ישיבת מליאה בתאריך 20/11/2024 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום, שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי י"ט בחשוון התשפ"ה, 20 בנובמבר 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, חילי טרופר, משה רוט, סימון מושיאשוילי, יאסר חוג'יראת, לימור סון הר מלך וניסים ואטורי בנושא: פגיעה צפויה ברפואה הציבורית כתוצאה מתמחורי פרוצדורות רפואיות שגויים בתחום רפואת אף אוזן גרון, רפואת ראש, צוואר וקרדיולוגיה. מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אוהד טל, ארז מלול, משה פסל, סימון דוידסון ופנינה תמנו בנושא: הטרור הכלכלי המופעל כנגד אזרחי מדינת ישראל בגנבה סיטונאית של רכבים, רכוש, ועליית מחירי הביטוח בעקבותיו. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתות דחופות. השאילתה הראשונה היא של חבר הכנסת ולדימיר בליאק לשר האוצר, בנושא: כלכלני S&P צופים כי ההתאוששות הכלכלית של ישראל תידחה לשנת 2026. אני מתכבד להזמין את שר האוצר, שכבר נמצא איתנו, בצלאל סמוטריץ', אל הדוכן. חבר הכנסת בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, S&P שהיא אחת מתוך שלוש חברות הדירוג הגדולות בעולם, פרסמה דוח חצי שנתי והעריכה שהמלחמה עם חמאס וחיזבאללה תימשך גם לתוך שנת 2025, הגירעון ימשיך לעלות, והחוב הממשלתי יגיע ל-70%, וגם הביעה חשש משחיקת התמיכה הבין-לאומית בישראל. ברצוני לשאול: אילו צעדים שר האוצר מתכוון לנקוט כדי למנוע הורדת דירוג נוספת ולזרז את התאוששות כלכלת ישראל אחרי המלחמה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת בליאק. שר האוצר, הבמה שלך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לחבר הכנסת בליאק על השאלה. השאלה כמה זמן תימשך המלחמה, אם היא תימשך אל תוך 2025 או לא, שחיקת המעמד הבין-לאומי, כן או לא – אני מזכיר לכולם את תוצאות הבחירות בארצות הברית, זה כנראה קצת משפיע. זה פחות אירוע כלכלי, ואני פחות – אני מאוד מעריך, אגב, ומכבד את כלכלני P&S. אני חושב שבדוח הקודם שלהם היו הרבה מאוד דברים טובים ונכונים שנכון היה ללמוד. אבל בכל מה שנוגע לעצות על ניהול המלחמה, על איך לממש את הישגיה ואיך להביא לניצחון אחרי עשרות שנים שבהן המילה הזאת לא עלתה על דל לשוננו, נדמה לי שמאז יום הכיפורים – כן, אנחנו רוצים לנצח. אנחנו מוכיחים בשנה הזאת – שזה בעיניי השינוי הדרמטי שקורה בה – שאפשר לנצח את הטרור, אפשר לנצח את האויבים, אפשר להכריע אותם, ולא צריך כל הזמן מסבב לסבב לסבב לסבב לסבב. ואמרתי אין-ספור פעמים, קודם כול – ואני אומר את זה בכובעי כשר אוצר, אני גם חבר ממשלה וחבר קבינט, אבל קודם כל כשר אוצר – הדבר הנכון ביותר לכלכלה הוא להמשיך את המלחמה הזאת עד למימוש מלוא מטרותיה, והניצחון, הניצחון, בעזרת השם, יביא ביטחון, והביטחון יביא צמיחה כלכלית מאוד מאוד גדולה הרבה מאוד שנים קדימה. אז זה נכון לביטחון ולקיום שלנו וזה נכון לכלכלה. עכשיו, כמו שאמרתי, השאלה היא אם המלחמה בלבנון מול חיזבאללה תימשך או לא תימשך – אני לא רוצה להיכנס לזה בסיטואציה הזאת. יש לי את ההערכות שלי, אולי גם את הידיעות שלי. יש ודאי את התרחישים שאנחנו מניחים כשאנחנו בונים את התקציב. אבל כפי שאמרתי, זה אירוע כלכלי ברמת המקרו שלו, אבל זה לא אירוע מיקרו-כלכלי. עכשיו תראה, חבר הכנסת בליאק, המלחמה הזאת היא אירוע כלכלי מז'ורי. אתה יודע את זה, אני יודע את זה, אני אומר את זה מעל כל במה. מלחמה עולה הרבה מאוד כסף. אנחנו נצטרך לממן מרכיבים מסוימים מההוצאות של הפרמננטית הרבה מאוד שנים קדימה – ריביות וגמלאות. ויי, למה יש כזה הד? מטפלים בזה?

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו נשלם מרכיבים מסוימים מעלויותיה הרבה מאוד שנים.

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, רגע, מה אתה מסמן?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יש הד נורא – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

זה קשור למערכת ההגברה? בני, יש משהו עם מערכת ההגברה. אתם בודקים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אפשר להמשיך? טוב. אני חוזר, האירוע הזה הוא אירוע כלכלי מז'ורי. המלחמה הזאת היא מלחמה ארוכה, יקרה, עולה הרבה מאוד כסף, משפיעה גם על הצמיחה, משפיעה על ההשקעות, והשקעות כמובן מביאות צמיחה בהמשך, ובעיקר – אירוע פיסקלי שעולה הרבה מאוד כסף. חלק מן המרכיבים הם הוצאות חד-פעמיות של מימון המלחמה; חלק מן המרכיבים האלה הם כמובן הוצאות פרמננטיות, ריבית על הגיוסים של עלות המלחמה, קצבאות, גמלאות, תקציב הביטחון יצטרך לגדול, עלויות הפיתוח המחודש גם של הצפון, גם של הדרום. זה משהו שנפגוש אותו לפחות בחמש השנים הקרובות ואולי יותר, והוא חשוב כחלק מהניצחון והחוסן הלאומי והמורל הלאומי שלנו. לכן, אני כשר אוצר מחויב לנהל את המערכה הזאת בהרבה מאוד אחריות. מצד אחד, לדעת איפה להרחיב – אמרתי קודם, כרגע הכלכלה תומכת את המלחמה. מלחמה זה בחזית ובעורף. אני חושב שמעטפת המילואימניקים, המפונים והניצולים, וכפי שאמרתי קודם, השיקום והפיתוח המחודש – אני חושב שפה צריך לנקוט מדיניות מרחיבה גם ביחס לעסקים בכל רחבי הארץ. חבל לי שוועדת הכספים לא אישרה מתווה פיצויים מאוד מאוד מרחיב שהבאנו לכל יישובי הצפון. אני חושב שזה נכון. זה נכון לכלכלה, זה נכון לחוסן הלאומי וזה נכון גם למלחמה, אחר כך, בחזית, אבל לדעת נכון איפה להרחיב ואיפה לצמצם, איפה להתכנס. אז אתה יודע שהנחתי על השולחן תקציב 2025 שכולל צעדי התכנסות פרמננטיים של כמעט 2% תוצר, 40 מיליארד שקל. אני לא חושב שיש מישהו שעשה את זה אי פעם מאז קום המדינה. לקחתי על עצמי גם צעדים לא פופולריים. הם אושרו בממשלה. חבריי גילו אחריות רבה. אני מקווה שגם פה הבית הזה יגלה אחריות, ובחודשיים ומשהו הקרובים יעביר את זה יחד עם שורה של השקעות ושל רפורמות שזורעות את הזרעים למעבר מאוד מהיר ממלחמה לצמיחה כבר בשנת 2025. אני, חבר הכנסת בליאק, כן מעריך שאנחנו נראה כבר חלק מן התיקון ב-2025. אנחנו כרגע צופים 4.3%–4.5% – יש כמה תחזיות, שלנו, של בנק ישראל – צמיחה לשנת 2025. יכול להיות שגם יהיה יותר. אגב, יש לא מעט תחזיות שמעריכות שנהיה במקום גבוה יותר. אני תמיד מעדיף להניח הנחות עבודה שמרניות, לנהוג בריסון ולהיות מופתע לטובה. בהנחה שאני גם אזכה להעביר בבית הזה את תקציב 2026 – הלוואי שהוא כבר יהיה – נוכל להרחיב ולהחזיר לאזרחים חלק מהדברים שאנחנו לוקחים. כללו של דבר, אני חושב שאנחנו מנהלים את האתגר הכלכלי בשנה האחרונה בצורה נכונה, מקצועית וטובה. לא אמרתי את המובן מאליו. יש וקטורים מפתיעים לטובה בצורה פנטסטית. השקל והבורסה והייטק, והכנסות המדינה ממיסים, וגם שוק התעסוקה, וקחו את נתוני הלמ"ס שהתפרסמו בתחילת השבוע לרבעון השלישי של השנה, 3.8% צמיחה במונחים שנתיים. נכון, אנחנו לא נסיים כך את השנה, ועדיין אני חושב שאלו נתונים טובים. יש גם פרמטרים פחות טובים שהם פונקציה של המלחמה, זה מאוד ברור. יש אירוע כזה – אמרתי, נדמה לי אפילו כאן על הדוכן, כשהצגתי כאן את החקיקה ביום שני: האינפלציה שמטרידה אותי מאוד, עליית המחירים – אנחנו יודעים להסביר אותה בצד ההיצע. חברות בין-לאומיות לא טסות בגלל המלחמה. אל על היא שחקן יחיד, אז היא מעלה מחירים. זה לא בסדר, אבל כך זה עובד בכלכלה. בעזרת השם, אחרי הניצחון יחזרו כולם לטוס לכאן, תחזור התחרות והמחירים ירדו. כך בעגבניות וכך בהרבה מאוד דברים אחרים. המלחמה תסתיים בניצחון, והמצב הביטחוני ישתפר דרמטית, ושרשראות האספקה יחזרו כסדרן, התחרות תחזור – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, קצת יותר בשקט.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – והפריון יעלה והמחירים ירדו. כפי שאמרתי, אני חושב שאנחנו כממשלה מנהלים את המדיניות בצורה הכי אחראית שאנחנו יכולים כדי לשמור על האמון. כמו שאמרתי, מתווה פיצויים לעסקים – אז העסקים שומרים כך את הראש מעל המים, ומאוד מהר הדבר הזה חוזר לצמיחה ולתיקון כפי שהיה אחרי הקורונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אאפשר שאלת המשך לחבר הכנסת בליאק, ככל שישנה, ושאלות נוספות לחברי הכנסת דוידסון ופנינה תמנו שטה, והשר ישיב במרוכז. אז בבקשה, בליאק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה לשר האוצר. אני לא בטוח שקיבלתי תשובה. אגב, לגבי תקציב 2025, אני רק רוצה להזכיר שהממשלה בעצם כבר במשך 20 ימים מפירה את חוק יסודות התקציב וטרם הניחה את תקציב 2025 על שולחן הכנסת. אבל דווקא בהמשך לדבריך, אדוני השר – שלשום עמדת כאן במליאה ואמרת שהמלחמה טובה לכלכלה. אתמול בוועדת הכספים התקיים דיון על פיצויים לבעלי עסקים בצפון. אגב, חבל שלא הגעת. היו שם בעלי עסקים מהגליל, מרמת הגולן, מחיפה, העמקים; היו שם נציגי ארגוני העצמאים, מסעדנים, הגנים הפרטיים, משרדי הנסיעות, בתי מלון, הכנסים והתערוכות, ערים מעורבות ועוד, מכל רחבי הארץ. הם היו שם כעסקים שנפגעו במהלך המלחמה, שנמצאים בקריסה, והמדינה לא מסוגלת לספק להם מענה ראוי, בטח במסגרת המתווה הכלל-ארצי שלא קיים. אז אחרי חמש הורדות דירוג האשראי, וצמיחה אפסית, והגירעון שמתקרב ל-8%, ולאור העובדה כי בשנה הבאה, כתוצאה מהגזרות שאתה, אדוני שר האוצר, מטיל על הציבור, כל משפחה עובדת בישראל, בעיקר מעמד הביניים ומשרתי המילואים, הולכת לשלם בין 10,000 ל-20,000 שקלים בשנה מיסים חדשים – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מה השאלה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

האם אתה עדיין סבור כי המלחמה היא טובה לכלכלה? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת דוידסון, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. כאמור, השר ישיב במרוכז.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אדוני השר, המלחמה הזאת גובה מחירים כלכליים גדולים מאוד. אין ספק שאנחנו לא יכולים להתנהל בצורה רגילה. אבל יהיה יום אחרי, והיום שאחרי צריך להיות כזה שאנחנו דואגים לו מהיום. אני מדבר איתך עכשיו על תקציב 2025. דיברתי איתך גם פה במליאה בצד לגבי הנושא של הקיצוץ בתקציב הספורט. הספורט – ואנחנו רואים את זה מהיום הראשון של המלחמה, וגם בקורונה ראינו את זה – זה החוסן של ילדינו. אין ראש עיר או ראש מועצה שלא דרש וביקש להביא ספורט, ספורט, ספורט, גם למפונים, גם לילדים בזמן המלחמה, כדי לשמור אותם גם בריאים וגם שפויים. יש בזה אלמנט מאוד מאוד חשוב לעתיד הילדים. כשהולכים ומקצצים 300 מיליון שקל מתקציב משרד הספורט, צריך להבין – זה גודע עשרות רבות של אגודות, מאות מאמנים לא יחזרו לשוק המאמנים, וביום שאחרי לא יהיה מי שידאג לילדים שלנו. אני מבקש ממך לשים את הדבר הזה על השולחן שלך ולהבין: אין לגעת בתקציב הזה, כדי שיום אחרי המלחמה יהיה מי שידאג לילדינו, לנוער, כי אם לא יהיה את הדבר הזה יותר יגיעו לסמים, לאלכוהול ולפשע, והמדינה תשלם הרבה יותר כסף כדי להחזיר אותם למוטב. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת דוידסון. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה – ואליך, שר האוצר, אני רוצה להעלות שאלה שאני חושבת שהיא גם מאוד קרובה ללב שלך, סיפור נשות הנופלים, האלמנות של חרבות ברזל. אנחנו מדברים על כמה מאות. היום, לצערי, התבשרנו על החלל ה-800. בתוך הקבוצה של האנשים שחירפו נפשם והקריבו את כל עולמם יש, כפי שאמרתי, כמה מאות נשים, ואגב, זו המלחמה שיש בה הכי הרבה יתומים, וגם משפחות מרובות ילדים. אני רוצה לדעת מדוע אנחנו מתעכבים עם מתן השנה – אנחנו העלינו בהתחלה שלוש שנים, אתה גם פגשת את הנשים – השנה של שיקום. שיקום – שלא יפטרו אותן; שיקום – שאנחנו כמדינה נכנסים לנעליים ואומרים להן על כל אובדן הכנסה: אנחנו נהיה שם בשבילכן. אנחנו בדקנו בוועדה שלי בפעם השלישית שעשיתי דיון, וזה עולה כ-80 מיליון שקלים. אדוני השר, אני מבקשת ממך, בעבור הנשים המדהימות האלה, שתאשר את הדבר הזה. אגב, יש לנו הצעת חוק שעברה בקריאה טרומית, הצעת חוק שלי וגם של חבר הכנסת אופיר כץ, כך שזה לא אופוזיציה–קואליציה. אנחנו יכולים לקדם אותה בזה שאתה תיתן את הסכמתך ונביא את זה במיידי, כי בעצם השנה הזאת עוברת. יש נשים שכבר לא יזכו לקבל את הסיוע המדהים הזה. אני מקווה שזה יהיה רטרואקטיבית, אבל אם אנחנו רוצים לעזור, אני חושבת שקודם כול – היתומים והאלמנות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כבוד השר, בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

טוב. חבר הכנסת בליאק, המלחמה טובה לכלכלה בראיית מקרו. ראינו את התפוצצות הקונספציה של עשרות שנות ההכלה. לא רצינו לשלם את מחירה של המלחמה, מרחנו שכבה עבה מאוד של פודרה מעל איומים, שכנענו את עצמנו שהכול דבש – יש ביטחון, ואפשר לשגשג, וצמיחה – וחטפנו את סטירת הלחי של 7 באוקטובר ואת 250 מיליארד השקלים שהדבר הזה עולה לנו. כן, לנצח את האויבים. יש רגעים שבהם צריך להדק את החגורה, וכמו שאמרתי, שהכלכלה תשרת את הביטחון ואת המלחמה כדי לנצח, כדי להביא להרבה מאוד שנים של ביטחון אמיתי, לא באיזו אשליה פיקטיבית של תחושת ביטחון, כפי שאמרתי, כשמפלצות של טרור מתעצמות לך מעבר לגבול, גם בעזה וגם מול חיזבאללה. הדבר הכי גרוע לכלכלה – הוא הכי גרוע לקיום ולביטחון – כניעה, תבוסה, גדרות, נסיגות ולעצור באמצע. זה נורא ואיום לביטחון ולקיום ולחיים ולשלום של הילדים והנכדים שלנו, אבל אני מדבר עכשיו רק כלכלית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה טוב במלחמה?

היו"ר אמיר אוחנה:

השר מסביר, גברתי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הדבר הכי גרוע לכלכלה זה להוריד לטמיון את כל ההשקעה והמחירים האדירים ויכולת העמידה העצומה שעם ישראל גילה בשנה הזאת; למחוק עכשיו את הכול, להפוך את זה לעוד סבב, רק כי אנחנו רוצים לסיים מהר, ולא מוכנים להתאזר בעוד קצת סבלנות, לשלם עוד קצת מחירים, ואז התוצאה תהיה שנקבל את זה בעוד כמה שנים עוד פעם. ולכן אנחנו נלך, בעזרת השם, עד הסוף, ונכריע את האויבים שלנו, ונביא ביטחון אמיתי – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

עוד כמה זמן תימשך המלחמה? עוד כמה זמן יהיו כאן אפס תיירים? אבל שנה – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

די, מירב, נו, באמת, לא מתאים לי. אדוני היושב-ראש, אני לא מתכוון להתנצח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל שאלתי אותך שאלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי, אבל השאלה הנוספת נשאלה, וגברתי תקבל שאלה נוספת בהמשך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא הפרעתי במילה אחת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה גם לא יכול להפריע, כי אתה שר. זה חברי כנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני משתדל לנהל שיח מכובד.

היו"ר אמיר אוחנה:

אכן כן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם יודעים מה? הייתי אתמול בניחום אבלים אצל משפחתו של עברי דיקשטיין, השם ייקום דמו, לוחם גולני שנפל בעלי. אביו אלוף משנה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אילן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כן. אבל צופיה, אשתו, אימא של עברי, היא ביקשה ממני דבר אחד, ואני אעביר את המסר הזה בשמה. סיפרו שם הרבה על עברי ועל המסירות שלו וההקרבה שלו והאהבה שלו והאחדות שהייתה כל כך חשובה לו בעם ישראל. אתם זוכרים? אבא שלו גם הקריא בלוויה את מה שהוא כתב בתקופת המשבר החברתי שחווינו לפני המלחמה, תקופת הרפורמה. היא אמרה לי: תשמע, אני מבקשת ממך על עצמך ותעביר את המסר גם הלאה: אנחנו מסתכלים עליכם מלמטה. זה בסדר שיש דעות שונות. תתווכחו, תחלקו, זה בסדר. סכינים מתחדדות אחת אל מול חברתה, שאף אחד לא יוותר על דעתו. אבל תנו לנו לכבד אתכם, שנוכל להסתכל עליכם מלמטה למעלה ולהיות גאים בפוליטיקאים וחברי כנסת ושרים שמכבדים את העם וראויים לו. אנחנו צריכים להיות ראויים לנופלים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה לא מה ששאלתי, אני מצטער.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני עונה לך. אני רק ביקשתי רגע שהשיח יהיה – ולכן, מירב, אני לא רוצה את ההתנצחות הזאת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – עם השיח.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני לא שאלתי שאלה – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מוכן – שאלות ותשובות. אני לא מוכן לצעקות, אני לא מוכן להתפרצויות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אפשרנו שאלות נוספות, אפשרנו שאלות המשך. השר משיב כדרכו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני רוצה לכבד את העם הנפלא שלנו ואת הנופלים, ולהיות ראויים להם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל אתה יכול להתייחס לבעלי העסקים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל רשמתי את כל מה שאמרת. ולדי, למה אתה כל כך ציני ומזלזל?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני לא ציני, חס וחלילה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שאלת: האם אני חושב שהמלחמה טובה לכלכלה? תשובתי: כן. אולי כאן ועכשיו – לא אולי – יש לה מחירים בכלכלה, אבל יש רגע שבו צריך לשלם את המחירים כדי לקבל אחר כך ביטחון. והביטחון, בעזרת השם, יביא עשרות שנות צמיחה, ולכן זה טוב לכלכלה. הדבר הכי רע לכלכלה זה לעצור באמצע, להוריד לטמיון את כל המחירים שכבר שילמנו בדמים מרובים, תרתי משמע, ולפגוש את זה עוד פעם בעוד כמה שנים. ככה עשינו יותר מדי שנים, וזה מה שאנחנו משנים קודם כול בשנה הזאת. אני כשר אוצר אומר לראש הממשלה: אל תסתכל אחורה. אני מחזיק את הכלכלה, היא מחזיקה, זה עובד; תעשה מה שצריך כדי למגר את האויבים ולהחזיר את הביטחון. זה – 1. 2. אני גם מאוד מצר על הצביעות שלך, ולדי, כי אתה שאלת אותי קודם מה אני עושה כדי לגלות אחריות ולשמור על האמון אל מול סוכנויות דירוג ואל מול שווקים, ואז אתה אומר: גזרות, גזרות, גזרות. זאת אומרת, אם אני אביא צעדי התכנסות, אז אתה תגיד "גזרות" ותהפוך אותי לרשע; אם אני לא אביא, אתה תהפוך אותי לשר אוצר מופקר וחסר אחריות – וסוכנויות הדירוג. אז כן, אני מקבל גם החלטות לא פופולריות, ואני מביא צעדי התכנסות, ואני אומר לעם ישראל: כולנו ניכנס תחת האלונקה, כמו שאנחנו נכנסים תחת האלונקה – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל אדוני שר האוצר, זה לא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, חכה. לא הפרעתי לך בשאלה מאוד ארוכה. נתת פה נאום, לא שאלת שאלה. לא הפרעתי לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

צודק השר. צודק שהוא לא הפריע לך ואפשר לך לשאול שאלה ארוכה. אנא, אפשר לו להשיב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

וכמו שכולנו תחת האלונקה במלחמה הזאת בחזית ובמילואים, וכולנו תחת האלונקה בכלכלה – וכשבחרתי את הצעדים אמרתי את זה, ואני אומר את זה גם בעתיד. היו לי חמישה מבחנים, חמישה פרמטרים: 1. מבחני עלות–תועלת לכלכלה; 2. פיזור רוחבי על כל האוכלוסייה, כמובן, עם איזשהו ציר עולה. ככל שאתה מטפס בעשירונים אתה נושא יותר בנטל. אי-אפשר לצפות מעשירון תחתון ועשירון עליון לשאת אותו דבר בנטל, אבל כולם; 3. כמה שיותר קל או כמה שפחות קשה לחוות את זה, לכן הלכנו על הקפאות – לא מרגישים הורדה בנטו; 4. שזה הדיר, שאפשר להחזיר את זה אחורה, כדי שבעזרת השם כשהמצב ישתפר והמציאות תהיה יותר טובה מהתחזיות, נוכל לשחזר את זה; 5. שאני גם יודע להצליח להעביר את זה בבית הזה. זאת אומנות של פוליטיקאי, להיות מספיק פרגמטי ולהעביר תוכניות טובות שמצליחות. והצלחנו, ברוך השם. ארבעה תקציבים כבר העברתי – אני לא מכיר שר אוצר שהעביר בשנה ארבעה תקציבים – ונעביר תקציב חמישי. הוא אחראי והוא מרוסן, אין בו גזרות. יש בו בהחלט – עם ישראל כולו תחת האלונקה של המאמץ הכלכלי, שהוא חלק בלתי נפרד מהמאמץ של המלחמה הזאת, עד הניצחון. לגבי הפיצויים, אני מוביל מדיניות מאוד מאוד מרחיבה, ואתה יודע את זה. זה פי שלושה מהקורונה. חילקנו למעלה מ-16 מיליארד, נדמה לי, עד עכשיו, פיצויים על נזקים עקיפים לעסקים בכל הארץ, ואנחנו מטפלים בלמעלה מ-680,000 תביעות של בעלי עסקים. בסך הכול זה עובד מצוין. 95% מהעסקים מקבלים מקדמות בזמן, מקבלים תשלומים בזמן. באופן טבעי זה עובד מצוין. זה עובד מצוין.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה לא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תכף אני אתן לך את הפרמטרים שלי. עכשיו, אני יודע שיש 5% יותר מורכבים. תראה, בין אפס ל-100 בחקיקה, בתקנות, במערכות מחשוב, לטפל בהיקפים כאלה של תביעות – יש באופן טבעי בערך 5% עסקים יותר מורכבים בצמיחה ובסוגים מסוימים – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה לא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שיותר קשה לטפל בהם. לפעמים הם גם נופלים בין הכיסאות בביורוקרטיה. זה לא מעט במספרים, 5% מתוך 680,000, אבל 95% דופק כמו שעון. איך אני יודע? א. כי בסך הכול יש שקט; ב. כי אני מסתובב בכל הארץ ומנהל את המערכת הזאת ועושה עליה דיוני סטטוס. גייסנו מאות עובדים מתנדבים בתוך משרד האוצר, נוסף על תפקידם, שמהווים את המערך הזה; אגב, גם תחת אש, גם לנזקים הישירים, גם לנזקים העקיפים. צריך להוקיר, להוריד את הכובע על העבודה שהם עושים; ג. כי אני רואה את הכלכלה. אני רואה שהכנסות המדינה ממיסים גבוהות בלמעלה מ-25 מיליארד שקל מהתחזיות שהיו לנו בפברואר, אני רואה כלכלה עובדת, שוק עובד, נתונים מצוינים. אני לא טוען שאין בשוליים אנשים שנפגעים ונופלים בין הכיסאות – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יש לך 7% גירעון. נתונים מצוינים אין. פשוט אין.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק, די.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ואנחנו לא מצליחים לתת להם מענה עד הסוף. זה שוליים. אגב, אותו הדבר אצל המילואימניקים – 300,000 מילואימניקים, 99% מהם מטופלים פיקס. יש 1% – זה הרבה מאוד אנשים, זה 3,000 איש – שמסתבכים. אז פה היה איזה סיפור עם הביטוח הלאומי והקפיאו, ופה מישהו שלא ידענו. אנחנו מטפלים, מנסים לפתור ולתת מעטפת לכל מילואימניק. כל אחד הוא עולם ומלואו. אבל 99% זה 297,000 מילואימניקים שהמעטפת שנתנו להם – מאוד גדולה, מאוד רחבה, כולל עצמאים – עובדת פיקס, כולל נשות המילואימניקים, כולל ירידת השכר של הנשים, שמקבלות דרך הקרן במשרד הביטחון. זה מיליארדים על מיליארדים על מיליארדים. גם לכיפת ברזל יש פספוסים, אז יש לנו פספוסים לפעמים, ואנחנו כל הזמן לומדים ומשתפרים ומנסים לעשות את זה יותר טוב. גם המתווה שהבאנו אתמול לצפון, אתה יודע את זה מצוין, חלק גדול מהמקומות מקבלים מסלול מחזורי מלא, חלק גדול מקבלים הוצאות מזכות. צריך לזכור שלעסקים קטנים ובינוניים המסלול של הוצאות מזכות הוא יותר טוב, הוא ייתן להם יותר כסף מאשר מסלול מחזורי מלא. לעסקים גדולים זה קצת יותר מורכב. אני מאוד בעד להרחיב כמה שיותר. אתה יודע מצוין שבסוף אני עובד אצל משפטנים בעניין הזה, ולכל דבר אני צריך קריטריונים ופרמטרים. אני אמרתי לגפני, אמרתי גם אתמול, שלומית, היועצת של הוועדה, כל מתווה שהיא תעשה לקריית שמואל, לקריית חיים, אני מאוד מאוד תומך בזה. אנחנו עבדנו מאוד קשה. יוראי מצלאוי, המשנה למנכ"ל – צריך להוקיר אותו בעניין הזה. זאת עבודת נמלים מול פיקוד העורף, מול פיקוד צפון – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חשבתי שאתה מודה לי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – להביא את הנתונים, את הסטטיסטיקות, את הכול, ואחר כך לתקף את זה משפטית. כי בסוף, אין מה לעשות, אני לא יכול לחלק כסף לחברים שלי. כל דבר אני צריך להעמיד בקריטריונים, ואתה יודע את זה. ואמרתי לכם כחברי ועדה, כל מתווה שאתם תדעו לתקף משפטית בסדר, שמרחיב עוד יותר – אני בעד להרחיב כמה שיותר. אבל אני יודע למה אני הצלחתי להגיע עם משרד המשפטים, וגם פה, אל תגלגלו עיניים, אתם יודעים מצוין שאני לא יודע לפרסם תקנות אם אין לי בסוף חותמת של משרד המשפטים על העניין הזה. בסוף הכול צריך להיות על בסיס פרמטרים וקריטריונים שהם פונקציה של הנתונים העובדתיים שפיקוד העורף נותן לנו. אנחנו הופכים עולמות ומותחים את החבל כמה שרק אפשר. נראה אתכם, תביאו, תשכנעו, ששלומית תבנה, ששגית תבנה מתווה אחר. אני מוריד את הכובע מול הדבר הזה. אמרתי את זה מראש. אני חותם על כל דבר שאתם תגבשו כוועדה. ואני אומר שוב, בניגוד לניסיונות לייצר פה איזו תבהלה, בסך הכול זה עובד מצוין, והמספרים מדברים בעד עצמם. הכלכלה עובדת, המכונה הזאת עובדת, והציבור מרגיש שאנחנו נותנים לו חגורת ביטחון מאוד מאוד מאוד מרחיבה. שוב, לא בכל דבר מצליחים לגעת בשוליים – יש לנו תיירות, יש לנו אולמות אירועים. אנחנו מנסים לתפור חליפות כמה שיותר, ובסך הכול מצליחים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – – מסעדות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חבר הכנסת דוידסון, קודם כול אני רוצה לבשר לך – אמרתי לך את זה גם אתמול – שהשר מיקי זוהר ואני הגענו להסכמות, חתמנו על סיכום תקציבי. אני מודה שאני מבין קטן מאוד בספורט. אני חושב שמיקי מבין מצוין, השר זוהר, והוא מרוצה. הוא בא ואמר לי תודה, והוא חושב שהסיכום שהגענו אליו נותן מענה לעולם הספורט במדינת ישראל, זה כשלעצמו. לכן אני מציע שלגבי הפרטים תשב מולו. אבל הגענו אל עמק השווה, והדברים החשובים נמשכים. אני כן רוצה לומר לך אמירה עקרונית, שוב, בלי להקל ראש, ואני מאוד מעריך את ההתגייסות שלך לסוגיה הזאת, לא מאתמול. איך אומרים, זה בליבך ובדמך. אבל תשים לב למה שאמרת פה, ורק תבין את תמונת הראי של הדבר הזה. אמרת: תשמע, זה הדבר הכי חשוב, אל תפגע בו. עכשיו, צריך להבין, לכל אחד מאיתנו יש את הדבר הכי חשוב לו. מה הבעיה שלי כשר אוצר? כל אחד אומר לי: תקשיב, חייבים לקצץ, חייבים להתכנס, חייבים לשמור על האמון, סוכנויות הדירוג, אבל אל תקצץ במה שחשוב לי, תקצץ במה שחשוב לצד השני או למישהו אחר. דווקא ספורט הוא לא עניין של ימין–שמאל. חלק מן הדברים זה כן עניין של השקפת עולם. אחד אומר: תקשיב, תקצץ בישיבות ובהתנחלויות; אחד אומר: תקצץ בתאגיד ובתיאטרון הבימה. ואני באתי כשר אוצר ואמרתי: תראו, אני חושב שבמלחמה – יש לי תפיסות עולם, ואני גם – אתה יודע, בסוף דמוקרטיה זה קואליציה–אופוזיציה – באנו לממש ערכים ותפיסות עולם, ותקציב זה כלי פנטסטי למימוש סדרי עדיפויות של ערכים. אני חשבתי שבמלחמה אני צריך לנסות להיות כמה שיותר רוחבי במובן הזה שאני שר אוצר של כולם, והמלחמה היא לא הזמן – על גבי הצרכים הכלכליים – להיכנס עכשיו לוויכוחים של ימין–שמאל וכו'. אני עושה את זה רוחבי, שיתפזר כמה שיותר על כולם; לא רוחבי במובן של טיפש, כל אחד מנסה, אבל ברמת התכנים. אני לא יכול לקבל אמירה שאומרת: הספורט הכי חשוב, אל תיגע בו. אז במה כן? אז במשהו אחר. אז שר החינוך אומר: אל תיגע בחינוך; הוא צודק. שר הרווחה אומר: אל תיגע ברווחה; הוא צודק. שר הביטחון אומר: אל תיגע בביטחון; הוא צודק. שר הספורט אומר: אל תיגע בתרבות ובספורט; הוא צודק. בסדר? שר הפנים אומר: אל תיגע בשלטון המקומי; הוא צודק. כולם צודקים, ובסוף צריך להביא כסף מאיפשהו. ולכן, אין מה לעשות. כל הנושאים חשובים. אני בכלל חושב שהרוב המוחלט של תקציב המדינה – הרכב ההוצאה הציבורית שלנו הוא טוב. אנחנו עם תקציב מוטה צמיחה ותשתיות ברובו המוחלט. יש 0.5% בשוליים כסף לא טוב, נקרא לו. זה חלק מהחיים. תמיד היה, תמיד יהיה. רובו הוא טוב, ולכן כל קיצוץ הוא קיצוץ כואב, קשה, בבשר החי. בדרך כלל. אנחנו מנסים להתייעל בשירות הציבורי, מנסים להכניס דיגיטציה, מנסים – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז מה – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תכף נדבר על הון שחור, קריטי באירוע הזה; אגב, יכול לפתור לנו לדעתי את רוב הבעיות שלנו, לממן את המלחמה הזאת ועוד הרבה מאוד שנים קדימה. אז הספורט חשוב. הגענו להסכמה. ואני רק אומר לך, כמו שהוא חשוב לך, להרבה מאוד – הינה, תכף אני אענה לחברת הכנסת. היא הכי צודקת בעולם, הכי צודקת בעולם, אבל בסוף יש איזשהו טרייד-אוף, אנחנו צריכים להתכנס למסגרות פיסקליות.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

מה זה להתכנס? איך אתה – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הצבנו יעד לשמור, לייצב את יחס החוב לתוצר. את תקבלי תשובה שאת אוהבת לשמוע, פנינה, רגע. את תקבלי תשובה שאת אוהבת לשמוע, שנייה. רק נתתי את זה לחבר הכנסת דוידסון, כדי להסיר רגע אחד את המתח. בסוף אנחנו מתנהלים בתוך איזושהי שמיכה קצרה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

זאת לא דוגמה נכונה – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

קיבלנו החלטה עם הנגיד, אני חושב שהיא נכונה, בדיוק כדי לשמור על האמון – שאנחנו מייצבים את יחס החוב לתוצר ב-2025 ולא רוצים לבדר אותו עוד יותר. זה מכתיב לנו יעד גירעון מסוים, ובתוכו צריך להתנהל. אנחנו מקצצים בדברים קשים וכואבים. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, קודם כול אני רוצה להגיד לך תודה, ואני רוצה להביע את הערכתי הגדולה לעיסוק שלך, גם יחד עם אופיר כץ, בסוגיה הזאת. באמת סוגיה – אני חושב שהיא גם לאומית והיא נוגעת לחוסן, אבל היא גם סוגיה חברתית ומוסרית וערכית וציונית באמת.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

ויהודית.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יהודית, באמת. כל הדברים האלה הם יהודיים, היהדות מכילה את הכול. על זה קודם כול תודה. הרי את לא מרפה ואל תרפי, וזה מצוין. אנחנו גם מתקדמים מאוד למתווה, אני מקווה – אגב, אני מאוד מסכים איתך שמעבר לכל מיני גמלאות וכו', היכולת לתת איזושהי רשת ביטחון יותר גדולה ממה שיש היום, לפחות לתקופה ראשונה שמעמידה על הרגליים, שמאפשרת שנייה איכשהו, אחרי שהתהום הזאת נפערה והקרקע נשמטה מתחת לרגליים, מאפשרת שנייה רגע לסדר את המחשבות, את המשפחה, את החיים. אני מסכים איתך. אני לא רוצה עכשיו – על הדקויות. אנחנו שם, אנחנו נפתור את זה בתקופה הקרובה, מבינים את החשיבות, אז התשובה היא כן. בצד זאת, אני שוב גם פה שם את המורכבות, כי הרי יש את האלמנות, ויש את היתומים, ויש את ההורים, ויש את האחים, וכולם צודקים, וכולם באים עם לב שותת, וכולם הקריבו את כל היקר להם.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

דאגה ליתומים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, אני רק מתווך לך את המורכבות שלי. את לקחת סוגיה מסוימת, הכי צודקת בעולם, את מסתכלת דרך הפריזמה הזאת; יש עוד כמה. שוב, יש פה חברי כנסת שהגישו עוד כל מיני חוקים, שבסוף מצטברים לעלויות עצומות. אין עלות מוגזמת בעניין הזה. מי שהקריבו את היקר להם מכול, כל מה שניתן להם – אבל מה לעשות? כמו שאמרתי, בסוף יש מגבלות, וצריך להתכנס אליהן. זה אירוע מאוד מורכב, כי לא נוח לי להיות זה שנכנס בתוך השכול וקובע מה יותר חשוב, מה פחות חשוב, למי מגיע – זה לא מונח נכון – יותר או פחות.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – – שאפשר לפתור אותו, כי זאת שנה וזה חד-פעמי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

פנינה, אבל עניתי, אמרתי שאת צודקת, ובעניין הזה אנחנו מאוד קרובים לאיזשהו סיכום. אל תשכחי שבסוף זה לא חונה אצלי, בסוף יש צה"ל ומשרד הביטחון, ואני צריך להגיע איתם להסכמה. ולהם יש מחשבות אחרות.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

הם מסכימים. הם באו אליי, הם אמרו שהם מסכימים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הם מסכימים, אבל הם רוצים בנוסף גם דברים אחרים. זאת לא חוכמה להסכים לכול, לכול. הם מסכימים לכול. כל עוד אנחנו משלמים את זה הם מסכימים לכול. לכן אמרתי שזה קצת יותר מורכב. ואגב, שוב, כיוון שזה הנושא זה גם מאוד מאוד רגיש, בצדק. אז אנחנו מנסים לנווט פה, בתוך – איך אומרים? לא היית רוצה להחליף אותי במורכבות הזאת.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אם נביא את החוק הזה, תתמוך?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

פנינה, אנחנו נסכם: הסוגיה הספציפית הזאת של רשת הביטחון לאלמנות לתקופה הקרובה – אני מסכים לה, מבין אותה, היא חשובה, ונפתור אותה הכי מהר שאפשר.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ותודה לך על ההשקעה. כמו שאמרתי לאופיר, אתם שותפים לאירוע הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מודה לחברי הכנסת השואלים, ואנחנו נעבור לשאילתה הבאה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אנסה להיות יותר קצר בשאלה הבאה. סליחה. אני אשתדל.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לשאילתה הבאה, גם היא לשר האוצר – ואני מזמין אותו להישאר על הדוכן – של חבר הכנסת אלי דלל, בנושא דוח מבקר המדינה בנושא הטיפול בתופעת החשבונות הפיקטיביות. יש מילה עברית לפיקטיביות?

קריאה:

מזויפות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חשבוניות מזויפות. אוקיי. תמיד אני מעדיף את המילה העברית, אבל נבדוק אחר כך. חבר הכנסת דלל, בבקשה.

אלי דלל (הליכוד):

תודה. אדוני שר האוצר, אני מאוד מעריך את פועלך לצמצום הגירעון. אין ספק שיש צורך להגדיל את הכנסות המדינה, במיוחד במצב הנוכחי של המלחמה. יש לנו צרכים רבים. ההון השחור – אני לא יודע בדיוק כמה, אני לא יודע אם יש מספר נכון, אבל מדובר על מיליארדים רבים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני, אדוני, אנחנו דבקים בנוסח של השאילתה.

אלי דלל (הליכוד):

אני כבר איכנס לשאילתה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לא לא, כי סופרים מילים במזכירות. לאחר מכן, בשאלת ההמשך, תוכל להרחיב ככל שתהיה מעוניין בכך.

אלי דלל (הליכוד):

דוח מבקר המדינה מצביע על תופעה מדאיגה של שימוש בחשבוניות פיקטיביות – מזויפות – בישראל, הגורמת נזק של מיליארדי שקלים בשנה לקופת המדינה. ברצוני לשאול: 1. אילו צעדים ינקוט המשרד על מנת למגר את התופעה? 2. כיצד מתכוון המשרד להגביר את שיתוף הפעולה בין הרשויות השונות כדי לטפל בתופעה ובאכיפה? 3. האם מתכנן המשרד לקדם חקיקה שתסייע להחמיר את הענישה על הפצה וניכוי של חשבוניות פיקטיביות?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. השר, בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חבר הכנסת דלל, תודה רבה. אתה מתפרץ לדלת פתוחה. המאבק בהון השחור הוא אחד ה-דגלים המרכזיים שלי כשר האוצר. הבנתי את זה תוך שבועות ספורים, ואני אתן לך טיפה נתונים, סקירה, ומה הצעדים שאנחנו מקדמים; ואגב, אני מאוד מקווה שהבית הזה יירתם, כי יש לו תפקיד חשוב מאוד בעניין הזה. להון השחור יש לפחות ארבעה נזקים: 1. קודם כול, הוא מייצר תחרות גדולה מאוד לכלכלה הלגיטימית, ויש בזה נזק אדיר לצמיחה ולפריון ולתל"ג. אנחנו אף פעם לא יודעים איזה עסקים לא קמים מכיוון שהם לא מסוגלים להתחרות בכלכלה השחורה; 2. הוא לא נספר בתוך התל"ג, אפרופו מקרו-כלכלה, אז הוא מגדיל את יחס החוב לתוצר ומקטין את האיתנות של הכלכלה הישראלית; 3. הוא מונע הרבה מאוד כסף הכנסות המדינה ממיסים, אז אין ברירה – צריך לקחת מדברים אחרים. הקלישאה הידועה שכשכולם ישלמו, כולם ישלמו פחות, היא נכונה. אנחנו נוכל לתת יותר שירותים, להוריד מיסים ולהצמיח את הכלכלה בצורה דרמטית; 4. לא פחות חשוב – הוא מחולל הפשיעה הגדול ביותר. הגדול ביותר. היום 20% מאזרחי מדינת ישראל מפחדים לשלוח את הילד בבוקר לבית ספר. זה הכול נשען על כלכלה שחורה. זה המנוע, זה הקטליזטור של כל העולם הפשע. זה כמובן גוזר אחר כך המון עלויות – של משטרה, של בתי משפט, של בתי כלא. זה אירוע בלתי נתפס, ולכן חרתי על דגלי את הטיפול בתופעה. עכשיו קצת מספרים. הממוצע של ההון השחור במדינות ה-OECD, שאליהן אנחנו רוצים להידמות, ביחס לתוצר, מוערך ב-12%, בסדר? בכל המדינות המפותחות, ה-OECD, יש 12% הון שחור. ההערכות בישראל מדברות על 19%. אם אני לוקח רק את ה-7% האלה – עזוב רגע להיות אור לגויים ולטפל גם ב-12%, אבל רק אם נצמצם את הפער ונתייצב על הממוצע של ה-OECD, 7% תוצר שווה 140 מיליארד שקל. 140 מיליארד שקל, בכלל אצבע, אם בערך 23% מזה זה הכנסות מדינה, זה סדר גודל – מעבר לזה שזה מגדיל לי את התוצר, שוחק את יחס החוב לתוצר, זה מקרו, אבל במיקרו זה 35 מיליארד שקלים בשנה תוספת הכנסות מדינה. אם את הדבר הזה הצלחנו לעשות, מימנו את כל המלחמה. לא צריך גזרות ולא צריך קיצוצים ולא צריך הקפאות מדרגות מס וקצבאות. כלום. מעבר לזה, תכף אני אגיד מה עשינו, כי עשינו המון, ונעשה עוד הרבה יותר. אז בזה קודם כול אני איתך, וזה יעד שהצבתי. זה יעד – אני אמרתי לאנשי משרד האוצר: אתם לא בכיוון. כל שש הקומות של משרד האוצר בזה צריכות לעסוק. כשהגעתי לזה בדיוני התקציב, היושב-ראש, אז אמרו לי: תשמע, אתה לא רוצה לעשות צעדים קשים, אז אתה בורח להון שחור. אמרתי: אתם יודעים מה? נעשה איתכם עסק: אני מביא תקציב אחראי עם צעדי התכנסות של 2%, לוקח על עצמי את כל הביקורת הציבורית וכו', אבל הצד השני של העסקה – רגע אחרי התקציב, שנה שלמה, אתם, כל שש הקומות האלה מתעסקות כמעט רק בזה, כי זה הדבר החשוב. תפסיקו לעשות את המוות למשרדים, להתקשקש איתם על שקל פה, שקל שם. תנו למשרדים לעבוד. בואו נטפל בדבר הזה. כך, לדוגמה – אתה הצבעת בעד – גם בוועדת כספים עשינו רפורמה גדולה מאוד, שנקראת "חשבוניות ישראל", הצורך להנפיק חשבוניות דרך המערכת. אתה יודע, אלי, אנחנו רק בפיילוט, שהתחיל מ-25,000 שקלים שצריך להנפיק במערכת שלנו, ואנחנו עוד לא יכולים לעצור, נכון? אנחנו צריכים לתת מספר הקצאה. כמה חשבוניות פיקטיביות – באיזה סכום עצרנו בחמישה חודשי פיילוט?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא עצרתם. זיהיתם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

וגם עצרנו.

קריאה:

כ-30,000.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא. כמה כסף?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

25 מיליארד.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

25 מיליארד, 25 מיליארד שקלים. עכשיו תבין, 25 מיליארד – תכפיל את זה ב-17% מע"מ, כמה הכנסות מדינה הבאנו בחמישה חודשים של פיילוט?

קריאה:

השר, אתה טועה. 30 מיליארד.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

25. אני בודק את זה כמעט כל יום.

קריאה:

29 מיליארד.

ינון אזולאי (ש"ס):

זו מצגת שהצגתם היום.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יכול להיות.

ינון אזולאי (ש"ס):

יכול להיות שמאז הגיעו עוד 5 מיליארד.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כנראה, כנראה. אני איתך. אנחנו כבר מסוכמים עם נשיאות המגזר העסקי, שכולנו מראים לוועדת כספים עכשיו, מבקשים להחיל את זה בינואר, עד 5,000 שקל. אגב, זו מערכת טכנולוגית פנטסטית – זה לא מעכב, זה לוקח פרומיל שנייה להנפיק את החשבונית הזאת. היום חברות גדולות מנפיקות אצלנו מהשקל הראשון, הן לא צריכות הנהלת חשבונות. בלחיצת כפתור אתה מקבל את כל החשבוניות שלך מאיתנו. אחר כך נוכל גם לייצר פה דיגיטציה של קיזוזים אוטומטיים. אז אנחנו רוצים את "חשבוניות ישראל" עכשיו מ-5,000 שקל – ב-B2B כמובן; אדם פרטי הולך למכולת, הוא לא צריך, אבל בביזנס-טו-ביזנס – מ-5,000 שקלים. אנחנו מקדמים עכשיו חקיקה במסגרת הרפורמות של חוק ההסדרים שלא רק שהחשבונית הפיקטיבית לא תוכר לקיזוז מע"מ – היא גם לא תוכר כהוצאה מוכרת למס. זה גם incentive מאוד גדול לא להשתמש בזה. זה, אגב, אחד הדברים הכי גדולים. אנחנו מציעים עכשיו לאמץ את המודל של ה-OECD לדיווח על פלטפורמות דיגיטליות מקוונות, ולקבוע שפלטפורמה שעוסקת בנדל"ן תדווח על עסקאות המוכרות לה בישראל. אגב, המפתח פה זה דיגיטציה, זאת אומרת, אני חושב שאפשר ליצור כאן קפיצת מדרגה, כי יש הבנה – יש הבנה בכנסת, בממשלה, כולם מבינים, אבל אנחנו יכולים, להערכתי, בתוך סדר גודל של כשנתיים, להפוך את כל מערכת המס בישראל למערכת דיגיטלית. תכף אני אגיד משהו ליושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אזולאי פחות מתחבר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, רגע, למערכת דיגיטלית. עכשיו, צריך להבין למה זה דרמה. א. זה חוסך ביורוקרטיה ורגולציה. אין סיבה בעולם שב-2024, במדינה מערבית מודרנית, מתוקנת, מישהו צריך להגיש בקשות להחזרי מס או לתיאומי מס. הכול אצלנו, אנחנו יודעים. ב. ברגע שהכול נשפך לאמבטיה מידע ענקית ועליה מריצים אנליזות של AI, אני לא צריך להטריד את האזרח הנורמטיבי בביקורות ספרים וכל מיני. עזוב, אני יודע בדיוק איפה הכסף השחור ואני יודע איפה לתפוס אותו. חלק גדול נוכל למנוע מראש, ואיפה שלא – נדע לתפוס כשאנחנו נדע להתיך את כל המידע. עכשיו, איפה פה הבעיה? פרטיות, פרטיות, פרטיות. אז צריך לדעת, הטכנולוגיה מאפשרת לעשות את זה תוך שמירה על פרטיות. המשמעות היא שהמידע מגיע בצורה מקוטעת שאי-אפשר לחבר אותו. לעולם אני לא אדע שפלוני – אני כן אקבל את המידע הרלוונטי, אבל הוא מותך טכנולוגית למקטעים שאי-אפשר לשחזר אותם אחורה. זה לא שיש מאגר מידע שמחר מישהו יכול לפלוש אליו ולהוציא את המידע על אזרחי ישראל. אבל אני בעיקר טוען שאם זאת מכת מדינה – והיא מכת מדינה שמביאה פשיעה ומביאה תחרות לכלכלה – אז נקודת האיזון – ופה אני אומר ליושב-ראש, והוא ליברל גדול – נקודת האיזון צריכה טיפה להשתנות. כי תבינו, כשאני אראה בן אדם – לא אני, מערכות המחשוב יראו שיש לו תלוש של 10,000 שקל אבל הוא קונה מרצדס ב-1 מיליון שקל ועושה עסקאות נדל"ן בלוד, אז יש פה הון שחור, וצריך ללכת אליו ולתפוס אותו. אין דרך אחרת. אנחנו נהיה חייבים לשנות את נקודות האיזון בשאלות של מזומן, בשאלות של חובות דיווח. ועדת הכספים, אתם לא פיירים כלפיי, כי באנו עם עסקת חבילה שבה מצד אחד נותנים את ההחלפות האלה של דירות – אתה בעלים ושוכר–משכיר אז אתה לא משלם את המס ומקבל את הקיזוז – ומצד שני דיברנו על דיווחים. עכשיו, מה הבעיה בלדווח? מי שרוצה לגנוב ולא לשלם מיסים, אז הוא צריך להסתיר. אגב, באמת באמת אנחנו יודעים את הכול, אבל ברגע שאנשים מדווחים, אז הם גם חוששים. אנחנו רוצים שמי שצריך לשלם מס ישלם מס אמת. אני לא חושב שמישהו מסוגל לעמוד ולהגיד: אני מגן על גנבים, שקרנים, שמסתירים ומחביאים.

ינון אזולאי (ש"ס):

אגב, למה את הישרים אתה לא ממסה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא לא לא. לישר אין שום בעיה.

ינון אזולאי (ש"ס):

את אמזון, פייסבוק – למה אתה לא ממסה אותם?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, אני בעד. המיסוי של מה שנקרא – אני בעד. אם אתה יודע להביא לי רוב לוועדת כספים, אני מחר מביא את זה. אם אתה יודע לגבש לי רוב – אתה לא היית קודם. אמרתי שכשבחרתי את הצעדים, הערכתי מה אני יודע להעביר ומה לא. אני יודע שבעבר גם ליברמן ניסה וכו', צעד נכון; הוא לא הצליח. אם יש לי רוב בוועדת הכספים, מחר אני מביא לך את זה. זה צעד נכון, אמיתי, מייצר שוויון. אין סיבה בעולם שרק הדבר הזה יהיה פטור. אני רק אומר, אני רוצה מידע ודיווח. מידע ודיווח. מי שלא משקר ומעלים וגונב, לא צריך לפחד מהדבר הזה. אנחנו שומרים על זה בסטנדרטים הכי גבוהים של הגנת פרטיות, הכי גבוהים, כמו שאמרתי. זה טכנולוגיה, וגם אם נרצה, לא נדע לשחזר את המידע הזה. אני חושב שעולמות הטכנולוגיה מאפשרים לייצר מהפכה. מאוד יכול להיות שגם נצליח לא רק את ה-7% פער הזה, אלא להיות אור לגויים בעניין הזה ולהוביל, לחסוך יותר ולהביא יותר כסף למדינה ולהילחם בפשיעה. אני צריך לקצר. יש שולחן עגול שאנחנו מובילים כבר שמונה חודשים בחברה הערבית – איך דואגים שכל הכסף הגדול שהמדינה משקיעה, לא הולך דרך השלטון המקומי לארגוני פשיעה וטרור. אנחנו נפיץ השבוע תזכיר חקיקה גדול שנותן סמכויות גם למשרד הפנים וגם לנו. יש כבר ציר תאגידי. היום כבר המשטרה מייצרת לנו אנליזות, ועל הבסיס הזה החשב הכללי אוסר על תאגידים להשתתף במכרזים – תאגידים שמחוברים לפשיעה. אנחנו על הדבר הזה all in. אגב, ראש הממשלה עוסק בזה הרבה במסגרת ועדת השרים למיגור הפשיעה בחברה הערבית. אני אומר לכם שהשנה, שנתיים הקרובות יהיו שנים – צומת דרכים ופריצת דרך במאבק בהון השחור. אני מקווה שנצליח ושתעזרו לנו פה גם להעביר את כל הצעדים האלה. אנחנו נחולל בזה שינוי. זה דגל סופר-מרכזי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר. אני אאפשר שאלת המשך לחבר הכנסת דלל. לאחר מכן – שאלות נוספות לחברת הכנסת קארין אלהרר וחבר הכנסת עמית הלוי. לפני כן אעדכן כי הצופה האדוק עידן יוסף מעדכן אותנו שפיקטיבי בעברית זה מבדי. לכן חשבוניות פיקטיביות – חשבוניות מבדיות. בבקשה, חבר הכנסת דלל.

אלי דלל (הליכוד):

אדוני שר האוצר, תודה רבה על התשובה המלאה והמפורטת. אני חייב לומר לך, כשאני יושב בוועדת הכספים, אני שומע מפקידי האוצר שחסר כוח אדם לטפל בבעיות שקשורות להון השחור. לכן יש צורך לעבות את היחידה הזאת, שתהיה כמו סיירת. אני חושב שזה גם יביא את הכסף. דבר נוסף, לגבי הנושא של שכר הדירה, כחבר ועדת הכספים אני אומר לך, אני אתמוך בהצעה של דיווח לשכר דירה. צריך לעשות את זה פחות ביורוקרטי. אין ספק שאפשר לגבש תוכנית כזאת יחד עם הוועדה, ויהיה לך רוב בוועדה. דבר נוסף וקצר – נושא המכללות הטכנולוגיות. אתמול לקחתי על עצמי בוועדת הכספים להפסיק את השביתה, אבל צריך להביא פתרון תוך שבוע. תנחה פקידים. אני אומר לך שאפשר לעשות את זה. המכללות הטכנולוגיות הן הבסיס להמשך צמיחה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

באיזה משרד המכללות הטכנולוגיות?

אלי דלל (הליכוד):

במכללות הטכנולוגיות הייתה שביתה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, לא, באיזה משרד הן? הן בחינוך?

אלי דלל (הליכוד):

לא, משרד האוצר – לא בחינוך – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

משרד האוצר לא מפעיל כלום.

אלי דלל (הליכוד):

– – משרד העבודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז יש לך פה את שר העבודה. הוא יכול לעלות ולהשיב.

אלי דלל (הליכוד):

בוא נאמר שזה לא עניין של שר העבודה, למרות שנמצאים אצלו – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

למה?

אלי דלל (הליכוד):

– – כי הנושא הוא של תקציב משרד האוצר. היום התקציב לכל סטודנט שם הוא פחות מתקציב של ילד בגן ילדים. המספר הוא באמת קטן יחסית, ואפשר להגיע למכללות הטכנולוגיות לסטודנטים, כי זה מנוע צמיחה. תודה רבה, אדוני השר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני שר האוצר, אחרי אין-ספור דיונים בשלל ועדות הכנסת בנושא משפחות נרצחי הנובה, שורדי הנובה, הקמת בשעה טובה ועדה ציבורית שתדון בנושא של זכויותיהם, ועדת אביעד הכהן, והיא נתנה את המלצותיה בקיץ האחרון. ב-16 בספטמבר הגעת לוועדת הכספים והודעת בפתוס שתוך ימים בודדים ההמלצות של הוועדה יבואו לדיון בכנסת. אדוני, אנחנו נמצאים באמצע חודש נובמבר, אם לא כבר לקראת סופו. עברו שנה וחודש מאז הטבח הנורא. גם המשפחות של הנרצחים וגם השורדים נמצאים מול שוקת שבורה. אני שואלת אותך, אדוני, מה קורה עם ההמלצות? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. השר ישיב במרוכז על השאלות הנוספות ועל שאלת ההמשך.

עמית הלוי (הליכוד):

שלום, אדוני השר. האמת, מוזר לי שאני בכלל מעלה כאן את השאילתה הזאת. הייתי בטוח, אחרי שפניתי לכל שרי הממשלה הרלוונטיים – כיוון שמדובר במחדל מטורף ואנחנו אחרי 7 באוקטובר, חשבתי שכולם יזדעקו ותצא הנחיה ברורה וחריפה. אני מתכוון לנוהלי הבדיקה של המכס במשאיות שעוברות במעבר אלנבי. אני אומר מראש שאני לא מתכוון למשאיות שמטעינות את הסחורות בירדן והן מיועדות לעזה – גם שם הייתי מציע לבדוק, אבל נניח שאלה בדיקות שנעשות בצורה כזאת או אחרת, אז נשים את זה בצד. אני מדבר על סחורות שעולות על משאיות בירדן – לפני 7 באוקטובר מאות ביום, מעל 300–250 ביום – ואחרי 7 באוקטובר עולות ומיועדות לטול כרם ולג'נין; אם אני אדייק, למ"פ ג'נין ולנור א-שמס. בסחורות האלה נמצאו אקדחים, כמו שנמצא בשבוע שעבר במעבר עקבה. הנחת היסוד של כבודו – ואני לא צריך לומר לך את זה – היא שבשקי הקמח יש רובים, ובשקי התפוחים יש רימונים שהם לא פירות. מאז שפניתי, אני חייב לומר שאין שום שינוי. החלטתי להתאמץ, הגעתי לחיילי המילואים שנמצאים שם. יש לי צילומים מפורטים. במשך שעות אף משאית לא נכנסה למתקן השיקוף והבידוק. זה פשוט לא ייאמן. מדובר על שנים רבות, על מאות משאיות ביום. אין שום ספק שהאמל"ח עובר שם לאור יום. אני מבקש מכבודו – נאלץ לעלות כאן, למרות שפניתי אליך גם בכתב – פשוט לתת הנחיה אחרת לגמרי. יש שינוי קל ברחבה אחרי הפיגוע, בסדר, אין נגישות לנהגים, אבל הסחורות עצמן פשוט עולות מהמשאית הירדנית למשאית הפלסטינית, מגיעות לטול כרם – כאילו מה? איפה אנחנו חיים?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. כבוד השר, בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חבר הכנסת דלל, רשמתי את הודעותיך ביחס לרשות המיסים וביחס לחובות דיווח. אני אגיד לגבי המכללות הטכנולוגיות, אני לא מספיק מכיר את הנושא. שמעתי לאחרונה שיש איזה אירוע בעניין, אבל אני רוצה להגיד אמירה כללית. תראה, יש שרי הממשלה, ויש להם תחומי אחריות. אני מוביל מדיניות של הרבה יותר סמכות, אבל ממילא גם הרבה יותר אחריות לשרים. אני מוביל תהליך. זה תהליך הדרגתי של הרבה יותר עצמאות תקציבית של המשרדים, הרבה פחות ניהול פטרנליסטי של אגף תקציבים על כל צעד ושעל. אבל הצד השני של הסמכות היא גם אחריות, וזה חייב ללכת יחד. המציאות שבה שרים בתחומי משרדיהם מנהלים משא ומתן תקציבי, סוגרים מסגרת תקציב, לא פותרים בעיה מסוימת, ואז שולחים למשרד האוצר שיפתור, היא לא מתקבלת על הדעת. עזוב – שר העבודה, ידידי, יושב פה. אם זה חשוב לו, אז הוא ישים על זה כסף. כשהוא מנהל משא ומתן תקציבי יחד עם משרד האוצר – עכשיו, זה יבוא על חשבון דברים אחרים. אין גם וגם וגם. אבל לא יכול להיות מצב ששר הבריאות סוגר איזשהו סיכום תקציבי שיש בו המון דברים – יש דבר שבסדרי העדיפויות שלו כנראה הוא החליט שהוא לא רוצה לתקצב. אני לא כופה עליו, זה שלו, הוא שר הבריאות. יום אחרי זה הוא ישלח את כולם: תלכו לשר האוצר שייתן לכם עוד כסף, לא יודע, כי חסר עכשיו לאיזה בית חולים או לאיזה משהו. אדוני, אתה שר – קח אחריות. זה רק כתפיסה. אני לא מכיר את נושא המכללות. לבקשתך, אני אנסה להיכנס לזה, ואם אפשר לפתור – נפתור. באופן כללי שרים בתחומי אחריותם הם אחראים. יש בסוף משא ומתן תקציבי, יש מסגרת תקציבית. רק לפני שבועיים אישרנו את תקציב הממשלה. אם החליט שר העבודה שיש דברים שיותר חשובים לו במשרד העבודה, ואת השקל השולי שיש לו – ואין לו את כל מה שהוא רצה, זה ברור, כי אף פעם אין, בטח בתקופת מלחמה – בסדר, יש בזה משהו קצת לא פייר, לגלגל את זה אחר כך למשרד האוצר. אומרים שמשרד האוצר הוא משרד שקובר את בעליו, כי כל מה שקורה, זה אף פעם לא הוא: יש כביש – זה שר התחבורה, יש בית חולים – זה שר הבריאות; כל מה שאין – זה שר האוצר לא נתן. ההוא, הרשע הזה, לא נתן. זה לא עובד ככה בחיים. אני מצפה מחבריי השרים: בואו נהיה קולגיאליים. אתם מנהלים משא ומתן, מציבים את סדרי העדיפויות שלכם, מסכמים את המסגרת התקציבית. כמו שאמרתי, אני משתדל לתת לכם כמה שיותר עצמאות, כמה שיותר גמישות, לנהל פחות, אבל קחו אחריות, תעמדו מאחורי ההחלטות שלכם. אם המדיניות שלכם אומרת שאלה סדרי העדיפויות, אלה סדרי העדיפויות. אל תלכו יום אחרי ותשלחו את כולם להפגין נגד שר האוצר. זה כתפיסה. עוד פעם, אין לי תשובה ספציפית, כי אני לא מכיר את הנושא. חברת הכנסת אלהרר, תודה רבה על השאלה. את הכי צודקת בעולם. אנחנו מדינת כל ביורוקרטיותיה, בסדר? את יודעת למה למשל עכשיו זה עוד לא נגמר? הרי הוועדה הגישה המלצות, אני אישרתי אותן, הממשלה אישרה אותן, אחר כך היה תהליך, כי הרי צריך הסכם בין האוצר, ביטוח לאומי, יועצים משפטיים, מתפלפלים – הכול נגמר. למה סעיף 9 עוד לא נחתם והגיע לוועדת העבודה? כי אין קוורום במועצה – הינה, שר העבודה פה, הוא יכול אולי להסביר – אין קוורום – – –

קארין אלהרר (יש עתיד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, רגע, רגע, שנייה, קארין, אני איתך, רגע. אין קוורום במועצה של הביטוח הלאומי, זה לא אצלי, אז ביטוח לאומי לא יכול לחתום על הסכם. זאת הזיה. אני איתך. מה את רוצה ממני? אני הקמתי את הוועדה הכי מהר, הקצבתי את המסגרת של מיליארד שקלים הכי מהר, אימצתי את המלצות הוועדה, לא עשיתי שינוי של פרומיל. היו לי השגות, אבל אמרתי: עזוב. הקמתי ועדה ציבורית, פרופ' אביעד הכהן מאחוריה, וטוב שכך. הבאתי את זה לממשלה הכי מהר שאפשר. עוד היו לי מאבקים עם משרד הביטחון. רצתי, דחפתי הכי מהר. משרד האוצר לא עיכב את האירוע ביום אחד. מה לעשות? יש פרוצדורה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

באים המשפטנים ואומרים: בלי קוורום ביטוח לאומי לא יודע לחתום איתך על הסכם. מה את רוצה שאני אעשה?

קארין אלהרר (יש עתיד):

השר, לא אתה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בואי נלך את ואני ביחד, נדפוק את הראש בקיר. צודקת.

קארין אלהרר (יש עתיד):

לא אתה היה זה שעמד על הדוכן לפני קדנציה או שתיים ואמרת: תפסיקו להתבכיין ותתחילו לעבוד?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

נכון. אני לא מתבכיין, אני רק מסביר לך. אני לא מתבכיין. הקמתי את הוועדה, תקצבתי אותה, הבאתי את זה לממשלה הכי מהר שאפשר. משרד האוצר לא עיכב את זה יום אחד. כל מה שבידיים שלי קרה. אני רק שר אוצר. יש ביטוח לאומי, יש שר העבודה, יש ועדה בכנסת, יש יועצים משפטיים לממשלה. אני מאוד מקווה שהאירוע מאחורינו. השר בן צור, נדמה לי שמינית ממלאי מקום זמניים למועצה כדי שיהיה לנו קוורום בביטוח הלאומי, נכון?

שר העבודה יואב בן צור:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יש מועצה? אז למה זה לא מגיע לאייכלר? ההסכם לפי סעיף 9 של הנובה.

שר העבודה יואב בן צור:

ב-3 בדצמבר מתכנסת המועצה בפעם הראשונה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הינה, ב-3 בדצמבר מתכנסת המועצה לראשונה, אחרי שלא הייתה מועצה. אבל מה לעשות, זה לא יושב אצל שר האוצר, קארין. את יכולה להגיש שאילתות לשרים אחרים, אני בטוח שהם יענו לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

זה עדכון מעניין.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חבר הכנסת עמית הלוי – – –

קארין אלהרר (יש עתיד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אם ב-3 היא תתכנס ותאשר את זה, אז מבחינתי, יום, יומיים אחר כך זה יבוא פה לכנסת – עוד פעם: לא ממני, מהם. אותנו זה עבר, אנחנו לא עיכבנו את זה; אני לא יכול להגיד יום אחד, בסוף גם לנו יש ביורוקרטיה, אבל מעט מאוד. חבר הכנסת עמית הלוי, קודם כול, אני רוצה לבקש ממך לבוא לסיור במוקד שער עולמי. היית בו?

עמית הלוי (הליכוד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

של המכס. מדהים. מרתק. בסדר? אני אבקש. ברק, יועצי הנאמן, אני מבקש להזמין את חבר הכנסת עמית הלוי בהקדם לסיור בשער עולמי של המכס, בסדר? זה משותף למכס, לשב"כ, למוסד, לאמ"ן.

עמית הלוי (הליכוד):

איפה זה – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

איפה זה פיזית? הייתי שם. איפה זה פיזית, ברק? לא זוכר, זה איפשהו במרכז.

עמית הלוי (הליכוד):

– – – סיור באלנבי – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, רגע. הייתי. הייתי גם באלנבי. אני אענה לך. אני רק רוצה רגע להסביר. גם פה אתה תראה מערכת טכנולוגית מטורפת, מטורפת, מטורפת, עם מערכות AI. זה באמת משהו. עכשיו, צריך להבין: כל עולם הבידוק – המכס, אנחנו אחראים לכל מה שנכנס למדינת ישראל בעולמות של טרור, בעולמות של הברחות של סמים ושל הרבה מאוד דברים אחרים. אנחנו תמיד מנהלים מתח, כמו בכל דבר, בין היעילות, בין הצורך לעמוד בהספקים כדי לא לעכב את הכלכלה – אנחנו הרי מכניסים כמויות עצומות של סחורות מכל הסוגים ובכל הפרופילים. זה יכול להיות מכולות, זה יכול להיות מטוסים, זה יכול להיות סתם משלוחים מ-eBay, כאלה שאתה ואני מזמינים באינטרנט. זה מיליוני פעולות בחודש. עכשיו, אתה מצד אחד רוצה שהכלכלה תעבוד והמשק יעבוד ושהדבר הזה ידפוק, אז אתה צריך לבדוק אותו. ברור מאוד שאתה לא יכול לבדוק כל חבילה. כל חבילה לבדוק זה לא יעבוד, ולכן יש מערכות מאוד משוכללות שמייצרות אנליזות. אגב, יש כמובן סטנדרטים שונים של בדיקה. ודאי שמה שמיועד לעזה הוא הכי הרבה, ומה שמיועד ליו"ש הוא הרבה יותר ממה שמיועד אליך ואליי, לשווקים פה בישראל. עובדים בשיטות הכי הכי מתוחכמות של אנליזות, של AI, ואחר כך של כלבי גישוש. אני חושב שמצליחים המון; תמיד מפספסים. מה החלופה? 100% בידוק. 100% בידוק זה תורים ארוכים ומשק עומד, על המחירים שלו לכלכלה. אני רוצה שתבוא לסיור – – –

עמית הלוי (הליכוד):

– – – תשלים – – – לכלל המשק.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, רגע. עמית, דקה. אני מדבר, אני אדבר על – – –

עמית הלוי (הליכוד):

– – – הרשות הפלסטינית. אני אומר לך, אני גם בדקתי אך ורק את – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עמית, אני אדבר. עמית, אני אדבר רגע. לכן אני רוצה שתהיה בסיור. בסיור אתה תראה גם מה קורה באלנבי. עזוב רגע, תראה, לקבל את זה מאיש מילואים שעומד שם ומוצב – הוא לא באמת יודע מה קורה מאחורי הקלעים. אני הייתי באלנבי מייד אחרי הפיגוע, כולל בשיקוף, כולל בדיקת הסטנדרטים, כולל הסטטיסטיקות. עוד פעם, אני לא שקט שאנחנו עושים את זה הרמטית, כי הצד השני זה – יכול להיות שאני גם ארצה לנהל איתך שיח, כי אתה באמת איש חכם ומעמיק ומבין, אבל אני רוצה שתלמד את זה מהצד שלנו, זאת אומרת, תלך, תיכנס לעומק של הסוגיה, ושער עולמי, ואם צריך, גם באלנבי. אחר כך תבוא ותגיד: בצלאל, לדעתי צריך לשנות טיפה את נקודות האיזון – אני איתך. אבל בוא, לא מכמה מילואימניקים שבכלל מוצבים שם ככוח אבטחה, ולא חיים את האירוע הזה מתוך הקישקע שלו. אני חושב שאנחנו עושים את זה טוב בסך הכול. אגב, התפיסות הרבות יוכיחו. אני מניח שעל כל דבר שתופסים יש דברים שלא תופסים, אבל תופסים המון. תופסים המון. אגב, הבעיה הקשה שלנו היא לא התפיסה. הבעיה הקשה שלנו זה שאין לנו טיפול אחר כך של משטרה, חקירות וכו'. הרי בסוף, כשאני תפסתי מישהו, אם לא באה רגל נוספת של משטרה, פרקליטות, ומייצרת חקירה ומוצאת את המשלח, את ראש הפירמידה, אז אני אפגוש מחר עוד פעם את הרכב הזה בכל המקומות שבהם הם מסליקים את זה. אני חושב שפה אנחנו כממשלה צריכים לעשות עבודה הרבה יותר טובה. אני חושב שבמכס זה עובד טוב, אבל כמו שאמרתי, תבוא לסיור, תעמיק, תביא תובנות. אני בשמחה מנהל שיח בעניין. תודה. סליחה על – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר האוצר. תודה רבה לחברי הכנסת השואלים. אני מעריך את המענה המפורט, השר. יפה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מתכבד לעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות חוק לדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק קדימות בתור לחיילים, התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת משה פסל, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן לנמק את הצעתו. חבר הכנסת פסל, אם אינני טועה, זו ההצעה הראשונה שאתה מנמק על הדוכן, לפחות כשאני נמצא. כשאני נמצא.

רון כץ (יש עתיד):

השנייה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז.

משה פסל (הליכוד):

גם לא שנייה, אבל בסדר.

היו"ר אמיר אוחנה:

בהצלחה.

משה פסל (הליכוד):

רון, אתה לא בקי בנתונים.

רון כץ (יש עתיד):

אני לא בקי בכלום.

משה פסל (הליכוד):

מילא היושב-ראש, עסוק, אבל אתה, אתה יודע.

רון כץ (יש עתיד):

אין לי מה לעשות.

משה פסל (הליכוד):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מציג בפניכם היום את הצעת חוק קדימות בתור לחיילים, התשפ"ד–2024. אני אנמק את הצעת החוק. הרציונל הוא מאוד מאוד פשוט: יש לוחמים שכרגע נלחמים בחזית. אנחנו יושבים פה באולם ממוזג, יש גם שתייה בפרסה.

היו"ר אמיר אוחנה:

יש שיאמרו: ממוזג מדי.

משה פסל (הליכוד):

נכון. אבל למעשה, היושב-ראש, מי שמאפשר את הדבר הזה זה הלוחמים הגיבורים שלנו שכרגע נמצאים בחזית, וחלקם בגשם. אתה יודע, אומרים "הבוץ הלבנוני", אבל עכשיו זה באמת בוץ. הם מקריבים את עצמם, חלקם עזבו משפחות, עסקים, ויצאו להגן על המדינה. הרציונל הוא פשוט: בן אדם מקבל אפטר, 24 שעות, 48 שעות, צריך לחדש דרכון, צריך לעשות טסט לרכב, צריך להגיע – לא יודע מה, לחדש תעודת זהות ועוד כהנה וכהנה. זה מאוד פשוט: אין לו זמן, הוא צריך לחזור לחזית להילחם, ולכן הוא יקבל קדימות בתור. אני רוצה להדגיש שאין הכוונה לבעלי המוגבלויות. כל בעל מוגבלות כמובן יהיה בתור לפני, ואין הכוונה לעקוף אותם וחס וחלילה לפגוע בהם. דיברו איתי פה, גם ראש האופוזיציה דיבר איתי בעניין הזה, ואני רוצה להדגיש כמובן שאנחנו נשמור על התור של בעלי המוגבלויות ועל המורכבות – עם בעל מוגבלות בתור, כמובן שהוא יהיה קודם. אבל אין סיבה שלוחם ומילואימניק שמגיע לחדש דרכון – אגב, אני הייתי מצפה ממשרדי הממשלה שילכו לשטחי הכינוס ויעמדו לרשותם שם לסדר את הדברים. המילואימניקים נמצאים שם, ואין סיבה שמשרדי הממשלה לא יבואו אליהם וייתנו להם אפשרויות. אבל אם לא, אז המינימום שבמינימום זה לתת למילואימניקים ולנשות המילואים קדימות בתור ולאפשר להם בעצם לטפל בביורוקרטיה יותר מהר. לכן אני קורא לכם, חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק. אני חושב שהיא חשובה, ועוד 100, 200 צעדים כאלה, אנחנו נבנה פה מעמד מיוחד של לוחמים מילואימניקים, ונכיר ונוקיר את התרומה שלהם למדינה. תודה רבה לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת פסל. ואני מתכבד להזמין את השר בן צור, נכון? השר בן צור, להשיב בשם הממשלה. יש לנו כאן גם את השר קרעי, לכן תהיתי.

שר העבודה יואב בן צור:

אתה רוצה שהוא יענה – אין לי בעיה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא. בסדר גמור. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, גברתי סגנית השר, חבריי חברי הכנסת, בהצעת החוק שהגיש חבר הכנסת פסל מוצע לקבוע כי בעת מלחמה לוחמים, לרבות לוחמים משרתי מילואים ובנות זוגם, יהיו זכאים לפטור מתור בקבלת שירות ציבורי. מערכת הביטחון תומכת בהרחבת זכויותיהם של המשרתים בתפקידי לחימה בצה"ל, בסדיר ובמילואים, אשר מהווים את עמוד התווך בהבטחת ביטחונה של מדינת ישראל. ההצעה תיטיב ותקל על לוחמים בשירות סדיר ובמילואים בעת שהם יוצאים במהלך תקופת הלחימה להפוגות בביתם לזמן קצוב ובלי שיש להם אפשרות לתכנן מראש את סדר-יומם. לפיכך החליטה הממשלה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית בכפוף לכך שבהמשך הליכי החקיקה יהיו בהסכמת משרד המשפטים ובתיאום עם משרד הביטחון לצורך הגעה לנוסח מוסכם. משה פסל, שמעת מה אמרתי?

היו"ר אמיר אוחנה:

מקובל על חבר הכנסת?

שר העבודה יואב בן צור:

מקובל עליך?

משה פסל (הליכוד):

שר העבודה יואב בן צור:

אז תשאל את שרן השכל מה אמרתי, שהיא תגיד לך, נראה.

סגנית שר משרד החוץ שרן מרים השכל:

שר העבודה יואב בן צור:

שמעת שברכתי אותך ואמרתי לכבודך סגנית השר?

סגנית שר משרד החוץ שרן מרים השכל:

שר העבודה יואב בן צור:

לא שמעת. אה, נו, באמת. טוב. זה צריך להיות בהסכמת משרד המשפטים ובתיאום עם משרד הביטחון. מקובל?

משה פסל (הליכוד):

ודאי – – –

שר העבודה יואב בן צור:

אוקיי. לאור האמור, אני מציע כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה הטרומית. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, חברי הכנסת, אנחנו – – –

קריאה:

לא לרדת.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לרדת.

שר העבודה יואב בן צור:

אה, לא לרדת?

היו"ר אמיר אוחנה:

יש הצעה – נכון, זה שמית, כן. יש פה בקשה לשמית.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אפשר להתנגד?

היו"ר אמיר אוחנה:

כן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עכשיו אפשר, אחרי השר?

שר העבודה יואב בן צור:

מה להתנגד?

היו"ר אמיר אוחנה:

היית צריך להגיד לפני.

שר העבודה יואב בן צור:

אתה מתנגד להצעה הזאת? למה? אתה רוצה לדבר?

היו"ר אמיר אוחנה:

נאפשר לחבר הכנסת שטרן להתנגד, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני אגיד למה אנחנו נתנגד לחוק הזה. נמאס לנו מהמבחנים הצבועים שלכם, מי יותר טוב לחיילי צה"ל ומי יותר טוב לאחרים.

משה פסל (הליכוד):

איזה מבחנים צבועים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת פסל.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

פסל, תרגיע, אל תפריע.

משה פסל (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת פסל, אתה תוכל להשיב על ההתנגדות.

משה פסל (הליכוד):

יו"ר הקואליציה אמר – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני מכיר את כל הדברים האלה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, שנייה אחת. חבר הכנסת פסל, אם תרצה, תוכל להשיב על ההתנגדות, אבל לא ככה. לא ככה.

משה פסל (הליכוד):

יושב-ראש הקואליציה אמר שאם האופוזיציה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת פסל, קריאה ראשונה. תודה. בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אמרתי, נמאס לי – וכבר אמרתי לפני שבועיים פה לגדי איזנקוט: אתם עושים מבחנים של ציונות ושל דאגה לחיילי צה"ל. האירוע הזה נגמר. ואני אגיד לכם מה אתם עוד מביאים לפה היום. כשראש הממשלה עומד פה וכאילו חוזר על מה שהיה בוועדת החוץ והביטחון, מה שנקרא, במסיבת הסיעה של הליכוד, בתוך דיון חסוי, ששם כולם אומרים לו: אתה הכי גדול, אין כמוך; וראש הממשלה מדבר פה חצי שעה כמה הוא גיבור על ביידן, וזה רק השפיע על כלכלת חימושים. ואדוני היושב-ראש, מי יודע, לא אם נתנו קיצור בתור, אולי זה גם עלה בחיי אדם, כלכלת החימושים הזאת, של היחסים עם ארצות הברית? אני לא יודע. אני לא יודע להגיד שכן, אבל אני גם לא יודע להגיד שלא. אבל יש לי אחריות לזה. ואחרי זה תביאו לפה את חבר הכנסת הזה, הלוי, והוא יביא לנו הצעה איך להקים עוד מחלקת מודיעין לראש הממשלה, כאילו אין לו מספיק. יש לו מל"ל, אדוני. הוא לא צריך יותר מהמל"ל. אבל אם תשאלו את הלוי – – –

עמית הלוי (הליכוד):

אתה יודע מה זה מל"ל? אתה יודע מה זה מל"ל בכלל – – – דבר על מה שאתה יודע.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת הלוי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל אם תשאלו את הלוי, אז גם צריך להקים רמטכ"ל חדש, וראש שב"כ חדש, וצבא חדש.

עמית הלוי (הליכוד):

אתה לא יודע כלום.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת הלוי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תקשיבו למה שהוא אומר לכם כל הזמן, כמו תוכי הוא חוזר על זה. מבחינתו לא צריך להקים מחלקת מודיעין. זאת רק התחלת הכיבוש. אחרי שנקים מחלקת מודיעין, נקים גם צבא שלנו, בגלל שהצבא שלנו, אצל הלוי, הוא לא טוב, הוא לא עומד במשימות. שר אחר בממשלה כבר אומר שהלוחמים הגיבורים שלנו עמדו מבולבלים מול נוח'בה בכפכפים. אז ברור שצריך להחליף אותם, גם את אלה שנהרגו, אולי גם את המשפחות שלהם.

עמית הלוי (הליכוד):

לא אמרנו מילה – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בגלל שהממשלה חושבת שהחיילים שלנו מבולבלים מול נוח'בה בכפכפים. תגידו, אתם השתגעתם? אני מציע, אני לא אומר שאין בעיות של מודיעין, שלא צריך second opinion; יש מספיק גופים שצריכים לעשות את זה, וראש הממשלה שולט בהם, ובצדק הוא שולט בהם. בשביל להקים עכשיו מחלקות מיוחדות שייצרו תחושה שגופי הביטחון שלנו לא ממלאים את ייעודם – תעצרו, אנחנו עוד במלחמה, גם אם שכחתם. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת פסל, האם מעוניין להשיב על ההתנגדות? אני לא רואה את חבר הכנסת פסל. בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

משה פסל (הליכוד):

האמת, חבר הכנסת אלעזר שטרן, אני חושב שזה מביש שאתם מתנגדים לחוק הזה. יתרה מזאת, כמו שהזכרתי, ראש האופוזיציה אמר לי שהוא יתמוך בחוק. הוא נכנס אליי, לדבר איתי על העניין של המוגבלות, ואני יודע שיש לו בת שהיא אוטיסטית, והבטחתי לו ואמרתי לו שכמובן שזה לא יפגע בבעלי המוגבלויות. אבל הסיבה שלך עכשיו – אתם, תן להבין, בגלל ההתנהגות של הקואליציה, שהיא מקובלת עליך או לא מקובלת עליך, כל הצעה שנביא בעד החיילים, זאת אומרת, בגלל זה עכשיו מילואימניק יחכה בתור יותר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תביאו הצעות רק לחיילים.

משה פסל (הליכוד):

זאת הצעה – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא לא לא.

משה פסל (הליכוד):

לא הבנתי. ההצעה הזאת, כנראה לא הבנת אותה. ההצעה הזאת מקדמת בתור מילואימניק כשהוא בא לחדש דרכון, כשהוא בא לחדש תעודת זהות. אז בגלל ההתנהגות של לא יודע מי, שאתה לא מרוצה, אתה נגד החיילים. אוקיי – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, לא, המבחנים האלה נמאסו.

משה פסל (הליכוד):

אלעזר, אני מכיר אותך, זה לא מכבד אותך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אוקיי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה, הצבעה על הצעת חוק קדימות בתור לחיילים, התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת משה פסל. הצבעה כעת. סליחה, הצבעה שמית. אני מבטל את ההצבעה. על פי בקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. סגנית מזכיר הכנסת, אנא קראי בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, זה מפריע להצבעה. טלי, זה מפריע, את מפריעה לסגנית, זה לא יפה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מתנצלת.

היו"ר ארז מלול:

תודה. התנצלותך התקבלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תמיד רק טלי.

היו"ר ארז מלול:

לא, ח"כים לא שומעים, ואחרי זה הם מתלוננים.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר ארז מלול:

נעבור לסיבוב השני, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר ארז מלול:

האם יש חברי הכנסת שנוכחים ורוצים להצביע?

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר ארז מלול:

תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 42 בעד, חמישה מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק קדימות בתור לחיילים, התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא.

גלעד קריב (העבודה):

ועדת הרווחה.

היו"ר ארז מלול:

ועדת הכנסת. ועדת הכנסת לקביעת ועדה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה) (תיקון – הפיכת הוראת שעה להוראה קבועה), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. אני מזמין את חברת הכנסת דיסטל להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. טוב, הצעת החוק הזו באה בעצם לעגן הוראת שעה שכבר חלה דה פקטו, רק שבמקום להאריך אותה, לטעמי היא צריכה להיות קבועה בחוק, וזה שכל הורה שילדו נפטר יזכה להארכת העבודה עד גיל 70. לפי הממצאים והמחקרים אנחנו רואים שכשהורים שכולים, בין שהילד נפטר חלילה ממחלה ובין שהילד נפטר חלילה בהגנה על מדינת ישראל – בכל מקרה, הורים שכולים זקוקים למקום העבודה שלהם, מכיוון ש-70% מהם, על פי המחקרים, מרגישים שהמשך העבודה נותן להם תחושת משמעות.

היו"ר ארז מלול:

אי-אפשר. סיעת יש עתיד, משה טור פז, זה מפריע.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

66% מרגישים שהמשך העבודה נותן להם סיבה לצאת מהבית, ולמעלה מ-50% מרגישים שהמשך ההעסקה נותן להם מילוי תודעתי ופחות חשיבה על האובדן. אז אני שמחה מאוד לעגן את הוראת השעה הזו כחוק. ומכאן אני רוצה להמשיך ולדבר על מה שקורע את המדינה, על מה שקורע את העם – – –

גלעד קריב (העבודה):

גלית, צריך – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מה זה?

גלעד קריב (העבודה):

אני אומר שבכלל צריך לאפשר לאנשים לפרוש בגיל מבוגר יותר.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני מסכימה.

גלעד קריב (העבודה):

ונעבוד על זה ביחד, אופוזיציה וקואליציה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני מסכימה. מפה אני רוצה להמשיך ולדבר על מה שקורע את העם ועל מה שקורע את המדינה, על התנגשות הטיטנים בין שני מחנות – מחנה אחד, שאני שייכת אליו, הקואליציה, שחש שהמשילות שלו נפגעה וכמעט איננה קיימת, לעומת המאבק המוזר מאוד של השמאל על הדמוקרטיה. ואני אומרת שהמאבק הזה מוזר, מכיוון שבאמת נמאס לנו. נמאס לנו מגלי – אפס כתבי אישום – בהרב מיארה, אישה שהקריירה הקודמת שלה הוגדרה כבינונית ומטה כעורכת דין, שלא נמצאה כשירה על ידי יושב-ראש ועדת האיתור – –

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת אורית.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת אורית, בבקשה. אני אתחיל עם הקריאות.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – ואיכשהו, האישה הזאת דורכת על הפתק של למעלה משניים וחצי מיליון בני אדם בקלפי.

נעמה לזימי (העבודה):

זאת אישה – – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת נעמה לזימי, פעם אחרונה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

האישה הזו, שלא נבחרה על ידי אף אחת, עומדת כגורם אנטגוניסטי לא מול הממשלה ולא מול נתניהו אלא מול רוב העם.

גלעד קריב (העבודה):

אבל היא נבחרה על ידכם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

נמאס לנו מזה שהיא מעולם לא מצאה איזושהי סיבה להוציא כתבי אישום למתפרעים האנרכיסטים שנהגו באלימות במשך שנתיים, ועדיין נוהגים באלימות, בהסתה, באנרכיה, באנדרלמוסיה – אף לא כתב אישום אחד, לעומת עשרות כתבי אישום לימין. נמאס לנו שכשהיא הייתה היועצת המשפטית של ממשלת השינוי, היא הכשירה באור ירוק דברים מפוקפקים ביותר, כמו מינוי רמטכ"ל במחטף, כמו להשיב מים טריטוריאליים של ישראל בלי אישור של הכנסת. אבל מהרגע שהיא הפכה ליועצת המשפטית של הממשלה הזו, היא פשוט לא מאשרת כלום. עצם העובדה שהשמאל מציב שלטים שלה בחוצות העיר רק מראה עד כמה היא פוליטית. נמאס לנו מהמעצרים המינהליים והרדיפה של אנשי ימין. כשאומן יוצר וצלם כמו אברהם שפירא מתכנן להוציא סרט שמבקר את השב"כ. הוא פשוט נעלם מעל פני האדמה על ידי השב"כ.

גלעד קריב (העבודה):

אין ספק שעל זה הוא נעצר.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

גלעד קריב, שב"כ שרודף בני אדם שמבקרים אותו – זאת לא דמוקרטיה, זה בדיוק ההפך, זה פשיזם. נמאס לנו מהמעצר של אלי פלדשטיין; נמאס לנו לראות את המשפחות של פלדשטיין – –

גלעד קריב (העבודה):

מה נתפסתם על המעצר של אלי פלדשטיין?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה ראשונה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – ושל הנגד יושבות ובוכות על מעצר שהנוח'בות – הנוח'בות – לא קיבלו. האנשים האלה בקשירת עיניים, בעינוי, בלי משפט, בלי כתבי אישום, פשוט נעלמים מעל פני האדמה. זאת לא דמוקרטיה, זה פשיזם. המאבק המוזר שלכם על הדמוקרטיה מאפשר למי שהיו שרי ביטחון ורמטכ"לים לשעבר להדליף באופן חופשי בזמן אמת מהקבינט דברים רגישים מאוד – בתוך מלחמה, רלוונטיים למלחמה – לאוזני האויבים שלנו, בכל רשתות הטלוויזיה.

גלעד קריב (העבודה):

על מי את מדברת? על מי את מדברת? על חבר הכנסת גלנט?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אבל כשיש נגד מספיק פטריוט שרוצה להעביר לראש הממשלה חומר קריטי על החטופים שהוסתר ממנו, אז הוא נעלם מפני השטח.

גלעד קריב (העבודה):

שעושים איתו מניפולציה ועוקפים את הצנזורה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

והשב"כ, בעידודו של ראש השב"כ, מענה אותו ומעלים אותו. זאת לא דמוקרטיה, זה פשיזם. נמאס לנו לראות אלופים או תתי-אלופים כמו יניב עשור, ראש אכ"א, האיש היחיד שמעז לבקר את צה"ל מבפנים – מפוטר; נמאס לנו לראות רמטכ"ל שממנה אנשים אך ורק על פי הקונספציה שההיסטוריה הוכיחה עד כמה היא שגויה.

גלעד קריב (העבודה):

תעני לי, של מי הייתה הקונספציה? על מה את מדברת? את תוקפת רמטכ"ל בתוך מלחמה. אתם חבורת – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אבל כל אלוף או תת-אלוף או סגן אלוף שבא ואומר שצה"ל צריך להיות יותר התקפי, שבא לבקר את צה"ל מבפנים, פשוט מפוטר.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד, אל תאלץ אותי. די, מספיק.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

שר הביטחון, אני קוראת לך לשים עין על הדבר הזה, כי הדבר הזה פשוט חייב להסתיים. נמאס לנו לראות את שפי פז יושבת בכלא, את אילנה ספורטה יושבת בכלא. שתי הנשים האלה, אחת בת 65, אחת בת מעל 70, ניצולת מחלת הסרטן, יושבות בכלא.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ו-101 חטופים, לא נמאס לכם? 101 חטופים לא נמאס לכם? זה לא נמאס? 101 חטופים לא נמאס? שפי? זה מה שמעניין?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת סימון, חבר הכנסת סימון. אמרת פעם אחת, זהו. אמרת פעם אחת, נגמר.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אבל אנשים כמו עופר דורן, תת-אלוף – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

101 חטופים – לא נמאס להם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – סרבן, מגדולי הסרבנים, מבכירי הסרבנים, שיש לו ידע אמיתי בפצצות תאורה, כי הוא היה מנהל לחימה בחיל הים, ויש לו ידע אמיתי ומקצועי באיך מתנהלות פצצות כאלה מול כיווני הרוח, כמעט מפספס את חדר השינה של ראש הממשלה, כמו שעשו אלה שנלחמים למען אותה מטרה בחיזבאללה, אבל מגיע לחצר ביתו. וזה זיקוק וזה מצחיק, וזאת מסיבת הסיום שהם רצו לעשות בקיסריה להפגנות. נמאס לנו מאכיפה בררנית. אכיפה בררנית היא לא דמוקרטיה. סיקור בררני הוא לא דמוקרטיה. נמאס לנו שאנחנו מואשמים מבוקר עד ערב בזה שאנחנו שונאים את צה"ל, בזה שאנחנו שונאים את השב"כ; אנחנו צה"ל, אנחנו השב"כ. חיילי הפריפריה, חיילי הציונות הדתית, ממלאים את בתי הקברות. אנחנו לא שונאים את הגופים האלה; אנחנו שונאים את הנפוטיזם, אנחנו שונאים את הרדיפה, אנחנו שונאים את הדיכוי. נפוטיזם, רדיפה ודיכוי הם לא דמוקרטיה, הם בדיוק ההפך. נמאס לנו לקנא במה שקורה בארצות הברית. נמאס לנו לראות את טראמפ עומד ואומר: אני עכשיו מפטר את כל הפקידים, up up, הביתה; נמאס לנו לראות את טראמפ יכול למנות את מי שבא לו לאיזה תפקיד שבא לו, מג'ינגיס חאן ועד הגמד השביעי של שלגייה. כי בארצות הברית הם מבינים את מה שהדמוקרטיה המהותית בישראל לא מצליחה להפנים – את זה שהריבון קדוש; את זה שהקול של העם הוא מעל הכול. הוא פלדה. פלדה. אבל לנו יש את הדמוקרטיה המהותית, ולפיה צריך להחליף את העם. העם סתום, העם מטומטם, העם טועה, העם ישלם. העם נדחק הצידה לטובת הפקידים. שלטון פקידותי זה לא דמוקרטיה, זה בדיוק ההפך. נמאס לנו לשמוע שנשות הליכוד, שהלכו לקלפי ותמכו בממשלת הליכוד – רצו להפוך את הנשים פה לשפחות; אלו הנשים הכי פמיניסטיות בעולם. נשות הפריפריה מתגברות על תקרות זכוכית פעם אחר פעם. הן רוצות להפוך את כל הנשים לשפחות? נמאס לנו מהשנאה. נמאס לנו מהשקרים. נמאס לנו מהדיכוי. נמאס לי, נמאס לי לבוא לציבור שלי ולהגיד לו: אני לא יכולה למשול. אין משילות. אתם רוקנתם את הממשלה מכוח, וכשרוקנתם את הממשלה מכוח בגלל שאתם נלחמים למען הדמוקרטיה, בעצם דיכאתם את העם שניצח בבחירות. אני רוצה להציע כאן שהסיפור הולך להשתנות. זה כואב, אני יודעת, הציבור מבוהל, אני יודעת, אבל מדינת ישראל לא יכולה להמשיך לחיות תחת דיכוי אקדמי. כשיושב מרצה בכיר עם תיאוריה של גזענות לבנה – אני מצטערת, אבל אין דרך אחרת – הוא לא פלורליסט, הוא לא דמוקרט; הוא גזען. נמאס לנו מהגזענות הממוסדת במדינת ישראל. נמאס לנו שבאקדמיה נמצא סגל אנטישמי, סגל שונא ציונות – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

תגידי, את נורמלית? איך את יכולה להגיד דבר כזה?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – סגל פרו-פלסטיני. בוא לוועדה שלי, חבל שפספסת את הוועדה – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

גלית, אני נמצא עם הלימודים האקדמיים יום-יום. להגיד עליהם אנטישמים? אנטישמים?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – היית רואה ממצאים של סגל אקדמי. כשאני אראה לך עכשיו אישה שמכשירה מורים, אומרת למורים שהיא מכשירה: אנחנו נעבוד על ההורים, ההורים טיפשים, ההורים שטופי מוח, אנחנו צריכים להכניס לתוך הכיתות תכנים אקטיביסטיים, אנטי-ציוניים – חבל שלא הגעת, חבר הכנסת סימון דוידסון.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. המסר הובן.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר), (הוראת שעה) (תיקון – הפיכת הוראת שעה להוראה קבועה), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מירב כהן. אני מזמין את חברת הכנסת מירב כהן להציג את הצעת החוק שלה. לרשותך שלוש דקות.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, מייד אתייחס להצעת החוק החשובה, רק לאור דבריה של חברת הכנסת דיסטל – לא הבנתי, זה מיעוט נרדף, או שהם בשלטון 17 שנה? לא הבנתי. לא הבנתי. זה נשמע כאילו זו קבוצה קטנה שנרדפת, אבל הם בשלטון 17 שנה. אם יש לך תלונות, תפני לעצמך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

גלית, חבל שאת לא מקשיבה למירב.

מירב כהן (יש עתיד):

עכשיו לגופו של עניין. זה חוק מאוד מאוד חשוב – – –

היו"ר ארז מלול:

גם זה נכון. גם היא צודקת וגם היא צודקת.

מירב כהן (יש עתיד):

זה חוק מאוד מאוד חשוב, שהמטרה שלו – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה מרגיש נרדף?

היו"ר ארז מלול:

מירב כהן (יש עתיד):

רגע, הנושא חשוב, והוא למען הורים שכולים.

היו"ר ארז מלול:

כן, הוא מאוד חשוב.

מירב כהן (יש עתיד):

אז שווה להתייחס לזה. אני כן אתייחס לנושא. החוק הזה מאוד חשוב, מכיוון שהוא בעצם מאפשר להורים שאיבדו את הילדים שלהם, הורים שכולים, להמשיך לעבוד עוד ארבע שנים לאחר גיל פרישה. זאת אומרת, אחרי גיל 67, אם הם רוצים, תינתן להם האפשרות לבחור לעבוד עוד ארבע שנים. זה נושא שאני קידמתי פיילוט – כשהייתה לי הזכות לפעול מתוך הממשלה כשרה לשוויון חברתי, קידמנו פיילוט, כדי לראות איך זה משפיע ואם זה עוזר.

היו"ר ארז מלול:

חשוב מאוד. זה עוזר. אני מכיר משפחות שזה עזר להן, משפחות שכולות.

מירב כהן (יש עתיד):

זה דבר שהוא מאוד חיוני. אני כן אגיד, כמובן, שהחוק הזה הוא מבורך, אבל על פי תפיסת עולמי, אני הייתי רוצה לחיות במדינה שבכלל אין בה גיל פרישה, זאת אומרת, לא קובעים גיל שבו בן אדם מחויב להפסיק לעבוד ואפשר לפטר אותו ללא סיבה אלא רק בגלל הגיל שלו. אני חושבת שיש בזה אפליה של אנשים מבוגרים. אני חושבת שתמיד צריך לבחון בן אדם על פי תפקודו ולא לפי הגיל שלו. ולכן, ברמה האידיאלית – –

היו"ר ארז מלול:

יש על זה מחקרים, זה דיון פילוסופי מעמיק.

מירב כהן (יש עתיד):

– – ברמה האידיאלית לא הייתי רוצה בכלל גיל פרישה, שלא יהיה דבר כזה, אלא שתהיה פרישה פונקציונלית. זה הדבר נכון בעיניי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

שלא תהיה חובה, מירב.

מירב כהן (יש עתיד):

שלא תהיה חובה, זה מה שאני אומרת. הדבר האידיאלי זה שלא תהיה חובה. כל אחד יוכל לעבוד ככל שמתאים לו. וגם, אם מעסיק רוצה לפטר – שיפטר בגלל תפקוד ולא בגלל גיל. אני אשתף אתכם שבמסגרת הפיילוט שעשינו אז במשרד, לבדוק אם יש צורך ואם זה באמת עוזר להאריך את גיל הפרישה בקרב הורים ששכלו את הילדים שלהם, 70% מההורים אמרו שהם רוצים להישאר בעבודה, 70% ביקשו להישאר בעבודה, 75% מתוכם אמרו שזה מעניק להם תחושת משמעות בחיים, 66% מההורים השכולים אמרו שזה נותן להם סיבה לצאת מהבית, ו-56% אמרו שזה עוזר להם לא לחשוב על האובדן, העובדה שהם נשארים בעבודה. זה באמת משהו שהוא כמובן גם חשוב הרבה פעמים כלכלית לאנשים, אבל זה באמת עוזר מאוד בהתמודדות.

היו"ר ארז מלול:

נפשית, נפשית.

מירב כהן (יש עתיד):

לסיכום, אני חושבת שזו באמת הצעת חוק חשובה, שאנחנו נמשיך לקדם בכנסת. אבל באופן גורף אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות הכול כדי לתת למבוגרים שלנו את החופש לבחור – –

היו"ר ארז מלול:

תודה.

מירב כהן (יש עתיד):

– – מתי הם רוצים להפסיק לעבוד. זה אינטרס של מדינת ישראל שאנשים יישארו בעשייה כמה שיותר זמן, ושאנחנו נדחה את ההתמודדות עם בעיות כמו בדידות, עוני וירידה תפקודית. אני מקווה שאנחנו נוכל לקדם מהלכים – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מירב כהן (יש עתיד):

– – שיעזרו לא רק להורים השכולים, אלא לזקנים בכלל בישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד השר הרב יואב בן צור להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, ברוך הבא. חבריי חברי הכנסת – – –

נאור שירי (יש עתיד):

מה עם מעונות היום? מה עם מעונות היום?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור.

נאור שירי (יש עתיד):

מה, לא מעניין אותך?

קריאה:

לא.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת, תכבד את תשובת השר. בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

בכיף, שיענה.

היו"ר ארז מלול:

בסדר.

נאור שירי (יש עתיד):

זה משבר בני ערובה.

שר העבודה יואב בן צור:

אתה בחור יפה. הצעת חוק גיל הפרישה – – –

היו"ר ארז מלול:

מדברים פה על חוק של משפחות שכולות, ואתה עכשיו שואל ומתריס בצורה צינית? זה לא מכובד.

שר העבודה יואב בן צור:

לא, לא, זה בסדר.

היו"ר ארז מלול:

זה חוק מאוד חשוב עכשיו.

שר העבודה יואב בן צור:

יש לי רומן איתו עוד מהלילה שהייתי פה. זה בסדר.

היו"ר ארז מלול:

זה לא מכובד. לא תמיד אפשר להיות ציני. גם אני אוהב להיות ציני.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, רגע, לא היינו לילה ביחד ואין לנו רומן.

שר העבודה יואב בן צור:

הצעת חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה) (תיקון – הפיכת הוראת שעה להוראה קבועה). חוק גיל פרישה קובע כי הגיל שבו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו הוא גיל 67, לגבר ולאישה. בשנת 2017 נחקקה הוראת שעה על בסיס אותו חוק שקבעה כי מעסיק של למעלה מ-25 עובדים, לא יחייב הורה שילדו נפטר ומועסק במשך שבע שנים לפחות לפני הגיעו לגיל פרישת חובה ושהגיע לגיל זה לפרוש מעבודתו בשל גילו, וזאת למשך ארבע שנים נוספות, כלומר עד גיל 71. תעשה קצת שקט פה.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה, חברי הכנסת, לכבד את כבוד השר, בבקשה.

שר העבודה יואב בן צור:

לעניין הוראת שעה זו – – –

היו"ר ארז מלול:

טלי, הרבה זמן לא הזכרתי את השם שלך.

רון כץ (יש עתיד):

גם נשים?

שר העבודה יואב בן צור:

ברור, נשים וגברים. אין הבדל.

היו"ר ארז מלול:

נשים וגברים.

שר העבודה יואב בן צור:

לעניין הוראת שעה זו, השר הממונה על החוק – השרה לשוויון חברתי. החוק כאמור נחקק כהוראת שעה לארבע שנים, ומאז הוראת השעה הנזכרת לעיל הוארכה פעמיים, וכעת היא עומדת בתוקף עד לשנת 2026. מדובר בחוק המיטיב עם היקף זכאים מצומצם וחשוב, ומהממצאים הקיימים כעת עולה שהיקף המממשים בפועל שלו הינו מצומצם יחסית. אך ברור כי בעבור הורה שחרב עליו עולמו בשל אובדן ילדו, היקר לו מכול, מימוש הזכות נושא השפעה משמעותית על כל איכות חייו. אנו נכנסים לשנתה האחרונה של הוראת השעה, והמשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה נכון לבחון את הארכתה לתקופה של קבע ולקדם את הטיפול בנושא. הצעת החוק הפרטית המובאת כעת להצבעה מבקשת בעצם להקדים את הדיון שצפוי בכנסת לגבי הוראת השעה. כפי שצוין, הדברים מתכתבים עם מדיניות הממשלה לפעול בנושא הוראת השעה, ועל כן סוכם כי ההצעה תקודם בקריאה הטרומית, תוך תיאום עם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, ובראשם המשרד לשוויון חברתי. אופיר, להמשיך? כן?

אופיר כץ (הליכוד):

לא, לא.

היו"ר ארז מלול:

המסר הובן.

שר העבודה יואב בן צור:

אני קורא לכולם לתמוך בהצעה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מרב מיכאלי רוצה להתנגד להצעה. לרשותך עד שלוש דקות לנמק את התנגדותך.

שר העבודה יואב בן צור:

זה לא יכול להיות.

מרב מיכאלי (העבודה):

לעניין הצעת החוק הזאת, אדוני, אני רוצה להמשיך את מה שאמרה חברת הכנסת מירב כהן ולהגיד שביטול חובת פרישה צריך לחול באופן כללי על האוכלוסייה. צריך לעבור לפרישה לפי יכולת, רצון ורמת תפקוד. אבל אני רוצה להשתמש בבמה הזאת כדי להקדים את ההצעה הבאה שמתרגשת עלינו. הצעת האיפכא מסתברא תכף תעלה להצבעה פה, הצעה שדורשת שהממשלה תקים גוף תחת ראש הממשלה, שיהיה לו מידע מודיעיני ויכולת לחשיבה איפכא מסתברא – שונה, הפוכה, חדשה, מאירת עיניים, כזאת שתציל את מדינת ישראל מאסונות כמו 7 באוקטובר. איך לומר? ב-16 השנים האחרונות כמעט, ראש ממשלה במדינת ישראל הוא כמעט כל הזמן אחד. יש תחתיו לא רק את כל זרועות המודיעין, לא רק את המטה לביטחון ישראל, יש לו לא רק יכולת אלא גם סמכות לעשות כל מה שהוא מוצא לנכון כדי שאסונות כמו 7 באוקטובר לא יתרחשו, וכדי שבאמת החשיבה הישראלית והיהודית תמצה את הפוטנציאל שלה. אלא שלמעשה היו גם צוותים כאלה, אבל אין אמצעי שאיננו כשר כדי לנגח את צה"ל, את השב"כ, את המוסד, את כל הסרבנים האלה, את כל אלה שבגללם, בגללם קרה אסון 7 באוקטובר, ובגללם, בגללם אנחנו לא מנצחים ולא מנצחות. ראש הממשלה, הוא כמובן לא ידע. הוא לא ידע. הוא פשוט לא ידע, לא צלצלו אליו. פשוט לא התקשרו. הטלפון – הוא פשוט לא צלצל, מה לעשות.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מרב מיכאלי (העבודה):

אז חבריי וחברותיי בקואליציה, יש לי הצעת איפכא מסתברא מהפכנית בשבילכם: תחזירו את החטופות והחטופים, 101 אזרחיות ואזרחים שנמקים ונמקות תחת עינויים מחרידים, בסכנת חיים מוחשית כל יום, כל דקה, בעזה. תחזירו את החטופות והחטופים, כן, גם במחיר סיום המלחמה הזאת, שמדשדשת, גם במחיר סיום המלחמה הזאת, שבשלב הזה תסכן עוד יותר את חיי החטופות והחטופים שלנו. איזה רעיון מדהים, להחזיר את אלה שהפקרתם אותם, שאפשרתם לחטוף אותם. פשוט תחזירו אותם. איזה רעיון מהפכני, וואו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה) (תיקון – הפיכת הוראת שעה להוראה קבועה), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. הצבעה שמית? לא, הצבעה אלקטרונית. חבריי חברי הכנסת, נא לשבת. הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה) (תיקון – הפיכת הוראת שעה להוראה קבועה), התשפ"ד–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 26 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד, 12 נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה) (תיקון – הפיכת הוראת שעה להוראה קבועה), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. כאמור, הוצמדה לכך הצעת חוק של חברת הכנסת מירב כהן. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה) (תיקון – הפיכת הוראת שעה להוראה קבועה), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מירב כהן. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה) (תיקון – הפיכת הוראת שעה להוראה קבועה), התשפ"ג–2023, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 19 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד, נוכח אחד. אני קובע כי הצעת חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה) (תיקון – הפיכת הוראת שעה להוראה קבועה), התשפ"ג–2023, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור גם היא לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הקמת מחלקה לגיבוש תפיסת מודיעין חלופית ("איפכא מסתברא") מגופי המודיעין, התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת עמית הלוי וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת עמית הלוי להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל – כמה ימים שהמצרים פותחים חצרות בסוללות העפר שלגדות התעלה, מזרימים לשם ציוד צבאי. החברים מהמחלקה הרוסית בצפון הפיצו ידיעות שיש היסטריה בקרב משפחות היועצים הרוסים בסוריה והן מתארגנות לפינוי מהיר. אני לא בטוח שכולם כאן מכירים את הדובר.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מיכל שיר, זה מפריע.

עמית הלוי (הליכוד):

אתם תכירו את הסיפור, כי הסיפור הזה, לפני 6 באוקטובר 1973, הוא אותו סיפור שכולנו מכירים על בשרנו, על בשר ילדינו וילדותינו, מ-6 באוקטובר ערב 7 באוקטובר 2023. הדובר הוא יואל בן פורת. יואל לא היה תצפיתן, ככה, איזה טירון; הוא היה תת-אלוף, מפקד יחידת איסוף באמ"ן. איך אומרים? לא עזר לו. הוא רץ עם הידיעות האלה למחלקת המחקר, ניסה לשכנע שעומד לקרות משהו גדול בזמן המיידי, לשנות את התפיסה השלטת על סבירות נמוכה למלחמה, גם מבצעית וגם מודיעינית, שתי הקונספציות של 73', אבל מחלקת המחקר, ראש אמ"ן, דבקו בקונספציה שהסורים, כמו המצרים, לא מוכנים למלחמה ומדובר רק בתרגיל גדול. הוא עלה לראש אמ"ן דאז אלי זעירא – לא עזר לו. הוא עלה למחלקת המחקר, אריה שלו, עלה לראש אמ"ן זעירא – לא עזר, לא הקשיב. כמו שאני מניח שרבים מכירים כאן, הוא דרש להפעיל את האמצעים המיוחדים במצרים שהיו אז לאמ"ן כמה ימים לפני המלחמה – זעירא סירב לשמוע. הוא ביקש אישור לגיוס מילואים ביחידה שלו, באמ"ן – לא עזר לו, סורב. אותו דבר, אזרחי ישראל, היה גם בגזרה הסורית עם סגן אלוף אביעזר יערי, אבי, שהיה ראש ענף סוריה בחטיבת המחקר. גם קלט שזה לא תרגיל – לא תרגיל קטן ולא תרגיל גדול – וגם הוא ניסה מול הממונים עליו. הוא הלך לאוגדונר, הלך לממונים, הלך למחלקת מחקר דאז, אריה שלו. התגובה היחידה שהוא קיבל מאריה שלו הייתה נזיפה על זה שהוא כפר בקונספציה. אז אני מניח שיואל ואבי מזכירים לכם משהו, אזרחי ישראל. אני בטוח שהם מזכירים לכם, כמוני, את ו' האלחוטנית, את הנגדת מ-8200, את התצפיתנית עמית ירושלמי. היא כתבה אחר כך: "ישבנו במשמרות, ראינו את שיירת הטנדרים, ראינו את האימונים. אנשים ירו והתגלגלו, תרגלו השתלטות על טנק. האימונים הפכו מפעם בשבוע לפעמיים בשבוע, לכל יום, לכמה פעמים ביום. ראינו סיורי קו. אנשים עם משקפות ומצלמות. זה קרה 300 מטר מהגדר. המון הפרות סדר. אנשים ירדו לגדר ופוצצו מטענים ברמות לא סבירות. כמות המטענים הייתה מטורפת". האם זה עזר לעמית ירושלמי, התצפיתנית שלנו? האם מישהו הקשיב בחטיבת המחקר? האם מישהו הקשיב באמ"ן? התשובה היא לא. וזה אחרי בראל חדריה, אחרי בראל, השם ייקום דמו, שהיה על הגדר, אחרי ששילמנו על זה בדם של בראל. עכשיו, איפה הבעיה? למה שמישהו כאן בכנסת יתנגד ליחידה שתוכל לאתגר קונספציה, שתוכל להציג לקבינט, לממשלה, חוות דעת אחרות, לשאול שאלות? מי כאן באופוזיציה מתנגד לפלורליזם? חבר הכנסת לפיד, ראש האופוזיציה, למה להתנגד לפלורליזם? למה להתנגד לחשיבה ביקורתית, למה? לא עלה לנו ביום כיפור? יואל בן פורת לא מספיק? אבי לא מספיק? התצפיתניות לא הספיקו לך, יאיר? למה להתנגד?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עמית הלוי (הליכוד):

למה להתנגד לתיקון המערכת? הרי זה תיקון אמיתי של המערכת, אין פה שום דבר פוליטי, וכל הדברים של מרב מיכאלי, אין בהם דבר וחצי דבר. אין פה שום עניין פוליטי. יש פה דבר אחד, כן – הרי לכאורה תאמרו: יש כבר גוף כזה. בצדק היא אמרה. הרי הוא הוקם בעקבות ועדת אגרנט – אגב, שנתנה צל"ש לאביק – הוקם גוף "איפכא מסתברא". אבל אני יושב בוועדת החוץ והביטחון – הינה, נמצא פה שר הביטחון הקודם, חבר הכנסת גלנט – אני בוועדת החוץ והביטחון בשנה האחרונה יכול לספור לפחות שלושה כישלונות גדולים של אמ"ן. ובכל פעם שאלנו – אני, ואני משבח את ידידי חבר הכנסת עידן רול, הוא כל פעם שאל אם הייתה דעה נוספת, אם הביאו לשר גלנט "איפכא מסתברא", האם הביאו לממשלה "איפכא מסתברא". האם שאלו את זה? אני לא אמנה כאן את הכישלונות, שהם חסויים, אבל התשובה הייתה לא. אז יש לנו צוות "איפכא מסתברא", אז אנחנו כחברי כנסת צריכים לשאול וכל אזרח צריך לשאול: אז איפה הבעיה? למה הוא לא מתפקד? ובכן, התשובה הראשונה היא שהוא לא מתפקד כי הוא בתוך המערכת. כל מי שהיה כאן בתוך מערכת בכלל ובתוך צה"ל, שהוא ארגון היררכי וסגור מטבעו, והיה צריך לומר למפקד שלו: אתה טועה, אתה מדבר שטויות, ולצעוק לו: זאת מלחמה, ולא להיות כבול שכשעומדת האלחוטנית ואומרת לקמ"ן, והדברים עוד יתבררו בתחקירים – אומרת לו: זה לא תרגיל, זאת מלחמה, אז הוא אומר לה: את מדמיינת – אז המינימום הדרוש שתהיה יחידה שתהיה מחוץ למערכות הקיימות; פעם אחת, זה התיקון הראשון של החוק. בזה אני השבתי לך, חברת הכנסת מיכאלי. זה התיקון החשוב, שהיחידה הזאת לא תהיה בתוך המערכות הצבאיות אלא מחוצה להן, כדי שהיא תוכל לבקר. אי-אפשר לבקר בתוך המערכת. דבר שני, שיהיו לה את הכלים, שהיא תהיה חשופה לחומר המודיעיני הגולמי – מה שלא קורה עכשיו במל"ל; הזכרת את המל"ל. זה לא קורה במל"ל – לא חשופים לחומר המודיעיני הגולמי, לא יכולים לנתח, לא יכולים להביא "איפכא מסתברא"; יכולים לתכלל, לאסוף את הדעות מכל גופי הביטחון ולהציג אותן. גם מחוץ למערכת, גם חשופים. הדבר השלישי, והוא לא פחות חשוב – שיוכלו להביא את העמדה הזאת למקבלי ההחלטות. יש איזה סלוגן כזה שחביב על חבריי וחברותיי לאופוזיציה: אתה הראש – איך זה הולך, מרב? נעמה? אתה הראש, אתה אשם. עכשיו יש סלוגן חדש. אני קראתי את חוות הדעת של היועצת המשפטית. יש סלוגן חדש: אתה הראש, לא ניתן לך שום מידע, לא נעביר לך מידע, נסתיר ממך מידע, אבל אתה תהיה אשם. מקובל עלייך, לזימי? מקובל.

נעמה לזימי (העבודה):

– – – אבל אתה הראש, אתה יכול להעביר מזוודות של דולרים לחמאס. זה כן בסדר?

עמית הלוי (הליכוד):

אתה הראש, אתה אחראי. אתה גולדה מאיר, אתה לא תדע, אלי זעירא יסתיר ממך מידע.

נעמה לזימי (העבודה):

לא. גם אתה תענה. גם אתה תענה. אתה הראש, אתה יכול להעביר מזוודות של דולרים לארגון טרור. זה בסדר? זה בסדר?

עמית הלוי (הליכוד):

קודם כול – – –

נעמה לזימי (העבודה):

זה בסדר?

עמית הלוי (הליכוד):

קודם כול – – –

נעמה לזימי (העבודה):

שאלתי אותך. זה לגיטימי להעביר כסף לחמאס?

עמית הלוי (הליכוד):

קודם כול, זה התקציב הקטן של חמאס. אם את מכירה את תקציב חמאס בשנים האחרונות, זה התקציב הכי קטן. הסעיף הכי קטן הוא המזוודות האלה, אבל אפשר לדבר על זה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת עמית, זה על חשבון דקות הנאום שלך.

נעמה לזימי (העבודה):

תגיד לי, אתה נורמלי? אתה יושב אצל המממן של חמאס. אתה יושב אצל המממן הראשי של חמאס.

עמית הלוי (הליכוד):

התיקון הזה הוא תיקון מערכתי חשוב. שלושה דברים יש בו: להיות מחוץ למערכת הצבאית, להיות חשופים, וכמובן להנגיש את החומר הזה למקבלי ההחלטות. תחשבו לעצמכם – תדמייני, מרב מיכאלי, תדמיין, יאיר לפיד, שהאלחוטנית הזאת הייתה מגיעה לראש הממשלה, הייתה אומרת לו: הקמ"ן טועה; הייתה אומרת לו: ראש חטיבת מחקר עמית סער טועה; הייתה אומרת לו: ראש אמ"ן טועה. מה היה איתה, עם האלחוטנית הזאת? אנחנו יודעים מה היה איתה – היא הייתה במרתפי השב"כ שלושה שבועות. זה היה מה שהיה איתה. למה? כי היא באה לראש הממשלה ואמרה לו: מטעים אותך, מסתירים ממך מידע, או לא מציגים בפניך עמדה חלופית. לכן החוק הזה הוא חוק חשוב, בעיניי. אני מתבייש שיש מישהו בבית הזה שמתנגד. הוא הכרחי. הוא נכתב בדם התצפיתניות שנרצחו; הוא נכתב בדם של למעלה מ-1,500 אנשים. הקול הזה, שהיה צריך לבוא לראש הממשלה, היה צריך לבוא לממשלה בצורה חופשית לדיון פלורליסטי – לא קרה. לכן אני מקווה שנעביר אותו גם במהירות, כיוון שהוא דחוף. אני רוצה לומר עוד דבר אחד על האמירה של היועצת המשפטית לממשלה בחוות דעתה שהתנגדה לחוק הזה. אחד הנימוקים שלה היה שלא נעשתה עבודת מטה. אני אומר כאן לגב' בהרב מיארה: לפעמים יש התנגדויות, אפשר להתווכח על דעות שונות וכו'; זה היה אחד הטיעונים המבישים שאני קראתי. לא רק שנעשתה עבודת מטה, אדוני היושב-ראש, הרי הוקם צוות כזה. נעשתה עבודת מטה. הייתה – איך אתם אומרים? ועדת חקירה ממלכתית. הייתה ועדת חקירה ממלכתית. החליטה ועדת החקירה בראשות השופט אגרנט להקים צוות איפכא מסתברא. הוקם צוות איפכא מסתברא, לא עבודת מטה – עבודת מציאות; לא במטה – במציאות. הצוות הזה נכשל לאורך שנים בגלל הבעיות שמניתי, והינה אנחנו באים, אחרי עבודת מטה, אחרי עבודת מציאות, אחרי נהרות של דם, ורוצים תיקון, ואתם מתנגדים. אני מקווה מאוד, אדוני היושב-ראש, שאחרי הקמת היחידה הזאת, גם למקבלי ההחלטות, אגב, כולל בוועדת החוץ והביטחון – ואני אומר כאן ליו"ר הוועדה, בחוק שלי יש סעיף שמתייחס לוועדת החוץ והביטחון; אני בטוח, חבר הכנסת אדלשטיין, שגם אתה, אם היה לך אדם מאיפכא מסתברא שמגיע אליך לפני דיון בוועדת המשנה או בוועדת החוץ והביטחון ומציג בפניך את העמדות השונות, גם הדיון בוועדה היה יותר פלורליסטי, יותר מועיל ויותר מוביל לדבר העיקרי.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

וזו תכלית הצעת החוק – ביטחון מדינת ישראל וביטחונכם, אזרחי ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת חנוך מלביצקי, זה מפריע. אני מזמין את כבוד שר העבודה הרב יואב בן צור להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת חוק. עד עשר דקות לרשותך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יואב, אתמול נאמר לי על ידי משה סולומון שאתה מפרסם את מבחני התמיכה במעונות. זה נכון?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת עמית, רק שתדע, עמית, עד שהשר עולה – שנייה, כבוד השר – לפני שמגישים כתב אישום נגד איש ציבור היה נהוג שהיועץ המשפטי יכנס איפכא מסתברא, לפני שמגישים כתב אישום. יכול להיות שזה אותו רעיון.

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה תומכת בחוק הזה, ואני קורא לכולם להצביע בעד. לשאלתם של חבר הכנסת עידן רול ונאור שירי – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עידן רול זה ההומו השני. אני לא עידן.

שר העבודה יואב בן צור:

– – בג"ץ נתן את דברו השבוע, ביום שני.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני לא עידן. לא קוראים לי עידן.

שר העבודה יואב בן צור:

נתן את דברו, שנייה – אה, סליחה, סליחה. יוראי להב הרצנו. בסדר, בסדר. סליחה, אני מתנצל.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני ההומו השני.

שר העבודה יואב בן צור:

אני מתנצל. זה בגלל שהרבה זמן אני כבר לא נמצא פה, מה לעשות. טוב. לא משנה, העיקר שכולכם מאותו בית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

העיקר שכולנו מאותו בית.

שר העבודה יואב בן צור:

בג"ץ – נאור, אתה רוצה לשמוע?

נאור שירי (יש עתיד):

אני מקשיב לך.

שר העבודה יואב בן צור:

תקשיב לי. בג"ץ אמר את דברו, ואנחנו בתוך פחות – – –

נאור שירי (יש עתיד):

למה היית צריך להגיע לבג"ץ?

שר העבודה יואב בן צור:

תראה איזה – – –

היו"ר ארז מלול:

לא. בוא, אתה שאלת. תן לשר, הוא עוד לא ענה.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא מסתדר לבד, ארז – – – בסדר. הוא מסתדר לבד.

היו"ר ארז מלול:

אני סקרן לשמוע מה התשובה. תן לו.

שר העבודה יואב בן צור:

רגע, רגע. עזוב. נאור, נאור, כשאני אומר לך מה שאמרתי לפני כן, פתאום אתה מפליג למחוזות אחרים. עשה לי טובה, אני לא שם ולא בסגנון הזה. אז סליחה שאמרתי לך, לא היה איתך שום דבר. הכול בסדר. הלאה. הכול בסדר.

נאור שירי (יש עתיד):

מה התשובה?

שר העבודה יואב בן צור:

אני אומר. תנו לי דקה, תשמעו. בג"ץ אמר את דברו, ואנחנו בתוך פחות מחודש נחתום על התבחינים, הקריטריונים, ובא לציון גואל ושלום על ישראל, והכול יהיה בסדר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה חודש? למה לא מחר בבוקר? 70,000 משפחות מחכות לזה.

שר העבודה יואב בן צור:

כי זה לוקח זמן להכין את הקריטריונים. בג"ץ ביקש שנבחן את התבחינים ונגיש קריטריונים מסודרים.

היו"ר ארז מלול:

זה זמן סביר.

שר העבודה יואב בן צור:

יש לנו ועדה שמשותפת גם למשרד האוצר, גם למשרד המשפטים, בראשות מנכ"ל משרד העבודה. היא תשב ובתוך ימים ספורים תגיש לי את התבחינים לעיוני, ואני אחתום, וכולם יקבלו את התשלומים רטרואקטיבית מספטמבר, יקבלו, רק שלא יבזבזו את הכסף, כי הם מקבלים הרבה כסף בפעם אחת. הכול יבוא על מקומו בשלום. לכן, אני אומר לכם, היו רגועים בנושא הזה. זה יקרה, ומהר יותר ממה שאתם חושבים. אני אשתדל ללחוץ שזה יקרה. בכל מקרה, אנחנו גם ננסה אולי לפני שנבחן את התבחינים לתת מקדמות להורים, שיהיה להם קצת אוויר לנשימה, כי זה מאוד חשוב למשפחות שהן ברוכות ילדים, שיש להן יותר מילד אחד במעון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

וגם למשפחות של המילואימניקים, אימהות חד-הוריות.

שר העבודה יואב בן צור:

מילואימניקים? בוא, יוראי. יוראי, מה שאני עשיתי למילואימניקים אף אחד לא ייקח ממני. הטבות – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא לוקח. לא לוקח. מבקש שתיתן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עשית מה שצריך. עשית מה שצריך.

שר העבודה יואב בן צור:

לא. אמרתי שלא עשיתי מה שצריך? עשיתי מה שצריך וגם מעבר למה שאני צריך שלא בתחום משרדי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני השר, לא לוקח. מבקש שתיתן.

נאור שירי (יש עתיד):

מה שהמילואימניקים עשו בשבילך – – –

היו"ר ארז מלול:

זו חובתו. ודאי שזו חובתו. ודאי. בזה אנחנו מסכימים.

שר העבודה יואב בן צור:

כאיש שהיה בצבא, מחובתי לטפל באנשי המילואים, לתת להם את מרב ההטבות. כל חוק או כל בקשה שמגיעים אליי, אנחנו מבצעים אותם ובמהירות וביעילות. אופיר?

היו"ר ארז מלול:

לא. יש מתנגד. זו הצבעה שמית.

שר העבודה יואב בן צור:

עליזה? אין בעיה. אני שואל אם אני יכול לרדת. הוא ביקש ממני למשוך.

היו"ר ארז מלול:

אתה יכול. יש גם מתנגד.

שר העבודה יואב בן צור:

איפה עליזה?

היו"ר ארז מלול:

תגיד משהו. אסור לך – – –

שר העבודה יואב בן צור:

רבותיי, אתמול הייתי בניחום אבלים בשדרות אצל משפחת סגרון, באמת דברים שקשה להכיל, על בנם שלו יצחק – אני מייד מסיים – השם ייקום דמו, שנפל בדיוק בשבוע של עקדת יצחק. אמרתי להורים שהם גדולים מאברהם ושרה. אברהם ושרה, כמעט שנעקד יצחק; אצלם שלו יצחק נעקד באותו שבוע של העקדה, אבל נעקד באופן ממשי. מכאן אני רוצה לשלוח להם תנחומים. השם ייקום דמו של שלו יצחק.

היו"ר ארז מלול:

אמן. אמן.

שר העבודה יואב בן צור:

מהשמיים תנוחמו, משפחת סגרון, ולא תוסיפו לדאבה עוד. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

אמן. כאמור, להצעת החוק חבר הכנסת יאיר לפיד מתנגד. שלוש דקות לרשותך לנמק את התנגדותך לחוק.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מתנגדים להצעת החוק הזו. הבעיה היא כמובן לא שחסרים גופי מודיעין שמדברים. מה שחסר זה מישהו שיקשיב להם; מה שחסר זה שתהיה פה – ואין לנו את זה היום – ממשלה שמקשיבה למה שאומרים לה. מה שחסר לצה"ל בשביל לנצח זה לא שיהיה עוד גוף מודיעין; מה שחסר לצה"ל בשביל לנצח זה לא יועצת משפטית אחרת ולא ראש שב"כ אחר. מה שחסר לצה"ל זה חיילים. חיילים. זה הדבר שחסר לנו כדי לנצח במלחמה. אין מספיק חיילים. כשהחל הדיון על חוק ההשתמטות, שאלו את הרמטכ"ל: כמה חיילים חסרים לך? הוא אמר: 10,000; שאלו את שר הביטחון דאז יואב גלנט, שיושב פה: כמה חיילים חסרים? הוא אמר: 10,000. מאז יש לנו יותר מ-12,000 פצועים, אתמול היה ההרוג ה-800 – 800 הרוגים במלחמה. חסרים חיילים, לא עוד גופי מודיעין, לא משפטנים. חיילים חסרים למדינת ישראל, חיילים חסרים לצבא ההגנה לישראל, ואנחנו צריכים לגייס את המשתמטים. כל עוד הממשלה הזאת לא מגייסת את המשתמטים, שלא יעלו הנה לדוכן לדבר ביטחון. אין להם את הזכות.

היו"ר ארז מלול:

אני מזמין את המציע להשיב על ההתנגדות. שלוש דקות לרשותך.

עמית הלוי (הליכוד):

חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, אתה אומר שלא חסרים גופי מודיעין. אתה היית ראש ממשלה – אני פונה אליך בכנות. כל מה שאומר לך אלעזר שטרן, אגב, גם תבחן, תבקש second opinion, אבל אני מציע שתקשיב, כיוון שהיית ראש ממשלה. אתה חתמת על הסכם הגז עם חיזבאללה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תגיד, למה אתה משקר? זה היה ממשלת לבנון.

עמית הלוי (הליכוד):

רגע, רגע, רגע. לא לא, אמר אלעזר שטרן בריאיון, אמר אלעזר שטרן בריאיון: ההסכם הוא עם חיזבאללה. אתה כבר מדבר איתו, תשאל אותו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תפסיקו לשקר. ההסכם היה עם ממשלת לבנון.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יסמין פרידמן, את בקריאה ראשונה.

עמית הלוי (הליכוד):

ההסכם לא היה עם ממשלת לבנון.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

חלאס עם תרבות השקרים בבית הזה, חבורה של שקרנים – – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יסמין פרידמן, קריאה שנייה.

עמית הלוי (הליכוד):

למה אתה אומר? הרי ההסכם לא היה עם ממשלת לבנון, אם כבר אתה מדייק.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – – בבית הזה.

עמית הלוי (הליכוד):

אתה הרי חתמת עם ארצות הברית, לא חתמת עם ממשלת לבנון – שני הצדדים. חתמת עם ארצות הברית. אבל כמו שאמר אלעזר שטרן – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יסמין פרידמן, את בקריאה שלישית. בבקשה לצאת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

זהו, חבר'ה, חבר'ה, יש תשעה שריונים. יש תשעה שריונים. זהו.

היו"ר ארז מלול:

אפשר לתת הערות גם ליושב-ראש המפלגה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אדוני היו"ר, יש תשעה שריונים – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלמוג, אל תעזור לי, בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

למה שלישית? מה קרה? למה שלישית?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה הוצאת אותי בשלישית?

היו"ר ארז מלול:

כן.

דבי ביטון (יש עתיד):

למה? על מה? בגלל שאלמוג עומד פה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

אני לא חייב לך נימוקים, ולדימיר.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

יש תשעה שריונים. תחזיקו מעמד, תהיו רגועים.

עמית הלוי (הליכוד):

קודם כול, נדייק. חבר הכנסת לפיד, קודם כול, נדייק: לא חתמת גם עם ממשלת לבנון.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – ארז, תתביישו לכם, אתם עומדים – – – מה שהוא רוצה, ולנו לא.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת דבי ביטון.

עמית הלוי (הליכוד):

חתמת עם ארצות הברית, לא חתמת עם לבנון. ב. אם כבר אתה משוחח עם אלעזר שטרן, אז הוא יכול לומר לך את מה שהוא אמר בריאיון רדיו, שלא חתמת – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – למה אתה לא מוציא אותו?

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת דבי ביטון, את בשלישית, בבקשה לצאת.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – תוציא אותו.

עמית הלוי (הליכוד):

אם כבר אתה משוחח עם אלעזר שטרן, הוא יכול לומר לך את מה שהוא אמר ברדיו, שלא חתמת על ההסכם עד שחיזבאללה אישרו אותו. אתה לא צריך להיות גנרל בשביל זה, יאיר לפיד, זה מאוד פשוט. חיזבאללה שולט בלבנון, ולכן אתה חתמת בפועל עם חיזבאללה. הדברים נאמרו על ידי אלעזר שטרן, וגם בלי אלעזר שטרן היינו יודעים. האמת, אלעזר, גם בלי שאמרת שחיכיתם לחיזבאללה, אנחנו יודעים שחתמתם עם חיזבאללה. אבל זה לא הנושא. אני רוצה לומר לך, יאיר, ואני אומר את זה ברצינות – – –

קריאות:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה קורה עם חוק המתנות?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

יוראי, אתה מס' 6.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה עם חוק המתנות?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלמוג כהן. אלמוג כהן.

עמית הלוי (הליכוד):

בא אליך איל חולתא – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה עם חוק המתנות?

עמית הלוי (הליכוד):

אני אומר לך מה ששמעתי בוועדת החוץ והביטחון. בא אליך איל חולתא, אמר לך: הסכם הגז זה חשוב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה עם חוק המתנות?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

קארין, את מס' 7. את 7, משוריינת, משוריינת.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי.

עמית הלוי (הליכוד):

בא אליך רח"ט מחקר – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מתוך תשעה מנדטים – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלמוג כהן, אתה בקריאה ראשונה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

משוריינים תשעה מנדטים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלמוג כהן, אתה בקריאה שנייה.

עמית הלוי (הליכוד):

אני אומר את זה במלוא הרצינות – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה עם חוק המתנות – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה ראשונה.

עמית הלוי (הליכוד):

אתה לא מכיר את החוק בכלל, יוראי. אתה לא מכיר את החוק.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – אני ישבתי בוועדה פעם אחר פעם אחר פעם – – –

עמית הלוי (הליכוד):

אתה לא מכיר את החוק. אתה לא מכיר את החוק.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה ראשונה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עמית הלוי (הליכוד):

אתה לא מכיר את החוק.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עמית הלוי (הליכוד):

תאמין לי, אתה לא מכיר את החוק. תעלה פה, תרגיל, תאמר מה כתוב בו.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עמית הלוי (הליכוד):

אתה לא מכיר את החוק, יוראי.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה שנייה. אתה מפריע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא מדבר איתי.

היו"ר ארז מלול:

לא, הוא לא יכול לדבר איתך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא פנה אליי. חוק המתנות המושחת – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, הוא לא פנה אליך.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

למה הצבעתם נגד גירוש משפחות מחבלים?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, אתה לא צריך להשיב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חוק המתנות המושחת – – –

עמית הלוי (הליכוד):

אני רוצה לחזור ולומר לחבר הכנסת לפיד: אתה היית ראש הממשלה, הסכמת לחתום עם חיזבאללה על הסכם הגז – אין גורם אחר בלבנון.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

די עם השקרים האלה – – –

עמית הלוי (הליכוד):

אני לא מאשים אותך באופן מלא. למה? כיוון שבא אליך איל חולתא, ראש המל"ל, אמר לך: תחתום, זה חשוב ביטחונית; בא אליך רח"ט מחקר, אמר: תחשוב ביטחונית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תפסיק לשקר.

עמית הלוי (הליכוד):

עכשיו אני רוצה לומר לך, כיוון שזה פורסם בתקשורת, אני מרשה לעצמי לומר את זה כאן: בא שר הביטחון לשעבר – הוא נמצא פה, יואב גלנט, היה פה קודם – וסיפר לנו בוועדה שהוא קרא את כל החומר המודיעיני, והוא יודע שהסכם הגז היה תפנית דרמטית בהתייחסות של חיזבאללה אלינו. תפנית דרמטית.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שקר – – – הוא אמר מהפכה משפטית – – –

עמית הלוי (הליכוד):

שאלה אותו חברת הכנסת מיכאלי – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חוק המתנות – – –

עמית הלוי (הליכוד):

שאלה אותו מרב מיכאלי: אתה אומר משהו, שר הביטחון גלנט, נגד רח"ט מחקר – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שקר.

עמית הלוי (הליכוד):

– – נגד איל חולתא. אמר לה שר הביטחון: אני קראתי את כל החומר המודיעיני, הסכם הגז.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – חוק המתנות.

עמית הלוי (הליכוד):

כל מי שהיום במודיעין מודה בזה שהסכם הגז היה תפנית. מאז נסראללה עשה את האוהלים ועשה את מגידו, מה שנקרא הביטחון הגובר של נסראללה. יש לו נאום שאומר: זה הניצחון השלישי שלנו; אגב, הניצחון הכי חשוב – יותר מהניצחון על דאעש, יותר מהניצחון של הבריחה מלבנון, וזאת למה? כיוון שהצלחנו להכריע – לקבל שטח בלי מלחמה, שני כטב"מים וחצי שלא עשו כלום.

נאור שירי (יש עתיד):

עמית הלוי (הליכוד):

אתה, יאיר לפיד, היית הראשון שצריך לעלות לכאן ולומר: אני הייתי שמח אם היו מגישים לי second opinion. כשאשתך לא מרגישה טוב, כשמישהו אצלך במשפחה צריך ניתוח, אתם לא מבקשים second opinion? לא מבקשים? משה טור פז, אתה לא מבקש second opinion? רק על פיקוח נפש לאומי – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה עם המתנות של שרה?

עמית הלוי (הליכוד):

– – רק על עמדה ביטחונית-מודיעינית – זה, הכול בסדר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

חוק המתנות – – –

עמית הלוי (הליכוד):

אגב, גם מה שאמרה נעמה לזימי – האם את שאלת את גופי הביטחון אם הם התריעו על המזוודות? האם היה second opinion על מזוודות הדולרים? האם היה דבר כזה? למה את מצביעה נגד?

נעמה לזימי (העבודה):

מה אתה אומר על חוק – – –

עמית הלוי (הליכוד):

למה את מצביעה נגד?

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

משפט אחרון.

נעמה לזימי (העבודה):

עמית הלוי (הליכוד):

אתם פשוט חוזרים על אותה נורמה.

היו"ר ארז מלול:

עמית, הוספתי לך שתי דקות.

עמית הלוי (הליכוד):

היו לי הפרעות – – –

היו"ר ארז מלול:

הוספתי לך, בבקשה לרדת. לא, תרד.

קריאות:

עמית הלוי (הליכוד):

אתם חוזרים כמו בכנסייה הקתולית, כמו בהרווארד. כל מי שחושב אחרת נהיה פשיסט, נהיה הזוי, נהיה כופר בעיקר.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

עמית. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה לרדת.

עמית הלוי (הליכוד):

המחשבה הזאת הובילה אותנו לתהום. תחשבו מחדש.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה עם חוק המתנות?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

העצור הרביעי מאחים לנשק – – –

קריאות:

– – – הבוס שלך תומך טרור – – –

היו"ר ארז מלול:

סדרנים, אני מבקש שתכניסו את מי שהוצאתי. תכניסו את דבי ביטון ויסמין פרידמן.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – – ללא קשר עם ראש הממשלה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלמוג.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אני בקריאה שנייה, אדוני היו"ר, אני מבקש.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הקמת מחלקה לגיבוש תפיסת מודיעין חלופית ("איפכא מסתברא") מגופי המודיעין, התשפ"ה–2024. הצבעה שמית, בבקשה. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

קריאה:

היו"ר ארז מלול:

ביקשתי להכניס אותה. ביקשו, אמרו להן, תירגעו.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר ארז מלול:

סיבוב שני, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר ארז מלול:

האם יש חברי כנסת שנוכחים ורוצים להצביע?

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר ארז מלול:

תמה ההצבעה. אתה במתח, עמית? אל תדאג, זה יעבור. להלן תוצאות ההצבעה: 56 בעד, 36 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הקמת מחלקה לגיבוש תפיסת מודיעין חלופית ("איפכא מסתברא") מגופי המודיעין, התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון.

גלעד קריב (העבודה):

עלייה וקליטה.

היו"ר ארז מלול:

לוועדת הכנסת לצורך קביעת ועדה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון – יום זיכרון ממלכתי), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת קטי קטרין שטרית. אני מזמין את חברת הכנסת קטי קטרין שטרית להציג את הצעת החוק – הצעת חוק חשובה. עשר דקות לרשותך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי כנסת, חבריי השרים, אני באמת מתרגשת.

היו"ר ארז מלול:

יש על מה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כחניכת מעוז בית"ר, כמפקדת מעוז בית"ר, כאימא לשלושה ילדים שהיו מפקדי מעוז בית"ר, כילדה לאבא שהיה מפקד מעוז בית"ר במרוקו, אני מתרגשת לקראת החוק הזה, שהוא בעצם – אני חייבת להציגו, כי החוק הזה הוא חוק שחבר הכנסת השר יריב לוין, שיושב פה איתנו, הוא בעצם הגה את החוק הזה. הוא מאוד רצה שהחוק הזה יעבור. היום הוא שר במדינת ישראל, אבל הוא עשה הכול כדי שהחוק הזה יצא לפועל. יש הרבה אנשים שאומרים: בגין, בגין, הליכוד של פעם, אבל עשייה – אפס. אצל יריב לוין, שר המשפטים, אפשר לראות את האידיאל, את הערך, את העשייה הבלתי-פוסקת, באמת ובתמים להנציח את כל הדברים שקשורים, אמיתי, לתנועת הליכוד ולימין במדינת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

כשאני שומע את השר לוין, אני נזכר במנחם בגין.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ממש כך. אגב, הוא היה הסנדק של – – –

היו"ר ארז מלול:

אצלנו כתוב שהסנדק משפיע על התינוק.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

חד-משמעית.

היו"ר ארז מלול:

אצלך זה מוכח.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ובאמת אפשר למצוא הרבה דברים משותפים בין השר לוין לבין – –

היו"ר ארז מלול:

ראש הממשלה המנוח.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – ראש הממשלה. תאריך ימים, בעזרת השם.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הצניעות, הענווה, העשייה הבלתי-פוסקת; לראות את הדברים הקטנים, דווקא לראות אותם גדולים – זו העשייה של חבר הכנסת יריב לוין, ובזכותו אני ממשיכה את החוק שהוא הגה, הוא עבד עליו, הוא יצר אותו מתוך רצון עז להנציח את האדם ששינה את פני האומה הזו. וקשה לי לעבור – אני ממש פשוט רועדת מתוך יראת כבוד לעשייתו ולהנצחתו ולזכות שניתנה לי להיות חברת כנסת. מי שבעצם שינה את פני האומה הזו, מנחם בגין, שנתן לכל אותן אוכלוסיות מודרות את היכולת לפרוץ, לפרוץ את תקרת הזכוכית. לא יכולנו, לא היה לנו מקום בעשייה הציבורית; התייחסו אלינו כאל אנשים שאין להם מקום בעשייה הציבורית. אבל אני זוכרת את עצמי כילדה צעירה – בדיוק כמו יותם וייס, שיושב שם עם הסבא שלו ארנון פוקס, והסבא-רבא של יותם היה מפקד מעוז בית"ר, והוא הגיע לכאן כדי לשמוע – ואני זוכרת, יותם, בגיל שלך, שאבא שלי לקח אותי לשמוע נאומים של מנחם בגין, והנאומים שלו, חוצבי הלהבות, היו אם ודרך לנו. אנחנו פרצנו, אנחנו העזנו, אנחנו עשינו בעשייה הציבורית שלנו בזכות פתיחת הדלתות שנפתחו. כי כל הזמן הוא היה נואם ואומר: כולנו יהודים, כולנו אחים, אחים אנחנו, וזה דבר שמלווה אותנו לכל החיים. לפני היותי חברת כנסת ניתנה לי מתנה – הייתי חברת דירקטוריון במרכז מורשת בגין. אגב, אם אתם לא יודעים, מרכז מורשת בגין לא יכול לקבל סיורים של חיילים, בתי ספר, כי אין את יום ההנצחה, ואנחנו את העוולה הזה מתקנים הרבה בזכותו של השר יריב לוין, שחשב על כך ואמר: צריך לעשות את התיקון הזה. והייתי חברת דירקטוריון, וראיתי את הפער האבסורדי בין הקבלה של מנחם בגין בחברה הישראלית לבין זה שכל יום משתמשים בשם שלו: תהיו בגין, תהיו בגין. אני, כשהייתי סטודנטית בבית ברל והעזתי להגיד שאני שייכת למחנה הזה, ד"ר צלניקר, המרצה שלי, אמר לי: די עם הבגיניזם, די עם הבגיניזם. פה אין בגיניזם. מה זה מזכיר לכם? את הביביזם שאומרים לנו היום. זה כל הזמן, רק משנים את השם. יש בגיניזם, יש ביביזם – זה מה שעושים לנו. רוצים שלא נאמין בבגין או נאמין במנהיגותו של נתניהו, שייבדל לחיים ארוכים. פשוט לא רוצים שנהיה קיימים בכלל, לא רוצים שבכלל נהיה על המפה הפוליטית.

מירב כהן (יש עתיד):

כמה שטויות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מנחם בגין, שבאמת חתר לשלמות של ארץ ישראל, מנחם בגין, הראשון שבאמת הביא שלום, הביא שלום לעם הזה, שבאמת היה צריך את זה – כמה נכסים אסטרטגיים האיש הזה ידע לעשות, גם הסכמי שלום שמלווים אותנו עד היום, ובעיקר במלחמת התקומה, ביתר שאת. אין עיתוי סמלי יותר מהעת הזאת להעלות על נס את חשיבותו. אני זוכרת שכשאבי היה, אחרי ששמו אותנו במעברה – אתם יודעים, לקחו אותנו, שמו אותנו במעברה, והרבה מאוד מבני משפחתנו בצפון ובדרום – אז באומץ לב, בגין פתח את הצוהר הזה עבור הקהילות המודרות, שעד שלטונו לא זכו לייצוג בבית הזה, מנהיגים רבים וטובים, אוהבי ארץ ישראל, ובהם גם דוד לוי, קרוב משפחתי, דוד לוי ז"ל, שפרץ מתוך בית שאן, המנהיגות שלו, והפך להיות לאחד המנהיגים הגדולים ביותר במדינת ישראל. אז אני, חברים יקרים, וגם חבריי שנמצאים פה, אנחנו בעצם תוצר של המאבק ההיסטורי של מנחם בגין. קשה לי מאוד לדבר על מנחם בגין ולא לדבר על מפעל ההסתה שהיה כנגדו. כולנו זוכרים את זה. כולנו זוכרים את העוול שנעשה לו מתחת לחלון ביתו – כל יום המספר של החללים מתקרב. זה מזכיר לכם משהו, את מה שעושים לנו עד היום? ההסתה הבלתי-פוסקת של דה-הלגיטימציה שלו.

גלעד קריב (העבודה):

הייתה איזה הסתה באמצע שהובילה לרצח ראש ממשלה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני אזכיר לך. אתה יודע מה אמר בן-גוריון?

היו"ר ארז מלול:

מה זה קשור? מה זה קשור?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בכנס שבו מנחם בגין נאם בבית העם בתל אביב, אז הוא סיפר שם – זה היה ב-23 בנובמבר 1949 בערך – סיפר שם שבן-גוריון, ראש הממשלה דאז, השווה את מנחם בגין להיטלר; הוא השווה את הנאומים שלו – שהנאומים של בגין הם בעצם כמו הנאומים של היטלר. זה מזכיר לכם משהו? שמענו כבר שהשוו גם בין בנימין נתניהו לבין היטלר. זה אותו דבר, זה לא משתנה. ואז בגין אמר לבן-גוריון – –

גלעד קריב (העבודה):

איך את מעיזה להשוות את נתניהו לבגין.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – לא תצליחו להדיר, להשמיד את לוחמי האצ"ל, שבזכות התלמידים של ז'בוטינסקי, בן-גוריון ראש ממשלה במדינה ריבונית, כי הם נלחמו ונלחמו ונהרגו ונרצחו ונשחטו. זה התלמידים של מנחם בגין. אני חייבת לומר שבעצם זה לא משתנה – אותה אליטה שמאלנית, אנחנו רואים אותה גם היום, והיעדר היכולת שלה להתמודד עם זה – –

גלעד קריב (העבודה):

הסתה, הסתה, הסתה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – להתמודד עם זה שקמנו, הרמנו ראש ואנחנו קיימים.

גלעד קריב (העבודה):

50 שנה אתם שולטים, ואתם בוכים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אז איך אמר מנחם בגין – אני אזכיר לך? אם יש כמה יפי נפש שהאף שלהם עקום, אז שיתחילו לעקם את האף שלהם, לא נורא, שיהיה להם אף עקום. בעיניה של האליטה, הבגיניסטים הצ'חצ'חים הפכו לביביסטים של היום. בתור ילדה שצמחה בבית ליכודי והתחנכה על ערכי המפלגה, גם לי קראו בגיניסטית; קראו לי גם ביביסטית. כל זה בשביל להשפיל. אבל אתם לא מבינים, להיות בגיניסטית זה גאווה; להיות ביביסטית זה גאווה. ברור, זו גאווה מאז ומעולם. אני יודעת ותמיד אדע שאין מחמאה יותר טובה מזו. אז לך, השר לוין, תודה על הזכות שניתנה לי להעלות היום את שמו של מנחם בגין, שיהיה זה יום הנצחה שינציחו אותו ויזכירו אותו. ראוי וצודק שמורשתו של בגין – ההדר, הכבוד, הערכים – יצוינו בקרב מוסדות החינוך של מדינת ישראל וילוו עוד דורות רבים. הם היום מזכירים בכל רגע אפשרי את מנחם בגין, אנחנו לא צריכים להזכיר אותו, אנחנו מממשים את הזכות שלו להנצחה. ואני אומרת לכל אחד ואחד מהדור הזה, ותזכור את זה טוב טוב ותאמר לחבריך: צריך להיות גאים להיות בגיניסטים וביביסטים. זו הדרך הנכונה. יש בנו אהבה, אחווה, רעות. נכון, לעיתים אנחנו צריכים לטפל באלה שיש להם אף עקום, אבל זה בסדר, הם יתגברו על זה והם ילמדו שהדרך הנכונה – –

גלעד קריב (העבודה):

איך לטפל? איך לטפל?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – היא דרך הימין.

גלעד קריב (העבודה):

איך לטפל?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ארץ ישראל חזקה, ותמשיך ותהיה עד לניצחון המוחלט. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר העבודה, הרב יואב בן צור, להציג את עמדת הממשלה. רק שתי נקודות עד שהשר מגיע. השר לוין, ראש הממשלה מנחם בגין באמת התחיל את המהפכה עם נציגים מעיירות הפיתוח, אבל מי שהמשיך אותה זה יושב-ראש ש"ס אריה דרעי. אני ושכמותי לא היינו מגיעים לפה. ש"ס זה ההמשך. אבא שלי החליף את השלטים של בגין – הוא היה יוצא עם שלטים של בגין, אני זוכר – לשלטים של דרעי.

גלעד קריב (העבודה):

אני בטוח שהשר לוין שמח על זה.

היו"ר ארז מלול:

הוא התחיל את המהפכה, אין ספק.

צגה מלקו (הליכוד):

– – – בדמותו.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה.

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, הממשלה תומכת בהצעת החוק, ואנחנו קוראים לכולם להצביע בעד. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב, שמתנגד לבגין – סליחה, להצעת החוק.

דן אילוז (הליכוד):

יש לי תחושה שהוא ינסה להגיד לנו מי זה בגין.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ברור.

היו"ר ארז מלול:

קטי, לא הזכרת את המסורת שהייתה לו. הוא היה כולו מסורת. אני עדיין רואה את הנאומים שלו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

דן אילוז (הליכוד):

יש לי תחושה שהוא ינסה לנכס לעצמו את בגין. אני צודק?

גלעד קריב (העבודה):

לא.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

יש לך עשר דקות.

גלעד קריב (העבודה):

לא, שלוש.

היו"ר ארז מלול:

שלוש. שלוש. שלוש.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, חברתי המציעה חברת הכנסת קטי שטרית, מכובדיי השרים, בתלמוד הירושלמי, במסכת שקלים, כתוב ש"אין עושין נפשות" – מצבות – "לצדיקים, דבריהם הן הן זיכרונן", דהיינו, מי שבאמת מבקש להנציח זכרו של אדם גדול, צריך לא לעסוק במחוות זיכרון סמליות, אלא באמת ללכת בדרכיו. אני באמת שואל: מה לכם, סיעת הליכוד של היום, ולמנחם בגין? האחרונים שיכולים ללכת כאן עם חולצה "בגין צדק" זה חברי הכנסת של הליכוד בכנסת הנוכחית. בגין היה סמל של מנהיגות צנועה, חדורת ענווה והסתפקות במועט. אתם מגינים על מנהיג ראוותן, שחצן, רודף בצע, ואני כבר לא מדבר על רעיות ראשי הממשלה. בגין אמר "יש שופטים בירושלים" אחרי בג"ץ בית אל, שאישר את ההתנחלות, אבל הוא גם אמר אחרי בג"ץ אלון מורה, שהורה לפנות את ההתנחלות, "יש לכבד את פסק הדין של בית המשפט העליון". זה דבר מובן מאליו. ההחלטה הראשונה של בגין כראש ממשלה – להכניס פליטים מווייטנאם, ואתם מלווים את שפי פז לכלא. בגין לקח אחריות אישית. כל המנהיגות שלו זעקה דוגמה אישית. המשפט שמזוהה איתו זה "אינני יכול יותר". אתם היום מגינים על מנהיג שאומר: אף אחד לא יכול חוץ ממני.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא לא לא. זה בגלל מה שעשיתם לו.

גלעד קריב (העבודה):

בגין, להזכיר לכם, החזיר שטחים תמורת שלום.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה עכשיו עושה עוול. לא נכון.

גלעד קריב (העבודה):

בגין פינה יישובים.

טלי גוטליב (הליכוד):

הרגתם אותו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה מה שעשיתם לו מתחת לחלון של הבית שלו.

גלעד קריב (העבודה):

בגין חתם על הסכם של אוטונומיה מלאה – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

יש לכם מזל שבנימין נתניהו אדם חזק.

גלעד קריב (העבודה):

– – שהמשמעות שלו היא שיש עם פלסטיני, יש עם פלסטיני. בגין לא סיפח את יהודה ושומרון. והעיקר, העיקר, חברי הליכוד, מפלגתו של בגין, בגין הורה על מעצר מינהלי למאיר כהנא אחרי שהוא אמר לשגריר האמריקאי שזה אדם מופרע ומסוכן. אתם חוגגים ומנציחים את מורשתו של כהנא, לא את מורשתו של מנחם בגין.

שלום דנינו (הליכוד):

אז אתה לא מתנגד לחוק?

גלעד קריב (העבודה):

אתם עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. אתם מבזים את זכרו של מנחם בגין, לא מכבדים אותו.

צגה מלקו (הליכוד):

לא. מכבדים אותו.

גלעד קריב (העבודה):

אתם לא ממשיכי דרכו של מנחם בגין, אתם ממשיכי דרכו של מאיר כהנא הארור. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז תצביע בעד החוק. אז תצביע בעד החוק.

היו"ר ארז מלול:

רגע, לא הבנתי. אתה בעד או נגד? לא אמרת.

קריאות:

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בגין היה מתבייש בכם.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין – זיכרונו לברכה – (תיקון – יום זיכרון ממלכתי), התשפ"ד–2024. הצבעה שמית. בבקשה. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

גלעד קריב (העבודה):

איפה ראיתם שהרביצו – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד, זה מפריע.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

גלעד קריב (העבודה):

מדברים על הסתה? כשפעילי ליכוד תקפו את בני בגין, אף אחד מכם לא דיבר. אתם מדברים על הסתה?

היו"ר ארז מלול:

די. חבר הכנסת גלעד קריב, זה מפריע. זה מפריע.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

זה מפריע להליך ההצבעה.

גלעד קריב (העבודה):

– – – את בני בגין, אתם שתקתם כמו דגים. פעילים שלכם שמצטלמים – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב. קריב. חבר הכנסת גלעד קריב, מה אשמה סגנית המזכיר בהצבעה? בוא, עם כל הכבוד.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת קטי, להתחשב. בלובי.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר ארז מלול:

נעבור לסיבוב השני, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת רייטן, את מעוניינת להצביע? חברת הכנסת רייטן?

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

אינה – היא פה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, היא נוכחת, אבל היא לא עונה, אז היא כנראה לא מעוניינת להצביע.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

לא משתתפת?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

לא משתתפת.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

להנציח את בגין גם לא? גם לא?

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

יש חבר כנסת שנמצא פה ומעוניין להצביע?

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טרופר וחבר הכנסת – – –

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

יש פה עוד חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? תודה רבה. ההצבעה הסתיימה. 39 בעד, אין מתנגדים, שני נמנעים. אני קובע שהצעת החוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון – יום זיכרון ממלכתי), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. יישר כוח, חברת הכנסת שטרית.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תודה רבה, תודה רבה לכולם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – זכאות משרתי צבא ההגנה לישראל מקרן "ממדים ללימודים"), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת גדי איזנקוט וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת גדי איזנקוט להציג את הצעת החוק, ובשם הבית הזה כולו, חבר הכנסת איזנקוט, אנחנו משתתפים בצער המשפחה שלכם. אמן שלא תדעו עוד צער.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק המוגשת היא תיקון לחוק ממדים ללימודים, חוק שמקנה כיום ללוחמים וללוחמות מימון מסוים, די קרוב ל-100%. אני יכול להגיד בפתיחה שמאז שהיוזמה הזו יצאה לדרך בשנת 2016, יש 77,000 בוגרי תואר ראשון עם המלגה, והיום לומדים בו זמנית 26,000 חיילים משוחררים בזכות המלגה הזאת. היוזמה החלה בשנת 2015 כחלק מרצון להעלות את היקף הגיוס ולעודד הליכה לקרבי, להוקיר את המשרתים בכלל ואת הדרג הלוחם בפרט, וכחלק מתוכנית כוללת להגדלת היקף המתגייסים היה פרק של הוקרה ותגמול שהוא לא הכי חשוב, אבל הוא חשוב מאוד, וראינו בו ביטוי לחשיבות של ערך השירות וערך ההליכה ליחידות קרביות. עשייה כזאת באופן עקיף תורמת לחברה הישראלית. ההבנה של צעירות וצעירים שהם משרתים את המדינה והמדינה מאפשרת להם לימודים חינם, זה סוג של הוקרה, אבל זה מגדיל את היקף הלומדים האקדמאים; ידע. אני מזכיר שזה קורה על רקע ניסיון בשנת 2015 לקצץ את צה"ל בשליש, למעשה. יושבת ועדה בראשות יוחנן לוקר, ובמשך שנה עושה עבודה, וההמלצה המרכזית שלה היא לקצץ את השירות בצה"ל בשנה ולהעמיד אותו על 24 חודשים. אנחנו ראינו בזה שגיאה גדולה ופגיעה שבאה נוסף לירידה שמתקיימת כבר שניים, שלושה עשורים. אני יכול לומר לכם שכשאני התגייסתי לצה"ל, 88% מחייבי הגיוס הצטרפו לצבא, התגייסו לצה"ל, וכשהתמניתי לרמטכ"ל ובדקתי את הנתון, הוא עמד על 67%. פה הייתה עבודת מטה ארוכה שבשנת 2016 הגיעה לסיומה, והתוכנית הושקה בראשות שר הביטחון שיושב פה, שר הביטחון לשעבר חבר הכנסת אביגדור ליברמן, יחד איתי. עמדנו על הבמה והענקנו 12 מלגות ללוחמים ולוחמות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

12,000 מלגות, לא?

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

לא, הפתיחה הייתה 12. הייתה למספר סמליות מבחינתנו, 12 השבטים, ולהתחיל עם החלוצים. זה הגיע כתוצאה מתרומות של קציני צה"ל שהשתתפו במימון ותוספת של משרד הביטחון, ויצאנו עם 12. כמו שאמרתי לכם, הבוקר לומדים 26,000 חיילים וחיילות במלגה המדוברת. בכנסת העשרים-וארבע הוביל בני גנץ כשר ביטחון את עיגון תוכנית מדים ללימודים כך שזה עלה ל-75% משכר הלימוד ללוחמות ולוחמים. בשנת 2023 הוגשה הצעה של הליכוד להעלות את המימון ל-100% כך שבתום כל שנה תהיה השלמה ל-100%. זה צעד מבורך, כמובן, אני מברך עליו. אני רוצה לומר שהחזון ביציאה לדרך היה שכל חייל וחיילת שמשרתים בצה"ל יזכו למלגת לימודים חינם, והלוחמים יזכו במענק מיוחד שיבטא את ההוקרה המיוחדת ללוחמים. בגלל מגבלת משאבים התחלנו עם 12, ולאט-לאט זה עלה והגיע למקום שזה נמצא בו היום, שיש מימון והשלמה ללוחמות ולוחמים, בגלל מגבלת משאבים. הצעת החוק שמונחת פה היא אבן דרך נוספת. אנחנו מבינים את מגבלת המשאבים ומבקשים פה למעשה להעלות ככה שכל חייל וחיילת לוחמים יקבלו את כל ה-100% מייד בפתיחת שנת הלימודים. תומכי הלחימה – וזה חידוש – שזה עשרות אלפים שמשתתפים גם היום בתמיכת הלחימה, יקבלו 70% .

מירב בן ארי (יש עתיד):

כמה מקבלים תומכי לחימה היום?

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

אפס. היום זה לעלות מאפס ל-70%, לתת גם לחיילי מינהלה 50%, ולהדגיש את ערך השירות, שכל שירות בצה"ל הוא שירות משמעותי. הדבר הבא שננסה לקדם – בהנחה שזה יקבל תמיכה מלאה מהבית – הוא שגם כל מי שנמצא בשירות לאומי יקבל 49% – להוריד 1% מהמשרתים, אבל שיקבלו גם מימון כביטוי להערכה על השירות הלאומי לטובת מדינת ישראל. פה צריך להזכיר עוד פעם את הנתון המאוד-בעייתי: רק 48% מבני ובנות ה-18 במדינת ישראל מתגייסים לצה"ל. אני מכליל את כל האוכלוסיות, כולל האוכלוסייה הערבית. רק 67% מחייבי גיוס, מתגייסים; קרוב ל-10% או 12% – תלוי באיזו שנה – לא מגיעים מגיוס לשחרור. זאת אומרת שעל כל 100 מתגייסים – בסופו של יום על כל 100 שאמורים להתגייס, רק 52 מגיעים לקו הסיום כמסיימי שירות בצה"ל. הנתון הוא בעייתי. הוא היה נתון בעייתי בשנים האחרונות והוא נתון בעייתי גם היום, ואם אנחנו מביטים קדימה ומבינים את האתגרים של צה"ל בדרום, בצפון, ביהודה ושומרון, אנחנו מבינים שסדר הכוחות חייב לגדול בצורה משמעותית כדי למנוע מצב שאנשי מילואים עושים 120 ו-200 ימים בשנה. פה אין מקום לשיח פוליטי. הלוואי שהיה אפשר להגיע להבנה על גיוס מדורג. אני מבין שאי-אפשר לגייס 63,000 חרדים במכה אחת, אבל לעשות תהליך מדורג, שמצד אחד יוקיר ויעריך את לומדי התורה, ומצד שני יביא לידי ביטוי את הערבות ההדדית, לא בדיבורים, אלא במעשים; שכל מי שלא לומד ישרת, ומי שלומד – שזה יהיה בדין וכבוד. פה צריך להזכיר שההסדר לגבי לימוד תורה הוא עוד מלפני קום המדינה. זה ההסכם של ה-400, עוד מפברואר 1948. בן-גוריון מעגן אותו בתחילת 1951 בחוק ובדין כשהאוכלוסייה במדינת ישראל היא סביב 600,000 איש. אני מבקש להזכיר פה את ההחלטה מיוני 2023, שהייתה החלטה רעה, שבה ממשלת ישראל מורה לשר הביטחון להנחות את צה"ל לא לנקוט הליכים לשם גיוס תלמידי ישיבה. לדעתי זה פתח את זה והביא את זה למקום לא טוב, אבל אחרי השנה האחרונה אנחנו צריכים לשבת ביחד ולקדם את זה ולהבין שאם חוק גיוס נכון והוגן לא יעבור, זה יהיה קו שבר בחברה הישראלית. זה לא עוד סיבוב מהסבבים שהיו מאז חוק טל ב-1999. ופה אני רואה חובה – ובזה אסיים – לקדם בהקדם חוק שירות לכול, שהוא שירות צבאי ושירות לאומי, כולל אוכלוסיות שלא התגייסו עד היום, ואני מדבר על האוכלוסייה הערבית; לקרוא לגיוס רחב של כל מי שגדל וגדלה במדינת ישראל לשירות תורם, ובעיניי, לאשר את החוק הזה היום יהיה אות למשרתים, לא בדיבורים אלא במעשים, כי יש פה מעשה. זה יהיה מסר חד וברור למיטיבים והמיטיבות הגדולים והגדולות ביותר של החברה הישראלית בשנה הקשה שכולנו חווינו ובמציאות שעוד תלווה אותנו בשנים הקרובות. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת איזנקוט, אתה יודע מה העלות התקציבית המשוערת?

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

התמחור האחרון – ביקשתי לעשות את זה – התמחור האחרון שעשיתי של כל הסיפור הזה הוא 700 מיליון ש"ח. לדעתי, כבר כיום זה סביב 180, אבל לא רציתי לתת את המספרים, כי לא הצלחתי להגיע אליהם, ולכן לא הייתה דרישה של 100% לכולם, אלא גישה אחראית שאומרת שלוחמים – 100%, תומכי לחימה – 70%, מינהלה – 50%, ונדבר גם על שירות לאומי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

והכול יוצא 700, כל הדירוג הזה?

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

בבדיקה האחרונה שעשיתי, כן. אני אבדוק את הנתונים, וברגע שאקבל אותם אעביר אותם. ביקשתי את זה בימים האחרונים ולא הצלחתי לקבל. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

טוב, תודה. כן, מי משיב? השר בן צור, בבקשה, אדוני.

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת גדי איזנקוט וחברי כנסת נוספים מציעים לתקן את חוק קליטת חיילים משוחררים ולהרחיב את האוכלוסיות הזכאיות למלגת ממדים ללימודים, לפי המוצע, כך שחיילים משוחררים ששירתו כתומכי לחימה יהיו זכאים למימון של 70% משכר הלימוד לתואר אקדמי, וחיילים משוחררים שאינם לוחמים ואינם תומכי לחימה – חבר הכנסת איזנקוט, החוק שלך הוא באמת חוק טוב, אבל עם עלות תקציבית מאוד גבוהה, כמו שאמרת עכשיו. אנחנו מאוד לא רוצים להצביע נגד. השאלה היא אם אפשר לתת לנו שבועיים, שלושה לנסות להגיע להידברות – – –

רון כץ (יש עתיד):

איזו הידברות? אתם רוצים כסף.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כץ.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתם יכולים להעביר אותו בטרומית – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

למה צריך זמן – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברי הכנסת, אנא. כן, אדוני.

שר העבודה יואב בן צור:

אם אפשר להגיע – פנינה, את מפריעה לי. פנינה, אני רוצה לשמוע מחבר הכנסת איזנקוט אם יש לו הסכמה למה שאני מבקש.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אני מדברת איתו על זה – – – מתייעצת.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

בתור ח"כ צעיר אני מתייעץ עם הוותיקים.

גלעד קריב (העבודה):

תעבירו בטרומית, ואז – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה שלא תעבירו בטרומית?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה לכולם.

נעמה לזימי (העבודה):

הרי אתם שולטים – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתם דואגים לחיילים, נכון? אם אתם דואגים לחיילים, תעבירו בטרומית.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת דוידסון, תודה.

שר העבודה יואב בן צור:

תראו, זה חוק תקציבי.

גלעד קריב (העבודה):

השר בן צור – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

– – – מועדפת. קרה משהו?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

שר העבודה יואב בן צור:

זה חוק תקציבי. אתם יודעים שגם אם יהיו 50 בעד זה לא יעבור, כי זה חוק תקציבי, שצריך לפחות 50 חברי כנסת. אז בשביל מה אתם – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל הליכוד יצביע בעד.

שר העבודה יואב בן צור:

לא, הוא לא מצביע בעד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה לא תצביע בעד?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה לכולם.

שר העבודה יואב בן צור:

אני לא יכול להצביע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה בעד החיילים?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שטרן, תודה.

שר העבודה יואב בן צור:

אני בעד כל הזמן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היושב-ראש יצביע בעד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תעבירו את זה בטרומית – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא יצביע בעד. לא יכול להיות שהם יצביעו נגד חיילים.

שר העבודה יואב בן צור:

עודד, שמעתי מה שאמרת. שמעתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אם זה עניין תקציבי, יש כאן 51 תומכים. זו לא הבעיה.

שר העבודה יואב בן צור:

אין לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יודע כמה הצעות העברתי פה בטרומית שלא התקדמו? להעביר בטרומית זה דגל. כמה חוקים העברת פה בטרומית, אופיר? כמה חוקים?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השר, סגרנו על טרומית.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתה ממתין לשמוע את התשובה של איזנקוט, אדוני השר?

נאור שירי (יש עתיד):

רוצה התייעצות סיעתית?

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אפשר לעבור להצבעה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

באמת, 51 יש. כל כך הרבה חוקים העברת בטרומית – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, תודה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה על מה?

שר העבודה יואב בן צור:

בקיצור, ההצעה הזאת – לפי המוצע, חיילים משוחררים ששירתו כתומכי לחימה יהיו זכאים למימון של 70% משכר הלימוד לתואר אקדמי, וחיילים משוחררים שאינם לוחמים ואינם תומכי לחימה יהיו זכאים למימון של 50% משכר הלימוד. בנוסף, מוצע כי השתתפות הקרן ב-100% שכר הלימוד של חיילים משוחררים ששירתו כלוחמים לא תהיה מותנית בסיום לימודיהם. יצוין כי המגבלה הקיימת כיום בחוק, שלפיה השלמת המימון ל-100% שכר הלימוד ניתנת רק בסוף תקופת הלימודים, נועדה לעודד את הזכאים למלגה לסיים את לימודיהם. מערכת הביטחון – – –

קריאה:

מה עם תומכי הלחימה?

שר העבודה יואב בן צור:

אתם מבינים שאני עונה בשם שר הביטחון? אני קורא את מה שכתוב בחוק.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שר העבודה יואב בן צור:

רגע, אני קורא את מה שכתוב בחוק. עודד, זה מה שכתוב, אני לא אומר משהו אחר. מערכת הביטחון תומכת ככלל בהרחבת זכויותיהם של חיילים משוחררים, כאות הוקרה והערכה על שירותם ותרומתם לביטחון המדינה. יחד עם זאת, הצעת החוק מבקשת להסדיר נושא רחב ובעל משמעויות ניכרות, לרבות משמעויות תקציביות. משכך, עמדת מערכת הביטחון היא כי ראוי שנושא זה יקודם באמצעות הצעת חוק ממשלתית בעניין הוקרת השירות. לצורך בחינת ההצעה ובחינת קידום הצעת חוק ממשלתית רחבה ומקיפה בעניין הוקרת השירות – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

ששש. חברי הכנסת, חברי הכנסת. חבר הכנסת רוטמן, אנא.

שר העבודה יואב בן צור:

– – אם לא תהיה הסכמה, תיאלץ הממשלה לדחות את הדיון בחודשיים ולהצביע נגד. ולכן, אם אנחנו לא נגיע להסכמה עם המציע על דחייה בכמה שבועות – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

למה? למה?

שר העבודה יואב בן צור:

אם לא נגיע להסכמה על דחייה בכמה שבועות – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

למה לא בוועדה? יש ועדה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה, חברת הכנסת רייטן.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מה הרציונל?

שר העבודה יואב בן צור:

– – לא נוכל לתמוך בשלב הזה בקידום הצעת החוק הפרטית.

אופיר כץ (הליכוד):

הצעת להם, הם לא רוצים.

שר העבודה יואב בן צור:

גדי, מה אתה מחליט?

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

להעביר בטרומית, ובקריאה הראשונה שלה – – –

שר העבודה יואב בן צור:

אני מציע, לצערי, שבשלב הזה מליאת הכנסת תסיר את הצעת החוק מסדר-היום.

גלעד קריב (העבודה):

איזו בושה.

קריאות:

בושה. בושה. בושה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חבר הכנסת קריב, תודה. חברת הכנסת רייטן, תודה. חבר הכנסת הרצנו, תודה. חבר הכנסת איזנקוט, אתה מעוניין להשיב?

רון כץ (יש עתיד):

וסרלאוף, זה חוק שלך, לא?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

כל המציאות התגלתה. כל המסכות ירדו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת רייטן, תודה.

קריאה:

בושה וחרפה. מצביעים נגד חיילי צה"ל. בושה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כץ. בבקשה, אדוני.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

בדקות הספורות אני רוצה לבקש שוב את מה שנראה לי כמובן מאליו כשעליתי. כולנו מדברים כל הזמן על ההקרבה יוצאת הדופן של הדור הזה. אומרים את זה במילים, וההצבעה הזאת היא המבחן במעשים. אנחנו מדברים על ערך השירות, מדברים על תיעדוף הלוחמים ולשאת אותם על כפיים, ביום שיש את הלוחם ה-800 שנפל בשנה האחרונה. ההצבעה הזאת היא הצבעת רצינות, ובעיקר מסר – מסר לברית המשרתים ולדרישה מכל צעיר וצעירה לשרת, מתוך הבנה שהחברה הישראלית יודעת להעריך אותם, להוקיר אותם ולגמול להם ביום שהם פושטים מדים ויוצאים לחיים אזרחיים, כדי לתת להם מקפצה. והרצון הוא להביא לידי ביטוי את ערך השירות. הדגש הוא שירות משמעותי. נפילה של החוק הזה תהיה בעיניי – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני שואלת – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, אבל את שואלת בקול רם וזה מפריע לו.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה חוק מצוין.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

אני עדיין מקווה שהחוק הזה יעבור ברוב מוחלט – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהנא, תודה.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

– – בלי שום קשר לדעות הפוליטיות, מתוך הבנה ש"יחד ננצח" זה גם "יחד נוקיר", "יחד נתרום", "יחד נכאב", כשצריך את זה. ופה ההצבעה היא מבחן – היא בעיניי מבחן להוקרה לחיילי צה"ל, ללוחמים של צה"ל, ולכן אני מבקש הצבעה שתתמוך בחוק הזה בקריאה טרומית, והבנה שעד קריאה ראשונה, שנייה, שלישית, תידרש עבודה משלימה, ואפשר יהיה לעשות את זה יחד. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה.

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר'ה, די, נו, אני לא רוצה להוציא אף אחד היום. אסור, כשאני פה אין כפיים לאף אחד. לבקשת הממשלה, אנחנו נעשה את ההצבעה שמית. בבקשה, גברתי, אנא. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

גלעד קריב (העבודה):

איך אתה נגד?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אתה מפריע באמצע ההצבעה. חבר הכנסת קריב, אתה מפריע באמצע ההצבעה.

גלעד קריב (העבודה):

כל מי שלא שולח את הילדים שלו לצבא, שלא יצביע. חצופים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אני לא רוצה להוציא אותך, אנא.

גלעד קריב (העבודה):

כל מי שלא שולח את הילדים שלו לצבא שלא יעז להצביע.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

טוב, חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה שלישית. צא החוצה. כשיהיה זמנך אתה יכול לחזור להצביע. צא בבקשה החוצה.

גלעד קריב (העבודה):

יוצא.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

משתמטים מצביעים נגד חיילי צה"ל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, תודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

משתמטים מצביעים נגד, נגד חיילי צה"ל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, אמצע הצבעה עכשיו, די. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, חבר הכנסת הרצנו.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אותך לסדר.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – – דווקא אותי?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

גלעד קריב (העבודה):

בושה. בושה וחרפה.

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. חבר הכנסת בליאק, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת דוידסון, תודה. חבר הכנסת פורר, תודה. חבר הכנסת פורר, אנחנו באמצע הצבעה. גם את, חברת הכנסת ניר. אנחנו באמצע הצבעה. אנחנו באמצע הצבעה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

לזה אין לכם כסף. יש דברים – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חברת הכנסת סגמן. נו, די, מה אתם רוצים, שאני אוציא אתכם החוצה?

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אפשר להכניס את גלעד קריב, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

סימון דוידסון (יש עתיד):

תתבייש לך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת דוידסון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

קריאות:

בושה, בושה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בושה, בושה וחרפה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, נא לצאת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – בושה וחרפה. מצביע נגד חיילים, נגד לוחמים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת שלי טל מירון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

קריאות:

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

שלושה חוקים נגד משפחות אתם הצבעתם נגד.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן, אל תענה לי. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה נגד חיילים? אתה? אתה נגד החיילים?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

סימון, אני עומד, לא יושב.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לסימון קראתי פעם אחת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רעש וצלצולים, ובסוף כזה קטן.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת יסמין פרידמן, אנא.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הוא יצא. תכניסו אותו חזרה, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כל מי שיצא יכול להיכנס.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

סימון דוידסון (יש עתיד):

איך משה נגד? סעדה, איך נגד?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת דוידסון, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. חבר הכנסת דוידסון.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

סימון דוידסון (יש עתיד):

אוה.

קריאה:

בושה. בושה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת דוידסון, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת. לא השארת לי ברירה.

קריאות:

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שקלים, תודה. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת בן ארי – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

והוא מה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני מעיר גם לו, אבל את עונה לו.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שקלים, אנא ממך.

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שקלים, הצבעת כבר, נכון? מספיק. תודה. סיבוב שני בבקשה, גברתי.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

יש כאן מישהו שלא הצביע ומעוניין להצביע? חבר הכנסת אדלשטיין?

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

יש כאן עוד חבר או חברת כנסת שמעוניינים להצביע ולא עשו כן? תודה. ההצבעה סגורה. בעד – 40, נגד – 55. אני קובע כי הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – זכאות משרתי צבא ההגנה לישראל מקרן "ממדים ללימודים"), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

בושה. בושה. נגד חיילי צה"ל.

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

עוד משהו? צריכים עוד 20 שניות לצעוק או שאפשר להתקדם? תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – סיוע טיפולי לבוגרי השירות הצבאי), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת משה טור פז ויאיר לפיד. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו היא הצעה חשובה ביותר, שיש לה פוטנציאל לשנות, להתמודד עם אתגר הטראומה הלאומית שבה אנחנו נמצאים. אם להיות כן, היא הוגשה עוד לפני 7 באוקטובר. כבר אז חשבתי שהיא דרושה, אבל היום היא קריטית. מצוקת החיילים – אין צורך להרחיב עליה, הסדירים והמילואים; למעלה מ-400 ימי מלחמה, ועדיין אין סיום באופק; חיילים שעוצרים את החיים שלהם, את המשפחה, את העבודה, את הלימודים, את השגרה, רבים מהם בתפקידי לוחמה בשטח בתנאי מלחמה. היום הותרה לפרסום נפילתו של רואי ששון, חייל בן 21 ממבשרת ציון, שנפל בהיתקלות בעזה. אני שולח מכאן תנחומים למשפחתו. רואי הוא החלל ה-800 מצה"ל. 800 גיבורים נפלו על הגנתנו. עכשיו תעצרו רגע ותחשבו על המעטפת של כל נופל כזה, על החיילים שהיו איתו בשדה הקרב, על החברים שלו מהפלוגה, על הצוות מהטנק, על הפרמדיק שטיפל, מי שראה, מי שנשא את האלונקה, מי שאיבד. תחשבו עליהם יוצאים מהדבר הזה ואמורים לחזור לשגרה, לחיי היום-יום הרגילים, מהכאב, מהאימה, מהחרדה, לחזור כאילו להיות אנשים רגילים, כשאנחנו יודעים מה עבר עליהם. בכלכלה התנהגותית, אומר פרופ' דניאל כהנמן – מי שזכה בפרס נובל יחד עם עמיתו עמוס טברסקי – יכולת הבחירה של אנשים מושפעת במידה רבה מהאופן שבו מוצגות להם אופציות. בעצם זה לא פחות ואולי יותר חשוב ממהות הבחירה עצמה. מה שהצעת החוק הזה עושה, היא הולכת על עקרון ברירת המחדל. אנשים נוטים לבחור באופציה שמוצגת להם כברירת מחדל. זו לא בהכרח בחירה רציונלית, אלא היא נובעת מנוחות או חוסר רצון להשקיע מאמץ בקבלת החלטה. כך עובדות הטעויות הקוגניטיביות שלנו; כך אנחנו בוחרים כמעט כל יום דברים דרמטיים – קמים בבוקר, הולכים לעבודה, הולכים לבית-ספר, יש לנו שגרה, יש לנו בעצם ברירת מחדל. בחירות הן לא בהכרח רציונליות. רוב החיילים, לצערנו, לא יגידו לעצמם: וואו, ראיתי מחזות קשים, הרגשתי רע, הנפש שלי לא תעמוד בזה, וילכו לטיפול. רובם ימשיכו בחייהם ולא ייזמו הליכה לסיוע. הבחירה עובדת כחלק ממערכת אינטואיטיבית פשוטה. כדי לשנות את זה, כדי לגרום לאדם לבחור בחייו, אנחנו צריכים לסייע לו. כך למשל במדינות שבהן תרומת איברים היא ברירת מחדל, שיעורי ההשתתפות גבוהים בהרבה לעומת מדינות שבהן נדרש להירשם באופן פעיל לתוכנית. מדינות שיצרו ביטוח קולקטיבי כברירת מחדל עברו מייד ממצב של מיעוט למצב של רוב. בחירה פסיבית היא הבחירה הנוחה, לטוב ולרע. ביום ה-410 למלחמה, אחרי יותר משנה של מלחמה מתמשכת, הקשה בתולדות ישראל, עם שיעור קורבנות עצום, החברה האזרחית, כוחות הביטחון – כל המדינה הזו צריכה טיפול; כל המדינה הזו טוב שתשב על הספה הפסיכולוג. אז החיילים, אלו שבשטח, אלו – וסליחה על התיאור – מריחים גופות כל היום, אבק שרפה. הרי פוסט-טראומה לא מתחילה במהלך הטראומה; היא פוסט, היא מתפתחת, יש בה תרחיש של חזרה לחשיפה, לקולות, לריחות, לטריגרים, למקומות שמזכירים את האירוע. במדינת ישראל הקטנה כל דבר מזכיר מלחמה. האירועים קיימים, יש חטופים, יש פצועים, יש בומים, לחץ נפשי מתמשך וחיים שלא חזרו למסלולם. על הרקע הזה באה הצעת החוק ואומרת: לכל לוחם משוחרר יהיה סל טיפולים כברירת מחדל, ואוצ'ר, שנכון, הוא עדיין צריך לממש אותו, אבל הוא לא צריך לבקש אותו. עצם קיומו של הוואוצ'ר הזה יביא הרבה יותר אנשים לטפל בעצמם. ישבתי על ההצעה הזאת עם פסיכולוגים, בעיקר משירותי הביטחון. היו כאלה שאמרו: תשמע, אולי נגיע למצב של אובר-טיפול. זה היה לפני המלחמה. כל מי שפניתי אליו אחרי שפרצה המלחמה, כשהתברר המצב, כולם אמרו: תקשיב, חייל שנלחם בשדה הקרב, הוא צריך עזרה. נכון, זאת הצעה שעולה כסף, הרבה כסף. הרי נתניהו אמר שיש כסף לכולם. אתם יודעים מה? עברה מאז שנה. אין כסף לכולם. אבל אני אזכיר לכם, לצרכים קואליציוניים יש המון כסף, אז בשביל החיילים? היה פה שר האוצר היום. יש לי הצעה. יש בקופה כרגע – לא נגענו בהם – 600 מיליון שקלים להסכם אופק חדש ב-2024. גם סמוטריץ' יודע שלא הולכים להשתמש בהם. הם תקועים. יש עוד 600 מיליון לאופק חדש ב-2025. ביבי שומר אותם כאתנן פוליטי, והוא יודע שגם בחלומות שלו ושל המפלגות החרדיות הוא לא יתממש. קחו את 1.2 מיליארד האלה, תנו אותם לטיפול בחיילים. יישאר גם עודף. זה לא צודק? באמת אני שואל אתכם, חבריי בקואליציה. זה גם צודק, זה גם חכם. בואו, חברים, יש פה הצעות חוק הזויות שעברו כאן גם היום ואף אחד לא שאל בשביל מה, מאיפה הכסף. אז אם יש משהו צודק, הכי צודק, זה לממן טיפול לחיילים. לא, לא צריך בשביל זה את רפורמת נפש אחת, וזה לא בא במקום קבוצות העיבוד שיש היום. אף אחד מהם לא נותן את מה שההצעה הזאת נותנת – טיפול לכל חייל. ותזכרו עוד דבר, חבריי בקואליציה: אפשר לדבר גבוהה-גבוהה על תרומת החיילים, על חיילי המילואים, ללכת לכנסים של נשות המילואים, לספר לנו על גבורת החיילים. זה מס שפתיים אם לא פרטת אותו לסיוע ישיר למגיני ישראל. הינה הצעת חוק שמטפלת, תרתי משמע, באלו שעושים זאת, אלו שבאים משדה הקרב. לכן ייחדתי את הצעת החוק ללוחמים בלבד, על מנת שהיא תהיה ממוקדת באלה שצריכים את הטיפול. בואו נראה אתכם, אנשי הקואליציה, תומכים בהצעת החוק, עושים לשם שינוי את הדברים הנכון. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. אני מזמין את השר קרעי להציג את עמדת הממשלה. בבקשה, אדוני.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה – חבר הכנסת טור פז, אני רוצה להקריא לך את תגובת משרד הביטחון על ההצעה. חברי הכנסת טור פז ולפיד מציעים לקבוע בחוק שירות ביטחון כי יוצא צבא ששירת כלוחם בשירותו הסדיר, יהיה זכאי למפגשים ללא תשלום עם פסיכולוג לאחר תום השירות. מערכת הביטחון תומכת ככלל בהרחבת זכויותיהם של המשרתים בצה"ל וחיילים משוחררים כאות הוקרה והערכה על שירותם ותרומתם לביטחון המדינה. יחד עם זאת, כבר היום ניתן מענה בתחום הנפשי לכלל החיילים המשוחררים, גם לקראת שחרורם מצה"ל, על ידי חיל הרפואה, וגם אחריו, באמצעות אגף חיילים משוחררים במשרד הביטחון. די עם הפופוליזם שלכם. כמו כן, מי שהוכר כנכה צה"ל בשל מצב נפשי, ממילא זכאי לסל טיפולים נרחב. בנוסף, גם אם היה צורך ממשי בהצעה, חוק שירות ביטחון, המסדיר את ההוראות השונות בדבר גיוס לצה"ל, אינו האכסניה הנכונה לתיקון המוצע. לפיכך הממשלה החליטה לדחות את הדיון בהצעת החוק בשלושה חודשים, ובהיעדר הסכמתם של חברי הכנסת המציעים לדחיית הדיון, לא נוכל לתמוך בקידום הצעת החוק הפרטית. לפיכך, אני ממליץ לכם, חבריי חברי הכנסת, להתנגד להצעת החוק המיותרת הזאת. אני רוצה להתייחס להצעת החוק הקודמת שהייתה כאן – לכל ההצגה והפופוליזם שאתם, כדרככם באופוזיציה, נוהגים לעשות לנו כאן. רק בשבוע שעבר הממשלה, הקואליציה, הביאה לכאן שלושה או ארבעה חוקים בנושאי דיור, מיסוי, כניסה וקבלה לאוניברסיטאות, ועל כולם כולכם הצבעתם נגד, אז אל תבואו ותביאו לנו עכשיו הצעה. גם ההצעה הקודמת – הרי אתם יודעים שממשלת ישראל החליטה לשריין תקציב של 9 מיליארד שקלים.

רון כץ (יש עתיד):

כן, בתיאוריה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, זה משוריין בתקציב המדינה.

רון כץ (יש עתיד):

אז למה הצבעתם נגד? הייתם מצביעים בעד. תעביר בטרומית ונתקדם. למה לא הצבעתם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה משוריין בתקציב המדינה, 9 מיליארד שקלים לחיילי המילואים – – –

רון כץ (יש עתיד):

אז למה לא הצבעתם?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כץ, תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת כץ, אל תפריע לי, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

ברור, אין לך תשובה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבילה של 9 מיליארד. אני עונה, אתה פשוט לא מקשיב.

רון כץ (יש עתיד):

פעם ראשונה שאין לך תשובה, שלמה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אם תקשיב עד הסוף, אני אתן לך לשאול שאלה. חבילה של 9 מיליארד שקלים לחיילי המילואים ובני משפחותיהם, תקציב עתק שמגיע להם ושוריין בתקציב המדינה – –

רון כץ (יש עתיד):

זה לא מגיע אליהם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כץ, אי-אפשר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – שוריין בתקציב המדינה, והתוכנית המקיפה הזאת תבוא בקרוב לאישור הממשלה. אגב, לגביכם, לגבי ההצגה שאתם עושים כאן במליאה ואתם חושבים שמישהו סופר בכלל, או מתייחס או מאמין לדמעות התנין האלה שלכם – –

רון כץ (יש עתיד):

של מי, של איזנקוט?

שר התקשורת שלמה קרעי:

שלכם, שלכם. איזנקוט לא עשה הצגות, הוא הציג את החוק והתיישב במקום. אתם, יש עתיד, שמידרדרים בסקרים כמו בימבה של ילד שנמצאת במורד רחוב ומידרדרת בלי שליטה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אז בוא נלך לבחירות, מה דעתך?

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – בטוחני – – –

רון כץ (יש עתיד):

אז בוא נלך לבחירות. מה אתה דואג?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא דואג. אבל למה בחירות? הציבור בחר אותנו, ואנחנו כאן עד אוקטובר 2026. תרצו או לא תרצו, אנחנו כאן.

רון כץ (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

על אפכם ועל חמתכם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הציבור לא רוצה לראות אותך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אגב, בטוחני, חבר הכנסת לפיד, ראש האופוזיציה, שחיילי המילואים יגידו לכם, יש עתיד: לא מדובשך ולא מעוקצך. אל תצביעו – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה, שאלת אותם? אתה בקואליציית המשתמטים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה? אני אגיד לכם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה שאלת אותם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תקשיב. אמרתי בטוחני.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתם בקואליציית המשתמטים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת בליאק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אמרתי בטוחני, חבר הכנסת בליאק. כשאני אומר בטוחני, זה אומר שזאת הערכה שלי. אתה חולק עליי – זאת זכותך, אבל בטוחני שחיילי המילואים יגידו לכם: לא מדובשך, חבר הכנסת אלעזר שטרן, ולא מעוקצך.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – – משתמטים – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אל תצביעו לנו בעד משפחות מחבלים. אל תצביעו בעד משפחות מחבלים. אל תסכנו אותנו בקרב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – חיילי מילואים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אל תפגעו בכוח ההרתעה של מדינת ישראל ותסכנו את חיילי המילואים – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בטוחני שאתה מכונת רעל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ותחשבו שתבואו פה עם איזו הצגה ותגידו: ניתן להם כמה סוכריות, כדי לכסות על הביזיון הזה שלכם. הצבעתם כאן בעד משפחות מחבלים.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – – משתמטים – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

את הבושה הזאת לא תצליחו לכסות, לא עם עלה תאנה, לא עם זקנים חדשים ולא עם צעקות ורעש במליאה. את הבושה הזאת שלכם לא תצליחו לכסות. וחיילי המילואים, אני אומר לכם כאן, בטוחני שהם יגידו לכם, יש עתיד – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אתה מעדיף השתמטות על פני שירות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – חברת הכנסת שיר: לא מדובשך ולא מעוקצך. אל תסכנו אותנו בקרב ואל תחלקו לנו סוכריות.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

זאת השורה התחתונה, וזאת האמת – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם יודעים מה עוד? אדוני היושב-ראש, אגב, אני לא יודע אם דיברו כבר על מה שאמר לך היום כאן – דיברו כאן במליאה על מה שאמר לך? אתם יודעים שהחבר שלכם הבריון, יושב-ראש לשכת עורכי הדין, פנה היום לחבר הכנסת מלביצקי, יושב-ראש הישיבה, במסדרון הכנסת, ואמר לו: אנחנו עוד נכניס אתכם לכלא, ואני אבוא לדאוג לך שם לתנאים טובים. כן, זה הבריונים, החברים שלכם, שאתם תומכים בהם. ממש מלח הארץ. ואתה רוצה לדעת – כן, כן, סגלוביץ', אתה בטח מכיר את זה טוב טוב מחדרי החקירות שלך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

דיברת על בריונים – יש לך פה כמה לבחור. יש לך פה מבחר לא קטן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם רוצים לדעת מי עוד בריונים? מי החברים שלכם שאולי תומכים במשפחות מחבלים כמוכם? זה כאלה – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה – – – אתה שר – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

– – – מהשב"כ כולם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – משתמטים שלא עשו יום אחד צבא – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – שהיום בית המשפט – הם לפחות לא מצביעים בעד משפחות מחבלים כמוך, שטרן. הם לפחות לא מצביעים בעד משפחות מחבלים ומסכנים את הלוחמים שלנו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא יעזור לך. לא תכסה את הבושה. כל נאום שלי כאן במליאה שקשור לזה, אני אזכיר לכם: הצבעתם בעד משפחות מחבלים. כולכם בעד משפחות מחבלים. זאת האופוזיציה שלכם.

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא תצליחו. לא תצליחו לכסות את הבושה הזאת. אני רוצה לספר לכם גם על החברים הנוספים שלכם, על עוד בריונים. בית המשפט היום התיר לפרסם – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – משתמטים בקואליציה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שטרן, שמעו אותך בפעם הראשונה.

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אין מה לעשות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – תומכת הטרור – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תתבייש לך. אתה קורא לאלמנה שכולה, לאלמנה שבעלה נרצח בפיגוע טרור. תתבייש. בושה וחרפה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

אושר שקלים (הליכוד):

אלה תומכי טרור – אתה אומר עליה שהיא – – –

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, אתה רוצה שאני אתחיל – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם מדברים, מנסים לבוא גם על הלוחמים שלנו. הרי אתם זוכרים, כשאתם הייתם בקואליציה ואנחנו היינו באופוזיציה, לא הסכמנו לכם להעביר כאן חוק ממדים ללימודים חלקי, אמרנו לכם שאנחנו נתמוך רק ב-100%. אתם לא הסכמתם, ואופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה היום, דאג להעביר כאן את החוק ממדים ללימודים, 100% ללוחמים שלנו. אז תפסיקו עם ההצגות שלכם. ואתם יודעים מה פרסם בית המשפט היום?

דבי ביטון (יש עתיד):

15 שנים. מי העלה את החוק?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חברת הכנסת ביטון. תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

שבזמן שיגור פצצות התאורה לעבר בית ראש הממשלה בקיסריה, החברים שלכם, אלה שאתם מפגינים יחד איתם ומבעירים את הכבישים יחד איתם: מהחקירה עולה כי הפעולה תוכננה היטב על ידי ארבעת החשודים – תוכננה היטב, לא מעשה קונדס – שאף הגיעו לאזור הבית כמה שבועות קודם במסגרת ההיערכות לפעולה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

עשו סיור מקדים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן. פרסום של בית המשפט. ביום שבת הגיעו החשודים ליעד שנמצא במרחק כ-200 מטרים מאחורי בית ראש הממשלה. תת-אלוף במילואים, ממש מלח הארץ, עופר דורון, שהביא את פצצות התאורה – כן, גנב אותן. זה ציוד צבאי שאף אחד לא יכול לקנות אותו בשוק; גנב אותן מהצבא – שהביא את פצצות התאורה, הנחה שני חשודים אחרים לשגר אותן לכיוון הבית בזווית של 60 מעלות בזמן שהוא וחשוד נוסף מתעדים זאת. לאחר מכן התפצלו החשודים ונמלטו לבתים של חברים ביישוב. בכיר בלהב 433 אומר: מדובר בפעולה החריגה ביותר נגד סמל שלטון מאז רצח רבין. איפה היועצת המשפטית לממשלה? איפה היועצת המשפטית לממשלה? איפה השב"כ? איפה פרקליט המדינה? איפה כתבי אישום? שום דבר. אלה החברים שלכם. אז לא יעזרו לכם ההצגות שאתם עושים כאן, הרעש שאתם עושים כאן במליאה. כולם יודעים שכל מטרתכם היא רק לנסות ולתקוע מקלות ולעשות הצגות. אבל הצבעתם בעד משפחות מחבלים, ובאופן עקבי אתם מצביעים נגד הלוחמים שלנו – נגד הקלה בקבלתם לאוניברסיטאות, נגד הקלה במיסוי, נגד הקלה בדיור. אתם נגד הלוחמים שלנו, אתם לא בעד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני במקומך הייתי שומרת על זכות השתיקה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת בן ארי, עוד מילה אני רוצה לומר לך: את בושה וחרפה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני? אני?

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – מה שצייצת עכשיו בטוויטר – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

כתבתי את האמת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – והאשמת את החרדים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את האמת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

האשמת את החרדים – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

את האמת. צייצתי את האמת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – בזה שהצבענו נגד הפופוליזם שלכם. זה גרוע יותר מהאנטישמים באירופה. בושה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. יש לי רק הערה אחת לפני שאתה עולה, חבר הכנסת טור פז. חבר הכנסת בליאק, חברת הכנסת פרידמן, ומי זה שם? חברת הכנסת כהן שיושבת עם הגב? חברת הכנסת כהן, נאמר לי בצורה מפורשת על ידי יושב-ראש הכנסת שצורת הישיבה הזו לא מקובלת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

דברים שאתם ממציאים.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא מופיע – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל אתה עושה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אבל לכן אני הפסקתי, כי נאמר לי, ולכן הפסקתי לעשות את זה גם לאנשים, בוא נגיד, שיש לי רגשות חזקים כלפיהם לא פחות משלכם יש כרגע. לכן אני מבקש, אני לא רוצה להתחיל להעיר על כל דבר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אבל אני מבקש – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא מופיע בתקנון.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני לא יודע. יש לי יושב-ראש. אתה רוצה – תיקח את זה איתו. אני רק אומר שאני לא מעוניין במשחק הזה עכשיו, חבר הכנסת לוי. אני לא מעוניין במשחק הזה, אני לא מעוניין לקרוא לכם על הדברים האלה. מי שלא רוצה לשמוע, יכול לצאת, ולא לשבת פה עם הגב. זה הכול. תודה. חבר הכנסת כהן.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם לא יכולים להגיד – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת כהן, מאיר כהן, אתה יודע על מה אני מדבר, נכון? תודה. חבר הכנסת טור פז.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא מופיע בתקנות. אתם יכולים להגיד עד מחר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – לכל האופוזיציה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתמול עמד פה השר פרוש והפנה את גבו תוך כדי שהוא על הדוכן – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אילו אני הייתי פה, לא הייתי מאפשר את זה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – אבל זה לא סלקטיבי. זה לא, אתה יודע, זה לא בתקנון. מה שמותר בתקנון – – –

משה טור פז (יש עתיד):

השר שלמה קרעי, הקשבתי לדברים שלך ולא שמעתי שום דבר. דיברת, דיברת, דיברת – רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. אתה מנפנף בשם השם, אבל בפועל כשזה בא לפרוט את הדיבורים שלך למעשים – אפס מעשים. אתה לא נותן כלום לחיילים. הקואליציה שלך, שרבע ממנה זה אנשים שלא שירתו בצה"ל, ממשיכה להצביע נגד. לא ממצמץ, לא מתבלבל, לא נותן לעובדות לשנות אותך. מה לעשות, החיים הם שאתם קואליציה שתומכת בהשתמטות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה הצבעת – – –

משה טור פז (יש עתיד):

אה, אין לך מה להגיד? תראו, תראו, משפחות מחבלים; אין לך מה לענות? משפחות מחבלים. אבל אתה לא תומך בחיילים, אתה לא מצביע בעד. כל הדיבורים שלך זה "משפחות מחבלים". אתה יודע למה? כי אין לך מה לומר, שלמה קרעי. אין לך דרך להסביר לאף מאזין אינטליגנט למה אתה מצביע נגד החיילים, למה הקואליציה שלך מקדמת חוק השתמטות, למה, עם כל הדיבורים שלך, בסוף החיילים מקבלים כלום. איזנקוט מעלה הצעה – יש לך תירוץ; אני מעלה הצעה – הרי כל הצעה שאנחנו נעלה, יהיו לך סיפורים. אתה יודע מה באמת באמת, שלמה קרעי? בסוף – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

בשבוע שעבר אישרנו הצעת חוק – – –

משה טור פז (יש עתיד):

בסדר, שלמה קרעי, אתה יודע מה? מהעולם שלך אני אביא לך: קרעי בגימטרייה זה "אני מפסיד, זה לא עוזר". מה לעשות, גימטרייה עובדת עליך. רק ככה אתה מבין. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – סיוע טיפולי לבוגרי השירות הצבאי), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 בעד ההצעה להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – 48 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – סיוע טיפולי לבוגרי השירות הצבאי), התשפ"ג–2023, לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

28 בעד, 48 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – סיוע טיפולי לבוגרי השירות הצבאי), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק עידוד שירות צבאי, לאומי או לאומי-אזרחי, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת מאיר כהן. הצעת החוק נומקה וניתנה תשובת השר בתאריך 30 באוקטובר 2024, ולכן נעבור כעת להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 בעד ההצעה להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – 50 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק עידוד שירות צבאי, לאומי או לאומי-אזרחי, התשפ"ג–2023, לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

27 בעד, 50 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק עידוד שירות צבאי, לאומי או לאומי-אזרחי, התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת אזרח ותיק וקצבת נכות לשכר מינימום), התשפ"ג–2024, של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון להציג את הצעת החוק. הוא פה? חבר הכנסת ביטון נמצא פה?

קריאה:

כן, הרגע הוא היה פה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – – הוא פה, הוא פה.

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אבל אנחנו פה, ממתינים לו. חבר הכנסת ביטון, תגידו לו, בבקשה, אני לא – טוב, בסדר. אנחנו נעבור להצעה הבאה ונחזור להצעה שלו אחר כך. הנושא הבא: הצעת חוק פיקוח עלך שירותים פיננסיים – הגעת, מיכאל?

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – החוק שלך – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אין בן אדם בכנסת, אין בן אדם בעולם – בבקשה. בבקשה, אדוני. אל תתרגש מהמחמאות. בבקשה. אתה רוצה כוס מים? בבקשה, אדוני.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שואלים אותי – אני רוצה להודות לחברת הכנסת טלי גוטליב, שמילאה את החלל עד שאני מגיע. שואלים אותי למה אני הולך עם חולצה של חטופים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברי הכנסת, אנא.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יולי, שואלים אותי למה אני הולך עם חולצה של חטופים. אני אומר, אני לא באמת נמצא בחדר שבו מקבלים החלטה להשיב את החטופים. כל מה שאני יכול לעשות כחבר כנסת הוא שהחטופים יהיו על הלב שלנו ושנזכור אותם ושנראה אותם מול העיניים. הלוואי שלא נצטרך לשים צמידים ולא לשים חולצות, והלוואי שהבית הזה יירגע והשורות האלה יהיו ריקות מתמונות, ונשיב 101 חטופים, מי לקבורה בכבוד, מי לביתו, ונוכל להסיר את העננה ואת המועקה ואת הכאב ואת מה שרובץ על ליבנו יום ולילה – שמדינת ישראל לעולם לא תתקן את עצמה מהשבר הגדול בלי שגם אנחנו נסגור את הכאב הזה ונשיב אותם הביתה. כל יום אני משתדל לשים חולצה של חטוף אחר, בין שהוא הרוג ונמצא שם, בין שהוא עדיין בחיים, למיטב ידיעתנו, ולספר את הסיפור שלו. אז היום שמתי חולצה של עמרי מירן. האמת היא שלא פגשתי אותו מעולם, אבל פגשתי את אביו, דני מירן, ונבנה לנו קשר נפשי וחברי עמוק. הוא מהלך פה במסדרונות הכנסת – אתם יכולים לדעת מי זה דני, זה האיש המבוגר עם הזקן, מעל גיל 70, שאני חבר שלו בנסיבות כאלה עצובות, אבל אני מתפלל שעמרי ישוב וכל ה-101 ישובו. עכשיו לעצם החוק. החוק הזה בעצם בא לסדר איזושהי בעיה שקיימת במדינת ישראל, שהשורשים שלה בעיוותים היסטוריים. אף אחד פה לא נושא באשמה הזאת. אגב, אדוני השר קרעי, כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם. קרעי, השר קרעי, האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם. קרעי, השר קרעי, החוק הזה שלך, אתה יודע את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם הצבעתם נגד.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל אתה יודע שזה החוק שלך. אתה יודע שעשינו חוקים ביחד. אני חושב שזה חוק טוב שהבאת, כי החוק הזה בא לתקן עוול היסטורי. העוול נובע מכך שבישראל חיים עד היום נכים וקשישים שההכנסה שלהם לא מאפשרת להם קיום בכבוד. חלק מהאסון הזה נובע מכך שהעסקנו מאות אלפי אנשים מקום המדינה והחל משנות השבעים, השמונים, התשעים ביתר שאת בהעסקה של כוח אדם לפני שחוקקנו את חוק פנסיה, שמחייב את המעסיק להפריש פנסיה, ואז גדלו פה מאות אלפים של אנשים – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

תסביר הכול.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יש לי מלא זמן, קרעי, למה אתה מלחיץ אותי? גם מלביצקי, הוא תמיד נדיב אליי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה יודע שממש כתבתי את החוק ככתבו וכלשונו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

נכון, אז אתה תעזור לי היום, אתה תשכנע אותם בינתיים להצביע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבל שלא דיברת איתי לפני.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה צודק, אבל בוא נעביר אותו בטרומית, והעיצוב שלו יהיה ביחד.

מאיר כהן (יש עתיד):

מיכאל, אל תסכים שידחו, תצביע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – – מביא לוועדת שרים עוד שבועיים, שלושה – – – אחרי החלטה של ועדת שרים – אני לא יכול להפר אותה – בוא תמשוך אותו – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, בוא תעביר אותו בטרומית, ואני מתחייב שלא נקדם אותו ללא דיון בוועדה, באיזה ועדה שתרצה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש החלטה – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יאללה, נו, תהיה איתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת ביטון, בוא תהיה אתה איתי.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

טוב, החוק אומר שאדם שקצבת הזקנה לא מאפשרת לו להתקיים, יהיה זכאי לקצבת זקנה בשיעור שכר המינימום. אלא מה, אדם שמרוויח הרבה מפנסיה או מהכנסות אחרות, לא יהיה זכאי לקצבת זקנה בגובה שכר מינימום, אלא הנפגעים העיקריים שאין להם פנסיה מהעבר ואין להם הכנסה. עכשיו, אנחנו לא רוצים גם שלא לעודד יציאה לעבודה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה דיפרנציאלי.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

נכון, בהדרגה, יש חמש מדרגות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

יש פה טלפון, נא לכבות אותו. תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

החוק הוא דיפרנציאלי ומאפשר דרגות שונות של מתן קצבת זקנה ומלגות נכות, וגם לנכי צה"ל שהקצבה שלהם נמוכה מדי והם לא מתקיימים והם לא יכולים לעבוד – לקרב את הקצבה לשכר מינימום. מי שיש לו הכנסות נוספות, יקבל בשיעור נמוך – לא 100% שכר מינימום אלא 20%, 40% מתוך שכר המינימום; מי שאין לו הכנסה נוספת וקצבת הזקנה או הקצבה של הנכות שלו היא היחידה, כן יקבל שכר מינימום. אני חושב שזה מאוד יפה, כי היו המון אנשים שאמרו: בוא ניתן לכולם שכר מינימום וכו'. זה פופוליסטי. למה? כי אדם שיש לו 20,000 שקל, לא צריך את קצבת הזקנה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

מיכאל, יש אנשים, עולים חדשים, שאין להם פנסיות – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

על זה דיברתי. עולה ומועסק של חברות כוח אדם, לפני חוק פנסיה הם הרוויחו 5,000, 6,000 שקלים עד גיל 67, יצאו לפנסיה – נהיה להם 2,000 שקל. אין להם פנסיה.

טלי גוטליב (הליכוד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

החוק הזה עושה סדר עם – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תמשיך, אני מסכים, תמשיך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה גם נותן לחלק ממקבלי קצבאות הזקנה פחות ממה שהם מקבלים היום. מי שמרוויח יותר מפי חמישה משכר המינימום, מקבל 20% – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

בדיוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה חוק טוב.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

דיפרנציאליות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא עשיתי עבודת מטה, לא ישבנו עם השר הממונה, לא פנית אלינו – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יש לי הצעה בשבילך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מציע לך למשוך את החוק.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רגע, אתה מציע לי משהו, אני מציע לך בחזרה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – – למשוך את החוק – רגע, אני אסביר לך – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רגע, תשמע את ההצעה שלי, לפחות אני פה בדוכן, תשמע את ההצעה שלי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ההצעה שלך לא יכולה להתקיים, כי יש החלטה של ועדת שרים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל לא שמעת, הצעה חדשה, הצעה חדשה. אני רוצה לדחות את ההצבעה בשבועיים, ואתה מביא לנו אישור בוועדת שרים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא מביא אישור.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז מה אתה מביא?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא תספיק בשבועיים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הינה, ראש הקואליציה פה. אנחנו מביאים את זה עוד שבועיים מחדש אחרי הסכמה בוועדת שרים. אני מוכן לפשרה הזאת.

טלי גוטליב (הליכוד):

שבועיים זה לא הגיוני.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת ביטון, זה לא שוק.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

זה לא שוק, זה משא ומתן.

טלי גוטליב (הליכוד):

שלמה, בפחות מחודש אי-אפשר לקדם את זה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

טלי, את איתי עד הסוף.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא איתך עד הסוף, אני איתך ריאלית. לבקש שבועיים – זה ייפול לך גם בעוד שבועיים. אם תיקח חודש, לפחות – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אופיר, אנחנו יכולים להביא את החוק הזה לקריאה טרומית בעוד שבועיים בתמיכת הקואליציה?

רון כץ (יש עתיד):

מיכאל, עם מי אתה עושה משא ומתן?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

השר אומר שזה חוק טוב. זה חוק שלו. בוא נביא את זה בעוד שבועיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא תוכל להביא את זה בעוד שבועיים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

טלי, שבועיים, אל תלכי איתי לרבנות על שבועיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא יכולה להספיק בשבועיים לקבל את אישור האוצר על המיליארדים האלה. אי-אפשר.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

בינתיים את תמשיכי עכשיו, כי עכשיו יש התייעצות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני יכולה חודש.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי, מה את, מזכירת הממשלה? לא הבנתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין בעיה, אז שייפול עכשיו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

למה? אם נסכים על שבועיים, זה טוב.

רון כץ (יש עתיד):

מה יקרה בעוד שבועיים?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

שבועיים, הממשלה תהיה בעד.

רון כץ (יש עתיד):

אם שלמה קרעי מתחייב, אני מאמין לו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רגע, רגע, הוא בודק, ראש הקואליציה בודק. שלושה שבועות, שלושה שבועות, אנחנו מביאים את זה בהסכמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רגע, טלי. מה?

טלי גוטליב (הליכוד):

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

דחייה בלי הסכמה, בלי כלום, כשאתם במגמה לתמוך בחוק הזה בקריאה טרומית. למה לדחות אם אתם לא ברצון הזה? לא הבנתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מיכאל, אני אגיד לך למה אני מתחייב.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רגע, בואו נשמע את היושב-ראש.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא. אבל – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רגע, אני רוצה לשמוע את היושב-ראש.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת ביטון, תם הזמן.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

נכון, אבל אנחנו באמצע החלטה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אז יעלה עכשיו חבר הכנסת קרעי, ותמשיכו את השיח.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אה, הבנתי אותך.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, אפשר, אפשר. אני רוצה רק להניח את הצעת הפשרה. החוק יחזור למליאה בתוך שלושה שבועות בתמיכת הממשלה לקריאה טרומית. אם זה יהיה הסיכום – לא נצביע. אם לא – נצביע עליו היום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. השר קרעי, את עמדת הממשלה, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה העלות התקציבית, מיכאל?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת ביטון, יש לי פה את התגובה של – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני יושב קרוב, כדי שנוכל לנהל דיאלוג.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לי פה את התגובה של שר העבודה, אבל מפאת כבודך אני לא אקרא את התגובה הזאת, כי אני לא מסכים עם חלקים ממנה, בסדר?

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

קרעי, אתה מתנגד לממשלה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת תמנו, תני לנו לנהל פה דו-שיח פרלמנטרי ענייני. אנחנו רוצים לעשות כאן דברים טובים בשביל עם ישראל, ואני מאמין שהצעת החוק הזו – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא. את מוזמנת – אבל לתת לי להשלים משפט. תשבי.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

האם אתה מתנגד לתגובת הממשלה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא הייתה הצבעה על תגובת הממשלה. אני לא חייב להסכים עם כל מילה שכל שר כותב. מה זה מתנגד לתגובת הממשלה? בוודאי כל פעם שאני קורא פה תגובה של שר, זה לא אומר שאני מסכים איתה. אני אומר, אני קורא את זה בשמו. אבל אני אוותר על ההקראה שלה, כי אני חושב שאפשר לנסות לעשות כאן משהו טוב. חבר הכנסת ביטון, אני חושב שיש מקום לשנות את המתווה שקיים היום – אני אדבר באופן נקודתי, למשל על קצבת הזקנה. אני לא אדבר על עוד דברים אחרים, אבל אני חושב שאם היום קצבת הזקנה היא x כסף, יש כאלה שיכולים להסתדר גם בלעדיה או גם להפחית להם אותה, כי הם מקבלים הכנסות אחרות – פנסיה, הכנסות אחרות – ויש כאלה שאין להם – – –

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אם אין להם הכנסות אחרות?

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

יש כאלה שאין להם כלום. הם אוספים אוכל מהזבל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אני אומר – אבל חברת הכנסת מזרסקי, אני בדיוק מדבר על זה. הצעת החוק הזו שאני כתבתי, קובעת חמש מדרגות, קובעת את זה באופן דיפרנציאלי, מ-20% משכר המינימום ועד 100% שכר המינימום, בהתאם להכנסות האחרות שיש לאותו מבוגר, לאותו זקן. עכשיו, בזמנו, חבר הכנסת ביטון – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – אני לא עשיתי עבודת מטה ויודע מה העלויות התקציביות; זו בעצם קריאת כיוון. זה אומר, בואו ניתן יותר למי שאין לו ופחות למי שיש לו מספיק.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אפילו יותר מזה – בואו נאפשר קיום בכבוד למי שאין לו כלום – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

בוודאי, זאת המטרה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – זה לא לתת יותר – שיהיה אפשר לחיות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בסוף זאת המטרה. זו אותה גברת בשינוי אדרת. כשאני אומר לתת יותר, הכוונה היא שהוא יוכל לחיות בכבוד. אין פה שאלה בכלל. אנחנו לא חולקים במהות. לכן אני אומר לך – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ואלה זקנים, נכים ונכי צה"ל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני איתך. אני עוד פעם אומר, גם לא כל מה שכתוב בהצעת החוק שאני כתבתי חקוק בסלע. זה שקבעתי חמש מדרגות, ככה, שלפתי אותן מתוך – דיפרנציאלי כזה – זה לא אומר שזה באמת הדבר הכי מדויק והכי נכון.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כל חוק הוא בר-שינוי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון. אז אני חושב שכדאי, חבר הכנסת ביטון, שתקבע – אני מוכן לבוא לישיבה כזאת עם שר העבודה, עם הצוות המקצועי שלו, ובחודש הקרוב לנסות להגיע איתם להסכמה על הכיוון הזה. בעוד שלושה שבועות נעלה את זה שוב לוועדת השרים לחקיקה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל אני לא יכול לדעת שיתמכו בזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם אני לא יכול לדעת.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז למה הדחייה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני יכול לומר לך שהכיוון – בוא, ניכרים דברי אמת, לא? לא אכפת לי. אתה רוצה להביא הצבעה? אף אחד לא יודע על מה מדובר. נצביע נגד.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני מוכן לדחות בשלושה שבועות עם אמירה שהממשלה והקואליציה יפעלו לתמוך בחוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא יכול להתחייב בשם הממשלה בעניין הזה, כי לא התייעצתי עם אף אחד, ולא יודעים מהי העבודה – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ראש הקואליציה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם ראש הקואליציה לא יכול להתחייב בשם הממשלה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, בשם הקואליציה הוא יכול. כל יום עושים את זה פה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הקואליציה כפופה להחלטות ועדת השרים לענייני חקיקה בעניין הזה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

זה רק טרומית, זה לא איזה התקדמות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת ביטון, אני חושב שיש מקום לדחות, ובחודש הקרוב לשבת על המדוכה. אני מוכן לקחת חלק פעיל בעניין הזה יחד איתך, לנסות להגיע להסכמות, שזה יעבור בטרומית, ואז, בהתאם להסכמות שהגיעו, נשפר ונשפץ את זה בוועדה. שר המשפטים יריב לוין הסכים לבקשתי להעלות את זה שוב לוועדת השרים בעוד שלושה שבועות, אחרי שנשב על המדוכה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

עם רצון לתמוך בזה? עם רצון לתמוך?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אומר לך – הרצון שלי לתמוך בזה. בכל מקרה, אתה יודע מה, בוא אני אתחייב לך – אני בכל מקרה יכול לומר – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ראש הקואליציה. אני רוצה שהוא יתייחס, ראש הקואליציה.

אופיר כץ (הליכוד):

מה?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה תמליץ לוועדת השרים לתמוך בחוק בטרומית?

אופיר כץ (הליכוד):

כן, מה שהוא אומר. אם הוא בעניין, שנינו – אני לא נגד הדבר הזה, אבל אתה יודע את המורכבות שלי. אבל בואו ננסה – – – חבר הכנסת ביטון.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני קונה את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת ביטון, אני לא אתנגד להצעה הזו בוועדת השרים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, אתה תעזור לי לקדם את החוק הזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אעזור לקדם, ובסופו של דבר אם נגיד לא נצליח לשכנע באף מתווה דומה לזה את שר העבודה, אני לא אתנגד להצעה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

שר העבודה לא יגיד מילה רעה על החוק הזה. מי שיבלום אותו הוא האוצר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין לו זמן, אין לו זמן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בסדר. אנחנו ננסה – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל אנחנו נעשה – – – עד שזה ייכנס.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בדיוק. אנחנו ננסה לעשות את הכי טוב. לכן אני מציע לדחות את זה, ושבחודש הקרוב נשב על המדוכה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני יכול לעלות להגיב, להתייחס?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, יש לך שלוש דקות עכשיו. מה אתה רוצה לעשות?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בבקשה, בוא. בבקשה. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בעניין היעדרויות חברי הכנסת מישיבות הכנסת בכנס החורף ובכנס הקיץ של המושב הראשון של הכנסת העשרים-וחמש. תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני מסכים עם הרוח של הדברים של שר התקשורת, שהוא הוגה ומייסד החוק הזה, שעושה צדק עם החלשים ביותר והופך את קצבת הזקנה ואת קצבת הנכות לכזאת שמאפשרת קיום בכבוד למי שאין לו הכנסות באמת משמעותיות. מי שיש לו פי ארבעה ופי חמישה ופי שישה משכר המינימום, לא באמת זקוק לקצבה, אבל גם הוא יקבל, קצת פחות. אבל אלה שצריכים את קצבת הנכות ואת קצבת הזקנה יקבלו יותר. אני מקבל את זה שזה דורש עבודת מטה. לי אין ספק ששר העבודה בעד החוק הזה. זו הרוח שלו, זאת הנשמה שלו. בסוף יש לזה השלכות כספיות. אבל מצד אחד, החוק הזה גם חוסך הוצאה וגם מוסיף הוצאה, אבל זה לא בטוח שהוא כזה נטל לקופת המדינה. ברוח האמירה של ראש הקואליציה והשר קרעי ובהיוועצות עם שר המשפטים שנכח כאן, שזה יחזור לוועדת השרים ברוח טובה, עם מגמה לתמוך בחוק הזה, ובתוך שלושה שבועות הוא יובא לפה שנית להצבעה – אני מסכים להצעה ומקבל אותה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אז בהתאם להסכמה, אנחנו נדחה את ההצבעה למועד אחר. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון – מסירת מידע על עמלות וריביות בידי נותן שירותים פיננסיים), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אליהו ברוכי וקבוצת חברי הכנסת. אליהו ברוכי נמצא פה? מישהו אחר מציג את החוק?

אליהו ברוכי (יהדות התורה):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שמונחת כרגע על שולחן הכנסת היא לא סטרטאפ.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בבקשה שקט. חברי הכנסת, אנא.

אליהו ברוכי (יהדות התורה):

חשוב לי לשתף בהודעה אישית שקיבלתי במכשיר הנייד הפרטי שלי: אליהו ברוכי, שלום. סיכמנו עבורך את סך העמלות והריביות שנגבו מחשבונך בחודש אוקטובר 2024 בכל החשבונות הקשורים למספר חשבון – והלאה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה מספר החשבון? כמה יש שם?

אליהו ברוכי (יהדות התורה):

את ההמשך לא אקריא. אבל בהמשך מופיע מספר חשבון הבנק שלי, ופירוט מסודר, שקוף וברור, שמגיע ישירות למכשיר הנייד של כל אחד ואחד, עם העמלות והריביות שנגבות בחשבון הבנק שלו. זה לא שירות שניתן לי בגלל שביקשתי, וגם לא בגלל התפקיד שלי כחבר כנסת; את המסרונים האלה מקבל כל אזרח ואזרח במדינת ישראל מכל בנק שבו הוא לקוח. ואם יש לו כמה חשבונות בנק בכמה בנקים, אז יש לו את היכולת להבחין בקלות בהבדלים ביניהם – מי גובה יותר ריבית ומי גובה יותר עמלה. ההודעות האלה מגיעות לכל אזרחי ישראל הודות להצעת חוק שיזם חברי חבר הכנסת ינון אזולאי לפני כשנה, חוק שאומץ על ידי משרד האוצר ואושר כאן בכנסת. בתחילת כל חודש קלנדרי, נכתב בחוק, ישלח הבנק לכל לקוח הודעה שתכלול את הפרטים המפורטים להלן: הסכום הכולל של העמלות שגבה הבנק מהלקוח בחודש הקודם למועד שליחת ההודעה, הסכום הכולל של הריביות שגבה הבנק מהלקוח בחודש שקדם למועד שליחת ההודעה והסכום הכולל של הריביות והעמלות שגבה הבנק מהלקוח בחודש שקדם למועד שליחת ההודעה, כאמור, עבור הלוואות לדיור. השירות המעולה הזה לאזרח – מצוין שם בחוק – לא שולל ממנו את הזכות לדרוש מהבנק פירוט נוסף על הכסף שלו. כפי שפתחתי, החוק הזה הוא לא סטרטאפ. הצעת החוק שלי מבקשת לקחת את הדבר הטוב הזה במערכת היחסים שלנו עם הבנקים ולעשות ממנו עוד יותר טוב. עוד יותר טוב פירושו שגם על נותני השירותים הפיננסיים המופרדים מהתאגידים הבנקאיים יחול החוק. כך נקבל כולנו, כל אזרחי ישראל, למכשיר הנייד מדי חודש הודעות דומות מחברות האשראי שלנו. כך כל אזרח בישראל ידע בקלות כמה הוא משלם לחברה אחת וכמה הוא משלם לחברה המתחרה. והתחרות המבורכת הזאת היא לא באותיות הקטנות – היא אצל כל אזרח ואזרח בנייד שלו. אודה מאוד על תמיכתכם בהצעה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. מי השר שיציג את עמדת הממשלה? שר המשפטים?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

השר דוידסון. יש מצוקה של שרים בממשלה, אולי צריך את שר הביטחון שיעשה סדר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת דוידסון. עוד לא.

גלעד קריב (העבודה):

אולי צריך שיטיסו את מירי בחזרה מתערוכת הזבל בבאקו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אפשר בלי תשובה, אם אתם רוצים.

גלעד קריב (העבודה):

מחכים שהגירעון יגיע ל-10%.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מחכים שהגירעון יגיע למספר המנדטים של ש"ס, ואז תהיה רוטציה.

ינון אזולאי (ש"ס):

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נשמה, אל תדבר על מספר המנדטים, זה רגיש עכשיו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא, לא רגיש בכלל.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בליאק, אני מודאגת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא, ממש לא, ממש לא רגיש. את טועה, לא רגיש בכלל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. בבקשה, אדוני.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, עכשיו חבר הכנסת בליאק יוכל להעמיד אותי למבחן אמיתי, כי לא אני הייתי אמור לענות על זה. אבל מצד שני, מאחר שאני יושב בוועדת שרים לחקיקה, בכל זאת אני מכיר את ההחלטות ומכיר את החוקים שעברו. אומנם נאמר לי להגיד פשוט שהממשלה תומכת בהצעת החוק, אבל אני בכל זאת אסביר למה, כי אני חושב שזה כבוד הכנסת וזה מחייב. אני רק מקווה שההסבר שלי יהיה מדויק.

קריאה:

איזה יצירתי אתה.

שר המשפטים יריב לוין:

לא, שההסבר שלי יהיה מדויק עד הקצה, כי בכל זאת, זה לא התחום שאני מופקד עליו. אבל צריך לומר שנקבעו בחוק הוראות שנוגעות למסירת מידע על עמלות וריביות ביחס לבנקים – – נכון, חבר הכנסת בליאק?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה מה שכתוב.

שר המשפטים יריב לוין:

רגע, לא, לא. – – ביחס לבנקים, אבל לא נקבעו הוראות דומות ביחס לגופים אחרים שנותנים שירותים פיננסיים. לכן המטרה של הצעת החוק של חבר הכנסת ברוכי היא באמת להרחיב את יריעת המידע שיימסר באופן כזה שהוא יחול גם על גופים נוספים. מצד שני, צריך לומר, לא כל הגופים שנותנים שירותים פיננסיים מתאימים לסוג כזה של הוראות, כי יש גופים שנותנים שירותים מאוד ספציפיים – אל תפריע לחבר הכנסת בליאק, אני צריך אותו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני איתך, אני איתך, אל תדאג.

שר המשפטים יריב לוין:

יש גופים שנותנים – פה אני כבר נכנס לתעלה עוד יותר מקצועית – יש גופים שנותנים שירותים פיננסיים תחת ההגדרה – הם נחשבים לגוף שנותן שירותים פיננסיים, אבל השירותים שהם נותנים הם מסוגים מסוימים, ואגב, בהיקפי לקוחות יחסית קטנים, שלא מתאימים בכלל לסוג המידע שנמצא בחוק הזה. לכן ועדת השרים החליטה לתמוך בקידום החוק בכפוף להמשך קידום הליכי החקיקה בהסכמה עם משרד האוצר – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

נניח, אין הצדקה ששירותי – – – ימסרו את המידע.

שר המשפטים יריב לוין:

כן. – – ובאופן שמדייק בדיוק את סוג הגופים שייכנסו פנימה במסגרת החוק הזה, כך שבאמת נחיל את זה על הגופים שנכון לעשות את זה ולא באיזו תחולה רחבה שתהיה בחלק מהמקרים לא נכונה ולא רלוונטית. אני בסדר?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עד פה, בתחום הזה. בתחום שלך פחות.

שר המשפטים יריב לוין:

בתחום הזה אני מקבל ממך אישורים, זה בסדר. אז אני, אדוני היושב-ראש, נוכח האישור שיש לי גם מהגורם המקצועי המוסמך פה בכנסת, מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. זו לפחות עמדת הממשלה. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת דוידסון ביקש להתנגד, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אליהו ברוכי, לצערי הרב, אני רוצה להתנגד לחוק שלך. למה אני רוצה להתנגד לחוק שלך? כי אני יושב פה מול חבורה של צבועים שכל הזמן מדברים על ממשלת ימין ימין, וכל הזמן מדברים על צבא ההגנה לישראל ועל החיילים וכמה החיילים חשובים להם, ולפני חצי שעה לא התביישו והצביעו נגד החוק של גדי איזנקוט, שבסך הכול רוצה לדאוג לחיילים שלנו שמסיימים את השירות הצבאי ומגיע להם לקבל הטבות מהמדינה. יושבים פה אנשים – אלמוג כהן, האיש שדואג לחיילים, אתה צבוע.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אתה הצבעת נגד גירוש, אתה הצבעת נגד גירוש משפחות מחבלים. אתה הצבעת נגד גירוש משפחות מחבלים בשלושה חוקים – – – המילואימניקים. תתבייש. מלא פיך מים. מלא פיך מים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה צבוע, אתה צבוע – הצביע נגד החיילים. אתה הצבעת נגד החיילים. אתה צבוע, הצבעת נגד החיילים. אותו הדבר כל חברי הליכוד. איך אתם לא מתביישים להרים את היד ולהצביע נגד החיילים, נגד האנשים ששומרים עליכם, נגד הילדים שלכם? אני כבר לא מצפה לכלום מאגודת ישראל, אבל חברי הליכוד, להרים את היד נגד חיילים, נגד חיילים – אתם צריכים להתבייש.

אושר שקלים (הליכוד):

אתם הצבעתם נגד גירוש משפחות, על מה אתה מדבר?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

נגד גירוש משפחות. בושה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתם צריכים להתבייש, אתם כאלה קטנים. אתם צבועים. אלמוג, אני רוצה להגיד לך משהו. אלמוג כהן, אלמוג כהן, אתה, אל תדבר יותר על חיילי מדינת ישראל אחרי שאתה מצביע נגדם. אתה צריך להתבייש, ואסור לך לעלות ולדבר על חיילים יותר. זהו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. ברוכי, אתה מעוניין לעלות? בבקשה, אדוני. אלמוג יעלה במקומך? בבקשה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הודעה למזכירות הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 45) (אימון שני מתמחים), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת סימון מושיאשוילי וקבוצת חברי הכנסת. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בבקשה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כמה זמן יש לי?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

שלוש דקות.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כן, לשאלתך, סימון, אני עומד. אני עומד. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, אני רוצה לדבר על צביעות. הרי לפני שנייה אתה קראת לי צבוע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

נכון.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אבל לפני שבועיים אתם כולכם – ביום חמישי ראש הסיעה שלכם, הדיקטטור הידוע בכינויו יאיר לפיד, אמר לראש הקואליציה שאתם הולכים להצביע בעד גירוש משפחות מחבלים. אממה, היו פיטורי השר גלנט, ונ זאת סיבה מספיק טובה להשאיר פה משפחות של מחבלים. בושו והיכלמו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה הצבעת נגד החיילים? מה הקשר? מה הקשר? מה הקשר?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אתם, אתם, אתם – הולכים נגד חיילי צה"ל.

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה הצבעת נגד החיילים? למה הצבעת נגד החיילים?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אתם בעד להשאיר משפחות מחבלים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה הצבעת נגד החיילים?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אתם סיעה לא ציונית. אתם חסרי עמוד שדרה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה הצבעת נגד החיילים?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אתם הצבעתם נגד גירוש משפחות מחבלים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה הצבעת נגד החיילים?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אני רוצה לחזור על זה: סיעת יש עתיד הצביעה נגד גירוש משפחות מחבלים. תתביישו בעצמכם. עכשיו, בזמן שנותר לי, אני רוצה לדבר על עוד "הותר לפרסום".

מיקי לוי (יש עתיד):

לגרש גם את ההורים של בן גביר? לגרש את ההורים של בן גביר?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

לפני שעה אני מזפזפ לי בטוויטר, ולפתע אני רואה הודעה: נעצר עצור רביעי בירי הזיקוקים בניסיון רצח ראש הממשלה בנימין נתניהו. הפלא ופלא – איש אחים לנשק, איש אחים לנשק, אותו ארגון בזוי ושפל שסחר בביטחון ילדינו – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עשו לך בית ספר. עשו לך בית ספר. יצאת קשקשן.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – אותו ארגון שהעלה על נס את אסון הסרבנות, שגרם לחמאס לטעות בחולשתנו. אתם מגנים את האלימות הזאת?

מיקי לוי (יש עתיד):

כן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – – תכין את הכסף ושתוק.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אתם יכולים לגנות? סימון, אתה מגנה את אחים לנשק?

סימון דוידסון (יש עתיד):

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תבעו אותך, תבעו אותך בכסף.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – לא, מלח הארץ.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אתם תגנו את האלימות הזאת. אתם תגנו את האלימות הזאת. אתם חלק מהאלימות.

מיקי לוי (יש עתיד):

מי אתה בכלל? מי אתה בכלל?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אתם אנשים אלימים. אתם אנשים מסוכנים. אתם אנשים קיצוניים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה קשקשן. אין לך מושג.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אתם מעודדים טרור יהודי, טרור יהודי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תבעו אותך בכסף.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אני רוצה לצטט את אותו בכיר בלהב 433, שאמר כך – –

מיקי לוי (יש עתיד):

זה שקר. זה שקר. זה שקר.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – הוא אמר שהפעולה שבוצעה במוצאי השבת, היא הפעולה שהכי קרובה – שימו לב: הכי מסוכן מאז רצח רבין, תוכנן כמבצע צבאי. אבל הערב, חברים, התקשורת לא תפתח את המהדורות. התקשורת לא תדבר על זה. אביעד גליקמן, השופר הראשי, כבר מחק את הציוץ שלו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בכמה תבעו אותך? בכמה תבעו אותך על השקרים שלך?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אני רוצה להזהיר את אזרחי מדינת ישראל – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה הצבעת נגד החיילים?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – מהרגע שבו האנשים האלה, מעודדי האלימות והטרור היהודי, יעלו לשלטון. אני מפחד לחשוב מה יקרה לנו. אני רוצה להקריא שלושה חוקים, אדוני.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

פשוט הם גנבו לי – 20 שניות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אבל אתה פה מנהל – 20 שניות כן.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אני רוצה רק להקריא את שלושת החוקים שיש עתיד התנגדו להם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה הצבעת נגד החיילים? למה הצבעת נגד החיילים?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה הצבעת נגד החיילים?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

עיגון מעמד משפטי של המשרתים והמילואימניקים, הטבות למילואימניקים ולמשרתים ומתן תיעדוף במכרזים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה הצבעת נגד החיילים? למה הצבעת נגד החיילים?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה? למה הצבעת נגד החיילים?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

ורק סגירת חשבון: מי שהכניס את הנאשם בריגול לתוך פיקוד הדרום הוא סגן אלוף במילואים, איש אחים לנשק, ממעודדי הסרבנות – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תבעו אותך בכסף – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – שסחר בביטחון ילדינו, ואני הייתי צריך לכבות את השרפה שלכם. בושו והיכלמו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תגיד, לגרש גם את ההורים של בן גביר?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אני לא מדבר עם מי שמעודד טרור יהודי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אנחנו נעבור להצבעה שמית. בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תכין את הכסף, תכין את הכסף.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אני נגד טרור יהודי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני שואל, לגרש גם את ההורים של בן גביר ושל רוצח רבין? הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אנא קראי שוב את השמות.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

יש כאן חבר או חברת כנסת שמעוניין להצביע וטרם עשה כן? תמה ההצבעה. 50 בעד, אחד נמנע, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון – מסירת מידע על עמלות וריביות בידי נותן שירותים פיננסיים), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הנפת דגל של מדינת אויב או של הרשות הפלסטינית בגופים המתוקצבים או הנתמכים על ידי המדינה), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ניסים ואטורי. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על חוק איסור הנפת דגל של מדינת אויב או של הרשות הפלסטינית בגופים המתוקצבים או הנתמכים על ידי המדינה. שני אנשים לפחות שהתקהלו ומניפים בפומבי בגוף מתוקצב או גוף נתמך על ידי המדינה דגל של מדינת אויב, ובכלל זה דגל אש"ף או של הרשות הפלסטינית – איך שאתם רוצים לקרוא לזה – יראו בכך התקהלות אסורה. המשתתף בהתקהלות אסורה, דינו שנה אחת מאסר וקנס שלא יפחת מ-10,000 ש"ח. התקהלות אסורה היא גם כזאת שבמהלכה מוצגים דגלים של מדינות אויב או של דגלי הרשות הפלסטינית – היא אש"ף – בפומבי, בגופים המתוקצבים או הנתמכים על ידי המדינה. מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית מאפשרת לאזרחיה למחות בנושאים שבהם הם חלוקים על החלטות הרשויות המוסמכות. הצעת החוק מציבה קו אדום בין מחאה לגיטימית לבין מחאה שבמהלכה מתנוססים דגלים של מי שאינו מכיר במדינת ישראל או מהווה סכנה לקיומה. בגופים המתוקצבים או הנתמכים על ידי המדינה, הנפת דגלים כזאת תיחשב כהתקהלות אסורה שדינה יהיה כדין התפרעות באופן שניתן יהיה לפזרה בהתאם. גם ביום הנכבה, כשמניפים את הדגלים האלה, אתם יודעים שהאנשים שעושים את זה, גם חברי הכנסת פה – אתם מייצגים בעצם את השוליים הפרזיטיים בחברה הישראלית. אני מכיר הרבה דוברי ערבית, בעיקר אחינו הדרוזים; ישנם נוצרים ומעט מוסלמים שמשרתים בצה"ל. אותם פרזיטים, שחיים על חשבון המדינה ועל דם חלליה – אתם צריכים לעוף לאחת ממדינות ערב, כי רק אז תדעו ותבינו על בשרכם כמה טוב לכם היום במדינה הכי דמוקרטית ומכילה – – –

גלעד קריב (העבודה):

שיש בה שני מיליון אזרחים – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש–תע"ל):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אתה תוכל לדבר כשתעלה. לא להפריע.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אמרתי, אמרתי שיש גם טובים, יש גם טובים, לא צריך להיות – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש–תע"ל):

ניסים ואטורי (הליכוד):

כשאתם מניפים – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אין פריימריז עכשיו. אין פריימריז בליכוד עכשיו.

ניסים ואטורי (הליכוד):

כשאתם מניפים דגלי טרוריסטים – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת אלהואשלה, גש למקומך, בבקשה. תודה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טאהא, תודה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – בדיוק באותו בוקר שהגעתם לקבל את הקצבה בביטוח לאומי, כן – זאת אומרת שאפשר לקנות אתכם בכסף. אתם נקנים בכסף. קצבה של 2,000 שקלים מביטוח לאומי אתם יודעים לקבל, פתאום אתם מאמינים במוסדות המדינה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש–תע"ל):

כמה גזענות אפשר לסבול? כמה גזענות אפשר לסבול?

ניסים ואטורי (הליכוד):

מדהים, מדהים, איך אתם פתאום מאמינים במוסדות המדינה כשצריך לקבל תקציב.

טלי גוטליב (הליכוד):

ניסים ואטורי (הליכוד):

כשאתם מקבלים את תלוש המשכורת פה מהסדרנים בתחילת חודש – –

קריאות:

ניסים ואטורי (הליכוד):

כן, אתם, כשאתם מקבלים – – –

קריאות:

ניסים ואטורי (הליכוד):

כשאתם מקבלים פה את התלוש מסדרני הכנסת, אתם כן מאמינים במדינת ישראל פתאום.

טלי גוטליב (הליכוד):

ניסים ואטורי (הליכוד):

במערכות החינוך שלכם מטיפים לרצח של יהודים.

טלי גוטליב (הליכוד):

ניסים ואטורי (הליכוד):

די, טלי. אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. באוניברסיטאות מניפים – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מערכת החינוך של מי?

ניסים ואטורי (הליכוד):

שלכם, מה זה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מערכת החינוך שלי ישראלית, אתה לא יודע? אז לך תלמד. אתה פולט שטויות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

במזרח ירושלים, היה סיור. באוניברסיטאות מניפים – בוא תסתור את הדבר הבא גם כן, נראה אותך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה פולט שטויות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

מניפים דגלי אש"ף גם באוניברסיטאות – –

טלי גוטליב (הליכוד):

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה מנותק.

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – בגיבוי ראשי האוניברסיטאות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טאהא, תודה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

ביום הנכבה אתם מניפים את דגלי אש"ף. הנכבה זה הנס שלכם. הנכבה זה הנס שלכם.

קריאות:

ניסים ואטורי (הליכוד):

אם לא הייתם מפסידים ב-1948, מה היה קורה אז? איפה הייתם חיים? באיזו מדינה הייתם חיים?

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת אלהואשלה, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה אומר לקבוצה לאומית שמה שהיא תופסת כאסון זה הנס שלה? אתה – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

אם לא הייתם מפסידים – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, תודה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אם לא הייתם מפסידים ב–1948, מה היה קורה? הייתם חיים במדינה בדיוק כמו לבנון, כמו סוריה, זה מה שהייתם מקבלים. הנכבה היא הנס שלכם. בזכותה אתם חיים ויושבים פה – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו חיים על האדמה שלנו. אתה לא עושה טובה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – מקבלים משכורת 40,000 שקל בחודש, או 50,000 בעצם.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו יושבים על האדמה שלנו. אתה באת, לא אנחנו.

ניסים ואטורי (הליכוד):

האדמה שלנו, של היהודים, מתקופת – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו היינו פה, אתה לא היית.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני הייתי, אבותיי היו.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הבנתי. רגע, רגע, רגע, שנייה. לא הבנתי. אדמה של מי זה? איזה מפסידנים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לאיפה את הולכת, טלי? לאיפה את הולכת? תחזרי – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אהיה איפה שבא לי, אדוני. תחזור לאימא שלך לפני שאני אחזור למקום שלי. לאימא שלך.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אבותיי היו. אבותיי היו כאן עוד לפני שהגעתם לכאן בכלל. אתם הטרמפיסטים שיושבים על אדמות היהודים, עם ישראל, בתקופה ההיא.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

את עם נעליים או יחפה? עם נעליים או יחפה?

טלי גוטליב (הליכוד):

לאימא שלך אתה תחזור לפני שאני אחזור.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טאהא, בלי דברים כאלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך תנחם משפחות של מחבלים, כמו שאתה עושה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא. תסתכל עליה, שלא תהיה יחפה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בלי התייחסויות אישיות כאלה. די.

ניסים ואטורי (הליכוד):

חברת הכנסת טלי, זה הנאום שלי עכשיו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין בעיה. אני פשוט שומרת על כבוד הארץ.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אם לא הייתם מפסידים ב-1948, ילדיכם היו משמשים חומת מגן למחבלי חמאס, ילדיכם היו משמשים חומת מגן לחיזבאללה – אם לא הייתם מפסידים ב-1948. הנכבה היא הנס שלכם. רוצים לתמוך בחמאס? לכו לעזה. לכו לעזה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מזעזע – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

קומו, לכו לעזה, תיכנסו למחילות. חיילי צה"ל כבר ישיגו אתכם.

קריאות:

ניסים ואטורי (הליכוד):

חיילי צה"ל הגיבורים כבר ימצאו אתכם.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איזו בושה לכנסת. איזו בושה, איזו בושה. לאן עוד תגיעו? לאיזה שפל עוד תגיעו?

ניסים ואטורי (הליכוד):

פתאום, כשיש קצבאות של הביטוח הלאומי, אתם עומדים בתור לביטוח הלאומי, לוקחים מספר. אזרחים נאמנים פתאום. פתאום אתם מכירים במוסדות המדינה. פתאום זה בסדר להיות חלק פה, בעם ישראל, כן. אתם, קונים אתכם בכסף.

טלי גוטליב (הליכוד):

כשכולם אומרים שהחיילים שלנו עושים טבח עם בעזה, הם הופכים להיות – – – אויב, אויב, אויב.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תראו מי מדבר. אתה מדבר על כסף? כמה מזויף. אתה מדבר על כסף?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה את לא מתחילה את הנאום שלך ב"אדוני היושב-ראש" לוואטורי? את עולה כשוואטורי יושב על הכיסא ואת לא אומרת לו "היושב-ראש". למה את לא מכבדת את ואטורי?

ניסים ואטורי (הליכוד):

קודם כול, אני חייב – טוב, אני אדבר על החוק. תבין את החוק.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – – לך תמכור את – – – לך.

ניסים ואטורי (הליכוד):

קודם כול אני רוצה – תלכי את, לכי תניפי דגל, תקבלי קנס 10,000 שקל לפחות, ואז זה יהיה טוב.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לך – – – אני ארים דגל.

ניסים ואטורי (הליכוד):

קודם כול, אני רוצה – תלכי את. תלכי – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני ארים את התמונה שלך. ואטורי, אני ארים את התמונה שלך.

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – – (אומר בערבית: לכי לעזה, את וחברייך.)

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת ואטורי, בוא נתקדם. בוא נתקדם.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני רוצה להתקדם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אז תדבר על החוק.

ניסים ואטורי (הליכוד):

בסדר. תשתיק אותם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בסדר. תדבר, תדבר.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני מדבר.

קריאה:

ניסים ואטורי (הליכוד):

קודם כול, לגבי החוק – חוק מצוין, שעלה בכנסת הקודמת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חברת הכנסת ח'טיב יאסין.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – אתה מדבר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת יאסין, תודה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

די. תגידו לי, מה יש לכם? אתם תומכים בחמאס – לכו לעזה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני ארים את התמונה שלך: ואטורי מלך ישראל. ואטורי מלך ישראל.

ניסים ואטורי (הליכוד):

זה הפתרון שלכם – לכו לעזה. לכו לעזה. או שתגידו "תחי מדינת ישראל", או שתגנו את חמאס. אתם לא מסוגלים לגנות את חמאס ולא את חיזבאללה, נכון? מה הבעיה?

קריאה:

ואטורי, מה החוק?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

קצת על החוק, ואטורי.

ניסים ואטורי (הליכוד):

הסברתי בהתחלה את החוק, אולי היית בדיוק בפרסה. אני רוצה לפרגן לשר אלי כהן. דרך אגב, החוק הזה עבר פה בכנסת הקודמת בקריאה טרומית. החוק הזה יגיע לקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בעזרת השם.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אנחנו נעביר את החוק הזה. נעשה צדק.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל היה חוק כזה. ואטורי, היה חוק דגלים. היה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

בסדר, בסדר. אתם לא מייצגים אפילו את החברה הערבית.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל היה. היה חוק כזה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

לא. היה חוק ועבר בטרומית.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני הרמתי אותו, ואני אעביר אותו בכנסת הזאת יחד עם עזרה של חברים, של ראש הקואליציה, של חבריי לקואליציה. החוק הזה יעבור.

טלי גוטליב (הליכוד):

דגל אש"ף לא יונף במדינת ישראל, מדינת העם היהודי ונחלת אבותינו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

פעם זה היה – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

זה המבחן.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא יונף דגל אש"ף. לא יונף כאן דגל אש"ף.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי, לא שומעים אותך. תתקרבי, לא שומעים אותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מדברת אליך, נשמה. אתה לא מטריד אותי כהוא זה. כהוא זה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

טלי, טלי, טלי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת גוטליב, בואי ניתן לו להציג את החוק וזהו.

ניסים ואטורי (הליכוד):

באמת, נו. תנו לי לסיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, אם אתה יכול להבהיר להם שדגל אש"ף – מאוד פשוט – לא יונף במדינת ישראל, זה הכול.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני חוזר על מה שאמרתי, למי שלא שמע בהתחלה: מי שיניף את דגל אש"ף, אפילו אם שני אנשים נוכחים במקום – זאת התקהלות בלתי חוקית. נקודה.

קריאה:

דגל אש"ף היה בלשכה של נתניהו.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתם תשלמו על חוסר הנאמנות שלכם למדינת ישראל.

קריאה:

זה לא דגל אש"ף, זה דגל פלסטין.

ניסים ואטורי (הליכוד):

החוק הזה עלה בכנסת הקודמת על ידי השר אלי כהן – אני מפרגן לו – ואני ממשיך את החוק הזה יחד איתו. אנחנו נעביר את החוק הזה, בעזרת השם, ונעשה סדר. מי שרוצה להיות מחבל – שילך לעזה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. את עמדת הממשלה יציג שר המשפטים יריב לוין. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

דגל אש"ף לא יונף במדינת ישראל. זה מאוד פשוט. לא יונף במדינת ישראל דגל אש"ף. מי שרוצה להניף דגל אש"ף, יכול למצוא איפה. לא פה. לא פה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

אין מה לעשות. כל זמן שאני פה, דגל אש"ף לא יונף במדינת ישראל, זה הכול. מאוד פשוט.

קריאה:

בסדר גמור.

טלי גוטליב (הליכוד):

מילא לתמוך בטרור ומילא לחתור תחתינו. לא להניף כאן את הדגל.

ארז מלול (ש"ס):

את דגל מרוקו אפשר?

קריאה:

מרוקו אפשר, בטח.

טלי גוטליב (הליכוד):

מי שאל את זה? אה, זה מצחיק אותך, ארז? זה מצחיק? אותי זה לא מצחיק. אין התווכחות על דגל אש"ף. אין התווכחות איתם בכלל.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, לא. החוק הזה, מדינה – – – יש את זה בחוק.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. בואו ניתן לשר להשיב. תודה, אדוני.

שר המשפטים יריב לוין:

טוב. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא שומעים.

שר המשפטים יריב לוין:

קודם כול, אני בוודאי רוצה להדגיש: רובם המוחלט של אזרחי מדינת ישראל מכל הדתות וכל העדות הם אזרחים נאמנים ושווי זכויות במדינה, וכך זה צריך להיות. לצד זה, כמובן אותם אלה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

את לא. את לא נאמנה לערכי מדינת ישראל. את לא, את לא.

שר המשפטים יריב לוין:

אותם אלה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

את יוצאת מהכלל. את פוגעת בכל קבוצת האוכלוסייה שלך.

שר המשפטים יריב לוין:

לצד זה, כמובן אותם אלה שהם בוודאי לא הרוב ושפועלים בשירות האויב, מזדהים עם האויב ומזדהים עם הטרור – –

טלי גוטליב (הליכוד):

את הרי מבינה את חמאס, מזדהה עם חמאס.

שר המשפטים יריב לוין:

– – אני חושב שהם אינם נוהגים כפי שאזרח בכל מדינה שהיא צריך לנהוג כלפי מדינתו. יש הרבה מאוד חובות של המדינה כלפי האזרח, אבל יש גם חובות של האזרח כלפי מדינתו. אני חושב שאנחנו צריכים לדאוג להקפיד ולקיים את שני הצדדים של המשוואה הזו ביחס לכלל אזרחי ישראל כולם – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו מקיימים, אדוני השר.

שר המשפטים יריב לוין:

– – מכל הזרמים, מכל העדות ומכל הדתות, וכך ראוי שיהיה. אני חושב שהצעת החוק של חבר הכנסת ניסים ואטורי באה לטפל בתופעה או בדבר שהוא דבר מקומם, שבו במוסדות שמתוקצבים על ידי המדינה אנחנו עדים למצב שמתקיימים אירועים, הפגנות ודברים אחרים שנעשים תוך שימוש בדגלים של מדינות אויב או של ארגוני טרור או ארגונים שהם אויבים למדינת ישראל, ועושים את הדבר הזה בדרך שלטעמי עומדת בסתירה מוחלטת לעובדה שבמוסדות האלה ניתן תקציב של המדינה. אני לא מכיר מדינה שמאפשרת לקיים בשטחה, כל שכן בשטחם של מוסדות שמתוקצבים על ידה, אירועים, הפגנות, תהלוכות, עם דגלים של גורמים שהם גורמי אויב או גורמים שנלחמים בה, וביתר שאת הדבר הזה בטח נכון בשעת מלחמה. אני חושב שזה אבסורד מוחלט.

טלי גוטליב (הליכוד):

זאת עוד הצעה מאוזנת. אני אומרת לא להניף בכלל.

שר המשפטים יריב לוין:

אני חושב שזה אבסורד מוחלט. אני חושב שזו מציאות שבאף מדינה לא היו מסכימים לקבל. לכן אני חושב שבמהות התיקון שמציע כאן חבר הכנסת ואטורי בא לתקן דבר שבמצב נורמלי אני חושב שהוא היה מובן מאליו בכלל, אבל הוא בהחלט לקונה וחוסר שקיים בחוק. כמובן שגם אין בהצעה הזאת משום פגיעה בדמוקרטיה או בחופש הביטוי וכו'. דמוקרטיה, חופש ביטוי וחופש הפגנה הם דבר שאנחנו מקפידים עליו הקפדה יתרה, וכך צריך להיות. אבל חופש הביטוי וחופש ההפגנה הם לא החופש לתמוך באויב, להזדהות איתו, לחזק אותו, לחזק את מי שמבצעים פעולות טרור, את מי שחרטו על דגלם את השמדת מדינת ישראל, פגיעה ביהודי או באזרח ישראלי באשר הוא כזה. כל הדברים האלה הם דברים שאין להם שום קשר לא לעולמות הדמוקרטיה ולא לעולמות חופש הביטוי, אלא יש בהם הפקרה של המדינה ושל אזרחיה כולם לטרור ולאויב שמבקש לחסל אותה. אבל צריך לומר שהצעת החוק הזו מחייבת דיון מעמיק וגם תיקונים, משום שהיא מציבה כמה בעיות שצריך להתמודד איתן והן בהחלט מורכבות. עמדנו עליהן גם בדיון שהיה בוועדת השרים לחקיקה. אני אפרט את הקשיים האלה, שהועלו בחלקם על ידי הגורמים המקצועיים, וגם בחלקם אני חושב שהם ברורים מאליהם. קודם כול, כבר מזמן היא התבקשה, ועבודת המטה אמורה הייתה להתבצע במל"ל, בפרט בסוגיה של מה מוגדר כמדינת אויב, וכפועל יוצא גם אילו דגלים בסוף אסור להניף, כי אין ספק שאנחנו נדרשים להעביר חוק שבו אנשים גם מבינים מה רוצים מהם – סליחה – אנחנו מבקשים להעביר חוק שבו אנשים מבינים מה רוצים מהם במובן הזה שאנחנו צריכים לדעת בסוף אילו דגלים אסור להניף ומה מוגדר כמדינות אויב. העיר לי קודם חבר הכנסת קריב, ובצדק, ואנחנו גם עמדנו על זה בדיון בוועדה, שאין הגדרה של מדינות אויב – היא חלקית ביותר עד לא קיימת – ולכן הכרחי שעבודת המטה הזאת תסתיים. במובן הזה אני חייב לומר, חבר הכנסת ואטורי, שלהצעת החוק שלך יש משנה חשיבות, משום שהיא תיאלץ אולי סוף-סוף את המערכות להשלים את עבודת המטה הזאת, והדבר הזה יוסדר בצורה ברורה. כמו כן, צריך לבדוק – בסוף הדין הפלילי הוא דין אישי, במובן הזה שהתוצאה של הצעת החוק הזאת ושל החקיקה הזאת תהיה העמדה לדין של אנשים שמשתתפים באירועים כאלה, מעבר לחובה לפזר את ההתקהלויות. צריך לראות כיצד אנחנו מאבחנים באופן כזה שאדם שעבר במקום, היה שם, השתתף באירוע שהתחיל בדרך מסוימת ופתאום הונפו שם דגלים וכו' ולא הייתה לו כוונה כזאת – שלא נמצא את עצמנו מייצרים איזו נורמה כללית כזאת שבסוף לא תעמוד במבחן המציאות. לכן, כדי לתקן גם את הדברים האלה וגם נושאים נוספים שחשוב להסדיר אותם, הממשלה תומכת בהצעת החוק הטובה והנכונה הזאת, בכפוף לכך שההצעה תקודם בתיאום עם משרדי המשפטים והביטחון הלאומי, כמובן מתוך ציפייה שהכנסת תעמוד על כך שתתקבל מהמל"ל תוצאה מיידית של עבודת המטה, שתאפשר הגדרה מדויקת של מדינות האויב שביחס לדגלים שלהן ההצעה הזאת תחול. אני רוצה לברך אותך, חבר הכנסת ואטורי, על יוזמה טובה וחשובה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. מתנגד להצעת החוק חבר הכנסת קריב, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה יודע מה זה אומר שאתה מתנגד, קריב?

גלעד קריב (העבודה):

– – – קרעי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה יודע מה זה אומר שאתה מתנגד ליישום אכיפה נגד – – – זו המשמעות – – –

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, האמת היא שאני שקלתי כן לתמוך בהצעת החוק, עד שגיליתי שאין בה תחולה רטרואקטיבית, כי אם הייתה בה תחולה רטרואקטיבית, אז היינו מטילים סנקציות על מי? על בנימין נתניהו, שהניף את דגל פלסטין במעון ראש הממשלה בבלפור, וככה גם היינו פותרים את בעיית מימון המעונות. אבל עכשיו ברצינות, חבר הכנסת ואטורי, אני לא יודע לאיזו מגירה להכניס את החוק שלך – למגירה של הצעות החוק הצבועות, המטופשות או המרושעות? למה צבועות? כי הממשלה שאתה תומך בה מקיימת כל יום אין-ספור קשרים פוליטיים וצבאיים עם הרשות הפלסטינית. אז הממשלה שלכם תנהל כל היום קשרים עם הרשות, אבל מי שמניף את דגל הרשות הוא פושע. אז קודם כול, ההצעה צבועה.

עמית הלוי (הליכוד):

גלעד קריב (העבודה):

אחר כך, ההצעה – תסלח לי – מטופשת. תאמר לי, מה אתה חושב, שאם תשחק פה בדגלים אז אתם תעלימו מיליוני פלסטינים שגרים כאן?

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – – למה אתה חייב להגן על מחבלים? למה?

גלעד קריב (העבודה):

מה אתם חושבים, שבכל מיני קונצים מטופשים אתם תעלימו פתאום את העובדה שיש כאן מיליוני פלסטינים – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

זה שייך ל-6 באוקטובר. מה שאתה מדבר שייך לפעם.

גלעד קריב (העבודה):

– – שצריך בסופו של דבר להגיע איתם, למרות הכול – למרות כל נהרות הדם והמהמורות וההיסטוריה, צריך בסופו של דבר להגיע איתם לדרך – –

אריאל קלנר (הליכוד):

יש גם נאצים בעולם, יש גם אסלאמיסטים בעולם. הכול יש בעולם. מה זה קשור? איזה מין טענה זו?

גלעד קריב (העבודה):

– – שתאפשר לשני העמים הללו לחיות בארץ המובטחת. ההצעה שלך היא גם מרושעת, כי לעמוד כאן ולומר לאנשים שמה שהם חווים כאסון לאומי של העם שלהם זה בעבורם נס – כבן לעם היהודי, על כל מה שאנחנו עברנו, לומר לאנשים: האסון שלכם ושל המשפחות שלכם, שאני חושב, כציוני, שקשור בחוסר היכולת של המנהיגות שלהם לקבל את תוכנית החלוקה – –

קריאות:

אתה לא ציוני – – – רוצה להרוג אותנו?

גלעד קריב (העבודה):

– – אבל לומר לאנשים האלה שהאסון, שהוא גדול בעיניהם, הוא נס – –

אריאל קלנר (הליכוד):

הם בוכים שהם לא הצליחו להרוג אותנו. הם בוכים שהם לא הצליחו להרוג אותנו.

גלעד קריב (העבודה):

– – רק אדם מרושע שלא יודע מהי המורשת של העם היהודי יכול לומר.

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – – עדיף להיות מרושע מאשר לדבר כמוך, תומך מחבלים.

גלעד קריב (העבודה):

ולכן, על אפכם ועל חמתכם, ולמען הילדים והנכדים והנינים של כל מי שחיים בין הירדן לים – –

אריאל קלנר (הליכוד):

איפה אתה ואיפה גולדה?

גלעד קריב (העבודה):

– – יבוא יום ועל שני תרנים סמוכים יתנוססו דגל מדינת ישראל – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא יהיה.

גלעד קריב (העבודה):

– – מדינה יהודית ודמוקרטית – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא יהיה.

גלעד קריב (העבודה):

– – ודגל העם הפלסטיני.

קריאה:

– – – לא יהיה, לא יהיה – – –

גלעד קריב (העבודה):

יהיה גם יהיה. בכך נגשים את ערכיה של מגילת העצמאות, את חזונה של התנועה הציונית – –

אריאל קלנר (הליכוד):

איפה אתה ואיפה גולדה?

קריאה:

גרש בן האמה הזאת – – –

גלעד קריב (העבודה):

– – שגם בימי מלחמת העצמאות כתבה במגילת העצמאות את המחויבות שלה – –

קריאות:

– – – איפה גולדה מאיר?

גלעד קריב (העבודה):

– – להגעה לשלום.

אריאל קלנר (הליכוד):

מה גולדה מאיר הייתה אומרת – – –

גלעד קריב (העבודה):

אתם תמשיכו בהצעות החוק המטופשות שלכם, חסרות התוחלת שלכם.

אושר שקלים (הליכוד):

הם צוחקים עליך – – –

גלעד קריב (העבודה):

בסוף התקווה, בעבור שני העמים הללו – התקווה תנצח.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת שקלים, אתה לא יכול לגשת לפה.

אריאל קלנר (הליכוד):

מה גולדה מאיר הייתה אומרת עליך? מה? איפה גולדה ואיפה אתה.

קריאה:

גרש את בן האמה הזאת – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת ואטורי, אתה רוצה להשיב לו? בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

מה גולדה מאיר הייתה אומרת עליך? איפה גולדה ואיפה אתה.

קריאות:

דגל, דגל, דגל.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת קריב.

קריאות:

גלעד קריב (העבודה):

אני רק מבקש שיעשו גוגל – – – נתניהו ודגל פלסטין בבלפור – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אתה מפריע.

גלעד קריב (העבודה):

לא יעזור לכם, שתי מדינות לשני עמים זה מה שיקרה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

קריאה:

גלעד קריב (העבודה):

לא יעזור לכם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מספיק. שב, בבקשה. תודה. חברים, תודה רבה. חבר הכנסת ואטורי רוצה להשיב.

גלעד קריב (העבודה):

קריאות:

– – – מה נשאר ממפא"י? מה נשאר ממפא"י?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת קריב. תודה. חבר הכנסת אלהואשלה.

גלעד קריב (העבודה):

שיעשו גוגל – נתניהו – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מספיק. גלעד, אתה רוצה שאני אוציא אותך? די. בבקשה, חבר הכנסת ואטורי.

ניסים ואטורי (הליכוד):

כן, אני מבין שאני מרושע. תשמע, אמירות כמו שלך זה מה שהביא את 7 באוקטובר. ההתנהגות שלכם, הרפיסות שלכם מול המחבלים – –

גלעד קריב (העבודה):

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – זאת שמחייכת לידך, זה הביא את 7 באוקטובר.

גלעד קריב (העבודה):

– – – מזוודות עם הדולרים.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אנחנו לא ניתן לזה לקרות. לא עוד 7 באוקטובר. אנשים נפסדים כמוך – –

גלעד קריב (העבודה):

אתם – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – הביאו אסון על ישראל. אנחנו פה כדי להגן על עם ישראל.

גלעד קריב (העבודה):

אתם בניתם את החמאס. אתה – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

אנחנו נגן על עם ישראל. לא עוד תוקפים מבית.

גלעד קריב (העבודה):

ניסים ואטורי (הליכוד):

אנחנו לא ניתן שיפגעו בנו.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני עוצר את הזמן.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתם לא למדתם כלום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

רגע, חבר הכנסת ואטורי.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

ניסים, אתה יכול להשיב?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת עטאונה, מספיק. תודה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

רק משפט אחד אני רוצה להגיד – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מספיק. לא, אתה לא יכול.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתה לא יכול. אתה לא יכול. חבר הכנסת עטאונה, תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת ואטורי.

ניסים ואטורי (הליכוד):

איך נאמר לאברהם? "גרש את בן האמה הזאת כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, חבר הכנסת עטאונה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – וזה מה שצריך לעשות. אתם צריכים להבין דבר אחד: אנחנו לא נתקפל יותר. 7 באוקטובר עבר, לימד אותנו כמה דברים.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני קורא אותך לסדר פעם שנייה, חבר הכנסת עטאונה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אנחנו נילחם באויבים מבית, באויבים מבחוץ. אם יש אויבים מבית, הם לא חסינים לשום דבר.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

ניסים ואטורי (הליכוד):

והסיפורים של קריב – קריב, אתה עם האמרות שלך, זה מה שגרם לרצח 7 באוקטובר – –

גלעד קריב (העבודה):

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – ההתקפלות שלך בפני הטרוריסטים.

גלעד קריב (העבודה):

אתם – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

לך שב ליד עאידה תומא סלימאן. עושה לך טוב ללקק לערבים? תמשיך ככה. אנחנו נמשיך בכל הכוח – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

עצור, עצור, עצור, עצור, עצור, עצור, עצור, עצור, עצור, עצור, עצור. חבר הכנסת ואטורי, אני לא יכול לוותר ל.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא מתאים, ואטורי. לא מתאים לך. תתבייש.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

זה לא משפט שאפשר להגיד.

ניסים ואטורי (הליכוד):

להתרפס, להתרפס.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תתבייש, תתבייש. לא מתאים לך. תתבייש.

קריאה:

אין לו בושה בכלל, הוא – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תתבייש, ואטורי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

ניסים ואטורי (הליכוד):

אוקיי, אני אגיד מילה אחרת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, תתנצל.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תתבייש, תבקש סליחה.

קריאות:

בושה, בושה. אין לך בושה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תבקש סליחה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בושה, בושה, בושה, בושה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תבקש סליחה. אתה סגן יושב-ראש הכנסת.

ניסים ואטורי (הליכוד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בסדר, לא "ללקק". "ללקק" זה לא לעניין.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בושה – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תבקש סליחה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אין לך בושה. איך אתה אומר ככה לנשים?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תחזור, תבקש סליחה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

הוא מתרפס בפני – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תבקש סליחה. אתה סגן יושב-ראש כנסת. אתה צריך לבקש סליחה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא אמר מילה שלא אומרים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נכון, ובגלל זה הוא ירד. תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שיחזור ויבקש סליחה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה שמית. מי שיפריע במהלך ההצבעה, יצא החוצה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל שיחזור ויבקש סליחה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. תודה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מבקש בנימוס – הוא צריך לחזור ולבקש סליחה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בסדר, אתה מבקש בנימוס. הוא לא חייב. הוא החליט שהוא לא עושה את זה וזהו. תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז הוא לא רוצה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הוא הרגע החליט שהוא – תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא מתעקש.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בוא נתקדם הלאה. תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אלה הערכים. ואטורי, אלה הערכים שלך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – – תתבייש לך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טאהא.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תתבייש לך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טאהא, אתה רוצה לצאת החוצה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תתבייש לך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת טאהא, מספיק. תודה. בבקשה, הצבעה שמית. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אנא קרא בסיבוב שני, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר מאיר כהן:

האם יש מישהו שלא קראו בשמו, חברים? לא. תמה ההצבעה. אני מבקש ספירה. אם כן, להלן תוצאות ההצבעה: 47 בעד, עשרה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הנפה דגל של מדינת אויב או של הרשות הפלסטינית בגופים המתוקצבים או הנתמכים על ידי המדינה) התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק כלי הירייה (זכאות לרישיון כלי ירייה ללוחם שסיים שירותו עקב פציעה בפעילות מבצעית), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת יצחק קרויזר. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק קרויזר להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. אחריו – הוצמדה הצעה של צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי; קרויזר, תודה. בבקשה, עשר דקות לרשותך.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – זכאות לרישיון כלי ירייה ללוחם שסיים את שירותו עקב פציעה בפעילות מבצעית), התשפ"ד–2024. מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל, 6,602 לוחמים ולוחמות נפצעו במהלך הקרבות. נתון זה אינו רק מספר, אלא הוא משקף את המחיר האישי והכואב שמשלמים מי שנמצאים בחזית, בהגנה על המדינה שלנו. מדובר באנשים שהקריבו את גופם ונפשם למען ביטחון המדינה, וכעת הגיע תורנו להחזיר להם באותה המידה – בהכרה, בהגנה ובצדק. חוק כלי הירייה הקיים קובע כי הגיל המינימלי להוצאת רישיון נשק הוא 21, ובנסיבות מיוחדות ניתן להפחיתו לגיל 18. אך סעיף נוסף בחוק מגביל את זכאותם של מי שלא השלימו את שירותם הסדיר, ובכך מונע ממי ששוחררו עקב פציעה לקבל רישיון לנשק אישי. תוצאה זו יוצרת עוול. אותם לוחמים שנפצעו בפעילות מבצעית, לעיתים קרובות תוך סיכון חייהם, אינם יכולים להגן על עצמם ועל סביבתם, בעוד חבריהם שסיימו את שירותם זכאים לרישיון מייד עם שחרורם. הצעת חוק זו נועדה לתקן עוול זה. היא קובעת כי לוחמים שנפצעו במהלך מילוי תפקידם ושחרורם המוקדם נגרם עקב הפציעה, יוכלו לקבל רישיון נשק מייד עם שחרורם, גם אם לא השלימו את שירותם הסדיר. התיקון הזה רלוונטי במיוחד בימים אלו, לאור הצורך לתת מענה ללוחמים שנפגעו במהלך מלחמת חרבות ברזל ובפעולות לחימה נוספות. כפי שנכתב בדברי ההסבר להצעת החוק, החוק בא להכיר בגבורתם של הלוחמים, למנוע את העוול כלפיהם ולאפשר להם להגן על עצמם ועל סביבתם. אני מאמין שההכרה הזו אינה רק צעד חשוב לעשיית צדק עם הלוחמים, אלא גם מרכיב חיוני לחיזוק הביטחון האישי והלאומי של כולנו. אני מודה לכל השותפים שעמלו על הצעת חוק זו, למשרדו של השר לביטחון לאומי וצוות הלשכה שלי, ומזמין גם אתכם, חבריי חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, לתמוך בהצעת חוק חשובה זו בקריאה הטרומית. החוק הזה יעבור לוועדה לביטחון הלאומי של חברי חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה, ויחד נפעל במהירות ובמקצועיות להשלים את הליך החקיקה. לסיום, אני מתחייב להמשיך לפעול ללא לאות למען לוחמי ולוחמות צה"ל, לקדם חקיקה צודקת ולחזק את ביטחונם ואת מעמדם. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת פוגל, בבקשה, הוצמדה אותה הצעת חוק. שלוש דקות לרשותך, ולאחר מכן יגיב בשם הממשלה השר יריב לוין.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, כנסת נכבדה, כשהענקנו את הזכות לקבלת רישיון לנשיאת נשק פרטי ללוחמים זכאי תעודת לוחם, ראינו לנגד עינינו את הצורך לתת נשק לידיים ראויות ומאומנות. לצערי, לוחמים שנפצעו במהלך שירותם, שלולא פציעתם היו זכאים לתעודת לוחם, לא נכללו ברשימת הזכאים. אדוני היושב-ראש, מכובדיי, הצעת החוק הזאת שומרת על העיקרון של ידיים ראויות ומאומנות, ומאפשרת למי שהיו שותפים לפעילות מבצעית אך נפצעו במהלכה להיות זכאים לרישיון נשק פרטי. חבריי חברי הכנסת, בעתיד הלא-רחוק אנחנו נוסיף לרשימת הזכאים לוחמים נוספים, כי הרי כבר הוכח מעל לכל ספק שנשק בידיים אזרחיות ראויות ומאומנות מציל חיים. לכן, חבריי חברי הכנסת, אבקש אתכם לאשר את ההצעה בקריאה הטרומית ולהעביר אותה להמשך דיון בוועדה לביטחון לאומי כדי להביא אותה בסופו של דבר לספר החוקים בעתיד הקרוב. בהזדמנות הזאת, תודה לחברי יצחק קרויזר, שכרגיל עוסק בדברים החשובים. תודה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. השר לוין יענה בשם הממשלה. בבקשה, שר המשפטים. עשר דקות, אדוני.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני משיב בשמו של השר לביטחון לאומי ביחס להצעת החוק של חבר הכנסת פוגל. במסגרת החוק מוצע לתקן את הגדרת "שירות סדיר" בחוק שירות ביטחון לעניין חוק כלי הירייה כך שתחול גם ביחס לתקופה הקצרה מהתקופות המנויות בעניין זה בחוק שירות ביטחון, וזאת, אם אותו אדם סיים את שירותו הצבאי בשל פציעה בפעילות מבצעית. כחלק מהרפורמה המאוד-חשובה שהוביל השר לביטחון לאומי, "נשק אישי מציל חיים" – שצריך לומר שכבר הציל חיים ובוודאי יציל עוד חיים רבים נוספים – השר לביטחון לאומי התקין תקנות והרחיב מאוד את אוכלוסיית הזכאים לשאת נשק אישי. אבל המצב הוא שדווקא אותם לוחמים גיבורים שמקריבים הלכה למעשה את חייהם, ובוודאי מסכנים את חייהם בהגנה על המדינה, איכשהו יצא שדווקא הם, בגלל בעיות משפטיות כאלה ואחרות, נשארו מאחור, מכיוון שהחוק מאפשר את קבלת הנשק רק עם תום השירות הצבאי. מטרת הצעת החוק היא לעשות צדק עם אותם לוחמים שנפצעו במהלך פעילות מבצעית, עדיין נמצאים באופן רשמי תחת השירות, ולמעשה נאלצו לפרוש, חלקם בשחרור מוקדם וחלקם אפילו עדיין נמצאים בתהליך הזה, ואז, לפי לשון החוק כפי שהיא, צריכים להמתין עד השלב שבו הם יוכלו לקבל את רישיון הנשק, ולכן ישנה בקשה לשנות את התנאים ולאפשר גם להם לקבל נשק אישי. צריך גם לומר שלא מדובר באיזה עניין שולי מבחינה מספרית. לצערנו, יש לנו הרבה מאוד פצועים, והדבר הזה יכול להיות רלוונטי ללא מעטים מהם. כך נעשה צדק באופן כזה שמי שנלחם, הגן על מדינת ישראל ובשל כך נאלץ לסיים את שירותו מוקדם בגלל פציעה, יוכל לשאת נשק אישי ולא יצטרך להמתין, ויוכל לתרום גם בדרך הזאת, מעבר לתרומה שאי-אפשר להכביר מילים על המשמעות שלה כאשר הוא כבר שילם בגופו על הגנת המדינה. כל לוחם כזה, אנחנו נאפשר לו את הזכות, ככל שהוא מעוניין בכך, להמשיך להגן על כלל אזרחי ישראל וגם על עצמו באמצעות נשק אישי. הממשלה תומכת בהצעת החוק. היא תקודם בתיאום עם המשרד לביטחון לאומי, משרד הביטחון ומשרד המשפטים. אני חושב שזו הזדמנות להודות לכל אחת ואחד מאותן לוחמות ואותם לוחמים גיבורים על כל התרומה העצומה שלהם, לחזק מכאן את חיילי צה"ל, לחבק שוב את המשפחות השכולות, לאחל החלמה מהירה לפצועים, וכמובן לייחל לשיבתם המהירה של כלל חטופינו. אני מבקש כמובן מהכנסת לתמוך בהצעת החוק הטובה והחשובה הזאת. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני השר. היות שיש שתי הצעות חוק מוצמדות, נרשמו שני מתנגדים. נאור שירי, בבקשה, ואחריו – מירב בן ארי. שלוש דקות לכל אחד.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני כמובן מתנגד להצעת החוק הזאת; לא למהות שלה – המהות ברורה לחלוטין. הבעיה שלי זה המשרד לביטחון לאומי ואגף כלי הירייה. אני רק רוצה להזכיר לחבריי חברי הכנסת שהם נמצאים תחת בדיקה על הצורה והאופן שבהם חולק נשק במדינת ישראל כאילו זה סוכריות טופי. אני יודע שזה מאוד מעצבן לשמוע את זה, אבל זו המציאות. נשק במדינת ישראל חולק בתחילת הלחימה בניגוד לחוק על ידי אנשים במשרות אמון וגורמים במפלגת עוצמה יהודית, ועכשיו הצעת החוק הזאת ממשיכה לתת את הפררוגטיבה למשרד להמשיך ולחלק את זה בלי שום הסקת מסקנות. זה – פעם אחת. פעם שנייה, אני לא יכול שלא להתייחס להצעת החוק הקודמת. אני רוצה לברך אתכם, או לא לברך אתכם, כי אני לא יודע איפה אתם. אתם דה פקטו, בהצעת החוק הקודמת, של ואטורי, הכרתם במדינה פלסטינית. כל הכבוד לכם. אתם אשכרה נתתם אסמכתה למדינה פלסטינית לקום. למה? כי אתם מחליטים שהיא מדינת אויב, ובכך דה פקטו הקמתם מדינה פלסטינית. זה לא משהו חדש לכם, הרי בנימין נתניהו אמר את זה כמה וכמה פעמים, אבל welcome, עוצמה יהודית. תודה רבה לכם. הרי הצעת החוק הזאת של ניסים ואטורי, אדוני ניסים ואטורי, היא רימון עשן, כמו שאתם אוהבים. הכי קל להילחם בטרור – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תגנה את אחים לנשק.

נאור שירי (יש עתיד):

מפריע לכם להילחם בטרור – אתם ממציאים המצאות של דגלים וגינות ופרחים, ולא בצבעים האלה, ואל תעשו תהלוכה. אבל הבעיה העיקרית בכם ובטרור – אני רוצה לתת לכם כמה טיפים איך להילחם בטרור: האחד – תפסיקו לעודד השתמטות; השני – תפסיקו לפנות למדינת הטרור, שאגב מוגדרת בספר החוקים "קטר", ולייצר מנגנון לשמן את חמאס במאות מיליוני דולרים; תפסיקו לתמוך ברשות הפלסטינית, שאתם אומרים שהיא מעודדת טרור. עוד נושא שאפשר לטפל בו כנגד טרור זה לא למנות שר עבריין, משתמט, שהורשע בעבירה, בתמיכה בטרור, כדי שיילחם בארגוני טרור. תפסיקו להדפיס כובעי טמבל עם משפטים מיותרים – ככה לא נלחמים בטרור. תפסיקו לעמוד, נגיד ב-2009, אל מול פרומפטר באשקלון ולהגיד: אנחנו לא נעצור את צה"ל, אנחנו נמוטט את חמאס. תפסיקו להבטיח סיפוח ובפועל ארבע שנים אחרי לא לקיים. תפסיקו להבטיח שלא תעבירו חצי ליטר דלק, אוכל, מים, חשמל, לארגון הטרור שנלחם בנו, אבל אתם נותנים לו את היכולת להילחם בנו. זה למשל משהו מאוד מאוד משמעותי. הבעיה העיקרית, אדוני היושב-ראש – משפט אחרון – שאתם כבר 17 שנים מקשקשים את עצמכם לדעת. אתם רוצים לדעת איך נלחמים בטרור – אני רק מזכיר איזה מספר קטן, 1,360 הרוגים, תחת העשור הבטוח ביותר במדינת ישראל. אתם רוצים לדעת איך נלחמים בטרור – תתפטרו. אתם הסיבה והתוצאה לטרור.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תגנה את אחים לנשק.

נאור שירי (יש עתיד):

מר אלמוג כהן, אתה יושב בממשלה של 1,360 הרוגים, נרצחים תחת הטרור.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תגנה את אחים לנשק.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה ואחים לנשק שלך.

היו"ר מאיר כהן:

תודה. מירב, בבקשה. אנא הקפידו על שלוש דקות. אני מקפיד על זה.

נאור שירי (יש עתיד):

סליחה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תגנה את העצור הרביעי – –

נאור שירי (יש עתיד):

אני מגנה אותך.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – שניסה לשרוף את ראש הממשלה.

היו"ר מאיר כהן:

אלמוג. אלמוג.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר מאיר כהן:

אלמוג, אנחנו רוצים לדבר. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני מתנגדת לחוק כמובן ומתחברת לכל מה שנאור אמר, בעיקר על האגף לרישוי כלי הירייה, שהפכתם אותו לאגף של המפלגה שלכם, אבל אני מתנגדת בינתיים לכל חוק שאתם מעבירים. בכל שבוע אתם מעבירים עוד חוקים ועוד חוקים ועוד סמכויות, ובארץ ההשפעה אפסית – גם הפשיעה בחברה היהודית עולה, גם הפשיעה בחברה הערבית שילשה את עצמה. שנתיים יושב ליצן. גם אם אתם מנסים – ואתם מנסים – אין לכם ברירה. יושב לכם ליצן במשרד, כל היום עסוק בצילומים שלו, באיך שהוא נראה. אז איך תשפיע? כל היום אתם מחוקקים. אתה עומד פה, קרויזר, ומחוקק כבר שנתיים – אפס השפעה. אפס. מה זה אפס? יותר גרוע. מעולם מצבם של היהודים בארץ ישראל לא היה כל כך קשה. אבל אי-אפשר להאשים אתכם. זה בדיחה שיוצאת מתוך המשרד.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

היום – כתב אישום על פרוטקשן. כתב אישום על פרוטקשן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תבזבז לי את הזמן, כי אני רוצה לדבר, דווקא על שאוויש אחר, בשתי הדקות שנותרו לי.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

רגע, אבל כתב אישום על פרוטקשן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תפריע לי. אני רוצה לדבר על שאוויש אחר, שהוא הלך השבוע ללוח הנוכחות, בדק את הנוכחות של לפיד וצייץ: הינה, תראו אופוזיציה, בלה-בלה-בלה. השאוויש הזה נקרא זאב אלקין. אין לי הרבה דברים שאני מסכימה עם מירי רגב, אבל בדבר אחד היא צדקה: ביולי 2021 נכנס אלקין למליאת הכנסת, ועמדה מירי רגב ואמרה לו – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תפריע לי. – – היא אמרה לו: הינה השאוויש מגיע. שאוויש, מה העניינים? איך זה להיות שאוויש? כשהיא מתגלגלת מצחוק.

קריאה:

מה זה שאוויש?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה אשכנזי, אתה לא תבין. זה קרה כמובן חודש אחרי שאלקין שלנו לא רק שהצטרף לממשלת השינוי – הוא היה אחד המתווכים הכי גדולים בין מנסור עבאס לנפתלי בנט. כן כן, אלקין האולטרה-ימני הוא אחד המתווכים של ממשלת השינוי. אבל נמשיך, כי הרי אין לו בושה. מה הוא קיבל? את שר המים? בואו, בשביל הבדיחה הזאת הוא היה המתווך של ממשלת השינוי. אין מילים. אבל אני רוצה להקריא לכם את דברי השאוויש על בנימין נתניהו. בדצמבר 2020 הוא התפטר מממשלת נתניהו, ואמר ככה – הכול מצוטט, נשמה, הכול מהכתובים: "אי-אפשר להשאיר את המדינה ואזרחיה בני ערובה לאינטרסים האישיים שלו". הוא כינה את נתניהו "דיקטטור – – – שפועל משיקולים אישיים וגחמות". על הממשלה שעד לפני דקה הוא כיהן בה הוא אמר: "בעלת שתי ידיים שמאליות" – הממשלה הזאת שהוא חזר אליה מהר מהר מהר, נכון? אל ממשלת הדיקטטור.

היו"ר מאיר כהן:

נגמר הזמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, אני רוצה רגע להגיד משהו על השאוויש. יש לי עוד הרבה דברים, אבל אין לי זמן. איפה הוא? הוא לא כאן? ראיתי אותו מסתובב. הינה, אני אומרת לכם, הוא קרא לנו "אופוזיציית פח". תקשיב, אני מעדיפה להיות עשר שנים באופוזיציה ולא למכור את כל הערכים שלי בשביל להיות שאוויש של נתניהו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את תהיי עוד הרבה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לי עוד הרבה – – –

היו"ר מאיר כהן:

אדוני השר קרעי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – שאוויש, לקחת את התפקיד, לקחת את התפקיד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נשאיר אותך עשר שנים באופוזיציה.

היו"ר מאיר כהן:

שלמה, שלמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדאג, אני אהיה באופוזיציה ואני לא אמכור את הערכים שלי – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

את תוקפת את החרדים, את תוקפת את החרדים, חוק שלא קשור אליהם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר מאיר כהן:

השר קרעי, אני מבקש ממך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יום אחרי שנתניהו – – –

היו"ר מאיר כהן:

השר קרעי. גם את, מירב. מירב. השר קרעי, יש איזה נוהל; אל תשנו אותו. שרים משולחן הממשלה פחות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הוא כל הזמן עושה את זה.

היו"ר מאיר כהן:

זהו, אז בבקשה. גם את.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני – – –

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים להצבעה. אדוני המזכיר, בבקשה. להזכירכם, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הירייה (תיקון – זכאות לרישיון כלי ירייה ללוחם שסיים שירותו עקב פציעה בפעילות מבצעית), של חבר הכנסת קרויזר. בבקשה, אדוני. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר מאיר כהן:

סליחה, אדוני. עליזה, שומעים את ה"בעד" שלך ולא שומעים את ה"בעד" של חבר הכנסת. נא להקפיד על זה, אני מבקש מכם. עליזה, שמעת אותי? תודה. כי כשאת צעקת בעד, שמעו את שלך ולא את של חבר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה תעשה סיבוב שני.

מזכיר הכנסת דן מרזוק: