ישיבת מליאה בתאריך 29/05/2023 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ט' בסיוון התשפ"ג, 29 במאי 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/3356/25 וכלה בהצעת חוק פ/3396/25: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת מענק חימום), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת דבי ביטון, מיכאל מרדכי ביטון, קטי קטרין שטרית, לימור סון הר מלך, אברהם בצלאל ואפרת רייטן מרום; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת סיעוד בכסף בשיעור מלא), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק המרכז למורשת יהדות תימן, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית) (תיקון – דיווח לכנסת לעניין פגיעה באדם עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק לתיקון פקודת המיסים (גבייה) (תנאים למתן כתב הרשאה וצו עיקול), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק מגן דוד אדום (תיקון – פריסת ניידות טיפול נמרץ ברחבי המדינה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – חובת הנגשת אוטובוסים בין-עירוניים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – חובת מעסיק לבדיקת אשרה של עובד זר), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – קדימות בתור), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בעבירת הפרת הוראות צו הגנה ובעבירת תקיפת בן זוג), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – זכויות לסטודנטים הלומדים בחוץ לארץ), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי; הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון – הגברת התחרות בסיעוד הביתי), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח טכנולוגי להבטחת קיומו של צו הגנה, והערכת מסוכנות – הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – שכר לסגן ראש רשות), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) (תיקון – חובת מתן תשובה במועד), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגשת ערעור), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת טלי גוטליב; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – פיצוי בשל מעצר), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת השתתפות בתקציב עקב הפליה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק שירות המדינה (משמעת) (תיקון – סמכויות השר), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת טלי גוטליב; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – שחרור ממעצר באין הכרעת דין), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הוספת נציג הקבלנים במועצה הארצית), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק חופש מהתאגדות (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת דן אילוז, אריאל קלנר ועמית הלוי; הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת פשע שנאה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת עופר כסיף, פנינה תמנו, עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, יוסף עטאונה, אחמד טיבי, מרב מיכאלי, גלעד קריב, יוראי להב הרצנו, נעמה לזימי, מנסור עבאס, מירב כהן, גדי איזנקוט, יפעת שאשא ביטון, רם בן ברק, מיכל שיר סגמן, אלון שוסטר, נאור שירי, בועז טופורובסקי, שלי טל מירון, אימאן ח'טיב יאסין, יאסר חוג'יראת, מיכאל מרדכי ביטון, יואב סגלוביץ', חילי טרופר וקארין אלהרר; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – הרכב האספה הבוחרת), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת מטי צרפתי הרכבי, נאור שירי, יואב סגלוביץ', מיכאל מרדכי ביטון, דבי ביטון, מיקי לוי, מאיר כהן, ולדימיר בליאק, רם בן ברק, מירב כהן, אלעזר שטרן, רון כץ, שלי טל מירון, יסמין פרידמן, אורנה ברביבאי, שרון ניר, עודד פורר, טטיאנה מזרסקי, מיכל שיר סגמן, גלעד קריב, סימון דוידסון, יוראי להב הרצנו ואלון שוסטר; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ייצוג הולם לנשים במוסדות התכנון), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת מטי צרפתי הרכבי, נאור שירי, יואב סגלוביץ', מיכאל מרדכי ביטון, דבי ביטון, מיקי לוי, ולדימיר בליאק, רם בן ברק, מירב כהן, אלעזר שטרן, רון כץ, שלי טל מירון, יסמין פרידמן, אורנה ברביבאי, שרון ניר, עודד פורר, טטיאנה מזרסקי, מיכל שיר סגמן, עאידה תומא סלימאן, גלעד קריב, סימון דוידסון, יוראי להב הרצנו ואלון שוסטר; הצעת חוק העונשין (תיקון – מאסר עולם לאונס קטינים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק הגנה על זכויות הדורות הבאים, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון – פיצויים שהוטלו על ידי בית משפט צבאי), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אביחי אברהם בוארון, ארז מלול, משה פסל, צבי ידידיה סוכות, קטי קטרין שטרית, שמחה רוטמן, יוסף טייב, יצחק פינדרוס, משה סעדה ומשה סולומון; הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת הגזענות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק החומרים המסוכנים (תיקון – פרטי התקשרות למרכז רעלים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (אי-חיוב פעילות בשבת), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אבי מעוז; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – היוון חלק מגמלת נפגע עבודה לשם תשלום למייצג של עובד זר), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – אגרה מופחתת בסיעוד המוסדי) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (החזר בתשלום למעונות יום לאימהות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – הנחה ברכישת אמצעי לזיהוי מצב חירום רפואי), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב אשר, יצחק פינדרוס, יצחק קרויזר, אלון שוסטר, יונתן מישרקי, אבי מעוז, אברהם בצלאל, ארז מלול ואחמד טיבי; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הארכת תקופת צינון), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אלמוג כהן; הצעת חוק העונשין (תיקון – הגנה על בסיסי צה"ל, שטחי אש, תחנות משטרה ומתקנים ביטחוניים), התשפ"ג–2023 , מאת חבר הכנסת אלמוג כהן; הצעת חוק שיקום, פיצוי וסיוע משפטי לנפגעי עבירות מין, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – מתן תעודת הכשר על ידי רב מקומי), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת משה טור פז ויאיר לפיד; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – איסור העסקת תומכי טרור בשירות המדינה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת עמית הלוי, אופיר כץ, דן אילוז, אריאל קלנר, צגה מלקו וקטי קטרין שטרית. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מספר 15), התשפ"ג–2023. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לממשלת גאורגיה בדבר שיתוף פעולה בתחום התיירות. מסקנות הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יונתן מישרקי, משה רוט, יצחק קרויזר, אושר שקלים ורון כץ בנושא: מחדל חברתי – מאות קשישים מתים בבתיהם כשאיש לא יודע על כך בזמן אמת. עוד אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת נסים ואטורי כי הוא חוזר בו מהצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – הזכות להיבחר), התשפ"ג–2023, שמספרה פ/3343/25. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הראשון שעל סדר-היום, נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. ההצבעה תהיה אלקטרונית, ואנחנו נעבור אליה מייד. תודה לחברי הכנסת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשונת השואלות תהיה חברת הכנסת טלי גוטליב. בבקשה. לא לשאול, זו לא שאלה – נאומים בני דקה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה לומר כאן משהו בנאום של דקה. עמוס מלכא היה אלוף בצבא. לא מעניין אותי מה היית, אדון מלכא, אתה צריך לשבת מאחורי סורג ובריח. אלה דבריך שלך – ברברי, אלים ובריון שכמוך, מסוכן מאוד. הוא אומר ככה: "ידע כל חבר כנסת ושר בליכוד שכל עוד לא נגנזה תוכנית ההפיכה המשטרית הוא יהיה נרדף ומוגבל בתנועותיו בציבור, כמו רוטמן וסעדה היום וכמו רבים אחרים שחוו את זה. בכירי הליכוד לא יכולים להסתובב בציבור בלי שנציגי המחאה 'ילוו אותם'" – הוא אומר. במירכאות; מעניין למה הוא מתכוון – "לא בכנסים, לא במסעדות, לא בפארק. גנזו ותשוחררו". אני מצפה כאן מכל נציג אופוזיציה שיעלה וינאם לגנות את זה בכל תוקף. אני אומרת לכם, כשאני אמרתי שהשמאל בגד במדינה, זאת הדוגמה. זו באמת פגיעה והפרה של החוזה הטבעי בין כל אזרח במדינה הזו והחובה שלו לשמור על החוסן הלאומי והנראות הלאומית והביטחון האישי והביטחון של כולנו. תרשו לי לבוז להתנהגות של עמוס מלכא, ובעיקר תרשו לי לכעוס מאוד על היועצת המשפטית לממשלה, שידעה לקרוא לחקירה לחברנו צביקה פוגל, שיש לו חסינות, ולעומת זאת, לאדון עמוס מלכא – בעודנו יושבים כאן הוא לא נמצא בחקירה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי. יעלה ויבוא חבר הכנסת אליהו ברוכי, ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה, אדוני.

אליהו ברוכי (יהדות התורה):

כבוד היושב-ראש, "הזכות להפגין" – צמד מילים שהפך להיות מקודש בחודשים האחרונים. בשל הזכות להפגין התירו לחסום כבישים ולשבש את שגרת החיים במדינת ישראל. אבל אתמול צמד המילים הזה, "הזכות להפגין", יצא להפסקה קלה. אני לא מדבר על הזכות לנסות להכות את חבר הכנסת רוטמן – זה כנראה מותר; אני מדבר על מחאה שביקשו לקיים כמה בני ישיבות מול פעילות מיסיונרית בירושלים. במהלך ההפגנה, השוטרים שהיו במקום נהגו באלימות קשה כלפיהם. מדובר באלימות קשה מאוד לצפייה. מדובר באלימות שאם הייתה מופעלת כלפי מנהיגים מצד אחר, לא היינו שומעים עליה כאן רק במסגרת נאום בן דקה. אני שואל את כל אותם לוחמי דמוקרטיה: הזכות להפגין זו זכות דמוקרטית או זכות מגזרית? תודיעו לנו, בבקשה, שנדע אם גם לנו מותר להשתמש בזכות להפגין. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת ברוכי. יעלה ויבוא חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ואחריו – חבר הכנסת עופר כסיף.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב-ראש, השר – ראיתי כאן שר? חברות וחברי הכנסת – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

השר ביקש לצאת רגע להתפנות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נמצא פה ברקת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אה, גם השר ברקת, מאה אחוז. בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מתחילת השנה נהרגו 148 בני אדם בדרכים, שבעה מהם רק בשבוע החולף. גם השבוע, כמו בכל שבוע, אני אקריא את פרטי תאונות הדרכים, ואיפה שאפשר – את שמות ההרוגים בשבוע החולף. ביום שלישי 23 במאי נהרג גבר בשנות העשרים לחייו בכביש 22 כאשר עמד לצד רכבו בשולי הכביש. נהגת שסטתה מהנתיב פגעה בו והוא מת. ביום שישי 26 במאי נהרגה קארין אל-צפון, בת 17, תלמידת תיכון בפתח תקווה, לאחר שהורכבה על אופנוע ורוכב האופנוע איבד שליטה. ביום שבת 27 במאי נהרג חוסיין רביע, בן 30, לאחר שהידרדר והתהפך עם רכבו לוואדי ביער צ'רצ'יל סמוך לנוף הגליל. בהמשך אותו היום התרחשה תאונה קטלנית נוספת, תאונה חזיתית בין שני כלי רכב בכביש 90; את כביש 90 אנחנו מזכירים כל כמה שבועות כאן, במקרה טוב. בתאונה נהרגו שני גברים, בני 31 ו-71. בהמשך אותו היום נהרג סימון דהן, בן 45 מרחובות, בעת שנהג אוטובוס פגע ברכבו במזכרת בתיה. ביום ראשון 28 במאי נהרג גבר בן 30 בתאונת דרכים בראשון לציון, כאשר הרכב שבו שהה התהפך. אני אמשיך כל שבוע להקריא את פרטי תאונות הדרכים, בתקווה שנראה סוף-סוף פעולות שיצילו חיים בדרכים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת עופר כסיף, ואחריו – חבר הכנסת אבי מעוז.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בנגב קיים כפר בלתי מוכר שישראל היא שפלשה לאדמותיו, לא הפוך, הכפר אל-עראקיב, שגם יש בו בית קברות – שמוכיח על השהות של האנשים שם – בית קברות שיש שם קברים בני למעלה מ-100 שנה. כמו שאנחנו יודעים, זה קצת יותר מזמן קיומה של המדינה. במשך שנים מתעללות הרשויות בתושבי הכפר. פעם אחרי פעם נכנסים לשם והורסים, פשוט, את המעט שיש להם. כבשת הרש זה הרבה לעומת מה שיש להם. אנחנו מדברים על אנשים שחיים באוהלים או חיים בתוך מכוניות בשטח בית הקברות, וממשיכים להתעלל בהם ולהרוס ולהתעמר בהם. זה חלק מהטיהור האתני שמדינת ישראל – במשך שנים, לא רק הממשלה הנוכחית – ממשיכה לקיים, בין השאר גם בנגב. היום הגדילו לעשות: בשעה 05:00 הגיעו כוחות ההרס והדיכוי, ובמתחם בית הקברות למעשה מנעו מהאנשים גם להתפלל את תפילת הבוקר שלהם, עיכבו את השייח' סייח, השייח' של הכפר, ואת בת זוגו, וזימנו אותם לאחר מכן לחקירה במשטרה, מה שאומר שיש סכנת מעצר. זה שוב חלק מההתעללות והטיהור האתני המחפירים והמגעילים שהמדינה עושה. אני רוצה לחזק מפה את חבריי בכפר אל-עראקיב, לחזק אותם אל מול 200 פעמים שהרסו. הם ימשיכו במאבק הצודק שלהם על אדמותיהם ובתיהם, אנחנו נמשיך לתמוך בהם, ובסוף גם ננצח.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת כסיף. חבר הכנסת אבי מעוז, ואחריו – חבר הכנסת יוסף עטאונה.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 87, והפעם על השקיפות. במסגרת תפקידי כסגן שר ניתנה לי האפשרות לייצר מערכת של שקיפות כלפי ההורים ביחס לתוכניות החיצוניות שפועלות בבתי הספר. ברוכים הבאים לרגע של הנדסת תודעה: מה הרעיון של השקיפות? שאור השמש הוא המחטא הטוב ביותר. מה לא כלול בשקיפות? לא פיקוח, לא מעקב, לא התערבות בתכנים וגם לא קומיסריות. כל אלו הם עוד פייק ניוז והנדסת תודעה רדודה בניסיון לערער את הלגיטימיות של הממשלה הנבחרת. שקיפות זו שקיפות ותו לא, והזכות הבסיסית של כל הורה היא לדעת אלו תוכניות חיצוניות לומדים וסופגים הילדים שלו. אני ממליץ להורים לעקוב אחר הקמת המערכת, ובאמצעותה – לממש את הזכות הבסיסית הזאת. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, ואחריו – חבר הכנסת גלעד קריב.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, לפי הפרסומים שהיו מאתמול לגבי ישיבת הממשלה, כששר משפטים במדינת ישראל מסביר למה צריך רפורמה משפטית, הוא מסביר שצריכים את הרפורמה כדי שיהיו שופטים בעליון שיבינו מצב שיהודים עוזבים יישובים כי הם לא רוצים שערבים יגורו איתם. אין יותר גזעני, אין יותר גזעני מאמירה כזאת. תארו לעצמכם שבמדינה באירופה שר המשפטים אומר שהאזרחים של אותה מדינה לא רוצים לגור עם יהודים. מה הייתם אומרים על דבר כזה? קודם כול צריך לדחות מכול וכול אמירה גזענית זו. השאלה שנשאלת היא: למה צעירים ערבים מגיעים ליישובים יהודיים? כי מצוקת הדיור האמיתית היא בקרב החברה הערבית. אתם יודעים שמ-48' עד היום שום יישוב חדש לא הוקם לא בגליל ולא במשולש, ולכן יש מצוקת דיור, ולכן צעירים יוצאים ליישובים יהודיים. אני מכאן קורא לכל הצעירים הערבים בגליל, במשולש ובנגב: אתם יכולים לפנות לכל יישוב יהודי ולקנות ולרכוש. אם זה מטריד אותם, אני קורא לכם – קודם כול אנחנו רוצים, במיוחד בנגב, הכרה ביישובים; אבל אם זה מטריד את שר המשפטים והוא רוצה שופטים כבקשתו כדי שיבינו מה זו גזענות, זו הפיכה משטרית ולא רפורמה משפטית.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת עטאונה. כעת יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד קריב, ואחריו – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, שאינני רואה כרגע במליאה. נמצא? נמצא.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, שמעתי את דבריו של חבר הכנסת מעוז, ובעקבותיהם אני קורא לכל ההורים בחינוך הממלכתי להתארגן כדי למנוע מהאיש המסוכן הזה כל מגע עם החינוך של הילדים שלנו בחינוך הממלכתי שאינו דתי. ולעניין שבגינו ביקשתי את זכות הנאום. היום בשעות הצוהריים מייסד ארגון להב"ה בנצי גופשטיין ישב כאן, בחדר סיעת עוצמה יהודית. באותה שעה שהוא ישב שם לצידו של השר לביטחון לאומי, התפרסמו ב-N12 תכתובות מתוך הקבוצות של ארגון להב"ה שיש בהן קריאה מפורשת לאלימות ולפגיעה בצועדים במצעד הגאווה שיצעד ביום חמישי הקרוב בירושלים. אין הסבר יותר תמציתי ומדויק למציאות הכל-כך קשה שבה אנחנו נמצאים, מציאות שבה עבריינים ובריונים מקיפים את השר לביטחון לאומי ומהווים חלק מהצוות הבכיר שלו. אני קורא לציבור הישראלי להתייצב בהמוניו ביום חמישי הקרוב ברחובות ירושלים למצעד הגאווה כדי להעביר מסר לבנצי גופשטיין ולשר לביטחון לאומי, שלא ראוי לתפקידו, שאנחנו לא נכופף את ראשנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. יעלה ויבוא חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, ואחריו – אחרונת הדוברות לשלב זה, חברת הכנסת קטי קטרין שטרית. בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מול משרד ראש הממשלה עכשיו יש לנו אוהל מחאה שיזמה ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל. נמצא כאן איתנו היושב-ראש, מוחמד ברכה – אהלן, מוחמד – וכל המנהיגות הערבית מנסה להירתם על מנת שאנחנו נעצור את שפיכות הדמים בחברה הערבית, אדוני היושב-ראש. ראש ממשלה מחויב לקבל החלטות קשות, כמו שהוא מקבל החלטות קשות במדינות אחרות. הוא כל הזמן מבצע ומקבל החלטות בקבינט הביטחוני, בראשות הממשלה ובוועדה לענייני שרים, והוא מחויב לקבל החלטות למען ביטחונם של אזרחי המדינה הערבים. אנחנו כל הזמן דורשים מראש הממשלה נתניהו להתעשת ולקבל החלטות. לא ייתכן ולא יעלה על הדעת שאנחנו זועקים ומבקשים שהממשלה כן תיתן ביטחון לאנשים וכן תתערב במה שקורה בחברה הערבית, המקרים שעוברים האנשים והתושבים יום-יום ולילה-לילה. הממשלה מחויבת לקבל החלטה קשה על מנת למגר את הפשיעה בחברה הערבית. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אחרונת הדוברות – חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, אני חברה בצוות המשא ומתן בבית הנשיא, כתוצאה מהחלטתו האמיצה והמאוד-בוגרת של ראש הממשלה, שהחליט לתת הזדמנות להגיע להסכמה רחבה מתוך הידברות בין הקואליציה לאופוזיציה. ואכן, הדיונים מתקיימים שם באופן מאוד רגוע, באופן ענייני ומקצועי. ואני שואלת את עצמי: אם כך, מדוע המחאה נמשכת? נכון שהיא קטנה, אבל בכל זאת רואים אותה בקפלן ובכל מיני מקומות אחרים. ואז אני פשוט מבינה דבר שהוא מאוד מאוד פשוט: אותה קבוצה שהפגינה ב-2011 על יוקר המחיה, ב-2015 על מתווה הגז, ב-2019 בבלפור, זו בעצם אותה קבוצה שלא משלימה עם תוצאות הבחירות; אותה קבוצה שקוראת לדמוקרטיה ובעצם מפירה את כל כללי הדמוקרטיה. היא פשוט אותה קבוצה שהחליטה שזה לא משנה מה קרה ב-1 בנובמבר, כשהבוחר אמר את דברו – בואו נמשיך ונפעל בצורה הכי לא דמוקרטית כדי לפסול את הבחירה הדמוקרטית של בני אדם. ואז מגיע פודקאסט של עו"ד גלעד שר, ממובילי המחאה, שמספר לאמיר אורן: הפגישה הראשונה של ראשי המחאה הייתה שבועיים לפני הקמת הממשלה, כלומר שלושה שבועות לפני הצגת הרפורמה המשפטית של לוין. אז תסיקו מזה מה שתסיקו. כנראה שהרפורמה המשפטית בכלל לא קשורה למחאה. אז יאמרו אותם ראשי המחאה באומץ לב – אין להם את זה, אבל בכל זאת – שיגידו לציבור הרחב: עשינו לכם הנדסת תודעה, הפחדנו אתכם, גרמנו לכם לחרדות. דעו לכם שהדבר היחיד שאנחנו רוצים זה שהממשלה הזאת תיפול, או ליתר דיוק שבנימין נתניהו לא יהיה ראש ממשלה. אבל מה לעשות, הדמוקרטיה מנצחת, וראש הממשלה נתניהו נמצא פה ויהיה פה לארבע שנים טובות ומתוקות למדינת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת קטי קטרין שטרית.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – דיון בהשתתפות ראש הממשלה, על פי בקשתם של 40 חברי כנסת. נמצאים איתנו ראש הממשלה וראש האופוזיציה, כמתחייב בתקנון. אני מזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן לפתוח את הדיון. בבקשה, גברתי, לרשותך עשר דקות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, ראש הממשלה הנכבד מר בנימין נתניהו, היו שאלות היום, למה מועיל דווקא להביא דיון כזה כאשר אנחנו בחברה הערבית מרגישים שכל יום הוא יום חירום וכל יום הוא יום שמחייב לא רק דיונים בכנסת, אלא לעצור את הכול במדינה ולהתמקד בקטסטרופה המתמשכת, המתגלגלת הזו של אובדן חיים ואובדן ביטחון אישי ואובדן הרגשה שאפשר להמשיך לחיות בצורה נורמלית, לנוכח התפשטות הפשיעה בתוך החברה שלנו. היוזמה לדיון כזה התחילה כבר לפני חודש, אבל לא היינו בוחרים בתזמון יותר טוב לקיום הדיון הזה בנוכחות ראש הממשלה יותר מאשר היום הזה, כאשר המנהיגות של האוכלוסייה הערבית, ועדת המעקב העליונה של האוכלוסייה הערבית בהנהגת החכ"ל – יושב-ראש הוועדה שנמצא איתנו ביציע, מר מוחמד ברכה, חברי, שמנהיג היום עם שאר המנהיגות של המפלגות ושל ראשי הרשויות המקומיות את המחאה ואת אוהל המחאה שהקימו בחוץ, ליד הבניין של הכנסת מול משרד ראש הממשלה. בינתיים חבר הכנסת ביסמוט מפריע לנו. שיקשיב. אני חושבת שהדיון הזה מחייב הקשבה מאוד טובה. המנהיגות של האוכלוסייה הערבית היום פתחה את מאהל המחאה. אני מצפה ואני מזמינה את ראש הממשלה שיצא למנהיגות, שילך למאהל, שיביע סולידריות למאבק הזה, שהוא בעיקר מאבק על החיים. עשרות ומאות אלפי אזרחים יוצאים בימים האלה למחות ברחובות וחוסמים כבישים כדי לחיות במה שהם קוראים לו דמוקרטיה; אנחנו עדיין נלחמים על הזכות לחיות, ולחיות בקצת שקט, בלי הטרור המתמשך של ארגוני הפשיעה נגד האזרחים. מתחילת השנה הגענו לשיא של מספר נרצחים, כבוד ראש הממשלה, במשמרת שלך. מספיק להזכיר ש-77 אזרחים ו-6 תושבים של ירושלים המזרחית נרצחו מתחילת השנה כדי להזדעזע, ואנחנו עוד לא מזכירים את הירי לילה-לילה בכפרים וביישובים. אנחנו עוד לא ספרנו כמה אנשים חיים באיום מתמיד. הלילה ירו על ביתו של ראש מועצת יפיע, ועוד כמה וכמה ראשי רשויות נמצאים באיום וסכנה גבוהה. כל זה במשמרת שלך, כבוד ראש הממשלה. ב-2014 הגעתי לכנסת; עוד לא הייתי חברת כנסת, הגעתי לכנס שארגן חבר הכנסת אחמד טיבי בזמנו. נכחת כראש ממשלה לאחר מקרה רצח מזעזע של גבר ושני ילדים שלו בתוך הבית. ישבת בכנס, הסתכלת בעיניים של האימא, האישה, והבטחת לה שאתה לא תירגע עד שנדע מי הרוצחים, ושהם ייכנסו לבית סוהר. מתחילת השנה – אני לא אספור מ-2014 כמה רוצחים עדיין מסתובבים בתוכנו וחיים חיים נורמליים ועוד מאיימים על אחרים, אני אספור רק מתחילת השנה – רק 2% מהמקרים פוענחו. אם היינו נזכרים שלפני יומיים – ארבעה ימים – מהעיר שלי, עכו, נרצח צעיר בדובאי – תוך שעתיים, כבוד היושב-ראש, כבר ידעו מי הם המואשמים. כבר עצרו אותם. מה יש למשטרת דובאי שאין לכם? איזה ידע וטכנולוגיה קיימים? כל הזמן אומרים לנו: אי-אפשר להגיע לרוצחים, כי אתם לא משתפים פעולה. ואללה, מי שיתף פעולה בדובאי? בתוך שעתיים המשטרה – איזה מידע היה למשטרת דובאי? הם ידעו לעשות את העבודה, והיה להם את הרצון. ואנחנו אומרים היום, יש לנו – מגישים כתב אישום, כתב אישום נגד מדיניות מתמשכת של התעלמות. בהתחלה אמרתם: אין תחנות משטרה. מי מנע מהמדינה לעשות תחנות משטרה? אנחנו החלטנו שלא יהיו או בגלל שהמשטרה מתייחסת אלינו כחצר אחורית שהיא נכנסת אליה רק כדי למשטר אותה ולדכא אותה ויוצאת, לא לשרת אותנו כאזרחים? אחר כך אמרו לנו: זו התרבות שלכם; מה זה אחר כך – רק לפני חודש. ולא שמענו אותך, כבוד ראש הממשלה, אומר משהו על מפכ"ל שאומר: הם רוצחים אחד את השני, זה חלק מהמנטליות שלהם. המנטליות שלנו לרצוח – זה מפכ"ל שיגן על ביטחון הילדים שלנו? זה שר שאכפת לו רק לספסר בדם ולהקליט את המפכ"ל ולהוציא את ההקלטות כדי לעשות הון פוליטי מזה. השר, אנחנו כבר יודעים מי הוא, אבל מי החליט להפקיר את דמנו בידיים שלו, כבוד ראש הממשלה? אתה, אתה. הכול קורה במשמרת שלך. אנחנו מאבדים את הצעירים שלנו אחד אחרי השני, אבל אנחנו מאבדים גם את הרוגע ואת האפשרות לחיים בטוחים. אנחנו מרגישים איום מתמיד יום-יום. אחר כך באים ואומרים לנו: מה חברי הכנסת עושים? ממתי זה התפקיד של חברי הכנסת לצאת ללוחמה בארגוני הפשיעה? אני רוצה לשאול שאלה: אם היה חשש לרגע שהנשק המפוזר בתוך היישובים שלנו היה מכוון, חס וחלילה, נגד אזרחים יהודים, מה הייתם עושים? ראינו לפני יומיים מה אמרו על יחידת הגדעונים, ראינו מה היא עשתה. אם היה חשש שבנשק הזה היו משתמשים נגד אזרחים יהודים, היו יודעים להוציא את זה מכל חור, היו חורשים את הקרקע כדי להוציא את זה. אבל כל עוד זה מכוון בחצר האחורית נגד האזרחים הערבים – תנו להם, שירצחו אחד את השני, זה בסדר. אני אומרת, לצערי הרב, שיש אנשים שאוהבים לעמוד על הדוכן הזה ולאיים: אם לא תטפלו בפשיעה, זה עוד יגיע לאוכלוסייה היהודית. אני לא רוצה לאיים, כי אני חושבת שגם החיים שלנו שווים, ודמם של הערבים לא פחות שווה משל היהודים במדינה הזו. אנחנו מתעקשים שזה לא חייב להגיע לאוכלוסייה היהודית כדי שיזוזו.

בועז ביסמוט (הליכוד):

למה התנגדתם להקמת תחנות משטרה? למה?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני לא רוצה להמשיך ולענות לכל אלה שמנסים להשתמש בדם הנשפך, בפחד, בטרור שאנחנו חיים בו, כדי לעשות הון פוליטי. כן, הון פוליטי. שר שרק דואג – – –

בועז ביסמוט (הליכוד):

מה הון פוליטי? התנגדתם – – – למהומות בג'יסר א-זרקא.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אולי תשב ותקשיב? תלמד משהו. מספיק כבר.

בועז ביסמוט (הליכוד):

כמה צביעות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ביסמוט, המספר ברור. תודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מספיק.

אופיר כץ (הליכוד):

למה הפגנתם כשפתחנו תחנות משטרה?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

שב ותקשיב. תקשיבו כולכם פעם אחת.

אופיר כץ (הליכוד):

למה הפגנתם?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני מוסיף עוד דקה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

בועז ביסמוט (הליכוד):

– – – כמה אפשר?

רם בן ברק (יש עתיד):

– – – פורצים – – –

אופיר כץ (הליכוד):

– – – היו מלא שהפגינו נגד הקמת תחנות משטרה. למה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, תודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

המדינה 70 שנה החליטה – –

רם בן ברק (יש עתיד):

– – – אתם – – – נו באמת.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – שלא כדאי להשקיע ולהקים תחנות ביישובים הערביים.

אופיר כץ (הליכוד):

– – – שוטרים מוסלמים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת. חבר הכנסת אופיר כץ.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אף אחד לא – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

הוספתי כבר זמן. אני לא רוצה להוסיף עוד זמן, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני זוכרת את עצמי מ-2015 עולה על הדוכן הזה ומדברת ואומרת: תיכנסו בארגוני הפשיעה, תכו בארגוני הפשיעה. התחלתם לדבר על אלימות כאילו זה עניין של אלימות חברתית. לא, זה ארגוני פשיעה שיש להם צבא, צבא שלם שפועל בצורה מדויקת. ב-2019 משטרת ישראל פרסמה את שמות שבעת הארגונים הגדולים. מ-2019 עד עכשיו מה נעשָה? שבעה ארגונים – ידעתם עליהם בשם, פרסמתם את השמות.

בועז ביסמוט (הליכוד):

– – – כמה אפשר לשקר?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

היום בבוקר הייתה פשיטה, שמעתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ביסמוט.

בועז ביסמוט (הליכוד):

כמה אפשר לשקר? כל הזמן לשקר.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני – – –

בועז ביסמוט (הליכוד):

מה היה לפני שבוע בטובא-זנגרייה? לא הייתה פשיטה על ארגוני פשע? למה את לא אומרת את הכול?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אתה, אתה – – –

בועז ביסמוט (הליכוד):

– – – את מסלפת את המציאות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני לא מסלפת כלום, אני יודעת דבר אחד – שהאחוזים מדברים בעד עצמם. 77 אזרחים מתוך מיליון ו-500,000. תקשיב לי קצת, זו זכות הדיבור שלי. אתה תקשיב.

בועז ביסמוט (הליכוד):

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

77 שנרצחו מתחילת השנה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ביסמוט.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – מתוך מיליון ו-500,000 אזרחים. אם נעשה הקבלה, זה היה אמור להיות בסביבות 450 נרצחים במדינה מתחילת השנה. אם זה היה קורה, לא הייתם משתקים את המדינה? לא היה עף ראש הממשלה מהכיסא שלו על אחוזי רצח כאלה? לא היו מעיפים שר שעסוק בלרדוף פיתות ודגלים במקום לרדוף פושעים? אבל לא, הכול עובר חלק. למה? כי זה בתוך החצר האחורית, כי דם ערבי – הפקר. ראש הממשלה, עד עכשיו לא פרסמתם מה התוכניות שלכם, לא פרסמתם כמה אתם מקצים לעניין הזה. אנחנו דורשים – מי שרוצה להיאבק בפשיעה באוכלוסייה הערבית צריך לעבוד עם האוכלוסייה הערבית, לא על האוכלוסייה הערבית. צריך לדבר עם האוכלוסייה הערבית ולא לדבר על פשיעה ערבית.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

צריך שיהיה אדם שאפשר קודם כול לדבר איתו. אני קודם כול פונה אליך ואומרת לך: תיקח אחריות. אתמול הכרזת שאתה תשב בראש הוועדה שתיאבק ביוקר המחיה. תיקח אחריות על נושא הפשיעה, תיקח אחריות גם על מה שעושה השר שלך, ודבר אחרון – תצא לאוכלוסייה, תגיד לאלה שמוחים בחוץ שאתה הולך לעשות משהו. אחרת, אני אומרת לך, זה כתב אישום חמור ביותר.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. יעלה ויבוא עכשיו, בשלב הדיון הסיעתי, ראשון הדוברים, חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, זו ככה הזדמנות לדבר אליך, לא עליך, והאמת היא – אני לא מבין אותך. אתה רואה את הנתונים, 80 נרצחים בחברה הערבית, עלייה ב-65% בחברה היהודית. השנה החולפת, הקודמת, השנה שאני הייתי חבר בממשלה אחרת, הייתה הפעם הראשונה מאז 2014 שהייתה ירידה של 16% בפשיעה והייתה ירידה של 30% באירועי הירי ו-16% באירועי הרצח. מדובר בנרצחים, וזה בדרך כלל תופס את מרכז הקשב, אבל מה שלא מדובר עליו הוא הפחד ברחובות, האימה והפצועים. רק אתמול היו חמישה פצועים בצפון הארץ. אני לא מבין אותך, אדוני ראש הממשלה, כיצד הצבת את האדם הכי פחות מתאים, סוכן כאוס בהגדרה, מסוכן, שהורס כל חלקה טובה וגם לא מסוגל לדָבָר. אני לא מבין אותך, כיצד אתה מאפשר שהמשרד לביטחון לאומי, שאמור לתקשר עם כלל החברה בישראל – אף אחד לא מדבר עם נציגי החברה הערבית. אף אחד. אני לא מבין מדוע תוכניות מקצועיות הופסקו או כובו. אפילו נשיא המדינה קרא לך לפני שבועיים להתעסק בסוגיה. אתה אפילו לא דיברת על הנושא, לא הקמת צוות שרים כפי שהיה בממשלה הקודמת, לא העמדת את עצמך בראש צוות השרים הזה כפי שהיה בממשלה הקודמת וכפי שאתה רצית לעשות בממשלות שאתה היית בהן והפסקת וחדלת. לא מינית פרויקטור במקומי, מי שיתעסק עם המעטפת של כלל משרדי הממשלה, שירכז את כלל העבודה הממשלתית, את כל הטיפול הרוחבי במשרדי הממשלה, ואתה יודע שצריך לעשות את זה. משרד הפנים חדל ולא עוסק בכלל בכל מה שקשור בכל הסיפור של המכרזים ברשויות המקומיות. הוא פשוט הפסיק. משרד האוצר זרק הצידה את הסיפור של המזומן, חשבונות פיקטיביים, צ'יינג'ים – הכול בחוץ, הכול בצד. אדוני ראש הממשלה, אני אומר לך היום בצורה הכי ישירה והכי מקצועית שאני מסוגל: קח אחריות על העניין הזה, מנה את עצמך לראש צוות שרים, מנה פרויקטור במקומי. יש תוכניות מסודרות; בן גביר הקפיא את כולן או שחלקן לא עוברות. חלק – אני מבין את האילוץ הפוליטי, אבל יש דברים נוספים. הראייה הרוחבית של שאר משרדי הממשלה, שצריכים לעבוד בצורה מסונכרנת מול העניין הזה – זה במגרש שלך. 80 נרצחים בחברה הערבית מתחילת השנה, עלייה כמעט פי שלושה מהשנה הקודמת. זה דבר שאי-אפשר לעבור עליו לסדר-היום, וזה אצלך, וזה שלך, וזה עליך. אני אומר לך מעבר לזה, אני חבר באופוזיציה. איפה שאני אוכל לרתום – תשאל את צחי הנגבי, ראש המל"ל. אנשיו היו שותפים איתי בכל אחת מהפגישות האלה, הם יודעים מה צריך לעשות. צריך שהפוליטיקה המפלגתית לא תעצור את האירוע הזה. צריך לעצור את הדבר הזה ולרוץ קדימה. יש חוקים שממתינים, הם נמצאים. יש תזכירי חוק על חברות השמירה; האיירסופט, שיש עליו דין רציפות, רק צריך להעביר אותו בקריאה שנייה ושלישית. רשימה של שלושה-ארבעה חוקים, לא להתרוצץ אחרי חוקים פופוליסטיים. יש כמה דברים מקצועיים באמת. לא סתם בשנה שעברה ירדו מקרי הרצח ב-16%, לא סתם הייתה ירידה; לא סתם יש קפיצה. הדבר היחיד שהשתנה במשוואה הזאת משנה קודמת לשנה זאת הוא הממשלה בראשותך. אני אומר לך, אדוני, קח אחריות על העניין הזה. אני יודע שאפשר. אני רוצה להעביר מסר אופטימי ביום הקשה הזה ובדיון הקשה הזה. אני יודע שאפשר, יודעים מה צריך לעשות, אבל צריך להחליט שרוצים, צריך להחליט שהמדינה רוצה. כשהמדינה רוצה זה יכול לקרות, אני אומר לך את זה מניסיון. אני אומנם חבר באופוזיציה דהיום, אבל אפשר לעשות את זה. צריך להפסיק את הכישלון של איתמר בן גביר, להפקיע את זה מידיו; זה יותר מדי חשוב. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת סגלוביץ'. יעלה ויבוא חבר הכנסת עמית הלוי. עד ארבע דקות לרשותך, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, תראו, יש לנו ויכוחים מסוגים שונים בבית הזה. עולים פה נושאים ועולים כאן הרבה חוקים של האופוזיציה, וזה כמובן לגיטימי, אבל אנחנו עכשיו בסוג של הצעת אי-אמון, למעשה, ובהצעות אי-אמון שלכם, חבריי לאופוזיציה, אנחנו סובלים בינינו מפערי שפה מהותיים. נדמה לי שיש לנו פערים בהבנה הבסיסית של המושג "אמון הציבור". אני לא תולה תקוות גדולות, אבל אני אנסה להבהיר כאן מה זה אמון, מה זה אמון בממשלה, ואולי נחסוך את המחזה המביך הזה של האי-אמון ביום שני אחרי הצוהריים. אמרתי "מחזה מביך" כי הוא אכן מביך ומגוחך, שאתם, אדוני ראש האופוזיציה, חבר הכנסת לפיד, אתם, שעד לפני חודשים ספורים כיהנתם בממשלה שלא זכתה מעולם לאמון הציבור, מעולם – זכתה לאמון הכנסת, זה נכון, אבל מעולם לא זכתה לאמון הציבור, בדיוק הפוך – בתרגיל נכלולי הפרתם את אמון הציבור, שדדתם את הקולות שהצביעו ימין והעברת אותם שמאלה. אין לכם זכויות יוצרים אומנם על התרגיל הזה, זה כבר קרה בעבר בבית הזה עם מיצובישי אחת, אבל אצלכם – שיירות של מכוניות שרד, בניגוד למצע, בניגוד להבטחות ליבתיות מפורשות. הוצאתם מהקלפיות מאות אלפי פתקים וזרקתם לפח בלי בושה. אני אומר לכם, ראשי האופוזיציה, מדיניות השמאל שהובלתם בניגוד למנדט שקיבלתם הייתה יחסית הפגיעה הקטנה שלכם באמון הציבור; הפגיעה הגדולה היא השמדת הערך שעשיתם למושג "אמון הציבור" עצמו, לערך שהוא מייצג, לעולם המושגים הבסיסי בדמוקרטיה. אמון ציבורי, חבר הכנסת יאיר לפיד, זה לא תדמית של אמון ציבורי, זה לא כותרות בעיתונים ראשיים שמפרגנות לך. זה גם לא ארגונים בין-לאומיים או ממשלות זרות – מסוימות, אגב – שמוחאות לך כפיים בכל מיני פורומים. זה עלול להטעות, אני יודע, אבל זה לא אמון ציבורי, בדיוק כמו שדמוקרטיה היא לא ההמצאה החדשה שלכם של דמוקרטיה מהותית, שכמה יחידים קובעים כאן את הנורמות. דמוקרטיה זה דמוס קרטוס, אתם יודעים, הטקס הזה הפורמלי, מה שאתם קוראים, שפעם בארבע שנים הציבור מגיע ומבטא בקלפי את רצונו ואת חירותו ואת אמונו. אז אתם, שכיהנתם בממשלה החלשה ביותר אולי בתולדות ישראל, שהייתה כולה יציר כפיו של התרגיל הנכלולי הזה, של הפרת אמונים למעשה, ושבסופו של דבר כידוע לכם נפלה בגלל שלא היה לה גב ערכי ולא היה לה אמון ציבורי, אז אתם מגישים כאן הצעות אי-אמון? וכלפי מי? כלפי הממשלה הכי לגיטימית שהייתה פה, לגיטימית מלא מלא. הצגנו לציבור את כל עמדותינו, זכינו ל-64 מנדטים. מיליוני אזרחים שהגיעו לקלפי כדי להפסיק את השוד שלכם, הגיעו לקלפי כדי לומר שאין לכם אמון במיצגי השווא של התקשורת. האזרחים הללו – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

80 נרצחים. אתה מדבר על אי-אמון? 80 נרצחים. זה מה שיש לך להגיד?

עמית הלוי (הליכוד):

חבר הכנסת טיבי, כשמוחמד ברכה, שישב פה, הטיף לאלימות בשומר החומות, לא שמענו אותך ואת תומא סלימאן עולה לפה וצועקת נגד אלימות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הוא לא אמר את זה.

עמית הלוי (הליכוד):

לא שמענו אתכם. אמר, יותר מפעם אחת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מילה אחת תגיד על הנרצחים. מילה אחת.

עמית הלוי (הליכוד):

אמר. עודד את הרוצחים אחרי, ולא חזר בו עד היום.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה מה שיש לך להגיד? איזו אטימות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי, נשמעת היטב.

עמית הלוי (הליכוד):

המיליונים שהגיעו לקלפי הרי הגיעו לומר שאין להם אמון בממשלה שהייתם בה, לא במיצגים של התקשורת, לא בכל התרגילים של הפרקליטות בתיקים התפורים. הם הגיעו כדי לבטא אמון בערכים שהממשלה הזו מייצגת. אז אתם מגישים נגד הממשלה הזו אי-אמון? זו ממשלה שיש לה אמון רחב בציבור, שלעומד בראשה יש אמון נרחב מאוד בישראל, כאן, בציבור האמיתי, בציבור הריאלי, הממשי. זה לא מביש? זה לא מגוחך? ועוד הערה אחת, אדוני היושב-ראש. אנחנו בחודשים האחרונים, בגלל השנה וחצי שעשיתם כאן בממשלה, אנחנו עסוקים בדבר אחד – זאת האמת, צריך לומר את זה לאזרחים – אנחנו עסוקים בקרב בלימה שכולל מזעור נזקים ושיקום. הנזקים המדיניים של השנה וחצי האלה מההאדרה של אבו מאזן, מההסכם עם חיזבאללה, מהשתיקה מול איראן, מהמדיניות של "אין הפתעות", מקירור היחסים עם כל המדינות והמנהיגים שלא מצאו חן בעיניך ובעיניכם; מזעור נזקים מהשפל הביטחוני שבא בעקבות הקריסה המדינית הזאת – אנחנו ממזערים נזקים, ואני חושב שהתקציב שהעברנו פה בשבוע שעבר בהובלתך, אדוני ראש הממשלה, הוא בשורה של יציבות והוא בסיס נכון לעבור שלב, משלב הבלימה והשיקום מנזקי הממשלה הקודמת לעשייה משמעותית בכל התחומים שהציבור נתן לנו בהם אמון, ואנחנו צריכים להיות נאמנים לאמון הזה ולמלא בעזרת השם את המנדט שקיבלנו. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת עמית הלוי. תעלה ותבוא חברת הכנסת שרן מרים השכל, ואחריה – חבר הכנסת אוריאל בוסו. עד שש דקות לרשותך, בבקשה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

ראש הממשלה, כשאתה נבחרת מחדש לכהן בקואליציה, היו לי המון חששות, אבל דאגתי לחזור ולהביע בתקשורת את התקווה ששנה באופוזיציה גרמה לכם להבין איפה טעיתם. קיוויתי שהבנתם שהפוליטיקה היא למעשה גלגל. אבל יותר מכול, קיוויתי שאתה, ראש הממשלה, תבין את גודל האחריות והמשימה החשובה שעומדת לפניך; שאחרי ארבע שנים של מלחמה פוליטית, של ריסוק ושיסוי חלקי העם, תבין שמדינת ישראל זקוקה לאיחוי השברים, לרפואה שלמה. מדינת ישראל ראויה ליציבות. מדינת ישראל ראויה לראש ממשלה שיחזק את הכלכלה הישראלית ויפעל לבניית עתיד טוב יותר דורות קדימה – בדיוק כמו שידעת לעשות פעם, בעבר הרחוק, כשר אוצר, כשקיבלת גב מראש הממשלה שלך, אריק שרון. אמרתי בתקשורת שלמדינת ישראל מגיע בדיוק את זה, ושאולי השילוב של שר האוצר ושלך יאפשר רפורמות כלכליות שעד כה לא היה לך אומץ לעשות. קיוויתי שבמקום להתבוסס בנקמנות אישית ופוליטיקה קטנה, סוף-סוף תיקחו את נושא המשילות לידיים ותוציאו תוכנית פעולה שתחזיר את הביטחון האישי של אזרחי ישראל ותאפשר חיים נורמליים במקום מלחמת כנופיות. עם האופטימיות התמידית שלי, לא יכולתי להתאכזב יותר. התאכזבתי ממך, אדוני, למרות שכחברת כנסת בבית הזה חוויתי אין-ספור שקרים ותככים פוליטיים, התאכזבתי למרות שאני מכירה אותך וצפיתי מקרוב בדרכי הפעולה שלך ושל הלשכה שלך. אבל כשרן השכל האזרחית הרגשתי שננעץ לי סכין בלב על כך שאתה, ראש הממשלה, ב-100 הימים הראשונים ניצב ליד הגה הספינה שלנו, רואה את הקרחון העצום הזה, רואה את המרחק מתקצר, שומע את זעקות השבר של הנוסעים, את בכי הילדים המפוחדים, אבל ממשיך לנווט אותה בכיוון ישיר לעבר התרסקות וטביעה ושקיעה במעמקים. פעם, כשהיה לך כוח, ידעת לעשות צעדים לא פופולריים כדי לייצב ולבנות את הכלכלה הישראלית. היום, במחי תקציב אחד, אתה מחזיר אותנו לתחילת שנות האלפיים, מוכר לא רק את האידיאולוגיה והערכים אלא את העתיד הכלכלי של הילדים שלנו; מוכר את החוסן והלב של כל אזרח יצרן, כל מי שתורם ולוקח חלק במפעל הציוני בארץ ישראל בדם יזע ודמעות. בשביל מה? בשביל מה ובשביל מי מכרת את זה, בשביל לקדם עוני? נבערות? כדי להשאיר לשלוש מפלגות קהל עני ומתוסכל שתלוי בחייו בתלושי מזון שהמפלגה הפוליטית אמורה לחלק לו? אבל זה לא הכול. אחת האכזבות הגדולות ביותר היא שהבשורה של משילות, שהבטחתם במערכת בחירות שלמה, והתקווה לחיים בטוחים במדינת ישראל התפוררו בזמן כל כך קצר. אני ואתה, נתניהו, יודעים שהדרך לטפל בפשיעה בחברה הערבית, כדי שדור שלם של ילדים ערבים ילמדו להשתלב בחברה דמוקרטית, סובלנית, שמכבדת את החוק, מתחילה קודם כול בהשקעה בחינוך שלהם: מערכת חינוך שמלמדת לערכים האלה, מערכת חינוך שנותנת להם כלים להצלחה אישית וכלכלית בעתיד, מערכת חינוך שיודעת להצמיח גיבורים במדע וברפואה, גיבורי ספורט, גיבורי תרבות ואומנות, שיהוו מודל לחיקוי לדור הבא, שיודעת להצמיח אזרחים ישרי דרך, שמחים בחלקם. זה מתחיל בהשקעה בהכשרה ובתעסוקה כדי שאותן אוכלוסיות לא יהיו תלויות בסעד, רווחה ועוני. הדרך לטפל בפשיעה היא הקמת שש תחנות משטרה באזור הפזורה הבדואית לפחות – הקצאה שהייתה עולה כנראה פחות מ-14 מיליארד שקלים. את זה אתה יודע טוב מאוד, אבל אני לא יודעת אם זו מניפולציה מתוחכמת או פשוט קהות חושים שלך משום שאתה יותר מדי זמן בפוליטיקה הישראלית. אתה, אתה, אדוני ראש הממשלה, יודע שככה מטפלים במשילות ובפשיעה בחברה הערבית, לצד מעצרים ובתי משפט, ואתה החלטת, בצורה צינית, להפוך את זה לתעמולה ושקר פוליטי; עוד כלי כדי להסית נגד מתחרים פוליטיים, כדי להשאיר מדינה שלמה בכאוס מלא, כי מה לעשות, בסוף הרווח הפוליטי נשאר אצלך. במקום לאזור אומץ, קראת להשקעה הזו לטווח הארוך "שוחד פוליטי", "תמיכה במחבלים", "תומכי האחים המוסלמים" ועוד שלל כינויים שגרמו לחבריך לקואליציה לעלות על הבמה הזו, דרך ההסתה השקרית הזו, ולקרוא לנו "רוצחים", "תומכי מחבלים" – דברים שאין קשר בינם לבין המציאות. טענת שהכסף הולך לחמאס, כמו פחדן. לא פלא שלא היה לך אומץ לחזור על הדברים האלו בראיונות שעשית ל-CNN ולערוצים בין-לאומיים נוספים, שבהם אמרת שהממשלה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, גברתי.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

– – שלך השקיעה הכי הרבה בחברה הערבית – עוד שקר שהפצת בקהילה הבין-לאומית – –

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי, לסיום.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

– – כי אתה מבין שהתעמולה השקרית לא תתפוס שם, כי הם רואים אותה. עסקת בהכול חוץ ממשילות, ואין דבר שלא חירבתם בדרך, ואת התוצאה אנחנו, אזרחי ישראל, משלמים – בקורבנות רצח, ברצח של נשים, בפשיעה בשיאים, במשפחות שנוסעות בכבישים ומורידים אותן מהכביש – –

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי לא תספיק להקריא את כל הרשימה, אז משפט לסיום.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

– – ושודדים אותן, כמות מטעני החבלה הפליליים. ועצוב לי, עצוב לי שמדינת ישראל, שראויה לראש ממשלה שידע לאחד, לשים את האינטרס הכלכלי שלה לפני הכול, להשקיע בתוכנית שיקום של החברה הערבית מפשיעה – כפי שאתה אישרת את ההצעה שלנו; תאשר אותה בקול ובגאווה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

– – במקום, מדינת ישראל קיבלה ראש ממשלה פחדן, מסית ודמגוג. פעם כל מהות ההנהגה הייתה לעשות למען העם. היום, לצערי, כל מהות ההנהגה היא שימור הבייס הפוליטי. כמו לוליין בקרקס אתה עסוק רק בדבר אחד – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

– – איך לשרוד עוד רגע, עוד שעה; איך רק לא ליפול ולהתרסק. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת אוריאל בוסו, ואחריו – חבר הכנסת משה רוט. עד שש דקות לרשותו של אדוני, בבקשה.

אוריאל בוסו (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, מכובדי ראש הממשלה, חבריי השרים, חברי הכנסת, בשבוע שעבר בסייעתא דשמיא תקציב המדינה לשנתיים הקרובות עבר, למגינת ליבם של מוחים שדיברו על תקציב מסוכן וחלק מכלי התקשורת, אבל לשמחתם של מי שרוצים לראות יציבות במדינת ישראל. 64 אצבעות הצביעו בעד הממשלה – חברתית, ימנית, אמיתית – וכפי שאמר ראש הממשלה, הממשלה הזו תשלים את ימיה, בעזרת השם. זה תקציב חברתי, מאוזן, צודק ואחראי, לטובת כלל חלקי העם, שלא תהיה טעות לאף אדם. ואדוני ראש הממשלה, אנחנו שמחים – שמענו שאתמול הודעת שאתה תעמוד בראש הקבינט לנושא הכלכלי-החברתי.

נאור שירי (יש עתיד):

פעם שלישית.

אוריאל בוסו (ש"ס):

יוקר המחיה הוא הנושא שעומד בליבתם של כלל חברי הקואליציה. כולנו, ראשי הוועדות והשרים, כל אחד בתחומו עושה את העבודה, אך ורק יוקר המחיה; זה מה שמעניין את אזרחי ישראל. כשהרב אריה דרעי, יושב-ראש תנועת ש"ס, נלחם להביא את הכרטיסים כחלק מהדגים, לא רק מהחכות, לתת משהו בינתיים, מזור, חשבו שהוא עוזר רק לסקטור מסוים, עד שהתברר להם עד כמה הסקטור הזה הוא אפילו חלק פחות מחלקו באוכלוסייה. אבל צריך לדאוג לכלל אזרחי ישראל. הובלנו רפורמות חשובות בתקציב הזה, כל אחד בוועדות; אני בוועדת הבריאות כחלק מהמלחמה ביוקר המחיה – צמצום כפל ביטוחי הבריאות, הקלה ברגולציה, ביבוא מזון ובתמרוקים, ועוד נושאים רבים שמטרתם להקל על כלל אזרחי ישראל, וצמצום העלויות השוטפות, שכל אחד ירגיש את זה בכיסו, חלק מיידית וחלק בזמן הקרוב, וחלק אלו תהליכים שנעשים. ואנחנו גם מודים לך, ראש הממשלה, שאתה עמדת כאן על הדוכן ואמרת: ילד חרדי הוא לא חצי ילד. מנופפים כל הזמן – 14 מיליארד, 16 מיליארד. הרי זה פייק. כשלוקחים תקציב ונותנים אותו בחינוך, לא לתת את זה לסלים, משהו של סל לימוד, אלא לשכר מורים, לוקחים את זה כחלק מתקציב קואליציוני. גם התקצוב של המשטרה זה תקציב קואליציוני שהכניסו אותו ב-14 מיליארד, אבל חוזרים על המספרים. שקר שחוזרים עליו כמה פעמים לא נהיה אמת, אבל מסתבר שהציבור לא טיפש. וכן, גם הגדלת התמיכה באברכים ולומדי התורה, שהם נשמת אפה של המדינה היהודית ותפארתנו – אנחנו אומרים את זה בגאווה ולא מתביישים, והצבענו על כך. הרי בסופו של יום אנחנו נלחמים כאן ומדברים על מדינה יהודית, והתקציבים שהוכנסו בתקציב המדינה, הסעיפים להגדרתה של המדינה כמדינה יהודית ולזהות היהודית, זה חלק חשוב. וכן, ממשלה שגם הצליחה להחזיר את ההרתעה לתושבי ישראל ובפרט לאחינו בעוטף עזה, במבצע מוצלח, מהיר ומדויק, שאת תוצאותיו גם רואים וגם נראה בעתיד. וראש הממשלה, אזרחי ישראל ואנחנו בתוכם מבקשים להודות לך על כך – על המנהיגות, על התעוזה ועל העוצמה. הממשלה הזו הציבה דגל ברור בנושאים חשובים ביותר: בחינוך, ברווחה, בביטחון, בכלכלה, במדיניות החוץ, במדיניות הפנים. קרן הארנונה, למען רשויות מוחלשות, אבל הצביעות הזאת ששמענו את חברי האופוזיציה שתקפו, שאצלם זה היה בחוק ההסדרים – כמה שהם האמינו בזה ופתאום מסבירים. והמחאה המשפטית פתאום נהייתה חלק מהמלחמה על קרן הארנונה. איך זה נהפך לפגיעה בדמוקרטיה? גם זה פגיעה בדמוקרטיה. וכלל השרים וחברי הכנסת של הקואליציה, חברתיים – אני חושב שמגוון חברתי כזה שנותן מענה לכולם לא היה הרבה שנים, אדוני היושב-ראש. מה שנותר לנו להשיב כרגע זה את הדמוקרטיה שנסדקת מיום ליום. והדמוקרטיה שאני מדבר עליה זה על מי שמתקשה לקבל את תוצאות הבחירות. אתמול נחשפנו וראינו את התקיפה וההתקפה נגד חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה. ותרשה לי, מר לפיד, כששאלו אותך היום אם אתה מגנה את ההתקפה על מר רוטמן, ואמרת: לא, תקפו אותו מילולית, זו לא התקפה, זו דמוקרטיה – אני אזכיר לך גם שכשתקפו את מר בגין אמרת שמדובר באלימים מתועבים ומר נתניהו נותן להם גב, כשתקפו אותו מילולית, את מר בגין. ואני חושב שמתפקידך ומתפקידם של מנהיגי האופוזיציה פשוט לגנות התקפות כאלה של חברי כנסת מהקואליציה – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

זה לא מה שאמרתי.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

בוסו, הגנת עלינו כשהוא העיף אותנו כמו זבובים?

אוריאל בוסו (ש"ס):

– – שהולכים במרכז הדמוקרטיה, באוניברסיטה, שמנופפים בדמוקרטיה ולא נותנים להשמיע את קולם.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

לא הגנת עלינו. למה לא הגנת עלינו כשהעיפו אותנו מהוועדה של רוטמן? הוא הוציא אותנו בלי שתפצה פה בכלל. למה לא הגנת אז עלינו? התייחס אלינו בחוסר כבוד.

אוריאל בוסו (ש"ס):

היינו שם ימים ושעות.

בועז ביסמוט (הליכוד):

מה, את מצדיקה את זה?

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אז אל תיתמם.

אוריאל בוסו (ש"ס):

אבל התקפה כזאת חסרת תקדים – –

אריאל קלנר (הליכוד):

תגידי לי, את משווה?

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

הוציאו אותנו החוצה.

אוריאל בוסו (ש"ס):

– – נגד חברי כנסת מהקואליציה ונגד שרים – – –

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

הוא האחרון שאני אגן עליו.

אריאל קלנר (הליכוד):

הייתה שם אלימות, היה צריך מאבטחים. זה נראה לך הגיוני? פעם אחת תגנו. פעם אחת.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

האחרון שאני אגן עליו.

אריאל קלנר (הליכוד):

אין לכם בושה. אין לכם בושה. אתם לא מגנים כלום. אתם מעודדים אלימות, אתם.

בועז ביסמוט (הליכוד):

תגנו. תגנו. אתם לא מסוגלים.

אוריאל בוסו (ש"ס):

ראיתי את המדבקות שהדביקו על האוטו של חבר הכנסת רוטמן.

אריאל קלנר (הליכוד):

אתם המחנה הכי אלים שיש פה. אתם.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

האחרון, אחרי שהוא השפיל אותנו.

בועז ביסמוט (הליכוד):

תגני. תגני.

אריאל קלנר (הליכוד):

אתם בריונים ואלימים.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

הוא השפיל אותנו, הוא הוציא אותנו החוצה. הוא לא קיים את – – –

בועז ביסמוט (הליכוד):

תגידי: אני מגנה. אני מגנה אלימות.

אוריאל בוסו (ש"ס):

רגע, רגע, אז זה לגופו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת, אני מוסיף עוד.

אוריאל בוסו (ש"ס):

אז את מדברת לגופו של אדם? אני מדבר לגופו של הרעיון.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

לאותו אדם שדיברת עליו.

אוריאל בוסו (ש"ס):

מתקפה צריכה לאפשר להתבטא.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אנחנו מכבדים אנשים. מי שלא מכבד אותנו, שלא יצפה לכבוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בוסו, אני מוסיף עוד דקה. חברת הכנסת ברביבאי.

אריאל קלנר (הליכוד):

רק את עצמכם אתם מכבדים. רק את עצמכם.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

לא נכון. לא נכון.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קלנר.

אריאל קלנר (הליכוד):

רק את עצמכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

נשמעתם היטב, וכרגע אני מוסיף עוד דקה לחבר הכנסת בוסו. בבקשה.

אוריאל בוסו (ש"ס):

ראיתי את המדבקות שהדביקו על האוטו של יושב-ראש ועדת החוקה, הקיפו אותו מכל הצדדים, ואז אמרתי לעצמי: את הדגל, את הסמל של רכב לא הוציאו, בשביל שאז יהיה מי שיגנה. כי היו כאלה דברים שדיברו עליהם.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

מעניין באמת מי הוציא סמל של רכב. מעניין באמת. מעניין באמת מי הוציא סמל של רכב.

אוריאל בוסו (ש"ס):

אבל, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזו תמשיך לעשות את מה שטוב לאזרחי מדינת ישראל.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

ואיפה הוא ישב, באיזה מעגל, בוסו. באיזה מעגל ישב זה שהוציא סמל של רכב.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שרון ניר.

אוריאל בוסו (ש"ס):

"אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר".

שרון ניר (ישראל ביתנו):

בוא נדבר על הסמל של הרכב. בוא נדבר על הסמל של הרכב.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שרון ניר, די. תודה.

אוריאל בוסו (ש"ס):

אין מה לעשות, האפשרות היחידה זה בסופו של דבר לבוא ולהצביע, לבוא בבחירות, לא אלימות – לא מילולית ולא מעבר לכך. תודה רבה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לכל הצדדים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת אוריאל בוסו. יעלה כעת חבר הכנסת משה רוט, ואחריו – חבר הכנסת אוהד טל. עד ארבע דקות לרשותו של אדוני, בבקשה.

משה שמעון רוט (יהדות התורה):

תודה רבה. ברשות היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, כנסת נכבדה, אלימות היא נושא חשוב, וכל הכבוד שהעלו את הנושא. נשים נרצחות – נושא חשוב. באמת שווה לדון בכך, לעשות כל מה שאפשר כדי למנוע את זה. אבל תרשו לי לצטט אמרה ששמעתי לפני כ-38 שנים מפי טומי לפיד, אבא של חבר הכנסת לפיד. היה לו ריאיון, הוא דיבר ברדיו, ואז הוא אמר משהו מאוד חכם. באותה תקופה היו מהומות בארצות הברית – לצערנו נהרג בן אדם שחור, והיו מהומות. והוא אמר ככה: לא אכפת לאנשים כשאנשים כושים נהרגים, והראיה היא שבאותה שנה נהרגו ברואנדה שני מיליון אנשים כושים, ולאף אחד לא אכפת. אלא מה אכפת לאנשים? שאדם שחור נהרג על ידי אדם לבן. זה מה שאכפת לאנשים. את המשפט הזה שמעתי ממנו לפני 38 שנים.

יאיר לפיד (יש עתיד):

לא הכרתי.

משה שמעון רוט (יהדות התורה):

משפט חכם. ולכן אני רוצה להגיד לחברי האופוזיציה, אלה שהביאו את הדיון: אם באתם לדיון הזה בשביל לזרוק סיסמאות וכאלה דברים, סתם לנגח, הרי אין לנו שיח. אבל אם אתם אנשים הגונים ורוצים באמת לדון בנושא, אני רוצה להגיד לכם שמעולם לא היה – ואת זה כל אחד מהציבור הערבי יודע – מעולם לא היה מישהו מהשמאל שעשה בשביל הציבור הערבי כדי להביא שלום ושלווה. מעולם. תמיד האלימות בציבור הערבי רק צמחה בתקופה של השמאל. תבדקו את הנתונים.

קריאה:

מה הקשר?

משה שמעון רוט (יהדות התורה):

נקודה שנייה – אתה צודק, זה לא קשור. אני אדבר על הנקודה השנייה. אנחנו חפצי חיים, אכפת לנו שאנשים נהרגים, אכפת לנו מאלימות, אבל באותה מידה היה צריך להיות אכפת לכל אחד מהאלימות המילולית והקשה שמוציאים נגד ציבור שלם, נגד הציבור החרדי, על לא עוול בכפם, סתם. המצור על גב' נתניהו – עשיתם צרחות על הנושא הזה? אני התביישתי שדבר כזה קורה במדינת ישראל. כשפוגעים בחברי כנסת, בחבר כנסת רוטמן, עשו צעקות? התביישתי שקורה דבר כזה. בכלל האלימות המילולית שקורית בשלושת החודשים, בארבעת החודשים האחרונים – לא היה דבר כזה במדינת ישראל מאז הסיפור עם השילומים של גרמניה, וגם אז לא פגעו באנשים. אם כן, אם חפצי חיים אנחנו, אני רוצה להגיד: אדרבה, קודם כול תורידו את כל האלימות בכלל, וממילא זה ישפיע גם על הציבור הערבי, זה ישפיע על כולם. בוודאי לא פותרים את הכול ביום אחד, אבל אני גם יודע שבממשלה הזאת יש תוכניות כדי למגר את התופעה של האלימות במגזר הערבי ובכלל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. יעלה ויבוא כעת חבר הכנסת אוהד טל, ואחריו – חבר הכנסת יצחק קרויזר. עד שלוש דקות לרשותו של אדוני, בבקשה.

אוהד טל (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, האלימות ומקרי הרצח בחברה הערבית הם רעה חולה הפוגעת בכולנו, על כך אין ויכוח. אין דבר נעלה יותר מקדושת החיים. עבורנו זהו ערך עליון. שמענו לאחרונה הקלטות מכל מיני פורומים סגורים שאומרים שהאלימות בחברה הערבית היא חלק מהתרבות ואין מה לעשות כנגד הדבר הזה. ובכן, אני לא מקבל את האמירה הזו. כולם רוצים לחיות, כולם רוצים להתפתח, כולם רוצים לחיות בכבוד הראוי, ומגיע לכולם לעשות זאת. אנחנו רואים את המציאות, אנחנו רואים את ההשתלבות של החברה הערבית במקומות רבים – בבתי החולים, באוניברסיטאות ובמגוון תחומים מכבדים ומכובדים. זוהי מגמה שאנחנו צריכים רק לברך עליה. המלחמה שלנו בפשיעה ובאלימות נמשכת. אנחנו לא מזניחים, ואנחנו מזדעזעים מכל מקרה רצח מחדש. אני רוצה להזכיר לכם שרק בתקציב האחרון שהעברנו בשבוע שעבר הוספנו 9 מיליארד שקלים תוספת לביטחון הלאומי, להוסיף 4,850 תקנים למשרד לביטחון לאומי. התקנים הללו, הכסף הזה, נועדו בדיוק למטרה הזו – להילחם מלחמת חורמה באלימות. אבל אתם יודעים מה? אם כבר מחפשים אצבע מאשימה, צריך להפנות אותה אך ורק אליכם, חברי הכנסת מהרשימות הערביות. הרי אתם אלה שמשרישים את התמיכה בטרור ואת המאבק נגד מדינת ישראל, אתם אלה שמובילים ומחנכים את הציבור הערבי לפעול כנגד המדינה, שלא להקשיב למשטרת ישראל ולחוקי המדינה, ואנחנו פועלים כדי לשנות בדיוק את זה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא נכון.

אוהד טל (הציונות הדתית):

זה לא נכון? בסדר. אבל ברוך השם, הציבור איננו טיפש. הוא מבין בדיוק מי דואג לציבור ומי עושה פוליטיקה על גבו. הרי אנחנו רואים שמבחירות לבחירות – וברוך השם, היו לא מעט בתקופה האחרונה – הכוח הפוליטי שלכם רק הולך ויורד. הציבור שלכם מאס בכם. אתם הרי לא באמת שם בשבילו. שנה וחצי חלקכם הייתם חלק מהממשלה, נציגיכם קיבלו המון כספים. לאן כל זה הלך? למה בשטח לא ראינו שום שינוי? אזרחי ישראל מהחברה הערבית, אני פונה אליכם: אנחנו פה גם בשבילכם. אני יכול לומר לכם בבטחה כי ממשלת הימין, שתחזיק ארבע שנים, בעזרת השם, בראשותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו יחד עם כל מפלגות הקואליציה, תדאג לביטחונכם הרבה יותר מהפוליטיקאים הציניים מהמפלגות הערביות.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

אוהד טל (הציונות הדתית):

יש לנו הרבה עבודה, אבל אפשר להספיק הרבה בארבע השנים הקרובות. אנחנו רק בתחילת הדרך. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת אוהד טל. יעלה ויבוא כעת חבר הכנסת יצחק קרויזר, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה. אדוני ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, שרים, כנסת נכבדה, 37 שנים חלפו מאז 6 באוגוסט 1984. החייל משה תמם נפרד מחברתו ועולה לאוטובוס מטבריה לבית ליד, ומשם עולה על טרמפ שמציע את עזרתו לחייל. ברכב יושבים ארבעה רוצחים, כולם מחבלים מהחזית העממית. תוך כדי נסיעה החייל משה תמם נכפת בידיו ונכלא למשך יומיים במטע זיתים בשומרון במטרה להבריחו לסוריה, אולם מהחשש שמא ייתפס בדרך הם מובילים את החייל משה תמם לפרדס ליד מבוא דותן ויורים בו כמה יריות. בירייה הראשונה, אדוני היושב-ראש, הם פוצעים אותו, ואחרי שהוא שוכב על הקרקע פצוע, מכוונים אקדח לחזהו ויורים בו למוות. לאחר ארבעה ימים נמצאה גופתו של תמם כשעליה סימני אלימות קשים. שנתיים לאחר מכן נתפסה החוליה ונידונה למאסר עולם. 35 שנים בלבד ריצו ארבעת האסירים את עונשם. במהלך שהותם בכלא פנו האסירים בבקשה לחון את עונשם; פעמיים הם נדחו, אולם בשנת 2012 החליט הנשיא דאז שמעון פרס לקצוב את עונשם, וחנן את שלושת האסירים מתוך הארבעה לשחרור לאחר 35 שנות מאסר. על וליד דקה, המחבל הרביעי, זה שירה למוות במשה תמם, נגזרו שנתיים נוספות, מאחר שהוא נתפס כשברשותו מכשיר סלולרי שהוברח לו – לא פחות מאשר על ידי חבר כנסת לשעבר ממפלגת בל"ד. רק לפני כמה ימים חגגנו את חג השבועות, חג מתן תורה; קיבלנו את התורה, שהיא קוד המוסר ההתנהגותי שעל כל אדם לנהוג לפיו ולציית לו, היא מהות קיומנו, ועל פיה אנו מתנהלים בכל אורחות חיינו, בין היתר במערכת הצדק והמשפט. בחג השבועות אנו קוראים בין היתר את מגילת רות, משום שבתורה שניתנה לנו, יסוד עיקרי בה הוא החסד, וכך במגילת רות. לצד ערכי החסד התורה לימדה אותנו ערכים נוספים במוסר, וישנו ביטוי נפוץ שמקורו בחז"ל: ככל שנעשה רחמן לאכזרים, לסוף נעשה אכזר לרחמנים. הפירוש שלו: אם אדם מנסה לרחם על אנשים שלא מגיעים להם רחמים, בסופו של דבר זה גורם לו להתאכזר לאנשים שדווקא מגיעים להם הרחמים. הרוצח וליד דקה טרם סיים לרצות את עונשו – גם את זה שקוצר ונקצב על ידי נשיא המדינה המנוח – והוא אמור להשתחרר בעוד שנתיים. המחבל חלה במחלה סופנית וביקש מחווה מוועדת השחרורים, למות בחיק משפחתו. אף על פי שהחוק אוסר זאת, ועל אף המחאה הציבורית והתנגדות הפרקליטות לעניין, בשבוע שעבר נקבע דיון מוקדם בוועדת השחרורים, וכאמור, וליד דקה משתחרר כמחווה אנושית על מנת לסיים את חייו בקרב משפחתו. אותו וליד דקה שביקש את חמלת ועדת השחרורים לא חמל ולו לרגע על החייל משה תמם כאשר כרע ונפל לאחר פציעתו, וירה בחזהו כדור נוסף והרגו. מפלגת עוצמה יהודית אומרת שדינם של אותם אכזרים הוא גזר דין מוות. זה הצדק שאנו מאמינים שצריך להיעשות מול אותם רוצחים שפלים. בהיעדר גזר דין מוות אנו אומרים שדינו של אותו מחבל ושל אותם מחבלים שפלים – למות בכלא. אין כאן מקום לרחם על אכזרים – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיים, אדוני.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

– – שמא נתאכזר חלילה לרחמנים. אדוני היושב-ראש, לסיום, אדוני ראש הממשלה, היה מאוד קשה אתמול שלא להתייחס למופע האימים שראינו באוניברסיטת תל אביב – ניסיונות לפגוע בחבר כנסת, יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת רוטמן. אך יותר קשה היא השתיקה של חברינו מהאופוזיציה. אני מקווה שכולנו נלמד לקח לפני שנצטרך להתמודד עם אסון. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת יצחק קרויזר. יעלה ויבוא כעת חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חבר הכנסת וליד טאהא. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – כבוד ראש הממשלה, מאז שהושבעה הממשלה שאתה עומד בראשה, היא מתעסקת רק בדבר אחד: להפוך את אזרחי ישראל לאזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב'. אבל יש מעל 100 בני אדם שלא נוכל להגדיר אותם לא אזרחים סוג א' ולא אזרחים סוג ב'. אתה יודע למה, אדוני ראש הממשלה? כי הם מתים, הם נרצחו, ואנחנו לא יכולים להגדיר אותם. אני רוצה לשאול אותך, אדוני ראש הממשלה: מוכר לך השם אדיר גאנם? אני בטוח שלא, והוא גם לא אומר לך כלום. אדיר גאנם הוא המאבטח של ראש העיר טייבה, מאבטח דרוזי יוצא צבא, שנרצח בדם קר על ידי רוצחים שפלים, וגם נעשה בו וידוא הריגה. מה עשיתם? כלום. במדינה נורמלית כל מערכת הביטחון הייתה צריכה לעמוד על הרגליים ולתפוס את הרוצחים השפלים האלה, אבל במדינת ישראל יש אזרחים סוג א' ויש אזרחים סוג ב'. אתה יודע, ראש הממשלה, שבמדינת ישראל הביטחון האישי של אזרחי המדינה הוא אפס? אתה יודע שאנשים מפחדים לצאת לרחובות? אתה יכול לזלזל, כבוד השר, אבל אנשים מפחדים.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא מזלזל.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני לא מזלזל.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אנשים מפחדים במדינת ישראל, לא רק ערבים – ערבים ויהודים כאחד מפחדים.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

במפלגה שלך עשיתם קמפיין נגד הערבים אזרחי ישראל – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

ערבים ויהודים מפחדים – הם מפחדים לצאת מהבית – –

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אתה יודע מי מסית? המפלגה שלך – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – הם מפחדים לשלוח את הילדים שלהם לגן. במדינה נורמלית – – –

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

המפלגה שלך עשתה קמפיין מסית נגד הערבים. אתה מדבר?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

במדינה נורמלית יש שלטון מקומי ויש שלטון מרכזי; במדינת ישראל יש את השלטון של ארגוני הפשע.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אל תטיף לנו.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אתם יודעים שבמדינת ישראל כמעט אין עסק שלא משלם דמי חסות? אין עסק שלא משלם דמי חסות במדינת ישראל.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אתם עשיתם על זה קמפיין. מה עשיתם? מה עשיתם?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

ומה אתם עשיתם? לא עשיתם כלום בנושא.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואתה כשר בלי תיק במשרד האוצר דאגת להמשיך לשלם להם פרוטקשן.

היו"ר אמיר אוחנה:

השרים הנכבדים – אני אתן לך, אני אתן לך, אני עוצר את הזמן.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – – לא היה כמעט מה להוריד – – –

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אתם עשיתם קמפיינים שלמים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

השרים הנכבדים אקוניס וקרעי, חברת הכנסת שרון ניר – זו לא שעת שיחה, רבותיי.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני ראש הממשלה – – –

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אתם עשיתם – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

רשות הדיבור היא של חבר הכנסת חמד עמאר, השר אקוניס.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

עשייה – כלום.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לתת לך עצה; בדרך כלל אני לא נותן עצות לאנשים: אני מציע לך לשלוח את השרים שלך וגם את צמרת המשטרה של מדינת ישראל, מהמפכ"ל לספ"כ שלו, וכל הקצונה הבכירה, לדובאי, ללמוד איך מפענחים רצח תוך פחות מ-24 שעות. מעל 81 נרצחים ערבים, ואחוז הפענוח – אפס. אומרים: פענחנו עשרה מקרים – בעשרת המקרים אלה אנשים שבאו והסגירו את עצמם. תלכו ללמוד מדובאי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. יעלה ויבוא כעת חבר הכנסת וליד טאהא. אחריו – חבר הכנסת איימן עודה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מכובדי ראש הממשלה, ב-1 במאי, לפני קצת פחות מחודש, בדיוק בדיון של 40 החתימות, עליתי לכאן ודיברתי על מספר הרציחות עד אז בחברה הערבית. ראש הממשלה, המספר אז עמד על 64 נרצחות ונרצחים; היום, קצת פחות מחודש מאז הפעם הקודמת, מספר הנרצחות והנרצחים בחברה הערבית עומד על 82. חמישה חודשים עוד לא עברו, ויש 82 נרצחות ונרצחים בחברה שטובעת בדמה. ראש הממשלה, מינית שר שלא מתאים לתפקיד. אני לא רוצה להתנגח בך פוליטית, אין לי כוונות כאלה. אני אומר לך, לי – וכמוני לכל מנהיגי החברה הערבית וכנ"ל ראשי המועצות, ראשי הערים – אין שיח עם השר שמינית. הוא לא יודע לעשות את זה עם החברה הערבית, כי הוא אויב מושבע של החברה הערבית, לפי ההצהרות שלו. הוא כל הזמן רק מטיף לשנאה, מאשים אותנו, אז אין לו יכולת להיות בקשר ובשיח עם החברה הערבית. ראש הממשלה, אתה נושא באחריות הישירה על כל אזרחי המדינה ועל כל שרי הממשלה, ואתה זה שצריך לקחת פיקוד, אתה זה שצריך לכנס צוותים, אתה זה שצריך לעמוד בראש צוות מיוחד שיתכנס בכל שבוע כדי לדון איך מונעים זליגת נשק מבסיסי צבא לידי הילדים והצעירים; איך מונעים זליגת נשק מתחנות משטרה לידי צעירים; איך אוספים את מאות אלפי כלי הנשק. ראש הממשלה, אנחנו מדברים על מספרים מזעזעים של כלי נשק שמסתובבים בידיים של ילדים צעירים, 15, 16, 17; אין לו מושג איך מתנהל שיח, הוא רק בא במגע עם מישהו, וכבר חושב לירות עליו. הנגישות הזו של נשק היא גם אחריות שלך, ראש הממשלה. מישהו צריך לעשות את זה. אתה צריך לעמוד בראש הצוות המיוחד, לכנס אותו בכל שבוע כדי לבדוק נתונים, לראות מה נעשה, מה לא נעשה, לבדוק איך זולג הנשק מבסיסי הצבא והמשטרה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיים, אדוני.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לסיום, בסופו של יום לא יעזור לאף אחד – ההיסטוריה תכתוב שבתקופתך נרצחו כל כך הרבה אזרחים חפים מפשע, ואתה לא קמת ולא זעקת אתם זעקתם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת ווליד טאהא. יעלה ויבוא חבר הכנסת איימן עודה, ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, ראש הממשלה בנימין נתניהו, קובי שבתאי, מפכ"ל המשטרה, אמר שהרצח הוא טבע הערבים. אבל הוא לא שאל את עצמו למה משנת 1948 עד שנת 2000 היינו 4.9% מהנרצחים במדינה, ומשנת 2000 עד עכשיו אנחנו 67% מהנרצחים במדינה. הוא לא שאל את עצמו מה ההבדל בין פלסטינים אזרחי מדינת ישראל לבין פלסטינים בגדה המערבית, בעזה או בירדן. הנרצחים בקרבנו בתוך מדינת ישראל הם פי שבעה מהנרצחים בגדה המערבית, בעזה ובירדן. יכול להיות שהמשטרה הפלסטינית יותר חזקה מהמשטרה הישראלית? יש לה תקציבים, יש לה כלים ואפשרויות יותר מלמשטרה הישראלית? ראש הממשלה, אתה צריך לדעת שמשנת 1948 עד שנת 2008 מספר הנרצחים הערבים היה פחות ממספר הנרצחים מאז שנהיית ראש ממשלה, משנת 2008 עד עכשיו. למה? אנחנו איבדנו את המבנה המסורתי ולא הרווחנו את המדינה. אין מדינה. זה טוב שנפסיד את המבנה המסורתי, אני בן אדם שתומך בחברה דמוקרטית אינדיבידואלית; זה טוב, אבל אסור להשאיר חלל ריק. מי שצריך להיות במקום המוסד הישן – כמו חמולה, למשל – זה המדינה בחברה המודרנית, אבל זה לא נמצא בקרב האזרחים הערבים. אם אני פונה לצעיר ערבי ואומר לו: למה אתה לא פונה למשטרה? הוא יענה לי: אבל הכנופיה תהרוג אותי. אין לו מענה, אין משטרה. אני רוצה להגיד לך שבכל מקום בעולם מי שאחראי לטפל בכנופיות פשע מאורגן ובנשק בלתי מורשה זה המדינה. אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק, ללא נשק. לא רוצים נשק. מי שאמור לטפל בכל מקום בעולם זה המדינה. ראש הממשלה, אתה בעצמך היית בוועדה שיזם אותה חברי אחמד טיבי. ישבה אישה מאום אל-פחם – ואתה זוכר את המקרה – אמרת לה: אני אטפל. לא טיפלת לא במקרה ההוא ולא במקרים אחרים.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

במחזה ערבי, תיאטרון, אמר אחד למושל שהבעיה שלנו – (אומר בערבית ומתרגם:) – הבעיה שלנו לא אצלך, הבעיה שלנו היא איתך. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת איימן עודה. תעלה ותבוא חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחריה – חבר הכנסת אבי מעוז. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה, אדוני. בשנת 1983 נסעתי במשלחת הצופים לארצות הברית. מכיר את זה, אדוני היושב-ראש?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא זכיתי, אבל מכיר.

מרב מיכאלי (העבודה):

כן, זאת אכן חוויה שהיא זכות גדולה. את נוסעת בתור בחורה צעירה בצופים כדי להכיר לקהילה היהודית האמריקאית יותר טוב את מדינת ישראל ולספר על נפלאותיה. אחד הדברים שהייתי חוזרת ומספרת לכל היהודיות והיהודים האמריקאים הרבים שפגשתי הוא שאומנם מדינת ישראל מאוימת, ולצערי יש לנו מלחמות ואנחנו עומדים בפני אתגרי טרור, אבל אלימות בתוך המדינה כמו שיש בארצות הברית, כמעט שאין אצלנו; אין רציחות ברחובות, אין אנשים שבאים ויורים פשוט באנשים באמצע מקום אזרחי, זה כמעט שלא קורה. מבחינה אזרחית יש לנו ביטחון אישי רב ברחובות שלנו. היום אנחנו במצב שהאלימות ברחובותיה של מדינת ישראל משתוללת באופן כזה שאין לאזרחיות ואזרחי ישראל ביטחון אישי מינימלי – מספרים מטורפים, מטורפים, של נרצחות ונרצחים. וברור שהרוב המכריע בהם הם אנשים שבאופן מובהק הממשלה הזאת תופסת אותם כשווים פחות: קודם כול, בראש ובראשונה, החברה הערבית; שנית – נשים. המספרים הם יותר מכפול ממה שיש בשנה רגילה, יותר מכפול ממה שהיה בשנה שעברה באותו זמן עצמו. ממשלה שהעבירה היום החלטה שאומרת שהיא מחויבת לערכי הציונות לפי חוק הלאום – אז יש לי חדשות בשבילך, אדוני היו"ר ואדוני ראש הממשלה, שהממשלה שלו העבירה את ההחלטה המגעילה והשקרנית הזאת: חוק הלאום הוא חוק לא ציוני, משום שהציונות שכתובה בהצהרת העצמאות של מדינת ישראל – כתוב בה: מדינת ישראל תקיים שוויון הזדמנויות – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

מרב מיכאלי (העבודה):

– – שוויון ללא הבדל דת, גזע ומין. תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה.

קריאות:

מרב מיכאלי (העבודה):

ואתם לא הסכמתם להכניס לחוק הלאום את המילה "שוויון". אתם הכנסתם להחלטה הזאת היום אפליה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אני עוצר את הזמן.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

הרסתם את הציונות.

מרב מיכאלי (העבודה):

– – אפליה לטובת מי שבכלל לא מחזיקים מעצמם ציונים, שמעולם לא הכירו בציונות או במדינת ישראל ככזאת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מיכאלי, חברת הכנסת מיכאלי.

קריאות:

מרב מיכאלי (העבודה):

ואתם קוראים לעצמכם ציונים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מיכאלי, אני עוצר את הזמן.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

על מה את מדברת? על מה את מדברת?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברי הכנסת. רשות הדיבור של חברת הכנסת מרב מיכאלי בלבד. תודה.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. הצהרת העצמאות של מדינת ישראל היא טקסט מושלם, טקסט מדהים של עם שקם בארצו, עם כל ההיסטוריה, עם כל המורשת – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, תודה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

העם היהודי, יהודי.

מרב מיכאלי (העבודה):

העם היהודי שקם בארצו – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני יודע שזאת מילת גנאי בשבילך.

מרב מיכאלי (העבודה):

– – ומבטיח להקים פה מדינה שנותנת שוויון לכל אזרחיותיה ואזרחיה. אבל אתם לא לא מזהים שוויון – אתם מזהים שוויון ועובדים נגדו.

קריאות:

מרב מיכאלי (העבודה):

זה בא לידי ביטוי במחיר נורא – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – – איפה בהצהרת העצמאות יש לנו – – –

מרב מיכאלי (העבודה):

– – מחיר דמים של נשים, של גברים, של אזרחיות ואזרחים ערבים ויהודים. בושה, בושה, בושה לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, ואחריו – חברת הכנסת מיכל שיר סגמן.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

את בושה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לכי כבר, לכי למפלגת העבודה. הרסת אותה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אפילו בשמאל לא רוצים אותך.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מפלגת העבודה הישראלית. את מבישה את תולדות מפלגת העבודה, לכן את לא עובדת את אחוז החסימה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – – אפילו בסיעה שלך לא רוצים אותך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מפלגת העבודה מפלגה ציונית. הרסת אותה.

היו"ר אמיר אוחנה:

השרים וחברי הכנסת מתבקשים לחדול. תודה. תודה רבה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך, אדוני.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חבריי השרים, כנסת נכבדה, מזה כמה שנים ישנה מחלה קשה שתוקפת שוב ושוב את מחוזות השמאל ושמה ביביפוביה. מייד אחרי הבחירות האחרונות המחלה התפרצה ביתר שאת והתחילה להופיע בשיטת הקולבים – בכל פעם מוציאים קולב חדש לתלות עליו את הביביפוביה. פעם אני הקולב, עם ההפחדות על תקציב של 2 מיליארד שקלים במשרד החינוך שכביכול היה אמור לעבור לשליטתי; הקולב הבא היה הרפורמה לתיקון ההפיכה המשפטית של אהרן ברק; בהמשך קרן הארנונה הפכה לקולב התורן וזכתה לגינויים חריפים; אז הגיע לתפקיד הקולב לביביפוביה הציבור החרדי, כשמציירים את ההסכמים הקואליציוניים כשוד וביזה, עם רמיזות לתקופות אפלות וביטויי דה-לגיטימציה כלפי ציבור שלם. כמה לפיד, בנט וליברמן היו מוכנים לתת לחרדים כדי שייכנסו לממשלה שלהם? אבל כמו שלפיד אוהב לומר, זה לא אותו דבר. מדובר באנשים אחרים. ואז הגלגל חוזר, ושוב אני הקולב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

רגע, רגע, לפיד לא נמצא פה, תחכה שהוא יבוא.

אבי מעוז (נעם):

הוא נמצא, הוא נמצא, הוא שמע טוב. כל אמצעי כשר במסגרת הביביפוביה. איך אתם מכנים אותי, הומופוב? ועם הכינוי הומופוב מגיעים כמובן הכינויים הנלווים: גזען, חשוך, שוביניסט, מיזוגן, שטוף שנאה. הסתכלתם פעם במראה? ראיתם מה הביביפוביה גרמה לכם? איזו גזענות מכוערת כלפי הציבור החרדי; אילו אמירות חשוכות בפריים-טיים, אני אפילו לא רוצה לחזור עליהן; איזה ביזוי והשפלה של נשים כשהן לא מהמחנה הנכון, כמו למשל אשת ראש הממשלה, הגב' שרה נתניהו, או השרות דיסטל וגולן. כמה שנאה יש לכם כלפי כל מי שלא מהמחנה שלכם. כמה שנאה לכל דבר שריח של יהדות, לאומיות או משפחה נודף ממנו. אני מאוד מקווה שהביביפוביה שלכם היא לא מחלה חשוכת מרפא ושתימצא במהרה התרופה המתאימה. אתם יכולים להמשיך ולחפש עוד ועוד קולבים. אנחנו נמשיך לפעול לטובת עם ישראל ומדינת ישראל; בשביל כך קיבלנו את אמון העם. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת אבי מעוז. תעלה ותבוא חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, ואחריה – חבר הכנסת בועז ביסמוט. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום לפני 27 שנים נבחרת אתה, ביבי, לראשונה לכהן כראש ממשלת ישראל.

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש הממשלה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

הבטחת כלכלה ליברלית, צמצום פערים, חיזוק מערכת המשפט ומאבק נגד השחיתות השלטונית.

טלי גוטליב (הליכוד):

כבוד לראש ממשלה, באמת. מינימום של כבוד בשם.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

כמה תקווה, ביבי, כמה התרגשות.

טלי גוטליב (הליכוד):

כבוד לראש הממשלה.

אריאל קלנר (הליכוד):

תני כבוד.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

כמה האמינו בך אז, ביבי, כמה האמינו לך אז.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תקראי לו ככה, זה ראש ממשלה, יש כללים.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

כמה אתה, ביבי של אז, היית בז למוסוביבי של היום. כמה כל הסביבה שליוותה אותך לאורך כל הקריירה שלך מאוכזבת ממך היום.

טלי גוטליב (הליכוד):

תני כבוד לראש הממשלה. מה זה? תשמרי על הכבוד.

קריאות:

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אז הם אמרו לעצמם שהם מתרצים עבורך בגלל שהיית מדינאי גדול, כי במקביל ידעת להילחם על משק עובד ולא על מדיניות של קצבאות ובטלה. אז, ביבי, אנשים האמינו לך – –

בועז ביסמוט (הליכוד):

ראש הממשלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה היא קוראת לו בשם הפרטי?

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – כי ידעת להתרחק מהכהניסטים, מתומכי הטרור היהודי. מההומופובים ומהשוביניסטים ברחת כמו מאש. ואז, ביבי – –

בועז ביסמוט (הליכוד):

ראש הממשלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא ראש הממשלה, מה זה? מה זה? בושה. תתביישי.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – עבור בצע כסף וסיקור אוהד אתה הלכת והפכת את עורך.

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר, זה ראש ממשלה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

ראש הממשלה. טיפת אמון. הוא ראש ממשלה בישראל.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא ראש הממשלה שלך.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

הפכת את עורך והפכת את הכהניסטים לנותני הטון בממשלה שלך. אתה, ביבי, כשעוד היית נתניהו של פעם, הובלת מסיבת עיתונאים יחד עם התנועה לאיכות השלטון ונגד השחיתות השלטונית.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא ראש ממשלה גם בשבילך.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אבל אתה, מוסוביבי של היום, מבעיר את ישראל כדי להימלט מהמשפט שלך, והפכת את הממשלה שלך לעיר מקלט לעבריינים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תתביישי. איזה בושה. בושה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

הליכוד של פעם, ביבי, הכניס לתוכנית הפעולה שלו את חיזוק בג"ץ ושלטון החוק.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תתביישי. תרדי מהדוכן.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מלביצקי, עד כאן. תודה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אבל אתה, מוסוביבי של היום, מנסה להשתלט על השופטים, על הייעוץ המשפטי, על הכנסת ועל הממשלה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

איזה בושה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

במקום מנהיג צ'רצ'יליאני קיבלנו קריקטורה של קליגולה או נירון קיסר.

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש ממשלה בישראל. ראש ממשלה. מה זה?

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

עכשיו, אם היה מדובר רק בך, ביבי, באופן אישי, כאישיות שהתקלקלה, זה כנראה לא היה כל כך מעניין.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בושה, בושה, בושה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אני לא מצליחה לדבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

הצלחת להמשיך לדבר יפה מאוד.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אבל הנזק שאתה גורם היום מאיים לרסק את מדינת ישראל ואת הערכים שבשמם היא הוקמה. ביבי, לא צריך להיות בן של היסטוריון כדי לדעת איך ההיסטוריה תשפוט אותך ואת המוסוביבי שהפכת להיות.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא ראש ממשלה גם בשבילך.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

27 שנים זה יותר מדי. נגמרו התירוצים. נתניהו של פעם היה מבין את זה בעצמו והולך, ולא מנסה להעלות מדינה שלמה כקורבן על מזבח האינטרסים המשפטיים או המשפחתיים שלו.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בושה. את מביישת את הדוכן.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אני מסיימת. ביבי, אנחנו עומדים פה 27 שנים מהיום שבו נבחרת לראשונה. במילה אחת – אכזבת. אם נשארה בך אפילו טיפה מנתניהו של פעם, עצור. לך. שחרר אותנו מעולו של מוסוביבי, כי מגיע לעם הזה יותר.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תרדי מהדוכן. בושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת בועז ביסמוט, ואחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לפי התקנון, צריך לקרוא "ראש ממשלה". הוא לא החבר הפרטי שלך. אזרחי מדינת ישראל רואים גם אותך, ואת תקראי לראש הממשלה "ראש ממשלה". זה לא מכבד.

היו"ר אמיר אוחנה:

ארבע דקות לרשותו של אדוני, בבקשה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, צריך אולי להזכיר, אז אדוני ראש הממשלה – לשנן, להזכיר. דווקא הרבה שנים, אני מופתע שהם שכחו, לא יודעים. כל ילד בן ארבע יודע. זה מפתיע. לא נורא. אני רואה את הנושא של הדיון היום ואני זוכר, אדוני ראש הממשלה – אגב, זה גם די כיף להגיד את זה – ריאיון שהענקת מתישהו באפריל 2022 לערוץ 14. כן, 14, מה לעשות. נדמה לי שעשית את זה במסגרת תוכנית שנקראה "אולפן חמישי". הנושא היה בין היתר האלימות בחברה הערבית, הנושא הזה עלה יחד איתך. אין ספק, כולנו פה מסכימים, גם החברים בסיעת הליכוד, זה קונסנזוס – סוגיה כאובה, ללא ספק. כולנו מסכימים שטרגדיות נוראיות מתרחשות במדינה שלנו בחברה הערבית. אנחנו לא מתנערים. אבל באותה תוכנית שאני מדבר עליה, אדוני, עלו טענות – אגב, גם בערוץ 14, אתה יודע, יש ביקורת, מקשים עליך גם שם – היו שם טענות שלמעשה כבר בשנים שבהן אתה היית בשלטון, כשהליכוד היה בשלטון, האירועים האלה התפתחו והתעצמו. יותר מזה, נאמר לך שם שלנגד עינינו קמה לנו "בדואיסטן", המדינה הבדואית הראשונה בעולם, ודווקא זה קרה במשמרת שלך – בנגב שלנו, במשמרת שלך. וכמובן, חשבתי לעצמי, הסתכלתי ואמרתי: אלוהים אדירים, גם באלימות בחברה הערבית – אם לא ידעת, אדוני, עכשיו אתה יודע – גם בזה אתה אשם. גם זה תוצר של שנות כהונתך. כי אתה יודע שרק בעקבות זה – את זה אני אומר לאותם אלה שטרם הבינו שאתה ראש הממשלה – כנראה רק בעקבות זה שהרסת את הכלכלה, חירבת את הדמוקרטיה, לא נלחמת בטרור הפלסטיני, לא חתמת על הסכמי שלום, לא סייעת לשגרירות האמריקאית לעבור לירושלים, וכמובן, לא תרמת כלל לביטחון בחברה הערבית – בגלל זה ורק בגלל זה נענשת, קיבלת עונש ונשלחת להרכיב ממשלה שישית. כי הציבור הרי מטומטם; התבונה, החוכמה – רק לאליטות במדינת ישראל. הציבור לא מבין שום דבר. אני יכול להמשיך. בתשובה על הטענה, אדוני, אמרת דבר כזה לערוץ 14, כן, ערוץ 14: אנחנו עשינו דברים, ויש עוד הרבה מה לעשות, אבל אנחנו הלכנו לכיוון הנכון. אני – אתה, לצורך העניין, אדוני ראש הממשלה – פתחתי 11 תחנות משטרה במגזר הערבי. ואכן, אם בוחנים את החלטת הממשלה 922 מ-2015, אנחנו מגלים החלטה חשובה – להקים תחנות משטרה נוספות בתוך יישובי התוכנית, ואפשר למנות אותן. אם אתם רוצים, אני יכול למנות אותן – נחסוך את זה מכם, כי זמני קצר. אני לא אאריך בקשיים.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

לא לא לא. תמנה אותם עד הסוף.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אני אמנה, אין שום בעיה: ערערה בנגב, כפר קאסם, מג'ד אל-כרום, כפא כנא בגליל המערבי, טירה; דובר המשטרה אף מנה חמש נקודות נוספות: תבור, מע'אר, כפר מנדא, טובא-זנגרייה וג'לג'וליה. אני לא אאריך בקשיים שממשלות הליכוד עברו כדי להביא את אותה תוכנית חשובה, את המקלות בגלגלים של חברי הכנסת הערבים, אלה שיושבים פה, שמתיימרים לייצג את אזרחי ישראל הערבים. ראשי היישובים התנגדו להקמת תחנות המשטרה, וחברי הכנסת הערבים התנגדו לחוק שיאפשר הקמת תחנות גם ללא אישור ראשי היישובים. בסוף גם את החוק הזה העברנו. עכשיו, אתה יודע, אדוני, שכשאתה מדבר, מתראיין, פונה לתקשורת – מה לעשות? דווקא כשאתה תהיה על המרקע, יש איזה משהו יפה, קוראים לו בדיקת עובדות; אגב, בלעדי לך, אני מרגיע אותך. ואגב, כאשר אמרת את זה – יש עיתון בישראל בשם "גלובס" ויש לו משרוקית, היא בודקת עובדות. היא לא תמיד חסה עלינו; להפך, היא אפילו קשה איתנו. ומה לעשות? הם אמרו שבכל מה שאמרת – אמת דיברת. זאת אומרת שמה שאני אומר עכשיו עבר את המבחן של התקשורת הישראלית: ראש הממשלה דייק בעובדות. אני גם זוכר, אדוני, שלפני הקמת הממשלה הקודמת אמרת: אל תהרסו יותר מדי, שלא יהיה לנו יותר מדי מה לתקן. אז בתקופת הממשלה הקודמת, רק שתבינו, הוקמו ארגוני הטרור המקומיים בערי יהודה ושומרון הערביות. הדבר לא קרה בוואקום, מה לעשות? גנץ בנה על מחמוד עבאס – כן, זה שמעורב ברצח הספורטאים במינכן – שיילחם בטרור, ומה לעשות? זה התפוצץ לנו בפנים. בניגוד לממשלה הקודמת, הממשלה שלנו נלחמת בטרור הערבי ולא נותנת לו לגיטימציה; אצלכם, חברי האופוזיציה, מחבקי מחבלים ישבו בקואליציה. אצלם – אצלכם, אם תרצו – מארחים את מחמוד עבאס בבית בראש העין; אצלנו – ואני אומר את זה בקול רם – את דגלי ארגון הטרור אש"ף אנחנו מוציאים מחוץ לחוק.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

בועז ביסמוט (הליכוד):

הממשלה הקודמת לא הצליחה להעביר את החוק שמאפשר להיכנס לבית כשיש חשד להחזקת כלי נשק בו. אנחנו, מה לעשות, העברנו את החוק כהוראת שעה כדי לאזן ולהגן על זכויות הפרט, לצמצם את כלי הנשק הלא-חוקיים, כדי לצמצם את תופעת הרצח שמטרידה את כולנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אני יודע שזמני קצר. אז כמובן גם לא שמענו את הביקורת של האופוזיציה על המשמר הלאומי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בועז ביסמוט (הליכוד):

ומירב, אני שמח שאת פה עם קריאת ביניים, כי כשהאופוזיציה מציעה משמר לאומי, זה חיובי; כשאנחנו מציעים, זה שלילי. ולסיכום אני אגיד: כדי לפתור את הסוגיה הכאובה של רצח בחברה הערבית – אני אומר, הסוגיה כאובה, צריך להשקיע, אך גם לדרוש שינוי עומק וגם הכרה במדינה. אי-אפשר להתנגד להקמת משמר לאומי, להניף דגל של רשות עוינת, לזלזל בחוק, לצעוק "אפרטהייד", ובו בזמן לזעוק לדגל ישראל שיגן עליך. זה דורש שיתוף פעולה. זה שינוי שצריך וחייב לבוא מבפנים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת בועז ביסמוט. תעלה ותבוא חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריה – חבר הכנסת דן אילוז. עד שלוש דקות לרשותך, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, כנסת נכבדה, את הדיון בנושא האלימות אני רוצה, ברשותכם, להקדיש לאלימות נגד נשים. מתחילת השנה נרצחו 16 נשים. אדוני ראש הממשלה, אתה יצאת ממקלט לנשים מוכות בנובמבר 2020 ואמרת: אני אומר לנשים: אל תשבו בבית, אל תקבלו את זה כדבר מובן מאליו. זה קורה – תעשו משהו, תודיעו, תדווחו, תצאו. לא צריך לחיות ככה. אנחנו נעשה הכול כדי לעזור לכן. אני מבקש לספר לכם שאני בא עכשיו מסיור מטלטל – אין מילה אחרת – שערכנו רעייתי ואני במעון של נשים מוכות בירושלים. אבל גיליתי שכמעט איננו עושים דבר לאלה שמחוללים את הפשע הזה. זה כאילו היינו מטפלים בטרור. זה טרור לכל דבר. אדוני ראש הממשלה, אתה קראת לאלימות נגד נשים "טרור לכל דבר". איך אתה ישן בלילה? איך אתה ישן כשהשר לביטחון יהודים, גברים – איך? יש לו חוק מוכן ממרץ. הוא אמר שהוא מביא תוך חודש. אנחנו ביוני. מה יעשו הנשים? למי הן יפנו? והשיא – עולה לפה השר ומקריא את השמות של הנרצחות. השיא. את שומעת, צגה? הוא מקריא את השמות והוא אומר – – –

צגה מלקו (הליכוד):

אני שומעת, אבל – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מצוין, תשמעי את זה, כי זה גם עליך ועל כל אחת שיושבת פה. איך את לא מתביישת? מילא הוא, מילא השר. תראי כמה זה פשוט. ככה זה נראה.

צגה מלקו (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה צמיד שחור. זה צמיד, זהו, וזה מציל חיים, ובמקום להציל חיים אתן יושבות ומחכות. למי אתן מחכות?

צגה מלקו (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

למי את מחכה? הוא אומר שהוא יביא חוק ב-19 במרץ. איפה החוק? אנחנו ביוני. והשיא הוא שהוא אומר שהן לא התלוננו. איך הן יתלוננו? למה שהיא תתלונן? למה, מישהו יראה אותך? למה, מישהו יסתכל על הילדים שלה? מישהו יראה אם היא תירצח? מי יודע שהוא בא ומפר את הצו אם אין צימוד? אדוני ראש הממשלה, זה במשמרת שלך.

צגה מלקו (הליכוד):

– – – אמיתי – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואני יודעת שאתה מקשיב לי, כי בנאום האחרון שנשאתי אמרת לי שאתה מסוגל לעשות שני דברים במקביל. השרה לקידום מעמד האישה, למה את מפריעה לי כשאני מדברת על אלימות נגד נשים? למה? ככה נראה גם כל המשרד שלך. אני לא מצליחה להבין את זה. את השרה לקידום מעמד האישה. למה את מפריעה לראש הממשלה לשמוע את הנאום שלי על אלימות נגד נשים?

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי, תם הזמן.

צגה מלקו (הליכוד):

– – – היה מתוך הלב. זה לא היה, זו הייתה הצגה. את יודעת את זה טוב מאוד. הצגה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את, כל אחת מכן, נותנת לגיטימציה לזה שלא עובר החוק של האיזוק. זו הבעיה שלכן. מילא הוא, מילא, ממנה אני לא מצפה לכלום. אבל תעשי משהו. כמה אפשר? לאף אחד לא אכפת?

צגה מלקו (הליכוד):

את יודעת, זו הייתה הצגה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני יורדת, אדוני. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת בן ארי. יעלה ויבוא חבר הכנסת דן אילוז. אחריו – חבר הכנסת מאיר כהן.

מאיר כהן (יש עתיד):

לחכות או לעלות?

היו"ר אמיר אוחנה:

אחרי דן אילוז. לא, לא, אחריו. עד ארבע דקות לרשותו של אדוני, בבקשה.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, כנסת נכבדה, אתמול הגעתי למסקנה עצובה: למרות ההצהרות של חברי האופוזיציה לתקשורת, אין להם שום כוונה להגיע להסכמות בנושא הרפורמה המשפטית.

דבי ביטון (יש עתיד):

למה אתה אומר את זה?

דן אילוז (הליכוד):

תקשיבי ותביני למה אני אומר את זה. אתמול קרה אירוע מחריד: ידידי חבר הכנסת שמחה רוטמן הגיע לפאנל באוניברסיטת תל אביב והותקף על ידי המון זועם. באוניברסיטה, מקום שאמור להיות מגדלור לחופש ביטוי, נרשם ניסיון השתקה שמזכיר תקופות אפלות שבהן רדפו אנשים בגלל תפיסת עולמם ודעותיהם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

צעקו עליו.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, התמונות האלה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

החברים בצד הזה, הרעש נורא מפריע. בבקשה.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, התמונות האלה – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

דן אילוז, אני צועק עליך עכשיו – אני תוקף אותך?

דן אילוז (הליכוד):

– – הזכירו לי גם אירוע אחר מחריד לא פחות משנת 2002, שגם ראש הממשלה בטח זוכר. הייתי אז תלמיד תיכון מאוד פעיל בקהילה היהודית בקנדה, וקיבלתי הזמנה להגיע לשמוע את מי שהיה אז ראש הממשלה לשעבר, והיום הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. ראש הממשלה היה האדם המתאים ביותר להגן על ישראל בתקופת האינתיפאדה השנייה, ולכן הוא קיבל הזמנה לדבר באוניברסיטת קונקורדיה שבמונטריאול. אבל ביום המיועד לנאום פעילים אנטי-ישראלים יצאו לרחובות ומנעו ממנו להגיע לקמפוס ולדבר בעד ישראל. במקום להתמודד עם העובדות שראש הממשלה רצה להציג, הם העדיפו להשתיק אותו. אני כנער ישבתי באולם וחיכיתי לשמוע את דבריך, ולא זכיתי. אבל בסוף ניצחנו, אדוני ראש הממשלה. הינה, אני עומד כאן היום כחבר כנסת ומדבר איתך, ואתה מכהן שוב כראש ממשלה. כואב לומר, אבל הטקטיקות של השמאל הן אותן טקטיקות של הפעילים האנטי-ישראלים בעולם. אכן, השמאל כאן בארץ כבר אימץ שיטות של דה-לגיטימציה, קריאה לחרם והשתקה. אם הם לא אוהבים את מה שיש לצד השני להגיד, הם פשוט משתיקים אותו, והכול בשם ערכים של זכויות אדם ודמוקרטיה. גם אז וגם אתמול המהומות היו אולי של קומץ של מפגינים אלימים. אבל יש גם הבדל גדול: אז בקנדה גורמים מרחבי הקשת הפוליטית גינו את המהומות, וכאן – אפס גינויים מצד ראשי האופוזיציה. בתמימות פתחתי הבוקר את הטוויטר של ראש האופוזיציה יאיר לפיד. חשבתי שהוא יגנה את המהומות ויקרא לאיפוק, אבל לא – אפס גינויים. המשכתי ופתחתי את הטוויטר של יושב-ראש המחנה הממלכתי, חבר הכנסת בני גנץ. הרי הוא אמור להיות ממלכתי, לא? אז לא – אפס גינויים. במקום להוביל, להנהיג, גנץ ולפיד נותנים לקומץ של קיצוניים להוביל אותם. איך אתם אוהבים להגיד בהפגנות שלכם? בושה. ולכן, ברור שאין להם את האומץ הנדרש כדי לעמוד מול הקיצוניים שבמחנה שלהם ולהגיע להסכמות. הם ימשיכו לדבר במילים גבוהות ולא לעשות כלום; הם ידברו על אחדות בזמן שהם מעודדים פילוג. אם נצטרך להמשיך לקדם את החקיקה לבד מתוך הבנה שאנחנו שליחים נאמנים של אלו ששלחו אותנו לכנסת, זה יהיה בגלל היעדר המנהיגות שלהם – שלכם, אנשי האופוזיציה. כל עוד למנהיגי האופוזיציה יש אפס אומץ, לא נוכל להגיע להסכמות. משפט אחרון. אדוני ראש הממשלה, כפי שאפשר להסתכל אחורה ולראות שניצחנו את המתפרעים בקונקורדיה, בעזרת השם, נסתכל אחורה בעוד כמה שנים ונראה שניצחנו גם את המתפרעים אתמול בתל אביב, עם או בלי האופוזיציה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת דן אילוז. יעלה ויבוא חבר הכנסת מאיר כהן, ואחריו – אחרון הדוברים בשלב זה, חבר הכנסת אביחי בוארון. עד שלוש דקות לרשותו של אדוני, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני ראש הממשלה, אדוני יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי כנסת נכבדים, אתם זעקתם בגרון ניחר, אדוני ראש הממשלה, שכשאתם תעלו, אתם תעשו סדר במגזר הערבי, תעשו סדר בנגב, תעשו סדר בכל מה שקשור לפשיעה ותחזירו את המשילות. החרה אחריך השותף שלך בן גביר, שאמר: אני בקסם יכול לשנות את המצב. אצלי זה לא יקרה. איפה אתם ואיפה ההבטחות שלכם, אדוני? איפה בן גביר ואיפה ההבטחות שלו? הן נמוגו כמו עוד הרבה מאוד הבטחות בחירות שלכם. אדוני, אני בוחר לדבר על הבדואים, ואני מבקש ממך שתקשיב; אם תרצה, אתה לא חייב. חבל ארץ הנגב, אדוני, הוא חבל ארץ שבו מתבצעת היום, כמו בהרבה מאוד שנים, הציונות המתחדשת. היישובים בנגב, היישובים היהודיים, פורחים פריחה יוצאת מן הכלל עם מנהיגות יוצאת מן הכלל, בדימונה, בבאר שבע, בירוחם, במצפה רמון, בערד, במועצות האזוריות בואכה אילת ובאילת. אבל לאט-לאט השטח הזה, אדוני ראש הממשלה, הופך לשטח אקסטריטוריאלי, אדוני היושב-ראש, שטח שהתנועה בו בלילה הופכת להיות כמעט בלתי אפשרית – אתה מכיר את זה; תשאל את הוריך, הם יספרו לך – שטח שבו אתה נוסע ואתה לא מאמין שאתה נמצא בתוך מדינת ישראל. מדהים שתוכנית יוצאת מן הכלל בהנהגתו של יואב סגלוביץ' – "מסלול בטוח" – נלקחה על ידי השר לביטחון הפנים ונשאר ממנה אפס, אדוני ראש הממשלה. כל התוכניות שהתחלנו, כל התוכניות בקבינט, כל מה שנעשה, כל הורדת רמת הפשיעה – הכול ירד לטמיון, כי אתם לקחתם את זה לידיים; כי במקום להתייחס ולהבין את גודל הבעיה, מתעסקים עם הפוליטיקה. גם חבריי מהליכוד שעלו לכאן – זה הרגע להתנצח קואליציה עם אופוזיציה? זה הרגע להבין שאנחנו חיים במדינה הזאת, והפשע לא יכול להמשיך לגאות. אדוני ראש הממשלה, זה לפתחך. מספר לי חבר שגר ביישוב בדואי בדרום: ילדיי לא יוצאים לשחק אחרי השעה 17:00, אדוני היושב-ראש. שאלתי אותו: למה? הוא אומר לי: יורים. אני מפחד שילדיי ייהרגו. ושלא יהיה לך שום ספק, אדוני ראש הממשלה, אם לא תעצור את זה, ואם לא תעזוב הכול ותקים מחדש את הקבינט הזה ותעמוד בראשו, ותתחיל לאסוף את הנשקים, ותמשיך את מה שאנחנו התחלנו, לא יהיו לך לא אופוזיציה ולא קואליציה. זאת המדינה שלנו, אדוני. אנחנו צריכים להרגיש בה הכי בטוחים בעולם. במקום זה הם עולים לכאן ומתנגחים. מה אתם עושים, תגידו?

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

מה אתם עושים? תיסעו לנגב לראות – הנגב הפך להיות שטח אקסטריטוריאלי. ארגוני הפשע הרימו ראש. במקום לעלות, להתכנס לתוך עצמכם ולהגיד: יש לנו פתרונות – אתם עולים ומנגחים את האופוזיציה. אני לא מנגח את ראש הממשלה, זה לא העניין; אני מנגח את זה שהממשלה הקודמת התחילה פעילות מצוינת, ובמקום לבוא ולהגיד: טיפה צדקתם, אנחנו נהיה ממשיכי הדרך, אתם בוחרים להתעלם ולהגיד: אנחנו מטפלים בבעיה. אדוני, קח את זה לפתחך. אי-אפשר להמשיך במדינה כזאת שבה ארגוני הפשע נותנים את הטון. אסור. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. יעלה ויבוא חבר הכנסת אביחי בוארון. אני רוצה בהזדמנות זו לברך את הילדים שנמצאים איתנו כאן ביציע. ברוכים הבאים לכנסת.

מאיר כהן (יש עתיד):

מי אלה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תבורכו. חבר הכנסת אביחי בוארון.

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, זה בסדר, אתה יכול לעלות. זה בסדר, אפשרתי גם לראש האופוזיציה. הטבע לפעמים קורא. זה קורה. עד ארבע דקות לרשותו של אדוני, פלוס הדקה של העלאת הדוכן. בבקשה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני ראש הממשלה – לא כאן, אבל בכל זאת – אדוני ראש האופוזיציה, אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, באחד מלילות השימורים שקדמו להצבעה על התקציב, באחת ההפוגות שבין ההצבעות, סיפר חברי חבר הכנסת ששון גואטה לי ולעוד כמה חברי כנסת על הפשיעה החקלאית הגואה ועל חוסר האונים של חקלאי הגליל: כלים חקלאיים שמועלים באש, מטעים שנבזזים ונעקרים ועוד. במטרה לעזור לחקלאים חבר הכנסת גואטה חיפש מתנדבים, חיילים משוחררים שישכבו בלילות במטעים לשמור על הגידולים ועל הכלים. ואני חשבתי לעצמי: למה בחור צעיר שהשתחרר עכשיו משירות ביחידה קרבית צריך להשכיב מארבים בשדות חקלאיים בגליל? למה חברות ביטוח לא מוכנות לבטח ציוד הנדסי בנגב? איך הגענו למצב הזה שיש ארגון מתנדבים שנקרא "השומר" בשנת 2023? מדוע כל ילד במדינת ישראל יודע מה משמעות המילה "פרוטקשן"? אני רוצה לספר לכם, חבריי, שכשחבר הכנסת ששון גואטה סיפר לנו על הטרור החקלאי, פניתי לחבר כנסת בולט מאחת הסיעות הערביות ושאלתי אותו אם הוא וחלק מחבריו יצטרפו להצעה לחוקק חוק לזמן קצוב, חוק שיסמיך את גורמי הביטחון בישראל – משטרה, צבא, שב"כ, מי שצריך – לעבור בית בית בכל ערי ישראל, בדגש על האוכלוסייה הערבית, ולאסוף את כל כלי הנשק הלא-מורשים. תשובתו עודדה אותי: שייכנסו כולם – הוא אמר, להפתעתי – צבא, משטרה. שהשב"כ ייכנס. שיכסחו את כל ארגוני הפשיעה הערביים ושרק ייקחו מאיתנו את הצרה הזאת. פעמיים שאלתי אותו. רציתי להיות בטוח שעמדתו אינה מקרית. פעמיים הוא ענה לי באותו האופן. אבל, אדוני היושב-ראש, כשניגשתי למלאכת גיבוש החוק חיכתה לי הפתעה לא מפתיעה. לפני שאני אומר מה הייתה ההפתעה, אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, שאתמול התחדש לי ביטוי יפה בארמית: לפום חורפא שבשתא. שמעתם על זה? חברי אלעזר שטרן, שמעת על הביטוי הזה? לפי החריפות – השיבוש, ובעברית מילולית, כגודל החריפות – גודל השיבוש.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

דומה לפום צערא אגרא.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

כשניגשתי למלאכת גיבוש החוק אמרו לי אנשים חריפים: החוק לא יכול להסמיך את רשויות האכיפה להתנהל בצורה חד-צדדית. אמרתי: אין בעיה, גופי האכיפה יעברו בכל ערי ישראל. אמרו לי אותם החריפים: החוק לא יכול להיות מופנה כלפי אוכלוסייה אחת. עניתי: גופי האכיפה יעברו גם בערי ישראל. אמרו לי החריפים: אי-אפשר להפעיל את צה"ל נגד חברה אזרחית. עניתי: מדובר במאות אלפי כלי נשק, נשק שמופנה כלפי החברה כולה ומסכן אותה. אני חייב לספר לכם, חבריי, שאת אותה חריפות פגשנו היום בוועדת חוקה, חוק ומשפט, שעה שפרקליט המדינה הסביר לנו באריכות משהו מדהים – שלא היינו רוצים שכל שוטר יהיה מוסמך להחליט על פתיחה בחקירה בגין הסתה לאלימות ולטרור. זו הרי פגיעה בחופש הביטוי, הוא אמר. התשובה שלי אליו: זה בדיוק מה שהיינו רוצים. היינו מבקשים שכל שוטר יעשה הכול לשמור על שלום אזרחי ישראל. אבל כגודל החריפות גודל השיבוש. השיבוש נובע מהגישה שמלוא כל הארץ משפט. אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש האופוזיציה, חבריי חברי הכנסת, שמחתי היום עד מאוד, יחד עם חבריי ועם רוב ככל אזרחי ישראל, כששמעתי את ראש הממשלה אומר – ציטוט: ראיתי בעיתון כותרת שמצטטת כביכול שרים שאומרים שהרפורמה המשפטית מתה; הרפורמה המשפטית לא מתה, הרפורמה המשפטית תקודם. אל תקשיבו למה שאומרים בתקשורת. סוף ציטוט.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא תקודם.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אנחנו מחויבים לתיקון מערכת המשפט, כי אנחנו מחויבים לתיקון המדינה, כי אנחנו מחויבים למשילות, כי אנחנו מחויבים לאזרחי מדינת ישראל, יהודים וערבים כאחד.

גלעד קריב (העבודה):

איזו משילות – – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני ראש הממשלה, כולנו מאחוריך בדרך אל התיקון הנכסף. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת אביחי בוארון. כעת יעלו ראש הממשלה ואחריו ראש האופוזיציה. כפי שעשיתי בדיונים קודמים והדגשתי, אני מדגיש גם כעת: אני אאפשר לשני האישים לדבר ללא הפרעות. מי שיוצאו, לא יחזרו עד ההצבעה. אני מדגיש זאת: מי שיוצאו החוצה, לא יחזרו עד ההצבעה, אז אנא, גזרו על עצמכם איפוק, גם אם אתם לא מסכימים עם כל מה שנאמר.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, לא עכשיו. אדוני ראש הממשלה, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

יש לך שרים, לא שר.

גלעד קריב (העבודה):

לא, השר לביטחון לאומי – – –

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני, הדיון הוא במעמד ראש הממשלה.

גלעד קריב (העבודה):

אני לא תוקף את ראש הממשלה, אני שואל – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

שמעתי את אדוני. השאלה תיוותר בחלל האוויר. אדוני ראש הממשלה, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

ראש הממשלה, לצערנו, צריך להתייחס לכישלונו של שר שמפחד להתייצב לצידו של ראש הממשלה.

קריאה:

אתה דואג לראש הממשלה?

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת גלעד קריב, הערתך נשמעה. תודה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש תחילה להביע את צערי העמוק, שאני בטוח שהוא גם צערכם, על פטירתו של שופט בית המשפט העליון יעקב טירקל, שופט בדימוס. יעקב טירקל היה מגדלור של צדק ואמת, והוא טרח בכל עת, בכל הזדמנות ובכל צומת, להיאבק על הצדק והאמת של מדינת ישראל. אני ראיתי את זה מקרוב בוועדה הציבורית שהוא עמד בראשה בפרשת המרמרה, והוא וחבריו לצוות עשו רבות כדי להזים את השקרים שהופנו כלפינו, כדי להוציא את הצדק והאמת. אני חייב להגיד שהוועדה הזאת עשתה רבות כדי להגן על חיילי ומפקדי צה"ל, להגן על מדינת ישראל, וזה היה מקצת מפעולתו של טירקל במהלך השנים. הדרך הישרה והישירה שבה הוא פעל למען ארצנו, למען מדינתנו, למען כל אזרחינו, תמשיך להנחות את דרכנו. אני שמעתי כאן את זעקות האמת של חברת הכנסת סלימאן ושל חברי הכנסת הערבים. אינני אומר זאת בשיח של אמירה כדי לצאת ידי חובה. אני שמעתי את הדברים. אני שמעתי גם דברים שהשתנו במהלך השנים. אני מציין את זה משום שפעלתי בממשלות בראשותי, בין 2009 ל-2021, להקים תשע תחנות משטרה – בערערה, בכפר קאסם, בבאקה אל-גרבייה, בג'יסר א-זרקא, בטמרה, במג'ד אל כרום, בכפר כנא, בגליל המערבי, בטירה, ועוד חמש נקודות משטרה – בתבור, במר'אר, במנדא, בטובא-זנגרייה ובג'לג'וליה. זו הייתה תוספת ענקית – זו לא תוספת, זה בכלל שינה את המאזן. אבל זה לא היטה את המאזן, צריך לומר את זה ביושר. הבעיה שאתם מתארים היא בעיה אמיתית. אבל שמעתי מכם את הקריאה לעוד נוכחות משטרתית, לפעולה לאיסוף כלי נשק, לדברים – אני אומר את זה לא בתור התרסה – שלא היה לגביהם קונסנזוס, בלשון המעטה. אני לוקח את הדברים אליי, לא רק משום שהדבר הזה חדש; אנחנו עשינו פעולות בזמנו בכניסה לכפרים, בחילופי אש אפילו, שהביאו אפילו לתוצאות קשות אבל הכרחיות. אני מתכוון כצעד ראשון – אני לא מתכוון, אני עושה את זה עכשיו. אני מזמין את כל חברי הכנסת של הסיעות הערביות אליי למשרד. זה לא תרגיל, זה בא מעומק הלב ומעומק ההבנה שלי שאני ראש הממשלה של כל אזרחי ישראל. אנחנו נצטרך לפעול בהרבה חזיתות, ואני רוצה את עזרתכם ואת שיתוף הפעולה שלכם, ואני מצפה לפגישה הזאת. אדוני היושב-ראש, אני חייב להתייחס גם לדברים אחרים שעלו כאן, הדברים שאנחנו שומעים מ-40 חתימות ל-40 חתימות. אני רוצה להגיד לך שבחודשים האחרונים, בכמה ממשרדי היחצנות והפרסום בתל אביב דולקים האורות עד השעות הקטנות של הלילה. הארט-דירקטור שואל את מנהל הקריאייטיב: איך מפילים את ממשלת הימין הזאת? הם נלחמים בטרור, הם ניהלו לאחרונה מבצע צבאי מושלם, הם העבירו תקציב לשנתיים, הם פה לארבע שנים. מה עושים? אז מנהל הקריאייטיב מפנה את השאלה למומחה הספינים, והוא מגלגל אותה אל הקופירייטרית, והיא אומרת: תביאו את התקציבאי, כי בלעדיו לא נוכל להתקדם. ופה אחד מגיעה החלטה: צריך להמשיך בקמפיין נגד הממשלה הנבחרת, ובכל שבוע נביא סיסמה אחרת. בהתחלה: ישראל עומדת להפוך לדיקטטורה, ומוסיפים לזה את המילים "הפיכה שלטונית". הפיכה שלטונית – –

קריאה:

הינה רוטמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מיכל שיר.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

באה ההפיכה, באה ההפיכה. ההפיכה הגיעה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – ושלטון החושך וכוחות האופל, והשד יודע מה. מערבבים את הכול באיזה טשולנט חזק חזק. ואז מישהו אומר: אבל ביבי, ביבי. אבל ביבי אמר במפורש שהוא רוצה למצות את ההידברות, הוא רוצה לנסות להגיע להסכמות. אז מה נעשה? ואז באה התשובה: מה זה משנה מה הוא עושה? והם אומרים: העיקר שלא יהיה רגע אחד של שקט. ואז כל יום ממציאים – – –

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עודה, אתה לא היית כאן. אני אמרתי שאני לא אאפשר הפרעות.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לא, אני רוצה להבין. סיימנו דיבור עכשיו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עודה, כידוע לך, רשות הדיבור היא של ראש הממשלה ושלו בלבד. חבר הכנסת עודה, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא להפריע, איימן עודה. לא מפריעים – – –

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

כל יום ממציאים תירוץ אחר: חוק הגיוס, קרן הארנונה, ערוץ 14. ערוץ 14 – מה פתאום שיהיה פה ערוץ שיבטא עמדות עצמאיות לא של המחנה שלנו? הם אומרים.

קריאות:

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ישיבת מעלה אליהו בתל אביב – אני רוצה שתבינו: רחמנא ליצלן, ישיבה יהודית, ישיבה דתית-לאומית בלב העיר העברית הראשונה. איך ייתכן שיהיה דבר כזה? ומה עוד ברשימת הספינים? בשם הדמוקרטיה, בשם חופש הדיבור, מונעים משמחה רוטמן לדבר באוניברסיטת תל אביב. בשם חופש הדיבור מכים את השר דיכטר, תוקפים את ניר ברקת, מגרשים את בועז ביסמוט מבית הכנסת ביום השואה.

קריאות:

תמשיכו לנרמל – – – מה אתה צוחק? מה אתה צוחק? איזה בושה אתם. דמוקרטים, עלק. דמוקרטים גדולים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת. חברי הכנסת מהליכוד – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מלביצקי, חבר הכנסת ביסמוט, שמענו. אתם מפריעים לראש הממשלה.

קריאות:

– – – תתביישו לכם – – – איזה בושה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן.

קריאות:

איזו בושה. איזו בושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מלביצקי, אתה מפריע לראש הממשלה כרגע. תודה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

בישיבת הסיעה היום שאלתי אותך, אדוני היושב-ראש, וגם חברי כנסת שהם משפטנים – שאלתי: האם זה חוקי? האם זה חוקי לקחת נציג ציבור ולרדוף אחריו? לא להפגין; להפגין מותר, אין לנו בעיה. האם מותר לאיים עליו, להגביל את חופש התנועה שלו במרחב הציבורי?

קריאות:

תשאל את סילמן אם זה חוקי – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה.

קריאה:

מה עם סילמן – – –

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

וזה דבר רציני מאוד, משום שחברי הכנסת – – –

קריאות:

חברת הכנסת דבי ביטון, קריאה ראשונה.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – הפך להיות קללה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

חברי הכנסת סעדה, מלביצקי, רוטמן, ברקת, בועז ביסמוט, מתארים את התקיפות, את האיומים הללו, וגם אומרים את הדבר הבא – את זה אתם חייבים לשמוע. חבר הכנסת שקלי מספר ככה: תוקפים את אשתו – אוקיי, סובבים את אשתו בעמק ואומרים לה, הצובאים עליה: אנחנו מהעמק, את ממגדל העמק. מקומך לא כאן, תחזרי לשם. וזה בשם הפלורליזם, בשם הדמוקרטיה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה ההסתה הזאת? למה ההסתה?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

איזו גזענות, איזו התנשאות ואיזו אלימות.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מיכל שיר, קריאה ראשונה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

ראש הממשלה, התחלת טוב, דיברת על האחרים – – –

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

וכל זה בשם הדמוקרטיה, כל זה בשם שלטון החוק, כל זה בשם חופש הדיבור, כל זה בשם זכויות האדם. אני רוצה להגיד משהו: אל תנסו לעשות סימטריה כוזבת, כי אין. ואני אומר לכם, חברי הכנסת ומנהיגי האופוזיציה, אפס גינויים שלכם.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

איפה היית – – – מה עשית?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ברביבאי, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אתם שותקים. אמר, בצדק, חבר הכנסת יולי אדלשטיין היום בישיבת הסיעה: אני לא נתפס לחרדות, אני לא נתפס לפחדים, אבל אני אומר לכם, זה ייגמר ברע. ושאלו: איפה אתם? למה אתם שותקים? למה אתם לא פועלים? הכול מותר? הכול כשר?

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, קריאה שנייה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קריאה ראשונה.

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

זה לא בשם הדמוקרטיה, זה לא בשם שלטון החוק, זה לא למען הפרלורליזם, זה לא למען רפורמה זו או אחרת, זה למען דבר אחד: הפלת השלטון. וכמובן, דרך אגב, כשכלים כל הקיצים, תמיד יש את אוהדי בית"ר ירושלים. פרשן אחד שמחזיק את עצמו בכיר כתב שהם פרצו למגרש בגלל – סוד גדול, נחשו – בגלל נתניהו. כמובן, לאיילון מותר לפרוץ, אבל העיקר – נתניהו. איזו צביעות. וכך זה נמשך בקמפיין מלאכותי, קמפיין מתוזמן, בהנדסת תודעה שלא הייתה כמותה, וכמובן בשותפות מלאה של ערוצי התעמולה בתקשורת.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, את בקריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני רוצה לדמיין מה היה קורה אם היינו רואים גודש כזה של התנכלות לנציגי ציבור שלכם. מה שהיינו רואים בערוצי התקשורת.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קריאה שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

היינו רואים תחקירים, פתיחת מהדורות, מומחים, פרשנים – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, את בקריאה שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אתם יכולים לצעוק. הצביעות שלכם זועקת לשמיים.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, קריאה שנייה. חברת הכנסת לזימי, את בקריאה שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

לא רק שהבטחתם עשרות מיליארדים למנסור עבאס ולנציגי התנועה האסלאמית – –

קריאות:

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – לא רק שהבטחתם להם את זה, גם לחרדים הייתם מוכנים לתת הכול.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ברביבאי, קריאה שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

איך אמר בני גנץ לחרדים? ציטוט – זה ציטוט מוקלט – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קריאה שלישית. נא לצאת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – "אני שולח לכם דף ריק".

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת. חבר הכנסת מלביצקי, קריאה ראשונה.

קריאות:

בושה, בושה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

נכון, בושה מה שאתם עושים, הצביעות שלכם. אתם אומרים – בני גנץ, אגב, מגובה כמובן בניסיונות של בנט ולפיד להביא את החרדים לממשלה, מוכנים לשלם הכול, כמו ששילמו לאחת מחברות הכנסת שעמדה לקבל תפקיד דיפלומטי. 300 מיליון את רוצה בשבוע הזה? תקבלי. 400 מיליון בשבוע הבא? תקבלי. זה לא ביזה, זה לא שוד הקופה הציבורית, זה בסדר, כי אתם מהצד הנכון.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ברביבאי – – –

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

איך אמר בני גנץ לחרדים? "אני שולח לכם דף ריק". הינה דף ריק, יש חתימה שלי למטה, תמלאו מה שאתם רוצים. ויש גם עתירה של מי שמתקראת התנועה לאיכות השלטון נגד תקציב המדינה שהעברנו בשבוע שעבר. אני מצטט: תקציב דו-שנתי הוא אנטי-דמוקרטי, תקציב לא אחראי ותקציב ממש לא חוקי. אבל רק לפני שנה וחצי, כשממשלת בנט-לפיד העבירה תקציב דו-שנתי, הינה מה שהתנועה הזאת אמרה – ציטוט: המדינה יכולה לצעוד קדימה סוף-סוף. ברכות לח"כים ששחררו את ישראל מהכאוס הכלכלי. סוף ציטוט. א-גרויסע תנועה לאיכות השלטון. זו תנועה פוליטית להפלת השלטון – השלטון של הימין, כמובן. הם לא עובדים על אף אחד. זה עבר, כל הדבר הזה עבר. חברי וחברות הכנסת אצלנו ורבים בעם ישראל לא קונים את מסך התעמולה הזה יותר. הם גם לא קונים את הצעקות שלכם שם באופוזיציה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שרון ניר, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני וחבריי נמשיך לעבוד לטובת כל אזרחי ישראל. לשם כך העברנו תקציב אחראי ומאוזן ואת חוק ההסדרים, שיתרמו ליציבות כלכלית ולמאבק ביוקר המחיה. בשבוע הבא אנחנו נקים ועדת שרים מיוחדת בראשותי למאבק ביוקר המחיה. אנחנו נעודד עוד תחרות – –

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת נעמה לזימי, קריאה שלישית. נא לצאת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – נוריד עוד מחירים, נפחית עוד מכסים, נשבור עוד מונופולים – –

נעמה לזימי (העבודה):

פיקציה, פיקציה. איפה הייתם – – – שלם? כלום לא עשיתם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – נפתח את השווקים, נוריד מחירים, נזניק את הכלכלה. כל הזמן אני שומע: אין בשורות, הם לא עושים כלום. הרי אי-אפשר. אני אעמוד כאן – בפעם שעברה שהייתה לי הזדמנות לעשות את זה התחלתי להקריא לכם – לקרוא לכם, בעברית תקנית – לקרוא בפניכם את המאזן של הדברים, ואז באו אליי שרים ואמרו: לא הזכרת הרבה דברים אחרים. לא הזכרתי, למשל, שבמשרד המדע החזרנו את המלגות לקידום לתארים אקדמיים לנשים שאתם ביטלתם. היו אצלנו.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

מקום אחרון – – –

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

מלגות לעולי אתיופיה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ברביבאי, את כבר בקריאה שנייה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל למה הוא לא מדבר – – –

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

מלגות למשרתי מילואים, מלגות למדענים, לפוד-טק, לבינה מלאכותית. החזרנו את סל המדע לרשויות המקומיות, רשויות ערביות, רשויות אחרות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה עם הפשיעה?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

דברים שאתם ביטלתם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי, לא לגשת לדוכן. לא לגשת לדוכן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ראש הממשלה, דיברנו על הפשיעה, ענית בצורה רצינית.

קריאות:

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תירגעו. ענית בצורה רצינית בהתחלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

שמעת את הזעקה שלנו. די עם ההתנהגות הזאת. עכשיו אנחנו מדברים על דם שנשפך ברחובות כל דקה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי, תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני מבקש ממך – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אדוני ישב במקומו. אני אמרתי שאני לא אאפשר הערות ביניים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

די כבר, זה לא המקום להתנצחות על חשבון הדם שלנו, אדוני ראש הממשלה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

כיוון שהייתה התנצחות מולי, ויש התנצחות מולנו כל הזמן בדברים אחרים, אני מתייחס גם לדברים האחרים. ואל תטיפו לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא עכשיו, לא עכשיו. יש לך הזדמנויות אחרות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תטיפו – – –

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ואל תטיפו לי. אל תטיפו לי. אם זה לא עכשיו, אז תדאג שאחרים לא יענו לך על זה. לא נתייחס אליהם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי, אני קורא אותך בקריאה ראשונה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אנחנו מוסיפים להיאבק – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי, אני קורא אותך בקריאה שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אנחנו מוסיפים להיאבק בתוקפנות של איראן ושלוחות הטרור שלה באזורנו. חיזקנו את ההרתעה במבצע מגן וחץ, ויהיה לכך המשך מול כל מי שירים את ידו עלינו. זאת לא אמירת סרק. בחמשת החודשים האחרונים אנחנו סיכלנו או תפסנו את כל מי שהרים יד על אזרחי ישראל או חיילי ישראל בלי יוצא מן הכלל. בד בבד – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה עם הרוצחים? תפסתם אותם?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אכן, אכן.

טלי גוטליב (הליכוד):

את קוראת לחיילים שלנו רוצחים?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, היא מתכוונת לפשיעה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

בד בבד – אני מציע שתקשיבו, כי אלה לא דברים של מה בכך. בד בבד אנחנו חותרים להרחיב את מעגל השלום במזרח התיכון. נוסף על הסכמי אברהם ההיסטוריים שכבר הבאנו, אנחנו נקדם הסכמי שלום ונורמליזציה עם מדינות ערב. אנחנו נחזק את המשילות ואת הביטחון האישי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה משילות?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

כדי לעשות את זה אנחנו זקוקים לא רק לשיתוף הפעולה שלכם, שכבר דיברתי על זה; אנחנו הבאנו תקציבי ענק להקמת משמר לאומי – המשמר הלאומי, יותר נכון – ולהוספת 4,800 שוטרים, וכמובן להקמת משטרות חדשות, תחנות משטרה נוספות לאלה שאמרתי, ולאמצעים חדשים במאבק בפשיעה. אני מתכוון להתמקד במיוחד בפשיעה במגזר הערבי.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מה עם בן גביר?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סגלוביץ', קריאה ראשונה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

עליו אתה לא אומר מילה. זה ביזיון לאומי שלך, לא שלנו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת קטי שטרית, אין צורך. אין צורך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה הוא לא יושב פה? מה זה, בעניין אלימות הוא לא מגיע?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב בן ארי. שמענו גם בפעם הראשונה, לא צריך שש פעמים. שמענו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ובעניין האזיקים האלקטרוניים, אני יכול להודיע לכם שבקרוב אנחנו נביא – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה בקרוב?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – בקרוב מאוד אנחנו נביא את החוק שהבטחנו, ואחר כך לא יהיה לכם מה להגיד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב בן ארי, קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לקטי שטרית זה בסדר לצעוק?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

היו"ר אמיר אוחנה:

השרה גולן, השרה גולן, השרה גולן, אני קורא לך.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

בתחום החינוך אנחנו מיישמים את השלב הראשון של התוכנית לחינוך חינם מגיל אפס עד שלוש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך? איך?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אנחנו נעניק כמעט 1,000 שקלים לכל ילד במשפחה שבה שני ההורים עובדים – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איך? אין את זה בתקציב. איך? איך?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – ונשקיע סכומי עתק במעונות יום בפיקוח.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

ראש הממשלה, זה לא מופיע בתקציב. זה של אבי מעוז.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ואני רוצה להגיד משהו על החינוך בכלל. אנחנו מוסיפים לחינוך 24 מיליארד שקלים, 24 מיליארד שקלים, בשנתיים הקרובות. זה סכום ענק, אבל בתקשורת, בערוצי התעמולה, לא תשמעו על זה מילה. אבל אנחנו משקיעים בדור העתיד שלנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

יושבים כאן דור העתיד ממש למעלה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

שלום, דור העתיד. שלום לכם. שלום לכולכם.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

יש עתיד.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

לא אמרתי "דור יש עתיד", אמרתי "דור העתיד".

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אני אומרת, יש עתיד.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

על יש עתיד עוד נדון. נשלים את מהפכת התשתיות והתחבורה שהבאנו בכל רחבי ישראל: עוד כבישים חדשים, עוד מסילות רכבת, עוד גשרים, עוד מנהרות, עוד מחלפים ופרויקט המטרו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוה.

קריאה:

זה שעצרתם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

גולת הכותרת תהיה תחילת התכנון לרכבת קליע מקריית שמונה לאילת, שתשעט במהירות שיא ותחבר את המדינה מקצה לקצה. אתם יודעים איזו מהפכה זאת, אי-אפשר לתאר את זה, ואני חושב שכל מי שדואג לעתיד הגליל והנגב צריך להבין שזה העתיד. אתה מחבר רכבות במהירות ואתה פותח את הקרקעות, ואתם רואים פריחה שהיא טובה לכל התושבים שם ולאלה שיבואו. אנחנו נקדם גם את תעשיית הפוד-טק, כולל שימוש בחלבונים אלטרנטיביים. זה תחום מתפתח בעולם שישראל – אני רציתי להגיד שתוביל גם בו; ייתכן שהיא כבר מובילה בו. אנחנו נצעיד את ישראל אל הצמרת העולמית. תיאנחו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוה, אוה. השר בן גביר.

קריאות:

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

הבוס שלך הגיע.

היו"ר אמיר אוחנה:

אוקיי. עשר שניות, תשע, שמונה, שבע.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

הבוס שלך הגיע.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. ראש הממשלה, בבקשה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

ראש הממשלה, ששש.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

יש עוד תחום קטן, בלתי חשוב, שאיך אני מעלה אותו כאן, אבל בכל זאת אני מרשה לעצמי להעלות אותו כאן. תשמעו, כי העליתי פעם תחום, לפני 13 שנה – עמדתי פה ואמרתי שאני עומד להקים ועדת היגוי כדי להפוך את ישראל למעצמת סייבר, ואז קם חבר נכבד באופוזיציה ואמר: ראש ממשלה וירטואלי. אז היום כולכם יודעים שזה לא וירטואלי, זה ריאלי לגמרי, ואכן הפכנו את ישראל – אני לא רוצה להגיד למעצמה החמישית, כי אני חושב שאנחנו יותר קרובים מזה – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

מאז הקמת מכונת הסתה מאוד אפקטיבית. מכונת ההסתה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מיכל שיר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – אבל היום אני אומר לכם עוד דבר כזה – ואתם יכולים לצעוק ולזלזל, במיוחד אלה שעוברות ממפלגה למפלגה; אתם יכולים להגיד הכול, אבל אני רוצה שתקשיבו לי.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מיכל שיר. חבר הכנסת בועז ביסמוט, קריאה ראשונה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אותם אתה לא מוציא.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אבל אני רוצה שתקשיבו לי, כי מה שאני אומר פה ישפיע על כל אחד ואחד מכם, על הילדים שלנו ועל הנכדים שלנו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, קריאה ראשונה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא יפה ככה לדבר על סילמן, היא בכל זאת נפגעה בתחנת דלק.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר קרעי, השר קרעי, אנא. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז מה אם היא – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך הייתי? הייתי טובה?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אנחנו נצעיד את ישראל אל הצמרת העולמית בתחום הבינה המלאכותית, כפי שעשינו בסייבר. בימים הקרובים אני אכנס ועדת היגוי של מומחים מהעולם הביטחוני, מהעולם האקדמי ומהעולם העסקי כדי להזניק קדימה את תעשיית הבינה המלאכותית.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תקציב אין – – –

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני יכול להגיד לכם שזה משפיע על הכול: זה משפיע על הביטחון, זה משפיע על החינוך, זה משפיע על התעסוקה – זה משפיע על הכול. ואני חושב שהדבר הזה – ותזכרו את היום הזה – תוכלו להתייחס אליו, לראות אם הדברים האלה נושאים פרי. ישראל כבר נמצאת במקום טוב, אבל אנחנו עומדים תמיד בתחרות. אין שום הישג שהוא הישג אבסולוטי; אין שום כוח שהוא כוח אבסולוטי. בעולם התחרותי של ימינו, בעולם הגלובלי שמשנה את צורתו מרגע לרגע, כל כוח הוא יחסי, ואנחנו חייבים להיות – למען העתיד שלנו, הביטחון שלנו, הרווחה שלנו, הכלכלה שלנו, יחסי החוץ שלנו – אנחנו חייבים להיות בין חמש מעצמות הבינה המלאכותית לא היום, גם מחר וגם מוחרתיים.

נאור שירי (יש עתיד):

רק עכשיו אתה מתייחס לזה – – – זה קיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת נאור שירי, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני לא אמרתי שזה לא קיים. גם היה קיים לנו סייבר לפני.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת נאור שירי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אבל העובדה היא שריכזנו משאבים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת נאור שירי, קריאה שנייה.

נאור שירי (יש עתיד):

ראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

עכשיו הייתה ראשונה. המשכת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני שמח שאתה מסביר לי שבינה מלאכותית קיימת פה. אני ידעתי את זה. אני גם ידעתי שהסייבר היה קיים פה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה בשנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אבל השאלה היא כמה הוא היה קיים, כמה זה הקיף את כל תחומי החיים שלנו, כמה מהמודיעין שלנו בא מהסייבר – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עודד פורר, שלום לך.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – כמה מהביטחון שלנו בא מהסייבר. וכאן הצדקנו את זה, והקצינו משאבים, הקצינו כסף והקצינו תוכניות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – הרשות הלאומית לחדשנות עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, שלום גם לך.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

באנו לעיירות הפיתוח, ושמנו את כל המאמצים הללו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

על מה אתה מדבר?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

תזלזלו, תבטלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

קריאה ראשונה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

קיצצת 100 מיליון שקל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אתה בקריאה ראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו"ר אמיר אוחנה:

השר קרעי, אין צורך לעזור.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

בוא נגיד כך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איך קיצוץ ברשות לחדשנות מסייע לבינה המלאכותית, אדוני ראש הממשלה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אתה בקריאה שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ההיסטוריה תשפוט – –

קריאה:

אותך.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – תשפוט את כולנו, ואכן, היא תשפוט אותנו לעומתכם. מה אתם עשיתם בזמן הזה? כלום, שום דבר. רק לצעוק, רק לזעוק. אבל ההיסטוריה אכן שופטת.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שרון ניר, קריאה שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

היום לפני 27 שנים – מישהו ציין את זה כאן – ב-29 במאי 1996, נבחרתי לראשונה לראש ממשלת ישראל.

קארין אלהרר (יש עתיד):

די, הגיע הזמן – – –

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

זאת הייתה וזאת עודנה הזכות הגדולה של חיי, להנהיג את המדינה היהודית, להבטיח את עתידה, לדאוג לכלל אזרחיה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת אורנה ברביבאי, קריאה שלישית. נא לצאת.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

רק יהודית יש לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

נא לצאת. תודה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

רק יהודית. אין דמוקרטיה בישראל.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

בנאומי הראשון כראש ממשלה – –

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אין דמוקרטיה בישראל.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – כאן במליאת הכנסת – –

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אין מגילת עצמאות בישראל.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – הצגתי יעד ברור: לבנות יחד ישראל חזקה, משגשגת, בטוחה יותר. והיום, כשאנחנו מסתכלים לאחור, רואים איזו התקדמות כבירה הצלחנו לעשות יחד בבניין המדינה שלנו. קודם כול, הבאנו את כלכלת – לא כלכלת; את מהפכת הכלכלה החופשית, עשרות רפורמות שפתחו את השווקים, פתחו את שוק העבודה, צמצמו את הרגולציה, צמצמו את הוצאות הממשלה ביחס לתל"ג, רפורמות שהביאו להתעצמות ביטחונית, לקדמה טכנולוגית, למדינה של – איך אגיד את זה, חדי קרן? יוניקורנים, כן? אני לא מתכוון לנועה קירל, כן? צמצמנו פערים; הרחבנו את יחסי החוץ שלנו; כוננו ארבעה הסכמי שלום היסטוריים; הקמנו מתקנים להתפלת המים, הגדולים ביותר בעולם, שהפכו את ישראל למעצמה אנרגטית; הוצאנו את הגז מהמים – יש רבים כאן שהתנגדו לכך – ובזה הפכנו את ישראל למעצמה אנרגטית. הבאנו סל של רפורמות. השר כץ, אתה הזכרת לי עכשיו דבר – איך אומרים? רשימת ההישגים היא כל כך ארוכה, אבל בכל זאת, אתה הזכרת לי, אז אני אומר את זה כאן. הרפורמה בנמלים, כן? גם אז אמרתם לנו: לא עשיתם כלום, אין בשורה, כל הדברים האלה. אבל אני רוצה להגיד לכם, לפני ההפרטה של שלושת הנמלים מתוך ארבעת הנמלים – הוספנו שני נמלים והפרטנו שלושה – נמל חיפה דורג על ידי הבנק העולמי בדירוג של מקום 196 בנמלי העולם; אני לא יודע כמה נמלים יש בעולם. 196. אחרי כניסת הרפורמה ב-2021, הוא דילג ב-140 מקומות למקום ה-56. זאת רק דוגמה אחת. יש כל כך הרבה דוגמאות. אנחנו שינינו את פני המדינה. כולם רואים את זה – רואים את זה בקו הרקיע של תל אביב, רואים את זה בקו הרקיע של אשקלון, רואים את זה בקו הרקיע של אור עקיבא, רואים את זה בקו הרקיע של עפולה. שינינו את פני המדינה, ואני אומר, גם הכפלנו – –

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

לא רק שם. – – הכפלנו את ההתיישבות ביהודה ושומרון; השגנו את הכרת ארצות הברית ומדינות עולם נוספות בירושלים כבירת ישראל. עכשיו אני רוצה להגיד לכם, חברי האופוזיציה, לצערכם, זה לא נאום סיכום. זאת אומנם לא ההתחלה, אבל אנחנו עוד רחוקים מאוד מהסוף. אתגרים גדולים עוד לפנינו, ולא פחות מכך – אני אומר לכם את זה שוב – הזדמנויות גדולות, הזדמנויות ענקיות שיוסיפו לשנות את פני המדינה ולטובת כל אזרחיה. יחד עם חבריי וחברותיי לממשלה אמשיך לפעול בנחישות ובמסירות לחיזוק מעמדה, ביטחונה ושגשוגה של מדינתנו האהובה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – – אתה אפילו לא הבן אדם שהיית.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מיכל שיר, קריאה שלישית. נא לצאת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אעשה זאת למען הדור הזה ולמען הדורות הבאים, לכל אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה לכם.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אתה אפילו לא הצל של עצמך.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא. בלי מחיאות כפיים. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה לומר את דברו, ומודה לחבר הכנסת מיכאל ביטון, שבזכותו אני יודע לומר שאנו מקדמים בברכה את תלמידי היישוב חצור הגלילית. ברוכים הבאים, ברוכות הבאות, תלמידות, תלמידים. בלי מחיאות כפיים. לא מוחאים כפיים בכנסת. אני מאחל לכם – אתם בתוכנית מנהיגות, וחלקכם רוצים להיות חברות וחברי כנסת. אני מקווה שתצליחו לעמוד במשימה. זה חשוב למען העתיד של מדינת ישראל. תודה רבה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אין דאגה. אני חושב שאחרי המופע של ראש הממשלה הם כבר הרבה פחות רוצים להיות חברי כנסת.

אופיר כץ (הליכוד):

הם רוצים להיות ראש ממשלה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני ראש הממשלה, המלצה אחת בכל זאת. אני מציע שבפעם הבאה, בין זה שאתה קורא לאחדות העם ואומר שאתה ראש הממשלה של כולם לבין זה שאתה מתחיל להסית, קח איזו דקה. קח דקה, דבר על משהו אחר, ואחר כך אתה יכול לעשות מה שאתה עושה כל חייך, שזה להסית ובדרך לקבל קרדיט או לנסות לקחת קרדיט על דברים שלא אתה עשית.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת. חבר הכנסת אושר שקלים, קריאה ראשונה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

למה לא – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת חנוך מלביצקי, קריאה שנייה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני שומע את הנאום שלך ושואל את עצמי אם אתה לא גר פה באמת, או סתם נותנים לך כל הזמן אינפורמציה לא נכונה. אתה מדבר על הסתה? איפה היית כששלחו כדור אקדח לילד של בנט? איפה היית כששלחו כדור אקדח לאשתו של בנט?

קריאות:

יאיר לפיד (יש עתיד):

איפה היית כשסילמן, חיכו לה ליד הבית? אתם מדברים על לרדוף אחרי חברי כנסת?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מלביצקי.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אתם מדברים על להסית נגד חברי הכנסת?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת – – – תודה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אתה לא יודע מה קרה ליד הבית של ניר אורבך? מה קרה לילדים של ניר אורבך? מה אתה עשיתם פה שנה וחצי חוץ מלהסית כל הזמן באלימות, ברשעות, בחוסר עכבות מוחלט? אתם מדברים על זה שמישהו הדביק מדבקות על האוטו של רוטמן? כן, רוטמן, הותקפת בידי מדבקה. אסון גדול.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? אנחנו לא שומעים כלום.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת חנוך מלביצקי, נא לצאת. קריאה שלישית. תודה.

שרת המודיעין גילה גמליאל:

זה לא נכון להדביק מדבקות – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

אנחנו לא מקבלים מכם שיעורים בנימוס, לא אחרי מה שחוללתם פה שנה וחצי. אני עוקב אחרי הקמפיין האחרון שלכם, של האזרחים סוג ב'. אתם רוצים לדבר על אזרחים סוג ב'? בואו נדבר על אזרחים סוג ב'.

היו"ר אמיר אוחנה:

השרה גמליאל, לא לגשת.

שרת המודיעין גילה גמליאל:

אתה מקל בזה ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

השרה גמליאל, לא לגשת לדוכן. תודה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

ונתחיל, כמובן, באזרחי הפריפריה במדינת ישראל, בביטחונם האישי. תחת הממשלה שלך יש עלייה של פי שלושה, פי שלושה נרצחים במגזר הערבי, ועלייה של 65% נרצחים במגזר היהודי.

ניסים ואטורי (הליכוד):

כי לא עשיתם כלום, אתם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאיר לפיד (יש עתיד):

על מה אתם מדברים? זה אצלכם. בממשלה שלנו הייתה ירידה בנרצחים במגזר הערבי וירידה בנרצחים במגזר היהודי. יש נתונים. כמה שלא תעמוד פה ותשקר, עדיין יש נתונים. הנתונים הם שבממשלה שלנו מספרי הרציחות והפשיעה ירדו – –

בועז ביסמוט (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בועז ביסמוט, אתה כבר בקריאה ראשונה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – ובממשלה שלכם הם עולים ועולים ועולים – כי אתה מינית אדם שגם אתה יודע שלא יכול להיות שר לביטחון לאומי מסיבות פוליטיות. השר לביטחון לאומי וטיקטוק ופיתות. כן, אני יודע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

פיתות זה השר שלך – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

אתה רוצה לדבר על עוד אזרחים סוג ב'? ביום חמישי תפגוש אותם פה, בירושלים, במצעד הגאווה, והם צועדים שם מפני שאתם נתתם 287 מיליון שקלים לאבי מעוז כדי להכניס הסתה חולנית לבתי הספר של הילדים שלנו. תשאל כל להט"ב במדינת ישראל אם הוא לא מרגיש אזרח סוג ב' בגלל הממשלה שלכם. ואתה יכול לשאול גם כל דרוזי במדינת ישראל אם הוא לא מרגיש אזרח סוג ב' כשהוא רואה את מה שאתם מכנים בחוסר בושה "חוק הציונות" – –

בועז ביסמוט (הליכוד):

קריאה:

מה עם ווליד טאהא?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בועז ביסמוט, אני ממש לא רוצה לקרוא אותך בקריאה שנייה, אבל אתה מאלץ אותי.

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – חוק גזעני שכל דרוזי במדינת ישראל יסבול ממנו. אתם מדברים על אזרחים סוג ב'?

קריאות:

יאיר לפיד (יש עתיד):

דברו על מעמד הביניים הישראלי, שמסתכל על התקציב הזה שאתם העברתם. 14 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים; שום דבר ליוקר מחיה. הזכרת פה – זה שעשע אותי, אני מודה – שהקמת ועדת שרים לטיפול ביוקר המחיה. למה זה שעשע אותי? כי הרי יש ועדת שרים ליוקר המחיה; זה נקרא הקבינט החברתי-כלכלי, ואתה עומד בראשו. מאז שהממשלה הזו קמה, פעם אחת לא כינסת אותו לדיון על יוקר המחיה, כי לא אכפת לכם. אם אתה לא עומד פה וצועק מיוקר המחיה, לא אכפת לך שהאזרחים סוג ב' נדרסים תחת יוקר המחיה בממשלה שלא עושה שום דבר בנושא הזה. אז הקמת עוד ועדה. אתה אמרת לי פעם: כשאני רוצה להרוג משהו, אני מקים ועדה. אז הרגת עוד משהו. אתה מקים ועדה – הרגת את מעמד הביניים הישראלי. ואתה מדבר איתנו מעל הדוכן הזה כמי שמבין פתאום בטכנולוגיה? אתה קולט מה קרה להייטק בחמישה חודשים? בחמישה חודשים חיסלתם את ההייטק הישראלי. כל הכסף ברח מפה, חברות לא נפתחות, סטרטאפים לא נפתחים – הכול תחת המשמרת שלכם, אתם תובילו ככה את ה-AI? לא היה מזיק אם בינה מלאכותית הייתה מחליפה את כל הממשלה שלך, אבל זה לא יקרה במשמרת שלכם, לא כשאתם מנסים להרוס את כל עוצמתה של מדינת ישראל. ויותר מכולם, אם יש מי שהם אזרחים סוג ב', אלה הפראיירים – אלה שמשלמים מיסים, אלה ששולחים את הילדים שלהם לצבא, אלה ששירתו בצבא בעצמם, הפראיירים – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – הפראיירים שאתם הפכתם אותם לאזרחים סוג ב' במדינת ישראל. אלה אזרחים סוג ב'.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תעשה את הפרסומת, הר הכסף.

יאיר לפיד (יש עתיד):

התעוררת.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר אמסלם, תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם הפכתם – – – בצה"ל.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר קרעי, השר קרעי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תשרת בצה"ל.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תן להם לצעוק קצת, האמת היא אירוע קשה. אף אחד מכם לא יכול לדבר על אזרחים סוג ב' אחרי שאתם דורסים מדינה שלמה. ואני אגיד לכם, כולנו רגילים לגמרי לנטייה שלך לנכס לעצמך הצלחות שלא קשורות אליך. אתה יודע מה? הזכרת פה את נמל חיפה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

למי הן קשורות? מי היה ראש ממשלה בעשור האחרון?

יאיר לפיד (יש עתיד):

בנמל חיפה, בפתיחת נמל חיפה – אני לא רוצה להרוס לישראל – מי שעמד שם הוא ישראל כץ ואני, כי אתה לא הכרת את זה בכלל. על מה אתה מדבר? לא ידעת שמפריטים את הנמלים עד שלא גמרנו את ההפרטה. אני הייתי שר האוצר והוא היה שר התחבורה. אפילו לא עמדת איתנו בפתיחה החגיגית. תפסיק לגנוב קרדיט על דברים שלא אתה עשית. תפסיקו לרסק את המדינה. אני רוצה להצטרף למה שאמר פה חבר הכנסת טיבי: יש גבול ללעג ולבוז כשאנחנו מתכנסים לדון במותם של אזרחים ישראלים שהממשלה שלך הייתה צריכה להגן עליהם ולא עושה את זה אפילו לרגע. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לראש האופוזיציה. נעבור כעת להצבעה. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. אני רוצה להבהיר כי מי שמצביע בעד, מצביע בעד הודעת ראש הממשלה; מי שמצביע נגד, מצביע נגד הודעת ראש הממשלה. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת, ונא להכניס את חברי הכנסת שהוצאו החוצה קודם. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש חברי כנסת נוכחים באולם שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? אם כן, אנא פנו למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

אם אין נוספים, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 58 בעד, 50 נגד. אני קובע שהודעת ראש הממשלה התקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת נעבור לנושא הבא על סדר-היום – החלטת הממשלה, בהתאם לסעיף 31ב לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר במשרד המשפטים את הסמכויות הנתונות לשר המשפטים לפי כמה חוקים. אני מזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם להציג את החלטת הממשלה. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך, אדוני השר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שאני אקרא את ההודעה – חברי הכנסת – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת. חברת הכנסת גוטליב – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

חברת הכנסת גוטליב – –

היו"ר אמיר אוחנה:

– – השר אמסלם, אנא כבדו אותו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – את רוצה לשמוע אותי או לא?

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אני באה לשבת ליד – – – אם לא שמת לב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לפני שנקרא את ההודעה, יש לי שתי נקודות שאני רוצה להתייחס אליהן. אתמול שמענו את גלעד שר. אתם זוכרים? הוא היה ראש המטה של אהוד ברק, החבר של הפדופיל. את זוכרת, עם הכובע גרב?

טלי גוטליב (הליכוד):

כן.

גלעד קריב (העבודה):

כבוד השר – – – פה. אולי תוותר?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מי? גלעד שר?

גלעד קריב (העבודה):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

קודם כול, אני מנחם אותו כמו שאני מנחם כל יהודי, אבל יש פה סוגיה חשובה.

גלעד קריב (העבודה):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הוא לא הנושא. בעצם שמענו אותו מדבר באחד הראיונות – עוד לפני שהוקמה הממשלה, חבר הכנסת כהנא, החבר'ה התארגנו לגייס עשרות מיליוני שקלים להפיל את הממשלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כאן הכול צ'יפס – – – כמה מיליונים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני זוכר שמר לפיד בא עם האאודי כראש ממשלה להפגין על הגשרים. אמרתי שאני לא מכיר ראש ממשלה שמפגין נגד הממשלה של עצמו. הוא עדיין ראש הממשלה. תבינו, מר כהנא, מה שמתנהל במדינת ישראל הוא אחד הדברים החמורים ביותר. דרך אגב, זה ייכתב וייחקר עוד בספרי ההיסטוריה. מה שקורה כאן הוא הפיכה הלכה למעשה עוד לפני שהוקמה הממשלה. הסיפור הוא בכלל לא רפורמה כזאת או אחרת, זו לא הסוגיה. הסוגיה היא שהימין לא לגיטימי בשלטון. טלי גוטליב, לפני כשנה וחצי, שנתיים עליתי לכאן ואמרתי: חבר'ה, השמאל הוא האנשים הכי אלימים, הכי בריונים והכי אנטי-דמוקרטיים. אמרתי: רבותיי, יגיע היום, יעבור פה חוק שבו לא ייתנו להצביע לכנסת. יגידו: סולטנה מנתיבות לא מבינה, אנחנו נדאג לה, היא לא יכולה להצביע. אדוני היושב-ראש, רק אתמול ראיתי שלט שזעזע אותי – חשבתי שאני מספר את זה כהפרזה, מפריז: "לא לתת זכות בחירה למשתמטים", שלט 30 מטר על מטר. הם לא מדברים על הערבים שלא משרתים בצה"ל. זה לא מעניין.

היו"ר אוריאל בוסו:

אם היה כתוב "לא לתת זכות כלל לערבים".

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

למשתמטים. חבר'ה, עוד מעט אין זכות בחירה לאנשי הימין ולפריפריה. איך אמרו שם? פעם אני שומע את בן כספית באחד הראיונות – נפלט לו, מר כהנא – אומר לסגל: כל התל"ג צועק באיילון. אמרתי: רק רגע, מה, אנחנו לא עובדים? לא הבנתי. אז הוא אמר לו: כמעט. חבר'ה, החוצפה שלכם, היא פשוט הגיעה לי עד מעל הראש. ח"כים לא יכולים ללכת ברחובות. אתם תוקפים אותם באוניברסיטת תל אביב, עלק מעוז הדמוקרטיה, הפלורליזם. אפשר שם להניף דגלי אש"ף, כשהייתה הפגנה הביאו שוטרים לחציצה, אבל חבר כנסת מהליכוד? האוניברסיטה של אבא שלכם? לא הבנתי. אין משטרה? חברי כנסת מותקפים פה פיזית. אני שומע את לפיד, חברת הכנסת טלי גוטליב, אומר לי, לפני שנתיים: אמסלם, למה אתה מדבר ככה? מר לפיד, למה אתה מדבר ככה? יא צבוע. הרי אתה יודע שכמות האלימות שאתם מפעילים, הבריונות, היא פשוט לא נתפסת. אבל כמובן, הרועצת המשפטית איתכם. איזה שופט יעצור אתכם? עוד יעצרו את השוטרים שעוצרים אתכם. אבל יום יגיע, ולא רחוק – אנחנו נעשה סדר במדינה, עם כולכם. גם את זה נסדיר. לא יכול להיות שאתם מתפרעים איך שאתם רוצים, מרביצים למי שאתם רוצים. יש לי כאן סרטון ששלח חבר שלי, נהג מונית – ניפצו לו את כל השמשה ושלחו אותו לבית חולים לפני כמה שבועות. אבל אתם – אני בטוח שאותו בן אדם הגיע הביתה, השכיב את הילדים אחר כך, אותו בריון, הקריא להם שירה ואמר להם: אסור להיות אלימים, איך מדברים. שלח אותו לבית חולים. וככה רובכם. היום הגרעין הזה הוא גרעין אלים. פשוט בלתי נתפס. אז אני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת כהנא – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

על מי אתה צועק, תגיד לי, מה זה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. סיימון, אתה מכיר את המפגינים שאתם מביאים. – – מה אתה חושב, שבפריפריה ובליכוד האנשים, האזרחים, לא רואים את זה? לא מתמלאים בזעם? מה, יש להם בעיה לבוא ולהשתיק את כל האנשים האלה? אנחנו קוראים להם לבוא ולהגן? בשביל זה יש את משטרת ישראל. מפחדים. כל המערכת משותקת. למה? יש רועצת משפטית שאני אמרתי כשמינו אותה: אישה לא ברמה. לא מתאימה בכלל לתפקיד. לא בליגה. לכן המדינה מתנהלת – כאוס של השמאל, שלכם. אבל גם זה ישתנה. עוד מעט אנחנו לא נאפשר את זה, אם במוח ואם בכוח. זה לא יימשך ככה. זאת מדינת חוק, ומתנהלים לפי החוק. חבר הכנסת לא יכול להיות מאוים כשהוא הולך ברחוב. אתם אז דיברתם תמיד: האלימות באה מהימין. חבר'ה, תראו איזה אלימים אתם. ברגע שאתם נכנסים למצוקה קלה, למה ניצחנו את הבחירות, רוצים למשול, השר פרוש, זה – לא. אלימות, בריונות, תקשורת, צה"ל, הורסים את המדינה, מזמינים לחצים בין-לאומיים על מדינת ישראל. המדינה לא עניינה אתכם, רק השלטון. הכול מותר. הפרתם ושברתם כל כלל. כל קו אדום עברתם. אבל אתם לא מבינים שזה בסוף מתהפך. גם זה יתהפך עליכם. לכן אני קורא גם למפכ"ל המשטרה עוד פעם: לא יכול להיות שיש חבר כנסת – אני לא מכיר בשום מקום בעולם שחברי כנסת לא יכולים לצאת לרחוב. אני שומע את עמוס מלכא אומר: אתם לא תלכו, נצר את צעדיכם. מה זאת אומרת? איך? והוא מתדלק את הבריונים. אני לא יודע למה הוא לא במעצר. זה פשוט מדהים אותי. רבנים ידעתם לעצור בזמנו, כשהיה הגירוש, כשאמרו משהו קטן; אבל כל מיני ארחי-פרחי שחושבים את עצמם היום שהמדינה של אבא שלהם, מסיתים יום-יום לאלימות, עלק סטודנטים באים עם זמבורות לתוך האוזן – אז מה זה? לא הבנתי, אתה צריך לעקור למישהו את העין כדי שזה יהיה אלימות? מה אתם מצפים שיהיה? אתם מצפים שאנשים בימין יצאו לרחובות וילכו איתכם? מה? אלימות? ישתיקו אתכם? לא הבנתי. איפה זה ייעצר, לדעתך, חבר הכנסת כהנא? אין משטרה, אין כלום. ומי אלה? אנשים אלופים בצה"ל, עלק. אני שומע את דן חלוץ, אהוד ברק – זאת הכנופיה שמסיתה, וצריכה לשבת בבית סוהר, לטעמי, בוודאי בחקירות, בוודאי בחדרי החקירות. רוצים בעצם להסית ולהדיח. אתם רוצים לנצח? בקלפי – אהלן וסהלן, בבקשה, בכבוד. ניצחתם – אחלה. לא באלימות, מר ברק. לא יעזור לך כלום. אתה עוד תיחקר על כל מה שקרה פה, ולדעתי גם תשב בבית סוהר. אני לא מדבר על הכספים שקיבלת, על המיליונים שווקסנר העביר לך; אני לא מדבר על פרשת העמותות שהייתה בזמנו, שחילקו במזומנים; אני לא מדבר על הרבה דברים שאתה עושה. דרך אגב, לטעמי, לפי הבנתי, אתה לא סופר את החוק והוא לא מעניין אותך בכלל. למה? המדינה שלך, של אבא שלך. שחצן ואלים. כל יום אני שומע אותך רק מסית באולפנים. אף אחד מהם לא שואל אותך: תגיד, נחתו אצלך בחשבון 10 מיליון שקל, מאיפה? בוא תסביר לנו. זה לא. אבל סיגר של ראש הממשלה – חצי מיליארד שקל הוצאתם רק על החקירה הזאת. זה בוודאי. לכן אני אומר, רבותיי – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אפשר להפריע לך?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – זה ייגמר. תאמינו לי, אנחנו לא נאפשר את זה. זה ייגמר, והכול יתהפך לכם. לא יכול להיות שכל מי שמחליט לעצור את איילון, עוצר. אני ראיתי, חברת הכנסת גוטליב – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אמסלם, זו דמוקרטיה. זו דמוקרטיה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – כמה חרדים השבוע הפגינו, דרך אגב, נגד המיסיון. להם אסור. להם אסור.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זו דמוקרטיה. זו דמוקרטיה. זה הזכות שלנו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לחרדים לא. לימנים לא. אנחנו המדינה. אנחנו בכלל ערב רב פה, כנראה, מבחינתכם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל זאת דמוקרטיה. מותר בדמוקרטיה להפגין, מה לעשות? מה לעשות?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דמוקרטיה זה הסיפור שלך. תראה, סימון, אתה באת מאחת ממדינות, אני מניח – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

מליטא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מליטא. אתה למדת שם אולי ערכים. דמוקרטיה זה לא לעשות כאוס, לעצור מתי שאתה רוצה את כל הרחובות. דמוקרטיה זה לא באלימות. אתה רוצה – תפגין, אהלן וסהלן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איזה אלימות?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אשלח לך. מה, אתה עיוור? אתה חי במדינה? אהלן וסהלן. מתי הגעת לפה? מתי היית פה בחודש האחרון, חודשיים?

סימון דוידסון (יש עתיד):

22 שבועות – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אראה לך סרטונים. בוא תראה חבר כנסת בא – הזמינו אותו – –

היו"ר אוריאל בוסו:

השר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – הוא לא בא לבד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ומה עשו לו?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רוטמן – הזמינו אותו. אם לא היו שוטרים, הוא היה היום בבית החולים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

די, נו, באמת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מה די? תגיד לי – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

שמו לו מדבקה על הראש.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא מדבקה. דרך אגב, גם מדבקה זה אלימות.

היו"ר אוריאל בוסו:

השר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לרבין פירקו רק את הזה. בהתחלה אמרו "אלימות", וזה נכון. אדוני, אתה הגעת לרכב שלו, השחתת אותו? אם לא היו שם שוטרים, אני אומר לך, הבן אדם היה בבית חולים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אף אחד לא היה נוגע בו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

למה? בגלל שלכם מותר הכול. אני אגיד לך עוד משהו, אני הגעתי למסקנה: אין לכם סובלנות לשמוע דעה שהיא לא שלכם. ברגע שהיא נוגדת את העמדה שלכם, אתם מתפרעים, משמיצים, ודרך אגב, מהפרופ' אסא כשר ועד גלית גוטמן. "טפילים", "מצורעים" – מותר לכם הכול, אתם מתחרפנים. למה? בגלל שאנחנו סוף-סוף רוצים לנהל את המדינה כפי שאנחנו מבינים. עכשיו הוא אני אספר לך לסיום, לפני שאני מקריא, חבר הכנסת כהנא, הרפורמה תהיה. זה יצא לדרך, אין דרך חזרה, אני אומר לך. היא תהיה בגלל שזה מה שעם ישראל צריך, מדינת ישראל. מדינת ישראל היום היא לא מדינה דמוקרטית, היא מדינה בולשביקית לכל דבר ועניין. יש פה מיעוט אלים שיושב על הברזים של הכסף, על כל הברזים במדינה, לא רוצה לשחרר. הפסדתם. לא, לא, מה פתאום, אנחנו נמשיך לנהל את המדינה. אם זה בתרבות, אם זה בפרקליטות – אני מדבר כרגע על הסקטור הציבורי בלבד. אם זה בפקולטות – אנחנו פה בעלי הבית. מי זה דודי אמסלם ודומיו? איך אמרתי פעם? אלה שילכו לעבוד בעירייה. אז לכן אני אומר לכם, רבותיי, לא יעזור כלום, אני אומר לכם.

היו"ר אוריאל בוסו:

צריך לסיים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אומר לך, אהוד ברק, ולך, דן חלוץ, ועמוס מלכה. אתה יודע, עמוס מלכה, תמיד המומרים היו הכי גרועים בעם ישראל. אני רוצה להגיד לכם, לא יעזור לכם כלום. אנחנו נעביר את הרפורמה, אנחנו ניקח את המושכות לידיים במדינה בכל המוסדות. למה? בגלל שככה העם הכריע. זה מה שיקרה, אני מבטיח לכם, בחודשים הקרובים, ותתארגנו, אם אתם רוצים.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תזמינו דגלים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תגיד לי, אתה שומע – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

גם של אש"ף.

היו"ר אוריאל בוסו:

השר צריך לקרוא את נוסח ההודעה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה שומע מה אתה אומר? אתה מחר מוציא עוד 100,000 החוצה לרחובות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא חשוב, תזמינו – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה מוציא 100,000 איש לרחובות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אמר לי מישהו פעם – הוא הלך לקנות דגלים לחג העצמאות ולא היה. למה? קנו אותם כל הזה, הזמינו באלפים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ביבי יודע על הכוונות שלך?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עזוב אותך, סיימון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה בתיאום עם ביבי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סיימון, אנחנו, בניגוד אליכם – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

סימון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סימון. – – לא מבקשים מאותו אחד שלא סיים 12 שנות לימוד אישור לדבר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

די, נו, אמסלם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מספר לך, אמיתי.

היו"ר אוריאל בוסו:

השר צריך לקרוא את נוסח ההודעה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני יודע, הרי אם אתה מגרד בראש – אני מספיק שנים פה כדי לדעת שמי שרק גירד בראש, הוא לא פה.

היו"ר אוריאל בוסו:

טוב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז עזוב, אל תגרד בראש, אחי, למה לא תהיה פה. אנחנו מכירים את התוצאות.

היו"ר אוריאל בוסו:

השר רק צריך לקרוא את נוסח ההודעה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אני רוצה להקריא את ההודעה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה כדלקמן – אתה שומע, סיימון?

היו"ר אוריאל בוסו:

סימון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

סימון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סימון, יאללה, מה זה משנה. בהתאם לסעיף 31ב לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר הנוסף במשרד המשפטים דוד אמסלם – להלן: זה אני – את הסמכויות הנתונות לשר המשפטים לפי החוקים הבאים: חוק הנוטריונים התשל"ו–1976; חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב–1972; חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו–1996; חוק שמאי מקרקעין, התשס"א–2001; חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע–2010; פרק ט1 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965. בהתאם לסעיף 31ב לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את הסמכות ואת פקודת העדה הדתית (המרה, לעניין המרות דת שאינן גיור), שהועברו מראש הממשלה לשר המשפטים במסגרת החלטת ממשלה מס' 3612 מיום 15 במאי 2005, לשר הנוסף במשרד המשפטים דוד אמסלם. בהתאם לסעיף 31ב ו-31(2ג) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר הנוסף במשרד המשפטים דוד אמסלם את הסמכויות הנתונות לשר המשפטים לפי חוק הקאדים, התשכ"א–1961, ולקבוע כי יהיה אחראי לתחום הפעילות של יחידות בתי הדין השרעיים. בהתאם לסעיף 31ב לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להעברת הסמכויות. יש לי עוד הודעה לגבי מינוי השר. זה אחרי זה?

היו"ר אוריאל בוסו:

ההודעה של מינוי השר עכשיו? לא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מינוי סגן שר במשרד ראש הממשלה. לא?

היו"ר אוריאל בוסו:

הבנתי שזה לא להיום.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא להיום? טוב, אוקיי, תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לשר במשרד המשפטים, השר המקשר, השר דודי אמסלם. נעבור לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מתן כהנא. בבקשה, שלוש דקות.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, היושב בראש, חבריי השרים, חברי השר דודי אמסלם – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

המפקד, מתן כהנא.

קריאה

תגיד, איך אתה תמיד לפניי בדוברים?

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא תמיד לפני כולם, כי הוא היה טייס. רגע.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

חברי חבר הכנסת והשר דודי אמסלם, אמרת שהרפורמה תצא לדרך, ואני מקווה ומתפלל שתהיה רפורמה. אני מאלה שחושבים שרפורמה במערכת המשפט שתאזן מחדש את מארג הכוחות בין שלוש הרשויות היא נחוצה וקריטית למדינת ישראל, אך אדוני השר אמסלם, אני משוכנע שאפשר לעשות את זה בהסכמות רחבות, בהסכמות רחבות, כי ככה כל עם ישראל ומדינת ישראל ירוויחו רפורמה חשובה ונחוצה שסוף-סוף, סוף-סוף, אדוני השר, באמת, בזכותכם, בזכותכם הובן שחייבים את הרפורמה הזו – הדבר שאנחנו מדברים עליו כבר כמה שנים טובות – אבל אני אומר לך, אדוני השר, אנחנו חייבים שהרפורמה הזאת תהיה בהסכמה רחבה, ואפשר לעשות את זה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מסכים איתך, דרך אגב.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

עכשיו, אני אומר לך, אדוני השר, אני שואל אותך, באמת, אתה יודע: האם השיח הזה שאתה מדבר פה, הוא מקדם אותנו למשהו שהוא ביחד? באמת, אתה יודע, הצבעת פה על דברים נכונים. עכשיו השאלה היא לאן אנחנו, כמנהיגי האומה הזו, לאן אנחנו לוקחים את השיח ואם אנחנו מעודדים שיח של חיבור וביחד או שיח שלוקח אותנו למקום יותר מפלג ומשסה. אני אומר לך, אני מכיר אותך, הרי מחוץ לדוכן הזה אתה אדם סופר-לבבי, סופר-נחמד, ופה הצדדים האלה לא באים לידי ביטוי כשאתה עומד כאן על הבמה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רואה את התמונות, אני רואה את האלימות.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני אומר לך שוב – מחילה, השר אמסלם, יש לי עוד דקה – אני מגנה כל אלימות. גיניתי את מה שקרה אתמול לשמחה רוטמן יותר משלוש פעמים בכלי תקשורת שונים. אני חושב שלצפצף עם זמבורה באוזן של חבר כנסת זה אלימות, וצריך לגנות את זה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

למה הבן אדם לא במעצר? עזוב גינוי. למה הבן אדם לא במעצר?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

עכשיו, בוא תהיה רגע ישר. תגיד, בשנה שעברה, כשהממשלה הייתה אחרת, גם גינית? כשהשרה סילמן הותקפה בתחנת דלק, גינית?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

כשהשרה סילמן טענה שרכב רצה להוריד אותה מהכביש, גינית?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ודאי. כל אלימות.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אז אני אומר לך ששרה אחרת מהממשלה הזאת – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת כהנא, לא הייתה מחאה ברמה כזאת.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

רגע, אם אתה מתערב בדברים שלי, אז תן לי עוד זמן.

היו"ר אוריאל בוסו:

עוד חצי דקה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה מחאה? איזה מחאה? השתגעתם?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

בסוף הייתה שרה אחרת בממשלה, שרת ההסברה, נסעה לעשות פרודיה על סילמן. זה מה שהיה אז מנת חלקנו כשאנחנו היינו בממשלה. אז אני אומר, אני עומד פה, מגנה כל תופעה של אלימות בכל לשון, וצריכים לעצור את זה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

למה אתה לא קורא למשטרה ולפרקליטות וליועצת המשפטית – – –

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני קורא למשטרה ולכל מי שאמון על החוק לעשות הכול נגד כל הגילויים של אלימות, בטח מול נבחרי ציבור. אבל באמת, חברי השר אמסלם, קצת קשה לי לקבל הטפות מוסר בנושא הזה מכם. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת מתן כהנא. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, חבר הכנסת כהנא, השר אמסלם ואדוני היושב בראש, תגיד, אתה עושה צחוק? מה זה ההפגנות האלה בחוץ? לא היה ככה? בטח שלא היה ככה. מיטב הנוער סוף-סוף יוצא לרחובות. בוא נגיד את האמת, בוא נגיד את האמת. אם יש משהו – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

זה בדיוק ההתנשאות: אנחנו הנאורים, אנחנו ההיגיון, ולכן לנו מותר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אם יש משהו – עכשיו אתה רוצה להתווכח איתי? אני פה על הדוכן ואתה יושב על הכיסא הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אוריאל בוסו:

צודק, אני לא מתערב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

טלי, תרגיעי. טלי, תרגיעי.

היו"ר אוריאל בוסו:

תני לו את שתיים וחצי הדקות שלו לסיים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – – נשמע לך הגיוני?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מיטב הנוער יוצא לרחובות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בושה, ביזיון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני, דרך אגב, תמיד עמדתי פה ואמרתי שאני בעד אנשים שמוכנים לצאת מהסביבה החמה שלהם וללכת לרחובות. אבל אני אומר גם לשר אמסלם, גם אם אני לוקח את מה שאמר חברי מתן כהנא: תגיד, לזה התכוונתם? דודי, היית בשריון. כשיוצאים לאיזושהי פעולה עושים הערכת מצב. לפעמים נכשלים. אין ספק שכשאתם יצאתם לסאגה הזאת של המהפכה, אם הייתם יודעים – אני מקווה – את מה שיהיה – דרך אגב, היציאה של ההמונים לרחובות זאת עובדה. היה צריך לקחת בחשבון שיש גבולות, מתי האנשים יגידו עד כאן. ואחרי שאומרים: עד כאן, הייתם צריכים לעצור כבר לפני שלושה חודשים. הייתם צריכים לעצור לפני שלושה חודשים. אני אגיד לך יותר מזה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לעשות כאוס במדינה, לשבור מכוניות, להרביץ לאנשים?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הקוזק הנגזל רוטמן. מה זה נקרא "לא נתנו לו לדבר", דודי? אתה יודע כמה פעמים הוא הוציא אותי לפני שפתחתי את הפה בוועדה?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא נכון, זה אחרי שנייה ושלישית.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זאת לא אלימות? זאת לא אלימות? למה רק כשסוגרים לו מיקרופון באוניברסיטה זאת אלימות?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני עומד בחוץ, ראיתי שאנשים באו לתקוף אותו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

באו לתקוף אותו?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל המשטרה, היא עצמה – – – אתה לא ראית?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי שתוקף – לא ראיתי, לא מסתכל כל היום בטלוויזיה. מה לעשות, לא מסתכל. אני אגיד לך רק דבר אחד: אלימות שלנו, כשאני בתוך הוועדה – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הכי גרועה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – שואל שאלה, אומר לי: קריאה ראשונה, קריאה שנייה, קריאה שלישית – אין לי רחמים על רוטמן. שלא ייתנו לו לדבר בשום מקום.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עזוב לדבר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא לא נותן לנו לדבר בוועדות – שלא ייתנו לו לדבר שם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא מדבר על לדבר; פגיעה פיזית.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

על פגיעה פיזית אין דיון. אין דיון מחוץ לכל דבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תיקח את הסרטונים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אין דיון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שייקח את הסרטונים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לפגיעה פיזית אין מקום. נקודה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

על זה אני מדבר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל על זה שלא נותנים לאנשים לדבר – תגיד, מה שנקרא, welcome to the club, ונדבר על זה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא הייתי מגיע למסדרת, אבל אתה אומר לי שהגיע. ולא נתתם לדבר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לימור סון הר מלך, אני רוצה להגיד לך משהו: לא יודע אם התכוונת שאת הישיבה בחומש יקימו איפשהו באמצע הלילה, כשמסתתרים מכל העולם, ואני לא יודע כמה זמן היא תישאר שם, ורק כתוצאה מזה שיש שני שרים במשרד הביטחון, כמי שמכיר את האזור הזה, והייתי בו שנים על גבי שנים, אני חושב שההתנהלות הזאת לא מוסיפה שום דבר לחומש, שום דבר למפעל ההתנחלות, ודאי לא להתיישבות. אני חושב שהתיישבות במדינת ישראל לא צריכה להיות, לא נכון שהיא תהיה בזמן הזה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אה, אוקיי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

דרך אגב, גם כל הדיון הזה על אדמות פרטיות של פלסטינים – תגידו, ממתי אנחנו כאלה?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

זה על אדמת הבית שלי. סליחה, זו אדמת הבית שלי, זו אדמת לאום. על מה אתה מדבר?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

וצריך את בית המשפט העליון שיגן על הזכויות שלהם?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

כמה אפשר לשקר?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זאת המדינה היהודית שלנו? תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.

היו"ר אוריאל בוסו:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקון מס' 23 והוראת שעה), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הכלכלה; לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 50) (הגנה על חושפי שחיתויות במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מירב בן ארי. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של ארמניה בדבר פטור מאשרה למחזיקים בדרכונים דיפלומטיים. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יונתן מישרקי, אורית פרקש הכהן, צגה מלקו ומשה רוט בנושא: הפסקות חשמל נרחבות שהתרחשו ברחבי הארץ בפעם השנייה בתוך שבועיים. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, ברצוני להקריא פוסט של אבישי זלינגר, אבא של בן זלינגר, ילד עיוור בן 17, פוסט שעלה ברשתות החברתיות: לפעמים אני לא מאמין שאנחנו בשנת 2023. שמישהו יסביר לי איך יכול להיות שהבן שלי, בן זלינגר, נער בן 17, עיוור, שמלווה על ידי כלבת נחייה, עדיין מסורב כניסה למקומות. איך יכול להיות שהילד, שבסך הכול ביקש להיכנס לסניף של דומינו'ס פיצה, סניף קייזר במודיעין, לאכול פיצה, והסניף לא מרשה לו להיכנס? לא משנה כמה בן יסביר שזו כלבת נחייה, לא משנה שהוא מראה לו תעודה – כלום, לא מוכן. גם לא משנה שאני מתקשר בעצמי לסניף ומנסה להסביר לעובד, אחרי שבן התקשר מושפל – הוא פשוט מגרש אותו מהסניף בבושת פנים. למה? למה? למה? אלוהים, אין לו מספיק אתגרים בחיים? למה הוא חייב להתמודד גם עם השפלות כאלה כל הזמן? מתי אנשים ועסקים ילמדו שכלבת נחייה היא העיניים שלו? היא לא סתם כלבה. הוא לא יכול לקשור אותה בחוץ, הוא תלוי בה ומחובר אליה. האמת היא שכבר אין לי מילים לתאר את התסכול. תמיד חינכנו את בן להיות עצמאי ומלא ביטחון, לעשות דברים לבד ולאתגר את עצמו, אבל או שעושים בעיות באוטובוסים, או שמעכבים אותו בכניסה לקניון שוב ושוב ושוב, ועכשיו גם לפיצה הוא לא יכול ללכת. אני לא מבין – מה רוצים? שהוא פשוט ישב בבית ולא ילך לשום מקום? או אולי שילך איתנו לכל מקום יד ביד? מתי משהו במדינה הזאת ישתנה כבר? כבוד היושב-ראש, אני רוצה להגיד למשפחת זלינגר מכאן: הרבה ישתנה במדינה הזאת. כאימא לשתי בנות עיוורות וכאימא לבת שמתנהלת עם כלב נחייה, הקטסטרופה הזו, האבסורד הזה שבו אנשים ובמיוחד עסקים עדיין לא מסוגלים להבין שעל פי חוק, הם מחויבים להכניס את האדם ביחד עם כלב הנחייה – כן, כלב נחייה הוא העיניים שלו. זה כמו שבן אדם ילך עם ריאה, שהולך עם צנתר וכו'. אין שום סיבה להשפיל את הילד הזה, למנוע ממנו להיכנס עם כלב נחייה. אני יכולה להגיד לאדוני שגם אני חוויתי את זה עם בתי, אם זה במוניות, אם זה באוטובוסים, ונכון שהיום אפשר לתבוע בסכום של עד 50,000, אבל האבסורד הוא שאחר כך הנהגים היו מתקשרים ומתחננים: אל תגישו נגדי תביעה. ולכן, אדוני, יש בכוונתי לפנות בהקדם למשרד הרווחה ולהוכיח ולהכריח כל עסק – כפי שהיום מחויב לדווח ולהסביר על פגיעות מיניות, כך ייעשה עם נגישות, ולא יימנע משום אדם עם מגבלה להתנהל עם האבזור שהוא צריך. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, תראו, מה שהתחולל פה עכשיו בשעה וחצי, שעתיים האחרונות גובל בהזיה. פרוש, אני לא יודעת אם נחשפת לאירוע שבו ראש הממשלה היה צריך לדבר על מלחמה בפשיעה בכלל ובפשיעה בחברה הערבית בפרט, ובמקום להתעסק בזה סיפר על כמה הוא מדהים וכמה המדינה מדהימה, והממשלה, וכמה זה בעצם לא בסדר שהדירקטורים יושבים בחברות פרסום ומדברים נגדו, במקום להתעסק בנושא של הדיון. הייתי כאן בהרבה דיונים של 40 חתימות. תדבר לעניין. אבל השיא של האירוע הזה הוא שלא מספיק שהוא בכלל לא מדבר על הדברים – איפה השר לביטחון לאומי או השר לביטחון יהודים או השר לביטחון גברים או השר לביטחון מתנחלים? אני לא יודעת, איפה הוא? הוא לא היה כל הדיון, בכלל. איפה נשמע דבר כזה? זה פשוט הזוי בעיניי. ואז – אני לא יודעת אם ראית את הכניסה – נכנס לפה, מפזר נשיקות, כאילו הוא באיזה אצטדיון כדורגל. מה זה הבושה הזאת? באמת, בכל פעם שאתה אומר לעצמך שיש כאן שיא חדש של הזיות, אתה לא מאמין, אתה שובר עוד שיא. איזה מין דבר זה שבדיון על הפשיעה בחברה הערבית ובחברה בכלל לא נמצא השר? וכשהוא מגיע, הוא כאילו נחת מהירח. אבל ראש הממשלה, בתגובה, כפתרון, מזמין את הח"כים הערבים אליו ללשכה, כאילו זו הפעם הראשונה שהם נפגשו: נעים מאוד, אחמד טיבי; נעים מאוד, נתניהו. בואו, שבו אצלי בלשכה, ואני אטפל לכם בפשיעה בחברה הערבית, כאילו זה איזה מסחרה. ואז, בשיא של הדיון, הוא ממשיך עם המיליארדים למנסור עבאס. כאילו לא הוא בעצמו אמר לחרדים: מנסור לא קיבל, ולא הוא בעצמו נתן כמעט 30 מיליארד בתוכנית הזו, תוכנית החומש. אתה כבר לא יודע מאיפה להמציא את זה, באמת, את כמות השקרים, כמות ההזיות, כמות הטרלול שנמצאת פה על הדוכן. אתה מנסה לעשות כאן דיון אמיתי על פשיעה, והשר בכלל לא טורח להגיע, וכשהוא מגיע – נגיד אתה, פרוש, בחיים לא הייתי חושבת שתיכנס לפה ותפזר נשיקות. מה זה? לאן הגענו? לאן הולכות הבושה והחרפה, שהציבור צריך לצפות בחרפה הזאת? במקום לבוא לפה ולענות על שאלות, במקום לבוא ולהתייחס לנתונים, להגיד מה הוא עושה כדי לטפל, איך הוא נלחם, עוד פעם הוא עולה לפה ומבלבל על המשמר הלאומי, שבכלל אנחנו הקמנו אותו. כמה כבר נשמע על המשמר הלאומי הזה? תעשה גוגל, אתה יכול עכשיו להתנדב למשמר הלאומי. הוא עכשיו מעביר כספים למשמר הלאומי. אני לפעמים יושבת פה ואני אומרת לעצמי: איפה טעיתי? איפה טעיתי שאני צריכה לשבת – רגע, לפני שאתה מסיים – ולהקשיב לדברים שנעשו – –

היו"ר אוריאל בוסו:

משפט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – ולשקרים שיש כאן? זה לא הגיוני. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותיי חברי הכנסת, האמת שלרגע הופתעתי – עלה ראש הממשלה, הספיד את השופט טירקל, זיכרונו לברכה, ציין את מעלותיו הרבות, לאחר מכן התייחס לחברי הכנסת הערבים, לחברת הכנסת תומא סלימאן, שעמדה כאן על הבמה וריגשה. אמרתי: ואללה, הזמין אותם אליו ללשכתו; אמרתי: הינה, הולך להיות כאן דיון אמיתי, רציני, ראש הממשלה יתייחס לאיך הוא מתכוון להילחם בפשיעה. ויש מה להגיד, ויש מה לעשות. ורק אחרי דקה וחצי, שתיים השתלט על בנימין נתניהו הביבי הרגיל, והיינו עדים שוב למסכת של שקרים, של הסתה, של זלזול, של בוז, גם לחברי הכנסת הערבים. כל הדיון הזה הפך להיות קרקס אחד גדול. פתאום חזרנו ל-53 מיליארד השקלים, שהוא, הוא, במילותיו שלו, בהקלטה מתוך סיעת הליכוד אומר: רבותיי, זה לא היה 53, זה היה 29, וזה היה לחמש שנים, ואנחנו נמשיך את התוכנית הזאת. הוא ממשיך להגיד כאן על הבמה 53 מיליארד שקלים כשהוא יודע שהוא משקר. כנראה ששר האוצר הנוכחי בצלאל סמוטריץ' דייק מאוד באמירתו, שאני אפילו לא רוצה לחזור עליה כאן, אבל כולם זוכרים מה הוא אמר. אני לא יודע איך להגדיר את הממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש – חבורה של אנשים שכאילו בחרו אותם אחד-אחד, איך תבחר את האיש הלא-נכון למקום הלא-נכון. איך הפכו את השר לביטחון לאומי או השר לביטחון פנים – כי אנחנו נשנה את השם ברגע שנחזור לשלטון; הוא לא השר לביטחון לאומי, הוא השר לביטחון פנים – איך בחרו אותו, את העבריין המורשע הזה, לעמוד בראש הגוף אולי הכי חשוב למדינת ישראל כאשר יכולות הניהול שלו הן אפסיות, כאשר הניסיון שלו הוא אפסי. ולא סתם אתה רואה, אדוני היושב-ראש, שבמשך ארבעה-חמישה חודשים כל הפשיעה, כל ההתנהלות אל מול מה שקורה בתוך מדינת ישראל, הכול מתחרבן, סליחה על המילה, הכול כושל. למה זה קורה? זה קורה זה מפני שאין לו היכולת. אין לו היכולת. ולמה בחר אותו בנימין נתניהו? בנימין נתניהו בחר אותו כי כנראה ראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה את הכאוס הזה. הכאוס הזה משרת אותו. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהגיע הזמן – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

רם בן ברק (יש עתיד):

– – להחליף את הממשלה הזאת. היא פשוט לא מתפקדת. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה.

היו"ר אוריאל בוסו:

אתה יכול להוריד את הדוכן.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אה, אפשר להוריד עוד קצת. נו, מה, חשבתי שאני ורם באותו גובה.

היו"ר אוריאל בוסו:

כמעט.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

כמה עצוב עבורי, כבוד היושב-ראש, שראש ממשלה עומד כאן במקום הזה ומבסס את המנהיגות שלו על דברי תוכחה ועל ביזוי האנשים שחושבים אחרת ממנו. אני סבור – וכך פעלתי במשך כל שנותיי כמפקד, כמנהיג מקומי, אזורי; כך ראוי לנהוג במשפחות שלנו – שההורים הם לא סימטריים לילדים שלהם, המפקד לא סימטרי לחיילים שלו, וראש ממשלה, אסור לו לחשוב במונחים סימטריים. אנחנו מדברים על ראש ממשלה שאני רוצה לחזור אל מושכל היסוד, אל ראשית הצירים – הוא נאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים. נכון שהחוק הפורמלי מאפשר לו להמשיך במשימתו, אבל המהות הדמוקרטית, המהות הניהולית כמו שאני מבין אותה, האתיקה הציבורית, מחייבת כל מנהיג את מה שמתחייב מההיגיון של: שב, תתמודד באופן הראוי – אני מאחל לו שיצא זכאי – אבל אין מקומו של ראש הממשלה הזה בהנהגת המדינה. קל וחומר אין מקומו בדוכן הזה בליבוי מדנים וביצירת סכסוכים ובשינוי כללי משחק שהיו נהוגים כאן במדינה הזו במשך עשרות שנים. שלא לדבר על כך שמפלגתו, ערב הבחירה שלו ליושב-ראש הליכוד, מפלגתו בשנת 1993 בוועידה קבעה בגאווה שהליכוד קידם רק שנה קודם, ב-1992, מהפכה חוקתית, ואני מצטט: למען זכויות האדם והאזרח, ומפלגת הליכוד, כך נאמר רק לפני 30 שנה, תמשיך בשנים הבאות במהפכה הזו. והינה ראש ממשלה, במקום להמשיך בדרך הזו, במקום להגיד: אוקיי, ייתכן ורצוי ואפשר לעשות שינויים, ואין מערכת שאין בה שינויים. נעשה אותם במתינות, בהסכמה רחבה. ראש הממשלה הנאשם, שצריך ללכת הביתה, עסוק בפירוק המפעל העצום הזה. הוא צריך ללכת הביתה, הממשלה שלו צריכה ללכת הביתה, וכולנו זכאים לממשלה אחרת. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, ככה לפני שעה קלה הסתיימה פה ישיבה בנושא 40 חתימות לגבי הפשיעה בחברה הערבית. עלו פה חברי כנסת מסיעות שונות של הבית והציפו את הבעיה, וראש הממשלה עלה להשיב. אחד לא היה לצידו. בתחילה הוא היה לבד, ואחר כך הגיעו כמה שרים. שר אחד שיש לו אחריות לעניין הזה, שמו איתמר בן גביר, אפילו לא היה פה. הוא הגיע לקראת הסוף. לקראת הסוף האדון הגיע. אני פניתי באופן אישי גם לראש הממשלה ואמרתי לו, הצעתי לו מה נכון לעשות, ולא בפעם הראשונה. עלה ראש הממשלה להשיב. התשובה שלו בסופו של דבר הייתה משהו כזה: זה קרוב לליבו, הוא מבין את העניין הזה, והוא ייפגש ויזמין את חברי הכנסת הערבים אליו. א. זה חשוב שיזמין חברי כנסת מכל סיעות הבית אליו. אבל מה שהוא צריך לעשות כראש ממשלה זה לא לפתוח חוג חברתי של חברי כנסת, אלא לקרוא לשרי הממשלה אליו, לאלה שנושאים באחריות, ולשבת עם שר הפנים, ולשאול את שר הפנים אם הוא יודע מה המשמעות של המשרד המשמעותי הזה, משרד הפנים, אל מול המכרזים והבעיות של הפשיעה, אל מול המכרזים בחברה הערבית, ומה הוא עשה עם זה. זה יהיה נורא קל, יש תוכנית שלמה בממשלה הקודמת שפירטה בדיוק מה צריך לעשות. בתור מי שהיה אחראי לחיבור בין המשרדים, הצעתי לו אפילו את עזרתי אם צריך. ואז הוא היה צריך לקרוא לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' ולשאול אותו אם הוא יודע, אם הוא קרא, אם הוא מכיר את התוכנית למאבק בשוק השחור, שהוא מנוע כלכלי של הפשיעה גם בחברה הערבית, ולא רק. ואז הוא היה רואה שבחוק ההסדרים – ואני מקווה שהוא ראה את זה טרם הושלך העניין הזה בוועדת הכספים – היה טיפול מסודר של משרד האוצר בנושא המזומן. בחוק ההסדרים זה היה. זה נופנף החוצה בחצי שעה. ואם הוא היה שואל עוד שאלה את שר האוצר, מה קורה עם חשבוניות פיקטיביות, הוא היה מגלה שגם השינוי בסיפור של חשבוניות פיקטיביות, שאמור להיות שינוי דרמטי של כל הדרך של מרכיבי ההונאה והמנוע הכלכלי של הפשיעה, הוא היה רואה שגם זה יצא מחוק ההסדרים. ואם הוא היה שואל את משרד המשפטים, הוא היה רואה שיש אירוע שלם גדול של תזכיר חוק ממשלתי בנושא חברות השמירה, ושההעברה שלו במהירות בכנסת תיתן טיפול הוליסטי משמעותי וטוב לכל הנושא של סחיטת דמי חסות. הוא לא צריך להיפגש עם חברי הכנסת הערבים בשביל זה; הוא צריך לקרוא לשרי ממשלתו, הוא צריך למנות את עצמו כראש צוות שרים, הוא צריך פשוט להתחיל לעשות, אבל הוא בחר שלא לעשות את זה, ונתן איזו תשובה כזאת, חיבוקי, שלפיה הוא יפגוש אותם במשרד ראש הממשלה וישמע את צרתם. 80 נרצחים בחברה הערבית, פי שלושה מבשנה שעברה – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

– – ועל זה הוא לא ענה, ועל זה אף אחד לא ענה בממשלה הרעה, המושחתת והפרועה שהוא מנהל. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במדינה מתוקנת ממשלה עושה כל שביכולתה על מנת לדאוג לאזרחים ולחיים עצמם. בממשלה שלנו שינו את הכללים: כל מה שסקטוריאלי – in, אבל כל מה שקשור לדאגה לאזרחים ולחיים עצמם – out.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אין פה שר – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני מבקשת להזכיר לשרי הממשלה שהציפייה של אזרחי מדינת ישראל היא שיסייעו לאזרחי המדינה: יסייעו לשירה – שם קוד – שהיא אם חד-הורית לשני ילדים, שעובדת בשתי עבודות – –

היו"ר אוריאל בוסו:

אנחנו מרשים לשרים לצאת למקום חשוב לחצי דקה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – ולא מצליחה לסגור את החודש; שיסייעו לאלון – שם קוד – סטודנט שגר רחוק מהאוניברסיטה, על מנת שהוא יצליח להתנייד ממקום למקום ובקלות. במקום זה אנחנו חיים במדינה שבה שרי הממשלה הזו קמים בוקר בהיר אחד וחושבים: מה יגדיל לי את כמות הצפיות בטיקטוק, או איך אני אשמור על הכיסא יותר טוב. אדוני היושב-ראש, אני ביקרתי אתמול באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. פגשתי שם סטודנטים מדהימים, אזרחים צעירים וערכיים ששירתו בצה"ל ומאוכזבים עד עמקי נשמתם מהתקציב הסקטוריאלי שעבר פה בשבוע שעבר ומכך שאין אפילו תזכורת של שקל אחד עבור סטודנטים בתקציב הנוכחי. אפילו לא שקל.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא נכון.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

יוקר המחיה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא נכון.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – בלתי נסבל.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם הצבעתם נגד, אבל יש העלאת כספים – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

העובדות לא חשובות, חברת הכנסת – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

זה לא נכון, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אוריאל בוסו:

העובדות לא חשובות.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תוציאי את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני עברתי על חוק ההסדרים – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

זה לא נכון.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא נכון.

היו"ר אוריאל בוסו:

אחר כך תראו אחת לשנייה, אבל בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

חברת הכנסת טלי גוטליב, תקשיבי.

טלי גוטליב (הליכוד):

תקראי לי טלי.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

יוקר המחיה הוא בלתי נסבל לכולנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

מסכימה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אבל לסטודנטים הוא קשה שבעתיים, כולנו מבינים את זה. הם כאלה שצריכים גם לעבוד, גם לממן את עצמם, גם ללמוד. אומנם שר האוצר שלנו סבור שאין הבדל בין לממן סטודנט למדעי הרוח לבין לממן אברך, אבל צריך לזכור שסטודנטים גם שירתו בצה"ל, גם מחפשים עבודה תוך כדי, וגם יעבדו אחר כך וישתתפו בשוק התעסוקה. לצערי, אברכים עדיין לא – אני אשמח מאוד שזה יהיה במגמה הולכת וגדלה. אבל הדבר הכי מקומם הוא סדר העדיפויות המטורלל של הממשלה הזאת. במקום לטפל באיכות החיים, בהורדת יוקר המחיה, בדברים שחונים עכשיו על הפרק – הארכת צו לביטול מכס שיפוג ביום חמישי הקרוב, שחייבים להאריך, אחרת אנחנו נהיה פה בבעיה; אישור מכסות יבוא על מנת להוריד מחירים של מוצרי צריכה ולעודד תחרות – סדר העדיפות כאן הוא אחר.

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

במקום עשייה עסוקים בסיסמאות. עסוקים בערך השירות, עסוקים בערך הציונות, ומה שכחו? שכחו את ערך השירות לצה"ל. אדוני היושב-ראש, היום היה דיון ייעודי – ובזה אני באמת מבקשת לסיים – הדיון היה בוועדת חוץ וביטחון, דנו על מוטיבציה לשירות בצה"ל. נושא חשוב, נכון, אדוני היושב-ראש?

היו"ר אוריאל בוסו:

יהיה לך הערב עוד פעמיים או ארבע פעמים לפחות.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אז אני רוצה רגע להזכיר לכולם שכשמדברים על ערכים, בל נשכח את ערך השירות בצה"ל ואת העדיפות שלו על פני כל הערכים – ציונות, לימוד תורה. בסוף לשים את הסיירת – סיירת גולני, סיירת מטכ"ל – ולהשוות אותה לסיירת רוחנית זה פשוט דבר מביש. בואו נימנע מההשוואות האלה. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני אבקש מאדוני היושב-ראש לקרוא לשר כלשהו איכשהו.

היו"ר אוריאל בוסו:

אבל השר נמצא פה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

חצי שר, רבע שר, איזשהו שר.

היו"ר אוריאל בוסו:

השר פרוש היה פה כרגע, לפני שנייה עבר פה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

הוא כבר מזמן לא פה.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא נכון.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

הוא הלך, חזר.

היו"ר אוריאל בוסו:

אחרי שאמרת לו, הוא נכנס לפה כרגע.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

הוא הלך.

היו"ר אוריאל בוסו:

אז אולי הוא הלך להביא קפה. אני מבקש לקרוא לשר. תתחילי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

מה שלומך? עד שיגיעו השרים, בואו ננהל שיחת נימוסים.

היו"ר אוריאל בוסו:

הינה שר.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אוה, יש לנו שר סוף-סוף. זה שר מלא, זה לא חצי שר. זה שר-שר.

היו"ר אוריאל בוסו:

השר יכול להישאר שתי דקות?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתה יכול להקשיב לי שלוש דקות?

שר האנרגיה והתשתיות ישראל כץ:

לא תורן.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא תורן. הוא יצא.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אז אתה בורח.

שר האנרגיה והתשתיות ישראל כץ:

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

או הולך. כל אחד בוחר לעצמו. אנחנו נחכה בסבלנות.

היו"ר אוריאל בוסו:

אפשר לקרוא לשר פרוש?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתה יודע מה? אתה לא חייב את השר פרוש – כלשהו, מישהו, שהוא שר למשהו, שהוא בעצמו יודע איזה שר הוא או איזה שרה היא. עליזה, תביאי לנו שר.

קריאה:

די, יוליה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

מה די?

היו"ר אוריאל בוסו:

השר הלך להביא קפה. השר, אפשר לשלוח עוזרים או משהו? בסדר, גמרנו. בבקשה, שלוש דקות. תתחילי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה. אני מצפה שבממשלה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אשמה. הבאתי לו שוקולד – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אני מצפה גם ממנהלת הקואליציה שבממשלה כל כך גדולה ולתפארת מדינת ישראל יהיה נוכח שר במליאת הכנסת כאשר אנחנו מנהלים פה דיון על נושא כל כך חשוב – העברת סמכויות לשר נוסף, דודי אמסלם.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

חמד עמאר.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

מה הבעיה? ממה אתם לא מרוצים? בסך הכול להיות תורן פה קצת זמן. לא יקרה כלום, שום דבר.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

חמד עמאר.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני מבינה שזה לא ערך, אבל עדיין, יש כללים בבית הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברי האופוזיציה, הקואליציה, מי שנוכח פה, היום אנחנו בדיון סופר-חשוב: העברת סמכויות לשר דודי אמסלם, אבל אני תוהה ושואלת כמה סמכויות כבר יכול להכיל בן אדם אחד. אני כבר איבדתי את החשבון, כמה פעמים כבר העברנו סמכויות לשר דודי אמסלם, וזה עוד לא הסוף. אם אני זוכרת פרסום מהשבוע שעבר, השר אמסלם קיבל עוד סמכויות – הוא יהיה אחראי לאנרגיה אטומית במדינת ישראל, אז אנחנו בסאגה של העברת סמכויות לדודי אמסלם. למה לא ריכזתם כבר הכול ביחד בהחלטת ממשלה אחת, והיינו מנהלים על זה דיון? אני מרגישה שיטת סלמי. אני תוהה ושואלת אם דודי בעצמו בכלל יודע ומכיר את כל הסמכויות שכבר יש לו. לפי הסמכויות שעוברות לחבר הכנסת דודי אמסלם, השר יריב לוין באמת צריך להיות מאוד מאוד מודאג, כי פעם יריב לוין אמר שהוא מרגיש אצלו במשרד המשפטים כמו עציץ. זה היה בוועדת החוקה, הוא אמר את זה, אז הוא כנראה לא רק מרגיש עציץ – הוא עציץ, כי מכמות הסמכויות שדודי מקבל אני כבר לא מבינה מה עושה שם שר המשפטים יריב לוין. האמת היא שבקצב הזה דודי יכול למלא עוד מלא תפקידים. אנחנו לא צריכים חצי מהשרים האלה – נעביר סמכויות לדודי אמסלם. הוא בחור נמרץ עם המון אנרגיות, עם המון רצון לעשות. מצד אחד אפשר להעביר לו אנרגיה אטומית, ומצד שני להעביר סמכויות ממשרדים אחרים. לדוגמה, הוא יכול לטפל במעמד האישה, הוא דווקא יהיה מצוין בזה; למשל, הוא כן יכול לתכלל גם את הציונות וגם את ערך לימוד התורה – זה יהיה ביחד, אולי הוא ימצא לנו נוסחה איך הדברים האלה מסתדרים, אולי נחדש פה משהו, יהיה פה פטנט.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אז אני חושבת שזה מיותר, זה מביש. זה שם את הממשלה במצב – 34, 35 שרים, ובכל פעם ההתעסקות הזאת עם העברת סמכויות רק מראה שאף אחד לא יודע שם למה הוא אחראי, במה הוא מתעסק. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

לא הבנתי איפה השר – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

הינה, יושב שם.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

שלא ילך, שלא יברח.

היו"ר אוריאל בוסו:

הוא מאוד מתרגש, השר פרוש, שכולכם דואגים לו כל הזמן. הם לא יכולים בלעדיך, השר פרוש.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

זה מאוד מרגש אותנו – – –

רון כץ (יש עתיד):

ערב טוב, אדוני. כנסת נכבדה, היום עסקנו בוועדת החינוך והספורט בדיון על מה שקרה במשחק גביע המדינה בין בית"ר לנתניה. אתם לא תאמינו מה היה בדיון הזה: חברת הכנסת קטי שטרית האשימה את ההתאחדות במחדל שקרה במגרש, ואמרה: היינו יכולים להגיע לאסון מירון 2. ואני שואל את עצמי: אסון מירון 1 כבר קרה. מי הצביע נגד ועדת חקירה? נכון, אותה חברת כנסת. מי עוד הצביע? הרבה מאוד אנשים שיושבים בבית הזה. אבל עכשיו, כשאנחנו רוצים לדבר אל הבייס – או אין לי מושג מה הם עושים – אז זה הנושא הכי חשוב שהיה אפשר להעלות היום. אז אני רוצה לומר לכל הקואליציה הנכבדה הזו: אולי תעשו משהו עבור הציבור במדינת ישראל? אולי תפסיקו להתעסק בדברים פופוליסטיים ותתחילו לעבוד למען מדינת ישראל? למשל, אולי יוקר המחיה? שמעתי שראש הממשלה רוצה להקים ועדה בנושא יוקר המחיה. שמחתי גם לשמוע את ראש האופוזיציה מעדכן אותו שהוועדה כבר קיימת, והוא עומד בראשה, והוא מעולם לא כינס אותה. שמעתי פה את ראש הממשלה – זה באמת הדהים אותי – עומד על הדוכן ומדבר על חופש ההפגנה ואיך יכול להיות שמפגינים מול חברי כנסת וזה פוגע בהם. זה החזיר אותי ישר לעיר מגוריי, פתח תקווה, שהתגורר בה חבר הכנסת ניר אורבך. אתם יודעים מה קרה שם? הקימו אוהל מחאה אדיר מול הבית שלו שעבד גם בשבת, מיררו לו את החיים, רדפו אותו, את אשתו, את ילדיו. אני לא אשכח את זה: הגעתי לנחם אותו בשבעה של אימו – גם בשבעה האוהל הזה עבד. והוא עומד פה, בטון הזה שלו, וינסה לחנך אותנו ולהטיף לנו מוסר? המסית הגדול ביותר במדינת ישראל, שעשה קואליציה עם הקיצוניים ביותר בחברה הישראלית, יטיף לנו מוסר? למי? לציבור היצרני של מדינת ישראל, אלו שמחזיקים את מדינת ישראל על הכתפיים, אלו שמשלמים מיסים, אלו שנלחמים בשביל המדינה הזאת, הולכים לצבא, עושים מילואים? הוא יטיף לנו מוסר? שר הטיקטוק והפיתות, שרק היום גילינו שאשתו היא אחת מהמארגנים נגד מצעד הגאווה בירושלים, יטיף לנו מוסר?

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

רון כץ (יש עתיד):

באיזה עולם הפוך והזוי ובדיוני אנחנו חיים פה? מה קורה פה? מה קורה לכנסת ישראל? איך הגענו למצב הזה שזו הממשלה שלנו? תודה רבה, אדוני.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יום חג היום, יום מרגש, יום שהדיו משפיעים מצלאח א-דין ועד טהרן. אם ישנו מינוי מוצדק לשר, הרי זהו מינויו של דודי אמסלם לשר האטום ולשר במשרד המשפטים. על פי פרסומים זרים, מינויו של דודי אמסלם לשר במדינת ישראל הוא נדבך חשוב ומהותי בביטחון הלאומי של כולנו. כשדודי בשטח, משמרות המהפכה במתח. האנרגיה הגרעינית בישראל עולה, ומצבנו האנרגטי לא היה טוב יותר. אגב, מלשכתו אי שם תחת גרם המדרגות במשרד המשפטים, יוביל השר אמסלם לא רק את מערכת המשפט הישראלית, אלא גם את המערך האטומי של ישראל. אכן יום מרגש לכולנו. לאחר מינויו נפתרה בעיית הגזענות של הליכוד ומנהיגו בנימין נתניהו, כפי שרק לאחרונה תיאר בעצמו שר האטום. חברים, דודי אמסלם הוא בדיוק האדם המתאים למינוי שר האטום. כולנו הרי יודעים עד כמה העיסוק באטום מצריך שיקול דעת, שקט, רוגע ושלווה נפשית – תכונות שכל כך מאפיינות את השר הנכנס. אחרי הכול, הצלחתו היא הצלחתנו. כבוד השר אמסלם, עשרות מדעני הגרעין של מדינת ישראל מודים לראש הממשלה על כך שהפכת לפה ולפנים שלהם. כולנו, כבוד השר, מאחוריך. שיהיה רק בהצלחה. רק תעשה טובה, באחד מהתקפי הרוגע שלך, שלא תלחץ בטעות על איזה כפתור אדום.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת מיכל שיר סגמן. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

ערב טוב, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היושבים בקהל, התכנסנו פה לערב חגיגי. אני לא יודע אם סיפרו לכם – אנחנו עדים להתגשמות חלום ציוני ישן של מינוי שר והענקת סמכויות לשר שדואג ודאג, לפחות בכל הזמן שאני במשכן, להדגיש את החשיבות בהשגת שוויון אמיתי בחברה הישראלית. מאז שאני נמצא – תסכים איתי, אדוני היושב-ראש – חבר הכנסת והשר דודי אמסלם באמת מציג לנו מחדש כל יום, בכל נאום, את הרצון שלו להגעה לצדק חברתי ואת – – –

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

קח את הזמן. רגע, אני יכול את החמש-שש שניות? רק תעשה פוס, כי אין סיכוי שאני אתרכז.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת יבגני וחבר הכנסת עמאר, אין לי בעיה שתחפשו מישהו שאמור להיות בהמשך ותהיו במקומו, אבל כבר העברתי שמות.

נאור שירי (יש עתיד):

אנחנו בין הזמנים, חבר הכנסת עמאר. סתם, בין הזמנים. זה היה דחקה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מחר שוב צריך לחזור לפתח תקווה, זו הבעיה.

נאור שירי (יש עתיד):

דע מאין באת ולאן תחזור, וכל הדרכים מובילות לפתח תקווה – נכון, חברת הכנסת תמנו שטה? כל הדרכים מובילות לפתח תקווה. אז באמת, חבריי שיושבים גם ביציע, השר שאנחנו חוגגים את המינוי שלו והענקת הסמכויות דואג להזכיר לנו כמה חשובה לו החברה הישראלית וכמה חשוב לו התיקון ההיסטורי שלשמו הוא הגיע לכנסת ישראל – יש לי רק תוספת, בוסו, זה בסדר? השוואת התנאים של ישראל השנייה, ולהראות לנו את הרצון ומימוש האידיאולוגיה שלו. עכשיו, כולנו פה, נבחרי הציבור, הגענו לפה לכנסת למימוש אידיאל מסוים, כל אחד מהעולם שלו. באה חברת הכנסת יסמין פרידמן ושמה על ראש שמחתה, וגם על ראש שמחתי, את זכויות ורווחת בעלי החיים במדינת ישראל, מכיוון שזכות בעל חיים זה צדק בעיניה, ואני מסכים. ואז אני מסתכל מה דודי אמסלם – ובאמת, כשאתה בא להגשים עכשיו את האידיאל הציבורי, את השליחות הציבורית, את הדברים שבאמת חשובים לך במציאות, אתה בא ואומר: זה המקום לשנות את זה. את יסמין מעניין, נגיד, בעלי החיים; את שלי מעניין זכויות נשים; את מטי מאוד מעניין המגזר החקלאי, החברה החקלאית או הרשויות המקומיות.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

את טניה – בריאות.

נאור שירי (יש עתיד):

את טניה – בריאות. תודה, חברת הכנסת מזרסקי. ואני רוצה לספר לכם ממש ממש מהר מה הולך לעשות השר שבא לתקן ולעשות שוויון חברתי בחברה הישראלית. << אחרי_כן >> אז מה שהוא יעשה על מנת לקיים את הצדק הזה – תודה רבה שהצטרפת, חבר הכנסת קריב. תשמע את הצדק החלוקתי והצדק החברתי של דודי אמסלם. הוא הולך להיות אחראי על מה?

היו"ר אוריאל בוסו:

משפט לסיום.

נאור שירי (יש עתיד):

חמישה-שישה סעיפים קטנים, זה משפט אחד. למחלקה לרישוי נוטריוני, למחלקה לחוקרים פרטיים, מחלקת רישוי מתווכים, מועצת שמאי המקרקעין, היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, אגף שומת מקרקעין, המחלקה לתרגום אומנות בין-לאומית. תגיד, מר דודי אמסלם, בשביל זה הגעת לכנסת? ישבת פה, עשית את המוות לקואליציה, לא נתת להם לנשום, עשית משברים קואליציוניים – הוא הקים אגף שלם בליכוד שמתנגד לשלטון – כל הלחץ הזה לא כי – הוא הולך להיות אחראי למחלקה לתרגום בין-לאומי. זה מימוש חזונו של דודי אמסלם.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אדבר על הדיון שהתקיים אצלנו בבוקר בוועדת הבריאות. היום התקיים דיון על מערך ההפריה החוץ-גופית בישראל. כבר משנת 2022 התריעו בכירים במערכת הבריאות על העומסים ביחידות ההפריה החוץ-גופית. מקרה התינוקת סופיה באסותא אירע לאחר ההתרעות. בחודש האחרון התגלה מקרה נוסף של טעות גנטית, גם הוא באסותא.

היו"ר אוריאל בוסו:

מי צריך להתעורר פה ולא מתעורר? שעון מעורר, אולי אחד הסדרנים.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אולי לכבות אצל מישהו את המחשב.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אפשר לעשות הפסקת שינה?

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אני אקבל תוספת זמן, נכון?

היו"ר אוריאל בוסו:

בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

משרד הבריאות חייב להגביר את הפיקוח ולדאוג לשקיפות מלאה במערך ההפריה החוץ-גופית מול המטופלים גם במקרה כישלון. טעות בתהליך ההפריה היא לא טעות אנוש בלבד; זאת טרגדיה להורים שהם ממילא במצוקה רגשית. טעות אחת של עובד או עובדת המעבדה האמבריולוגית היא מכה כואבת למשפחה. אלה דיני נפשות שהופכים את הגורל של המשפחה כולה ושל הילדים שנולדים לה. הסיבה לטעויות היא העומס, וכשהיחידה עובדת בעומס בשעות לא שגרתיות, גם בלילה, זה מזמין בעיות וטעויות. על משרד הבריאות לפקח על התהליך. יש נהלים ברורים, אבל מי אוכף תקנות וכללים אשר ישמרו מפני הטעויות? לפני כחודשיים הסתיימה החקירה בעקבות המקרה של אסותא. מה המסקנות שהופקו מהדוח הזה? אנחנו כחברים בוועדת הבריאות, נבחרי הציבור, צריכים לדון במסקנות ולראות אם יש צורך להוסיף תקנים ותיקונים לנהלים. במערכת הבריאות בישראל קיימות 26 יחידות הפריה חוץ-גופית, ארבע מהן פרטיות: אסותא רמת החייל, אסותא ראשון לציון, הרצליה מדיקל סנטר ואלישע בחיפה. המימון הוא גם בסל הבריאות וגם בשב"ן, שירותי בריאות נוספים. לפי נתוני משרד הבריאות משנת 2019, כ-37% מהטיפולים נעשים במכונים פרטיים. הורים רוצים להיות בטוחים בתהליך כה רגיש שהם עוברים. זה תהליך כואב, מתיש, מורכב. כולם מחפשים את הצוות הרפואי שאפשר לסמוך עליו ואת המסגרת המתאימה להם. כל כך חשוב שתהיה אפשרות לבחור את המסגרת. אישור היחידות הנוספות לביצוע המערך אמור להפחית את העומס על מחלקות טיפול ועל תהליכים – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

– – אשר יביא לאפס טעויות וייעול מקסימלי והתאמה למציאות הקיימת. אני מסכמת. ברצוני להודות ליושב-ראש ועדת הבריאות, חבר הכנסת אוריאל בוסו מש"ס, שסיכם היום את הדיון בוועדה. זה אינו דיון אחרון אשר פתח לדיון ושיפור נושא מורכב וטעון. הוועדה קוראת למנהלי מרכזים רפואיים להגביר את הפיקוח, לחדד ולשפר את הנהלים בנושא, ולהעביר לוועדה דיווח תוך 45 ימים. הוועדה תמשיך לעקוב אחרי הקורה בתחום עד למצב שמניח את הדעת בנושא. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השבוע עבר תקציב בכנסת, ואתם יכולים להירגע. איך תילחמו עכשיו ביוקר המחיה כשעבר תקציב? הרי את כל הכלים שצריך כדי להילחם ביוקר המחיה, צריך להכניס לתוך התקציב. אני שומע את ראש הממשלה – דרך אגב, הבנתי שהיום יום השנה ה-27 לבחירה שלו לראשונה בתור ראש ממשלה. קודם כול, מזל טוב.

שלי טל מירון (יש עתיד):

מה השתנה מאז?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תכף ניגע בזה, בשלוש הדקות שיש לי.

היו"ר ישראל אייכלר:

תראו כמה יבגני מנומס, אומר מזל טוב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לפני כמה שנים אמרו: מה, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הוא לא בין הוותיקים באירופה, יש את קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. אנגלה מרקל כבר פרשה, נכון? אני לא יודע אם יש שם באירופה מנהיגים שיכולים להגיד שלפני 27 שנה היו ראש ממשלה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

ארדואן.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, הוא היה לפני 20 שנה, לא 27.

גלעד קריב (העבודה):

הוא עוד נולד בתקופת המנדט.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הכי מצחיק, אני אומר, שכשעליתי למדינת ישראל ב-1997, ראש הממשלה היה נתניהו. כמה עברנו, ועדיין נתניהו ראש הממשלה. עכשיו בלי ציניות, באמת בלי ציניות, אני חושב שלנתניהו יש את כל הכלים להיכנס להיסטוריה כאחד מגדולי העם היהודי. לעומת זאת, מה אנחנו רואים? אנחנו רואים כל הזמן רק פייק, פייק, פייק. אני מתפלא. בן אדם שהיה 27 שנה ועדיין ראש ממשלת ישראל, עדיין זקוק למנה היומית של פייקים בשביל להכניס פה איכשהו לחבר כנסת כזה או אחר מהאופוזיציה. אתה מגדולי העולם, אתה נפגש עם גדולי העולם, גדולי האומות, ואתה עדיין זקוק לאותה מנה של פייק בשביל להכניס פה לחבר כזה או אחר מצד ימין של האולם. אני לא יודע, אני לא נביא, אדוני היושב-ראש. אני לא יודע מה יהיה ואיך ייזכר בהיסטוריה. אני מניח שההיסטוריה תזכור לו גם את המשפט וגם את כל הדברים שהיו יכולים להיות אם הוא לא היה עושה את מה שהוא עושה. הוא מדבר על ההייטק; המזל של ההייטק הישראלי הוא שמדינת ישראל לא מתערבת בתהליכים שקורים בהייטק, כי אם המדינה הייתה מתערבת, לא היה לנו הייטק. זאת הגדולה של ההייטק, שהוא מתפתח במינימום רגולציה ובמינימום התערבות של המדינה. אז בואו, אל תתגאו בהייטק הישראלי. זה שיש לנו מוחות וזה שיש לנו חברות, זה לא בזכות – זה בניגוד למה שהממשלה עושה. אני באמת מאמין שהיינו יכולים להיות היום במצב של שווייץ, סינגפור או יפן אם היינו עושים את כל הדברים שהיינו צריכים לעשות באותן 27 שנים שנתניהו בפוליטיקה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הוא לא היה 27 שנים בממשלה. מה, כבר נגמר?

היו"ר ישראל אייכלר:

מה אני אעשה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה מבין מה זה? רציתי לתת מחמאה פה לחברי האופוזיציה – ונגמר.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מחכה לך לסיבוב הבא.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אז משפט לסיום.

היו"ר ישראל אייכלר:

תסיים במשפט.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

למרות זאת, נתניהו כראש ממשלה עשה כל כך הרבה טעויות, שאנחנו היום לא שווייץ, לא סינגפור וגם לא יפן. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. אגב, יבגני, חבר הכנסת סובה אמר שהוא לא יודע איך ההיסטוריה תשפוט. מישהו פעם אמר לצ'רצ'יל בפרלמנט הבריטי – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני צריך לחזור להגיב?

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, אתה לא צריך, אתה תשמע אותי פה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני צוחק איתך.

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה שומע? צ'רצ'יל היה ראש ממשלת בריטניה, וחבר פרלמנט אמר לו: ההיסטוריה תזכור אותך לדיראון עולם. אמר צ'רצ'יל: ההיסטוריה תזכור אותי בדיוק כמו שאני אכתוב אותה. הוא כתב 12 ספרים על המלחמה, וכולם לומדים את מה שצ'רצ'יל קבע.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בנאום הבא אני אגיב לך.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת טלי גוטליב – איננה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, ציונות כערך מנחה בפעילות הממשלה. לפי חוק הלאום – – –

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

בחוק הלאום לא מוזכר – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זאת ההחלטה. אם לא קראת את ההחלטה – אני קראתי.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אין מילה על ציונות בחוק הלאום.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

בחוק הלאום אין, אבל לפי חוק הלאום, היהודים הם סוג א', וכל אזרחי המדינה האחרים הם סוג ב'. אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש – וטוב שאתה היושב-ראש, ואני מעריך אותך מאוד: מה זה ציונות בעיניך? מה זה ציונות בעיניך? כבוד השר, מה זה ציונות בעיניך? חברי הכנסת, מה זה ציונות בעיניכם?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

שאלת – אתמול אמרתי בישיבת הממשלה, אני אומר שלוש פעמים ביום: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". אני אומר שלוש פעמים ביום: "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב". בפסוק כתוב: וזכרתי את בריתי יעקב ואת יצחק ואת אברהם אזכור והארץ אזכור. המדרש אומר: מתי שמזכירים את האבות, גם ארץ ישראל היא – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אז אני רוצה להגיד לך, אדוני השר, אני אומר הרבה דברים ביום, לא שלושה דברים, אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד: הממשלה בראשות נתניהו לפני הקודמת פגעה מאוד חזק בעדה הדרוזית בחוק הלאום והפכה אותם לסוג ב'. אתם, הממשלה הנוכחית, ממשיכים באותה דרך, בהחלטה המשונה בעיניי – ציונות כערך שצריך להנחות את הממשלה ואת כל הזרועות הכפופות לממשלה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

מה שאתה אומר עכשיו – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני מדבר בשמי ובשם ישראל ביתנו. אני אומר לך כדרוזי, אין לי שום בעיה עם מדינת ישראל כמדינה יהודית, וגם עשיתי צבא וגם נלחמתי למען מדינת ישראל. אבל לבוא ולחוקק חוקים ולהביא החלטות שפוגעות קשה בדרוזים – אני לא מצליח להבין. אבל ההיסטוריה תרשום: הקשר החזק בין העדה הדרוזית למדינת ישראל ולעם היהודי – לפני שקמה מדינת ישראל, הקשר היה מאוד חזק, בין הדרוזים לעם היהודי; אתם, הממשלה, מרסקים אותו, דורסים אותו, כאילו שהחלטתם שהדרוזים הם באמת סוג ב' וכל אזרחי המדינה האחרים חוץ מהיהודים הם סוג ב'. אני הייתי מתבייש בהחלטות כאלה. הייתי מאוד מתבייש להחליט שמישהו הוא סוג ב' ואני סוג א', אז תתביישו לכם.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת יוסף עטאונה, נמצא? לא. חבר הכנסת עמאר, הזכרת את הדרוזים והיהודים, בשנת 1932 – יש לי תמונות ממירון, בל"ג בעומר, שרוקדים יחד דרוזים ויהודים בחצר, אצל רבי שמעון בר יוחאי.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

למה הממשלה שלך פוגעת בהם עכשיו?

היו"ר ישראל אייכלר:

אני דיברתי איתך היסטוריה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

היסטוריה, זו ההיסטוריה. אז אתה רוצה למחוק את ההיסטוריה, אם ככה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת שרן מרים השכל, נמצאת?

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אני מבקש להתחלף איתה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה רוצה להחליף אותה?

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

כן, והיא תחליף אותי.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת אלקין, בבקשה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אה, שרן הגיעה. לא צריך.

היו"ר ישראל אייכלר:

הבחירה שלכם.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

היא תדבר, ואני אדבר בזמני.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת השכל, בבקשה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

ערב טוב, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב בראש. אני הבנתי שהיום אנחנו מעבירים סמכויות נוספות לשר אמסלם – שאתם מעבירים לו בעצם סמכויות נוספות. אני מבינה שלאט-לאט אתם מנסים לתפור עוד סמכות מהמשרד הזה ועוד סמכות מהמשרד הזה. אני רואה שאם יש מישהו שמתמחה בתפירת תיקים זה בעצם השר אמסלם. הוא עומד כאן כל היום ומדבר על תפירות תיקים של אנשים כאלה ואחרים, אבל בסוף מסתבר שהוא כנראה מומחה בתחום. איך תופרים תיק לשר חדש? אז הוא לקח קצת מהסמכויות, כנראה, של גילה גמליאל או של שר החינוך או של שר המשפטים, אבל אני חושבת שכדאי מאוד שאולי יתפור לעצמו עוד חתיכה מהתיק של חבר הכנסת מיקי זוהר. חבר הכנסת מיקי זוהר, שר התרבות והספורט, אמון על כל כך הרבה דברים, ואני חושבת שהוא יכול לקחת ממנו גם את הסמכות לענייני אוהדי בית"ר. דודי אמסלם הגיע ביום ראשון לישיבת הממשלה, כולו חגיגי – אגב, מזל טוב לבית"ר על הניצחון.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

על האליפות.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

על האליפות. לגמרי. באמת ברכות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל זו לא אליפות, זה גביע.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

הינה, אני לבושה בצהוב ושחור לכבודם, כמו דודי אמסלם, ואני חושבת שבתוך ההצעה הזו, אם תפרתם כל כך הרבה דברים, ראוי שתתפרו לו גם את הדבר הזה. אני חושבת שזה סוף כל סוף יספק אותו. פעם אחר פעם הוא כנראה הולך וסוחט עוד טיפה ועוד טיפה, כדי שהכבוד שלו לא יירמס. הרי הוא התחייב שאם הוא לא יהיה שר המשפטים אז הוא לא יהיה חלק מהממשלה, נכון? הוא ישב בצד ויהיה ח"כ פשוט, כמו שהוא אמר. אז נתנו לו את הטייטל של שר המשפטים, עם סמכויות מכל כך הרבה משרדים שונים, כולל אותה ועדה לענייני הגרעין, אז בואו תיתנו לו גם משהו שהוא יוכל לעשות איתו כל שבת אירוע יפה, בעצם באצטדיונים, ולהיות השר הממונה על אוהדי בית"ר. נראה לי שהם כולם ישמחו מהעניין הזה, בטח השר אמסלם, ואולי זה סוף כל סוף ירצה אותו. לא נצטרך כאן כל שבוע לעמוד ולשמוע על עוד כל מיני סמכויות כאלה ואחרות שהקואליציה החליטה להעביר לו. תודה רבה לכם.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת דני דנון – איננו; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – איננו; חבר הכנסת מיקי לוי. את במקומו? בבקשה. מה השם?

שלי טל מירון (יש עתיד):

שלי טל מירון.

היו"ר ישראל אייכלר:

שלי טל מירון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, רציתי לספר לכם קצת על הוועדה לקידום מעמד האישה. היום היה דיון מאוד חשוב וגם מרגש על מרכזי סיוע לתקיפה מינית. בדיון הזה אמרתי שהוועדה לקידום מעמד האישה זו ועדה שכולה לב. כל דיון בוועדה הזאת הוא בנושא שונה וחשוב, ואני מוצאת את עצמי הרבה מאוד מעל הבמה הזאת, ובכל במה אחרת, האמת, מדברת על זכויות נשים: מדברת על נשים שהן נפגעות אלימות, מדברת על אפליה מגדרית, מדברת על רצח נשים, מדברת על נושאים כואבים שמשפיעים על כל אחד ואחת מאיתנו. סיפרתי גם בשבוע שעבר וגם בשבוע שלפני, פניתי מעל הבמה הזאת וגם בוועדות לשר לביטחון לאומי וביקשתי שיכריז על סוג של מצב חירום בכל הנוגע לאלימות כנגד נשים, ובפרט רצח נשים, כי מתחילת השנה יש 16 נרצחות נשים, שגם את שמותיהן אני דואגת להקריא כל שבוע פה. הוא לא התייחס לבקשה שלי או לפנייה שלי. אמרתי היום בוועדה, אחרי ששמעתי את כל הנציגות של הארגונים השונים שהגיעו לשם, שמדברות מדם ליבן על כל המצוקות, בעיקר בעיקר מצוקות תקציביות, שלמעשה כל הנושא הזה של נשים במדינת ישראל הוא פשוט לא על שולחן העבודה; הוא פשוט לא בסדר העדיפויות. זה לא שאין כסף – יש כסף. יש כסף. אנחנו רואים שהכסף מחולק מדי יום בהסכמים הקואליציוניים וגם בדרכים אחרות למי שיודע ללחוץ יותר חזק, לסחוט, משיקולים פוליטיים. ואני שואלת את עצמי: למה אנחנו צריכים להיות בכלל במצב שאנחנו מתחננים לאיזה פירור או שניים כדי לקבל איזה מיני-תקציב? יושבות שם נציגות של ארגונים שמבקשות תקציבים זעומים ביחס למה שאנחנו שומעים שקורה כרגע במדינה, וגם את זה הן לא מקבלות. ואני שואלת: למה? למה אנחנו צריכות להתחנן? למה זה לא על שולחן העבודה? למה נשים הן לא בראש סדרי העדיפויות? בסוף בסוף אנחנו יותר מ-51% מהאוכלוסייה, אבל זה לא בא לידי ביטוי בשום דבר: לא בייצוג שלנו פה בכנסת, לא יושבות-ראש ועדות, לא שרות, לא מנכ"ליות משרדים ממשלתיים, לא ברשויות המקומיות, לא במגזר הציבורי; גם במגזר הציבורי יש 32% פערי שכר בין גברים לנשים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

משפט אחרון לסיום. אני קוראת שוב פעם לשר לביטחון לאומי להתייחס למצב החירום שאנחנו נמצאים בו, וגם לבקש מהשרה החדשה לקידום מעמד האישה, השרה מאי גולן, שתיפגש איתנו ועם נציגות הארגונים, ונקדם ביחד נושאים חשובים באמת לנשים במדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – איננה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שלי, אני רוצה להתחבר לדברים שאמרת. אתמול התבשרנו שישראל נמצאת במקום האחרון – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

נכון. ב-OECD. בושה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – במקום האחרון בשוויון מגדרי מבין מדינות ה-OECD. אז לנוכחים פה אני רוצה לומר: אני אישה. אני אישה גם עם דעה צלולה. המקום האחרון הוא מקום מביש. בושה וכלימה למדינת ישראל. בושה וכלימה לממשלת ישראל. זה מביש, זה מקומם וזה גם מסוכן, מסוכן מאוד, כי במדינות שבהן אין שוויון מגדרי יש יותר גברים שחושבים שנשים הן רכוש – חלקם יושבים פה באולם – שהם יכולים לעשות ברכוש הזה כברצונם; יש יותר נשים החיות בצל אלימות כלכלית, יש יותר נשים החיות בצל אלימות פיזית, והמציאות, לצערי, מלמדת שיותר נשים נרצחות. היה כאן קודם דיון על רצח בחברה הערבית; המספרים מרקיעים שחקים גם בקרב נשים. כי במדינות שבהן אין שוויון מגדרי יותר מדי נשים מוצאות את עצמן כלואות במערכת נישואים שאינן חפצות בה, רק בגלל שהן תלויות בגברים שאינם מוכנים לשחרר אותן, שבויות על ידי ממסד מיושן ולא שוויוני, שלא רואה לנגד עיניו את זכויותיהן של נשים, אינו רואה בנשים שוות זכויות. כי במדינות שבהן אין שוויון מגדרי, נשים מרוויחות פחות מגברים ונמצאות פחות במשרות מפתח. כי במדינות שבהן אין שוויון מגדרי, אין מספיק נשים בצמרת הצבא, אין מספיק נשים בזירה המוניציפלית, אין מספיק נשים בכנסת, אין מספיק נשים בממשלה. במדינות שבהן אין מספיק ייצוג נשי בצומתי קבלת ההחלטות, מתקבלות החלטות לא טובות – החלטות לא טובות לנשים והחלטות לא טובות בכלל, לכלל האוכלוסייה, גם לגברים. מדינת ישראל נמצאת הרחק מאחור בין מדינות ה-OECD, כי בסדרי העדיפויות של ממשלת ישראל מעמדן של נשים פשוט לא קיים. בממשלת ישראל אין מספיק נשים, ואפילו מי שמכהנת כשרה לקידום מעמד האישה לא השמיעה קול מאז מונתה לתפקידה, ולצערי מדירה את רגליה מהדיונים בוועדה לקידום מעמד האישה. כאשר בממשלת הבושה יש חברים שמאמינים שמקומן של נשים הוא במטבח ושתפקידיהן הוא ללדת ולא חלילה להתגייס, ללמוד או לעבוד במשרות בכירות; כאשר בכנסת ישנן מפלגות שמדירות נשים באופן עקרוני ושיטתי; כאשר ישנם עדיין – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. נא לסיים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

משפט אחרון. – – כאלה שחושבים שלגיטימי להשתיק נשים, למחוק נשים, לשלוח נשים לחלקו האחורי של האוטובוס – כנראה שהמקום האחרון שקיבלנו הוא המקום הראוי למדינת ישראל. מדינת ישראל היא לא מקום טוב לנשים – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – ואת זה אנחנו מחויבים לשנות למען בנותינו, נכדותינו, למען החברה בישראל, למען מדינת ישראל.

טלי גוטליב (הליכוד):

מדינה מעולה לנשים. מדינה מצוינת לנשים. מדינה מצוינת לנשים. מדינה מצוינת לנשים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אוהו, אוהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה לא סימסתם לי שהגיע תורי? ביקשתי שתסמסו לי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תשאלי את אבי מעוז אם מדינה מצוינת היא מדינה ענייה. למה את זה את לא שואלת, טלי?

טלי גוטליב (הליכוד):

מתי? לא. בסדר. אבל ביקשתי שתקראו לי. לא התקשרתם.

גלעד קריב (העבודה):

סימון דוידסון (יש עתיד):

בואו נשמע. ראית מה הם הוציאו היום? ראית מה הם הוציאו? תשאל אותו. לא ראית?

טלי גוטליב (הליכוד):

גלעד, ככה יפה?

גלעד קריב (העבודה):

מה קרה?

טלי גוטליב (הליכוד):

ביקשתי שיסמסו לי כשמתקרב תורי.

היו"ר ישראל אייכלר:

רבותיי, חבר הכנסת אבי מעוז ברשות הדיבור.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה. סליחה, חברי.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, כדאי להקשיב.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום במסגרת דיון בבג"ץ בעתירה הידועה בנושא החמץ בצה"ל, אמר השופט יצחק עמית שההצעה שמי שרוצה יאכל חמץ מחוץ לבסיס פוגעת בחיילים שלא יוכלו להיכנס למטבח, כי – ואני מצטט – מי מאיתנו לא עשה ב-02:00 בלילה צ'יפס במטבח. סוף ציטוט. לדאבוני, זו בורות מביכה. שופט בבית המשפט העליון במדינת ישראל משווה בין הכנת צ'יפס בלילה לבין הטרפת מטבחי צה"ל בפסח על ידי חמץ. אגב, השופט עמית לא יודע שכניסת חיילים באופן עצמאי למטבח כדי להכין אוכל באמצע הלילה היא בעיה קשה בכשרות של אותו מטבח? האמת היא שזה לא מאוד מפתיע כשזוכרים שמדובר באותו שופט עמית שבדיון לפני שנה באותה עתירה כינה את חג הפסח "דיאטת מצות למשך שבעה ימים". אתמול שר המשפטים יריב לוין הסביר שצריך לבצע רפורמה בנוגע לוועדה לבחירת שופטים, כדי שבבית המשפט העליון יהיו שופטים שמבינים את הערך של התיישבות יהודית בגליל. על אותו משקל, השופט עמית נותן לנו שוב ושוב את ההסבר הכי טוב שיש למה נדרשת רפורמה במערכת המשפט, בדגש על הוועדה לבחירת שופטים ועל עצמאותה של הרשות המחוקקת. הגיע הזמן שבבית המשפט העליון ישבו שופטים שיודעים מהי יהדות ולא מביכים את עצמם ואותנו באמירות כמו אלו של השופט עמית. הגיע הזמן שבבית המשפט העליון ישבו שופטים שרואים ערך עליון בשמירה על זהותה היהודית של מדינת ישראל. הגיע הזמן שהכנסת תהיה עצמאית למלא את תפקידה כמחוקקת על פי הערכים שבשמם נבחרו חברי הכנסת, בלי לחשוש כל הזמן מכפיית אג'נדות שונות ומשונות על ידי שופטים רדיקליים. הגיע הזמן שהממשלה תוכל למלא את תפקידה כרשות המבצעת בלי להיות מסורסת על ידי יועצים משפטיים שנטלו לעצמם סמכות שאיש לא העניק להם מעולם, ובלי לוותר כל הזמן על מימוש קווי היסוד שלה בגלל חרב הבג"ץ המונפת מעליה. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, ונדאג שתמשיך להיות כזאת. שיטת המשטר שלנו אמורה להיות דמוקרטיה של הפרדת רשויות, ונדאג שהיא תחזור להיות כזאת. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

השופט עמית הוא בוגר ישיבה תיכונית. הוא יודע יהדות לא פחות ממך.

היו"ר ישראל אייכלר:

עידן רול, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מי בוגר? לא שמעתי. מי בוגר?

גלעד קריב (העבודה):

עמית.

טלי גוטליב (הליכוד):

כן. בסדר, אבל בחייך, זה כמו שאני אגיד שאני דתייה. אז מה?

היו"ר ישראל אייכלר:

לא להפריע. חבר הכנסת עידן רול ברשות דיבור.

נאור שירי (יש עתיד):

לא הצלחתי להבין.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה? אותי?

נאור שירי (יש עתיד):

לא הצלחתי להבין אם אבי מעוז בעד – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

בבקשה.

עידן רול (יש עתיד):

תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא בעד. הוא בעד.

עידן רול (יש עתיד):

כנסת נכבדה, אני התכוונתי לדבר על – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

נאור, אתה מפריע לחבר הכנסת רול.

עידן רול (יש עתיד):

אני התכוונתי לדבר על הגינוי האחרון מצד ממשל ביידן, אבל אני רוצה להתייחס לדובר שלפניי. חבר הכנסת מעוז הוא חבר כנסת מסוכן שצריך להדאיג אתכם, ההורים בישראל. אתה מוזמן לשמוע מה שאני אומר, אין בעיה. אתה מוזמן לצאת.

נאור שירי (יש עתיד):

סגן השר.

עידן רול (יש עתיד):

אה, סליחה, הוא חזר להיות סגן השר. אני אומר, ואני אומר את זה באחריות – אני פונה להורים עצמם: כל החזרה של אבי מעוז – שהיא כמובן מתוזמרת, בגלל שעכשיו עבר התקציב ועכשיו נתניהו מוצא לנכון להחזיר אותו, רק שהפעם הוא מחוזק עם תקציב גדול ועם יכולות להלשין, לבדוק, להרתיע. עכשיו, נכון, למנהלי בתי הספר עדיין תהיה האפשרות לבחור בין תוכנית ליברלית, שמפחידה את סגן השר מעוז, לבין תוכנית אחרת. אבל לתוכניות – – –

בועז ביסמוט (הליכוד):

רגע, זה נראה לך נורמלי שמורה בעירוני ה', מורה לתנ"ך, תקרא לתלמידים לבוא לקפלן במוצאי שבת? תגיד לי, זה עושה שכל?

גלעד קריב (העבודה):

מה הקשר – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

עידן רול (יש עתיד):

מה הקשר בין זה לבין תוכניות חיצוניות, חבר הכנסת ביסמוט?

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

ותנועת בני עקיבא, שמגיעה באוטובוסים, זה בסדר?

בועז ביסמוט (הליכוד):

כשבאים לבית הספר – כולם ליברלים, כולם שמאל? אין ימין אחד?

גלעד קריב (העבודה):

על מה אתה מדבר – – –

עידן רול (יש עתיד):

קודם כול, ליברלים זה לא אומר שמאל. בפעם אחרונה שבדקתי, גם המפלגה שלכם – – –

קריאה:

– – – זה מותר, זה בסדר.

עידן רול (יש עתיד):

חבר הכנסת ביסמוט, לא, אז בוא ננהל את הדיון הזה ברצינות. בפעם אחרונה שבדקתי, הליכוד מתהדר בהיותו מפלגה ליברלית. "ליברלי" זה לא קללה, וליברליות זה לא פרוגרסיביות שמאיימת על ערכים יהודיים. זה שאנשים פה באים ומדברים על ערכים ליברליים, זה לא אומר שזה שמאל וזה לא אומר שזה ימין. בפעם אחרונה שבדקתי זה נכון לגבי חלקים גדולים במפה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – זה משהו אחר.

היו"ר ישראל אייכלר:

די, קריאות הביניים הסתיימו.

אריאל קלנר (הליכוד):

ליברלים גם לא סותמים פיות.

היו"ר ישראל אייכלר:

תנו זכות דיבור לחבר הכנסת רול. אני לא מאפשר להפריע.

נאור שירי (יש עתיד):

עידן רול (יש עתיד):

אני חושב שהרבה אנשים שמדברים על תוכניות הלימוד החיצוניות, לא טרחו לבדוק את המינונים שלהן ואיפה הן מופיעות. לא, זה דמוניזציה והפחדות. ותאמינו לי שגם לי חשובה שמירה על זהות יהודית ועל מסורת. אני פשוט חושב, כאב לשני ילדים במערכת החינוך, שזה קיים, ואני חושב שמה שנעשה פה זה אמצעי שפשוט מרתיע מנהלים מללמד את התוכניות האלה. וחשוב להבין, הורים: בסוף המנהל צריך לבחור בין תוכנית שהיא חינמית, כי יש לה מימון ממשרד המורשת, יש לה מימון ממשרד החינוך, לבין תוכנית שעולה לו כסף, ולאורך זמן זה ישחק לרעתן של אותן תוכניות ליברליות. הורים, תבדקו את ספרי הלימוד, תבדקו מה נאמר בתכנים בימי העיון, תהיו אחראיים ותהיו מעורבים וערניים לחינוך של הילדים שלכם – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

עידן רול (יש עתיד):

– – כדי שנוכל לשמור על איזון נכון, כמו שהיה פה עד היום, לפני שגורמים קיצוניים כמו אבי מעוז החליטו לנסות ולמשטר את השיח ולמגר ערכים ליברליים, חברת הכנסת גוטליב, שרבים בבית הזה, מכל קצוות הבית, מאמינים בהם.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

עידן רול (יש עתיד):

היה מאוד קשה לנהל ככה – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

אני יודע. אני ראיתי שזה מתחיל להיות רב-שיח, אז הפסקתי. חברת הכנסת יסמין פרידמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. ביום שלישי האחרון, בזמן שעוד הצבענו על התקציב ולפני שזה עוד התפרסם בכל מקום, פה ממש ישב שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בחדר עישון ודיבר על התקציב. הוא אמר לי ולכל הנוכחים שם: מה ההבדל בין תלמיד ישיבה לבין סטודנט בבצלאל – ואני מצטטת – "שמשפריץ צבע על קיר"? עכשיו, מכיוון שכולם ענו לו במשך שלושה ימים, אני רוצה להאמין שהוא הבין לבד מה ההבדלים. אבל מה שהוא עוד המשיך לומר: את יודעת שיש מכללות שמלמדים בהן מגדר? כן, אני יודעת. האמת היא שאני חולמת לעשות את התואר השני שלי במגדר. וזה היה בעיניי חמור, כי בעיני שר האוצר לימודי מגדר זה משהו מיותר, לא ברור, לא ראוי לתקצוב. רק שכעבור 48 שעות התפרסם דוח של מדינות ה-OECD שבוחן אפליה נגד נשים. הוא בוחן את זה ב-179 מדינות – במסגרת המשפחתית, במסגרת ביטחון אישי, גישה למשאבים פיננסיים ומיצוי חירויות אזרחיות. ישראל נמצאת במקום המכובד והמפוקפק – המקום האחרון. אז סמוטריץ', אם תהית למה המכללות למגדר הן חשובות, יש לך עכשיו את הסיבה המדויקת. אגב, לומדים את זה גם באוניברסיטאות, אבל לא משנה. אני אסביר עוד קצת. זה חשוב כי אתה עדיין יושב בקואליציה שבה יש מפלגות שאסור בהן ייצוג נשי; זה חשוב כי פיטרתם את כל המנכ"ליות – הנהדרות, יש לומר – שעבדו בכל המשרדים החשובים; זה חשוב כי מסדרונות הכנסת הפכו אחרים בחודשים האחרונים, וכאילו נעלמו רוב הנשים שעבדו כאן כיועצות, כמנהלות לשכות, כבכירות, הן פשוט מצאו את עצמן בבית כשהתחלפה הממשלה. ועוד דבר. חבל שלא נכחת היום בוועדה למעמד האישה, שבה מנהלות מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית צריכות להתחנן לתקציבים – שאתה לא נתת, שיש להן 4 מיליון פחות מהשנה הקודמת – שגם ככה לא מספיקים כי כל שנה הצורך עולה ועולה. חבל שלא שמעת את העדות של ט', שאותי אישית פירקה, איך שבגיל 16.5, 16 גברים בני 50 ניצלו אותה, שברו אותה לחתיכות, והיא לא מצליחה לקבל סיוע ראוי מהמדינה כי אין מספיק תקציב. אתה עיוור או שאתה לא רואה ששלטים מטורללים שוטפים את המדינה – שנשים לא יעברו ברחוב הזה והזה, שילדות לא ישחקו ברחובות בדרך לבית הכנסת, רצון שאנשים ישבו בנפרד באוטובוסים, ועוד ועוד? איפה אתה חי, אדוני שר האוצר? באיזה בועה בדיוק אתה, הפריבילג האשכנזי הלבן, לא מבין מדוע צריך לימודי מגדר?

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. נא לסיים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אם זה היה תלוי בי, כל אחד מחברי הכנסת הגברים היה צריך לעבור קורס מזורז במגדר, ואז אולי היית פועל אחרת. מסתבר שלא רק האנגלית זה הדבר החלש אצלך.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בישיבת הסיעה של עוצמה יהודית התארח היום בנצי גופשטיין, מי שהקים את ארגון להב"ה. ובזמן שגופשטיין מתארח אצל בן גביר, התפרסמו התכתבויות מתוך קבוצות פנימיות של ארגון להב"ה לקראת מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים, שאותו מכנים בארגון להב"ה "יום חמישי הקטלני". הן כוללות, ההתכתבויות האלה, קריאות לשרוף את כל הגויים שמשתתפים במצעד, שהם קוראים לו "מצעד התועבה". אילה בן גביר, אשתו של השר לביטחון לאומי, מתגאה בזה שהיא מגייסת משאבים לארגון להב"ה, שאותו היא מגדירה, ואני מצטט, כארגון שכולו חסד ועזרה לאנשים שאיבדו את הזהות שלהם. ההסתה נגדנו, נגד חברות וחברי הקהילה הגאה, מגיעה מתוך שולחן הממשלה, ממסדרונות הממשלה, מהמעגל הכי קרוב לשר לביטחון לאומי, שהוא האיש שאמור להגן עלינו מפני אותה הסתה. האלימות שמתחילה ברשת, חברות וחברי הכנסת, מסתיימת בשפיכות דמים ברחובות. איש לא ירתיע אותנו מלצעוד בגאווה בבירת ישראל ירושלים, בעיר הבירה שלנו. על השר לכישלון לאומי איתמר בן גביר אנחנו כבר יודעים שאי-אפשר לסמוך, את זה כבר הספקנו להבין. האחריות לביטחון הצועדים והצועדות היא על ראש הממשלה – עליך, בנימין נתניהו. עליך בלבד. אני רוצה לנצל את הרגעים שלי כאן על הבמה ולפנות לכל הציבור הליברלי בישראל, לכל מי שמאמינים בשוויון זכויות, שאנחנו שווים וזכאים לשוויון: חשוב במיוחד להגיע ביום חמישי הקרוב למצעד ולוודא שהוא יהיה המצעד הגדול ביותר שידעה בירתנו ירושלים. אני אהיה שם, ואני מקווה שגם אתם. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבר הכנסת כהן, אתה רואה שאני מחכה לנאומים שלך. אתה שם לב, כן, מה זאת אומרת?

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברות וחברי כנסת נכבדים, הייתה פגישה עם ראש הממשלה בדיון 40 החתימות, והעלינו, באמת, לפחות רובנו הגדול, העלינו את מצוקת המציאות הקשה, במיוחד בדרום, בכל נושא הפשיעה שמתחוללת באופן מאוד קיצוני בחברה הבדואית. עכשיו, זה לא חלילה כי באנו להגיד שהבדואים הם העבריינים, לא ולא, אבל חשוב שכולנו נדע – ולא שמעתי תשובות מראש הממשלה – שהדרום הופך להיות לאט-לאט לשטח אקסטריטוריאלי. יש יישובים בדרום שהמשטרה מתקשה להיכנס לשם. הנסיעות בכבישי הדרום בלילה הופכות להיות לאתגר קשה מאוד. זה – מול הפעילות היוצאת דופן של ראשי הרשויות, בוודאי ראשי הרשויות של היישובים היהודיים; מול הפריחה היוצאת דופן של העיירות הפתוחות, החל בדימונה, ערד ובאר שבע, העיר הגדולה, עד נתיבות ואופקים, שרואים שם איזה תהליך יוצא מן הכלל של חיזוק היישובים. ודווקא מול זה, אוזלת היד שלנו בכל מה שקשור במשילות ובביטחון האישי, זה דבר שחייב להדליק אצל כולנו אורות אדומים. דעו לכם – ואני אומר את זה בענווה גדולה, לא כדי להתריס ולא כדי לריב – חשבתי היום שדווקא זו תהיה באמת שיחה של כל ישראל ערבים זה לזה, ובוודאי ובוודאי במה שקורה בנגב ובנושא המשילות, גם בגליל וגם במשולש. במקום זה בחרו אנשים לעלות ולהתנצח. אני ציפיתי שבאמת יבוא ראש הממשלה ויגיד: אני מכיר את המציאות – והוא מכיר את המציאות – ואני עושה אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה דברים, ולא להתנגח; יהיו מספיק זמנים. עת להתנגח ועת להיות באמת רציני, כי המצב זועק לשמיים, אדוני היושב-ראש. קחו, נוסף לכך, שיש שם גם בעיה של זהות. כשמדברים עם חלק מהתושבים הבדואים, הם אומרים: יש לי בעיה אמיתית של זהות. יש 10,000 אימהות פלסטיניות שחיות בתוכנו, ומדינת ישראל קיבלה אותן, וזה בסדר גמור. אבל אם אנחנו לא ניכנס לא רק לטפל באלימות, אלא גם לטפל בצרכים שלהם – הקמתי בית ספר בח'שם זנה. הלכתי בשבוע שעבר, ראיתי שהשלימו את הכביש. רק דבר אחד אני רוצה להגיד לכל המקטרגים ולכל אלה שצעקו: שבטים בדואיים יושבים על 40,000 דונם. הגענו איתם להסכמות שהם נכנסים ליישוב של 4,000 דונם, ואת שאר הדונמים הם מחזירים למדינה, ומה שקיבלתי כאן מהאופוזיציה אז זה: איך אתה מעז להפקיר את אדמות הנגב?

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אז אני מאוד מקווה שבאמת ההיגיון ייכנס בראשם של אלה שהיום אוחזים בהגה, והם יצילו את המצב. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת אלהרר – נמצאת? איננה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה, אדוני. שלום לעם ישראל, ואני אגיד לכם למה אני עולה לכאן. רציתי לשאול אתכם אם אני מספיק אישה מבחינתכם. מספיק, נכון? יש מחלוקת שאני אישה? לא. אני אגיד לכם למה השיח על מגדר הוא שיח צבוע, כי כל התכונות החזקות של גבר הופכות להיות תכונות שליליות כשזה נוגע לאישה. אורנה, בואי, חכי, אני רוצה אותך פה, אם את מסכימה, בסדר?

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בואי, כי גם את בכל זאת היית קצינה בכירה בצבא. בואי נודה על האמת, אם אתה חזק ואתה ככה מאוד מאוד אסרטיבי, זאת חוזקה אדירה; אם אתה מאוד מאוד עומד על שלך, זאת חוזקה בלתי רגילה. אבל אם את גברת, ואת מנהלת משרד עורכי דין, ואת מרוויחה כסף, ואת מאוד אסרטיבית, ואת גם מאוד דעתנית ואת גם ידענית, זו חולשה, כי מותר לך – – –

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

הגעת להיות חברת כנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, רגע, אורנה, שנייה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אבל הגעת להיות חברת כנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, רגע, שנייה, אני לא ה-issue, אני לא ה-issue. אני מביאה את השיח הזה כדי להדגים לכם מה אנחנו עברנו השבוע. תראו, יכולתי לבחור לדבר על הרבה דברים אחרים היום, אבל זה חשוב לי לומר, כי אני שומעת פה כל הזמן את השיח על מגדר, שזה שיח צבוע. הרי יושבות כאן חברות כנסת, בשם כל השמות, שלכל אחת פה יש את הידע שלה, יש את ניסיון החיים שלה, יש את סיפור החיים שלה, יש לה הכול. כמו שפתחתי ואמרתי, אני אישה ואין חולק על זה, ויש לי תכונות לא פחות חזקות משל גבר. בעוד שלגבר זה יפתח את כל הדלתות בעולם, אצל אישה זה יסגור דלתות; בעוד שאצל גבר זה ייחשב הדבר הטוב ביותר, אצל אישה – היא תצטרך להקטין, להקטין, להקטין את עצמה, להביע נזקקות נשית כל הזמן. אני לא מתכוונת לקחת חלק במשחק הזה. אני לא מביעה נזקקות נשית, ואני גם לא מביעה חולשה. ולא בגלל שלא קשה לי, ממש לא; קשה לי, והחיים שלי לא כאלה קלים ומאוד מאוד מורכבים. למה אני אומרת את זה? כי אם אתם כבר מדברים על מגדר, היום לימור סון הר מלך, חברת הכנסת, הקימה שדולה לאישה החרדית והדתית. לא ראיתי שם – אני הלכתי, אני לא דתייה, אני חוזרת בשאלה; הלכתי לשדולה הזו, וראיתי נשים אדירות, חרדיות, דתיות, כל אחת בהתאם לצו מצפונה שלה, שכל מה שהן מבקשות זה לומר שזכותן לבחור הכול. דרך אגב, זכותן לבחור במפלגה שאין בה נשים. מי אנחנו שננהל את צו המצפון שלהן ואת האמונות שלהן? וזכותן לבחור ללכת לאירועים בנפרד. זה שלהן, זה לא שלנו. זה לא שונה מהזכות שלך, יוראי, לעמוד על הזכות שלך להפגין. זה באותה רמה. אנחנו לא שונים אחד מהשני; אתה ושלך והן ושלהן. למה אני אומרת לך את זה? כי הפרוגרס – אפרופו פרוגרס, הרי מה זה פרוגרס? זה הנחות העבודה המשוננות והחודרות דרך האקדמיה ובכל מקום. אני העזתי לפני שבוע וחצי, בוועדה של היו"ר אייכלר – דנו שם בהליך מורכב וקשה, שקשור לפקידות הסעד והוצאת ילדים בהליך נזקקות לפי חוק הסעד (טיפול והשגחה). אתם יודעים מה הם עשו? איך העזנו – הם יצאו לשביתה, כי אני אמרתי שיש להם כוח רב מדי, בלי לראות ילד – להוציא אותו מהבית. פקידות הסעד, עובדות סוציאליות, החליטו שלנו, חברות הכנסת – לי, חברת הכנסת, אסור לומר מה שאני רוצה, וזו הצביעות במלוא תפארתה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

פה אני רק אסיים ואני אומר: 1. לא מטילים אימה על חברי כנסת, בין שזה מימין ובין שזה משמאל. אף פקיד ציבור לא ייתן לנו הוראות, והוא ייתן לגמרי שירות. כי החובה שלנו – דרך אגב, תזכרו תמיד: אנחנו לא יושבי-ראש ועד עובדי המדינה, אנחנו יושבי-ראש אזרחי המדינה, בין שאתה משמאל ובין שאתה מימין. אז תרדו מהצביעות של השיח של מגדר, ותשאלו את עצמכם כמה פעמים אני שמעתי מכאן, פה, מהאופוזיציה, איך העזתי לייצג אנשים, ואיך העזתי לקחת תיקים פליליים קשים, ואיך אני עושה כך ואיך העזתי אחרת.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

וזה בוז למגדר, כי אני החזקתי את אחד המשרדים הגדולים בתל אביב. לא היה חסר לי, ברוך השם – כמובן, תודה לאלוקים. אני מחזיקה את הבית שלי, את המשפחה שלי, ואינני נזקקת, ועדיין, עדיין אצל גבר זאת תהיה חוזקה, ואצל אישה זאת תהיה חולשה. לא אצלי.

קריאה:

את בדיוק מחזקת את מה שאנחנו אומרים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

טלי, מייבאים מארצות הברית אידיאולוגיות, באמת, קהילות נגד טרנסים. על מה את מדברת?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מסכימה איתך בדבר הזה, דרך אגב. לא, לא. אני לא מסכימה איתך.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת פרקש הכהן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

קהילות נגד טרנסים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא כל השיח בעולם – אבל יוראי, לא כל השיח בעולם זה להט"ב וטרנסים. לא, זה לא השיח היחיד.

היו"ר ישראל אייכלר:

היא נמצאת פה? חברת הכנסת פרקש הכהן.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

זה הפך להיות השיח היחיד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

טלי, אני לא יכול להתחתן כאן, אני לא יכול להביא פה ילדים.

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה מפריע. קראתי לך שלוש פעמים. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש עוד נושאים חוץ מלהט"ב וטרנסים. זה נראה שזה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני לא יכול להתחתן כאן, אני לא יכול להקים פה משפחה. אולי זה לא חשוב לך. זה מרכז עולמי.

טלי גוטליב (הליכוד):

בוודאי שאתה יכול להקים כאן משפחה. בוודאי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

באמת? בזכות מי?

טלי גוטליב (הליכוד):

בוודאי. כל הסכם הורי מאפשר לך את זה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני לא יכול לאמץ כאן.

טלי גוטליב (הליכוד):

לאמץ אתה אולי לא יכול; ללדת אתה יכול. אתה יודע כמה הסכמי הורות עשיתי? אתה יודע כמה הסכמי הורות עשיתי?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני יכול ללדת? אני יכול ללדת?

טלי גוטליב (הליכוד):

הסכמי הורות. מה יש לך?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני יכול לעשות פונדקאות בזכות בג"ץ.

טלי גוטליב (הליכוד):

פונדקאות? אתה יכול לעשות את זה בהסכם הורות.

היו"ר ישראל אייכלר:

הסתיים הסימפוזיון. זכות הדיבור – לחברת הכנסת פרקש הכהן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הסכם הורות עם מי?

טלי גוטליב (הליכוד):

עם מי שאתה רוצה. למה פונדקאות כן ועם מישהי אחרת לא? די, באמת.

היו"ר ישראל אייכלר:

מי שרוצה להמשיך בשיחה – יש שם קפה בחוץ.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

יש גם כיבוד, היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

גם כיבוד, כן. חברת הכהן פרקש הכהן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לומר שלא הכול להט"ב, באמת, זה עלבון עצום, לך ולציבור שאת מייצגת.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא הכול להט"ב? נו באמת.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הכול זה להט"ב. תשאל את עצמך – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כשאת אומרת לי: לא הכול זה להט"ב – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לא, אלה לא השיחות היחידות.

היו"ר ישראל אייכלר:

רגע, לא שמעתם שאמרתי שהסתיים הדיון, השיח?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הכול זה להט"ב וטרנסים.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת פרקש הכהן, זכות הדיבור שלך – ושאף אחד לא יפריע לה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מבטיחים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני יודעת שנושא הדיון הוא העברת סמכויות לשר במשרד המשפטים משר המשפטים – לחבר הכנסת אמסלם. מה אני אגיד לך, הממשלה הזאת באמת מצטיינת בלתת סמכויות לאנשים שהכי מתאימים לתפקידים שלהם. אני גם מברכת אותו על המינוי שלו בקרוב, או כעת, להיות השר שאחראי בנושאי הגרעין. באמת, אני חושבת שההרתעה של מדינת ישראל לא תהיה אותו הדבר אחרי המינוי הזה. ועכשיו קצת ברצינות. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולעסוק בנושא שנחשפתי אליו. יזמתי פנייה בנושא הזה ליו"ר ועדת הבריאות, והוא גילה לב פתוח, והולך להיות דיון בוועדת הבריאות בנושא הזה, והוא ההתמכרות למשככי כאבים עזים בישראל ובעולם. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהקריא את המכתב שכתבתי, כי אני חושבת שהוא מדבר בעד עצמו, ואני רוצה להתחיל בנושא הזה, סוגיית ההתמכרות לנטילת משככי כאבים ללא פיקוח, שהפכה למגפה עולמית שעד כה קטלה מיליוני בני אדם. כל אחד מגיע לרופא, והמערכת הבריאותית והרפואית מסייעת לאנשים במצבים אחרי תאונות קשות, אחרי אירועים מאוד קיצוניים, במחלות מאוד קשות, ונותנים להם משככי כאבים כדי להקל את כאביהם. אבל מה, אדוני היושב-ראש, אותם משככי כאבים מכילים חומרים ממכרים; חלק מהחומרים האלה חזקים פי עשרה מההתמכרות להרואין. משכך, משככי הכאבים אומנם מסייעים לחולים עם כאבים, אבל כמובן, לצערנו הרב, הם הופכים משתמשים רבים מאוד למכורים ברישיון. ההתמכרות לאופיואידים, משכך הכאבים השכיח בעולם, מלווה בתופעות שליליות מאוד מסוכנות שמסכנות חיים וגרמו גם למוות: נמנום, טשטוש, בלבול, בחילה, דיכויי נשימה חמורים. כמובן שכל הזמן צריך להגביר מינון, והדבר הזה הרבה פעמים גם מידרדר לשימוש מזיק ולחיפוש אחרי סמי רחוב ומנות יתר. אנחנו גם רואים מקרים של התאבדויות. הדברים האלה הופכים אנשים נורמטיביים לחלוטין, אדוני היושב-ראש, שהגיעו לקבלת טיפול רפואי ופשוט מוצאים את עצמם, לצערי הרב, נרקומנים. התופעה הזאת היא אתגר עולמי וידוע בעולם. בארצות הברית מעל למיליון איש נפטרו מאז שנת 2000, 70,000 בני אדם בשנה; בקנדה 9,000 מתים בשנה; באירופה כמעט 10,000 בכל שנה. כשאני מספרת לך את כל הדבר הזה, שמזעזע את כל העולם, אני רוצה לספר לך שבמדינת ישראל שיעור המרשמים המונפקים לתרופות מסוג זה זינק לשיאים חדשים ועקף בשנים האחרונות את הכמות בארצות הברית, המדינה השיאנית של אנשים שנפטרו מהתמכרות למשככי כאבים.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני חושב שזה מאוד חשוב. הזמן נגמר, אז תשלימי את הנושא בוועדת הבריאות. לדעתי זה דיון חשוב מאוד.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

בסדר. אני רק אומר מילה. בעצם ישראל כרגע במקום הראשון בצריכת החומרים האלה, לרבות חומר שמכונה פנטניל, שממכר פי 50 מהרואין. הדבר הזה הוביל לתביעות ענק. אצלנו הוקמה ועדה שמסקנותיה מעולם לא פורסמו. הדבר הזה דורש טיפול SOS, כי מדובר פה בפיקוח נפש ובהצלת נפשות בעם ישראל. אנחנו נדון בנושא הזה בוועדת הבריאות. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה ובהצלחה. חבר הכנסת גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, במלאת 27 שנים לכניסתו של ראש הממשלה ללשכתו לראשונה, למדנו עליו היום דבר חדש. אנחנו כבר יודעים שהוא מר ביטחון וכבר למדנו שהוא מר כלכלה, הוא גם אלוף הארץ בקובייה הונגרית ועוד לפני שהוא נולד הוא היה הכי טוב בלהבהיל את חיילי המנדט, אבל היום גם למדנו שהוא רקדן בחסד, אלוף הריקודים על הדם. קול הנרצחים במגזר הערבי זועק מן האדמה, והרקדן מדבר על רכבת קליע; זעקת האימהות בסוכות האבלים קורעת את הלב, והרקדן מדבר כאן על בינה מלאכותית; בכי היתומים מרעיד את הנפש, והרקדן מדבר על תעשיית הפוד-טק. לשון חלקלקה יש לראש הממשלה שלנו, אבל מצפון ובושה אבדו לו מזמן. ומראש הממשלה – לנושא הכלים שלו במשחקי ההסתה, השר הסופח, זה שכל שבוע אנחנו מוסיפים לו עוד סמכויות מיותרות. ביום שלישי האחרון נעשה כאן במליאה הזאת מעשה נבלה של ממש. במסגרת תשובה פשוטה על שאלה בעניין ההסכמים הקואליציוניים, השר אמסלם בחר להשתלח אישית, בשפה גסה ומכוערת, בעובד ציבור מסור שישב כאן ביציע לצד עמיתיו ולצד עובדים שכפופים לו. כאחרון הפחדנים הוביל השר אמסלם את המתקפה האכזרית שלו כאן במליאה, במצב שבו היועץ המשפטי של משרד האוצר לא יכול לבקש את זכות התגובה. כולי תקווה שוועדת האתיקה של הכנסת תמצא לנכון להתייחס להתקפה הנפסדת של השר אמסלם. אבל דבר אחד ברור: כל סמכות נוספת שניתן לשר אמסלם היא בגדר מתן פרס לבריונות פוליטית. ולבסוף, אי-אפשר שלא להתייחס גם להודעת הממשלה הצפויה על חזרתו של אביר השנאה חבר הכנסת מעוז לתפקיד סגן שר. כאחרון הפונדמנטליסטים גם הוא מגלגל על השפתיים מונחים דמוקרטיים. כל רצונו בשקיפות, שההורים יוכלו לבחור. מה לו, לקנאי הזה, ולשקיפות ומה לו ולחופש בחירה של האדם? לא מערכת של שקיפות הוא מבקש להקים אלא מערכת של הלשנה, מערכת של מעקב אחרי מורים ומורות, מנהלים ומנהלות. כל כוונתו של האיש הרע הזה היא לנהל מסעות של הפחדה והסתה בבתי הספר של הילדים שלנו. ואנחנו כאן, ואני כהורה לשלושה ילדים בחינוך הממלכתי, אנחנו מודיעים לחבר הכנסת מעוז: אנחנו ממש לא מפחדים ממך ולא ניתן לך להתקרב לחינוך של הילדים שלנו. אתה תבנה את המערכת המעוותת שלך, ואנחנו נבנה חומות של הגנה סביב בתי הספר של ילדינו. בקרב הזה, אבי מעוז, אתה הולך להפסיד. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. אני בטוח שהצופים שמעו את המלל שלך וראו בדיוק מה זה נקרא נאורות. חבר הכנסת מיקי לוי.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ישראל אייכלר:

שמעו אותך. אני לא אומר עליך מילה אחת, הצופים שמעו כל מילה שאמרת על כל האנשים – – –

גלעד קריב (העבודה):

אתה, אין לך שום זכות בתור יושב-ראש ישיבה – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

אני לא מעיר לך, אני אומר לצופים: שמעתם בדיוק מה זה נקרא נאורות.

גלעד קריב (העבודה):

– – – אתה תלמד אותנו נאורות?

היו"ר ישראל אייכלר:

כן.

גלעד קריב (העבודה):

אתה? אתה האחרון בבית הזה שילמד נאורות.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא אתה, אותך לא נלמד. אתה, הצופים מכירים אותך.

גלעד קריב (העבודה):

תשלח את הילדים שלך לשרת בצבא. תשלח את הילדים שלך להגן על גבולות המדינה. חצוף.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מבקש שתצא מייד. אני מבקש מהסדרנים להוציא אותו.

גלעד קריב (העבודה):

אתה חצוף. אתה מבזה את הכיסא של היושב-ראש פעם אחר פעם.

היו"ר ישראל אייכלר:

להוציא אותו מייד.

גלעד קריב (העבודה):

תשלח את הילדים שלך להגן על גבולות המדינה, חצוף שכמוך. אתה תלמד אותי נאורות.

נאור שירי (יש עתיד):

רק לציין שאני נאור.

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה נאור פי מיליון ממנו. חבר הכנסת מיקי לוי נמצא? לא; חבר הכנסת דן אילוז – איננו. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

דרך אגב, שתדע לך שאריאל קלנר זה גם משפחה ליטאית.

היו"ר ישראל אייכלר:

אוי, כל כך הרבה ליטאים פה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ההורים שלו הגיעו מליטא עם ההורים שלי ב-1972.

היו"ר ישראל אייכלר:

כל הכבוד. איזו עיר?

סימון דוידסון (יש עתיד):

קובנה, לא?

היו"ר ישראל אייכלר:

קובנה, או-אה, רבי אלחנן מקובנה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אזרחי ישראל, מי אמר את הדבר הבא: תמיכה בגוף פוליטי על ידי ממשלה זרה היא דבר שהיה צריך להפחיד כל אדם המאמין בדמוקרטיה אמיתית? אמר את זה נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר, זיכרונו לברכה. אתמול פרסמה מוריה אסרף וולברג חלק מהיקפי המימון של האיחוד האירופי לארגונים אזרחיים בישראל. האגודה לזכויות האזרח למשל ושוברים שתיקה קיבלו מענק של 400,000 אירו רק השנה.

היו"ר ישראל אייכלר:

ממי?

אריאל קלנר (הליכוד):

האיחוד האירופי העביר לשוברים שתיקה ולאגודה לזכויות האזרח 400,000 אירו – למה? להגנה על זכויות המופרות על ידי הממשל הישראלי במעקב דיגיטלי. האגודה לזכויות האזרח עוד קיבלה נוסף לזה עוד מענק של 400,000 אירו לשיפור תפיסות הציבור בנוגע לזכויות אדם ודמוקרטיה. הם צריכים ללמד אותנו דמוקרטיה, מאירופה. משקיעים. הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ו"זולת", של חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון, קיבלו יותר מ-320,000 אירו. מה המטרה? התמודדות עם אלימות המשטרה נגד קבוצות מודרות בישראל. תבדוק אם החרדים, קבוצה מודרת או לא מודרת, אם גם הם בעניין הזה או לא; מתנחלים. בואו נבדוק. המרכז לפיתוח יוזמות שלום, שמנהל רשת שמסייעת לסרבני גיוס, קיבל יותר מ-400,000 אירו. המטרה המוצהרת: שמירה על זכויות עובדים פלסטינים. צריך להסביר משהו, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה: בניגוד לגוף פרטי, ביחסים דיפלומטיים בין מדינות תמיד יהיו אינטרסים שונים ולא פעם סותרים. לגיטימי שמדינות יחלקו זו על זו, ולגיטימי גם שמדינות ינסו לשכנע זו את זו ולהפעיל לחץ זו על זו בערוצים דיפלומטיים. אבל מה שלא לגיטימי הוא שמדינה תשפיע על סוגיות פנים של מדינה אחרת באמצעות מימון והפעלה של ארגונים פוליטיים מקומיים. זה לא לגיטימי. לאחר אלפיים שנה, אדוני היושב-ראש, שבהן לא ליקקנו דבש על אדמת אירופה, לאחר שנשארו מתי מעט יהודים באירופה, כעת במדינה היהודית הם באים ללמד אותנו זכויות אדם ודמוקרטיה? במקום שהאיחוד האירופי יעסוק בהבטחת זכויות אדם ובדאגה לביטחון מעט היהודים שנותרו באירופה, ושלא מעט מהם סובלים מאנטישמיות, הם עוסקים בעידוד סרבנות במדינה היהודית, בפעילות נגד כוחות הביטחון של ישראל הנלחמים בטרור רצחני, והכול במסווה של דאגה לזכויות אדם. והתערבות כזאת, חבריי, מכל קצוות הקשת, זה לא לגיטימי. שני משפטים. 70 ארגונים ישראליים המזוהים עם השמאל הקיצוני קיבלו בעשור האחרון לא פחות מ-893 מיליון ו-393,030 שקלים מישויות מדיניות זרות – כמעט רבע מיליון שקל כל יום. כל יום. זה לא לגיטימי. נגד זה חובה להיאבק. נגד זה אני מתכוון להמשיך ולהיאבק, ואני לא מתכוון להרפות. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת גדי איזנקוט.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רצף של העברת סמכויות בלא מעט לילות פה מעיד על שיבוש המושג משילות. המושג משילות זה היכולת של המדינה לנהל את ענייני המדינה. איכשהו זה התחבר לביטחון אישי. זה מושג הרבה יותר רחב בעיניי, והזכרתי פה מעל הדוכן את העובדה שחמישה חודשים אחרי שהושבעה הממשלה היא עדיין מציגה את האינטרסים הלאומיים של הממשלה הקודמת, שקיבלה פה הרבה מאוד כינויי גנאי. הדיון היום הוא על משרד המשפטים, בדרך לאישור נוסף כנראה של מינוי השר גם כממונה על הוועדה לאנרגיה אטומית – דרך אגב, השר הממונה על הוועדה לאנרגיה אטומית, מבן-גוריון ועד נתניהו, לא כולל, היה תמיד תחת ראש הממשלה, ולמעשה נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון שמפריט, ולא בפעם הראשונה, את התפקיד הכל-כך חשוב הזה. ראינו פיצולים ופגיעה באחריות וסמכות בכל משרדי הממשלה; פגיעה משמעותית במשילות. אני אתייחס רק למשרד הביטחון, לאירוע שמתרחש בשעות האלה. משרד הביטחון – יש אנדרלמוסיה שלמה. נאמרו על זה הרבה מאוד דברים, על הפיצול שבין שר הביטחון הראשון לשר הביטחון השני. אני לא יודע איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר. אני אומר את זה כמי שתומך בהתיישבות, בתנאי שהיא על פי האינטרסים הלאומיים של המדינה ועל פי חוק. מעבירים פה חוק, מתחייבים לאמריקאים שמדובר רק בתנועה, מפירים את ההבטחה גם לממשלים קודמים וגם הבטחה שניתנה רק לפני חודשיים, מכשילים את צה"ל, שפועל על פי שני עקרונות בסיסיים: 1. כפיפות מלאה לדרג המדיני; 2. הוא פועל על פי חוק. צה"ל, כידוע, בנעלי הריבון ביהודה ושומרון מאז 67', ולמעשה מרמים את הריבון מטעם הממשלה, עושים לו תרגיל, עוקפים את המסלולים ומאשרים בניגוד לחוק. מבחן של ממשלה זה מבחן התוצאה. כשמביטים על מבחן התוצאה חמישה חודשים אחרי, בביטחון, בביטחון הפנים, בכלכלה, בחינוך, ביחסים הבין-לאומיים, גם לאנשים מאוד לא ביקורתיים קשה להתעלם מהביצועים הכושלים. אנחנו מדברים על ממשלה ומשילות, ובפועל אני רואה פה, לפחות בחצי השנה האחרונה, דפוס של ועד קהילה, ולא ממשלה 75 שנים אחרי שהוקמה המדינה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת אורנה ברביבאי.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

יושב-ראש הישיבה, חברים, השבוע פורסם דוח של ה-OECD על מקומן של נשים בהשוואה למדינות ב-OECD, ואנחנו, שתמיד דאגנו לעסוק בנושא קידום נשים – את יודעת, השרה גולן, שעוסקת בנושא נשים, ב-2014 הדלקתי משואה יחד עם חברות מכל קשת המקצועות והנושאים במדינה. זאת הייתה גאווה גדולה לראות איך המדינה שמה נשים במקום כל כך משמעותי, ומסתכלים עליהן קדימה, והיה לי ברור שמ-2014 ואילך נשים רק יפרצו עוד דרך ויסללו עוד פריצות דרך עבור נשים אחרות שיבואו אחריהן. הייתי מאוד עצובה לקרוא את הדוח הזה, ואני אומרת לך – – –

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני רק רוצה לציין, הדוח הזה – – –

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

את תגידי שהוא מתייחס לשנה קודמת. אבל אני – – –

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

1. 2. אפשר רק לברך, את יודעת, בעובדה שסוף-סוף הוקם משרד, אחרי 25 שנה, ואני נכנסתי לפה לפני שנה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אז אני אומרת לך, כי את בראשית דרכך, בשבועיים בוודאי לא יכולת לעשות שינוי. אבל אני אומרת, גם אם זה השנה שעברה, אנחנו מסתכלים, ובכנסת ובממשלה הזאת בוודאות יש פחות נשים; אין נשים כמנכ"ליות במשרדי הממשלה. ואם את – אני אגיד לך את הדבר הכי בסיסי: אני מסתכלת על זה כסבתא לשלוש נכדות. אם אנחנו רוצים שהן יסתכלו למעלה וישאפו להגיע רחוק, הן צריכות לראות מודלים של השראה, של נשים שעושות את התפקידים. הדבר הבסיסי ביותר הוא לייצר פתיחה של ערוצי הקידום האלה עד הרמה הבכירה ביותר, בוודאי כשרות ובוודאי בכנסת. אז אני חושבת שאם נשים יעד לקחת את הדוח הזה ולהשפיע באופן משמעותי על השינוי ועל עלייה שלנו במדרג – לא יכול להיות שאנחנו במקום האחרון. אני רוצה לדבר גם על העובדה שאתמול, ביום ראשון, עלתה בישיבת הממשלה החובה או הערך של להגדיר גם את הציונות וגם את היהדות כערכים מובילים או כאיזו תפיסה מובילה, וגם בעניין הזה אני מרגישה בושה גדולה. כי מה זה העניין הזה של להגדיר את הציונות ואת היהדות על פני דברים אחרים? כאילו במדינה הזאת לא חיים אחרים, כאילו המדינה הזאת לא הוקמה על רקע מגילת העצמאות שיהודית ודמוקרטית זה היה חלק, שבאו יחדיו להקמת המדינה. ואם זה לא הספיק, עלה פה קודם ראש הממשלה ודיבר בלי בושה על זה שהוא גאה בזה שהוא ראש ממשלה של מדינה יהודית. ואני רוצה להגיד לך, כבודו, שבלי מדינה דמוקרטית ישראל לא תהיה לא יהודית ולא דמוקרטית. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום חמישי אנחנו נתחיל עם מצעדי הגאווה ברחבי מדינת ישראל, והמצעד בירושלים יהיה המצעד הראשון, ואני מודה שיש בליבי דאגה גדולה שהדברים ייגמרו במקרי אלימות. אנחנו כבר רואים שהאגודה לזכויות הלהט"ב מעידה שיש עלייה של 400% במספר התלונות על מקרי אלימות כלפי חברי הקהילה. זה דבר שצריך להטריד את כולם, ואני חושבת שזה נובע במידה רבה מהמסר שהממשלה הזו וחבריה מעבירים הלאה, הנזק האדיר שיש בחוק האפליה, שנכתב בהסכמים הקואליציוניים של הממשלה הזאת, שעל אף שהוא טרם נחקק, אנחנו כבר רואים את התוצאות שלו. זה מעביר מסר: אפשר לפגוע בזכויות של הקהילה, הם לא שווים. לצערי, זה ממש מתבטא במקרי האלימות. נוסף לכל זה, השר לביטחון פנים, שאמון על הביטחון של המוחים, של הצועדים, באמת יש לו היסטוריה מאוד מאוד מפוקפקת, שמכניסה לי הרבה מאוד דאגה ללב. בן אדם שארגן בעברו את מצעד הבהמות בירושלים – אני לעולם לא אשכח איך שנה אחרי שנה, כשצעדנו בירושלים, לפני לא מעט שנים, הם היו עומדים שם עם שלטים נוראיים ומשווים את הצועדים לבהמות. השר לביטחון פנים הגיש בעברו שוב ושוב עתירות במטרה לבטל את המצעד בירושלים, וגם ייצג אנשים בבתי משפט; אפילו בן אדם שהצדיק את הרצח של שירה בנקי, זיכרונה לברכה. עליו אנחנו צריכים לסמוך שהוא יגן על הצועדים והצועדות במצעד. רק עכשיו שמעתי במהדורת החדשות ידיעה שהמקורב של השר לביטחון פנים, בנצי גופשטיין – שאגב, מתהלך פה במסדרונות הכנסת חופשי, כאורח של המפלגה של איתמר בן גביר – הוציאו התכתבויות מקבוצת ווטסאפ שלו תחת הכותרת: הם מתכוננים ליום חמישי הקטלני. כך הם קוראים ליום חמישי הקרוב, כשיהיה מצעד בירושלים. יש שם אמירות אלימות, ובאמת אני חרדה שזה ייגמר ברצח. חרדה. אבל אנחנו לא ניתן לזה לשבור אותנו. והשנה יותר מתמיד חשוב שכולם יגיעו למצעד, כי זה באמת להילחם על זכויות בסיסיות ביותר, שצריכות להיות קיימות לכל אדם במדינת ישראל. אנחנו נצעד ביתר שאת, ומשטרת ישראל תגן עלינו, כי זו הזכות שלנו להיות חופשיים בארצנו. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, זה אולי מצחיק, אבל הכנתי נאום, ואני מצטער בפני היועץ שלי אוריה שאני עושה את זה שוב, אבל ראיתי את מאי גולן. חשוב לי להבהיר – יש לי שלוש דקות להגיד לך דברים מהלב שמציקים לי, כבן אדם שעוסק המון בפעילות של הספורט במדינת ישראל. קידום נשים – אחד הכלים החשובים ביותר הוא דרך הספורט. יש המון המון מחקרים והמון נתונים לגבי מה עושה ספורט לילדה, לנערה, איך זה מחזק ומעצים אותה. יצא מחקר בארצות הברית לפני שנתיים עם נתונים מדהימים, שמתוך 100 החברות הכי גדולות בארצות הברית, 96 נשים, המנכ"ליות של החברות הגיעו מעולמות הספורט. אני לא אומר שכולן צריכות להיות אלופות, אבל לכולן צריכים לתת הזדמנות. מדינת ישראל, בעולמות של הספורט, בנושא של נשים, היא באמת עולם שלישי. נשים בכדורגל, למשל – הנתונים מראים שבמדינת ישראל, בכל המדינה – לא תאמיני למספר – 2,000 בנות, נערות ובוגרות, משחקות כדורגל. בכל המדינה. זה נתון מזעזע. אבל למה הנתון הזה מזעזע? למה זה הנתון? כי רוב הנשים שמשחקות כדורגל, נותנים להן איזה שאריות מהמגרשים של הגברים. הגברים, הבנים, הנוער, מקבלים את כל השעות, והנשים משחקות בלילה, בשעות קצה, מחוץ למגרש, נפצעות, מפסיקות לשחק, פורשות. והדבר הכי מזעזע, שאני מטפל בו כבר יומיים – חשוב לי שתרשמי את זה, כי את השרה לקידום נשים – זה בעיר אור יהודה. ראשת העיר שם החליטה החלטה שהיא מפרקת את קבוצת הנשים. קבוצת הנשים בכדורגל, שהעפילה לליגה הבכירה, העפילה שנה ואחרי זה עוד שנה – היא החליטה שהיא מפרקת את הקבוצה. והסיבה – אני לא אגיד עכשיו את כל הסיבות, אבל אני כבר מטפל מול יושב-ראש ההתאחדות, מול החברה למתנ"סים. כולם בעד, כולם רוצים; הסיבה שהיא אומרת זה בגלל שהקבוצה רשומה תחת החברה למתנ"סים ואי-אפשר לשלם משכורות לשחקניות. זה כבר טופל, זה לא נכון. גם בהתאחדות סידרנו את כל הנושא מול יושב-ראש ההתאחדות, זאת אומרת, הדבר אפשרי, רק צריך שראשת העיר תרצה. בשנת 2023, לסגור קבוצת ספורט של נשים – בעיניי זה מזעזע. קבוצה בליגת-העל של נשים, לא משנה באיזה ענף – הילדות והנערות רואות את הבנות הבוגרות ורוצות להיות כמוהן. זה מושך אותן, זה מאתגר אותן. אנחנו צריכים כמדינה לחזק את הנשים בכל פרמטר, ובייחוד בעולמות של הספורט. זה הופך אותן לנשים חזקות יותר, נשים שיודעות להתמודד מול דברים קשים. ומה לעשות, זה עדיין קשה להיות אישה בשנת 2023. אנחנו רוצים שהן יהיו חזקות. אני אבא לשלוש נשים, לשלוש בנות. אני נותן להן את כל הכלים שיהיו עצמאיות. יש לי ילדה קצינה, סרן בצבא, ואני רוצה שאחרות ילכו בעקבותיה. שיהיו חזקות כמוך, מאי. צריכים לתת להן את הכלים.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

– – – אני מאוד מעריכה את העובדה שאתה – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

לי חשוב לתת את הכלים, לתת להן את הכלים להיות כל מה שהן רוצות, וצריכים לטפל בנושא הזה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. יישר כוח. חבר הכנסת זאב אלקין.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני חייב להגיד שבכנסת הזאת כבר מתפתח מנהג – לדון בסמכויות חדשות של השר דוד אמסלם. אני כבר ספרתי, נדמה לי, זה כבר הדיון השלישי וההצבעה השלישית. לא, עדיין שלישית.

נאור שירי (יש עתיד):

לדעתי זו הרביעית.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

לא, אני לא סופר תפקידים, אני סופר דיונים שהתקיימו. מספר התפקידים – כבר עברנו חמישה או שישה תפקידים, אבל דיונים על העברת סמכויות וכו', לפי מיטב זיכרוני, זה השלישי. הייתה החלטת ממשלה ראשונה על צירופו לממשלה, ובין השאר, כמובן, מינויו לתפקיד שר לשיתוף פעולה אזורי והשר המקשר, וגם שר במשרד המשפטים עם שורה של סמכויות. אחר כך היה דיון והעברת סמכויות בהקשר של רשות החברות הממשלתיות. הדיון השלישי זה מה שמתקיים עכשיו – תכף אני אתייחס למה בכלל יש בו צורך. אני מבין שמצפה לנו עוד דיון רביעי, המרתק מכולם, וזה כמובן העברת הסמכויות אליו בקשר לאחריות על הוועדה לאנרגיה אטומית. זה עוד בדרך לממשלה, ומן הסתם אחרי זה בדרך לכנסת. אני חייב להגיד שאני לא מכיר הרבה שרים בהיסטוריה של ממשלות ישראל שהטריחו את הכנסת לדון בסמכויות שלהם במשך – כמה? הרי השר אמסלם מונה לממשלה לא מזמן, באופן יחסי, כן? זה סדר גודל של פרק זמן קצר. כבר דיון שלישי, ואמרתי, בואכה דיון רביעי. אני חייב להגיד שרק עם הדיונים על הסמכויות של השר אמסלם יכולנו למלא, נדמה לי, חבר הכנסת נאור שירי, שבוע פרלמנטרי שלם. תחשוב, ארבעה דיונים, כל אחד יותר משלוש שעות. היה אפשר פשוט לקבוע – כמו שיש לנו יום מיוחד לנושאים שונים בכנסת, היה אפשר לקבוע שבוע של השר אמסלם בכנסת, ואז למלא אותו בכל הדיונים האלה, ובא לציון גואל. שאלתי את עצמי למה בכלל הממשלה מטריחה אותנו בדיון הזה. הרי כבר פעם אחת מינינו את השר דוד אמסלם לשר במשרד המשפטים עם שורה של סמכויות, אז מה השתנה? כדאי להשוות מה השתנה מהחלטה אחת לשנייה. עברתי על שתי ההחלטות בעיון רב, וקודם כול גיליתי שהדבר המרכזי שהשתנה הוא שהתברר שעבדו על השר אמסלם בפעם הראשונה. מינו אותו לאחראי להרבה מחלקות, אבל שכחו להעביר אליו סמכויות של שר המשפטים וכל החוקים שקשורים למחלקות האלה. הוא מצא את עצמו עם מחלקות, אבל בלי סמכויות. כנראה לקח לו זמן לעלות על הנקודה הזאת, ועכשיו החלטת הממשלה הזאת עושה איתו צדק, ויחד עם המחלקות היא סוף-סוף מעבירה אליו את הסמכויות.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

עוד לא סיימתי, אדוני.

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה סיימת.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

משפט סיכום.

היו"ר ישראל אייכלר:

משפט סיום, בבקשה, ואני רוצה להגיד לך שמה שאתה מספר – הוא נתן לך עוד סיבה לפיליבסטר של עוד 20 שעות.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

זה יכול להיות. רק לסיום אני רוצה להגיד ששני דברים חדשים כן מצאתי – ובזה אני אסיים – חוץ מהסמכויות שהיו צריכות להיות בהחלטת הממשלה המקורית: האחד – האחריות לכל בתי הדין של קאדים מוסלמים, עכשיו סוף-סוף יהיה סדר בנושא הזה, והשני – הסמכות המיוחדת למנות מועצה ציבורית למאבק בגזענות. עכשיו זו תהיה הסמכות הייחודית של השר אמסלם. אתם זוכרים את הביטוי על הביטנים והאמסלמים בליכוד שמשפילים אותם, אז עכשיו יבוא בסופו של דבר פתרון לסוגיה הזאת, השפלת הביטנים והאמסלמים, בדיון במינוי מועצה ציבורית מיוחדת, ובא לציון גואל. אני מאוד מקווה שהשר אמסלם יספיק את כל העבודה המרובה הזאת לפני שיקבל לידיו את הוועדה לאנרגיה אטומית, שמן הסתם תיקח ממנו חלק גדול מזמנו. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר נמצא? חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – איננה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד יו"ר הישיבה, הורים לילדים בחינוך הממלכתי, אני מבקשת מכם, זה הזמן לעצור, לקחת נשימה ולהתחיל לפקוח עיניים על התכנים שמביאים לילדים שלכם. מורים, מחנכות, עובדי ועובדות הוראה, תעצרו, תסתכלו סביב. אל תקבלו באופן אוטומטי את ההוראות שמנחיתים עליכם. מי כמוכם יודעים מה העוצמה של הכלי החינוכי. תלמידים ותלמידות, אלו שפעילים במועצות התלמידים ובתנועות הנוער, שמקשיבים בשיעורי האזרחות ומבינים את הסכנה שבאה עלינו, תשמרו על עצמכם, תשמרו על החברים שלכם. אבי מעוז על דעותיו המעוותות והקיצוניות חזר לממשלת ישראל, ומערכת החינוך שלנו בסכנה. זה הזמן לקחת את החינוך בידיים שלנו, לעמוד על משמר החינוך הממלכתי בישראל. לא לקבל באופן אוטומטי שיעורי הטפה יהודית ברוח הרב צבי טאו, שיחליפו שיעורי תנ"ך ערכיים וביקורתיים; לא להסכים לתוכניות גפ"ן שייקחו את ילדינו לסיורים במערת המכפלה ובישיבה בחומש; לא להכיל מורים ומורות שמסרבים ומסרבות לחנך באופן ביקורתי, ובשום פנים ואופן לא לשתף פעולה עם התוכניות שיקדם אבי מעוז באופן אקטיבי. אתמול אבי מעוז העביר החלטה שנועדה לאפשר לרשות הפיקטיבית שלו להקים מערכת "שקיפות" שתחשוף איזה תכנים כל בית ספר מעביר. המטרה היא להלך אימים על מנהלי בתי ספר, על מורים ומורות, ולאפשר קמפיינים של שנאה נגד צוותי חינוך שעושים את עבודתם נאמנה. במקום לעודד פלורליזם, ערכים ליברליים, שוויון, אהבת האחר – לעודד פחד, את משטר הנאמנות המשיחי, הלאומני והשמרני הזה. פעם המשכן הזה ידע לשים גבולות אדומים. גם הליכודניקים האדוקים ידעו לצאת מאולם המליאה כשכהנא דיבר, ומפלגות קיצוניות לא נכנסו לכנסת הזאת. מה נהיה מאיתנו, שאת קודש-הקודשים הבאנו לאחד האנשים החשוכים וההומופובים במדינה הזאת? אם הפוליטיקה השפויה לא יודעת לשים את הגבולות, הגיע הזמן שהציבור ידע וישים. אבי מעוז הוא גבול אדום.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת שלמה קרעי נמצא פה? לא נמצא. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חידה לשעת ערב מאוחרת, שימו לב: מה משותף לקריית אתא, בית שמש, נתניה, ראשון לציון, באר שבע והשנה גם ירושלים? מי רוצה לענות?

נאור שירי (יש עתיד):

תן רמז.

משה טור פז (יש עתיד):

חבר הכנסת דוידסון? בכולם קיימים סניפים של רשת איקאה. והינה, חברים יקרים, זה לא מקרה שהשנה נפתח סניף בירושלים, כי ממשלת ישראל היא מהיום ממשלת איקאה – מפרקים ומרכיבים, מפרקים ומרכיבים.

נעמה לזימי (העבודה):

לא מרכיבים, רק מפרקים.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

רק מפרקים.

משה טור פז (יש עתיד):

הינה, אנחנו עכשיו מפרקים את משרד המשפטים, ודודי אמסלם מקבל חתיכה. קודם עשינו את זה במשרד החינוך – פירקנו חתיכה חרדית, נתנו לחיים ביטון; פירקנו חתיכה מהביטחון, נתנו לסמוטריץ'; פירקנו את ההסברה, נתנו לגלית דיסטל, והיד עוד נטויה, כי בממשלת איקאה אפשר לפרק הכול. אז תגידו, חברים, יאמר הציבור: למה זה משנה? למה זה חשוב? ואו, יש לזה המון תשובות. קודם כול, החלק הביצועי נפגע. יש ביטוי בגמרא, אדוני היושב-ראש, אתה בטח מכיר: קְדֵרָה דְּבֵי שׁוּתָפֵי, נכון? כשיש לך קדרה עם שני שותפים, מה קורה? היא מקדיחה, כלומר היא נהרסת. אין שני מלכים משמשים בכפיפה אחת – גם זה פתגם בגמרא. אין שני שרים משמשים במשרד אחד. ומי משלם את המחיר? הדרג המקצועי ובעיקר הציבור. תגידו לי אתם: רציתם משילות, רציתם לנהל – איך תעשו את זה כשלוקחים משרדים ומפרקים אותם? דיברתי עם מישהי שעמדה בראש מינהל, גוף משרדי מרכזי במערכת הממשל של ישראל. לקחו אותה ממשרד א' והעבירו אותה למשרד ב'. אצל נתניהו זה נורא קל – החלטת ממשלה. התוצאה היא שהמינהל הזה לא מתפקד כבר שנה, כי להעביר יחידה ממשרד למשרד זה דבר מסובך, זה דבר קשה, והפגיעה היא בציבור. אז חברים יקרים, אל תתאוננו על משילות, אל תבכו על בתי המשפט, על התקשורת, שלא נותנים לכם לנהל, שלא נותנים לכם למשול. הרי יריב לוין ממילא לא יודע איפה זה רחוב צלאח א-דין, אז דודי אמסלם? לא נורא, עכשיו גם אתה לא תדע. ואולי לסיכום מישהו מהחברים פה באולם יגיד לי מה הקשר בין חברות ממשלתיות, אטום ומשרד המשפטים? תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון – אחרונת הדוברים, ואחריה תדבר השרה מאי גולן.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו שוב בעוד דיון של סמכויות שמתעופפות להן ממשרד למשרד, אבל אני רוצה לדבר דווקא על הסמכויות שכביכול התעופפו להן אתמול בישיבת הממשלה ללא אחר מאשר אבי מעוז. אדוני היושב-ראש, מה אומרת החלטת הממשלה? החלטת הממשלה אומרת שאבי מעוז יקבל כספים לטובת הקמה של מאגר תוכניות כדי שזה יהיה בשקיפות מול ההורים. אני קוראת את זה פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית, ותוהה על איזה מערכת מדברים. הרי באתר משרד החינוך קיימת היום מערכת. לכל מי שלא יודע אני מוכנה לשלוח את הקישור, אני אפילו צייצתי אותו אתמול. מופיעות בו כל התוכניות במערכת החינוכית אחת לאחת – מה התוכנית, מי מעביר אותה, מה המטרות שלה, פירוט על התוכנית ועל התכנים שלה ואפילו חוות דעת של מי שהעבירו את התוכניות האלה וממליצים או לא ממליצים לאחרים להשתמש גם הם. אז על איזו מערכת מדברים? ואם כבר קיימת מערכת כזאת וכבר יש שקיפות כזאת, אז על מה בעצם הוא מקבל את הכסף, אדון מעוז? ואז אומרים שהוא יעקוב אחר התוכניות שיש במשרד החינוך. ואני באמת שואלת אתכם: מי זה אבי מעוז שיעקוב אחר תוכניות של משרד החינוך? מי הוא? איזה רקע חינוכי יש לו? מה מקור הסמכות שלו? אז מה אם הוא שר? איך הוא ידע בכלל מה נכון, מה לא נכון, מה צריך, מה לא צריך? ואז אני קולטת שכל הסיפור הזה זה בעצם המכבסה לשוחד, ולא פחות מזה, עבור אבי מעוז, כדי לשמור על ההישרדות האישית של נתניהו ועל ההישרדות של הממשלה הזו. עכשיו, אם הממשלה הזו כל כך חזקה והם כל כך בטוחים בעצמם, יש להם 63 אצבעות גם בלי אבי מעוז. אז מה כל כך לחוץ להם לתת לו 280 מיליון שקלים ולשמור על האצבע הזו? ואללה, גם שאלה. לא ברור, נכון? חבר הכנסת נאור שירי, בשביל מה צריכים לתת לו, לשחד אותו ב-280 מיליון שקלים, בשביל לשמור על האצבע שלו? איזה תועלת? מה מסתתר מאחורי זה? ואז מדברים איתנו על ניטור. אז הניטור שאבי מעוז רוצה לעשות, חברים, זה לנטר את מה שמתאים לו או לא מתאים לו מבחינה אידיאולוגית, לעשות סקנדל סביב כל דבר שלא מתלבש לו עם האידיאולוגיות החשוכות שלו ולחלק את הכספים האלה למוסדות שהוא חפץ ביקרם, בעיקר מהציונות הדתית הקיצונית. ואני רק תוהה מי יהיה זה שיפקח על מה שעושה אבי מעוז. ורק עוד משפט אחד, אדוני היושב-ראש. אחרי כל זה אנחנו שומעים את השר קיש אומר: חברים, מה ששמעתם זה לא נכון. הסמכות היא שלי. אני קובע. אז או שהם שיקרו לאבי מעוז, או שראש הממשלה עשה בייביסיטר על השר קיש כדי לראות מה הוא עושה במשרד שלו. זה חמור וזה חמור. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. אני מזמין את השרה מאי גולן לסכם את הדיון, בבקשה. אין הגבלה.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

תמיד יש לנו רוב, נאור, תתרגל לזה. תתרגלו, לא יהיה שוני. היום יש לי מצב רוח. מה אתה אומר, טופורובסקי? אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד לכם ולדבר אולי על איזה נושא שכבר לא תופס כל כך כותרות. לפני יומיים אני נחשפתי לסרטון מחריד, מזעזע, של ילדה יהודייה כבת עשרה מותקפת באלימות בלתי נתפסת על ידי ילדי מסתננים בדרום תל אביב, ילדים אריתריאים, שפשוט מכים אותה נמרצות, מקללים אותה, משפילים אותה, יורקים עליה ואומרים לה בסרטון, תוך כדי שהם מכים אותה, שהם עושים את זה כי היא יהודייה וכי היא באזור שלהם, במדינת דרום תל אביב. אני יודעת שהנושא של הכיבוש במדינת דרום תל אביב ככה קצת דעך, ואני יודעת שהופחה תקווה לא קטנה בקרב ליבם של תושבי השכונות הכבושות – לא רק בדרום תל אביב אלא בכלל ברחבי מדינת ישראל – על כך שברגע שהרפורמה המשפטית תעבור, בית המשפט העליון כבר לא יוכל להעדיף זכויות של מסתננים בלתי חוקיים על פני נשים יהודיות, על פני נערות, על פני משפחות שנגזל מהן כל צלם אנוש בשכונה שלהן ובבית שלהן. כשאני ראיתי את הסרטון הזה, וראיתי אותו פעמיים, לא רק שהצטמררתי וכעסתי וכאב לי, אלא בעיקר בעיקר הרגשתי בושה על כך – לא על כך שלא הצלחנו להעביר את הרפורמה הזו, כי את זה אני יודעת למה, ואני יודעת היטב, אלא על כך שעל זה אף אחד לא יצא להפגנה. על זה אף אחד לא ידבר. על זה אף אחד לא יכאב. על זה אותם פלורליסטים, ליברלים, הומניים, יפי נפש למיניהם, אנשים – בעלי הדעה, מה שנקרא – אותם זה לא יעניין. זה בחצר האחורית שלהם. אבל את רוטמן הם יתקפו, הם ישחיתו לו את האוטו; את חבר הכנסת משה סעדה הם יקללו, נכון; אותי הם ישמיצו במילים שאני לא אחזור עליהן מפאת כבוד הכנסת וכבוד הצופים שבנו. בלי סוף גידופים וקללות והשמצות, אבל לזה התרגלנו. ואז אני שואלת את עצמי, אני אומרת – ודיברתי היום עם חברי הכנסת הערבים, סיפרתי להם על הסיפור הזה ואמרתי להם: אפילו בין אויבים, אפילו בין אויבים יש כבוד. אבל כאן, מי שאמורים להיות אחים שלנו רק בעלי דעה שונה, לא האויבים שלנו – להם כבר אין כבוד. עכשיו אתה רואה, חבר הכנסת רוט, אני מדברת רגוע, נכון? אני מסתכלת עליך. אבל אני יכולה להגיד לך שאם היית תופס אותי בזמן המאבק בהסתננות הבלתי-חוקית, בתור מי שגדלה בדרום תל אביב ורואה ממש בלבן של העיניים את מה שהיה קורה שם, לא הייתי מדברת ככה. זה מאבק פוצע. זה מאבק כואב. ובמה אני נתקלתי? אני נתקלתי בשופטים בבית המשפט העליון שאמרו לי: רגע, רגע, לך ולקשישות שגרות שם לא מגיע סעד. למי כן מגיע? מגיע למסתננים הבלתי-חוקיים, שצריך לדאוג להם איך לפתח תחביבים, איך לפתח זוגיות. הוא ממש אמר את זה בפסיקה שלו. לא עניינה אותו האישה שנרצחה, גם לא הילדה שנאנסה. גם הילדה שהוכתה עד זוב דם לא עניינה אותו. ולכן אני אומרת ואני מסתכלת היום – אדוני היושב-ראש, אני לא שומעת את עצמי.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברי הליכוד, חברי הכנסת מהליכוד, אתם מפריעים לשרה לדבר. היא לא שומעת את עצמה.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

תרבות זה מאיתם והלאה.

היו"ר ישראל אייכלר:

דברו בשקט, בבקשה.

משה סעדה (הליכוד):

אנחנו נותנים לה מנוחה, מר אייכלר. היא נחה קצת בזכותנו, יש זמן לנשום אוויר.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

לא, ואחרי זה שואלים למה אני צועקת, אתה מבין? זה לא באשמתי. באשמת חבריי.

נאור שירי (יש עתיד):

הרצפה עקומה.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

את זה תמיד אמרתי. תמיד. אבל עכשיו ברצינות, אנחנו עדים המון לנערים ונערות שמתאבדים ומתאבדות בתקופה האחרונה אל מול חרם חברתי קשה מנשוא. קשה מנשוא. והסרטון האלים הזה שבו ראיתי ילדי מסתננים אריתריאים תוקפים ילדה הזכיר לי עוד מאבק שבו אנחנו נאבקים בעוד חזית, של ילדים שסובלים משיימינג ומחרמות אין-סופיים, ואין כלים, אין כלים מספיק טובים להרתיע את בני הנוער ולהפסיק עם זה. אני, מייד עם כניסתי לכנסת, כבר לפני שלוש שנים, הגשתי הצעת חוק למניעת חרמות ושיימינג. הצעת החוק לא עברה, לצערי, עד שהגענו להסכמות עם משרד החינוך. אז כמובן שהגיעה ממשלתו של בנט-לפיד, וזה עבר כרפורמה, אני חייבת לציין, תחת משרדה של יפעת שאשא ביטון, ועכשיו כמובן זה אבד, כי זו דרכן של רפורמות. עכשיו פונים אליי לא מעט אנשים בימים האחרונים ושואלים מה עם החוק הזה. נכון שאני היום השרה לקידום מעמד האישה, אבל זה לא סותר את העובדה שצריך לדאוג לבני ובנות הנוער וצריך לדאוג לנוער בסיכון, וצריך להפסיק – חבר הכנסת אלמוג כהן, אנחנו דיברנו על זה. חבר הכנסת אלמוג כהן, חבר הכנסת אלמוג כהן, אני מדברת על הצעת החוק שאולי אתה תגיש, בעזרת השם – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

בעד.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

– – הצעת החוק שהגשתי נגד חרמות ושיימינג. אני אספר לכם – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אין לו מכסה סיעתית, מאי, את לא מעודכנת.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

יש לו, יש לו.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אקח את המכסה שלכם.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אז אני רוצה לספר לכם שהצעת החוק הזאת, שעליה דנתי עם שר החינוך יואב קיש – אני רוצה לספר לכם שאלמוג מתקשר אליי לפני כמה ימים ואומר לי: מאי, מה עם הצעת החוק הזאת?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

יש ילדה בת 14 – – –

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

בעקבות עוד התאבדות, של עוד ילדה בת 14 לפני כמה ימים. מקרים חמורים. אני רוצה שתבינו, אנחנו מאבדים בני ובנות נוער על כלום ושום דבר, ואני לא סתם אומרת את זה ככה, על כלום ושום דבר – על כך שאין לנו מספיק יועצים ויועצות, שאין לנו אנשים עם כלים מתאימים להיות בתוך בתי הספר; כן, להיות בתוך קבוצות ווטסאפ; כן, לתת עונשים מתאימים; כן, להטיל סנקציות ולעצור את הדבר הקשה הזה. אנחנו עסוקים במלחמות בינינו, מלחמות אחים, מה שנקרא; אנחנו עסוקים בזה שאנחנו מוצאים אין-ספור – של משטרה וכוחות אבטחה מתחת לבתים של שרים ומתחת לבתים של חברי כנסת כי אנרכיסטים שאיבדו כל רסן החליטו שזה בסדר לתקוף חברי כנסת פנים מול פנים, פשוט משוללי רסן. ואז אנחנו שואלים את עצמנו למה בני ובנות נוער חושבים שזה בסדר בתוך הספר לתקוף מורים ומורות ולתקוף תלמידים ותלמידות ולהתעלל בהם ולהטיל עליהם את מימיהם ולירוק עליהם ולקלל אותם ולהכות אותם נמרצות. איך הם לא יגידו את זה אם רואים את ההורים שלהם נלחמים באחים שלהם? לכן, אני רוצה להגיד לכם שאני מאוד מקווה שהחוק הזה יקודם, ואני מאוד מקווה שהרפורמה המשפטית תעבור, ואני מאוד מקווה שבעזרת השם כולנו נזכור שאחים אנחנו. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לשרה מאי גולן. אנחנו נעבור להצבעה שמית על פי בקשת האופוזיציה. סגנית המזכיר תקרא בשמות חברי הכנסת. אני מבקש שקט, לא שומעים. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ישראל אייכלר:

אפשר לקרוא בשמות החברים שלא היו פה?

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ישראל אייכלר:

יש מישהו במליאה שעוד לא הצביע ורוצה להצביע?

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ישראל אייכלר:

תמה ההצבעה. נא לספור. רבותיי, אם מישהו רוצה לדעת את התוצאה – 42 בעד, 37 נגד. אני קובע שהחלטת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר במשרד המשפטים את הסמכויות הנתונות לשר המשפטים לפי כמה חוקים, התקבלה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אנחנו עוברים להצעת חוק מטעם הממשלה לקריאה ראשונה, הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 10), התשפ"ג–2023. יציג שר המשפטים, השר יריב לוין. להצעה זו מוצמדת הצעת חוק של חבר הכנסת יוסף טייב, שידבר אחריו. השר לוין, בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מביא כאן בשמו של שר הפנים ובשם הממשלה את הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 10). ביום הי באב התשע"ז, 28 ביולי 2017, נכנס לתוקף חוק הדרכונים (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017. בתיקון האמור תוקן סעיף 6 לחוק הדרכונים, התשי"ב–1952, שעניינו שיקול דעת של שר הפנים במתן דרכונים או תעודות מעבר והוספה בו הוראת סעיף קטן (ב), שלפיה "לא יסרב השר לתת דרכון ראשון למי שקיבל את אזרחותו לפי סעיף 2 לחוק האזרחות, התשי"ב–1952, בשל כך בלבד שטרם השתקע בישראל". סעיף 2 לחוק האזרחות מסדיר את קבלת האזרחות הישראלית מכוח חוק שבות. בהתאמה תוקן סעיף 4 לחוק, המאפשר לשר הפנים להעניק לעולה שטרם השתקע בישראל דרכון לתקופה הקצרה מעשר שנים או תעודת מעבר, והוא הוכפף להוראת סעיף 6(ב) האמור באופן ששר הפנים לא יוכל לתת לעולה אשר טרם השתקע בישראל תעודת מעבר במקום דרכון ראשון, אך כן יוכל לקבוע כי תוקפו של הדרכון הראשון יהיה קצר מעשר שנים. משמעות תיקון מס' 9 היא כי שר הפנים לא יוכל לסרב לבקשה של עולה שקיבל אזרחות מכוח שבות לקבלת דרכון ראשון רק בשל כך שהעולה טרם השתקע בישראל. בפועל התיקון אפשר קבלת דרכונים לעולים חדשים במקביל לקבלת האזרחות. עד לתיקון מס' 9, סעיף 6 לחוק הקנה לשר הפנים שיקול דעת רחב לסרב לתת דרכון או תעודת מעבר או להאריך את תוקפם, וזאת גם בהתייחס לתקופה שבה עולים חדשים נמצאים בארץ ותוך בחינה אם השתקעו בה. מדיניותו של שר הפנים בנוגע לעולים חדשים טרם התיקון תאמה את החלטת ממשלה מס' 303 מיום י' באדר התשכ"ד, 23 בפברואר 1964, שלפיה לא יינתן דרכון לעולה הנמצא בישראל פחות משנה אלא במקרים חריגים. לפיכך, טרם התיקון עולים חדשים קיבלו לרוב תעודות מעבר מכוח סעיף 4(א) לחוק, המאפשר לשר הפנים להעניק לאזרח ישראלי שטרם השתקע בארץ דרכון לתקופה הקצרה מעשר שנים או תעודת מעבר. מדיניות זו הונהגה על רקע העובדה כי בשונה מרוב מדינות העולם, שבהן קבלת האזרחות נעשית באופן הדרגתי ולאחר תושבות של כמה שנים באותה המדינה, בישראל עולים חדשים מקבלים אזרחות מייד עם כניסתם אליה. עקב זאת היה צורך למנוע מצב של שימוש בדרכונים ישראליים על ידי מי שמימשו את זכותם לקבלת אזרחות ישראלית מכוח שבות אך למעשה זיקתם לישראל הייתה פורמלית בלבד, והביטוי היחיד לה היה השימוש בדרכון ישראלי. השלכות תיקון מס' 9 נבחנו לאחר חקיקתו, ומממצאי הבחינה נראה כי ישנה תופעה רחבת היקף של ניצול האפשרות לקבלת אזרחות ישראלית מיידית מכוח שבות רק לצורך קבלת דרכון ישראלי, בלא קיום זיקה ממשית אחרת למדינה, בין השאר לצורך כניסה לארצות המאפשרות לבעלי דרכון ישראלי להיכנס לתחומן בלא אשרה נוספת, דבר שעלול בסופו של דבר להשליך על חוזקו של הדרכון הישראלי ולהביא לפגיעה בו. כמו כן, גורמי הביטחון הביעו חשש כי תיקון זה עלול להביא לניצול לרעה של חוק השבות, התש"י–1950, לצורך קבלת דרכון ישראלי על ידי גורמים המבקשים לבצע פעולות הפוגעות בביטחון המדינה. על כן, מוצע להשיב את החוק לנוסחו, כפי שקדם לתיקון מס' 9. סעיף 2 להצעת החוק – מוצע לבטל את סעיף קטן (ב) בסעיף 6 לחוק באופן שיאפשר לשר הפנים לסרב להעניק דרכון ישראלי לעולה בטרם השתקעותו בישראל. בסעיף 1 להצעת החוק מוצע בהתאמה למחוק את הכפפת הוראת סעיף 4(א) לחוק לסעיף 6(ב), כך ששר הפנים יוכל לתת תעודות מעבר לעולה אשר טרם השתקע בישראל. בסעיף 3 להצעת החוק מוצע לקבוע כי הוראות החוק המוצע יחולו גם על מי שקיבל את אזרחותו הישראלית לפני כניסת החוק לתוקף, כך שהשבת סמכותו של שר הפנים שלא לתת דרכון ישראלי להורים שטרם השתקעו בישראל תחול בלי תלות במועד קבלת האזרחות. עם זאת, מוצע לקבוע כי החוק יחול רק על מי שטרם הגיש בקשה למתן דרכון, בהתאם לקבוע בתקנות 2 ו-3 לתקנות הדרכונים, התש"ם–1980, שלפיהן, בין השאר, על הבקשה להיות מוגשת בטופס שעליו הורה שר הפנים בלשכות רשות האוכלוסין וההגירה, או בחוץ לארץ בנציגות ישראל הקרובה למקום מגורי המבקש. בנסיבות האלה, אני מבקש כמובן מהכנסת לתמוך בהצעת החוק, ומבקש, אדוני, את הכנסת לאשר אותה בקריאה הראשונה. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לשר המשפטים השר יריב לוין.

היו"ר ישראל אייכלר:

עכשיו יעלה חבר הכנסת יוסף טייב, שהצמיד הצעת חוק דומה, הצעת חוק הדרכונים (תיקון – מתן דרכון לעולה). בבקשה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אתה עושה פיליבסטר לעצמכם?

יוסף טייב (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לומר שאנחנו בעד עלייה. אנחנו בעד כל אדם שרוצה לבוא, להגיע ולהשתכן פה בישראל, אבל לא נוכל להשלים עם מצב שאנשים עושים עלייה בחלטורה – מגיעים לישראל בשביל לקבל את הדרכון, עושים סיבוב, והופ, יוצאים דרך הדלת האחורית. הדבר הזה בא על חשבון משאבים רבים של תושבים רבים, של עולים שמגיעים פה לישראל. אני קורא לכל אותם עולים: בואו, אין בעיה. בואו תשתקעו בישראל, תהיו פה שנה ותקבלו את הדרכון. תהיו פה לאורך ימים ושנים. הדבר הזה של כניסה ויציאה בשביל להשתמש בדרכון, בשביל לקבל את הדרכון הישראלי – הדרכון הישראלי הוא דרכון רצוי, אנשים רוצים את הדרכון הזה, אבל לא ייתכן שיבואו ויעשו איזשהו סיבוב על מדינת ישראל מכוח חוק השבות ומכוח עלייה כזאת או אחרת. לכן, אני קורא לחברי הכנסת, אופוזיציה וקואליציה: אנחנו רוצים בסוף, כולכם – מתן, אתה רוצה בסוף שעולה יגיע וישתקע פה, נכון? אתה לא רוצה מישהו שייכנס ויצא. תתמוך בחוק. נראה אותם נשארים פה שנה, ויקבלו את הדרכון, כמו בכל מדינות העולם. הדבר הזה לא פוגע בשבות, לא פוגע בעלייה. הפוך, הוא יעודד עלייה טובה ואמיתית לישראל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, יוסי, להפך, אין מדינה בעולם שנותנת אחרי שנה, יוסי.

יוסף טייב (ש"ס):

יבגני, נכון, אתה צודק. בצרפת אתה צריך עשר שנים ויזה, ואתה צריך ללמוד את השפה – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא נכון – – – בעולם. לא נכון.

יוסף טייב (ש"ס):

– – ורק אחר כך אולי – אולי – אתה תקבל את הדרכון.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה, הילד שלך נולד וקיבלת דרכון במקום. על מה אתה מדבר?

יוסף טייב (ש"ס):

עד היום – אני 23 שנים נשוי, ולאשתי אין דרכון צרפתי, והכול בסדר. לא קרה כלום.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

סבתא שלך הייתה בצ'כיה, נספתה בשואה, קיבלה דרכון.

יוסף טייב (ש"ס):

בואו תעלו לישראל, תשתקעו, ותקבלו את הדרכון.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה קרה לך? עזוב כבר.

יוסף טייב (ש"ס):

יבגני, אוהב אותך, אבל אתה שם לב שאתה היחיד שצועק?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מיליון ישראלים מחזיקים בדרכון. עזוב, בחייך.

יוסף טייב (ש"ס):

בסוף התיקון הזה עשה עוול לעלייה, עשה נרטיב שלילי לעולים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אין אחד שנתפס, אין אחד שנתפס עם דרכון.

יוסף טייב (ש"ס):

די עם הדבר הזה. מי שעולה לישראל ישתקע ויקבל דרכון. תודה רבה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני אדבר, ואתה תישאר באולם ותשמע מה שאני הולך להגיד. אם אתה נשאר פה, תשמע מה שאני אגיד.

יוסף טייב (ש"ס):

אני פה, ודאי, מה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת מתן כהנא. כוהן ראשון.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מתן, בסלמי, בשיטת הסלמי. אין אחד שנתפס עם דרכון, שהוא עולה חדש ונתפס על פשיעה. אין אחד כזה, יוסי.

יוסף טייב (ש"ס):

מי דיבר על פשיעה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יוסי, נו, אתם סתם ממציאים סיפורים.

יוסף טייב (ש"ס):

מי דיבר על פשיעה? הוא בא, הוא עולה לישראל – שישתקע בישראל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתם מנצלים את הדרכון. אף אחד לא מנצל את הדרכון.

היו"ר ישראל אייכלר:

די, חבר'ה. חבר הכנסת כהנא ידבר.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

יש לי הצעה: לשלול דרכונים מכל ראשי ארגוני הפשע. לשלול מהם את הדרכונים.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא להפריע לחבר הכנסת כהנא. בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

כן, מארגוני פשע, לשלול מהם דרכונים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש – – –

יוסף טייב (ש"ס):

על זה נאמר: טען בחיטין וענה לו בשעורים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לשלול דרכון.

היו"ר ישראל אייכלר:

אבקש להפסיק את הוויכוח.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

לא להפריע.

רם בן ברק (יש עתיד):

כהנא, העיקר שהשעון עובד.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

לא, מה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מאפס לך את השעון כדי שלא תפסיד. הינה, תתחיל.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני דווקא רוצה להתייחס לנאום שנשא פה ראש הממשלה לפני כשלוש שעות. ראש ממשלתנו התרפק על העבר, באמת התרפק על העבר וסיפר כמה דברים נפלאים הוא עשה, איך הוא טיפל בכלכלה, איך הוא הציל את הכלכלה, איך הוא דאג להיות הסטרט-אפ ניישן. באמת, לראש הממשלה מגיע קרדיט על דברים רבים שהוא עשה בעבר, באמת מגיע לו קרדיט על דברים רבים וטובים, דברים רבים וטובים שהוא עשה בעבר.

רם בן ברק (יש עתיד):

בעיקר על הרכבת הקלה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אבל בפועל כל ההבטחות וכל הדיבורים על מה שיקרה בעתיד זה פשוט כתוב על הקרח, זה לא אוחז בשום מציאות שהיא, ואנחנו רואים את הדבר הזה קורה מול עינינו ממש. אם ראש הממשלה פה פנטז על כלכלה משגשגת, כל התחזיות מדברות על זה שתהיה פה ירידה דרמטית בצמיחה של המשק שלנו. ואם אנחנו העברנו ממשלה שהצמיחה בה הייתה 6.25% בשנה, כל התחזיות מדברות על צמיחה של 1.5% בשנה. מדובר בצמיחה שלילית, שהרי ברוך השם, הריבוי הטבעי במדינת ישראל הוא גדול מ-1.5%, ולכן מ-6.25% – צלילה ספירלית ל-1.5% צמיחה. אותו דבר העלייה בשער הדולר. מאז הממשלה החדשה אנחנו נמצאים כבר בשיא של ארבע שנים, בערך 3.70 שקל לדולר. כל בן אדם שקונה בישראל היום מוצר יבוא משלם היום הרבה יותר כסף בגלל החידלון של הממשלה הזו. עליות מחירים בכל תחום: מוצרי חלב, לחם. בכל תחום יש עליות מחירים. עליות ריבית – משפחה ממוצעת משלמת היום 1,000 שקל יותר על המשכנתה שלה. איך בכלל ראש הממשלה יכול פה לבוא ולספר שהולך להיות כאן טוב? אומר ראש הממשלה: נמשיך להיות הסטרטאפ ניישן. על איזו סטרטאפ ניישן הוא מדבר? מאז הקמת הממשלה הזאת, 80% מהחברות שהוקמו נרשמו בחוץ לארץ. צריכים להבין את האירוע הזה. במקום לשלם מיסים במדינת ישראל, חברות שקמות על ידי ישראלים, עובדים ישראלים, שכל ישראלי, יוזמה ישראלית, יוקמו בחו"ל, מוקמות בחו"ל, וכל המיסים ישולמו בחו"ל. אני מכיר מישהו שהוא מנהל בקרן הון סיכון גדולה, והוא אומר שמאז הקמת הממשלה הוא לא מצליח להביא משקיע אחד מחו"ל להשקיע בארץ. משקיע אחד מחו"ל הוא לא מצליח להביא להשקיע בארץ. אנחנו רואים ההפך – כל הכסף בורח מישראל החוצה. אותו דבר בביטחון. ביטחון. שלושה חודשים ראשונים של הממשלה – רקטות מלבנון, רקטות מסוריה, רקטות מעזה, פיגועים, לצערי, פיגועים נוראיים. עכשיו אני אומר פה בצורה ברורה: הפיגועים הם לא באשמת הממשלה. בקדנציה הקודמת עמדו פה שרים – היום הם שרים מכהנים – שהגיעו לזירות פיגועים והאשימו את שרי הממשלה הקודמת בדם על הידיים. אני אומר פה בצורה ברורה: זאת לא אשמת הממשלה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה, תודה רבה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

זאת לא אשמת הממשלה, אבל הממשלה לא מצליחה להתמודד.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אותו דבר בביטחון הפנים: עלייה דרמטית בנרצחים. אז אני אומר פה לכל חברי הכנסת ולשר המכובד שיושב כאן: הנאום של ראש הממשלה, לצערי, היה כתוב על הקרח. כמו שאומרים פה, לא מיניה ולא מביה, נכון?

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת דבי ביטון.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

לא מיניה ולא מקצתיה, מתן.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני יודע.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מיניה ולא מביה. אמר פעם מישהו שאין ביטוי כזה. יש ביטוי כזה. יש גם לא מקצתיה, רק אומרת.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

זה מה שאמרתי.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, אני רוצה לשתף: היום היינו בוועדה למעמד האישה בדיון על כל נושא הפגיעות המיניות.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

של חברת הכנסת סון הר מלך?

דבי ביטון (יש עתיד):

אני באמת רוצה לומר, אדוני, שהייתה שם עדות של אחת הנפגעות מאחת הפרשות הכי מדוברות בארץ, שלדאבוני תיארה, במילותיה, איך היא, בת 16 וחצי, עוברת פגיעה מינית על ידי חבורה של גברים בני 50 פלוס, ואיך עדיין לא מאמינים לה. היא יושבת ובוכה. ואני רוצה להגיד לאדוני שאני האמנתי לה; כשהיא דיברה האמנתי לה. אתה ראית את הכאב. היה ברור שלא מדובר באיזה סיפור מצוץ. אבל מה שבמיוחד חרה לי, אדוני, שהתקציב לנושא של פגיעות מיניות הוא בסך הכול 8 מיליון. תקשיבו למספר: 8 מיליון. אחרי המיליארדים והמיליונים שפוזרו בתקציב המדינה, איך אפשר לתת מענה כל כך מזערי לטיפול בפגיעות מיניות? אני אומרת: פגיעות מיניות זה לא סקטור, זו לא מפלגה, זה לא חרדים–חילונים.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תסבירי לנו רגע – – –

סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:

– – – טיפול בפגיעות המיניות – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

יש מסגרות שלאחר שהם עוברים פגיעה מינית – – –

סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:

אני ארגיע אותך. חסר בתקיפות מיניות, חסר בהפרעות אכילה, חסר – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

לא. היום הדיון נסב על פגיעות מיניות, לא על אלימות, לא על הפרעת אכילה, ולכן אני אומרת שזה אבסורד שנפגעות מין או נפגעי מין צריכים להמתין חודשים כדי לקבל. עכשיו, חשוב לדעת: ברגע שחלילה אתה עובר את הטראומה הזו, אם אתה לא תהיה מטופל רצוף ואתה תשב לחכות לטיפול הזה, אתה תעלה למדינה אחר כך יותר. את יודעת למה?

סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:

דבי ביטון (יש עתיד):

כי ראשית, אתה לא מסייע להם; שנית, אתה פוגע בהם גם נפשית והפגיעה הולכת ומחמירה. לראיה, אותה בחורה שהיום סיפרה את זה גם סיפרה, כשהיא כבר אימא לילדים, איך היא הייתה מאושפזת פעמיים במחלקה סגורה, כי הפגיעה שלה הייתה בגיל 16, והיא המתינה המון זמן לטיפול. בסוף, מה אנחנו רוצים? אני חושבת, גברתי, שזה המקום אולי לקרוא לכל המשרדים. אם כל משרד יואיל בטובו להעביר חצי מיליון לאותו גוף – עשינו את שלנו. תודה, אדוני.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – אתה רוצה להפעיל את השעון?

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה.

רם בן ברק (יש עתיד):

הממשלה העבירה את התקציב, והממשלה העבירה את התקציב במחיר מאוד מאוד גבוה של כספים קואליציוניים, שלא לומר שוחד, על מנת שחברי הקואליציה ההומוגנית, הימין מלא על מלא, יתמכו בתקציב הזה. ואני שואל את עצמי על מה הלכו 14 מיליארד שקל. כשאנחנו בודקים את המספרים ולאן הם הלכו, מסתבר שזאת ממשלה – היא בעצם לא ממשלה של כל עם ישראל, היא ממשלה של חצי עם. כי כל 14 מיליארד השקלים – סכום עתק שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה של מדינת ישראל, פי 14 יותר ממה שחילקה הממשלה הקודמת – כל 14 המיליארד האלה הלכו למגזרים ששייכים או לחרדים או למתנחלים. ואני אקריא לכם חלק ממה שקרה, לאן זה הלך.

היו"ר ישראל אייכלר:

תחשב גם את 14 המיליארד שהלכו לאוניברסיטאות, להשכלה הגבוהה, המגזר האחר לגמרי.

רם בן ברק (יש עתיד):

200 מיליון ש"ח – הקמה וקידום של מיזמים בתחום המורשת היהודית; חצי מיליארד ש"ח – תקציב משרד המסורת; 4 מיליון ש"ח למרכז מורשת גוש קטיף; 20 מיליון ש"ח – מרכז מורשת גנדי; 80 מיליון ש"ח – זהות יהודית. לא יודע למה אתם כל הזמן יש לכם בעיה עם הזהות היהודית שלכם, שאתם צריכים עוד 80 מיליון ש"ח.

סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:

זה לא שלכם, זה שלנו.

רם בן ברק (יש עתיד):

76 מיליון ש"ח – גרעינים משימתיים של גב' סטרוק, השרה סטרוק; 25 מיליון ש"ח – פעולות המינהלת לזהות יהודית, נוסף לתקציב הפעילות של הזהות היהודית; 404 מיליון ש"ח לחטיבה להתיישבות; 10 מיליון ש"ח – פרויקטים לחיזוק הזהות היהודית. שוב זהות יהודית. יש לנו בעיה עם הזהות היהודית שלנו, חייבים לחזק אותה כל הזמן. 5 מיליון ש"ח למורשת הרב דרוקמן; 10 מיליון ש"ח – תמריצים להגירה של יהודים לערים מעורבות. למה, אם אפשר שיהיה קצת ריב, אז למה לא לעודד את זה? 6 מיליון ש"ח למשפט עברי. לא ברור בדיוק מה זה, אבל הלכו לשם 6 מיליון ש"ח; 6 מיליון ש"ח – חיזוק בית הדין לממונות. אין לי מושג מה זה; 2.5 מיליון ש"ח לוועד המקומי בחברון. חבל שלא מצאתם גם 2 מיליון ש"ח לוועד המקומי בנהלל; 6 מיליון ש"ח למכוני מחקר תורניים; 10 מיליון ש"ח למרכז מורשת לבית הציונות הדתית; 50 מיליון ש"ח לתרבות חרדית; תגבורת החינוך החרדי במוסדות הפטור – 160 מיליון ש"ח; קולות קוראים בחברה החרדית במוסדות הפטור – 226 מיליון ש"ח.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

רם בן ברק (יש עתיד):

66 מיליון ש"ח לסבסוד צהרונים במוסדות הפטור ושאינו רשמי; 20 מיליון ש"ח למיזמים משותפים למורשת דרוקמן בחינוך, נוסף למרכז למורשת דרוקמן; 190 מיליון ש"ח לתרבות יהודית חרדית; 90 מיליון ש"ח לתלמידי חו"ל.

היו"ר ישראל אייכלר:

הרשימה יותר ארוכה מהזמן שלך, מה אני אעשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אנחנו, אדוני, גם מממנים תלמידים בחו"ל. הרשימה עוד ארוכה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. בסיבוב השני.

רם בן ברק (יש עתיד):

אבל כל-כולה, בלא יוצא מן הכלל, למגזרים מסוימים מאוד – –

היו"ר ישראל אייכלר:

מסוימים מאוד.

רם בן ברק (יש עתיד):

– – בממשלה של חצי עם. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

מסוימים מאוד. 60,000 ילדים בפטור זה איזה מגזר מסוים, פוליטי. לא מגיע להם לחיות בארץ הזאת. זאת ציונות.

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני, זה מעבר לתקצוב הרגיל.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, אין תקצוב אחר.

רם בן ברק (יש עתיד):

זה קואליציוני.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, לא. רם, שלא תטעה, אגורה אחת אין יותר מזה.

רם בן ברק (יש עתיד):

מעבר לתקציב.

היו"ר ישראל אייכלר:

זה הבסיס של הבסיס של הבסיס.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – אתה כל הזמן מעיר, תן לנו הזדמנות לדבר. יש מישהו בלי שתיתן לו הערה?

היו"ר ישראל אייכלר:

נאור זה מלשון יאיר, מאיר, אבל באל"ף.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל זה לא מלשון יעיר.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, באל"ף.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא, אבל זה לא נעיר.

היו"ר ישראל אייכלר:

אנחנו תכף נעשה שיעור של לשון. איך קוראים לו מגלי צה"ל, הלשון? אבשלום קור.

נאור שירי (יש עתיד):

אבשלום קור.

היו"ר ישראל אייכלר:

נקרא לו תכף. אנחנו נעבור לחברת הכנסת אורנה ברביבאי.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

היושב-ראש, חברים יקרים, אני רוצה לדבר על חבר הכנסת מעוז – לצערי הוא לא פה – ועל העובדה שהוא היה בתפקיד סגן שר, בחר להיות חבר כנסת, חזר עכשיו להיות סגן שר לצורך אישור התקציב, ועל המחיר הגבוה שראש הממשלה היה מוכן לשלם לו בעבור זה שהוא חזר לתפקידו. אנחנו מדברים על 285 מיליון שקלים. תקשיבו מה אני אומרת: 285 מיליון שקלים, שהתכלית שלהם – שמעתי אתמול ריאיון של שר החינוך, השר קיש, ברדיו – שהתכלית שלהם היא לבצע תהליך של בקרה ושקיפות על פעילות בבתי הספר. על מה הבקרה והשקיפות? מה זה האח הגדול הזה? מה הוא ילך ויבדוק בבתי הספר? הוא יבדוק אם חלילה באותו בית ספר מלמדים משהו שמדבר על שוויון, משהו שמדבר על מגדר, משהו שחלילה לוקח את החלק של דמוקרטיה ממגילת העצמאות ומדבר על ערכים דמוקרטיים. ואם חלילה הערכים האלה יבואו לידי ביטוי באותו בית הספר, יחליט אדון חבר הכנסת מעוז, ששמענו כולנו את ההתבטאויות שלו – גם על הקהילה הלהט"בית, גם על מקומן של נשים כנשים נשואות במטבח, שתפקידן להביא ילדים, שזה הייעוד המקסימלי שלנו – אם הוא יראה שבבתי ספר מסוימים יש סטייה מהנורמה של הנושאים האלה, הוא יכול להגיד להם: אוקיי, אני משקף את התוכניות האלה שאתם לומדים וגם לא חייבים לתקצב לכם אותן, כי זאת החלטה שנוגדת את התפיסה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, וחלילה לא מדינה דמוקרטית. אז אני רוצה להגיד לכם: תראו, יש פה איזו היסחפות בכל תחום, גם בהיבטים של החקיקה, שמגיעות פה הצעות חוק, כל כמה שעות יש הצעת חוק אחרת, נורא חשוב לדייק את העניין הזה שמדינת ישראל היא מדינת היהודים, ויש פה הבנה שיש פה איזה חלון הזדמנויות של ממשלה ימין מלא מלא, שהתכלית שלה היא למחוק את המילה "דמוקרטיה" בכל מקום שהיא מופיעה בחיי היום-יום שלנו. אז אני אומרת לכם, אנחנו אולי 56 מנדטים – לא אולי, זה מה שאנחנו – אבל אנחנו נעשה כל מה שאנחנו יודעים ויכולים כאופוזיציה כדי להילחם ברעיון הזה שאתם חושבים שכל עוד אתם בשלטון, אתם תמחקו את התפיסה הערכית, הדמוקרטית, מהמדינה היהודית הזאת.

סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

משום שבלי מדינה דמוקרטית, אני אומרת לכם – –

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, לא להפריע, היא סיימה את זמנה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

– – בלי מדינה דמוקרטית – אני אסיים בעוד חמש שניות – גם לא תהיה מדינה יהודית, ואנחנו נעמוד על זה שהיא תהיה גם יהודית וגם דמוקרטית. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

– – – גם יהודית וגם דמוקרטית.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת עמית הלוי נמצא?

נאור שירי (יש עתיד):

מה, ככה, בלי איזה דבר – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת אלון שוסטר נמצא?

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

כן, המפקד.

נאור שירי (יש עתיד):

המפקד. מוריד לך עכשיו 40 מנדטים, 40 קולות בפריימריז.

היו"ר ישראל אייכלר:

ידיד אמת יודע מה טוב לי ומה לא טוב לי.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר, אני אוהב לחזור מעת לעת אל ראשית הצירים. וראשית הצירים של הממשלה הזו, לפחות פורמלית, היו דבריו של ראש הממשלה – ראש הממשלה, שכידוע אני סבור שהוא צריך לשבת בבית ולהתמודד עם משפטיו, אבל הוא נתפס לחוק הפורמלי שמאפשר לו והוא איתנו. ובכן, מה אמר ראש הממשלה? הוא אמר שיש ארבעה נושאים שבהם הממשלה שלו תעסוק: איראן, הגרעין, בעיקר; משילות; יוקר המחיה; ושלום עלינו. ובכן, מה קרה? קרה שהוא נתן הרשאה לשותפי לאהדה של הפועל תל אביב, שר המשפטים, שמכבד אותנו כרגע כאן – והינה דוגמה לכך שאפשר להיות שותפים למאבקים קשים לאורך החיים אבל להיות חלוקים באופן עמוק מאוד בנושאים חיוניים לנו. מה קרה לאחר שפרצה הרפורמה, ההפיכה? איראן – אנחנו כורסמנו ביכולת האסטרטגית שלנו לתיאום מול ידידים ומול מעצמות. נקודה. לא השתפר בגרם אחד מצבנו מהתקופה שבה הייתה ממשלה אחרת, שבוודאי לא הייתה כלילת השלמות, אבל הביאה לפסגות את התיאום האסטרטגי – לא רק הצבאי הביטחוני אלא גם האסטרטגי – עם הידידה מס' אחת שלנו. נושא המשילות – דבר לא התקדם. מהומות בתוך מדינת ישראל, איבה בין אזרחים. יוקר המחיה, שלא לדבר על פגיעה אנושה בכלכלה – שום מהלך חיובי לכלכלת ישראל וליוקר המחיה. נהפוף הוא. וכמובן לא שלום עלינו, ובוודאי לא שלום בתוכנו. זו הייתה טעות קשה, טעות חמורה, של ראש הממשלה ושל מי שהוביל אותו. הוא בעצם בחודשים האחרונים הוביל מיליוני ישראלים, אדוני היושב-ראש, למכון כושר, חדר כושר אידיאולוגי, ארגוני, ויודעים היום יותר טוב מאשר ידעו קודם על מה להיאבק ומה צריך לעשות. ואם צריך מילה אחת, לסיום דבריי, מה צריך לעשות: בדיוק את מה שמפלגת הליכוד החליטה בוועידת התנועה שלה ב-1993, כשהיא התהללה, ובצדק, על כך ששנה קודם הובילה מהפך חקיקתי בדמות חוק-יסוד: זכויות האדם, והיא אמרה: את זה אנחנו צריכים להמשיך. הערה אחת קטנה: עושים את זה כמו שעושים חומוס – איך אמרנו? באהבה, במתינות – או לא עושים בכלל. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא אפריע לך. לא להיבהל, אני אשב בשקט, אני אסתתר.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – ראיתי את שר המשפטים קודם – היום היה דיון פה בכנסת על הפשיעה בחברה הערבית ובפשיעה בכלל – לצערנו יש עוד נרצח היום בלילה, בחורה, 81 במספר – דיון שלם שבסופו של דבר נתניהו התייחס אליו משהו כמו איזה שלוש דקות ואמר שהוא מזמין את חברי הכנסת הערבים אליו. אמרתי בנאום קודם שזה בסדר גמור להזמין את חברי הכנסת הערבים, אבל לפני הכול צריך להזמין את חברי הממשלה, כי התפקיד של הממשלה הוא לטפל בזה. אני אתרכז בנושא אחד. בממשלה הקודמת התפקיד שלי היה לארגן ולסנכרן בין משרדי הממשלה. הרבה מאוד משרדים היו שותפים, ובגלל קוצר הזמן אני אדבר על משרד אחד בלבד, על משרד הפנים, ואני שמח שיושב-ראש ועדת הביטחון הלאומי נמצא פה איתנו. חלק מהתוכנית היה – וזו לא המצאה, אלה דברים שהתבססו על הלכות עבר, על צוותי מנכ"לים קודמים, על תוכנית של ועד ראשי הרשויות הערביות, על תוכנית שהכנתי אותה כבר לפני שנתיים – בנושא המכרזים ברשויות הערביות. הדרך שבה המדינה מעבירה כסף לרשויות הערביות, גם באותה תוכנית 550, שלא בוטלה, הממשלה הזאת ממשיכה אותה. מי שהיה מנכ"ל משרד הפנים בזמנו, יאיר הירש, היה ראש צוות שעבדתי איתו כמי שמסנכרן את הכול. הצוות הזה של יאיר הירש, מנכ"ל משרד הפנים, קבע כמה החלטות שהתחילו להיות מיושמות. אחת מהן, שעברה בצורה לא פשוטה מול החברה הערבית – חבריי חברי הכנסת הערבים התנגדו, ולמרות העובדה הזאת הייתה אמירה שכסף לא עובר ישירות, מתוך הבנה שיש בעייתיות בהעברת כסף לא מפוקח ולא מבוקר, לא על השוטף אלא על הדברים הנוספים שהממשלה מעבירה בתוכניות. לכן בהחלטה עצמה היה כתוב שזה ילך דרך גורמים על-רשותיים – חברות משכנות אם זה קשור לשיכון, תחבורה וכו'. ומה שקרה רק בתחום הצר הזה – אני מדבר עליו היום, על משרד הפנים – זה שזה פשוט בוטל. הממשלה הזאת, שמתיימרת להיות אחת שמסוגלת להעביר החלטות, ביטלה החלטות קודמות, והכסף לא עובר באותה דרך מפוקחת שבה עבר; עכשיו, פה, הממשלה הזו שאתם מנהלים אותה. אני פונה לחברי חבר הכנסת יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי: תבדקו את הדברים האלה. הייתי אצלך בוועדה ואמרתי שזה חלק מהעניין. באוקטובר יש בחירות ברשויות המקומיות, וחלק מהסיפור של הבחירות ברשויות המקומיות והדאגה שיהיה הליך הוגן ושלא ייכנסו עבריינים – כי אם יש דבר אחד שיכול לפגוע קשות בדמוקרטיה זה שאנשים יפחדו לגשת להתמודד. לא רק אלה שיושפעו, אלא גם אלה שיפחדו להגיע, ויש מצב של פחד. אני אומר לכם שכל התהליך כולו שהיה במשרד הפנים כחלק מהמאבק בפשיעה בוטל. אף אחד לא הכריז שבוטל; אני אומר לכם, הוא בוטל. לא רק שהוא בוטל, היו דיוני המשך, לדוגמה, שבמכרזים ברשויות מקומיות – באופן כללי, לאו דווקא בחברה הערבית – תהיה ועדת מכרזים כמו בממשלה, שלא נבחר ציבור הוא יושב-ראש ועדת המכרזים. עבודה שלמה שנעשתה במשרד הפנים, עם גאנט ולוחות זמנים מסודרים, פשוט הפסיקה לעבוד. ואם מדברים על פשיעה בחברה הערבית, זה לא רק משטרה. היום דיברתי על משרד הפנים; אני אדבר איתכם על משרד האוצר, שזרק החוצה מחוק ההסדרים את נושא המזומן ואת החשבוניות הפיקטיביות, כמו שדיברתי אצלך.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זרקו הכול החוצה. אין פלא שזה המצב. לא צריך לקרוא לחברי הכנסת הערבים לישיבה. שייפגש איתם, אין בעיה; שיקרא לחברי הממשלה, ייקח אותם באוזן, ראש הממשלה, וימנה צוות שרים ויעשה את מה שצריך לעשות ראש ממשלה. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. כחבר הוועדה לביטחון לאומי אני מציע לקבל את ההצעה של יואב, לבדוק את מה שהוא אמר בקשר לעניין של הפשיעה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אנחנו נכנסים לחודש הגאווה, וכמי שהקפידה להגיע לכל המצעדים בשני העשורים האחרונים, אני מצטערת לומר שבכל פעם שאני חושבת שמדינת ישראל הולכת צעד אחד קדימה, איכשהו היא חוזרת שניים לאחור. מאוד מאוד קיוויתי שבעידן שבו יש משפחות להט"ביות וילדים למשפחות להט"ביות השיח במדינה שלנו ישתנה. המצוקות של נער או נערה, גבר או אישה, שמגלים, לפעמים גם באמצע החיים, שהם אוהבים או נמשכים לבני מינם; החשיבות העצומה של לייצר חברה פתוחה ומכילה, כזאת שתאפשר להם לבטא את מי שהם. אני רוצה לדבר על חלק קטן ממצוקה שאני מתביישת להודות שלא הייתי מודעת אליה לפני שנבחרתי להיות חברת כנסת – מצוקת התעסוקה של הקהילה הטרנסג'נדרית. אנחנו יודעים שלטרנסים וטרנסיות יש קושי ממשי למצוא מי שישכיר להם דירה או יעסיק אותם, אפילו בתל אביב, מה שמוביל למציאות קשה ודוחק אותם הרבה מאוד פעמים לשולי החברה. בזמנו אני יזמתי יחד עם משרד הכלכלה והמשרד לשוויון חברתי קמפיין של העלאת מודעות של עסקים. אני אתן דוגמה: לפני שנבחרתי לכנסת הייתה בבעלותי חברה, ואני לא ידעתי שהמצוקה הזו קיימת, אני מתביישת לומר שלא נתתי על זה את הדעת. אבל אם כבעלת עסק הייתי יודעת שעד כדי כך יש את המצוקה הזו, הייתי בפירוש לא רק מעסיקה אלא ממש פועלת אקטיבית על מנת להעסיק חברים מהקהילה הטרנסית. אני בטוחה שיש עוד הרבה מאוד עסקים שעוד לפני הטבות מס או כל מיני הטבות מס כאלה ואחרות לעסק שלהם, רק מעצם המודעות שקיימת כזאת מצוקה, ממש יראיינו את בני ובנות קהילת הטרנסג'נדרים וישמחו להעסיק אותם. לצערי הרב, מתוך ממשלת ימי הביניים הזאת, מהכיוון הזה, לצערי, לא תבוא בשורה. חוץ מעלה תאנה אחד שמסתיר קצת את ערוותם, הרי השרים שלהם ייסדו את מצעד הבהמות ופעלו באופן פעיל כדי לבטל את מצעד הגאווה; מקבלים מיליונים של שקלים כדי להחדיר שנאה נגד הקהילה הלהט"בית במערכת החינוך. זו ממשלה שברובה עובדת בפועל כדי לייצר דה-לגיטימציה. לחברי הקהילה ולחברי ולחברות הקהילה הגאה, אלה שמחוץ לארון ואלה שעדיין חוששים, אתם מדהימים ומדהימות, ואתם מושלמים בדיוק כפי שאתם. אנחנו נפיל את הממשלה ההומופובית הזאת, ואנחנו נעשה הכול כדי לייצר עבור כולנו חברה פתוחה עם שיח פתוח ליברלי ומכיל שמאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו לאהוב ולהיות בדיוק מי שאנחנו רוצים. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת איימן עודה – איננו. חבר הכנסת דוידסון, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, לפני שעתיים ישבתי פה. אני חושב שהייתי בין היחידים במליאה כשעלה לדבר השר אמסלם. אני כבר לא מבין, בלבלתם אותי לגמרי – פעם אחת אני שומע מראש הממשלה באנגלית שהנושא של המהפכה המשטרית, המשפטית, הרפורמה, איך שתקראו לה, לא על השולחן; למוחרת בבוקר אני שומע אותו אומר בעברית דברים אחרים: אנחנו נלך עד הסוף; היום אני שומע את אמסלם פה, איפה שאני עומד, בעצבים ובצעקות: על הראש שלכם אנחנו נעביר אותה, ולא אכפת לנו, ותעשו מה שאתם רוצים. בהתחלה לא הבנתי למה הוא כל כך כועס, ואז נזכרתי שיש פה מצלמות והוא בעצם מדבר לבן שלו. אבל הוא צריך לזכור שכמו שהבן שלו שומע אותו, גם הצד השני שומע אותו. אני מראש אומר: במוצאי שבת אני שוב צריך לארגן את ההפגנה בנתניה, והוא פשוט מביא עוד 10,000 אנשים רק מהטירוף הזה שלו. הוא גם לא מדבר בנועם ובשקט, הוא בטירוף והוא מטריף את האנשים. ישבתי ודיברתי איתו אחרי זה, כשהוא היה רגוע, ואני מבין שהוא רציני, ממש רציני. אני שומע אותו מדבר, את השר המקשר בין הממשלה לכנסת, אז אני באמת מנסה לשאול אותו: מר אמסלם, תסביר לי מה הקשר בין אנשים שיוצאים להביע את המחאה שלהם במוצאי שבת או באמצע השבוע לבין התנפלות של אוהדים בגמר גביע המדינה שפורצים לדשא, גונבים את המדליות של הקבוצה שלהם, מבריחים את נשיא המדינה כשהמאבטחים שלו עם נשקים שלופים – והוא משווה בין אנשי המחאה שיוצאים ומביעים את המחאה שלהם באופן דמוקרטי על פי הזכויות שלהם במדינה דמוקרטית, לבין עבריינים שפורצים לדשא – הרי זאת עבירה פלילית לפרוץ לדשא – וגורמים לבהלה. ברוך השם, בנס לא קרה אסון, אבל יכול היה לקרות אסון מאוד מאוד גדול. אני אגיד לכם עוד דבר: אני יושב פה ואני שומע גם את ראש הממשלה מדבר על האלימות של הצד השני בכעס גדול מאוד. הוא קורא לנו, חברי כנסת של האופוזיציה – אני מסתכל על גב' סילמן ואני רואה שהיא מורידה את העיניים, מתביישת, כי אני זוכר מה עשו לסילמן, מה עשו לאורבך, מה עשו לבנט שנה שלמה. תשאלו את הילדים של סילמן מה הם עברו. אף אחד לא אומר שום דבר, והכול בסדר, אז הזיכרון הוא מאוד מאוד קצר.

היו"ר ישראל אייכלר:

גם הזמן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

וגם הזמן קצר. אז חברים, בסוף האמת יוצאת לאור. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת מלינובסקי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני באמת כל הזמן שואלת את עצמי, מה עשו לכם העולים החדשים? מה עשינו לכם רע שאתם כל הזמן נלחמים איתנו בכל דרך אפשרית? אתם כנראה שכחתם דבר מאוד פשוט: גם ההורים שלכם ואולי הסבים והסבתות שלכם היו עולים חדשים. בואו, המדינה הזאת קמה על עולים חדשים. אילולא גלי העלייה הראשונה, השנייה, השלישית, לא הייתה קיימת מדינת ישראל. מאיפה ההתנשאות הזאת? מאיפה חטא היוהרה הזה? מאיפה השנאה הזאת? כי מה, כי אנחנו לא זוחלים על ארבע ולא מסתכלים עליכם מלמטה ואומרים תודה כל שני וחמישי? מה כואב לכם? ביום ראשון עוצמה יהודית ניסתה להעביר את החלטת הממשלה על ציונות, ערך חשוב במדינת ישראל. עלייה היא הציונות, אם מישהו שכח את זה, היא אבן היסוד של הציונות, על זה בעצם קמה הציונות, על זה דיברו. היום אני באמת חושבת שאם הייתה אווירה כזאת לפני 25 שנים, כשעליתי ארצה, והיה כזה דיבור על עולים חדשים, כמה הם נטל וכמה הם לא רצויים, כמה הם גונבים את המדינה – השאלה היא אם האנשים האלה בכלל היו באים לפה. אבל תראו את הטמטום – סליחה, זה אפילו לא טמטום, זה גובל בדביליות. ארצות הברית עושה בכל שנה הגרלות לגרין קארד ומגייסת אנשים לפי מקצוע, לפי גיל, לפי יכולות, ומזמינה אותם לבוא לארצות הברית. היא נותנת להם גרין קארד, אזרחות, הכול. הם לא סתם עושים את זה, כי בארצות הברית מבינים דבר מאוד פשוט: אין תחליף לבני אדם. אין. אפשר לייצר מכונות, אי-אפשר לייצר בני אדם. למה בעצם עולים חדשים באים לפה? הם מקדמים כלכלה, כי הם קונים דברים. זה עוד כוח קנייה, זה עוד כוח עבודה, זה עוד דמוגרפיה, אם אנחנו כבר מדברים על זה. אגב, מי שהתנגד לחוק השבות הוא עזמי בשארה. הראשון שאמר שצריך לבטל את סעיף הנכד היה עזמי בשארה המחבל. אתם בחברה טובה, כל אלה שמדברים על ביטול חוק השבות בכלל.

היו"ר ישראל אייכלר:

הזמן הסתיים, משפט סיום.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

משפט סיום: אפשר לחשוב על הטכניקות, אפשר לדבר על איך לשפר את המצב, אבל האווירה הציבורית שכרגע קיימת היא פגיעה בערכי הציונות, פגיעה באבני היסוד של מדינת ישראל. מה שקורה פה עכשיו עם ביטול חוק הדרכונים הוא עוד אבן באותה בושה שאנחנו מייצרים במדינה שלנו. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נתקלתי היום בפוסט שפרסם בן נוער בן 13 וחצי מגבעתיים, עידן פלג, ואני רוצה לקרוא לכם אותו. "היי, אני עידן בן 13 וחצי מגבעתיים. אני כותב את זה כדי לשתף אתכם בחוויה האישית שלי כהומוסקסואל. יצאתי מהארון לפני שנה בערך. עכשיו בטח תשאלו: איך בגיל כל כך קטן? אין לי מושג. זו תחושה כזו. בשנים האחרונות הומו נהיה קללה, 'איכס, יא הומו'. ובתור בן אדם שלא מזיז לו בדרך כלל, גם לי יש גבול. לפעמים, אתם לא חושבים על המילים שלכם. אתם יודעים כמה הציקו לי ושנאו אותי בגלל שאני הומו? לפני חודש בערך הייתי בקניון עם חברים שלי, עמד שם ילד עם אקדח פיקות. בהתחלה הוא נתן לנו לעבור ולא ירה בנו, ואז כשהוא ראה שאני עונד עגיל, הוא צעק: 'אין כניסה להומואים!!!', וירה בי כדור פיקות בגב. אני כותב את זה עם דמעות בעיניים. למה? כי אני לא מבין למה זה מגיע לי, אדם הוא אדם. אז אני מקווה שמישהו יראה את זה ותתחילו לשים לב למעשים שלכם. יהיה ממש נחמד ומגניב אם תשתפו את זה בסטורי שלכם, כדי שנגיע להרבה אנשים. תודה רבה למי שקרא עד פה, ותזכרו, אדם הוא אדם." אז עידן היקר, הינה, הגעת גם לסטורי של מליאת כנסת ישראל. אני רוצה לומר לך שאתה אמיץ, אתה מרגש, אתה מעורר השראה. אני רוצה להודות לך על כך שבחרת להיאבק בתופעה המכוערת של אלימות ושל שנאה כלפי אנשים באשר הם, ואני רוצה לומר לך שאתה מהמם בדיוק, אבל בדיוק כמו שאתה. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת שרון ניר נמצאת פה? חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – איננו; חבר הכנסת עופר כסיף – איננו; חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה; חבר הכנסת חמד עמאר – איננו. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – דרך אגב, מי השר התורן?

היו"ר ישראל אייכלר:

השר לוין.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אה, השר לוין. אני שמעתי את חברי חבר הכנסת יוסי טייב, שדיבר בהצעה הזאת, והוא אמר שיש חשש שמשתמשים בדרכון הישראלי מסתננים למדינת ישראל, מקבלים דרכון, והתיקון שבא בחקיקה הזאת בא למנוע מאנשים להשתמש בדרכון שלא לצורך. א. אני רוצה להגיד שאין מדינה בעולם, אין מדינה אחת בעולם שמעניקה אזרחות ונותנת את הדרכון על תנאי בעוד שנה. אין כזה דבר, תבדקו אותי. יש תהליכים של התאזרחות במדינות שונות, יש מדינות שאתה מחכה חמש שנים, יש כל מיני תהליכים ששם לוקח זמן עד שאתה מקבל אזרחות, אבל ברגע שקיבלת אזרחות, קיבלת דרכון, כי זו זכות שלך כאזרח. תמיד כשמתווכחים איתי ואומרים לי: תראה, יש נתונים – באו, עלו לארץ, קיבלו דרכון ועזבו – אני תמיד שואל שאלה: האם אתם יודעים כמה ישראלים מחזיקים בדרכון זר? מישהו יודע באולם? כמעט מיליון ישראלים מחזיקים באזרחות נוספת. מה המשמעות? זה יכול להיות אזרחות אמריקאית, זה בסדר גמור; זה יכול להיות אזרחות רוסית; זה יכול להיות אזרחות אירופית, למשל פורטוגל, צ'כיה, פולין, מדינות האיחוד האירופי, במיוחד אלה שספגו בשואה והסבתות שלנו והסבים שלנו היו שם ויש כאלה שנספו בשואה, ומי כמוך יודע את ההיסטוריה של עמנו ושל אירופה. אם אתה נכד לניצולת שואה בפולין שאיבדה את כל הרכוש שלה או לא עלינו גם נספתה בשואה, מגיע לך לקבל דרכון פולני, ואז יש אפשרות לעבוד באיחוד האירופי ולהסתובב גם באירופה עם הדרכון הפולני. עכשיו אני אגיד לכם עוד משהו: האם במדינות האלה מישהו זועק וצועק: למה הישראלים האלה באים ומקבלים את הדרכון שלנו והם מנסים לגנוב לנו את הפרנסה? לא. משום שהיום בעולם זה דבר נהוג ומקובל. אני אגיד משפט לסיום, אדוני היושב-ראש. אני, כציוני, כעולה חדש שעלה לישראל לפני 26 שנה, אני בא בגישה מאוד פשוטה: אתה זכאי חוק השבות – מגיע לך לקבל דרכון גם אם אתה תחליט לשוב ולעלות לישראל בעוד 20 שנה. כי דרכון בכיס שלך, המשמעות – שאתה קשור למדינת ישראל, לחלום הציוני ולעם היהודי. ולכן אין שום סיבה לעשות את מה שהקואליציה מנסה להעביר בגלל גחמות פוליטיות קטנות, ובכך אתם גורמים להרבה אנשים קודם כול לחשוד בזה שאתם לא עומדים בתנאים של האזרחות וגם מפלים בין האזרחים, ובטח ובטח מפלים בין העולים החדשים שרק עכשיו עולים למדינת ישראל.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן נמצאת פה? לא. אז חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, העלייה לישראל היא לא תהליך של זבנג וגמרנו. כיום רבים מהעולים הם לא עולי מצוקה, אלא עולים שעושים מהלך מחושב שלא מנתק את הקשר לארץ המוצא וגם לא מהעיסוקים שלהם ועבודתם באותה מדינה. העולים מצרפת, ארצות הברית, חבר המדינות ומדינות אחרות מגיעים עם נכסים מקצועיים שלהם ורוצים להמשיך לעבוד בהם בישראל. אבל מקומות העבודה כאן דורשים כתנאי סף ידיעת השפה העברית. עולים אלו לא מצליחים לעמוד בתנאי הסף הזה, כי המדינה לא מצליחה לקדם תהליך מהיר בלימודי השפה, ועולים רבים ממתינים ארבעה עד שישה חודשים לפתיחת הכיתה באולפן. התהליך לאישור תארים אקדמיים נמשך מעל חצי שנה. המציאות של היום מאפשרת עבודה מרחוק, וזה מה שעושים עולים רבים – ממשיכים לעבוד מרחוק במדינות המוצא שלהם. צורת העבודה הזאת דורשת גם ביקורים ונסיעות, אז למה לא להנפיק להם דרכון? בשנה האחרונה הייתה עלייה גדולה מרוסיה ומאוקראינה בגלל המלחמה. יהודי רוסיה ואוקראינה מהווים את הקהילה הגדולה ביותר בתפוצות המבקשת לראות בישראל בית. עשרות אלפי יהודים דור ראשון, שני, שלישי, עשו עלייה לישראל. הם יודעים כי כאן הבית הלאומי, המקום הבטוח. הם רוצים להישאר ולהשתקע כאן לתמיד ולבנות כאן את עתידם, אבל המדינה שלנו לא קולטת אותם כמו שצריך. קליטת העלייה זה לא רק להנפיק תעודת עולה, לא רק לתת סל קליטה, אלא לקלוט את האזרחים החדשים בגישה מכילה, אנושית, לא בחשדנות ובאדישות ביורוקרטית. ההצהרות על שינוי חוק השבות, סיסמאות לאומניות ואמירות משפילות כלפי העולים, מרחיקות את העולים מארץ אבותיהם. עליית הדרכונים יכולה להיות עלייה המובילה להתיישבות קבע אם נתייחס לעולים בדרך חיובית ומאירת פנים. המדינה מפסידה אזרחים איכותיים, משכילים, יוזמים, מדענים, רופאים, כלכלנים. העלייה קידמה את המדינה. עכשיו העלייה של שנות התשעים פורשת לגמלאות. לא עשינו כלום כדי לגדל ולטפח את הדור החדש האיכותי כאן. ההון האנושי והאיכותי עוזב את הארץ, עוזב יחד עם העולים החדשים שהיו רוצים להשתקע בישראל אך לא הצליחו להתמודד עם קשיי הקליטה. המדינה לא עזרה להם, ובזה אמרה להם שהם לא רצויים. ככה לא בונים את הבית הלאומי.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה.

היו"ר ישראל אייכלר:

טרוֹפר או טרוּפר? טרוֹפר, נכון? "טרופ" זה מלשון – – –

חילי טרופר (המחנה הממלכתי):

ביידיש?

היו"ר ישראל אייכלר:

כן, כמו אגל, מטר של גשם. "טרופ" זה טיפה.

חילי טרופר (המחנה הממלכתי):

לא ידעתי. במקור הם באו ממקום שנקרא טרופר בפולין, לפני הרבה מאוד שנים.

היו"ר ישראל אייכלר:

כנראה עיר בשם טרופ.

חילי טרופר (המחנה הממלכתי):

לא יודע אם עיר, אבל עיירה, אולי. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר חגגנו את חג השבועות, חג מתן תורה. יש קטע מאוד יפה שכתב אסף פרי בספר חדש שהוא הוציא, "וכל העם רֹאים את הקולות". הוא כותב: "כל העם. / לא רק בברנז'ה ראו את הקולות, או באזור של המקומבנים, / ולא רק היפים והנכונים. / וכל העם ראים את הקולות. / לא רק הצעירים, אלה שיש להם זמן, חיבור אישי או ידע מוקדם. / ראו את הקולות גם אלו שמתים מעייפות, שלא ישנו בלילה כי הקטנה בכתה והגדול לא נרדם. / וכל העם ראים את הקולות / כל העם. / לא רק מנהיגים ומשפיענים, / לא רק מיוחדים ומשקיענים, / לא רק מחנכים או פעילים חברתיים. / כל העם, לא רק דתיים. // חג שאין בו טובים ורעים או סיפור על גבורה וניצחון", חג שפשוט כולם היו חלק ממנו. אני חושב שהאמירה הזו נכונה בכל הימים, אבל בוודאי בימים האלה. רק אתמול, אני חושב, היה זה חבר כנסת רוטמן שכינה אנשים שחלקו על דעתו "מוגבלים". אני בעד לאפשר גם לחבר הכנסת לשאת את דבריו, אבל גם בתוך הכעס, להשתמש במילה "מוגבלים" כקללה, ללעוג למישהו – בשימוש במושג הזה יש משהו מאוד מאוד מעליב, דווקא כי אנחנו סביב חג שבו היה מקום לכולם, ולא היה מישהו שלא קיבל את ההזדמנות ולא היה מישהו שכונה כך או נלעג כך. דווקא כי זה רגע כזה שצריך את כולם ביחד, מוטב שנישמר כולנו בלשוננו ובמעשינו. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב נמצאת? חבר הכנסת ווליד טאהא – גם לא נמצא; חבר הכנסת יוסף עטאונה – לא נמצא; חברת הכנסת שרן מרים השכל – לא נמצאת; חבר הכנסת דני דנון – לא נמצא; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – לא נמצא; חבר הכנסת שטרן – לא נמצא; חברת הכנסת מרב מיכאלי – איננה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

יש שר תורן?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הוא מפנה אלינו את הגב.

היו"ר ישראל אייכלר:

למה גב? הוא יושב עם הפנים אלינו.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי, השבוע ב-1 ביוני נציין את פתיחת חודש הגאווה, חודש שבו אנחנו מבקשים להזכיר שלכל אדם באשר הוא עומדת הזכות לאהוב כפי שליבו או ליבה חפצים, זכות שבעולם מתוקן הייתה אמורה להיות מובנת מאליה. אבל המציאות רחוקה מאוד ממציאות של עולם מתוקן. אנחנו הרי יודעים. היום גם אני התחברתי לסיפור שיוראי ציין, סיפורו קורע הלב של עידן פלג מגבעתיים, שסיפר באינסטגרם על מקרה התעללות שעבר לאחר שיצא מן הארון; בסך הכול ילד בן 13, ששואל: למה זה מגיע לי. ישנם כאלה שמאמינים בכל ליבם שכן, זה מגיע לו. עידן הוא לא היחיד שסובל מגילויי שנאה. לאחרונה התנכלויות לחברי הקהילה הלהט"בית נמצאות במגמת עלייה, ולא בכדי. אפילו כאן בכנסת ישראל יושב-ראש הכנסת, שמשתייך לקהילה הגאה, זוכה לכתף קרה מחברי הקואליציה שאליה הוא משתייך ושבה הוא חבר. וכאן בכנסת יושב נבחר ציבור, אדם אחד שנבחר על אג'נדה של שנאה כלפי להט"בים, אדם שמאמין בכל ליבו שאין לאנשי הקהילה זכות קיום, שהם סוטים, שיש צורך לפעול כדי לשנות אותם, "לתקן" אותם, אדם חשוך ומלא שנאה. אותו אדם קיבל אתמול מהממשלה הזו תואר של סגן שר בפעם השנייה, ואת האחריות על תוכניות לימוד חיצוניות בבית הספר של הילדים והנכדים שלנו, יחד עם תקציב מכובד של 285 מיליון שקלים – 285 מיליון שקלים ויד חופשית להפיץ בבתי הספר לאומנות, עליונות יהודית, שנאת זרים, שנאת להט"בים, שנאה כלפי כל ערך ליברלי באשר הוא. לפני שמונה שנים, במצעד הגאווה הירושלמי בשנת 2015, נרצחה באכזריות שירה בנקי בת ה-15. והינה, במצעד הגאווה שיתקיים ביום חמישי השבוע מי שישב בחפ"ק המשטרתי ויפקח על אבטחת המצעד הוא לא אחר מאשר השר לכישלון לאומי איתמר בן גביר, אותו אדם שעד לפני שנים ספורות השתתף באופן פעיל בהפגנות נגד אותו מצעד, והיום הוא מתעקש להיות אמון על אבטחתו למרות התנגדות המארגנים. ואם זה לא מספיק, מי שמובילים את המחאה נגד המצעד השנה הם לא אחרים מאשר אילה בן גביר, אשתו של השר האמון על אבטחת המצעד, וחברו הקרוב, בנצי גופשטיין. נשמע לכם הגיוני? נורמלי? סביר? מדובר פה בסכנה ובפגיעה בחיי אדם.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז נתראה ביום חמישי במצעד הגאווה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במשרד החינוך ישנו אגף המוכש"ר, כלומר המוכר שאינו רשמי. אני מדבר על מוסדות חינוך שבהם כמה עשרות אלפי תלמידים מתלמודי תורה הציוניים וחרדיים שלא משתייכים לאחת משתי הרשתות החרדיות ושמתוקצבים חלקית לעומת התקצוב של תלמיד רגיל במדינת ישראל. במה הם חטאו? בכך שהוריהם מתעקשים לשלוח אותם למוסדות חינוך שנאמנים להשקפת עולמם ולאמונתם. בתקופת כהונתו של שי פירון כשר החינוך נחתכו מכבשת הרש שלהם עוד תקציבים. הורים שלא היו להם נציגים פוליטיים שדאגו להם לאורך השנים משלמים 500, 600 ואפילו 800 שקל לחודש על כל ילד בגילי היסוד. הגיע הזמן לתקן באמת את העיוות הזה. כל ילד אמור לקבל את המענה המתאים לו. להורים צריך להיות חופש לבחור את החינוך שתואם את דרכם, את הערכים שלהם ואת אמונתם, והתקצוב של המדינה אמור להיות אחיד לילדי ישראל.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אבי, בתי הספר שלנו הם אנתרופוסופיים, מונטסוריים, בתי ספר של טבע, בתי ספר פרטיים, שאנחנו רוצים לשלוח את הילדים – – –

אבי מעוז (נעם):

בבקשה. בבקשה. בבקשה. דברו איתם עליהם. אני מדבר על שלנו.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אתם הממשלה. אתם צריכים להיות הממשלה של כל ילדי ישראל, לא רק של המגזר שלכם.

אבי מעוז (נעם):

לא, בסדר גמור. אני מדבר על המגזר שלנו.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אבל גם אנחנו רוצים.

אבי מעוז (נעם):

אני שנים שירתי בצבא, שנים שילמתי מיסים.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אני לא אמרתי שלא שירת.

אבי מעוז (נעם):

בניגוד למה שמנסים להדביק לי, שנים אני משלם מיסים.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

לא, אבי.

אבי מעוז (נעם):

ואני שילמתי על כל ילד שלמד בלימודים האלה, כי רציתי לשלוח לשם, 800 שקל לחודש.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אבי – – – נתראיין יחד סביב לשולחן – – – בצורה עניינית.

היו"ר ישראל אייכלר:

השאלה נשאלה והתשובה ניתנה. נא לתת לו להמשיך.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אבל אם אני רוצה ללכת לבית ספר לאומנות, לפי תפיסת עולמי, למה אני כן אצטרך לשלם ואתם, היום, לא תצטרכו לשלם בגלל הכספים שאתם מעבירים?

אבי מעוז (נעם):

בבקשה. בבקשה. אני משלם. אני משלם. הילדים שלי, הנכדים שלי, לומדים שם ומשלמים. ואני שואל: למה שלא יהיה להם תקציב מלא כמו שיש לכל ילד בישראל? גם בבתי ספר שלך.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אז תעשו את זה לכל הילדים.

אבי מעוז (נעם):

גם בבתי ספר שלכם.

היו"ר ישראל אייכלר:

השיח הושלם.

אבי מעוז (נעם):

מה? לתקצב באופן מלא מוסדות שלא עלינו, בוחרים שלא ללמוד לפי תוכנית לימודי הליבה של משרד החינוך? כן. כי גם לעם ישראל יש לימודי ליבה: תורה, נביאים, משנה וגמרא. מי קבע שלימודי אנגלית חשובים יותר? אני אומר, די לפטרנליזם הזה. ושיהיה ברור, אני לא מדבר רק על תלמודי התורה ובתי הספר התורניים. ישנם הורים מסורתיים רבים שמאוד מאוד לא מרוצים ממה שקורה במערכת החינוך: ממיעוט לימודי היהדות, מלימוד היהדות מתוך תפיסות מנותקות מהאמונה, מאג'נדות רדיקליות שהשתלטו על מערכת החינוך, מניסיונות לטשטש את הזהות הלאומית שלהם ולהכיר בנרטיבים של אויבינו, מטשטוש מוסד המשפחה והזהות האישית. הם היו מאוד שמחים שהילדים שלהם יתחנכו לאור מטרות החינוך שניסח שר החינוך הרביעי מטעם מפא"י פרופ' בן ציון דינור, ובהן – ואני מצטט: טיפוח בילדים ההכרה היסודות הנעלים של תורת ישראל, חזון הנביאים ושקידת התורה, החזירו אותנו לכאן ולהקמת המדינה; להקנות להם את המורשת הרוחנית של עם ישראל; לטפח בהם אהבה לנכסי הרוח הנעלים של עמנו; לנטוע בליבם רגשי הערצה לגדולי ישראל, קדושיו וגיבוריו – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. משפט סיום.

אבי מעוז (נעם):

– – ולהשריש בהם את ההכרה שאנחנו שימשנו ככוח מניע להתקדמות המוסרית של העולם. עד כאן הציטוט.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

אבי מעוז (נעם):

גם להורים האלה, שמייצגים חלק ניכר מאזרחי ישראל, מגיעה הזכות לבחור מוסדות חינוך שמתאימים לערכים שלהם. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה.

עידן רול (יש עתיד):

כנסת נכבדה, ערב טוב. אני מבקש להקריא לכם את הגינוי האחרון מאת ממשל ביידן היום בעקבות ההסדרה של מאחז חומש. משרד החוץ האמריקני אומר: אנחנו מוטרדים מאוד מהחלטת ממשלת ישראל לאפשר לתושביה להקים נוכחות קבועה במאחז חומש, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם התחייבותו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון לנשיא לשעבר ג'ורג' בוש, וסותר את התחייבויות הממשלה הנוכחית בישראל לממשל ביידן. הסיבה שזה מדאיג אותי – זה מטריד אותם, זה מטריד אותי אפילו יותר, וכישראלי פטריוט זה מטריד אותי גם אם זה מוציא את הממשלה הזו חסרת אחריות – היא שברגע שהממשלה הזו מצפצפת על התחייבויות שלה ושל ממשלות קודמות, ולמעשה מצפצפת במחי החלטה אחת גם על המפלגה הדמוקרטית וגם על המפלגה הרפובליקנית, היא פותחת פתח לפעולה הדדית של ממשל ביידן או כל ממשל עתידי בארצות הברית. כשהממשלה הזו מצפצפת על הבטחות מדינת ישראל בהווה ובעבר לאמריקאים, היא בעצם פותחת פתח למצב שבו האמריקאים יכולים לחזור בהם מההבטחות שלהם כלפינו. וזה המקום להזכיר שיש לא מעט הבטחות של אמריקה – של ממשל ביידן וממשל טראמפ – שאנחנו מאוד רוצים שיתגשמו. אחת מהן היא הקמה של שגרירות הקבע בירושלים; יש את נושא הקונסוליה במזרח העיר; יש כמובן גם את הפטור מוויזות. זו רק רשימה חלקית. דבר שני שמאוד מדאיג הוא שעיני כל המזרח התיכון נשואות כבר תקופה ליחסים בין ישראל לארצות הברית. הם עוקבים בצורה מאוד מדוקדקת לראות אם הדלת בוושינגטון עדיין פתוחה בפני ראש הממשלה נתניהו, והם מגלים שיש שינוי בטיב היחסים. שינוי כזה לא רק מאיים עלינו ועל החוסן המדיני והביטחוני שלנו כי הוא מערער את היציבות של הקשר האסטרטגי והחשוב ביותר שלנו בעולם, אלא הוא גם מעביר מסר סמוי ומסוכן לא פחות לכל אותן מדינות –אם אלה שאנחנו בקשר איתן ואם אלה שלא במזרח התיכון – שמחשבות כעת מסלול מחדש, ואת ההשלכות של זה אנחנו כבר רואים. ממקום של עתיד חדש ומבטיח במזרח התיכון רק לפני שנה אנחנו מוצאים את עצמנו במציאות חדשה שמתהווה לנגד עינינו, שבה מדינות אומרות: אולי הדרך לוושינגטון כבר לא עוברת בירושלים. ואם הדרך לוושינגטון לא עוברת בירושלים, מדינות שונות ברחבי המזרח התיכון נאלצות לחשב מסלול מחדש ובריתות מחדש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עידן רול (יש עתיד):

ולכן ההחלטה הזו היא החלטה בעלת השלכות ביטחוניות ומדיניות, ולטעמי, זו החלטה פשוט לא אחראית. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת – איפה ביסמוט? לא פה? חבל. ראיתי קודם בטוויטר את הנאום של חבר הכנסת ביסמוט, מוקדם יותר, בדיון של 40 החתימות, שעסק באלימות בחברה הערבית. ביסמוט למעשה מזלזל בטענות כלפי נתניהו, שיש לו חלק במצב שבו נמצאת החברה הערבית היום, וטוען בדרכו המיוחדת שנתניהו כלל לא אשם, ולא רק שהוא לא אשם – למעשה הוא עשה רק טוב. ראש ממשלה שמכהן כבר שני עשורים לא אשם בבעיות שקורות במדינה שלו. אז בגלל שביסמוט כנראה לא באמת מבין דבר בחברה הערבית, והאמת היא שמעניין אותי לדעת מתי יצא לו לאחרונה להגיע לכפר או למגזר וקצת לשמוע מהתושבים על הקשיים שהם מתמודדים איתם, אני אנצל את הדקה וחצי שנשארה לי כדי קצת להחכים אותו, ואני אשמח להתמקד בחברה הבדואית בנגב, כי את המצוקות שלהם לפחות אני באמת מכירה כל חיי. אז אחת הסיבות שמהן צומחת פשיעה היא עוני. החברה הבדואית היא מהעניות ביותר בישראל. הרשויות המקומיות בחברה הבדואית נמצאות במדד הסוציו-אקונומי בדרגה הנמוכה ביותר במדרג. על העוני בכפרים הלא-מוכרים אני בכלל לא אתחיל לדבר. הפערים בין התלמידים הבדואים ליהודים גבוהים מאוד; אחוזי הנשירה; הזכאים לבגרות והממשיכים לתואר אקדמי בחברה הבדואית נמוכים בצורה משמעותית מהממוצע הארצי. האי-הסדרה של החברה הבדואית גורמת לכך שלתושבים אין מענה מוניציפלי מוסדר; אין יכולת לעקוב אחר תושבי הפזורה ומיקומם בגלל חוסר ההסדרה. אבל גם ביישובים המוכרים ראשי המועצות לא מצליחים להעניק שירותים טובים לתושבים שלהם, כי בפועל הם משרתים מספר הרבה יותר גדול של תושבים מזה שרשומה תחת המועצה, ולכן רמת השירות יורדת. עכשיו, יכולתי להמשיך לדבר על הפערים – בבריאות, בתשתיות, בחינוך, על הנשק הבלתי-חוקי שהדחקתם את קיומו במשך שנים, אבל הזמן קצר; יכולתי להמשיך ולתאר לכם כיצד ההזנחה רבת-השנים של הממשלות שהיו כאן ב-20 השנים האחרונות הובילה בין היתר למצב שבו החברה הערבית בכלל והבדואית בפרט נמצאות בו היום. אבל זה כמו לדבר לקיר, כי בסוף רק דבר אחד חשוב, והוא שביבי לא אשם. אז מי כן אשם? המנטליות של החברה הערבית? כי הרי הם לא יודעים להתנהג, האלימות היא חלק מהדנ"א שלהם; או אולי הח"כים הערבים, כי הם הרי נורא שמחים לשמוע מדי יום על עוד ערבי שנרצח; זה השמאל, זה בג"ץ. כולם אשמים, אבל מי לא אשם? ביבי לא אשם. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, "מה' מצעדי גבר כונָנוּ". יצא שבדיוק החלפנו פה כשאני בתור.

נאור שירי (יש עתיד):

נסתרות דרכי השם.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

כן, ממש, השגחה פרטית. אנחנו עברנו עכשיו את חג השבועות, זמן מתן תורה, יום הביכורים. איזו התעלות למי שלומד ולמי שזכה לחיות את החוויה האמונית, התלמודית, התורנית של חג השבועות. זה היה בבתי הכנסת, משפחות שחיות את האווירה של מתן תורה – מתמלאים באוצרות נפש אדירים של "ושמחת בכל הטוב". וכאשר אנחנו יוצאים מהחג ויוצאים לרחובות, כמה כואב להיווכח ולשמוע כמה יהודים לא זכו ללמוד את התורה, כמה יהודים נקלעו לסילופים נוראיים נגד התורה, כמה בורות, כמה ניכור, כמה ניתוק. ממש כואב הלב על הדברים האלה. כמו שאנחנו היינו באים אחרי שנפתחו שערי ברית המועצות, וראינו דורי-דורות של יהודים שומרי תורה ומצוות, ואפילו דיברו יידיש וידעו הכול, אבל לא ידעו יהדות, ואמרו: 70 שנה לא לימדו אותנו – לפגוש את הזרות הזאת, את האיבה הזאת, שכבשו את לבבותיהם ומוחם של מאות אלפי יהודים בארץ הזאת, דוברי עברית שנמצאים פה בארץ, זה ממש שובר את הלב. יהודים חשבו תמיד שסובלים מהגויים משנאה ואנטישמיות ומכות ורדיפות ופוגרומים, אבל כשנגיע לארץ ישראל לא יהיו דברים כאלה – לא ישנאו יהודי בגלל שהוא יהודי, לא יבזו יהודי בגלל בגדיו ולבושו, לא יקפחו אותו בגלל שהוא יהודי ולא יצעקו לו: פרזיט, אתה לא מייצר, לא יצרני, כל הדברים האלה שהגויים אמרו עלינו. והינה אנחנו רואים שלא רק שהאנטישמיות הזאת נמצאת בתקשורת – שם היא הייתה תמיד – אלא היא יצאה לרחוב. אנשים שמעולם לא שנאו חרדים פתאום נכנסים לפחד. יש איזה פוביה – חרדופוביה, דתיפוביה. פוחדים, הם פשוט פוחדים: הינה, הם הולכים לעשות פה שחור, הם הולכים להרוג אותנו, הולכים להרוס אותנו, הם מסוכנים. אני לא רוצה להגיד שמות של אנשים שעמדו בראש מערכות ביטחון שאומרים: היהודים האלה הם סכנה קיומית, איום קיומי על המדינה. אין להם בושה לפרסם את זה. זה ממש "והִנֵה בעָתָה". והמשטרה, אותה משטרה, שכשרואה שני חרדים יורדים מהמדרכה, מכה באכזריות נוראה – מאפשרת לסגור את נתיבי איילון; זכות ההפגנה. איפה כל הזכויות האלה היו כשהחרדים או המתנחלים הפגינו? לא היו הזכויות האלה. פתאום נהיו זכויות. אתם חושבים שזה באמת זכויות? מותר לפגוע בחברי כנסת? ברוטמן? תארו לעצמכם, רבותיי, שחרדים או מתנחלים היו עושים לחברי כנסת מהשמאל את מה שעשו לרוטמן או מה שעשו לסעדה. המדינה הייתה רועדת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עשו את זה שנה שלמה.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

ופה הכול לגיטימי, הכול מותר.

היו"ר ניסים ואטורי:

נגמר הזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

זה מה שעשו – – – זה מה שעשו – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

נגמר הזמן.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

זה מראה את עוצמת הניכור והפילוג והשיסוי. והם מדברים איתנו על זה שהעולם כולו לא ישקיע פה, כי הוא רואה שזו מדינת חורבן – הם יצרו את החורבן, הם מוציאים את דיבת הארץ לכל העולם כולו, מספרים לגויים שהיהודים הם אפלים – –

נאור שירי (יש עתיד):

קח את הזמן, ואטורי – – – הכול בסדר.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא צריך עזרה. תודה רבה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

נגמר הזמן.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

– – והם אומרים שהמדינה נגמרת.

היו"ר ניסים ואטורי:

הרב אייכלר, נגמר הזמן.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

אני אסיים, אדוני היושב-ראש. גם אני נותן רק משפט סיכום לכל אחד.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – אתה מדבר כבר שתי דקות אחרי הזמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

כולם מקבלים, חבר הכנסת שירי.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

לכל אלה אני נותן משפט סיכום אחרי הזמן; גם אני אקח משפט סיכום.

נאור שירי (יש עתיד):

שתי דקות אחרי, אני סימנתי לך להסתכל.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

אליהו הצדיק ראה ברחובות ירושלים ילד קטן נפוח כפן ואמר לו: רצונך שתחיה? אלמד אותך שמע ישראל. אז הוא אמר לו: הס מלהזכיר, כי לא לימדני אבי ואימי: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". אני אומר לכם: תלמדו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ותמצאו אושר בחיים ותראו שאין לכם פה אויבים. יש לכם פה אחים, גם אם אתם מנוכרים אליהם.

קריאה:

אחים אנחנו.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

כן. אני שמעתי את הנאום שלך קודם.

קריאה:

לא, אחים אנחנו, גם להט"בים.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

אני צריך לדבר על זה, כן. שיהיה בהצלחה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי, בוא נראה אותך עושה את זה בשלוש דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

איחלתי לחייל הצלחה.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

תיתן לנאור משפט סיכום אחרי שלוש הדקות.

היו"ר ניסים ואטורי:

אותו אי-אפשר לעצור שתי דקות אחרי הנאום.

נאור שירי (יש עתיד):

תדע לך, לא היה לי מה להגיד, אבל עכשיו נתת לי משפט סיכום.

היו"ר ניסים ואטורי:

מבחן שירי. אני עושה מבחן שירי. בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – איתך, שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי, מה קורה?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

הוא לא התחיל, תני לו להתחיל – – –

נאור שירי (יש עתיד):

תדעו לכם, אני רוצה להיות כן איתכם, אני מקנא. אני מקנא בכם. לכם יש יכולת, במיוחד היום בנאום של ראש הממשלה. יש לו יכולת אמיתית. הוא מאמין בזה, הוא חי – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אתה יכול להצטרף.

נאור שירי (יש עתיד):

הינה, תראי את מבחן הקבלה. הוא חי פשוט במדינה אחרת. לפעמים יש לי הרגשה שהקואליציה הזו חיה במדינה שונה משלי. עכשיו, למה אני אומר את זה? כי הוא עומד פה עם טון הבריטון שלו ובאמת עם הביטחון והיכולת הרטורית שלו, ואתה יושב ואתה אומר: אוקיי, אולי אני איזה חייזר שחי במדינה אחרת, שרואה דברים אחרים. קודם כול, מאוד הרשימה אותי היכולת שלו לגלות את הבינה המלאכותית. באמת, מה שנקרא, בוקר טוב, ביבי, אח שלי, זה באמת רץ כבר איזה ארבע שנים, יש את זה היום בכל מקום, אבל תקום ועדת היגוי. זה היה מצחיק, אבל במדינה שלו הכול טוב. רשמתי לי כמה דברים: במדינה של ביבי ניר ברקת הוא שר האוצר. ידעתם את זה? איתמר בן גביר לא יהיה שר בממשלתו, אז הוא לא שר; מחירי הארנונה במדינה שלו ירדו; מחירי החשמל נעצרו; צה"ל חיסל מזמן את חמאס, רבותיי; הסיפוח, שהובטח כל כך הרבה שנים וחלמנו עליו, קוים; ח'אן אל-אחמר מפונה – אני לא ידעתי את זה; ההסכם עם לבנון, שהוא כל כך התנגד לו – הוא סיים אותו, אין הסכם עם לבנון על חלוקת הגז.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש להתחיל לסכם.

נאור שירי (יש עתיד):

סליחה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה לוקח שלוש דקות לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

תאגיד השידור נסגר; המגנומטרים בהר הבית עובדים והכול בסדר; עונש מוות למחבלים עבר. אני באמת רוצה גם לברך את ראש האופוזיציה בזמן ההתנתקות, מר בנימין נתניהו. היכולת שלו לעמוד ולומר את הדברים האלה – אתה יודע, אנחנו יושבים, חבר הכנסת פוגל, לפעמים אני צועק, ולפעמים אני יושב ואומר: בוא'נה, זה לא נורמלי. לא יכול להיות שיושב בן אדם – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

53 מיליארד, אל תשכח.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, על 53 המיליארדים זה כבר באמת – יושב בן אדם ומספר את זה כאילו לפניו היו תפוזים.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא יודע על מי הוא מדבר.

נאור שירי (יש עתיד):

ואתה מאמין בזה; אתה אומר: בוא'נה, הבן אדם באמת הקים את המדינה. הוא דיבר היום כאילו יש Palestine לפני, וכשהגיע ביבי, קמה מדינת ישראל. איזו יכולת מופלאה.

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, רגע, שנייה אחת.

נאור שירי (יש עתיד):

זו יכולת מופלאה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני עוצר את הזמן שלך. יש לך עוד 13 שניות.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, אתה עוצר לי את הזמן ונותן לי חצי ממה שנתת לאייכלר, כי נתת לו שלוש וחצי דקות יותר. אופיר, תשמע, היה פה משהו היום.

היו"ר ניסים ואטורי:

גם ככה אתה מקבל דקה. נבו, בגלל שנכנסת באמצע – הוא מדבר על לפיד. בבקשה, תמשיך.

נאור שירי (יש עתיד):

אוקיי. אז אני רוצה שנייה לתת לכם איזה גונג מהמציאות – גברתי סגנית שר האוצר, אני שמח שאת פה: במדינת ישראל, למרות כל מה שאמרתם – טלי, תסכימי איתי על כל סעיף עכשיו.

טלי גוטליב (הליכוד):

בטח, ברור.

נאור שירי (יש עתיד):

שטראוס העלתה את המחירים ב-3.2%; הפירות והירקות עלו ב-1.6%; החשמל עלה ב-16%; ביטוחי הרכב עלו ב-35%; מחירי התיירות כתוצאה מעליית הדולר – ב-34%.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אתם חתמתם פה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

הארנונה עלתה החל מ-1.4%, ובשנה הבאה היא תעלה יותר – תן לי לסיים; המים עלו ב-4.8%.

היו"ר ניסים ואטורי:

אותו ואת אייכלר אי-אפשר לעצור אף פעם.

נאור שירי (יש עתיד):

מוצרי עלית עלו ב-1.4%; המעדניות עלו ב-9%; אסם העלתה ב-4.7%; דיפלומט – ב-15%; שסטוביץ – ב-10%; מחלבות גד – ב-5%; הלחם המפוקח עלה ב-5%. גונג מהמציאות. תתעוררו. על מה אתם מדברים?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

כולם משלמים פי עשרה יותר. אני בכלל עוד לא דיברתי על מחירי הארנונה, על הריבית.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, חבר הכנסת שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

עכשיו, מה אני אוהב? באמת משפט אחרון, כי היא אמרה לי: מי גלגל את זה? כשירדו המחירים בתחילת כהונתם – לפני שלושה-ארבעה חודשים ירדו המחירים של הדיור בפעם הראשונה מזה x זמן – כתב ישר שר האוצר: התחלה של המדיניות שלנו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

אז אני לא מבין איך הצלחתם בחודשיים – את עושה לי פרצוף כאילו הוא לא עושה את זה. אני ארד ואני אראה לך את זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

בחודשיים הם הצליחו להוריד את מחירי הדיור, אבל העלייה של עשרות אחוזים בכיס של כל ישראלי במדינת ישראל היא ירושה. זו הבריחה הקלאסית שלכם מאחריות. אפס לקיחת אחריות. תודה רבה. שיהיה המשך ערב טוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

בטח. לקחת פעמיים זמן מאייכלר. הינה, יש לי פה סטופר שהפעלתי – דקה ו-40 יותר מהזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מודה לך – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אז אל תטיף מוסר.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מודה לך. ואתה יודע מה? תושבי מדינת ישראל מודים לך יותר.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – כולם מקשיבים לך. כל תושבי מדינת ישראל מקשיבים ללילות ההזויים והמבוזבזים האלה על חשבון משלם המיסים.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת גדי איזנקוט – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבר'ה, כל הכבוד לנו, באמת. הלילות האלה זה פשוט משהו. שימו לב, הלוא יש לכם גם את חוק צלילה. ב-03:00 – – –

קריאה:

רק התחלנו את המליאה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש לי היום קיזוז. ב-03:00 יש לכם את חוק הצלילה, חוק הצוללים. בהצלחה.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, אמרו לך מהסיעה למשוך זמן בגלל שאנשים באירוע, בחתונה?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, עד שמירב הסתדרה לה בנחת.

היו"ר ניסים ואטורי:

אוקיי. טוב, אני אתן למירב. בבקשה, שלוש דקות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני עזרתי לחברת האופוזיציה מירב להסתדר בנחת לנאום.

קריאה:

איזה אירוע?

היו"ר ניסים ואטורי:

חתונה. לא הוזמנת, לא נעים לי להגיד לך.

מירב כהן (יש עתיד):

מה, מישהו התחתן?

היו"ר ניסים ואטורי:

מישהו מהסיעה שלכם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

נברך את הזוג הצעיר – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, לעצור את הזמן? קדימה.

מירב כהן (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו נמצאים במדינה עם הרבה מאוד אירועים ואירוע רודף אירוע, אבל אני רוצה להתעכב על מה שחשוב באמת. עבר כאן בשבוע שעבר תקציב מדינה לשנתיים שאני חושבת שכולנו צריכים להתבייש בו, לא משנה למי הם הצביעו בבחירות האחרונות. אין בו שום בשורה חברתית, שום סיוע לשכבות החלשות, שום סגירת פערים חברתיים. זה דבר שאמור להטריד כל אחד מכל מפלגה שהיא. כשאני אומרת שאין בשורות, אני אומרת שאין שקל של תוספת למען הזקנים, גם אלה שאין להם פנסיות ומתקשים להזדקן בכבוד; אין שקל של תוספת למען שורדי השואה. נתנו מענקים להרבה אנשים, אבל לא להם, לחלשים ביותר; אין המשך תקצוב של התוכנית הלאומית למיגור האלימות בתוך המשפחה, הכסף הזה שאמור לממן את התוכניות שימנעו את הרצח של האישה הבאה בביתה. אתם יודעים מה, גם ההבטחות להגברת הביטחון האישי ו-9 מיליארד שקלים למשרד לביטחון פנים, אפילו זה לא הופיע. אפילו דברים שאתם הבטחתם – חינוך חינם מגיל אפס עד שלוש לא מופיע. בקיצור, גם הבטחות שאתם נתתם לבוחרים שלכם מוסמסו לחלוטין, ובעיניי זו בגידה בבוחרים שנתנו את האמון. מה שכן יש בתקציב הזה זה הרבה מאוד כספים סקטוריאליים, כספים שבסוף גם פוגעים בסולידריות שלנו כחברה, כי כשאנשים משלמים מיסים הם רוצים לדעת שייתנו את זה לחלשים באמת, לאלה שלא יכולים לעזור לעצמם. בשביל מטרה כזאת נעלה כל אחד מוכן לתת גם 50% משכרו, אבל כשנותנים את זה לאנשים שלא תמיד זקוקים לכך אבל הם פשוט מזדהים עם המפלגה הנכונה – זה פוגע בסולידריות שלנו וברצון להמשיך ולתרום. יותר גרוע מזה – הכספים בתקציב הזה מנציחים תופעות קשות של עוני, של אי-השתתפות בשוק התעסוקה, של לא ללמד ילדים קטנים את מקצועות הליבה כך שתהיה להם הזדמנות להתפרנס ולהצליח בחיים. זה פשוט פוגע ביכולת לקבל הזדמנות שווה לכל ילד במדינת ישראל. לא אני אומרת את זה, ראש אגף התקציבים שחתום על התקציב הזה אומר: הוא תקציב רע, תקציב שיעלה טריליוני שקלים למדינת ישראל לאורך שנים. חשוב לי לומר שאני מאמינה שכל אדם במדינת ישראל צריך לחיות על פי צו מצפונו, על פי האמונה שלו. אני מכבדת אנשים שחיים בצורה אחרת ממני, ואני גם לא חושבת שצריך להכריח אנשים לעשות דברים. אבל כל אחד חייב לקחת אחריות על חייו, ואם יש קבוצה שבוחרת שלא לעבוד או לא ללמוד או לא להגיע להשכלה גבוה, זה בסדר, זו החלטתה, אבל קחו אחריות על המעשים שלכם, ואל תבואו ותדרשו עוד קצבאות ועוד הנחות ועוד תלושי מזון שמותאמים רק לכם. תיקחו אחריות, אחרת כל המדינה הזאת תיגרר למטה. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת בליאק – אינו נוכח.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

מירב כהן (יש עתיד):

וולדיגר, התקציב שלכם הוא בושה. בושה גדולה.

נאור שירי (יש עתיד):

טוב שנלחמתם במונופולים וביוקר המחיה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

נלחמים.

היו"ר ניסים ואטורי:

די. אני אקרא קריאות לפי שקרים.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

בחיים לא ראיתי כל כך הרבה דאגה מצידכם לחרדים שיהיה להם ליבה, שילמדו.

נאור שירי (יש עתיד):

מה קשור חרדים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – משהו להירגע.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

יש שר, אדוני היושב-ראש?

היו"ר ניסים ואטורי:

שר המשפטים יריב לוין מייצג את הממשלה. בבקשה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אז אני מוכיחה את עצמי – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

גמרת לו דקה.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

לא, זה לא שלי, זה שלה. חבריי חברי הכנסת, אני לשם שינוי רוצה להחזיר את הדיון לחוק שעליו אנחנו דנים פה ועליו אנחנו מצביעים. אנחנו פה באירוע מאוד מאוד מעניין, כי למעשה הממשלה פה מציעה לחזור אחורה, למציאות שהייתה לפני שנת 2017. נדמה לי, כמיטב זיכרוני, אדוני שר המשפטים, שבשנת 2017, כשהחוק שרוצים לבטל אותו חוקק, אדוני היה יושב-ראש עמית של ועדת שרים לחקיקה ושר בממשלה. לא היה סיכוי שהחוק היה מחוקק – של חבר הכנסת פורר; גם הוא כרגע שקוע בוויכוח נלהב אחר – אם שר המשפטים של היום לא היה שם עליו את הגושפנקה כיושב-ראש ועדת שרים או כיושב-ראש עמית של ועדת שרים לחקיקה. לכן יש פה מעשה מוזר: ראש הממשלה הוא אותו ראש ממשלה; יושב-ראש ועדת שרים לחקיקה הוא אותו יושב-ראש ועדת שרים לחקיקה; חלק גדול מאוד מהשרים בממשלה הזאת היו חברי כנסת וחלקם אפילו שרים בממשלה ההיא; כל המפלגות, כולל מפלגות חרדיות שאז ישבו בממשלה, אז הן תמכו בתיקון של חבר הכנסת פורר, בשנת 2017, ועכשיו, שש שנים אחרי זה, הם מבטלים ומחזירים את המצב אחורה. אני לא מכיר הרבה מצבים מהסוג הזה, של כזה פליק-פלאק של 180 מעלות. אבל מה תהיה התוצאה של השינוי הזה חוץ מההתהפכות הפוליטית? למעשה אנחנו נחזור למציאות שקיימת אך ורק במדינת ישראל. אין היום מדינה בעולם המערבי שבה בן אדם אזרח ואין לו דרכון. אין כזה דבר. לכן הסיטואציה הזאת שמייצרים היא חסרת תקדים ומייצרת אפליה מוחלטת בין שני סוגי אזרחים של מדינת ישראל: אלה שעלו לפה ואלה שכאן. אומרים לי שזה בא להבטיח את העובדה שאנשים לא יעלו בשביל דרכון. מי שאומר את זה לא יודע שלמעשה שר הפנים אריה דרעי לפני שתי ממשלות שינה את המציאות והיום עולה מקבל דרכון לשנה. אין טעם לעלות בשביל דרכון, זה כבר לא שווה. אם אתה לא גר פה, בעוד שנה הדרכון מתבטל ואתה מקבל תעודת מעבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מוסיף לך 30 שניות.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

תודה רבה. ולכן בסופו של דבר היום אין כבר תופעה שפעם דיברו עליה, של עליית דרכונים, אבל אנחנו במו ידינו אומרים לעולה חדש שמגיע לארץ: יש לך עסקים בחו"ל? יש לך פרנסה בחו"ל? אתה אומן? מדען? ספורטאי? נשארו לך עוד כל מיני עבודות במדינה שממנה באת? יצאת משם מהר כי אולי השערים יכולים להיסגר ולא מכרת את הרכוש שלך? אם אתה צריך לנסוע – לא, אתה לא תיסע עם דרכון, אתה תיסע עם תעודת מעבר, שזו בעיניי גישה של אפליה בלתי נסבלת. אומנם זה לא הצעד היחידי שהממשלה הזאת עושה נגד עלייה.

היו"ר ניסים ואטורי:

30 שניות לא 30 דקות.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

יש לה איזשהו ספורט כזה בחודשים האחרונים, לחשוב מה עוד אפשר לעשות כדי להקטין את מספרי העלייה ולפגוע בעולים, לצערי היא גם מצליחה ועושה צעד אחר צעד, והחוק הזה הוא עוד תוספת לעניין הזה. לכן אני מציע לממשלה ולכנסת להתעשת כל עוד זה לא מאוחר ולמשוך את החוק הזה חזרה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ניסים ואטורי:

מי אמר את זה? רק אל תפריע להם, כך אני לא אצטרך להוסיף להם זמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

תראה איזה טובה אני – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

את נשמה יקרה, אבל את לוקחת לו 30 שניות וצריך להוסיף לו את זה. בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

חבר הכנסת אשר – –

יעקב אשר (יהדות התורה):

אני מבקש הקשבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אימא שלו עכשיו מתקשרת – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – יש שיר יפה שכתב נתן אלתרמן שנקרא "אחד מן הגח"ל": מסיפון אונייה מתנודדת / הוא ירד אל רציף הנמל / וחיכתה ברציף לו מולדת / בדמות אוטו צבאי וסמל. //היא את שמו בחותמת הטביעה / היא השליכה בגדיו אל השק / ושבועה נוראה היא השביעה /לקולו של הגשם הדק. // עוד הארץ הזאת לא נתנה לו" – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני מדלג, הרי אתם לא תיתנו יותר זמן. "ונראהו זוחל או כורע / או עומד עם צלחת בתור / ונדע: ללא בית ורע / קר ללחום את מלחמת הדור. // עוד הארץ הזאת לא נתנה לו / לא ידיד, לא פינה למקלט / לא שמחה מן האלף הללו / אשר לנו היו למתת. // לא, כי רק את חייו, פליטי חרב / הוא קיבל על החוף מידה. / אבל גם את חייו, אי בערב – –"

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא השיב בנופלו בעדה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

"– – הוא השיב בנופלו בעדה." השיר הזה מתאר, כמובן, את הפליטים, עולים שהגיעו לכאן ומייד גויסו, עוד לפני שיכלו בכלל – לא יודע אם הם ידעו אפילו לאחוז רובים – ונפלו במלחמת השחרור ובמלחמות; אפשר להגיד במלחמות ישראל גם בהמשך, אדוני היושב בראש.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מה ראשי התיבות של גח"ל?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

גיוס חוץ לארץ.

טלי גוטליב (הליכוד):

גח"ל זה ראשי תיבות. יש את זה גם לאריק איינשטיין.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

חוץ לארץ אני יודע. אבל – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, אני לא יודע איך יוצא שתמיד כשאני עולה לנאום, טלי גוטליב עולה לנאום איתי.

היו"ר ניסים ואטורי:

כי אמרת שהיא עושה את זה הפוך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני מנסה לעלות, לדבר לבד, אני עולה לדבר – היא עולה איתי, תמיד. אני לא מצליח.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מצטרפת אליך לשירו של נתן אלתרמן, עם המילים האדירות של השיר.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תוספות – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

היא רוצה לקרוא איתך את השירה בדואט.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני אחזור לשירו של אלתרמן. למה הבאתי את השיר הזה? נתן אלתרמן – ולא בפעם היחידה כמובן – בגדולה, מצליח לתאר את המציאות המטורפת הזאת של מדינת ישראל, שבסוף היא מדינה של עלייה; מדינה שב-1890 היו כאן כ-18,000 יהודים, ב-1948 היו כאן כבר 600,000 יהודים, והיום אנחנו נמצאים בסדר גודל של שבעה מיליון יהודים בארץ ישראל. אלה מספרים מדהימים. הם לא קרו בגלל הריבוי הטבעי הנפלא שלנו, הם קרו בעיקר בגלל העלייה המדהימה שהגיעה לאורך כל השנים למדינת ישראל. גם היום, שתדע, אדוני היושב בראש, אם נוחת עולה במדינת ישראל, בתוך שבועות ספורים – הינה, הרמטכ"ל לשעבר בוודאי יודע – עולה בגיל 18 שנחת כאן, קיבל את תעודת הזהות, בתוך שבועות ספורים הוא מגויס לצבא והולך להילחם. אבל אתה יודע שלפי החוק הזה שאתם רוצים להעביר כאן – מה הוא לא יוכל לקבל? דרכון. עד הסיפור של הדרכון. זאת אומרת, הוא יכול לקבל נשק, הוא יכול חס וחלילה למות על קידוש השם, אבל דרכון, כדי לטוס לחופש, הוא לא יכול לקבל. לכן זה עוול שאי-אפשר להשלים איתו. אי-אפשר להשלים עם העוול הזה, ואני באמת מבקש מהכנסת לדחות את החקיקה הזאת ולא לאשר את התיקון הזה. התיקון הנכון הוא שאזרח בישראל הוא אזרח, הוא אזרח, הוא אזרח. אין אזרחים סוג ב'. וגם עולה שעלה לכאן, אם הוא רוצה להוציא דרכון כדי לטוס לחופש או כי יש לו עסקים בחו"ל, הוא יוכל לעשות את זה כמו כל אזרח אחר – –

ינון אזולאי (ש"ס):

– – – חופש – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – כל החובות וכל הזכויות גם יחד. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת שלמה קרעי – אינו נוכח. חבר הכנסת משה טור פז.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, רגע של רצינות. לפני שבע שנים נרצחה בת של חבר שלי. היא נרצחה כי היא קמה ויצאה מהבית שלה, בכיתה י', והחליטה לעשות מעשה לא פופולרי – היא הלכה למצעד הגאווה, וצעדה שם עם חבר שבאותה תקופה יצא מהארון. במקום הזה היא נרצחה, ברחוב קרן היסוד, לא כל כך רחוק ממלון שחלקנו ישנים בו בלילה בלילות הלבנים. זה קרה לפני שבע שנים. אורי, אבא של שירה בנקי, הוא חבר שלי מהמילואים. מי שיודע מה זה רעות של מילואים אז יודע – לילות ארוכים עם אפוד, נשק, קסדה. יש לאורי ולי רגע שעמדנו אי שם בתוך גוש קטיף במחנה שכבר לא קיים היום, ופתאום שרקו כדורים מעל הראש שלנו. שנינו התכופפנו בתוך התעלה, הורדנו את הראש. אחר כך התברר שזה היה ירי מקלעים של כוחותינו, אבל ברגעים האלה שהכדורים שורקים, נצרבת רעות. שנה אחרי ששירה בנקי נרצחה קיבלתי על עצמי, יחד עם קבוצת חברים מהמילואים, לצעוד לראשונה במצעד הגאווה בירושלים. זו הייתה הפעם הראשונה שלי. ההלם שלי היה שהמצעד מאוד שונה מהתדמית שבדרך כלל יוצאת לו בתקשורת, כמו שהיא יוצאת החוצה. בין השאר, פגשתי שם כמה תלמידים שלי לשעבר, תלמידות שלי גם מבית ספר בירושלים, גם מבית ספר בעמק. לשמחתי הרבה הם צעדו במצעד כשכיפות על הראשים שלהם, הבנים. הם לא התביישו במי שהם, בבחירות שלהם בחיים. השבוע מתחיל חודש הגאווה, ככה הוא מכונה, ואני יודע שלא הכול כאן מוסכם גם בבית הזה, גם בחברה הישראלית. אבל אני גם השנה אצעד במצעד, למרות שאני לא חלק מהקהילה הגאה. ולמה אני אעשה את זה? פעם אחת בגלל שירה בנקי, שנרצחה בגלל שהיא הייתה שם בשביל חבר; פעם שנייה בשביל "לא תוכל להתעלם", הציווי שנאמר בתורה; פעם שלישית, אולי כי יש עדיין היום, ב-2023, ישראלים, גם היום, שאצלם הומו זה קללה, שאצלם להט"ב זה משהו שצריך להפלות או לפגוע בו. כן, אני זוכר רק לפני כמה שנים את השר לביטחון לאומי שלנו כאן, ואני רואה אותו ממול עומד ומפגין מול המצעד. עכשיו באופן אבסורדי, אולי בסוג של צחוק הגורל, הוא אחראי גם לאבטחה של המצעד הזה. אני אמשיך לעמוד ליד כל מי שנרדף ומותקף, אני אמשיך לחבק כל מי שמרגיש שאין לו בית, ושלאחיי שבארון יהיה חודש גאווה שמח.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה. אתה אחריה, כן? זה לפי ביטון הולך.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת משה טור פז, אני כבר לא יודעת אם יש משהו או מישהו שיכול לצחוק מכל מה שקורה כאן, גם לא הגורל וגם לא במקרה של מי שדיברת עליו. הממשלה הזו מוכיחה פעם אחר פעם שהיא עובדת רק בשביל עצמה. אנחנו ראינו את זה לאורך כל החודשים האחרונים; אנחנו ראינו את זה בתקציב. לא מעט דיברנו על זה שהבטיחו לנו יוקר מחיה ולא מטפלים, הבטיחו לנו שיטפלו במשילות ולא מטפלים, בביטחון האישי ובטרור ובעוד הרבה מאוד דברים. אבל אתם יודעים, חבריי חברי הכנסת, שאחד הדברים שהציפו בצורה מאוד מאוד דרמטית בחודשים האחרונים זה את הנושא של ישראל השנייה. דיברו גבוהה-גבוהה על הפריפריה, על מזרחים, על נשים, וראו זה פלא, האוניברסיטה בגליל, שמ-2005 נמצאת על סדר-היום הלאומי, מדברים עליה, הכניסו אותה לאין-סוף הסכמים קואליציוניים, ואף אחד לא עשה כלום. אתם יודעים למה? פוליטיקה. פוליטיקה, בעיקר של הליכוד, שלא ידע להכריע בין הרשויות השונות. אנחנו הגענו בממשלת השינוי, בלי דיבורים, בלי הצהרות, בלי ישראל השנייה, ועשינו מעשה. הקמנו ועדה מקצועית, קיבלנו את ההמלצות שלה, הצבענו עליהן, אישרנו אותן, והתקבלה החלטה במל"ג ובוות"ת על הקמת אוניברסיטה בגליל, בתל חי ובמיגל. חלק מההחלטות היו להקים ועדת הקמה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, חברת הכנסת מירב.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

חברים, חברת הכנסת מירב בן ארי, אני מדברת על האוניברסיטה בגליל. זה חשוב, חשוב לך, הסטודנטים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה לא אני.

היו"ר ניסים ואטורי:

את הכי בכירה שם באזור ההוא.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אחת ההמלצות הייתה להקים ועדת הקמה שתסייע בהקמה של האוניברסיטה, אחרי שזה כבר חתום ומנוי. אני אחזור ואומר: חתום ומנוי. יש החלטה על הקמת אוניברסיטה בתל חי ובמיגל. ואני אומרת לכם בכנות, בחלום הכי רע שלי לא דמיינתי שיהיה מישהו כל כך אמיץ, או לחלופין כל כך טיפש, שיבוא ויגיד: אני עוצר את זה ומבטל את ההחלטה. זה לא שאני לא מקדם את זה, זה לא שאני לא ממשיך את התהליך – זה שאני מבטל את ההחלטה על הקמת אוניברסיטה בגליל. וזה אחרי שמספרים לנו סיפורים על פריפריה וישראל השנייה וכמה רוצים לצמצם פערים, ואת ההחלטה, אני חושבת, הכי דרמטית שהממשלה הזו יכלה לקבל, בלי להתאמץ הרבה, הם פשוט עוצרים. ומי משלם מחיר? כל אותם אנשים, אגב, שמצביעים להם; אנשים שהם משתמשים בהם בכל קמפיין שלהם; אנשים שנמצאים על הגבול הצפוני של מדינת ישראל. וברור לכולם כבר הרבה מאוד שנים – שום מפעל עוגן לא מצליח לעשות את העבודה, אף תקציב שניתן שם לא הצליח לעשות את העבודה; לא תוכנית הגליל הגדולה הצליחה לעשות את העבודה. ידעו שרק אוניברסיטה תהיה ה-game changer, ואת ה-game changer הזה נתניהו חיסל, כמו הרבה מאוד דברים אחרים שהוא חיסל בחודשים האחרונים. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל לא חייבים לנאום.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי, את יכולה להגיד תודה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

חברנו החביב, לא חייבים. נכון, אדוני היו"ר? נגיד, נרשמנו.

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא עוזר לנו לעכב קצת את הדיון עד שיגיעו החבר'ה להצביע.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, ביום שלאחר אישור התקציב קמה פה ממשלה שנקראת "ממשלת הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם", "ממשלת המשיח" – לא המשיח שאנחנו תולים בו תפילות, שיבוא, שיהיה צדק וצדקה בירושלים, ושלום ואחווה ואחדות, המשיח של שלום חנוך. שם הוא אומר: "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם. מה שבא בקלות, באותה הקלות ייעלם".

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

– – – משלם בריבית.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ולמה הציבור מטומטם?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא יפה לדבר ככה. באמת.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא. הממשלה חושבת שהוא מטומטם.

היו"ר ניסים ואטורי:

אה, לא, לא. אנחנו לא חושבים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

למה היא חושבת את זה? כי הייתה לה הזדמנות בתקציב המדינה, בחוק ההסדרים, להגיד לציבור: הינה 16 מיליון שקל ליוקר המחיה; הינה עשרה חוקים למאבק במונופולים. מה עשתה הממשלה? אישרה תקציב, לא יודעת להגיד איפה המיליארדים ליוקר המחיה ולא יודעת להגיד מה החוק שהם עשו בחוק ההסדרים למאבק ביוקר המחיה. היה להם חוק אחד למאבק ביוקר המחיה, בחוק ההסדרים – למנוע ממונופולים של יבואני מזון ותאגידים, באמצעות פירוק החברות אם הם מפירים תחרות. הגיעו לפה דיפלומט, שסטוביץ, הסתובבו פה שבועיים-שלושה, הורידו את החוק הזה. אפילו חוק אחד למאבק ביוקר המחיה ובמונופולים הם לא עשו. ואז יש תקציב, ואז יש חוק הסדרים, ואז הם אומרים: היום אנחנו נתחיל לטפל ביוקר המחיה. הרי הכלי של ממשלה ליוקר המחיה זה התקציב והכלי זה חוק ההסדרים. אמרו לשר הכלכלה: לך, תביא לנו חוקים למאבק ביוקר המחיה. אז שר הכלכלה עובד עכשיו, מביא עשרה חוקים, אבל למה לא הבאתם את החוקים האלה בתקציב המדינה? בחוק ההסדרים?

טלי גוטליב (הליכוד):

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, אל תעני לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – לסלף את העובדות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אל תעני לי. למה לא הבאתם עשרה חוקים ליוקר המחיה בחוק ההסדרים?

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – כסף לחינוך. למה התנגדת לתשלום כסף לחינוך המיוחד?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

למה לא הצגתם לנו 15 מיליון שקל ביוקר המחיה?

טלי גוטליב (הליכוד):

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל למה מציגים את זה ב"ממשלת הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם"? למה מציגים את הדבר הזה? כי הם עשו תקציב ועשו חוק הסדרים והלכו לציבור, והציבור לא מאמין להם, אז ראש הממשלה מקים ועדת שרים אחרי התקציב, אחרי חוק ההסדרים, ליוקר המחיה. ומה מוזר? שהוא הקים ועדה כזאת ב-2012, ב-2013; ושר הכלכלה מודיע שהוא יביא עשרה חוקים ליוקר המחיה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

עבר הזמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לסיים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – אחרי שנגמר חוק ההסדרים.

טלי גוטליב (הליכוד):

עבר הזמן.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני מבקש להוסיף לי שלוש דקות. היא הפריעה לי מהתחלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

שלוש דקות?

היו"ר ניסים ואטורי:

אין בעיה, שלוש שניות. לא עצרת, היא לא הפריעה לך.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

סליחה, זה לא עובד ככה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא עצרת לרגע. לא עצרת לשנייה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני לא אדבר עד שהיא תפסיק. תוציא אותה. עד שהיא לא תפסיק, אני לא מדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תתעצבן. היה לך ריאיון – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני לא מתעצבן. עד שלא תשתקי, אני לא מפסיק.

טלי גוטליב (הליכוד):

הכול טוב. לא מתאים לך – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אי-אפשר ככה. אי-אפשר ככה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, רצית לסיים, אז בואו נסיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל לא הפרעתי לו.

היו"ר ניסים ואטורי:

את מפריעה לו עכשיו. תני לו לסכם.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, ממש.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הפסקת – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא הפרעת, היית נהדרת.

טלי גוטליב (הליכוד):

המורה, אל תתעצבן.

היו"ר ניסים ואטורי:

כשאתה צועק, זה על חשבון הזמן שלך. קדימה, נו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז תגיד לה שתפסיק.

טלי גוטליב (הליכוד):

טוב, המורה – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז שר האוצר אומר בפוסט אחרי התקציב: נאבקתי ביוקר המחיה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

סתם, זה לא מתאים לו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – והבאתי לכם חינוך חינם; מבלף את הציבור. מביא קיזוז במס – עשינו את זה לפניו.

משה סעדה (הליכוד):

מאפס עד שלוש זה – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אפס. כלום לא עשיתם. אפס. זה כלום. אנחנו – טוב, כשהוא יסיים, אני – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת משה סעדה.

משה סעדה (הליכוד):

לא מתאים לך.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לך לא מתאים.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת משה סעדה, אם הייתי מתקן כל אחד שעשה פה טעויות, לא היינו גומרים ב-05:00, אז שב רגע, תן לו לסכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

ממתי אתה – – – אבל ממתי אתה מתעצבן?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לסכם, אני מבקש לסכם. אתה לא הפסקת לצעוק עכשיו ארבע דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל אני לא יכול לדבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר. קח 20 שניות לסיכום.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ככה זה עובד?

היו"ר ניסים ואטורי:

30 שניות – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

שר האוצר אומר: חינוך חינם. מענקי מס נתנו לפניו ומענקים לעסקים קטנים נתנו לפניו, אבל ל-6,000 ו-8,000 שקל עכשיו – הוא לא נתן כלום להורים האלה, כי אין להם מיסים, וזה שכר נמוך, אז הוא מבלף את הציבור. לכן מקימים את ועדת יוקר המחיה – –

היו"ר ניסים ואטורי:

מבקשים שתרד, מהחבר'ה שלך.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – כי הממשלה חושבת שהציבור מטומטם והציבור ישלם. לא קונה את הבלוף של המאבק ביוקר המחיה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מיכאל, תגיד את זה עוד פעם.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כל שבוע.

משה סעדה (הליכוד):

מיכאל, אתה מוזמן להצטרף אלינו.

היו"ר ניסים ואטורי:

די, חבר'ה, הוא צוחק.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אנחנו נגיד את זה כל שבוע. כל שבוע. כל שבוע נגיד לכם את זה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת מיכאל ביטון, קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מיכאל, מיכאל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה לא רואה שהוא צוחק? אפילו הסדרנים לא קופצים עליו, ואתה אומר לו קריאה ראשונה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת מיכאל ביטון.

משה סעדה (הליכוד):

אולי הוא החליט לעבור לימין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא מאמין. יש חברי כנסת ימנים, הם פשוט לא בליכוד. זה קורה. יש אנשי ימין שהם לא בליכוד. אני שמחה לבשר לכם את הבשורה הזאת.

משה סעדה (הליכוד):

אני מסכים איתך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אני רציתי לדבר על הח"כ הנעלם, אוקיי? כי בשבוע שעבר היה חבר כנסת – אני אעשה לכם ספוילר – שישב והגיש מאות הסתייגויות על התקציב.

היו"ר ניסים ואטורי:

זה שהיה ראש ממשלה, לא?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מאות הסתייגויות. חבר הכנסת הזה היה מהקואליציה. הוא ישב ובאמת עשה עבודה, הוא והיועצים שלו – צריך לפרגן לו – והגיש מאות על מאות הסתייגויות, וזה מאוד הפתיע אותנו, כי חברי כנסת בקואליציה לא אמורים להגיש מאות הסתייגויות על התקציב. ואז, הפלא ופלא, הח"כ נעלם, ואיתו נעלמו מאות הסתייגויות; הוא הגיע לפה, ויתר על כולן והצביע על התקציב ביחד עם הקואליציה. אתם יודעים מי זה הח"כ הנעלם?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

יפה מאוד, מטי. היה ח"כ כזה, שעשה עבודה. קודם כול, אני רוצה לשבח אותו, כי זה לא ברור מאליו. ועם זאת – נראה לי שהוא כבר לא פה – אנחנו נשמח לדעת מה הוא קיבל בתמורה. כי אני חושבת שזה לא פייר לכם, חברי הקואליציה, שיכולתם להגיש גם אתם מאות הסתייגויות ולקבל מיליונים. אתם יודעים כמה אבי מעוז קיבל?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

285.

מירב בן ארי (יש עתיד):

285 מיליון. פוגל, לא חראם? תחשוב מה יכולת לעשות בוועדה עם 285 מיליון שקל. לימור, לא חבל על כל המיליונים? יכולת לבנות עוד התנחלות בחומש, עוד בית כנסת. כבר קיבלתם את השטח. תחשבי מה עוד, תחשבי כאן. תחשבו על אלי דלל – כמה חלומות יכלו להגשים לך אם רק היית מגיש חצי מההסתייגויות של אבי מעוז. בועז, לא חבל? טלי, כל החלומות שלך יכלו להתגשם אם רק היית מגישה הסתייגויות כמו אבי מעוז.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה חלומות יש לי – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

חבר'ה, אני מאוד מאוד מקווה שלא – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה חלום יש לי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לך מלא חלומות. בואי, את גם מספרת עליהם. אני חושבת עליך, ואטורי, באמת, מה לא הקרבת כדי להיות חבר כנסת? פריימריז זה מאבק, זה כסף. אם רק היית מגיש 50 הסתייגויות, תחשוב כמה כסף יכולת לקבל. חלילה, אני לא אומרת את זה בציניות, אני אומרת את זה ברצינות.

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אופיר כץ קיבל 80 מיליון, עזוב.

אופיר כץ (הליכוד):

ו-5.

היו"ר ניסים ואטורי:

ו-5, 85 מיליון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

85, אנחנו לא נפגע בו. אני רק אומרת שלפעמים, חברים, כמו שאומר השיר, חלומות מתגשמים. אז בפעם הבא, ואטורי, כשיש תקציב, תגישו מאות הסתייגויות, ועל כל הסתייגות תקבלו 0.5 מיליון שקל. לדעתי, ואטורי, חלומות רבים שלך ושל אחרים יוכלו להתגשם. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני יכול להודות שיושב-ראש הקואליציה אופיר כץ הגשים לי הרבה חלומות בלי שהייתי צריך להתאמץ הרבה. תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. אני מבקש מכל חברי הכנסת לשבת. חבר הכנסת סעדה, נא לשבת, לא להפנות את הגב. הצבעה. אנחנו נצביע על הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 10), התשפ"ג–2023 – הצעה ממשלתית. ההצבעה היא אלקטרונית. נצביע קודם כול על הצעת החוק הממשלתית. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 10), התשפ"ג–2023, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

31 בעד, 24 מתנגדים. הצעת החוק הממשלתית אושרה בקריאה הראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ועדת הקליטה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

קרן העושר.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

תעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה.

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא שומע. זה יעבור לוועדת הכנסת לקביעת ועדה. תודה. אנחנו נצביע על הצעת חוק הדרכונים (תיקון – מתן דרכון לעולה), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת יוסף טייב, בהצבעה אלקטרונית. אני מבקש לשבת, חברי הכנסת. עכשיו הצעת החוק הפרטית. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – 21 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הדרכונים (תיקון – מתן דרכון לעולה), התשפ"ג–2022, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

24 בעד, 21 מתנגדים. אני מודיע שהצעת חוק הדרכונים (תיקון – מתן דרכון לעולה), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת יוסף טייב, עברה בקריאה הראשונה, וזה יעבור לוועדת הפנים ואיכות הסביבה.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא שומע אתכם.

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

ועדת העלייה והקליטה.

היו"ר ניסים ואטורי:

זה יעבור לוועדת הכנסת לקביעת ועדה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא – הצעת חוק הכניסה לישראל (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"ג–2023, יציג שר המשפטים מר יריב לוין. בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מביא לכאן, לבקשת שר הפנים, בשם הממשלה, את הצעת חוק הכניסה לישראל (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש). אני מוכרח לומר, חברת הכנסת בן ארי, שקיבלתי פה ספר שלם להביא בעניין הזה. אני אשתדל לעשות את זה מהר, כי זה לא חוק של המשרד שלי שאני עוסק בו ויכול להתייחס אליו בקצרה יותר. מטרת החוק היא לאפשר הארכת רישיון לישיבה בארץ לעובדי סיעוד זרים במקרים שבהם נוצר קשר טיפולי הדוק בין העובד הזר למטופל הסיעודי בתקופות ההיערכות שניתנו בתקופת הקורונה, החל משנת 2020 – תקופה שבה מעט מאד עובדי סיעוד זרים נכנסו לארץ ולכן תקופות השהייה של העובדים הזרים השוהים בארץ הוארכה. חוק הכניסה לישראל מסדיר בין השאר את כניסתם של זרים לישראל ואת שהייתם בה. הוא קובע הוראות שונות המסדירות גם ההעסקה זמנית של עובד זר המועסק בישראל לצורך מתן טיפול סיעודי. סעיף 3א(ב1) לחוק מסמיך את שר הפנים להאריך רישיון לישיבת ביקור של עובד סיעוד זר לצורך התחלת טיפולו במטופל סיעודי חדש, גם לאחר שהעובד הזר סיים את תקופת השהייה המרבית המותרות בחוק, וזאת מטעמים הומניטריים מיוחדים וחריגים. בקשות הארכה אלה עשויות להידחות, בין השאר בשל אי-עמידה בתנאי הסף שבסעיף או מטעמים מהותיים אחרים. בעקבות התפשטות נגיף הקורונה הוטלו בעולם כולו, ובישראל בייחוד, הגבלות שונות על האוכלוסייה במטרה למנוע את התפשטות המגפה, לרבות הגבלות על כניסה למדינות ויציאה מהן. בעקבות זאת הצטמצם גם מספר עובדי הסיעוד הזרים החדשים שנכנסו לישראל. הצמצום הזה יצר צורך חריג לתת פתרונות טיפול זמניים לאוכלוסיית המטופלים הסיעודיים בישראל, ולנוכח האמור, במרץ 2020 הודיעה רשות האוכלוסין וההגירה כי החליטה על מתן תקופת היערכות ליציאתם מישראל של עובדי סיעוד זרים שבקשות ההארכה לגביהם נדחו, שבה לא תיאכף הדרישה ליציאתם מישראל. מזמן לזמן פורסמו הודעות שמאריכות את התקופה הזאת. לאחרונה נמצא שמספר העובדים הזרים לסיעוד הנכנסים לישראל חזר להיות כפי שהיה קודם תחילת מגפת הקורונה. לפיכך ניתנה הודעה על הפסקת תקופת ההיערכות ליציאה מישראל, ונמסר כי העובדים הזרים האמורים נדרשים לצאת מישראל עד יום כ' בתמוז התשפ"א, 30 ביוני 2021. בעקבות זאת התקבלו ברשות פניות רבות ממטופלים סיעודיים ומבני משפחותיהם שלפיהן נוצר קשר טיפולי משמעותי בין עובדי סיעוד זרים שלגביהם ניתנה תקופת ההיערכות המוארכת הזאת. לפיכך, וכדי למנוע ניתוק קשר טיפולי ארוך טווח שנוצר בהסתמך על הודעות הרשות בעניין תקופות היערכות מוארכות ליציאה מישראל של עובדי הסיעוד הזרים הנזכרים לעיל, תוקן סעיף 3א(ב1) לחוק באופן שאפשר הארכת רישיון לישיבת ביקור של עובדי סיעוד זרים במקרים שבהם נוצר קשר טיפולי הדוק בין העובד הזר למטופל הסיעודי בתקופת ההיערכות שניתנה בשל מגפת הקורונה, לאחר שבקשות הארכה שהגישו לפי סעיף 3א(ב1) לחוק נדחו בתקופה זו. התיקון האמור נקבע כהוראת שעה לארבעה חודשים בחוק הכניסה לישראל (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א–2021. כמו כן, בעקבות המשך מתן תקופות היערכות בשל התפרצויות נוספות של מגפת הקורונה, אשר גרמו שוב לקשיים והגבלות, תוקן סעיף 3א(ב1) לחוק פעם נוספת באופן שאפשר הארכת רישיון לישיבת ביקור של עובדי סיעוד זרים במקרים שבהם נוצר קשר טיפולי הדוק בין העובד הזר למטופל הסיעודי בתקופת ההיערכות הנוספת שניתנה כאמור, לאחר שבקשות הארכה שהוגשו לפי סעיף 3א(ב1) לחוק נדחו באותה תקופה. התיקון האמור נקבע גם הוא כהוראת שעה לארבעה חודשים, ונקבע בחוק הכניסה לישראל (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"ב–2022. גם לאחר פקיעת הוראת השעה השנייה, ובין השאר בשל השלכות מגפת הקורונה וחילופי הכנסת והממשלה, ניתנו תקופות היערכות נוספות ליציאה מישראל של עובדי הסיעוד, וזאת עד יום כ"ד בשבט התשפ"ג, 15 בפברואר 2023. כעת, משהוקמה הממשלה, ובשל ביטול ההגבלות שנקבעו בעקבות מגפת הקורונה, בכוונת הרשות לסיים את תקופות ההיערכות שניתנו ואת ההארכות באופן סופי, ולא להאריכן מעבר למועד האמור. עם זאת, בהתחשב בקשר הטיפולי שנוצר בין עובדי הסיעוד הזרים שתקופות ההיערכות חלו לגביהם לבין מטופליהם, מוצעת כעת הוראת שעה דומה להוראת השעה השנייה ומאותן סיבות. על פי המוצע תאפשר הוראת השעה בחינה מחדש ואישוש בקשות הארכה של מטופלים שנדחו בתקופת ההתמודדות של המשק עם השלכות מגפת הקורונה באופן חריג, במקרים שבהם הקשר הטיפולי בין המטופל המבקש לעובד הזר נמשך מעל שלושה חודשים, בהסתמך תקופות ההיערכות שניתנו כאמור, ובלבד שבתחילת התקופה הקובעת העובד הזר לא שהה בישראל מעל התקופה המרבית המוצעת. אני מבקש כמובן מהכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת גדעון סער – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב אשר – מוותר; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת דני דנון – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת זאב אלקין – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת משה רוט – אינו נוכח; חברת הכנסת אורנה ברביבאי – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרן מרים השכל – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי, חבר הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר; חברת הכנסת טלי גוטליב. מכרת לי אותו בשני שקל, עכשיו אתה רוצה שאני אגיד לך.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אנחנו מנסים להוריד את הדוברים.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. לא להעיר אותה. חבר הכנסת שלמה קרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – מוותר; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – צעק מספיק, אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת גדי איזנקוט – אינו נוכח; חברת הכנסת רייטן מרום. נעבור להצבעה על הצעת חוק הכניסה לישראל (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"ג–2023. אני מבקש לשבת. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"ג–2023, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 12, נגד – אין, מתנגדים – אין. יעבור לוועדת חוקה להמשך דיון בהצעת החוק לקראת קריאה שנייה ושלישית.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור להצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 106) (שופט עמית), התשפ"ג–2023. מציג – חבר הכנסת שר המשפטים יריב לוין. בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, טוב, הפעם זו הצעה של המשרד שלי, אז אני אוכל לעשות את זה קצר, כי אני מקווה לפחות שאני שולט בחומר. הצעת החוק הזו נועדה להרחיב את האפשרות למנות שופט עמית במערכת בתי המשפט. למעשה זו לא בדיוק הרחבה. החוק היום קובע את האפשרות למנות שופט של בית משפט מחוזי או בית משפט שלום שיצא לקצבה לתפקיד של שופט עמית. הוראות דומות קיימות גם לגבי שופטים בבתי דין לעבודה ודיינים בבתי הדין הרבניים. הצורך בהסדר הזה נועד באמת להתגבר על בעיות של מחסור בכוח אדם שיפוטי וגם להיעזר בניסיון של אותם שופטים ותיקים. המטרה היא פשוטה: ההסדרים היום מאפשרים מינוי שופט עמית ועוסקים בשופטים שנהנים מהסדר של פנסיה תקציבית, אנחנו נמצאים בתהליך של מעבר לפנסיה צוברת – יותר ויותר שופטים שפורשים הם כבר שופטים שנמצאים בהסדרים של פנסיה צוברת – ולכן אנחנו מבקשים לעשות את התיקון הזה על מנת לאפשר גם להם להתמנות וגם לנו את היכולת למנות אותם לתפקידים שונים במערך בתי המשפט. אני מבקש מהכנסת לאשר את התיקון המוצע. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. תיקון קטן לגבי ההצבעה הקודמת, על הצעת חוק הכניסה לישראל (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"ג–2023: תועבר לוועדת הפנים להמשך דיון. תודה רבה. לפי סיכום בין ראש הקואליציה וראשי האופוזיציה, הוחלט לבדוק: האם יש מישהו באולם שנרשם ורוצה לדבר? לא. אתה רוצה? אז אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 106) (שופט עמית), התשפ"ג–2023. נעבור להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 106) (שופט עמית), התשפ"ג–2023, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 12, אין מתנגדים. אני מודיע שהצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 106) (שופט עמית), התשפ"ג–2023, עברה, ותועבר להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא – הצעות חוק מטעם הכנסת לקריאה שנייה ושלישית: הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 36), התשפ"ג–2023. מציג יושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. יש לי כמה דברים להגיד לך תוך כדי.

יעקב אשר (יהדות התורה):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 36), התשפ"ג. מקורה של ההצעה הוא בהצעת חוק פרטית שיזמתי יחד עם חברי חבר הכנסת משה גפני. מטרתה של הצעת החוק היא לתת מענה לדיירים שומרי שבת ומסורת המתגוררים בבנייני מגורים שבהם מותקנת משאבת מים שאופן הפעולה שלה עלול להביא למצב של חילול שבת. הפתרון למניעת חילול השבת הוא בהתקנת מנגנון מיוחד על משאבת המים. במצב החוקי הקיים יש צורך בהסכמת כל בעלי הדירות בבניין להתקנת המנגנון. דרישה זו מקשה על מי שמבקש לעשות את המנגנון הזה, בפרט אלה שגרים במגדלים רבי דיירים. הצעת החוק נועדה לאפשר לבעלי הדירות להתקין את המנגנון – לעשות כן אף ללא הסכמת שאר הדיירים, ובהתקיים התנאים המנויים בהצעת החוק. במהלך הדיונים הוכנסו כמה תיקונים שנועדו להבטיח כי התקנת מנגנון השבת והשימוש בו לא יפגעו בדיירים האחרים ובמערכות הבניין. הצעת החוק המובאת בפניכם מייצרת הסדר מאוזן המאפשר לדייר שומר שבת להתקין מנגנון שימנע את חילול השבת על ידו, וזאת בלי שייפגעו כתוצאה מכך דיירים אחרים בבניין ולא על חשבונם. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מילה אחת לסיומו של הערב הזה. אני קורא לחוק הזה חוק של שבת – מירב, השקעת קצת זמן על העניין הזה, אז את הפאנץ' אגיד, שתשמעי גם את. אני קורא לחוק הזה חוק של "שבת שלום". המשמעות של המילה שלום – ששני אנשים בדעות מנוגדות, באורח חיים אחר, לומדים לחיות יחד בשלווה ובשלום. זה מה שהחוק הזה עושה. גם מגן על זכויותיו של הדייר שומר השבת, שיוכל להתגורר בבניין רב-קומות ולא יצטרך לחפש לעצמו כל שבת דירה חלופית אם הוא לא רוצה להיכשל בחילול שבת. מצד שני אנחנו מוודאים בחוק הזה שלא תהיה פגיעה, שום פגיעה, בזכויותיהם של השכנים. כל ההתקנה, כאמור, על חשבון הדייר המתקין. גם שבת, גם שלום. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מהכנסת לדחות אותן ולאשר את החוק בנוסח שהציעה הוועדה. אני רוצה להודות לצוות המקצועי של הוועדה, גם לצוות המשפטי וגם לצוות ההנהלה. אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה ידידי אופיר כץ. אני רוצה להודות למרכזת האופוזיציה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש מרכז.

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

ולא בכדי, מרכז ומרכזת. הוא עובד היום בשלט רחוק. לא כל יום מגיע חוק שהוא עם ניחוח הלכתי שעובר בצורה כזאת, ואני מודה על כך, באמת, על המאמצים הכנים. לא אסבך אותם יותר מדי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

זה חוק ליברלי – – –

יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):

ואני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על ההקשבה. לילה טוב ושבת שלום לכולם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. נרשמו כמה דוברים. האם מישהו מהדוברים באולם? לא? אה, הסתייגויות קודם, כן. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות, ואני מקריא: קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אנחנו מסירים אותן.

היו"ר ניסים ואטורי:

מסירים?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מסירים.

היו"ר ניסים ואטורי:

כל ההסתייגויות, או שאני צריך להקריא לכם אותן?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

האופוזיציה מסירה את כל ההסתייגויות.

היו"ר ניסים ואטורי:

אוקיי. לכן אנחנו נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. הצבעה. כולם במקום? רגע, הדובר, שיחזור למקום. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד סעיף 1 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 11, אין נמנעים ואין מתנגדים. אני קובע שסעיף 1 עבר בקריאה שנייה – חוק המקרקעין, התשכ"ט–1969, אחרי סעיף 59 וכו'. אנחנו נעבור לקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק המקרקעין (תיקון מס' 36), התשפ"ג– 2023, נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 11, אין מתנגדים. אני מודיע שהצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 36), התשפ"ג– 2023, עברה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

עכשיו נעבור להחלטות על החלת דין רציפות – החלטת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 21) (עבודה בהופעות פרסום), התשפ"ב–2022, כ/888. יושב-ראש הוועדה, הודעה. אין התנגדות?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

זה לא כולם ביחד אתם עושים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא עושה את כולם ביחד?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אין לנו בעיה שתקראו את הכול ביחד.

היו"ר ניסים ואטורי:

להקריא את הכול?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

לנו אין בעיה לעשות הצבעה אחת על הכול, אם זה מקובל על הקואליציה.

היו"ר ניסים ואטורי:

רוצה שארים אותך על הכתפיים? תוריד את זה.

אלי דלל (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

אה, לא ידעתי. תשמע, ואטורי, למדתי פטנט. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהתאם לסעיף 97(ד) לתקנון הכנסת, הריני להודיע כי ביום י"ח באייר התשפ"ג, 9 במאי 2023, החליטה הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, שאני עומד בראשה, להחיל דין רציפות על הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס׳ 21) (עבודה בהופעות פרסום), התשפ"ב–2022. הצעת החוק האמורה, אשר התקבלה בכנסת העשרים-וארבע בקריאה הראשונה ביום כ"ב בסיוון התשפ"ב, 21 ביוני 2022, ומספרה כ/888, נדונה בוועדה המיוחדת לזכויות הילד, והיא הכינה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק, שיזמו חבר הכנסת רון כץ וקבוצת חברי הכנסת, שמספרה פ/2046/24. הצעת החוק נועדה לקבוע תנאים לעניין העסקתם של בני נוער בני 15 עד 17 בתחום הדוגמנות והפרסום ותיווך להעסקה כאמור, כדי לעודד את מעורבות הוריהם של בני הנוער במהלכי העסקה בתחומי המשחק, ההופעות והפרסום לשם מניעת פגיעה בהם וחיזוק ההגנה עליהם. כיום חוק עבודת הנוער, התשי"ג–1953, והתקנות מכוחו, כוללים הגבלות והסדרה מפורטת בעניין העסקת ילדים עד גיל 15 בהופעות ציבוריות, אומנותיות, ובמיוחד בעולם הפרסום והדוגמנות. בין השאר, החוק מחייב קבלת אישור הורים, אישור רפואי, הסכמת המוסד החינוכי, היתר של משרד הכלכלה ונוכחות של ההורה או של קרוב משפחה אחר בזמן ההעסקה או התיווך. אלא שמתברר שהחוק והתקנות לא כוללים הגבלות ותנאים לעניין העסקתם של קטינים בני 15 עד 17 בתחומים אלה, אף שהניסיון מלמד שגם בגילים האלה מתרחשים לצערנו מקרים של ניצול ופגיעה. הצעת החוק מבקשת לקבוע תנאים מסוימים שיגבירו את מעורבות ההורים גם ביחס להעסקה או לתיווך בגילים האלה. ראשית, הצעת החוק אוסרת תיווך או העסקה של בני נוער מגיל 15 ועד 17 בהופעות פרסום, דוגמנות וראיונות במה בלי שהתקבלה הסכמת האפוטרופוס שלהם. על ההסכמה להינתן בטופס מובנה עם כמה פרטים המפורטים בהצעת החוק. הטופס יהיה זמין ונגיש באופן מקוון באתר האינטרנט של משרד הכלכלה והתעשייה. כדי להקל על כל הגורמים המעורבים, הצעת החוק קובעת שבמקרים של המשך העסקה או המשך התיווך, ההסכמה יכולה להינתן גם במסרון, דואר אלקטרוני או אמצעי דיגיטלי אחר, ועל המתווך או המעסיק לשמור ולתעד את ההסכמה האמורה למשך חמש שנים מתום תקופת ההעסקה. כמו כן, מוצע לקבוע שתיווך או העסקה בהופעת פרסום, ובכלל זאת קיום ריאיון ומבחני במה לקבלה להעסקה, ללא הסכמת האפוטרופוס, היא עבירה שעונשה קנס, ואם נעברה בידי תאגיד – כפל קנס. כמו כן, מוצע שניתן יהיה להגיש לבית הדין האזורי לעבודה בקשה למתן צו לשם מניעת הפרה צפויה במקרים מתאימים. היות שהצעת החוק מבקשת לחזק את ההגנה על בני נוער, שלא פעם מנוצלים ונפגעים בתחום הדוגמנות, הופעות והפרסום, אני מבקש מחברי הכנסת לאשר החלת דין רציפות על הצעת החוק. תודה רבה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אנחנו בעד.

היו"ר ניסים ואטורי:

זו לא הצבעה. הייתי עושה הצבעה בטעות בגללכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

עכשיו הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת – החלטת ועדת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 51) (תשלומים עבור עובדי הסיעות) התשפ"ב–2022, כ/921. מה זה, העלאת משכורת לעליזה?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש לי שתי הודעות שאקריא ואז חמש הצבעות, נכון?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, עכשיו רק הודעה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

בסדר, אני מקריא את ההודעות ואחרי זה, טוב. בהתאם להוראות חוק רציפות הדיון בהצעות החוק, התשנ"ג–1993, החליטה ועדת הכנסת בישיבתה ביום ט' בסיוון התשפ"ג, 29 במאי 2023, להודיע לכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 51) (תשלומים עבור עובדי הסיעות) התשפ"ב–2022, כ/921. לפי ההצעה, ההוראות העוסקות בשכר והתשלומים לעובדי הכנסת יעברו מחוק מימון מפלגות לחוק הכנסת ולא ייחשבו כחלק ממימון המפלגות. בהתאם, תוסמך הוועדה הציבורית העוסקת כיום בשכר ותשלומים לחברי הכנסת וליועצים פרלמנטריים לעסוק גם בתנאי עבודתם של עובדי הסיעות. אבקש מחברי הכנסת לאשר את החלת דין הרציפות על הצעת חוק זו בהצבעה במליאה שתתקיים לאחר חלוף התקופה המנויה בחוק. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אבל יש לי עוד הודעה.

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, אחר כך. יש דין רציפות בהצבעה עכשיו, ואחר כך ההודעות שלך.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

דין הרציפות לא.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא – הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 14), התשפ"ב–2022, מ/1496. יש התנגדות מטעם סיעות – הם משכו את ההתנגדויות. נעבור להצבעה. כולם במקומות? הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד הודעת הממשלה – 10 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 14), התשפ"ב–2022, נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

עשרה בעד, אין מתנגדים. החלטת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 14), התשפ"ב–2022, מ/1496, אושרה. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. נעבור להחלטת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ב–2021, מ/1478. ההתנגדויות הוסרו. נעבור להצבעה. הצבעה מס' 9 בעד הודעת הממשלה – 10 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ב–2021, נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

עשרה בעד, אין מתנגדים. אני מודיע שהחלטת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הצעת הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ב–2021, חוזרת לדיון בוועדת הכלכלה. נעבור להצבעה הבאה על החלטת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק תשלומים לחיילים בשירות סדיר (הגנה על תשלומים) (תיקון מס' 2), התשפ"ב–2022, מ/1524. ההתנגדויות הוסרו. נעבור להצבעה. הצבעה מס' 10 בעד הודעת הממשלה – 10 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק תשלומים לחיילים בשירות סדיר (הגנה על תשלומים) (תיקון מס' 2), התשפ"ב–2022, נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

עשרה בעד, אין מתנגדים. אני מודיע שהצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת העבודה והרווחה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לסעיף הבא – החלטות ועדת הכנסת בדבר העברת הצעות חוק מוועדה לוועדה. מציג חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

בישיבתה היום החליטה ועדת הכנסת כי הצעות החוק והצעות לסדר-היום הבאות יועברו לדיון בוועדות כמפורט להלן: ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – קנסות בגין הנפת דגל של ארגון טרור) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, פ/2963/25, של חבר הכנסת צבי סוכות; הוועדה לביטחון לאומי תדון בהצעה לסדר-היום בנושא: דרישה להוציא את ועדת המעקב העליונה מחוץ לחוק ולזמן לחקירה את ראשי הוועדה בגין תמיכה בטרור, של חברי הכנסת לימור סון הר מלך ועמית הלוי; ועדת החינוך, התרבות והספורט תדון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, יונתן מישרקי, יצחק קרויזר ומשה טור פז בנושא: דוח מבקר המדינה על כישלון משרד החינוך בסגירת הפערים בין התלמידים. זו הודעה. עכשיו – חמש הצבעות שאני מקריא ברצף. בישיבתה ביום י"ט באייר התשפ"ג, 10 במאי 2023, הכנסת החליטה להעביר את הצעת חוק שירותי רווחה (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון – העלאת סכום מענק ההסתגלות ושינוי מועד תשלומו), התשפ"ג–2023, פ/2908/25, של חברת הכנסת פנינה תמנו וקבוצת חברי הכנסת, לדיון בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת להעביר את הצעת החוק האמורה מהוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לדיון בוועדת העבודה והרווחה לשם הכנתה לקריאה הראשונה. ביום ל' בסיוון התשפ"ב, 29 ביוני 2022, החליטה הכנסת העשרים-וארבע להעביר בקריאה הראשונה את הצעת החוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 12) (הרחבת תחולה לעניין ועדות קבלה ביישובים קהילתיים), התשפ"ב–2022, כ/934) ולהעבירה לוועדת הכלכלה לשם המשך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. ביום י' באייר התשפ"ג, 1 במאי 2023, החליטה הכנסת על החלת דין רציפות על הצעת החוק. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת להעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת הכלכלה לדיון בוועדה למיזמים ציבוריים לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. הכנסת החליטה בישיבתה ביום י"א בניסן התשפ"ג, 2 באפריל 2023, על פיצול פרק ד' (גז טבעי), רק סעיף 17(1), בעניין הארכת תוקף רישיון נתג"ז, מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023, מ/1612, והעברתו לדיון בוועדה למיזמים ציבוריים. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת להעביר את הצעת החוק האמורה מהוועדה למיזמים ציבוריים לדיון בוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. בישיבתה ביום י"ב באייר התשפ"ג, 3 במאי 2023, הכנסת החליטה להעביר את הצעות החוק הבאות לדיון בוועדת העבודה והרווחה: הצעת חוק שימוש בזרע של נפטר לשם הולדה, התשפ"ג–2023, פ/2867/25, של חברת הכנסת קטי שטרית; הצעת חוק שימוש בזרע של נפטר לשם הולדה, התשפ"ג–2023 פ/976/25, של חברת הכנסת מרב בן ארי. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת להעביר את הצעות החוק האמורות מוועדת העבודה והרווחה לדיון בוועדת הבריאות לשם הכנתן לקריאה הראשונה. בישיבתה ביום כ"ד בשבט התשפ"ג, 15 בפברואר 2023, הכנסת החליטה להעביר את הצעות החוק הבאות לדיון בוועדה לביטחון לאומי: הצעת חוקגירוש משפחות מחבלים, התשפ"ג–2022, פ/729/25, של חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי; הצעת חוק גירוש משפחות מחבלים, התשפ"ג–2023, פ/1299/25, של חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק גירוש משפחות מחבלים, התשפ"ג–2023, פ/1700/25, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת להעביר את הצעות החוק האמורות מהוועדה לביטחון לאומי לוועדת הכנסת לשם הכנתן לקריאה הראשונה. אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעות. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

זה מקשה אחת או שאפשר להצביע על א'? א' של מי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קרה?

היו"ר ניסים ואטורי:

סעיף קודם. אנחנו נצביע הצבעה ראשונה על סעיף א' – העברת הצעת חוק שימוש בזרע של נפטר לשם הולדה, התשפ"ג–2023, פ/2867/25, של חברת הכנסת קטי שטרית, מוועדת העבודה והרווחה לוועדת הבריאות. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד הצעת ועדת הכנסת – 10 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את חוק השימוש בזרע של נפטר לשם הולדה, התשפ"ג–2023, מוועדת העבודה והרווחה לוועדת הבריאות נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

עשרה בעד, אין מתנגדים. אני מודיע שהנושא יעבור מוועדת העבודה והרווחה לוועדת הבריאות. סעיף ב' – העברת הצעת חוק שימוש בזרע של נפטר לשם הולדה, התשפ"ג–2023, פ/976, של חברת הכנסת מירב בן ארי, מוועדת העבודה והרווחה לוועדת הבריאות. הצבעה. << אחרי_כן >> הצבעה מס' 12 בעד הצעת ועדת הכנסת – 9 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק שימוש בזרע של נפטר לשם הולדה, התשפ"ג–2023, מוועדת העבודה והרווחה לוועדת הבריאות נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תשעה בעד, אין מתנגדים. אני מודיע שהצעת חוק שימוש בזרע של נפטר לשם הולדה, התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מירב בן ארי, תועבר מוועדת העבודה והרווחה לוועדת הבריאות. ההצבעה הבאה – על העברת הצעת חוק שירותי רווחה (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון – העלאת סכום מענק ההסתגלות ושינוי מועד תשלומו), התשפ"ג–2023, פ/2908/25, של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה וקבוצת חברי הכנסת, מהוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לוועדת העבודה והרווחה. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד הצעת ועדת הכנסת – 9 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק שירותי רווחה (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון – העלאת סכום מענק ההסתגלות ושינוי מועד תשלומו), התשפ"ג–2023, מהוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תשעה בעד, אין מתנגדים. אני מודיע שהנושא יועבר מהוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לוועדת העבודה והרווחה. ההצבעה הבאה – על הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 12) (הרחבת תחולה לעניין ועדות קבלה ביישובים קהילתיים), התשפ"ב–2022, כ/934, מוועדת הכלכלה לוועדה למיזמים ציבוריים. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד הצעת ועדת הכנסת – 8 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 12) (הרחבת תחולה לעניין ועדות קבלה ביישובים קהילתיים), התשפ"ב–2022, מוועדת הכלכלה לוועדה למיזמים ציבוריים נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שמונה בעד, אין מתנגדים. הנושא יועבר מוועדת הכלכלה לוועדת מיזמים ציבוריים. הסעיף הבא – העברת פרק ד', גז טבעי, רק סעיף 17(1), בעניין הארכת תוקף רישיון נתג"ז, מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023, מ/1612, מהוועדה למיזמים ציבוריים לוועדת הכלכלה. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד הצעת ועדת הכנסת – 8 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את פרק ד' (גז טבעי), סעיף 17(1), בעניין הארכת תוקף רישיון נתג"ז, מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023, מהוועדה למיזמים ציבוריים לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – שמונה, אין מתנגדים. אני מודיע שהנושא יועבר מהוועדה למיזמים ציבוריים לוועדת הכלכלה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי י' בסיוון התשפ"ג, 30 במאי 2023, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה לכם.