ישיבת מליאה בתאריך 13/02/2023 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום כ"ב בשבט התשפ"ג, 13 בפברואר 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/2315/25 וכלה בהצעת חוק פ/2416/25: הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד עסקים קטנים ובינוניים באזור פריפריה במכרז), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אורנה ברביבאי ויאיר לפיד; הצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית, נטייה מינית או אמונה דתית), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אורנה ברביבאי ויאיר לפיד; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הרחבת תחולה על עובדים עצמאים, מתנדבים ועובדי כלכלת הפלטפורמה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הצבת מכונות משחק של מפעל הפיס), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק העונשין (תיקון – הארכת התיישנות בעבירות מין שבוצעו במסגרת הנישואין), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת גזענות), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – הארכת רישיון לישיבת ביקור לעובד זר המועסק במתן טיפול סיעודי), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים בוועדות ציבוריות ברשויות המקומיות), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אורנה ברביבאי, רון כץ, יאיר לפיד וטטיאנה מזרסקי; הצעת חוק העונשין (תיקון – הסתה לגזענות), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק העונשין (תיקון – חלופת מאסר לנשים הרות ואימהות), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס ממכירת תרופות מאריכות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק להגבלת העברת השליטה בתאגידים מרכזיים לגופים זרים, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיסוי תרומה מישות מדינית זרה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק לאי-מתן הטבות מס למוסד המקיים הפליה (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי תשלומים לעצמאים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודות זיכוי למשפחות אומנה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגדלת הסכום המרבי להפקדה בקופות גמל להשקעה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת ולדימיר בליאק, מיכל שיר סגמן ורון כץ; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (משיכה מקרן השתלמות לאחר לידה או אימוץ), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – עוסק פטור חדש), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק החלת תקצוב מגדרי על תקציבים ציבוריים בישראל, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הנפת דגל של מדינת אויב או של ארגון טרור או של הרשות הפלסטינית במרחב הציבורי), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הלוואה מותנית ללימוד נהיגה, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – הורה ליותר מילד אחד), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לנפגעי עבירות) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – סכום ההשתתפות בהוצאות התקציב של מועצה דתית), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – חובת הצבת מכשיר בנק ממוכן), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית תשלום בכרטיס אשראי בסכום רכישה מזערי), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר עבור פינוי באמבולנס), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (קביעת קנס בגין גביית יתר של שכר הסעה במונית), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק רשות העתיקות (תיקון – סמכות רשות העתיקות ביהודה והשומרון), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת עמית הלוי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עקר בית), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מסירת מידע על עמלות וריביות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הוראות לעניין עקרת בית), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מרכז שירות ארצי לעניין כרטיס רב-קו), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק חסינות חיילי צה"ל באירועים מבצעיים, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק ברל כצנלסון (ציון זכרו ופועלו), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, אפרת רייטן מרום וגלעד קריב; הצעת חוק העסקת עובדי הוראה, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – ביטול החוק), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – הקצאת תקציב שנתי לתרבות ולאומנות), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – פעילות ציבורית), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק אבטחה במוסדות חינוך, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק איות שמות רחובות, דרכים ומקומות ציבוריים (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי; הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, אפרת רייטן מרום וגלעד קריב; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הגבלה על התפזרות הכנסת), מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד ציבור מטפל), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק הסדרת מעמדם של פליטים ומבקשי מקלט, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול מעמד עקרת בית), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק התחרות הכלכלית (תיקון – איסור פגיעה ביבוא מקביל או ביבוא אישי) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (יועצת לענייני מעמד האישה) (תיקון – תקציב ייעודי וייחוד הכהונה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הספורט (תיקון – צירוף נציג אוהדים להנהלת קבוצת כדורגל), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת סימון דוידסון, נעמה לזימי, נאור שירי, יסמין פרידמן, מטי צרפתי הרכבי, ולדימיר בליאק, רון כץ, משה סולומון ויוראי להב הרצנו; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – זכאות להנחה בארנונה בגין ילד נכה נוסף), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אוריאל בוסו, יוסף טייב ואברהם בצלאל; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הרחקת סטודנטים תומכי טרור ממוסד לימוד ופירוק תאים תומכי טרור), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – מניעת הרחקה גורפת מאירועי ספורט), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת סימון דוידסון, נאור שירי, יסמין פרידמן, מטי צרפתי הרכבי, ולדימיר בליאק, רון כץ, משה סולומון, חנוך דב מלביצקי ויוראי להב הרצנו; הצעת חוק תשלומים לחיילים בשירות סדיר (הגנה על תשלומים) (תיקון – הגנה על תשלומים לעולה חדש), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – אישור הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון להחלטות הממשלה להצטיידות או התעצמות), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (שינוי מדרגות המס), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי הוצאות הנפקה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק להסדרת המגורים בשטחי מרעה, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אוהד טל; הצעת חוק להסדרת המגורים בשטחי מרעה, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת זאב אלקין; הצעת חוק להסדרת המגורים בשטחי מרעה, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת עודד פורר ואביגדור ליברמן; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות מין במשפחה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק סל הקליטה (תיקון – עדכון סל הקליטה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת עודד פורר, יבגני סובה, טטיאנה מזרסקי וזאב אלקין; הצעת חוק הערבות (תיקון – ביטול החוק), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עורך דין כתקיפת עובד ציבור), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מינימום למצית נכס ציבורי) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אליהו רביבו, דני דנון, צביקה פוגל, אלי דלל, משה סעדה, יוסף טייב, לימור סון הר מלך, אוהד טל ואוריאל בוסו; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – השתייכות חברתית), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי הוצאות בשל ארוחה עסקית לעצמאים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת שידור והקלטת ישיבות, ניהול פרוטוקול ופרסומו), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 117 – הוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק הנחות בתעריפי מים וחשמל לבתי תפילה (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יאסר חוג'יראת, מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה ואימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק עידוד תרומות מזון (תיקון – הצלת מזון), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק שירות הביטחון הכללי (תיקון – סיוע בטיפול בפשיעה פלילית חמורה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות שנאה, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יוראי להב הרצנו, יאיר לפיד, יסמין פרידמן, סימון דוידסון, אורנה ברביבאי, יואב סגלוביץ', גלעד קריב, אפרת רייטן מרום ומיקי לוי; הצעת חוק שיקום שכונות דרום תל אביב (תמריצים לפיזור גיאוגרפי של מסתננים) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, אפרת רייטן מרום וגלעד קריב; הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – הבטחת פלורליזם דתי), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי-חוקיים (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי אבטלה מגיל 19), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק המאבק בכלי הנשק הבלתי-חוקיים (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – מענק מיוחד לרכישת דירת מגורים מזכה באזור עדיפות לאומית), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יואב סגלוביץ', מאיר כהן, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, יוראי להב הרצנו, אלעזר שטרן, מירב כהן, אפרת רייטן מרום וגדי איזנקוט; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעות עבור חולה סיעודי וחולה שנפטר), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי סגני מנהלים כלליים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת משה סעדה; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור תיעוד של חיילי צה"ל), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – פגיעה בפרטיות בעלת אופי מיני), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת משה סעדה; הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (סמכות חיפוש בלא צו) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת גדעון סער; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת אבל לעצמאים), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול הפחתה של גמלת סיעוד למי שמעסיק עובד זר), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק הירושה (תיקון – פסלות לרשת ומניעת עסקאות בזכות יורש שהמית את המוריש), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת דבי ביטון, שלום דנינו, אורנה ברביבאי, אימאן ח'טיב יאסין, פנינה תמנו, לימור סון הר מלך, גלעד קריב, מתן כהנא, ולדימיר בליאק, מיכאל מרדכי ביטון, גדי איזנקוט, אחמד טיבי, נעמה לזימי, אלון שוסטר ויסמין פרידמן; הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – סכום שלא יובא בחשבון במבחן ההכנסה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הגבלת סכום ההשתתפות העצמית בתכשיר מרשם), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק הסדרי עבודה גמישים, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק יום אבל במות קרוב מדרגה שנייה, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות לעולים), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלה להורה עצמאי), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – רב ראשי אחד), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על תרופות), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – ביטול גיל פרישת חובה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון – הפחתת תוספת הפיגור על אי-תשלום קנס), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יונתן מישרקי, יוסף טייב, ינון אזולאי, אוריאל בוסו ורון כץ; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – קיצור שבוע העבודה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק תכנון משק החלב (תיקון מס' 5), התשפ"ג–2023. ההסכמים הבין-לאומיים האלה: מזכר הבנות בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת ממלכת בחריין בדבר שיתוף פעולה דו-צדדי במחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת קוויבק בדבר פיתוח שיתוף פעולה במחקר תעשייתי ובחדשנות טכנולוגית; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת ניו זילנד בדבר שיתוף פעולה בחדשנות טכנולוגית, מחקר ופיתוח; הסכם בין הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית של מדינת ישראל לבין המחלקה לסחר ולתעשייה של הרפובליקה של הפיליפינים בדבר שיתוף פעולה לחדשנות טכנולוגית, מחקר ופיתוח. הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 62 לתקנון הכנסת. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה של סיעות יש עתיד והמחנה הממלכתי. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת ולדימיר בליאק לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, עשר דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לפתוח ולומר תודה גדולה לעשרות, אם לא מאות, אלפי ישראלים שהגיעו היום למחאה הגדולה מול משכן הכנסת. אתם נפלאים, אתם מרגשים. יחד אנחנו כוח, ויחד אנחנו ננצח. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ששר החינוך כאן ולומר לך, אדוני השר, שאנחנו החלטנו היום לא לשלוח את הבנות שלנו לבית הספר במסגרת המחאה. הבת שלי נמצאת עכשיו כאן ביציע, והיא תקבל חיסור לא מוצדק, אבל מבחינתי החיסור הזה הוא מהמוצדקים שיש, והשיעור באזרחות שהיא קיבלה היום הוא מהחשובים בשיעורים. מאז עלייתה של הממשלה הזאת אנחנו עומדים בפני סכנה אמיתית לעתיד מדינת ישראל, סכנה לזכויות שלנו, סכנה לביטחון האישי והלאומי שלנו, סכנה כלכלית שהיא חסרת תקדים, שלא ידענו כמוה בישראל. אנחנו שומעים ורואים את הזחיחות והיהירות של חברי הכנסת מהקואליציה לגבי ההפיכה. הם כל כך בטוחים בצדקתם, כי אף אחד ושום דבר לא מעניין אותם. הם איבדו את השלטון לשנה וחצי, וכנראה יחד עם השלטון איבדו את הבושה. הם רוצים להבטיח כי מדינת ישראל תהיה דיקטטורה עם מנהיג אחד, דעה אחת ותקשורת אחת. דמוקרטיה, שלטון החוק, מיעוטים, קבלת האחר – כל זה הבל-הבלים מבחינתם. הסכנה הכלכלית אינה עניין של מה בכך. מה שבנינו לאורך השנים בעמל רב הולך להיהרס כלא כלום בשביל מואשם בשלושה כתבי אישום וחברו העבריין הסדרתי. האזהרות שאנחנו שומעים הפכו באחת למציאות. כולנו רואים ושומעים את הדיווחים על חברות ההייטק, הישראליות והזרות, שהחליטו להוציא את כספן ממדינת ישראל בשל החשש להפיכה המשפטית, וזה גם פאפאיה גלובל, waze וסקייפ ועוד חברות רבות, שהחליטו שהן לא מוכנות להשקיע בכל מחיר במדינת ישראל, והתנאי הבסיסי שלהן הוא שמדינת ישראל תישאר דמוקרטית וליברלית, שזכויות המשקיעים יישארו מוגנות. לצערי, גם אינטל חושב היום מחדש. אתם יכולים לצעוק כמה שאתם רוצים "שמאלנים בוגדים" ועוד שאר מחמאות, אבל לומר שנגיד בנק ישראל הוא שמאלני? היועץ המשפטי לשעבר מנדלבליט הוא שמאלני? שר המשפטים לשעבר מהליכוד – מהליכוד – דן מרידור, הוא שמאלני? כיצד אתם יכולים לא לספור לפחות חצי מהעם? הגיע הזמן לדבר אמת ורק אמת. למדינת ישראל יהיו השלכות מרחיקות לכת על כל תחומי החיים בשל ההפיכה הזו. אנחנו במדרון חלקלק ועומדים להיות בנקודת אל-חזור. בואו נדמיין רק לרגע אחד מה יהיה כאן אם ההפיכה המשפטית הזאת תאושר: יחסי ישראל–ארצות הברית יתקררו, המשקיעים יברחו, יוקר המחיה ירקיע שחקים, האבטלה יכולה להגיע לשיא חדש ובתי ספר יהיו מקלט להכשרת דור העתיד של מדינת ההלכה. אתמול נפגשתי ודיברתי עם גורם מאוד בכיר במערכת הבנקאית בישראל. במערכת הבנקאית מאוד חוששים מהפיחות של השקל כבר בתקופה הקרובה. אנחנו, אגב, רואים את זה גם היום, וזה אומר יוקר המחיה, זה אומר עליית מחירים, זה אומר המשך עליית הריבית. מדינת ישראל היא לא מגרש המשחקים שלכם. לאף אחד אין מנדט לפגוע בסמלים ובערכים של החברה הישראלית. הדבר העצוב ביותר בתוך זה הוא הידיעה שנתניהו מוביל את מדינת ישראל לתהום. בראיונות באנגלית הוא מתחפש שוב לאיש כלכלה, אתם יודעים, כמו פעם, ב-2003. פעם, מזמן, נתניהו אמר בריאיון: מדיניות הקצבאות תקריס את המדינה דמוגרפית וכלכלית; מה הוא עושה היום? הוא מנהל את המדיניות הזאת. השקרים של נתניהו לא עובדים יותר. הכלכלה מזמן כבר לא מאמינה לו. באופן כללי, על חוקי הכלכלה מאוד קשה לעבוד. בסוף הקדנציה הקודמת של ממשלת נתניהו, ביוני 2021, הגירעון התקציבי עמד על כמעט 200 מיליארד שקלים, ואנחנו עבדנו בשנה וחצי מאוד קשה כדי לסגור אותו, לסגור את הגירעון השוטף, וגם אישרנו לממשלה החדשה עודף של כמעט 10 מיליארד שקלים, שהולך להתבזבז עכשיו לצרכים הקואליציוניים באמת מתוך האינטרס הפוליטי הצר, ומאוד חבל. אגב, גם יחס החוב–תוצר היה בירידה היסטורית שלא נרשמה משנת 2008. ואם כל זה לא מספיק, נתניהו הפך לסחיט ולחיץ יותר ויותר משנה לשנה על ידי השותפות שלו, אבל הפעם לדעתי הוא שבר כל שיא. לא מספיק שהמגזר העסקי מוציא את הכספים מכאן, ההסכמים הקואליציוניים הכלכליים של הממשלה הזאת רק הולכים להחריף את המצב. 37% מתוך סעיפי ההסכם הקואליציוני עם יהדות התורה מוקדשים לתקצוב מוסדות החינוך והישיבות, בעצם מה שנקרא החינוך העצמאי, החינוך שלא מלמד לימודי ליבה. וזה מאוד עצוב, כי יכול להיות ש-25% מכלל ילדי ישראל לא ילמדו לימודי ליבה שהם בעצם הארגז הבסיסי לשילוב העתידי בשוק התעסוקה. כך לדוגמה, בעקבות ההסכמים הקואליציוניים, קצבת האברכים בעצם תכפיל את עצמה ותהיה יותר גבוהה משכר החיילים, שאני רוצה להזכיר שעלה בקדנציה הקודמת ב-50%. ד"ר גלעד מלאך צופה כי ההטבות החדשות למגזר החרדי יביאו לירידה בשיעור התעסוקה בקרב הגברים החרדים מ-53% ל-48%, כאשר 53% היה השיא בתעסוקה בחברה החרדית זה 20 שנה, והושג, כמובן, בזכות המדיניות של ממשלת השינוי. היום ממשלת נתניהו מובילה אותנו למסלול התנגשות. אנשים דואגים וחרדים לגורלם, חרדים לגורל הילדים שלהם, חרדים לצביונה הדמוקרטי והליברלי של מדינת ישראל. ביום הלא פשוט הזה, שבו ועדת חוקה אישרה לקריאה ראשונה את החוק לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים ובעצם התניעה את ההפיכה המשטרית, אנחנו צריכים לזכור שאנחנו חברה אחת, שאנחנו עם אחד, והרפורמה הזאת מפלגת את החברה הישראלית, הרפורמה הזאת מפלגת את העם. 200,000 איש התאספו היום בשערי הכנסת מכל מקום בארץ. מערים, מיישובים, מקיבוצים, ממושבים, הגיעו כדי להזכיר לנבחרי הציבור מיהו הריבון. אנחנו צריכים לזכור כי במשך עשרות שנים היינו קיבוץ גלויות לכולם, פסיפס אנושי למרות ההבדלים, למרות השקפות העולם השונות. מדינה שהוקמה על ידי מגילת העצמאות וצריכה להישאר כך ולהבטיח כי מדינתנו תישאר עם הערכים הליברליים והדמוקרטיים, כפי שרצו מנהיגי הימין והשמאל יחד בעבר. בקואליציה נוהגים לומר: אנחנו הריבון. אז לא, אתם לא הריבון. העם הוא הריבון והיום הוא אמר את דברו מחוץ למשכן הכנסת. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת האי-אמון. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. ואני מזמין את חבר הכנסת חילי טרופר לנמק את ההצעה להביע אי-אמון בממשלה מטעם סיעת המחנה הממלכתי.

שר החינוך יואב קיש:

אני לא משיב קודם?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, זה שתיים ביחד, אתה משיב במשולב על שתי ההצעות, כי זה אותו נושא. בבקשה, חבר הכנסת טרופר, עשר דקות לרשותך.

חילי טרופר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אלה ימים קשים בכל מובן. ראשית הם קשים במישור הביטחוני-מדיני. לא רחוק מהבניין הזה נרצחו בשבועיים האחרונים עשרה ישראלים. אני מניח שפניהם המתוקות של שני ילדים אשר ויעקב פלאי, רק בני שש ושמונה, עומדות מול עיניהם של כל היושבים כאן בבניין הזה. אין מילים שיוכלו לנחם את דבורה פלאי שאיבדה שני בנים ובעלה מאושפז פצוע בבית החולים, ומכאן אני רוצה לשלוח, אני מניח בשם כל חברי המשכן, איחולי בריאות והחלמה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

חילי טרופר (המחנה הממלכתי):

אני לא מכיר את משפחת פלאי, אבל אולי בידיעה שבכל רחבי ישראל, גם בכנסת ישראל, ובלי קשר למחנות הפוליטיים, יש שותפות בעצב ובכאב, יש משום מעט מן המעט של נחמה. אינני מבקש לתקוף את ממשלת ישראל בשל המצב הביטחוני, למרות שכאופוזיציה לא אחראית עשיתם זאת ללא הרף. זו דרככם, זו לא דרכנו. מול הטרור חייבים לעמוד ביחד, אסור להתפורר מבפנים. אני כן מבקש לדבר קצת על אחריות ועל צניעות. כחבר ממשלה וקבינט מדיני-ביטחוני אני זוכר היטב את התחושות הקשות כאשר מתבשרים, לפעמים באמצע ישיבות ביטחוניות, על פגיעה בישראלים. זה כואב ראשית כי מדובר בטרגדיה אישית ומשפחתית, אך כחבר ממשלה זה כואב גם משום שיש תחושה שלא עמדנו במשימת ההגנה על חיי אזרחי ישראל. נכון שזה סיפורנו משחר הציונות, ונכון שבפרקים רבים זהו גם סיפורו של העם היהודי – מלחמה על חיינו במחיר כבד, ועם זאת תחושת האחריות מכבידה וצורבת. השתדלנו לעשות הכי טוב שיכולנו. בניגוד לשקרים רבים שהופצו, אישרנו כל המלצה של הדרג הביטחוני ונלחמנו באופן עקבי ותקיף במיוחד כנגד הטרור. מיעטנו בדיבורים, לא ששנו אלי קרב, אבל כן היינו נחושים לעשות מה שנדרש כדי להגן על חיי ישראלים. לא מכרנו אשליות, לא הבטחנו אבקת קסמים, פשוט עבדנו בצורה שיטתית ונחושה. ומעל הכול מעולם מעולם לא גלגלנו אחריות על אחרים. לצערי כיום יש ממשלה שבאופן שיטתי מתנערת מאחריות ומגלגלת אותה על אחרים. במשך חודשים ארוכים ליביתם היסטריה על אודות אנשים שמפחדים להסתובב ברחובות. אפשר לפרנס כרכים רבים של אמירות התבהלה וליבוי היצרים, לצד הבטחות הסרק שלכם עד לא מזמן. הבלון שניפחתם בסיסמאות ריקות ובאשליות מתפוצץ, וכעת, כשהוא מתפוצץ, אתם תרים אחרי האשמים והאחראים. פעמים זו היועצת המשפטית לממשלה שאחראית, פעמים זו נשיאת בית המשפט העליון. מתברר שלעולם אינכם נוטלים אחריות בעצמכם. ובכל מקרה, בוודאי לא האשמנו מישהו מלבד הרוצחים השפלים במחיר הטרור הנורא. אשמים הם רק הרוצחים, משלחיהם ומי שהסיתו אותם לבצע את זממם. פתאום כל ההצהרות וההבטחות של ראש הממשלה ושריו רק כמה חודשים אחורה נראות ריקות כל כך, יהירות ומופקרות. אינני מפרט כאן את ההבטחות המתנפצות כדי לדרבן אתכם חלילה להשתולל ולנסות לעמוד בכל מה שהבטחתם. זה יהיה לא רציני. אני אזכיר מיעוט שבמיעוט מכל ההבטחות, מתוך תקווה שאולי תלמדו שיעור קטן בצניעות ובאחריות. זה לא היה אחראי לרוץ לזירות פיגועים ולצעוק על שרי ממשלה שהדם על ידיהם. זה היה פופוליסטי להחריד לכתוב אחרי פיגוע בירושלים: "אזרחים שלנו מפחדים" – זה ציטוט – "אזרחים שלנו מפחדים ללכת ברחובות ירושלים בירתנו. משפחות עם ילדים קטנים עוברות לינץ' בעיר הבירה שלנו. אלה מראות שאנו לא יכולים להרשות לעצמנו. יש לכל זה סיבה פשוטה: כשנכנעים לטרור – מקבלים טרור. כשהטרור פוגש חולשה והתרפסות הוא רק מתגבר". על החתום: בנימין נתניהו. זה גם לא היה רציני לעמוד על גבול רצועת עזה אחרי ירי טילים ולהציע לכבוש אותה. הרשימה עוד ארוכה, והחרפה של המפגש בין הבטחותיכם המופרכות לבין המציאות קשה עד כאב. אנחנו לא ננהג כך. למקום של פיגוע נגיע – לא כדי לצעוק עליכם, אלא כדי לחבק את אחינו הכואבים. וכשיירו טילים מעזה נגבה כל תגובה תקיפה ושקולה. ובכלל, בכל סוגיה ביטחונית נהיה זהירים ושקולים, פשוט כי כך נכון לנהוג מול מציאות מורכבת ורגישה כל כך. כך ננהג פשוט כי זה טוב למדינת ישראל. הטרור צריך מולו אחדות ושותפות, לא הגברת הקרע בעם ופופוליזם נלוז. נקווה שטובת ישראל תנחה את כולם, גם את מי שהתרגלו במשך שנים לאמירות פופוליסטיות ולהבטחות סרק. ובעיקר נקווה שכולם יגלו מעט יותר צניעות. צניעות ואחריות הן גם מידות נאותות ביחס למהלכים סביב המהפכה המשפטית. צניעות ואחריות חסרות מאוד גם ביחס הממשלה לסוגיה זו. אחריות לשמור על העם ביחד, אחריות להוביל שינויים בצורה זהירה ומאוזנת, צניעות להקשיב לרחשי חלק גדול מהעם, צניעות לכבד את נשיא המדינה. אפילו לבקשתו הבסיסית של הנשיא – תעצרו, תשתהו, תנסו לדבר ולהגיע להסכמות רחבות – השבתם בשלילה. ולמען הסר ספק, להגיד "נדבר אבל במקביל נקדם" זה לא באמת להיענות להצעת הנשיא. את מערכת המשפט אתם מבזים כבר מזמן. כעת מתברר שאפילו כבוד לנשיא המדינה לא נותר בכם. כבר שעות ארוכות מפגינים מחוץ לכנסת ישראל המוני ישראלים פטריוטים. אומנם המפגינים עוברים כבר שבועות ארוכים מסע השחרה אינטנסיבי, שמצייר אותם בין השאר כקבוצות שמאל קיצוניות ואנרכיסטיות, אבל האמת היא פשוטה: מדובר בישראלים פטריוטים ששירתו בצבא, שלא כמו חלק גדול משרי הממשלה הזו, ישראלים ששולחים את בניהם ובנותיהם לשרת בצבא, משלמים מיסים ואוהבים עד כלות את המדינה. מרבבות הישראלים שעומדים שעות מחוץ לבית הזה לא תוכלו להתעלם. הישראלים האלה הם חלק מפניה היפות של הארץ הזו. הם מגדרים באופן ברור את המאבק למאבק בתוך הבית המשותף שלנו. רובם המוחלט לא יוציאו את הכסף מכאן, לא ישתמטו, לא ירדו מהארץ, לא ישוו שום מהלך לעליית הנאצים, וכמובן מתנגדים לכל סוג של אלימות ועומדים נגדה בצורה בהירה, בלי אפולוגטיקה, בלי אבל, בלי אולי. הם נגד אלימות ובעד אחדות. זו גם הזדמנות נוספת עבורי לגנות כל קריאה או רמז לאלימות כלפי חברי הממשלה, חד וברור. מול שנאה ואלימות צריך לעמוד כחומה בצורה, בלי קשר לזיהוי הפוליטי. במוצאי שבת האחרון נאם באחת ההפגנות אבי יששכרוף. אבי הוא חבר טוב, שירתנו באותה יחידה. בין השאר הוא אמר את הדברים הבאים: בצבא הייתי לוחם, מסתערב ביחידת דובדבן. בצוות שלי היו מזרחים ואשכנזים, דתיים וחילונים, דרוזים ויהודים. את האלונקה סחבנו יחד בלי לחשוב לרגע מי הוא מה. כשנלחמנו נלחמנו יחד, והכדורים שירו המחבלים לא ידעו לומר מה הוא מי. אבי גם חטף כדור באחת ההיתקלויות, ובשפה שלו: שפכנו דם, יזע ודמעות. דמעות של לוחמים, של האחים שלי. העם הזה, ממשיך אבי, יתמודד עם כל האתגרים הביטחוניים, קשים ככל שיהיו. אבל אני אומר כאן למר נתניהו ולתומכיו: עם דבר אחד העם הזה לא יוכל להתמודד ולא ידע – עם קרע בתוכנו. קרע כזה מסוכן יותר וקטלני יותר מכל רפורמה. אני פונה לתומכי הרפורמה ומבקש: תמנעו את הקרע, תעצרו את הטירוף הזה ותובילו אותנו להזדמנות הגדולה ביותר שהייתה לנו אי פעם, דווקא עכשיו, ברגע הכי קשה של המשבר, להתפייס ולהשלים. לא מלחמת אחים, אלא אהבת אחים. כך אמר אבי. האם גם אבי יששכרוף, לוחם אמיץ שנפצע, שעשה בין השאר את "פאודה", שמביאה הרבה כבוד לתרבות הישראלית, שממשיך לשרת במילואים ומתנדב למען אוכלוסיות במצוקה, האם גם הוא אנרכיסט? כולנו, מימין ומשמאל, צריכים להשתחרר מהצורך לתייג אנשים ולהדביק להם ביטויים מופרכים. הרבה מאוד ישראלים טובים יש כאן, כאלה שתומכים במהלכי הממשלה וכאלה שמתנגדים להם. רק אם נלמד לראות בהם מעבר לפלקט של עמדה פוליטית נוכל להמשיך ביחד. רק אם נפסיק לצמצם זה את זה לעמדה פוליטית מסוימת, אלא נראה גם ביריבינו אנשים מלאים ונדיבים, אוהבי העם והארץ, נוכל להחזיק את השותפות הישראלית. פתחתי ואמרתי שהימים קשים. נדמה לי שחלק גדול מהקשיים טמון בדרך, בצורה ובשיח שנוצר בחודשים האחרונים. יש מי שתרמו לו מכל צידי המפה הפוליטית, אבל אתם הממשלה הנבחרת. רציתם להוביל, אז יש לכם אחריות מוגברת. יש לכם מחויבות לעשות הכול כדי למתן את השיח. דיברתם הרבה בשם היהדות, אך מאז שעליתם לשלטון אתם רק מרחיקים את הישראלים מהיהדות. ביקשתם להפסיק את שבת ישראלית, למנוע מכולם לבקר בכותל ולהכניס לכלא מי שלא יבוא בקוד לבוש מסוים. ביזיתם אנשים על פי נטייתם המינית, והתברר שיש אצלכם מי שמחזיקים ברשימות שחורות שמסמנות אנשים על פי נטייתם המינית ואמונתם הדתית. כמה מעט נועם יש ברשימות האלה. היהדות הזו היא הכי רחוקה מהיהדות של "חביב אדם שנברא בצלם" ושל "ואהבת לרעך כמוך". דיברתם על אחדות, אבל חלקכם ממש רושף שנאה. מאין צמחו השנאה ותאוות הנקם הזו? המאבק על המהפכה המשפטית, עבור חלק מתומכיו, הפך להיות בעיקר הזדמנות לסגור חשבונות עבר. שוב ושוב עולה הטענה, בדיוק כפי שביצעתם את תוכנית ההתנתקות, דרסתם אותנו, כעת אנחנו נדרוס אתכם חזרה. אגב, מי זה בכלל ה"אתם" הזה? רובנו כלל לא היינו בהנהגה באותם ימים, רוב ההנהגה הייתה בכלל מתוך הליכוד. אבל יותר מזה, מה הטעם בנקמנות הזאת מלבד להותיר אותנו כלואים במעגל נורא של שנאה והתחשבנויות אין-סופיות? דווקא רוב מתיישבי גוש קטיף שפונו מבתיהם לימדו אותנו לא לשנוא בחזרה, להמשיך לאהוב את הארץ ללא תנאי, לא לנקום באחים שלנו, ללכת ליישב חבלי ארץ חדשים, לבנות ולתקן, לא להשיב על עוול בעוול נוסף. הם הבינו מה שאנשי הקצוות מסרבים להבין, רק באהבה אפשר לנצח בדרך הארוכה.

היו"ר אמיר אוחנה:

ממש לסיום, אדוני.

חילי טרופר (המחנה הממלכתי):

עכשיו צריך לחדול מכל השנאה והנקם וכפי שהציע הנשיא, לבחור בדרך של הידברות והסכמות. זה מה שישראל צריכה. על כולם, בראש ובראשונה ממשלת ישראל, להימנע מהפיתוי לדבר ולנהוג שנאה. ישראל היא הבית שלנו – אני מסיים. גם מי שחושב אחרת מאיתנו הוא אח שלנו, ודווקא משום שאנו כה אוהבים את הארץ הזו ומשום שלעולם לא נעזוב אותה, לא נשתוק כאשר היא משנה את פניה וכאשר ממשלתה הנבחרת מובילה מהלכים שפוגעים בדמוקרטיה ובאחדות העם. היה זה נשיא המדינה שביקש אמש מכולם לגלות אחריות. היה זה בני גנץ שהציע ראשון וכבר לפני שבועות ארוכים להושיט יד. לצערנו, כמאמר שירה של רחל המשוררת, "יד מושטת לא פוגשת יד אחות".

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, חבר הכנסת טרופר, אנחנו כבר חורגים.

חילי טרופר (המחנה הממלכתי):

אני מסיים. בימים אלה, כשהאוויר מלא באדי דלק, ישראל צריכה כבאים, לא פירומנים. כשהשרפה תתלקח זה כבר לא ישנה מי התחיל ומי הגזים. היא כבר מלחכת את שולי הברית הציונית-יהודית-דמוקרטית המשותפת לכולנו. זה הזמן להתעורר, זה הזמן של הממשלה הנבחרת להפסיק לברוח מאחריות, לעצור את הרכבות השועטות ולמנוע קרע בעם, תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. ישיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון השר המקשר בין הממשלה לכנסת ושר החינוך, חבר הכנסת יואב קיש.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, חבר הכנסת טרופר, אני מצטרף לדבריך, אני בטוח שכל הבית הזה מאוחד בהרגשה הקשה ובניחומים למשפחת פלאי שאיבדו את בנם מנחם פלאי בן השמונה ואחיו הצעיר יעקב ישראל פלאי בן שש, וגם אברך בשם אלתר שלמה ליברמן, שלושה נרצחים בפיגוע טרור מתועב בערב שבת, השם ייקום דמם. במעבר חד למציאות של ימינו, חבל לי גם שחבר הכנסת ולדימיר בליאק, שאמר שיגיע, איננו. אבל לפני שאני מתייחס לדברים שנאמרו, אני לא יכול שלא לברך את חברת הכנסת הטרייה, שעדיין – אני לא יודע, היא כבר חברת כנסת מן המניין?

היו"ר אמיר אוחנה:

היא כבר חברת כנסת ובקרוב גם תצהיר אמונים.

שר החינוך יואב קיש:

חברת הכנסת צגה מלקו שהצטרפה אלינו ומייצגת את מגזר יוצאי אתיופיה ואני חושב שהגעת גם בלבוש שמייצג היום – הגעת בלבוש. אני מאחל לך המון בהצלחה. נכנסת למים סוערים, אני מאחל לך שתדעי לנווט את דרכך בהצלחה גם במים האלה וגם במים יותר רגועים, ובאמת מכל הלב, הרבה בהצלחה. אני אומר שוב, חבל שוולדימיר לא פה, כי אי-אפשר לדבר על נועם ואחדות ושיח מכבד, ולהתנהג איך שהוא התנהג. ההתנהלות של חברי האופוזיציה יוראי להב הרצנו וולדימיר בליאק, עם קפיצה על השולחנות בחדר הוועדה, בניסיון אלים לשבש את הדמוקרטיה הישראלית, אני חושב שגם הנציגים בבית הזה של הדבר הזה צריכים להתנצל ולהבין שלפגוע ביסודות הדמוקרטיה זה אירוע שלא ניתן לעשות. עכשיו, אני חייב לומר לכם שבין המפגינים בחוץ יש אנשים שאני מכבד לחלוטין את זכותם להפגין ואני חושב שהזכות להפגין היא סופר לגיטימית והיא אבן בסיס בדמוקרטיה. אבל תדעו לכם, ודיברת על זה קודם, חבר הכנסת טרופר, יש שם גם אנרכיסטים. האנרכיסטים האלה, אנחנו ראינו אותם בהפגנות בלפור ובקורונה, ויש מיעוט מסוים שרק מחפש דבר אחד – להוריד את הימין מהשלטון באלימות ובכוח. להם אנחנו לא ניתן יד ולא נהיה שותפים גם לשיח, כי זה דבר לא קביל. אתם משתפים איתם פעולה ומתנהלים פה, גם בכנסת הזו, לצערי, מתחת לכל ביקורת ונתתי את הדוגמה שדיברתי עליה. אני בהחלט מוכן לשיח, ואתה יודע מה, אני גם אומר לכם מפה, אני קורא לכם להושיט יד לקריאה של השר לוין, שאמר במפורש שהוא מוכן להתחיל לשאת ולתת, אבל תבואו לדבר, תבואו לדבר. אני לא שומע אף אחד מנציגי האופוזיציה, אני לא שומע גם את הנשיאה חיות שבאה ואומרת משהו על הצעת הנשיא. אני רק רואה דבר אחד, שכל מה שאתם - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הכול האופוזיציה, לממשלה יש אחריות על משהו? כי אתם לא אחראים לפיגועים, אתם לא אחראים - - -

שר החינוך יואב קיש:

חבר הכנסת עודד פורר, אני חייב לומר לך דבר כזה: אני שמעתי וראיתי את האמירה של חבר הכנסת שר המשפטים יריב לוין, שאמר בצורה מפורשת שהוא מוכן לבוא לשיח ללא שום תנאים מוקדמים. אתם רוצים באמת לדבר? אז מדברים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שר החינוך יואב קיש:

אני אומר לך מעבר לזה, עבר היום בוועדה – אני לא רואה שהחוק הזה מגיע לפה היום. אפשר לשבת ולדבר. מי שלא רוצה לשבת ולדבר זה אתם. אז הבחירה באלימות, כולל ההתנהלות בחוץ פה, כולל ההתנהלות בתוך הבית הזה, כולל הרצון של חלק מהאנשים לפגוע בכלכלת ישראל באופן מובהק רק בשביל להראות שהם כאילו צודקים - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת פורר.

שר החינוך יואב קיש:

- - ויש כאלה במחנה שלכם, יש כאלה במחנה שלכם. אתם לא מוכנים - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לממשלה יש אחריות על משהו? על משהו?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת פורר. הערתך נשמעה, חבר הכנסת פורר, תודה.

שר החינוך יואב קיש:

אני אומר לך, במסגרת האחריות, אמרתי לך, אנחנו מוכנים לשיח. ואפילו את היד המושטת הזו אתם דוחים. אתם לא מוכנים לשיח, אתם רק רוצים להשליט פה שלטון מיעוט. יש פה קבוצה שהפסידה בבחירות ומנסה באלימות ובכוחניות למנוע את תוצאת הבחירות. יש פה מדינה דמוקרטית, דמוקרטיה זה שלטון הרוב, כן, עם שמירה על זכויות המיעוט, אבל שלטון הרוב. יש פה פלג שלם שרוצה שלטון המיעוט, אנחנו לא שותפים לדבר הזה. אני יכול לתת לך עוד דוגמה. אתה מדבר איתי על אנרכיסטים – חולדאי, ראש עיריית תל אביב, שמגיע לפה ומדבר בצורה בזויה על אלימות ושפיכות דמים. לאן תגיעו? תקיאו אותו, הוא לא צריך להיות מהמחנה. האיש הזה הוא איש הזוי ובזוי אם זו שיטת הדיבור שלו, אם הוא מאיים בשפיכות דמים. זה הנציג המהולל שנמצא פה מחוץ לגדרות הכנסת. אז אני שוב אומר, עוד פעם: חבל, אני באמת מצטער שחבר הכנסת בליאק לא פה להסביר את ההתנהגות המבזה שלו בוועדת חוקה, כי כך זה היה וכך זה היה נראה. אני אומר לכם, אם אתם באמת רוצים, יש לכם יד מושטת לשיח. שר המשפטים יריב לוין אמר את זה בצורה מפורשת. החוק, להבנתי, לא מגיע היום למליאת הכנסת. אפשר לשבת לדבר, אנחנו נשמח לעשות את זה, ואתם מסרבים לזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר קיש. כעת אנחנו נתחיל בדיון הסיעתי.

מיקי לוי (יש עתיד):

קראו לראש ממשלה "רוצח". לא שמעתי אותך מדבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

דיון סיעתי בהתאם לתקנון הכנסת. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תהליך החקיקה שהגענו בו היום לצומת של קריאה ראשונה, אם אתה לוקח אותו במעוף הציפור, הוא תהליך של מרמה והונאה. מדוע מרמה? כי מספרים לנו סיפור, כי אנחנו רואים את זה בטלוויזיה, שיש איזו תוכנית גדולה לשר המשפטים, וראה זה פלא: מה שנוחת על שולחן הוועדה זאת הצעת חוק מטעם הוועדה. אכן, זה אפשרי על פי התקנון, אך לא ראוי. הונאה היא התהליך כולו, שבתהליך של שעות ארוכות וימים ארוכים – ואני חבר הוועדה הזאת – אומרים שרוצים לשמוע את כולם, וגם מייצרים נרטיב ששום הצעה לא הייתה ואין משא ומתן. אז אני אומר, כמי שהציע לא הצעה אחת – 30 הצעות בדרך – שום דבר לא הזיז אפילו אות בין מה שהגיע לוועדה לבין מה שהוצבע עליו היום. הוועדה לבחירת שופטים – נתנו איזה תיאור, שאני הולך איתו, שרוצים שהכנסת, הריבון, תהיה לה את ההשפעה הגדולה ביותר על זהותם ותפקידם של השופטים ועל מיונם. אם זה נכון, היה צריך להיות איזשהו היגיון לפי איך שהכנסת בנויה, קואליציה, אופוזיציה. זה שקר נוסף: זה לא שהכנסת תקבע – הקואליציה תקבע. זה אומר שזה לא הריבון – זו הממשלה תקבע. כך החוק הזה בנוי רק בסעיף הראשון, של השופטים. כשאני בודק ומסתכל הלאה – רוצים לעשות חוק-יסוד. אמרנו מתחילת הדרך: בואו נתחיל בחוק-יסוד: החקיקה. נייצר את הכללים על המגרש, נקבע את כללי המשחק. זה מושכלות יסוד; לא, לא, בשום פנים, זה בפעם אחרת, בפעם הבאה; אנחנו נראה בסוף את מה שצריך לדעת בהתחלה – זה שקר מובהק מתחילתו ועד סופו. ואז מדברים איתנו על חוקי-יסוד ואי-התערבות של הכנסת בשום אופן בחוק-יסוד. אז הינה, אנחנו מגיעים לחוק-יסוד; ביום רביעי הזה יעלה חוק-יסוד מפואר, חוק דרעי 2, חוק-יסוד שיאפשר לשר שהורחק מכהונתו כשר לחזור ולהיות שר, על מנת להשתמש בכוח של הכנסת, בכוח השלטוני שלה - -

אוריאל בוסו (ש"ס):

אחרי מה שמנדלבליט אמר. תתנצלו, תתנצלו.

טלי גוטליב (הליכוד):

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

- - למנות אדם מושחת לתפקיד של שר בממשלת ישראל. אתם קוראים לזה חוק-יסוד, ועל זה עושים רפורמה שלמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - שמעת את מנדלבליט. מה מנדלבליט אמר? מנדלבליט אמר שנגרם לו עוול.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

שקר בדבריכם, שקר בכל מה שאתם עושים. הרי אף אחד מכם, שרי ש"ס, אף אחד מכם לא מאמין במה שאתם אומרים. אתם פוחדים אפילו לחנות בחניה שלו, זה מה שקורה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, תודה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זה מה שקורה. שקר ורעות רוח. אני רוצה להגיד לכם לסיום רק דבר אחד. הנשיא אתמול אמר לכם, אמר לכולכם: עצרו. מה עשיתם? אני אגיד לכם מה עשה רוטמן: עשה מסיבת עיתונאים בחוץ ואמר" ממשיכים והצבעה. ביקשנו להגיד – אפרופו התנהגות בכנסת – ביקשתי להגיד דברי פתיחה. פעם ראשונה, פעם שנייה, פעם שלישית – צא. אני אומר לכם, אתם מביאים את זה על עצמכם. עודף שימוש בכוח תמיד מתהפך על מי שמשתמש בו.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אתה משקר לעם.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זה מה שאתם עושים. תראו מה קורה בחוץ. מי שהביא אתכם החוצה זה אתם, בהתנהגות כוחנית, מטופשת ולא חכמה.

דוד אמסלם (הליכוד):

אתם אנרכיסטים.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

גם שלך, אדוני, השר לעתיד - -

דוד אמסלם (הליכוד):

אתם - - -

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

- - שעדיין לא החליטו איזה תפקיד הוא יקבל. תוכל להיות שר מקשר ולצרוח, לקלל ולנאץ, כמו שעשית בעבר.

דוד אמסלם (הליכוד):

עלק ניצב במשטרה. אתה שיבשת חקירה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סגלוביץ', חבר הכנסת סגלוביץ', אנא, שנייה.

דוד אמסלם (הליכוד):

אתה לא מתבייש?

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, רגע. אני מוכן, על חשבון זמננו של המליאה, אם תרצה להתייחס למה שאמר היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט על העוול שנעשה לשר דרעי.

נאור שירי (יש עתיד):

לא הבנתי, אתה עכשיו - - -

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני מודה לך על הזמן לדבר, אבל אני אדבר בכנסת על מה שאני בוחר לדבר, ואני אגיד לכם מה אני רוצה להגיד לכם - -

דוד אמסלם (הליכוד):

ספר לנו למה נכחת - - -

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

- - שההשלכות הבין-לאומיות של היועץ המשפטי שדיבר אתמול הן מאוד פשוטות.

דוד אמסלם (הליכוד):

אתם אנרכיסטים בריונים.

טלי גוטליב (הליכוד):

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מנדלבליט עדיין מטריד אתכם.

דוד אמסלם (הליכוד):

אתה בריון, אתה בריון, אתה בריון, אתה והחברים שלך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

תראה איך אתה נראה. תראה את פרצופך. לך לריב. תהיה לך הזדמנות, תהיה שר מקשר לכנסת - -

דוד אמסלם (הליכוד):

אתם בלחץ. אתם אדוני הארץ.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

- - תוכל לקלל בדין, תוכל לעמוד, לקלל ולנאץ כמו שאתה אוהב.

דוד אמסלם (הליכוד):

אתם מפגינים בגלל שאתם חושבים שהמדינה של אבא שלכם.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

תוכל לדבר מה שאתה רוצה בדין וברשות - -

דוד אמסלם (הליכוד):

אתה חושב שהמדינה של אבא שלך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

- - ותצעק, הכול בסדר.

דוד אמסלם (הליכוד):

אנחנו נתינים, אנחנו עובדים זרים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

נכון. אתה לא עובד זר, אתה אדם קשה עורף, עצבני.

דוד אמסלם (הליכוד):

אתם בריונים. לעולם לא תקבלו אותנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אמסלם, תודה רבה.

דוד אמסלם (הליכוד):

רק שנייה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, תודה.

דוד אמסלם (הליכוד):

לעולם לא תקבלו אותנו.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זה מה שאתה, זה פרצופך. תקבל מינוי בממשלה לצעוק ברשות ובסמכות.

דוד אמסלם (הליכוד):

אתם אנטי-דמוקרטים, אתם מושחתים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת אורית פרקש הכהן לומר את דברה, בבקשה.

דוד אמסלם (הליכוד):

לא מתבייש. אתם הבריונים פה, מושחתים. אני אומר לכם את זה כבר חמש, שש שנים. אתם האליטה, המדינה של אבא שלכם.

נאור שירי (יש עתיד):

איזו אליטה, על מה אתה מדבר?

דוד אמסלם (הליכוד):

חבר'ה, 75 שנה אתם מנהלים את המדינה – נגמר.

נאור שירי (יש עתיד):

40 שנה אתם מנהלים את המדינה. על מה אתה מדבר?

דוד אמסלם (הליכוד):

נגמר.

נאור שירי (יש עתיד):

תתעורר, 40 שנה אתם בשלטון.

דוד אמסלם (הליכוד):

בוא תראה מה עשית היום. מיקי לוי, תראה מה החברים שלך עשו היום – קפצו, הרביצו כמעט.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, זכות הדיבור שלך, בבקשה.

דוד אמסלם (הליכוד):

בריונים אלימים, לא מתביישים.

נאור שירי (יש עתיד):

40 שנה אתם בשלטון - - -

דוד אמסלם (הליכוד):

לא יודעים להפסיד בכבוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, תודה רבה.

דוד אמסלם (הליכוד):

לא יודעים להפסיד בכבוד, המדינה של אבא שלכם.

נאור שירי (יש עתיד):

מדברים עלינו. מדברים על שופטים מזרחים - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, תודה רבה.

דוד אמסלם (הליכוד):

המדינה של אבא שלכם. תסגרו את איילון, המדינה של אבא שלכם.

נאור שירי (יש עתיד):

40 שנה אתם בשלטון, די להתבכיין, די.

דוד אמסלם (הליכוד):

המדינה של אבא שלכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת אמסלם ושירי, תודה רבה, הבנו.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אני חושבת שמישהו צריך להזכיר לחבר הכנסת אמסלם שהוא כבר שר, שר במשרד המשפטים. זה דורש התנהגות קצת אחרת, ולא לבזות את הבית הזה בצרחות.

אוריאל בוסו (ש"ס):

מה זאת ההתנשאות הזאת?

דוד אמסלם (הליכוד):

מטיפה לנו מוסר.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

בואו נתחיל. אני רוצה להתייחס - - -

דוד אמסלם (הליכוד):

קודם כול, תהרסו את המדינה, אל תקבלו את הבחירות.

היו"ר אמיר אוחנה:

למה את מסתכלת עליי? אם את מתייחסת לחבר כנסת, אז הוא לא ישיב לך?

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

לא, כי הוא גם עיכב אותי מלדבר עם הצרחות האלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אתה שר במשרד המשפטים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, תודה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אתה שר.

דוד אמסלם (הליכוד):

אנחנו מדברים עם הידיים. לא יפה, לא יפה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

הגיע הזמן שתכבד את המעמד שלך.

אוריאל בוסו (ש"ס):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, תודה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

לא צריך להתנהג כמו בשוק כל הזמן.

דוד אמסלם (הליכוד):

אתם העשירים והאצילים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אני רוצה לומר כמה מילים לגבי דין רציפות שהחליטה לגביו הממשלה - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אמסלם, תודה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

- - בחוק לעידוד תעשייה עתירת ידע.

דוד אמסלם (הליכוד):

כמעט הרבצתם ליושב-ראש הוועדה היום, ברברים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אני רוצה לומר כמה מילים על החוק החשוב הזה, שמי שהעביר אותו בקריאה ראשונה יחד איתי בממשלה הקודמת הוא שר האוצר לשעבר איווט ליברמן. אני שמחה להקדיש כמה מילים ובאמת, אדוני היושב-ראש, קצת להתרחק מכל המיאוס הזה, מכל מה שקורה בכנסת הזאת מצד הקואליציה והחקיקה ולדבר טיפה על עשייה. אני רוצה לברך על החלת דין רציפות שהוחלט בממשלה בישיבתה האחרונה בחוק הזה. החוק הזה בעצם נותן מענה לתעשיית ההייטק, שעברה קפיצת מדרגה אדירה בשנתיים האחרונות. אני יחד עם שר האוצר הקודם איווט ליברמן – העברנו בעצם חקיקה שגם תמכה בהשקעות בסטרטאפים, גם נותנת מענה לחברות ישראליות בתחום ההייטק, חברות גדולות ומלאות שהתבססו בישראל. אנחנו רוצים להישאר ולהתחרות על ליבן שיישארו בארץ ולטפל ביכולת המימון. אני רוצה להגיד לך מילה. פגשתי את שר האוצר המיועד בצלאל סמוטריץ' במהלך חודש דצמבר. תפסתי אותי לשיחה, הכנתי לו מסמך מקצועי למה כל כך חשוב להחיל דין רציפות על החוק הזה. אמרתי לו שבתקופה של משבר כלכלי כל כך חשוב לחזק את החברות הללו, שלא ירכשו אותן חברות זרות, כדי שיישארו כאן מקומות עבודה, פרנסה ומיסים למדינת ישראל. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שהיום קל וחומר שיש חשיבות בחקיקת החוק הזה. כי התעשייה הזאת היא תעשייה שיום-יום, שעה-שעה, מפעילים עליה לחצים לעבור לארצות הברית, למדינות אחרות שבהן הרבה יותר קל לפתח את תחום ההייטק, והן פה מסיבות פטריוטיות וציוניות. ממה שקורה עכשיו, עם הרפורמה המשפטית שמחבלת עוד יותר בכלכלה הישראלית, אני חושבת שעוד יותר מגיע שנעשה את הדבר הקטן הזה. אני מברכת על החלת דין הרציפות של החוק החשוב הזה שיזמתי יחד עם שר האוצר הקודם איווט ליברמן. אני אעשה הכול כדי שנקדם אותו ונשלים אותו בוועדת הכספים בשבועות הקרובים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת השר יעקב מרגי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. רבותיי, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, מאז הבחירות, מ-1 בנובמבר, כשנודעו תוצאות הבחירות, מה לא אמרו עלינו? החרבנו את המדינה, פגענו בכלכלה, הרסנו את הדמוקרטיה, עקרנו הכול – עוד לא עשינו כלום. ואני אומר לכם – אוי ואבוי, געוואלד, השר לביטחון הפנים, או ביטחון לאומי, איתמר בן גביר, יחסל הפגנות, ימנע הפגנות – חגיגה לדמוקרטיה, תאווה לעיניים, רבותיי, הרחובות נצבעו סביב הכנסת לבן, כולם מפגינים. תאכלו את הכובע. לפחות תפסיקו להלך אימים על העם המסכן, שאתם, יחד עם הערוצים המגויסים - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אמצעי תעמולה, אמצעי תעמולה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

- - הערוצים המגויסים, מכניסים אותו לתבהלה. אתם יודעים מה יותר חמור, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים? אם הם יכלו לעשות מבחן תמיכה עם תמרוץ לחברות להוציא כסף – מי שיוציא כסף יקבל – גם את זה הם היו עושים. הם מתחננים, בדחילו ורחימו: תמשכו את כספכם מהמדינה. ערוצי תקשורת כתובה, משודרת, טלוויזיה, עושים תחרות מי מכין רשימה, מי הצטרף לשביתה ומי לא הצטרף לשביתה. קמפיין מתוזמר כולו כדי להחריב את החברה הישראלית. לא יעזור כלום, עמוד השדרה של החברה הישראלית חזק מאוד. אבל מה מתסכל יותר? ואדוני היושב-ראש - -

טלי גוטליב (הליכוד):

תספר להם על מנדלבליט. על מנדלבליט, מה עשה לכם. סליחה, סליחה.

שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי:

- - מה שמסתכל אותי, שהגוש שהוליך אותנו פה לבחירות – חמש פעמים לקח אותנו לבחירות, חמש מערכות בחירות, על דבר אחד – על רק לא ביבי, לא עושה חשבון נפש. אם היה יכול, גם בפעם השישית היה עושה את זה. למה חשבון הנפש? רבותיי, תבינו, יש פה תגובה ריאקציונית. יש פה תגובה ריאקציונית למה שקרה פה מספר עשורים. ובמקום לקחת, להקשיב לקולות, לנסות להבין – אני לא אומר לשנות, אני לא חושד בכם שאתם מסוגלים להכיל ולשנות – לנסות להבין את הזעקה, אתם דוחים בבוז, בכל מיני סיסמאות. קוראים לנו בהפגנה – אני פושע? – "הפושעים שיושבים בכנסת"? בושה וכלימה. אני מוכן להתחרות עם אותה דוברת. אז אני בא ואומר, רבותיי, אדוני היושב-ראש, לא יעזור כלום, החברה הישראלית חזקה. למרות ערוצי התעמולה, למרות שתמשיכו להכניס, לטפטף – מהפכה, מהפכה, זו לא מהפכה, סך הכול רצון לגעת במורסות כואבות בחברה הישראלית שנים רבות. אם לא מפריע לכם שבית המשפט נראה בצבע אחד – זה לעצמו חשבון נפש, איך החברה הישראלית הכילה הדרה כזו במשך שנים רבות של חלק גדול באוכלוסייה הישראלית? רק על זה בושה תכסה פניכם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר מרגי. יעלה ויבוא חבר הכנסת יצחק פינדרוס. שלוש דקות לרשותך, אדוני.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, תראו, אין לי תרעומת, ולא רק שאין תרעומת, אלא יש לי הבנה לאותם מפגינים שנמצאים כאן בחוץ, ונמצאים פה ושם ובכל המקומות האלה. אני מבין אותם. משקרים להם, מסיתים אותם, אומרים להם דברים בחוסר אחריות. אבל בואו נדבר רגע על האמת, כפי שאמר השר מרגי. בואו נדבר רגע על האמת. כשאני רואה סרטון הסברה של אהרון ברק שמנסה להסביר את גודל הבעיה, ובו הוא אומר שאין לו מושג במשפט העברי והוא מצטער על כך, אבל בו הוא אומר גם עוד משהו – הוא לא מאמין שיש אלוהים. אתם מדברים כל הזמן על מגילת העצמאות – יהודית ודמוקרטית, זאת החוקה. איך יכול אדם, הוא ותלמידיו, שאין לו 10% במדינת ישראל, לא מהיהודים וגם לא מהמוסלמים, שמוכנים לקבל את העמדה שלו – כמה אנשים במדינת ישראל מוכנים לקבל את המושג יהודי בלי אמונה? 10%? 20%, טעיתי. כמה מוסלמים מוכנים לקבל את האמרה הזאת, שאין אלוקים? והוא מחליט מהו סביר, מהו מוסרי, מהו נכון – בלי המוסר האלוקי? השבוע אנחנו קוראים "אלה המשפטים אשר תשים לפניהם". אומרים חז"ל: למה "אלה המשפטים"? הם מסיני, בדיוק כמו החוקים האחרים שבסיני. גם החוקים שבין אדם לחברו מסיני. זו מהותה של היהדות. אז אתם אומרים יהודית ודמוקרטית, אבל כמו שאמר מרן הרב שך, במה היא יהודית? תגדירו לנו, תגידו לנו במה. הם יחליטו מה מוסרי ומה לא מוסרי? וכשקם מעל מחצית העם ואומר: חבר'ה, בואו נבדוק את זה, איך הם יכולים להחליט לבד, בלי הפרלמנט? קיבוץ גלויות שיש פה, קיבוץ של מיעוטים מכל מיני מדינות, מכל מיני תרבויות. איך יכולה אליטה אחת, קבוצה אחת – אתם יודעים מה? לא אליטה – קבוצה אחת להחליט, כשהיא לא מייצגת, כפי שאמרתי, בערכים היהודיים, אפילו לא 10% מהעם הזה? איך הם יכולים להחליט? ועל זה אתם תהרסו את המדינה? תקימו BDS מודרני? תשכנעו אנשים להוציא את ההשקעות? תכתבו עשר פעמים פה בכל כלי התקשורת, תוציאו ואז תשאלו למה הניו יורק טיימס אומר כך? תשלחו את השליחים שלכם הפוליטיים בוושינגטון, לשלוח את ארצות הברית לשאול, ואז תשאלו: אבל נשיא ארצות הברית שואל, בכזאת תמימות. תשלחו בצרפת שליחים להגיד לנשיא צרפת – ממה? ממה הוא השתכנע? מהנאומים שלכם?

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

זו האשמה ללא בסיס.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

רבותיי, לשקר אין כיסוי. נכון שאתם מצליחים להפחיד, נכון שאתם מצליחים להביא הפגנות. האמת בסוף תנצח. תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

זו האשמה ללא בסיס עובדתי. זה האשמות ללא ביסוס עובדתי. אנחנו שלחנו לנשיא ארצות הברית?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת השר אופיר סופר.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

כן.

מיקי לוי (יש עתיד):

כן?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

התקשר אליי השגריר, אמר לי החברים - - - התקשרו אליי.

מיקי לוי (יש עתיד):

תפסיק לבלבל את המוח.

היו"ר אמיר אוחנה:

שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביקשתי לדבר היום כי חשוב לי לדבר דווקא היום נוכח המצב והשיח הציבורי. פגשתי הבוקר את ראשי תנועות הנוער, אמרתי להם עד כמה בעיניי חשובה יוזמתו של נשיא המדינה, ובלי להיכנס לפרטים, אם אני מסכים לכולם או לא מסכים לכולם, אבל עד כמה ניתן להתחיל כאן איזשהו שיח שיוביל אולי תהליך נכון ובריא. אבל תוך כדי גם חשבתי על הוריי ועל הדרך שהם חינכו אותי; על אבא, שהיה איש התיישבות, איש ציבור, פעל בתחום החינוך, בחקלאות, בכלכלה ורבות בפיתוח הגליל. חשבתי על זה שאנשים שהוא שיתף איתם פעולה וכרת איתם בריתות היו מהשמאל והימין, יהודים ושאינם יהודים. ברוח דומה, אדוני היושב-ראש, אני מחנך גם את ילדיי, על מנת שישרתו בצה"ל באותה דבקות ובאותה אהבה ובאותה תשוקה לארץ הזו ולעם הזה, בדיוק כפי שאני שירתי. ובעודי מהרהר בסוגיה הזאת, אני זוכה לשמוע היום את יושב-ראש מפלגתך, יש עתיד קוראים לה, מדבר על פטריוטיות בו בזמן שהוא נוהג בפטרונות. איני יודע למה דווקא הוא כל הזמן בוחר להזכיר את שירותו הצבאי, שאף אחד עד היום לא יודע מה בדיוק הוא עשה שם. כשהוא מדבר על איחוי הוא מדבר על שיסוי והסתה ושנאה. ואתם כן חרגתם, עברתם כל גבול. חולדאי, חלוץ, כולם עם פנינים, חבל על הזמן: בוני הארץ אל מול הטפילים. כאילו הייתה זו המדינה שלכם, כאילו רק אתם נלחמתם עליה, כאילו רק אתם בניתם אותה. הכול, קו מסרים אחד חורזת מפלגת יש עתיד, פטרונות, שיסוי, ואולי הייתי אומר גם גזענות. כן, והוא שלח את הבריונים שלו להשתלט על ועדת החוקה. וכן, אדוני היושב-ראש, ממלכתיות לא נבנית בתפקיד, ממלכתיות נבנית בדוגמה אישית, ומפלגת יש עתיד היא מפלגה פשיסטית עם מחלקה של תנזים שפועלת בצורה חסרת אחריות, חסרת אחריות. לא היה דבר כזה, לא הייתה הסתה כזאת. אני בוגר התקופה של רצח רבין, הייתי אז בקורס מ"כים, הייתי אז בקורס קצינים, אני זוכר היטב. אתם מגדילים לעשות. תזכרו שהוכל מוקלט, הכול מצולם. אין לכם טיפת בושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא שמעתי אותך - - - כשקראו לראש ממשלה רוצח. לא שמעתי אותך אומר דבר. לא שמעתי אותך אומר דבר כשאומרים ממשלה מקוללת, שמאלנים בוגדים, למכלאות. לא שמעתי אותך. תודה.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אני חושב שאמרתי רבות כשהיה צריך לומר. אני חושב שבניגוד ליושבים פה נתתי דוגמה אישית לאורך כל הדרך, ואני חושב שככה ראוי ונכון לנהוג. אני כן קורא לאנשים היותר שפויים פה במערכת, לאלו שמגלים אחריות, יכול להיות שהם נמצאים יותר, אנשים כמו חילי טרופר ואחרים, כן לגלות אחריות כלפי השיח, כן להפסיק להתקטנן, כן להבין שהיו פה בחירות דמוקרטיות, הייתה הכרעה, זה לא אומר שאנחנו לא נהיה קשובים, אבל זה אומר שאפשר גם לקבל החלטות בהצבעה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר סופר. יעלה ויבוא חבר הכנסת יצחק קרויזר. שלוש דקות לרשותך, אדוני.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אלי סיני, בדולח, בני עצמון, גדיד, גן אור, גני טל, דוגית, כפר דרום, כפר ים, כרם עצמונה, עצמונה, מורג, מעוז הים, נווה דקלים, ניסנית, נצרים, נצר חזני, פאת שדה, קטיף, רפיח ים, שירת הים, שליו, תל קטיפא, גנים, כדים, חומש, שא-נור. 26 ישובים, 1,751 משפחות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ראש הממשלה נתניהו הצביע בעד הגירוש שלהם, בעד הגירוש שלהם, בשלוש קריאות.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

14,280 תושבים יהודים נעקרים מבתיהם בתוכנית עקירה אכזרית וכואבת. כבוד יושב-ראש הכנסת, שרים, כנסת נכבדה, אחיי מגורשי גוש קטיף וצפון השומרון, היום יום כ"ב בשבט, נקבע ליום שבו מציינים במוסדות החינוך את יום הגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון, תוכנית ההתנתקות שהייתה שנויה במחלוקת רבה בציבור, ובפרט בקרב מצביעי מפלגות הימין שהרכיבו את ממשלת אריאל שרון שביצעה את תוכנית ההתנתקות. לא זכו לסעד מבית המשפט העליון, לא זכו לבקשת פשרה ותיווך מצד הנשיא, לא זכו לצדק ולא זכו לחמלה. וכך, ב-15 באוגוסט 2005 החלה עקירה אכזרית של 14,280 יהודים מביתם. פונו בתי עלמין וקברים נעקרו ממקומם, פונו בתי כנסת, נהרסו ונעקרו חממות, נהרס מפעל חיים שלם. 65% מתושבי גוש קטיף גם איבדו את מקור פרנסתם. במשך שנים סחבו תושבי גוש קטיף את נזקי העקירה: רבים מהם נזקקו לסיוע פסיכולוגי ונפשי, בני נוער רבים נשרו ממסגרות החינוך, ואלה שנשארו, על פי המחקרים השונים, הישגיהם הלימודיים ואחוזי הזכאות לתעודות בגרות היו נמוכים ביחס לשאר בני גילם. תושבים רבים חלו, תושבים לא מעטים איבדו את התקווה, אך למרות הכול, עקורי גוש קטיף לא דיברו על ירידה מהארץ, עקורי גוש קטיף לא קראו למרי אזרחי ולא למרוד במדינה, עקורי גוש קטיף לא קראו לסירוב פקודה, עקורי גוש קטיף לא קראו להפיכה במדינה. עקורי גוש קטיף קיבלו את הכאב בממלכתיות, התיישבו בחלקי הארץ השונים, ניסו לאסוף את שברי חייהם, ילדיהם התגייסו ליחידות המובחרות ביותר בצבא, על אף שהמדינה עקרה את עצמה ממחויבות כלפיהם. מגורשי גוש קטיף נשארו נאמנים ואוהבים למדינה. כמה סמלי שהיום, דווקא היום, קומץ אנרכיסטים מהשמאל שמסרבים לקבל את השלטון הדמוקרטי ואת דין הבוחר מארגנים הפגנה מול דעת הרוב ומאיימים להחריב את המדינה. מאיימים לשרוף את המועדון על יושביו ומסרבים לקבל את דין הבוחר שבחר ברוב את הממשלה הזאת על מדיניותה. מסרבים לקיים את כללי הדמוקרטיה. "ברגישות ובנחישות" התבטא דן חלוץ, רמטכ"ל הגירוש, אך שם הייתה נחישות אבל אפילו לא קמצוץ של רגישות. אותו דן חלוץ קרא במוצאי שבת האחרון להשתמטות. היש צביעות גדולה מזו?

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

בשל מלחמת האחים והמחלוקות בינינו, אלפיים שנה היינו בגלות, גלות ארוכה, מלאה תלאות, שרק לפני 75 שנים הסתיימה, אך נראה שהשמאל לא הפנים. הימין הממלכתי תמיד נשאר נאמן, כואב ומלקק את פצעיו כלפי המדינה, מהנעלבים אך אינם עולבים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, אדוני.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

לא תהיה מלחמת אחים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לאדוני, ואני מזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לומר את דברו.

מיקי לוי (יש עתיד):

מכובדי, אתה צודק, אבל בנימין נתניהו הצביע בעד, מה לעשות.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אתה צודק.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

כל הכבוד. כל הכבוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

שלוש דקות לרשותך, אדוני.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, כל הכבוד לחבר הכנסת קרויזר, שממש הרים להנחתה. את יודע, בכל פעם שאני שומע על ממשלת ימין יש לי צמרמורת מהצביעות, מהעלבון, שאני שומע שזאת ממשלת ימין. כנראה אתם בונים על הזיכרון הקצר של הציבור. כנראה אני היחיד בבית הזה כרגע שהיה פה ב-2002, ב-2003 וב-2005, ואני זוכר בדיוק מה שהיה. בדיוק לפני 18 שנה, הצבעה כאן על פינוי גוש קטיף. אז אני הייתי בצד השני, הייתי עם מפגיני גוש קטיף, אני הובלתי אוטובוסים של המפגינים כנגד הפינוי. אבל מה היה לפני זה? באמצע 2002 אריק שרון, יושב-ראש הליכוד, מכריז "דין נצרים כדין תל אביב". עם הסיסמה הזאת רצו עד הבחירות בתחילת 2003. מה קרה בינואר 2003? הליכוד מקבל 38 מנדטים. מה קורה אחרי זה? אחרי זה התנתקות. פה בבית הזה, כאן, בנימין נתניהו מצביע בעד ההתנתקות, אבל הוא לא היה לבד, אדוני היושב-ראש. כמה חברים בקבינט של היום גם הצביעו בעד: ישראל כץ הצביע בעד, ראש מל"ל צחי הנגבי הצביע בעד. ומי מדברר את כל ההתנתקות? מי הייתה הדוברת בלהט, אפשר להסתכל באיזה להט היא דיברה על ההתנתקות – שרת התחבורה מירי רגב. זה הימין. אתם חושבים שלציבור אין זיכרון? ולכן היום אני מאוד מוטרד. ביום רביעי יעלה פה חוק לביטול ההתנתקות. כשהליכוד מעלה את החוק לביטול ההתנתקות זה מזכיר לי את הסיסמה של אריק שרון, "דין נצרים כדין תל אביב". אני מקווה שאנחנו נעמוד על המשמר, ואני מקווה שאנחנו נדאג לאותו ימין אמיתי, שורשי, אידיאולוגי. לא פופוליסטים שתופסים טרמפ על הימין. אני זוכר גם בקואליציה הזאת אנשים שברחו מהצבעות על הסכמי אוסלו, שפתאום הם לא באו, לא היו פה, לא היו באולם, לא רצו להיכנס. חלק מהקואליציה הזאת. ברחו מהצבעה על הסכמי אוסלו. בשם מי אתם מדברים? רק לשלטון בחרתנו, חוץ מהשלטון לא מעניין אתכם שום דבר. אנחנו מדברים כאן, כרגע היה עוד פיגוע בעיר העתיקה. הבטחתם להחזיר את הביטחון: 25 רקטות על גוש קטיף, 15 הרוגים, 15 נרצחים מפיגועי טרור בחודש וחצי. על מה אתם מדברים? איזה ביטחון? איזו משילות? איזה ימין. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת אביגדור ליברמן, והדובר הבא – חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אישרה ועדת החוקה, חוק ומשפט את הצעתו של יושב-ראש הוועדה לשינוי בהרכב הוועדה לבחירת השופטים. הטענה לאורך כל הדרך הייתה שהוועדה הזאת אינה מייצגת, אין בה ייצוג הולם של מגזרים שלמים בחברה הישראלית, והיא באה לתקן את האי-איזון בין הרשויות השונות – השופטת לעומת המבצעת והמחוקקת. ופתאום אנחנו לכאורה מאשרים כוועדה הרכב אחר של הוועדה, שלא מסתפק בשליטה מוחלטת של הממשלה על נציגי הרשות המבצעת, הממשלה ונציגי הכנסת אלא משתלט גם על בחירת השופטים ונותן לשר המשפטים גם את הזכות לבחור שני שופטים מתוך שלושה שופטים. כמו כן, הוועדה נותנת לממשלה זכות לבחור שני חברי כנסת מתוך של הכנסת. ולכאורה באים לשכנע אותנו שבנוסחה הזאת אפשר ליצור את האיזונים בין הרשויות השונות. כמובן שזה ניסיון מאוד ברור של הרשות המבצעת, של הממשלה והעומד בראשה, להשתלט על כל הוועדה למינוי שופטים. לא מסתפקים בזה – אותו שינוי שהליכוד יזם, שבחירת השופטים תהיה ברוב של שבעה חברי כנסת, עומד היום על רוב רגיל, מה שסולל את הדרך בהחלט לשליטה על מערכת המשפט, על מינוי השופטים, ואז השופטים הופכים לפקידים תחת הממשלה. אנחנו בחברה הערבית כמובן מאוד מודאגים מהשינויים האלה, וחושבים שאומנם יש ביקורת על מערכת המשפט, וזה מוצדק שתהיה ביקורת, ולשאוף שמערכת המשפט תהיה מייצגת של המוחלשים, זכויותיהם של המיעוטים, של המוחלשים, של האזרחים השונים; אבל אנחנו בהחלט לא בעד תיקון עוול בעוול ואי-שוויון באי-שוויון חמור יותר ממנו. לכן התנגדנו לאורך כל הדרך לשינויים האלו, ונמשיך להתנגד, ונפעל בצורה שתאפשר הצלחתה של המחאה והפסקת התהליך הזה - -

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - שיש בו הרס של מערכת המשפט ושלטון החוק ושליטה מוחלטת על מערכת המשפט.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת מחמוד עבאס. הדובר הבא – חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על ההחלטות ההזויות הקיצוניות והמופרכות של השר לביטחון פנים על הריסות בתים בירושלים המזרחית – (אומר בערבית: הריסת בתים באל-קודס הכבושה, אל-קודס הקדושה,) שהיא אזור כבוש – יותר מאשר בכל מקום אחר לאחרונה. בנגב אנחנו עדים לאחרונה להריסות, כמו שהיו בשנה וחצי-שנתיים האחרונות, כמעט מספר שיא; אבל פה, תראו מה יש – החלטות נקמניות של שר שמרגיש נבוך כי אומרים לו: נכשלת בתפקידך. הוא מזיע, הוא נבוך, ואז הוא שולף. מה הוא שולף? להרוס בתים. הבית בוואדי קדום (אומר בערבית: הבית בוודאי קדום, הבעלים שלו נאדר ח'טיב) מכיל יותר מ-100 נפשות. הבעלים של הבית הזה, של בניין הדירות הזה, בא בדברים עם העירייה, והגיעו להבנות. אבל פתאום יש הוראה של שר למעלה, הוא רוצה לשקם את האגו הפגוע שלו והכישלונות שלו על ידי דחפורים והרס. היום למשל גם הבית של מר אדהם בשיר, ויש בתים נוספים – אדהם בשיר, זיד בשיר, עת'מאן עוסאת, איהאב אלחסיני ובתים נוספים מאוימים בצווי הריסה. זה מוכיח את מה שאמרנו תמיד, (אומר בערבית: שירושלים היא עיר כבושה.) זה שטח כבוש, וכל הטענות – עיר מאוחדת – הן פייק, (אומר בערבית: שקר.) גם הקהילה הבין-לאומית התערבה, למשל בבית בוודאי קדום, וטוב שהיא התערבה. אבל שמעתי אנשים מהאופוזיציה שמנסים להביך את הממשלה: למה לא הרסתם? אתם חלשים. אני מבקש מכם – לא הרסו, אל תביכו אותם. המצב התקין הוא לא להרוס, אלא לנסות לשקם, למצוא דרך לתת לאנשים האלה לחיות. אפשר לוותר על צווי ההריסה האלה, וצריך לוותר על צווי ההריסה האלה. וצריך להפסיק את ההריסות בנגב - -

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

- - המקום שסבל הכי הרבה מהריסות בשנים האחרונות. גם במשולש, גם בגליל. הרס הוא לא פתרון; דחפור הוא לא פתרון.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

צריך לבנות ולא להרוס. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. הדוברת הבאה, חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר למאות אלפי האזרחים שהצביעו היום אי-אמון בממשלה מחוץ לשערי הכנסת במחאת ענק מכוננת ומרגשת שישראל, לדעתי, לא ידעה כמוה; חברים וחברות ששותפים למאבק למען ארץ ישראל היהודית והדמוקרטית. הם אמרו לא לממשלה הדיקטטורית והחשוכה, הם אמרו לא לתוכנית ה-D-9 האנטי-דמוקרטית, הגזענית והקיצונית נגד האזרחים והחלשת מעמדה הבין-לאומי ופגיעה בחוסן הבינלאומי של ישראל. הם אמרו לא לממשלה הזו – לא, כי אין מנהיגות ואין אחריות. מה שאנחנו רואים זה היבריס ושיכרון כוח, וכוחנות ונקמה. בתוך חודש אחד ראינו כאן איך השרים ואיך החברים בקואליציה משנים את היסודות וערכי המדינה בהפיכה משטרית כוחנית, עם כל כך הרבה צבר של חקיקה, שמשנה מקצה לקצה את כל המשטר במדינת ישראל. פוליטיזציה על מלא. והעם זועק מדם ליבו נגד ריצת האמוק הסהרורית והלב האטום של הממשלה שמקדמת את ההפיכה המשטרית. ראו את העם: הוא זועק, הוא סולד, הוא מגנה והוא מפוחד מתוכנית ההרס שלכם. כן, הוא מפוחד. תסתכלו היטב על מה שקורה שם בחוץ – הציבור ברובו חי ברחובות, ברחובות המדממים מפיגועי מוות. הוא מרגיש את ההזנחה של הבעיות הרבות, הגדולות, שמעסיקות את אזרחי ישראל, כמו יוקר המחיה וטיפול בביטחון הלאומי. כך בדיוק נהרסו מדינות כמו טורקיה, הונגריה ופולין, וכך אולי גם פה נראה בקרוב איך זורקים את מתנגדי המשטר לכלא ומטילים מורא על הציבור. אבל אני כאן במסר לציבור הטוב והנחוש: אנחנו ואתם הם התשובה למעשי ההרס האלה. ראיתי היום אחווה; ראיתי היום סולידריות. אנחנו נהיה המקף שמחבר בין "יהודית" ל"דמוקרטית", כי לא את בית המשפט הם מחלישים ועולים עליו ב-D-9; את הדבק השברירי, השברירי הזה, ששומר עלינו, על האומה הזאת, מכל משמר – אותו עכשיו הם רוצים לפרק. זה לא עוד מאבק מבחינתנו. זו לא מחאה נגד מדיניות או חוק כזה או אחר. בשבילנו זה כן מאבק אידיאולוגי. זאת התשובה הברורה לכל אותם מלעיזים שמזלזלים בנו ובערכים שלנו, שמקטינים את המילה "ישראלי" לעומת "יהודי". כעת זה ברור שלהיות ישראלי זו מהות, זו השקפת עולם, זו הגנה ושמירה על הבית, בחום ובקור, בגשם ובברד, מול שלטים איומים של "שמאלנים בוגדים", מול הסתה, מול כוחנות. אנחנו לא נוותר – לא על הלב ולא על הבית שלנו. לא נוותר עבור החלוצים. לא נוותר עבור מי שמסר את חייו במלחמות. לא עבור החולמים. אנחנו נמשיך ולא נתייאש, לא נפחד, נעמוד זקוף ובראש מורם כנגד רוחות שחורות ורעיונות קיצוניים. לא ישברו אותנו. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום. הדובר הבא – חבר הכנסת סגן השר אבי מעוז, בבקשה. בבקשה אדוני.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אבי מעוז:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בי"ב באדר ב' תשנ"ב בשעה 04:16 הצביעו 32 חברי כנסת בעד הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. הצעת החוק, שקודמה בחשאי על ידי יושב-ראש ועדת חוקה מהליכוד וחבר כנסת מהאופוזיציה, בניגוד להתחייבויות פנימיות בתוך הקואליציה ובהטעיה עקבית של הח"כים, כאילו לא מדובר בהעברת סמכות החקיקה מהכנסת לבית המשפט. השם המקורי של הצעת חוק כוללת יותר, חוק-יסוד: זכויות אדם, שונה ל"כבוד האדם וחירותו". ערך השוויון הושמד, בהנחה שבית המשפט כבר יכניס אותו לפרשנות החוק, הכול חלק מהמהלך המתוחכם להעברת החוק. רק פחות ממחצית מחברי הכנסת נכחו באותו דיון היסטורי של כינון סוג של חוקה, פשוט בגלל שהם לא הבינו שמדובר במהלך כה היסטורי. לא פלא שמתוך 32 התומכים, רק 12 היו מהקואליציה של ראש הממשלה שמיר. איך קרא לזה אז חבר הכנסת חיים רמון? "מהפכה חוקתית באקראי, כי המחוקק לא התכוון לה". כל זה לא הפריע לאהרון ברק להכריז לאחר חקיקת החוק כי – אני מצטט – "לשופטים, ובעיקר שופטי בית המשפט העליון, הוענק מכשיר רב עוצמה, אשר בכוחו לשנות את פני החברה הישראלית". ואילו כיום, אנחנו לעומת זאת לא מתנהלים כגנבים בלילה, מצהירים מראש על כוונותינו, מקיימים דיונים גלויים וברורים בוועדת חוקה ובהמשך במליאה. והעיקר הוא שאנחנו פועלים מתוך רוב ברור ומובהק של 64 ח"כים, שקיבלו את אמון הציבור לתקן את אותה מהפכה שנעשתה בסתר, במחשכים ובהטעיית נבחרי הציבור. לצערי, יש גורמים קיצוניים בשמאל שלא מסוגלים לסבול את העובדה שישראל היא דמוקרטיה שבה לכל אזרח – אבל לכל אזרח – יש זכות שווה בבחירות. הם לא יכלו לסבול את העובדה שהימין זכה לראשונה בשלטון לפני 46 שנה; הם לא יכלו לסבול את העובדה שראש הממשלה נתניהו ניצח את שמעון פרס לפני 27 שנה; והם לא יכולים לסבול היום את הניצחון המובהק של הימין בבחירות. ולכן הם מוכנים להמריד, להסית, לאיים, להכפיש ולהחריב את כל מה שנבנה כאן. מכאן אני קורא לכל אחיי, כולל אלו שבשמאל, וכמובן לכל חבריי באופוזיציה: תפגינו, תמחו, אבל אל תשברו את הכלים. אל תהיו משורפי האסמים שהמיטו עלינו אסון בחורבן ירושלים, כי אנשים אחים אנחנו. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת סגן השר אבי מעוז, והדובר הבא – חבר הכנסת, עדיין, דודי אמסלם. אנחנו מחכים כבר שישיב להם.

משה סעדה (הליכוד):

תגיד לדודי - - -

היו"ר אוריאל בוסו:

הוא יכול לדבר עם ידיים. אחרי מה שהיה בוועדה היום, מותר לדבר עם ידיים בכנסת.

משה סעדה (הליכוד):

דודי, זה אחרי הרבה זמן שלא נאמת בכנסת.

היו"ר אוריאל בוסו:

בבקשה, אדוני.

דוד אמסלם (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת סעדה, הייתי עולה כאן כשר המקשר ואומר לשמאל שהם האנשים הכי הבריונים, הכי אלימים והכי שקרנים במדינת ישראל. הם היו מתקוממים, לא הבינו. תראו איזו אנרכיה אתם עושים היום, חבורת בריונים, מסיתים להמרדה, ומי? אחד בשם דוד חודק, לא יודע מי זה, אומר: לירות, לירות. שאלתי רק עם מה, עם מאג? עם טנק? מר חודק, עם מה ועל מי אתה רוצה לירות? עליי? על הילדים שלי?

משה סעדה (הליכוד):

על השוטר?

דוד אמסלם (הליכוד):

על השוטר? דן חלוץ, הרמטכ"ל הכי כושל שהיה במדינת ישראל, שניהל את תיק ההשקעות שלו, דרך אגב, לפני המלחמה, רק על זה, ניירות ערך, היו צריכים לחקור אותו, אומר: אני אתן עוד מעט הנחיה לא לבוא למילואים. למה? אנחנו שומרים עליהם, אנחנו עובדים. שכחתי להגיד לך, מר חלוץ, גם האחים שלי ואני עובדים, ועוד שניים וחצי מיליון איש עובדים. זה נכון שרובנו עובדים אצלכם בבתים, אנחנו מנקים לכם את הגינות. דרך אגב, כשראיתי שם בהפגנה בלילה כל מיני דברים נוצצים לא הבנתי מה זה, בסוף הבנתי שזה שעוני הרולקס של כל המפגינים שם. בואו תראו כמה מרצדסים יש פה. אתם לא מתביישים? אני הגעתי למסקנה, דרך אגב, הרי אתם פועלים לא על פי החוק, גם בית המשפט העליון לא עובד על פי החוק. עובר על החוק כל יום. דרך אגב, אם הוא רוצה את עילת הסבירות, למה צריך חוקים? תשים שופט, יפעיל את הסבירות שלו על כל דבר.

גלעד קריב (העבודה):

איזה שטויות.

דוד אמסלם (הליכוד):

למה צריך חוק? הרי אתם עוברים על החוק. במפלגת בג"ץ בראשותו של ברק – שמעתי, דרך אגב, באחד הראיונות שלו, שואלת אותו הביוגרפית שלו: תגיד, איך לא מצאת שופט מרוקאי? אתה שומע, חבר הכנסת בועז ביסמוט, מה הוא אומר לה? ואללה חיפשתי, לא מצאתי. אתה חיפשת, לא מצאת? קשה, למה? רק החבר'ה שלך גאונים, רק אתה גאון. איך אתה אומר? אם אנחנו נגיד שצו של בג"צ זה - - - שאתם עובדים לא על פי החוק, אתם עוברים על החוק הכתוב, אתה אומר: זה פוטש וזה יוכרע בטנקים. אני טנקיסט, אני רק לא יודע לאיזה כיוון לנסוע, מר ברק. אין לי מושג, תן הנחיה לאן נוסעים, לכיוון הכנסת? למה אתה התכוונת? ראש המסיתים. דרך אגב, אני לא יודע איך אתה לא היום בחקירת משטרה. עצרו כאן את אחד העוזרים, בהתנתקות, שמא הוא ירד לכביש. לא ירד, אבל השוטרים חשבו שהוא יחסום. תראו את החוצפה שלכם, את הבריונות, ואני אגיד לכם משהו: המאבק הזה, זה לא על החוקים. לא על החוקים. יש פה מאבק אמיתי, האם האליטה תמשיך לנהל את המדינה, האצילים ימשיכו לנהל את המדינה, ואנחנו נישאר הווסלים. אתם מוכנים לתת לנו תארים, אולי רכב, אבל לא לנהל, אף פעם לא קיבלתם את זה. בחיים לא קיבלתם את זה. לא במערכות הביטחון, לא קיבלתם את זה לא במערכות המשפט, לא באקדמיה, לא בתרבות, ובוודאי לא בבית המשפט העליון ובפרקליטות. אני הלכתי לסיור בבתי הסוהר, אתם יודעים מי רוב הסוהרים? מרוקאים ודרוזים. תבינו טוב מה מפריע לכם.

רם בן ברק (יש עתיד):

קיבלת שר, קיבלת תפקיד שר.

דוד אמסלם (הליכוד):

ולכן אני אומר לכם, אנחנו נעשה את המהפכה על אפכם וחמתכם.

רם בן ברק (יש עתיד):

קיבלת תפקיד, שר – כל זמן שלא נתנו לך, לא דיברת.

דוד אמסלם (הליכוד):

מי שיעבור על החוק ישב בבית סוהר, בגלל שאנחנו מתכוונים לזה.

רם בן ברק (יש עתיד):

- - - אבל גם נתנו, איזה שר נתנו לך?

דוד אמסלם (הליכוד):

דרך אגב, כשגירשתם מגוש קטיף 8,000 משפחות, אתם עצרתם 8,000 איש.

רם בן ברק (יש עתיד):

קיבלת שר משני ואז התחלת לדבר – הכול בסדר, קיבלת שר.

דוד אמסלם (הליכוד):

700 כתבי אישום עשיתם, כולל לילדות בנות 16. אתה, אתה הראשון, אתה הגזען הראשון.

רם בן ברק (יש עתיד):

שר במשרד המשפטים, למה לא מגיע לך להיות שר ראשון?

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת דודי אמסלם.

דוד אמסלם (הליכוד):

אמרת לנו: אנחנו הלבנים, אתם השחורים. כן, לך לאורווה שלך, תפעיל את הסוס, לך תתעסק עם הסוסים. אתם לא מתביישים? ואנחנו נלך עם זה עד הסוף. הינה אני אומר לך. הממשלה הזאת, זה התפקיד שלה.

רם בן ברק (יש עתיד):

לך תשאל את נתניהו, למה אותך מעדות המזרח הוא שם שתהיה במשרד המשפטים.

דוד אמסלם (הליכוד):

אנחנו נלך על זה עד שנביא את מדינת ישראל - -

רם בן ברק (יש עתיד):

למה לא מגיע לך להיות שר ראשון?

דוד אמסלם (הליכוד):

- - למדינה דמוקרטית, לא מדינה כפי שהיא היום. מדינת ישראל היום לא מדינה דמוקרטית.

רם בן ברק (יש עתיד):

הוא שר במשרה מלאה ואתה שר שני, למה? בגלל שהוא אשכנזי?

דוד אמסלם (הליכוד):

אתם שולטים על הכול, נגמרו הקלמנטינות.

רם בן ברק (יש עתיד):

האפליה היא אצלך, אצלך בבית יש אפליה.

דוד אמסלם (הליכוד):

תגיד לחיות: נגמרו הקלמנטינות.

רם בן ברק (יש עתיד):

לא אצלנו, לא אצלנו - - -

דוד אמסלם (הליכוד):

חוק זה חוק, כולם שווים בפני החוק.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתה לא מספיק טוב.

דוד אמסלם (הליכוד):

והיום, דרך אגב – עוד משפט - -

היו"ר אוריאל בוסו:

משפט אחרון, משפט לסיום.

דוד אמסלם (הליכוד):

- - ראיתי היום שעשיתם בוועדת החוקה תחרות בושידו של יש עתיד. ראיתי אנשים קופצים – הינה זה שעובר עכשיו, ישר קפץ, דרך על השולחנות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מפריע לך הסגנון?

דוד אמסלם (הליכוד):

שנתיים בכנסת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מפריע לך הסגנון? ארבע שנים.

דוד אמסלם (הליכוד):

מר לוי, מר לוי - - -

קריאה:

להם מותר. להם מותר.

רם בן ברק (יש עתיד):

מה אמר שר המשפטים - - -

דוד אמסלם (הליכוד):

"לא יפה הסגנון".

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה תלמד אותנו נימוסים? אתה מלמד אותנו נימוסים?

דוד אמסלם (הליכוד):

"אמסלם מדבר עם הידיים".

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא מפחדים ממך. לא מפחדים ממך. לא מפחדים ממך.

דוד אמסלם (הליכוד):

"לא יפה". אתם, דרך אגב, זו האלימות שלכם: לכם מותר לבעוט, לנשוך, לעבור באדום, לדרוס, אבל "אמסלם מדבר עם הידיים". תתביישו לכם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תתבייש אתה. אתה לא תלמד אותנו מוסר. אתה לא תלמד אותנו מוסר.

דוד אמסלם (הליכוד):

ותתחילו להתרגל לזה שאתם באופוזיציה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם. לא, לא, לא, לא מחיאות כפיים במליאה. אני מאמין שיהיו לך עוד הרבה דקות ושעות נאומים על הדוכן. בהחלט חיכו לשמוע אותך. אני מזמין את השר המקשר, השר יואב קיש, שר החינוך, להשיב בשם הממשלה לאי-אמון. בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתם יודעים שבעצם החוק שעבר היום בוועדת חוקה בהכנה לקריאה ראשונה דיבר על אופן בחירת השופטים. אני רוצה להקריא לכם כמה דברים על איך בוחרים שופטים בעולם. בבריטניה – כן, מולדת הדמוקרטיה – מתמנים השופטים על ידי הלורד צ'נסלור, לורד צ'נסלור – אני מקווה שהמבטא הוא בסדר. דרך אגב, הוא מינוי פוליטי של ראש הממשלה בבריטניה. בשבדיה מתמנים השופטים על ידי הממשלה; בלגיה, קנדה ונורבגיה – ממנה המלך או נציגו את השופטים שבחרה הממשלה; בצרפת חברי הוועדה למינוי שופטים מתמנים על ידי הנשיא ושני ראשי בתי המחוקקים; בגרמניה מתמנים מחצית - -

רם בן ברק (יש עתיד):

אתה יודע שאתה מדבר שטויות. אתה יודע שאתה מדבר סתם.

שר החינוך יואב קיש:

- - משופטי בית המשפט על ידי הבונדסראט, שזה הבית - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

זה לא דומה בכלל. על מה אתה מדבר.

שר החינוך יואב קיש:

מה? זו בדיוק האמת.

רם בן ברק (יש עתיד):

יש שם בית עליון. יש לנו בית עליון?

שר החינוך יואב קיש:

אתה לא מבין אפילו על מה אתה מוחה. הרי אין לכם מושג. כל מה שיש לכם זה אלימות, שטיפת מוח ושום דבר אחר לא.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה מזלזל, להגיד שאין לו מושג?

שר החינוך יואב קיש:

אני אומר לך את האמת, ואתה אפילו את זה לא מסוגל לשמוע.

רם בן ברק (יש עתיד):

- - - אתה מבלבל את המוח - - -

שר החינוך יואב קיש:

בגרמניה מתמנים מחצית משופטי בית המשפט העליון - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תתבייש. להגיד לו שאין לו מושג - - - מי אתה בכלל שתדבר אליו ככה?

שר החינוך יואב קיש:

- - בידי הבונדסראט, הבית העליון - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מי אתה בכלל שתדבר אליו ככה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, תודה.

שר החינוך יואב קיש:

- - ומחצית בידי הוועדה הנבחרת על ידי הבונדסטאג. כל הדוגמאות שהקראתי לכם – גם כמובן בארצות הברית על ידי הנשיא, שכמובן הוא דרג פוליטי נבחר. ולכן אני אומר לכם בצורה הכי ברורה: בכל הדמוקרטיות המערביות הברורות והמובילות, מי שממנה שופטים זה לא השופטים. את האנומליה הזו צריך לתקן.

גלעד קריב (העבודה):

אין לך מושג - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, תודה רבה.

שר החינוך יואב קיש:

אתה יודע מה קורה כאן? מה שקורה כאן זה פשוט - - -

גלעד קריב (העבודה):

תקרא את - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב.

שר החינוך יואב קיש:

מה שקורה כאן זה פשוט: כשהשמאל בשלטון, אז השמאל והשופטים ממנים את השופטים ביחד.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתם 40 שנה בשלטון עד עכשיו - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת יסמין פרידמן, קריאה ראשונה.

שר החינוך יואב קיש:

כשהשמאל בשלטון, מה שהיה פה, וכשיש שר משפטים מהשמאל – וראינו את ההתנהגות של השר מכחול לבן, שפעל בשעה אחת למנות 60 שופטים. אז כשהשמאל בשלטון, אז הוא - - -

קריאה:

61 - - -

שר החינוך יואב קיש:

61 שופטים.

דבי ביטון (יש עתיד):

גדעון סער הפך להיות שמאל.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא ידעתי שגדעון סער זה השמאל.

שר החינוך יואב קיש:

לא דיברתי על גדעון.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, רשות הדיבור שייכת לשר קיש.

שר החינוך יואב קיש:

מדיניות מלאה מסונכרנת. מדיניות מלאה מסונכרנת עם השמאל.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - - אתה, אתה הרצת אותו. אתה הרצת את גדעון סער.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת דוידסון, הערתך נשמעה. תודה.

שר החינוך יואב קיש:

אני אומר לכם, טוב לכם עם זה. למה? כי אז אתם עם השופטים, וכשאתם באופוזיציה, אז השופטים ממנים יחד עם האופוזיציה ויחד עם לשכת עורכי הדין. ראינו את הגיבור שלכם אבי חימי, מה קרה לו. אני אומר לכם בצורה הכי ברורה: האירוע הזה – האירוע הזה שהשמאל ממנה שופטים והשופטים ממנים את עצמם – נגמר, לא יהיה יותר. מדינת ישראל תחזור להיות דמוקרטיה, ובדמוקרטיה נציגי הציבור ממנים את השופטים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רון כץ (יש עתיד):

לא קשור פוליטיקה.

שר החינוך יואב קיש:

אני – לא יודע, אולי לכמה אנשים קשה עם האמת; לי לא קשה, כשיש אמת אני אומר אותה. ואני אומר בצורה ברורה: הקמפיין הזה, השקרי, שהוציא אנשים מהבתים והתחבר לכל מיני מהפכנים שכל מה שהם מחפשים זה רק איך הם פוגעים בבחירה הדמוקרטית של מדינת ישראל – מדינת ישראל סיימה בחירות ב-1 בנובמבר, לא מזמן, ואנחנו הקמנו ממשלה, והממשלה הזו נהנית מאמון העם, ודמוקרטיה זה שלטון הרוב.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת סון הר מלך, סליחה רגע, לא יושבים בשולחן הממשלה. בבקשה, השר קיש.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תעשה משאל עם - - -

שר החינוך יואב קיש:

דמוקרטיה זה שלטון הרוב תוך כדי שמירה על זכויות מיעוט. זוהי דמוקרטיה. ומה שקורה פה במדינת ישראל בשטיפת המוח של המיעוט זה הרצון שלכם להוביל לשלטון המיעוט. שלטון המיעוט לא יהיה במדינת ישראל. אני - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

יש שמית מהאופוזיציה על שתי ההצעות.

שר החינוך יואב קיש:

בסדר, אני לא רואה את אופיר. איפה – אופיר?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה, אין לך מה להגיד יותר?

שר החינוך יואב קיש:

לא, יש מה להגיד, אבל היום הוא ארוך ויש הרבה חקיקה. אני שמח שאתה פה, חבר הכנסת ולדימיר בליאק, כי קודם דיברתי ואתה לא היית, וחבל שחבר הכנסת יוראי להב הרצנו לא נמצא פה, כי אני חושב שאתם שניכם צריכים להתנצל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה לא תלמד אותי נימוסים.

שר החינוך יואב קיש:

אני גם בטוח שיהיו טענות לוועדת האתיקה על ההתנהגות הפוגענית, האלימה, הלא-מכבדת שלכם. אני חושב שבסוף בבית הזה - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כשקראו לראש ממשלה "רוצח", מה עשית אדוני?

שר החינוך יואב קיש:

- - צריך לשמור על הדמוקרטיה. יכולת למחות, לא להגיע, לפעול בהתנהגות המקובלת, מה שנקרא. אבל ההתנהגות שלכם, התנהגות אלימה, מזלזלת, בוטה – אני מחבר אותה ביחס ישר לקשר של המפגינים בחוץ, ובתוכם ראש עיריית תל אביב, שמדבר על אלימות ושפיכת דמים. אלימות ושפיכת דמים. כן, 100,000 מתוך שניים וחצי מיליון שתמכו בממשלה הזו. אנחנו לא ניסוג מהתוצאות - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תמשיכו לזלזל, תמשיכו לזלזל במפגינים. תמשיכו. במקום 100,000 יהיו פה 200,000 פעם הבאה.

שר החינוך יואב קיש:

- - של הבחירות של הדמוקרטיה. קשה לכם לקבל את זה. גם אם יהיו פה 200,000, הדמוקרטיה תנצח. ואני אומר לכם, האלימות הזו, והאנשים שאתם רואים בהם כמנהיגים, אני חושב שאתם צריכים להתנער מהדברים הבזויים וההסתה, באמת מתחת לכל ביקורת, של ראש עיריית תל אביב, חולדאי. האיש שאפילו לא הצליח להביא את הרשימה שלו לקבל אמון קל מהציבור ובחר להתנתק מהזירה, בוחר באלימות ובפראות בלנסות להשליט טרור על ממשלה נבחרת ברוב ברור אחרי בחירות שקרו ממש בחודשים האחרונים. אני אומר לכם: תסתכלו טוב מי האנשים שאתם דוחפים, תחשבו טוב לאן אתם גוררים את מדינת ישראל ועם ישראל. ולוולדימיר בליאק ויוראי להב הרצנו: תתנצלו על ההתנהגות הבזויה הזו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר קיש.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, בטרם נעבור להצבעות, נקיים את הצהרת האמונים של חברת הכנסת צגה מלקו. אנא התיישבו במקומותיכם. השרים וחברות וחברי הכנסת, אנא התיישבו במקומותיכם. נקדם בברכה את בני המשפחה ואת החברים שנמצאים איתנו כאן ביציע, ברוכים הבאים לכנסת. חברי הכנסת כץ, רביבו, השר קיש. חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת – אני מבקש יותר שקט במליאה. סדרנים, תעזרו לנו לעשות יותר שקט, תודה – עם הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת אופיר אקוניס, שנכנסה לתוקפה ביום שישי, י"ט בשבט התשפ"ג, 10 בפברואר 2023, באה במקומו חברת הכנסת צגה מלקו. חברת הכנסת צגה מלקו, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת ולסעיף 2 לחוק הכנסת התשנ"ד–1994, אקרא בפנייך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואת תקומי ותצהירי: "מתחייבת אני". וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייבת לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. בבקשה, גבירתי.

צגה מלקו (הליכוד):

מתחייבת אני.

היו"ר אמיר אוחנה:

בהצלחה גדולה. חברי הכנסת, לפני ההצבעה אני מבקש לנצל את ההזדמנות שרוב חברי הכנסת פה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

כל הכבוד לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת גוטליב. אפשר, חברת הכנסת? תודה. אני מבקש לנצל את ההזדמנות שרוב חברי הכנסת נמצאים פה כדי לומר את הדברים הבאים: אני מוצא לנכון לברך על כל מאמץ וניסיון בבית הזה ומחוצה לו לקיים מפגשים בין חברות וחברי הכנסת משני צידי הבית ולהגיע להבנות. המראות שראינו היום בוועדת החוקה, חוק ומשפט אינם מן הסוג הזה. לא אלו המראות שצריך הציבור הישראלי לחזות בהם כשהוא נושא את עיניו לכנסת. הציבור, ברובו הגדול, איננו קיצוני לכאן או לכאן, וההתנהלות הזאת איננה מוסיפה כבוד לבית הזה, בלשון המעטה. אני מפציר בחברות וחברי הכנסת לכבד את הבית הזה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

אני רוצה לשבח את סדרני וסדרניות הכנסת שפעלו במקצועיות – בלי מחיאות כפיים, תודה – וביעילות כתמיד, לילות כימים, תחת כל יושב-ראש כנסת וכל יושב-ראש ועדה, ולגנות כל פעולה או אמירה כנגדם, בין אם מצד חבר כנסת או מצד אדם אחר. עובדי הכנסת כולם עושים כמיטב יכולתם לאפשר לכל חברי הבית לפעול בצורה המיטבית, ויוצאים מגדרם לשם כך. הם לא כאן כדי לשמש שק החבטות והוצאת התסכולים של אף אחד מחברי הבית. אחרי כל הוויכוחים וההתנצחויות, מדינת ישראל הייתה ותישאר דמוקרטיה.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור כעת להצבעה שמית, לבקשת האופוזיציה, על הצעת האי-אמון מטעם סיעת יש עתיד בנושא: ההפיכה המשטרית והסכנה הוודאית הנשקפת למדיניות החוץ של ישראל. מזכיר הכנסת, בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. מזכיר הכנסת יקרא שוב בשמות חברי הכנסת, למי שלא נכח בסיבוב הראשון.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

האם יש מישהו באולם שמעוניין להצביע וטרם הצביע? בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

האם יש עוד מישהו באולם שמעוניין להצביע?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

האם יש עוד מישהו מחברי הכנסת שמעוניין להצביע? אם כך תמה ההצבעה. נא לספור. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 43 בעד, 58 נגד. אני קובע שההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד נדחתה. אנחנו נעבור להצבעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת המחנה הממלכתי. אף הצבעה זו היא הצבעה שמית, לפי בקשת חברי האופוזיציה, בחתימה של 20 שמות. מזכיר הכנסת יקרא בבקשה בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

המזכיר יקרא בשמות חברי הכנסת שלא היו נוכחים בסיבוב הראשון.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

האם יש מישהו באולם שמעוניין להצביע וטרם קראו בשמו או שלא נכח? אין. אם ככה, תמה ההצבעה. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 50 בעד, 56 נגד. אני קובע שהצעת האי-אמון בממשלה של המחנה הממלכתי נדחתה אף היא.

היו"ר אוריאל בוסו:

אם כן, רבותיי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הודעות על החלת דין רציפות על שתי הצעות חוק, ולאחר מכן הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. נתחיל עם הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לעידוד תעשיות עתירות ידע (הוראת שעה), התשפ"ב–2022. אני מזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. רק אני מודה, לא שמעתי מה התוצאה של ההצבעה הקודמת.

היו"ר אוריאל בוסו:

56:50.

שר החינוך יואב קיש:

תודה. כבוד היושב-ראש, ההודעה היא החלת דין רציפות. חבל שחברת הכנסת אורית פרקש הכהן לא פה, כי אני חושב שזה חוק שעבר כשהיא הייתה השרה הרלוונטית. אני מניח שהיא תשמח ותתמוך גם בחקיקה הזו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.

שר החינוך יואב קיש:

אוקיי. ביום כמו היום זה חשוב. בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, החליטה הממשלה להודיע במליאת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה), התשפ"ב–2022, מ/1577, מיום 15 באוגוסט 2022. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לשר יואב קיש. אני מזמין את ממלא מקום יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת שלום דנינו, להציג את הודעת הוועדה – כעת זו הודעה של ועדת הכלכלה – על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 76) (הגבלות מוסכמות על שירותי תקשורת וציוד תקשורת), התשפ"ב–2022. בבקשה.

שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהתאם להוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, ועדת הכלכלה החליטה בישיבתה מיום י"ז בשבט, 8 בפברואר 2023, להודיע לכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 76) (הגבלות מוסכמות על שירות תקשורת וציוד תקשורת), התשפ"ב–2023, של קבוצת חברי הכנסת. הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה בכנסת היוצאת ביום כ"ט בסיוון התשפ"ב, 28 ביוני 2022. בתמצית, התיקון המוצע נועד להרחיב את האפשרות הקיימת היום בחוק לקביעת הגבלות מוסכמות לגבי ציוד קצה של טלפונים סלולריים או ציוד תקשורת. כלומר, לצד השימוש החיוני באמצעי התקשורת, התיקון נועד לאפשר למנוי להסכים על הגבלת שירותי התקשורת שהוא צורך, דוגמת סינון תכנים באינטרנט, חסימת שיחות טלפון, הימנעות משירותי תקשורת מסוימים או הגבלת מכשירי קצה באופן שימנע שימוש באמצעותם בשירותים מסוימים. לפי המוצע, מנוי או קבוצת מנויים יהיו רשאים לבקש מחברת תקשורת או ממי שעוסק בסחר בציוד קצה של טלפונים סלולריים או ציוד תקשורת, בבקשה פרטנית ומפורשת, להחיל עליהם את אותן הגבלות הנוגעות לשירות תקשורת וציוד תקשורת. כמו כן, מוצע לקבוע כי ההגבלה לעניין זה תהיה לרבות הגבלה הנקבעת על ידי צד שלישי שהמנוי ציין בבקשתו. בנוסף מוצע לקבוע כי שר התקשורת יהיה מוסמך להתנות על זכות המנוי להגביל שירות וציוד תקשורת רק בתקנות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ובתנאי שמצא שהדבר נדרש לטובת שמירה על ביטחון הציבור.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה לחבר הכנסת שלום דנינו, נציג ועדת הכלכלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור להודעה מטעם יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות הבאות: מטעם סיעת הליכוד – בוועדת הכספים, במקום חבר הכנסת דני דנון תכהן חברת הכנסת חוה אתי עטייה; בוועדת החוץ והביטחון, במקום חבר הכנסת דוד אמסלם יכהן חבר הכנסת דני דנון; בוועדה לביטחון לאומי, במקום חבר הכנסת דן אילוז יכהן חבר הכנסת עמית הלוי; בוועדה לענייני ביקורת המדינה, במקום חבר הכנסת חנוך מלביצקי תכהן חברת הכנסת צגה מלקו. מטעם סיעת הציונות הדתית – חבר הכנסת צבי סוכות יכהן כחבר בוועדת הכנסת במקום חבר הכנסת שמחה רוטמן; בוועדת העבודה והרווחה, בוועדה לביטחון לאומי, בוועדת המדע והטכנולוגיה, בוועדה המיוחדת לענייני הצעירים – במקום חבר הכנסת משה סולומון; בוועדת הבריאות, בוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל ובוועדה המיוחדת לעובדים זרים – במקום חבר הכנסת אוהד טל. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשפ"ג–2023, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו להציג את הצעת החוק. בבקשה.

אוריאל בוסו (יו"ר ועדת הבריאות):

אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשפ"ג–2023, שהגישה הממשלה. בפתח הדברים אני רוצה לציין כי הצעת חוק זו היא פרי עבודתה של ועדת הבריאות של הכנסת – הצעת החוק הראשונה – שהקמנו רק לפני כמה ימים. אני מבקש להודות לחברי ועדת הבריאות כולה על השתתפותה הפעילה וההתגייסות הן לקידום חוק זה והן לקידום נושא הבריאות בכנסת. רון, אתה חסר בוועדה בינתיים, וזה רשום אצלי.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כולל אחמד טיבי?

אוריאל בוסו (יו"ר ועדת הבריאות):

כולל אחמד טיבי, שהוא חבר משתתף.

רון כץ (יש עתיד):

אני גם הייתי.

אוריאל בוסו (יו"ר ועדת הבריאות):

הצעת החוק, כאמור, מבקשת להאריך עד ליום 15 בפברואר 2024 את תוקפו של חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף–2020. חוק זה אמור היה לפקוע ב-31 בדצמבר 2022, אך לנוכח הוראת סעיף 38 לחוק-יסוד: הכנסת הוארך תוקפו עד ל-15 בפברואר 2023. חוק סמכויות מיוחדות – וזה חשוב שהציבור ישמע ויבין פעם אחת מה המשמעות של החוק כרגע, כשאנחנו לא נמצאים באירוע של קורונה. חוק סמכויות מיוחדות הוא מסגרת חוקתית המקנה לממשלה סמכות להכריז על מצב חירום או מצב בריאות מיוחד, ועל בסיסם להפעיל מגוון כלים לשם התמודדות עם המגפה, שכוללים היום בין השאר תקנות לעניין הגבלת פעילות במרחב הפרטי, הגבלת פעילות במרחב ציבורי, הגבלת היציאה מישראל והכניסה אליה, הגבלת פעילות בתי עסק, מקומות עבודה, מקומות פתוחים לציבור ופעילות של מתן שירותים, הגבלות כניסה למקום ללא הצגת תוצאות שליליות בבדיקה, תעודת מחלים או תעודת מחוסן – מה שנקרא תו ירוק – הגבלת אירועים, הגבלת פעילות של מוסדות המקיימים פעילויות חינוך או של מסגרות רווחה, ופעילות בתחום החברה. משרד הבריאות הסביר לוועדת הבריאות כי כיום יש חשש שזן אומיקרון יוחלף בהדרגה בתת-זנים חדשים בשל ריבוי המוטציות שהנגיף עבר בזמן קצר, ועל כן יש צורך לשמר את התשתית החוקתית שתאפשר את הפעלת ההגבלות במקרה הצורך, במיקוד על שערי הכניסה לישראל. ועדת הבריאות בראשותי סברה כי אין עתה צורך שהארכת תוקפו של החוק תחול על מכלול הוראותיו, ולאור זאת צמצמה מאוד את הוראות החוק, ובכך גם את ארגז הכלים שיהיה נתון בידי הממשלה בשנה שעד תום תקופת הארכת החוק. לפי הנוסח שבפניכם, הסמכות להכריז על מצב חירום בוטלה, ונותרה רק הסמכות להכריז על מצב בריאותי מיוחד, שבו נתונות לממשלה סמכויות אלה: א. להכריז על הפעלת פיקוח טכנולוגי לגבי כל מי שחייב בבידוד; ב. להתקין, באישור פרלמנטרי שיינתן מראש, למעט במקרי דחיפות, תקנות בעניינים מצומצמים הממוקדים בשערי הכניסה לישראל, ובהם לקבוע הגבלות אלה בלבד: 1. חובת בדיקה לנכנסים לישראל ומניעת כניסה ממי שנמצא חיובי לנגיף; 2. חובת מפעיל כלי טיס או כלי שיט הנושאים נוסעים לישראל או ממנה לדרוש הצגת תוצאה שלילית בבדיקה כתנאי לעלייתם לכלי התחבורה וחובת הנשיאה להציגה; 3. חובת נוסע למסור מידע שיאפשר יצירת קשר עימו אם יתעורר חשש להדבקה בנגיף או למטרות חקירה אפידמיולוגיות, וחובת מפעיל של כלי תחבורה שהנסיעה בו נעשית בתיאום או בהזמנה מראש לשמור פרטים אלו ולמוסרם לשם עריכת חקירה אפידמיולוגית. ההוראות בעניין הפיקוח, האכיפה והדיווח שבחוק הותאמו להגבלות המצומצמות שניתן יהיה להטיל לפיו. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בנוסח שאישרה הוועדה. אני מבקש להודות למנהלת הוועדה תמי ברנע, לצוות הוועדה, ליועצת המשפטית עורכת דין נעה בן שבת ולצוות המשפטי, לעוזרי עורך דין יעקב שטרן ולכל צוות לשכתי על הסיוע וההשקעה בקידום הצעת החוק. תודה לכולם. לכן אני קורא לחברי הכנסת, לאור מה ששמעתם, שאכן הוועדה צמצמה כמעט לחלוטין את הסמכויות שניתנות לממשלה בהצעת חוק הקורונה שהונח בפניכם: אין סיבה באמת להתנגד אליו, ועל כן נשמח שחברי הכנסת יצביעו לאשר אותו ולהאריך את תוקפן. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, חבר הכנסת אוריאל בוסו. נעבור כעת להנמקת הסתייגויות בהתאם לסדרי הדיון המיוחדים שקבעה ועדת הכנסת. הדוברת הראשונה, קארין אלהרר.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר – בהצלחה – כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה להתייחס לחוק. אם כבר מנמקים הסתייגויות, אז שיהיה גם בחוק. תראו, ארגון הבריאות העולמי אומר שהקורונה, המגפה הקשה שעברה על כולנו, היא כבר לא מגפה שצריך להתמודד איתה כמו פעם, ולכן החוק הזה – באמת אין יותר מקום. אני באמת לא מצליחה להבין למה להמשיך לקדם חוק כל כך דרקוני, עם סמכויות כל כך נרחבות של ממשלה על אזרחים במקום שאין בו באמת צורך. אז אני, בעניין של החוק הספציפי, שאיתו רציתי להתחיל, אומרת שחבל - -

היו"ר אוריאל בוסו:

אני יכול להשיב?

קארין אלהרר (יש עתיד):

אה, שלום, אדוני היושב-ראש. - - חבל שאתם מקדמים אותו. עכשיו אני רוצה לדבר על נושא שהוא באמת בנפשי, וזה מה שקרוי המהפכה המשפטית. מה שקרוי על ידי שר המשפטים ויו"ר ועדת החוקה הרפורמה המשפטית. תראו, אני רוצה להגיד לכם ברמה האישית שיש לי מועקה גדולה על הקרע הגדול בעם שהדבר הזה מביא איתו. הרי במה מדובר? שר המשפטים יצא במסיבת עיתונאים שבה הוא הודיע על החלק הראשון ולא האחרון ברפורמה המשפטית. מה הביא איתו אותו חלק? מה זה היה? קודם כול, ועדה למינוי שופטים שתייצר לא רוב, לא רוב דחוק, לא רוב גדול – שמונה מתוך תשעה נציגים בוועדה למינוי שופטים יהיו נציגי הקואליציה, שנבחרים על ידי שר המשפטים או מי מטעמו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה טוב או לא טוב? זה מה שאתם עשיתם בדיינים.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך - - -

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה מה שאתם עשיתם בדיינים.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך, אדוני השר, זה לא נכון.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא עשינו את זה - - -

קארין אלהרר (יש עתיד):

אדוני השר, אתה מפריע לי בזמן - - -

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

לא לדאוג, כמו שאתם - - - לגבש חוקים, אנחנו נרצה - - - נראה אותך.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אני אומרת לך, אדוני השר, אני מזמינה אותך - - -

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בדיינים אתם לקחתם נציגי ממשלה, הוספתם שם. מה שאתם עשיתם בדיינים - - -

קארין אלהרר (יש עתיד):

כבוד השר, מכיוון - - -

היו"ר אוריאל בוסו:

אבל מה זה דיינים בכלל? כאן זה שופטים.

קארין אלהרר (יש עתיד):

מכיוון שאני בזמן דיבור, ואני בטוחה שכבוד השר לא רוצה להפריע - -

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ודאי שלא.

קארין אלהרר (יש עתיד):

- - אז בוא תיתן לי להמשיך. תראו, ממשלה שממנה שופטים, ולא רק שופטי העליון, שופטים גם בבית הדין לתעבורה, גם בבית הדין לעבודה, גם בבית משפט שלום, גם בבית המשפט המחוזי – הרי תבינו, מה זה אומר על האמון של האזרחים בשופטים אם היום האמון בפוליטיקאים כל כך נמוך? מה זה יקרין על האמון בשופטים כששופטים נבחרים על ידי פוליטיקאים? וגם לא על ידי כל הפוליטיקאים. אם זה היה חצי-חצי קואליציה–אופוזיציה, אז זה נבחרי העם. אבל פה לא מדובר בנבחרי העם, מדובר בנבחרי חצי מן העם. אז זה דבר אחד. הדבר השני שרוצים להביא זה ביטול עילת הסבירות. תחשבו שממשלה תקבל החלטה, ואי-אפשר יהיה לתקוף את זה על פי עילת הסבירות. ולא מדובר בהחלטות בשמיים, מדובר בהחלטות לרישוי עסקים, מדובר בהחלטות של שרים – אני הייתי שרת האנרגיה – מדובר בהחלטות על מתן רישיון לתחנות כוח, על החלטות הרות גורל מבחינת האזרחים. לא יעלה על הדעת שלא יהיה שום שימוש בעילת הסבירות. ובעיניי, הדבר החמור ביותר הוא סתימת הפיות של בית המשפט העליון. בית המשפט העליון לא יוכל לפסול חוקים גם אם יהיה בהם דבר שהוא אסור על פי חוק. דמיינו לכם שיחוקקו חוק שאומר דבר שהוא בלתי חוקי – אף אחד לא יוכל לפסול את זה.

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אני במשפט סיום. אני רוצה קודם כול להודות ובאמת להשתאות מכל המפגינות והמפגינים שהגיעו לירושלים. זה מדהים בעיניי שאזרחים פטריוטים, טובים, שרוצים בטובת המדינה, שרוצים בדמוקרטיה, עלו לירושלים, לקחו יום חופש על חשבונם כדי לבוא ולהגיד לממשלה: אל תקרעו אותנו לשניים, אל תחצו בינינו. אני קוראת לממשלה: יש לכם עוד זמן לעצור לפני שניתקע בקרחון. תבואו להידברות אמיתית, לא כמו זאת שהייתה בוועדת החוקה – שם לא הייתה הידברות, הייתה התנגשות. תדברו, נדבר, כדי למנוע את הקרע בעם. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אדוני השר, לפני הכול, אני רוצה להגיד שהחוק הזה מיותר ושאני אתנגד לו. אגב, עברתי על כל החוק; כמעט שלושת-רבעי מהחוק – ואני יודעת, כי אתה אחראי – הכול שם או למחוק או לבטל, או למחוק או לבטל, אז למה? למה להביא חוק שמאפשר תקנות חירום לקורונה? הינה, אני עוצרת כי אני רואה שאתה רוצה להגיד לי על זה משהו.

היו"ר אוריאל בוסו:

אם את רוצה, אני מוכן להשיב. ארגון הבריאות העולמי עדיין מכיר בקורונה כמחלה. נקודה. ולכן משרד הבריאות, בהידברות מולי, הבינו שהסכנה היחידה שאולי יכולה להיווצר זה מקרה שיהיה איזה זן באחת הערים, אז הסמכות - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל בשביל זה החוק הזה?

היו"ר אוריאל בוסו:

רגע, רגע. תסתכלי, אם תיכנסי לחוק - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכנסתי.

היו"ר אוריאל בוסו:

- - תביני שהסמכות היחידה שיש שם לממשלה זה כניסות ויציאות מישראל ביבשה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא יכול לעשות את זה בפקודת בריאות העם?

היו"ר אוריאל בוסו:

מסתבר שלא, כי שם אין – חוץ מקנסות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז שווה להביא את כל החוק הזה בגלל העניין?

היו"ר אוריאל בוסו:

לא כל החוק. החוק צומצם לנושא ספציפי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תראה, צריך לתת לך קרדיט שריככת את החוק כפי שהוא הובא בהתחלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא ריככתי. השארתי אותו לנושא מאוד ספציפי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. ריככת, כי הרבה שם בוטל.

היו"ר אוריאל בוסו:

אבל זה הרבה יותר מריככתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל לתפיסתי, בנושא הזה, די, חייבים להשתחרר ממנו, להתקדם. ולכן אנחנו גם נתנגד לחוק הזה. זו מילת אחת על הקורונה, כי אני תמיד אוהבת להתייחס גם לגופו של עניין. עכשיו אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולהגיד תודה רבה. אני רוצה להגיד תודה לכל המפגינים והמפגינות שהגיעו היום, אנשים שגם לקחו יום חופש, גם הביאו את הילדים, עלו באוטובוסים צפופים, ברכבות צפופות. זאת אומרת, שרת התחבורה, כשיש הופעה של נועה קירל בפארק או של עומר אדם, היא מגבירה את התחבורה, היא מגבירה את הרכבות, אבל להפגנה של אלפים על אופי המדינה הזאת, על הדמוקרטיה – לא, לא, לא, אי-אפשר. בכל זאת, עדיף שתיתקעו בפקקים. אדוני, אני אגיד לך משהו, אני חייבת להעיר לך. אני לא יודעת אם אתה רואה את התמונות, תחנת הרכבת נבון עדיין מפוצצת – אני לא יודעת כמה מכם היו בתחנת הרכבת היפה הזאת, צריך לומר – היא מפוצצת באנשים. רק הסכנה שחלילה אם היה קורה אסון – למה? למה לא לתת לאנשים להגיע בצורה מכובדת לירושלים? אבל זו הערת אגב שאני פתחתי לתוך הסוגריים וסגרתי אותה, כי כשיש הופעות לא מעניינות, יותר חשוב להגביר את התחבורה; כאן זה לא חשוב. אבל אני אסגור כאן את הסוגריים ואני אמשיך להגיד תודה לאנשים ונשים שהגיעו, מכל הארץ הגיעו, עמדו פה בירושלים, הלכו ברגל, אנשים מבוגרים, רק כדי לבוא ולמחות, כדי שהעם הזה לא ייקרע לשניים, בשביל להגיד: בואו נשב ונדבר. וזה חשוב. הרי כולנו שמענו את הקול של האזרחים – מה הם באים ואומרים? אני רואה שאתה מקשיב לי גם, טייב.

יוסף טייב (ש"ס):

לא, אני מופתע.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני מקשיב לכל מילה שלך.

יוסף טייב (ש"ס):

השאלה היא אם המפגינים שאת מדברת עליהם זה אותם מפגינים - - - לפוצץ ישיבה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז בוא אני אגיד לך משהו. העם קרוע, ויש כאן חצי עם שמרגיש שלא מקשיבים לו, שלא סופרים אותו, ולכן הוא נוקט כל מיני אמצעים, מה שנקרא, טקטוניים, כדי להרעיד את הבית הזה. אבל עזבו, אני הסתובבתי בחוץ - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, איימן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

יש חלק אחר מהאזרחים – הערבים, והם לא העם זה, הם עם אחר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קודם כול, מבחינתי, מי שישראלי – ישראלי.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הם אזרחים שותפים. הדמוקרטיה ובכלל השוויון – מדברים על שוויון לאוכלוסייה הערבית, למשל, בהפגנות - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל דיברתי על אזרחי ישראל. לא דיברתי על היהודים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

המילה "עם", "קרע העם" – את עם, ואני עם אחר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז אוקיי, אני מדברת לישראלים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

בשביל להיות חלק מהמחאה, בשביל שאני אהיה חלק מהמחאה, חשוב לי שאלות קרדינליות עבור השלום, השוויון. זה חלק מהמחאה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יודע מה, כשאני הסתובבתי בתל אביב, במחאה בהבימה בגשם, מי שהסתובב לידי היה מנסור עבאס. הוא הסתובב, אנשים חיבקו אותו, אמרו לו: תודה רבה שאתה חלק מהמחאה. אני לא מצליחה להבין – יש לנו כאן משהו שמאיים על מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. מבחינתי, איימן, הינה, אני אומרת לך, אני מדברת לישראלים שאכפת להם, ולא אכפת לי אם הם יהודים, ערבים, צ'רקסים, דרוזים, חילונים, דתיים. אתה גם לא מאמין, בסוף השבוע האחרון הייתה הפגנה גם בגוש עציון של אנשים שאני מניחה שאתה פחות מתחבר אליהם, וגם להם נמאס. אז עכשיו אני רק רוצה להמשיך, כי אני כל פעם רוצה להגיד תודה, וכל פעם עוצרים אותי. אני רוצה להגיד להם תודה רבה על זה שהם הגיעו היום, על זה שהם נלחמים שם כל שבת, בשבוע האחרון נס ציונה, ראשון – עזבו את תל אביב וירושלים – חיפה, באר שבע, מדהים, אשדוד. פספסתי עוד כמה ערים פה. לא להיעלב. ישראלים שכואב להם. אבל אני חייבת להגיד משהו אחד על זה: יש הרבה חבר'ה ביביסטים שקשה להם, קשה להם עם המחאה. הם קוראים לזה מרי אזרחי, הם הולכים ומחפשים דגל פלסטין – רגע, רגע, יש פה דגל? נהר של דגלי ישראל הלכו, והם מחפשים – הינה, תראו. היום שמעתי שקראו לרם בן ברק "עוכר ישראל". אני לא רוצה לנקוב בשם חבר הכנסת, כי הבנתי שזה שפרסם התנצל, ואולי זה לא. רם בן ברק, גיבור ישראל, אח שכול, בן אדם שנלחם בשביל המדינה הזאת, לו אתם קוראים "עוכר ישראל"? אבל ככה הם קוראים למפגינים, לישראלים הפטריוטים שהולכים עם דגל מאילת וקריית שמונה. אלה עוכרי ישראל?

קריאה:

מילואימניקים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מילואימניקים, צעדת המילואים – הולכים ומחפשים, רגע, הוא אשכנזי? הוא פריבילג? אז הוא בטח ישראל הראשונה, והוא לא יכול להפגין. נכון? ראיתם מה היה היום עם יוליה מלינובסקי בוועדה? בחורה שהגיעה עם 200 דולר ועם שתי מזוודות היא ישראל הראשונה? היא? ואני בכלל לא מתחילה לדבר עליי ועל מאיפה סבא שלי הגיע, כי אז אימא שלי מתחילה להגיד לי: למה? סבא שלך היה איש אציל, גיבור, שהגיע מלוב, ואז היא מתחילה להגיד לי: למה את אומרת את זה, מירב? נו אז מה אם צמחנו מלמטה? למה הפכתם אותנו לעוכרי ישראל, ללא פטריוטים, רק כי אנחנו לא מוכנים לקבל עלינו את המהפכה המשטרית הזאת? אתה יודע למה? אני אגיד לך למה, ותזכור: כי כשאנחנו היינו - - -

היו"ר אוריאל בוסו:

יש לי המון מה להשיב, אבל אני בכובעי כיושב-ראש משתדל להישאר - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי כשאנחנו היינו בשלטון, הם לא היו מוכנים לקרוא לבנט ראש ממשלה, הם לא היו מוכנים לקרוא ללפיד ראש ממשלה - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הם קראו לו רוצח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - הם לא השתתפו בוועדות, הוועדות שאנחנו נמצאים מהבוקר עד הלילה, מצביעים, לפעמים גם מצביעים בעד – לצערי רוב הזמן בחוקה מצביעים נגד, אבל יש גם ועדות שעובדות. אנחנו לוקחים חלק במשחק הדמוקרטי, הם לא. כל מה שהם עשו – הינה, אני אגיד לכם, מטי, ודבי ושלי – היינו פה, ישבנו כאן, הם עשו הכול. אין להם כאבי בטן. ויזות לארצות הברית שעברו פה ביום שלישי אפילו בלי פיליבסטר, כי אנחנו יודעים כמה חשוב לתת לאזרחי ישראל ויזות. אנחנו מתנהלים אחרת, ועדיין, בכל מקום שאפשר ללכת לנו על הראש, למה לא? ואני רוצה - - -

דבי ביטון (יש עתיד):

מה עם האיזוק?

מירב בן ארי (יש עתיד):

האיזוק – אין כאבי בטן. גם לא בערכות אונס. אין כאבי בטן. לנו יש כאבי בטן. וביום רביעי, כשתביאו הצעות חוק טרומיות טובות, אנחנו לא מתנגד ולא נעשה שמית, למה? כי אנחנו הרבה יותר טובים. אנחנו רואים את הציבור, לא יוצאים נגד הממשלה. אבל אני חייבת להגיד משהו אחד, כי כל יום אני רואה את המחאה, ואני רואה חברים שלי שבאים ובאמת נלחמים בשביל המדינה הזאת, אוהבים את המדינה הזאת, עזבו היום את מקום העבודה שלהם, שבתו, חלק גם לא יכלו להגיע - - -

דבי ביטון (יש עתיד):

הם לא יקבלו כסף.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בטח. חלק מהם אפילו הצביעו – חלק הצביעו לנתניהו, ואומרים לי: עשינו טעות, לא ידענו. חלק הצביעו לבן גביר בשביל המשילות והריבונות – בסוף הוא מתעסק לי כל היום עם הפיתות. אבל אני רוצה רגע, כי הכנתי כאן משהו של מנחם בגין, חייבת בדקה האחרונה - - -

היו"ר אוריאל בוסו:

מה שתספיקי להכניס בדקה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בסדר. בוא, גם כולם פה קצת דיברו. אני רק אקריא משהו קצר - - -

דבי ביטון (יש עתיד):

קחי עוד שתי דקות - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה משהו קצר של מנחם בגין.

היו"ר אוריאל בוסו:

אם זה על חשבונך - - -

דבי ביטון (יש עתיד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא, אני מסיימת את הנאום שלי - -

דבי ביטון (יש עתיד):

מה בוער? אנחנו פה כל הלילה, לאן אתה ממהר? - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - בציטוט, אדוני - - -

היו"ר אוריאל בוסו:

אם אנחנו כבר רוצים להיות יותר רציניים, ממש בדקות אלו - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז תיתן לי את הזמן הזה, טוב?

היו"ר אוריאל בוסו:

- - בדקות אלו יש פיגוע במחסום שועפאט, פצוע קשה. יש פצוע קשה מירי. זה מחזיר אותנו למציאות הישראלית. אנחנו מתפללים לרפואת הפצוע. נקווה שהנושא יסתיים בשלום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה הכי חשוב. הכי חשוב, כמובן, לאחל איחולי החלמה לפצועים. זה הכי חשוב.

היו"ר אוריאל בוסו:

לפי הדיווח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה לסיים רגע רק בציטוט של מנחם בגין מתוך החוברת שהוא כתב ב-1952 – תקשיבו – בשם "השקפת חיים והשקפה לאומית". מנחם בגין, שהיה מפקד האצ"ל, מייסד הימין הישראלי, ראש הממשלה שהביא את המהפך, אומר: "ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. בל תהיה רודנות. יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודניה. למדנו" – תקשיב טוב – "כי רוב פרלמנטרי נבחר יכול להיות מכשיר בידי קבוצת שליטים ומסווה לעריצותם. על כן חייב העם, אם הוא בוחר בחירות, לקבוע את זכויותיו גם מול הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר מאשר הוא מפקח עליו, לשלול את הזכויות הללו. את זאת אפשר להשיג רק בדרך של עליונות המשפט. כלומר, קביעת החירויות האזרחיות כחוק-יסוד או חוק עליון ומתן סמכות לחבר השופטים לבטל את תוקפו של החוק הנוגד את חוק-היסוד, הסותר את החירויות האזרחיות". ועוד משפט אלמותי של בגין – מיקי, תשמע את המשפט האלמותי.

היו"ר אוריאל בוסו:

משפט אחרון לסיום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

משפט אחרון. "המשפט הבלתי-תלוי הוא למעשה המבצר האחרון של חירות האדם בימינו. כל עוד מבצר זה קיים, יש תוחלת להדיפת הגל העכור. בנפול מבצר המשפט, אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני הריחיים של השררה". תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. ואני מזמין את הדוברת הבאה, חברת הכנסת דבי ביטון. בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדי צאת שבת אנחנו יוצאים להפגנות בכל רחבי הארץ. לדאבוני, דווקא מי שצריך לבוא ולשמוע את קולות האנשים שם לא תמיד נמצא. ואני בחרתי, אדוני, להביא את הקולות משם, להביא את הנאומים ואת הדברים שנאמרים, כי בכל הפגנה עולים אנשים מאוד מאוד ישראלים שחרדים לדמוקרטיה. והיום בחרתי לשתף אתכם בנאומו של הקומיקאי אבי גרייניק. הוא בן 51 והוא קומיקאי, שחקן, סטנדאפיסט ומוזיקאי, ואותו הכרתי במוצאי שבת האחרון. הוא הגיע וביקש לדבר, ומאוד חשוב לי שתשמעו מה לו יש להגיד: אני, אבי גרייניק, בן 51, מתל אביב, בחרתי לפנות היום לאזרחיות ולאזרחים, מצביעות ומצביעי ימין, חילונים, חילוניות, מסורתיים, מסורתיות, דתיים ודתיות, אני פונה אליכם לא בבקשה, בתחנון: גורל מדינת ישראל מוטל על הכף. גם על הימנים וגם על השמאלנים מפזרים בדיוק את אותו הערפל, והכול כדי שניפול כעיוורים לתהומות של מלחמה בין יהודים ליהודים, בין ישראלים לישראלים. דבר אחד יוכל לעצור את הטירוף שמוחק כל מכנה משותף שנותר בינינו: אחדות. אנחנו צריכים להתאחד. אני פונה אליכם בשם הרוח היהודית והצדק היהודי, שנחטפים על ידי אנשים כוחניים ותאבי שלטון. המהפכה המשפטית היא תחילת סופה של האחדות היהודית בארץ ישראל. היא תפגע בעיקר בזכויות של יהודים וישראלים ממעמד הביניים, ועוד יותר באוכלוסיות המוחלשות. וגם אם מערכת המשפט הנוכחית לא מושלמת, הרי אחרי ההפיכה תהיה בלתי מושגת לאזרחים נטולי אמצעים. דמיינו עולם שבו אתם תובעים צדק בבית משפט, אבל אחרי שזכיתם המדינה הופכת את ההחלטה על פיה. תוכלו לצעוק, לבכות – לאיש לא יהיה אכפת, ואף אחד לא יוכל להגן עליכם ואל הצדק שלכם. למה? כי ככה. ואם אנחנו כאן בבירת הנגב, זה לא רק בתי משפט. אל תטעו, האנשים שבשלטון לא יעשו צדק עם ישראל השנייה. העוולות שעשתה מפא"י בקום המדינה לתושבי הדרום, ובפרט למורשת יהדות המזרח, לא יתוקנו על ידי מכורים לשלטון וכוח. עכשיו זה הזמן שלכם, הימין השפוי. האם יש כאלה שחושבים שהגבלת התנועה, הגבלת יכולת הערעור, הם מעשה ייצוג שמייצג את המדינה, מדינת ישראל, שאבותינו חלמו עליה? אחיי מן הימין, העוול ההיסטורי שנעשה כלפי ימנים בני עדות המזרח, ובעיקר בדרום הארץ – לא רק, אבל בעיקר – אתכם אני שואל בענווה ובאהבה: האם המהפכה המשפטית היא חלק מהצדק ההיסטורי שאתם צריכים לתבוע, או שזו מהפכה שכולנו נטבע בה? נטבע בה עם החלום למדינה יהודית שוויונית שבה כל אזרח ואזרחית ישראלית באשר הם כבר לעולם לא יהיו אזרחים שווי זכויות. אחיי ואחיותיי מהימין, לא יודע אם שמתם לב, המדינה כבר מזמן לא בידי השמאל, ומה שבטוח, כבר מזמן לא בידי ערכי היהדות האמיתיים שלשמם עלינו מכל קצוות העולם. בדיוק כמו שמפא"י יצרה פערים חברתיים וכלכליים בפריפריה, עכשיו השלטון מטשטש אותנו כדי ליצור פער בינינו לבינם – פער שחוצץ בין ההיגיון הישר והבריא, צדק ואהבת חינם. המדינה שלנו נלקחה על ידי שובים, ובקרוב נבין שלא מוגזם יהיה להגיד שאנחנו בשבי. אזרחי ישראל, ובפרט תושבי הדרום, אלה מכם שרוצים שלטון ימין, שרוצים צדק היסטורי עכשיו, זה הזמן היחיד שנותר לכם לצאת לרחובות להיאבק על שלטון ימני מוסרי, שוויוני וצודק. צאו עכשיו. לא יהיה אחר כך. העבירו מסר חד שאתם נגד המהפכה המשפטית. אני מבקש את העצירה של מחול הטירוף הזה. הוא עליכם. ולא חלילה באשמה, אלא בבקשה ותחנון. אני והחברים שלי מהשמאל יכולים להמשיך למלא את הכיכרות בתל אביב, וגם נמשיך להשמיע צעקה רמה, אבל רק אתם יכולים להטות את הכף ולהציל את ישראל מידיהם השמנוניות של רמאים המייצגים בצורה כל כך רעה את חובשי הכיפה הישרים ותמימי הדרך. רק ההמון הימני השפוי יציל אותנו ממוחם המתרגש של פוליטיקאים שבשם, עלק, אהבת הארץ, מאמינים בהצתת השטח. צאו לרחובות, הצטרפו לאחיכם ולאחיותיכם. זה לא כדי לוותר על העיקרון שלכם אלא כדי לשמור עליו. יהודים אמיתיים לא מטילים צל על אחרים כשצריך להילחם, ימנים ושמאלנים, מזרחים ואשכנזים למען הצדק. יש לכולנו את התבונה לעצור את אנשי הצל והערפל. תודה לכם מקרב לב על ההקשבה. את זה אמר - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

מאיזו מפלגה את?

דבי ביטון (יש עתיד):

סליחה, אמרת משהו? מי אמר את זה?

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, הוא שאל מאיזו מפלגה את. יש עתיד.

דבי ביטון (יש עתיד):

אני ממפלגת יש עתיד.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

- - יש ערבים ביש עתיד? הוויכוח הוא - - -

דבי ביטון (יש עתיד):

הרעיון הוא שעכשיו אין ויכוח, לא ימין ולא שמאל, לא אשכנזים ולא מזרחים, לא ערבים ולא יהודים. הוויכוח היום הוא על שמירת הדמוקרטיה פה במדינת ישראל. זה מה שאנחנו רוצים, בשביל זה אנחנו יוצאים לרחובות, יוצאים אלפים. אנחנו עושים את כל מה שביכולתנו בוועדות, במליאה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

דבי ביטון (יש עתיד):

אני מקריאה קטע של קומיקאי. לא אני כתבתי את זה. אני אמרתי שאני מקריאה את זה מתוך נאום בהפגנה. נכחתי בהפגנה, ובמקרה הזה היו בהפגנה בבאר שבע והקשיבו 3,000. עכשיו אני לא רוצה שרק 3,000 יקשיבו, אני רוצה שכל מי שרואה יקשיב מה יש להגיד. בכל נאום שלי אני אביא את הנאומים מבחוץ, כי לצערי הנאומים האלה לא משודרים, לא באים לידי ביטוי לאנשים. כן, צריך לשמוע את הקולות גם מתוך ההפגנות. מבחינתנו, כל מי שאזרח במדינת ישראל צריך לשמור על הזכויות שלו ועל הכבוד שלו, והכי חשוב – על הדמוקרטיה שאליה נולדנו ובה אנחנו רוצים להישאר, כדי שמחר לא נצטרך לתת הסברים לנכדים שלנו ולצאצאים שלנו איפה היינו כשזה קרה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת דבי ביטון.

היו"ר אוריאל בוסו:

הודעת לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 9), התשפ"ג–2023, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 3) (חיזוק הפרדת הרשויות), מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט. הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 105) (הוראות לעניין הוועדה לבחירת שופטים), התשפ"ג–2023, מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט. עוד הונחו היום על שולחן הכנסת ההסכמים האלה: פרוטוקול מתקן למזכר ההבנה בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת מדינת מסצ'וסטס בדבר שיתוף פעולה דו-צדדי במחקר ופיתוח תעשייתי; הסכם שירותים אוויריים בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה הפדרלית של ניגריה. נוסף על כך הונחה על שולחן הכנסת הצעת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק שירות ביטחון (הצבת יוצאי צבא במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר) (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה) (תיקון) התשפ"ג–2023. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לסגנית מזכיר הכנסת.

היו"ר אוריאל בוסו:

הדובר הבא – חבר הכנסת רון כץ. 20 דקות לרשותך, אדוני.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, קודם כול, כבר בראשית דבריי, אני רוצה להעניק לך משהו שאולי כדאי שיהיה על הדוכן – מגילת העצמאות של מדינת ישראל. אני משאיר לך אותו פה, תעיין בו. נדבר על זה אחר כך.

היו"ר אוריאל בוסו:

מופיע שם יהודית ודמוקרטית?

רון כץ (יש עתיד):

יהודית ודמוקרטית.

היו"ר אוריאל בוסו:

אוקיי, כי אתמול שמעתי שאהרון ברק אמר שהוא פחות מאמין ביהודית.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

- - - אבל ערכים, שוויון, צדק, חירות, ללא הבדל דת, גזע ומין, רשום ממש באופן ברור.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לאור חזונם של נביאי ישראל.

רון כץ (יש עתיד):

אתם יכולים לקרוא זה אחר כך.

היו"ר אוריאל בוסו:

אנחנו יכולים לנהל פה עכשיו דו-שיח עד לתוך הלילה.

רון כץ (יש עתיד):

אין בעיה. בפתח דבריי אני רוצה קודם כול להודות למאות אלפי האנשים שהגיעו לפה היום מכל רחבי מדינת ישראל. באמת, מפגן שאני לא זוכר בשנים האחרונות. אנשים עזבו היום הכול, ויתרו על יום עבודה, חלקם אפילו הסתכנו בהמרדת שר החינוך, שהוציא מייד הודעה שמורה שלא יגיע זה ייחשב לו כחיסור ותלמיד שלא יגיע לבית הספר זה יהיה חיסור לא מוצדק. חלילה לא לומר להם: בואו, זה שיעור האזרחות האמיתי. חבל לי שכך הדבר. אני רוצה לומר להם: ריגשתם אותנו. אתם הכוח האמיתי שלנו. הבית הזה שמע אתכם היום בצורה ברורה. אי-אפשר להתעלם מהמחאה המדהימה הזאת. אני פגשתי פה היום ימנים, שמאלנים, מזרחים, אשכנזים וערבים – באמת, כל האנשים שמרכיבים את החברה המדהימה הזאת של מדינת ישראל. אני שמעתי פה שחברי קודם עלה ואמר שהוא ראה רק מרצדסים ואני לא יודע, שעוני יוקרה. אז אני רוצה לומר לך, חברי הטוב, כל הקשת הפוליטית של מדינת ישראל היו פה היום בחוץ. אתם צריכים לשמוע אותם. אל תתעלמו מהם, כי זה לא הולך להיגמר. הם לא יוותרו על המדינה שלנו, הם לא יוותרו על הדמוקרטיה שלנו, לא משנה מה תעשו. ולמרות שאתם מאוד מנסים בכל כוחכם להשמיד את הדמוקרטיה של מדינת ישראל, ואנחנו רואים את זה בוועדת החוקה בראשות חבר הכנסת רוטמן, שלקח על עצמו את תפקיד הדיקטטור שלא נותן לחברי כנסת מהאופוזיציה לדבר – היום אפילו פניתי ליועצת המשפטית לכנסת בשביל שתבדוק כמה פעמים קראו לסדר חברי אופוזיציה, כמה פעמים קראו לסדר חברי קואליציה, כמה הוציאו חברי אופוזיציה ולעומת זאת כמה הוציאו מחברי הקואליציה. אני חושב שהוא שבר שיא בכנסת הזאת, והנתונים יהיו נתונים שיוכיחו מעל לכל צל של ספק שדיון אמיתי לא היה פה. כל מי שהיה בחדר הזה, כל מי שהיה בוועדה, ראה שדיון אמיתי לא היה פה. היה פה איזה ניסיון לעשות וי על כך שבעצם נתנו לאנשים להיכנס לוועדה. לא לקח להם, לדעתי, יותר מחמש דקות עד שכל חברי האופוזיציה היו בחוץ, למרות שדווקא חברי הקואליציה היום הפריעו לא פחות. שוב אני אומר, כך לא מנהלים דיון. כך מנהל דיון אדם חלש שהוא סך הכול בובה של שר המשפטים, שאני מבין שמינה אותו לתפקיד רק בשביל לומר שיש ועדה, יש דיון ויש שיח. בפועל, אין דיון, אין שיח. שום דבר לא משתנה – כמו שההצעה הגיעה כך היא ממשיכה. אני קורא מפה לשר המשפטים: זאת לא הדרך לנסות ולהעביר רפורמה שהולכת להשפיע על הדמוקרטיה הישראלית, על כל אזרח ואזרח במדינת ישראל. אני באמת מאמין שבכוחך למנוע את הדבר הזה. אני גם לא מבין למה צריך את זה. אני שואל באמת. כשאתה רואה איך מתנהלת ועדת החוקה, אתה מסכים לזה? היית יושב-ראש הכנסת. שמרת במשך שנים על כבודה של הכנסת. כתבת את תקנון הכנסת בהסכמה פה אחד של כל חברי הכנסת בבית הזה. כשאתה רואה מה קורה בוועדת חוקה, זה מקובל עליך? זה משהו שאתה רואה לנכון שיכול לקרות במדינה דמוקרטית? זה משהו שאתה חושב שהציבור יוכל לקבל? משבוע לשבוע אנחנו רואים התגברות של המאבק ומשבוע לשבוע אנחנו מבינים שעם ישראל לא מוכן לקבל את הרפורמה הזאת. עם ישראל לא מוכן להפוך למדינה דיקטטורית. לא משנה איך תנסו לעטוף את זה ולא משנה כמה תנסו למכור את זה, זה פשוט לא יקרה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

- - - דיקטטורית רק נגד יהודים? למשל הפלסטינים בשטחים, לא מגיע להם זכות להגדרה עצמית?

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

איימן - - -

רון כץ (יש עתיד):

איימן, זה לא הנושא הזה. אנחנו כנראה לא נסכים על הדברים האלה, אבל זה לא הנושא.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אתה מוזמן להצטרף למאבק על הדמוקרטיה הישראלית - - - עכשיו.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני שומע את חבר הכנסת איימן עודה בעוד כמה דקות שואל שאלות.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם לא - - -

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, לא, חבר הכנסת לוי, אני מוכרח לומר מהצד. אני אקח רק דקה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

כן, בבקשה.

היו"ר אוריאל בוסו:

הוא שאל גם את חברת הכנסת ביטון, שאל את מירב בן ארי והוא גם שואל אותך. אני חלוק עליו מזרח ומערב. בדבר אחד אנחנו יכולים להסכים – שאנחנו מיעוט שלא באמת קיבל את מה שנדרש.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

מי זה אנחנו?

היו"ר אוריאל בוסו:

אנחנו – החרדים, הדתיים והחלק הזה, המגזר הערבי. והוא שואל איפה השוויון, ומה אתם עונים לו כל הזמן? זה הזמן להצטרף למאבק ולעשות.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

נכון.

היו"ר אוריאל בוסו:

איפה אנחנו בתמונה? זה הזמן להצטרף – איפה אנחנו בתמונה?

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש - -

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אז אנחנו שואלים - - -

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אני אענה, אני אענה.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - על חשבונו של חברי. על חשבונו של חברי - - -

היו"ר אוריאל בוסו:

אנחנו הרגשנו את אותה הרגשה עשרות שנים.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

שוויון בחובות וזכויות. שוויון בחובות וזכויות.

היו"ר אוריאל בוסו:

30 שנה כשבית המשפט התערב בחוקי-יסוד, זה היה נגד הציבור הדתי.

רון כץ (יש עתיד):

איזו הרגשה, אוריאל?

היו"ר אוריאל בוסו:

לא הרגשה אלא מציאות.

מיקי לוי (יש עתיד):

על מה? תביא דוגמה אחת.

רון כץ (יש עתיד):

איזו הרגשה? הרגשה של מי? כמו הפלסטינים? איזו הרגשה?

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

מי ביטל לכם את הרצון לבטל את הסבסוד של המעונות?

היו"ר אוריאל בוסו:

כשבוטל חוק החמץ זה לא נגד הדתי? כשחוק הגיוס בוטל זה לא נגד הציבור הדתי?

רון כץ (יש עתיד):

לא, לא.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא בוטל.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

זה נגד הציבור בישראל.

היו"ר אוריאל בוסו:

רק חקיקות דתיות? אנחנו גרייס?

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אתה רוצה שאיימן עודה ייכנס עם כשר לבית חולים? זה מה שאתה רוצה?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא בוטל.

היו"ר אוריאל בוסו:

איימן עודה שומר דת יותר ממה שהציבור - - -

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אז מה אתה מצפה?

היו"ר אוריאל בוסו:

זה דת בצד שלו, אבל אני אומר: לפחות להגן על מיעוט. לא קיבלנו את ההגנה על המיעוט הנדרשת כשהיינו צריכים.

מיקי לוי (יש עתיד):

חבר הכנסת בוסו, אילולי בית המשפט מצבכם היה רע. ולאיימן אני אומר - -

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

בהרבה מאוד החלטות.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - לא החמצתם שום הזדמנות להצטרף ולהיות חלק ממדינת ישראל.

היו"ר אוריאל בוסו:

זה כבר איום.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

בהרבה מאוד החלטות.

היו"ר אוריאל בוסו:

זה כבר איום, כשאומרים לנו: אם אתה לא תגנו על בית המשפט, ידרסו אתכם עוד יותר.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

בוסו, שוויון בזכויות וחובות, לא רק זכויות.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא החמצתם שום הזדמנות. תלמדו מעבאס. הגיע הזמן שתלמדו מעבאס.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. חבר הכנסת כץ.

רון כץ (יש עתיד):

יש לי כאן שלוש דקות, אבל מרגש אותי שיתוף הפעולה שלכם עם המפלגות.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, לא שיתוף פעולה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתם רוצים לבנות אותנו כמו שאתם רוצים, וזה לא יהיה. הימין יותר גרוע מכם בכל דבר; יש דבר אחד שאתם גרועים יותר מהימין – שאתם רוצים לבנות אותנו כמו שאתם רוצים.

מיקי לוי (יש עתיד):

חס וחלילה. חס וחלילה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

לא. אבל יש דמוקרטיה, היא לא מעניינת אותך, אז אין לנו על מה לדבר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אנחנו רוצים שתדאגו קודם לציבור שלכם.

רון כץ (יש עתיד):

ברשותכם, חברים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה יודע שהצד הזה - - -

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת עודה, יש לך היום גם כן זמן נאום, ואתה תגיד את הדברים שלך בנאום. חברי הכנסת, נמשיך במסלול.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה יודע שהצד הזה הוא נגד הכיבוש, בעד הסדר שלום. אתה יודע את זה, אבל אתה בוחר להחמיץ כל הזדמנות מאז קום המדינה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

לא מפספס. לא מפספס.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה והשותפים שלך. כדאי שתלמדו מעבאס.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, נאפשר לרון כץ להמשיך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

תשמע, הממשלה שלך הרגה 144 פלסטינים. אתה מוכן להיות בממשלה שהורגת 144 יהודים? אתה מוכן? גזענות מובנית. גזענות מובנית.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת איימן עודה, הממשלה שלו לא הרגה, ואלו פה ביטויים שלא צריכים להישמע כאן. אנחנו נלחמים בטרור, בנושא הזה, באופן שוויוני.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

גזענות מובנית.

היו"ר אוריאל בוסו:

אבל אתה צריך גם כן לגנות את הפיגועים כחבר כנסת כאן בישראל. כרגע נעשה פיגוע ויש שם פצוע קשה, והשבוע נרצחו עוד. וכשאתה תגנה את זה, אז אנחנו נהיה שותפים במאבק הזה, אחרת - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

יש לי עמדה ערכית נגד כל פגיעה בכל אזרח, אזרח יהודי ואזרח פלסטיני. זוהי העמדה הערכית. ולראות שהכיבוש הוא שורש כל רע, זוהי העמדה הערכית.

מיקי לוי (יש עתיד):

הצד הזה – אתה יודע את עמדתו, אז אל תטיף לנו מוסר.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני אטיף לך אתה מוסר.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, אל תטיף לי מוסר.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת איימן עודה, חבר הכנסת מיקי לוי, תם הוויכוח.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני כל חיי נלחמתי בטרור, ואני אמשיך להילחם בטרור.

היו"ר אוריאל בוסו:

תם הוויכוח. תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הטרור הוא הכיבוש שלך. זהו הטרור.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

בסדר.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת איימן עודה.

רון כץ (יש עתיד):

שיהיה ברור, למען הסדר הטוב, אנחנו מגנים כל פעולת טרור שמתבצעת כלפי כל אזרח ישראלי, יהודי וערבי. כל פעולת טרור אנחנו מגנים, איימן, ולא יעזור. פה אנחנו נהיה חלוקים, ולא יעזור מה תגיד, אנחנו מגנים כל פעולת טרור שקורית על אדמת מדינת ישראל - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה לא רוצה דיקטטורה נגד יהודים, אבל אתה רוצה דיקטטורה נגד פלסטינים.

רון כץ (יש עתיד):

- - נילחם לשמור על תושבי מדינת ישראל, נילחם בכל העוצמה של מדינת ישראל ולא נרפה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

מעמד ביניים מתנשא.

רון כץ (יש עתיד):

ועכשיו ברשותכם אני רוצה לחזור לעניינים שאנחנו מנהלים פה בבית הזה, כי אפשר לגלוש ולפספס עוד הזדמנות, אבל הפעם ההזדמנות הזו היא חד-פעמית. ההזדמנות הזו היא על דמוקרטיה, היא על לב-ליבה של מדינת ישראל. הבית הזה - -

מאיר כהן (יש עתיד):

הפלתם את הממשלה, מה אתה רוצה?

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? אתה רוצה את ביבי, לך לביבי.

מאיר כהן (יש עתיד):

מה אתה רוצה? זה מה שאתה רוצה?

רון כץ (יש עתיד):

זה מה שעושים, אורנה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני נגד הממשלה הזו ונגד הגזענות שלכם.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, חברי הכנסת.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אתה נגד האזרחים הערבים גם. אתה לא מייצג אותם בכבוד.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתם מתים להיות מתנשאים על ערבים.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

לא מתנשאים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לא, אתם חלק ממפלגה שמתנשאת על ערבים. זה יאיר לפיד שעושה את - - - הוא הגזען הגדול ביותר.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

רון כץ (יש עתיד):

לא, לא, לא. איימן, בזה אתה טועה. בזה אתה טועה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הוא הגזען - - -

רון כץ (יש עתיד):

הייתה פה ממשלה טובה, ממשלה שוויונית, ובעזרתכם הפילו אותה. אי-אפשר להתווכח עם העובדות. הייתה פה ממשלה טובה, היו פה שרים שקמו כל בוקר לעבוד בשביל כל הציבור במדינת ישראל, ואתם הפלתם אותה. אתם הפלתם אותה, עם זה אי-אפשר להתווכח. אלה נתונים עובדתיים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

גם זה שקר מוחלט.

רון כץ (יש עתיד):

אלה נתונים עובדתיים, אי-אפשר להתווכח עם זה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

מי שהפיל אותה זה - - - שקר מוחלט, שקר מוחלט.

רון כץ (יש עתיד):

אי-אפשר להתווכח עם זה, אני לא רב איתך על זה. בסופו של דבר שיתוף פעולה שלכם ביחד עם הליכוד זה מה שהפיל את הממשלה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה שקרן. שקרן, זהו.

רון כץ (יש עתיד):

זה מה שהפיל את הממשלה. זה מה שהפיל את הממשלה, לא שום דבר אחר. אבל אני לא עוסק בנושא הזה.

היו"ר אוריאל בוסו:

זהו, חבר הכנסת איימן עודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

מי שעושה דה-לגיטימציה נגד הנהגת האוכלוסייה הערבית ישתף פעולה עם נתניהו, וזה מה שעושה עכשיו יאיר לפיד, דה-לגיטימציה נגדנו זה שיתוף פעולה עם נתניהו.

רון כץ (יש עתיד):

היחיד שמשתף פעולה עם נתניהו זה אתם. היחידים שהפילו את הממשלה הזאת הם אתם.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

מה הוא הצביע? מה הוא הצביע?

רון כץ (יש עתיד):

אתם הצבעתם יחד איתם להפיל את הממשלה הכי טובה שהייתה פה בשביל כל הציבור הישראלי. בשביל כל הציבור הישראלי הממשלה הזאת הייתה הכי טובה שיש - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה שקרן. תמשיכו לשקר. תמשיכו לשקר.

רון כץ (יש עתיד):

- - והנתונים האלה הם נתונים בדוקים. הנתונים האלה הם נתונים בדוקים. זה לא משהו שמישהו ממציא, יש הצבעה, אפשר להוציא פרוטוקול.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה - - - להצביע בעד אי-אמון.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

אפשר להוציא פרוטוקול.

היו"ר אוריאל בוסו:

טוב, תודה.

רון כץ (יש עתיד):

עכשיו ברשותכם אני רוצה לחזור לנושא המרכזי שבשבילו התכנסנו פה היום. המדינה גועשת, אנשים עוצרים את כל החיים שלהם, עוזבים את העבודות שלהם, יוצאים מבתי הספר בשביל למחות, בשביל שישמעו אותם, בשביל לומר באופן ברור שמדינת ישראל לא תהפוך למדינה דיקטטורית, ולשם אנחנו הולכים. וזה מתחיל כשחברי כנסת לא מאפשרים זכות דיבור לאופוזיציה בוועדות, וזה ממשיך שעובדים כאלה ואחרים מרחיקים כבר צוותים, וזו ההזדמנות שלנו פה באמת לפנות לכל חבריי בקואליציה ולומר להם: אף אחד לא ישכח לעולם את ההצבעות שלכם בעד הפיכת מדינת ישראל למדינה דיקטטורית. אבי נולד בהונגריה, ואחד הדברים שאני שומע במשך הרבה מאוד שנים זה שעד היום הם יודעים שמית כל חבר פרלמנט שעזר להפוך את הונגריה מהמדינה הגדולה הראשונה לאחר שברית המועצות התפרקה למדינה דמוקרטית. מי עזר להם להפוך אותה בחזרה למדינה הדיקטטורית שהיא נמצאת בה היום, מדינה עם 27% אינפלציה, מדינה שאף אחד לא רוצה להיות בה, מדינה שבאיחוד האירופאי כבר לא מקנאים בה, מדינה שאי-אפשר לעשות בה עסקים, מדינה שהתושבים בה סובלים? וזה מה שאתם מביאים את מדינת ישראל – ואני מדבר על כל החברים שיושבים שם. אני רוצה להזכיר לכם, חברים, לא נבחרתם בשביל לשרת את בנימין נתניהו, לא נבחרתם בשביל להוציא אדם אחד מכתבי האישום שלו. זו לא הדרך להגיש חנינה. יש דרכים שמגישים בהן חנינה – זו לא הדרך. נבחרתם בשביל להתעסק ביוקר המחיה, נבחרתם בשביל להתעסק בחינוך, נבחרתם בשביל להתעסק בקשישים, בניצולי השואה, נבחרתם להתעסק בנשים במדינת ישראל, שהן 51% מהציבור. לא רק שאף אחד לא מתעסק בהן, גם מחוקקים חוקים נגדן. אל תחשבו שהציבור לא רואה את מה שעשיתם. אל תחשבו שהציבור לא עוקב אחרי כל אחד ואחד מחברי הכנסת שנמצאים פה. אני שומע על בסיס יומי אנשים שהצביעו לכם ומצטערים על זה, כי הם הצביעו על ביטחון אישי, שלא קורה. לקחתם את השר הכי לא מתאים, שמתעסק במיטות קומתיים, בפחמימות, באלף ואחד דברים. ההישג האחרון שלו זה שהוא הגיע עם קלסר שכתוב עליו "סודי". אם תרצו – גברתי האלופה, את נמצאת פה – אז סיווג סודי, למה הוא ניתן? באיזה אלמנטים?

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

ההייררכיה של הדירוג היא לפי מידת הנזק לביטחון המדינה.

רון כץ (יש עתיד):

כלומר, מבצע צבאי מאגף הפיתות, או איך שהוא קרא לו - -

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

יותר. תעלה, תעלה.

רון כץ (יש עתיד):

- - כמה זה? איך זה אמור להיות?

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

תעלה, תעלה.

רון כץ (יש עתיד):

אז הינה, שיעור בחינם לשר הפחמימות מהאלופה במיל' אורנה ברביבאי. כאשר מדובר על מבצע עתידי שעלול לסכן כוחות, הסיווג צריך להיות שמור ביותר, כנראה שותף סוד, אחרי דיון בקבינט. אז שוב אני רוצה להזכיר לכל מי שמנסה להתעסק בביטחון ולא מבין שום דבר שמדובר בחיי אדם. וכשאתם לא מגיבים על ירי שיורים על תושבי הדרום, זה ממשיך הלאה לדברים חמורים יותר. כשיש חברת כנסת שנמצאת פה ומאשימה את נשיאת בית המשפט העליון בפיגוע שנעשה במדינת ישראל ולא מתנצלת על כך, זאת בושה וחרפה. כשיש פה חברי כנסת שלא מבינים את גודל האחריות של הבית הזה, שלא מבינים שבהתנהגות שלהם פה זה מחלחל לציבור וממשיכים להסית, זה בושה לבית הזה. כשיש מי שבנה את הקואליציה הזו וחשב לקחת את ראש השב"כ לשעבר, השר אבי דיכטר, ולתת לו להתעסק בחקלאות במקום להתעסק בביטחון פנים בתקופה הכי נפיצה במדינת ישראל, זה טירוף הדעת. מפה אני קורא למי שיכול לסדר את הברדק הזה, כי אני כבר לא יודע מי זה יכול להיות. יש אנשים רציניים בממשלה הזאת. אבי דיכטר, אני קורא לך מפה: זו שעת חירום. זו שעת חירום. אתה חייב להיכנס למשרד לביטחון פנים. מי שנמצא שם לא מבין מה הוא עושה. לא רק שהוא לא מבין מה הוא עושה, הוא עושה נזק. הנזק הזה יביא אותנו לאינתיפאדה נוספת. הנזק הזה יוביל להרס והרג של לוחמים שלנו. תן לו להתעסק בחקלאות, שם הוא לא יכול לעשות נזק. תראה את זה כצו מילואים ותגיע למשרד לביטחון פנים ותגאל אותנו מאדון פחמימות. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. הדובר הבא – חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני השר אבי דיכטר, תצליח בעזרת השם. אני אגב אשמח מאוד אם תעבור למשרד לביטחון פנים, איש עטור ניסיון כמוך, אבל זו ההחלטה שלכם. שוב, אדוני היושב-ראש, מזכירת הכנסת, אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת איימן עודה, ולא לפתוח בדיון, אבל אתה יודע, יש רגעים שבהם צריכים לעשות חשבון נפש. אנחנו עושים חשבון נפש. אני חושב שגם אתה צריך לעשות חשבון נפש - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

- - - אתם לא צריכים לעשות.

מאיר כהן (יש עתיד):

תודה, תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת איימן עודה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני חושב שאלה לא הרגעים היפים שלכם, גם לא ברחוב הערבי, ותאמין לי, אני גם שומע את הרחוב הערבי - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לא, לא שלך - - - שהיה שלך.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, ממש לא שלך, ממש לא שלך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

- - - מבין בערבים טוב ממני, תמשיך בדרך שלך - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

לא יותר ממך, אבל כמוך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הם לימדו אותך להיות כמוהם.

מאיר כהן (יש עתיד):

אכן, בכנסת ישראל, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הכרעת הרוב היא המנגנון הראוי והנכון לקבל החלטות. אנחנו לא מתווכחים על זה. להזכירכם, גם מדינות שאינן דמוקרטיות, חבר הכנסת מיקי לוי, מדי פעם עורכות בחירות כדי לחזק את הלגיטימציה של השליט, של העריץ, של השלטון. אני רוצה להבהיר, אדוני היושב-ראש, ואני רוצה להבהיר לכולם, גם לך, חברי איימן עודה, שדמוקרטיה אומנם מתבססת על הכרעת הרוב, אבל זה לא המאפיין היחיד והבלעדי של דמוקרטיה. טעות לחשוב שדמוקרטיה, כמו שקורה היום, כל עניינה אינה אלא בהכרעת הרוב. בדמוקרטיה לא מספיק שיתקיים רק העיקרון הזה, כי אם משתמשים בבוטות ובכוח ללא הידברות וללא הסכמות, הכרעת הרוב הופכת מהר מאוד אתה יודע למה? לעריצות הרוב. מבזים את מוסד הנשיאות. עומד נשיא מדינת ישראל, שכולנו, רובנו הגדול תמכנו בו, ובתחינה מרגשת פונה, ומייד יוצאת בת קול שאומרת: אדוני, אנחנו לא נקפיא את ההצבעות. מה היה קורה אם כן הייתם מקבלים את בקשתו של הנשיא וכן נכנסים להידברות? אני מסתכל, אדוני - -

היו"ר אוריאל בוסו:

אבל הודיעו שניכנס להידברות.

מאיר כהן (יש עתיד):

- - על דיוני ועדת הכנסת, על סתימת הפיות ועל סגירת המיקרופונים בוועדה, ולמרות מחאות האופוזיציה, שזוכות לקיתונות של ביקורת – כאן שמעתי גם את יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה – מעבירים ביקורת אותם האנשים שרק לפני כמה חודשים החרימו את הוועדות האלה, פגעו וביזו את מוסד הכנסת, החרימו את הוועדות. אני מבין שבדרך לחקיקה חסרת התקדים הזאת ולפגיעה קשה בדמוקרטיה יש מישהו שהחליט לשבור את כללי המשחק. ברור לי, וצריך להיות לכל המאזינים – אדוני השר, גם לך – ובמיוחד לחבריי בליכוד, שרובם – גם אתה, אדוני השר – הם אנשים ליברלים, שזה יגיע גם לפתחכם. היד שמכוונת לפגוע בבתי המשפט ובדמוקרטיה הישראלית היא שתאסור את חופש ההתארגנות, את הזכות על הקניין שלנו, היא שתאסור הבעת דעה, אם זו לא הדעה שלה, והיא זו, אדוני השר, שתקרא לכם בוגדים. ביום שתערערו על החלטותיה – תנסו; עברנו את זה – אתה תהיה בוגד ביום שאתה תדבר אחרת ממה שהמנהיגות רוצה שאתה תגיד. דמוקרטיה אמיתית היא דמוקרטיה שיש בה סובלנות, פלורליזם ופשרות. אני מתפלא עליכם, על הקואליציה הקיימת. אני מתפלא על הממשלה הזאת, על מנהיגי הממשלה. הלזה פיללתם? הממשלה קיימת כבר 45 יום, ונראה שכל עניינכם אינו אלא בחקיקה פרסונלית, דורסנית וחסרת גבולות. סוגרים את שערי בית הספר בפני פלורליזם מחשבתי ואוסרים על תלמידים לפגוש פוליטיקאים ללא אישורו של הוד מלכותו, שר החינוך.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אחד מהחמישה.

מאיר כהן (יש עתיד):

ללא אישורו של שר החינוך? 25 שנים ניהלתי בית ספר. מעולם לא הייתי צריך לקבל אישור מאף אחד. ידעתי, כמו שיודעים כל מנהלי בתי הספר, שאם אתה מביא מישהו מצד ימין אתה מביא גם מישהו מצד שמאל. הינה מגיע שר חינוך ומחליט את מה שהוא מחליט. למה? ככה. ממשיכים לקרוא לחצי מהעם בוגדים; קוראים להכניס את היועץ המשפטי לשעבר לכלא ולאזוק באזיקים את ראשי האופוזיציה – אמירות מקוממות שבראש ובראשונה מסכנות את המפעל הציוני. חוקיים הזויים שמטרתם בדלנות ופגיעה קשה בזכויות הפרט – הזה פיללתם? נתניהו, איך אומר השיר: תתעורר, כי הבית מתפורר. אני רוצה עוד 20 שניות. מהבמה הזאת אני רוצה להודות לכל אחת ואחד ממאות אלפי הישראלים שיוצאים מדי שבוע לרחובות, לצמתים, מהצפון ועד הדרום. האנשים האלה יוצאים לרחובות כדי לשמור על המדינה שכולנו אוהבים – אתם יודעים, גם אתם, גם אתם אוהבים את המדינה הזאת - -

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

מאיר כהן (יש עתיד):

- - לשמור על אופייה ועל דמותה של המדינה. הם זועקים את זעקתם הצודקת. הם זועקים בשביל הדמוקרטיה, שהיא נשמת אפה של מדינת ישראל ושל ערכי הציונות והיהדות, הדמוקרטיה הישראלית, שכולנו גאים בה, הדבר המייחד אותנו במזרח התיכון המלוכני, הטוטליטרי - -

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

- - הדמוקרטיה שאבות הציונות חלמו עליה. תודה רבה לך, אדוני. אנחנו לא נפסיק את המאבק הזה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

מאיר כהן (יש עתיד):

אין שום דמוקרטיה. כן, אין שום דמוקרטיה חוץ ממדינת ישראל.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

בוז על הדמוקרטיה שלכם.

מאיר כהן (יש עתיד):

בוודאי, בוודאי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אין דמוקרטיה - - -

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

- - - עם שכובש עם אחר - - - תתביישו.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה מבזה את הדמוקרטיה שמאפשרת לך לשבת פה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

- - - תתבייש.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה תתבייש לך. אתה יושב פה, מקבל שכר מהכנסת ומרשה לעצמך להגיד בוז למדינת ישראל. תתבייש לך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

- - - כובש עם אחר ומדבר על דמוקרטיה, תתביישו כבר. ממש תתביישו.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת איימן עודה, אני מציע לך כמה דקות להיות בחוץ להירגע, שנוכל להמשיך את הדיון במליאה.

מיקי לוי (יש עתיד):

הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, היחידה במזרח התיכון.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כובשים עם אחר ומדברים על דמוקרטיה. תתביישו.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. חמש דקות לרשותך.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חברי כנסת, השעה 19:00 ועוד לילה ארוך לפנינו, אז אני לא רוצה לסכם את היום, כי אני עוד לא יודעת מה עוד יתפתח בדינמיקה של החיים שלנו. אבל אני רוצה להגיד שמבחינתי היום הזה גם יום מאוד מאוד מסוכן ובאותה נשימה הוא גם יום מאוד מרגש. הוא מסוכן, כי היום בוועדת החוקה עברו הסעיפים המחפירים, שיסבו בושה גדולה למדינת ישראל כחלק מהמדינות הנאורות, הדמוקרטיות – שרוצות להיקרא דמוקרטיה – כשאנחנו יודעים שהסעיף הראשון היה שפוליטיקאים מושחתים ימנו את השופטים כדי שהם יוכלו להמשיך למשול, והסעיף השני דיבר על זה שבג"ץ לא יוכל להתערב. במה הוא לא יוכל להתערב? בזה שבוועדת השרים לחקיקה אתמול מתקבלת החלטה לעשות עוקף בג"ץ מיוחד לדרעי, דרעי 2, צריך להגיד. על העניין הזה – איך עושים את דרעי שר אחרי שבג"ץ, בית המשפט הגבוה לצדק, אומר: לא יכול להיות שר? ממצאים חוק שעוקף את בג"ץ. ואז אומרים: בג"ץ, לא תוכל להתערב. אז מבחינתי, זה יום מאוד מסוכן, שמראה לעולם עד כמה הדמוקרטיה שלנו הייתה פריכה, ועד כמה בכזאת קלות חושבת הממשלה הזאת, חושבת הקואליציה הזאת, שהיא תוכל לשנות אותה. אז אנחנו כאן כדי להגיד: לא, לא ניתן לזה לקרות. כשאני אומרת שהיום הזה מרגש זה בעיקר לנוכח היקף אנשים שהגיע היום להפגנה. אני נמצאת בכל מוצאי שבת בהפגנות, אבל אני חושבת שהיה משהו כל כך מיוחד, כל כך ישראלי, בעובדה שהגיעו לפה כל כך הרבה אנשים, אגב, בכל הגילים – הורים, ילדים, סבים וסבתות, לוחמים – מכל המערכים שאפשר לדבר עליהם במשק הישראלי, לקחו יום, כן שילמו להם, לא שילמו להם, לא עניין אותם; הגיעו לפה עם מצעד דגלים שאני לא זוכרת שראיתי כזה ביום העצמאות שלנו אפילו, ואמרו לנו בקול רם: אנחנו רוצים לשמור על המדינה שלנו. אנחנו רוצים את ישראל דמוקרטית. אנחנו רוצים את ישראל חופשייה, ליברלית. אני לא דואגת ליהודית, כי יהודית תהיה כאן תמיד, יש מי ששומר על היהודית. הרי כל הקונפליקט המדומה הזה שיש מי שרוצה בממשלה הזאת לייצר בין יהודית לדמוקרטית זה כדי להחליש את הקול הליברלי. יהודית תהיה, הייתה ותהיה. אבל אם אתה אומר ליברלית, אם אתה אומר דמוקרטית, בהכרח אתה מסכן את היהודית. לא מסכנים את היהודית. אנחנו יכולים להיות ליברלים ויכולים להיות יהודים, ואף אחד לא יקבע לנו מהי יהדות. כשמגיע המון כזה גדול ואומר את זה, אני מצפה שראש הממשלה יקשיב; לא שיבקש להסיר את ניגוד העניינים, כי ברור לגמרי שבהצגה הזאת הוא הבמאי – הוא מנחה, הוא שולח את לוין, הוא שולח את רוטמן, עושה דברו, הוא מסתתר מאחורי ניגוד העניינים. עכשיו יצא המרצע מהשק: מבקש ראש הממשלה להסיר את ניגוד העניינים. טוב עשתה היועצת המשפטית שהתנגדה לזה. בחייך, אין לך בושה? אתה עם כתבי אישום של שוחד, מרמה והפרת אמונים, ואתה אומר שאין לך ניגוד עניינים? אבל אני רוצה להזכיר לך את הנאום שלך כראש ממשלה פה, מעל הבמה הזאת: אני ראש הממשלה של כולם. אני רוצה להבטיח שישראל תהיה מאוחדת, ואני קורא לאחדות בעם וכו'. כל מאות האלפים שיוצאים לרחובות לא מעניינים אותך? אתה לא מקשיב להם? אין לך איזה חוש שמיעה מיוחד שאומר: אם ציבור כזה גדול אומר שיש פה בעיה, אני צריך להקשיב להם? אז תוכיח אחרת. תוכיח שמה שאמרת – התכוונת, או שכולנו נדע את הידוע מאליו: אין מחיר לחופש, ומבחינתך העובדה שגזר הדין מרחף מעל ראשך – אני אומרת את זה לך, נתניהו – והברית שכרתת עם מי שבג"ץ החליט שהוא לא יכול להיות שר, זה אומר שכל החקיקה הזאת היא חקיקה פרסונלית שיש לה תכלית אחת, והיא בכלל לא קשורה לליברליות, לחופש, לציונות, למה שהקמנו פה במדינה הזאת. ואני שואלת: באיזה מחיר ראש הממשלה מוכן להפסיד את כל מה שהשגנו כאן? אני רוצה להביע הערכה רבה לכל מי שהגיע היום ולמי שמגיע להפגנות. אתם מרגשים אותנו. המלחמה המשותפת שלנו, המאבק המשותף שלנו, לא יאפשרו לעשות הפיכה במדינת ישראל. אנחנו מרגישים שהכוח שלנו הוא מכם, מהעם, ואנחנו נעשה את הכול כדי להיות ראויים לאותה תמיכה ולאותו גיבוי שהעם נותן לאופוזיציה כדי להחזיר את סדר-היום על כנו. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לשתף אתכם בחיבור שנתקלתי בו לאחרונה, חיבור מעניין שנקרא: השקפת חיים והשקפה הלאומית, שכתב לא אחר ממנחם בגין בשנת 1952. אני רוצה להקריא כאן קטעים שבחרתי מתוך פרק שנקרא "עליונות המשפט" מתוך אותו חיבור. למי שצופה בנו בבית ולא מכיר, מנחם בגין היה יושב-ראש תנועת החרות והליכוד, ראש ממשלת ישראל ושר בממשלות ישראל, מפקד האצ"ל בתקופת המרד בשלטון המנדט הבריטי, חתן פרס נובל לשלום, אחד מהמנהיגים הכי מוערכים בתולדות מדינת ישראל. כך בגין עצמו כותב ב"עליונות המשפט": "הריני מציע להעלות את הרעיון של עליונות המשפט, רעיון שהוא חברתי במהותו, אך נוגע במישרין בצורת המשטר המדינית. להסברת הרעיון הזה עליי להקדים הערה על הבעיה הידועה בתורת המדינה בשם 'הפרדת הרשויות'. הוגה הדעות הצרפתי מונטסקייה, בהבחינו בשלוש רשויות, או בשלוש סמכויות במדינה והן: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המוציאה אל הפועל, היא הממשלה, העלה את הדרישה להפריד בין הרשויות הללו, בעוד בארצו שלו שרר 'המשטר הישן', אשר בו גם הזכות לחוקק חוקים וגם הזכות לחרוץ משפט היו בידי השליט, הממשלה. מאז הייתה 'הפרדת הרשויות' לאחת הבעיות המרכזיות בתורת המדינה ונחשבה כערובה מדינית לשמירת זכויותיו של האדם והאזרח לבל תירמסנה על ידי שלטון כל-יכול." כך כותב בגין: "במדינה לא טוטליטרית, חוק הוא כי השופט, לאחר שנתמנה, אינו יכול עוד להיות מודח, אלא אם כן יחטא בפלילים ויידון על ידי בית דין צדק. החוק הזה מעניק לשופט אי-תלות באלה שמינו אותו, או באלו בחרו אותו לכהונתו. באשר לחוקים, הרי הם קובעים מה לעשות באזרח שהוכר כאשם או חייב; האם האזרח הוא אשם או חייב, קובע השופט הבלתי-תלוי על פי הכרתו ומצפונו. זוהי בוודאי מידה רבה של אי-תלות בהכרעה ונשאלת השאלה: המספיקה מידה זו של אי-תלות המשפט?" "המשפט הבלתי-תלוי הוא למעשה המבצר האחרון של חירות האדם בימינו. כל עוד מבצר זה קיים" – כותב בגין – "יש תוחלת להדיפת הגל העכור; בנפול מבצר המשפט, אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני הריחיים של השררה. על פי השקפת החיים של שוחרי החירות, אנו חושבים כ'אמיתות מובנות מאליהן' – לאסונה של האנושות, הן חדלו להיות אמיתות וחדלו להיות 'מובנות מאליהן' – כי המשפט והשופט חייבים להיות בלתי תלויים בשליט, אפילו הוא נבחר על ידי העם" – כי המשפט והשופט חייבים להיות בלתי תלויים בשליט, אפילו הוא נבחר על ידי העם, השרה גולן – "כי השליחים ונציגיהם אינם רשאים להתערב במהלך המשפט ולהשפיע על מידת הדין וכי המוסדות השלטוניים למיניהם אינם זכאים ליטול לידיהם שום סמכות מסמכויות השיפוט, שום סמכות של עשיית דין. אלה הם הכללים של 'ייחוד המשפט ועצמאותו'." תופעת חוקי החירום, כותב בגין, "מוכיחה שגם עליהם יש להילחם בתקופתנו ובמדינתנו. אולם אני מציע לא להסתפק בעצמאות המשפט כי אם לחרות על דגלנו את עליונות המשפט. עליונות המשפט", תוהה בגין, "כיצד? אם העם קבע לעצמו על ידי נבחריו חוק יסודי, המגדיר את מעמדו ואת יחסיהן ההדדיים של הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת; המגדיר לא רק את זכויותיהם וסמכויותיהם, אלא גם את חובותיהם של נציגי השלטון; המגדיר לא רק את חובותיו, אלא גם את זכויותיו של האזרח ואת חירויותיו המדיניות, הנפשיות והכלכליות; לאחר שהעם קבע לעצמו חוקת יסוד כזאת, הרי כל שאר החוקים, ולא רק פקודות השלטון המבצע, חייבים להיות מתאימים ומותאמים לחוק היסודי, ואין הם יכולים לסתור אותו. כמובן, החוקה מבטיחה את החירויות האזרחיות רק במידה שהן 'חיות' בהכרת העם ובמידה שהעם נלחם עליהן ומוכן להילחם עליהם. אולם החוקה עצמה הופכת להיות, בדרך של השפעת גומלין, גורם נושא חירות, באשר היא מעמיקה את הכרת העם בזכויותיו. עליונות המשפט תתבטא בכך", כותב בגין, "שלחבר שופטים בלתי תלויים תוענק לא רק הסמכות לקבוע, במקרה של תלונה, או חוקיותה או צדקתה של פקודה או תקנה אדמיניסטרטיבית מטעם מוסדות השלטון המבצע, אלא גם הסמכות לחרוץ משפט, במקרה של קובלנה, האם החוקים, המתקבלים על ידי בית הנבחרים (המתקבלים, כפי שראינו, בהשפעה ניכרת או מכרעת של הממשלה)", כותב בגין, "האם הם מתאימים לחוק-היסוד או סותרים את זכויות האזרח שנקבעו בו. את זכות הקובלנה המשפטית ביחס ל'חוקים' יש להעניק לכל אזרח, אם הוא רואה את עצמו נפגע על ידם במישרין או בעקיפין, ודבר המשפט יקום". בגין שואל עוד: "עליונות המשפט – למה? יש שישאלו אותנו – בשם ה'דמוקרטיה', כמובן: כלום זה דמוקרטי, שחמישה או שבעה או אחד עשר אנשים, אשר לא נבחרו על ידי העם, יוכלו לבטל על ידי החלטתם הקרויה 'פסק דין', החלטה שנתקבלה בצורת חוק על ידי נבחרי העם? זו שאלה מדיחת-דעת", קובע בגין, וכותב: "הדמוקרטיה, המוצגת על ידי מי שהציג את השאלה הזאת, אינה אלא סילוף המושג של שלטון העם. אפשר להקשות נגדו: כלום זו דמוקרטיה, שאיש אחד או אחד עשרה או חמישה עשר אנשים הקרויים 'מיניסטרים'" – שרים – "ישללו מאת העם את זכויותיו האלמנטריות, ויניעו את ה'רוב שלהם' בבית הנבחרים לקבל 'חוק' שעל פיו כל חייל, או שוטר, רשאי לאסור ולכלוא כל אדם שיהיה חשוד בעיניו, או למשל להיכנס לביתו של אזרח ולערוך בו חיפוש או לפתוח מכתביו של האזרח, וביניהם את מכתביו המשפחתיים האינטימיים – כלום אין זו דמוקרטיה מזויפת שתוכנה הממשי הוא עריצות? וכלום חוקים אלה, ודומים להם במהותם, המטילים פחד על ציבור האזרחים, אינם עלולים לגרום לכך, שהעם לא יהיה מוכשר עוד בבוא יום הבחירות לבחור באורח חופשי בין ראשי השלטון לבין מתנגדיהם? לאחר שהסתכלנו מקרוב בדרכי הפעולה של המכונה המשטרית, השלטונית, גם במשטרים לא טוטליטריים, לא חד-מפלגתיים, למדנו בוודאי להבחין בין הצורה לבין התוכן. למדנו כי רוב פרלמנטרי נבחר יכול להיות מכשיר בידי קבוצת שליטים ומסווה לעריצותם". מסווה לעריצותם. "על כן", כותב בגין, "חייב העם, אם הוא בוחר בחירות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר מאשר הוא מפקח עליו, לשלול את הזכויות הללו. את זאת אפשר להשיג", לדידו של בגין, "רק בדרך של 'עליונות המשפט', כלומר קביעת החירויות האזרחיות כ'חוק יסוד' או כ'חוק עליון' ומתן סמכות לחבר שופטים", אדוני היושב-ראש, לבטל את תוקפו של חוק הנוגד את חוק היסוד, הסותר את החירויות האזרחיות". "כמובן", כותב בגין, "גם השופט אינו אלא בשר ודם; הוא עלול לטעות, או לשגות, או להשתחד, או לפחד. אולם הצעד המכריע בתפקיד המשפט בחברה אינו 'חולשותיו' האנושיות של שופט זה או אחר, כי אם 'המעמד הפסיכולוגי' שניתן למוסד השופט ולאיש היושב בדין. אם העם יכיר וחוק המדינה יקבע שהמשפט והשופט חייבים להיות בלתי תלויים לחלוטין – חובת אי-התלות היא הדדית: הן מצד השלטונות כלפי השופט והן מצד השופט כלפי השלטונות. ואם מוסד השופט 'יועמד מעל' לא רק בשטח היחסים שבין האזרח ורעהו, אלא גם בשטח היחסים בין רשויות המדינה, המבצעת והמחוקקת, לבין האזרח, יש יסוד להניח כי בדרך כלל יהיה השופט, אשר ביקר אי-תלותו רוצה האומה, ראוי לאמון שניתן בו". "ההיסטוריה מלמדת", כותב בגין, "כי כל עוד שלטון עריץ לא הצליח להדביר תחתיו את המשפט, כל עוד לא עלה בידו להפוך את אולם בית הדין לאולם הצגות, שעליהן מנצחת מאחורי הקלעים המשטרה החשאית; כל עוד קיימת אווירה ציבורית לטובת 'קדושת המצפון' של השופט ועצמאותו של המשפט – ידעו שופטים להתייצב מול שליטים ולהעדיף את צו מצפונם על לחץ השלטונות, או פקודתם הנסתרת; ידעו להתגבר על פחד מפני רדיפות, לא 'נשאו פנים', לא הונעו על ידי פניות צדדיות וחרצו דין צדק. קטע נוסף שכותב בגין בתוך החיבור המדהים הזה הוא ש"רעיון 'עליונות המשפט' איננו, אפוא, רעיון 'תמים' או 'רומנטי' או תיאורטי. אם 'האווירה הציבורית' תיתן למשפט בחברה ובמדינה את מעמד העצמאות הבלתי-מסויגת, אם לשופט תינתן ההכרה – לא רק החוקית, כי אם הפנימית – של דיין צדק בלתי תלוי, הרי האווירה הציבורית הזאת, וההכרה הפנימית הזאת יקבעו את קיומה של 'עליונות המשפט', כערובה מעשית לחירות היחיד וכקו חיבור בין חירות האדם ובין תיקון החברה". חבר הכנסת דיכטר, השר דיכטר, איפה בגין ואיפה הליכוד של היום? הליכוד של היום אינו מייצג את הערכים הנשגבים שמדבר עליהם מנחם בגין בחיבורו בעל פה ב-1952. ואני שואל אותך, חבר הכנסת השר דיכטר: איך יכול להיות שאתם רוצים לייצר תלות בלתי בריאה בין הממשלה לבין מינוי השופטים? תלות בלתי בריאה. לפי הצעה שלכם, השר דיכטר, מי שיבחרו את שופטי ישראל יהיו רק ממשלת ישראל וראש הממשלה, בהקשר הזה. איך יכול להיות ששופט יהיה בלתי תלוי, עצמאי בשיקול הדעת שלו לשפוט משפט צדק, אם מי שבוחר אותו הם שרי הממשלה? בהצעה הראשונה של השר לוין יש רוב אוטומטי לממשלה. בהצעה השנייה של חבר הכנסת רוטמן יש רוב מוחלט לממשלה. איך בהינף יד אתם מוחקים את הפרדת הרשויות במדינת ישראל ומרכזים את כל הכוח השלטוני בידי רשות אחת – בידי הממשלה? איך, תוהה מנחם בגין, נמנע פגיעה קשה בחירויות הפרט, בזכות לפרטיות, ביכולת של אדם לשהות במבצרו, בלי שכוח משטרה או צבא ייכנס אליו ויחפש בכליו? איך נוכל לוודא שחוק שעובר בכנסת, שהממשלה מחוקקת אותו, יהיה בית משפט שיוכל לאזן אותו? השר דיכטר, אני יושב בוועדת חוקה עד אשר אני נזרק משם כלאחר כבוד פעם אחר פעם אחר פעם, אבל אני מאזין לדיונים אם בחדר הוועדה ואם במשרדי.

שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:

ראיתי כישורים ספורטאיים שלא פשוט לראות אותם היום.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ואני רוצה לשאול אותך – אני מאזין היטב לדיונים, ושאלה אחת אין עליה תשובה; לפחות, אני לא מצליח להבין - - -

היו"ר אוריאל בוסו:

לא עלית על השולחן היום?

נאור שירי (יש עתיד):

לא יכולתי. תפסו אותי היום ארבעה מאבטחים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השר דיכטר, אני באמת שואל. אני שואל באמת שאלה כנה שאני לא מצליח לקבל תשובה עליה: איזה בלם אחד אתם משאירים שיאזן או יבקר את כוחה של הממשלה לעשות ככל העולה על רוחה? איזה בלם אתם משאירים? איזה איזון אתם משאירים בין הרשויות באופן שיאזן בין רצון הרוב להגנה על זכויות המיעוט, השר דיכטר? איזה בלם? איזה איזון בהצעה שמונחת לפני חברי הכנסת? היום מאות אלפי אזרחים שבתו – אנשים ששירתו איתך בצה"ל, משלמי מיסים, אוהבי העם, אוהבי המדינה שלהם, יצאו מבתיהם, הגיעו ועלו לירושלים, ביניהם אבא שלי ובן הזוג שלי וחבריו לצבא, ליחידה, ועוד מאות אלפי אזרחים, באו להפגין מתוך חרדה עמוקה לעתיד הדמוקרטיה שלהם, לעתיד הזכויות שלהם, לעתיד של הילדים שלהם בארץ הזאת. מה אתה אומר להם, אבי דיכטר? יהיה בסדר? תסמכו על הרוב שלא יפגע בזכויות של המיעוטים? אני שב ואני חוזר על השאלה היחידה. אני באמת שואל, כי אני לא מצליח להבין איזה בלם אחד יש בהצעה שיגביל את כוחה של הממשלה, את כוחו של הרוב, מלעשות כל מה שעולה על דעתו? האם יש כוח לבית המשפט שאנחנו לא יודעים עליו? או האם אתם מקימים איזו רשות נוספת שתאזן את כוחה של הממשלה?

היו"ר אוריאל בוסו:

כרגע אני יודע שמה שעומד על הפרק זה ההרכב למינוי שופטים. ושאלנו את אותה שאלה בוועדה למינוי דיינים, ולא קיבלנו תשובות. אנחנו מבחינתנו חושבים שיש פה העתק-הדבק, וזה הכול.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בסדר גמור. הבעיה היחידה היא שהבית הזה ב-2018, לא לפני הרבה מאוד שנים, תיקן חוק, חוק הפונדקאות, באופן שאומר להומואים שרק הם לא יוכלו להפוך להיות הורים באמצעות הליך פונדקאות. פגיעה יסודית בזכות שלי להפוך להיות אבא. במשטר הנוכחי יש את בג"ץ – בג"ץ תיקן את החקיקה הזאת של הכנסת וקבע שגם הומואים וגברים יחידנים יוכלו להפוך להיות אבא. חבר הכנסת בוסו, בזכות הפסיקה הזאת בן זוגי ואני התחלנו הליך פונדקאות במדינת ישראל, ואני מקווה שעוד השנה נצליח להפוך להיות הורים בהליך בישראל. סביבנו המשפחות שלנו והחברים שלנו. אחרי שאתם תשלימו את ההפיכה המשטרית, לא יהיה אף אחד, חבר הכנסת בוסו, שיוכל להגן על הקהילה הגאה, על נשים, על מיעוטים, על כל מי שלא משתייך, חושב או נראה כמו הממשלה, כמו קבוצת הרוב. ואני אומר שוב, השר דיכטר, אין מדינה דמוקרטית אחת בעולם, אחת, שבה כל סמכויות השלטון מרוכזות בידי רשות אחת, בידי הממשלה. קראנו פה את ההגות יוצאת הדופן ומעוררת ההשראה של מנחם בגין, מנהיג הליכוד, מנהיג גוש החירות. הוא אומר שהיכולת שלנו להבטיח את החירות, את הזכויות של האזרחים, תלויה בבית משפט עצמאי ובלתי תלוי ביכולת של שופטים לשפוט משפט צדק מבלי חשש ומורא מפני הממשלה. מה בהצעה שלכם מבטיח את זה? מה בהצעה שלכם מבטיח שישראל תיוותר דמוקרטיה? איזה בלם אתם משאירים על כוחה של הממשלה לעשות כל העולה על רוחה? והתשובה, השר דיכטר, התשובה שבגללה יוצאים מאות אלפי אזרחים שבת אחרי שבת, הסיבה שהיום הם עלו, עשרות אלפים, לירושלים, עזבו את מקומות העבודה שלהם, דאגו לבייביסיטר לילדים או לקחו את הילדים איתם לירושלים, כי התשובה היא שאם תצליחו, ישראל תחדל מלהיות דמוקרטיה, והמשמעויות הכלכליות, הערכיות, הן חריפות. אתם במו ידיכם, השר דיכטר, שעשרות שנים של הגנת המדינה מאחוריך – אתם מביאים לחורבן הבית, אתם מביאים להכחדתה של מדינת ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה היום. אתם גומרים לבנות ובני הדור שלי את העתיד. ולי יש את האחריות, ואני מוכן לקפוץ על כל שולחן שצריך לקפוץ מעליו בשביל לדלבר את האחריות הזאת. בנות ובני הדור שלי נולדו בדמוקרטיה, ואין לנו כוונה לוותר עליה. אין לנו כוונה לוותר על הערכים שמופיעים במגילת העצמאות, על ההבטחה של האבות המייסדים לשוויון מדיני וחברתי גמור בין כל אזרחי מדינת ישראל, לערכים של שוויון, של שלום, לאור חזונם של נביאי ישראל. אנחנו לא נאפשר לנתניהו, ללוין, לרוטמן, לסטרוק, לאבי מעוז וגם לא לך, אבי דיכטר, לקרוע לגזרים את מגילת העצמאות. אבי, הגיע הזמן שתרים את קולך ותגיד: עד כאן.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. הדובר הבא, חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. 42 דקות לרשותך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

עוד לא התחלתי. אם אני אצטרך עוד כמה שניות, תיתן לי.

היו"ר אוריאל בוסו:

חמש שניות עלינו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת - -

נאור שירי (יש עתיד):

נאום על מרתון?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - אדוני שר החקלאות, השר דיכטר, אני רוצה לפנות אליך פנייה אישית, רק אתה ואני שומעים.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה רוצה שנצא מהמליאה?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא. אני חושב שמה שאני אגיד, להערכתי השר דיכטר חושב בליבו. יש רגעים שבהם אנשים נבחנים במעשה שלהם, בעמידה שלהם. אנחנו נמצאים היום במאבק על דמותה של מדינת ישראל. השר דיכטר, אתה נולדת באשקלון לזוג הורים ניצולי שואה שבאו לכאן אחרי התופת כדי לבנות מחדש את מדינתו של העם היהודי. שירת במערכת הביטחון, סיכנת את חייך למען מדינת ישראל, וראית, אני בטוח, בחלק מהזמן, את מה שקרה כאן מחוץ לכנסת, את עשרות האלפים שהגיעו לכאן, עזבו את מקום העבודה שלהם, לקחו יום חופש, נסעו באוטובוס, ברכבת, עלו עם הרכב שלהם, כדי להגיד דבר אחד מאוד פשוט: אנחנו רוצים לנהל את הדיון על הרפורמה המשפטית כמו שמנהלים דיון, לא במשא ומתן תחת אש. זאת הבקשה. זאת הדרישה. מדינת ישראל נקרעת מבפנים. אתה יודע מצוין מה זה עושה לחוסן הלאומי שלנו. אתם יכולים להקים עשרה משרדים שיקראו להם "חוסן לאומי", אבל כשתפרקו את העם מבפנים, לא נוכל להתמודד עם האתגרים שיש לנו, ואתה מצוי טוב בחומר בשביל לדעת איזה אתגרים ניצבים בפני מדינת ישראל. ב-1931 כתב חיים נחמן ביאליק שיר אחרי שהוא ראה את המריבות בתנועה הציונית, שחלק מהמילים מתאימות כמו היום: "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי סף דמעה. / איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע? / איכה נעזבתם בדד, אובדי עצה ונתיבה, / ללא מחונן ומשיב נפש וללא מכונן צעד. / - - - ואם אוזלת יד כולכם גם יחד מהושיע לנפשכם, / האין איש ביהודה, האין אחד" – השר דיכטר – "בכל מערכותיכם / גבר חיל, מושל בעוז, גדל רוח ונגיד עם, / תקיף ובר לבב, שבט ברזל ותבונות כפיים עימו, / אשר יאחזכם בציצית ראשכם וינערכם בחוזק יד / כנער שיכור הלום סובאו ומתבוסס בקיאו,/ למען השב רוחכם וכוחכם אליכם ולמען הקימכם?..." השר דיכטר, יש לך ההזדמנות להיות האיש הזה ביהודה. לא ביציאה נגד הרפורמה המשפטית – נחוצה רפורמה המשפטית, אני מאלה שחתמו לא פעם ולא פעמיים על הצעות חוק שנוגעות ברפורמות הנדרשות כאן, אבל היא לא נחוצה ברוב דורסני, היא נחוצה ברוב מוצק. תקום ותגיד דבר אחד מאוד ברור לחברים שלך בקואליציה – שכדי שיזכו באצבע שלך על הרפורמה המשפטית, אתה דורש שהיא תעבור ברוב של לפחות 70 או 75 חברי כנסת. תייצרו מנגנון שבו הרפורמה המשפטית הזאת עוברת בהסכמה רחבה, לא כאיזו גחמה שנובעת מצרכים קואליציוניים או צרכים אישיים. וככל שלא תעשה את זה, תמעל בתפקידך. אחרי עשרות שנים של שירות במערכת הביטחון, עשרות שנים שסיכנת את חייך, תפספס את ההזדמנות שיש לך לעצור את מדינת ישראל מההתפרקות הזאת ומהקרע הזה. "איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע / איכה נעזבתם בדד, אובדי עצה ונתיבה / ראיתיכם שוב בקצר ידכם ולבבי סף דמעה". האמן לי, השר דיכטר, לא בשמיים היא. לא צריך ללכת רחוק כדי להשיג את זה. צריך פשוט להיות מוכן לסכן אולי את המעמד מול ראש הממשלה, או מול שר המשפטים, או מול קבוצות כאלה או אחרות בתוך הליכוד. אבל ככה זה כשמובילים. ככה זה כשבוחרים דרך. ככה זה כששמים אג'נדה ואומרים: בזה אני מאמין, בשביל זה באתי לחיים הציבוריים. כשהתמודדת, באת לחיים הציבוריים כדי לקבל את משרת השר ולא להילחם על שום דבר שאתה מאמין בו? על שום דבר שיאפשר לנו לקיים את מדינת ישראל כמדינה ציונית, כמקום שבו הציונות מגשימה את החזון שלה כמדינה יהודית ודמוקרטית? שכבר כתב השופט חיים כהן בעבר: היא לא יכולה להיות מדינה יהודית ובלבד שתהיה דמוקרטית. ועל מה אנחנו נלחמים כאן? על מה המאבק? המאבק על הוועדה למינוי שופטים כוועדה, או המאבק הוא בעצם על הפרדת הרשויות? הרי מה המשמעות של הפרדת רשויות? המשמעות היא שכל רשות היא עצמאית, כל רשות סוברנית לקבל את החלטותיה ומאזנת את הרשויות האחרות, תוך שכולם – כולם – כפופים לחוק.

היו"ר אוריאל בוסו:

איפה האיזונים בדיוק?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ואני אדבר על האיזונים, ואני חושב שצריך לתקן את האיזונים. חבר הכנסת בוסו, אני אמרתי, ואני אגיד עוד פעם, דרושה רפורמה משפטית מקיפה ועמוקה. והרבה מעבר לרפורמה משפטית, גם בתוך מערכת אכיפת החוק, וזה נוגע בסוף גם בביטחון האישי שלנו. אבל רפורמה משפטית אין משמעותה פירוק בית המשפט, אין משמעותה הכפפת בית המשפט לממשלה. כי כשאתה מקים ועדה למינוי שופטים שבה לממשלה יש רוב ברור, הכפפת את הרשות השופטת לרשות המבצעת. אתם כל הזמן אומרים שופטי העליון, שופטי העליון – אני תכף אגע בכל הנושא החוקתי ובצורך שלנו בכלל בבית משפט לחוקה. ואם רוצים להוביל רפורמה, אנחנו נלך אתכם על חוקה לישראל, אבל יש מי – ואתה יודע מי הם, אולי גם אתה בתוכם – שמתנגדים לחוקה. חס וחלילה שתהיה חוקה במדינת ישראל אחרי 75 שנה. המשמעות בסופו של דבר היא שכל שופט שישב בדין יסתכל למעלה לממשלה ויגיד: אני רוצה להתקדם, אני צריך להגשים את רצונה של הממשלה. הרי אין משמעות גם אם תשימו 50 איש בוועדה למינוי שופטים, אבל 26 יהיו נתונים למרותה של הממשלה – זאת לא ועדה למינוי שופטים, זאת ועדה ממשלתית שממנה את השופטים בדיוק בהתאם לצרכים הקואליציוניים שלכם. ואני יכול להבין אולי, חבר הכנסת בוסו, למה אתם רוצים את זה, או למה חלקכם רוצים את זה. אבל כשאני שואל את עצמי איזו מדינה אני רוצה לראות כאן, איזו מדינה – אני רוצה לראות מדינה שבה המערכת המשפטית היא מערכת עצמאית. טובה, הגונה, בלי סחבת, עם תקנים מספיקים, עם מתקנים מספיקים, אבל לא מערכת משפטית שכפופה לממשלה. הרי אנחנו כאן בבניין הזה, בגדול, בסוג של תיאטרון אבסורד שהבמאי הוא ראש ממשלה. כל ראש ממשלה, אגב. מרגע שנבחרת ממשלה מתחילה הממשלה לנהל את הרשות המחוקקת. אז אני יכול לזמן לוועדה שלי פקיד שייתן מידע, שיספר, שיגיד, אבל בסופו של יום סדר-היום בחקיקה נקבע על ידי הממשלה. כשהממשלה רוצה להעביר חוק היא מעבירה אותו. אגב, הדרך שבה אתם נוהגים בהעברת הרפורמה המשפטית הזאת מראה עד כמה הכנסת אינה עצמאית לעומת הממשלה. יש רוב קואליציוני של 64, הוא בכלל לא משנה. הממשלה החליטה, שר המשפטים החליט שהוא רוצה לעשות את זה, וכולם מתייצבים. זה לא שבאמת הכנסת נפרדת מהממשלה. חוקקתם חוק נורבגי. אתם רוצים להפריד בין הרשויות? תקבע ששר לא יכול להיות חבר כנסת, אבל אל תקבע ששר לא יהיה חבר כנסת ושאר חברי הכנסת יהיו על תנאי. תנסה לייצר עוד קצת עצמאות, אפילו מינימום העצמאות שהייתה, גם היא נעלמת מכאן. וכשאנחנו מדברים על יצירת האיזון הזה בין הרשויות – על זה אנחנו מדברים. עכשיו תבוא ותגיד: הרכב הוועדה היום הוא לא טוב. יכול להיות, אפשר לנהל על זה דיון. אבל האם בגלל שהרכב הוועדה היום הוא לא טוב נעשה הרכב פחות טוב? אז נלך לרפורמה שמשמעותה ועדה למינוי שופטים שהיא איזשהו עלה תאנה כדי לכסות על זה שעושים בעצם את מה שרוצה הממשלה? ולכן העיסוק שלנו כאן והקרב שמנהלים על אותה רפורמה הוא לא סתם. ואני חוזר ואומר: אין לי הסכמה עם הרבה מהחברים שלי באופוזיציה לגבי הרפורמות הנדרשות במערכת המשפט, אבל יש לי הסכמה אחת ברורה, שמה שמונח כאן הוא לא רפורמה. מה שמונח כאן הוא חיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כל זה למה? הרי ברורים הלחצים הקואליציוניים, וצריך להגיד את האמת שמסתתרת מתחת לפני השטח. הרי באות המפלגות החרדיות – יהדות התורה, ש"ס – להן יש בעיה עם חוק הגיוס. אמר כבר חבר הכנסת גפני, הוא רוצה שחצי מהעם ילמד תורה, וחצי מהעם ישרת. מה לעשות, זה לא עומד בשום מבחן. אף אחד לא יכול להסביר לילדים שלו למה הם צריכים ללכת ולמות על קידוש השם כשאחרים ימותו באוהלה של תורה. למה הוא כן והוא לא. אי-אפשר להסביר את זה. הם יודעים שהם לא יכולים להסביר את זה, חבר הכנסת לוי. הם יודעים שכשהם יגיעו למישהו שצריך לבחון את זה, הוא יגיד: חברים, אין פה שוויון. אין פה שום הוגנות בין האזרחים. אז מה עושים? משנים את החקיקה כך שנוכל לעשות חוקים לא הוגנים. שמפלים. שמאפשרים לדרוש מאזרח אחד לשרת בצבא, ומאזרח אחר לא. ושיוכלו לדרוש מאזרח אחר לצאת לעבודה ואזרח אחר לא. ואזרח אחד יזכה לדין כזה, ואזרח אחר לא. כזה הוא גם הרצון של הממשלה והקואליציה בהסכמים הקואליציוניים, להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים. אני לא מכיר עוד מדינה דמוקרטית שיש בה שתיים או שלוש מערכות משפטיות. רוצים כאן מערכת משפטית מקבילה. במערכת משפטית מקבילה כזאת, כשבתוך החוזה מי שידו על העליונה יכניס סעיף שמפנה אוטומטית לבתי הדין הרבניים, הוא יצטרך לדון בבתי דין רבניים לפי דין תורה באופן פורמלי במדינת ישראל. זה יהיה הדין. לא כמו שקבעו שלדין העברי יש משמעות מיוחדת במשפט הישראלי, וצריך לקחת ולפרש כשיש לקונה מעקרונות הצדק והאמת של נביאי ישראל, מתוך הבנה שאם תשפוט לפי דין תורה, מטבע הדברים יש שם אפליות כאלה או אחרות שלא יכולות להיות במדינה דמוקרטית. אז כדי לענות על הצורך הזה של ש"ס ויהדות התורה חייבים לחוקק מהר את אותה רפורמה משפטית, שתאיין את בתי המשפט מהמשמעות ומהעצמאות שלהם, על דבר שברור לכל אחד שעיניו בראשו כשאין שוויון; וצריך למנות את השר אריה דרעי לשר, את חבר הכנסת דרעי לשר, למרות שהוא לא יכול על פי חוק להיות שר. אבל אי-אפשר לעשות את זה כשיש מערכת משפטית עצמאית, אז צריך להשתלט עליה. ואז תהיה לנו כאן ממשלה שתשלוט גם על הרשות המחוקקת וגם על הרשות השופטת. אפשר לקרוא לשיטת הממשל הזאת בהרבה מאוד שמות, אדוני היושב-ראש, אדוני השר דיכטר, בהרבה מאוד שמות. אי-אפשר לקרוא לה מדינה דמוקרטית.

קריאה:

היו"ר אוריאל בוסו:

אני מאמין שהוא התייחס למה שאמר היועמ"ש לשעבר.

קריאה:

היו"ר אוריאל בוסו:

אז מה שהוא דיבר עליו אתמול בסדר, וזה לא.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כשאני מדבר על הפתרונות - - -

יונתן מישרקי (ש"ס):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני מבקש שתוסיף לי את הזמן הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אתה יודע שהם תיקנו את זה, כן? פורר, אתם תיקנתם את זה, הם לא מבינים. צמצמו הכול מהכול.

היו"ר אוריאל בוסו:

הוא ידבר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כשאני מדבר על הצורך ומה נדרש לנו במדינת ישראל, כדי לענות על הבעיות האלה, ואיך אפשר לענות על הבעיות האלה, בין היתר בהתקנת חוקה לישראל. עכשיו, אני לא ממציא, כבר הקריא לפניי חבר הכנסת את בגין מ-1952, אפשר גם להקריא את בגין מ-1956, כאן מעל בימת הכנסת, כאילו הדיון מתקיים היום, כאילו הוא חוזה את הבעיות שבהן אנחנו ניתקל היום. כשהוא אומר מה המצב אצלנו, אחרי שנות דור, אחרי שהתנתקנו מהאימפריה הבריטית, ניתקנו את עצמנו מאותו גוף, ועל פי הדעת המשפטית המוסמכת הזאת, היה יסוד מייד לאחר קום המדינה, מייד לאחר מעשה ההינתקות, לתת למדינה זו חוקה, ולא לחיות מפי מה שהיה בעבר, בעוד אשר לא קיבלנו לאורך ימים את החוק אשר בבריטניה קוראים לו חוק עליון, והוא בבחינת חוקתה הבלתי כתובה של הארץ ההיא. עובדה היא שעדיין אין לנו חוקה, ועובדה שנייה היא שנמנע מאיתנו להביא לפני הכנסת מסמך משפט חוקתי שלם. זה הסיפור. צריך לדון במערכת האיזונים והבלמים בין הרשויות, אדוני היושב-ראש, היא לא תקינה היום, אבל צריך לעשות את זה עם משפט חוקתי שלם, שייתן מעמד מיוחד לכנסת, כי אני אגיד לך משהו, אם היה מעמד מיוחד לכנסת, חברת הכנסת גוטליב, לא היינו מצביעים על חוק הקורונה הזה, שאני יודע שאת מתנגדת לו.

טלי גוטליב (הליכוד):

להפך, תיקנו אותו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא היינו מצביעים עליו.

טלי גוטליב (הליכוד):

בגלל שהתנגדתי, התכנסה ועדת הבריאות, צמצמה את הסמכויות - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מה, עכשיו חוק הקורונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

והשאירו רק בדיקת דם - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

עוד סמכויות מיוחדות לממשלה?

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אתם מטורפים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

עוד סמכויות מיוחדות לממשלה, עוד סמכויות לממשלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם מטורפים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אם היו סמכויות לכנסת, ברור לחלוטין שזה לא היה קורה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תראה מה כתוב שם.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ברור לחלוטין שזה לא היה קורה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בגלל שהתנגדתי לחוק הזה - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ברור לחלוטין שזה לא היה קורה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בגלל שהתנגדתי לחוק הזה יו"ר הכנסת כינס את ועדת הבריאות, ואתה יודע שהוא צומצם. אם מקשקשים את עצמכם לדעת. מקשקשים את עצמכם לדעת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

משום שאין לנו חוקה, אומר חבר - - -

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

בגלל שהתנגדתי. בגלל שהתנגדתי התכנסה ועדת הבריאות, צמצמה את כל הסמכויות.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת גוטליב, הוא יודע, הוא יודע, הוא יודע.

טלי גוטליב (הליכוד):

סתם, באמת, די כבר.

היו"ר אוריאל בוסו:

אבל זה חלק מהנאום שלו.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא נמאס להם? מה נשאר? בדיקת דם ובידוד למי שמגיע מגואטמלה. לא מסכות, לא בידודים, לא הרחקות, שום דבר.

היו"ר אוריאל בוסו:

ציינו את זה. חברת הכנסת טלי גוטליב, אני צריך להוסיף לו זמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

תוסיף לו, נו, אז תקרא מהדף האחרון עוד רבע עמוד, די.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

את יודעת טוב כמוני, שאם באמת הייתה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

די באמת, אני רוצה להחזיק ממך, תהיה רציני כבר.

היו"ר אוריאל בוסו:

הוא רציני בדרך כלל.

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק, בגלל זה אני מתפלאת. נכנסתי, ראיתי אותך בטלוויזיה – נכנסתי, כי ראיתי אותו בטלוויזיה. יש לו דברים וניסיון ושום שכל מדי פעם, ואז אני שומעת אותו מדבר על חוק סמכויות הקורונה, שצמצמנו אותו לחלוטין.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת גוטליב, תודה. תמשיך.

טלי גוטליב (הליכוד):

באמת, למה נכנסתי?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

חברת הכנסת גוטליב, אני מציע מניסיוני והיכרותי הקצרה איתך, אל תצפי בטלוויזיה בערוץ 99, תשבי במליאה, תשבי במליאה, תשבי במליאה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא צפיתי, זה בחוץ.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תשבי במליאה, תשבי במליאה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לא כל אחד אני רוצה לשמוע, ואני לא רוצה להפריע לכם. לא, לא כל אחד אני שומעת.

היו"ר אוריאל בוסו:

בבקשה, הפסקתי לו את הזמן, בבקשה תמשיך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אם הייתה עצמאות אמיתית לכנסת, ואת יודעת את זה טוב כמוני ואת לא צריכה לענות - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, טעית, אמרת לי שהתנגדתי.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא לא לא.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני לא מצליח לסיים משפט.

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון, התנגדתי, והיו"ר עשה משהו אמיץ מאוד בוועדת הבריאות, הוא כינס את כל מיטב הרופאים, שהביאו את הדברים ואת העובדות, ולכן צומצמה הצעת החוק.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת גוטליב, אמרנו את זה בנאום הפתיחה, הוא יודע, אבל זה הזמן שלו. אם הוא ירצה הוא יקבל ממני תשובות, אני אתן לו תשובות.

טלי גוטליב (הליכוד):

בסדר, אז שלא יזכיר אותי. שלא יזכיר אותי וייחס לי עובדות שקריות, זה הכול.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא לא הזכיר אותך, את התערבת.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא לא, הוא הזכיר שהיא התנגדה וכו'.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא הזכיר אותי, שהתנגדתי לחוק. אני התנגדתי לו, והוא תוקן דרמטית.

היו"ר אוריאל בוסו:

בסדר, חברת הכנסת גוטליב, צריך להמשיך. צריך להמשיך. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

באמת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לו הייתה עצמאות אמיתית לכנסת, החוק הזה לא היה מגיע, לא בתיקון כזה ולא בתיקון אחר, כי את יודעת טוב כמוני שאין לו מקום. אין מקום לחוק הזה, והוא לא נדרש. הוא לא נדרש בכלל, בוודאי לא היום. אבל אני רוצה להמשיך בנושא החוקה ולצטט את חבר הכנסת בגין.

היו"ר אוריאל בוסו:

אצלכם הוא היה יותר דרקוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

המצב הבריאותי היום, אדוני היושב-ראש, שונה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

אומיקרון, ומה ההשוואה בכלל?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אם הייתה משתוללת פה עכשיו פנדמיה והיינו באירוע, אני יכול להבין.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני יכול לענות?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני יכול להגיד לך שבתקופת הקורונה, כשהתחילה הקורונה, ואתם הייתם בממשלה ואנחנו באופוזיציה, ואני הייתי אז יושב-ראש ועדת הכספים הזמנית, בכל דבר שהביאה הממשלה ושהיה נדרש, המסלול היה ירוק, סופר ירוק, והצליחו לאשר בוועדת הכנסת וגם הוספנו והצבענו עם הממשלה.

מיקי לוי (יש עתיד):

והצבענו עם הממשלה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כי היה ברור לחלוטין שהדברים נדרשים. עכשיו, אני אומר, אם חס וחלילה המדינה תתייצב בפני פנדמיה זאת לא תהיה בעיה. אגב, בדיוק כמו שהממשלה מצליחה להעביר חוק בשבועיים או בשלושה, חוקים מטומטמים לחלוטין שהעברתם כאן עוד לפני הקמת הממשלה, אז גם תוכלו להעביר את החוק הזה, אם הוא יידרש. אבל העובדה שמייצרים מראש מנגנון כזה דרקוני, אני אומר לך שאין לו מקום. ככל שהייתה לנו חוקה – אומר חבר הכנסת דאז בגין ב-1956: משום שאין לנו חוקה, ומשום שנמנע מאיתנו להביא לפני הכנסת מסמך משפטי שלם, אנו היום אחרי שנים רבות, דיונים ודיונים מחדש, הסתייגויות, השגות והחלטות, קיבלנו חוק מקוטע, גזור מן השלמות המשפטית בחוקי המדינה, מלא פרטים שאינם חשובים, אינו מכיל פרטים שחשיבות להם, ועלינו לדון בחוק יסודי ששמו חוק הכנסת. מה רוצה לומר חבר הכנסת בגין אז? הוא אומר: גם בחוקים שקובעים את המעמד של הכנסת, כשתעשו את זה במסגרת חוקה אפשר יהיה לייצר את זה כמנגנון שלם, לא כמנגנון מקוטע – למה? כי אצלנו בישראל, אומר חבר הכנסת בגין – תראו, הפתעה. כאילו אומרים את זה היום – אין הפרדת רשויות; אין הפרדת הרשויות במובן המקובל בארצות הברית של אמריקה. אצלנו למעשה הממשלה היא בבחינת ועד פועל נבחר של הכנסת, יש סמכות לממשלה לחוקק חוקים, אם על פי תקנות לשעת חירום, הידועות לשמצה מתקופת השלטון הבריטי, ואם על פי החוק הקיים, המסמיך את הרשות המבצעת לחוקק חוקי משנה. זאת אומרת, הסמכות הבלעדית של הכנסת לחוקק חוקים, אינה ניתנת לה, והחוק הזה, שכמו שאמרתי, אם היה תלוי בכנסת והכנסת הייתה עצמאית – לא מחוקק, הוא לא בסמכותה של הכנסת. הוא לא בסמכותה של הכנסת.

היו"ר אוריאל בוסו:

איך זה נחמד לראות אותך עובר משולחן הממשלה לשולחן של האופוזיציה. הפוזיציה משנה את - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני את הדברים האלה אומר – גם כשהייתי בממשלה וגם בכנסת, וגם לגבי הרפורמות המשפטיות. אני אומר לך עוד פעם, לא השתנתה עמדתי כהוא זה על העומק שצריך לעשות בהרבה מאוד דברים שלא מופיעים ברפורמות האלה. הרבה מאוד דברים שלא מופיעים ברפורמות האלה, ויש הרבה מאוד דברים שמופיעים שם שאני אסכים להם, שאולי חבריי פה לא יסכימו להם, אבל אין לי בעיה עם זה, כי אני חושב שאפשר להעביר, ויש הזדמנות להעביר רפורמה משפטית ברוב של 70 או 75 חברי כנסת. ואני מודיע לך שאם היה קם חבר הכנסת דיכטר, השר, או חבר הכנסת אדלשטיין, או חברת הכנסת גוטליב ואומרת: אני רוצה רפורמה משפטית, אבל היא תעבור רק ברוב של 70 או 75 חברי כנסת, היו נמצאים חברי הכנסת המתאימים, אבל זאת הייתה רפורמה משפטית אמיתית, שמייצרת פה את מה שצריך – לא מתוך אינטרס רגעי של מפלגה כזאת או אחרת או של אישיות כזאת או אחרת כדי לחזור לשולחן הממשלה. ומבחינה זאת – ממשיך חבר הכנסת דאז מנחם בגין ומצטט – השמיע אזהרה אחד מגדולי הוגי הדעות, המילטון, שאמר: 'ריכוז כל הסמכויות – החקיקתית, המבצעת והמשפטית – באותן הידיים, בין שהן ידיו של איש אחד, בין שהן ידיים של מעטים, ובין שהן ידיים של רבים – רוצה לומר, גם אם תשימו 50 איש בוועדה למינוי שופטים, אבל לממשלה תהיה כל הסמכות עם 26, זה לא משנה כמה חברים יש בוועדה למינוי שופטים. בין שהוא בא בירושה ובין כתוצאה של מינוי עצמי ובין בעקבות בחירות, בכל המקרים האלה – בין בעקבות בחירות – בכל המקרים הללו, ריכוז כזה אפשר לציינו, בצדק, כעצם ההגדרה של עריצות. מה המצב אצלנו? הממשלה יותר משהכנסת מפקחת עליה, היא מפקחת על הרוב שבתוכה. ועל פי חוקי החירום יש לממשלה גם סמכויות משפטיות. אם תיקחו את כל הגורמים האלה יחד, הרי בחשבון סופי תבואו לידי מסקנה שאליה הגיע המילטון: אף אם יש רוב והרוב נבחר, אלא שקיים ריכוז כל הסמכויות – התחיקתית, המבצעת והמשפטית, הרי זה כעצם ההגדרה של עריצות. אז אתם רוצים לרכז בממשלה, נוסף על הסמכויות החקיקתיות שיש לה, את הסמכויות המשפטיות – הרי זאת הגדרה של עריצות. ולכן מתוך הנחה שאין לנו חוקה שלמה, חברות וחברים, אין דרך אחרת אלא לחזור חזרה לשולחן, לא תחת אש, לא כשאומרים בכל רגע נתון: אנחנו נעלה את החקיקה הזאת להצבעה, לחזור חזרה לשולחן ולנהל דיון אמיתי, אמיתי, על הרפורמה המשפטית. כדי שנעביר אותה ברוב, לא כדי שהיא תהיה גחמה של קבוצה קטנה כזו או אחרת שקיבלה רוב כדי לנהל את ענייני המדינה. היא לא קיבלה רוב כדי לחסל את המדינה. היא לא קיבלה רוב כדי לרסק את הדמוקרטיה. קיבלתם רוב כדי למשול. אז תמשלו. תנהלו את מה שצריך לנהל כדי למשול. אל תהיו עסוקים כל היום באיך תבטלו את כל המגבלות שלכם, אלא תמשלו עם מה שיש לכם אפילו. יש לכם 64 אצבעות בכנסת, יש לכם יכולת להעביר כמעט כל חקיקה שאתם רוצים, ובמה אתם עסוקים? מה תופס את ראש סדר היום? איך נחזיר את אריה דרעי להיות שר אחרי שבית המשפט פסל אותו בגלל ההרשעה הנוספת שלו בפלילים.

קריאה:

חוק-יסוד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

נקבע את זה בחוק-יסוד, ונקבע שאי-אפשר להתערב בחוק-יסוד, אבל לא נקבע מה זה חוק-יסוד. ואז כל שטות שתרצו תקראו לה חוק-יסוד. חוק-יסוד זה כי כתבתם בהתחלה חוק-יסוד. אדוני היושב בראש הנכנס, חברי הכנסת, אדוני השר, ביום שישי – עוד פיגוע. עוד פיגוע נוראי. נרצחו ילדים; היום – דקירה בעיר העתיקה; היום – פיגוע במחסום שועפאט. במה אנחנו עוסקים היום בכנסת? בחוק שייתן יותר סמכויות לשוטרים? בחוק שיאפשר לנו להפעיל יותר אמצעי ביטחון? לא, חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה. בזה אתם עסוקים. כשאתם לא עוסקים בריסוק הדמוקרטיה הישראלית במדינת ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה, במה אתם עוסקים? עכשיו, מה קורה כשמתרבים הפיגועים? מה קורה כשפתאום אישה בגדרה נאנסת בידי פורץ לעיני ילדיה ועוד פיגוע ועוד פיגוע? מחפשים אשמים, מחפשים על מי להפיל את התיק. אז בהתחלה הודיע השר לביטחון לאומי, הוא מצא את האשם, היועצת המשפטית לממשלה. אחר כך, חברת הכנסת גוטליב - -

טלי גוטליב (הליכוד):

ברור, הם פוגעים בהרתעה שלנו, לא נותנים לנו לעבוד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - מצאה את האשמה החדשה, זה כבר לא היועצת המשפטית לממשלה - -

טלי גוטליב (הליכוד):

ברור, זה בית משפט עליון.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - זאת הנשיאה חיות.

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אין, לממשלה - -

טלי גוטליב (הליכוד):

המחבלים מסתכלים עלינו בחולשתנו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - אין אחריות על כלום.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, תסביר לו, תסביר לו מה אומרים לנו גורמי הביטחון. תסביר לו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא ראש הממשלה, לא שר הביטחון.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש מחיר לשיסוי שאתם גורמים פה. אתם לא נורמליים.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מבקש שתעצור - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מה עשיתם בעם הזה?

נאור שירי (יש עתיד):

אין החמרה. אתם - - - נורמליים?

טלי גוטליב (הליכוד):

מה עשית בעם הזה? אתה אח שלי, שירי. אתה לא פחות ממני. אני לא מפולגת ממך. מה יש לך?

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת גוטליב.

נאור שירי (יש עתיד):

אל תאשימי את נשיאת בית המשפט העליון. בגלל החולשה שלכם?

טלי גוטליב (הליכוד):

ברור. היא שיסתה בינינו. היא קרעה את העם הזה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא קרועה ממך.

נאור שירי (יש עתיד):

כל מה שאתם עושים זה בכיינות. אתם לא יודעים למשול. ולמה את מדברת בטלפון באמצע מליאה, נמאס כבר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

השר - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

כי אני אפוטרופסית משותפת, ואני צריכה - - - הילדה שלי. תתבייש לך.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה חשוב? צאי החוצה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, יקירתי, את יכולה לצאת החוצה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה? כי אני צריכה להחזיק כל הזמן את הטלפון שלי - - -

נאור שירי (יש עתיד):

בבקשה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

לא מנהלים את השיחה במליאה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תתבייש לך, אתה יודע בדיוק למה אני מחזיקה את הטלפון.

נאור שירי (יש עתיד):

תתביישי ותצאי החוצה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

השר דיכטר - -

טלי גוטליב (הליכוד):

שנינו יודעים למה אני מחזיקה את הטלפון במליאה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - תקן אותי אם טועה בתאריכים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא מתבייש?

נאור שירי (יש עתיד):

למה, אני מדבר איתך בטלפון - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אבי, אתה היית ראש - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אני בסך הכול מאשרת לעשות משהו למישהי שאני האפוטרופוס שלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברים, אני לא רוצה לקרוא לסדר.

נאור שירי (יש עתיד):

לי אתה קורא לסדר?

טלי גוטליב (הליכוד):

ברור.

היו"ר ניסים ואטורי:

עוד פעם אתה קמת, קראתי לך?

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

לא קראתי לאף אחד, אמרתי שאני לא רוצה לקרוא.

טלי גוטליב (הליכוד):

חוצפן.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

השר דיכטר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה יכול להגיד עליי הכול, לא על הטלפון שלי, כי אתה יודע למה אני מחזיקה אותו במליאה.

נאור שירי (יש עתיד):

למה שאני אדע למה את מחזיקה טלפון במליאה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז תקרא משהו, אז אם אתה לא יודע אל תעיר לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אולי תשוחחו בחוץ?

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, תני לנו לנהל רגע את הישיבה. תודה רבה. תמשיך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

השר דיכטר, כמדומני היית ראש שב"כ בתקופת האינתיפאדה השנייה, אני צודק בתאריכים?

שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:

בדרך כלל הבעיות בזיכרון מתחילות בגיל יותר מאוחר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היית בתקופת האינתיפאדה השנייה ראש שב"כ. אז אני לא – אני בסדר.

מיקי לוי (יש עתיד):

2000–2004. אוגוסט 2004, ינואר 2001. זאת אומרת - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מיקי לוי היה מפקד מחוז ירושלים. אני לא זוכר שבאתם אז ואמרתם: נשיא – אני לא יודע מי היה נשיא בית המשפט העליון דאז, סלחו לי שאני לא זוכר בעל פה – הוא האשם באירוע.

טלי גוטליב (הליכוד):

תגיד לי, איזה נשיא – ואתה יודע למה? כי אף נשיא של בית משפט לא מעז להתערב ולהפחיד את העם מפני הרשות המחוקקת, בניגוד גמור לכללי האתיקה. תתביישו לכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ראשונה? ראשונה, כן? אדוני היו"ר. שאני אכלכל את צעדי בהתאם.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני דווקא בהקשר הזה, עוד לא המשכנו באשמים, חברת הכנסת גוטליב, עוד לא המשכנו באשמים, התחלתם ביועצת המשפטית, את עברת לנשיאת בית המשפט העליון, אבל אני רוצה לעצור רגע בנושא הזה של נשיאת בית המשפט העליון ולדבר איתך על - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

ברור. אתה ישבת בוועדת חוץ וביטחון בחיים שלך, אתה יודע בדיוק מה אני אומרת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא, לא הייתי חבר ועדת חוץ וביטחון.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז אתה לא יודע מה אני אומרת. אז אני סולחת לך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני רוצה, אני רוצה לדבר איתך דווקא על פרשת השבוע שתהיה, פרשת משפטים כמדומני. אני לא טועה, נכון, אדוני היושב-ראש?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מקווה שאתה זוכר מה מנדלבליט אמר על שבת פרשת משפטים: בושה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בפרשת משפטים - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אהרן ברק - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מקווה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בואי תקשיבי קצת, אולי אני אצליח לחדש לך משהו. לא תמיד אני מצליח, לפעמים.

טלי גוטליב (הליכוד):

בוא בבקשה, כן, בשמחה, מכל מלמדי השכלתי.

נאור שירי (יש עתיד):

- - - אהרן ברק.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כותב ספר החינוך – יש ספר מצוין, מי שאין לו אני ממליץ, ספר החינוך, שנכתב לפני כמה מאות שנים, יש גם מחלוקות על מי כתב אותו, שלוקח מצווה מצווה, לפי פרשה, ומפרט מהי המצווה, מהם הדינים שלה, וגם מה השורשים שלה. ובפרשת משפטים, ברוך ה', יש הרבה מצוות. אחת מהן, את יודעת מהי, חברת הכנסת גוטליב?

טלי גוטליב (הליכוד):

תגיד לי מאיזה – יש אחת? כן, יש אחת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

פרשת משפטים, מצווה ס"ט: שלא לקלל הדיין. זאת המצווה. מהם שורשי המצווה, כותב ספר החינוך: "משורשי המצווה" - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אין דיינית.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא אמרו דיינית – כן, זה דיינת. אני יודע, דיינית, דיינת, לא יודע איך אומרים בדיוק. "משורשי המצווה, להסיר מעל הדיינים יראת הנידון וקללתו, כדי שיוציאו הדין לאמיתו - - - כי בקללת הדיין תקלות רבות. כי המון העם בסכלותם שונאים אותו. ואם לא ייזהרו על קללתו, אולי יקללוהו ויתעוררו מתוך כך לקום עליו, כמו שאמר החכם למלך על המון העם: היזהר שלא יאמרו, שאם יאמרו – יעשו, ויהיה בזה רעה רבה, כי הוא במשפט יעמיד ארץ". אז אפשר לחלוק, אפשר לחשוב שצריך רפורמה משפטית. אבל הדברים שנאמרו כאן על בתי המשפט ועל השופטים – באמת, קחו קצת אחריות. קצת אחריות. אז פעם אחת מגלגלים אחריות ליועצת המשפטית, אחר כך מגלגלים אחריות לנשיאת בית המשפט העליון, אחר כך מאשימים את האופוזיציה. אין אחריות לממשלה בכלום. לא על המצב הכלכלי, לא על בריחת המשקיעים, לא על האירועים שקורים בארץ, לא על הקרע בעם.

טלי גוטליב (הליכוד):

בחודש אין אחריות לממשלה, מה לעשות. בחודש אין אחריות לממשלה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הכול אחראית האופוזיציה. עכשיו זה גם לא עוזר. אתם כבר, תראי, בחודש אחד, חודש וחצי, תראי לאן הגעתם. בדרך כלל התהליך הזה לוקח קצת יותר – זאת אומרת, מאשימים מישהו אחד, מישהו שני, מאשימים את האופוזיציה ואז מתחילים להאשים - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

הפקרתם את הביטחון, הפקרתם את ההרתעה, פחד אלוהים מה שהשארתם לנו. פחד. מה היה קורה אם בנט לא היה נשבר והוא היה מחכה עוד חצי שנה? שאלוהים ישמור עלינו. שאלוהים ישמור עלינו.

נאור שירי (יש עתיד):

די, טלי, את מנותקת. את מנותקת.

טלי גוטליב (הליכוד):

בטח, בוא תהיה איתי חבר בוועדה, בוא, בוא. אני רוצה, בבקשה, שירי, שתהיה, כדי שתדע מה אתה אומר.

נאור שירי (יש עתיד):

איזו ועדה?

טלי גוטליב (הליכוד):

חוץ וביטחון, בבקשה, אני מבקשת.

נאור שירי (יש עתיד):

תגידי, למה יש לך למה להשוות בכלל? יש לך למה להשוות?

טלי גוטליב (הליכוד):

בבקשה. אני מבקשת שתבוא לוועדה.

נאור שירי (יש עתיד):

את יומיים חברת ועדה, זהו, את כבר שר הביטחון?

טלי גוטליב (הליכוד):

שלושה חודשים, 20 שנה עסקתי בזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברים, זה לא דיון פרטי פה, אני מבקש לתת לחבר הכנסת פורר להמשיך את דבריו.

טלי גוטליב (הליכוד):

20 שנה - - - הפקרות.

נאור שירי (יש עתיד):

20 שניות את בוועדה, קצת צניעות.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא קשור לצניעות, זה קשור לאחריות.

נאור שירי (יש עתיד):

צניעות, צניעות.

טלי גוטליב (הליכוד):

קשור לאחריות.

נאור שירי (יש עתיד):

לא תזיק לכם בכלל צניעות.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברים - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אנחנו באופוזיציה, באמת - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש לנו אחריות, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

את חברה – בסוף, די.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אז אחרי שהאשמתם את היועצת המשפטית, את הנשיאה חיות, אחרי שהאשמתם את האופוזיציה, אתם הגעתם תוך חודש וחצי לשלב שבו אתם מתחילים להאשים אחד את השני. סגן השר מקלב כבר האשים את בן גביר, כבר שרטטתם את הכיוון. אני מציע לשר בן גביר להבין כבר, לשם מכוונים, לשם מתעלים. זה מראה באיזו מהירות הידרדרתם ודרדרתם. הרי קיבלתם את המדינה הזאת אחרי שהחמאס והג'יהאד האסלאמי מורתעים כפי שהם לא היו מעולם, אחרי שהדרום היה שקט כפי שלא היה שקט בעשר השנים האחרונות, בצורה חסרת תקדים. אחרי שיצרנו משוואה ברורה של מחיר כבד שגובים על כל ירי, חזרתם לשלטון אחרי שנה וחצי ויחד איתכם חזרו טפטופי הרקטות. שוב מוצאים את עצמם תושבי העוטף בלילה רצים לממ"דים, שומעים את האזעקות, ושוב התגובה היא תגובה רפה. הגדלתם לעשות, הממשלה הכאילו-ימנית הזאת, שכשכבר קם מאחז כתגובה על שטח שאומר: היה פיגוע, היה ירי, נקים התיישבות – יש הרבה מאוד יישובים שקמו כך במדינת ישראל – נשלחים כוחות הביטחון באופן מיידי לפנות אותו. אני עוד לא יודע איזה שר שולח כי במשרד הביטחון יש שניים. אני לא יודע אם זה יואב גלנט או בצלאל סמוטריץ', כי סמוטריץ' אמור להיות אחראי על אלה שבונים או שהוא אחראי רק על ההריסות, אני לא יודע, עוד לא הצלחנו להבין את חלוקת התפקידים אבל דה פקטו, מה שאנחנו רואים בשטח זה שמפנים. את מי לא מפנים? אתה יודע את מי לא מפנים, אדוני היושב בראש? את ח'אן אל-אחמר לא מפנים. אני לא יודע מאיפה ההגנה, מטריית ההגנה האווירית שהממשלה הכי ימנית שהייתה פה ever לכאורה, הכי ימנית, אין לכם מגבלות, אין אף שותף קואליציוני שעוצר אתכם, אין מי להאשים. למה אתם לא מפנים את ח'אן אל-אחמר? אפילו את נשיאת בית המשפט העליון חברת הכנסת גוטליב לא יכולה להאשים כי בית המשפט העליון - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק הסתכלתי מה אמרת על פרשת משפטים, חשבתי שאני צריכה אומגה 3 ואולי התבלבלתי. לא מדברים שם לא על שופטים ולא על כלום, בבקשה, "אלוהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאֹר". חשבתי ששכחתי, סליחה, סליחה, הפנית אומנם לספר החינוך אבל אני ירדתי לכתובים, לתורה שבכתב, כמובן ציטטתי מתוך הפסוק, כ"ב.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני מציע לך לפתוח את ספר החינוך. שלא נאמר אלוהים לא תקלל, ופירושו – לדיינים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אלוקים לא תקלל זה פשיטא, פשט, אלוקים לא תקלל.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני מציע שתיקחי את תרי"ג - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

לא רוצה להפריע לך, זו הייתה הערת ביניים. לא צריך, אין צורך, לא מתווכחת, פשוט הסתכלתי בתורה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני מציע שתיקחי את הספר הזה ותלמדי גם בו קצת, לא יקרה כלום.

טלי גוטליב (הליכוד):

רק פשוט תשתדל שאני לא אצטרך כל פעם לבדוק שאולי אני מתבלבלת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

את יכולה לבדוק עד מחר ועד מוחרתיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

הכול טוב, מכל מלמדיי השכלתי, מתורת ישראל בטח ובטח, בזכותך נדרשתי שוב לקרוא את הכתובים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מצווה ס"ט, פרשת משפטים. יכול להיות, וזה לגיטימי, חברת הכנסת גוטליב, שתגידי שמבחינתך כל ההלכות שבאו מעבר לכתוב – יש, אגב, עדה כזו, הקראים.

טלי גוטליב (הליכוד):

"אלוהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאֹר".

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני מכבד, אני מכבד.

טלי גוטליב (הליכוד):

פשוט אמרת לי, אתה שאלת אותי על פרשת משפטים וחשבתי שלא זכרתי. יכול להיות, אני לא כזאת גאון. פתחתי - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

יכול להיות שכשאת קוראת - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, תגיד לו לא לפנות אליי, כי אני פשוט עזרתי לו, הצבעתי לו על הטקסט.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

גברתי, אני מציע, וזה בסדר, יש העדה הקראית, אני לא משתייך אליהם, יכול להיות שאת משתייכת אליהם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה הפנית אותי לספר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בספר החינוך ובספר המצוות שמפורטות המצוות כולל הפרשנות - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

פרשת משפטים. עוד שאלת אותי - - - אדוני היו"ר - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אולי הרב פרוש יספר לך על ספר החינוך, מצווה ס"ט בפרשת משפטים.

טלי גוטליב (הליכוד):

הינה, נמצא פה השר פרוש, הוא יודע יותר ממני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני בטוח שהוא יכיר, אבל אני מציע לך באמת לעיין, ספר מעניין מאוד, בכל פרשה ופרשה, כולל שורשי המצווה. אני רוצה לחזור לענייננו, אפילו נשיאת בית המשפט העליון, לשיטתך, חברת הכנסת גוטליב, לא מונעת - -

טלי גוטליב (הליכוד):

חבל, תהיה לי זכות תגובה, מיותר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - את הפינוי של ח'אן אל-אחמר. כבר התקבל אישור מבג"ץ, יותר מזה, כבר בג"ץ שואל אתכם למה אתם לא מפנים. מדובר במאחז בלתי חוקי - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה יודע שאני בעד, אבל כוחות הביטחון אומרים שזה מסוכן. כוחות הביטחון אומרים, אני רוצה לפנות את ח'אן אל-אחמר, כוחות הביטחון מודיעים לנו שזה מסוכן. מה אתה רוצה ממני?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני שואל, מה המשמעות שלכם כמדינאים?

נאור שירי (יש עתיד):

תפטרי אותם, תפטרו.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מה המשמעות שלכם כמדינאים? כוחות הביטחון אומרים בהרבה מאוד דברים אומרים כן ואומרים לא. אני יכול לומר לך שלפחות שר הביטחון וכוחות הביטחון, באוקטובר 2018, אוקטובר או נובמבר, לדעתי זה היה אוקטובר, היו ערוכים - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

תראה איך העברתי לך את הזמן בנעימים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא, אני עוד רוצה תוספת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אה, בטח, כי אתה פונה אליי. לא תקבל תוספת. ראה בתקנון.

טלי גוטליב (הליכוד):

כוחות הביטחון היו ערוכים לפינוי ח'אן אל-אחמר וראש הממשלה נתניהו עצר את כוחות הביטחון בהוראה כתובה, הוא היה אז ראש הממשלה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

מי היה שר הביטחון?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שר הביטחון היה אביגדור ליברמן. הוא ביקש ונתן את הפקודה לפינוי, ראש הממשלה עשה overruling על שר הביטחון בכתב ונתן הוראה לשר הביטחון לעצור את הכוחות, ומה הוא עשה אחר כך? אכן, התפטר.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

לא, הוא התפטר בגלל בני הישיבות - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה קרה, לא - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק - - - ליברמן התפטר, אל - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה קרה אחרי שלא הגיבו, בנובמבר 2018. בדוק את התאריכים.

טלי גוטליב (הליכוד):

ליברמן מוטט את ממשלת הימין.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בדוק את התאריכים. והממשלה, אגב, לא נפלה. היו לה 61 והיא המשיכה להתקיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

מאז ליברמן - - - איבד את הדרך, איבד את ה-center שלו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אחר כך, עם ה-61 גם לא הצלחתם, אבל מה שיפה זה שתמיד יש לכם תירוץ.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אוה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תמיד יש מישהו אחר שהוא אחראי, גם עכשיו. תראה, אתה שר המסורת או המורשת?

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תזלזל בו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני שואל. אני לא מצליח לעקוב, יש משרד מורשת, יש משרד מסורת. אני לא זוכר מה זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תענה לו, הרב פרוש, חבל, תאמין לי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה משרד ירושלים ומורשת?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני נותן לעו"ד גוטליב שתענה בשמי. אם היא רוצה. את לא חייבת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני חייב לומר, במובנים האלה – מסורת אחת אתם מקפידים עליה, מסורת גלגול האחריות והאשמים. אתם לא אחראים לכלום, לשום דבר אין אחריות לממשלה הזאת. אבל אני אגלה לך משהו בינתיים, כל זמן שעוד לא שיניתם גם את החוק הזה, יש לכם אחריות משותפת.

טלי גוטליב (הליכוד):

לכולנו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ואם אתה חושב – לממשלה יש אחריות משותפת, לפני הכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

לכולנו, נבחרי הציבור, יש אחריות משותפת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לממשלה יש אחריות.

טלי גוטליב (הליכוד):

להסתכל לעם הזה בעיניים ולעשות נכון, מה זה משנה, באמת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

נכון, אבל לממשלה יש אחריות משותפת בפני הכנסת. אם אתם חושבים שאתם תגלגלו אחריות על השר בן גביר כי היו פיגועים ותצאו ידי חובה, אתם טועים. אתם אחראים בדיוק כמו שלממשלה יש אחריות כשקורה אסון כמו האסון במירון או כמו דברים אחרים. לשבת סביב שולחן הממשלה המשמעות היא לשאת באחריות. ואתם נושאים באחריות. כל זמן שאתם מגלגלים אותה, וכל זמן שאתם מחפשים אשמים כל היום, אתם פשוט לא עושים את העבודה שלכם. יש לכם כל הכלים, יש לכם רוב של 64 אצבעות ממושמעות כפי שלא היו מעולם. אין אף שותף קואליציוני שאמור לעצור אתכם מלעשות את כל הפעולות שאתם רוצים. אז תפסיקו להתעסק בשטויות ותתחילו להתעסק בחיסול הטרור. תתחילו להתעסק במה שצריך לעשות כדי להחזיר את הביטחון לתושבים ותפסיקו לברוח ממה שמצופה מכם. אבל כל זמן שהדבר היחיד שמעניין אתכם הוא האינטרסים האישיים שלכם - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה אינטרס אישי יש לי פה? אדוני היו"ר, תסביר לו. איזה אינטרס אישי יש לי לשבת כאן חוץ מהאינטרס של כל עם ישראל שאני דואגת לו? איזה אינטרס אישי היה לי לסגור את משרד עורכי הדין שלי, לשבת כאן בלילה ביום שני, לשמוע את עודד פורר אומר את אותם דברים כל שבוע?

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, תודה. חברת הכנסת טלי גוטליב, תני לו לסיים. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

חוץ מלאהוב את עם ישראל אהבה עזה. אינטרס אישי. שאל את רשויות המס איזה תיק מיסים של עצמי סגרתי בשביל להיות כאן.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה לא בציניות. כל מה שאתם עוסקים בו - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה להאמין שגם אתה מונע מאינטרס של טובת העם הזה, גם כשאתה לא בצד שלי במפה. אני יוצאת מנקודת הנחה שכל אחד פה אוהב את העם הזה אהבה בלתי רגילה ואת הארץ הזאת אהבה בלתי רגילה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, תני לו לסיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

הינה, שיסיים בנחת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני חושב שמישהו, מצלצל לו הטלפון והוא לא נמצא כאן. ככל שאתם תמשיכו להיות מונעים מאינטרסים אישיים ולקדם אך ורק את חיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית רק בשביל לדאוג לפרסונות כאלה או אחרות, לא תצליחו להילחם ולעשות את מה שאתם מחויבים לו. והסיבה – ובזה אני מסיים, אדוני היושב בראש – הסיבה שאני עומד כאן ומדבר כל כך הרבה זמן והסיבה שאני נמצא כאן והסיבה שאני מתנגד לכל מה שאתם עושים היא בגלל שאני אוהב את מדינת ישראל ובגלל שמדינת ישראל יקרה לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, שנת 2023, אנחנו כאן בכנסת ישראל מבקשים להעביר את חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש כאילו הזמן עצר מלכת. אני לוקחת אתכם אחורה, שלוש שנים אחורה, לאותה מציאות קשה שחוותה מדינת ישראל כמו יתר מדינות העולם. אני זוכרת את הגל הראשון של הקורונה, כשלא היה ברור לאן אנחנו נכנסים. לא ידענו מה זה. ראינו תמונות מסין, אף אחד לא ידע מה מתרגש עלינו, והיה פחד מוצדק, מוצדק באמת, מהלא-נודע. יצאנו לסגר הראשון ולאט-לאט, כשיצאנו ממנו, הדברים התחילו להתחוור, והיה ברור לכולם שזה לא 10,000 מתים בחודש. התחלנו להבין עם מה אנחנו מתמודדים. זה היה בחודש מרץ כשנכנסנו לסגר הראשון. בסוף אפריל כבר הבנו מה מתגלגל אצלנו. בחודש מאי ידענו יותר, בחודש יוני ידענו יותר, אבל דבר אחד לא השתחררו ממנו – מהצורך הזה לשלוט בחיים של אנשים. וממקום שבו היינו צריכים לתת לאזרחים כלים להתמודד עם המגפה הזו שהייתה כאן, מצאנו את עצמנו נותנים להם הנחיות של כן 10 מטר, לא 100 מטר, 500 מטר, כן ייפגשו עם האדם הזה, לא ייפגשו העם האדם הזה. אנשים מתו לבד, לבד, בלי המשפחות שלהם. אני יכולה להעיד על זה מהמקום הכי קרוב של חבר קרוב שלי, ששכב בטיפול נמרץ חודש וחצי, ואני נכנסתי אליו כי ידעו מי אני וכי מאוד מאוד ביקשתי, והייתי אצלו כל יום, כל יום, וראיתי את הדבר הזה מול העיניים, איך אנשים מתים לבד, ובאיזו מצוקה נמצאת המשפחה שלהם, שלא יכולה אפילו להיפרד מהיקירים שלה. ואז אני הבנתי שמשהו לא טוב קורה כאן – שאנחנו לא באמת נותנים כלים לאנשים; שאנחנו לא באמת הולכים למקום של מניעה ממקום של שפיות ושל שכל אלא אנחנו מוציאים כל כך הרבה הנחיות לא הגיוניות, סותרות, ומאבדים לאט-לאט את אמון הציבור. מי שייכנס לפרוטוקולים של קבינט הקורונה באפריל, כשעוד הייתי שרת הבינוי והשיכון, יוכל לראות שאני אמרתי ביציאה מהסגר הראשון לראש הממשלה: אנחנו נאבד את אמון הציבור בהנחיות האלה. בואו, בואו נעשה את זה אחרת. בוא ניתן להם כלים. אף אחד לא רוצה להידבק. אף אחד לא רוצה לאבד את היקר לו מכול. בוא נעשה תהליך של חינוך, כי ככה זה עובד. אבל לא היה מי שישמע. ומאז זה כבר היסטוריה. אני עמדתי ונלחמתי על העובדים במדינת ישראל, כי ידעתי מה המחיר שהמשק הזה ישלם, ואנחנו משלמים אותו עד היום, חברים. חברים, אין עובדים. אין אבטלה אבל גם אין עובדים. הם לא חזרו למקומות העבודה שלהם. ואנחנו תוהים: איפה כל העובדים במדינת ישראל, אם מצד אחד יש מחסור אדיר – אגב, כמעט בכל ענף אפשרי – ומצד שני אנחנו לא רואים שיש אבטלה? התחננו, אם אתה זוכר, חבר הכנסת מיקי לוי, שייתנו את החל"ת למעסיקים ולא ישירות לעובדים, כדי לא לטפח פה איזושהי שגרה של לשבת בבית, לקבל כסף ואז לעבוד בשחור כדי לא להפסיד את הקצבה שמגיעה מהמדינה, וזה איזשהו כדור שלג שהלך והתגלגל, וכולם משלמים עליו היום את המחיר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אפילו המעסיקים הציעו חצי-חצי.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

נכון. כל פתרון הגיוני שגם אפשר היה לעבוד איתו. כי הרי הינה סגרו, הינה פתחו, הינה עובדים יומיים, לא עובדים יומיים. אמרו: תנו למעסיקים, ואז לפי הצורך ולפי מצב התחלואה יהיה אפשר לקרוא לעובדים ולשלם להם את השכר, והכול יהיה בסדר. אבל היה כאן יצר של שליטה וחוסר יכולת להשתחרר ממנו. ואז קמתי וזעקתי את הזעקה של הילדים, את מה שהם חווים בבית, ילדים שסגורים שנה וחצי, מרגישים כמו קוביות על המסך, הפרעות אכילה, דיכאונות, מקרי אובדנות, מצוקות רגשיות ונפשיות שאי-אפשר לתאר. וישבנו פה בכנסת וזעקנו את הזעקה שלהם, אבל איש לא שמע, כי אנשים היו שבויים ביצר הזה של כוח ושררה. ואז הגעתי למשרד החינוך כשרת החינוך, והמלחמה הראשונה שהייתה לי היא להחזיר את הילדים לתוך מערכת החינוך, לשגרה שלהם. אני ידעתי, אדוני היושב-ראש, עם מה אנחנו נתמודד במערכת – עם פריצה של גבולות של ילדים שישבו במשך שנה וחצי ובקלי-קלות פשוט הגיעו לפורנו, לתכנים אלימים, לא היה מי שיתווך את הדבר הזה, שקעו בתוך זה במשך ימים שלמים. אם שנים קודם אנחנו נלחמנו – אני הייתי יו"ר הוועדה לזכויות הילד – נלחמנו להוציא את הילדים מהמסכים, מדינת ישראל השקיעה כל כך הרבה תוכניות וכל כך הרבה כסף, פתאום מצאנו את עצמנו מדביקים את הילדים שלנו למסכים. ואני ידעתי שאנחנו בתוך בית הספר נצטרך להתמודד עם כל הדבר הזה, ופגשנו התנהגויות מיניות לא מותאמות, פגשנו אלימות בעצימות מאוד מאוד גבוהה, לא רק בהיקפים אלא בעוצמה שבמקרים. והכי עצוב היה שילדים בכלל לא הבינו מה לא בסדר. ילדים שפגעו מינית ונפגעו מינית לא ידעו, אלה שפגעו לא ידעו שהם פוגעים ואלה שנפגעו לא ידעו שהם נפגעים. והמערכת הייתה צריכה לקחת ולאסוף את כולם מחדש, אבל איזו מלחמה הייתה לנו בכלל בשביל להחזיר אותם לבית ספר. אמרו לנו: הם ידביקו את כל המדינה – לא קרה. אמרנו: בוא נשחרר אותם מהבידודים. ילד לא יכול לבוא, להתחיל שגרה, לחזור חזרה הביתה. זה משבש להורים, זה משבש להם. גם ככה הכול בתחושה של כאוס מוחלט. אמרו לי: את תדביקי את כל המדינה – המדינה לא נדבקה. ואז הוכחנו בממשלה החדשה שאפשר להתחיל להחזיר את אזרחי מדינת ישראל לשגרה שפויה, תוך נקיטה של אמצעי זהירות בצורה אחראית, אבל לתת לאנשים לחיות את החיים שלהם, לשחרר אותנו מהכבלים של השליטה שלנו, שאגב, לא היה בזה שום הגיון. בן אדם שהיה הולך ברחוב ומתרחק קילומטר מהבית, הוא ואלוהים, את מי הוא ידביק? את מי? אנשים שנסעו ברכבים שלהם ותפסו אותם באמצע הכביש ועצרו אותם, כביכול רחוק מהבית. בן אדם לבד בתוך הרכב, יוצא להתאוורר. לא כולם גרים בבתים גדולים; אנשים גרו בבתים קטנים, צפופים, היו צריכים רגע אוויר כדי לשחרר קצת מהלחץ שיש בתוך הבית, והיו מקבלים דוחות. אנשים שהיו עם גלשן בים לבד. היו דברים שכשהיום אנחנו מסתכלים אחורה זה בלתי נתפס. ואז אני מתגלגלת בזמן לשנת 2023, וזה עוד יותר בלתי נתפס, כשכבר ברור בכל העולם שהקורונה היא מחלה שתישאר איתנו כאן כמו כל המחלות. במדינות האחרות כבר השתחררו. חלקן אגב באיחור רב, כמו מה שראינו בסין – הם, בכלל היה קשה להם לשחרר. אבל יש חיסונים, אנחנו כבר יודעים איך להתנהל. יש פה שפעת קשה מאוד במדינת ישראל, מאוד קשה – אנחנו לא סוגרים עליה מדינה. כאילו האבסורד הוא שכשבן אדם עם שפעת קשה, עם תסמינים מאוד מאוד קשים, אפשר לבוא לבקר אותו, להיות לידו, לסעוד אותו, אבל אם הוא עם קורונה בלי שום תסמינים – אסור להתקרב. כל מיני דברים שבאמת היום כשאתה מסתכל על זה אתה לא מצליח להבין את הטירוף הזה שאחז פה באנשים. וזה בלי חלילה להכחיש או להתעלם מזה שאנשים מתו מקורונה. וכמו שסיפרתי, אני חוויתי את זה על בשרי ברמה הכי אישית שיש, ואנשים עם תופעות לוואי מהקורונה – אנחנו מודעים לכול. אבל כשמסתכלים על זה בפרופורציה של המחירים שמשלמים על זה היום אנשים שהיום הם מתים לא מהקורונה עצמה אלא מהאדוות שלה. ואתה יודע על מה אני מדברת? כשאני ישבתי בבית חולים, כשהייתי יו"ר ועדת הקורונה והגעתי לבתי חולים כדי לשאול רגע מה קורה, הסבירו לי הרופאים שאת תחלואת הקורונה לא מקורונה אנחנו נראה עוד שנתיים-שלוש. וזה מה שקורה: אנשים לא הגיעו לגילוי מוקדם לבדיקות סקר כשהיה עוד אפשר להציל אותם, וכשעכשיו הם מגלים את זה, זה כבר מאוחר מדי. אז אנשים מתים, שלא נדע, מסרטן ומעוד מחלות אחרות, שאם היו תופסים את זה בזמן והם היו מגיעים לבתי חולים כדי להיבדק אנחנו כולנו היינו במקום אחר. אז אני שואלת, אחרי שאנחנו כבר יודעים את כל זה ואחרי שברור לכולם שכן, הייתה פה מגפה, והתמודדנו איתה, ולמדנו לחיות איתה, ויש חיסונים – בשביל מה אנחנו צריכים את החוק הזה? בשביל מה אנחנו צריכים את החוק הלא-קשור בעליל הזה למציאות שבה אנחנו נמצאים? עכשיו, לממשלה, חבר הכנסת לוי, לא היה נעים אחרי שאנחנו הערנו את תשומת ליבם – אגב, לא רק אצלנו, גם אצלכם בתוך הקואליציה לא כל כך הבינו את הרעיון, והקימו קול זעקה – לא היה להם פרצוף לבטל את זה, כי הם כבר הביאו את זה לכאן, אז הם אמרו: טוב, בואו, אנחנו נזקק את זה, נשאיר את זה רק למי שבא מבחוץ, נשאיר את האיזוק האלקטרוני ועוד כל מיני דברים ששכחו בפנים. ואני אומרת לכם, חברים, תשתחררו. אם חס וחלילה תהיה פה פנדמיה נוספת נחוקק אז, נעשה את מה שצריך, נפעל כדי להגן על אזרחי ישראל. אבל לא צריך מעכשיו לעוד שנה לחוקק איזשהו חוק שאולי אנחנו נצטרך אותו. תשתחררו ממוטת השליטה שלכם. אבל זה גם מתכתב עם מה שקורה בימים האלה, כי כנראה הם כל כך שבויים בתוך הקונספט הזה של "באנו למשול", "באנו למשול". "העם אמר את דברו, באנו למשול" – זאת המנטרה שיש היום בכנסת. ואז הם גם לקחו את החוק הזה בתוך ה"באנו למשול" הזה. אתם אולי תוכלו להגיד לי מי אמר את הדברים: תפסיקו עם זה. תפסיקו לדרדר בכוונה את המדינה לאנרכיה, תגלו אחריות ומנהיגות. בנימין נתניהו אומר לנו: תגלו אחריות ומנהיגות. אנחנו נעצור ונפסיק לדרדר את המדינה. היי, האחריות למה שקורה היום במדינת ישראל ומה שאנחנו ראינו היום מחוץ לכנסת היא בידיים של בנימין נתניהו. עושי דברו יריב לוין שר המשפטים וחבר הכנסת רוטמן אלה אנשים שהם שליחים שלו. שיפסיק להתחבא מאחוריהם וייקח אחריות על מה שקורה כאן במדינה. מדינת ישראל מידרדרת להתנגשות, לחורבן של בית. אני רואה מה קורה בינינו אנחנו האזרחים במדינת ישראל, איזה קרע יש בעם הזה. בידיים של נתניהו לעצור את הטירוף הזה עכשיו, לקחת אחריות ולהביא להידברות בין הצדדים. וכן, מביאים להידברות לא עם אקדח על השולחן, אלא מביאים להידברות כשעוצרים את הכול, אומרים לאנשים: חבר'ה, פוס, בואו ננשום ונתחיל מחדש. כי גם אני בעד שינויים במערכת המשפט. גם המפלגה שלי בעד שינויים במערכת המשפט. אנחנו חושבים שאחרי 70 שנה, עוד מעט 75 שנה, יש דברים שצריך להתאים אותם. לגיטימי. אבל יש לעשות התאמות ושינויים, ויש לבוא ולדרוס את הכול. כאילו אם כבר אנחנו באים, אז עד הסוף. בואו נדבר. הצענו כבר לפני כמה שבועות: בואו נקים צוות, נביא את הדבר החשוב הזה למדינת ישראל בהסכמה רחבה. לא בדריסה של מערכת המשפט, לא בהפיכה משטרית כמו שזה קורה היום. בואו נעשה את זה בצורה נכונה עבור אזרחי ישראל. אבל עד היום יד מושטת לא פוגשת יד אחות. אין. וגם אתמול אנחנו שמענו את הנשיא קורא להידברות. אמרנו: אין בעיה, אנחנו מוכנים. תעצרו את התהליך, בואו נשב, נדבר ונעשה משהו למען העם שלנו כדי לאחות מחדש את הקרע הזה. כלום. היום בערב אנחנו שומעים את הפנייה של רוטמן ולוין לנשיא: אנחנו מוכנים לבוא לשבת ולדבר. אוקיי, אתם עוצרים את התהליך? לא. הם ממשיכים במרוץ, הם ממשיכים בדהירה שלהם. אבל מבחינתם בואו נשב ונדבר. חברים, מי שרוצה לתקן את הטירוף הזה שקורה כאן ולעצור אותו צריך לעשות את זה בידיים נקיות ובנפש חפצה. ונפש חפצה זה אומר לעצור. אנחנו בסך הכול חודש וחצי מהקמת הממשלה. חודש וחצי. תראו לאיזה ורטיגו הכנסתם את מדינת ישראל. תעצרו, לא יקרה כלום. נשב, נדבר, נבנה תוכנית מאוזנת, נכונה, כזו שלא פוגעת בזכויות של האזרחים במדינת ישראל, ומשם נוכל להתקדם. אני עוד מקווה שנתניהו שאמר: זה לא מדרון חלקלק, זה הגרנד-קניון של המדרונים – הוא אמר את זה אגב בהקשר של החוק שהם רוצים להעביר היום, של חוק החיפוש, שזה חוק שהביא בזמנו גדעון סער כדי להתמודד עם הפשיעה, ונתניהו יצא וזעק נגד החוק הזה. הוא אפילו דיבר באנגלית, כי הוא הרי לא מדבר אלינו לאזרחי ישראל, הוא מדבר החוצה לספר איזו ממשלה שבאה לפגוע בדמוקרטיה, ואמר את המשפט הזה: זה לא מדרון חלקלק, זה הגרנד-קניון של המדרונים. אז בוא, נתניהו, אנחנו באמת לא במדרון חלקלק, אנחנו ביותר מהגרנד-קניון של המדרונים. תעצור אותו, זה אך ורק בידיים שלך. אבל כשאני מסתכלת על החברים שסביב נתניהו, שגם צריכים לשרת אותו, כי אנחנו כל הזמן רואים איך הם רוצים לרצות את השליט, אז אנחנו מבינים שיש פה בעיה הרבה יותר עמוקה. כשאנחנו שומעים חברת כנסת שאומרת: עזבו אתכם ביטחון, קודם נמשול, אחר כך ביטחון. ואנחנו שומעים אחר כך חבר כנסת שאומר: נכון, יש טילים מעזה ויש פיגועים.

גלעד קריב (העבודה):

שר, שר, לא חבר כנסת. שר.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

שר? שר – אני כבר לא עוקבת אחרי כל השרים, חברי כנסת, מודה, איבדתי את זה. מודה ועוזב – שבא ואומר: נכון, יש, זה לא חשוב עכשיו, פרה-פרה. קודם כול הרפורמה המשפטית ואחר כך הביטחון. כן, כן, אזרחי מדינת ישראל, הביטחון שלכם לא באמת חשוב לממשלה הזו, וזה שיש מדיניות של טפטופים מעזה, מה שלא היה פה בשנה וחצי האחרונות, גם זה לא חשוב. וזה שיש לנו פיגוע אחר פיגוע ורצח אחר רצח ואירוע פשיעה אחר אירוע פשיעה, ביטחון אישי אין – שזה היה הדגל, הדגל בקמפיין הבחירות שלהם – כל זה לא חשוב. קודם כול ההפיכה המשטרית, זה יותר חשוב מאזרחי מדינת ישראל והביטחון האישי שלהם. כי הם באו למשול. איך לא הבנו את זה? הרי זה מה שהם אומרים מהרגע הראשון. הם באו למשול. ממשלה שמהשנייה הראשונה, עוד לפני שהיא בכלל השביעה את עצמה, הייתה עסוקה רק בעצמה – במינויים האישיים שלה, בחוק בן גביר וחוק סמוטריץ' וחוק דרעי, ולא הלך חוק דרעי בפעם הראשונה, אולי ילך בפעם השנייה, ועד היום הם מתעסקים רק בעצמם. יוקר המחיה – לא מעניין; ביטחון אישי – לא מעניין; המצב הביטחוני מעזה – לא מעניין. מעניין רק הג'ובים בתוך הממשלה הזו. ואז, אומר ראש הממשלה היום בסרטון חדש – בסרטון שבו הוא אומר לנו: תעצרו – קוראים לראש הממשלה בוגד. שומו שמיים. האמת, אני נגד הסתה. אמרתי את זה פה מעל הדוכן לא פעם אחת. נגד הסתה ונגד להתנהג כמוהו, אבל אני רק תוהה איפה היה נתניהו, איפה, כשהבן שלו קרא לשופטים ולאנשי המשטרה בוגדים, כשהפעילים שלו קראו לבנט בוגד, הגיעו לזירות של פיגוע, הדם של האנשים עוד שם, והם קוראים לראש הממשלה בנט בוגד.

מיקי לוי (יש עתיד):

רוצח.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

רוצח. שמים אותו בתמונות עם כאפיה, לא שמענו אותו אז. כשהפעילים שלו קראו לנטרל את היועמ"שית, לא שמענו אותו אז. כשחברת הכנסת גוטליב קראה לנשיאה ואמרה שהיא אשמה בפיגוע – תבינו את רמת הטירוף – לא שמענו אותו יוצא ומגנה. הוא אמר בצורה רפה: מי שאשם בפיגוע הוא אך ורק המחבל הפלסטיני. תגיד לי, חבר הכנסת לוי, אתה זוכר בקדנציה בממשלה שלנו, כשהיה פיגוע – אגב, מה שאנחנו רואים בחודש וחצי האחרונים, אין בכלל מה להשוות למה שקרה שם, אבל אני עוזבת את זה – כשהיה פיגוע, את מי הם האשימו?

היו"ר ניסים ואטורי:

הסתיים הזמן.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אותנו. אנחנו אשמים. נכון? אז הוא לא אמר - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

חשבתי שראית. חברת הכנסת, הסתיים הזמן.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

נכון, אתה צודק. ממש שנייה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תסיימי, בבקשה. תודה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אז הוא לא אמר: זה מחבל פלסטיני, אז הוא יצא ואמר: זו ממשלה, ממשלת האחים המוסלמים, הממשלה שנתמכת על ידי תומכי טרור. אז חברים, בואו, דיבורים לחוד, מעשים לחוד. יש לי רק בקשה אחת מעל הדוכן הזה: תעצרו את הטירוף. בואו נרפא את העם שלנו. אנחנו באמת נמצאים במדרון חלקלק. העם שלנו רוצה מעשה אחראי מצד הבית הזה, והאחריות היום נמצאת בידיים של בנימין נתניהו. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, המאבק האזרחי יכריע: דמוקרטיה משגשגת או מדינה נחשלת. את זה יכריע הציבור והמאבק האזרחי. היום הגיעו אזרחי ישראל, כאלה שאכפת להם, להפגין מול בניין הכנסת, הוא בניין העם. אלפים רבים של אזרחים שאכפת להם – ימין, מרכז, שמאל, חילונים, דתיים, ערבים, דרוזים, נוצרים, עמך אזרחי מדינת ישראל – אזרחים שאכפת להם הגיעו לבניין הזה ששייך להם. זהו בניין העם, שלא תהיה אי-הבנה. היום עלו לדוכן הזה חברי כנסת ושרים שקראו לאותם מפגינים "שמאלנים", "בוגדים", "אנרכיסטים" – רובם ככולם אנשים שהמדינה יקרה להם, משרתים בצבא, משרתים במילואים, בניהם משרתים בצבא ומגינים עליה, משלמים מיסים, מלח הארץ הזו. התמונה המדהימה ביותר שפורסמה – והעלתה, אני מודה, דמעות בעיניי – הינה של חבר הכנסת השר לשעבר בני בגין עומד עם נכדו בהפגנה. בני בגין, יקיר חרות, יקיר הליכוד, גם הוא אנרכיסט שמאלן? אני משוכנע שאביו מנחם, זכרו לברכה, גאה בו על הדרך שהוא עשה היום, על הדרך של הגנת הדמוקרטיה ובית המשפט. עצם הגעתו היום ללא הבדל בין ימין, שמאל ומרכז להפגנה יחד עם נכדו, דור העתיד, להשתתף בה – יש להגיד נינו של מנחם בגין, זכרו לברכה. ואני שואל: איפה בן גביר? השאלה הרגילה: איפה בן גביר? אני כבר חודש ימים שואל איפה בן גביר. לפני כשעתיים אירע פיגוע דקירה במחסום שועפאט, נקבע מותו של הלוחם שנפצע באירוע, כנראה מאש כוחותינו. מקצועית – ואני, יש לי איזה ניסיון קטן בעניין הזה של מלחמה בטרור – מקצועית אני לא אגיד שזה פיגוע שקשה היה למנוע אותו, אבל פיגוע רודף פיגוע, חמישה פיגועים בשבועיים. היום בבוקר דקירה בעיר העתיקה, הערב פיגוע במחסום שועפאט. מאה שנות טרור. אבל ההודעות הבלתי-אחראיות בקדנציה הקודמת, ההופעה של חבר הכנסת בן גביר וריקוד על הדם בכל זירת אירוע הפכו לקריקטורות מהלכות, קריקטורות של שר הטיקטוק, שר הטיקטוק והפיתה, מעלה גיחוך. שר בלתי מקצועי, אנרכיסט-על, פירומן, שעומד על מדרכה ומחליט על מבצע ללא תכנון, ללא החלטת קבינט, ללא מודיעין, ללא שום הכנות מבצעיות. סתם כך עומד על מדרכה ומכריז על מבצע: מעבר מבית לבית, לחץ, חיפושים. לאן אתה הולך? מדובר בעיר ירושלים. איזה סגר אתה רוצה להטיל? מה אתה מבין בכלל, פירומן שכמוך? וכל זה לפני רמדאן. אני מבין שאין לו הבנה מה זה יכול לעשות, אני מבין שלא אכפת לו להדליק את המזרח התיכון. כבר היום ראינו ניצנים של אותן הצהרות מטורפות לפני הרמדאן, של הצתת חמישה קרוואנים. וזו רק ההתחלה. במקום לעסוק בהעצמת הכוח הוא עוסק בתקשורת אישית, והפך לבדיחה מהלכת. רק לשם הדוגמה, במחוז ירושלים, אדוני היושב-ראש, חסרים 400 שוטרים. 400 שוטרים ו-50 קצינים – סך הכול 450 במחוז ירושלים. זה הרכב של שלוש תחנות משטרה בערך, תחנות גדולות של 125, 130 איש, שעובדות מסביב לשעון. אז במקום לעסוק בבניין הכוח – דברים שהוא כן יכול לעשות ולאנשים לייעץ לו – הוא עוסק בדברים שהוא לא מבין בהם. באמצע ההפגנה, בעודו יושב בחתונה, מזמן את מפקד מחוז ירושלים, מדוע אפשר לאותם מפגינים לחסום את הכביש, מדוע לא היה יותר יצירתי, יותר כוח; האם לפזר בכוח, לא לפזר בכוח. אדוני היושב בראש, ניהלתי מאות הפגנות, חלקן הפגנות קשות מאוד, של ימין, של שמאל, של "לחם עבודה". תמיד נתון המנדט למפקד בשטח – ובוודאי ובוודאי מפקד מחוז – לקבל החלטה כיצד הוא פועל. האם מפזרים בכוח דודות שאיבדו את מקום עבודתן בדרום ובאו וחסמו את הכניסה למשרד ראש הממשלה? חסמו את הכניסה – האם לפזר אותן, את אותן דודות ואימהות, בכוח? האם להבליג ולתת איזושהי חסימה של רבע שעה, שעה, שעה וחצי של כביש ולהפנות תנועה לדרך עוקפת? האם להכיל את ההפגנה? מתי לפזר אותה בכוח, כשמתחילים לפגוע ברכוש או לפגוע בעוברים ושבים? אבל לשבת בחתונה ולזמן ברוב חוצפתו את מפקד מחוז ירושלים אליו לתת דין וחשבון, לתת הסברים – למי? למי שאין לו כהוא זה ניסיון, למי שלא ניהל בחייו דבר וחצי דבר, למי שלא לבש מדים מעודו ולא שירת מעודו. אני עליתי על גלי האתר ואמרתי למפקד מחוז ירושלים: אילו אני מפקד המחוז, אני לא מתייצב בפני השר. השר איננו המפקד של מפקד מחוז ירושלים, איננו מפקד של שום קצין במשטרת ישראל. מפקד המחוז – המפקד שלו הוא המפכ"ל. ירצה המפכ"ל, ילך יחד עם מפקד המחוז לשר לתת דין וחשבון. קראתי למפקד המחוז לא ללכת. זה אפילו לא סירוב פקודה. שר לחוץ, מזיע, שאיבד את הדרך זה מכבר, תוך חודש וחצי, חודשיים. להיכן כל ההבטחות נעלמו? טעות אחרי טעות, אירוע רודף אירוע. אנחנו חס וחלילה לא נבוא ונגיע לתוך אירוע פיגוע כמו שהוא עשה, כמו שהוא בא והתעמת עם השר לביטחון הפנים הקודם, מפקד סיירת מטכ"ל – שר הטיקטוק אומר לו "אתה אפס". לא יאומן כי יסופר. לחוץ, בלתי מקצועי ומזיע. אדוני היושב בראש, עולה לדוכן סגן השר אבי מעוז ואומר אי-אמת – אני לא רוצה להגיד "אינו דובר אמת" או "משקר" – מדבר על חוק כבוד האדם וחירותו כעל חוק שחוקק בחשכת ליל ברוב זעום. מחטף, אמר, אם אינני טועה. כך אמר. האמת רחוקה מאוד: החוק, להזכיר לך, היושב בראש, חוקק על ידי המפלגה שלך, מפלגת הליכוד, שהייתה בשלטון. חוק כבוד האדם וחירותו הוא חוק-יסוד שמגן על אזרחי מדינת ישראל. גם שמעתי הבוקר את השרה אורית סטרוק אומרת שהיה מחטף, רק 32 הצביעו בעד. נכון, 32 הצביעו. אבל אותם 32, ההצבעה הייתה אחר הצוהריים ולא בחשכת ליל; החוק הובא בהסכמה; מפלגת העבודה הייתה בכנס מפלגתי ולא הגיעה למליאה כדי להצביע בעד, ואם הרי רצו להפיל את החוק היו מגיעים למליאה ומפילים אותו. הוא היה בהסכמה מלאה כי הוא עובד כמה חודשים בוועדת חוקה, חוק ומשפט. ומי עמד בראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, אדוני היושב בראש, אתה יודע? אני אגיד לך: חבר הכנסת עו"ד אוריאל לין. הוא עמד בראש ועדת חוקה, חוק ומשפט. הוא העביר את החוק הזה בהסכמה, אחרי שעיבדו אותו והורידו ממנו, כי היה בפנים חוק חופש העיסוק וכל מיני נושאים אחרים. היה חוק באמת גדול, הוא צומצם לכבוד האדם וחירותו כדי שיעבור בהסכמה מלאה. הוא, חבר הכנסת אוריאל לין, שהיה מהליכוד, בזמן שלטון הליכוד, ושר המשפטים דאז דן מרידור, הם העבירו את החוק הזה והביאו אותו להצבעה במליאה. ולהאשים שהיה מחטף? הרי הליכוד היה בשלטון. יושב-ראש ועדת חוק, חוקה ומשפט היה עורך הדין אוריאל לין, שהעביר את החוק ואף כתב ספר – הספר מומלץ לכל חבר כנסת – כיצד פרלמנטר נקי כפיים מהליכוד צריך להתנהל ולהתנהג. ולכן אני אומר לך, החוק חוקק בהסכמה מלאה, לתפארת מדינת ישראל. אין לנו חוקה, יש לנו רסיסי חוקים שהם צבר ראשוני של חוקה. אתם יודעים מה? קראתי עכשיו בתקשורת, חבר הכנסת קריב, שיושב-ראש הכנסת הזמין את שר המשפטים לשעבר השר נסים לבוא ולתווך. אמר נסים: אני מוכן. אני מוכן. איש ראוי, עורך דין במקצועו, משפטן, נקי, ישר כפיים. רק מה? תעצרו, אני אבוא ואני אקרב את שני הצדדים. על פי המדוּוח, יושב-ראש הכנסת לא חזר אליו. לא חזר אליו יושב-ראש הכנסת. טוב שנכנסת, שר החינוך. כמה משפטים אליך. אבל הוא לא רוצה להקשיב. אדוני שר החינוך, אני מניח שלא נוח לך לשמוע אותי. באת בטענות על ההתנהגות של חברי הכנסת, חלקם מסיעתי, בוועדת חוקה. נכון, התנהגו בצורה הזאת מתוך כאב, מתוך זעם. עלית לדוכן הזה וגינית את ההתנהגות שלהם. זכותך. אתה השר המקשר, לא שמעתי אומר אותך אומר דבר וחצי דבר כשמעל הדוכן הזה חבר כנסת קרא לראש הממשלה רוצח. מעל הדוכן הזה. מעל הדוכן הזה קרא חבר כנסת לראש הממשלה נבל. "נפתלי בנט, לך". מעל הדוכן הזה – אני בטוח שאתה שומע אותי – קרא חבר כנסת "ממשלה מקוללת". ואני יריב פוליטי של הממשלה הזו, אבל לא אגיד לעולם "ממשלה מקוללת", כי היא גם ממשלה שלי, היא נבחרה בצורה דמוקרטית, וראש הממשלה נבחרה בצורה דמוקרטית. אני יריב פוליטי שלו, אני אתקוף אותו, אבל לא אקרא לו רוצח, כי הוא ראש ממשלה של מדינת ישראל, ולא אקרא לו נבל, כי הוא אחד מארבעה סמלי שלטון. ולא שמעתי אותך אומר מילה וחצי מילה כשמעל הדוכן הזה קראו ליושב-ראש הכנסת סמרטוט רצפה ותרנגול הודו. תמשיך לעשות את עצמך כלא שומע, זה מתאים לך.

שר החינוך יואב קיש:

אתה מדבר אליי?

מיקי לוי (יש עתיד):

ארגון נפגעי הטרור שלח מכתב תמיכה לשר לוין. זכותו. הוא תומך במהלכים של שר המשפטים. בסדר עד כאן, מדינה דמוקרטית, שייך לצד הזה, שייך לצד האחר. השר לוין בתשובתו אל ארגון נפגעי הטרור אלמגור כתב בתגובה: אמשיך בקידום הרפורמה ללא עצירה. היום, היום, היום. היום הוא כתב את זה. אז לבוא ולהגיד עכשיו: אנחנו מזמינים אתכם, אחרי שהעברתם את זה בקריאה ראשונה בוועדת החוקה, חוק ומשפט? אגב, כל זה שאתם לא מביאים את זה היום זה טכני לחלוטין, מכיוון שזו חקיקה פרטית. אז אל תספרו שעצרתם את החקיקה. לא יכולתם להביא אותה היום כי אין פטור מחובת הנחה. אנחנו מכירים את החוקים בבית הזה. הרי אתם תביאו את זה ביום שני. בתוך זה נכנס חמישי, שאין כנסת, ושישי-שבת, וזהו. ואחר כך תספרו שכאילו עצרתם את זה, לא הבאתם את זה היום למליאת הכנסת. לא יכולתם להביא את זה היום למליאת הכנסת. עומד שר החינוך על הדוכן הזה ואומר אי-אמת, משקר במצח נחושה: אנחנו מצפים שתגיעו, אנחנו מצפים להידברות. על איזו הידברות אתה מדבר, שר החינוך יואב קיש? הרי לך תשובתו של שר המשפטים שנאמרה היום: אמשיך בקידום הרפורמה ללא עצירה. פעמיים הלבין שר המשפטים את פניו של נשיא המדינה: בפעם הראשונה, כשביקש הנשיא לפני כשבוע לעצור, אמר לו: לא אעצור אפילו לדקה, ואתמול, אחרי הנאום של נשיא המדינה, אמר לו: אנחנו ממשיכים, אין על מה לדבר. פעמיים הלבין שר המשפטים את פניו של נשיא מדינת ישראל. הינה, שר החינוך – לא היה נעים לשמוע מה שאני אומר, כי זו האמת, וכבר ברח מהמליאה. השארנו לכם כלכלה במצב מעולה. אין על זה ויכוח. הוצאנו את ישראל מהקורונה והנענו את גלגלי הכלכלה. האבטלה בנתונים נמוכים באופן יוצא דופן; הורדה משמעותית של יחס חוב–תוצר, מה שמקטין את הריבית שישראל משלמת על החוב ומשאיר יותר כסף להוצאה ציבורית למען האזרחים. התנהלנו פיסקלית באופן אחראי, והשארנו לכם ירושה כלכלית שאנחנו רק יכולים לחלום עליה. עודף תקציבי לראשונה מזה שנים רבות. רק ארבע מדינות בעולם, אדוני היושב-ראש, נותרו עם עודף תקציבי גבוה מזה של ישראל בשנת 2022. רק ארבע מדינות ברחבי העולם, ישראל היא המדינה החמישית. תחשוב איזו כלכלה חזקה השארנו. אבל חבריי חברי הכנסת, אתם בדרך להרוס הכול, כי המהפכה המשטרית מרסקת את הכלכלה הישראלית. גל הצונאמי מתקרב, ואתם מתעלמים מכל הפעמונים שמצלצלים ומתריעים על הקטסטרופה. 310 כלכלנים ישראלים חתמו על מכתב שמזהיר מפני המהפכה שאתם מקדמים, כולל כלכלנים מהצד שלכם שעבדו עם נתניהו, כמו היועץ שלו פרופ' יוג'ין קנדל, מנו ואחרים. נגיד בנק ישראל נפגש אישית עם נתניהו כאשר שב מכנס כלכלי בדבוס. הוא הזהיר את ראש הממשלה. אני שומע שנתניהו מצלצל בכל העולם ומנסה למצוא איזה כלכלן שיצדד בו ולא מוצא אפילו אחד, אפילו כלכלן אחד שיבוא ויסייע בידו, יעזור לו. בכירי הכלכלנים נפגשו עם נתניהו והזהירו אותו, ניסיונות ההרגעה שלו לא הרגיעו אותם. ראשי הבנקים, חברות דירוג האשראי כבר מוציאות אזהרות ובוחנות את המצב הכלכלי בישראל, חברות ההייטק נוטשות מפה אחת אחרי השנייה, ומעבירות את ההון מעבר לים, כמו חברת פאפאיה גלובל, Verbit, Wiz ו-Skai, חברות יוניקורן וחברות נוספות שמעבירות את הכסף החוצה, מוציאות את כספיהן מישראל, מוציאות את קרנות ההון סיכון מישראל. ולכם יש עוד את החוצפה להאשים את ההייטקיסטים, הקטר הכלכלי של המשק, ואת האופוזיציה בקטסטרופה שאליה אתם מובילים. האופוזיציה אשמה בבריחת ההון? אתם רציניים? אתם שומעים את עצמכם? ואם זה לא מספיק, אפילו במשרד האוצר נשמעים לראשונה קולות ברורים שמזהירים מפני הבאות. בדיון מקצועי של משרד האוצר עם אנשיו של ראש הממשלה, הזהירה הכלכלנית הראשית באוצר מפני ההשפעה של המהפכה המשטרית על התחזיות של הכנסות המדינה. זה כבר לא טפטוף, זה גשם שיהפוך למבול, שיטביע את ספינת הכלכלה הישראלית אם לא תתעוררו ותעצרו את הטירוף הזה שלכם. זה ייגמר במיתון, באבטלה חריפה ובבריחת מוחות, שיפרקו את הכלכלה הישראלית ויכניסו אותנו למשבר כלכלי עמוק לשנים רבות. אני פונה אליך, ראש הממשלה נתניהו – אני בטוח כי אתה מבין כלכלה, אני בטוח כי הינך דואג דאגה אמיתית מה יהיה על גורל הכלכלה הישראלית. מסרנו לכם כלכלה משגשגת, הרביעית בחוזקה בעולם. ראה מה קורה: מספר הלקוחות הפרטיים שביקשו לפתוח חשבון בנק בחו"ל זינק פי ארבעה; ירידות שערים בבורסה; ירידות שערים באיגרות חוב ממשלתיות, שבהן מרוכזים מרבית כספי הציבור. אזרחי מדינת ישראל, אתם הולכים להפסיד כי איגרות החוב של ממשלת ישראל רושמות הפסדים; התייקרות נוספת של המשכנתאות. מנהל חטיבת המחקר של בנק ישראל, פרופ' מישל, אומר: לא הגיוני להעביר רפורמה כזו בחודשיים. אוסף התקנות מייצר תמונה מאוד לא רצויה של משטרים אפלים. עוד מציין מנהל חטיבת המחקר של בנק ישראל – בבנק ישראל מצויים מחקרים שהמדינה הולכת למקומות האפלים הללו, קיצוניים במהותם. נשלם על זה במונחי צמיחה ובבריחת משקיעים. 40 מיליארד דולר במצרפי – שווי החברות שעוזבות את הארץ או עוצרות את ההשקעות. 1 מיליארד דולר כבר עזבו את הארץ בחודש האחרון. אזרחי ישראל, לא צריך הבנה כלכלית רחבה כדי להבין את הנזק. הכסף שלכם בקופות הגמל, בבורסה, בקרנות ההשתלמות, מאבד מערכו. אם תביטו רק על השקל שנחלש אל מול הדולר שמתחזק – 3.53 שקלים לדולר, רק כלפי מעלה. אתם צריכים לשלם יותר שקלים כדי לקנות דולרים; 3.78 שקל לאירו. מה הוא היה לפני חודשיים? 3.4 שקל בערך. תראו מה הקפיצה, תבדקו. אתם והמדינה צריכים להיות יותר שקולים כדי לקנות אירו או דולרים. אני רואה שאני מתקרב מאד לסיום, ואני רוצה לפני שאני מסיים, ב-30 שניות – מה אמר מנהיג חרות, מנהיג הליכוד מנחם בגין, זכרו לברכה? "המשפט הבלתי-תלוי הוא למעשה המבצר האחרון של חירות האדם בימינו. כל עוד מבצר זה קיים, יש תוחלת להדיפת הגל העכור; בנפול המשפט, אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני הריחיים של השררה". תודה רבה. השתדלתי לגמור בזמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

כל הכבוד. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כידוע, ההצעה שמונחת לפנינו מבקשת להאריך את חוק הסמכויות, שחוקק על ידי הממשלה הקודמת ושנדון במשך ימים רבים בוועדת החוקה, שעמדתי בראשה, בימים שבהם ועדת החוקה נוהלה באופן ממלכתי ובאופן שבו מתקיים שיח אמיתי בין אופוזיציה וקואליציה גם בנושאים מורכבים כדוגמת חוק הקורונה. על פניו, מן הראוי היה שגם בנושא החוק הזה והארכתו תתגבש הפעם הסכמה, ויכולנו להגיע להסכמה שהחוק הזה טוב שיישאר במגירה, ואם נצטרך לו אז נחוקק אותו מחדש במהירות. אינני רוצה להתעלם מהעובדה שיושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת בוסו הצליח לעשות מהלכים חשובים למול הממשלה בצמצום היקפו של החוק, אבל צריך לומר שהמצב האפידמיולוגי הנוכחי אינו מצדיק את הארכת חוק הסמכויות גם בהיקף הצר שלו, וטוב היה שנדע, אופוזיציה וקואליציה, או נסכם, קואליציה ואופוזיציה, שאם נידרש נחוקק ביחד את החוק הזה בהסכמה. אבל אחרי מה שראינו הבוקר הזה, אדוני, בוועדת החוקה, ישנה עוד סיבה אחת מדוע ראוי להתנגד נחרצות לחוק הזה: ממשלה שמבקשת לרסק את הדמוקרטיה הישראלית, ממשלה שלא מאמינה באיזונים ובלמים, ממשלה שמבקשת לרכז בידיה את כל הכוח, ממשלה שמבקשת למנוע ביקורת שיפוטית על פעולותיה ועל חקיקה שפוגעת בזכויות אדם – ממשלה כזו לא ראויה לקבל לידיה סמכויות חירום כלשהן. לפני קצת יותר משלוש שעות העלה ראש הממשלה נתניהו סרטון לטוויטר, שזו לשונו: תראו מה קרה היום בירושלים, האופוזיציה משתוללת בכנסת, חברי הכנסת שלה קופצים על השולחנות, רון חולדאי מסית לשפיכות דמים במפורש ובהפגנת השמאל קוראים לראש הממשלה בוגד. אני קורא לראשי האופוזיציה: תפסיקו את זה, תפסיקו לדרדר בכוונה את המדינה לאנרכיה, תתאפסו על עצמכם, גלו סוף-סוף אחריות ומנהיגות, כי אתם עושים את ההפך הגמור. ואני רוצה לומר לכם דבר נוסף – אמר ראש הממשלה נתניהו – רוב אזרחי ישראל לא רוצים אנרכיה, רוב אזרחי ישראל רוצים שיח ענייני, ובסוף הם רוצים אחדות. באמת, ראש הממשלה נתניהו? אתה חושב שזה מרשים אותנו? יש לנו תשובה בשבילך: מי שקורא למחאה דמוקרטית מפוארת "אנרכיה", מי שקורא לקריאות האזהרה של מיטב הכלכלנים, המשפטנים, אנשי התעשייה ועולם הפיננסיים במדינת ישראל "אנרכיה" – אדם כזה, מנהיג כזה, לא ראוי לקבל לידיו סמכויות חירום ולא ראוי להיות ראש ממשלה. אדוני ראש הממשלה, אתה האחרון שתעז להטיף לנו מוסר. אתה האחרון שתלמד אותנו מהי מנהיגות ואחריות. האופוזיציה לא השתוללה היום בכנסת אלא דרשה להשמיע את קולה לאחר סתימת הפיות הבריונית של יושב-ראש ועדת החוקה. ראש עיריית תל אביב-יפו לא הסית לשפיכות דמים אלא התריע מפניה. הוא ביקש מכולנו, וכן, גם ממך, ללמוד מההיסטוריה הכאובה של העם שלנו ושל עמים אחרים. אין מקום באף הפגנה לקרוא לראש ממשלה בוגד, ומן הראוי לגנות קריאות מעין אלו, אבל איך אתה, מכל האנשים, מעז בכלל לדבר בנושא הזה, להשמיע בעניין הזה קול? אנחנו, אדוני ראש הממשלה, לא צריכים כלל לחזור להפגנה ההיא בכיכר ציון ב-1995; די שנזכור שרק לאחרונה אתה ומפלגתך העסקתם אדם שמתרוצץ בכל הארץ עד עצם היום עם השלט "שמאלנים בוגדים", די שנזכור שאתה ומפלגתך העסקתם במערכת הבחירות האחרונה פעילים בריונים שקיללו, גידפו ואיימו על חברי וחברות כנסת. אתה האחרון שתלמד אותנו מה ראוי ומה לא ראוי להיאמר בהפגנות. שבוע שעבר שרה בממשלתך טענה בחוצפתה שכסף איראני מתדלק את המחאה האזרחית. שרת התחבורה שלך נמנעה מלהורות על תגבור הרכבות לירושלים במטרה להקשות על המפגינים לבוא ולממש כאן את זכותם הדמוקרטית, ויצרה בכך עומסים מסכני חיים. נציגיך בכנסת ושותפיך לממשלה, כולל הערב הזה, הוציאו ומוציאים את דיבתם של מאות אלפי ישראלים מסורים ואכפתיים שאינם מוכנים לשבת עוד בשקט לנוכח תוכניות ההרס שאתה וחבריך מקדמים. אתה לא תטיף לנו מוסר בענייני אחדות. ב-2015 פצחת במסע הסתה נגד אזרחי ישראל הערבים. לאחר מכן המשכת עם מצביעי על מפלגות השמאל, ולאחרונה גם הגעת לשותפים שלך, מהמחנה שלך ומהמפלגה שלך, שרק העזו לחשוב אחרת ולקרוא תיגר על מנהיגותך. מה לך ולאחדות? מה לך ולשיח ענייני? אתה מדבר על רצונו של רוב העם? סקר אחרי סקר בשבועות האחרונים מוכיחים שרוב הציבור הישראלי מתנגדים לתוכניות שלכם, לרבות בין רבע לשליש ממצביעי הליכוד. דקה אחת אחרי שהסתיימה ההצבעה הסוערת בוועדת החוקה הבוקר הזה התחיל חבר הכנסת רוטמן בדיון בפרק הבא של התוכנית שלכם לריסוק ההגנה חוקתית על זכויות היסוד שלנו. בבוקר הוא עוד הצהיר בצביעותו כמה הוא מתרגש מנאום הנשיא, ובצוהריים הוא המשיך כאילו לא קרה כלום בדהירה המטורפת שלו ושלכם. זו הדרך שלכם לקדם התדיינות? זו התשובה שלכם לפנייתו של נשיא המדינה? אנחנו נמשיך במחאה הדמוקרטית, נעצים אותה ונרחיב אותה. במוצאי השבת האחרונה התקיימה ההפגנה הראשונה באפרת שבגוש עציון; בהפגנות בירושלים ישנו כבר רוב לחובשי הכיפות הסרוגות; יותר ויותר אזרחים ערבים מצטרפים להפגנות משותפות ברחבי הגליל. לא ניתן לך או לשופרות השנאה שלך להכפיש אותנו, את ההורים שלנו ואת הילדים שלנו. לא ניתן לך לטשטש את העובדות, לשקר ולהסית. אתה, נתניהו, חשבת שהציבור שלנו יהיה בהלם מתוצאות הבחירות ולא יתאושש. לא שיערת את עוצמת המחאה. הופתעת מהידידים ומהשותפים שלך בארץ וברחבי העולם שגילו אחריות ומנהיגות והשמיעו קריאות אזהרה. הופתעת מדבריו של נשיא ארצות הברית ומההתייחסויות של מנהיגים באירופה. הופתעת ונלחצת. וכדרכך בקודש, כשהופתעת, התחלת שוב להסית ולשקר. זו הרי הדרך שלך להתמודד עם כל אתגר וקושי. לא יעזור לך, מר נתניהו, אם תמשיכו בדהרת החקיקה הזו, במוצאי השבת הקרובה יפגינו ברחבי ישראל חצי מיליון איש, ושבוע לאחר מכן כבר מיליון. למול מחאה כזו, ההסתה והפייק ניוז – גם של טובי מומחי ההסתה שעובדים אצלך בלשכה – ההסתה והפייק ניוז האלה כבר לא יעזרו. אזרחי ואזרחיות ישראל, תודה לכם שהתייצבתם היום כאן בירושלים ובכל רחבי הארץ, אתם וטפכם, במפגן מרהיב של אהבת הארץ ומחויבות לערכיה של מגילת העצמאות ושל הדמוקרטיה הישראלית. תודה ללמעלה מ-200,000 אזרחים שעלו לרגל לעיר הבירה שלנו היום ונטלו חלק במצעד הדגלים הגדול ביותר שראתה העיר הזאת ושראה הבית הזה. יחד נמשיך, כי אין לנו ארץ אחרת. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, בהתחלה אני רוצה לזעוק את זעקתו של מנהל בית הספר היסודי בלוד, בית ספר אל-ראשידיה, ושם המנהל אמין אל-ג'מל. ביקרתי אצלו לפני שלושה ימים לאחר שכנופיה ירתה ברגלו, אחרי רדיפה ממושכת זה שנה נגדו ונגד בני משפחתו. הכנופיה שמה פצצת הלם על הרכב שלו. ירו על הרכב שלו ועל הרכב של בן הדוד שלו. הרדיפה הזאת נמשכת כבר שנה שלמה, ולמרות שמנהל בית הספר פונה למשטרה אין מענה. אפילו כשביקרתי אצלו לפני שלושה ימים חשבתי לתומי שתהיה מכונית משטרה ליד הבית שלו, אבל לא הייתה. אני רוצה לשאול, במידה שהמנהל אמין אל-ג'מל ייפגע שוב, האם האחריות לא תהיה כולה על המשטרה? אספו עדויות, אספו את המצלמות, הוא שיתף אותם בכל מה שהוא יודע, אבל אין מענה. מחר בשעה 07:00 מול בית הספר אל-ראשידיה שבלוד יש הפגנה של התלמידים. אני אהיה יחד איתם. אני קורא לכל בן אדם, כל בן אדם בהיותו בן אדם, להשתתף בהפגנה חשובה זאת. מחר בשעה 07:00 בלוד, ליד בית ספר אל-ראשידיה, עם התלמידים של המנהל שלהם אמין אל-ג'מל. כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, המחאה נגד ההפיכה המשפטית היא מחאה חשובה ואנחנו חלק ממנה. למה אנחנו חלק ממנה? לא בגלל שהמצב הקיים הוא טוב, לא בגלל שאנחנו רוצים את ישראל הראשונה, או שאנחנו רוצים את בית המשפט, שהוא מעוז הליברליזם והדמוקרטיה – הוא לא. כי אנחנו לא רוצים עוד הרעה, אנחנו לא רוצים עוד פגיעה. כי אנחנו יודעים שבסופו של דבר הקורבן הראשון של פגיעה במרחב הדמוקרטי יהיו האזרחים הערבים והאזרחים המוחלשים בכלל. לכן אנחנו חלק אינטגרלי מהמחאה נגד ההפיכה השיפוטית, נקודה. אני רוצה להגיד לאנשים שאני מפגין איתם: סליחה, האם דמוקרטיה זה רק בית המשפט, פרקליטות, משטרה, שדרך אגב, כולם גזענים כלפינו? או, האם שורש הרע והדבר שהכי מזין את הפשיזציה במדינת ישראל הוא לא הכיבוש? מאיפה הגיע בן גביר, לא מהתנחלות? מאיפה הגיע סמוטריץ', לא מהתנחלות? מי שמזין את הפשיזציה זה הכיבוש בעצמו. לכן אנחנו, שמשתתפים בהפגנות, אנחנו לא נסכים לא להרים את הסיסמה העיקרית, שהיא: אין דמוקרטיה עם כיבוש עם אחר. שמעתי כל מיני נואמים של מה שנקרא מרכז-שמאל. כולם דיברו על אחדות העם – העם היהודי; כולם דיברו למה צריך לשמר את המצב הנוכחי, שהוא טוב לפריבילגים כמוהם והוא לא טוב לערבי שחי בכפר לא מוכר בנגב. הוא לא טוב עבור בן אדם מוחלש כלכלית. הם לא רוצים לדבר על צדק כלכלי שהוא הבסיס לדמוקרטיה אמיתית קוהרנטית. לא רוצים לדבר. למה? כי הם בעצמם מעמד ביניים. אנחנו לא נסכים. אני רוצה להגיד משהו למרכז-שמאל. הימין יותר גרוע מהמרכז-שמאל כמעט בכל התחומים, אבל יש תחום אחד שמה שנקרא שמאל הוא בהחלט יותר גרוע מהימין וזה הניסיון לבנות אותנו כמו שהם רוצים. מאיפה הבאתם את היומרה ואת היוהרה לבנות אותנו כמו שאתם רוצים? אנחנו נבוא עם העקרונות שלנו, עם הזהות שלנו, עם המאפיינים שלנו, אזרחים ערבים ויהודים דמוקרטים, בשביל להצביע על שורש הבעיה. אני רוצה להגיד עוד למה שנקרא מרכז-שמאל. תראו, בשנת 1992 מפלגת העבודה הייתה 44 מנדטים והיום ארבעה מנדטים. מרץ הייתה 12 מנדטים ועכשיו מרץ לא עברה את אחוז החסימה. בזמנו רבין נשען על נציגי האוכלוסייה הערבית שהיו חמישה נציגים. מאז שנת 1999, כשזכה ברק, עמד בכיכר רבין ואמר: אני ראש ממשלה לגיטימי, קיבלתי רוב יהודי. מאז המרכז-שמאל נחלש כל הזמן, כל הזמן. כי אם יש לך רגשי נחיתות כלפי הימין, או במקום מסוים אצלך אתה מאמין שהוא יותר פטריוט ויותר לאומי ממך, כמו שהייתה הממשלה הקודמת, שאמרה: אנחנו בפועל ממשלת ימין, הרגנו פלסטינים לא פחות מנתניהו. מה שמבצעים בנגב, תוקפים את הנגב, לא פחות מממשלות נתניהו. יש רגשי נחיתות בקרב המרכז-שמאל כלפי הימין. אני אומר לכם שזו לא הדרך. כולם יודעים שיש פיל בחדר. איך אפשר להעלים את הכיבוש ואת העם הפלסטיני כולו? איך אפשר להעלים את האזרחים הערבים, שגם בהיותם מיעוט הם חלק אינטגרלי מהמאבק למען הדמוקרטיה? זאת גם עמדה ערכית וגם סיטואציה כזאת של מיעוט שתמיד הוא ירוויח מסובלנות, סבלנות, דמוקרטיה, חופש ביטוי, מן הסתם. איך אפשר לנטרל את הכוח האדיר הזה? זאת ירייה ברגל. יאיר לפיד מדבר על זה שהוא לא רוצה את הנהגת האוכלוסייה הערבית – חלק ממסיבת העיתונאים. ואני אומר שאין שירות לנתניהו יותר מהשירות הזה.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא לא דיבר על זה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אין שירות לנתניהו יותר מהשירות הזה, לעשות דה-לגיטימציה להנהגת האוכלוסייה הערבית. אני אגיד לך מה הוא אומר. הוא רוצה ערבי שהוא יבנה אותו כמו שהוא רוצה. זה לא יאיר, זה יהיר. רק בן אדם יהיר חושב כך.

נאור שירי (יש עתיד):

זה מקורי.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

יש לנו עמדות הכי דמוקרטיות שיש, הדמוקרטיות למהדרין במליאה הזאת. מה העמדות שלנו? שיש פה שני עמים, היהודים מימשו זכות הגדרה עצמית ואני מאמין בזכותם של היהודים במימוש זכות ההגדרה העצמית. אבל יש עם אחר שטרם מימש, ואנחנו נעשה את הכול בשביל שהעם הפלסטיני יממש את זכותו להגדרה עצמית ותקום מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל בגבולות 67'. מה יותר דמוקרטי מזה? זה שיש במדינת ישראל 80% יהודים ו-20% ערבים, ואני נאבק למען שוויון מלא לאוכלוסייה הערבית? האם יש מישהו פה שנאבק למען שוויון מלא חוץ מאיתנו? אז מי הדמוקרט האמיתי במקום הזה? פשוט מאוד, חוץ מסיעת חד"ש-תע"ל אין סיעה אחת במשכן הזה שדורשת שוויון מלא לשני העמים, הן ברמה האזרחית והן ברמה הלאומית. אין עוד סיעה. לכן אנחנו הסיעה הדמוקרטית ביותר בבניין הזה. אבל המרכז שמאל – שמאל – שהשמאל הזה, תשים אותו בכל מקום טבעי בעולם – הוא ימין. תשימו את השמאל הזה בכל מקום בעולם, בכל מקום, בכל מדינה דמוקרטית – הוא ימין בתפיסה שלו. הוא רוצה שהמדינה תהיה לעם אחד, אבל לא תהיה לכל האזרחים שאנחנו מדברים על קבוצה ילידה בת המקום שלא באה למדינת ישראל, מדינת ישראל באה אליה ועליה. זה שאנחנו, הילידים, נאבקים למען שוויון מלא בין שני העמים זו לא רק עמדה ערכית, זו גם פשרה היסטורית. אנחנו הדמוקרטים האמיתיים. אני רוצה להגיד ולפנות לאוכלוסייה הערבית, למרות הכול אנחנו צריכים להשתתף בהפגנות. אני קורא לכולם לבוא ולהשתתף בהפגנות. זה כל כך חשוב, עם העקרונות שלנו, עם המאפיינים שלנו. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול. אני רוצה לנצל את הבמה לשלוח תנחומים למשפחת לוחם מג"ב אסיל סואעד, בן 22 מהכפר הבדואי חוסנייה, שנפל הערב בהגנה על מדינת ישראל. יהי זכרו ברוך. נקווה שזה הנופל האחרון.

עידן רול (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להצטרף למה שאמרת, לתנחומים. זה יום קשה, זה יום של שני פיגועי טרור, אחד שכבר גבה חיים, השני שבעזרת השם לא יגבה חיים. איחולי החלמה מהירה לפצוע. אנחנו נמצאים בעיצומו של גל טרור. אנחנו נמצאים בעיצומו של גל טרור, ולנסות לאפיין אותו כגל טרור של ילדים, או גל טרור של מחנה פליטים מסוים, זה למזער או לקטלג תופעה כפחות רחבה ממה שהיא. המציאות היא שאנחנו מתמודדים עם הרעלה והסתה מכוונות של צעירים וילדים שמתחנכים לרצוח יהודים. אנחנו מכירים את זה מספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית. יש לנו מחקרים שעשינו בנושא, אנחנו יודעים שמדובר בהסתה שיטתית. אנחנו מבינים שאת הזרע זורעים בצורה מכוונת בכל מיני מסגרות, ואז אנחנו פוגשים את זה במציאות מדממת ברחובות של ישראל, והדבר הזה, לתחושתי האישית, אדוני היושב-ראש, צריך להיות מה שהממשלה הזו מתעסקת בו בראש מעייניה, כל הזמן, לפני הכול. אין לנו פריבילגיה לעסוק בשום דבר אחר. יש לנו מחויבות, ולממשלה הזו בטח, כי תמיד ידעו לדבר מהאופוזיציה גבוהה-גבוהה. יש מחויבות כלפי אזרחי ישראל לענות ביד חזקה על כל רקטה שנורית מעזה, להגיב ביד קשה אל מול הטרור, לפעול כנגד תשתיות, ויש בעיה עכשיו כי זה לא באמת אותן תשתיות שהיינו מורגלים בצורה קודמת, זה לא בהכרח טרור מאורגן. אבל צריך לפעול בנחישות, צריך לייצר חקיקה שמאפשרת ענישה מהירה של כל אותם מסיתים, ואני חושב שזה מה שצריך להעסיק את הממשלה הזאת ולא הסתה או גידופים או התנצחויות עם ישראלים טובים שנמצאו היום כאן, בחוץ ובכל הארץ וזעקו מדם ליבם על אהבתם למדינה. אני רוצה שנייה להתייחס גם לחוק המדובר, אנחנו לא תמיד עושים את זה. אני חושב שמן הראוי להתייחס לחוק המדובר, שטוב היה שלא היה מגיע לקריאה ראשונה והינה הוא נמצא בקריאה שלישית עוד רגע, וזה חוק סמכויות הקורונה. אין שום הצדקה ואין גם שום נתונים אמיתיים או הסברה או הכנה לציבור, שנעשו בליווי החקיקה הזו כדי להסביר למה החוק הזה בכלל מגיע לשולחן הכנסת, למה דחוף לממשלה לקדם חוק נוסף שיש בו פגיעה משמעותית וברורה בחירויות. פגיעה בחופש התנועה, בחופש העיסוק. נכון שהוא דולל, ועדיין הוא לא נחוץ. אם חס וחלילה יקרה אסון ותהיה פנדמיה מכל סוג שהוא, הכנסת הזאת יודעת לפעול ולתת כתף כדי למנוע חוסר אונים ולייצר חקיקה שמאפשרת להתמודד. אבל הגיע הזמן לשחרר מחקיקת הקורונה, לא למהר לשלול חירויות מאזרחים. זו פרקטיקה מסוכנת, לא טובה. זה תקדים מסוכן, תקדים שאסור לחזור עליו ואין שום הצדקה לחזור עליו. הקלות שבה הבית הזה התרגל לשלול חירויות או לצמצם חירויות היא מדאיגה. היא מדאיגה כי אם יש משהו שלמדתי בארבע שנותיי כמעט כאן בבית הזה, זה שכל תקדים נשאר. כל תקדים נשאר. מעטים הפוליטיקאים שקמים אחרי זה, מתלכדים ואומרים: רגע, מה שנעשה הוא לא טוב, ההשלכות של זה הן לא טובות על הציבור, על הכלכלה, על כל דבר שהוא, בואו נחזיר את הגלגל לאחור. לא מחזירים בבית הזה את הגלגל לאחור. פוליטיקאים לא מצטיינים בלשחרר כוח ולשחרר סמכויות. התקדים הזה של חוק הסמכויות והרצון הזה של הממשלה, שאני לא יכול לפרש אחרת חוץ משיהיה, שיהיה בצד, שיהיה עוד כלי – אבל זה לא עוד כלי. הבית הזה במיוחד, יותר מהממשלה, יותר מכולם, לנו כנבחרי ציבור, לכנסת ישראל, יש חובה כלפי האנשים שבחרו בנו, וגם אלה שלא בחרו בנו ושנושאים עיניים לכנסת. יש לנו חובה לשמור מכל משמר על הזכויות שלהם. האיזון הזה שאנחנו נאלצים לעשות לפעמים של לפגוע במידה מסוימת בזכות יסוד של אזרחי המדינה הוא איזון שחייב להתבצע בידיים רועדות. החקיקה הזאת של חוק הסמכויות, הדבר האחרון שאפשר לומר עליה – שהיא נעשית בידיים רועדות. היא נעשית במינימום חשיפה לציבור, בשעות מאוחרות, ללא דיון ציבורי ראוי ובחקיקה מהירה מאוד. ואני חושב – להוציא באמת כל שיקול של ימין-שמאל, אופוזיציה-קואליציה, אני חושב שבבריאות הציבור צריכה להיות פחות או יותר תמימות דעים. אני לא מצליח להבין, גם בתור חבר הכנסת שהיה פה בכל תקופת הקורונה וישב בוועדות הקורונה השונות מאות שעות, פגש את הציבור ופיתח כמו רבים בבית הזה התמחות בתווים סגולים למיניהם, אני לא מצליח להבין איזו הצדקה יש לממשלה לחוקק את חוק הקורונה מחדש. אני לא מצליח להבין גם מה דחוף. אני באמת לא מבין, נוכח גל טרור, האמת, נוכח כל הדברים שאתם אמרתם עלינו, הרי אמרתם שהקרסנו את הכלכלה, הקרסנו את מדיניות החוץ, הקרסנו את הביטחון האישי ואתם עדיין מתעסקים בקורונה – אז או שיש לכם משהו שאתם פשוט לא מספרים לנו למה אתם צריכים את החוק הזה, או שאתם רוצים שהוא יהיה בסטנד ביי יחד עם חוקים אחרים שיקשו על האנשים לממש את זכויות היסוד שלהם. אני רוצה להודות באמת מכל הלב, ואני מקווה שכל מי שיושב כאן יכול להתחבר לזה גם אם הוא לא מרגיש שהם הצביעו עבורו, אני רוצה להודות לכל אותם מפגינים, לכל אותם ישראלים אוהבי הארץ, פטריוטים, שהגיעו היום, עזבו את העבודה, שמו הכול על הולד, הגיעו בפקקים, בתחנות רכבת עמוסות, מלאים נחישות, עם עיניים קצת עצובות אבל גם מלאות תקווה, הגיעו כאן, החוצה, לכנסת, מחוץ למשכן הכנסת, כדי להיאבק על המדינה שהם אוהבים וכדי להיאבק על מדינה יהודית ודמוקרטית, שזה משהו שהם וגם אני מרגישים שהולך וחומק לנו מבין האצבעות. אני חושב שמן הראוי, ויש יותר ויותר קולות כאלה, להעריך אזרחים שנוקטים עמדה. אנחנו כנבחרי ציבור צריכים תמיד לשאוף שכמה שיותר אזרחים יהיו מעורבים חברתית, מעורבים פוליטית, שיהיה להם אכפת. והיום היו מאות אלפים ברחבי הארץ שהיה להם כל כך אכפת, והם ראו מה קורה והם זעקו. ויצא לי לראות פה כבר לא מעט הפגנות בכיכר שמחוץ לכנסת, בחיים לא ראיתי דבר כזה. הלכתי החוצה כדי להודות להם, כביכול אני אמור לבוא לחזק אותם, אבל זה מאוד חיזק אותי. כי האווירה בבית הזה קשה מאוד, אלה ללא ספק הימים הכי קשים שלי יצא לחוות פה. התחושות הן קשות, המועקה היא גדולה, כי הבית הזה לא מאפשר לאף אחד מאיתנו להביט הצידה. כולנו מבינים שהחברה הישראלית, העם האחד שיש לנו, הולך ומתפרק לשניים, וכולנו מבינים היטב שאם זה יקרה, ממש כמו תקדימים בכנסת, אני לא יודע אם תהיה דרך חזור. ולכן יש פה באמת הזדמנות. הזדמנות לעצור את הכול ולנסות להגיע לעמק השווה. הטרגדיה של ההפיכה המשטרית הזאת, שרפורמה, רפורמה אמיתית, משפטית – אם יהיה לי מספיק זמן אפשר להתחיל לדבר על מה צריכה לכלול רפורמה, בעיניי – רפורמה משפטית היא משהו שיש לה המון אצבעות. האמת, אדוני היושב-ראש, לדעתי יש מעל 90 אצבעות בבית הזה שיצביעו בעד רפורמה בהסכמה ובהידברות. במקום שנצעד פה לעבר משהו יציב שרותם את הציבור, שמסביר לציבור את הצורך ואת גודל השעה, במקום שנצעד פה למשהו, במקום שנייצר משהו שיחזיק ולא שהממשלה הבאה תנסה להפוך ולעשות משהו אחר לגמרי או להחזיר את המצב על כנו, אנחנו סתם מבזבזים זמן. ואז נמשיך עוד שנים לדבר על הנקודה הזו בזמן, כמו שאנחנו עדיין חוזרים להחלטת הררי ואנחנו עדיין חוזרים לחוקי-היסוד במקום פשוט לפתור את זה. כמשפטן, כעורך-דין, כעורך-דין עם תואר שני במשפט חוקתי, עבורי להיות בצומת ההיסטורי הזה, שאני יכול להיות מאותם האנשים, אותם נבחרי ציבור שיתקנו את האיזון בין הרשויות, שייצרו פה באמת תשתית אמיתית של חוקי-יסוד, מוגנים היטב, לא, אתם יודעים, פסדה של חוקי-יסוד שהוסיפו להם את המילה חוק-יסוד, לייצר פה באמת משהו שגדול ממך, גדול ממני, שלא ישנו כל שני ורביעי, משהו שיישאר, ייצר יציבות ועתיד לדורות הבאים – עבורי זה חלום. אם אנחנו היינו פה עכשיו במסלול שונה שבו מתחילים מחוק-יסוד: החקיקה, מגדירים קודם כול את חוקי-היסוד, את המעמד שלהם, איך משריינים אותם, מה אופן החקיקה שלהם, וכן, גם מגבילים את הביקורת השיפוטית עליהם, אולי, אבל לא מבטלים אותה כליל. יודעים שהם חוקי-היסוד ומעמדם מיוחד ולא בקלות יהיו כאלה נוספים; ואז עוברים ומדברים על האיזון בין הרשויות; ואז עוברים ומדברים על איך מגדירים טוב יותר את השימוש בסבירות – משאירים אותה, אבל מייצרים לה כללים ברורים יותר; ואז ממשיכים ומדברים על מה שבאמת כואב לאזרח – על הסחבת בבתי המשפט, על הסדרי הטיעון, על כל נושא שהוא שפוגש בסוף את האזרח שמגיע לבתי המשפט. עושים רפורמה אמיתית. עבורי, אני לא הייתי רוצה ללכת לרגע הביתה – הייתי רוצה, כי אני תמיד רוצה ללכת לילדים שלי, אבל הייתי רוצה להיות פה כל דקה ולדון בזה בוועדת חוקה – זה הגשמת חלום, זה ייעוד, זה עניין מקצועי אדיר. את כל הדבר הזה אתם מפספסים. אתם מפספסים משהו שיכול להיות יום חג דמוקרטי אמיתי, אמיתי, משהו שקורה פעם ב-, לא קרה בעצם מאז חוק הבחירה הישירה. יכול היה להיות פה שסיעות הבית, כמעט כולן אני מניח, אופוזיציה וקואליציה, יושבות יחד ומייצרות מקבילה לחוקה, מייצרות סדר משטרי ברור, מייצרות הזדמנות לשיקום אמון הציבור גם במערכת המשפט אבל גם בכנסת. במקום לעשות את כל זה – ואתם עדיין הייתם חתומים על זה, זה היה קורה במשמרת שלכם, הייתם מביאים הישג גדול מאוד לבייס שלכם. הייתם מייצרים רפורמה ששנים אתם מדברים עליה. במקום לעשות את זה ככה, זה היה לוקח כנראה גם פחות זמן, היו דיונים מעמיקים אבל החקיקה עצמה הייתה עוברת מהר, בהסכמה, בלי פיליבסטרים, והתוצאה הייתה משביעת רצון לרוב הבית. אבל פשרות תמיד צריכות להיעשות כשעושים מהלך רחב; במקום שכולנו נהיה פה באמת בעיצומו של תהליך מדהים, שיגיד: אנחנו מכינים את עצמנו ל-75 השנים הבאות, אנחנו לא ניתן לילדים שלנו להמשיך בריב האין-סופי איזו רשות מטפלת באיזו רשות, איזו רשות עליונה, מה קרה אז, מה בג"ץ ביטל שם ואיך בג"ץ הגיב בהתנתקות; היינו יכולים להיות במקום, עכשיו, שכל התלמידים היו מסתכלים ואומרים: אוקיי, הכנסת הזאת היא לא ביזיון, אולי יום אחד אני רוצה להיות חבר כנסת, יש פה משהו. היינו כותבים פרק בהיסטוריה שכל סטודנט למשפטים שיגיע, כמו שאני הייתי, יקרא עליו. במקום זה הוא קורא – הם הולכים לקרוא על רגע משברי, הם הולכים לקרוא על מלחמת אחים, שהיא כבר מלחמת אחים, חס וחלילה שלא תגיע לאלימות אבל זה כבר מלחמת אחים, כי יש פה שני מחנות שלא מצליחים למצוא יותר שפה משותפת. והמחנות הם לא ימין ושמאל. אין פה מחנה שמאל כזה גדול, כן? אם מישהו משלה את עצמו. המחנות הם אנשים שרוצים לשמור על ישראל דמוקרטית וליברלית לצד יהודית והשניים חיים יחד ולא יכולים זה בלי זה למרות מה שחושבים, זה נימוקים ליום אחר. אני אקריא לכם מדבריו של השופט המנוח חיים כהן שניתח היטב את הקשר, את המקף הזה בין יהודית ודמוקרטית. לא סתם זה מופיע במגילת העצמאות, לא סתם זה מופיע גם בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, המילה, המושג הכל-כך מגונה על הקואליציה. הדברים האלה ניתנו לנו, נבחרי הציבור, ככלים. כלים שמזכירים לנו תמיד שיש פה שני ערכים שעליונים לכל השאר. כן, זו גם התשובה לכל מי שמשתמש בפודיום הזה כדי להתנגח בהיותה של מדינת ישראל מדינת היהודים. מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית ודמוקרטית. זו לצד זו, מעל כל שאר הערכים, ואי-אפשר לבטל לא את זה ולא את זה. הייתי רוצה לראות את כל אותם אנשים שיחד איתי זועמים על כל ניסיון להכפיש את מדינת ישראל וכל ניסיון לפגוע בזהות שלנו כמדינה יהודית עומדים כאן עם אותו זעם על ניסיון לפגוע במדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. כולם מפסידים מהסיטואציה הזאת. יש פה בקשה מאוד פשוטה מאדם מאוד חשוב ומאוד מוערך עליי, מנשיא המדינה. בסך הכול נאמר: לכולם ברור שצריך פה פשרות, לכולם ברור שצריך פה הידברות. הציבור צריך את זה, זה לא הפוליטיקאים, אנחנו לא חשובים, לא אנחנו מנהיגים את המחאה הזאת. המחאה הזו היא מחאה אותנטית, אמיתית, שפורצת מהלב. היא פורצת מהלב מתוך כאב, מתוך דאגה, מאנשים ששילמו מחירים מאוד גדולים כדי לחיות פה ולכולנו יש משפחות ששילמו מחירים גדולים כדי להיות פה. חלק עלו, חלק הגיעו אחרי חורבן גדול, אחרי פרעות, אחרי שואה. חלק הגיעו מעוני כלכלי, חלק הגיעו מרקעים אחרים, בלי שפה, וכולם שילמו מחירים כדי להיות פה. האנשים האלה שעומדים שם וזועקים – הם לא זועקים נגדכם. זה המקום להזכיר שזו לא הפעם הראשונה שיש ממשלה של הליכוד וחרדים. זה בערך כל מה שמכירים כל מי שצעיר במדינה הזאת, ואף פעם לא היו פה הפגנות כאלה. היו הפגנות ומחאות מסוימות סביב חוק המרכולים, היו סביב חוק הפונדקאות, אבל אף פעם לא הייתה הרגשה שהציבור הולך להיקרע לשניים. אז לא, אלה לא אנחנו האופוזיציה שמסיתים אותם וזה לא חוסר המוכנות שלהם לקבל את תוצאות הבחירות. הם יודעים לקבל את תוצאות הבחירות. עברנו את זה מספיק פעמים, הייתי באופוזיציה מספיק פעמים והייתי גם במפלגות שהצבעתי להן וגם היו באופוזיציה, לא זה העניין. הם מדברים כי הפעם הם מרגישים שמשנים להם את מה שהמדינה הזו מייצגת. אנשים חרדים לעתיד הילדים שלהם. לא יכול להיות שתהיה פה חברת כנסת או חבר כנסת שיזלזלו בזה. כל הזמן אני שומע את ההשוואות להתנתקות. אני לא חושב שזה אותו דבר בהרבה צורות שונות, אבל הרגש זה מה שחשוב. כשאני – הייתי אז בצבא, כשאני צפיתי בהתנתקות, אני בכיתי יחד איתם. הרגעים האלה היו רגעים כואבים, רגעים של שבר. אין שום גבורה בלהגיד אנחנו כאבנו, עכשיו שיכאב לאנשים אחרים. אנחנו אמורים להיות טובים יותר. אנחנו אומרים לדעת להתקרב כעם. אנחנו אמורים לדעת לנסות ולהיות עם אחד מלוכד וחזק. אלוהים יודע שלא חסרים לנו אתגרים. אנחנו נמצאים באקלים כלכלי עולמי מורכב, באינפלציה שלא עוזבת עדיין. אנחנו נמצאים לפני תקופה מורכבת ביטחונית, היא כבר מורכבת ביטחונית, אבל כל מי שמכיר את לוח השנה יודע שאנחנו עומדים בפני חודש מרץ וחודש אפריל מאוד לא פשוטים, שבעזרת השם יעברו בצורה חלקה, אבל זה דורש היערכות אמיתית וזה דורש התגייסות והמשאבים של הממשלה לא מופנים לזה כרגע. אזרחי ישראל, לא חסרים להם אתגרים. אנחנו לא דנמרק ואנחנו לא שווייץ. החדשות פה צצות פעם בעשר דקות. אנחנו חיים בתוך פסיכוזה אחת גדולה. הם רוצים בסך הכול רף מאוד נמוך של קיום וודאות ביחס לאזרחים בעולם. הם רוצים לדעת שמחר תזרח השמש, שהמדינה תישאר בערך כמו שהיא, שלא ייקחו מהם זכויות בסיסיות, ואת השאר הם כבר יודעים שהם צריכים להילחם על זה. אף אחד במדינת ישראל אף פעם לא ציפה שדברים ילכו לו בקלות. בגלל זה אנחנו מצליחים, כי אנחנו יודעים להיות מלאי תושייה ולהיאבק על מה שאנחנו רוצים להשיג. אבל למה אתם נאבקים על זה במקום להיאבק על תיקון? למה, אם אתם טוענים שיש קלקול במערכת המשפט, אתם מנסים לתקן אותו באמצעות קלקול אחר? האם היו צריכים להיות כבר מזמן יותר שופטים מזרחיים? כן. הדבר הזה נאמר; השתפר לאורך השנים; לא השתפר מספיק – זה לא אומר שצריך לנסות ולהרוס. האם צריך לאזן מחדש את הסמכויות של הרשויות זו ביחד עם זו? כן. אבל בצורה קונסטרוקטיבית. בצורה שתשאיר את הבית חזק יותר ממה שהוא היה לפני שהתחלנו. אתמול הנשיא הציע דבר שכל ממשלת ימין קודמת הייתה לוקחת בשתי ידיים, ורצה מהר לחוקק. מתווה ההתחלה – מתווה ההידברות – שהנשיא הציע, הוא רפורמה משמעותית מאוד במערכת המשפט. יידעו כל מי שניסו לקדם כזו בעבר, שהם היו חותמים עליה ברגע. מחזיקים בשתי ידיים ולא משחררים. השגתם המון. ברור שצריך להתבצע פה משהו. ברור ששינוי חייב לקרות. אני אישית גם מאמין כבר שנים, ששינוי כזה צריך לקרות. עכשיו הזמן להפסיק באולימפיאדת האשמות, ופשוט להגיד: אם גם ככה אין חקיקה במליאה עד השבוע הבא, אז כל מה שנשאר לכם לעצור זו חקיקה בוועדת החוקה. דיונים – כמה? שלוש שעות ביום רביעי, שעתיים ביום שלישי? כמה? פחות מעשר שעות. זה מה שאתם מפחדים שיהרוס לכם את הרפורמה? מה עדיף, להרוס את העם? להרוס את הארץ היחידה שיש לנו? אתם לא יכולים לקבל החלטה ולהוציא הצהרה שאומרת: מכבדים את הנשיא – ולו בגלל שזה הנשיא. מכבדים את הנשיא. לא לבזות את המוסד האחרון שעוד נשאר בעיני הציבור. מכבדים את הנשיא, מפסיקים את הליכי החקיקה עד השבוע הבא, ומחר או עוד הלילה פותחים בהידברות. מה כל כך קשה לוותר על כמה דיונים האלה בוועדת החוקה? אי-אפשר מצד אחד להגיד שאתם כל-יכולים, מושלים עם 64 מנדטים, ומצד שני לפחד שאם תעצרו ל-24 שעות, ל-72 שעות, הרפורמה הזו כבר לא תתקדם. כמו שאתם יודעים שפשרות יהיו, אתם גם יודעים שרפורמה תקרה ב-capacity מסוים. סוג של רפורמה כבר יקרה, וסוג של פשרות חייבות להיות. עכשיו השאלה: כמה עוד כאב לעם ישראל ייווצר? כמה עוד כאב ייווצר לעם ישראל עד שזה יקרה? עשו את הדבר הנכון, עצרו את החקיקה – לא כי אמרנו, אלא כי הציבור מבקש את זה, ובואו נתחיל בהידברות לנקודה טובה יותר. יש לנו עם אחד. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי מירון.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בראשית דבריי, אני רוצה להביע צער עמוק על מותו של לוחם מג"ב, ולהשתתף בצערן של כל המשפחות ששכלו את אהוביהם בשבועות האחרונים וכמובן לאחל החלמה מהירה לפצועים. אני מתרגשת מאוד לעמוד פה, בפעם הראשונה מעל הבמה המכובדת הזאת, ביום ההיסטורי הזה. בכל יום אחר הייתי מתעכבת בדבריי ומתייחסת לאולם ההיסטורי הזה, למנהיגים הדגולים שעמדו פה על הבמה הזו, לאבות המייסדים, לגודל המעמד. אבל ההתרגשות שלי היום היא בעיקר בגלל הישראלים המופלאים שלנו: מאות אלפי אנשים, שהשמיעו את קולם חזק וברור בעד הדמוקרטיה ונגד ההפיכה המשטרית. אני רוצה לומר תודה לכל אחת ואחד מכם שהגיעו היום לירושלים, ברכבות, באוטובוסים, ברגל; לכל אלה שהפגינו בכל רחבי המדינה; לכל אלה ששבתו היום. תודה לכם על שאתם אזרחים מעורבים, אזרחים שאכפת להם, אזרחים שרוצים לשמור על המדינה, על צביונה, על ערכיה, על דרכה, על הדמוקרטיה. אני פוקדת את ההפגנות מאז הקמת הממשלה. בכל פעם מחדש אני נפעמת מכם, מלח הארץ. אנשים מכל קשת החברה הישראלית שבאים למחות, שבאים להשמיע קול, שבאים לשמור על הדמוקרטיה. אתם הכוח האמיתי. הכוח בא מכם. המאבק שלנו משותף, והוא בכל החזיתות והמרחבים. הוא פה בכנסת, הוא בהפגנות, הוא בשיחות הרחוב, הוא בשיחות חולין, הוא בשולחן השבת. הוא בכל מקום, ובכל מישורי החיים. אין לנו שום כוונה לאפשר להפוך את ישראל להונגריה או לפולין. אין לנו שום כוונה לוותר. השמירה על הדמוקרטיה היא ערך עליון, ואנחנו נילחם עליה. למדינה שלנו מגיע יותר; מגיע לה ממשלה נקיית כפיים, נבחרי ציבור שאינם נאשמים בפלילים. מגיעים למדינה נבחרי ציבור שקמים בבוקר לעבודה למען אזרחי המדינה; שגאים לשרת את העם – ולא עם שמשרת את הממשלה. באחת ההפגנות, בכפר סבא לפני שבועיים, צעדתי בדרך, ולפניי הלך אב עם שתי בנותיו. הוא הסביר להן בדרך למה חשוב להפגין, מהי דמוקרטיה, למה הפגנה זה ערך חשוב בדמוקרטיה, ומדוע מערכת המשפט כה חשובה כמערכת עצמאית. הוא נתן להם שיעור אזרחות הכי טוב שיש – שיעור במציאות. אני מודה, זה היה רגע שריגש אותי. בכל הפגנה יש רגעים כאלה – של אנושיות, של אמת, של רגש, של אחווה, של סולידריות. אזרחים רבים פונים אלינו ואומרים לנו: תצילו את המדינה. אני רוצה להקריא דברים של מורן זר קצנשטיין, מייסדת "בונות אלטרנטיבה" – קבוצת לחץ א-מפלגתית של נשים מכל הקשת הפוליטית והחברתית של ישראל, שפועלות לקידום זכויות נשים ומאבק באלימות נגד נשים. אלה הדברים שנשאה בהפגנה בקפלן בתל אביב, לפני כמה שבועות: "בג"ץ הוא שהגן עלינו תמיד, בפסיקת אליס מילר, במניעת הפרדה באוטובוסים בירושלים, בבג"ץ שמנע הפרדה בין תלמידות אשכנזיות לספרדיות בעמנואל, בהגנה על מעונות יום לנשים חרדיות שבני זוגן תלמידי ישיבה, ועכשיו אתם מבקשים להחליש את בג"ץ וקוראים לזה רפורמה – זו לא רפורמה, רפורמה עושים בהידברות, רפורמה דורשת הגעה למרחבי הסכמה, רפורמה לא מקדמים בהליך בזק. זוהי לא רפורמה – זו הפיכה – ואנחנו הנשים נהיה הראשונות להיפגע. פחות מ-20 אחוזים מהחברות בוועדת החוקה הן נשים ושיא שלילי במספר חברות הכנסת. זוהי ממשלת גברים. אם אנחנו לא חלק מהתהליך, הוא כנראה נגדנו". הגיע הזמן שחברי וחברות הקואליציה המכובדים ימצאו אומץ ויושרה, ויקומו ויכריזו בצורה ברורה: לא בכל מחיר. עד כאן. לא לפגיעה בזכויות נשים. אנחנו עומדות כאן ואומרות - -

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים. זה מהנאומים הראשונים שלה - - -

שלי טל מירון (יש עתיד):

- - לא ניתן לכם לפגוע בנו.

היו"ר אוריאל בוסו:

משפט לסיום.

שלי טל מירון (יש עתיד):

לא ניתן לכם להחליט על הבנות שלנו. אנחנו לא ניתן לכם לפגוע בבית המשפט בראשות הנשיאה חיות. בלי בית משפט עליון עצמאי וחזק, ששמר – וישמור – על השוויון לנשים, לא נוכל להילחם על הזכויות שלנו. בלי שוויון לנשים אין דמוקרטיה. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. אגב, את אמרת בית המשפט של הנשיאה חיות – זה לא של הנשיאה חיות, היא הנשיאה, אבל זה לא שלה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

בית המשפט של כולנו.

היו"ר אוריאל בוסו:

יפה. אם כבר. בבקשה, 15 דקות לרשותך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, שמעתי שמחלקים פה קוסקוס בחוץ, זה כבר אירוע חדשני.

היו"ר אוריאל בוסו:

יושב-ראש מרוקאי. מנכ"ל מרוקאי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מדהים. אהבתי.

היו"ר אוריאל בוסו:

כן. יש דברים טובים בממשלה הנוכחית.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

חבר הכנסת כהנא.

היו"ר אוריאל בוסו:

תשמור לה – הוא רעב מדי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

חבר הכנסת כהנא, מתן, אתה לא רגיל שקוראים לך חבר הכנסת כהנא?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

לא. מתן זה טוב.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מתן, אז אתה הולך לאכול מנת קוסקוס? אז תבדוק שיישאר שם גם לנואמים בתוך המליאה. שתישאר איזו מנה.

נאור שירי (יש עתיד):

לנואמים – יישאר. לנואמות – לא.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לנואמות לא. טוב, אדוני יו"ר הכנסת.

היו"ר אוריאל בוסו:

החלפת את מרב מיכאלי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אי-אפשר להחליף אותה. מה שלומך הערב הזה?

היו"ר אוריאל בוסו:

ברוך השם, כמו תמיד - - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

למדת משהו מהנאומים שהיו כאן עד עכשיו?

היו"ר אוריאל בוסו:

אנחנו מחכימים, משתדלים. אני מקווה שעד הבוקר נקבל קצת יותר בינה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

זהו, זה מה שרציתי לדעת. האם יש פה הקשבה ברמה - - -

היו"ר אוריאל בוסו:

אני אגיד לך מה. האמת היא שכל הדיון הזה הוא על חוק הקורונה, שעבר בוועדה שלי - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

כן.

היו"ר אוריאל בוסו:

- - ו-99% מהנאומים לא מדברים על הקורונה. אז אני מחכה לפאנץ'.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

הפאנץ' הוא פחות עניין הקורונה. כי אנחנו שמחים לומר שהקורונה פחות או יותר מאחורינו, אף על פי שראיתי שיש כבר שינויים בעקומת התחלואה עכשיו בארץ בחודשים האחרונים.

היו"ר אוריאל בוסו:

גזרתי בערך 98% מהמסגרת של החוק - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

נכון.

היו"ר אוריאל בוסו:

- - ובכל זאת, היו חבר'ה שמתלוננים. אז אני מנסה, ככה - - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

נכון, נכון. שמעתי את זה. אני עוד לא ביקרתי בוועדה שלך, אדוני היו"ר.

היו"ר אוריאל בוסו:

את מוזמנת תמיד כאורחת כבוד.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אבל תודה רבה. אני אכן אעשה זאת. אני שאלתי ככה, בין היתר, באמת האם יש פה הקשבה והאם יש דברים שמשתנים, אולי, תוך כדי המחשבה, כי בסוף לב פתוח, נפש חפצה זה דבר נורא חשוב בעיניי.

היו"ר אוריאל בוסו:

אנחנו נמצאים בדיאלוג, כן. שאלתי שאלות. ענו. אפשר לא להסכים. אפרת, בערב כזה, שאיבדנו עוד חייל - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

חד-משמעית.

היו"ר אוריאל בוסו:

- - יש דברים שהם יותר חשובים, באמת שאת הנפש זה פשוט קורע.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני אומר לך יותר מזה. הדאגה - -

היו"ר אוריאל בוסו:

מחבל בן 14. לא נתפס.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

- - האדירה לשלומם של אזרחי המדינה בימים האלה, היא פשוט שוברת שיאים. באמת עכשיו אני אומרת את זה בשיא הרצינות. אתה יודע מה? אני אומר משהו שלא התכוונתי לומר. אני בטוחה שהכוונות של השר לביטחון הלאומי היו טובות. אין לי ספק. הוא בא עם הבטחות מאוד מאוד בומבסטיות – שהוא בעל הבית ועכשיו אנחנו הולכים לסדר פה את כל העניינים, וזה זמן בן גביר. כאילו, באמת, הבטחות שהן סלוגנים מאוד מוכרים. עובדה שבקמפיין ובבחירות זה עבד. אבל כשהגיעה המציאות הזו – וזה באמת היה אחד החודשים הקשים ביותר. אנחנו בדיוק עכשיו בודקים את הנתונים – אחד החודשים הקשים יותר, והינה גם אתה ציינת באמת גם הערב הזה את מותו של אותו, נדמה לי, חייל מג"ב, לצערנו, בפיגוע שהיה היום, הערב הזה. אם אינני טועה, מדובר כבר על הנרצח ה-11.

היו"ר אוריאל בוסו:

כן. בשבוע.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

נכון? מג"ב, כן.

היו"ר אוריאל בוסו:

לוחם משמר הגבול סמל ראשון אסיל סואעד בן 22, מחוסנייה. הותיר אחריו הורים ושישה אחים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

נורא ואיום. אז אנחנו משתתפים בצער המשפחה, כמובן, ושל כל האנשים שאיבדו את חייהם בחודש הקטלני הזה שעבר פה על עם ישראל, על מדינת ישראל. חלק מהנפגעים והנרצחים לא היו יהודים, אבל כמובן שהם אזרחים מלאים של המדינה. צריך להביע פה את החשש הגדול ביותר. בסופו של יום, גם אם אני לא מסכימה עם הממשלה, ברור שהייתי רוצה בהצלחתה, לפחות באמת ברמה של הביטחון האישי של כולנו. זה גם היה הטיקט – חלק מהטיקטים – של הממשלה שנכנסה. לבוא ולמכור לציבור הבטחות כל כך ברורות, שהולך להיות כאן עכשיו זמן בן גביר ובעל הבית ויהיו פה דברים, יהיה פה שינוי וזה יהיה מהיר. אני חושבת שכגודל הציפייה אולי גם תהיה גודל האכזבה. והחודש הזה היה נורא. אנחנו נמצאים – כל הזמן מדברים על חודש הרמדאן, שמגיע עוד מעט. אנחנו מכירים כבר מהשנים האחרונות כמה החודש הזה גובה קורבנות; כמה חודש הזה הוא חודש קשה מאוד בעבור אנשים, בעבור משפחות שאיבדו את יקיריהן. רק בשנה שעברה זה באמת היה אחד החודשים הקשים שידענו פה במדינה. אני בטוחה שגם תצטרף אליי לתפילה שלי ולתקווה שלי, שזה יהיה הנרצח האחרון, ושהחודשים הקרובים יעברו כאן בשלום.

היו"ר אוריאל בוסו:

קודם כול, כולנו אומרים שבמלחמת גרילה אין שום פתרון קסם. זו מלחמת גרילה. כשנכנסים שני לוחמי מג"ב לעשות בדיקה באוטובוס ומפתיע אותם ילד – לא נער ולא לוחם – אלא ילד בן 14, איך אתה יכול להתמודד עם זה?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני אוהבת את ההגינות שלך, אדוני היו"ר. לכן אני אשאל אותך בחזרה: אז למה השתמשתם בזה נגדנו בשנה שעברה, בדיוק במקום הזה, וציפיתם לפתרונות קסם?

היו"ר אוריאל בוסו:

אז אני, אני יכול - - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

שזה ברור באמת לכולם, לכל מי שגר פה, חי פה במדינה הזו, שאתה יודע, אין פתרונות קסם. אנחנו נמצאים עם אירועי טרור, שנמשכים פה כל כך הרבה שנים, עוד מלפני קום המדינה. יותר מזה, כשמדברים פה על פתרונות לטרור, ברור מאליו שזה לא אך ורק יד קשה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תראי, זה לא ראוי שאני אעשה פה איזשהו - - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתה יכול לעזור לי בעשר דקות שנשארו לי.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא. לא, לא. אין בעיה. אבל אני אומר, ודאי לא ראוי להגיד לך מה לפחות לי הייתה הביקורת כשהיה פה השר בר-לב, כי הוא לא נמצא והוא גם לא יכול להגיב. הוא גם כן חבר מפלגתך ללא ספק. אבל הדבר שבעיקר הפריע היה כשראינו שהוא מבקש מהמשטרה לחקור כשמדובר באיזה אירוע של הפגנות ימין, ובנושא הזה הוא קרא למשטרה לשחרר, כשהיה מדובר במשהו שמאל. הוא מאוד הצטייר כפוליטי. מסכים איתך שאין פתרונות קסם. אני לא חושב שגם כן שהשר לביטחון לאומי חשב שיש פתרונות קסם. אבל מצד שני, אני בניגוד למה שאומרים, אני חושב שהסכמים קואליציוניים והרצון שלו לתגבר גם כן מבחינת אוגדות שלמות, מבחינת תקציבים, מבחינת כוח משטרה, ולעשות פעולות – צריך לחזק את כוח ההרתעה, שהוא לא קורה ביום אחד. הוא עושה פעולות, ואנחנו, כמו שאמרת, כולנו מתפללים שהצלחתו תהיה הצלחת כולם.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

כן, ממש ככה. בהקשר הזה, אני אומר שני דברים. אחד, באמת אני סומכת מאוד וסמכתי את ידיי מאוד, וככה גם לא מעט אנשים, על השר בר-לב וגם על סגן השר סגלוביץ', שהם אנשי מקצוע מדהימים ומצוינים, שעשו באמת ימים ולילות כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל כולם, קודם כול, לטפל ביד רמה בפשיעה בחברה האזרחית - - -

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

הקוסקוס עומד להיגמר לך. אז לשמור לך צלחת?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מה זאת אומרת? זה מה שקבענו קודם.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא. אתה לא אומר לה את האמת. הקציצות כבר נגמרו. גם הקוסקוס שנשאר עומד להסתיים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא הבנתי את זה. לא, סליחה.

היו"ר אוריאל בוסו:

והיא לא יודעת. הסתרת את זה ממנה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

לשמור לך צלחת?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

זה שבכלל נכנסת עכשיו לשאול אותי את השאלה הזאת, זה כאילו לא היה סיכום מקודם.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, לא. הוא בא לדרוך על הפצעים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

ממש. טוב אני מודה לך על הדיאלוג הזה, אדוני היו"ר. בעיניי, זה חשוב מאוד.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני באמת מחכה שתבואי לוועדה שלי. אני מכיר אותך, ואמרתי – אני לא אומר את זה סתם. לא משנה קואליציה, אופוזיציה, בנושאים החברתיים אנחנו רואים עין בעין - -

אפרת רייטן מרום (העבודה):

נכון. הלוואי שנצליח לעשות דברים - - -

היו"ר אוריאל בוסו:

- - את הדברים שאנחנו קידמנו ונקדם ביחד, ויש לנו המון מה לעשות בוועדה הזו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני אגיד לך אפילו יותר מזה. אתה יודע שהדיאלוג הזה נמשך פה גם אז באמת גם עם חבר הכנסת ינון אזולאי, והיוזמות שאנחנו מעבירים עכשיו ביחד. אני אומר אני חושבת, למרות שאנחנו עכשיו בדו-קרב ענקי – ואתה יודע, ראינו היום את כל ההפגנות הענקיות והמחאות הגדולות, והמחאות הגדולות שהיו מחוץ לכנסת והשביתות ברחבי מדינת ישראל. אין ספק שזה נושא וגם – האמת היא שהתכוונתי לדבר עליו ב-15 הדקות שיש לי כאן. אולי אם אני אספיק, אני עוד אומר על זה כמה מילים. אני בשאיפה ובתקווה ובאמת באמונה שהחקיקה הזאת – החוקים שהתחלנו לעשות ביחד. התחלנו כבר בכנסת הקודמת, שנוגעים לאוכלוסיות המוחלשות יותר ודואגים – ואנחנו מוצאים באמת קשר, ועין בעין אנחנו רואים כל כך הרבה דברים משותפים בלי להגיד ימין ושמאל ובלי למצוא את מה שאני אמרתי ככה או אתה אמרת ככה; הפינג-פונג הזה של מי התחיל ומי רע ומי טוב. אני חותמת לך שזאת רק ההתחלה לכל כך הרבה דברים משותפים שהיו, שעשינו פעם בעבר, ואין לי ספק שאנחנו נעשה אותם גם בעתיד, כי אני יודעת שרב המחבר מהמפריד.

היו"ר אוריאל בוסו:

ללא ספק.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

זה חשוב לי להגיד את זה דווקא בימים האלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

ללא ספק.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

באמת רב המחבר על המפריד כאן בכנסת הזו. באמת הימים האלה הם קשים מנשוא. אני אומרת את זה עם יד על הלב. התחלתי לומר לך בהתחלה – ככה שאלתי אותך אם אתה גם מקשיב לדברים שנאמרים כאן מעל הדוכן הזה – בלילה הזה ובכלל – כי מה שחסר כאן באמת, במיוחד בוועדות השונות, שבהן מתקדמת החקיקה ומתקדמים השינויים האלה – הגדולים, אין מה לעשות. הם שינויים עצומים מבחינת השינוי המשפטי במדינת ישראל. מה שחסר בראש ובראשונה הוא באמת הקשבה, כי אני חושבת שכל צעד – והייתי הרבה שנים מגשרת. כדי להיות מגשר צריך להבין את האינטרסים של כל הצדדים וצריך להבין בסופו של דבר איך מושיבים את כולם סביב השולחן כדי להגיע להסכמות. זה נס וזה קסם וזה באמת אושר שלי. כמגשרת, אני זוכרת שהיו באים אליי שני צדדים, אפילו לפעמים יותר משניים, שלושה, עם כתבי תביעה מטורפים, אחד מאשים את השני: אתה גנבת לי ואתה רימית אותי, וכל אחד שם במיליונים על גבי מיליונים. ובסוף, אחרי תהליך אמיתי, כשיושבים ביחד ומקלפים את הטענות האלה, מבינים שמדובר בפחדים, ומדובר בעלבונות, ומדובר באנשים. ומגיעים למקומות האלה, לליבה של בני האדם ומקשיבים זה לזה, ואפשר להגיע להסכמים. וזה מה שחסר לי. זה מה שחסר לי בוועדת החוקה; זה מה שחסר לי היום בכל התהליך של השינוי המשפטי שאנחנו עוברים פה. כי כל זמן שלא ייקחו בחשבון באמת את הפחד, את החשש, את הדעה האמיתית שלנו, שלי, של הציבור שהגיע היום, ששבת, שהפסיד יום עבודה, שמורידים לו מהשכר, שבאים עם הילדים, שמגיעים ברכבות, שמגיעים חלק ברגל – יש פה אירוע. לא משנה מה. אפשר לא להסכים איתנו ולהגיד: אבל אתם עשיתם לנו ככה, וההתנתקות ודברים כאלה ואחרים. אפשר להגיד הכול, ובית המשפט הוא כזה. הכול נכון. יכול להיות שאני אצטרך לשכנע אתכם פה יותר, ואתם פה – אבל זה לא משנה, כל זמן שלא רואים אותנו באמת, שלא מקשיבים לקול האמיתי הזה שלנו, שהוא באמת קול אמיתי עם זעקה אמיתית וחשש אמיתי – לא נצליח להגיע להידברות. והמילה "הידברות" היא מילה מקסימה, ואני שייכת, מה שנקרא, ל"מחנה השלום" ו"מחנה ההידברות", ודיברנו עם מחבלים ודיברנו עם ארגוני פשיעה ודיברנו עם כולם מתוך חתירה תמיד להגיע לשלום, כי אנחנו מבינים שרק באמצעות הידברות אפשר להגיע להסכמים ולמשהו שהוא לא כוחני, של צד אחד שמכופף את הצד השני, ואז זאת מלחמה. זאת מלחמה, ואתם יודעים את זה גם על בשרכם, כי כשאנחנו עשינו את זה, ואין לי ספק שעשינו את זה, אתם יודעים מה הייתה התוצאה של זה, ואיך זה פצע אתכם, ומה זה עשה לכם, ומה הייתה התגובה שלכם בעניין הזה. וכן, יכול להיות שמה שאנחנו חווים עכשיו, לא מזלזלת – מאוד יכול להיות שזה שנים על גבי שנים של תחושת קיפוח ותחושה שבה לא ראינו את הפצעים האמיתיים – בהחלט יכול להיות, אבל עכשיו אתם ניצחתם, ואתם יכולים לתקן, ואתם יכולים לעשות דברים אחרת ולראות את הצד שהפסיד ולראות את הצד שכואב, חושש ומפחד. תעשו אחרת. תהיו בסוג של – איך נקרא לזה? "נדיבות של מנצחים". זה דבר שהוא הדבק וההתבגרות בעיניי. ולא רק אתם; הינה, אני מסתכלת פה על חבר הכנסת איימן עודה, אני אומרת לך אותו דבר: מבחינתנו ומבחינתכם, אותו המקום הזה שבו אנחנו נראה את הכאב של הצד השני, כשנתחיל לראות אותו – משם יתחיל השינוי. כל זמן שלא רואים, שום דבר לא יקרה. ואני אגיד לך, אם אני כבר פניתי אליך, אדוני, נדמה לי שלפני שבועיים-שלושה השבת לי כשעמדתי פה על הדוכן ודיברתי על המאבק לשמירת הדמוקרטיה במדינה, והחמאת לי ואמרת לי: אמרת דברים יפים מאוד, אבל לא דיברת אל החברה הערבית ולא דיברת אל הפריפריה. נכון? אם אני מסכמת בתמצית את הדברים שלך – וזה נכנס לי ללב, זה לא עבר לידי – אמרת פה בצורה מאוד אמיצה: הינה, אני מושיט לך יד, אנחנו מושיטים לכם יד לעשות דברים אחרת. ואני מקבלת ומושיטה את היד בחזרה. אני אומרת את זה בצורה ברורה: אם לא נצליח להגיע להושטת היד הזאת, אין תקומה פה לאף אחד.

היו"ר אוריאל בוסו:

נמצא פה השר וסרלאוף.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

יש לי 30 שניות.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני אתן לך עוד את הזמן שאני מדבר.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

רגע, אבל לא סיימתי לדבר.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני מאמין שאם חברי האופוזיציה היו מנהלים שיח בסגנון השיח שאת מנהלת, הדברים היו נשמעים אחרת. כתוב בגמרא: "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים"; מחלוקת שהיא לא לשם שמיים, אין סופה להתקיים. למה צריך מחלוקת בכלל? ואיזו מחלוקת היא לשם שמיים? שמאי והלל. התשובה היא: צריך שתהיה מחלוקת, אבל מחלוקת שבסוף מנוהלת בדו-שיח, צריך לשמוע.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

חד-משמעית.

היו"ר אוריאל בוסו:

סנהדרין של בית הדין החליט אותו דבר, מעבירים את הסנהדרין אם זה דעה אחת, כי לא יכול להיות שכולם חשבו אותו דבר, אלא כנראה תיאמו את זה. כל אחד שומע את זה אחרת, אבל להקשיב אחד לשני. אם את חושבת שלא קשובים כאן לכאב, זו טעות. אבל כשלא מנהלים דו-שיח ברמה עניינית אלא ברמה של אנרכיה ואלימות, קשה לשמוע את השיח, אבל אני בטוח שהצד השני קשוב.

גלעד קריב (העבודה):

איזה אנרכיה ואלימות?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני אסביר לך למה התחושה שלי היא שאין הקשבה. לא יוצא לך להגיע לוועדת החוקה יותר מדי.

היו"ר אוריאל בוסו:

יש לי מספיק ועדות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתה מוותר על התענוג.

היו"ר אוריאל בוסו:

יש לי ועדות נוספות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

בדיוק. המילים הדורסניות שאנחנו מקבלים כשאנחנו מעיזים להיות רגישים או לגלות רגישות ולשים את הפחדים שלנו על השולחן, הן תגובות מזלזלות, הן תגובות של אטימות, ואז זה גורם לעוד יותר כעסים, עוד יותר אטימות ועוד יותר היפרדות.

היו"ר אוריאל בוסו:

שנשמע כל אחד מעלת חברו, ולא חסרונו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

נכון. צר לי שאלה הדברים. זה השיקוף שלי למצב. היו לנו הרבה הסכמות גם ברבע השעה הזאת, כולל התפילה - -

היו"ר אוריאל בוסו:

היו ויהיו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

- - כולל הושטת הידיים. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום. והדובר הבא – חבר הכנסת מתן כהנא. 50 דקות לרשותך, אדוני.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

בשבוע שעבר זכיתי להוציא לפועל משהו, משפחתו של הקצין הפצוע מגדוד 202 הביעו משאלה שהוא יקרה, ובאמת היה אירוע שבו כמעט 40 חברי כנסת באו ואמרו דברים טובים אחד על השני, וראיתי שהייתה לזה השפעה מאוד טובה, אז אני רוצה להמשיך. בכל נאום אני אשתדל להגיד משהו טוב על מישהו שנמצא. כבוד השר, אתה היחיד שנמצא, אז אני רק יכול להגיד - - -

נאור שירי (יש עתיד):

הוא לא היחיד שנמצא.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

מהקואליציה, נכון.

נאור שירי (יש עתיד):

רציתי שתגיד מילה טובה לאיימן עודה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני מתרשם, אדוני השר, שאתה נכנס למשרד מתוך מגמה של עומק, ללמוד את הנושאים, לא בשליפות, לא בהתנהגות מהסוג הזה, וזה מאוד מרשים כמתבונן מהצד.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

תודה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

מה שרציתי לעשות בכמה זמן שיהיה לי, אני לא יודע אם זה 30 או 50 דקות, אני אקרא את מגילת העצמאות פעם אחר פעם מתוך מגמה ללמוד אותה בעל פה. אפילו הצעתי לאחיינים שלי צ'ופר, אמרתי להם: מי שילמד בעל פה את מגילת העצמאות, אני אקנה לו מתנה יפה. הם עוד לא הרימו את הכפפה, אז אני קורא מכאן דרך ערוץ הכנסת לאחיינים החמודים שלי ביישוב בני דקלים ללמוד את מגילת העצמאות בעל פה, זה ישתלם לכם. בואו נתחיל. יש לי אפילו את החותמים. "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו יישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית. בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו. זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917, ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי. השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, ובה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים. שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ ישראל על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל ישרים במולדת עמם. במלחמת העולם השנייה תרם היישוב העברי בארץ את מלוא חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להימנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות. ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצידם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה. זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל. מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ ישראל בשלמותה. אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים. אנו קוראים – גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים. אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו. אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל. מתוך ביטחון בצור ישראל היננו חותמים בחתימת ידנו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948". הפעם אני אקרא גם את השמות, אך בפעם הבאה אני כבר לא אקרא את השמות. אדוני השר, כמה אנשים חתומים על מגילת העצמאות? 37 אנשים. ידעת את זה, השרה גמליאל? באנו על החתום, החותמים על מגילת העצמאות: דוד בן-גוריון, דניאל אוסטר, מרדכי בנטוב, יצחק בן-צבי, אליהו ברלין, פריץ ברנשטיין, הרב וולף גולד, מאיר גרבובסקי, יצחק גרינבוים, ד"ר אברהם גרנובסקי, אליהו דובקין, מאיר וילנר-קובנר, זרח ורהפטיג, הרצל ורדי, רחל כהן, הרב קלמן כהנא, סעדיה כובאשי, הרב יצחק מאיר לוין, מאיר דוד לוינשטיין, צבי לוריא, גולדה מאירסון, נחום ניר, צבי סגל, הרב יהודה ליב הכהן פישמן, דוד צבי פנקס, אהרן ציזלינג, משה קולודני, אליעזר קפלן, אברהם קצנלסון, פליכס רוזנבליט, דוד רמז, ברל רפטור, מרדכי שטנר, בן-ציון שטרנברג, בכור שיטרית, משה שפירא, משה שרתוק. אלה 37 אנשים שהיו חתומים על מגילת העצמאות. ועכשיו נקרא אותה שוב.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

סליחה, אפשר שאלות?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

שאלות. אתה רוצה לשאול שאלה?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

שתי שאלות, בבקשה. השאלה הראשונה: למה היהודים לא הגיעו הנה לפני 1897, במאה ה-18 או במאה ה-17?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

ברור שהם הגיעו.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

למה לא הגיעו בהמוניהם? לא היו גבולות, אז למה אנשים מעיראק לא באו ברגל, מלבנון, ממרוקו? לא היו גבולות, הכול האימפריה העות'מאנית. לא היו גבולות, למה לא הגיעו במאה ה-18? אני רוצה להבין ממך. ויש לי עוד שאלה, בבקשה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

מה השאלה השנייה?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זה שמדינת ישראל מושיטה יד לשכניה, לא יודע מה – על מה יצאה מדינת ישראל למלחמה בשנת 1956? מה הסיבה?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

בשנת 1956?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כן, כן.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

המצרים איימו עליה במלחמה, סגרו את המְצָרִים, לא נתנו לשיט בין-לאומי להגיע.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לא, לא, לא, זה לא 1967.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

לא, גם ב-1956.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לא תעלת סואץ. מה הקשר של מדינת ישראל?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

במְצָרִים, במצרים שם, איימו, והיו פיגועים של פדאיונים. היו הרבה דברים שקרו.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לכן נכנסו עד לתעלה?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

מה שהיה צריך לעשות כדי להרחיק את האיום.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

והשאלה הראשונה?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

השאלה הראשונה: תמיד הייתה עלייה, טפטופים של יהודים שהגיעו לארץ ישראל. בוא נתחיל מזה שמעולם לא פסקה ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. תמיד תמיד היו יהודים בישראל, גם מאז הימים של חורבן בית שני מעולם לא פסקה פה ההתיישבות היהודית. לכל אורך השנים היו טפטופים של יהודים שהגיעו לארץ ישראל, ותהליכים בין-לאומיים יותר רחבים גרמו להגעה של יהודים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

למה טפטופים? הרי הכול היה פתוח – מלבנון, סוריה, עיראק.

היו"ר אוריאל בוסו:

ההיסטוריה שלנו היא שהיא ניתנה בתורה, ארץ ישראל, וירושלים שלנו, ירושלים של זהב לעוד אלפי שנים. אז גם כן אם גלינו מארצנו, אנחנו חוזרים לפה. אין יותר טבעי מזה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

באו הרומאים - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לא, לא, השאלה שלי היא למה לא במאה ה-18, למשל?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

היהודים תמיד התפללו, קיוו, חלמו לחזור לארץ ישראל.

היו"ר אוריאל בוסו:

מה לכם ולארץ ישראל?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

עזוב, לא צריך להיכנס פה לוויכוח בנושא הזה. היהודים תמיד חלמו וקיוו והתפללו לחזור לארץ ישראל. יש תהליכים גיאופוליטיים משמעותיים מאוד שהשפיעו על דברים כאלה ואחרים. גם היום לא כל היהודים מארצות הברית מגיעים לארץ ישראל.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כי נראה שרק העניים מגיעים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

לא רק העניים מגיעים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אלה שמסתדרים בחו"ל לא מגיעים.

היו"ר אוריאל בוסו:

בית המקדש שלנו היה פה או לא היה?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

לא רק עניים, הגיעו כולם. הגיעו בסוף - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

- - - ירושלים - - -

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

לא, לא רק ירושלים.

היו"ר אוריאל בוסו:

בית המקדש והבית שלנו, שבסוף נחרב, והמצור. ללא ספק, על זה אין חולק. אז גלינו מכאן, אבל תמיד שאפנו לחזור.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

איימן, מאז יציאת מצרים, שחזרנו לארצנו אחרי שיעקב ירד למצרים בגלל הרעב, מאז שעם ישראל חזר לפה, תמיד היה פה גרעין יהודי ששמר כאן על הגחלת, כולל פעמיים – שתי ממלכות.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני לא מדבר - - -

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

שתי ממלכות יהודיות - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני לא מדבר על טפטופים, אני לא מדבר על עשרה אנשים, 20 אנשים. היו במאה ה-18 אלפי יהודים במרוקו, עשרות אלפים, גם בעיראק וגם בלבנון וגם בסוריה, למה לא הגיעו לפה במאה ה-17 וה-18? זו השאלה. אם הגיעו עשרה אנשים, זאת לא תשובה על השאלה שלי. למה לא באו? הכול היה פתוח, לא היו גבולות.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

מה זאת אומרת? היו תנאים כאלה ואחרים שגרמו לזה שהם נשארו באותו זמן שם. אתה יודע, אני לא יכול להצדיק אותם - - -

היו"ר אוריאל בוסו:

לא רק, הערבים רדפו אותם פה, מה זאת אומרת?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

גם היו פה תנאים קשים, אבל זה הבית הלאומי של היהודים. לכל אורך הדרך, אחרי שהרומאים גירשו אותנו מכאן, היהודים חלמו, התפללו, קיוו לחזור לכאן, ואז התנאים הגיאו-פוליטיים העולמיים יצרו את העליות הגדולות של היהודים החל מאמצע המאה הקודמת קודמת, וברוך השם, חזרנו למולדתנו הטבעית.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אוריאל בוסו:

שאלה, אתה יודע, משהו בסוגריים: כשאתה מדבר כל הזמן ואומר "אנחנו" והכול – ירושלים מוזכרת פעם אחת בקוראן שלכם?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני אעלה ואענה על השאלה הזאת.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

בעזרת השם.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני אענה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

איימן, התנ"ך הוא ה"קושאן" שלנו. הקדוש ברוך הוא הבטיח לנו את המדינה הזו בברית בין הבתרים, אבותינו גרו פה, התהלכו פה בכל שטחי מדינת ישראל.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

ירדו אחר כך למצרים בגלל הרעב, חזרו אחרי יציאת מצרים, ומאז ההתיישבות היהודית לא פסקה פה אף פעם, פה היו שתי הממלכות שלנו, בית ראשון, בית שני. ברוך השם, הגענו לפה בראשית הציונות בעליות ענקיות, הקמנו פה ב-1948 מדינה לרווחת היהודים וכל תושבי ארץ ישראל, וברוך השם, הינה, אפילו אתה זוכה להיות חבר הפרלמנט שלנו. אפשר להתווכח אם זה נכון או לא נכון, אבל אתה פה. כן, אדוני? אני אקריא עוד פעם.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כמה פעמים מוזכרת המילה "דמוקרטיה" במגילת העצמאות?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

לדעתי אפס פעמים.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא מוזכרת.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

בסדר גמור. אתה יודע מה? בוא נלמד את הדברים, אנחנו נחזור שוב על מגילת העצמאות, ובעזרת השם, אם נחזור עליה עוד פעמיים או שלוש, יכול להיות שכבר נלמד חלקים גדולים ממנה בעל פה: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים, והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע, שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים וחלוצים, מעפילים ומגינים, הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו יישוב גדל והולך, השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית. בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו. זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי, שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי. השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים. שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל ישרים במולדת עמם. במלחמת העולם השנייה תרם היישוב העברי בארץ את מלוא חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להימנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות. ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. העצרת תבעה מאת תושבי ארץ ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצידם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה. זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת, ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מה-1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל. מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947, ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ ישראל בשלמותה. אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים. אנו קוראים – גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלק בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה הזמניים והקבועים. אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו. אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעלייה ובבניין, ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל. מתוך ביטחון בצור ישראל, היננו חותמים בחתימת ידנו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל אביב, היום הזה ערב שבת ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948".

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אה, את החותמים, אפשר. האמת היא שמגיע להם. אלה החותמים על מגילת העצמאות: דוד בן-גוריון, דניאל אוסטר, מרדכי בנטוב, יצחק בן-צבי, אליהו ברלין, פריץ ברנשטיין, הרב וולף גולד, מאיר גרבובסקי, יצחק גרינבוים, ד"ר אברהם גרנובסקי, אליהו דובקין, מאיר וילנר-קובנר, זרח ורהפטיג, הרצל ורדי, רחל כהן, הרב קלמן כהנא, סעדיה כובאשי, הרב יצחק מאיר לוין, מאיר דוד לוינשטיין, צבי לוריא, גולדה מאירסון, נחום ניר, צבי סגל, הרב יהודה ליב הכהן פישמן, דוד צבי פנקס, אהרן ציזלינג, משה קולודני, אליעזר קפלן, אברהם קצנלסון, פליכס רוזנבליט, דוד רמז, ברל רפטור, מרדכי שטנר, בן-ציון שטרנברג, בכור שיטרית, משה שפירא ומשה שרתוק. יפה. אתה לא צריך לקום. מה?

השר לירושלים ומורשת עמיחי אליהו:

לא, אני פשוט הולך לשם. אבל ראית, זה מסודר לפי - - -

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

לפי מה? לפי האלף-בית? לא, לא, מה פתאום.

השר לירושלים ומורשת עמיחי אליהו:

כן, כן, השמות שלהם לפי האלף-בית. לא?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

האמת - - -

השר לירושלים ומורשת עמיחי אליהו:

כן. נכון, חוץ מבן-גוריון.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

בוא נראה, כן, אתה צודק. "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו יישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית. בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו. זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי. השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים. שארית הפלטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל ישרים במולדת עמם. במלחמת העולם השנייה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להימנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות. ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה. זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקר​א בשם ישראל. מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויו​ת חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ ישראל בשלמותה. אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים. אנו קוראים – גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים. אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו. אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל. מתוך בטחון בצור ישראל היננו חותמים בחתימת ידנו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948". החתומים על מגילת העצמאות הם: דוד בן-גוריון, דניאל אוסטר, מרדכי בנטוב, יצחק בן-צבי, אליהו ברלין, פריץ ברנשטיין, הרב וולף גולד, מאיר גרבובסקי, יצחק גרינבוים, ד"ר אברהם גרנובסקי, אליהו דובקין, מאיר וילנר-קובנר, זרח ורהפטיג, הרצל ורדי, רחל כהן, הרב קלמן כהנא, סעדיה כובאשי, הרב יצחק מאיר לוין, מאיר דוד לוינשטיין, צבי לוריא, גולדה מאירסון, נחום ניר, צבי סגל, הרב יהודה ליב הכהן פישמן, דוד צבי פנקס, אהרן ציזלינג, משה קולודני, אליעזר קפלן, אברהם קצנלסון, פליכס רוזנבליט, דוד רמז, ברל רפטור, מרדכי שטנר, בן-ציון שטרנברג, בכור שיטרית, משה שפירא ומשה שרתוק. יש לי פה עוד משהו מאוד מאוד מעניין. אם נספיק נקרא אחר כך שוב, בסדר?

היו"ר אוריאל בוסו:

אמרו לי שאתה יותר יצירתי, ואתה חוזר על הדברים. בוא, אתה יכול להעביר פה שעה ככה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

באמת בא לי לקרוא את זה שוב. דוגרי, בא לי לקרוא את מגילת העצמאות שוב.

היו"ר אוריאל בוסו:

מוזמן.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

כי זה נראה לי חשוב מאוד.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אבל יש פה עוד מאמר שקראתי בדילוגים בפעם הקודמת, ונראה לי שכדאי לקרוא אותו ברצף. הוא מאוד רלוונטי לימים האלה – על ישראל בעשור השמיני, עצומות, משברים ומלחמות. כתב את המאמר הזה דוקטור מאיר בן שחר ממכללת שאנן והאוניברסיטה הפתוחה. הוא כתב אותו מתוך דאגה עמוקה למצב שבו אנחנו נמצאים. מסתבר שהעשור השמיני הוא עשור לא פשוט בכלל לאומות ומדינות. בואו נקרא. כך הוא כותב – בכל פעם שהוא כותב "אני" זה כאילו בשמו, ד"ר מאיר בן שחר: "בשבוע האחרון עברו דרכי עצומות מעצומות שונות שכולן מביעות בשם התורה זעזוע, שאט נפש וחרדה מהממשלה שקמה זה עתה. הן הגיעו אליי, מפני שאני מועמד טבעי לחתימה למחאה ולזעקה. אני מתפלל ב'שירה חדשה'" – זה הוא, כן? – "חבר בקבוצת הגבאים של המניינים המשותפים, בנותיי משרתות בצבא, ולאורך השנים האחרונות הייתי בגוש הנכון. לא חתמתי, גם אינני מתכוון לחתום, לא הלכתי להפגנה במוצאי שבת. מערכת הבחירות הסתיימה, וכעת הזמן לחשב מסלול מחדש תוך התבוננות מפוכחת במציאות. באופן פרדוקסלי משהו העצומות וחותמיהן מביעים למעשה את אמונם המלא בדמוקרטיה הישראלית. הם אינם חוששים להשמיע את קולם, הם אינם מפחדים להזדהות, והחשוב מכול – הם מאמינים שאמירות ציבוריות ברורות עשויות להביא לשינוי בדעת הקהל. שינוי זה יביא עימו גם שינוי שלטוני בהתאם לכללי המשחק הדמוקרטיים. לשון אחר: בעודם זועקים על קץ הדמוקרטיה הם מאמינים שהשלטון הנוכחי מקבל גם הוא את כללי המשחק הדמוקרטיים" – שמעת, אדוני השר? "ולוואי והייתי יכול לקחת חלק באופטימיות שמניעה את החותמים והחותמות. בשונה מהם אני סבור שמדינת ישראל והחברה הישראלית נמצאת בנקודת זמן מכריעה בחייה. כשם שלאדם ישנם גילאי משבר וגורמי סיכון, כך גם למדינות. לפני למעלה מ-20 שנה, כאשר מדינת ישראל חגגה יובל, אמר הרב יואל בן נון שהאתגר הגדול הוא להחזיק את הריבונות ביחד. הרבה לפני שנת ה-70 למדינה הזכיר לנו ר' יואל שהממלכה המאוחדת החזיקה מעמד 77 שנים; הממלכה החשמונאית – קצת יותר מ-70 שנים. מדינת ישראל אמורה לחגוג השנה 75. מאז ימי הר עציון אני לומד ומלמד היסטוריה, וככל שהשנים הלכו ונקפו שאלתי את עצמי מה פשר העשור השמיני. העשור השמיני והדור השלישי: התבוננות בהיסטוריה מלמדת שמשבר העשור השמיני איננו עניין יהודי דווקא; מדינות שמגיעות לעשור זה מתחילות לגלות סימני התפרקות כאשר התוצאה הסופית, התגברות והמשכיות שינוי משטרי או חיסול המדינה, תלויה בשלל גורמים נסיבתיים משתנים. ב-200 השנים האחרונות מדינות קרסו בעשור השמיני ללא קשר לשאלת המשטר, הרקע הדתי או התרבותי, אלא מפני שהן איבדו את הלכידות החברתית ואת תחושת השותפות החיונית לקיומה של חברה. הדוגמה הבולטת ביותר היא מלחמת האזרחים בארצות הברית, שמתרחשת כ-85 שנים לאחר הקמת המדינה ו-70 שנים לאחר כינון החוקה. איטליה המאוחדת הוקמה בידי קאבור וגריבלדי כמונרכיה חוקתית בשנת 1861; לאחר כ-65 שנים מוסוליני הצליח להקים בה דיקטטורה פשיסטית; הרפובליקה השלישית של צרפת שנוסדה בשנת 1871 נכנעה לגרמניה הנאצית כמעט 70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1940; ברית המועצות הקומוניסטית נוסדה בשנת 1917, ומעט יותר מ-70 שנה לאחר מכן ברית המועצות מתפרקת ורוסיה עוברת שינוי משטרי. על אף השינויים המשטרים והנסיבות ההיסטוריות המיוחדות וההבדלים התרבותיים ניתן לאתר מספר קווי דמיון לקריסתן של המדינות הללו סביב העשור השמיני לקיומן; משבר העשור השמיני הוא למעשה מלחמת הזהות של הדור השלישי למייסדי המדינה. המכנה המשותף למדינות שהוזכרו הוא שהן הוקמו בסערת העימות עם אויב חיצוני או פנימי. המצוקה והתקווה חייבו את החלקים השונים שהשתתפו בכינון המדינה לבצע פשרות כואבות כדי לקיים כוח משותף ואפקטיבי. כך החשמונאים הצליחו לכנס גורמים שונים ובהם החסידים, נאמני התורה, חוגים כוהניים ואפילו מתייוונים מתונים כדי להילחם באימפריה הסלווקית. בעקבות זאת נמנעו הדורות הראשונים של החשמונאים מליטול לעצמם כתר מלוכה והתחשבו בעמדות ההלכתיות של הפרושים. בתקופה המודרנית ארצות הברית וצרפת הינן דוגמה למדינות שנוסדו בסערת מלחמה תוך כדי פשרות בין גורמים שונים. 13 המושבות באמריקה התאחדו למלחמה בבריטניה על אף חילוקי דעות משמעותיים בשאלת העבדות. שאלה זו המשיכה להסעיר ולהתסיס את דעת הקהל האמריקאית בעשורים הבאים. התפשטותה של ארצות הברית מערבה וביסוס מוסדות המדינה והמשפט רק החמירו את העימות והפילוג; הרפובליקה השלישית של צרפת נוסדה על חורבות האימפריה של נפוליאון השלישי כאשר הצבא הפרוסי בפתח. מראשית ימיה הרפובליקה לוותה במתח מתמיד בין הימין, שתמך בהשבת המשטרה המלוכני על חשבון זכויות הפרט, ובכלל זה צמצום זכות ההצבעה לאגף השמאלי החילוני. כוחן של הפשרות הצליח לקיים את המדינה ואף להביא אותה להישגים משמעותיים במשך שני הדורות הראשונים. מדינת החשמונאים נעשתה למעצמה בקנה מידה אזורי, ארצות הברית התפשטה עד האוקיינוס השקט ונעשתה למעצמה מסחרית ותעשייתית עד לאמצע המאה ה-19; צרפת עמדה מול גרמניה במלחמת העולם הראשונה, ועל אף תרומתן של בריטניה וארצות הברית הצבא הצרפתי והנהגתו הם שנשאו בהצלחה בעיקר הנטל המלחמתי והביסו את גרמניה. על אף ההצלחות המשמעותיות בתחומי חוץ וביטחון – הצלחות שכאלו היו גם מנת חלקה של ברית המועצות, לדוגמה – שאלות היסוד החברתיות של המדינות לא נפתרו. הם אומנם שינו צורה, אבל המתחים החברתיים והתרבותיים המשיכו להזין את הפוליטיקה הלאומית. מדוע דווקא סביב העשור השמיני נעשו המתחים והעימותים לבלתי ניתנים להכלה והביאו לפירוק המדינה או הממלכה? כאן המקום להיזכר בממלכה המאוחדת של דוד ושלמה: הממלכה הוקמה בסערת מלחמת אחים בין שבט יהודה, שצידד בדוד המלך, ליתר שבטי ישראל, שתמכו בצאצאי שאול. המלחמה הסתיימה לאחר ניצחון צבאי של דוד, ואולם דוד השכיל לשלב מרכיבים ישראליים בשלטונו, ובראשם מינוי אבנר בן נר לשר הצבא. גם את הקמת הבירה בירושלים, שזה עתה נכבשה ונמצאת בנחלת בנימין ויהודה, ניתן לראות כצעד לקראת פיוס ואחדות. תחת מנהיגותו של שלמה המלך הגיעה הממלכה לשיאים מדיניים. היא נעשתה למעצמה אזורית. העוצמה המדינית והכלכלית באה לידי ביטוי בבניין בית המקדש, אך המתחים השבטיים לא נעלמו. ירבעם בן נבט משבט אפרים היה שטן לשלמה, ואולם ההצלחות הצבאיות והכלכליות יחד עם זיכרון מלחמת האזרחים הותירו את בסיס התמיכה של ירבעם צר, והוא נאלץ לברוח למצרים. בדור השלישי, הדור של רחבעם, נכדו של דוד, שבו המתחים והתפרצו. היה צורך בחוזה חדש ועדכני בין ברית השבטים. במקרא מתואר חוסר הנכונות של רחבעם כביטוי לזחיחות הדעת והיוהרה של הילדים לעומת שיקול הדעת והתבונה של הזקנים. מה מקורה של זחיחות זו? מדוע גם שבטי ישראל לקו באותה מידה של פלגנות? בדור השלישי או העשור השמיני המדינה כבר נתפסת כדבר מובן מאליו; מנגד התחושה אצל חלקים רבים היא שאין יותר מקום להמשיך בוויתורים, בהתבטלות ובהשהיית החזון הייחודי – כך מונחת התשתית למאבק חברתי שעשוי לפרק את המדינה. המדינה החשמונאית, ארצות הברית וצרפת הן דוגמאות נוספות למשבר העשור השמיני. כזכור, ארצות הברית הייתה מפולגת מראשיתה סביב שאלת העבדות. לאורך השנים נוסחו פשרות שונות בשאלה ללא הכרעה. הפור נפל כאשר מדינות הדרום העדיפו את האינטרסים הפרטיקולריים שלהם על פני פשרות כאלו ואחרות. ראוי לזכור שגם לינקולן לא דרש את ביטולה המוחלט של העבדות בשלבים הראשונים – והכריזו על פירוק האיחוד. צרפת בשנות השלושים הייתה אכולת שחיתות וקיטוב בין השמאל לימין. היא סבלה ממשבר פוליטי שבמהלכו קמו ונפלו ממשלות חדשות לבקרים. אלמלא המלחמה עם גרמניה, קרוב לוודאי שבשלב כלשהו הייתה צרפת מוצאת את האיזון הראוי ואת שיטת המשטר הראויה, כפי שהיה באיטליה בשנות התשעים של המאה הקודמת. ואולם, המלחמה עם גרמניה הנאצית החלה כאשר המדינה הייתה מפוצלת. פיצול זה בא לידי ביטוי במיוחד בעימות שבין המנהיגים הסוציאליסטים לבין חלקים מסוימים בימין הצרפתי, שכונו תבוסתנים על שום חוסר רצונם להילחם. את שורשיו של חוסר הרצון הזה ביטא אנרי פטן, גיבור מלחמת העולם הראשונה ומי שהוביל את הכניעה לנאצים והקמת ממשלת וישי, הזכור לשמצה. פטן כיהן כשגריר צרפת בספרד והיה מוכר כנציג מובהק של הימין השמרני. עם תחילת המלחמה הוא סירב להזמנת ראש הממשלה, איש השמאל אדואר דאלאדיה, להצטרף לממשלתו ולבטא אחדות לאומית לנוכח המלחמה. פטן המתין עד לתבוסות שספג צבא צרפת, ואז נעתר לבקשת הממשלה ליטול חלק בשלטון. עם יציאתו מספרד, מתוך מגמה לחתום על הסכם כניעה מול גרמניה, אמר פטן לשליט ספרד: ארצי הוכתה, והם קוראים לי לחזור בשביל לחתום על שלום ושביתת נשק, זאת התוצאה של 30 שנות מרקסיזם. עבור פטן השמאל הסוציאליסטי הצרפתי היה גרוע יותר מאשר שיתוף פעולה וכניעה להיטלר. מדינת ישראל בעשור השמיני – זו הייתה כותרת. בשני העשורים האחרונים חודדו השסעים התרבותיים בין הקבוצות השונות של החברה הישראלית. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא שובה של העדתיות כגורם משמעותי בפוליטיקה הארצית. אירועי שומר החומות החזירו בעוצמה רבה את שאלת מקומם ומעמדם של הערבים אזרחי ישראל לאחר 20 שנה שקטות באופן יחסי. אמת, המציאות החברתית מורכבת יותר. ישנם בהחלט וקטורים שפועלים בכיוון הפוך, כגון השתלבות של חרדים בשוק העבודה ונכונות של חלק מהציבור הערבי להשעות את המאבק הלאומי. המגמה הראשונה באה לידי ביטוי במקומות העבודה, והאחרת זכתה לייצוג פוליטי בדמותו של מנסור עבאס. איזה מן הווקטורים יגבר? מדינות וחברות אינן מידרדרות ברגע אחד למלחמת אחים. אחד התסכולים הגדולים ביותר בלימוד ההיסטוריה הוא ההבנה שלאורך הדרך לתהום היו פזורים מספיק תמרורי אזהרה, ולצידן הזדמנויות לא מנוצלות להיחלץ מהנתיב שבו ההיסטוריה צעדה. אחד המאיצים המשמעותיים ביותר, המשמש גם תמרור אזהרה לקראת התפרקות החברה, הוא משבר פוליטי חמור שאינו מאפשר יציבות שלטונית. בשלוש השנים האחרונות חווינו משבר פוליטי שלווה בשאלות משפטיות ציבוריות חמורות, כגון חילופי שלטון מסודרים, מעמדו של יושב-ראש הכנסת ואחריותו ועוד. ועדיין, המשבר הפוליטי לא פגע באופן חמור בתפקוד הסדיר של המדינה בשל החוזק של המוסדות הממלכתיים שנבנו בעשורים האחרונים. הנזקים של המשבר הפוליטי באו לידי ביטוי בתחושת חוסר יציבות שחלחלה לחלקים רבים באוכלוסייה. תחושה זו הביאה מצידה את החברה הישראלית לקראת תמרור האזהרה השני – עלייתן של תנועות קיצוניות שמזהות את המשבר התרבותי-חברתי ומצליחות לשאוב ממנו כוח. אין דרך אחרת להסביר את עלייתו המטאורית של בן גביר מגורם שולי בקצה הקשת הדתית לכוח פוליטי שזוכה לאהדה רחבה. זה לא המקום לנתח מה בדיוק יש בעוצמה יהודית ובאיתמר בן גביר שקוסם לאנשים כה רבים. הדבר החשוב הוא שעצם עלייתו היא תמרור אזהרה שמלמד על צורך ונכונות של אנשים רבים, רעיונות שבעבר הלא-רחוק נראו מעבר לסביר ולמקובל. המשבר הפוליטי גם יצר מחנות פוליטיים שיותר ממה שהם מבטאים אידיאולוגיה הם מכונני זהות. את החברה הישראלית מלווים כמה קווי שבר: דת ומדינה, עדתיות, התיישבות ביהודה ושומרון, היחס לערביי ישראל. עד לאחרונה קווי השבר האלו לא היו בהכרח חופפים. אנשי הקשת המזרחית העלו על נס את עוולות ישראל הראשונה אבל גם קידמו שלום ודו-קיום. החברה החרדית הייתה מוטרדת מאוד משאלות של דת ומדינה אבל נמנעה מעיסוק בשאלות של ימין ושמאל, מלחמה ושלום. ניתן אפילו להרחיק עד ימי בגין והתנגדותו לממשל הצבאי בישובים הערביים. ואולם בשלוש השנים האחרונות קווי השבר החלו להתיישב זה על גבי זה. גוש אחד דוגל במסורתיות, זועק את העוולות שנעשו לישראל השנייה ותומך במדיניות ימין בכל מה שקשור בהתיישבות ביהודה ושומרון. תמונת הראי נמצאת בגוש השני. חוסר היכולת לחתור תחת הזהויות הללו בא לידי ביטוי בכישלון החברתי והפוליטי של נפתלי בנט וימינה. העימות הזהותי נפרס על פני כל קווי השבר, ומכאן נובעת גם חוסר היכולת להציג פשרות או חזית אחידה בחלק מנושאי הליבה. האור והחושך אינם משמשים בערבוביה אלא עבור כל צד. הצד האחר כולו חושך, או כולו אור. מה הלאה? המתח הפוליטי האדיר שהצטבר ביחד עם השסעים המובנים שהולכים ומתחדדים בעשור השמיני, ואיתם תמרורי האזהרה שזה עתה חלפנו על פניהם, מחייבים שלא לקבל שום דבר כמובן מאליו. מדינות קמות ונופלות. אחים ואזרחים גדלים ביחד, ועשויים להילחם זה נגד זה. הלקח החשוב ביותר שההיסטוריה מלמדת אותנו – שהכול יכול לקרות. כיוון שכך, המשימה החשובה" בעיני הכותב "איננה לבצר את הגוש ולמחות בקול גדול אלא לבנות גשרים מעל המים הסוערים, לאתר שותפים בכל המפלגות שמבינים את חומרת המצב ולא יהססו לפעול ביחד, גם נגד עמדת חבריהם למפלגה ולשבט. עלינו להציב לעצמנו קווים אדומים לשיח, לחקיקה, למדיניות הממשלה ומחאה בדיוק כפי שעשו הסבים והסבתות שלנו לפני 75 שנים. עלינו להפנים שגם בדור השלישי והרביעי לא נוכל להגשים במלואו אף חלום של אף קבוצה, אבל נוכל לחפש ולממש תקוות משותפות".

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. את מי ציטטת, חבר הכנסת כהנא?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

המחליף שלי כבר פה?

היו"ר משה טור פז:

כן. את מי ציטטת?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

המאמר הזה היה של ד"ר מאיר בן שחר.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. לרשותך שש דקות. בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני איש פוליטי ולא מערבב בין דת לפוליטיקה, אבל בכל זאת הדברים לא נכונים אז צריך לתקן אותם. מי שהיה במקומך יושב-ראש הכנסת וניהל את המליאה, אוריאל בוסו, חבר הכנסת, אמר שהקוראן לא השתמש במונח או במילה "ירושלים". אני רוצה לתקן. הקוראן התייחס לירושלים בהרבה פסוקים, למשל (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם). יש עוד הרבה פסוקים כמו (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם), ועוד ועוד ועוד. לכן אסור לשקר. אבל אני רוצה להגיד משהו אחר. שדווקא בתורה ירושלים לא מוזכרת. כלומר בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים. כל חמשת הספרים של התורה כולם – לא בבראשית מוזכרת ירושלים ולא בשמות, לא ויקרא ולא במדבר ולא דברים. אני רוצה להגיד שכשהזכרתי את הקוראן, למשל, המוביל בפרשנים, שזה מוחמד ג'ריר א-טברי, שהיה במאה העשירית, כלומר 100 שנה לפני הקונגרס הציוני הראשון, הוא פירש את אל-קריה, כלומר ירושלים, והייתה תמימות דעים בקרב כל הפרשנים. אז כשנדבקתי בקורונה הייתה לי הזדמנות לקרוא את כל ספרי הדת, והאמת שזו פעם ראשונה שאני מגלה שירושלים לא כתובה בתורה. זו פעם ראשונה.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת עודה, רק כדי לדייק, אתה צודק שהשם "ירושלים" הוא שם שמופיע בהמשך התנ"ך ולא בחמישה חומשי תורה. מה שמופיע זה "המקום אשר יבחר ה'", ועוד, במקומות נוספים "שלם". אבל נכון ש"ירושלים" בכתיב הזה אכן לא מופיע. רק נדייק, כי הדברים מקבילים במידה מסוימת למה שהקראת מהקוראן, שהפרשנות אומרת: זו ירושלים. רק בשביל הצדק ההיסטורי.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני חושב שזו הערה חשובה. אבל חברים, אני לא איש דת, אני לא מערבב בין דת לפוליטיקה. אני חושב שהעיקר הוא שיש פה שני עמים, יש עם פלסטיני שטרם מימש את זכותו להגדרה עצמית, וירושלים המזרחית אמורה להיות בירת פלסטין, וכך יהיה שלום שיטיב עם כולנו. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רק רציתי להגיד ליושב-ראש - -

היו"ר משה טור פז:

כן, בבקשה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

- - הדיון הקודם שהיה פה היה על הקשר של הדתות לירושלים. ירושלים מוזכרת בתנ"ך יותר מ-600 פעמים.

היו"ר משה טור פז:

מאות פעמים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

667 פעמים.

היו"ר משה טור פז:

בשמות שונים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

וזה היה הדיון מקודם.

היו"ר משה טור פז:

כן, הבנתי, אז זה ההקשר. טוב. לרשותך שש דקות, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אין ספק שהאירוע של ההפגנה היום בעקבות ההצבעה בוועדת החוקה, חוק ומשפט, בכל מה שקשור לרפורמה, מה שנקרא הרפורמה המשפטית, וכל הוויכוח סביב ההפגנות והשתתפות האוכלוסייה הערבית בהפגנות אלה. כולנו גם שמענו אתמול – וזה המשך של דברים בשבועות האחרונים מיושב-ראש האופוזיציה לגבי מיהו ומהי אופוזיציה בכנסת הזו. אני רוצה להזכיר ליושב-ראש האופוזיציה ולהגיד: הפוסל במומו פוסל. ואני רוצה להזכיר שיצחק רבין לפני רציחתו, כשנשאל איך הוא יכול לבצע נסיגה משטחים כבושים כשהוא מסתמך על סיעות ערביות, התשובה שלו הייתה שזו שאלה גזענית. ועצם הדיבור של יושב-ראש האופוזיציה על סיעת חד"ש-תע"ל שהיא לא חלק מאופוזיציה ושהוא לא רוצה לראות אותה כחלק מהמאבק על הדמוקרטיה הוא שיח גזעני. האוכלוסייה הערבית, וחד"ש-תע"ל במרכזה – אנחנו מובילים את המאבק הדמוקרטי האמיתי במשך שנים. האוכלוסייה הערבית כמיעוט לאומי במדינת ישראל שנים רבות, ומכל הממשלות שהיו לאורך שנים היא סבלה מהזנחה ואפליה. מי שצריך להיאבק על דמוקרטיה אמיתית זאת האוכלוסייה הערבית. המאבק שלנו הוא למען שוויון מלא, המאבק שלנו הוא למען צדק חברתי, המאבק שלנו הוא למען שלום. ולכן, שאף אחד לא יטיף לנו מוסר. ולכן, אנחנו כאוכלוסייה ערבית גם חוששים מכל המהלכים שקורים בתוך הרפורמה המשפטית. הרפורמה שמדברים עליה היום היא רפורמה שיכולה אכן לסכן את הדמוקרטיה. וכשרפורמה באה לסכן את הדמוקרטיה, אנחנו כמיעוט מהראשונים שנשלם את המחיר. אכן מערכת המשפט צריכה רפורמה, ואנחנו הכי ביקורתיים כלפי מערכת המשפט לאורך שנים רבות, כי מערכת המשפט – גם בית המשפט העליון לא היטיב איתנו בסוגיות המהותיות שנים רבות. אני בא מהנגב, ובית המשפט העליון לאורך שנים לא היטיב עם הערבים הבדואים בנגב בסוגיות המהותיות בקשר לבעלות על הקרקע, ולו פעם אחת בית המשפט העליון לא פסק לטובת האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. כולנו ראינו באום אל-חיראן שגם כשבאו לתכנן יישוב יהודי על יישוב ערבי בית המשפט לא אמר את דבריו, וגם כשנרצח באום אל-חיראן יעקוב אבו אלקיעאן בית המשפט העליון לא מצא לנכון לעשות צדק, למרות עדויות ברורות בכל המערכות של המשפט שהראו בבירור שנעשה עוול שם. ולכן במאבק על הדמוקרטיה האמיתית אנחנו חלק ממנו. אבל אני רוצה גם להזכיר לכולם שאין דמוקרטיה עם כיבוש. אי-אפשר לכבוש עם אחר ולהיות נאורים ודמוקרטיים.

היו"ר משה טור פז:

תם הזמן.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

ואי-אפשר לראות בדברים שנעשים בשם הכיבוש דברים מוסריים. דברים כאלה לא יכולים ללכת עם דמוקרטיה. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי. לרשותך חמש דקות, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה. כבוד יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, לפני שאני אקרא פה את הנאום, אני רוצה לספר שמחר פג תוקפו של חוק שהוא סמל, חוק חשוב מאוד, חוק רן כהן לזכויות הרכישה של הדיור הציבורי. וזה כואב לי. החוק הזה היה חוק של הסכמה בכנסת מורכבת בעבר, חוק שבזמנו העביר אותו חבר הכנסת רן כהן עם ח"כים נוספים, שבעצם אפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את הבתים שלהם במחיר מופחת. בתים, בוא נגיד – כולם יודעים איך נראים בתי הדיור הציבורי היום: מתפוררים, לא טובים במיוחד. אבל דירה היא משהו שגם לא פעם מנתק מהרב-דוריות של עוני. ובמקום לבנות עוד דירות ולהרחיב את החוק הזה ולממש אותו – החוק הזה, מה שהוא אמר זה שהכספים ממכירת הדיור הציבורי, הדירות הללו, יחזרו חזרה לרכישה. כך החוק הזה עבר, אבל הוא לא יושם. זאת אומרת, נכנסו הכספים, האוצר לקח, לא הייתה רכישה. אז עכשיו עושים פה עוול על עוול. בעצם משסים בין מי שממתינים לדיור הציבורי למי שזכאים לרכישה, ובעצם עושים פה משהו שבעיניי הוא בכייה לדורות. ואני ציפיתי ששר השיכון החדש יעשה מעשה שיהיה סמל. מחר בוועדת הצעירים בראשותי אני מקיימת דיון על הנושא הזה, בגלל שזה משפיע על הבנים הממשיכים והילדים של דיירי הדיור הציבורי, ובשבוע הבא אני מעלה את החוק הזה כאן במליאה. אני רוצה להסתכל בעיניים לכל מי שמדברים על ישראל השנייה ולא יצביעו לחוק הזה. אני מקווה שזה לא יהיה המצב. אבל אני רוצה לספר לך, יו"ר הכנסת, שאני שמעתי היום משהו. שמעתי שדודי אמסלם, זה שהעדיפו את לוין על פניו, שיקר ואמר שהוא ראה שהמפגינים שלנו באו עם המרצדסים ושעוני הרולקס, ושהוא יעשה את המהפכה על אפם ועל חמתם.

המפגינים שלנו, סימון, באו ברכבות שמירי לא תגברה, באו ברכבים ובאוטובוסים ובתחבורה ציבורית כדי למחות על הדמוקרטיה פה, והוא עושה אותם איזה פריבילגים מנותקים.

הוא מתבלבל. היום, בדיון שלי על השלכות הרפורמה המשפטית על צעירים, מי הגיעו? הגיע בן ניתאי? לא. הגיעו אירית טויטו, נעם ממן, אמרי זגורי, אבי דבוש. מי נראה לך האוכלוסיות המוחלשות שייפגעו? תורמי פורום קהלת, דנצ'יק ויאס? חברי מרכז ליכוד שמקורבים לשר הנוסף במשרד המשפטים? של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר על מאות אלפי אנשים שיוצאים שבת אחרי שבת. אתה יודע, דודי, ההפגנות האלה לא קורות רק בקפלן. אני הייתי בשבת האחרונה באשדוד, הייתי בראשון לציון, הייתי בחיפה - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

בנתניה.

נעמה לזימי (העבודה):

- - הייתי בנתניה, סימון, והיה מרגש והיה מדהים, וראינו אוהבי ישראל נלחמים על המקום הזה. איפה שעם ישראל נמצא ויודע שהוא ייפגע – שם יש הפגנה, שם יש מאבק. השתתפו היום בהפגנות 250,000 איש. אל תזלזלו בזה, אל תבטלו את זה. הציבור יוצא החוצה להגיד לכם די. בוא תראה לי איפה מגרש המרצדסים שהם חנו בו. לעומת זאת, אני מכירה כמה מפגינים שלא חסר להם כסף בכיסים. אני אגיד לכם: למשל השר גולדקנופ ושקיות הלואי ויטון שלו; השר גלנט, שבנה לא חוקי.

היו"ר משה טור פז:

גברת לזימי, חברת הכנסת לזימי, את יודעת שעל פי תקנון הכנסת אסור להראות תמונות. בבקשה. חברת הכנסת לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

נתניהו וביתו בקיסריה. על זה אנחנו משלמים גם, על הבית הזה אנחנו גם משלמים עכשיו, הבית שלו בקיסריה.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת לזימי, אני מבקש ממך. חברת הכנסת לזימי, אני מבקש ממך.

נעמה לזימי (העבודה):

בואו נדבר על בית הנופש של דרעי בספסופה - -

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת לזימי, נא להסיר את הדברים. נא לרדת מהדוכן.

נעמה לזימי (העבודה):

- - בואו נדבר על האיש העשיר בכנסת, שכל הרמת כוסית שלו – 300,000 שקל.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת לזימי, נא לרדת מהדוכן.

נעמה לזימי (העבודה):

אבל רגע, מה עם הבית של גלנט? הבית הלא-חוקי שלו.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת לזימי, הפרת את התקנון.

נעמה לזימי (העבודה):

למה השכחתם את הבית של גלנט?

היו"ר משה טור פז:

נא לרדת מה - - -

נעמה לזימי (העבודה):

אלה, אלה ישראל השנייה שלהם.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת לזימי, נא לרדת מהדוכן.

נעמה לזימי (העבודה):

טוב, אני ארד מהדוכן. אני ארד מהדוכן, חברים, כי אני גם מעריכה אתכם - -

היו"ר משה טור פז:

יש למקום הזה כללים, אני מבקש לכבד אותם. נא לרדת.

נעמה לזימי (העבודה):

- - לא רוצה להעמיד אתכם במקום הזה, אבל אתם לא תדברו איתנו על ישראל השנייה והראשונה.

היו"ר משה טור פז:

סדרניות, נא להוריד את חברת הכנסת לזימי. לא בכוח, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

חבורת מנותקים, נהנתנים, שלא רואים - -

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

- - את הדבשת של עצמם.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. אני מודה לך על הדברים. יש למקום הזה תקנון, נא לשמור עליו. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - - הבית שלך בראשון - - -

נעמה לזימי (העבודה):

שבנה לא חוקי - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הבית שלי בראשון?

נעמה לזימי (העבודה):

האחוזה הלא-חוקית - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

איזה בית בראשון?

נעמה לזימי (העבודה):

אני הח"כית היחידה פה שגרה בשיכון, אז בואו נדבר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה לא הראית את הווילה שלו בראשון?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא. בכפר שמריהו, מה זאת אומרת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אה, אתה בפתח תקווה בכלל.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

ערב טוב.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת שוסטר, לרשותך 14 דקות.

נעמה לזימי (העבודה):

שוסטר, תראה את הבית של גלנט.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

תודה רבה. סדרניות, סדרנים, יכולים להירגע, לא יהיו גימיקים.

היו"ר משה טור פז:

אני מודה לך על זה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

כן. אני בראש ובראשונה, חברות וחברים, מבקש להשתתף באבל העמוק של משפחתו של סמל ראשון אסיל סואעד, לוחם משמר הגבול מחוסנייה. מקרה טרגי. אלו פני הדברים כאשר עוסקים בביטחון, אין שום מצב של מאה אחוז. זה לא משחקי מחשב, וגם שם יש טעויות. אסון. אנחנו עם המשפחה, עם החברים, עם הרעים לנשק. היום, אדוני היושב-ראש, היה יום דרמטי, יום דרמטי בכנסת ומחוצה לה. עצם ההחלטות שהתקבלו בוועדת החוקה, חוק ומשפט הן הצהרה או לבוש כואב, קשה, של מרוץ בלתי נסבל לשינוי – שינוי תוכן, שינוי תוכני – של כללי המשחק, הדרך שבה אנחנו עובדים. יש פה שילוב, מין לפיתה כזו, הן של תוכן והן של צורה. התוכן הוא אינו מדיניות שנויה במחלוקת והוא לא רק תהליך כואב, קשה, דורסני, אלא שילוב בלתי נסבל של שניהם. כאשר אנחנו מדברים על שינוי כללי משחק ולא על מדיניות שנויה במחלוקת, אני אתן שתי דוגמאות למדיניות שנויה במחלוקת. לפני 40 ומשהו שנים יצאנו, מי שהיה בגיל המתאים, למלחמה, מלחמת לבנון – "מבצע", קראו לזה – ואני הייתי בין המפקדים, הקצינים, שחשבתי מהיום הראשון שמדובר בטעות, אבל יצאתי. אדוני היושב-ראש, הייתי כשנה אחרי פציעה – לא נוראית אבל לא פשוטה, אני לא רואה בעין אחת – אבל יצאתי למלחמה שהממשלה הנבחרת, שלא הצבעתי עבורה, החליטה עליה, משום שזה מה שעושים במדינה דמוקרטית. וכעבור 20 שנה, חברים, חברים שלי, שהחלטות מדיניות אחרות – תהליך אוסלו, ההתנתקות – שהתקבלו על ידי ממשלות אחרות, היו קשות להם מנשוא, וברובם הגדול עמדו באתגר הזה – אתגר, נקרא לזה, הממלכתיות. הקבלה, הרכנת הראש הכואבת כל כך בפני המלכות המשותפת, בפני הריבונות המשותפת שלנו. אבל פה מדובר בשינוי כללי משחק – ולא לעתיד לבוא, לא לכנסת הבאה, אלא כאן, עכשיו, רטרואקטיבית – כואב וקשה. ומנגד, היום, הפגנת עוצמה של ההתנגדות למהלך שהתבצע בתוך הכנסת, ושוב שני רכיבים: הרכיב האחד הוא רכיב התוכן, ההתנגדות המנומקת לתכנים שפוגעים בבסיסה של הדמוקרטיה, הרכיב של חירות העם, הרכיב של הגבלת כוחו הטוטלי של השלטון, ולצד התוכן, הכלי העוצמתי – ההתארגנות האזרחית המאוד-מרשימה, שהיינו מוותרים עליה, שעומדת אל מול התהליך שמתבצע כאן בכנסת. המשימה המשותפת, אדוני היושב-ראש וחבריי, חברותיי, כבוד השר, המשימה המשותפת שלנו לעת הזו היא לאו דווקא למנוע מעצמנו, מכל אחד מאיתנו את המחשבות שלו, את הערכים שלו, את העקרונות שלו. המשימה, כפי שאני מבין אותה לעת הזו, היא להימנע מעימות, מהעימות החזיתי שמתרגש עלינו בין בית המשפט העליון לבין הממשלה, בין שתי הרשויות החשובות הללו; עימות שהוא לא יהיה עוד עימות ככל העימותים שהיו בעבר – זה כשלעצמו לא דבר פסול; איזונים ובלמים ראוי שיהיו, אבל לכולנו ברור שזהו עימות כל העימותים, ואני חושב שראוי להימנע מזה. ולכן, הקריאה הנרגשת של הנשיא לפני – כמה? – 28 שעות, היא קריאה נכונה, בסיס ראוי למציאת מסגרת לדיונים רגועים, כפי שראוי לעשות בנושא כל כך חשוב כמו המבנה המשטרי שלנו, האיזון בין הרשויות. להפתעתי, או הייתי אומר באופן קונטרוברסלי לעימותים הגדולים בוועדה מצד אחד ולציבור הגדול שהיה מחוץ לכנסת היום, בתוך הכנסת התנהלו כמה דיונים שיצא לי להשתתף בהם, ואני אגע בהם. אני רק רוצה לציין שהדיונים הללו – בנושא רעידות אדמה, בנושא יוקר המחיה, בנושא השירות שאנחנו נותנים לאנשים המבוגרים הסיעודיים, בנושאי חקלאות – כל אלו מייצגים שורה שלמה של נושאים שלהם צריך להקדיש את משאבי הזמן, משאבי המנהיגות שלנו, גם בממשלה, גם בכנסת, ובמקום זה אנחנו נמצאים בפקק, או פוקקים לעצמנו את המשאב הכל-כך חשוב, בעיקר המשאב החקיקתי, של המוסד המכובד הזה, של בית המחוקקים שבו אנחנו חברים, בסוגיה שגם אם אני מקבל שהיא חשובה, בוודאי למי שמציע את החקיקות הללו, היא בוודאי לא בהולה. הבהלה בהקשר הזה – החיפזון הוא מן השטן, והוא בוודאי מבעיר תבערות שבינן לבין שימור החוסן הלאומי אין לא דבר וחצי דבר. בוועדת הפנים בראשותו של חבר הכנסת יעקב אשר הייתי שותף לדיון חיוני בנושא רעידות אדמה – שוב, מסוג הדברים שלצערי לא תהליכים אסטרטגיים מסודרים מובילים אותנו. אני עסקתי בזה כסגן שר הביטחון בוועדת השרים בממשלה הקודמת, מוכנות המרחב האזרחי למצבי חירום. בחירות – ולא יכולנו להמשיך. הנושא עלה לסדר-היום בגלל האסון הכבד בטורקיה ובסוריה, ועסקנו בהיערכות שלנו. מדינת ישראל עושה מאמצים בשנים האחרונות, אבל היא עושה מאמצים קטנים. אני אתן רק דוגמה: הצורך שלנו בחיזוק מבנים – שזה רק השלב הראשוני של המוכנות שלנו, אדוני היושב-ראש, לקראת רעידת אדמה; זה ההכנות שלפני. שני השלבים האחרים זה הפעולות שיש לעשות תוך כדי, ואת הפעולות האחרות, פעולות השיקום הגדולות שצפויות לנו אם וכאשר הרעידה תגיע. ובכן, אנחנו צריכים לדבר במונחים של משהו בסביבות, אני מעריך, 10 מיליארד, 15 מיליארד שקל. משרד השיכון דיבר על 4-3 מיליארד ראשונים לחיזוק מבנים בעשר הערים המועדות, באזור השבר הסורי-אפריקאי, ואנחנו נמצאים לצערי באחוזים בודדים מתוך הסכום הראשוני הנמוך. כלומר, אנחנו רחוקים, רחוקים מאוד. רק בשביל לסבר את האוזן, ההוצאה הזו, שהיא לא קטנה, נגיד 10 מיליארד שקל, שפרוסה על פני היכולת האמיתית של מדינת ישראל, בוודאי על פני עשור, זה נושא שאפשר לדבר עליו. מיליארד מתוך תקציב של כמה? סביבות 400 מיליארד. זה בוודאי דבר אפשרי. קל וחומר לנוכח שני אתגרים: אחד וקודם כול, מספר הנפגעים העצום שאנחנו צריכים להתכונן במידה שאנחנו לא נבצע את החיזוקים והבניות המחודשות; והעובדה שהפעולות שאנחנו נצטרך לממן אותן לאחר מעשה יהיו בסדרי גודל "קורונאים" הייתי אומר – בסביבות ה-100 מיליארד שקל. מי מאגף התקציבים שנודדת עליו שנתו ושומע אותנו, אני חושב שאין הרבה השקעות כל כך משמעותיות מבחינת דם ודמים, כן? גם חיי אדם וגם הוצאות כספיות שיצאו מאיזשהו מקום. אני מציע שבזה אנחנו נעסוק. יש סוגיה שקשורה בהיררכיה התפקודית. יש את רח"ל, רשות החירום הלאומית, שנמצאת במשרד הביטחון, אבל אנחנו לא סגורים – ויש מה לעשות – בסוגיית הכפיפות, ההיררכיה, בין משרדי הממשלה. כבר היום משרדי הממשלה מחויבים, כל אחד על פי גודלו ומשימותיו, לבצע משימות שקשורות במוכנות לרעידת אדמה, אבל אולי למעט המבקר הפנימי, מבקר המדינה, אין מי שיטיל את מוראו על המשרדים, והנושא הזה חייב בתיקון. אנחנו חייבים להתעסק בהגמשת חקיקה בנושא הקלת הבינוי, הפינוי, החיזוק. צריך לאפשר ככל האפשר לרשויות המקומיות לקבל חלק מהמשימות. דיברתי קודם על המחויבות של כל משרד, אבל יש גם שאלות של שיתוף פעולה, של שת"פ בין-משרדי. אנחנו עשינו דבר חשוב לדעתי, קטן, אולי פרומיל מהעבודה שצריך לעשות, בין משרדי הביטחון עם תקציבי המיגון, יחד עם משרד השיכון. היה אולי שת"פ בין גנץ לאלקין, שחשוב לזכור אותו לטובת הפריפריה, שהיא גם ספר וגם סוציו-אקונומי כזה שצריך לשפר אותו. ובאמת גם בקריית שמונה וגם בשלומי אנחנו הולכים לפעולות משותפות, לאיגום תקציבי. רצינו גם את מפעל הפיס, לא הלך. וכל זה יאפשר כמובן לכוחות עסקיים – כוחות השוק, נקרא להם – שלא יכולים לעבוד באופן עצמאי, כי יש כשל שוק או שמראש השוק לא נכנס לפעילות שהוא יכול לעשות במרכז הארץ לפריפריה.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

עוד שתי נקודות בקצרה. תוך כדי מצב החירום פיקוד העורף אימן, או מאמן, נערים בכיתות י'. אני חושב שצריך להיכנס לאימון גם של בוגרים, של צוותי חילוץ והצלה; ותוכנית השיקום שהממשלה הקודמת החליטה עליה והתחילה רק את הצעדים הראשונים – יש לצפות שהממשלה הנוכחית תמשיך, משום שלאחר הרעידה צפויות לנו שנים של פעולות, ויש לתכנן אותן. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. לרשותך 12 דקות. בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. כנסת נכבדה, כבוד היושב בראש, היום הזה – היום הסוער ולא בגלל מזג האוויר, גם סוער בפנים, בבניין פה, וגם סוער בחוץ – שעשרות ואולי מאות אלפים הגיעו לירושלים מכל הקצוות של המדינה כדי להפגין וכדי להשמיע את קולם, יירשם בהיסטוריה של המדינה, יירשם בהיסטוריה של הארץ הזו. שאנשים, אזרחים, שמרגישים שהולכת להם לאיבוד המציאות שהם מכירים, יצאו להגן על המציאות הזו, ויצאו להגן תחת הסיסמה "להגן על הדמוקרטיה". אני אמרתי את זה ואני אומר את זה שוב – כולי מלאת הערכה וכבוד לאנשים שהיו מוכנים להשבית את העבודה שלהם, לנטוש את מקום העבודה ולהגיע לפה כדי להגן על מה שהם מאמינים בו וכדי לנסות לשמור את מה שנשאר מערכי הדמוקרטיה כמו שהם מבינים אותם. ואני שואלת את עצמי כל הזמן, מאז שהתחלנו את כל חלום הבלהות הזה שאנחנו חיים בו בתקופה האחרונה, את השאלה שכולם מפנים אלינו, חברי הכנסת הערבים והמנהיגות הערבית – למה הערבים לא מצטרפים בהמוניהם למחאה הזו? והשאלה תמיד בצורה של ניסיון להאשים, ניסיון להגיד שאנחנו כאילו לא יודעים שהמערכה היא מערכה חשובה ושצריך להתגייס אליה ולצאת כדי להגן. אני רוצה להגיד לכולם פה שאני חושבת שהאוכלוסייה הערבית מבינה, בחלק גדול, את כובד השינויים שהולכים להתחולל אם תמשיך הקואליציה לדהור לכיוון התהום הזו, ואם תצליח איכשהו, רק בעניין של הצבעות, להעביר את ההפיכה השלטונית שמתוכננת בימים האלה. האוכלוסייה הערבית יודעת שהפגיעה הראשונה תהיה בעיקר בה. אבל למה היא לא מתגייסת למחאה הזו? את האצבע המאשימה צריך להפנות דווקא למי שקוראים לעצמם אופוזיציה לוחמת במשכן הזה. הם צריכים לשאול את עצמם את השאלה איך הם מצליחים שוב ושוב להדיר אפילו את האוכלוסייה שהכי נפגעת מהשינוי הזה מהמחאה שמתחוללת בימים האלה. בואו נשאל את עצמנו, בכל דמוקרטיה – ואני מודה לחברי ד"ר ראיף זריק על מאמר שהוא כתב ביום שישי, מאמר מאוד פוקח עיניים, והוא שאל ואמר שבדרך כלל בדמוקרטיה שואלים שתי שאלות מהותיות: מה הוא המבנה השלטוני שמגדיר את הדמוקרטיה ושומר על האיזונים והבלמים בין הרשויות השונות, ומה הן הסמכויות של הרשויות האלה – אם זו המערכת המשפטית, אם זו מערכת החקיקה ואם זו הממשלה או הזרוע הביצועית. והשאלה השנייה, שהיא לא פחות חשובה, היא מי הן הקבוצות שנהנות מהדמוקרטיה הזו. מי בעצם נהנה מהדמוקרטיה? ובמציאות הישראלית – אמר את זה עכשיו גם חברי יוסף עטאונה, ואנחנו אומרים את זה כל הזמן – לצערי, אנחנו לא היינו מהקבוצה שנהנית מהדמוקרטיה הישראלית. הדמוקרטיה שהיום מנסים להגן עליה, אנחנו לא קטפנו את הפירות שלה. ובעצם, גם מערכת בתי המשפט לא הייתה צודקת איתנו ולא עשתה לנו צדק בהרבה מהפניות, כאשר פנינו וניסינו להתייחס לזכויות שלנו כאזרחים שווים, כמו שהחוק אמור להיות. אבל אי-אפשר להבין את זה ולהבין את ההשלכות של ההפיכה השלטונית הזו והשלכותיה על האוכלוסייה הערבית ועל האזרחים הערבים בלי לקרוא את ההסכמים הקואליציוניים. המחאה, כאשר היא יוצאת כדי להגן על הדמוקרטיה שלא כל אזרחי המדינה נהנו ממנה ולא כל אלה שנמצאים תחת השלטון הישראלי, אפילו אם הוא בצורת כיבוש נהנו ממנה – המחאה, כאשר היא יוצאת לרחובות ולא רוצה להתייחס ולתת תשובה לשאלה השנייה שהעליתי, המחאה שמתקיימת היום והאופוזיציה שיושבת פה רוצות להתייחס רק לשאלה הראשונה: מה הוא מבנה הכוח ומה המבנה השלטוני הקיים, ואיך מנסים לשנות אותו. אבל מי ייפגע ואיך ייפגע, ומי נהנה מהשלטון הזה – לא רוצים להתייחס אליו. למה? כי אז זה חושף אמת, שדמוקרטיה אמיתית לא התקיימה פה. ותשובה לשאלה הזו מחייבת גם את אלה שיוצאים לרחובות לשאול את עצמם איזה סוג של דמוקרטיה אנחנו כן רוצים – הדמוקרטיה שמנכרת 22% מאזרחי המדינה? הדמוקרטיה שאי-אפשר שייהנו ממנה 22% מהמדינה וגם עם שלם שנמצא תחת הכיבוש של המדינה? וכדי להבין, בואו נקרא את ההסכמים הקואליציוניים ונראה מה העקרונות שנמצאים בה, ואז אולי אפשר להבין למה רוצים את ההפיכה השלטונית הזו. רוצים להסיר אפילו את חלקי החסמים שנשארו כדי לדהור בתוכנית של ההסכמים הקואליציוניים, שמציירים תמונה מאוד עגומה שהולכת להתפתח. אנחנו דיברנו על העליונות היהודית ודיברנו על איך מנסים לחזק אותה כל הזמן, מאז חוק הלאום ועד היום. אבל ההסכמים הקואליציוניים מראים שאפילו את זה יעמיקו עוד יותר, אם זה בחקיקה של הפליה ברורה בשירותים הציבוריים ובחינוך, של מדיניות ייהוד המרחב, אם זה בגליל, אם זה בנגב, אם זה בערים מעורבות, והוסיפו לזה גם כן את השטחים הפלסטיניים הכבושים. מדובר גם כן על הפיכת חוקי ההגירה, שכוללים איסור איחוד משפחות פלסטינים, לחוקי-יסוד, כך שאפילו בתי המשפט לא יוכלו להתייחס לנושא הזה; הגבלה של פעולות ארגוני זכויות אדם בצורה דרסטית וניסיון לפגוע בהתהוות ובזהות שלנו, אזרחי המדינה הפלסטינים. כן, הזהות שלנו היא פלסטינית, ויש לנו את הזכות להמשיך לדבר על זה ולפתח ולשמר את הזהות הזו. אף אחד לא ייקח לנו את זה. אומנם בהסכמים הקואליציוניים ובמבול ההצעות שמביאים לבית הזה הם חותרים תחת זה ורוצים למחוק את הזהות הלאומית. עכשיו עכשיו מישהו מהאופוזיציה, חבר הכנסת מתן כהנא, התגאה שיש מנהיג אמיץ באוכלוסייה הערבית שהיה מוכן לוותר על המאבק הלאומי, והוא אמר שזה מנסור עבאס. אני מאוד מקווה שההגדרה הזו לא תהיה מקובלת על חבר הכנסת מנסור עבאס. הוראות פתיחה באש ששר התבערה הלאומי רוצה לקדם, ההקלה בחימוש האזרחים שהוא רוצה לקדם, כל זה מצייר תמונה של תוהו ובוהו, של מדינה שלא תתבייש להגיד שהיא מדינת אפרטהייד. חוקי פסילת חברי כנסת – להסיר את הקריטריון של הסתה לגזענות, אבל להחמיר עם חברי כנסת או מועמדים ערבים. אז עכשיו, אפילו להתגאות בזה ולהגיד מה שאמרו לנו כל הזמן – איך אתם אומרים שיש שלטון אפרטהייד, הרי אתם נבחרים לכנסת? אחרי חוקים כאלה, אפילו האפרטהייד הקלאסי של דרום אפריקה יתקיים גם בבניין הזה. אז מי שרוצה להגן על הדמוקרטיה, ומי שרוצה לשחק את תפקיד ראש האופוזיציה לא יכול למשטר את המחאה ולא לענות, ולו בקצת הוגנות, איך הדמוקרטיה שהוא מנסה להגן עליה מדירה 22% מאזרחי המדינה. שיהיה לו את האומץ. לא רק שהם הדירו אותנו מהצהרות בתקשורת, אלא שהוא מפחד לגעת בנושאים האמיתיים שרוצים לקדם אחרי שיקדמו את ההפיכה השלטונית. לקדם את המשך הכיבוש, לקדם את פשעי המלחמה שמתקיימים, את הענישה הקולקטיבית. הניסיון הוא ליצור מאיתנו אנשים נטולי זהות, מקבצי נדבות. אני חושבת שהגיע הזמן שתנועת המחאה גם כן תדע למה האוכלוסייה הערבית לא מרגישה בהמוניה שהיא צריכה להיות חלק מהמחאה. אני מהאנשים שקוראת לאוכלוסייה הערבית, לבני האוכלוסייה שלי ובנות האוכלוסייה, בואו נגן על הדמוקרטיה שרוצים ליצור – ולא רק מה שהיה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

שלום, כבוד היושב-ראש - - -

היו"ר משה טור פז:

לרשותך עשר דקות. בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

תודה רבה. אני רוצה לפתוח את דבריי בנושא שהוא מאוד חשוב בעיניי וזה נושא לימודי הליבה.

היו"ר משה טור פז:

אכן חשוב.

מירב כהן (יש עתיד):

עם השינויים שמוצעים בלימודי הליבה, קריטי לדבר על מערכת החינוך שלנו. הסיכון שלא ללמד מתמטיקה, אנגלית, מחשבים וטכנולוגיה הוא פשוט קריטי. למערכת החינוך הציבורית יש תפקיד חיוני בעיצוב עתיד החברה שלנו ובהכנת ילדינו לאתגרי המאה ה-21. בעולם של היום, מתמטיקה, מדע, מחשבים וטכנולוגיה חיוניים יותר מאי-פעם. נושאים אלו מהווים את עמוד השדרה של ההתקדמות הטכנולוגית, התגליות המדעיות והחידושים שלנו. הם מספקים לתלמידים את החשיבה הביקורתית לפתרון בעיות ואת הכישורים האנליטיים הדרושים כדי להצליח בעולם מורכב וטכנולוגי יותר ויותר. מציאות שבה לא מלמדים תלמידים את המקצועות הללו היא סיכון משמעותי לעתיד שלהם, ולא פחות מזה, לעתיד של כולנו. תלמידים חסרי ידע במתמטיקה, מדעים, מחשבים וטכנולוגיה, לא יצליחו בשוק העבודה של המאה ה-21. תלמיד שלא מכיר ומבין טכנולוגיה בשנת 2023 יישאר מאחור, בלי כל ההזדמנויות שהקדמה הטכנולוגית מציעה. והינה – שימו לב, פרט מעניין – את הנאום הזה לא אני כתבתי, בשיא הרצינות. הנאום הזה נכתב כולו על ידי ChatGPT. מי שיסרבו להכיר את הטכנולוגיות החדשות האלה, מי שיסרבו להתקדם יחד עם הפיתוחים העכשוויים ביותר, פשוט יישארו מאחור. הפער הזה רק ילך ויגדל. אז הנאום הזה, מבחינתי, מוגש כחומר למחשבה, נאום שכולו נכתב על ידי תוכנת מחשב. ברשותכם, אני רוצה לעבור לנושא שמטריד את כולנו, שעל סדר-היום, ההפיכה המשטרתית. היה לנו יום באמת מאוד מאוד טעון. איך אני יודעת שבממשלה לא באמת מכוונים לכך שנהיה כמו באמריקה, אלא דווקא יותר כמו הונגריה, פולין, טורקיה – מדינות שאנחנו ממש ממש לא רוצים להידמות להן. קודם כל, לא צריך להיות מומחה למשפט חוקתי בשביל לדעת שבאמריקה מקדשים את הפרדת הרשויות ואת האיזונים והבלמים בין הרשויות. יש חוקה, יש הפרדת דת ומדינה, יש הגבלת כהונה של ראש המדינה. את כל אלה אין בישראל, וכמובן שהקואליציה הנוכחית גם לא מתכננת להוביל שינויים כאלה. אבל, יש גם את הסבטקסט, את הרוח הכללית שהקואליציה הזו, שהממשלה הזו, מביאה אתה. אחד מהיסודות של כל משטר פופוליסטי, של כל משטר שהוא לא דמוקרטי, הוא לסמן אויבים מבפנים, לסמן חלק מעם כבוגדים, כלא-נאמנים. חייבים אויב מבפנים, זה הדלק של משטרים חשוכים. אז הממשלה הזו – אתם – קודם כול, סימנתם את השופטים, סימנתם את הפקידים, סימנתם את החוקרים, סימנתם את העיתונאים, אבל זה כמובן לא מספיק לכם. בשביל שיהיה אויב פנימי אמיתי, גדול ומפחיד, אתם חייבים, חייבים לסמן גם את המפגינים. הם חייבים להיות מתויגים כבוגדים. לכן אתם משקיעים כל כך הרבה מאמצים לאתר איזה כמה דגלי פלסטין יחידים בין אלפי אלפי דגלי ישראל בהפגנות, כך לצלם רק מזווית נמוכה וקרובה, שהמסך יהיה מלא בשני דגלי פלסטין שאתם הצלחתם לדוג. אבל, חשוב לי להודיע, זה לא יצליח לכם. אתם מנסים להרתיע אנשים מלהצטרף להפגנות, אבל הן, במבחן התוצאה, רק גדולות ומתפשטות לכל הארץ. אתם מנסים לסמן אויבים מבפנים, אבל אף אחד לא קונה את השקרים שלכם. אתם תקבלו אותנו גדולים יותר, חזקים יותר ונחושים יותר. לא ניתן לכם להפוך אותנו לחיקוי חיוור של הונגריה. אני רוצה להתייחס לעוד סוגיה, שאותי באופן אישי מאוד הטרידה. יש איזה אדם אחד בשם משה מירון – שמעתם את השם הזה? הוא, האדם הזה, מגיע באופן שיטתי להפגנות עם שלט שעליו כתוב: שמאלנים בוגדים. הוא מחובר לנתניהו ולמפלגת הליכוד, ולמעשה מסית לרצח של מפגינים. איך אני יודעת שהוא מסית לרצח? כי הקשבתי היטב, בקשב רב, לדבריו של בנו של ראש הממשלה, שאמר: "בכירי הפרקליטות והמשטרה בגדו, תסתכלו מה העונש על זה – לא כלא". כך הוא אמר. כולנו מבינים למה משה מירון ולמה הוא בחר במילה שמאלנים, ולמה הוא בחר במילה בוגדים. הוא חלק ממנגנון ההסתה, הוא חלק מהשיטה של סימון אויבים מבפנים, כיאה למשטרים לא דמוקרטיים ברחבי העולם. הוא קיבל אישור ממישהו – מעניין מי – לתלות את השלט שלו, של שמאלנים בוגדים, על הגדר של מעון בלפור בזמן ההפגנות מחוץ לבלפור בתקופת הקורונה. הוא מקבל רוח גבית להחזיק את השלט שלו מול המפגינים נגד ההפיכה המשטרית בתל אביב. ואגב, הוא גם הודה שהוא הביא דגל פלסטין להפגנה בניסיון לשתול את הדגל הזה בתוך הקהל – כי איך נסמן אויבים מבפנים, מבלי לשתול איזה דגל פלסטין בהפגנה? תיראו מופתעים, הוא גם מוזמן כאורח לדיונים בכנסת. כלומר, הוא ממש חלק מהמנגנון. הנוכחות שלו, אדם שמסית לרצח של מפגינים, מקובלת ואף רצויה על ידי גורמים בתוך הבית הזה. כן, שמעתם נכון, במקום להוקיע אדם שמסית לרצח של אזרחי ישראל, הוא אורח של כבוד של מפלגת השלטון. הוא חלק אינטגרלי ממכונת הרעל. בושה. היום דנו בשאלה מהי ממלכתיות. באמת היה היום קשה מאוד בכנסת ישראל ורבבות הגיעו להפגין, ובאו ואמרו לי: חברי מפלגתך לא נהגו בצורה ממלכתית. אז, ראשית, אני רוצה לומר שאנחנו ילדים כל כך טובים, שזו, אולי, אפילו כמעט חלק מהבעיה – שאנחנו ילדים כל כך טובים. המשכן הזה ידע מחאות גדולות מאלו, קשות מאלו, חריפות מאלו, אבל עם כל הכבוד, הצד המטיף – חברי הקואליציה שמטיפים לנו – לא חושבת שהם קנו את הזכות להטיף לנו. כשהם היו במושבי האופוזיציה הם סירבו לקרוא לראש הממשלה הנבחר ראש ממשלה, הם המשיכו לקרוא ליושב-ראש האופוזיציה ראש ממשלה; הם החרימו את כל ועדות הכנסת, מה שנקרא: אופוזיציה ללא כאבי בטן. לא עניינה אותם חקיקה למען נשים מוכות, למען נוער במצוקה, למען ביטחון מדינת ישראל. לא עניין אותם כלום. יותר מזה, שלחו בריונים להציק לילדים של נבחרי ציבור, על מנת לשבור אותם. קראו לא להכניס לבתי כנסת נבחרי ציבור, רק כיוון שהם חושבים אחרת מהם. אז אני לא כל כך מקבלת הטפות מוסר מאנשים שפעלו בצורה כזו. אנחנו לעולם לא נהיה כמוכם, אבל אתם בטח לא תטיפו לנו. ההפגנה היום, אני חושבת, הייתה הפגנה מאוד מאוד משמעותית. אני חושבת שהיא הוכיחה שלא ניתן יותר להתעלם מהקול שלנו. אני רוצה להודות מעל הבמה הזו לעשרות אלפי אנשים – אתם יודעים מה, כבר מאות אלפי אנשים – שמדי שבוע מגיעים להפגנה. היום, אנשים לא הלכו למקום העבודה שלהם, פספסו משכורת – יום של משכורת. כיוון ששרת התחבורה סירבה לתגבר את הקווים של התחבורה הציבורית, הם גם נאלצו ללכת ברגל, קילומטרים, כדי להגיע להפגנה – אבל הם עשו את זה. ואני רוצה להודות להם על זה, כי הם נותנים לנו את הכוח להמשיך, כי הם מוכיחים שאנחנו ציבור גדול שכבר אי-אפשר להתעלם ממנו. שמעתי את דברי ההסתה המחפירים של חבר הכנסת אמסלם, שעמד על הבמה הזו ואמר: כולם עם מרצדס. הוא רוצה להציג את כל הציבור הגדול הזה: כולנו שמאלנים, קיצוניים, בוגדים, אשכנזים, תל אביבים. זה לא יעזור לכם. זה לא יעזור לכם. אנחנו אנשים שאוהבים את הארץ הזו, אנחנו דתיים וחילונים, אנחנו שמאל וימין, אנחנו מרכז ופריפריה, ולא תצליחו לצבוע את כולנו בצבעים לא לגיטימיים, כי זה שקר. ההפגנות האלה הן אותנטיות והן ימשיכו. גם אני בחרתי לבוא היום למשכן עם הילדות הקטנות שלי, כי הבנתי שיותר חשוב שהן יקבלו שיעור חשוב בדמוקרטיה מעוד יום בבית הספר. היה לי חשוב להנחיל לבנות שלי ערכים – איך צריך להילחם על המדינה שלנו, על המדינה שאנחנו כל כך אוהבים, והמדינה שלנו שנמצאת בסכנה, סכנה גדולה. אם ההפיכה שאתם זוממים תצא אל הפועל זו סכנה שאולי יהיה לנו קשה מאוד להשתקם ממנה. לכן אלו ימים קריטיים למאבק שלנו. לא בכל יום בוחר נשיא המדינה להתערב בסוגיה ציבורית, אבל הפעם גם נשיא המדינה הבין את גודל השעה, והבין שאי-אפשר יותר להישאר אדישים. בנאום אמיץ הוא פנה לאומה והזמין אתכם להידברות. רק הייתה לו עוד אמירה אחת קטנה: אנא, כדי שתוכיחו שבאמת יש פה רצון טוב, כיוון שיש באמת חוסר אמון בין הצדדים, אני מבקש מכם, תקפיאו לזמן קצר את הליכי החקיקה הדורסניים והמסוכנים שאתם מובילים. מה אתם כחברי ממשלה, כחברי קואליציה, בחרתם לעשות? להתעלם מזה לחלוטין. לצערי יושב-ראש ועדת חוקה כינס הבוקר את הוועדה כאילו כלום לא קרה, כאילו נשיא המדינה זה בן אדם שבכלל לא ראוי לספור אותו ואת מה שהוא אומר. הוא בחר לבזות את מוסד הנשיאות, את הנשיא בעצמו, ובלי למצמץ הביא להצבעה את אותם מהלכים מסוכנים, שהנשיא ביקש לעצור, לרגע, על מנת לייצר הידברות; על מנת לנסות למנוע את הקרע הכל-כך קשה בעם שלנו. כמובן, אחרי שעשיתם את זה, כדרככם בקודש, אתם עושים דבר אחד ואומרים דבר אחר. אז המשכתם בכל הכוח לקדם את המהלך המסוכן הזה, ואז לקראת ערב הוצאתם הודעה לעיתונות שאתם בעצם רוצים להידבר. תפסיקו לשקר. פעם אחת גם תעשו את מה שאתם אומרים. אנחנו לא ניתן לכם להשתמש בנו כעלה תאנה. אנחנו לא נאפשר לנשיא להיות המלבין שלכם. אם לא תעצרו את תהליכי החקיקה, לא תהיה הידברות. אם לא תקפיאו באופן מיידי את תהליכי החקיקה, אנחנו לא נעצור את המחאה. אנחנו לא ניתן לכם למסמס את המחאה הציבורית האדירה הזו. אין לכם שום כוונות כנות אם אתם לא בולמים את תהליכי החקיקה המסוכנים האלה. אלה ימים מאוד קשים מאוד מאוד בעבור עם ישראל. אנחנו חווים מציאות ביטחונית קשה ביותר. אין ביטחון אישי ברחובות. בשעה כל כך קשה היה מצופה מממשלה להתרכז במה שחשוב באמת, להתרכז במה שמאחד. במקום זאת אתם בוחרים לקדם בכל הכוח, ולשים את כל האנרגיות שלכם על דבר אחד, על למלט את נתניהו ממשפטו. איפה הבטחות הבחירות שלכם? אתם הבטחתם לציבור מלחמה עיקשת בטרור, איפה היא? אתם הבטחתם לציבור שתשיבו מיידית את הביטחון האישי לאנשים ברחובות, איפה זה? הבטחתם לציבור מלחמה עיקשת ביוקר המחיה, איפה? אתם מהבוקר עד הערב מתעסקים אך ורק בדבר אחד: למלט את נתניהו ממשפטו, וזו בושה. במקום להתעסק במה שמאחד את עם ישראל אתם כרגע בוחרים לפלג את עם ישראל. האויבים שלנו מחככים את ידיהם בהנאה, אתם עושים עבורם את העבודה. הם לא דמיינו לעצמם שאנחנו נהרוס לעצמנו מבפנים, וכל זה רק על מנת לתת מענה לאינטרס של בן אדם אחד. תגידו לי, מה כאשר לתפיסת עולם ימנית? האם לא ניתן להאמין בארץ ישראל השלמה ובכל זאת גם להאמין בניקיון כפיים? האם אי-אפשר להיות בעל תפיסת עולם ימנית מבחינה מדינית, ובכל זאת להבין שיש בעייתיות בכך שאדם עם כתבי אישום חמורים יבחר את שופטיו? למה אתם קורעים בצורה כל כך קשה את העם שלנו? אתם רימיתם את הבוחרים שלכם, אתם שיקרתם לציבור שלכם. הבטחתם מלחמה בטרור, הבטחתם ביטחון אישי, הבטחתם הפחתה של יוקר המחיה. במקום זה אתם רק מתעסקים באינטרסים המשפטיים של נתניהו. זו לא ממשלת ימין על מלא, זו ממשלת למלט את נתניהו ממשפטו על מלא. זה לא מה שהציבור בחר, זה לא מה שהציבור ביקש, ואתם, קודם כול, מרמים את הציבור שלכם. אני רוצה לסיים בשליחת תנחומים למשפחה של לוחם מג"ב שנרצח בפיגוע היום. היה לנו חלון קטן של זמנים שבו פורסם שהוא רק נפצע והתפללנו שהוא יצא מזה, ולצערי התפילות לא נענו. זה כאב גדול מאוד, אבדה גדולה מאוד, ואני מאוד מאוד מקווה שהמגמה הזו לא תימשך. זו עוד משפחה שאיבדה את היקר לה מכל, וכל עם ישראל בוכה יחד איתה. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, לרשותך שבע דקות, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח ולמסור את תנחומיי למשפחת החייל, חייל של כולנו, שנפל היום. שלא תדעו עוד צער. חבריי, מי היה מאמין שנגיע ליום כזה? מי היה מאמין שממשלה בישראל תוביל אותנו אל סף תהום? מי היה מאמין שנגיע ליום שבו נשיא המדינה יזהיר את הממשלה שהמעשים שלה עלולים לקרוע את העם ולהוביל לאסון? מי היה מאמין שנגיע לכל זה רק בגלל אינטרסים משפטיים של אדם אחד, שמוביל הפיכה משפטית, כדי שיוכל לברוח מאימת הדין? וכן, חברים, זו לא סיסמה, זו הפיכה. הפיכה. נתניהו מבעיר את מדינת ישראל אל מול עינינו, שותפיו הקיצוניים חוטפים את הכנסת ואת הממשלה, ומול עינינו מקימים את ביביסטאן בעבור הקיסר הראשון לבית נתניהו. בפועל, הם ומשמרות המהפכה שלהם בכנסת וברשתות, פועלים כדי לחסל את ישראל הדמוקרטית והליברלית, כפי שהיא הוקמה וכפי שהכרנו ואהבנו אותה. הכי עלוב, זה שאת כל זה הם עושים כשהם מוכרים לציבור סיפורים על דמוקרטיה, על משילות ובסוג של גזלייטינג – האשמת הקורבן – הם עוד מאשימים אותנו באי-קבלת הכללים. חברי כת הביביזם, אתם האחרונים שיכולים להטיף על קבלת כללי המשחק הדמוקרטיים בהפסד הבחירות. כנופיות העבריינים שלכם, שכאילו לא קשורות לביבי – שהוא, אני מזכירה הוא לא יודע כלום, הוא בכלל מכוכב אחר. הוא לא יודע שכנופיות העבריינים שלו הגיעו עד לבתים של חברי הכנסת ושל השרים, לבתים של היועצת המשפטית, לבית של נשיאת העליון ואיימו עליהם – כולל איומים בפגיעה פיזית – בכדורי רובה ששלחתם לראשי הממשלה, בפגיעה בבנות ובני הזוג ובילדים. שלוש שנים לא העברתם תקציב, ומאות אלפים סבלו בגללכם. חשבתם, חברי הקואליציה שמישהו שכח? לאחר הבחירות האחרונות לא רק שלא קיבלתם את התוצאות שלהם, החרמתם את הכנסת, החרמתם את ראש ממשלת ישראל ובעצם החרמתם את עם ישראל כולו. הפעלתם את מכונת ההסתה, איומים ואלימות, מכונת השקרים ופייק, שכל כולה מתוזמרת ממקום אחד ולטובת אדם אחד. מיליונים במימון לא חוקי – חלק מהמימון הזה בא מחו"ל – מיליונים מעמותות וחברות שזרמו כדי לקדם את ניסיון ההפיכה שלכם, שלצערנו הרב הצליח. עכשיו אתם פשוט רוצים לעשות וידוא הריגה לדמוקרטיה הישראלית. אתם רוצים לקבוע למשטרה את מי לחקור, ולפגוע ביריבים הפוליטיים שלכם. אתם קוראים להכניס את היועמ"ש לשעבר לכלא, ואת הנוכחית אתם מאשימים בפיגועים. את נשיאת העליון הפכתם בכלל למשת"פית טרור. מיניתם חצי שר חינוך, שהופך לקומיסר, שיקבע איזה פוליטיקאי יכנס לאיזה בית ספר; ועוד חצי שר חינוך אחר, שמקים לנו משטרת מחשבות ומערך לחינוך מחדש. עם שר לביטחון לאומי, שכשהטרור משתולל הוא מסתובב לו עם פח של דלק ומבעיר את השטח, ובעיקר בורח מאחריות וסוגר מאפיות. שר טיק טוק עם אקדח פיקות, שמקשקש במקום לעשות. עם שר דתות שמציע להכניס לחצי שנה לכלא מי שהוא יחליט שהיא מתלבשת לא ראוי באזור הכותל. רקטות נורות על ישראל; פיגועים ונרצחים מדי יום – המשילות שלכם לא קיימת. הביטחון האישי של אזרחי מדינת ישראל מרוסק, ובמה עוסק הקברניט של הטיטניק, האדמירל נתניהו? במה הוא עסוק? לא, הוא לא עסוק בביטחון, הוא גם לא עסוק בעצירת בריחת ההון וההייטק. לא, הוא בכלל לא עסוק בעצירת הטרור. הוא, חברים, עסוק בהפיכה משטרית. אזרחי ישראל, אתם צריכים להבין, כשצריך לבחור בין חקיקה לבין להיכנס לכלא, פה כבר לביבי אין דילמה, כי ביבי תמיד דואג לנתניהו. אתם הופכים את ישראל לביביסטאן ועוד רוצים שאנחנו נשתחווה, ונגיד לכם תודה על הדמוקרטיה דמיקולו שאתם מאפשרים לנו, למראית עין. אבל זה לא יקרה. אני יצאתי היום להפגנה מחוץ לכנסת ישראל, ופגשתי יותר מ-300,000 איש, מפגינים ומפגינות ציונים ופטריוטים. מאות אלפי אזרחים שבחרו להגיע לירושלים בירתנו, מכל רחבי הארץ ומכל קצות האוכלוסייה. הם לא הלכו היום לעבודה; הילדים החסירו בית ספר, למרות איומי הממשלה. איימתם על אזרחי ישראל לא לצאת להפגין. ולמה? הם חוששים לעתיד מדינת ישראל; הם רואים שמדינת ישראל בדרך לביביקטטורה והם דואגים ומפחדים. הם מפחדים. הם מפחדים שהמדינה שעליה חלמו הדורות הקודמים במשך אלפי שנים; המדינה הדמוקרטית והליברלית שבה גדלו ובעבורה נלחמו בדרך לשנות את פניה והם לא ייוותרו. לא משנה כמה חבורת המושחתים, שמסכנת את כולנו תעיף אותנו, חברי הכנסת, מהוועדות - -

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

- - אזרחי ישראל, אתכם הם לא יגרשו מהרחובות. לממשלת ישראל ולחלש שעומד בראשה, אני אומרת לכם - -

היו"ר משה טור פז:

משפט אחרון.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

- - אתם לא תהפכו אותנו להונגריה, אתם לא תהפכו אותנו לטורקיה או לאיראן. אנחנו נילחם בכם ובהפיכה המסוכנת שלכם. נילחם בכם בכל הכוח ובכל הכלים ואנחנו ננצח. עם ישראל חי. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. לרשותך חמש דקות, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני רוצה להביע תנחומים למשפחתו של לוחם מג"ב, לוחם בדואי, שבעצם שילם בחייו בשביל שאנחנו, היהודים, נמשיך כאן לריב בכנסת על הרפורמה המשפטית. בשעה שאנחנו בכנסת חוקקנו את חוק הלאום, והפרדנו בין אזרחים כאלה ואזרחים אחרים ויצרנו כאן מעמדות. אני רוצה לשלוח מכאן תנחומים כנים למשפחתו ולברך את הבדואים, את המוסלמים שמצטרפים, מתגייסים לצה"ל ותורמים את תרומתם לביטחון מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אני ברשותך, אני מקווה שתרשה לי, רוצה להקריא מה שכתב לי חייל צה"ל, הלום קרב – שאני כמובן לא אגיד את שמו, כי אני לא יודע אם הוא רוצה שאני אגיד את שמו, אבל בשמחה הייתי אומר את שמו. הבחור הזה שילם בנפשו על השירות הצבאי שלו, ומאז הוא סובל סבל רב. הוא כתב לי היום אחרי הצוהריים את הדברים האלה: אין לי ארץ אחרת, אין לי עם אחר, אין לי אהבה אחרת חוץ מרגבי האדמה הזו, שהייתי שנים רבות, ועדיין, מוכן למות למענה. רבים מבני הבית הזה, שהיום מדברים על רפורמה, שהיא בעיניי הרס כל מה שבנו אבותינו ואנחנו, שוכחים את רבם. אותו רב, שהם מדברים בשמו, כתב כך: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה. אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חוכמה". ערפילי טוהר, עמוד ל"ט. הרב קוק, מייסד הציונות הדתית, שבשמה תלמידיו מביאים את המדינה הזו למלחמת אחים, ידע לראות את המחבר ולא את המפריד. ידע שצדיקות אמיתית היא עשייה. הוא ידע שהכי קל להתלונן מהבית, אבל קשה מאוד לצאת ולעשות ולמחות ולזעוק. החברים שמפגינים עכשיו בחוץ הם לא אויבים, הם עם ישראל. הם משרתים בצבא, הם שולחים את ילדיהם להילחם, בידיעה שאולי לא ישובו. הם מקיזים דמעות וכאב אמיתי גם כשילדים חרדים נשחטים פה ברחובות. הם אוהבים את הארץ הזאת ואת העם הזה. לבוז להם, זה להתחיל לעשות במו ידינו את חורבן הבית השלישי. לבוז להם, זה לא להוסיף אהבה, זה להוסיף שנאה. 70 פנים לתורה, אמרו חכמינו זיכרונם לברכה. אנחנו חייבים למצוא את המשותף ולא את המפריד. אני, שראיתי דבר או שניים בחיי, מבטיח לכם, חברי הכנסת הצעירים, שאין חדש תחת השמש. להרוס זה הכי קל; לבנות זה קשה מאוד. אני לא רוצה להיכנס אפילו לפרטי החוק, כי זה לא משנה. מה שמשנה זו הדרך. הדרך שנסללת באש השנאה, שורפת את כל מה שבנינו פה במשך שנים. הדרך שנסללת בדרך הזלזול, מנתקת חיבור בין לוחמים, שהיו מוכנים למות אחד למען השני, כשהם היו ביחד בסדיר. הדרך, שנסללת בפופוליסטיות, מרדדת את השיח, ונותנת כוח ולגיטימציה לשוליים בחברה להיות מובילי השיח. הדרך שבה בנינו נסללת מחדש בדרך של הרס ורמיסת כבודו של האחר. כן, אתם צודקים, אולי טעינו בעבר. אולי לא ראינו את הכאב של המתיישבים בהתנתקות; אולי לא היינו מספיק רגישים לכאבם; אולי לא נתנו להם מקום מספיק – אבל זה לא אומר שבגלל טעויות העבר, אנחנו צריכים להשמיד עכשיו את מה שנשאר. אני הראשון שמאמין ברפורמה. רפורמה היא התחדשות; ברפורמה יש שינוי; רפורמה היא לימוד ותיקון נקודות שדורשות התערבות; רפורמה היא עשיית צדק ושילובם של שופטים בעליון מכל מגזרי הציבור; רפורמה היא שינוי בסחבת, ובאקדמיות הבלתי נגמרת של פסקי הדין, שמשתרעת על פני מאות עמודים – ללא סיבה; רפורמה היא הבנה שמערכות צריכות ללמוד ולהשתפר כל הזמן. אבל רפורמה אמיתית חייבת להיעשות בשום שכל, בדיבור, בהקשבה, בראיית האחר, בענווה, ובשמירה על היקר לנו מכול – מדינת ישראל, והנס הזה, שאנחנו, כולנו, חווים כבר 75 שנה.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

רם בן ברק (יש עתיד):

את הדברים האלה כתב בחור נכה צה"ל, הלום קרב, שנפצע במלחמה, ושלח לי, והקראתי את זה בשמו. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

ניכרים דברי אמת. תודה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, אחרונת הדוברים.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על חוק הסמכויות המיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש. אנחנו עדיין מכנים את הקורונה נגיף חדש? נראה לי שהתרגלנו לחיות בצל הקורונה, וזה כבר לא נראה לנו ממש חדש. שלוש שנים אנחנו נמצאים במציאות הזאת. בעולם מתגלים וריאנטים חדשים של הנגיף – נכון – ויש סיכון שהווריאנטים המתפשטים בחו"ל הסתננו לישראל. אנחנו אמורים להיות מוכנים וערוכים לכל תרחיש. בדיון של ועדת הבריאות בשבוע שעבר אושרה הארכת תקופת התוקף של החוק סמכויות מיוחדות להתמודדות לשנה שלמה, עד 15 בפברואר 2024. אני תמיד שומרת על הקו המקצועי, ובכל הדיונים בוועדות משתדלת להיות עניינית. אבל הפעם לא הסכמתי להצעה להארכה לשנה שלמה. בפברואר 2023 איננו מתנהגים בשיטת הניסיונות. עושים בדיקות PCR, אנטיגן. מאבחנים את המחלה תוך רבע שעה. יש רישום רפואי רלוונטי במערכות. ניתן לקבל מידע ולראות את הנתונים. ניתן לעקוב אחרי מצב התחלואה בארץ ובעולם. ואיך אומרים? יש מידע – יש שליטה. אז מדוע צריכים להאריך את הסמכויות של הממשלה לתקופה נוספת של שנה? בדיון הנוכחי, קודם כול ברצוני לברך על הצמצומים, ועל ביטול מספר ההגבלות לפעילות במרחב הפרטי והציבורי, גם לגבי פתיחת עסקים, קיום אירועים, פעילות מוסדות חינוך ורווחה – בוטלו דרישות של תו ירוק ועוד. יחד עם זאת, הממשלה משאירה לעצמה סמכות לשנה נוספת להכריז על מצב בריאותי מיוחד, ועל בסיסו להפעיל מגוון כלים לשם התמודדות עם המגיפה. שימו לב, לא מדובר בהארכה של הוראת שעה, מדובר בחוק לכל דבר. לפי החוק הנ"ל, לממשלה עדיין תהיינה סמכויות להתקין תקנות המחייבות את הנכנסים לישראל לבצע בדיקה לפני כניסתם למדינה או אחריה, ולמנוע כניסה ממי שהבדיקה שלו נמצאה חיובית. כמו כן, נותרה לממשלה סמכות להכריז על הפעלת פיקוח טכנולוגי על מי שחייב בבידוד. הפיקוח הטכנולוגי יכול להתבצע באמצעות מכשיר הטלפון הנייד, או באמצעות צמיד אלקטרוני לצורך ניטור מיקומו, ובעוד אמצעים נוספים. נושא הפיקוח הטכנולוגי הוא נושא מורכב. נדרשת הסכמתו של האזרח שכוחות הביטחון יפקחו עליו. המטרה של הפיקוח הגיונית מאוד: חשוב שאדם חולה לא ימשיך להפיץ את המחלה, ולא ידביק את האזרחים האחרים. אבל טרם הוכח בנתונים האם הכלי הנ"ל יעיל. האם פיקוח על המבודדים בלם או צמצם את התפשטות המגפה? אין נתונים מדויקים בנדון. אני רוצה לשאול שאלה נוספת: האם נגיף קורונה הוא הנגיף היחיד שמסוכן לבריאות הציבור? ממש לא. בלי שום קשר לחוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש, קיימות תקנות לפקודת בריאות העם, בדבר בידוד אנשים שחולים במחלות מדבקות אחרות, אך לא קיים פיקוח אלקטרוני, למשל, על החולים במחלות כמו שחפת או חצבת. לסיכום, בעיניי הארכת חוק סמכויות הקורונה עם הפיקוח הטכנולוגי לתקופה כה ארוכה אינה מוצדקת מבחינת בריאות הציבור. אכן, צריך לחזק את מערכת הבריאות ולהעצים את התמיכות הסוציאליות, וכן לפתח את הכלים המשפטיים להתמודדות עם מגיפות ופנדמיות. הגיע הזמן לחוקק את חוק הפנדמיות במדינת ישראל – חוק מקיף, מסודר. יש להתחשב בהשלכות של ההגבלות, ולהגדיר קריטריונים ברורים להכרזה על מצב בריאות מיוחד, או מצב חירום עם הטלת הגבלות חמורות. בכל מקרה, המצב של התחלואה כיום – אני מתכוונת לקורונה – אינו מצדיק את ההארכה של החוק לשנה שלמה. הייתה אפשרות להסתפק בהוראת שעה – הארכה של הוראת שעה לתקופה – של שלושה עד שישה חודשים בלבד, אבל מה לפנינו? לאשר את החוק. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. תם סדר הדוברים. תסכם בשם הממשלה – השרה מאי גולן, בבקשה.

שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה לפתוח בשליחת תנחומים עמוקים על סמל ראשון אסיל סואעד, השם ייקום דמו. בשמי, ובשם כלל מדינת ישראל, אני רוצה לשלוח לכל משפחתו: – שלא תדעו עוד צער. כולנו כואבים את נפילתו של הגיבור. אני רוצה לומר: הימין בישראל, חברים, עבר את המבחנים הדמוקרטיים הקשים ביותר, החל מאלטלנה – לא למלחמת אחים; תקופת ההגמוניה של מפא"י, הפנקס האדום; השפלות ובזיזה של הקופה הציבורית, כמו שרק השמאל יודע לעשות הכי טוב בעולם. הימין עבר את המחלוקות על פינוי סיני, את הסכם הדמים אוסלו על שוחד מיצובישי, הונאת גירוש גוש קטיף – דין נצרים כדין תל-אביב; ההפיכה המשפטית של אהרן ברק: סבירות, מניעות משפטית, ויועצת משפטית אחת שקיבלנו – פוליטית, כמובן – בירושה. העבירו על ראשינו שבועיים לפני הבחירות האחרונות הסכמים בין-לאומיים לדורות בלי רוב ובלי כנסת. לפני שנה וחצי אף הגדילו וגנבו שלטון בישראל, באמצעות סוסים טרויאניים. לכולם מכנה משותף אחד: כולם נעשו תמיד, אבל תמיד, בנוכלות ורמייה של ציבור המחנה הלאומי – תמיד. למה? כי הם חושבים שהמדינה שייכת לסבתא שלהם. כי הם בטוחים שרק הם יודעים מה הכי טוב לרוב הציבור המטומטם שרק הולך ומצביע, כי הם פאר הבריאה והנאורות, והציבור הימני המסורתי הוא בור ועם הארץ. הם, כמובן, אנשים העולם הגדול שרוצים אוטובוסים בשבת ורוצים לחגוג האלווין. גיור וכשרות – לפי הלכת האדמו"ר האישי שלהם. עכשיו הם מבינים שלעם נמאס, פשוט נמאס. הם מבינים שהעם כבר לא מתרגש מהם ומערוצי התעמולה שלהם. ראינו הרי רק לפני חודשיים איך העם זרק את כל גנבי הבחירות, כמובן חוץ מאלה שבלוליינות פוליטית, נכלולית, כמו גדעון סער ונתיניו, משכו עוד קדנציה בעזרת תרגיל לגנץ. אבל כלל הציבור מבין שאלה הם אותם מרעילי בארות ונביאי שקר שחזו לנו – כן? ממשלת המחנה הלאומי – צונאמי מדיני וחרם כלכלי. לא יהיה שלום בלי הפלסטינים, הם אמרו. והם קמים למה? להסכמי אברהם. אלה אותם משיחי השלום לחיזוק אבו מאזן. נתניהו – הערת שוליים; לא יגיעו חיסונים; ההפגנות הסכמי הגז; נביאי אינתיפאדות; העברת השגרירות לירושלים תפוצץ את הר הבית; וכל שאר הממתקים מבית מדרשם. כמובן, שוב חוזר הניגון למכתבי הלשעברים. רק חסרים באמת מכתבים ממאלפי אריות ומאמני האלפקות למיניהם, אותם אלה שחתמו על העצומות לטובת הסכמי אוסלו ונגד, נגד, אני מזכירה, חוק הלאום. יש להם כבר רשימות מוכנות, וישר ישר מתחילות מה? הכותרות. אותן צעדות, אותם קולות, אותם מסרים, ותמיד תמיד נבואות שקר וזעם. קץ הדמוקרטיה וסוף החלום הציוני. ממשלה שיושבת סביב הרדיו כמו בהכרזה על מדינת ישראל, ולמה היא מחכה? היא מחכה להחלטת מועצת השורא. זה החלום הציוני, אתם מבינים? אז אני יכולה להגיד לכם שבימים אלה הם מאזינים לשירת הברבור. הם מבינים שישראל משתחררת מקורי העכביש שהתוו כאן בכל מוסדות המדינה, מבג"ץ ועד גופי האכיפה והתקשורת. אז מה עושים? מה עושים במקרה כזה? שורפים את המדינה. אתם תקראו להקריס את הכלכלה; הגברת פפאיה תוציא כספים; החד-קרן תום ליבנה יורד מהארץ וקורא לאחרים לעשות כמוהו. גברת פפאיה, אדון ליבנה, אתם קצת מבולבלים. זו לא חובה לחיות בארץ ישראל, ממש לא. זו זכות. תכניסו את זה טוב טוב לראש שלכם. יהודי מסרו את נפשם על יהדותם. היסוד הלאומי העיקרי שאפיין את העם היהודי לאורך הדורות היה הכמיהה לציון, לא לסיליקון ואלי שאתם חולמים עליו. מי שלא טוב לו, חברים, מוזמן לעשות ארוחות שישי ושבתות למיניהן עם היספנים מתחת לגשר ברוקלין, גם שם אפשר לחגוג. ועל הדרך יכולים לקחת איתם את אולמרט האסיר המשוחרר ואוכל הכלבים למיניהם רון חולדאי. שופרות התקשורת ימשיכו לפמפם נרטיבים של הפיכה ומהפכה לשיח הישראלי והבין-לאומי. בושה וחרפה. אתם תקראו למרד ולמלחמת אחים? "לאחר הדיבורים יתחילו המעשים", "צריך להישפך דם אמיתי ברחובות". אתם מה? תאיימו עלינו ברצח? בשפיכות דמים? מי אתם בכלל? מי אתם? 200 צייצנים, 30 עיתונאים ו-100 לשעברים, שורפי אסמים, מלוּוים במנדט וחצי שמצא איזשהו תחביב בשבת לצאת ולהפגין כי משעמם לו בבית. מי אתם, מנהיגי אופוזיציה מתוסכלים וממורמרים? מקומה 58 יושב הצייצן ברק חם צוואר ושופך רעל לרחובות. מי אתם מול 64 ציונים, יהודים כשרים, שבחרו בעד דמוקרטיה, שינוי, צדק ושוויון? יושב שופט עליון בפאנל לצד רמבו וחבריו שבעיני עצמם הם נאורים, ואליטה שמאיים לירות באזרחים ברחובות, וכל המעונבים למיניהם פשוט מוחאים לו כפיים במין הערצה עיוורת שכזאת. אליטה, זה מה שאתם. אז האליטה שלנו, חברים, הם בני הציונות הדתית שכובשים את בה"ד 1, לאחר שגירשו אותם מביתם. האליטה שלנו אלה אותם מתיישבים שבנו את ביתם ביתד ושלומית, ירוחם ודימונה. האליטה שלנו הם ילדי הפריפריה ודרום תל אביב שפורצים קירות זכוכית יום-יום, שעה-שעה, אלה שלהורים שלהם אין קומבינות בעליון ובפרקליטות לסדר להם איזו שפיטה או התמחות. האליטה שלנו הם שומרי המסורת, המתנדבים באיחוד הצלה, עזר מציון ויד שרה. ואז מגיע אהרן ברק – והטנקים יכריעו. שר המשפטים לא בא לדבר איתי; אני מוכן לפשרות. באמת תודה רבה לך, מר אהרון ברק. שר המשפטים לא עלה לרגל לדבר עם הוד הפיכותו. אתם מבינים לאן הגענו? מתברר שהוד מלכותו מגיע לכל שר משפטים ונותן לו גבולות גזרה. באמת באמת סליחה, אני מתנצלת ששכחנו את השטיח האדום בניקוי היבש, ולכן לא הוזמן לכבודו שר המשפטים. חברים, עכשיו הכול ברור. לאחר הסיכולים הממוקדים לכל שרי המשפטים למיניהם מיום ההפיכה, אלו שרק העזו לדבר על תיקונים או ביקורת. הגיעו אחריהם האִתרוגים והצייתניים. איך אמר מאיר שטרית? מעולם לא הבאתי שופט שלא היה מקובל על אהרן ברק. מעולם. זה יפה. מרוקאי שלא מצא שופט מרוקאי שראוי לשבט הלבן, האליטיסטי. אז אני מודיע לך שכבודו סיים את תפקידו הדיקטטורי. השר הצייתן האחרון שזכית לאלף היה המאותרג גדעון סער. כבודו ניצב לראשונה, מה לעשות, מול אידיאולוגיה, ערכים, ניקיון כפיים. הפעם פשוט לא יעבדו האיומים ותפירת התיקים. הפעם לא יעבדו מפעלי התעמולה וצבא הביביפובים למיניהם. יש לנו משימות רבות לקדם. בלי הרפורמה אין לחימה בטרור, כמו למשל לשלול אזרחות ומהאוזניים להעיף לעזה את משפחות המחבלים שרוצחים ילדים בני שמונה ושש; בלי הרפורמה אין סילוק מסתננים בלתי חוקיים שאונסים יהודיות בדרום תל אביב; בלי הרפורמה אין משילות, אין ניהול, אין ודאות ואין כלכלה. כל הזמן אני שומעת: מה נאמר למשקיעים? מה נאמר למשקיעים? איך נסביר לעולם? אז אני החלטתי, חברים, פשוט מאוד. הם פשוט פחות דוברי עברית. אז אני אדבר בשפתם. אני אעשה את זה קצר. Dear investors, In the state of Israel, a legal start-up was formed 30 years ago. In the head of this start-up, there was a CEO under the name of Aharon Barak. The state of Israel invested and lost heavy finances throughout the years, tried to fix it, tried to make it better – all this to no use. We thought that just like any other start-up, in order to succeed in Israel, and after to go out to the real world, we have failed big time, big time. No other country wanted to buy this project. Not our interpretation to laws, not our interpretation to contracts, not our unique patent to the legal advisor to the government authorities, and certainly not to the committee that chooses the judges that is unique only to state of Israel. Therefore, after giving it a lot of thought, we have recognized our lose, and we hereby inform that this start-up is finished. We hereby declare that we join the proven methods in your countries. ולסיכום, אני בטוחה שהם הבינו עכשיו בקצת הסברה לעולם. אני אסיים בכך, חברים, שבמדינת היהודים יושב נשיא בית המשפט העליון, אבי המהפכה המשפטית, ארכיטקט החברה, כפי שהוא הגדיר את עצמו וחבריו השופטים, ואומר בריאיון – תקשיב טוב, סגן השר אבי מעוז – הוא אומר בריאיון שהוא לא בקי בארון הספרים היהודי. הוא מצר על כך. האמת, אני חייבת להגיד לך, אני אישית, ראיתי את זה – הייתי בהלם. הייתי בשוק שהוא אמר את זה. הייתי בטוחה שהוא לפחות יבחר להסתיר את זה. אבל הוא ככה אמר את זה בריש גלי. הוא גאה בזה. הוא לא בקי בארון הספרים היהודי. למה? כי זה לא מעניין אותו. הרי כל יהודי, ועם זה תסכים איתי חברתי לימור, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, כל יהודי מוצא בין דקה לשתיים חברותא, נכון? את אומרת כל הזמן שנשב לחברותא, נלמד קצת תורה כאן, נכון? יש יהודי שלא ישמח לשבת ללמוד עם חברו? אז אני יכולה להגיד לכם, חברים, לנשיא בית המשפט העליון הייתה בעיה ללמוד שיעור שבועי? ממש לא. גם לא הייתה לו בעיה ללמוד דף יומי. הרי למה לו להרחיב את הידע בגמרא, הלכה, מוסר, כשממילא הוא לא מחשיב את יסודות תרבותנו בפסיקות שמעצבות את חיינו? הוא הרי אביר דמוקרטיה, תרבות יוונית. מה מעניין אותו? עניי עירך קודמים? מסתננים שרוצחים נשים ואונסים אותן? מעניין אותו הקם להורגו השכם להורגו, כשאנחנו צריכים לחסל מחבלים? לא מעניין אותו. ולכן, חברים, אני אסיים בזה, אין גבול לחרפה בביזוי של הדיקטטורים למיניהם שחושבים שהם ילמדו אותנו מה זה דמוקרטיה, אבל אני אגיד להם: הגיע זמן שינוי. הגיע זמן צדק. הרפורמה תעבור ככתבה וכלשונה. ולמי שיש בעיה עם זה, הוא מוזמן או לחכות לבחירות דמוקרטיות, או לחפש דמוקרטיה באירן או בסוריה. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה לשרה. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הבריאות, חבר הכנסת אוריאל בוסו, להשיב למסתייגים.

אוריאל בוסו (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים פה כבר כמה שעות טובות רק על חוק אחד שנקרא "חוק הקורונה", סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), שעבר בוועדה, ועדת הבריאות, שלמעשה הוא החוק הראשון שהגשתי כוועדה. ואני שמעתי את הנאומים גם בכובעי כאן כיושב-ראש, גם כמי שהיה במליאה, וניסיתי לשמוע באמת את החברים: בואו נדבר על החוק - - -

רון כץ (יש עתיד):

אתה גם עושה פיליבסטר?

אוריאל בוסו (ש"ס):

רון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. הם בעיקר הודו למפגינים ולאלה שבאו. רציתי לשמוע קצת מילים על החוק, אז אני אסביר קצת על החוק. חוק סמכויות הקורונה זה מסגרת חוקתית שנותנת סמכויות לממשלה לפעול, שמכוחה, אך ורק מכוחה, הממשלה יכולה להוציא לפועל במקרה של התמודדות עם נגיף כזה או אחר. חברי הוועדה שהיו שותפים לחוק יודעים שהחוק הזה, כשהגיע לוועדה, צומצם, הייתי קורא לזה יותר מ-95%, אם לא יותר מעצם החוק, והדבר היחיד שנשאר בשלד של החוק, שייתן סמכויות, זה אך ורק כניסות ויציאות בים, באוויר וביבשה, כי עדיין ארגון הבריאות העולמי מכיר בקורונה בצורה כזאת או אחרת. לפני שלושה שבועות בערך חשבנו שעדיין אנחנו עומדים אולי לפני התפרצות, כששמענו מה קורה בסין, אבל כשזיהו שמדובר בזן שאנחנו יודעים להתמודד איתו – עובדה שבשנה האחרונה הממשלה לא הפעילה אף אחת מהסמכויות שהיו נתונות לה. ובכל זאת, חברי הכנסת שנמצאים כאן מהאופוזיציה, לקחנו את אותה מסגרת של החוק, שאתם בעצמכם הגשתם לממשלה כשהייתם בממשלה וחשבתם לנכון להשתמש בזה. יושב-ראש ועדת החוקה גלעד קריב, כשהיה בכיסאו כיושב-ראש ועדת החוקה, ישב שעות על גבי שעות ועשה תיקונים על גבי תיקונים, כי הוא חשב שזה הדבר הנכון לתת לממשלה, את הסמכות לפעול מכוחם. לממשלה לא יהיה זמן, אם חלילה תהיה התפרצות שלא נוכל להשתלט עליה, לא יהיה זמן לחוקק את החוק מחדש. ולמרות שהחוק קוצץ בכמעט 98%, 95%, עדיין יש מתנגדים. אבל בסדר, זו דרככם. אולי קצת לפחות שחברי הכנסת ידעו מה אנחנו בוועדת הבריאות הולכים לעשות בוועדה המיוחדת שהוגדרה כוועדה קבועה, שהוגדרה בוועדת הבריאות, שאחרי הרבה שנים – נושא הבריאות כל כך חשוב והוא היה ממוזג עם עבודה ורווחה, שהם נושאים לא פחות חשובים – כעת ועדה יוחדה לכך, ועדת הבריאות. קודם כול, זו זכות אמיתית לעמוד בראשות ועדת הבריאות, שהיא ועדה חברתית מהמדרגה הראשונה. והחשיבות של הוועדה הסטטוטורית הזאת והעצמאות שלה לעמוד מול ארגוני הבריאות – רופאים, אחיות, מתמחים, פסיכולוגים, מטפלים, אנשי מקצועות הבריאות, הארגונים המקצועיים של אנשי הבריאות, בתי החולים והמרכזים הרפואיים, קופות החולים, שירותי רפואת החירום כולם – כולם ימצאו אוזן קשבת ובית פרלמנטרי חם בוועדת הבריאות. לא נחסוך כל מאמץ בוועדה כדי לקדם את מערכת הבריאות במדינת ישראל. נקיים דיוני עומק, נקדם חקיקה ראשית וחקיקה משנית. כמובן שנקיים סיורים, מפגשים מקצועיים, נקדיש זמן רב ומאמצים כדי לוודא שהחלטות תתקבלנה בחדר הזה, בחדר הוועדה, והן ייושמו במלואן. והכי חשוב שאנחנו נפעל למען שוויון בבריאות, הענקה של שירותי בריאות איכותיים לכלל תושבי מדינת ישראל בצורה שוויונית, זמינה ומתקדמת, ללא הבדל בשירות לפי מקום המגורים או המעמד הסוציו-אקונומי. קודם כול אני רוצה להודות לחברי הוועדה, שעושים עבודת קודש: חברי הוועדה שלום דנינו, ניסים ואטורי, ד"ר אחמד טיבי, לימור סון הר מלך, חבר הכנסת חילי טרופר, חבר הכנסת משה שמעון רוט, חבר הכנסת ד"ר יאסר חוג'יראת, חבר הכנסת רון כץ וחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, שכולם, כולם מסורים לתת שירות בריאות לתושבי ואזרחי מדינת ישראל. בוועדת הבריאות כולם פועלים במשותף ובמטרה אחת, מטרה משותפת. אין בוועדה ימין ואין שמאל, אין קואליציה ואין אופוזיציה, וכולם ביחד למען החולים, למען המטופלים, למען הצלת נפשות ולמען קידום מערכת הבריאות. כמובן הנושאים המרכזיים שעומדים על סדר-היום של הוועדה, כפי שעכשיו הצגנו באישור חוק הקורונה – צמצום פערים. בימים האחרונים קיימנו דיונים הן בנושא מוכנות מערכת הבריאות לרעידות אדמה והן בנושא האלימות בבתי החולים במרכזים הרפואיים. אלה נושאים שאנו נלווה. אני רוצה להודות לחברי הכנסת, למנהלת הוועדה, לצוות המשפטי ולכולם כאחד. תודה רבה. אני קורא לכם, חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק המונחת לפניכם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת בוסו. אנחנו נעבור להצבעה על החוק. אנא שבו במקומותיכם, חברי הכנסת, השרים, אנא, אנחנו עוברים להצבעה. אם כן להצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשפ"ג–2023, הוגשו הסתייגויות מטעם קבוצת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, אורנה ברביבאי, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי ושלי טל מירון; מטעם קבוצת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדעון סער, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, יפעת שאשא ביטון, חילי טרופר, זאב אלקין, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, שרן מרים השכל, אלון שוסטר; ומטעם קבוצת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאל, נעמה לזימי, גלעד קריב, אפרת רייטן מרום. את ההסתייגויות אני אנהל מול חברת הכנסת מירב בן ארי, מרכזת האופוזיציה. ואנחנו עוברים להצבעה לסעיף 1 על הסתייגות מס' 1. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, 35 בעד, 50 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא עברה. מי שהצבעתו לא נקלטה יסמן למזכיר הכנסת. תבדקו בבקשה אצל חבר הכנסת קינלי טור פז אם יש תקלה. אם כן, אנחנו ממשיכים. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2, בבקשה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, 36 – ויחד עם חבר הכנסת טור פז, 37 – בעד, 50 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא עברה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 3, הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 3 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, 38 בעד – יחד עם חבר הכנסת טור פז – 39, 50 נגד. גם הסתייגות מס' 3 לא עברה. אם כן, מכיוון שלסעיף 2 אין הסתייגויות, אנחנו עוברים להצביע על סעיפים 1 ו-2 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 38 נמנעים – אין סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה, נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

בעד – 50, 38 נגד. לפיכך, סעיפים 1 ו-2 עברו. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 3. הסתייגות מס' 4, הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, 50 נגד. הסתייגות מס' 4 לא עברה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 5. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, 49 נגד. ההסתייגות לא עברה. אנחנו מצביעים עכשיו על לחלופין להסתייגות מס' 5. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 5 לחלופין לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, 50 נגד. גם הסתייגות זו לא עברה. לפיכך אנחנו נצביע כעת על סעיפים 3–11 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 3–11, כהצעת הוועדה – 49 נגד – 38 נמנעים – אין סעיפים 3–11, כהצעת הוועדה, נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 38 נגד. אני קובע כי סעיפים 3–11 גם הם אושרו כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגות לסעיף 12, הסתייגות מס' 6. הסתייגות. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 6 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

37 בעד, 50 נגד. הסתייגות זו לא עברה. לפיכך, מכיוון שלסעיפים 13–35 אין הסתייגויות, אנחנו נצביע כעת על סעיפים 12–35 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 12–35, כהצעת הוועדה – 49 נגד – 39 נמנעים – אין סעיפים 12–35, כהצעת הוועדה, נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

49 בעד, 39 נגד. סעיפים אלו גם הם אושרו כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגויות על סעיף מס' 36. הסתייגות מס' 7. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 7 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, 50 נגד. הסתייגות זו לא עברה. נצביע כעת על הסתייגות מס' 8. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 8 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, 50 נגד. נעבור להסתייגות מס' 9. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 9 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, 50 נגד. גם הסתייגות 9 לא עברה. נעבור להסתייגות מס' 10. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 10 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגות מס' 10 – 38 בעד, 50 נגד. גם הסתייגות זו לא עברה. זה מפריע באמצע ההצבעות. חבר הכנסת מלביצקי, זה מפריע באמצע ההצבעות. תודה. הסתייגות מס' 11. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 11 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, 51 נגד. גם הסתייגות זו לא עברה. נעבור להסתייגות מס' 12. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 12 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

36 בעד, 51 נגד. גם הסתייגות מס' 12 לא עברה. נעבור להסתייגות מס' 13. הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 13 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, 50 נגד. גם הסתייגות מס' 12 לא עברה. נעבור להסתייגות מס' 13. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 13 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

37 בעד, 51 נגד. ההסתייגות כמובן לא התקבלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, להוסיף את מיכאל ביטון.

היו"ר אמיר אוחנה:

נוסיף גם את קולו של מיכאל ביטון. בכל זאת ההסתייגות לא עברה. נעבור להצבעה. אנא, אנשי המחשוב, לבדוק את העמדה של חבר הכנסת ביטון. אנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 14. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 14 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

גם הסתייגות מס' 14 לא עברה. 38 בעד, 51 נגד. נעבור להסתייגות מס' 15. הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 15 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

37 בעד, 51 נגד. הסתייגות מס' 15 לא עברה. נעבור להצביע על הסתייגות מס' 16. הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 16 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, 51 נגד. הסתייגות מס' 16 לא עברה אף היא. נעבור להסתייגות מס' 17, בבקשה. הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 17 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

37 בעד, 51 נגד. גם הסתייגות מס' 17 לא עברה. נעבור להסתייגות מס' 18. הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 18 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, 51 נגד. גם הסתייגות מס' 18 לא עברה. נעבור להסתייגות מס' 19. הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 19 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, 51 נגד. ההסתייגות לא עברה. נצביע כעת על ההסתייגות לחלופין א' – הצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 19 לחלופין א' לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בעד – 38, נגד – 50. לחלופין א' לא עברה. נעבור לחלופין ב' – הסתייגות. הצבעה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 19 לחלופין ב' לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

37 בעד, 51 נגד. גם לחלופין ב' לא עבר. נעבור להצבעה על לחלופין ג' כעת. הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 19 לחלופין ג' לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, 51 נגד. גם לחלופין ג' לא עבר. נצביע כעת על לחלופין ד'. הצבעה. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 19 לחלופין ד' לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, 51 נגד. חברי הכנסת, אנחנו באמצע ההצבעה. נעבור כעת ללחלופין ה'. הצבעה. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 19 לחלופין ה' לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, 51 נגד. לחלופין ה' לא עברה. נעבור להצביע על הסתייגות לחלופין ו'. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 19 לחלופין ו' לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, 51 נגד. גם לחלופין ו' לא עבר. נעבור להצביע על לחלופין ז'. הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 19 לחלופין ז' לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

38 בעד, 51 נגד. גם לחלופין ז' לא עברה. נצביע כעת על הסתייגות מס' 20. הצבעה. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 20 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בעד – 38, נגד – 50. גם הסתייגות זו לא עברה. כעת נצביע על סעיפים 36 עד 38, כנוסח הוועדה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

20 לחלופין.

היו"ר אמיר אוחנה:

אכן כן, לחלופין להסתייגות מס' 20 – נצביע על ההסתייגות. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 20 לחלופין לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

37 בעד, 52 נגד. גם לחלופין נדחה, ותודה לייעוץ המשפטי על הערנות. כעת נצביע על סעיפים 36 עד 38, כנוסח הוועדה, הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד סעיפים 38-36, כהצעת הוועדה – 51 נגד – 38 נמנעים – אין סעיפים 38-36, כהצעת הוועדה, נתקבלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

51 בעד, 38 נגד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ביקשנו הצבעה שמית.

היו"ר אמיר אוחנה:

ואנו נעבור כעת לקריאה השלישית, ולבקשת האופוזיציה, שהוגשה כדת וכדין, ההצבעה הזו תהיה בקריאה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

אם יש חברי כנסת באולם שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן, אנא פנו למזכיר הכנסת. לכשתסתיימנה הפניות אודיע על תום ההצבעה. האם יש חברי כנסת שמעוניינים להצביע וטרם עשו זאת? אין. אם כך תמה ההצבעה. מזכיר הכנסת, נא לספור את הקולות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא הצבעתי נגד.

היו"ר אמיר אוחנה:

ההצבעה תמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

הודעתי פעמיים. הודעתי פעמיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יכולנו לנצח פה. יכולנו לנצח פה.

ינון אזולאי (ש"ס):

מירב, זה עוד רכזת כולל האופוזיציה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עסוקה בלרכז.

ינון אזולאי (ש"ס):

- - - זה דוגמה.

היו"ר אמיר אוחנה:

ולהלן תוצאות ההצבעה: 51 בעד, 37 נגד. אני קובע שהצעת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור כעת להצעת חוק לפינוי שדות מוקשים ושטחי נפלים (תיקון מס' 2), התשפ"ג–2023, בקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה יש להסביר, זה לא ברור, תגידו? יוצא ילד לטיול שנתי ומתפוצץ - - - לא הבנתי. על מה, לא הבנתי מה צריך להסביר פה. מישהו מוכן למה צריך להשאיר מוקשים - - -

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב, לפעמים גם את המובן מאליו צריך להגיד.

רון כץ (יש עתיד):

אתם התנגדתם לחוק הזה, את יודעת שהחברים שלך התנגדו לחוק? תשאלי אותם למה.

היו"ר משה טור פז:

כן, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כשהוא היה - - -

רון כץ (יש עתיד):

תשאלי אותם למה.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב, אני מציע שניתן ליו"ר ועדת החוץ והביטחון לענות על שאלה זו בדיוק.

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק, אתם לא מבינים - - -

יולי יואל אדלשטיין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

אדוני היושב-ראש - - -

רון כץ (יש עתיד):

אני כמעט ולא - - -

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת כץ, בבקשה.

יולי יואל אדלשטיין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית, את הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים ושטחי נפלים תיקון מספר 2, תשפ"ג– 2023, שיזמה הממשלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מבינה, נו, באמת.

יולי יואל אדלשטיין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

החוק לפינוי שדות מוקשים נחקק בשנת 2011 ובמסגרתו הוקמה הרשות לפינוי מוקשים במשרד הביטחון, היא רלפ"מ. בשנת 2019 נערך תיקון בחוק שנקבע כהוראת שעה ובמסגרתו הורחב תפקידה של הרשות לעסוק גם בפינוי שטחי נפלים. בעניין זה נקבע אז הסדר שלפיו ניתן יהיה - -

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב, שוב, חברת הכנסת גוטליב, נדמה לי שאת מפריעה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון להציג את החוק.

יולי יואל אדלשטיין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

אכן כך. - - ניתן יהיה לגבות דמי פינוי מיזם המעוניין בשטח, זאת בניגוד להסדר לגבי פינוי מוקשים שממומן כולו מתקציב המדינה ומתרומות. הסדר זה נקבע כהוראת שעה בשל החשש של הוועדה אז שההתבססות על מימון פרטי תביא לכך שעיקר שטחי הנפלים שיפונו יהיו באזורי ביקוש במרכז הארץ, ולא בפריפריה. מהנתונים שהוצגו לוועדה נוכחנו שמרבית הפינויים נעשו דווקא בפריפריה, והשתכנענו כי יש מקום להפוך את הוראת השעה להוראת קבע ולהמשיך בפעילותה הברוכה של רלפ"מ גם בפינוי שטחי נפלים. במסגרת זו הפכו להוראת קבע גם הוראות נוספות, כגון הסמכות לפנות גם מוקשי נ"ט, הסמכות לפנות שדה מוקשים או שטח נפלים על סמך סקר והסמכות לפנות שטח נפלים באופן זמני לשם הנחת תשתיות. תיקון נוסף שנכלל בהצעת החוק מאפשר לרלפ"מ לגבות דמי פינוי גם מיזמים המעוניינים בשטח שהוא כיום שדה מוקשים, במטרה להוסיף אמצעי מימון נוספים לפינוי המוקשים.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב, שוב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מנסה לשכנע, אולי - - -

היו"ר משה טור פז:

אבל את מפריעה לחברת כנסת מסיעתך לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה יופי, איזה מעולה, איזה דבר מעולה יש פה הערב. סליחה, אדוני השר.

יולי יואל אדלשטיין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

יצוין כי הצעת החוק קובעת במפורש כי פינויים אלה לא יבואו על חשבון פינויי המוקשים שעל חשבון המדינה, שנעשים על בסיס תוכנית שנתית ורב-שנתית המבוססות על קריטריונים של בטיחות ושל צרכים רחבים של המדינה. תיקון נוסף נועד לייעל ולפשט את הליך שחרור שדות המוקשים ושטחי הנפלים לאחר פינוים. כיום, מאחר ששדות מוקשים מוגדרים גם שטח צבאי סגור, נדרש אישור של מפקד צבאי לשחרור השטח לאחר פינויו. מוצע לבטל את הצורך באישור זה וליצור מנגנון אוטומטי לביטול צו הסגירה. עוד מוצע לבטל את ההוראה הייחודית המעניקה חסינות מפני העמדה לדין לעובדי הרלפ"מ וקציני צה"ל שפעלו לשחרור השטח. הוראה זה נועדה בזמנו להבטיח כי העובדים והקצינים לא יחששו למלא את תפקידם ולשחרר את השטח, ואולם הוועדה השתכנעה כי ההוראות הקיימות בחוק העונשין בעניין רשלנות, לצד הנחיית פרקליט המדינה לגבי העמדה לדין במקרים אלה, נותנות מענה מספק ואין עוד צורך בהוראה ייחודית זו. הוועדה ערכה גם שני שינויים משלה בהצעת החוק. ראשית, דחינו את הצעת הממשלה לגרוע מתפקידי הרשות את תפקיד הייעוץ למערכת החינוך לגבי פעילות הסברה במוסדות חינוך. הוועדה סברה שאף שהיו קשיים ביישומו של תפקיד זה, הרי שמדובר בתפקיד חשוב ויש לפעול לכך שימולא ולא לבטלו. שנית, כדי למנוע מצב של גלגול אחריות במקרה שנפגע אדם בשדה מוקשים או בשטח נפלים שפונה, וכדי להבהיר שהכתובת לטענותיו של אדם כזה היא המדינה, הוספנו הוראה המבהירה כי מי שנפגע ממוקש או מנפל בשטח שפונה רשאי להגיש תביעה נגד המדינה, בכפוף להוראות כל דין, ואם הייתה פגיעתו פגיעת איבה כהגדרתה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, יחולו עליו הוראות החוק האמור. במהלך דיוני הוועדה בהצעת החוק עלתה סוגיית התקציב המוקצה לפינוי המוקשים. כשנחקק החוק נקבע בו תקציב מינימום של 27 מיליון ש"ח, כדי להבטיח כי מוקצה סכום ראוי לנושא וכדי שהתקציב לא ייבלע בתקציב משרד הביטחון. ואולם, כיום ברור לגמרי שתקציב זה אינו מספיק, וקצב פינוי המוקשים אינו עונה על הציפיות. ניתן היה לצפות שהמדינה תשקיע יותר משאבים בנושא, אם לא בשל החשיבות הבטיחותית, אז בשל התועלת שעשויה לצמוח מפינוי השדות באזורים שיכולים לשמש למטרות חקלאות, תיירות, תשתיות, הרחבת יישובים ועוד. הוועדה תמשיך לעסוק בסוגיה זו, גם באופן שוטף וגם במסגרת דיוני התקציב. אתמול אף הקמנו ועדת משנה לנושא שדות המוקשים ושטחי הנפלים, בראשות חבר הכנסת ואטורי, ואני מקווה שבכך נוכל לסייע להגביר את קצב הפינוי, לרווחתם של כלל אזרחי המדינה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית כנוסח הוועדה, תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון. נעבור עתה לסדר הדוברים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. לרשותך 20 דקות, בבקשה

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראש ובראשונה אני רוצה להשתתף באבלה הכבד של משפחת סואעד על נפילתו של אסיל סואעד היום בשועפאט במחסום. אני משתתף בצער המשפחה. במעבר חד, הייתי רוצה לומר כמה מילים על הנושא של המאבק בפשיעה בחברה הערבית. זה נושא שבשל האירועים, גם פה בבית הזה, והרפורמה, כפי שהיא מכונה, הוא קצת ירד מסדר היום אבל חשוב לשים אותו על סדר היום גם שלנו בכנסת ובעיקר של הממשלה, ודווקא, ובייחוד אולי, על רקע ההצלחה הגדולה מאוד של המחוז הצפוני של משטרת ישראל והיחידה המרכזית במחוז הצפוני בטיפולה במשפחת אבו לטיף מראמה. משפחה או ארגון פשיעה שמטיל חיתתו תקופה ארוכה. אחרי פעילות מאומצת של משהו כמו שנה וחודשיים באמת היה גל מעצרים ראשון שבוצע על ידי המחוז הצפוני. אני מניח, מקווה ומאמין שהפעילות הזאת תימשך במהלך השבועות הקרובים במעגלים נוספים שקשורים, ושמענו היום גם על הקשר נוסף, סיפור של מכרזים, סיפור שהוא מאוד מאוד משמעותי. אני שמח שהייתה לי ההזדמנות בשנה וחצי או קצת פחות של הממשלה הקודמת לעסוק בנושא של מסלול בטוח, ואני רוצה לייחד לנושא הזה כמה מילים, בייחוד אחרי שהייתה היום ישיבה של הוועדה לביטחון הפנים בנושא הזה. ואני רוצה להציע לממשלה – ומקווה מאוד שגם זה ייפול על אוזניים קשובות – להמשיך את התוכנית הזאת ולהעצים אותה אפילו ביתר שאת. אני אומר את זה דווקא על רקע מה שאני מזהה כאיזשהו רפיון, לפחות בחלק מהטיפולים שהיו. יש בתוכנית הזאת, "מסלול בטוח", כמה חלקים. החלק הראשון שאני רוצה לדבר עליו הוא איך העסק הזה עובד בכלל; הוא עובד קודם כול מכוח החלטת ממשלה. ואני מקווה שהממשלה הזו תקבל החלטה דומה או תמשיך החלטה קודמת, שבה אני, לצורך העניין, פעלתי במסגרת צוות שרים בראשות ראש ממשלה. ולא סתם זה הלך על העניין הזה. נכון שהייתי גם סגן שר במשרד לביטחון הפנים, אבל הפעילות שלי במסגרת "מסלול בטוח" הייתה מכוח החלטת ממשלה, מצוות שרים וראש ממשלה, ולא סתם. כי עיסוק בפשיעה על היבטיה הרחבים דורש התייחסות רוחבית של כלל משרדי הממשלה, ודורש שיתוף פעולה של כלל המשרדים. התוכנית כללה, והיא עדיין כוללת מספר חלקים, למעשה, רק היא לא מיושמת במלואה. החלק הראשון הוא חלק אופרטיבי, הוא חלק שדן בהפעלת הכוח של כלל רשויות האכיפה. מובן שמשטרת ישראל היא הגוף המרכזי האופרטיבי והיא ריכזה את הפעילות, אבל לא רק היא – גם רשות המיסים, שיש לה חלק נכבד בעניין הזה, גם שירות הביטחון הכללי באותם קטעים שיש בהם קשר בין טרור, בין לאומני לבין פלילי, וגם את שאר משרדי הממשלה שבעיקר עוסקים – בעיקר הפרקליטות, ייעוץ משפטי לממשלה. זאת אומרת, לקחת את כל האורגנים האופרטיביים ולחבר אותם. זה סיפור אחד שהיה מתכנס בכל יום חמישי לישיבה אופרטיבית. אני אומר את זה כאן במאמר מוסגר, למרות ניסיון העבר שלי, למרות התפקידים שעשיתי, כאיש פוליטי תמיד לא עסקתי בפרטים, רק בשיקולי המדיניות הכלליים, בניגוד אולי למה שרוצה השר לביטחון לאומי הנוכחי, שרוצה לשדר שהוא כאילו מוביל תוכניות אופרטיביות. זה לא תפקידם של הפוליטיקאים בהקשר הזה; כן תפקידם להכתיב מדיניות וליישם אותה. אני מציע כהצעה ראשונה להתרכז בעניין הזה, באותם דברים אופרטיביים, ולא לחשוב שהתפקיד של שר הוא להיות סוג של מפכ"ל-על. זה ממש לא תפקידו. ואם הוא יחשוב שזה תפקידו, זה מתכון בטוח לכישלון. האירועים של השבועיים האחרונים רק נותנים תחושה ועובדה – לא עובדה, אבל אני שם את זה בשולי הדברים. הצוות הראשון הוא צוות אופרטיבי, כמו שאמרתי. אבל זה רק חלק מהרבדים של העניין. הרובד השני הוא רובד יותר סמוי מן העין ופחות דובר בו. הוא סמוי מן העין לא בשל העובדה שהוא סודי, הוא ממש לא סודי; הוא כיצד לקחת אל מול המאבק בפשיעה ולרכז את כלל הפעילות הממשלתית שעוסקת בעניין, גם במניעת הפשיעה וגם בסיכולן של תופעות שמולידות פשיעה. ולכן בנושא הזה היו שותפים כמעט כלל משרדי הממשלה, ודאי ובוודאי משרד הפנים, משרד האוצר, משרד המשפטים בהיבטים היותר-רחבים שלו, משרד הבריאות, משרד החינוך במקומות מסוימים ועוד הרבה מאוד משרדי ממשלה. כל מי שעוסק במניעה של פשיעה, ולא רק העמדת עבריינים לדין, מבין שהם רוצים למנוע פשיעה, אתה חייב לתת בהקשרים האלה מנוע רציני שעובד בצורה רוחבית. אבל מה לעשות שממשלה וגם ארגונים עובדים בצורה אורכית בדרך כלל. וכאשר אתה עובד בצורה אורכית, קשה מאוד לייצר רוחב תפעולי בהקשר הזה, וזה הדבר המרכזי שהתוכנית הזאת טיפלה בו. פעם בשבועיים היו מתרכזים כלל האנשים אל מול יעדים מפורטים ורואים באיזה כיוונים כלל משרדי הממשלה פועלים. הקטע הזה בתוכנית לא מיושם כרגע. ואני קורא לממשלה לקחת את עצמה ולראות מה המודל שהיה בפעם הקודמת וליישם אותו. ולהפך, לעשות אותו טוב אפילו יותר לטובת כלל אזרחי מדינת ישראל. טיפול בפשיעה הוא לא סיפור פוליטי, הוא סיפור חברתי. ואני חושב שאם הממשלה תרצה, היא יכולה לעשות את זה. אבל לפני הכול צריך לרצות, צריך ליישם דברים, וצריך לעשות את זה בעיקר בשקט, בלי יותר מדי דיבורים וצלצולים. הנושא השלישי הוא נושא חקיקתי; יש שורת דברי חקיקה מוכנה מהממשלה הקודמת, ומה שצריך הוא להביא אותה לכאן, לכנסת ישראל. אני אמנה רק כמה דברים מרכזיים: הראשון שבהם הוא חוק האיירסופט. חוק האיירסופט נותן אפשרות ומייצר מהלך שבו כלי שיכול להיות מוסב כנשק, הוא נשק. הייתה עבודה מאומצת של משרד הכלכלה, של משרד ביטחון הפנים ומשרד המשפטים, והכול מוכן – רק להביא את זה לכנסת. רק לסבר את האוזן, מדברים פה על פיגועים ועל מה צריך לעשות, אז הכלים המוסבים האלה נמצאים גם בידי ארגוני טרור ביותר מפיגוע אחד שבו נהרגו אנשים. במדינת ישראל היה שימוש בכלי הזה. החוק הזה מוכן. זה שהממשלה לא מעבירה את החוק הזה כאן ומייד, זאת רשלנות בלתי רגילה כאשר מדובר על טרור ועל המאבק בפשיעה. צריך פחות להתעסק עם כותרות, כמו זמן המקלחת של אסירים ביטחוניים, זה עיסוקו של השר בן גביר. פשוט להביא את החוק הזה לכאן ולהצביע עליו ולמנוע פיגועים ולמנוע רצח של אנשים על ידי כלים שמוסבים. אז זה החוק הראשון. החוק השני הוא חיפוש ללא צו; חיפוש ללא צו מאפשר במקרים המתאימים – עוד פעם, במקרים המתאימים כאשר יש אירוע שהמשטרה תוכל להיכנס ולתפוס ראיות, כולל מצלמות, מאותם בתים – לטפל בתופעה הקשה והנוראה של נשק. החוק הזה מוכן, הוא עבר קריאה ראשונה פה בכנסת. הממשלה הזאת במקום לעסוק – לא, לא צריך הרבה בשביל זה, פשוט להחיל דין רציפות, ולהביא אותו לכאן לקריאה שנייה ושלישית. הוא מוכן אחרי עבודה מאומצת מאוד של כלל משרדי הממשלה. זה היה פה בכנסת בדיונים עמוקים בוועדת החוקה אצל גלעד קריב. הוא מוכן – רק להביא לקריאה שנייה ושלישית. הממשלה לא עושה את זה, וזאת רשלנות מן הרמה הראשונה. אי-אפשר לדבר גבוהה-גבוהה על מאבק בפשיעה ולא להביא דברים מוכנים פה לכנסת ישראל ולהעביר אותם. החוק השלישי שמוכן, שעבר כבר קריאה ראשונה ומוכן לקריאה השנייה השלישית, עוסק בכלי נשק מהותיים; למי שלא מכיר, הכוונה היא לאותם מכלולים, אותם חלקים בכלי הנשק שלא נחשבים ככלי נשק על פי החוק הפלילי במפורש – להפוך אותם לדבר אסור על פי דין. החוק הזה מוכן – רק להביא אותו לפה, להחיל עליו דין רציפות, להביא אותו לקריאה שנייה ושלישית. אני אומר לכם מפה: האופוזיציה לא תתנגד לחוקים האלה. תביאו אותם לטובת האנשים שאתם אומרים שאתם רוצים להילחם עבורם. החוק הרביעי עוסק בנושא סחיטת דמי חסות; מהלך מאוד רחב שעשתה הממשלה כדי לטפל בכל הנושא של השמירה הכפויה הוא למעשה להעביר את הנושא של הפיקוח והבקרה על כל הנושא של השמירה ממשרד המשפטים למשרד לביטחון פנים. דרך אגב, זאת החלטת ממשלה שהייתה כבר בשנת 2011 על ידי ממשלת בנימין נתניהו, שלא מומשה. לקחנו את מה שהיה שם, העברנו את זה. הכול מוכן, נעשתה עבודה אדירה במשרד לביטחון פנים בהקשר הזה, רק צריך להביא את זה לכאן. יש הסכמות על כל הדברים, אפשר להחיל את העניין. המשמעות היא שיהיה קשה יותר ל"חברות השמירה" שנמצאים מאחוריהן עבריינים, על מנת לייצר שמירה כפויה, לעשות היפוך בפירמידה. אתה לא צריך רק את המתלונן. מישהו מתנהג בצורה מסוימת או נותן שירות מסוים, והשירות הזה רק נחזה כשמירה. לא נצטרך את התלונה של האיש עצמו, נוכל לטפל. זאת רשימה, אמרתי פה רק חמישה חוקים. אני אומר "רק" – אלו חמישה חוקים משמעותיים שיכולים לעשות שינוי. הדבר הנוסף הוא התחום הכלכלי, נושא המזומן; נעשתה עבודה גדולה מאוד במשרד האוצר בצוות שאני הקמתי במסגרת "מסלול בטוח" יחד עם משרד האוצר. הכול מוכן. ממה שאני יודע, זה אכן אמור להיות בתוך חוק ההסדרים. מקווה מאוד ששר האוצר סמוטריץ' ישאיר את זה גם בחוק ההסדרים הנוכחי. ממה שאני ראיתי, כנראה זה בפנים. גם הנושא הזה וגם הנושא של חשבוניות פיקטיביות. שני הדברים האלה מחוללי פשיעה משמעותיים מאוד. קחו ותביאו את החוקים האלה כמות שהם לכנסת ישראל, אנחנו נצביע עליהם ונצביע עליהם בעד. תעשו מעשה, הכול מוכן, רק תביאו. אני שומע פה לעיתים נאומים, אני שומע ראיונות של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ברדיו ובטלוויזיה, ואני אומר עוד פעם: יש דברים, קח ותעשה אותם; פחות להתעסק עם מה שקורה בטיקטוק, עם סרטונים ברשתות חברתיות. יש פה רשימת דברים, נתתי אותה, גם הרשימה הזאת וגם עבודה במשרדי הממשלה. הדבר הנוסף שצריך לעסוק בו, ואני קורא בזה לממשלה כולה, לא רק למי שעוסק בביטחון לאומי ובביטחון הפנים: לא ניתן לטפל בפשיעה בחברה הערבית אם לא מדברים עם מנהיגי הציבור. בנושא של הפשיעה והמאבק בה, זה לא משנה כרגע שאלות אחרות שנמצאות בבית הזה בתחומים אחרים. בתוך היישובים הערביים יש מנהיגות שמחכה, מצפה וחייבת את שיתוף הפעולה של משרדי הממשלה בתחום הזה. החוויה שלי מהשנה וקצת שעסקתי בתחום הזה היא שבהרבה מובנים, הרצון של החברה הערבית לקבל את השירות מהמדינה הרבה יותר גבוה מההבנה של המדינה מה נזקק ממנה לתת. הכול נמצא בפנים, צריך להתחיל ולעשות ולא לעסוק רק בדיבורים בהקשרים האלה. יש תוכנית סדורה, קחו אותה. היום הייתי בוועדה לביטחון הפנים בראשות חבר הכנסת פוגל ואמרתי חלק מהדברים האלה. אני, ללא כל קשר להיותי חבר אופוזיציה, אמרתי שככל שאני אוכל לסייע בידי אלה שעוסקים בעניין של מאבק בפשיעה הערבית, כך אני אעשה. ישבה לצידי חברת הכנסת עאידה תומא, שנכנסה הרגע. אני אומר לכם, בדברים האלה, מבחינתי, באופן הכי פרטי, הכי אישי, אין סיפור של אופוזיציה וקואליציה. אני אעשה ככל יכולתי לסייע בידי הממשלה הזאת. אבל ללא תקשורת בגובה העיניים מול מנהיגות החברה הערבית שנמצאת שם ברשויות המקומיות, בארגונים של החברה האזרחית ופה בכנסת – לא באמת ניתן לטפל. אי-אפשר לדבר על החברה הערבית, צריך לדבר אל החברה הערבית. מדבר אליכם אדם שאיננו דובר השפה הערבית. אני לא דובר השפה הערבית ולא מתיימר להיות מזרחן ולא ערביסט, אני מתיימר והייתי צריך להיות אדם שהתפקיד שלו לתת שירות – כנבחר ציבור בכנסת ישראל ולאחר מכן כסגן שר לביטחון פנים שקיבל מנדט לטפל בפשיעה בחברה הערבית. לא העליתי על דעתי לנהל משהו מהדברים האלה ללא תקשורת ישירה, בלתי אמצעית, גם אם היא כרוכה לעיתים באי-הסכמות וויכוח. עצם יצירת התקשורת הזאת בין אנשים בממשלה לבין החברה הערבית מאפשרת למצוא פתרונות. אני אומר לכם שחלק גדול ממה שאני הייתי אמון עליו והכנתי בתוכנית "מסלול בטוח" הוכן בכלל בהיותי חבר כנסת מהאופוזיציה. הסתובבתי ביישובים, דיברתי עם האנשים ולמדתי את הצרכים, ושמתי רגע בצד את מה שאני יודע מהעבר שלי והייתי פשוט קשוב לדברים שלא ידעתי. וממה שלא ידעתי שם ולמדתי מהחברה הערבית, ומה שהבאתי איתי מהמקום שממנו באתי, וממה שאני רכשתי במעלה הדרך המקצועית שלי עד שהגעתי לכנסת, יכולתי לייצר סנכרון. והיום בממשלה הזאת חבל לאבד את הידע שנצבר, אבל חבל יותר לפספס את תחילתה – אני אומר "תחילתה" בזהירות – של יצירת אמון בין החברה הערבית לבין מערכת האכיפה בהיבטיה הרחבים. כי הכי קל לאבד אמון, קשה מאוד לבנות אותו. ודיבורים כוללניים על החברה הערבית, בוודאי כאשר מדובר בפשיעה, מזיקים בצורה בלתי רגילה. וכל צעד שאיננו צעד קדימה הוא התדרדרות לאחור. ואני אומר שוב לממשלה – כל מה שאני אוכל לתרום בעניין הספציפי הזה, אני אעשה. אמרתי לחבר הכנסת פוגל, הצעתי לו בזמן הקצר שהייתי – כי הייתי חייב להיות בוועדת חוקה – מה נכון לעשות. אבל אני אומר לכם, לא יכול להיות מצב שיש דברים שמחכים היום על המדף, רק להביא אותם כאן לכנסת – את חברות השמירה, את חוק ה-air soft, את הנושא של חיפוש ללא צו ונושאים נוספים שנמצאים ומוכנים, ויכול להיות שיהיה עליהם ויכוח, וזה בסדר – לשים אותם פה בסדר עדיפות גבוה. אי-אפשר לדבר על המאבק בפשיעה בחברה הערבית ולא לעשות דבר. זה לא נכון לדבר על דברים שתופסים כותרות. אני אומר מראש, העבודה הזאת היא עבודה סיזיפית שההצלחות בה הן עניין של זמן. אתה חייב לייצר אמון, חייב לייצר את העובדה שאכן אכפת לך, שהממשלה אכפת לה, לכל ממשלה. זה לא סיפור פוליטי של שמאל וימין ודעות פוליטיות, זה סיפור של חובה אזרחית שלנו כנבחרי ציבור – היום אני באופוזיציה, מחר אולי במקום אחר – לעשות את עבודתנו נאמנה ולא לתייג את הדברים. אני אומר דווקא על הרקע של הצלחות של משטרת ישראל ורשות המיסים, דווקא על הרקע שיש מנהיגות, אני אומר לכם, מנהיגות מצוינת בחברה הערבית שרוצה לייצר את העניין הזה – לא לקחת את הדבר הזה, לא להשתמש בדבר הזה, זה בכייה לדורות. אני אומר לדורות כי קרה משהו. אולי לא מספיק, אני אומר שלא מספיק, אבל קרה משהו, שאם נלך צעד אחורה, את הקצת אמון, שהצלחנו במשהו – שאלו אותי מה תהיה הצלחה, ותמיד עשיתי את התנועה הזאת. שתהיה תנועה. וקרתה תנועה. ואסור לעצור אותה. כשאני שומע שהשר בן גביר מתעסק, או אני שומע את הכותרות שעוסקים בהן – שמעתי היום על זמן המקלחת של אסירים ביטחוניים, או לפני זה על הסיפור של פיתות או לאפות. תקשיבו, זה לא מרכז העשייה במשרד לביטחון פנים, ממש לא. אבל אם נדבר רק על הנושא של הפשיעה, קחו את מה שאמרתי היום, קחו את זה כמות שזה, תזיזו ימינה, תזיזו שמאלה, תגידו יותר טוב, פחות טוב – נכון שאני איש פוליטי, אבל לא התעסקתי בזווית הפוליטית. עבדתי עם כלל משרדי הממשלה, עכשיו, משרדי הממשלה – אתם אמונים עליהם. קחו, תגידו לחברים המצוינים שנמצאים בכלל משרדי הממשלה שאתם רוצים להמשיך. אתם תופתעו לראות כמה השירות הציבורי רוצה, נכון, יכול, עם מוטיבציה בלתי רגילה, כי גם דברי החקיקה שאמרתי לכם שצריך להביא אותם לכנסת, בסופו של דבר, בתהליכים ממשלתיים, נעשו בקצבי זמן מאוד מאוד מהירים. זה לא בזכותי, זה בזכותם, כי הם יודעים כמה חשוב לטפל בנושא הזה של הפשיעה בחברה הערבית. ודווקא בימים האלה, שהנושא הזה כאילו לא נמצא על סדר היום – אבל הוא נמצא על סדר היום כל הזמן. אנחנו נמצאים כל היום – אני אסיים בכמה משפטים על המציאות של החיים שלנו – אני חבר בוועדת חוק היום. כל הזמן שם מושקע אך ורק במה שאתם קוראים לו הרפורמה. אבל אני אגיד לכם עוד מה שקורה: הכנסת נסתמה לגמרי. אין שום יכולת לטפל בשום דבר אחר, לפחות בוועדת החוקה. שום דבר אחר. תראו את הנושאים שגם יש לנו פה במליאה. מה הייתה הבעיה להביא את חוק ה-air soft היום? אני אומר לכם, לא היינו עושים פיליבסטר עליו. אני מתחייב, לא הייתי עושה פיליבסטר על ההסבה ל-air soft. ה-air soft הזה, שכל יום הנשקים המוסבים האלה יכולים להיות בידי עבריינים מצד אחד או טרוריסטים מצד שני ולרצוח אזרחים – אפשר להפסיק את זה או להקטין את זה. וזה מוכן, תביאו את זה. מתחייב – לא יהיה פה פיליבסטר. לא אעלה פה נאומים ולא אשתמש ב-20 דקות שאוטוטו נגמרות לי לדבר על זה. אני אצביע בעד, כי אני יודע שזה מציל חיים. אפרופו חוק המוקשים, שאני אגיד עליו שתי מילים – אני מזכיר לכולם, כולל לחברת הכנסת גוטליב שהתפלאה בהתחלה "למה אתה מצביע בעד" - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אתה מצביע בעד - - -

היו"ר משה טור פז:

ששש, חברת הכנסת גוטליב.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אז חברת הכנסת גוטליב, בואי, אני אספר לך. לכי לחברים שלך - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

חברת הכנסת גוטליב, יש לי בדיוק עוד 35 שניות, אולי תקשיבי 20 שניות מתוכן.

היו"ר משה טור פז:

סתם, סתם הערת עכשיו.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

את לא יכולה להידלק על כל דבר שמדליק אותך. תשאלי את החברים שלך פה שעומדים כאן, תשאלי אותם מה הם הצביעו על החוק הזה בפעם הקודמת.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל הוא פנה אליי - - -

היו"ר משה טור פז:

אבל עכשיו הוא מדבר, גם כשהוא פונה אלייך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

חברת הכנסת גוטליב, אני אומר לך, אני לא דובי לא-לא. קל לכם להיות דובי לא-לא ואז לספר על הצעות ייעול.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה עכשיו דובי לא-לא, אתה עכשיו - - - על החוק שתצביע בעד.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב, תני בבקשה לדובר לסיים את דבריו.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני אומר לך עוד פעם, זה עכשיו לא מעניין, וחבל - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה אומר משהו סתם - - -

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת יואב סגלוביץ', אני נותן לך עוד דקה לדבר.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

חברת הכנסת גוטליב, אם היית מקשיבה רוב קשב - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אם היית מקשיבה רוב קשב היית אולי לומד משהו על מה שאת צריכה לעשות כחברת כנסת במאבק בפשיעה בחברה הערבית. ואז, אם היית לומדת משהו על זה, יכול להיות שבפעם הבאה שיבוא החוק את לא תצעקי כל כך חזק ופשוט תצביעי בעד חוק שכן הכינה הממשלה הקודמת.

טלי גוטליב (הליכוד):

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

שיהיה לך ערב טוב, מהנה והמשך צרחות מוצלחות.

טלי גוטליב (הליכוד):

מליאה ריקה - - - מדבר למליאה ריקה, ואז - - -

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, לילה טוב לכולם. אני קודם כול רוצה לחזק את חברי חבר הכנסת יואב סגלוביץ', שעשה בקדנציה הקודמת עבודה נהדרת בתחום הפשיעה בחברה הערבית, וחבל מאוד שהממשלה הנוכחית, זה נראה שהיא פשוט לא מתפקדת והרבה מאוד צעדים שהחלו בקדנציה הקודמת פשוט עלולים ללכת לטמיון. ראשית, חברים, אני רוצה להביע צער עמוק בעקבות מותו של לוחם משמר הגבול סמל ראשון אסיל סואעד, בן 22, שהותיר אחריו הורים ושישה אחים. אני כואב יחד עם משפחתו ועם כל אזרחי ישראל. בחודש האחרון אנחנו סופרים כבר 11 קורבנות של גל הטרור. הממשלה לא אשמה בטרור. אנחנו לא מאשימים את הממשלה, אגב, להבדיל מהאופוזיציה הקודמת והקואליציה הנוכחית, שהשתוללו כאן בחוסר אחריות אחרי כל פיגוע ולעיתים האשימו אותנו ברצח של אזרחים. אנחנו לא כאלה. אנחנו נוהגים באחריות. מדינת ישראל מתמודדת עם הטרור הרצחני כבר עשרות שנים. אבל כולנו מרגישים כי הפעם לממשלה אין תשובות לטרור. לממשלה אין פתרונות. לממשלה הזאת, להבדיל מהממשלה הקודמת – ואני מדגיש את זה, להבדיל מהממשלה הקודמת – אין מדיניות. ייתכן כי יש שרים בממשלה הזאת שמגלים רק עכשיו כי המאבק בטרור, שמירה על הביטחון האישי של אזרחי מדינת ישראל, דורשים ידע, עומק, מקצועיות. וזה מה שחסר היום בממשלה הזאת, מאוד חסר. במקום זה בכל פעם מחדש אנחנו מקבלים שר לחוץ והיסטרי שמגיע לזירת פיגוע, צועק על התקשורת, מאשים את כל העולם, מפזר הצהרות מגוחכות, משדר חולשה ופניקה, כי המאבק בטרור הוא כנראה לא טיקטוק. ושר הטיקטוק והפיתות פשוט לא מתאים למשימה הזאת. זה פשוט גדול עליו. ויש עוד בעיה: ייתכן שאנחנו מרגישים את זה כאן, בכנסת, אולי ביתר שאת לאחרונה שסדר-היום, סדר העדיפויות של הממשלה הזאת הוא פשוט עקום. איך אני יודע? השר בממשלה הזאת – שר, איך אני אגיד את זה, די פיקטיבי, אבל בכל זאת שר – הודה לפני יומיים, לאחר היעדר תגובה על ירי הטילים מעזה, כי כרגע התגובה יכולה להמתין. איך הוא אמר? פרה-פרה, כי קודם צריך לקדם את ההפיכה המשפטית, והשאר ימתין. הילדים בעוטף במקלטים, העסקים בירושלים סופגים ירידה של 20% במחזור, תושבי ירושלים פוחדים לעמוד בתחנות אוטובוס – פרה-פרה, קודם הפיכה משפטית. יוקר המחיה, עלייה במחירי החשמל, מים, דלק, חינוך חינם מאפס עד שלוש, ריביות על המשכנתה – פרה-פרה, קודם הפיכה משפטית. אני חושב שקצבאות זקנה לא עודכנו פה כבר 15 שנה.

נאור שירי (יש עתיד):

פרה-פרה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ואגב, יש מתווה להעלאת קצבאות זקנה שאנחנו הכנו ורצינו להעביר בחוק ההסדרים ל-2023 עוד בחודש יוני בשנה שעברה. לצערי, הכנסת התפזרה. יש מתווה מוכן. קחו אותו לחוק ההסדרים שלכם; לא – פרה-פרה. הגמלאים ימתינו להעברת ההפיכה המשפטית. קודם אנחנו נמנה את השופטים, ננטרל את מערכת אכיפת החוק, נציל את נתניהו ממשפטו, נמנה עבריין סדרתי, ואז נראה. בינתיים – פרה-פרה. אפרופו עבריין סדרתי, אני שמעתי היום שנתניהו לא אהב שקפצנו מעל השולחנות בוועדת החוקה. ואו, באמת לא התרגשתי כך מאז שהוא מקפץ בין שלושת הסעיפים בכתב האישום שלו, בין שוחד למרמה, בין מרמה להפרת אמונים וחוזר חלילה. ויש עוד משהו אפילו יותר מעניין אולי: זוכרים את דרעי אחרי פסיקת בג"ץ בעניינו מודיע: אם יסגרו לנו דלת, ניכנס דרך החלון? כל הקואליציה מחאה כפיים.

היו"ר משה טור פז:

זה משפט של צנחנים. זה משפט שצנחנים משתמשים בו, אני לא יודע איך זה הגיע אליו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אם יסגרו לנו דלת, ניכנס דרך החלון. עבריין סדרתי דורס כל נורמה אפשרית, ונכנס לממשלה דרך החלון. אז תקשיבו טוב, גם ראש הממשלה וגם כל הקואליציה שלו: כדי לעצור עבריין סדרתי שמתכוון להיכנס לממשלה במרמה דרך החלון, אני מוכן לקפוץ על שולחנות עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, כמה שנצטרך, עד שבקואליציה יבינו: עבריין סדרתי לא יכול להיות שר; עבריין סדרתי לא יכול להיות שר בממשלה במדינה דמוקרטית, במדינה מתוקנת, נקודה. זה לא סביר, וגם אם תבטלו את עילת הסבירות, זה עדיין יישאר לא סביר. זה לא סביר, וזה לא יהיה סביר לעולם. כמובן, יש כאלה שמנסים לטשטש את העובדה כי מדובר בעבריין סדרתי, ומציגים אותו כנציג השקופים; עם אימפריית הנדל"ן, לעיתים אורח חיים ראוותני, אבל מאוד שקוף. אגב, יש כאן עוד שקוף ששב אלינו היום – חבר הכנסת דודי אמסלם, שר לעתיד, שישב די בשקט חודשיים וחצי, וחזר אלינו בגדול אחרי שקיבל ג'וב מפנק בממשלה המנופחת הזו. ברוך שובך, חבר הכנסת אמסלם. לכמה דקות הרגשתי שאני שוב בכנסת העשרים-וארבע עם דודי המתלהם והמטנף. אגב, היום הוא דיבר על המפגינים הפריווילגים, הלבנים, שבאו למחאה הגדולה עם רולקסים. אני דווקא יצאתי היום למפגינים – ישראלים מרגשים ונהדרים. לפי ההערכות האחרונות, היו ליד הכנסת 360,000 ישראלים. אני חוזר: 360,000 אנשים הגיעו היום לירושלים כדי למחות נגד ההפיכה המשפטית של הממשלה הזאת. זה מספר בלתי נתפס, אבל אני אומר לכם, אנחנו רק התחלנו. אז יצאתי למפגינים, ישראלים שעובדים קשה, משרתים, משלמים מיסים, מחזיקים את המדינה הזאת, את הכלכלה שלה, את החברה שלה. לגבי הרולקסים – לא ראיתי. לא ראיתי אחד עם רולקס. אני לא יודע מאיפה דודי אמסלם לקח את המידע הזה, ואיפה הפתרונות. אם אתם רוצים הוכחות נוספות לסדר העדיפויות העקום של הממשלה הזאת, בשבוע שעבר אנחנו ביש עתיד יזמנו פנייה לכל יושבי-ראש ועדות הכנסת בדרישה לקיים דיונים על השפעתה של ההפיכה המשפטית על כל תחומי החיים שלנו: כלכלה, ביטחון, רווחה, בריאות. יש לנו היום, ברוך השם, הרבה ועדות. למיטב הבנתי, נכון לרגע זה אף יו"ר ועדה מהקואליציה לא קבע מועד לדיון, למרות שהוא מחויב לקיים אותו על פי תקנון הכנסת, כי הגשנו בקשות בחתימה של לפחות שליש מהחברים בכל ועדה. אבל בואו נדבר רגע על כלכלה, בכל זאת: זה תחום יותר קרוב אליי. אני רוצה להזכיר את דבריו של נגיד בנק ישראל, שמאוד מודאג מהתהליכים המתרחשים כאן. בכלל, במערכת הבנקאית יש היום דאגה כללית ממה שמכונה הרפורמה המשפטית, ובפועל זו הפיכה שרומסת כל נורמה ערכית ומוסרית במערכת המשפט. יש אזהרות של הגופים הבין-לאומיים מהמובילים בעולם הפיננסי – את השמות כולנו מכירים, זה התפרסם לאחרונה; מכתב של 300 הכלכלנים הבכירים בישראל, כולל פניות של זוכי פרס נובל לכלכלה; הצעדים של Wiz, Skai, חברות הייטק נוספות, שלצערי מוציאות היום מיליארדי דולרים מישראל וגם עוצרות חלק מההשקעות; גם אינטל, מרכיב מאוד משמעותי בתעסוקה באזורים מסוימים בארץ - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

החברים שם, בבקשה, קצת יותר בשקט. סליחה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - אינטל שוקלת היום חלק מההשקעות שלה מחדש. יש סכנה להורדת דירוג האשראי, וסוכנות סטנדרד אנד פורס כבר רמזה על כך בדוח שלה. כל מה שמניתי אלה לא פניות וצעדים של פוליטיקאים. זה המגזר הכלכלי, המקצועי, העסקי. באמת דאגה רבתי לעתיד כלכלת ישראל כתוצאה מהרפורמה המשפטית. אגב, גם הפיחות בשקל עלול להגיע למספרים שלא הכרנו בשנים האחרונות, ב-20 השנים האחרונות לפחות. אתם תגידו לי, האם זה לא שווה דיון בוועדת הכספים? לא לשם כך אנחנו כאן? לא זאת האחריות שלנו – האחריות הכי בסיסית שלנו, כנבחרי ציבור, מול הבוחרים? פניתי ביום רביעי שעבר ליושב-ראש ועדת הכספים בנושא: בוא נקיים דיון מקצועי, נבחן את הסכנות. זה הזמן. למוחרת קיבלתי סדר-יום של הוועדה לשבוע הבא. כל דבר, פרט לדיון הזה. ומה שעוד מעניין – בדרך כלל, ביום חמישי מתפרסם לו"ז לימי שני ושלישי, ויום רביעי נשאר פתוח כדי לשמור אותו לדברים שעלולים לצוץ ברגע האחרון, וזה קורה לא פעם בוועדת הכספים. השבוע, באופן חריג, גם הלו"ז ליום רביעי התפרסם מבעוד מועד. מדוע? אני מניח שכדי לסכל כל אופציה של דיון על הפיכה משפטית בוועדה שהיא בין המקצועיות בכנסת ישראל. למה? ככה. כי לא אכפת לכם. לא אכפת לכם מהאזרחים, מהפרנסה שלהם. אני שוב מזכיר, בירושלים יש היום ירידה במחזור של העסקים הקטנים של 20% לפחות. אני מדבר גם עם בעלי עסקים מאזורים נוספים, והמצב לא קל. לא אכפת לכם מהעסקים הקטנים, לא אכפת לכם מהמערכת הבנקאית, מהיציבות הפיננסית. פשוט לא אכפת לכם. אתם דוהרים להפיכה הזאת תוך כדי רמיסה של כל הכללים של הבית הזה, בחוסר אחריות, שאני מודה שטרם ראיתי במשכן הכנסת. המוטיבציה – צר לי לומר – המוטיבציה היא פלילית; של ראש הממשלה, של השר לשעבר ושל עוד הרבה גורמים ששמו לעצמם מטרה למחוק את החוק, להפוך את ישראל לרפובליקת בננות. חבריי חברי הכנסת, יש לי עוד כמה דקות ואני רוצה לסיים בחידה. שימו לב, בבקשה – מי אמר את הדברים הבאים? כאן, אגב, בדיוק כאן, במקום הזה, שבו אני עומד עכשיו, על דוכן הכנסת: דמוקרטיה ישראלית יציבה ומשגשגת.

נאור שירי (יש עתיד):

ביבי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

דמוקרטיה שבה יש מקום למחלוקות ולהסכמות. דמוקרטיה שיש בה איזונים ובלמים – רשות מחוקקת, רשות מבצעת - -

נאור שירי (יש עתיד):

- - - ושמעון פרס.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - ורשות שופטת. יש לנו מערכת משפט מהטובות בעולם, וכך היא תישאר. אנחנו מכבדים את זכויות המיעוטים, וחופש לכל אדם, ללא הבדלי דת, גזע ומין. יש כאלה שרואים בקיומן של הבחירות חזות הדמוקרטיה, אבל דמוקרטיה אמיתית נבחנת דווקא בתקופות שבין מערכות הבחירות, בדרך שבה אנחנו שומרים על מערכת המשפט, על זכויות הפרט, על חופש הביטוי, על האיזון בין שלוש הרשויות. ומעל הכול, על הבריאות והאיתנות של הפרלמנט. נכון שזה נשמע כמו גלעד קריב, או קארין אלהרר, או יואב סגלוביץ? אפילו נאור שירי או ולדימיר בליאק, או כל אחד ואחת מחברי האופוזיציה, חבריי, שנלחמים היום נגד ההפיכה המשטרית? אבל לא. אמר את זה בנימין נתניהו לפני לא כל כך הרבה שנים באופן יחסי. כאן, ממש כאן, על דוכן הכנסת. אז מה השתנה, אדוני, שהיום אתה והשותפים שלך הורסים את מערכת המשפט, מפרקים את כל הבלמים והאיזונים, מפרקים את העם הזה והופכים את ישראל למדינה ספק דמוקרטית? הרי הבטחת לשמור על הדמוקרטיה, על מערכת המשפט, אז מה השתנה? כמובן, מה שהשתנה זה מצבך המשפטי. עניין אישי, פוליטי, צר. בשם האינטרס הזה, אתה מפרק את המדינה הזאת, את הסמלים שלה, את הערכים שלה. את כל מה שאנחנו מכירים, את כל מה שאנחנו אוהבים. אבל אנחנו מתחייבים להיאבק כדי למנוע את האסון הזה. 360,000 ישראלים, 360,000 ישראלים, שעלו היום לבירת ישראל – שוב, אני רוצה לומר תודה גדולה לכל אחת ואחד מכם, אזרחי ישראל אכפתיים, שמצאתם זמן ועליתם לירושלים. אתם מצילים את הדמוקרטיה. אתם העוגן של המדינה הזאת. באמת, יצאתי היום החוצה ומאוד מאוד התרגשתי לראות את הקהל הגדול, את התמיכה האדירה שאנחנו מקבלים מבחוץ. 360,000 ישראלים מדהימים ומרגשים, שהגיעו היום למחאה הגדולה מול הכנסת, אמרו לקואליציה המופרעת הזאת בצורה הכי ברורה ומדויקת: ההפיכה המשפטית לא תעבור כאן. לא כאן ולא בשום מקום אחר. מדינת ישראל תישאר יהודית, דמוקרטית וליברלית. תודה רבה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה, חבר הכנסת בליאק. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

ערב טוב.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

ערב טוב, עשר דקות לרשותך, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

גברתי היושבת-ראש, קודם כול אני רוצה להשתתף בצערה של משפחת סמל ראשון אסיל סואעד, שוטר מג"ב שנהרג היום בפיגוע בירושלים. אנחנו מדברים ושומעים – ממשלת ימין על מלא. ואני אומר לך: ממשלת דיבורים על מלא. הבטיחו הרבה הבטחות – הבטיחו להילחם בטרור, הבטיחו להביא ביטחון. מה אנחנו רואים בחודש וחצי? 27 רקטות מעזה. החזירו את האנשים לשמוע צבע אדום, לרוץ למקום מוגן, למקלטים, לחדר האטום. הבטיחו. הבטיחו להילחם בטרור. ומה אנחנו רואים ושומעים? פיגועים – עשרה הרוגים עד עכשיו, 15 פצועים. חודש וחצי. חודש וחצי. הבטיחו לתת ביטחון אישי. שר לביטחון לאומי? אני לא זוכר בדיוק, זה שר לביטחון לאומי? אז דייקתי. שר לביטחון לאומי – במה מתעסק השר לביטחון לאומי? בפיתות. זה הדבר החשוב ביותר שמתעסק בו השר, ובהצהרות. אני אומר לכם, אני חושב שהשר לביטחון לאומי עדיין לא קלט שהוא שר. כששר מגיע לפיגוע ומכריז על מבצע, ועוד שר לביטחון לאומי, אני לא יודע אם הוא יודע בכלל שהוא שר, שאמור לכנס קבינט ואמור לעשות את הדברים בתוך הממשלה, ולא על המדרכה. אבל אין מה לעשות, זאת הממשלה שאנחנו מתמודדים איתה. דיברו על ביטחון – אין ביטחון; דיברו על ביטחון אישי – אין ביטחון אישי. להגיד לך את האמת, בממשלה הקודמת אני הייתי חבר בוועדת שרים למלחמה בפשיעה. קיימנו דיונים עם כל גורמי הביטחון – ראש השב"כ היה נוכח, המפכ"ל, ראש הממשלה, שרים. בנינו ושמענו וראינו את הדברים שאנחנו אמורים לעשות כמדינה, כמערכת אכיפת החוק – איך נלחמים בפשע ומה המהלכים; מונה סגן שר שילווה את הפעילויות שיעשו גורמי המקצוע. כאן אנחנו לא רואים את זה ולא שומעים על זה. אז כל הנושא של הביטחון האישי והמלחמה בפשיעה יורד לטמיון; אין מלחמה בפשיעה. להצטלם, להוריד בטיקטוק – זאת לא מלחמה בפשיעה. בהצהרות לא נלחמים, אלא במעשים. איבדנו את ההרתעה. אם ראש הממשלה מתחנן היום לקטרים שיזרימו את הכסף לחמאס בעזה, איפה ההרתעה של מדינת ישראל? מה עושה הממשלה בשביל להחזיר את ההרתעה? מתעסקת במהלכים המשפטיים, לא במלחמה ביוקר המחייה, לא בטרור, לא בפיגועים, לא בפשיעה – במהלכים המשפטיים. כשאתה שומע את נגיד בנק ישראל אומר שהמהלכים האלה יפגעו בכלכלה של מדינת ישראל, ואתה שומע את הכלכלנים בעולם וכלכלנים מובילים במדינת ישראל אומרים את הדברים האלה, אומרים לך: נביא אנשים אחרים שיגידו דברים אחרים – אמרו את זה לכלכלנית הראשית. כשאמרה שזה יכול לפגוע בכלכלת ישראל, אמרו: נביא כלכלנים אחרים שיגידו דברים אחרים. אנחנו יצאנו מהממשלה – קודם כול, קיבלנו ירושה של מעל 140 מיליארד שקל גירעון; השארנו מעל 8 מיליארד שקל בקופה של המדינה. זה ההבדל – כשאנחנו ניהלנו את הכלכלה וכשקיבלו את הכלכלה. קיבלנו אבטלה של מעל 10%, השארנו אבטלה של כמעט 0%; קיבלנו גירעון אדיר, קרוב ל-10%, השארנו יתרה בחשבון. לכן אני אומר שהעיסוק של הממשלה הזאת היום הוא איך להציל שני אנשים ולשמור על הממשלה – דרעי ונתניהו. זה כל התפקיד של הממשלה המנופחת הזאת. אני באמת לא יודע כמה שרים יש לנו היום. יש לנו 32 או 33? מזכיר הכנסת, אתה יודע? 32? כולל אמסלם או בלי אמסלם? אנחנו נאחל הצלחה לאמסלם עוד מעט. 32 שרים, ולפי ההתנהגות של אמסלם היום, אנחנו רואים – קודם כול, אני רוצה לברך אותו ולאחל לו הצלחה. הבנתי שהוא יהיה השר ה-33 בממשלה. היום ראיתי אותו עולה לכאן, התעורר בחזרה, התחיל לתקוף בחזרה. אני הייתי רגיל לעמוד כאן, והוא תקף אותי כאן מלמטה; היום הוא עולה, והוא מדבר על מה הוא יעשה אם הוא יהיה השר המקשר. קודם כול, שתהיה לו הצלחה בתפקיד החדש שימלא, כי ההצלחה של הממשלה היא הצלחה של המדינה. זאת הצלחה שלנו, אבל אנחנו לא רואים את זה. אני רוצה לאחל לו הצלחה, ואני חושב שכניסתו לממשלה היא כאילו נתנו לו איזושהי זריקה כדי להחזיר אותו לחיים, אחרי שהיה באאוט כזה. הוא לא השתתף בדיונים, לא עלה לכאן ולא צעק. טוב מאוד שהוא חזר לחיים. אני אוהב את אמסלם, את איך שהוא מתנהג, כי התרגלנו אליו, להתנהגות הזאת. לעומת זאת, אני חושב שבהיותו שר הוא צריך להתנהג באופן ממלכתי, לכבד את חברי הכנסת, לכבד את האופוזיציה ולדבר בשם ממשלת ישראל. כמדינה מובילים אותנו היום לטמיון. דורסים את האופוזיציה ולא רק את האופוזיציה; דורסים חצי מהעם, אני רוצה להגיד לכם – יותר מחצי העם; כל הסקרים מראים שמעל 65% מהעם לא רוצים את המהלכים המשפטיים שמובילה הממשלה הזאת. חלק קוראים לזה רפורמה. איזו רפורמה? אלה מהלכים משפטיים להצלת שני אנשים – דרעי ונתניהו. שמעתי את דרעי, וכולכם שמעתם אותו – יוציאו אותנו מהדלת, ניכנס מהחלון. הוא אמר את זה. אז אני אומר לכם, אתם ממשלה שצריכה להתבייש. אתם לא עושים שום דבר מכל מה שאמרתם לפני הבחירות. תודה רבה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה, חבר הכנסת חמד עמאר. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה, 11 דקות לרשותך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שלום, כבוד השר, גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת להקדיש את דבריי הערב למאות אלפי האנשים שבחרו היום להגיע לכנסת ולמחות על ההתנהלות של הממשלה הנוכחית. זאת התנהלות שמדאיגה בעיניהם ובטח בעינינו.

גלעד קריב (העבודה):

גברתי היושבת-ראש, אין שר במליאה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

יש, יש.

גלעד קריב (העבודה):

סליחה שהפרעתי לכם.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

יש לנו 32 שרים, אז יהיה חסר לנו שר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

ממשלה שהבטיחה לנו בקמפיין הבחירות להיות ממשלת ימין על מלא ולהביא ביטחון ושקט, מביאה בדיוק את ההפך – מחזירה אותנו למציאות ביטחונית רעועה, ונוקטת מדיניות רופסת אל מול חמאס.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חברים, חברים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

ממשלה שהחזירה לנו את טפטופי הירי מרצועת עזה, ואפילו האויב מזהה את החולשה. רק לסבר את האוזניים, בחודשיים האחרונים היו כבר 27 שיגורים מעזה לתושבי שדרות והעוטף, וזה יותר מסך הטפטופים שהיו בקדנציה של הממשלה הקודמת. זו ממשלה שבה, לצערי, הטרור מרים את ראשו, כן, הטרור הרצחני. אירוע רודף אירוע, שישי רודף שישי, מטרמפיאדה לטרמפיאדה. והערב, לצערי, התבשרנו על אירוע רצחני נוסף בצומת ענאתא, אירוע שבו שילם בחייו לוחם מג"ב אסיל סואעד, יהי זכרו ברוך; עשרה נרצחים, 15 פצועים, ואני שואלת – מה יהיה? ממשלה, גברתי, שאיבדה את הדרך, ובה שר המורשת סבור שהרפורמה המשפטית קודמת לאירועי הירי בדרום. ואם לצטט אותו בדיוק: "פרה-פרה, קודם נעביר את הרפורמה המשפטית". כאשת צבא לשעבר אני מצטמררת מסדר העדיפויות הלאומי המעוות, יש לומר. זאת ממשלה שכולה דיבורים במקום מעשים. הצהרות לתקשורת ופופוליזם? בשפע. דברת וקשקשת? בלי סוף. ראינו איך אחרי הפיגוע הרצחני והמזעזע ביום שישי ברמות, מיהר השר לביטחון לאומי להצהיר בכלי התקשורת הצהרה: יש להיערך לחומת מגן 2. במקום לכנס קבינט מדיני-ביטחוני במוצ"ש זכינו בהודעה עם צאת השבת מראשי הקואליציה. למה נוגעת ההודעה, גברתי? לא לקבינט שמתכנס, לא לנושאי ביטחון, לא לביטחון עזה ותושבי הדרום, אלא לנבצרות ראש הממשלה. תגידי לי את, גברתי היושבת-ראש, זאת לא טרללת? הם לא חיים במציאות מקבילה? אחיי הלוחמים יואב גלנט, אבי דיכטר, אסיר ציון לשעבר, יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין – איפה קולכם? למה הוא לא נשמע? שיא השיאים, גברתי, היה הבוקר: הבוקר היה קשה מנשוא בוועדת חוקה, חוק ומשפט. אני חושבת שזה אחד הימים העצובים ביותר שידעה הכנסת. בהובלתו של שר המשפטים יריב לוין ושל חבר הכנסת שמחה רוטמן ממשלת ישראל דוהרת מהר מהר ללא מעצורים לחוקק את חוק השפיטה ובכך להרוס את הדמוקרטיה, לפגוע אנושות במערכת המשפט ולגרום לפוליטיזציה של הוועדה לבחירת שופטים. אני כל כך גאה, גברתי, במאות אלפי האנשים אשר הגיעו היום לירושלים. ויתרו על יום עבודה, הבינו את גודל השעה ואת ההשלכות של היום שאחרי. ומה יהיה לנו ביום שאחרי? ביום שאחרי מדינת ישראל כבר לא תיראה אותו הדבר; ביום שאחרי יתערערו האיזונים והבלמים שעליהם מושתתת הדמוקרטיה הישראלית, ובפועל יינתן משקל מכריע לרשות אחת, והיא הממשלה. מדובר במתכון בטוח לפגיעה בזכויות אדם. מדובר במתכון בטוח לפגיעה במינהל תקין; ביום שאחרי לא תהיה לנו יותר הגנה על זכויות אדם, כפי שראוי ליתן לאזרחים במדינה דמוקרטית; ביום שאחרי האזרחים יהיו חשופים לפגיעות מהמערכת השלטונית, והרשות השופטת לא תהיה שם כדי להושיע; ביום שאחרי תהיה פגיעה בזכויות נשים. למרות שנשים מהוות 51% מהאוכלוסייה, הן עדיין נחשבות למיעוט, הן עדיין סובלות מתת-ייצוג, הן עדיין חשופות יותר לפגיעה. האבסורד הגדול ביותר הוא יוזמות החקיקה שידירו נשים מהמרחב הציבורי, למשל במסגרת עיגון חוק שמאפשר הפרדה מגדרית, שלא לומר הדרה בחסות החוק. וחמור יותר הוא שבג"ץ, גברתי, לא יהיה שם להגן עליהן. לא עובר יום מבלי שאנחנו מתבשרים על יוזמה של הקואליציה שתעמיק את הפגיעה בנשים. הדוגמה העדכנית רק מיום חמישי האחרון היא שינוי הסטטוס-קוו בכותל; ביום שאחרי, גברתי, יפגעו אנושות בזכויות הלהט"ב, ואנחנו נחזור לתקופה חשוכה; ביום שאחרי הוועדה לבחירת שופטים תשנה את פניה, ותהפוך מוועדה מקצועית לוועדה פוליטית, ובכך תעניק לקואליציה שליטה מוחלטת בבחירת שופטים; ביום שאחרי כבר לא תהיה ביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת, והממשלה תוכל לחוקק כל חוק שעולה על רוחה; הכי עצוב בעיניי, גברתי, הוא שביום שאחרי ייפגע הרעיון הציוני שכולנו גדלנו עליו: לא עוד שוויון בנטל, לא עוד שוויון בשירות בצבא, לא בתעסוקה, או כפי שגפני אמר מפורשות: חצי העם ישרת, וחצי מהעם ילמד תורה. האם זה מה שאנחנו רוצים, ממשלת ישראל? הצביעות של הקואליציה חוצה כל גבול. כשאני שומעת את חברי הקואליציה יוצאים עם הצהרות לתקשורת ומברכים את הצעת הנשיא לפשרה ברגע אחד, ורגע אחרי ממשיכים בוועדות בבליץ דורסני, ברור לי שאין כאן שום כנות של כוונות. המטרה מקדשת את האמצעי. דוהרים קדימה. אני רוצה לסיים בדבריו החשובים של איש חכם כדי להציב רמזור אדום בפני כולנו: "אני מאמין שקיומה של מערכת משפט חזקה ועצמאית היא זאת שמאפשרת את קיומן של כל המוסדות האחרים בדמוקרטיה. אבל אני מבקש שתראו לי רודנות אחת, חברה לא דמוקרטית אחת, שבה קיימת מערכת משפט חזקה ועצמאית. אין דבר כזה. בכל מקום שבו אין מערכת חזקה ועצמאית משפטית, הזכויות אינן יכולות להיות מוגנות. למעשה, ההבדל בין מדינות שיש בהן זכויות על הנייר לבין מדינות שיש בהן זכויות בפועל, ההבדל הוא מערכת משפט חזקה ועצמאית. וזאת הסיבה שאני אמשיך לעשות כל שביכולתי כדי לשמור על מערכת משפט חזקה ועצמאית". מי אמר?

גלעד קריב (העבודה):

תני לי לנחש, מי שיש לו שלושה כתבי אישום?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

ביבי.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

יפה מאוד, חבריי. את הדברים האלה אמר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בשנת 2012. בואו נפנה כולנו, חבריי, לראש הממשלה של כולנו – תעצור כבר את המהלך להרס הדמוקרטיה. אסור להגיע לנקודת האל-חזור. היא קרובה כעת יותר מתמיד. לנו אין ארץ אחרת. תודה רבה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה, חברת הכנסת שרון ניר. חבר הכנסת משה טור פז, עשר דקות לרשותך, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, השר במשרד החינוך חיים ביטון, אני שמח, שאתה יושב כאן, כי הדברים באמת יעסקו בחינוך. אני אכוון אותך גם ליו"ר ועדת החינוך יוסף טייב, ידידי, אבל הם בראש ובראשונה מכוונים אל שר החינוך. כמובן, גברתי היושבת-ראש, אולי גם אותך הם יעניינו.

נאור שירי (יש עתיד):

יש גם שר במשרד החינוך.

משה טור פז (יש עתיד):

כן, כן. הדברים יכוונו לכל השרים במשרד החינוך, ארבעה, לדעתי.

נאור שירי (יש עתיד):

כמה?

משה טור פז (יש עתיד):

שמעתי את מסיבת העיתונאים שקיים שר החינוך קיש, קראתי גם את עיקריה. הכותרת שיצאה לתקשורת: מיליארד שקל לחינוך המיוחד. ואו, איזה יופי. כמדי שבוע קיימתי גם השבוע שיחות עם מנהלי בתי ספר, תלמידים, מורים, כדי ללמוד מה קורה. אז קודם כול הכותרת, מיליארד שקל תוספת לחינוך המיוחד, למי שמכיר את העובדות - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

זה הגידול הטבעי.

משה טור פז (יש עתיד):

- - היא פיקציה. יפה, הינה, שרת החינוך לשעבר יודעת. כי מיליארד שקל זה הטייס האוטומטי של החינוך המיוחד מדי שנה. כלומר, כשאנחנו מוסיפים מיליארד שקל לחינוך המיוחד, אנחנו משאירים אותו עם הגידול הטבעי שלו באותה רמת שירות. דרך אגב, אני לא טוען שזו טעות.

גלעד קריב (העבודה):

אבל הם יכלו לקחת את המיליארד ולתת את זה למשל למשרד למשימות לאומיות - - - כאב ראש בעניין - - - הטייס האוטומטי. כל הדבר הזה.

משה טור פז (יש עתיד):

אתה צודק. אני כבר מזהיר, חבר הכנסת קריב, שאני לא אגיד כאן רק דברים שליליים, אני מתנצל מראש. יהיו לי גם דברים חיוביים לומר על משרד החינוך ועל השרים העומדים בראשו, למרות שזה קשה לי, אבל אני אעשה את זה. שמחתי לראות שהשר קיש הודיע על הקמת ועדה בראשות עמוס שפירא, יו"ר אלו"ט, על מנת לבחון את אתגר השילוב. בעיניי זה צעד ראוי. אני כבר אומר לך, השר במשרד החינוך ביטון, זה אחד האתגרים הגדולים שלכם. הרפורמה הזו, כמו שתוכל לשאול את חברך השר מרגי, שהיה יו"ר ועדת החינוך ב-2018, אנחנו מתמודדים עם רפורמה לא קלה שבחלקה עשתה טוב אבל גם בחלקים ממנה עשתה רע לחינוך המיוחד.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

הרציונל שלה היה טוב, היישום שלה – קטסטרופה.

משה טור פז (יש עתיד):

הרציונל היה טוב, היישום זוועה. תודה. ואני אומר כאן, האתגר האמיתי הוא, איך הופכים – בעיניי, כאן אני אומר את עמדתי המקצועית – את רוב התלמידים של החינוך המיוחד למשולבים באופן מלא בבתי הספר לחינוך רגיל. למשל, בבתי הספר של ילדיי האישיים, נאה דורש נאה מקיים, הילדים משולבים בכיתות האם באופן מלא, ולא ילדים עם לקויות למידה – ילדים עם תסמונת דאון, אוטיזם, פיגור, משולבים במאה אחוז. בכיתה זה מודל היום מה שנקרא רשת אינקלו. אם לא עשיתם את זה עדיין - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בתי הספר המכילים.

משה טור פז (יש עתיד):

- - אני ממליץ על סיור בבתי הספר המכילים אצל עדי אלטשולר הנפלאה ובעבודה הזו. עוד אמר שר החינוך, אני מצטט: תקציב החינוך הגבוה אי פעם. וואוו. קודם כול, זה תמיד נכון בשנים האחרונות. תקציב החינוך ב-2022 היה 73 מיליארד שקלים, ושוב, רק הטייס האוטומטי שלו, מדינת ישראל גדלה ב-2% כל שנה.

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, רגע, לא ביטלו את הטייס האוטומטי?

משה טור פז (יש עתיד):

אז תקשיב, חבר הכנסת שירי, רק כדי לעמוד בגידול הטבעי של האוכלוסייה, תקציב החינוך צריך לגדול ב-1.46 מיליארד. כדי לגדול בהסכמים הוא צריך בין שלושה לארבעה מיליארד. ההסכם האחרון אפילו יותר. כלומר, זה שהתקציב הוא הגדול ביותר אי פעם זה יהיה נכון בכל שנה, כנראה, בשנים הקרובות. אבל אני רוצה לומר פה משהו קשה שלא נוגע רק אליך, השר ביטון, או השר קיש. בתקציב החינוך ב-20 השנים האחרונות יש גידול עצום, למעלה מהכפלה, ואין תוצאות. זו האמת. אין תוצאות, חברים. תקציב החינוך הוכפל. אם יש מישהי שפעלה לטובת העניין הזה בשנה וחצי שהיא הייתה בתפקיד זו השרה שאשא ביטון. אני מאחל לה שבלי השאשא, השר ביטון ימשיך לקדם את הדברים האלה. חברים יקרים, יש תקציבים, אין תוצאות. זה מצבנו בחינוך. יותר מזה, אנחנו נכשלים בצמצום פערים, אנחנו נכשלים בקידום מצוינות, עוד שנייה נגיע לעוד כמה דברים. אז אין תוצאות. אמר השר קיש בצדק – השפעות הקורונה. אז בואו אני אגיד לכם. לפני זמנה של השרה שאשא ביטון, אני לא אזכיר את שמם, אבל היו פה שרי חינוך שסגרו את מערכת החינוך באופן נפשע בתקופת הקורונה בצורה טוטלית ומיותרת - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

קיש בעצמו היה סגן שר הבריאות, נלחם.

משה טור פז (יש עתיד):

- - לשמירה על מערכת החינוך. בפועל את הנזקים של הסגירה המיותרת הזו תלמידי ישראל משלמים עד היום, בעיקר בבריאותם הרגשית, הנפשית. אז כן, יש לכם אתגר גדול. אני חייב לומר לזכות אגף א' לילדים ונוער בסיכון, בעזרת תקציבים שהשרה שאשא ביטון העבירה, הנושא הנפשי התקדם יפה, אבל האתגר הוא מאוד מאוד גדול וזה לפתחכם, השר ביטון, כי האמת היא שהמצב הרגשי-נפשי בכל המגזרים הוא חמור. אני אומר פה עוד משהו על נשירה, כבר דיברתי על זה כאן אז אני אומר את זה בקצרה. הנשירה הגלויה בישראל, הגלויה, במצב מצוין. האומדנים הם בין 0.5% ל-1%. יש בזה נתונים די מדויקים יחסית. לעומת זאת, הנשירה הסמויה, מעצם שמה היא סמויה. כלומר, גם כשממפים אותה, ויש היום מיפוי מאוד יפה במשרד החינוך, היא לא ממופה באופן מלא. יש הרבה מאוד פערים בנושא הזה. הנושא של תקצוב יועצות חינוכיות, פסיכולוגיות והטיפול הפארה-רפואי בעיניי הוא מוקד מאוד מאוד גדול. הזכיר השר קיש שת"פ עם צה"ל, וגם כאן אני מברך. כי אמר השר קיש, אנחנו נשפר, נגדיל את שיתוף הפעולה עם צה"ל ונגדיר את כל נושא הגיוס גם בכמות וגם האיכות כדבר משמעותי. וכאן אני אומר, אני לא מתבייש לומר - - -

נאור שירי (יש עתיד):

הוא יהיה הגדול אי פעם?

משה טור פז (יש עתיד):

הלוואי. כי האמת היא שיש אתגר לא קטן בגיוס לצה"ל, בעיקר בגיוס ליחידות קרביות, גם אם צה"ל, במחילה, מכחיש את זה. ובואו נראה את השר קיש והשר ביטון, כמו שגם אני פעלתי – ואני יודע שאתה לא מתנגד לזה, אבל אתה יודע, לך יש מגבלות פוליטיות שלי אין – כן, בואו נגדיל את כמות החרדים שמתגייסים לצה"ל, בואו נקטין, לא רק אצל חרדים, את כמות הפטורים הנפשיים שיש היום שבגללם לא מתגייסים לצה"ל. הייתה לי הזכות לפתוח בצד האזרחי את הפלוגות החרדיות בחץ בצנחנים ותומר בגבעתי. בואו נפתח פלוגות גם בגולני, בואו נפתח בשריון. יש לזה מקום. האוכלוסייה החרדית גדלה ב-4% בשנה. בלעדיה הגיוס האיכותי לצה"ל הוא חסר. ולכן, זה אפשרי, השר ביטון. תציבו את זה כמטרה, תציבו את זה אתם כדבר שמדבר אל הציבור. אפשר להיות היום חרדי בצורה מכובדת בצה"ל ואפשר להגדיל את הגיוס האיכותי לצה"ל לא רק בחברה החרדית, אבל גם. ראיתי שהשר קיש דיבר על פתיחת אזורי רישום. מבורך. אני מציע לו לפנות לשר ניר ברקת, שר הכלכלה, שהייתה לי הזכות לשרת איתו בתקופתו כראש העיר ירושלים. ירושלים היא אחת הערים הבודדות בישראל שפתחה את אזורי הרישום, לצערי רק במערב ירושלים באופן מלא - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

כבר יש - - -

משה טור פז (יש עתיד):

- - אבל יש עוד, נכון. וכאן, אני אומר כאן, פתיחת אזורי רישום, מבחינתי – מלאה, תחרות מלאה. כמו שקורה אצלכם, השר ביטון, בישיבות הקטנות, כמו שלא קורה אצלכם בסמינרים. אבל זה לא רק אצלכם, זה לא רק בציבור החרדי.

גלעד קריב (העבודה):

- - - בבתי ספר בשכונות מאותגרות. אחרת זה לסייע לנוער קהלת - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אוקיי. ולכן אני אומר כאן, פתיחת אזורי רישום חייבת לבוא עם סיוע מהותי ואיכותי לבתי ספר מתקשים. עכשיו אני אומר משהו שלצערי הרב עדיין לא חלחל. הצהיר השר קיש, ואני מברך על כך שוב, שרשויות חזקות יוכלו לבנות בעצמן. מה זה אומר? אז בואו נסביר. יש בישראל פער מוכחש שעדיין לא הושם על השולחן – הייתה לי הזכות להציף אותו לפני שנה בוועדת החינוך ועדיין האוצר לא מכיר בו – מינוס 17,000 כיתות במדינות ישראל.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

הוא מכיר, אישרנו את זה.

משה טור פז (יש עתיד):

וגם התקציב פר כיתה עדיין מתוקצב במיליון וקצת, כשהעלות האמיתית היא 1.4 מיליון. כלומר, חסרים בתקציב המדינה 22 מיליארד שקלים לצמצום הפער של כיתות הלימוד. ואם הפער הזה לא יטופל, היום תוכנית החומש של בינוי כיתות היא רק 17,000 כיתות. זה אומר שבעצם יש לנו כנגד כל כיתה שנבנית כיתה חסרה, וגם אלה שנבנות נבנות בחסר של 40%. האמירה שרשויות חזקות יבנו על חשבונן והמדינה תחזיר להן היא בסך הכול דחיית תשלומים, היא צ'ק דחוי. כי הרי מישהו בסוף צריך לממן את זה, זה אותו אוצר. ולכן אני קורא לכם לעשות תוכנית חומש לבינוי כיתות לימוד. זה טוב לתשתיות, זה נכון לתקציב המדינה, כל המגזרים ירוויחו מזה. אני צריך לסיים, אז אני אומר כאן ששתי נקודות עיקריות היו חסרות לי בתוכנית. האחת, צוותי החינוך. חסרים בישראל אלפי מורים, אלפי סייעות. אני פוגש מנהלי בתי ספר, הם אומרים לי: קינלי, נכון, הצלחנו לאייש את תפקיד מנהל בית הספר, אבל בכמות, לא באיכות. ואין מנוס גם מהסכם עם ארגון המורים, כמו שאנחנו סגרנו עם הסתדרות המורים, כולל שינויים מבורכים שהתחלנו אותם בנושא קביעות, בנושא תחרות, בנושא חוזים אישיים, בנושאים נוספים. ונושא החופש למנהלים שהשרה שאשא ביטון קידמה. הנושא הזה דורש סיוע לחלשים, הכנסת רשתות חינוך חזקות יותר, יחס לאחר. לא הספקתי לדבר על איך מקדמים את המגזרים שהיום אולי מקבלים פחות, גם נותנים פחות, גם משיגים פחות. זה אפשרי. שיהיה לכם בהצלחה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה, חבר הכנסת משה קינלי טור פז. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. אומר בזמן שהוא מגיע, חבר הכנסת קינלי – היי, הוא יצא – שאלתי היום בוועדת החינוך; היום בוועדת החינוך התקיים דיון על הנושא של החינוך המיוחד, דיון מבורך, ושאלתי את השר, כשהוא אמר אתמול מיליארד שקלים, אם זו תוספת על הטייס האוטומטי, על הגידול הטבעי, או שזה הגידול הטבעי. אז הוא אמר שהוא לא יודע, שאת זה אנחנו נשאל את אנשי התקציבים. אמרתי לו: לא, רק תגיד מה התכוונת אתמול במסיבת העיתונאים. הוא אמר לי: את זה תצטרכו לשאול את אנשי התקציבים, שזה הטייס האוטומטי.

משה טור פז (יש עתיד):

תודה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

17, נכון?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

כן, 17 דקות לרשותך. בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, ראשית, ברצוני לברך ולהביע את הערכתי העצומה למאות אלפי האזרחים ששבתו היום מעבודתם והגיעו להפגין נגד ממשלת הזדון המאיימת להפוך את המדינה לדיקטטורה על מלא. אני שולח מכאן ברכות יישר כוח לכולכם על הדבקות במטרה הראויה ועל ההשתתפות העקבית גם מדי מוצ"ש במאבק החשוב הזה על דמותה של החברה שלנו. בשבוע שעבר עמדתי כאן וקראתי - - -

אליהו רביבו (הליכוד):

מה שאתה רוצה לעודד זה את קידום האנרכיה, ואתה לא מגנה את הפיגוע, שחייל שלנו הלילה קיפד את חייו. מצער.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה. חבר הכנסת אליהו רביבו, אני מבקשת בלי קריאות ביניים.

אליהו רביבו (הליכוד):

פעם אחת – פעם אחת תגנה פיגוע נגד חיילי צה"ל.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

בשבוע שעבר עמדתי כאן וקראתי למרי אזרחי נגד הממשלה הפשיסטית. מי שישב בראש הישיבה החליט לשמש כצנזור והוריד אותי מהדוכן בדורסנות ובניגוד מובהק לתקנון. בריאיון שנתן למוחרת בתוכנית קלמן ליברמן הודה אותו צנזור שהוא אינו יודע מהו מרי אזרחי. ברצוני לנצל את הזמן שברשותי ולהסביר מהו מרי אזרחי ומדוע הנסיבות הקיימות הפכו אותו לכורח השעה. הפילוסוף האמריקאי החשוב ג'ון רולס הגדיר מרי אזרחי – ואני מצטט אותו – כ"פעולה ציבורית בלתי אלימה, מצפונית אך פוליטית ומנוגדת לחוק, הנעשית בדרך כלל כדי לחולל שינוי בחוק או במדיניות הממשלה". המרי הוא הפרת חוק המיועדת להשיג שינוי מדיניות, או העיקרון שהחוק המופר או חוק אחר משרת או מבטא. חשוב לשים לב כי לפי רולס המרי האזרחי אינו אלים; הוא אינו כופר בעצם קיומה של המדינה ואף לא של השלטון הנבחר, בחוקיו או בהחלטותיו ככלל, אלא יוצא נגד חוק, החלטה או היבט ספציפי במדיניות השלטונות. כך טוען פרופ' חמי בן נון ממכללת שערי משפט. מרי אזרחי, הוא אומר, בשונה למשל מהפיכה, מתמקד בשינוי של דבר חקיקה או מדיניות ספציפיים ואינו יוצא נגד החוק ככלל, אלא דווקא מכבד אותו. מרי אזרחי, מוסיף בן נון, הוא כלי דמוקרטי חיוני שמשמש אלטרנטיבה לציות עיוור. ציות עיוור, אומר פרופ' בן נון, מסוכן הרבה יותר לחברה מתוקנת מאשר מרי כהגדרתו הלה. רבים וטובים כונו במהלך ההיסטוריה בוגדים, משת"פים, וכן הלאה, לפני שהוכרו בעולם כולו ובארצותיהם שלהם כגיבורים, לוחמי חירות וצדק ואף כחסידי אומות העולם. מסוקרטס, שבחר לדבוק באמונותיו ובמחויבותו לעירו אתונה גם במחיר חייו, דרך אליהו הנביא, בעומדו מול אחאב, ועד רוזה פארקס, מרתין לותר קינג ומהטמה גנדי. אחאב אף כינה את אליהו – מי שנחשב ביהדות, בנצרות ובאסלאם כנביא מיוחד ואיש האלוהים – בתואר עוכר ישראל. כך נכתב: "ויהי כראות אחאב את אליהו ויאמר אחאב אליו האתה זה עכר ישראל; ויאמר לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך". ומי היה איש המרי המרכזי בסיפור אחאב ואיזבל אם לא עובדיהו, שהסתיר 100 נביאים מידיה הרצחניות של איזבל? "ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עבדיהו מאה נבאים ויחביאם חמשים איש במערה וכלכלם לחם ומים". וכך, למשל, הנרי דייוויד תורו, שסירב לשלם מיסים שיממנו את העבדות בארצות הברית ואת מלחמתה התוקפנית נגד מקסיקו, ושילם על כך במאסר. במסתו "התנגדות לממשלה אזרחית", שידוע יותר בשם "אי-ציות אזרחי", קרא תורו להתנגדות לא אלימה לאי-צדק. וכך כתב שם – הוא כתב את זה בשנת 1849, ואני מצטט אותו: כשנוצרת סתירה בין הממד המהותי-ערכי של הדמוקרטיה כאורח חיים לבין הממד הפרוצדורלי-טכני של הדמוקרטיה כשיטה לקבלת החלטות ללא אלימות, על האזרח הדמוקרטי להעדיף את המהות על הפרוצדורה. עליו לשבור את חוקי המשחק, תוך נכונות לשלם על כך מחיר, אמר תורו. אך מרי אזרחי מהווה גם חלק ממורשת הפוליטיקה במדינת ישראל. חברי כנסת ואישי ציבור בישראל קראו למרי אזרחי מקדמת דנא. בינואר 1952, בזמן שעלה הסכם השילומים עם גרמניה לדיון בכנסת, נאם חבר הכנסת מנחם בגין בפני המוני מפגינים מחוץ למשכן וקרא להם לא לשלם מיסים ולפרוץ במרי אזרחי. וכך הוא אמר, בגין: הערב עומד לקרות המקרה המחפיר ביותר בתולדות עמנו. רשע עומד מול עניין צודק ויתנפץ כזכוכית מול סלע. וכך יתנפץ הניסיון המכוער הזה מול התנגדות העם. ממשלה זו, שתפתח במשא ומתן עם המרצחים, משמידי עמנו, תהיה ממשלת זדון שתבסס שלטונה על כידון ורימון. כאשר אנו אומרים שניתן את הנפש, ניתנה בכל מחיר. בשנת 1975 הכריז חבר הכנסת דאז שמחה ארליך מהליכוד, ואני גם מצטט: אעמוד בראש מרי אזרחי נגד הדוח על רמת החיים. ובאפריל 2005, בכנס רבנים נגד ההתנתקות, קרא חבר הכנסת וסגן השר לשעבר חיים דרוקמן למרי אזרחי שבמסגרתו יסרבו צעירי ישראל לשרת בצבא ויהיו נכונים לשבת בכלא. ופנחס ולרשטיין הוסיף קריאה משלו למרי, וכך אמר: לכל אדם צריכה להיות נכונות והשלמה ללכת לכלא; חס וחלילה לא בהרמת יד ואלימות, אלא בגין הפרת שטח צבאי סגור ומחסומי צה"ל. כך אמר ולרשטיין. בתגובה לוולרשטיין אמר חבר הכנסת יולי אדלשטיין כי – ואני מצטט אותו – דבריו של ולרשטיין נראים לי לגיטימיים כחלק מהמאבק. באותו הקשר של ההתנתקות, שלה אגב חברי הכנסת של חד"ש התנגדו, אמר חבר כנסת דאז אריה אלדד: אנחנו נעצור את המדינה. אני מחכה לעובדי הציבור במדינת ישראל שיגידו: אנחנו לא נהיה ברגים במכונת ההרס הזאת. אני רוצה לראות מרי אזרחי, אמר חבר הכנסת אלדד. אז כן, אני קורא למרי אזרחי ברוח המסורת המפוארת של תורו ופארקס, לותר קינג וגנדי. מרי אזרחי, כהגדרתו המקובלת דלעיל, לגיטימי תמיד, אך בנסיבות הקיימות הוא ממש הכרחי. ההפיכה המשטרית שמחוללת ממשלת הדם, הגזע והדמעות מחייבת התנגדות בסגנון שלו קרא אריה אלדד: לעצור את המדינה, להשבית, להציף את הרחובות ולסגור את הכבישים. ראינו את ההתנהלות הבריונית, האלימה, המאיימת של יושב-ראש ועדת החוקה בשירות העבריין הנמלט וכנופיית חובבי האפרטהייד. סתימת פיות של חברי כנסת וסילוקם הסיסטמתי מהוועדה, הטלת אימה על היועצים המשפטיים ועל מומחים שהגיעו כדי להשמיע את קולם המודאג, בוז וסרקזם נבזי כלפי כל הנוכחים. אלו רק המתאבן למה שמחכה לנו אם לא נעמוד איתן מול הסכנה הפשיסטית. אם את ועדת חוקה ומשפט הפך רוטמן לוועדת חוקה ואיטלולא, הרי שאת מערכת המשפט הוא וחבר מרעיו רוצים להפוך למשפח, כדברי הנביא ישעיהו "ויקו למשפט והנה משפח". ואת הכנסת הם רוצים להפוך לחותמת גומי של הממשלה. ב-2012 אמר נתניהו, ואני מצטט אותו: יש לגנוז כל חוק שמאיים לפגוע בעצמאות המערכת המשפטית שמבקש לקיים שימועים לשופטים בכנסת, להגביל עתירות לבית המשפט או לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים. אבל דברים שרואים משם, ללא כתבי אישום, לא רואים מכאן כשיש אותם והטבעת סוגרת עליך. וכך, כאשר גזענים פתולוגיים, ששנאתם אומנותם וגזל משיחי משנתם, מקיפים אותך, ואתה עצמך נלחם על חייך מחוץ לסורגים, כולם מועלים כשיות לעולה בשירות המולך. אני מבקש גם לפנות לחבריי מהאופוזיציה ולראשה בעיקר. סכנת הדיקטטורה הפשיסטית בישראל מוחשית ומסוכנת מאין כמותה, וכולנו מחויבים למאבק נגדה. אך ישנה דיקטטורה אלימה וקטלנית, שכבר קיימת ונאכפת באכזריות כמה עשורים. כוונתי, כמובן, למשטר הדיכוי הנורא שבשטחים הפלסטינים הכבושים. השאיפה לחרות משותפת לכל העמים, ואין אדם שיסכים לחיות לאורך זמן תחת משטר צבאי דכאני. כיצד נוכל להיאבק למען חברה דמוקרטית בישראל ולהתעלם ממשטר דיקטטורי שהיא עצמה כופה על עם אחר? כיצד נוכל לדרוש חירות ובו-בזמן לשלול אותה ממיליוני בני אדם? באיזו זכות אנו נאבקים נגד הדיקטטורה המתהווה, אך מתעקשים לשלול את אותה הזכות מעם שלם החווה דיקטטורה למעלה מיובל שנים? פיקחו את עיניכם. הכיבוש הוא שלולית הדם ממנה צמחה פטריית הרעל של ההפיכה המשטרית – כפי שצפה פרופ' ישעיהו ליבוביץ' עוד ב-1968. הוא כתב כך: הכיבוש משמעו התמוטטות המבנה הסוציאלי שהקימונו במדינה והשחתת האדם היהודי והערבי כאחד. כל התוכן של המפלצת הקרויה ארץ ישראל השלמה לא יהיה אלא קיום המנגנון השלטוני-מינהלי שלה. מן הבחינה החברתית תוך זמן קצר לא יהיה עוד במדינה ההיא לא פועל יהודי ולא חקלאי יהודי. הערבים יהיו העם העובד והיהודים יהיו מנהלים, מפקחים, פקידים ושוטרים, ובעיקר שוטרי חרש. המדינה תהיה בהכרח מדינת ש"ב, עם כל מה שמתחייב בזה, כהשלכות על רוח החינוך, על חופש הדיבור והמחשבה ועל המשטר הדמוקרטי. השחיתות האופיינית לכל משטר קולוניאלי תדבק גם במדינת ישראל. המינהל יצטרך לעסוק בדיכוי תנועת מרי ערבית מזה, וברכישת קוויזלינגים ערבים מזה. יש חשש שגם צה"ל, שהיה עד עכשיו צבא עממי, יתנוון על ידי הפיכתו לצבא כיבוש, ושמפקדיו, שיהיו למושלים צבאיים, יהיו כעמיתיהם באומות אחרות. ודי לחכימא. כתב ליבוביץ' עוד ב-1968. בין מאות האלפים שיצאו להפגנות היום יש רבים וטובים שכבר רואים זאת ומניפים בגאון את הסיסמה: הסתכלו לכיבוש בעיניים. חבריי ואני מחויבים להיות בעבורם קול ברור למאבק למען הדמוקרטיה ונגד האפרטהייד, להתנגדות לדיקטטורה באשר היא, לשחרור ועצמאות העם הפלסטיני, שהוא גם שחרור ישראל מעול הכיבוש. בשיר המחאה הידוע של בוב דילן, Blowing in the wind, שהפך להמנון התנועה לזכויות האזרח, שבה השתתפו לבנים ושחורים, יהודים, מוסלמים ונוצרים בשותפות אמת, נכתב: כמה שנים יכולים אנשים לחיות בטרם יזכו לשחרור? וכמה פעמים יכול אדם לסובב את ראשו ולהעמיד פנים שהוא פשוט לא רואה? הגיע הזמן לראות, הגיע הזמן לפעול, לפני שהעלטה תרד על כולנו ותוביל לעיוורון קולקטיבי על סרמגו. דבר אחד אחרון לחברי האופוזיציה המדברים בזכות המאבק למען דמוקרטיה. שאלתם את עצמכם מדוע, לצד הגנה על זכויות המיעוט והפרט כמובן, מתאפיין המשטר הדמוקרטי בעיקרון הכרעת הרוב? מה הרציונל לכך? רציונל אחד הוא פונקציונלי, כדברי ההוגה ג'ון לוק; הכרעת רוב היא אמצעי יעיל לאפשרות הקהילה הפוליטית לפעול כגוף אחד. אבל יש רציונל אחר, חשוב יותר, עקרוני וערכי ביסודו, והוא ערך השוויון בין בני האדם. בפשטות, הרציונל פה אומר שאם אין הבדלים איכותיים בין בני אדם, הדבר היחיד שיכול לקבוע הכרעות הוא הכמות. במילים אחרות, אם אין אדם אחד או קבוצת אנשים אחת טובה או ראויה יותר מאחר או אחרות, אזי לכל אחד ואחת צריך להיות משקל שווה בשקלול התוצאה, והמדד היחיד לקביעתה הוא המספר, קרי הכמות. מי שאינו מקבל את מדד הכמות מניח שיש איכויות שונות, שעל פיהן יש להבחין בין בני ובנות אדם. דבר זה עומד בניגוד גמור לעיקרון השוויון הדמוקרטי ולעצם הרציונל שבבסיס השיטה. מי שמקבל את עובדת הכיבוש, שבמסגרתו מיליוני אנשים אינם נהנים מזכויות בכלל – ולענייננו הזכות לבחור ולהיבחר בפרט – כופר למעשה ברציונל הדמוקרטי, וממילא אינו יכול להתהדר בדמוקרטיותו. כנ"ל לגבי מי שמתייחס לנבחרי האזרחים הערבים, וממילא לקולותיהם, באופן שאינו שווה ערך לנבחריהם של אזרחים יהודים. החרמת נציגי הציבור הערבי והדרתם מישיבות האופוזיציה ומהצהרותיה, מבטאות יחס שונה, ואף הוא כאמור חותר למעשה תחת הרציונל הדמוקרטי, שעל פיו רק הכמות קובעת ולא שום איכות. אני קורא לראשי האופוזיציה לשנות את התייחסותם זו לטובת החברה כולה ולמען הצלחתנו במאבק נגד הדיקטטורה לגווניה והפשיזם. אני מסכם, לאחר שהסברתי היטב, אני חושב, מהו מרי אזרחי. אני רואה לנכון, וזאת חובתי, גם לומר, כן, לציבור האזרחים כולם, צאו למרי אזרחי נגד הדיקטטורה המתהווה. תודה.

אליהו רביבו (הליכוד):

עשית את הסיכום שלך ותצא אתה למרי אזרחי.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. 14 דקות לרשותך, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי וחברותיי הנכבדים, ראשית אבקש להשתתף בצערה של משפחת סואעד על נפילתו של הבן אסיל, שוטר משמר הגבול. יהי זכרו ברוך. האירוע הקשה הזה, שהיה הפיגוע השני שהתרחש היום בירושלים, הוא תזכורת קשה לעובדה שאנחנו נמצאים בעיצומו של גל טרור. גל טרור שחובר להמשך המגמה הנוראית של אלימות פלילית ואלימות בתוך המשפחה. גל שגבה את חייהן של שתי נשים בעיר לוד בהפרש של ימים אחדים. ובצד הצער על הקרבנות מוטלת עלינו החובה הציבורית לומר שאומנם חלפו רק חודשיים ימים ממועד השבעתה של הממשלה, אבל כבר עכשיו ניתן לקבוע את מה שאנחנו ידענו עוד טרם השבעת הממשלה, שאיתמר בן גביר אינו מתאים לתפקידו, ושהמשך הפקדת המשרד לביטחון הפנים, או המשרד לביטחון הלאומי, בידיו מסכנת את אזרחי ישראל. מעבר לעמדות הגזעניות והלאומניות של האיש, מדובר בחובבן ובשלפן: פעם הוא שלף אקדחים בחניונים, והיום הוא שולף אמירות חסרות אחריות. אדם לא רציני, טירון מוחלט שכל הניסיון המקצועי שלו התמצה בהפיכת דוכנים בשוק בחברון. קל להגחיך את איתמר בן גביר, התוכנית ארץ נהדרת עושה זאת נהדר, הוא מגחיך את עצמו בסרטוני יוטיוב על פיתות ועל לאפות, והיום זכינו לבשורה חדשה: הוא הגביל את זמן המקלחות של האסירים הביטחוניים. לפני שבועיים הוא התעסק במיטות שהם ישנים בהן, כאילו הוא לא רק מפכ"ל-על, אלא הוא גם ממלא מקום של נציבת השב"ס. הוא מגחיך את עצמו, וקל לנו להגחיך אותו. אבל אני מציע, חברים, ממש לא להקל ראש בכך ולצחוק על חשבונו, כי הבדיחה היא כולה על חשבוננו; כי המציאות הזו של אדם קיצוני, לאומן וגזען, חף מכל כישורים והתאמה, מסכנת את אזרחי מדינת ישראל. קורא ניצב לבירור מדוע הוא לא מפעיל יותר כוח נגד מפגינים, ממנה על ראשו של המפכ"ל צוותי ייעוץ, מכריז על יציאה למבצע חצי צבאי רגע לפני כניסת שבת – בדיחה מהלכת שעוד תעלה לכולנו בחיי אדם. ומה עושה הממשלה שנקלעה למצב העגום שבו מוקיון מופקד על הביטחון של אזרחי ישראל? את התרגיל הידוע של ממשלות נתניהו; ממשלה שמתמחה בהסתה ובגידופים ובהפצת שנאת אחים, ולא בפעולה לטובתם של האזרחים. ותמיד יש לממשלת נתניהו את גיבור-העל בעל הכוחות הביוניים בתחום ההסתה והשנאה, חברנו דודי "שנאת אחים" אמסלם, שעוד לפני השבעתו - -

אליהו רביבו (הליכוד):

מה זה, אהבת האחים שלך נוטפת. מה זה אהבת חינם - - -

גלעד קריב (העבודה):

- - דודי "שנאת אחים" אמסלם עוד לפני השבעתו הראה לנו כאן על הדוכן הערב את יכולותיו; הראה לנו כיצד הוא יכול תוך דקות אחדות להסית, לגדף, לקלל, להוציא את דיבתם של מאות אלפי אזרחים שדואגים לעתידה של המדינה, שאומנם רובם משתייכים למחנה הפוליטי האחר, כי חלקם גם אנשי ימין – ואתה יודע את זה. אתה מודע בתוך תוכך לאי-הנחת שיש בקרב חלק ממצביעי הליכוד על מה שקורה כרגע בוועדת החוקה. אבל לדודי אמסלם יש תפקיד אחד - -

אליהו רביבו (הליכוד):

קופצים על שולחנות - - - ונשכבים על הרצפה.

גלעד קריב (העבודה):

- - לדודי אמסלם יש תפקיד אחד – הוא לא באמת השר לשיתוף פעולה אזורי, הוא לא באמת יהיה שר נוסף במשרד המשפטים; הוא יהיה השר לענייני הסתה, זה שיעניק לממשלה ולנתניהו עוד עלה תאנה ועוד עלה תאנה ועוד עלה תאנה שיסתירו את ערוות הממשלה שלכם, שתוך חודשיים ימים מתברר עד כמה היא הולכת ומסבכת אותנו במשבר הולך ונרקם למול ארצות הברית במציאות ביטחונית קשה ובאובדן שליטה בתחום ביטחון הפנים. עולה הערב דודי אמסלם לדוכן הזה ומתגולל, כאמור, על מאות אלפי אזרחים מוחים ומוציא את דיבתם. ומה חושב דודי אמסלם? שאם הוא יסית, יגדף ויקלל, לא נשים לב שבעוד פחות מ-22 שעות, חבר הכנסת רביבו, פוקע חוק הדיור הציבורי שבעשור האחרון אפשר ל-15,000 משפחות - -

אליהו רביבו (הליכוד):

מעניין שלא הצטרפת אליי בבקשתי להאריך אותו.

גלעד קריב (העבודה):

- - מהקבוצות המוחלשות ביותר של החברה הישראלית להיות בפעם הראשונה בתולדות המשפחה בעלות נכס? את החוק יזם חבר הכנסת לשעבר רן כהן, כדרך אגב. אז מה חושב דודי אמסלם, שאם הוא יעמוד פה ויפיץ שנאה ודיבה על מרצדסים ועל שעוני יוקרה – הוא מבין בשעוני יוקרה, שמעתי – אנחנו לא נשים לב לעובדה שממשלת נתניהו מפקירה החל מעוד 22 שעות 50,000 משפחות בדיור הציבורי? כאשר שר השיכון גולדקנופ ישב בעיירת נופש בסוף השבוע האחרון ותמונותיו פורסמו בכל האתרים החרדיים, מה הוא חשב, שלא נשאל את עצמנו מדוע הוא מתעלם מפקיעת חוק הדיור הציבורי? ומה אתם חושבים, שלא נשים לב לעובדה שבסוף חודש פברואר פוקעת הוראת השעה - -

אליהו רביבו (הליכוד):

עוד דיון יהיה קואליציה-אופוזיציה? למה לא חברת לפנייתי? הזמנתי אותך.

גלעד קריב (העבודה):

- - שמעניקה נקודות זכות להורים עובדים לילדים? מה חשבתם, שאם דודי אמסלם ונתניהו יפיצו שקרים על המוחים, לא נשים לב שאתם מפקירים את ציבור ההורים העובדים החל מסוף פברואר? שלא אכפת לכם מהמשפחות בדיור הציבורי? אתם ממשלה שגס ליבה בקבוצות המוחלשות של החברה הישראלית, ומעשיכם מוכיחים זאת. למה דודי אמסלם לא דרש להיות שר נוסף במשרד השיכון? למה הוא לא דרש להיות שר נוסף במשרד הבריאות? תאמר לי, חבר הכנסת רביבו, למה המפלגה שלך - -

אליהו רביבו (הליכוד):

- - - התשובה הנכונה - - -

גלעד קריב (העבודה):

- - למה המפלגה שלך, מפלגת הליכוד, שמטה מידיה במשא ומתן הקואליציוני את כל המשרדים החברתיים המשמעותיים? למה הפקדתם את כל המשרדים החברתיים המשמעותיים בידי השותפות הקואליציוניות? מדוע דודי אמסלם לא התנה את החזרה שלו לממשלה – הוא פרסם בסרטוני טיקטוק כמה הוא פגוע – למה הוא לא התנה את חזרתו לממשלה במשהו שקשור בדיור הציבורי? למה הוא לא אמר לנתניהו: אתה רוצה לסיים את הסכסוך בינינו? בוא תאריך את חוק הדיור הציבורי.

אליהו רביבו (הליכוד):

- - - משרד המשפטים - - -

גלעד קריב (העבודה):

אולי כי אמסלם בסוף מתעניין רק בגינוני שררה ובמעמד. אולי כי מצוקת המשפחות בדיור הציבורי לא באמת מעניינת אותו, וכל מה שהוא רוצה לעשות כפוליטיקאי בכיר בליכוד הוא לעמוד כאן על הדוכן הזה בשירותו של נתניהו ולגדף ולהסית. אני אומר לחבר הכנסת אמסלם - -

אליהו רביבו (הליכוד):

חבר הכנסת קריב, בתורה שלכם יש גם את הפסוק: "הפוסל במומו פוסל"? או "החושד בכשרים לוקה בגופו"?

גלעד קריב (העבודה):

יש לנו רק תורה אחת. אני אומר לחבר הכנסת אמסלם, השר לעתיד, השר החברתי לעתיד, וליתר חבריו: אזרחי ישראל הם אנשים חכמים, בין אם הם צברים ובין אם הם עולים, בין אם הם יוצאי אירופה ובין אם הם יוצאי ארצות ערב, בין אם הם הערבים ובין אם הם יהודים, בין אם הם מדברים בידיים ובין אם הם לא מדברים בידיים. הם חכמים בני חכמים. אזרחי ישראל רואים לכם, ורואים במה אתם מתעסקים בחודשיים האחרונים; רואים ומתביישים בכם; רואים כיצד לא מעניינת אתכם רווחתם של אזרחי ישראל, אלא רק מסע נקמה לא מובן שלכם במערכת המשפט. ממשלת הימין של יצחק שמיר, זכרו לברכה, נפלה ב-1992 לקולן של שתי סיסמאות, מי שזוכר. האחת הייתה "מושחתים, נמאסתם", והשנייה הייתה "הגיע הזמן לשנות את סדרי העדיפויות". כך יקרה גם עם הממשלה הכושלת שלכם, שדי לראות מה היא עשתה ומה היא לא עשתה בחודשיים האחרונים כדי להבין שהיא תסיים את ימיה מוקדם מהצפוי. כן, כן, גם ביום שמסמל את שיכרון הכוח של קואליציית 64 חברי הכנסת ואת שיכרון הכוח של ממשלת נתניהו השישית, צריך לומר: ממשלת נתניהו השישית לא תוציא את ימיה, כי היא לא עושה דבר אחד למען אזרחי ישראל. וכפי שאמר דודי אמסלם הערב: על אפכם ועל חמתכם; על אפכם ועל חמתכם אזרחי ישראל לא יסתפקו בפירורים שאתם זורקים להם כאשר אתם עסוקים בעיקר בגינוני הכבוד, השררה והכוח שלכם. מושחתים, נמאסתם, והגיע הזמן לשנות את סדרי העדיפויות. תודה רבה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה, חבר הכנסת גלעד קריב. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

כאילו, עם הזמן יהיו לי האנרגיות של גלעד ב-03:00? השם ישמור.

גלעד קריב (העבודה):

תחשוב "דודי אמסלם" – הופ, תיטען באנרגיה.

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד, לקחת איתך את המיקרופון?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

30 דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

בוקר טוב, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, מכובדיי כולכם, עייפים כולכם. טוב, קודם כול אני – מה?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אין שר.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

יש. חבר הכנסת חיים ביטון נמצא פה.

נאור שירי (יש עתיד):

שר למה, אנחנו נברר בהמשך הערב, אבל יש שר.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

הוא לא חבר כנסת? לא?

נאור שירי (יש עתיד):

טוב, קודם כול אני רוצה לפתוח ולהודות לכל המפגינים והמפגינות היום. באמת, גם לקחת יום – גלעד, לאן אתה הולך? אני ישבתי והקשבתי לך.

גלעד קריב (העבודה):

נאור שירי (יש עתיד):

סתם, סתם.

גלעד קריב (העבודה):

שר החינוך הנוסף גם מסכם. סגרתי איתו - - -

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר גמור. אז קודם כול, באמת, גם השעה מאוחרת וכמעט לפנות בוקר או לפנות בוקר, אני רוצה להודות לכל מי שהגיע והקריב גם יום עבודה, גם את הזמן, גם את הפקקים, זה לא משהו מובן מאליו. קצת מצחיק היה לראות את התגובות ברשת לגבי ההפגנה. יש כאלה שהתחילו – נהיה מן טרנד להתחיל לספור ראשים. אז איך יודעים שמישהו ממש לא מפרגן? כאילו סופרים הרבה הרבה פחות. אבל אני הבנתי היום שכל מי שסופר פחות וקצת מזלזל, תכל'ס הם בעצם מקנאים, כי היכולת של מחנה, לא משנה אם פוליטי או אחר, ויש מחנות שיודעים להוציא כמות כזו של מפגינים בטח ובטח באופן סיסטמטי שבוע אחרי שבוע ובאמצע השבוע – הקנאה היא באמת משהו שאני הרבה זמן לא נתקלתי בו וכך גם הזלזול. אז כל הכבוד. אני חושב שאנחנו גם צריכים ויכולים להכפיל את המספרים, בטח ובטח כי אני חושב שנכונו לנו גם עוד שבועות של מאבק אבל בעיקר עוד דרך ארוכה בהצלת הדמוקרטיה או לפחות איך שאנחנו רואים את זה. דבר נוסף שאני ארצה לעשות לפני שנתחיל לדבר לעניין הוא להתנצל בפני עובדות ועובדי הכנסת, הסדרנים בעיקר, על מה שהיה היום בוועדת חוקה; לא כי אני חושב שמה שעשינו הוא לא בסדר, אלא כי נראה לי נכון ליישר קו ולהבהיר, למרות שאני חושב שזה די ברור: המחאה שלנו בטח ובטח לא נגדכם, ושלא ישתמע מכך, כי הבנתי שהיו כמה שכאילו הרגישו שזה קצת מכוון נגדם, אז למי שער פה – יש סדרנים? אז לא, לא. הכול בסדר. רק ביקשתי סליחה על מה שהיה בוועדה. אני גם אצטרף להבעת הצער על נפילתו של סמ"ר אסיל סואעד. זה עצוב מאוד, אבל זו שגרת חיינו פה, כנראה. כל מי שעלה פחות או יותר דיבר על השר – מה? מה? דברי, אני מקבל ביקורת.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני אומרת: יש שגרת שליפת נשק מהר מדי, כי כולנו יודעים איך הוא נורה, לצערי הרב.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא נכנס עכשיו לתחקור. את כבר יודעת את המסקנות, אני מבין, אבל בסדר.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

זה היה בתקשורת, מה מסקנות.

נאור שירי (יש עתיד):

בכל מקרה, נהיה מעין טרנד לדבר על השר לביטחון לאומי. כל מי שעולה לפה לבמה בעצם מדבר עליו או מדבר עליו בפודיום. זאת כאילו מתנה שלא מפסיקה לתת. עכשיו, אנחנו אומרים את זה בהומור, אבל באמת נראה לי – אני חושב שאולי חברי חבר הכנסת גלעד קריב – נראה לי שכולנו בכל המשכן הבנו שיש פה קטע, יש פה איזה קאץ'. עכשיו, מה הקאץ' ? אני חושב שאני הבנתי אותו, תגיד לי אם תסכים איתי, אני חושב שדווקא ראש הממשלה הוא הראשון שהבין את הקאץ' .מה זה אומר? שהוא זיהה את פוטנציאל המלכודת פח, המלכודת העצומה שחפר לעצמו ועשה את זה באופן סיסטמטי במשך השנה האחרונה, חבר הכנסת והיום השר איתמר בן גביר. הווי אומר, שלדעתי כולנו פה יודעים שהוא לא יצליח בתפקיד, כי הוא עשה build up מפה ועד מאדים, והראשון שזיהה את זה הוא הראשון שתמיד מזהה הכול, נכון? יש כאלה שהוא מזהה יותר, יש כאלה שהוא מזהה פחות, אבל את זה הוא זיהה די טוב. אז מה שנקרא, איתמר, נראה לי שהבדיחה עליך. אני הייתי לוקח ארבע פעמים ארבעה צעדים אחורה, אבל זה כבר שלו. באמת, ההתעסקות היום-יומית שלו עם השמפואים, והיום צחקנו על זה שאולי הוא ייקח שמפו מלאונרדו – באמת, במה הבן אדם הזה מתעסק? עכשיו, היינו גם היום בוועדה לביטחון פנים, שם הייתה סקירה על מצב תוכנית "מסלול בטוח". אני בטוח שכולכם מכירים, אני חושב שגם משרד החינוך קשור, זו תוכנית שהממשלה הקודמת לקחה באופן רוחבי וניסתה לטפל בפשיעה בחברה הערבית, שהשפיעה על כולנו. עכשיו, רצינו לדעת מה הסטטוס שלה. אנחנו חודשיים להשבעת הממשלה פלוס מינוס, חודש ושלושה שבועות, וגם כחודשיים לפני, זאת אומרת לבוא לדעת אם זה באמת ממשיך, כי זאת גם הוראת שעה – שהתוקף שלה כבר פג, אגב – ולראות מה קורה עם זה, כי כולם הסכימו שזה יעיל. גם באה המשטרה ואמרה: לא רק שבשנה שעברה הייתה פחות עלייה, אלא הייתה ירידה. אם אני זוכר נכון למרות השעה המאוחרת, אם הסטנדרד או היעדים שהציבו להם הם למתן את העלייה בהרוגים - - -

גלעד קריב (העבודה):

הייתה ירידה במספר - - -

נאור שירי (יש עתיד):

בדיוק. אז הם השיגו ירידה. אז אתה בא ואומר – ואני בטוח שאנשים כמוכם, שמנוסים ממני הרבה יותר, בטח במערכת ממשלתית – יודעים כמה קשה להגיע להישג תוך שנה. נכון? בטח במציאות מורכבת, בטח במציאות שבה מדובר בנושא סבוך כזה, כמו פשיעה בחברה הערבית. אז להוביל תהליך ולהגיע להישג טוב – 16% פחות נרצחים בחברה הערבית, זה נשמע לי אחלה הישג. זאת אומרת, על התוכנית אולי אפשר לסמן וי ולהשקיע אולי קצת יותר. אממה – כלום. המשטרה מתנהלת באופן סיסטמטי, הם אמרו: אנחנו עושים את העבודה שלנו, אנחנו יודעים את היעדים. אבל המשטרה – ההצלחה של "מסלול בטוח" הייתה כשהיא פעלה באופן הרוחבי. בדיוק, כשיש שולחן עבודה שמתרכז פעם בשבוע, שמתכלל כמה משרדים שונים, אם זה אוצר, אם זה חינוך, אם זה פנים, אם זה רשויות מקומיות, אם זו רשות המיסים ובטח ובטח פרקליטות ומשטרה, ובאים ויוצרים עבודה, יוצרים סנכרון וגם יוצרים משימות. יש לזה פן חקיקתי, יש שבעה חוקים שמחכים, ויש לזה גם פן מבצעי וחקירתי ואלף ואחת דברים. ואנחנו גילינו היום – וניסו, ככה, לצבוע קצת בוורוד את התשובות, ואני מבין אותם – שבעצם אין המשכיות. יושב השר, ואנחנו יודעים איך השר יושב, כי דווקא היינו הרבה בטרום הוועדה, בהיותו ח"כ המתעתד להיות שר-מפכ"ל, אז אנחנו יודעים איך זה עובד. הוא בא, יושב, מדבר טה-טה-טה, מפזר כמה פיתות, שמפו וכו', וככה זה נראה. אז יש דיון. הדיון הוא מאוד מעורפל, גם התשובה הייתה די מעורפלת. אבל לצערי הרב, אני חושב שזה משהו – חבל שצביקה לא נמצא פה, אבל אני מבין את השעה מאוחרת – אני חושב שאנחנו נצטרך להיות על זה בזמן הקרוב, בטח ובטח נוכח המציאות, שלדעתי כבר לא מבשרת טובות, בטח לנוכח בימים האחרונים. מה גם שנורא נורא מעצבנת הבחירה שלו להגיע לאתרים מסוימים. אתם שמים לב לזה? יש אתרים שהוא מגיע, בטח בהתחלה זה היה – הוא ממשיך להגיע, וגם כשהוא מגיע, כאילו כל פעם יש לו את ההברקה היומית. באמת, פעם אחת רצינו להפנות אותו לקצינת הת"ש האזורית בחטיבה מרחבית שומרון או ירושלים על זה שלא יצא לו להגיע לארוחת שישי.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

נאור שירי (יש עתיד):

כן. הוא יצא משולחן שבת. באמת, כל פעם אני חוזר ואני אומר, בן אדם, מה חשבת? אמרת, אוקיי, נפלט לי, בוא, אני לא אדבר בפעם הבאה. נכון? אם אני עושה טעות, אני אומר: ואללה, עזבו, אני לפעמים קצת לחוץ, מצלמות, באמת זירות לא נעימות ומאתגרות, אולי אני אהיה בשקט. לא במקרה הזה. במקרה הזה כבר הוכרז מבצע צבאי, שהוא חשב שהוא בכלל מבצע משטרתי. למה לעדכן קבינט? בכלל לא דיבר עם ראש הממשלה. יאללה, יצא כבר למבצע. יצא למבצע - - -

גלעד קריב (העבודה):

זה גם הכי הגיוני להודיע להם - - - של פריצה למבצע הזה. זה גאון אסטרטגי.

נאור שירי (יש עתיד):

בדיוק. נכון. עכשיו, עשית עוד טעות – ואז הוא בא לישיבת הממשלה, זוכרים, עם הקלסר? אז אוקיי, גם בשישי עשית עוד פעם פאלטה; אתה בא עם הקלסר, תגיד – עכשיו, אתה גם יוצא מהדיון בקבינט, ושום החלטה בנושא הזה לא הייתה. הייתה החלטה על תשעה יישובים חדשים, סבבה, מה יהיה, מה לא, מה עם האמריקאים, מה לא. בסדר. אני לא מבין. אני באמת לא מצליח להבין אם זה מישהו רציני או שיש מישהו – אולי אתה תעזור לי, בזה חבר הכנסת קריב, או השר ביטון – אם יש מישהו מלמעלה שיושב וצוחק עלינו, עושה עלינו דחקה עם השר הזה? מישהו צוחק עלינו. בכלל, עם ההתנהלות הזו, מישהו צוחק עלינו. בשבוע שעבר ישבנו פה ודיברנו - - -

שר במשרד החינוך חיים ביטון:

אתה מתכוון מהשמיים למעלה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

כן. למעלה יש רק שמיים. אני לא - - -

גלעד קריב (העבודה):

השמיים בוכים.

שר במשרד החינוך חיים ביטון:

כתוב בפסוק: "יושב בשמים ישחק". הכוונה שהקדוש ברוך הוא, אנחנו חושבים שאנחנו מנהלים את העולם. הוא מסתכל עלינו מלמעלה וצוחק עלינו.

נאור שירי (יש עתיד):

אז אתה מחזק אותי. אני שמח.

שר במשרד החינוך חיים ביטון:

לא עליו – עלינו, כולם.

נאור שירי (יש עתיד):

מישהו צוחק עלינו בטוח מלמעלה. אני לא יודע מי, אבל אני שומר את זה לעתיד, כי בטוח זה גם יתגלה. בשבוע שעבר ישבנו ודיברנו פה על השר וסלהאוף? וסרלאוף? שלא הספיק לו להיות שר הנגב והגליל, הוא היה חייב להוסיף את מילות התוכן הבאמת מאוד משמעותיות, ששינו את פני החברה הישראלית, "והחוסן הלאומי". כי באמת מהרגע שהוסיפו את השם הזה, באמת אני עצמי הרגשתי יותר ביטחון.

גלעד קריב (העבודה):

איפה היה לנו את הכוח לקפוץ על השולחנות בוועדת חוקה? יש חוסן.

נאור שירי (יש עתיד):

בדיוק. אולי החוסן הזה הוא הבעיה. נכון, השרה לשעבר פרקש, אולי חוסן זו הבעיה. סתם, אני צוחק. אז באמת, עזוב את זה שאנחנו משלמים מיליוני שקלים על השינוי המיותר הזה, שמתי גם את זה בצד. אני רק סוקר את האירועים האחרונים כי לנו הישראלים יש נטייה לחשוב שאף פעם לא עובדים עלינו, נכון? אנחנו באים לחו"ל – אני זוכר שטיילתי בחו"ל והיה אתר שקוראים לו גרינגו. מכירים? לא מכירים. אני פונה אליכם כאילו אתם מהדור שלי – פחות. עדי, אולי את מכירה? גם את לא היית בדרום אמריקה. לא משנה. בדרום אמריקה, לפני כל אתר שהישראלים מגיעים אליו, יש אתר שקוראים לו גרינגו. פעם היה אתר, היום יש סמרטפונים, כבר אני הזקן פה. אני מחמיא לכם. אז היינו מגיעים ואז רואים איזה הוסטל הכי זול, מי מציע את הבמבה. כאילו עושים drill down ברמת השקל. כאילו, היינו משלמים נגיד 20 ריאל ליום, והייתי אומר: לא 20, 15 – חוסכים 20 שקלים. אז יש נטייה לישראלים להגיד: לא עובדים עלינו, אנחנו נמצא את הכי זול. ואם היית מוצא מישהו ששילם פחות מאיתנו על הוסטל, היית אומר: בוא'נה, דפקו אותנו. נכון? זה הפלופ הכי גדול אצל הישראלים, כי בהיותנו בוחרים טלוויזיה, אנחנו נעשה את סקר השוק המשמעותי ביותר; אנחנו נלך לכל חנות, נזמין, נבקש. אם במקרה עדי תרד לאילת, אני אגיד לה: תביאי לי מאילת. נכון? נחסוך גם את המע"מ, נמקסם כמה שיותר. אבל בהיותנו שמים פתק בקלפי – הדבר שהוא אולי, בין המשמעותיים ביותר שאנחנו עושים בתקופת בחירות, ואני אומר, מה יותר חשוב: טלוויזיה או מי שאתה בוחר – אנחנו לא עושים את בדק הבית הזה, אנחנו נכנעים לסיסמאות. ולמה אני אומר סיסמאות? כי ממשלת הימין היא ממשלה של פשוט כלאם פאדי. אתם כלום, פשוט כלום. עכשיו, מה מצחיק? אם הייתי אומר שלמראית עין עושים משהו משמעותי, שהיו אומרים: הינה, אנחנו נותנים מה שנקרא ימין על מלא – שכבר נמאס לי לשמוע את זה – אבל 27 רקטות, כולל ארבעה טילי נ"מ שאנחנו יודעים עליהם, שזה לדעתי הסלמה; פיגוע בעיר דוד; פיגוע בנווה יעקב – שבעה נרצחים; דריסה ברמות – שלושה נרצחים; פיגוע דקירה בעיר העתיקה; היום במחסום שועפאט – כל זה ב-11–12 ימים. עכשיו, אני אומר שאם חס וחלילה את היית יושבת עדיין בשולחן הזה, גברתי היושבת-ראש, אני מתאר לעצמי מה היה הולך בחלק הזה. לא היה נשאר פה – אתם אומרים לעלות על שולחנות? אני לא בטוח אם השולחנות היו מחזיקים בכלל פה את רמות דפיקות ואת – אני לא אגיד; הטרור שהיו עושים פה, היינו שומעים גינויים. וכבר עשיתי באחד הנאומים את החידון נושא הפרסים שאף אחד לא זכה בו: מי אמר למי ומי אמר לכמה, שבכלל זה היה שערורייה לראות את ההתבטאויות. אני זוכר כמה התבטאויות של חבריי מעוצמה יהודית: על כל טיל 50 טילים – בסטיקר; על כל זה – 50 מחבלים הרוגים; נשטח, נרוקן, נפרק. כלום, כלום. מה שעשיתם זה שבניתם עוד ארמון חול בדיונות של עזה. כל מה שצחקתם עליו, עשיתם הרבה פחות והרבה פחות טוב. אתם פשוט פחות טובים, והגיע הזמן כבר, אחרי באמת 30 ומשהו שנים שאתם בשלטון ברצף, להודות שאתם פחות מסוגלים. ואולי תנסו פחות לעבוד על העם. כי מה שאתם עושים, ואתם עושים את זה טוב, ואת זה אתם באמת עושים טוב – אתם פשוט עובדים על העם כל פעם מחדש. והיום היה ריאיון, במקרה יצא לי לראות, של תמיר סטיינמן שעבר בשדרות, ואני מצטט לכם מצביע של בן גביר: ברגע שהם באים בבחירות, אומרים אני ואני ונעשה ונעשה ועולים ונעשה ואנחנו נעשה ואנחנו נעשה. ואז כשהם עולים ותופסים את הכיסא, לא מכירים אף אחד. מה עוד הוא אומר? צריך ללמוד מיאיר לפיד, הוא נכנס בהם והראה להם. ואז שואל אותו תמיר סטיינמן: למי הצבעת? והוא אומר: לבן גביר. עכשיו, בן גביר היה switcher, אנחנו הרי יודעים את זה, היחיד שהביא קולות, כי הוא הבטיח ארגזים, והוא לא יעמוד בזה. טוב, זה השנקל שלי על איתמר בן גביר, כי באמת אי-אפשר שלא. זה מצחיק. אמרתי שאני אעשה שתי דקות, אני לא ארחיב על זה. עכשיו, בכל זאת יש לנו עוד 13-12 דקות, ואז אמרתי שאולי, מכיוון שאני יודע כמה קשה השעה הזו ביום, נכון – אני כבר לא יודע איזה יום, אבל זו שעה קשה. אמרתי שאולי ננסה, אני אנצל את זה שאת יושבת פה – זה לא מתוכנן, כי מעניין מה נאור התלמיד היה אומר אם היו אומרים לו שפעם יעשה איזה שיעור אזרחות עם מי שהייתה שרת החינוך; נראה לי נאור התלמיד היה אומר: מישהו צוחק עליי כמו שהוא צוחק עליי עם בן גביר. אבל אמרתי שננצל את ההזדמנות ונעשה איזה מעבר על ספר האזרחות. למה אני רוצה לעבור על ספר האזרחות? כי הרבה פעמים אומרים לנו: דמוקרטיה, שלטון הרוב, ניצחנו בבחירות; באמת לא היה פה איזה מישהו כבר, השר המקשר קיש או לא יודע, מאי גולן, שיגידו: ניצחנו, 64 מנדטים. שולטים. נכון, איזה משעמם זה? כל פעם אומרים: ניצחנו, ניצחנו, ניצחנו. אז אמרתי, בואו באמת נעבור על זה, כי דיברנו כבר על cherry picking שעושים מכל מיני שיטות משטר בעולם, והוכחנו את זה וראינו את זה ודיברנו גם על ארצות הברית פעם קודמת. והיה לי גם ריאיון היום, אני לא זוכר כבר איפה, בטח לא בשעה הזו, וגם דיברו איתי על נושא הדמוקרטיה. אז אני אשמח ככה לעבור איתך ושנסרוק ביחד לפחות את הקטעים הרלוונטיים, ותתני את ה-input שלך, אם זה מקובל ברמת התקנון, אני לא יודע, או שאת עכשיו קובעת את התקנון; לייצר ככה שיח סביב מגילת העצמאות, סביב מה זה בכלל, על איזה ערכים בסיסיים קמה המדינה שלנו. כי אני מנסה לחשוב מה יגרום לנו, מה המכנה המשותף שיגרום לנו, משני צידי המתרס פה, להסכים. אני חושב שמגילת העצמאות זאת נקודת התחלה, אולי באמת זה יעבוד. האמת היא שאני פחות אופטימי, אבל ננסה. אז אני אקריא קצת ממגילת העצמאות, את הקטע שבעצם מנסח את החלק שמדבר על הזכויות. כי אנחנו הרי יודעים שיש "יהודית", אבל אין באמת "דמוקרטית", נכון? לא מופיעה המילה "דמוקרטיה", נכון? אני מאשרר את זה?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

יהודית ודמוקרטית.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אבל במגילת העצמאות אין את המילה "דמוקרטיה".

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

נאור שירי (יש עתיד):

אוקיי, אני רק אומר שאני קיבלתי 99 בסוף באזרחות.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

ציון יפה מאוד, ייאמר. הציון באזרחות הוא מאוד מאוד נמוך.

נאור שירי (יש עתיד):

נכון, שזה מפתיע כי הממוצע הוא סביב 60. עכשיו אני אומר, על מה הורידו לי את הנקודה? יכול להיות שעל זה. אבל ממה שאני זוכר, ואני גם מודה גם שלא קראתי, אז אני אסרוק מהר – לא משנה, באופן כללי אני לא חושב שהסכימו על "דמוקרטיה", כי "דמוקרטיה" זה יצר קצת התנגדויות. אבל מה, הם הכניסו ערכים אחרים שהם מתבטאים היום כדמוקרטיים. למשל, שוויון, שוויון זכויות, שוויון פרט, חופש מדת, חופש פולחן. אז הינה: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות​ חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין", חופש דת, מצפון, לשון, חינוך, תרבות, "תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות" – שזה דמוקרטיה, מה שנקרא על מלא. יופי. אז אפשר להסכים שיש ערכים דמוקרטיים במגילת העצמאות? יופי. שמעתם כל מי שפה? כולם מסכימים? חברת הכנסת צגה? אם כבר את פה, אני אשתף איתך פעולה. את היחידה – הפרעתי לך לקרוא, אז תחזרי לקרוא. פשוט אתם נורא עסוקים, באמת בעניינים ברומו של עולם, אני לא רוצה להפריע.

שר במשרד החינוך חיים ביטון:

אני אמרתי לא. לא יודע מה שאמרת, אני אמרתי לא.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה צריך לעבור לצד הזה, אתה כל פעם נגד. אני רק הקראתי ממגילת העצמאות. אתה יכול להגיד לא, אבל מה, חתמו על זה 37 רציניים לפניך. טוב. אז אחרי שסקרנו את זה, אנחנו עוברים קצת להצדקות להקמת מדינת לאום יהודית בארץ ישראל. אז יש שש הצדקות על פי ספר האזרחות האחרון. הצדקה טבעית, שמדברת על זכות טבעית של היות היהודים כעם ככל העמים, הצדקה היסטורית, שקושרת את העם היהודי לארץ ישראל, הצדקה פוליטית והצדקה בין-לאומית. ואז הם עוברים למה יהיה אופי המדינה שתקום על פי המגילה. עכשיו, אופי המדינה זה טוב, נכון? כי אנחנו מדברים פה על משהו שאמור להיות איזה יסוד או מסמך שנותן לנו איזה אינדיקציה לגבי איך אנחנו רוצים שהמדינה תהיה. נכון, אנחנו לא רוצים שבית משפט יקבע לנו הכול – כי לא בחרנו אותו, נכון? נגיד, נתעלם מזה שבחרנו את מי שבוחר את זה, ויש זכות וטו, ונתעלם מהמציאות כי אנחנו לא ממש מכירים במציאות. אנחנו בעצם ממציאים לנו כל מיני תירוצים לגבי למה אנחנו לא מצליחים למגר את הטרור בגלל בית משפט. למה אנחנו לא מצליחים לבנות, לפתור את משבר הדיור בגלל בית משפט, נכון? אגב, אסתר חיות חייבת להתאפס על עצמה, החודש האחרון הוא חודש נוראי מבחינה ביטחונית. טוב, אז מה יהיה אופייה של המדינה שתקום על פי המגילה? כמה וכמה משפטים במגילה מעידים על כוונתם ומחויבותם של מייסדי המדינה לשמור על אופייה וערכיה היהודיים: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". היא תהיה מושתתת על יסודות החירות, צדק, שלום לאור חזונם של נביאי ישראל. מדינת ישראל תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות. המונח "דמוקרטית", גברתי שרת החינוך לשעבר, אינו מופיע במפורש בהכרזה. זה מקריות, באמת. היא קובעת כי המדינה תהיה מחויבת וכו', זה די חוזר, לערכי השוויון אשר עומדים ביסודה של תפיסה דמוקרטית, ליברלית, ומצהירה כי המדינה – לא, לא, בסדר - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אורית, תכף יש לך פה.

נאור שירי (יש עתיד):

מלא זמן לדבר, אורית. אני יכול לשתף אותך גם בשיעור.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אגב, אתה יודע שבגרסה הראשונה, מישהו אומר שבגרסה הראשונה נכתב "דמוקרטית" והורידו.

נאור שירי (יש עתיד):

והורידו? מי הוריד? אה, כי כאילו זה יצר, זה - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בסוף הכניסו את כל הערכים, ביטאו את הדמוקרטיה שלא דרך המילה.

נאור שירי (יש עתיד):

נכון. ואגב, בעיניי זה יותר טוב. למה? כי דמוקרטיה זה ספקטרום, נכון? אז עכשיו אם היה רק "דמוקרטית" ולא היו שוויון, חירות, דת וכו' – אז היו אומרים: רגע, רגע, אנחנו קובעים מה זה דמוקרטיה, כמו שאנחנו רואים פה היום. היום אנחנו קובעים: דמוקרטיה זה רק הכרעת הרוב. אז כאילו במובן מסוים זה עשה לנו - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

- - - ברחל בתך הקטנה.

נאור שירי (יש עתיד):

בדיוק. אין, אין סכין המתחדדת אלא בירך חברתה. זה המשפט שאני הכי אוהב. ותודה על החידוד הזה, כי זה נכון, זה מדויק. טוב, אז הם פה נותנים גם דוגמה למתח בין המחויבות הכפולה של המדינה לאופייה היהודי ולאופייה הדמוקרטי-ליברלי. פה הם נותנים דוגמה של חירות הנישואין. במגילת העצמאות הובטח חופש דת ומצפון – ואז הם מתייחסים לשיפוט בבתי דין רבניים, ראיתי שזה עלה. הוא קובע כי ענייני הגירושין – השרה פרקש, השרה לשעבר, רוצה להצטרף אליי? טוב, אוקיי לא. בבקשה, בבקשה אני אתעלם, אני ממשיך, אני ממשיך. טוב, אז יש פה עוד התייחסות לעמדה בנושא של שוויון ללא-יהודים במדינת ישראל. דווקא פה ציטטו את ברל כצנלסון, שזה אחלה ציטוט: "ידענו חילוקי דעות על - - - פתרונות פוליטיים, אך מעולם לא ידענו חילוקי דעות כלשהם על חובת היחס ההוגן והצודק לכל הנברא בצלם, לבן כל עם. זה היה והנהו מיסודי-היסודות, נכסי צאן הברזל שלנו. באנו" לארץ ישראל "לא להשתרר על הזולת, כי אם להשתחרר משררתו של הזולת עלינו, ומעולם לא נשאנו את נפשו לכך ש'נזכה' לנהוג באחרים כמו שאחרים נוהגים בנו - - - הציונות לא הייתה קמה – ולא תקום – בעולם שכופר בצדק, במשפט, בחירות לכל הנברא ובצלם. היא לא תתכחש לערכי אדם אלה, כי בכך היא מוציאה את גזר דינה על עצמה". מדהים. האמת, זה אחלה ספר, עכשיו שאני ככה רואה את זה. הוא גם, אפשר להוריד אותו בקובץ PDF, מה שהפתיע אותי. הייתי בטוח שאני הולך לחפש בספריית הכנסת. טוב, אני ממשיך לעבור על זה. דיברנו על המאפיינים. אני אעבור יותר מהר. טוב, יש פה עוד התייחסות לעמודי היסוד, היסודות הערכיים שעומדים במדינת ישראל. אז היא מדינת הלאום של בני העם היהודי, מדינה דמוקרטית, והריבונות עליה מסורה לכל אזרחיה באופן שוויוני ללא הבדל, גזע ומין. מדינת ישראל היא מדינה המחויבת לשמירת זכויות האדם. מה שאני רואה, ובואי נקיים על זה שנייה דיון: אני רואה באופן סיסטמתי שיש פה חזרה מאוד מאוד גדולה דווקא על ההדגשה של הערכים הליברליים, שוויון, ובלי הבדל דת גזע ומין. זה חוזר בכל מיני רבדים, ודווקא, זה הדבר היחיד שחוזר. זאת אומרת, כן מחודד פה שמדינת ישראל היא כן אמורה להיות מדינה יהודית, דמוקרטית וששומרת על זכויות אדם. אז נראה לי שאפשר להגיע לאיזה הסכמה, לפחות בחצי הראשון של הספר, שהוא גם נראה טוב ויזואלית – יש פה מלא כאלה תרשימים. מדוע יש צורך בהצדקות ליברליות למדינת לאום? אז השקפת העולם המקובלת בדמוקרטיה ליברלית מציבה את ערך האדם במרכז. תפקיד המדינה לפיכך הוא לפעול לטובתו של כל אדם, לאפשר לו לממש את אישיותו וכישוריו. עכשיו, בעיניי, השיח הזה, המשפט "שנותן לכל אדם לממש את כישוריו", גם מתייחס הרבה פעמים לפשרות שאנחנו עושים פה. ודובר פה גם על בני הישיבות, בטח ובטח בהקמת המדינה והחתימה על מגילת העצמאות וכל הפשרה שנעשתה עם בני הישיבות, שעד היום אנחנו חווים אותה. אז נראה לי שדווקא הפן הליברלי נתן לנו את היכולת לאפשר לבני הישיבות את מה שקורה היום. אני חושב שלקחו את זה קצת כמה צעדים קדימה. אבל דווקא רציתי להתייחס פה לבית משפט, כי אני רואה פה שיש פה התייחסות ליחס הרוב והמיעוט בהקצאות קרקע. עכשיו, בג"ץ בורקאן, מכירה, מכירים? זה מוכר כאילו? לי זה לא היה בבחינה, נראה לי. תאמיני לי. טוב, אז דובר פה על – מישהו רוצה להצטרף? לא, אין אף אחד – איזה כיף זה מליאה ריקה, נכון? כאילו, אני כל פעם נופל עלייך, אני מרגיש שאני מציק לך. אבל בסדר, אולי זה קצת מכניס, לא יודע, מעביר את הזמן. אז דובר בו בעצם על עסקת מקרקעין בין תושב ירושלים שרצה לרכוש דירה ברובע היהודי, ואמר שלא נותנים לו, וזה בעצם נוגד את השוויון, נכון, את ערך השוויון, ויש אפליה פסולה בייחודו – ואז השופט חיים כהן כתב בפסק הדין, שאגב, בג"ץ, הוא אמר: "שיקום הרובע היהודי בעיר העתיקה רק מפני שצבאות ירדן פלשו אליו וגרשו את היהודים, שדדו את רכושם והרסו בתיהם. מטבע הדברים הוא שהשיקום בא לשם החזרת עטרת היישוב היהודי בעיר העתיקה ליושנה, כך שליהודים יהיה שוב כמו שהיה בעבר, רובע המיוחד להם, ליד רובעי המוסלמים, הנוצרים והארמנים. אין כל אפליה פסולה בייחודם של רובעים אלו". זאת אומרת בג"ץ אפשר עסקת מקרקעין שפוגעת בשוויון, ובעצם הכשיר את – עמד על החידוד והנכונות והחשיבות שבהקצאת שטחים, אפילו ליהודים בלבד, בעת שזה עובר על ערך השוויון. כמובן שאחרי די הרבה שנים, שזה 32 שנים, זה הגיע שוב, בבג"ץ קעאדן, שאני מניח שזה הרבה יותר מוכר, כי אז בית משפט העליון בשבתו של אהרון ברק פסק הפוך.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תתכנס לסיום.

נאור שירי (יש עתיד):

לסיום. טוב. אז בקיצור מה שבאתי לעשות פה, זה לעבור ולנסות לחדד או לזקק איזושהי אמרה די פשוטה שהדמוקרטיה הישראלית, יש בה המון המון מרכיבים ואיזונים ובלמים. ומה שאנחנו חווים פה, דרך ועדת חוקה ומשפט ובכלל בזמן האחרון, זה שאנחנו רוצים בעצם לבטל גם את כנסת ישראל וגם את הרשות השופטת, ולהשאיר רשות אחת, שהיא ממשלת ישראל. אני חושב שזאת תקלה. שיהיה המשך ערב טוב ובוקר טוב ותודה רבה על השיעור והזכות.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה לך, חבר הכנסת נאור שירי. אני רק אומר לך שאם אני זוכרת נכון, בדיונים סביב ה"יהודית" ו"הדמוקרטית", הטענה היא שבתוך ה"יהודית" כבר מגולם ה"דמוקרטית". זאת אומרת, כי היהדות לאורך כל ההיסטוריה שלה נותנת תמיד מקום, אפילו לגרים שנמצאים בתוכה, ותמיד לוקחת בחשבון את היחס לכל מי שסביבה ולכל הערכים הפלורליסטיים, ולכן בעצם בהיותה מדינה יהודית היא גם מדינה דמוקרטית. אבל אין ספק, כמו שאמרנו, שברחל בתך הקטנה צריך לחדד גם את הדברים האלה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חברת הכנסת אורית פרקש, בבקשה. 42 דקות לרשותך.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

בוקר טוב. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, רציתי לדבר טיפה על זיגזוג שמאפיין את הממשלה הזאת. יש ביטוי: אמור לי מי חברייך ואומר לי מי אתה. אני חושבת שהממשלה הזאת קצת מתחילה להיראות כמו: אמור לי מי שותפיך ואומר לך מי אתה. ניסיתי לרכז חלק מהזיגזגים שאנחנו כציבור וכחברי כנסת חווים בממשלה הזאת מיום הקמתה. אמירות שפוגעות בציבורים שלמים, אמירות שמכניסות את הציבור הישראלי לחרדה, אמירות שמשנות סטטוס קוו בכל מיני נושאים רגישים – ומייד לאחר מכן איזה תיקון או הבהרה או זיגזוג. אז בואו נתחיל, בפרק זמן לא מאוד ארוך אנחנו כבר מתחילים לראות את הדברים. כבר בהתחלת המשא ומתן להקמת הממשלה התחלנו לשמוע כל מיני אמירות נגד מצעדי הגאווה מפי אבי מעוז, השר לעתיד, סגן השר לעתיד, אני כבר לא עוקבת.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

הוא כבר בהווה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

הוא כבר בהווה, אבל שר או סגן שר?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

סגן שר.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

יפה. בנושאים חינוכיים, נכון? הוא אחראי על תוכניות החינוך.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

החיצוניות. נכון.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

החיצוניות למשרד החינוך. מייד לאחר מכן, יצא ראש הממשלה ומייד מייד הבהיר: אל תדאגו, לא תהיה פגיעה במצעדי הגאווה. קצת לאחר מכן, במהלך חודש דצמבר, פתאום הציבור קם לבוקר חדש ומגלה שאותו אבי מעוז יהיה אחראי על כל התוכניות החיצוניות במשרד החינוך. גם אז, עם כל המהומה שנוצרת, אומר נתניהו: אני אשגיח על פעילות היחידה. אנחנו ממשיכים, מתקדמים במעלה הימים. חברי הכנסת החרדים, לקראת הקמת הממשלה, מודיעים שכל מדינת ישראל תעבור מהפכה בעקבות הדרישה שלהם לא לייצר קילוואט/ שעה אחד של חשמל בשבת. רק מה, הדבר הזה, לפי רוב האנשים שקצת מבינים בחשמל, צפוי לעלות כל כך הרבה כסף ולא באמת ריאלי מבחינה כלכלית ליישום; מייד יוצא נתניהו ומרגיע את הציבור: יהיה חשמל בשבת כרגיל. והינה אנחנו ממשיכים. תוך כדי המשא ומתן להקמת הממשלה, במהלך ובשלהי דצמבר, אנחנו כציבור קמים לעוד בוקר של בלגן שבו מספרים שהליכוד ונתניהו הסכימו לבטל את סעיף ההסתה לגזענות במסגרת המשא ומתן הקואליציוני. בעצם באה מפלגת עוצמה יהודית ואמרה: אנחנו, מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, ניצולי שואה, אנחנו נבטל ונוציא מספר החוקים שלנו את הסעיף שקובע שהסתה לגזענות היא עבירה – או, סליחה, לא מדויק, שמי שמסית לגזענות לא ייבחר לכנסת. סליחה. זה האירוע. כלומר, אנחנו נתחיל להכניס גזענים ממש, גם אם מורשעים בעניין הזה, לכנסת. הדבר הזה גם מעורר הרבה מאוד חוסר נחת ומהומה ציבורית. מייד יוצא נתניהו, ומטעמו: אנחנו נשנה את הסעיף, אנחנו לא נבטל את האיסור שבפרלמנט ובכנסת או בפוליטיקה הישראלית יהיו אנשים שהסיתו לגזענות. ועכשיו אנחנו ממשיכים. במהלך אותו חודש, בסוף דצמבר, אנחנו שומעים את השרה המיועדת, או שהיא כבר, אני כבר לא עוקבת – אורית סטרוק, מהי, השרה למה, למשימות לאומיות? היושבת-ראש, מהי?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

השרה למשימות לאומיות.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

למשימות לאומיות יש, ולחוסן לאומי יש ולמה עוד יש? לביטחון לאומי. ואין לנו לא חוסן ולא משימות, לא חוסן. אבל בואו נמשיך. השרה לעתיד אורית סטרוק מודיעה לכולם, וביחד איתה חבריה במפלגה של הציונות הדתית, כן, שיקדמו חוק שיאפשר לאנשים ישראלים מכל סוג להפלות בבתי עסק, להחליט למי הם נותנים שירות, להחליט למי הם לא נותנים שירות. הדבר הזה מעורר גל גדול מאוד של מחאה ציבורית. רופאים בכל רחבי הארץ וצוותים רפואיים מתאגדים בסרטים וסרטונים ספונטניים, שבהם הם אומרים: אני לא אפלה אף אחד במתן שירות, אני אטפל בכל אחד. ולדעתי הדבר הזה מתחיל לצבור תאוצה ולהפוך לוויראלי בכל המקומות האחרים: עסקים, חברות עסקיות ברחבי ישראל מוציאות שלטים, בילבורדים, ועל הבניינים, וכותבים: אנחנו לא נעשה עסקים עם מי שיפלה וכו'. וכמובן שכמה ימים או פרק זמן אחרי זה, אני לא יודעת, יוצא נתניהו: לא, לא, לא, אנחנו לא נפגע בזכויות הלהט"בים, ובכלל, אנחנו לא נתנגד למתן שירות. בואו נמשיך עם כל הממשלה הזאת שהיא באמת, צריך להגיד, מתנה שלא מפסיקה לתת. באמת, בנו של ראש הממשלה בסוף דצמבר משחרר איזושהי פנינה לעולם ואומר שבכירי הפרקליטות בוגדים במדינה ושכולנו יודעים מה עושים עם בוגדים, ומתחיל לדבר ממש בהסתות אלימות. וראש הממשלה, הפעם המיועד או הקיים כבר – או בעצם המיועד, הממשלה הושבעה ב-29 בדצמבר – אומר שהוא לא נוקט אותה עמדה. דרך אגב, היושבת-ראש, זה מה שנקרא התנערות די עדינה לעומת הצדקנות שמגיעה עכשיו מהממשלה ודורשת לגנות ולצעוק ולעשות את כל הדברים שהם עצמם לא גוזרים ומקיימים על עצמם. נמשיך: מייד לאחר הקמת הממשלה וסמוך לה מתחילה דרישה מהמפלגות החרדיות, מחבר הכנסת גפני, לייצר הפרדה ברשויות הטבע והגנים – פשוט להפריד בין נשים לגברים. כעבור כמה זמן גורמים בליכוד מבהירים: לא יקרה. בהמשך אותו הזמן במהלך פברואר אנחנו רואים את חוק הכותל – עוד יצירה מפוארת של הממשלה המזעזעת הזאת. בעצם חוק שיוזמות המפלגות החרדיות, כנראה כחלק מהמאבק שלהן בנשות הכותל או בכל מיני אמונות אחרות שקשורות לכותל. הם דורשים – מי שייכנס לרחבת הכותל בלבוש לא צנוע, יושבת-הראש, תנחשי מה העונש שלו?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חצי שנת מאסר.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

חצי שנת מאסר בפועל. ראית? לשר דרעי הלכו ותיקנו שאין קלון במאסר על תנאי, אבל פה זאת כנראה עבירה שיש עמה קלון, אני חושבת. את לא מסכימה איתי? בקיצור, הדבר הזה יהיה ממש עבירה פלילית, וישבו בגינו חצי שנת מאסר בכלא.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אבל אולי יוכלו להיות שרים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אבל יוכלו להיות שרים, נכון. מי שייכנס בלבוש לא צנוע לכותל, אחרי שישב חצי שנה במאסר יוכל להיות ממונה לשר במדינת ישראל. כמובן, הודיעו אחרי כמה זמן שלא יקדמו את זה, ובעצם נבהלו והודיעו שחוזרים בהם. ב-12 בפברואר, רק לאחרונה, ואני רוצה להעלות את הטקסט המפואר הזה, חברת הכנסת טלי גוטליב מתחילה להאשים את נשיאת בית המשפט העליון בפיגוע הנוראי שהתרחש במוצאי שבת או לקראת השבת, ביום שישי. כך היא כותבת: "אני מאשימה את נשיאת העליון בפיגוע. אני מאשימה אותה בתחושת הכאוס בעם, ואני מאשימה אותה בהרס ובפגיעה קשה בדמוקרטיה ובשלטון החוק". באמת, קשה להכביר מילים על האמירה הזאת. אני חושבת, דרך אגב, שאין לזה תקדים. הממשלה הזאת עולה על כל דמיון מבחינת היצירתיות שלהם, ובעצם מאשימים את השופטים, את נשיאת בית המשפט העליון של ישראל, שהיא אשמה בפיגוע נוראי שמתרחש בכניסת השבת מכוח תפקידה ומעמדה. היא אשמה בפיגוע, לא פחות ולא יותר. מה את אומרת על זה?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חומת מגן. איך אמר אלקין, מצאו את המפקדה של הטרור.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

כן. מצאו את הסיבה לבעיות. וכמובן, ראש הממשלה מגנה את הדברים. אבל אני אומרת לך, שלדעתי - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

הוא לא מגנה, הוא רק אומר שהאשם היחידי הוא המחבל הפלסטיני. אין פה גינוי, יש פה אמירה - - -

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אה, הוא לא אומר: אני מגנה את הדברים. כמובן, חברת הכנסת גוטליב לא חזרה בה, וחזרה על הדברים האלה. צריך להגיד, אם אינני טועה, שדברים דומים עוברת היועצת המשפטית לממשלה כאשר השר לביטחון הפנים מסית נגדה באופן שיטתי. הוא אפילו אמר שהעובדה שהוא עצמו עם גורמי משרדו התעכבו בלמסמך בקשה להריסת בתים – כפי שכך ראוי שייעשה כדי להגן עלינו בבתי הדין הבין-לאומיים – הוא אמר: היא לא מאשרת, ובגללה קורה מה שקורה. יש לי גם דוגמה אחרונה ברשימה המזגזגת הזאת של האיומים, על סגירת תאגיד השידור. האיומים על סגירת תאגיד השידור מטעם שר התקשורת שלמה קרעי עולים ויורדים ועולים ויורדים חדשות לבקרים; מוציאים מהקיטבג את האיום הזה, מכניסים לקיטבג את האיום הזה. ככה כל פעם רוצים לוודא שהתאגיד מתנהג טוב, וכל פעם הממשלה הזאת מזגזגת כי היא כבר מבינה שהציבור לא יכול לסבול – גם את הערווה הזאת של הממשלה, שנחשפת כל הזמן, בכל האירועים האלה שאני מספרת עליהם, וגם את העובדה שהם מבינים שיש כאן בעצם מהלך רחב; שיש פה ממשלה שמי שמנהל אותה זה הגורמים הכי קיצוניים, והיא לא רואה את עצמה בכלל כמו כל ממשלה שהייתה עד היום, שגם מהרגע שהיא נבחרת היא ממשלה של כלל הציבור. וכל היוזמות האלה שפירטתי בפנייך מוכיחות את זה; מוכיחות את העובדה שיש כאן ממשלה, במקרה הטוב סקטוריאלית ובמקרה הרע, שמפרקת את החברה הישראלית, שבנויה על מרקמים כל כך רגישים בכל כך הרבה נושאים – דת ומדינה, דמוקרטיה ושלטון, זכויות מיעוטים. כל הזמן מנסים, והציבור כבר לא יכול להכיל את זה יותר. זה מביא אותי – לא רק הזיגזוג – הזיגזוג הזה מעיד על משהו; הוא מעיד על אופייה האמיתי של הממשלה הזאת. על אופי שבא לרסק את גיוון הדעות, לרסק את הסובלנות לאחר, לרסק את הפלורליזם ואת הדמוקרטיה. וכל הזיגזוגים האלה, שבאים ושולפים את הכוונות האמיתיות, וראש הממשלה אומר, לא, לא, לא – פתאום זה לא מפתיע כשרואים את הרפורמה המשפטית. זה בדיוק אותו קו, ואתה מבין את הריסוק, את האגרסיביות ואת הקיצוניות שבמהלך הזה; ממשלה שלא רואה את הציבור, שהיא מין ממשלה שהיא במסע נקמה. בעניין הזה ראינו היום מאות אלפי מפגינים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אני מבקשת פחות ברעש שם. השר ביטון, קצת יותר בשקט, בבקשה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

בעניין הזה היה מאוד מרגש לראות מאות אלפי מפגינים שהציפו את אזור הכנסת. דרך אגב, היושבת-ראש, את לא חושבת – היה נראה שטרחו מאוד להרחיק אותם, יותר מכרגיל. דחפו את כל המפגינים הרחק מהכניסה לכנסת כדי שחס וחלילה לא נשמע ולא נראה מה קורה. אבל המונים המונים עם דגלי ישראל. וגם פה, דרך אגב, אנחנו רואים הסתות שלמות של הממשלה, את יודעת, שמוצאים בהפגנה דגל אחר שהוא לא דגל ישראל ומכתימים את כל המפגינים ואומרים, הם כאלה והם כאלה והם כאלה. פשוט שנאת חינם. עכשיו בואו נדבר על הרפורמה הזאת שהיא כל כך קיצונית - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

זה בעיקר ניסיון לייצר דה-לגיטימציה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

נכון, דה-לגיטימציה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אמירות על הרולקס, על הפריבילגים, על מרצדס, כשאנחנו ראינו בעיניים שיש פה מנעד רחב של אוכלוסייה מכל הקשת, מכל המדינה. זה חלק מלייצר דה-לגיטימציה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

נכון מאוד. אני יכולה להגיד לך שאני מדברת עם כל כך הרבה אנשי ליכוד שאומרים לי שהם כל כך מאוכזבים ממה שקורה. את יודעת, אני נזכרת בכל הסרטונים של נתניהו. כל היום הוא דיבר על יוקר המחיה. את זוכרת, היושבת-ראש, איך הוא נכנס, דופק בבית לזוג צעיר, ואומר להם: כמה עולה לכם המעון הזה, וכמה עולים לכם המעונות האלה, ואני ארחיב לכם חינוך חינם לגיל הרך מאפס עד שלוש כדי להקל עליכם. ואז הוא מסתכל על האישה ואומר לה, בסרטון: את גם תוכלי לצאת לעבוד ואז את תרוויחי עוד יותר – שימו מח"ל בפתק. ועוד סרטונים על יוקר המחיה והפירות והירקות. ומה אנחנו רואים? מה אנחנו רואים? איזושהי פעילות בנושא? את יודעת, הסתכלתי על חוק ההסדרים – שום בשורה, שום בשורה; פירורים שלב ב' של דברים שאנחנו עשינו בממשלה. גם עכשיו, איזו מסיבת עיתונאים – ממתנים את תעריף החשמל. את שמעת שמותן תעריף החשמל? עוד לא. עוד לא ראינו שזה קרה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

- - - ועוד לא קרה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

כן. מאריכים הפחתות מיסים ומכסים – את זה עשה גם שר האוצר איתנו יחד בממשלה הקודמת. אין פה שום דבר, כי בסוף יש כאן ממשלה שכמו שכתבו בהסכם הקואליציוני ברחל בתך הקטנה, המהפכה המשפטית היא בראש סדר העדיפויות של הממשלה הזאת, לא האזרח. פה אנחנו גם רואים, מעבר לזגזוג שדיברתי עליו, תופעה שהיא חסרת תקדים, לדעתי, אני לא מכירה כמותה בשום ממשלה אחרת. מסמכתי וספרתי כאן בערך 12 יוזמות של גופים וסקטורים שונים שפונים לראש הממשלה ולממשלה עם טיעונים מקצועיים נגד הרפורמה המשפטית. אני יכולה להתחיל לפרט אותם: בינואר מתחיל המכתב הראשון. בעצם מאות אנשים מתחומי הכלכלה והניהול חותמים על מכתב שבו הם מביעים את דאגתם העמוקה נוכח מהלכי הממשלה, שצפויים לפגוע במערכת המשפט ובשירות הציבורי, מה שלהערכתם יגרום לנזק חסר תקדים לכלכלה הישראלית. תקשיבי, זה דבר שאני לא מכירה כמותו. אני מחזיקה אותו ביד. העמודים שאני מדפדפת בהם זה לא המכתב, המכתב הוא בן עמוד. זה פשוט דיקן בית הספר למינהל עסקים מהאוניברסיטה העברית - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

כן. - - מאוניברסיטת חיפה, ממכללת אשקלון, מאוניברסיטת תל אביב, מהאוניברסיטה העברית, מאוניברסיטת בר-אילן, מהמכללה למינהל, מאוניברסיטת רייכמן, מהטכניון, מאוניברסיטת חיפה – אם כבר אמרתי, כן או לא – ממכללת תל חי, ממכללת ספיר, ממכללת רופין, מאוניברסיטת בן-גוריון, מאוניברסיטת אריאל – הרי באמת באמת, אני כל הזמן אומרת את העובדה המאוד-פשוטה שזה בכלל לא קשור לימין ושמאל – הקריה האקדמית אונו ועוד ועוד. בסך הכול חותמים על המכתב הזה כלכלנים ופרופסורים מתחום הכלכלה; פרופ' איתן ששינסקי, דרך אגב, שריכז לא מעט ועדות בתקופות ממשלת נתניהו בתחומי הגז, בתחומי רווחי יתר. גם מרצים ישראלים מאוניברסיטת סטנפורד, מהמוסד הטכנולוגי בקליפורניה, מפריז, מאוניברסיטת בראון, מאוניברסיטת דיוק, מאוניברסיטת הרווארד, מאוניברסיטת פנסילבניה, מאוניברסיטת קולומביה, מאוהיו סיטי, מברקלי, מז'נבה, מייל, מבית הספר לכלכלה של לונדון, מאוניברסיטת הונג קונג, מאוניברסיטת בון, משיקגו, מג'ונס הופקינס, מבית הספר לכלכלה של פריז, מסנט לואיס, מג'ורג'טאון, מ-Penn State ועוד ועוד – מאות רבות של אנשים. זאת התראה ראשונה. לא הרבה אחר כך, כמעט שבוע אחר כך, קיבלנו מכתב ב-30 בינואר של עשרות מנכ"לים, פקידים ממשלתיים לשעבר שעמדו בראש משרדים כלכליים, וכותבים גם הם שהם מתריעים מפני החשש הכבד שההחלטה הזאת תוביל לפגיעה בתוואי הצמיחה, באיכות החיים, בכלכלה של מדינת ישראל. אני חייבת לעשות פה גילוי נאות: העבירו לי את המכתב לחתימה. הוא מסתובב בין כל המנכ"לים הממשלתיים לחתימה, ואני בתור מישהי שהייתה יו"ר רשות החשמל, האמת שגם הצטרפתי אליו. חתמתי אלקטרונית, אישרתי את החתימה שלי, הסבתי את תשומת ליבם לכך שהיום אני חברת כנסת. לא פרסמו את החתימה שלי כי לא רצו שזה יהיה פוליטי. אבל יש פה 50 מנכ"לים מתחומים כלכליים מכל המשרדים שהיו במדינת ישראל: משרד האנרגיה, הרשות לחדשנות, משרד הכלכלה, רשות החשמל, משרד האוצר, משרד התמ"ת, רשות התחרות, מנכ"ל בנק ישראל, מנכ"לים לשעבר של משרד התחבורה, של הרשות לאיסור הלבנת הון, חשבים כלליים לשעבר, נציבי מס הכנסה לשעבר, מנכ"לי משרד ראש ממשלה לשעבר, כלכלן ראשי באוצר לשעבר, ממונה על שוק ההון לשעבר, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, יושבי-ראש רשות חשמל לשעבר ועוד ועוד ועוד. כל האנשים האלה מתריעים, ואני שואלת אותך, היושבת-ראש, מה גורם לממשלה שלמה לזלזל בכל הפניות האלה ולזלזל בכל ההתראות האלה. הרי היטיב להגיד את זה נגיד בנק ישראל לשעבר יעקב פרנקל. שאלו אותו בתקשורת: אבל למה אתם מעלים את החשש הזה? כי אפרופו דיברנו על ממשלה שכולם אשמים – איך אמר שר האוצר? זה לא אנחנו אשמים בזעזוע שהכלכלה הישראלית עוברת עכשיו, זה האופוזיציה אשמה, כי היא מדברת, כי היא מספרת מה קורה. זה מה שנקרא "טיעוני אווירה".

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

כן. כלומר זה לא אנחנו, זה הרצפה עקומה. עונה הנגיד בתקשורת תשובה מאוד יפה. הוא אמר: מה זאת אומרת? אנחנו מתריעים. הולכת לקרות תאונה. אנחנו עומדים לפני הצומת ואומרים: תעצרו, עומדת לקרות תאונה. גם פה, במכתב הזה, נמצאים אנשים קרובים. במכתב הכלכלנים: נגיד בנק ישראל יעקב פרנקל, אנשים שהיו גם בתפקידים מאוד משמעותיים אצל ראש הממשלה – יוג'ין קנדל, שהיה ראש המועצה הלאומית לכלכלה – והדבר הזה לא מפריע. בואו נלך במעלה התאריכים. אנחנו רואים שבוגרי חיל השריון לדורותיהם חתמו על מכתב לראש הממשלה בדרישה לעצור את הרפורמה המשפטית. ב-8 בפברואר 55 כלכלנים בכירים מהעולם, ובהם זוכי פרס נובל, חתמו על הצהרה שהם מביעים את חששותיהם מהרפורמה המשפטית של נתניהו. כמו שאת יודעת, חברתי היושבת-ראש, יותר מ-1,000 אנשי מילואים יצאו בצעדה לבירה במחאה על המהפכה במערכת המשפט. את יודעת, כואב לי הלב. אני מקבלת כל מיני הודעות מאנשים, ממכרים, מכל מיני תקופות בחיים שלי. אתמול קיבלתי הודעה מאחד האנשים שהכרתי בעולם העסקי בתפקידיי הקודמים, איש מהשוק הפרטי. הוא אמר לי: תקשיבי, אני מתחיל להעביר את הכספים שלי לחו"ל, אין לי מה להיות כאן, וגם הייתי ממשיך ועדיין הייתי בשירות מילואים פעיל, הייתי מסרב להמשיך להגיע למילואים. אלה כמובן דברים שאנחנו לא מעודדים, אבל זה לא להאמין לאיזה אנשים איכותיים זה מגיע, גודל השבר בעם הזה. ב-8 בפברואר קיבלנו מכתב של שורה של ארגונים מעולם התרבות והאומנות, ששלחו מכתב לראש הממשל שבו הביעו התנגדות לניסיונות ולהפיכה שתחסל את אופייה. וכשאת חושבת על זה – חקיקה חסרת מעצורים תביא לאיסור היצירה שלא תבוא טוב לשלטון. כשחושבים על זה היום וכשאני מכירה את הפרטים של החקיקה, הם מה-זה צודקים. הם מה-זה צודקים. הרי יועצים משפטיים, בחלומות הרטובים שלהם יהיו מינויים פרסונליים; שרים לא יהיו בכלל כפופים לעצות של ייעוץ משפטי שידבר על גיוון, שידבר על פלורליזם; בתי משפט לא יוכלו לתת סעד על כלום, כי בעצם כל חוק שתהיה לו כותרת חוק-יסוד – המילה "יסוד" בתוכו, גמרנו, זה כבר עיר מקלט לדברים בעייתיים או שנויים במחלוקת של הממשלה. אז אם עד היום נתתי דוגמות לחוק-יסוד: דרעי או חוק-יסוד: התאגיד או חוק-יסוד: חסינות לראש ממשלה מכהן, אז מאוד קצרה הדרך לחוק-יסוד: אומנות פטריוטית במדינת ישראל. מי שטיפה ישתמש באומנות שלו ככלי לביקורת, זה לא יתאים לכל אחד וכו'. הדבר הממש-מדהים הוא שראשי המועצה לביטחון לאומי לשעבר, כלומר אנשי מל"ל, הוציאו מכתב ב-11 בפברואר, ובו הם קוראים להידברות בין הקואליציה והאופוזיציה, וגם הם מזהירים מפני סכנה. ביניהם יוסי כהן, את יודעת, אחד האנשים שהיו הכי מוערכים על ידי ראש הממשלה. אין פה פוליטיקה, אין פה ימין ושמאל, יש פה דאגה אמיתית. רק לאחרונה ראינו גם מכתב של 70 ראשי ערים מכל הקשת הפוליטית שקוראים להידברות. עוד מכתב, שיצא ממש בימים האחרונים – ראשי הבנקים הגדולים בישראל יצאו בקריאה משותפת, ואמרו שהם קוראים לביצוע רפורמה במערכת המשפט ועוד ועוד. ואני שואלת אותך: האם אנחנו מכירות אירוע כזה חסר תקדים בתולדות המדינה? לא זכור לי, לא זכור לי. שראשי בנקים ייכנסו לאיזושהי זירה פוליטית ויעזו לכתוב מכתב באיזה נושא ולהגיד אנחנו חייבים הידברות? אני אגיד לך יותר מזה, הרי ראש הממשלה פנה לשר האוצר לשעבר – אם אני לא טועה, לארי משהו – וביקש את תמיכתו ברפורמה, כי הוא חיפש, קושש איזה מישהו שיגיד: תקשיב, מה שאתה עושה לא מסכן את מעמדה האטרקטיבי של מדינת ישראל כדמוקרטיה ששווה להשקיע בה כסף. וגם אותו שר יצא בהצהרה פומבית ואמר לו: אתה צריך לחכות. עכשיו, אם אנחנו מסתכלים – כמובן, צריך להזכיר גם את ההייטקיסטים, את מחאת ההייטקיסטים. פה אני חייבת להגיד לך, בתור שרת החדשנות לשעבר, שיצא לי להכיר את הסקטור הזה. אני חושבת שהם היום הדבר שהכי קרוב למה שנקרא באנגלית – יש ביטוי כזה שנקרא business leadership. אני מכירה הרבה תחומים – את תחום האנרגיה, את תחום הגז, את תחום התחבורה, תחום הפיננסים – אני לא חושבת שיש היום סקטור כמו ההייטק, שכל כך יש לו את המנהיגות הציבורית הזו ואת המחויבות למדינת ישראל. כי מה בעצם ראיתי במסגרת התפקיד שלי? שזו תעשייה שגם ככה בלי כלום, בלי אתגרים כלכליים בכלל, נאבקת - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אני מבקשת, קצת יותר בשקט, חברים בתאים של מנהלי הסיעה, תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

גם ככה תעשיית הייטק נאבקת יום-יום, שעה-שעה, בלחצים להעביר את החברות שלהם ל-Silicon Valley בארצות הברית. זה לא סוד. הרי למה, בעצם, ישראל כל הזמן משקיעה בהייטק, משקיעה בו כל כך? את זה את יודעת, היושבת-ראש. כשאת היית שרת החינוך, השקנו ביחד והוצאנו לדרך תוכנית מדהימה, שאת יודעת, כל הצוותים, כולל במשרד החינוך, אמרו לי: איך לא עשו את זה קודם? איך? דיברו על זה שנים, עד שאת הגעת ואני הגעתי ועשו את זה. עשינו את תוכנית הייטקלאס, שבעצם באה ומנגישה את החינוך של המאה ה-20, את החשיבות של הטכנולוגיה, את החשיבות של חשיבה מתמטית, את היכולת להציג מצגות או להציג פרויקטים, לחשוף אותם לכל ילד בישראל במסגרת תוכניות הלימוד. וגם התחלנו את זה, לא רק דיברנו. עבדנו קשה, אני ואת.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

זה מתרחב.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

זה מתרחב? התחלנו את זה בכיתות ח' ובגני חובה. תוך שנה, תוך שנה התחלנו להוציא את זה לפועל, כדי שלכל ילד במדינת ישראל תהיה הזדמנות שווה. ובאמת, התעשייה הזו נמצאת פה רק כי אכפת לה מהמדינה הזאת. אין כמעט חברת הייטק מצליחה שאם היא לא תעביר את מרכז עסקיה לארצות הברית או למקום אחר, היא לא תרוויח מזה כלכלית. הם פה כי חשוב להם לשלם את המיסים פה, כי חשוב להם להעסיק ישראלים פה. ואני אומרת לך את זה מניסיון, כי כשאני הייתי, בזמנו, יושבת בישיבות עם ראש הממשלה, למשל – אז בנט – לדבר עם התעשייה על מה שכואב להם, אז הם היו מדברים על חסמי מס ועל עיוותים, אבל הדבר שבאמת היה כואב להם זה החינוך. הן עצמם – גוגל, מיקרוסופט, Wix – אני באמת מתנצלת אם אני אפספס מישהי, החברות הגדולות והקרנות, קרן Aleph, קרנות אחרות, לא מפסיקות להשקיע כסף בשילוב אנשים צעירים מכל המגזרים של החברה הישראלית בתוך ההייטק: הכשרות לנציגים מהחברה הערבית, הכשרות לנשים, הכשרות לחרדים. הם תומכים בזה ומקדמים את זה בשיעורים לא פחותים מהממשלה, אם לא יותר. אלו דברים שהם לא חייבים לעשות, וזאת תעשיית ההייטק. לכן לא הפתיע אותי שכשאני מדברת על כל הרשימה של מי שמובילים את הקול הזה, אני חושבת, אני יכולה אפילו לומר שהראשונים לצאת או השניים לצאת, ולהגיד: אנחנו לא מנותקים מהעם הזה, אנחנו פה, ואנחנו לא מוכנים שהדבר הזה יצא לפועל. אנחנו גוף שאחראי על בין 11% ל-14% מהמועסקים במדינת ישראל; סקטור שתורם רבע ממס ההכנסה – עובדיו – שהכניס פי שלושה מיסים ממה שרצו ב-2021, הקטר של המשק הישראלי, ודרך אגב, גם כוח מאוד משמעותי בשם הטוב שיש למדינת ישראל עם כל האתגרים שלנו. אנחנו רואים שהם מתחילים להוציא חשבונות לחו"ל. אנחנו גם רואים כבר, לצערי, את הפגיעה באטרקטיביות של מדינת ישראל. אנחנו רואים, לצערי, תופעה של משיכת פיקדונות מישראל. אנחנו רואים בשקט בשקט הקפאה, ואיזושהי הפעלת לחצים לא להגדיל פה פעילויות בהייטק. שמענו גם על כמה חברות שלא מרחיבות את הפעילויות שלהן פה. ראינו, גברתי היושבת-ראש וחבריי, שהשקל נחלש. השקל מתחיל להיחלש לעומת הדולר; הריבית על האג"ח של מדינת ישראל עלתה – הריבית עולה כשהעולם חושב שהמדינה הזו מתחילה להיות יותר מסוכנת, אז צריך לשלם יותר ריבית כי אתה לוקח יותר סיכון. הדברים האלה באמת באמת מפחידים, פשוט מפחידים. שמענו היום – אתמול, סליחה – את הפנייה של נשיא המדינה לעצור ולבוא, לקחת נשימה ולעשות הידברות בדבר הזה. ואני חושבת שמוכרחים לעשות איזה pause, להפסיק את החקיקה הזו, לעשות איזו נשימה עמוקה, לבדוק מה קורה פה. לשים בחדר אחד את נשיאת בית המשפט העליון, את שר המשפטים, את חברי הכנסת, ואת כל ה-stakeholders, למהלך כל כך היסטורי, שבא לסדר את הקשר בין רשות מחוקקת לרשות שופטת במדינת ישראל, ולהגדיר מה זה חוקי-יסוד במדינת ישראל. ולא לפעול פה בחיפזון, כי החיפזון פה – גם אם הוא משרת בן אדם או שניים – יהרוס את המרקם החברתי במדינת ישראל, את הכלכלה במדינת ישראל, וכמובן את הדמוקרטיה במדינת ישראל. אני ארצה לסיים ולומר, כמה קל להרוס וכמה קשה לבנות. אז זהו, אני יודעת שלא ניצלתי את כל הזמן, אבל תודה רבה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה לך, חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. אני מזמינה את חבר הכנסת ינון אזולאי לסכם בשם הוועדה.

ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון):

בוקר טוב, גברתי היושבת-ראש. כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, האמת שאחרי הסתייגויות רבות – שכנעתם. אבל באמת, אם ניגע, אני חושב, בדבר החשוב ביותר בימים אלו, הערב – יותר נכון אתמול בלילה – ניחמתי בבית משפחת פלאי. נקרע הלב, נקרע הלב לראות את המשפחה הזאת, שנקרעת. אני בא לנחם – הלכתי ביחד עם חבריי, עם חבר הכנסת יוסי טייב – האמת, כולנו הולכים, מנחמים בימים אלו. את מי אנחנו מנחמים? משפחה, ואנחנו באים ומחפשים איפה לנחם. אולי את האבא – אבל האבא נמצא במצב מאוד קשה, מורדם, מונשם, לא יודע שאיבד את שני בניו, שני ילדים מלאכים. רק לראות את התמונה שלהם הלב נקרע, הלב שותת דם. כל חטאם של ילדים אלו היה היותם יהודים, ילדים טהורים בגיל שש ושמונה שסך הכול, מה ביקשו? ביקשו לנסוע לשבת לבני משפחה, ולא זכו. יחד עם האברך, שרק לפני ארבעה חודשים התחתן, אברך צעיר, בגיל 20, שביקש בסך הכול להקים משפחה, להקים עוד בית בישראל, עוד שורש בעם היהודי בארץ ישראל. וזה נמשך. לאחר הרצח של אותם שנרצחו, הקדושים, לפני כשבועיים – שגם שם הייתי, יחד עם חברי אופיר כץ; פשוט לעבור בית-בית, וכל בית עם הטרגדיה שלו, כל בית עם האסון שאנחנו עוברים בו. אתמול הילד מספר, ילד בגיל 14, כשאנחנו באים לנחם, אז יושב לידו ילד, אח שלו הקטן יותר – הוא מספר שבכלל בתחנה הזאת הם לא רגילים לעלות. הם כל פעם עולים בתחנה אחרת בכלל. הם נוסעים לשבתות. והוא אומר לאבא: אבא, מה קרה הפעם? הוא אומר לו: לא יודע, בוא נעלה בתחנה הזאת. עלו בתחנה שלא אמורים לעלות ממנה, רצו לעלות לאוטובוס, אבל לא זכו. לא זכו להגיע ליעדם. שתי נשמות גדולות וטהורות עלו בסערה השמיימה והשאירו אותנו פה דואבים. משם המשכנו ביחד, חבריי חברי הכנסת ארז מלול ויוני מישרקי, הלכנו לבית החולים שערי צדק. ביקרנו שם את שני הפצועים, שני פצועים שבניסי-ניסים, וכשאנחנו מדברים איתם ושואלים אותם: מה יש לכם להגיד? אמרו: רק מזמור לתודה. באנו לחזק – יצאנו מחוזקים. ואני אומר, דווקא בימים אלו, כשכולנו מסתובבים ורואים את השנאה בתוך העם, את הקיטוב שצד אחד רוצה לעשות, אני קורא לעם ישראל: בואו נתאחד. בואו נתאחד כולנו למען אותם קדושים, ודי עם ההאשמות האלה. הגיע הזמן שאנחנו כעם ישראל נהיה מאוחדים למען אותם אלה שהלכו בקדושה ובטהרה, והיה זה שכרם. חבריי, כל אחד עלה ואמר מה שהוא רוצה. אני רואה שכבר האופוזיציה לא נמצאת בשביל להצביע, כנראה שהם הבינו את העניין. בואו נצביע בעד ונתקדם, שלפחות נסיים את הלילה הזה, לילה שהיה גם ככה קשה עם החייל שנרצח, ונתחיל אולי יום חדש. שהשם יעזור, שלא נדע עוד שוד ושבר בעם ישראל. תודה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי. אנחנו נעבור להצבעה, ואנחנו נצביע על ההסתייגויות של קבוצת המחנה הממלכתי.

ינון אזולאי (ש"ס):

הם לא נמצאים.

אופיר כץ (הליכוד):

רגע, את התחלת להגיד שזה יורד.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

הינני כאן. אנחנו לא נצביע על ההסתייגויות של יש עתיד, אנחנו נצביע על המחנה הממלכתי. אני כאן.

ינון אזולאי (ש"ס):

לא, בסדר. זה מתחיל ממפלגת העבודה, נכון?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

זה מתחיל עם יש עתיד, אנחנו, אחר כך ישראל ביתנו ואחר כך קבוצת העבודה. אנחנו נצביע על ההסתייגויות של המחנה הממלכתי.

קריאה:

מסעיף 1 קבוצת העבודה מתחילה. הם לא נמצאים, אז את זה לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז למה קמתי? לא הבנתי.

קריאה:

מה לא הבנת?

טלי גוטליב (הליכוד):

למה קמתי? רגע, מישהו מוכן להסביר לי למה התעוררתי?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אנחנו נצביע על הסתייגות 38, לסעיף 1.

קריאה:

הסתייגות 8.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

למה? יש לך הסתייגות 38. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 1 נגד – 19 נמנעים – אין

קריאה:

לא נקלט לי. לא נקלט לי. לא, אבל לא נקלט לי.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

חברים, אנחנו במחנה הממלכתי, זה סעיף 38, תסמכו עליי. אוקיי. סליחה. אז אנחנו מתחילים מהסתייגות 8. אנחנו מצביעים, חברים. בסעיף 1, בהסתייגויות לסעיף 1, יש את קבוצת יש עתיד וקבוצת המחנה הממלכתי ביחד. זה אומר שאנחנו מצביעים מהסתייגות 8. אז אנחנו מצביעים עכשיו, הסתייגות מס' 8, לסעיף 1. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 1 נגד – 22 נמנעים – אין הסתייגות 8 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – אחד, נגד – 22. ההסתייגות נפלה, הוסרה. אוקיי, הסתייגות מס' 9 עד הסתייגות 37 – מוסרות. ואנחנו עוברים להצבעה. מוסר, כי קבוצת יש עתיד אינה נמצאת כאן.

קריאה:

כבוד היושב-ראש, איפה, או שנקרא ליש עתיד ונצביע - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אוקיי. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 38, לסעיף 1. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 23 נמנעים – אין הסתייגות 38 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 23. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 39, לסעיף 1.

קריאה:

את לא יכולה להיות בעד החוק ובעד ההסתייגות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

למה? אני רוצה לשפר אותו. מה קרה?

קריאה:

מה שאת עושה עכשיו זה ממש מוטעה. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 23 נמנעים – אין הסתייגות 39 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 23. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 40, לסעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 23 נמנעים – אין הסתייגות 40 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 23. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 41. הצבעה. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 23 נמנעים – אין הסתייגות 41 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 23. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות 42. הצבעה. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 23 נמנעים – אין הסתייגות 42 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 23. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 43. הצבעה. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 23 נמנעים – אין הסתייגות 43 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 23. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 44. הצבעה. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 23 נמנעים – אין הסתייגות 44 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 23. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 45. הצבעה. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 20 נמנעים – אין הסתייגות 45 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 20. ההסתייגות הוסרה . אנחנו עוברים להסתייגות מס' 46. הצבעה. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 22 נמנעים – אין הסתייגות 46 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 22. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 47. הצבעה. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 22 נמנעים – אין הסתייגות 47 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 22. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 48. הצבעה. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 21 נמנעים – אין הסתייגות 48 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 21. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה מס' 48 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – 25, נגד – אפס. סעיף 1 אושר כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 2. קבוצת ישראל ביתנו – המציעים אינם נמצאים, ולכן הסתייגויות מס' 49 ו-50 מוסרות. אנחנו עוברים לקבוצת המחנה הממלכתי. הצבעה על הסתייגות מס' 51. הצבעה. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 23 נמנעים – אין הסתייגות 51 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 23. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 52. הצבעה. הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 21 נמנעים – אין הסתייגות 52 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 21. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 53. הצבעה. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 22 נמנעים – אין הסתייגות 53 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 22. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 54. הצבעה. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 22 נמנעים – אין הסתייגות 54 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 22. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 55. הצבעה. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 21 נמנעים – אין הסתייגות 55 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 21. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 56. הצבעה. הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 21 נמנעים – אין הסתייגות 56 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 21. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 57. הצבעה. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 21 נמנעים – אין הסתייגות 57 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 21. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 58. הצבעה. הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 20 נמנעים – אין הסתייגות 58 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 20. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 59. הצבעה. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 23 נמנעים – אין הסתייגות 59 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 23. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 60. הצבעה. הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 23 נמנעים – אין הסתייגות 60 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 23. ההסתייגות הוסרה. ההסתייגויות לסעיף 2 הוסרו. לסעיף 3 אין הסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע על סעיפים 2 ו-3, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 59 בעד סעיפים 2–3, כהצעת הוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 2–3, כהצעת הוועדה, נתקבלו.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – 25, נגד – אפס. סעיפים 2 ו-3 אושרו כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 4. הסתייגויות של קבוצת יש עתיד – המציעים אינם נמצאים, ולכן הסתייגות מס' 61 מוסרת. קבוצת המחנה הממלכתי – אנחנו עוברים להסתייגות מס' 62. הצבעה. הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 22 נמנעים – אין הסתייגות 62 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 22. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 63. הצבעה. הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 23 נמנעים – אין הסתייגות 63 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 23. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 64. הצבעה. הצבעה מס' 62 בעד ההסתייגות – 2 נגד – 23 נמנעים – אין הסתייגות 64 לא נתקבלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – שניים, נגד – 23. ההסתייגויות לסעיף 4 הוסרו. לסעיפים 5–7 אין הסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע על סעיפים 4–7, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 63 בעד סעיפים 4–7, כהצעת הוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 4–7, כהצעת הוועדה, נתקבלו.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – 25, נגד – אפס. סעיפים 4–7, כנוסח הוועדה, אושרו, כולל לוח תיקונים. יש לנו עכשיו גם את סעיף 8. סעיף 8 – קבוצת ישראל ביתנו אינם נמצאים. ולכן הסתייגות 65 הוסרה. אנחנו מצביעים על סעיף 8, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 64 בעד סעיף 8 – 25 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 8 נתקבל.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בעד – 25, נגד – אפס. סעיף 8, כנוסח הוועדה, אושר בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים להצבעה על החוק בקריאה השלישית. אנחנו עוברים להצבעה שמית. גברתי, אנא קראי את השמות. בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

- - - באמת, בשביל מה שמית? הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

גברתי, ניגש לסיבוב שני?

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה. האם יש מישהו באולם שלא הצביע ורוצה להצביע? לא? אפשר לסכם את תוצאות ההצבעה. תודה רבה. 28 בעד, אפס נגד. אני קובעת שהצעת חוק לפינוי שדות מוקשים ושטחי נפלים (תיקון מס' 2), התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, כולל לוח התיקונים, ותיכנס לספר החוקים.

קריאה:

גם ההצבעה של האופוזיציה תיכנס לספר השיאים.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אנחנו עוברים להצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 9), התשפ"ג–2023, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, חבר הכנסת צביקה פוגל, להציג את הצעת החוק. בבקשה.

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):

בוקר טוב, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, את הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 9), התשפ"ג-2023, שיזמה הממשלה. החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות, גברתי, מסדיר את מערך השיטור העירוני. השיטור העירוני מורכב מכוח שיטור ויחידות פיקוח עירוניות ייעודיות שמטרתם הרתעה, מניעה ואכיפה של עבירות איכות חיים, אלימות והתנהגות אנטי-חברתית. החוק נחקק כהוראת שעה והיא הוארכה כמה פעמים, לאחרונה עד יום א' בתמוז התשפ"ב, 30 ביוני 2022, אך לאור התפזרות הכנסת ובהתאם להוראות סעיף 38 לחוק-היסוד, הוארך תוקפה עד ליום כ"ד בשבט התשפ"ג, 15 בפברואר 2023, עוד יום אחד, אם זיכרוני אינו מטעני. הצעת החוק, שאושרה בקריאה ראשונה, נועדה להסדיר את מערך השיטור העירוני בהוראת קבע תוך שינוי ההסדרים מאלה שמעוגנים כיום בחוק. לאור השינויים בהסדרים שהציעה הממשלה ולנוכח מורכבותם, הוועדה בראשותי, גברתי, סברה כי דרוש לה זמן נוסף לבחון את ההסדרים המוצעים בהצעת החוק. לאור זאת החליטה הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות. בשלב זה מוצע להאריך את הוראת השעה עד ליום י"א בתמוז התשפ"ג, 30 ביוני 2023. במהלך תקופה זו תדון הוועדה בראשותי ביתר הסעיפים ובעיגונם כהוראת קבע. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה, גברתי.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה לך, חבר הכנסת צביקה פוגל. אנחנו נעבור לרשימת המסתייגים. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה, 20 דקות לרשותך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה. בוקר טוב. בוקר טוב, גברתי היושבת-ראש. האמת שרציתי לפתוח ולברך את חברת הכנסת החדשה – היא פה? הרגע ראיתי. היא לא כאן?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

צגה מלקו הייתה פה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תקשיב, זה כבר כל כך פתטי, העניין עם החתולים.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אני רק שואל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אז בוא אני אגיד לך, כל חבר כנסת חדש שנכנס למשכן הזה שואל על החתולים, אבל תרשה לי לומר לך שאתה יכול לשאול אותי על כל כך הרבה נושאים שזה ממש ממש יפתיע אותך, כנראה הרבה יותר נושאים מאשר לך יש בהם ידע, בסדר?

אברהם בצלאל (ש"ס):

לא, אני שואל - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל הכוונה שלך לא הייתה טובה, הכוונה שלך הייתה ללעוג. הכוונה שלך הייתה להראות שכנראה אין לי ידע, שאם אכפת לי מבעלי החיים אין לי ידע בנושאים אחרים, אז תתפלא.

אברהם בצלאל (ש"ס):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שמה, שהיא דואגת לחתולים?

אברהם בצלאל (ש"ס):

היא לא הולכת לישון בשעות האלה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אה, זאת הבעיה. אבל אני פה - - -

אברהם בצלאל (ש"ס):

- - - להראות את עצמה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל אני פה, וכנראה לא היית פה בכנסת הקודמת. לא היית בכנסת הקודמת. היית מדבר אחרת.

משה אבוטבול (ש"ס):

ומה? למה? היינו מגיעים גם באמצע הלילה, יסמין.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה כן, אבל הוא לא היה.

משה אבוטבול (ש"ס):

אבל הוא לא היה, כי טכנית הוא לא היה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, אבל גם באמצע הלילה היינו פה לבד.

משה אבוטבול (ש"ס):

יסמין, קודם כול, את עושה מעשה נאצל, וזה לא דור ראשון - -

אברהם בצלאל (ש"ס):

היא מצילה את הכבוד של החתולים.

משה אבוטבול (ש"ס):

- - סליחה, סליחה, היא כבר דור שביעי למגדלי חתולים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רביעי.

משה אבוטבול (ש"ס):

כמה? סליחה, טעיתי. ואני יושב כסגן שר חקלאות, יש לך אמירות טובות בנושא, וצער בעלי חיים זה בראש שמחתנו. בהמשך השבוע אני אמור להגיב על הנושא הזה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נכון.

משה אבוטבול (ש"ס):

רק שתביני שגם אנחנו בעלי חיים, ואותנו משאירים בצער כל הלילה. קשה לנו להיות פה לבד בלי האופוזיציה. אם הם היו איתנו, הייתה לנו ערנות. להשאיר אותנו לבד - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל אני פה ואתה מוזמן להישאר פה ולהקשיב.

שלום דנינו (הליכוד):

יסמין - - -

משה אבוטבול (ש"ס):

יסמין, (אומר ביידיש: אנחנו פה.) אנחנו פה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אז האמת היא שרציתי לנצל את זה, ואני מניחה שחברת הכנסת החדשה הייתה - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

- - - בעלי חיים - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן, זו כבר קדנציה שנייה שלי, אני יודעת איך זה עובד, זה די ברור. היינו פה גם בפעם הקודמת. עכשיו, למה היה לי חשוב מאוד לברך את חברת הכנסת החדשה שנכנסה? ראשית, כי יש לנו אישה נוספת, וזה כבר מאוד משמח. וגם רציתי לספר לה – אולי היא בפרסה והיא תוכל לשמוע – שבקדנציה הקודמת הייתי נורבגית, וגם היא נורבגית, ולהבדיל אלפי הבדלות, לא ניתן לי אפילו יום חסד אחד. מהרגע שכף רגלי דרכה במליאה, הותקפתי מכל עבר. איך זה היה? "עובדת זרה", "עובדים זרים". בכל פעם שרק נכנסנו בדלת, ההערות מהיציע פה היו: הינה הגיעו העובדים הזרים. אז רציתי לומר לה שהיא לא תזכה לאותו יחס. שהאצבע שלה היא כמו האצבע של כולם, כי כל פעם שהייתה לי אפילו הערת ביניים, טרחו לומר לי: שבי בשקט, נורבגית. אז היא לא תזכה ליחס כזה מאיתנו, למרות שאני אזכיר שהותקפנו כל יום כל יום כל יום על הנורבגים, וחוק הנורבגים הורחב הרבה יותר הפעם. וגם אפשר להגיד שהנאום הזה הוא לכבוד הנורבגים החדשים, כי הנאום שלי מדבר על מפת הדרכים בממשלה החדשה, אוקיי? למתקשים, כי קצת נהיה סלט, וחשוב שיהיה סדר. אז תנסי לעקוב, יפעת, זה מסובך: אז אחרי שהתבשרנו על סיום הסאגה בין נתניהו לאמסלם – פחות או יותר, אני מבינה שזה עוד לא הסתיים – ועל כניסתו לממשלה, שאמורה לחתום באופן כזה או אחר את חלוקת התיקים, ישבתי מול המחשב כדי לעשות לעצמי קצת סדר, כי גם מהאופוזיציה חשוב לי לקדם נושאים שקרובים לליבי, ורציתי לעשות לי איזושהי מפת דרכים כדי שאדע למי אני צריכה לפנות בכלל בכל נושא. אז הלכתי לאתר הממשלתי, שבו אמור להיות הפירוט של כל המשרדים, אבל הוא לא עובד, מסתבר. ניסיתי כמה פעמים. כנראה שגם הוא נמצא בסחרור, כמונו. אז המשכנו לוויקיפדיה, אבל בכל יום יש שינוי אחר, אז הערך שנוגע לחלוקת התיקים בממשלה בכלל לא מעודכן. נכנסתי לאתרי חדשות, קראתי כמה כתבות, ונראה לי שיש לי איזשהו כיוון. ואז חשבתי לעצמי: למה לא לאמת את זה פה? חברי הקואליציה הרי אמורים לדעת הכי טוב מה קורה אצלם. אז זו הזמנות נהדרת לוודא שהבנתי נכון, ואם לא, אז בואו תעזרו לי להבין. אז התחלתי במשרד הביטחון, שעל פניו חשבתי שיהיה הכי פשוט להבנה, בגלל שהוא אחד המשרדים הכי חשובים, אם לא הכי חשוב. ולכן, היה נראה לי הגיוני שמה שהיה, כך יהיה. לא חשבתי שיעשו בלגן במשרד הכי חשוב, ואז גיליתי שלא. במשרד הביטחון יש שני שרים, שר א' ושר ב'. הראשון הוא שר הביטחון, השני – hold your breath – הוא השר במשרד הביטחון. מה עוד הסתבר? שההבדל הזה הוא לא רק בסמנטיקה. כדי שסמוטריץ' יהיה מבסוט העבירו לו, או לשם דיוק היו אמורים להעביר לו, את הסמכויות על המינהל האזרחי ועל מתאם פעולות הממשלה בשטחים. עכשיו, אני לא אשת צבא, סיימתי את הצבא כסמלת פשוטה, אבל אני כן יודעת, כמו כל מי ששירת בצבא, שאחד העקרונות הבסיסיים בצבא הוא שלכל חייל יש רק מפקד אחד, ולכן אני מבולבלת. מתאם פעולות הממשלה בשטחים, קצין בדרגת אלוף, יהיה מעכשיו כפוף ישירות לסמוטריץ', אבל בעצם הוא גם חלק מהמטה הכללי וכפוף לרמטכ"ל שכפוף לגלנט, שר א'. אז בעצם יש חייל שיש לו שני מפקדים. מה קורה עם פלוגות מג"ב, שעברו לבן גביר? מה יהיה עם חייל שמשרת במג"ב איו"ש, למשל? למי הוא אמור להקשיב, לשר א', ב' או ג'? נהיה לי מסובך מדי אז המשכתי למשרד החינוך. ואם חשבתי שבמשרד הביטחון יש בלגן, אז זה עוד כלום לעומת מה שקורה פה. במשרד החינוך יש שר חינוך א', יואב קיש, שר חינוך ב', אבי מעוז, שהוא בכלל לא שר במשרד החינוך אלא שר במשרד ראש הממשלה עם סמכויות ששייכות למשרד החינוך, ושרת חינוך ג', אורית סטרוק, שגם היא קיבלה סמכויות ממשרד החינוך אבל היא בכלל שרה למשימות לאומיות. מבולבלים? גם אנחנו.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

יש גם את השר חיים ביטון - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שהוא?

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

- - שר במשרד החינוך - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

וואי, אני ממש מתנצלת, פספסתי את זה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

שגם הוא - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אה, אוקיי. אני צריכה שדרוג למפת הדרכים. אני מבטיחה לשדרג את זה ולהתעדכן, זה פשוט מתעדכן כל שעה. עם כל כך הרבה שרים קשה שלא לטעות. מי בסופו של דבר יקבע את חינוך ילדינו? האם זה יהיה שר חינוך א' או ב' או ג' או ד' או ה', מסתבר? הלאה – משרד המשפטים. עד לפני שבוע הכול היה ברור: יש שר אחד, יריב לוין, בלי פיצולים, בלי עניינים. עד כה נשמע מצוין, אבל הממשלה הזאת היא כמו תוכנית הישרדות – כל פעם שאתה מרגיש בטוח, כל הקלפים נטרפים מחדש. כאמור, סוכם שדודי אמסלם יתמנה לשר במשרד המשפטים, וכך יריב לוין הפך משר המשפטים לשר א' ודודי אמסלם – לשר ב'. עוד נקבע, כי לשר ב' יהיה אסור להתעסק ברפורמה המשפטית אבל הוא עשוי לשבת בוועדה למינוי שופטים. השאלה היא האם זה יהיה על חשבונו של בן גביר או שההבטחות על ייצוג נשי בוועדה למינוי שופטים לא יתממשו בסוף. אישה אחת אמורה להיות בוועדה הזאת. אחת. לא יודעת למה, אבל יש לי תחושה שבן גביר לא יהיה זה שיידחק הצידה. כמה מפתיע. במקביל, אמסלם ישמש גם כשר לשיתוף פעולה אזורי במקום יואב קיש, שהוא גם שר חינוך א' וגם השר המקשר בין הכנסת לבין הממשלה, שגם בו החזיק קיש. מישהו בכלל מצליח להבין את הסמטוחה? במשרד החוץ אמנם אין שר א' ושר ב', אבל יש הפתעה אחרת: נכון להיום שר החוץ הוא אלי כהן. בעוד שנה – ישראל כץ, שבכלל מכהן כיום כשר האנרגיה. הוא ימונה לשר החוץ למשך שנתיים, ובשנה הרביעית של הממשלה אלי כהן יחזור לשנה נוספת במשרד החוץ. מה זה הטרללת הזאת? התסריט הכי הזוי לא יכול היה להמציא דבר כזה. איזה שר יכול להיות שנה במשרד אחד, שנתיים באחר ושוב לחזור לשנה? איזו מוטיבציה תהיה לאותו שר בכלל להעמיק בדברים כשאתה נמצא רק שנה-שנתיים-שנה? זה פשוט בלתי נתפס.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

במקביל להם יש את רון דרמר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן, כן, אבל הוא עוד לא מונה, אני חושבת, נכון? הוא בדרך להיות - - -

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לדעתי הוא כבר מונה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עכשיו, באמת אני שואלת, מי נתן לכם את הזכות לזלזל בצורה כזאת במשרדים האלה ובאזרחים שישלמו את המחיר? גם הסמכויות של שר הרווחה פוצלו. כיום יש שני שרי רווחה שמנהלים ביניהם רוטציה: יעקב מרגי הוא שר רווחה א' ויואב בן צור הוא שר רווחה ב', שאחראי לביטוח הלאומי ולזרוע התעסוקה, שהייתה שייכת עד לפני רגע בכלל למשרד הכלכלה. בעוד שנתיים יהפוך בן צור לשר א' ומרגי – לשר ב'.

(היו"ר ניסים ואטורי, 05:04)

בוקר טוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

בוקר טוב.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני רק אעדכן אותך שאני עושה מפת דרכים למשרדי הממשלה, שזה סלט. אני מקווה שאולי אצליח להבהיר פה משהו. רגע, מה הייתה הפסקה האחרונה שלי? דיברתי על משרד הרווחה, שבמשרד הרווחה יש שר א' ושר ב' שאמורים להתחלף בעוד שנתיים ולא ברור למה. הגעתי למשרד לשוויון חברתי, שבאמת נעשו בו דברים נפלאים בשנה וחצי האחרונות – תודה לשרה מאוד מאוד מעורבת ומחויבת, מירב כהן. אז המשרד הזה פורק לגורמים: האגף לאזרחים ותיקים ורשות הצעירים עברו למשרד נגב-גליל. עכשיו, אני לא מצליחה להבין למה העבירו אותם לשם, כאילו שוותיקים גרים רק בנגב ובגליל; הרשות לניצולי שואה עברה למשרד ראש הממשלה, ולפחות לשר הנוכחי השאירו את הרשות לקידום מעמד האישה, יחידת הלהט"ב, והעבירו לו את הסמכויות של התוכנית להסדרת היישובים הבדואיים; אני גם לא בטוחה אם זה אצלו או אצל שקלי, לא הצלחתי להבין לגמרי. יש עוד שרה במשרד ראש הממשלה שלא ברור בכלל מה תחומי האחריות שלה, מאי גולן. אני אשמח לשמוע בקרוב מה תחומי האחריות של השרה מאי גולן. עצרתי את המחקר שלי בשלב הזה, כי נהיה לי כבר בלגן שלם בראש מהניסיון להבין איך נראית הממשלה האסטרונומית הזאת. ואתם יודעים מה - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

גברתי, אם צריך עזרה - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נראה לי שזה קצת שונה, לא זכור לי שהיו כל כך הרבה משרדים מפוצלים.

ינון אזולאי (ש"ס):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אנחנו נשב, נעשה השוואות. אוקיי. מעבר לפירוקים ולהרכבות שנעשו, מעבר לחלוקת הג'ובים המטורפת, העובדה שכמעט אין אף אחד שהוא לא שר, סגן שר או יו"ר ועדה – מה הפלא שאתם בקושי מגיעים לוועדות במהלך השבוע? אפילו הנורבגים שהכנסתם בקושי מגיעים לוועדות. ואגב נורבגים, יום אחרי יום עמדתם כאן על הדוכן התלוננתם על הח"כים הנורבגים. אני הייתי אחת מהם. קראתם לנו "עובדים זרים" ועוד שמות שלא אחזור עליהם, אבל עכשיו לקחתם את החוק הנורבגי והרחבתם אותו הרבה יותר. אז אם זו לא צביעות, אני לא יודעת מה כן. בהזדמנות זו, אני גם אשמח לבקש מאחד מחברי הקואליציה המעטים שלא קיבלו תפקיד להכין מפת דרכים של הממשלה החדשה, מסמך שירכז את כל השרים, מי אחראי למה, איזו סמכות עברה לאיזה משרד, וזה יעשה שכל לא רק לנו אלא גם לכם, כי אני בטוחה שאין אפילו אחד בקואליציה שיודע מה קורה בכל משרד. על העלות התקציבית של כל הבלגן שעשיתם פה אני אדבר בהזדמנות אחרת. אזרחי ישראל צריכים לדעת שהממשלה הזאת לא רק תפגע באורח החיים שלהם אלא גם בכיס. וזה היה נושא מפת הדרכים. מכיוון שנשארו לי שלוש דקות, אני חייבת להתייחס ליום הארוך הזה, באמת ארוך ולא פשוט, שהיה פה היום, שהיה היסטורי מבחינתי, כי אני חושבת שהעיר הזאת מעולם לא ראתה מצעד דגלים כמו שהגיע לכאן, ואני לא אומרת את זה בהתרסה, אני אומרת את זה באמת מכל הלב. אי-אפשר להתעלם ממאות אלפי האנשים שלקחו יום חופש או שבתו היום, חלק על חשבונם, נסעו באוטובוסים, ברכבות, ברכבים, הלכו קילומטרים על גבי קילומטרים ברגל רק כדי להגיע לכאן ולמחות על משהו שהם חושבים שהוא לא מוצדק, ושנית – הוא מאוד מאוד מפחיד אותם. מפחיד אותם מה צפוי להם לאחר ההפיכה המשפטית הזאת, והם פוחדים בצדק, לדעתי. אבל במקום להכיל את זה ולקבל את זה שחלק די נרחב והוא רוב מהעם חושש מהבאות, חושש מהחקיקה, אתם עולים לפה, לדוכן, ומזלזלים בו – שיש לו רולקסים, שהוא מגיע עם מרצדסים, שהוא רק מצד אחד של העם. אתם מתייגים אותו, ויש לכם טענות על גבי טענות, במיוחד הקריאה "אנרכיסטים". אבל אני יצאתי אליהם – אני מניחה שלרובכם לא היה אומץ לצאת אליהם – ומדובר באמת במלח הארץ. אנשים צעירים ואנשים מבוגרים הגיעו מכל קצוות הארץ כדי להביע את המחאה שלהם על מה שהולך לקרות. אתם יכולים לאהוב את זה או לא לאהוב את זה אבל גם הם העם שלכם, וצריך לכבד אותם ולהכיל. המחאה הזאת לא תיפסק, המחאה הזאת רק תלך ותתחזק מדי שבוע, עד שנגיע להסכמות. בזה אני אסיים. מטי, בוקר טוב. שיהיה לכולנו המשך יום טוב ותודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב, כנסת נכבדה. כדאי לכם להקשיב. תשבו, תרגישו בנוח, תתרווחו.

קריאה:

אם היינו יושבים כל הלילה - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אתמול באמת נהרו אזרחי המדינה לירושלים, עשרות רבות של אלפים, מאות אלפים ככה, באמצע השבוע, במקום יום עבודה. הם עלו על אוטובוסים, הם עלו על רכבות, הם נסעו בשיירות ומילאו את העיר. הם באו כדי להגיד לממשלה הזאת דבר אחד פשוט: אין לכם מנדט לבצע הפיכה משטרית, אין לכם מנדט לרמוס את הדמוקרטיה. אנחנו לא ניתן לזה לקרות. הגיעו תושבי המרכז, הגיעו תושבי הפריפריה, תושבי ערים, מושבים, קיבוצים; ילידי הארץ, עולים, תלמידים שבמקום להגיע לבית הספר השתתפו בשיעור האזרחית החשוב ביותר בחייהם; אזרחים ותיקים שבאו למחות למען הדורות הבאים; משפחות, חברים לעבודה, משפחות ובודדים. הם באו לירושלים להשמיע קול אחד, קול רם וברור, שחדר את קירות המשכן הזה והגיע עד לכאן, המקום שבו מתקבלות ההחלטות, קול שאנחנו, נבחרי הציבור, מחויבים לשמוע. אני קצת מצטערת שחברי הקואליציה לא יצאו לראות את המפגינים הרבים שהיו.

שלום דנינו (הליכוד):

אנחנו ב-1 בנובמבר ראינו אותם, בערך שני מיליון ומשהו - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

נדבר על מה המשמעות של לנצח - - -

שלום דנינו (הליכוד):

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני ייתן לי תוספת זמן על קריאות הביניים?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא. מה, יש קריאות ביניים? אין פה אף אחד.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל ככל שחולף הזמן, אנחנו מבינים שיש כאן תוכנית סדורה להפיכה משטרית. מדובר בתוכנית מתוכננת היטב ומראש, תוכנית רבת-שלבים. ככל שנוקפים הימים, מתגלים ממדי ההפיכה לריסוק הדמוקרטיה הישראלית. אני אסקור את כל שלבי ההפיכה. מייד עם הרכבת הממשלה הציבו ארבעה חוקים, ארבעה חוקים שהיו מוכנים ומבושלים מבעוד מועד, על שולחן הכנסת, תבשיל עם ארבע מנות: המנה הראשונה הייתה תיקון חוק-יסוד: הממשלה, חוק שמכשיר את חבר הכנסת דרעי להיות שר אף שהיה מנוע בגלל הרשעותיו. אז נאגף ונקבע: מעכשיו – רק מאסר בפועל. ככה ייחשב רק מאסר בפועל והוא יוכל להיות שר. במקרה דרעי, הייתה איזו מכה קטנה בכנף בגלל פסיקת בג"ץ, אבל מה הבעיה – נגיש הצעת חוק חדשה שסותרת את הפסיקה ותאפשר שוב את מינויו. בהצעת החוק הזו הגדילו לעשות וקבעו כי לא תהיה ביקורת שיפוטית במינוי שרים, ואבוי, שוב נזיז ונשנה מקומות במליאה. ובינתיים ממשיך חבר הכנסת דרעי להיפגש עם גורמי המקצוע כאילו לא היה פסק דין. על זה נאמר: מהמקפצה. אלה שהיו אמורים להחליפו זמנית, עקבותיהם לא נודעו במשרדים שעליהם הם אמונים. אין דין ואין דיין. אז אחרי המנה הראשונה, מנה שנייה – חוק שמאפשר למנות שרים נוספים במשרדי ממשלה כדי לתת מענה ללחץ של מפלגות הקואליציה, ובראשם כמובן סמוטריץ'. עוד איגוף, ומדינת ישראל מתברכת ב-33 שרים, והיד עוד נטויה. ועכשיו מנה שלישית – חוק שמאפשר לבן גביר לעשות כרצונו במשטרה תוך צמצום סמכויות המפכ"ל. אז השר ממשיך להצטלם בזירות פיגועים, אבל מסתבר שפינוי ח'אן אל-אחמר או הרס בית במזרח ירושלים לא מצטלם כל כך טוב, אז נדחה את הצילומים. מנה ראשונה, שנייה שלישית, והגענו למנה הרביעית – חוק שחוסם ומונע פיצול מסיעה כדי להבטיח באופן גורף את הרוב של הממשלה ולמנוע דעות אחרות. לסתום פיות. הכול כדי למנוע מחברי הליכוד השקולים פיצול מסיעתם שאיבדה את הדרך. כן, איבדה את הדרך. ובסוף, אין ברירה, מתפשרים גם על שר סוג ב' במשרד, העיקר שיהיה שקט ביציע. שמחה וששון, הסתיים שלב א' והוקמה ממשלה קצת באיחור. התבשיל אולי כשר אבל מריח, לצערי, לא משהו. גמרנו שלב א' בהפיכה ועברנו לשלב ב', והפעם שש מנות בתבשיל: יעלה ויבוא החוק הנורבגי המורחב. החוק הזה איפשר כניסתם של ח"כים נוספים מהליכוד, כדי להשתיק קולות וביקורת ולהבטיח עוד משרות, עוד ג'ובים. חבל רק ששרי הליכוד לא ממהרים להיענות לקריאה לפנות את מקומם לממתינים בתור. בא בעקבותיו חוק היועצים המשפטיים – עמדת היועץ המשפטי לא ממש תחייב יותר את ראש הממשלה, לא תחייב את השרים. לממשלה ולשרים סמכות לקבוע את עמדתם המשפטית בפעולתם השוטפת ובפני ערכאות משפטיות. ההנחיה הופכת להיות עצה שלא חייבים לקבל אותה, ויותר מכך – ניתן לפנות לעורך דין פרטי שייצג את השר הרלוונטי. נוסיף קצת שמן לתבשיל עם חוק-יסוד: השפיטה – שינוי שיטת מינוי שופטים לבית המשפט העליון ומינוי הנשיא באופן שהקואליציה תהיה בעלת רוב למינוי ולקביעת הרכב השופטים, וכמובן שהם, השופטים, יהיו מחויבים לה עקב כך בשפיטתם. אין בלמים, אין איזונים. הסדרנו מנגנון להטות מכרזים, לחלק משאבים וג'ובים בחדרי-חדרים. ונתבל את התבשיל בביטול עילת הסבירות – מחיקת כל ביקורת שיפוטית, כלי חשוב ביותר, המהווה כלי לבחינת החלטות הממשלה לצורך שמירה על הציבור וזכויות האזרחים ומניעת קבלת החלטות שרירותיות ופוגעניות. הכלי הזה יבוטל. נניח שבג"ץ אליס מילר לא היה מתקיים. לקינוח גם הגדירו פסקת התגברות – פגיעה קשה במעמדם של חוקי-היסוד וזכויות האדם שעליהם החוקים מגינים, פגיעה קשה בכבוד האדם וחירותו, בחופש העיסוק ובשוויון; מתן יכולת לכנסת ברוב רגיל, כן, ברוב רגיל, לחוקק חוק הפוגע וסותר חוק-יסוד ללא כל הגנה על הציבור. מכאן הדרך קצרה – לדוגמה: לא תהיה כל הגנה שתבטיח את הזכות להפלות, למשל, שוויון נשים, מצעדי גאווה ועוד ועוד ועוד. ומה עם התקשורת החופשית, זו שמכנים "כלב השמירה של הדמוקרטיה"? ובכן, נבטל את התאגיד הציבורי "כאן" – השתקת הביקורת ופגיעה קשה בחופש הביטוי וחיסול העיתונות החופשית כדי להשלים את מלאכת ההפיכה. אז מה נעשה? נצא לרחובות במחאה? אולי לא נצא לרחובות? כי על הדרך מנסים לדייק מסרים למשטרה כדי לפגוע בזכות ההפגנה – נאיים במכת"זית, נחקור מפגינים בתחנת המשטרה ונפגע באופן מגמתי בהפגנות שמתקיימות ברחבי הארץ. רגע, רגע, ועל מנת למנוע את התרחבות המחאה, הרי חייבים לפגוע גם בזכות ההשבתה. תעלה ותבוא הצעת חוק להגבלת זכות השביתה, העברת סמכות הגבלת השביתות מבית הדין לעבודה לכנסת והגבלת העילות לסכסוכי עבודה. אנשים לא יוכלו למשל למחות נגד הפרטה, לא יוכלו למשל למחות למען עובדי הקבלן, לא יוכלו למשל למחות כנגד הפיכה שלטונית. אני מניחה שכבר ראיתם איך נפרסת בפנינו תוכנית מקיפה שמטפלת בכל הנושאים כדי לבצע כאן הפיכה – לזה קוראים עריצות הרוב – הפיכה שתפגע בראש וראשונה באחדות עמנו ותפרק את החברה הישראלית ממש לפירורים. אז כנסת ישראל, טלי קורה מבין עינייך. לפני שבוע היועצת המשפטית לממשלה הבהירה לנתניהו שהוא נמצא בניגוד עניינים ושאסור לו להתערב בשינויים במערכת המשפט באופן ישיר או באופן עקיף. היועצת מבצעת את תפקידה, אז עכשיו היא הפכה להיות מאוימת והיא נמצאת תחת אבטחה, אבטחה מאוד מאוד כבדה. נתניהו ואנשיו כמובן יצאו במתקפה קשה נגדה והצהירו שהם מסרבים לקבל את חוות דעתה. אז מי ישמור על היועצת המשפטית לממשלה, אחת משומרי הסף של הדמוקרטיה? מי ישמור על היועצים המשפטיים כולם? מי ישמור על היועצים המשפטיים של ועדות הכנסת? במדינה מתוקנת, השאלה הזאת לא הייתה נשאלת כלל, אבל לצערי, ישראל של 2023 חדלה להתנהל כמדינה מתוקנת. לא פלא שכל יום עוד חלק מהציבור מצטרף למעגל המוחים. התוכנית ברורה ושקופה. רואים לכם. כולם מבינים מה בדיוק קורה כאן. אני רוצה לשתף. בשבוע שעבר הייתי בארבע הפגנות: במוצאי שבת הייתי בהפגנה בנס ציונה, ביום ראשון הייתי בהפגנת נשים, נשים שמוחות, ברחבת הבימה בתל אביב, ביום שישי הייתי בהפגנת המילואימניקים ובשבת הייתי בהפגנה באשדוד. מאוד מרגש לראות את המוחים ואת המפגינים. אולי חלקם הקטן מצביעי יש עתיד, אבל כולם אנשים מאוד מאוד מודאגים, מכל הקשת הפוליטית. בהפגנת המילואימניקים עמד במרחק חמישה מטרים ממני איש מאוד מאוד מבוגר, חובש כיפה, עמד בקושי, אבל לא מש ממקומו במשך כל זמן ההפגנה. בידיים רועדות החזיק דגל ישראל גבוה וזקוף, לא פצה מילה, עמד מכונס בעצמו, ככה ברעד קל ביד בנושאו את דגל ישראל. אתם צריכים לראות את כמות הדגלים של אזרחי המדינה. בתום ההפגנה הוא פשוט התכנס לתוך עצמו וצעד מההמון. האדם המבוגר הזה ריגש אותי מאוד. בדיעבד הצטערתי שלא ניגשתי אליו, אבל זאת עוד דוגמה למישהו שכל כך דואג למדינה. תקראו את ההסכמים הקואליציוניים. התוכנית היא כמובן להדיר נשים, להשקיע אין-סוף תקציבים במגזר ובחינוך החרדי. בעצם, הכוונה האמיתית היא להפוך את המדינה שלנו למדינת הלכה, להמיר את הדת של כולנו. קוראים לנו מתייוונים, רוצים שכולנו נקיים תרי"ג מצוות, לא נלמד לימודי ליבה, נלמד רק תורה; חוק-יסוד: לימוד תורה. אז אני חושבת שזאת מטרה מרכזית ראשונה – להפוך אותנו למדינת הלכה. המטרה השנייה היא לספח את השטחים. בעצם, להשאיר את המדינה יהודית - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

ולוותר על הדמוקרטיה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

- - ולוותר על הדמוקרטית. כן, סימון, לוותר על מדינה דמוקרטית ולהשאיר אותנו רק מדינה יהודית.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

קץ הדמוקרטיה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ישראל של 2023 נמצאת תחת מתקפה חסרת רסן. ישראל של 2023 דוהרת כמו רכבת בלי בלמים. אנחנו לא רוצים – אני לא רוצה, אנחנו לא רוצים – מדינה שבה לא יהיה בית משפט עצמאי. אנחנו לא רוצים מדינה שבה לא יהיו שומרי סף. אני שואלת שוב ושוב בוועדות מהם האיזונים והבלמים ואני לא מקבלת תשובה. אנחנו לא רוצים מדינה שבה לא תהיה הפרדת רשויות. גם כך השיטה שלנו כל כך מפוררת, גם כך אין הפרדה ברורה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת, אז עכשיו תהיה רשות אחת – זו שמחוקקת היא זו שמבצעת והיא גם בוחרת את השופטים, היא גם הרשות השופטת. אנחנו לא רוצים מדינה שבה לא יהיו איזונים ובלמים לשלטון. אין שליט, מנהיג, שלא צריך איזונים ובלמים. אני אומרת לכם את זה מניסיון – הייתי ראש רשות 12 שנים. שומרי הסף, הבלמים והאיזונים, הם שמסמנים את כוכב הצפון לעשייה הציבורית. אנחנו לא רוצים מדינה שבה נבחרי ציבור – כן, נבחרי ציבור – הם מורמים מעם ומורמים מעל החוק, ואנחנו רואים את זה שוב ושוב. נבחרי הציבור בכנסת ישראל הנוכחית מורמים מעם ומורמים מעל החוק, כי אם זה לא מסתדר עם החוק, נתקן את החוק. אנחנו לא רוצים מדינה שתהיה מבודדת מבחינה מדינית, וכבר יש איתותים לכך – הנשיא מקרון, הנשיא ביידן, הידידים הכי טובים שלנו בעולם, הם מתרחקים מאיתנו. אנחנו לא רוצים מדינה שתהיה מבודדת כלכלית. אתם רואים מה קורה – גם בנקים, גם חברות הייטק. אנחנו גם לא רוצים מדינה שתהיה מוחרמת בקרב המדינות. גם ככה אנחנו מדינת אי, אז עכשיו גם נהיה מוחרמים פוליטית ברחבי העולם. אנחנו לא רוצים מדינה שבה לא יהיה מי שיגן על זכויות מיעוטים, לא יהיה מי שיגן על זכויות הנשים, לא יהיה מי שיגן על זכויות להט"בים. פשוט לא יהיה מי שיגן. המאבק הזה הוא לא מאבק של ימין או שמאל, הוא לא מאבק של נשים וגברים, הוא לא של צעירים או מבוגרים, הוא לא של דתיים וחילונים, הוא לא של ימנים ושמאלנים, הוא לא של סטרייטים ולהט"בים והוא בטח לא של יהודים וערבים. זה מאבק על זהותנו ועל דמותנו, מאבק על המדינה. אני קוראת כאן לממשלה הזאת: תעסקי בחוקים שהם לטובת הציבור, לטובת החלש, לטובת הנזקק, לטובת אחווה, לטובת שוויון, לטובת כבוד האדם, למלחמה ביוקר המחיה. יש כל כך הרבה תחומי תוכן. במהלך הקמפיין, כשאני התמודדתי לבחירות, אני קראתי בעיון רב את המצע הפוליטי של יש עתיד. אני חיפשתי וחיפשתי וחיפשתי מצע של מפלגת הליכוד כדי להבין מה הם מתכננים, לא מצאתי. גם לא מצאתי הרבה תיעוד לכך שמתוכננת הפיכה משטרית, לא מצאתי תיעוד לרפורמה, כביכול רפורמה, של השר לוין ובנימין נתניהו. לא מצאתי. אמירות עמומות, אבל בטח לא את התוכנית הסדורה ששטחתי בפניכם. נהפוך הוא. מצאתי ציטוטים של בנימין נתניהו שטוען למען הפרדת הרשויות, למען עצמאות בית המשפט, למען עצמאות נשיאות בית המשפט. זה בעצם מאבק, מאבק על זהותנו ועל דמותנו, מאבק על המדינה שלנו. אז ככה לסיכום, אני אומר שאנחנו כאן לעמוד על המשמר. אנחנו לא נעמוד מנגד. חברי האופוזיציה נחושים לעשות כל שביכולתם ברמה החוקית למנוע את ההפיכה המשטרית הזאת. אנחנו ניאבק על מדינת ישראל, אנחנו ניאבק על מדינת ישראל כמדינה יהודית – כן, יהודית. כולנו יהודים, כולנו אחים וכל אחד בוחר את הדרך של היהדות שלו. אני בוחרת להיות שייכת לעם היהודי, אני בוחרת בזה באופן מושכל ובאופן פעיל, באופן ערכי, באופן שאני מכבדת את מסורת ישראל. יחד עם זאת, אני אדם חילוני. כך חינכתי את ילדיי – לאהבת הארץ, לאהבת מורשת, לאהבת המסורת, אבל תנו לנו להיות יהודים בדרכנו. אנחנו נעמוד וניאבק על מדינת ישראל – מדינה דמוקרטית. אנחנו נעמוד וניאבק על מדינת ישראל – מדינה ליברלית. כן, מדינה ליברלית, ברוח מגילת העצמאות, שנקראה הערב מעל הבמה הזאת. מגילת העצמאות היא המצפן הערכי והמוסרי שלנו. תפקידנו הוא להתריע ולעצור את התהליך לפני שיהיה מאוחר מדי – אנחנו מידרדרים במדרון מאוד מאוד תלול – שלא יהיה מצב שאנחנו נסתכל אחורה ונגיד: איך נתנו למציאות חדשה כזו לקרות? אנחנו נעצור את התהליך לפני שנבין שאין יותר דמוקרטיה במדינת ישראל. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. גבירתי השרה, חבריי חברי הכנסת –טלי גוטליב, אני לא מאמין, החלפת למדי ב'.

טלי גוטליב (הליכוד):

וגם לא - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני בטוח שאת - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

תרשום לפניך - - - אדוני חבר הכנסת - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

חברים, אומנם עכשיו אני עם חיוך, אבל האמת היא שהיה יום די מגעיל. די התהפכה לי הבטן במשך כל היום, וגם שאלתי את עצמי במשך היום: מה באמת, בסוף, אנחנו עושים פה? זה התחיל מוועדת החוקה בבוקר, שלא כך צריכה להיראות ועדת חוקה – ואני מדבר על שני הצדדים – וזה המשיך עם ההפגנה המטורפת, ההמונית, עם עשרות אלפי האנשים הרבים שהיו מחוץ לכנסת. הלכתי לשם, ובאמת נחמץ הלב לראות את כנסת ישראל ביום כזה, שכל כך הרבה אנשים מגיעים ומביעים את הצער והכאב שלהם. אבל זה המצב שאליו הגענו, אדוני, בצלאל היקר. היום נפל בדבר בישראל. ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהייתי חבר בה בקדנציה הקודמת – בקדנציה הזאת היא לא דומה לוועדה שהייתי בה. התחלתם – אדבר על הקואליציה, ובמיוחד על שמחה רוטמן – להצביע בפועל על ההפיכה המשטרית הקרבה ובאה אלינו. דווקא ביום שהוא יום אחרי הנאום המרגש של נשיא המדינה, שקרא לאיחוי הקרעים בעם, פגשנו הבוקר קואליציה שדוהרת מהר מתמיד להרס הדמוקרטיה – דוהרת אל תוך הקיר, ולא מסתכלת ימינה או שמאלה; לא שמה לב שיש כל כך הרבה אנשים שמתחננים לעצור את הדהירה הזאת; להגיע למשא ומתן, ולשבת אל שולחן הדיונים; לא שמה לב שמחוץ לכנסת היו עשרות אלפי אנשים, שבאו כדי להביע את הכאב שלהם – פשוט רצה עם הראש בקיר.

אברהם בצלאל (ש"ס):

סימון - - - 300,000. לא השערות – 300,000.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני לא ספרתי אותם. היו עשרות אלפים. יכול להיות שהיו 300,000, אולי 280,000, אולי 200,000 ואולי 330,000, אבל היו הרבה מאוד אנשים, הרבה מאוד – ים של אנשים.

אברהם בצלאל (ש"ס):

שקרנים - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

כן. בצלאל, זה שתזלזל בזה ותצחק על זה, זה לא יעזור לנו. תשמע, בסוף, זה העם שלך ושלי. אלה אותם אנשים - - -

אברהם בצלאל (ש"ס):

אני לא מזלזל בזה. - - - אבל כנראה שזה לא - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

מי מציע את זה?

אברהם בצלאל (ש"ס):

סימון דוידסון (יש עתיד):

איפה שמעת שמישהו מציע את זה?

אברהם בצלאל (ש"ס):

גם אצלנו יושב-ראש התנועה - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

אגיד לך משהו, לפני שאני ממשיך? אחד הדברים החמורים שאני חושב שעשה יריב לוין, שר המשפטים – באופן אישי, אנחנו חברים, ואני מכבד אותו – זה הטירוף שבו הוא התחיל את הבליץ הזה. אותה מסיבת עיתונאים, שבה הוא עמד עם יהירות, עם חוזקה ועם עוצמה, הייתה לדעתי יום לפני המשפט של דרעי, ופשוט הוא אמר: אנחנו לוקחים את זה עד הסוף, והולכים עם זה מהר-מהר, ולא מסתכלים ימינה או שמאלה - -

טלי גוטליב (הליכוד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - ולא מתייחסים לאף אחד. זו הטעות הכי גדולה. זה יכול היה להיראות אחרת, זה יכול היה להתנהל אחרת, וזה פוגע בכולם, ואנחנו רואים את זה. זה לא יעזור שנגיד שההוא צודק או זה צודק. התוצאה היא תוצאה לא טובה. אבל למרות הכול, אני רוצה להדגיש שאני מגנה בכל תוקף כל אמירה או קריאה שמעודדת אלימות, משני הכיוונים – בכל תוקף, וזה לא משנה אם זה אלוף בצבא - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

נכון.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - את עצמנו, ולשמור על החוסן שלנו, על הביטחון שלנו ועל העמידות שלנו בעיני העולם. לא רק - - - להבין.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל, טלי, זה לא קורה. את מבינה שזה לא קורה?

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אצלך זה היה קורה, כי אתה בחיים – אני לא מסכימה איתך בדברים, אבל אתה תמיד שומר - - - ואתה שומר על ביטחון האזרחים ועל נושא הביטחון, גם כשאתה אומר דעות מנוגדות לי. כאלה מנהיגים אני רוצה. אני אגיד לך עוד משהו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

טלי, אני רוצה להגיד לך משהו. טלי, את יודעת כמה אני אוהב אותך ומכבד אותך, אבל תקשיבי רגע.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - משפט אחד תרשה לי להגיד לך. אנחנו יכולים להיות חלוקים לגמרי; אנחנו - - - מה היא עושה או לא עושה. אנחנו לא נשתמש בביטויים שיחללו את קודש הקדשים של האזרח שלנו; להיות מאוחדים, לא משפטית – מאוחדים. האויבים מסתכלים עלינו, מחבלים מסתכלים עלינו, במזרח ירושלים מסתכלים עלינו, העולם מסתכל עלינו, אנחנו מסתכלים עלינו. אני הסתכלתי היום על ההפגנה בבכי, כי הזדעזעתי - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

נכון. אני מסכים איתך.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - ממה שחושבים, ששנינו חושבים שזה לא נכון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מזה הזדעזעת? מזה?

טלי גוטליב (הליכוד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

את לא הזדעזעת מזה שעשרות אלפים – לא ננקוב במספר – עזבו את הבתים שלהם. לא היה פשוט להגיע לפה. עשו מאמץ עילאי - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - ברור - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - כי כואב להם.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, כי - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה לזלזל בכאב שלהם?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא זה מה שאני עושה. אני אומרת לך שאם אני הייתי חושבת שיש פה דיקטטורה ושבאמת הולכים לחרב את הדמוקרטיה, הייתי יוצאת לרחובות, לא דקה ולא שתיים, כמו שיצאתי להפגין נגד בנט – כל יום - - - העובדה היא שמישהו באמת חושב שיש פה דיקטטורה, או הולכת להיות דיקטטורה, מפחידה אותי, כי עובדה היא שאמצעי התעמולה ושטיפת המוח – זה הגיע למצב שאנשים באמת חושבים שהולכת להיות פה דיקטטורה, ולא הולכת להיות דיקטטורה. יש לנו דמוקרטיה מפוארת מאוד, ואנחנו מדינה אדירה, אדירה. שישה מיליון נרצחו בשואה. תראה איזה מדינה מפוארת יש לנו, אז על מה מדברים?

סימון דוידסון (יש עתיד):

טלי, את יודעת מה? אנחנו כבר מדברים על זה, אז אני אגיד לך שאני - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - באמת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל תקשיבי. אני נולדתי - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מקשיבה. אני יושבת פה, 04:00 בבוקר – מה השעה?

קריאה:

05:00.

טלי גוטליב (הליכוד):

כבר 05:00?

היו"ר ניסים ואטורי:

05:30.

טלי גוטליב (הליכוד):

יושבת להקשיב לך, באמת. אנחנו שישה אנשים פה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

להסביר לך באמת? אני מהצד השני.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא מהצד השני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, אני מהצד השני של השקפת העולם.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני מהצד השני של השקפת העולם.

טלי גוטליב (הליכוד):

גם לא - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני רוצה להסביר לך משהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא רואה אותך בדעות אחרות משלי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בצלאל, היא לא נותנת לי לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רואה אותך אוחז בדעות מסוימות - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל אני רוצה להסביר לך משהו, כדי שתביני אולי – את יודעת מה? לא את הצד השני, אלא את הראייה שלי, בסדר?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רואה אותך בן אדם עצמאי. אני אגיד לך יותר מזה: אם היית בשלטון – אתה, עצמך, דוידסון – אז הייתי יודעת שמה שמניע אותך זה טובת האזרחים, טובת המדינה. יכול להיות שאתה חושב אחרת ממני, אבל - - - כמו שלמדתי להכיר אותך בדיונים, כשאני שומעת אותך, זה שאכפת לך ואתה גם מקשיב. לפעמים אתה נעול – גם אני נעולה – אבל אכפת לך. אבל אני לא מוכנה לקבל את השיח הזה של הקוטביות, כי אני לא רואה – אני רואה דעות כאלה או אחרות, אבל שנינו באמת דואגים לעם זה. אני לא מוכנה לדבר הזה, כי אתה דואג וגם אני דואגת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אוקיי. אז בואי נסכים ששנינו אוהבים את המדינה הזאת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אהבת נפש - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

במיוחד חשוב שלנו שביום רביעי הכול יהיה שקט, והכול יהיה מסודר, כי ביום רביעי טלי משיאה את בנה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בעזרת השם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אנחנו חייבים שיום רביעי יהיה יום מיוחד.

טלי גוטליב (הליכוד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני מבטיח מעכשיו שאת תקבלי איזה קיזוז שאת רוצה.

טלי גוטליב (הליכוד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז כל הכבוד, שיהיה בשעה טובה.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - בעזרת השם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אספר לך שאני נולדתי בליטא, למרות שאני נראה יותר בצלאל מאשר ליטא. אבל כשאתה מגיע ממדינה כזו – והיו לי המון שיחות עם אבא שלי על זה – אבא שלי היום כבר בן 83, אבל הוא בן אדם באמת אינטליגנט, רופא, בלה, בלה, בלה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

גם אימא שלך רופאה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

נכון. אימא שלי באמת חיה בלה לה לנד, והיא אומרת שהכול בסדר. אבא שלי באמת לומד, קורא ונכנס לתוך הפרטים של כל מה שקורה בכנסת, ואני בטוח שעכשיו הוא אפילו מסתכל, וזה כמו "האח הגדול" בשבילו. כשהוא אומר לי, וחוזר על זה כל הזמן: תשמע, סימון, אנחנו ברחנו ממדינה שכשאתה היית בן שמונה ימים, אסור היה לעשות לך ברית מילה. אם היו תופסים אותי – עשו לי את זה במקלט בהיחבא, והביאו רב מיוחד מקובנה לווילנה, וחיפשו אותו, כדי שלא יראו, ועשו את זה במקלט, וזו פרוצדורה אמיתית. אם היו תופסים אותו עושה לבן שלו ברית מילה, היו עוצרים אותו. הוא לא היה מקבל דוח – היו עוצרים אותו על ברית מילה. בסוף, מדינה יכולה לחוקק איזה חוקים שהיא רוצה. מדינת ליטא יכולה להגיד לאנשים: כשאתם הולכים ימינה – אתם הולכים רק במדרכה הזאת, ושמאלה – רק במדרכה הזאת. זו החלטה, ואף אחד לא יכול להתנגד לזה. למה? כי זה מה שקבע הדיקטטור. כשאנחנו מסתכלים על מה שהולך להיות בעוד חצי שנה, אם באמת כל החלומות הוורודים של יריב לוין יעברו, בסופו של דבר, מה שיקבעו ראשי הקואליציה – וזה לא את, טלי; זה לא בצלאל וזה לא דנינו; כי אני הייתי בקואליציה; מה שקובעים למעלה אותם שלושה-ארבעה אנשים – טלי, את תראי - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

גם אצלנו - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

את יודעת מה? אולי את תהיי חריגה, אבל כשיגידו לבצלאל מה להצביע – הוא יצביע, וכשיגידו לרוב, ל-90% מחברי הכנסת בקואליציה מה להצביע – הם יצביעו. זה אומר - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

רגע, אבל תני לי לסיים. תני לי עוד שני משפטים, ותגידי מה שאת רוצה. זה אומר – הגיעה חברת הכנסת לזימי, וישבנו ביחד שם, מאחורה, וגירד לנו הגוף מחוקים שהיינו צריכים להצביע, כי היינו קואליציה, והיינו חייבים להצביע, והיא הייתה בוכה; יושבת, והיו יורדות לה דמעות. כן או לא, נעמה? הייתה אפילו פעם אחת בחוק ההסדרים שהיא כמעט הלכה הביתה והחזקתי לה את היד - -

שלום דנינו (הליכוד):

אבל היא הצביעה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - והיא הצביעה בסוף מה שהקואליציה אמרה לה.

נעמה לזימי (העבודה):

אבל ביטלו את כל הפינויים מהדיור הציבורי. זה מה שקרה.

קריאה:

סימון דוידסון (יש עתיד):

נכון. אבל נעמה, מה אני אומר?

נעמה לזימי (העבודה):

ואתם עכשיו מבטלים את החוק של רן כהן, נכון? מחר פג תוקף. להבדיל, להבדיל.

סימון דוידסון (יש עתיד):

נכון.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל נעמה, גם אותך ראינו - - - גם בתקופת הקואליציה שלכם. את יודעת איך להתנגד ואת לא מפחדת להתנגד.

נעמה לזימי (העבודה):

נכון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל בסוף אנחנו מצביעים מה שאומרים לנו. נעמה, בואי נהיה אמיתיים.