טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםנתונים רשמיים בלבד · הכנסת וועדת הבחירות המרכזית
טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםהאתר משתמש בכלי אנליטיקה (Microsoft Clarity) כדי להבין איך גולשים משתמשים בו — מפות חום וניתוח דפוסי גלישה, בלי מידע מזהה. הכלי נטען רק אם תאשרו. פרטים נוספים
רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.
מחלץ את נוסח הישיבה מהקובץ הרשמי
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הודעת הממשלה על מינויה של חברת הכנסת שרן מרים השכל לתפקיד סגנית שר במשרד החוץ בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה
פעולה על פי חוק · דיון
הודעת הממשלה על העברת שטח הפעולה 'הכוון תעסוקתי לצעירים' ממשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי למשרד העבודה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה
פריטי מליאה · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הודעת הממשלה על העברת הסמכות הנתונה על פי חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה, בגבעת התחמושת, תשע"ז-2017, מראש הממשלה לשר המורשת, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה
פעולה על פי חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצהרת אמונים של סגנית השר שרן השכל
פריטי מליאה · דיון
הודעה אישית של ח"כ מרב מיכאלי
פריטי מליאה · דיון
הודעה אישית של ח"כ גלעד קריב
פריטי מליאה · דיון
חילופים בוועדות
פריטי מליאה · דיון
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
מירב בן ארי (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
בועז טופורובסקי (יש עתיד):
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 18) (ביטול ממשלת חילופים)
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
רון כץ (יש עתיד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
משה טור פז (יש עתיד):
דבי ביטון (יש עתיד):
עמית הלוי (הליכוד):
אבי מעוז (נעם):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):
נעמה לזימי (העבודה):
אריאל קלנר (הליכוד):
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אושר שקלים (הליכוד):
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
טלי גוטליב (הליכוד):
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
מרב מיכאלי (העבודה):
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הודעה אישית של חברת הכנסת מרב מיכאלי
מרב מיכאלי (העבודה):
הודעה אישית של חבר הכנסת גלעד קריב
גלעד קריב (העבודה):
חילופים בוועדות הכנסת
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (הוראת שעה), התשפ"ה–
יעקב אשר (יהדות התורה):
הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (הוראת שעה), התשפ"ה–
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
שר הבריאות אוריאל בוסו:
הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–
שר הבריאות אוריאל בוסו:
רון כץ (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
דבי ביטון (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
מירב כהן (יש עתיד):
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
מאיר כהן (יש עתיד):
ירון לוי (יש עתיד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
מירב בן ארי (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
בועז טופורובסקי (יש עתיד):
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
משה טור פז (יש עתיד):
רם בן ברק (יש עתיד):
אבי מעוז (נעם):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
גלעד קריב (העבודה):
נעמה לזימי (העבודה):
טלי גוטליב (הליכוד):
מרב מיכאלי (העבודה):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 28) (הסדרת שיטת התקצוב למועצות הדתיות ולרשויות מקומיות שאין בהן מועצות דתיות), התשפ"ד–
ארז מלול (ש"ס):
מאיר כהן (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
רון כץ (בשם ועדת הכלכלה):
מירב בן ארי (יש עתיד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
משה טור פז (יש עתיד):
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
נעמה לזימי (העבודה):
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר
שר המורשת עמיחי אליהו:
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
מאיר כהן (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
גלעד קריב (העבודה):
נעמה לזימי (העבודה):
שר המורשת עמיחי אליהו:
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מרב מיכאלי (העבודה):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 30) (פיצויים שהטיל בית משפט צבאי), התשפ"ד–
הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון – פיצויים שהוטלו על ידי בית משפט צבאי), התשפ"ד–
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
רון כץ (יש עתיד):
ירון לוי (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
נעמה לזימי (העבודה):
מרב מיכאלי (העבודה):
הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 158), התשפ"ה–
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכנסת. היום יום שני י' בחשוון התשפ"ה, 11 בנובמבר 2024. הודעה למזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4985/25 וכלה בהצעת חוק פ/5022/25: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למשרת מילואים פעיל) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק הממשלה (תיקון – חובת עריכת הסכמים בכתב), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – זכאות לטיפול פסיכולוגי), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי ומשה גפני; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על תשר), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת שלום דנינו; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תגמול מילואים לעובד עצמאי) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, שלום דנינו ואופיר כץ; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – הודעה ללקוח על אודות יתרה בחשבון עובר ושב שאינה נושאת ריבית), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס מופחת לנושאים בנטל), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פרסום שומות היטל השבחה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – הוספת לאום ארמי), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת רם בן ברק; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלה בשל דיכאון סב-לידתי), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הזכות להיבחר), מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת ערך השוויון ברוח עקרונות הכרזת העצמאות), מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק תשלומי פיצוי על כניסת מוצרים שאינם סיוע הומניטרי, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת משה פסל ואלמוג כהן; הצעת חוק הקמת מחלקה לגיבוש תפיסת מודיעין חלופית ("איפכא מסתברא") מגופי המודיעין, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – הגדרת קווי העימות) (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת אלון שוסטר, יצחק קרויזר, אליהו רביבו, מטי צרפתי הרכבי, משה פסל, ששון ששי גואטה ורם בן ברק; הצעת חוק ועדת חקירה ממלכתית בגין אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת אורית פרקש הכהן; הצעת חוק קבלת ילד של משרת מילואים למעון יום והשתתפות המדינה בעלות שכר הלימוד בו, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת אלון שוסטר, יצחק קרויזר, שלום דנינו, אוהד טל, משה סעדה ומשה טור פז; הצעת חוק קבלת ילד של משרת מילואים למעון יום והשתתפות המדינה בעלות שכר הלימוד בו, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – איסור על גביית תשלומי הורים), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק העברת מידע בין רשויות, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון בריא בסיסיים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק מעמד המשרת בשירות צבאי או לאומי, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק עוסק בכלכלת הפלטפורמה, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת משה פסל ודן אילוז; הצעת חוק עוסק בכלכלת הפלטפורמה, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק השתתפות המדינה בעלות שכר הלימוד במעון יום למשרתי מילואים וקדימות בקבלה למעון, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת אביחי אברהם בוארון ומשה פסל; הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (הגבלת פעילות) (תיקון – איסור פעילות הרשות הפלסטינית בתחומי מדינת ישראל, אכיפה ועונשין), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק איסור שיתוף פעולה עם סנקציות של מדינות זרות על אזרחי ישראל, התשפ”ה–2024, מאת חברי הכנסת דן אילוז, משה סעדה, צבי ידידיה סוכות, אביחי אברהם בוארון ומשה פסל; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הקלת רגולציה במסגרת שיקום עוטף עזה ויישובי הגדר בקו העימות הצפוני), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת אלון שוסטר, יצחק קרויזר, אליהו רביבו, מטי צרפתי הרכבי, אוהד טל ורם בן ברק; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – הגדלת הייצוג הנשי באספה הבוחרת), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת מתן כהנא; הצעת חוק הטבות למשרתים בשירות צבאי או אזרחי, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת משה סולומון; הצעת חוק לידה שקטה (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – חימוש אזרחים בנשק ארוך בשעת חירום), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק העברת אמצעי לחימה רוסיים שנתפסו בלבנון וברשות הפלסטינית לטובת חימוש אוקראינה, התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק נכסי המדינה (תיקון – השכרת נכסים למתקני רדיו טלפון נייד), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק כליאתם והעמדתם לדין של המשתתפים באירועי 7 באוקטובר, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת שמחה רוטמן ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק תשלומי פיצוי על כניסת מוצרים שאינם סיוע הומניטרי, התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק חימוש כל אדם מכוחות הביטחון המוצב בקו עימות או סמוך אליו, התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל. עוד הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון דיני הקניין הרוחני (מועד ערעור על החלטות הרשם), התשפ"ה–2024; הצעת חוק הגז הפחמימני המעובה (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2024; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 159), התשפ"ה–2024; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 67 והוראת שעה), התשפ"ה–2024; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 78) (דיין הוצאה לפועל), התשפ"ה–2024; הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2024; הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 9) (צו עיכוב הליכים זמני בהליך לאישור הסדר חוב), התשפ"ה–2024; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024. כמו כן הונחה לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת יעקב אשר. עוד הונח על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 36), התשפ"ה–2024. נוסף על כך הונחו על שולחן הכנסת הודעות שר האוצר על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עופר כסיף, אלון שוסטר, אברהם בצלאל, יבגני סובה וניסים ואטורי בנושא: מצב החקלאות בצפון; על מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ניסים ואטורי, אלון שוסטר, יאסר חוג'יראת, יצחק קרויזר וטטיאנה מזרסקי בנושא: הארנונה לעסקים בצפון; על מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ולדימיר בליאק, חמד עמאר, ינון אזולאי, משה סולומון וגלעד קריב בנושא: פיצוי למוסדות ומוזיאונים בגין ירידה בהכנסות כתוצאה ממלחמת חרבות ברזל; על מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ולדימיר בליאק, אוהד טל, דן אילוז, ינון אזולאי ויצחק קרויזר בנושא: הסרת חסמי מס וחסמים בנקאיים בענף הקריפטו; על מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ולדימיר בליאק, ינון אזולאי, יצחק קרויזר, מיכאל מרדכי ביטון וחוה אתי עטייה בנושא: מציאת פתרון למשכירי ושוכרי דירות באזורים מפונים; על מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת שרן מרים השכל, קטי קטרין שטרית, מאיר כהן ויבגני סובה בנושא: עיכוב פיצויים לנפגעי הנובה ובני משפחותיהם על ידי ביטוח לאומי; על מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוראי להב הרצנו, שלום דנינו, אלון שוסטר, נעמה לזימי ועאידה תומא סלימאן בנושא: משבר הפרנסה של עובדים שכירים בקרב תושבי קו העימות הצפוני הלא-מפונה; על מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, דבי ביטון, ששון ששי גואטה ויוסף עטאונה בנושא: ממצאים מדאיגים ביחס למרחבים המוגנים; על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, צגה מלקו, מיכאל מרדכי ביטון, אימאן ח'טיב יאסין ומשה רוט בנושא: ביטול אגרת מיון בבתי חולים פסיכיאטריים; על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יונתן מישרקי, יצחק קרויזר, טטיאנה מזרסקי, אחמד טיבי, מיכאל מרדכי ביטון, אליהו ברוכי, צגה מלקו וואליד אלהואשלה בנושא: צוותים רפואיים בפריפריה מופלים לרעה ביחס לעמיתיהם במרכז ובתום משמרות ארוכות נאלצים לנהוג עצמאית לבתיהם באופן שמסכן את חייהם; על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יאסר חוג'יראת, חמד עמאר, בועז טופורובסקי, אחמד טיבי, ארז מלול וניסים ואטורי בנושא: מעונות הסטודנטים בזמן המלחמה. לבסוף, הונחה על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בקובלנות נגד חבר הכנסת עופר כסיף. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה למזכיר הכנסת על הודעתו המפורטת.
היו"ר אמיר אוחנה:
כעת נעבור לנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי לנמק את הצעת האי-אמון מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך, גברתי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 402 ימים למלחמה. 402 ימים ש-101 חטופות וחטופים אחינו ואחיותינו ממשיכים ונמקים בשבי חמאס. אני פונה לראש הממשלה: זוהי האחריות שלך. בלי פוליטיקה, בלי תירוצים, בלי ספינים. אתה האחראי להחזרתם. בכל יום שבו אתה לא פועל למען עסקה, פוחתים הסיכויים להציל את אלו שעדיין בחיים. הבוקר התעוררתי מוקדם במיוחד לקול אזעקה בגלל טיל שנורה מתימן. נכנסתי לממ"ד עם הנכדים. בגלל צינת הבוקר לקחתי איתי שמיכה, וחלפה במוחי המחשבה ששוב חורף, ומה עם החטופים במנהרות? אבל למרות ההשכמה הכפויה הגעתי עם תחושת אופטימיות קלה שאתם, חברי הכנסת, גם מהקואליציה, סוף-סוף תתעשתו ותבינו שהממשלה הזו צריכה לסיים את ימיה. אחרי שנתיים של טירוף מוחלט, מחדל 7 באוקטובר, שהציב את מדינת ישראל בסכנה קיומית ויותר משנה של מלחמה, אי-אפשר להמשיך כך. מגיע לאזרחי ישראל לבחור מחדש את מנהיגיהם. אדוני ראש הממשלה, בכנסת העשרים-וחמש איבדת את הלגיטימיות. הוכחת לנו פעם אחר פעם כי אינך כשיר יותר לכהן כראש ממשלה. נתניהו סחיט, חלש, עייף, מתנער מאחריות וכמובן כרוך בסבך כתבי אישום, פרשיות מדאיגות ונתון ללחצים שמונעים ממנו את שיקול הדעת לטובת המדינה והאזרחים. לפני כמה ימים שמעתי את מרב סבירסקי, אחותו של איתי מבארי, שנחטף ונרצח ביום ה-99 בשבי חמאס. מרב אמרה כי היא יתומה שלוש פעמים: יתומה מהורים, שנרצחו ב-7 באוקטובר, יתומה מערכים, ויתומה ממנהיגות. מרב צודקת – אזרחי ישראל יתומים ממנהיגות. ראש ממשלת ישראל הוא אדריכל הספינים, מומחה בפיזור רימוני עשן, בעיצוב נרטיב מעוות, הבטחות שאינו מקיים, דחייה שוב ושוב של החלטות. רחוק מלהיות קורבן, נהפוך הוא. ממש כמו בתיאטרון, יש לנתניהו מוטיב חוזר: הוא לא ידע. הוא לא ידע על הצוללות; הוא לא ידע על מחדלי אסון מירון; הוא לא ידע שהכלכלה שלנו בצניחה חופשית; הוא לא ידע שהשותפים הקיצוניים בקואליציה מדרדרים את המשרדים שלהם אל פי תהום; הוא לא ידע שחמאס לא מורתע; הוא לא ידע שמזוודות דולרים משמשות לחימוש האויב; הוא לא ידע שגם חיזבאללה לא מורתע; הוא לא ידע על ההתראות הביטחוניות לפני טבח 7 באוקטובר; הוא לא ידע על האזהרות של התצפיתניות; הוא לא ידע על האימונים של החמאס לפלישה; הוא לא ידע שאנחנו עומדים בפני מלחמה רב-זירתית; הוא לא ידע שהדובר שלו נכשל בסיווג הביטחוני של שב"כ; הוא לא ידע שהדובר שלו נכנס למתקנים ביטחוניים בניגוד לחוק; הוא לא ידע שאנשי סודו מדליפים מידע מסווג לעיתונות זרה; הוא לא ידע שאנשי לשכתו משפצים פרוטוקולים; הוא לא ידע שלשכתו מתנהלת כארגון סחיטה המזכיר משטרים חשוכים ואפלים. אם נתניהו אכן לא ידע, אז אכן הוא אינו כשיר. אבל שלא יבלבלו אתכם, ידע גם ידע. מעילו מתפורר מרוב שמשכו בדש מעילו. ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון דייקה בדברי הסיכום על דפוס ההתנהגות החוזר של ממשלות נתניהו, ואני מצטטת: "תרבות רעה מצאנו בתוך ביתנו, בתוך גופים ציבוריים, ברשויות שלטוניות ובקרב שליחי ציבור, נבחרים וממונים, שהציבור הפקיד בידיהם את שלומו ואת ביטחונו. מצאנו תרבות רעה של הצגת דברים למראית עין בלבד, של התעלמות מהתרעות חוזרות ונשנות, של שאננות ושל קיבעון מחשבתי בעניינים משמעותיים הנוגעים לבטיחות הציבור ולשמירה על חיי אדם. תרבות רעה של היעדר משילות ושלטון החוק, ודפוס פעולה של דחיינות ושל הימנעות מקבלת החלטות. מציאות של התנהלות המושפעת לרעה מאינטרסים פוליטיים ומשיקולים זרים. תרבות רעה של ראש קטן, של מזעור האחריות ושל התחמקות ממנה". זאת מורשת נתניהו שתיכתב בדפי ההיסטוריה. לצערנו אתם תגלו במהרה, ממש בעתיד הקרוב, שנתניהו לא שמע, לא ראה, לא ידע, שמדינת ישראל חייבת להתמודד גם עם השלכות משבר האקלים הגלובלי. לא ידע שאנחנו בעיצומו של משבר אקלים; לא ידע שמשבר האקלים מסכן את עתידנו; לא ידע שחוק האקלים שממשלתו מקדמת בחופזה שווה כקליפת השום, חלול, חסר, מתעלם מהסכנות. וגם הוא לא ידע – שימו לב, חברות – הוא לא ידע את שמן של מנכ"ליות משרדי ממשלתו. בזה הוא דווקא צודק, כי אין כאלה. חברותיי חברות הכנסת ונשות ישראל, המהוות 51% מהאוכלוסייה, לנו, הנשים, אין ראש ממשלה. ראש ממשלה שמדיר נשים מתפקידים ציבוריים; ראש ממשלה שלא מוודא ייצוג שוויוני של נשים בקבינט הביטחוני; ראש ממשלה שלא ממנה נשים בצוותי המשא ומתן לשחרור החטופות והחטופים; ראש ממשלה שמאפשר הדרה של נשים במרחב הציבורי; ראש ממשלה שמשלים עם היעדרן המוחלט של מנכ"ליות ממשרדי הממשלה, כאשר בממשלה הקודמת המנכ"ליות עשו חייל ותרמו רבות; ראש ממשלה שכבר שנים בנות בריתו הנאמנות הן מפלגות המדירות נשים; ראש ממשלה שממשלתו שותפה לחקיקה מיזוגנית. הורי התצפיתניות שלחו לי לפני כמה שבועות דוח, דוח הממתין לוועדת החקירה הממלכתית של אוניברסיטת בן-גוריון והמכללה האקדמית באשקלון, דוח שכותרתו "תיעוד חיילות בחמ"לים קדמיים בגזרת עזה בעקבות אירועי 7 באוקטובר". אני מצטטת מדברי הסיכום: "נזכיר את תרומתן ואת תרומתן הפוטנציאלית של נשים ושל שמיעת קולות מגוונים נוספים לעידוד חשיבה ביקורתית רבגונית, שעשויה לתקן כמה מהכשלים הנרחבים של 7 באוקטובר. יש חשיבות רבה לנוכחות של נשים בכירות מוכשרות במוקדי קבלת ההחלטות הצבאיות והמדיניות כאחד. השתתפות של נשים מיומנות במוקדי קבלת ההחלטות תאפשר חשיבה ביקורתית ויציאה מקיבעון מחשבתי, וכן השמעת קולות אחרים מהזרם המרכזי בדיון. נשים אלו יהוו מודל מנהיגות לדור הבא שיתקדם לתפקידים מובילים בצבא ובחברה". אז נשות ישראל, ראש הממשלה אינו מאמין בכוחנו, ולכן אינו יכול להוביל שינוי בחברה הישראלית בכל הקשור למעמד האישה ולהשפעתנו על עתיד המדינה. במיוחד אחרי השנה האחרונה, שבה אנחנו נלחמנו, תקפנו באיראן, עבדנו, ילדנו בלי הבעלים לצידנו, שמרנו על הבית הלאומי והפרטי, נתניהו הוכיח שאינו ראוי ואינו כשיר להיות ראש הממשלה שלנו, הנשים. אדוני ראש הממשלה, מהי מנהיגות? מיהו מנהיג? לצד הכבוד, היוקרה והכוח, המנהיג מחזיק באחריות גדולה, אחריות שלא לוקחים – היא מגיעה עם המינוי. אפילו השרים לא רואים בך מנהיג. לישיבת הממשלה אתמול הגיעו רק שליש מהשרים שלך. איפה הם? מטיילים? משמעת מבישה, כמעט כמו סדר-היום הצנום שקבעת.
שר התיירות חיים כץ:
למה את אומרת שהגיעו שליש? אני הייתי שם. היו חסרים ארבעה.
דבי ביטון (יש עתיד):
ובמה אתה עסוק, ראש הממשלה? היום, באישון לילה, ביקשת לדחות שוב את עדותך במשפט, כי חסר לך מרחב מוגן וכי יש מלחמה. אז מרחב מוגן אני בטוחה שניתן למצוא, אפילו כזה אטומי. ובעניין המלחמה, שר הביטחון החדש שמינית ידאג לכול. הרי כץ כבר הכריז כי חמאס הוכרע וניצחנו את חיזבאללה. משפטך, נתניהו, חייב להימשך. עד מתי תכהן כראש ממשלה עם כתבי אישום? לאזרחים מגיעה הכרעה. מה לא נמצא בסדר העדיפויות? עסקה לשחרור חטופים – ממש לא בוער, כי הם רק סובלים. חוק גיוס? ממש לא. יותר חשוב דיל להכשרת חוק ההשתמטות. העקורים בצפון? אחרי יותר משנה הם חוזרים הביתה תחת אש וכלכלה מרוסקת. שיקום הדרום? גם לא. על הדרך קיצוץ תקציבי ושר חדש ומיותר. אינפלציה גואה, יוקר מחיה, הקפאת נקודות זיכוי, העלאת מע"מ, העלאת תשלומי ביטוח לאומי, הקפאת קצבאות, פגיעה בפנסיות, משרדי ממשלה מיותרים. ומי לא ייפגע? מי שלא עובד, מי שלא משרת. והנושאים בנטל, המילואימניקים, מוזמנים לעוד סבב לחימה בסכנת חיים. ראש הממשלה נתניהו, צפית אתמול בתחקיר על השר בן גביר? נרדמת בלילה? במקום לשלוח בקשת דחיית עדות, היית צריך לשלוח מכתב פיטורין לשר הביטחון הלאומי, והפעם בלי להודות לו על תרומתו. במשמרת שלך הפשיעה גואה, מספר הנרצחים עולה, אין ביטחון אישי, נשים חשות סכנה, והמצב ממשיך ומידרדר. משטרת ישראל תחת מתקפה, ואתה שותק. נתניהו, אתה לא כשיר, אתה פשוט לא מסוגל, אתה לא יכול. שחרר אותנו, זה גדול עליך. מעל שנה של הבטחות והבטחות בכל תחומי החיים, ואנחנו רק נסוגים אחורנית. אזרחים חיים בפחד קיומי ומתים כמעט מדי יום. אין כזה דבר ניצחון מוחלט. אתה הפסדת, אנחנו הפסדנו. תן לנו לשקם את הדמוקרטיה, השוויון, הליברליות. תן לנו לשקם את המדינה עם מנהיגות אחרת וראויה לעם המופלא הזה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לגברתי. ואני מתכבד להזמין את השר אמסלם, נכון? השר אמסלם ישיב? מטעם הממשלה. בבקשה. בבקשה, אדוני השר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי כרגע עם כל עם ישראל, אני מניח, את חברת הכנסת צרפתי מכפישה כרגיל את ראש הממשלה בהכפשות בלתי נתפסות. דרך אגב, אני רוצה רק לספר לך, הזכרת את הצוללות. לא מזמן היה תחקיר על הצוללות, אדוני השר. הסתבר בעדויות בבית המשפט שבוגי יעלון – השופט קבע שהוא שקרן, ומי שכנראה בחש בסיפור זה אהוד ברק בכלל. אבל מה זה משנה? העובדות מעולם לא שינו לכם. העובדות מעולם לא בלבלו אתכם. זה גם לא מעניין אתכם.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
זה לא אני כתבתי. זאת ועדת חקירה ממלכתית כתבה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה, דקה, אני מסביר. ולכן אני מסביר לך, אתם משקרים מבוקר עד לילה. האמת היא, חברת הכנסת צרפתי, יש לך ממי ללמוד – את הלפיד והיפוכו את מכירה? כל לילה אנחנו מתמוגגים מהסטנד-אפ שמר לפיד עושה לנו. על זה באמת מגיע לו להדליק משואה. לפחות הוא מצחיק את עם ישראל. תועלת רבה אין בו, לא הייתה בו אף פעם, בכנסת, אבל לפחות הוא מעלה חיוך כל ערב בפרצופיהם, או אצל כל מי שמביט במסך, בוודאי בערוץ 14. תראי, אני רוצה אגיד לך משהו: את כינית את נתניהו "חלול". אני רוצה להגיד לך משהו – שמעתי. כתבתי. כולי עלמא לא פליגי. דרך אגב, גם אלה שחולקים על נתניהו – אף אחד לא מכנה אותו "חלול", אף אחד לא חושב שהוא איש חלול. הוא איש אינטלקטואל, מנהיג העולם הגדול. אבל אני יכול להגיד לך שהבוס שלך, זה שמינה אותך, באמת קלקר, באמת איש של סיסמאות נבובות, הוא באמת חלול. את אומרת – איך אמרתי? את שכחת להאשים את ראש הממשלה בעוד שני דברים, לדעתי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
זה בנאום הבא.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, היום היו גלים בים – ראש הממשלה אשם.
היו"ר אמיר אוחנה:
עננות.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתמול ירד קצת גשם בארץ, בירושלים לא ירד – ראש הממשלה אשם. בוודאי, הוא אשם בכול. איך אמרת? התפקיד גדול עליו. דרך אגב, בגלל זה הוא 16, 17 שנה ראש ממשלה. אני רוצה להגיד לך משהו, גב' צרפתי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
לא, לא אמרתי שראש הממשלה חלול – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
חברת הכנסת צרפתי, אני רוצה לספר לך משהו קטן.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אמרתי שיש לו אקלים חלול.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
קטן.
שלי טל מירון (יש עתיד):
לא הקשבת למה שהיא אמרה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ראש הממשלה במדינת ישראל, בוודאי בליכוד, הוא לא מינה את עצמו.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תראה מי פה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אהלן, סיימון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
סימון.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ראש הממשלה לא מינה את עצמו, כידוע לך.
נאור שירי (יש עתיד):
סימון. סימון.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ועד היום, דרך אגב, ראש הממשלה נבחר על ידי מיליוני אנשים.
נאור שירי (יש עתיד):
איזה מיליוני?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ואת אומרת עליו שהתפקיד גדול עליו. אז האמת היא שיכול להיות שזאת היא עמדתך הפרטית, אבל כנראה הציבור הישראלי לא מסכים איתך. הוא מצביע בקלפ,י וכפי שאני רואה את הסקרים האחרונים לפחות, באמת באמת, גם לפי איך שאתם מתבטאים ולפי איך שאתם מתנהלים פה – אדוני היושב-ראש, הם כבר מגרדים את השמונה מנדטים, לכן הם בלחץ – –
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לא נעים לי שאתה רואה את ערוץ משקפיים ורודים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – יש עתיד, הם פשוט בלחץ אטומי. בקצב הזה, גב' צרפתי, את לא תהיי יותר בכנסת, כנראה.
דבי ביטון (יש עתיד):
נו, מה אתה מתנשא עכשיו, אמסלם.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
וזה מה שהציבור חושב באמת עליכם.
דבי ביטון (יש עתיד):
אמסלם, מה אתה מתנשא.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות הכנסת, השר דודי אמסלם לא הפריע קודם, לא להפריע לו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן אני רוצה לומר לך: אתם, באופן ציני, גם – –
דבי ביטון (יש עתיד):
אנחנו, לא רק שנהיה, אתה תראה עוד איזה עשרה מצטרפים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – מנצלים את כל המצב של החטופים ומשפחות החטופים. דרך אגב, ב-7 באוקטובר הממשלה התכנסה, השר כץ, וקיבלנו שלוש החלטות, באותה אבחה: חיסול החמאס, הן צבאי הן – –
שר התיירות חיים כץ:
הן צבאי והן אזרחי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – הן אזרחי, השבת החטופים ויצירת התנאים להחזיר את תושבי הצפון לביתם.
שר התיירות חיים כץ:
צפון, ואז היה דרום.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
נכון.
דבי ביטון (יש עתיד):
402 ימים – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן, דרך אגב, מאז הממשלה בעצם – –
שר התיירות חיים כץ:
הדרום חזר – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – עושה הכול מכול כול – –
שר התיירות חיים כץ:
הדרום חזר – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן, כן. – – כדי בעצם להחזיר את החטופים הביתה. אני לא מאמין שיש יהודי שלא רוצה שהם יחזרו הביתה. אין דבר כזה, אני לא מאמין בזה. ולכן אני מתבייש בזה שאתם עולים כאן חדשות לבקרים ואומרים: ראש הממשלה לא רוצה להחזיר את החטופים. איך אתם מעלים את זה על דל שפתכם? איך אתם לא מזיעים? איך אתם אומרים דבר כזה? כל פעם אני משתומם מחדש לאיזו רמה אתם יורדים כדי באמת לפלג את הציבור – –
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
זו המטרה שלכם.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – באמת לפרוט על המיתרים הכי רגישים של עם ישראל.
סימון דוידסון (יש עתיד):
האם אפשר לענות לו?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מטרות המלחמה הן שלכם. מטרות המלחמה הן שלכם – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת. חברת הכנסת צרפתי הרכבי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתם גם לא מכירים את הנתונים.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
13 חודשים – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
השר אמסלם הקשיב לך ברוב קשב ולא הפריע. אנא, כבדי אותו בדיוק באותו אופן.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
חברת הכנסת צרפתי, אני מציע לך לא להיזכר כאן כבן אדם שהוא חסר אחריות, בן אדם שמגבב שטויות בסיטונאות, גם אם אמרו לך לעשות את זה. תגידי ללפיד: נאום כזה אני לא מקריאה. אתה רוצה – תקריא אתה; אני – לא, בגלל שכולו שקרים.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
בעצמי כתבתי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
קיבלת אישור על כל דבר, את יודעת – –
שלי טל מירון (יש עתיד):
תתפלא, אבל ד"ר מטי הרכבי צרפתי יודעת לכתוב לבד.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – אצלכם בסוף יש כיוונים ויש אישורים, צריך לאשר אצל המפקד את כל תוכניות הנאומים. אדוני היושב-ראש, רציתי לעבור, ברשותך – ואדוני השר – לנושא אחר. אתמול קופצת לי ידיעה, וגם דיברנו על זה קצת בקבינט, בגלל שהשר בן גביר העלה את זה, שהוא שמע בערוץ 13 – אני לא זוכר אם זה היה גליקמן או קרא, אני לא רואה בכל מקרה את הערוץ, אבל הוא הזכיר אחד מהם – –
שר התיירות חיים כץ:
אתה לא רואה. אני, אין לי בבית.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – שהם כנראה תודרכו על ידי היועמ"שית שהיא תפנה לראש הממשלה על מנת לפטרו. היועמ"שית במדינת ישראל – תראה לאן הגיעה הגברת, תראה את החוצפה ועזות המצח שלה, זה פשוט לא ייאמן. כל פעם הרף עולה. אתה יודע, אני כבר מאמין – 2.5 מטר אי-אפשר לקפוץ, היא כבר נמצאת בחמישה מטרים. כל יום עם שטות חדשה. היא תקבע לממשלה איזה שר יהיה ואיזה לא יהיה. פעם אני אמרתי כאן בכנסת: הם יגיעו גם לימים האלה שהם לא ייתנו לנו זכות הצבעה, תזכרו את זה. מדובר בבולשביקים, אנשים בריונים, שהיא, דרך אגב, שלוחה שלהם. על פי חוק-יסוד, ראש הממשלה מציע את השרים. אם יש בעיה עם שר כזה או אחר והוא עבר על החוק, אדוני היושב-ראש, יש פרקליטות, יש הסרת חסינות, יש בתי משפט. היא, לא בא לה טוב בן גביר. היא הרי לא מאשימה אותו במשהו קונקרטי, אדוני היושב-ראש.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
רק בלהדליק את מזרח ירושלים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
היא, לא בא לה טוב. הוא לא נבלע לה בגרון.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
הוא רק הדליק את מזרח ירושלים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תבינו. ושר במדינת ישראל שנבחר על ידי מאות אלפי אנשים, שלא מתאים לתפיסת העולם שלהם, לא יכול להיות שר. אני מניח שבפעם הבאה אני לא אוכל להיות שר, אתה לא תוכל להיות שר, השר כץ, וכן הלאה וכן הלאה.
שר התיירות חיים כץ:
למרות שניבחר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
זה לא קשור. דרך אגב, כל מה שקורה בקלפי, אדוני היושב-ראש, זה אצלם מעשה מגוחך. זה לא קשור. זה בערך כמו הבחירות בסוריה. גם אם נביא 99% – הם מחליטים שהם שולטים, מה זה משנה כרגע מה הציבור חשב או לא חשב. תבינו, חוצפה של פקידה, שלקחה לעצמה גם להגיד לראש הממשלה שהיא מפטרת שרים. למה? לא בגלל שהם עברו על החוק, לא בגלל שהם עשו עבירות של המימד החמישי, לא שלכאורה עשו עבירות של פגיעה בביטחון המדינה. הם כולה לא מתאימים להם בדעות. תראה, זה משהו שהוא חסר תקדים. אני לא יכול לסבול לשמוע את הגברת הזאת כבר, לא יכול לשמוע אותה. אני אומר לכם, גם אתמול בקבינט, ואני חוזר כמו קאטו הזקן כל שבוע: אדוני ראש הממשלה, אני מבקש ממך, כל הממשלה – אני אומר לך שאני מדבר בשם כל הממשלה כמעט, לדעתי – הגברת הזאת חייבת, היא וגיל לימון, לעוף מהסקטור הציבורי. אני 30 שנה פקיד, לא ראיתי פקיד או פקידה כאלה שכל יום עוברים על עבירת הפרת אמונים, כל יום. את סויסה, זיכרונו לברכה, הם ידעו לשלוח ליאח"ה, 433. כל יום מפילים את הממשלה, מחבלים בממשלה, מפריעים לממשלה, קורעים את הבגדים בבוקר לרוץ מהר כדי להפריע לממשלה. והיא עכשיו כבר הגיעה לסיפור, כפי שאמרתי – מי יכול להיות שר ומי לא. וזה מה שהם עשו גם בחוק הנבצרות שהם פסלו לנו. הרי חוק הנבצרות לא היה צריך לבוא לעולם, הוא קיים בחוק-יסוד: הממשלה מאז ומתמיד. ראש הממשלה יוצא לנבצרות על פי החוק רק כשהוא במצב רפואי, זו כוונת החוק. אנחנו למרות זאת תיקנו את זה כדי שהם – אתם יודעים, מיותר, אבל אתה כותב חוק מיותר רק בשביל הכנופיה הזאת. מה עושה בג"ץ? פוסל לך את החוק. למה? הוא חייב את החרב המתהפכת, על כולנו. לא תתנהגו יפה – לא תהיו פה.
קריאה:
אוי, אמסלם, אמסלם.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא תתנהגו יפה – תהיו בבתי הכלא. ככה מתנהלים. אמרתי, לקחו קורס מצוין אצל נשיא צפון קוריאה. אני אומר לך, הוא לא מתנהג כמוהם. לכן יש פה דיקטטורה הלכה למעשה. כולנו יודעים. אני גם טוען את זה, אדוני היושב-ראש – הרי את האמת גם הם יודעים, לא שהם טיפשים ולא יודעים. הם יודעים את האמת. הם יודעים שבמדינת ישראל יש כרגע מערך שהשתלט על המדינה, של יועצים משפטיים, שיש להם גם מיליציה שלהם – להב 433, ומי שהם רוצים להתנפל עליו – שם הם מתנפלים ואוכלים. הם יודעים שהם פועלים בניגוד לחוק, אנשים בריונים, אבל זה מתאים לאג'נדה שלהם. זה מתאים. ולכן לכאורה הם מגינים עליהם. כשיש פסק דין שהם חושבים שזה לא בא באג'נדה שלהם, גם אם השופט, לא משנה איזה שופט עליון, הם מכפישים אותו. זה תלוי בן אדם, זה תלוי נושא. לא מתאים לי – אדוני, אתה לא שווה לירה; ברגע שזה מתאים לתפיסת העולם שלי – אתה פוגע בליכוד, אתה פוגע בממשלה, אתה פוגע בימין – הכול בסדר. כולנו הפכנו להיות אנשים הזויים. יש להם גם שמות: אנחנו הזויים, אנחנו מנותקים, אנחנו קיצוניים. חבר'ה, אני רוצה לספר לכם, כמעט 80% מהיהודים פה הם תחת אותה הגדרה. הרי אתם הולכים ונעלמים. תשאלו את עצמכם למה – בגלל שהציבור רואה את הקרקס שאתם עושים, את השנאה שאתם מלבים, והוא מצביע ברגליים. ולכן אני מציע לכם – – –
נאור שירי (יש עתיד):
את האמת, מצביעים בידיים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מצביע ברגליים, אמרתי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה אתה מציע לנו, אמסלם?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ולכן אני מציע לכם, בוודאי בשעה כזאת, לתמוך בממשלה ובצה"ל, לתמוך בחיסול אויבינו ולהתמקד בזה, בגלל שעם ישראל בשעה הזאת צריך להיות מאוחד.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הייתי עושה את זה בשמחה, אבל אתה יודע מה הבעיה, השר אמסלם?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה, דקה. תן לי רק שנייה, סימון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא, אני רק אענה לך למה אני לא אעשה את זה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אל תענה עכשיו. עוד מעט תענה, כשתעלה.
שר התיירות חיים כץ:
תגיד לו, אם לפיד היה אומר לו, אם הוא היה תומך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ואני אומר לך, איך היא אומרת לי? ראש הממשלה – אני מצטט – היא אומרת: גדול עליו. ואז אני שומע את לפיד לא מזמן אומר: אם אני הייתי ראש הממשלה ב-7 באוקטובר, זה לא היה קורה. אתה יודע, אני כבר מרים ידיים. אתה יודע, אפילו בבדיחה של בזוקה כבר לא כותבים את זה. שאלתי: איך לא היה קורה, בוא, תספר לי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
עם כנף ציון הוא יגיע – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תספר לי איך. איך? בוא תספר לי, הכתב במחנה, איך? איך? בוא תספר לי. אתה מבין כמה הבן אדם הזה מגוחך, כמה הוא הוא כל היום משקר, מלבה את היצרים. וכל זה בשביל – הוא חושב שהוא יקבל אולי עוד איזה מנדט, אולי גנץ לוקח לו איזה מנדט, כן או לא. ביטחון מדינת ישראל לא מעניין אותם, לא מעניין אותם צה"ל, לא מעניין אותם המלחמה, לא מעניין אותם כלום. מה שמעניין אתכם זה לקבל עוד כמה קולות, אולי על חשבון גנץ או על חשבון גולן. זה כל הסיפור.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
7 באוקטובר במשמרת שלכם.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אז אין לך אחריות על 7 באוקטובר בכלל? שום אחריות אין לך על 7 באוקטובר?
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת דוידסון, מייד תוכל לעלות, לקבל את הבמה, ואני אעמוד על זה שלא יפריעו לאדוני.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני רק מספר לך מי הבוס, ואני בטוח שאתה בתוך-תוכך גם מתבייש בו.
סימון דוידסון (יש עתיד):
במי?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בבוס שלך.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מתבייש בו? כן?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בוודאי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
גאה בו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה יודע את האמת. עזוב, אתה יודע. בסוף כשאתה מגיע הביתה בלילה, אתה יושב עם עצמך, סימון, אתה יודע את האמת. את האמת אתה יודע. אתה יודע עם מי יש לך עסק. אתה יודע שאתם בצלילה חופשית, ולמה? בגלל שאתם לא תומכים בעם ישראל בשעה הקשה. אתם עולים פה כל שבוע, מגישים הצעות אי-אמון בממשלה – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
אם זה היה הפוך, את הלבלב היית אוכל לי. את הלבלב.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מעולם, אני מודיע לך, מעולם, תבדוק, תבדוק אותי, תבדוק אותנו. מעולם הימין, בשעת מלחמה או במבצע צבאי כזה או אחר, מעולם לא קרה שהוא תקף את הממשלה. אף פעם.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מעולם לא הייתה מלחמה של שנה וחודש.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תבין טוב, בגלל שבסוף לנו חשובה המדינה יותר מהמפלגה – –
נאור שירי (יש עתיד):
ביום כיפור בגין הצטרף לממשלה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מעולם לא נרצחו 1,500 אזרחים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – לנו חשובה המדינה מעל הכול. אצלכם זה לא ככה. הפוליטיקה היא חזות הכול, ולכן אנחנו מוצאים את עצמנו באיזשהו משהו מטורף. אדוני היושב-ראש, המציאו פתאום חקירת משטרה, על מה? זיוף פרוטוקולים של מה? של הקבינט. אני שואל את עצמי – אנשים הזויים. איך אפשר לבצע בכלל זיוף כזה? יש הקלטות, יש סטנוגרמות, יש עשרות אנשים שמתעסקים בזה. גם אם אני רוצה – זה בדיוק כמו שאני אגיד עכשיו: יושב-ראש הכנסת זייף עכשיו את ההקלטה שאני מדבר. הוא לא יכול גם אם הוא רוצה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תבין, גם דברים תיאורטיים, בלתי מציאותיים.
היו"ר אמיר אוחנה:
לפעמים הוא רוצה, אני מודה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן. אבל מה זה מעניין אותם? את מר קריב, שהדליף ידיעה חשובה מוועדת חוץ וביטחון, שהלינו עליה וכולם ידעו – שום דבר. היועצת המשפטית מסתרקת. אני רוצה להגיד לכם משהו יותר חמור – –
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אם הכול טוב, תמנו ועדת חקירה ממלכתית. הכול טוב, אתם לא אשמים – תמנו ועדת חקירה ממלכתית.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – בשבוע הראשון למלחמה הייתה הדלפה שפגעה בביטחון מדינת ישראל בצורה קשה ביותר. התפרסמה בעיתון. אני לא האמנתי. אני בא ליועצת המשפטית מבוהל, אחרי כמה ימים שהיינו בקבינט, אני אומר לה: תקשיבי, אני מבקש לפתוח חקירה של מוסד, שב"כ, על ה-CIA, מי שאתם לא רוצים. הבן אדם הזה שהדליף צריך לשבת בבית סוהר הרבה מאוד שנים. ראש הממשלה דופק על השולחן ואומר לה: גברת, אני מבקש לעשות פוליגרף לכל השרים ולכל מי שהיה פה. מה היא עשתה? לספר לך, חיים? אכלה עוד בורקס. אבל רק תגיד לה עכשיו שראש הממשלה, אתה יודע מה, הזמין סנדוויץ' עכשיו בניו יורק, למרות שהוא בארץ – פותחים חקירת משטרה. מה הם טוענים? מה, אתם לא רוצים שיחקרו? חבר'ה, כשאתה חוקר ראש ממשלה, פורץ לו לתוך המשרד, לקודש-הקודשים, אתה צריך לבוא עם ראיות, עם משהו מבוסס, לא עם איזה גחמה טיפשית של מישהו כזה או אחר. הרי סיפורים יש כל היום על כל העולם. את המימד החמישי הרי אתם לא חוקרים. הלכתם, שלחתם – רשות התחרות, אני רואה את זה כאחת הפרשיות הכי חמורות במדינת ישראל, הן ברמת השוחד והן ברמת הפגיעה בביטחון מדינת ישראל.
נאור שירי (יש עתיד):
למה? אתה חוקר ביאח"ה? "אני רואה את זה".
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
זה לא, זה שום דבר. זה לא, חס ושלום.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
הכול טוב. תמנו ועדת חקירה ממלכתית. אתם לא אשמים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל לזייף – טוענים, שינוי פרוטוקול, בלתי אפשרי, שאי-אפשר טכנית לעשות את זה – זה בוודאי, תשלחו את משולם, תשלחו את מי שאתם רוצים, בגלל שמשרד ראש הממשלה היום זה מקום מופקר. אנחנו רוצים להוציא אותו משם, זאת המשימה, ולכן, גם אם מישהו אסף שם שני בקבוקים מהזבל – לכו תחקרו אותו. ככה עובדת היום מדינת ישראל. זה הפרקליטות, זה היועצת המשפטית ומר לימון, והם מאלצים, אני בטוח, הם מאלצים את יאח"ה לעשות עבודה מהסוג הזה, שהם עצמם לא מאמינים בה. לכן אני אומר לכם, רבותיי, אני מציע לכם, אם אתם רוצים להיות – להיתפס איכשהו קצת ברצינות, ולא להיזכר כאן לדיראון עולם – הרי בסוף אנחנו לא נהיה כאן, אבל כל מה שאמרתם עוד יישאר.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, אתה תיזכר כגדול מנהיגי ישראל.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני מציע לכם, באמת, תחזרו קצת בתשובה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אם הכול טוב, תמנו ועדת חקירה ממלכתית.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בואו תהיו פטריוטים ישראלים. בואו, שימו את הכתף בשביל חיילי צה"ל, לא רק החיילים, בשביל כל מערכות הביטחון במדינת ישראל, בשביל מדינת ישראל ועם ישראל. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לשר אמסלם. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת חמד עמאר לנמק את ההצעה מטעם סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, אני לא רוצה לדבר פוליטיקה, על חוק ההשתמטות, אבל אני רוצה לשתף אתכם בשיחה שהייתה לי עם מילואימניק אתמול, שיחה מאוד קשה. פעם רביעית שהוא מוזמן למילואים. מאז תחילת המלחמה עד היום עשה יותר מ-300 ימי מילואים. הוא אמר לי: כלכלית נהרסתי, משפחתי התפרקה – הוא בהליכי גירושין בגלל הגיוסים שלו למילואים כל פעם, והיום הוא בוויכוחים מי מחזיק את הילדים, ואשתו אומרת לו באופן ברור: אתה יותר מ-300 יום במילואים, אתה מגויס כל הזמן – הילדים יהיו אצלי. ואנחנו כאן מדברים על חוק השתמטות, לא השתמטות. הממשלה מקדמת חוק השתמטות. ואני שומע את השר אמסלם, שאומר: בזמן מלחמה, לעולם הליכוד לא תקף את הממשלה. אני רוצה להזכיר לך, השר אמסלם, כולנו התגייסנו למען המלחמה, קואליציה כאופוזיציה. אף אחד לא תקף, אף אחד לא דיבר. תמכנו. אפילו אמרנו לכם: אנחנו מוכנים להיות בתוך הממשלה, ללא הסכם קואליציוני, ללא תפקידי שרים, ללא כספים קואליציוניים שאתם מחלקים על ימין ועל שמאל, כי אנחנו רוצים להשפיע ולעזור ולנצח. אתם החלטתם שאתם לא רוצים אותנו בתוך הממשלה ולא רוצים את אביגדור ליברמן בתוך הקבינט המצומצם, קבינט המלחמה, מה שנקרא. לכן, אתה לא יכול להגיד שאנחנו לא עמדנו לצד הממשלה ולא תמכנו בכל המהלכים של הממשלה. עוד שמעתי אותך אומר שלפיד היה עושה את זה יותר טוב, ובזמני לא היה קורה 7 באוקטובר. תרצה או לא תרצה, 7 באוקטובר קרה כשאתה שר, והיית שר בממשלה, וביבי נתניהו ראש הממשלה. האחריות היא על הממשלה, ואתה לא יכול להתכחש לאחריות – לעומת זה שעד עכשיו לא לקחתם אחריות. אבל האחריות היא שלכם, לא של אף אחד אחר, כי אתם הממשלה. אדוני היושב-ראש, מפטרים שר ביטחון על מנת לקדם חוק השתמטות. אילו שר ביטחון היה נכשל ובגלל זה מפטרים אותו, היינו מבינים. אני שומע את שר הביטחון הנוכחי, ישראל כץ, 48 שעות אחרי שהושבע, אומר באופן ברור: ניצחנו את חיזבאללה והכרענו את חמאס. לנצח את חיזבאללה, אדוני השר, זה לא 90 טילים עכשיו, עכשיו, במטח אחד, על הקריות, על חיפה, על הכרמל, על שפרעם, על סח'נין, על כל הגליל. לנצח את חיזבאללה זה לא כשהתושבים עדיין לא חזרו לבתים שלהם, ונמצאים בבתי מלון או רחוקים מהבתים שלהם, ואתה עוד לא רואה באופק מתי אותן משפחות יחזרו לבתים שלהן. מאוד קל להגיד "ניצחנו", אבל בשביל לנצח אתה צריך להחזיר את התושבים הביתה, תושבי הצפון, ואתה צריך להפסיק את הירי של חיזבאללה, כי חיזבאללה מחליט מתי הוא יורה, מתי הוא מכניס אותנו לחדרים האטומים, למרחב המוגן, למקלטים. הוא המחליט. וכשאתה מכריע את חמאס אחרי יותר מ-400 יום, אתה צריך לראות את אותם חטופים שנמצאים בתוך המנהרות של חמאס, אתה צריך לראות אותם בבית שלהם, יושבים בשולחן שבת עם המשפחה. כך אתה מכריע את חמאס. אתה לא יכול להגיד: הכרעתי את חמאס – והחטופים שלנו נמצאים בתוך המנהרות. אז יכול שר הביטחון לעמוד ולהגיד: הכרענו את חמאס וניצחנו את חיזבאללה, אבל הוא צריך לעשות מהלכים בשביל שתהיה לו היכולת להגיד את המשפט הזה. ואני לא יכול שלא לדבר, כחבר ועדת הכספים, על כך שפותחים את התקציב עוד פעם. אני כבר לא זוכר כמה פעמים תקציב 2024 נפתח. אני זוכר בוועדת הכספים – – –
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
שלוש פעמים.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
מרוב שישבתי בדיונים אני לא זוכר. אני זוכר אבל אני לא זוכר, כי ישבתי בהרבה דיונים. עכשיו פותחים אותו עוד פעם, ואנחנו אמרנו להם: הכסף האמריקאי לא יגיע. המלחמה בצפון תעלה לנו הרבה כסף. הריבית שנשלם תעלה הרבה כסף. אמרנו את זה לפני חודש – – –
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
והאופוזיציה אשמה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
לפני חודש אמרנו את זה. אמרנו להם: תיקחו צעד אחד אחורה, תאשרו חבילה ותביאו תקציב מתוקן, שהרי ידענו שהאמריקאים לא יעבירו את הכסף, ומשרד האוצר אמר באופן ברור בוועדת הכספים שהכסף האמריקאי לא יגיע. וידענו שבצפון תהיה מלחמה ואמרנו את זה: בואו נחכה, בואו נביא את התקציב עוד מעט. נאמר לנו: אנחנו רוצים לשלם למילואימניקים; אמרנו: תביאו חבילה למילואימניקים, נאשר אותה בוועדת הכספים, נשלם את הכסף למפונים ולמילואימניקים. אבל הכנסת לא יכולה להיות כלי כזה קל, שמביאים לו תקציב פעם רביעית ופותחים תקציב פעם רביעית. וכשאמרנו שבגלל דירוג האשראי וההלוואות שלקחנו נצטרך לשלם יותר ריבית – נאמר על ידי האוצר באופן ברור בוועדה: אנחנו נשלם עשרות מיליונים רק בגלל הורדת דירוג האשראי וההלוואות, לא נשלם מיליארדים. ומביאים לנו עכשיו – שהריבית תעלה 1.3 מיליארד שקל. הרי המספרים האלה יגיעו בסופו של דבר לוועדת הכספים, הרי אנחנו נדע. ברגע שאתה מוריד את דירוג האשראי, אתה משלם יותר ריבית, כי כל הלוואה שתיקח, תשלם עליה יותר ריבית. וגם האוצר ידע את זה, אבל האוצר ושר האוצר – זה לא מעניין אותו. כי לפי מה שפורסם בתקשורת, ופורסם בתקשורת היומן של שר האוצר, דיון אחד לא התקיים על הורדת דירוג האשראי במדינת ישראל. זה מה שפורסם בתקשורת. רק דיון אחד קיים משרד האוצר בנוכחות שר האוצר על יוקר המחיה. דיון אחד, אדוני השר. אני בטוח שאם אתה היית שר שם והיו מורידים את דירוג האשראי למדינת ישראל, לפחות היית מקיים דיון בנושא. דיון אחד לא התקיים בנושא של ירידת דירוג האשראי, ואנחנו נצטרך עכשיו לפתוח את התקציב ולשלם עוד 1.3 מיליארד שקל ריבית. זה מה שמביאים לנו לוועדת הכספים – עוד 1.3 מיליארד שקל ריבית נצטרך לשלם בגלל ההלוואות. ומביאים לנו עוד לוועדת הכספים – שהכסף האמריקאי, 18 מיליארד שקל, שהיה צריך לעבור, לא עבר, והוא נמצא בתוך התקציב של 2024. ואנחנו נצטרך עכשיו עוד לתקן את התקציב, ועוד 13.3 מיליארד עלויות של המלחמה בצפון. זה הדברים שאנחנו נצטרך לאשר עכשיו בוועדת הכספים. זה פתיחת התקציב עוד פעם. ואני חייב להתייחס גם למעמד הביניים, שבתקציב הנוכחי שמובא כל הנטל ייפול על אותם אנשים שעכשיו משרתים במילואים, אנשים שעובדים, אנשים יוצאים מהבית לפרנס את המשפחה. מעלים את הביטוח הלאומי, מס בריאות, מקפיאים את מדרגות המס. בעצם אותו איש, אותו מעמד ביניים שעובד ומפרנס את משפחתו בכבוד, יצטרך עכשיו לשלם יותר. לפי פרסומים של משרד האוצר, יותר מ-12,000 שקלים בשנה זה יעלה לו. האם דבר כזה מקובל ויכולים בכלל לחשוב עליו במדינת ישראל? היית שר הרווחה והיית גם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. אני זוכר כמה חוקים חוקקת וכמה חוקים הובלת. איך בממשלה, בתקציב, היה לך האומץ להפיל את הכול על מעמד הביניים? כי כל חוק ההסדרים בסופו של דבר ייפול על מעמד הביניים. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לאדוני. על ההצעה הזאת ישיב שר התיירות חיים כץ. בבקשה, אדוני. בבקשה, השר, הבמה שלך.
שר התיירות חיים כץ:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – חמד, אני עונה. עליתי פה לענות כי אני מכבד אותך ומעריך אותך. דיברת על חוק ההשתמטות. למען האמת, אני אגיד לך – ––
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
לא נגעתי בזה. דיברתי – – –
שר התיירות חיים כץ:
דיברת על חוק ההשתמטות – לא חשוב. הייתה החלטה – אני לא נכנס מי, למה ואיך, אבל אני מדבר על עובדות. הייתה החלטה על צבא קטן וחכם. רצו שהפריבילגים ישרתו 26 חודש והקרביים ישרתו 36 חודש ויקבלו שכר מינימום. אני ישבתי מול האוצר ואמרתי: בואו נבדוק נתונים. תנו לי נתונים של 2005. זה היה לפני המלחמה, חודש לפני המלחמה. למה 2005? כי בעוד 18 זה גיל 23. אתה יודע מה ראיתי שם? ראיתי שם 8,000 איש לשנה שלא רוצים לשרת, חילונים. עזוב, אני אגע גם בדתיים. חילונים. לא רוצים. בתקופתי, מי שלא הלך לצבא על סעיף נפש, קיבל פרופיל 21 ולא קיבל רישיון נהיגה. קצבת הילדים שלו הייתה מופחתת, כי מי שהלך לצבא קיבל קצבת יוצאי צבא.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
בוא נחזור לזה.
שר התיירות חיים כץ:
היום 8,000 איש לשנה אומרים: אנחנו לא רוצים לשרת, לא רוצים לקפל בגדים במכבסה, כי זה מסוכן לנו – אבל אף אחד לא לוקח להם את העלייה לכביש. לא ראיתי את האופוזיציה אומרת: למה הם – ואני אצטרף לכל הצעת חוק כזאת.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
שר התיירות חיים כץ:
אני אתמוך בו.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
לפני חצי שנה עלה חוק של חבר הכנסת ליברמן בדיוק על זה – – –
שר התיירות חיים כץ:
על מה? על שמי שלא משרת, לא יהיה לו רישיון נהיגה? על בריאות נפש?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
כן.
שר התיירות חיים כץ:
ואללה, לא יודע. אני מתנצל אבל אני לא יודע. עודד, אם זה נכון – לא בסדר. יחד עם זה, עכשיו אנחנו במלחמה. אנחנו במלחמה, ומלחמה עולה כסף. אנחנו מגייסים כל חודש 16 מיליארד, ואנחנו משלמים 5% ריבית על מח"מ 8. אני לא בדקתי כמה שילמנו לפני זה; בטח הורדת דירוג האשראי עלתה לנו יותר כסף. אבל אנחנו במלחמה. אני זוכר, עמדתי פה לפני 20 שנה ביום העצמאות ואמרתי: אין לנו עצמאות כלכלית ולא עצמאות ביטחונית. האמריקאים משתמשים בנו כמו צרכני סמים: מנה ראשונה בחינם – אחר כך נשלם ביוקר. היום אנחנו משלמים על מה שעשינו אז, לפני 10, 20 ו-30 שנה, כי היה לנו נוח. הגיע הזמן שנבנה מדינה – שנחזיר את התעשיות, שנעבוד פה בשביל עצמנו, שניצור לנו מדינה. אולי יהיה יותר קשה, אולי הם יצעקו קצת, אולי אנחנו נצעק קצת, אבל נבנה לנו מדינה, שתהיה לנו עצמאות, כי נכון להיום אנחנו באמברגו הזה, ומדברים על כלכלת חימושים, והכול עולה כסף, וצריך להביא את הכסף. מלחמה מורידה את דירוג האשראי, כי שוק ההון בנוי על ציפיות. ולמרות המלחמה, אני לא רואה את השוק יורד יותר מדי, כי יש ציפיות לשנים טובות שתבואנה אחרי מיגור החמאס והסדר שנעשה בלבנון. אני אומר לך, תקשיב. אני הייתי אחראי בשנה הזאת לכל הפינויים בצפון והדרום. 130,000 איש היו מחוץ לבית, ולא שמעתי תלונות לא מערוץ 11, לא מ-12 ולא מ-13. טיפלנו בן אדם בן אדם, בכל המפונים, 130,000 איש. זה לא היה פשוט, וזה מוריד את דירוג האשראי. אם עושים גיוס, חוק ההשתמטות, חוק ההוא, חוק הזה – ואללה, הצבא לא יודע לקבל היום את החרדים לצבא. הבן שלי במילואים מעל 300 יום, אני אומר לך, מעל 300 יום, ואנחנו לא יכולים לקבל אותם. והאם אנחנו רוצים? אנחנו לא רוצים אותם שם בכלל. עזוב פוליטיקה. לא רוצים אותם שם.
מיקי לוי (יש עתיד):
זאת אגדה.
שר התיירות חיים כץ:
אני לא רוצה אותם שם. אני הצבעתי בזמנו נגד – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אמרת צבא קטן – – –
שר התיירות חיים כץ:
איזנקוט אמר צבא קטן. אז ראיתי – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אבל עזוב, עכשיו צריך צבא גדול.
נאור שירי (יש עתיד):
מי היה ראש הממשלה? מי?
מיקי לוי (יש עתיד):
צבא גדול.
שר התיירות חיים כץ:
תקשיב, צבא קטן זה היה טמטום – –
נאור שירי (יש עתיד):
למה אתם אף פעם לא אשמים בכלום?
שר התיירות חיים כץ:
– – טמטום, כי לא יכול להיות צבא ולחיות על סנסורים. לא יכול.
נאור שירי (יש עתיד):
מי היה ראש הממשלה?
מיקי לוי (יש עתיד):
עזוב, צריך צבא גדול.
שר התיירות חיים כץ:
צריך צבא גדול, וצריך חימוש, וצריך עצמאות, וצריך שתוכל לבנות את זה לבד ולא תהיה תלוי בקומפוננטות של זה וקומפוננטות של ההוא.
נאור שירי (יש עתיד):
– – – שתהיה ראש ממשלה.
קריאה:
צודק, נבחר בך שתהיה ראש הממשלה.
שר התיירות חיים כץ:
הוא חבר כנסת, ההוא? אני לא מכיר אותו. הוא חבר כנסת? אה, טוב. ולכן אני מקווה, חמד, שתבין. עזוב את הפוליטיקה. דירוג האשראי – מה לעשות, אתה בזמן מלחמה. אין דבר כזה במלחמה שלא ירד דירוג האשראי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
חיים, אתה לא יכול להגיד על כל דבר "מה לעשות".
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
– – – הממשלה יכולה לעשות שם מהלכים.
מיקי לוי (יש עתיד):
דירוג האשראי זה לא רק מלחמה.
שר התיירות חיים כץ:
וזה לא יוריד את דירוג האשראי. זה לא יוריד את דירוג האשראי.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
זה מראה את המציאות, שכספים קואליציוניים – – –
שר התיירות חיים כץ:
תקשיב, גם אם היו סוגרים עשרה משרדים, זה לא היה מונע את הורדת דירוג האשראי. תקשיב, כל משרד שמטפל ב-600, ב-500 מיליון שקלים, זה מפעל. אני לא מכיר הרבה מפעלים שאין להם מנכ"ל שמרוויח לפחות כמו שר, עם צוות ניהול ועובדים כמו משרד ממשלתי. לא מכיר. אז יהיה פיזור, ואני חושב שבפיזור הזה יש תועלת. מה לעשות? עזוב את הפוליטיקה. צריך להסתכל מה אנחנו עושים, מה צריך ומה לא צריך. ועכשיו הזמן, עכשיו הזמן להתאחד, לדבר ביחד; בעוד חודשיים נתחיל לירות אחד בשני – זה בסדר. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לשר כץ. אני אציין שלא רק שהשוק לא ירד, השוק עלה תוך כדי המלחמה הזאת.
קריאה:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
כן, תבדוק את הנתונים. תבדוק את הנתונים. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת ווליד טאהא לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. בבקשה, אדוני.
מיקי לוי (יש עתיד):
מדינת ישראל במקום שני ביוקר המחיה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
תלמדו את הנתונים, אדוני סגן שר האוצר לשעבר.
נאור שירי (יש עתיד):
אבל אי-אפשר להביא את הנתונים שבא לנו. כמו שעלה השוק גם עלו כל מחירי הירקות – –
היו"ר אמיר אוחנה:
אני אמרתי על השוק.
נאור שירי (יש עתיד):
– – עלה הבשר, יין, דיור. מה ירד?
היו"ר אמיר אוחנה:
מי שקנה את השוק הישראלי ביום חמישי שלפני המלחמה, עד עכשיו הרוויח 20% עלייה.
נאור שירי (יש עתיד):
מה זה עזר לי? מה זה עזר לתושבים?
היו"ר אמיר אוחנה:
בבקשה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אין עוררין על העובדה שהחברה הערבית סובלת ומופקרת לאורך כל שנות קיום המדינה, אך מאז 7 לאוקטובר היא גם נרדפת. זאת, למרות שהאזרחים הערבים במדינה שילמו מחירים כבדים בנפש וברכוש מאז תחילת המלחמה. בכל תחום חיים שרק אפשר להעלות על הדעת, השר אמסלם, המדינה מפקירה את אזרחיה הערבים למוות. במלחמה המטורפת הנוכחית, האזרחים הערבים משלמים את מחיר ההפקרות, את מחיר ההזנחה, את מחיר המדיניות הנפשעת של הממשלות לדורותיהן. היום שמענו על עוד אזרחים שנפצעו בדרגות שונות כתוצאה מנפילות טילים ביישובים ערביים. האזרחים הללו שקופים בעיני חברי הממשלה והעומד בראשה. בעיניהם, האזרחים האלה לא ראויים למיגוניות ולא מגיע להם מרחבים מוגנים ומקלטים. כיצד אפשר להסביר, השר אמסלם, את החלטת שר האוצר לקצץ 15% אך ורק מהתוכניות של החברה הערבית, מהתוכנית הכלכלית-חברתית תקאדום, 550, שכללה בין היתר תקציבים ותוכניות למלחמה בפשיעה המשתוללת בחברה הערבית? הממשלה שלכם, השר אמסלם, נהנית לחתוך בבשר החי של האזרחים הערבים במדינה. עד היום נרצחו 205 אזרחים בחברה הערבית. מי אחראי, השר אמסלם, לפירוק ארגוני פשיעה? מי צריך לעשות את זה? האזרחים הערבים צריכים לעסוק בפירוק ארגוני פשיעה? מי אחראי, השר אמסלם, לדם הזה שנשפך? אתמול ראינו בתחקיר המקור של רביב דרוקר איך שהשר לביזיון לאומי נלחץ, הוא והצוות שלו, כאשר מספר הנרצחים מגיע בסוף השבוע בחברה הערבית לארבעה. ואז הם מרגישים צורך? הוא לא מרגיש צורך, חס ושלום, לדבר על תוכניות לפירוק ארגוני פשיעה, על תוכניות למיגור הפרוטקשן, על תוכניות לאיסוף נשק. הוא לא מרגיש צורך בכל הדברים האלה. אבל במה הוא מרגיש צורך? הוא מרגיש צורך להוציא הודעה, כי ארבעה נרצחים זה יותר מדי. וזה היה מתוך התכתבויות שהוצגו בתחקיר של המקור. הגיע הזמן, השר, לשים קץ להתעלמותכם מ-1.7 מיליון מאזרחי המדינה. הגיע הזמן לקבל החלטה לעצור את שפיכות הדמים. צריך החלטה. מישהו צריך לקבל החלטה שהוא רוצה לעשות את זה. עד כה לממשלה הנוכחית אין החלטה לעשות את הדבר הבסיסי הזה. יש להם צורך, הרגשה, להוציא הודעה כאשר מספר הנרצחים נשמע קצת יותר מדי מהמספר שהם מוכנים להכיל. בושה וחרפה ששר שמופקד על ביטחונם האישי של האזרחים מרגיש צורך להוציא הודעה כדי לצאת ידי חובה, והוא לא מרגיש צורך להילחם בפושעים ובכנופיות הפשע. ההפקרה והזלזול של המדינה באזרחים הערבים מתבטאים, כמו שאמרתי, בכל תחום ופוגשים אותנו בכל היבט. לפני כמה חודשים פניתי למרכז המידע והמחקר של הכנסת – השר אמסלם, תקשיב – וביקשתי תמונת מצב, נתונים לגבי ייצוג בני האוכלוסייה הערבית במוסדות התכנון – אפרופו בנייה בלתי חוקית, המושג השקרי שכל הזמן השר לביזיון לאומי חוזר עליו. בנייה בלתי חוקית – שקר גס. בוא תקשיב, אני מבקש לתמצת בקצרה את הנתונים המזעזעים והזוועתיים שקיבלתי. במינהל התכנון ובלשכות התכנון המחוזיות יש 11 עובדים ערבים מתוך 348 עובדים, זאת אומרת 3.2% מסך כל העובדים במינהל התכנון. בלשכת התכנון המחוזית חיפה – ארבעה עובדים, כלומר 19%. במחוז צפון – ארבעה עובדים, כלומר 14.8%. במחוז מרכז – עובד ערבי אחד מבין 28 עובדים, כלומר 3.6%. במחוז דרום – עובד ערבי אחד מתוך 29 עובדים, כלומר 3.4%. בלשכות התכנון תל אביב וירושלים אין עובדים ערבים כלל ועיקר, למרות שהלשכות האלה מטפלות בהרבה יישובים ערביים. במטה מינהל התכנון יש עובד אחד מתוך 175 עובדים, כלומר 0.6%. במועצה הארצית יש שני חברים ערבים מבין 36 חברים, כלומר 5%. בוותמ"ל יש חבר אחד מתוך 15 חברים, כלומר 6%. ועדות ערר – שני ערבים מתוך 15, כ-13%. ביתר ועדות המועצה הארצית אין חברים ערבים בכלל. הרכב ועדות התכנון והבנייה המחוזיות: בוועדה המחוזית צפון יש חבר ערבי אחד מתוך 18. בוועדה הזו, שבאחריותה עשרות יישובים ערביים, יש חבר ערבי אחד. בוועדה המחוזית חיפה, שגם תחת סמכותה יש הרבה יישובים ערביים, יש שני חברים ערבים בוועדה מבין 15 חברים, כלומר 13%. ביתר המחוזות אין נציגים ערבים שהם חברי ועדות מחוזיות. מזעזע. אנחנו מדברים על בנייה בלתי חוקית. איפה מתכננים לאפשר לאזרח הערבי להקים את ביתו עם היתר, בבנייה חוקית, ביישובים הערביים? הנתונים הזוועתיים הללו משקפים יותר מכול את הזנחת האזרח הערבי והפקרתו. הממשלה הזו מוסיפה סדרת חוקים גזעניים ומפלים שתוסיף להזנחתו של האזרח הערבי, שבסך הכול דורש לקבל את מה שמגיע לו בלי לגרוע ממה שמגיע לאחרים. השר אמסלם, אני הצגתי פה נתונים. ראית. לא דיברתי בסיסמאות, לא פוליטיקה. הצגתי לך נתונים של מנגנוני התכנון ואיך שלאזרח הערבי אין ייצוג שם, ועל כן הוא שקוף, הוא לא נראה. אף אחד לא מרגיש צורך להשקיע כדי לתכנן, ועל כן האזרח הערבי נאלץ להקים את ביתו ללא היתר על אדמתו הפרטית. ואז מגיע השר לביזיון לאומי עם כיתות של פקחים כדי לרדוף את האזרחים ולהביא אותם לבתי משפט, לחלק צווי הריסה וצווי פינוי וכל מה שאתה מכיר. הזמן הולך להיגמר, השר. אני רוצה לשאול אותך בתחום האחריות שלך – אתה שר במשרד המשפטים: יש לך תקנים בנויים למינוי קאדים שרעיים, שופטים שרעיים. אתה לא עושה זאת. למה? רק אללה יודע למה אתה לא עושה זאת. בתי המשפט השרעיים משוועים – מהעומס שבלתי ניתן לשאת אותו. יש לך תקנים בכיס, ואתה לא מממש את זה, השר. אז יש לי רשימה ארוכה מאוד.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה. תודה רבה, אדוני.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
משפט אחד, היושבת-ראש.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
אני מבקשת לסיים.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כולה רשימה עובדתית. אין בה פוליטיקה ואין בה התנגחויות, אז נו, באמת, עם הנתונים האלה אי-אפשר להתנהל מול אזרחים במדינה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה, תודה רבה. ישיב על ההצעה השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר אמסלם. בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
תקציר נאום אמסלם: לפיד, היועמ"שית, השמאל, התקציב.
מרב מיכאלי (העבודה):
המזרחים, הרולקס.
נאור שירי (יש עתיד):
מה פספסתי?
מרב מיכאלי (העבודה):
המזרחים, הרולקס, הלפיד היומי. עוד משהו?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה יודע, שירי, אני לא אשאל אותך מי אתה, כי אני מכיר אותך.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא לא יודע, הוא לא דרך בכנסת שנתיים, בגלל זה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
השר כץ, אמרתי שאני לא אשאל אותו מי הוא, בגלל שאני מכבד אותו. גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת ווליד טאהא, אני גם אענה לך באמת לעניין של השאלות ששאלת. אני אתחיל בזה שאתה התייחסת לזה שבמלחמה בעצם מדינת ישראל מפקירה את האוכלוסייה הערבית, ושיש הרבה מהאוכלוסייה הערבית שנפגעו במלחמה, ואין מרחבים מוגנים ואין ממ"דים וכו'. דרך אגב, בשבוע שעבר, כמדומני, חברתך לסיעה העלתה גם את הצעת האי-אמון – או לסיעה השנייה – והקראתי כאן את הנתונים ששר הביטחון אז נתן לי. צריך להבין, אני לא מעלה בדעתי – ואתה גם מכיר את העניין – שמדינת ישראל עושה הבחנה בין אזרח לאזרח בכל מה שקשור להגנה על אזרחים.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עושה, ועוד איך עושה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה. זה קורה במדינות ערב, לא פה. את האמת אתה יודע.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא, אני מדבר על מדינת ישראל. תעזוב את מדינות ערב.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה. ועד כמה שאני זוכר – – –
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני חי פה, לא במדינות ערב.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה. ועד כמה שאני זוכר, התשובה של שר הביטחון הייתה שכל אזרח – לי יש ממ"ד בבית, אני בניתי אותו, שילמתי עליו. בניתי אותו. לכן, דרך אגב, כל אזרח אמור לממן את הממ"ד של עצמו.
נאור שירי (יש עתיד):
אבל אין להם אישורי בנייה, אין ועדת תכנון ובנייה, איך הם יממנו?
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מה עם מקלטים ציבוריים? מתי – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שירי, שירי, אני אענה לך על הכול. אמר לי שר הביטחון שבמסגרת החלוקה של הנושא של מה שנקרא מרחבים מוגנים מקומיים, פוזרו גם באוכלוסייה הערבית בכמה כפרים – דרך אגב, בפרופורציות של היהודים. אתה מעלה על דעתך – באמת עכשיו, אמיתי, עם יד על הלב – שאלוף פיקוד העורף בא ורואה שבמקום מסוים צריך ממ"ד, כי יש בו פגיעה, והוא אומר: לא, לא, כאן גרים ערבים, אני אשים את זה בכפר השני? אתה מאמין בזה באמת? תעזוב פוליטיקה. הרי אתה בעצמך יודע שאצלנו, היהודים, חיי אדם קודמים לכל דבר. אדם הוא אדם באשר הוא אדם.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
רק הערה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
רק שנייה, תן לי לסיים.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אבל הערה לעניין.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בבקשה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
למה אני הבאתי את הנתונים בכל הקשור לוועדות תכנון?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עוד מעט אני אענה על זה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כי זה קשור לסוגיה הראשונה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל אני אענה על זה, אני אענה על זה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אין תכנון, אין מרחבים מוגנים ציבוריים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה, אבל אני אענה על זה. הרי אני לא הפרעתי לך, שמעתי אותך. לכן אני מציע, באמת, תוציא את זה מהז'רגון, בגלל שזה שקר, בגלל שאין כמעט יהודי שחושב ככה בכלל. אין כמעט קצין בצה"ל, ברמה הגבוהה ביותר בוודאי, שבכלל מבחין. אנחנו לא מבחינים ברמת האזרחים בין דם לדם, בין אזרח לאזרח. לי כואב באותה המידה כשנהרג ילד יהודי, ילד ערבי או ילד דרוזי או ילד צ'רקסי – אותו דבר, זה לא חשוב. וכנ"ל אזרח, גם מבוגר. לכן בכל פעם אני צובט את עצמי כדי להאמין שזה אמיתי, מה שאתם אומרים. אני יודע שאתם לא מאמינים בזה, בגלל שאתם יודעים את האמת. זה לא קשור לתקציבים כרגע. אני מדבר איתך על הסוגיה הזאת שעלתה גם בשבוע שעבר וגם השבוע, וכנראה בשבוע הבא תעלה עוד פעם על ידי שחקן אחר, שלא היה פה עכשיו לשמוע את התשובה. אז אם אתה שואל אותי אם עדיין אפשר לעשות יותר – בוודאי. האם בכל המגזרים? בוודאי. האם נהרגו יהודים בהתקפות של החיזבאללה, כשחלק מהאוכלוסייה הערבית עוד מעודדת אותם? בוודאי. נהרגו יהודים, נהרגו ערבים, נהרגו מכל העדות, דרוזים, כולם. הרי כשהוא יורה את הטיל, בחלק מהטילים הוא אפילו לא יודע איפה הוא פוגע. הם בעצם רוצים לפגוע באוכלוסייה. זאת, דרך אגב, רמת האכזריות שלהם – שבאופן מכוון הם פוגעים, יורים לתוך ערים, מרכזי הערים, לתוך כפרים, כדי לפגוע באוכלוסייה. ההישגים שלהם הם הריגת אזרחים. את האמת אתה יודע, אני יודע. לכן אני אומר, גם פה, אם יש טענה מקומית, צריך לפנות לשר הביטחון ולהגיד לו. ואני מבטיח לך שהתשובה שלו לא תהיה: עזוב, זה ערבים. לא מעניין אותי. הוא יבדוק את זה במסגרת המשאבים הכלל-ארציים. בוודאי. איפה שחשוב הכי הרבה ואיפה שזה דחוף הכי הרבה – שמים שם. זה לגבי הנושא הזה. לגבי הנושא של האחוזים וכו', אני לא רוצה להיכנס לזה. אני אסביר מדוע. אין קשר בין עבירות הבנייה לבין מי שיושב בוועדה. אני קיימתי דיונים. ולך, שירי, אני מסביר – עשיתי על זה עבודת עומק כשהייתי יושב-ראש ועדת הפנים. אני עבדתי בעירייה מספיק שנים ואני מכיר את כל הליכי התכנון על בוריים.
נאור שירי (יש עתיד):
אז איך הוא יבנה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אז אני מסביר. ולכן גם שם, דרך אגב, המדינה הקצתה אז מאות מיליוני שקלים כדי לעשות תמ"אות. אנחנו הובלנו את זה, על חשבון מדינת ישראל, אגף התכנון, והקצינו כספים על מנת שתהיה תב"ע מסודרת כמעט לכל היישובים הערביים. מה לעשות? אזרח זה אזרח. לערבי אסור לבנות, בוא נגיד, בשמורת טבע. זה שהוא ערבי לא נותן לו את הזכות לבנות בשמורת טבע. דרך אגב, יש כמעט חצי מיליון בתים ערביים שהם לא חוקיים. אתם חיברתם אותם לחשמל.
נאור שירי (יש עתיד):
עוד פעם אתם?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה. כשהייתם – אני אומר, בקדנציה הקודמת. למה? מנסור עבאס ישב כאן – –
נאור שירי (יש עתיד):
אתה – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה. – – ואמר לכם: חבר'ה, אני חייב לחבר את הערבים לחשמל. דרך אגב, אין יהודי שיש לו עבירת בנייה ומחובר לחשמל.
נאור שירי (יש עתיד):
יש דרוזים. מה עם הדרוזים?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה, דקה. ערבי – אין בעיה. למה? אז הם החזיקו לכם את הממשלה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
דוד, דוד.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי, אני רוצה להתקדם.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
החוק שהעברנו שירת גם את האזרחים היהודים וגם את האזרחים הערבים. הוא שירת את כולם.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל אני רוצה להסביר, אזרחי יהודי – אני אספר לך. אזרחי יהודי – אמרתי שאני עבדתי בעירייה שיש בה בערך 10% מאוכלוסיית מדינת ישראל, ערבים ויהודים. אני מספר לך. האכיפה היא בעיקר, גם פה, על היהודים. אני אומר לך, בכפר עקב אף אחד לא נכנס לבדוק. אני מספר לך. עכשיו בעובדות.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
זה לא נכון, זה לא נכון. זה לא נכון, זה לא נכון.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
חבר הכנסת, אני מכבד אותך. אני עבדתי בעיריית ירושלים 20 שנה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
גם אני. מכיוון שאני מכבד אותך, דוד.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תקשיב, עכשיו אני רוצה להגיד לך עוד משהו. אתם אילמים על התשתיות.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני עליתי לדבר על עניין – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דרך אגב, כל מטר אספלט שאתה רואה במזרח ירושלים נבנה בכספי העירייה ואף אחד שם לא שילם דמי פיתוח. אצלי בבית, אני שילמתי על הכביש. לכן יש פה איזו תופעה, שהערבים כל הזמן מתלוננים שהם מקופחים, אבל לא רוצים לשלם. אני מת שיהיה מצב שליהודים יהיו את הזכויות של הערבים.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אתה רוצה שנחליף?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן, בוודאי.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
דוד.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דרך אגב, בוודאי. לכן אני אומר, אתם – – –
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
זה הגיוני, מה שאתה אומר?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אמיתי. אני מודיע לך, כל תשתית, כל מטר – על כל מטר אצלך בכפר סביר להניח שאתה לא שילמת דמי פיתוח. אתה, בבית שלך, בבית שלו, אתם יושבים על איזה בית – דרך אגב, אם הוא לא חדש, בית בן 30, 40 שנה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הוא מדבר לא לעניין. אמסלם, אתה מדבר לא לעניין.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
באו, שמו לכם גם ביוב, גם ניקוז, גם הכול. סביר להניח שלא שילמתם.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
רק תענה על השאלה על מינוי קאדים, כי אתה מזלזל. אתה מדבר לא לעניין – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עכשיו נעבור לקאדים. רק שנייה. עכשיו, חבר הכנסת – – –
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא היית צריך לענות בכלל. היה מקובל עליי אם לא היית עונה מאשר הדברים האומללים שאתה אומר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עכשיו, חבר הכנסת ווליד טאהא, בוא שב. לגבי הקאדים, אני אענה. סוגיית הקאדים היא סוגיה לא פשוטה. למה?
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כי היא קשורה לערבים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן רק שנייה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כמו התכנון, כמו המיגוניות, כמו הכול. אתה מינית מלא קאדים, נכון? אנחנו לא ידענו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה רוצה לשמוע את האמת או להמשיך לצרוח?
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
האמת זה לא מה שאתה אומר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אם אתה רוצה להמשיך לצרוח, אני אשמע אותך. אני אתן לך את האמת, את העובדות. אני ממנה קאדים שמקובלים על החברה הערבית. אני לא ממנה יהודי להיות קאדי, לא חברי מרכז. המצב היום בקאדים הוא שנשיא בית המשפט העליון מסוכסך – הם ארבעה שמסוכסכים אחד עם השני. לא מדברים אחד עם השני.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא מתאים לך.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
זאת התשובה? בסדר, אז תן את התשובה הזאת לבג"ץ. אתה רוצה שנפנה לבג"ץ? אז תן את התשובה הזאת לבג"ץ.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
דוד, אתה השר המופקד. לא מתאים לך. לא מתאים לך. לא מתאים לשר להתבטא כך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה רוצה לצרוח או שאתם רוצים את האמת, את העובדות?
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני לא צורח. יש לך תקנים שלא ניצלת. למה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל אני מסביר לך. יש ועדה, צריך להבין. אני כרגע מנסה להסדיר את הסוגיה של הנשיא.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מה הקשר? אבל מה הקשר לקאדים?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בגלל שהוא חלק מהוועדה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אז מה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אז לכן – אני מסביר. אני רוצה להסדיר את זה, ומי שלא נותן להסדיר את זה הם אותם קאדים שרבים אחד עם השני.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא נכון. לא נכון. דוד, לא נכון.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה יודע מה, אז לא נכון. בסדר, אז לא נכון.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עדיף שתסיים מאשר לפזר דברים לא אמיתיים, לא נכונים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל אני עוסק בזה כל הזמן.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
בסדר, דוד. תן את התשובה לבג"ץ, בסדר?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עכשיו אני שואל אותך שאלה פשוטה. אין בעיה, תגיש בג"ץ, הכול בסדר, אבל אני שואל: למה שאני לא אמנה קאדים? מה אכפת לי?
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אז לכן אני עונה לך.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אז לך תפרסם מכרזים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל אני מסביר לך. אתה לא רוצה להבין. אתם רוצים להגיע לבג"ץ – נגיע. תודה רבה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
בסדר, נגיע לבג"ץ. נגיע לבג"ץ.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה לכבוד השר. חברי הכנסת, נעבור לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יאיר לפיד. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יש חוק – נלך לפי החוק, מה הבעיה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
זה הסיפור – – – הנשיא בוועדה, ועכשיו אנחנו רוצים – – –
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אתה לא רוצה את הנשיא בוועדה – – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר אמסלם, יש לי שאלה בעקבות נאומך. אני רוצה להבין משהו: האם אנחנו במלחמה או שאנחנו לא במלחמה? כי הפסקנו, איבדנו – השר אמסלם, אני מנסה להבין, אתה חבר קבינט או משקיף בקבינט. אנחנו במלחמה או שאנחנו לא במלחמה? מפני שכששולחים צווי מילואים לאנשים, 150, 200 ימים, 250 ימים, 300 ימים, אומרים להם: תקשיבו, אין ברירה, אנחנו במלחמה, אז גם החוק מאפשר לנו לשלוח צווי 8 ללא הגבלה, כי אנחנו במלחמה. אבל אז, באותו זמן, אותה ממשלה שאומרת לכולנו שאנחנו במלחמה, אומרת: כן, אבל אם יש חוקי השתמטות, כי זה מחזיק לנו את הקואליציה, אז בעצם אנחנו לא במלחמה. אפשר להעביר אותם, לא נורא, הכול בסדר. לא חייבים חיילים. לצורך העניין הזה אנחנו לא במלחמה. וכשבונים תקציב אומרים למעמד הביניים הישראלי, למשלמי המיסים, לאותם אנשי מילואים: תקשיבו, אנחנו במלחמה. תקציב הביטחון – המלחמה הזו עלתה כבר 250 מיליארד שקל. תקציב הביטחון יעלה. אין ברירה, כולנו נצטרך להדק את החגורות. אנחנו במלחמה. ואז אותה ממשלה אומרת: אנחנו לא נסגור משרדי ממשלה מיותרים – וביניהם, השר אמסלם, גם המשרד שלך – אנחנו לא נפסיק את הכספים הקואליציוניים, כי לצורך העניין הזה אנחנו לא במלחמה. אנחנו במלחמה בשביל לקחת לכם את הכסף; אנחנו לא במלחמה בשביל לתת לעצמנו את הכסף. וכשראש הממשלה מוזמן להעיד במשפטו הוא אומר: אני לא יכול ללכת, יש מלחמה. במלחמה אני לא יכול להעיד במשפטי. אבל כשהוא רוצה לפטר את שר הביטחון, שהחיילים נושאים אליו עיניים, פתאום אנחנו לא במלחמה. אין לו בעיה. נפטר אותו, נביא מישהו אחר. כן יודע מה קורה, לא יודע מה קורה, מה זה משנה? אנחנו לא באמת במלחמה. כשצריך לעשות עסקת חטופים, ועסקת חטופים משמעותה הפסקת המלחמה בעזה, אומרים: תשמעו, חבר'ה, אי-אפשר להפסיק את המלחמה. אנחנו מוכרחים להמשיך את המלחמה. אבל כשצריך לעשות עסקה מלוכלכת בשביל לעשות את גדעון סער לשר, בשביל להעביר את השר ההוא ולהכניס את אלקין למשרד מפוברק מס' 700, אז אנחנו לא במלחמה. יש במדינת ישראל היום שר אחד לנגב ולגליל ושר אחד לצפון ולדרום. בשביל זה אנחנו לא במלחמה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
כי יש שרים שלא יודעים אם אנחנו בצפון או בדרום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תעצרי את השעון.
יאיר לפיד (יש עתיד):
בהחלט. יש שר – אני רואה ששר התיירות פה. לצורכי תיירות, כמובן, אנחנו במלחמה, בגלל זה לא יכולה להיות תיירות, כי יש מלחמה. את זה אני מבין. אבל לצורכי התקציב למשרדים החדשים שנבנו – שם אנחנו לא במלחמה. ממשלת ישראל צריכה להחליט אם אנחנו במלחמה או לא במלחמה, והיא מסרבת להחליט, כי היא חושבת שכולנו אידיוטים. אנחנו לא. תודה רבה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה, חבר הכנסת לפיד, ראש האופוזיציה. הדובר הבא – חבר הכנסת מנסור עבאס.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יאסר.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
אוקיי. בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו כחברי כנסת הערבים במשכן הזה – אני מרגיש שאנחנו, כמו שאומר הפתגם בערבית, (אומר בערבית: טוחנים מים.) אנחנו מדברים, חוזרים על אותו דבר, אבל עבודה, ביצוע – אין. מקשיבים – לא. יושבים כאן שרים, כמעט שלא מקשיבים למה שאומרים חברי הכנסת הערבים. 205 נרצחים מתחילת 2024. לכל אחד יש שם, יש משפחה. לחלקם יש ילדים, לחלקם יש גם משפחות, ומתוכם 18 נשים. 74 מתוך הנרצחים השנה הם בני פחות מ-30. בתקופה המקבילה היו 214 נרצחים. רק לפני שבוע היה רצח מזעזע של מנהל בית ספר. הגיעו שרים לנחם – הגיע שר החינוך, הגיע שר הפנים לנחם. אבל מה עושים בסופו של דבר? גם הרצח הזה – שוכחים אותו. שום דבר לא נעשה בטיפול. ומי השר האמון על הביטחון של האזרחים? הלוא הוא השר בן גביר. הידעתם מי האנשים הסובבים אותו? זה צוות גזעני, שביניהם גם אנשים פסולים אפילו, שנפסלו לכהן כחברי כנסת. אך האם חשבתם שבן גביר עובד לפי אידיאולוגיה? כנראה שלא. בטוח שלא. לא מעניינת אותו אידיאולוגיה, לא מעניין אותו שום דבר, לא אידיאולוגיה ולא בטיח. הוא עובד לפי ציוצים. הוא חושב איך ואיזה ציוץ להוציא.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
שקט, בבקשה. חברת הכנסת שלי, אני מבקשת. בבקשה.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הצוות שנמצא סביבו – הם כל הזמן חושבים איזה ציוץ להוציא על כל מקרה ומקרה ואיך בעצם לעשות פרובוקציות בשביל להוציא עוד ציוץ ועוד ציוץ. צוות לא מקצועי, שר לא מקצועי, אין תוכניות עבודה, ידע מקצועי אפסי אצל כולם, גם אצל השר וגם אצל הצוות הסובב אותו. האם בעצם שר כזה יכול לטפל בנושא של הפשיעה בחברה הערבית? התשובה היא לא. לכן אני חושב שהאחריות מוטלת על ראש הממשלה, והגיע הזמן לפטר את השר הזה, שר גזעני שלא מעניין אותו לא ערבים ולא יהודים. הוא שר רע לכולם, גם לערבים וגם ליהודים. תודה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה, חבר הכנסת. הדובר הבא, חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. אני מבקשת לשמור על השקט, ומי שרוצה לדבר, שיצא מהמליאה. תודה. זה לא מכבד.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
עכשיו אני? לא שומעים.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
אתה אחר כך. בבקשה.
חילי טרופר (המחנה הממלכתי):
כבוד היושבת-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, דיברו פה הרבה על זה שישראל במלחמה, על מאות הלוחמים שנפלו, אלפים שנפצעו פיזית, רבים הרבה יותר סוחבים איתם פציעות שקופות, במחיר כל כך כבד. נדמה שהעם הנפלא שלנו התעלה לגודל השעה. זה ניכר גם בנדיבות האזרחית בעורף וזה בולט במיוחד בחזית, בהתגייסות של מאות אלפי מילואימניקים למאות ימים, חלקם כמעט לשנה שלמה. עצוב לראות כיצד ממשלת ישראל שוב ושוב לא מתעלה לגודל השעה. בזמן שהמילואימניקים מתגייסים, הממשלה עסוקה בלפטור אחרים מהגיוס לצבא. אומנם יש הרבה מילים יפות של גאווה, תמיכה במילואימניקים, אך מה שהלוחמים צריכים זה מעשים. הם צריכים שעוד ישראלים מכל המגזרים ייכנסו תחת האלונקה. שוב ושוב אני שומע מילואימניקים שאומרים כי הם גאים במה שהם עושים, למרות המחיר הכבד, אבל הם מתביישים שבמקביל יש מי שעסוק בהרחבת ההשתמטות. המילואימניקים באים מהצפון, מהדרום, מהעיר, מהכפר, מהקיבוץ, מההתנחלות, דתיים, מסורתיים, חילונים, יהודים ושאינם יהודים. הם כורתים ביניהם ברית דמים, ברית חיים, ברית של שותפות אמת. בשבועיים האחרונים, בין בתי האבלים הרבים שביקשתי לנחם בהם, הייתי גם אצל משפחת גולדברג בירושלים ואצל משפחת עידן בקיבוץ שמרת. רחל, אלמנתו של הרב אבי גולדברג, זכרו לברכה, שנפל בלבנון, אמרה מילים עדינות ובהירות: "זה כמו שביום שישי, כשכל הילדים מסדרים ומנקים את הבית לשבת, כולם מנקים. זה לא שאחד יושב בשולחן ומתפלל שהבית יהיה נקי. כולם צריכים לנקות – – – ומי שלא עושה – זה לא חינוכי לתת לו משהו. זה לא חינוכי, זה לא יהודי, זה לא מוסרי – – – אנשים, אתם יודעים את האמת. הסירו את ערלות הלב הזאת, את החומות שבנו לאורך 50 שנה – – – תסירו את זה". תשרתו. יגאל, אביו של גיא עידן, זכרו לברכה, שנפל בלבנון, אמר לי בכאב ובנחישות: אני מתקשה לעכל את זה שישנם אנשי מילואים בני 50 ויותר שזינקו ב-7 באוקטובר ושירתו סבב אחרי סבב, בעזה ואז בלבנון, וחלקם מסרו את נפשם על הגנת המדינה, ומנגד ישנם עשרות אלפי גברים ונשים שמשתמטים מגיוס לצה"ל. גיא בני והצוות שלו נפלו בסבב האחרון בלבנון אך ורק מפני שאם לא הם – לא יהיה מי שיילחם במקומם. במילים האלה שאמר לי גיא נפרדתי ממנו יומיים לפני שנפל בלבנון. הרב אבי וגיא, האחד רב מירושלים והשני קיבוצניק מהצפון, מסמלים את הברית היהודית-הישראלית-הציונית העוצמתית שיש כאן. היא זו שעומדת מול אויבינו, ובזכותה נכריע אותם. הממשלה, בניסיונותיה הישירים והעקיפים להרחיב את ההשתמטות בעת מלחמה, פוגעת בברית הזו. מי שבזמן שאחיו ואחיותיו מוסרים את נפשם ומקיזים את דמם בחזית בוחר לקדם השתמטות מנשיאה בנטל – כתם מוסרי ידבק בו. תודה רבה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה, חבר הכנסת חילי טרופר. הדובר הבא, חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, באין-ספור פשעים אשמה ממשלת החורבן, מה שהופך אותה לבלתי לגיטימית בעליל ובלתי ראויה לאמון: הקרבת החטופים והסתה נגד משפחותיהם; כיבוש המשטרה בידי תומכים ואף מורשעים בטרור יהודי והסתה גזענית; רדיפה פשיסטית נגד מרצים, סטודנטים, מורים ואומנים; איומים על אנשי תקשורת ושומרי סף; שחיתות עמוקה; רדיפה של אזרחים ערבים; כיבוש אכזרי ופוגרומים נגד פלסטינים בשטחים הכבושים – וזה רק קצה הקרחון. נגד הפשעים הללו זעקנו במחאה. אבל יש מי שאינם מסוגלים לצעוק עוד כי קולם נדם.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
שנייה אחת, חבר הכנסת. משמר הכנסת, אני מבקשת שתשליטו שם שקט, כי ביקשתי כמה פעמים. אני אוסיף לך, אל דאגה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
תודה. נגד הפשעים הללו זעקנו במחאה, אבל יש מי שאינם מסוגלים לצעוק עוד כי קולם נדם, הושתק בפצצות, הרעבה, הצמאה והשמדה. יש סבירות גבוהה במיוחד שרעב המוני, famine, בצפון רצועת עזה הוא אימננטי – האזהרה החריפה הזו פורסמה השבוע עת עלתה רמת הסיכון בצפון רצועת עזה במדד ה-IPC, המדד הבין-לאומי לביטחון תזונתי. מאחורי הנתונים היבשים עומדים אנשים בשר ודם, פלסטינים חפים מפשע, שלכודים תחת מצור צבאי טוטלי למעלה מחודש. המטרה ברורה: הכרעת העם הפלסטיני, גירושו מצפון רצועת עזה והשתלטות עבריינית על אדמתו. לזה קוראים פשע מלחמה של טיהור אתני ויצירה בכוח של תנאי קיום בלתי אנושיים. זו תוכנית ההכרעה הג'נוסיידית. בוועדת האתיקה, כשהחליטו להוציא אותי לחופשה של חצי שנה, נאמר כך: "מעשיו מפירים – – –"
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אורית, אני לא מוכן שיפריעו לי.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
בסדר, בסדר, תמשיך.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
נאמר כך, ואני מצטט: "מעשיו מפירים את חובת הנאמנות שחלה עליו בתור חבר כנסת ופוגעים באמון הציבור". סוף ציטוט. אם זה לא היה עצוב זו הייתה בדיחה באמת טובה. חובת הנאמנות שלי היא למדינה ולעם הישראלי, לא לממשלה ולא לחלקים באופוזיציה שמיישרים איתה קו ומפחדים לקרוא עליה תיגר שמא יואשמו בשמאלנות. חובת הנאמנות שלי איננה מתבטאת בהרכנת ראש בפני הרוב או בפני השלטון, כפי חלקים עושים פה, אלא במאבקי לחברה צודקת, וזה מחייב דבקות באמת גם כשהיא קשה. איך נתקן אם לא נדבק באמת ונכיר את התחלואים? לא אוותר על זה, ואיש לא יפחיד אותי. חובת הנאמנות למדינה ולעם, אם כבר, ופגיעה באמון הציבור – כל אלה נעשים בידי הממשלה שמפקירה חטופים למעלה מ-400 ימים.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
תם הזמן.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
אני הפרעתי לו.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אזרחים עקורים, חיילים שנשלחים כבשר תותחים להציל את הממשלה. אנחנו נגד החיילים או מי ששולח אותם למות סתם, להפוך לנכים, להפוך לחולים, למען הישרדות?
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה, תודה רבה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
עוד משפט אחד, ברשותך.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
אבל לסיים, תודה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
מי שמפר את חובת הנאמנות ופוגע באמון הציבור הוא מי שמפעיל סוכנים בצבא כדי לגנוב מסמכים ולזייף אותם; הוא מי שפועל משיקולים פוליטיים ואישיים; הוא מי שפורץ לבסיס צבאי כדי לתקוף חיילים.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
מי שהופך את ישראל לדיקטטורה פשיסטית ורצחנית – הוא זה שמפר את חובת הנאמנות. אני אמשיך במאבק – – –
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
רד. לך.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אני אמשיך במאבק עם חבריי כדי להפוך את החברה הזאת – –
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
לך, תומך טרור. לך.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
– – לחברה ראויה, לחברה שלא רוצחת, לחברה שלא מדכאת.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
לך.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה, חבר הכנסת כסיף. תודה רבה, חבר הכנסת מלביצקי.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אתה חושב שאתה עושה עליי רושם?
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
לך.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אתה חושב שאתה עושה עליי רושם?
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
לך. תומך טרור. לך.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
חבר הכנסת מלביצקי, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אל תחשוף את עצמך. אל תחשוף את עצמך.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
לך. לך. לך מפה, תומך טרור עלוב.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
את הטירוף, את הנוכלות, את הרשעות – –
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
לך. לך מפה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
– – ובעיקר את האפסיות.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
לך.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה, תודה רבה. חבר הכנסת מלביצקי.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
נגע זר בבית הזה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
בוא נשמור על תרבות הדיון כאן. ועדת האתיקה אמרה את דברה. אני מבקשת לשמור על דיון מכבד, גם אם לא מסכימים והדברים הם קשים. הדובר הבא, חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
– – –
היו"ר אורית פרקש הכהן:
חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה. אני מבקשת לא להתפרע בדיון הזה, אני אוציא חברי כנסת. חבר הכנסת עודד פורר, לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, גברתי היושבת-ראש. חברי הכנסת, קודם כול, אני לא יודע אם שמעתם, אדוני שר התיירות, אני לא יודע אם שמעת, השר כץ הודיע שניצחנו, ניצחנו את חיזבאללה. חבל שהוא לא סיפר את זה לחיזבאללה, ששיגרו כ-90 שיגורים לאזור חיפה והקריות, עם פצועים, נוסף על שיגורים לצפת, ראש פינה והסביבה. אני חייב לומר, זה כמעט כמו לברך על שחרור החטופים נוכח הפתיחה שאתם מתכננים למעבר כיסופים כדי להכניס לחמאס עוד ציוד ועוד דלק ועוד יכולת להילחם כנגד מדינת ישראל. אבל אני רוצה לנצל את שתי הדקות שלי ולהתייחס לאיך שהקואליציה הזאת מקדמת השתמטות מתחת לרדאר. הרי אתם לא מקדמים אותה באופן ישיר, אתם כל הזמן מספרים שאתם בעד חיילי צה"ל. השר כץ, חיים, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל לפני כשבוע נסגר מכרז של דיור למשתכן – – –
היו"ר אורית פרקש הכהן:
אני מבקשת שקט. שקט במזכירות הסיעות. אני מבקשת שקט.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
בהגרלה של דיור למשתכן לפני כמעט שבוע, ב-7 בנובמבר, הוגרלו 4,741 דירות, מתוכן 2,175 – איפה? בבית שמש. זאת אומרת, אנחנו מדברים על זה ש-45% מהסבסוד הולך לדיור בהנחה דווקא בבית שמש – במקרה, עיר חרדית צומחת. אתה אומר: בסדר, בית שמש, שיעברו החיילים שיתמודדו בדיור למשתכן בבית שמש. אבל מה נכתב? שההרשמה היא לבעלי צביון חרדי.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
אני מבקשת שתעצור דקה, למען כבודך. אני חושבת שיש כאן רעש במליאה. הסדרנים, אני מבקשת לטפל בהמולה הזאת באזור של הסיעות. מי שלא רוצה להאזין – בבקשה לצאת מהמליאה. תכבדו את החברים שלכם שמדברים ומעלים את הדברים שחשובים להם. אני אוסיף לך זמן, כמובן. חבר הכנסת פורר, בבקשה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה. אני אחזור על הנתונים, למי שלא שמע. הממשלה מפרסמת מכרז דיור למשתכן: 4,741 דירות, מתוכן 2,175 בעיר בית שמש – 45% לטובת עיר חרדית צומחת. אז תגידו: בסדר, מי שרוצה, חיילים שיתמודדו אולי יגורו בבית שמש, ישנו את המרקם של העיר, אבל כותבים בהגרלה שההרשמה להגרלה היא לבעלי צביון חרדי. זאת אומרת, הממשלה הזאת לא רק שהיא מקדמת השתמטות באופן חזיתי עם חוק המעונות וחוקי השתמטות, אלא גם בכל מקום ודבר, בכל דבר ועניין שהממשלה הזאת עוסקת, היא פוגעת במי שמשרת, במי שעובד, במי שמשלם מיסים. ועוד לא נגענו בערים אחרות שאליהן זה עוד הולך להגיע, כמו קריית גת, יישובים כמו רכסים ועוד ועוד יישובים. מסתבר ששר השיכון גולדקנופ, לא רק שהוא השר לענייני השתמטות, שמקדם חוק השתמטות אחרי חוק השתמטות, אלא הוא גם שר השיכון אך ורק של המגזר החרדי. אך ורק של המגזר החרדי.
מאיר כהן (יש עתיד):
– – – בעלי אפיון חילוני.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני מחכה שיקום השר בממשלת ישראל או חבר קואליציה שיגיד שהאצבע שלו לא תצביע על התקציב אם לא יהיה דיור למשתכן אך ורק ליוצאי צבא. אני מחכה שיקום חבר קואליציה אחד שיגיד: תשכחו ממני בהצבעות על חוק הרבנות וחוק הג'ובים של ש"ס היום אם אתם לא מקדמים חקיקה שתקבע שקודם כול מי שמשרת, קודם כול מי שעושה מילואים. אבל אתם נעלמים, אתם בורחים לכם. אתם טובים בצעקות, אתם טובים בלהגיד כמה אתם מחבקים את החיילים, אבל אתם לא דואגים לחיילים – אתם דואגים למצביעים שלא משרתים בצבא כדי שהם ימשיכו להצביע לגולדקנופ ולדרעי ולגפני, כדי שהם יוכלו לתת לכם את השלטון כדי להקים עוד משרדים מומצאים.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה, חבר הכנסת פורר. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מרב מיכאלי. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
מרב מיכאלי (העבודה):
גברתי היושבת-ראש, בזמן שאנחנו יושבות ויושבים כאן עכשיו, הצפון במדינת ישראל מופגז, מופגז באופן מאוד מאוד מסיבי. נהרסו שם כבר שני בתים, כלי רכב, ויש חמישה פצועות ופצועים. ואכן, ננקטים צעדי חירום על ידי הממשלה הזאת: קודם כול, צורפו שני חברים חדשים לקבינט, אורית סטרוק והשר וסרלאוף. יותר מזה – יש עכשיו ישיבת חירום של ראשי הקואליציה אצל ראש הממשלה כדי לדון בחוק הרבנות. אין מה לומר, הדחיפות מורגשת. הדחיפות מורגשת בעיקר ביחס ל-101 החטופות והחטופים שנמקים זה 402 יום בעזה בשבי חמאס, חטופות וחטופים שהרופאות והרופאים שהתגייסו למענם מאבחנים את מצבם ואומרים: כל יום נוסף בשבי משמעותו סכנת חיים מיידית לכולם. גם הכי צעירים והכי בריאים עוברים ייסורים פיזיים קשים, הרעבה מתמשכת, דלדול שרירים; הלב נחלש, העצמות מאבדות מאסה, מתפוררות, המפרקים מתקשים, מערכת החיסון כושלת. כתוצאה מכך כל זיהום הכי קטן הופך למחלה קשה. הם עוברים התעללויות מיניות, פיזיות ונפשיות, טרור פסיכולוגי עד כדי אובדן שפיות ואפשרות לפגיעה עצמית, תחושת פחד, חרדה, דיכאון וייאוש. אנשים מאבדים רצון לחיות. בלי טיפול רפואי ראוי בפציעות שלהם, בלי טיפול במחלות הרקע שלהם, אנחנו מדברות ומדברים על סכנת חיים מיידית. כרגע מה שמדובר בו זה או הצלה של החטופות והחטופים שלנו או המתה. אין שום דבר באמצע, אין עמדה ניטרלית, וממשלת ישראל, שדנה עכשיו בדחיפות בחוק הרבנים, בוחרת בהמתה באופן אקטיבי. כל יום שעובר, ראש הממשלה בוחר בהמתה של החטופות והחטופים שלנו. וזה מדהים שכל מיליוני האזרחיות והאזרחים בישראל שרוצים להחזיר אותם לא מצליחים לעשות שום דבר כדי לגרום לו לעשות אחרת.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה. אני מזמינה את השר חיים כץ לסכם את הדיון. בבקשה, השר כץ.
שר התיירות חיים כץ:
– – –
היו"ר אורית פרקש הכהן:
מוותר. אם כך, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה של סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה. חברי הכנסת, נא להתיישב במקומותיכם. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 42 נגד – אין נמנעים –אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
42 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה. חברי הכנסת, בבקשה תשבו במקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
38 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת בזה שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להבעת אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. חברי הכנסת שרוצים להצביע – בבקשה לשבת במקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
בעד – 34, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הנדרש.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הודעת הממשלה על מינויה של חברת הכנסת שרן מרים השכל לתפקיד סגנית שר במשרד החוץ, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה. אני מבקשת לשמור על השקט ומבקשת מאנשי משמר הכנסת לוודא שהפטפוטים ליד הנהלות הסיעה מושתקים. אני מזמינה את השר חיים כץ למסור את ההודעה מטעם הממשלה. בבקשה, אדוני השר.
שר התיירות חיים כץ:
גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, הודעה על מינוי סגנית שר במשרד החוץ: אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לאשר את מינויה על ידי שר החוץ, ובהסכמת ראש הממשלה, של חברת הכנסת שרן מרים השכל, לתפקיד סגנית שר החוץ. מאחל לך הצלחה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה, אדוני השר.
שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):
אני שרן מרים השכל, בת עמיר השכל ופביאן בן עזרא, מתחייבת לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כסגנית שר ולקיים את החלטות הכנסת.
[דברי הכנסת ה-24, מס' מ/1576, מושב שני, חוב' ל"ה, ישיבה 151.]
היו"ר אורית פרקש הכהן:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הודעות מטעם הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 14) (הגברת התחרותיות), התשפ"ב–2022, מ/1576, בעניין העברת שטח פעולה. אני מזמינה את השר חיים כץ למסור הודעות מטעם הממשלה. בבקשה, אדוני השר.
שר התיירות חיים כץ:
גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה הממשלה להודיע במליאת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 14) (הגברת התחרותיות), התשפ"ב–2022 – –
היו"ר אורית פרקש הכהן:
אני מבקשת לשמור על השקט.
שר התיירות חיים כץ:
– – הצעת חוק הממשלה מס' 1576 מיום 15 באוגוסט 2022.
שר התיירות חיים כץ:
בהתאם לסעיפים 9(א)(11) ו-(ב) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את שטח הפעולה "הכוון תעסוקתי לצעירים" ממשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי למשרד העבודה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה, תודה רבה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
יש לי דז'ה וו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
רוטמן, כמה שרים יש בממשלה? כמה שרים יש בממשלה הזאת?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא ספרתי. להפך, אתה לא מקשיב. זה העניין, שזה יפה שאני אפילו לא צריך להציג, וכבר, מה שנקרא, גם להקשיב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אני שואל. אני יודע כמה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק מוסכמת, קואליציה-אופוזיציה, הוצגה בוועדה, עברה גם פה אחד בוועדה, רק שיש לי דז'ה וו, כי עד כדי כך הצעת החוק הזאת מוסכמת – אני אגיד במילה מה שהיא עושה, נורא נורא פשוט: מבטלת את אותו יציר פיגולים שנקרא ממשלת חילופים, אותו מנגנון שבזמנו היו רבים שדיברו נגדו, ושנייה וחצי אחר כך חוקקו אותו ושיפרו אותו – או הרעו אותו, אני כבר אפילו לא יודע. כשאתה משפר הסדר רע, האם זה נקרא שאתה משפר או מרע? אני לא יודע איך קוראים לזה. ובאמת, אני יכול לומר שסיעת הציונות הדתית היא הסיעה היחידה שמעולם לא היה לה חלק באירוע כמו ממשלת חילופים.
נאור שירי (יש עתיד):
אבל מצד שני, היה לכם חלק באירוע כמו 7 באוקטובר.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני חושב שזה דבר חשוב. זאת גם הצעה שהעברנו כאן כבר במליאה והצבענו עליה. היא עברה פה במליאה פה אחד, אבל נפלה. איך זה קורה? מאחר שמדובר בתיקון לחוק-יסוד: הממשלה, אז גם אם כולם מסכימים לו, אם הוא לא עובר ב-61, הוא לא עובר, ולכן הצעת החוק עברה פה בתחילת הפגרה, באחד המושבים, לא גייסנו אליה עקב שכחה וטעות, והתוצאה הייתה שהחוק למעשה לא עבר, למרות שכולם תמכו בו ואף אחד לא התנגד לו. לכן אנחנו מעלים את הצעת החוק הזאת שוב, ואני מקווה ובטוח שהיא תיהנה הפעם מרוב גדול, קואליציה-אופוזיציה, בדיוק כפי שתמכנו בהצעות החוק הללו ביחד בוועדה. אני רוצה להודות גם לצוות הוועדה על הכנת החוק וגם לחברתי חברת הכנסת אפרת רייטן. האמת היא שחברות כנסת נוספות שתמכו – לדעתי, גם חברת הכנסת קארין אלהרר חתומה על ההצעות הפרטיות בנושא ועל מכתב הבקשה. למעשה, חברי כנסת מכל סיעות הבית פנו אליי כיושב-ראש ועדת החוקה וביקשו שאקדם את הצעת החוק הזאת, ואני שמח לעשות כדבריהם בנושא הזה. אני קורא לכם לתמוך בהצעה הזאת. ממשלת חילופים הייתה יציר לא מוצלח של המערכת הפוליטית הישראלית. היא ייצרה שיתוק, היא ייצרה ממשלה דו-ראשית שגרמה לחיכוכים רבים, במקום מנגנון שיכול לעבוד למען אזרחי מדינת ישראל. הצעת חוק-היסוד נורא נורא פשוטה – היא פשוט עוברת על כל הסעיפים שתיקנו אותם ומבטלת את התיקון, מחזירה את המצב לקדמותו, ואומרת שבמדינת ישראל הדרך להרכיב ממשלה היא שהכנסת תביע אמון בראש ממשלה ובממשלה בהרכבה, והממשלה ושריה יעבדו למען הציבור כל עוד הם נהנים מאמון הכנסת. בעצם נחזיר, אפשר לומר, עטרה ליושנה. תודה רבה, ואבקש לתמוך בהצעה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה לחבר הכנסת רוטמן, ונעבור לדיון האישי. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
עידן רול (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי היושבת בראש. כנסת נכבדה, הפוגרום הנורא שביצעו בישראלים ברחובות אמסטרדם, בגדול היה כתוב על הקיר. הוא היה כתוב על הקיר של מדינות אירופה כבר שנים רבות. יש שני תהליכים, יש שני וקטורים שמתקיימים כבר עשרות שנים באירופה. אחד הוא הרצון של מדינות אירופה להתרחק ממעגל הלחימה. אירופה עדיין מצולקת ממלחמת העולם השנייה, ומנסה בכל דרך שלא להבחין בזרמים התת-קרקעיים, שהיום כבר מאוד בולטים, של אסלאם רדיקלי שמאיים להפיל את היבשת מבפנים. הדבר השני הוא אותו וקטור שאולי עכשיו התחיל טיפה להיעלם, והוא הפוליטיקלי-קורקט. בחסות הפוליטיקלי-קורקט זה הפך להיות פשוט לא בסדר, פסול, להגיד דברים שהם חלק משמירה על הלאום שלך ושמירה על הביטחון שלך. מדינות באירופה לא רק מצולקות ממלחמת העולם השנייה, אלא גם נמנעות מטיפול באסלאם הרדיקלי, בגלל שטיפול בו יצריך יד קשה, אבל יצריך גם סדרת חוקים – סוגיות של הגירה, סוגיות של חופש ביטוי, סוגיות של ביטחון פנים – שייאלצו אותן להתמודד עם שאלות קשות, לעשות איזון ערכים בין הערכים הדמוקרטיים-ליברליים שהן חקקו על ליבן כבר שנים רבות, ולקבל החלטות אמיצות אך בלתי נמנעות. אירופה חייבת לקבל החלטה. אירופה חייבת לקבל החלטה אם היא ממשיכה לצפות ביבשת מתפוררת לידיו של אסלאם רדיקלי, פשוט כי לא נעים, פשוט כי זה לא פוליטיקלי קורקט לדבר על מדיניות הגירה נוקשה, פשוט כי זה לא נשמע טוב לדבר על אכיפה אמיתית בתמיכה בטרור ועל אותם תומכי טרור ואותו אסלאם רדיקלי – שתחת חופש הביטוי, שכל כך יקר לאירופים, הם מנצלים אותו כדי לפגוע ביהודים, במיעוטים אחרים, בדמוקרטיות עצמן. זה עוד לא מאוחר מדי, אבל זה כבר ממש קרוב לנקודת האל-חזור. העולם המערבי ובפרט אירופה חייבים להסתכל למציאות בעיניים בצורה אמיצה, ולהבין שלפעמים דמוקרטיה אמיתית, חזקה, יציבה, צריכה לדעת לעשות איזון בין ערכים ולומר: עד כאן. זה הרגע שבו חופש הביטוי, חופש הפרט, כל אותן חירויות שאנחנו מקדמים באירופה – שהם מקדמים – בעצם מאפשרים לאותו אסלאם רדיקלי למוטט את היבשת. זה הזמן של אירופה להתעורר.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה, חבר הכנסת רול. חבר הכנסת רם בן ברק, לרשותך שלוש דקות.
רם בן ברק (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי היושבת בראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להסכים עם עידן רול. אני חושב – מי שלא מבין – יש היום מגמה אסלאמית ברורה של השתלטות על מערב אירופה, ולא רק על מערב אירופה, גם במקומות אחרים בעולם. זו מגמה ממומנת היטב, מתוזמנת היטב, ואם הרשויות באירופה ובארצות הברית לא יתעשתו ויטפלו בתופעה, סופה של אירופה להיות מוסלמית. לשם הם חותרים, יש תוכנית כזאת. אני אפילו מכיר חלק ממנה. אני רוצה לדבר על מה שראינו אתמול. איתמר בן גביר הוא לא תומך טרור, הוא מעודד טרור. הוא והיועצים שלו עסוקים איך להבעיר את השטח, לעודד את האוכלוסייה הערבית לצאת לרחובות. הם מודיעים ששומר חומות 2 בפתח, הם מודיעים ששומר חומות 2 בפתח – סתם, סתם ככה, ללא סיבה; לתת סיבה ללאומנים יהודים להקדים תרופה למכה, לעורר את השטח, להבעיר אותו. הוא במודע הולך לעשות שבת בעיר העתיקה. הוא מקווה, הוא והיועצים שלו, שזה יבעיר את השטח. כשזה לא מספיק, הוא שולח שוטרים למזרח ירושלים לעשות חיפושים אחרי נשק סתם, ללא סיבה. יכול היה להיהרג חס וחלילה שוטר או איש משמר הגבול, סתם כי השר רוצה לעשות תקשורת כשהוא עושה משהו. שר המשטרה, שהוא עבריין שמעסיק עבריינים אצלו – רמת ניהול של גן ילדים – הם אלה שאמורים לשמור עלינו, הם אלה ששומרים על הביטחון שלנו. אנחנו נמצאים בסכנה אמיתית, ועד שהממשלה הזאת לא תלך ותזרוק מתוכה ותוקיע את אותם עבריינים שמנהלים אותה, לצערי הרב, המצב לא ישתפר, הוא רק ילך וייעשה גרוע יותר. תודה רבה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה, חבר הכנסת. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים מה הבעיה שלנו? הבעיה שלנו היא שהתרגלנו. הממשלה הזאת נרמלה – ובשנתיים האחרונות ביתר שאת – את השחיתות, את ההפקרה, את השכול, את ההתנהלות המבישה והמושחתת. שלוש פרשות חמורות שפורסמו לאחרונה הן תמונת ראי לנעשה בלשכת ראש הממשלה – לא מהיום, בשנים האחרונות. וחוט אחד מחבר בין כל הפרשות האלה: הישרדותו הפוליטית והאישית של ראש הממשלה הנאשם בפלילים. בזמן שהחיילים שלנו נלחמים בשדה הקרב ו-101 החטופות והחטופים נמצאים במנהרות החמאס 402 ימים, לשכת נתניהו עסוקה בשכתוב ההיסטוריה. בפרשה אחת, מקורבי ראש הממשלה חשודים כי הדליפו לתקשורת הזרה מסמכים וחומרים מסווגים שנגנבו מצה"ל במטרה ליצור נרטיב שיסכל את עסקת החטופים. בפרשה נוספת ישנו חשד לזיוף ולשיפוץ פרוטוקולים, בייחוד פרוטוקולים מהלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר. הפרשה שלישית עוסקת בסחיטה של קצין בכיר וחשד לעבירות נוספות. יש עוד פרשות. הסממנים של הפרשות האלה שאולים מהעולם התחתון, עולם תחתון בלשכה הכי חשובה בכנסת, הכי חשובה במדינה – ולא בפעם הראשונה. במקום לעסוק בהשגת מטרות המלחמה, בהשבת החטופים, בהחזרת המפונים לבתים שלהם בצפון, נתניהו בוחר שוב ושוב להשתלח במערכת אכיפת החוק. אנחנו נמצאים, חברים, באחת התקופות הקשות ביותר במדינת ישראל. בתקופה הזאת, דווקא בתקופה הזאת, אין לנו הנהגה ראויה ואין לנו ממשלה מתפקדת. המדינה מנוהלת על ידי ראש ממשלה מופקר, שמוקף בחבורה של עבריינים שמנצלת את משאבי הציבור לקידום אינטרסים זרים. אבל גם היום אני מאמין ואני יודע שהשינוי והבחירות קרובים מאי פעם. הריקבון שעולה על גדותיו יפיל את הממשלה הזאת מהר ממה שרבים חושבים. היום חובה עלינו להביט קדימה, להיות חזקים, להיות נחושים ולעשות הכול על מנת להפיל את הממשלה הרעה הזאת. תודה רבה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
גברתי היושבת בראש, אתמול נחשפנו לשר, חבר בממשלת ישראל, שר עבריין, שמבצע עבירות פליליות לכאורה – ניצול כוח המשרה. כל מה שמעניין אותו זה לייקים. לא מעניין אותו עבודה, לא מעניין אותו מספר הנרצחים אצל הערבים בחברה הערבית, לא מעניין אותו כלום. אתמול ראינו איך במטבחו המעלה עשן גורמים לפיטוריו של מפקד מחוז. אתמול ראינו, לצערי אני אומר את זה, איך משטרת ישראל הופכת משטרה פוליטית בדמותו. ואני אומר את זה בכאב לב, כמי שהיה שם הרבה שנים ויודע איך מערכת אכיפת החוק אמורה להתנהל. אתמול ראינו איך שר לא מתפקד, איך שר מנצל את כוחו הפוליטי, את כוח המשרה שלו, כדי לגרום למהומות, לצרות שיכולות לסבך את כל מדינת ישראל. אתמול ראינו איך שר חסר אחריות מתעסק בהר הבית בחוסר הבנה ומקיים ומבצע אירועים דווקא כדי להכעיס, אפילו כנגד תפיסות העולם של ראש הממשלה. אתמול ראינו איך שר בממשלת ישראל, שר עבריין, מקדיח תבשילים כדי לחולל מהומה. כל מטרתו מלחמת גוג ומגוג. גזען מצוי. גזען כנגד ערבים, גזען כנגד להט"בים. כל מה שמעניין אותו זה מה הבייס יגיד. לא מעניין אותו מה המדינה צריכה. אדוני ראש הממשלה, אני פונה אליך. אתה אמרת שהוא לא יהיה שר בממשלתך. ראיתי אותך אתמול יוצא להגנתו אל מול היועצת המשפטית לממשלה. כמו שהכוורת במשרדך מתנהלת כמשפחת פשע, גם השר הזה עבריין מצוי, גזען, מסוכן למדינת ישראל ולחברה הערבית. אתמול ראינו איך ניצב במשטרת ישראל, ניצב עמי אשד, הודח על ידי תבשיל שקדחו השר וחבר מרעיו. אני פונה מכאן לקציני משטרת ישראל, לשוטריה: כמשפחה אתם לי, לא המפכ"ל הוא הבוס שלכם, הוא המפקד שלכם, ודאי ובוודאי לא השר. הבוס שלכם זה החוק במדינת ישראל. כדאי שתנהגו לפיו.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
גברתי היושבת בראש, אדוני השר, השאלה הפופולרית ביותר היום ותמיד זה מה שלומךָ? מה שלומךְ? והתשובה שלי בימים האלה – אתה צריך להיות יצירתי – שלומי כשלומך, אני רק מקווה שאתה יודע מה שלומך. אני לא יודע כמה שרים יש בממשלת ישראל – 38, 39. אני יודע שאין להם פה מקום. אני רק יודע שזאת ערימה של צבועים. זאת ערימה של צבועים שדורשים מהלוחמים שלנו, מהלוחמות שלנו, להיות מוכנים להקריב את החיים שלהם. הם לא מוכנים להקריב את הכיסא שלהם. הרב אליהו, תתביישו לכם. אתה מתעסק בעוד כמה מיליונים. אם כנים דבריכם, אם ביחד ננצח, איפה הביחד שלכם? 38 שרים? תוותר על הכיסא שלך. תשאל את שר האוצר כמה זה עולה, מה אומרים בעולם על ממשלה מנופחת שלא הייתה פה מעולם. את טובת עם ישראל אתם רוצים? כבוד אתם רוצים, כסף אתם רוצים, השתמטות אתם רוצים, העיקר שתשמרו על הכיסא. נהרגים לוחמים, לוחמות, ואתם מתעסקים בכיסאות. מה זה הגודל הזה של הממשלה? הלוחמים והלוחמות הם משני הצדדים. יש חלוקה חדשה בבניין הזה: נותנים ולוקחים, מתחת לאלונקה ואלה שמעל האלונקה. ואתם בוגדים, הממשלה בוגדת באלה שמבקשים מהם לחרף את החיים שלהם. הרי כל הזמן אמרו לנו: הממשלה תמשיך לפחות עד המשפט של ראש הממשלה. אני לא רציתי להאמין, לא רוצה להאמין גם היום, אבל אני מודה שלאזרח הפשוט או ללוחם הפשוט, כשפתאום זה מתרחש, המלחמה נמשכת והממשלה נמשכת. וראש הממשלה מבקש – פתאום יש מלחמה, אי-אפשר לעשות דברים בתוך מלחמה, חוץ מלהחליף שר ביטחון. והיום, בכאב, שמעתי שאולי גם מנכ"ל משרד הביטחון ביקש לעזוב באמצע המלחמה. ואתם, תסתכלו לנו בפרצוף, תסתכלו בעיניים למשפחות השכולות מכל המגזרים, לציונות האמיתית, הציונות הדתית האמיתית, ותשקרו להם ותגידו: אני הצבעתי על ממשלה של 38 שרים, שמעולם לא הייתה פה. שתישרף הכלכלה, העיקר שאתה, השר אליהו, תדבק לכיסא. ואתה יודע את זה. אחרי זה תלכו ללמד ותגידו מה שאתם רוצים, ולא מאמינים לכם. אבל מה הבעיה? שגם הלוחמים כבר לא מאמינים לכם, וזאת סכנה גדולה מאוד. כשהלוחמים ומפקדי המילואים יתחילו לחשוב ששיקולים זרים מנחים אתכם, או שיתחילו לדעת ששיקולים זרים מנחים אתכם, חס וחלילה המוטיבציה תרד. חס וחלילה. תודה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה. תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום שישי נורה ונהרג יאסין אבו רויס על ידי הצבא בגבול מצרים, ועד עכשיו הצבא לא יצר קשר עם המשפחה ולא פתח בחקירה. אתמול פורסם בהארץ שכלל לא יצאה הודעה מצד הצבא על מנת לבדוק או לתחקר את הנושא הזה. ואנחנו, מכובדתי, רואים בתקופה האחרונה שיש התגברות של התופעה הזאת, שיורים והורגים ולא מתחקרים. הדרישה שלנו היא שמצ"ח תחקור את הנושא הזה וכל הנושא הזה ייבדק. לא יכול להיות שהיד תהיה קלה על ההדק והצעירים שלנו ישלמו את המחיר בלי שום חקירה בנושא הזה. אתמול גם פורסם התחקיר של "המקור", וראינו איך הדברים מתנהלים בכוורת של בן גביר. הדברים מתנהלים בצורה גזענית, חובבנית. איך יכול להיות שהשר מנהל את המדינה או מנהל את המשרד לביטחון לאומי על פי סקרים, על פי דעת קהל? ככה הוא רצה להבעיר את החברה הערבית אחרי 7 באוקטובר, וגם רצה להדליק אש במסגד אל-אקצא, כל זה על מנת לשקם את המצב שלו בסקרים. בכל פעם שיש ירידה, הוא מנסה להדליק את האזור, או באל-אקצא, או שומר חומות 1, 2, 3, או במזרח ירושלים, או לוותר על המאבק בפשיעה בחברה הערבית, או להתחיל להרוס באום אל-חיראן, בראס ג'ראבה, בוואדי אל-ח'ליל, לעלות כאן לפודיום ולהתגאות בהריסות. ככה לא מנהלים עסק. איך אפשר לתת תחושת ביטחון לאנשים, לאזרחים?
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה. אתה צריך לסיים.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
בושה וחרפה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה, חבר הכנסת עמאר, לרשותך שלוש דקות.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
גברתי היושב-ראש, כבוד השר, כבוד חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות למלחם אסעד. הרבה לא מכירים את הבחור הזה, גם אני לא הכרתי אותו לפני זה. הוא אוהד מכבי תל אביב, נוסע איתם למשחקים, גם בארץ, גם בחו"ל. בבוקר מתקשר אליי אבא שלו ואומר לי שהוא מנותק קשר: אני לא מצליח לתפוס אותו, אולי אתה יכול לעזור לי. הרמתי טלפון לשגרירות. דיברתי עם השגרירות. אמרתי להם באיזה בית מלון הוא נמצא, ובאמת תוך שעתיים חזרו אליי ואמרו לי שמצאו אותו. אבל על כל מה שהוא, באמת, עשה, והעזרה שהוא נתן, והצלת האנשים, והאוהדים שהוא הציל שם, מגיעה לו תודה ענקית. הרבה מופתעים מהמעשים שלו. להגיד לכם את האמת, אני דווקא לא הייתי מופתע, כי כל בחור דרוזי יעשה אותו דבר כמו שהוא עשה. ככה אנחנו חונכנו, ככה אנחנו גדלנו, ככה נמשיך לחיות ולגדל את הילדים שלנו – באהבת האחר, בלתת, בלעזור ולתרום. הוא עשה בדיוק מה שמצופה ממנו לעשות – להציל אנשים, והוא הציל הרבה בחורים צעירים שהיו איתו. פשוט אותם אנשים הלכו ליהנות ממשחק כדורגל וכמעט נהרגו שם. היו הורגים ורוצחים אותם. לכן, מלחם, כל הכבוד לך. תודה על כל מה שעשית. קראתי גם מה שמכבי תל אביב כתבה עליך. אתה ענק. תודה רבה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רק רוצה לדעת למה התכוון שר הביטחון החדש שלנו כשהוא אמר אתמול שניצחנו את חיזבאללה. היום היו מטחים בלתי פוסקים בצפון. קיבלתי עכשיו הודעה מקריית ביאליק שדווקא הבית של מישהו מקרובי משפחה של היועצת שלי הוא טוטל לוס. אולי שר הביטחון חי ביקום מקביל, אבל ככה לא נראה ניצחון. וכרגע, עוד מעט, אני רואה שיש אזעקות בלתי פוסקות בצפון. האם זו הדרך להסדרה, או שעוד פעם כנראה מנסים לקנות שקט לטווח קצר במחיר של הפקרה לטוח ארוך, כדי לסגור עכשיו אירוע מהר מהר מהר, להגיד: זהו, ניצחנו? כל השופרות יספרו שאנחנו ניצחנו, יעשו פה ממש פסטיגל שלם, אבל זה יהיה אותו הדבר. ותושבי הצפון עכשיו, כבר יותר משנה, סופגים וסופגים, בלי שום היתכנות למשהו אחר. הבעיה היא שאנחנו ידענו מזמן, מזמן ידענו, מה קורה בצפון – גם על כוח ארדואן, גם על המנהרות, גם על הנשק שיש לחיזבאללה. זה לא חדש. אגב, זה בדיוק אותו הדבר שאנחנו ידענו על החמאס. פשוט לא רצינו לשמוע. פשוט מה שעניין זה לשרוד; מה שעניין זה עוד ג'ובים; מה שעניין זה עוד יום או שבוע או חודש בלשכת ראש הממשלה. שום דבר אחר. באמת, אני מרגישה שכל מה שמעניין כרגע את הממשלה, את ראש הממשלה, זה איך הוא מסדר את העניינים האישיים שלו, איך הוא שורד את הזמן כדי להישאר ראש הממשלה. אני באמת מרגישה שהממשלה הזו מתנהלת לפי המוטו "אחרינו המבול". שום דבר לא מעניין. הכול מותר. אין גבולות, אין קווים אדומים. אין צלם אנוש. הכול בסדר. רק לשרוד, רק שלטון. איך אמר לי היום מישהו? שלטון שווה הכול. שלטון שווה הכול. על שלטון צריך לשלם. ואני לא צדיקה, ואני גם פוליטיקאית, וגם אנחנו היינו קואליציה, והכול בסדר. אבל אנחנו, בזמן קיומי, אומרים שאת המלחמה הזו צריך לנצח. לא לא לא, אתם לא רוצים לנצח את המלחמה הזו. אתם רוצים לשרוד אותה כדי להישאר בשלטון. זה כל מה שמעניין. וזה עצוב מאוד. תודה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
קריאה:
מי השר?
היו"ר אורית פרקש הכהן:
השר כץ, שר התיירות. מתי יהיה פיצוי לתיירות, דרך אגב? לענף התיירות. בבקשה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, היום פרסמה העיתונאית גל גבאי בעיתון הארץ ידיעה שצריכה להרעיד את אמות הסיפים. אני פונה פה לכולם, מעל הוויכוחים הפוליטיים, האידיאולוגיים, ומעל לגעגועיכם אליי במשך חצי השנה הקרובה, ואני מדבר על כך שהמדינה תפסיק לתת טיפולים לילדים אוטיסטים של זרים. הדבר הזה הוא בלתי נסבל. גזענות מחליאה. הנחיות חדשות שיצאו ממשרד הבריאות אומרות שילדים אוטיסטים של עובדים זרים לא יקבלו מעכשיו את מה שנקרא טיפול בריאותי מקדם – טב"ם. הם יהיו זכאים רק לארוחות והשגחה, בלי טיפולים ייעודיים, כלומר, הם לא יהיו זכאים לקלינאי תקשורת, לפסיכיאטרים, למטפלים בהבעה ביצירה, שזה רוב השעות בגן. ילדים. כמה פעמים שומעים פה את האמירה "ילדים"? ובצדק. איך אפשר להיות כל כך אכזריים, כל כך מרושעים? שיהיה ברור, על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ילדים שמאובחנים הם במסגרות ייעודיות, והם זכאים לטב"ם, שהזכרתי קודם, במסגרת סל טיפולים במימון משרד הבריאות. כל זה עכשיו עומד להיגזל מהם. שימו לב גם שיש פה הפרה בוטה של אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, אמנה שישראל חתומה עליה. האמנה הזו אומרת שלכל ילד יש זכות מוקנית לקבל את הזכות לחינוך, כולל כמובן ילדים של עובדים זרים, והם גם זכאים לכל הטיפולים שניתנים לילדים גם אם הם לא מבוטחים. שימו לב לרגע. אני רוצה להביא לכם פה שני ציטוטים מגננות. דוידסון, תעשה לי טובה, זה חשוב. גננת אחת אומרת כך: בגן שלנו יש ארבעה ילדים ישראלים וארבעה ילדים של עובדים זרים. אז אני אמורה לטפל ולקדם רק מחצית מילדי הגן, ולהשאיר את המחצית השנייה מאחור? ובגן אחר גננת אומרת שהגן נמצא בפני סגירה כי הרוב של הילדים הם ילדי עובדים זרים. וגבאי כותבת על גננות ומטפלות שפשוט פרצו בבכי בעקבות ההנחיה החדשה. אחת מהגננות אומרת, ואני מצטט: מיהו מוג הלב שהגה את הרעיון הגזעני המפלה הזה – הפרדה על רקע מוצא? אני פונה פה לכל חברי הכנסת: אל תיתנו לזה לקרות. לא יעלה על הדעת שילדים אוטיסטים, רק משום מוצאם, לא יוכלו לקבל טיפול. תודה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה, חבר הכנסת כסיף. הדובר הבא – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, היום, בערך בשעה הזו, היו אמורים אדיר קדוש, זכרו לברכה, ואדי לוי, לעמוד מתחת לחופה שלהם ולהכריז על אהבתם בפני העולם. ההזמנות כבר נשלחו לכל האורחים, חליפות החתן נבחרו, הטבעות היו מוכנות. כל העתיד היה לפניהם: חלומות, בית, משפחה, ילדים שהם כל כך רצו. הכול נגדע בידי מחבל ארור שרצח את אדיר לפני חודש בפיגוע ירי בכביש 4. אבא של אדיר סיפר לי שאדיר תמיד חלם לשרת במשטרה, שהוא היה גאה ללבוש את המדים הכחולים בכל יום מחדש, שהוא חלם לצאת לקורס קצינים, להגיע הכי רחוק שרק אפשר, שהייתה לו אהבה עמוקה ומחויבות לעם ישראל. אדיר היה חלק מאותה קבוצה מובחרת של שוטרי משטרת ישראל, מהטובים באנשינו, חלק מאותה קבוצה שהצילה את המדינה, שהצילה את כולנו ב-7 באוקטובר. כשהמשמרת שלו הסתיימה ב-15 באוקטובר, הוא שמע את הקריאות בקשר על אדם חשוד, נסע במהירות למקום וחתר למגע עם המחבל. כזה הוא היה – אמיץ שלא היסס אף לא לשנייה, מסוג האנשים שמתנדבים לכל משימה, מחפשים כל הזמן איך לעזור. אדיר נתן את כל-כולו למען המדינה, ונפל בהגנה על אזרחיה. החודש לפני שנה הבית הזה העביר את החוק שקידמתי שמכיר בבני זוג של להט"בים, בבני זוג של נופלים להט"בים, כאלמנים. לפני שנה הבאנו לשוויון במוות למען רב-סמל מתקדם אדיר קדוש, זכרו לברכה, רב-סרן במילואים שגיא גולן, זכרו לברכה, ולמען גיבורים רבים ובני זוגם, בנות זוגם. עכשיו החובה שלנו היא לדאוג שהשוויון יתקיים גם בחיים עצמם, ובכל התחומים. זאת החובה הבסיסית שלנו עבור אלו שהגנו, נלחמו וחירפו את נפשם למען מדינת ישראל. זה המינימום שאנחנו צריכים לעשות – לאפשר לבני ולבנות הזוג שלהם שוויון וכבוד למרות שבני הזוג שלהם נפלו. תודה רבה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה, תודה רבה, חבר הכנסת הרצנו. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. נאור, ניהלתי ועדת בינה מלאכותית שאני קבעתי מראש.
קריאה:
– – –
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר. היא הייתה חסרה לי בוועדת הכספים.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
נכון. מה נגמר עם טבריה, דרך אגב?
נאור שירי (יש עתיד):
מדהים, טבריה כמובן לא תקבל שום שקל, אבל עזבי.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
עוד פעם ברבורים בלי החלטות, בוודאי, אבל חוק הרבנים, חוק הרבנים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
את קשוחה נורא, היושבת-ראש.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
בבקשה, חבר הכנסת שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, בראשית דבריי אני רוצה להתייחס לתחקיר. אומנם יש לנו הרבה פעמים לדבר היום, אבל התחקיר אתמול – אני לא יודע מה לכם הכי הפריע, חבריי חברי הכנסת; לי הפריע ששובאל לא בקבוצת הווטסאפ, ואני חושב שזה משהו שצריך לתקן. אבל צחוק בצד, בבית המנותק הזה, אנחנו כנראה שכחנו שיש מלחמה. מעל 180 שיגורים היום לצפון; בקושי – אף אחד לא מדבר על זה, וגם אם כן, זה נראה לנו הכול נורמלי שפשוט יש פיצוצים וכל התושבים, מעל מיליון איש, נמצאים במרחבים מוגנים, ופה אנחנו חוגגים מינויים של עוד ועוד שרים ועוד סגני שרים ועוד תקנים, והכול מדהים. איך אמר שר הביטחון? ארבע וחצי דקות הוא היה בתפקיד – הוא כבר ניצח את חיזבאללה, בינת ג'בייל בידינו, הוא מוטט את החמאס. ואם כבר סיימנו וניצחנו בצפון וניצחנו בדרום, הייתי שמח לדעת איפה החטופים, כי לפי מה שנראה לי, זה כן עונה על הגדרה של ההישגים שלנו אל מול מטרות המלחמה שאתם הצבתם לעצמכם. הניתוק המוחלט מתבטא באמת בעוד עשרות דברים, אבל כשאני רואה את סגני השרים והשרים שמתמנים, אני תוהה באופן הכי פרקטי בעולם – ואולי תוכלי לעזור לי, חברת הכנסת מירב בן ארי: איפה תכילו את כולם? אתם צריכים להחליף עכשיו את כל הכיסאות כדי לצמצם פה את המרחב. זאת נהייתה בעיה לוגיסטית, אפילו הייתי אומר בעיה לוגית, איך אנחנו עושים שולחן ממשלה, כשחצי מהכנסת כבר הפכה להיות ממשלה. רמת הניתוק שיש לכם פה, כשאתם ממשיכים למנות לתפקידים מיותרים – ג'ון סנואו ושר הצפון, אמרתי את זה כבר 20 פעם – אבל אף אחד מכם לא תוהה למה חיילי מילואים שחוזרים עכשיו מסבב רביעי, צריכים להתמודד אל מול שלטון הביורוקרטיה הנוראי שאתם מטילים עליהם ברשות המיסים ומשרד האוצר, שמטילים עליהם עכשיו מיסים שהם לא אמורים לשלם בגלל קיזוזים של המענק.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
אבל שר האוצר הוציא הודעה לתקשורת.
נאור שירי (יש עתיד):
שר האוצר הוא בכלל פטה מורגנה אחת שלמה – –
היו"ר אורית פרקש הכהן:
הוא הוציא הודעה לתקשורת, במקום לעבוד.
נאור שירי (יש עתיד):
– – שלא יודע להגיד כמה זה אחת ועוד אחת, בטח שלא יודע לחשב יעדי גירעון, וגם דיבר על זה חבר הכנסת חמד עמאר – שאמרנו והתרענו על 30 מיליארד שקלים שהולכים להיות גירעון בתקציב הרביעי שהם העבירו.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
נכון.
נאור שירי (יש עתיד):
אז ממנו אני ממש לא מצפה. אבל הייתי שמח, חבורה של מנותקים, אם הייתם שנייה יוצאים מהבור של עצמכם, מהג'ובים של עצמכם, ומנסים לעזור למילואימניקים שעכשיו גובים מהם כספים. אני קורא את הפוסטים ואני פשוט לא מאמין. אחד לא מדבר איתם, ואתה נכנס לאתר – אני אומר לכם, צריך דוקטורט כדי למלא אחר הדרישות של רשות המיסים בהחזר המיסים למילואימניקים עצמאים. אבל אתם עסוקים במינויים ובחוק רבנים ובמעונות, וזה מה שמעניין אתכם, כי אתם פשוט מנותקים, מנותקי קשר מהעם. אתם ממשלת מאדים, אתם לא ממשלת ישראל. תודה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה, תודה רבה, חבר הכנסת שירי. חברת הכנסת מירב כהן, הדוברת הבאה, לרשותך שלוש דקות. היום בדיוק קיבלנו מנה שאנחנו לא מספיק מקפידים על הזמנים. נשתדל. בבקשה.
מירב כהן (יש עתיד):
בימים אלו מלאו שש שנים לתחילת הקומבינה, קומבינת המזומנים של נתניהו וחמאס. נתניהו, לקראת חזרתו למשרד ראש הממשלה – זה קרה בשנת 2009 – הבטיח למוטט את שלטון החמאס, אבל בפועל כולנו יודעים מה קרה: במשך כל שנות שלטונו הוא הקפיד דווקא לממן את חמאס, ממש ריפד את חמאס באופן עקבי. בין השנים 2012 ו-2018 דווח שקטר, באישורן של ממשלות נתניהו, העבירה לחמאס-עזה מעל למיליארד דולר, לרוב באמצעות דלק וסיוע הומניטרי. אבל מה שקרה לפני שש שנים בדיוק חצה כל גבול של היגיון, ואסור לנו לשכוח את זה, אסור לשכוח את זה: ביוזמת נתניהו, קטאר התחילה להעביר לחמאס באופן קבוע ותדיר מזוודות עם עשרות מיליוני דולרים במזומן. נתניהו ביקש בעצם לזכות בחסינות מאותם טרוריסטים על ידי קשירת עסקאות איתם. הוא חשב שעל ידי שימור שלטון החמאס בעזה, הוא יצליח לחסל כל סיכוי להסדר מדיני עם הפלסטינים ביהודה ושומרון. אלו היו ימים שבהם בצלאל סמוטריץ' כינה את החמאס "נכס", "נכס שצריך לשמר". ותשאלו מי כבר האמין שהמזומן הזה ישמש לצורכי טרור – התשובה היא שכולם, כמעט כולם. בידיעות אחרונות פורסמה בדיוק לפני שש שנים קריקטורה של יותם פישביין שבה רואים איך נתניהו מנסה לכבות את התבערה של הטרור מצידה העזתי של הגדר באמצעות זרם אדיר של מזומנים. לראות ולא להאמין. משנת 2018 ועד השבעת ממשלת השינוי, תחת ידיו של נתניהו עברו לעזה – שימו לב – כמיליארד דולר במזומן. בנט ולפיד, שהבינו את גודל הסכנה, עצרו את הקומבינה הזו של המזומנים, עצרו את קומבינת המזומנים של נתניהו ושל חמאס. הרבה גורמים חולקים באשמה לטבח 7 באוקטובר, אבל אף אחד, אף אחד לא מתקרב לחלקו של נתניהו באשמה הזו, לחלקו בגודל האשמה שיש, שעודד ואפשר כל השנים את מימון הפנטזיות הרצחניות של ארגון חמאס. אותו אחד שגם עכשיו מתנגד בכל הכוח לפתיחת ועדת חקירה ממלכתית – הוא מתנגד לוועדת חקירה ממלכתית, וכולנו צריכים לשאול למה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה, תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. נעשה לך פרוטקציה.
נאור שירי (יש עתיד):
– – –
היו"ר אורית פרקש הכהן:
זאת הייתה בדיחה, נאור.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
רגע, אל תתחילי, יש לי בקשה מיוחדת. יש לי בקשה מיוחדת, כי הייתה היום שדולה של אלמנות ויתומי צה"ל, ואני עומד להקריא פה משהו שמישהי עמדה להקריא שם. היא לא הספיקה, והבטחתי לה שאני אקריא את זה כאן, וזה 400 מילים, אז זה יהיה ארבע דקות, אבל נראה לי שאת תיתני את זה.
מיקי לוי (יש עתיד):
חישבת את זה?
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
מאה מילים לדקה, אחינו. מאה מילים לדקה, בגדול. גברתי היושבת-ראש, אין פה שר? יש פה שר. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מקריא משהו שכתבה זהבית גבין, אלמנתו של ארי גבין, זיכרונו לברכה: הכרתי את ארי בעלי בגיל 14. היינו חברים שש שנים ואז בצבא התחתנו והיינו נשואים תשע שנים. בעלי שירת ביחידת מגלן ולאחר מכן כקב"ט בשגרירות ישראל. יחד יצאנו לשליחות. ארי נהרג בשירות מילואים קרבי כשהיה בן 31, והותיר אותי אלמנה בת 29 עם שלושה ילדים קטנים: טל בן הארבע, מעיין בת השנה ושמונה חודשים וירדן בן החמישה חודשים, שלא הספיק לקרוא לארי אבא. הייתי אז סטודנטית למשפטים, מצטיינת, בוגרת פרויקט מובחר בצבא. בשנה השנייה, עם הבטן, הפכתי כבר לעוזרת הוראה, והכול נראה ורוד. ארי קיבל מצטיין שרת החינוך בתואר שלו במדעי המחשב. היינו זוג מצליח, זוג מבטיח. ואז הייתה הדפיקה בדלת של קצין העיר ששינתה את חיי. ביום בהיר אחד כל החלומות קורסים והחיים משתנים. את הופכת לאבא ואימא. את בדריכות תמידית, בכוננות 24/7, את ישנה עם אוזן אחת פקוחה. כל דבר הופך ליקר יותר, כל עזרה דורשת תשלום. האלמנות, ואני ביניהן, מפסיקות לעבוד או יורדות באחוזי משרה, כי אף מקום עבודה לא יכול להתחשב במספר ימי המחלה של ילדים, ביציאה למוסך, בחופשות משרד החינוך ובכל מה שהילדים צריכים. המשכתי ללמוד בלילות, כי רציתי ללמוד וכדי לא לפגוע בילדיי. סיימתי תואר שני בהצטיינות, אבל התקשיתי, בגלל השעות, לעבוד במשרות שמתאימות להשכלתי. הילדים שלי הם סיפור הצלחה – כי אני העדפתי להיות בשביל ילדיי ולהשקיע בהם, בהצלחתם ובאושר שלהם, ומילאתי תפקיד של שניים. שילמתי ועודני משלמת מחיר על האובדן, וגם הם. היום כל ילדיי מעל גיל 21. אני אימא לבן 26, בת 23, שמשרתת בצבא – ויש לה בן, כך שאני סבתא לנכד, גור אריה, על שם אביה זיכרונו לברכה – ובן 21, שמשרת בצבא. כולם עדיין תלויים בי וסמוכים על שולחני, וכולם לא מוכרים. יתומי החלל הם שאיריו, הם התלויים בנפטר. האובדן מורגש בכל שבת וחג, בכל תחילה וסוף שנה בבית ספר, בבר ובת המצווה, בגיוס, בחתונה, בלידה, בעזרה במעבר דירה – הכול, הכול בלי אבא. בגיל הקריטי שבו מצויים הילדים שלי, של יציאה לבגרות, מבוצע לנו, האלמנות, קיזוז, כך שלא רק שאנו לא יכולות לעזור ליתומים, גם לוקחים מאיתנו ומפחיתים את התגמולים. לצערי, בשנה האחרונה התווספו אלינו מעל 1,200 אלמנות ויתומים. וכמו שאני יודעת מחברותיי, כל הותר לפרסום, כל דפיקה בדלת מחזירה אותי ואת יתר חברותיי לדפיקה שלי, לדפיקה שלנו, בדלת. אנחנו לא באנו בכובע של משפחות רווחה. בעלי לא עזר לי, הוא היה שותף, ולכן אני לא מבקשת מכם לעזור לי, אני מבקשת שתיקחו אחריות; שתעמדו בשותפות במקום השותף שלנו, שלא יחזור. לנו דפקו בדלת, עכשיו אנחנו דופקות לכם בדלת. תדאגו ליתומים שלנו, תפתחו לנו את הדלת. אני אומר לך, גברתי היושבת-ראש, אני חושב שכל אחד מאיתנו ששירת בצבא, גם במילואים, ידע שאם הנורא מכול יקרה, מדינת ישראל תדאג לילדים שלו. אין פה מישהו אחד שהילדים שלו זה לא הדבר הכי חשוב לו. יתומי צה"ל, באופן סיסטמטי, כבר מאז הקמת המדינה, הם אוכלוסייה מופלית לרעה. מעל גיל 21 מפסיקים להתחשב בהם. שמענו היום יתומים שאומרים שמעל גיל 21 כבר לא מדברים – לא מכירים בהם כיתומים. הם לא יכולים לשנות את התמונה של אבא שלהם בדף יזכור, ואם הם צריכים עזרה בהסעה, בכלל לא מכירים בהם. זה מצב נוראי שחייבים לתקן אותו. תודה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה, תודה רבה, חבר הכנסת מתן כהנא. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. אל תדאג, זה לא יופעל לפני.
מאיר כהן (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, לפני שנתיים עמדה כאן שרת התחבורה וצעקה בגאון: הינה נכנס לו השאוויש עם המפתחות של הקואליציה. אתם זוכרים? הינה נכנס לו השאוויש עם המפתחות של הקואליציה. ועכשיו אני הולך להגיד משהו שמעולם לא אמרתי כאן, מעל בימת הכנסת: מירי רגב, את צודקת. השאווישים של ביבי מכרו את המדינה, ובראש ובראשונה השאוויש אלקין, עם רזומה מפואר של העברת חוקים. רק חבל שאת כל הניסיון שלו הוא מבזבז כדי לתפור ג'ובים לחרדים. השאווישים של ביבי מכרו את המדינה. והינה בא לו הבא בתור, השר קרעי. הוא שאוויש מלומד ונחמד, הוא דוקטור, הוא באמת דוקטור. מתרברב כאן בחישובי גימטרייה חדשות לבקרים, ובשקט בשקט הוא מנסה לסגור את כל הערוצים, חוץ מזה שמשרת את השאווישים. השאווישים של ביבי מכרו את המדינה. והינה, או-הא, עכשיו מגיעים שני שאווישים יחד, כמו תאומים, אלו שהרסו את ממשלת השינוי והביאו עלינו ממשלת חורבן, שבזכות דיל פוליטי הפכו לשרים, השר שיקלי והשרה סילמן, שעל ראשם קמה הממשל הזאת, ממשלת השאווישים. השאוויש הבא הוא אחרון אך לא חביב. הוא לא עשה צבא אך מתיימר להשיב לאזרחי ישראל את הביטחון, מיקי, עולה להר הבית בשביל להצית – הלוא הוא איתמר, שר הכישלון. ובראשם של כל השאווישים עומד לו ראש הממשלה, שבעמל רב ולאורך שנים נפטר מכל בן אדם עם מעט כישורים. ככה מדינת ישראל נשארה יתומה ממנהיגים. אחרי המתקפה הקשה ביותר שספגה מדינת היהודים, בשעה שחטופינו נמקים, לוחמנו נקרעים במילואים, חבלי ארץ שלמים תחת שגרת טילים, אנחנו מגיעים לכאן בשביל להעביר חוקים מושחתים, ג'ובים למקורבים. כך אבדה ההנהגה ונשארו – מירי, את צודקת – רק השאווישים. אני רוצה להגיד במעט השניות שנשארו, אני מבקש מכל חברי הכנסת, ורוב חברי הכנסת בכנסת עושים את מה שאני מבקש: כשההורים של החטופים ובני המשפחות באים לכאן, אנא מכם, היו סובלניים אליהם. זאת שערורייה לבקש להוציא החוצה בת משפחה של חטופים. כל מה שנעשה כאן לא שקול כנגד הכאב שלהם. אז אורך רוח, סבלנות. אנחנו לא נבין את כאבם. כשהם מדברים – טלי, את עושה את זה. אני חייב לציין את הסבלנות שאנחנו מגלים בוועדות – כשהם מדברים – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אפילו כשאני סופגת אש אני עושה את זה.
מאיר כהן (יש עתיד):
– – בואו נשפיל מבט, נקשיב להם, ונמצא מילות עידוד ולא מילים של כעס.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה.
מאיר כהן (יש עתיד):
לא ראוי שכך יתנהגו אליהם בכנסת ישראל. תודה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה, חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת ירון לוי, לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
ירון לוי (יש עתיד):
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לפני כשבועיים נפגשתי עם לוחמים במסגרת פרויקט "בגובה העיניים". סעדיה, חבר הכנסת.
טלי גוטליב (הליכוד):
סעדה.
ירון לוי (יש עתיד):
סעדיה, אם הייתי אומר סעדה, לא היית מקשיב. סעדיה – אתה מקשיב.
משה סעדה (הליכוד):
יצאת מזה, אחי, יצאת, נתתי לך.
ירון לוי (יש עתיד):
אז תקשיב, זה באמת מעניין. זה משהו, אתה יודע, אנחנו נפגשים עם לוחמים, נפגשתי עם לוחמים – איציק סעידיאן ומרקו, בחור לוחם – שניהם הקימו פרויקט שקוראים לו "בגובה העיניים", הוא הולך להיות עמותה. הפרויקט הזה בעצם מטפל בלוחמים שמשרד הביטחון לא מכיר בהם עדיין, וגם חלקם הגדול לא רוצה שמשרד הביטחון יכיר בהם. הם אומרים: תקשיבו, חזרנו מהקרב, אנחנו יכולים להתמודד עם זה. אז הקימו קבוצת תמיכה, וישבנו שם בחוף בבת ים מתחת לאוהל, ואני רוצה להגיד לך שתחושות כאלה הרבה זמן לא חוויתי. צריך להיות נוכח ברגע הזה כדי להבין את העוצמה שיש ללוחמים האלה. טיפה של אור בחושך.
משה סעדה (הליכוד):
איפה הם עושים את זה?
ירון לוי (יש עתיד):
הם עושים את זה בבת ים, נפגשים בחוף תאיו בבת ים אחת לשבוע, כל אחד מגיע ומדבר על הסריטות שלו. וגם לי יש סריטות. ישבתי ודיברתי איתם, ואז אתה מבין שלכולנו יש איזושהי מועקה מ-7 באוקטובר, וככל שאתה מדבר על זה אתה מבין שמה שרץ להם בראש רץ לך, ועצם ההבנה הזאת שלהם, בעיקר של הצעירים שהיו שם, בני ה-22 – הקשיים שלנו עוברים בראש והם מבינים שזה גם – זה הדדי, המחשבות האלה. זה מקל עליהם. זה פרויקט מדהים. הדבר היפה שהיה שם, שישבתי שם עם הזמר רותם כהן, אם אתה מכיר – "ובלילות". אורן סמדג'ה. היה שם משהו מאוד מחבר. אני סיפרתי להם – תראו, בסופו של דבר אני חבר כנסת שיושב בפורום של לוחמים, אז אמרתי להם – למדתי משפט חדש: אני אזרח שהוא חבר כנסת, והיום באתי בתור אזרח. לא רוצה לדבר על פוליטיקה. אני חבר כנסת; לא רוצה לדבר על פוליטיקה. ולא דיברנו על פוליטיקה. דיברנו על המדינה ועל החשיבות הזאת של ההכרה בלוחמים שלנו, ואיך אנחנו, עם כל החוקים החשובים והלא-חשובים שמעבירים, הקואליציה והאופוזיציה, וההתנגחויות כאן – איך היום, אחרי 7 באוקטובר, לוחם שחוזר ורוצה לקבל הכרה ממשרד הביטחון, צריך לשלם 15,000 שקל לעורך דין כדי שיעשה לו את החיבור הזה.
משה סעדה (הליכוד):
נכה צה"ל?
ירון לוי (יש עתיד):
כנכה צה"ל, פוסט-טראומטי. אנחנו מדברים כאן על דברים כל כך גדולים. היום חייל שמשתחרר משירות מילואים או סדיר והוא מרגיש מצוקה, הוא צריך לקחת עורך דין. ואתם יודעים שברפורמת נפש אחת יש האפשרות הזו לסיוע משפטי, אבל החלטת ממשלה 4088, אם איני טועה, מונעת העברת תקציבים. היא צבעה תקציבים לרפורמה ולא מאפשרת לעשות ניוד תקציבי. אז אני אומר לכם, יש לכם במה לטפל.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה.
ירון לוי (יש עתיד):
אני אומר את זה לא בהטפה. יש לנו הרבה דברים משותפים לעשות כאן, וזה דבר אחד מאוד גדול וטוב שאנחנו יכולים לעשות אותו ביחד. תודה.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי, לרשותך שלוש דקות. בבקשה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני רוצה לשתף בחוויה קשה שחוויתי במוצאי שבת, כשיצאתי מהעצרת לשחרור החטופים בציון 400 יום למחדל 7 באוקטובר. בשעה 21:00 בערך עטה עליי חבורה של כ-20 צעירים שזיהו אותי כחברת כנסת ממפלגת יש עתיד, צעקו עליי וקראו לעברי קללות וגידופים. לצד קללות עסיסיות, שאחסוך מהפורום המכובד הזה, העירו על הגוף שלי, התסרוקת, הואשמתי בתמיכה בטרור, בבגידה, ורחמנא ליצלן – אפילו בשמאלנות. הצעירים התקרבו אליי באופן מאיים, סבבו סביבי, חסמו לי את נתיב התנועה, ובמשך כל הזמן צילמו אותי והפליאו בקללות. הייתי במצוקה. הרגשתי מאוימת. בצר לי ניגשתי לשני קציני משטרה שהיו קרובים, הזדהיתי בשמי ובהיותי חברת כנסת. אמרתי להם: אני מרגישה מאוימת. ביקשתי את עזרתם. השוטרים אמרו לי: הנושא ידוע. ביקשתי שייגשו איתי לחבורת הפורעים, שצפתה בי לא מרחוק. ואז, לתדהמתי, הקצין הסתכל לעברם, ומייד הנחה את השוטרים לבוא איתו, אבל לא לכיוון שלי, לא לכיוון הפורעים, אלא לצד השני. השוטרים התרחקו במהירות, ואני קוראת לעברם: למה אתם עוזבים? הם פשוט נטשו אותי במקום ללא הגנה מול הפורעים הבריונים. הצעירים, שחשו ברוח גבית מהשוטרים שהפקירו אותי לבדי, הפכו עוד יותר משולהבים. המשיכו לחוג סביבי, לקלל, לחסום את נתיב ההליכה שלי עוד כ-200 מטר. במשך כל האירוע שתקתי, למרות שחשתי מאוימת, למרות שהופקרתי על ידי השוטרים. הייתי בעיקר עצובה על התנהגות השוטרים, ובאמת הייתי מצפה משוטרים שמזהים מצוקה של כל אזרח שחש מאוים לדאוג לשלומו ולא להפקירו להמון משולהב, להגן על כל אזרח באשר הוא מפני איומים, תקיפה וסכנה, קל וחומר כלפי נבחרת ציבור.
טלי גוטליב (הליכוד):
אנחנו שומעים את זה כבר שנתיים.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אף אדם בישראל, מהאופוזיציה והקואליציה, לא צריך להיות מופקר לאלימות מילולית ולתקיפה ברחובות.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
טלי, אני מלינה על התנהגות השוטרים. בדיעבד למדתי כי מנהיג החבורה מוכר מאוד למשטרה, וחביב במיוחד על השר לביטחון לאומי, השר בן גביר. הצעיר ידוע כצייד נבחרי ציבור. רבים מחבריי כבר חוו אותו, וכנראה המשטרה בוחרת שלא לאכוף את ההתנהגות, כי הרי כדאי להתעלם ממי שהגביר חפץ ביקרו. מה שחוויתי במוצאי שבת הוא חציית קו אדום של משטרת ישראל. כאשר יש לנו שר לביטחון לאומי שמפרק את המשטרה מערכיה, לא פלא שלא רק באירופה, גם ברחובות תל אביב ישראלים אינם מוגנים.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה, חברת הכנסת. הדוברת הבאה – חברת הכנסת שרון ניר. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, בואו נדבר על אסטרטגיית הפעולה של הממשלה ושל העומד בראשה. אסטרטגיית הפעולה מתבססת על עוצמת הזיכרון לטווח קצר ועל ניסיון בלתי פוסק לשכתב את ההיסטוריה. מנסים לנרמל את המצב הלא-נורמלי, שכבר 402 ימים יש 101 חטופים בעזה. את החורבן הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, 7 באוקטובר, כבר מנסים לטשטש ולקרוא לו "מלחמת התקומה". היום הגדיל לעשות שר הביטחון, והוא הודיע שניצחנו את חיזבאללה. רק חבל שלא הודיעו לו מה קרה בקריות בזמן שהוא הודיע את זה. קריית אתא – חמישה פצועים, 100 שיגורים, וטווח הירי רק הולך וגדל. את הפרשיות החמורות בלשכת ראש הממשלה – ועדיין לא שמענו את קצה הקרחון, כי יש צו איסור פרסום – ראש הממשלה כבר מכנה "ציד מכשפות", ואת ועדת החקירה הממלכתית שהממשלה ממאנת למנות כבר הורידו מהפרק. אז בואו נזכיר לציבור, כי לנו יש זיכרון לטווח ארוך. את ההצבעה של ראש הממשלה בעד ההתנתקות לפני עשור וחצי ממש אי-אפשר לטשטש, וכן גם את העשור וחצי האחרונים, שבהם ראש הממשלה קרא לחמאס "נכס" ומימן במיליוני דולרים כדי שהם יוכלו לטבוח, לרצוח ולאנוס את תושבי העוטף. אבל מה מנסים לעשות כעת עם אסטרטגיית השכחה? מנסים לחוקק חוק השתמטות בכל הכוח; בונים על הזיכרון לטווח קצר של אותם אנשי מילואים שעושים כבר 400 ימים ומעלה. משחררים אותם עכשיו כדי שאפשר יהיה לחוקק את חוק ההשתמטות, ולמרות שיש פערי כוח אדם אדירים בצה"ל – חסרים כבר עשרות אלפי חיילים בצה"ל, 800 חללים, 13,000 פצועים, חייבים למלא את השורות – אז כדי לחוקק את חוק ההשתמטות משחררים כעת את אנשי המילואים, וכך יוכלו לטפל בצורכי הקואליציה, כמו הרחבת סמכויות לבתי דין רבניים, כמו חוק הרבנים והג'ובים, והכי חשוב: חוק ההשתמטות. אז אני רוצה להזכיר לכם את תוכנית הסאטירה של ארץ נהדרת, שכשראיתי אותה התכווצתי במקום: "ישכח ישראל". ואחרי זה הבנתי כמה עומק יש בעניין הזה. איך עובדים על הזיכרון לטווח קצר של כולנו. איך מנסים להשכיח. ובכן, ממשלת ישראל וראש ממשלת ישראל, לא נשכח, לא נסלח, ונעמוד כאן על המשמר כדי שלא תוכלו לחוקק שום חוק השתמטות.
היו"ר אורית פרקש הכהן:
תודה רבה, חברת הכנסת. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי היושבת בראש. כנסת נכבדה, ביום חמישי בלילה תקפו פעילים פרו-פלסטינים את אוהדי מכבי תל אביב באמסטרדם. כולנו ראינו את התמונות הקשות, ואני רוצה לדבר על שר אחד, שרץ ואץ ביום שישי בבוקר אל הטוויטר, הלוא הוא השר המיותר עמיחי שיקלי, שכתב את ההודעה – אני לא אקריא לכם את כל ההודעה אבל אני אסכם לכם. הוא אמר שהמשרד שלו, המיותר, כמובן, קיבל שלוש התראות שונות אחרי השעה 19:00. שלוש ההתראות היו: אחת על הפגנה אלימה של פרו-פלסטינים, התרעה שנייה על פגיעה בחייל מג"ב, וההתרעה השלישית על מלון לאונרדו, מלון שהיו בו הרבה ישראלים. יותר ספציפי מזה אין. שלוש התרעות ממוקדות. מה עשה השר שיקלי עם ההתרעות? העביר את הדיווח לגורמי הביטחון בארץ, שהעבירו את הדיווח לגורמי הביטחון באמסטרדם. מייד לאחר שהוא סיים לדווח – את יודעת מה הוא עשה, מטי? אץ-רץ לו לערוץ הליטוף / ערוץ צפון קוריאה, ובו טינף ללא הכרה על נפתלי בנט, ראש הממשלה לשעבר.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
הוא לא וידא שהאיום הגיע למקום?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, זה מה שהוא עשה, הוא התריע לכוחות הביטחון. סיים להתריע, ורץ לו מהר לערוץ הליטוף, לפאנל בפטריוטים. אני מניחה שזה היה ריאיון קשה, ריאיון נוקב. זה היה מאוד קשה. ושם הוא כמובן טינף על בנט. נשים בסוגריים, או שאולי חשוב לומר שבלי בנט כנראה בכלל לא היינו יודעים מי הוא. הוא כנראה עדיין היה מנהל מכינה. והדבר הכי גרוע בפוליטיקה בכלל, ואת יודעת, בכלל בעולם, פרקש, זה לירוק לבאר ששתית ממנה.
קריאה:
אין הכרת הטוב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין. אין הכרת הטוב. זה דבר נורא. לרוץ ולהגיד שבנט קפלניסט כאילו, וראש הנחש, ולהתייחס – מה זה הגועל נפש הזה? נסגור את הסוגריים על ערוץ הליטוף, כי אני רוצה לחזור לשר המתריע בשער. הוא התריע. עכשיו אני אומרת לעצמי כאילו, מה? לא יכולת להגיד משהו לאוהדים? לא יכולת להגיד משהו להנהלת מכבי תל אביב? משהו? יש התרעה, תיזהרו, תורידו סימנים? תבינו כמה שהוא מיותר. כאילו את אומרת לעצמךYou had one job, One job . אתה אחראי לתפוצות. תפוצות זה ישראלים בחו"ל, וכמובן לא ישראלים. פשוט היית כותב ברשתות: חברים, שימו לב, יש התרעות, או שלפחות היית מתקשר למשרד החוץ, כי זה התפקיד שלו. אבל כמובן לקחתם ממנו סמכויות. והיית אומר לאוהדים – באמת אני אומרת לעצמי, כמה נפוח, כמה מיותר. משימה אחת – לכתוב או להודיע לאוהדים: יש סכנה. תשמרו על עצמכם, תורידו סימנים מזהים. הוא לא עשה כלום, שום דבר. בעולם מתוקן ובעולם נורמלי הוא היה מתפטר. אבל פני השר כפני הממשלה. חדלי אישים. באים, מתריעים ורצים הביתה לספר לחבר'ה בערוץ 14, ערוץ הליטוף. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני ממשיך אותך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בבקשה, אני נשארת להקשיב.
סימון דוידסון (יש עתיד):
טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אמשיך את דברי חברתי מירב בן ארי, ואני רוצה שכל אחד יעשה לעצמו איזושהי מחשבה עצמית ויחשוב 86 שנים אחורה. ההורים, הסבים שלנו, הסבתות שלנו, העם היהודי שהיה נרדף, פוגרומים, שואה – זוכרים שהיה דבר כזה? זוכרים שהיהודים לא היו יכולים ללכת ברחובות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
איך אפשר לשכוח?
סימון דוידסון (יש עתיד):
זוכרים שהיה את הסמל הצהוב הזה, "יודן"? אתם זוכרים שרצחו שישה מיליון יהודים? אז הקמנו מדינה, מדינת העם היהודי, מדינת ישראל, מדינה חזקה עם צבא, עם עוצמה, עם מערכת משומנת, משרדים, ועוד משרדים, ועוד משרדים. ומה שקרה ביום חמישי האחרון זה פשוט לחזור 86 שנים אחורה, ולהרגיש יהודי נרדף ברחובות מדינה אירופאית מערבית מודרנית. מודרנית. ואנחנו ככה שמים את זה בצד, וזה כאילו עובר אותנו ליד האוזן. אז אני חשבתי שבכנסת היום בכל הוועדות יהיו דיונים בנושא הזה. לשמחתי, היו שני דיונים, אחד בוועדת החינוך ואחד בוועדת הקליטה והעלייה. הייתי כמובן חלק מהדיונים האלה, ואני רוצה לספר לכם מה למדתי מהדיונים האלה – שיש לנו ממשלה, איך אני אגיד?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד, תגיד.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מחורבנת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אה, הייתי מוצאת ביטוי אחר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מוטרפת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מנותקת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הזויה.
מיקי לוי (יש עתיד):
הזויה זה בסדר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הזויה זה בסדר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
ששום דבר לא מתחבר בתוך המשרדים שלה. ואני אגיד לכם למה אני אומר את זה. בדיון, בשני הדיונים, הייתה נציגה של משרד התפוצות, וגילינו שבמשרד הזה יש יחידה שלמה שעובדת ומגלה, והתפקיד שלה לזהות פעולות ברשתות ולהעביר את המידע הזה קדימה כדי שיעצרו את הפעולות האלה, באירופה או בכל מקום אחר בעולם. מה גיליתי? שאותה בחורה שמייצגת את המשרד אמרה שהמידע היה, ההתרעות היו. המידע עבר לשר שיקלי. מה לא עשו? לא העבירו את המידע הזה למי שצריך לפעול ולהזהיר – לא למל"ל, לא למכבי תל אביב, לא לאוהדים, לא להתאחדות. לאף אחד לא העבירו. ואנחנו מצאנו את עצמנו עם אלפי אוהדים ברחובות, נרדפים אחרי המון שונא יהודים, כשאפשר היה למנוע את זה. כי אני יודע איך התכוננו למשחקים האולימפיים בפריז, ואיזה הגנה ואיזה אבטחה היו שם. היו צריכים להתריע ולהגן על האוהדים שלנו, ובמקום זה זרקו אוהדים לנהר, השפילו אותם, הכו אותם. בסוף מוחאים כפיים על זה שהחזירו אותם לארץ. מחיאות כפיים לאל על, מחיאות כפיים למשרדים, אבל על זה שאפשר היה למנוע את זה, אדוני היושב-ראש, אף אחד לא מדבר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה פתאום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יכלו למנוע את האירוע הזה בהולנד. ואחרי זה בנאום הבא אני אמשיך. תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תמשיך, תמשיך.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כתושבת הנגב אני חייבת להגיד שאחרי פרסום התחקיר של רביב דרוקר אני ממש מרגישה בטוחה – בטוחה שהשר לביטחון לאומי עסוק בהכול חוץ מהדבר שהביא אותו לכנסת, חיזוק המשילות. אם למישהו היה ספק, המשילות בנגב ממש לא מעניינת את השר לביטחון לאומי, אלא אם כן היא מביאה לו לייקים. מילותיו של השר עם כניסתו לתפקיד, ואני מצטטת: אני מתכוון להביא סל שלם גם של חקיקה, גם של כוח אדם וגם של תקציבים כדי להביא את השינוי. והוא בהחלט הביא שינוי – שינוי לרעה. הפשע שחוגג תחת המשמרת שלך, אדוני השר – שאלת בכל מקום איפה בעל הבית, ובפועל נותר לנו שר עם חלוק בית וקבוצת ווטסאפ של ילדים בכיתה ו'. ככה מתנהל המשרד לביטחון לאומי. כמות הנשקים הבלתי-חוקיים שמסתובבים, הירי הבלתי-פוסק כל לילה, שאותו אני וכל תושבי הנגב שומעים, שבנס עד היום הכדורים פגעו רק ברכוש ולא בבני אדם. אבל זה מעניין אותך וזה עניין אותך רק כשהגעת לצעוק בשטח על השר הקודם. ידעת לעצור את התוכנית מסלול בטוח של סגן השר הקודם סגלוביץ', שהביא הצלחות בשטח, ועכשיו אתה מחפש תוכניות במגירות. צריך עזרה בחיפושים? אולי סגלוביץ' יסכים לעזור לך. עכשיו אני באמת רוצה לדבר בכנות. תוריד את האגו, תשלים עם זה שאין לך את היכולת, אין לך את המקצועיות. אתה פשוט לא יודע לנהל. תפנה למי שכן ידע. יש לך שני ניצבים במשטרה. אתה יכול לפנות לסגלוביץ', אתה יכול לפנות למיקי לוי, אולי הם יסכימו לעזור לך, כי בפועל אנחנו אלה שסובלים מזה שאתה השר. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה.
בועז טופורובסקי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אני אחזור עוד פעם לתאונות דרכים. מתחילת השנה 377 אנשים – גברים, נשים, ילדים, תינוקות – נהרגו בתאונות דרכים. שרת התחבורה והבטיחות בדרכים לא עשתה כלום. מילא שהיא לא עשתה כלום, יש קיצוץ בתקציב תאונות הדרכים. אתם יודעים כמה ניידות משטרה יש ב-OECD? בממוצע, אחת לכל 10 קילומטר. במדינת ישראל, הענקית, כמה ניידות משטרה יש? בממוצע, אחת ל-100 קילומטר. מה זה אומר לכל מי שצופה בנו? שאין שוטרים, אין אכיפה, אפשר לנסוע, לעשות עבירות תנועה.
רון כץ (יש עתיד):
אבל לא ממליצים.
בועז טופורובסקי (יש עתיד):
וככה מתים. מה זה לא ממליצים? אנשים עושים את זה. בסופו של דבר יש שוק, ושוק חופשי עובד גם בתחום של האכיפה. אם רואים שאין אכיפה, אין משטרה, אנשים עושים עבירות, מתחילים לעשות יותר ויותר עבירות; הם לא נתפסים – מרשים לעצמם יותר, וככה אנחנו בשנת שיא. 20 שנה לא היה כזה מספר של נפגעים, הרוגים, פצועים בתאונות דרכים. הכי הרבה. וממשלת ישראל, בהצעת התקציב מקצצת עוד ברלב"ד, כשאנחנו בסכום הכי נמוך שיש ב-OECD. אין שום תוכנית רב-שנתית למלחמה בתאונות דרכים, ואנחנו במקום האחרון. אף אחד לא משלם את המחיר, אף אחד לא הולך לכלא על אנשים שמתו תחת המחדל שלהם, והשרה אפילו לא מגיעה לכאן, לא מגיעה לשום ועדה. לא סתם התפטרתי מוועדת המשנה לבטיחות בדרכים, כי פשוט ממשלת ישראל לא סופרת את ההרוגים, את המשפחות, לא אכפת לה מהפצועים. אף אחד מבחינתה לא אשם. כמו שבמחדל של 7 באוקטובר היא לא אשמה, אותו דבר היא לא אשמה בתאונות הדרכים, היא לא אשמה בזה שאנחנו 402 ימים עם 101 חטופים, היא לא אשמה בזה שיש מילואימניקים שכבר שנה שלמה עושים מילואים ועכשיו קיבלו הודעות מביטוח לאומי שמורידים להם את התשלומים שהם מקבלים מהמדינה כי לא היו להם הכנסות השנה. אבל הם אומרים: השנה היינו במלחמה, היינו במילואים, איך יהיו לנו הכנסות? אז אומרים: לא, זה חוק, ומתחילים ביורוקרטיה. אף אחד לא אשם. יש בלי סוף חקיקה היום, מחר, יום רביעי. אף אחד לא אשם. מי אשם? לא הממשלה הזאת. לא בזה שיש אנשים שראויים לגיוס ולא מתגייסים – הממשלה לא אשמה. היא לא אשמה בפשיעה, היא לא אשמה בקיצוץ בחינוך, בבריאות, בזה שאנחנו מדינה בטראומה ואין כאן כמעט פסיכולוגים ופסיכיאטרים בשירות הציבורי. הם לא אשמים בכלום, אבל הם מאשימים את כולם בכול. איזה מין ממשלה. אין אחריות. יש לנו עוד הרבה חוקים שאמרתי, מאוד לא חשובים – חוקים על הרבנים, על זה – אבל לא על המילואימניקים, לא על אלה שצריכים, לא על אלה שהורגים בדרכים. שם אני גם אסביר איך הממשלה הזאת ממשיכה להביא כסף למקומות מסוימים ושוכחת מאלה שבאמת צריכים. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום רביעי בשעה 11:00 יהיה אירוע חשוב למדינת ישראל. מלבד זה שתיפתח כאן מליאת הכנסת ויהיו פה נדמה לי 19 הצעות חוק פרטיות, שחלקן לא קשורות למאמץ המלחמתי, מחר בית המשפט ידון יתחיל לדון בבקשת סנגוריו של בנימין נתניהו לדחות את משפטו – את שלב העדויות, שאותו בית משפט – – –
היו"ר ארז מלול:
את עדותו, לא משפטו.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא, את עדותו בבית המשפט, שזה שלב חשוב בתהליך המשפטי. למעשה, כבר ביולי בית המשפט קבע שנתניהו יתחיל להעיד במשפטו ב-2 בדצמבר. הבוקר, כמו כל אזרחי ישראל, אני קורא את ההודעה, הידיעה החדשותית, שפרקליטיו של ראש הממשלה, או פרקליטו של ראש הממשלה, ביקשו לדחות את השלב הזה לחודש פברואר. ואז אמרתי, זאת לא בקשה, זה אולטימטום של ראש הממשלה למדינת ישראל: אם אתם לא דוחים לי את שלב העדות שלי בבית משפט, אז אתם אחראים למה שיהיה פה בשלושת השבועות הקרובים, עד 2 בדצמבר. כי אנחנו, לצערי, אדוני היושב-ראש, כבר למודי ניסיון, בארבע וחצי השנים האחרונות, מאז שהתחילה הפרשה, מאז שהוגש כתב אישום, שרוב-רובם של הדברים משועבדים לטובתו האישית של נתניהו, גם כאשר מדובר בהחלטות ביטחוניות וגם בהחלטות פוליטיות שמתקבלות כאן בבית הזה. אני חושב ובטוח שכמה פעמים הלכנו לבחירות בגלל המשפט של נתניהו. יש אנשים שהיום אני בטוח שמצטערים על אותה תמונה שהם עומדים במסכה בבית המשפט וככה תוקפים את מערכת המשפט. אין מדינה דמוקרטית ומערבית אחת שבה יש ניגוד עניינים כל כך מובהק בין ראש הממשלה, שמנהל את משפטו, לבין מערכת המשפט, שנאלצת להדוף את התקיפות של ראש הממשלה המכהן. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אמר פעם שאין לו שום בעיה לנהל את ענייני המדינה וגם לנהל את משפטו; ככה טענו סנגוריו בתשובה על כמה עתירות שהוגשו לבית המשפט. אז איך זה מסתדר עם האמירה שאפשר לקרוא באותה בקשה שהוגשה לבית המשפט לדחות את שלב העדות שלו, שכתוב בה שיש עומס רב בניהול המדינה? אז אני מציע, אדוני ראש הממשלה: תתייעץ עם עורך הדין שלך ותחליט, או שאתה מסוגל לנהל את המדינה או שאתה לא מסוגל לנהל את המדינה תוך כדי שאתה מנהל את משפטך. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 250), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 251), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. עוד אודיעכם, כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת, הודיעו חברי הכנסת נאור שירי, ולדימיר בליאק, רון כץ, סימון דוידסון ונעמה לזימי כי הם חוזרים בהם מהצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד–2024, שמספרה פ/4873/25; כמו כן, חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון הודיע כי הוא חוזר בו מהצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד–2024, שמספרה פ/4873/25. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
(קריאה ראשונה)
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, מה עוד אנחנו למדים מתוכנית או תחקיר "המקור" של רביב דרוקר ששודר אתמול וישדרו את החלק השני שלו היום? אנחנו למדים שהשר לביזיון לאומי, שאמון על הביטחון האישי של אזרחי המדינה ובכלל, מקבל החלטות על המקומות הרגישים ביותר והנפיצים ביותר בהתאם למדד האישי שלו בריבים שלו עם לשכת ראש הממשלה. מתברר אפוא שהשר הזה מסתנן לעיתים קרובות אל תוך מסגד אל-אקצא, ומעורר פרובוקציה שמאיימת להדליק את כל האזור במקום הרגיש ביותר והנפיץ ביותר, אך ורק כי הוא מסוכסך עם ראש הממשלה בסוגיה כלשהי והוא רוצה לעשות לחץ שיביא את לשכת ראש הממשלה להחלטה אחרת מולו. אלוהים אדירים. אלוהים אדירים. כיצד אפשר לקבל מצב ששר בכיר האמון על הביטחון האישי של אזרחי המדינה, כל אזרחי המדינה, משחק באש ביודעין ובכוונה תחילה כדי ללחוץ על מישהו לטייב את התנאים האישיים והמפלגתיים שלו בתוך הקואליציה המטורללת והנפשעת הזו? והבן אדם הזה, המורשע – המורשע היחיד, דרך אגב, בכל הכנסת – שהורשע בבתי משפט בתמיכה בארגון טרור, הבן אדם הזה ממשיך לכהן בתפקיד הכל-כך רגיש הזה. וכאשר אנחנו מתריעים, אומרים שאנחנו לא אוהבים אותו, אנחנו שונאים אותו. רבותיי, מדינה שמכבדת את עצמה לא הייתה מאפשרת למורשע הזה לכהן דקה אחת כשר. גדולי הליכוד בעבר לא הסכימו להישאר במליאה כאשר הגזען מאיר כהנא עלה לדבר, והמורשע בטרור, השר לביזיון לאומי, הוא החניך, הוא התלמיד, של כהנא הגזען, והוא מכהן בתפקיד כל כך בכיר במדינה. אוי לנו.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ – מוותר.
רון כץ (יש עתיד):
לא.
היו"ר ארז מלול:
אז בוא.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
רון יוותר? נו, באמת, ארז.
רון כץ (יש עתיד):
זה היה להגיד "אני פה". זה היה להגיד "אני פה".
היו"ר ארז מלול:
אבל היית בכיוון החוצה. היית לכיוון היציאה, לא לכיוון הכניסה.
רון כץ (יש עתיד):
הייתי בכיוון של עוד פניית ציבור לשר הפנים, השר היחיד שמתפקד בממשלה הזאת.
היו"ר ארז מלול:
– – –
רון כץ (יש עתיד):
יש עוד שרים?
היו"ר ארז מלול:
אני יודע שאתה חבר שלו, שכן שלו.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אני אומר לך, זה מאפיה פתח-תקוואית.
רון כץ (יש עתיד):
יש עוד שרים שעובדים בממשלה?
היו"ר ארז מלול:
כן, כן. השר מרגי, השר יואב בן צור.
רון כץ (יש עתיד):
לא יודע, לא מכיר. אני מכיר את משה ארבל, מפרגן לו בכל הזדמנות. אני מקווה שזה לא הורס לו את הפריימריז. אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אתמול עם ישראל נחשף לתחקיר מטלטל של רביב דרוקר שהראה את כל מה שכולנו יודעים.
היו"ר ארז מלול:
זה לא תחקיר – אני אתן לך עוד זמן – זה לא בדיוק תחקיר, זה הדלפות. תחקיר – כשחוקרים, ושולחים, נכון?
רון כץ (יש עתיד):
האימא של התחקיר.
היו"ר ארז מלול:
בהגדרה? השר ארבל, השר המתפקד.
שר הפנים משה ארבל:
אני לא מבין בתקשורת, אני לא יודע.
היו"ר ארז מלול:
תחקיר? זה סתם.
רון כץ (יש עתיד):
אני אעשה לך גם המשך לאירוע הזה. זה האימא של התחקיר.
קריאה:
שר הביטחון ארבל.
רון כץ (יש עתיד):
יכול להיות פה – תחתום על צווים של גיוס, ותהיה שר הביטחון, למה לא? גם נהיה מאובטחים הרבה יותר טוב. תחשוב על זה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
לא, אתם שכנים. לא מותר לך, יש ניגוד עניינים.
רון כץ (יש עתיד):
אה, נכון, אתה צודק. אני מרוצה ממה שיש לי. טוב, בוא נחזור רגע לתחקיר המטלטל של רביב דרוקר, שגילה את מה שכולנו יודעים: מדינת ישראל הופקרה. הביטחון האישי של כל אחת ואחד במדינת ישראל הופקר בידי ליצן טיקטוק – ואני מבין שזה מונח שמאוד מפריע לשר הטיקטוק, אותו שר עם מנטליות של כוכב בן 16 שמחפש את הלייק הבא, אבל מה לעשות? עכשיו כולנו גילינו שזה בדיוק העניין. איך מקבלים החלטות? מה מביא יותר לייקים. לאן שולחים שוטרים? לאיפה שתגיע התקשורת. ואם זה לא מספיק לכם, אז גם גילינו שבנצי גולדשטיין, עוד עבריין מורשע – –
קריאה:
גופשטיין.
היו"ר ארז מלול:
מתקן אותך השר.
רון כץ (יש עתיד):
גופשטיין. – – עוד עבריין מורשע, פועל בניגוד עניינים בתוך הלשכה של השר לביטחון לאומי. אותו אדם הוא גם גיסו של חנמאל, ראש המטה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
Family connections.
רון כץ (יש עתיד):
ותאמינו או לא, אין הסכם ניגוד עניינים. ואני רוצה להקריא לכם מתוך החוק, חבריי חברי הכנסת. סעיף 284 לחוק העונשין קובע כך: "עובד ציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים". זה הסעיף של מרמה והפרת אמונים. זה בדיוק מה שקורה בלשכתו של שר הטיקטוק, הידוע כשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. ואני מודיע לכם מפה: אני אפנה ליועצת המשפטית לממשלה בדרישה ברורה שתחקור את הנושא הזה. לא ייתכן שבתוך הלשכה של השר שממונה על הביטחון הלאומי של כולנו, ייעשו עבירות בניגוד עניינים. ומי יודע במה עוד הוא מייעץ ואיזה עוד חיי אדם וחיי שוטרים אנחנו מסכנים כי אותו אדם רוצה לקבל עוד לייק בפייסבוק או עוד לייק בטוויטר, או לקבל עוד איזה ריאיון בערוץ 12. לא ייתכן שזה מה שקרה למשטרת ישראל, ולא ייתכן שכל אחד שיושב בבית הזה, בממשלה הזאת, יעבור על זה לסדר-היום. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כל פעם שאני עולה לדוכן אני קודם כול אדבר על החטופות והחטופים שלנו. כבר 402 ימים הם נמצאים בשבי, בידי ארגון טרור, בידי רוצחים, ואין אור בקצה המנהרה. זעקות המשפחות נופלות על אוזניים ערלות, ועסקת חטופים רחוקה מתמיד. ההפצצות על תושבי הצפון המופקר נמשכות מסביב לשעון. רק היום בעיר שלי היה מטח חמש פעמים – 50 טילים נפלו על כרמיאל – ואני כבר לא מדברת על הקריות, חיפה, נהריה, שמופגזת ומופצצת כל יום, וגרים שם אנשים מבוגרים, קשישים, ילדים. מה עובר עליהם? אתם יודעים מה המצב הנפשי של המשפחות האלה? אזרחים נרצחים, המפונים עדיין לא חזרו לבתיהם, והלוחמים ממשיכים ליפול על הגנת המולדת. בהולנד מאות פורעים מוסלמים דרסו, דקרו והיכו בברוטליות ישראלים באופן מחריד בלילה שהפך לפוגרום, בזמן שבישראל, ראש ממשלת הניתוק-שיתוק משחק במשחק הכיסאות המדמם ביותר, וממשיך לחלק ג'ובים ולמנות עוד שרים בממשלה בשווי מיליוני שקלים בעת משבר כלכלי חמור. הסתה מכוערת מופנית בעיקר נגד מי שמבקש להחזיר את החטופים. חברתי חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי הותקפה בזמן שהיא קראה להחזיר את החטופים הביתה. מכונת הרעל עובדת שעות נוספות בשביל לטשטש את העם ולהסיט את תשומת ליבו משרשרת הכישלונות הבלתי-נגמרת שלהם ומפיטורי שר הביטחון בעת מלחמה. ממשלת ההסתה בונה על זה שהציבור לא ייכנס לפרטים, ולמעשה רק זורה מלח בעיני הציבור. הפעם הם עשו את זה באמצעות תרגיל מסריח עם שם מאוד פטריוטי: חוק גירוש משפחות מחבלים. כשצה"ל, שב"כ והיועמ"שית מתריעים על סכנות ביטחוניות וחוקתיות בחוק מסוים, למה הממשלה מקדמת אותו, כשברור שהוא לא ימומש? הממשלה מכינה את הקרקע להתנגשות חזיתית עם מערכת המשפט ולקידום הפיכה משטרית על מלא. חברי הכנסת בקואליציה אומרים בגלוי ובקול רם. הם כבר לא מסתירים כלום. זה הרי לא אמור להפתיע אף אחד. זו אותה ממשלה שמטפחת את ההשתמטות ומפקירה את הלוחמים שלנו, וכל זה בזמן שצה"ל מתמודד עם פערי כוח אדם עצומים בצל מלחמה שגובה מחיר כבד. אבל מכונת הרעל לא תערער אותנו. הציבור לא עיוור. אנחנו כאן, ממשיכים בכל הכוח, עד שנציל את המדינה מידי מי שהורס אותה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת נסים ואטורי – אינו נוכח. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, למי שלא שמע את הציטוט של ראש הממשלה – שני איומים שצריך לפתור: איראן וחוק הגיוס. בהחלט עומד באותו מאזן, השוואה הגיונית בסך הכול; גם ערכית מאוד. אבל חשבתי לעצמי על פתרון. אני יכולה לסייע בידי ראש הממשלה איך לפתור את שני האיומים הגדולים על מדינת ישראל. יש פרקטיקה חדשה שאני רוצה להציע, ומסתבר שהרבה שרים שלנו אוהבים להשתמש בפרקטיקה הזו. תגיד, קינלי, אשתך שתחיה, שתיבדל לחיים ארוכים, היא בקבוצת הווטסאפ של הלשכה שלך?
משה טור פז (יש עתיד):
לא.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אה, לא? אז מסתבר שיש פרקטיקה חדשה. מכניסים את בני הזוג לתוך קבוצת הווטסאפ הלשכתית, והינה – יועצים מדרגה ראשונה, מקצוענים, שיודעים את העבודה, שיכולים לעזור לקבל החלטות. נזכרתי שבשבוע שעבר עמדתי פה ודיברתי על ועידת האקלים – שהשרה לאיכות הסביבה טסה עם ארבעה שרים, לא פחות, לוועידת האקלים, בעלות של 7 מיליון שקלים רק ההקמה של הביתן, ללא אבטחה וכו', ודיברתי על זה שבעלה שיחיה גם שאל אם אפשר לממן את זה על חשבון המדינה. ונזכרתי בימי ממשלת השינוי – זוכרים את הימים ההם? שבהם הוא ניהל משא ומתן עיקש כדי להבטיח לה את תפקיד השרה. ואני גם רוצה להזכיר שהיא הייתה ילדה טובה עד הסוף, כמו שהיא אהבה להגיד. ומסתבר שהפרקטיקה הזאת זו פרקטיקה נהוגה מאוד בממשלה. זה קורה אצל השרה סילמן, ועכשיו אנחנו למדים שזה קורה אצל השר בן גביר – אשתו מייעצת לו לקבל החלטות מקצועיות של המשרד לביטחון לאומי, שאחראי לביטחון הלאומי שלנו, אזרחי ישראל. היא מחליטה איזה סבב מינויים במשטרה צריך לקבל, את מי כן, את מי לא, וזה מאוד טבעי. ורציתי לשאול, אין פה הרבה חברי כנסת עכשיו, חבל, אבל רציתי לשאול – שאלתי את קינלי: האם אשתך בקבוצת הווטסאפ הלשכתית, רון?
רון כץ (יש עתיד):
לא, לא.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אה, היא לא מקבלת החלטות אצלך בלשכה?
רון כץ (יש עתיד):
לא, לא.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אז הצעתי פרקטיקה חדשה, תצרף אותה – – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
צאי לו מהזוגיות. שלי, מה את מתערבת לו בזוגיות? מה זה הדבר הזה?
שלי טל מירון (יש עתיד):
כבודו במקומו מונח – – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
מה את מתערבת? את מסכסכת בינו לבין אשתו. מה את עושה?
שלי טל מירון (יש עתיד):
אני לא רואה שרון מתנגד לעצה שלי.
רון כץ (יש עתיד):
רגע, יש לי שאלה. שמחה, אתה, אשתך בקבוצה של הלשכה?
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אשתי פה, כל הזמן פה – בלב, בנפש, בראש – –
שלי טל מירון (יש עתיד):
רואים שהוא מפחד, רואים שהוא מפחד.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
– – אני לא יכול בלעדיה.
היו"ר ארז מלול:
למה את נגד נשים? אני לא מבין.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
מה את מתערבת בזוגיות? אני לא מבין מה את רוצה, שלי.
היו"ר ארז מלול:
"חכמות נשים בנתה ביתה", כתוב. משלי, שלמה המלך.
שלי טל מירון (יש עתיד):
לא, לא, בואו נעשה סדר, בואו נעשה סדר. במינהל תקין במדינה נורמלית, כמו שפסיכולוג לא מתייעץ עם אשתו כיצד לנהוג במטופלים שלו, ועורך דין לא מתייעץ עם אשתו, או להפך, איך לנהל תיקים, כך פוליטיקאים שמכבדים את עצמם לא מכניסים בני זוג לקבוצת הווטסאפ של העבודה, של הלשכה, ומתייעצים איתם איזה החלטות גורליות לקבל, שישפיעו על החיים של כל אחת ואחד מאיתנו. בושה וחרפה.
רון כץ (יש עתיד):
שלי, כמו שאמר השר רון דרמר: החלטות מתקבלות בפורום השלושה – נתניהו, דרמר ולא יודע מי, כנראה עוד נתניהו.
שלי טל מירון (יש עתיד):
בהחלט. ורציתי – בדיוק, נכון. גנבת לי את המשפט האחרון. כי הרי ציינתי גם את השרה סילמן וגם את השר בן גביר, וגם בלשכת ראש הממשלה, כידוע, יש כמה וכמה בני משפחה שמעורבים שם בקבלת ההחלטות.
רון כץ (יש עתיד):
בגדול הוא רוצה לעשות אותו דבר, הבן – זה המודל.
שלי טל מירון (יש עתיד):
חד-משמעית. זה כמו בסוריה, שהבן הולך אחרי האבא – כזה. תודה.
רון כץ (יש עתיד):
כן, זה המודל.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה.
משה טור פז (יש עתיד):
אתה יודע איך קוראים לזה – האב, הבן ורוח הקודש.
רון כץ (יש עתיד):
ארז, אצלך אני בטוח שאשתך לא בקבוצה של הלשכה.
היו"ר ארז מלול:
אין לי קבוצה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, ועדת האתיקה החליטה לפני שעה – –
רון כץ (יש עתיד):
החלטה טובה, החלטה אמיצה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
– – להרחיק את חבר הכנסת עופר כסיף לשישה חודשים מהכנסת.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
מעט מדי ומאוחר מדי.
טלי גוטליב (הליכוד):
מעט מדי ומאוחר מדי.
היו"ר ארז מלול:
די, מספיק.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
העמדה שלנו – – –
היו"ר ארז מלול:
רון, לא יפה. תשמעו גם דעה אחרת.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
אנחנו בסיעת חד"ש-תע"ל תמימי דעים לחלוטין עם חבר הכנסת עופר כסיף. ואני רוצה לשאול: אז למה לא מרחיקים אותנו? אנחנו – – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אולי גם אותך? באמת נכון. נכון. איימן, לטיפול. לטיפול.
טלי גוטליב (הליכוד):
גם אותך צריך להרחיק.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
יש ארבעה ח"כים ערבים ויש חבר כנסת יהודי אחד.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא בגלל שאתה ערבי. אותך צריך להרחיק כי אתה תומך טרור. זה לא בגלל שאתה ערבי.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
למה מרחיקים את חבר הכנסת היהודי ולא מרחיקים את חברי הכנסת הערבים? אני רוצה להגיד לכם למה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אותך צריך להרחיק.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
איימן, ככה זה במדינה – – –
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת שמחה רוטמן, לא.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
תן לי לדבר איתו. מה אתה מפריע, היושב-ראש?
היו"ר ארז מלול:
לא, לא, תעלה לפה אחרי זה ותענה לו.
רון כץ (יש עתיד):
יש חוות דעת, 14 עמודים.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
אני רוצה להגיד לכם למה.
טלי גוטליב (הליכוד):
בקרוב אצלך.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
כי במדינת ישראל מפלים נגד יהודים. נותנים לכם להגיד מה שאתם רוצים, רק את היהודים – – –
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
כי הכי קל לעשות דה-לגיטימציה לעמדות שלנו, אנחנו הערבים, כי – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
מה הקשר ערבי? אתה תומך טרור. אכפת לי אם אתה יהודי או ערבי? אתה תומך טרור.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת טלי גוטליב, לא להפריע.
טלי גוטליב (הליכוד):
הינה, אני אלך יחפה.
היו"ר ארז מלול:
לא להפריע.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני אלך יחפה, שדפנה ליאל תרשום את זה.
היו"ר ארז מלול:
לא להפריע.
טלי גוטליב (הליכוד):
אוי אוי אוי, הלכתי יחפה, אוי ויי.
היו"ר ארז מלול:
סיימת?
טלי גוטליב (הליכוד):
שתסתכל על הרגליים שלי – – –
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת טלי, סיימת? יופי, תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אוי, באמת, הפסדתי מה שיש לאיימן עודה לומר. בוא, בבקשה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
כי אנחנו, הערבים, קל מאוד לעשות נגדנו דה-לגיטימציה: ראו, אלה פלסטינים שעמדתם לצד העם הפלסטיני. קל מאוד לעשות דה-לגיטימציה נגד העמדות שלנו. אבל כשיש יהודי שיש לו עמדה אחרת, זה הופך ל-level אחר לגמרי, רעיון מול רעיון. לכן זה מקשה עליהם לעשות דה-לגיטימציה נגדו. אז מה עושים? משתיקים אותו. משתיקים את עופר כסיף בגלל שיש לו מצפון, והממסד פה לא רוצה אנשים עם מצפון. אנחנו איתך, חבר הכנסת וחברי היקר עופר כסיף. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה רוצה לדבר 17 שניות?
משה טור פז (יש עתיד):
חבר הכנסת סימון דוידסון, מזל טוב, היום יום הולדת. טלי גוטליב, למי? שש שנים מלאו היום בדיוק, 11 בנובמבר, ליום הראשון שבו העביר נתניהו לראשונה את מזוודות הכסף לחמאס. ב-11 בנובמבר 2018 מכריזות כותרות העיתונים: היום מועברות לראשונה מזוודות דולרים של קטר לחמאס. שש שנים מהיום בדיוק, המזוודות שקנו שקט מדומה וזמני אושרו על ידי ראש הממשלה נתניהו, אחר כך סמוטריץ'. מזוודות של כסף שהלכו למימון, פיתוח ובנייה של המנהרות, של כוח הלחימה, של התשתיות, של המשכורות – כל מה שהתפוצץ עלינו ב-7 באוקטובר.
משה סעדה (הליכוד):
למה לא הפסקתם? למה לא הפסקתם את זה? אה, שכחתם מזה? אה, חבל.
משה טור פז (יש עתיד):
עכשיו תראה, אני אגיד לך, משה. אומרים בשפה היהודית: אין מלאכה נקראת אלא על שם גומרה, אז מי שגמר את האירוע הזה, התחיל אותו, לצערנו לא הפסיק אותו, זה ביבי וסמוטריץ'. אפשר לקרוא לזה – אתה יודע, בשנות החמישים הייתה פה מחלוקת קשה על חוק השילומים. בעצם זה מה שהיה פה – כסף עם תמורה. היו שאמרו שזה סוג של הצהרת כוונות; היו שאמרו שזה קניית שקט תעשייתי. אבל זה מנפלאותיו של מנהיגכם הדגול נתניהו – מדיניות הדחיינות, לקנות בכסף שקט, לדחות כל בעיה, כל דבר יידחה למתישהו, ליום שאחרי, יידחה, יידחה. חמאס בונה את כוחו, חיזבאללה בונה את עצמו על הגבול. עד שזה מתפוצץ, עד שזה מערער את הקואליציה וצריך ללכת לבחירות. זה מה שקורה עם חוק הגיוס כבר יותר מעשור; זה מה שקורה גם עכשיו כשהצבא צועק די; זה מה שקורה כשמשרתי המילואים משרתים יותר מ-300 ימים ואומרים: איננו יכולים עוד; זה מה שקרה בדיוק עם חמאס, חברים. שילמתם מזוודות, אתנן לחמאס, עד שזה התפוצץ. ואפשר לחשוב, דרך אגב, גם היום, שיש כל מיני דברים שהולכים ונבנים כי לא מטפלים בהם. התקציב שהולך ומתקרב מזכיר לנו מה המחיר של מדיניות כלכלית מופקרת, מה זה חגיגה תקציבית שמפזרת כספים לכל דורש. למה לעשות היום אם אפשר לדחות למחר את החטופים, את העקורים? כן, חברים, היום יום הולדת, מזל טוב. שש שנים לדמי האתנן שנתניהו התחיל לשלם לחמאס, אבל מי שמשלם את המחיר זה אנחנו.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת שיש לי כל כך הרבה טרוניות, יש לי כל כך הרבה מה להגיד. בכל יום אנחנו נחשפים לעוד משהו חדש ועוד משהו חדש. אתם יודעים, זה כמו הסרטים המצוירים, שאתה ממש ממש מגיע לצוק, שני גלגלים כבר למטה והתהום ממתינה לנו. אבל אני בוחרת דווקא לדבר על מי שיש תחושה שקצת נשכחים, שקצת נרמלנו. כבוד היושב-ראש, במוצאי שבת זה היה 400 ימים שהחטופים לא איתנו, שעוד לא חזרו 101 חטופים. אימהות – יש לנו שם את משפחת ביבס, ילדים, יש לנו אבות, יש לנו סבים. בעצרת שהייתי בה בשער הנגב במוצאי שבת דיבר ניסן קלדרון, אחיו של עופר. ואתם יודעים מה? אני לא רוצה רק אני לשמוע, ועוד כמה מהדרום, אני רוצה שכל מדינת ישראל תקשיב לדבריו, וברשותך, אני רוצה להקריא את מה שהוא אמר: 400 ימים. 400 ימים של פחד, חושך ותסכול. 400 ימים שבהם עופר, אחי היקר, נמצא בשבי בעזה. נחטף מניר עוז בשעות הבוקר המוקדמות, מופקר על ידי ממשלת ישראל, ומתמודד עם מציאות שאיש מאיתנו אינו יכול לדמיין. אני, ניסן קלדרון, שורד הטבח של 7 באוקטובר, אח של עופר, דוד של סער וארז שחזרו משבי הגיהינום אחרי 52 ימים. אנחנו כאן ממתינים, כואבים ומתפללים. בשבוע שעבר חגג ארז – נו, גם על החטופים אתם צריכים להפריע? שתי דקות.
היו"ר ארז מלול:
לא להפריע, בבקשה, באמת.
דבי ביטון (יש עתיד):
בשבוע שעבר חגג ארז בר-מצווה, רגע שאמור להיות שמח – אך היה חסר. אבא שלו, אחי עופר, לא היה שם להחזיק לו את היד, להתרגש איתו, להיות לצידו. אני כל כך מבינה את ניסן, כי אני חגגתי ביום חמישי בר-מצווה לנכד שלי.
היו"ר ארז מלול:
מזל טוב.
דבי ביטון (יש עתיד):
תודה. ואיך אפשר לחשוב שאין אבא שמלווה ונותן – "שפטרנו". תחשבו שעופר אפילו לא עשה את זה. זאת אומרת שסער – עדיין המצוות עליו. 400 ימים של הפקרה. 400 ימים שבהם הממשלה הזאת, ובראשה נתניהו, שכחה את הערכים הבסיסיים של היהדות – "לא תעמֹד על דם רעך". במקום לעשות הכול כדי להשיב את עופר ואת יתר החטופים, הם עסוקים בפגישות, חופשות ופקסים. בזמן שאנחנו דורשים פתרונות, אנחנו מקבלים רק תירוצים. ראש הממשלה סיפר לנו שיש אזרחים חיים בעזה. אנחנו יודעים את זה, אבל אנחנו שואלים: למה הם עדיין שם? נתניהו, אם אתה באמת כול-יכול, הוכח לנו שעוד נשארה בך אנושיות. החזר אותם עכשיו בעסקה. כולם. 400 ימים הם יותר מדי, 400 ימים של שקרים וסיפורים, בזמן שעופר ושאר החטופים לא אוכלים, לא שותים, לא רואים אור יום, לא יודעים מה קרה לנו. אני עומד כאן ודורש מהממשלה, ביום ובלילה, כל דקה וכל שעה, עשו רק דבר אחד: החזירו את כולם הביתה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
דבי ביטון (יש עתיד):
החזירו את המתים לקבורה ואת החיים לשיקום. אין לנו תקומה בלעדיהם. עוד שני משפטים, בבקשה. עופר, אחי היקר – ואני מאוד מקווה שעופר, איפה שהוא נמצא, ישמע מה שיש לניסן להגיד – עופר, אחי היקר, תחזיק מעמד עוד קצת. כולנו מחכים לך, הילדים, שרון, המשפחה, חברים. אנחנו כאן עושים הכול כדי להחזיר אותך. תודה לכל מי שפועל למען 101 האזרחים שעוד בעזה. אל תעצרו, אל תוותרו עד שכולם יחזרו. יש לי בקשה, כבוד היושב-ראש – –
היו"ר ארז מלול:
לא, לא, חרגת, חרגת.
דבי ביטון (יש עתיד):
– – בקשה של משפחות החטופים. תגיעו לעצרות ותתמכו בהם. ותחזירו לנו את החטופים. תודה.
היו"ר ארז מלול:
אמן, בעזרת השם. חבר הכנסת עמית הלוי.
עמית הלוי (הליכוד):
אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, הבוקר שאלו אותי כאן בכנסת: תגיד, עמית, ממה מפחד הרמטכ"ל?
היו"ר ארז מלול:
טלי, טלי, זה מפריע.
עמית הלוי (הליכוד):
ממה מפחד הרמטכ"ל הרצי הלוי? עד אתמול לא ידעתי להשיב. היום אני יודע את התשובה.
נאור שירי (יש עתיד):
עזוב את הרמטכ"ל כבר, עזוב את הרמטכ"ל.
עמית הלוי (הליכוד):
הרמטכ"ל מפחד מחזי נחמה. אפילו לא מחזי נחמה עצמו.
רון כץ (יש עתיד):
ממי?
עמית הלוי (הליכוד):
חזי נחמה.
רון כץ (יש עתיד):
מי זה?
עמית הלוי (הליכוד):
אוה, אני אסביר מי זה. הוא אפילו לא מפחד מחזי נחמה, הוא מפחד מהדעה שחזי נחמה העז להשמיע, מהביקורת שהוא העלה. עכשיו, מי זה חזי נחמה, שואל רון כץ. אני אספר לך. חזי הוא קצין חי"ר, קצין בחי"ר, ומ-7 באוקטובר – אלוף משנה. אלוף משנה לא נשאר בבית ב-7 באוקטובר, לא התמקם במטה.
נאור שירי (יש עתיד):
– – די לטנף על הצבא, די, שחררו אותנו.
עמית הלוי (הליכוד):
נלחם בסמטאות בעזה, נלחם בפירים בג'באליה, בקו הראשון. ככל שהוא נלחם, ככל שהימים עברו – שאלת, רון, תקשיב – ככל שהימים עברו הוא ראה שהדברים הכי בסיסיים לא קורים. כלומר, אנחנו לא במלחמה, אנחנו באוסף של פשיטות ממוקדות, מבצעים מיוחדים על פי מידע מודיעיני. לא מלחמה קלאסית, כלומר, כיבוש, שליטה טיהור – אין. התחיל לשאול שאלות: למה אתם לא עושים כתרים? למה אתם לא עושים נקזים? דברים בסיסיים, לא אסטרטגיה, לא היום שאחרי, לא היומיים שאחרי. למה לא עושים את הדברים הבסיסיים שלמדנו בבתי הספר הצבאיים? למה אתם פועלים בצורה שהילדים שלנו אחר כך נכנסים פעם חמישית לג'באליה, פעם שישית לזייתון? הוא שאל, שאל, שאל, ולא קיבל תשובות. עלה מול המפקדים שלו, מול פד"ם, הגיע עם קצינים, ביקש פגישה עם הרמטכ"ל. קבעו, ביטלו, שוב ביטלו. בסוף הודיעו לו שהרמטכ"ל לא רוצה לשמוע. זאת התוכנית – איך אומרים בצה"ל? זאת הקונספציה, זהו. טוב, מה עשה חזי? מייד כשהוא סיים את המילואים, כינס קצינים. הוא היה יכול לנוח בבית. שר הפנים, הוא היה יכול לנוח בבית, הוא היה בג'באליה חודשים. לא נח. אמר: אני מטייב, אני משפר. כינס, הגיע גם לכאן. ביקש שהקול הבסיסי מאוד הזה יישמע – זה גם הקול של דמי אחינו שזועקים מהאדמה – שיישמע, ואולי ככה ישפיע על מקבלי ההחלטות במטכ"ל. יותר אזרחות למופת מזה? לא. אממה? אולי אתם חושבים, אזרחי ישראל, שהרמטכ"ל הקשיב, שמע את הביקורת, חשב מחדש, הזמין את הפורום אליו ללשכה, בחן מחדש את התוכניות? לא. הוא עשה דבר אחד – הוא דאג באופן אישי להדיח את אלוף משנה נחמה משירות המילואים. העיף אותו מצה"ל. משרת – משרת, מפקד בקורס מג"דים וביחידות נוספות, משרת כלוחם. כל היחידות קיבלו הוראה מהרמטכ"ל אישית: חזי נחמה בחוץ. אישית. פסול שירות. אותו רמטכ"ל שלא הדיח אף אדם אחר, אבל חזי נחמה, שהעז להעלות ביקורת, להביע דעה אחרת, הוא בחוץ. אז אני חושב, רון כץ, שזה אחד מרגעי השפל במלחמה הזאת. מי שעומד בראש מערכת – שאנשים שמוסרים את הנפש, באים למסור את הנפש והם מוסרים את הנפש, ובדל ביקורת לא יכולים להשמיע. אם הם משמיעים, הם בחוץ. אותה תרבות אנטי-ליברלית, אנטי-דמוקרטית, כמו באוניברסיטאות בעולם. אתה משמיע את הקול – אתה נהיה פשיסט, אתה נהיה משוגע, כבר אתה בחוץ. זאת בדיוק התרבות שהובילה אותנו ל-7 באוקטובר. הרי זה מה שקרה כשהאלחוטנית ו' אמרה דעה אחרת. אמרו לה: לא, את מדמיינת.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
הזמן נגמר, הזמן נגמר.
עמית הלוי (הליכוד):
הביאו לראש אמ"ן דאז הרצי הלוי, ב-2018, את התוכנית.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
עמית הלוי (הליכוד):
אמר: לא. אמר: חמאס מורתע.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
עמית הלוי (הליכוד):
משפט אחרון, ברשותך. הראשון שהיה צריך לתקן את התרבות הקלוקלת הזאת היה הרמטכ"ל הרצי הלוי. במקום זאת הוא עושה את ההפך הגמור – הוא מונע ביקורת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הראשון היה צריך להיות ראש הממשלה שלך, שלא לקח אחריות על שום דבר. לא הרמטכ"ל, ראש הממשלה.
עמית הלוי (הליכוד):
מי שמשמיע דעה – הוא מעיף אותו. זאת בושה גדולה. אבל אני רוצה לומר שיש בסיפור הזה גם נחמה גדולה. יש נחמה, יש חזי נחמה.
היו"ר ארז מלול:
יש את זאב נחמה.
עמית הלוי (הליכוד):
אני אומר לך, חזי, אנשים כמוך, שלא חוששים לא להיות במיינסטרים, שלא חוששים להביע עמדה אחרת – אתה הנחמה שלנו. אתה התקווה לדור העתיד של מפקדי צה"ל, שלא מפחד מהאויב בחוץ וגם לא יפחד מביקורת מבית. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.
אבי מעוז (נעם):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קצת ציטוטים ממנהיגי עולם.
היו"ר ארז מלול:
אה, חשוב. היסטוריה זה חשוב.
עמית הלוי (הליכוד):
במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות, הנשיא הנבחר טראמפ דיבר בצורה מאוד ברורה ונחרצת על הטרלול הפרוגרסיבי. הוא התחייב לקדם – ואני מצטט – –
גלעד קריב (העבודה):
איך שאמרת טרלול פרוגרסיבי – נכנסתי.
אבי מעוז (נעם):
– – חינוך חיובי על המשפחה הגרעינית, תפקידי אב ואם וחידוד השוני והייחודיות של גברים ונשים, במקום לטשטש אותם. סוף ציטוט. הוא אמר שיבקש מהקונגרס לאסור בחוק כל מימון פדרלי של טיפולים שכביכול משנים את מינו של אדם. הוא הבטיח שלא יתאפשר למורים להציע לילדים את האפשרות שיכול להיות שהם לכודים בגוף הלא-נכון. הוא הודיע שלא יאפשר – חבר הכנסת סימון דוידסון, זה בשבילך – הוא הודיע שלא יאפשר לגברים להתחרות בספורט נשים, ולא משנה איזה טיפולים הם עברו או איך הם מכנים את עצמם. בשבוע שעבר הציבור האמריקאי אמר את דברו בצורה מאוד ברורה, וכפי שנאמר אתמול בכאן 11 על פי כתבה בניו יורק טיימס, זה היה אחד מהנושאים המרכזיים שהכריעו את מערכת הבחירות. בימים האחרונים נבחרה לתפקיד יושב-ראש המפלגה השמרנית בבריטניה אישה בשם קמי ביידנוק. גם היא לא מתבלבלת מהטירוף הפרוגרסיבי. היא מתנגדת לכך שגברים, גם אם עשו ניתוחים, ישתמשו בשירותי נשים. ברור לה שההתייחסות של החברה למינו של האדם לא אמורה להיות לפי מה שהוא מגדיר את עצמו אלא לפי איך שהוא נולד. והיא לא מוכנה לכך שצוותי ההוראה יעלימו מההורים את מה שקורה עם הילדים שלהם בבתי הספר. ואגב, היא גם תומכת ישראל מאוד מובהקת, ולדבריה היא מוצאת בנו בהירות מוסרית שחסרה בחלקים רבים כל כך של העולם. ואיפה אנחנו במדינת ישראל? מה עם עצירת הטירוף הפרוגרסיבי כאןאצלנו במערכות הציבוריות? מתי יגיע הריפוי להפיכה הפרוגרסיבית של ממשלת בנט ולפיד? אני מציע להתחיל מהריפוי של משרד החינוך, מהיוזמות הפרוגרסיביות של שרת החינוך הקודמת שאשא ביטון, יוזמות שמטרתן הייתה לשטוף את מוחם של הילדים בתכנים שמנוגדים לתפיסות העולם של רוב ההורים ולאמונותיהם.
נאור שירי (יש עתיד):
יש לך מכון לשטיפת מוח. אתה כל-כולך מכון לשטיפת מוח.
אבי מעוז (נעם):
הגיע הזמן להחזיר למשרד החינוך את היהדות.
היו"ר ארז מלול:
די. מספיק. חבר הכנסת נאור, למה אתה לא יכול לשמוע מישהו ששונה מדעתך?
נאור שירי (יש עתיד):
מה לעשות? יש לי פרוגרסיביות פה.
היו"ר ארז מלול:
אז תצא להתאוורר ותחזור.
אבי מעוז (נעם):
חבר כנסת שירי, הגיע הזמן להחזיר למשרד החינוך את היהדות, את המסורת ואת הציונות, וכבסיס לכול – את ערכי המשפחה. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מייד תשמעו – – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – –
היו"ר ארז מלול:
אני אוהב לשמוע אותו, למרות שאני לא מסכים איתו.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
– – אתמול היה תחקיר של רביב דרוקר בערוץ 13, ולפניו היה גם פרסום של ג'וש בריינר, כבר לפני כמעט שנה, בעיתון הארץ, על דברים שמתרחשים במשרד לביטחון לאומי. אני שם כרגע בצד את מיהם החברים של השר, מי נמצא בכוורת שלו; אני שם בצד גם את דעותיהם הגזעניות. אני שם בצד את רדיפת התקשורת הקיצונית של השר, כמעט הפרעה. אני שם בצד את דמותו חסרת חוט השדרה, שהייתה בולטת אתמול, כחוט השני – חוט השדרה שלו לא קיים. יועץ אחד אומר לו: תעשה ככה, יועץ אחד אומר לו: תעשה ככה. אני שם בצד את חוסר הרצינות ואת חוסר עבודת המטה שלו. אני שם בצד גם את חוסר היכולת שלו לקבל החלטות באופן עצמאי. מדובר באמת בשבשבת לא רצינית, שהולכת על סמך הרוח ועל סמך מה חושב הבייס. ואחרי ששמתי בצד את כל הדברים הקשים האלה שמאפיינים את התנהגותו של השר הזה, שני דברים הזדקרו באותו שיח שהיה. פעם אחר פעם השר הזה מציב את אזרחי ישראל בסיכון ביטחוני. הוא מנהל שיח לגבי מה צריך לעשות במזרח ירושלים: נכניס כמה כלבים, יחפשו נשקים, זה כבר יעורר שם משהו. את מה זה יעורר? את מה זה יעורר? הוא עולה להר הבית לייצר אתגר לראש הממשלה, סיבוב פוליטי על כולנו, שיכול היה להיגמר בדם. ואתם, כל מי שיושבים פה, רואים ושותקים. רואים ושותקים. אני לא מדבר על העובדה שבתקופה שלו הפשיעה משתוללת. השר ארבל, אתה היית בניחום אבלים בבאקה אל-גרבייה אתמול; אני הייתי שם ביום שבת. זיאד אבו מוך נרצח, מנהל בית ספר. זה עבר ככה. באותו זמן, איפה הוא היה? איפה השר הזה היה? בשום מקום שקשור לאיומים הרציניים שקיימים על מדינת ישראל. אתם יושבים שם ושותקים. שותקים. ואני אומר, ראש הממשלה הזה, עם כל הביקורת שיש לי עליו – היא גדלה מיום ליום, כי הוא לא עושה את תפקידו. זה לא תפקידו לזרוק מילים: נזיז את היועצת המשפטית. מה לעשות? יש שר בלתי כשיר, לא אחראי, שמסכן את ביטחון מדינת ישראל. יש לי הצעה לראש הממשלה: אל תפטר אותו כמו שפיטרת את גלנט. פשוט תזיז אותו – תהפוך אותו לשר לביטחון תזונתי, ותיקח את השר לביטחון תזונתי ותשים אותו במשרד לביטחון לאומי. אולי בזה יקרה משהו טוב אחד שתעשה. תודה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי קואליציית חוק הרבנים ומגיני המשתמטים, אני רוצה לנצל את הבמה הזו כדי לפנות אליכם ואל זה שעומד בראשכם. אחרי יותר משנה של מלחמת חורמה חסרת תקדים, אתם היום באמת יכולים להגיד שכמעט ניצחתם. אתם ממש כפסע מהניצחון המוחלט. כמעט ניצחתם את המשרתים; כמעט הבסתם את המילואימניקים הקורסים במאות ימי קרב; כמעט חיסלתם את החטופים ואת בני משפחותיהם; כמעט הכחדתם את משטרת ישראל; כמעט הצלחתם לצייר את כל מוסדות המדינה כבוגדים. יצאתם למלחמה עם סכין בין השיניים ווידאתם הריגה בכלכלה הישראלית, ברוח הישראלית, בממלכתיות הישראלית. ואללה, אין עליכם. רק חבל שמרוב שיכרון כוח התבלבלתם בזיהוי האויב. הצוררים הבאים להשמיד את העם היהודי והישראלי נמצאים בביירות, בעזה, בדוחא ובטהראן, לא בקפלן ובצלאח א-דין, בגלילות ובמחנה מטכ"ל. גם לממן את חמאס, גם לספק לו את המשאבים להקים אימפריית טרור וגם לראות אותו כנכס, גם לקרוס ולא לתפקד החל מ-7 באוקטובר, לדשדש ולהפקיר ולהזניח את אזרחי ישראל, וגם להעז להוביל מלחמת חורמה נגד הנפגעים עצמם – המפגינים, המפונים, החטופים, החיילים. הכול פוליטי אצלכם, עד כדי כך שאתם איבדתם כל מוסר ובושה, ואולי איבדתם גם צלם אנוש. במקום להוביל היום את חוק הרבנים, למה לא הובלתם 7,000 מתגייסים חרדים אל הבקו"ם? מה קרה לפיקוח נפש דוחה הכול? אתם צריכים תזכורת? יהודי לא מקריב יהודי. יהודי לא מפקיר יהודי. יהודי לא עומד מנגד כשדמי אחיו זועקים מהאדמה. ישראל הציונית חשובה יותר מהשטעטל האנטי-ציוני, האנטי-ישראלי והאנטי-ממלכתי שהצמחתם והפכתם לשליט עליכם. מי היה מאמין שיוצא סיירת מטכ"ל, האיש שעשה קריירה מדיבורים על ביטחון ועל לוחמה בטרור, בן להיסטוריון ואבא למשתמט ממיאמי, הוא שיהיה חתום על המלחמה בציונים המשרתים ויהפוך למגן האנטי-ציונים המשתמטים ושודדי הקופה הציבורית, וכל זאת, בתוך מלחמת אין ברירה מהקשות שידענו. זאת האמת. ביבי ברח. הוא לא רק ברח אל המקלט האטומי; הוא ברח מהעם שלו ורואה בו אויב.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
הוא ברח מהציונות; ברח מצה"ל וממשרתיו. ראש ממשלה שהוביל אלינו שואה. ואותו נתניהו, שרואה בעמו שלו אויב ובאויב האמיתי נכס, אותו ביבי חייב ללכת הביתה לפני שיהיה מאוחר מדי לכולנו.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
או-הו.
היו"ר ארז מלול:
מה זה או-הו? על מה או-הו? מה זה – – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
מה יש לו לומר על קבלת החלטות זוגית. את כל הדברים שמענו קודם מיש עתיד.
היו"ר ארז מלול:
אתה שומע אותו מספיק בוועדה שלך.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
לא, לא. הפסיק לבוא. תדע לך, מאז שהוא שמע שהוא הולך לקבל ועדה משלו, הוא כבר התחיל לזייף.
גלעד קריב (העבודה):
אני רוצה לדעת אם יש תוספת זמן לטרלול פרוגרסיבי.
היו"ר ארז מלול:
לא.
גלעד קריב (העבודה):
לא? אין?
היו"ר ארז מלול:
התשובה היא לא.
גלעד קריב (העבודה):
חבל.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
לא הבנתי מה בינך לבין הטרלול הפרוגרסיבי, גלעד.
גלעד קריב (העבודה):
גם אני שואל.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
טרלול אני מבין. סליחה, סליחה. אדוני היושב-ראש, סליחה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – תאפס לי, אדוני. 20 דקות של טרלול פרוגרסיבי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר התורן.
היו"ר ארז מלול:
מוחמד, מוחמד.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר התורן, 402 ימים לאחר טבח 7 באוקטובר ופרוץ המלחמה ולממשלת ישראל אין תוכנית אסטרטגית לניהול המערכה ברצועת עזה, ועל אחת כמה וכמה, אין כל תוכנית אסטרטגית כיצד לסיים אותה. פשוט אין. כבר 90 ימים שראש הממשלה לא מתייצב בפני התקשורת לענות על שאלות העיתונאים. כנראה שמסיבות עיתונאים מיועדות, לשיטתו, רק לרגעים שבהם צריך לעכב או לסכל עסקת חטופים. אז אמור לי, אדוני השר התורן משה ארבל, אתה יודע מה כוונת הממשלה לגבי התושבים הפלסטינים המפונים מצפון הרצועה? האם מדובר בפינוי זמני התואם את דרישות הדין הבין-לאומי, או שממשלת ישראל, שאתה חבר בה, גמרה אומר לכבוש באופן קבוע את השליש הצפוני של הרצועה, להפוך אותו לאדמה חרוכה ולגרש את תושביו באופן קבוע דרומה? מה התכלית, אדוני השר, של הרחבת ציר נצרים לממדי ענק ששווים בגודלם לשטח של העיר תל אביב? מה התוכנית שלכם להעמדת אלטרנטיבה שלטונית לשלטון חמאס? ממשל צבאי ישראלי מלא על 2.3 מיליון פלסטינים או תוכנית אחרת? הרי בינתיים אתם רק מעצימים את שליטת חמאס ב-2 מיליון פלסטינים המכונסים במרחב שבין ציר נצרים לציר פילדלפי. תאמר לי, אדוני השר התורן, יש לכם בכלל תוכנית בממשלה? הגיע הזמן שהבית הזה, ואזרחי ישראל כולם, יקבלו תשובות. מציאות שבה מתנהלת מלחמה ללא שום כיוון אסטרטגי וללא חתירה לסיומה היא סכנה יום-יומית לחיי החטופים ולחיילי צה"ל הנלחמים ברצועה. וכן, היא גם מובילה למציאות הומניטרית איומה, שגם אם נעצום את עינינו היא תתנפץ לנו בפנים, מוסרית, ביטחונית ודיפלומטית. תקשקשו מהיום עד קץ כל הדורות על הניצחון המוחלט. בפועל, היעדר האסטרטגיה מוביל להנצחת שלטון חמאס ברצועה. כנראה, בסתר ליבכם, למרות כל מה שקרה, אתם ממשיכים להעדיף את האופציה הזו על פני כל מהלך של הסדרה, משא ומתן או הסכם. אז אמרו לנו, חברי הממשלה שנושאים כולם יחד באחריות, מה לעזאזל התוכנית? תוכנית האלופים? התוכנית של דניאלה וייס להתנחלות יהודית בלב עזה? לאן אתם מובילים אותנו? אתם בכלל יודעים?
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
התייצבו בפני הציבור ותנו תשובות, ואם אין לכם תשובות, הניחו את המפתחות. דם הנרצחים, החטופים והחיילים מחייב אתכם.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
לסיום, אדוני היושב-ראש, בניגוד למתואר בפרשת השבוע, אף מלאך, אדוני השר, לא יזעק לכיוונכם "אל תשלח ידך אל הנער". אם החלטתם לעקוד את החטופים, אף אחד לא יציל אותם ואף אחד לא יציל אתכם, כל אחד ואחת מכם, מדיראון עולם.
היו"ר ארז מלול:
תודה. תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
תנו לעם הזה את התשובות שמגיעות לו.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה.
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):
בפתח הדברים אני מבקש להתייחס לדברים שנאמרו, לכאורה, בישיבת ראשי הקואליציה, ולהגיד לראש הממשלה: חוק הגיוס הוא לא איום על הקואליציה אלא על מדינת ישראל. הוא איום על רוח העם ועל היכולת שלנו לנצח. זה לא משבר קואליציוני שאתה צריך לפתור – זה קו שבר בחברה הישראלית וסכנה מוחשית לביטחון המדינה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – מילא חברי כנסת מפריעים, אבל הם?
היו"ר ארז מלול:
כן. בבקשה, לכבד.
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):
השבוע היינו אמורים לציין כאן במליאה, בבית הנשיא ובהר הרצל, את יום השנה להירצחו של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל יצחק רבין, זיכרונו לברכה, שנרצח בידי מתנקש יהודי. לצערי, הוחלט לבטל את כל הטקסים מלבד הטקס הממלכתי בהר הרצל, שהתקיים אף הוא בפורום מצומצם. אני מבקש לקרוא לנשיא וליושב-ראש הכנסת לבחון את הנושא מחדש, איך כן לציין את יום השנה מתוך ראייה לאומית. כולנו זוכרים את דבריה של נועה, נכדתו של רבין ז"ל, בלוויה קורעת הלב מול מנהיגי כל העולם, שהיא אומרת: "תסלחו לי – – – אבל אני רוצה לדבר על סבא שלי" – דברים שבאו מן הלב ונכנסו אל הלבבות. רבין היה איש משפחה, ויש לכבד מאוד את רצון משפחתו, שאני גם שותף לו, להימנע בימים כאלה, כשלוחמינו בחזית וחטופינו במנהרות חמאס, מטקסי ראווה. נכון, ראוי שכל טקס שנעשה בעת הזו ייערך בצניעות ובממלכתיות. לצד זאת, דווקא בימים האלה אסור לטשטש את זכר רבין, ובעיקר את מורשתו. למשפחה יש זכות לציין את יום השנה בכל דרך שתמצא לנכון. אנחנו, כמדינה, מחויבים לציין אותו ולהזכיר את הרצח. אנחנו מחויבים לזכור את רבין, שידע לקחת אחריות קודם כול על כישלונות; לזכור את רבין שהיה לוחם בכל רמ"ח איבריו, כמו אלו שאנחנו שולחים כעת לחזית. מכובדיי, יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון ז"ל, שנפטר השנה, אמר מעל בימה זו, ואני מצטט: "תקופה ארוכה היה רבין חבר כנסת. הוא נבחר לכנסת השמינית ב-1974 וכיהן בה עד יום הירצחו. אפילו פינת עישון יוחדה לו במשכן – – – בעומדו זקוף ואיתן, כחייל וכלוחם, מצא את מותו מכדוריו של מרצח יהודי. עם מותו של רבין נפל דבר בישראל". רבין היה בשר מבשרו של הבית הזה ושל המדינה הזו, וראוי שנזכור אותו כאן, כי נפל דבר במדינת ישראל. הוא נרצח כתוצאה מהסתה נוראית, מקרע עצום בעם שהוביל לאסון לאומי, וראוי שנזכור ונזכיר איך הגענו לאירוע שפצע את האומה כולה, לרצח ראש ממשלה. עלינו לזכור זאת בענווה, ברגישות ובממלכתיות, בבית הנשיא, בבתי הספר, בהר הרצל וכאן במליאה. זה עניין לאומי. יהי זכרו של רבין ברוך.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.
נעמה לזימי (העבודה):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, "אני כל כך כל כך עייף, מותש, אני כבר לא חזק כמו שהייתי, ובטוח לא חזק כמוך". אני "רואה אותך נלחמת מלחמות של אחרים, משתמשת בשארית כוחותייך, ואני נאלץ לעמוד ולהשקיף מהצד – – – אולי הוקל לך לדעת שמצאתי נחמה ופשוט לא תצטרכי לדאוג לי יותר". אלו היו המילים האחרונות של אסף דגן, זכרו לברכה, לאימו לפני ששם קץ לחייו. גופתו של אסף דגן, זכרו לברכה, שוכבת בבית החולים רמב"ם כבר שלושה שבועות, כי המדינה מסרבת לתת לו את הכבוד הבסיסי ביותר, שהוא להיקבר בקבורה צבאית. אמו של אסף, מירי, מספרת שהוא התחתן עם הצבא. הוא התגייס לחיל האוויר, לחם במלחמת לבנון השנייה, יצא לקצונה, ואחריה הגשים את חלומו והתקבל לקורס טיס. הוא היה נווט קרב והשתחרר מקבע לפני כארבע שנים. מאז, כמובן, עוד היה בשירות מילואים רציף ואינטנסיבי, כולל במלחמה האחרונה. גם כשאסף שם קץ לחייו הוא היה בדרך למשמרת בקריה, לאחר שקראו לו בדחיפות להגיע. אסף התאבד בגלל טראומה מהשירות הצבאי. זה ברור לכל סביבתו ומשפחתו. זה היה ברור גם למפקדיו, שבחרו להוריד אותו מטיסות כשהבחינו במצוקתו. למרות כל אלה משרד הביטחון מתנגד לקבור אותו בקבורה צבאית. האם זה הכבוד שמגיע לקצין שהקדיש את כל חייו להגנה על המולדת? אז הם ידעו לקחת אחריות, אך היום לא. סעיף 4ו לחוק בתי קברות צבאיים קובע כי חייל מילואים שנהרג בדרכו לשירות מילואים ייקבר בקבורה צבאית, כפי שדורשת המשפחה וצה"ל מסרב. איך ניתן להכחיש שאסף היה בשירות מילואים פעיל כאשר שם קץ לחייו? איך אפשר להגיד שהמוות שלו לא קשור לשירותו הצבאי? הוא שם קץ לחייו כשהיה בדרכו לבסיס. צה"ל חייב להכיר בכך שהקרב לא נגמר ברגע פשיטת המדים. הקרב הפנימי, הקרב על הנפש, הוא קרב עיקש, ולעיתים, לצערי הרב, הוא גם מכריע. אני קוראת למערכת הביטחון ולנו כחברה לא לעצום עיניים. פוסט-טראומה מבחינתי זה קרב לכל דבר, והקרב הזה, כמו כל קרב, גובה מחיר כבד. עלינו להשקיע את מרב המשאבים בטיפול בחיילים השבים משירות ולספק להם את כל הכלים והתמיכה הנדרשים כדי להתמודד עם הקשיים. המינימום שהמדינה יכולה לעשות לטובת אסף ומשפחתו, אחרי כל מה שנתן למדינה, זה להכיר בו כחלל צה"ל ולקבור אותו בקבורה צבאית. ארז, כבוד היושב-ראש, הוא כרגע שוכב ברמב"ם, עדיין שם. חייבים להכיר בו. אני מחזקת את אימו של אסף, מירי, ומשפחתו, ומקווה שמשימתם לקבורה ראויה תדע מזור. יהי זכרו של אסף ברוך.
היו"ר ארז מלול:
אמן. תודה רבה. באמת כואב. חבר הכנסת אריאל קלנר. נעמה, בנימה אישית, את רואה, אפשר גם לדבר בשקט, וזה חודר הרבה יותר עמוק מכשצועקים. מים שקטים חודרים עמוק.
נעמה לזימי (העבודה):
השאלה היא מה מדברים. פה זה היה על קבורה. אבל תעזרו לנו להביא אותו לקבורה. הגופה שלו ברמב"ם כבר כמה שבועות. זה הלנת מת.
היו"ר ארז מלול:
מה שידוע לי, שמטפלים בזה.
טלי גוטליב (הליכוד):
זו לא החלטה שלו, זו החלטה של שר הביטחון.
נעמה לזימי (העבודה):
אנחנו העברנו את זה לשם.
טלי גוטליב (הליכוד):
זו לא החלטה שלו – – – זה מכוח החוק, ויש גם החלטות כאלה שהכירו בחוק.
נעמה לזימי (העבודה):
הוא היה בדרך לבסיס.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא רק זה. אותו דבר כמו שנגיד נפגע תאונת דרכים בדרך למילואים מוכר. צריך לעשות מזה את ההשוואה.
נעמה לזימי (העבודה):
זה בחוק – – – בחוק.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
אריאל קלנר (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שעה ראיתי את הודעת דובר צה"ל על ששיירה הומניטרית נתפסה כשהיא מעבירה תחמושת, נשק חם. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מישהו באמת נפל כאן מהכיסא? מישהו באמת מתפלא על העובדה שהאויב מנצל את זה שמאפשרים לו סיוע הומניטרי כדי להעביר תחמושת? ללא הסיוע המכונה הומניטרי כבר מזמן חמאס היה מפורק לגורמים. כמה דם היה נחסך, רק נותר לדמיין – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אתה בקואליציה, אבל. על מה אתה מדבר?
אריאל קלנר (הליכוד):
– – דם יהודי – –
היו"ר ארז מלול:
לא להפריע.
אריאל קלנר (הליכוד):
– – דם יהודי, מתן, ואפילו דם של עזתים. החטופים כנראה כבר מזמן היו משוחררים לו היו שוביהם זקוקים לפת לחם כדי לשרוד ולו היו צריכים – –
רון כץ (יש עתיד):
אז אל תצביע. אתם קואליציה.
אריאל קלנר (הליכוד):
– – ולו היו צריכים להוציא את ראשיהם מחוץ למנהרות – – –
היו"ר ארז מלול:
הוא לא יס-מן. אז מה קואליציה? מותר לו גם לבקר את הקואליציה.
אריאל קלנר (הליכוד):
נכון. יש לי גם את הדרישות שלי.
רון כץ (יש עתיד):
אז אל תצביע.
היו"ר ארז מלול:
אריאל הוא לא יס-מן.
אריאל קלנר (הליכוד):
נכון. לו היו צריכים השובים של אחינו ואחיותינו להוציא את ראשיהם מחוץ למנהרות כי אין דלק להפעיל את מערכות האוורור, כנראה שגם אחינו ואחיותינו היו מגיעים לפה יותר מהר. הדרישות האלה של הקהילה הבין-לאומית מישראל מאריכות את המלחמה ומאריכות את הסבל. מעדיפים להיראות מוסריים מאשר להיות מוסריים. אגב, חבריי, יש עוד גוף שמאוד מאוד חשוב לו הסיוע ההומניטרי, גם כן בכסות הפסאודו-מוסר הזה, הגוף הזה שנקרא בג"ץ. בג"ץ הפיק עד עכשיו 56 החלטות בעתירות להרחבת הסיוע – אני, אגב, לא מצפה ממנו גם כן לכלום – והדיון הבא – תקשיבו, תעקבו – ב-24 בנובמבר. יש לבג"ץ הרבה מה להגיד בנושאים האלה. אבל, אדוני היושב-ראש, גם אם נכפה עלינו להכניס סיוע, המינימום של המינימום זה לשלוט בו – לשלוט בסיוע, לשלוט בחלוקה של הסיוע. כי כשמרצחי חמאס שולטים בסיוע, הם ממשיכים את השליטה האזרחית שלהם בשטח. לצערי, אדוני היושב-ראש, רבים מדי בצמרת צה"ל, בגיבוי שר הביטחון לשעבר גלנט, היו שבויים בקיבעון המחשבתי הזה – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
די, די, חלאס עם השטויות האלה.
אריאל קלנר (הליכוד):
מתן, אתה שמעת את הדברים בעצמך ואתה יודע. יותר מדי אנשים שבויים בקיבעון המחשבתי הזה שהדבר הנורא ביותר זה שליטה בשטח, ואני מקווה שאתה יצאת מזה.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
כולם – – – לכם, כולם. זאת המדיניות של ראש הממשלה.
אריאל קלנר (הליכוד):
אני מקווה שלפחות אתה, מתן, יצאת מהקיבעון המחשבתי הזה שהדבר הכי גרוע זה לשלוט בשטח. – – ולכן המציאו כאן כל מיני שיטות לוחמה שלא מבוססות על הכלל הכל-כך פשוט הזה. אז הגיע הזמן להיגמל, מתן, ואני שמח שגם אתה תומך בזה. הגיע העת להבין ששליטה בשטח היא לא הבעיה, היא הפתרון. כך זה היה תמיד, וכך זה גם עכשיו. במלחמות מנצחים כששולטים בשטח של האויב. זה נכון, אגב, גם לצפון. אני קורא מכאן לשר הביטחון הנכנס ישראל כץ להחליף את התפיסות הכושלות של צמרת צה"ל ולהחזיר אותנו אל דרך הניצחון, אל דרך השמדת האויב, אל דרך השליטה בשטח. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו שטֶה, בבקשה.
יעקב אשר (יהדות התורה):
שטָה.
היו"ר ארז מלול:
שטָה. תודה, חבר הכנסת יעקב אשר, על התיקון. באמת, מודה לך.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום היום ה-402 מאז פרוץ המלחמה, מאז האסון הגדול שפקד את עמנו, ובעיקר 402 יום ש-101 חטופות וחטופים נמצאים בשבי חמאס. לפעמים נדמה לי שיש פה אנשים שלרגע פשוט נוח להם – נוח להם לדבר עכשיו על שליטה על שטח, נוח להם לדבר עכשיו על התיישבות יהודית בעזה. על מה? על חורבן כרגע של המשפחות האלה? דברו איתן. שכחנו שזו אחת ממטרות המלחמה, להשיב את הבנים והבנות הביתה? היום קיימתי דיון בוועדה שלי, אדוני היושב-ראש, על ביטחונן של התצפיתניות והסמב"ציות. הגיעו אימהות החטופות, התצפיתניות שנחטפו, וגם משפחות אחרות. אני אגיד לך את האמת, המועקה הזאת שהן מרגישות, שלא מספיק מקשיבים להן. אז מדברים איתנו על סיום המלחמה בצפון – וגם העמדה שלנו במחנה הממלכתי, אני חושבת שהיא מאוד מאוד ברורה, ושמענו את הדברים של בני גנץ אתמול. אבל אני באמת שואלת את עצמי אם בחיזבאללה אפשר להתקפל ולסגור שם את הבסטה של הלחימה – שאגב, החיילים שלנו נלחמו ונלחמים בחירוף נפש, באומץ. אנחנו מודים להם על כל הישג צבאי, אבל ברור לנו שכשאומרים "מצפון תבוא הרעה" – אני אומרת לכם, מה זה להתקפל מהצפון? בטח באופן חד-צדדי אנחנו לא צריכים. אבל מה עם עזה, שדווקא שם יש הישגים, הישגים צבאיים כבירים? יש מי שיגידו – אמר שר הביטחון הנכנס שריסקנו את החמאס. ניצחנו, הוא אמר. איך ניצחנו? איפה הבנים והבנות? איפה הקשישים שלנו? איפה הילדים? איפה הנשים בנות ה-19, ילדות? אין שום ניצחון. לא יהיה שום ניצחון אם לא נביא אותם הביתה. ראוי שכל אחד ואחת מאיתנו יחשוב אם זה היה הוא, או אני, ואם זאת הייתה הבת שלי, או הבת שלכם, הבן שלכם. אסור לנו להפקיר אותם. פדיון שבויים. פדיון שבויים – ערך ביהדות. וזה לא מספיק שזה יישמע רק מהכיסאות של חברים מהאופוזיציה. זו אחת ממטרות המלחמה, ולנו אסור לוותר עליה. בשניות שנותרו לי, אני רוצה להגיד לך, אני רוצה להעביר מסר מפה למשרד הביטחון ולנציגי צה"ל. קל להם להגיע לוועדת החוץ והביטחון, להתעסק עם רובים וטנקים. אני לא אאפשר שהרשות המבצעת, גם משרד הביטחון, לא יגיעו לוועדה בכנסת, לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ועוד ידברו איתי ויגידו: אנחנו מגיעים לוועדת החוץ והביטחון. לא לא לא. אנחנו הגוף המפקח. אתם לא בוחרים איפה להיות מפוקחים. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה. רשימת הדוברים נעולה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אתמול התפרסמה בערוץ 14 כתבה שחשפה התכתבות פנימית של אנשי האקדמיה במדינת ישראל. אני רוצה להקריא לכם כמה highlights מאנשי האקדמיה והרוח והפלורליזם.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת רון כץ. רון, זה מאוד מעניין, מה שהיא אומרת עכשיו. כדאי שתקשיב.
רון כץ (יש עתיד):
סליחה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
וכך אומרת מרצה בשם יאיא: "אני פוחדת פחד מוות ממה שנהיה מהציונות הדתית. הם אומנם רוצים שהחרדים ישתתפו בנטל, אבל הם אוהבים מלחמות עקובות מדם על ארץ ישראל השלמה". אני לא יודעת מי זאת היאיא הזו והשם המפוברק הזה. אני רק רוצה להזכיר מה היא רואה ערב-ערב בחדשות: אימא עם מטפחת על הראש ואבא עם כיפה על הראש קוברים את הבן שלהם, כדי שהפרופסור יאיא תוכל לומר שהיא מפחדת מהציונות הדתית כי הם אוהבים מלחמות עקובות מדם. לא, הם אוהבים להגן עלייך, גב' אקדמיה. הלאה. פרופ' רבקה אלבאום מהאוניברסיטה העברית: מה שאני רואה זה דיקטטורה, וכידוע, לא מחליפים דיקטטורה בקלפי. אז לגב' פרופ' אלבאום אני רוצה לומר, באמת מכל הלב: אימא שלי הלכה לקלפי וניצחה אותך. היא קיימת, יש לה דופק, וכמוה עוד מיליוני אנשים שהלכו לקלפי – וניצחו אותך. זאת לא דיקטטורה, וחוסר היכולת שלך, פרופ' רבקה אלבאום, להבין את הבסיס של הדמוקרטיה שילד בכיתה ז' מבין, רק מראה לי איזו איכות אנושית קיימת היום בסגל האקדמי בישראל. אני ממשיכה, כי זה רק נהיה יותר טוב. רמה זילבר, מרצה מאוניברסיטת תל אביב: "מאויבי פנים גלויים לאור היום – לא מתפקד". היא מדברת על הגוף שאמון על ביטחון המדינה. הם האויבים שלה. הם האויבים שלה. אני ממשיכה. ד"ר שוש רוזמן, אוניברסיטת תל אביב: "ליבוביץ' ניסה ללבות מלחמת אזרחים בשנות השבעים. והוא צדק. אז הם היו מעטים והניצחון היה שלנו". תגידי, פרופ' שוש רוזמן, באיזה עולם אחרי 7 באוקטובר את מדברת על אחייך היהודים כעל אויב? כמה אטומה, כמה בלתי מורכבת, כמה לא אינטליגנטית, כמה ילדותית את יכולה להיות? את ומדמנת השנאה שאת משכשכת בה. ואל תמכרו לי שהסגל האקדמי הזה לא אוהב את ביבי. הוא לא אוהב את מי שבוחר בביבי. האנשים האלה סיגלו לעצמם את המתודה שלפיה כל מי שלא דומה לי הוא אויב; יש לו כיפה – הוא אויב; יש לו זקן – הוא אויב; הוא מהפריפריה – הוא אויב; הוא בא בצבע חום – הוא אויב. האנשים האלה, שאני משוכנעת שמדברים גבוהה-גבוהה על גזענות, מדברים גבוהה-גבוהה על הכלה, עם אפס ביקורת עצמית, לא מבינים שהם הגזענים הגדולים ביותר. הם האנשים הכי אנטי-פלורליסטיים במדינת ישראל, והם אחראים לדורות שגדלים באקדמיה.
היו"ר ארז מלול:
לצערנו.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
הם אחראים למוחות שלהם.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
הם אחראים לדור הבא. והם אחראים – סליחה, אדוני היושב-ראש – לתלמידים אומללים שבאים מהפריפריה ורחמנא ליצלן מצביעים ליכוד או תלמידים אומללים שבאים עם כיפות. הם האויבים של הסגל שמלמד אותם.
היו"ר ארז מלול:
תודה. תודה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
המצב באקדמיה חייב להשתנות. לידיעתו ולתשומת ליבו של שר החינוך מר יואב קיש.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים. מילים כדורבנות.
אושר שקלים (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שאני קצת עצבני ורגשני. לפני כשבוע, בישיבה משותפת של ראשי האופוזיציה, עומד לו יו"ר מפלגת הדמוקרטים – כן, מאוד דמוקרט – מר יאיר גולן, ואומר את המשפט הבא, ואני מצטט: "נתניהו שכח מה זה להיות אח שכול. ליבו גס בשכול". באותה ישיבה – עזבו את הבן אדם הזה, שהוא איש גס, אלים, עם היסטוריה של אמירות מאוד פרובלמטיות במקרה הטוב, אם אני עושה לו הנחות, אבל בישיבה הזו השתתפו איתו יחד רמטכ"ל לשעבר, שר ביטחון לשעבר ואפילו ראש ממשלת מעבר לשעבר. ואני באמת שואל את אותם אנשים מופקרים: תגידו לי, איך זה שעד עכשיו, במשך שבוע, לא חשבתם לבוא ולהגיד איזו מילת גינוי, איזו הערה, משהו לשסע אותו, לבוא ולהגיד: סליחה, תוציא את השכול מהוויכוח, ככה לא מתנהלים, ככה לא מתווכחים? עם כל הכבוד, אפשר להתווכח עם ראש הממשלה על הרבה דברים, אבל גם צריך לזכור שהוא אח שכול. את השכול לא מכניסים לוויכוח. אתם לא מתביישים? באמת, איבדתם את הבושה. ואחר כך אתם עוד מדברים על מכונת רעל? גועל נפש. ואתם אחר כך מדברים על זה שיש צד אחד שמסית וצד אחד שמפלג, נתניהו מפלג וכל ההיסטוריה שלו מפלגת. איפה? לא שמעתי אפילו ציטוט אחד שלו שהוא מפלג. אבל אתם חופשי משתלחים, וזה בסדר, ואף אחד לא אומר כלום. ואתם יודעים מה? בבית הזה אני כבר לא מצפה שיבוא איזשהו מנהיג מהאופוזיציה שאני אוכל לבוא ולהזדהות איתו. אבל אני כן רוצה שבאיזשהו שלב יקום פה מהאופוזיציה מישהו, מנהיג בעל שיעור קומה, שידע גם לבוא ולאחד, גם לבוא ולקרוא לנו בקואליציה שאנחנו גם אחים ואנחנו צריכים להיות ביחד ולהרגיע את הרוחות. אבל עד אז, כל עוד זה לא יגיע, אז מכונת הרעל האמיתית, לצערי, זה הצד פה שיושב לימיני. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה.
שר הפנים משה ארבל:
אושר, אבל רון כץ הוא מאחד.
אושר שקלים (הליכוד):
שיהיה ראש אופוזיציה, אני אשמח.
היו"ר ארז מלול:
אל תשמח כל כך מהר.
רון כץ (יש עתיד):
אני מאחל לך להיות באופוזיציה לפני.
אושר שקלים (הליכוד):
– – –
רון כץ (יש עתיד):
בכנסת בכלל, באופן כללי.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, הרבה מילים נאמרו ביומיים האחרונים על האירוע שחוותה חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, שאני מאוד מכבד, מחבב ומעריך. היא הלכה וצעקו מסביבה, אמרו אמירות לא ראויות, ויצא קצף מאוד גדול, ויאיר לפיד דיבר, והיום שמעתי את רכזת האופוזיציה כועסת על איך אנחנו לא מגנים. אני מוכן לגנות, רבותיי. אני קורא לכם. הינה, אמרת, אדוני השר, שחבר הכנסת כץ מאחד? אז בוא, בוא אתה ואני נכין עצומה של חברי כנסת – אני אדאג להחתים את כולם בליכוד – שאומרת שהמשפחות זה מחוץ לתחום; שאומרת שאי-אפשר לעקוב אחרי ילדים של חבר כנסת לבית ספר; שאומרת שאם עומדים עם מגאפון מתחת לבית וצועקים קריאות גסות בגנות אשתו של אותו חבר כנסת, זה לא בסדר; שאומרת שאם מתנפלים על רכב עם מקלות ודופקים וסודקים את השמשה וצועקים צרחות מטורפות, זה לא בסדר; זה לא בסדר שיש מישהי שבאה ומדווחת: הינה חבר הכנסת נמצא פה, לכו תראו לו מה אתם חושבים עליו, וכן הלאה וכן הלאה, ואותה גברת מהוללת על ידי חלק מהחברים במפלגה שלך כאיזה פטריוטית דמוקרטית. בואו, בואו כולם ביחד נתאחד ונגיד שהדבר הזה הוא מחוץ לתחום, שלא מדברים על משפחות, שלא מטרידים במרחב הפרטי. בואו, אני זורק לכם את הכפפה. מי מכם שלא יבוא – גם אצלך, חברת הכנסת פרקש. כל מי שרוצה, יש לכם אומץ? בבקשה. בואו, תחתימו. אני אחתים פי שניים חברי קואליציה מכל חבר אופוזיציה שאתם תביאו. בואו נראה ונגיד שזה לא לעניין, שאנחנו מתנגדים לזה. בואו, קיבלתם כפפה. תודה, אדוני.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר.
קריאה:
אלון, רק תגיד: גם אני, וזהו, זה נגמר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אין לי כוח לעלות. יש לי כל כך הרבה דברים להגיד. אני עייף היום.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
הוא אמר לאלון: תגיד: גם אני מצטרף.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני רק זוכר – – – כשהיינו באופוזיציה – – – אללה יוסתור. אללה יוסתור ולהקתו.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
– – – אז אל תבואו, תבכו. אל תבואו לבכות. אם אתם במשחק הזה, אחר כך אל תבואו לבכות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
– – – לערב משפחות – – –
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – –
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
איפה היית? איפה היית?
היו"ר ארז מלול:
דווקא לאלון? לאלון אתם מפריעים? חבר הכנסת הכי מכבד פה במליאה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
– – – איפה היית? למה לא שמעתי אותך פעם אחת? היחיד אצלכם שדיבר זה ירון לוי. היחיד.
רון כץ (יש עתיד):
חנוך – – –
היו"ר ארז מלול:
די, מספיק. רון, דווקא לאלון? הוא חבר הכנסת היחיד שמכבד ומכיל.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
אני רוצה להמשיך באינטונציה, בכיוון של חבר הכנסת מלביצקי, וקצת פחות ממה ששמענו קודם. אני רוצה לתת דוגמה איך נכון לטעמי לדון בנושאים שהם הרי גורל שאנחנו לא מסכימים בהם. אני אגיד ככה: כשאני שומע – וכרגע אני מצטט: הסגל האקדמי מתייחסים אליו כאויב; עובדי מערכת החוק הם סוג של אויבים; עיתונאים עושים דברים נוראים; אנשי השב"כ והקצינים, לא עלינו; ארגוני העובדים עוברים עבירות. אני מציע סמנטיקה אחרת. אני מציע לא לדבר על מי שחושב אחרת ממך, גם אם הוא עושה מעשים קשים מבחינתך, במונחים של פושע, אלא מותר, לגיטימי מאוד, לדבר על טעות גסה, טעות שיכולה להוביל חס וחלילה לתהום. אני אומר את זה כך: מי שנמנע מהסדר אזרחי בעזה, מי שנמנע מלהציב אלטרנטיבה לחמאס ולחלוקת המזון והתרופות והאחריות לתשתיות על ידי צה"ל ומדינת ישראל, טועה טעות אסטרטגית ולא עומד ביעדי הממשלה עצמה. מי שנמנע מקיום מתווה השבת החטופים שהוצע על ידי ראש הממשלה לפני כחצי שנה, עושה טעות נוראית, שתפגע ביכולת שלנו, בחוסן הלאומי ובאמונה בצדקת הדרך. מי שהחליט – לפני ארבעה, חמישה חודשים כבר אפשר היה להתקדם לקראת תקיפה משמעותית, כמו שעשינו בחודשיים האחרונים בלבנון; איבד זמן יקר. מי שהחליט לא להוביל את חוק הגיוס הצודק, פוגע ביכולת שלנו גם להתקדם מבחינת תחושת ההוגנות וגם לעמוד ביעדים המעשיים שלנו. אדוני היושב-ראש, מי שלא מכיר בזרמים יהודיים, במיליוני יהודים, כלגיטימיים, שוגה, מפצל, עושה טעות היסטורית. מי שדוחה במשך שבועות ארוכים, אולי חודשים, את קידום התקציב משיקולים כאלה ואחרים, פוגע בנכסים לאומיים. אני משוכנע, חבריי וחברותיי, שאפשר לדבר באופן חד-משמעי, באופן שלא מסתיר את חילוקי הדעות, בלי להיגרר למדנים, בוודאי לא מדנים אישיים לא נחוצים. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
יישר כוח. חברת הכנסת גוטליב, בבקשה, גברתי.
טלי גוטליב (הליכוד):
באתי עם נעליים, שלא יגידו שאני הולכת יחפה. אני מקדישה את הנאום הזה לעיתונאית, תסלחו לי, השקרנית דפנה ליאל. הגב' דפנה ליאל, או שאת שקרנית או שאת לא יודעת עברית. בגלל שאני יודעת שאת יודעת עברית ואת יודעת להשתמש במילים בשפה העברית, אז אני אניח שאת שקרנית. ולא רק שאת משקרת, את עושה את זה כדי לשסות וללבות שנאה בקרב עם ישראל, בעיקר נגד הקבוצה החרדית ונגד ממשלת ישראל.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, נכשלתי.
טלי גוטליב (הליכוד):
סיפרה דפנה ליאל – הינה, אני אספר לכם, בגלל זה אני כאן. הרי חוק הרבנים שקידמה ש"ס, אני נשכבתי על הגדר כדי שהחוק הזה לא יהיה. שילמתי בסנקציות פרלמנטריות שעד היום אני נושאת בהן, והחוק ירד מהפרק. ואז דפנה ליאל מוציאה כותרת שקרית בעליל: חוק הרבנים 2 עולה לדיון במליאה. מתסיסה את עם ישראל כאילו הולך להיות פה חוק ג'ובים נוסף מבית היוצר של ש"ס. ובכן, גב' דפנה ליאל, אלא אם כן את ממציאה או שאת מדמיינת את זה מדמיונך – אני רוצה לקרוא לכם, עם ישראל הנכבד, את החוק שהיה אמור לעלות היום, וחבל שלא עולה. לחוק קוראים "הצעת חוק שירותי הדת היהודיים". מה אומר החוק? תקשיבו טוב – שורה אחת, החוק הזה: "על אף האמור בסעיף קטן (א), הממשלה תישא בהוצאות שכר ותקנים שאושרו כדין, על פי אמות מידה שוויוניות שעליהן יחליט השר". אני רוצה להסביר לכם מה זאת הצעת החוק הזאת של שתי השורות הללו. המשרות של רבנים ובלניות וקייסים מומנו על ידי משרד הדתות. האוצר החליט, והורה למשרד הדתות, שהרשות המקומית צריכה לשאת ב-60% משכר הבלניות, הרבנים האזוריים והקייסים, ואם הם רוצים אחרת, צריך להורות את זה בחקיקה. חוק הרבנים, שנשכבתי על הגדר כדי שהוא לא יהיה, עסק במינוי רבנים ובשינוי שיטת בחירת רבנים, הקצאת רבנים אזוריים, רבנים בהתיישבויות, הוספת משרות, הוספת ג'ובים בפוטנציאל, ולכן החוק הזה ירד ולא אפשרנו חקיקה שלו. החוק שצריך לעלות היום מאפשר את המשך התשלום לבלניות. שוו בנפשכם שיש רשות מקומית שאין לה יכולת לשאת ב-60% משרת בלניות או רבנים – אז מה? נלך למקווה רק בחצי שבוע או שנדרוש מהבלניות לעבוד חינם או שהקייסים של העדה האתיופית לא יקבלו משכורת? לכן, גב' דפנה ליאל, אין בין מה שאת אומרת על חוק הרבנים – לא חוק רבנים מרוכך ולא חוק רבנים 2. זה חוק שירותי דת לדרישת האוצר, שבחוק קובע שמשרד הדתות יכול לשאת במשרות שכבר קבועות כדין, לא ג'ובים ולא שום דבר ליד זה. ואם ירשה לי, אדוני, רק עוד תוספת קצרה בהקשר הזה, של עוד משהו שהיא אמרה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
מהר, מהר.
טלי גוטליב (הליכוד):
מהר מאוד, אני אעשה את זה ממש בחצי דקה. אותו הדבר – חוק המעונות, שגם על זה, דפנה, את מדברת כל הזמן, שזה חוק השתמטות, וזה כותרת, משהו במחבוא וזה הסתרה של חוק הגיוס. קודם כול, חוק הגיוס, גב' דפנה ליאל, לא עולה על הפרק מהסיבה הפשוטה שבג"ץ קבע שגיוס חרדים יהיה בהתאם לצורכי הצבא והיערכות הצבא. ולכן אני פונה פה לצבא: דברו עם הרבנים, תגיעו לאיזשהו מנגנון גיוס בהתאם למה שאתם יכולים לעשות, ובא לציון גואל. באשר לחוק המעונות, בגלל הרעש שאתם עשיתם על חוק המעונות, חשבתם, גרמתם לעם ישראל לחשוב שחוק המעונות מעודד השתמטות. אני חתומה על החוק הזה. חוק המעונות הוא לכל נשות ישראל, שההתייחסות בקבלת ילד למעון מסובסד תהיה בהתאם לנתונים של האישה. בגלל הפסקת המימון הזה, דעו לכם שהנשים החרדיות, בין השאר, שמטפלות בילדי החינוך המיוחד, הותירו את הבת שלי, אח חברותיה וחבריה, בלי סייעות, בלי מלוות. כל זה על סמך כותרות שקריות שבאות לשסות ולפלג. אם כך, גב' דפנה ליאל, אם תרצי, אני אשלח לך צילום של זה, אבל אני יכול להגיד לך משהו אחד לזכותך: באתי לפודיום, הפעם עם נעליים.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה.
דבי ביטון (יש עתיד):
מי זאת חברת הכנסת בלי נעליים?
טלי גוטליב (הליכוד):
שיסתכלו תמיד על הרגליים שלי ואני אסתכל למעלה. ככה זה עובד.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חברת הכנסת מרום – לא נוכחת; חבר הכנסת אזולאי – מוותר. חבר הכנסת אביגדור ליברמן.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבעיה המרכזית היא שההנהגה במדינת ישראל, הקבינט, עדיין שבויים בקונספציה ישנה. אני לא מסוגל להבין למה אנחנו לא מקדימים ולא תוקפים את איראן. למה פה כולם מסתובבים עם ידיים על הראש ומחכים למכה איראנית? אם יש מידע מודיעיני בדוק שאיראן מתכוונת לתקוף, למה אנחנו ממתינים? אני גם לא מבין באמת איזה תירוץ יכול להיות. פעם היה תירוץ שבוא, לא לפני הבחירות בארצות הברית. אנחנו אחרי הבחירות בארצות הברית. אני גם לא מבין את הגישה שאנחנו פועלים בהתאם לתוצאה ולא בהתאם לכוונה. הכוונה האיראנית ברורה, הם אומרים את זה. כוונתם להשמיד את מדינת ישראל. זה שהם לא הצליחו לא חייב להשפיע על ההתנהלות שלנו. הרי חדשות לבקרים הם חוזרים ואומרים: אנחנו החלטנו להשמיד את הישות הציונית. למה אנחנו מחכים?
היו"ר ארז מלול:
שמחה, שמחה, די, זה מפריע. במקרה הדברים שלו מעניינים.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
הדברים האלה חייבים להתבצע. אני לא מבין לאיזה הסדר מדיני אנחנו חותרים בלבנון. הסדר מדיני פירושו הפסקה של שבע, שמונה שנים עד מלחמת לבנון הרביעית. הייתה לנו כבר מלחמת שלום הגליל, מלחמת לבנון השנייה; עכשיו השלישית. היו לנו שלושה הסדרים – כולם קרסו. כל עוד חיזבאללה לא מוותר על השאיפה להשמיד את מדינת ישראל ולא מוותר על הרצון להתעצם שוב – אין הסדרים. חייבים לגבות מחיר. אני אומר לראש הממשלה ולקבינט: תחליפו מושגים. אין יותר הסדרים, יש גביית מחיר. תתפסו עומק 15 קילומטר בתוך שטח לבנון, למנוע את הירי של נ"ט, שהוא באמת הכי קטלני.
היו"ר ארז מלול:
השר וסרלאוף, זה מפריע.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
כל אותם טילי נ"ט, הם אפקטיביים עד 15 ק"מ. ואנחנו נבהיר: אנחנו לא רוצים לספח, לא רוצים לכבוש, לא רוצים להקים שום יישוב יהודי שם. אבל עד שחיזבאללה לא מוותר על רצונו להשמיד אותנו, עד שחיזבאללה לא מוותר על הרצון שלו להתעצם, לא נזוז. נשב שם 10, 20 שנה, 50, 100 שנה. בניגוד לרצועת הביטחון, לא נאפשר את הטרלול שהיה קודם, את הטיילת שאנשים יצאו-נכנסו. פשוט מנתקים. תופסים את הרצועה בעומק 15 קילומטר ומנתקים אותה. אני מצפה שגם צבא לבנון – מה פתאום, מה, הם משקיפים מהאו"ם? למה הם לא מתערבים? שיתחילו לפעול. שכל אותה קהילה בין-לאומית תפעיל לחץ גם על צבא לבנון לפרק את חיזבאללה מנשקו. איזה מין מדינה שיש שם יותר מצבא אחד? לכן אני אומר, אדוני ראש הממשלה, אדוני שר הביטחון, אדוני ראש המל"ל, שלושתכם הצבעתם בעד גירוש יהודים, הצבעתם בעד הריסת התיישבות יהודית גם בגוש קטיף, גם בשומרון. לפחות כרגע תחליפו את הדיסקט. תצאו מהקונספציה.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.
מרב מיכאלי (העבודה):
נו, יופי, חברות וחברי הכנסת, תשמחו בוודאי לדעת שבזמן שאנחנו פה נואמות ונואמים בעניין החוק שלפנינו, נפתרו כל בעיותיה של מדינת ישראל. הכול בסדר. הכינוס הדחוף של ראשי הקואליציה אצל ראש הממשלה, ההתגייסות האדירה, המאמץ הלאומי, הניבו פירות. יהיו לנו עוד רבנים. כן, כן, הרי זה מה שכולנו צריכות וצריכים כל כך.
היו"ר ארז מלול:
וגם בלניות וגם קייסים אתיופים.
מרב מיכאלי (העבודה):
לא עוד לוחמים, לא, את זה לא צריך; לא רופאות ורופאים, שעוזבים את המדינה כמו זבובות וזבובים; לא עובדות ועובדים סוציאליים; לא פסיכולוגיות ופסיכולוגים לטיפול בנפגעות והנפגעים הכל-כך רבים משנת הדימום, הרצח והמוות הנוראה הזאת. לא, אתם לא צריכים, חס וחלילה, שמישהו יטפל ביוקר המחיה שלכם. לא. כל מה שצריך זה עוד רבנים, ותודה, אדוני, תודה שבאמת דייקת ואמרת עוד בלניות. משום שמי לא רוצה ללכת למקווה ולהיטהר, שלא תהיה טמאה, חלילה, שלא תהיה טמאה? אין גבול לבושה, לחרפה, ובאמת לבזבוז האין-סופי.
היו"ר ארז מלול:
לא, רק נשים שחושבות כמוך.
טלי גוטליב (הליכוד):
לכבד נשים – – – באמת, לכבד אישה – – – אי-אפשר – – – בכבוד, אי-אפשר.
מרב מיכאלי (העבודה):
באמת, חברתי חברת הכנסת טלי גוטליב.
היו"ר ארז מלול:
מי ביקש את החוק הזה?
מרב מיכאלי (העבודה):
לא מקבלת ציונים.
היו"ר ארז מלול:
ראשי המועצות האזוריות ביקשו את זה. אני ביקשתי?
מרב מיכאלי (העבודה):
לא מקבלת ציונים על כבוד לנשים.
טלי גוטליב (הליכוד):
האוצר, האוצר ביקש את החוק הזה.
היו"ר ארז מלול:
ראשי המועצות האזוריות ביקשו.
מרב מיכאלי (העבודה):
האוצר ביקש את החוק הזה, כי האוצר אמר: תקשיבו, יש לי כל כך הרבה כסף, אני לא יודע על מה לשפוך אותו.
היו"ר ארז מלול:
לא, לא, זה ללא עלות תקציבית.
מרב מיכאלי (העבודה):
אני לא יודע על מה לשפוך אותו. אני לא יודע. תראו, עובדות סוציאליות יש לי עד פה. כל משפחה מקבלת עובדת סוציאלית פנויה.
היו"ר ארז מלול:
זה ללא עלות. תדייקי, תלמדי קודם כול את החוק. זה ללא עלות. זה ללא עלות.
מרב מיכאלי (העבודה):
כל העניות והעניים – באמת, אין לי כבר מה לתת להם יותר. ביטוח לאומי גולש, עולה על גדותיו. לוחמים – כמו חול. השכר ללוחמים בקבע – פשוט, מה אני אגיד לכם? אי-אפשר.
היו"ר ארז מלול:
בסדר, מה זה משנה? אפשר להסית, להסית. אין בעיה.
מרב מיכאלי (העבודה):
כמה לפנק, לפנק, לפנק, לפנק את הלוחמים. לא. יהיו לנו עוד תקנים לעוד רבנים. רגע, משגיחי כשרות לא בחוק הזה?
היו"ר ארז מלול:
לא. לא קשור.
מרב מיכאלי (העבודה):
מה אתה אומר? זה נורא. גבירותיי ורבותיי, אני מציעה שנצביע נגד החוק, עד שיוסיפו לו גם משגיחי כשרות. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח. יושב-ראש ועדת החוקה מוזמן לסכם את הדיון, בבקשה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שבכלל לא רציתי לעסוק בנושא הזה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, ממש זה לא – את יודעת מה? לא נושא בשבילי בכלל להתעסק בו, ואני חושב שזכות האישה על גופה כוללת גם את הזכות שלה להחליט אם היא הולכת למקווה, אם לא הולכת למקווה.
היו"ר ארז מלול:
גם לתת לה את האופציה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זה גם חלק מלכבד, בייחוד לכבד את אלה שכנראה שונים ממך.
מרב מיכאלי (העבודה):
– – – כולל בלנית שתגיד לך מה לעשות ותסתכל לך בציפורניים.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אבל, חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני רוצה לספר לך סיפור. מותר לי? אשמח שגם תקשיבי.
היו"ר ארז מלול:
חברים.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זה סיפור, לא אספר על מי, כדי לא לפגוע, חס ושלום. אבל אני יכול להגיד שאחד מהאנשים שהיה איתי אז – חברת הכנסת טלי גוטליב הייתה איתי באותו אירוע. לדעתי, אם אני זוכר נכון, אולי אפילו גם חבר הכנסת משה ארבל היה שם – אז חבר כנסת, אחר כך שר. אני לא בטוח שזה היה הוא. אבל הגענו לאיזשהו אירוע – אולי אתה זוכר אותו, אולי את זוכרת – וישבנו על אותה במה. ישבנו, אני הייתי אז חבר כנסת במפלגה שאך זה, רק לפני שנייה קצרה קיבלנו בבחירות, יחד עם מפלגת עוצמה יהודית, שרצנו יחד איתם, ועם מפלגת נעם, 14 מנדטים. ישבה שם חברת הכנסת טלי גוטליב, ממפלגה שקיבלה בבחירות 32 מנדטים. ישב שם חבר כנסת, נראה לי שזה היה חבר הכנסת משה ארבל, שבהקשר הזה בפאנל ייצג שם את הציבור החרדי – גם מפלגתו ש"ס וגם מפלגת יהדות התורה. כלומר ישבנו לנו שם, מייצגים בנחת את 64 המנדטים של הקואליציה. ולידנו ישב, ישבה – סליחה, אני מתחבר לווייב – חבר כנסת, חברת כנסת ממפלגתך, שקיבלה את המספר הגדול של ארבעה מנדטים בבחירות. אני ירדתי מאותו כנס ואמרתי: מי ייתן לי ביטחון עצמי ותחושת אדנות כמו חברי מפלגת העבודה. יושב נציג מפלגה של ארבעה מנדטים, לידו יושבים שלושה נציגים של מפלגות שקיבלו 64 מנדטים, והוא מדבר, היא מדברת – לא רוצה חס ושלום להניח – בתחושת אדנות, כאילו הם המדינה ואנחנו איזה מיעוט טרמפיסטי של 64 מנדטים – היום 68, אגב, ברוך השם, כדאי להתעדכן – אנחנו הטרמפיסטים. עכשיו את עומדת פה ומדברת בזלזול על הבלניות. בדקתי במכון הישראלי לדמוקרטיה, בדקתי בנתונים שלהם, וגיליתי כשבכלל אוכלוסיית המדינה, לא רק דתיים וחרדים, 11% מהנשים אומרות שהן לא טבלו במקווה. אני לא יודע אם בדקו נשואות או לא נשואות, ויכול להיות שהמספר עוד יותר גבוה. זאת אומרת, 90% מהנשים ממדינת ישראל משתמשות בשירותי הדת האלה. מבחינתך, ה-90% האלה – מי הם? למה מי הם? הם המיעוט הקטן והטרמפיסטי שתופס טרמפ על הקופה הציבורית, וה-11%, שבמקרה, אולי – אגב, לדעתי, אם תבדקי, גם בקרב מצביעות מפלגתך יכול להיות שהדיבור הזה הוא דיבור של מיעוט, אני לא נכנס להם לאירוע. אבל מבחינתך הן הטרמפיסטיות ואת העם, את סוחבת על גבך את ה-90% שהם טרמפיסטים וכל סיבת קיומם היא בגללך. אז עם כל הכבוד, צר לי לומר לך, העם בישראל מחובר ליהדותו. העם בישראל מחובר למסורת שלו. העם בישראל מבקש את השירותים האלה. אגב, הבלניות הן דוגמה אחת. יש שם את הקייסים האתיופים, של בני העדה האתיופית, ויש שם את הרבנים של העדה האתיופית – –
היו"ר ארז מלול:
ההתיישבות. הרבנים של ההתיישבות.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – ויש שם רבני התיישבות.
היו"ר ארז מלול:
קיבוצים. קיבוצים שלהם.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
וכשניהלנו את הדיון הזה על החוק הזה התייצבו אצלנו בוועדה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וחבר הכנסת מתן כהנא, ואמרו כמה החוק הזה הוא נדרש. אבל כולם טרמפיסטים מבחינתך. השירותים שהם מקבלים לא מעניינים אותך. אז אני אומר, יום אחד, יום אחד יהיה לי ביטחון עצמי כמו למרב מיכאלי. יום אחד אני אזכה להיות קבוצת מיעוט קטנה ושולית ולחשוב שכל המדינה טרמפיסטים שלי. לא הגעתי, לא הגעתי למדרגה הזאת עדיין. אולי יום אחד אני אגיע גם לזה. אבל בכל זאת אני רוצה לומר כמה מילים לעניין החוק.
גלעד קריב (העבודה):
גם אם תתאמץ לא תגיע. גם אם תתאמץ לא תגיע.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
יום אחד, יום אחד אני אגיע. טוב שבאת, חבר הכנסת גלעד קריב, כי עד כמה שהקבוצה של ה-11%, שכביכול אותם ייצגה מרב מיכאלי בדבריה, עד כמה שהיא קבוצה קטנה, הקבוצה שאתה מייצג היא עוד פרומיל שלה, וגם אתה מדבר כאילו אתה העם וכולנו הטרמפיסטים שלך. אז הציבור בישראל מעוניין בשירותי דת, הוא מעוניין שהם יתוקצבו, הוא מעוניין שהוא לא יחכה להם בתור שנים. הוא מעוניין. צריך לעשות את זה, כמו כל דבר, בשום שכל, באחריות. אבל הדיבור הזה, כאילו כל מה שקשור לדת צריך אוטומטית להוציא את כולם מהחורים להתנגד, הדבר הזה הוא הזיה, אין לו בסיס. והגיע הזמן שתתעוררו ותבינו – אתם יודעים מה? אל תבינו שאתם מיעוט, אני לא רוצה שתבינו ותחיו בתודעת מיעוט. אני רוצה שתצטרפו לרוב הגדול של עם ישראל שמחובר ליהדותו. בואו, הדת קוראת לכם. בואו בהמוניכם, בואו, הצטרפו, כמו מה שאמרו הגששים, גם הם הבינו את זה. עכשיו לגופה של הצעת החוק, אדוני היושב-ראש. אני חושב, אם דיברנו קודם על רוב ומיעוט ודיברנו על קבוצה קטנה שחושבת – אולי כדאי להשתמש בביטוי "הזנב שמכשכש בכלב". אני חושב שאין דיון יותר מתאים לדבר על זה מאשר ביטול חוק-יסוד: ממשלת חילופים. כי מה שהחוק הזה עשה, אדוני היושב-ראש, החוק הזה נתן למפלגה קטנה, שקיבלה שישה מנדטים, שבעה, וגם זה בתרמית, ואז אחד ברח להם, בצדק; הוא ייצג את אלו שהצביעו להם. חברי השר שקלי ייצג את אלו שהצביעו לאותה מפלגה. הוא ייצג אותם, ואותם שישה מנדטים כשכשו בכלב של כל המדינה, וקיבלו כוח בלתי פרופורציונלי, הרבה הרבה יותר מגודלם. אפילו לא לומר שבגלל אותו מבנה הזוי של ממשלה שמתייצבת לה ומוחזקת בגרון, הממשלה – לדעתי היחידה והראשונה בתולדות מדינת ישראל, מקווה שגם האחרונה – שהושבעה – אולי פה זקני הכנסת זוכרים יותר טוב ממני – היא הושבעה בלי 61 שתמכו בהקמתה. אני לא חושב שהייתה ממשלה כזאת בתולדות מדינת ישראל. ומה שמדהים, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר ארז מלול:
חברי הכנסת, בבקשה לשבת, זה מפריע.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, מה שמדהים באירוע הזה, שהממשלה שבהקמתה נקטו דרכי רמייה – – –
היו"ר ארז מלול:
טלי, טלי, זה מפריע. טלי, זה מפריע.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הוא לא רצה להגיד לשר, אז הוא אמר לך.
היו"ר ארז מלול:
על השר אני כועס שאני לא בקבוצה שלו. הוא לא הכניס אותי לקבוצה, זה לא יפה.
קריאה:
– – –
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני? אני המציע, אין לי מגבלה. ההצעה מטעם הוועדה.
היו"ר ארז מלול:
זה מטעם הוועדה. זה מטעם הוועדה, חבר הכנסת מיקי לוי.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
בקיצור, אדוני היושב-ראש – אדוני היושב-ראש, רק רציתי לומר שאותה ממשלה שהוקמה לה ונתנה מעמד של ראש ממשלה למפלגה של שישה מנדטים, ואחר כך גם נתלתה במפלגה של ארבעה מנדטים של תומכי טרור, ואחר כך הייתה הממשלה היחידה, לדעתי – אולי הייעוץ המשפטי, אולי המזכירות, אולי הארכיון, יזכירו לי אם אני טועה – לדעתי הממשלה היחידה שהושבעה עם 60 מנדטים, 60 ח"כים שהצביעו בעדה, לא 61.
היו"ר ארז מלול:
אתה לא טועה. כרגיל, אתה לא טועה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, והאחרונה, בעזרת השם, שהממשלה קיבלה פחות מרוב חברי הכנסת, לא קיבלה את רוב חברי הכנסת שיצביעו בעד הקמתה – אותם אנשים שהקימו ממשלה שאין צרה ממנה באים לממשלה של 68 חברי כנסת ואומרים להם: אל תעבירו דברים באופן חד-צדדי, אל תפעלו באופן חד-צדדי. אני אומר, משהו פה לא מסתדר לי בחשבון, במתמטיקה. אדוני היושב-ראש, תדע לך שאני, אם הייתי טוב בחשבון, לא הייתי הולך ללמוד משפטים. בפקולטות למשפטים מתקבצים להם כל האנשים שלא הסתדרו עם חשבון. אבל את החשבון הבסיסי הזה אני יודע. אני יודע.
נאור שירי (יש עתיד):
– – –
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
יודע צדיק נפש – – – מה, גם הוא היה? הוא גם לא יודע חשבון או שגם הוא משפטן?
נאור שירי (יש עתיד):
גם וגם.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אוקיי. אני לא אמרתי, חבר הכנסת ולדימיר בליאק, אני לא אמרתי שכל מי שלא יודע חשבון הוא עורך דין.
קריאות:
– – –
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זהו. זה לא מה שאמרתי, אני רק מחדד. אבל אני עדיין יודע ש-68 זה יותר מאשר 61. את זה אני יודע.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
– – – שהסביר לנו בוועדת הכספים שחמש זה יותר מ-15.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זה ברור שחמש זה יותר מ-15, אני בכלל לא מבין את השאלה. אני יכול להגיד לך, אתה לא הקשבת כנראה כשדיברתי קודם עם חברת הכנסת מרב מיכאלי.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אני מודה – – –
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הגיע הזמן שתחרוג ממנהגך. אני הסברתי לה שבתפיסה שלהם ארבעה זה יותר מ-64, אז רק הולם שחמישה יהיה יותר מ-15. לכן אני חייב לומר שתחושת הבעלות הזאת על המדינה, תחושת האדנות הזאת, התחושה שבאה ואומרת: אתם טרמפיסטים, למה שאתם תקדמו את המדיניות שלכם? היא חייבת להיגמר. היא חייבת להיגמר. וצריכים – אני קורא, באמת אני קורא, גם לך, חבר הכנסת גלעד קריב. כבר יש לך הודעה אישית, אז מה אכפת לי להזכיר את השם שלך עוד פעם? זה בחינם.
גלעד קריב (העבודה):
תכף נדבר על תחושת בעלות ועל – – – על קבוצת מיעוט שמרגישה – – –
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כן, נכון. נכון. אתה אולי מכיר את התחושה הזאת, חבר הכנסת גלעד קריב, שבן אדם שמדבר את חלק הארי מהדיון אומר שלא נותנים לו לדבר. אתה בטח מכיר את התחושה הזאת, לא יודע מאיפה.
גלעד קריב (העבודה):
אתה לא יורד? מספיק. עליזה, אין לכם 61?
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
בכל מקרה, אני חושב שהסיטואציה שחוק-יסוד: ממשלת חילופים יצר – אני חושב שהסיטואציה הזאת – – –
היו"ר ארז מלול:
תמשיך.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אין בעיה, בנחת. יש לי מה לומר. הכול בסדר.
היו"ר ארז מלול:
אצל שמחה – – – play, והכול – – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אני עוד לא התחלתי לדבר. הסיטואציה שחוק-יסוד: ממשלת חילופים יצר גרמה לעיוות גדול של השיטה הדמוקרטית, וגרמה בדיוק לתופעה הזאת של זנב שמכשכש בכלב, ולכן צריך לבטל אותה. האמת היא, אדוני היושב-ראש, רציתי לומר – וטיפה רצינות אחרי הקו המעט-מבודח. אגב, אני מרשה לעצמי לנקוט – – –
גלעד קריב (העבודה):
ככה זה אדם שמתבדח?
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
ככה זה אני שמתבדח.
גלעד קריב (העבודה):
תעביר קורס לחוש הומור – – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
הצבעה על הגירוש. תיזהר. תיזהר. הגירוש – – –
היו"ר ארז מלול:
חבר הכנסת אלמוג. אלמוג, זה מפריע. רק אתה צועק.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אני חייב לומר שיש פה איזה היפוך תפקידים: כשהייתי שם למטה, אם לחשתי, קיבלתי הערה; עכשיו, כשאני פה למעלה, אנשים פה יכולים לצעוק מצד אחד של המליאה לצד השני, ואין הערות. אני לא טוען לאכיפה בררנית חלילה, אדוני היושב-ראש, אני רק אומר. אני רוצה שנייה בנימה מעט רצינית. הזכרתי את זה גם היום בוועדה. אני חושב שדווקא נאום שבו ממתינים להתגבשותו של רוב, זה זמן טוב להזכיר את קודמנו בתפקיד, חבר הכנסת גלעד קריב, שהוא גם החזיק בשיא של הנאום הארוך ביותר במליאה בזמן ההסתייגויות על התקציב – חבר הכנסת מיקי איתן, יושב-ראש ועדת החוקה לשעבר, שר לשעבר וגם אלוף הפיליבסטר של הכנסת. אני אומר שוב, בנימה רצינית, אני חושב שמי שמכיר את עבודת הכנסת יודע שפעמים רבות היכולת גם לקדם מהלכי חקיקה רציניים ביותר – ומדי פעם אני מסתכל ומקבל השראה רבה מהעבודה היסודית שהוא עשה בכל תהליך החוקה בהסכמה רחבה בוועדת החוקה, את כל הצעות החוק שלו בנושא מערכת המשפט, את דיוני הפיקוח הפרלמנטריים – שהוא עשה באמת בווירטואוזיות, אין דרך לתאר את זה – שהובילו לשינוי אמיתי, שהובילו לשינוי אמיתי ויסודי בצורה שבה מדינת ישראל מתנהלת. אני חושב שבלי קשר לעמדות – בחלק גדול מהעמדות שהוא הביע במהלך חייו אני אתמוך בשתי ידיי ועם חלק אני פחות אסכים, אבל בלי קשר לעמדות, אני חושב שכולנו יכולים ללמוד גם מהפרלמנטר שהוא היה ומהאדם שהוא היה. אנשים רבים ששוחחתי איתם לפני פטירתו ואחרי פטירתו אמרו לי שתמיד הייתה לו אוזן קשבת עבורם. הוא היה מגיע לכל מקום, היה מדבר עם כולם בגובה העיניים, ואני חושב שמדינת ישראל איבדה אדם מהטובים שבבניה בשבוע האחרון, ויהי זכרו ברוך.
היו"ר ארז מלול:
בבקשה לשבת. חברי הכנסת, בבקשה לשבת.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, עוד דבר אחרון בקשר להצעת החוק הזאת. קידום הצעת החוק הזאת – למרות הדברים שאמרתי ושהצריכו את שני חברי מפלגת העבודה לבקש הודעה אישית, אני עדיין רוצה לומר תודה אישית לחברת מפלגת העבודה שדווקא לא פה, חברת הכנסת אפרת רייטן, שהייתה מבין יוזמות החוק הזה, ואיתה חברת הכנסת קארין אלהרר, שבאו ואמרו שהגיע הזמן לבטל את החוק הזה, את חוק-יסוד: ממשלת חילופים, גם במכתב, גם בהצעת חוק פרטית. אני חושב שהקידום של התיקון הזה – לא נתקלתי פעמים רבות בסיטואציה של מימוש ההסכם הקואליציוני של הקואליציה כשחברי וחברות כנסת מהאופוזיציה מבקשים שאנחנו נקדם את החוק. זה רק מראה את הקונסנזוס שמוביל בבית הזה את הצורך בתיקון החוק הזה, ואני בהחלט מקווה שההסכמה הרחבה סביב התיקון שלו תהווה פתח להסכמות רבות לתיקון כל מה שנדרש במערכת השלטון שלנו, וביחד ננצח, בעזרת השם. אדוני היושב-ראש, אני קורא לכולם לתמוך בהצעת החוק.
היו"ר ארז מלול:
תודה רבה לחבר הכנסת שמחה רוטמן. חברי הכנסת, בבקשה לשבת. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 18) (ביטול ממשלת חילופים), בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 63 נגד – אין נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 18) (ביטול ממשלת חילופים), לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר ארז מלול:
להלן תוצאות ההצבעה: 62 בעד, אין מתנגדים, שלושה נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 18) (ביטול ממשלת חילופים) אושרה בקריאה הראשונה, ותחזור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. המזכיר, חבר הכנסת שלום דנינו הצביע בעד. להוסיף אותו, למרות שזה לא משנה את התוצאה.
היו"ר ארז מלול:
חברת הכנסת מרב מיכאלי ביקשה הודעה אישית. בבקשה, חמש דקות לרשותך.
מרב מיכאלי (העבודה):
כמו תמיד, הטריק הכי שחוק בספר הוא להפוך את היהדות למטבע עובר לסוחר ולהשתמש בה בתור משהו כדי לכסות על הערווה של מישהו. לא משנה כמה פעמים תגיד "יהדות, יהדות, העם הזה אוהב את הדת שלו", זה לא ישנה את העובדה שחוק הרבנים הזה הוא חוק מושחת, כמו הרבה מאוד חוקים אחרים שמתכסים באצטלה של יהדות שאתם מביאים חדשות לבקרים. הם מושחתים. ואני אגיד עוד פעם: מושחתים. ויהדות איננה שחיתות. לא לא, זה רק אתם עושים ממנה שחיתות. יהדות היא כל מיני דברים. וכן, בעיקרון, לאורך כל הדורות היו כל מיני סוגים של יהדות, אבל אתם הבאתם סוג אחד. אתם כופים את הסוג הזה על כולם ועל כולן, בין השאר באמצעות בלניות. ולא, חבר הכנסת רוטמן, אין עולם שבו 90% מהנשים ממדינת ישראל רוצות ללכת למקווה, וגם אם הן רוצות ללכת למקווה, הן לא מעוניינות בהכרח שמישהי תחטט להן בכל המקומות האינטימיים שלהן. גם אם הן רוצות ללכת למקווה הן כנראה מעדיפות לעשות את זה בעצמן, ולא עם זה איזו השגחה שהיא מאוד לא עליונה, איך לומר. אני מאוד גאה שהייתה לי זכות להיות היושבת-ראש וחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה, שבזכות רבות ורבים מאוד מאנשיה לאורך הרבה דורות המדינה הזו קיימת,. משום שהם הבינו שיהדות היא הרבה מאוד דברים, ושצריך לאפשר לה להיות הרבה מאוד דברים, ושציונות, ציונות, היא לא רק יהדות. ציונות היא לעשות בית לאומי שבו העם היהודי יחיה בביטחון. וביטחון לא נובע מלשים עוד ועוד ועוד רבנים, שעליהם ישלמו גם אלה שלא מאמינות ומאמינים בזה; אלה שלעומת זאת משלמים את זה ומשלמות את זה; אלה שעל הגב של המילואים שהם עושים והשירות הצבאי שהם עושים, והמיסים שהם משלמות ומשלמים למדינה, על הגב שלהם אתם עושים את הקומבינות המושחתות שאתם קוראים להן "יהודיות". ככה שמר רוטמן היקר, בכל הכבוד, מה שנקרא, בהסתה המקובלת אצלכם, מה זה שכחתם מה זה להיות יהודים. אוה, מה זה שכחתם. מה זה השכחתם מהעם הזה מה זה להיות יהודיות ויהודים, מה זה הבאשתם את ריחה של היהדות בכל מקום. והכול בשביל לכסות כל פעם על ערווה אחרת. דיברו כאן על רצח יצחק רבין. גם ההסתה נגדו הייתה בשם היהודים. ככה זה התחיל. זה התחיל עם: נתניהו טוב ליהודים, כי רבין טוב לערבים. זה נגמר ברצח רבין. וזה לא רק נגמר, זה התחיל שם. אתם ממשיכים עם ההסתה בשם היהדות ובאמצעות היהדות, וההסתה הזאת מביאה כיליון על כולנו.
אושר שקלים (הליכוד):
נתניהו טוב ליהודים היה בזמן – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חבר הכנסת קריב, ביקשת הודעה אישית. בבקשה, אדוני. בינתיים אני רוצה להודיע על תוצאות ההצבעה הקודמת: בעד חוק-יסוד: הממשלה (ביטול ממשלת חילופים) הצביעו 63 לאחר שחבר הכנסת דנינו לא הצליח להצביע בעד. ולכן, התוצאה הסופית היא 63 בעד. ההצבעה או האי-קליטה של חבר הכנסת דנינו הייתה כתוצאה מתקלה טכנית. אני ממליץ לבדוק בתקנון הכנסת, אולי אתם תוכלו להכריז על הדברים האלה במקום שאנחנו, כי אתם באמת מבינים בזה הרבה יותר טוב. בבקשה, אדוני.
גלעד קריב (העבודה):
ככה אתה מוותר?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אני תמיד מוותר.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, ובתוכם השר לענייני דתות – חבר הכנסת רוטמן, הייתי משתמש באמרה: הגמל לא רואה את דבשתו. אבל בכל זאת, גמל זו חיה לא כשרה, אז אני אציע אולי שנאמר: התרנגול לא רואה את הכרבולת שעל ראשו. אתה עומד כאן ומדבר – – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אני מבקש הודעה אישית. גלעד, רק שנייה.
גלעד קריב (העבודה):
לא, לא רמזתי על שום דבר. לא רציתי להעליב את כבודו עם הגמל, אז עברתי לתרנגול. אתה עומד פה – – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
גלעד, עם הפיגורה – – – זה תלוי – – –
גלעד קריב (העבודה):
אתה, באמת, צריך עיוורון טוטלי כדי לעלות לכאן, לבמה, ולדבר עלינו כמי שדורשים בעלות, מונופול, כמי שחושבים שהם בעלי הבית. הרי אתה מייצג זרם ביהדות שלמרות שהוא זרם משמעותי ומכובד ובעל אחיזה, הוא עדיין מיעוט – מיעוט גם בתוך הציבור הישראלי היהודי, ובוודאי בעולם היהודי. ועדיין זה לא מפריע לך ולחבריך לדרוש בעלות מוחלטת על היהדות הישראלית, ולא רק בעלות חיובית, אלא בעלות שבמסגרתה מתנהל מאבק חורמה נגד כל ביטוי אחר של יהדות. כנגד ביטוי דתי אחר, ליברלי, שוויוני של היהדות, כנגד ביטויים חילוניים של היהדות.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
איך אתה מגדיר את היהדות – – –
גלעד קריב (העבודה):
אתה וחבריך מדברים על תודעת בעלות, על תודעת מונופול. הרי 75 שנים קיים כאן מונופול של הממסד הרבני האורתודוקסי על שירותי הדת במדינת ישראל. האם המונופול הזה מקרב את אותם המוני בית ישראל שדיברת עליהם אל המסורת היהודית? הרי בכל סקר שאתם אוהבים לצטט על הירידה באמון של מוסדות כדוגמת בית המשפט העליון, בכל סקר כזה, הרבנות הראשית היא בתחתית הרשימה. ואין מה להתפלא כאשר רואים מה קרה כאן רק בחודשים האחרונים בבחירות לרבנות הראשית. אני, כיהודי רפורמי, אינני מבקש שום בעלות על היהדות. להפך, אני שמח על ריבוי הזרמים, ההשקפות ואורחות החיים ביהדות זמננו. זאת הערובה שכל יהודי בישראל או בתפוצות יוכל למצוא מסילות אל המסורת באופן משמעותי ואותנטי. אתם אלה שמבקשים לכפות את אורח חייו ואמונותיו של המיעוט בעם היהודי ב-200 השנים האחרונות על כלל ישראל. אתם אלה שמובילים מסע הסתה בלתי פוסק נגד זרמים שמייצגים בפועל מיליוני יהודים מסורים למסורת היהודית ולתרבות היהודית. אתם אלה שמרחיקים בקיצוניות ובקנאות ובדרישת הבעלות שלכם המוני ישראלים חילונים ומסורתיים מהמסורת של בית אבא ואימא. ועל החוק המושחת, חוק הרבנים הקטן, שהוא חוק הג'ובים הגדול – אנחנו עוד נדבר כשהחוק הזה יגיע. אפשר לחשוב שבמדינת ישראל אין הסדרה של שירותי דת. אפשר לחשוב שבמדינת ישראל אין הסדרה של משרות רבנים ומשרות בלניות. ואין גם צורך לצאת נגד זה. יש ציבור שצורך שירותי דת, והוא צריך לקבל שירותי דת. ואכן, רוב הציבור שצורך שירותי דת, צורך אותם במהדורה האורתודוקסית. אבל אתה, אדוני, אתה השר לענייני דת במדינת ישראל, לענייני שירותי דת, לא לעניין שירותי דת אורתודוקסיים, ואתה כופר בתפקיד שלך.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא לא לא לא לא. ממש לא.
גלעד קריב (העבודה):
שירותי דת יהודיים, אבל לא שירותי דת – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
– – – אורתודוקסיים.
גלעד קריב (העבודה):
לא, לא. זה לא קבוע בשום חוק במדינת ישראל, וזה לא המציאות בעם היהודי.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני לא הושבעתי – – – מה שאתה רוצה. לא, ממש לא. לא הושבעתי – – –
גלעד קריב (העבודה):
ומה שאתם מבקשים בחוק הזה הוא לעקוף את דרכי המימון הקיימות, ועוד נדבר על זה. ומילה אחרונה, אדוני, כי חבר הכנסת רוטמן הזכיר את חבר הכנסת מיכאל איתן. אני הייתי אתמול בלוויה של מיכאל איתן. לצערי, מעט מדי מנציגי תנועת הליכוד, שהייתה ביתו, טרחו להגיע ללוויה. אני הייתי בלוויה של מיכאל איתן. השר משה ארבל, חובש הכיפה השחורה, איש ש"ס, חבר כנסת חרדי, הספיד בשם הממשלה, על פי בקשת המשפחה – השר החרדי הספיד את מיקי איתן. אבל אתה יודע, אדוני היושב-ראש, מה קרה בסוף הלוויה? בסוף הלוויה שלוש בנותיו של מיכאל איתן, זכרו לברכה, בבית קברות שמנוהל על ידי חברת קדישא אורתודוקסית, ניגשו בשיא הטבעיות אל המיקרופון, ושלוש הבנות אמרו יחדיו את הקדיש.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
צריך רק לסיים, אדוני.
גלעד קריב (העבודה):
ואני אומר את זה כאן מכיוון שעל אפכם ועל חמתכם, ועם כל החוקים, ועם כל התקציבים, הרצון של העם היהודי ושל החברה הישראלית להתחבר באלף דרכים ובאלף נתיבים אל המסורת היהודית, הרצון הזה יגבר.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חבר הכנסת קריב, אתה כבר חורג מדקה.
גלעד קריב (העבודה):
ולא יעזור לכם. נשים תאמרנה קדיש במדינת ישראל, נשים תוסמכנה לתפקידי רבנות, נשים תהיינה דיינות, ואז, אז, היהדות הישראלית תגיע לשיא תפארתה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חבר הכנסת קריב, אנא. אני לא אוהב לחתוך באמצע. אבל פה אתה משכת כמעט דקה יותר בהודעה אישית. בהודעה אישית, בהודעה אישית.
גלעד קריב (העבודה):
אבל זה היה – – – אני אקצר בהודעה האישית הבאה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חבר הכנסת כץ, יש לך הודעה? בבקשה, אדוני.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שכיו"ר ועדת הכנסת, הודעה כזאת עוד לא הייתה לי, חנוך. אבקש להודיע על חילופי אישים מטעם סיעת הימין הממלכתי כמפורט להלן: במקום חבר הכנסת זאב אלקין יכהן חבר הכנסת מישל בוסקילה בוועדות הבאות: בוועדת הכנסת, בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת הכלכלה, בוועדת החינוך, התרבות והספורט, בוועדת העלייה והקליטה ובוועדה המיוחדת ליישובים בגבול המזרחי; במקום חברת הכנסת שרן השכל יכהן חבר הכנסת מישל בוסקילה בוועדות הבאות: בוועדת הכספים, בוועדה לביטחון לאומי ובוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול. מה שנקרא, מישל, בהצלחה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חבר הכנסת בוסקילה, יש אצלי ספה נפתחת בלשכה, אם אתה רוצה. חברי הכנסת, תודה.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1071).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת יעקב אשר, לקריאה הראשונה. אני מזמין את מורי ורבי חבר הכנסת יעקב אשר להציג את הצעת החוק, בבקשה.
יעקב אשר (יהדות התורה):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, על פי סעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות וסעיף 3 לחוק המועצות האזוריות, כמו שאתם יודעים, הבחירות הכלליות לרשויות המקומיות היו צריכות להיערך ב-31 באוקטובר 2023. בגלל מצב המלחמה זה נדחה, והן התקיימו בפברואר 2024. עם זאת, בחלק מהרשויות בצפון ובדרום נדחו הבחירות הכלליות לנובמבר, ולאחר מכן לאחרונה קבע שר הפנים בצו כי הבחירות לרשויות המקומיות בצפון שבהן לא נערכו הבחירות במועד המקורי, יידחו שוב לפברואר 2025 בשל מצב המלחמה בצפון. נוכח הנסיבות החריגות שבהן נדחו הבחירות ובשל מספר הרשויות הגדול – ולא מדובר כאן בבחירות מיוחדות כמשמעותן בחוק, אלא באמת בבחירות של חלק גדול מהמדינה שלא יכול היה לממש את זכותו – מוצע להסדיר בהצעת חוק זו כמה נושאים חיוניים להבטחת מימוש מיטבי של הזכות לבחור ולהיבחר ושמירה על עקרון השוויון בבחירות. מוצע לקבוע את המועד החדש ליום הבחירות ברשויות אלו – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חברי הכנסת, חברי הכנסת, אנא. אנא, בבקשה.
יעקב אשר (יהדות התורה):
– – כיום שבתון כפי שמתקיים ביום הבחירות הכלליות – סעיף (1א) וכו' – בנסיבות שבהן תושבים רבים אינם מתגוררים כרגע ברשויות המקומיות שבהן ייערכו הבחירות או סמוך להן. בגלל זה קיומו של יום שבתון – ששי, חבר הכנסת ששי גואטה, זה על הצפון – יום שבתון נחוץ אף יותר מתמיד. דבר נוסף, חיילים בצבא ההגנה לישראל – כפי שמתקיים בבחירות הכלליות, לאפשר לאלפי חיילים בשירות סדיר ובשירות מילואים, גם אלה שנמצאים היום בלבנון או בעזה, לממש את זכותם כפי שעשינו באותו הסדר, פחות או יותר מה שעשינו בבחירות הכלליות שהיו לכולם. עוד מתקנים בהצעת חוק זו – חובה להציב קלפיות להצבעה במעטפות כפולות במקומות שונים בארץ מחוץ לתחומי הרשות המקומית, כדי לאפשר לכל המפונים – בין המפונים הרשמיים ובין המפונים שהחליטו – שיוכלו לממש את זכותם לבחור. סעיף (1א)(3) – מוצע להחיל את הוראות עניין יום השבתון גם בנוגע לבחירות שייערכו בדרום, בדרום הארץ, ביום י"ח בחשוון התשפ"ה, 19 בנובמבר – בשבוע הבא. אולם בשל לוחות הזמנים הקצרים, לעניין בחירות אלו לא יהיה על שר הפנים לפרסם הודעה חדשה בנוגע לשירותים הציבוריים שיפעלו ביום הבחירות, ויראו את הודעתו כאמור מספטמבר 2023 כאילו ניתנה לעניין הבחירות האלה. לבסוף, מוצע להשוות את שיעור המס לעניין העובדים, כפי שעשינו בתקופת הבחירות שהיו גם בצפון וגם בדרום, לשיעור המס שנקבע כהוראת שעה בבחירות האחרונות. הוראת השעה לעניין זה עמדה בתוקפה עד יום כ"ו בתמוז התשפ"ד, 1 באוגוסט 2024, ולפיכך מוצע לקבוע שתחילת ההארכה של הוראת השעה תהיה ביום כ"ז בתמוז התשפ"ד, 2 באוגוסט 2024. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית תבחן ועדת הפנים והגנת הסביבה את האפשרות להחיל הסדרים נוספים הנוגעים להצבעת חיילים ולהצבת קלפיות מיוחדות גם לעניין הבחירות שיתקיימו בדרום הארץ בנובמבר. להערכת משרד האוצר, העלות התקציבית של הצעת החוק עולה על הסכום הקבוע בסעיף 3 לחוק-יסוד: משק המדינה, ונמצא פה השר התורן – איפה השר?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
יש פה כמה שרים, לא? שר תורן, השר לשירותי דת.
יעקב אשר (יהדות התורה):
שר הפנים היה אמור להגיד את זה.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
– – –
יעקב אשר (יהדות התורה):
אתה תגיד את זה? אוקיי. אני רוצה להודות לחברי הוועדה, קואליציה ואופוזיציה כאחד, למרות ששמעתי שלא מרשים לכם להצביע בעד הצעת החוק שלי, לכן דאגתי גם להריץ יחד עם ידידי חבר הכנסת שוסטר, שיהיה לכם מקום שכן תוכלו לעשות, כי אני מוכרח לומר – גם יוראי, גם מטי וגם שוסטר היו חלק נכבד בכל ההצעה הזאת. אני חושב שכולנו צריכים להתאחד סביב הדברים הללו. אני רוצה להודות לראשי רשויות ולמועמדים: לאלון דוידי, אלי זעפרני מקריית שמונה, נירה שפק, אלון ואחרים. אני רוצה להודות לשר המשפטים, שהוא יושב-ראש ועדת שרים לחקיקה, ואחרון חביב – להודות ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ על עזרתו בקידום החוק, ובכלל, כשאנחנו עובדים ביחד אנחנו עובדים טוב. אני מבקש מהכנסת להצביע בעד הצעת חוק חשובה זו, ואנחנו ניפגש כאן ביום רביעי, בעזרת השם, לאשר את זה בקריאה שנייה ושלישית, שזה ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
בעזרת השם.
יעקב אשר (יהדות התורה):
עכשיו תקשיבו טוב גם לשוסטר.
[הצעת חוק פ/4975/25; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת אלון שוסטר)
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חבר הכנסת שוסטר, בבקשה, אדוני.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שלושה, ארבעה חודשים כתושב הדרום, וכמי שמצוי אצל רשויות מקומיות, אני מנסה לשדל את עובדי משרד הפנים, גם את השר, לקדם את המהלך הזה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
לשכנע, אני בטוח שאתה מתכוון לשכנע.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
לשכנע, לשדל במובן של לשכנע – כן כן כן, עיין ערך הנושא הקודם. ואני שמח שאנחנו נמצאים כאן היום עבור הדרום ברגע האחרון. התושבים שנפגעו וחיים כפליטים ומשרתים במילואים זכאים כמו כולם לבחור את הנהגתם בתנאים זהים. אני מבקש להודות לחבר הכנסת יעקב אשר, אשר נרתם במלוא העוצמה, לחבריי לוועדה, לדיונים, ליושב-ראש הקואליציה, על המחויבות האדירה, וברגע האחרון, ממש בפוטו-פיניש, עבור הדרום, אנחנו נמצאים כאן. אני מבקש להעביר מסר לשר הפנים, לעובדי משרד הפנים שהייתי איתם בקשר היום: עליכם לקדם כבר עכשיו, לפני הקריאה השנייה והשלישית, כדי לקדם את המינהלות, לקדם את הלוגיסטיקה שעליה דיבר חבר הכנסת יעקב אשר, כדי שגם בדרום, בשבוע הבא ממש, ביום שלישי, יוכלו ליהנות מפירות החוק, שאני מקווה שביום רביעי בעוד יומיים נביא לידי סיום. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. אנחנו נעבור – כן, גברתי?
קריאה:
– – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
יש רשימת דוברים ארוכה. האם יש מישהו שנרשם ברשימת הדוברים ומעוניין לדבר? חברת הכנסת ח'טיב יאסין, בבקשה, גברתי. חברי הכנסת, אני מבקש להוריד את הטון כדי שחברת הכנסת ח'טיב יאסין תוכל לדבר. תודה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת, אני מסתכלת כל יום, ואנחנו עולים כל יום שאנחנו כאן ומדברים על אותן סוגיות, ואני מסתכלת על הממשלה, עם יותר מ-35 שרים, ואני מסתכלת מסביב על המצב החברתי, הכלכלי, הביטחוני, הביטחון האישי של כלל האזרחים, ומנסה בכל כוחי, אבל לא רואה משהו טוב. הינה, עוד מעט מביאים עוד פעם דיונים, עוד ישיבות בוועדת הכספים, כדי לעדכן את התקציב של 2024, והשאלה – מה יכניסו לעדכון הזה. האם ייקחו בחשבון את אותם יישובים שכל יום יש בהם נפילות ואין בהם מיגוניות, ויש נזקים, ואנשים נשארים בלי שום תמיכה? אני אומרת לכם, ממש בלי שום תמיכה. אני בקשר ישיר כמעט כל יום, גם בטמרה, גם בבועיינה, גם בדיר אל-אסד, גם במג'ד אל-כרום. יש נפילות, הריסות, ולפעמים אנשים נרצחים, לפעמים נפצעים ועוברים ניתוחים מאוד קשים, ומה שנמצא שם זה רק הקהילה המקומית והיכולות שלה לתמוך, או לתת, או לארגן אפילו מקום ללון. הריסות – בערבית אומרים: (אומרת בערבית: תדבר בלי בושה.) כל יום יש הריסות, ואפילו יש לנו שר שמתגאה. באמת, זה משהו חריג. לא ראיתי אף מדינה בעולם שיש בה שר שאמון על הביטחון של האזרחים והוא שמח על מספר הנרצחים ושמח על מספר הבתים הנהרסים, ומתגאה על ההישגים בזה שהוא חילק בשנה במקום 8,000 כלי נשק – הוא הגיע ל-170,000 כלי נשק. אז אם הוא כל כך בעל יכולות אדירות, שיכול לעשות דברים – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
רק צריך לסיים, גברתי.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – ולשנות מציאות – רק משפט אחרון, ברשותך – ולשנות מציאות, אז למה שלא ייקח את הדבר הבסיסי שמוטל עליו, הביטחון האישי של האזרחים? או שהערבים אינם אזרחים וראויים לביטחון אישי. להזכירכם, רק שלשום נרצחה אישה. אז אנחנו ממשיכים בירידה, לא בעלייה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה, גברתי. חבר הכנסת אשר מוותר על סיכום הדיון, נכון? אז אנחנו נעבור להצבעה – אה, סליחה. השר צריך למסור את עמדת משרד האוצר.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר על קידום ההצעה החשובה הזו. שוב הוכח שחברי הכנסת שהם ראשי ועדות מכלל הסיעות פועלים לא סקטוריאלית אלא לפי הצרכים ולפי מה שיש. אז אני עונה כאן בשם שר הפנים: הממשלה מקבלת את העלות התקציבית ותומכת בהצעת החוק, ולכן אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזו כאן בקריאה הראשונה לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 53 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
53 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. רגע, רגע. אני רושם את הודעת השר קרעי שהצביע בטעות ממקומה של השרה גולן. זו טעות טכנית ולכן זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אלון שוסטר, לדיון המוקדם. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 61 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
61 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1799).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השר אוריאל בוסו להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, הצעת החוק הזו אינה רק כלי טכני להתאמה פיסקלית, אלא מהווה צעד חשוב ומכריע למען יציבותה הכלכלית של מדינת ישראל. כמובן, אני מציג כאן את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית בשם שר האוצר, השר בצלאל סמוטריץ'. החוק המוצע הוא חלק מהמאמצים של ממשלת ישראל להיערך לאתגרים הפיסקליים הצפויים, במיוחד לנוכח המלחמה המתמשכת שמדינת ישראל מנהלת מול אויביה זה יותר משנה. המצב הביטחוני מחייב אותנו לבצע התאמות כלכליות דחופות כדי להבטיח את הישרדות המשק ואת יציבותו. בין עיקרי החוק, אנו מציעים לתקן את סעיף 9א לפקודת מס הכנסה כך ששיעור הפטור ממס על קצבה מזכה לא יעלה ל-67% כמתוכנן, אלא ייוותר על שיעור של 52% כפי שקיים היום. צעד זה נועד למנוע הרחבת הטבות מס המיטיבות בעיקר עם אוכלוסיות חזקות, שהיו בפנסיות תקציביות או ותיקות. בנוסף, מוצע להקפיא את התאמות הסכומים בחקיקת המס ובחוק מענק עבודה למדד בשנים 2025–2027. מהלך זה יסייע להגדיל את הכנסות המדינה באמצעות הקפאת העליות במדדים הכלכליים השונים. צעד זה יאפשר למדינה להתמודד עם הגירעון התקציבי הנוכחי ויבטיח רשת ביטחון כלכלית שתשמש את כלל הציבור. אף שהצעדים האמורים יגדילו את הכנסות המדינה, מבחינה נומינלית הם לא יעלו את נטל המס אשר יוטל על הציבור ביחס למצב הקיים, כי בסופו של דבר את מה שהוא מקבל – ימשיך לקבל, רק לא יקבל העלאה. לבסוף, במסגרת ההצעה מוצע להוסיף מס נוסף בשיעור של 2% על הכנסות הוניות גבוהות, ולהכניס לבסיס המס הנוסף הכנסות ממכירת דירות מגורים להשקעה. צעדים אלה יביאו לכך שבעלי ההכנסות הגבוהות ביותר ישתתפו בצורה משמעותית יותר בנשיאה בנטל הכלכלי. אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק, ולהעביר אותה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה רבה. נעבור לדיון האישי. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – מוותרת. חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; לא ראיתי אותך, סליחה.
רון כץ (יש עתיד):
אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו הולכים להישאר פה – מי שצפה גם ראה את ראש הממשלה מגיע – לדיונים קדחתניים. עכשיו אנחנו יושבים באמצע הלילה, מדברים, מנסים למצוא פתרונות, ועל מה? לא על הצווים שנשלחו, לא על המילואימניקים שנגמר להם התקציב ומגייסים תרומות, לא על בעלי העסקים. מה פתאום? לא על שום דבר שמעניין אזרחים במדינת ישראל. כל האנשים שנשארים פה עכשיו עובדים אצל אדם אחד, שר הדתות שלנו, שהצליח למצוא פתרון ולהעביר את חוק הרבנים היום. אז אני רוצה לברך את שר הדתות. זה לא מובן מאליו לקפל גם את ראש הממשלה, גם את גפני, את כולם, בשביל להעביר עוד כמה ג'ובים. מרשים. מרשים. ואם אנחנו כבר מדברים על דברים מרשימים, אני רוצה לשאול שר הביטחון, שנמצא איתנו. אדוני שר הביטחון, אולי תכבד אותנו בתשובה לגבי 7,000 הצווים שהוצאו. אדוני שר הביטחון – טלי, שנייה, אני מנסה להפריע לו, טלי, טלי, שנייה שאלה לשר הביטחון. אדוני שר הביטחון, כל מדינת ישראל מנסה לדעת מה קורה עם 7,000 צווי הגיוס שהוצאו. למדינת ישראל הייתה קודם איזושהי ידיעה שהם בוטלו, והיינו רוצים לדעת מה קורה עם זה, ואין כמו לא לענות. שר הביטחון של מדינת ישראל נמצא במליאה, שומע את השאלה ואומר: זה לא חלק מהתפקיד שלי. אותי שכרו בשביל דבר אחר – בשביל לדאוג שזה לא יקרה, וזה, אזרחי מדינת ישראל, מה שאנחנו אמורים להתעסק איתו. כל אחד צריך לשאול את עצמו אם המינוי הזה תרם לביטחון מדינת ישראל או אם המינוי תרם לביטחון הקואליציה, וראיה לכך – יושב פה ראש השב"כ לשעבר, שבמקום למנות אותו לתפקיד ביטחוני מינו אותו לבדוק את מדד העגבניות. אין כמו השיקולים המקצועיים של שלישיית נתניהו, וכשאני אומר שלישיית נתניהו, אני מצטט את השר רון דרמר, שאמר: ההחלטות מתקבלות בפורום השלישייה – רון דרמר, בנימין נתניהו, והשלישי, גורם עלום.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה, גברתי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בספר "מר הפקרה" פרופ' דוד הראל, נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל במדעי המחשב לשנת 2004, כתב רשומה עם שלוש הערות, ואני מקריאה מתוך הספר: "חזקה על הכותבים בקובץ זה שייטיבו לתאר את המצב האיום שבו אנו נמצאים ואת חוסר האונים של עם ומדינה שאלה מנהיגיו. ללא ספק ידובר בחטופים ובמשפחותיהם, בהרוגים ובפצועים הרבים, בחבלי הארץ החרבים והשוממים ובעשרות אלפי המפונים שעולמם חרב עליהם. האצבע המאשימה, לפי כותרת הספר, תופנה שוב ושוב לעבר העומד בראש. משכך – – – במקום זאת, אתרכז בשלושה מושגים הנמצאים בשולי הדברים": אחריות, רוחביות ובגדי המלך. "אחריות. 'הוא לא לוקח אחריות', טוענים עליו. אך יש לדעת זאת: אחריות לא לוקחים. אחריות ניתנת ברגע המינוי. היא באה עם התפקיד, בעסקת חבילה. בהקשר שלנו השאלות רבות: מי ידע? מי היה אמור לדעת ולא ידע? מי ידע ולא עשה? מי ידע ועשה – אך לא מה שצריך היה לעשות? מי התעשת ועשה את מה שצריך, ומי לא? מי מתנער מהכול וממשיך להרוס את מה שנבנה כאן ב-76 שנים? ומה הם השיקולים החבויים בהתנהלויות האלה? "באשר לאחריות – אין שאלה. לעומד בראש מערכת – כל מערכת, מוועד בית ועד למדינה – זכות מלאה לקבל קרדיט על הישגים. אך יש לו אחריות ברורה, ללא עוררין, גם על הכישלונות. מאז שהממשלה הזאת הושבעה, וביתר שאת מאז השבת הארורה, הכישלונות זועקים לשמיים. "ועדת חקירה ממלכתית קום תקום והיא שתקבע אם הכישלונות הנוכחיים הם באשמתם של שליטינו ולא רק באחריותם, ואם כן באיזו מידה". "רוחביות. אם במידה עסקינן, לא צריך מתמטיקה גבוהה כדי להפנים את משמעות המונח 'רוחב'" – והמונח הזה של רוחביות מתקשר להצעת החוק המובאת בפנינו. "לשולחן יש רוחב, וכן לפוליגון, לכתפיים ולמגרש כדורגל. רוחב מודדים באמצעות קו ישר ורציף, ללא עליות וירידות, כזה שנמתח באופן אחיד מקיר לקיר, מצד אחד של הדבר הנמדד עד לצידו האחר. שום דבר לא נשאר בחוץ. "אם כן, מדוע כאשר הממשלה מחליטה על 'קיצוץ רוחבי' בתקציב, בשל המלחמה, כללים בסיסיים אלה נעלמים כלא היו? "על גופים רבים שאינם מסכנים את השלטון מנסים בציניות לגזור קיצוצים גדולים והרסניים בהרבה, אך במגזרים שלמים ובמשרדי ממשלה לא מעטים, שהמשותף היחיד להם הוא תלות השלטון בתמיכתם כדי להמשיך לשלוט, לא מקצצים אגורה, ואף מוסיפים להם כיד המלך! זה רוחבי זה?"
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
צריך לחתור לסיום, גברתי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
חצי דקה. "בגדי המלך. ואם במלך עסקינן, הבה נדבר על בגדיו: או שהוא בעצם עירום כמו אצל אנדרסן, או שהוא לבוש, אך דש מעילו מתפורר מרוב משיכות. "איננו רוצים מלך, אלא מנהיג אמיתי. כזה שאינו זקוק לדש מעיל שימשכו בו. "מצידי, שילבש בגדי עבודה, אך שיפשיל שרוולים ויעבוד. לא עבור עצמו ושרידותו אלא עבורנו. יום-יום ושעה-שעה. מרגע יקיצתו ועד שנעצמות עיניו לאחר יום מפרך בשירות הציבור".
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה רבה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
משפט אחרון. "אה, וישנו עניין הצבע: קריטי שהמנהיג יהיה נקי מרבב, או כמו שנאמר בקהלת ט': 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים'" – "ושמן על ראשך אל יחסר".
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חבר הכנסת טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי. רשימת הדוברים נעולה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. חברי הכנסת, חבל ששר הביטחון יצא, רציתי לאחל לו הצלחה בתפקידו, כי הצלחתו – הצלחתנו, אבל רציתי גם לדבר אליו. רציתי לדבר אליו, על ההכרזה המוקדמת שלו, ולשאול אותו מי לחץ עליו לבוא ולהגיד: ניצחנו בצפון, או: ניצחנו? היום – 175 טילים למדינת ישראל. שוב: 175 טילים. איפה? מי שולט בנרטיב? מי שלח אותך להגיד את זה? אתה לא מבין שמנצלים אותך? אתה לא מבין שזה פוגע בך, אדוני שר הביטחון? וגם רציתי לשאול אותך מה קורה עם 7,000 הצווים. למה רציתי לשאול אותך מה קורה עם 7,000 הצווים? אני אגיד לך. עכשיו אני מקריא לך מה אומרים המילואימניקים: "'יש לנו תחושה של בגידה. שוב נבחרי הציבור עושים קומבינה על חיילי המילואים'. לוחמי חטיבת המילואים אלכסנדרוני שברו שיא של שירות מפרוץ המלחמה. הסמח"ט, סגן אלוף אביה בן אלחנן, זועם על המסחרה", כלשונו, "על המסחרה הפוליטית", כהגדרתו, "של הגיוס ועל החרדים שכלל לא נושאים בנטל". מסחרה, כך אומר הסמח"ט. כאשר אנחנו לא מתכוונים לגייס את כלל המחויבים בגיוס כדי לשאת בנטל, זה התוצאה – של חברה מתפרקת, של כלכלה במצב קשה, ושלא יספרו סיפורים. עמד כאן שר האוצר, לא נתן שום נתונים. אני אומר לך, אדוני, מקום שני בעולם ביוקר המחיה. מדינת ישאל חייבת 1.250 טריליון שקל – משהו מטורף. בני-בני הנינים שלנו יצטרכו לשלם את זה, כי חובות צריך לשלם. באמת מסחרה, כהגדרתו של סמח"ט חטיבת אלכסנדרוני. אדוני שר הביטחון, אם אתה תעצור את הגיוס, אם תעצור את הוצאת הצווים, אם תיתן ידך לאי-שוויון בנטל, זה יהיה על ראשך. אל תיתן לראש הממשלה להפוך אותך לשר בובה על חוט. זה הכבוד שלך, זה הנרטיב שלך, ולכן אני אומר לך, אדוני השר, נהג על פי החוק. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חבר הכנסת עבאס.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום עלה השר דוד אמסלם לענות לחבר הכנסת ווליד טאהא, שהציג את הצעת האי-אמון של רע"מ וחד"ש-תע"ל. חבר הכנסת ווליד טאהא ביסס את הצעת האי-אמון על נתונים מספריים שקיבל מהממ"מ, והציג אותם בפני חברי הכנסת, בפני הציבור, על אחת הבעיות של ההתנהלות של הממשלה – רשויות התכנון במדינה בפני החברה הערבית. הוא גם העלה את הנושא של הקאדים, מינוי לפחות ארבעה קאדים שחסרים בצוות הקאדים בבתי הדין השרעיים. מה התשובה שנתן השר דוד אמסלם? לפעמים אנחנו רגילים לתשובות לקוניות, לתשובות מתחמקות, מתעלמות לרוב מהנקודות שאנחנו מעלים, מהנתונים שאנחנו מציגים. אני כמובן זוכר, זה במיוחד כאשר אנחנו מעלים את הנתונים על פשיעה ואלימות – לאורך שנים רבות, אבל במיוחד בשנתיים האחרונות – ואז השר לביטחון לאומי לכאן עולה לתת תשובות, ובמקום שהוא ייתן תשובות הוא תוקף אותנו ומאשים אותנו, ו- ו-. והיום השר דוד אמסלם, במקום להתייחס בצורה עניינית לנתונים שהציג חבר הכנסת ווליד טאהא, הוא בחר להציג משנה מאוד מוזרה, שלמעשה הופכת את הקערה על פיה. לכאורה אנחנו, אדוני היושב-ראש, אזרחי מדינת ישראל הערבים, פריבילגים, מקבלים מעל ומעבר, והאזרחים המקופחים הם דווקא האזרחים היהודים במדינת ישראל. זאת לא פעם ראשונה שאני שומע את זה – לא בתדירות גבוהה, אבל זאת מין משנה חולנית, משנה לא הוגנת, משנה שמצביעה – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אגב חולנית, מה שהעמים האסלאמיים בעולם עושים בהפגנת טרור – בלתי נתפסת.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
נו, עזבי, עזבי, אני מציג את הבעיות.
טלי גוטליב (הליכוד):
האסלאם הרדיקלי משתלט על העולם, ומה שראינו באמסטרדם זה תחילת ההתחלות.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
טלי, אין לי חשק לענות לך.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא חייב לענות, כי מעשי הטרור מדברים בעד עצמם.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני מדבר על הבעיות של אזרחי מדינת ישראל.
טלי גוטליב (הליכוד):
גם אתם רוצים – מה? מה? לא הבנתי מה לא בסדר.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
במקרה הזה הם ערבים אזרחי מדינת ישראל.
טלי גוטליב (הליכוד):
הבן שלך יתקבל לרפואה לפני שאני אתקבל לרפואה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
את יודעת, אין מדינה שיכולה להתגאות במשהו אם היא לא מטפלת, משרתת, מקדמת, נותנת מענים לבעיות של אזרחיה. מחלוקות פוליטיות יש תמיד. אבל מאוד מוזר – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
קודם כול נאמנות למדינת ישראל.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חברת הכנסת גוטליב, אני מוסיף לו זמן בגלל זה.
טלי גוטליב (הליכוד):
בסדר, אני אהיה בשקט, מאה אחוז, בסדר גמור.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אבל מאוד מוזר, אדוני היושב-ראש, אנחנו אפילו לא זוכים לתשובה עניינית הוגנת, שמכבדת גם את הכאב שאנחנו עוברים, את תחושת ההפקרות, התסכול. כל הזמן אנחנו קוראים ודורשים ומבקשים, בנושאים הבסיסיים ביותר – ביטחון אישי, זכויות בסיסיות – ואין מענה. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חבר הכנסת חמד עמאר.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני ראיתי את התחקיר על השר בן גביר, תחקיר מזעזע.
מיקי לוי (יש עתיד):
ראית גם היום?
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
לא, היום לא הספקתי.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אולי נעשה את זה – – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
הכול על הלייקים, וכמה לייקים הוא יקבל, ופוליטיקה. אבל אני רוצה להגיד לכם – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
לא הבנתי, מה זה שונה מכולכם פה? לא הבנתי. מה זה שונה? וואו, וואו, שר בישראל מפרסם כדי לקבל לייקים. כולכם פה, כולכם פה – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
טלי, טלי – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אני פעילה ברשתות חברתיות – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
טלי, טלי, אני רוצה לדבר.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – וכולכם מעלים סרטונים בלי סוף, ערוצים עם סרטונים. מה.
מיקי לוי (יש עתיד):
עזבי אותי מהלייקים, טלי, זאת התנהגות של עבריין.
טלי גוטליב (הליכוד):
די, די.
מיקי לוי (יש עתיד):
לסכל אותנו, להבעיר את השטח. עזבי אותי מהלייקים.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה רבה לכולם. תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
את הולכת – – – למה שנוח.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה רבה, חבר הכנסת לוי.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
טלי, דווקא אני לא רוצה לדבר על התחקיר ועל הלייקים. אני רוצה לדבר על המשילות במדינת ישראל.
דבי ביטון (יש עתיד):
חוסר המשילות.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
את מבינה מה זה מכונית תופת בתוך מדינת ישראל?
טלי גוטליב (הליכוד):
לא, ממש לא. היועמ"שית עושה לנו פה חבלות, חבלות, חבלות, חבלות כל הזמן.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
את מבינה מה זה בתוך מדינת – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
היועמ"שית היא – – – באפשרות הממשלה לפעול.
קריאות:
– – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
רבותיי וגבירותיי, רבותיי וגבירותיי.
טלי גוטליב (הליכוד):
היועמ"שית לא מאפשרת – – – זה הכול.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חברת הכנסת גוטליב, תודה רבה. אני עצרתי את הזמן לחבר הכנסת עמאר, ואני גם אוסיף לו עוד 20 שניות לזמן שמופיע פה. ומעכשיו כל אחד שמתפרץ לדברים, אני קורא אותו לסדר. תודה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
תשמעו, אני אתחיל מהתחלה. אני לא רוצה לדבר על התחקיר המזעזע שהיה אתמול, ואמרו לי שגם היום, כי היום לא הספקתי לראות. אני רוצה לדבר על אובדן המשילות לגמרי במדינת ישראל. אני מבין, רצח, ורצח ערבי, וערבי רוצח ערבי, וחלק ידבר על תרבות, אבל אתם יכולים לתאר לעצמכם – בתוך מדינת ישראל להכין מכונית תופת ולפוצץ אותה נגד מנהל בית ספר? על מה זה מעיד? מה זה יכול להגיד לנו כמדינה מתורבתת, כמדינה שמחשיבה את עצמה כאחת המדינות החזקות בעולם? שאין לה שליטה בתוך המדינה. אתם מבינים מה זה לרצוח יותר מ-200 איש? ועכשיו שאלתי והתווכחנו, 205, 215, כי כל יום המספר משתנה בתוך מדינת ישראל. על מה זה יכול להעיד? במצב הנוכחי, כששר לא מקיים דיון אחד בתוך הלשכה שלו בנושא אלימות ורציחות בתוך המגזר הערבי, כאילו שזה משהו לא חשוב, כאילו שזה משהו לא מעניין – בן אדם נרצח, משפחה נהרסת. אנחנו לא מדברים על עבריינים. כשאתה אומר "מנהל בית ספר", "מחנך", אני בטוח שהוא לא עבריין, אבל רצחו אותו במכונית תופת. דבר כזה היה צריך להעמיד את כל המדינה על הרגליים, להכניס את כל מערכות הביטחון, מהשב"כ עד האחרון במערכות הביטחון: לראות מי מסוגל להכין מכונית תופת – כי היום הכינו אותה נגד זיאד אבו מוך, מחר יכינו אותה נגד מישהו אחר בתוך מדינת ישראל. על זה אנחנו צריכים לחשוב, לא לחשוב על אותו עבריין ואותו רוצח ואותו פושע; לחשוב על משילות בתוך מדינת ישראל, על שליטת המדינה, על שר שבראש מעייניו אזרחי מדינת ישראל. על זה אנחנו צריכים לחשוב. ואנחנו לא צריכים להתווכח כאן ולהתחיל לצעוק: כולכם מחפשים לייקים, כולכם לא מחפשים לייקים. מנהל בית ספר נהרג כאשר הפעילו מכונית תופת. זה הדבר העיקרי.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מלינובסקי, בבקשה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שרים, חבריי חברי הכנסת, אני התלבטתי עכשיו על מה אני אדבר – על העמדה לדין של מחבלי הנוח'בה, שעדיין אף אחד לא עושה עם זה שום דבר או על הסיוע ההומניטרי שנכנס בפרהסיה לעזה. אז אני אדבר על המחבלים, אחר כך נדבר על הסיוע, סיוע לאויב, סיוע לחמאס. תתביישו לכם, שרים. ככה אתם רוצים לנצח במלחמה? עכשיו מצאו כדורי קלצ'ניקוב בסיוע ההומניטרי שנכנס לעזה. ככה אתם רוצים להכריע את האויב? ככה אתם רוצים להחזיר את החטופים? ואללה יופי, חמאס חי ונושם ובועט, מקבל סיוע, הכול בסדר, כולם בטוב. אבל חוץ מזה, ב-8 בנובמבר, אדוני היושב-ראש, אני פניתי ליושב-ראש – נובמבר של השנה שעברה, לא, לא, לא עכשיו – בשנה שעברה פניתי לשמחה רוטמן ואמרתי: מה אנחנו נעשה עם מחבלי הנוח'בה שאנחנו תפסנו אותם באירועי 7 באוקטובר, איך אנחנו נעמיד אותם לדין? ביקשתי להקים ועדה חסויה, ועדת משנה בוועדת החוקה, שאתה גם כן, לדעתי, חבר בה, כדי להתחיל לחשוב מה עושים. הוועדה הזאת הוקמה והיו כמה דיונים, כולל דיון שנכחו בו שר המשפטים והיועמ"שית לממשלה. וכולם היו בפחד אלוהים, איך אפשר בכלל לחשוב להעמיד לדין מחבלי נוח'בה, כולל מערכת הביטחון, שרק נחרדה מעצם הדיון. ועבר זמן, ועבר עוד זמן ועוד זמן, וכבר יותר משנה, ועדיין הממשלה בפחד, בפחד אלוהים. שום דבר לא קורה. יש לנו מחבלים, נוח'בות, שכנסת ישראל כל כמה חודשים מאריכה את הוראת השעה להחזיק אותם במין מעצר, כשאנחנו אזרחי ישראל משלמים עבור ייצוג משפטי שלהם כי זה מה שחוקק בכנסת. אחר כך שרים בממשלה אומרים: געוואלד, איך זה יכול להיות, הם רק לא מבינים שהם בעצם אלה שמצביעים עבור זה. זה בחוק, ממשלתיות. אז בקיצור, נמאס. נמאס, הממשלה הזאת, יודעים לצרוח, יודעים לעשות הצגות, יודעים לעשות קמפיינים; לעבוד – פחות. אנחנו הגשנו היום עם שמחה רוטמן, וזה קיבל פ', הצעת חוק פרטית שלנו.
שר הבריאות אוריאל בוסו:
– – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אני לא דיברתי על שרים ספציפיים, אני דיברתי על הממשלה כולה. עד כמה שידוע לי, העמדה לדין של מחבלי נוח'בה לא נמצאת בתחום האחריות, בתחום המשרד שלך, נכון? אז כשזה יהיה שלך, אני אתקוף אותך. בקיצור, נמאס. אנחנו הגשנו הצעת חוק משלנו עם רוטמן, ואם ממשלת ישראל לא תתאפס על עצמה, אנחנו נקדם את זה, אנחנו נבקש פטור מחובת הנחה, ואני רוצה לראות שמישהו או מישהי יעזו לפתוח פה נגד המהלך הזה, כי באמת נמאס.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חברת הכנסת מלינובסקי, אני רק אגיד לך שהבנתי שהכספים הללו מקוזזים מהכספים שמוחזקים – – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
לא, זה עוד לא עבר.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
זה יעבור, אבל.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אי-אפשר.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אפשר, אפשר. נעשה שאפשר. חבר הכנסת טאהא, בבקשה, אדוני.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
כרגע, אדוני היושב-ראש, זה על פי חוק, לצערי מה שאנחנו חוקקנו, ועל זה נצטרך לשלם. החוק שאתה מדבר עליו זה של רוטמן, מחר בוועדה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, אנחנו שומעים הרבה, אפילו הרבה מאוד, את המושגים "משילות", "ריבונות", דווקא מהאדם שלא מצליח להביא לא ריבונות ולא משילות או שהוא לא מבין מה זה משילות ומה זה ריבונות. אני מבין ריבונות כיכולת של מדינה להשליט חוק בקרב מרכיבי החברה שלה, בקרב החברה שלה. אני מבין משילות כיכולת למשול ולאפשר לאזרחים לקיים חיים נורמטיביים על פי חוק. אבל מה השר לביזיון לאומי מבין במשילות וריבונות? הוא מבין משילות וריבונות ככלים כבדים שמגיעים ליישוב כדי להרוס בתים. הרי על פי ההיגיון שלו, לא רק שלמדינת ישראל אין ריבונות ומשילות בחברה הערבית, בחברה הערבית אין מדינה בכלל; כי אם הייתה מדינה ובתוך המדינה הזו היה באמת שר לביטחון פנים, לביטחון לאומי, הוא היה דואג בראש סולם העדיפויות שלו לחיי האזרחים, לחיי האדם, שמסמלים את הרמה הגבוהה ביותר של יכולת המדינה למשול ויכולת המדינה להחיל ריבונות – היא שומרת לנו כאזרחים על החיים, מאפשרת לנו חיים נורמטיביים, תקינים. אבל במציאות של מכוניות מתפוצצות, מכוניות תופת שמתפוצצות על מנהלי בתי ספר, במציאות של מנכ"ל עירייה שנורה ונהרג, במציאות של הרג נשים, ילדים, איך הוא מעז לדבר על משילות? איך הוא מעז לדבר על ריבונות? הרי הוא עושה את ההפך מהמושגים האלה בשטח. ועל כן, יכול להיות שמישהו צריך – היושב-ראש, אתה עורך דין, אולי תלמד אותו קצת מה זה ריבונות, מה זה משילות. הוא אומנם עורך דין, אבל הוא למד את עריכת הדין לצרכים אחרים, הוא היה צריך את זה כי הוא הבין שהוא נמצא במציאות שמחייבת אותו ללמוד עריכת דין. אז תסביר לו מה זה משילות ומה זה ריבונות.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חברת הכנסת ביטון.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, אנחנו שומעים כאן את הנאומים, את הדברים המאוד-חשובים שיש להגיד. המדינה לצערי באמת על סף תהום, אבל אני היום בחרתי לשים ולהזכיר לכולם את 101 החטופים, 402 ימים. ביום שבת היו 400 ימים שהחטופים שלנו נמצאים באפלה בתוך מנהרות החמאס, אצל הרשעים והאכזריים האלה, ונשמעו קולות של משפחות החטופים. לפני כן הקראתי את דבריו של ניסן קלדרון, ועכשיו אני רוצה להקריא לכם מה אמרה לישי לביא-מירן, אשתו של עמרי מירן החטוף, אבא של עלמה ורוני. וככה היא אמרה במוצאי שבת: 400 ימים, 400 ימים של דאגה ששורפת בכל הגוף. 400 ימים של דאגה שלא נותנת לישון, להתקדם, לנשום. 400 ימים. שוב מספר עגול, ועבורנו, עבורי, זה עוד יום. עוד יום בחלום בלהות שאנחנו חיים בו. עוד יום, אבל אנחנו עדיין שם, לפני 400 ימים. אני יכולה לספר לכם על התקף חרדה מלפני שבוע, על המעבר לקרוואן אחרי 13 חודשים בצימר, על שבוע הגעגוע והעצב של רוני, על עלמה ששואלת כבר בכל יום לפחות פעם אחת: איפה אבא? אבל מה זה משנה כשאנחנו כבר 400 ימים במלחמת חיינו, במלחמה על חיי האהובים שלנו, מלחמה חיצונית, אך בעיקר פנימית. השבוע פוטר איש הביטחון שהיה אחראי לשער. תהליך ארוך עברתי איתו, שיחות לא פשוטות. תחושות אשמה, כעס בלתי נשלט, ובתוך כל זה הוא סימן עבורי ועבור משפחות רבות שביב של תקווה בתוך הסערה. היה היחיד בממשלה שאזר אומץ לומר את האמת, שצריך להחזיר אותם הביתה גם במחיר של הפסקת לחימה. מבחינה ביטחונית אפשר לעשות את אותו הסכם שישיב אותם אלינו. המחירים יהיו כבדים אך אפשריים עבור מדינת ישראל. לפני יומיים נפגשתי איתו, ואותם דברים נשמעו שוב. 400 ימים, והשבוע ברור יותר מתמיד: אנחנו פיונים במשחק פוליטי אכזרי, חיצוני ופנימי, כולנו, רק ש-101 החטופים והחיילים בסדיר ובמילואים הם אלה שמשלמים בחייהם, בנפשם ובגופם על המשחק הזה. מאחר שנגמר לי הזמן, כבוד היושב-ראש, אני אמשיך את דבריה המאוד-נוקבים בנושא.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חברת הכנסת שלי טל מירון.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, רציתי לייחד את הדקות הקרובות דווקא לא לדבר על משהו פוליטי, אחת מהשערוריות או הפרשיות, למרות שיש הרבה על מה לדבר. אבל כן היה חשוב לי, כי אני כבר כמה שבועות מתכננת לעשות את זה, להזכיר לכולנו שבינינו מתהלכים כל יום גיבורות וגיבורים שזוכים להכרה ולהוקרה וכבוד, אבל עדיין מגיע להם הרבה יותר, כי אנחנו לא נותנים להם את מה שבאמת מגיע להם, וזה שוויון זכויות. ואני רוצה לדבר, כמובן, על העדה הדרוזית. היה לי כבוד גדול ללכת לנחם את משפחתו של אלוף משנה אחסאן דקסה, זיכרונו לברכה, מפקד חטיבת 401 של השריון, שנפל ממש לפני כמה שבועות, ב-20 באוקטובר, ואני רוצה להקריא לכם מה מספרים עליו: בעת פעילות בכפר בלבנון נכנס כוח צנחנים לתוך הכפר ונפגע מירי נ"ט. מירי זה נהרג חייל ונפצעו שניים. אחסאן דקסה, אז מ"פ בגדוד רומח של השריון, היה בעמדת חיפוי וקיבל דיווח על הכוח שנפגע. הוא החליט להשאיר שני טנקים בעמדת חיפוי ולנוע לבדו אל תוך הכפר, למרות איום הטילים ולמרות החשש להיפגעות. דקסה זיהה את מקור הירי על כוח הצנחנים ופעל לפגוע במקור הירי, לפנות את הנפגעים ולחלץ את הטנק מהכפר. הוא "הראה במעשיו רוח לחימה, יוזמה, תעוזה ואומץ לב". ולמען הסר ספק, הדברים האלה נאמרו עליו לא במסגרת תעוזתו במלחמת חרבות ברזל, אלא הרבה הרבה לפני, כשהוא קיבל צל"ש במלחמת לבנון השנייה, כבר בשנת 2006. ככה הוא חי. הוא היה גיבור ישראל מההתחלה ועד הסוף. הודא אשתו סיפרה עליו אחרי נפילתו: הוא היה כל כך חזק, בן אדם שאפשר לסמוך עליו. הוא נכנס לתפקיד לפני שלושה חודשים, ולא הייתי שקטה. דאגתי הרבה יותר מהרגיל. הוא היה מחובר למשהו הרבה יותר גדול ממנו, אבל אני הקשיתי עליו מאוד בשאלות, במיוחד אחרי חוק הלאום. כששאלו אותה מה היא הייתה אומרת לחברי הכנסת, היא השיבה: איך הם יכולים להסתכל לנו בעיניים? אני הייתי מתביישת. ובאמת, אני רוצה מכאן להגיד להודא ולמשפחתה שאני מרגישה שאני מתביישת בשם הבית הזה ובשם מדינת ישראל, שקידמו את החוק הבזוי הזה למרות שהם לא מסוגלים להודות בזה בעצמם. לצערי יש את אלה שרוצים להזכיר אתכם רק במלחמה, אבל בשגרה שוכחים שמגיע לכם שוויון, שמגיע לכם יותר, שמגיע לכם שנתקן את החוק הזה. ואני פונה אלייך מעל הבמה הזאת, ואומרת שאנחנו באמת נעשה הכול, ככל יכולתנו, כדי להביא תיקון לדבר הזה. זה המעט שמגיע לכם.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
הזמן הסתיים.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אני רק רוצה עוד 20 שניות, כי זה חשוב לי להזכיר אותו. אתם יודעים, במוצאי שבת היו לנו את אירועי הפוגרום הנוראים בהולנד, וכולנו הזדעזענו מהדבר הזה. אבל בהקשר של מה שדיברתי רציתי להזכיר את מלחם אסעד מהכפר כסרא-סמיע שבגליל, שבאמת באומץ לב רב ותחת סכנה הוא חילץ והציל יהודים רבים מהפוגרום הזה. והינה עוד הוכחה לברית שיש בינינו ולמה אנחנו צריכים לחיות כאן זה לצד זה בשלום, באחווה ובעיקר בשוויון. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חברת הכנסת כהן.
מירב כהן (יש עתיד):
כנסת נכבדה, רוב גדול מהממשלה הנוכחית מורכב משרים ושרות שהם דתיים. זאת כנראה הממשלה הכי דתית שכיהנה פה מאז קום המדינה. ניסיתי ככה לספור; מתוך 33 חברי ממשלה יש ח"י שרים אדוקים, ואיזה חילול השם שהם מייצרים. מה הם עשו לתורה ומה הם עושים ולא עושים בשם התורה. הפכו את התורה לקרדום לחפור בו: השתמטות חרדית מהצבא בשם התורה, עידוד אורח חיים של אי-עבודה בשם התורה, מימון מופרע למוסדות שלא מלמדים ליבה בשם התורה, מאות ג'ובים למקורבים תוך כדי מלחמה בשם התורה, הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים באופן שיפגע בזכויות של נשים בשם התורה, והרשימה נמשכת ונמשכת. רק מצוות פדיון שבויים, איכשהו דווקא על זה הם מוותרים. ולי, כמי שלפחות מגדירה את עצמה כלא אדוקה בהלכה, יש מה לומר לכל אלה שפועלים לילות וימים כדי שלא יהיה הבדל בין החוק במדינת ישראל לבין ההלכה. אתם נכשלים ואתם תמשיכו להיכשל. ככל שתתעקשו יותר על חקיקה שתעגן את ההלכה כחקיקה במדינת ישראל, ככה אתם תרחיקו את ההלכה מעם ישראל, כמו שכתב הרב הלורד ג'ונתן זקס בספרו "לא בשם האל": הדת זוכה להשפעה כשהיא מוותרת על הכוח – וגם ההפך הוא נכון. ככל שהדת תתעקש על הכוח, כך ההשפעה שלה תלך ותקטן. אפשר לראות את זה בהרבה תחומים בחיים. כך למשל עם ישראל, הציבור בישראל מאוד מקפיד על לצום ביום כיפור ועל ברית מילה, ואין שום חוק, אין שום חקיקה. לעומת זאת רמת ההקפדה היא הרבה יותר נמוכה, ואפילו יש אנטגוניזם ורתיעה, כשיש חקיקה מחייבת כמו חוק החמץ, כמו איסור תחבורה ציבורית בשבת, או המונופול על המעמד האישי שמחזיקה הרבנות בישראל, שזה רק מוביל לכך שיש ירידה מתמדת בשיעור הזוגות היהודים שבוחרים בכל שנה להתחתן דרך הרבנות. אז אני מסתכלת על מה שאתם עושים בשם התורה, בשם הדת, אני מסתכלת על זה ומדמיינת שאלוהים מסתכל שם למעלה ופשוט בוכה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חבר הכנסת כהנא.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על כנס של השדולה למען אלמנות ויתומי צה"ל שקיימנו היום, חברי חבר הכנסת בועז ביסמוט ואנוכי. אנחנו הקמנו את השדולה הזאת כמובן לפני תחילת המלחמה. לדעתי זו שדולה שרצה בכל הכנסות. עלו שני דברים מאוד משמעותיים בשדולה הזאת, שחייבים לקבל ביטוי בתקציב של השנה הבאה. הראשון זה הסיפור של יתומי צה"ל. אני לא יודע אם אנשים מודעים לזה, כמה אנשים מודעים לזה שיתומי צה"ל בגדול מפסיקים להיות יתומים בגיל 21. זה בעיקר בהקשר של הכרה וגם בהקשר של תגמולים. זה פשוט בלתי נתפס שבן אדם בן 21 – כאילו אומרים לו: מזל טוב, הגעת לגיל 21, מעכשיו אתה לא יתום יותר. זה מגיע למצב שכשיתומי צה"ל או מערכת הביטחון רוצים לשנות תמונה של אבא שלהם באתר יזכור, הם לא יכולים; רוצים אחר כך, בגיל יותר מבוגר, שיעזרו להם עם מונית להגיע לקבר של אבא שלהם – הם לא יכולים. פערים כספיים אדירים, ומדינת ישראל פשוט מתעלמת מהם. אפשר להבין את זה היסטורית, מאיפה זה נובע: זה נובע מכך שבשנות החמישים, כשהחוק נכתב, היו בעיקר הורים שכולים, ואז החוק טיפל בעיקר בהם. בהמשך, בעיקר בזכות שולי מועלם, ייאמר לזכותה, חברת הכנסת לשעבר, טופלו האלמנות, ויתומי צה"ל נשארו מאחור. יתומי צה"ל נשארו מאחור, ובעצם – פעם זה היה בגיל 18, וזה עלה לגיל 21 – כמעט לא מקבלים כלום, כלום. כל אחד מאיתנו שהוא הורה יודע שאנחנו משתדלים להמשיך לעזור לילדים שלנו ככל שאנחנו יכולים, בכל גיל. האנשים האלה, היתומים – אין מי שיעזור להם. אני יודע שכל אחד מאיתנו ששירת כשהיו לו ילדים וסיכן את החיים שלו, ידע שכאשר הוא יוצא למשימה שבה החיים שלו בסכנה, אם חס ושלום יקרה לו משהו, המדינה תהיה שם כדי לדאוג למשפחה שלו. וכל מי שמעמיק היום בנושא הזה מבין שזה לא המצב. זה לא המצב, לא כלפי היתומים ולא כלפי האלמנות. אני קורא פה לחברי הקואליציה ולשרי הממשלה: הדבר הזה חייב לבוא לידי ביטוי בתקציב הקרוב, וכרגע, לצערי, בגלל מריבות מטופשות בין משרד הביטחון למשרד האוצר, אפילו הצעת חוק ממשלתית שעוסקת בדברים האלה עדיין אין. זה פשוט בלתי נתפס. אני לא רוצה להיות עכשיו פופוליסט – במקום זה, במקום זה, במקום זה. תמצאו את הכסף כדי לדאוג ליתומי צה"ל ולאלמנות. תודה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מסתכל על הכנסת הזאת ואני רואה את העולם המקביל לעולם שנמצא בחוץ. ואני שואל – זה מפריע לי שם, השר אלקין. אני לא מאמין. אני פוליטיקאי כבר 20 שנה, אני פה בכנסת 12 שנה, ואני חייב להגיד לכם שלא האמנתי שאנחנו נגיע למציאות שבה יגיעו לכנסת ישראל, ישימו תקציב, יטילו גזרות על מעמד הביניים, על העשירים, בוודאי ובוודאי על האוכלוסיות החלשות, אבל יעמדו כאן שרים חוצפנים, קרנפים, שבמקום להגיד: אנחנו שמים תקציב שראשיתו הוא שאין יותר כספים קואליציוניים בשעת משבר; 2. סוגרים עשרה משרדים מיותרים; 3. דואגים לכך שכולם מתגייסים; 4. אנחנו מתחייבים שאנחנו לא דואגים לסקטורים שלנו, אנחנו שרים, אנחנו ממשלה של כולם – במקום זה עולים לכאן שרים קרנפים, לא מתביישים, וחלקם מתנהגים כמו מפתח שבדי – אתם יודעים, מפתח שבדי מכוון את עצמו בכל פעם למשהו אחר – ומטיפים לנו כמה שהם דואגים למדינה הזאת. תתביישו לכם. יתבייש לו שר האוצר שיביא תקציב שפוגע בכל העם הזה, בכולם. רק על דבר אחד הוא פוסח – ממשיכים לתת כספים קואליציוניים. ואיך אנשים בליכוד לא מבינים את זה? איך? היה פעם מישהו שאמר: משוגעים, תרדו מהעץ. אין כבר מי שיגיד את זה. אתם במצח נחושה, במצח נחושה, מובילים את המדינה הזאת לאבדון, ומתהדרים ומספרים לנו כמה שאתם אנשי ימין וכמה שאתם ממלכתיים. לא מניה ולא מקצתיה. בושה וחרפה. תאמינו לי, אני אומר את זה בכאב גדול. אני מטייל במסדרונות הכנסת ולא מאמין שזאת מציאות מדומה; לא מאמין שאתם לא שומעים את האנקה הגדולה שיוצאת מהעם הזה; לא מאמין שאתם לא שומעים את אנשי המילואים, את משפחות אנשי המילואים; לא מאמין שיש כאן חברים שיצביעו בעד חוקי ההשתמטות; לא מאמין שתנועת ש"ס, ברגעים האלה, יש לה עזות מצח להביא את חוק הרבנים. צר לי על כך, וצר לי על כך שאנשים נותנים גיבוי לקואליציה הזאת – אני מסיים, שנייה. אני מצפה מכם, כי אני מכיר את הליכוד, אני מכיר את המפלגה המפוארה הזאת, שהפכה להיות למפלגה של קרנפים.
מיקי לוי (יש עתיד):
פעם רביעית פותחים תקציב, 33 מיליארד שקלים תוספת. ירון, תגיד שפעם רביעית פותחים תקציב, תוספת של 33 מיליארד.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חבר הכנסת לוי, בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אתה שמעת, חנוך? אמרו לי: אתה רואה, כשחנוך נמצא פה אין צעקות.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אמרו את זה כי אני לא שם ולא צועק. אני שמעתי את הכול.
ירון לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום השתתפתי בוועדת הבריאות, ודיברנו על התוכנית הלאומית לבריאות הנפש. לפני קרוב לשנה הגיע מנכ"ל משרד הבריאות בר-סי לוועדה, הציג לנו מצגת צבעונית ויפה, ועל כל שאלה הייתה לו תשובה. היו שם מענקים לפסיכולוגים, וכששאלנו אם פסיכולוגים יבואו בשביל מענקים חד-פעמיים, הוא אמר שיבואו, ויבואו הרבה. אמרנו שאף פסיכולוג לא יעזוב את השירות הפרטי וייכנס לשירות הציבורי בשביל מענק חד-פעמי. והוא אמר: אתם תראו. אז עברה שנה, וכמה פסיכולוגים נכנסו בתוכנית המענקים? אפס. אותו מנכ"ל משרד הבריאות אמר שלפי התוכנית הלאומית ייבנו 25 בתים מאזנים. בית מאזן זה בית שנותן חלופת אשפוז לבית חולים פסיכיאטרי. 33% מהמאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים יכלו להיות בחלופת אשפוז ובית מאזן. מבחינה כלכלית, זה חוסך למדינה למעלה מ-600 מיליון שקל; מבחינה מוסרית, זה חוסך לאותם מתמודדי נפש את כל החוויה הזאת של להיות בבית חולים פסיכיאטרי בזמן שהם יכלו להיות בקהילה. אני אשמח אם השר אלקין – בדרך כלל אני לא נוהג כאן, אתה יודע, להטיח באנשים – אני אשמח שתקשיב לדברים האלה. מישהו יודע איזה שר הוא? נאור – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
שר המינהלות.
ירון לוי (יש עתיד):
כבוד השר, שר הממטרות אלקין – כבוד השר אלקין, אתה יודע למה שר הממטרות? אתה יכול להסתכל לכאן – כי אתה יורק בפנים של הציבור בזמן מלחמה עם משרד של עשרות מיליוני שקלים, בזמן שאין כסף לפסיכולוגים, בזמן שלוקח שנה להמתין לתור אצל פסיכיאטר בקופת החולים, בזמן שלהלומי קרב חסרים עובדים סוציאליים, ולא הקדמתם את הפעימה השנייה להכניס אותם למערכת הביטחון. אבל השר, כמו כל הממשלה הזאת, הוא לא שומע, כי הם עסוקים בעצמם, והלוואי ואנחנו לא נהיה כמו האנשים שנמצאים כאן, אנשים ישנים שדואגים רק להיות כאן. מעבר לעובדה שאתה וחבריך עשיתם את המהלך הזה כדי לשמר את ההישרדות שלהם, שום תכלית אין לדבר הזה. תתביישו.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה רבה. חבר הכנסת בליאק.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, המינהלות, היום 11 בנובמבר 2024, ובעוד 50 ימים מתחילה שנת הכספים החדשה. נכון להיום, ל-11 בנובמבר 2024, הצעת התקציב לשנת 2025 טרם הונחה על שולחן הכנסת, ולא רק זה, עדיין אין לנו את התקציב הסופי לשנת 2024, שצפוי להשתנות בקרוב בפעם הרביעית. אגב, אמרתי את זה מראש לפני חודש וחצי. איזו הפקרות. איזה חוסר אחריות. מעולם, מעולם לא הייתה במדינת ישראל הנהגה כלכלית ושר אוצר כושלים כל כך. עד עכשיו, אני אומר את זה בצער, עד עכשיו, כל מה שאמרתי וצפיתי לגבי ההשלכות החמורות של התנהלותו הלא-מקצועית של שר אוצר, הכול התממש. וגם כעת, בעקבות העיכוב, העיכוב הנוסף באישור התקציב לשנת 2025, והתיקון הנוסף בתקציב 2024, אני צופה הורדת דירוג אשראי נוספת למדינת ישראל, השישית מתחילת השנה, עד סוף 2024. לא בגלל המלחמה, בגלל הממשלה. בגלל הממשלה. החוק הזה, שפוגע בזכויות הפנסיוניות של הציבור הישראלי העובד, הוא חוק חצוף. מאות אלפי עובדים ביצעו תכנון פנסיוני שמבוסס על מה שהממשלה הבטיחה להם במשך הרבה מאוד שנים, והינה, מגיע סמוטריץ' ומודיע כי בניגוד למה שהבטחנו, הפטור ממס במשיכת הקצבה לא יעלה, והציבור שמשרת ועובד ומשלם מיסים, הולך להפסיד עשרות אלפי שקלים, כך, בהינף יד. אזרחי ישראל, אני רוצה לגלות לכם סוד. אין צורך לפגוע בפנסיה שלכם. היה אפשר לסגור 14 משרדים מיותרים, לבטל 5 מיליארד שקלים מהכספים הקואליציוניים ולמנוע את הגזרה הזאת, וגם גזרות נוספות. לא היה צורך לפגוע בפנסיה שלכם. חשוב שתדעו את זה. אבל הממשלה החצופה הזאת לעולם מעדיפה פוליטיקה ואת שלמות הקואליציה על פני אזרחי מדינת ישראל שעובדים ומשרתים את המדינה הזאת. חרפה של חוק. מי שיצביע לו – שיתבייש.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חברת הכנסת שרון ניר.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בזמן שמדינת ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמה קיומית בשבע חזיתות, בזמן שזירת איראן פתוחה, בימים שאזרחי ישראל מלקקים את הפצעים ומשוועים להנהגה שתהיה ממוקדת בביטחון, באחדות העם, בחוסן הלאומי, למרבה הצער, הממשלה שלנו ממוקדת אך ורק בנושאים סקטוריאליים, ואיך לא, בשימור שרידות הקואליציה. חוק שירותי הדת, או חוק הג'ובים, שעולה כאן היום, כמובן לא משרת את הציבור הרחב אלא מוסיף את שלושת הכ"פים לשר הדתות: כוח, כסף וכבוד. וזאת למה? כדי ששר הדתות יוכל להקצות משרות למקורבים. החוק מגדיל לכאורה את שירותי הדת אך בפועל הוא מחזק את ש"ס ואת שר הדתות כדי להמשיך להנשים את הקואליציה. תגידו לי, זה נראה לכם הגיוני שבעת הזאת, כשהחברה הישראלית מדממת, הדבר הכי דחוף זה הרחבת המשאבים לשר הדתות? זה מה שצריך עכשיו – הרחבת משאבים לרשויות המקומיות בנושא דת? במקום להתמקד ולרכז את כל המאמץ בהרחבת השורות בצבא, במקום להוריד את הביורוקרטיה לאנשי המילואים העצמאיים שחזרו מ-300–400 ימי מילואים וחיכה להם ד"ש עם שיר בדואר שהם חייבים להחזיר עכשיו עשרות אלפי שקלים לביטוח לאומי, כי הממשלה לא הספיקה לחוקק חוק שיתחשבן איתם על השנה הנכונה ועל עצם העובדה שזוקפים להם חוב מיותר, אז שולחים להם ד"ש עם שיר כדי להוריד להם את המוטיבציה. אבל לחוקק חוק שירותי דת? לזה יש זמן, זה בראש סדרי העדיפויות. החוק הזה מצטרף לעוד חוקים הזויים שהקואליציה הזאת מחוקקת, כמו חוק הרחבת סמכויות לבתי דין רבניים. זה של יהדות התורה, זה בוא יבוא, זה כנראה בתוך הדיל. כל זה נועד כדי בסוף לעקוף את המערכת השיפוטית. אם יהיה לנו חוק הרחבת סמכויות לבתי דין רבניים, אז מי צריך את מערכת המשפט הקונבנציונלית? נסגר. שמור לי ואשמור לך. פעם ש"ס, פעם יהדות התורה. ושוב, על מה ולמה? להנשים את הקואליציה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה רבה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
משפט אחרון, אדוני. תמשיכו עם הפעילות הפרלמנטרית שלכם לטובת קבוצות לחץ ומקורבים לשימור הקואליציה. הניתוק שלכם הוא בלתי נשכח ובלתי נסלח. תודה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חבר הכנסת בן ארי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, החוק הזה, מי שלא יודע, הוא בעצם מעלה מ-2% ל-3%, וכמובן על בעלי הכנסה, כל מי שגם כך משלם ישלם יותר, ואנחנו כמובן נתנגד לחוק הזה של העלאת מיסים. אגב, כמו כל היום הזה שעוסק או בהעלאת מיסים או בג'ובים: אחד – לעמיחי אליהו, לתת לו את גבעת התחמושת; שניים – לתת לדרעי את הרבנים שלו. וביום שמדינת ישראל מותקפת במאות רקטות, זה מה שהכנסת עושה. יום שני, אחד הימים הכי חשובים בכנסת, מתעסק בהעלאת מיסים וג'ובים, ג'ובים לאלה וג'ובים לאלה. זה מה שהכנסת עושה למען אזרחי ישראל ביום כל כך מורכב וכל כך קשה כמו היום. אבל כמובן, זה לא מעניין אותם. אין פה שום דבר בחקיקה היום ששווה משהו. אבל אני רוצה דווקא להתייחס למה שאנחנו צופים כעת, שצפיתי בו גם אתמול, בתחקיר של רביב דרוקר והעיתונאי ג'וש בריינר מהארץ. אנחנו גם נעשה גילוי נאות, אנחנו ממשיכים לצפות בו עכשיו. יש לי הרבה דברים להגיד באמת על השר הזה. אני כבר שנתיים אומרת שהוא כישלון לאומי, אני כבר שנתיים אומרת שהוא לא עושה כלום. אבל מה שמדהים בתחקיר, זה לא רק שכל מה שאמרתי נכון, את זה אני לא צריכה; מה שמדהים – אפילו אי-אפשר להסביר את זה – שכל מה שהוא מתעסק בו זה מה יגידו עליו, מה יגידו עליו, איזו תמונה להוציא. אם אתה מנסה להסביר, אין לך מילים נכונות למצוא כמה שזה בלון נפוח, ריק. באמת, בן אדם שלא עושה כלום, רק מדבר על מה יגידו, האם זה ייתן לו לייקים. תראה, יש כאן הרבה שרים שיש לי ביקורת עליהם. יש לי, לא חסרה לי ביקורת על השרים פה. אבל כזה דבר לא ראיתי בחיי. איזה בן אדם כל היום מתעסק – טוב שהוא לא אומר: מה אני לובש – במה אומרים עליו, האם התמונה הזאת תביא לו לייקים, האם להוציא הודעה כזאת, איזה כתב עוזר לו, איזה כתב לא עוזר לו.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
צפיתי בתחקיר. את בטח גם לא צפית בו אתמול, כי כל מה שעשית שם זה עמדת ופרשנת כמה שהוא מדהים ומדהים.
טלי גוטליב (הליכוד):
נכון – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל בואי, את בכלל לא הקשבת למה שאמרתי, כי נכנסת לי באמצע. מספיק מה שהיה לי איתך בשבוע שעבר על המזגן. את לא יכולה לשמוע חצאי דברים, טלי.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא הבנתי, מה הבעיה – – –
בועז טופורובסקי (יש עתיד):
אבל את כל פעם נכנסת באמצע הדברים, צועקת והולכת.
טלי גוטליב (הליכוד):
ביי ביי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ביי, טלי, ביי. באמת, אם חשבתי שהוא מתיש, היא כאילו הגרסה המתקדמת, הגרסה הנשית המתישה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
צריך לסיים, גברתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מסיימת. היא פשוט הפריעה לי וניתקה לי את חוט המחשבה, שבו רציתי לומר במשפט אחד: הבלון הנפוח, הריקני הזה, כל מה שהוא מתעסק בו זה אך ורק לייקים, פרסומות ותקשורת. אפס עשייה, כלאם פאדי. רק קשקושים וברבורים. תודה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חבר הכנסת דוידסון.
מיקי לוי (יש עתיד):
הבערת הר הבית מסכנת אותנו – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני לא אעזוב את הנושא הזה של אמסטרדם. אני נשבעתי לעצמי, וגם בדיונים, גם בוועדת חוץ וביטחון, גם בוועדות אחרות, הנושא הזה של מה שהיה ביום חמישי באמסטרדם חייב להיות על שולחן הכנסת עד שיהיה תחקיר מלא ונהיה בטוחים שהדבר הזה לא יקרה בפעם הבאה. אני רוצה לחזור שלושה ימים אחורה. כל אזרח במדינת ישראל וכל חבר כנסת חייב להבין דבר אחד – שאת האירועים באמסטרדם היה אפשר למנוע. היה אפשר לעצור את הפוגרום המטורף הזה בילדים, נשים, נוער, אנשים מבוגרים, שהגיעו בסך הכול לצפות במשחק כדורגל. זה היה הדבר היחידי, לשם כך הם נסעו לאמסטרדם. הם לא פגעו באף אחד, לא רצו להרע לאף אחד. הגיעו לראות משחק כדורגל. המשטרה ההולנדית לא הייתה שם כדי למנוע את הפוגרום ביהודים חפים מפשע. למה היא לא הייתה שם? כי מה שמדינת ישראל הייתה צריכה לעשות לא נעשה. אני אסביר שוב בחצי דקה. היום היו שני דיונים בכנסת בנושא הזה. משרד התפוצות והנציגים שלו חד-משמעית אמרו בוועדות שהיו נתונים והתרעות לגבי מה שהולך להתרחש באמסטרדם. זה עלה למעלה גם לדרגת השר. השר שיקלי קיבל את המידע הזה. השר שיקלי ידע שיש התראות חמורות לגבי מה שמתרחש באמסטרדם. השר שיקלי ידע מהמקור הכי נאמן שהולך להיות פוגרום באמסטרדם. השר שיקלי לא מנע את הפוגרום הזה. השר שיקלי לא התקשר ולא העביר את זה למי שהמידע היה צריך להגיע אליו. המל"ל לא קיבל מהשר שיקלי את המידע שהיה אצלו, לכן לא השתמשו במידע הזה. המידע הזה נעצר ולא התקדם לאן שהוא צריך להגיע. לכן השר שיקלי צריך להגיע לפה, וקודם כול לבקש סליחה ולהגיד מה יעשה כדי שהדבר הזה לא יקרה שוב.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
ואז להתפטר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אבל במקום לעשות את זה, הוא הלך לערוץ 14 וטינף על הבוס שלו שהכניס אותו לפוליטיקה, על בנט. זה מה שהוא עשה. אני אגיד את זה כל הלילה ומחר ומוחרתיים. השר שיקלי, יש לו אשמה בנושא הזה כי הוא לא דיווח למי שהיה צריך לדווח. על כן ראש הממשלה חייב לפטר את השר שיקלי מהמשרד המצ'וקמק שלו, כי גם במשרד המצ'וקמק שלו הוא לא עושה מה שצריך לעשות. תודה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חבר הכנסת שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, סימון, בהמשך ישיר לדברים שלך, חזרת כל כך הרבה פעמים על "השר שיקלי", אבל למה בכלל שהשר שיקלי יתעסק בזה? יש מטה לביטחון לאומי, יש מל"ל, יש את כל זרועות הביטחון, ומשרד התפוצות מקבל אינדיקציה מרשתות חברתיות ואז – לא משנה הכישלון שבדרך, להרים טלפון, ושומעים שיש אינדיקציה, למרות שבערך כל הטוויטר ידע מזה. אבל נראה לי שזה די ממחיש גם את הברדק אבל גם את הכפילויות המיותרות שיש בממשלה הזאת, שמייצרת בסוף גם בלגן, גם בזבוז כספים, ובסוף, בקצה, גם פגיעה בבני אדם. אנחנו רואים את זה בדוגמה הזאת. לא על זה רציתי לדבר. רציתי לפתוח בשני דברים טובים. אחד, מזל טוב לשר אלקין. תורנות ראשונה של השר אלקין כשר תורן במליאה, אני שמתי לב, אדוני היושב-ראש, תקן אותי אם אני טועה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה התפקיד של השר, הוא לא צריך לשבת פה?
נאור שירי (יש עתיד):
לא, זה פחות מעניין. אבל יש יכולת מופלאה לשרים – אדוני היושב-ראש, אתה לא תכיר את זה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לשבת ולא להקשיב.
סימון דוידסון (יש עתיד):
זהו, בדיוק. הם שרים תורנים, אתה כאילו פונה אליהם, אבל אתה אוויר. ואלכ השנייה ישבת פה. אנשים פונים אליך, רק בשביל הכבוד תסתכל אליהם, תגיד להם תודה, לא יודע. מי אתה, כאילו? יחס של כבוד אישי מינימלי. אבל בכל זאת אני מאחל לך מזל טוב. בהזדמנות זאת אני רוצה להבין, אם תוכל להסביר לי בשנייה וחצי מה הסמכויות או איך עובד מרוץ הסמכויות בינך לבין השר שממונה על הנגב והגליל.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
נגב וגליל זה לא צפון ודרום.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר. אבל השר ימשיך לבזבז כספים ולעשות עבודה מיותרת וגם להתעלם באלגנטיות דוחה, בעיניי לפחות. אני לפחות חושב שהיה לי הכבוד להסתכל לאנשים בעיניים, אבל מילא, זה לא משנה. אני רוצה לדבר על עוד דבר חיובי. לא מאמין שיש לי רק 50 שניות, אבל הדבר החיובי הוא שאני חושב שאנשים מסתכלים על תחקיר על בן גביר ואומרים: ואללה, תראו איך המשטרה מתנהלת. יש על זה עוד הרבה, אנחנו נדבר על זה והרבה עוד ידברו על זה, אבל אני רוצה לומר דבר טוב, כי אני זיהיתי בתחקיר שר תקשורת מעולה. ואללה, יש לנו שר מואזין, שמודה ואומר: אין לי טלוויזיה, אני לא קשור, אבל הוא יודע פתאום מה כולם אומרים ועל מה. אבל בן גביר, תגידו מה שתגידו על הבן אדם, הוא חיי מלייקים והוא מבין תקשורת. הוא נותן יום אחר יום לביבי נתניהו 0:4 במחצית. הוא מסובב אותו על האצבע הקטנה ככה, אפילו בלי להתאמץ. הוא מכניס דוברים שמשרתים – בזמן שהם משרתים בגל"צ הם דוברים שלו, ואז כמתנת שחרור הוא מסדר להם הופעה בפטריוטים.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
צריך לסיים. תודה.
נאור שירי (יש עתיד):
משפט אחרון. ערוץ הכנסת העסיק כתב שהוא יועץ תקשורת שלו. הבן אדם גאון. מכיוון שיש לנו שר תקשורת מואזין שאין לו מושג בתקשורת, אני ממליץ על בן גביר. יהיה טוב לביטחון מדינה ולתקשורת הישראלית. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חבר הכנסת טופורובסקי.
בועז טופורובסקי (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת והשר הישן-חדש, חדש-ישן, כמעט פספסנו את הנאום, כי כולנו מרותקים לערוץ 13, רואים איך בלי בושה, בשעה הקשה ביותר של מדינת ישראל, אלה המתיימרים להיות הימניים ביותר, הפשיסטיים ביותר, רק מתעסקים בקרדיט, במי נותן מה ואיך ישמעו אותם. לא מתעסקים בהרוגים, לא מתעסקים בחטופים, לא מתעסקים בנאנסות, לא מתעסקים בחמאס; מתעסקים במה אפשר להעלות לתקשורת. אומר שם בן גביר: הצלחתי לעצור תשעה שב"חים. אז מישהו אומר לו: תעצור יותר. הוא אומר: אני לא יכול, זה לא מעניין תקשורתית. אף אחד לא מדבר על מהות. ובנאום הקודם שלי כאן אני דיברתי על תאונות דרכים. יש ניידת משטרה אחת על כל 100 ק"מ במדינת ישראל. אתם יודעים מה הגודל של המדינה? תעשו את החישוב כמה ניידות זה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
אתה מדבר על משטרת תנועה או בכלל?
בועז טופורובסקי (יש עתיד):
משטרת תנועה. ניידת אחת לכל 100 ק"מ, כאשר ב-OECD זה אחת לכל 10 ק"מ. זה תחת בן גביר. יש 137 משרות לא מאוישות במשטרת התנועה, לא מאוישות כי אף אחד לא מפרסם אותן, אף אחד לא מנסה לגייס אליהן, אף אחד לא מעלה להם שכר. זה לא מעניין אף אחד. לכן, למרות שאמורות להיות היום בערך 600 או 700 ניידות משטרה, יש 264 ניידות, אבל בגלל המחסור בכוח אדם, רק 60 מהן מושמשות. שמע, עם ישראל, אין בטיחות בדרכים במדינת ישראל. המשטרה, משטרת התנועה, לא קיימת. היה פרסום לפני כמה זמן, אחרי שעשיתי קצת בלגן היה איזה פרסום בערוץ 12: משטרת התנועה עושה מצלמות טקטיות. אלה מצלמות שהיא הורידה, ועכשיו היא מעלה. וגם דאגו להגיד שם שאין מי שיוציא את סרט הצילום מהמצלמות הטקטיות. אז הן רק יהיו שם. בכתבה הזאת אמרו שזה בעצם בלוף. אתם מבינים? הכול בלוף, ואפילו לא מסתירים את הבלוף. ואז רואים ערוץ 13 ומבינים איך כולם זה בלוף אחד גדול, כל הממשלה הזאת. השר לביטחון לאומי לא מתעסק לרגע בביטחון לאומי. הוא מתעסק רק בביטחון שלו ברשתות החברתיות ובכמה מנדטים הוא יקבל. בזה הוא מתעסק. ואז זה מסביר את התשובה היום של ראש הממשלה – אני מסיים – לבית המשפט על דחיית משפטו. מה הוא אומר, החוצפן הזה, שאין לו אלוהים? "לאורך חודש אוגוסט 2024", כותבים עורכי הדין של ראש הממשלה, "התנהלו מגעים ענפים לעסקאות חטופים. וזאת עד לגילוי רציחתם של שישה חטופים ברפיח" ב-31 באוגוסט. לכן צריך לדחות את זה. לא היה זמן לביבי להתעסק. הוא היה עסוק בעסקת חטופים, שהיום אנחנו יודעים שהוא היה עסוק בביטול שלה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה.
בועז טופורובסקי (יש עתיד):
אני מסיים. ובסוף הוא רק אומר – ואת זה חשוב שישמעו, כי את זה רושמים עורכי דינו של נתניהו בשמו של נתניהו – הוא אומר: החיסול של הנייה על ידי גורם שלא זוהה מונע ממנו גם להתכונן למשפט. אתם מבינים?
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה רבה.
בועז טופורובסקי (יש עתיד):
בהסבר ובתשובה למה לדחות את משפטו הוא גם מוסר סודות מדינה. אין דברים כאלה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה רבה. חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת. חבר הכנסת ליברמן, בבקשה, אדוני.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא מבין את ההתנהלות של הממשלה ברצועת עזה. אנחנו היום התבשרנו שהקרבות קשים בצפון הרצועה; לצערי שמענו עוד פעם את צמד המילים המצמרר "הותר לפרסום". והיום הקבינט מחליט שפותחים עוד שלושה מעברים; רוצים להגיע ל-350 משאיות של סיוע הומניטרי ביום. לפני שבוע חיברנו את רשת החשמל הישראלית לרצועת עזה. אנחנו מספקים גם מים, גם דלקים, הכול. אז איזה מנוף, איזה לחץ אנחנו יכולים להפעיל על חמאס? הם מקבלים חופשי גם מזון, גם דלקים, גם סחורות, חשמל, הכול חינם, מקבלים ממדינת ישראל, והם יורים עלינו נ"ט, והחטופים שלנו נמקים שם במנהרות. איזה לחץ אנחנו מסוגלים להפעיל? אפרופו כל הצביעות של העולם הגדול, המדינות הנאורות, אני מסתכל על הנתונים של האו"ם. אדוני היושב-ראש, תסתכל באתר האו"ם. כמה פליטים יש בסוריה? מעל 5 מיליון אנשים, מעל 7 מיליון אנשים, באמת, שאיבדו את מקומם והפכו לפליטים בארצם. אני מסתכל על הנתונים של סודאן, של אפגניסטן – מיליונים, מיליוני פליטים מקבלים הרבה פחות סיוע מאשר מקבלים ברצועת עזה. אני לא זוכר שמדינות העולם החופשי חיפשו הסדר כלשהו עם המדינה האסלאמית או עם אל-קאעידה. מה ההבדל בין המדינה האסלאמית, אל-קאעידה, לבין חמאס והג'יהאד האסלאמי או חיזבאללה? לא ראיתי שמישהו חיפש הסדר. לא ראיתי שהעולם החופשי סיפק לשם, לכל אותו שטח בשליטה של המדינה האסלאמית, סיוע הומניטרי. האם מישהו יכול לדמיין שבמלחמת העולם השנייה בעלי ברית היו מספקים לגרמניה הנאצית דלקים, תרופות, מזון, חשמל? טירוף מוחלט. אז איפה הממשלה? כביכול ממשלת ימין. ממשלת סמרטוטים. איפה ההחלטות? מה היכולת שלכם לעמוד בלחצים? הרי כבר איימו עלינו. ראינו שכשאנחנו עומדים בלחצים – לא הממשלה, האופוזיציה – אז שום דבר לא עוזר. אני ראיתי אילו לחצים הופעלו עלינו בנושא חוק אונר"א. הממשלה התקפלה. בדיונים בוועדת החוץ והביטחון כל נציגי הממשלה, כולל משרד החוץ, כולל מל"ל, משרד ראש הממשלה, הגיעו וסיפרו: אוי ואבוי אם נעביר את החוק הזה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל ראש הממשלה – זה לא אתה, זה ראש הממשלה שהעביר.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
העברנו. העברנו. ראש הממשלה שלח את הנציגים שלו שאמרו: אוי ואבוי.
טלי גוטליב (הליכוד):
ממש לא. בזכות ראש הממשלה החוק הזה עבר – – –
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אז לכן הממשלה הזאת לא מסוגלת לא להגן ולא להפעיל לחץ. זו ממשלה שלא מסוגלת להגן על ביטחונם של אזרחי ישראל. תודה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חבר כנסת הרצנו, בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני דווקא רוצה לפנות לחברי הקואליציה שפה, לאופיר, לטלי. אולי אתם תוכלו להסביר לי, כי אני לא מצליח להבין.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה אתה עכשיו לא מצליח להבין? כי אתה תמיד פותח בפתיח הזה. אבל אהלן וסהלן.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
השר יואב בן צור מש"ס עדיין מסרב לאפשר סבסוד למעונות יום לציבור בישראל כל עוד גם ציבור המשתמטים לא יקבלו את הסבסוד שלהם. שלושה וחצי חודשים, 70,000 משפחות צעירות לא מקבלות סבסוד, אלפי שקלים כל חודש, למרות שהן זכאיות, הן עומדות בתנאים. הן יכולות לקבל את הסבסוד הזה, אבל התבחינים לא פורסמו. השר לא עושה את העבודה שלו, לא מפרסם. הוא הציב אולטימטום: עד שגם המשתמטים יקבלו את שלהם, אף אחד לא מקבל. הוא קושר בין שני הדברים. 70,000 משפחות, בחלקן הגדול בן הזוג או הבת הזוג נמצאים במילואים 250 יום, ואין פתרון. עכשיו, מספיק לעבור על הרשת ולקרוא את זעקות השבר של הורים, של נשים, של גברים, שאומרים: אנחנו קורסים, אנחנו לא מסוגלים לעמוד בתשלומים של המעונות. אני לא מצליח להבין.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני אגיד לך את התשובה, פשוט. אתה רצית תשובה – אני אגיד לך מה התשובה, בסדר?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מה התשובה?
טלי גוטליב (הליכוד):
ברגע שקשרתם את חוק המעונות – שאגב, אני חתומה עליו – להשתמטות, שזה הזיה – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מי קשר?
טלי גוטליב (הליכוד):
רגע, שנייה. אני רק רוצה להבהיר לך. נשות החרדים – זה לא רק נשות החרדים, זה כל נשות ישראל – ברגע שמנעתם את סבסוד מעונות היום, תגיד לי אתה – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
טלי, שר העבודה לא מפרסם את התבחינים, לא עושה את העבודה שלו, ו-70,000 משפחות צעירות, הורים צעירים שזכאים לקבל את זה, מהציבור הכללי, לא מקבלים. מה הם אמורים לעשות? תסביר לי את. משפחות צעירות, שבהן הבעל נמצא במילואים 250 יום, האימא קורסת, מגיע לה, היא זכאית לקבל אלפי שקלים מהמדינה, ושר העבודה אומר: עד שהאולטימטום שלי לא יתקבל, עד שהמשתמטים לא יקבלו, אף אחד לא יקבל.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – לא אמורה לקבל סבסוד? למה? אני חתומה על החוק הזה. באמת.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
עכשיו, אני שואל אותך. את חברת ליכוד. איך יכול להיות ש-70,000 משפחות בישראל הן בנות ערובה של אולטימטום של שר העבודה – עזבי אותך – שלא מתמרץ עבודה, שלא מתמרץ עבודה?
טלי גוטליב (הליכוד):
זה בגלל העבודה של היועמ"שית. היועמ"שית.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אה, היועמ"שית שוב אשמה? בואי.
נאור שירי (יש עתיד):
לא נכון. טלי, את טועה.
טלי גוטליב (הליכוד):
בטח שהיא אשמה. היא האשמה. בגללה לי יש – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
שר העבודה צריך לפרסם, לעשות את העבודה שלו, לפרסם תבחינים, לאפשר ל-70,000 משפחות צעירות לקבל את מה שמגיע להן בחוק. לפרסם, לעשות את העבודה שלו. אני לא מצליח, אני באמת לא מצליח להבין. זה משגע אותי. לא יכול להיות שמשפחות צעירות, 70,000, לא יקבלו אלפי שקלים בחודש. אלפי שקלים. לא מדובר בכמה מאות – אלפי שקלים כל חודש. הן עומדות בתבחינים, רק שהשר מחזיק בהן, במשפחות אלה, כבנות ערובה, עד שהמשתמטים לא יקבלו. עד שהקומבינה שלו לא תעבוד, אף אחד לא יקבל. איך הליכודניקים ממשיכים לשתוק לנוכח החרפה הזאת? אני לא יודע.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה. חברת הכנסת שיר סגמן.
נאור שירי (יש עתיד):
טלי, את לא מבינה את החוק.
טלי גוטליב (הליכוד):
אה, אני לא מבינה. יש לי בעיה בהבנה. יש לכם קטע, ביש עתיד, שאתם חושבים שיש לי בעיה באינטליגנציה.
נאור שירי (יש עתיד):
יש לך קטע שאת חושבת שאת יודעת הכול. זה קטע טוב אצלך, אבל הפעם את טועה.
טלי גוטליב (הליכוד):
תקשיב, אני לא חושבת שאני יודעת הכול. אני ממש לא חושבת שאני יודעת הכול.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
בסופו של יום, 70,000 משפחות – – –
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
תודה רבה לכולם. את השיחה הזו אפשר להמשיך בחוץ.
נאור שירי (יש עתיד):
מי שאת מאשימה זה את שר העבודה, לא הפוך. הוא קשר את זה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חבר הכנסת שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא אמר: אם החרדים לא, אז אף אחד לא.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
חבר הכנסת שירי, אתה מפריע לחברת מפלגתך.
נאור שירי (יש עתיד):
מחילה. 20 שניות.
היו"ר חנוך דב מלביצקי:
לא, גם לא 20 שניות. תודה. בבקשה, גברתי.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר איתכם היום על רומי, על רומי לשם גונן. ילדה של אור. היא ילדה אמיצה וילדה חזקה, היא ילדה עם אנרגיה מטורפת וצחוק מידבק. אימא שלה, מירב, סיפרה בעמוד הפייסבוק שלה: הסתכלתי היום בתמונות שצילמנו בטיול באפריל לפני שש שנים – ארבע בנות בטיול מדליק בגרמניה, המון ירוק, המון אתגר. לפעמים הסתכלתי על שלושתכן מהצד והערצתי אתכן על האומץ שלכן בטיפוס חבלים, בקארטינג המהיר, ובעיקר נהניתי מהיחד שלנו. והיה גם את היום הזה שהלכנו לעשות סקי ביחד, אתן זוכרות? כשעליתן למעלה להר, אני ויתרתי, לא היה לי את האומץ שיש לכן. יוש קלטה מהר את הקטע, וירדני קצת יותר בזהירות. ואת, את, רומצ'? לך זה לא הצליח. ראיתי אותך מתעצבנת וצועקת ומנסה שוב ושוב, וברגע מסוים מוותרת וצונחת לשלג, נשכבת על הגב ופורשת ידיים ורגליים, כאילו את אומרת: טוב, אני נחה קצת. את אולי ניצחת לרגע, אבל אני כבר חוזרת. צחקתי כל עוד היית למעלה, וכשירדת הכנענו כולנו את הצחוק, כי ידענו שתהיי ממש עצבנית. עוד דבר שאני אוהבת בך. היום אני מברכת על זה, אני יודעת שהכעס והעצבים שאת יודעת לפעמים להיות בהם מאפשרים לך לפרוק ואז לשנות אסטרטגיה. כי את בחיים לא תוותרי על מי שאת ועל הזכות שלך לחיות כמו שאת רוצה, כפי שאת ראויה לו. חברים, רומי היא לא פוסטר והיא גם לא תמונה. רומי אוהבת לשתות קוקטייל ספייסי ביץ' או פורן סטאר מרטיני. אני מאוד מקווה שאני מבטאת את זה טוב, ואם לא, אני אשאל את רומי כשהיא תחזור. דריה, אחותה הקטנה, אמרה באחד הראיונות: כשאני יוצאת למסיבות, היא נשארת ערה, גם עד 04:00, כדי להחזיר אותי הביתה. היא חייבת לראות שאני בסדר, ורק אז היא נרגעת ומצליחה להירדם. חברה שעבדה עם רומי במסעדה סיפרה שיש לה חוש צדק מפותח. גם אבא שלה קרא לה לוחמת צדק עולמית, בגלל שהיא יכלה להילחם גם על בן אדם שהיא רק כרגע פגשה. ואני, אני אף פעם לא פגשתי את רומי, אבל אני חווה אותה דרך אימא שלה ודרך המשפחה המדהימה שלה. הבת שלי, ירדן בת השבע, שואלת אותי על בסיס יומי: מתי רומי חוזרת? וכשהיא כיבתה את נרות יום ההולדת שלה היא ייחלה לשובה והתעקשה שיהיה כיסא ריק לידה. אני לא הכרתי את רומי, אבל אני מתגעגעת אליה בכל יום. צריך להתפלל לשובה, אבל אפשר גם לעשות למען שובה. רומי ושאר החטופים חייבים לחזור עכשיו, ואסור לנו לשכוח שהם לא תמונות – אלה אנשים, הם חיים עכשיו, והם צריכים אותנו. תודה רבה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחברת הכנסת מיכל שיר סגמן. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. שלוש דקות.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כשהחלה מלחמת חרבות ברזל הייתה תחושה של אחדות בעם. לאזרחים, לאנשים, היה חשוב לשתף פעולה: ימנים, שמאלנים, דתיים, חילונים – במלחמה נגד האויב המשותף כולנו רצינו להיות ביחד. אבל בחודשים האחרונים מכונת הרעל עובדת שעות נוספות; מכונת הרעל מקצינה הכול, מפלגת בין כל חלקי העם ומנסה לפורר אותנו מבפנים. מכונת ההסתה הפכה כל גורם שומר חוק שלא מסכים איתה לאויב. רשימת אויבי העם מעולם לא הייתה ארוכה כל כך: משפטנים ויועמ"שים – אויבי העם; הטייסים האמיצים – אויבי העם; העיתונאים; הקפלניסטים – אויבי העם המרים ביותר. בראש אויבי העם נמצאת כמובן האופוזיציה, שמעיזה להתנגד לממשלה, להשתמטות המונית ולחוקים לא חוקתיים. בשבוע האחרון, לאחר ההצבעה של האופוזיציה נגד חוקי הקואליציה, החיצים של מכונת הרעל הופנו גם אליי אישית. ברשתות החלו להסתובב תמונות שלי עוטה כאפיה לצד כיתוב בערבית. חלק אפילו טענו שהינה, גויסתי בעצמי לארגון טרור. היו גם כאלה שהגדילו לעשות וקראו לי לעבור לגור בטהראן. מה להגיד לכם, להסכים עם כל מה שהם כתבו? הינה, מסתבר שעכשיו גם אני אויבת העם. במהלך שנותיי בכנסת תמיד הקפדתי לשמור על תרבות הדיון, על שפה נאותה, ועכשיו אני אומרת: די, מספיק, חבאטיט. מסע ההסתה של מכונת הרעל הוא פשוט חולני ומסוכן, ואי-אפשר לתת לזה להימשך כאילו לא קרה כלום. מכונת הרעל לא בוחלת בשום אמצעי. היא עושה הכול בשביל לשבור את המוסכמות שלנו שמחזיקות אותנו כעם אחד. מכונת הרעל מתודלקת full ומתוכננת למצב טורבו. ככה הם מכשירים כל מה שרקוב. תסלחו לי על ההשוואה שאני אביא עכשיו. כשמקיאים מול מאוורר, הקיא מתפזר לכל עבר. ככה הכנסת נראית היום; שבירת כל המוסכמות החברתיות שמחזיקות אותנו יחד, קריאות שנובעות מהסתה, ערעור הקווים הבסיסיים ביותר בחברה הישראלית. היום כששואלים את הציבור: מה אתם חושבים על חברי כנסת, התשובה הנפוצה ביותר היא שחברי הכנסת באים לקבל שכר ולשפוך רפש אחד על השני. זה למעשה האיום האמיתי על מדינת ישראל. אנחנו חייבים להחזיר את אמון הציבור. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי לשבור את הסטיגמות האלה, ואנחנו נשנה את זה כי זאת המחויבות שלנו.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. חבר הכנסת נסים ואטורי – אינו נוכח; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר אלקין, אני יודע שאתה בן אדם של עובדות ומספרים. אני רוצה לומר לך שבדקו אותי בשבוע האחרון על מספר שאמרתי. נהוג לומר שבפוטנציאל הגיוס כרגע של בחורים חרדים, המספר שמופיע בדרך כלל, גם בצבא וגם בתקשורת, הוא 63,000. יחד עם זאת, מבדיקה שערכתי, המספר הזה הוא רק שני שלישים מהמספר האמיתי. פוטנציאל הגיוס – מה זה פוטנציאל הגיוס? מספר הבחורים החרדים הנמצאים בגיל חייב גיוס כרגע הוא לא פחות מ-90,000, יותר נכון 91,000. זה המספר המדויק. אני אסביר. עכשיו תחזיק שנייה, רגע. אמרתי, השר אוהב מספרים, אז אני אלך איתו. השנתון – יש היום 102,000 אברכים במדינת ישראל. דרך אגב, מי שבדק אותי זה המשרוקית של גלובס – מי שמכיר, סטנדרט גבוה. קיבלתי משרוקית מלאה. מתוך 102,000, ל-81% יש פטורים, כלומר יש 19,000 אברכים שחייבים בגיוס. בנוסף, יש 43,000 תלמידי ישיבה גבוהה. ככה בדרך כלל מגיעים למספר של 63,000. מה שכחו? שחוק הגיוס, חברת הכנסת הרכבי, פקע ביוני 2023. מאז, באוגוסט 2023 ובאוגוסט 2024, הצטרפו לפוטנציאל הגיוס של ישראל עוד שני שנתוני י"ב. עכשיו תחזיקו חזק לנתון נוסף: מתוך בוגרי כיתה י"ב, היהודים הגברים – נוציא את הלא-יהודים, נוציא את הנשים, רק גברים יהודים – אחד מארבעה לומד בחינוך החרדי, אחד מארבעה בנים יהודים בוגרי י"ב. ולכן, באוגוסט 2023 נוספו לפוטנציאל הגיוס 13,500 בקירוב בחורים חרדים, ובאוגוסט 2024 – 14,500. סך הכול 28,000 בשנתיים, ויחד 91,000. הווי אומר, מרגע זה ואילך פוטנציאל הבחורים הנדרשים לגיוס שעל פי חוק מיוני 2023 אין להם פטור, בוגרי חינוך חרדי, עומד על 91,000. אני אגיד לכם, שמעתי שנורא מתרגשים מזה שגלנט אמר להוציא 7,000 צווים. אומרים שבגלל זה המפלגות החרדיות דרשו לפטר אותו. 7,000 צווים זה 7,000 מ-91,000 – תעשו את החשבון, זה 1/13 מהפוטנציאל. זה כל האירוע, ולכן גם המספרים האלה בעיניי הם שערורייה. כמה צווים צריך להוציא? 91,000, בדגש על השנתונים הצעירים, בני ה-18, 19, 20. מתוכם יבואו שליש, מתוכם עוד שליש יהיו לוחמים, והינה מילאנו את השורות מחר בבוקר. תודה רבה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת משה טור פז. חברים, בצד הקואליציה יש רעש שם. אני שומע את כל השיחות שלכם עד פה, אז אני מבקש. אפילו המיקרופון פה – יש פה תקלה קטנה שתכף תטופל. בגלל הרעש שלכם אפילו המיקרופון לא שרד. אני תמיד אומר, צריך לשמור על רכוש הכנסת. גם דוכן, גם מיקרופון, זה רכוש. צריך לשמור לא לגעת, לא לדפוק, לא לתת מכות. חבר הכנסת רם בן ברק, אתה הדובר הבא. אתה רוצה לדבר או שאתה מוותר? מוותר. חבר הכנסת עמית הלוי.
רם בן ברק (יש עתיד):
אני בא.
היו"ר יבגני סובה:
אתה רוצה לדבר? אין בעיה. אתה בא. לא שמעתי "אני בא". בבקשה.
רם בן ברק (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ישבנו עכשיו בפרסה, חבורה גדולה של חברי כנסת מכל סיעות הבית הסתכלה בתוכנית "המקור". תוכנית "המקור" הזאת היא לא – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
הדבר הכי טוב שקרה לבן גביר. ממש.
נעמה לזימי (העבודה):
הכי טוב.
רם בן ברק (יש עתיד):
אהלן, טלי. בוקר טוב, טלי.
היו"ר יבגני סובה:
סליחה, חברת הכנסת גוטליב. סליחה, אני אעצור את השעון פשוט.
רם בן ברק (יש עתיד):
תוכנית המקור הזאת היא קצת שונה מכל מיני תוכניות התחקיר האחרות, כי היא ממש מביאה את הדברים בשם האומרים שלהם. זאת אומרת, זה הקלטות, אתה שומע את האנשים בקולם, אתה רואה את ההתכתבויות בווטסאפ. ואני שואל את עצמי מה הם חושבים, חברי הקואליציה, חברי ממשלה, שרים, כשהם רואים את הדבר הזה. מה הם חושבים לעצמם. מה טלי חושבת לעצמה – –
טלי גוטליב (הליכוד):
שאני גאה בשר איתמר בן גביר.
רם בן ברק (יש עתיד):
– – כשהיא רואה את ההתנהלות הכל-כך נמוכה – –
טלי גוטליב (הליכוד):
תן לי דוגמה אחת להתנהלות לא בסדר.
רם בן ברק (יש עתיד):
– – כל כך עבריינית, כל כך מזלזלת. עסוקים כל היום אך ורק באיזושהי תדמית תקשורתית. לא מעניינת אותם הפשיעה. כל דבר שקצת רע, אומרים: טוב, אז בואו נפיל משהו על הערבים, אז זה יסב את תשומת הלב מאיתנו. מה אתם חושבים על זה? מה אתם חושבים על הממשלה שלכם?
מיקי לוי (יש עתיד):
אם הייתי – – – הייתי עוצר אותו.
רם בן ברק (יש עתיד):
מה אתם חושבים על זה? מה אתם חושבים על הממשלה שלכם? ועוד יש לי שאלה, חבר הכנסת אלקין, או השר אלקין – אני לא יודע, הוא כבר שר?
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
רם בן ברק (יש עתיד):
השרים אלקין וגדעון סער, איך הרגשתם היום בבית הפוליטי שלכם בליכוד, בישיבה שיצאו על היועמ"שית והעליבו אותה ופגעו בה, והכול בצורה גסה? מה חשבת, גדעון סער, על הדבר הזה? ישבת שם ומה חשבת לעצמך? ומה חשבת לעצמך, השר אלקין, כשאתה רואה שאנחנו בבעיות תקציביות כל כך גדולות, וסתם 20 מיליון שקל, 30 מיליון שקל, יזרקו על המשרד המיותר שלך? מה חשבת, שהגאוניות שלך תביא את הממשלה הזאת לאיזה שיאים חדשים בזה שתצטרפו לשם? בושה וחרפה כולכם.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת רם בן ברק. חבר הכנסת עמית הלוי, ראיתי אותו – אינו נוכח. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.
אבי מעוז (נעם):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להסביר מדוע אני מצביע נגד החוק הזה. במדינת ישראל ישנם שני מסלולים של בתי הספר: מסלול רשמי ומסלול לא רשמי. תחת המסלול הרשמי נמצאים החינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי, הממלכתי-חרדי והרשתות החרדיות של יהדות התורה ושל ש"ס. המוסדות הללו מקבלים תקצוב של 100% פר תלמיד. במסלול השני, הלא-רשמי, נכללים מוסדות המוכר שאינו רשמי ומוסדות הפטור. אותם הורים שבחרו לשלוח למוסדות המוכר שאינו רשמי ידעו מראש שהם זכאים לקבל רק 75% ממה שמקבל תלמיד במסלול הרשמי, אבל בחרו לעשות זאת, בתנאי שיוכלו להעניק לילדיהם חינוך שהם מאמינים בו ושמתאים להשקפת עולמם ולדרך חייהם. דא עקא, שבמהלך 20 השנים האחרונות התקצוב הזה הלך ונשחק, והפער בין מה שמקבלים אותם מוסדות לעומת מה שהם היו אמורים לקבל עומד על 3,500 שקלים לשנה לתלמיד. המשמעות הישירה של הפער הזה היא תשלום של מאות שקלים לחודש שההורים משלמים על כל תלמיד. משמעות נוספת היא שמורים מסורים מקבלים משכורות רעב. המשמעות היא מוסדות עשירים בערכים שמתנהלים בדלי-דלות מבחינה תקציבית. זו כנראה הדרך של קומיסר החינוך לחנוק את המוסדות הללו כדי שההורים ייאלצו להתיישר ולהעביר את ילדיהם לחינוך הרשמי. אבל ברוך השם זה לא קורה, והמוסדות הללו רק גדלים, ונוספים עליהם מוסדות חדשים. ישנם אלפי תלמידים כאלה בציבור הדתי-לאומי שלומדים במוסדות תורניים לאומיים של בנים ושל בנות. לילדים הללו ישנם אלפי הורים שנושאים בנטל הכלכלי הלא-מוצדק הזה רק כדי שילדיהם יקבלו חינוך תורני לאומי בהתאם לאמונתם. כל הבוגרים של המוסדות הללו משרתים בצבא. גם ההורים שלהם וגם המורים שלהם משרתים במילואים, ובשנה האחרונה שירתו מאות ימים. אני נלחם למען המשפחות האלה, אני נלחם למען המילואימניקים האלה, שנושאים מעל ומעבר בזכות השירות הצבאי, אבל בצורה לא שוויונית ולא הוגנת נושאים בנטל הכלכלי הלא-שוויוני של חינוך ילדיהם. לצערי, ראש הממשלה ושר האוצר מסרבים לתקן את העוול הזה. במסגרת כל החוקים והתקנות שאנחנו רוצים להעביר למען המילואימניקים צריך לתקן גם את העוול הזה. עד שהוא לא יתוקן, אצביע נגד חוקי התקציב.
רם בן ברק (יש עתיד):
מאה אחוז. תודה רבה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה רואה, זה הכוח של 68 מנדטים. אתה יכול להצביע נגד.
משה טור פז (יש עתיד):
אופיר, אין לכם משמעת קואליציונית?
טלי גוטליב (הליכוד):
לא בכל דבר יש משמעת קואליציונית. לא בכול יש משמעת קואליציונית.
משה טור פז (יש עתיד):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
טוב, סיימנו סבב? אפשר?
רם בן ברק (יש עתיד):
טלי מאיימת, אבל תמיד מצביעה עם הקואליציה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר'ה, תם הסבב הזה. אחרי שלוש דקות עוד סבב. חבר הכנסת רם בן ברק, תודה. שלוש דקות.
רם בן ברק (יש עתיד):
תוציא אותי.
היו"ר יבגני סובה:
לא, נראה לך?
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
תודה, חברת הכנסת גוטליב. תודה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך
>> לא שמענו – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
מה שאני אומרת – – –
היו"ר יבגני סובה:
לא, חברת הכנסת גוטליב, תודה. טלי, תודה רבה. שנייה, אני אתן לך זמן. חבר הכנסת רם בן ברק, אתה התרחקת ממנה והיא צועקת יותר. אז אתה רוצה – שב לידה, תמשיך את השיחה, כי אחרת זה יפריע. לא, זה לא עובד ככה.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא רוצה שיראו אותו בערוץ הכנסת – – –
היו"ר יבגני סובה:
או שתתקרבי אליו ושם תדברו, או שאל תפריעי, בסדר? תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא פנה אליי.
היו"ר יבגני סובה:
לא, אני שם לו מחדש. שלוש דקות. אפשר לשים שלוש דקות? תודה רבה. בבקשה, שלוש דקות.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תודה. קודם כול, אני רוצה להתייחס למה שקרה בשבוע שעבר בבאקה אל-גרבייה, הרצח של זיאד אבו מוך, מה שהיה – כאילו שאף אחד בממשלה לא שמע עליו. ראיתי שהשר יואב קיש הגיע ליישוב, הגיע לעיר וניחם את המשפחה, אבל לא שמענו מראש הממשלה כלום. לא שמענו ממנו לגבי העלייה, הזינוק במספר נרצחים בחברה הערבית. במקביל, השר שלו שאמון על ביטחון הציבור מתעסק בשטויות, מתעסק בסקרים, בדעת הקהל. מה שחשוב מבחינתו – המנדטים שלו, הבייס שלו.
גלעד קריב (העבודה):
ואליד, הם שמחים על זה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
שמחים על מה? על הבושות?
גלעד קריב (העבודה):
לא. הם שמחים על מה שקורה במגזר הערבי. זה לא שזה לא אכפת להם.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני לא מופתע מבן גביר. אבל איפה ראש הממשלה? איפה זה שמינה אותו? הממשלה הזאת נכשלה בתפקיד שלה, בשמירה על ביטחון הציבור, בשמירה על ביטחון האזרחים הערבים. נתניהו מוותר וחלש מול בן גביר, וראינו את זה בתחקיר של רביב דרוקר. הוא לא יכול לעשות כלום. כולם נכנסים בראש הממשלה. איתמר נכנס בו, אילה נכנסת בו. מה זה? איפה הגבריות של נתניהו? ראש הממשלה, הוא מתקשר לאילה 20 דקות, משקיע באילה 20 דקות? אני בטוח שחמש דקות הוא לא השקיע בחברה הערבית מאז כינון הממשלה החדשה, למרות שעברנו את 200 הנרצחים בחברה הערבית. ולכן אני חושב שהממשלה הזאת נכשלה בהתייחסות שלה לחברה הערבית, נכשלה בטיפול בפשיעה, נכשלה בכל פרמטר שקשור לחברה שלנו. חבל. תודה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, 101 חטופים במנהרות החמאס 402 ימים. 402 ימים. זה כמעט לא נתפס. ויש אחריות לעניין הזה. יש אחראי ל-7 באוקטובר, זאת הממשלה הזאת שיושבת פה, ויש ראש ממשלה שאחראי, בנימין נתניהו. 402 ימים. אותו ראש ממשלה ב-2011 קיבל את גלעד שליט על כבש המטוס, עשה מזה סיפור גדול. 1,027 אסירים, כולל אסירי עולם רבים, ובהם יחיא סנוואר, הוא שחרר ב-2011. והיום אתם מדברים על המחירים? 101 חטופים שהופקרו, ננטשו והופקעו גם מתשומת הלב הציבורית שלכם. במקום לעשות דיונים על זה כל הזמן, רצים לראות מה עושים עם חוק ההשתמטות. זה מה שקורה בממשלה הזאת. והממשלה הזאת, באמצע מלחמה – תראו את סדר-היום של הכנסת. מה הקשר בין מה שקורה בוועדות הכנסת ברובן, מה שקורה במליאת הכנסת ברובה – עוד מעט נברך בברכה את חוק הרבנים 2 – מה הקשר בין זה למלחמה? תשקיעו את הזמן של הוויכוחים בין גולדקנופ, דרעי, גפני – תשקיעו בזה בלסגור את הדלת ולהגיד לנתניהו: זה מצווה להחזיר חטופים, זה לא מצווה לעודד משתמטים. זאת המציאות העצובה שבה נמצאת מדינת ישראל עם הקואליציה הזאת, ימין על מלא. תסתכלו במראה, תראו מי נמצא בקואליציה הזאת ששירת ומי שלא שירת. לדבר גבוהה-גבוהה על פטריוטיות, על מלחמה? יושבים אנשים בקבינט, שולחים אנשים לקרב – לא שירתו יום אחד מעולם. מדברים על ציונות? פטריוטיות? ממשלה שחלקים בה אנטי-ציוניים בבסיס, בהגדרה. 101 חטופים, 402 ימים. האם זה נמצא על סדר-היום האמיתי של הממשלה הזאת? התשובה היא חד-משמעית לא. האם ההשתמטות היא על סדר-היום? חד-משמעית כן. נתניהו רואה רק דבר אחד. לא את מדינת ישראל, את עצמו בלבד. והתמונה הזאת – תמונה קשה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה, שלוש דקות.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת, תכננתי לדבר קצת על התקציב, כמה שהוא כל-כולו שוב מטיל את העול על המגזר העובד במדינת ישראל, כמה שיש בו פוליטיקה, אבל גם אני רוצה להתייחס לממצאים שראינו בערוץ 13 ביחס לשר שלנו לביטחון לאומי. אתה יודע שאני לא נוהגת להתייחס לדברים האלה, אבל באמת, אני חייבת. כשנכנסה הממשלה הזו לתפקידה, הגעתי לוועדה כשתיקנו את פקודת המשטרה – בדיוק הייתי בסוף הכהונה שלי כשרה, מה שנקרא, בממשלה היוצאת – וראיתי שם את השר בן גביר, שהיה מה שנקרא השר לביטחון הפנים הנכנס, הטרי. הרבה לדבר על זכויות מפגינים, הרבה לדבר על זכויות עצורים. אפילו, מי שנכח שם בדיון שמע אותו לא מפסיק לתאר איך נראה תא מעצר, כי הוא בילה כל כך הרבה בתאים האלה. הוא היה נראה באמת בן אדם שבא לתקן את פקודת המשטרה, כמו שהוא סיפר לנו, בעצם לדאוג לזכויות הפרט וכו'. אחרי התחקיר הזה, אני חייבת להגיד לך, אדוני היושב-ראש, בהתחלה זה היה נראה לי הזיה, כמו כל הממשלה הזאת. לא רק שהוא מקליט את העובדים שלו ואת המועסקים שלו ומפכ"לים וכו', לא רק שהוא חולה תקשורת, לא רק שאשתו בקבוצה, לא רק שהוא מוקף בחבורה של משוגעים כיועצים, אחד גם בשם בדוי – דברים כאלה לא ראיתי. אבל מה באמת הפחיד אותי, אדוני היושב-ראש? לא ראיתי התעסקות אחת בקבוצה הזאת בעבודה שלו. אין דיון על העלייה בפשיעה, אין דיון על הרציחות ברחובות, על העלייה בעבירות רכוש, על הירידה בתחושת הביטחון האישי של כל אזרח בישראל. זה לא קיים. זה לא קיים. כל ההתעסקות זה איך הוא מכניע את המשטרה, איך הוא הוא מכניע את השב"ס, איך הוא מטפל בתקשורת, איך הוא מקבל עוד פרסום ועוד פוש, ותוציא, ועוד ועידה ועוד ועידה. הוא באמת מטפל ונכנס עמוק עמוק לתוך הפעלת הכוח. כמו שכשהוא תיקן את פקודת המשטרה אמרנו לו: אדוני, תכתוב שעל המפכ"ל חל מוראו של החוק. תכתוב את הסעיף הזה, אם אתה לא מתכוון להתערב, והוא סירב להכניס את החוק הזה בתיקון של פקודת המשטרה, שאם אני לא טועה גם אולי נפסל על ידי בג"ץ, או שיש עתירה בעניין. ועכשיו אני רוצה להוסיף עוד עניין. תאר לך את כל הטירוף הזה של אדם שרוצה את המשטרה כמיליציה פרטית – איך זה יראה ביום שהוא יקבל באמת את המשמר הלאומי; איך זה יתקבל אחרי שורת הצעות החוק המופרעות שהוא מעביר עכשיו דרך חבר הכנסת פוגל: חוק של מעצר ללא פיקוח משפטי; הוא מנסה לגבות משבר חוקתי בהדחת היועמ"ש; הוא מעביר עכשיו את הצעת חוק הרוגלות, שהמשוגעים האלה ייכנסו למחשבים של אנשים בלי שהם יודעים.
היו"ר יבגני סובה:
לסיום.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
אני רוצה לסיים ולומר שאני מפחדת – מפחדת שאדם כזה, שהוא וסביבתו לא נורמליים, מטפלים בביטחון האישי שלנו. תודה רבה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחברת הכנסת אורית פרקש הכהן. חבר הכנסת גלעד קריב. אני פשוט מדלג על שני ח"כים שלא נמצאים במשכן, אז ישר אליך.
קריאה:
אולי הם עשו תרגיל – – –
היו"ר יבגני סובה:
טוב, אני יכול להקריא. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח. עכשיו זה לפי התקנון? חבר הכנסת שטרן, עכשיו אתה מאשר לחבר הכנסת קריב לדבר? שלוש דקות. אם הייתי רואה אותם באולם, הייתי נותן להם לדבר. בבקשה, שלוש דקות.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדי השר, ישנם הרבה מאוד דברים שראוי להתייחס אליהם הערב הזה, אבל אני מבקש לדבר בעניינו של החוק שעליו אנחנו עתידים להצביע. האמת היא שאני מבקש לפנות בעיקר אליכם, חברי הקואליציה המעטים שנמצאים באולם. אינני בטוח שהציבור הרחב, והאמת היא שגם כולנו, מבינים את מהותו של החוק שניצב לפנינו. ברור לנו שמדובר במשהו שקשור בחוקי התקציב שיגיעו בחודשים הקרובים, אז הרשו לי לשתף אתכם במה שעומד מאחורי החוק הזה: החוק הזה יביא לפגיעה לא פרופורציונלית בכספים העומדים לרשותם של מאות אלפי גמלאים ומאות אלפי עובדים הנמצאים סמוך למועד פרישתם. החוק הזה מוצג כהקפאה של מהלך רב-שנתי; בפועל הוא שליחת יד, שליחת יד לכיס של אזרחים ותיקים שחסכו לפנסיה, שחסכו דמי פיצויים במשך עשרות שנות עבודה ועמל – –
רם בן ברק (יש עתיד):
למה אתה חושב שאכפת להם?
גלעד קריב (העבודה):
– – ועכשיו באים ומשיתים מס על כ-250,000 שקל מתוך החיסכון הפנסיוני שלהם ודמי הפיצויים שלהם. ואני שואל אתכם, חברי הקואליציה: איך לא רועדת לכם היד כאשר אתם מאשרים את הפגיעה הזאת במאות אלפי גמלאים, כאשר תחולת העוני בקרב אזרחים ותיקים במדינת ישראל היא הראשונה בקרב כל מדינות המערב? כאשר ברור לכם שהמהלך הזה עתיד לפגוע באזרחים שלא יכולים לשפר עוד את הכנסתם הפנויה על ידי מעבר למקום עבודה אחר או לקיחת עוד עבודה על עצמם? איך אתם, באיזשהו מסווה של עניין טקטי של התקציב, מרשים לעצמכם לפגוע בציבור האזרחים הוותיקים? אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני פונה אליך לא בהתרסה – – –
אופיר כץ (הליכוד):
כשאתה פונה אליי זה הכי התרסה.
גלעד קריב (העבודה):
אבל לא, זה לא התרסתי. אני פונה אליך בבקשה, בשם ציבור ענק של מאות אלפי אזרחים ותיקים, להסיר את הגזרה הזאת מעל סדר-יומה של הכנסת. אני מודיע לך שאין לי ספק שבימים הקרובים, כאשר תחלחל ההבנה של מה עומד מאחורי הצעת החוק הזאת, אתם תיאלצו להתמודד עם גל מחאה אדיר של סבים וסבתות יחד עם הנכדים והנכדות שלהם. אז אנא, הקדימו תרופה למכה והימנעו מהבושה הזאת.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב. חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח. חברת הכנסת נעמה לזימי, שלוש דקות לרשותך.
מיקי לוי (יש עתיד):
250,000 גמלאים. פוגעים ב-250,000 גמלאים. זה כסף שלהם, לא של הממשלה.
נעמה לזימי (העבודה):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, זאת לא ממשלה, זאת מאפיה. ראש הממשלה הוא ראש המאפיה, ותחתיו צומחים רק פשע, מרמה, שחיתות, סחיטה ואיומים. אני רוצה להזכיר, אחרי התחקירים החשובים של ג'וש בריינר ורביב דרוקר על איתמר בן גביר, שזה לא שביבי נאלץ לבחור בעבריין סדרתי כשר, ועוד השר שאחראי לביטחון האישי שלנו; זה התאים לו. זה מאזן אימה של ריקבון, של ארגון פשיעה שגם במקרה הוא ממשלת ישראל בימיה הקשים ביותר. הדברים הקשים הללו נאמרים כדי שנוכל לשקם ולהוציא את המדינה מהטירוף הזה. אז כן, כהניזם הוא אסון. את הכהניזם בנימין נתניהו הכניס לכנסת ואל הממשלה, כי בן גביר וחבורתו הם צלם בהיכל. אבל כהניזם הוא אנטיתזה לציות לחוק. בסופו של דבר, אם יש משהו שאפשר להגיד זה שאי-ציות לחוק, שחיתות ומרמה הם מידבקים במקום הזה, כי אף אחד לא נותר נקי. אני רוצה להגיד לכל חברי הקואליציה: כשאתם שותקים מול הריקבון הזה, אתם חלק מזה. התפוחים הרקובים בסל מרקיבים את כל הסל, וכולכם חלק מהריקבון, שלא משחית רק את האזור שלכם, הוא משחית את המדינה הזאת. השחיתות הזאת גובה מחירים. זה מה שמאפשר את עצימת העין מהזוועות, מההפקרה, מהמחדלים ומהאסונות. אני רוצה להגיד לציבור: למדנו על בשרנו את המחיר היקר שבנרמול השחיתות ובנרמול הכהניזם ואיך יחדיו הם מהווים אסון גדול לקיום של המקום הזה. אבל אנחנו לא פה כדי להתייאש, אנחנו פה כדי להציף את האמת הזאת, כדי לתקן, לרפא ולשקם. אבל כל המאפשרים, כל מי ששותקים או נותנים גיבוי, אתם חלק מהבעיה. הריקבון הזה דבק גם בכם. תתעשתו. ישראל יותר חשובה מכל כיסא, מכל תפקיד ומכל שררה. המדינה שלנו חשובה יותר.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחברת הכנסת נעמה לזימי. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – מוותרת; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
לפני שבוע עמדתי כאן, סיפרתי לכם צ'יזבט. רם בן ברק שאל אותי: את מאמינה במה שאת אומרת, גוטליב? אמרתי: לא רק שאני מאמינה, אני יודעת. בואו קבלו את הדברים הבאים. כולכם פה מדברים, אין לכם מושג ואתם גם לא מסוגלים להתמודד עם האמת, כי באמת האמת מאוד קשה, היא שוברת את כל המיתוסים. קבלו את העובדות הבאות: קצין אמ"ן, לא פחות ולא יותר, קצין באמ"ן, מגלה מסמך שלא מעבירים אותו לידיעת ראש הממשלה. קצין האמ"ן הזה הוא לא פחות מנחשון בן עמינדב, גיבור בגיבורים, שדואג להעביר את המסמך, את המסמך שמדבר על עמדת חמאס ויחיא סנוואר, יימח שמו וזכרו, בקשר לאי-הסכמה לעסקת שחרור חטופים, מעביר את זה לדובר ראש הממשלה, כך לפי עדותו. דובר ראש הממשלה, כך לפי הנטען, מעביר את זה לבילד הגרמני, ככל הנראה כדי לא להידרש לצנזורה. בבילד הגרמני מספרים ומפרסמים את המסמך, שאומר – –
רם בן ברק (יש עתיד):
למה הוא לא – – – לראש הממשלה?
טלי גוטליב (הליכוד):
– – שחמאס וסנוואר מסרבים לעסקת חטופים. לי זה לא חידש שום דבר, אבל כשזה פורסם בזמן אמת – – –
רם בן ברק (יש עתיד):
טלי, טלי, טלי.
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת רם בן ברק, אל תפריע. לא, לא. זה לא שאלות. אל תפריע, בבקשה.
רם בן ברק (יש עתיד):
טלי, אני רוצה לשאול אותך שאלה.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא אתן לך. לא, לא. עזוב. כשזה פורסם בזמן אמת, הצבא אחרי שעתיים אמר: לא בטוח שהמסמך אותנטי, לא בטוח ככה. ואז אני התייחסתי בכל מיני ראיונות שלי, אמרתי: איך הצבא יודע להגיד שעתיים אחרי שזה לא אותנטי? אמרתי שהצבא הכיר את המסמך הזה, והמסמך היה בידיים שלו, ואיך זה לא מגיע לדרג המדיני? ואז אנחנו מגלים שיש אדם בחקירת שב"כ כבר תקופה של למעלה מעשרה ימים, במניעת מפגש עם עורך דין, כי רוצים להתיש אותו.
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אנחנו לא יודעים מה קורה לו כשהוא לא מיוצג.
קריאה:
אבל את יודעת.
טלי גוטליב (הליכוד):
אנחנו כן יודעים לומר ששופטת בית משפט השלום אמרה על אותו אדם, דובר ראש הממשלה שעצור במניעת מפגש, שחומר הראיות לא מגלה ולא מצדיק את המעצר שלו, ואם לא תתפתח החקירה, היא תשחרר אותו למעצר בית. עד עכשיו האדם במניעת מפגש. לא ייאמן איזה שימוש לרעה בכוח השררה. מה שהם עכשיו המציאו – – –
קריאה:
טלי – – – ראש הממשלה. ראש הממשלה – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
רגע, רגע. מה שהם המציאו, השב"כ המציא וחזר בו – משטרת ישראל הוציאה אתמול פרסום. פרסום. הפרסום אומר שהשב"כ בעצמו מעורב בחקירת ראש הממשלה ומנסה לחזק נרטיב נגד ראש הממשלה שאין לו ביסוס בחומר הראיות. ואז הם מספרים שראש הסגל של ראש הממשלה, צחי ברוורמן – שאף אחד לא יכול לחשוד בי שאני ידידה שלו או חברה שלו או מחבבת אותו, גם הוא לא מחבב אותי, אבל זה לא מונע ממני לומר את הדברים נכוחה – חושב לעצמו, ככה מספרים, שראש הסגל חשוד באיסוף חומרים על קצין במשטרה וניסיון סחיטה באיומים על מנת לקבל מסמכים. אבל איך לימדו אותי? האמת נמצאת בפרטים הקטנים.
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא הבנתי. טלי, יש לך – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אחד הכתבים מספר שאותו קצין כבר לפני חצי שנה פנה ליועצת המשפטית ואמר לה שהוא נסחט. אז בואו תספרו לי – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
טלי, את עורכת דין. את עורכת דין.
היו"ר יבגני סובה:
קארין, קארין.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – איך יכול להיות שצחי ברוורמן, ראש הסגל, ידמיין, ידמיין לפני חצי שנה שמישהו ימדר את ראש הממשלה ולא יביא לו מסמך, ובגלל זה הוא יאסוף מידע על הקצין ויסחט אותו.
היו"ר יבגני סובה:
תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אז רבותיי, היום כבר פורסם שאין טענה לסחיטה, ואין חשד לסחיטה, וגם אין חקירה על סחיטה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל הם סומכים על דבר אחד. הם סומכים שם בשב"כ על דבר אחד – שכולנו ברפיון שכלי – –
היו"ר יבגני סובה:
חברת הכנסת גוטליב, שימי נקודה. זהו. תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – כולנו ברפיון שכלי, ואפשר כל פעם לשקר אותנו שוב ושוב ושוב.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת.
קארין אלהרר (יש עתיד):
טלי, את עורכת דין – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
נו, בחייך. אז לא רק שאני עורכת דין, לצערי הרב אני צודקת. לצערי.
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת אלעזר שטרן.
מרב מיכאלי (העבודה):
אני פה, אני פה. נוכחת. למה להגיד "לא נוכחת"?
היו"ר יבגני סובה:
אה, סליחה, סליחה, סליחה. לא, אני מסתכל לכיוון הזה, ואז אף אחד לא עוזר מהחברים שלך.
גלעד קריב (העבודה):
הגיע הזמן שתסתכל קצת שמאלה.
היו"ר יבגני סובה:
חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.
מרב מיכאלי (העבודה):
חבל. חבל להיות מקובע, יבגני סובה.
היו"ר יבגני סובה:
אני כל הזמן מסתכל שמאלה, לכיוונה של חברת הכנסת גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה אתם רוצים ממני? רק השם שלי נמצא כאן – – – אפילו לא התלוננתי שאין מזגן.
היו"ר יבגני סובה:
שלוש דקות, בבקשה. תודה.
מרב מיכאלי (העבודה):
אני מתה על זה שהצעת החוק הזאת מוצגת בתור התייעלות תקציבית. התייעלות תקציבית למי, חבריי וחברותיי בקואליציה? אתן מצפות ומצפים מכל קשיש וקשישה שיוצאים לפנסיה – – –
היו"ר יבגני סובה:
שנייה. חברת הכנסת גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא, שמו לי מעטפת יום הולדת. מירב, זו את?
היו"ר יבגני סובה:
בסדר. אבל למה כל העולם צריך להתעניין בזה?
טלי גוטליב (הליכוד):
רגע, זו את, מירב?
היו"ר יבגני סובה:
בסדר. את מפריעה. זה מפריע.
טלי גוטליב (הליכוד):
חשבתי. אולי בגלל זה באת מהכיוון הזה.
מרב מיכאלי (העבודה):
חבר הכנסת סובה, הזמן שלי, כן?
היו"ר יבגני סובה:
אל תדאגי, את תקבלי את הזמן שלך.
מרב מיכאלי (העבודה):
תודה.
קריאה:
יש לך יום הולדת?
טלי גוטליב (הליכוד):
היה לי ב-3 בנובמבר. אני מקווה שאתה לא מאוד מצטער.
היו"ר יבגני סובה:
סיימנו את הסבב? תודה. חברת הכנסת גוטליב, באמת. בואו נכבד את חברת הכנסת מיכאלי שמדברת. אני מוסיף לך דקה, בסדר? בבקשה.
מרב מיכאלי (העבודה):
תודה רבה. אני מתה על זה שאת הצעת החוק הזאת הציגו בתור התייעלות תקציבית. התייעלות של מי בדיוק? הקואליציה מצפה מכל קשישה וקשיש שיעשו התייעלות וישלמו 52% מס על הפנסיה שהם ימשכו, הפנסיה שהם חסכו כל החיים שלהם, הפנסיה שאמורה להיות מה שיכלכל אותם ויפרנס אותם בשנים שבהן הם לא יכולות ויכולים לעבוד, וגם אם הם היו רוצות ורוצים – יהיה להם מאוד קשה למצוא עבודה. אז מהפנסיה הזאת אתם באים לעשוק אותם היום? זהו עושק, לא פחות מזה. זאת ביזה של אנשים שאין להם איך להיאבק בדבר הזה, לטובת כספים קואליציוניים, לטובת הוצאות מושחתות, לטובת ג'ובים, לטובת מלחמה שבשלב הזה מתברברת, כמו שאמר שר הביטחון היוצא, לטובת אלף דברים שפוגעים כשלעצמם באנשים הקשישות והקשישים האלה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
בגלל זה הוא יוצא. בשביל זה הוא יצא ולא יחזור.
היו"ר יבגני סובה:
תודה. תודה, מלביצקי.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
בדיוק בגלל זה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה, חבר הכנסת.
מרב מיכאלי (העבודה):
עכשיו, בקואליציה שלכם, תחת הידיים שלכם, במשמרת שלכם, הולך להיות עכשיו משבר חסר תקדים בביטוח הסיעודי. אתם לא מוצאים שום פתרון לאנשים האלה – –
רם בן ברק (יש עתיד):
זה לא מעניין אותם. זה לא מעניין אותם.
מרב מיכאלי (העבודה):
– – לא לבריאות שלהם, לא לרווחה שלהם, לא לפרנסה שלהם, לא לביטחון האישי שלהם – לשום דבר. ועל זה אתם באים לעשוק אותם מהפנסיה שהם חסכו כל החיים שלהם. ראש הממשלה בנימין נתניהו, אחד הביטויים שנחקקו ממנו כל השנים הוא שהוא דואג לחיים עצמם: איכות החיים זה חשוב, אבל אני דואג קודם כול לחיים עצמם. אז קודם כול, ראינו השנה איך הוא דואג לחיים עצמם – השנה עם הכי הרבה קורבנות כבר המון שנים במדינת ישראל. אבל פנסיה של קשישות וקשישים במדינת ישראל היא החיים עצמם. איך האנשים האלה יקנו תרופות? איך הם ידאגו לעצמם לקורת גג? איך הם ידאגו לעצמם למזון ולחימום כשאתם עושקים אותם מהפנסיה שלהם? אלה החיים עצמם, ואתם פוגעים פגיעה אנושה בחיים עצמם של אזרחיות ואזרחי ישראל בכל דרך. זאת הצעת חוק שהיא חרפה, ועדיף שלא תתקדם.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, שלוש דקות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יש שר? יש שר?
היו"ר יבגני סובה:
יש שר. אלקין מסתובב, אתה לא רואה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אה, אלקין כבר שר?
היו"ר יבגני סובה:
תתרגל. יש שר חדש, זאב אלקין, שנמצא באולם.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אלקין, השר אלקין, איזה מספר שר אתה? איזה מספר שר השר אלקין?
קריאה:
38.
זאב אלקין (הימין הממלכתי):
כשיבוא תורי לדבר אני אענה לך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תדאג, יש לנו זמן.
היו"ר יבגני סובה:
קיבלת תשובה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תשמע, אני אגיד לך משהו. התשובה היא שאלקין שחקן שח אבל הוא לא מתמטיקאי, ובשביל לספור את השרים בממשלה הזאת צריך אומנים. אדוני היושב בראש, כתוב פה: הקפאת עדכוני מס ומס יסף. האמת היא, זה שקר. אני אסביר לכם למה זה שקר. כסף זה ניירות. כסף זה עניין של שפה משותפת, שבעצם הוא אומר כמה כיכרות לחם אני יכול לקנות, כמה תרופות אני יכול לקנות. בשביל זה יש כסף. כשכאן כתוב הקפאה, זה בעצם אומר שמעכשיו אתה יכול לקנות פחות לחם ואתה יכול לקנות פחות תרופות. אתה לא יכול לקנות – לא הקפיאו לך את התרופות שאתה יכול לקבל. אמרו: תקנה פחות תרופות, תקנה פחות לחם, יהיה לך יותר קר בחורף, בגלל שזה המושג של הקפאה. עכשיו, מה עושה הממשלה הזאת באמת? השבוע, השבוע מינו לנו – כמה חברי כנסת היו בתקווה חדשה, ארבעה?
קריאה:
ארבעה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ארבעה – שלושה בממשלה. מתוך ארבעה – שלושה, שניים שרים, אחד סגן שר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
סגנית, סגנית.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני חותם לכם עכשיו שהוא לא יודע כמה. השר אלקין עוד מעט יגלה כמה שרים יש בממשלה. אני אגיד לכם מה הוא לא יגלה – מה התפקיד שלו? איזה שר הוא? אתם יודעים למה? נשאל את וסרלאוף, למה הוא שר?
מירב בן ארי (יש עתיד):
וסרלאוף – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אבל עכשיו השר אלקין הוא שר המינהלות שווסרלאוף דרכן עובד. אבל מה שאני רוצה לומר באמת, שהדוגמה האישית המינימלית של השרים, של הממשלה הזאת, של מי שנותן יד לדברים האלה, זה כאילו לא קיים. טלי, בפרשת השבוע את יודעת מה כתוב, נכון? המילה "הינני" באה מפעם, ממהלך השם אל אברהם. אולי סוף-סוף מישהו יגיד "הינני" בהיבט של המוכנות, של הצלת המדינה, של היחד, ולא רק הינני מוכן להיות שר – הינה אני מוכן להיות שר, הינה אני מוכן להיות סגן שר.
היו"ר יבגני סובה:
תודה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה ה"הינני" היחיד שהממשלה הזאת מכירה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
מה יש לך לומר – – – מה יש לך לומר לאזרחים – – – כסף.
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת קריב, תודה. שלוש דקות בבקשה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רואה פה שאתם מאוד מודאגים, האופוזיציה, מהפנסיות ומהתקציבים, אז יש לי הצעה: יש איזה דבר קטן שנקרא תוספת רמטכ"ל, שאתם בממשלה הקודמת שלכם ניסיתם להכשיר, 1.2 מיליארד שקל. 1.2 מיליארד שקל, שהמדינה כבר הודיעה לבג"ץ שזה לא חוקי – – –
קריאות:
– – –
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אני יודע שאתם מקבלים פה פנסיה, חלק מזה. אני יודע, רבותיי, שזה חלק מהפנסיה שלכם, לכן אתם קופצים, 1.2 מיליארד שקל שהממשלה הודיעה לבג"ץ שהוא לא חוקי, שהיועצת המשפטית לממשלה קבעה שהוא לא חוקי.
רם בן ברק (יש עתיד):
לא מתבייש – – – לצבא? אין לך בושה?
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
ובכל זאת הרמטכ"ל ממשיך לשלם את זה מדי שנה, 1.2 מיליארד שקל – –
גלעד קריב (העבודה):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
תודה, חבר הכנסת קריב, תודה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
– – בניגוד לחוק. מדי שנה.
קריאות:
– – –
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אבל להם אין יועצת משפטית שתתנה, כי הם לא חרדים. להם אין יועצת משפטית שתאסור סבסוד. עכשיו, מילא אם התוספת הזו – אני יודע שהעובדות כואבות – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
כולכם מוזמנים לשרת – – –
היו"ר יבגני סובה:
תודה, חבר הכנסת מיקי לוי. תודה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אני יודע שהעובדות כואבות, אבל אם התוספת הזו הייתה מנוצלת רק באמת למי שמגיע לו, זה משהו אחר.
קריאות:
– – –
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אבל זה לא המצב, וגם הפנסיות התקציביות של אלה שמקבלים עשרות אלפים בחודש – – –
גלעד קריב (העבודה):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת קריב, תודה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אתה יכול לצרוח עד מחר ולשקשק ברגליים, גלעד קריב. ככה זה כשאומרים לכם את האמת.
גלעד קריב (העבודה):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה ראשונה. חבר הכנסת קריב.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אתם מאבדים את זה לגמרי, מאבדים את זה לגמרי. אומרים לכם את האמת, אתם קופצים ומאבדים את זה לגמרי.
קריאה:
מה האמת? מה האמת?
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
זו האמת. בואו, בבקשה, תתנגדו לתוספת הרמטכ"ל. בואו, בבקשה, תתנגדו לזה שבעוד באים ורוצים לקחת קיצוצים מכולם – בפנסיות התקציביות לא נוגעים, לא נוגעים בכאלה שמקבלים עשרות אלפי שקלים בחודש. למה שהם לא יתרמו? למה שהם לא ייתנו מענק? בואו, תדרשו את זה. אבל זה המיליה שלכם, יש פה מישהו שמקבל פנסיה תקציבית.
רם בן ברק (יש עתיד):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת בן ברק, שב.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
יש פה מישהו שמקבל פנסיה תקציבית, ויש פה מישהו שמקבל פנסיה תקציבית שפתאום שותק. קודם הוא עמד פה על הדוכן מלא רשף, אבל הוא מקבל פנסיה תקציבית.
קריאות:
– – –
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
תראו איך הם קופצים כי נוגעים להם בפנסיה התקציבית. אז אתם צבועים, והדאגה שלכם היא לא אמיתית, ותמשיכו לקשקש על תקציבים. אתם רוצים למיליה שלכם, וזה לא יעזור לכם, כי רואים לכם.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחבר הכנסת חנוך מלביצקי. זהו, תודה, זהו, הוא סיים, מספיק, תודה. חבר כנסת אלון שוסטר באולם? אתה רוצה לדבר?
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
מוותר. טוב, מי השר שמסכם, אדוני המזכיר? השר אלקין, בבקשה, אתה מסכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תעלה את השר המסכם, אנחנו מחכים לו בהתרגשות. קדימה, אדוני השר המסכם. חיכינו לך – – – השר המסכם – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
תודה, תודה רבה.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
כן, כן, עכשיו תקבלו את כל התשובות, הגיע הזמן. הגיע הזמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
קבלו את השר המסכם.
היו"ר יבגני סובה:
חברים, בבקשה.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
אדוני ראש הממשלה, חבריי השרים וחברי הכנסת – – –
גלעד קריב (העבודה):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת קריב.
גלעד קריב (העבודה):
– – – תתבייש לך, אתה – – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה שנייה. תודה.
קריאות:
מה עם החטופים? מה עם החטופים? מה עם החטופים?
היו"ר יבגני סובה:
אין לך זמן, אתה יכול לדבר מתי שאתה רוצה. אני אנסה להשתיק אותם. אני יכול להוציא את כל האופוזיציה, אבל זה לא יעזור.
גלעד קריב (העבודה):
מה עם החטופים – – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת קריב, אתה בשתי קריאות, אני פשוט אוציא אותך. תודה.
גלעד קריב (העבודה):
אני יוצא לבד. לא ראוי לשבת לצידו של אדם שמפקיר את האחים ואת האחיות שלנו. מה עם החטופים? הדם על הידיים שלך.
היו"ר יבגני סובה:
תודה. חבר הכנסת קריב, תצא בבקשה מהאולם. קריאה שלישית. תודה.
(חבר הכנסת גלעד קריב יוצא מאולם המליאה.)
קריאות:
מה עם החטופים? מה עם החטופים?
היו"ר יבגני סובה:
חברי הכנסת מסיעת יש עתיד, אתם רוצים שאקרא עכשיו כל אחד בשם ואתחיל להוציא? לא. אל תענו. אתם רוצים שאני אקרא?
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
הרי אם לא תעשה את זה לא ידעו בציבור שהם קיימים, ברור שזה מה שהם רוצים, מה אתה רוצה?
היו"ר יבגני סובה:
רגע, לא צריך לעזור. לא ביקשתי לעזור. אמרתי לך שאתה צריך לדבר. לא צריך עזרה. חבר הכנסת בליאק, חבר הכנסת הרצנו, אתם רוצים להמשיך לצעוק? אני אקרא אתכם לסדר, זה מה שאתם רוצים? לא, נכון? בבקשה, אדוני השר, אתה יכול לסכם, אל תחכה ליריית פתיחה. תדבר, אתה כבר 18 שנה פה, אתה יודע שאלה לא תנאי מעבדה. אני אתן לך תוך כדי, יש גם רעש מהצד שלך.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
אפשר לייצר שקט.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת אלמוג כהן. תודה. חברים, נא לשבת, בבקשה. מי שעומד, נא לשבת במקום. תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
קריאות:
מה עם החטופים?
היו"ר יבגני סובה:
תודה. חבר הכנסת אופיר כץ, אתה רוצה שיסכם? אתה רוצה הצבעה? אתה יכול לדבר.
קריאות:
– – –
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
אני לא מצליח לדבר.
היו"ר יבגני סובה:
אתה מצליח לדבר. אני שומע אותך היטב, אתה יכול לדבר.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
טוב, תודה רבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
רון כץ (יש עתיד):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת רון כץ, אתה בקריאה ראשונה.
רון כץ (יש עתיד):
אני?
היו"ר יבגני סובה:
כן, אתה בקריאה ראשונה. כן. תכף תהיה בשנייה, רון כץ. תודה רבה. בבקשה.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
אדוני ראש הממשלה, חבריי השרים – –
רם בן ברק (יש עתיד):
לא מעוניינים לשמוע אותו.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
– – דווקא במסגרת הדיון על החוק הזה, שהיה יכול להיות דיון ענייני ואפשר להיות בעד ונגד הצעד שנעשה, בסופו של דבר – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת בליאק, אתה בקריאה ראשונה. תודה.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
צריך לעשות פה תקציב של התכנסות, אבל היות שכמה חברי האופוזיציה בחרו במקום לדבר על החוק, לדבר עליי ועל המינוי שלי, אני חושב שזו הזדמנות יפה לענות להם. אם כבר דיברתם לא לגופו של החוק, אז גם אני אדבר לגופם של חברי אופוזיציה.
נעמה לזימי (העבודה):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חברת הכנסת לזימי, בבקשה לשבת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – – רק הצבעות שמיות. תעשי להם רק הצבעות שמיות.
היו"ר יבגני סובה:
השר אלקין, רק שנייה. חברת הכנסת בן ארי, את בקריאה ראשונה. תודה.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
אני אלך לפי הסדר, מהאחרון אל הראשון.
היו"ר יבגני סובה:
השר אלקין, רק שנייה. חברת הכנסת בן ארי, את בקריאה ראשונה. תודה.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
אני אלך לפי הסדר, מהאחרון לראשון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
התהפכת כמו סטייק – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מה עם החטופים?
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
עמד פה חבר הכנסת אלעזר שטרן, עמד פה חבר הכנסת אלעזר שטרן – אלעזר, אני עונה לך. דווקא שאלת אותי, שאלת אותי אם אני יודע – – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת הרצנו, אתה בקריאה ראשונה. תודה.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
שאלת אותי אם אני יודע איזה שר אני ולמה אני אחראי. אז אני יודע למה אני אחראי, אבל על הדרך, חבר הכנסת שטרן, בדרך לדוכן הזה עשיתי לי ויקיפדיה איזה שר אתה היית. אתה יודע מה שיא הקריירה שלך בממשלת ישראל? השר לענייני מודיעין, אלעזר. השר לענייני מודיעין. תרמת תרומה עצומה למודיעין הישראלי בממשלה הקודמת.
קריאות:
– – –
זאב אלקין (הימין הממלכתי):
זאת אומרת שכשיאיר לפיד ראש ממשלה – – –
היו"ר יבגני סובה:
חברת הכנסת בן ארי, תשבי, בבקשה. תשבי. תשבי.
זאב אלקין (הימין הממלכתי):
כשיאיר לפיד ראש ממשלה, שר מודיעין זה תפקיד מכובד, תורם תרומה ענקית לממשלה הזאת.
קריאות:
– – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
איזה מספר שר אתה?
זאב אלקין (הימין הממלכתי):
אגב, התפקיד שמילאת בגאווה כל כך בממשלה בראשות של יאיר לפיד הוצע לי, ואמרתי שאין לזה מקום.
קריאות:
– – –
זאב אלקין (הימין הממלכתי):
וטוב שהמשרד הזה בוטל. אבל כנראה שלך זה התאים.
רם בן ברק (יש עתיד):
אתה תראה – – –
זאב אלקין (הימין הממלכתי):
עוד משפט אחד ואני אסכם.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חברת הכנסת לזימי. חברת הכנסת לזימי, את בקריאה שנייה. תודה.
זאב אלקין (הימין הממלכתי):
עוד שני משפטים, ואני אסכם. 1. אותם האנשים שעלו על הדוכן הזה וקיללו אותי.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת הרצנו – תוציאו אותו בבקשה מהאולם.
זאב אלקין (הימין הממלכתי):
תראו את עצמכם. אתם – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת הרצנו, תצא בבקשה מהאולם. שנייה, זאב. תעצור רגע. שנייה.
קריאות:
חטופים. חטופים. חטופים. חטופים.
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת הרצנו, קריאה שלישית. נא לצאת מהאולם, בבקשה. תודה.
(חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יוצא מאולם המליאה.)
קריאות:
– – –
זאב אלקין (הימין הממלכתי):
אני אסכם רק בדבר אחד. הקשבתי היטב למה שאמרתם. אני רואה שלצעוק אתם יודעים, אבל לפעול פרלמנטרית אתם לא יודעים.
קריאות:
– – –
זאב אלקין (הימין הממלכתי):
אתם אופוזיציית פח, ולכן תישארו על הספסלים האלה עוד הרבה הרבה זמן והרבה הרבה קדנציות. אני מאחל לכם הצלחה במילוי תפקידכם האופוזיציוני, ואני אפעל לטובת אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לשר אלקין. לפני שאנחנו נעבור להצבעה, אני אבקש להכניס את כל אלה שהוצאו מהאולם. סדרנים, נא להכניס את חברי הכנסת קריב והרצנו. מי עוד הוצא? נראה לי רק שניהם.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
תודה. תודה. חבר'ה, שבו. שבו, בבקשה. ההצבעה תהיה אלקטרונית. שבו.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
אנחנו נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה.
קריאות:
בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 51 נגד – 40 נמנעים – נגד ההצעה להעביר את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר יבגני סובה:
בעד – 51, נגד – 40. אני קובע כי הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024, עברה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. למה לא נרשמה ההצבעה? בבקשה, נא להוסיף. תבדקו בבקשה את הצבעתם של חברי הכנסת טופורובסקי ושוסטר, ואם צריך, תוסיפו את זה לפרוטוקול, בבקשה. תודה.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
תוסיפו גם הצבעתה של חברת הכנסת מלינובסקי. מי עוד?
רון כץ (יש עתיד):
שוב, לא הבנו על מה מצביעים.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
זו קריאה ראשונה.
רון כץ (יש עתיד):
תחזירו את ביבי לפה. לא הבנו על מה מצביעים. לא הכרזת "הצבעה". לא הכריזו "הצבעה".
היו"ר יבגני סובה:
ההצעה הזאת תעבור לוועדת הכנסת להמשך דיון. מאחר שהיו בקשות להעביר את החוק לוועדות נוספות, ההצעה הזאת תועבר לוועדת הכנסת לקביעת ועדה בהמשך. תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אנחנו רוצים – – –
היו"ר יבגני סובה:
תודה. חברת הכנסת בן ארי, תודה.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1036).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יבגני סובה:
אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 28) (הסדרת שיטת התקצוב – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חברים, זה מפריע לי להכריז מה הנושא הבא על סדר-היום. תודה. ההצבעה הייתה. מי שלא חייב, שלא יישאר באולם. תנו לי להכריז על הנושא הבא, זה הכול, ואז תעברו לדיון אישי, וכל אחד יקבל שלוש דקות ותוכלו לדבר. מה קורה?
רם בן ברק (יש עתיד):
במקום להקריא הכול, תקרא: עוד חוק שחיתות – – – הכול אותו דבר. הכול חוקים של שחיתות, חלוקת ג'ובים – – –
היו"ר יבגני סובה:
תודה. אני צריך להכריז על החוק. תודה, בן ברק.
רם בן ברק (יש עתיד):
לא, תגיד. תגיד: אנחנו עוברים להצבעה על חוק של שחיתות.
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת בן ברק, הקשבתי לעצה שלך, ואני לא מקבל אותה.
רם בן ברק (יש עתיד):
חלוקת ג'ובים – – – כולם יצביעו – – –
היו"ר יבגני סובה:
תודה. אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 28) (הסדרת שיטת התקצוב למועצות הדתיות ולרשויות מקומיות שאין בהן מועצות דתיות), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ארז מלול, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת ארז מלול להציג את הצעת החוק, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
רגע, זה לא החוק הזה.
היו"ר יבגני סובה:
למה את אומרת שזה לא החוק הזה? למה? על סמך מה?
סימון דוידסון (יש עתיד):
זה מה שחשוב עכשיו? נכון?
רון כץ (יש עתיד):
איפה שר הדתות?
קריאה:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
בבקשה. בבקשה, עשר דקות. לרשותך עשר דקות. לפני שאתה מתחיל, שנייה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
חנוך, זה בסדר והקצינים בצבא לא בסדר?
היו"ר יבגני סובה:
כל מי שיוצא – – –
ארז מלול (ש"ס):
די. די. די.
היו"ר יבגני סובה:
שנייה ארז. רק שנייה, חבר הכנסת מלול.
סימון דוידסון (יש עתיד):
זה בסדר ולאלופים בצה"ל לא בסדר.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר'ה, הקריאות תקפות, ומי שהוצא והוחזר להצבעה, אני לא מרשה לו להיות באולם עכשיו. מי שימשיך לצעוק ככה, פשוט יוצא מהאולם. תודה. בבקשה. עשר דקות לרשותך, אדוני.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת מלביצקי, תודה רבה. תודה. עשר דקות. בבקשה, אדוני.
ארז מלול (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה למעלה משנה – – –
רם בן ברק (יש עתיד):
זה למעלה משנה מנסים להעביר חוק, והיום סוף-סוף נצליח – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
זה למעלה משנה שאנחנו מנסים לקדם את חוק הג'ובים.
ארז מלול (ש"ס):
זה לא חוק ג'ובים.
קריאות:
– – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה זה, מלא פעילים בלי עבודה.
ארז מלול (ש"ס):
אני אסביר לכם.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תסביר.
ארז מלול (ש"ס):
70 שנה מדינת ישראל תקצבה את רבני ההתיישבות, בלניות, ובעשורים האחרונים את הקייסים האתיופים, דרך המשרד לשירותי דת.
רם בן ברק (יש עתיד):
אין מספיק רבנים. רבנים חסרים לנו.
ארז מלול (ש"ס):
למועצות האזוריות חסר, מה לעשות. יש דרישה.
רם בן ברק (יש עתיד):
יש לנו מג"דים, יש לנו מח"טים – רבנים חסרים לנו.
קריאות:
– – –
ארז מלול (ש"ס):
אני יכול להסביר מה החוק?
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת מלול, שנייה, תעצור רגע. עצרתי את השעון.
רון כץ (יש עתיד):
אתה צריך לשדרג אותם.
היו"ר יבגני סובה:
חברים. שנייה שיירגע, ואז תמשיך. מי שלא רוצה להיות באולם, לא חייב להיות באולם. אל תעמדו פה ככה. אתם לא בשוק.
רון כץ (יש עתיד):
אנחנו רוצים להאזין.
היו"ר יבגני סובה:
אתם לא בשוק. אתם בכנסת. תשבו, בבקשה. אל תעמדו בצורה כזאת. כל מי שיצעק, אני אקרא אותו לסדר, וחבר הכנסת הזה יוצא מהאולם.
רון כץ (יש עתיד):
אין בעיה לעמוד.
היו"ר יבגני סובה:
רון כץ, אתה – – –
רון כץ (יש עתיד):
אין בעיה לעמוד, אמרתי.
היו"ר יבגני סובה:
אתה בשתי קריאות. לי יש בעיה שאתה עומד וצועק.
רון כץ (יש עתיד):
לא. אני בראשונה.
רם בן ברק (יש עתיד):
אנחנו רוצים שהציבור ידע.
היו"ר יבגני סובה:
לי יש בעיה שאתה עומד וצועק.
רם בן ברק (יש עתיד):
אנחנו רוצים שהציבור ידע שלדעת ש"ס, מה שחסר זה רבנים, לא חיילים.
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת רם בן ברק, אמרתי לך שאני לא רוצה לקרוא לך. אתה כרגע בקריאה ראשונה. תודה רבה. תודה, רם.
ארז מלול (ש"ס):
הייתה שיטת תקצוב למועצות האזוריות, למועצות האזוריות הדתיות, לרבני ההתיישבות, הבלניות והקייסים האתיופים. לפני כשנה משרד האוצר ומשרד המשפטים קבעו ששיטת התקצוב שנהגה במשך עשורים היא לא חוקית. משרד האוצר פנה למשרד ואמר: תעשו חוק, תחוקקו חוק להסדיר את שיטת התקצוב. בלי כסף. עד עכשיו המשרד היה משלם למועצות האזוריות בשביל שכר הרבנים, הבלניות והקייסים.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
איך זה היה? היה מצ'ינג.
ארז מלול (ש"ס):
לא מצ'ינג. 100% המשרד היה משלם.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אצלי במועצה זה לא היה, היה 70%–30%.
ארז מלול (ש"ס):
היה 100%. לא. למועצה הדתית. לשכר של הרבנים היה 100%.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
לי לא היה רב.
ארז מלול (ש"ס):
לך לא היה רב, אבל לבלניות זה היה ככה. עברתי במשרד, טיפלתי בנושא.
נאור שירי (יש עתיד):
– – –
ארז מלול (ש"ס):
נאור. נאור, אנחנו במדינה יהודית, ורוב הציבור, גם שלכם, חילוני – מועצות אזוריות צורכות דת, מה לעשות? הן צורכות דת. הם רוצים שירותי דת. מי פנה אלינו? מי לחץ עלינו לקבל את החוק?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אין היום שירותי דת? אין היום שירותי דת? אין היום. צריך למנות עוד 500 רבנים ורבניות, עוד 500.
ארז מלול (ש"ס):
אין שם, אין שם. יש חוסר, יש חוסר, כי לא מינו שלוש שנים. אין בלניות. המקוואות סגורות. המועצות האזוריות פנו אלינו.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
כי נשארו לכם – – – ולא ג'ובים, זו האמת. נשארו לכם – – – ולא ג'ובים, ולכן אתה לוקח עכשיו ממשרתי מילואים.
ארז מלול (ש"ס):
שי חג'ג', היושב-ראש, אמר לי: למה אתם לא מקדמים את החוק? אמרתי לו: יאיר לפיד מעכב. לא רוצה להגיד לכם מה הוא ענה לי.
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת בליאק, מספיק. תודה. חבר הכנסת בליאק, אתה בקריאה שנייה. תודה.
ארז מלול (ש"ס):
אין פה, אין פה חוק תקציבי. אין פה תוספת תקציב.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
זה כסף על עצים.
ארז מלול (ש"ס):
זה על תקציב קיים, על תקנים שכבר אושרו בתקציב המדינה. אתם עושים רעש סתם ופופוליזם וג'ובים וזה, ואני אסביר לכם למה. החוק רק מסדיר את שיטת התקצוב כדי לעזור למועצות האזוריות, כדי שזה לא ייפול על המועצות האזוריות – 60%, 40%. מי שקובע מי יהיה הרב הוא לא שר הדתות, זה היישוב עצמו, ואם היישוב לא רוצה רב, אז לא יהיה רב. אם המועצה האזורית לא רוצה, אי-אפשר לכפות עליה. הגוף הבוחר שממנה את הרב הוא המועצה האזורית, זה היישוב עצמו. אם הם רוצים את הרב, חברי הגוף הבוחר זה מהיישוב, מהמועצות האזוריות. ככה זה כשרוצים ג'ובים – זה פופוליזם, זה הסתה. הכתבת בערוץ 13 דיברה, ואז שלחתי לה את החוק. היא אומרת לי: לא הבנתי ככה, לא הבנתי ככה. שלחתי לה את ההסבר. היא אומרת לי: תשמע, הטעו אותי. אני מתנצלת. לא ייתכן שאתם תנצלו כל מה שקשור ליהדות כדי לנגח, להסית. זה יהדות, זה יהדות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
זה לא יהדות, זה ההפך מיהדות. זה לא יהדות, זה שחיתות. יהדות היא לא שחיתות. יהדות היא לא שחיתות.
ארז מלול (ש"ס):
רבני היישוב האלה – מה שהם עשו מ-7 באוקטובר עם המשפחות השכולות, אתה לא תעשה בחיים שלך, איך ליוו אותם מרגע הקבורה ובשבעה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
די, די, די – – – אל תגזים. מה, הם עשו יותר מכולם? לא עשינו את זה עם המשפחות השכולות? לא הלכנו יום-יום? מה?
ארז מלול (ש"ס):
אז אתה לא יודע. תסתובב, תסתובב.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אל תגזים, ארז. אל תגזים.
ארז מלול (ש"ס):
לא, ואני אומר, הרבנים האלה הם – סימון, הרבנים האלה חיוניים. כשאני הייתי – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
עוד מעט תגיד שעשו יותר מהמילואימניקים, נכון? ויותר מהלוחמים. די, נו.
ארז מלול (ש"ס):
די, די. עזוב, אל תהיה פופוליסט. אל תהיה – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא, אתה פופוליסט.
ארז מלול (ש"ס):
אני אומר, הרבנים האלה הם העוגן הרוחני של היישוב, גם בשמחות וגם באבל. אין להם שום דבר. כשאני הייתי במשרד לשירותי דת, כן? היה צריך לנקד. הרי יש הרבה יישובים שרוצים רב, ואין לך הרבה תקנים. איך תנקד סדר עדיפויות? אז בזמן בן דהן מה שהיה הוא שככל שהיישוב בהתנחלות, או דתי יותר, הוא יקבל יותר נקודות. אמרתי: חבר'ה, כשיש יישוב דתי, תהיה פונקציה מי ילמד את הילד לבר-מצווה או ילווה, להבדיל, בהלוויה. אני המלצתי למחלקה המשפטית, והם אישרו את החלוקה, שיישוב חילוני שרוצה רב – עוד פעם, רק מי שרוצה – יקבל יותר נקודות זכות. בזמני, במטה יהודה, שלא היה שם שנים מינוי רבנים, לא בזמן בן דהן וגם לא בזמן מתן כהנא, בזמני היישובים החילוניים קיבלו יותר. לכן, ראשי המועצות האזוריות עד היום בקשר איתי – של מי? של הציבור החילוני, כי יש שם – אנשים רוצים יהדות, רוצים מסורת. רוצים מישהו שיפתח את בית הכנסת. אם הרב לא נמצא, אין מי שיפתח את בית הכנסת, אין מניין, לא בכיפור, לא בתשעה באב ולא בחגים. אז מה יש פה? מה רע פה? לא רוצים כסף. אין לשר יכולת למנות את מי שהוא רוצה, גם לא את אח שלו ולא את מי שהוא רוצה באף יישוב בארץ. זה חוק צודק. המועצות האזוריות לחצו עלינו. תשאלו את שי חג'ג' – אני ישבתי איתו – כמה זה חשוב. אם לא, זה היה נופל עליהם, על התקציב שאין להם. פה יש כבר תקציב, יש כבר תקנים, רק צריך לממש אותם, והחוק הזה עוזר למשרד לממש אותם. חברים, אני אומר לכם, לא סתם מתן כהנא, שהוא מהאופוזיציה, והוא לא כוס התה שלי ברפורמות הכשרות וכל מה שהוא עשה עם רבני הערים, צייץ: כל הכבוד לארז מלול על החוק הזה. אני מצטער שאני לא הצלחתי לחוקק אותו. אני אומר לכם, תהיו פעם אחת ענייניים, למען הציבור שבוחר בכם, לא בנו. למען הציבור שבוחר בכם תצביעו למען החוק.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
למה גפני לא רוצה את החוק?
ארז מלול (ש"ס):
תשאל אותו. מה, אני הדובר של גפני?
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אתה לא יודע למה הוא לא רוצה – – –
ארז מלול (ש"ס):
לא, לא יודע. לא יודע. אין לי מושג. הוא לא פנה אליי. לא דיברתי איתו על זה מילה.
קריאה:
– – –
ארז מלול (ש"ס):
אני, קוראים לי ארז מלול.
סימון דוידסון (יש עתיד):
ארז, אתה עכשיו אמרת שמתן כהנא צייץ כל הכבוד על החוק.
ארז מלול (ש"ס):
נכון. בוא, אני אקריא לכם? בוא, אני אקריא לכם.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
לא. הורדתם את הסכמת האוצר.
ארז מלול (ש"ס):
הסכמת האוצר – א. נדון בזה גם אחרי קריאה ראשונה. אבל הסכמת האוצר לתקנים – אף משרד לא צריך את הסכמת סמוטריץ' אם אלה יש תקנים שיש לו, רק משרד הדתות, כי הוא רוצה – – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
– – – הוא רק מאפשר לשר הדתות להמציא תקנים חדשים.
ארז מלול (ש"ס):
לא, לא. זה רק באישור תקציב המדינה. אין לו תקנים, אין לו תקציב. רק באישור תקציב. אין לו כסף עודף.
סימון דוידסון (יש עתיד):
רגע, זה חוק בלי כסף? לא הבנתי.
ארז מלול (ש"ס):
זה חוק בלי כסף. תקנים קיימים שלא מומשו, שאושרו בתקציב המדינה של 2022, 2023, 2024 ולא הצליחו לממש אותם.
סימון דוידסון (יש עתיד):
כמה זה עולה למדינה?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
כמה זה עולה? כמה זה עולה?
ארז מלול (ש"ס):
יש תקנים. אני לא יודע כמה – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא, כמה זה עולה? כמה?
ארז מלול (ש"ס):
מה? אין, אין תוספת – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
כמה אושרו?
ארז מלול (ש"ס):
לא יודע.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
איך אתה לא יודע?
ארז מלול (ש"ס):
החוק שלי רק מסדיר את שיטת התקצוב, מה שיש במשרד. אין בקשה לשקל.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הבנתי. הכסף אושר. כמה?
ארז מלול (ש"ס):
לא יודע כמה תקנים יש במשרד שלא נוצלו.
סימון דוידסון (יש עתיד):
יש עודפים במשרד?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תגיד כמה.
ארז מלול (ש"ס):
מה זה משנה? זה לא קשור לחוק. זה לא קשור לחוק.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מה זה משנה? זה כספי ציבור.
סימון דוידסון (יש עתיד):
האוצר בעד החוק הזה?
ארז מלול (ש"ס):
כן, ודאי. האוצר בעד החוק הזה.
מאיר כהן (יש עתיד):
לא, לא נכון. האוצר היה נגד.
ארז מלול (ש"ס):
האוצר בעד החוק הזה. האוצר ביקש את החוק הזה. האוצר אומר – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מה הוא ביקש – – –
ארז מלול (ש"ס):
האוצר ביקש. הוא אמר: בלי החוק הזה אי-אפשר לתקצב, אי-אפשר לממש את התקנים, זה הכול. והחוק הזה הוא הסדרה, זה רק משהו פרוצדורלי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
כמה תקנים?
ארז מלול (ש"ס):
לא יודע כמה יש במשרד. תשאל את השר מיכאל.
סימון דוידסון (יש עתיד):
– – – לא אוצר, לא תקנים. מה זה? אני לא מבין את החוק הזה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מה אתה? אתה – – – ואתה לא יודע כמה.
ארז מלול (ש"ס):
לא, אבל מה זה משנה כמה תקנים? לא משנה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
בטח שמשנה. זה כסף שלנו.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה זה "מה זה משנה"? זה כסף של המדינה.
ארז מלול (ש"ס):
לא, אבל נגיד שיש 40 תקנים. מה זה ייתן לך? החוק רק מסדיר שיש – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
– – – מה, אתה הורג אותי.
ארז מלול (ש"ס):
לא, סימון. אל תתחכם. אני אגיד לך. אין, יש אפס – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, הוא יכול להגיד את האמת.
קריאה:
הוא אומר את האמת. הוא אומר את האמת.
ארז מלול (ש"ס):
יופי – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אני אסביר לך מה השאלה. אתה אומר שהכסף אושר בתקציב, והתקנים לא אושרו.
ארז מלול (ש"ס):
נכון. התקנים, זה לא כסף. לא כסף – תקנים.
נאור שירי (יש עתיד):
כמה?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
כמה? כמה אושר? מיליארד שקל? חצי מיליארד שקל?
ארז מלול (ש"ס):
לא יודע. מה זה משנה? אפס. העיקר שיהיה אפשר לממש את זה. מה שיש, יש. אין לי בקשה בחוק הזה להוסיף תקנים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הבנתי, אבל כמה? כמה רבנים בסוף? כמה רבנים ימנו?
ארז מלול (ש"ס):
מה זה משנה? זה לא משנה. זה לא רלוונטי. לא רלוונטי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
ארז, אתה מכיר את – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
כמה רבנים ימנו?
ארז מלול (ש"ס):
לא, יודע. אין לי מושג – – –
נאור שירי (יש עתיד):
מה שאתה אומר: כל כסף שיהיה במשרד לשירותי הדת היהודיים, יוכל השר להחליט שהוא שם על דיינים, בלנים, במקום נגיד על מקוואות.
ארז מלול (ש"ס):
לא, לא לא, הוא לא יכול. הוא לא יכול. כחבר ועדת הכספים, זה לא יפה מה שאתה שואל, כי אתה יודע שזה לא נכון. השר – – –
נאור שירי (יש עתיד):
אתה לא יודע להסביר לנו את החוק. אתה לא יודע להסביר.
ארז מלול (ש"ס):
אני לא יודע להסביר? יש בסעיף בתקציב המדינה אישור תקנים למועצות – – –
קריאה:
למה גפני התנגד?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אין בעיה. כמה? כמה תקנים? כמה כסף?
ארז מלול (ש"ס):
זה לא רלוונטי. השר לא יכול לקחת כסף – – – הקבורה – – –
היו"ר יבגני סובה:
טוב, חבר הכנסת מלול, נגמר הזמן להצגת החוק.
ארז מלול (ש"ס):
הינה, משפט אחרון.
היו"ר יבגני סובה:
לא, לא. אתה יכול להמשיך גם שעתיים, אבל לא מהדוכן. אז בוא, תסיים את דבריך, בבקשה.
ארז מלול (ש"ס):
הוא לא יכול לקחת מהקבורה לרבנים. הוא לא יכול. התקציב מאושר לפי סעיף ייעודי לתקנים. תודה רבה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת ארז מלול. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, ואתה מייד אחריו. שלוש דקות, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
סימון רוצה להתנגד לחוק.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חבריי אנשי הליכוד, תראו, עומד כאן ידידי סגן יושב-ראש הכנסת – – –
היו"ר יבגני סובה:
רגע, רגע, שנייה, שנייה. מאיר, שנייה. בואו נעשה ככה.
מאיר כהן (יש עתיד):
חברים – – –
היו"ר יבגני סובה:
רק שנייה, חבר הכנסת כהן. תראו, חברים, מי שרוצה להירשם לדיון האישי, נא לעשות את זה כרגע. אני תכף אנעל את הרשימה. בבקשה, תיגש למזכירות. תגיד, תגידו למזכיר הכנסת.
קריאה:
מה זאת אומרת? יש רשימה.
היו"ר יבגני סובה:
יש רשימה, אבל אולי מישהו לא נרשם. אני אמרתי, מי שרוצה לדבר או לבדוק ברשימה או להירשם – אצל המזכיר. אני מבקש לא להפריע. לכל אחד יהיו שלוש דקות ותוכלו לדבר. מי שרוצה להמשיך לדבר עם חבר הכנסת מלול, כולל חבר הכנסת מלול, תעשו את זה בבקשה בפרסה. אפשר גם לשתות במקביל. בבקשה, אדוני.
מאיר כהן (יש עתיד):
שוב, אדוני יושב-ראש המליאה, חבר הכנסת מלול, ראו, החוק הזה, יותר משהוא רע, יש בו מידה של עזות מצח שאולי מעידה כאלף עדים על הציניות באולם הזה. ואני כל הזמן אומר, יש שני עולמות: העולם בחוץ, של האנשים שנמצאים במילואים, של משפחות החטופים, של המשפחות השכולות, של אלה שחשים את המלחמה יום-יום, שחשים את הקשיים יום-יום, שהולכים לשלם בכספם על כל הגזרות הכלכליות, ולצד העולם הזה יש עולם בדיוני, שרק בעולם הבדיוני הזה, המטורף, מישהו מרשה לעצמו בעזות מצח להביא חוק כזה. זה חוק שהוא בושה ויריקה בפרצופה של החברה הישראלית. אתם באמת חושבים, אנשי ש"ס, שהציבור מטומטם? אתם הולכים בחדרי-חדרים להכשיר את השרץ הזה בזה שאתם מחדשים, ותומכים בחוק ההשתמטות, חוק הרבנות, על גבם של אנשי המילואים, של צה"ל, של הלוחמים הגיבורים שלנו. חוק הג'ובים – אני הייתי ראש עיר. אין מקווה שסגור כי חסרה לו בלנית, זה קשקוש. אין מקווה שסגור ואין מועצה דתית שסגורה כי חסרים לה רבנים. יש בשפע. זה חוק שכל מטרתו להוסיף מקורבים, ואני אומר לאנשי ש"ס: למה אתם עושים את זה עכשיו? אבדה הבושה? הרי אתכם אני לא מחשיד כאנטי-ציונים. אתם ציונים, אתם חיים – חלק מכם, הילדים שלכם בצבא, אתם חיים בתוך הקהילה. תקשיבו לכאב, אל תהיו ציניקנים. הייתם צריכים לבוא ולהגיד: החוק הזה לא עולה, ולהמשיך להיאבק איתנו שחוק ההשתמטות לא יעבור. אז מה עשיתם? אינכם אלא טובלים ושרץ בידכם. תודה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. אני רואה שחבר הכנסת ארז מלול ממשיך במסע השכנועים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני רוצה ללמוד איך מעבירים חוק בלי האוצר, אני רוצה ללמוד.
היו"ר יבגני סובה:
אני שומע את ההסברים שלך עד לפה. באמת. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, איפה ואליד?
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא מוותר.
היו"ר יבגני סובה:
מוותר, סליחה – לא ראיתי אותך; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת? מוותר; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אינו.
היו"ר יבגני סובה:
תודה, לא צריך לעזור לי, אני מסתדר. חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי.
מיקי לוי (יש עתיד):
רק נתון, אדוני היושב בראש, של כלכלת בעזרת השם. פעם רביעית פותחים את תקציב המדינה ומוסיפים 33 מיליארד שקל. הגענו ל-620 מיליארד. זהו, רק שתבינו. עומד כאן חבר כנסת וצורח על תוספות רמטכ"ל. איזו בושה, תוספות הרמטכ"ל צומצמו למינימום, למינימום, אם אינני טועה, עד שש נקודות.
רם בן ברק (יש עתיד):
ולמי?
מיקי לוי (יש עתיד):
ולמי? חבורה של משתמטים – למ"פים, למג"דים, למפקדי חטיבות, לאלופים שכל החיים שלהם הם בשטח, בשדה. כשאתם בחגים, בשבתות, ישנים מתחת לפוך, החבר'ה האלה מתרוצצים בגבולות. אין לכם בושה? עומד כאן חבר כנסת וטוען כנגד אנשי הקבע, כנגד מ"פים, מג"דים, מח"טים – –
גלעד קריב (העבודה):
כנגד אלמנות, כנגד אלמנות.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – כנגד אלמנות, יתומים. על מה הוא צרח?
רם בן ברק (יש עתיד):
הוא צרחן.
מיקי לוי (יש עתיד):
איבדתם את זה. אין לכם דרך, אין לכם גבול. בושה וחרפה, תתביישו.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אלעזר שטרן, שלוש דקות, בבקשה.
רם בן ברק (יש עתיד):
אלעזר, תן להם באבי-אביהם.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא לא שווה שאני אתן לו באבי-אביו. אדוני היושב-ראש, איך אני יודע – מי עמד פה קודם? חבר הכנסת מלול? מי הציג את החוק?
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת מלול.
קריאה:
שלו, זה שלו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
חבר הכנסת מלול, אני אשאל אותך שאלה אישית – תסלח לי על השאלה: היית יום אחד בצבא? יום אחד? היית יום אחד בצבא?
היו"ר יבגני סובה:
אני חושב שכבר היינו בסרט הזה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני שואל.
ארז מלול (ש"ס):
– – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, לא ענית לי.
ארז מלול (ש"ס):
זה לא יפה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כי זה לא יפה? אה, אוקיי, זה לא יפה. אני אגיד לך מה לא יפה.
ארז מלול (ש"ס):
אתה עושה צחוק מעצמך. הציבור בז לך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לך מה לא יפה, ואני אגיד לך למה אני שואל, ואני חושב שגם שר הדתות מלכיאלי לא היה יום אחד בצבא. אני חושב שמי שהיה יום אחד בצבא, יום אחד, והיה חי את מה שחיים המשרתים, בני המשפחה שלהם – ולא סתם לא רציתי לשאול אותך על בני המשפחה. אם הייתם טיפה מרגישים, אם הייתם היום נמצאים בוועדה של חבר הכנסת מיכאל ביטון ורואים את הנשים ואת הילדים שההורים שלהם והאבות שלהם 250 ו-300 ימים – אתם לא מבינים מה זה; אתם רק לוקחים את הכסף. ואתם לוקחים את הכסף – זה לא שיש לי טענה שאתם משתמטים. טוב, החלטתם להשתמט. חלקים גדולים פה החליטו לתמוך בכם. אבל תתחשבו, תבואו ביראת כבוד, תגידו מאיפה יש לקופה הזאת את הכסף. הרי מה אמרת פה? זה לא של הרשויות, זה של המשרד.
ארז מלול (ש"ס):
המשרד מתקצב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
המשרד מתקצב, כאילו גולדקנופ מביא מהבית שלו, ודרעי מכר איזה בית בשביל זה כדי שהמשרד יתקצב. מאיפה המשרד מתקצב?
נאור שירי (יש עתיד):
מהעץ הנדיב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מאיפה הכסף הזה? ולאן לא הולך הכסף הזה? חמש דקות קודם הצבעתם פה על פגיעה בפנסיות של הגמלאים. עכשיו אתה אומר שזה לא הרשויות – המשרד מתקצב. אני אומר לך, יש פה שני דברים – רמת הניתוק הזאת מההבנה שכאילו הכסף של אבא שלהם, כאילו באו עם כיסים ועכשיו נותנים ג'ובים במועצות הדתיות ולרבנים, ואלה שני החטאים הגדולים: הראשון, שבזמן כזה, של "כולנו ננצח", מביאים חוקים שמפלגים אותנו בין הנותנים לבין הלוקחים; והדבר השני, שבזמן כזה, כשאנחנו מחליטים על הקפאות של פנסיות של נזקקים ושל זקנים, הם באים ולוקחים את הכסף הזה לג'ובים במועצות הדתיות וברבנויות, כשבאמת לא צריכים אותם בכלל.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת. חבר הכנסת רון כץ, שלוש דקות, בבקשה.
רון כץ (בשם ועדת הכלכלה):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, יש לי שאלה אחת לכיסאות הריקים של מחלקת הדגים הקפואים: תגידו, אתם מסתלבטים עלינו? מביאים ראש ממשלה באמצע הלילה בשביל להראות רצינות שיעבור פה עכשיו חוק הג'ובים? זה מה שיש לכם לעשות עכשיו, בזמן מלחמה? בזמן שהיום מתקיימים בבית הזה דיונים על מילואימניקים שלא מקבלים כספים, על עסקים שקורסים, על יתומי צה"ל? איפה מתן כהנא? הינה, מתן כהנא, שמולי, עשה היום כנס מדהים; מנסה להעביר חוק שתקוע בגלל האוצר. אין שקל במדינה הזאת לכלום, אבל למה יביאו את ראש הממשלה באמצע הלילה? משבר קואליציוני – ברור, ברור, אתם חבורה הזויה שמתעסקת בכל מה שלא חשוב. אני רוצה לספר לכם מה כן חשוב. במשך יום שלם אני והלשכה שלי מתעסקים בגברת מדהימה בשם שולי כהן, שנלחמת על דבר שלא יעניין אתכם. זה נקרא קרן קציר, שמעתם על זה? מישהו בקואליציה של הדגים הקפואים מכיר את זה? לא, נכון? יופי.
טלי גוטליב (הליכוד):
הצטרפנו למכתב שלך.
רון כץ (בשם ועדת הכלכלה):
אני שמח שהצטרפת למכתב שלי. אני אגיד לך גם מה ענו באוצר.
טלי גוטליב (הליכוד):
אין צורך. אני אמחק את החתימה שלי, כי אתה אפילו לא מייחס לזה חשיבות.
רון כץ (יש עתיד):
קרן קציר אומרת דבר מאוד פשוט – אומרת שסטודנטים במצוקה חברתית וכלכלית יקבלו קרן ללימודים. נשמע נורמלי, נכון? אבל לזה אין כסף. אתם יודעים למה יש כסף? לפתוח עכשיו עוד 1,000 תקנים של רבנים – לזה יש כסף. למילואימניקים אין כסף, לקרנות אין כסף, לעסקים אין כסף, לציוד צבאי אין כסף. יודעים למה אני יודע שלציוד צבאי אין כסף? תשאלו את עליזה בראשי, שרק אתמול גייסנו יחד תרומות לקנות רחפן ליחידה בצה"ל. איך אתם לא מתביישים, אתם וראש הממשלה הציני שלכם, שבמשך ערב שלם עזב את כל עיסוקי הלחימה והתעסק בלשמור על הקואליציה שלו ולעשות משא ומתן בין גפני לבין שר הדתות? שניהם לא נמצאים פה, יודעים למה? כי אתם הפראיירים שלהם, אתם החיילים שלהם. הם כבר בבית במיטה עושים נומי-נומי, ואתם פה מעבירים להם מיליונים. ואני לא יכול לא לסיים את דבריי בלי למחות על כבודו האבוד של אלמוג כהן, שהיום קראו לו שטיח רצפה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שטיחון כניסה.
רון כץ (יש עתיד):
שטיחון כניסה, ואם זה לא מספיק, אז גם בשלטים הגדולים בכניסה לעיר ירושלים שמו את חולה התקשורת בן גביר בגודל ענק, ואת אלמוגי קטן, כאילו בכיס שלו. זה לא יפה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, ודאי שאני גם ציינתי את אלמוג כהן, שגילה – אויש, נשבר.
היו"ר יבגני סובה:
זה נשבר לפנייך. ביקשתי לא לגעת אבל לא הקשבת לאזהרה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא שמעתי אותך מרוב הצעקות. אוקיי. זה מכוון על ידי הממשל. אוקיי. אז אנחנו כמובן מפרגנים לאלמוג, לא חושבים שהוא שטיחון. אנחנו חושבים שהיה לו עמוד שדרה, אבל כל מי שמגלה מעט עמוד שדרה, הופכים אותו לשטיח. אין ספק שעוצמה יהודית זה לא. זה לא. אולי סמרטוטה יהודית. כל פעם שמישהו מגלה עוצמה יהודית – כאפה אחת והוא נהיה שטיחון כניסה. אבל אני רוצה להגיד משהו – איפה ארז מלול? הוא עסוק. ארז, ארז, תשמע רגע משהו. אני רוצה להגיד לך משהו.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
רק חבל שהבדיחה על חשבוננו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון. ארז, תשמע, שלא יהיה לך ספק, אני רצינית עכשיו. אני חושבת שבלניות זה תפקיד חשוב, ואני חושבת שרבנים ומועצות אזוריות זה תפקיד חשוב, ואני חושבת שעם יהודה אבידן – הינה, אני אומרת לך, באוקטובר עשינו עבודה מאוד חשובה, ואני אתן לו את הקרדיט על זה. הינה, אני אומרת לך, באמת במקומות שהיינו צריכים את הקבורה זמנית, בניר עוז ובארי, ולקבור ברביבים – אני אומרת לך אמיתי, לכן היה חשוב לי שתשמע – באמת אני חושבת שנעשו עבודה טובה, וכן, הנושא הזה חשוב. ואחרי שאמרתי את זה – לא אמרתי "אבל", אמרתי "אחרי שאמרתי את זה" – העובדה שמביאים את זה ביום כזה, ביום שאתה שומע נתונים מוכחים, תשמע את הנתונים, על ירידה של 20% התייצבות במילואים, אלפי לוחמים – בשקט, לא בעצומות, לא במחאות, הם אומרים: אני לא חוזר למילואים יותר. ואתה יודע למה הם עושים את זה? כי הם קורסים נפשית, פיזית, כלכלית. אז העובדה שאתם מביאים היום הוספה של ג'ובים או כסף – לא משנה, כל דבר שתביא היום יעלה כסף – במקום להביא את זה לכוחות המילואים, למשפחות של אנשי המילואים. אבל הדבר הכי חשוב – להגדיל את מספר המשרתים. זה מה שצריך להביא ביום כזה. ביום כזה הכנסת כולה צריכה לבוא ולהגיד איך מגדילים את מספר המתייצבים, איך מורידים את הנטל. תבינו, הצבא רוצה עכשיו להאריך בחמישה חודשים את השירות הסדיר, למה? כי יש עומס. ובמקום זה, במה הממשלה מתעסקת? במה היא מתעסקת? לאן הולך הכסף. איך אתם לא מתביישים? ועוד בשיא הבושה מעלים לי פה את אלקין כשר מסכם. כאילו מה, אין בושה, אין חשומה, כלום? גם לקחת כסף לרבנים, גם לא לתת כלום לחיילים ואנשי המילואים, ואז בשביל הפינלה להעלות את אלקין כשר מסכם. הוא עוד לא יודע אם הוא באופוזיציה, אם הוא בקואליציה, הוא לא יודע מה התפקיד שלו, מיהו, למה הוא אחראי, איזה מינהלות, על איזה מינהל. לאור ההיסטוריה שלו כשר המים, אין ספק שעדיין הבן אדם לא יודע מה התפקיד שלו.
היו"ר יבגני סובה:
תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל מה שנקרא לסכם – הינה אתה, אתה שם. לא ידעתי. חיפשתי אותו.
היו"ר יבגני סובה:
לא לא לא. נגמר הזמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בסדר, אל תדאג. מה שיש לי להגיד לאלקין אני אומרת לו בפנים.
היו"ר יבגני סובה:
בדיוק. תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת רם בן ברק, אתה רוצה לדבר?
רם בן ברק (יש עתיד):
לא.
היו"ר יבגני סובה:
אוקיי. חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון לוי – מוותר. חבר הכנסת בליאק. איך אתם צעקתם, צעקתם, ובסוף מוותרים על זכות הדיבור? זה כאילו עכשיו זרקתי גפרור, נכון? הדלקתי אתכם בשנייה. שלוש דקות, בבקשה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יבגני סובה:
לא, ביקשתי לא לגעת במיקרופון השמאלי. רוצה שיתקנו לך?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא. תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני שר המינהלות, קודם כול, יש כאן עסקה, עסקה מושחתת על חשבון משרתי המילואים, שיהיה ברור, על חשבון הציבור היצרני במדינת ישראל, ולא משנה מה יגידו. גולדקנופ וגפני יתמכו הערב בחוק הג'ובים של ש"ס, שיעלה מאות מיליוני שקלים בשנה בעת המלחמה, כי התקנים בסוף, חבר הכנסת מלול, עולים כסף. ככה זה עובד. זה עולה כסף. זה עולה כספי ציבור, ובתמורה גולדקנופ וגפני יקבלו כנראה בקרוב את חוק מימון ההשתמטות, שגם הוא יעלה מאות מיליוני שקלים בשנה, וגם יבטיח את המשך ההשתמטות של עשרות אלפי אברכים. במקביל, וזה הכי מרגיז ומקומם, משרתי המילואים ימשיכו לשרת 250 ימים, העסקים שלהם יקרסו, המשפחות שלהם ימשיכו להתפרק, והמוסד לביטוח לאומי שוב ושוב ישלח להם מכתבים אדומים וידרוש החזר תגמולי מילואים כי הממשלה העצלנית הזאת והכושלת הזאת לא ממהרת לתקן את החוק. אולי בגלל ששר האוצר, הכישלון המתנשא הזה, שמועל בתפקידו כבר שנתיים, מצא לעצמו צעצוע חדש – הריבונות. הריבונות. לא יודע, חבר הכנסת שירי, אולי עם הריבונות הוא מתכוון לסגור את הגירעון המפלצתי – –
נאור שירי (יש עתיד):
בעזרת השם.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
בעזרת השם. – – שנוצר מכיוון שאין לו מושג במה שהוא עושה. העיקר שאתם בליכוד אכלתם לנו את הראש בימים האחרונים עם חוקים לטובת המילואימניקים, חוקים לטובת המילואימניקים שהעברתם בטרומית ואין להם שום היתכנות להתקדם מעבר לזה. גם אתם יודעים את זה, כי הכול פייק, הכול שקר, הכול כותרות ריקות ויחס עלוב, בדיוק כמו אצל בן גביר, ליצן הטיקטוק שראינו רק הערב; בדיוק כמו אצל כל הממשלה הכושלת הזאת. גם אם נראה לכם שלא, חבר הכנסת מלול, יש גבול לחוצפה ולגועל נפש. יגיע היום, והוא קרוב מתמיד, שאתם תפסיקו להסתובב פה מחויכים ומדושני עונג, ותישאו באחריות לכל הקטסטרופה שהבאתם על המדינה הזאת. תודה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, רוצה לדבר?
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת – אוי, המיקרופון נשבר. זה לא אני, כבר היה שבור. זה בטח השר אלקין שהציג פה את הדברים, מכוח השכנוע של השר אלקין.
היו"ר יבגני סובה:
אל תיגעי בזה. תשאירי את זה ככה.
נאור שירי (יש עתיד):
אלקין, שר המינהלות, התקלקל המיקרופון.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אפילו המיקרופונים בכנסת כבר לא מחזיקים.
היו"ר יבגני סובה:
לא הדלקתי שעון.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חברים, בואו, אני אאפשר לסדר – הינה, הוא יסדר לך את המיקרופון דקה. חבר הכנסת מלול ממשיך במסע השכנועים שלו, הוא נראה לי עכשיו התמרכז, הלך לשם לשכנע את מתן כהנא.
נאור שירי (יש עתיד):
– – – יש לו שני נוכחים פה.
רון כץ (יש עתיד):
יש לי הודעה חשובה. לאור המצב של תקציב המדינה – – –
היו"ר יבגני סובה:
אני לא הרשיתי לך הודעה חשובה.
רון כץ (יש עתיד):
– – – למיקרופון. אני פותח פייבוקס, מי שרוצה, שישתתף.
היו"ר יבגני סובה:
הודעתך נרשמה. תודה, רון כץ. בבקשה, יוליה, תמשיכי.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
חברים, יש לי כמה הצעות. קודם כול, אני מבקשת לצרף שר נוסף לממשלה, שר אחראי למיקרופונים. כבר הכול היה; זה עוד לא היה. אגב, אתם זוכרים מריבה מפורסמת בליכוד על מיקרופונים? אז זה כנראה זה.
נאור שירי (יש עתיד):
גם בעבודה לא חסר – – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אז עכשיו אני חושבת שאנחנו חייבים, חייבים שיהיה שר שיהיה אחראי למיקרופונים, אחרת אנחנו פשוט נשרוד, וזו הסכנה הקיומית שלנו. עכשיו עוד משהו. כנראה – לא, יש פה אירוע – זה האיראנים, זה האיראנים נכנסו לתוך הכנסת ופגעו לנו במיקרופונים. יש פה ממש קונספירציה, ואני לא פוסלת שאפילו השב"כ עומד מאחורי האירוע, כי אני שומעת בזמן האחרון – –
גלעד קריב (העבודה):
ערוץ 13 – – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
– – אני שומעת בזמן האחרון בכי מצד הממשלה, או שופרות של הממשלה, שהשב"כ הוא לא סתם עושה את העבודה שלו, הוא חותר תחת הממשלה, לא פחות ולא יותר. אז עכשיו אני מבקשת ממשמר הכנסת לבדוק טוב טוב מה קרה פה עם המיקרופונים. יכול להיות שזה האיראנים, ויכול להיות שזה האיראנים בשליחות השב"כ, זה גם כן יכול להיות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שתלו לך – – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
יתרה מזאת, אני חושבת שעכשיו, זה שראש הממשלה שלנו בכנסת ישראל, בירושלים, עזב את לשכתו מרוב הפחד מכטב"מים – שאני לא זוכרת מתי הייתה אזעקה בירושלים בפעם אחרונה – ועבר למרחב מוגן לעבוד פה בכנסת, גם זה אירוע. תקשיבו, אני מאוד מכבדת את ראש הממשלה ואת הדאגה שלו לביטחונו האישי, אבל אם הוא שם לב, היום היה היום הכי נורא בצפון, עם כמות הרקטות הכי גדולה מתחילת המלחמה. אז אני חושבת שתפקידו הראשון של ראש הממשלה, התפקיד המרכזי, זה לדאוג לביטחון של אזרחי ישראל. זה must, זה הדבר הראשון שהוא חייב לעשות. במקום זה, אני מרגישה שעושים עליי סיבוב כדי לדחות את העדות בבית המשפט ובונים לי פה סיפור עד כמה המצב חמור שראש הממשלה, מסכן, צריך לעזוב את לשכתו ולעבור לעבוד במרחב מוגן פה בכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אוי אוי אוי.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אז הכול זה סביב הסיפור של העדויות בבית המשפט, זה סביב המצב, זה סביב בניית סיפור תקשורתי שאפשר אחר כך לספר לציבור הישראלי. אני לא קונה את הסיפורים האלה. כנסת ישראל לא נמצאת במטולה ולא בשלומי ולא בקריית שמונה. המצב שם באמת נורא ואיום והאזרחים לא יכולים בכלל לצאת מהבית, ואנחנו כולנו ראינו מה קרה שם. אז זה לא המצב בירושלים, וראש הממשלה בכיף יכול לעבוד בלשכתו, ולא צריך לעשות פה הצגה שלמה עם מרחב מוגן ופרגוד שהם בנו שם, וכמובן הוא גם יכול להעיד בבית משפט כמו אזרח, כפי שהוא התחייב שהוא יעשה. ואגב, מערכת המשפט כבר מצאה לזה פתרונות, שלא יספרו לנו סיפורים. די, נמאס. תודה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת. חבר הכנסת מתן כהנא, אתה רוצה לדבר? בבקשה. עד שחבר כנסת מתן כהנא יגיע – אף אחד לא היה בפוליטיקה בשנת 1990, נכון? בליל המיקרופונים.
נאור שירי (יש עתיד):
גפני היה.
היו"ר יבגני סובה:
גפני היה? לא, כי ליל המיקרופונים לא היה בכנסת, זה היה בליכוד.
קריאה:
זה היה בעבודה.
היו"ר יבגני סובה:
לא לא לא לא. ליל המיקרופונים המפורסם, זה היה בפברואר 1990.
סימון דוידסון (יש עתיד):
– – – נכנס לטיפת חלב – – –
היו"ר יבגני סובה:
את ההיסטוריה לפחות אני זוכר היטב. זה היה בליכוד. ליל המיקרופונים היה בליכוד בפברואר 1990. אולי גם בעבודה היה סיפור עם מיקרופונים, אבל האירוע המקורי היה במפלגת הליכוד, בוועידה עם אריאל שרון, המקרה המפורסם. בבקשה, חבר הכנסת כהנא.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – יש פה שר? איפה השר?
היו"ר יבגני סובה:
כן, יש פה שר. השר אלקין נוכח באולם.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לחזור ולדבר על הכינוס שעשינו היום, חברי חבר הכנסת ביסמוט ואני, בנושא השדולה למען אלמנות ויתומי צה"ל, והפעם לדבר על סיפור של האלמנות. בפעם הקודמת שעליתי דיברתי על נושא היתומים; עכשיו אני רוצה לדבר על האלמנות. מסתבר שיש פער גדול מאוד שלא מכוסה בתגמול של אלמנות, בפיצוי של אלמנות, על ההפסד של העבודה שלהן. מסתבר שחוק משפחות שכולות מטפל בכל מה שקשור בבעיות הכלכליות שנוצרות עקב מותו של הגבר שמפרנס, אבל החוק בכלל לא מטפל במה שקורה עם הפסקת ההשתכרות של האישה. כשחוקקו פה את החוק הזה, בואו נגיד את האמת, נשים עבדו מעט מאוד יחסית, בשנות החמישים, ועיקר הפרנסה הייתה על הגבר. אבל כולנו יודעים שהיום המצב שונה לגמרי. באו אלינו אלמנות ואמרו לנו שכשהאסון נוחת עליהן, הן בעצם לא יכולות להמשיך לעבוד. לא יכולות להמשיך לעבוד. הגיעה אלינו אלמנה, אומרת: הרווחתי עשרות אלפי שקלים, עשרות אלפי שקלים, והפסקתי לעבוד. אני לא יכולה, הפכתי להיות חד-הורית. גם כשרציתי, חשבתי שאני אוכל לחזור לעבוד, אני לא הצלחתי לחזור לעבוד. אני עכשיו צריכה גם לטפל בשלושה, ארבעה, חמישה יתומים, גם להתאושש ממה שנפל עליי. אני לא יכולה לעבוד כמו קודם. ומתארות לנו אלמנות ירידה קשה ביכולת ההשתכרות שלהן, והחוק היום במדינת ישראל לא מטפל בדבר הזה בכלל, בכלל. ולכן, חברתי חברת הכנסת סון הר מלך ואני הגשנו הצעת חוק שאמורה להתייחס לזה בעצם כאובדן יכולת עבודה, אובדן כושר השתכרות, בטח ובטח בשנים הראשונות אחרי שהאסון קורה. ולצערי גם פה, בגלל מריבות בין האוצר לבין הביטחון, הדבר הזה לא מתקדם לשום מקום. ואני אומר שוב לכולנו, אנחנו עכשיו פה מתעסקים בכל מיני חוקים, כאשר האנשים שאנחנו חייבים להם יותר מכול לא מטופלים. כל לוחם שיוצא לקרב בונה על זה שאם הנורא מכול יקרה, מדינת ישראל תדאג לאשתו ולילדיו. החוק היום רחוק מלטפל בזה, ואי-אפשר להעביר תקציב, אי-אפשר להעביר תקציב שלא מטפל בסוגיה הזו.
רם בן ברק (יש עתיד):
הוא גם חושב שישחררו אותו אם הוא ייפול בשבי. הוא גם חושב שישחררו אותו אם יחטפו אותו.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
גם את זה הוא חושב.
רם בן ברק (יש עתיד):
אז מה, זה מעניין אותם? זה מעניין אותם? זה לא מעניין אותם, וגם זה כנראה לא מעניין אותם.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אנחנו עכשיו בעניין של תקציב, אז בעניין של תקציב אני חושב שזה יהיה ממש פשוט לא ייאמן אם יעבור פה תקציב שלא מטפל בפער הנוראי הזה, גם של יתומים וגם של אלמנות. תודה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת מתן כהנא. חברת הכנסת קארין אלהרר.
קארין אלהרר (יש עתיד):
מוותרת.
היו"ר יבגני סובה:
מוותרת. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, מדברת?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
כן.
היו"ר יבגני סובה:
בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
40 חוליגנים לא עצרו אותה במוצאי שבת, אז שהיא לא תדבר?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, 402, נראה לי 403 ימים למלחמה, 403 ימים ש-101 מאחינו ואחיותינו מופקרים בשבי החמאס. בעיצומו של המשבר הגדול בתולדותיה, ממשלת ישראל מתנהלת כאילו היא נמצאת במציאות מקבילה, AI. צורכי המדינה ואזרחיה לא נמצאים בסדרי העדיפויות – לא המילואימניקים, לא המעמד העובד והמשרת שמחזיק את המדינה על הכתפיים. אז מה כן חשוב לממשלת ישראל? אך ורק שרידות הקואליציה ואינטרסים של הסקטורים המקורבים לצלחת מבית היוצר של המהפכה המשפטית. חוק הרבנים חוזר, והפעם בכסות חדשה. באוגוסט האחרון, בעיצומה של פגרת הקיץ, קיימה ועדת החוקה דיון מיוחד בחוק המושחת הזה. בהמשך הוא ירד מהפרק, אבל עכשיו הוא חזר, והם קוראים לו מרוכך. החוק הזה לא רק מאפשר לייצר עוד מאות ג'ובים מיותרים ושודד את הקופה הציבורית החבוטה והמרוקנת, אלא שיש לו עוד מטרה, שצריכה להדאיג אותנו לא פחות – הגדלת הריכוזיות והשליטה של השלטון המרכזי על סוגיות שנוגעות לחיי היום-יום שלנו, האזרחים ברשויות המקומיות. עוד דרך לשליטה והשחתת המגזר הציבורי; עוד דרך לצמצם סמכויות של הרשות המקומית ולמנוע מינויי רבנים ליברליים, אם בכלל. החוק הזה נועד להעניק לשר הדתות מרחב תמרון – תמרון זו מילה חזקה, הם יודעים מה זה תמרון; לא קרקעי, אבל תמרון – גדול יותר להענקת תקציבי עתק למועצות הדתיות; מנגנון תקצוב בעייתי ביותר, חסר רסן. ההצעה הזאת פוגעת באוטונומיה של השלטון המקומי. היא בעצם עוד דרך לוודא שסידורי העבודה של מפלגת ש"ס אכן מתקיימים, לכפות על הרשויות המקומיות לקבל עליהן את המינויים המונחתים מלמעלה, כי בעל המאה הוא בעל הדעה. הצעת חוק הרבנים שאנו עומדים בפניה היא לא יותר מהצעת חוק לתפירת ג'ובים מהזן הנחות – חוק שנועד לייצר באופן מלאכותי משרות למקורבים, חוק שצחנת השחיתות עולה ממנו למרחוק. אני רוצה לסיים בציטוט מתוך ידיעה שפורסמה היום, של גורם בכיר במפלגת יהדות התורה: מטרתו של החוק היא להוסיף עוד כסף לג'ובים ולתפקידים נוחים עבור אנשיהם של ש"ס במועצות הדתיות. מתחילת הקדנציה הם מתמקדים רק בחוקים פרסונליים ובמינויי מקורבים. זאת צביעות לשמה. כה אמרו אנשי יהדות התורה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. חבר הכנסת סימון דוידסון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בדקות המצומצמות שיש לי לדבר אני רוצה לפנות לחבר יקר שלי, מג"ד במילואים, שעשה יותר מ-250 ימים במילואים, חבר מנתניה, איש ימין על מלא מלא – עמיחי אליהו הוא שמאל לידו – והוא חבר מאוד טוב שלי. שמו מני ונטורה. מני ונטורה באמת איש מאוד רציני, ויש לו עסק או כמה עסקים שנפגעו מאוד מ-7 באוקטובר, והוא כל הזמן פונה אליי, בא בטענות על זה שלא עושים מספיק למילואימניקים, ולאשתו המסכנה, שנשארה לבד עם ארבעה ילדים. ואני רוצה להגיד למני ונטורה, חברי: אתה כל הזמן תוקף אותנו שאנחנו שמאל והצבענו ככה, ולא הצבענו עם הימין, אז בוא אני אספר לך, מני ונטורה, על האירוע שקורה היום בלילה, בדקות אלו: בדקות אלו, הממשלה שאתה תמכת בה וכל כך רצית שהם יהיו בשלטון מצביעה נגדך, מצביעה נגדך כמג"ד במילואים, כאיש עסקים, ונותנת את הכסף שאמור להגיע אליך לג'ובים לאוכלוסייה מסוימת, מאוד מאוד ספציפית, שנקראת החרדים. הכסף לא יגיע אליך, מני ונטורה; הכסף יגיע למקומות אחרים, שאתה לא בטוח שאתה רוצה שהכסף יגיע אליהם. צריך להבין שהחוק הזה הוא כמו גבינה עם הרבה מאוד חורים. עמד פה למעלה ארז, ושאלנו אותו שאלות, והוא לא ידע לענות, והוא מגיש החוק. שאלנו אותו כמה כסף יעלה החוק הזה – התשובה שלו הייתה "ביפ"; שאלנו אותו כמה תקנים יהיה החוק הזה – התשובה שלו הייתה "ביפ". ולמה אני אומר את ה"ביפ" הזה? זה אומר שהחוק יצא, ותהיה שורה שאחרי זה שר הדתות יוכל למלא. אם הוא יצטרך 50 מיליון, הוא ירשום 50 מיליון; אם הוא יצטרך 100 תקנים, הוא ירשום 100 תקנים; בשנה הבאה זה לא יספיק – הוא יעלה את זה. ויושבים פה חברי ועדת הכספים, ואני שואל את נאור שירי אם יכול להיות שמשרד האוצר תומך בחוק שהוא שורה ריקה, שלא יודעים כמה זה יעלה, שלא יודעים כמה תקנים. התשובה היא כן. אז זו שחיתות. זה הדבר הכי מושחת שיכול להיות במדינת ישראל, שמשרד האוצר תומך בחוק שהוא לא יודע אפילו מה התקציב שלו. זו הזיה שאי-אפשר לתאר אותה. וכל זה כדי לדאוג – ושלא יספרו לי סיפורים. אני לא פחות דתי מארז מלול ואני לא פחות דתי מהרבה אנשים אחרים פה, ויש לי את הרב שלי, שאני לא מממן אותו; אני עוזר לו כי הוא עוזר לקהילה, והוא עושה את הכול בתרומה. שלא יספרו לי מה זה רבנים ולמה רבנים צריכים לקבל כסף. משפט אחרון. אז אני מסיים את הדקות שלי, ואני פונה שוב למני ונטורה: מני ונטורה, בחרת ממשלה ימין על ימין, אבל ממשלת הימין על ימין שלך היא מושחתת, שלא תדאג לך כאיש מילואים, ותדאג רק לעצמה, וחשוב שתדע את זה, מני ונטורה. תודה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת סימון דוידסון. חבר הכנסת נאור שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
שמע, אם למני יש יפעת, הוא מקבל היום 600 אזכורים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אעשה את זה ממש קצר. למרות שיש לי נטייה כל פעם לגעת, הפעם אני לא נוגע במיקרופונים. יש פה נטייה לחברי כנסת שנעלמו, כל אחד לבוא – כל אחד בתורו נפוליאון, הגנרל לי, יהושע בן-נונים למיניהם – כל אחד עולה ונותן לנו ממשנתו הצבאית, שהוא יודע בדיוק באיזה אופן טורי או במקביל לאגף את דיר אל-בלח, והם – כל אחד מומחה לאסטרטגיה, והם יודעים בדיוק איזה קצינים עושים את הבעיות, והם כל הזמן מטנפים על הצבא, באופן סיסטמטי. אחד על הרמטכ"ל, עולה לפה כמו עם דף מסרים. מי אתם שאתם בכלל מדברים על הצבא? חצי מכם בכלל לא עשו צבא. השר לביטחון לאומי, שהוא יו"ר המפלגה שלך, לא עשה שמירה בחיים שלו. הדבר היחידי שבו הוא קשור לצבא זה שחיילים בטח הרביצו לו כשהוא עשה הפס"דים. זה הקשר היחידי שלו לצבא. ואתם מרשים לעצמכם, כל הימין הלאומי והלאומני, לעלות ולטנף על חיילי צה"ל ועל הפנסיות שלהם. מי אתם בכלל? אתם לא עושים כלום. אתם פשוט ביזיון, ואתם חושבים שאתם אמורים לייצג כאילו הם הלאומיים, אנחנו השמאלנים; אלמוג מסתובב עם דף A4, כמו איזה ילד – אני לא יודע מה. כל היום, אתה שואל אותו: מה שלומך, אלמוג? דף A4. עשה את זה כאילו משה ירד מסיני והביא לו את דף ההצבעות. אין לתאר את הביזיון של הקואליציה הזו. אתם אשכרה חושבים שאתם פטריוטים בזמן שאחד אחרי השני אתם עולים ומטנפים על המפקדים ועל המפקדות שלנו. אני מסתכל עליכם למרות שאתם כלום ושום דבר, ואין אף אחד מכם פה. אבל אתם יודעים מה? בדברי הימים של המדינה הזו אתם תיזכרו ותראו איזה כישלון הייתם ואיזה רדידות ופח תרבותי אתם.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחבר הכנסת נאור שירי. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את העובדה ששר המורשת עמיחי אליהו נמצא כאן – השר עמיחי אליהו, שר האטום, שלום לך. אני רוצה לשאול אותך אם אתה זוכר, בפברואר 2023, אדוני שר המורשת, נשאלת למה הממשלה שלכם לא עונה לתוקפנות מעזה. אתה זוכר מה ענית? השר עמיחי אליהו, אני מדבר אליך. אתה מתעלם? אתה זוכר מה ענית על השאלה שנשאלת בפברואר 2023, למה הממשלה שלכם לא עונה לתוקפנות מעזה? מה ענית?
שר המורשת עמיחי אליהו:
בהחלט.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מה ענית?
שר המורשת עמיחי אליהו:
עניתי שאנחנו צריכים לכתוב דברים בצורה מסודרת.
גלעד קריב (העבודה):
פרה-פרה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
ענית: פרה-פרה, בואו נעביר קודם את הרפורמה המשפטית.
שר המורשת עמיחי אליהו:
– – – לתקן את המערכות שנותנות גיבוי לחמאס.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
פרה-פרה. אז עמיחי אליהו, כבר אז – – –
שר המורשת עמיחי אליהו:
– – – הכוח לכל מי שנותן – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
עמיחי אליהו, כבר אז היה ברור שביטחון ישראל לא בראש סדר העדיפויות שלכם.
קריאה:
– – – כל הטרוריסטים האלה היו צריכים – – –
גלעד קריב (העבודה):
– – – 1.5 מיליארד שקל – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אמרת: פרה-פרה, קודם נעביר את הרפורמה המשפטית. כבר אז, עמיחי אליהו, היה ברור שביטחון ישראל לא נמצא בראש סדר העדיפויות שלכם. זה היה ברור כשנתניהו סירב בתוקף להיפגש עם הרמטכ"ל לקבלת – – –
שר המורשת עמיחי אליהו:
– – – לדבר על ביטחון.
גלעד קריב (העבודה):
– – – מי עשה את ההתנתקות? מי שמנע את ההתנחלויות.
היו"ר יבגני סובה:
רק שנייה. חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת קריב, אתה יודע שאתה היית בשלוש קריאות, נכנסת אפילו בלי לשאול אותי, ואתה שוב מפריע.
נאור שירי (יש עתיד):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
שנייה, נאור שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
– – – נתתם? מה אתם מקשקשים – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
לא, לא. שנייה. חבר הכנסת הרצנו, אתה פנית לשר, השר ענה לך, חברים שלך הצטרפו, ועכשיו אתה בא אליי בטענות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני מבקש – – –
היו"ר יבגני סובה:
קודם כול, אדוני השר, אתה רשאי לעלות מתי שאתה רוצה ולהגיב. אם אתה רוצה, אתה יכול לעלות. דבר שני – – –
נאור שירי (יש עתיד):
– – – כיתות כוננות – – –
היו"ר יבגני סובה:
תודה. חבר הכנסת שירי, תודה. שים לב, אני עצרתי לך את השעון.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אז תעשה לי שקט, בבקשה.
היו"ר יבגני סובה:
אני אעשה לך שקט. אני לא מפעיל שעון בינתיים. חבר הכנסת שירי, אתה בקריאה ראשונה, אתה יודע.
נאור שירי (יש עתיד):
לא.
היו"ר יבגני סובה:
כן, כן. יש לי טבלה.
נאור שירי (יש עתיד):
ממש לא. איזו טבלה?
היו"ר יבגני סובה:
כן, כן. ממש כן. אז עכשיו אתה בקריאה ראשונה, בסדר? חידדתי לך. בבקשה, תמשיך.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
השער עמיחי אליהו, כשהוא נשאל בפברואר 2023 למה הממשלה לא עונה על התוקפנות מעזה, הוא ענה, ואני מצטט: פרה-פרה, בואו נעביר קודם את הרפורמה המשפטית. זה מה שהוא אמר. כבר אז, אדוני השר, היה ברור שביטחון ישראל לא נמצא בראש סדר העדיפויות. זה היה ברור כשראש הממשלה נתניהו סירב בתוקף להיפגש עם הרמטכ"ל ערב ההצבעות על ביטול עילת הסבירות. זה היה ברור כשראשי אמ"ן ואמ"ץ כיתתו את רגליהם פה במשכן, ביקשו לפגוש שרים, ואף אחד, או יותר נכון עשרות שרים סירבו להיפגש איתם. זה היה ברור כשלמרות אזהרות אמ"ן, למרות העובדה שפירקתם את החברה הישראלית, גמרתם על הכלכלה, איימתם למוטט את צבא העם שלנו, דהרתם כל הדרך להפיכה המשטרית. אבל מה כל כך חמור ועצוב ומסוכן עכשיו? שלא למדתם את הלקח. אתם ממשיכים להציב את ההישרדות הפוליטית שלכם, את הכיסאות שלכם, לפני ביטחון ישראל. תסתכל במה אתם מתעסקים עכשיו, בעיצומה של המלחמה: בחוק ההשתמטות, בחוק מימון השתמטות, בפיטורים של שר הביטחון תוך כדי מלחמה בשביל להכשיר את חוק ההשתמטות, בחוק הרבנים, שיכשיר לכם עוד ג'ובים ומשרות למקורבים שלכם, בחוק הרייטינג, בפרשת גנבת המסמכים, בפרשת שיפוץ הפרוטוקולים – הכול חוץ מביטחון ישראל. לא לדאוג למילואימניקים, לא לדאוג למפונים, לא לדאוג לביטחון של מדינת ישראל אלא לדאוג לביטחון של הכיסאות שלכם. השר עמיחי אליהו, בפרות אתה כנראה מבין; בביטחון הרבה פחות. הגיע הזמן שבאמת תסיימו את הכהונה שלכם ותנו להנהגה אחרת, שדואגת לביטחון מעל הכול, לבוא ולשקם מהאירוע הזה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת בועז טופורובסקי – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
רגע, יש יבגני סובה לפני זה.
היו"ר יבגני סובה:
אני לא אקרא לעצמי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה לא נואם?
היו"ר יבגני סובה:
לא נואם. אי-אפשר גם לנאום וגם לנהל את הישיבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אולי תחליפו אותו?
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת דוידסון, עוד לא המציאו פטנט גם לנהל ישיבה וגם לדבר.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אתה רוצה החלפה?
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא. הוא יכול להחליף אותך שנייה, אתה יכול לדבר ולחזור.
היו"ר יבגני סובה:
מי?
קריאה:
אם אתה רוצה, אני יכול להחליף אותך.
היו"ר יבגני סובה:
רק אם יש סגן באולם ואני אבקש יפה, אולי, אולי. אה, נכון, יש פה קינלי. נכון. כן, כן. אבל אני ויתרתי על התענוג הזה. בבקשה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, אני נזהר לא לגעת במיקרופון, היות שנוסף על התפקיד שלך לנהל את הישיבה – –
היו"ר יבגני סובה:
רק בשמאלי. בימני אתה יכול לגעת.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – אתה גם דאגת שאף אחד לא ייגע במיקרופון, על אחת כמה וכמה שזה אני, שמא יימצא פה מישהו שיחשוב שזה אירוע לאומני. אז אני לא אגע במיקרופון.
היו"ר יבגני סובה:
אמרתי לך, אתה יכול לגעת בחלק הימני.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
בחלק הימני.
היו"ר יבגני סובה:
החלק הימני עדיין שורד, גם את הנגיעות שלך.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אבל זה ייחשב תקלה או אירוע לאומני?
היו"ר יבגני סובה:
את זה כבר אתה תפרש.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
ימני זה לא טוב. ימני זה לא טוב.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יש פה שר לענייני אטום והוא יכול לעשות את זה, לחשוב שזה אירוע לאומני. האמת, אני באמת לא מזלזל בעבודת הרבנים. אני מכבד אותם. יש להם מי שידאג להם, יש להם את ארז והקואליציה שלו, כולל הדיירים החדשים של הקואליציה, גם הם דואגים לרבנים. והינה, רב אחד התיישב על הכיסא. אני רוצה לומר להם: אתם דואגים לרבנים, וזה בסדר. יש לנו בחברה הערבית מה שנקרא אימאמים ומואזינים, שמידיעה, מידיעה, אני יודע שהם נמצאים בתחתית סולם השכר הציבורי. אני יודע שהתנאים שלהם הם תת-תנאים בשכר הציבורי. אבל מה לעשות, לאימאמים ולמואזינים אין את ארז מלול – –
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
רגע, הם לא בש"ס?
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – ואין את ש"ס – –
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
שיתפקדו לש"ס.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – ואין את המפלגה החרדית האחרת, וגם אין את הדיירים החדשים שהצטרפו לקואליציה – –
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
ווליד, שיתפקדו לש"ס.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – וגם אין אותנו. אז האימאמים והמואזינים ימשיכו להיות בתחתית הסולם של השכר הציבורי. התנאים שלהם ימשיכו להיות גרועים לעומת האחרים בשכר הציבורי. ואני מקווה שיבוא היום ובממשלות ישראל יכהנו אנשים שיתייחסו לכולם כשווים – –
שר המורשת עמיחי אליהו:
אני מקווה שתעצור את – – –
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – שיתייחסו לכולם כשווים, ולא יפעלו בהתאם לתיאוריית הגזע או הסקטור המצומצם שלהם, כי מה לעשות, לכולם מגיע – – –
שר המורשת עמיחי אליהו:
– – – של האימאמים במסגדים – – –
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מה?
שר המורשת עמיחי אליהו:
– – – במסגדים.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא הבנתי.
שר המורשת עמיחי אליהו:
אני אומר, תעצרו את ההסתה מהמסגדים – אני חושב שאתה תמצא הרבה שותפים – – –
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תקשיב, אני לא אשכנע להפסיק להיות גזען.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אתה תמשיך להיות גזען חשוך, ואף אחד לא יעזור בעניין הזה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. אדוני השר, חבר הכנסת סיים לדבר. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר אליהו, אתמול נפגשנו איתך באירוע שארגן לובי המיליון, "למד את עמי". אנחנו מציינים כבר היום בכנסת את יום העלייה. זה היה הכנס השנתי, כבר שנה שלישית ברצף, שמארגן לובי המיליון. חשוב שאנחנו נדע את המורשת שלנו, אתה שר המורשת. אני רוצה להכיר לכם, חבריי חברי הכנסת, דמות אחת מהתרבות של יוצאי ברית המועצות. מישהו כאן מכיר את צ'יבורשקה? מישהו מכיר את צ'יבורשקה? ולדימיר בליאק בטוח יודע, יבגני סובה, שישב כאן לפניך, אדוני היושב-ראש, בטח גם מכיר, וגם אביגדור ליברמן מכיר את צ'יבורשקה. בתרבות הרוסית זו דמות מאוד מאוד חמודה, עם אוזניים גדולות כאלה של פייפר, עם פרווה בצבע חום, דמות מאוד אהובה על כל יוצאי ברית המועצות. לצ'יבורשקה יש חבר, גנה התנין, קרוקודיל גנה. הם היו חברים טובים, נאמנים אחד לשני, וחיפשו איך לעזור לחברים אחרים, להכיר אנשים חדשים. בסיפורים השונים שלהם הם מתמודדים ביחד עם כל מיני אתגרים שונים ומשונים, ובעיקר עם המעשים המרושעים של סטארוחה שפוקלאק, שפוקלאק הזקנה. שפוקלאק היא אישה מרושעת שיש לה חולדה כחיית מחמד, קריסקה לריסקה, והיא מנסה להפריע ולגרום לצרות לכולם, בעיקר לצ'יבורשקה ולגנה התנין, והיא עושה את זה בכוונה. הכוונות שלה רעות, והיא ידועה בכובע השחור שלה ובמעשים הרעים שלה, שבדרך כלל מסתיימים באופן משעשע, והיא גם מצחיקה את הצופים ובעיקר מוכיחה שהרוע לא משתלם. שפוקלאק, עם המעשים הרעים שלה, מעבירה בעצם מסר חשוב על ההשלכות של התנהגות שלילית: היא מראה לנו שהפעולות המרושעות שלה לא מביאות לתוצאות חיוביות, ולעיתים קרובות הן גם אלה שחוזרות ופוגעות בה בעצמה, ממש מביאה על עצמה קארמה רעה. הדמות הזו למעשה מדגישה את החשיבות של חברות, עזרה הדדית והתנהגות טובה. הזקנה הזו מסתובבת ושרה שיר שאם אני מתרגמת לעברית, המשמעות היא: מי שעוזר לאנשים מבזבז את זמנו; באמצעות מעשים טובים אי-אפשר להתפרסם. כמה כואב שהסיפור הזה והדמות הזו מזכירה לנו את הכנסת, את המשכן הזה, שמעביר בדיוק את המסר של השיר הזה. אתם יכולים לקרוא לי נאיבית, אתם יכולים להגיד לי שאני תמימה, אבל השיימינג שעברתי השבוע – –
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אני כבר מסיימת, אדוני היושב-ראש. – – באמת גרם לי להיות עצובה כל סוף השבוע, אתמול וגם היום. עצוב לי שהדור הבא, דור שלם של ישראלים, גדל על ברכיה של הנהגה שמסיתה, שהיא שלילית ומהללת השפלות וקללות; הנהגה שלא מתגמלת מעשים טובים והתנהגות טובה, אלא מעודדת דווקא התנהגות רעה וזדונית. צ'בורשקה והחבר שלה גנה התנין בנו בית חברות. אז אני קוראת לכם, חבריי חברי הכנסת: בואו נעודד מעשים טובים, ניפטר מהכפשות ריקות מתוכן ונשמור על בית הנבחרים כבית החברות ובית של דמוקרטיה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה לך. הלוואי שיתקיימו. חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, לא הזכרת את הסופר אוספמסקי.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר עמיחי אליהו, הבנתי שבמסגרת הריכוך – מרכך הכביסה, באמת, אני כבר לא יודעת, מרכך השיער, כל הבלגן שלכם – הבנתי שקיבלת מתנה קטנה כדי שתוכל להצביע בעד החוק הזה, ומעבירים אליך את גבעת התחמושת. איזה יופי. אז עכשיו ממשרד ירושלים זה עובר למשרד המורשת, שאני לא בטוחה, כי אני אף פעם לא מצליחה להבדיל בין המסורת, המורשת, ירושלים. יש הרבה משרדים, אז קצת מבלבל כל העסק הזה. אז הבנתי שסגרת דיל כדי להצביע על זה, וגם הבנתי שהיום בן גביר נכנס לקבינט בתמורה לחוק הזה, וגם השר וסרלאוף הוא משקיף. אז רק רציתי להגיד לכם שאם אתם חושבים שאנחנו לא רואים את הדילים המלוכלכים והמטונפים של הממשלה הזאת, עם ישראל רואה לכם ורואה אתכם, ואנחנו לא נשכח לכם את הגועל נפש שהפכתם את הפרלמנט ואת הממשלה. והחוק הזה, שהוא עוד דיל מלוכלך ועוד ג'ובים ועוד גועל נפש שאתם מכניסים לתוך הפוליטיקה הישראלית, תמיד יהיה עליכם כתם. לא נשכח לכם את זה. תודה רבה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, טוב שיש תקשורת חופשית בישראל. כלומר, נשאר משהו ממנה, השרידים ששלמה קרעי עוד לא הרס. הינה, אתמול והיום רביב דרוקר, בתחקיר נוסף, מלמד אותנו איך עבריין מנהל משרד ממשלה. לא התרשמנו במיוחד. אתם יודעים, כתוב במקורותינו "מדבר שקר תרחק", אז הינה, גופשטיין מורשע בהסתה לגזענות – בן גביר אמר: הוא לא נוטל חלק בפעילות הלשכה. ראינו איך הוא נוטל, ובעיקר בעיקר למדנו מה מעניין את הבן גביר. אז תשמעו, אתם יודעים מה? אם הפשיעה הייתה בירידה, אם הייתה ירידה בפיגועים, אם הטרור היה ממוגר, אם גנבות הרכב, האלימות ברחובות – אתם יודעים מה? בסדר, הוא מרמה, אבל לפחות לטובתנו; סיקור חיובי, אבל הוא עובד. אבל זה לא המצב, חברים. את התוכנית היחידה שעבדה פה במדינה בעשור האחרון נגד הפשיעה הערבית הוא סגר, כל מדדי הביטחון הלאומי ירדו, והרי הוא לא דואג באובססיביות לטפל בענייני המשרד שלו. מה הוא עושה? נלחם, נלחם בבית המשפט, נלחם בתקשורת. המצב כל כך עגום, שאפילו כשיש מה להסתיר, כשיש תחקיר, כשרואים לך הכול, הכול מסריח – יש חשבון יפה? יש לקיחת אחריות? יש מצפון? חשיבה מחדש? מה פתאום. הרי הבעיה היא דרוקר, השמאל, לא התחקיר, לא העוול שעשית. מעסיקים עיתונאי, איזה שם מקורי, עופר כהן – כמובן, עם גילוי נאות, הבן אדם עובד במקביל בכלי תקשורת – לא, לא, אבל אנחנו כשרים, זה השמאלנים; מעסיקים חייל בצה"ל בתור דובר בזמן אמת – לא, לא, זה בסדר, הם קטנוניים איתנו. זה מזכיר – אתם יודעים את מי? את מירי ותחקיר היהלומים. מישהו ראה שינוי? מישהו ראה תחקיר? לא. השליח אשם. מישהו יעשה פה חשבון נפש? בחיים לא. אתם יודעים מה? לפחות, לפחות נגיד מילה טובה. היו בממשלה הזו שלושה אנשים שברגע מסוים במלחמה הזאת התביישו קצת: גלית דיסטל, שוויתרה על המדפסת במשרד ההסברה; אבי מעוז – אתם מאמינים? אפשר להגיד עליו משהו טוב באיזה רגע מסוים – ויתר על הסגן, ואתם יודעים מה? מיכל וולדיגר, סגנית שר אוצר, הבינה שהיא לא עושה כלום, היא התפטרה. אז אומנם שלושה צדיקים בסדום, אבל איזה סדום? אני רוצה להזכיר ש-400 יום למלחמה, אבל יש לנו, היי, שר מורשת, נכון, עמיחי אליהו? שר מסורת, אין פה אף אחד שיודע מה ההבדל, שרה למעמד האישה, שר לשיתוף פעולה אזורי, שר למשימות אזוריות, שר לחוסן לאומי, שר חינוך אקסטרה רק לחרדים, שר תפוצות ועוד מיותרים. אז תודה לדרוקר. כנגד המתקפות על התקשורת החופשית, עם תוכניות שמזכירות מסלול לצפון קוריאה, אני רוצה לומר לך, דרוקר, ולכל שומרי הסף: תמשיכו. תודה רבה לכם.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – מוותרת; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, מוותר? מדבר? אה, יופי. ראיתי הרמת ידיים, בדרך כלל הרמת ידיים זה ויתור. בבקשה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני באמת שואל את עצמי באיזו שיטה עובדת הממשלה. עכשיו רבנים, עכשיו עוד משהו. אני שואל דבר יותר פרוזאי, יותר אקוטי: רוצים לשקם את הצפון והדרום. אחרי מלחמת לבנון השנייה הקמנו את רח"ל, בדיוק רח"ל הייתה אמורה להתעסק בזה. בנוסף יש לנו את הרשות לפיתוח הנגב והגליל, ובנוסף עכשיו הקימו לנו מינהלת הדרום ומינהלת הצפון, ועכשיו בנוסף הביאו גם שר הממונה על המינהלת. ומה קורה עם שלושת הגופים? כולם מנטרלים אחד את השני. אחד נמצא בנגב וגליל, וזה שייך כביכול לבן גביר, וסמוטריץ' דואג שהמינהלות יגיעו למשרד האוצר. כבר אנחנו רואים שני שרים נכבדים נלחמים על התקציב, על הסמכויות. כך יוצרים ביורוקרטיה. מה שקרה באמסטרדם זה בדיוק אותה דוגמה. יש לנו ביצור, הממונה על הביטחון של הקהילות היהודיות, ויש לנו כמובן לוט"ר, ויש לנו משרד התפוצות. ביצור לא מעדכן את לוט"ר, משרד התפוצות לא דואג שכל הידיעה הזאת תגיע למעלה למעלה. בסוף אנחנו רואים את התמונה של ליל הבדולח במאה ה-21. אדוני היושב-ראש, כל הסיפור הזה מזכיר לי – יאיר, אני חייב לספר לך, היית פעם שר האוצר – בדיחה של יגאל הורביץ ז"ל, שהיה שר האוצר. ככה הוא מספר; פעם סיפרתי: כשהקימו את קרן קיימת לקחו איזשהו בחור נמרץ ואמרו: תהיה יערן. אמרו שהבחור עובד קשה – בואו ניקח נהג שיסיע אותו. לקחו נהג. אמרו: יש שני אנשים עובדים קשה, ניקח טבחית שתבשל. אמרו שיש כבר שלושה אנשים – ניקח מנהלת חשבונות. לקחו מנהלת חשבונות. אחר כך אמרו שיש כבר ארבעה אנשים, צריך מנהל. לקחו כבר מנגנון שלם. בסוף אומרים: ניפחנו פה כוח אדם, צריך לקצץ. את מי קיצצו? את היערן, וכל השאר נשארו. זאת בדיוק השיטה שבה עובדת הממשלה הזו. אין לי פשוט באמת מושג איך אפשר לנהל אפילו שיקום של הצפון והדרום כשווסרלאוף ממונה על רשות הנגב והגליל, אלקין עכשיו על המינהלות, ויש לנו רח"ל באמצע. כולם כרגע יוצרים ביורוקרטיה וכולם נלחמים על מרחב המחיה. ככה לא בונים חומה. ככה לא משקמים לא את הדרום ולא את הצפון.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת. חבר כנסת גלעד קריב, בבקשה.
קריאה:
גלעד, בקצרה.
גלעד קריב (העבודה):
לאן אתם ממהרים?
קריאה:
אנחנו לא ממהרים – – – לא בצד שמאל, רק בצד ימין.
קריאה:
גלעד, בגלל שאתה רפורמי עוד כשהיית – – – לך את השעון.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני, אפשר לאפס? עוד לא התחלתי.
היו"ר משה רוט:
התחלת לדבר.
גלעד קריב (העבודה):
לא, לא הוצאתי מילה.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא לא הוציא מילה.
היו"ר משה רוט:
התחלת לדבר.
גלעד קריב (העבודה):
לא. אדוני, לא התחלת לדבר.
היו"ר משה רוט:
אל תדבר איתי, דיברת איתם.
גלעד קריב (העבודה):
לא, לא דיברתי איתם. אפשר בבקשה לאפס לי את השעון? אדוני, אפשר לאפס את השעון?
היו"ר משה רוט:
אתה מבזבז את הזמן שלך.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני, אתה מוכן לאפס לי? היועץ המשפטי, אפשר בבקשה לאפס את השעון?
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, הוא עוד לא אמר "אדוני היושב-ראש".
היו"ר משה רוט:
הוא התחיל לדבר איתם, מנהל שיחה איתם, מעכב את כל המליאה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני, אתה מוכן לאפס את השעון?
היו"ר משה רוט:
לא.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היועץ המשפטי. אני עוד לא התחלתי את הנאום. בשביל זה אתם פה במליאה. אדוני המזכיר. יש טעם בנוכחות יועץ משפטי במליאה? לא התחלתי לדבר.
היו"ר משה רוט:
שאלת אותם לאן הם ממהרים.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני, לא שאלתי אותם. העירו לי לא לגעת במיקרופון.
היו"ר משה רוט:
זה כתוב בפרוטוקול.
גלעד קריב (העבודה):
אתה מוכן בבקשה לאפס, אדוני? נו, זה נראה לך הגיוני? אנחנו בגן ילדים, אדוני? נו, ברצינות. אפשר? תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תאפס. אה, הוא עצר לך את השעון, אז תדבר.
גלעד קריב (העבודה):
לא. בוא תאפס. אני אתחיל לדבר שלוש דקות ואני ארד, אדוני היושב-ראש.
היו"ר משה רוט:
אני אתן לך שתיים.
גלעד קריב (העבודה):
לא, אדוני. אני מבקש מהיועץ המשפטי – – –
היו"ר משה רוט:
אתן לך הארכה.
גלעד קריב (העבודה):
חבר'ה, תקשיבו, זה גן ילדים, אדוני.
היו"ר משה רוט:
אתה לא רוצה לדבר, אתה לא חייב.
גלעד קריב (העבודה):
אני רוצה, אני רוצה. אדוני, לא התחלתי את הנאום.
היו"ר משה רוט:
אל תעשה לי קרקס פה.
גלעד קריב (העבודה):
אני עושה לך קרקס, אדוני? אני רוצה לומר את הדברים על הצעת החוק.
היו"ר משה רוט:
כן. אתה משתדל ואתה מצליח לעשות קרקס. סליחה, עכשיו אני אומר לך. יש לך שתי שניות להחליט. אתה רוצה להמשיך או לא? זה הכול, בזה נגמר העסק. לא מתווכח איתך.
גלעד קריב (העבודה):
אתה יכול לא להתווכח איתי, בסדר גמור. אני מבקש התערבות של היועץ המשפטי.
קריאות:
– – –
גלעד קריב (העבודה):
הכול בסדר, יש יועץ משפטי, אני אגש. לא, זה אי-אפשר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תקשיב לסגנית מזכיר הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תן לו את שלוש הדקות שלו. עזוב אותך, נו. מה קורה?
רון כץ (יש עתיד):
בסוף הרפורמי ניצח.
גלעד קריב (העבודה):
די. תודה.
קריאות:
אוה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, בואו נעשה רגע סדר בהצעת החוק שאנחנו מדברים עליה, מכיוון שיש פה פשוט דיסאינפורמציה מוחלטת. כרגיל, שרי הממשלה, נציגי הקואליציה, חבר הכנסת המציע, מכובדי חבר הכנסת מלול – אתם כמובן תמיד מנסים לכסות על הכוונה האמיתית, אז מביאים את הדוגמה של הרבנים יוצאי אתיופיה מקהילת ביתא ישראל או את הקייסים, שהם לא במעמד של רבנים, מדברים על הרבנים בהתיישבות העובדת באותן מועצות אזוריות שאין בהן מועצות דתיות. עכשיו, הינה, אני אומר לך: אם מטרת החוק היא להסדיר בחקיקה את הפרקטיקה שנוהגת כבר הרבה מאוד זמן, שבמקומות שבהן אין מועצות דתיות המדינה מממנת ב-100% את כלי הקודש, או שמדובר על הסדרת המימון לסקטורים מיוחדים של עובדים במערך שירותי הדת, כמו הרבנים יוצא אתיופיה – בבקשה. אבל זה לא מה שעניין אתכם. למה אני אומר את זה? כי אתם טרחתם לכתוב בהצעת החוק שהתקציבים הנוספים יכולים ללכת למקומות שבהם אין מועצות דתיות, אבל גם למקומות שבהם יש מועצות דתיות. ברגע שעשיתם את זה, השורה התחתונה ברורה – כקומה נוספת לתקצוב שמוסדר בחוק שירותי הדת היהודיים, דרך המועצות הדתיות, אתם תוכלו להוסיף עוד תקנים למועצות דתיות שהתקצוב בהן מוסדר.
ארז מלול (ש"ס):
זה מה שהיה עד היום. זה מה שהיה עד היום.
גלעד קריב (העבודה):
לא, לא היה, לא היה. אתם בונים כאן מסלול עוקף תקציב. יש את דרך המלך, חוק שירותי הדת היהודיים. דרך אגב, בכל תחום, למשל ברווחה, המדינה שמה 75% והרשות המקומית 25%. רק בשירותי הדת היהודיים הרשות המקומית שמה 60% ולפעמים גם יותר, והמדינה שמה 40%. אז לא מספיק שאתם עושים את זה, אתם בונים גם עכשיו מסלול נסתר לעוד תקצוב, כדי שבמקומות שמעניינים אתכם, בלי קריטריונים, בלי תקנות, מכוח כספים קואליציוניים, אתם תיתנו עוד עשרות ג'ובים לרבנים ולבלניות, כאילו אין מסלול להסדיר את התקצוב של הבלניות. אם רציתם חוק באמת, הייתם צריכים להסיר ממנו את המקומות שבהם שירותי הדת מוסדרים במועצות דתיות. לכן, כל הנאומים שלכם הם הסוואה לחוק הג'ובים.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
חוק הרבנים הקטן, חוק הג'ובים הגדול.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.
נעמה לזימי (העבודה):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, בואו נדבר על זה שבזמן מלחמה מעבירים תקציב שכולו פוגע בציבור המשרת כדי לתקצב את הציבור המשתמט. אני גם רוצה ללכת טיפה אחורה. מה היה לנו גם בשנה הזאת, הכול בזמן מלחמה? ביטלו את סבסוד הצהרונים; העלו את מחירי החשמל ברפורמה שקראו לה מס פחמן, אך היא רחוקה מלהיות הדבר הזה; מעלים את המע"מ ל-18%, מה שאומר שמרבית הציבור ישלם יותר במס רגרסיבי; עכשיו בתקציב הנוכחי מעלים את מס הבריאות, את המס לביטוח לאומי, מקפיאים את ההנחות למעונות להורים העובדים כדי לממן הנחות להורים לא עובדים – יותר נכון אבות לא עובדים, שלא מוכנים להתגייס או להיכנס לשוק העבודה; לא פחות מזה, גם מעלים את מחיר התחבורה הציבורית ל-8 שקלים. וכל זה בשביל מה? כדי לתחזק קואליציה של השתמטות? כדי לתחזק בייס ומקורבים והוצאות מיותרות בזמן מלחמה? הדבר הכי הגיוני בזמן מלחמה הוא להצמיח את המשק. תקציב שלם ללא מנועי צמיחה, אחרי שעבר תקציב קודם ללא מנועי צמיחה – ותגידו, איזו מדינה תהיה פה ביום שאחרי? מי בדיוק אמורים להחזיק את הכלכלה הישראלית ואת המשק ביום שאחרי? אני רוצה להזכיר לכל הבוזזים ולכל מי שנדמה להם שתקציב המדינה הוא פרה חולבת שתיתן ותיתן ותיתן: כלכלה ורווחה חד הן. כשאתם מחסלים את הכלכלה הישראלית, אתם פוגעים בשירותים החברתיים והחיוניים של כולנו. כשאתם מקצצים במשרד החינוך 600 מיליון שקלים בתקציב הזה, מתקציב ההשכלה הגבוהה והחינוך הכללי, כדי לשים מבסיס התקציב רזרבות בצד לחינוך ללא ליבה, לרשתות מפלגתיות חרדיות, אתם חורצים את גורל המדינה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
נעמה לזימי (העבודה):
ואני רוצה להגיד לכם, זה לא יצליח.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. תודה.
נעמה לזימי (העבודה):
מדינת ישראל תצא מזה.
היו"ר משה רוט:
אמן. תודה רבה.
נעמה לזימי (העבודה):
אתם תיזכרו לדיראון עולם ככתם על המקום הזה. אנחנו נשקם, נרפא ונתקן.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ערנית, אתה האיש, אמר נתן הנביא לדוד המלך בפרשת בת שבע, כבשת הרש. דוד, כמסופר, הבין את כשליו המוסריים והצטער עליהם. אתה, נתניהו, לא מבין את הבעיה, וודאי לא מצטער על כשליך. אתה האיש, נתניהו, שבמקום לקדם את ההצעה להשבת החטופים – הצעתך, אתה הבאת אותה – מצא דרכים נלוזות לפגוע בסיכוייה להתגשם. החמאס הוא אכן הנבל העיקרי, אבל אתה ראש הממשלה שלנו, וממך יש לנו ציפיות. אתה האיש, נתניהו, שמאשים את העולם בכישלונות שאתה חלק מהם. אתה האיש שתמיד מתהדר בהצלחות ומתעלם מהטעויות. אתה האיש, נתניהו, שנמנע מקידום יעדי מלחמה מוצהרים שאתה קבעת, כיוון שמימושם יזעזע את ממשלתך. אתה האיש, נתניהו, שבמקום לחתור לחוק גיוס צודק, מקדם טריקים ושטיקים נכלוליים. אתה האיש שבזמן מלחמה ממשיך בדרך הנלוזה של הפרד ומשול, ומשול, ומשול. אתה האיש שמעוות אפילו את דרכו הלאומית הליברלית של הליכוד שלך. אתה האיש שלא מוכן לשלם את המחירים הגבוהים שאתה עצמך נקבת בהם במתווה שהצעת – אתה הצעת – לקבינט המלחמה לשם השבת החטופים. אתה האיש שמתעלם מהשבר העמוק, מהתסכול, מהכעס, מהחרדה ומהייאוש, חס וחלילה, שפוקדים מיליוני ישראלים. אתה האיש, אדוני ראש הממשלה, אתה ראש הממשלה של כולם, ואתה מתפקד בפועל כראש ממשלת הקואליציה בלבד.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חברת אפרת רייטן מרום; חברת הכנסת טלי גוטליב; חבר הכנסת עודד פורר אינו נוכח – אה, אתה מדבר? סליחה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש לי שאלה ליושב-ראש הקואליציה. חבר הכנסת אופיר כץ, אני חייב להבין, בשביל זה נלחמת להגיע לכאן? בשביל זה נלחמת להגיע לכנסת – בשביל להעביר כאן את חוק הג'ובים של ש"ס? עמית הלוי, נלחמת, עברת בחירות, פריימריז, בשביל להעביר את חוק הג'ובים של מלכיאלי? זאת הייתה המטרה שלכם? ויש לי שאלה גם לציונות הדתית. חברי הכנסת מהציונות הדתית, מי שכרגע מנהל את הישיבה אמר שאתם האידיוטים השימושיים, אתם האידיוטים השימושיים בעניין חוק השתמטות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מי אמר? מי אמר?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אמר מי שמנהל את הישיבה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מי זה?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
הוא אמר שהם האידיוטים השימושיים של האופוזיציה בעניין חוק ההשתמטות. אז אני שואל אתכם: האידיוטים השימושיים של מי אתם, כשמעבירים את חוק הג'ובים הזה של ש"ס ויושבים במחשכים אחר כך גפני ומלכיאלי כדי לסגור איך יחלקו את הג'ובים במועצות הדתיות שהציבור הכללי ישלם? מי האידיוט השימושי של מי? על מה אתם נלחמים פה? על מה אתם יושבים פה בלילות? למען חיילי המילואים? אתם יושבים פה בלילות למען אלה שנמצאים כבר 300 ו-400 ימים? למען אלה שהעסקים שלהם קורסים? בשביל מי אתם מגיעים לכאן טרוטי עיניים? חבר הכנסת דנינו, היה שווה? היה שווה להתמודד לכנסת בשביל להגיע לכאן ב-02:00 ולהצביע על חוק הג'ובים של ש"ס?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עודד, עודד.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
זאת המטרה של הממשלה? את זה אתם מקדשים? את זה אתם מקדשים? את חוק ההשתמטות אתם מקדשים?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא לא יודע מה זה מילואימניק. תסביר לו.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
על מה אתם נלחמים כל הזמן? אתם מדברים איתנו כאן על ביטחון, ואתם מדברים איתנו על ניצחון, ואתם מדברים איתנו על ההכרעה, אבל ברגע האמת אתם הופכים להיות האידיוטים השימושיים של גולדקנופ, וכשצריך, אתם האידיוטים השימושיים של מלכיאלי, וכשצריך, אתם האידיוטים השימושיים של אריה דרעי. כי במקום שאתם תשרתו את האזרחים שלכם, הפכתם להיות המשרתים שלהם. אתם עובדים אצלם. הליכוד הפך להיות המפלגה שעובדת אצל ש"ס. הליכוד עובד אצל אריה דרעי, הליכוד עובד אצל גולדקנופ. גולדקנופ נכנס לראש הממשלה, אומר לו: או שיש חוק השתמטות או שאין תקציב. אז מה קורה? יש חוק השתמטות. כינוסי-כינוסים – איך נצליח לפטור עוד אנשים משירות צבאי כדי שמישהו אחר ישרת.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
כשאתם מצביעים, לוחצים על הכפתורים, תנסו להיזכר למה רציתם לבוא לבניין הזה.
היו"ר משה רוט:
תודה. השר מלכיאלי, אתה מסכם? שאלתי את חבר הכנסת מלול, והוא כיבד את השר.
רון כץ (יש עתיד):
מלכיאלי, אתה יכול להעלות, להגיד: ניצחתי. וזהו. אין צורך בזה. כבר עשית את שלך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כמה ימי שירות יש לשניכם יחד? כמה ימי מילואים יש לשניכם יחד?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כמה דברי חוכמה אתה עוד יכול להגיד כאן?
היו"ר משה רוט:
בגלי צה"ל.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כמה ימי שירות יש לשניכם יחד? אפס. אפס.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אמר רון כץ, חבר הכנסת רון כץ: מלכיאלי, תעלה, תגיד: ניצחנו, סיפורים. אני רוצה להגיד לך מי ניצח.
רון כץ (יש עתיד):
הציבור.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
עם ישראל, הציבור, שמחובר למסורת, שרוצה שירותי דת; הבלניות, שעושות עבודת קודש – לא שלך – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא רוצה שירות צבאי קודם. הוא רוצה שירות צבאי קודם.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
– – עבודת קודש הן עושות, ורוצות נשים צדקניות, באמת, ללכת למקווה, ואין להן בלניות בגלל שכל מיני פקידים במשרד האוצר החליטו שמשרד הדתות כן יכול לממן או לא יכול לממן – הן ניצחו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא רוצה שירות צבאי קודם.
היו"ר משה רוט:
השר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אמרתי פעם בכנסת – – –
קריאה:
– – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
רגע, גברת. אמרתי פעם בכנסת שהצעות חוק כאן – צריך לנקד אותן. כל התוקפים כאן, אף אחד לא הבין את החוק.
גלעד קריב (העבודה):
הבנו, הבנו טוב מאוד.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא הבנת. אין פה לא ג'ובים ולא מינויים. ערבוב בין ארבעה וחמישה חוקים ביחד.
גלעד קריב (העבודה):
בגלל זה גפני – – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הצעת חוק שאין לה עלות. אין לה עלות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה זה אין לה עלות?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אין להצעת החוק הזו עלות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
– – –
גלעד קריב (העבודה):
אתה מתבלבל עם החוק של קרעי.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אז אני אענה לך. פעם מישהו שאל – סימון, תקשיב.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
כמה יש?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כמה מה?
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
מה זה אין עלות?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אין עלות.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
מי קובע כמה רבנים יש?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
משרד האוצר.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
מי קובע?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, זה לא החוק הזה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
כמה תקנים?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא אני.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
מי?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שר האוצר.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
האוצר?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נכון.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
ויש לך קשר איתו?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא. אבל זה לא החוק הזה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
לא, אבל יש לך קשר איתו?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כן.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אני סומך על זה שתסתדרו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל זה לא החוק הזה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
שאלנו את המציע. זו הצעת חוק פרטית, שאלנו אותו: כמה? הוא אמר: נשאל, אני לא יודע. הוא אמר: נשאר פתוח. זה מה שאמר המציע. מה, המציע לא יודע מה הוא הציע?
גלעד קריב (העבודה):
זה החוק הזה. זה החוק הזה בטורבו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אתה יודע – סימון, תקשיב גם אתה – סגלוביץ' – – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
המציע לא הבין? רגע, המציע לא הבין את החוק שאתה מסביר לנו אותו?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
החוק הזה לא עולה כסף.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אבל יש תקנים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לכו תסגרו ביניכם.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
תקשיב מה אני אומר לך. סימון, תקשיב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
על מה ההצעה? מה? אתה לא יודע?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני יודע. אני אומר פה, אני אומר שהוא טעה. אם הוא אמר את זה, הוא טעה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז אם אתה השר, כמה זה עולה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הוא לא עולה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא לא עולה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הצעת החוק הזאת לא עולה כסף.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז מה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אז אני אסביר. סימון, פעם מישהו אמר – סגלוביץ', תקשיב, כי זה עונה על השאלה שלכם – איך נח בנה תיבה? הרי הוא היה עיוור. אתה יודע מה התשובה? הוא לא היה עיוור. אתה מחליט שהוא היה עיוור ואתה שואל איך הוא בנה תיבה. החליטו שזה חוק ג'ובים, החליטו שזה עולה כסף, אז כולם שואלים: מה? במלחמה? וזה לא מתאים וסיפורים. עכשיו, עודד בחור פיקח, אני אומר לך. הוא יודע שמה שהוא אמר כאן זה לא נכון, הוא יודע את זה. ג'ובים של מלכיאלי, והוא יעשה – הוא יודע שזה לא נכון, אבל מה? כל מי שקרא את ערוצי התקשורת מצטרף למקהלה. אז מה החוק הזה?
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אז למה גפני כל כך – – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
גפני אמר שזה ג'ובים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שאלה טובה, אני גם מוכן לענות עליה, אבל לא זה הדיון פה.
רון כץ (יש עתיד):
אין צורך, מיכאל.
קריאות:
– – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
למה האוצר נגד?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
האוצר לא נגד, האוצר תומך. האוצר אומר שזה לא עולה כסף.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
איך זה לא עולה כסף? איך?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני אענה לך.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה ממנה רב – אתה משלם לו כסף.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל החוק הזה לא ממנה רב, בליאק. בליאק, תקשיב לי. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
שר ההשתמטות נכנס. שר ההשתמטות נכנס.
נאור שירי (יש עתיד):
אל תשכח לברך.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהכול נהיה בדברו.
קריאות:
אמן.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
איזה אמן, כאילו אמרתי הלוואי שהחוק הזה יעבור.
קריאות:
– – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
בליאק.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
7,000 הצווים שהוצאו לחרדים הוקפאו. שר ההשתמטות הקפיא 7,000.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל לא זה הדיון עכשיו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אבל למה אתה לא מברך אותו?
נאור שירי (יש עתיד):
על מה הדיון? רק על מה שאתה רוצה לדבר.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
למה אתה לא מברך את שר ההשתמטות על כניסתו למליאה?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
קודם כול אני רוצה לברך אותך שתבין את החוק.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני מבין אותו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שאתה לא מבין.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני מבין אותו היטב.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אבל אתה לא מבין.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני יודע מה אני מבין ומה אני לא מבין.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מה החוק אומר? אתה לא יודע.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
בוודאי שאני יודע.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
כולכם במקהלה שהחוק עולה כסף. לא הבנתם את החוק.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
החוק הזה למעשה חוסך כסף.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נכון.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
חוסך.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
היה כאן מישהו שאמרתי לו, מישהו פעם – – –
נאור שירי (יש עתיד):
אתה קובע תקנים. בוא, בוא, אני אגיד לך מי כאן קובע תקנים. אתם שם תקנים, השר שם תקנים, ואז אתה תקבל על זה כסף. ראית איך הבנו?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה יודע שיהודה היום עלה לשידור ואמר שהחוק יעזור לרבנים אתיופים ולקייסים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נכון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז ואללה, קייס זה רב אתיופי.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא. יש רבנים ויש קייסים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. קייסים זה רבנים אתיופים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, לא. עוד טעות, מירב. הינה, יש פה את פנינה. יש רבנים – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
יש לי מספר בשבילך, 7,000.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
9,000.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
7,000 צווים שהוקפאו.
מאיר כהן (יש עתיד):
מלכיאלי, למה האוצר התנגד? למה האוצר התנגד?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
האוצר תמך בזה. הוא יזם את זה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
7,000 צווים שהוקפאו על ידי שר ההשתמטות החדש, שהרי מה שווה תפקיד אם לא מקפיאים צווים?
מאיר כהן (יש עתיד):
אנחנו הבנו שאתם תשבו עם האוצר לקריאה שנייה ושלישית.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לא, זה לא נכון.
מאיר כהן (יש עתיד):
אל תגיד לי לא. מה לא?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני אומר לך. מאיר, נשמה, אני לא יודע מי אמר לך את זה. זה לא נכון.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עמד פה המציע ואמר: זה לא מהכסף של המועצות, זה מהכסף של המשרד.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נכון. וזה לא עולה כסף, אני אסביר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה לא עולה כסף.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אם תקשיב, תבין.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מהכסף של המשרד, זה לא עולה כסף.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
מיסטר שטרן, אם אתה תקשיב אתה גם תבין. אני אסביר. במשך 70 שנה – תקשיב, בסוף תבין. מאיר, תקשיבו, 70 שנה משרד הדתות מעביר כספים לרשויות מקומיות שאין בהן מועצה דתית.
גלעד קריב (העבודה):
צודק. אז למה בחוק כתוב – זה עובד גם במועצות דתיות. תפסיקו לשקר. החוק קובע שזה יהיה גם במקומות שיש בהם מועצות דתיות.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שמה?
גלעד קריב (העבודה):
במקום שיש מועצות דתיות, מסלול התקצוב הוא חוק שירותי הדת היהודית.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
נהדר.
גלעד קריב (העבודה):
אבל אתם רוצים עוד מסלול.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני רוצה את זה?
גלעד קריב (העבודה):
אתה לא מכיר את החוק.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני לא רוצה את החוק הזה. אני רוצה להסביר לך מאיפה זה הגיע.
גלעד קריב (העבודה):
אתה לא יכול לדבר על מאיפה זה הגיע, תקרא את החוק.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
חבר'ה.
גלעד קריב (העבודה):
תקרא את החוק.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אתה קראת את החוק?
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני – – –
גלעד קריב (העבודה):
תקרא את החוק.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אני עונה פה, והמציע פה. תקשיב – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
המציע לא ידע לענות על השאלות.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
לכן אני פה, לענות לכם.
מרב מיכאלי (העבודה):
אבל גם אתה לא יודע.
נאור שירי (יש עתיד):
אבל אתה לא המציע.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אם תקשיבו אתם תקבלו תשובות. חבר'ה, אתם מקשקשים, תקשיבו.
גלעד קריב (העבודה):
תפתח את החוק, תקרא אותו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
גלעד, אם תיתנו לדבר – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
וגם כששמעתי את יהודה היום, וגם – – – לא הבנתי.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אז בשביל זה אני פה, להסביר לכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל זה לא עובד, ההסברים.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
חבר הכנסת מלול לא בא לכאן לומר שהחוק הזה עולה כסף, זה לא נכון.
קריאות:
– – –
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אתם רוצים לקבל הסבר?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
במשך 70 שנה משרד הדתות מימן בלניות, קייסים, רבנים ועוד במקומות שאין בהם מועצות דתיות דרך הרשות המקומית.
קריאות:
איפה הצווים? איפה הצווים?
היו"ר משה רוט:
שקט. סליחה, חברי הכנסת רוצים לשמוע את השר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
הגיע מבקר המדינה ואמר שלמשרד הדתות אין סמכות להעביר כסף לרשות מקומית, אלא רק למועצה דתית, זאת אומרת, ב-70 השנה שהעברנו זה היה לא תקין. שאלנו את משרד האוצר, שבעצם בא לאכוף את החוק הזה: אז מה נעשה? הם אמרו: אוקיי, במקום להקים מועצה דתית, תשנו את החוק כדי שתוכלו להעביר כסף גם לרשות מקומית. כלומר התקציב של המשרד, שקיים, שעובד, יעבור דרך הרשות המקומית במקום שאין בו מועצה דתית. זו הצעת החוק.
גלעד קריב (העבודה):
אבל זה לא החוק, זה לא החוק.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אבל זה לא החוק, מלכיאלי.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
זה החוק. אני אנקד לך את החוק.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
זה לא החוק.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה, אדוני השר.
קריאות:
– – –
היו"ר משה רוט:
חברי הכנסת, חברי הכנסת, הדיון במליאה הסתיים. נעבור להצבעה על הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 28) (הסדרת שיטת התקצוב למועצות הדתיות ולרשויות מקומיות שאין בהן מועצות דתיות), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. ההצבעה תהיה שמית. מזכירות הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שרוצים להצביע. הצבעה שמית
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– בעד
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– בעד
גדי איזנקוט– נגד
ישראל אייכלר– בעד
דן אילוז– בעד
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
קארין אלהרר– נגד
זאב אלקין– בעד
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– בעד
אוריאל בוסו– אינו נוכח
מישל בוסקילה– בעד
דבי ביטון– נגד
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– בעד
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– נגד
מירב בן ארי– נגד
רם בן ברק– נגד
איתמר בן גביר– אינו נוכח
אברהם בצלאל– בעד
אליהו ברוכי– אינו נוכח
ניר ברקת– בעד
ששון ששי גואטה– בעד
טלי גוטליב– בעד
מאי גולן– בעד
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– נגד
אבי דיכטר– בעד
גלית דיסטל אטבריאן– בעד
אלי דלל– בעד
שלום דנינו– בעד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– בעד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– בעד
יאסר חוג'יראת– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– לא משתתפת
ווליד טאהא– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– נגד
משה טור פז– נגד
אחמד טיבי– אינו נוכח
יוסף טייב– בעד
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– בעד
חילי טרופר– נגד
אלמוג כהן– בעד
מאיר כהן– נגד
מירב כהן– נגד
מתן כהנא– נגד
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– בעד
רון כץ– נגד
יוראי להב הרצנו– נגד
ירון לוי– נגד
מיקי לוי– נגד
יריב לוין– בעד
נעמה לזימי– נגד
אביגדור ליברמן– נגד
יאיר לפיד– נגד
סימון מושיאשוילי– בעד
טטיאנה מזרסקי– נגד
מרב מיכאלי– נגד
שלי טל מירון– נגד
יונתן מישרקי– בעד
חנוך דב מלביצקי– בעד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– נגד
מיכאל מלכיאלי– בעד
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– אינו נוכח
שרון ניר– נגד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– נגד
יבגני סובה– נגד
צבי ידידיה סוכות– בעד
משה סולומון– בעד
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– בעד
אורית מלכה סטרוק– בעד
משה סעדה– בעד
גדעון סער– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– אינו נוכח
יוסף עטאונה– אינו נוכח
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– נגד
צביקה פוגל– בעד
עודד פורר– נגד
יצחק פינדרוס– בעד
משה פסל– בעד
יסמין פרידמן– נגד
אורית פרקש הכהן– נגד
מטי צרפתי הרכבי– נגד
אריאל קלנר– בעד
יצחק קרויזר– בעד
גלעד קריב– נגד
שלמה קרעי– בעד
אליהו רביבו– בעד
משה רוט– בעד
שמחה רוטמן– בעד
עידן רול– אינו נוכח
אפרת רייטן מרום– נגד
אלון שוסטר– נגד
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
אלעזר שטרן– נגד
מיכל שיר סגמן– נגד
נאור שירי– נגד
אושר שקלים– בעד
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר משה רוט:
מזכירות הכנסת, נא לקרוא שוב בשמות חברי הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אוריאל בוסו– אינו נוכח
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
אליהו ברוכי– אינו נוכח
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת
יאסר חוג'יראת– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– לא משתתפת
ווליד טאהא– אינו נוכח
אחמד טיבי– אינו נוכח
עופר כסיף– אינו נוכח
אבי מעוז– אינו נוכח
בנימין נתניהו– אינו נוכח
גדעון סער– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– אינו נוכח
יוסף עטאונה– אינו נוכח
עידן רול– אינו נוכח
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר משה רוט:
האם יש מישהו במליאה שרוצה להצביע ועוד לא הצביע? תמה ההצבעה. מזכירות הכנסת, נא לסכם. 52 בעד, 38 נגד. אני קובע כי הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 28) (הסדרת שיטת התקצוב למועצות הדתיות ולרשויות מקומיות שאין בהן מועצות דתיות), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותחזור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
היו"ר משה רוט:
הנושא הבא על סדר-היום, חברי הכנסת – הודעת הממשלה על העברת סמכות מראש הממשלה לשר המורשת. אני מזמין את שר המורשת אליהו להציג את החלטת הממשלה.
שר המורשת עמיחי אליהו:
חברים, אדוני היושב בראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אקריא את העברת הסמכות אני רוצה להגיד כמה דברים, כי לא יוצא לי להיות פה יותר מדי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אין צורך.
שר המורשת עמיחי אליהו:
אני יודע שאין צורך מבחינתכם. אני רוצה להזכיר לכם: כשהצבא שוכח או כשמישהו בצבא שוכח – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עוד פעם הצבא?
שר המורשת עמיחי אליהו:
כן, כן. מישהו מנסה – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה גם בצבא חושב שלא צריך בנות. אתה חושב שלא צריך בנות בצבא.
שר המורשת עמיחי אליהו:
כשמישהו בצבא שוכח את שורשיו, אז הוא מאבד תחילה את המילים. מ-2015 עד 2018 נמחקה בשיטתיות המילה "ניצחון" ממסמכי היסוד של צה"ל.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
טוב שבאתם, באמת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה שקר. זה שקר. זה שקר.
שר המורשת עמיחי אליהו:
מ-16 אזכורים זה ירד לשבעה.
קריאה:
יש לך צבא אחר? יש לך צבא אחר, אדוני השר?
שר המורשת עמיחי אליהו:
זו לא רק מחיקת מילה, חברים, זו מחיקת מורשת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – – אדוני השר. אתה הצעת – – –
שר המורשת עמיחי אליהו:
זה אותו תהליך בדיוק של אנשים ששכחו מהי המורשת שלהם, מה השורשים שלהם.
היו"ר משה רוט:
חברי הכנסת, חברי הכנסת, מספיק.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
– – –
שר המורשת עמיחי אליהו:
זאת הסיבה שאנשים איבדו את רוח הלחימה, עמדו מבולבלים מול מחבלי נוח'בות עם כפכפים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תתבייש לך. איך אתה מדבר ככה?
מאיר כהן (יש עתיד):
אתה השתגעת? אתה השתגעת?
שר המורשת עמיחי אליהו:
איבוד המורשת. זאת המלחמה שלנו על המורשת. בדיוק, בדיוק כמו שגבעת התחמושת נשכחה מהלב, ככה גם שכחתם מה המשמעות של הניצחון המוחלט.
קריאה:
תתבייש לך.
היו"ר משה רוט:
חברי הכנסת.
שר המורשת עמיחי אליהו:
בדיוק, חברים.
היו"ר משה רוט:
לא שומעים.
שר המורשת עמיחי אליהו:
אדוני היושב בראש, יש פה אנשים שלא מסוגלים לשלוט על עצמם. אני מציע שתעשה סדר מול האנשים האלה, שהתנתקו מהזהות שלהם.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה לא תדבר ככה – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – – שקרן מתועב. שקרן מתועב.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא ניתן לך לדבר. אתה לא תדבר ככה על הצבא. בושה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה לא תדבר ככה.
היו"ר משה רוט:
אדוני השר.
שר המורשת עמיחי אליהו:
לא, לא.
היו"ר משה רוט:
אדוני השר.
שר המורשת עמיחי אליהו:
אני הייתי חייל בצבא, שירתי בצבא, ואני יודע שיש אנשים ששכחו מה זה, מה השורשים שלהם, מה המורשת שלהם.
קריאה:
מי אתה? כהניסט.
שר המורשת עמיחי אליהו:
לא, לא, לא חיילי צה"ל. יש אנשים שניסו להשכיח.
דבי ביטון (יש עתיד):
– – – אתה ישן טוב בלילה?
שר המורשת עמיחי אליהו:
ועדת אגרנט, חברים – אני יודע שקשה לכם להקשיב. תרבות, תרבות. קצת תרבות. יקיריי, תרבות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מה קרה לך? איך אתה מדבר ככה על צה"ל? מה נסגר איתך? מי אתה בכלל? איך אתה מדבר על הלוחמים שלנו?
שר המורשת עמיחי אליהו:
ועדת אגרנט כבר זיהתה את התופעה הזאת: פקודות מעורפלות, ביטויים חמקמקים – לבלום, להתקדם בזהירות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תתבייש לך. בושה.
שר המורשת עמיחי אליהו:
אלה לא סתם מילים רפות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תתבייש. בושה.
היו"ר משה רוט:
חברי הכנסת.
שר המורשת עמיחי אליהו:
זאת תוצאה ישירה של ההתנתקות מהמורשת.
קריאות:
בושה. בושה. בושה. בושה.
היו"ר משה רוט:
לא לא לא, אני קורא לכם – חבר הכנסת הרצנו, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
קריאות:
בושה. בושה. בושה. בושה. בושה.
היו"ר משה רוט:
חבר הסדר בליאק, אני קורא אתכם לסדר. חברי הכנסת, הצעקות האלה, הקרקס הזה לא יהיה.
שר המורשת עמיחי אליהו:
מי שלא מחובר למורשת, אחרי זה קורא למחבלים המתועבים של החמאס לוחמי חופש. אובדן דרך.
רם בן ברק (יש עתיד):
אתה לא מתבייש? מי אתה בכלל?
קריאות:
– – –
רם בן ברק (יש עתיד):
תרד מהבמה.
שר המורשת עמיחי אליהו:
אובדן ערכים. לא יודעים מה המקור שלהם.
רם בן ברק (יש עתיד):
תרד מהבמה.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת רם בן ברק, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
שר המורשת עמיחי אליהו:
מי שמתנתק מדוד המלך מתנתק גם מבן-גוריון.
קריאות:
– – –
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת הרצנו, אני אקרא אותך לסדר פעם שנייה.
שר המורשת עמיחי אליהו:
מי שמתנתק מאברהם אבינו לא יודע מה זה הלוחמים של גבעת התחמושת, חברים.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת ולדימיר בליאק, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
שר המורשת עמיחי אליהו:
אין לכם כבוד למורשת.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מי אתה בכלל?
שר המורשת עמיחי אליהו:
מי שאין לו כבוד לעבר, לא יהיה לו עתיד – –
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת שטרן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
שר המורשת עמיחי אליהו:
– – וגם לא הווה.
היו"ר משה רוט:
חברי הכנסת, אני מוציא. סליחה, אני לא צריך עזרה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה שר מתועב.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת אלעזר שטרן, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
איך אתה מדבר על לוחמי צה"ל? הומופוב כהניסט, מי אתה שתדבר ככה על הלוחמים?
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת הרצנו, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה שר מתועב.
שר המורשת עמיחי אליהו:
יופי, שר מתועב. חבר כנסת שניסה לחנך את החרדים.
היו"ר משה רוט:
סדרנים, נא ללוות את חבר הכנסת הרצנו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
– – – הוא ידבר על הלוחמים שלנו?
שר המורשת עמיחי אליהו:
אני הלוחם. איפה שירת? תגיד לי, הרצנו, איפה שירת? אולי גם אתה נפצעת כמו יאיר לפיד בלבנון?
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת שטרן, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
– – – הוא ידבר על הלוחמים שלנו? אתה שר מתועב.
(חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יוצא מאולם המליאה.)
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת שטרן, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
שר המורשת עמיחי אליהו:
נפצעת גם אתה שם כמו יאיר לפיד? הוא נפצע בלבנון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
– – – זה סרט.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת שטרן, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת.
שר המורשת עמיחי אליהו:
הוא נפצע בלבנון. שנאה, מורשת של שנאה, זאת המורשת שאתם מאמינים בה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה שר מתועב.
שר המורשת עמיחי אליהו:
חברים יקרים – – –
היו"ר משה רוט:
נא ללוות את חבר הכנסת שטרן החוצה.
שר המורשת עמיחי אליהו:
יופי, גם הם. אני מתבייש בך.
היו"ר משה רוט:
נא ללוות את חבר הכנסת שטרן החוצה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
חבר הכנסת קרויזר – – – לדבר על הצבא, ואתם יושבים ושותקים כולם?
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת דוידסון.
שר המורשת עמיחי אליהו:
הצבא שלנו הוא קדוש.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת דוידסון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
שר המורשת עמיחי אליהו:
החיילים שלנו הם קדושים, ומי שינסה לחנך אותם ולנתק אותם מהערכים ומהמורשת לא יצליח.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת דוידסון, אתה לא שומע אותי. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
שר המורשת עמיחי אליהו:
אתה לא הצלחת בניסיון לחנך אותם. שטרן, אתה הורדת את ערך הניצחון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי אתה שתדבר על חבר הכנסת שטרן?
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת דוידסון, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית.
שר המורשת עמיחי אליהו:
חבורת אנשים שלא יודעים מהי מורשת, מה זה שורשיות.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת דוידסון, קראתי אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת.
שר המורשת עמיחי אליהו:
אין לכם עוד סיפורי צוונציק?
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת דוידסון, קראתי אותו לסדר פעם שלישית, נא לצאת. חבר הכנסת שטרן, אתה לא אמור להיות במליאה עכשיו. השר יגיד – הוא לא יכול להיות במליאה עכשיו.
קריאות:
רד. רד. רד. רד. רד.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת הרצנו, אני אמרתי לך לחכות בחוץ. למה חבר הכנסת הרצנו כאן?
שר המורשת עמיחי אליהו:
אנחנו בתהליך של חיזוק המורשת. כמו שאמר בן-גוריון בשנת 1953 – –
קריאות:
אוהו – – –
שר המורשת עמיחי אליהו:
– – כמו שאמר אז יגאל אלון, או על פי מה שהוא אמר: מי שאין לו עבר, מסתבר שההווה שלו נראה כמו 7 באוקטובר. מי שלא מחובר למורשת, ככה זה נראה. חברים, אני מקריא את החלטת הממשלה: אדוני היושב-בראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד ואפילו שמח להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את הסמכות הנתונה על פי חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה בגבעת התחמושת מראש הממשלה לשר המורשת. כבוד גדול. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה מהכנסת את אישורה של הכנסת להחלטה זו. תודה רבה, חברים.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
קריאות:
רד. רד. רד. רד.
היו"ר משה רוט:
נעבור לדיון האישי. חברי הכנסת, סיימנו? נעבור לדיון האישי. רשימת הדוברים סגורה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אני רוצה לשאול גם את הקואליציה וגם את האופוזיציה, חברי כנסת שנרשמו – – –
קריאה:
– – –
היו"ר משה רוט:
שנייה, שנייה, שנייה, שנייה, שנייה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
היו"ר משה רוט:
שנייה, שנייה. חברת הכנסת מירב בן ארי, יש הסכמה בנושא?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אין הסכמה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
לא, אין הסכמה. אני ארצה לדבר. אין הסכמה.
היו"ר משה רוט:
היא אומרת שאין הסכמה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – תהיה במקום, אני מסתכל והולך. רוצה לדבר? סליחה, כל הרעשנים. סליחה, לא? לא רוצה לדבר. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ; חבר הכנסת עופר כסיף – כבר לא יכול לדבר בין כה; חבר הכנסת אלעזר שטרן – לא? הוא לא יכול לדבר. אחרי 00:00 הוא לא יכול לדבר. סליחה, חבר הכנסת שטרן, אתה יכול להיכנס רק להצבעה, לא? לא החזרתי אותו. חבר הכנסת שטרן, קראנו בשמך בטעות.
נאור שירי (יש עתיד):
אבל הוא החזיר אותו. על טעויות משלמים.
היו"ר משה רוט:
סליחה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אבל הוא פנה אליי.
היו"ר משה רוט:
לא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא כן פנה אליי.
היו"ר משה רוט:
מי זה "הוא"?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא. הוא זה הוא.
היו"ר משה רוט:
לא מכיר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא פנה אליי. הוא פנה אליי בשמי.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת, מספיק.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא פנה אליי בשמי.
קריאה:
לא פניתי אליו ולא שום דבר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא פנה, הוא הזכיר את שמי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתה צריך לכתוב בקשה בכתב, שטרן. זה לא – – – ולא שוק. תכתוב בקשה בכתב להודעה אישית.
היו"ר משה רוט:
לא, לא. זה סתם קרקס. לא, זה לא קרקס פה. חבר הכנסת רם בן ברק.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא קרא לי.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת רם בן ברק, רוצה לדבר?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לפי מה זה הולך טעות ולא טעות? הוא קרא לי.
היו"ר משה רוט:
לא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה קראת לי.
היו"ר משה רוט:
חברים, אפשר לשבת באותה מידה, אותו מחיר.
קריאות:
– – – מה הבעיה, תנו לו לדבר. אבל יש לו שלוש דקות לדבר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה קראת לי.
קריאות:
מה הבעיה? תנו לו לדבר.
היו"ר משה רוט:
לא. אתה לא אמור להיות במליאה.
קריאה:
תנו לו לדבר.
היו"ר משה רוט:
אתה לא במליאה, אתה לא אמור להיות במליאה.
קריאה:
אבל יש לו זכות לדבר.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת רם בן ברק, אתה רוצה לדבר?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אבל הוא קרא לי.
היו"ר משה רוט:
אבל כבר אמרתי לך – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אחרי זה.
היו"ר משה רוט:
לא לא לא. חברת הכנסת יסמין פרידמן. חברת הכנסת מירב כהן, רוצה לדבר?
מאיר כהן (יש עתיד):
– – –
היו"ר משה רוט:
יש שמות, יש רשימה, חברים. חבר הכנסת מתן כהנא, רוצה לדבר? חברת הכנסת קארין אלהרר – לא; חבר הכנסת ירון לוי – לא. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – – למה אתה לא יכול לדבר?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בגלל שהוא הוציא אותי קודם.
קריאה:
אבל מותר לו לדבר.
היו"ר משה רוט:
אני לא יכול לראות אותה. את רוצה לדבר או לא?
נאור שירי (יש עתיד):
– – – שטרן, תבקש הודעה אישית – – –
קריאות:
– – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי אמרה – – – את רוצה לדבר או לא, חברת הכנסת הרכבי?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אני צריכה לדבר, לא?
היו"ר משה רוט:
את רוצה לדבר – כן. לא רוצה, אז לא.
קריאה:
תדע שיש מקום אצלנו, אלמוג. יש מקום, אין שטיחים.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
– – –
קריאה:
אתה אוהב פרקט.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אני ואתה – – – יש לי שטיח בכניסה לחדר – – –
היו"ר משה רוט:
חברי הכנסת.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בוקר טוב – 02:11, 403 ימים למלחמה, 101 חטופות וחטופים נמקים בשבי חמאס. שלום, אדוני השר עמיחי אליהו – גבעת התחמושת, מורשת, מורשת קרב, קורבנות, הרוגים.
קריאה:
ניצחונות.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מה? ניצחונות. הגדרה של ניצחון מהי? 101 חטופים בשבי חמאס.
שר המורשת עמיחי אליהו:
ירושלים – – –
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
שחרור ירושלים, ירושלים עיר הבירה לנצח. בגלל השעה המוקדמת, ואיך קראו לזה? מליאה ערנית, אני רוצה להקדיש שיר. מרב מיכאלי, זה לכבודך, שיר של נתן יונתן, "שיר ארץ": "ארץ שיושביה היא אוכלת / וזבת חלב ודבש ותכלת / לפעמים גם היא עצמה גוזלת / את כבשת הרש. // ארץ שמתקו לה רגביה / ומלוחים כבכי כל חופיה / שנתנו לה אוהביה / כל אשר יכלו לתת // כל אביב שבים לה סביוניה / לכסות את כל קמטי פניה / רוח קיץ עצב אבניה / ילטף באור. // שב הסתיו עם כובד ענניה / לעטוף אפור את כל גניה / והחורף את שמורות עיניה / הבוכות יסגור. // שב החצב לבן לפרוח / שם בדרך יחידי / והיסמין ישיב ניחוח / שדות הזמן שלה, האבודים". נתן יונתן. בית יקר, שיהיה לנו יום טוב.
היו"ר משה רוט:
אמן. תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת במקומה. חברת הכנסת מירב בן ארי, את מדברת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
איפה שר המורשת? תשמע. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, לאור ההצלחה שלך במורשת קיבלת היום את גבעת התחמושת. אני שאלתי כמה רבנים מה זה גבעת התחמושת. הרי בינינו, לא היה סיכוי שהיית מקבל את גבעת התחמושת אם הם לא היו מקבלים את הבלניות והרבנים שלהם, נכון? הרי מה הסיכוי שייתנו למישהו שרצה להפיל פצצת אטום כש-241 חטופים – שייתנו לו את גבעת התחמושת? מה הסיכוי? מה הסיכוי? אין סיכוי. אבל במסגרת העסקנות העלובה שלכם, זה מקבל רבנים-בלניות, ואתה מקבל את גבעת התחמושת, וחושב שכולם מטומטמים. אז הינה, אני אומרת לך, אבל באמת, יעני, אני מסתכלת לך בעיניים: גם אתה, כשאתה חושב על זה – תחשוב על זה באמת – אין שום סיכוי בעולם שלאור המשרד המיותר שלך, מבזבז הכספים שלך, היית מקבל היום עוד ג'וב אילולא הקואליציה הרקובה הזאת, שכל מה שהיא חושבת זה איך לרצות את הבוס שלך, שאפילו לא טרח להגיע היום לראות אותך זוכה בגבעת התחמושת. כי בן גביר ישן, הוא מנמנם עכשיו, והוא לא רואה את ההצלחה המסחררת שלך.
שר המורשת עמיחי אליהו:
– – – הוא בהתייעצות – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
חביבי, בוא, בוא. בינינו, בינינו, אבל רק בינינו, אם לא החבר'ה מלכיאלי והרבנים והבלניות, כנראה שהיית מקבל היום לונה פארק ולא גבעת התחמושת. תודה רבה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה כואב לך על הבלניות? מה כואב לך? את לא רוצה שבלניות יקבלו משכורת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה, תהיה בשקט.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כואב לך קצת יהדות? מה קרה? מה קרה?
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת נאור שירי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה צריך לעלות ולהתנצל על איך שדיברת על גדי איזנקוט.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת שירי. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה קרה – – – שונא יהדות – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה צריך להתנצל על איך שדיברת על גדי איזנקוט. זה מה שאתה צריך להתנצל.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תתביישו לכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה שעשית לאב השכול פה, לעולם לא נסלח לך – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
תתביישו לכם.
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת מאיר כהן.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תתביישו לכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – שעלית ואמרת עליו שהוא תומך טרור. תתבייש.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא אמרתי דבר כזה. שקר.
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת מירב בן ארי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – – מה שאמרת. לאב שכול, לרמטכ"ל בצה"ל.
שר התקשורת שלמה קרעי:
שקר, שקר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הלכתם ועשיתם עלינו סרטונים – – – אתה צריך לעלות להתנצל.
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת בן ארי, בואי ניתן לחבר הכנסת מאיר כהן לדבר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה שתשקרי לא יהפוך את זה לאמת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תעלה ותתנצל. תתנצל על איך שדיברת – – – אני מתביישת. אני מתביישת.
קריאה:
הוא לא אמר את זה – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה שתשקרי, זה לא יהפוך את זה לאמת. שקר, שקר וכזב.
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת מירב בן ארי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל הוא ענה לי.
היו"ר משה רוט:
אני רוצה לשמוע אותו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז תגיד גם לו שקט. מה, לא אומרים לו שקט?
היו"ר משה רוט:
הוא, יש לו זכות דיבור.
קריאה:
זה שקר, הוא לא אמר את זה.
נאור שירי (יש עתיד):
– – – הוא אמר הכול חוץ מזה. הוא לא אמר איפה המשפחות.
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – –
היו"ר משה רוט:
השר קרעי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה לעשות – – – הוא תומך טרור.
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – –
היו"ר משה רוט:
השר קרעי, אני מבקש. אדוני השר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אוי אוי אוי, שמעתי שהיום הוא שר – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – – לא קראתי לאיזנקוט תומך טרור.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה שהצגתי בפניכם – – –
היו"ר משה רוט:
כבוד השר קרעי, אני מבקש, אם אפשר להמתין עם זה. תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – – שרף היום את התא שלו – – – כי הגיעה שוטרת עם בושם, סוהרת עם בושם, אז הוא שרף את התא שלו. חבר שלך, עמירם בן אוליאל. עוד תומך טרור – – –
קריאות:
– – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
– – – זה מחבלים. היא תומכת טרור?
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – – אני ממליצה לך לא לבוא עם – – – אל תבואי עם – – – לעמירם בן אוליאל.
היו"ר משה רוט:
מירב, שקט.
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – – חבורה של ג'ובניקים – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
ג'ובניקים? למה, מה עשית בצבא? היית שלוש שנים? אני הייתי יותר שנים ממך. שמעתי שהיית – – – אני הייתי חמש שנים בצבא – – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת מירב בן ארי, אני קורא אותך לסדר. תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
קריאה ראשונה? אני מצטערת.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – איך את מדברת ללימור סון הר מלך, שאיבדה את הבעל שלה בפיגוע – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
טלי גוטליב (הליכוד):
באמת, קצת גבול.
היו"ר משה רוט:
סליחה, חברת הכנסת גוטליב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה קורה? יש פה סגן – – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת מירב בן ארי, את מכבדת אותי בלקרוא אותך לסדר פעם שנייה. זהו. אני אסיים איתך, אני אתחיל איתה. תאמיני לי.
טלי גוטליב (הליכוד):
באמת, תסתכלי – – –
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אני רק רוצה לומר שאחר כך התקשורת יורדת על מאי גולן. רק מאי גולן.
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת אטבריאן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אנחנו רוצים לשמוע את חבר הכנסת.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אנחנו רואים פה מופע אימים של קללות והתנהגות אגרסיבית, אבל זה לא מאי גולן.
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת אטבריאן, זה לא הזמן ולא המקום.
קריאה:
אין לנו מרפסת להוציא – – – צריך מרפסת, כבוד היושב-ראש.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת וחברות כנסת נכבדים, תרשו לי – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אין פלא שירדתם לשמונה מנדטים. אתם פדיחה – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
טלי, טלי – – –
קריאות:
– – –
היו"ר משה רוט:
סיימנו את הדיון הזה. סליחה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אני לוקח לי תפקיד שאולי לא תסכימו, אבל אני רוצה לדבר בשם כל חברי הכנסת שנמצאים כאן, ברשותכם, כל חברי הכנסת – לא בשם האופוזיציה, לא בשם הקואליציה – ולתבוע את עלבונם של חיילי צה"ל ולוחמי צה"ל. אנחנו הקשבנו טוב למה שאמרת. אדוני, אתה לא תלמד, ואף אחד מאיתנו – לא נלמד את חיילי צה"ל מה זה ניצחון – – –
קריאות:
– – –
מאיר כהן (יש עתיד):
תקשיב, אתה שר בממשלה, ואני יכול להגיד לך תשתוק, תשתוק ותיתן לי לדבר. שתוק ותן לי לדבר. שתוק ותן לי לדבר.
קריאות:
– – –
מאיר כהן (יש עתיד):
תן לי לדבר.
היו"ר משה רוט:
שנייה. בואו נשמור על תרבות שיחה.
שר המורשת עמיחי אליהו:
– – – מה זה ניצחון – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
אתה היחיד שלא מבין.
שר המורשת עמיחי אליהו:
– – – אנחנו הלוחמים – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
אני פגשתי – – –
שר המורשת עמיחי אליהו:
אנחנו הלוחמים, אנחנו ננצח, לא אתם.
מאיר כהן (יש עתיד):
אני פגשתי בבתים של משפחות שכולות, אני וחברי הליכוד, אני וחברי ש"ס, אני ואלמוג, אני והחברים – –
שר המורשת עמיחי אליהו:
וגם אני.
מאיר כהן (יש עתיד):
– – אנחנו נכנסנו לבתים האלה, השפלנו מבט, הסתכלנו על ההורים של הגיבורים האלה.
שר המורשת עמיחי אליהו:
– – –
מאיר כהן (יש עתיד):
תשתוק. תלמד לשתוק.
קריאות:
– – –
מאיר כהן (יש עתיד):
הלכנו לבתי חולים לבקר פצועים, ומה שהם עשו אתה לא תעשה ולא עשית בחייך. ואי-אפשר לעמוד מעל בימת הכנסת ולהבאיש את ריחם של לוחמי צה"ל. תתבייש לך.
קריאות:
– – –
מאיר כהן (יש עתיד):
את הלוחמים ואת הלוחמות. תתבייש לך.
היו"ר משה רוט:
שקט.
מאיר כהן (יש עתיד):
על זה כולם צריכים להתקומם. על זה כולם צריכים להתקומם. עומדים כאן חברי כנסת, עומד כאן אלמוג – אני לא מהמחנה שלו, אני מתנגד לכל מילה, אבל אלמוג עמד שם ונלחם עם החיילים. ומה שאמרת לשטרן, שהיה מפקד שלי והסתער בהר דב בגבורה גדולה והרג מחבלים ונתן את נשמתו, ואתה עומד כאן וצועק לאנשים – –
שר המורשת עמיחי אליהו:
– – –
מאיר כהן (יש עתיד):
– – תתבייש לך. תתבייש לך. תתבייש לך. זה מה שיש לי להגיד.
קריאות:
– – –
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אתה בין כה וכה לא יכול לדבר; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר; חבר הכנסת יוסף עטאונה; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי; חבר הכנסת ניסים ואטורי; חברת הכנסת שלי טל מירון; חבר הכנסת איימן עודה; חבר הכנסת משה טור פז – לא מדבר; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה מדברת; חבר הכנסת עמית הלוי – לא מדבר; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת לימור סון הר מלך, סמני לי – לא מדברת; חבר הכנסת מנסור עבאס – לא מדבר. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.
קריאות:
– – –
קריאה:
אתה שר, תלמד את התקנון. אתה שר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אומנם אתה נורבגי, אבל – – –
קריאות:
– – –
קריאה:
לא עכשיו. בסוף.
היו"ר משה רוט:
לא עכשיו. הוא מסכם את הדיון. לא אמרתי לו עכשיו.
קריאות:
– – –
היו"ר משה רוט:
סליחה, שקט במליאה. חבר הכנסת הרצנו, חבר הכנסת הרצנו, נכנסת למליאה אחרי שהוציאו אותך, אז לכל הפחות – – –
קריאות:
– – –
היו"ר משה רוט:
לא, אף אחד לא הזמין אותך, אבל לכל הפחות אל תעשה לי קרקס. חבר הכנסת סגלוביץ', בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
איך אתה מתנהג? אני הולכת לשר ואתה צורח עליי? באמת. מה יש לו – – –
קריאות:
– – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת גוטליב, אנא. אנא, חברת הכנסת גוטליב, את בקריאה לסדר פעם ראשונה, בואי נשאיר את זה ככה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, זו דוגמה לשר בממשלת ישראל. אני מדבר אליכם, אני מדבר אליך, חבר הכנסת רביבו. השר הזה, שמייצג את ממשלת ישראל, עולה כאן על הדוכן, מקלל, מנאץ את חיילי ולוחמי צה"ל, בשם הפטריוטיות או אני לא יודע מה.
קריאות:
– – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
כדאי שתקשיב, זה שר שלך. השר ברקת, אתה היית כאן, ואני יודע שאתה עסוק ומסתכל בטלפון, אבל אתה היית כאן ושמעת אותו.
שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:
– – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אל תעשה לי כך. כשהוא עמד פה על הדוכן, לא אמרת לו "תשב בשקט". ואני אומר לך שביום שאתה לא תריב את ריבם של חיילי צה"ל – כמו שאתה לא עושה – והשר שלידך, שניאץ ושיקץ במשך שנה שלמה – אני לא אמרתי לך להגיד מילה רעה על אף אחד מהם, אבל כן להגיד שכך לא מדברים. ואתה לא יכול לשבת שם בשקט ולהגיד שכך מדברים. שר בממשלת ישראל הוא חלק ממך, זו האחריות המשותפת שלך לדיבור שלו.
שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:
– – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
וזה שאתה אומר לי שאני אהיה רגוע – אני לא אהיה רגוע עד שאני אראה אותך עולה על הדוכן הזה ואומר את הדברים הפשוטים והנכוחים, שאנשים מסוכנים וגזענים, גם אם הם שרים, אתה לא מקבל את דבריהם. אתה לא יכול לשבת שם ולהגיד לי להיות בשקט – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
ההצגות שלכם פה לא עוזרות לכם, סגלוביץ' – – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
– – בזמן שאתה יושב פה ויושב בשקט, ושלמה קרעי, שיושב לידך, ניאץ ושיקץ במשך תקופה ארוכה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
גלולת רעל על אמת יושבת לידך ואתה שותק.
שר התקשורת שלמה קרעי:
ההצגות שלך, הן לא עוזרות לכם.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
וכך קורה שדודי אמסלם עולה, וכך כשכל האנשים, אבל כשעולה השר הזה, עמיחי, שר המורשת, זו המורשת שלכם.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. לא למחוא כפיים. חבר הכנסת מיקי לוי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
המורשת שלכם זה האופוזיציה.
קריאות:
– – –
היו"ר משה רוט:
סליחה. כבוד השר קרעי, שנייה. אפשר לקבל שקט?
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, זה בדיוק הסימפטום של שר שעולה לכאן, מגדף ומקלל את חיילי צה"ל הגיבורים. זה בדיוק איך שאתם מתייחסים לחיילי צה"ל. זה המשך לכך שעלה פה חבר כנסת ואמר: אנחנו לא ניתן לרמטכ"ל לתת 6% לאותם חיילים. בושה וחרפה. כשאתם ישנים מתחת לפוך, כשאתם ישנים, כשאתם נמצאים בחגים, בשבתות – מג"דים, מח"טים, מ"פים נמצאים בשטח.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
סליחה, סליחה. הציונות הדתית שלנו, הפריפריה שלנו – –
קריאות:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
ולכן אני אומר לך – את תשתקי. מי ששלח – – –
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
– – רוב החיילים שלנו, שלנו. ישראל השנייה נלחמת – – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת. חברת הכנסת דיסטל.
מיקי לוי (יש עתיד):
מי ששלח את הטייסים – – –
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
חצוף. חצוף.
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת דיסטל.
מיקי לוי (יש עתיד):
מי ששלח את הטייסים ואת חיילי צה"ל לעזאזל – – –
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
למה אתה לוקח את זה עליך – – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת דיסטל, אני קורא אותך לסדר.
מיקי לוי (יש עתיד):
מי שאמר שטייסים הם לא מלח הארץ – – –
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
– – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת דיסטל, אנא.
מיקי לוי (יש עתיד):
מי שבז לטייסים ישב בשקט, ואת בזת לטייסים הגיבורים.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
ולכן אני אומר לכולכם – – –
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
בזתי לסרבנים.
מיקי לוי (יש עתיד):
את בזת לטייסים. שבי בשקט.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אל תשקר. לסרבנים – – – שקרן – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אני אומר לכולכם, תלמדו דרך ארץ – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת דיסטל.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – להתייחס לחיילי צה"ל. הם מרגישים נבגדים.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
כולך שקרים. שקרים.
מיקי לוי (יש עתיד):
מי שבז לטייסים ישב בשקט. לא ראוי.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
לסרבנים.
מיקי לוי (יש עתיד):
שקט.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
שקט אתה. שקט אתה – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
ולכן אני אומר לכל הצד הזה, לאלה שעדיין שפויים: נא להגן על חיילי צה"ל הגיבורים. אתם לא תעשו – – –
קריאות:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה שתוק. מי ששלח את חיילי צה"ל לעזאזל זה אתה – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתם עודדתם סרבנות. אתם חתמתם על הסכם – – – עם חיזבאללה. אתם בגדתם בצה"ל, עודדתם סרבנות.
מיקי לוי (יש עתיד):
שלחת את חיילי צה"ל לעזאזל.
שר התקשורת שלמה קרעי:
עודדתם סרבנות – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
שב בשקט.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
ואת אמרת לטייסים שאת בזה להם. שבי בשקט. כדאי שתהיה לכם דרך ארץ ללוחמים – –
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
למה אתה מדבר ככה? למה אתה ברברי?
מיקי לוי (יש עתיד):
– – לאלה שמחרפים את נפשם, לאלה שמגינים על הארץ הזו.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
למה אתה מקלל? היית יושב-ראש – – –
קריאות:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
תתביישו. איך שאת מתנהגת.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
תתבייש אתה.
מיקי לוי (יש עתיד):
את בזת לטייסים הגיבורים. שקט, שבי בשקט, חתיכת לא יודע מה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
– – – אתה מביך. אתה מביך.
קריאות:
– – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – – אתה תתבייש – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה שלחת – שר במדינת ישראל שלח אותם לעזאזל. שקרן. אתה שקרן, שקרן, שקרן.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תראה איך אתה נראה. תתבייש. אתה עודדת סרבנות. אתם בגדתם בצבא. החיילים מתביישים בכם.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – לא מדברת. חבר הכנסת גלעד קריב.
קריאות:
– – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
עודדתם סרבנות, אתם עודדתם סרבנות. הבאתם את כל האסון הזה לפתחנו. תחזרו בתשובה – – –
קריאות:
– – –
היו"ר משה רוט:
חברי הכנסת, המליאה רוצה לשמוע את חבר הכנסת. שקט. אנא.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, בהמולה שנוצרה כאן יש כמה חברי הכנסת שלא הצליחו להבין על מה כל המהומה, אז בואו נזכיר: עולה שר שאמור להודיע הודעה על העברת תחום סמכויות. השעה 02:00. במקום לעמוד ולהקריא את ההודעה הממשלתית, הוא פותח בטענה שבצה"ל השמיטו את ערך הניצחון מערכי הצבא. אז קודם כול מדובר בשקרן. בשקרן – מכיוון שהערך הראשון בערכי צה"ל הוא דבקות במשימה וחתירה לניצחון. אף אחד לא השמיט כלום. אבל מה הבעיה? הבעיה היא שאתם מוטרדים מזה שהערך של ממלכתיות וחיי אדם וטוהר הנשק נמצאים בערכים. זה מה שמטריד אתכם. מה שמסתתר מאחורי השקר שלך, שהשמיטו את ערך הניצחון – שקר מוחלט – זו העובדה שאתה מוטרד מזה שערך טוהר הנשק והממלכתיות וחיי אדם בתוכו. אבל הוא לא מסתפק בזה. הוא מוסיף חטא על פשע. אחרי שהוא משקר על ערכי צה"ל, הוא מעז לבוא ולומר שכתוצאה מהשמטת ערך הניצחון, חיילים לא יודעים להילחם במחבלי נוח'בה בכפכפים. אלה המילים שהוא אמר. אלה המילים. זאת אומרת, חיילי צה"ל – –
היו"ר משה רוט:
אדוני השר, תוכל לסכם?
גלעד קריב (העבודה):
– – שאיבדו את חייהם, נפצעו או רק ראו את חבריהם מוטלים לידם, הם אלה שנלחמו במחבלי נוח'בה עם כפכפים. אדוני השר, אלה לא היו מחבלי נוח'בה עם כפכפים; אלה היו מחבלי נוח'בה עם טויוטות, עם מטולי RPG, עם רימונים, עם תחמושת, ואתה יודע מי נתן להם את הכסף לקנות את כל אלה? אתם. אתם. ראש הממשלה שלכם. הוא נתן להם את הכסף לקנות את זה. לא מחבלים בכפכפים.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אבא שלו חתום על סירוב פקודה – – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת דיסטל אטבריאן.
גלעד קריב (העבודה):
כשאתה עולה לכאן ואומר את המילים הללו, אתה מבזה את זכר הנופלים ואת כבודם של הפצועים. במקום לעלות ולומר: אני מתנצל, טעיתי בדרך שבה פתחתי את הדברים, אתה מוסיף חטא על פשע. על זה אומר לך בעניין שאנחנו מדברים עליו: כהניסט, גזען ולאומן לא יכול להיות אחראי לא לגבעת התחמושת ולא לאף אחד.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אבא שלו אחד הרבנים – – –
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
– – – מורשת המפוארים של העם שלנו, של הציונות ושל מדינת ישראל.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
אתה האנטיתזה למורשת הציונות.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח. חברת הכנסת נעמה לזימי, את רוצה לדבר? כן? בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
– – –
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת קריב, די.
גלעד קריב (העבודה):
– – –
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת קריב, מספיק.
נעמה לזימי (העבודה):
לא, תעצור.
היו"ר משה רוט:
לא להגיד לי לעצור. לא לדבר ככה. חבר הכנסת קריב, אני מבקש שקט. אם את רוצה לדבר, את יכולה להתחיל. חברת הכנסת – אין צורך.
נעמה לזימי (העבודה):
יו"ר הישיבה, אני רוצה להתחיל בצורה נורמלית, אז אני מבקשת ממך.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
– – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת אטבריאן, אני מבקש, נוכל – בואו נתקדם.
נעמה לזימי (העבודה):
לא, אז – – –
היו"ר משה רוט:
Don't worry. אני מנהל את השעון, זה בסדר.
גלעד קריב (העבודה):
– – –
היו"ר משה רוט:
חבר הכנסת קריב, אנחנו רוצים להתקדם. אני רוצה לשמוע את חברת הכנסת. היא גם רוצה להגיד משהו.
נעמה לזימי (העבודה):
השר אליהו, אני רוצה להגיד לך משהו. כל הדיבורים שלך על ניצחון תוך כדי גידוף חיילי צה"ל, גיבורינו, לא יכסו על זה שאתם – המפלגה שלכם הצביעה נגד החזרת ילדים וילדות ופעוטות. אתם הצבעתם נגד עסקה להשיב לכאן ילדים. לא משנה מה תגיד, אין בך שום דבר ציוני, לאומי, יהודי, חברתי. אתה הצבעת נגד עסקה להציל חיים.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
– – –
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
על הידיים שלך.
נעמה לזימי (העבודה):
על הידיים שלכם יש דם חטופים וחטופות. גם היום אתם מונעים עסקה. אתה תגיד לנו על ניצחון?
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
על הידיים שלך – – –
נעמה לזימי (העבודה):
תגיד לי, מה זאת האומה הזאת בלי ערבות הדדית? אתם חותרים תחת כל ערך.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
לדיראון עולם.
נעמה לזימי (העבודה):
הסירוב שלכם להציל חיים. לא תלמדו אותנו לא על יהדות, לא על ציונות, לא על המדינה הזאת ולא על ערכים. אתם ההפך מניצחון – –
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
– – – בגללך. את אשמה.
נעמה לזימי (העבודה):
– – ההפך מקדושת החיים. כל פעם שאני רואה את מי שחזרו לכאן, אני זוכרת מי ניסו למנוע את זה. וכל פעם שאני רואה פה את המשפחות שמשוועות לילדים שלהם, לילדים שלכם, אתם מסרבים לעסקה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
את אשמה.
גלעד קריב (העבודה):
את חצופה.
נעמה לזימי (העבודה):
ואת, גלית דיסטל, שרה נתניהו לא סובלת אותך. אין לך פריימריז. שחררי, שחררי.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
בגללך, בגללך החטופים בשבי. את אשמה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אי-אפשר לשמוע אותך.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חברי הכנסת, סליחה. שקט. שקט. כבוד השר אליהו, תרצה להגיד הבהרה? בבקשה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
רגע, רגע. הי, רגע, רגע. אני הייתי רשום. אני הייתי רשום.
היו"ר משה רוט:
סליחה, מאוד יפה. הוא לא מסכם את הדיון.
שר המורשת עמיחי אליהו:
אני לא מסכם את הדיון.
היו"ר משה רוט:
שנייה, אל תתחיל. לא מסכם. Don't worry, אל תדאג, אתה תקבל את הזמן שלך. רגוע, רגוע. זה בסדר. חברים, אפשר לשבת, רגוע, יש לנו זמן.
שר המורשת עמיחי אליהו:
אני רוצה לספר למי שלא מבין ומי שלא מכיר: לחמתי במלחמת לבנון השנייה. מי דיבר פה? מאיר כהן – עמדתי בקרבות מול האש. קברתי חברים שלי שלחמו, חברים יקרים. לא תוציאו את הדברים שלי מהקשרם. לא דיברתי על החיילים הקדושים והטהורים, שאלה אנחנו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
למה הוא עלה? זה נקרא להתנצל?
שר המורשת עמיחי אליהו:
אלה התלמידים שלי. לא תלמדו אותנו על ציונות. לא תלמדו אותנו על הקרבה. לא תלמדו אותנו על ערבות הדדית. לא תלמדו אותנו על מורשת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זו התנצלות?
שר המורשת עמיחי אליהו:
אתם יכולים ללמד אותנו על סרבנות ותו לא. כשאנחנו מדברים כרגע, אנחנו מדברים על אותם אנשים בין ראשי מערכת הביטחון שוויתרו על הצורך לנצח. רק עליהם. אם אתם חושבים שאני לא אבקר אותם, אתם טועים. אנחנו נחתור לערך הניצחון. אנחנו נתאבד במורשת שלנו. אנחנו נמשיך את הערך הגדול הזה. זהו, זה נורא פשוט. מי דיבר על החיילים? אנחנו החיילים, אני החייל, הילדים שלי החיילים. אני נמצא בהלוויות לא פחות מאף אחד מכם.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה נמצא פחות.
שר המורשת עמיחי אליהו:
לא נמצא פחות מכם. ואני רוצה לומר, מי הזהיר בכל השנים מהאסון שאתם הולכים להביא עלינו עם הסכמי אוסלו הארורים?
רם בן ברק (יש עתיד):
תתנצל.
שר המורשת עמיחי אליהו:
קברניט ההתנצחות. תתביישו לכם. אני רוצה לבוא ולומר לכם, חברים, הכוח של החיילים, הרוח הגדולה שלהם, החיבור שלהם לשורשים, הם ינצחו את המערכה, ולא החולשה והרפיון של מי שמנסה להחליש אותם. מי שילביש עלינו את זה שאנחנו לא תומכים בחיילי צה"ל הוא לא פחות מבדיחה עצובה.
רון כץ (יש עתיד):
אתה אמרת את זה.
שר המורשת עמיחי אליהו:
תודה רבה לכם.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – לא מדברת. חבר הכנסת ולדימיר בליאק.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להמליץ לשר הכהניסט הזה לסגור את המשרד המיותר שלו. בזזת 70 מיליון שקלים השנה על חשבון המילואימניקים, על חשבון העסקים הקטנים, על חשבון מעמד הביניים. תתפטר, תחזיר את הכסף לציבור ותסגור את המשרד המיותר שלך. עלה פה שר אחר, לפני שעה, ודיבר על האופוזיציה – מי פח, מי לא פח. אז אני אגיד לכם רק דבר אחד: אני לא יודע איפה אנחנו נהיה, בקואליציה או באופוזיציה, אבל לעולם לא נהיה פח כמו השר הזה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים – לא מדבר; חבר כנסת חנוך דב מלביצקי; חברת הכנסת טלי גוטליב. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.
מרב מיכאלי (העבודה):
אני חייבת להגיד שלא הבנתי, זה ביטול ערך הניצחון שמחליש את צה"ל? כי אני חשבתי ששירות נשים מחליש את צה"ל; הפמיניזם הקיצוני מחליש את צה"ל; גיוס נשים לצה"ל – חילול השם, אוקיי? זאת המורשת שלך, נכון? זאת המורשת. זה הבית שאתה בא ממנו. זה מה שאבא שלך אומר. זה מה שהוא נאבק למענו שנים על גבי שנים. אולי זו השכרת דירות לערבים שגורמת לנו לא לנצח? גם זה חילול השם. גם זאת המורשת. אולי זו העובדה שלא פיטרו את איזנקוט כשאבא שלך קרא לפטר את הרמטכ"ל איזנקוט? יכול להיות שזה החליש את צה"ל. נראה לי שזה מאוד החליש את צה"ל. ואני אגיד לך מה זה הכי הרבה – אני חושבת שזה רבין. אני חושבת שזה בגלל רבין, הרמטכ"ל של הניצחון הגדול בששת הימים. מה זה לעומת האיש שהביא את אוסלו, שעד היום משמש אתכם בשביל להאשים כל אסון שאתם מביאים על עם ישראל ועל מדינת ישראל? אולי זה בגלל רבין אנחנו לא מנצחים היום. לא בגלל הממשלה שלכם – שגידלה וטיפחה ומימנה ושימנה את חמאס; לא בגלל ההחלטות ההזויות של הסיפוח הזוחל; לא בגלל על הגזענות וההסתה; לא בגלל המסחרה שאתם עושים ביהדות. בגלל רבין. רבין, אדריכל הניצחון המזהיר של ששת הימים, שאתה, של נעליך כשאתה בכלל מדבר על המלחמה הזאת.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אדוני יושב-ראש הישיבה וכנסת נכבדה, אני רק רוצה שתסתכלו על החולצה שלי, זה הכול. אני רוצה שהפנים של נעמה יהיו אצלכם כל הזמן, כל הזמן. תסתכלו על נעמה, תצפיתנית שלנו, של צבא ההגנה לישראל, שנמצאת עכשיו בעזה. רק בזה תתעסקו, רק בה. אתם רואים את נעמה? היא הייתה בת 19, עכשיו היא בת 20. אימא שלה ישבה מחוץ לכנסת היום בשקט, לבושה לבן, על הכביש. היא לא צעקה, היא לא דיברה, היא רק ישבה בשקט, בקור שמתחיל להיות פה בירושלים, וביקשה שתהיה לה תשומת לב. תסתכלו על נעמה, תסתכלו עליה, שהפנים האלה ירדפו אתכם כל הזמן וכל רגע. לא גבעת התחמושת ולא רבנים ולא התקציב. שום דבר. תסתכלו עליה. רק זה, רק זה צריך להעסיק אתכם יום וליל, כדי שאתם תחזירו אותה. זה שלכם, זה במשמרת שלכם. לכם יש את הכוח – לשרים, לחברי הכנסת, לכל יושבי ראש הוועדות. זה אצלכם בידיים. אתם יכולים להביא אותה. תביאו אותם כבר.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי – לא מדבר. השר, אתה רוצה לדבר? לא. אם כן, חברי הכנסת, נעבור להצבעה על החלטת הממשלה על העברת הסמכות הנתונה על פי חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים שחרור ירושלים ואיחודה, בגבעת התחמושת, התשע"ז–2017, מראש הממשלה לשר למורשת, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד הודעת הממשלה – 44 נגד – 31 נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת סמכויות מראש הממשלה לשר למורשת נתקבלה.
היו"ר משה רוט:
44 בעד, 31 נגד. אני קובע כי החלטת הממשלה אושרה.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1040).]
(קריאה ראשונה)
[הצעת חוק פ/4759/25; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון)
היו"ר משה רוט:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 30) (פיצויים שהטיל בית משפט צבאי), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ארז מלול וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון להציג הצעת החוק, בבקשה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
חברי חבריי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק שלפנינו, הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 30) (פיצויים שהטיל בית משפט צבאי), התשפ"ד–2024 – בעצם אנחנו מדברים על המצב כיום, שלפיו חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות מסמיך את המרכז לגבות אגרות והוצאות לנפגעי העבירה שהוטלו על נאשם שהורשע בבית המשפט בישראל, אבל אינו מסמיך את המרכז לגבות תשלומים כאשר מקורם בפסקי דין של בתי משפט צבאיים. כמו כן, בהתאם לסעיף 3א וכו' וכו', מהאמור עולה כי המרכז נדרש לשלם למשל פיצויים לנפגעי עבירה. טוב, לא אלאה אתכם, אבל המצב הוא כדלקמן.
קריאה:
כדלהלן.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
כן, אני יודע. כדלקמן, כדלהלן. המצב הוא כזה, אני אסביר. המצב הוא כזה: כשנאשם מורשע בבית דין צבאי, מדובר לצורך העניין בטרוריסט, אי-אפשר להטיל עליו עיצום כספי, וגם אם הוטל עליו קנס כספי, אי-אפשר לגבות את זה. השופט בנישו קובע בפסק דין שנתן: אין מנגנון לגביית הפיצויים. כל ההתעסקות בסכום הפיצוי הראוי היא אחיזת עיניים אם ממילא הנאשם לא מתכוון לשלם ולו שקל אחד, ורשויות האזור לא מתכוונות לגבות אפילו חלקיק מן הפיצוי. ספק אם יש טעם שנתעמק וכו' בקביעת פיצויים עונשיים. הוא ממליץ: הצעתנו היא, על כן, לשקול לתקן את סעיף 1 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות כך שיכלול גם פסקי דין הניתנים בבתי משפט צבאיים באזור. באופן זה מנגנון גביית הפיצויים הקבוע בחוק יחול באופן שוויוני גם על נפגעי העבירה. זה אומר דבר כזה. זה אומר דבר כזה – אני אסביר, ברשותכם.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
טלי, תני לי. טלי, תני לי.
היו"ר משה רוט:
סליחה, תנו לו. תנו לו להסביר, יש לנו כבר מסביר.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
טלי, תני לי, נעשה את זה קצר ולעניין.
היו"ר משה רוט:
כן, בדיוק.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
נעשה את זה קצר ולעניין. זה אומר שכשערבי תושב יהודה ושומרון מקבל קנס תעבורה, לצורך ההמחשה, הוא יכול לקמט את הקנס ולזרוק אותו בפניו של השוטר. יהודי – החוק חל עליו, כמובן. החוק הישראלי, החוק הולך אחרי הגוף. נוצרות בשטח שתי נורמות – אני מקווה שתתמוך בחוק כשאתה שומע את זה – נורמה אחת ליהודים ונורמה אחת לערבים תושבי האזור. זה יוצר התנגשות כשנהגים כאלה נוסעים ב-200 קמ"ש ונהגים אחרים נוסעים ב-90 קמ"ש. את זה באנו לתקן. אני מבקש מכם לתמוך בחוק. אני אוסיף רק שתי מילים, ברשותכם. אני שמעתי ממרכזת האופוזיציה שמדובר כביכול – ככה האופוזיציה סבורה – בהחלת ריבונות או ריבונות זוחלת על יהודה ושומרון. אז קודם כול, ריבונות זה דבר מבורך ואנחנו מקווים שיקרה במהרה, אולי בשנים הקרובות. אבל צריך להבין דבר אחד, ואני רוצה לשים את זה בפניכם. קחו את זה, תחשבו על זה, ותבינו את המציאות, בוודאי אחרי 7 באוקטובר.
קריאה:
– – –
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אני מבקש את ההקשבה שלך, חבר הכנסת. אנחנו חיים במציאות שבה על פי הסכמי אוסלו, 60% מהשטח הוא שטח C, אבל בבקעת הירדן 45%, ובגב ההר 15%. זה יוצר נקיקים ותעלות שבהם גרים היהודים מוקפים מכל עבר באויב פלסטיני. צריך להבין, האויב הפלסטיני בונה על היישובים היהודיים, חונק אותם, שולל שליטה אפקטיבית במרחב. על פי דוח של משרד המודיעין שיצא ביוני 2021, הרשות הפלסטינית מחברת את שטחי A ו-B אחד לשני, ומנסה ליצור טריטוריה אחת בעלת רוב ערבי שמתחברת לאזורים בעלי רוב ערבי במדינת ישראל; זה אומר בגליל, במשולש, עם הפזורה הבדואית בנגב. במילים אחרות, הרשות הפלסטינית עושה הכול כדי לבנות מדינה פלסטינית בלב מדינת ישראל דה פקטו, גם אם אין לה דגל והמנון; יש לה, אבל גם אם אין לה הכרה מדינית, יש מדינה דה פקטו, וזה יושב על כל ריכוז האוכלוסייה – לא רק על ההתיישבות ביהודה ושומרון – על כל ריכוז האוכלוסייה במרכז הארץ, על הבטן הרכה של מדינת ישראל. אם אנחנו רוצים למנוע את מה שקרה ב-7 באוקטובר, אנחנו צריכים להשיג שליטה אפקטיבית במרחב, לבטל את הסכמי אוסלו ולהחיל ריבונות על השטח כולו. עד שזה קורה, אני מבקש מכם לתמוך בחוק. תודה רבה.
היו"ר משה רוט:
זה לא קשור לחוק. שנייה. שנייה, חבר הכנסת בוארון, אבל שנייה אחת. בסדר גמור, הכול בסדר. להצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון – פיצויים שהוטלו על ידי בית משפט צבאי), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון – – –
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
חוזר על בקשתי לתמוך בחוק. תודה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. נעבור לדיון האישי. רשימת הדוברים סגורה. לא נרשמו דוברים.
קריאה:
– – –
היו"ר משה רוט:
שנייה חברים. פלאות המחשב. הינה, כמעט נמחק כולו. ניצלתם ברגע האחרון. ניסי-ניסים. הרשימה סגורה, בכל אופן. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יצחק פינדרוס – לא מדבר; חבר הכנסת דן אילוז – לא מדבר; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – לא מדבר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי, מיקי, אתה מדבר? לא; חבר הכנסת אושר שקלים – לא מדבר; חבר הכנסת עופר כסיף – לא יכול לדבר. חברת הכנסת יאסין. יש אנשים שאסור להם להיות ערים הרבה. כן, גברתי.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפנות ליוזם של החוק ולכל המאמינים בחוקים כאלה: תמשיכו להפעיל את היצירתיות שלכם בחוקים גזעניים. אני רוצה להגיד לכם שיבוא יום – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
מה גזעני בזה?
קריאה:
– – –
היו"ר משה רוט:
חברת הכנסת גוטליב, זה בסדר. זה בסדר. סליחה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני רוצה להגיד שיבוא יום – ומתפללת ומקווה שיהיה קרוב מאוד – שכל החוקים האלה יהיו גנוזים. אתם יודעים למה? כי לא יעזור דין וחשבון, בסופו של יום תקום כאן על יד מדינת ישראל מדינה פלסטינית עם ריבונות שלמה. ולמי שחושש מהמספרים ומהרוב הערבי באדמתו, אז שימשיך לפחד. שיהיה רק טוב, רק שלום, ובקרוב מאוד – –
קריאות:
– – –
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – כל מה שאתם יוזמים עכשיו ירד לטמיון. תודה.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – לא מדבר; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – – –
קריאות:
– – –
היו"ר משה רוט:
סליחה, חברים, בלי ללוות, בלי ללוות. זו לא כלה שניגשת לחופה, לא צריך לשיר.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
בכל פעם שהשקר שאני קראתי לטייסים בשמות גנאי יעלה, אני אגיב. לא דיברתי מעולם על הטייסים, דיברתי על הסרבנים. אני עדיין מגנה סרבנות. אני באמת חושבת שגינוי סרבנות לא צריך לבוא רק מהצד הזה של המליאה אלא מכל צידי המליאה. ולגבי הדברים שנעמה לזימי הטיחה בי, אני רוצה לספר שיום אחד חבר הכנסת ביסמוט העיר את תשומת לבי ואומר לי: ראי ראי, פה עומד צלם עם כזאת עדשה, נעמה לזימי עומדת פה עם הספר "מר הפקרה", מדגמנת לצלם, אומרת לו: אתה מצלם? כמו האוסתאז מאלכסנדריה בסרט ערבי, עומדת ככה: אתה מצלם "מר הפקרה"? כולך גימיק. לא רק שאת גימיק, את האחראית הישירה לזה שהחטופים עדיין בשבי, ולמה? כי כל מה שסנוואר אמר, את מיישמת. סנוואר אמר: פילוג פנימי – נעמה לזימי מיישמת; סנוואר אמר הפגנות – נעמה לזימי מיישמת. הכלל הפשוט של סנוואר להשאיר את החטופים כדי לייצר בלגן בתוך ישראל, איכשהו לא עובר לתוך המוח של נעמה לזימי – או שעובר, אבל הפריימריז חשובים יותר מהחטופים. כשאת באה עם חולצת חטופים, את משתמשת בהם למען עצמך. את הזקת לחטופים יותר מכל אחד אחר.
קריאות:
– – –
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אין לך לב. אין לך רגש. את פייק למצלמות, בדיוק כמו שדגמנת לצלם: צלם אותי עם הספר "מר הפקרה"; בדיוק כמו שאת באה עם הטישרטים; בדיוק כמו שהחזקת בתמונה של תצפיתניות ביד אחת וביד השנייה את אומרת לראש ממשלה שיחנך את הבן שלו. את פייק. את מסוכנת. אין לך קו אדום, ואת, גברת, האסון של החטופים, לא אף אחד אחר.
היו"ר משה רוט:
תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
קראת.
היו"ר משה רוט:
קראתי. חבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת אלעזר שטרן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ברשותכם, גם אני הייתי, כמו כל החברים מהקואליציה שהפצירו וחיכו להתנצלות, אם לא לבקשת סליחה, מלוחמי צה"ל על מה שאמר עליהם פה השר אליהו.
קריאות:
– – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
סליחה, חברים. לצערי, לא קיבלנו את זה. אני רוצה להגיד משהו. הדיוק שלו אחרי זה על מפקדים ולא על לוחמים – אני רוצה לומר לכם שגם בפורום הגבורה מסתובב אבא של מפקד בכיר בצה"ל, שהיה מח"ט הנח"ל, וגם עליו אמר השר אליהו שהוציאו את דרך הניצחון, ולכן התנהגו כמו שהתנהגו מול מחבלי הנוח'בה. לא על הרמטכ"ל, לא על אלוף פיקוד דרום – על מפקדי צה"ל שאנחנו הלכנו לבתים שלהם, שלא לדבר על בתים של לוחמים ושל לוחמות. אני רק אציין שהשר אליהו, עוד לפני שהיה חבר כנסת, הסתובב פה במליאה עם אג'נדה נגד גיוס בנות, שצה"ל יכול להסתדר בלי חיילות. לשמחתי הרבה, בציונות הדתית לא קיבלו את זה, ובנות מהציונות הדתית התגייסו ומתגייסות יותר ויותר, למרות הייחוס המשפחתי שלו כנכד לרב אליהו. כיוון שהוא אמר כאן, ואני אחזור, שצה"ל בין 2015 ל-2018 הוציאו את ערך הניצחון מרוח צה"ל, אני מודה יש לי זכויות – אני לא אוהב להגיד את זה – ברוח צה"ל. אני קיבלתי את רוח צה"ל כשנהייתי קצין חינוך ראשי בלי אהבת המולדת. כשהייתי מפקד בה"ד 1 חשבתי שצריך להכניס את זה, וכשהייתי קצין חינוך ראשי, הכנסנו לרוח צה"ל את אהבת המולדת. אבל הערך הראשון ברוח צה"ל – ודרך אגב, כתוב שרוח צה"ל וכללי הפעולה ישמשו את חיילי צה"ל ומפקדיו, אבל הערך הראשון, בניגוד מוחלט לעלילת הדם ממש ששם פה השר אליהו – אתם יודעים מה הוא הערך הראשון שכתוב? מי שרוצה, שיעשה גוגל על רוח צה"ל, לא צריך להיות חכם גדול: "דבקות במשימה וחתירה לניצחון". הוא אומר שצה"ל הוציא את זה מרשימת הערכים שלו, מרוח צה"ל, ולכן ככה הצבא תפקד.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
רגע, סליחה. אני יודע.
היו"ר משה סולומון:
משפט סיכום.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני רוצה להקריא, דיברו הרבה אנשים: "החייל יילחם ויפעל באומץ לב נוכח כל הסכנות והמכשולים שבפניו, וידבק במשימתו בנחישות ובתבונה עד כדי חירוף הנפש". זה תחת ערך הניצחון. ורבים מאוד מלוחמי צה"ל ומפקדיו חירפו את הנפש תחת ערך הניצחון.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אחרי שאמרתי את זה אני רק אגיד אולי, למי שאמר – וסליחה שאני הולך טיפה לשם, ברשותכם – שכששאלו אותו: אבל החמאס יורה, הוא אמר: פרה-פרה – –
היו"ר משה סולומון:
משפט סיכום.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – קודם נעביר את הרפורמה המשפטית ואז נטפל בחמאס.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא לא ילמד אותנו לא מה זה ניצחון ולא מה זה לוחמי צה"ל האמיצים, וגם לא מה זה משפחות שכולות, שחלקן הגדול לא רוצה לראות אותו אצלן.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – מוותר. חבר הכנסת רון כץ – לא מוותר? למרות השעה? בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
עד אור הבוקר.
היו"ר משה סולומון:
עד אור הבוקר. אז נא לעמוד בזמן. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. תודה.
רון כץ (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, שר המורשת – שאף אחד לא מבין למה המשרד שלו בכלל קיים – אדון האטום וגיבור של עצמו בלבד, ברח ברגע שהאלוף במילואים אלעזר שטרן רק התקרב לדוכן. אז אני רוצה לומר לכם משהו, חבורת פחדנים שלא מייצגת אף אחד: בצד הזה יושב משנה לראש המוסד, יושבים אלופים, יושבים ניצבים. לפחות תכבדו אותם. לא יכול להיות ששר יעלה לפה ויגיד שללוחמים שלנו אין רוח קרב. מי אומר דבר כזה באמצע מלחמה בדרום ובצפון? בכל יום חיילים פה נפצעים, חיילים נופלים, ואתם מבקרים את הלוחמים שלנו. תגידו, לאיזו עוד תחתית, לאיזה עוד מיץ של זבל תגיעו בצד הזה? מה עוד תעשו למדינה המסכנה הזאת? אנשים פה בורחים בגללכם. אתם שואבים את התקווה מאנשים במדינה הזאת. הסתכלו על עצמכם, תראו את הנתונים – תראו את נתוני הגיוס שפורסמו היום; תראו את הנתונים של אנשים שעוזבים את המדינה. עזבו את הנתונים ועזבו הכול. תסתכלו למיקי לוי בעיניים – אח שכול, מפקד, ניצב מחוז ירושלים – תסתכלו על רם בן ברק, תסתכלו על יואב סגלוביץ', תסתכלו על מאיר כהן, שנלחם שם. מי אתם בכלל? מי אתם? חבורה של משתמטים. אפסים.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חבר הכנסת רם בן ברק – מוותר; חברת הכנסת דבי ביטון – מוותרת. חבר הכנסת ירון לוי לא מוותר, אבל יעשה זאת בקצרה.
גלעד קריב (העבודה):
תקצר לשלוש דקות.
היו"ר משה סולומון:
אני רוצה לעזור לכם שתלכו לישון, זה הכול.
קריאות:
– – –
היו"ר משה סולומון:
בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
כץ, אל תדאג, אתה רק מבטיח. אני נמצא פה – – –
רון כץ (יש עתיד):
לא רק זה, גם יהיה שמית.
שלום דנינו (הליכוד):
אתה רק מאיים.
גלעד קריב (העבודה):
אבל כולכם הייתם צריכים לעלות.
רון כץ (יש עתיד):
כמו שאתה אומר, לא עולים חמישה, עולים 25, בגלל זה – – –
קריאות:
– – –
ירון לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. בבקשה.
ירון לוי (יש עתיד):
– – כנסת נכבדה.
קריאות:
– – –
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת חנוך. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
– – –
נאור שירי (יש עתיד):
– – – אנחנו נחסל את חמאס. אנחנו לא נעצור את צה"ל – – –
היו"ר משה סולומון:
חברי הכנסת, חבר הכנסת ירון לוי רוצה לומר את דברו ואתם מפריעים לו.
קריאות:
– – –
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת נאור שירי, אתה מפריע לחברך.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, אני – – – את חבריי באינפורמציה.
היו"ר משה סולומון:
בבקשה.
ירון לוי (יש עתיד):
אתמול – דיברתי על זה מוקדם יותר, אנחנו אחרי 24:00 – אתמול הייתי בשיבא, תל השומר, ונפגשתי עם כל כך הרבה פצועים. כשנכנסתי לשם אמרתי להם שאני אזרח שהוא חבר הכנסת. ידעתי למה אני אומר את זה – כי יש מין בושה במקום הזה שקשה להכיל את כל הגועל והרעל הזה. רבק, אנשים נלחמים, אנשים נלחמים לסגור את החודש, נלחמים בשדה הקרב, ותראו איזה בושה יש כאן. יכול להיות שאני החדש, שנה נמצא במקום הזה, וזה עוד ידבק בי, כל הזוהמה הזאת. הייתי רוצה להקדיש לכם, ברוח החגיגה שיש כאן, קטע משיר של שלמה ארצי, "בין ערביים". אני מאמין שכל אחד יתחבר למילים: "יש שעות, למשל בין ערביים / יש רגעים, למשל הטובים / יש בני זונות / פוליטיקאים וגנבים / יש מקומות למשל ששכחתי, / למרות שהייתי בהם, / יש הבטחות למשל שהבטחתי / ולא אקיים". לא מאמין שתקיימו שום דבר, כי אין לכם כבוד ואין לכם ערך.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי.
קריאה:
נוכח.
היו"ר משה סולומון:
אני לא רואה איפה. מוותר. חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו נוכח; חברת הכנסת יסמין פרידמן – מוותרת; חברת הכנסת מירב כהן – מוותרת; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – מוותרת; סימון דוידסון – מוותר; נאור שירי – אינו נוכח; בועז טופורובסקי – מוותר; חברת הכנסת מיכל וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – איננו נוכח; יוראי להב הרצנו – מוותר; חבר הכנסת עידן רול – איננו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – איננו נוכח; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – מוותרת; ניסים ואטורי – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – מוותרת; חבר הכנסת משה טור פז – מוותר; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – איננו נוכח; לימור סון הר מלך – מוותרת; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – מוותר; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – מוותרת; חברת הכנסת טלי גוטליב – מוותרת; חילי טרופר – אינו נוכח; גלעד קריב – לא מוותר או מוותר?
גלעד קריב (העבודה):
מה פתאום מוותר.
היו"ר משה סולומון:
בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
מוותר זה לחלשים.
היו"ר משה סולומון:
בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, האמת היא שאין מה להרחיב בעניין ההשתלחות של אחת מחברות הכנסת בחברתי נעמה לזימי, אבל אולי כדאי להזכיר שחברת הכנסת לזימי, בכנסת העשרים-וארבע נבחרה במקום התשיעי, ובכנסת העשרים-וחמש יצאה במקום הראשון בפריימריז שלנו. חברת הכנסת המשמיצה שוריינה במקום העשירי בכנסת העשרים-וארבע והידרדרה למקום ה-20 בכנסת העשרים-וחמש, וגם זה רק אחרי שהקפיצו אותה מחמת היותה אישה. לאותה חברת כנסת צריך לומר שאפשר להתווכח על הפרשיות האחרונות, אבל אם מדברים על מי עבד על פי הפתקים והתוכניות של סנוואר, יש אחד שעליו אין מה להתווכח, זה שקיבל את הצעטל'ה של הסיכון המחושב ובלע את זה בתיאבון. אז אתם לא תספרו לנו מי עובד על פי נוהל הקרב של יחיא סנוואר הנבל. אנחנו יודעים טוב מאוד מי עבד על פי התוכנית שלו, לפרטי-פרטים. עכשיו לעניין החוק הזה. עם כל המעטפת היפה וההסברים המאירים של אביחי בוארון, החוק הזה הוא חלק מהתוכנית שלכם לביצוע סיפוח דה פקטו. אתם רוצים להחיל – בסדר גמור. בסדר גמור. זו עמדתכם. אבל צריך לדעת – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
– – –
היו"ר משה סולומון:
חברים.
גלעד קריב (העבודה):
– – במה מדובר. יש פה מהלך זוחל להחלת החוק הישראלי על חלק מהאנשים שמתגוררים ביהודה ושומרון. אתם יודעים איך קוראים למצב שבו חוק של מדינה חל רק ביחס לקבוצה אחת של אזרחים בתוך שטח נתון, ולכן – אנחנו יודעים מה דעתם – אני קורא לכל חבריי באופוזיציה לא להתבלבל ולא להתרשם מהאמירות היפות של חבר הכנסת בוארון. אתם רוצים – תחילו את הריבונות. שמענו ששר האוצר אומר ששנת 2025 זו שנת הריבונות ביהודה ושומרון. לא שנת שיקום הנגב המערבי, ולא שנת הבנייה המחודשת של גבול הצפון, ולא השנה שבה נילחם בפשיעה, ולא השנה של שיקום הכלכלה – שנת החלת הריבונות ביהודה ושומרון. כי אם לא שמתם לב, אנחנו בתקופה של ניסים ונפלאות. כל יום צריך לברך על הניסים הגדולים שקורים לנו תחת הממשלה הזו.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
אז חברים, אל תתפתו. יש רק דרך אחת להצביע, נגד חוקי הסיפוח.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. זו ממשלה בעלת יכולות גבוהות. היא יכולה לעשות כמה דברים במקביל. בבקשה. חברים, חברים, חבר הכנסת רוטמן, זה מפריע. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
נעמה לזימי (העבודה):
בואו נדבר רגע על האמת. לא במשמרת שלנו היה כאן הטבח הכי גדול שהיה מאז קום המדינה ונחטפו אזרחים ואזרחיות. לא לא, זה קרה במשמרת של מממן החמאס, במשמרת של מי שריפד אותם במזומן, שנתן להם לבנות מדינה מתחת לקרקע. במשמרת שלו זה קרה. מה עוד קרה במשמרת שלכם? ראש ממשלה שסוחט חומר מודיעיני מסווג כדי לסכל עסקה להצלת חטופים וחטופות.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל את שקרנית.
נעמה לזימי (העבודה):
כן, כן, ראש המאפייה שפוגע בביטחון ישראל ובשלום החיילים כדי לסכל עסקה.
קריאות:
– – –
היו"ר משה סולומון:
חברי הכנסת, חברי הכנסת, זה מפריע.
נעמה לזימי (העבודה):
ראש ממשלת ישראל – –
אליהו רביבו (הליכוד):
– – –
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת רביבו, זה מפריע.
נעמה לזימי (העבודה):
– – שגם אחרי שנה משאיר את האחים והאחיות שלנו בשבי. תגידו עליי מה שאתם רוצים, זה לא מעניין – הם שם בגללכם.
אליהו רביבו (הליכוד):
אחים שלך בקפלן, את מתבלבלת. אחים שלך בקפלן שורפים את הרחובות.
נעמה לזימי (העבודה):
אתם שותקים לו. אתם. לא מעניין אתכם שהם שם.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת רביבו.
אליהו רביבו (הליכוד):
אחים שלך לא נמצאים בצבא.
נעמה לזימי (העבודה):
האנשים האלה – האימהות האלה באות לכאן, ואתם אומרים להן: תקצרי, תסיימי, תלכי. נותנים להעיף אותן מהוועדה.
אליהו רביבו (הליכוד):
אחים שלי? אחים שלי? ממתי האחים שלך בצבא? אחים שלי.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת רביבו.
אליהו רביבו (הליכוד):
יאללה.
נעמה לזימי (העבודה):
אתם מדברים עלינו? אתם מדברים עליהם.
אליהו רביבו (הליכוד):
יאללה את – – – שלך. יאללה.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת רביבו, אני לא רוצה לקרוא אותך בקריאה ראשונה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
לא הם. לא הם, הם סבבה. את, את.
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת גלית.
נעמה לזימי (העבודה):
מדפדפים את המשפחות, לא יוצאים אל המחאות, לא באים לכיכר החטופים, לא פוגשים אותן, מורידים את הראש כשהן עוברות. אתם רואים במשפחות האלה רעש רקע, והילדים שלהן שם.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
את עושה מה שסנוואר אמר. את עושה מה שסנוואר רוצה.
נעמה לזימי (העבודה):
זאת האמת.
ניסים ואטורי (הליכוד):
את אשמה בזה שהם נשארו שם. את אשמה. את אשמה בכול.
קריאות:
– – –
נעמה לזימי (העבודה):
ואני רוצה להזכיר לזאת ששרה נתניהו לא סובלת את זה שהיא אמרה: יצרתי שסע ויצרתי פילוג ויצרתי מתח, והמתח הזה הוביל לחולשה.
קריאות:
– – –
היו"ר משה סולומון:
חברי הכנסת, חברי הכנסת.
קריאות:
– – –
נעמה לזימי (העבודה):
והחולשה הזאת, בהמון מובנים, הובילה לטבח. בידיים שלכם.
קריאה:
– – –
היו"ר משה סולומון:
חברי הכנסת, חברי הכנסת. חבר הכנסת כהן, חבר הכנסת אלמוג כהן.
קריאות:
– – –
נעמה לזימי (העבודה):
ריבונו של עולם, בידיים שלכם. ריבונו של עולם, תחזירו אותם.
קריאות:
– – –
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת אלמוג כהן, אני קורא אותך בקריאה ראשונה. תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו – מוותרת; חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – מוותר. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. נוכחת. לא שמתי לב, הסתכלתי רחוק. חשבתי שלא תרצי לעלות, מרב. את נמוכה, לא ראיתי. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
קריאה:
– – –
היו"ר משה סולומון:
חברים, שקט במליאה, לאפשר. בבקשה. חברי הכנסת, זה מפריע מאוד. אני מבין שיש הרבה אנרגיות בשעת לילה מוקדמת. אני מתחיל לך מההתחלה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
מרב מיכאלי (העבודה):
אני חושבת, מה נשאתם לשווא יותר, את שם היהדות או את שם הביטחון? מה יותר נשאתם לשווא? איזה שם ביזיתם יותר, את שם הביטחון או את שם היהדות? כך או כך, החוק הזה, למשל, עושה את זה לשניהם. האנשים שמביאים לנו – כבר הרבה שנים, למען האמת – באופן זוחל את ההפיכה המשטרית, מביאים עוד חוק כזה עכשיו, עוד אחד כזה, שפוגע במדינת ישראל גם כמדינה דמוקרטית, אבל בוודאי ובוודאי כמדינה יהודית וכמדינת העם היהודי. אלה בדיוק החוקים שמוודאים שישראל לא תוכל להישאר לא יהודית ולא דמוקרטית. אתם מפרקים את הציונות, מחרבים אותה, דורסים אותה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
– – –
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת אלמוג, זה מפריע. די.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
– – –
היו"ר משה סולומון:
לא, זה מפריע.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אדוני, זה לא – – –
שר התקשורת שלמה קרעי:
– – – לאנשים לא לשלוח את הילדים שלהם לצבא. את מדברת על ציונות?
מרב מיכאלי (העבודה):
אתם עושים את זה תוך כדי שאתם מקריבים את מדינת ישראל על מזבח יהודה ושומרון. הצפון, הדרום, הנגב, הגליל, הציונות וגם המדינה והריבונות הציונית שהייתה כאן – על מזבח יהודה ושומרון. זה החוק הזה. הוא לא הראשון, אבל מעניין כמה כאלה יצטברו עד שהחמור הזה, שהוא מדינת ישראל שנושאת אתכם על גבה, יקרוס. הקריסה הזאת רשומה על שמכם, והיא על הידיים שלכם לדיראון עולם.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – מוותרת; חברת הכנסת טלי גוטליב – מוותרת; חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר. אם כן, אביחי בוארון, תרצה לסכם? לא, מוותר.
קריאה:
– – –
היו"ר משה סולומון:
רק שאלתי, רק שאלתי. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 30) (פיצויים שהטיל בית משפט צבאי), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – 28 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 30) (פיצויים שהטיל בית משפט צבאי), התשפ"ד–2024, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר משה סולומון:
40 בעד, 28 נגד. אני קובע כי הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 30) (פיצויים שהטיל בית משפט צבאי), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ארז מלול וקבוצת חברי הכנסת, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון –פיצויים שהוטלו על ידי בית משפט צבאי), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, בדיון מוקדם. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – 28 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון – פיצויים שהוטלו על ידי בית משפט צבאי), התשפ"ד–2024, לוועדת חוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר משה סולומון:
40 בעד, 28 נגד. אני קובע כי הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון –פיצויים שהוטלו על ידי בית משפט צבאי), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.
[מס' כ/1062; דברי הכנסת, חוב' א', ישיבה 210; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר משה סולומון:
אם כן, חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 158), התשפ"ה–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, במקומו של חבר הכנסת יעקב אשר, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, להציג את הצעת החוק. בבקשה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 158), התשפ"ה–2024. הצעה זו היא הצעת חוק פרטית של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן ומיכל מרים וולדיגר וחברי כנסת נוספים. חוק התכנון והבנייה קובע כי ייעוד הקרקע למגורים, רואים אותו ככולל היתר למגורי מתמודדי נפש ומסגרות רווחה נוספות המאושרות ומפוקחות על ידי משרד הבריאות או הרווחה. תכליתו של הסעיף היא להתמודד עם קשיים באישור הקמת מסגרות שיקומיות טיפוליות בקהילה בתוך שכונות מגורים, הנובעים לעיתים מהתנגדויות של אלה שגרים ליד המקומות שמיועדים לבניית מסגרות אלה. במסגרת הרפורמה בבריאות הנפש בישראל הורחבו דרכי הטיפול בקהילה במתמודדי הנפש, וכיום הן כוללות מגוון כלים שיקומיים וטיפוליים להפחתת מצוקתם של מתמודדי הנפש ולשיפור איכות חייהם ורווחתם הנפשית שלא היו קיימים בעבר. אחד הכלים הללו הוא בית מאזן, שנועד לעזור למתמודדי הנפש ולסובלים ממשברים נפשיים חריפים אשר זקוקים למענה אינטנסיבי בבריאות הנפש שיכול להינתן גם ללא אשפוז פסיכיאטרי. הבתים המאזנים ממוקמים בקהילה בתוך שכונות מגורים, ופועלים על פי אמות מידה של משרד הבריאות ומפוקחים על ידו. ואולם, הבתים המאזנים אינם מנויים במסגרות המנויות בסעיף החוק. עקב זאת, ועדות מקומיות מסוימות דורשות כי לשם הקמתם תוגש בקשה לשימוש חורג. דרישה זו מקשה על הקמת מסגרות מעין אלה ושילוב של מתמודדי נפש בקהילה. כדי להבהיר כי הוראת הסעיף האמור אכן חלה גם על בתים מאזנים, ולאור העובדה כי מסגרות אלה מתאימות לשילוב בתוך הקהילה, מוצע לעגנם במפורש בנוסח הסעיף. בדיונים שנערכו בוועדה בראשות יעקב אשר עלה גם הצורך בחשיבה כוללת על מסגרות נוספות שנכון לשלב בסעיף, וכן אם נדרש להרחיב או להקל את ההגבלות הקבועות כיום בסעיף, ובפרט ההגבלה הקובעת כי בבניין מאוכלס לא יהיה ניתן לאשר מסגרות ליותר משישה. לאור העובדה שמחד גיסא נדרשת עבודה ובחינה מקיפה בטרם ייכנסו מסגרות נוספות לגדרי הסעיף ומאידך גיסא קיים צורך דחוף בתיקון לעניין בתים מאזנים, החליטה הוועדה להעביר את התיקון לעניין בתים מאזנים, ובמקביל הממשלה התחייבה בדיונים כי תבחן את כלל התיקונים הנדרשים ותביא לכנסת הצעה נוספת עם התיקונים הנוספים הנדרשים. אני מאמין שהתיקון המונח בפניכם לעניין הוספת הבתים המאזנים לגדרי הסעיף יזרז ויקל את הקמתם ואישורם של בתים כאמור, ויסייע לריפוים של רבים הנזקקים לכך, וזאת מתוך תפיסת עולם שלפיה טיפול במסגרות קהילתיות לרוב מועיל יותר ממסגרות אשפוזיות. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד ואין לה הסתייגויות.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, לכן נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 158), התשפ"ה–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 11 בעד סעיף 1 – 37 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל.
היו"ר משה סולומון:
37 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. נעבור כעת להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 158), התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 36 נגד – אין נמנעים – אין חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 158), התשפ"ה–2024, נתקבל.
היו"ר משה סולומון:
36 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 158), התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס, בעזרת השם, לספר החוקים. רוצה לברך? חברת הכנסת גלית דיסטל.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
רק לברך. גבר מי שנשאר לשמוע אותי עכשיו.
היו"ר משה סולומון:
גם אישה.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
– – –
היו"ר משה סולומון:
בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אני במצב רוח מרומם במיוחד, גם כי עוד מעט הזריחה עולה, ואנחנו כבר בהיי שמאחורי העייפות, וגם בגלל שזה באמת חוק שהיה חשוב מאוד לליבי. אני חייבת לציין את העבודה המשותפת עם חברת הכנסת וולדיגר היקרה, שעבדה איתי צמוד על החוק הזה. היא לא נמצאת כאן עכשיו. בזכות החוק הזה, חיילים שיצאו מהמלחמה יוכלו לקבל בתים מאזנים עם טיפולים סביב השעון במיידיות, בלי סרבול ובלי כל מיני חסמים מיותרים. החוק הזה מאפשר לפתוח כמה שיותר בתים מאזנים ולקלוט לתוכם את החיילים שנלחמו עבורנו וחזרו הביתה עם שתי כנפיים שבורות. אני גאה בחוק הזה, אני שמחה בחוק הזה, ואני מודה לכל מי שנשאר עד השעה הזו כדי להצביע עבורו. כפרה עליכם ועליך.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי י"א בחשוון התשפ"ה, 12 בנובמבר 2024, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 03:26.