ישיבת מליאה בתאריך 23/06/2026 בשעה 16:00

היו"ר סימון דוידסון:

ברוכים הבאים מטבריה. אבי מעוז, בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני היושב-ראש. אתמול שר החינוך אמר כאן, ואני מצטט: "מי שלומד 100% ליבה יקבל 100% תקצוב; מי שלא לומד 100% ליבה לא יקבל 100% תקצוב". אדוני שר החינוך, בעברית קוראים לזה סנקציות; בעברית יותר נכונה קוראים לזה סנקציות נגד תלמודי תורה; בעברית עוד יותר נכונה קוראים לזה סנקציות נגד משרתי מילואים. מה אתם מתלוננים על היועמ"שית שמשתמשת בנשק הסנקציות? אתם בדיוק כמוה. אולי היא למדה מכם. ממשלה בדיוק כמו היועמ"שית, שמטילה סנקציות על משרתי מילואים שבחרו לחנך את ילדיהם לפי השקפת עולמם בתלמודי תורה לאומיים. ישנם בכירים בצה"ל ובמערכת הביטחון שילדיהם לומדים באותם תלמודי תורה לאומיים שהממשלה והשר קיש מטילים עליהם סנקציות. כנראה מכם היועמ"שית למדה את השיטות הסובייטיות של חינוך מחדש של ציבורים שלמים בעזרת סנקציות. ממשלה שמטילה סנקציות על משרתי מילואים, אין לה זכות קיום יותר. בושה לכם.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, איש האופוזיציה אבי מעוז. יפה מאוד. הבא בתור יהיה חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. לאחר מכן – שרון ניר ואושר שקלים.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נפגשתי עם מנכ"ל רשות שדות התעופה מר שרון קדמי לשיחה חשובה על שילובם של צעירים וצעירות מבני העדה הדרוזית במקומות העבודה ברשות. שרון הוא ידיד אמת של העדה הדרוזית ומאמין במתן הזדמנויות שוות לצעירים מכל המגזרים. רשות שדות התעופה ממלאת תפקיד מרכזי וחשוב בחיבור ישראל לעולם תוך שמירה על רמת שירות, בטיחות וביטחון מהגבוהות ביותר בעולם. אני מברך על שיתוף הפעולה ועל הרצון המשותף לפתוח דלתות נוספות לצעירים וצעירות ולהעניק להם אופק תעסוקתי משמעותי. יחד נמשיך לפעול למען הדור הצעיר. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. לאחר מכן – אושר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, מחר צפוי עוצר יציאות לכל אזרחי מדינת ישראל. עשרות שיירות של רכבים, הכוללות רבבות צעירים חרדים מאלעד, מבית שמש, מבני ברק, מקריית גת, מחצור הגלילית, ממודיעין עילית, מערד, מצפת, מעפולה – מכל רחבי המדינה – יזרמו עם רכבים ועם שיירות לכלא 10 על מנת להפגין על זכותם להשתמט. עוד יום של עוצר למשק הישראלי, לציבור העובד, לציבור המשרת, לציבור שמשלם מיסים, להורים לילדים; עוד יום שבו אזרחי ישראל לא יוכלו להמשיך בשגרת חייהם. בלתי נתפס שמשתמטים מנצלים את זכותם הדמוקרטית להפגין, להצביע, לבחור ולהיבחר, לזכות בהטבות, אבל את חובתם הבסיסית האזרחית הכי חשובה, לשרת, הם מסרבים למלא.

היו"ר סימון דוידסון:

יפה מאוד. מילים כדרבונות. תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. סמיר, אתה גם רוצה לדבר?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בסוף השבוע, בתוכנית אולפן שישי, קיבלנו שיעור מאלף על שידורי תעמולה במסווה של עיתונות, על צביעות וטהרנות. ראינו את הכתבת מיכל, הפעילה הפוליטית, במופע וולגרי, מכוער, בהמי וגס. מפאת כבוד המעמד והמקום לא אשתמש בכל מילותיה, אך אצטט חלק מהן. לדבריה, זו ממשלה שעל הלוחמים שלה, על האזרחים שלה – זו ממשלה שאומרת: אנחנו – השלם את החסר – עליכם מהמקפצה, תבלעו את זה. סוף ציטוט. אדוני היושב-ראש, הנוסחה הזו מוכרת, ואני קורא לה תסמונת לוסי חנטריש. הכוונה היא לאותן תועמלניות או עיתונאים שמנצלים את זמן המסך שלהם בשידור עם המבט המתנשא שלהם כדי לנסות ולהטיף לעם ישראל מה נכון מבחינתם. אז אני רוצה כאן לומר לפעילה הפוליטית התועמלנית הזאת, ולמי שאפשר לה לשדר את דברי הבלע וההסתה שלהם: מי הפיץ והדהד את עלילת הדם על אחינו מכוח 100? מי פגע בלוחמים שלנו ובמאמץ המלחמתי? ורק לחשוב על האופוזיציה הצבועה ושלוחותיה בתקשורת, שכן אם חלילה ינון מגל או ברדוגו או מישהו מערוץ 14 או גלי ישראל היה מעז לטנף ככה, כיצד הייתם מגיבים לעניין? אבל כאן הם ממלאים את פיהם מים. אז אולי עדיף שבאמת ימלאו את פיהם מים, רק לא בנוזל שדיברה עליו מיכל הפעילה.

היו"ר סימון דוידסון:

זהו? מיכל פעילן קוראים לה. לא "הפעילה".

אושר שקלים (הליכוד):

אני משתמש בשפה שלי.

היו"ר סימון דוידסון:

השר וסרלאוף, אתה רוצה לסכם את הדיון?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בסך הכול אנשים טובים. כולם ראויים, כולם – רגע, לימור רוצה להגיד משהו.

היו"ר סימון דוידסון:

לימור, את רוצה לנאום?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

כן, כן.

היו"ר סימון דוידסון:

אחרונת הנואמים, לימור סון הר מלך, שאני מתנצל שקראתי לה "חצופה" היום. לוקח את זה חזרה. אני חושב שהיא תדבר על אוסלו, משהו שקשור לאוסלו. זה נקרא מיתוג, לימור. זה נקרא מיתוג.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, בינתיים אתה יכול להגיד מה דעתך על דבריו של היושב-ראש החדש שלך, שאמר על שטחי A ו-B.

היו"ר סימון דוידסון:

מה הבעיה?

אושר שקלים (הליכוד):

אז תגיד לנו מה דעתך.

היו"ר סימון דוידסון:

אני חושב שהוא צודק במאה אחוזים. אני גם כן בדעה כזאת.

אושר שקלים (הליכוד):

באמת?

היו"ר סימון דוידסון:

יש חוק במדינת ישראל.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אז כפי שאמרת, באמת דייקת – הסכמי אוסלו המיטו על מדינת ישראל שלל אסונות: אסונות מדיניים, אסונות ביטחוניים ואסונות לאומיים. את מחירו של ההסכם הזה שילמנו בנהרות של דם יהודי במשך למעלה מ-30 השנים האחרונות. לכן החלטתי כי בכל יום שלישי אקדיש את הנאום בין הדקה שלי לסעיף אחר, לעיוות אחר ולסכנה אחרת שהביאו איתם הסכמי אוסלו החרפתיים, עד לביטולם המלא, בעזרת השם. היום אני מבקשת לדבר על הטרור הסביבתי שהתאפשר בעקבות הסכמי אוסלו. אחד האבסורדים הגדולים של אוסלו הוא שהאוויר שאנחנו נושמים והמים שאנחנו שותים אינם מכירים בגבולות ובאזורי האחריות שנקבעו בהסכם. אבל בעוד הזיהום חוצה גבולות, סמכויות האכיפה של מדינת ישראל נותרו מוגבלות. כך נוצרה במשך השנים מציאות של שרפת פסולת פיראטית, זיהום נחלים, פגיעה בשטחים פתוחים והרס משאבי טבע בהיקפים עצומים. העשן הרעיל עולה משטחי הרשות, והוא מגיע לערים וליישובים שלנו. הנחלים המזוהמים ממשיכים לזרום, והילדים שלנו והאזרחים שלנו נושמים את הזיהום הזה הישר לריאות. זהו טרור סביבתי – פגיעה מכוונת ואדישות לבריאותם של מאות אלפי אזרחי ישראל באיכות החיים שלהם ובמשאבי הטבע של מדינת ישראל. גם כאן אוסלו יצר את המציאות החרפתית והמוכרת. ישראל נושאת בתוצאות, אך מוותרת על הסמכות; ישראל משלמת את המחיר, אך הגבילה את יכולתה לפעול. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. (אומר דברים בשפה הרוסית, להלן תרגומם: אורחים יקרים, אנחנו מצטערים, אבל סיימנו). תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי ט' בתמוז התשפ"ו, 24 ביוני 2026, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.