חיבור חשמל ישראלי לעזה

אוהד טל (הציונות הדתית):

אדוני שר הביטחון, בוקר טוב. לראשונה מאז תחילת המלחמה חברת החשמל העזתית הניחה תשתיות לקראת חיבור לחשמל ישראלי. המטרה של העבודות היא להתחבר לרשת החשמל הישראלית באישורך, אדוני. אנחנו במו ידינו מאשרים לתדלק את האויב. שאלותיי: 1. מדוע אושר חיבור החמצן הזה לאויב? 2. האם מדינת ישראל קיבלה לכך תמורה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בבקשה, השר.

שר הביטחון יואב גלנט:

תודה לחבר הכנסת אוהד טל. חיילי צה"ל נלחמים זה תשעה חודשים ומבצעים את עבודתם במסירות, בהקרבה ובהצלחה. ההישגים הם רבים. חיסלנו או פצענו 60% ממחבלי החמאס, פירקנו את 24 הגדודים, או את רובם המכריע; השבנו מחצית מהחטופים ואנחנו נחושים להשיב את השאר. אנחנו כולנו, מערכת הביטחון ואני בראשה, נחושים להשיג את מטרות המלחמה ולהשלים אותן. כדי שאנחנו נוכל לעשות את הדברים הללו, מן הראוי שנשמר לעצמנו גם את מה שנקרא "המאפשרים" בשדה הקרב. הלגיטימציה הבין-לאומית, שתובעת תנאים הומניטריים, היא תנאי בסיסי על מנת לאפשר את פעולתו של צבא. אנחנו צריכים לשמור עליה כדי למנוע משבר הומניטרי בעזה, שלבד מהצדדים המוסריים שלו אנחנו חייבים לבצע את משימותינו ולאפשר – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

עליזה.

שר הביטחון יואב גלנט:

אדוני היושב-ראש, פעם היה נהוג שחברי הכנסת קוראים קריאות ביניים. עכשיו אני רואה שזה שייך בכלל למי שהוא לא חבר הכנסת. זאת נורמה חדשה?

היו"ר אמיר אוחנה:

דווקא לא שמעתי קריאת ביניים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זו עליזה. לעליזה מותר.

היו"ר אמיר אוחנה:

זה בעניינים אחרים. אבל אתה צודק.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – בשקט. עזבו את עליזה בראשי בשקט. היא לא – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

סדרנים, תעזרו לנו לעשות שקט.

שר הביטחון יואב גלנט:

עלינו לשמור על הלגיטימציה הבין-לאומית כדי לאפשר לנו לבצע את משימותינו. לפיכך, הקבינט המדיני ביטחוני קיבל החלטה ברוב חבריו שיש לקדם את הפעולות ההומניטריות כמאמץ מאפשר להמשך המלחמה. כחלק מהמאמץ הזה, ולאחר שהתברר שבמערב רצועת עזה, דיר אל-בלח, אל-מוואסי, יש מחסור במים ראויים לשתייה, אישרתי, בעצה אחת עם ראש הממשלה, את מתקן ההתפלה שמספק מים לאזור אל-מוואסי, דיר אל-בלח וח'אן יונס – שלושת האזורים שבהם מרוכזת היום רוב האוכלוסייה של רצועת עזה. אני שב ומדגיש: זיהום מים, וכתוצאה מכך הפוטנציאל – שהצלחנו למנוע עד כה – של התפרצות מחלות, יסכן את כוחותינו, יסכן את ביצוע המשימות, יסכן את החטופים שלנו. קו החשמל הזה מיועד למתקן ההתפלה. הוא מנוטר, ויש ביכולתנו לוודא שלא מתבצע בו שימוש אחר למעט השימוש להתפלת מים.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך, בבקשה.

אוהד טל (הציונות הדתית):

אדוני, תודה על תשובתך. ברור שאנחנו רוצים למנוע אסון הומניטרי כדי לאפשר את המשך המלחמה, אבל אני רוצה לשאול: האם העזתים יכולים לקחת את חיבור החשמל הזה ולעשות בו שימוש אחר, שהוא לא בדיוק הומניטרי, שהוא פוגע במטרות המלחמה? אם כן – מה צה"ל יעשה מול מציאות מהסוג הזה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלות נוספות – לחברת הכנסת שרון ניר ולחברת הכנסת אורית פרקש, בבקשה. השר ישיב במרוכז.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני השר, ברור שיש כאן סוג של פרדוקס, אבל בפועל מה שאנחנו רואים שקורה עם החשמל, עם המים ועם משאיות הסיוע הוא שהם מחזקים את החמאס. באופן בלתי הגיוני זה פשוט שוחק את הישגי צה"ל. לכן אני רוצה לשאול אותך אם בראייה ארוכת טווח יש עניין לשנות את התלות. רק הבוקר התבשרנו שגם כל התספוקת ההומניטרית תהיה דרך נמל אשדוד, כי המזח האמריקני פורק. אז איך מסתכלים באופן אסטרטגי על כל המכלול הזה? איך מנתקים כבר אחת ולתמיד את התלות בין רצועת עזה לבין מדינת ישראל? תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שר הביטחון, גם אני רוצה לנצל את ההזדמנות להביע את ההערכה שלי על עמוד השדרה שאתה מגלה בימים האלה. השאלה שלי נוגעת לסוגיית גיוס תלמידי הישיבות. בית המשפט הגבוה לצדק פסק שעל מערכת הביטחון להיערך לגיוס ופסק שכבר אין בסיס חוקי לפטור גורף לאוכלוסייה. בכתבה שפורסמה בתחילת החודש התפרסם שצה"ל פנה לביטוח הלאומי ולרשות המיסים כחלק מההיערכות לגיוס כדי לקבל מידע על גברים חרדים מחויבי גיוס אשר עובדים ומדווחים בביטוח הלאומי או ברשות המיסים ולא לומדים בישיבה במשרה מלאה, במטרה לאתר אותם ולגייס אותם. אני גם אימתי את המידע הזה מהמציאות בפועל. השאלה שלי היא למה? למה ללכת דווקא לאוכלוסייה הזאת של החרדים שלפחות עובדים? האם נשקלה אפשרות לחשוב אחרת – דווקא לגייס את מחויבי הגיוס מהציבור החרדי שאינם עובדים ואינם לומדים? הרי אלה שעובדים תורמים למשק באמצעות תשלומי מיסים והשתלבות וכו'. ההתמקדות דווקא באלה שעובדים נותנת עוד תמריץ לא ללכת לעבוד. ובכלל, אין כאן באמת שינוי אמיתי, אלא ללכת על אוכלוסייה מסוימת שקל להגיע אליה באופן שיפגע גם בכלכלה. זאת השאלה שלי: מה צה"ל ומערכת הביטחון – שבג"ץ אמר להם להיערך לגיוס – מתכוונים לעשות, והאם באמת מתמקדים דווקא באוכלוסייה הזאת? בעיניי, בצורה לא נכונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בבקשה, כבוד השר.

שר הביטחון יואב גלנט:

תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, חשמל זה מוצר מנוטר. אתה יודע מה ההספק; אתה יודע מה קורה. אינני מתיימר לומר שאני יודע ואדע במאה אחוזים כל פרט, אבל אני חושב שהכיוון הוא די ברור, ותהיה לנו גם יכולת לפקח על הדברים. מצד אחד הצורך הוא חיוני. קשה מאוד בלעדיו. תקופת הקיץ היא תקופה קשה. מים זה מוצר שלא צריך להגזים בחשיבותו, ולכן התפלה היא דרך רלוונטית, והיא מספקת חלק קטן מהצורך במקום שהוא עמוס באופן מיוחד בעת הזאת כתוצאה מהפעולות שביצענו בעזה, בח'אן יונס, במחנות המרכז וברפיח. לכן אני חושב שהשימוש הזה הוא נכון, ובכל רגע נתון הדברים מצויים בידינו, אם נחליט. אני ארחיב ואומר בהמשך גם כתשובה לחברת הכנסת ניר, ואומר כך: זאת טעות לחשוב שכאשר אתה מונע צרכים בסיסיים מהאוכלוסייה, אתה למעשה מכביד על החמאס; המצב הוא הפוך. הצורך הזה מייצר מצד החמאס רצון להגביר את הלחץ על האוכלוסייה שלו עצמו, ובאמצעות זה להביא לתמיכה ציבורית בבירות העולם דרך הקהל שמפעיל לחץ על הממשלות. בסופו של עניין זה מביא לעיצומים, לסנקציות ולקשיים אחרים שמפריעים למאמץ המלחמה.

היו"ר אמיר אוחנה:

כן, חברי הכנסת.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני ממתין, אדוני היושב-ראש. קריאות ביניים זה חלק מהעניין, אבל קהל שהוא לא חברי הכנסת צריך להיות בשקט. אלה הכללים פה. לכן, מי שחושב שהפעלת לחץ על האוכלוסייה האזרחית ובאמצעותה על החמאס תביא לפתרון, שוגה, כי הלחץ הזה מופעל בראש ובראשונה כנגד מדינת ישראל. בעניין הזה אני חושב שאנחנו חייבים לתת את המינימום, בוודאי כאשר מדובר על מים, ולאפשר את הדברים. דומים הדברים בקשר של השאלה שנשאלה לגבי נמל אשדוד. אנחנו מחויבים למצוא פתרונות של אספקה, מאחר שאנחנו פועלים במרחב רפיח, והכניסה של רוב הסחורות נעשית ממרחב כרם שלום. אבל הצד המצרי לא מספק כעת סחורה להעברה – או לא בהיקף ניכר – לכיוון עזה דרך כרם שלום, ואנחנו נאלצים להביא אותה ממקום אחר. הפתרון של נמל אשדוד הוא פתרון ישים ופתרון נכון שגם מאפשר פיקוח מתאים. אני חושב שהיעד הכולל שלנו בסופו של דבר הוא לא להביא למצב שמדינת ישראל עוסקת בנושא הזה, אבל הצרכים הדחופים והמיידיים מחייבים את העניין, והאלטרנטיבות הן פחות טובות. אני מזכיר את היתרון הגדול בכך שציוד שנכנס דרך ישראל, והפיקוח עליו גבוה יותר; הייתי אומר, כמעט מושלם. אשר לשאלתה של חברת הכנסת פרקש באשר לענייני גיוס החרדים והביטוח הלאומי – היעד שלנו הוא להגיע למצב שאנחנו מצליחים בתהליך הגיוס ומביאים יותר ויותר אוכלוסייה חרדית שמשרתת בצה"ל. העניין שלנו איננו בעימות, איננו ביצירת מחלוקות ואיננו ביצירת שסעים בעם. אני מקווה שאת זוכרת היטב שזו הפעם הראשונה שצווי גיוס נשלחים אל האוכלוסייה החרדית. אני מעריך שבתקופה הקרובה אנחנו נשלח אלפי צווים, כי אם צריך לגייס 3,000 – אנחנו מבינים שלנוכח מצב ההיענות, אנחנו נפעיל את זה באופן מדורג, אבל מצד שני, עם שולי ביטחון. בתקופה הראשונה אני מעריך שלגיוס שנקרא גיוס יולי-אוגוסט ומשתרע על החודש האחרון, כפי שהבהרתי אתמול, אנחנו נוציא כ-3,000 צווים, מתוך כוונה שיגיעו המקסימום. אם יגיעו 3,000 – מצוין; אם לא, נראה את הפרופורציות ונלמד לקראת הגיוסים הבאים. בהקשר הזה אנחנו רוצים נתיב מצליח. אנחנו במערכת הביטחון לא מחפשים לעשות פעולות להכעיס, אנחנו לא מחפשים לעשות פעולות קנטרניות. אנחנו מחפשים הצלחה בתהליך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שנייה, רק שאלת המשך.

היו"ר אמיר אוחנה:

קצר, קצר.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שאלת המשך לשר הביטחון: אני מקבלת את התפיסה שצריך לעשות ולהצליח, אבל אותם תלמידי ישיבות שלא עובדים ולא לומדים, נכון היה להתמקד בהם, כי הפגיעה במשק, שגם ככה גדולה בגלל המלחמה, תהיה פחותה – הם לא עובדים ולא לומדים. אני חושבת שכדאי להתמקד בהם, ולא להחמיץ את ההזדמנות ההיסטורית הזאת.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

שר הביטחון יואב גלנט:

אני אגיד לך על זה שני דברים: 1. אנחנו מטייבים נתונים. אין בטיוב הנתונים משום ההחלטה למי מפנים ולמי לא, זאת אומרת, מזה שלמדת על מי מקבל ביטוח לאומי מתוקף עבודה וכן הלאה – הדבר לא אומר או לא מביא גזרה אוטומטית שזה דווקא מי שיגויס. אני נותן את האופטימיזציה הזאת, מפקיד אותה בידיו של צה"ל ושל אכ"א. מאחר שאני שומע את השאלה החוזרת ונשנית, אני מציע שתשאלי את עצמך אם בכל התקופות שקדמו לתפקידי הדברים נעשו בצורה נכונה. אני לא רוצה להיכנס לעוד מדרגה אחת, אבל לי יש כמה שאלות גם אל אנשים אחרים בעניין הזה. זה קורה לראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. השאילתה הבאה היא של חברת הכנסת מירב בן ארי, בנושא של מחסור סד"כ בצה"ל. בבקשה, גברתי.