ישיבת מליאה בתאריך 15/06/2026 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד, בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-2007 התייצב ראש האופוזיציה בנימין נתניהו בפני ועדת וינוגרד, שחקרה את מלחמת לבנון השנייה, והוא דיבר שם על הדרך שבה ישראל יצאה למלחמה. הייתה החלטה מאוד חפוזה לצאת למלחמה, הוא אמר בעדותו, מאוד חפוזה. לא היה מתווה. הוא חזר על זה שוב ושוב: לא יוצאים למלחמה בלי מתווה, בלי תשובה על השאלה: מה הצעד הבא, איפה זה ייגמר, מי אחראי? כמה חודשים אחר כך, ב-4 בפברואר 2008, ונתניהו הגיע הנה, לדוכן הזה, כדי לדבר על אותו נושא. זה היה נאום שהתפרסם אחר כך – לוותיקים שבינינו – כנאום הטיטניק, כי הוא אמר שם: "הצעד ההכרחי המתבקש הוא החלפתו של ראש הממשלה שכשל - - - זה בערך כמו להגיד אחרי אסון הטיטניק שאם הקברניט היה שורד, צריך היה לתת לו עוד אונייה"; שזה בערך כמו להגיד שאחרי 7 באוקטובר, הטיטניק שלנו, היינו אמורים להשאיר את אהרון חליוה ראש אמ"ן, ואת הרצי רמטכ"ל, ואת נתניהו ראש ממשלה. אנחנו אמורים לסמוך על נתניהו שהוא יודע לקרוא הערכות מודיעין ולהכין את ישראל למלחמה, אחרי הכישלון הכי גדול בתולדות המדינה בקריאת הערכות מודיעין והכנת ישראל למלחמה. כמו רוב הציבור בישראל, אני תמכתי במלחמה באיראן. אבל אי-אפשר לתמוך בדרך שבה היא נוהלה, בהתנהלות המקצועית האומללה, בחוסר ההכנה, ברשלנות, ביוהרה, בעיקר בתוצאה – בכישלון המדיני המהדהד. בניהול מלחמות יש שורה תחתונה: איפה היינו, איפה אנחנו עכשיו. זה כל מה שאתם צריכים לשאול את עצמכם: איפה היינו, איפה אנחנו עכשיו. נתניהו הבטיח לנו ניצחון היסטורי, וקיבלנו משבר עם האמריקאים, הורמוז פתוח לאיראנים, כסף למשמרות המהפכה, טילים בליסטיים שמכוונים לעבר מדינת ישראל, חיזבאללה בתוך המשוואה, וישראל מחכה במסדרון כמו ילד נזוף. הינה רשימת כישלונותיו, לא פחות מ-13 במספר. ככה יזכרו לו את זה: מלחמת 13 הכישלונות: כישלון מס' 1, הוא מכר לאמריקאים תסריט שבו המשטר נופל. לא הציג להם את מפת הסיכונים, לא את המחיר על שוק האנרגיה, לא את הורמוז, לא את לבנון, בעיקר לא את העובדה שהוא לא באמת יודע להפיל את המשטר. ואז, כשהתסריט לא התממש, הוא איבד את האמון שלהם באמצע המלחמה. תקראו את ההודעה של טראמפ אתמול על ההפצצה בדאחיה. זה לא דיון בין מדינות עצמאיות, זה מפקד שנוזף בסמל המחלקה שלו. זה מה שקורה כשבאמצע מלחמה אתה הולך לנשיא אמריקאי ומתחנן שהוא יעזור לך עם החנינה שלך. כישלון מס' 2, הוא לא בנה מראש מערכה פוליטית בתוך ארצות הברית, לא מול הבדלנים בתוך הממשל האמריקאי, לא מול תנועת ה-MAGA, שהסתובבה עליו. אני כבר לא מדבר על הקריסה הגמורה מול המפלגה הדמוקרטית. כישלון מס' 3, הוא לא הצליח לשכנע את האמריקאים להפציץ את מתקני הנפט והאנרגיה האיראניים, בעיקר באי ח'ארג. אני מדבר על זה מאז אוקטובר 2024. הוא גם לא הציע אלטרנטיבה. אם לא פוגעים בתשתיות האנרגיה, מה כן? איך יוצרים מנופי לחץ כלכלי על המשטר האיראני? למלחמה הזו היה בנק מטרות, אבל לא היה בנק של מנופים. כישלון מס' 4, הוא לא הבין שמצר הורמוז הוא לא הערת שוליים אלא לב הסיפור. ברגע שמחיר הדלק בארצות הברית התחיל לעלות, טראמפ כבר לא ראה מולו את ישראל. הוא ראה את הבחירות לקונגרס ואת הבייס שלו, ששנא את המלחמה. מה שקרה זה שנתניהו דחף למלחמה בטהראן כאילו היא לא עוברת דרך משאבת הדלק באוהיו. למה? כי נתניהו הגיע לשלב המסוכן בחייו שבו הוא מדחיק מידע שלא מוצא חן בעיניו. אותו דבר קרה עם כישלון מס' 5. הוא דחף את התוכנית הכורדית בלי להביא בחשבון את התגובה הטורקית הצפויה ואת ההשפעה שיש לארדואן בוושינגטון. ארדואן עשה לו בית ספר. כישלון שישי, הוא עמד פה והכריז: ניצחנו, לפני שהוא ידע להגדיר במה ניצחנו. מטרות המלחמה השתנו לפי הנסיבות, במקום שהנסיבות ישתנו לפי מטרות המלחמה. זו לא אסטרטגיה, זו הודעה לעיתונות עם מטוסי קרב ברקע. כישלון מס' 7, הוא לא לקח בחשבון את האופציה של הסרת הסנקציות והזרמה של עשרות מיליארדי דולרים מהבנקים בקטר ישר לתוך הכלכלה האיראנית, בפיקוח של משמרות המהפכה. כישלון מס' 8, הוא לא בנה מראש תשובה על האפשרות שאיראן תעניש את המפרץ, את סעודיה, את קטר, האמירויות, כוויית. מדינות שהיו צריכות להיות חלק מהמערכה מול איראן הפכו למדינות שמתחננות בפני טראמפ שהוא יגמור את האירוע לפני שהאש שורפת אותן. זה מוביל לכישלון 9: הוא לא הצליח להפוך את המפרציות לשותפות אסטרטגיות של ישראל במלחמה הזאת. הן לא היו חלק מהחזית המדינית, הן לא היו במעטפת הכלכלית, הן לא היו במנגנון האזורי והן לא גבו יחד איתנו מחיר משותף מהאיראנים. כישלון מס' 10, הוא לא הצליח לשכנע את האמריקאים שאנחנו חייבים להיות בתוך החדר. כשהתחילו לדלוף הפרטים של ההסכם, נתניהו הוציא הודעה שאמרה: אנחנו לא צד להסכם הזה. אוי ואבוי לנו כמה שהוא צדק. כישלון 11, הוא נכשל אפילו במשימת ההסברה הכי קלה עלי אדמות: דמוקרטיה שמתגוננת בפני דיקטטורה אסלאמית רדיקלית אלימה ואנטישמית, שמחמשת טרור בכל המזרח התיכון. איך הצלחת לא להיות מסוגל להסביר לעולם אפילו את המלחמה הזו? כישלון מס' 12, הוא מינה צוות משא ומתן מדרג נמוך מדי עם ממשלת לבנון. החמיץ הזדמנות לחזק את הממשלה הלבנונית ולהחליש את חיזבאללה. והוא גרם לזה שהממשל החליט לקחת קונטרול על כל הנושא הלבנוני. וכישלון מס' 13, הוא החליף תוך כדי המלחמה ראש מל"ל, ראש מוסד, ראש מלמ"ב, מזכיר צבאי של ראש הממשלה, ראש מחלקה מדינית במשרד הביטחון. דרמר הלך, הנגבי הלך, אף אחד לא החליף אותם. באמצע המלחמה – רכבת של חילופים. אין היום סביב נתניהו כוורת שמסוגלת לנהל מלחמה אזורית מורכבת עם השלכות בין-לאומיות רחבות. יש ליצנים כמו בן גביר, יש עסקנים מושחתים כמו דרעי, וכל היתר ואקום, אלתורים מהמותן ונאמנות אישית במקום מקצועיות. העיקר שהוא ממשיך להגיד: שינינו את המזרח התיכון. כן, שינית אותו, רק לרעה, בגלל רשלנות, יוהרה, היעדרו של צוות מקצועי מתאים ושיקול דעת המושפע מהבעיות האישיות שלו. או כמו שאמר את זה אתמול דונלד טראמפ: אין לו פאקינג שיקול דעת – סליחה על השפה, זה ציטוט של הנשיא האמריקאי. פה על הדוכן נתניהו עמד כראש האופוזיציה אחרי מלחמת לבנון השנייה ואמר: אם יש משמעות למושג אחריות ראש הממשלה צריך ללכת. פה על הדוכן הוא אמר: אחריות זה לא לדבר על אחריות, אחריות זה לשאת באחריות. דברים כדרבונות. פה על הדוכן הוא אמר: גלגול כזה של אחריות מצד המפקד עוד לא ראיתי מימיי. אנחנו נוהגים לומר שהכישלון הוא יתום, אצלך – הוא אמר לראש הממשלה – לכישלון יש הרבה אבות, הרבה הרבה אבות, הכול חוץ מאב אחד. כל מילה נכונה, כל מילה חלה עליו. מלחמת 13 הכישלונות נגמרה, ונגמרה רע. כהונת הממשלה הזו עומדת בפני סיום, היה רע לתפארת. אם אתם לא מאמינים לי, תשאלו את תושבי הצפון, תשאלו את תושבי עוטף עזה, תשאלו עשרות אלפי פצועים ואלפי משפחות שכולות, תשאלו כל חייל בלבנון ששומע זמזום של רחפן. הכישלון של נתניהו לא רק יתום, הוא גם יצר עוד הרבה יתומים אחרים. אפשר לתקן. צריך לתקן. רק נתניהו כבר לא יכול לתקן. הוא היה יכול פעם, אני לא מאלה שמכחישים את זה. אבל הוא כבר לא יכול, עברו יותר מדי שנים, הוא נשחק, הוא קרוב לשנתו ה-80, הוא כבר לא יכול. אנחנו יכולים, ואנחנו נעשה את זה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד כעת להזמין את חבר הכנסת עודד פורר לנמק את ההצעה מטעם סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי והעבודה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו עוד לא יודעים בדיוק איך האירוע הזה הולך להסתיים מבחינת ההסכם, ואת כל פרטי ההסכם בין האמריקאים לאיראנים. דבר אחד בטוח, אדוני היושב-ראש, אם הסכם כזה היה נחתם תחת הממשלה הקודמת, ראש הממשלה נתניהו היה עומד פה על דוכן הכנסת ומאשים אותנו בבגידה, לא פחות. נתניהו הוא זה שעמד פה על הבמה הזאת ואמר שלראש ממשלה בישראל דרושה יכולת אחת מרכזית, והיא היכולת להגיד לנשיא האמריקאי את המילה "לא". ואת היכולת הזאת נתניהו שלל מעצמו כשהוא שם בראש סדר העדיפויות שלו בשיחות עם טראמפ דווקא את ענייניו האישיים. הרי לא הסתירו את זה שכשהוא יושב עם הנשיא טראמפ הוא מבקש ממנו לדאוג לענייני החנינה. אז כשאתה מבקש את ענייניך האישיים בשיחות עם הנשיא האמריקאי, בוודאי שהעניינים הלאומיים נדחקים לקרן זווית. אבל צריך להבין מה המשמעות של ההסכם הזה. המשמעות של ההסכם הזה שייחתם היא לא פחות מאשר העובדה שמשלימים עם איראן גרעינית. כל המילים שבהן יעטפו את ההסכם הזה, כל ניירות הצלופן, כל הניסיונות, בווירטואוזיות, להסתיר את העובדה שהאיראנים מקבלים יד חופשית על הכלכלה, מקבלים יד חופשית על ההתעצמות הצבאית שלהם, בסוף בסוף המשמעות תהיה לא רק תוכנית הטילים הבליסטיים שתלך ותצמח, אלא גם איראן גרעינית. האיראנים גם לא מסתירים את רצונם, הם לא מספרים לנו סיפורים, הם אומרים את האמת. הם הגדירו. מייד אחרי התקיפות, אז, לפני שנה, הם הגדירו שבראש סדר העדיפויות שלהם זה נקמה. הם הגדירו שבראש סדר העדיפויות שלהם תהיה השמדת ישראל וגם ארצות הברית – שלאף אחד לא תהיינה אשליות. אבל מדינת ישראל חייבת, אדוני היושב-ראש, לחשב מסלול מחדש בהיערכות שלה אל מול האיום האיראני, והדבר הראשון ואולי המרכזי ביותר שמדינת ישראל חייבת לעשות עכשיו הוא להבהיר לאמריקאים שלא יהיה שום חיבור, שום קשר, ולו הקל שבקלים, בין הזירה הלבנונית לזירה האיראנית. הניסיון הזה, שאני חייב לומר שעד עתה מצליח לאיראנים – לקשור בין תקיפה של ישראל בלבנון כנגד חיזבאללה לבין תגובה איראנית על ישראל – בלתי נסבל. זהו אירוע שמדינת ישראל לא יכולה לסבול אותו, והיא חייבת להבהיר לכל בני בריתה: אנחנו לא יכולים להשלים עם מצב שבו מכוונים טילים לכיוון תל אביב, ירושלים, חיפה ושאר אזורי הארץ. מתי שהאיראנים ירצו הם ישתגעו. הם צריכים להבין שאם האיראנים חושבים לעצמם שהם יכולים להשתגע – אנחנו יותר משוגעים מהם, והתגובה שלנו תהיה תגובה קשה יותר. הדבר השני שחייבים לעשות הוא לוותר על מדיניות הסבבים. עוד סבב ועוד סבב. תשימו לב, היה לנו – נתניהו הוביל את מדיניות הסבבים מול רצועת עזה, מול חמאס. אחרי כל סבב – אפשר לחזור למסיבות העיתונאים אחרי עמוד ענן, אחרי צוק איתן ואחרי שומר חומות, ואני כבר לא זוכר את שמות כל המבצעים שהיו: פגענו קשות באויב, ועכשיו הוא מורתע, הוא לא יפגע בנו. לא רק שסבלנו את הסבבים, לצערי גם גורשנו מהיישובים ב-7 באוקטובר, כשחמאס כבש אותם. ולכן המדיניות שחייבת להיות היא מדיניות של הכרעה, מדיניות של פגיעה קשה בחיזבאללה עד כדי חיסולו. אי-אפשר להשלים, גם לא עם תקיפות ממוקדות. מדי פעם אנחנו תוקפים מפקדה, מחסלים מישהו, זה לא מסיים את הסיפור. לא יכול להיות שיקום צפון כל זמן שחיזבאללה עדיין על הרגליים. כל תוכניות שיקום הצפון לא רלוונטיות. וצריך להבהיר שלא יהיה שום מרחב של חסינות למחבלים בלבנון. אל מול האיראנים, השיגעון שעליו אני מדבר, אדוני היושב-ראש, הוא שאם יעוף לפה טיל איראני אחד, האי ח'ארג – שמשם בעצם כל תשתיות יצוא האנרגיה של האיראנים – יושמד. לצערי, כדי לעשות את זה היום אנחנו צריכים להעלות מטוסים לאוויר, עם מטוסי תדלוק, עם סיכון של לוחמים, עם סיכון של טייסים. אז כחלק מההיערכות הזאת, צריך לחזור לתוכנית ששר הביטחון דאז אביגדור ליברמן שם על השולחן בזמן כהונתו, ובוטלה אחרי שהוא התפטר ממשרד הביטחון כאילו זאת הייתה התוכנית האישית של ליברמן: הקמת חיל טילים ומערך טילים שהיה מאפשר לישראל להגיב בלי לשלוח חיילים, בלי לשלוח מטוסים – היום היא צורך קיומי. חייבים להקים מערך שיכיל לפחות 20,000 טילים בליסטיים וטילי שיוט, 30,000 רחפנים וכטב"מים ו-24,000 טילי יירוט. אלה מספרים שקל להגיד אותם, אבל היישום דורש כניסה לפעילות כבר עכשיו, עם אינטנסיביות גדולה והקצאה של תקציבים גדולים למערכות הייצור ולתעשיות הביטחוניות, כדי שיהיה ברור לאיראנים שאני לא צריך לשלוח מטוסים, שיכולים גם לסובב לי אותם בדרך, אלא פשוט, אם טיל איראני אחד נורה למדינת ישראל, אנחנו רק לוחצים על הכפתור ומטביעים את האי ח'ארג בטילים בליסטיים שאנחנו נוכל לירות מכאן. ייצור מאזן האימה הזה הוא חיוני למדינת ישראל. הדבר האחרון, אדוני היושב-ראש, זה לרתום את המוסד על כל שלוחותיו, על כל כוחותיו, על כל יכולותיו, לטובת מטרה אחת מרכזית: הפלת המשטר באיראן. אי-אפשר, בטח לא אחרי מה שעברנו פה בשנה האחרונה, להשלים עם משטר איראני שחותר להשמדת מדינת ישראל, שמקבל עכשיו זריקה של מאות מיליארדי דולרים בעקבות ההסכם הזה, ככל הנראה, שיאפשרו לו להגביר את ההתעצמות שלו, לעטוף את ישראל בטבעת אש, תוך שהוא לומד מהלקחים של עם כלביא ושאגת הארי. אי-אפשר להשלים עם התופעה הזאת. אבל כדי להוביל מהלך של הפלת המשטר האיראני צריך לעבוד בזה, וצריך לעבוד בזה מסביב לשעון, עם הקצאת המשאבים המתאימים והיכולות המתאימות. וזאת אולי המשימה המרכזית ואולי אפילו היחידה שראש הממשלה צריך להטיל על המוסד. לצערי, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה הזה הוכיח שהוא לא מסוגל לעשות את הדברים האלה. הוא לא מסוגל להכריע. הוא מסוגל לנהל סבבים, הוא מסוגל להוביל מסיבות עיתונאים, הוא מסוגל לשווק גם קרח לאסקימואים, אבל לא לקבל החלטות של הכרעה; לקבל החלטה להגיד לנשיא האמריקאי: לא, אנחנו לא נאפשר לקשור בין הזירות; לקבל החלטה: אנחנו מפציצים את האי חארג', למרות שהאמריקאים לא רוצים, כי זה האינטרס הישראלי, ובראש ובראשונה ראש ממשלת ישראל מחויב לאינטרסים הישראליים – האמריקאים מחויבים לאינטרסים האמריקאיים. הדבר העצוב הוא שבעבר ראש הממשלה נתניהו ידע לעשות את זה. הוא ידע לעשות את זה מול קלינטון בזמנו; ידע לעשות את זה מול אובמה; הוא ידע להפעיל את איפא"ק; ידע להפעיל את כל השדולות שיש למדינת ישראל בארצות הברית; הוא ידע להגיע לקונגרס, בניגוד לרצונו של נשיא אמריקאי, ולנאום שם כדי לגייס תמיכה נגד הסכם גרעין. לנשיא הזה הוא לא מסוגל להגיד לא, כי הוא שם את האינטרס האישי שלו, בשיחותיו עם הנשיא, לפני האינטרס הלאומי. ולכן, מאחר שהוא לא יכול לעשות את זה, והוא לא יכול לקבל את ההחלטות על הכרעה, הממשלה הזאת צריכה ללכת הביתה בטווח הזמן המיידי.

היו"ר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת פורר. אני מתכבד כעת להזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן לנמק את ההצעה מטעם סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. בבקשה, גבירתי, עד עשר דקות לרשותך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות כנסת נכבדים, האמת, ישבתי והקשבתי לחברי הכנסת שנימקו את הצעות האי-אמון. אומנם הגשנו את הצעת האי-אמון בעיקר בגלל מדיניות ההריסות, שמתקיימת ביתר שאת נגד בתים בכפרים הערביים, אבל ברצוני להתייחס בכמה דקות לעניין של ההסכם, שכנראה ייחתם ביום שישי, בין ארצות הברית ואיראן. אני חייבת להגיד שאני מאוד מקווה שבאמת ההסכם הזה ייחתם, וככה נתחיל לראות את סיומה של מלחמה, מלחמה אזורית, שהייתה יכולה להמיט עוד אסון, יותר גדול ממה שחווינו עד עכשיו. לצערי הרב, ממשלת נתניהו, בשותפות מלאה עם ארצות הברית, התחילה את המלחמה הזו, וכל עמי האזור שילמו מחיר, ובעיקר גם כן אזרחי מדינת ישראל שילמו מחיר על המלחמה הזו. הייתי שמחה לראות את מנהיגות האופוזיציה עומדת פה ודווקא קולטת שסוף-סוף צריך להבין שמדיניות הכוח ועוד כוח ועוד כוח ומה שלא בא בכוח אפשר להפציץ יותר ואפשר להרוס יותר – כבר לא עובדת. ממשלות ישראל ניסו את השיטה הזו שנים על גבי שנים, והיא לא הביאה אותנו לא ליותר ביטחון ולא ליותר שלום. והגיע הזמן להבין שדווקא הסכמים פוליטיים, הסכמים מדיניים, כן יכולים לפחות להפחית משפיכות הדמים, ולהתחיל להעלות על דרך שבה אפשר לבנות עתיד יותר בטוח לכל האזור הזה. ואני מאוד מקווה שלא יהיה עוד ניסיון לחבל בהסכם הזה, כמו שראינו אתמול במתקפה שהתקיימה. אומנם שר הביטחון מה שנקרא מאיים שהוא ימשיך להפציץ וימשיך להרוס, ויש שרים שקוראים להרס טוטלי בדרום לבנון, קריאות ששמענו אותן כבר הרבה זמן, ושמענו אותן לפני שנתיים וחצי כשדובר על עזה, ולא הביאו – חוץ מאשר אסון גורר אסון. אנחנו הגשנו את הצעת האי-אמון הזו בעניין מדיניות ההריסה וההדרה והמחנק התכנוני נגד האזרחים הערבים. בימים כהרגלם, לאורך שנים רבות, דיברנו על מדיניות שיש בה חוסר תכנון ומחסור בתוכניות מתאר, היעדר הרחבת שטחי שיפוט וחסמים תכנוניים מתמשכים. כל הזמן דיברנו על זה, והייתה התייחסות לאפליה, להדרה, למדיניות שלא רואה את האזרחים הערבים בנגב. אבל האמת, לאחר שאנחנו מסתכלים על הסטטיסטיקה של ההריסות בתקופה האחרונה, אי-אפשר שלא לשאול את עצמנו מה השתנה. לפי דוח של ארגון עדאלה, מאז שנת 2023 המדינה הרסה בנגב 14,000 מבנים. כן, זו לא טעות מבחינת המספרים. 14,000 מבנים תוך שלוש שנים, פחות משלוש שנים; בשנת 2024 נהרסו 5,231 מבנים, מתוכם 2,903 בוצעו בהריסה עצמית. מישהו יכול לתאר לעצמו איך המדינה דוחפת אנשים להרוס את ביתם בעצמם? בגלל הפחד מרוב הקנסות ששמים עליהם. כשאתה מגיע למצב שהקנסות על הבית שלך – כשלא אפשרו לך מלכתחילה לתכנן אותו – מגיעים ל-500,000, 600,000, ואם יגיעו המשטרה והדחפורים להרוס אותו, יחייבו אותך בעוד אלפי ועשרות אלפי שקלים, אתה נדחף למצב כזה שאתה בעצמך הורס את הבית, את קורת הגג שאתה נותן לילדים שלך, כי אתה מפחד מהתוצאות. ב-2025 הסטטיסטיקה זינקה ל-5,742 מבנים, ביניהם 1,106 בתים או מקומות מגורים. יש עשרה כפרים וקהילות בנגב שבהם מתגוררים 15,000, מאוימים בהרס טוטלי או פינוי מיידי, ביניהם קסר א-סיר, תל ערד, ראס ג'ראבה, אום רתאם, אום אל-בדון, אל-באט אל-גרבי, כרכור, ביר הדאג' – אלה קהילות וכפרים שמאוימים בפינוי מיידי. מה זאת אומרת? זה מזכיר לכם משהו? מזכיר לכם שבכפר א-סיר, 2,800 איש, כל המבנים, 280, מאוימים בהריסה? זה כבר לא עניין של תכנון. תוכנית שיקלי זה לא עניין של תכנון והסדרת קרקעות, זו מדינה שמכריזה מלחמה על האזרחים שלה. זהו המצב. לא יכול להיות שמדינה גורמת להרס טוטלי של כפרים שקיימים מלפני קום המדינה. המדינה היא זו שהיגרה לכפרים האלה, לא הכפרים נחתו אחרי המדינה. עכשיו הבדואים צריכים להוכיח את אחיזתם בקרקע ושזה הרכוש שלהם, אחרת שיקלי רוצה להעיף אותם. שר התפוצות והמאבק באנטישמיות, מהסמכויות שלו – להרוס כפרים שלמים ולגרום לנשל את הקרקעות של אנשים. כנראה התפוצות בשבילו זה הנגב. תסבירו לו מה האחריות שלו ותגרמו לו להוריד ידיים מהבדואים בנגב. זה לא ייתכן להכריז מלחמה על אזרחי המדינה בצורה כזו. זאת מדיניות של כיבוש, לא של מדינה שמטפלת ומשרתת את האזרחים שלה. זאת מנטליות של מתנחלים שבאים להרוס כפרים, להעיף אנשים מהשטח שלהם ולהשתלט במקומם. ככה מתנהלת מדינה שמתייחסת לאזרחים שלה כאויבים, והגיע הזמן להגיד את זה. לא יכול להיות שהסבל הזה, של אנשים שנזרקים מהבתים שלהם, ימשיך בשקט כזה. מה הייתם אומרים אם היו אומרים שהרסו נגיד בקיסריה או בתל אביב או אני לא יודעת איפה, 50 בתים שגרים בהם 150 נפשות וזרקו אותם לרחוב?

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - לא הורסים להם את הבתים, נכון?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה זה צריך להיות?

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו לא לוקחים אדמות לא שלנו ובונים על זה בתים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני חושבת שהגיע הזמן להכיר בזה שהאדמות האלה התקיימו לפני קום המדינה, היו להן בעלים - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - הם לוקחים אדמות - - -

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

- - ועדיין יש להן בעלים. הם בני המקום, וחובתה המינימלית - -

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

- - של המדינה היא לספק להם את השירותים התכנוניים ולאפשר להם להתפתח כמו בכל מדינה שמכבדת את עצמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - האדמות שלנו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אבל צורת החשיבה הזו - -

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

- - שמתנהלים בה המתנחלים בשטחים, מפעילים טרור כדי לזרוק אנשים מהבתים שלהם – עוד מעט כנראה תתחיל לזלוג גם כן לנגב, עם גישה כזו.

טלי גוטליב (הליכוד):

די, די לשקר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל אני לא רוצה לקרוא אותך, גברתי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

והגיע הזמן שאנשים שכנראה לא מבינים כלום על מה זה אנשי המקום ואנשי המולדת – שיתחילו ללמוד. המדינה היגרה לנגב, לא הנגב השתלט על המדינה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מתכבד כעת לקרוא לשר הכלכלה ניר ברקת להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. אדוני, הבמה שלך.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אדוני היושב-ראש, מכובדיי חברות וחברי הכנסת. אדוני היושב-ראש, אני הקשבתי לדבריהם של חברי האופוזיציה, וזה מזכיר לי בדיחה. אומרים שאמריקאי ורוסי התחרו ב-100 מטר. האמריקאי ניצח והרוסי הפסיד. אז בארצות הברית אומרים שהאמריקאי ניצח והרוסי הפסיד. מה אומרים ברוסיה? שהרוסי יצא מקום שני והאמריקאי לפני האחרון.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה לא ברוסיה, זה בברית המועצות.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

ברית המועצות, אני מקבל את התיקון. אבל העיקר שאתה מסכים איתי לבדיחה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הבדיחה נכונה.

דבי ביטון (יש עתיד):

הבעיה שהיא לא מצחיקה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

למה? כי כשאני שומע את חברי האופוזיציה מתארים את המציאות - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

זה שאתה צוחק - - - זה באמת מדהים.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - מדהים.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

כשחברי האופוזיציה מנסים לצייר את המציאות שבה ציר הרשע חטף את המכה הקשה ביותר שאי פעם אפשר היה לחשוב – אני יודע, כל מי שמכיר קצת מודיעין: המכה שחטפה איראן היא חסרת תקדים.

עדי עזוז (יש עתיד):

הם כמעט תקפו אותנו אתמול בלילה עוד פעם, על מה אתה מדבר?

מיקי לוי (יש עתיד):

הניצחון המוחלט, אדוני השר.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

המצב של עזה – כ-60% מהשטח מנוטרל, מנקים את התשתיות. אין או"ם, יש לנו מועצת שלום שבראשה עומד נשיא ארצות הברית, והמצב השתנה מקצה לקצה. ומסתכלים מה קורה בלבנון – המציאות השתנתה לחלוטין בקרקע. נכון, יש עוד הרבה עבודה לעשות - -

עדי עזוז (יש עתיד):

רחפני נפץ קטנים.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

- - וראש הממשלה, בחוכמתו, בתיאום עם הנשיא האמריקאי, יודע והביא לנו הישגים חסרי תקדים. עכשיו, אנחנו לא לבד בעולם. אני מסתובב בעולם ואני שומע את ההערצה, את הקנאה שיש לעולם במדינת ישראל, שמוכיחה שוב ושוב את כוחה, את יכולתה - -

מיקי לוי (יש עתיד):

מכל העולם מתקשרים אליכם.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

- - גם לתמרן, גם לייצר שיתופי פעולה עם הנשיא האמריקאי טראמפ. מקנאים בנו, מקנאים, באמת אני אומר לכם. רואים את העוצמה. וראש הממשלה נתניהו, כשהוא משתף פעולה ועובד עם הנשיא טראמפ ומשיגים הישגים, אני שומע ביקורת שזה לא מספיק, או אולי הגזמנו. וכשהוא יודע לשים ברקס ולעבוד עם הנשיא האמריקאי ולקחת קצת אוויר, אז פתאום הוא לא יודע להגיד לא. חברים, באמת, מכל הלב, די. הביקורת שאתם משמיעים אוטומטית מתורגמת בעולם כחולשה. אתם מחלישים אותנו במקום לעזור ולקדם את מדינת ישראל. תדעו לדעת לפרגן למדינת ישראל.

עדי עזוז (יש עתיד):

המציאות מחלישה, לא אנחנו מחלישים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אם היה על מה, זה היה בסדר.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אדוני היושב-ראש, אני רק אסיים בדבר אחד חשוב.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, בבקשה. כן.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

כשאני הייתי יו"ר אופוזיציה בעיריית ירושלים ידעתי – כשראש העיר עשה דברים טובים, ידעתי לפרגן. זה לא עולה כסף לפרגן לקואליציה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין בעיה, תעשו דברים טובים, נפרגן.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

ידעתי לפרגן. ואז, כשהייתי מבקר, אז לפחות היו אומרים: ואללה, הבן אדם הזה מאוזן. תדעו לפרגן, תסתכלו, תפתחו את העיניים - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין בעיה, תעשו דברים טובים, נפרגן.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

- - על הדברים הטובים שנעשים ותבינו שההצעות שלכם – חבל על הזמן, הן לא במקום, וחבל שאתם מציעים כאלה הצעות באולם המליאה. אנחנו כמובן מתנגדים להצעות שלכם וכך גם נעשה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לך, אדוני. אנחנו נתחיל כעת בדיון הסיעתי, וייתכן שבין דובר לדובר נעשה הפוגה קלה. הדוברת הראשונה, חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך.

עדי עזוז (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. אני תכננתי להגיד כמה דברים אחרים, אבל אז עלה לפה השר ברקת, ותהיתי אם אני שומעת את הדברים שהוא אומר או שאני מדמיינת אותם. השר ברקת עלה ודיבר על בדיחה, שהדברים שחברי האופוזיציה עלו ודיברו על המצב באיראן ובלבנון הזכירו לו בדיחה. אין בעיה עם בדיחות, אנחנו אוהבים בדיחות. הבעיה שבדיחות על חשבוננו זה כבר פחות נחמד. עכשיו, עמד פה השר ברקת ואמר שההישגים עם איראן הם חסרי תקדים. חסרי תקדים, לא היו כאלה. אני לא יודעת מה איתכם, אני אתמול בערב דיברתי עם אב ילדיי כדי להבין מה קורה היום בבוקר אם לא יהיו מסגרות לילדים, כי יש דיונים בכנסת, כי הטילים של איראן כוונו אלינו אתמול בלילה. איזה הישג? שומו שמיים. אנחנו שמחים על הישגים, אבל זה לא הישג. דבר נוסף הוא אמר: שבלבנון הגבול מעולם לא היה כל כך שקט. אנחנו מבקרים משפחות בשבעות – באמת, נשבר לי הקול לדבר על זה. אנחנו מבקרים משפחות בשבעות על הילדים שלהם – מרחפני נפץ, כל שבוע. ועומד פה שר ואומר: הגבול עם לבנון מדהים. הגבול עם לבנון לא מדהים.

מיקי לוי (יש עתיד):

הצפון הרוס.

עדי עזוז (יש עתיד):

הצפון גמור. בעזה – בואו נדבר על עזה. 7 באוקטובר, מה קורה בעזה? יצאנו למלחמה, נכון? על 1,200 הרוגים, נטבחים ונאנסים. מה קרה מאז? הבטיחו לנו לחסל את שלטון חמאס. אפעס, חמאס עדיין שולט בעזה. יצאנו למלחמה עם איראן כדי לחסל את חיזבאללה, להוריד את שלטון האייתוללות, לפרק את תוכנית הגרעין ולהוציא את האורניום. איך אנחנו מסיימים את המלחמה שנה אחרי? שאגת הארי. לבן שלי, בן שמונה, יש אוגר בבית. בלילה הוא – ציפ – מצפצף כזה. נשמע יותר כמו צפצוף, ולא כמו שאגה. השאגה שיש במדינת ישראל וזו שאגה אמיתית של אריות ושל לביאות, זה האזרחים שלנו, זה החיילים שלנו, זה החברה האזרחית שלנו, שהיא לעילא ולעילא. אבל הממשלה? ראש הממשלה? סליחה, גם שרי הממשלה. עומדים פה ואומרים: אנחנו מדהימים, איזה גדולים אנחנו, איזה מדהימים אנחנו. תסלחו לי שאני לא מצטרפת לכל החגיגה הפאלית הזאת, שאין מאחוריה כלום ושום דבר. איך אמר נשיא ארצות הברית? אדוני היושב-ראש, אני מצטערת על הצרפתית שלי, אבל זה בכלל באנגלית: אין לנתניהו פאקינג שיקול דעת. לא לנתניהו ולא לחברי הממשלה, אם הם מעיזים לעלות על הפודיום ולספר בדיחות בזמן שמשפחות עדיין יושבות שבעה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כל מי ששומע את השר לביטחון לאומי בן גביר מדבר ואומר: מה שאני עשיתי, 30 שנה לא עשו במשרד – אני רוצה להגיד לו: בשלוש שנים וחצי שאתה נמצא במשרד, נרצחו יותר מ-1,020 בני אדם במדינת ישראל. דרך אגב, עשיתי חישוב: בעשר השנים לפני שהוא נכנס – 1,300 נרצחים במדינת ישראל. אז באמת, מה שהוא עשה במשרד – הרס את המשרד בעצם – 30 שנה לא היה במדינת ישראל, ויותר. מאז קום המדינה לא היה שר כושל כמוהו. אתם יודעים שקבלן שנדרש לשלם פרוטקשן, וכולנו יודעים, מבקר המדינה אמר ש-87% מהקבלנים במדינת ישראל נדרשו לשלם פרוטקשן – הרי אותם קבלנים, חלקם משלמים מזומנים, באותם עסקים משלמים מזומנים, אז אותו כסף מזומן שמשולם, לא מדווח. אתם יודעים כמה מיליארדים מדינת ישראל מפסידה בשנה? אתה יודע את זה, היושב-ראש? מדינת ישראל מפסידה מיליארדים בשנה רק מפרוטקשן שמשלמים. לך תסתובב היום במדינת ישראל. בכל מקום שאתה מסתובב, הפשע שולט, דריסת רגל של ארגוני הפשע היא בכל חלקה במדינת ישראל. אין היום להגיד: זה רק אצל הערבים, זה רחוק מאיתנו. לא מה שאמרו אותם שרים בדיון: אתם הורגים אחד את השני ובוכים. זה בכל מקום היום, הכישלון של המדינה הזאת, הכישלון של הממשלה הזאת, כמו הכישלון המדיני הגדול ביותר שמביאים עלינו – הסכם בין ארצות הברית לאיראן זה אומר שאיראן עם נשק גרעיני. זו התוצאה הסופית שתהיה, שום תוצאה סופית אחרת לא תהיה. לקשור ולחבר מה שקורה בלבנון עם ההסכם עם איראן – אתה יודע, כשאיראן מאיימת עלינו, כל המדינה נכנסת למוכנות, כאילו שאנחנו מחכים, כאילו שאנחנו סמרטוטים שמחכים. הבאתם את מדינת ישראל למצב של מדינה בלי הרתעה, כישלון.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תדבר - - - כפר קאסם.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה רבה. כבוד היושב בראש, בהמשך להצעת האי-אמון שהצגנו בשם שתי הסיעות הערביות, חד"ש-תע"ל ורע"מ, בנושא ההריסות והמחנק התכנוני נגד האזרחים הערבים – היושב-ראש, תעזור לי אם אתה יודע נתונים אחרים – אני לא מכיר עוד מדינה עלי אדמות שמתעסקת בהריסות בתים כמדיניות פוליטית שלה. אני לא מכיר עוד מדינה עלי אדמות – מדינה שבתורה שלה, באמונה שלה, במדיניות שלה, יש מדיניות של הרס בתים. זאת מדינה אחת ויחידה, שקוראים לה מדינת ישראל, שלא רק שלא מכירה בעשרות כפרים ערביים בנגב שהיו קיימים עוד בטרם קמה מדינת ישראל – לא רק שהיא לא מכירה בהם, היא רודפת אותם, הורסת להם את המבנים שלהם, ובשלוש-ארבע השנים האחרונות לא עוסקת בהרס מבנים בודדים, בתים בודדים ביישובים שונים, אלא עסקה בהרס כפרים שלמים, כפר א-סיר ועוד יישובים אחרים שנעקרו מן היסוד. איפה יש דבר כזה? איפה קיים דבר כזה עלי אדמות, חוץ ממדינת ישראל? אז במקום לגשת, לדבר, לתכנן, לבוא במגע, לשאת ולתת עם אזרחי המדינה – אנחנו לא מדברים על הולנדים שגרים בנגב; יש בנגב אזרחי המדינה, ערבים ויהודים, אבל ליהודים אין בעיות של הכרה ביישובים, אין בעיות של תכנון. לערבים יש בעיות של תכנון. בנוסף, אפילו הכיבוש עסוק בהריסות. בברטעה המזרחית, מזה כמה ימים, דחפורים, טרקטורים, כלים כבדים, עוסקים בהרס בניינים רבי-קומות. מה זה הדבר הזה? מה זה המדיניות הזו? לתת לבני אדם להיות מחוסרי בית רק בשל הכיף של המדיניות להרוס להם?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. כעת חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, אתמול שוב בכפר דיר דיבוואן הציתו מסגד ורכבים, בנס אנשים לא נשרפו. זו עוד שרשרת בשרשרת הטרור היהודי, המתנהל יום-יום בשטחים הכבושים תחת עינה הפקוחה של המדינה, שלעיתים מעודדת – בעצם תמיד מעודדת כשהיא לא נוקטת אמצעים כדי לעצור את הפשעים האלה. כבר נשרפו פלסטינים בבתיהם על ידי מתנחלים בעבר. בנס הניסיון הזה לא הסתיים בשרפת משפחה. נשאלת השאלה: למה הצבא לא מונע זאת מראש? למה השב"כ לא מונע זאת מראש? למה המשטרה לא מונעת זאת מראש? למה הממשלה לא מונעת זאת מראש? כי היא למעשה משתמשת בזה ככלי לטיהור אתני. אני רוצה לדבר על העובדה שאנחנו נקטנו עמדה נגד המלחמה בתחילתה – אני גאה בעמדה של חבריי. הציבו דרישות ומטרות של המלחמה, ואף אחת מהן לא התממשה. זה היה צפוי, אמרנו שזה לא יקרה. אבל האמת, הנשיא טראמפ השיג הישג חסר תקדים – הוא הצליח לפתוח את מצרי הורמוז, שהיו פתוחים לפני המלחמה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הישג גדול.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הישג גדול, אל תקל ראש בזה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא קל לפתוח מצרים שהיו פתוחים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מעולם לא נסגר. רק במלחמה שלו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מעולם. יש כאלה שחושבים שמלחמה היא דרך חיים. נתניהו חושב שמלחמה היא שלום, ושלום הוא מלחמה. והוא סיים כאדם מצורע אצל טראמפ, כל יום הוא חובט בו בתקשורת. אבל האמת, נתניהו יודע לדבר אנגלית, לא אמריקאית. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו נעבור כעת להצבעות, אלא אם כן השר ברקת מעוניין לסכם. מעוניין לסכם? אם כן, אנחנו נעבור להצבעות. שימו לב שאחרי ההצבעות אנחנו נקדם את פניו של נשיא הפרלמנט של ארגנטינה. אנא, אל תצאו מהאולם לפני שנעשה זאת.

קריאה:

מרב ויתרה?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא – מרב ויתרה, כן. אם כן, אנחנו נצביע תחילה על הצעת האי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד, הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 23 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

23 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. כעת נצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן –המחנה הממלכתי והעבודה, הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה – 20 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

20 בעד, אין מתנגדים, שני נוכחים. אני קובע כי גם הצעה זו לא התקבלה, מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. כעת נצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ, הצבעה כעת. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה – 13 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

13 בעד, אין מתנגדים, שמונה נוכחים. אני קובע כי גם הצעה זו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני מביע אי-אמון - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי א' בתמוז התשפ"ו, 16 ביוני 2026 בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.