא רק בן גביר ובצלאל; יש פה ח"כים שבציניות מוזרה אמרו שאכפת להם מהחטופים – אז תמשיך את המלחמה ואל תעשה עסקה. איזו בושה וחרפה, מפלגת הליכוד. מה היה אומר בגין? בטח מתהפך בקברו כשהוא רואה אותם, מתבייש. מתבייש. זה נכון שזה בן גביר מעל כולם וסמוטריץ' איתו, אבל גם ח"כים מהליכוד כתבו מכתב נגד עסקת חטופים כי זה פוגע בנכסים האסטרטגיים. הנכס האסטרטגי הכי גדול של מדינת ישראל זה להחזיר את החטופים הביתה. ועוד מילה אחת – כמובן, אני לא יכולה שלא להתייחס למה שקורה עכשיו בערוץ צפון קוריאה. בערוץ צפון קוריאה יש דילמה, יש משבר אמיתי, כי הם בנו על טראמפ, הם קראו לו "משיח בן דוד", ופתאום לא כל כך מסתדר, הסיפור הזה של טראמפ, חטופים. הם ממש בדילמה. אתה רואה את המראיינים לא יודעים: מצד אחד, דף המסרים של לשכת נתניהו – צריך לשדר בערוץ צפון קוריאה, מצד שני, מה נעשה עם טראמפ? עד לפני חמש דקות – תצפו, לפני יומיים – הם אמרו שצריך להתנגד לעסקה. אבל רגע, יש דף מסרים מבלפור, בעיה, יש התנגשות טקטונית של ערוץ צפון קוריאה, יש דילמה: מה נעשה עם טראמפ? ומה יקרה ביום שיסתיימו 42 הימים וטראמפ יגיד שממשיכים את העסקה?

רם בן ברק (יש עתיד):

והוא יגיד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון, כי זה הדבר הנכון לעשות. נכון, רם. והוא יגיד שצריך להפסיק את המלחמה, כי הוא בונה על סעודיה והוא בונה על פרס נובל לשלום. זה לא יקרה, הסיפור הזה, ביחד. לא משתלב. ואז שוב תהיה בעיה בערוץ צפון קוריאה, כי יהיה משבר, והמשבר רק ילך ויחריף. אני כבר לא יודעת מה הם יעשו, מה הם יעשו עם ההכתרה של טראמפ. יש משבר אמיתי. ומילה אחרונה – אי-אפשר להאשים את בן גביר, אי-אפשר להאשים את סמוטריץ'. אפשר להגיד שהם אנשים ערלי לב, שהם אנשים, באמת – עזבו, אתם יודעים מה דעתי עליהם. בסוף צריך לזכור שמי שהביא עלינו את שני השרים האלה זה בן אדם אחד, זה נתניהו. הוא הביא עלינו את שני השרים האלה. הוא הביא עלינו את השר לביטחון לאומי, הכישלון הלאומי המדרדר הזה, ואת שר האוצר, שלהציל את הכלכלה הישראלית ייקח לפחות עשר שנים. אז נכון שאנחנו עכשיו באים ואומרים: יופי, עשית עסקה, אבל אנחנו לא שוכחים – אנחנו לא שוכחים שבמאי יכולה הייתה להיות עסקה; אנחנו לא שוכחים שהוא הביא עלינו את שני השרים הגזענים והמשיחיים האלה. ואנחנו לא שוכחים את הערב הזה, שבערב הזה – ואני מסיימת – הערב ההיסטורי הזה, כשהילדים הקטנים שלנו יישאלו אותנו: מה עשיתם בערב שבו נחתמה העסקה לשחרור החטופים? אנחנו נגיד שישבנו להצביע על חוק הג'ובים של ש"ס. בושה וחרפה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת בן ארי, אנא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא עוד לא התחילה לדבר.

קריאה:

יש למיכל יום הולדת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מזל טוב, גברתי. בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

זה ערב של דמעות בגרון, של דפיקות לב מואצות, של התרגשות עצומה. באמת, אלה רגשות שעולים על גדותיהם, כשאת לא יודעת לאן להוליך את ההתרגשות העצומה, מצד אחד, וכל הזמן, אדוני היושב-ראש, גם חשש שמשהו עוד יקרה, שזה עוד יתקלקל, שמישהו עוד ישים לזה רגליים, שיש עוד למישהו אינטרס להרוס ואולי הוא יצליח. אבל נראה שבאמת, באמת הלא-יאומן קורה ויש עסקה. נראה שחטופות וחטופים שלנו סוף-סוף יחזרו הביתה. אם ככה אני מרגישה, אני לא יכולה לתאר לעצמי איך מרגישות המשפחות, איך מרגישות המשפחות של אלה שאמורות ואמורים לקבל את יקיריהן בימים, בשבועות הקרובים, ולא פחות מזה – איך מרגישות ומרגישים אלה שלא יודעים מתי הם עוד יקבלו את אלה שנשארו. ואי-אפשר לסמוך על מי שעכשיו חתם על העסקה הזאת שימשיך אותה ויביא את כל השאר. ואי-אפשר לדמיין איך מרגישות המשפחות של אלה שיכלו לקבל את יקיריהן ויקיריהם במאי, ביוני, ביולי, באוגוסט, לפני שהם נרצחו. ההתרגשות והשמחה וההודיה הן לצד זעם וחרון אין-סופי על העיכוב, על מריחת הזמן, על מניעת העסקה, על החיים של אלה שיכלו לחזור, על אלה שיכלו לחזור במצב פחות נורא; על השקרים, על הטרור הפסיכולוגי שראש הממשלה הפעיל ומפעיל על אזרחיות ואזרחי ישראל, כשהוא נותן לטרור להיות מופעל על החטופות והחטופים בעזה ברצף. וצריך להגיד שגם העסקה הזאת לא מוחקת אפילו לא גרם מהאחריות לטבח, מהאחריות להפקרה, מהאחריות לזוועה שבתוכה נתניהו גורר את ישראל מאז ועד היום, כולל. אפילו גרם אחד זה לא מוריד. לא רק שלא מוחק – זה לא מקל. במיוחד צריך להגיד שאסור להתבלבל ואסור לוותר ואסור להניח עד שנחזיר את כולן וכולם. בוועדת החוץ והביטחון אמרה השבוע רופאת שיקום, שכרופאת קופת חולים יש לה רק אוכלוסייה של 600,000 שהיא אחראית עליה – היא אמרה: החטופות והחטופים הם פציעה מוסרית עמוקה, ועד שלא יחזור האחרון או תחזור האחרונה שבהם, לא נתחיל להחלים. לא הנכות והנכים החדשים של צה"ל, לא הלומות והלומי הקרב, לא ההלומות וההלומים האזרחיות והאזרחים, לא אף אחד ואחת מאיתנו יוכל להתחיל להחלים לפני שנחזיר את כולן וכולם. אז אנחנו נמשיך להילחם ונמשיך להחזיק אצבעות עד שזה יקרה במהרה בימינו, במהרה בימינו דחוף.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת עבאס.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברצוני לברך על ההסכם, למרות שבא באיחור ובכפייה מהנשיא טראמפ. היינו יכולים להיות ברגע הזה לפני לפחות שבעה חודשים. לצערי, מה שאמר בן גביר הוא הגרסה הנכונה – הוא מנע את ההגעה להסכם על כל המשתמע מזה, והוא עדיין ממשיך ביחד עם סמוטריץ' לנסות לטרפד את ההסכם ברגע האחרון. ולכן, חבריי חברי הכנסת, אני מאוד מודאג מההודעה שיצאה מלשכת בנימין נתניהו, שלכאורה עדיין יש סעיפים בהסכם שלא סוכמו, למרות שאנחנו כבר חצי שעה או אפילו שעה אחרי ההודעה של הנשיא טראמפ, גם של המתווכים. אנחנו, כמובן, חובתנו לברך גם את משפחות החטופים, שמתפללות שיזכו לראות את יקיריהם בהקדם האפשרי, ולא נופתע מדחייה נוספת ונוספת. חברי הכנסת, לא די בהפסקת האש והלחימה. צריכים לשאוף להפסקת המלחמה ולחתור לסיום הסכסוך הזה, וזה לא רק על ידי הסכם נקודתי שבא להפסיק את האש ואת הלחימה, אלא על ידי מתווה מדיני מקיף, שמתווה דרך חדשה, שנותן תקווה שאפשר כן להשיג את היעד הזה של סיום הסכסוך, השגת שלום, פתרון של שתי מדינות – פלסטין ליד ישראל, ישראל ליד פלסטין – בביטחון, בשלום, בשותפות ובסובלנות בין שני העמים. שני האנשים שטרפדו את ההסכם, סמוטריץ' ובן גביר – אנחנו מכירים אותם, מכירים אותם מזירות אחרות, לגבי החברה הערבית ולגבי ההפקרות שהפגינו כלפי הזכויות וחיי האזרחים הערבים. אבל לא רק – איך הגענו להסכם הזה? פשוט כי נתניהו התכופף בפני הנשיא טראמפ והיה צריך לקיים את הדרישות שלו כלשונן. לכן, מהיום, חברים, מן הראוי, במקום לפנות אל ראש הממשלה, שבדרך כלל יושב מולנו, במקום לפנות אליו, אולי עדיף לנו לפנות אל הנשיא טראמפ, שיכול לכפות את רצונו על ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. ואנחנו בהחלט פונים לנשיא טראמפ, שייכנס לתפקידו בעוד כמה ימים, ומפצירים בו ודורשים ממנו כן לקיים את ההתחייבות שנתן לפני שנבחר להיות נשיא ארצות הברית: לחתור להפסקת המלחמה, לחתור לסיום הסכסוך במזרח התיכון וכינון שלום בר-קיימא על פי עקרון פתרון לשתי המדינות, פלסטין וישראל, זו ליד זו. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ברצוני לברך ברגע זה את ההגעה להסכם הפסקת האש ברצועת עזה ועל ההחזרה של החטופים. המטרה שלנו היא לא רק הפסקת האש, המטרה שלנו צריכה להיות הפסקת המלחמה וחתירה להנעת מסלול פוליטי כולל שיביא לסיום הנכבה הזו והמאבק הזה ולהשכנת השלום באמצעות הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. זו המטרה שעלינו לחתור כולנו למענה ועל כולנו לפעול להשגתה. אפילו כשאנו ברגעים הראשונים אחרי ההכרזה על הסכם הפסקת אש, אנו מסתכלים אל העתיד. אנחנו זוכרים שלפני בערך שנה וחודשיים, כאשר היה הסכם הפסקת אש ושחרור החטופים במשך שבעה או שמונה ימים, ובזמנו התעקשו סמטוריץ' ובן גביר, ואולי גם נתניהו, לזרז את חידוש המלחמה, והיא נמשכה לאחר מכן והביאה לעשרות אלפי קורבנות – 26,000 אנשים ברצועת עזה, יותר מ-100,000 פצועים, שזה 70% או 80%. לכן אנו מזהירים את ממשלת ישראל, השרים הקיצוניים וגם את ראש הממשלה משיבוש ההסכם הזה או מלהסתפק בביצוע השלב הראשון בלבד, ואז לחזור לניהול המלחמה על רצועת עזה. בנימין נתניהו לא הגיע להסכם הזה אלא אחרי לחץ ולאחר שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריח וחייב אותו בהסכם הזה, ככל הנראה, כמו שראינו. ולכן, כן, אנחנו פונים לנשיא ארה"ב, אשר הוכיח שהוא יכול לחייב את בנימין נתניהו, אנו פונים אליו בבקשה להתחייב למה שהוא הבטיח לפני הבחירות כאשר הוא אמר שהוא חותר לסיום המלחמה ולהשכנת השלום באזור המזרח התיכון, ובעיקר ברמה הישראלית והפלסטינית. אנו מברכים את אנשינו על ההסכם הזה, ואנו מבקשים מהאל ישתבח שמו שיאחה את השברים של האנשים שנעשה להם עוול ושל המוחלשים, ושיהיו מאמצים אמיתיים למען שיקום רצועת עזה ולתיקון הנזק אשר נפל על אנשינו ברצועת עזה. הראייה שלנו תמיד תהיה שאין להסתפק בהגעה להסכם מוגבל להפסקת המלחמה והחזרת החטופים, אלא יש לחתור להנעת מסלול פוליטי כולל וקבוע, שיביא לפתרון הסכסוך, יביא להקמת מדינה פלסטינית עצמאית, בעלת ריבונות על האדמות בשטחים, עזה וירושלים, לצד מדינת ישראל. זה הפתרון ההוגן, זה הפתרון הנדרש, ושייכשלו כל הקולות הקיצוניים והפשיסטיים אשר קראו לעקירת האנשים מרצועת עזה, לאילוץ הגירה מרצועת עזה, לנכבה חדשה ברצועת עזה. ברכות לכולם.)

אושר שקלים (הליכוד):

– – – של עזה – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – – מה עם סרבנות רפואית, אושר?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, דווקא היום, כשכל בן אדם סביר במדינת ישראל כוסס ציפורניים ועוקב בדריכות אחרי כל מה שמתרחש עם החטופים, להביא את ההזיה הזאת לכנסת, להביא את חוק הג'ובים, זה אומר מה רמת הניתוק שלכם מהמציאות. הממשלה הזאת מקדמת רק כל דבר מפלג, כל דבר טפל. עצם העובדה שגם עכשיו כל דקה יוצאת מלשכת ראש הממשלה הודעה אחרת, סותרות האחת את השנייה – גם זה אומר שבלי טראמפ, בלי התייצבות שלו, בלי הודעה חד-משמעית שלו על עסקת חטופים, גם זה היום לא יצא לפועל, דווקא בתקופה הזאת. תסתכלו מה קורה בתקופה האחרונה: איבדנו 15 חיילים, עשרות פצועים כולל היום – שני חיילים פצועים קשה בקבאטיה – ואתם עוסקים בחוק הג'ובים. זה פשוט טרלול. זה דבר שבאמת אי-אפשר להבין. כל אחד שיצביע היום בעד חוק הג'ובים, דווקא בעיתוי הזה – זה אות קין. זה אות קין לכל הקואליציה הזאת, וזה אות קין לכל אחד ואחד שיתמוך בזה. תודה, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. יסכם השר מלכיאלי, השר לשירותי דת.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

בבקשה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כמובן, בראשית הדברים אני אצטרף למרבית הדוברים שדיברו כאן קודם, על יום באמת מתוח, יום שבו אנחנו כולנו באמת כוססים ציפורניים ומאחלים שתיחתם עסקה טובה. אנחנו מתפללים ומחזקים את ידו של ראש הממשלה שיביא עסקה טובה, ואנחנו כמובן נתמוך. אנחנו חושבים שאחרי כל כך הרבה ימים שאותם אנשים נמצאים בשבי, החובה שלנו – לא רק חובה מוסרית, כמובן חובה דתית: מצוות פדיון שבויים היא המצווה החשובה ביותר בתורה. מותר למכור ספר תורה בשביל להציל שבויים; מותר למכור בית כנסת בשביל להציל שבויים. אנחנו מקווים שבעזרת השם תגיע העסקה כמה שיותר מהר, ונראה את המראות שבאמת חיכינו להם, של אנשים ששבים לביתם חיים ובריאים. אנחנו מחזקים את ידיהם של כל העוסקים במלאכה בעניין הזה. עכשיו לגופו של חוק. אני שמעתי חלק מהנואמים שהיו פה קודם – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כמה זה עולה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אפס שקל.

גלעד קריב (העבודה):

זה חוק של מינויים שלא עולה כסף.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ואני אומר בצער גדול, באמת, לבוא, להסתכל מהצד ולראות חברי כנסת מלומדים, ראשי סיעות, אנשים שיכול להיות שמחוץ למשכן יש להם אולי מעריצים, אולי אנשים שעוקבים אחרי מה שהם כותבים, עומדים מעל דוכן הכנסת, מתקיפים חוק – אין להם מושג, אין להם הבנה, אין להם מינימום של אינטגריטי עצמי להגיד: אני לא מבין. זאת לא בושה. יש כל כך הרבה – מי שרוצה להתקיף את הממשלה, יש על מה. גם על משרד הדתות יש מה להגיד. אפשר לחשוב שאנחנו עושים דברים לא טובים; אפשר לומר שאני במשרד מקדם דברים שצריך לחלוק עליהם. זה בסדר, זה לגיטימי. אבל לבוא מעל דוכן הכנסת ובשם איזשהו חיסכון של כספי ציבור לדבר על חוק שלא עולה כסף?

גלעד קריב (העבודה):

חוק מושחת.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

למי לא עולה? למי?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לקופת המדינה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה לא עולה כסף?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז מי משלם?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא משלמים. לא משלמים. את רואה כמה את מופתעת, חברת הכנסת צרפתי?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי ישלם?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כשאסביר את החוק, תבינו. אלא מה?

גלעד קריב (העבודה):

עכשיו אתה מסביר את החוק?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני השר, אבל הממשלה תישא בתקנים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

היות שאת יודעת שלקרוא אני גם יודע, אף שזה לא מנוקד, ואני לא הולך להסתבך בדבר פשוט, אז בואי אני אסביר לך: יש בתקציב המדינה דבר שקיים עשרות שנים, עשרות שנים. שירותי הדת היהודיים – חלקם מזערי, מעט, גרוע – מתוקצב. בא מבקר המדינה, אמר: משרד הדתות – ולדימיר, אני רוצה שתבין; חברת הכנסת צרפתי, אני רוצה להסביר, שתביני. אמר מבקר המדינה, ובצדק, שהמנדט של משרד הדתות הוא לממן שירותי דת דרך המועצות הדתיות. מה עושים במקום שאין בו מועצה דתית? יש קברנים בגזר? יש; יש קברנים בערים שאין בהן מועצות דתיות? יש. מי מממן אותם? בלניות, מקווה נשים – זה צורך דת גם לא של דתיים – מישהו צריך לממן את זה. אם אין מועצה דתית, מה עושים? 80 שנה משרד הדתות מעביר כסף לרשות המקומית, והיא עושה את זה. אז האישה, הטובלת, לא אכפת לה אם יש – – –

קריאה:

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

היום? במקום שיש בו מועצה דתית יש 60:40 או 70:30.

קריאה:

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רגע, שנייה. אני מבין לאן אתה חותר, שנייה. במקום שאין בו מועצה דתית, את החלק שלנו היינו מעבירים דרך הרשות המקומית, כי אין גוף אחר. בא מבקר המדינה, אומר: העברה כספית ממשרד הדתות לרשות מקומית היא לא חוקית. יפה. מה עושים? יש שתי אפשרויות: או להקים מועצה דתית, שאז זה עשרות מיליונים, או להסדיר את המצב הקיים. מהו? לאפשר למשרד הדתות, את הכסף שהוא העביר עד היום – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא חייבים להראות בורות ליד כולם. לא חייבים.

ירון לוי (יש עתיד):

ימשיך כבודו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ימשיך. אומר החוק – לא חייבים להראות בורות ליד כולם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

דבר אליהם.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני מדבר איתך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא איתי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

איתך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה כתוב בחוק?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן. שנייה, אני ממשיך. ואז – בורות לא צריך להראות ליד כולם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איתי תדבר על גיוס. איתי תדבר על גיוס. לא כדאי לך להתחיל איתי, מלכיאלי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בורות לא צריך להראות ליד כולם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – הצגות – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא חייבים. אדם שלא מבין יכול ללכת עם שלט: אני לא מבין. לא צריך להראות שאתה בור. לא צריך להראות לכולם שאתה לא מבין. לא צריך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת שטרן, תודה רבה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני חוזר עוד פעם: לא חייבים להראות בורות ליד כולם. לא חייבים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תדבר על השירות הצבאי שלך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא חייבים להראות בורות ליד כולם. לא חייבים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל תדבר על השירות הצבאי שלך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה חוזר? אני אחזור עוד פעם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, זו לא בורות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, זה נקרא בורות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – השירות הצבאי שלך?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה נקרא בורות. לא חייבים להראות ליד כולם, אפשר בשקט. עכשיו אני ממשיך. בא מבקר המדינה – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אין לו מה להגיד. אמרתי לך, תדבר על השירות הצבאי שלך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – אומר: היות שהמצב לא חוקי, לכן – – –

גלעד קריב (העבודה):

זה שקר. זה שקר – – – החוק הזה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני אענה על כל שאלה שלך, רק תיתן לי לסיים לדבר. אם תיתן לי לסיים לדבר, אני גם אענה. בא החוק ואומר להסדיר את המצב שהיה, שמשרד הדתות – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

את זה הבנתי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יפה – 1. 2. – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

במקום שאתה מעביר לרשות מקומית, אתה תמנה כמה עסקנים שיעשו את זה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא לא לא. אישה שהיא בלנית היום, שעד היום משרד הדתות העביר לרשות המקומית שתעביר לה, וזה לא חוקי – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

צריך תוספת משרות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, כלום. לחלק הזה של החוק כלום.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה אדוני אומר על הטענה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תאמין לי, באתי לפה להסביר, אני לא בורח.

ירון לוי (יש עתיד):

– – – לחלק הזה של החוק – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הדגשתי, לחלק הזה. תראה, הבעיה פה במליאה שהכול מוסרט. אם אני משקר – – –

קריאה:

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני אענה. לא תהיה פה שאלה שאני לא אענה עליה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

– – – כמו בייביסיטר בדיוני הוועדה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

גם על זה אני אענה. אבל לא נעים, כי אני באמצע לענות לו.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

תענה לו קודם, אחר כך – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תקבל גם אתה. מה השאלה?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

לדיונים של הוועדה באת?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא. שלחתי את המנכ"ל שלי, הוא היה שם.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

כל הזמן – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כשאני אענה, אני אענה. שנייה, אני אענה. החלק הזה של הצעת החוק אומר – תראה, יושב כאן מתן כהנא, שדעותיי ודעותיו חלוקות בהרבה דברים, אומר לך – הוא כתב את זה בטוויטר: הייתי שמח במשמרת שלי להעביר את הצעת החוק הזאת.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

קריאה:

הוא מקנא.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, שנייה, בואו נהיה הוגנים.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

ביחס – – – אתם כתבם "בהתייעצות" – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

סגלוביץ', כשאני הייתי באופוזיציה התנגדתי להרבה מאוד חוקים שהאמנתי בהם. גם היום, כקואליציה, אני מתנגד להצעות חוק טובות של האופוזיציה, כי ככה זה. נכון או לא, מירב?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רגע, למה לא – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שנייה, אני עונה. אני אענה על הכול.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

– – – למה בהתייעצות?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

גם על זה אני אענה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל למה אנחנו לא מתקדמים? באמת, סליחה, עם כל הכבוד – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מתקדמים, למה לא? מתקדמים. יש לי חברים, שאלו שאלות. עכשיו לחלק השני. צרפתי, תקשיבי, זו נקודה חשובה.

קריאה:

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני באמצע לענות, אתה מפריע לי. תקשיבו, יש דבר כזה שכסף שהחוק מחייב שמשרד הדתות יעביר לצורך משרה של רב או בלנית – אנחנו מתחלקים עם הרשות המקומית. כמה? 60:40, 70:30, לפי חוזקה של הרשות. לדעתי זה עוול, אסור שזה יקרה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גם גפני חושב כך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון, אבל זה קיים. בא החוק הזה ואומר – – –

קריאה:

אפשר להצביע?

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, תן לו לסיים עם בליאק.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן, אני נגד זה.

ירון לוי (יש עתיד):

משרד הדתות מרוצה מהחוק?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן. המדינה חייבת לשלם, למה הרשות המקומית? למה רווחה הרשות המקומית לא משלמת? למה רק דתות?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

היא משלמת, משלמת – – –

קריאה:

25%.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל למה משרד הדתות אחוזים גבוהים כאלה? למה? למה הרשות המקומית צריכה לשלם? יש מדינה. אני נגד זה. אני אתמוך בכל הצעת חוק כזאת.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

די, חבר'ה, היום צריך להרגיע, באמת.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רגע, אני רוצה להמשיך. מה קורה אם שר הדתות מגיע, רוצה עוד ג'וב, למנות עוד משהו? האם זה יחייב את הרשות המקומית? ולדימיר, זה יחייב את הרשות המקומית? כן. בא החוק ואומר שאני יכול לתקצב בלניות בלי שהרשות המקומית תוסיף שקל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איך זה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שנייה. עכשיו אני מוסיף לזה פרט. קח את שי חג'ג', יושב-ראש המועצות האזוריות, ביבס, שהם שומרים על הקופה של הרשויות המקומיות, והם תומכים בחוק הזה, הם דוחפים את החוק הזה.

מאיר כהן (יש עתיד):

בסדר, אבל הוויכוח הוא אם החוק עולה כסף – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה לא מה ששאלתי. האם זה עולה או לא עולה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן, אני משלים, שנייה.

מאיר כהן (יש עתיד):

בוודאי. כראש עיר, שעד עכשיו שילמת והיו אומרים לך – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חינם, זה מצוין.

מאיר כהן (יש עתיד):

אבל זה לא הוויכוח. הוויכוח הוא אם צריך כסף תוספתי או לא צריך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

התשובה היא שאין. שואלים איך, ואני עונה. במשרד הדתות יש בבסיס התקציב כסף לתקנים. יש. לא ממציאים כסף חדש.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מה זה "לא ממציאים"? יש לך צ'ק פתוח – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

כן – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הוא שאל שאלה טובה, תן לי לענות. איזה צ'ק פתוח? איפה הכסף היה עד עכשיו? תשובה: במשך שנים שילמו איתו, אבל לא חוקי, עד שמבקר המדינה הגיע. כשמבקר המדינה הגיע – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לרשויות מקומיות, לשירותי דת – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל זה החלק הראשון.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון. הוספנו שני דברים: האחד, שתהיה אפשרות – אם אני רוצה, אם משרד הדתות ירצה לממן דברים בלי להשית על הרשויות המקומיות – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

בלי לשאול אותה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא לא לא, זה שקר – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הוא מעסיק את הבלנית – – – איפה יחסי עובד–מעביד – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני אענה. הלוואי שהיה פה קשר. הלוואי שהיה קשר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הרשות המקומית. אין לי אפילו חבר בגוף הבוחר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

צרפתי, את כורה בור לטענה של עצמך. עוד פעם, בשונה מרבני ערים, שיש נציגי שר, במועצות האזוריות אין נציגי שר. אין.

גלעד קריב (העבודה):

– – – הצענו לכם להעביר את החוק למועצות המקומיות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה עונה תשובה נכונה על שאלה אחרת.

טלי גוטליב (הליכוד):

די, די, די – – –

גלעד קריב (העבודה):

אתה ליטאי – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה עונה תשובה מצוינת על שאלה אחרת.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני יכול שאלה? שתי שאלות, ברגוע. שאלה ראשונה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

די, זה לא היום – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

גלעד קריב, תשובה מצוינת על שאלה אחרת.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – מירב, די. מירב, את ילדה גדולה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

סגלוביץ', רוץ.

קריאות:

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

שתי שאלות תיאורטיות: חוק הרבנים הגדול נתקע. חוק הרבנים הזה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה לא חוק הרבנים בכלל, זה חוק תקצוב המועצות הדתיות.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

חוק תקצוב המועצות הדתיות. הוא חוק של 11 שורות. הוא נותן פתח כזה. לא משנה, לא לך. אני מחר השר – הוא נותן לי פתח כזה למנות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

חכה שנייה, אני אגיד לך למה כן.

רון כץ (יש עתיד):

אתה רוצה להיות שר הדתות?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

כן, אני הולך חזק על התפקיד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

סגלוביץ' שר הדתות? נתגעגע לכהנא.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

שנייה. נראה לך שאני לא אעשה עבודה טובה אם אני אהיה?

רון כץ (יש עתיד):

– – – בלי טלפונים כשרים. לא יהיה טלפון בכלל.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

שתי שאלות אמרתי. האחת: למה בחוק לא מפורטים הקריטריונים שלפיהם תהיה החלטת השר?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יפה, שאלה מצוינת.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

שאלה שנייה: למה בחוק, שבסוף יש לו משמעויות גדולות – אפשריות, לא עכשיו – למה זה בהתייעצות עם שר האוצר ולא בהסכמת שר האוצר?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שאלה מצוינת. אני אענה על ראשון ראשון ואחרון אחרון. יואב, אני אענה על כל השאלות. אני מקווה לשכנע אותך, ואני מאמין – תפתח את כל ספר החוקים, לא תמצא אף פעם שקריטריונים של מינוי של תת-מחלקה, כמו רב יישוב, נמצא בספר החוקים. אבל אמות המידה יפורסמו מייד. זה לא אני ממציא, את זה כתבו – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

– – – איפה זה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

משרד המשפטים. אתה חושב שאני?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

שנייה. אמות המידה שמפורסמות היום הן דרך המשרד לשירותי דת.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בוודאי. מי המשרד? זה בא אליי.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני גם לא מכיר שבספר החוקים, בדבר חקיקה ראשי, כתוב שהשר יכול למנות כמה אנשים שהוא רוצה. זה לא כתוב בשום מקום.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תלוי תקציב.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

לא כתוב תלוי תקציב. אתה מחר, בהסדר קואליציוני עם סמוטריץ' – הרי סמוטריץ' יהיה היועץ שלך בחוק הזה. הוא ייעץ לך, ואתה תגיד לו – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מהפה שלך לשמיים. סמוטריץ' יועץ שלי?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

– – תקשיב, אם אתה לא תעשה מה שאני אגיד לך, אני לא אתן כסף לאורית סטרוק, ולכן תקבל מה שאתה רוצה ותמנה את מי שאתה רוצה, כי זה חוק ג'ובים ענק.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה מערכון מצוין לפורים.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

יכול להיות – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה לא עובד ככה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אבל פורים זה כאן. פורים זה כאן.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בחיי המעשה זה לא ככה. זה לא ככה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

המערכון שסיפרתי לך – המערכון הזה קורה בספר התקציב עכשיו עם סמוטריץ', עם סטרוק, עם כולם.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, לא, יש סדר. מה זה השר מגיע – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

סדר? איזה סדר?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אולי בממשלה אצלכם היה חפיף.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

ברור, ברור.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אצלנו – אמות מידה מסודרות, הכול מפורסם, רוחבי, שוויוני.

רון כץ (יש עתיד):

הכול בזכות יהודה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אין לי נציג – – –

אופיר כץ (הליכוד):

– – – סדר בבלגן שהם השאירו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון, אין לי נציג אחד.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

למה בהצעת חוק פרטית יושב מנכ"ל המשרד כמו בייביסיטר, אומר מישהו מש"ס משהו, הוא אומר לו: לא לא לא, זה לא זה, זו הצעת חוק פרטית?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני אענה לך. הלוואי – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

היית צריך לבוא לישיבות הוועדה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הלוואי שיגיע היום – – –

רון כץ (יש עתיד):

ייאמר לזכותו, יש לו מנכ"ל רציני.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רציני מאוד.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

הוא לא היה בדיון אחד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון. לכן אני לא נפגע, לא נמצא בוועדות.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

כי זו הצעת חוק פרטית, אתה צודק.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון. עכשיו, יש גורמי מקצוע, יואב. יש גורמי מקצוע. אחד מהטובים שבהם הוא המנכ"ל שלי – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

לא, לא.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

– – שחד-משמעית, כגורם מקצועי של משרד הדתות, הוא אמון גם על יישום החוק הזה. חד-משמעית היינו מעורבים בהליכי החקיקה הפרטית, שחבר הכנסת ארז מלול, שיש לו ניסיון של שנים רבות במשרד הדתות, מכיר פרטים ופרטי-פרטים.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אז למה לא ממשלתי?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כי הצעת החוק הזאת – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

לך אין ניסיון? ליהודה אבידן אין ניסיון?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הניסיון של ארז לא ישווה ולא ידמה, הרבה מאוד שנים.

רון כץ (יש עתיד):

למי? למי?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לי, ולכן הוא עשה את זה בצורה הטובה ביותר.

רון כץ (יש עתיד):

מה עם יהודה?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מה עם יהודה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ולכן המנכ"ל גם ליווה את זה בוועדות, כמו שראית. כן.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זאת הסיבה שהלכתם להצעת חוק פרטית?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, שנייה, שנייה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מה פתאום? זו לא הסיבה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רגע. והעיקר, ברוך השם, שבסוף, את העיוותים נביא לגמר.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

למה בהתייעצות ולא באישור או בהסכמה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שאלה מצוינת. על זה אני אענה.

ירון לוי (יש עתיד):

זה מעניין. אם אתה עונה על זה אני מצביע.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יפה.

רון כץ (יש עתיד):

רגע, עם מי אתה מתייעץ?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

קודם כול, אשתי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יש לך מלא שאלות מהקהל.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אשתי, אני מתייעץ איתה על כל פרט ושעל. אשתי – כל פרט ושעל.

רון כץ (יש עתיד):

מה ה-catch של החוק?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, לא של החוק, בכללי בחיים.

רון כץ (יש עתיד):

מה עם אייל? אתה מתייעץ איתו?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רק עם אשתי.

ירון לוי (יש עתיד):

יש לי שאלה חשובה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יש את המילה "קומבינה" – זה חוק קומבינה, חוק קומבינה אחד גדול.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תשמע, יכולת הקומיקס אצלכם היא כל כך גדולה.

ירון לוי (יש עתיד):

יש שאלה רצינית, אמיתית.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שאלה רצינית.

ירון לוי (יש עתיד):

שאל.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

שאלתי, למה בהתייעצות ולא בהסכמה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אה, יפה. תראה, אחד הדברים שבאמת קשים במדינת ישראל הוא הביורוקרטיה. את יודע, קושי. פישוט הליכים הוא אחת מהמטרות של כל נציג ציבור כאן, כל יושב-ראש ועדה, כל שר – לפשט את ההליכים; כמובן מבוקר, לא מחנה יהודה, אבל כמה שפחות לסרבל. עכשיו תראה, בחוק יש נטייה: יאללה, בואו נזרז את החוק, בואו נזרז. ואז כל אחד קופץ לך: בהסכמתי, בהסכמתו. עשרות דברים – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אבל תקציב, תקציב זה כסף, הרבה כסף.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

רגע, רגע, שנייה, שנייה. עשרות דברים, גם אצלי, תקועים בגלל דברים לא ענייניים: צריך את זה, וההוא – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

שר האוצר, לא פקיד משרד ממשלתי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, שר האוצר – בסוף הכסף אצלו. כמו שאמרתם, ברצותו, ברצותו, כלומר, אם החוק הזה לא מקובל על משרד האוצר – אין כסף.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אם תחליט עוד 1,500 רבנים ואתה מתייעץ איתו, אתה תחליט או הוא יחליט?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מי יממן לי את זה?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מה זאת אומרת?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מי ייתן לי כסף?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אתה בהסכם הקואליציוני תביא כסף, מה שאתם עושים כל הזמן.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, זה לא עובד ככה. הסכם קואליציוני – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אתה עקפת את התקרה, עקפת הכול.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, לא.

רון כץ (יש עתיד):

מה אתה אומר, שנעבור לנושא שמעניין את כל המדינה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה לא עובד ככה.

רון כץ (יש עתיד):

מיכאל, מה אתה אומר על לעבור לנושא שמעניין את כל המדינה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני מציע לך ללכת ללמוד את ההסכמים הקואליציוניים שהיו, את המספרים ומה שקורה בפועל.

רון כץ (יש עתיד):

לא יאומן שביום כזה מתעסקים בזה. לא יאומן.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל יואב, אני אגיד לך את האמת, יואב, אומר לך את האמת. אני לא מתבייש להגיד, אני לא מטאטא את זה, דעותיי ידועות – אני כן חושב שראוי שבכל יישוב יהיה רב.

רון כץ (יש עתיד):

למה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני איאבק על זה. אני אלך למשרד האוצר עוד פעם ועוד פעם בשביל להביא. כן, אנחנו לא מתביישים. אני לא מנסה לייפות את זה. אני חושב, וזו המדיניות שלי, להביא, וצריך – ברשויות שרוצות, לא לכפות – ברשויות שרוצות לבוא בהבנה, למנות רבנים במדינת ישראל. הציבור זקוק לזה; הציבור רוצה את זה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שאלה. כבוד השר, שאלה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני מסתובב גם בערים שאינן – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שאלה: כבוד השר, אתה חושב שכולם צריכים להתגייס? האם כולם צריכים להתגייס?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אנחנו ציבור שומר חוק, ומה שהחוק אומר, אנחנו חושבים שגם צריך לקיים.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל החוק אומר שצריך להתגייס עכשיו. אין חוק, כולם צריכים להתגייס.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא. אתה לעולם לא תשמע אותנו – – –

קריאה:

תודה רבה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שוכנעת?

רון כץ (יש עתיד):

אפשר מילה על החטופים היום או שנתעסק רק בזה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, היא אמרה תודה על שלב א'. תודה רבה על שלב א'. ולכן, היות שאנחנו אנשים שומרי חוק, לא תשמע ממני שאנחנו גורמים – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

כשאין פטור, כולם צריכים להתגייס.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן. לכן יש אנשים שעמלים שיהיה חוק, בעזרת השם, ויהיה. רגע, לא קיבלתי הוראה לרדת. רבותיי, אני באמת קורא לכולם – –

רון כץ (יש עתיד):

אפשר לגמור עם זה. אפשר לגמור את האירוע.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא. – – לתמוך בהצעת החוק הכל-כך חשובה הזאת, שבסוף תעזור לתת שירותי דת לאנשים – מה?

רון כץ (יש עתיד):

אתה מוכן לנאום שלך מחר?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן. אני אומר לך שאם אתה היית לומד את הצעת החוק הזאת, גם אתה היית תומך בזה.

רון כץ (יש עתיד):

תעשה את זה גם בסוף. תעשה את זה עוד פעם. כן, בשמו, כן.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני מכבד את בקשתו של ראש האופוזיציה, ואני באמת אומר שאני לא יורד פה מהדוכן, ואנחנו מתפללים בפני הקדוש ברוך הוא שנזכה לעסקה כמה שיותר מהר. אנחנו מחזקים את ידיו של ראש הממשלה וכל הגורמים העוסקים בדבר שנביא לעסקה מהירה, טובה. אנחנו כמובן נתמוך בזה. אין שמחה כמו לראות אנשים חוזרים לבית משפחתם. לא תהיה לנו באמת יותר הודיה לקדוש ברוך הוא כמו אותם מראות של האנשים שחזרו הביתה. שנראה את זה עוד פעם, עוד אדם ועוד חייל וחיילת, אזרחים וילדים. מצוות פדיון שבויים – אני פתחתי בזה – היא המצווה החשובה ביותר בתורה. מותר למכור ספר תורה בשביל זה, מותר למכור בית כנסת בשביל זה, ואנחנו מתפללים להשם שנתבשר כמה שיותר מהר, עד אחרון החטופים – שיחזרו הביתה. תודה שהערת את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ואני רוצה להודות לחבר הכנסת ארז מלול על הצעת החוק הטובה והמסורה הזאת, למנכ"ל משרדי, שגם ליווה את החוק הזה, ואני קורא לכולם לתמוך בהצעת החוק.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר מלכיאלי. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו מצביעים בקריאה השנייה על הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 27), התשפ"ה–2024. אנחנו נעבור להסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; של קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה. אנחנו נעבור להסתייגויות לסעיף 1. קבוצת יש עתיד וקבוצת העבודה, אנחנו מצביעים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, כן.

היו"ר אמיר אוחנה:

על הסתייגות 1?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, על הכול, אתה יכול לרוץ.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. הסתייגות 1 – הצבעה כעת. שימו לב אצל חבר הכנסת אביחי בוארון. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 45 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

35 בעד, 45 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. מצביעים כעת על הסתייגות 2, הצבעה על הסתייגות 2. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

35 בעד, 46 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. מצביעים כעת על הסתייגות 3, הצבעה על הסתייגות 3. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 3 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם לא תגידי לי אחרת אני פשוט ממשיך ברצף. אני ממשיך ברצף.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, כן.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. 35 בעד, 46 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת מצביעים על הסתייגות מס' 4. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

35 בעד, 46 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת מצביעים על הסתייגות מס' 5, הסתייגות 5. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

35 בעד, 46 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת המחנה הממלכתי, להצביע על הסתייגות 6?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, כן.

היו"ר אמיר אוחנה:

נצביע על הסתייגות 6. הסתייגות 6 כעת. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 45 נמנעים – אין הסתייגות 6 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

35 בעד, 45 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת מצביעים על הסתייגות מס' 7. הסתייגות 7 – הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 45 נמנעים – אין הסתייגות 7 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

35 בעד, 45 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. וכעת קבוצת ישראל ביתנו, הסתייגות 8. מצביעים על הסתייגות מס' 8. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 8 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

35 בעד, 46 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת חד"ש-תע"ל לא נמצאת כאן, אז אנחנו לא נצביע – עד כמה שאני רואה, אלא אם כן אני טועה – ולכן לא נצביע על ההסתייגויות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, הם לא כאן. אפשר לעבור לנוסח הוועדה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. לא נצביע על ההסתייגויות שהם הגישו. ואנחנו מצביעים בקריאה שנייה. מצביעים על סעיף 1 – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לך הסתייגות של הרוב הלאומי?

היו"ר אמיר אוחנה:

– – סעיף 1, כנוסח הוועדה. מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 16 בעד סעיף 1 – 46 נגד – 35 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 35 נגד. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל בקריאה השנייה. כעת נצביע על החוק בקריאה השלישית. מצביעים על החוק בקריאה השלישית. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 17 בעד החוק – 46 נגד – 35 נמנעים – אין חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 27), התשפ"ה–2024, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

46 בעד, 35 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 27), התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 137), התשפ"ה–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת שלום דנינו, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 137), התשפ"ה–2024, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק היא הצעת חוק ממשלתית שמטרתה דחיית כניסתן לתוקף של הוראות בפקודת התעבורה שעניינן הסדרי חניה ברשויות המקומיות שנחקקו בתיקון מס' 129 לפקודה במסגרת חוק ההסדרים בשנת 2021. מטרת התיקון הייתה להפחית את השימוש ברכב פרטי ולעודד את השימוש בתחבורה ציבורית, תוך ניצול מקסימלי של משאב החניה ברשויות המקומיות. האופן שבו ביקש המחוקק להגשים זאת היה באמצעות מתן אפשרות לרשויות המקומיות להעלות את התעריפים שהן גובות עבור החניה, וכן באמצעות איסור על הרשויות המקומיות לתת פטור גורף לתושביהן מתשלום בעד החניה בשטחן. לגבי תעריפי החניה, נקבע כי הפער בתעריפי החניה בין תושב הרשות המקומית לבין מי שאינו תושב הרשות לא יעלה על 30%, וכי תחילתן של הוראות אלה יהיה מ-1 בינואר 2025. כעת אפרט לגבי האיסור לרשויות המקומיות לתת פטור גורף לתושביהן מתשלום בעד חניה בשטחן, אלא אם כן קבעו אזורי חניה מוסדרים. כיום רשויות מקומיות שונות פוטרות את כלל תושביהן מתשלום דמי חניה בתחומן. פטור מסוג זה יכול להיות גם חלקי, לשעת החניה הראשונה, לפי התיקון. כל הפטורים מתשלום דמי החניה שנותנות רשויות מקומיות לתושביהן רק בשל היותם תושביהן יבוטלו עד 1 בינואר 2025 לכל המאוחר. הפטור שיינתן לתושבים כאמור יהיה מוגבל לאזור המגורים שלהם בהתאם לאזורי החניה המוסדרים שקבעה הרשות המקומית. ביחס להוראות אלו נקבעה הוראת מעבר שלפיה בתקופה שמ-1 בינואר 2022 ועד 31 בדצמבר 2024, ימשיכו לחול הפטורים של הרשויות מקומיות מתשלום דמי חניה לתושביהן, אלא אם כן מועצת הרשות המקומית קבעה אזורי חניה לפני תום התקופה, מה שיוביל לביטול מיידי של ההוראות ביחס לפטור מדמי חניה לתושבי הרשות בכלל בתחומי הרשות. מאחר שלא בוצעה היערכות מספקת ליצירת כלים ותמריצים כלכליים להפחתת השימוש ברכב פרטי ולעידוד השימוש בתחבורה ציבורית, בין היתר עקב התמשכות המלחמה והשלכותיה, מוצע לדחות את תחילתם של התיקונים בשני הנושאים שהזכרתי לעיל. הדחייה שביקשה הממשלה במקור הייתה לשנה אחת, ובדיוני הוועדה החלטנו על דחייה של שנתיים. ראשית, מוצע לדחות עד ל-1 בינואר 2027 את תחילתן של ההגבלות על קביעת תעריפי חניה גבוהים יותר למי שאינם תושבי הרשות המקומית. שנית, מוצע להאריך גם את תוקף הוראות המעבר עד 31 בדצמבר 2026, וימשיכו לחול הפטורים שנתנו רשויות מקומיות לפני 1 בינואר 2022. כמו כן, הצעת החוק מבקשת לערוך שני תיקונים נוספים בהוראות שנקבעו במסגרת התיקון הראשון, שמתייחס לתחולת ההסדר לעניין אזורי חניה מוסדרים ומתן פטור לתושבי הרשות מתשלום עבור חניה. בתיקון מסי 129 נקבע כי ההוראות הללו יחולו על רשויות מקומיות שמספר תושביהן הוא 40,000 איש ומעלה. הוועדה החליטה לצמצם את תחולת ההסדר, ולפיכך מוצע לקבוע כי ההוראות יחולו רק על רשויות מקומיות גדולות, שמספר תושביהן עולה על 120,000 איש. לפי הנתונים שהוצגו בדיוני הוועדה, מספרן של רשויות מקומיות אלה עומד כיום על 15. כמו כן, החלטנו כי התקנות שמוסמך לקבוע שר התחבורה, בהתייעצות עם שר הפנים, לעניין תנאים ואמות מידה לקביעת אזורי חניה מוסדרים, יובאו לאישור ועדת הכלכלה. תקנות אלה, שטרם פורסמו, נועדו ליצור אחידות בין הרשויות המקומיות במדיניות קביעת מקומות חניה מוסדרים, ולנוכח טענות שנשמעו בדיוני הוועדה ביחס לטיוטת התקנות, החליטה הוועדה כי ראוי שיהיה פיקוח מטעם הכנסת עליהן במסגרת דיון ציבורי פתוח ושקוף בוועדת הכלכלה. בנוגע לתיקון שערכה עיריית תל אביב בחוק העזר, ולאור הדחייה המשמעותית בכניסתן לתוקף של ההוראות שנכללו בתיקון, כדי לאפשר לעיריית תל אביב לבחון שוב את ההסדרים שקבעה בחוק העזר במנותק מהאילוצים שהכתיב לוח הזמנים שנקבע בזמנו באותו תיקון, קיבלה הוועדה התחייבות מעיריית תל אביב כי מועצת העיר תדון בתיקון חוק העזר, בין היתר כדי לתת מענה לטענות נגד חוק העזר שנשמעו מצד חברי כנסת ותושבי העיר, וכן התחייבות שלא לאכוף את הוראות חוק העזר עד לתיקונו. חברי הכנסת, אני מבקש מכם לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה ולדחות את כל ההסתייגויות.

היו"ר ניסים ואטורי:

להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות של קבוצת סיעת המחנה הממלכתי וקבוצת סיעת יש עתיד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסירה.

היו"ר ניסים ואטורי:

קבוצת יש עתיד מסירים. המחנה הממלכתי אינם נוכחים באולם, לכן ההסתייגויות הוסרו. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת החוק כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. אני מבקש לתפוס את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 1–4 – 29 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו.

היו"ר ניסים ואטורי:

29 בעד, אין מתנגדים. להוסיף את שלום דנינו לפרוטוקול. לא, שביטן לא יכעס שהוא לא הצביע עם החוק שהם הביאו. החוק עבר בקריאה השנייה. לכן אנחנו נעבור להצבעה על החוק בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד החוק – 28 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 137), התשפ"ה–2024, נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

28 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 137), התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – החלטות ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעות חוק. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ להציג את החלטות הוועדה. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אני אתחיל בהודעות שיש לי ואז אני אעבור לפיצולים. אדוני היושב-ראש, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הכרזה על מצב חירום: חבר הכנסת משה טור פז יכהן כחבר הוועדה המשותפת במקום חבר הכנסת עידן רול מטעם ועדת החוץ והביטחון.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי הצעות החוק הבאות יועברו לדיון בוועדות כמפורט להלן: ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – חשיפת פרטי מידע של מנוי ברשת תקשורת אלקטרונית), התשפ"ג–2022, פ/301/25, של חבר הכנסת חנוך מלביצקי. הוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט ושל ועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), התשפ"ד–2024, מ/1785, תדון בהצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הגשת תובענה נגד גוף אשר פעילותו מחייבת רישיון), התשפ"ג–2023, פ/2910/25, של חבר הכנסת ארז מלול.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

עכשיו אני אדבר על הפיצולים. אני מתכבד להציג בפניכם את החלטות ועדת הכנסת לגבי חלוקת הצעות חוק ההסדרים וניתוב הסעיפים והנושאים השונים הכלולים בהן בין ועדות הכנסת. הצעות חוק ההסדרים, שהונחו על ידי משרד האוצר לצד הצעת חוק התקציב לשנת 2025, קצרות בהיקפן מהצעות החוק שהובאו בשנים קודמות, ואין ספק שזו מגמה שיש לברך עליה, ואני מקווה שתימשך גם בשנים הבאות. בשלושת הימים האחרונים ועדת הכנסת בראשותי קיימה דיונים ביחס לכל אחד מהסעיפים ומהנושאים שכלולים בהצעות החוק. בשיתוף ותיאום עם יושבי-ראש הוועדות השונות, ולאחר משא ומתן שהתקיים גם בין יו"ר הכנסת לשר האוצר, הוועדה החליטה לפצל נושאים שהגענו למסקנה שנכון שיידונו בהליך חקיקה רגיל. הסיבות לכך הן בראש ובראשונה כיבוד עבודת הכנסת ומתן אפשרות לחברי הכנסת להשתתפות טובה בהליך החקיקה, אך גם משום שחוק ההסדרים לא אמור להיות פלטפורמה לביטול חקיקה פרטית או להחזרת תיקוני חקיקה שוועדה מוועדות הכנסת סירבה להם בחוק הסדרים הקודם. חוק הסדרים לא אמור לכלול שוב ושוב הסדרים והצעות חוק שהכנסת כבר פיצלה מחוקי הסדרים קודמים. הפיצול המונח בפניכם כעת למעשה מאפשר לכנסת לדון בהליך חקיקה רגיל, בכובד ראש ובשיקול דעת, בלוחות זמנים שיכולים להיות מנותקים מלוחות הזמנים של חוק התקציב. לצד זאת, נושאי תקציב מובהקים בעלי קשר ישיר והכרחי ייכללו כחלק מחקיקת חוק ההתייעלות, ובהתאם להחלטה שבפניכם ינותבו לוועדות המוסמכות לדון בהם. ועדה שהועברו אליה נושאים מסוימים ומצאה לנכון לסיים את הדיון בהם – נוכל למזגם בחוק ההסדרים ולהביאם לקריאה שנייה ושלישית לצד דיוני התקציב. בהקשר הזה חשוב להגיד שלמזג אפשר בכל שלב. ראיתי שכבר עשו נגדנו כתבות איך פיצלנו וזה מסכן את התקציב. זה לא.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא יכול להיות. עשו לך כבוד.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

כן, לא יכול להיות. כשפיצלתי, אני מסכן תקציב מסוים של בתי החולים.

קריאה:

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

קרוב, קרוב. דומה. כמובן שזאת שטות מוחלטת. המטרה היא לא לעכב את התקציב, ולכן מה שמסיימים ופרקים שפוצלו – ברגע שיו"ר הוועדה מסיים אותם, אנחנו ממזגים אותם. זה לא עולה לי בזמן מליאה ולא מסכן בעיכוב של התקציב. לעומת זאת, אם אנחנו מכניסים לחוק ההסדרים ולא מספיקים, אז זה עולה לי בזמן מליאה יקר ויכול לעכב את התקציב. זאת הסיבה שנהגנו כך. כל יו"ר ועדה שיספיק לסיים פרקים שאצלו ולא נכללים בחוק ההסדרים – אנחנו נמזג אותם בחזרה, כמובן. אני שמח לקחת חלק בתהליך הזה בפעם השנייה ולאפשר את עבודתה התקינה של הכנסת – למרות שבאוצר לא כל כך אוהבים את זה – גם בתקופת תקציב. כעת נעבור לפירוט ההחלטה על פיצול נושאים מתוך הצעת החוק ולהעברתם להליך חקיקה רגיל נדרשת הצבעה. על סעיפים שנשארים בתוך החוק ומועברים לוועדות השונות נדרשת הודעה למליאה בלבד. אם כך, החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעות חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025), התשפ"ה–2024, מ/1822, מ-13 ל-15, כלומר בשלושת הימים האחרונים – הוועדות האלה ידונו בפרקים ובסעיפים הבאים: ועדת החוקה, חוק ומשפט: (1) פרק ג' (גבייה); (2) פרק ז' – חברות ממשלתיות. ועדת הכלכלה: (1) פרק ד' – תשתיות ביוב. ועדת הכנסת: (1) פרק א' – מטרת החוק; (2) פרק י' – תחילה. בעניינים אלה צריך רק הודעה. ועדת הכנסת ממליצה שהכנסת תרשה לחלק את הפרקים והסעיפים הבאים בהתאם לסעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. פרקים וסעיפים אלה יעברו, אחרי החלטת הכנסת, להמשך חקיקה בנפרד מהצעת חוק התוכנית הכלכלית, כמפורט להלן: הוועדה למיזמים ציבוריים: סעיפים 2 ו-4 – חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים. ועדת החוקה, חוק ומשפט: סעיף 3 – חוק חתימה אלקטרונית. ועדת הפנים והגנת הסביבה: (1) סעיפים 9(1), (2), (8), (9) ו-11(1) – הרכב ועדת המכרזים; (2) סעיף 9(3) עד (5) – ועדות המועצה; (3) סעיף 9(6) – אישור עשייה במקרקעין; (4) סעיפים 9(7), 13 ו-14 – אישור מיזמים משותפים; (5) סעיף 9(10) – פרסום התקשרות רבעוני; (6) סעיפים 9(11) ו-11(2) – היטלי פיתוח; (7) סעיף 16 – שימוש בהיטלי השבחה לתחזוקת שבר; (8) סעיף 21 (1)(א) – היתר לפי תוכנית ללא תשריט; (9) סעיף 21(1)(ב), (5) ו-(6) – הרחבת האפשרות להעביר היתרים לרשויות רישוי ארציות; (10) סעיפים 21(2), (4) ו-22 – הסמכת רשות רישוי ארצית בשטחים גליליים; (11) סעיף 21(3) ו-(7) – אישור בשתיקה של גורמים מאשרים להיתר; (12) סעיף 23 – הרחבת סמכות הוותמ"ל לתכנן בשטח הנוסף להכרזה; (13) סעיף 24 – הארכת פטור מהיטל השבחה למתקנים פוטו-וולטאיים; (14) סעיף 25 – הארכת תוקף היתרים שפקעו. ועדת הכספים: (1) סעיפים 9 (12), 10, 12 – ארנונה לנכס הרוס; (2) סעיף 15 – שינוי שיטת המדידה בארנונה. ועדת העבודה והרווחה: פרק ו' – שירות התעסוקה. הוועדה שתדון תיקבע בהמשך על ידי ועדת הכנסת: פרק ח' – רשויות תחבורה ציבורית (רשויות מטרופוליניות ורשות ארצית).

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור להצבעה על החלטת ועדת הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025), התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה – 15 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025), התשפ"ה–2024, נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

15 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי החלטת ועדת הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2025), התשפ"ה–2024, אושרה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025), התשפ"ה–2024, מ/1822, מימים י"ג וט"ו בטבת התשפ"ה, 13 ו-15 בינואר. הוועדות האלה ידונו בפרקים ובסעיפים הבאים: ועדת הכספים: (1) סעיפים 6–7 – שינוי מבנה ומיזוג; (2) סעיפים 8–14 – צמצום ההון השחור; (3) סעיף 16 – דיגיטציה של חשבוניות המס. ועדת העבודה והרווחה: (1) פרק ב' – ביטוח לאומי; (2) סעיף 17 – חוק גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון; (3) סעיף 18 – גמלאות לראש הרשות וסגניו; (4) סעיף 21 – חוק שירות המדינה (גמלאות); (5) סעיף 22 – חוק שירות הקבע בצה"ל (גמלאות); (6) פרק ז' – הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2025; (7) פרק ח' – השתתפותם של העובדים ובעלי תפקיד בשירות הציבורי, בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2025 ו-2026 (הוראת שעה). ועדת הכנסת: (1) פרק א' – מטרת החוק; (2) פרק ט' – תחילה. זאת ההודעה, ועכשיו אני עובר למה שמצריך הצבעה. ועדת הכנסת ממליצה שהכנסת תרשה לחלק את הפרקים והסעיפים הבאים בהתאם לסעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. פרקים וסעיפים אלה יעברו אחרי החלטת הכנסת להמשך חקיקה בנפרד מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, כמפורט להלן: ועדת הכספים: (1) סעיפים 4–5 – קרנות השקעה (2) סעיף 15 – ביטול איחוד עוסקים. ועדת הבריאות: (1) סעיפים 19 ו-20 – חוק התחשבנות בעד שירותי בריאות הנפש, למעט סעיף 15 המוצע בו – אגרת מיון פסיכיאטרי; (2) סעיף 20 – סעיף 15 המוצע בו – אגרת מיון פסיכיאטרי.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור להצבעה על החלטת ועדת הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025), התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה – 14 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025), התשפ"ה–2024, נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

14 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי החלטת ועדת הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025), התשפ"ה–2024, אושרה.

אופיר כץ (הליכוד):

מזל טוב, מיכל וולדיגר. עד 120. בריאות, אושר והמשך עשייה ענפה בתחום הבריאות, ובעיקר בריאות הנפש, שאת כל כך מקפידה לשנות ולשפר.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

ואתה יודע שביום הולדת יש לי כוח לברך. אני מברכת – – – ישראל תקבל החלטות טובות, נכונות ומדויקות לכולם.

היו"ר ניסים ואטורי:

אמן.

אופיר כץ (הליכוד):

אמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – החלטת ועדת הכנסת בדבר העברת הצעות חוק מוועדה לוועדה. אני מזמין – הוא כבר נמצא פה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

הזמנתי את עצמי.

היו"ר ניסים ואטורי:

בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ביום א' באדר התשפ"ג, 22 בפברואר 2023, החליטה הכנסת להעביר את הצעות החוק הבאות לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה: א. הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – הקצאת קרקעות בנגב ובגליל לחיילים משוחררים ומשרתי שירות לאומי-אזרחי), התשפ"ג–2022, פ/566/25, של חבר הכנסת אלי דלל; ב. הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – הקצאת קרקעות בנגב ובגליל לחיילים משוחררים), התשפ"ג–2022, פ/569/25, של חבר הכנסת ניסים ואטורי. ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום להמליץ לכנסת להעביר את הצעות החוק האמורות לדיון בוועדת החוץ והביטחון, לשם הכנתן לקריאה הראשונה. אבקש את אישורה של הכנסת לשתי הצעות אלו. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על העברת הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – הקצאת קרקעות בנגב ובגליל לחיילים משוחררים ומשרתי שירות לאומי-אזרחי), התשפ"ג–2022, פ/566/25, של חבר הכנסת אלי דלל, מוועדת הפנים והגנת הסביבה לוועדת החוץ והביטחון. הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד הצעת ועדת הכנסת – 8 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – הקצאת קרקעות בנגב ובגליל לחיילים משוחררים ומשרתי שירות לאומי-אזרחי), התשפ"ג–2022, מוועדת הפנים והגנת הסביבה לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שמונה בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק תעבור לוועדת החוץ והביטחון. נעבור להצבעה על העברת הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – הקצאת קרקעות בנגב ובגליל לחיילים משוחררים), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת ניסים ואטורי, מוועדת הפנים והגנת הסביבה לוועדת החוץ והביטחון. הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד הצעת ועדת הכנסת – 8 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – הקצאת קרקעות בנגב ובגליל לחיילים משוחררים), התשפ"ג–2022, מוועדת הפנים והגנת הסביבה לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שמונה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי החלטת ועדת הכנסת התקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 253 והוראות שעה), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני כ' בטבת התשפ"ה, 20 בינואר 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.