ישיבת מליאה בתאריך 29/06/2026 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. שלום גם לאורחינו שביציע. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ד בתמוז התשפ"ו, 29 ביוני 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6782/25 וכלה בהצעת חוק פ/6789/25: הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון – חובת הצבת מכשיר החייאה בבניין רב-קומות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק הגנת הצומח (תיקון – שקילת שיקולי שמירה על ביטחון המזון), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת משה אבוטבול; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מניעת כניסתם של נציגי ארגון הצלב האדום הבין-לאומי והעברת מידע לארגון), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק אספקת החשמל, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ווליד טאהא; הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר שלם), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת עופר כסיף; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מניעת הטבות הנובעות מריבוי בני זוג), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, צבי ידידיה סוכות, משה סולומון, אוהד טל, יונתן מישרקי, אריאל קלנר, חוה אתי עטייה, טלי גוטליב, צביקה פוגל, מיכאל מרדכי ביטון, עודד פורר, יוליה מלינובסקי, שרון ניר, אורית פרקש הכהן, לימור סון הר מלך ועמית הלוי; הצעת חוק מערכת חינוך ממלכתית אחידה ושוויונית (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הוועדה המייעצת למינויים בכירים, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. לקריאה הראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (הארכת הוראות שעה) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026. מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אלון שוסטר, משה טור פז ואוהד טל בנושא: כשלים במערכות התקשורת בין כוחות המגיבים הראשונים בזירות נפילה במהלך מבצע שאגת הארי. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אריאל קלנר, לימור סון הר מלך, שמחה רוטמן ויבגני סובה בנושא: יישום סנקציות זרות על ידי חברות סליקה ואשראי כנגד ארגוני התיישבות וחברה אזרחית בישראל. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת נעבור לנושא הראשון שעל סדר-היום: הצעות להביע אי-אמון בממשלה. שלום גם לשר אמסלם, שמצטרף אלינו. שלום לך. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת משה טור פז לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, מי שמסתובב היום במסדרונות הכנסת, יש לו תחושה, אדוני היושב בראש, של מכירת חיסול. קצת כמו שאתה נכנס לרמי לוי, ואתה שומע: עוף בשקל, אז פה שומעים: חוק בשקל. חוק בשקל פה, חוק בשקל שם, והכול כלול. כן, הגיע סיומן של כמעט ארבע שנים, ויש תחושה שהכול-הכול כלול. מכירת חיסול – מכירת חיסול בחינוך. אחרי ששר החינוך קיש ניסה להסתיר את העובדה העגומה ש-97% – לא 96% – 97% מהתלמידים בישראל נכשלו במדעים, הגיעו הנתונים של ה-OECD. כאן, אפילו לפטר את מנהל ראמ"ה לא יעזור, או לנסות לזרוק את מנהל המחוז החרדי, לא יפתור את הבעיה. כי מה אומרים הנתונים של ה-OECD? אתה שומע, השר אמסלם? ישראל לא במקום השלישי, לא במקום העשירי, אפילו לא במקום ה-30 ב-OECD במתמטיקה. במקום האחרון. הישג מדהים: מקום אחרון ב-OECD במתמטיקה. קוראים לנו "עם הספר", אז היה פעם פרופסור חכם, ליבוביץ', הוא אמר שהוא מפחד שבמקום להיות עם הספר, נהיה עם הארץ. אז אנחנו במקום אחד לפני האחרון בקריאה. אתה מאמין, השר אמסלם? עם הספר במקום אחד לפני האחרון בקריאה. הנתונים הבין-לאומיים, עליזה, מוכיחים לנו את מה שידענו. נתוני ה-OECD משקפים לנו שהחינוך שלנו בבעיה רצינית בקריאה, במתמטיקה. חוץ מדבר אחד שאנחנו במקום ראשון. אנחנו במקום ראשון בתירוצים, בסיפורים, באגדות בנתונים. זו לא טעות, זה לא מקרה, זה תוצר של מדיניות חנפנית, חסרת אחריות, שכל היום רודפת אחרי פרסומים ופוליטיקה. התוצאות בקנטים. ארבע שנים של שר חינוך, שכל מה שהוא עושה, זה מתרפס ומתחנף. למי? לשותפים החרדים שלו ולכל מי שהוא, אולי, רואה בו איזשהו בייס, אבל ההידרדרות היא עקבית ובולטת. שר החינוך קיש, תחתיך מערכת החינוך הידרדרה בכל פרמטר אפשרי. כולנו רואים. כולנו מרגישים. רואים את החיסרון במורים. רואים את הפריפריה הסובלת. זה הכישלון הכי גדול של שר שהיה פה. עדיין לסרטוני התדמית זה לא מפריע. הוא אומר שהוא רוצה עוד ארבע שנים כשר חינוך, כי זה ממש נשמע נהדר, השר אמסלם. נכשלת ארבע שנים, יאללה, קבל עוד ארבע. זה מכירת חיסול בחינוך. אבל אתה יודע מה, תקציב החינוך בישראל שני רק לתקציב הביטחון, ומכירת החיסול בביטחון היא פשוט עצובה. איך הבטחתם פעם? ניצחון מוחלט. מה קיבלנו? אפילו לא ניצחון חלקי. מכרתם לנו שהולך להיות ביטחון. מה קיבלנו? 1,200 הרוגים ביום אחד, 254 חטופים, מלחמת נצח, מילואי נצח, אזעקות נצח, שבע זירות, מפונים בדרום, מפונים בצפון, חטופים, פצועים, הותר לפרסום. טילים – יום אחד כן, יום אחד לא. היום כן. וסמוטריץ'? סמוטריץ', השר במשרד הביטחון, לא מתבייש לומר שהחטופים בבית בזכותו. כן, כשכל זה קרה במשמרת שלו, כשהוא הצביע נגד חלק מהעסקאות, כשהוא אמר: חמאס זה נכס. כולנו ראינו ושמענו, אבל אנחנו צריכים להגיד לו תודה שהחטופים בבית, כי אין בושה. מכירת חיסול בחינוך. אתה יודע מה, בעיות בביטחון תמיד יהיו לנו. מה עם הביטחון האישי בישראל? פה אנחנו במכירת ישראל תרתי משמע. אתה יודע, השר אמסלם, זו לא רק מכירת חיסול – מחסלים פה על ימין ועל שמאל, רכבים מתפוצצים ברחובות כאילו אנחנו במקסיקו, רק שמה? אתמול זה גם לא היה מקסיקו. בתל אביב, גם בתל אביב מתפוצצים רכבים, גם באיילון, גם בחולון, גם ביפו. בתחילת החודש – וזה רק אחד – ליה כהן מלכה, בת 35, זיכרונה לברכה, ששירתה בעבר כשוטרת, הרכב שלה התפוצץ ממטען חבלה. אמרנו שאנחנו אחרונים ב-OECD, יש עוד רשימה: חמש המדינות הלא-בטוחות בעולם. באיזה חברה טובה אנחנו: רוסיה, סודן, אפגניסטן, תימן וישראל. הצלחה אדירה. אתה יודע מה, אני עוד זוכר שהבטחתם לנו בתחילת הקדנציה משילות. מה קיבלנו? פרוטקשן. במקום משילות – פרוטקשן. עבריינים מנהלים את המדינה, ואני לא מדבר על הכנסת הפעם, אני מדבר על משפחות פשע. במקום חוק וסדר, דמי חסות. פרוטקשן בערים היהודיות והערביות. בן גביר לא רק התגלה כשר הפיתות לענייני כלום ושום דבר; הנזק הכלכלי הישיר והעקיף – ואתה מבין כלכלה, השר אמסלם – הנזק הכלכלי הישיר והעקיף של הפרוטקשן בישראל הוא 20 מיליארד שקל בשנה. 87% מהקבלנים אומרים שהם משלמים פרוטקשן. זו מכירת חיסול בביטחון האישי. ואללה, אתה יודע מה? אז אולי נדבר כלכלה. הרגע היה פה שר הכלכלה. כלכלה וצרכנות. אנחנו עוד זוכרים את ביבי מחזיק את הדלק, ואומר: אני הולך להוריד פה את המחירים. אז סיפרתם לנו שהולכים להוריד את יוקר המחיה. איפה אנחנו ביוקר המחיה? פה אנחנו דווקא טובים. פה אנחנו בטופ העולמי. פתח תקווה – אתה שומע, השר אמסלם? – פתח תקווה יותר יקרה מאוקספורד; באר שבע באותה רמה כמו וינה. חמש ערים ישראליות הן בין 100 הערים היקרות בעולם. הישראלים משלמים 50% יותר על דיור ועל מזון – את זה כולנו מרגישים בכיס שלנו. ישראל היא המדינה היחידה בעולם עם מחירים כמו שווייץ, אבל רמת חיים כמו של השכונה במזרח התיכון. סל הצריכה הפרטי בישראל יקר ב-88% ביחס לסל צריכה בעולם. למה? כי מסתובב פה שר אוצר ואומר שמצבנו נפלא; כי שר הכלכלה אולי פותח קבוצות ווטסאפ עם ראשי המשק ומוריד מדבקות ממוצרים, אבל תוכניות עבודה ושינויים לא היו לנו כאן. 50 מיליון שקל לשיווק קרפור קיבלנו. אבל מה קיבלנו? רמת חיים של דארפור. אז אתה יודע, כמו שציונים לא מעלים בסרטוני טיקטוק, גם יוקר המחיה לא יורד ממדבקות. אז ניר ברקת, יואב קיש, בצלאל סמוטריץ' – מכירת חיסול בתחומים שלכם. ואתה יודע מה? אפשר לומר שזו גזרת גורל, שכונה קשוחה, ישראל הקטנה במזרח התיכון מוקפת זאבים וכבשה קטנה בין 70 זאבים. אבל אני רוצה לומר משהו, ועכשיו באמת בראייה ציונית: כשאתה מוקף בזאבים אתה לא יכול להיות בינוני. וכל הדברים האלה משקפים בינוניות – היא לא גזירת גורל. לוקחים פסוק שבכלל נאמר על ידי נביא גוי כקללה, "עם לבדד ישכֹּן", והופכים אותו לאידיאל. כשאנשים הופכים קללה לאידיאל זה סימן שאנחנו בבעיה. אם הכלכלה שלנו לא תהיה חזקה לא יהיה לנו ביטחון חזק; אם החינוך שלנו לא יהיה מצוין לא יהיו לנו מהנדסים לפתח את כיפת הברזל הבאה; כשאין לבן אדם ביטחון אישי אין לו שלווה, אין לו מחיה טובה, אין לו רמת חיים. ואם הממשלה לא עובדת לטובת הציבור – זה מה שאנחנו מקבלים. עכשיו, אתה יודע מה? הייתי אומר, זה חוסר ביכולות – אני לא מאמין בזה. זה לא חוסר יכולות, זה – לא עובדים עבור הציבור. איך הגענו לאן שהגענו? מכירת חיסול. למה? כי הממשלה מנופחת, כי יש פה שרים שמתעדפים את המשך השלטון על פני דאגה לאזרחים. מדיניות החינוך היא הזויה; הכלכלה שכחה את מעמד הביניים; יש פה פטור מגיוס לכל מי שרוצה, ועוד רוצים להעביר השבוע בכנסת – מחר יהיה פה דיון, אתה מחזיק חזק, השר אמסלם? – פטור מגיוס, פטור מענישה רק לבחורי ישיבות. כלומר, אם אתה משתמט כי אתה עובד בשוק עכשיו, או כי אתה אידיאולוג שמאלני או אידיאולוג ימני – לא, לא, אנחנו נעצור אותך; אבל אם אתה בחור ישיבה – פטור לשלושה חודשים ועוד שלושה חודשים אחרי זה. אז מה יצא מזה, תגיד לי. קולה? ככה מייצרים קולה, קינלי? חברים יקרים, בימים אלה יש פה תחושה בכנסת, באמת, של מכירת חיסול. ואני אומר לכם, אולי הגיע הזמן לסגור את הבסטה. ראיתי, יו"ר הכנסת, שהצהרת על תאריך סיום של הדבר הזה. אתה יודע מה? כמו שזה נראה כרגע, יפה שעה אחת קודם. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. ואני מתכבד להזמין את השר. לא, לא, זה לא מענה משולב הפעם. אז השר ישיב. כן, כך נקבע. הנושאים הם נושאים שונים. אני רק אעיר בינתיים לחבר הכנסת טור פז שלא הצהרתי שום דבר שלא ידוע, זה המועד לפי החוק. זה המועד הקבוע. אגב, עדיין יש אפשרות, בהצעת חוק שתעבור בכנסת, להקדים את המועד הזה. רק שתדע. בבקשה, השר אמסלם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול חשבתי שנעשה להם את זה במשולב, נחסוך גם קצת זמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

בדרך כלל אנחנו עושים במשולב למרות שהנושאים הם שונים, כשהאופוזיציה מסכימה לכך. הפעם האופוזיציה לא הסכימה, אז נעשה שלושה מענים לשלוש הצעות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

טוב. אוקיי.

משה טור פז (יש עתיד):

שלושה נאומים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אגב, או שלושה נאומים, או אתה גם יכול בפעם הבאה להגיד: אני מציע לדחות את ההצעה, ולרדת. זה גם בסדר. איך שאדוני ירצה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תראה, קינלי, אתה יודע, אני אוחז ממך.

משה טור פז (יש עתיד):

אתה מכיר אותי איזה יום-יומיים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מכיר אותך יום-יומיים. אני רוצה רק להגיד לציבור בארץ, קינלי בא מתחום החינוך והיה אחראי על החינוך בעיריית ירושלים כשאני עבדתי בעירייה. אתה יודע לבד שנושא חינוך זה נושא טווח ארוך. אתה יודע, מי שמשקיע בחינוך היום, קוצר את הפירות עוד הרבה מאוד שנים. זו לא שאלה של כסף, דרך אגב. הממשלה שמה – בכלל, מדינת ישראל, כפי שאתה אמרת, תקציב החינוך - -

משה טור פז (יש עתיד):

100 מיליארד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

- - הוא לאחר תקציב הביטחון. ובאמת, בוודאי, יש חשיבות עצומה, לדעתי כמעט לכל הממשלה, זה לא משנה כרגע הממשלות, בגלל שהם מבינים שזה העתיד של העם הזה. אבל כידוע לך, בעיות מערכת החינוך הן בעיות שמתפתחות עשרות בשנים. ובוודאי זה לא בזבנג וגמרנו. וזה לא קשור לשר כזה או אחר.

משה טור פז (יש עתיד):

17 שנה אתם בשלטון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר, כבר הרבה מאוד שנים, אנחנו צריכים לתקן את המערכת, גם להביא יותר אמצעים, גם לתגמל את המורים. אתה יודע, אני לא רוצה להיכנס לכל סוגיה, אבל זו ואחד סוגיה רצינית. ולכן אני חושב שכל שר חינוך – אמיתי, עכשיו אומר לך – כשהוא בא למשרד הזה, הוא אוהב אותו, בא בחרדת קודש ורוצה שילדי ישראל ישכילו יותר. וזה לא פשוט. לא פשוט. אני אומר לך, לא פשוט.

משה טור פז (יש עתיד):

לא פשוט, אבל זה צריך לקרות. הינה, יושב לידך איש חינוך רציני.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נכון. וגם הוא יגיד לך שזה לא כל כך פשוט. אז לכן, זה לא קשור לפרסונה כזאת או אחרת. לדעתי צריך לעשות שינוי מערכתי מהיסוד. מהיסוד. שאני לא בטוח, דרך אגב, שהוא יוכל לצאת בביצוע, גם זה לא פשוט. לעשות פריש-מיש בהרבה מערכות, אתה יודע, ולהתחיל לבנות אותן מאל"ף, זה לא דבר פשוט, כשמדובר במערכת - - -

משה טור פז (יש עתיד):

16 מתוך 17 השנים האחרונות הליכוד בשלטון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר, עוד פעם, סוגיית החינוך היא סוגיה שחוצה מחנות, זה לא קשור למפלגה. כולנו רואים את זה, את החשיבות של החינוך. אין טעם להפריז בעניין, כולנו רואים את זה שזה הבסיס למדינת ישראל, לעתיד שלה, לביטחון שלה, לכלכלה, למה שאתה לא רוצה. הרבה משאבים אין לנו כאן. חוץ ממוח יהודי אין לנו פה הרבה. אז לכן אני חושב שכאן, גם אם יש עצות טובות, אם אני הייתי שר החינוך והיית בא ונותן לי עצות טובות אז הייתי שמח, בגלל שאני חושב שכולנו נמצאים באותו מסלול. לכן אני חושב שכל שר חינוך עושה את מרב המאמצים, מתוך מערכת שקשה מאוד להסיט אותה. זאת נושאת מטוסים שקשה מאוד לקחת אותה אפילו, אתה יודע, להזיז אותה באיזה אזימוט אחד או שניים. אבל אני מסכים איתך - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אבל אתם יודע שבירושלים - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בירושלים זה סיפור אחר, בגלל שבירושלים בשונה ממדינת ישראל, אתה יודע, מנהל המחוז הוא גם מנהל מנח"י, זאת אומרת, הוא גם משרד החינוך וגם עירייה, ולכן זה יותר פשוט, יותר קל. אבל גם בירושלים, גם היום וגם בתקופתך וגם בתקופת קודמיך, היו בעיות במערכת החינוך. לא פשוט – לא במבנים, לא בציונים, לא כל בתי הספר הם אותו הדבר. ובוודאי בעיר כל כך מורכבת כמו ירושלים, עם אוכלוסיות מורכבות ושונות, אז בוודאי ובוודאי זה אתגר עצום. אתה היית פה בתקופה לא פשוטה, וניהלת את המערכת ביד רמה, עם אתגרים עצומים.

משה טור פז (יש עתיד):

הכי חשוב: ממלכתי-חרדי ובגרות ישראלית במזרח ירושלים. ושם התחלנו את המהפכות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נכון. אבל זה לא היה פשוט. אתה זוכר את זה, קינלי. עכשיו לגבי הסיפור, אני רוצה להגיד לך משהו שאני לא מכבד. תראה, כשאתה אומר "הבטחתם" – אני לא מצפה את זה ממך, אני מצפה את זה דווקא מלפיד. אני לא מצפה את זה ממך, לבוא ולהגיד: הבטחתם ניצחון מוחלט; מלחמת נצח וכו'. אני רוצה להגיד לך משהו. תראה, מדינת ישראל, ב-7 באוקטובר קמו עליה אויביה לכלותה. מכל הגזרות, איפה שלא ראית, איפה שלא הסתובבת, אתה מוצא אויב. יש סביבנו, אני אומר, חצי מיליארד מוסלמים שקמים בבוקר, חלק גדול מהם, חושבים איך לשחוט 7 מיליון יהודים. ולכן מדינת ישראל ובכלל עם ישראל נלחם פה עוד לפני קום המדינה. עשו פה פוגרומים ביהודים, פה בארץ ישראל – אני לא מדבר כרגע על השואה שהייתה באירופה – על ידי ערבים שחיו פה. לכן, זה גורלו של העם הזה. מהרגע שהקדוש ברוך הוא נתן לעם הזה את התורה והגדיר אותו כעם זה מה שקורה לנו.

משה טור פז (יש עתיד):

- - - זה נכון, אבל - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. אני לא נכנס כרגע למה שקרה ב-7 באוקטובר באירוע עצמו, אירוע שמבחינתי הוא בלתי נתפס, לא מובן, ובוודאי שצריך להיבדק, הכול מכול כול. גם מה היה לפני, מה היה ב-7 באוקטובר ומה היה אחרי. אין שאלה כזו. דרך אגב, זה הכרחי לכולנו – לילדים שלנו, לנו. וכדי שגם נפיק לקחים, שלא יקרה לנו שוב פעם דבר כזה. אבל אנחנו יצאנו למלחמת קיום. אויבינו באו לכלותנו. זה היה ביום שמחת תורתנו, ביום החג. כל אחד ישב בבית עם המשפחה, הלכנו לבית הכנסת. אני זוכר שזה תפס אותי בבית הכנסת. יש לנו אויבים סביבנו שהם גם עשו דברים איומים ונוראים, שבני אדם – אני לא קורא להם בני אדם, זאת אומרת, אני אומר, להפך, אם אנחנו לא נגן על עצמנו במו ידינו אני מבין גם מה יעשו לנו. אתה יודע, אני ראיתי כמה סרטונים, הרבה סרטונים, על הנאצים. כשפקדו על הנאצים להתחיל להרוג את היהודים, זה היה בהתחלה ביריות. הם התחילו להרוג את היהודים ביריות, בסוף החיילים הנאצים גם הם נפגעו, לא יכלו יותר. הרי אתה בסוף בן אדם, לכאורה. ואז הם המציאו את הפטנטים היותר נקיים, מה שנקרא. שטניים, אבל יותר נקיים – את תאי הגזים. זה גם דבר יותר המוני, יותר, מה שנקרא, במסות. גם לא משפריץ עליך הדם. תבין, מה שראינו פה: נשים בהיריון, פתחו להן את הבטן, ושתו בירה ביד אחת; ילד, הכניסו אותו לתנור, הדליקו; ערפו לאנשים ראש. זה, זה משהו שלא יכול – זה לא נתפס בכלל, וזה מה שיקרה לנו, אם אנחנו לא נגן על עצמנו. זה גורלנו. האנשים שסביבנו, אויבינו, הם השפלים ביותר שהיו אי-פעם באנושות, לדעתי. זה מחזיר אותי עוד לתקופה אולי, אתה יודע, התקופה של הרומאים. היו הורגים אנשים בחרבות, ואז זה היה מקובל לבוא ולשחוט אנשים והכול בסדר – כי אין שיטה אחרת. עכשיו, מדינת ישראל, כולנו, נמצאים שם, כל צה"ל, כל מערכות הביטחון. אנחנו היינו חייבים להגיד לאויבינו – יש פה מלחמה פסיכולוגית, אנחנו לא מדברים לציבור הישראלי, אנחנו מדברים לעזתים, ולחמאס, ולאיראנים ולחיזבאללה: אנחנו נרדוף אתכם עד הסוף, בגלל שבאמת נרדוף אותם. כמו שהם אומרים: אנחנו לא ניכנע ונמשיך להרוג אתכם. הם לא מדברים לציבור שלהם. לכן, בוודאי שזה מה שאמרנו, בוודאי. ראש הממשלה קם באותו יום – לא רק הוא, כל האזרחים במדינת ישראל כמעט אמרו להם: רבותיי, מה שעשיתם, אנחנו נרדוף אתכם ונשמיד אתכם עד האחרון שבכם, וככה צריך לנהוג. דרך אגב, אמרתי, במלחמה, כשאתה במלחמה מול האויב, הוא שומע מה אתה אומר, ולכן יש לך גם אלמנטים פסיכולוגיים שאתה רוצה להכניס לו לראש; להסביר לו: אני נחוש כל כך, ואתה אף פעם לא ראית אותי נחוש ככה. אז אתם לוקחים את זה ואומרים רבותיי, זה היעד ששמתם ואנחנו לא מגיעים אליו. בואו נגיד שזה היעד ששמנו, ובואו נגיד שלא הגענו אליו. למה? בגלל שאנחנו לא רצינו להגיע אליו? יש לנו צבא אחד, אלה החיילים שלנו, הם נלחמים, גיבורים שמחרפים את נפשם. אנחנו גם נתקלים בבעיות, מה לעשות? אתה יודע, כשאתה יוצא למלחמה, אתה לא מנהל שו"ח (שולחן חול), אתה לא מעביר פה שני טנקים בזה, ושם עוד אילו שני ג'יפים, והכול ייראה לך התקפה מסודרת.

משה טור פז (יש עתיד):

דודי, מה אתה אומר על חוק הגיוס?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז לכן אני אומר, כאן זה לא פייר.

היו"ר מאיר כהן:

אדוני השר, ברשותך, חצי שנייה. אני רוצה לברך את אגד היסעים. קבוצות מאגד היסעים, ברוכים הבאים לכנסת, השר דודי אמסלם משיב להצעות אי-אמון – שתדעו מה קורה – אתם רואים, מלא מפה לפה, אבל זה בסדר. אז ברוכים הבאים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

קודם כול, באמת ברוכים הבאים. כשנסעתי בתחבורה ציבורית, חבר'ה, זה היה רק באגד. יש לכם הרבה זכויות במדינה הזאת, דרך אגב, אני אומר את זה לנוער. אתם בעצם הייתם החברה הלאומית שהסיעה את כל מדינת ישראל, בטוב וברע, במלחמות ובשלום, אז שאפו גדול לכם. לכן אני אומר, זה לא כל כך פייר. קינלי, ממך – אני אגיד לך משהו: אתה יודע, תמיד אני אומר, יש לפעמים – פעם מישהו הטיל עליי איזו משימה לא טובה, רצה שאני אעשה. אמרתי לו: שמע, את זה ממני לא מבקשים. מישהו אחר. לא ממני. אתה, היות ואני מכיר אותך, אוהב אותך, חבר שלך, אני יודע שאתה איש אמת. כשיש ביקורת עניינית, אחלה, כאן אני מרגיש שזה לא הוגן.

משה טור פז (יש עתיד):

אתה רוצה לדבר כמה מילים לגבי הגיוס?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה, אני אגיד לך לגבי הגיוס. לגבי בעיית הפרוטקשן שאמרת, מסכים איתך במאה אחוז. אני כבר, דרך אגב, עולה ומדבר על זה כאן; אני חושב שאין בעיה יותר קשה במדינה דמוקרטית מבעיית פרוטקשן. על זה נאמר, "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו" – זה מה שקורה. קם בן אדם לפרנסה שלו, מתאמץ, קם בבוקר, פותח את החנות, מוכר, הורג את עצמו, בא אליו בערב איזה מישהו – לרוב מהמגזר – טופח לו על הכתף ואומר לו, משה, אנחנו שותפים. אומר לו, מאיפה אתה מכיר אותי בכלל? אם אתה לא תשלם לי את הקומיסיון שאני רוצה, לא תהיה לך חנות לא יהיה לך טרקטור, לא תהיה לך משאית. מדינה מתפוררת כך, חברה מתפוררת על הבסיס הזה. אני רוצה להגיד לך משהו, היו הרבה דיונים בממשלה, זה לא דבר שאנחנו מקילים בו ראש. דרך אגב, גם פה אני חושב שזה לא קשור לממשלות.

משה טור פז (יש עתיד):

בדבר הזה אני לא מסכים איתך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אגיד לך, בגלל שבדבר הזה אתה צריך שני אמצעים, אמצעי אחד, כמובן, זה יותר שוטרים, אבל יותר חשוב זה להשתמש בטכנולוגיות שהיועצת המשפטית לממשלה לא נתנה לנו. אני טוען שפרוטקשן יותר גרוע מטרור. מדוע? הטרוריסט בא, בסוף הורג יהודי, כאן הוא גם שורף לך את העסק וגם בסוף הורג אותך, וגם הורס לך את המדינה. דרך אגב, אני רוצה להגיד לך יותר מזה, ה-20 מיליון שקלים, על מה אנחנו מדברים? בסוף, הרוב זה עבודות ציבוריות, אדוני היושב-ראש. זו מדינת ישראל מתקצבת את הרשות, או מתקצבת את החברה הממשלתית. מדינת ישראל משלמת את הפרוטקשן – תבין.

היו"ר מאיר כהן:

גם ההחלטה היום, לשפות את אלה שמשלמים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר לך, מדינת ישראל משלמת את הפרוטקשן הלכה למעשה.

היו"ר מאיר כהן:

לגמרי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני חושב, זה הדבר הכי גרוע שיש במדינת ישראל. אנחנו ביקשנו מהשב"כ להיכנס, בגלל שזה מערער את היסודות הדמוקרטיים במדינה. אני חושב, אמרתי, כלים לטרור; צריך לירות בהם כמו מחבל; להתנהל כלפיהם כמו מחבל. אמרתי, בגלל שהוא יותר גרוע ממחבל, ואני חושב שכל האמצעים כשרים במדינת ישראל. אנחנו צריכים להציל את נפשנו, את המדינה שלנו, אבל היועצת המשפטית – ואני אומר את זה בצער – באמת, אני לא בא, שאלת, לא התכוונתי לדבר - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אני לא חושב - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

היא לא הרשתה, עד היום. אישה אחת, שאני אמרתי שהיא אחת האנשים – זו אחת התקלות החמורות במדינת ישראל, הגברת הזאת.

משה טור פז (יש עתיד):

פה אני לא מסכים איתך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא חשוב. היא מתנה את זה, אדוני היושב-ראש, רק אם יאזינו גם לאנשי ציבור באותן טכנולוגיות. מה הקשר? לא הבנתי, למה צריך להאזין לאנשי ציבור? הרי כשרצינו לחקור את הסיפור של הרוגלות, הרי זה איום ונורא מה שקורה. הם לא שומרים, ברוגלות אין בעיה, הם לא מאזינים לארגוני הפשע. זה לא הסיפור שלהם, הם מאזינים לנו – לך, לי, אני לא יודע למי, למאיר – לא יודע, אני רק יודע דבר אחד, שכל מדינת ישראל, מראש הממשלה וצפונה, מבין שיש פוטנציאל שמישהו מאזין לו, הוא לא מאמין. גם אתה, בתוך-תוכך, אתה יודע שיכול להיות שמאזינים לך. מי? הארגונים של המדינה, באופן לא חוקי. אתה יודע את זה. כל אחד מאיתנו יש לו מן חשש קטן. הרי אם האזנתם לאנשים באופן לא חוקי, אז לא הבנתי למה שלא תאזינו גם לנו. וכל זה בן ערובה, מה שאני אומר לך, לסיפור הזה של בעיית הפרוטקשן, שהיועצת המשפטית לא מאפשרת למשטרת ישראל – ואמר את זה גם המפכ"ל. הם מתחננים לזה. עכשיו, תבין טוב, יושבת ממשלה שנבחרה על ידי ציבור שלם, רוב הציבור בחר בה, ופקידה אחת עוצרת את כל הציבור: תמשיכו לסבול. אתה יודע מה? אני פגשתי לפני שבוע – ובזה אני מסיים את הדבר הזה – פגשתי לפני שבוע חבר טוב באיזה אירוע, קבלן בטבריה, אמר לי: דודי, תקשיב, ניגשתי לאיזה מכרז, אדוני היושב-ראש, באיזו רשות. הוא אומר לי, לא רציתי לקחת את המכרז הזה, דודי. הוספתי עוד 30%, ואללה, זכיתי, אמרו לי: קח את זה אתה. הוא אומר לי, תקשיב, זרקו לי לבית – יש לו ילד אחד – זרקו לו לבית מטען חבלה. התקשר למוחרת ואמר: חבר'ה אני לא רוצה, תחזירו לי רק את הכסף שנתתי על הערבות. לא רוצה לעבוד, לא רוצה. הוא אומר לי: דודי, אם אתם תבינו מה קורה – הוא אמר לי דבר שהדהים אותי: תשמע, דודי, בן אדם ישר, קבלן רציני, בן אדם רציני, קם כל היום, עובד, אמרתי לך, יש לו ילד. הילד שלו הזדעזע מהסיפור, הוא התקשר לאותו אחד שדיבר איתו: תרד מהמכרז. אמר לו: בוא. הוא אומר לי: דודי, קבעתי איתו. נסעתי לבד, לא סיפרתי לאף אחד, פגשתי אותו באיזה שטח, הוא בא – אתה חמוש? שום דבר. אמר לו: תקשיב טוב, הינה, אני מודיע לך – אם הבן שלי פגע, אני מחסל את כולכם, ומצידי אחרי זה למות. תבין לאן הגענו, כשבן אדם, אזרח, הורג את עצמו, משלם מיסים למדינה, אני אומר לך, בעשרות מיליונים, מספר לי על כמה טרקטורים, באגרים ששרפו לו – הוא אומר לי: תשמע, דודי, אף אחד לא רוצה לבטח כלום, שום דבר. מי עוצר אותנו? אני לא אומר שרק זה מספיק. אני כבן אדם סביר – כל בן אדם סביר במדינה, לא משנה איפה הוא נמצא, היה אומר: חבר'ה, כל הכלים כשרים. חבר'ה, השתגעתם? אנשים נרצחים על בסיס יומי, מדינה שלמה נהרסת, נהרסת עד היסוד. הם משקרים, הם גונבים את המדינה, מס הכנסה, מה שאתה לא רוצה, פוגעים באנשים. כל המשק הזה מזועזע. דרך אגב, על כל מכרז שהמדינה מתקצבת היום, כל כביש ב-20 מיליון, היום היא צריכה לתקצב אותו ב-50. למה? יש איזה שותף שצריך לקבל את ה-30 מיליון שלו. וזאת, היועצת המשפטית לממשלה, שמונעת מגופי האכיפה – אני שאלתי למה אין מעצרים מינהליים לאנשים האלה. יש ארגוני פשיעה, הרי המשטרה יודעת מה עשה כל אחד, היא מכירה כל אחד. לא הבנתי, למה אתם לא עוצרים אותם בהמונים? חצי שנה, אחרי זה עוד חצי שנה, נעצור אותם ככה שנים עד שייגמר להם הכסף, נייבש את הביצה הזו. אבל כל זה, אני לא אומר שזה מספיק, אבל בוודאי - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אתה זוכר שלפני ארבע שנים גם לא היו רוגלות, והצוות של סגלוביץ' - - - עשה עבודה, בלי רוגלות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אגיד לך משהו, ופה אני רוצה לסיים – חזקה עליי – ארגון כמו משטרת ישראל לא עובד על בסיס בן אדם אחד, זה ארגון שכבר יש לו את הנהלים שלו, יש לו את התרבות הארגונית שלו, יש לו את האנשים שלו וכו'. יכול להיות שסגלוביץ', שבא מתוך הארגון, הכיר אותו קצת יותר טוב, אבל בגדול הארגון הזה, אין ספק שקם בבוקר – חזקה עלינו, בוודאי – שרוצה לעשות כל מאמץ כדי לחסל את הדבר הזה. אין לי ספק שזה יושב עליהם כאן על הצוואר ומשגע אותם, הורג אותם. הם מבינים שאזרחים נהרגים, הם רואים את זה בטלוויזיה, האזרחים שואלים איפה משטרת ישראל, והם נמצאים במצוקה קשה, בוודאי, מה השאלה הזאת? זה ארגון עצום עם אנשים טובים ברובם, שרוצים לעשות את העבודה ולא נותנים להם את כל הכלים, בוודאי המינימליים, שאפשר. תמיד אפשר להוסיף – רוצים עוד 2,000 שוטרים וצודקים. המשטרה הזאת קטנה למדינה בצורה מטורפת. אבל קודם כול, בואו נשתמש במה שיש לנו עכשיו. אחרי זה – אתם צודקים, נביא עוד שוטרים, נעשה יחידות מיוחדות לעניין הזה. אבל אתה צודק, בזה אני מספר לך איפה הבעיה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

קריאה:

היו"ר מאיר כהן:

מאיפה אנחת הרווחה הזאת? אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב לנמק את ההצעה מטעם המחנה הממלכתי וישראל ביתנו, בבקשה. כן, אלמוג, מה רצית להגיד לו?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, איחולי בריאות. אדוני היושב-ראש, אי-אפשר לפתוח את הדברים היום בלי התייחסות קצרה לדברי השקר של מי שכיהן כשר האוצר וכשר במשרד הביטחון בזמן הטבח הנורא ביותר בתולדות מדינת ישראל. ולא, אני לא מתכוון לדברים שהוא השמיע באותו בוקר ארור, את "אחינו ואחיותינו נשחטו בבתיהם", את "אם וילדיה נחטפו"; אז הוא אמר: עוד 48 שעות תדרשו מאיתנו להתפטר. והם צודקים, איזו התפטרות ואיזה נעליים? אתמול אמר השר בצלאל סמוטריץ' ברברבנות: בזכותי החטופים חזרו הביתה. האיש שאמר שחמאס הוא נכס ושהרשות היא נטל; האיש שהצביע נגד עסקת החטופים האחרונה, שבמסגרתה חזרו החטופים החיים והחללים שנותרו ברצועה; האיש שהתגאה בכך שהוא לא ידע מה זה נוח'בה לפני הטבח, אבל הוא ידע לרתק את כוחות צה"ל לעוד ועוד מאחזים בלתי חוקיים לפני 7 באוקטובר ובמיוחד היום. בזכותו חזרו החטופים. אילו מילים ישנן בשפה העברית כדי לתאר את הצביעות, את הזחיחות, את החוצפה ואת היריקה בפרצופן של כל כך הרבה משפחות שיקיריהן נחטפו בחיים וחזרו בארונות? כי נתניהו וסמוטריץ' גררו את עסקאות החטופים, כפי שהיום כולנו יודעים מעדויות של אנשי הממשל האמריקאי. האמת שאין מילים שתתארנה את החוצפה הזו, רק חרפה וכתם. אדוני היושב-ראש, במוצאי השבת האחרונה מר נתניהו התייצב שוב מול פני האומה ופיזר סיסמאות חלולות על ההסכם שנחתם עם לבנון – עוד הצהרות, עוד סיסמאות חלולות, עוד הבטחות שווא, בשעה שעוד ועוד דפיקות על הדלת נשמעות ברחבי הארץ, והודעות "הותר לפרסום" מתפרסמות. בניגוד להצהרות הכזב של נתניהו, עוד פעם, על רקע מפה גדולה, חיזבאללה לא התפרק מנשקו, רק מכוח ההסכם עם ממשלת לבנון. צה"ל מביא פעם אחר פעם הישגים בשדות הקרב, ונתניהו פעם אחר פעם מתרגם אותם לכישלונות מדיניים. ממשלה אחראית הייתה פועלת כבר מזמן, מזמן, ליצירת מנגנון בין-לאומי אפקטיבי לפירוק חיזבאללה, הייתה רותמת למאמץ את מדינות ערב המתונות. נתניהו, לעומת זאת, השניא את עצמו על כל מדינות האזור ומדינות העולם, לרבות על הממשל האמריקאי, וריסק את המעמד הבין-לאומי והדיפלומטי של מדינת ישראל. ההכרה המדינית של ממשלת לבנון בישראל היא דבר חיובי שיש לברך עליו, אבל היא לא תביא ביטחון לתושבי הצפון, כי רק כוח בין-לאומי בעל סמכויות, תשתיות, בשיתוף פעולה עם צה"ל, יוכל להתניע תהליך לפירוק החיזבאללה מנשקו. נתניהו לא יעשה את זה, הוא לא מסוגל. הוא מסוגל רק למכור אשליות וסיסמאות על ניצחון מוחלט לדורות. נתניהו תמיד נגרר אל שולחן המשא-ומתן, הוא לעולם לא יוזם את ההגעה אליו; תמיד באיחור של חודש, חודשיים, חצי שנה או שנה. הוא תמיד מגיע אל חדר המשא-ומתן כשידה של ישראל על התחתונה, כי אצל נתניהו יש רק קמפיין, לעולם לא אסטרטגיה שקשורה לביטחון הלאומי של מדינת ישראל. ומצעד השקרים של נתניהו לא הסתיים במוצאי השבת האחרונה ביחס למצב בלבנון – כמו אדם שנטל את החיים של שני הוריו, ואז מתחנן לחסד ולרחמים בהיותו יתום מאב ומאם. נתניהו, מכל האנשים, מעז לדבר על אחדות ועל פיוס לאומי. האיש שריסק את החברה הישראלית; האדם שהפך את השיסוי, את ההסתה והפלגנות לתעודות הביטוח של שלטונו – הוא מעז לדבר עם הציבור הישראלי על אחדות? אחדות? איפה? בריצה המטורפת בוועדת החוקה, חוק ומשפט לחיסול מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה? במרוץ לחיסול התקשורת החופשית בוועדה של השר קרעי וחברת הכנסת דיסטל? ומעל הכול – איפה האחדות הזו שנתניהו מעז לדבר עליה, איפה היא כאשר מדובר בהליכי החקיקה הבזויים להנצחת ההשתמטות, לספסרות הפוליטית הבזויה בערך לימוד התורה, במתן חסינות לאנשים צעירים ששולחים את אחיהם לשדות הקרב, בעודם מתנצחים זה עם זה בסוגיות מפולפלות בגמרא? איפה האחדות הזו, כאשר למעלה מ-60,000 תלמידי ישיבות מוחקים מהתורה את המילים של פרשת השבוע הבאה, פרשת מטות: "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה"? בעוד משפחות יושבות שבעה על הבנים שנפלו בדרום לבנון בשבוע שעבר, מדינה שלמה עמדה מלכת. ובשל מה? ובעבור מה? לא בעבור הקריאה לשוויון בנטל; לא בשל זעקת קורבנות הפשיעה המשתוללת; לא בשל מצוקתן של משפחות המילואים או מצוקת בעלי העסקים הקורסים בצפון הארץ – אלא בשביל הדרישה המנותקת, הפריבילגית, המבישה והאנטי-יהודית להנציח את חרפת ההשתמטות מהצבא בזמן מלחמה. יושב חבר הכנסת גולדקנופ ברכב שממומן מכספי המדינה, מוביל שיירת מחאה ושיבוש לאורך כביש 1. האיש מדושן העונג, איל הנדל"ן, הסבא שלא חושש לשלום נכדיו שמא ייהרגו או ייפצעו בשדות הקרב, מכריז בלי למצמץ: לא יעשו מאיתנו עבדים ושפחות. אתם עבדים ושפחות, גולדקנופ? אותנו, את הילדים שלנו ואת הנכדים שלנו, אתם מבקשים לשעבד למאות ימי מילואים, להארכת השירות הסדיר בצה"ל. את חיילי צה"ל ואת משרתי המילואים אתם הופכים לעבדים, את משפחותיהם אתם הופכים לשפחות. חוק-יסוד: לימוד תורה, שקובע שיש לשים את ערך לימוד התורה במאזני צדק מול הערכים האחרים – מול איזה ערך בדיוק? ערך החיים? ערך פיקוח נפש שדוחה את התורה כולה מלבד שלוש עבירות? ערך ההגנה על גבולות המדינה? ערך הנשיאה המשותפת בנטל הציבור? מהיכן הבאתם את העיוות הזה? מתי בתולדות עם ישראל בשבתו בארצו פטרו עשרות אלפים את עצמם מחובת ההיחלצות להגנת המדינה והציבור? באיזו מסכת בתלמוד אתם מעגנים את פשיטת הרגל המוסרית והדתית הזו? ומה עושים ממשלת הימין על מלא מלא והמחנה הלאומי? מגבים את לוחמי צה"ל? שמים גבול לביזיון הזה? לא. הם מתרפסים בפני גולדקנופ וחבריו, פועלים להקפיא מעצרי משתמטים, ולחוקק חוק שישים בצד אחד פטור משירות צבאי, ומצד שני הקרבת החיים למען הגנת המדינה. שר ביטחון שמתרפס בפני פרנסי המשתמטים, איך הוא יעמוד בפני אויבי ישראל? ישראל כץ, גיבור גדול שכמותך, לפני הרבנים שיושבים ברכבם אתה מרכין את הראש ומשתחווה; לך ותשתחווה, ישראל כץ, לפני ההורים השכולים, לפני חיילי צה"ל הפצועים במחלקות השיקום, לפני הילדים של משרתי המילואים, שלא רואים את הוריהם במשך מאות ימים. נתניהו לא רק הפך למשרת של הכהניסטים, הוא הפך את הממשלה שלו לשטיחון הרגליים של המשתמטים. לפני שנה ממש עמדתי כאן, על הבמה הזו – ובכך אסיים – ואמרתי: הממשלה הזו גוזלת את כבשת הרש של הציבור העובד והמשרת במדינת ישראל; טעיתי. אתם לא גוזלים את כבשת הרש – אתם שוחטים אותה, שוחטים אותה ומרבים לכל המרבה במחיר של הישרדותכם הפוליטית. איבדתם את הבושה, איבדתם את התורה, איבדתם את דרך הארץ. אבל מה שהיה נכון אז נכון גם היום: הציבור המשרת והעובד במדינת ישראל יבוא איתכם עוד מעט חשבון. הוא ירביץ בכם את התורה ששכחתם, והוא יראה לכם את הדרך הביתה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. האורחים שנמצאים למעלה, אתם ילדי מילואימניקים? כן, זאת הקבוצה? ברוכים הבאים כולם, גם אלה שלא באו עם קבוצה. ברוכים הבאים. אני מזמין את אדוני השר דודי אמסלם להשיב.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני עכשיו, במחילה - - -

היו"ר מאיר כהן:

אה, כן, סגן השר? כן, כן, תיקנו לי. אני מזמין את סגן השר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן להשיב על ההצעה להביע אי-אמון. ואחרי זה, דודי – אתה על ההצעה השלישית. בבקשה, אדוני.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר אמסלם, כנסת נכבדה, אני רוצה ברשותכם לומר כמה מילים. הראשון, בנושא משפט ראש הממשלה – הבוקר השופטים, שאני לא ממעריציהם, בלשון המעטה, הודיעו שהמשפט הזה הוא משפט שאין בו שום חשד לשוחד, הציעו להסיר את השוחד מעל השולחן. המשפט שקרע את מדינת ישראל, את החברה הישראלית, למעשה עורבא פרח, שום הצדקה לקיומו. אני רוצה להמר כאן על השולחן הזה ולומר שהפרקליטות ובראשה העבריינית גלי בהרב-מיארה לא יסירו את זה מסדר-היום. היא פוליטיקאית, היא לא מחפשת צדק, היא לא משפטנית. כשהיא הייתה משפטנית היא הייתה גרועה. ואני חושב שאם רוצים ריפוי אמיתי בעם ישראל, יש להסיר את האירוע הזה, שבאמת קורע את המדינה מסדר-היום. אני הגעתי לענות לחברתי, מרכזת האופוזיציה הכושלת ביותר שהייתה כאן אי פעם. היא אמרה כאן בפודיום הזה בפעם שעברה שאין לי בית פוליטי. אז נכון, אין לי בית פוליטי. וכשהצבעתי והייתי ה-61, הצבעתי למה שטוב למדינה. אבל מה שאירוני כאן הוא שבזכות הפעולות שלי היא הוכתרה למרכזת האופוזיציה הגרועה ביותר בהיסטוריה של עם ישראל, שלא מצליחה לגייס אפילו חתימות לדיון 40 חתימות. שימו לב, זה לא היה כדוגמתו מעולם – 40 חתימות מירב בן ארי לא יודעת להביא לפה. שימו לב. לכן היא מוכתרת למרכזת האופוזיציה הגרועה ביותר. הבוקר מירב בן ארי, ככלב השב על קיאו, באה ואומרת ליו"ר הקואליציה המוצלח ביותר אופיר כץ: מה אתה תעשה בכנסת הבאה, תעבוד בבית הפנקייק? אז יש בני נוער מתוקים ביציע, ואני רוצה לפנות אליכם ולבני הנוער במדינת ישראל: עבדכם עבד בכל עבודה שניתנה לו – במלצרות, בבניין, באיסוף בקבוקים. כל עבודה שהייתה לי עבדתי, כי כל עבודה מכבדת את בעליה. וההתנהלות הזאת של גב' מירב בן ארי, שהיא מרכזת האופוזיציה הכושלת ביותר מקום המדינה, איננה דוגמה. לפני החופש הגדול אני קורא לכם ולשאר בני הנוער: תעבדו בכל עבודה. תזיעו ביום, תישנו בלילה. אל תסתובבו ברחובות. אל תרדו לתרבות רעה. תלמדו לאכול את הלחם שלכם כשאתם מזיעים, עייפים, והלחם הזה ישביע אתכם וילמד אתכם מוסר עבודה שבשום מקום אחר לא ילמדו. אז אני קורא לבני הנוער במדינת ישראל: אל תלמדו מהאישה הרעילה, הכושלת, שישבה עם תומכי טרור, מרכזת האופוזיציה הכושלת ביותר, מירב בן ארי. לא ללמוד ממנה. כל עבודה מכבדת את בעליה? כן. גם מלצר בבית הפנקייק – כשלא היו לי עובדים, הייתי ממלצר לאנשים, הייתי שוטף כלים, הייתי מנקה את השירותים – הייתי עושה הכול. שמתי שמה את כל החסכונות שלי אחרי 11 שנות שירות ביס"מ, לקחתי את כל הכסף ושמתי שם. הייתי עושה שם הכול. אני קורא גם לכם: תעבדו – כל עבודה מכבדת את בעליה. מירב בן ארי תיזכר בהיסטוריה אפילו לא כפסיק. היא אפילו לא נקודה, האישה הזאת. ולכן, בני הנוער במדינת ישראל, לפני החופש הגדול לא להסתובב ברחובות, לא לחפש הרפתקאות, לא לעשות שטויות. תעבדו ביום, תישנו בלילה. תאמינו לי – הכי טוב. אני רוצה ברשותכם - - -

היו"ר מאיר כהן:

הם לא ישנים בלילה, היום והלילה מתהפכים להם.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

זה העניין, בגלל זה אני אומר: תעבדו ביום ותישנו בלילה, כי אתה יודע שהיום והלילה מתהפכים להם, וכשאתה רוצה להחזיר אותם לוקח שבועיים מראש לסדר להם את שעות השינה.

היו"ר יבגני סובה:

בדיוק.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

ברוכים הבאים, מתוקים. אני רוצה לדבר כאן על נושא מאוד מאוד חשוב – נושא האחדות. אחדות אמיתית היא איננה אחידות. כאן במקום הזה ראוי שיהיו ויכוחים. כל מי שמוכר לכם שלא צריך שיהיו פה ויכוחים, לא יודע דמוקרטיה מהי. הצד הזה חייב להתווכח עם הצד הזה, כי הצד הזה מפרה את זה, וזה מפרה את זה, וכולם עובדים טוב יותר בשביל עם ישראל. אבל יש כאלה שאיתם אני לא רוצה אחדות. בסוף השבוע האחרון מרעילת הבארות, שורפת האסמים, האישה השפלה והבזויה פרופ' שקמה ברסלר הגיעה לפגוש את העיתונות; היא לא חזרה בה במילה אחת. האישה הזאת מכרה את עתיד ילדינו, מכרה את ביטחון ילדינו לגרועים שבאויבינו. האישה שבספטמבר אמרה שאין צבא, איתה אני לא רוצה אחדות; האישה שהלכה לישון בלילה עם מי שאמור לסכל אותה, על פי חתרנות מדינית וניסיונות המרדה – לא תהיה איתי באחדות. יאיר גולן ושותפיו עופר כסיף, עאידה תומא סלימאן, איימן עודה ואחמד טיבי – איתם אני לא רוצה אחדות, הם תומכי טרור ארורים ובזויים.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

ושמם יימחק כל עוד אנחנו כאן, כי זה גורלם – איתם אני לא רוצה אחדות. עם כל מי שמבין ומאמין שהמדינה הזאת היא של כולנו – כשאנחנו יצאנו להילחם ב-7 באוקטובר אף אחד לא שאל במי הם טובחים. שכונת מישור הגפן לידנו, בואו נאמר את האמת, רובה ככולה מצביעים של אביגדור ליברמן. רצתי לתוך האש כי זה האחים שלי; אלה לא האחים שלי – האיש הזה שם, עופר כסיף, לא אח שלי. איתו אני לא רוצה אחדות, הוא בוגד. ולכן, אני אומר כאן בצורה הברורה ביותר: אחדות איננה אחידות. אני מברך את ראש הממשלה על כל יוזמה שמגיעה, אבל לא להתכופף ובעיקר לזכור מי מכר את הילדים שלנו. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני, תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת עופר כסיף.

טלי גוטליב (הליכוד):

רציתי למחוא כפיים.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אסור, שלא יוציאו אותך.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת כסיף ינמק את הצעת האי-אמון של סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. בבקשה. ברוכים הבאים, האורחים למעלה, הילדים, בני הנוער והמבוגרים. ברוכים הבאים לכנסת.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בעת האחרונה היינו עדים - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אין תומך טרור כזה. תומך טרור.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני לא מוכן.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

רק פה אתה יכול לדבר. רק פה אתה יכול לדבר. הדמוקרטיה היחידה בעולם שתומך טרור, טרוריסט ומחבל, יכול לדבר. זה אתה.

היו"ר מאיר כהן:

אלמוג, אלמוג, אתה שר בממשלה, אל תפריע לו לדבר. טלי.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היו"ר, האיש הזה, שאומר על הילדים שאתה שולח לצבא, הילדים שלך, שהם הכי טובים שיש – הוא חושב שהם קלגסים. הוא לא יכול לדבר בבית הזה.

היו"ר מאיר כהן:

אלמוג, אלמוג.

טלי גוטליב (הליכוד):

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

זה ביזיון ובושה - - - לבין יאסר ערפאת.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. אלמוג, אתה שר בממשלה. תודה, אדוני.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני את האיש הזה - - -

היו"ר מאיר כהן:

זהו, אמרת את הדברים. תודה רבה. טלי, אני מבקש ממך להתאפק, אני אצטרך לקרוא לסדר את מי שיפריע.

טלי גוטליב (הליכוד):

שהוא יתאפק, שיעזוב את המליאה הזאת.

היו"ר מאיר כהן:

אדוני, עשר דקות לרשותך.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

שימו לב.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

בעת האחרונה היינו עדים לשתי מערכות בחירות שבהן התערב נתניהו בצורה גסה ועבריינית על מנת לשבשן לחלוטין לפי צרכיו ולפגוע בתקינות ובטוהר ההליך. המקרה הראשון הוא במפלגת הליכוד עצמה, שאת הבחירות הפנימיות שלה מבקש נתניהו לחסל לצרכיו האישיים; המקרה השני הוא הליך הבחירה המאפיוזי לתפקיד מבקר המדינה. נתניהו בחר לקדם את הקונסיליירי שלו לאחד התפקידים הרגישים במדינה, לו סמכויות פיקוח נרחבות. בהוראתו הפושעת תיעדו עצמם עבדיו מצביעים כהנחייתו, ורמסו עד דק את עקרון היסוד של חשאיות הבחירות וממילא את הגינותן ואת טוהרן. מאז בחירת המבקר כתב ממי פאר, מחבר הספר "זבוב על הקיר": צפים בדעתי תסריטי אימים על מה שאמור להגות - - -

היו"ר מאיר כהן:

ממי פאר.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

ממי. מה אמרתי?

היו"ר מאיר כהן:

נשמע לי כמו מני פאר, זיכרונו לברכה. ממי פאר.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

ממי פאר, מחבר הספר "זבוב על הקיר": צפים בדעתי תסריטי אימים על מה שעלול להגות מוחם הקודח של גורמים פוליטיים שונים כדי לשבש ולפגוע בטוהר הבחירות הכלליות. דמיינתי 20 תסריטים כאלה, כל אחד נורא מקודמו. שיתפתי במחשבותיי את מפכ"ל המשטרה לשעבר משה קראדי, שעוסק בנושא, ונדהמתי מתשובתו: שום מחשבה שלך אינה הזויה ויש עוד תסריטים רבים, אמר. במשך שנים מערערת ממשלת הטבח את יסודות שלטון החוק – ניסיון לשתק את בתי המשפט ולפרק את לשכת עורכי הדין; מינויים פוליטיים לראשות גופי אכיפה והמינהל הציבורי, בראשם השתלטות כהניסטית על המשטרה; הסתה שיטתית נגד התקשורת החופשית ועיתונאים עצמאיים; חקיקה לחיזוק ערוצי התעמולה של השלטון והעומד בראשו; ונורמליזציה של אלימות כלפי מתנגדיהם, לרבות כלפי ח"כים. ואולי יותר מכול: ערב הבחירות – מתקפה חסרת רסן על מוסד הייעוץ המשפטי ועל היועצת המשפטית לממשלה, האמונים על טוהר הבחירות והגינותן. כך נכתב בנייר עמדה שהגיש המכון הישראלי לדמוקרטיה לוועדת החוקה. אני מצטט: מבין התפקידים והסמכויות הרגישים ביותר שמופקדים בידי היועצת המשפטית הם תפקידים וסמכויות הנוגעים לשמירה על טוהר הבחירות ותקינות ההליך הדמוקרטי. הקניית תפקידים וסמכויות כאמור לגורם פוליטי תאיים על טוהר הבחירות, תערער את תקינות ההליך והגינותו, ותסיר את החסמים הקיימים על הרוב הפוליטי לפגוע ולשבש את מערכת הבחירות. סוף ציטוט. בנייר העמדה מצוינות גם סמכויות הערעור על תוצאות הבחירות: ייצוג ועדת הבחירות המרכזית; מעמד בהליכי תעמולה אסורה מכוח חוק הבחירות; ערעור על החלטה של ועדת הבחירות לאשר רשימת מועמדים או לפסול מועמדים לכנסת. הדבר מקבל משנה תוקף – ממשיך הדוח – בשים לב לכך שמלכתחילה ועדת הבחירות היא גוף שמורכב מגורמים פוליטיים, ויש חשיבות עליונה שהבקרה על סמכויותיה תיוותר בידי גורמים מקצועיים שלא יעשו מה שימוש לרעה. סוף ציטוט. הממשלה הזאת מתבססת על תנועות פשיסטיות מובהקות, שמאמינות בעליונות יהודית, בלאומנות של דם ואדמה לפי רוח תורת הגזע של כהנא; בהבטחה אלוהית כביכול להשתלט על מרחב המחיה התנ"כי ובמצווה לגרש ואף להשמיד את הפלסטינים.

טלי גוטליב (הליכוד):

איפה זה כתוב בתורה - - -

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לכן עבורן שלטון החוק אינו ערך, הוא בעיה מבנית במימוש הפנטזיות המשיחיות - -

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אתה מוציא דיבת ישראל רעה?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

- - המופרעות והנפשעות שלהם.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה מה שהוא אמר בהאג, אדוני היו"ר. הוא לא יכול להגיד שאנחנו קוראים להשמדת העם הפלסטיני.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, זהו. מותר לו להגיד. יש דברים שגם אם אני לא מסכים איתם, הוא יכול להגיד - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא יכול. הוא לא יכול. זה בניגוד לחוק המפלגות.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, טלי, קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה מה שכתוב בחוק.

היו"ר מאיר כהן:

קריאה ראשונה, טלי. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא יכול להגיד את זה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לכן, עבורן שלטון החוק אינו ערך, הוא בעיה מבנית במימוש הפנטזיות המשיחיות, המופרעות והנפשעות שלהם. לכן הן מחסלות אותו, ומי שמתנגד מסומן כאויב. שופטים ועיתונאים – בוגדים; פעילי זכויות אדם – משת"פים; חברי כנסת המייצגים את הציבור הערבי והיהודים הדמוקרטים – גיס חמישי שממנו יש להיפרע כך או אחרת. עדות לכך ראינו במעצר הפוליטי של חברי מוחמד ברכה בשבוע שעבר, בטענה המופרכת של הסתה לטרור.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני השר, תראה מה קורה פה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

ברכֵּה, יושב-ראש חד"ש וסגן יושב-ראש הכנסת לשעבר, מי שבכהונתו כראש ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל גינה נחרצות את טבח 7 באוקטובר, והציג קול של מגדלור מוסרי במחאות נגד המלחמה, כשאמר: כל הסבל הנורא וארוך השנים של עמנו הפלסטיני אינו מצדיק פגיעה בילד ישראלי אחד; כל הסבל של העם היהודי לאורך כל השנים אינו מצדיק פגיעה בילד פלסטיני אחד, אמר. אבל לא רק בברכה מבקשות הממשלה והמשטרה לפגוע; הציבור הערבי כולו על הכוונת, תרתי משמע, וזאת כחלק אינטגרלי מהמזימה לעוות את תוצאות הבחירות. אז מדוע נזכר נתניהו לפתע, ערב הבחירות, בנאום משנת 2022 של המנהיג הפלסטיני בישראל? כי נתניהו מגיע לבחירות האלה מוכה וחבול במיוחד. טראמפ מתעב אותו.

טלי גוטליב (הליכוד):

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג הוציא נגדו צו מעצר, וברוב מדינות העולם הוא לא יכול אפילו לעבור. וכאן בארץ משפטו הפלילי מתקדם.

טלי גוטליב (הליכוד):

היום השופטים - - -

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

צילו של בית האסורים גדל ומתקרב, יועצי הסתרים מלשכתו רוויים בחקירות וצווי הגבלה, וסקר אחר סקר מגלה שהציבור נטש אותו. לפי כל הסקרים, הקואליציה מתרסקת בבחירות הוגנות, ולכן כוונת מרכיביה לחסלן. מכון זולת פרסם באפריל דוח מפורט שכותרתו: ארגז הכלים של הממשלה לפגיעה בבחירות 2026. המסקנה שלו חד-משמעית: הממשלה מכינה את השטח לשיבוש שיטתי של הבחירות לכנסת העשרים-ושש, תוך שמירה על מראית עין דמוקרטית. החששות המפורטים בדוח הם ערעור האמון וטענות כוזבות על זיופים, במטרה להטיל ספק מראש בלגיטימיות של ההליך ותוצאותיו, שימוש בגופי אכיפה ומודיעין ליצירת דה-לגיטימציה ונטרול שומרי הסף המגינים על תקינות הבחירות. איום חדש ומסוכן במיוחד לטוהר הבחירות הוא הבינה המלאכותית – הצפת מידע ושימוש באלגוריתמים מותאמים אישית להפצת שקרים, סילופים וקונספירציות חסרות שחר. היעד העיקרי שנגדו מיושמות השיטות הללו הוא ציבור הבוחרים הערבי. מכון זולת פרסם השנה דוח בשם "אם תדבר יבוא שוטר – השתקת הציבור הערבי במלחמה". המסקנה המרכזית שלו היא כי, ואני מצטט: "התבססה תפיסה רווחת שלפיה מימוש חירויות הביטוי וההפגנה בציבור הערבי מהווה איום ביטחוני שיש לסכל מראש", סוף ציטוט. ותפיסה זו, מדגיש הדוח, לא הייתה נחלתם של גורמים שוליים בלבד, אלא אומצה על ידי רשויות המדינה. הדוח מתאר כיצד הבעת עמדה ביקורתית נתפסה כתמיכה בטרור וכבגידה, והמחיר שנקבע עליה היה כבד, והיה כרוך לא פעם בפגיעה בביטחון האישי, בנידוי חברתי, בהשעיה או פיטורים מהעבודה, בהליכים משמעתיים באוניברסיטאות או בפתיחת חקירות פליליות. התוצאה, ממשיך הדוח, אפקט מצנן ברור – "פחתו משמעותית ההפגנות והמחאות, כמו גם היקף ההתבטאויות של הציבור הערבי – ברשתות החברתיות ובכלל במרחב הציבורי". זו לא תחושה סובייקטיבית, זו מדיניות מתועדת. השאלה היא האם שאר חברי האופוזיציה מבינים את הסכנות שתיארתי. האם תעמדו על המשמר מפני מי שמתכנן לגנוב את הבחירות? האם תבינו סוף-סוף שהימין הפשיסטי, המשיחי, ההתנחלותי, הוא הסכנה? ולאזרחים, יהודים כערבים, אני אומר, הבחירות האלה יהיו הקרב החשוב ביותר על עתידנו. נתניהו רוצה שתתייאשו, בן גביר רוצה שתפחדו, סמוטריץ' רוצה שתרימו ידיים, תרתי משמע. אל תיכנעו להם. צאו להצביע בהמוניכם למען שלום, שוויון, דמוקרטיה וצדק חברתי לכולם. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה, חבר הכנסת כסיף. ישיב להצעת האי-אמון השר אמסלם, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני השר, באתי לחבק אותך ולשאול לשלומך.

טלי גוטליב (הליכוד):

ברוך רופא חולים. ברוך הוא, ברוך שמו.

אושר שקלים (הליכוד):

אני מקווה שאתה מרגיש טוב, אז ברוך רופא חולים.

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

תודה רבה. דרך אגב, אני רוצה בהזדמנות הזאת באמת להודות לעם ישראל שבאמת איחל לי, באמת התעניין בשלומי. באמת תודה רבה, התרגשתי מזה מאוד. וגם, לכל אלה שקיללו אותי, כנראה אתם תמשיכו - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - הפך לברכה.

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

בוא תיכנס לפייסבוק, תראה. אז אני אומר לכם, אתם תמשיכו לסבול, כנראה אני אהיה פה עוד הרבה זמן, אז אין מה לעשות.

טלי גוטליב (הליכוד):

ברוך השם הטוב.

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

תראה, אדוני היושב-ראש, רציתי לענות בקצרה לחבר הכנסת קריב. תמיד הוא עולה לכאן בשצף-קצף, מדבר בשנאה, אני לא יודע מאיפה זה בא לו. הוא מחובר ל-5,000 וולט, והכול רק שקרים, טינופת. הוא אומר על סמוטריץ', דרך אגב, שאמר שהחמאס הוא נכס. דרך אגב, מי שאמר את זה זה יאיר גולן, זה שאמר שחיילי צה"ל הורגים תינוקות כתחביב. הוא אמר את זה כסגן רמטכ"ל. הוא אמר שזה נכון צבאית, הוא אמר את זה. זה הבוס שלו, דרך אגב. כנ"ל, הוא מדבר על חוק התקשורת. הרי אותו גולן הודיע שאם הם חס ושלום יעלו, את ערוץ 14 הוא יסגור. הרי אלה אנשים בולשביקים, אלה אנשים אלימים. אני אומר למדינת ישראל: אלה אנשים הכי מסוכנים שיש היום במדינה. הם מסוגלים לעשות כל מעשה דמיוני שאתם מעלים בדעתכם. הם יעצרו אנשים על כלום וסתם ושום דבר, יזרקו אותם לבתי הסוהר בגלל שאין להם לא דין ולא דיין, אין להם חוק, יש להם רק דבר אחד – הם שולטים בכוח, ואם זה לא מספיק, אז בעוד יותר כוח. דרך אגב, זה מאז ימים ימימה, עוד בפרשת אלטלנה הם ירו על יהודים והרגו אותם.

טלי גוטליב (הליכוד):

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

עוד לפני כן, דרך אגב. בתקופה של המחתרות הם הסגירו את אנשי האצ"ל לבריטים בגלל שלא מעניין אותם כלום. אין להם ערכים שיש לנו בימין, אלה האנשים האלה. לכן אני אומר, יש פה סכנה עצומה לאזרחי מדינת ישראל, בוודאי אלה שנמצאים בימין. אבל אדוני היושב-ראש, אני רוצה ברשותך לעבור לדבר אחר. דרך אגב, הוא טוען שגולדקנופ נוסע ברכב שממומן על ידי המדינה, כאילו הוא נוסע על איזו וספה שממומנת על ידו. בדיוק כמוך, מר קריב. מר גולדקנופ, חבר הכנסת גולדקנופ, מקבל בדיוק את המשכורת שלך ונוסע בדיוק ברכב כמוך, שהוא מקבל מהמדינה, כן. אבל אתה מציין את זה בגלל שציינת – רצית לתקוף את מר גולדקנופ על משהו אחר, אבל למה לא להעמיס גם את זה על גבו, כאילו הוא נוסע על חשבון המדינה באופן מיוחד, יש לו משכורת מיוחדת שרק הוא מקבל. אני רוצה רק לספר לך ולהזכיר לך: אתה מתלונן על כך שיש תקצוב ללומדי התורה. דרך אגב, אתם, וגם אתה, מר קריב, הרי כשהייתם בממשלה שנה וחצי העמדתם תוכנית של 50 מיליארד שקל לאוכלוסייה הערבית, 50 מיליארד שקל אקסטרה, מעבר לתקציב הרגיל. אני מבין שכולם משרתים שם בסיירת מטכ"ל, כולם, כן, עושים שירות לאומי. אתכם זה לא מעניין בכלל. דרך אגב, גם היום, תלמיד ישיבה שלומד בישיבה, גוזלים מאשתו את המעונות כשהיא הולכת לעבוד, ילדים יהודים קטנים, אבל מחבל ערבי שיושב בבית סוהר, אשתו מקבלת מעונות. בגלל שאתם צבועים. אתם, מה שיש לכם זה רק שנאת חרדים, שנאת יהודים. זה הדבר היחיד שממנו אתם מתפרנסים. יכול להיות ויכוח אם ללימוד התורה יש ערך במדינת ישראל של היום? היה לו ערך 3,500 שנה על ידי היהודים. יש ויכוח, דרך אגב, להערכתי – וזה הבסיס – מה זה בכלל יהודי. אני בטוח שאנחנו חלוקים על ההגדרה בכלל, מה זה יהודי. אין לי ספק בזה, שאתם מגדירים יהודי בכלל לא בהגדרות שאי פעם הגדירו יהודים מאז שקם העם היהודי. וזה שורש העניין. אתם לא רוצים להיות יהודים, אתם רוצים להיות ישראלים. אתם רוצים להיות כמו האנגלי באנגליה והצרפתי בצרפת, ושם זה לא משנה, הוא צרפתי גם אם הוא נוצרי, גם אם הוא מוסלמי, גם אם הוא יהודי, גם אם הוא צ'רקסי. אבל המדינה היחידה בעולם שבה הלאום והמדינה זה היינו הך זה פה במדינת ישראל. לכן אנחנו יהודים, לכן רדפו אותנו 3,500 שנה ושחטו בנו, רק בגלל שאנחנו יהודים. ובאנו לארץ ישראל אחרי 2,000 שנות גלות ועדיין שוחטים אותנו פה רק בגלל שאנחנו יהודים. ומה זה היהודים? גם מבחינתם, זו הדת היהודית. אם מחר נגיד לערבים: אנחנו לא יהודים, הכול טוב, חבר'ה, אין שום בעיה, אין בעיה, חבר'ה, אנחנו מוסלמים, נהיה כמוכם, אין בעיה – בשנייה אתם מעלימים את הסכסוך. הרי בסוף הסכסוך הוא דתי. אבל אתם נלחמים בשורש, בגזע ובשורש שכל עם ישראל ישב עליהם 3,500 שנה. ועולה לי פה רפורמי – דרך אגב, אני רוצה להזכיר, חבר הכנסת מעוז: התנועה הרפורמית התנגדה להקמת מדינת ישראל; הם מחקו מהסידורים את המילה ירושלים וציון; הם אמרו שאמריקה זה ציון וושינגטון זה ירושלים. נגמר הסיפור של מדינת ישראל, חבר'ה, זה חלום, אנחנו לא שם בכלל. הם העבירו את הכול לארצות הברית. רק אחרי שקמה המדינה והם הבינו שמדינת ישראל קמה ובאים היהודים לארץ ישראל – מה לעשות, אנחנו לא רפורמים, אנחנו באים לארץ האבות – אז התחילה ההכרה שלהם. והיום הם נלחמים על הכותל, שהם קראו לו בית מטבחיים פגני. היום, בכל ראש חודש נשות הכותל לוקחות ספרי תורה, כורכות סביב גופן כדי להכניס אותם ומבזות את קודשי ישראל. והוא עולה לי לפה - - -

אבי מעוז (נעם):

אבל השר דודי אמסלם, חוק הכותל שלי הונח, ואתם תוקעים אותו.

נאור שירי (יש עתיד):

לא יכול להיות. יש תקווה.

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת מעוז, שאלות מפריעות כרגע.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אגיד לך, מי שהתנגד להסדר הכותל – אתה יודע שהייתי יושב-ראש ועדת הפנים – זה אני.

היו"ר יבגני סובה:

השר אמסלם, אני רק רוצה להגיד, אני לא נוהג להתערב אף פעם, אבל אני יכול לנהל איתך שיח סביב החלטה 550. אני חושב שלפני כמה ימים היו אמירות של שרה אחרת בממשלה בנושא הרפורמים. הסוגיה הזאת גרמה לזעם ענק בקרב היהדות האמריקאית. אני חושב שגם - - -

אבי מעוז (נעם):

אילו יהודים אמריקאים?

היו"ר יבגני סובה:

רגע. גם באמריקה שומעים את הדברים שנאמרים כאן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אגיד לך - - -

היו"ר יבגני סובה:

תן לי, משפט אחד, אין לך הגבלת זמן. אני חושב שאני אומר לך – אני לא מהאופוזיציה עכשיו, כרגע. אני אומר לך שכל אמירה בבית הזה, בכנסת - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש.

היו"ר יבגני סובה:

רגע. - - בנושא הרפורמים בארצות הברית, זאת פגיעה גם ביחסים שלנו עם התפוצות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בסדר, אני רוצה - - -

היו"ר יבגני סובה:

אז לכן אני אומר, אתה יכול להשמיע ביקורת פוליטית וזה לגיטימי, אתה שר בממשלה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אשיב לך.

היו"ר יבגני סובה:

אבל אני חושב שצריך להימנע מאמירות שעלולות להתפרש בצורה פוגענית כלפי יהדות ארצות הברית, שחלק ניכר שם, אפילו חלק גדול שם, הם רפורמים. זה הסיפור. זאת הבקשה הצנועה שלי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הבנתי. אני אשיב לך. א. אני אוהב את היהודים הרפורמים. הם יהודים. צריך להבין, יהודי זה יהודי, זה לא משנה. גם אם הוא מתנצר הוא נשאר יהודי לפי ההלכה, צריך להבין את זה. לכן היהודים הרפורמים בארצות הברית הם יהודים כמוני וכמוך, לכל דבר ועניין. אבל כשביקרתי אותם שם הם אמרו לי – כשהיינו בלוס אנג'לס, ואם אתה רוצה תשאל את חברי הכנסת, גם סמוטריץ' שהיה איתי וגם עודד פורר – ש-70% מהילדים שלהם מתבוללים. הם אמרו, לא אני.

היו"ר יבגני סובה:

כן. אני מסכים איתך, זאת בעיה שקיימת בכל העולם, לא רק באמריקה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. וה-30% הנותרים לא יודעים מה הקשר לארץ ישראל. אני כמעט בכיתי מהמשפט הזה.

היו"ר יבגני סובה:

צריך לחבק אותם, לא להרחיק אותם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אמרתי להם: חבר'ה, תעלו לארץ ישראל. אמרתי להם. ביום שבת הלכתי להתפלל עם ג'קי לוי בבית הכנסת האורתודוקסי. לא הבאתי אותם עם המזוודה מהארץ. זה שכן שלך, יכול להיות שהוא עובד איתך במפעל. שם אף אחד לא מתבולל ושם לאף אחד לא צריך להסביר את הקשר לארץ ישראל. אבל בשביל שתצילו את העם היהודי, אתם חלק עצום מהעם היהודי – תעלו לארץ ישראל. פה, גם אם רוצים להתבולל – קשה, בגלל שאין עם מי בכלל. יש לנו קונפליקט, בוודאי עם המוסלמים, שזה גם מונע חלק מההתבוללות שהייתה עלולה להיות גם אצלנו פה. לכן אני אומר את זה בכאב עצום. אבל בוודאי ובוודאי, אני רוצה להגיד לך משהו, היושב-ראש: אנחנו עברנו את פרשת קֹרח, וכאן יש איזה יסוד חשוב. מי היה קורח? כתוב: "קֹרח בן יצהר בן קהת בן לוי". קורח היה בן הדוד של משה רבנו. הוא היה ממשפחת הלויים, יצהר נשא את כלי הקודש, את המזבח. הוא היה מהאליטה של האליטה, צריך להבין. מעבר לזה שהוא היה עשיר כמו קורח, שאנחנו אומרים, הוא גם היה תלמיד חכם, והוא היה האליטה, השפיץ של השפיץ. מה הוא בא למשה, מה הוא אמר לו? הרי הם בני דודים, אמר לו: למה רק אתה ואחיך, למה רק אהרן מקריב את הקורבנות? אנחנו מה? איפה אני? משה רבנו, הרי הקדוש ברוך הוא מעיד עליו שהיה עניו מכל אדם אשר על פני האדמה. משה רבנו היה צינור, לא הוסיף מעצמו שום דבר. מה שהקדוש ברוך הוא אמר לו זה מה שהוא הוריד. משה רבנו, אם היה בימינו אנו, לכאורה, הוא היה פוליטיקאי והוא היה אומר לו: רק שנייה, קורח, מה הסיפור? אתה רוצה פעם בחודש להקריב? קורא לאהרן ואומר לו: עזוב, אהרן, בן דוד שלנו. תן לו חודש, פעם בחודש תן לו, בשביל הכבוד שלו, ונגמור את העניין. זה מה שאומרים, פשרה. לא. משה רבנו הבין שיש פה ערעור על היסוד. הרי הקדוש ברוך הוא אמר את זה, וקורח מערער על זה. על היסוד לא מתפשרים. על הכול אפשר להתפשר, על היסוד – אף פעם. בגלל שאם אתה התפשרת על היסוד, איבדת את האירוע בכלל, לגמרי. לכן גם מבחינתי, כשאני רואה את הרפורמה, אני רואה אותה, איך אמרתי? רפורמה עושים במפעל שימורים. לא עושים בדת, מדוע? אפילו ברמה הרציונלית. אתה יודע, לפעמים אני לא מצליח להבין את הלוגיקה, הרי יש שתי אופציות: או שאתה מאמין או שאתה לא מאמין. אם אתה לא מאמין – אתה לא מאמין בכלום. בסדר, אני מבין. אבל אם אתה מאמין, אתה מאמין בתורת ישראל, אז אתה אמור לעשות את כל מה שכתוב שם, לא רק רבע. אתה יכול לעשות רבע בגלל שאתה מתעצל, אבל בוודאי לא כתפיסת עולם. לכן אין דבר כזה רפורמה בדת, בגלל שזה דבר שהוא לא קשור. למה אני מניח תפילין? אין לי מושג. כתוב. לכן אני אומר: אנחנו - - -

היו"ר יבגני סובה:

אז היום קורח היה הולך ליועצת המשפטית לממשלה, נכון? אם היום יש מרד, קורח היה הולך ליועצת המשפטית לממשלה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן רק שנייה, דקה. לכן אני חושב שעם ישראל יושב על הענף, זה הגזע שעם ישראל יושב עליו. דרך אגב, הוא ישב עליו 3,500 שנה, ואם הוא יפגע בגזע – לא יהיה עם ישראל. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור, ברשותך, בקצרה - - -

היו"ר יבגני סובה:

דווקא בנושא הכי מעניין אתה עובר נושא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, אני אומר, זאת סוגיה שאני יכול לפתח אותה פה עוד שעה, חבל.

היו"ר יבגני סובה:

תראה, אני אגיד לך משפט, דוד. הסיפור של קורח הוא סיפור, בוודאי שהוא חשוב, כן? כסיפור וזה, אבל אנחנו – עברנו קצת זמן מאז. וגם היום, כשאתה מסתכל על העם היהודי הוא מאוד מגוון, יש לך 100 מדינות. הינה, חבר הכנסת כהן ואני יושבים בשדולה לעם היהודי, אנחנו מגיעים להרבה מקומות, היהודים מאוד מגוונים, אבל בסוף, כמו שאתה אמרת, כולנו יהודים. אז תקבל את אותו יהודי כפי שהוא. אל תתחיל עכשיו לספר לו על קורח ולהגיד: אם אתה חס וחלילה אומר משהו נגד היסוד – אף אחד לא מערער על היסודות, רוצים להרגיש כמו שהם מרגישים. יהודי באמריקה רוצה להרגיש כמו שהוא מרגיש; יהודי בגוואטמלה – כמו שהוא מרגיש; יהודי בסין או יהודי בברית המועצות לשעבר או יהודי באירופה. בסוף צריך להכיל את כולם, וזה התפקיד שלנו כמדינת היהודים. זה התפקיד שלנו, לחבק ולא להרחיק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, לכן אני אומר, לכן אנחנו אוהבים את כולם.

היו"ר יבגני סובה:

גם אתה ביקרת הרבה קהילות בחו"ל, נכון?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוודאי. דרך אגב, מחבק את כולם ומעריך את כולם ואוהב את כולם. אני רק לא רוצה – המחלוקת שלי איתם היא אם הם – דרך אגב, מה שהם עושים באמריקה, שיעשו. לי יש צער עצום, בגלל שהם אמרו שהם מתבוללים, אז אני מבין שבעוד 30 שנה לא יהיו שם יהודים. רפורמים, לא יהיו. הלכה למעשה הם יהיו גויים. אבל כאן בארץ ישראל, אני חושב - - -

קריאה:

יש לנו סדר-יום עד הבוקר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן הוא מפריע לי.

היו"ר יבגני סובה:

יש פה דיון, עליזה. סוף-סוף יש דיון מרתק עם השר אמסלם ולא צעקות. יש פה משהו מעניין, שהכנסת יכולה גם להציג דבר חיובי, לא רק השמצות. נכון?

רון כץ (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן בגדול אני חושב, ואמרתי: זה היסוד של עם ישראל. זאת סוגיה שלא הייתה עולה אף פעם – לפני 200 או 150 שנה – בעולם. זה משהו חדש. ברגע שאתה מערער את היסוד של עם ישראל, אתה בעצם מפרק את הכול. היו הרבה דתות בעולם ונעלמו, אני מניח שכתוצאה מרפורמות שעשו להם. לכן אני לא מצליח להבין את התפיסה. זה לא קשור ליהודים. אמרתי: יהודי זה יהודי – דרך אגב, גם יהודי שמתנצר, הוא יהודי, לא יעזור לו כלום, הוא נשאר יהודי על פי ההלכה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור לשני נושאים קצרים. היום בית המשפט המחוזי המליץ לפרקליטות לסגת מסעיף השוחד, שזה תיק 4000. חבר הכנסת כהן, אני רוצה לספר לך משהו שאנשים צריכים להבין בבית – הם לא מבינים מה זה תיק 4000. כשהייתי שר התקשורת, באו אליי ואמרו לי: שמע, באותה תקופה, בגלל כל הערבוב שהיה עם אלוביץ' וכו', שהוא היה צריך למכור את מניותיו בבזק. הייתה חברה אמריקאית – Searchlight, כמדומני – חברת השקעות שרצתה לרכוש את בזק, את המניות בבזק. דרך אגב, אלו מניות מיעוט. אבל דרכן בעצם, כמו שהיו לאלוביץ', להיכנס לנעליו. הם באו, אמרו לי, תשמע, דודי, אתה צריך לחתום על זה. אמרתי, חבר'ה, אני לא חותם. אמרו לי, למה? אמרתי להם, אני מחזיק את טיוטת כתב האישום של מנדלבליט. מנדלבליט כותב כאן שראש הממשלה נתן טובות הנאה לאלוביץ' בסך 1.8 מיליארד שקל. איך? הייתה עסקה שהיה צריך לאשר אותה של יס ובזק, ועוד עסקה של חברה שנמצאת בבזק, שקוראים לה יד2, ורצו למכור אותה לגרמנים. דרך אגב, אלו לא חברות של המדינה, אלו חברות פרטיות של מר אלוביץ'. אז שאלתי, אם החתימה שלו היא טובת הנאה של 1.8, אני צריך לתת להם חתימה, טובת הנאה של 6.5 מיליארד שקל. אני לא מחלק טובות הנאה. לא מוכן. ואז, אתה זוכר? לא חתמתי כמה חודשים בעניין הזה, ובסוך הבנתי שהפנסיונרים מפסידים מזה – אלה של העירייה.

אבי מעוז (נעם):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז הבנתי את השקר שהם הוליכו את מדינת ישראל. ראש הממשלה ואנשים לא מבינים בציבור – יש חוק בזק אנכרוניסטי. אם היום – זה המצב היום: אם בזק רוכשת מאפיית פיתות, כדי למכור אותה היא צריכה חתימה של שר התקשורת וראש הממשלה. זה מה שקרה פה. אני רוצה לספר לך שעיכבתי את זה, Searchlight שלחו לי מכתב שהם יתבעו אותי אישית, והם צודקים. מי אני? דרך אגב, זה שלנו? זה של המדינה? מדוע זה היה? החוק היה אי-שם בשנות השישים, כשהיו קווי טלפון והם היו נושא ביטחוני פר אקסלנס. ואז המדינה אמרה, רק שנייה, אם מישהו ירצה פעם למכור את זה, אנחנו רוצים לדעת למי. אבל בוודאי ובוודאי – היום מי בכלל מדבר בטלפון? זה הבלוף הגדול. ואז אמרתי את זה, שאם אלוביץ' היה תובע את ראש הממשלה בתביעה אישית על הנזקים שהוא עשה לו, אני מבטיח לך שבית המשפט היה אומר לראש הממשלה: אדוני, אתה פושע בסיפור הזה, והיה מרשיע אותו וגם מחייב אותו לשלם. אנחנו לא קומוניסטים. זו חברה שהמדינה מכרה אותה. מהרגע שהיא מכרה אותה, היא לא שלה. זה שאתה רגולטור, עדיין אתה לא עושה מה שאתה רוצה. גם זה שהסעיפים האלה צריכים להתבטל מהחוק, בוודאי ובוודאי. זה היה הסיפור. זה שוחד? להפך, אני אומר, אם הוא לא היה חותם, הוא היה בבעיה. בגל זה אחרי זה בסוף חתמתי. רציתי להביא את זה לקצה, אבל היות שהבנתי שאני פוגע באנשים תמימים, שעובדים בעירייה ב-4,000 שקל פנסיה או 5,000 שקל, בגלל שבסך-הכול המוסדיים בסוף מושקעים בבזק. רוב בזק – היה לו רק גרעין קטן שדרכו הוא שלט. 80% מבזק נמצאים במוסדות הפיננסיים. הבנתי שאני פוגע באנשים הלא-נכונים, ולכן חתמתי. כתבתי לו: אדוני, אני לא רוצה לתת טובת הנאה לאף אחד. איך אתה קורא לזה טובת הנאה? זה מגיע לבן אדם. לא הבנתי. אם מישהו בא – אני מקבל רישיון נהיגה, ואני נותן לו את הרישיון, אני נתתי לו טובת הנאה? אני צריך לתת לו את הרישיון, זה שלו. אם אני לא נותן לו, אני בבעיה. עליזה, דקה, זה חשוב. כשמציעים השופטים, כבר כמה שנים – הם כבר מיליארדי שקלים. אני אומר לך, הם מוציאים עשרות מיליוני שקלים מכספי הציבור על הדבר הזה. איך אמר מנדלבליט? אם אין תיק שוחד, אין בכלל שום תיק. אז היום השופטים – אומרים להם פעם שנייה. במקום שיעצרו ויגידו, אתם יודעים מה, נגמרה כל התביעה, יאללה, נגמרו כל עדי התביעה. זה מה שהשופטים חושבים. זה מה שבאמת קורה, זה גם מה שעם ישראל מבין – עצרו את הפיאסקו הזה. אבל אני טוען שצריך להעמיד אותם לדין ולתבוע אותם אישית על ההוצאות. אין דבר כזה שאין אחריות. אתם עשיתם נזק של עשרות מיליוני שקלים, אם לא מאות מיליוני שקלים למדינת ישראל. רק על הדבר הזה, על הסעיף הזה – אתם תשלמו חלק מזה, ייקחו לכם את הבתים, אתם תשלמו וגם תשבו בבית סוהר. זו לא הפקרות פה, זה לא כסף של אבא שלכם. ועכשיו הגדיל בית המשפט – ובזה אני מסיים, עליזה – לחייב את ראש הממשלה להיות חמישה ימים בשבוע. אדוני היושב-ראש, אני שואל אותך, חמישה ימים בשבוע מבוקר עד לילה, מתי עובדים על החומר? מתי כותבים את החומר? הרי אתה רוצה הגנה, בן אדם רוצה, חבר הכנסת מעוז, בא לבית המשפט – שלוש דקות, אני מסיים.

היו"ר יבגני סובה:

הוא מסיים. למה, אתה הבא?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בן אדם שמקבל תביעה מהעירייה על מרפסת, הוא צריך כמה זמן כדי להתארגן. ראש ממשלת ישראל מתבקש להיות חמישה ימים בשבוע. עורכי הדין שלו – תגידו, חברה, מתי הם יכינו את החומר? מתי יישנו? הרי שישי-שבת זה לא מספיק. גם יעבדו בשבת כנראה, בחגים. תגידו, אתם מכירים אירוע מהסוג הזה, שקרה במדינת ישראל? תגידו, אתם משוגעים? אתם שופטים אמיתיים? אמיתי? עם גלימה עלק? הרי גם אתם לא יכולים לבוא חמישה ימים, בגלל שכשיהיה לכם פה חופש, שם נסיעה, אתם תבטלו את הכול ותלכו, כמו שקרה לא מזמן. אני מניח שאתם, גם כשתכתבו את פסק הדין שלכם, לא תשבו חמישה ימים בשבוע ברצף, אלא יהיה לכם יום הולדת של הבן, הנכדה, נסיעות. לכן הרבה פעמים פסקי דין שלכם, לוקח ארבע שנים רק לכתוב אותם. אתם רוצים שבן אדם במשפט פלילי, שאתם מעמידים אותו, והוא צריך להגן על חירותו, ועוד ראש ממשלת ישראל – אתם מצפים שהוא יבוא חמישה בשבוע? למה לא גם בשישי-שבת? שבעה ימים בשבוע. אז תשאלו, מתי הוא יכול לנהל את המדינה בכלל? תגידו, הוא לא יכול לנהל את המדינה. אני חושב שזו חוצפה, אני חושב שזה דבר שהוא לא חוקי בכלל, אפילו לא מתקבל על הדעת. גם אם אלה למעלה רודפים אתכם ואומרים לכם – אני חושב שזה רדיפה לשמה, כמו שאתם רודפים את ראש הממשלה בתיקים האלה, מתחילת הדרך. לכן אני מציע לכם לחשוב עוד פעם על ההחלטה המטופשת שלכם. הרי אזרחים רואים את זה, חושבים, גם בבית, גם אלה שלא מתים על ראש הממשלה. הם מבינים שאתם עושים פה דבר שלא ייעשה. ולמה רק ראש הממשלה חמישה ימים? אולי כל אחד? תתחילו משפט עם בן אדם, תגידו לו: תבוא כל יום. כל יום עורכי הדין שלך. כל יום, כל יום יבואו. יכתבו, יענו, יכינו את העדים. כל יום, כל יום, כל יום. יהיו בבתי המשפט. אבל הם צריכים גם לכתוב כמה דברים לפני כן, לא? צריכים לעבור על החומר. תחשבו קצת, תחשבו. תחשבו איזה נזק אתם עושים, באמת, לעולם המשפט במדינת ישראל, מעבר לנזקים שעשיתם עד עכשיו. מתי קרה דבר כזה במדינת ישראל? מתי? תגידו לי פעם אחת; מקרה אחד שקרה. לכן אני מציע לכם לחשוב עוד פעם, לחזור בכם ולהיות הוגנים, ולתת גם לבן אדם את האפשרות להגן על עצמו באופן הוגן. הוא לא אויב האומה. אולי חלק מהשמאל חושב שהוא אויב שלו. להתייחס אליו לא כראש ממשלה אלא כאל אזרח במדינת ישראל; להתייחס אליו באופן טיפ-טיפה הגון. לא אומר לכם באמת באופן מלא, אבל קצת, קצת, קצת רחמים, קצת הגינות. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לשר אמסלם.

היו"ר יבגני סובה:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה אני מתכבד להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 27 והוראת שעה), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק משק הדלק (קווי תשתית), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה למזכיר.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור לדיון סיעתי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מאיר כהן, עד שלוש דקות, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי כנסת נכבדים, היום ישבתי בוועדת הכנסת. היי, שם, בצד ימין. היום ישבתי בוועדת הכנסת.

היו"ר יבגני סובה:

צד ימין, צד ימין, בבקשה, שקט שם.

מאיר כהן (יש עתיד):

ישבתי בוועדת הכנסת שדנה בחוק-יסוד: לימוד תורה. תאמינו לי, אני חושב שכל חברי הכנסת שישבו שם, ותופתעו, גם חלק מחברי הכנסת מהליכוד, הרגישו שהם נמצאים באיזה עולם דמיוני. באיזה עולם דמיוני לא ייאמן, שבו, בשעה שאנחנו קוברים את מתינו, בשעה שמגיעים אנשי הצבא לוועדת החוץ והביטחון, זועקים לשמיים ומבקשים שנאריך את תקופת הגיוס של בנינו ובנותינו; בשעה שמגיעים מפקדים ואומרים: חסרים לנו חיילים. בשעה הזאת, במסך מפוצל לגמרי, בעולם דמיוני אחר, יושבים בכנסת ישראל ודנים בחוק המוטרף הזה, שנקרא חוק-יסוד: לימוד תורה, שהוא יריקה – אני רוצה שכולכם תבינו את זה – יריקה בפרצופם של הלוחמים והלוחמות שלנו. הוא החוק הכי הכי מפלה. חוק מפלה שאומר לבנים ולבנות שלנו, שלכם, ולא משנה אם אתם ליכודניקים או יש עתיד, כל מי שמתגייס לצה"ל: אם אתה תקבל צו ולא תתגייס, ניקח אותך לכלא. אבל החוק אומר למי שלא מתגייס: אנחנו לא נעשה לך כלום. מי מחוקק את זה? כנסת ישראל. אני רוצה להזכיר לכל הדתיים שנמצאים כאן, לכל החרדים שחושבים שכנראה רק הם קוראים במקורות שלנו. פרשת דיני מלחמה, "כי תצא למלחמה על אויבך". כתוב: "כי תצא למלחמה על אויבך". יש חיוב, מצווה להילחם בשבעת עמי כנען. כנראה שהאויבים שלנו הם לא צאצאים של עמי כנען. "לא תעמד על דם רֵעֶךָ", כתוב בספר ויקרא. כשאתה רואה את רעך בסכנה, אל תעמוד על דמו, צא להילחם כתף אל כתף. הכול יוצאים, כתוב במסכת סוטה, "אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". ובספר במדבר יש מפקד, יש סיפור יפהפה על מפקד של לוחמים: "כל יוצא צבא בישראל", שקוראים להם לצאת להילחם. ורק היום בכנסת ישראל, 2026, יושבים חברי כנסת מהליכוד וממפלגות ימין, שומעים את זעקת הצבא ואת זעקת הבנים והבנות שלנו, שעושים כבר מילואים מאות ימים. שומעים את זעקתם ואוזנם אטומה. ובשביל לשמור על הכיסא שלהם הם מוכרים את דם הילדים שלנו. תודה, אדוני.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת כהן. חבר הכנסת חמד עמאר, עד שלוש דקות, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שישה נרצחים ביממה אחת. רכב עף בחולון עם פיצוץ – נרצח אחד; עוד רכב עף בפיצוץ ביפו – עוד נרצח; שני נרצחים בקלנסווה, נרצח ביפיע ועוד נרצח בטייבה. ואני שומע את השר הכושל הזה, בן גביר, שמדבר ומתגאה בעשייה שלו במשרד. אם יצליח להסביר לי מה הוא עושה במשרד ואילו הצלחות, ויצליח לשכנע אחד מעם ישראל, אולי אני אאמין למשהו שהוא אומר. אבל אני אומר לך, השר הכושל, מדברים עובדות, נתונים: יותר מ-1,000 נרצחים בתקופה שבה אתה שר. משילות אפס. פרוטקשן? הרי אני יושב בוועדה לביטחון לאומי, גם מנהלים דיון בוועדת הכלכלה בהובלת חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בנושא ביטוח לאותם אנשים שמפסיקים לבטח להם את העסק בגלל הפרוטקשן. מתברר שכולם משלמים פרוטקשן, ומי שלא משלם, יורים בו. זה לא קשור, לא רק ערבים. כולם משלמים פרוטקשן. אז בוא תגיד לי אילו הצעות יש לך. מה אתה עושה במשרד בכלל? עוד מעט ארבע שנים אתה במשרד. אני מדבר כבר יותר משלוש שנים וחצי על הקמת צוות מקצועי, מטה חירום לאומי: משטרה, שב"כ, פרקליטות, מס הכנסה. לכנס את כל הגופים, להילחם בתופעה, בהשתלטות של ארגוני הפשע על החיים של האזרחים במדינת ישראל. ואתמול אני רואה הודעה: החלטת ממשלה על הקמת מטה למלחמה בפרוטקשן. עכשיו נזכרתם? לא עבר מספיק זמן? לא היו מספיק נרצחים? לא היו מספיק עסקים שנשרפו? אנשים שנפצעו? להגיד לכם את האמת, אתה מתחיל לחפש לאיזה אסון הביאה אותנו ממשלת 7 באוקטובר, אתה לא מצליח לעכל בשום מצב לאיזה מצב רע הגיעה מדינת ישראל. הכול באשמתכם, אתם היושבים כאן ובראשכם, ראש ממשלת 7 באוקטובר.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה, עד שלוש דקות.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, מספר הנרצחים בחברה הערבית הגיע ל-143 נרצחים. והשר הכושל, השר לביטחון לאומי, מגיע ביום חמישי לרשות, ליישוב הבדואי בנגב, להאזין מה אומרים הנואמים בהפגנה, הפגנה של הערבים הבדואים בנגב, נגד מדיניות הריסת הבתים. שר שמתגאה בכנס השלטון המקומי: הרסתי 5,700 בתים בנגב. איזה שר. זה שר בממשלת ישראל, שמתגאה בהריסת בתים. ואני שואל אותו איפה הוא נמצא כשיש רצח, כשמספר הנרצחים עולה, כשהדם נשפך ברחובות היישובים הערביים. איפה הוא נמצא, השר הכושל, שר הטיקטוק, השר שטוען שהוא רוצה לעשות משילות בחברה הערבית? איפה השר כשיש רצח? במקום להסתובב עם השוטרים ולהסתכל איך הורסים בתים – הוא לא מגיע לזירות הרצח. הוא כבר לא מגיע לאף זירת רצח. והוא מתגאה בהריסת בתים. איפה ראש הממשלה, ראש הממשלה ביבי נתניהו, שמינה את השר הכושל? שר שאמון על הביטחון האישי של כל אזרח ואזרח במדינת ישראל. חוסר מעש בטיפול בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. אנחנו רואים שזה כבר מגיע ליישובים היהודיים. נרצחים בפיצוצים בתוך יפו, בתוך אשדוד, ביישובים היהודיים. והשר לא עושה שום דבר. הממשלה, על כל שריה. במקום לתת פתרונות לחברה הערבית, במקום לטפל בפשיעה ובאלימות, הוא רק מתגאה: כמה בתים הרסתי. הגיע הזמן שהממשלה הזאת תלך לעולמה. הגיע הזמן שהשר הזה, הכושל, גם יתפטר. אבל מה אנחנו אומרים? אנחנו הגענו לקצה הדרך, לסוף הדרך. אני מקווה שאנחנו נשכיל, בחברה הערבית, לצאת להצביע בהמונינו בבחירות הבאות כדי להחליף את הממשלה הכושלת הזאת. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, עד שלוש דקות, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה. כאשר יש מעשי רצח עוקבים, רכבים שמתפוצצים, המשטרה בדרך כלל אמורה להשקיע מאמץ, להראות שינוי בסדרי העדיפות, מדיניות חדשה. אבל, ראו זה פלא, שום דבר לא השתנה. רצח רודף רצח. הדם ממלא את הרחובות. ובמה עסקה המשטרה? עשרות אנשי משטרה ליוו אנאלפבית שרצה להתפרץ לבתי ספר באום אל-פחם, הפעם בלי מסור דיסק חשמלי או לא חשמלי, שלא ידע איך להפעיל אותו אז, כי הוא אנאלפבית בכל התחומים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כמעט חתך לאנשים את היד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כן, כמעט. והיא הגנה עליו תוך כדי מעשה פרובוקציה ברור, והפקירה את האזרחים. בזמן שהשוטרים, עשרות שוטרים, היו שם, נרצחו חמישה אזרחים אז. והיום נרצח עוד אזרח. במרכז, ביפו, בטייבה, בקלנסואה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ביפיע.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ביפיע, ביאפא, א-נאצרה. אגב, אני לא חושב שהשר הזה, אבו נפחא, חושב שהוא נכשל. כאשר יש רצח בחברה הערבית, מבחינתו זה לא כישלון. עכשיו, מה הפרודיה? ולדי, מה הפרודיה? שהאנאלפבית הזה, סוכות, אין לו תעודת בגרות. לא סיים 12 שנות לימוד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מעולם לא היה בתיאטרון.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא יודע מה זה תיאטרון. באום אל-פחם יש תיאטרון תוסס, תוסס. באום אל-פחם יש בית ספר, אלאהליה, שסוכות, אם הוא היה חושב בתור נער או תלמיד להתקבל אליו, הוא לא היה עובר את השער.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא רק כנער, גם כמבוגר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כי (אומר בערבית:), אין לו מינימום של ציונים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא רק כנער – גם כמבוגר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

עכשיו, כמבוגר, הוא תומך טרור.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - תומך טרור - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תומך טרור מובהק. הוא תומך בנערי הגבעות. הוא היה אחד מהם. הוא תמך בהצתות. חווארה היא דוגמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הבעיה בנערי גבעות? מה הבעיה בנערי הגבעות?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

והוא תומך בישיבת עלי. זאת ישיבה שצריך ללכת לבדוק מה זה עליונות יהודית, גזענות, וחינוך לאלימות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני - - - למעלה מ-12 נופלים מישיבת עלי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בישיבת עלי. לא באום אל-פחם.

טלי גוטליב (הליכוד):

12 נופלים מישיבת עלי - - -

היו"ר יבגני סובה:

טלי, טלי, תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אום אל-פחם הראתה לו שהוא אפס. למרות שהוא למד מתמטיקה, אבל באפס הוא מבין.

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למעלה מ-12 נופלים מישיבת עלי.

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת גוטליב, תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

טובים למות בקרב, ואתה, אדוני היו"ר, לא מעיר לו כשהוא מדבר ככה על בני ישיבת עלי, שמתו בקרב. זה מדהים. כולכם שותקים פה.

היו"ר יבגני סובה:

בבקשה, עד שלוש דקות.

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה לתאר יממה במדינת ישראל, את היממה האחרונה. השר שהתנגד לעסקת חטופים, סמוטריץ', אמר שבזכותו הוחזרו כל החטופים. אין מילים לגזלייטינג. הבדוקאי של השב"כ, שהשתמט משירות צבאי, שהקים סוכה בחווארה ערב 7 באוקטובר ופרץ לבסיסי צה"ל, החליט לעשות עוד פעם פרובוקציה בבית ספר, הפעם באום אל-פחם. לפחות את מסור הדיסק הוא השאיר בבגז'. שישה נרצחים, אזרחי המדינה הערבים נרצחו ביממה הזאת – שישה. מילה פה, משהו? מישהו דיבר? חיי האדם נהיו פה זולים, זולים מאוד. אף אחד פה לא דיבר. היום התחילו דיונים: חוק ביזוי התורה. כי מה יותר חשוב מהשתמטות ממוסדרת? מה יותר חשוב? אז הם דוהרים. הפרדה המגדרית באקדמיה? גם היא לקראת סיום. היום הם ניהלו מהבוקר דיונים אינטנסיביים. העיקר להפריד מגדרית באקדמיה. פיצול היועמ"שית? גם, ממשיכים בחקיקה. ריסוק התקשורת החופשית? גם, ממשיכים בחקיקה. יממה בישראל, מתקפה מכל כיוון בידי הממשלה הזאת. אתמול גם התבשרנו על מותו של דוד חזות, גיבור ישראל. גם את זה כבר שוכחים להזכיר כאן, את הגיבורים שלנו, שנשלחו למלחמה בלי שאף אחד כאן לוקח אחריות. ואז פינדרוס, בעודי בדיון על דיור ציבורי אני מקבלת הודעות שהוא דורש שיירו בי. אין מילים כבר. אתם התחלתם מערכת בחירות כשאתם מעודדים רצח פוליטי. לשם תלכו? אני מבינה שגם נתניהו כבר מבין שאין לו ממשלה. לא סתם פתאום הוא נזכר להיות מר אחדות, כן? הוא מבין שהסקרים של פילבר הם פיקציה. כדאי שהמצביעים שלו ישימו לב לזה. אבל עכשיו הם הולכים בכל הכוח, והם לא יבחלו בכלום. אז, פינדרוס, אני רוצה לומר לך – אתה לא מאיים רק עליי. אתה מאיים על מיליוני אזרחי המדינה הדמוקרטים, הליברלים, שנאבקים. ואתה לא מפחיד אותנו. ואנחנו מישירים מבט אליכם. ניאבק בכם. ננצח את הבחירות האלה, כי אין אופציה אחרת. אתם חבורה מסוכנת. אתם לא מפחידים אותנו. האיומים שלכם לא עובדים עלינו. אנחנו יודעים איזו מדינה מסוכנת אתם רוצים כאן – מדינת הלכה מושחתת, לאומנית ומשיחית. ואנחנו לא ניתן לכם. המחנה הדמוקרטי-ליברלי ינצח את הבחירות הבאות, ישראל תינצל, ישראל תנצח. ישראל תיבנה מחדש, כי אין אופציה אחרת. אנחנו נעיף אתכם, התקווה תנצח. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח?

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - חייל, דוד חזות, השם ייקום דמו, נפל בקרב.

היו"ר יבגני סובה:

כן, הוא היה גם קצין, לא רק חייל. קצין, מ"מ. תודה, טלי גוטליב.

נעמה לזימי (העבודה):

את צודקת.

היו"ר יבגני סובה:

סיימנו עם הדיון הסיעתי. אם כך, נעבור להצבעות. אין שר, נכון? אתה רוצה לסכם, השר ברקת? בסדר, לא, רק שאלתי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות. תחילה נצביע על הצעה של סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה. על פי בקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. אני מבקש מהמזכיר לקרוא בשמות חברי הכנסת. בבקשה, אדוני המזכיר. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יבגני סובה:

סיבוב שני, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יבגני סובה:

האם יש חברי כנסת שלא קראו בשמם וטרם הצביעו? בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יבגני סובה:

תמה ההצבעה. נא לספור קולות, בבקשה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 36 בעד, אפס מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנחנו עוברים להצבעה על הצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות העבודה, כחול לבן – המחנה הממלכתי וישראל ביתנו. אני מבין שההצבעה הזאת היא הצבעה אלקטרונית. אם כן, נא לשבת במקומותיכם, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעות סיעות העבודה, כחול לבן – המחנה הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות העבודה, כחול לבן – המחנה הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – 32, אפס מתנגדים, אני קובע שגם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנחנו נעבור להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעות סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה – 22 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – 22, אפס מתנגדים, אני קובע שגם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר יבגני סובה:

חברי כנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 50) (שידורי רדיו אנלוגי ללא הגבלה גאוגרפית), התשפ"ו–2026, של חברי כנסת אלי דלל, אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אלי דלל להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, לרשותך יהיו עד עשר דקות. בבקשה.

אלי דלל (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שלפנינו נועדה להתאים את שוק הרדיו בישראל למציאות של ימינו. מטרת החוק היא להגביר את הגיוון, את התחרות ואת חופש הבחירה של המאזינים. כיום תחנות הרדיו האזוריות מוגבלות לשידור באזור הזיכיון שלהן בלבד, למרות שבפועל כל אזרח בישראל יכול להאזין להן מכל מקום בארץ דרך האינטרנט והיישומונים. הגיע הזמן שגם החוק ישקף את המציאות. הצעת החוק תאפשר גם לתחנות פרטיות, ובהן תחנות המשדרות בשפה הערבית, תחנות לציבור החרדי, תחנות מגזריות נוספות כמו בשפה הרוסית, להגיע לקהל היעד שלהן בכל רחבי הארץ ללא מגבלה גיאוגרפית. זה חוק שמיטיב עם המאזינים ולטובת שוק תקשורת פתוח, תחרותי ומתקדם יותר. אני מאמין שככל שנאפשר ליותר קולות להישמע במסגרת החוק והרגולציה, כך נחזק את חופש הביטוי, את איכות השידורים ואת השירות לציבור כולו. בהזדמנות זו אני רוצה להגיד תודה מיוחד לחבר הכנסת דוד ביטן, ידידי, יו"ר ועדת הכלכלה, שתרם תרומה גדולה לקידום החוק. תודה רבה, דוד. אני קורא לכל חבריי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, אנחנו כעת נעבור לדיון אישי. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת אחמד טיבי. מי שרוצה להירשם, נא להירשם, בבקשה. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. יש לך חמש דקות, כי אתה מיוזמי החוק. לא הבנתי למה אצלך חמש דקות, אבל בסדר. דלל סיים יחסית מהר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני חשבתי שאלי ימשוך איזה עשר דקות או משהו. כבוד היושב-ראש, אני מקבל חמש דקות כי אני אחד היוזמים. החוק שלי שונה מלכתחילה, והוא מדבר על הרדיו האזורי בחברה הערבית. יש שתי תחנות רדיו, רדיו א-נאס וא-שמס. א-שמס וא-נאס לא מגיעות מבחינת כיסוי עד לנגב. לא כל האזורים מכוסים מבחינת שידור. הצעת החוק שלי אומרת – לאפשר תדרים של כל הארץ לשתי התחנות המקומיות שנמצאות בחברה הערבית. אני חושב שזה חשוב. אי-אפשר למשל להשאיר את הנגב בלי הכיסוי והשידור של שתי התחנות המקצועיות האלה. ולכן היינו בדיונים בוועדת הכלכלה. יש חוק דומה לגבי תחנות בחברה היהודית, לא זהה, של חבר כנסת אלי דלל, ושני החוקים מוזגו בוועדת הכלכלה, ולכן הוא קיבל חמש דקות ואני מקבל חמש דקות. תודה רבה לך, אדוני.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. הדובר הבא חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, הכנסת הזאת שוברת כל יום שיאים חדשים של ביזיון עצמי. אבל האמת היא, זה הולך יחד עם ראש הממשלה, ראש ממשלת החורבן, ראש ממשלת 7 באוקטובר, שיכול לדבר במוצאי שבת על האחדות – למרות שכשהוא מדבר הוא יודע שאנחנו יודעים, במיוחד אלה שיושבים פה, שעוד לא קם בישראל מסית כמוהו; ולמוחרת, אחרי שהוא מדבר על אחדות, להביא את החוקים אולי הכי מסיתים והכי מפלגים בחברה הישראלית. ולמה הוא עושה את כל זה? כן, יגידו: בשביל עוד שבוע. אבל אני אגיד לכם את האמת – מה זה מסביר, עוד שבוע? אני אדבר עכשיו על חוק אחד, קוראים לו לימוד תורה, חוק-יסוד. היום בוועדה רצה חבר כנסת מש"ס להגיד: יש לנו תורה אחת. אז הינה, אני עומד פה על הדוכן ואומר לכם: אין לנו תורה אחת. התורה של מי שמביא את חוק-יסוד: לימוד תורה, היא לא התורה שלי. בתורה שלי יש "לא תעמֹד על דם רעך"; בתורה שלי יש "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה"; בתורה שלי אין שחיתות; בתורה שלי מנהיגים ששולחים חיילים למלחמה לא גאים בילדיהם העריקים; בתורה שלי מוציאים חתן מחופתו. בוודאי שמפסיקים ללמוד. גם אם בתורה שלי, שלנו, לוקחים את המשנה או את הגמרא לתוך הטנק, הם נשארים שם גם כשהטנק עולה באש. זאת התורה שלי. וראש הממשלה יודע איפה אנחנו חיים, והוא עמל לתת פרסים לעריקים שהמציאו לנו פה תורה חדשה, לאלה שחוסמים הורים מלבוא למסיבות הסיום או לבקר חיילים שיצאו להפוגה מעזה ומלבנון. וראש הממשלה מתרפס בפניהם - - -

היו"ר יבגני סובה:

חברים, חברים, אני מבקש. שנייה. חבר הכנסת גינזבורג, מירב בן ארי, אופיר, אתם מדברים חזק וזה מפריע, אז קצת בשקט. תודה. משפט לסיכום, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני מסיים. אבל האמת היא שכבר אין לי טענות לראש הממשלה. למי כן יש לי טענות? לחברי הכנסת של הציונות הדתית, המפלגה הזאת שקוראים לה ציונות דתית, שבאמת על הראש שלהם מוכרים את כל היהדות של מדינת ישראל לטובת עריקים ומשתמטים. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה, עד שלוש דקות.

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה - - -

היו"ר יבגני סובה:

זה המקסימום שזה יורד?

עדי עזוז (יש עתיד):

זה המקסימום שזה יורד, כן.

היו"ר יבגני סובה:

בגלל זה אני תמיד מבקש לשמור על המיקרופונים, לא לקפל את זה בכוח.

עדי עזוז (יש עתיד):

לא, כי אני בלי עקבים. אני 1.54 מטר, ומסתפקת בזה.

היו"ר יבגני סובה:

הבנתי. חלילה לא רמזתי שום דבר, אני רק שאלתי אם זה המקסימום שאפשר להוריד את הדוכן. זה בסדר גמור. אני לא רואה שום בעיה ב-1.54 מטר.

עדי עזוז (יש עתיד):

גם אני חושבת שזה בסדר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל טוענת ומדברת כמו 1.90 מטר.

היו"ר יבגני סובה:

אני אומר, אני לא רואה שום בעיה ב-1.54 מטר. בבקשה.

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הגעתי לפה היום אחרי דיון ארוך מאוד בהסתייגויות, בוועדת החינוך, על הצעת חוק להפרדה מגדרית באקדמיה, ובכל יום בבית הזה נשברים שיאים חדשים. חבר הכנסת פינדרוס, שלא מעט פעמים גם מנהל את ההסתייגויות על הצעת חוק להפרדה מגדרית – כי על פניו זה של סון הר מלך, אבל בפועל מי שמנהלים אותה הם ש"ס ויהדות התורה – בוועדה היום הוא אמר על מי שחוסם כביש שצריך לירות לו ברגליים, ואז הוא הציע להתחיל מחברת הכנסת נעמה לזימי, שיושבת פה. עכשיו, באמת, אין מה להגיד. נעמה כבר דיברה – באמת, אין לי מה להגיד כשחבר הכנסת מציע לירות ברגליים לחברת הכנסת. אבל אני אגיד על מה כן: על הסיפור של המשתמטים. פינדרוס אומנם עשה צבא, וגם יוסי טייב, שניהלו את הדיון, אבל את הציבור שלהם הם מובילים לבורות ונבערות. באמת, אין לי טענות לא לש"ס ולא ליהדות התורה, אלה שתי מפלגות שאין לי הרבה דברים טובים להגיד עליהן – הם לא מקדמים נשים, לנשים אסור בכלל להיבחר במפלגה שלהם, הם מקדמים הפרדה מגדרית באקדמיה, הם קידמו את הפרדת סמכות בתי הדין הרבניים ועוד ועוד ועוד. בוא נגיד שזכויות נשים זה לא מה שמעניין את ש"ס ויהדות התורה. אבל ראש הממשלה נתניהו עסוק ממש בלמכור אותנו, הוא פשוט מוכר אותנו ואת הילדים שלנו למשתמטים. הוא מביא עסקת חבילה שהיא בזויה לחלוטין, חוק עוקף בג"ץ להשתמטות, מביא לוועדת החוץ והביטחון – לעשות איזושהי פרצה כדי לא לעצור את העריקים שלא מתגייסים לצה"ל, להביא חוק-יסוד: לימוד תורה, שהוא רוצה להשוות את המשתמטים לחיילי צה"ל, ואז הם גם יגידו: אבל רגע, בג"ץ יפסול את החוקים, אוי ואבוי, בג"ץ לא בסדר. תפסיקו להפר את החוק. תתגייסו לצבא. תפסיקו להביא חוקים שהם נגד, נגד דרכי היסוד שמדינת ישראל קמה עליהם. יש חוקי-יסוד, אתם פשוט מחוקקים על זה. וצריך להגיד: נתניהו יודע הכול. נתניהו יודע שחסרים לצבא 20,000 חיילים עכשיו, as we speak; נתניהו יודע על צווי 8 שמתפזרים בערמות – חברים טובים שלי מהבית כבר ב-500–600 ימי מילואים, עוזבים את בת הזוג בבית עם הילדים, יש כאלה שגם יש להם עסקים שלהם, שכבר קורסים בשלוש השנים האחרונות, חלקם כבר קרסו. והוא יודע את זה. אבל הוא לא יכול. הוא פשוט לא יכול. הוא לא יכול כי הוא כבול לקרעי, לתקשורת, והוא לא יכול כי הוא כבול לסמוטריץ' על המשתמטים. סמוטריץ' עצמו מעודד את ההשתמטות, והציבור שלו משרת לעילא ולעילא, צריך להגיד. זו הטרגדיה הכי גדולה של נתניהו. כי הוא ייזכר גם כראש ממשלת טבח 7 באוקטובר וגם כראש ממשלת לא יכול. יודע, אבל פשוט לא יכול. ביד אחת הוא נותן פתח למשתמטים וביד השנייה הוא מוציא צווי 8 לבני הזוג שלנו ולילדים שלנו ופשוט יורק לנו בפנים. הממשלה הזאת – אין בושה ממנה, לא קמה בושה ממנה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה, עד שלוש דקות. חברים, אתם עושים קצת רעש. מי שלא צריך לדבר באולם – תדברו, אפשר לשתות קפה, אפשר לשבת שם, בפרסה. בבקשה, עד שלוש דקות.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, 138 נרצחים בחברה הערבית. עוד לא חצי שנה, 138 נרצחים. בכל שנת 2022, השנה היחידה שלא הייתם בשלטון, היו 106 נרצחים. זאת תמונת המצב – שבן גביר מסתובב, עושה סרטון ביפו ואבו-עלי ביפו, אבל ב-28 ביוני, אתמול, מתפוצץ רכב ביפו; ובאותו יום, אתמול, מתפוצץ רכב בחולון. אדם נהרג בפיצוץ; ב-1 ביוני, צומת גורל, כביש 40, שני בני אדם נהרגו מפיצוץ של כלי רכב; 26 במאי, אור עקיבא, גבר נהרג בפיצוץ רכב; 26 במאי, חיסול בעפולה בפיצוץ רכב. וחברים, מה אתם עושים? מה אתם עושים? כלום ושום דבר. אתמול סמוטריץ' עשה סרטון, מהרכב, והוא אומר: מה שהממשלה לא עושה, בן גביר לא עושה, אני עושה: אני נותן 30 מיליון שקל, לתת גב לנפגעי פרוטקשן. תגידו לי, אתם עושים צחוק? לראות היום את בן גביר מוציא סרטון, מזכיר את שמותיהם של ארגוני פשיעה, דרך אגב, רק שלושה, ואומר: כמו שראיתי אתכם בכלא, ככה אני אמשיך לטפל – בזמן שאנשים פה מתים ומתפוצצים. זאת הממשלה הזאת? איפה התוכנית למאבק בפרוטקשן? ארבע שנים מחכים, לא שמתם תוכנית. דיברתם, תוכנית לא שמתם. אז היום, בלית ברירה, מאחר שאיתכם כבר אין מה לעשות, הצגתי את התוכנית למאבק בפרוטקשן שתהיה בממשלה הבאה. אם אתם רוצים אני יכול לתת לכם אותה, אולי תעשו משהו גם בתקופת הקמפיין, כי אפשר לעשות מחר בבוקר. סיפורי מעשיות: נכניס את השב"כ – לא צריך להכניס אותו, זה חלק מחוק השב"כ בחלק מהדברים. איפה אתם? איפה העבודה? ממשלה לא מתפקדת בכל מובן שהוא. אנשים מתים ולא אכפת לכם. אני עומד פה בכנסת על הדוכן ואני יודע שלא אכפת לכם, אבל מה שנשאר לי לעשות זה להגיד את העובדות. והעובדות הן שאתם מתנהלים כאילו אין לכם אלוהים. ואתם יודעים מה? באמת אין לכם אלוהים. אתם עושים מה שאתם רוצים, ואם כבר מצאתם את אלוהים – דחפתם אותו לחוק-יסוד: לימוד תורה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, עד שלוש דקות, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. חבריי חברי הכנסת, האמת שחשבתי על מה אני אדבר פה, במלחמת הריאליטי שהפכה להיות כנסת ישראל, בדיוק בימים אלה שכולם פה מתעסקים בגימיק החדש. ואני כל פעם שואל את עצמי: מה הבית הזה עושה עבור אזרחי מדינת ישראל? עכשיו, הדיון הוא שפיזור הכנסת יהיה ב-15 בחודש, אולי יום לפה, יום לשם. בגדול נשארו שבועיים, שלושה שבועות, עד שהקרקס הזה מתפרק, ומדינת ישראל תלך לבחירות. ואני רוצה לשאול אתכם: מישהו פה בקואליציה מרגיש שהוא עשה משהו טוב עבור אזרחי מדינת ישראל? אתם מרגישים שטיפלתם במילואימניקים, שעזרתם לזוגות הצעירים, שהקלתם ביוקר המחיה, שטיפלתם בביטחון האישי של אזרחי מדינת ישראל, משהו? מישהו במחלקת הדגים הקפואים יכול לעצור ולהגיד: כן, טיפלנו במשהו? אף אחד, ברור שאף אחד. וזה לוקח אותי לשיחה שהייתה לי לא מזמן ביחד עם ראש המפלגה שלי לפיד – קיימנו שיחה עם נשים שמובילות בגיל הרך. אופיר, החמיאו לך שם, אז תקשיב – בנושא הגיל הרך, והן אומרות את מה שכולנו מרגישים: הגיל הרך הולך ומידרדר, אין קשב לזה, הממשלה לא משקיעה בזה כלום, משרד החינוך ודאי לא משקיע בזה כלום, מחילים עליהם רגולציה וביורוקרטיה לא נגמרת, אבל אף אחד לא עוזר להם. ובסוף זה הילדים שלנו. אנחנו שולחים לשם את התינוקות של מדינת ישראל מגיל לידה עד גיל 3, ואף אחד לא מרים את זה. אף אחד לא חושב שבמדינת ישראל מספיק חשוב להשקיע בגיל הרך. אני שומע חברים שלי שירדו מהמדינה – באתי בדיוק השבוע עם חבר, ליאב, והוא אומר לי: תשמע, למה זה לא כמו פה, בארצות הברית, בניו יורק – איפה עליזה? הינה עליזה. עליזה, את שומעת? עליזה, תקשיבי לגיל הרך. אני בדיוק דיברתי עם ליאב על זה. הוא אומר לי: למה זה לא כמו פה בניו יורק, שעל כל עשרה ילדים יש שלושה אנשי צוות? זה מה שקורה בארצות הברית, ואני אומר: מה מפריע למדינת ישראל להשקיע בגיל הרך, כמו שמשקיעים בכל העולם? מה עוצר אותנו? ואני רוצה לומר לכם מה עוצר אותנו להשקיע לא רק בגיל הרך – מה עוצר אותנו להשקיע בכל מערכת החינוך על כל הרצף: רצון, רצון ויכולת ביצוע. כשאין רצון ואין דירקטיבה אמיתית של השר ושל הממשלה שאומרת – בזה אנחנו רוצים להתעסק – זה לא יקרה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

רון כץ (יש עתיד):

זה לא יקרה לעולם. לא פתחת לי זמן, אדוני, עכשיו אני שם לב.

היו"ר יבגני סובה:

טוב, אז טעות שלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא מדבר כבר חמש דקות.

רון כץ (יש עתיד):

אבל הוא לא שם לי זמן, מה אני אעשה, טלי? טעות טכנית, זה כמו פאול, אבל על הגיל הרך אני מדבר הפעם. אז אני רוצה לומר לכם משהו: כשלא מתעסקים בחינוך, וכשלא מתעסקים מהגיל הרך עד לכל הרצף, ככה זה נראה, ואז אנחנו מקבלים ילדים שמגיעים לכיתה א' עם 30 ילדים בכיתה וגננת חדשה – סליחה, מורה חדשה שנקלטה לבית הספר לפני שבוע, ואין הכנה לכיתה א', כי בית הספר לא הספיק להיערך, וזה הולך וממשיך ומידרדר – ואז אנחנו רואים בעיות פדגוגיות, ואז אנחנו רואים אלימות, וזה הכול מתחיל ונגמר באנשים שאכפת להם, בממשלה שבאה ואומרת: החינוך יהיה בראש. ופה אני רוצה לפנות דווקא לשלטון המקומי: ראשי הערים צריכים לקחת את האחריות על הדבר הזה, כי כרגע אין מי שיעשה את זה. ראשי הערים צריכים לקחת את השנה הבאה, ולהסתכל עליה עם אחריות לגבי כל מערכת החינוך בעיר. ראשי הערים יכולים להוסיף תקציבים, להוסיף כוח אדם, לקבל אחריות על מערכת החינוך בעיר שלהם. ואני אומר לכם, עיר שתשקיע במערכת החינוך, ומערכת החינוך תהיה טובה, תביא תושבים חזקים יותר וטובים יותר למקום שלה, וזה מה שראשי הערים צריכים לעשות. אנחנו צריכים לחפש אנשים שאכפת להם בכל משרד ומשרד. אז רגע לפני שמדינת ישראל תצא לבחירות, אנחנו צריכים להגיד לעצמנו איזה אנשים אנחנו רוצים שיהיה אכפת להם מאיתנו ומהילדים שלנו. ואני רוצה לומר לכם, חברים: הבחירות זה לא ריאליטי; הבחירות זה בסופו של דבר מי אתם רוצים שישבו סביב השולחן הזה ויקבלו החלטות על החיים של כולנו, מי בסופו של דבר יקום בבוקר וילך לעבוד בשביל שלילדים שלנו תהיה כיתה קטנה יותר עם מורות ומורים טובים יותר ותכנים טובים יותר, ולא יתעסק כל היום באיך לפטור משתמטים על חשבון הגב של המילואימניקים, כי בינתיים מה שהממשלה הזאת עושה – הדבר היחיד שהיא עושה זה לפרק את החברה הישראלית. היום עולה פה חוק שמשווה בין תנאים של משתמטים לתנאים של מילואימניקים, ואין אחד במחלקת הדגים הקפואים שיגיד: לא, אנחנו לא מוכנים לזה, אנחנו נדאג למילואימניקים. ובשביל מה עושים את זה? בשביל עוד יום או פחות יום על הכיסא. ועכשיו יש איום של ראש הממשלה – הוא ראה שאולי יהיה לו מרד בחוק המשתמטים, אז מה הוא אומר? אני רוצה שליטה מוחלטת ברשימה. עשרה מקומות מתוך עשרים הריאליים – אני רוצה להחליט אני, ואם לא תעשו את זה, אני אפתח מפלגה חדשה. ואללה, נתניהו יפתח מפלגה חדשה. וכל אלה פה, אם תשאל אותם אם הם בעד או נגד הפריימריז – כולם שותקים; אם הם בעד או נגד השריונים – כולם שותקים. הגיע הזמן שיהיה מבוגר אחד במחלקת הדגים הקפואים שיקום ויגיד: עד כאן. תפסיקו ותקבלו החלטות בעצמכם. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה, עד שלוש דקות.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מגפת הרציחות בכלל ובחברה הערבית בפרט היא לא מקרית – היא חלק ממדיניות, וזאת מדיניות אקטיבית. זאת לא מדיניות פסיבית של העלמת עין, למרות שהשר לביזיון לאומני, הכהניסט הגזען שכל חייו האמין ואמר שערבי טוב הוא ערבי מת, ועכשיו למרבה החרפה והזוועה מתרגם את מה שפעם היה גידוף בשוליים למדיניות מובילה – זו לא רק ההפקרה במובן הפסיבי, שלא נעשה די או לא נעשה כלום כדי לעצור את המגפה האיומה הזאת; זה אקטיבי, משום שבממשלה ובעיקר אותו שר יודעים מיהן משפחות הפשע; יודעים מה עומד על הפרק ומי על הכוונת בכל המובנים. יודעים, ודואגים שזה יצא לפועל, שהחיסולים, הרציחות, יצאו לפועל. הם רוצים את זה, כי הכהניזם משתלט. הכהניזם שמהדהד את המשטרים והאידיאולוגיות הגרועים ביותר והאפלים ביותר של המאה העשרים השתלט על ישראל, ולא רק שהשתלט על ישראל - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יבגני סובה:

תעצור שנייה. חברת הכנסת גוטליב, כל פעם שתפריעי אני אצטרך לתת לו זמן. יש לך שלוש דקות. תירשמי, תוכלי להגיב.

טלי גוטליב (הליכוד):

נתתי הערה.

היו"ר יבגני סובה:

את לא חייבת לשמוע. גם אני לא מסכים עם מה שהוא אומר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה יכול להעיר. אתה לא מעיר לו.

היו"ר יבגני סובה:

זכותו להגיד, שלוש דקות. תירשמי בבקשה לדיון אישי – תוכלי להגיד מה שאת רוצה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא צריכה דיון.

היו"ר יבגני סובה:

אני מבקש לא להפריע בשלוש הדקות של כסיף.

טלי גוטליב (הליכוד):

זו הייתה הערת ביניים לאיש הזה, שמוציא את דיבתנו, זה הכול.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

הממשלה הזאת, ממשלת הפשע והרשע, מעוניינת בשפיכות דמים כי היא מאמינה שזה משרת אותה, ובמקומות מסוימים זה אכן משרת אותה. הרי אין לממשלה הזאת מה להציע זולת דם, גזע וזוועות. אין לה מה להציע. יוקר מחיה משתולל – היא עושה משהו? להפך, היא משרתת את בעלי ההון; אלימות ופשיעה – היא עושה משהו? היא מעודדת את זה. טרור יהודי בשטחים הכבושים – היא רוצה לעצור את זה? להפך, היא מממנת את זה, מעודדת את זה. ומילה אחת אחרונה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אתה - - -

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כי הזמן לא מאפשר לי יותר.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך מפה, לך מפה כבר.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

פעם הליכוד הייתה מפלגה – נכון, מפלגה שמעולם לא הסכמתי איתה, בלשון המעטה. אין מפלגת הליכוד – יש כת, כת ביביסטית. מה שמאפיין כת בין השאר – ואחד מהדברים המרכזיים שמאפיינים כיתות זה הנאמנות העיוורת והאיוולת לאדם אחד. כך בדיוק נראית מפלגה שפעם הייתה מפלגה מפוארת, עם כל הביקורת שלי עליה - -

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

- - נראית היום כמו כת של סמרטוטים וצרחנים.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חבר הכנסת גינזבורג, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אתה חי פה, באמת? למה אתה נשאר בישראל - - -

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כדי ליהנות מזיו פנייך.

טלי גוטליב (הליכוד):

צריך לשלול את האזרחות שלך, אבל אף מדינה לא תרצה אותך.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

- - - כמוך - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אף מדינה לא תרצה אותך. אף מדינה לא תרצה אותך. אף אחד לא רוצה מי שחותר תחת המדינה שממנה הוא בא.

היו"ר יבגני סובה:

תודה, שלוש דקות.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

היו"ר יבגני סובה:

כסיף, מספיק. תודה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השבוע הקואליציה מנסה לחוקק את חוק-יסוד: לימוד תורה, שמבקש לפי הכתוב להכיר בלימוד התורה כערך עליון וליצור מאזני צדק ביחס לערכי היסוד האחרים במדינה. במהלך אחד הדיונים, שאותו ניהל חבר הכנסת אביחי בוארון, הוא נשאל על ידי אחת המשתתפות בדיון את השאלה המתבקשת: למה אתם לא יוזמים חוק-יסוד: שוויון בנטל? בוארון ענה לה בלי למצמץ: לא. זה עקרון יסוד, עקרון השוויון מעוגן בחוקי-יסוד. אז תן לי לבשר לך, חבר הכנסת בוארון: זה לא נכון. זה פשוט לא נכון. אנחנו רגילים שהקואליציה הזו משקרת כמו שהיא נושמת, אבל במקרה הזה השקר כל כך בוטה, והוא גם נורא קל לבדיקה. עקרון השוויון, חבריי חברי הכנסת, לא מעוגן בחקיקה בישראל, ולמעשה המילה שוויון לא מופיעה באף אחד מחוקי-היסוד של ישראל. הציבור בבית בטח שואל את עצמו איך במדינה דמוקרטית, ליברלית, מתקדמת, שמשתייכת למדינות המערב, המילה הכל-כך מובנת מאליה – שוויון – לא זוכה בכלל למעמד חוקתי. אז איך? כי אתם, חברי הקואליציה, לא מסכימים לתת לה מעמד כזה. החרדים מתנגדים לעגן את עקרון השוויון בחוקי-היסוד, כי אז הם יצטרכו להיפרד חס וחלילה מהפריבילגיות שלהם, ממעמד החינוך המיוחד, מקבלת הטבות ייחודיות, מפטור גורף מחובות, כולל כמובן שירות צבאי, שלא לדבר על כך שהם גם מנסים למנוע מאחרים לחיות על פי תפיסתם, כמו קהילת הלהט"ב, שאני משתייך אליה, קהילה של אזרחים ישראלים, פטריוטים, משרתים, שלא זוכים בכלל לעגן את האהבה שלהם ואת הזוגיות שלהם על פי חוק, לא זוכים בכלל ליכולת החוקית להקים משפחה בחסות החוק, גם לא לאמץ ילדים, ועוד הרבה מאוד זכויות אחרות שאנחנו לא מקבלים אותן, כי עקרון השוויון לא מעוגן ברמה החוקתית. כל מה שיש לנו זה הודות לבית המשפט העליון, אבל אז לרגע נזכרים שרגע – חבר הכנסת בוארון הוא בכלל לא חרדי, הוא מהליכוד – כן, כן, מהתנועה הלאומית, הליברלית, שפעם חגגה וקידשה זכויות פרט ואזרח, חוקקה את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, קידמה את השוויון. והיום – היום הליכוד הפכה להיות נושאת כליה של מפלגה גזענית מצד אחד ומפלגה חרדית מצד שני. חברי הכנסת, אם רוצים דמוקרטיה ושוויון בישראל, צריך להקים ממשלה שתרצה בכך. הממשלה הזאת פשוט לא רוצה מדינה דמוקרטית. היא לא מעוניינת בשוויון, והיא מציבה סדר עדיפות ברור – קודם לימוד תורה ורק אחריו שוויון, שירות בצה"ל ונשיאה בנטל. בקרוב אזרחי ישראל יגיעו לקלפי ויזכרו את כל מה שאתם מנסים לעשות כאן. בממשלה הבאה אנחנו נתקן את כל הנזקים שלכם. תודה רבה, אדוני.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה, עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

תודה לך, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, שמעתם על הילד בן השש שראה את אביו איאד ע'רב נאבק על חייו לאחר שרכבם התפוצץ ביפו אתמול? איאד היה בדרך לקחת את בנו לגן. אני שואל את חברי הקואליציה: אילו זה היה אחד הילדים שלכם, האם הייתם שותקים? לא. הייתם מקימים חדרי מצב, מזעיקים כוחות ומסוקים, ולא נחים עד לתפיסת הרוצחים. הילד, אינשאללה, יחלים, אבל מי יחזיר לו את אביו? מי יחזיר את 148 הנרצחים מתחילת השנה? שישה מהם על ידי המשטרה – ואת יתר הנרצחים בתקופת – כמה נרצחים בתקופת הממשלה? 900 – הממשלה והתקופה של שלטונכם הארור. הציבור הערבי לא שכח את האמירה שערבים הורגים ערבים, זה לא מעניין אותי. זהו השר של הטיקטוק, שר הכישלון, שר סרטוני הרילס והסטוריז באינסטגרם – אבל כישלון מוחלט בהצלת חיים. יד קשה נגד אסירים, יד קשה נגד בתים בנגב – וידיים משולבות מול ארגוני הפשיעה; זכויות האדם וכבוד האדם מתחילים בזכות לחיות. הממשלה הזאת מפקירה חיים, והיא לא מבינה מה זה חיים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אתם לא מסוגלים להגיד לחברה הערבית להתפרק מנשקה? שיביאו את הנשק ויפסיקו לרצוח. מה אתה אומר? אולי נגיד כאן לחברה הערבית: תביאו את הנשק?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אני אומר: כישלון מוחלט של הממשלה מאז תחילת כהונתה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תתפרקו מהנשק. מחזיקים נשק. אתה לא מסוגל, ואתה לא דואג לחברה הערבית.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא מסוגל, ואתה לא דואג לחברה הערבית.

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת גוטליב, תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לחברה הערבית לא דואג.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. תודה רבה. בבקשה, עד שלוש דקות.

טלי גוטליב (הליכוד):

ערביי ישראל יצביעו ליכוד.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

העם יעניש אתכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם לא דואגים לערבים.

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת גוטליב, תודה רבה. שלוש דקות, בבקשה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

עוד כמה חודשים, המקום הזה שמור לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם לא דואגים לערבים ולא נעליים.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

זה המקום, שמור לך.

קריאה:

איזה דואגים? איזה דואגים?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא דואגים לערבים.

היו"ר יבגני סובה:

סיימנו? אפשר להמשיך, חברת הכנסת גוטליב? תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היושבים המרובים בקהל ובטח צופי ערוץ הכנסת – היום בוועדה, ועדת הכנסת שעוסקת בחקיקת חוק-יסוד: לימוד התורה, שזה כמובן האכסניה המתאימה, נאמרו המילים האלה: החיים שלנו הפכו להיות מאוד קשים. אנחנו מוכים על כל צעד ושעל. אנחנו, החיים שלנו בזבל.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

המילואימניקים.

נאור שירי (יש עתיד):

את הציטוט הזה אמר חבר הכנסת גפני, מגיש הצעת החוק, שבא לתת תשובות לגבי מה שנקרא, מה תכלית החוק. "החיים שלנו בזבל". אני רוצה לומר לחבר הכנסת גפני: אני יודע שהתסכול העמוק שלך מהממשלה הנוראית ביותר בעיניי שהייתה מתולדות העם היהודי, בטח ההנהגה הנוראית ביותר, החסרת אחריות – זו הבעיה שלך, מה שנקרא. הבעיה העיקרית, שאני חושב שיש ניתוק מוחלט מחללית האם. "החיים בזבל" זה תיאור למשל ל-378 משפחות הנובה, שהילדים שלהם רק הלכו לרקוד וחזרו בארונות. זה – החיים שלהם בזבל. 1,200 המשפחות שבתוך עשר שעות נרצחו, נטבחו, לא היה צבא, לא מדינה, שום דבר, בטח לא ממשלה – הם, החיים שלהם בזבל; 255 משפחות החטופים והחטופים עצמם שנרצחו, וחלקם חזרו גם אחרי שנתיים – החיים שלהם היו בזבל; 1,000 ימי מילואים, כשמשקים שלמים קורסים, משפחות מתפרקות, אנשים מתאבדים – אלו, החיים שלהם בזבל; מאות הילדים היתומים מהמלחמה הזאת – מאות ילדים יתומים – הם, החיים שלהם בזבל; בתים שלמים הוחרבו. הורים שמלווים את הילדים שלהם בארונות – הם, החיים שלהם בזבל. לא אתה, החיים שלך בזבל. אייל אשל – החיים שלו בזבל; סיגל ומנשה מנצורי, ששכלו את שתי בנותיהן, רויה ונורל – הם, החיים שלהם בזבל; או הילה אביר עם אח שלה ורעות אדרי עם הבן שלה – החיים שלהן בזבל. החיים שלך לא בזבל. החיים שלך הם בישיבה, בציבור פריבילגי, שיושבים 30 שנה על השלטר ועל הברז, מקבלים מיליארדים על מיליארדים. ועכשיו גם שמענו כתבה מאמיר אטינגר על זה שעוד 40 מיליון שקלים הלכו בניגוד לחוק לרשתות החינוך הפרטיות שלך. זה לא חיים בזבל. אתה ציבור פריבילגי נוראי שמייצר לך אוטונומיות שלמות, כשאתה חושב שהמדינה שלך, כולנו עבדים שלכם, כולנו עובדים בשבילכם, כולנו מתים בשבילכם, כולנו מתגייסים בשבילכם, כדי שאתם תשבו במזגנים שלכם ולומדים תורה. תחי מדינת ישראל.

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. בבקשה, עד שלוש דקות.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר; ניר, ראיתי שאתה פה, ואני באמת רוצה לפנות אליך כשר הכלכלה. תראה, יוקר המחייה בארץ באמת חוגג וכולנו מרגישים את זה בכיסנו. זו בעיה של כולנו ביחד, בלי קשר לשמאל-ימין, לגבר-אישה. כולנו משלמים על זה. ויש עכשיו אירוע מז'ורי שמתרחש פה בכנסת: ביטול רפורמת הכשרות. בוא נשים דברים על השולחן, הכשרות עולה כסף, וזה בסדר. אין מה לעשות, זה חלק מהחיים שלנו, זה חלק מהתרבות שלנו, זה חלק מאיתנו. זה בסדר. אבל השאלה היא כמה כסף זה עולה? בכלכלה, בסוף הכול נמדד בתועלת לציבור. אז עכשיו כשש"ס דוחפת לביטול רפורמת הכשרות שבזמנו אני הובלתי; לא מסכימה לפתוח את שוק הבשר, כי היום ראש צוות שחיטה בחו"ל מרוויח יותר מ-300,000 שקל בחודש. ניר, 300,000 שקל בחודש. בודק פנים 120,000 שקל בחודש. בסוף על אותו קילו בשר, שמגיע מארגנטינה אחרי כל העלויות האלה, כולנו משלמים בסופר. אני כבר לא אגיד שספק אם זה כשר. זה אצלך לגמרי. אז רוצים לבטל רפורמה, אבל במקום זה מה רוצים? להכניס 4,500 משגיחי כשרות לתוך המשרות הציבוריות. לא מטפלים בסיפור של הבשר; לא מטפלים בחלב נוכרי; אבקת חלב נוכרי מותר, חלב נוכרי אסור, למה? אין תשובה. זה גם כן חלק מיוקר המחיה. לא מטפלים בסיפור של היבוא – מה שכשר בארצות הברית, גופי הכשרות הענקיים האלו שעובדים בכל העולם ובארצות הברית, ומכשירים שם את המוצרים ומוכרים את זה בכל סופר אמריקאי, בארץ אי-אפשר להביא. למה? אתה יודע למה? לא בגלל שזה לא כשר, בגלל שיש פה קרטלים, שזה לא טוב להם. בוא ננסה לא להתכנס לשיח הדמגוגי, שאני נגד הכשרות ואני נגד יהדות ואני ספק יהודייה ובכלל מי את לדבר על כשרות. כשרות עולה כסף. מוסכם. אנחנו קונים כולנו מוצרים – אגב, אני רוצה לאכול כשר – לא רוצה, אני הולכת לסופר אני קונה. גם אחמד קונה וגם אני קונה וגם אתה קונה. בלי שום קשר, אגב, פינדרוס וגפני לא יגעו במוצרים האלו. פינדרוס וגפני בחיים לא יגעו בבד"ץ בית יוסף; הם בחיים לא יגעו בכשרות של הרבנות הראשית; רק בגלאט כשר שלהם, על ידי הבודקים שלהם. כפי שאמרתי לך, גם לא בטוח שזה כשר. אבל ניחא נעזוב את זה. קורה פה אירוע, רוצים להכניס לתוך המערכת הציבורית4,500 משגיחי כשרות. זה יעלה המון כסף למשלם המיסים הישראלי וגם לעיריות. יוקר המחיה יחגוג. יבוא אין. בשר אין. חלב אין. בוא, קח את זה. אפילו אמיתי, בלי שום קשר לפוליטיקה. תיכנס לאירוע, תבדוק האם יש פה כדאיות כלכלית ומה ניתן לעשות. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. עד שלוש דקות, בבקשה, אדוני.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בימים האחרונים שואלים אותי הרבה מחבריי בוועדת התקשורת, למה אני לא מרבה להגיע לוועדת התקשורת ולהתייצב בהצבעות על ההסתייגויות שלנו. יש אכזבה מחבריי, כי לא תמיד אני יכול להגיע בגלל המצב של האוכלוסייה שלי בנגב. אבל העמדה שלנו היא עמדה איתנה, ואנחנו מצביעים בצורה תדירה, בצורה מתמדת עם המשמעת של האופוזיציה. הרבה גופי תקשורת מתקשרים ושואלים, ולפעמים יוצאים נגדי – אבל תתקשרו ותשאלו על האוכלוסייה הבדואית בנגב. רק אתמול הרסו שני בתים בביר הדאג' וכמה בתים מזרחית לתל שבע בשכונת אלמטלה. אדוני היושב-ראש, יבגני סובה, הדחפורים של רמ"י ושל יובל תורג'מן משאירים משפחות ללא קורת גג. ואני רוצה להגיד לכולם: מאות משפחות בדואיות בנגב היום ללא בתים – נשארו תחת כיפת השמיים ללא שום פתרון. הרשויות הפקירו אותם. הממשלה הפקירה אותם. ראש הממשלה משחרר את הרסן לשרים שלו להשתלח בחברה הערבית. להרוס בנגב. להפקיר את העניין של הפשיעה בחברה הערבית. להרוס במוסמוס, בכאבול ואבטין ללא שום פתרונות. ללא תכנון. ומה גם, שולח את האנשים שאמורים להוות דוגמה בוועדת החינוך. מרשה להם להגיע לאום אל-פחם ולטובא ולנסר את השערים של בתי הספר ולנסות להיכנס בכוח למערכת החינוך. איפה הממשלה? איפה הכנסת? שואלים אותי כל התקשורת, איפה התקשורת? תבקרו את יושב-ראש ועדת חינוך. תבקרו את הרשויות בנגב, שמאפשרות לדחפורים להרוס בלי פתרונות. תבקרו את המשרד שאחראי על הנגב, השר שיקלי, איפה הוא? למה הוא לא מתכנן? למה הוא לא מכיר בכפרים? למה הוא ממשיך להיענות לארגונים הקיצוניים ולהרוס בנגב? אז רבותיי, יש לנו סדר עדיפויות: יש את הפשיעה ויש את העניין של ההריסות בנגב. תפסיקו אותם ואחר כך אנחנו נתפנה לעניין התקשורת והדברים האחרים. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. חבר הכנסת ווליד טאהא. עד שלוש דקות בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב בראש, בעיצומה של יממה מדממת, שבה הוצאו להורג ברחובות היישובים הערבים שישה קורבנות, מצא לו זמן, יו"ר ועדת החינוך, לערוך קמפיין פרובוקציה בעיר אום אל-פחם. האיש שאין לו שום קשר לחינוך, לא מבין בחינוך, לא סיים 12 שנות לימוד, אין לו תעודת בגרות. נער הגבעות שהואשם בהצתת מסגד, משמש לרוב בושה כיו"ר הוועדה שאמורה לדאוג לכלל תלמידי המדינה כולם, יהודים, ערבים ואחרים. עצם העובדה שהגזען החשוך, הבור, האנטישמי הזה, משמש כיו"ר ועדת החינוך, הינה תעודת עניות למדינה. ועדות הכנסת צריכות לשרת את כלל אזרחי המדינה כולם. ועצם השתיקה הרועמת מצד ראשי הקואליציה ומצד שר החינוך ומצד ראש הממשלה, עצם השתיקה הרועמת על קמפיין הפרובוקציה של הגזען האנטישמי הזה, מסמלת הסכמה בשתיקה לקמפיין שלו, לקמפיין הפרובוקציה שלו, של הגזען האנטישמי הזה, שלרוב בושה אמרתי משמש כיו"ר ועדת החינוך בכנסת. רבותיי, אנחנו מתקרבים לבחירות, ויש כאלה שמתחילים להשתמש בפרובוקציה כנגד החברה הערבית כדי לקושש קולות. מישהו צריך להרים קול נגד המהלכים האלה, נגד הקמפיינים האלה, צריך להשאיר את מערכת החינוך מחוץ לרמה הנמוכה הזו. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

חידה: מי אמר את הדבר הבא? לא טלי גוטליב, אני כבר נותנת לכם ספוילר: יש למחוק את תיק השוחד; ממליצים למחוק את תיק השוחד. מי שאמרו את הדבר הזה היו אלה שלושת השופטים שיושבים במשפטו של ראש הממשלה. ובתור מי שמפרשנת את משפטו של ראש הממשלה כבר שנים וקוראת את הפרוטוקולים באופן צמוד, עמדתי כאן – דז'ה וו, דז'ה וו – פעם אחר פעם אחר פעם, והסברתי, הסברתי. השופטים כבר אמרו את דבריהם, כשהפרקליטות ביקשה לתקן את כתב האישום, לשנות את מועד פגישת ההנחיה. הבקשה נדחתה ונקבע שאין ראיות לעבירת השוחד. הם המליצו כבר אז למחוק את עבירת השוחד, אבל כשהפרקליטות עסוקה ברדיפה של ראש הממשלה, ברדיפה זדונית פוליטית, גם כשהיא שומעת את זה מהשופטים היא ממשיכה לנהל את התיק. מספרת לנו הפרקליטה תירוש: יש לי שפן בכובע, אנחנו נחקור אותו נגדית. בנגדית אנחנו נגלה את השקרים של ראש הממשלה. אממה? בדיני הראיות אתה צריך במסגרת פרשת התביעה להביא את הראיות שלך, לא לבנות על מה יגיד אדם. כי אם אדם שהוא נאשם, לדוגמה, לא עולה לדוכן העדים, בוחר לא להעיד, זה חיזוק ראייתי; אבל חיזוק יכול לחזק רק את היש ולא את האין, לא ארנב ולא שפן, כמו שאמרתי היום, השופטים אמרו למחוק את תיק השוחד. אני רוצה פה לומר את הדבר הבא: בכתב האישום מייחסים לראש הממשלה עבירת שוחד, איזו? הוא קיבל סיקור חיובי, ששונה להיענות חריגה לפרסום, תמורת טובות הנאה רגולטוריות. זה מבנה הדיסרטציה המשפטית ההזויה בכתב האישום. אז ניחא, ניחא שלא בדקו עשרות אלפי ווטסאפים בפלאפון של אילן ישועה – לא אחפור לכם, לא מעניין – מה נסגר בפרשת התביעה? לא היה סיקור חיובי, וגם לא הייתה הענות חריגה. טוב, לא נורא. מה עוד לא היה? לא הייתה טובת הנאה רגולטורית לטובת בזק. מה כן היה לטובת בזק? חקיקה לרעת בזק: תקנות השוק הסיטונאי שראש הממשלה אישר לגלעד ארדן להישאר בתפקיד שלו כדי לחוקק את תקנות השוק הסיטונאי לרעת בזק. מה עוד היה? קנסות כבדים לבזק. מה עוד היה? חוות דעת שהוסתרה בהגנה, שלא הייתה חלק מחומר הראיות, שנחשף על ידי עיתונאי, אלי ציפורי, במסגרת חוק חופש המידע. חוות דעתה של דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני ניגוד עניינים, קבעה והעבירה למבקר המדינה בזמן אמת דוח שקבע שבהינתן טענת ניגוד עניינים בין ראש הממשלה לבזק, ראש הממשלה החרה-החזיק אחרי הדרג המקצועי ולא דבק בו רבב. כל זה אחרי עשר שנים של רדיפה זדונית פוליטית. היום אומרים השופטים למחוק את תיק השוחד, ואני אומרת, באמת, כל הכבוד לשופטים שהם העזו לומר את זה. חכו חכו מה יעשו להם, וואי, וואי, וואי, מה עוד מחכה לשופטים האלה, אבל בעיקר, מה יעשו באופוזיציה, כשהם לא יכולים להשתמש בכתב אישום בעבירת שוחד עם 334 עדים. תנחומי לכולנו.

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

היום אנחנו אוהבים את השופטים ומאמינים בבית המשפט. במקרה נפלתם על היום - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לא, לא, ממש לא.

נאור שירי (יש עתיד):

כולם מצטטים את השופטים.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה, הם עושים לי טובה? אני לא נמצאת - - -

נאור שירי (יש עתיד):

היום את אוהבת את בית המשפט.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אז זה לא.

נאור שירי (יש עתיד):

מחר בית המשפט לא בסדר. מה שנקרא - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אמרתי - - -

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת גוטליב, אני לא רוצה להפוך את זה למסורת. בכל פעם לחכות לקיטור הזה שיוצא, מספיק.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר יבגני סובה:

שירי, מספיק, תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, רק ציינתי.

היו"ר יבגני סובה:

לא צריך "רק", לא צריך לציין.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר יבגני סובה:

אתה רוצה, תשתה קפה בחוץ יחד עם טלי ותציינו שם. בבקשה, שלוש דקות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהמשך לפרסום של אמיר אטינגר היום ב-ynet – שחבר הכנסת שירי גם דיבר עליו – אני זוכר היטב את החלטת הממשלה מ-1 ביולי 2025 להגדיל את תקצוב הגנים החרדים בעשרות מיליוני שקלים – 40 מיליון שקלים ליתר דיוק – על בסיס ותק ממוצע של 16 שנות ניסיון לגננות במקום 12 שנים. אני זוכר את הדיון שהיה בוועדת הכספים באוגוסט 2025, אז נדהמתי לגלות שאין רישום בבעלויות. לא 12 שנה, לא 16 שנה, הכול ידני, הכול ידני, אין רישום. אז למה הגדילו את התקציב? ככה, כי הם יכולים. העבירו החלטת ממשלה, העבירו את זה בוועדת הכספים. יכולים. ואז שאלתי את נציגי האוצר - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

ולדימיר, תסביר לי, התנתקתי רגע - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

40 מיליון שקלים, הגדלת התקצוב של הגנים החרדים. במקום 12 שנים ותק, 16 שנים ותק ממוצע. ואז שאלתי את נציגי משרד האוצר מה יקרה אם עד תחילת שנת הלימודים הם לא ישלימו את הדיווחים. מה אמרו לנו? נקזז את התקציב רטרואקטיבית. זה מה שאמרו נציגי האוצר לפרוטוקול בוועדת הכספים. בחודש מרץ, אתה זוכר? בדיוני התקציב, שאלתי את נציגת האוצר מה קורה עם הדיווחים. היא אמרה לי, 10%. שמונה-תשעה חודשים אחרי – 10%. כעת הם מבטלים את החלטת הממשלה על הקיזוז הרטרואקטיבי. כלומר, העסקנים החרדים לקחו 40 מיליון שקלים מתקציב המדינה, שיקרו לנו בפרצוף, שיקרו למערכת. 40 מיליון שקל מכספי המיסים של אזרחי מדינת ישראל על כלום, כי הם פשוט יכולים. העיקר החיים שלו בזבל, נכון? גנב 40 מיליון שקל.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה זבל זה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה לא ייאמן, שיקרו לחברי הכנסת.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה זהב, זה לא זבל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שיקרו לאזרחי מדינת ישראל. 40 מיליון שקל על דיווחים שקריים. לא הגישו בכלל דיווחים, הם ידעו את זה מראש. הם ידעו מראש שהם הולכים לרמות. אני אומר – אני כבר לא אומר את זה לקואליציה, אין עם מי לדבר – אני אומר לאזרחי מדינת ישראל, שחלקם יושבים פה: המצב שבו פוליטיקאים מפירים את החוק ובוזזים את הכסף שלכם, כספי המיסים שאתם משלמים, לוקחים את הכסף בניגוד לחוק, משקרים, בוזזים, גונבים, המצב הזה לא יכול להימשך. אנחנו, בחודשים הקרובים, ממש אחרי הבחירות, יחד איתכם, אנחנו נתקן את זה, תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, עד שלוש דקות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני באמת מסתכל על מליאת הכנסת הריקה, יש לומר, אבל אני מסתכל יותר מזה על הלו"ז של הכנסת בשבוע הזה. אנחנו נמצאים בשבוע שבו אנחנו, לצערי, עדיין סופרים את מתינו ואת פצועינו בלבנון, ואנחנו מסתכלים מה קורה ברצועת עזה ולבנון, ואז אנחנו רואים את חמאס חוזר לפעילות מלאה, מצטייד, מזדווד, מכין את עצמו ל-7 באוקטובר הבא – כך אומרים הדוברים שלו ברצועת עזה, האיראנים מנסים לשקם את טבעת האש ונתיבי השיט ממדינת ישראל לכיוון אילת עדיין חסום. אומר הרמטכ"ל לקבינט שהוא מרים עשרה דגלים אדומים לפני שהצבא קורס אל תוך עצמו ממחסור בחיילים. חשוב שתבינו מה המשמעות של מחסור בחיילים לחיי האדם של חיילי צה"ל. חיילים נשלחים לחזית, חיילים נשלחים למבצעים, חיילים נשלחים לפעילות מבצעית לפני שהם סיימו את ההכשרה שלהם, כפי שהיא הייתה בעבר. חיילים מוותרים על זמן של אימונים כדי ללכת ולעשות ביטחון שוטף, כי אין מספיק חיילים. ובזמן שאין מספיק חיילים, כנסת ישראל כולה מגויסת. למה כנסת ישראל מגויסת ופועלת מיום ראשון עד יום חמישי, כולל שעות הוועדות אחרי המליאה? כדי להעביר את קומבינת החוקים שתאפשר השתמטות. זה, מצד אחד, חוק-יסוד: לימוד תורה, מהצד האחר, חוק הפטור ממעצר לעריקים, שסוגרים ביחד את כל המעגל סביב חוק ההשתמטות, כדי להפוך את ההשתמטות מצה"ל לערך. הם הבינו שהם לא יכולים להעביר פה חוק השתמטות בצורה ישירה, אז הם אומרים: בואו נהפוך את ההשתמטות לערך, ואז נוכל להסביר שאנחנו פוטרים קבוצה מסוימת – את החבר'ה של גולדקנופ, של אריה דרעי, של גפני – להם יש דם יותר אדום מהדם של הילדים שלנו וגם שלך, אדוני היושב-ראש. אני לא מצליח להבין את חברי הכנסת בליכוד. פעם היא הייתה מפלגה לאומית ליברלית, ככה כתוב גם ברשם המפלגות. עד כמה אתם יכולים למכור את הילדים שלכם לאריה דרעי ולגולדקנופ? כדי להישאר עוד שבוע בשלטון? זה שווה את החיים של חיילי צה"ל? זה שווה את זה שאין לנו מספיק חיילים כדי להגן על מדינת ישראל? שיא השיאים הוא חילול השם וחילול כבוד התורה, שבאים ושמים את זה מול זה, כאילו שאם אתה בעד שירות צבאי אז אתה נגד התורה. הפוך, תורת ישראל וההגנה על עם ישראל הולכים יד ביד, כל גדולי ישראל היו לוחמים - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - חוץ מהחבורה המופקרת הזאת, של גפני, של גולדקנופ, של אריה דרעי, שכל מה שמעניין אותם, אבל כל מה שמעניין אותם הוא להשאיר את הציבור שלהם עני, חסר יכולת להשתלב בחברה, ולכן גם סוגרים אותו, ואפילו לא מאפשרים לו לשרת בצה"ל.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן.

נאור שירי (יש עתיד):

ואטורי, מה עם הפריימריז?

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה מפריע לי לעבוד, אחי.

מאיר כהן (יש עתיד):

אנחנו מפריעים לואטורי. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, את מה שאני הולך להגיד אני אומר בכאב גדול. אף אחד מאיתנו לא מחכך ידיים כשהמציאות שבה אנחנו נמצאים היא – ותסכימו איתי כולם – תחושת ההחמצה שהפכנו להיות למדינת חסות של ארצות הברית. זה הדבר איום ונורא והכי כואב, ולעיתים גם הכי משפיל. בזמן שארצות הברית ואיראן סוגרות ביניהן על הסוגיה הקיומית ביותר לביטחון שלנו, ממשלת ישראל, אנחנו, נשארים מחוץ לחדר. החלטות דרמטיות מתקבלות מעל הראש שלנו, ואנחנו רק ממתינים לקבל עדכונים, וכל אחד במדינה הזאת – לצערי, גם ראש הממשלה – מקבלים עדכונים, אנחנו לא סביב השולחן. כישלון ישיר, מהדהד וכואב. אנחנו לא מחככים ידיים בגלל שאנחנו באופוזיציה, אבל הדברים חייבים להיאמר. גודל הכישלון הוא כשאני הולך וקורא את ההצהרות של ראש הממשלה. אתה רואה מה בין ההצהרה הפומפוזית לבין המציאות. בבוקר היציאה למבצע שאגת הארי, ב-28 בפברואר, נתניהו נעמד מול המצלמות ואמר: "מטרת המבצע, לשים קץ לאיום ממשטר האייתולות באיראן". כלאם פאדי, הם עדיין שם, ומכתיבים, הם הפכו להיות המעצמה המקבילה לארצות הברית. אנחנו, ישראל וחיזבאללה, נמצאים שם למטה. אנחנו, ישראל. הוא הבטיח, ואני מצטט שוב: "אנחנו לא נשב בחיבוק ידיים, כשמרחף מעלינו צל השמדה". הוא נסחף ואמר: "גם היום" – הוא אמר את זה בפורים – "הפור נפל, וסופו של משטר הרשע ליפול גם הוא". לא מניה ולא מקצתיה, לא מניה ולא מקצתיה. זה גודל הכאב, ההצהרות, העמידה מול המסך והאמירות שזהו, סיימנו, גמרנו. והצבא עשה את הכול הכי טוב. אני רוצה שתדעו שביום שיהיה אפשר לדבר, צה"ל ויחידותיו עשו דברים שהם מעבר לדמיון, מעבר לדמיון – הישגים חסרי תקדים, לחימה חסרת תקדים, בניגוד לכישלון הגדול של 7 באוקטובר. אנחנו היינו שותפים ליציאה למלחמה, אבל, ביבי, הפסקנו להיות שותפים בקבלת ההחלטות. מזל שביום שישי רוביו הבין שצריך להאט את הקצב. זה לא אומר שטראמפ לא יתהפך עלינו, והוא כן יתהפך עלינו – עוד שנייה - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

- - וזה לא אומר שהמציאות הקשה טפחה על פנינו, אבל הכישלון מהדהד, ההחמצה גדולה, וצריכים לדבר על זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מי השר? ראיתי שהשר ברקת הוא השר התורן, אוקיי. איך הייתה הבר-מצווה? אוה, גב' קואליציוש. למה את תמיד מתחבאה או בטלפון כשאני עולה לדוכן? היא לא שומעת אותי. כל הפרסה שומעת אותי, גב' קואליציוש כל הזמן מתחבאה ממני. מה הלכת – רמי, מה היא ביקשה ממך להסתיר אותה? איזו פחדנית, הלכה. בכלל כתבתי משהו אחר, אבל אם היא כבר כאן – שימי עלייך משהו. כי היא מפחדת. היא הלכה לברק סרי וליהודה שלזינגר, לפודקאסט – תראה, תראה איך היא מפחדת שם. בואי, בואי, למה את מפחדת? הרי הלכת לפודקאסט ואמרת שלדברים שאמרתי במליאה – על זה שהיא אוהבת את מנסור עבאס – יש אופי של הטרדה מינית. תראו, אני ואת, לדעתי, הרבה שנים מתעסקות בנשים שנפגעות מינית. האם אם אני אגיד שאני אוהבת את נאור שירי, יש לזה אופי של הטרדה מינית?

נאור שירי (יש עתיד):

לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא.

שלי טל מירון (יש עתיד):

למה רק - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

תראי, צריך אישה שגם ליוותה נשים שנפגעו מעבירות מין. הינה, הינה, הינה והינה. סליחה, גברים, תסלחו לי, יש פה ארבע נשים שפועלות מלא למען נשים. כל אישה עם טיפה היגיון, שכשאני אומרת לה: שלי, יכול להיות שאת אוהבת את ניר ברקת – סתם, את לא, אבל, נגיד – האם היית רואה בזה הטרדה מינית?

שלי טל מירון (יש עתיד):

כנראה שלא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כנראה שלא. אפילו, עאידה, אם הייתי אומרת לך שאת אוהבת את נאור שירי? לא. הלכה גב' קואליציוש, שידועה באהבתה – היא אהבה את מנסור, והיא אהבה את טיבי, והיא חילקה לו סוכריות, והיא התחנפה אליו, כי זה היה חלק משגרת יומה - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מירב, טיבי או - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - הלכה לפודקאסט ואמרה לכל הצופים, ננסח את זה נכון: בנאום של מירב בן ארי יש הטרדה מינית. גברת, שמת שם את רמי שיכסה אותך – מי זה, רמי רוזן שם? יא אללה, יש לך גם גב גדול. הלכה, התחבאה שם, שמה עליה כסות ובגד ומטרייה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לסכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. נראה לי שאתה סבבה עם זה, אבל אני מסיימת. כל זה למה? היא הלכה לפודקאסט, דיברה עליי, אני באה ומנסה להשיב לה ולהגיד לה, שכשמישהו נותן אהבה לאדם אחר – אהבה אמיתית, שאינה תלויה בדבר, כמו שאמר ש"י עגנון, לא קשור להטרדה מינית, זה קשור לאהבה. היא ידעה לחלק אהבה ליאיר לפיד, לנפתלי בנט וגם למנסור וגם לטיבי. אז גב' קואליציוש, למרות שאת בורחת ממני, אני כאן, ולא הטרדתי אותך מינית. האמת שאת גם ממש לא הטעם שלי. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היי, למה את מפחדת? אני שולחת לך לבבות.

נאור שירי (יש עתיד):

קצת אהבה במליאה, מה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

קצת אהבה לא תזיק, ואטורי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תכף תעשו לי פה מצעד האהבה.

נאור שירי (יש עתיד):

מצעד הגאווה. יש שם אהבה, אבל זה גאווה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני החלטתי: מצעד האהבה. מה, אסור לנו? לסטרייטים אסור לעשות מצעד האהבה?

שלי טל מירון (יש עתיד):

לך על זה.

נאור שירי (יש עתיד):

אותך על משאית זה אירוע שאני אשמח לראות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מירב, אני אוהבת אותך. שלי, אני אוהבת אותך. נאור, אני אוהבת אותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקשיבי, מטי, אני אוהבת אותך.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אני לא מרגישה מוטרדת.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

עוז, אני אוהבת אותך. רם, אני אוהבת אותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אגב, ערבים-יהודים, דתיים-חילונים, כל מי שאני אוהבת. אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותו, ואני לא מטרידה. אני לא מטרידה מינית.

היו"ר ניסים ואטורי:

את אוהבת אותי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה לא?

היו"ר ניסים ואטורי:

אז אל תצעקי, טוב? תני לה רגע. בבקשה, שלוש דקות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כשאני מסתכלת על דור העתיד בישראל ועל הילדים שגדלים כאן, אני שואלת את עצמי: איזה עתיד אנחנו מבטיחים להם כמדינה דמוקרטית, יהודית, ליברלית? מסלול חיים ישראלי ראוי, ישר, פשוט, מובן מאליו? המסלול שבו כל ילד או ילדה נכנסים בגיל שלוש למערכת החינוך הממלכתית, בגיל שש צועדים לכיתה א', לומדים קרוא וכתוב, חשבון ומדעים, אזרחות ותנ"ך, רוכשים מיומנויות חיים, ארגז כלים ובעיקר רוכשים זהות ישראלית שמחדדת מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים; מסלול שבו בגיל 18 עם תעודת בגרות ובעיקר עם הגדרת זהות, הצעירים שלנו מתגייסים לצה"ל לשירות משמעותי, תורמים למדינה. בצבא נפגשים כולם, אזרחים מכל הזרמים והגוונים של החברה הישראלית, יודעים שלצד החובה השירות הוא בעיקר זכות; אחרי השירות ואחרי הטיול הגדול ממשיכים באופן טבעי: רוכשים מקצוע, רבים גם רוכשים השכלה אקדמית. האנשים האלה משתלבים בשוק העבודה, משרתים במילואים, נושאים בנטל ותורמים לכלכלה בישראל. אבל יש לומר את האמת: הממשלה הרעה הזאת ריסקה את החלום הישראלי הזה, שעליו גדלתי וחונכתי, כי לצערי, על ציבור שלם במדינת ישראל הדברים הללו לא חלים; קואליציית ההפקרה הזו, קואליציית הביזה הזו, יצרה כאן ביודעין מציאות מקבילה, מעוותת, עבור ציבור שלם, ציבור מבודד, ציבור מנותק. גדל כאן דור שבוי, שהמנהיגים שלו גוזרים עליו חיי עוני ובורות, חיים ללא כלים בסיסיים, ללא לימודי ליבה, ללא תעודת בגרות. מונעים מהם השכלה גבוהה, ללא מקצוע שיפרנס אותם ואת משפחתם בכבוד; גדל כאן דור שלא חושב שצריך להגן בגוף על המולדת, שלא מתרגש למראה הדגל, שלא שר את התקווה בלב פועם מהתרגשות, שלא עומד דום לזכר הנופלים הרבים; גדל כאן דור לא ציוני, שמאמין שבשם לימוד התורה מגיע לו פטור משכול. וממש לפני פיזור הכנסת הרעה הזו הטירוף כאן בשיאו: קואליציית ההפקרה ממשיכה ומעלה חוקים להכשרת ההשתמטות, לעידוד האבטלה, להכשרת מנגנון הג'ובים, לשוד הקופה הציבורית. הקואליציה הזו ונתניהו העומד בראשה מפירים שוב ושוב את הברית הבסיסית של המדינה לכל אזרחיה. אבל אל ייאוש, אזרחי ישראל, בקרוב בחירות, בקרוב נקים כאן ממשלת תיקון וריפוי, ונכרות הסכם חדש עם האזרחים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח. חברת הכנסת שלי טל מירון. אחרי שסיימת להרים את הדוכן אני אפעיל את השעון, בסדר?

שלי טל מירון (יש עתיד):

אתה מאוד מאוד אדיב.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אין על ואטורי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אין, איזה אדיבות.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות לרשותך. די, אל תהרסו לי את הבחירות.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אז מה שנקרא, לא נעים להגיד, "הפטרייה שלך חזרה" – אני הפטרייה של השר קרעי. לצערו הרב, אני לא מרפה. אבל אף אחד לא התייחס כמעט לחוק הזה, וחשוב לי רגע להגיד לאזרחי ישראל מה מסתתר מאחורי החוק הזה. זה חוק ששינה את פניו לחלוטין. במקור הוא היה בכלל בנוסח אחר לחלוטין. באמת, החוק הזה שונה מקצה לקצה. אממה, מה מסתתר מאחורי החוק הזה? בהמשך למהפכה הגדולה של קרעי וההשתלטות על התקשורת החופשית, מסתתר הון-שלטון-עיתון – במקרה הזה הון-שלטון-רדיו – בעלי הון מקורבים שמקבלים טובות הנאה. איפה השר קרעי אוהב מאוד מאוד להתראיין? בתחנות הרדיו החרדיות, שם הוא מתראיין די הרבה. תנחשו מי הבעלים של אחת מהתחנות האלה – מי אם לא הבעלים של ערוץ 14 – מירילשוילי. ומי מקבל טובות הנאה בחוק הרדיו? מירילשוילי. עכשיו, תחנות הרדיו האזוריות – בסוף מה קורה בחוק הזה? מתדרים אזוריים פותחים להן את התדרים לתדרים ארציים. אבל מה חשוב לי להזכיר? שהמשאב הזה הוא משאב ציבורי. הוא משאב ציבורי. הוא שווה מיליונים. הוא לא שייך לבעל הון כזה או אחר, ולמדינה יש יכולת להחליט מה היא עושה עם המשאב הציבורי הזה, וכדאי שהיא תעשה את זה בצורה ראויה, עם מכרזים וכו'. מה שקרה זה שעכשיו בנוסח החדש אנחנו משמרים את כוחם של מי שקרובים לצלחת, מי שמקורבים לשלטון, וכמו שאמרתי, הבעלים של אחת מתחנות הרדיו שקרעי מאוד חפץ ביקרן, מסדר להן את ההרחבה של התדרים לתדרים ארציים – שימו לב, עד שנת 2033. במקור היה צריך להיות עד 2030 – הרחיבו להם עד 2033. ואני רוצה גם להזכיר שכשהזכויות אמורות לפקוע, זה אמור להיפתח למכרזים חדשים. במקום זה – עוד שלוש שנים על חשבון הציבור, מה שנקרא, בלי שיהיו מכרזים בשנת 2030, אלא רק בשנת 2033. וזה לא משאב, לא של השר קרעי ולא של פוליטיקאים – זה משאב של הציבור. עכשיו, אני לא אתפלא אם החוק הזה הוא חלק מהדיל של חוק השידורים של קרעי, שבו הוא נותן טובות הנאה לחרדים. הרי שמענו על הדיל של חוק הכשרות תמורת חוק התקשורת. אני בטוחה שגם לחוק הזה יש חלק בעניין. ואתם יודעים מה הכי חרה לי? שלא יכולתי ללכת לדיונים על החוק הזה בוועדת הכלכלה, שאני חברה בה, כי נתקעתי בוועדת התקשורת, כרגיל. כשהשר קרעי דיבר, היועצת המשפטית למשרד התקשורת רצתה להתנגד למשהו ולהגיד את עמדתה, והוא סגר לה את הפה – אני משתמשת במילה עדינה – ואמר לה: את לא תגידי פה עמדה שמנוגדת לעמדת השר. ככה משתיקים את הייעוץ המשפטי – אתה יכול להמשיך לגחך ולחייך, אבל אתה יודע שאני צודקת ושאני עוקבת אחרי כל דבר שאתה עושה, השר קרעי. אני העלוקה בתוך הוורידים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אולי תלמדי משהו.

שלי טל מירון (יש עתיד):

ולכן החוק הזה הוא בחסות השר קרעי, שמנסה לעזור למקורבים שלו. הכול חלק מהמארג הכולל, ושלא תתבלבלו. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת רם בן ברק – מוותר. חבר הכנסת חמד עמר – אינו - - -

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

למה אינו?

היו"ר ניסים ואטורי:

הינו, בה'. הינו נוכח.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לא, אני צריך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הוא צריך, הוא נאבק בפשיעה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לא, על הפשיעה כבר דיברתי, אני אדבר על דברים אחרים.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר פנו אליי בעלי מתפרות דרוזים מבית ג'ן, ג'וליס, ירכא, חורפיש, ואמרו לי שהחוזה שלהם עם צה"ל לתפירת מדים מסתיים באוגוסט, וצה"ל לא מחדש להם את החתימה ולא מביא להם חוזים חדשים. פניתי ליושב-ראש ועדת הכספים וביקשתי ממנו שנקיים דיון בוועדת הכספים בנושא הזה, כי הנושא הוא תקציבי. זה מה שטוען צה"ל – שאין לו אפשרות להזמין בגלל בעיה תקציבית. את האמת, ייאמר לזכותו של חנוך, יושב-ראש ועדת הכספים, שהוא ישר קבע זמן לוועדה, וקיימנו את הוועדה היום. שוב, אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכספים על קיום הדיון. הגיעו נציגי צה"ל ונאמר לנו בצורה הכי ברורה: אין תקציב. כל התקציבים הוקפאו. אין מכרזים חדשים. אין הסכמים חדשים. באוגוסט נגמר המכרז. שאלתי אותם, אתם רוצים להזמין מדים מחו"ל לחיילי צה"ל? הרי אנחנו במלחמה עכשיו ומגייסים הרבה למילואים. חיילים בסדיר, מתגייסים חדשים – איך צה"ל ימשיך לתפקד בלי מדים של צה"ל? נאמר לי בצורה הכי ברורה על ידי נציג משרד הביטחון שלא יהיו הזמנות מחו"ל, וההזמנות יהיו רק מהארץ. אני לא מצליח לחבר בין שניהם, אין הזמנות ומדים יהיו רק מהארץ. לכן, ביקשנו שנציג משרד האוצר, אגף תקציבים, יהיה נוכח בישיבה. הם לא היו שם ולא הצלחנו לקבל תשובה, אם יסירו את ההקפאה למכרזים חדשים או לא יסירו את ההקפאה מכרזים חדשים. אני רוצה להגיד לכם, המתפרות ביישובים הבדואיים מעסיקות בין 600 ל-700 נשים לפחות, שעבדו יום ולילה במלחמה האחרונה. צה"ל היה זקוק למדים, גייס הרבה למילואים, אנשים עבדו 12 שעות במשמרת, המתפרות עבדו 24 שעות. יום אחד לא היה להם חופש, כי היו צריכים הרבה מדים. אבל עכשיו נגמרה המלחמה, ומשרד הביטחון רוצה להפעיל לחץ על משרד האוצר, להגיד, אנחנו מפטרים את הנשים במתפרות, תגיעו לסיכומים. אגף תקציבים עם משרד הביטחון, תעשו את ההזמנות ותנו ביטחון כלכלי לאותן הנשים. ודאות זה הדבר הכי חשוב בעסק, ובעל העסק כשאין לו ודאות אם יש לו מכרז או אין לו מכרז, או יש לו עבודה או אין לו עבודה, זה הדבר הכי גרוע. תתארו לעצמכם, אימא שיש לה משפחה, יש לה משכנתה והיא צריכה להחזיר, ואומרים לה שיש לה חוזה עד אוגוסט ויכול להיות שיפטרו אותה. אגף תקציבים – תתעורר.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אתם התחלתם להגיד לו מתי לסיים? הוא נתן לי כי הוא הבין שהנושא חשוב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בסדר, הנושא באמת חשוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

אנחנו שכנים מהצפון, מה נעשה. אם לא ייתנו לדרוזים, למי ייתנו? פעם היו נותנים לעזתים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה רוצה להפעיל לי שעון, או שלא צריך?

היו"ר ניסים ואטורי:

תתחיל לדבר, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כולנו שמענו את ההצהרה האחרונה של ראש ממשלת ישראל, שהוא רוצה ממשלת אחדות לאומית. הרוב המכריע של אזרחי ישראל ואני מתוכו, רוצים אחדות, מאמינים באחדות, מבינים את החשיבות שלה – אבל אחדות עם מי? אחדות סביב איזה ערכים? אין ואסור לייצר אחדות עם משתמטים שצועקים "נמות ולא נתגייס" בזמן מלחמה, בזמן שקוברים את טובי ילדינו יום-יום, בזמן שעם ישראל קובר את טובי ילדיו יום-יום. אין ואסור לייצר אחדות עם מי שתומך בשורפי נשים וילדים, עם חמושים שפורצים לבסיסים, חבר הכנסת ואטורי, עם מי שמאיימים על חיי קציני צבא, עם מי שחושפות שמות של לוחמי שב"כ ומסכנים אותם ואת הילדים שלהם; אין ואסור לייצר אחדות עם מי שעד לרגע זה בורחים מהאחריות הישירה שלהם לטבח 7 באוקטובר, עם מי שמונעים הקמה של ועדת חקירה ממלכתית שתמנע את אסון 7 באוקטובר הבא, את הטבח הבא. אין ואסור לייצר אחדות עם מי שמסית נגד להט"בים וטוען שאנחנו יותר מסוכנים ממחבלי חמאס וחיזבאללה, עם מי שקורא לירות ברגליים של מפגינים, ברגליים של חברות כנסת; אין ואסור לייצר אחדות עם גזענים, עם כהניסטים ועם הומופובים; אין ואסור לייצר אחדות עם גדול המפלגים, המשסעים, המסיתים והשקרנים בפוליטיקה הישראלית, עם אותו אדם שבזמן שהוא מדבר על אחדות לאומית רחבה מקדם חוקי השתמטות, השתלטות על התקשורת החופשית, חוק הכשרות, שיביא מאות ג'ובים לאריה דרעי והעסקנים שלו, שמקדם חוק טיוח פוליטי לטבח 7 באוקטובר, חוק לביטול היועמ"שית. לא להגיד את הדברים האלה בקול רם וברור, לא מגדיל את הסיכוי לאחדות, אלא הופך אותה לסיסמה חלולה. אני שב וחוזר: כולנו בעד אחדות, אבל אחדות עם מי וסביב איזה ערכים? אין ואסור לייצר אחדות עם כהניסטים, עם גזענים ועם הומופובים – לא יהיה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת יסמין פרידמן, שלוש דקות לרשותך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. אני צריכה הרבה זמן להוריד את הדוכן, כפי שאתה רואה, אני אעשה את זה זריז. יוראי ושלי, ראיתם אולי השבוע בתוכנית של חיים ומעיין בערוץ 12 את הדבר החדש שלהם? קונספט חדש, למי שלא יודע: מגיע פוליטיקאי ומתחבר לפוליגרף, וכשהוא מחובר לפוליגרף שואלים אותו שאלות ואז אומרים אם הוא דובר אמת או לא. האורח הראשון שלהם היה ולדימיר בליאק.

שלי טל מירון (יש עתיד):

כפרה עליו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זאת לא חוכמה, כי הבן אדם ישר פלס, באמת. אבל אני רוצה להציע לחיים ומעיין לאתגר את עצמם, ויש לי כמה רעיונות גם לאורחים וגם לשאלות. אז קודם כול הייתי מזמינה את גוטליב ושואלת אותה אם היא חושבת באמת שהיא פגעה או לא פגעה בביטחון ישראל; אני חושבת שהתשובה שלה והפוליגרף יהיו, מה שנקרא – אהה – עם כזה צפצוף. אחר כך בואו נזמין את קרעי. הייתי שואלת את קרעי ומחברת אותו לפוליגרף: האם אתה חושב שהחקיקה הזאת תפגע בתקשורת החופשית במדינת ישראל? יש לי תחושה שגם שם נשמע את אותו צפצוף. הייתי שואלת את לוין: האם נשיא העליון מינה את עצמו, או שהוועדה לבחירת שופטים עם רוב רגיל מינתה את שופט העליון? מה לעשות שהפסדתם פה בהצבעה בממשלה שלכם. הייתי מזמינה את אמסלם ושואלת אותו לגבי הרוטינה שלו על ה-53 מיליארד למגזר הערבי, לאחים המוסלמים, מאיפה הוא המציא את זה? כולם יודעים שזאת המצאה, ואולי הגיע הזמן שהפוליגרף יראה שזאת המצאה. אחר כך הייתי מזמינה את אלמוג ושואלת אותו: האם בג"ץ התערב בהוראות הפתיחה בירי על גבול עזה? הוא יגיד, כן. המכונה תגיד: אהה. אחר כך את עמית הלוי: האם חוק המתנות באמת היה תמים, או שנועד להכשיר 4-3 מיליון למשפחת רוה"מ? לא רק לרוה"מ – גם לילדיו ולאשתו. מזמינה את קלנר: האם ועדת החקירה העאלק ממלכתית שלך הייתה הרעיון שלך באמת, או שזה הגיע מלשכת רוה"מ? צבי סוכות: האם הג'ריקן עם הדלק היה בדרך לשרוף מסגד, כן או לא? צילום במליאה – האם הצילום שלכם במליאה בזמן הצבעה היה מתוך לחץ לפריימריז, הוראה, או מה קרה פה בדיוק? כולנו יודעים את התשובה. וסמוטריץ', שהכריז רק השבוע שכל החטופים חזרו בגללו – האם אתה מאמין אפילו בדברים שלך? יש לי תחושה שגם זה לא. ולקינוח הייתי מזמינה את ראש הממשלה ושואלת אותו: האם אתה אחראי לטבח של 7 באוקטובר? תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

עאידה תומא סלימאן, שלוש דקות, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אתמול כמעט חצי מהיום שלי ביליתי באום אל-פחם, ותאמינו לי, הייתי מלאת גאווה. הרגשתי עד כמה אנשי העיר הזו ומנהיגיה, אם זה ועד ההורים, אם זאת העירייה, ראש העיר ד"ר סמיר מחאמיד – עד כמה הם התנהלו באצילות אבל גם באחריות ובכבוד עצמי שמשקף איזו רמה של אנשים נמצאים בעיר הזו. העיר סגרה את דלתות בתי הספר בפני הגזען המטורלל, שהכתרתם אותו כיושב-ראש ועדת החינוך, ועדת החינוך שאחראית על כל החינוך במדינת ישראל; אדם שאין לו תעודת בגרות – אבל מעל הכול יש אנשים שלא התמזל מזלם ולא הצליחו לסיים תיכון – אבל הם חכמים, הם מבינים, לא כמו המטורלל הזה, הוא טיפש עד כדי כך שלא למד את הלקח מטובא-זנגרייה. הוא לא הבין שכאשר הוא מסית נגד עיר שלמה – עיר שקיבלה פרס השנה, פרס מוביל בחינוך, שנתן השר באותה קואליציה שהוא יושב בה. אבל מה אכפת לו? הוא לא מוכן אפילו להבין שכאשר בית ספר, עיר, מקבלת פרס אחרי פרס על החינוך ועל רמת החינוך שלה, אי-אפשר ללכלך עליה בצורה כזו. ואנחנו לא נשאיר את הילדים שלנו כדי שאיזשהו מופרע עם מסור חשמלי יפחיד אותם באותו יום. אומנם היה כדאי, היה כדאי אולי להשאיר את הילדים, ולהגיד להם: ילדים, תלמדו, ככה נראים פשיסטים; ילדים של אום אל-פחם, תלמדו, ככה נראה נוער בסיכון שהפך להיות נוער גבעות, שהפך להיות מטפס על עמודים בחווארה, שהפך להיות אדם שגרר את הצבא באותו ערב, לפני 7 באוקטובר, כדי שיגנו עליו, כי הוא רצה לבנות סוכה בחווארה; ככה בדיוק מתנהלים אנשים שלא מבינים כלום בחינוך והם פשיסטים. אבל אתם יודעים מה? שימשיכו ככה. אחלה קמפיין לבחירות אתם עושים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אחרי כל אירוע כזה האנשים שלנו כבר מבטיחים שינהרו לקלפיות ויעיפו אתכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת משה טור פז. רשימת הדוברים נעולה. מי שקראתי בשמו ולא מופיע לא יוכל לעלות.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החודש הזה קרוי אצלנו חודש תמוז, והיו שדרשו את האותיות ת' מ' ו' ז' לא לפי הסדר, אלא: "זמני תשובה ממשמשין ובאין". ככה מסתכל האדם בחודש תמוז וחושב על התשובה שהוא יהיה חייב בה. בעוד זמן לא רב כל אחד מאיתנו יעמוד למשפט. לא רק משפט הציבור, אלא גם משפט מול ריבונו של עולם. מה ישאלו אותנו במשפט הזה? לא ישאלו כמה לייקים קיבלנו; לא ישאלו כמה ראיונות עשינו; לא יבדקו כמה כותרות יצרנו במקום הזה. מה ישאלו אותנו? "נשאת ונתת באמונה". ואני שואל אתכם באמת, מה תענו אם ישאלו אתכם? כי אולי את הציבור חלק מאיתנו יכולים להטעות, חלק מהציבור, להסתיר מידע. אבל את ריבונו של עולם אי-אפשר להטעות. בעוד שבועיים וקצת הכנסת תתפזר, אנחנו ממש כמה ימים משם. ואני שואל אתכם באחת המליאות האחרונות של הכנסת הזו: האם אתם יכולים להגיד בלב שלם, בתמימות מוחלטת, שכל מה שעשיתם בכנסת היה לשם שמיים, פעלתם לקירוב לבבות, דאגתם לחינוך של ילדי הפריפריה, חיזקתם את מערכת הבריאות, הצלתם חיים? הרי כולנו שליחים כאן, כולנו נבחרי ציבור. אולי חלק שכחו למה הם הגיעו לפה? ואתם יודעים מה, אתה מסתכל על החוקים שהגיעו השבוע, אקורד הסיום של הקדנציה הזו – בשביל זה הגעתם לכאן? בשביל זה הכוח? בשביל זה ביקשתם, נשבעתם "מתחייב אני"? הרי מעוות לא יוכל לתקון. באמת אני שואל: חוק פטור ממעצר לבחורי ישיבות – בשביל זה הגעתם לכנסת? חוק-יסוד: חילול תורה, חוק-יסוד שכל כולו ביזוי והקטנת התורה – בשביל זה באתם לכנסת? חוק שמשניא את הכשרות על עוד כמה מאלה שלא שונאים אותה – בשביל זה יש כנסת? יש משהו שלא תעשו בשביל להשניא את עצמכם? אם נשארו שבועיים וחצי לתום הכנסת, אולי למשל, דוגמה, תנצלו אותם להקמת מרכז חירום להלומי קרב ולפצועי צה"ל, או אולי חוק נוסף ליתומי ואלמנות צה"ל? אין סיכוי, אה? תמוז, ראשי תיבות: זמני תשובה ממשמשין והולכין. אוי לאותה בושה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת עוז חיים.

עוז חיים (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, לפני שבועיים עמדתי בהתרגשות גדולה בטקס סיום י"ב של הבת שלי. על הבמה עמדו מאות בנות ובנים צעירים ומלאי רוח נעורים, נופפו להורים בקהל בעיניים בורקות. אבל הרגע שצרב לי את הלב היה דווקא מה שקרה רגע אחרי הטקס. הקשבתי להם. הם לא דיברו על מסיבות, הם לא דיברו על טיולים. אתה יודע על מה הם דיברו, אדוני היושב-ראש?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

על השירות הצבאי.

עוז חיים (יש עתיד):

הם דיברו על הגיבושים. אחד סיפר על הגיבוש לעוקץ, השני על הצוללות, השלישי על קורס טיס, ואחד מהם, שלא הצליח שום מיון, אמר: לא נורא, אני מתגייס לגולני. באמת, חבורה של ילדים שבמקום לחלום על טיול גדול בעולם חולמים על איך להגן על הבית. עוד רגע הם שמים על עצמם מדים ונשק ויוצאים להילחם עבורנו. איזה נוער, איזה ערכים. אני מודה שממש היו לי דמעות בעיניים. רציתי לחבק אותם אחד-אחד, אבל לא רציתי לעשות פדיחות לבת שלי. ואז אני רואה את הקואליציה מקדמת את חוק-יסוד: לימוד תורה. מגדירים אותו ממש כחוק שנועד ליצור מאזני צדק. מאזני צדק, לא פחות. אז אני שואל אתכם כאן היום, באיזה מאזני צדק בדיוק אתם מדברים? רק השבוע ביקרתי בשבעה של שני גיבורי ישראל, ליאב כבביה ויואב קליין, זכרם לברכה, שנפלו בלבנון. עמדתי שם, מול ההורים השבורים שלהם, ושמעתי מהם כמה הילדים שלהם היו גאים במדינה, כמה הם היו גאים במשימה שלהם וכמה הם היו מוכנים לתת את היקר מכול למען האנשים שחיים פה. האם אלה מאזני הצדק שלכם? אל מול אלה שנושאים בנטל הדמים אתם מבקשים להגן בחוק-יסוד: השתמטות מוחלטת. הילדים האלה, הגיבורים שלנו, הם לא שואלים על מאזני צדק כשהם נכנסים לשדה הקרב, הם פשוט מתייצבים. המינימום שאתם יכולים לעשות עבורם זה לא להפקיר את הערכים שבשמם הם נלחמים. תסתכלו להורים השכולים בעיניים, תסתכלו לבוגרים שמתגייסים השבוע לצה"ל – ותגידו להם ביושר, האם החוק הזה הוא צדק? האם יש בו ערבות הדדית? בעיניי, יש בו לא יותר מהפקרות אחת גדולה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת משה סעדה – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חבר הכנסת אושר שקלים.

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

אל תדאג.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת המדע והטכנולוגיה; והצעת חוק התקנים (תיקון מס' 21), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בבקשה, חבר הכנסת שקלים, שלוש דקות לרשותך.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. התבשרנו היום כי השופטים במשפט נתניהו ממליצים שוב, לאחר שלוש שנים, להוריד את סעיף השוחד בתיק 4000. אנחנו רואים כיצד המשפט ההזוי והבזוי הזה, שכלל לא היה אמור להתקיים – איך הוא קורע את המדינה, את החברה, ולצערי, אין אף אחד צדיק בסדום מהאופוזיציה הפופוליסטית שלנו, שיבוא וישמיע איזשהו קול של פיוס, של אחדות, שיבוא ויגיד מילה אחת: מספיק. הגיע הזמן לסיים את המשפט הזה. איך זה שאף אחד מכם לא מסוגל לומר את המובן מאליו? שאין אף אחד מכם עם יושרה פנימית, עם אחריות לאומית, שיבוא ויקרא לסיים את המשפט ההזוי הזה? ואני אתן לכם דוגמה. הרי היו היום ישיבות של סיעות האופוזיציה. הייתה הזדמנות לכל הטוענים לכתר להעביר מסר של חיבור, של יושר, של דאגה לעם ישראל. אבל במקום מנהיגים קיבלנו עסקנים נבובים, שלא מסוגלים להתעלות לגודל השעה, אלא פשוט משתמשים במשפט הזה ככלי ציני לניגוח פוליטי, כדי להצר את צעדיו של נתניהו. שום חזון, שום מנהיגות, פשוט ריקנות ופחד מהבייס הצעקני שלהם. אז, לכל אותם טוענים לכתר, אם זה איזנקוט, בנט הנוכל הפוליטי או לפיד ושותפיהם: אינכם ראויים להנהגה, ואתם מוכיחים זאת מדי יום. אבל מעל הכול בולטת שתיקתו הרועמת של גדול השתקנים – אדוני הנשיא, איפה אתה? איכה? איפה אתה, מר הרצוג? הלוא המשפט הזה קורע את העם, פוגע בביטחון המדינה. אדוני הנשיא, הרימו לך להנחתה, ואתה בשתיקתך פשוט מועל באמון הציבור. תפקידך, אדוני הנשיא, הוא לחבר, לאחד, ליצור קונסנזוס, לפתור מחלוקות. קיבלת הזדמנות ששווה הון כדי לפעול לטובת עם ישראל, אך במקום זאת אתה בוחר שוב לשתוק ולהשאיר את העם משוסע ומפולג. אדוני היושב-ראש, בעזרת השם, היה ואבחר לקדנציה נוספת, בכוונתי לקדם ובדחיפות את הצעת החוק שגיבשתי לביטול מוסד הנשיאות. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת.

אושר שקלים (הליכוד):

אתם כמו שני אלו מהחבובות. תעלו למעלה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יאללה, יאללה, תתקדם.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. שר מסכם? בבקשה, שר התקשורת, קרעי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

- - - אבל ניסית, יפה. תשדרג כבר - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת שקלים, קודם כול, אני מצטרף לכל מילה שאמרת כאן לגבי הרדיפה הפוליטית של כנופיית שלטון החוק. שמעתי באחד מאולפני התעמולה, אומרים שם בפנים חמוצות: תראו מה זה, ביבי הכניע את מערכת המשפט. זה שלטון החוק – כשבית המשפט אומר משהו שהוא לטובת ראש הממשלה נתניהו, אז ביבי הכניע את מערכת המשפט. אני רוצה לומר לכם, לכל אותה חבורה – שי ניצן, אביחי מנדלבליט, בהרב-מיארה: הפסוק במשלי אומר "יד ליד לא יִנָּקה רע". היד שתפסה בצוואר והיד שחתמה על הליכים פליליים והיד שפעלה כאן באכיפה בררנית והיד שהשתמשה בכוחה, בכוח המשרה שלה, לרעה – כולכם לא תימלטו מאימת הדין. אני רוצה לאחל מכאן לראש הממשלה שבעזרת השם יצא צח כשלג מכל האישומים המופרכים שטפלו עליו, ושתתקיים בו נבואת ישעיה, שאת חזונו ראש הממשלה נתניהו מגשים כאן בבניין הארץ: "כל כלי יוּצַר עלַיִך לא יצלח וכל לשון תקום אִתָך למשפט תרשיעי". ראש הממשלה, בעזרת השם, אתה תרשיע את כל הקמים עליך לרעה, והם, הם אלו שלא יימלטו מאימת הדין. אדוני היושב-ראש, דיברנו על התקשורת, שכאשר משהו קורה, המציאות לא מסתדרת להם, אז הם מתווכים מציאות מעוותת לציבור. אנחנו משתדלים לטפל באותו מעוז אנטי-דמוקרטי שמנסה כאן לשמר את המונופול שלו על התודעה. הוא, בעצם, אותו מעוז, מאתרג את מערכת המשפט הקלוקלת. יש כאן שני מעוזים, שכל אחד מהם שומר, מנסה לבצר את כוחו, להמשיך לאחוז בקרנות המזבח בלי לתת לציבור להשתקף במעוז שלו. ובלי התקשורת, בית המשפט, בג"ץ, לא היה יכול לעולם להחריב את הדמוקרטיה כמו שהוא מחריב אותה היום. כי הם מתווכים לציבור כל תיקון שאנחנו באים לעשות במערכת הקלוקלת הזו כאילו זה קץ הדמוקרטיה, כשאנחנו באים להשיב את המשילות, להשיב את הדמוקרטיה. ואותו הדבר מהצד השני: ראינו בוועדת התקשורת את כל כנופיית שלטון החוק מתגייסת, עם אלף ואחד פגמים – יורדים לשורשו של הליך; כוכביות; מוגש בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי לממשלה; רשות ההסדרה עם הייעוץ המשפטי, שהמציא שם דברים ברגע האחרון, וכל אותה חבורה ששומרת מכל משמר על המעוז בתקשורת, ששומר עליהם מהצד השני. אבל, בעזרת השם, הדבר הזה הולך להגיע לקראת סיום. אנחנו נברך על המוגמר, על רפורמת התקשורת, בקרוב מאוד, נפתח את השוק לתחרות, נאפשר לציבור להשתקף ולבוא לידי ביטוי בכל כלי התקשורת. אנחנו רואים את התקשורת, איך כלי תקשורת, גופים חדשים, צצים וקמים. ראינו את ערוץ 15 וערוץ 16, שאתמול הייתי בהשקה שלו, ועוד מגוון רחב של ערוצים, כמובן ערוץ 14, שנתן כאן קונטרה לאותו מונופול של השמאל על התודעה. זה בסוגיה של הרפורמה בשוק השידורים בטלוויזיה. מה שיש לנו כאן לפנינו זה הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, שידורי רדיו אנלוגי ללא הגבלה גיאוגרפית. שתבינו, על מה מדובר כאן? זה בעצם פרק ב' של רפורמת השידורים, ובעזרת השם, את שני הפרקים ביחד אנחנו נביא כאן בשבועיים הקרובים – להשלים את רפורמת התקשורת במלואה. היום במדינת ישראל אין אפילו ערוץ פרטי אחד שמותר לו לשדר בכל רחבי הארץ. רק המדינה, הערוצים הציבוריים, רשת ב' וגלי צה"ל – שהיא בכלל תחנה לא חוקית – רק להם מותר לשדר בכל הארץ, והם תמיד תופסים צד מסוים מאוד ומשקפים לציבור מציאות מעוותת. לא הייתה לי בעיה אם זה היה ערוץ פרטי שעושה מה שבא לו, וגם הייתה פחות בעיה אם הייתה אפשרות לערוצים פרטיים לשדר גם כן, לתת קונטרה, לתת תחרות לאותם גופים ציבוריים ששולטים במונופול על התודעה ברדיו בכל רחבי הארץ. אבל מה, המחוקק בתקופת הביניים, בקום המדינה, בשנים הראשונות, החליט שכל אחד מקבל את החלק שלו בעוגה: אתה תשדר רק בדרום, אתה – רק בצפון, אתה – רק בפוליגון הזה ואתה – רק בפוליגון ההוא. למה? כי המדינה התרגלה לשלוט בשיח. הפקידים והיועמ"שים הם אלו שישלטו בתודעה והם אלו שיחליטו אילו קולות יישמעו ולאיזה ערוצים אנחנו יכולים להקשיב. אז כאן, בחוק הזה, בעזרת השם, אנחנו מתכוונים לשים סוף לדבר הזה, ולאפשר לערוצים פרטיים לשדר בכל רחבי הארץ. החוק שמובא בפניכם כרגע לקריאה ראשונה הוא עדיין לא בנוסחו המלא, הוא עדיין לא מושלם. יש עדיין תיקונים שדיברנו עליהם בדיונים בוועדת הכלכלה בראשות חבר הכנסת ביטן, תיקונים שנרצה להכניס בחוק לקראת הקריאה שנייה והשלישית. אני אגע, ברשותכם, בדברים העיקריים. קודם כול, יש כאן באמת בשורה. יש כאן חוק שכבר מדבר, אתם רואים בכותרת של החוק שהביא חבר הכנסת אלי דלל – יישר כוח, חבר הכנסת דלל, על החוק החשוב הזה. חוק, מה שנקרא, "צבת בצבת עשויה", התחדדנו בו ודיברנו והתייעצנו לגביו – אנחנו רוצים לפתוח כאן באמת את השוק, תוך כדי שאנחנו משמרים את מה שנעשה בשוק כבר עשרות שנים. לא להרוס את הישן. לא תמיד המושג, הפסוק: "וישן מפני חדש תוציאו" זה דבר שצריך להשתמש בו באופן גורף. כן, אנחנו רוצים לשמר את הישן יחד עם הכנסה של חדש. והחדש הזה הוא לאו דווקא ערוצים חדשים לגמרי, אלא גם חדש באזורים מסוימים ברחבי הארץ. מה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חד"ש ותע"ל? או רק חד"ש?

שר התקשורת שלמה קרעי:

חדש יהודי, לא חד"ש שלכם. ואנחנו רוצים להכניס כאן גם קולות חדשים שיישמעו, וגם הקולות הקיימים, לאפשר להם לשדר בכל רחבי הארץ. אז כרגע מה שיש בחוק בפניכם זה שמאריכים את הזיכיונות הקיימים לערוצי הרדיו הקיימים לכמה שנים. במקביל תיעשה עבודה על ידי משרד התקשורת – עבודה הנדסית, טכנולוגית, כלכלית, כל מה שצריך – כדי להוציא מכרז לתדרים הפנויים הקיימים, לערוצי רדיו חדשים, ללא מגבלה גיאוגרפית. מה חסר כאן בחוק הזה? מה חסר בנוסח שעומד בפניכם? חסר בעיניי דבר מאוד מאוד חשוב – לקבע כבר מעכשיו את השמירה על הקיים; כי הרי אנחנו לא פעם ראשונה נמצאים בפני הארכת זיכיונות, עשו כבר שלוש וארבע פעמים הארכת זיכיונות, ותמיד כשמסתיימת תקופת הזיכיון, מגיעים לכנסת ואף אחד לא רוצה להרוס את הכול, ומאריכים שוב את הזיכיונות. מה שחסר בחוק כדי שהוא יהיה באמת שלם, כדי שגם יביא אותנו לעידן החדש – אגב, העידן החדש זה לא ה-FM, העידן החדש זה הרדיו, זה יישומון עידן פלוס שאנחנו מקימים בחוק השידורים, שיהיה גם בכל רכב, כשאנחנו עכשיו עם תשתיות סיבים אופטיים בכל הארץ ותשתיות סלולר מתקדמות, דור 5, אנחנו משקיעים הרבה משאבים כדי לפתח את נושא האינטרנט המרחבי בכל רחבי הארץ – אז גם ערוצים חדשים ללא מגבלת משאבים יוכלו לשדר בדיגיטל, ויהיה אפשר לקלוט אותם מכל מקום. אבל עד שזה יגיע – זה לוקח כמה שנים טובות – אנחנו רוצים לשמר את הקיים בערוצים שהשקיעו הרבה שנים כדי לדאוג גם לפריפריה, גם למגזרי, לערוצים החרדיים, לערוצים הערביים, לערוצים בשפות זרות אחרות, וגם לאפשר למגוון חדש להיכנס גם ברדיו האנלוגי ב-FM. ולכן, מה שאני אבקש להכניס בדיונים לקראת קריאה שנייה ושלישית זה שמצד אחד, כמובן, יוצאים למכרזים ארציים, ומצד שני, שבעלי זיכיונות קיימים יוכלו להמיר את הזיכיון שלהם ברישיון ארצי. ברגע שאנחנו נאפשר לבעלי זיכיונות קיימים להמיר את הזיכיון שלהם ברישיון ארצי, למעשה לא יהיה יותר את מאזן האימה הזה שכל פעם צריכים להגיע לכנסת ולדרוש מחברי הכנסת, מכנסת ישראל, להאריך את הזיכיונות, כי אחרת לא יהיו כאן תחנות רדיו. לא – גם התחנות הקיימות יוכלו להמיר את הזיכיון ברישיון ללא צורך במכרז, אלא לעמוד כמובן בתנאים שייקבעו, תנאים כלכליים וכו', וגם במקביל להוציא מכרזים לתדרים קיימים – ויש לנו תדרים קיימים. כשנכנסתי לתפקידי כשר התקשורת, שאלתי למה – אדוני היושב-ראש, קשה מאוד עם הרעש.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש מחברי הכנסת לשמור על שקט.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כשנכנסתי לתפקידי כשר התקשורת, שאלתי איך זה יכול להיות שמתוך המצאי של 80 תדרי FM 40 נמצאים אצל התחנות הציבוריות – 40 אצל התאגיד וגלי צה"ל הלא-חוקית, ו-40 אצל 17 תחנות פרטיות. אמרו לי – כי תחנה ארצית חייבת ארבעה תדרים כדי לשדר בכל הארץ. אמרתי להם, קודם כול, אני חושב – אני מתפקידי הקודם כמרצה באוניברסיטה, הדוקטורט שלי הוא בנושאים של אלגוריתמים מתמטיים לבעיות קשות – אני יודע שמפה אפשר לכסות, זה לא בעיה קשה, אפשר לכסות אותה בשלושה צבעים; כל מפה שתביאו, לא משנה איך תייצרו ותבנו את המדינות על המפה, בשלושה צבעים אפשר לכסות את כל המפה, כמובן, עם גבולות בין המדינות. זאת אומרת אם יש לנו בעיה שאי-אפשר לשים שתי אנטנות שישדרו עם אותו תדר, חייב שיהיו תדרים שמתחלפים - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, רגע. אני מבקש לשמור על שקט, חברי הכנסת. סדרנים, אני מבקש לפרק את החגיגה. תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כמו שבמפה שאפשר לכסות אותה בשלושה צבעים – אני משליך, ממיר את הבעיה הזו לבעיה של תדרים שאנחנו נאלצים שלא ייגעו אחד בשני. זה לא בדיוק, יש פערים מסוימים קטנים שכנראה יהיו, אבל שלושה תדרים מספיקים, לדעתי. עשו בדיקה במשרד – ויתרה מכך, אמרתי להם, אם אתם אומרים שצריך ארבעה תדרים, למה גלי צה"ל מסתפקת בשלושה תדרים? לגלי צה"ל יש שלושה, לגלגל"צ יש חמישה. איך גלי צה"ל משדרת בכל רחבי הארץ – היום באופן לא חוקי – אבל איך היא משדרת בכל הארץ עם שלושה תדרים, וכל יתר התחנות של התאגיד וגלגל"צ לא יכולות לשדר עם שלושה? לא מבין את זה. עשו בדיקה טכנולוגית במשרד, חזרו ואמרו לי, אתה צודק, ארבעה תדרים – היו לארג'ים, היו נדיבים מאוד. בקום המדינה, כשקמו התחנות הציבוריות, לא היו כל כך תחנות פרטיות, לכל תחנה ציבורית נתנו ארבעה תדרים. זאת אומרת שכבר עכשיו יש לנו מצאי של עשרה תדרים פנויים מהתחנות של התאגיד וגלי צה"ל, ואת עשרת התדרים האלו אנחנו רוצים להוציא למכרז ללא הגבלה גיאוגרפית. אבל אנחנו לא רוצים להוציא את המכרז הזה כשהתחנות הקיימות האזוריות נשארות בצד; אנחנו רוצים מצד אחד לשמר את כל הטוב הזה שדאגו לו ב-30-20 השנים האחרונות, ומצד שני, באותו זמן, כשמוציאים את המכרז, גם התחנות האזוריות יוכלו להמיר את הזיכיון שלהם ברישיון ארצי ללא הגבלה גיאוגרפית. זה נהנה וזה לא חסר. גם את הישן אנחנו רוצים לשמר, וגם את החדש אנחנו רוצים להכניס' ולהרחיב את המגוון הקיים. אז הנושא הזה בעיניי הוא נושא מאוד מאוד חשוב. ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בחוק הזה בהסכמה עם שר התקשורת. ההסכמה שלי לחוק הזה – ואמרתי את זה גם בוועדה – מותנית בכך שלקראת הקריאה השנייה והשלישית אנחנו נכניס רפורמה אמיתית, ולא רק נאמר, בוא נאריך, ועוד כמה שנים נראה מה יהיה. צריך להאריך, וצריך במקביל לשמור על התחנות הקיימות ולאפשר להוציא מכרזים חדשים, כדי שנגשים את חזון ישעיה: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כַּמים לים מכסים" – כמה שיותר דעות, כמה שיותר מגוון, כולם יוכלו לשמוע. למעשה, זאת ההערה העיקרית שיש לי כאן לחוק, ואמרתי אותה בדיונים בוועדה לקראת קריאה ראשונה. בעזרת השם בהסכמות ובהידברות עם יושב-ראש ועדת הכלכלה ועם חברי הוועדה אני מקווה שנוכל לברך על המוגמר ולהביא גם את החוק הזה לקריאה שנייה ושלישית בשבועיים וחצי שנותרו לכנסת הנוכחית. בנוסף לכל הערכים שדיברתי עליהם, של חופש ביטוי, של מגוון דעות שאנחנו רוצים להביא בחוק הרדיו, יש גם נושא שעלה בתוך תקופת המלחמה, ועולה ממש עכשיו ונדון בבג"ץ. בג"ץ גם הוציא צו ועצר, ואנחנו בתהליכים שהם די מופרכים בתקופת זמן של מלחמה, ובוודאי שהם מופרכים כשאנחנו מדברים על חופש ביטוי, ורוצים כאן להגביל את חופש הביטוי של מי שלא חושב כמונו. ועל מה אני מדבר? אני מדבר על ציבור גדול מאוד, ציבור חרדי בצפון בעיקר – גם בדרום, אבל בעיקר בצפון – וגם ציבור ערבי בפזורה הבדואית בדרום ובעוד מקומות; לציבור הזה למעשה אין דרך להאזין לתחנת רדיו כזאת פרטית שהוא רוצה להאזין לה, כי בצפון אין שום תחנה חרדית שמשדרת, ויש ציבור חרדי שזה הדבר היחיד שהוא יכול להקשיב לו. אני כבר צועק, קשה.

היו"ר ניסים ואטורי:

כן. חברי הכנסת. הם אפילו לא שומעים. אפשר לשמור על שקט? תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הציבור החרדי בצפון בתקופת המלחמה למעשה ניזון ממעגל התרעה אחד ויחיד – חלק מהציבור החרדי, אותם אלו שאין להם אינטרנט בבית, אין להם טלוויזיה, לא מאזינים לערוצי רדיו שלא לפי אורח חייהם – כאשר יש התרעה, הם מקבלים אותה. לחלקם, לכ-15,000 מבני הציבור החרדי בצפון יש טלפונים כשרים דור 3, שלא מקבלים אפילו את ההתראות המתפרצות, את ההתראות המקדימות. הם ניזונים רק מהצופר השכונתי, והדבר הזה גורם לפער מבצעי משמעותי מאוד, רע מאוד. פער מבצעי לא טוב בכל הנושא הנגשה של התראות, ובטח הנגשה של הדרכות והסברה לציבור. לכן, בתחילת מבצע עם כלביא וגם בתחילת מבצע שאגת הארי, הרשות השנייה – אדוני, נראה לי שאני אעמוד ככה ואחכה שיהיה שקט.

נאור שירי (יש עתיד):

ככה אנחנו אוהבים אותך. טוב לך, טוב לנו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עלינו אתה לא תאיים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא מאיים על אף אחד.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, זה בסדר. נראה לי שאתם לא רוצים ללכת הביתה היום. אפשר לשמור על שקט? נאור שירי, חוץ ממך, כולם עושים רעש. אפשר לשמור על שקט? חברת הכנסת מיכל וולדיגר, אפשר שקט? תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

במבצעים האחרונים מועצת הרשות השנייה אישרה לבקשתי להרחיב את אזורי השידור - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש משחק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז תצפו בשקט. - - אישרה להרחיב את אזורי השידור של הערוצים המגזריים, החרדי בצפון והערבי בדרום, וגם ערוץ רוסי במקומות אחרים, שהוא לא מורשה לשדר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה לא ערוץ רוסי; זה ערוץ לישראלים דוברי רוסית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה בסדר. למה לא אמרת את זה על החרדי ועל הערבי? ערוץ לדוברי ערבית. זה בסדר. לעולם ידבר אדם בלשון קצרה.

נאור שירי (יש עתיד):

כי בזה הוא מבין.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כי זה לא ערוץ רוסי, ערוץ רוסי זה ערוץ ברוסיה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא צריך להכביר מילים כשהמשמעות ברורה. ואכן, הציבורים האלה נהנו מעוד מעגל התראה נוסף דרך הרדיו, ששידר להם התראות, שידר להם הדרכה, שידר להם הסברה. עד שבאו לובי 99, אלו שכאילו דואגים לציבור, ואמרו בפרפרזה: זה לא הציבור שלנו. לציבור החרדי והערבי אנחנו לא דואגים. להם אנחנו רוצים שתעצרו את השידורים. הלכו לבג"ץ, ובג"ץ – כרגיל, עם הסמכויות שהוא לוקח לעצמו אבל בלי אחריות, בחוסר אחריות תוך סיכון חיי אדם – החליט להוציא צו ולעצור את השידורים האלה, שמצמצמים פער מבצעי שעולה עד כדי סכנת חיים. והיום, תקופה ארוכה כבר במלחמה, אותו ציבור, אם מישהו יושב בבית והבית סגור והמזגן דולק, הצופר השכונתי רחוק קצת מהבית או שהוא נוהג ברכב ולא שומע את הצופר, הוא לא שומע התראה, הוא מסכן את חייו. כל זה בחסות אותה חבורת גלימות שלוקחת לעצמה את הסמכויות ולא מוכנה לקחת אחריות. אחר כך, כשקורה משהו, הם אומרים: אנחנו גם נקים את ועדת החקירה. אנחנו אלה שפוגעים ואנחנו אלה שנקים את ועדת החקירה. אני מקווה מאוד, שבעזרת השם בחוק הזה אנחנו נתקן את המעוות. נאפשר לערוצים הפרטיים, לערוצים האזוריים כיום לשדר בכל רחבי הארץ, להשמיע את קולם לציבור שרוצה לשמוע אותם. מה הבעיה? אתם מדברים על חופש ביטוי חוק מצד אחד, ומצד שני, כשהביטוי לא מוצא חן בעיניכם, אתם רצים לבג"ץ כדי לעצור את הביטוי הזה. אני באמת לא מצליח להבין את הפרדוקס שאתם חיים בתוכו. חופש ביטוי, אבל רק למי שחושב כמוני. ברפורמת התקשורת וגם כאן, בחוק הזה, אנחנו אומרים: חופש ביטוי לכולם. כל אחד יאזין למה שהוא רוצה להאזין, ישמע את מה שהוא רוצה לשמוע.

דבי ביטון (יש עתיד):

שישלם כמו כולם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

שישלם כמו כולם, מה הבעיה? מישהו אמר אחרת? מישהו אמר אחרת? אנחנו רוצים להוריד רגולציה, להוריד את הנטל מעל השחקנים בשוק, כדי שהציבור ייהנה יותר וישלם פחות. אתם יודעים טוב טוב, עמוק בתוך ליבכם, שזה בדיוק מה שאני מביא כאן לשולחן – גם ברפורמה השידורים וגם כאן, בחוק הזה, חוק הרדיו, שאנחנו מביאים עכשיו, ועוד נתקן אותו בוועדה לקראת הקריאה השנייה והשלישית. אני מקווה מאוד שהחוק הזה יעבור כאן בקריאה הראשונה, ואני קורא לכם, חברי הכנסת, להצביע בעד החוק הזה ולבוא לוועדה שבה אנחנו נתקן את הטעון תיקון, נאפשר רפורמה אמיתית שתפתח את השוק לתחרות, תפסיק את המעורבות הקלוקלת של הפקידים והיועמ"שים בתוכן, ותפסיק את המונופול שיש היום רק לשידור הציבורי על התודעה ברדיו. הציבור רוצה לשמוע מגוון רחב של תחנות רדיו. על החוק הזה, לדעתי, חתומים חברי כנסת מכל חלקי הבית, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, כי מבינים שיש כאן רצון לשרת את הציבור. גם בצפון – כמו שאמרתי, ראשי ערים מהצפון פנו אלינו, אומרים לנו: תנו לנו את הכלי להגיע לציבור שגר בערים שלנו, שאין לנו דרך להגיע אליו. אני מאוד מקווה, ואני גם בשיח עם פיקוד העורף בנושא הזה. אומנם יש לי הסכמה של אגף תקשוב להפעיל צו שיאפשר את זה, אבל אנחנו מחכים כדי שיהיו לנו כל חלקי הפאזל, גם עמדה מבצעית של פיקוד העורף, שתאפשר לערוצים המגזריים לשדר, לצמצם את הפערים המבצעיים שקיימים. אני מקווה שבקרוב מאוד תבוא בשורה גם בסיפור של המלחמה שאנחנו נמצאים בה וגם באופן כללי לגבי חוק הרדיו. אני רוצה לעבור מכאן אלייך, חברת הכנסת דיסטל אטבריאן. פגשתי היום את ההורים היקרים שלך. הם היו בוועדה, ראו איך את מובילה אותה ביד רמה, איך את עושה את הבלתי ייאמן. גאים בך, ממש מתמוגגים מנחת, מספרים. אמרתי להם היום: "בוצין בוצין מקטפיה ידיע". זה פתגם בגמרא, שלפי ילד קטן, מרגע שהוא קטן מאוד, יודעים כבר שעֶדיוֹ  לגדולות. הם סיפרו לי סיפורים על הבת שלהם, כשהיא הייתה קטנה. אמרתי להם: זה סימן. אתם רואים עכשיו מה קורה כשהיא גדולה, מה היא עושה בוועדה הזאת, ואיך אנחנו מצליחים, למרות כל המשטינים וכל המקטרגים וכל היועמ"שים וכל ארגוני השמאל וכל החסמים שמציבים בפניה, היא מצליחה את הבלתי ייאמן. היום הסרנו את כל ההסתייגויות ואת כל הרביזיות. יש עדיין כמה הסתייגויות שנמצאות בדיון בקואליציה, ויכול להיות שנגיע להסכמות, בעזרת השם, ובשבוע הבא החוק יגיע כאן למליאה לקריאה השנייה והשלישית, אחרי שמחר נשלים את ההצבעה על סעיפי החוק. גברתי היושבת-ראש, יישר כוח גדול על הכול. ואתה אדוני, יושב-ראש הקואליציה, תרשה לי עוד עשר שניות, בלעדיך גם כל זה לא היה קורה. יישר כוח גדול. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מבקש מחברי הכנסת לתפוס את מקומותיהם. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 50) (שידורי רדיו אנלוגי ללא הגבלה גיאוגרפית), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47 נגד – 29 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 50) (שידורי רדיו אנלוגי ללא הגבלה גיאוגרפית), התשפ"ו–2026, לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

47 בעד, 29 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 50) (שידורי רדיו אנלוגי ללא הגבלה גיאוגרפית), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה, ותחזור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 73) (מניעת כניסתם של נציגי ארגון הצלב האדום הבין-לאומי והעברת מידע לארגון), התשפ"ו–2026, של חברות הכנסת גלית דיסטל אטבריאן וקטי קטרין שטרית, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן להציג את הצעת החוק.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לפנות דווקא לאופוזיציה ולבקש את הקשב שלכם רגע לגבי החוק הזה, כי אני מודה ומתוודה, כנראה שאין לנו רוב. החרדים אינם, אני רואה שגם ש"ס לא פה. ואני רוצה להסביר לכם על מה עומד החוק ומה האירועים האחרונים - - -

נאור שירי (יש עתיד):

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אולי. מה אכפת לך? מה אכפת לך? תקשיב, תקשיב. בתחילת החודש בית המשפט העליון קבע שהצלב האדום מורשה לבקר אסירים ביטחוניים. עכשיו, הקביעה הזו טלטלה את שב"ס, טלטלה את שירות בתי הסוהר, כי החשש האמיתי של שירות בתי הסוהר הוא כזה: ברגע שהצלב האדום – אנחנו זוכרים איזה ארגון זה, אנחנו זוכרים איזה יחס נתנו לחטופים שלנו, החבר'ה מהצלב האדום. אנחנו זוכרים שהם לא הביאו להם תרופות, לא הביאו להם אות חיים, לא ביקרו אותם בכלל; אנחנו זוכרים שהם התנהגו כמו שירות אובר, שברגע שהחטופים שוחררו, הם העלו אותם למונית והביאו אותם לארץ – וזהו, וזהו. מדובר בארגון פרו חמאסי בכסות של ארגון הומניטרי, וזה הכי גרוע. ולמה? מכיוון שברגע שבית המשפט העליון קבע שהצלב האדום יכול לבקר אסירים ביטחוניים, הוא בעצם אמר: מהרגע הזה מחבלי נוח'בות, אסירים עם דם על הידיים – שאנסו, שרצחו, שעשו את הפשעים האיומים ביותר שהדעת יכולה לעלות, נגד האנושות ונגד העם היהודי – יוכלו לשבת מול נציגי הצלב האדום ולהתחיל לספר על התעללויות מיניות שמעולם לא קרו, על מקרי אונס שמעולם לא התרחשו, על פגיעות פיזיות ומיניות שאין להן שום קשר למציאות. וברגע שהצלב האדום ישמע את עדויות הכזב והשקר האלה, הוא ירוץ ויספר את זה מעל כל במה אפשרית בעולם. ויש לו את הכסות של ארגון הומניטרי. אף אחד לא יחשוד שהצלב האדום משקר. כדי לשכנע אתכם, חברי האופוזיציה, אני אספר לכם איך התגלגל החוק הזה: בדיוק הפוך – מייד אחרי הטבח אני פניתי עם הצעת חוק לאפשר אך ורק לצלב האדום – אך ורק לצלב האדום – ביקורים אצל האסירים שלנו, כדי שבאיזשהו אופן הצלב האדום יכיר בזה ויפעל למען החטופים שלנו שם; זה לא עזר. רציתי לשלול מכל הארגונים, מעורכי דין ומארגונים הומניטריים, לבקר את הנוח'בות ואת האסירים הביטחוניים, אבל את הצלב האדום החרגנו בגלל שהיו לנו שם חטופים, ולא רצינו לפגוע בחטופים. זה היה אחרי התייעצות הרבה פעמים חסויה עם כל גורמי הביטחון במדינת ישראל. בסוף החוק הזה לא עבר. עכשיו, אחרי הפסיקה של בג"ץ, שהיא חדשה וטרייה, מתחילת יוני, יש לא רק לחץ, אלא היסטריה אמיתית בשב"ס, שאם הצלב האדום ייכנס ויבקר אסירים ביטחוניים ממחר בבוקר, הפיגוע ההסברתי ועלילות הדם על החיילים שלנו ועל הסוהרים שלנו ועל מדינת ישראל כולה – מבחינת השב"ס, זה Given. זה הולך לקרות. זה הולך לקרות מחר בבוקר. לכן השב"ס והמשרד לביטחון לאומי פנו אליי ואמרו לי: קחי את החוק ההוא – שהם זכרו –ותהפכי אותו. לא לאפשר לצלב האדום בשום פנים ואופן – בשום פנים ואופן – לבקר אסירים ביטחוניים. כשישבנו בדיון בוועדה הייתה תמימות דעים בקרב כל הארגונים הביטחוניים. אם בעקבות הפסיקה של בג"ץ הצלב האדום יתחיל לבקר את האסירים הביטחוניים בישראל, קחו סטופר ותתחילו לספור תוך כמה זמן עלילות דם בלתי נתפסות על העם היהודי, על מדינת ישראל, על החיילים ועל הסוהרים יתחילו לרוץ מעל כל במה אפשרית. אנחנו לא צריכים את זה. ולכן זה זמן שבו אופוזיציה וקואליציה לא משנים. החוק הזה הוא לא חוק בוטיק, הוא לא חוק ניילונים. הוא חוק שגורמי הביטחון פנו אליי ואמרו לי: אנחנו צריכים אותו עכשיו; מדינת ישראל צריכה אותו עכשיו. אין לנו רוב היום, אני לא מכחישה את זה. אני רוצה לומר לאחיי החרדים שהעובדה שהם לא נמצאים כאן היום היא אכזבה גדולה מאוד, גדולה מאוד. ואני רוצה לפנות לכל המפלגות הציוניות באופוזיציה: תחריגו את המקרה הזה. תחריגו את המקרה הזה, כי אם לא, אנחנו צפויים פה לאסון הסברתי חוזר ונשנה שבו עלילות דם דרך הצלב האדום, דרך ארגון הומניטרי, ממחר בבוקר עלולים להתחיל לתפוס את כל הכותרות בעולם. ולכן החוק הזה הוא חוק ציוני. הוא חוק של כולנו. הוא חוק למען החיילים שלנו, כדי שמקרה כוח 100 לא יחזור בשנית; כדי שעלילות דם על אונס שלא התקיים, לא יחזרו בשנית. זה המקרה הספציפי שבו אתם נדרשים באמת לשים את השמאל ואת הימין בצד. ואתם יודעים מה? להראות שאתם מתכוונים למה שאתם אומרים – שאתם פוליטיקה חדשה, שאתם בעד עם ישראל, שאתם בעד אחדות. עכשיו זו ההזדמנות שלכם לעשות את זה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. רשימת הדוברים נעולה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', אתה רוצה לדבר? מוותר. חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת רון כץ – אהלן; חברת הכנסת עדי עזוז – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – מוותר; חבר הכנסת סמיר בן סעיד – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב. ווליד טאהא נוכח? מוותר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כמה זמן יש לה?

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבר הכנסת פינדרוס, אני מקדישה לך את הנאום. תשמע, ההומור שלך הוא קצת עקום. אבל זה מדהים איזה עוול נגרם לך. אני שומעת פה היום בנאומים של חברי כנסת מהאופוזיציה שיש כאן הסתה לרצח פוליטי, לירי בנעמה לזימי, לא פחות. ואי, אמרתי, אם אומרים, אז אולי זה היה. הלכתי לסרטון – נו, חליק, באמת. יצחק פינדרוס, חבר הכנסת אומר בוועדה: כמו בארצות הברית, מי שחוסם כביש צריך לירות לו ברגליים. אומרת לו חברת הכנסת, שאני לא אגיד את שמה – שכשאמרו לי שהיא זו שאמרה את זה פה, חשדתי, הייתי צריכה לחשוד ביושר שלה – אומרת לו: אז אני שומעת ממך שצריך לירות לכל מפגין ברגליים. זה מה שאני מבינה ממך? וחבר הכנסת, הבוס שלך, גולדקנופ, חסם כביש. אז מה אתה אומר? צריך לירות לגולדקנופ ברגליים? אז הוא אומר לה בצחוק: קודם בנעמה לזימי. והוא צוחק.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תגידי, זה מאוד מצחיק לירות לחבר כנסת ברגליים? זה מאוד מצחיק?

טלי גוטליב (הליכוד):

מה שמדהים, חבר'ה, עם ישראל היקר, הזלזול באינטליגנציה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי להב הרצנו, לא להפריע.

טלי גוטליב (הליכוד):

הזלזול באינטליגנציה של כולם – עומדות פה בפתוס נשים מהאופוזיציה ואומרות - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כשהוא אמר שאנחנו מסוכנים מחמאס וחיזבאללה, גם זה הצחיק? גם זה הצחיק? כשהוא אמר שאנחנו מסוכנים ממחבלי חמאס וחיזבאללה, זה גם היה מצחיק? גם אז צחקת?

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי להב הרצנו, קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - שחבר הכנסת פינדרוס קרא לירי בנעמה לזימי, שזה עניין של זמן, הרצח הפוליטי הבא. חבורה של שקרנים, פופוליסטים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כשפינדרוס אמר שלהט"בים מסוכנים ממחבלי חמאס וחיזבאללה, גם אז צחקת? גם אז צחקת?

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי, קריאה שנייה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

על מי את מגינה?

טלי גוטליב (הליכוד):

פופוליסטים. לא ראויים. לא צריכים להיות כאן, חבורה של שקרנים, נוכלים. אפשר להעביר מסר גם עם אמת וגם עם עובדות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - - מסוכנים מחמאס ומחיזבאללה.

היו"ר ניסים ואטורי:

יוראי, אתה בקריאה השנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבר הכנסת פינדרוס, כל מה שעשית היה – כל מה שהיה הוא לצטט את החוק בארצות הברית, שאומר שמי שחוסם כביש, יירו לו ברגליים.

טלי גוטליב (הליכוד):

תראו, עם ישראל היקר, תראו את להקת המעודדות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, אין לתאר - - - רוצה להטיף לנו מוסר.

היו"ר ניסים ואטורי:

יסמין, קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הרפיון השכלי המופלג מהצד הזה. יום שלם אני יושבת כאן, כל הנאומים של האופוזיציה אותו דבר, לרצוח, לירות בנעמה לזימי. אף אחד לא רוצה לירות בנעמה לזימי ואף אחד לא אמר שצריך לירות בה. צריך לראות את הסרטון כדי להבין. איזו מסכנה. חברת כנסת שנכנסת לוועדה, אומרת: אתה אמרת לירות בי? אתה אמרת שצריך לירות בי, איזו הסתה והעולם שותק והכול ממשיך כרגיל. אני מזמינה אתכם לראות את הסרטון. שוב, שיהיה ברור, אומר חבר הכנסת פינדרוס – משווה וקורא לחוק בארצות הברית.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אומרים לו: בוא נירה בגולדקנופ; לא, קודם נעמה לזימי. זה בסדר לירות בגולדקנופ, זה בסדר. כל מילה שהעם הזה שומע – אני כבר רגילה, אבל אני מבהירה לכם – כל מילה שנציגים של יש עתיד אומרים – לצערי, אני צריכה להכליל וזה לא כולם - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל מילה, צריך לבדוק אותם בציציות. חבורת נוכלים, שקרנים. ותרשו לי: שקרניות.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי. טלי, תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

נשים שקרניות.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – מוותרת; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חברת הכנסת נעמה לזימי – מוותרת; חבר הכנסת איתן גינזבורג – מוותר; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – מוותרת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – מוותר; חברת הכנסת שלי טל מירון – מוותרת; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – מוותר; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – מוותרת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת יסמין פרידמן – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – פה ומוותרת; חבר הכנסת גלעד קריב – פה ומוותר.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ניסים ואטורי:

זה לפריימריז, אתם רוצים שנגיד שאתם פה ומוותרים. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – מוותרת; חבר הכנסת איימן עודה – מוותר; חבר הכנסת אכרם חסון.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חברת הכנסת דבי ביטון – מוותרת; חבר הכנסת עוז חיים – מוותר; חבר הכנסת משה סעדה – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח. חברת הכנסת קטרין שטרית, קטי, שלוש דקות, בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במשך שנתיים וחצי אנחנו שומעים שוב ושוב את אותם פרשנים, מאותם אולפנים, שואלים את השאלות, איפה הרגל המדינית? מה אסטרטגיית היציאה? מה יקרה ביום שאחרי? יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, לא חדלתם מלהטיף, לבקר, להטיל ספק, להציג לציבור תמונה מעוותת. הבאתם לאולפנים, בזה אחר זה, לשעברים זחוחים, אדריכלי 7 באוקטובר. התעלמתם באופן מופגן מההצלחות המבצעיות האדירות של גיבורי ישראל, טובי בנינו ובנותינו, בשדה הקרב. הפניתם עורף לשינוי שחל במזרח התיכון, בניצוחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. והינה, במוצאי שבת, המציאות דפקה על דלתכם כאשר הושג הסכם משמעותי ביותר, שמבטיח את האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל מול מדינת לבנון. כאשר ראש הממשלה מבקש להציג בפני אזרחי ישראל, אדוני היושב-ראש, הישגים ביטחוניים חסרי תקדים, אתם מה? בחרתם לא לשדר את דבריו. הייתי שואלת למה, אבל האסטרטגיה של היציאה שלכם, הפלונטר שיצרתם לעצמכם, הרי ברורה. הרי אם באמת ביקשתם תשובות, אם באמת דרשתם אסטרטגיה מדינית, אם באמת רציתם לשמוע חזון מהו, זה היה הרגע להאזין. אבל האמת פשוטה יותר: הנאום הזה חתר תחת תיבת התהודה שיצרתם; הנאום הזה הפריע לכם. הוא הפריע לקמפיין שבניתם בעמל רב, שבמסגרתו שוב ושוב שיקרתם כשאמרתם שראש הממשלה לא יוצא לדבר עם הציבור. הוא איים להפר את דף המסרים החד-צדדי והשקרי והאין-סופי שעליהם נשענתם במשך שנים רבות, ושאותו הנדסתם כל הזמן את התודעה של הציבור. אתם תעשו הכול בשביל לקדש את הנרטיב, ולא תיתנו לרגע לעובדות לבלבל אתכם. תקשורת חופשית היא תקשורת שאינה מחליטה בעבור הציבור מה מותר לו לשמוע ומה אסור לו לשמוע; היא אינה תקשורת שמצנזרת מסרים רק משום שהם לא מתיישרים עם השקפת עולמה. אבל נגמרו ימי המונופול שלכם, והציבור בישראל חכם. לכן דווקא היום חשוב לומר בקול ברור: אדוני ראש הממשלה, תודה. עם ישראל באמת מכיר בהישגים הכבירים שהבאת ביד נטויה; הוא מעריך את המאמצים האדירים שהפגנת להביא ביטחון מתוך עוצמה. מכאן אני פונה אליכם, האולפנים – פשוט הפרעתם לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

המצוקה שלכם ברורה, זה באמת מטריד לדעת שהאיש שאותו הפכתם לדמון במשך השנים האחרונות ימשיך, בעזרת השם, עוד קדנציה. הוא יעשה זאת בגאון רב. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, תודה. חברת הכנסת צגה מלקו, שלוש דקות.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לאחרונה התקיים כנס בנושא - - -

נאור שירי (יש עתיד):

למה אתה לא סוגר את הרשימה? היא לא הייתה.

היו"ר ניסים ואטורי:

סגרתי. היא הייתה, אני יודע, לא קראתי בשם שלה. תבדקו במצלמות. טעות שלי.

צגה מלקו (הליכוד):

חברים, הוא לא קרא לי, והייתי פה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל הרשימה הייתה סגורה.

צגה מלקו (הליכוד):

הייתי רשומה, הוא לא קרא, אני יושבת פה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר. תמשיכי, תמשיכי, נו, חבל על הזמן.

צגה מלקו (הליכוד):

אוקיי. עוד חצי דקה, מגיע לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

עוד דקה וחצי, למה חצי דקה?

צגה מלקו (הליכוד):

אוקיי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לאחרונה התקיים כנס בנושא דמוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. פרופ' אליס ברזיס, מרצה בכירה באוניברסיטת בר אילן, הציגה עמדה קיצונית ומעוררת מחלוקת בכל הנוגע לסוגיה של ילודה ודמוגרפיה במדינת ישראל. הטענה המרכזית מציגה תפיסה המאשימה את ריבוי הילדים בישראל כמקור למלחמה באזור. הציטוט הישיר, האמירה המדויקת שצריכה לעמוד במרכז הדיון היא: יותר מדי ילדים שווה יותר מלחמות.

קריאה:

פרופסור אמרה את זה?

צגה מלקו (הליכוד):

כן, פרופסור אמרה. תתפלא. ממש, גם אני אמרתי בהתחלה אני לא מאמינה. עד שראיתי את הסרטון, וגברת פרופסורית אומרת את זה. אנחנו גדלנו על זה שילדים זה שמחה. אפילו מדינות המערב מקנאות בחברה ישראלית, שבה אחוז הילודה ביחס אליהן גבוה ביותר. אני בטוחה שרובכם יודעים את זה, אני, בתור יוצאת אתיופיה, אחד הדברים שהיה, כששאלו עולים: כמה ילדים יש לכם – לא שואלים. אסור לשאול. אז בתור עולים היו אומרים: למה שואלים כמה ילדים יש לנו? ילדים זה ברכה. ילדים זה שמחה. אבל פרופ' אליס ברזיס אומרת: ילדים זה מלחמה. תקשיבו, ככה זה אקדמיה? ככה מתנהגים? אני חושבת, חבריי חברי כנסת, שלא שמעתי מישהו מגנה את זה, לא שמעתי מישהו מצייץ על זה. ילדים זה מלחמה, ריבוי ילדים בישראל? לטענתה זה מביא מלחמה. זאת אומרת אנשים מביאים ילדים בשביל מלחמה. אני לא שמעתי דבר כזה בחיים שלי. חבריי חברי הכנסת, איך אתם עברתם על דברים כאלה בשקט? אני בטוחה, אם היה נאמר במקום אחר, אתם הייתם כולכם – במיוחד חבריי, חברי הכנסת מהאופוזיציה – הייתם מזדעקים. אבל פרופ' אליס ברזיס מאוניברסיטת בר-אילן אמרה בכנס באוניברסיטת תל אביב, שהמטרה שלו הייתה: דמוגרפיה וריבוי ילדים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

צגה מלקו (הליכוד):

חבריי, הפרופ' אליס ברזיס, אם את שומעת אותי, גברתי, ברגע הזה אני הייתי שוללת לה את הפרופסורה. ברגע הזה היינו צריכים ממש לשלול ממנה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

צגה מלקו (הליכוד):

תתביישי לך. אני בוגרת אוניברסיטת בר-אילן. היו לי מרצים נפלאים. מרצה כזאת, לא רוצה לראות אותה ולא רוצה לשמוע אותה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

צגה מלקו (הליכוד):

הגברת הזאת, צריכים לגנות אותה. בושה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – מוותר; חברת הכנסת קארין אלהרר – מוותרת; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים – מוותר; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. חבר הכנסת עמית הלוי, שלוש דקות לרשותך.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, ציטוט: "אתה תעמוד מולו ותגיד: אבא, אתה הכנסת אותי לזה ואתה תוציא אותי מזה. אני לא הולך לפרק עכשיו את הבית שלי בגללך, לא הולך להיכנס להוצאות כלכליות כבדות בגללך ולא ייהרסו לי החיים בגללך". הציטוט הזה הוא של סיוון סבן, אותה חוקרת בתיק 4,000, שמשכנעת ומכתיבה לאור אלוביץ' המפוחד מה לומר לאבא שלו, שאול, כדי שיחליף עורך דין, כדי שיהפוך להיות עד מדינה. זה, כידוע היום לכולכם, אזרחי ישראל, לא היה הניסיון היחיד של סחיטה, של פירוק משפחה, כדי לגרום למישהו להפוך בתיקי נתניהו לעד מדינה. היה גם ניר חפץ. והיו אחרים, גם שם השתמשו אגב בפירוק המשפחה כדי להחתים אותו. שם הצליחו. אבל במקרה של אלוביץ' לא הלך להם. שאול והבן שלו, באחת ההקלטות המזעזעות והמצמררות בתיק הזה, נכנסים לחדר היוועצות של עורכי דין, אף אחד מהם לא יודע שהוא מוקלט, ושאול אלוביץ' עונה לבן שלו ואומר את הדברים הבאים: יומיים הם הרגו אותי, לחצו אותי עם עד מדינה, בשביל להגיע לאדון נתניהו הם יכולים לעשות הכול. אין לי על מה להיות עד מדינה, אני צריך לשקר בשביל להיות עד מדינה? לא דיברתי עם נתניהו על עסקים, לא ביקשתי שום דבר, לא הובטח לי שום דבר, לא הוקלט שום דבר ואין לי הוכחה לשום דבר. זה שאול אלוביץ'. זה בזמן אמת. בלי שהוא ידע שהוא מוקלט. היום השופטים ביקשו בתיק הזה, תיק ה"שוחד" – ביקשו בפעם השנייה אגב, דבר חסר תקדים – להסיר את אישום השוחד, האישום החמור ביותר, בגינו כל הקרוסלה הזאת של התיקים התחילה. אבל אחרי השנה האחרונה, אחרי כל מה שהתגלה בשנה האחרונה, אף אחד מאיתנו לא היה מופתע. אני חושב שרובכם, אזרחנו, כבר יודעים, זה לא משפט נתניהו, זה משפטה של הפרקליטות. לא רק סחיטת עדי מדינה; לא רק פירוק משפחות; אצל פילבר בכלל הם הגיעו לשתילת זיכרון. ידעו בזמן אמת שלא יכלה להיות פגישה. בזמן אמת הם ידעו. היה להם את דוח האיכונים. הם לא התביישו. הגישו. השתילו את ראיית השקר הזאת אצל פילבר. חקרו בניגוד לחוק. כל החקירות בניגוד לחוק, ללא אישור יועץ משפטי לממשלה. כמו שהעידו, אלי לוי, מנהל המחלקה, מנהל מחלקת החקירות ברשות לניירות ערך. לא רק עבירות על החוק, גם הצגת מצג שווא, מצג שקרי לבית המשפט. הם ידעו את האמת, הגיעו לבית המשפט ואמרו: החקירות נפתחו כחוק. יש ראיית זהב אצל פילבר – כשידעו שאין. כמובן, את כל עדי המדינה שהם החתימו אחרי עינויים והתעמרות. כל זה מוביל למסקנה אחת - -

רון כץ (יש עתיד):

נגמר הזמן, נגמר הזמן, בואו נתקדם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

הינה, אני מתקדם. - - זה לא משפט נתניהו, רון, זה משפט הפרקליטות, וכל הפעולות העברייניות האלו, שהיו צריכות להטריד אותך - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

- - ולא לומר להתקדם, כי היום זה נתניהו ומחר זה אתה - -

רון כץ (יש עתיד):

אל תדאג לי. אל תדאג.

עמית הלוי (הליכוד):

- - וזה כל אזרח. הייתה מטרה אחת, והמטרה הייתה סיכול נתניהו - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

- - סיכול שלטון הימין. זאת הייתה המטרה. על זה הבחירות הקרובות אדוני היושב בראש, על הפתק שלכם, על הבחירה שלכם.

קריאות:

עמית הלוי (הליכוד):

תגיעו לקלפי ואל תיתנו לפוטש הזה להימשך. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אביחי בוארון.

רון כץ (יש עתיד):

אם זה עוזר לפריימריז, אנחנו מכבדים את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היושב-ראש, זה הדובר האחרון?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, יש עוד דובר. הפתעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אה, יש לי תחושה שזה מישהו שמאיים על ארגוני פשיעה. נכון, שעושה סרטון בטיקטוק? איפה הוא? מנותק קשר בשנה האחרונה. איפה הוא? הינה אתה. מה זה, אתה מאיים על משפחת בכרי בטיקטוק?

היו"ר ניסים ואטורי:

מירב בן ארי, אני לא אמרתי שזה הוא. זה – 1. 2. אני מבקש לא להפריע. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת בוארון.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום נפל דבר בישראל, בית המשפט הודיע לפרקליטות: אין שוחד. אין שוחד, הפלא ופלא, באמת לא ידענו. החקירה הראשית הסתיימה; החקירה הנגדית הסתיימה; החקירה החוזרת הסתיימה. והפלא ופלא – אין שוחד. לא יהיה יותר, לא יהיו יותר ראיות. המסכת העובדתית הסתיימה, ובית המשפט אומר, בפעם מי יודע כמה, לפרקליטות המדינה, לפרקליט המדינה עמית איסמן, ליועצת המשפטית לממשלה, שעומדת בראש הפרקליטות, הגברת גלי בהרב-מיארה: אין כאן שוחד. ומה שידענו כבר כמה שנים טובות, אומר היום בית המשפט בפה מלא: אין כלום, כי לא היה כלום. כשאנחנו חזרנו ואמרנו את זה, וכשראש הממשלה חזר ואמר את זה שוב ושוב ושוב, אתם באופוזיציה בזתם לו ונתתם את כל הקרדיט ואת כל הרוח הגבית למערכת אכיפת החוק. ובאמת לא היה כלום. ואופוזיציה? צרצרים, לא שמענו אותם. אני היום מסתכל, אדוני היושב-ראש, לעבר גדי איזנקוט, יושב-ראש מפלגת ישר. אדוני גדי איזנקוט, אין לך מה לומר בעניין הזה? אין לך מה לומר בעניין הזה, שמערכת אכיפת החוק – מאות חוקרים, מאות פרקליטים, מאות שוטרים, אלפי, עשרות-אלפי שעות, מאות שעות של בית המשפט, מאות מיליוני שקלים של אזרחי ישראל, הושחתו לריק על לא כלום. מאות שעות של בית המשפט, מאות מיליוני שקלים של אזרחי ישראל הושחתו לריק על לא כלום. ובאופוזיציה – צרצרים, רק הערות ביניים לא מתוחכמות במיוחד.

רון כץ (יש עתיד):

למה כולם מדברים על ביבי היום? זאת ההנחיה?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

את יאיר לפיד לא שמענו היום אומר: זהו יום כיפור של מערכת אכיפת החוק. את נפתלי בנט לא שמענו אומר: צריך בדק בית בפרקליטות המדינה. אף אחד לא אמר שום דבר, הכול שקט ושלווה. הדון קישוטים עשו את שלהם ונלחמו בטחנות רוח, אבל אנחנו נמחא להם כפיים, כי המטרה היא אחת, המטרה היא אחת ויחידה, ותמיד היא הייתה כזו. איך אמר רוני אלשיך בסכלותו כי רבה? היינו בטוחים שהוא ייפול. וכך מנדלבליט, שי ניצן, עמית איסמן, גלי בהרב-מיארה ואלשיך, ומי לא. כולם התגייסו להפיל את הכס – את יושב-ראש המחנה הלאומי, להפיל אותו מכיסאו.

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, נגמר לו הזמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

להפיל את המחנה הלאומי, להטות את הבחירות בישראל. עוד מערכת בחירות ועוד מערכת בחירות ועוד מערכת בחירות.

עדי עזוז (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

ובפעם הזאת, במערכת הבחירות הזאת, כשאנחנו יודעים שאין שוחד, ולא יהיו גם מרמה והפרת אמונים - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. תודה רבה, עזוז. תודה רבה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אני מסיים.

היו"ר ניסים ואטורי:

משפט אחרון.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

כשאנחנו יודעים שלא יהיו מרמה והפרת אמונים, אנחנו נראה את עם ישראל יוצא לבחירות ושוב נותן את המנדט למחנה הלאומי להוביל את מדינת ישראל. תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא תהיה הפרת אמונים? איזה קשקוש. הפרת אמונים ברף הגבוה ביותר. הגבוה ביותר.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

בוא נראה, בוא נראה.

מיקי לוי (יש עתיד):

בוא נראה, אתה אומר שאין הפרת אמונים.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מזמין את השר איתמר בן גביר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

מירב, את בקריאה שנייה, אני מזהיר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

תוציא אותה, תוציא אותה, היא לא מפסיקה לצעוק.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

- - - את החוק של דיסטל? בגלל הקשקושים שלכם?

היו"ר ניסים ואטורי:

חמש דקות לרשותך, אדוני השר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אומר לחבריי באופוזיציה, יש רגעים שאתם צריכים לגלות אחריות - -

היו"ר ניסים ואטורי:

גלעד קריב.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

- - ולבוא ולהצביע היום בעד הנוח'בות. בעד הנוח'בות.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

אפרת רייטן, קריאה ראשונה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא להתבלבל, בעד הנוח'בות. מי שהיום מצביע נגד החוק שאוסר ויאסור על ביקורי הצלב האדום, מי שנמנע על החוק הזה, מצביע בעד הנוח'בות.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אפרת רייטן מרום (העבודה):

למה אתם - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת איתן גינזבורג, קריאה ראשונה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

מכם אני לא מצפה כבר לשום דבר, אבל אני אומר לחברי אריה דרעי, יושב-ראש ש"ס: ריבונו של עולם, מה אתה עושה? מה אתה עושה? אריה, הברית הזאת שלך, הברית שלך עם אחמד טיבי, לא תעזור לציבור החרדי.

גלעד קריב (העבודה):

על מי הוא מדבר?

היו"ר ניסים ואטורי:

גלעד קריב.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא תעזור לציבור החרדי.

רון כץ (יש עתיד):

וואי, וואי, וואי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היו"ר ניסים ואטורי:

אפרת רייטן.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הברית שלך עם אחמד טיבי פוגעת במדינת ישראל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איפה האריה שאהב תות?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

פוגעת בביטחון ישראל. איך אתה מעז לעשות את זה? איך אתה מעז לעשות את זה? אני קורא לך קריאה של הרגע האחרון. החוק של חברת הכנסת דיסטל הוא חוק נכון, הוא חוק חשוב.

רון כץ (יש עתיד):

למה אתה לא מביא אותו ביום רביעי?

היו"ר ניסים ואטורי:

רון כץ, קריאה ראשונה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

כי אתם לא מסכימים, מה זה "למה אתה לא מביא אותו ביום רביעי"? אתם לא מסכימים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היו"ר ניסים ואטורי:

אפרת רייטן, קריאה ראשונה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אי-אפשר להעלות את החוק הזה ביום רביעי, חבורת שקרנים.

רון כץ (יש עתיד):

לא נכון, תבדוק עם אופיר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אמרתם לנו לדחות, אמרתם לנו: תדחו את החוק.

היו"ר ניסים ואטורי:

רון, די, אתה בקריאה ראשונה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תדחו לשבוע הבא, תכינו לשבוע הבא.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תביא את הרוב שלך. איפה הרוב שלך?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אריה דרעי אמר: לא נצביע בשבוע שעבר, נצביע בשבוע הזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

גינזבורג, קריאה שנייה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני אומר לאריה דרעי, וגם לכם בישראל ביתנו, איך יכול להיות? איך אתם מוצאים את עצמכם בצד אחד עם מי שמאפשרים - -

היו"ר ניסים ואטורי:

גלעד קריב. אה, ילד טוב.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

- - ביקורי צלב אדום עם הנוח'בות? לשיטת כולם זה נזק, נזק עצום למדינת ישראל.

רון כץ (יש עתיד):

לא, זה לא.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

זה פוגע בביטחון ישראל. אני אומר לכם, ישראל ביתנו מצד אחד, אריה דרעי מצד שני, אל תעשו את זה. אל תתייצבו להגנתם של הנוח'בות.

גלעד קריב (העבודה):

איזו בדיחה אתה.

היו"ר ניסים ואטורי:

גלעד קריב, קריאה שנייה.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אני יודע שזה לא מעניין אתכם, אבל החטופים שלנו לא קיבלו צלב אדום. לא קיבלו צלב אדום.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מדבר על החטופים?

היו"ר ניסים ואטורי:

גלעד קריב, אתה רואה את הקריאה, אתה כבר עושה את זה בעמידה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

החטופים שלנו בעזה לא קיבלו צלב אדום.

גלעד קריב (העבודה):

הוא מדבר על החטופים?

היו"ר ניסים ואטורי:

גלעד קריב, קריאה שלישית. נא לצאת.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אתם הולכים לאפשר להם ביקורי צלב אדום, איך הגעתם לדבר הזה? שיא השפלות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

איך אתה מפיל את החוק של חברת הכנסת דיסטל?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

דם אחיכם זועק מן האדמה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אפרת רייטן, קריאה שלישית. נא לצאת.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

איך אתם יכולים לעשות את זה? אבל אמרתי שמכם אני לא מצפה לדבר וחצי דבר. אופוזיציה חסרת אחריות שחלק מחבריה הם תומכי טרור של ממש.

רון כץ (יש עתיד):

בדקתי, ואפשר לדחות את ההצבעה, רק לפרוטוקול.

היו"ר ניסים ואטורי:

רון.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אבל אריה דרעי, לא יסולח לך. לא יסולח.

רון כץ (יש עתיד):

אבל אפשר לדחות. למה אתה לא דוחה?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אי-אפשר לדחות.

רון כץ (יש עתיד):

אפשר. הינה אופיר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אופיר, אפשר לדחות ליום רביעי?

רון כץ (יש עתיד):

ברור שאפשר לדחות, היה אפשר לדחות.

אופיר כץ (הליכוד):

עכשיו אי-אפשר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אי-אפשר לדחות.

רון כץ (יש עתיד):

עכשיו לא, אבל קודם לא היה אפשר לדחות?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אי-אפשר לדחות ליום רביעי.

רון כץ (יש עתיד):

אופיר, היה אפשר לדחות?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אי-אפשר. לא, הוא אמר לי שאי-אפשר לדחות.

רון כץ (יש עתיד):

הוא אומר לך שכן.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא, הוא אמר שאי-אפשר לדחות, אל תשקרו.

רון כץ (יש עתיד):

עכשיו אי-אפשר לדחות.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לא יסולח לכם. מה אתה מצביע בעד זה? מה אתה מצביע בעד ביקורי צלב אדום? איך אתה יכול לתת לדבר הזה לקרות? איך יכול להיות שאתה יכול לעשות את הדבר הזה?

רון כץ (יש עתיד):

אז למה לא דחית?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

דחיתי, ביקשתי לדחות. אמר לי אופיר שאי-אפשר לדחות.

רון כץ (יש עתיד):

היית יכול לדחות קודם. לא דחית.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

אריה דרעי, לא יסולח לך אם אתה עושה את הדבר הזה. אביגדור ליברמן וישראל ביתנו, לא יסולח לכם אם אתם לא תומכים בחוק הזה. ולכן, אופוזיציה חסרת אחריות, לכו תסתכלו בעיניים של החטופים והחטופות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

מירב בן ארי, קריאה שלישית. נא לצאת.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

לכו תסתכלו בעיניים שלהם. בושה וחרפה. תתביישו לכם. להתיר ביקורי נוח'בות? איך הגעתם לשיא השפלות הזה? בושה וחרפה. חבריי חברי הכנסת, אני קורא לכולכם לתמוך בחוק של חברת הכנסת גלית דיסטל ולתמוך בכך שהצלב האדום לא יוכלו לבקר לא נוח'בות ולא מחבלים אחרים. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. שר מסכם?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה לא היה שר מסכם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שלילת ביקורים מאסירים ביטחוניים המשתייכים לארגון טרור המחזיק בשבויים ישראליים). ברצוני לעדכן את המליאה כי במהלך הדיונים בוועדת השרים לענייני חקיקה ולאחר קיומו של שיח מעמיק, יסודי ורציף עם הדרג המדיני-ביטחוני הנוגע בדבר ועם גורמי המקצוע וגופי הביטחון השונים, אישרה ועדת השרים כי תתמוך בנוסח הצעת החוק שהונח על שולחנה חלף הנוסח הקודם שעליו הצביעה הוועדה לביטחון לאומי. אני מבקש להקריא כאן את הנוסח המתוקן שאישרה ועדת השרים לענייני חקיקה, שאנחנו מצפים שהיא תאושר בנוסח הזה בוועדה לביטחון לאומי לקראת קריאה שנייה ושלישית. אני מקריא את הנוסח: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 73), התשפ"ו–2026. 1. בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב–1971 (להלן – הפקודה), אחרי סעיף 45ב יבוא: (1) 45ג. ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (להלן – ועדת השרים), תקבע מדיניות בעניין ביקורים של הצלב האדום הבין-לאומי (להלן – צל"א), והעברת מידע בנוגע לאסירים לצל"א, ובכלל זה לעניין עריכת ביקורים והעברת מידע או קביעת מגבלות, תנאים וסייגים (להלן – החלטת ועדת השרים); (2) החלטת ועדת השרים לפי סעיף קטן (1) תחול על אף האמור בכל דין; (3) החלטת ועדת השרים כאמור בסעיף קטן (1) תתקבל רק לאחר שהוצגו לוועדת השרים חוות דעת של הגורמים הנוגעים בדבר, בדבר השיקולים הצריכים לעניין קבלת ההחלטה ובכלל זאת השפעת ההחלטה על יחסי החוץ, ביטחון המדינה וביטחון מתקני הכליאה והסגל; (4) החלטת ועדת השרים כאמור בסעיף קטן (1) תיבחן אחת לחצי שנה על פי הוראות סעיף קטן (3) וניתן לבחון אותה גם במועד מוקדם יותר בהתאם להחלטת ועדת השרים; (5) מבלי לגרוע מהאמור בסעיף 1, השר לביטחון לאומי רשאי לאסור על אסיר פרטני לקבל ביקור של נציג צל"א לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים אם שוכנע כי הדבר יסכן את ביטחון המדינה. דבר האיסור ייוודע לאסיר. הורה השר על איסור ביקור נציג צל"א כאמור, ידון בהוראתו מחדש אחת לחודש לפחות או אם האסיר או מבקר כאמור ביקש לדון בה במועד מוקדם יותר והשר ראה טעם לעשות כן; (6) לא יהיה במדיניות שקבעה ועדת השרים לפי סעיף קטן (1) כדי לגרוע מסמכויותיו של שר הביטחון לפי סעיף 12ב לתקנות כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תנאי כליאה), התשס"ב–2002, או כדי לגרוע מסמכות שקבע השר לביטחון לאומי, לפי סעיף קטן (5). 2. הוראות סעיף 45ג לפקודה, כנוסחו בחוק זה, יחולו גם על מקום כליאה כהגדרתו בחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב–2002, המוחזק בידי צבא הגנה לישראל. 3. החלטת ועדת השרים הראשונה תתקבל תוך 14 ימים מיום פרסומו של חוק זה. עד כאן הנוסח כפי שאישרה ועדת השרים לחקיקה, ואנחנו ממליצים וקוראים לוועדה לביטחון לאומי לתקן את הנוסח בהתאם לכך. למעשה, הסמכויות – מלבד הסמכויות שיש לשר לביטחון לאומי בעניינים נקודתיים – בעצם יהיו בוועדה לביטחון לאומי. הקבינט הוא הגורם המוסמך לקבל החלטות כאלה, והוא יוכל למנוע ביקורים מאותם אלו שרצחו וטבחו וכשהביקורים מסכנים את ביטחון המדינה. חבריי חברי הכנסת, אני חושב – אין לי הרבה ציפיות מחלקים גדולים באופוזיציה כאן, אותם אלה שמבחינתם גם הקימו ויקימו ממשלה מחדש, כשמועצת השורא היא זו שתנחה אותם, אז מהם באמת אין לי ציפיות. אבל יש כאן, אני חושב, יש כאן חברי כנסת באופוזיציה, שבכל זאת, אתם יודעים, סוף הכנסת, חלקכם אולי לא מתכננים להיות כאן בפעם הבאה, או שיודעים שאין סיכוי כל כך שתהיו – הרי בטח חברי יש עתיד, שמיש עתיד הפכתם לאין יחד, ומאין יחד, הפכתם לאחד ועוד אחד שווה שלושת-רבעי, אז יש לכם הזדמנות. באמת יש לכם הזדמנות להצביע על הצעת חוק שהיא לטובת מדינת ישראל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אנחנו כאן רק לטובת עם ישראל, ואתה יודע את זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

יסמין, תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

- - - פוליטי של בן גביר. על מי אתה עובד?

היו"ר ניסים ואטורי:

יסמין, את בקריאה ראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת פרידמן, אני חושב שההחלטה מי ישובץ ברביעייה של יאיר לפיד כבר התקבלה, ולפי השמועה, את לא ברביעייה הזאת, שתעבור את אחוז החסימה עם בנט.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

את מי זה מעניין? מדינת ישראל היא העניין.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אם מדינת ישראל העניין - -

היו"ר ניסים ואטורי:

יסמין פרידמן, חברת הכנסת יסמין פרידמן - - -

יסמין פרידמן (הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז יש לך הזדמנות, יסמין פרידמן, יש לך הזדמנות. יש לך הזדמנות אחרונה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

מיקי, כשניהלת את המליאה, באמת היית פייר כזה, מי שפנה אליו, באמת נתת לו באמת לדבר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לך הזדמנות אחרונה, באמת, אלה השבועיים האחרונים של הכנסת. יש הזדמנות אחרונה, אולי באמת הזדמנות אחרונה לגמרי, לקבל החלטה אחת שתהיה טובה לביטחון ישראל. למעשה נותנים כאן את הסמכויות לקבינט המדיני-ביטחוני, לוועדת השרים, שתקבל את ההכרעות האלה לטובת מדינת ישראל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה - - - לבן גביר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

איפה שמעת מהנוסח שהקראתי כרגע - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, יסמין. דברייך נשמעו, תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - שזו החלטת השרים? איפה שמעת שזה חוק של בן גביר? מי שהגיש את החוק הזה זה קודם כול חברת הכנסת דיסטל אטבריאן, שמתוך דאגה עמוקה לביטחון המדינה, ביחד עם כל התפקידים האחרים שהיא עושה כאן בכנסת, מצליחה גם להביא חוק כל כך חשוב, שישמור על ביטחון המדינה. בוודאי שהשר לביטחון לאומי – בן גביר, כמו שאת קוראת לו. זה כבוד להיקרא בן גביר – הולך לממש ולקבל חלק מהסמכויות בחוק הזה, כדי שהוא יוכל לשמור על ביטחון המדינה. אז מה, בגלל שזה בן גביר יהיה אמון על חלק מהסמכויות, אז את תבואי ותפגעי בביטחון המדינה? אלה הערכים שאתם גדלים עליהם?

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, לא אישרתי לך להיכנס.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

איזה ביטחון זה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

איזה ביטחון זה? נו, באמת. נותנים כאן את הסמכויות לוועדת השרים לביטחון, לקבינט המדיני-ביטחוני, שהוא, נמצאים בפניו כל הדברים, כל הנתונים, והוא מקבל החלטה לחסום ביקורים כאלה, הוא עושה את זה כדי לא לפגוע בביטחון המדינה וכדי להגן על ביטחון המדינה. אז אתם עכשיו, לא רק שאתם לא מגבים את הממשלה ואת הלוחמים שלנו במלחמה, עוד כשמביאים הצעת חוק, שאומרת: אם יש עניינים של ביטחון המדינה אנחנו צריכים סמכות כדי לעשות את זה, גם בזה אתם הולכים להצביע נגד? באמת נשגב מבינתי. מילא אלה שמתכוונים כאן, שחושבים שהם יקבלו מקום באחד ועוד אחד שווה שלושת-רבעים במפלגה המשותפת, המאוחדת הזו. מילא, רוצים להקים ממשלה בסוף עם כאלו שמתנגדים לחוק הזה, אני יכול להבין, למרות שביטחון המדינה מעל הכול בעיניי, אבל אני יכול להבין אתכם. כבר הוכחתם את עצמכם. אבל מי שהולך לצאת החוצה, מי שלא מתכנן להיות כאן, מה, מה, באמת. יש לכם הזדמנות היסטורית להראות לעם ישראל שיש חוק, שכשחוק בא לטובת ביטחון המדינה, אתם ענייניים, ענייניים. ביטחון המדינה חשוב מכול.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ממש לא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה, באמת? באמת? באמת, קודם כול, קודם כל, אם חלילה, אם חלילה, אם חלילה החוק הזה ייפול עכשיו בגלל האצבעות שלכם, אתם תירשמו לדיראון עולם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא פנה אליי.

היו"ר ניסים ואטורי:

יסמין, אף אחד לא נתן לך אישור ללוות אותו כל הנאום. הוא פנה אלייך לפני חצי שעה בערך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא אמר את השם שלי.

היו"ר ניסים ואטורי:

די, אני לא מרשה לך לדבר, בסדר? תני לו לסיים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

עוד פעם את מפריעה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מילא, אני מבין, אתם עם החרמות שלכם: רק לא ביבי, רק לא חרדים, רק לא זה, רק לא שם, רק לא פה, אבל פה זה לא רק חרדים, וזה לא מתנחלים, וזה לא ביבי. זה ביטחון המדינה כאן, המדינה באה ומבקשת מכם: חברי אופוזיציה יקרים, תצביעו לטובתי. המדינה באה ומבקשת מכם - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה חתיכת - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני חתיכת, אה? אתה יודע מה הגימטרייה של מיקי לוי? 206. "עבד כי ימלוך". בדיוק 206. ואפילו ימלך, בחולם חסר, כי גם מלוכה אמיתית אין לך.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - פה מסריח, זה מה שאתה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ביטחון המדינה לא מעניין אותך. אתה בתפקידך כאן כיושב-ראש הכנסת התנהגת כמו בריון, הלכת כאן מכות בפרסה של המליאה. היית חרפת הכנסת הזו. תודה לאל שאתה לא משוריין באחד ועוד אחד שווה שלושת-רבעי של בנט ולפיד – אלו השבועיים האחרונים שלך כאן. תודה לאל שלא נראה אותך כאן יותר. עבד כי ימלוך.

מיקי לוי (יש עתיד):

שאענה לו? זה לא שווה את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני קורא לחברי הכנסת לבוא באמת בהזדמנות כזו, שיש חוק. יש הרבה חוקים טובים שאנחנו מביאים. אנחנו מביאים חוקי תקשורת טובים, אנחנו מביאים חוקים כלכליים טובים, אבל אפשר להבין שאתם חולקים עלינו בנושא תקשורת. אתם רוצים תקשורת קומוניסטית, אנחנו רוצים תקשורת חופשית; אנחנו רוצים לתת חופש ביטוי, אתם רוצים לתת חופש ביטוי רק לשמאל; אנחנו רוצים מגוון דעות, אתם רוצים צמצום דעות. ודברים כאלה: אנחנו רוצים כלכלה חופשית, שוק חופשי, ואתם רוצים מונופולים ושוק קומוניסטי. בזה אפשר להבין, יש חילוקי דעות אידיאולוגיים בינינו. אנחנו ימין, אתם שמאל. ברור. אבל כשזה מגיע לביטחון המדינה, איך אתם יכולים להרים את האצבע יחד עם איימן עודה? איך אתם יכולים להרים את האצבע עם כאלה שלא מכירים במדינת ישראל, ולפגוע בביטחון המדינה יחד איתם? את זה אני לא מבין. אתם יודעים, בפרשה קראנו, פרשת בלק, קראנו, שאפילו בלעם בן בעור, כשראה את עם ישראל שוכן לשבטיו, בא לקלל ולא הצליח. היה חייב לברך. הוא הבין, שכשעם ישראל מאוחד, שכשעם ישראל שומר על המורשת, על הזהות שלו, "ותהי עליו רוח אלהים". ואז הוא היה חייב לברך, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". אתם, אתם לא מסוגלים, גם כשאתם רואים שיש דברים כל כך טובים שאנחנו מביאים, אתם אולי רוצים לבוא לקלל, אבל אתם צריכים לענות בעל כורחכם אמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ש"ס יתמכו - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

בליל שבת מלווים את האדם שני מלאכים: מלאך טוב ומלאך רע. הם באים הביתה ורואים שהשולחן ערוך והמיטה מוצעת. המלאך הטוב אומר: יהי רצון שיהא כן לשבת הבאה; המלאך הרע עונה בעל כורחו: אמן. יש כאן חוק טוב שבא לשמור על ביטחון מדינת ישראל. גם אם אתם לא אוהבים אותנו, גם אם אתם סולדים מממשלת הימין – אבל בעל כורחכם אתם חייבים לענות "אמן" על חוק כזה. בעל כורחכם, ואם לא, באמת, כמו שאמרתי, בפרט לאלו שלא יהיו כאן איתנו בכנסת הבאה – זה יהיה אקורד סיום צורם מאוד, אצבע שמאלית שמורמת כדי לפגוע בביטחון המדינה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה זה אצבע שמאלית?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אצבע שמאלית שמורמת כדי לפגוע בביטחון המדינה, ועל כך לא ייסלח לכם. החרפה הזאת תירשם על שמכם - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היתרון הגדול – בעוד שבועיים לא לשמוע אותך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון. אתה לא תשמע אותי, נכון, כי אתה לא תהיה פה בכנסת הבאה, לשמחת כולנו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אל תדאג. אני לא כלומניק כמוך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון, נכון, נכון. רבים מכם נלחמים על הרביעייה שבנט היה מוכן לשריין לכם בתוך מפלגת אין עתיד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תנסה לצאת לרחוב, כולם שונאים אותך, יא אפס.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני קורא לכל חברי הכנסת להצביע בעד החוק החשוב הזה לטובת מדינת ישראל, לטובת ביטחון מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מבקש להכניס את כל מי שהוצאתי.

משה טור פז (יש עתיד):

חפש את החברים שלך, מכונת רעל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שמית.

היו"ר ניסים ואטורי:

השר קרעי, בנאום שלך הייתה תנועת מנדטים טובה דווקא, ראיתי עכשיו בסקר. כולם חזרו? לפי בקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. אבקש לשמור על שקט. אני מבקש מהמזכירות לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת שעדיין לא הצביעו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש להפסיק לצעוק באמצע הצבעה. מי שהצביע, אני יכול להוציא אותו. תודה רבה. תודה רבה לכל הצדדים. אני מבקש להמשיך לקרוא בשמות חברי הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, אפרת רייטן מרום, הצבעת, לדעתי. נכון?

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

אופיר כץ (הליכוד):

- - - מחבל, איך הוא צוחק.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

הטכנולוגיה קיימת, להוציא אותם. מה קורה?

קריאה:

חבורה של עבריינים. תומכי טרור וטרוריסטים.

גלעד קריב (העבודה):

איימן, איימן.

קריאה:

נשארו עוד שניים לסיים את הסבב הזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, אני בודק אם הצביעו.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

סדרנים, אבקש לפזר שם את הבלגן. אופיר ואיימן עודה, קריאה ראשונה. שומעים אותי? תפרידו, קחו אותם לשם. או שאני אוציא את כולם וזהו. הבעיה היא שאנחנו באמצע הצבעה.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

אופיר כץ.

קריאה:

ניסים, את מי שכבר הצביע אתה יכול להוציא.

נאור שירי (יש עתיד):

תוציא אותם כבר, נו, יאללה, נסיים את הערב הזה. תן לראות, יש ברזיל, יש זה. תן לראות.

היו"ר ניסים ואטורי:

אופיר כץ, אתה בקריאה ראשונה. איימן עודה – גם קריאה ראשונה. תודה רבה.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. תודה. אני מבקש לשמור על שקט. אושר שקלים, קריאה ראשונה. יש עוד שני שמות לגמור את ההצבעה. תודה.

אושר שקלים (הליכוד):

- - - ומשרתים.

היו"ר ניסים ואטורי:

אושר, די. אושר, אנחנו באמצע הצבעה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר ניסים ואטורי:

האם יש מישהו באולם שלא הצביע עדיין? נא לספור את הקולות. תודה.

קריאות:

היו"ר אליהו רביבו:

חברות וחברי הכנסת, חברות וחברי הכנסת, אנא שבו במקומותיכם. זאת התלהמות שלא לצורך. אנא שבו במקומותיכם. אנשי משמר, אנא השליטו סדר, בבקשה. אנשי משמר.

קריאות:

היו"ר אליהו רביבו:

ראיתי, הבנתי, אני מטפל בזה. אמרתי שאני מטפל בזה. אנשי משמר, תפרידו, בבקשה, את הצדדים. טוב, הבנתי. אנשי משמר מטפלים בזה. אנשי משמר, אנא, בבקשה, החזירו כל צד למקומותיו.

קריאות:

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת בן ארי, חברת הכנסת בן ארי, כשאמרתי שכל אחד יחזור למקומו התכוונתי גם להפריד את הקולות הצעקניים. אני מבקש ממך. אז, כל אחד, תרגיעו, בבקשה, את הרוחות. תודה. אני לא רוצה להמשיך לקרוא. אין בעיה. אז בואו תורידו טונים. תודה. תודה. חבר הכנסת קריב, תודה. חברת הכנסת טיבי, לא כרגע.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

- - - לך תצעק. לך תצעק.

היו"ר אליהו רביבו:

אני ממתין לה. השר בן גביר, השר בן גביר, אני מבקש ממך, תסייע לי להשקיט את הרוחות. תודה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לסייע? הוא? נראה לך - - -

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה. חבר הכנסת בליאק, תודה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היו"ר אליהו רביבו:

אמרתי תודה. אתם רואים שהוא לא מתלהם. אתם רואים שהוא לא מתלהם. אל תובילו אותי לקרוא קריאות. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

הרגע 1:0 ליפן.

קריאה:

תמשיכו לשמור על הנוח'בות. תכניסו ערבים - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה, לא רוצים לשמוע אותך. שב בשקט. יכולת למשוך את החוק - - -

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת בן ארי, בבקשה. חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת להב הרצנו. תקשיבו, תקשיבו, אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה. אנחנו רוצים להתקדם. יש לנו עוד מעט דיונים עד לסיום הכנס הנוכחי, ואני רוצה להימנע מלהוציא אנשים. אל תובילו אותי לשם. תודה. תוצאות ההצבעה, בבקשה.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אסור לצלם וידיאו במליאה. סליחה, סליחה, אסור לצלם וידיאו במליאה.

היו"ר אליהו רביבו:

אני מבקש ממך. אדוני יושב-ראש הקואליציה, זה בניגוד לתקנון. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

גם עליזה בראשי. עליזה – גם לך.

עדי עזוז (יש עתיד):

היו"ר אליהו רביבו:

אני לא רואה וידיאו. טוב. חברות וחברי הכנסת - - -

קריאות:

היו"ר אליהו רביבו:

יושב-ראש הקואליציה, אנא ממך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - - לא מתביישים. לא סופרים אתכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת בן ארי, את בקריאה ראשונה. תודה. אפשר? תודה. גם לבשר את התוצאה הכאובה – צריך לעשות את זה כשהמליאה מתנהלת באופן תקין. אלו הן תוצאות ההצבעה: 36 בעד, 41 נגד.

קריאות:

היו"ר אליהו רביבו:

אשר על כן, אני קובע בזאת כי הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 73) (מניעת כניסת – חברת הכנסת בן ארי, את בקריאה שנייה. חברת הכנסת בן ארי, את בקריאה שנייה. אני מאוד קרוב לשלישית. אני מאוד קרוב לשלישית. תודה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה זה קרוב לשלישית?

היו"ר אליהו רביבו:

השר בן גביר, השר בן גביר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה לא רואה שהוא משתולל פה? אתה לא רואה? תעיף אותו מהמליאה.

היו"ר אליהו רביבו:

אני לא רואה וידיאו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, הינה, צבי סוכות מצלם בווידיאו.

היו"ר אליהו רביבו:

אני לא רואה וידיאו. חברות וחברי הכנסת, תתביישו לכם. אנשי משמר. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, זה מצולם ומשודר בדברי הימים של הכנסת, ניתן לכבות מצלמות. תודה. ששש. אני מבקש לסיים את ההודעה. חבר הכנסת נאור שירי, תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

אז תגיד.

היו"ר אליהו רביבו:

אני קובע בזאת כי הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר תיקון (מס' 73) (מניעת כניסתם של נציגי ארגון הצלב האדום הבין-לאומי והעברת מידע לארגון), התשפ"ו–2026, לא אושרה ולכן תוסר מסדר-יומה של הכנסת.

היו"ר אליהו רביבו:

חברות וחברי הכנסת היקרים, לפני שנעבור לנושא הבא שעל סדר-היום אני מבקש לאפשר לחברת הכנסת פרידמן יסמין, לעלות ולמסור הודעה אישית, תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

44 נגד, 36 בעד.

היו"ר אליהו רביבו:

41, ליתר דיוק. חמש דקות לרשותך, גבירתי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש, אני פשוט כאילו רוצה לקרוא פה רגע אחד את ההודעה של ש"ס, אני נורא רציתי להגיב לשר קרעי, אבל הוא לא פה. בגדול ש"ס אומרים, אנחנו היינו תומכים בחוק, כל מה שהייתם צריכים לעשות זה לדחות את זה ליום רביעי. ש"ס ככה אומרת; ש"ס תומכת בחוק למניעת ביקורי הצלב האדום אצל מחבלי הנוח'בה. הצענו לשר בן גביר להעלות את החוק ביום רביעי כדי שנוכל לתמוך בו, מייד לאחר אישור חוק-יסוד: לימוד תורה, כפי שסוכם עם יו"ר הקואליציה. לצערנו, בן גביר מתעקש להעלות את החוק היום. נראה שהסיבוב הפוליטי חשוב לו יותר מהעברת החוק החשוב הזה. לכן אני אומרת לחברי הליכוד, באמת לא נעים להגיד, אתם הסמרטטת התורנית של בן גביר. עכשיו, אותי באופן אישי, לא מעניין איך המנדטים מתחלקים בין הליכוד לבין בן גביר, מבחינתי זה אותו הדבר, אבל אתם, כל אלה שיושבים שם בסוף – כל האושר שקלים ואחריו – לא אכפת לכם? אתם מעבירים במו ידיכם את המנדטים לבן גביר. אין לתאר את הטירונות אצלכם; אין לתאר את הטירונים, הרי החוק הזה, יכולתם למשוך אותו ולא להצביע. ידעתם שאין לכם רוב. עכשיו עומד פה קרעי ומאשים אותנו – אין לתאר את הטרלול. אנחנו לא מטומטמים, אנחנו פשוט חכמים. למה שנעזור לכם להעביר איזשהו חוק? אין לכם רוב, נתתם את זה לבן גביר, עשה עליכם סיבוב פוליטי, עכשיו תאכלו את הכובע. כשבן גביר עושה סיבוב פוליטי זה לא על חשבוננו. לצערי זה חשבונכם. עכשיו לגבי קרעי, שכל הזמן, כל הזמן מוטרד: את לא תהיי בכנסת, אז את צועקת, אז את פה. חמש שנים אני פה, אני באמת לא יודעת אם אני אהיה או לא אהיה. אני לא הסיפור, הסיפור הוא מדינת ישראל. אני אמצא איפה לעבוד, אל תדאג לי – עם הכנסת או בלי הכנסת, הסיפור הרבה יותר גדול ממני, ובטח ובטח ממך. אבל אני מאחלת שלכנסת הזו יגיעו חברי כנסת חרוצים, ישרים, אכפתיים, שהלב שלהם במקום הנכון, בדיוק כמו כל חברי הכנסת של יש עתיד. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

חברות וחברי הכנסת היקרים, אני נרגש – חברת הכנסת שלי טל מירון, תודה רבה – כאחד מיוזמי הצעת החוק, אני נרגש לעבור לנושא הבא שעל סדר-היום. אנחנו נעבור ברשותכם לנושא הבא שעל סדר-היום, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 155), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת אליהו רביבו, אפרת רייטן מרום, שרון ניר, עאידה תומא סלימאן וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין את חברי חבר הכנסת שמחה רוטמן, שהוא יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק, בבקשה, אדוני, ללא שום הגבלת זמן. יום חג.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בטרם אציג את הצעת החוק, אני חייב להתייחס בקצרה למה שאירע פה עכשיו. אני רוצה להקריא - -

היו"ר אליהו רביבו:

אנא שמרו על שקט, בבקשה. תודה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

- - לחברי הכנסת של ישראל ביתנו, לחברי הכנסת של יש עתיד, לחברי הכנסת של מפלגת העבודה, לחברי הכנסת של המחנה הממלכתי – יש מפלגות שאין לי מהן ציפיות, מפלגות של תומכי טרור, אבל אני רוצה להקריא לכם מהאתר של הצלב האדום הבין-לאומי את הכותרת שפורסמה פחות משנה. לאחר האירועים, הטבח, החטיפה ברצועת עזה, שנחטפו אנשינו לרצועת עזה. הכותרת שפרסם הצלב האדום הבין-לאומי באתר שלהם: אין פלא שהעזתים זועמים, הצלב האדום איננו מגן עליהם. בכתבה, במאמר ארוך כותב ראש המשלחת של הצלב האדום הבין-לאומי, כותב ומסביר עד כמה הם גינו את ישראל; עד כמה מצוקתם של העזתים נגעה בליבם. אותו צלב אדום שחטופות ששוחררו בסבב הראשון, הגישו נגדו תביעה על כך שלא עשה דבר למען חטופינו. אותו צלב אדום, שאני חייב לומר, אפילו בכלי התקשורת שאני בדרך כלל לא מאוד מסמפט את הנטייה הפוליטית שלהם, עשו מערכון שלם על כך שהם הפכו להיות נהגי אובר, כי מלבד הסעת החטופים הם לא עשו דבר למאמץ הלאומי של כולנו להשבת החטופים. לגנות את ישראל הם יודעים; לגנות את החמאס זה לא מעניין אותם. הם גינו את ישראל אלפי גינויי שווא; את המדינה שנלחמת בטרור רצחני תוך שמירה על זכויות אדם וחוטפת גינוי אחר גינוי מהארגון הזה. אתם הרמתם את היד. אתם הרמתם את היד עם תומכי הטרור; הרמתם את היד כדי לאפשר לצלב האדום הבין-לאומי לבקר את מחבלי הנוח'בה. על זה הרמתם את היד. אז אני מבין את הכיף, את חגיגות הניצחון שעשיתם פה.

מיקי לוי (יש עתיד):

למה אתה בא אלינו בטענות, הקואליציה שלך לא הגיעה, לא ראש הממשלה, לא דרעי, לא ש"ס. מה בכלל אתה בא אלינו בטענות?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

מיקי, אני שמח שזה מעצבן אותך, כי זה מראה שעוד לפחות קצת מצפון נשאר.

מיקי לוי (יש עתיד):

תסתכל למי אתה שייך.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

מיקי, אני חייב לומר לך שאני שמח שזה מרגיז אותך, כי זה אומר שקצת מצפון נשאר לך.

מיקי לוי (יש עתיד):

ממש לא, תבוא בטענות לשותפים שלך לקואליציה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

קצת מצפון נשאר לך.

מיקי לוי (יש עתיד):

לש"ס, לראש הממשלה, לדרעי, לכל אלה שברחו.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אנחנו – אני חשבתי, אני חייב לומר, שהנושא של המלחמה הנחושה בטרור הוא לפני ואחרי כל מחלוקת פוליטית, והעובדה שאתם חגגתם פה יחד עם הח"כים תומכי הטרור את הניצחון, את הניצחון - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

שמחה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

את מי ניצחתם? את מי ניצחתם?

היו"ר אליהו רביבו:

אפשר בבקשה לשמור מעט על השקט?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

מיקי, את מי ניצחתם?

מיקי לוי (יש עתיד):

היחיד שמורשע בבית הזה בתמיכה בארגון טרור זה השותף שלך, בן גביר, הוא היחיד בבית שהועמד לדין.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

את מדינת ישראל? את מי ניצחתם? אני הייתי מצפה שכדי למנוע מהארגון הזה שלא עשה דבר למען החטופים שלנו, מלבד לגנות את מדינת ישראל, למנוע ממנו את הביקורים אצל מחבלי הנוח'בה הארורים. אין ימין ואין שמאל, ישראל לפני הכול – פעם שמעתי את הסיסמה הזאת איפשהו. את מי ניצחתם? אני עובר במעבר מאוד חד – אני באמת לא מצליח להבין מה עבר עליכם. אתם תצפו בעצמכם מאוחר יותר, או מחר, או מחרתיים, אתם תתביישו שהייתם חלק מהדבר הזה, להצביע למען זכויותיהם של מחבלי הנוח'בה, באמת זה מה שחסר לכם, זה מה שחסר לכם לעשות, לדאוג לזכויות של מחבלי הנוח'בה. אין מילים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בשם הוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, לדיון בהצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה השנייה ולקריאה השלישית הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 155), התשפ"ו–2026 . הצעת החוק היא פרי מיזוג של כמה הצעות חוק של חברי הכנסת אלי רביבו, אפרת רייטן מרום, שרון ניר, עאידה תומא סולימאן, מירב כהן, קארין אלהרר, לימור סון הר מלך, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יולי מלינובסקי, חמד עמאר, אחמד טיבי ועופר כסיף. מטרת הצעת החוק המונחת בפניכם היא להאריך בתקופה נוספת את מניין תקופת ההתיישנות בעבירות מין שבוצעו בקטינים. בטרם אציג את הצעת החוק, מעט פרוצדורה פרלמנטרית, שיש בה הרבה יותר מפרוצדורה פרלמנטרית. נמצאת פה לשעבר יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, חברת הכנסת פנינה תמנו, שביוזמתה ובדחיפתה הוקמה אותה ועדה משותפת – אני חייב לומר: מיוחדת. בדרך כלל זה די נדיר שמקימים ועדות משותפות לקואליציה ולאופוזיציה. הוועדה הייתה בראשות חברי הכנסת מהאופוזיציה, ועדת החוקה, כמובן, בראשותי, מהקואליציה, והתעקשנו, ולמרות שזה דרש גם מאמצים, גם אל מול הייעוץ המשפטי של הכנסת ואל מול הכללים, הקמנו ועדה משותפת כדי שהחוק הזה יטופל, גם בהקדם האפשרי. אנחנו מכירים, כולנו, את הכללים לגבי ועדות משותפות, אפשר לפעמים לקיים דיונים גם במקביל, גם בשיא העומס. אני רוצה להגיד לך תודה על שזיכית את ועדת החוקה והוועדה שלך, שהייתה אז, והוועדה המשותפת בחוק החשוב הזה. סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, קובע כי, ככלל, תקופת ההתיישנות החלה על עבירות מסוג פשע היא עשר שנים מיום ביצוע העבירה. אולם, לעניין עבירות מסוימות, ובהן עבירת האינוס, עבירת מעשה מגונה בנסיבות סעיף 348(ב) לחוק העונשין ועבירות מין במשפחה לפי סעיף 351(א), (ב) ו-(ג)(1) ו-(2) לחוק, נקבע כי תקופת ההתיישנות היא 15 שנים מיום ביצוע העבירה. לעניין עבירות מין שנעברו בקטינים, המחוקק הכיר בכך שנדרש איזון אחר מהאיזון המקובל לעניין התיישנות עבירות, והאריך את תקופת ההתיישנות, כך שתחל להימנות רק בגיל מבוגר יותר. מעבר לקשיים בחשיפת פגיעה מינית, כשמדובר בקטין מתווספים קשיים הנובעים מהיותו קטין, כאמור, לרבות פערי הכוחות בינו ובין הפוגע, וקושי בהבנת עצם הפגיעה. נוסף על כך, אם הפגיעה המינית נעברה בקטין על ידי הורה, בן משפחה או אדם קרוב אחר, פעמים רבות עיבוד הפגיעה וגיוס הכוחות כדי לחשוף אותה ולהתלונן עשויים להימשך עוד שנים רבות. לפיכך, נקבעו בסעיף 354 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, תקופות התיישנות מיוחדות לעניין עבירות מין שנעברו בקטינים. סעיף זה מבחין בין תקופת ההתיישנות בעבירות מין שנעברו בקטינים על ידי בן משפחה או אחראי על הקטין ובין עבירות כאמור שנעברו בקטין על ידי אדם אחר, כך שבעבירות מין מסוימות שבוצעו שלא על ידי בן משפחה או אחראי על הקטין, מניין התקופה מתחיל בהגיעו של הנפגע לגיל 23, ובעבירות מין שנעברו בקטין על ידי בן משפחה או האחראי עליו מניין תקופת ההתיישנות מתחיל בהגיעו של הקטין הנפגע לגיל 28. ואולם, מעדויות שהובאו בפני הוועדה המשותפת בעת הכנת הצעת החוק ומעבודת מטה שנערכה במשרד המשפטים והוצגה בפני הוועדה, עולה כי פעמים רבות נדרש למי שנפגע בהיותו קטין פרק זמן ממושך אף יותר מזה הקבוע היום בחוק, כדי לחשוף את הפגיעה המינית שעבר – בין שהדבר נובע ממורכבות מערכת היחסים ובין שמסיבות הכרוכות במצבו ויכולתו להתמודד עם הליך משפטי. כך גם הוצג בפני הוועדה, כי בחלק ממדינות העולם נקבעה תקופת התיישנות ארוכה יותר, או שזו בוטלה. לפיכך, וכדי לאפשר לנפגע פרק זמן משמעותי נוכח הקשיים הרבים מאוד שהוא חווה, כאשר הוא בשל לכך, וכן כדי לאפשר למצות את הדין עם מי שפגע מינית בקטין, מוצע להאריך בפרק זמן נוסף את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, ולקבוע שבעבירות מין מסוימות היא תימנה החל מהגיעו של הקטין שנפגע לגיל 33. לעניין פגיעה מינית שבוצעה על ידי בן משפחה – נוכח הקשיים הרבים שמתווספים לכל אלה, כאשר הפגיעה היא בתוך המשפחה, מוצע שתקופת ההתיישנות תתחיל להימנות בהגיעו של הנפגע לגיל 34. כך, בעבירות מין מסוימות, שנעשו שלא על ידי בן משפחה, תסתיים תקופת ההתיישנות כאשר ימלאו לנפגע 48 שנים, ובעבירות מין שבוצעו על ידי בן משפחה, כאשר ימלאו לנפגע 49 שנים. יובהר כי הארכת תקופת ההתיישנות לפי התיקון המוצע תחול על עבירה שטרם התיישנה לפי ההסדר שהיה בתוקף ערב תחילת התיקון המוצע. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק החשובה הזו בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח הוועדה. תודה רבה. פתחתי בנושא שבאמת מאוד – אני עדיין בהלם ממה שקרה כאן לפני הדיון, אבל אני רוצה לומר עוד משהו אחד בטרם ארד. היום נפל דבר בישראל, אני בטוח שעודכנתם. אני חייב לומר שאני מופתע. בדרך כלל, אדוני היושב-ראש, בוועדת החוקה, כאשר יש התרחשויות משפטיות, שחברי אופוזיציה מסוימים סבורים שהן מועילות להם, אנחנו מקבלים עדכוני חדשות בלייב, אומרים: זה קרה, זה קרה, לפעמים עדכונים מוועדות אחרות. אנחנו מקבלים כל מיני עדכונים. יש לנו את מהדורות החדשות, שחברי אופוזיציה מסוימים נוטים להשמיע. והינה, היום התקבלה החלטה מבית המשפט הדן בתיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו – שקט, דממה, צרצרים, כמו שאומרים. אף אחד לא דיבר על זה בוועדה - - -

היו"ר אליהו רביבו:

סליחה, אדוני היושב-ראש והמציע, אי-אפשר לבוא אליהם בתלונות, הם כרגע עסוקים בללעוס את הכובע.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

מה שמדהים, אני לא דן – זה לא חדש לאף אחד שתיקי נתניהו הם תיקים מומצאים, הם תיקים שלא היו צריכים להיות מוגשים, הם תיקים שהניהול שלהם, בטח תוך כדי מלחמה, הזיה שאין כדוגמתה, ואתם יודעים מה? זה שהשופטים, גם אחרי פרשת העדות, חוזרים על המלצתם לתביעה ואומרים להם: תמשכו, תרדו מהעץ, והתביעה ממשיכה לטפס על עוד כמה עצים, גם זה לא מפתיע. לצערי, היועצת המשפטית לממשלה כבר מזמן לא עושה עבודה משפטית; היא עסוקה בלהיות יושבת-ראש האופוזיציה בפועל. אבל מה שהדהים אותי, מלבד מה שאמר בית המשפט – שזה לא מדהים – מה שהדהים אותי – אני קורא מתוך ההחלטה, אדוני היושב-ראש: בתגובה לדברים שבסעיף 2 – בסעיף 2 זו עמדת בית המשפט, שאומר: חבר'ה, אין פה שוחד, תרדו מהעץ, תפסיקו עם השטויות שלכם – מסרה באת כוח המדינה את עמדתה: המדינה רואה את הדברים באופן שונה. לזה כבר התרגלנו, שגם כאשר היועצת המשפטית לממשלה חוטפת סטירת לחי אחת אחרי השנייה מבית המשפט, היא עדיין מרגישה שזו האמת שלה. אנחנו שמענו את הדברים האלה, אני הייתי בהלם, האמת שלה. אני חשבתי שאנחנו עוסקים במשפט, אבל מסתבר שכל אחד והאמת שלו, הגיע גם לגלי בהרב-מיארה. אבל היא הודיעה שהיא תעביר את הדברים לממונים עליה, אותה נציגת תביעה. היא אמרה: בשלב זה הוצגה לבית המשפט תמונה חלקית בלבד – טלי, אני אצטרך את עזרתך – וכצפוי שבפרשת ההגנה יוצגו עניינים נוספים – טלי, אני זקוק לעזרתך.

טלי גוטליב (הליכוד):

ארנב מהכובע. הארנב והשפן.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני שמעתי פעם – אני לא הייתי עורך דין פלילי, בוודאי לא מספר השנים שאת עוסקת בתחום, יצא לי לייצג אולי בתיק פלילי אחד, בתיק מעצרים. עשיתי טובה לאיזה מישהו שנעצר על הר הבית. זה לא התחום שלי, אני עוסק בדברים אחרים. אבל עדיין זכור לי, גרסא דינקותא שלי מלימודי המשפטים, עדיין אני זוכר משהו. אני לא יודע, אולי התעדכנו דברים מאז, את יודעת, חלפו איזה יום-יומיים מאז שלמדתי משפטים.

טלי גוטליב (הליכוד):

היא בונה על זה שיש רפיון שכלי בעם, זה הכול.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

שנייה. אני למדתי משהו אחד, שבמשפט פלילי, החובה להוכיח את האשמה מוטלת על כתפי התביעה. לא יודע, כך שמעתי. האם במהלך העשור וחצי שחלף מאז שלמדתי לימודי משפטים השתנה הכלל? אני לא מכיר. אני לא שמעתי שבשנים האחרונות השתנה הכלל, והיום, לפי מה שכתוב פה, החובה להוכיח את האשמה בבית המשפט מוטלת על כתפי ההגנה. זאת אומרת, זה דבר שמעולם לא שמעתי. אומרים: נכון, בית המשפט היקר, אנחנו, בתביעה, לא הצלחנו להוכיח שנתניהו לקח שוחד, לא הצלחנו, אבל, חכה, ההגנה תוכיח. זה פשוט לא ייאמן. זה הדבר הכי מגוחך שיצא לי לשמוע על מערכת המשפט הישראלית. יש כמה סיטואציות שאני אומר: אלמלא הדבר הזה היה כתוב או מוקלט, אנשים לא היו מאמינים לי. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, לעיתים, אני נוסע לכנסים משפטיים בחו"ל. אני מספר להם מה הולך בוועדה, מספר להם מה הולך במערכת המשפט, והם בטוחים שאני עובד עליהם, הם אומרים לי: שמחה, לא יכול להיות. אין דבר כזה, בכל הליך פלילי, במדינת ישראל או בעולם, שהתביעה הייתה אומרת: אני בתביעה לא הצלחתי להוכיח את האשמה מעל לכל ספק סביר, אבל, בית משפט יקר, חכה, אולי ההגנה תוכיח את האשמה. כל מילה נוספת מיותרת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד, אתה לא רוצה שאישאר להצביע בעד? תודה רבה - - - חברות כנסת. למה זה עכשיו - - -

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

מירב, את מכירה את הכללים של משפט פלילי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, יאללה בוא.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

התביעה צריכה להוכיח את האשמה, או ההגנה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, אבל זה לא רלוונטי. נשארו כאן חברות כנסת במיוחד להצביע. תודה רבה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אז אני סיימתי. ואני אגיד תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תצביעו בעד.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תצביעו בעד, אמרתי. ואני רוצה להגיד גם תודה רבה לייעוץ המשפטי, לעו"ד נעה, להנהלת הוועדה, לכל העוסקים והעוסקות במלאכה, ובאמת הצבעה נעימה לכולנו אחרי שנשמע אתכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין הסתייגויות.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. לאור העובדה שלא הוגשו הסתייגויות, אנחנו נעבור לבקשות רשות דיבור. לפיכך אני מתכבד להזמין את ראשונת הדוברות – שותפתי וחברתי חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, לשאת את דבריה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואחריה?

היו"ר אליהו רביבו:

ואחריה חברתי ושותפתי לימור סון הר מלך. חמש דקות לרשותך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה, אדוני היו"ר, כנסת נכבדה – קודם כול תודה רבה לך, אלי. תודה, לימור. צריך להגיד תודה גם ליעקב.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת מיקי לוי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה, מירב. תודה, קארין, חילי, פנינה. כמה שותפים, עאידה.

היו"ר אליהו רביבו:

עאידה תומא סלימאן.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה לכל מי שהיה שותף.

היו"ר אליהו רביבו:

פנינה, שהלכה איתנו יד ביד.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אמרתי, אמרתי פנינה. כולם. היו הרבה מאוד. אגב, גם אביגדור ליברמן, שרון ניר. היו הרבה מאוד אנשים שותפים למאמץ שנמשך כמה שנים, האמת, בכנסת הזו כדי להעביר חוק שהוא חוק לא פחות מהיסטורי; חוק אנושי, שבעיניי הוא הכי מסמל והכי מבטא את הביטוי המקראי מספר דברים: "צדק צדק תרדֹף". מבחינתי, לרדוף אחרי היושר וההוגנות – וכשיש גם פעמיים את המילה "צדק" – באנו להדגיש שלא רק המטרה צריכה להיות צודקת, אלא גם הדרך והאמצעים להשגה שלה חייבים להיות כשרים ומוסריים. ככה הרגשנו, הילה צור היקרה וכל השותפות והשותפים למסע האמיץ הארוך הזה שאת התחלת אותו, הילה, בהופעה האמיצה הראשונה שלך בטלוויזיה, כשסיפרת על ההתעללות המינית שעברת על ידי אחיך הבכור. באומץ ענק חשפת פצעים אישיים שהתגלעו בגופך ובנשמתך לפני שנים כל כך כל כך ארוכות, והיית בדיוק הסיבה למה החוק הזה מוכרח לעבור ולהיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, בדיוק בגלל אותן שנים ארוכות שעוברות. והקושי, הקושי העצום של כל נפגע ונפגעת עבירה, במיוחד כשהם נפגעים על ידי בן משפחה או על ידי מישהו קרוב בסביבת המשפחה – לצאת ולספר ולהתמודד עם התוקף ולהתמודד עם הקשיים והפחדים והשדים, ולהתמודד עם הביקורת המשפחתית, ולפעמים ממש הפניית הכתף הקרה והעורף. כל כך הרבה מהמורות ותלאות אתן עברתן בדרך שלכן כדי להגיע לתיקון חוק העונשין במדינת ישראל ולהיות מצפן ומצפון למדינה, לחברה, לרשויות החוק – וצדק צדק תרדוף. התיקון הזה הוא הארכה של תקופת ההתיישנות לעבירות מין בקטינים. הוא מוסיף שנים כדי שאפשר יהיה להביא לדין ולעשות צדק עם מי שתקף אתכם כשהייתם ילדים. זה לא החוק שרצינו. זאת לא המטרה; המטרה שלנו הייתה ונשארה ברורה, ותקרה בעתיד, כך כולנו התחייבנו בכנסת הזו מקיר לקיר: אנחנו רוצים לבטל באופן מוחלט את תקופת ההתיישנות בעבירות מין בקטינים. לא ייתכן שיהיה כאן פג תוקף מסוים, גיל מסוים, קו דמיוני שרירותי, שאחריו כבר לא ניתן יהיה להגיש את כתב האישום. זה פסול, זה לא הגיוני, זה לא ערכי, ואנחנו לא ניתן לזה לקרות. אני שמחה שיש לנו את האפשרות בכנסת הזו, רגעים לפני שהכנסת מתפזרת, להכניס את התיקון הזה לספר החוקים, לתת עכשיו אפשרויות למי שיכול, למי שצריך, למי שמסוגל, למי שרוצה לבוא חשבון עם התוקף שתקף אותו לפני כל כך הרבה שנים. גם הגורמים המקצועיים של מדינת ישראל, אם במשרד המשפטים, במשטרה, בהרבה מקומות, באמת גורמים מקצועיים שהלכו איתנו יד ביד במסע הזה כדי להגיע לתיקון הזה, מודים בפה מלא: כן, צריך לתקן את החוק ולבטל את ההתיישנות באופן מוחלט. ולכן אנחנו לא ניתן לאף אחד – כמו שאתם לא נתתם לאף אחד לעצור אתכם בדרך לצדק, כך גם אנחנו כאן בכנסת ישראל הבטחנו לכם: לא נצליח לתקן את זה באופן מוחלט בכנסת הזו – נעשה את זה בכנסת הבאה. הבטחה שלנו. תודה לכולכם. הינה, כן, אני רואה. תודה רבה רבה רבה. אתם אלופים ואמיצים. באמת, אין מילים. מחבקת אתכם מכל הלב. כל הכבוד.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת, חברתי ושותפתי לימור סון הר מלך. ברוכה הבאה. בבקשה. חברת הכנסת פרידמן.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ובעיקר לכם, נפגעות ונפגעים יקרים, בעוד דקות אחדות, כשהלוח האלקטרוני במליאה יראה את תוצאת ההצבעה בקריאה השנייה והשלישית, מדינת ישראל תצעד בצעד ענק של צדק ותיקון עוול היסטורי. החוק להארכת תקופת ההתיישנות בעבירות מין בקטינים הוא חבל ההצלה, הוא הכרה בכאב, והוא פתיחת דלת נעולה עבור אלפי בני אדם שקולם הושתק במשך שנים ארוכות מדי. אבל כמו תיקונים היסטוריים אחרים נוספים שהעברנו, החוק הזה לא נולד מעצמו; מאחורי הדיונים בוועדות, בשולחנות העגולים, בחדרי המשא-ומתן, עומדים אנשים, עומדת נחישות בלתי מתפשרת, עומדת אמונה שגם את המציאות הקשה ביותר אפשר לשנות כאשר מסרבים לוותר. לפני הכול אני מבקשת להודות לכל השותפים לדרך, לחברותיי, חברת הכנסת אפרת רייטן, ולפנינה תמנו, יקרה שלי, באמת, איך שהייתן פה במסע הזה; לחבר הכנסת אליהו רביבו, שותפי, ולכל חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, שהתעלו מעל כל מחלוקת פוליטית והתאחדו סביב מטרה אחת – עשיית צדק עם נפגעות ונפגעי עבירות מין; תודה לשר המשפטים יריב לוין, למשרד המשפטים, לממלא מקום יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת יצחק קרויזר, שניהל את הדיונים ברגישות ובמקצועיות, לצוותי הוועדה, ליועצים המשפטיים ובפרט לעו"ד לילך וגנר; תודה מיוחדת גם לאיגוד מרכזי הסיוע ולעו"ד מיה אוברבאום, שהחוק הזה היה הבייבי שלה, ולכל אנשי המקצוע שליוו את החוק לאורך הדרך ותרמו מניסיונם ומליבם; אבל מעל כולם אני מבקשת להודות לנפגעות ולנפגעים: להילה צור, לחגית כהן, לחנניה רותם, למאיה בן חיים, לאלי ראקוב, לשי לי תבל. עשיתם פה היסטוריה. אבל ברשותכם אני מבקשת לעצור לרגע ולהודות לאדם אחד, שבלעדיו אני באמת לא בטוחה שהיינו מגיעים לרגע הזה: מנהל השדולה למניעת פגיעות מיניות בכנסת והדובר שלי יעקב סלע. יעקב, היום הזה הוא בראש ובראשונה הניצחון שלך. כמי שהוביל איתי ביחד את השדולה למניעת פגיעות מיניות, כמי שנושא על גופו ונפשו את צלקות הפגיעה, הפכת את הכאב האישי למפעל חיים של תיקון עולם. שנים ארוכות אתה מלווה נפגעים ונפגעות, מתנדב במרכז הסיוע מגן, מסייע בחשיפת פרשיות שטלטלו את החברה הישראלית, ובהן חיים ולדר, מלכה לייפר ויהודה משי זהב, ומעניק תקווה לאנשים שנדמה היה להם שאיש כבר לא ישמע אותם. מאז שהצטרפת ללשכה שלי, השליחות הזאת הפכה גם לעשייה פרלמנטרית: יחד הקמנו את השדולה למניעת פגיעות מיניות, קידמנו את חוק האינוס בגבר, הרחבנו את הרחקת פוגע מנפגעי העבירה, קיימנו דיונים, חיברנו בין נפגעים לבין מקבלי ההחלטות, והבאנו את הקול שלהם אל לב העשייה בכנסת. חודשים ארוכים, ימים ולילות, היית כאן איתי במסדרונות, מאחורי הקלעים ולפניהם, בוועדות ובמשרדים. חיברת קצוות, גייסת תמיכה מכל חלקי הבית הזה, הסברת, נלחמת, ולא הסכמת לשמוע את המילה "לא". השותפות המופלאה והעבודה המאומצת שלנו יחד הולידה היום מהלך שישנה סדרי עולם; הבאנו למצב שבו פוגעים לא יוכלו עוד להסתתר מאחורי השעון המתקתק, ונפגעים ידעו שמדינת ישראל מחכה להם, גם אם יחלפו שנים רבות עד שיוכלו לדבר. יעקב, אתה הפכת לקול של אלה שאינם מסוגלים לצעוק. בעבודה הרגישה, המקצועית והנאמנה שלך אתה מעניק תקווה לחברה שלמה. אני גאה לצעוד איתך יחד בחזית הזו, לעבוד איתך יום-יום בלשכה ובשדולה, ולראות איך החזון המשותף שלנו הופך למציאות משנה חיים. בשמי, בשם חברי הכנסת ובשם כל הנפגעים והנפגעות שזכו היום לעוד הזדמנות להגיע לצדק, אני אומרת לך מעל הבמה הזאת: תודה. תודה שאתה לא מוותר; תודה שאתה נלחם לצידי, תודה שאתה הופך את הכאב שלך לתקווה עבור אחרים, ותודה שאתה משנה את פניה של מדינת ישראל לטובה. יעקב, הניצחון הזה הוא שלך ושל כל הנפגעות והנפגעים שהאמינו שגם אחרי שנים רבות אפשר לתקן. אני מבקשת לומר גם משהו אישי להילה, לחגית, למאיה, לחנניה ולאלפי הנפגעות והנפגעים שנושאים את אותו כאב: הבטחתי לכם שהחוק הזה יהיה רק תחילת הדרך. הבטחתי שלא נסתפק בהארכת תקופת ההתיישנות ונמשיך להיאבק עד שמדינת ישראל תכיר באמת הפשוטה – שעבירה מינית איננה מתיישנת. אני ניצבת כאן היום כדי לחדש את ההבטחה הזו גם אחרי שהחוק יעבור בעוד דקות ספורות. המאבק שלנו לא הסתיים; נמשיך לפעול עד שנבטל לחלוטין את ההתיישנות בעבירות מין שבוצעו בקטינים, כדי שאף נפגע ואף נפגעת לא יגלו עוד ששערי הצדק נסגרו בפניהם. והיה מחנך קדוש, תודה רבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על הזמן שהוספת לי.

היו"ר אליהו רביבו:

מרגש – ההתחלה, האמצע ובוודאי הסוף. אני מבקש להזמין את שותפתנו הנכונה והאמיצה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, אני חייבת להגיד שזה היה מסע ארוך, מטלטל, אבל הגענו לתוצאה טובה. אני מודה לכל מי שתרם שנגיע ליום הזה, שהחוק הזה יעבור. כשהגשתי את החוק בפעם הראשונה זה היה אפילו לפני שהגעתם לכנסת. חשבתי שזאת עבודה שכמעט בלתי מתקבלת על הדעת, ולא יכול להיות שנגיע לתוצאה, והינה, הגענו – הארכת תקופת ההתיישנות. האמת, כל מי שמכיר אותי – לפני שהגעתי לכנסת, מ-1992 ועד 2015 עבדתי עם נפגעות אלימות על כל סוגיה ושמעתי סיפורים מסמרי שיער. אני חושבת שאני צריכה להתחיל להודות לכל הנשים והנערות שחשפו את עצמן בפניי, כשליוויתי אותן והן סיפרו לי על פצעיהן ועל הכאב הנפשי והפיזי שהן עוברות בכל יום. כל הזמן חשבתי שאם הכאב הזה לא עובר, ואם הכאב הזה מלווה את הנפגע או את הנפגעת עד סוף ימיהם, אז למה ומה פתאום הזכות להגיש תלונה, הזכות לבקש צדק, הזכות לבקש ענישה של הפוגע, שהיא חלק מתהליך הריפוי של הנפגעת – יש עליו תאריך פג תוקף; יש עליו תאריך שאחריו אי-אפשר לממש את הזכות הזאת. זה היה בלתי מתקבל על דעת. הייתי שמחה מאוד אם הייתי עומדת היום כדי לברך על זה שאנחנו מבטלים טוטלית את ההתיישנות במקרים האלה, אבל לצערי, כמו כל מאבק חברתי אנחנו כנראה נעבור אותו בהדרגה ולאט- לאט, ובכל פעם ננגוס בעוד הצלחה ובעוד הצלחה. מרגש אותי לעמוד פה היום, וזה לא החוק היחיד שהעברתי בכנסת – החוק הראשון שהעברתי בכנסת היה חיוב בתי המשפט לשלוח גברים אלימים לטיפול. זה היה סוג של המלצה, והפכנו את זה לחלק מהחוק – ברגע של הרשעה בתי המשפט חייבים לשלוח את האדם האלים לטיפול. זה היה החוק הראשון שהעברתי. אחריו הגיע חוק האיזוק האלקטרוני, אחר כך גם הפללת לקוחות זנות, ואחר כך כל מיני חוקים כולל הרשות למאבק בעוני. אבל אפילו אם זה היה החוק היחיד שהייתי מצליחה להעביר בקדנציות שישבתי פה – תאמינו לי, זה היה שווה את המאבק – אפילו אם זה היה החוק היחיד. מה שבטוח כנראה, שזה יהיה החוק האחרון שאני אעביר בכנסת, כי בקדנציה הבאה אני לא אהיה פה. יש לי הצעת חוק שהיא כבר הרבה זמן בוועדת הרווחה, בנושא שמירת היריון, והיא מוכנה לקריאה שנייה ושלישית, ואני מאוד מקווה שזה יעבור לפני שאני עוזבת את הכנסת. אבל כנראה שזה יהיה החוק האחרון שאני מעבירה, ואני באמת שמחה על סגירת המעגל הזו. אני מקווה שנעסוק יותר ויותר, ושהכנסת תעסוק יותר ויותר בנושאים שקשורים לכלל האוכלוסייה. תשמעו, זה לא במקרה שרבים מהיוזמים באים מכיוונים שונים מהמפה הפוליטית, כי הבעיה הזו לא קורית בקבוצה מסוימת ולא בלאום מסוים ולא במעמד מסוים – זה קורה אצל כולם. לצערי הרב, זה קורה נגד קטינים וקטינות. למרות הידע לאט-לאט התחלנו לגלות כמה קטינים, ילדים, עוברים את זה, ואני חושבת שהגיע הזמן להמשיך את המאבק. אני מקווה שחברותיי וחבריי שקידמו איתנו את החוק הזה, ימשיכו את המאבק בכנסות הבאות. נשמח לברך יום אחד על ביטול ההתיישנות לגמרי.

היו"ר אליהו רביבו:

אין ספק, תפילה שכולנו, בוודאי השותפות והשותפים, נושאים ביחד. אני מבקש להזמין את חברי עודד פורר לשאת את דבריו. אם נוכל, בבקשה – כל מי שנרשם לרשות דיבור, להקפיד על הזמן, כדי שנוכל לזכות כמה שיותר כאלה שגם יצביעו, כי לרוב התסכול – רמת המעורבות בהצבעות של הצעות חוק כל כך ערכיות ירודה עד מאוד, ואני מצר על כך. בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, זה לא סוד שאני חושב שהכנסת הזאת היא לא מהנעימות להעביר בהן את הזמן ברמת מערכות היחסים פה בין הסיעות, בין חברי הכנסת הרבה פעמים, אבל אני חושב שדווקא צריך לברך את היוזמים והיוזמות של החוק הזה, שהתקבצו מכל חלקי הבית –כמובן אותך בראשם, חבר הכנסת רביבו, כמי שהוביל את הצעת החוק הזאת.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

וחברת הכנסת רייטן ממפלגת העבודה, שרון ניר, חברתי לסיעה, יחד עם כל חברי סיעת ישראל ביתנו, גם את עאידה ומירב כהן - -

היו"ר אליהו רביבו:

לימור.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - קארין אלהרר, ולימור סון הר מלך, שלקחה את החוק הזה ממש בצורה נחושה כדי להוביל אותו. ויחד איתם את יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת רוטמן ומי שהייתה אז יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, ולהגיד לכולכם קודם כול יישר כוח על היכולת לשים בצד את כל המריבות היום-יומיות כדי לקדם הצעת חוק חשובה. אני, כמי שכיהן בכנסת העשרים-ושלוש כיושב-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה והוביל חקיקות מן הסוג הזה, שנוגעות בנושאים האלה, יודע עד כמה קשה להוביל את זה, איזו דרך ארוכה צריך לעבור בתוך התהליך הזה. גם הצעת החוק הזו עברה דרך ארוכה. אתה התחלת איתה לראשונה – מתי, חבר הכנסת רביבו?

היו"ר אליהו רביבו:

בינואר 2023. זוהי גם הצעת החוק הראשונה מבין שלל ההצעות שכתבתי, וגם הראשונה שהפקדתי בסנהדרין.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זאת אומרת, הצעת החוק הזאת מסתובבת פה כבר למעלה - -

היו"ר אליהו רביבו:

כמעט ארבע שנים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - למעלה משלוש וחצי שנים, עוד מעט ארבע שנים. אבל היא מגיעה לסיום בזכות כל אלה שהקראתי כאן, שלקחו חלק בהובלה פה. ועל כך באמת אני עליתי – פשוט כדי לברך אתכן ואתכם על הדרך הזו. יישר כוח. אני חושב שאולי נצליח לעשות את זה בעוד כמה חקיקות בכנסת הזאת, אם נספיק, אני מקווה. כי בתוך כל הרעש והצעקות והמריבות אפשר לקדם פה דברים חשובים ביחד. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

בוודאי עם שותפים כמוך. תודה רבה, חבר הכנסת עודד פורר. אני מבקש להזמין את חברת הכנסת מירב כהן. בבקשה, גברתי.

מירב כהן (יש עתיד):

תודה רבה. כנסת נכבדה, קודם כול, חשוב לי למסור מכאן להילה צור, שפנתה אליי עם הסוגיה הכואבת הזו ועם הסיפור הבלתי-נתפס שלה, שהחוק הזה היום עובר בקריאה שנייה ושלישית בזכותה; החוק הזה עובר בזכותו של יעקב סלע, שנמצא כאן, שהוא איש אמיץ בצורה יוצאת דופן, שהפך את הכאב האישי שלו למסע ריפוי ולעשייה חברתית למען הכלל. אתה בן אדם מרגש; ולכל אותם נפגעים ונפגעות שהגיעו לדיונים בוועדה וחשפו את עצמם כדי לעשות תיקון עולם – התיקון הזה הוא שלכם. זה לא מספיק, צריך לבטל לחלוטין את תקופת ההתיישנות, כי על עבירות מין בקטינים וקטינות אין שום התיישנות, וכך ראוי שיהיה. אבל אולי החקיקה הזו תביא קצת יותר צדק לעולם. ותודה לכל השותפות היקרות, מכל הסיעות, כל סיעות הבית, שלקחו חלק בחוק החשוב הזה. אני מבקשת לנצל את הבמה לעוד נושא שחשוב לי להציף הערב. האקדמיה הישראלית היא לא רק מפעל לייצור תארים, או מקפצה למשרה נוחה בהייטק. פיתוח הקופקסון לטיפול בטרשת נפוצה התבסס על מחקר של מכון ויצמן; זני עגבניות השרי העמידים פותחו בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית; המחקרים של צ'חנובר והרשקו מהטכניון על מנגנון פירוק החלבונים בתא זיכו אותם בפרס נובל בכימיה; האקדמיה הישראלית היא גם כיפת ברזל וגם מבצע הביפרים שהיה בלבנון, שכולנו התגאינו בו בהשתאות. האקדמיה במדינת ישראל היא הביטחון של מדינת ישראל, היא הביטחון של כולנו. ועכשיו אני מבקשת לשאול מה יקרה לביטחון מדינת ישראל בימים אלו, כאשר הנתונים מלמדים שאחד מכל חמישה סטודנטים מפגין יכולות קריאה, כתיבה ואוריינות מתמטית ברמה שמצופה מילד בן עשר, כי לשם הגענו. ואת זה לא טוענת האופוזיציה, את זה טוען ארגון ה-OECD, בפרסומים רשמיים שלו. שימו לב: במדד הבורות של ה-OECD, בכתיבה וקריאה אנחנו במקום השני ובאוריינות מתמטית אנחנו במקום הראשון מלמטה. מלמטה. מעם הספר הפכנו לשיאני הבורות. אגב, הנתונים האלה זה עוד בניכוי החרדים. אלוהים ישמור, לאן נגיע.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

הגשתי על זה הצעה לסדר-היום.

מירב כהן (יש עתיד):

מדינת ישראל הפקירה את העתיד של הילדים שלנו. אם אנחנו שולחים אותם למערכת חינוך שלא נותנת להם את הכלים הבסיסיים שהם צריכים לחיים הבוגרים שלהם, אז אנחנו הפקרנו אותם. ולהפקיר את עתיד הילדים שלנו זה להפקיר את עתיד המדינה. ואני שואלת איפה נמצא שר החינוך קיש. למה אני לא רואה אותו מכנס דיוני חירום על מצב הבורות של תלמידי ישראל? מה הוא עושה על רקע הנתונים המחפירים האלה? אם מדינת ישראל לא תהיה חברת מופת – אנחנו פשוט לא נהיה. אנחנו פשוט נימחק מהשכונה הקשוחה הזו, שנקראת המזרח התיכון. להציל את מערכת החינוך זה להציל את המדינה, וזה יהיה הדבר הראשון שאנחנו נעשה, בעזרת השם, בממשלת התיקון. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך. צר לי שבחרת לנצל זמן כל כך יקר, על גבול המקודש, על כאלה נושאים שבמחלוקת.

מירב כהן (יש עתיד):

מה, לא חשוב לדבר על חינוך הילדים?

היו"ר אליהו רביבו:

אך זוהי זכותך המלאה, ואני מכבד את זה. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת מיקי לוי.

מירב כהן (יש עתיד):

לא טוב לדבר על חינוך הילדים. חלק מהזמן ככה וחלק מהזמן ככה, כי קודם לא נתנו לי לדבר. כי ואטורי לא נתן לי לדבר.

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה, אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אני בוחר לדבר על המצב הכלכלי, על יוקר המחיה – דברים שכואבים לציבור הישראלי יום-יום, שעה-שעה, בארבע השנים האחרונות. הסיפור של קרפור הוא לא רק סיפור של רשת שיווק – היה פה היום בתורנות שר הכלכלה, אני מאוד קיוויתי שהוא יישאר, אבל הוא הלך. אני מאוד מקווה שהוא יצפה בנאום שלי – זהו הסיפור של קרפור, הוא לא סיפור של רשת שיווק. זהו סיפור על הכישלון של הממשלה במאבק ביוקר המחיה. כשהבטיחו לנו את כניסתה של קרפור לישראל, אמרו: כאן תהיה תחרות אמיתית. אמרו שהמחירים ירדו ושהצרכן הישראלי סוף סוף ינשום לרווחה. אבל מה קרה בפועל? שר הכלכלה, יחד עם ראש הממשלה, נראו מחויכים ביום שגזרו את הסרטים בהגעת קרפור. הכניסה הייתה בתופים ובמחולות, זו הייתה הבטחה גדולה – שלא מומשה. לפי הפרסומים, דווקא אחרי ההשקה מחירי עשרות מוצרים עלו. המשפחות בישראל לא מרגישות הקלה, הן מרגישות עוד ועוד התייקרויות, עוד ועוד מכות בכיס. המחקר שהתפרסם השבוע בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב מציג תמונה אחרת לחלוטין – לא עוד כתבים מטעם, לא עוד תשלומים ופרסומים בעיתונים על ידי משרד הכלכלה – מחקר שנעשה באוניברסיטת תל אביב, טרי טרי מהתנור: לא ירידת מחירים, אלא עליית מחירים בעשרות מוצרים. כלומר, ההבטחה הכלכלית שעליה בנתה הממשלה את כל הקמפיין שלה פשוט קרסה. שר הכלכלה השקיע 50 מיליון שקלים מכספי הציבור כדי לממן לקרפור מסע פרסום. קרפור אכן הוזילה 50 מוצרים, אבל במקביל העלתה מחירים של מאות מוצרים אחרים. זה מארב קלאסי לצרכן: הוא מגיע בגלל מוצרים מוזלים, אבל משלם יותר על שאר המוצרים שבסל הקנייה שלו. זו בדיוק הבעיה. תחרות אינה מטרה בפני עצמה, תחרות היא כלי. אם בסופו של דבר הצרכן משלם יותר, סימן שהתחרות לא באמת עובדת. כניסת שחקן חדש לשוק לא מספיקה כאשר מבנה השוק נשאר ריכוזי. כוח המיקוח נשאר בידי אותם גורמים, ואין פיקוח אמיתי שההוזלות מגיעות לצרכן. המחקר הזה מוכיח שאי-אפשר לנהל מדיניות כלכלית באמצעות מסיבות עיתונאים וסרטוני יחסי ציבור. צריך לבדוק תוצאות, צריך לשאול שאלה פשוטה: האם המחירים עלו? מי אחראי? אבל יש גם כשל נוסף: שר הכלכלה ניצל את מעמדו הציבורי כדי לקדם גוף מסחרי. שר הכלכלה אינו משרד פרסום – תתעורר – הוא לא אמור להיות הפרזנטור של רשת שיווק, התפקיד שלו הוא להגן על הצרכנים. וכשהנתונים מראים שהמחירים דווקא עולים הוא צריך להסביר לציבור איך עפו 50 מיליון שקלים לפרסום, המחירים לא ירדו, ו-50 מיליון עפו מהקופה הציבורית. יוקר המחיה בישראל אינו נובע רק ממספר המתחרים בשוק, הוא נובע מריכוזיות, מכוח שוק גדול מדי של יבואנים וספקים. האזרחים לא צריכים עוד קמפיין, הם צריכים קבלה קטנה יותר בסוף הקנייה. סל בסופר שעלה בממוצע 800 שקלים לפני שנה וחצי, אולי שנתיים, עולה היום למשפחות רבות כ-1,200 שקלים. הממשלה הרעה הזאת ושר הכלכלה לא עשו דבר וחצי דבר כדי להוריד את יוקר המחיה עבור אזרחי מדינת ישראל. אין לי ספק - - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך, אדוני. תם הזמן. משפט סיום.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני מסיים. אין לי בכלל ספק שהחשבון של הסופר יעבור לחשבון בקלפי. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך. אני מבקש להזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת מרב מיכאלי. אמרתי: חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך. בהצלחה.

קריאה:

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת בן ארי, עכשיו קראתי לך. בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

התפרסם היום סקר שעשתה שדולת הנשים, שממנו עולה שרוב לא מבוטל של הנשים במדינת ישראל מרגישות שאף חברת כנסת אינה פועלת עבורן או מייצגת אותן או עושה בשבילן משהו. החוק הזה, שעובר כאן עכשיו, מוכיח כמה זה לא נכון, הדבר הזה. זאת פשוט באמת אחת הדוגמאות המובהקות – כדי לראות איך קבוצה אדירה של חברות כנסת, שאני אציין – אני מקווה שאני לא אשמיט אף אחת: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שפועלת למען נשים הרבה הרבה לפני שהיא באה לכנסת; וחברת הכנסת אפרת רייטן; וחברת הכנסת מירב כהן; וחברת הכנסת לימור סון הר מלך; וחברת הכנסת פנינה תמנו שטה; וחברת הכנסת מירב בן ארי ועוד ועוד.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

עאידה.

מרב מיכאלי (העבודה):

פתחתי, פתחתי עם עאידה. חבל שאתה לא מקשיב ולא מתרכז. חבל שאתה לא מתרכז.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

היושב-ראש.

מרב מיכאלי (העבודה):

רשימה ארוכה של חברות כנסת שנאבקו כדי להביא עוד קצת צדק לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, ולאפשר להן עוד הזדמנות להחלים, להשתקם, לקבל צדק ולעצור פוגעים – שלא ימשיכו לפגוע. הצעת החוק שלי לא נכללה פה, משום שהיא מדברת על ביטול מוחלט של ההתיישנות, ובחוקים של הכנסת זה לא נכנס. אבל אנחנו נגיע גם לזה, משום שהדברים האלה קורים צעד צעד, בכל פעם עוד הישג ועוד הישג, וזה בעיקר בגלל מאבק של חברות כנסת לאורך שנים ארוכות וגם עכשיו. וגם כשיש לי חילוקי דעות באמת באמת גדולים מאוד, עם חברת הכנסת לימור סון הר מלך או טלי גוטליב או אחרות, יש לנו יכולת לעבוד יחד ולקדם את הדברים האלה. אבל צריך להגיד, חברות יקרות: כל הדברים שאנחנו מצליחות להשיג – זה לא מספיק. וזה לא מספיק משום שאנחנו עדיין מיעוט בבית הזה. ואחד הדברים שאנחנו נצטרך להצליח מתישהו להעביר זה ייצוג שוויוני בבית הזה. כדי שנשים לא תהיינה מיעוט, תלויות בהסכמה של גברים כדי לקדם את החוקים האלה ואת ההישגים האלה, אלא תהיינה כמו שאנחנו, 52% מהאוכלוסייה, אז במינימום – שנהיה 50% מהבית הזה. כדי שנוכל לחוקק שוויון אמיתי בחוק, ולא לריב על עוד צעד ועוד צעד ועוד צעד, וכל צעד הוא מציל חיים. במקביל אנחנו ממשיכות להיאבק על שמירת ההישגים שלנו. לא לדחוק אחורנית את ההישגים של נשים בצה"ל; לא לדחוק אחורנית את ההישגים של נשים בעמדות מפתח; ולא לאפשר למסמס הישגים כמו איסור צריכת זנות או הגנה על נשים מוחלשות בכל מיני מקומות אחרים. אז – כבוד ותודה לחברותיי חברות הכנסת שמעבירות היום את החוק הזה, שנותן לנפגעות ונפגעים את הצדק וההכרה שכל כך כל כך מגיעים להם.

היו"ר אליהו רביבו:

אפרופו שוויוניות, אז אפשר גם לא לבטל את היוזם הראשון והראשי, שהוא גבר. תודה.

מרב מיכאלי (העבודה):

ותודה לחבר הכנסת אליהו, היושב-ראש כרגע. אתה צודק מאוד. ותודה לכל הגברים השותפים באופן כללי. אבל תודה רבה, צודק. שוויון – מה שמגיע.

היו"ר אליהו רביבו:

אם כבר שוויון.

מרב מיכאלי (העבודה):

אתה צודק. מיליון אחוז. מודה ועוזבת תרוחם, לא? האין זאת?

היו"ר אליהו רביבו:

קיבלת. תודה לך. חברת הכנסת מירב בן ארי.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אפשר גם לדבר?

היו"ר אליהו רביבו:

לא נרשמת.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני שואל אם אפשר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין. זה בקשות רשות דיבור.

היו"ר אליהו רביבו:

אה, הלוואי. כמה מאיתנו היו רוצים. זה רק ברשות דיבור עם הודעה מקדימה. בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני עליתי לכאן כדי להגיד תודה לכל המעורבים בהצעת החוק הזו. לחברת הכנסת לימור סון הר מלך, שיש לנו הרבה ויכוחים עקרוניים, אמיתיים ואידיאולוגיים שונים. רואים את זה בהרבה נקודות – לאחרונה, בחוק ההפרדה מגדרית באקדמיה, שיש לנו ויכוח אידיאולוגי עמוק – ולמרות זאת, מיום שהיא הביאה את החוק הזה בקריאה טרומית הבטחתי לה שאני אסייע לה להעביר את החוק הזה. החוק הזה – יחד עם חברות הכנסת מהאופוזיציה – הוא חוק מהפכני בעיניי, הוא משנה סדרי עולם, והוא בעיקר רואה את נפגעות ונפגעי עבירות המין. אני חושבת שלא סתם את מובילה אותו; אני חושבת שאת מובילה אותו גם בזכות יעקב, שיושב שם; ואני חושבת שהראייה שלך בנושא פגיעות מיניות היא ראייה משמעותית וחשובה. היה לי חשוב לבוא, לעלות ולדבר רק על זה, למרות שיש לי עוד הרבה דברים לומר על מה שהיה במליאה, אבל, מה שנקרא, נישאר באירוע הזה.

היו"ר אליהו רביבו:

יפה מאוד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

החוק הזה הוא שותפות של גברים ונשים, כי העולם הזה של נפגעות הוא גם עולם של נפגעים. והרבה פעמים, נכון, הרוב קובע, ולצערי, הרוב הן נשים, אבל כל אדם שנפגע מעבירת מין הוא אדם שהמדינה חייבת לסייע לו, חייבת להיות שם עבורו, ובעיקר חייבת להבין שלוקח שנים לפתוח ולדבר על עבירות מין. כשאנחנו מדברים על אונס תמיד חושבים שזה כמו בסרטים, זה באיזו פינה חשוכה, מישהי הולכת ואונסים אותה. אבל רוב המקרים במקרי אונס נעשים על ידי מבוגר או אדם שהאדם שנפגע מכיר היטב. זה נעשה בבית, זה נעשה בחדר סגור, זה נעשה במקום שזו הסביבה הבטוחה של הנפגע. הרבה פעמים כשאדם, כשאישה או גבר עוברים תקיפה מינית, בטח ילדים, זה נעשה על ידי אנשים שהם מאמינים בהם, אנשים שהם אהבו אותם, אוהבים אותם – אהבה מעוותת, כן? אבל כך הם רואים אותם. לכן הרבה פעמים, בטח כשהם קטינים, לוקח להם זמן בכלל לבוא קדימה ולומר את מה שעבר עליהם. לכן, לדוגמה, החוק שלי של שמירת ערכות האונס מתחבר כאן מצוין. כי בסוף, כשאותה נאנסת עוברת תקיפה מינית, יש לה – מה שהחוק לשמירת ערכות אונס עשה, הוא אפשר לשמור במשך 50 שנה את ערכת האונס, וכך גם אם היא תיזכר עוד שנתיים או שלוש או ארבע שנים או אפילו עשר שנים, יהיה מי שישמע אותה. אני רוצה לברך את חברות הכנסת המציעות – את שרון ניר, את אפרת רייטן מרום, את עאידה תומא סלימאן ואת כל חברות הכנסת – גם מרב מיכאלי וגם מירב כהן – שהיו שותפות לחוק הזה, ואת חבר הכנסת אלי רביבו. מעטים המקרים שבהם רואים גברים, בטח מהקואליציה, מתגייסים לטובת נפגעי ונפגעות תקיפה מינית. חבל, כי אתה יודע, יש לי את מרגי בחוק של שי לי עטרי, אבל זה מאוד נדיר. זאת אומרת, יש אותך כאן, אבל זה נדיר, וזה לא אמור להיות ככה, כי למה שגברים לא ייקחו חלק בעניין הזה של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית? זו לא אוטוריטה נשית.

היו"ר אליהו רביבו:

צריך להיות בעל זכות אולי, לא?

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון. זו לא אוטוריטה נשית, זו אוטוריטה שמשותפת לכולם. אני רוצה להגיד לכל חברות הכנסת, ולך, לימור: מי שיעביר את החוק הזה הוא חברי וחברות הכנסת מהאופוזיציה. אני מקווה שאת מסתכלת ורואה, כי נשארנו פה כדי להצביע בעד החוק, בטח ביום כזה שבו לקואליציה אין רוב. אבל מדובר באופוזיציה עניינית, ואני רוצה להזכיר לכולם שבכנסת הקודמת התגייסה הקואליציה והפילה לי את חוק שמירת ערכות אונס, כן, ואני לא אשכח את זה לעולם; למרות זאת, באופוזיציה שאנחנו חלק ממנה, אנחנו תמיד תמיד נראה את נפגעות ונפגעי תקיפה מינית לפני שיקולים של אופוזיציה וקואליציה. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך, חברת הכנסת מירב בן ארי. יישר כוח גדול גם על ההישארות, אגב, בכל שלבי החקיקה, וגם על כך שהקדשת את כל רשות הדיבור שיש לך רק לטובת העניין. כתוב שאין מגלגלים זכות אלא על ידי זכאי, וזה המקום שאני מבקש להזכיר – תודה רבה לחברתי, חברת הכנסת גלית דיסטל, שברגע שהיא מונתה לשרה, היא חשפה בפניי, ביחד עם נציגי המרכז לנפגעות ולנפגעי עבירות מין, את העולם האפלולי הזה. וכשהבנתי את המשמעות המזעזעת הזאת, בחרתי שזה יהיה החוק הראשון שאני אגיש מאז שהושבעתי. לפני שאני אזמין את חבר הכנסת עופר כסיף – אמרתי לך שאתה לא יכול לעלות, אבל אתה כן נרשמת, והוסרת כי לא ראו אותך, אז אתה זכאי לעלות, בבקשה. עד שתגיע, אני מבקש להודות, לחזק ולחבק מכאן את אלי ראקוב וחנניה רותם, שאזרו אומץ וכוח, ועם ראש מורם הגיעו כדי להסתכל בלבן של העיניים של כל מי שניסה להשתיק אותם, ולהגיד: אנחנו כאן. יישר כוח גדול. בבקשה, חמש דקות לרשותך.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה באמת לברך את היוזמות של החוק הזה, ואלה שבאמת פעלו בהרבה מאמץ כדי שהחוק הזה יעבור. אני רוצה גם להודות לך על ניהול הישיבה. אני חייב להגיד ברשותכם, ולפנות ספציפית לחברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אני לא יודע כמה מכם יודעים שאת רוב שנותיה, עוד לפני שהייתה פה בכנסת, היא הקדישה למאבקים פמיניסטיים, למאבקים למען שוויון מגדרי ולמען שחרור האישה. באמת מאבקים – היא הייתה פורצת דרך, וצריך לזכור לה את זה לטובה. היא הייתה פורצת דרך בחברה הערבית, ואפשר לומר בלי שמץ של הגזמה שההישגים שעד כה הושגו בחברה הערבית בנושא הפמיניסטי ובנושא של מאבקים למען שוויון ושחרור מגדרי ומיני – כולם, כל המאבקים וכל ההצלחות – בצורה כזו או אחרת קשורים ומבוססים על המאבק של עאידה. מגיע על זה הרבה מאוד ברכות והרבה מאוד חיזוקים, ואני בהחלט גאה להיות חלק מהתנועה הפוליטית של עאידה, כי זו עמדה של כולנו. נכון שעאידה הייתה החלוצה, אבל זאת העמדה של התנועה שלי, ומאחר שיש לי זמן וקצת חסרה לי האקדמיה – אני יכול להגיד שאחד מהקורסים שלימדתי באוניברסיטה היה הקורס על תיאוריות של פמיניזם. אחת מהתיאוריות של הפמיניזם, התיאוריה הרדיקלית – לא לדאוג, אני לא מתכוון להיכנס יותר מדי לעומק הדברים, אלא אם כן תיתן לי חצי שעה, אבל אין לי כוונה לבקש אפילו.

היו"ר אליהו רביבו:

חצי שעה זה מבוא.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כן, זה נכון. זה לכתוב את הסילבוס. אבל אני חייב להגיד שאחד מהדברים שמאפיינים את הפמיניזם הרדיקלי, להבדיל מהליברלי, הוא התפיסה שאומרת ששוויון הוא לא השוואת היכולות של נשים לאלה של גברים או אימוץ השיח הגברי – אלא ששוויון אמיתי הוא מאבק כנגד מה שמכונה הפטריארכיה, כלומר השיח שהוא בלתי שוויוני, למרות שזה כמובן הכרחי, אך לא מספיק. החוק הזה הוא לא רק – וכמובן שזה חשוב בפני עצמו לאין שיעור – אבל הוא לא רק בהקשר או תורם לטובתן של נשים, קורבנות, של אחד מהפשעים האיומים ביותר שאפשר להעלות על הדעת, אלא זו למעשה תרומה מכרעת, אפילו הייתי אומר תרומה חתרנית, כנגד השיח הפטריארכי, גם אם זה נאמר בין השורות ולא בשורות עצמן. ולכן אני חושב שזה באמת הישג בלתי רגיל, ולא הרבה יוצא לנו כאן לברך איש את רעהו או אישה את רעותה וכן הלאה. אני שמח שיש את ההזדמנות הזאת. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך. כמעט ארבע שנים חיכיתי לשמוע מפיך נאום שאני מזדהה איתו. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת נאור שירי, ובהזדמנות זו, עד שיחליט אם הוא עולה או לא, אני מבקש לחבק מכאן בשם כולנו את שי לי תבל, יעקב סלע, חנניה רותם ואלי ראקוב. אתם הפכתם את הפגיעה שלכם לשליחות, להצלת ילדים מפני פושעים ועברייני מין. אומנם אתם ארבעה פה ביציע, אבל אתם משקפים מאות ואלפים אם לא יותר – אגב, לא רק בישראל, אבל בוודאי את תושבי מדינת ישראל באשר הם. יישר כוח גדול. נאור שירי בוחר לעלות?

נאור שירי (יש עתיד):

לא.

היו"ר אליהו רביבו:

הסיר את זכותו. גברתי השרה מבקשת לממש את זכותה?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

לא.

היו"ר אליהו רביבו:

חברות וחברי הכנסת היקרים, אנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 155), התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד סעיף 1 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל

היו"ר אליהו רביבו:

13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 155), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 13 נגד – אין נמנעים – אין חוק העונשין (תיקון מס' 155), התשפ"ו–2026, נתקבל.

היו"ר אליהו רביבו:

13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אשר על כן, אני שמח לקבוע בזאת כי הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 155), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חברות וחברי הכנסת היקרים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום שלישי ט"ו בתמוז התשפ"ו, 30 ביוני 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.