טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםנתונים רשמיים בלבד · הכנסת וועדת הבחירות המרכזית
טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםהאתר משתמש בכלי אנליטיקה (Microsoft Clarity) כדי להבין איך גולשים משתמשים בו — מפות חום וניתוח דפוסי גלישה, בלי מידע מזהה. הכלי נטען רק אם תאשרו. פרטים נוספים
רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.
מחלץ את נוסח הישיבה מהקובץ הרשמי
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4), התשפ"ו-2026 - פטור ממס על ייבוא טובין בסכום של עד 130 דולר
פעולה על פי חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
מירב כהן (יש עתיד):
מאיר פרוש (יהדות התורה):
משה סולומון (הציונות הדתית):
משה אבוטבול (ש"ס):
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
יוסף טייב (ש"ס):
נעמה לזימי (העבודה):
דבי ביטון (יש עתיד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
צגה מלקו (הליכוד):
אלי דלל (הליכוד):
משה טור פז (יש עתיד):
אושר שקלים (הליכוד):
רון כץ (יש עתיד):
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
עמית הלוי (הליכוד):
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ינון אזולאי (ש"ס):
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ו–
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
רם בן ברק (יש עתיד):
עדי עזוז (יש עתיד):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
רון כץ (יש עתיד):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ו–
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
משה אבוטבול (ש"ס):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
טלי גוטליב (הליכוד):
נאור שירי (יש עתיד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
מירב כהן (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
אבי מעוז (נעם):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מאיר כהן (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
משה טור פז (יש עתיד):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
סימון דוידסון (יש עתיד):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
דבי ביטון (יש עתיד):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
מירב בן ארי (יש עתיד):
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
שלי טל מירון (יש עתיד):
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
צביקה פוגל (עוצמה יהודית):
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מאיר פרוש (יהדות התורה):
נעמה לזימי (העבודה):
ירון לוי (יש עתיד):
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
מרב מיכאלי (העבודה):
אורי מקלב (יהדות התורה):
יאיר לפיד (יש עתיד):
עמית הלוי (הליכוד):
הצעת חוק-יסוד: סמכות חקירה והעמדה לדין (תיקוני חקיקה)
הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (מינוי, כהונה, תפקידים וסמכויות), התשפ"ו–
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
אריאל קלנר (הליכוד):
אלי דלל (הליכוד):
מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):
ניסים ואטורי (הליכוד):
עמית הלוי (הליכוד):
אליהו רביבו (הליכוד):
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
קארין אלהרר (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
עדי עזוז (יש עתיד):
רון כץ (יש עתיד):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אכרם חסון (הימין הממלכתי):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
גלעד קריב (העבודה):
משה טור פז (יש עתיד):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מאיר כהן (יש עתיד):
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 168), התשפ"ו–
שר המשפטים יריב לוין:
הודעת ועדת הכנסת
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת היקרים, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ט"ז בסיוון התשפ"ו, 1 ביוני 2026. הודעה למזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6724/25 וכלה בהצעת חוק פ/6754/25: הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 19) (חיפוש שלא לפי צו חיפוש), התשפ"ו–2026; הצעה לדיון מהיר בנושא: הסעות פרטיות במסגרת שירותי הרווחה לאנשים עם מוגבלות בגילאי 21 ומעלה; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 45), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת משה סעדה; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 41), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, ואליד אלהואשלה ומשה גפני; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת אופיר כץ, אורי מקלב, ינון אזולאי, מישל בוסקילה, אוהד טל וצביקה פוגל; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – השוואת זכויות של יתום עצמאי ליתום משני הורים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק למניעת חרם חברתי בבתי ספר, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עיתונאים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק קידום החקלאות, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק הממשלה (תיקון – קיום מסיבת עיתונאים עיתית לגופי התקשורת בישראל), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (חיזוק עצמאות המשטרה והגבלת המעורבות הפוליטית בעבודתה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת אפרת רייטן מרום; הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון – הארכת הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ששון ששי גואטה; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – השהיית הליך ואי-נקיטתו כלפי אסירים משוחררים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק רשויות מרחביות לתחבורה, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לטיפול בכיתות פוגעניות, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – פיקוח על מחירי הבנייה של מרחבים מוגנים דירתיים), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת יעל רון בן משה; הצעת חוק ההתנתקות והפיצויים לנפגעיה (תיקון – נוכחות וחופש תנועה לישראלים בחבל עזה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אוהד טל; הצעת חוק קרן לאזרחי ישראל (תיקון – הבטחת תקצוב הנגב), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק אמצעי מצוקה לאנשים עם מוגבלות ואזרחים ותיקים (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת אפרת רייטן מרום; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – כתב שירות ללא מעורבות מבטח) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק שיקום נרחב לחבל תנופה כאזור מיקוד לאומי, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת נעמה לזימי, מרב מיכאלי, אפרת רייטן מרום וגלעד קריב; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – התרת פרסום שמו של פוגע), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול עבירת המטרד על ידי עיסוק בזנות), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת עדי עזוז; הצעת חוק-יסוד: חובת שירות לכול, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק העונשין (תיקון – אלימות קבוצתית כנסיבה מחמירה של רצח והחמרת ענישה על המתה בקלות דעת), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, אוריאל בוסו, עודד פורר, נאור שירי, אלי דלל, מאיר כהן, אופיר כץ, משה טור פז, מיקי לוי, מטי צרפתי הרכבי, ולדימיר בליאק, משה סולומון ודוד ביטן; הצעת חוק הבטחת קשר בין ילדים והוריהם, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – קביעת ממלא מקום ראש הממשלה), מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – תמיכה במדינת אויב בעת מאבק מזוין), מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום בן זוג שנפטר בספח תעודת הזהות), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק העונשין (תיקון – הפקרה אחרי אירוע אלים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת נאור שירי; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול סעיף העלבת עובד ציבור), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק החמרת ענישה למורשעים במגע עם סוכן חוץ מטעם מדינת איראן, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מאיר פרוש; הצעת חוק העונשין (תיקון – השחתת מודעות על רקע מגדר), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – ייצוג נשים ברשימות מועמדים), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי, יסמין פרידמן, סימון דוידסון, דבי ביטון, מטי צרפתי הרכבי. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 45), התשפ"ו–2026, שהחזירה הוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לביטחון לאומי לדיון בהצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (המחלקה לחקירת שוטרים). לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת אופיר כץ וקבוצת חברי הכנסת. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 19) (חיפוש שלא על פי צו חיפוש), התשפ"ו–2026. החלטת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, בדבר פיצול הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025. לבסוף, הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון בהצעתם של חברי הכנסת אורי מקלב, אכרם חסון, דבי ביטון, עופר כסיף, יעקב מרגי ולימור סון הר מלך בנושא: הסעות פרטיות במסגרת שירותי הרווחה לאנשים עם מוגבלות בגילאי 21 ומעלה. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, מכובדי המזכיר.
היו"ר אליהו רביבו:
הנושא הראשון על סדר-היום: הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת משה טור פז לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד לנמק את הצעתנו להביע אי-אמון ובכך להקדים את פיזור הכנסת, שעומד ממילא היום להצבעה בקריאה ראשונה. אז לפני הכול – אופיר, אולי זה יעניין אותך – אני רוצה לפרגן לממשלה הזו; בואו נדבר על כל ההישגים המרשימים שהממשלה הזו הגיעה אליהם. עכשיו מסיימים קדנציה, הינה הזמן לדבר על כל מה שעשיתם, השר אמסלם, ועל מימוש כל הבטחות הבחירות. אני אמנה עכשיו, ברשותכם, את הישגי הממשלה ואת ההבטחות שהיא קיימה, והינה: אין, אין הישגים, דודי, אין הבטחות שקיימו, כלאם פאדי, ככה אומרים, שום דבר. שלוש וחצי שנים, עוד שנייה ארבע, 64 מנדטים, ממשלה שקיבלה את כל הכוח שהיא ביקשה מהציבור, ימין על מלא מלא מלא, בלי שמאלנים, בלי שום דבר שיפריע לכם – ואין הישג אחד מרכזי שאתם יכולים להצביע עליו ולומר: הבטחנו וקיימנו. אז בואו נדבר על הבטחות שלא קיימתם, כי זה יותר קל. בואו נתחיל מהמילה הישראלית החשובה ביותר, השר: ביטחון. הבטחתם ביטחון, הבטחתם הרתעה, הבטחתם משילות, הבטחתם ימין על מלא, מה קיבלנו? אתמול סיירתי בעוטף עזה, האסון הגדול בתולדות מדינת ישראל, 251 אזרחים, במשמרת לא של מנסור עבאס, לא של נעמה לזימי – שלכם, דודי אמסלם, 251 חטופים. אתה יודע מה? הבטחתם ניצחון מוחלט, כן, אני יודע שמירי מכחישה את זה, אבל שבע פעמים, נתניהו, אולי 700 – ניצחון מוחלט. כמה חזיתות פתוחות? שבע. כמה זמן המלחמה מדממת, עוד מעט? שלוש שנים. כמה נרצחים, הרוגים בקרבות מאז 7 באוקטובר? למעלה מ-2000. כמה פצועים? עשרות אלפים. כמה עקורים מביתם? עשרות אלפים. אבל אתם יודעים מה? מילא, זה בגבולות, יש אויבים, מה אשמתנו? בתוך הארץ – מה קרה למשילות שהבטחתם? עלייה של עשרות ולפעמים מאות אחוזים בהרוגים, גם ערבים, גם יהודים, משפחות פשע מטילות אימה, פרוטקשן, עלייה במקרי הרצח בכל המגזרים. משילות הבטחתם, קיימתם? עלק לא הבטחתם, לא קיימתם; אבל הבטחתם ולא קיימתם, זה הכי גרוע. חינוך. חינוך – ערב הבחירות, לפני ארבע שנים עומד ראש הממשלה נתניהו ומבטיח: חינוך חינם מלידה ועד גיל שלוש. הבטחה מרכזית, ליבתית, קיימתם? לא קיימתם, ההורים משלמים יותר. דרך אגב, אתה יודע מה? לא היה חינוך חינם, אבל היה חינוך איכותי. שר שלם במדינת ישראל – לא אחד, שניים מיניתם, גם יואב קיש וגם חיים ביטון. אתם יודעים איך קוראים לחיים ביטון במשרד החינוך? יש לו כינוי, הוא לא נקרא שר החינוך, הוא נקרא "שר ב" – שר במשרד החינוך, אבל הוא לא. מה לעשות? לא הלך לו. אז מה קורה כרגע? אין חינוך, אין מורים. אתה יודע, דודי, בזמננו בירושלים, איפה – מורים? זה היה גולת הכותרת. היום במדינת ישראל אין מורים, אין גננות, אין סייעות. שיעורים מתבטלים, אתה שואל ילדים: כמה שיעורים התבטלו לך היום? שישה שיעורים, שבעה שיעורים. מסגרות הפעילות – ונחזור להבטחה על הגיל הרך – הבטחתם חינם. החינוך בגיל הרך רק עלה במחירים, עלה ועלה, יקר פה מאוד לגדל ילדים. אבל בינינו, גם זה לא קרה. החינוך בישראל יקר מאוד, והאיכות רק הלכה וירדה. לזה הגענו. אתם יודעים מה? עזוב, חינוך – אתם לא טובים; ביטחון – לא הלך; כלכלה – ואללה, כלכלה, הבטחתם להוריד מחירים, נכון? הבטחתם הוזלה במחירי המזון, הבטחתם חשמל זול יותר, מים זולים יותר. חשמל – לא ירד; מים – עלה; דלק – אתמול תדלקתי, ואללה, ירד ב-27 אגורות. מדהים, אנחנו רק ב-7.90 ומשהו אגורות לליטר בנזין, זה הכול. יקר מאין כמותו. אז ביבי מצטלם ערב הבחירות מתדלק בתחנת דלק, מאז, תאמין לי, הוא שכח איך נראית תחנת דלק – הדלק רק עלה; יוקר המחיה – עזוב, לא הולך טוב בדלק, הורמוז וזה, ארנונה? ארנונה עלתה; מע"מ – אמרתם שתקפיאו – עלה. דיור בר-השגה – הלך. היה פה שר – הוא עדיין שר, לצערי – שהבטיח, אני מצטט לך, דודי: לתת אדמות חינם בנגב לחיילים משוחררים ולחרדים, עם התחייבות לעשר שנים. ככה איתמר בן גביר הבטיח – לא אדמות ולא בחינם, לא לחרדים, לא לחיילים. מחירי הדיור רק עלו. אפילו שכר הדירה בישראל, שפעם היה זול יחסית, גם הוא עלה. יש פה דור שלם שלא יכול לקנות דירה. אבל הזכרתי את הנגב – טוב, אין משילות בנגב, זה קשה. אבל מה קורה בתל אביב? עוד שר: נפעל לשיקום השכונות בדרום תל אביב – ככה הבטיח יצחק וסרלאוף, השר. לך לדרום תל אביב, תשאל את שפי פז – שמעתי שאוהבים אותה בליכוד – מה המצב בדרום תל אביב. אתה יודע מה? יש לי בן שלמד בישיבה, לפני הצבא, בדרום תל אביב. לא בטיקטוק ולא בסרטונים, במציאות – שבו עם התושבים, דברו, מה קורה היום בשכונת שפירא, באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. המצב יותר גרוע ממה שהוא היה לפני ארבע שנים. כמו כל הבטחות הבחירות, גם ההבטחה הזו לא מומשה. אז מה יש לנו כאן, השר אמסלם? יש לנו פער בלתי נתפס בין הבטחות לבין מציאות; בין ביצוע לבין רעש ופקה-פקה; בין יח"צ לבין מה שקורה. אתה יודע מה? אני מסתובב, אתמול בעוטף עזה, לפני כמה זמן בצפון, ואני שואל אנשים שאלה אחת פשוטה: תשוו ללפני ארבע שנים. בלבלתם: עבאס, מבאס, מס עבאס; שאלה אחת פשוטה: יותר טוב לכם או יותר רע לכם מלפני ארבע שנים? עוד לא פגשתי אזרח אחד שאומר ביושר: "יותר טוב לי בארבע השנים האחרונות". אין כזה דבר. עכשיו, נורא קשה לאנשים להודות בכישלון. באמת, זה פסיכולוגי. קשה לך להודות ולומר: טעיתי. אבל אתה שואל אזרחים שהצביעו ליכוד, שהצביעו ש"ס, שהצביעו יהדות התורה, שהצביעו עוצמה יהודית, שהצביעו הציונות הדתית: טוב לכם יותר היום? לא, אבל; אבל – זה הפער בכל דבר בין המילים לבין המעשים, בין הסיסמאות לבין המציאות. זה הפער בין החלומות באספמיה לחוויה של אזרחי ישראל ביום-יום. ואין דרך אחרת להגדיר את זה, השר אמסלם, מאשר כישלון. בסוף, קיבלתם ארבע שנים, 64 מנדטים – אפס בתוצאות. וכשיש אפס בתוצאות, אתה יודע מה? הולכים לבוחר, מבקשים ממנו את המנדט. אתם לא תקבלו את המנדט. אני מציע שתחזירו אותו עכשיו, היום. אפשר לעשות על הדרך – ראשונה, שנייה, שלישית. נכשלתם. אנחנו נחזור, אנחנו נתקן. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. אני מבקש להזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי לנמק את הצעתה מטעם סיעות העבודה, כחול לבן – המחנה הממלכתי וישראל ביתנו. עד עשר דקות לרשותך, גברתי, בבקשה.
נעמה לזימי (העבודה):
אנחנו מתמודדים עם ממשלה שכולה הנדסת תודעה. ממשלה שבה האמת היא הסכנה הכי גדולה. בגלל זה בן גביר מסתיר את נתוני האמת על גל הפשיעה והרצח, שחלילה לא יראו, כאילו אנחנו לא מרגישים את זה. בגלל זה קיש מפטר את ראש הרשות למדידה והערכה, כי הוא העז לפרסם את נתוני האמת הקשים במערכת החינוך; בגלל זה אותו קיש סירב לתת, כמענה לבג"ץ שהגשנו – אני הגשתי עם עמותת חדו"ש ועורכת הדין יפעת סולל – את רשימת בתי הספר שמלמדים ליבה, והוא סירב להשיב בנושא ליועמ"שית. בית המשפט נאלץ להכריע ופסק שאם הוא לא משתף פעולה הכסף יעבור דרך היועמ"שית, שתוודא את הדרישה הבסיסית ללימודי ליבה. קיש הוא שר ההשתמטות, והוא חושב שאם הוא יסתיר את הנתונים – לא נדע. בגלל זה עידית סילמן, שלקחה שוחד פוליטי, מגדפת ומסיתה נגד ארגון מגמה ירוקה וטוענת שהחשיפה שלהם היא פייק ניוז. אלא מה? החשיפה שלהם היא נתונים שהם הוציאו בבקשת חופש המידע מהמשרד להגנת הסביבה. הנדוס תודעה על מלא. בגלל זה שר ההפיכה יריב לוין, שהביא עלינו את ריסוק בית המשפט בטיעון של טיפול בעינוי דין, קיצץ אגרסיבית בתקני שפיטה, והוא מסרב לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, ואתמול חטף גם הוא מכה מבג"ץ, שדורש את כינוס הוועדה והפסקת הפרת האמונים הזאת וההתעללות באזרחים. בגלל זה הם, אתם, קוראים למצב שבו יש 14 הרוגים מרחפני נפץ, ויש מצב חירום וסגירת מוסדות לימוד בצפון – אתם קוראים לזה הפסקת אש. מהנדסי תודעה. הצפון מושבת ומדמם, והם – אצלם זו הפסקת אש. בגלל זה אתם מדברים על טיפול בגיוס, מילים גבוהות. בפועל, חרדים מכתרים תחנת משטרה בבית שמש. המשטרה הפכה שפוטה של הברית הפוליטית, שהופכת אותה לחסרת אונים מול אנרכיה שמגיעה היישר מממשלת "תמותו ולא נתגייס". נמצא פה השר המשיב אמסלם, עוד מהנדס תודעה, זה שמספר לנו שג'ובים לחברים שלו זה מאבק מזרחי; ששחיתות פוליטית זה תיקון. ממש לא; בגלל זה גם אוריך, שעבד עם קטר בזמן מלחמה מתוך לשכת ראש הממשלה – הוא זוכה להשתפכויות, במקום הוקעה וגינוי, כראוי שיהיה כנגדו לדיראון עולם – הבן אדם שמכר אותנו למדינת אויב; וכשההנדוס הקודם, על ניצחון מוחלט, הפך לתרמית הגדולה ביותר שהייתה כאן – מירי רגב מגיעה לאולפנים ומתנערת. מי אמר ניצחון מוחלט? אם כבר להנדס, עד הסוף. אז אתם חבורת מהנדסי תודעה, אבל אתם יודעים שיום האמת קרוב ובא, קרוב ובא. ואת החלק הזה בנאום אני אסיים עם אמירה של אישה יקרה לי מאוד, מרב סבירסקי אהובתי. שני הוריה נרצחו על ידי חמאס בבארי, ואחיה איתי נרצח בשבי בשל ההפקרה וקונספציית מימון חמאס ומי שהעזו להשאיר אותו שם ולא להחזיר. והיא אומרת, בצדק, את הדבר הפשוט: האמת תנצח. אני איתך, מרב. האמת תנצח, התקווה תנצח, אין לנו אופציה אחרת. את החלק השני של הנאום שלי אני אקדיש לצפון. היום הייתי בוועדת הכספים, וראיתי את ראשי הרשויות בצפון מדברים מדם ליבם כמו שלא ראיתי עד כה. אבל הם מדברים לאנשים חלולים וערלי לב. הם מדברים סתם – כי לא תעשו כלום; כי שלוש שנים הצפון מופגז, ונעלמתם להם; כי ניתקתם קשר עם קריית שמונה, כי לא בחרו את ראש העיר שאתם רציתם להכתיב להם לבחור; כי נעלמתם למטולה, נעלמתם למנרה, נעלמתם לכולם; עשיתם אפליה בין מקומות, תקצבתם בפירורים, ופשוט ביזיתם אזרחי מדינה, שהופקרו לארגון הטרור חיזבאללה – שאתם עצמתם עיניכם מהמציאות על הגדר. לא פלא שאתם קוראים למצב עכשיו "הפסקת אש". רק חבורת מנותקים שבוזזת ומעבירה לחברים שלה כספים כשהצפון מתחנן, תעז לומר את זה. אבל אני רוצה לומר משהו על תושבי הצפון. אפשר לזעוק פה את זעקתכם, ואנחנו נעשה את זה כל הזמן, כי אתם אזרחי המדינה; כי זה חבל ארץ חשוב ביותר למדינה, והוא צריך להיות משגשג ופורח. אבל גם אפשר לומר שאם לא תגידו לחבורה המושחתת הזאת שתמו ימי התמיכה בה, לא יקרה כלום, כי להתחנן לאנשים האלה לא עזר, כמו שראיתם, הם לוקחים אתכם כמובן מאליו. ואם לא תגידו: אנחנו לא מובן מאליו, לא יקרה כלום. הילדים שלכם לא צריכים לחיות בממ"ד, ולא להתחבא מתחת לשולחן בית ספר, ולא להגיע באוטובוסים ממוגנים עם חשש שגם בהם יפגע טיל; ומגיעה לכם בריאות טובה, ושלא תמותו מוקדם יותר מבמרכז; ומגיע לכם שילכו אליכם, לא שתבואו לכאן, שיגיעו אליכם ויקיימו ויעשו. פשוט מגיע לכם שהממשלה תעשה את תפקידה, ותנהג כמו שהיא צריכה לנהוג כלפי אזרחי המדינה. ואם אתם לא תגידו להם: למדנו – שלוש שנים העלמתם אותנו, חרטטתם אותנו, ביזיתם אותנו, הפליתם אותנו, פשוט גמרתם אותנו; אם לא תגידו להם: על זה אתם תשלמו בקלפי – איך יהיה שינוי? הם כבר הראו לכם שלוש שנים שלמות שאחרים מעניינים יותר. שאתם טובים רק כדי לשלב שנאה, כדי לפגוע בחברה הישראלית. הם רוצים להסית ולפלג, אבל לתקן? לזה הם לא מוכנים. עבור תיקון – הם לא; עבור שיקום הם לא נמצאים; עבור בנייה מחדש – מה פתאום? רק קומבינות. שימו לב, תושבי הצפון, מימון מעונות היום לאברכים עבר ביום רביעי האחרון. ביום רביעי הקרוב כבר יהיה דיון להכנה לקריאה ראשונה, כי השתמטות חשובה להם יותר מהצפון, כן, כן. והטבות ליו"ש, שוחד פוליטי של סמוטריץ' לפני בחירות, כבר עבר לקריאה שלישית. זה הרבה יותר חשוב להם מלשקם את הצפון. עובדתית הם מעבירים פה חוק אחר חוק לחברים שלהם – ואפס שיקום ובנייה מחדש לצפון. רק מפלגים ומפרידים, מתקצבים מפלה, מבטיחים כל כך הרבה, אבל איפה? שלוש שנים, הם מסיימים קדנציה. אם לא תעשו פה מצעד בושה אחד-אחד לקואליציה הזאת, ותגידו: מי שיפקיר את הצפון, הצפון יפקיר אותו, לא ייתן לו אמון בקלפי, אנחנו לא מובן מאליו, אנחנו לא מובן מאליו – זה מה שצריך לעשות, להצביע עבור מי שיהיו שם; לא שיבטיחו, לא שיקרעו את העם, לא שישתמשו בכם כדי להסית, לא שישתמשו בכאב כדי לפגוע – שיבואו לעשות ולתקן. שייתנו, שיגידו – די. ריפוי הוא השקעת מדינה; ריפוי זה לדאוג שיהיה מרכז רפואי, ושיהיו מרכזי חוסן, ושתהיה תעסוקה, ושתהיה תיירות, ושתהיה מלונאות, ושתהיה חקלאות. זה ריפוי. אבל הם לא יודעים מה זה ריפוי. הם יודעים רק לפצוע. ואני אומרת, תושבי הצפון: זה יהיה תיקון גדול אם מכם תבוא הבשורה של השינוי המיוחל, בשורה שתרפא את כל חלקי הארץ הזאת, וכן – גם את הצפון. מגיע לכם. מגיע לנו. מגיע למדינה הזאת שנראה פה אנשים שעובדים עבורנו, שרוצים לעשות – לא קומבינות, לא כוח, כסף, כבוד – עבור עם ישראל, עבור כולנו.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. אני מבקש להזמין את השר המקשר בין הכנסת לממשלה, כבוד השר דודי אמסלם, להשיב במשולב על הצעות האי-אמון. בבקשה, אדוני השר, אין הגבלת זמן.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בתחילת דבריי אני רוצה לשלוח תנחומים מעומק ליבנו, לדעתי בשם כל עם ישראל, ללוחם יחידת מגלן, סמל ראשון אדם צרפתי, זיכרונו לברכה, שנפל בדרום לבנון. כמובן, אנחנו משתתפים בצערם של המשפחה והחברים, וכל עם ישראל מחבק את המשפחה וגם את משפחות הפצועים. לצערנו הרב, אנחנו בלחימה מאוד מורכבת בצפון כדי להגן על הבית, על הצפון, על התושבים שלנו, על המדינה. לצערי הרב, יש מחירים מאוד מאוד יקרים בתקופה האחרונה. אבל כנראה זה גורלנו כאן במדינת ישראל. הערבים סביבנו, יש כחצי מיליארד מוסלמים שקמים בבוקר, כל בוקר, ומה שיש להם בראש זה איך שוחטים שבעה מיליון יהודים. דרך אגב, זה כבר למעלה מ-150 שנה ככה. מדינת ישראל מעולם לא תקפה ביוזמתה, לא את לבנון, אין לנו עסק עם לבנון – אבל הלבנונים, יש להם עסק איתנו. הם לא יכולים לסבול את זה שמדינת ישראל או היהודים חיים ורוצים לחיות בשקט במדינתם. אני שמעתי את הדוברים האחרונים. אני שמעתי גם את קינלי, שבאופן אישי אני מעריך אותו ומאוד אוהב אותו. ואני רוצה לומר משהו – הוא דיבר למשל על ההישגים של הממשלה. אני רוצה לומר לך – הוא לא נמצא כאן, אבל אני מקווה שהוא שומע אותנו – אנחנו כמעט ארבע שנים מתחילת הקדנציה, הממשלה הזאת לא תפקדה יום אחד בנחת. איך שנשבענו, עשיתם הפגנות מבוקר עד לילה, סגרתם חצי מדינה, איימתם להוציא כספים, סגרתם את שדות התעופה, הפעלתם אלימות בכל מקום ומקום. למה? בגלל שכנסת ישראל רצתה לחוקק חוקים, ולא מתאים לכם. מבחינתכם, הממשלה הזאת מיומה הראשון היא לא לגיטימית. דרך אגב, זה לא רק הממשלה הזאת, שלטון הימין משנת 1978 הוא לא לגיטימי - -
נעמה לזימי (העבודה):
למה, אתם ימין? למה, אתם ימין? אתם טבח, אתם שחיתות, אתם קומבינה, אתם השתמטות - - -
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת לזימי, הוא לא הפריע לך. קיבלת עשר דקות. תודה. תודה.
נעמה לזימי (העבודה):
זה ימין? בוא נתווכח ימין ושמאל.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכי קודם כול תשבי עם החבר שלך שקרא לך "נחותה", ותלבני איתו את העניינים – מר ברק.
נעמה לזימי (העבודה):
לך תישן עם החברים שלך החשודים בעבירות מין, בבקשה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני מבקש, אדוני היושב-ראש.
נעמה לזימי (העבודה):
כל החברים שלך: נתן אשל, חנוך מלביצקי, צחי ברוורמן המשוריין שלכם – לך תישן איתם.
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת לזימי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אף אחד לא זוכר דבר ממה שאמרת בכנסת, להוציא הקללות שלך מבוקר עד לילה פה. אז אני מבקש - - -
נעמה לזימי (העבודה):
בטח, אתה נופת צופים. שיא הקלאס, דודי אמסלם. קלאס שאין דברים כאלה.
היו"ר אליהו רביבו:
ברשותך, אדוני השר, תעצור את הדו-שיח. חברת הכנסת לזימי, המליאה די ריקה, אני לא רוצה לרוקן אותה יותר. תודה.
נעמה לזימי (העבודה):
בסדר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דרך אגב, היא מלאה בהרבה הבל ושטות כשהגב' לזימי פה. אבל לא משנה, בוא נתקדם. לכן, מאז 1978 מבחינת השמאל אנחנו לא לגיטימיים. הטעות הקשה שמנחם בגין עשה – והוא היה איש צדיק, איש ישר, יהודי חם – לדעתי לנהל הוא לא ידע – שהוא אמר, יש שופטים בירושלים, וכל הפקידות נשארה. המפא"יניקים דאז חשבו שהוא משוגע. הם כבר הזמינו קרגלים לאריזה. רק שהם ראו שככה מתנהג קצין פולני, אמרו, אלה אהבלים. בן-גוריון תמיד לא סבל אותו, לא היה קורא לו בשם מנחם בגין; הוא היה קורא לו במליאה: האיש שיושב לימינו של דוקטור בדר. ותמיד הם בזו לימין, תמיד חשבו שהימין זה אנשים שחולמים, לא אנשי מעשה. ובגלל שהם שולטים מאז 1978 עד היום בכל השיברים של המדינה – זה מה שקורה הלכה למעשה – בבתי המשפט – בית המשפט זה רק הם. איך אמר ברק לגבי פרופ' גביזון – היא לא מהמשפחה. דרך אגב, היא אישה – היא שמה אותו בכיס הקטן מבחינת היכולות שלה. אבל היא לא מהמשפחה; היא לא בדעות שלהם. תסתכלו, פרקליט מדינה מעולם לא היה מבני עדות המזרח מאז קום המדינה – לא היה אחד אפילו.
נעמה לזימי (העבודה):
גם לא יו"ר הליכוד.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
למה? בגלל שבוחרים אותם באופן מזוקק. ולכן, גם היועצים המשפטיים, רובם ככולם, וגם המערכת, האקדמיה – אותו סיפור. תעשו גזור-הדבק לכל מוקדי הכוח במדינת ישראל. הם שולטים באלימות שם באופן קיצוני מאז קום המדינה ועד היום. ומדוע הם יצאו להפגנה, להפגנות חסימות, ומה שיגע להם את המוח לפני ארבע שנים? שעלינו בסופו של דבר לשלטון אחרי שנתיים שהם היו פה, שנה וחצי, כשהם רק ביזו את המדינה. דרך אגב, הם נשענו על מי? על ראש התנועה האסלאמית, שישב פה איתם ביחד, כשאנשי האוצר נסעו לכפר קאסם כדי לשבת עם מועצת השורה. הם לא באים לראש הממשלה לשבת איתו היום, אבל לכפר קאסם הם נסעו עם היועצת המשפטית לממשלה, בחסותה. הוא הכתיב להם את כל הדברים הלכה למעשה פה, מנסור עבאס. פעם ראשונה במדינת ישראל שהייתה ממשלה שנשענה על התנועה האסלאמית. זה הם, בגלל שלהם אין כללים. המדינה אצלם היא כלי כדי להיות בשלטון. אם אנחנו לא בשלטון – מבחינתם שלא תהיה ממשלה, שלא תהיה מדינה. זה האירוע אצלם. אצלנו המדינה היא דבר קדוש. חיילי צה"ל הם דבר קדוש. אצלם זה אנשים שמשתמשים בכול.
נעמה לזימי (העבודה):
אצלם, את מבינה - - - את המדינה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עכשיו, רבותיי, מה קרה להם לפני ארבע שנים? אני אסביר לכם מה קרה. פעם ראשונה מאז 1978 הימין התחיל לקדם חקיקה כדי לשנות את המצב. אם לא היינו עושים שום חקיקה, הכול היה טוב. אם היינו נותנים להם למשול, ואנחנו רק היינו נוסעים עם הרכבים, כאילו שרים, קוראים לנו "כבוד השר" – הכול היה בסדר. אבל בפעם הראשונה הבאנו רפורמה כדי לשנות את זה. לא הסכמנו יותר, פעם ראשונה שלא הסכמנו. ופה יצא בעצם השד מן הבקבוק – הם אמרו: אין דבר כזה, אנחנו לא ניתן לכם. ואיך הם עושים את זה? לא באמצעות הכנסת; הם חוסמים רחובות, הפגנות, נוציא את הכסף מהמדינה, מאיימים בנפקדות, מאיימים בלא לבוא למילואים. איך אמרו – לא יהיה לכם צה"ל, הטייסים – אתם זוכרים את כל האופרה שהיינו בה. דרך אגב, אני צבטתי את עצמי להאמין אז שזה אמיתי. ואז אחרי פחות משנה בא עלינו האסון הגדול של 7 באוקטובר. עד היום אנחנו מתמודדים עם שבע גזרות. מדינת ישראל מעולם לא הייתה במצב הזה. אני לא מאמין שהייתה אי פעם מדינה בעולם שהתמודדה עם מציאות ביטחונית כל כך מורכבת ומסובכת ומסוכנת לקיומה. מכל עבר אנחנו מותקפים, מכל עבר – מהצפון, מהדרום, מהמזרח, מהים. מה לנו ולאיראנים? הם רחוקים מכאן 1,500-1,400 קילומטר, אבל הם עובדים שנים כדי לייצר – בכלל לא בכלכלה, כולם שם – אין להם כמעט מה לאכול, אבל כדי לחסל את היהודים – אנחנו בונים הרבה טילים, עולה הרבה כסף, לא חשוב. מה לנו ולכם בכלל? איזה גבול יש לנו איתכם? לכן זאת בעצם החשיבה – חצי מיליארד מוסלמים, אני אומר לכם, סביבנו בלבד, זאת החשיבה שלהם – איך הם מחסלים את עם ישראל. דרך אגב, אם מדינת ישראל נעלמת מהמפה, חס ושלום, כל היהודים בעולם פחות או יותר נעלמים. צריך להבין את זה. ומה קורה? כל המדינה, אנחנו, כמובן, צה"ל, זרועות הביטחון – כולם עושים כל מאמץ כדי להדוף את האויבים ולהכות אותם. היו פה באמת דברים הרואיים שמעולם לא היו. עוד ייכתבו הרבה ספרים בהיסטוריה על הלחימה של חיילי צה"ל, על כל האיומים ועל כל מה שנעשה פה בשלוש השנים האחרונות. אבל אני רוצה לומר משהו לקינלי: לא הייתה מדינה אחת בעולם שניהלה דבר מהסוג הזה, והצליחה לשמור על הכלכלה שלה בכלל באופן יציב – אין דבר כזה. אני כלכלן 40 שנה, אני לא יודע להסביר את זה. יש פה נס גלוי. המלחמה הזאת עלתה למעלה מ-200 – כמעט 300 מיליארד שקלים בוודאי באופן עקיף, חצי תקציב מדינה. אין דבר כזה בתולדות העולם. לכן אני אומר – הממשלה, עצם העניין – הוא שואל למה לא הבטחנו חוק חינוך חינם מגיל שנה עד שלוש – נכון, אבל יצאנו ממציאות של מלחמה עכשיו, אנחנו צריכים לחשוב מאיפה אנחנו מביאים כסף כדי לחיות, לא כדי לחנך את הילדים בחינם בגיל שנה עד שלוש, אלא כדי שהם יחיו, ואנחנו נחיה פה. לכן, הצביעות שלהם פשוט כמעט עוברת כל סף. אדוני היושב-ראש, ברשותך רציתי לעבור לנושאים אחרים. קודם כול, אני רוצה באמת לברך את האלוף גופמן, שהיום נבחר – בעצם שבג"ץ אישר לו היום, למרות שהוא נבחר כבר מזמן – שהוא יוכל להתמנות לראש המוסד. תראו, רבותיי, מה קרה כאן: מי זה האלוף גופמן? זה ילד שגדל בבלרוס. עד גיל עשר, 11, הוא בכלל לא ידע שהוא יהודי. כשנודע לו שהוא יהודי, הוא התחיל להתקרב ליהדות. בסופו של דבר הציקו לו, הרביצו לו, כל הגויים. חווה אנטישמיות עצומה, לכן הוא גם למד קצת אגרוף שיהיה לו איך להשיב להם בכלל. עלה לארץ כמעט לבד. עלה בסולם הדרגות עד שהוא הגיע להיות אלוף בצה"ל. דרך אגב, לדעתי, ב-7 באוקטובר הוא היה תת-אלוף, הוא ישר ירד לעוטף, נלחם, נפצע, קיבל שלושה כדורים ברגל – לא צילם את עצמו כמו מר גולן בסלפי.
היו"ר אליהו רביבו:
בחיוך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בחיוך. צילמו אותו מצלמות הרחוב שהיו שם, הוא לא ידע. ובסוף ראש הממשלה החליט למנות אותו. דרך אגב, כשאני חושב על ההיסטוריה שלו, על מה שהאלוף גופמן עבר מאז שהוא ילד – אמרתי את זה, באמת, אני נחנק מהתרגשות. תראו, מילד שלא ידע שהוא יהודי בכלל, תראו לאן הוא הגיע. אני הכרתי אותו בקבינט. איש מדהים, בן אדם – איש קר רוח, חכם, מקצועי, חם, אוהב את הארץ, אוהב את המדינה, דיסקרטי, אמיץ מאוד ונחבא אל הכלים. בדרך כלל זה לא מתאים לגנרלים – הם תמיד עם הראש למעלה, אבל הוא, יש לו גם את המידות האישיות הצנועות. דרך אגב, גם כשהוא היה עוד סגן אלוף, הוא רצה לעשות השלמה בנושא יהדות, אדוני היושב-ראש. הוא היה הולך ולומד, לדעתי, בעלי או משהו, קצת יותר ללמוד את היסודות של היהדות – קצת גמרא, קצת משנה, קצת היסטוריה יהודית – כדי לחזק את היהדות שהוא פספס כשהוא היה ילד. ואת הבן אדם הזה הם מגלגלים בבוץ, בנוצות וזפת. למה? סיבה אחת: בגלל שראש הממשלה נתניהו רוצה למנות אותו. זו הסיבה. למה הם עשו את זה לזיני? רק סיבה אחת: בגלל שראש הממשלה נתניהו רצה למנות אותו. והיות שהוא לא קיבל אישור מהם – הרי סיכמנו שהם מנהלים את האירוע, אנחנו רק נוסעים במכוניות, וגם זה על תנאי – אז לכן יצא זעמם. ועכשיו, מה הם עושים? הם מפעילים את השופט גרוניס בשני המקרים. מי זה השופט גרוניס? אני אספר לכם, למי שלא יודע. השופט גרוניס היה שופט בית המשפט העליון, נשיא בית המשפט העליון, אבל על פי החוק, הוא לא יכול להיות נשיא בית המשפט העליון כי לא נותרה לו יתרה של שלוש שנים עד שהוא יוצא לפנסיה, זה החוק. מה אתם חושבים שקרה? הכנסת. הוא ביקש מהכנסת לעשות לו חוק מיוחד שגם פחות אפשר, והכנסת עשתה לו. ועד היום יש חוק גרוניס, פרסונלי. כשאתם שומעים את הצבועים האלה אומרים – אבל זה משהו פרסונלי – אבל אתם פרסונליים. אמרתי את זה כבר פעם, שאימא שלי סיפרה לי – חבר הכנסת חסון, אתה זוכר? שבאו יום אחד לרב ואמרו לו: כבוד הרב, חמור נפל בשבת לבור, מותר להוציא אותו? הסתכל עליהם הרב בתמיהה, אמר להם: חברים, מה זאת אומרת? זה חילול שבת. מישהו בא לאוזן שלו, לוחש לו: כבוד הרב, אבל זה החמור שלך. אז הוא אמר להם: חבר'ה, צמוד לקיר ובשקט. הם גם לא צמוד לקיר, הם באמצע הבור, למעלה ורעש. לא מעניין אותם כלום. ומר גרוניס הזה, על מי הוא מתגולל? קודם כול מתגולל על זיני. דרך אגב, הם כעסו מאוד שלזיני – הם רצו להכפיש את זיני, אחד הדברים הפרימיטיביים שיש לזיני – יש לו שמונה ילדים, רחמנא ליצלן. הם רגילים, כנראה, לילד וכלב במקרה הטוב. זה אחד הפגמים שיש בזיני. אנחנו מחפשים שעם ישראל יגדל כמה שיותר בילודה, בכול, בעלייה. זה הורג אותם. בוודאי הכיפה של זיני מפריעה להם, ואז הם מתכנסים, הוועדה, והוא עובר את אותו סרט; ראש הממשלה ממנה אותו, הג'ינג'י, כרגיל, ישר עולה לקובייה שלו בירושלים – איך הוא אמר, יש לי קובייה בבית המשפט העליון. יש לו קובייה. עולה לקובייה, מרים את הקרן, היועמ"שית כמובן מצטרפת איתו, נוגחת, השופט עמית דוחף את השוער – וככה מכניסים גול. לאחר שעינו אותו במשך ארבעה חודשים, חבר הכנסת חסון, אתה לא תאמין, באה לממשלה ההחלטה. אני קורא את ההחלטה, אני פתאום רואה באמצע איזה סעיף תמוה שאני לא מצליח להבין, כתוב שם – וזו ועדת גרוניס, גרוניס כתב את זה – שאם יסתבר בעתיד – יעני הבן אדם עכשיו חוזה נבואות – שמישהו מבני משפחתו הקרובה יעבור על החוק, אז זיני צריך להתפטר. אני, פקיד 30 שנה, שאלתי את עצמי: לא הבנתי, איך המשפט הזה קשור לאיזה מכרז? לא הבנתי. למה לאיזה שופט כותבים "אם מישהו יהיה" – למי זה כתוב, המשפט הזה? וחוץ מזה, למה שיהיה? ומסתבר, פשוט מאוד, שרונן בר וחבריו, שרצו לסכל את המינוי של זיני, באו מאחורי הגב לגרוניס, וסיפרו לו שהם הולכים עוד מעט לעצור את אח של זיני בגלל סיגריות שהוא הבריח, ושיכתוב את זה. ואנחנו קוראים ולא מבינים, בממשלה לא מבינים על מה מדובר, וגם חברי הוועדה לא יודעים במה מדובר. לא יודעים שיש אירוע כזה. וכל זה מאחורי הגב – ושל מי? של שופט עאלק בית המשפט, נשיא בית המשפט העליון, שמקבל פנסיה כנשיא בית המשפט העליון כמעט 100,000 שקל לחודש. זה עאלק בן אדם הגון. עכשיו, מה הם עושים לגופמן? אותו סיפור. גרוניס, לא בא לו טוב, יש ועדה. מה לעשות, בוועדה הרוב קובע. אתה יושב-ראש הוועדה, נכון, אבל רוב הוועדה קובע בהצבעה. לגרוניס לא בא טוב הסיפור של גופמן, לא בא לו. למה? בגלל שהוא כנראה לא רצה שגופמן יהיה ראש המוסד, בדיוק כמו שהם לא רצו לראות שם את זיני; הם רצו לראות איש מתוך המערכת, שצומח מהגופים האלה, שנשאר עדיין האיש שלהם, בתפיסת עולם שלהם, משרת אותם. ולכן השופט גרוניס מאחורי גבה של הוועדה חובר ליועמ"שית – שאין לי מושג מה היא קשורה לוועדה – יש ועדה, מה זה קשור אלייך? והם חוברים לדדי ברנע, ראש המוסד, שהערכתי אותו מאוד עד אז, והם מבקשים ממנו לכתוב מכתב. הוא לפי תומו כותב מכתב לבית המשפט, וכותב לפי בקשת השופטים. כשזה מגיע לשופטים, השופט שואל אותו, אנחנו לא ביקשנו ממך שום מכתב. הוא התכוון לפי בקשתו של מר גרוניס. מר גרוניס נוכל קטן ושקרן. בן אדם בן 80 פלוס שמשחק אותה. דרך אגב, זה האופי שלהם. שופט בית המשפט העליון, נשיא בית המשפט העליון, אתה משקר את הוועדה? למה, כי אתה רוצה לסכל את הסיפור של גופמן? לפגוע בגופמן? לאחר מכן היועמ"שית מביאה כאילו חומר סודי, היא אומרת שרק בית המשפט יכול לראות את זה, זה מסווג ביותר. ראש הממשלה רוצה לראות את החומר – אומרים לו לא; לראש הממשלה אין סיווג לראות את החומר. תבינו, הבן אדם היחיד במדינת ישראל שיכול לראות כל חומר הוא ראש הממשלה, אבל, לשיטתם, גם לו אין. תזכרו שהם לא שלחו לו גם את המסמך של סנוואר, הם לא שלחו לו כלום, כי הם לא מכירים בו באופן לגיטימי. הם זה הכול – הם הממשלה, הם האלוהים, הם הכול. ובסוף, כשהשופטים מסתכלים על זה, הם אומרים, חבר'ה, אתם יכולים לחלק את זה למי שאתם רוצים, שום דבר פה לא מסווג, תפרסמו את זה גם בעיתון, ובשקר – הם משקרים ביודעין את בית המשפט. דרך אגב, היא וגיל לימון משקרים את בית המשפט העליון באופן תדיר, כל הזמן. בית המשפט העליון גם מדי פעם נוזף בהם על זה שהם משקרים. אבל זה לא טוהר המידות, זה בסדר, להם מותר הכול. לאחר מכן בג"ץ מחליט להחזיר את זה עוד פעם לוועדה. הוועדה היום דרך אגב – לא אלאה אתכם – הוועדה עוד פעם חוקרת, עומדת עוד פעם על דעתה, והיום זה מגיע להחלטת בית המשפט העליון. ומה קובעת השופטת דפנה ארז ברק לוכסן עמית? זה אותם אנשים, זה כמו במיתולוגיה היוונית, צד אחד זה אישה, הצד השני זה גבר. אלה שני האנשים הכי אלימים בבית המשפט העליון, שעושים מה שרוצים. היא אומרת, לא נפל פסול, אבל בוא נוציא צו ונמשיך לחקור. לא משנה שהוועדה עשתה שני סיבובים, יש תום דיון, אנחנו צריכים למנות מחר – אבל זה לא מעניין אותם. הם נלחמו שזיני לא יהיה ראש השב"כ. שבעה חודשים לא היה, אבל על מה הם נלחמו? שרונן בר יישאר, בן אדם שאחראי לפחות ל-2,000 איש שנהרגו. אני חושב שזה בשגגה, מבחינתו, אבל ברשלנותו – בוודאי. בכל מדינה מתוקנת הוא מזמן היה יושב בבתי הסוהר – מזמן. הם נלחמו שהוא יישאר, למה? העיקר שזיני לא יהיה. לכן, זה מראה לכם מי אלה השופטים האלה. והיום הם הגדילו לעשות – אדוני היושב-ראש, בוא תקשיב. הם מתכנסים בימים אלה באילת, שלושה ימים במלון דן, חוגגים, שותים שמפניות, אוכלים טוב, שיהיה להם אלף לבריאות. סתם אנקדוטה. חבר'ה מהליכוד – באופן פרטי, לא חברי כנסת, זו פעולה וולונטרית – עשו לפני חודש וחצי מה שנקרא כנס של ליכודיאדה, הם קוראים לזה. אנשים באו על חשבונם, משפחות, נפגשו באילת במלון – תזכיר - - -
קריאה:
- - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
קלאב הוטל. הם יצאו ישר בכעס – איך הם יושבים במלחמה במלונות? קלאב הוטל, חבר'ה, כשהם היום יושבים, כל שופטי העליון, כל הפרקליטות, בכר וכל החברים שלו. אין לי מושג, דרך אגב, מי משלם עליהם ומי מאשר להם את זה, כולל ליועמ"שית, שנוסעת לשם. אני בטוח שהיא לא מילאה יום חופש, זה בסדר. מלון יוקרה – אין בעיה, חבר'ה, אבל ליכודניקים בקלאב הוטל? במלחמה? לא מתביישים לחגוג? זה רק מראה לכם את הפנים הצבועות של אותם אנשים. איך אמרתי? לא מזמן התכנסו – אתה שומע, שירי? התכנסו החיות, באו הצבועים לאריה, אמרו לו: תקשיב, מר אריה, אנחנו רוצים להחליף את השם, לא רוצים יותר שיקראו לנו צבועים. שאל אותם האריה: למה? אמרו: חבר'ה, תראו את עמית והחברים שלו – אלה צבועים אמיתיים. אנחנו צבועים? תקרא לנו עמית, תקרא לנו ברק-ארז, זה בסדר. בטוח שאנחנו לא יכולים להיות צבועים אורגינל, אמיתי. יש אנשים, בני אדם, שהם צבועים הרבה יותר מאיתנו. עכשיו, מה אומר בכנס הנשיא – שדרך אגב, לקח את התפקיד לעצמו? הוא טוען, דרך אגב, שיריב אישר לכנס את הוועדה ולא בא. אבל צריך להבין דבר אחד. בסוף, במינויים, בכלל בעולם המינויים, הפרוצדורה היא מאוד קריטית, חשובה. אם אני כמנהל רשות החברות רוצה למנות דירקטור, הוא עובר את כל התהליכים.
היו"ר אליהו רביבו:
תלוי איזו מפלגה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אם בסוף אנחנו לא חותמים לו – גם אם הוא עבר הכול, הוא לא דירקטור. החוק קובע בדיוק איך ממונה נשיא בית המשפט העליון. דרך אגב, הם גם קבעו להם כלל שם – לא יודע, לעצמם, אין לי מושג – מי שהכי ותיק פה, בוא נשים אותו. אני פעם שאלתי את עצמי, אתם מכירים מוסד שבוחר אפריורי מי שהכי ותיק? ואולי הכי ותיק הוא הכי אהבל? לא הבנתי. אתם מכירים מישהו שמתמודד באיזו חברה, איזה משרד, שבא ואומר: רבותיי, אני צריך להיות המנכ"ל כי אני הכי ותיק פה? אדוני, אתה הכי ותיק, אין בעיה, ניתן לך שעון כשאתה תצא לפנסיה, אבל מה זה קשור לסיפור של הניהול? תשתתף במכרז. אם אתה הכי טוב, נשים אותך. לא – לא. אצלם זה מה שנקרא סניוריטי. דרך אגב, זה לא כתוב בחוק, זו המצאה שלהם. ולכן הם הביאו את מר עמית. ומר עמית – דרך אגב, לפי החוק, שר המשפטים הוא בעצם הסמכות החוקית לכנס את הוועדה – לא רצה לכנס את הוועדה. דרך אגב, ככה זה קורה גם בכנסת. כל יושב-ראש ועדה מחליט אם הוא מכנס את הוועדה, ראש הממשלה מחליט אם הוא מכנס את הממשלה. זה תפקידו של כל יושב-ראש, זו הפררוגטיבה הכמעט-יחידה של יושב-ראש, שהוא מחליט מתי לכנס את הגוף ועל מה דנים. ואז יריב אומר לו: תשמע, אני לא כועס עליך. מה הם עושים? הם עושים בג"ץ. הג'ינג'י מגיש בג"ץ, הם מחליפים כובעים – יש להם שני כובעים, כובע אחד זה הצהוב, זה בית דין גבוה לצדק; הכובע הכחול זה אנחנו בג"ץ. אז הם יושבים, הם לא זזים מהכיסא, הם רק מחליפים את הכובע, והם דנים על עצמם. בסופו של דבר הם כינסו את הוועדה על דעת עצמם, בחרו את עמית על דעת עצמם. עכשיו, גם אחרי הכול, בסוף, בלי חתימתו של שר המשפטים זה לא מפורסם ברשומות והוא לא נשיא, גם נגיד אם עברנו את כל התהליך, והוא נכון. הם ישר שדרגו לו את הרכב, שדרגו לו את המשכורת, אמרו לו "כבוד הנשיא", הלך לבית הנשיא, וכאילו שום דבר לא קרה. והוא מתלונן, דרך אגב, למה אנחנו טוענים שהוא גנב את התפקיד. הרי אם זה לא היה הוא, והיינו מביאים את אותו מקרה, נניח בחברה ממשלתית, או חבר כנסת שלא עלה כאן להישבע – למרות שחבר כנסת נבחר על ידי הציבור, גם אם הציבור בחר בו, וחבר הכנסת נבחר להיות חבר כנסת, אבל אם החוק אומר שחבר כנסת לא נכנס לתפקידו עד שהוא לא נשבע אמונים פה בפודיום הזה, והוא לא עלה, הוא לא חבר כנסת הלכה למעשה. לכאורה, תשאלו: מה זה חשוב? לא, חשוב, הפרוצדורה חשובה. ולכן, כשהפרוצדורה לא חשובה, אז היא חשובה אצלם, וכשזה באמת חשוב, זה לא חשוב אצלם. לכן הוא מלין. ומה אומר היו"ר? תקשיבו טוב. הוא אומר: הביקורת השיפוטית שמקיים בית המשפט היא מרכיב הכרחי בשמירה על שלטון החוק, בעיתות שהשיח הציבורי בנוגע למערכת המשפט נמצא בשפל חסר תקדים. אנשי הציבור משתלחים בשופטים מכהנים, וכו' וכו'. ועוד הוא אומר: עושים פייק, אינם עושים זאת בטעות אלא במטרה לשחוק את ערכה של האמת. אני הייתי מציע לשופט עמית – זה מה שאמר היום השופט עמית במלון דן באילת, הוא עדיין שם, אני מניח שבוודאי אוכל איזה סושי טוב ואיזה סטייק אנטריקוט, שיהיה לו אלף לבריאות, רק שיברך. הוא אומר: ערכה של האמת. אדוני מר עמית, מעולם, מאז שאתה נמצא בבית המשפט העליון אתה לא דובר אמת, אתה עושה שקר בכל המשפטים שאתה עושה. אתה יודע את האמת. אתה יודע את האמת. לכן אני מציע לך למחוק את המילה אמת מהלקסיקון שלך, היא לא קיימת בכלל. אתה לא צריך להשתמש בה בגלל שכשרואים מספיק את פרצופך ועוקבים אחריך, מבינים שהמילה אמת היא רחוקה ממך לפחות אלפי מיילים מה שנקרא. עכשיו, מה אומרת היועצת המשפטית לממשלה – כמובן, נושאת כליו? דרך אגב, זה צמד, הכול קשור לכול. זה כמו משחק כדורגל – יש אחת יועמ"שית, יש אחד ג'ינג'י, יש אחד שופט עמית.
היו"ר סימון דוידסון:
לא. לא הבנתי את הקשר לכדורגל, תסביר לי. מי הקשר? מי החלוץ?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אסביר. יפה. הג'ינג'י, הוא מרים את הקרנות, כפי שהסברתי לכם; היועמ"שית היא נוגחת, והשופט עמית דוחף את השוער ומכניס את הגול. ככה זה עובד ולכן זו האנלוגיה האמיתית.
נאור שירי (יש עתיד):
אם הוא דוחף את השוער זה פנדל.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הוא שורק עוד פנדל לטובתו בצד השני. עכשיו, מה אומרת - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אז זה גול עצמי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עכשיו, מה אומרת הגברת מיארה, המפוטרת? היועמ"שית המפוטרת, שדרך אגב, מעולם לא תמכה בעמדת הממשלה, בכל הבג"צים, כולל גופמן, כולל זיני. אני לא זוכר אי-פעם שהם תמכו במינוי אחד, אחד. דרך אגב, אני יותר עסוק כל היום בממשלה רק במה הם מתנגדים. מעולם לא קרה דבר כזה בתולדות מדינת ישראל. אני רוצה לסבר את האוזן של הצופים בנו בטלוויזיה ושל הציבור. אם קורה פעם בקדנציה שיועץ משפטי אומר: תשמעו, חבר'ה, הממשלה, אני נמצא אתכם בקונפליקט בסוגיה הזאת, לא יכול לייצג אתכם – זה רעש, פעם בקדנציה. פה זה פעם בשבוע. ועדיין, מי שומר עליה? מר עמית וחבר מרעיו, וכמובן, גב' ארז ברק: תמשיכי שם, את משלנו, תמשיכי עד הסוף להפריע. איך אומרת לה דנה וייס, מערוץ 12, היום? לא משנה, היא מנחה שם, הרי כולם שם מסודרים. אתם יודעים איך זה מקומבן שם, גם המנחים מקבלים כסף מהלשכה, וכמובן הם יבואו לערוץ 12, למה הכול אותה החונטה. את אישה מברזל, תמשיכי ככה. ומה היא אומרת שם, היועמ"שית? יש ניסיון, מרוץ לחיסול המוסדות הדמוקרטיים. אני שואל את עצמי – קודם כול, בכלל בדמוקרטיה, מה המוסד הראשון הדמוקרטי? בואו נשמע מהו. קודם כול, זאת הכנסת. זה המוסד הדמוקרטי שנבחר על ידי העם. זה הריבון, כן. הרי המילה "דמוקרטיה" מחולקת לשתי מילים יווניות: "דמוס", "קרטוס", שלטון העם. היות שבעצם אין לנו כרגע שלטון, מה שנקרא, שבכל דבר אנחנו עושים משאל עם, זה לא הסיפור של יוון העתיקה – אז העם בוחר את נציגיו פה ומחליף אותם בכל בחירות, על פי רצונו. לכן העם – כשאני רואה פה 120 חברי כנסת, אני רואה, בגדול, שמונה מיליון אזרחי מדינת ישראל יושבים פה. ולכן בוודאי זה המוסד הדמוקרטי הבסיסי שעליו נשען כל השאר. וכמובן, המוסד הזה בוחר את הממשלה – בגלל שאנחנו משטר פרלמנטרי, ככה זה עובד. בכל המשטרים הפרלמנטריים בעולם ככה זה עובד. אלה הבסיסים שנבחרו על ידי העם. העם, דרך אגב, מעולם לא בחר שופט. בתי המשפט נבחרים על ידי ועדה, לא על ידי הציבור. אז בוודאי בהיררכיה הם נמצאים במקום השלישי; חשובים – במקום השלישי במוסדות הדמוקרטיים. אבל מה היא אומרת? היא מחסלת את הדמוקרטיה, היא פוגעת בכנסת, היא פוגעת בממשלה על בסיס יום-יומי, והיא אומרת שאנחנו – מי זה אנחנו? חברי הכנסת והממשלה, שנבחרנו – אנחנו בוגדים במוסדות, בגלל שהיא בעצם החליטה שהיא המוסד. היא ממשיכה ואומרת: לא ירחק היום שבו פסק דין של בית המשפט ייתפס בעיני הציבור כבלתי מחייב. אני רוצה לשאול גם אותך, עמית, אני מניח שאתה מסכים, גם אתה אמרת דברים מהסוג הזה. גם אתה – הרי זאת טענת הקוזק הנגזל. אתם מכירים את זה, אתם מכירים את אותו סיפור, את אותו אחד שרצח את ההורים שלו ובא לבית המשפט וטען שהוא יתום. אלו הסיפורים שלהם. הם הורגים את הדמוקרטיה, הם הורגים את הכול, ועוד הם באים בתלונות. למה? כדי שעוד מעט – הציבור בעצם לא ישמע להם. אני רוצה לשאול אתכם, מר עמית וגב' מיארה: איך הגענו לזה, לשיטתכם? אתם צודקים. אני אסביר לכם מה קרה: עד לפני כמה שנים, בית המשפט העליון היה מוסד שאף אחד לא ידע מיהו. אנשים חשבו שזה משהו בשמיים, יש מלאכים עם בייגלה וכנפיים, ולא היו להם שמות. בשנים האחרונות הציבור עוקב אחרי זה, אחרי השופטים, עוקב אחרי פסקי הדין והמקרים. עכשיו הציבור פה מעורב, הוא על הטריבונה, הוא מסתכל ומבין. עד לפני שבע, שמונה, עשר שנים, אף אחד לא ידע על מה מדובר. פתאום ערוותם נחשפת בפני הציבור הכללי; זה לא בפני 120 חברי כנסת, זה בפני שמונה מיליון אזרחי מדינת ישראל. כבר מכירים את השטיקים, את השקרים – לא אני, אמסלם דוד – אחד שיושב בדימונה, אחד שיושב בצפת. אני מסביר להם אלף פעמים, והם לא מבינים. כשהם עושים לגופמן את מה שהם עושים, יש להם תפיסת עולם מעוותת, הם אפילו לא מבינים את הסיפור, איך זה נקשר לסיפור הזה שהציבור לא מאמין בהם – זה בגלל שיש חמישה מיליון גופמנים במדינת ישראל. הם לא יודעים מי זה גופמן, אבל ברגע שמשפילים אותו ככה, הם עצמם מבינים שמשפילים אותם. וכשמשפילים את זיני, זה לא זיני האדם, יש חמישה מיליון זינים; וכשתופרים תיקים לראש הממשלה, הציבור יודע את זה, והציבור שלו נעלב. הציבור שלנו זה ציבור ישר. בוודאי, הוא לא היה בוחר באף גנב, באף שודד ובאף אנס. אבל כשהוא מבין שעושים פה דבר איום ונורא – לוקחים ראש ממשלה ואשכרה תופרים לו תיקים מטורפים, הזויים – אז הוא אומר: תראו מה עושים לראש הממשלה, תראו מחר מה יעשו לי. אם לראש הממשלה עושים דבר כזה – תראו. דרך אגב, בעולם, אין דבר כזה בעולם. תראו מה הם עושים למסורת ישראל, איך הם רומסים אותה בכל מה שהם יכולים. מר עמית, עלק למד בצייטלין, בית ספר דתי. איך אמרתי, המומרים היו הכי מסוכנים למדינת ישראל. קיבלו פסק דין להכניס חמץ בפסח, למה? לבתי החולים, שבוע בשנה. איך הוא אמר? שתהיה דיאטת המצות. אני הזדעזעתי. אנחנו יהודים פה בארץ ישראל. לא הבנתי, מי שרוצה לאכול חמץ בבית החולים, שיצא ויאכל חמץ, אין בעיה. אבל האם היה עולה על הדעת שאני עכשיו – אני, בא לי – לוקח לאפה, עולה ברמדאן להר הבית ואוכל אותה? הוא היה עוצר אותי, אומר לי: אתה פוגע ברגשות המוסלמים, ובצדק, דרך אגב. הדת היחידה שמבזים אותה במדינת ישראל, ובעולם לא עושים את זה, רק פה, היא הדת היהודית. רק את הדת היהודית הם יכולים לבזות. לכן ביום כיפור – בתל אביב יש כיכר? אתם לא תתפללו בכיכר. למה, אבל מה? יש אלפי כיכרות, באנו, יהודים. לא, לא, לא – אתם לא תתפללו בכיכר, כן. אבל מצעד הגאווה של חצי מיליון איש, שלושת-רבעי מהם באים מחוץ לארץ, וכמעט כולם עירומים שעוברים ברחוב – זה כן, גאווה גדולה, תראו איזו מדינה פלורליסטית אנחנו, פתוחים, נאורים. כשבעפולה אנשים דתיים רוצים לראות בהפרדה מופע שלהם פרטי – זה לא, תתערבבו. אין דבר כזה, תתערבבו, שאחד עם זקן וכובע ישב ליד אישה אחרת. למה? ככה אנחנו רוצים. אבל ככה אנחנו רוצים; חבר'ה, אתם רוצים להתערבב, תתערבבו, אנחנו לא רוצים – לא. לא, אתם תעשו מה שאנחנו אומרים לכם. תבינו את האנשים ההזויים והמטורפים האלה, לאן הם מגיעים. כל זה כדי לפגוע בדת ישראל. אפילו בכותל הם רוצים לתת לרפורמים, ברחבה. זה משהו שמדהים אותי. אדוני היושב-ראש, אתמול בישיבת הממשלה ישבנו ודיברנו בצער רב על כל מה שקורה ביהדות צפון אמריקה. הנתונים: 75% מהילדים שלהם מתבוללים; 25% מהם לא יודעים מה הקשר לארץ ישראל. אלה הנתונים שלהם. כשאני פגשתי אותם, זה מה שהם אמרו לי, גם לפני חמש-שש שנים. אז אני אמרתי להם, ובכעס – למה אז אני עצרתי את מתווה הכותל; אמרתי: חבר'ה, בכותל אין דבר כזה. אין רפורמים ואין קונסרבטיביים ואין חרטא ובונא. יש כותל אחד. מי שרוצה לבוא לכותל, שיכבד את המקום, ויבוא, גם אם הוא מוסלמי, גם אם הוא נוצרי, גם אם הוא דרוזי, גם אם הוא יהודי. כל מי שרוצה – בוא, תתפלל, ותלך, אנחנו לא בודקים מי אתה. אמרתי להם: רבותיי, לא יקום ולא יהיה. אז שם הם אמרו לי את זה. אמרתי להם, תראו, ביום שבת – היינו שם בשבת, אדוני היושב-ראש – הלכתי להתפלל בבית הכנסת עם ז'קי לוי, הבן של דוד לוי. אמרתי להם – היינו אצלם בבית הכנסת, ואלה אורתודוקסים, כמונו. אלה שכנים שלכם – לא הבאנו אותם במזוודות איתנו. יכול להיות שהוא עובד איתכם במפעל, שכן שלכם. שם אף אחד לא מתבולל, ושם לאף ילד לא צריך להסביר את הקשר לארץ ישראל, בגלל שאנחנו יהודים. אז לכן יש לי כאב לב עצום עליכם. תעלו לארץ, לפחות את זה תעשו. תצילו את היתרה של היהודים שיש בעולם. בגלל שבסוף, עוד 20–30 שנה אתם תיעלמו, לא בגלל שיהרגו אתכם, אלא בגלל שאתם תתבוללו, ועם ישראל מאבד חצי מכוחו, חצי מגודלו. בכל העולם הזה יש 15 מיליון יהודים. גם פה, כל דבר שקשור ליהדות, כפי שאמרתי, בית המשפט העליון בראשות עמית והגברת ברק-ארז רומסים כל דבר, כל דבר, כל דבר שקשור. הם רק מריחים טיפה דת, הם מתחרפנים. ולכן, מה הם עשו? הגדילו לעשות, הם רודפים את החרדים היום יותר מאשר – אני אומר לכם, בוודאי לא את הערבים. אני הגשתי חוק בזמנו לגיוס ערבים לשירות לאומי. הם דחו אותי בבג"ץ חמש פעמים. אני כבר שבע שנים נלחם איתם, רק שידונו. לפני כשנה עמית הסכים ואמר למדינה, מה אתם אומרים? עד היום הוא דוחה, דוחה ודוחה. עכשיו אני אומר כזה דבר, יכולה להיות מחלוקת אם יהודי חרדי שלומד תורה, אם חשוב שהוא ילך גם לצבא וגם ילמד תורה או לא? שאלה. אבל בוודאי אותו יהודי לא עושה לעצמו. הוא חי את האידיאולוגיה שלו בעוני ומרדות. ב-1,000 שקל הוא מחזיק משפחה של חמישה ילדים שיש להם רק קוטג', יש להם אולי אשל לארוחת ערב. למה? כי הוא מאמין באמונה שלמה שזה עוזר לעם ישראל, זה עוזר לחיילים, זה עוזר לכל עם ישראל. אבל הערבי בגיל 18 הולך לאוניברסיטה, מקבל תיעדוף באוניברסיטה, גם במעונות, גם בפקולטות, מקבל מלגה, וחלקם כבר בגיל 18 ושלושה חודשים מפגינים נגד מדינת ישראל עם דגל אש"ף. זה לא מפריע להם. אבל חרדי שלומד תורה – שומו שמיים. ועכשיו היא הגדילה לעשות, שלחה לכל השרים – אם יש לכם עוד רעיונות, איך אנחנו מכים את החרדים, תביאו רעיונות. אז היום היא הוציאה הנחיה לכל ראשי הערים: אנחנו נבדוק אתכם, תשללו מהם את הארנונה. על מה מדובר? משפחה של חמישה, שבעה, שמונה ילדים שחיים בעוני – אל תיתנו להם הנחה בארנונה, תסגרו להם את המים. הגזרה הבאה, אמרתי להם, תעצרו להם, שלא יקבלו טיפול רפואי מקופת חולים. זה לא משנה שמחבלים, אף אחד לא סוגר להם את המים ולא שולל להם ארנונה. מחבלים, ועוד נותנים להם – אבל ככה הם רואים את מי? יהודים שלומדים תורה, שמסבא שלי אחורה זה היה כל היהודים בעולם תמיד, תמיד. זה מה ששמר על עם ישראל 3,500 שנה. במקום שנשים אותם הכתר אל ראשנו, תראו לאן הם הפכו אותם. הם מנהלים נגדם תעמולה אנטישמית ברמות הכי גבוהות. בחיים שלי לא שמעתי שמדברים ככה על יהודים, אפילו הגויים. הם כבר מציירים אותם כתת-אדם. היום חרדי הולך ברחוב, סתם עוברים כמה חבר'ה, למה? בגלל שברק, בגלל עמית, אישרו את האוקיי, זה לא בן אדם, זה תת-אדם. אבל אם, חלילה, אתה תבעט באיזה חתול, יעמידו אותך לדין וגם יכניסו אותך לבית סוהר, ובצדק. אבל חרדי, תעשה איתו מה שאתה רוצה. ככה השנאה שלהם היא פשוט מטריפה אותי. איך הגענו למצב הזה? איך הבאתם את עם ישראל לשם? איך אמרתי לעמית? כמה שנאה יכולה להיות דחוסה בבן אדם אחד? כמה? אני חושב שאם אני אשקול אותך על בסיס השנאה, אתה שוקל איזה ארבע טונות לפחות. הכול צפוף אצלך, שנאה. לא יכולה להיכנס שנאה כזאת בבן אדם, אין דבר כזה. ואיך הוא אומר, אהרן ברק? אין לשופט לא חרב ולא ארנק. יש לו רק את העט ואת אמון הציבור. אז אני שואל אתכם עכשיו, חבר'ה, למה הציבור לא מאמין לכם? אתם צודקים, בגללנו? אתם חושבים שבחוץ יושבים אהבלים? שמונה מיליון אנשים מטורפים, משוגעים, לא מבינים מה קורה? הם שונאים אתכם בגלל שאתם מבזים אותם, הם שונאים אתכם בגלל שהם חושבים שאתם שקרנים. הם חושבים שאתם כל יום עוברים על החוק, שאתם מעוותים את החוק, שאצלכם האמת היא שקר והשקר הוא האמת. הכול התהפך פה, הערכים התהפכו, האכזריות הפכה להיות הרחמנות. הרי ילד חרדי בגיל שש, שבע, למה אתם לא נותנים לו בבית הספר את מה שמגיע לילד? למה הוא צריך ללמוד בפחון, נוזל, בקור? מה הוא אשם? הוא ילד. מה הוא אשם שאבא שלו רוצה שהוא ילמד בבית ספר חרדי? הרי יש זכות אחת בעולם, הרי יש זכות מובנית לכל אבא, בכל העולם, לקבוע את החינוך של הבן שלו. זה הבן שלו. עוד פעם, כמו שהם עשו בשנות השישים, שלקחו את הילדים, הפרידו אותם בעלייה, ושלחו אותם לקיבוצים. אמרו, שם אנחנו נחנך אותם. גזרו להם את הפאות – ולקיבוצים. אין דבר יותר אנושי, בסיסי, אלמנטרי, שהורה יחליט על חינוך ילדו. אדוני היושב-ראש, יום אחד ראיתי סרט על הטיבטים, ויש שם הרבה נזירים. ואני מסתכל על הסרט ואני רואה איך הציבור הטיבטי מכבד אותם. הרי הם לא עובדים, הם כאילו לכאורה עסוקים בדת, והם אלפים. הם מגישים להם את האוכל, את המנחות, הם ממש קדים להם. אמרתי לעצמי, תראה איפה הטיבטים ואיפה אנחנו. אנחנו עם הספר, אנחנו שהמצאנו את כל הספרות הענפה, לנו יש את רבי עקיבא, לנו יש את האר"י ז"ל, לנו יש את הרמב"ם, יש לנו גדולי עולם עצומים שהשפיעו על כל העולם. ותראה איך הם מתייחסים למי שלומד את הכתבים שלהם. לכן אני אומר, היועמ"שית, בגדול, היא לא הבן אדם הפיקח באירוע. אמרתי לכם, נחש מתחת לקש זה מר גיל לימון, והוא מנהל את כל הרוע. דרך אגב, מי זה גיל לימון אני אספר לכם. אנחנו, ברוב טיפשותנו, מינינו את מנדלבליט למזכיר הממשלה. למה? אני מספר לכם את האמת, שתדעו, אבא שלו היה חרותניק. אני זוכר שהייתי בא למצודה, ולאבא שלו הייתה חנות מתחת למצודה. אז באנו והמלצנו לראש הממשלה. תשמע, סוף-סוף יש מישהו, חרותניק – יסיים את הצבא, נמנה אותו מזכיר ממשלה. מינינו אותו למזכיר ממשלה. את מי הוא מביא איתו? את גיל לימון. מי זה גיל לימון? העוזר שלו מהצבא. איפה הם מסתובבים? כל היום הם בלשכת ראש הממשלה עם נתניהו. מי שלא מבין, מזכיר הממשלה רוב היום נמצא עם ראש הממשלה, הוא והעוזר שלו. לאחר מכן, אנחנו ממנים את מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה. לא משנה שוינשטיין כתב דוח כזה, התנגד למינוי של מנדלבליט, וכתב מדוע – בגלל שהוא שיקר בכל הסיפור של פרשת גלנט; שיבש חקירה, שיקר, הכול, עשה את כל העבירות שכתובות בתורה. עדיין הם העבירו אותו, אתם יודעים איך זה אצלם. מה עושה מנדלבליט? את מי הוא לוקח איתו למשרד המשפטים? את אותו גיל לימון. ומה ממנה אותו שם, שהוא יושב במכרז שלו? למשנה שלו. ועד היום ההוא שם. אלה כפויי טובה – מי מינה אתכם? מי עשה אתכם? כפוי טובה זה שתי מילים שמגולם בהן, לדעתי, עולם שלם. כל הרוע שבעולם גלום במילים האלה. אתה בדרך כלל גם איש רע, נוכל, רמאי, שקרן, הכול. זה מגולם בשתי מילים. אני רוצה להגיד דבר תורה בהקשר הזה.
היו"ר סימון דוידסון:
אפשר להגיד שלום לגמלאים מצפת שהגיעו לפה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ודאי.
היו"ר סימון דוידסון:
שלום לגמלאים מצפת, ברוכים הבאים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ברוכים הבאים כולם, לא רק מצפת, כולם. כתוב "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבא". זאת אומרת, עמון ומואב אף פעם לא יכולים להתגייר. למה? כתוב בפסוק: בגלל שלא קיבלו אתכם בלחם ובמים. בני ישראל יצאו ממצרים, הגיעו לעמון ומואב, רצו לעבור, משה רבנו אמר להם: חבר'ה, תנו לנו לעבור דרככם, אנחנו בדרך לארץ ישראל. אנחנו, את הלחם נקנה מכם בכסף, וגם את המים. אמרו: לא. על זה, דרך אגב, עד היום עמון ומואב לא יכולים להיכלל בתוך כלל עם ישראל. לכאורה נשאלה שאלה מאוד רצינית: לא הבנו, בגלל שהם לא נתנו לכם מים ולחם? הגרמנים, יימח שמם, הרגו שישה מיליון יהודים; הספרדים באינקוויזיציה הרגו מאות אלפי יהודים בעינויים. אם מחר הם רוצים להתגייר – הוא יכול להיות יהודי, אם הוא בא כגר אמת. עמון ומואב לא. למה? רש"י אומר: בגלל שהם היו כפויי טובה. מי זה עמון ומואב? הם באו מלוט. אברהם אבינו יצא והגן על לוט ונלחם עליו. אז לכן כפויי טובה בעצם לא יכולים להיכלל בתוך כלל עם ישראל. זה, דרך אגב, במקורות. ולכן אני חושב ואני אומר: זה הדבר הכי גרוע שיש בעולם, שמישהו כפוי טובה. וזה, דרך אגב, מר לימון, שהוא מחבל לנו כל היום. הוא קם בבוקר ורק עושה כל מאמץ כדי לחבל בעבודת הממשלה. ולכן אני רוצה לסיים. דרך אגב, מיארה היום, כפי שאמרתי, היא עושה – היא קמה בבוקר, את זה היא עושה, יש לה איזו תגובה ראשונית בבוקר: אנחנו שותים קפה, בדרך כלל אחרי התפילה; היא קמה בבוקר, נכנסת למחשב, בודקת כמה חרדים נעצרו היום וכמה שללו מהם עכשיו הנחת ארנונה. היא מבקשת לשלול ל-90,000 משפחות. 90,000 משפחות, חבר'ה, לא אלה שמשתמטים, לומדי תורה. לחלקם יש אישור, כולם. דרך אגב, גב' מיארה, אם את מחפשת רעיונות, חזרנו לתקופה הסובייטית. אני מציע לך – הרי אתם סובייטים, אתם הרי בולשביקים. תיכנסי קצת, תיכנסי לתקופה של סטלין, היו גולאגים רציניים, שלחו אנשים למחנות עבודה. אני מניח שבסוף זה מה שתעשו לנו. אתם האנשים הכי מסוכנים במדינה. אין לכם אלוהים, אין לכם לא דין, לא דיין, לא כלום, חוץ משנאה. לכן, אני גם מציע למפכ"ל המשטרה – אני מאוד אוהב אותו, את דני לוי: זה לא עסק של משטרת ישראל לעצור חיילים שנעדרים, נפקדים. זה לא הביזנס שלכם. משטרת ישראל, בשוטרים שיש לה, לא מסוגלת לעשות תפקידים שלה על פי חוק. אבל היות שהיא מאיימת גם עליו, אז הוא גם עכשיו – השוטרים גם עכשיו עוזבים את הפושעים, עוזבים הכול, עוצרים עכשיו חרדים. עכשיו זה האסון של המדינה, זאת הבעיה של המדינה. עכשיו אנחנו נלחמים בחרדים. עזבו ערבים, עזבו פשע. יכול להיות שעוד יוציאו את צה"ל מלבנון ויגידו לו: עזוב את החיזבאללה, בוא עכשיו נרדוף אחרי החרדים, נעצור את כולם. מה קרה לכם? לכן אני רוצה להגיד לכם, גב' מיארה וגיל לימון: אני יהודי מאמין, יש בורא לעולם. אנחנו את חיינו כאן נסיים או-טו-טו, כל אחד מה שנגזר עליו ובעצם השליחות שהוא נשלח איתה לעולם. אבל בוודאי לא מדובר במאות שנים ולא בעשרות רבות של שנים. תדעי לך, גב' מיארה, לפי פעולתך, את וגיל לימון, אני אומר לך, אני כך מרגיש, יש מקום מיוחד בגיהינום ששמור רק לך ולו. תאמיני לי - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אתה יודע - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי רק שנייה.
היו"ר סימון דוידסון:
לא, אבל אדוני השר, אני ישבתי פה – כל מילה - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי, לא להפריע.
היו"ר סימון דוידסון:
אתה קורא להיכנס לגיהינום ליועצת המשפטית לממשלה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא לגיהינום - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אתה אומר, זה מה שאתה אומר, דודי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אל תפריע לי. זה במישור המטאפיזי, זה לא זה. ודאי. היא לא תיכנס רק לגיהינום, גיהינום מיוחד שמור לה. הקדוש ברוך הוא שומר לה מקום מיוחד, בגלל שלרוע כזה ולרדיפה כזאת של יהודים שלומדים תורה, שכל חטאם בזה שהם לומדים תורה ועובדים את הקדוש ברוך הוא – היא כל הזמן פועלת איך בעצם למרר להם את החיים, להם, לילדיהם וכו'. יש בורא לעולם, יש חשבון בעולם. שום דבר לא נסתר פה. למרות שהם אתאיסטים, שום דבר לא נסתר, ויש תשלום על כל דבר. גב' מיארה, אני אומר לך, בעולם המושגים שלי, כמו שאני רואה אותך ואת גיל לימון, כפי שאמרתי, יש לך מקום מיוחד; זה לא סתם גיהינום, גיהינום מיוחד, בגלל שמה שאת עושה לחרדים פה זה גיהינום מיוחד.
היו"ר סימון דוידסון:
אני לא מוכן לשמוע את זה. באמת, דודי, אדוני השר, איך אתה יכול לקרוא - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, אתה מפריע לי.
היו"ר סימון דוידסון:
אבל אתה קורא - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תעלה אחרי זה לפה, תגיד מה שאתה רוצה.
היו"ר סימון דוידסון:
אבל איך אתה יכול לקרוא לאדם, לא משנה למי, גם לחבר כנסת, "שמור לך מקום בגיהינום"?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן, אני רוצה.
היו"ר סימון דוידסון:
אתה עומד מאחורי זה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן, בוודאי. לא רק גיהינום. אמרתי, גיהינום מיוחד, בגלל שהיא רודפת את היהדות ועושה לחרדים וליהודים שלומדים תורה גיהינום על פני הארץ פה.
ירון לוי (יש עתיד):
דודי, ומה אתם עושים למילואימניקים? איזה מקום שמור לכם?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ולכן עוד הקדוש ברוך הוא ייפרע ממך ושכמותך. אל תפריע לי כשאני מדבר.
היו"ר סימון דוידסון:
לא, אבל דודי, אתה לא יכול להגיד דבר כזה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
למה לא?
היו"ר סימון דוידסון:
כי אתה קורא, לא משנה לאיזה אדם, "שמור לך מקום בגיהינום". זה מה שאתה אומר. איך אתה יכול להגיד דבר כזה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
למה לא? לא הבנתי - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אם מישהו היה אומר לך דבר כזה, "שמור לך מקום בגיהינום"?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שיגיד. לא הבנתי אבל איפה הבעיה שלך?
היו"ר סימון דוידסון:
שאתה מאחל לו מוות, קודם כול. מה זה, איפה הבעיה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דרך אגב, כשאתה מגיע לגיהינום זה אחרי 120.
טלי גוטליב (הליכוד):
כן, עד 120.
היו"ר סימון דוידסון:
את בסדר עם זה?
טלי גוטליב (הליכוד):
ברור.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בוודאי.
היו"ר סימון דוידסון:
אם אני הייתי אומר לך, "שמור לך מקום בגיהינום", זה היה בסדר?
טלי גוטליב (הליכוד):
קודם כול, אמרו לי דברים הרבה יותר גרועים. אני לא יודעת, אני לא עושה את החשבונות של ריבונו של עולם. הוא לא איחל לה מוות. עד 120. זה הכול.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בוודאי.
ירון לוי (יש עתיד):
אבל שתסיים בגיהינום.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
היא תגיע, לא שתסיים. אני חושב שהיא תגיע לגיהינום.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני רוצה להגיד לכם משהו, מה שהיא עושה לנו בעולם הזה, לילדי החרדים ולחרדים - - -
היו"ר סימון דוידסון:
טוב, תודה רבה לשר דודי אמסלם.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אל תהיה משגיח הכשרות של מה שאומרים.
היו"ר סימון דוידסון:
יעלה ויבוא חבר הכנסת נאור שירי. אנחנו עוברים לדיון הסיעתי.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מה שאני אוהב אצל דודי אמסלם זה הבשורה המתוקה. מה זה, מה? כולה אמר שבת שלום, שיהיה לך יום טוב, "שמור לך מקום בגיהינום". אני גם לא מבין למה אתה מנסה בכלל – מה הבעיה בזה? מה, מה? זה משהו, אגב, שאומרים פה כל שני וחמישי. אתה רואה יו"ר ועדה, אתה אומר לו: שלום, אדוני היושב-ראש, שיהיה לך מקום בגיהינום שמח. זה ממש ה"חג שמח" החדש. אין, אין לתאר את זה. ואתה גם אומר את זה בנונשלנט, והסכמה מקיר לקיר יש לך פה. שמע, אני אומר לך, נאמת הרבה פה. אתה השר המקשר, בנוסף להיותך השר לשיתוף פעולה אזורי – שעושה עבודה מדהימה, אגב, בהיותך השר לשיתוף פעולה אזורי ברחבי המזרח התיכון. אבל כזה נאום – באמת, אני אומר לך, אחד הנאומים הכי מאחדים. זה, באמת, "הבשורה המתוקה", זה האנדרסטייטמנט של האנדרסטייטמנט. אני רוצה לומר לך המון המון תודה. למדתי מזה הרבה. המשפט שהכי אהבתי שאמרת, מעבר ל"שמור מקום בגיהינום", שזו הברכה, זה ה"חג שמח" החדש, זה "אצלנו חיילי צה"ל הם קדושים". אני תמיד אוהב, באמת, את ההרגשה הזו שחיילי צה"ל הם קדושים, כי אני מחפש לראות – אני לא יודע אם אתה יודע, אם שמעת שהתחילו חרדים, שזה ברית המשרתים החזקה שלכם – אתם, אייכלר וגולדקנופ – התחילו לפרוץ לקציני צה"ל הביתה. שמעת על התופעה הזו? תאר לך, אני רוצה לתאר, אדוני היושב-ראש, איזה ח"כ שאתם פחות מזדהים איתו פה, מה שנקרא, נגיד אחמד טיבי – היו פורצים, ודופקים ב-03:00 לחיילי צה"ל על הבית, לקצינים בכירים, פורצים לבתים. עכשיו בירושלים – כניסה, פורצים לביתו של ניצב חיים שמואלי, ראש מתנ"א, פה בירושלים. אתמול אני מזדעזע ושומע, חבר הכנסת ליברמן, על משא ומתן, משא ומתן שמתרחש בין צה"ל לבין המשתמטים הסרבנים, על מה? על האם יחסמו את התנועה או לא. כולנו, כל עם ישראל עוצר לראות אם עוצרים את התנועה, לראות איפה אתם, שמגנים. מילה אחת לא אמרת אחרי האיחול לגיהינום לגלי, מילה אחת לא אמרת על מי שתקף ושרף אתמול תחנת משטרה, מילה. אגב, אתה רוצה לשמוע את – באמת אני רוצה לומר לך – הזעזוע המוחלט של ראש הממשלה כשתוקפים את חיילי צה"ל הקדושים? רוצה לשמוע את תגובתו? בוא אני אקריא לך אותה. תגובה רועשת. אתה רוצה לשמוע את התגובה של שר הביטחון הזה? רגע, אני אחפש אותה, כי היא הייתה כל כך ארוכה. לא אומר כלום. ופתאום מר בן גביר, השר לביטחון לאומי, שקדושת החיילים במשטרה כל כך חשובה לו – רוצה לשמוע מה הוא אמר בנושא? כלום. כלום. ככה פורצים. ככה. זה מה שעושים, תוקפים חיילים, זורקים אבנים, שורפים תחנות משטרה, תוקפים ניצבים במשטרה. כלום, אתם לא מדברים על חיילי צה"ל הקדושים. אבל מה כן עושים? שני משפטים אחרונים, אדוני היושב-ראש. מה כן עושים בערוץ 14. בערוץ 14 דואגים להתקשר אתמול בתוכנית של ברדוגו, הבאמת – שאם יש מישהו שצריך – לא אחזור על זה. ברדוגו בתוכנית שלו מתקשר לאם שכולה ששכלה את בנה ב-1998 ואומר לה: בגללך עזבנו את הבופור. טוב שהוא לא התקשר לגלי בהרב-מיארה. בגללך עזבנו את הבופור; מה דעתך על זה שכבשנו את הבופור היום? מתקשר לאם שכולה. ועוד מפרסמים את זה בערוץ הפינוק. כל הצפון מופגז, כטב"מים בלי סוף. ואז ינון מגל עושה – אדוני היושב-ראש, אתה חייב לראות את זה: גמר הניצחון המוחלט. תסתכל. התחמקו מהכטב"מים. הוא עושה משחק.
היו"ר סימון דוידסון:
אל תראה. לא להראות. לא להראות.
נאור שירי (יש עתיד):
לא. הראיתי לך.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה.
נאור שירי (יש עתיד):
עושה משחק על כטב"מים, על המציאות של היום-יום. זה ערוץ הפינוק. זו הקדושה של חיילי צה"ל.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה, נאור.
נאור שירי (יש עתיד):
ככה אתם מתנהלים, משפילים אימהות שכולות, ועושים משחק על כטב"מים כשאנשים מתפוצצים. היום נפל חייל, מילה לא אמרתם.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 41), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
יעלה ויבוא חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, מה שקורה היום בצפון זאת הפקרות. ראש ממשלת טבח 7 באוקטובר מפקיר את תושבי הצפון, בדיוק כמו שהוא הפקיר את תושבי הדרום ואת תושבי עוטף עזה. והשאלה היא רק מי הבא בתור. ואתה יודע, אדוני השר, כתוב במקורות שלנו: אין חכם כבעל ניסיון. אז אני אומר לך, הבא בתור זה אתה, אתה וחבריך בליכוד. אני לא יודע אם אתה מודע. ראש ממשלת טבח 7 באוקטובר, כל מה שמעניין אותו היא חנינה. הוא כרגע עובד על עסקת החנינה.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
ואתה יודע מה מפריד בין חנינה לבין עסקה? הוא דורש חסינות עתידית. פעם ראשונה בהיסטוריה הוא דורש חסינות עתידית. כלומר, אם בוועדת החקירה על הצוללות הוא יימצא אשם, אז אי-אפשר להעמיד אותו לדין. אם ועדת חקירה ממלכתית שתקום בנושא טבח 7 באוקטובר תדרוש להעמיד אותו לדין, אז זה בלתי אפשרי, כי הוא רוצה לסגור חסינות עתידית. גם על כל הפרשיות שנחקרות כרגע – אם יצוץ השם שלו, הוא רוצה שתהיה לו חסינות עתידית. אז על כל זה כרגע מתנהל הוויכוח. ואם הוא יקבל מה שהוא מבקש, אז לפני הבחירות הוא יפקיר את הליכוד, יפקיר אותך, יפקיר את החברים שלך בליכוד, והוא הולך לסגור עסקת טיעון. כמובן, אני לא יודע כלום. זו רק הערכה. אתה יודע, פה מדוכן הכנסת מותר לי להעריך, כמו לכל חבר כנסת. אז אני אומר לך, כהערכה של איש מנוסה שיש לו קצת ניסיון, מכל מה שאני מזהה – על זה כרגע הוא מנהל מקח וממכר עם הפרקליטות. הוא רוצה לחזק את המעמד הציבורי שלו כדי לשפר את עמדת המיקוח שלו מול הפרקליטות. אבל כל מה שהוא עושה כרגע, הכול משועבד לאותה עסקת חסינות עתידית. את כל השאר הוא כבר השיג. כך אני מעריך. ואדוני השר, אני מאוד הופתעתי, הייתי בטוח שתברך היום את בית המשפט העליון. היום ההזדמנות שלך לברך את בג"ץ.
טלי גוטליב (הליכוד):
למה?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
דחו את כל העתירות נגד רומן גופמן, אז רומן גופמן יהיה ראש המוסד.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - תודה רבה, שהם אמרו כן לגופמן.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני דיברתי עליו ארוכות. שופטת אחת לא.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
כן. אז הוא יהיה ראש המוסד.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ברור.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
סוף-סוף בא לציון גואל.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן. אבל ברק-ארז לא.
טלי גוטליב (הליכוד):
בטח שלא.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אדוני השר, איך אמר מנחם בגין, כששנינו בזמנו רצנו שם להפגנות שלו? יש שופטים בירושלים. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לאביגדור ליברמן. תעלה ותבוא חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. אבל השופטת לא דחתה. דודי, השופטת לא דחתה. היא אמרה שצריכים להמשיך לדון בזה, נכון?
טלי גוטליב (הליכוד):
וואי, תודה רבה. מזל שהייתי שם.
היו"ר סימון דוידסון:
נכון?
טלי גוטליב (הליכוד):
כן, לא מספיקה הבדיקה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
- - - שעד עכשיו אין שום דבר.
היו"ר סימון דוידסון:
להמשיך את הבדיקה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
להמשיך ולהמשיך ולהמשיך, עד שהפריץ ימות, או שהכלב ימות.
טלי גוטליב (הליכוד):
בדיוק.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עד עכשיו - - -
היו"ר סימון דוידסון:
איך אתה אוהב להגיד? הרוב קובע. הרוב קובע.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה מזכיר לי את אבי, שאמר – השופט קובע לילדים.
היו"ר סימון דוידסון:
בבקשה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, לא הפצצות הנזרקות לרחבי הבתים, ולא הפצצות שנזרקות בפתח הבתים או ברחובות, ולא הפצצות וירי הכדורים ברחובות, שהורג את האנשים ולא מבחין בין גבר לאישה, ילד, טף, זקן, לא משנה – כבר קרוב ל-120 נרצחים ונרצחות בשנה הזאת – הקול של הפצצות לא נשמע ולא מפריע. לא לשר של הכישלון, ממש של הכישלון – זה בבעלותו ובחזקתו ועל שמו ואף אחד לא יכול לקחת לו – ולא לראש הממשלה, ולא לאף שר שיושב בממשלה הזאת. ואל תגידו: כן אכפת לנו, כי העובדה קיימת. התוצאות בשטח מדברות וצועקות את מה שאנחנו כל הזמן צועקים. אז אל תהיו מופתעים ממה שמפריע לשר הזה. מפריע לו הקול של המואזין. זה מה שמפריע לו. אתמול בוועדת השרים לענייני חקיקה אישרו להעלות שוב את הצעת החוק להפסיק או למנוע, תחת הכותרת: רעש סביר. לכו תדעו מה זה רעש סביר. רעש סביר מפצצה שנזרקת על בית או מכדור שיורים באישה בתוך ביתה, או על ראש מועצה, זה לא מספיק חזק ומפריע כדי לעצור אותו ולתת עליו עבירה גדולה, מרתיעה, שצריך באמת לשלם עליה מחיר כבד. אבל לקרוא לתפילה זה כן מפריע. אז אני רוצה להגיד לשר הזה ולכל תומכיו: (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). האם אתם יודעים מה בדיוק הפרשנות של האָיָה הזאת?
טלי גוטליב (הליכוד):
לא, אנחנו רוצים שתגידי בעברית. תגידי בעברית מה שאת אומרת, תומכת טרור.
היו"ר סימון דוידסון:
הינה, היא אומרת, היא אומרת.
טלי גוטליב (הליכוד):
בבקשה, תומכת טרור, תגידי מה אמרת.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
זו באמת האמירה שבסופו של יום מה שנקבע בעולם הזה, זה הכול - -
טלי גוטליב (הליכוד):
מהקדוש ברוך הוא. כמו שהוא אמר שארץ ישראל תהיה לעם ישראל.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - מהאל. והוא שישמור על המסגדים ועל הדת. אגב, אנחנו מכבדים את כל הדתות.
טלי גוטליב (הליכוד):
בטח - - -
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ואנחנו נמשיך לכבד את כל הדתות.
טלי גוטליב (הליכוד):
את כל הדתות.
היו"ר סימון דוידסון:
חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
נמשיך לגנות את כל הגזענים והפשיזם.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
וכל מי שחושב שהוא יכול לגרש או לסגור מסגד.
טלי גוטליב (הליכוד):
אצלכם זה או שריעה או שאתה בים, או שאנחנו מחסלים אותך.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ותמיד יישאר גבוה גבוה בלב, בנשמה ובאוזן.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, בזמן שהשר הפשיסט תומך הטרור המורשע היה עסוק בלנסות להעביר בוועדת שרים הצעת חוק שמנסה להשתיק את כל המואזין, קול תפילה של אנשים, בזמן שהוא הקדיש לזה את תשומת ליבו, נרצחו עוד שני אנשים בחברה הערבית, ומספר הנרצחים מתחילת השנה הגיע ל-111 כולל עשר נשים. באותו זמן, כשהוא היה עסוק בלחוקק את החוק הגזעני שלו או לנסות לקבל את האישור עליו – והוא אכן קיבל, כי הוא מכהן בקואליציה כזאת גזענית – עז א-דין מרעי, בחור בן 15 מחיפה, צעיר בדיוק כמו הצעירים שנכנסו עכשיו אלינו ליציע, היה עם החברים שלו בים וישן על כיסא, בדיוק על החוף. באה אליו פקחית מהעירייה – בעצם שוטרת מחיפה – והעירה אותו. רואים את זה בסרטון, היא מעירה אותו ואומרת לו, קום מהכיסא. הוא תוך כדי בהלה אומר לה, למה? מה? אני יושב במקום הלא-נכון? מה עשיתי? והיא אומרת לו, קום. ואז מתנפל עליו פקח עירוני, סוטר לו, מקלל אותו, מאיים עליו שיעשה בו מעשים שאני לא רוצה להזכיר אותם מעל הבמה הזו. מרביצים לילד ולוקחים אותו. עוצרים אותו ולוקחים אותו, גוררים אותו מול כל האנשים. ככה מתנהלת משטרת ישראל ברגע שיש ערבי, כאשר השר שלה, בשבילו לשמוע קול של תפילה של המואזין הופך לאיום. הוא מרגיש כנראה מאוים. הוא מדבר על מפגע סביבתי, כאשר בעצם מכתיבים מניעה של חופש התפילה. במקום אחר הוא שולח את הקבוצות שלו לתוך מסגד אל- אקצא, כמו שקרה היום בבוקר. מניפים דגל ישראל, שרים התקווה בתוך מסגד אל-אקצא, מנסים בכל כוחם להשליט את ההגמוניה של הכיבוש בתוך המסגד. לצערי הרב, ממשלה כזו, שר כזה, שראש ממשלה מינה אותו להיות השר הזה – צריכים לעוף. לא מהיום, לא ממחר, לא באוקטובר, אלא היו צריכים לעוף שלוש שנים אחורה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. נגיד שלום לבני ובנות מצווה – אתם ממושב כוכב מיכאל? אהלן, שלום. מזל טוב לכם.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מזל טוב לכולכם. איזה חמודים. יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה – נכבדה – כנסת קוקו, קוקו לפני פיזור, ככה זה נראה עכשיו.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
יותר יפה פזור.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
הרבה יותר יפה לה פזור. יאללה, שתעשה את זה. אנחנו נמצאים כאן: חיסול תפקיד היועמ"ש; חיסול התקשורת; הפיכת מח"ש לפוליטית; הטבות למשתמטים; אפליית הצפון ומענקים למקורבים; ברגע זה הלוויה של עוד לוחם שנפל – 14 מאז שהתחילה מלחמת הפסקת האש; כטב"מים; עכשיו כבישים חסומים – עכשיו בדרך לכאן, כביש בגין חסום. ויושבי-ראש מפלגות של חרדים קוראים אתמול ממש לאנרכיה, למרד מיסים, לא להשתתף יחד עם המשטרה, לא להיות חלק ממדינת ישראל. בלילה גם הגדילו לעשות ופרצו לתחנת משטרה. אנרכיה מוחלטת, מדינת ישראל. ארבע שנים אתם בשלטון, ארבע שנים כמעט – תראו לאיזה שפל הגיעה מדינת ישראל. אין לימודים בצפון, אין שיקום, עסקים נפגעים, אין תיירים – מי בכלל זוכר איך נראים תיירים מחו"ל? בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום. ונתניהו, המואשם בפלילים, שאחראי למחדלים והאסונות, שתחת המשמרת שלו קרו כל הזוועות והאסונות הגדולים ביותר מאז קום המדינה ומעשי ההמרדה וההסתה והשיסוי הגדולים ביותר והשחיתות הגדולים ביותר – מוכר את ביטחון מדינת ישראל בעבור חנינה. מי שיגיד אחרת – שיוכיח. עד לרגע זה אנחנו לא יודעים איזה שיקולים פוליטיים ואישיים מניעים את נתניהו. כל הסימנים מלמדים ומעידים ששיקולים פוליטיים ומושחתים מניעים אותו. מה זה המינויים המאפיוזיים האלה שלו? מה זה המעשים שלו לבנות תיקים על אנשים אחרים ועל היריבים שלו? אתמול נאם בפתוס איך נכבש הבופור, כאילו לא היינו בסרט הזה ב-1982; מבצעים הירואים טקטיים צבאיים, שנכתבו בדם ילדינו והסתיימו בכישלונות מדיניים אסטרטגיים. מנחם בגין שאל אז, ב-1982: כבר השארנו את הבופור מאחור? או בניסוח הזה שכולנו מכירים: האם הבופור מאחורינו? כי הוא היה מנותק ממה שקרה, ולא ידע שבאותו זמן חיילינו עדיין נלחמים במחבלים. הינה הביקורת עכשיו כלפי נתניהו: מנותק, מנותק, מנותק. מתגאה בכיבושים נוספים בלי שיש כאן תוחלת ותכלית למלחמה הזו, לאופן הניהול שלה ולמחיר הכבד שאנחנו משלמים בדם של הילדים שלנו, כאילו לא עברו 40 שנה. 14 חללים כבר נפלו. רציתם מלחמת נצח? קיבלתם מלחמת נצח. כל יום יש עוד הותר לפרסום. מלחמה בלי תוחלת, בלי תכלית, עוד קונספציה של הכישלון של נתניהו על חשבון החיים של כולנו.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. לאחר מכן סיכום של השר, אם הוא ירצה. אתה תרצה לעלות בסוף, דודי? יש לך שלוש דקות לחשוב.
אבי מעוז (נעם):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, כולם מדברים על שוויון בנטל, אז אני רוצה לדבר על מהו שוויון אמיתי בנטל. אני מדבר על קבוצת הורים שמשרתת מאות ימי מילואים מאז שמחת תורה תשפ"ד. הם שולחים את ילדיהם ללמוד בבתי ספר, בתי הספר האלה הם לא בתי ספר רגילים, שם לא מקבלים תקציבים רגילים כמו כל ילד. הם לא חרדים, הם משרתים במילואים. רוב- רובם של ההורים של אותם תלמידים שלומדים בבתי הספר האלו, משרתים במילואים ושירתו ומשרתים עדיין מאות ימים. ואני מכיר אותם, חלק מהם אישית. ואז תלמוד התורה הזה, של אותם משרתי מילואים שנושאים בשוויון בנטל, מקבל מכתב עכשיו – כמה תלמודי תורה כאלה קיבלו מכתב ממשרד החינוך. אני אקריא רק את תחילתו, שתבינו את השוויון בנטל: שלום רב, מתוקף סמכותו של המנהל הכללי מכוח סעיף 9 לחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט–1969, הרינו להביא לידיעתכם שמשרד החינוך שוקל שלא לחדש את רישיונכם לבית ספר כך וכך לשנת הלימודים תשפ"ז. מה החטא שלהם? מה החטא של בתי הספר האלו, שהתלמידים למדו שם במשך כל השנתיים וחצי האחרונות כשההורים שלהם שירתו במילואים ומשרתים עד היום במילואים? מה החטא? הם רוצים ללמוד לפי השקפת העולם של ההורים שלהם. ההורים שלהם – בשביל שיוכלו ללמוד לפי השקפת עולמם, ההורים שלהם מוכנים לשלם 900 שקל לחודש על כל ילד שלומד בבית הספר. עכשיו, השוויון בנטל לאותם מילואימניקים הוא שהם יבואו ויסגרו את בתי הספר ויכריחו את התלמידים ללכת לבתי ספר שההורים לא רוצים לשלוח אליהם. הם רוצים לשלוח לבית הספר הזה. הם לא לומדים אנגלית, זאת הסיבה. אבל אתה רוצה שוויון בנטל, וכשהם לומדים והם נושאים בנטל מתוך שוויון מוחלט, אבל בגלל שהם לא רוצים ללמד אנגלית בבתי הספר אז עכשיו באים ונטפלים אליהם – אנחנו נסגור את בית הספר הזה, ולכו תלמדו מתוך שוויון בבתי הספר שהורים לא רוצים לשלוח את ילדיהם לשם. כך נראה שוויון בנטל אמיתי של ממשלת ימין על מלא. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לאיש האופוזיציה אבי מעוז. דודי אמסלם, השר, אתה רוצה להשיב? לא. אז אנחנו נעבור להצבעה. אנא תפסו מקומותיכם.
רון כץ (יש עתיד):
אנחנו רוצים שמית.
קריאה:
ביקשו שמית?
היו"ר סימון דוידסון:
לא.
רון כץ (יש עתיד):
לא, לא. למה אתה צריך שמית?
קריאה:
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
ואת מאמינה לרון?
רון כץ (יש עתיד):
יאללה, תתקדמו כבר. אדוני היו"ר – להתפזר.
היו"ר סימון דוידסון:
חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה. תחילה נצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 26 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר סימון דוידסון:
עזרה לקארין, בבקשה. זה לא עבד לך. אנחנו נוסיף את הקול של חברת הכנסת אלהרר. אז יש לנו בעד – 27, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנו עוברים להצעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות העבודה, כחול לבן – המחנה הממלכתי וישראל ביתנו. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות העבודה, כחול לבן – המחנה הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 27 נגד – אין נמנעים – אין הצעות סיעות העבודה, כחול לבן – המחנה הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר סימון דוידסון:
בעד – 27, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.
[נספחות.]
היו"ר סימון דוידסון:
נעבור לנושא הבא על סדר-היום: צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2026. אני מזמין את השר – מי השר? מי מציג? אני מזמין את השר דודי אמסלם להציג את הצו. לרשותך עד עשר דקות. עד עשר דקות, דודי, לא דיברת מספיק היום. בבקשה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני מציע לך, סתם, היות שקודם ראיתי שהתרגשת מאוד מזה שאמרתי על היועמ"שית – לא משנה, שהזכרתי את המילה גיהינום – תיכנס לוויקיפדיה, תשלים קצת את היהדות שאתה אולי לא יודע. גיהינום זה מושג דתי, שבעצם אומר שבעולם הבא הרשעים יגיעו לגיהינום.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אבל למה אתה קורא לה "רשעים"?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן, רק שתבין, זה לא מושחת, זה לא שקרן, זה שהם - - - כל היום. זה מושג שמצוין במשנה, במסכת אבות. בסוף הרשעים מגיעים לגיהינום. ולכן אני אמרתי, היות שאני - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אם אתה תאשר לי להשיב לך, אני אשיב. אבל זה לא מתפקידי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא, אני רק רוצה לומר, עכשיו אתה יושב-ראש, אתה בוודאי לא צריך להגיד לי מה לומר. אני לא פגעתי. לא קיללתי מישהו. עשיתי איזשהו משהו חריג? אני ציינתי את זה בגלל שאני רואה את המעשה של הקיצון - - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
"רשעית" זה מאוד עדין. מאוד עדין לקרוא לה "רשעית".
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ככל שהבן אדם עושה מעשה קיצון, ככה ההתבטאות היא יותר קיצונית. את זה היה צריך להבין. המעשים שהגברת הזאת עושה – מבחינתי הם לא יהודיים, הם לא אנושיים. היא רודפת ילדים קטנים, שאין להם - - -
היו"ר סימון דוידסון:
לא הבנתי. אתה אמרת – במילים שלך, לא שלי – "שמור לה מקום בגיהינום".
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן, אז אני אמרתי – יפה, אז - - -
היו"ר סימון דוידסון:
מה זה, ברכה? זה חיבוק? זה, אני לא יודע. נגיד אתה הולך ליום הולדת, אתה רושם למישהו ברכה: שמור לך מקום בגיהינום?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא מחליף את אלוהים.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לקרוא לה "רשעית" זה ברכה? נבחרת - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה. אני רק מסביר שבוודאי ובוודאי זו מילה שגורה והכול בסדר.
היו"ר סימון דוידסון:
אני במחוזותיי לא שמעתי בחיים שמישהו אמר למישהו: שמור לך מקום בגיהינום. אפילו בנתניה לא שמעתי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אין בעיה. בגלל שאתה לא - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה הוא לא? מה הוא לא?
היו"ר סימון דוידסון:
שאני לא מה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אז אני אקריא לך את התלמוד. כתוב בתלמוד, רשעים – אני מסביר לך. תראה במשנה, מסכת אבות, פרק א', כתוב. בוודאי שהקדוש ברוך הוא – בסוף הרשעים יגיעו לגיהינום. והוא גם מתאר לך מה זה הגיהינום. זהו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה אתה, דודי, זה אתה. תשמור לנו מקום, דודי, תשמור לנו מקום.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עכשיו, יש אנשים ששמור להם מקום אקסטרה. למה? בגלל שהם רשעים-אקסטרה. אז לכן אתה לא צריך להזדעזע מהעניין. להפך, הביטויים שהם מדברים בז'רגון שלהם הרבה יותר לא מקובלים. בוודאי שאתה אומר לבן אדם שהוא רשע מרושע, בגלל שאני חושב שהיא מרשעת עצומה. כן? שבוודאי – אני אומר לך, האנטישמים הגדולים שהיו נהגו בערך, פחות או יותר, באמות המידה שלה, ובוודאי ובוודאי, כפי שאני אומר ואני חוזר על זה, שמור לה מקום מיוחד– לא סתם גיהינום, מקום מיוחד.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אתה ממשיך להסית, אתה ממשיך להסית.
היו"ר סימון דוידסון:
לא הבנתי, אתה ממשיך להגיד את זה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בוודאי, בוודאי.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אין לי מושג איך אתה ישן עם עצמך בלילה. תמשיך להסית.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
יאללה, חבר'ה, בואו נתקדם.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
החלום שלי, שפעם אחת תדבר על מה שאתה עושה במשרד שלך. חלום שלי שתציג את העבודה שלך. ארבע שנים, אתה לא הצגת פעם אחת. זו לא ביקורת, אני באמת רוצה לדעת.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
גב' פרידמן, אני אספר לך.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תספר לי מה אתה עושה במשרד.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני בדרך כלל לא מספר מה אני עושה, אבל אני - - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
למה? למה? אתה שר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה. אני מזמין אותך להתלוות אליי יום אחד, ותראי לבד מה אני עושה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני אתלווה, אין לי בעיה. אבל במקום לעלות כל פעם, כל שבוע, לדבר רק על היועמ"שית, יועמ"שית – דבר על העבודה שלך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני השר המקשר, אני עונה - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
למה - - - למה אתה צריך את זה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני לא צריך את זה. אני אגיד לך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
למי זה מוסיף? למצביעים שלך, אתה חושב? אתה שר, באמת.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
זה פשוט נורא. נורא.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא, לא. אני אסביר. אני מרגיש שיש דברים שהם באמת מוציאים כל יהודי סביר מדעתו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה, זה לא מוציא, שאתה אומר על מישהו - - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
להתפרץ לתחנת משטרה, זה לא מוציא יהודי מדעתו?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מבחינתי, כשרודפים את היהדות - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מי רודף את היהדות?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה ושכמותך - -
רם בן ברק (יש עתיד):
אני גם.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
- - שעוצרים בחורי ישיבה שכל חטאם שהם לומדים תורה - -
רם בן ברק (יש עתיד):
אתה יודע שברגע שאתה מדבר - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
- - וגוזרים עליהם גזרות שמד, בשבילי זה אנשים רשעים מרושעים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
איך אני מתאפק. מי גוזר? אתה גוזר עליהם גזירות שמד. אתה גוזר עליהם גזירות שמד.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן, אתה בעצם – אמרתי לך פעם, יכולה להיות מחלוקת, בין – דרך אגב, תמיד הייתה מחלוקת בין - - -
היו"ר סימון דוידסון:
רק אל תשכח, אתה צריך להציג את העמדה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
יש לי זמן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אעשה לך חיים יותר קלים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, לא. תן לי, תן לי, תן לי, אני אגיד לך משהו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בין הציונות הדתית לעולם החרדי. דקה, רק שנייה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כדאי לך, אני אעזור לך. אני אעזור לך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני מניח שהרב קוק בוודאי לא היה מצדד בעמדה שלך. אבל ישנה מחלוקת לשם שמיים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תן לי, אז אני אגיד לך משהו. אז אני אגיד לך משהו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה. לא, לא, אל תפריע לי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אני לא מפריע לך, אתה פונה אליי. אני אגיד לך משהו. אני אגיד לך משהו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל – תן לי. רק שנייה. אבל אתה ואנשים שכמותך הם הכי מסוכנים - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לך משהו.
היו"ר סימון דוידסון:
חבר הכנסת שטרן.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
- - בגלל שאתה גם הולך עם כיפה, גם משחק אותה דתי - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לך משהו, שאתה לא שווה את זה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
- - וגם תוקף את מי שלומד תורה. עם זה אני לא יודע מה לעשות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עכשיו אני אגיד לך משהו. כיוון שאתה החלפת את ריבונו של עולם, ואתה מחליט למי יש גיהינום ואיפה כל אחד ישב - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני חושב ככה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תקשיב. הרב דרוקמן אמר לי – אתה מכבד אותו?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מאוד.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אוקיי. אז הוא אמר לי: אלעזר שטרן, אתה, יש לך עולם הבא מובטח.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
טוב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תגיד, מישהו אמר לך את זה? אתה מדבר על היהדות שלי – מי אתה בכלל שתדבר על היהדות שלי? מי אתה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני מדבר על המעשים שלך. אני מדבר - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תראה את ניבולי הפה שלך. תראה את השנאה שאתה יוצר ליהדות. אתה מייצג איזושהי יהדות?
היו"ר סימון דוידסון:
טוב, תודה. אלעזר שטרן, אמרת את דבריך. אני רק מזכיר שיש לך שלוש וחצי דקות להציג את - - -
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אמרתי לך, המומרים היו - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני מתבייש שאתה אומר שאתה יהודי.
היו"ר סימון דוידסון:
חבר הכנסת אלעזר שטרן, זהו, די, מספיק, תודה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה יודע, המומרים תמיד היו הכי גרועים לעם ישראל. אתה יודע, מודה במקצת חייב שבועה. למה? זה בדיוק כמוך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה לא יודע כלום. אתה סתם - - - גיבובי מילים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה גם לוקח כיפה כזאת קטנה וגם תוקף את התורה, לומדי התורה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
גיבובי מילים. אתה עם כיפה - - - אותי על הכיפה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן אתה יותר גרוע מהם. אלה – לא יודעים. אתה גם יודע וגם תוקף את התורה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
נכון, בגלל שאתה ממציא לנו יהדות.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני לא ממציא כלום. דרך אגב, היהדות – אני רוצה לספר לך, אני יכול - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה מתרפס. אתה מתרפס לפני המשתמטים, רק שיצביעו לך. זה מה שאתה עושה - - - שהוא - - - ידבר, אני אענה לו.
היו"ר סימון דוידסון:
אלעזר, אתה אחרי זה תעלה ותענה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא. הוא מתרפס לפני המשתמטים - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אני רוצה רגע להפסיק אתכם. יש עוד שלוש דקות, והשר צריך להציג את הצו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני יכול להניח שסבא רבא שלך למד תורה, בוודאי, והקפיד על התורה. וגם היום, בוודאי ובוודאי - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא פחות, הרבה הרבה יותר ממך. אני אגלה לך, גם אני למדתי גמרא יותר ממך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בוודאי - - -
היו"ר סימון דוידסון:
השר אמסלם, אתה מושך אותו. אני משחרר אותו ואתה מושך אותו, אני משחרר אותו ואתה מושך אותו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
גם אני למדתי יותר ממך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני לא בטוח בזה. אבל בוודאי, ההתנהלות שלך, בוודאי, אני מניח, לא בדיוק מסתדרת עם תפיסת עולמו. אבל לא חשוב, לא חשוב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה יכול לשאול. אמרתי לך מה אמר לי הרב דרוקמן, עולם הבא מובטח. שמעת?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שמענו.
היו"ר סימון דוידסון:
זהו, סיימנו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הרב דרוקמן היה רב של - - - יהודי יקר.
היו"ר סימון דוידסון:
חברים, אחרי זה תרדו לפרסה, תתווכחו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יש עדים. יש עדים.
היו"ר סימון דוידסון:
הצו, בבקשה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה יודע – בוודאי לא דיברת איתו על זה, אלא באת עם הדרגות, והוא ראה אותך כחייל בצה"ל. לא משנה. בתוקף סמכותי לפי סעיפים 3 ו-5 לפקודת תעריף המכס והפטורים, 1937, לפי סעיף 1 לחוק מיסי מכס ובלו, התש"ט–1949, ולפי סעיף 3 לחוק מס קנייה, אני מצווה לאמור: 1. בצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין, התשע"ז–2017, בתוספת הראשונה - - - 2. תחילתו של צו זה ביום שלאחר פרסומו. אני מקריא את הצו בשם שר האוצר.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לשר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני יכול, נכון? אני לא צריך הודעה אישית.
היו"ר סימון דוידסון:
עוד מעט יש לך זמן, אלעזר. תודה רבה לשר אמסלם. יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת דב מלביצקי. בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אמסלם, חכה. שב, חכה.
היו"ר סימון דוידסון:
אתה עוד מעט, אלעזר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה צורח יותר מדי, גם כשלא צריך. אמרתי לך, אתה צריך - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תחכה, תחכה. אל תהיה שפן, תחכה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
איזה שפן?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מסית ומדיח. תחכה, תחכה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דרך אגב, כשאני מדבר אתה יוצא. אבל בסוף – הרי אתה בסוף צריך להתבייש בהתנהגות שלך - - - בגלל שאתה ביש עתיד ואתה חייב לתת נדוניה שם - - -
עדי עזוז (יש עתיד):
לא, אז אל תחלק ציונים על התנהגות טובה. לא, באמת.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
זאת התפיסה שלכם, כבר שנים. מזה אתם בנויים. אז - - -
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לשר אמסלם. השר אמסלם, אתה דיברת שעה ו-20 דקות היום.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - - אל תהיה שפן - - -
היו"ר סימון דוידסון:
חבר הכנסת שטרן, די. תודה רבה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - - מספיק שראש הממשלה שלך עובד - - - בוא תשב פה ונראה אותך. מלמד אותנו על יהדות.
היו"ר סימון דוידסון:
אז לפני שאתה מדבר, אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת דב מלביצקי, שהגיש את הבקשה לביטול הצו. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, למעלה ממיליארד שקלים, העלות של הצו המופרך הזה למשק הישראלי. צו שמסבסד קניות בפלטפורמות סיניות על פני העסקים הקטנים במדינת ישראל. היום אנחנו נאלצנו לדחות סיוע, הטבות מס, ליישובי הצפון 0–9, עד שיהיה מקור תקציבי, שיעוגן מחר בישיבת הממשלה, בגלל סכום של 155 מיליון שקלים. זה הפער בין מה ששר האוצר תקצב את ההטבות ל-0–2, ל-0–9, 155 מיליון שקלים. כך נמסר לנו על ידי משרד האוצר. הטבות המס לכלל יישובי יהודה ושומרון, שאישרנו היום רק חלק קטן מהן בוועדה, הן 430 מיליון שקל. גם לזה לא היה מקור תקציבי. אבל למה כן יש מקור תקציבי? למה כן יש למעלה ממיליארד שקלים מכספי המיסים של הציבור הישראלי? כדי לממן פלטפורמות סיניות, מסחר בפלטפורמות סיניות. לא משלמים על זה מס בארץ, זה לא מעודד כלום חוץ מצריכה עודפת ומיותרת. ועל מה אנחנו מדברים, בסופו של דבר? הפער בין 75 דולר ל-130 של הצו של השר סמוטריץ' זה 55 דולר; כפול שלוש, זה 160 ומשהו שקלים; כמה זה 18% מזה, בערך 30 שקלים? 30 שקלים זה לא סכום שבשבילו אנשים יחשבו אם הם כן מזמינים מחו"ל או לא מחו"ל וכל הדברים האלה. זה אופיום להמונים. זה כלכלת בחירות פר אקסלנס. זה נועד להשכיח את הכישלון המוחלט של שר האוצר הזה בטיפול בכל מה שקשור ביוקר המחיה. פעם אחת הכנסת כבר אמרה את דברה באופן חד נגד הצו הקודם, וגלגלה את השר עם הצו שלו מכל המדרגות. מה עשה השר? 16 שעות לקח לו – וחתם על צו חדש, עוד פעם, על הראש של הכנסת. הזמנו אותו כמה וכמה פעמים לוועדת הכספים לדון, קיימנו שלושה דיונים בנושא, הוא לא טרח להגיע לאף אחד, לא טרח לשבת איתנו; הסוחרים הגישו עתירה לבג"ץ, הורו לו בבג"ץ לבוא ולשבת איתנו גם כן, הוא נמנע, לא בא לשבת איתנו; ניסה דרך אמיר אוחנה, ניסה דרך כל מיני חברי כנסת אחרים, הכול כדי לעקוף את ועדת הכספים. הכנסת הזו צריכה להגיד לשר האוצר בקול רם וברור: אדוני, לא הזמן כרגע לכלכלת בחירות מהסוג הזה. לא הזמן לממן מסחר של פלטפורמות סיניות. ואת הכלכלה הזו של שקל ועשרים, שכנראה ראית בעלי אקספרס ביחד עם כל המוצרים, צריך לשלוח – אני לא יודע לאן. צריך לדחות את הצו הזה, להצביע נגד הצו הזה. ואני קורא לכל החברים שלי מהקואליציה להצביע נגד הצו. תודה רבה.
רם בן ברק (יש עתיד):
אני מסכים איתך, כמעט עם כל מילה שאמרת. אבל למה הסכמת לכלכלת בחירות ביהודה ושומרון?
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת מלביצקי. אנחנו עוברים לדיון האישי, רם. יעלה ויבוא חבר הכנסת רם בן ברק. בבקשה. ולאחר מכן – עדי עזוז.
רם בן ברק (יש עתיד):
יש כל מיני אנשים שטוענים בצדק שהכלכלה צריכה להיות חופשית וצריכים לעודד תחרות, ואם אנחנו נוריד מכסים לחלוטין אז תהיה כאן איזושהי תחרות חופשית, ואז גם בארץ יורידו מחירים. רק הם לא מבינים דבר אחד, אדוני. כשאתה מוריד מכסים ליבוא מסין, נותן להם פטור ממכס, פטור ממע"מ, ליבוא מסין – 100 דולר, 150 דולר, 130 דולר, כל פעם הוא משנה את זה, כשלא הולך לו להעביר – אז מה אתה עושה בעצם? אתה נותן פטור ממיסים לאיזושהי חנות בסין, אבל אתה לא נותן את אותו פטור לחנות קטנה בנתניה, לזה אתה לא נותן את הפטור. זאת אומרת, הכלכלה היא באמת לא חופשית, כי אתה מטיל מכסים, אבל אם אתה רוצה להיות הגון – תוריד את המע"מ, תוריד את המע"מ על 150 דולר גם לכל אחד שנכנס לקיוסק. למה אתה לא עושה תחרות שווה? זה לא שוק חופשי, זה לתת עדיפות משמעותית לעסקים שנמצאים מחוץ למדינה. ולכן אני לא מצליח להבין את זה. אבל לא על זה רציתי לדבר. רציתי לשאול מה קרה לש"ס. איך קרה שהם פתאום מנסים לחקות ולהתקנא בחרדים האשכנזים ולהגיד, טוב, אז גם אנחנו לא מתגייסים, גם אנחנו בישיבות, גם אנחנו לומדים? איך הגענו למצב הזה? איך הגענו למצב, באמת, שאנשים שמצביעים לש"ס – חלקם הגדול הציל אותנו ביום כיפור, חלקם הגדול נמצא היום גם בלבנון ובעזה – איך קרה שאתם נותנים למנהיגים שלכם לחקות את אחיהם האשכנזים, שהם הגזענים הכי גדולים שיש היום במדינה, שלא מקבלים את הבנות שלכם למוסדות החינוך שלהם, ואתם רוצים להיות כמוהם – לא להתגייס, להיות בישיבות, לא מגנים את מה שקורה עכשיו כשפורצים לתחנות משטרה? מה קרה לכם? מה קרה למפלגה המפוארת הזאת, שמתחילה להיות מפלגה לא ציונית כמו דגל התורה ואחרים? לא מבין את זה, אני חושב שאתם צריכים להתעשת ולחזור להיות מפלגה ציונית שהולכת לצבא ועושה את כל השירות כמו שצריך, ולא לנסות ולחקות את יצחק פינדרוס וישראל אייכלר, זה לא מתאים לכם. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת בן ברק. תעלה ותבוא חברת הכנסת עדי עזוז. מיקי לוי יהיה הבא בתור.
עדי עזוז (יש עתיד):
שלום גם למי שלמעלה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתחיל את הדברים עם תנחומים למשפחתו של אדם צרפתי מראש העין, בן 20 בנופלו אתמול, לוחם במגלן שנפל מרחפן נפץ. אני מבקשת לשלוח מפה תנחומים וחיבוק חם למשפחתו בשעה הקשה הזו. חברת הכנסת טלי גוטליב, לא ידעתי שתהיי במליאה, אבל הבוקר אני שמעתי ריאיון שלך כחברת ועדת חוץ וביטחון עם גדי נס ברדיו צפון, שהתקשה להגיד לך בוקר טוב. הוא אמר: קשה להגיד בוקר טוב בבוקר כזה, ואת ענית לו: אני לא שותפה לתבוסתנות הזאת. באמת כששמעתי אותך אומרת את זה נמלאתי בכעס עלייך, כי כל מי שרואה את הפוש על זה שחייל נופל והדבר הראשון שאין לו בגוף זה כאב, זה עצב, זה זעם, למה, די – מילים כאלה עוברות בראש כשרואים את הפושים הקשים על טובי בנינו, בנותינו, אחיותינו ובני ובנות זוגנו. אומרת חברת כנסת, חברת ועדת חוץ וביטחון בישראל: אני לא שותפה לתבוסתנות הזאת. אז אני אומרת לחברת הכנסת טלי גוטליב: זה פוסטר לתבוסתנות. כי להכיר בכאב, בעצב, בקושי של משפחות שמאבדות את הדבר הכי יקר להן בעולם, ועולה חברת כנסת ואומרת: אני לא שותפה לתבוסתנות הזאת – אבל זו האמת. נופלים חיילים; הצפון כבר לא בידי ישראל כמעט במשמרת שלכם. יש התרעות וכטב"מים ורחפנים. כל יום יש התרעות, אין להם שקט. ילדים לומדים בבית שלהם, שוב סגרו את החינוך בצפון, וועדת החינוך של הכנסת למה התכנסה היום לדיון, חבר הכנסת מיקי לוי, אתה יודע? על ילדים עם צרכים מיוחדים בצפון, על המתווה אם הוא עובד או לא, על אימהות, על אבות, על הורים עובדים, על מה קורה להם רגשית שעוד פעם הם נכנסו הביתה – לא, היית איתי היום בוועדת החינוך, חבר הכנסת סימון דוידסון, על מה הם דיברו? איך להעביר עוד כסף ליהודה ושומרון. אני רוצה להגיד, זה לא רק שאני לא שותפה לתבוסתנות הזאת, אַת התבוסתנות של המדינה ושל הממשלה הזאת וככה אתם נראים ולכן כל הסקרים מראים שאתם לא תהיו פה בממשלה הבאה ואתם לא תקבלו את הכוח להמשיך ולהשחית ולהרוס ולמדר. הנהגה שלא מסוגלת לחמול ולאהוב ולהגיד: כן, כואב, נפלו חיילים היום, אתמול, לפני ארבעה ימים. למעשה, 14 נפלו מאז הפסקת האש וזה כואב, ואנחנו משתתפים בצערם של המשפחות.
טלי גוטליב (הליכוד):
14, לא ארבעה.
עדי עזוז (יש עתיד):
14, זה מה שאמרתי, חברת הכנסת גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
אמרת ארבעה, רק אומרת.
עדי עזוז (יש עתיד):
14. אם כבר את אומרת, אז אני אשמח שתעלי אחריי לפודיום ותתנצלי על האמרה הזאת, שאת לא שותפה לתבוסתנות הזו. תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
תתנצלי את על השקרים שלך, כל מה שאמרת על מה שאמרתי זה שקר מראשון עד אחרון.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. האורחים שלנו למעלה הם קבוצת תצפיות.
עדי עזוז (יש עתיד):
זה מה שאת אמרת. אמרת: אני לא שותפה לתבוסתנות הזאת.
טלי גוטליב (הליכוד):
את תבוסתנית ושקרנית. תבוסתנית ושקרנית, מה יהיה איתך, עדי? מי מכיר אותך בלי שאת מזכירה את השם שלי? שקרנית ותבוסתנית.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה, טלי. תודה. קודם כול, נברך את החבר'ה המדהימים שנמצאים ביציע, קבוצת תצפיות, לוחמים ולוחמות, אנשים ייחודיים ומיוחדים. תודה שהגעתם לכנסת, תודה על מה שאתם עושים, ובהצלחה גדולה גדולה גדולה. אני עובר במעבר חד לחבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה לכם. ברוכים הבאים לכנסת ישראל. בראשית דבריי אני מבקש להביע את צערי ואת צערה של הכנסת עם משפחת צרפתי על נפילת בנה, לוחם מגלן, יהי זכרו ברוך. תראו, רבותיי, עמד כאן שר לפני כמה זמן ואמר: מה אתם רוצים? תנו להם ללמוד תורה. אין לי בעיה שילמדו תורה. עומד הרמטכ"ל בכנסת ישראל ואומר: אין לי חיילים, 12,000 חיילים חסרים לי כרגע, ויש כוונה של הממשלה להאריך את השירות הסדיר ל-36 חודש. למה? כי חלק גדול מהעם הזה לא מתגייס, וכל הנטל על משרתי הסדיר ומשרתי המילואים. הכלכלה קורסת. אותם משרתי מילואים שמשרתים 350 ימים, חלקם 500 בשנה וחצי, כי חלק ניכר מהעם פשוט לא מתגייס, והנזקים הכלכליים הם אדירים. לאן נגיע אם לא יהיה שוויון בנטל, תשמעו אתם: הסבסוד שהחברה החרדית מקבלת שווה לעשרות מיליארדי שקלים בשנה. אם הממשלה הנוכחית תמשיך במדיניות שלה של הרחבת הפטורים, אי-השתלבות בשוק העבודה, העמקת הקצבאות ושחרור משירות בצה"ל, העלות למשק בשנת 2050 לסבסוד החברה החרדית יהיה 65 מיליארד שקלים על חשבון כולם – על חשבון המשרתים, העובדים. זו הממשלה הרעה הזו שעושה את זה. פחות כסף לבריאות, פחות כסף לתשתיות, פחות כסף לחינוך – לכל דבר. ראו את תוצאות החינוך העגומות של תלמידי ישראל במדעים, מתמטיקה, אנגלית – מתחת לממוצע. אם נמשיך כך, נלך לעולם שלישי, לא 8200 ולא מהנדסים ברפאל. זהו, זה הפטור שאתם נותנים להם, לימוד מתמטיקה, אנגלית ומדעים. הממשלה הזו קונה שקט פוליטי בזה שהיא משמנת את החרדים בכסף רק על מנת לשרוד. מי שלא ייתן, מי שלא יעבוד, מי שלא ישרת בצה"ל – לא יקבל. זו מערכה אחרונה של הממשלה הרעה הזו, שלא קיבלה אחריות על טבח 7 באוקטובר. תם הטקס, אתם הולכים הביתה, אנחנו נתקן.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה, ולאחר מכן – אלעזר שטרן.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היושבים בקהל – מה שלומכם?
היו"ר סימון דוידסון:
חבר'ה מדהימים.
נאור שירי (יש עתיד):
אני עליתי בפעם הקודמת ותיארתי את המצב של המדינה. בעודנו מדברים פה: ניסיון פריצה לביתו של ניצב במשטרת ישראל; חסימות של רכבות בין ירושלים לתל אביב וגנות; הרכבת מתל אביב לירושלים חוזרת עכשיו לתל אביב בגלל שיש חסימות של חרדים; עכשיו פה בגשר המיתרים מחלצת משטרת ישראל – תסתכלו כולם בטלגרם – מחלצת משטרת ישראל חייל צה"ל, לא מהקסבה בג'נין, לא מהבופור, לא משכם, לא מרמאללה כי הוא טעה בדרך; פה, מירושלים בירתנו, משטרת ישראל מחלצת חייל, כי רחמנא ליצלן, הוא לובש מדי צה"ל ויש חרדים שזה לא מקובל עליהם, הם לא חלק מהמדינה. כוחות מיוחדים מחלצים חייל. בכנסת ישראל יושבים פה אנשים שהם יום באופוזיציה, יום בקואליציה, אבל מפלגת הליכוד, שמה לעשות, ראש ממשלת ישראל כבר 20 שנים מפלגת הליכוד, הברית שהם עשו זו ברית עם אייכלר; זאת ברית שרואה באותם אנשים שתוקפים חיילי צה"ל גיבורים. זו מדינת ישראל, זה פשוט לא נורמלי. באותו זמן שזה קורה, שתוקפים חיילי צה"ל, תוקפים קציני משטרה, יש הלוויה של עוד חייל שנפל, ויותר מאוחר עוד הלוויה של חייל שנפל. יהיה עוד הותר לפרסום, ככה זה מדינת ישראל, וכולנו מקבלים את זה בשלווה לגמרי. נרמלנו את האירוע המטורלל הזה. נרמלנו את זה. זה בסדר גמור שיש חרדים קיצוניים, לא קיצוניים, קומץ, לא קומץ, שהם תוקפים, משתקים את המדינה, ואנחנו בסדר גמור. אפשר איתם לעשות ברית, אין שום בעיה למפלגת השלטון הליברלית, הצאצאים של חרות, שכרתו ברית ב-77' ושברו, שברו את צה"ל. עד 77' היו אחוזי גיוס כמעט זהים בין החילונים לחרדים, ליהדות הציונית. 3,000 שנה שהעם היהודי קיים, ולמדו תורה ושירתו בצבא והיו לוחמים ויצאו ללמוד והיו גאונים. פה המציאו שטנץ של פרזיטים, והפרזיטים האלה מרשים לעצמם לתקוף חיילי צה"ל, הכול באישור של מפלגת הליכוד. אם אתם שואלים אי פעם על מה הבחירות? זה הבחירות על ברית הסרבנים והפרזיטים ועל לוחמי צה"ל.
היו"ר סימון דוידסון:
אני לא אגיד מי, אבל בצד השני אנשים עשו ככה, צודק; פה, בצד השמאלי, לא אגיד מי. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תראה, אדוני היושב בראש, כיוון שהשר אמסלם, שברח מהמליאה, יצא החוצה, הוא מנסה ללמד אותנו מה זו יהדות, ואמר לי שאני משומד – אני כמובן למדתי יהדות פי אלף ממנו, אבל אני אף פעם לא משוויץ בזה – אני אגיד שני דברים. מה שנכון להגיד עליו, אמרתי לו והוא ברח – הוא מחלק פה לאנשים מקומות בגיהינום. הוא שופט, הוא החליף את הקדוש ברוך הוא, הוא יודע. אני אגיד לך משהו. אמרתי לו שהרב דרוקמן – הינה, אני אומר את זה פה מעל דוכן הכנסת. הוא אמר לי: אלעזר שטרן, אתה יש לך עולם הבא מובטח, בגלל הגיור. אבל אני אגיד לך יותר מזה, אני אגיד לך יותר מזה. הרב אבינר – אני מדבר בשמות, אני מדבר בשמות – הרב אבינר אמר לי פעם, ואני אגיד למה אני אומר את זה: אלעזר שטרן, אני אומר לכולם שאתה רב, רק הזקן שלך כלפי פנים, לא רואים אותו. הוא סיפר לי, כדאי שתקשיבו שם, שפעם לאדמו"ר מסאטמר באו שני אנשים שהיו איתו בשואה. הוא יושב איתם שעתיים, יוצא, נכנסים התלמידים ואומרים לו: רבנו, איך רבנו יושב עם יהודי בלי זקן? אמר להם האדמו"ר מסאטמר – כך אומר לי הרב אבינר: כשהיהודי הזה בלי הזקן יבוא לפני הריבונו של עולם אחרי 120, ישאל אותו הריבונו של עולם: יהודי, איפה הזקן שלך? אבל כשאתה תבוא לפני הריבונו של עולם, ישאל הריבונו של עולם את בעל הזקן: איפה היהודי שבך? זה האירוע של אמסלם, זה האירוע של הגועליציה הזאת. הם חושבים שמי שיש לו זקן, גם אם הוא חוסם עכשיו כבישים בדרך לבתי חולים, הוא מייצג את היהדות. ההתבטלות הזאת של אמסלם בפני סוג של יהדות מומצאת, של חיים על חשבון אחרים, של אחרים שימותו בשבילם; הוא, שהוא באמת בור ועם הארץ אבל הוא חושב שאם הוא מתכסה בפרגון למשתמטים עם זקן, זה נותן לו אצל הריבונו של עולם ציונים על יהודי טוב. שיבוא לוועדת חוץ וביטחון פעם אחת וישמע את הרבנים, את ראשי הישיבות – ישיבות ההסדר, הישיבות הציוניות – את ההורים השכולים, מה הם אומרים על יהדות. אבל הבעיה שלי, ובזה אני מסיים, זה לא השר אמסלם. הבעיה שלי זה הציונות הדתית, מפלגת הציונות הדתית, שנותנת גיבוי ליהדות המומצאת הזאת. אנחנו גם את זה נתקן.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת יסמין פרידמן, ואחרי זה – אכרם חסון.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל בכמה ציטוטים. ציטוט ראשון: "פתאום הם הביאו שני מקלות ופשוט קשרו אותי כשאני אזוקה בידיים וברגליים, כמו עוף בגריל, תלויה הפוך עם מסקינגטייפ על הפנים". הוא הושיב אותי ואמר לי, "יש לך 40 דקות להגיד את האמת, אם לא, אני הורג אותך". ציטוט 2: כשעניתי על שאלות ואני לא יודע, הוא לחץ חזק על האשכים שלי וניסה להחדיר לתוכי חפץ. חוויתי כאב עז. במקרה אחד, כשהוא לחץ על אשכיי, איבדתי את ההכרה, כשחזרתי להכרה, מצאתי את עצמי בבית חולים אזוק. מאוחר יותר נודע לי שהאשכים שלי הוסרו. ציטוט 3: יש לפחות 15 מקרים של תקיפות מיניות, כולל אונס, ירי בכדורי גומי מטווח קצר ועשרות אנשים עם עצמות שבורות וצלעות שבורות.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
ציטוט 4: הורו לכל אחד מאיתנו לשכב עם הפנים כלפי מטה. פתאום הרגשתי משהו כבד על גבי ושמעתי כלב מתנשף. לא הבנתי מה זה עד שהאדם לידי לחש: אל תזוז, יש כלב על הגב שלך, אם תזוז, הוא ינשוך לך את הראש.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - הוא מוציא את דיבת חיילינו רעה. פה בכנסת. לא נורמלי. אתם לא נורמליים, לא נורמלי מה שקורה פה.
היו"ר סימון דוידסון:
טלי, חברת הכנסת גוטליב. הוא חבר כנסת, הוא יכול לדבר. מה לעשות?
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
ציטוט 5: המוות שם שורר כל הזמן, הגוף באינסטינקט של מוות. כל הזמן במוות.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - משקר, מוציא את דיבת חיילינו, כל הזמן.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אי-אפשר להתרגל לזה. אתה מת באיזשהו מקום, אבל פיזית אתה חי. נגזרו חייך באותו רגע. כל דבר שעשית לפני כן הוא לא קיים יותר. העדויות המטלטלות הללו הן של חטופים ישראלים, פלסטינים ואזרחים זרים, פעילי זכויות אדם, שעונו והושפלו; של בני אדם, יהיו אשר יהיו – בני אדם, ישראלים, פלסטינים וזרים. אני מאמין להם - -
טלי גוטליב (הליכוד):
איך אתה מעז לשקר - - - מחר הוא - - - מביא לפה פלסטינים - - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
- - ללא קשר למוצאם או לזהותם. בשלוש השנים האחרונות התרעתי נגד התהום המוסרית שאליה מדרדרים נתניהו וכנופייתו את ישראל.
טלי גוטליב (הליכוד):
מדהים. מדהים. אויב במחנה, יש כאן אויב - - - מוציא את דיבתנו רעה - - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
חשפתי את המתחולל בשדה תימן כאן במליאה, ובעקבות כך הושתקתי אף הושעיתי. מי שעצמו עיניים מול הזוועות וגרוע מכך - -
טלי גוטליב (הליכוד):
לא נורמלי, אתם לא נורמליים - - - איזה חברי כנסת אתם?
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
- - מי שחגגו ובירכו עליהן, לא יכולים לזעוק עכשיו "אנטישמיות" כלפי אלו שחושפים את פניהם המכוערים.
קריאה:
- - -
טלי גוטליב (הליכוד):
איך אתם יושבים בשקט - - - תומכת טרור שכמוך. תומכת טרור, זה מה שאת.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אלו אותם צבועים שמחד - -
טלי גוטליב (הליכוד):
צא מפה כבר.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
צא מפה כבר.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
- - מתגאים בגירוש ומהללים אלימות נגד פלסטינים ופעילי שלום, ומאידך מנסים למנוע קיום כנס המתריע על כך. המאבק נגד ממשלת הדמים - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
די, די, תרד כבר - - -
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה, עופר.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
היא מפריעה לי, עוד שנייה.
טלי גוטליב (הליכוד):
עבר הזמן.
היו"ר סימון דוידסון:
טלי, תני לו לסיים.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
המאבק נגד ממשלת הדמים ומשתפי הפעולה איתה איננו רק - -
טלי גוטליב (הליכוד):
שקרן. שקרן.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
- - נגד הרשע בהתגלמותו, אלא גם על עתידה של ישראל ועל דמותה המוסרית.
טלי גוטליב (הליכוד):
עבר הזמן.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
כנאמר בספר דברים, ואני מסיים - -
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא צריך לסיים.
היו"ר סימון דוידסון:
טלי גוטליב, תודה רבה. תני לו לסיים.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
- - "ארבעים יכנו לא יֹסיף פן יֹסיף להכֹתו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך".
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
טלי. טלי גוטליב, באמת, הייתי מאוד מאוד סבלני. אני גם ממש לא מתחבר למה שנאמר פה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל הוא משקר.
היו"ר סימון דוידסון:
אבל זה הפרלמנט הישראלי, וזו זכותו.
טלי גוטליב (הליכוד):
פרלמנט, משתמש בזה - - -
היו"ר סימון דוידסון:
תגידי לי מתי את מסיימת כדי שנוכל להמשיך.
טלי גוטליב (הליכוד):
סליחה.
היו"ר סימון דוידסון:
חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חבר הכנסת עופר כסיף, מה שאתה עשית זה שאתה העמקת את העלילה הנוראה הזאת שמשמשת את גדולי שונאי ישראל.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
נו, באמת.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
חבר הכנסת כסיף, חבר הכנסת מאיר כהן ישב פה ושמע אותך.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
לא השתקת אותה.
היו"ר סימון דוידסון:
אני לא יכול להשתיק אותה. היא כמו צפצפה, מה אני יכול לעשות?
מאיר כהן (יש עתיד):
לא הפרעתי לך. שמעתי את ההבלים שלך ושתקתי ולא התפרצתי. אני חוזר עם המשלחת שכל מיני אנשים כל כך דיברו בגנותה של המשלחת הזאת, אבל היה שווה לנסוע כדי לפגוש את היהודים. וכן, אני רוצה להגיד לכם, לכל אלה שמעלים את החוקים המטורללים האלה – חוק הכותל, ומיהו יהודי – צאו לכם לארצות הברית לראות את אלה שעומדים בחזה חשוף ומגינים על מדינת ישראל, ומגינים על המדינה מהאשמות שווא, מעלילות השקר האלה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אתה לא מוכן - - -
מאיר כהן (יש עתיד):
כתבו בניו יורק טיימס את מה שכתבו, ישבו ובדקו. הבל הבלים, חוץ מעדויות שמגובות על ידי - -
היו"ר סימון דוידסון:
עופר כסיף, קריאה ראשונה.
מאיר כהן (יש עתיד):
- - ארגוני שמאל קיצוניים, אנטישמים, שונאי ישראל. וכשאמרו: תביאו מקרה אחד שאנחנו נבדוק אותו לעומק - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
30 - -
היו"ר סימון דוידסון:
עופר כסיף, שקט, בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
- - אז אספו בליל של עדויות חסרות בסיס. וצר לי מאוד שבכנסת ישראל עולה חבר כנסת ונותן לזה גושפנקה. אני אומר לך, עופר כסיף, לא היה ולא נברא. לקחו - - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
על בסיס מה אתה אומר את זה?
מאיר כהן (יש עתיד):
על בסיס מה אתה, על בסיס מה אתה אומר את זה? יש לך עדויות של שונאי ישראל, של אנטישמים.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
- - -
מאיר כהן (יש עתיד):
נורא הדבר הזה. נורא הדבר הזה. לוקחים בליל של עדויות של אנטישמים, של שונאי ישראל, של שונאי צה"ל, של שונאי המדינה הזאת. ואתה עולה עם בליל של עובדות לא מבוססות. אומר דני דנון - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
הוא אומר את האמת. הוא אומר את האמת.
מאיר כהן (יש עתיד):
הוא הנציג שלי ושלך באו"ם.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
מאיר כהן (יש עתיד):
- - רק שלשום שוחחתי איתו והוא אמר: לקחו את הדוח הזה - -
מאיר כהן (יש עתיד):
טלי, אל תפריעי לי.
טלי גוטליב (הליכוד):
סליחה.
מאיר כהן (יש עתיד):
- - לקחו את הדוח הזה, ובדקו אחת לאחת את העדויות – לא מיניה ולא מקצתיה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אותו דבר בדיוק - - -
מאיר כהן (יש עתיד):
זה ארגונים של שונאי ישראל, ואסור, אדוני היושב-ראש, שהדברים האלה יישמעו כאן. המעגל העכור של האנטישמיות, גם במדינות הכי - - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
כל המדיניות של הממשלה זה אנטישמיות.
מאיר כהן (יש עתיד):
תשמע, מעכשיו והלאה כל פעם שתעלה לפה אני אפריע לך, אני לא אתן לך לדבר. אני פה 14 שנה, אני לא הפרעתי לך. לא הסכמתי עם רוב הדברים שלך, ולא הפרעתי.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
כל הכבוד.
מאיר כהן (יש עתיד):
זה התנהגות שגורמת לפרץ של אנטישמיות חסר תקדים. כשמגיע אליי ילד שאני מכיר, שמגדל את ילדיו בארצות הברית, ומספר לי שהאבטחה היא פי עשרה; שעומדים אנשים ברחוב וטוענים שצה"ל אונס מחבלים. אני הייתי בצבא הזה, ילדיי בצבא, הילדים והבנות שלכם בצבא הזה. יש דברים שבודקים, יש דברים שצריך לבדוק, אבל מה שחבר כנסת שעומד כאן יכול לעולל ולהכתים צבא שלם - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
מה?
היו"ר סימון דוידסון:
עופר, די. אני אוציא אותך החוצה.
מאיר כהן (יש עתיד):
- - ולכן לא משנה מאיזו מפלגה אתם, אתם צריכים לעלות לכאן ולהוקיע את הדבר הזה, כי הקללה וההשמצה יוצאות מכאן. ואני אומר לכם שהניו יורק טיימס לא היה יכול היה להוכיח. חוץ מעדויות שנאספו על ידי תומכי BDS לא הייתה שם עדות אחת. צה"ל אמר: תנו לנו את העדויות, אנחנו נבדוק אותן. סירבו לתת את העדויות. העיקר שזה ישמש כקלף בגל האנטישמי העכור שעוטף ואופף אותנו. ואתה בא לכאן, ועולה חבר כנסת, ופשוט מטיח את זה כאילו זאת המציאות. סליחה שהארכתי, תודה רבה, אדוני.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה, מילים מאוד מאוד חשובות, ותודה על השליחות בארצות הברית. יעלה ויבוא חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה.
אכרם חסון (הימין הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש לעמוד כאן היום ולהביע הערכה והוקרה למשרד החוץ, לשר החוץ גדעון סער ולמנכ"ל המשרד בר טל על האמון שהם נותנים בבני העדה הדרוזית ועל שילובם בתפקידים בכירים בשירותי החוץ של מדינת ישראל. בשנים האחרונות, ובמיוחד בתקופה האחרונה, אנו עדים למינויים משמעותיים של בני ובנות העדה הדרוזית לתפקידים דיפלומטיים בכירים ברחבי העולם. רק לאחרונה מונה ראזי שופאניה משפרעם לתפקיד הקונסול באוקראינה, ולצידו מונו שגרירים וקונסולים נוספים מקרב העדה הדרוזית במדינות שונות. מונה לנו שגריר בגיאורגיה, ומונה קונסול גם באיחוד האמירויות, וגם כאן באוקראינה, והיד נטויה. מינויים אלה אינם רק הישג אישי של אותם דיפלומטים מצטיינים; הם מבטאים הכרה בכישרון, במקצועיות ובנאמנות רבת השנים של העדה הדרוזית למדינת ישראל. העדה הדרוזית היא שותפה מלאה בביטחון המדינה, בחינוך, באקדמיה, ברפואה, במערכת המשפט ובשירות הציבורי. ראוי וטבעי שגם בזירה הדיפלומטית של מדינת ישראל יימצאו בני העדה בחזית הייצוג של המדינה. אני מבקש להודות לשר החוץ גדעון סער ולמנכ"ל בר טל על המדיניות הערכית והראויה של קידום שוויון הזדמנויות ומתן אמון באנשי מקצוע מצוינים מקרב העדה הדרוזית. המינויים הללו הם מסר חשוב לדור הצעיר שלנו במדינת ישראל: הדלת פתוחה בפני כל מי שמוכשר, ראוי ומצטיין. יישר כוח לכל השגרירים והקונסולים החדשים, ובהצלחה רבה בשליחותם למען מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אני באופן אישי גאה שיש לי בת משפחה, עו"ד סאוסאן חסון, שהיא ציר מרכזי בשגרירות בוושינגטון. היא עושה עבודת קודש למען מדינת ישראל. וחשוב לציין, כל המינויים של בני העדה הדרוזית הם מקצועיים ולא פוליטיים. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת אכרם חסון. תעלה ותבוא חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה, ולאחר מכן – חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
חכי. "תעלה ותבוא" זה לפני שאת עולה. אני מכין אותך. זו הכנה, ואחרי זה אני ארים.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש. העיר ערד – חסידות גור עושה חלוקה מגדרית בקו 3, שמוביל לבית הספר. שעות נסיעה נפרדות. עלייה מדלתות אחוריות. אני רוצה להזכיר פה לאנשים שפעם ערד הייתה נחשבת לעיר האומנים, עיר שקטה, רגועה, שיש בה את האוויר הכי טוב בארץ. היום כנראה שהאוויר רעיל, גם מהמתיחות הבלתי-נתפסת, אבל גם מהירידה במצב הסוציו-אקונומי שערד התרסקה אליו. פתח תקווה – שתי נשים הגיעו לג'ימבורי השבוע בפתח תקווה עם הילדים הקטנים שלהן. לא נתנו להן להיכנס כי הן לבשו מכנסיים קצרים. באחת המדינות הכי חמות במזרח התיכון העזו שתי הנשים להגיע עם הילדים שלהן במכנסיים קצרים. הן נאלצו ללבוש אפוד זוהר, כדי להסתיר את הרגליים שלהן, כדי לא לאכזב את הילדים. עוד עיר בארץ – ילדה עומדת בתחנת אוטובוס; החטא היחיד שלה – כתף חשופה. בטי שירט שלה כתף אחת חשופה. עוברת שם חבורה של צעירים חרדים, יורקת עליה, מקללת אותה. באיזה עולם זה קורה? מה, אנחנו בגלעד? מי שרואה את הסדרה יודע על מה אני מדברת. אנחנו במדינת ישראל. מי קובע למישהו אחר מה ללבוש? מי יקבע לנשים מה ללבוש? איפה נשמע דבר כזה? זה לא בא בחלל ריק. זה מגיע עם שלל חקיקות שפוגעות בנשים, הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, חוק הכותל, הפרדה מגדרית בתואר שני – כל אלה יחד עם הסתה בערוץ הבית של הקואליציה נגד נשים בצבא, נגד נשים בכלל, ביקורת על תסרוקות של שופטות. אתם דורשים כבוד כל הזמן, שנכבד את זה שאתם לא רוצים להתגייס, שנכבד את זה שאתם לא רוצים לעבוד, שנכבד את זה שאתם רוצים ללמוד כל החיים, שנכבד את זה שלא תלמדו לימודי ליבה ברשתות החינוך הפרטיות שלכם, ושנממן את כל זה וגם תקבלו הטבות מרחיקות לכת. אבל ההנהגה שיושבת כאן רק גורמת לחילונים להתרחק, לכעוס ולהרגיש מנוצלים. מה השגתם בזה? ולגבי הנשים, הלך הרוח בקואליציה גורם לנשים לפחד, אבל הינה, אני אגלה לכם סוד על הנשים שאתם כל כך מפחדים מהן. כשדוחקים אותנו לפינה יותר מדי, אנחנו קמות בזעם ונלחמות. וכשאנחנו נלחמות, אנחנו עושות את זה הרבה יותר טוב מגברים, אז תורידו את החקיקות שלכם מהמרחב הציבורי שלנו, כי אם אנחנו נמרוד, אתם לא תנצחו לעולם. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה; לאחר מכן – חבר הכנסת סמיר בן סעיד.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, עם יקר - - -
היו"ר סימון דוידסון:
רגע, אמרת "כבוד השר", אני מחפש, אין שר.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
קיש היה פה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
קרעי פה.
היו"ר סימון דוידסון:
שלוימ'לה קרעי פה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
הוא אפילו לא שומע.
היו"ר סימון דוידסון:
אני רגיל שהוא בוועדה, לא במליאה. סליחה. מההתחלה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
כבוד היושב-ראש, השר, חברי כנסת נכבדים, עם יקר. עשיתי רבות, כמו שאתה יודע, היושב-ראש, בתחום בריאות הנפש.
היו"ר סימון דוידסון:
נכון.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
הבאנו תקציבים חסרי תקדים – 1.4 מיליארד שקל תוספת התקציב בשנת 2024/25. מיגרנו את האפליה בלא מעט חוקים שקבעו שמתמודדי נפש לא יוכלו לשמש בתפקידים מסוימים שדורשים רישיון אך ורק בגלל שהם מתמודדי נפש, למרות שאין לזה שום קשר לתפקוד הנפלא שלהם. שינינו חוזרים באגף השיקום ובביטוח לאומי שהפלו נפגעי נפש ואת בני המשפחות שלהם. העברנו את חוק הכאב הפסיכיאטרי, ועשיתי באמת רבות רבות. אבל עדיין, בשל בורות עצומים שנפערו במדינת ישראל במשך 73 שנה, יש לנו עוד הרבה הרבה עבודה כדי למלא את אותם חורים ולהעמיד את בריאות הנפש, הבריאות הנפשית, במקום הראוי לה. ואני רוצה לספר לך רגע, כבוד היושב-ראש, דבר שאתה תזדעזע, משהו שאנחנו חייבים לתקן, וכבר הגשתי הצעת חוק והיא תקועה משום מה. גם בקואליציה לא מקדמים מספיק את הדברים שאני רוצה לקדם. הלום קרב שנזקק לאשפוז, הלום קרב שתרם את נפשו וגופו למעננו ונפגע, הוא נאלץ להתאשפז שוב ושוב באותו בית חולים, בית חולים פסיכיאטרי. אני לא אגיד את שמו, כי אני לא רוצה לבזותו, למרות שמגיע לו שאני אבזה אותו, ועדיין. הוא נאלץ להתאשפז באותו בית חולים, והוא לא יכול להיות שם. הוא עצבני על המנהל, והוא לא אוהב את האחות, ולא משנה מה הסיבה. אנחנו, כבני אדם בריאים, כשאנחנו צריכים אשפוז, אנחנו יכולים לבחור לאיזה בית חולים ללכת, והוא לא יכול. זה פשוט לא ייאמן. מה קרה? כבר אשפזו אותו בבית החולים, ובית החולים רצה לשחרר אותו. באו אימא שלו ואחותו ואמרו: לא, הוא לא יכול להשתחרר, מצבו לא טוב. בית החולים שחרר אותו, הבן אדם חזר הביתה ונתן בוקס לאימא שלו בעין, והבינו שהיה צריך לאשפז אותו. רצו ללכת לבית חולים אחר, אבל הם לא יכולים, כי אפשר רק בבית החולים הספציפי הזה. הלכו לבית החולים הזה שוב. אותו אדם, ששוב, היה אסור לשחרר אותו, נתן בוקס לשומר בית החולים. מה עשה בית החולים החכם? הרי הוא לא יכול ללכת להתאשפז בשום בית חולים אחר, זה בית החולים שאפשר להתאשפז בו, שום אחר לא – הזמין משטרה. נגד הלום קרב הזמין משטרה, הגיש נגדו תלונה במשטרה, והוציא לו – תקשיבו כולכם – צו הרחקה. צו הרחקה להלום קרב שיכול להתאשפז אך ורק בבית החולים הזה, זה אומר גזר דין מוות. אין מי שיטפל בו, כי שום בית חולים אחר לא יכול לטפל בו. פשוט שערורייה. אני יכולה לספר את הסיפור הזה, כי הסיפור הזה – הוא סיפור עצוב – ברוך השם, בסופו של דבר הצלחתי לאשפז אותו. אני כן אגיד את בית החולים – תל השומר, ותודה לד"ר כספי היקר והאהוב, שלא חייב לאשפז, זה לא באזור שלו, ולמרות זאת אשפז. אני חייבת לומר פה לכולכם – אני רואה שעבר לי הזמן.
היו"ר סימון דוידסון:
הכול בסדר.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
להגיד לך שאת הנושא הזה, בין שאני אהיה בכנסת הבאה – אני מקווה שאני אהיה ואני אוכל לעשות שינויים דרמטיים נוספים בתחום – ובין שלא, מי שיהיה פה, את הנושא הזה של בחירת מקום אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי אנחנו חייבים חייבים חייבים לשנות. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. מיכל, את זוכרת את הכרטיס הצהוב שנתתי לך בכנסת הקודמת?
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אדום. נתת לי אדום, לא צהוב.
היו"ר סימון דוידסון:
זה כבר היה אדום?
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
העפת אותי החוצה.
היו"ר סימון דוידסון:
אני מחליף את זה בזר פרחים.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אני מחכה לזה.
היו"ר סימון דוידסון:
אין עלייך. את באמת ייחודית ומיוחדת. כל הכבוד לך. יעלה ויבוא חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
- - - החזרת לה VAR?
היו"ר סימון דוידסון:
מיכל, את יודעת מה זה VAR בכדורגל? אם יש בעיית שיפוט, ונותנים בטעות כרטיס, הולכים ל-VAR.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
מבקשים ערעור.
היו"ר סימון דוידסון:
ה- VARיכול לתקן את זה, זה וידיאו. אז הלכתי ל- VARותיקנתי את זה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אין על זה התיישנות.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אין לך כרטיס צהוב. אדוני היושב בראש, חברות וחברי הכנסת, אני עומד כאן היום כדי להשמיע קול זעקה נגד החלטת ממשלה שיצאה אתמול, החלטת ממשלה דורסנית, אללה אכבר, שהיא מוסבת כמניעת רעש, אך מטרתה האמיתית היא השתקת קולו של האסלאם ופגיעה ישירה בחופש הפולחן של מיליוני אזרחים מוסלמים. אללה אכבר עליכם. קריאת המואזין איננה רעש בלתי סביר, היא חלק בלתי נפרד מהתרבות, מהמרחב ומהדת שלנו זה אלפי שנים. (אומר בערבית:) הניסיון להכפיף את התפילה למנגנוני רישוי דרקוניים, להעניק לשוטרים סמכות להחרים ציוד דתי ולהטיל קנסות מטורפים של עשרות אלפי שקלים הוא הכרזת מלחמה על הזהות והדת שלנו. (אומר בערבית:)
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא תגיד פה "אללה אכבר".
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
איכות חיים לא בונים דרך רדיפה דתית, אלא דרך הידברות - -
טלי גוטליב (הליכוד):
די כבר, זאת השיטה שלכם. אין בעיה עם המואזין, אבל אתם עושים את זה בכוונה בקול, בכוונה - - -
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
- - כבוד הדדי וסובלנות. חוקים כאלה רק מעמיקים - -
טלי גוטליב (הליכוד):
את מה? את זה שאתה רוצה אותי בים. את זה שאתה רוצה אותנו בים.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
- - את הקרע, השנאה והניכור. (אומר בערבית:)
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא תגיד פה ואתה לא תקלל אותי פה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אני אומר לכם מכאן, שום חוק - -
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני היו"ר, הוא לא יכול לקלל אותי שיבוא יומי.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
- - שום שוטר ושום קנס לא ישתיקו את האמונה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני, הוא קילל אותי שיבוא יומי.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
קול המואזין נשמע כאן דורות לפנינו - -
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני. יפה, טוב מאוד, שלא יישמע.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
- - והוא יישאר כאן ולתמיד.
טלי גוטליב (הליכוד):
בדציבלים נורמליים. בדציבלים נורמליים.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא רוצה לקלל אותי, פה אתה תקלל אותי?
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
בוא לקלל אותי.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
בוא לקלל. קיללת. קיללת.
היו"ר סימון דוידסון:
מה הוא קילל? טלי, זה לא - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
אללה אכבר, יבוא יומך. זה מה שהוא אמר. זה מה שהוא אמר.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
תעצור את הזמן. אני לא רוצה לשמוע רעש. תעצור את הזמן.
טלי גוטליב (הליכוד):
נותן לך הוראות גם.
היו"ר סימון דוידסון:
זה מה שאמרת, יבוא יומך?
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
(אומר בערבית:)
היו"ר סימון דוידסון:
רגע, רגע, רגע.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
לא אמרתי. אני תרגמתי. (אומר בערבית:)
טלי גוטליב (הליכוד):
כן, יבוא יומי, משהו כזה. ככה הוא אמר לי. כולם שותקים. הצרצרים. זה מה שהוא אמר.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
(אומר בערבית:) פסוק מהקוראן.
טלי גוטליב (הליכוד):
אמרת: יבוא יומי.
היו"ר סימון דוידסון:
טלי, זה פסוק מהקוראן אחרי החג. די.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא עכשיו, מקודם הוא אמר: יבוא יומי.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
(אומר בערבית:).
טלי גוטליב (הליכוד):
לא, לא, עבר הזמן, שלום לך. להתראות. להתראות. ביי, ביי, שלום.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
הצעת החוק והממשלה שלכם - - -
היו"ר סימון דוידסון:
תודה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
ברא.
טלי גוטליב (הליכוד):
שלום לך, להתראות.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. חבר הכנסת וליד טאהא.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני יודעת בדיוק מה אתה רוצה לעשות. בדיוק.
היו"ר סימון דוידסון:
החלפת איתו? יעלה ויבוא חבר הכנסת חמד עמאר. אחרי זה יהיה ואליד אלהואשלה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ממשלת 7 באוקטובר הפקירה את הדרום. והיום, כבר קרוב לשנתיים וחצי שהיא מפקירה את הצפון. ואני שומע על הפסקת אש, אני לא מצליח להבין איזה הפסקת אש. אני אספר לכם רק מה שקרה איתי בסוף השבוע. הייתי בניחום אבלים בכסרא-סמיע, הופעלה אזעקה שם, חשש לירי. אני מסיים שם, יוצא משם, יורד לכיוון הבית – עוד אזעקה בדרך, בנחף, ואני שומע את הפיצוצים מעליי. מתקרב לכרמיאל, עוד נפילה בכרמיאל. על איזה הפסקת אש אתם מדברים? על איזה ביטחון אתם מדברים? אתם הפקרתם את הצפון לגמרי, כאילו הצפון לא קיים. להגיע, להצטלם, לדבר, להצהיר – אתם לא מבינים שהילדים בצפון לא לומדים היום? לא מגיעים לבתי הספר. וכשהילד לא מגיע לבית ספר, גם אימא שלו לא הולכת לעבודה, גם האבא לא הולך לעבודה, כי יש אזעקות גם בדרך. תסתכלו בחדשות, תראו מה קורה בצפון. הם לא מעדכנים אתכם בכלל, גורמי הביטחון, שכל הזמן יש אזעקות. אבל מה אנחנו יכולים לצפות מממשלה שהפקירה את הדרום והפקירה את אזרחי מדינת ישראל, והפקירה את הביטחון הפנימי של אזרחי ישראל. והפקירה את יוקר המחיה. אין נקודה ואין דבר ואין נושא שניגע בו שהממשלה הזאת טיפלה בו והביאה לפתרון. אפילו אם נסתכל על ההכרעה, חמאס הולך ומתעצם ונהיה יותר חזק, ויש לו 35,000 מחבלים עכשיו, בונים עוד מנהרות. איראן עדיין מאיימת והיא מסוגלת כל יום לשגר טילים למדינת ישראל. כל יום היא יכולה לשגר טילים למדינת ישראל. החות'ים, שראש הממשלה שלהם עם סנדלים, גם הם מאיימים עלינו, וגם הם יכולים לירות מתי שהם רוצים. חיזבאללה, שראש הממשלה הכריז כבר מזמן שהכרענו אותם, לא יעזו. אז אני אומר לכם, אני גר בצפון, אני יודע מה קורה בצפון. אני שומע את האזעקות, אני שומע את הפיצוצים, ואני אומר לכם: הפקרתם את הצפון. ממשלה שהפקירה את אזרחי מדינת ישראל וביטחון אזרחי מדינת ישראל.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. יעלה ויבוא חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, ולאחר מכן – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. אחרי זה טלי גוטליב.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, קודם דיברת עם חברת הכנסת מיכל וולדיגר על כך שנתת לה כרטיס צהוב, אבל מי שבאמת צריך לקבל כרטיס אדום זו הממשלה הנוכחית. הממשלה של סמוטריץ' ובן גביר, היא צריכה לקבל כרטיס אדום ולעוף מהמגרש הפוליטי; הממשלה שגירשה את האזרחים שלה, שמנשלת מקרקעות, שמעודדת פשיעה ולא מטפלת בה בחברה הערבית. אנחנו רואים מרחץ דמים ביישובים הערביים, אדוני היושב-ראש. והיום מגיע השר הגזען שיקלי לנגב, ורוצה לממש את התוכניות שלו, תוכניות הגירוש, לגרש את הבדואים מהאדמות שלהם. יישור קו – יישור קו של מה? לשטח את הכפרים הבדואיים בנגב? להרוס בתים בנגב? אדוני היושב-ראש, 6,000 בתים הרסה הממשלה הזאת בנגב, מחקה יישובים שלמים. ומדברים על יישור קו. אנחנו צריכים, אדוני היושב-ראש, ליישר קו עם האזרחים שלנו, אני מדבר על כלל האזרחים. הממשלה צריכה להתעשת, לשרת את כלל האזרחים, ולא לקבל הוראות מגורמים קיצוניים מהממשלה. שיקלי היום הוא בשירות בן גביר וסמוטריץ'. אדוני היושב-ראש, הממשלה רק אתמול, דרך זרועותיה בנגב, מבקשת מהאזרחים בתל ערד להתפנות – לאן להתפנות? לא נותנים להם אלטרנטיבה. משאירים אזרחים ללא קורת גג. גברים, נשים, צעירים ללא קורת גג. וכולנו שמענו את הסיפור של הידא מנעברי, צעיר בדואי משכיל שעובד בהוראה, לא משאירים לו קורת גג. וחקיקה גזענית, החוק של בן גביר, חוק המואזין – רוצים להשתיק את הקול של המואזין. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל לא דיברת על המוסלמים בעברית. אבל מה אמרת?
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
בעברית לא דיברת על המוסלמים. בעברית לא דיברת, לא אמרת את המילה מוסלמים, עכשיו את אומר מוסלמים.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
לא דיברת על המוסלמים בעברית. מה אמרת על המוסלמים?
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.
טלי גוטליב (הליכוד):
למה אתם מפחדים? למה אתם מפחדים לדבר ולומר בעברית את מה שאתם אומרים? למה, מה מפחיד אתכם? למה אתם לא מסוגלים? היא דיבר על מוסלמים, בעברית הוא לא אמר מילה על מוסלמים. כמו שהם פחדנים ושקרנים ותומכי טרור. זה מה יש להם.
היו"ר סימון דוידסון:
זהו?
טלי גוטליב (הליכוד):
לא. אתה צריך להגיד לו. אתה צריך, אדוני היו"ר.
היו"ר סימון דוידסון:
אני לא צריך להגיד לו.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה הוא אמר עם מוסלמים?
היו"ר סימון דוידסון:
תקשיבי, יש תקנון בכנסת, הוא יכול לדבר גם בערבית.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא לא יכול, לפי התקנון. הוא לא יכול.
היו"ר סימון דוידסון:
הוא לא יכול? תראי לי.
טלי גוטליב (הליכוד):
אמרתי לכם את זה מאה פעמים.
נאור שירי (יש עתיד):
ואת לא יכולה להזכיר איש שב"כ, ובכל זאת עשית את זה.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה ההבדל. בוא, יש הבדל. אל תשחק אותה - - -
היו"ר סימון דוידסון:
חברת הכנסת גוטליב, על פי החלטה של שגית אפיק, הוא יכול לדבר בערבית. תפני לשגית.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא לפי התקנון. זה לא לפי התקנון. זאת ההחלטה. חוק הלאום אומר שלדבר בערבית במקום ממלכתי מחייב תקנות. אין תקנות כאלה. אין תקנות כאלה.
היו"ר סימון דוידסון:
אוקיי. זהו? עכשיו מטי יכולה לדבר?
טלי גוטליב (הליכוד):
ד"ר מטי צרפתי תמיד יכולה לדבר.
היו"ר סימון דוידסון:
יפה. בבקשה, מטי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת, בסוף השבוע ישנתי מלא, קראתי ספר, הייתי עם המשפחה, עם הנכדים, וחשבתי, מה, איך חלף סוף השבוע בצפון? מה היה? אז אני רוצה לשתף אתכם איך נראתה הפסקת האש בצפון. בשבת, ב-01:32 – אזעקות בקריית שמונה; ב-02:08 וב-03:32 – שוב אזעקות. מטח רקטות, אחת פגעה במרכז המסחרי, כולנו ראינו את הנזקים; ושוב, ב-06:03 – הפעם אזעקה במירון. סך הכול כ-15 רקטות שוגרו במהלך הלילה הזה, רק בלילה הזה, אל עבר הגליל העליון. גם ביום לא היה מי יודע מה. ב-10:52 – מטרה אווירית יורטה, ושברי היירוט נפלו בישראל; ב-12:30 – אזעקות בגליל העליון; ב-13:12 – נפילה, הפעם באזור שומרה; ב-13:44 – אזעקות במטולה, בגליל העליון; ב-15:02 – פגיעה בשטח פתוח; ב-15:46 – כטב"מ שחודר לשמי הגליל המערבי, אזעקות בכל היישובים לאורך הגבול, עד כברי; ב-16:20 – אזעקות בצפת והסביבה; ב-16:52 – אזעקות בנהריה והאזור, נפילות בשטחים פתוחים; ב-18:40 – אזעקות באצבע הגליל, יירוטים בשמי קריית שמונה; ב-19:24 – גם כרמיאל זוכה לאזעקות משלה; ב-19:55 – יירוט ללא אזעקה באזור שומרה; ב-21:46 – שוב אזעקות באצבע הגליל; ב-22:13 – אזעקות בראש הנקרה, שוב, אחרי שעה. כך נראה סוף השבוע בצפון מדינת ישראל. אז בצפון יש מלחמה, ולממשלה אין באמת מענה. זה פשוט גדול על ממשלת החולשה הזו, ממשלת הפקרה. הסבירו לנו שמשמידים גשרים, כבר כבשנו את הבופור, הורסים תשתיות, מרחיקים את האיום. אבל ההפגזות נמשכות; צה"ל פועל עם ידיים קשורות מאחורי הגב. ולמה? כי ההוראות מגיעות ישירות מוושינגטון. בצפון – מלחמה. 14 חיילים נהרגו מאז הפסקת האש, עשרות נפצעו, ומדינת ישראל ויתרה על חבל הארץ הזה; ויתרה על היכולת שלה לקבל החלטות. הוא בחור טוב, הוא יעשה מה שאומרים לו לעשות, אמר טראמפ על נתניהו. משפט אחד שאומר הכול. אולי, סליחה, רק כמעט הכול. כי ביום ראשון, אחרי סוף השבוע הקשה הזה, הממשלה, בתגובה, שוב הורידה מסדר-יומה את ההחלטה לאישור תוכנית שיקום, מיגון והטבות מס ליישובי קו העימות בצפון. אז את ההזנחה וההפקרה הממשלה דווקא לא העבירה לאמריקאים, היא עושה אותן מצוין. מזל שממשלת ההפקרה הזו בדרך הביתה. בקרוב, ביחד נתקן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה שמדהים זה שכל פעם אני מבינה למה מפלגת אין עתיד גמרה את תפקידה כאן בכנסת. יש פה איזו חברת כנסת אחת, קוראים לה חברת הכנסת עזוז, משהו כזה, שקרנית מדופלמת, אין דברים כאלה. מה שהיא בוחרת לשקר – זה שלה, אבל מה שמדהים זה שהיא למדה שהיא חייבת להזכיר את השם שלי. אם היא לא תזכיר את השם שלי אף אחד לא ידע מי היא, ולא יַראו אותה ברשת חברתית כזאת או אחרת. הגדילה לעשות ואמרה פה היום – והיא ככה מדברת, יש לה פתוס, והיא כל כך נראית דוברת אמת, אני לא ראיתי איזו שקרנות מדופלמת – אמרה את הדבר הבא: היום בישרו על נפילתו של אדם צרפתי, השם ייקום דמו. רציתי לשאול אותה אם היא יודעת משהו על אדם צרפתי, אבל היא בטח לא יודעת. אבל תכף אני אספר לכם. והתראיינתי אצל גדי נס, ולגדי נס היו דברי פתיחה מאוד קשים – מה קורה בצפון, הצבא לא נלחם, איזה דבר זה, ייאוש. ואז הוא אמר: אני לא יכול להגיד בוקר טוב. אמרתי לו: אני לא שותפה לתבוסתנות הזו. לא, לא שותפה לתחושת התבוסתנות הזאת. אני מדברת עם חיילים ועם לוחמים בצפון, אנחנו נמצאים בעיצומו של מבצע מזהיר – אמרתי לו – מבצע מזהיר. בשם כל השמות, ותודה להשם הטוב, עברנו את הליטני, כבשו את הבופור. אז אני לא מוכנה לשמוע תבוסתנות. כי יש פעילות בלתי רגילה בצפון, בדרום לבנון, באמת. אז מה אומרת לי הגברת הזאת? את אמרת שאת לא שותפה, ואת אומרת בוקר טוב – אין לה גבולות. תגידי לי, מה יהיה איתך? תגידי, מה תעשי כשלא תהיי פה בכנסת? אני תוהה. כי הרי לא תהיי פה בכנסת, ונבואה – אני לא נביאה, אבל מה לעשות, ככה זה עובד. אין לך בושה. את יודעת מי היה אדם צרפתי, השם ייקום דמו, הגיבור הזה? לוחם מגלן בעוצבת הקומנדו. אתם קולטים? באמצע פעילות. אבל מה אתם בוחרים לצטט פה? נפל עליו - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
רחפן נפץ.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - רחפן נפץ. ולמה הראש שלי נתקע? אתה יודע למה? כי זה לא שונה מאש צלפים. הם בעיצומו של מבצע, אחרי כיבוש הבופור, בפעילות צה"לית עצימה. זה לא שונה מכל כלי נשק נחות אחר שפוגע בלוחמים. כשאתם מדברים על פגיעת רחפן בלוחם, כאילו out of nowhere, אתם פוגעים ביוקרת העשייה הבלתי-רגילה שלהם. ולמה אני אומרת לכם את זה? כי פונים אלינו חיילים. שומעים כל הזמן די, די, לא עוד – ברור שכל לוחם שנופל זה זוועת הזוועות. אנחנו סופרים כל שערה, כל דבר הכי קטן שקשור ללוחמינו, כל דבר. אין ליבנו גס, אפילו לא לרגע, ואין לנו קהות חושים אפילו קטנה ביותר – אבל תסתכלו רגע, תסתכלו על התמונה הכוללת. אתם לא יכולים לבטל את העובדה שאנחנו במלחמת קיום אדירה ורבת הישגים. הצבא – אומנם בשבועיים האחרונים סיפרו שיש הפסקת אש. כל מי שהיה שם וכל מי שמדבר עם חיילים יודע שהייתה פעילות עצימה של הצבא, אבל ביומיים האחרונים – הרס אדיר של תשתיות והרס אדיר של בתים, עשרות של בתים, והצבא עובד שם בצורה בלתי רגילה. אז כן, אני אגיד - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
רק שימשיכו כך.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה מה שאני אומרת. אני לא אהיה שותפה לתבוסתנות. אני אהיה כאובה ומצוערת, בתוך נשמתי, ולעולם, על כל חייל. אני משננת את שמות הנופלים, כדי שחס וחלילה אני לא איתפס עם משפחה שתגיד לי ולא יצלצל לי שהיא שילמה בבניה, ובטובים שבבניה. לא. אז לכן אני אומרת פה, אתם רוצים להצליח? מצליחים בחזון ומצליחים עם אמת ומצליחים עם דרך – אפשר להתווכח עליה, אבל שיהיה אמת בגרעין דברים שאומרים פה. אז הגברת הזו – אף אחד לא יודע מי את, אני לא אזכיר את השם שלך, כי באמת חבל, אני לא אתן לך טרפיק על חשבוני. אבל אני אומרת פה לחיילי צה"ל, אנחנו מצוערים, אבל אנחנו גאים. אנחנו כואבים, אבל אתם תפארת. ואתם מקדשים, מקדשים, ממש, את זכותנו על הארץ הזו. תודה. יהי השם עימכם. שובו לשלום כולכם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אמן. תודה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
אבי מעוז (נעם):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להמשיך את נאומי מקודם על אפליה קשה כלפי משרתי המילואים. ואני מדבר על ההורים ששולחים את ילדיהם לתלמודי תורה לאומיים, לבתי ספר לאומיים לבנות. ההורים האלה משרתים מאות ימי מילואים מאז שמחת תורה תשפ"ד, ולצערי הרב, הממשלה הזאת ושר האוצר הזה לא רצו לפתור את הבעיה. מה הבעיה? ההורים לאותם ילדים משלמים 800–900 שקל לכל תלמיד לחודש. הם לא מקבלים תקציב שווה, לעומת זה, הם נושאים בנטל, הם משרתים במילואים, הילדים לומדים בקשיים. אבל אין כסף כדי להשוות את התקציבים, כדי שהם יקבלו תקציב שווה לכל ילד אחר שלומד באותם בתי ספר – ממלכתי, ממלכתי-דתי, ברשתות החרדיות. רק הם מקבלים 40% מהתקציב, 50% מהתקציב. עכשיו אנחנו פה בדיון על צו – פעם שנייה על אותו צו, אומנם 20 דולר פחות. הצו הקודם – העלות שלו הייתה בערך 1.5 מיליארד. הצו הנוכחי – למעלה ממיליארד שקל, ואני מקווה מאוד שאנחנו נתנגד לצו הזה, והוא ילך ויוסר מחיינו. אני שואל את ראש הממשלה, אני שואל את שר האוצר, אני שואל את שר החינוך: אמרתם לי פעם אחר פעם: אי-אפשר לתקן את האפליה הזאת. זה עולה 400 מיליון שקל לשנה. והינה, יש לנו שני צווים, אחד אחרי השני, שמוכנים לתת פעם אחת למעלה מ-1.5 מיליארד, פעם אחת למעלה ממיליארד. פתאום הכסף נמצא. ועוד דבר: כשאתם באים בעיצומה של מלחמה נוקבת, קשה, בלבנון, התושבים שם בגבול הצפון הם גיבורים. הם השלוחים של כולנו. ואתם בחוסר רגישות – אתם יודעים כמה אני בעד הטבות המס ליישובי יהודה ושומרון. לא צריך ללמד אותי מה זה התיישבות ביהודה ושומרון. אני בעד הטבות המס, בעד ההשוואה הזאת, שגם הם יקבלו הטבות מס, אבל באותה נשימה, להביא הטבות מס ליישובי הצפון רק 0–2 ק"מ מהגבול זה חוסר רגישות, זה חוסר הבנה, וצריך להגדיל את זה ל-0–9 בגבול הצפון. זה המעט שאתם יכולים לעשות למען תושבי הצפון. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חד-משמעית. תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, איזה מזל יש לתושבי הצפון. באמת, מזל שלהם שהם חלק מהניצחון המוחלט. ראש הממשלה כבר הכריז כמה פעמים שניצחנו את חיזבאללה, הממשלה כבר הסבירה שהכול בשליטה, השרים חילקו לעצמם מחמאות, ורק דבר אחד קטן מפריע לחגיגה: חיזבאללה לא קיבל את ההודעה. כי בצפון האמיתי, לא בצפון של הפוסטים בפייסבוק, לא בצפון של סרטוני הליכוד – בצפון האמיתי נופלים כמעט כל יום רחפני נפץ וטילים על יישובים ישראליים; בצפון האמיתי מתים חיילים ואזרחים. אבל אל תדאגו, אנחנו כפסע מהניצחון המוחלט, כמו שמקשקש לנו נתניהו בשלוש שנים האחרונות. נתניהו מכריז על ניצחון, וחיזבאללה משגר רחפני נפץ; נתניהו מפחד לפגוש את תושבי הצפון, תושבי הצפון מפחדים מטילי חיזבאללה. ואחרי שלוש שנים של הפגזות, שלוש שנים שבהם מאות אלפי ישראלים חיו כפליטים בארצם, תושבי הצפון רק התחילו לחזור, וגילו שהממשלה חזרה להפקיר אותם בדיוק מאותו המקום שבו היא הפסיקה – אותן הבטחות, אותן הצהרות, אותו ניתוק, אותה הפקרה. ולא רק שאין פתרון אמיתי, לא רק שאין ביטחון אמיתי, הליכוד עושה גזלייטינג לקורבנות, ותוקף את מי שמעז לומר את האמת. ראש עיר בצפון אומר שהתושבים שלו מופקרים – מייד הוא אשם; תושבים אומרים שממשלת הליכוד לא מגינה עליהם – מייד הם מגזימים. מזל שאין יועצת משפטית בצפון, גם אותה נתניהו היה מאשים; מזל שאין בג"ץ בקריית שמונה, כי גם אותו היו מאשימים. חבל שחיזבאללה לא קורא לעצמו דיפ-סטייט, כי אחרת אולי הממשלה הזו הייתה נלחמת בו. כי נתניהו הרי תמיד הראשון לזהות – ראשון לזהות את הרחפנים, ראשון לזהות חיזבאללה, ראשון לזהות הכול. מדהים. הוא תמיד מזהה ראשון ופועל אחרון, אם בכלל. הצפון יזכור מי הבטיח לו ביטחון, אבל הפקיר אותו לחסדיהם של החיזבאללה ושל טראמפ; הוא יזכור מי דיבר על ניצחון ובמקביל מנע סיוע ותקציבים. עוד כמה חודשים תהיה לתושבי הצפון ההזדמנות לגמול לנתניהו ולממשלה שלו על כל הטוב שהם גרמו להם. יהיה קשה לתקן את הנזק, אבל ממשלת התיקון שתחליף את ממשלת ההרס של נתניהו, תדע גם לשקם את הצפון וגם להחזיר את הביטחון ביחד עם התושבים, ולא נגדם. אחיי ואחיותיי בצפון, תחזיקו מעמד, השינוי והתיקון בדרך. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי היושבת בראש. אדוני השר – יש פה בטח מישהו - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
שרה. השרה סטרוק שם.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אה, השרה, לא ראיתי. חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני מחזיקה בידיי מכתב, אפילו אין לי מילים לתאר אותו, מכתב מפורום רשויות חרדיות שחתום עליו מאיר רובינשטיין, ראש העיר ביתר עילית. הוא כותב למפכ"ל המשטרה שלנו במילים האלה: המצב הנוכחי, שהמשטרה הפכה לאויב המגזר החרדי, ומבצעת ציד של תלמידי ישיבות ברחובות הערים ובכבישים, לא מאפשר לנו, לצערי הרב, את המשך שיתוף הפעולה המוניציפלי עם המשטרה. הכותרת של המכתב: ביטול שיתוף הפעולה עם המשטרה. מיקי, אתה בטח תידהם לשמוע מה כתוב כאן: בהתאם לכך, בכוונתנו להודיע על הפסקת שיתוף פעולה בין הרשויות למשטרת ישראל – הפסקה – עד לכדי ביטול כל ההסכמים הקיימים, כולל הקצאת מבנים עירוניים לתחנות משטרה, ביטול השיטור הקהילתי, ביטול והקפאה של כל שיתופי הפעולה הקיימים כולל עיר ללא אלימות, רווחה, פרויקטים חשובים נוספים – בעיקר איסור על קשר עם המשטרה. חשוב לציין כי התוצאה של התנהלות המשטרה תביא גם לכך שלא יממשו את חובת הדיווח בשל חוסר האמון מול המשטרה, מה שיביא לסכנת נפשות כפשוטו. וככה המכתב ממשיך, אני רק תקצרתי אותו. במדינת ישראל ראשי רשויות של ערים חרדיות מאיימים על מפכ"ל משטרת ישראל, שבסך הכול מקיים את החוק במדינת ישראל, שהם יפסיקו לשתף איתו פעולה. ושימו לב, הם מודעים לסכנה שבדבר, והם בעצם מענישים את עצמם ואת תושבי עריהם. הם אומרים: לא תהיה פעילות רווחה, פרויקטים חשובים, עיר ללא אלימות. זאת אומרת אין לנו בעיה שיהיה כאוס ברחובות שלנו, אבל אנחנו נאיים על מפכ"ל המשטרה. עכשיו, אני רק רוצה להזכיר: במדינת ישראל אין שתי מערכות חוק, יש מערכת חוק אחת. אבל הממשלה הזאת יצרה דה-פקטו שתי מדינות בתוך מדינת ישראל – אחת של אזרחים שומרי חוק שנושאים בנטל ומתגייסים וכמובן נשמעים להנחיות המשטרה, ואחת של החרדים, שמרגישים שהם מעל החוק, ויש להם איזושהי אוטונומיה לעשות מה שבא להם. הפריצה לתחנת המשטרה אתמול בבית שמש היא הפקרות מוחלטת, היא טירוף הדעת, היא חציית כל גבול במדינת ישראל. איך יכול להיות שדבר כזה קורה בתוך המדינה שלנו? ואיפה מחלקת הדגים הקפואים? איפה ראש הממשלה, ובעיקר איפה השר לביטחון לאומי, שרגיל לסרטונים – כל פעם שקורה משהו הוא רץ לייצר סרטונים, אבל פה, שזה שוטרים שלו, שאוימו על ידי חרדים אזרחי המדינה – איפה אתה? איך אתה לא הגעת ולא גינית?
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס עוד פעם לחוק – אני קורא לזה חוק פופוליסטי – חוק המואזין. רק להזכיר לכם שהמסגדים קיימים מקום המדינה בשנת 48', והכול היה טוב ויפה. גם במגילת העצמאות הוזכר שבעצם המדינה מחויבת לאפשר לכל אדם לקיים את אמונתו, מנהגיו ופולחנו הדתי בכבוד, בשוויון, ללא אפליה. ואני יודע, מדי פעם מעלה חבר כנסת עוד חוק ועוד חוק שהוא נגד אוכלוסייה כזו או אחרת. והפעם, עוד פעם, חוק המואזין, כשמנסים כל הזמן למנוע את ההכרזה במסגדים לקריאה לתפילה. בסך הכול המסגדים קיימים – אני הייתי גם ראש מועצה, מסביבי היו הרבה יישובים יהודיים, ואם הייתה הפרעה, אז היינו לפעמים מדברים ומנסים למצוא פתרונות בלי לעשות חקיקה ולעשות רעש מזה. ואין צורך לעשות רעש, כי תמיד אפשר למצוא פתרונות בשקט, בהידברות עם כל אחד ואחד, עם השכנים. אפשר למצוא את הפתרונות. אבל להעלות עוד פעם חוק כזה – זה חוק פופוליסטי טהור, אולי בשביל להעלות את המניות של אותו חבר כנסת בקרב המצביעים, בקרב הבייס שלו. וזה שוב חוק פסול, בעיניי. צריך להיות יותר חכם, יותר חכמים, צריך לשמור על מרקם היחסים בין החברה הערבית לחברה היהודית, ולא צריך כל פעם שמגיע חבר כנסת כזה או אחר – מעלה חוקים גזעניים בשביל להפלות את החברה הערבית בחוקים נגד החברה הערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן. שלוש דקות.
מירב כהן (יש עתיד):
כנסת נכבדה, יש רגעים שבהם טרגדיה הופכת לקומדיה. אמש נרשם רגע כזה, שבמהלכו יושב-ראש ש"ס אריה דרעי איים שאם ההתנהלות של היועמ"שית תימשך זה יוביל למרד מיסים. הוא מאיים עלינו במרד מיסים. זה באמת – זה מאוד מפחיד, זה מאוד מפחיד. אבל אני מציעה לדרעי להסתכל לרגע על הנתונים שילמדו אותו שכבר היום מרבית האוכלוסייה החרדית לא משלמת מס הכנסה. להלן הנתונים: כמחצית מהגברים החרדים לא עובדים, אז הם בוודאי לא משלמים מס הכנסה. משק בית חרדי ממוצע יקבל כל חודש מהמדינה 4,137 שקלים, בעוד משק בית יהודי שאינו חרדי, לא רק שהוא לא יקבל מהמדינה כספים, אלא הוא ישלם למדינה 6,114 שקלים. אז אתם לא בדיוק – במאזן אתם יותר מקבלים מנותנים. הלאה: החרדים מהווים 14% מהאוכלוסייה, אבל משלמים רק 4% מתקבולי המיסים, כבר היום, דרעי. אגב, ראיתי חישוב מדהים שמראה שאישה חרדית לא תשלם אגורה אחת של מס הכנסה עד להכנסה של 23,000 שקלים בחודש. כל אחת אחרת כנראה תיאלץ לשלם הרבה קודם, הרבה יותר מוקדם, מס הכנסה. אז אולי, חבר הכנסת דרעי, תמצא איזה איום אחר. חשבתי על כמה הצעות, אולי, אולי תאיים שאם היועמ"שית תמשיך, אתם תקראו לצעירים לא לשרת בצבא? כבר עשית את זה. רגע, בוא נחשוב, אולי, אולי, אולי תיקחו הרבה קצבאות, למרות שאתם לא עובדים מבחירה? גם את זה אתם עושים. אז אולי, מה עוד אפשר לעשות? אולי לא תלמדו את הילדים ליבה כדי שהם לא יסתדרו בעתיד ויישארו תלויים בכם? גם את זה אתם עושים. ואללה, כבר לא נותר לכם במה לאיים עלינו, כבר לקחתם את כל מה שאתם יכולים. אתם פיתחתם סטרטאפ: גם לשלוח אחרים למלחמה, גם לדרוש מימון וגם להתבכיין. אני חושבת שהגיע הרגע שחבר הכנסת דרעי ישלוף את הבצל המוכר והידוע ויתחיל לבכות כדי שנתרגש.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח; חבר הכנסת משה אבוטבול – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת – אין שר? היום תשעה ראשי רשויות במדינת ישראל הציבו בפני המפקח הכללי של משטרת ישראל תמרור אדום בוהק, תמרור שיש בו אזהרה ברורה, ובעצם הפניה אליו: תדע לך, המפכ"ל, אתה מוביל לאנרכיה. פורום ראשי הרשויות החרדיות, בראשות ראש העיר בית"ר עילית הרב מאיר רובינשטיין, שיגרו את המכתב למפכ"ל, ובו הם כותבים כי יבטלו, בלית ברירה, את כל שיתופי הפעולה עם המשטרה. נכון, זו אינה החלטה קלה, וראשי הרשויות מודעים היטב להשלכות הכבדות, אך כאשר המשטרה הפכה בפועל להיות זרוע ביצועית של היועמ"שית הידועה לשמצה - -
מיקי לוי (יש עתיד):
היועמ"שית. מדהים.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - פקידה שהחליטה ללבות אש ולרמוס כל הסכמה מושכלת, אין בעצם לציבור החרדי מנוס, רק להשיב מלחמה שערה. המציאות שבה שוטרי ישראל, במקום להילחם בפשיעה הגואה ברחובות, עסוקים במה? בציד של תלמידי ישיבות, אברכים ובחורים שכל חטאתם – מה החטא שלהם? היא מציאות מעוותת שאין לה מקום במדינה מתוקנת. כי כאן במדינה שנשלטת על ידי יהודים, המשטרה הופכת את עצמה לאויב של ציבור שלם, ולמה? בגלל שהוא לומד תורה.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
וזה בעצם ציבור שמונה למעלה ממיליון נפש מעל גיל 18, ובכך היא מוחקת, המשטרה מוחקת עשרות שנים של עבודה מתואמת של שגרת חיים ושל אמון בסיסי שהיהי נכס לכולנו. המסר שלנו היום למפכ"ל הוא חד וברור: האחריות על פירוק אופן ההתנהלות מונח אך ורק על כתפיך. ואני אומר כאן, יש כאן אולטימטום ברור ואחרון, אם המעצרים האלה לא יופסקו לאלתר - -
מיקי לוי (יש עתיד):
תקשיב מה הוא אומר.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - אם המשטרה לא תחדל מהרדיפה הזו שמובילה את המדינה לאנרכיה מוחלטת - -
מיקי לוי (יש עתיד):
עומד חבר כנסת ומאיים על המפכ"ל.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה, זה מרד?
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - לא נותיר לכם אחיזה בקהילות שלנו. הציבור החרדי לא ישתוק בזמן שעוצרים את בניו - -
מיקי לוי (יש עתיד):
- - - הרי הם יזחלו על האדמה - - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - ולא יגיש דוחות למשטרה שאיבדה את האמון ואת הלגיטימיות שלה בעיניו. לכן אני פונה אליך, המפכ"ל: ההתעשתות היא החובה המיידית שלך, לפני שיהיה מאוחר מדי להחזיר את הגלגל לאחור.
שלי טל מירון (יש עתיד):
כן, לא ראית את המכתב? אני הקראתי אותו.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא ייאמן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת משה סולומון, בבקשה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
לא ייאמן שיש אוכלוסייה של מיליון נפש שנהפכו להיות כאלה שעוצרים אותם. רק ברוסיה, ברוסיה.
מיקי לוי (יש עתיד):
עוברים על החוק. אתם עוברים על החוק.
שלי טל מירון (יש עתיד):
מה זאת אומרת? שיתגייסו לצבא. שיתגייסו לצבא.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אתם דומים לרוסיה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה יודע מה? אתם עוברים על החוק.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
קריאות:
- - -
מיקי לוי (יש עתיד):
אין בעיה, לא צריך, ברגע שיקרה משהו אל תצלצלו 100.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. תודה רבה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
- - - תתבייש לך.
דבי ביטון (יש עתיד):
אתה לא מתבייש? הילדים שלנו - - - הם גם עובדים בשבילך וגם מתגייסים בשבילך - - -
מיקי לוי (יש עתיד):
אתם עוברים על החוק, חתיכת משתמטים. אתם משתמטים.
קריאות:
- - -
דבי ביטון (יש עתיד):
אתה מבלבל את השכל, אתם כמו גויים. אתם אפילו לא יהודים אמיתיים. זה מה שכתוב בתורה - - - השיקסע שלהם - - - תחזור לרוסיה, אולי - - -
משה סולומון (הציונות הדתית):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
בולשביקים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
סליחה, שקט, בבקשה.
דבי ביטון (יש עתיד):
הם כמו גויים - - - יהודים אמיתיים בכלל. זה כתוב בתורה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
שקט במליאה, חברת הכנסת ביטון, בבקשה. חברת הכנסת ביטון, בבקשה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
הוסרים בולשביקים. ברוסיה - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה, חבר הכנסת פרוש.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - - שלהם.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
ברוסיה לא נתנו ללמוד.
קריאות:
- - -
משה סולומון (הציונות הדתית):
גברתי היושבת-ראש - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני לא מתחילה את זמן הדובר. בבקשה, שקט.
סימון דוידסון (יש עתיד):
חבל שאתה יוצא.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה. חבר הכנסת סימון.
משה סולומון (הציונות הדתית):
- - גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בימים לא פשוטים, כמו בשנתיים וחצי האחרונות, וביתר שאת. בימים האחרונים אנחנו רואים איך הצפון מותקף, איך המציאות שם היא מציאות קשה ביותר עבור התושבים. ואחד הדברים שאני שומע מהאנשים שאני מדבר איתם שם – לא מספיק שהמציאות שלהם קשה ומאתגרת בכל שעה נתונה, הכאב הגדול שלהם הוא שהם מרגישים שאנחנו – שאזרחי מדינת ישראל חזרו לשגרת החיים ושכחו אותם. הכאב הגדול שלהם הוא שאנחנו כמנהיגי ציבור, ככנסת, ממשלה – תחושה ששכחו אותם. המציאות שבה שעה-שעה, דקה-דקה, הצפון מטווח, הצפון נמצא באזעקות, התושבים מגיעים למקלטים בכל רגע נתון, זה דבר שהם יודעים להתמודד איתו – אבל המציאות שבה הם מרגישים ששכחו אותם זו מציאות מאוד קשה. ולכן, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להציע הצעה לכל חברי הכנסת והשרים: אנחנו נמצאים כאן בדיונים חשובים ביותר, אנחנו עוסקים בדברים מאוד חשובים. אבל אני רוצה לבקש מכולם לקחת את הפלאפון – יש לכולנו כאן את האפליקציה של פיקוד העורף, ובאפליקציה הזאת יש אזורי עניין. ושם, כשאני שם אזור עניין, או איפה שאני נוכח או במקומות אחרים, הפלאפון מצפצף. הפלאפון מתריע על כל התרעה שקורית באותו אזור עניין. אני לקחתי את האפליקציה הזאת וסימנתי את קריית שמונה. אני רוצה להציע לכל חברי הכנסת ולשרים שכל אחד יבחר מקום אחד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כדי להבין.
משה סולומון (הציונות הדתית):
כדי שנבין את העניין הזה. כדי שלא ייווצר מצב שתושבי המדינה בצפון הארץ ירגישו שזנחנו אותם. בכל רגע שבקריית שמונה או בשלומי או בכל היישובים בצפון תהיה התראה, מישהו מאיתנו כאן ירגיש זאת. מישהו מאיתנו כאן יחוש את העניין הזה, ואולי יהיו פעם אחת הבנה ואמפתיה לאירוע הקשה בצפון. ובפעם השנייה – זה יניע אותנו לפעול, אולי, ביתר שאת, כדי ליצור מצב אחר שם, גם בלחימה, גם בקבלת ההחלטות, גם במתן סעד לאותם תושבים שנמצאים שם. אז אני חוזר שוב. אני מבקש ומציע לכל חבריי חברי הכנסת לפתוח רגע אחד את אפליקציית פיקוד העורף בטלפון, להוסיף עוד אזור עניין אחד, בצפון הארץ, וכך כולנו נחוש את המציאות שם. אולי כך תושבי צפון הארץ ירגישו וידעו שאנחנו חושבים עליהם, שאנחנו פועלים לטובתם, שאנחנו עושים הכול, אבל הכול, כדי ליצור מציאות אחרת בצפון הארץ. ובעזרת השם, בקיץ הקרוב כל תושבי מדינת ישראל יחזרו לצפון לטייל עם בני משפחותיהם. בעזרת השם, הכול יוחזר על כנו בשלום. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. אני רק אציין שהשבוע ביום חמישי שדולת ארץ ישראל הגיעה לצפון, להכיר את האתגרים. לא שאנחנו לא מכירים, אבל גם לבוא להיות חלק ולחוש את מה שדיברת עליו.
משה סולומון (הציונות הדתית):
מצוין, תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. ממשה עד משה. לרשותך שלוש דקות.
משה אבוטבול (ש"ס):
תודה. כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, היום הייתי בבית ליד, שערי בית הכלא הצבאי, שם פגשתי אבא עצוב, שיושב ולומד עם סטנדר תורה, וממתין, ממתין לרגע שהבן שלו יצא מהכלא, כי הוא נתפס בעוון של לימוד התורה. אני רוצה לקרוא מכתב נרגש שהאבא כותב לבן שלו. ביקשתי ממנו רשות לפרסם את מה שהוא כותב. אז כך כתוב: כפר יונה, בית הדין הצבאי, י"א בסיוון תשפ"ו. יוסף, בני היקר, אני פה החלטתי אתמול בבוקר, אחרי הדיון שהיה לך בהארכת המעצר בתשעה ימים שנתנו לך, שאני בא להיות מול בית הדין הצבאי עד שחרורך. מטורף, לא נורמלי, אבל הרגשתי שאי-אפשר לשבת בחיבוק ידיים. אתה בכלא בגלל לימוד תורתנו, בגלל אורחות חיינו. רציתי שתדע ושתבין שאין יותר חשוב ונכון עבורנו, אימך ואני, שתשב ותלמד ותתעלה במידות, בתורה, בדרך ארץ ובחוכמה. הצבא כל השנים קרא לעצמו "כור ההיתוך הישראלי". ניסו ומנסים בכל דרך לטשטש את ההבדלים. הם אומנם רצו שנהיה עם אחד, אבל דחקו את המסורת היהודית, את דרכי התורה, לקרן זווית, בעוד הם ממשיכים להילחם בכל הקדוש והחשוב לנו – הזהות היהודית התורנית, לימוד התורה, הישיבות, הכוללים, אורחות חיינו, שרחוקים כמזרח ממערב מדעותיהם הנפסדות, שבכל יום רואים את ההידרדרות המוסרית והמחשבתית של העולם המערבי שהם כל כך רוצים להידמות לו, שלא מפסיק לשנוא את ישראל. גם כשרוצחים בנו ומנסים לאבדנו, הם ממשיכים להאשים את ישראל, וידוע שעשו שונא ליעקב. ישנתי בחניה מול בית הדין הצבאי ברכב. היה לי לא נוח במיוחד. קמתי מוקדם, התפללתי בבית הכנסת בגבעת אלונים, אנשים נפלאים ומיוחדים. ואני מנסה לראות איך להוציא אותך ועוד בחורים מישיבות שונות – שנעצרו – מהכלא כמה שיותר מהר. מעניין הוא רק שהרוב המוחלט שם הם בחורים מבני עדות המזרח. הניסיון של החונטה המשפטית ליצור לחץ כל כך כבד, כלכלי, ואיום תמידי על אלפים שנכנסו למעצר בכל רגע נתון, הוא ניסיון להעביר את הקהילה החרדית צד פוליטי, שנלך עם השמאל, שמתפרק ללא ערכים ועקרונות ואופק מדיני. אנחנו לא נוותר על ערכינו התורניים, ובכללם ארץ ישראל, עם ישראל. לא נשב איתם גם אם הם ינסו עוד אלף פעם להסית אותנו נגד נציגינו, כאילו הם לא עושים דבר, חלילה, עבור הקהילה החרדית. הם מצליחים להיכנס לתקשורת, גם החרדית, בדלת אחורית. הם כמובן מנסים לשמור על אגודה ודגל, ולא עוצרים באף אחד מילדיהם, וחושבים שכך הם יסכימו להחביר אליהם אותם לקואליציה הבאה. שוטים גמורים, והציבור הליטאי והחסידי לא יאפשר דבר כזה לעולם - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. הזמן הסתיים.
משה אבוטבול (ש"ס):
- - לחבור לאנשים כאלה. ומסיים האבא לבן ואומר, בשורות העוצמתיות: תהיה חזק, תלמד היטב ותתעורר, תעורר את האנשים לצידך לאמונה ויהדות, כי אין עמנו אלא עם אלא בתורותיו. אבא היקר, יוסף לוי, אני מחזק אותך. תמשיך ללמוד מול שערי הכלא. כולנו מאחוריך, ובקרוב בנך וכל שאר הבחורים, בני תורה, יצאו מהכלא, אמן ואמן. ויוזמת היועמ"שית המודחת לא תעמוד לה. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה, אני לא מבין, כל פעם את מזיזה אותי אחד?
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לא, התחלפתי עם מרגי. זה עדיין לא מזיז אותך. התחלפתי עם טייב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני הולכת לפי הסדר.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל הבוקר באילת נפתח כנס לשכת עורכי הדין. לכנס החגיגי הזה הוזמן, כמובן, נשיא בית המשפט העליון. איזה כנס, גברתי היושבת-ראש, רווי פינוקים וקוקטיילים. וכמובן שלהם מותר, כי זה אבירי השמאל. את זוכרת את הכנס שעשו הליכודיאדה? זה פתח מהדורות – איזה גועל נפש, איזה שחיתות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מלחמה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מלחמה, והם לא מתביישים. את מבינה שלהם יש פריבילגיה, כי הם אנשי השמאל הנאורים. את הדפוס הזה הישראלי כבר מזמן למד להכיר. הציבור מכיר את זה. אבל מעל הכול, גברתי היושבת-ראש, הייתה דנה וייס. את מכירה, דנה וייס הפרשנית מערוץ 12. היא הנחתה את הטקס, את הכנס הזה, וחשפה מופע מבהיל של צביעות ואבסורד כשהכריזה בגאון, ואני מצטטת: רבים שאלו, מי זו? רבים אמרו, מי האישה שניפצה את תקרת הזכוכית והייתה לאישה הראשונה בתפקיד? שאלו ולא יכלו לשער כמה עוד יכירו לה תודה. יש לנו יועצת משפטית לממשלה שעשויה מפלדה. שימי לב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
את מבינה איזו אחריות יש פה?
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
כן, כן, שיר הלל לגלי בהרב מיארה, היועצת המפוטרת. מפי מי? מפי נציגת ערוץ שמטיף מבוקר עד לילה לתקשורת מאוזנת, חופשייה, ומתרעם כמובן - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא פוליטית.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
- - נוכח ערוץ 14, שבעצם, לראשונה זה עשרות שנים של מונופול, הערוץ הזה הצליח להזיז את הגבינה, והעז להשמיע את קולם של מי? של רבים מאיתנו, של יותר ממחצית מהעם הזה, שמקשיב – אני, לאן שאני הולכת, אני מסתכלת, אם זה מספרה, לא משנה איפה, את רואה ערוץ 14, והם אומרים לי, סוף סוף שומעים את הקול שלנו. והינה, אנחנו באים ואומרים: אתם, נטולי המסכה, ככה אתם נראים. מחבקים פקידות ששמה לעצמה מטרה לחתור תחת מדיניות של הממשלה – שנבחרה כמובן ברוב, אבל מה אתם מבינים בדמוקרטיה? שהרי אתם לא מבינים – והיא אותו רוב שבאמת הוא רצון העם, רצון הבוחר. כך נראית הדמוקרטיה שלכם, והיא מכוערת ומסוכנת. דמוקרטיה שבה מחיאות כפיים בכנס באילת חשובות יותר ממיליון פתקאות, ממיליון פתקים שהוטלו בקלפיות ברחבי המדינה; דמוקרטיה שלפיה תוצאות הבחירות מחייבות רק כאשר הצד הנכון מנצח.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
רק כשהצד הנכון מנצח – הינה הדמוקרטיה בשיאה. אוקיי? הדמוקרטיה שלפיה את הכרעות הממשלה שנבחרה על ידי הרוב יש לכבד, כל עוד הן לא מפריעות לאג'נדות של האליטות הישנות.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
חבריי חברי הכנסת, זה לא יעבור לכם, וזה גם לא יעבוד לכם. נגמרו הימים שבהם הפקידות הבלתי-נבחרת, תקשורת מגויסת ומוקדי כוח היו רשאים להטיל וטו על רצון העם. אנחנו נמשיך לעמוד כאן בשם הציבור שבחר בנו - -
דבי ביטון (יש עתיד):
נחיה ונראה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
- - בלי להתנצל, באמת בשם הדמוקרטיה האמיתית, בשם העיקרון הפשוט שלפיו במדינת ישראל מי שקובע הוא העם, לא יועצים משפטיים, לא יועצת ממשלה - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. משפט אחרון.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
- - לא אולפנים, לא שום מועדון סגור.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
העם הוא שקובע, ואנחנו נעשה את מה שהעם ביקש מאיתנו לעשות. אנחנו נעשה את רצון הבוחר. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.
דבי ביטון (יש עתיד):
אחלה, סימון.
קריאה:
למה סימון?
דבי ביטון (יש עתיד):
תכניס קצת שפיות - - -
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
איזה הגזמות, דבי – שפיות.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - - מספיק כבר, מספיק. את משווה ליכודיאדה לכנס של עורכי דין - - -
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
דבי, תיזהרי, עוד עלולים לבלבל בינינו. הרי מבלבלים בינינו, דבי, כי אנחנו מזרחיות, פריפריאליות. את לא תצליחי להתקבל למועדון שלהם. לא תצליחי - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, לא יכול להיות שכל פעם בין דובר לדובר את הופכת את המליאה.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא. סליחה, לא, את לא יכולה לדבר עכשיו. סליחה, את לא יכולה להפריע עכשיו. חבר שלך גם עלה, אז בבקשה לכבד.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
זה מועדון סגור, דבי. לא יעזור לך - - - זה מועדון סגור.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה. לרשותך שלוש דקות. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי היושבת בראש. חברי הכנסת, אני עומד פה ומסתובב כמו אריה בתוך כלוב בחצי השעה האחרונה. כמה אני בז לכם, כמה אתם מגעילים אותי. עומד פה מאיר פרוש, שר לשעבר או שר עכשיו במדינת ישראל, שר במדינת ישראל, לא במדינה אחרת, במדינת ישראל, מאיים על מפכ"ל המשטרה, קורא למרד, קורא למרד - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה לא מה שהוא אמר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
- - במשטרה. שר במדינת ישראל לא מתבלבל בכלל במילים שיוצאות לו מהפה, קורא לאנשים לצאת לרחובות להילחם במשטרה. איזה בושה, איזה גועל נפש. מי שומר על האזרחים במדינה? מי נלחם? מילה הוא לא אמר על אדם צרפתי, זיכרונו לברכה, שנפל אתמול בלבנון. מילה. היה חשוב לו לאיים על מפכ"ל המשטרה ולחזק את אותם פורעים שאתמול שרפו ליד תחנת משטרה ורצו לפרוץ למשטרה ופגעו בשוטרים. על זה אתם לא אומרים שום דבר. מדינת חוק, מדינה ריבונית. על זה אני לא שמעתי – לא את השר בן גביר, לא את ראש הממשלה ולא אף שר שיושב פה. גם את אורית סטרוק לא שמעתי מגנה את הדבר הזה – יושבת פה השרה – איזו בושה אתם, איך אתם מסתכלים אחרי זה בעיניים של הלוחמים שלנו, של השוטרים שלנו? ולאחר מכן עולה השר אבוטבול, ובדמעות של תנין מספר על מכתב של ילד שעצרו אותו בבית ליד - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
של אבא.
סימון דוידסון (יש עתיד):
- - ואבא שלו כתב מכתב כמה שכואב לו. מילה הוא לא אמר, לא על מיכאל טיוקין, חייל בודד מאוקראינה, שהגיע לפני שש שנים ונפל בקרב. מילה הוא לא אמר על זה.
מיקי לוי (יש עתיד):
בן יחיד.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מילה הוא לא אמר על סמל רותם ינאי, מילה לא אמר עליה ועל נהוראי לייזר, ועל נועם המבורגר – 14 חיילים וחיילות שנפלו מאז הפסקת האש. אבל לעמוד פה ולקרוא למרד ולתקוף את המפכ"ל – את זה אפשר לעשות. תגידו לי, אתם התחרפנתם? מה עובר לכם בראש? על מי אתם מגינים, על פורעים? על עבריינים? על פורעי חוק? על משתמטים? עליהם אתם מגינים? ומילה להגיד על החיילים שלנו שנפלו בקרב – זה לא? הכול הפוך אצלכם. כמה אני מתפלל שתלכו מפה, כמה אני מתפלל שאתם לא תהיו פה. אתם מגעילים אותי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת יוסף טייב, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
יוסף טייב (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני עולה היום לדוכן מתוך כאב עמוק וזעקה. אני שמעתי את הדברים שלך, סימון, ואני יודע שהדברים יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב.
סימון דוידסון (יש עתיד):
חד-משמעית.
יוסף טייב (ש"ס):
ואני רוצה קודם כול לשלוח תנחומים למשפחות הנופלים ולמשפחות הפצועים, טובי בנינו שמקריבים מזמנם, מאונם, מנפשם, למען שמירה על המדינה. אבל יחד עם זאת, אני רוצה לומר לך, סימון, ולכלל חברי הכנסת: לצערנו, אנחנו עדים פעם אחר פעם, לצערי, לשורת החלטות והנחיות ומהלכים שפוגעים באופן ישיר בעולם התורה. ואין לי ספק שזו ודאי לא כוונתך, אני מכיר אותך היטב, אבל הפגיעה הזאת בלומדי התורה, בציבור שלם במדינת ישראל, להפוך אותו לציבור מצורע – ציבור שמבקש לחיות על פי אמונתו, לגדל את ילדיו על פי דרכו, להמשיך את מסורת ישראל מדור לדור. אני לא חושב, סימון, שמדובר כאן בוויכוח משפטי או במחלוקת פוליטית או אידיאולוגית. לדעתי, מדובר פה בתחושות קשות של ציבור שלם שמרגיש כי מוסדות המדינה בכללותם מופעלים נגדו. ציבור שמרגיש כי בכל שבוע נמצאת דרך חדשה להתנגח בו, להצר את צעדיו, לפגוע בזכויותיו, לערער את אורח חייו – בחורי ישיבות מעוכבים, תקציבים נעצרים, מוסדות נדרשים להתמודד עם גזירות חדשות, ועמותות הפועלות למען עולם התורה מוצאות את עצמן תחת זכוכית מגדלת, עצירה של סעיף 46 ועוד, וכל זאת, כפי שהזכרת, בזמן שמדינת ישראל נמצאת בתקופה ביטחונית מורכבת מאוד. אבל יחד עם זאת – וזו אמונתנו, אפשר לחלוק, אבל אתם חייבים לשמוע גם את זה – אלפי תלמידי ישיבות מוסיפים תורה, מוסיפים תפילה, חיזוק רוחני אמיתי לעם ישראל.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת ביטון, אני מעירה לך שלוש פעמים. את מפריעה לו.
יוסף טייב (ש"ס):
ואני רוצה לומר לך, סימון, בצורה הברורה ביותר: לימוד תורה הוא לא בעיה שיש לפתור. לימוד תורה ולומדי התורה הם לא אויב של מדינת ישראל, של אזרחי מדינת ישראל, אלא בדיוק ההפך. הם לא סוג ב', לא אזרחים סוג ב' ולא סוג ג', הם חלק בלתי נפרד מהעם הזה. כי אנחנו עם אחד, יש לנו תורה אחת, יש לנו מדינה אחת וארץ אחת. וההיסטוריה של לומדי התורה, היא גם - - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
גם הפלג הירושלמי.
יוסף טייב (ש"ס):
לצערי, אתם מובילים פעם אחר פעם לזה שכלל הציבור החרדי, גם המתונים ביותר - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
יוסי, זה לא הכלל.
יוסף טייב (ש"ס):
- - הולכים בצעדי ענק להיות חלק מהפלג הזה. ואת זה אתם גרמתם, לא אנחנו. אנחנו היינו המבוגר האחראי – ניסינו להעביר חוק שיסדיר את מעמדם של בחורי הישיבות, וביחד לנסות להבין בסוף, להרגיע את הרוחות ולהביא איזשהו הסדר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ממש.
יוסף טייב (ש"ס):
האחים שלי נמצאים בצבא, ארבעה אחים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני יודע.
יוסף טייב (ש"ס):
אתה יודע מה האחים שלי אומרים לי? למה לפגוע בלומדי התורה? הוא אומר לי: נכון. אני החלטתי שאני אלך לשרת. אבל מי שבאמת יושב ולומד – למה לפגוע בו? והם משרתים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
ואלו שלא לומדים?
יוסף טייב (ש"ס):
ורוב העם המסורתי, אזרחי ישראל המסורתיים חושבים בדיוק את זה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
20% לומדים - - -
יוסף טייב (ש"ס):
אני אמרתי פעם אחר פעם, סימון. אמרתי לך בחדרי חדרים, ואמרתי את זה ברדיו, אמר את זה הרב מאיה, ואני אומר את זה כאן: מי שלא לומד ילך לצבא. אבל אתם לא יכולים לבוא ולפגוע פעם אחר פעם במי שיושב ולומד.
דבי ביטון (יש עתיד):
למה לא שומעים את זה מהרבנים שלכם?
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה, יוסי.
יוסף טייב (ש"ס):
אני רוצה לסיים, גברתי היושבת-ראש. אני קורא גם לממשלה, גם לחברי הכנסת מכל סיעות הבית ולכל מי שמאמין באחדות העם לעצור את ההידרדרות הזאת של היועמ"שית המודחת ולהגן יחד על עולם התורה.
משה טור פז (יש עתיד):
זאת לא היועמ"שית, זה - - -
יוסף טייב (ש"ס):
לעגן את מעמדם של בחורי הישיבות ולהבהיר בצורה חדה שלא משתמעת לשתי פנים: במדינת היהודים יש מקום של כבוד ללומדי התורה ולמורשת ישראל. עם ישראל זקוק לתורה, מדינת ישראל זקוקה לתורה, הכנסת הזאת חייבת לעמוד כחומה בצורה מול כל ניסיון לפגוע במעמדם ולדאוג שלומדי התורה יהיו חלק רצוי ובמעמד של כבוד במדינה הזאת, תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
זו עת צרה לישראל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בהחלט, תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב בן צור – אינו נוכח. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
יוסי, אתה - - -
נעמה לזימי (העבודה):
מי השר התורן?
היו"ר לימור סון הר מלך:
השר קרעי.
נעמה לזימי (העבודה):
מי?
היו"ר לימור סון הר מלך:
השר קרעי.
נעמה לזימי (העבודה):
יוסי טייב, אני פונה אליך, ואני פונה אליך בטוב: אתה שירת בצבא, אתה מייצג את הזרם הספרדי האמוני החרדי שלא בז לצבא, שלא בז להגנת המדינה, שמבין את החובה הזאת, שמכבד את התורה ואת אהבת הארץ ביחד. כשאתה עולה לנאום שנתת עכשיו, על מה אתה מדבר? איזו אחדות? אני באמת פונה אליך – האחדות בהשתמטות ממוסדת? האחדות בתמותו ולא נתגייס? זאת אחדות?
יוסף טייב (ש"ס):
בהכרת ערך לימוד התורה.
נעמה לזימי (העבודה):
אז מה אתה? מה אתה?
יוסף טייב (ש"ס):
בהכרת ערך לימוד התורה.
נעמה לזימי (העבודה):
רגע, יוסי.
יוסף טייב (ש"ס):
אנחנו רוצים להגיע להסדר. אתם הופכים ציבור שלם - - -
נעמה לזימי (העבודה):
יוסי, שאלה לי אליך, אני איתך ואני לא כועסת עליך. שאלה לי אליך: אתה פחות? אתה לא טוב? כי שירת – אתה פחות טוב?
יוסף טייב (ש"ס):
מה קשור?
נעמה לזימי (העבודה):
אתה פחות טוב?
היו"ר לימור סון הר מלך:
נעמה - - -
יוסף טייב (ש"ס):
אבל מי שיושב ולומד הוא אכן הטוב ביותר, הוא מגן על העם הזה והוא מגן על הרוח של העם הזה.
נעמה לזימי (העבודה):
למה? לא אכפת לכם איך - - - במובן הזה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
אבל מבחינתם זה לא פחות, זה לא פחות. לימוד תורה הוא לא פחות.
נעמה לזימי (העבודה):
אכפת לי מהאמת, אכפת לי מהעיקרון של הגנת הארץ, זאת לא פגיעה בזהות היהודית וזאת לא פגיעה בהלכה. אתם עיוותם פה משהו הזוי, ואתה השליח של זה?
מיקי לוי (יש עתיד):
קרה איזה משהו? מה קרה? מה קרה לישראל?
נעמה לזימי (העבודה):
אתה ח"כ מש"ס ששירת קרבי, אתה צריך להיות החלוץ של התפיסה האחרת. אני מסתכלת עליך. יוסי, אתה אדם מתון. אתה מכשיר כאן קול זוועה.
יוסף טייב (ש"ס):
דווקא בגלל ששירתי ודווקא בגלל שהאחים שלי משרתים אני כאן, ואני אומר, שמי שיושב ולומד תורה – אתם, כולנו, היינו צריכים לשים אותו כתר לראשינו, ואת זה אנחנו לא עושים.
נעמה לזימי (העבודה):
יוסי, זה כואב לי.
מיקי לוי (יש עתיד):
זאת עת צרה לישראל. יבואו לשלוש שנים ויחזרו לישיבה.
נעמה לזימי (העבודה):
זה כואב לי, זה גם כואב לי, כי אני אומרת שיוסי היה צריך להיות גשר אחר, תחת הדבר הזה שקרה כאן. ממשלה של הפיכה, שחיתות ממוסדת, השתמטות ממוסדת, הפקרה ומה לא. אדם כמוך בא לכאן לנאום כזה לפני כן? אני לא מבינה. גם אם דיברת כאילו יפה, המסר שלך הוא מאוד קיצוני, הוא מאוד אנטי-ישראלי ואנטי-ציוני, חד-משמעית.
יוסף טייב (ש"ס):
ערך לימוד התורה זה אנטי-ציונות?
נעמה לזימי (העבודה):
לרצות השתמטות זאת אנטי-ציונות. אל תשחק אותה, אני אדם מאמין, אתה לא יותר מאמין ממני, אני לא צריכה לקיים את המצוות שלך כדי – כי אתה יודע, אני אדם מאמין.
יוסף טייב (ש"ס):
לא אמרתי שאת לא. בשונה מכם אני לא מחלק ציונים.
נעמה לזימי (העבודה):
שירתי כי המדינה שלי חשובה לי, הילדים שלי ישרתו. מה הדבר הזה? איך אדם כמוך, שהיה אמור להיות הגשר, הפך למי שמוכפף לדבר הזה? זאת הטרגדיה. הטרגדיה שהקואליציה שלכם כבר אין בה גוונים, יש בה רק דבר אחד. אין בה פסיפס, אין בה סיפור ישראלי משותף – יש בה קיצוניות קשה מאוד שמכשירה לאומנות, שהיא לא אתה - -
יוסף טייב (ש"ס):
- - -
נעמה לזימי (העבודה):
- - אתה לא לאומן; שמכשירה משיחיות – אתה גם לא משיחי - - - מכשירה השתמטות - - -
יוסף טייב (ש"ס):
אנחנו אוהבים את תורת ישראל ואת צבא ההגנה לישראל, ואנחנו שמים אותה כתר על ראשנו. אבל אתם משפילים פעם אחר פעם את מי שהיה - - - של כולנו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אתה לא משיחי? חבר הכנסת טייב, אתה לא משיחי? הייתה פה טענה שאתה לא משיחי.
נעמה לזימי (העבודה):
אוה, בואי אני אגיד לך. בואי אני אומר לך, בואי אני אומר לך, בן הזוג שלי - -
יוסף טייב (ש"ס):
אני בכל יום מתפלל, הרי אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הינה, כן, תודה.
נעמה לזימי (העבודה):
אוה, יוסי. אם תיתני לי, את מאפשרת לי רגע?
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, כן, כן.
נעמה לזימי (העבודה):
אני רוצה להגיד לכם על זה משהו: בן הזוג שלי הוא פעיל בשמאל האמוני. הוא כתב על זה טור יפה מאוד. ואתה צריך להסכים עם זה: המשיחיות שמתפללים אליה, המשיחיות היהודית היא לא אקטיביסטית – היא בפיוט, היא בתפילות, היא בכמיהה. המשיחיות הלאומנית האלימה, המסוכנת היא עיוות היהדות, אתה יודע את זה בדיוק כמוני. זה לא שייך ליהדות שלנו, זאת משיחיות שהיא מוטציה של משיחיות, זאת לא המשיחיות שאתה מתפלל אליה, נכון יוסי? אתה הרבה יותר קרוב אליי מלדבר הזה, אז מה קרה לך בדרך? זאת שאלתי, תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נראה לי שכשאנחנו מדברים על משיח אנחנו מדברים על משיח בן דוד.
נעמה לזימי (העבודה):
לא - - - הוא יודע מה אני אומרת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אבל הוא אמר את זה, הוא אמר את זה, אנחנו מתפללים, ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא. זה מאוד - - -
נעמה לזימי (העבודה):
זאת המשיחיות שלכם, לימור.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זאת המשיחיות שלנו, בדיוק.
נעמה לזימי (העבודה):
לא, לא, לא.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, לא. עכשיו - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אבל זה שאתם בחרתם להחליט מה המשיחיות ומה לא ומה כן ואיך להגדיר את זה. אני יודעת בדיוק למה אני מכוונת כשאני מדברת על משיח.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, לא משיחיות, עת צרה לישראל. יבואו שלוש שנים ויחזרו אחר כך. יש כאלה שמוכיחים זאת הלכה למעשה, מצילים את המדינה. אין לנו לאן ללכת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. חישבתי לך שלוש דקות. רגע, עוד לא התחלתי לך.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושבת-ראש, כבוד חברי הכנסת. האמת, גברתי, אני רציתי לדבר דווקא על אנשי הצפון, על הכאב שמלווה אותי. כי כשאני, תושבת שדרות, עברתי במשך 20 שנה את מה שאני רואה עכשיו דקה אחר דקה – נכון, היום יש ממ"דים, אנשים שוכחים קצת שלאורך שנים שילמנו מחיר עצום, כבד, כואב. אנחנו היום אולי ממוגנים אבל אנחנו לא ממוגנים נפשית. היו נזקים מטורפים, בנו לנו ממ"דים, אבל אני מזכירה שב-7 באוקטובר לתוך הממ"דים האלה, נכנסו, כבשו, אנסו – אז יש ממ"דים. תסתכלו בעיניים של אנשי הצפון. אני בכל לילה, גברתי, חושבת על הילד הזה, אותו הילד שאימא שלו צריכה להפגין חוסן, אבל היא תקבל אותו בעוד כמה שנים בלי חוסן. את יודעת למה, גברתי? כי אנחנו לא שם בשבילם. אני לא מצליחה להבין. כן, אלו תושבי שדרות, נכון שפינו במציאות קשה, ועכשיו יש מציאות גם מאוד מסכנת – אם צריך להוציא אותם, תוציאו אותם. תפתרו את הבעיה, אף אחד לא בורח, אפשר לראות בדיוק מה קרה בדרום, בעוטף, עם האסון הכי נורא. כולנו חזרנו הביתה. בתי חזרה לפני שלושה שבועות לקיבוץ כפר עזה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
וואו, זה מדהים.
דבי ביטון (יש עתיד):
אתמול היינו אצלה בקיבוץ, ישבנו, שתינו, שמחנו. להגיד לך שהלב שלי כאימא שקט?
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא.
דבי ביטון (יש עתיד):
אבל היא אומרת: אימא, הכול מבורא עולם. אצלך זה היה בשדרות, ואצלי זה קרה בקיבוץ כפר עזה, את לימדת אותנו שאנחנו לא מוותרים. את לימדת אותנו שהבית שלנו הוא הדבר הכי חזק, זו המדינה. וכן, אני מאמינה בזה ואנחנו לא ניתן להם את הזכות לרגע להבריח אותנו. אבל כשצריך להגן, גברתי, צריך לשמור על הנפש. צריך להגן גם על ההורים ולפרנס אותם. לא יעלה על הדעת שמגיעים לכאן נציגים ועוד לא קבעו להם שום זכויות, ולא שום מצב כלכלי, ואנשים שם קורסים. ואני שואלת: מה? מה קורה במדינה הזו? הרי אנחנו רואים איפה הכספים, יש כספים, ברוך השם, מפה ועד הודעה חדשה. איך יכול להיות שאנחנו ממשיכים להזניח את הצפון? אני קוראת כאן באמת לאנשי הצפון: ליבנו איתכם, אני יודעת שזה לא מספיק, כי גם כשאני ישבתי שעות בממ"דים, לא הספיק לי שאמרו לי שמחבקים אותי. כי ידעתי שלאורך זמן החיבוק הזה לא יספיק. ואני אספר לגברתי משהו קטן כדי שתביני. כשאני סיימתי את בחינות הלשכה – הייתי צריכה לגשת לבחינות הלשכה. בחינות הלשכה מורכבות משני שלבים: בחינה אחת של כתיבה, ואחר כך את נכנסת לריאיון – זה השלב השני, אם עברת בכתב. הייתי לא צעירה, הייתי כמעט בת 40, עם חודשים מטורפים של קסאמים. לא הייתי מצליחה ללכת להביא מים, כל היום הייתי רצה עם המחברות וכו'; וכשהגעתי לבחינה בעל פה אחרי שעברתי בכתב, אני התיישבתי שם ומה שריגש אותי כשהתיישבתי, אז אחת הבנות שם שאלה: מי זו דבי ביטון? מי זו דבי ביטון? אמרתי: אני – בא לי לחבק אותך – כי באמת הדרום רעד אז. כשנכנסתי לבחינה, אני התיישבתי, יושב שם שופט, עורך דין אזרחי, עורך דין פלילי, וככה התחלתי. אמרתי להם: אני, ברשותכם, לפני שתבחנו אותי, לא אכפת לי מה יקרה כאן. עצם העובדה שאני יושבת כאן – ניצחתי את סנוואר. כאן אני יושבת עכשיו, לחשוב על זה, גברתי, שלא יכולנו לפתוח, זה היה מטורף.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מדהים.
דבי ביטון (יש עתיד):
ובסוף אתה מקבל את האישור שאתה עורך דין, ואתה יוצא ואתה אומר, רקטות וקסאמים, ופחד ובכי, ואנחנו ממשיכים לחיות את חיינו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון, נכון.
דבי ביטון (יש עתיד):
ואני קוראת לממשלת ישראל, תצילו את אנשי הצפון, זה בני עמנו, ואנחנו חייבים להיות עם אחד. הגיע הזמן כבר לאחדות, לשקט ולניצחון אמיתי. תודה, גברתי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת ארז מלול – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אמשיך את מה שדיברה חברת הכנסת דבי ביטון. היא דיברה גם על תושבי הדרום, שעברו במשך שנים סכנה – חיים בשגרה שהיא שגרת חירום. זה בדיוק מה שעובר עכשיו על הצפון. לפני כמה שעות כשהצבענו כאן במליאה על אי-אמון בממשלה, המשפחה שלי ישבה בממ"ד. אתם יודעים, אסור שזה יהפוך לשגרה שלנו, אסור להסכים למצב כזה, שאנשים, משפחות עם ילדים, קשישים, נכים, בעלי מוגבלויות, נאלצים לחפש זמן להגיע למרחב מוגן. אתמול הייתי במעלות, במפגש עם תושבים, ובאמצע המפגש הייתה אזעקה. אבל אני כבר חכמה, לפני שהתיישבנו סביב השולחן, חיפשתי איפה המרחב המוגן הקרוב ביותר, ידעתי לאן אני רצה אם תישמע אזעקה. כל צעד שאנחנו עושים אנחנו צריכים להתחשב. אני יוצאת עם הכלבה שלי, המסכנה ששוב נכנסה לפוסט-טראומה. היא הייתה בפוסט-טראומה ונכנסה שוב לטראומה, ומסרבת לצאת לטיול לעשות צרכים, כי היא מפחדת, כי כמה פעמים כבר היינו תחת הפגזות, ושומעים את היירוטים ורואים אותם. זה פחד, פחד לאנשים, פחד גם לבעלי חיים. אם נסכים שזה יימשך אין עתיד למדינה. אסור לנו להסכים לדבר כזה. פשוט יש לי הרגשה שמפקירים שוב ושוב את התושבים, את האזרחים, ואני רוצה לבקש סליחה. אני רוצה לבקש סליחה מרב-סמל מתקדם במיל' אייל אוריאל ביאנקו, רב-סמל בכיר במיל' ברק כלפון, רב-סמל במיל' לידור פורת, זיכרונם לברכה; סמל עידן פוקס, זיכרונו לברכה; עאמר חוג'יראת, זיכרונו לברכה; סמל ליאם בן חמו, זיכרונו לברכה; רב-סמל בכיר במיל' אלכסנדר גלובניוב; סמל ראשון נגב דגן; סרן מעוז ישראל רקנטי, זיכרונו לברכה; רב-סרן במיל' איתמר ספיר; סמל ראשון נועם המבורגר, זיכרונו לברכה; סמל נהוראי לייזר; סמל רותם ינאי, זיכרונה לברכה; סמל ראשון מיכאל טיוקין, שהיום הייתה הלוויה שלו; סמל ראשון אדם צרפתי, זיכרונו לברכה. פשוט סליחה. 15 ישראלים נהרגו לאחרונה, בתקופה שהוכרזה כהפסקת אש. יהי זכרם ברוך. פשוט תסלחו לנו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לשם שינוי אני מבקש לדבר על נושא הדיון. צריך להבין, כתוב פה צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה – שום דבר ממה שכתוב בכותרת של החוק לא נוגע למה באמת הצו הזה. הצו הזה הוא פטור ממע"מ, הוא לא פטור ממכס. לא מדובר על הנחה של מיסי יבוא, מדובר על הנחה של מס שמוטל על כל אזרח ישראלי. עכשיו, תבינו מה המשמעות של החוק. אם יש מוכר צעצועים שיש לו חנות צעצועים בקריית שמונה, והוא מוכר צעצוע ב-100 שקלים פלוס מע"מ, המחיר של הצעצוע הוא 100 שקל. אם היה לו פטור ממע"מ– מע"מ זה של המדינה. זה לא שלו, הוא לוקח 18 שקל מהאזרח, ורושם צ'ק למע"מ ומשלם את ה-18 שקל האלה. אותו מוכר צעצועים בקריית שמונה שמוכר את הצעצוע ב-100 שקל, לצרכן זה עולה 118 כי סמוטריץ' לוקח 18 שקל לחלוקה של כל מה שהוא מחלק פה. עכשיו, יש לו מתחרה בקפריסין. חבר שלו, השכן שלו, קנה כרטיס, טס לקפריסין, פתח שם מחסן צעצועים, והוא שולח לארץ. הוא שולח לארץ, לתושבת בקריית שמונה שרצתה לקנות את הצעצוע הזה ב-100 שקל בלי מע"מ; הוא לא צריך להעביר לסמוטריץ' 18 שקל. אם אתה מייצר בסין, אם אתה מייצר בטורקיה, אם אתה מייצר בכל מקום אחר, אתה לא צריך לשלם לסמוטריץ' 18 שקל. מי שמייצר בקריית שמונה, חייב לשלם 18 שקל מע"מ על הצעצוע הזה. זאת המשמעות של מה שמביאים כאן. זה לא כלכלה חופשית, זה לא שוק חופשי. זה בדיוק הפוך. זה בדיוק הפוך, והכי גרוע שזה פוגע בעסקים הקטנים שנפגעו פגיעה אנושה במלחמה הזאת. וסמוטריץ' ימשיך לגבות מהעסקים הקטנים שמייצרים בישראל את ה-18% מכל מה שהם עושים, ולפטור את היצרנים בסין, בטורקיה ובכל מקום אחר בעולם מה-18% האלה. זאת המשמעות של ההצבעה פה: האם לתת הטבה לסינים או לעשות תחרות חופשית, אמיתית, שווה בין כל הצדדים. תפתחו את הייבוא לגמרי, תסירו את כל החסמים הביורוקרטיים, תאפשרו ליצרנים הישראלים להתמודד – אבל תחרות שהיא הוגנת. לא יכול להיות שמי שמעסיק כאן עובדים, מי שמשלם כאן מיסים, צריך להתמודד עם יצרן מחו"ל שמקבל בונוס מממשלת ישראל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי יושבת-הראש. עד המוות, כולל המוות – זה מה שצעירים חרדים צועקים פה ברחובות ירושלים. עד המוות, כולל המוות – בשעה שטובי בנינו ובנותינו מובאים לקבורה על הגנת ישראל, הם צועקים ברחובות: עד המוות; לא למען המדינה, נגדה. עד המוות – אבל שאחרים ימותו. איך הם לא מתביישים? משתמטים ציניים שמוכנים להקריב את המדינה שלהם, אבל לא את עצמם, בזמן שהם יורקים לנו בפנים ומפרקים את החברה הישראלית מבפנים, צעירים אחרים מחרפים את נפשם ומתים על הגנת ישראל, אתמול והיום, ולצערי, גם מחר. אבל אותם עשרות אלפי צעירים בריאים וכשירים מכריזים ברחובות בירת ישראל: נמות ולא נתגייס. אז מי יתגייס? מי ישרת בצה"ל? אחרים? שאחרים ימותו, כדי שאתם תוכלו להמשיך ולצעוק ברחובות ישראל: עד המוות? איך אתם לא מתביישים? בשעה שיום-יום צעירים וצעירות, טובי בנינו, גיבורים וגיבורות, מחרפים את נפשם ונופלים על הגנת ישראל, אתם ברחובות צורחים "נמות ולא נתגייס", תוקפים שוטרים, תוקפים חיילים, תוקפים את מוסדות המדינה בלי בושה. והכל ברשות הממשלה, הממשלה שלכם, ממשלת "נמות ולא נתגייס". לא שמעתי שר אחד, מראש הממשלה ועד אחרון עשרות השרים שלכם, מגנה את התופעה הזאת. ברור שאתם לא מגנים אותה, אתם נותנים לה רוח גבית. אתם מגבים את הפורעים האלימים האלה, את המשתמטים, את הפרזיטים, שבנוחות ביתם, בנוחות הישיבות שלהם, תוקפים את חיילי צה"ל. עד המוות – של אחרים, שכבר עושים 400 ו-500 ו-600 ימים הרחק מהמשפחה ומהעסקים. עד המוות שלהם, של האחים והחיות שלכם שאליהם אתם מפנים את העורף שלכם. ובעד מה? על מה אנחנו מדברים? על מה, ריבונו של עולם, אתם מפגינים? על הגנת מדינת היהודים. האם אין מצווה קדושה יותר מלהשתתף בצבא העברי, להיות חלק משרשרת הדורות שמאפשרת את כינונה של מדינת היהודים בארץ ישראל? ריבונו של עולם, על מה אתם מפגינים? נגד מי אתם מפגינים? תתביישו לכם. תתביישו לכם שבשעה שקוברים חיילות וחיילים יום-יום, הדבר שאתם בוחרים לעשות הוא ללכת לרחובות בירת ישראל ולצעוק כנגדם – עד המוות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת צביקה פוגל – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, אין עשן בלי אש. אין פלא שלאחר שיושב-ראש דגל התורה חבר הכנסת גפני הוציא איגרת וקרא לציבור החרדי לא לשתף פעולה עם משטרת ישראל עד הודעה חדשה, אנחנו רואים לאחר מכן אנרכיה מוחלטת ברחובות, ממש ברגע זה, בכביש 4, בנתב"ג, בירושלים, במשטרת בית שמש אתמול באישון לילה. אנרכיה מוחלטת. בלתי נתפס שבשעה שאנשי מילואים משלמים את המחיר הכבד ביותר ונאנקים תחת עומס ושחיקה, לאחר שכבר תרמו יותר מ-600 ו-700 ימים בשדה הקרב מאז 7 באוקטובר – ומחר נאפשר להם עוד פעם המשך צווי 8 – אז בה בעת אנחנו צופים באנרכיסטים בריונים שבמקום לסייע לאחיהם בשדה הקרב, מפירים את הסדר. בלתי נתפס שבאותה שעה שבה משפחות קוברות את יקיריהם אהוביהם, אלו שהגנו וחירפו נפשם בשדה הקרב, באותה שעה המונים צעירים בריאים, כשירים, מפגינים "נמות ולא נתגייס", מפגינים "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים". הממשלה הזאת מערערת את הערכים הכי בסיסיים שעליהם גדלנו. שתיקת ההנהגה החרדית והרוח הגבית זה לא רק אובדן דרך, זאת אות קלון לקואליציה כולה, זו קריאה ברורה שמגובה על ידי נבחרי ציבור למרי אזרחי מול רשויות החוק. המסר של ההנהגה החרדית לציבור החרדי הוא חד וחלק: לא להתגייס, לא לשתף פעולה עם המשטרה, לא לכבד את החוק, אבל כן להמשיך לדרוש מהמדינה תקציבים והטבות. צריך לומר בכאב אבל ביושר, הממשלה הזאת מתעדפת את גפני, את גולדקנופ, את דרעי, יותר מאשר את הציבור המשרת. אותה קואליציה שדורשת מאזרחי ישראל לציית לחוקים, לשלם מיסים, לשלוח את ילדיהם לצבא ולחרף את נפשם בשדה הקרב, מקדמת חוקי השתמטות והטבות למשתמטים. חייבים לשים סוף לחסות הפוליטית שנותנת מקום לאנרכיה, לאלימות ולהסתה. בממשלה הבאה נדאג שצעירים חרדים יפנו את מלוא מרצם – וראינו שיש להם מרץ רב – לשירות משמעותי איתנו, כתף אל כתף, בעזה, בסוריה, בלבנון, בשמי איראן, במקום להתפרע בהפגנות אנרכיסטיות. במדינת ישראל לא תהיה מדינה בתוך מדינה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הלוואי. חבר הכנסת יעקב טסלר – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת אנוכי – לא. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה. בהצלחה. לרשותך שלוש דקות.
צגה מלקו (הליכוד):
תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי כנסת, אני עומדת כאן היום ומסתכלת על מה שקורה במדינה שלנו. כמי שרואה את הדברים מקרוב, אני פשוט חייבת לשתף אתכם. כשאני בוחנת את המצב עכשיו אני רואה מציאות שאי-אפשר להישאר אדישים אליה. יש לנו יועצת משפטית לממשלה שהפכה לפוליטיקאית לכל דבר ועניין. יש לנו פוליטיקאים, אבל היועצת המשפטית לממשלה – היא מנסה להחליף אותנו. אבל הינה הקאץ', היא פוליטיקאית בלי אף בוחר. היא זו שלוקחת על עצמה לקבל עבורנו מה נכון ומה לא נכון. אני רואה איך היא מנסה להחליט מי יהיה פה שר – או נגד. נגיד את האמת הפשוטה: היא באמת רוצה להחליט. המטרה העיקרית שלה היא להחליט גם מי יהיה כאן ראש ממשלה. היום קיבלנו כולנו את ההוכחה המוחלטת לזה. בעיניי, זה רגע פשוט מדהים של חשיפת המציאות. דווקא בג"ץ, שאי-אפשר להגיד שהוא לא קרוב לעמדותיה, דחה היום את הטיעונים שלה על מינוי גופמן, טיעונים שאני יכולה לתאר רק כשקריים, לא מקצועיים ופופוליסטיים. זה נתן את הגושפנקה הסופית והרשמית למה שאני ואתם כבר מזמן הבנו, המניע שלה הוא פוליטי לחלוטין. אז אני פונה אלייך מכאן, גברתי היועמ"שית, בגובה העיניים: את רוצה להיות פוליטיקאית? את רוצה להנהיג ולהשפיע? זה מעולה, זה טוב, אבל לכי להתמודד בבחירות, תצאי לשטח, תבקשי את אמון הציבור. אני מאמינה בלב שלם שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית, מדהימה וחזקה, לא בדיקטטורה שבה פקידים קובעים דברים, מי יהיה שר, מי יהיה ראש ממשלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מי יהיה ראש המוסד.
צגה מלקו (הליכוד):
גם. בדיוק. מי יהיה ראש המוסד, גם מי יהיה ראש השב"כ.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מי יהיה ראש השב"כ.
צגה מלקו (הליכוד):
ולכן, אזרחים יקרים, אני רוצה להגיד משהו שתמיד ממלא אותי בהשראה ובתקווה: הקול שייך לכם. הכוח האמיתי הטהור ביותר נמצא תמיד בידיו של העם, בידיים של הציבור, בידיים של הריבונות. נראה לי שהיועמ"שית קצת התבלבלה ושכחה את זה, אבל אנחנו לא ניתן לאף אחד לקחת מאיתנו את הדמוקרטיה שלנו. הקול שלכם הוא זה שקובע והוא זה שימשיך להוביל אותנו קדימה. ברוך השם, אנחנו נמצאים במדינה דמוקרטית. הכוח של העם. תודה, גברתי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת עפיף עבד – אינו נוכח. חבר הכנסת אלי דלל, בבקשה.
אלי דלל (הליכוד):
שלום, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך את ראש המוסד הנכנס, גופמן. נאחל לו הצלחה. הצלחה שלו היא הצלחה שלנו, הצלחה של עם ישראל. זה תפקיד מאתגר, חשוב, ואין ספק שאנחנו מקווים ומצפים שהוא ייעשה בצורה הטובה ביותר, ואין ספק שהוא גם האיש הנכון בזמן הנכון. לגבי הנושא של הפטור ממע"מ, ואנחנו עוד מעט ניכנס להצבעה כזאת או אחרת, יש לנו פה בעצם מצב שלפחות אני מרגיש שהנושא הזה הוא פופוליסטי. כי אנחנו נמצאים במצב של מלחמה, אנחנו נמצאים במצב שאנחנו צריכים כל שקל, ויש פה מצב שבו אנחנו עוזרים לחברות הענק, אם זה עלי אקספרס, אמזון ואחרות, ונותנים להן בעצם לייבא לארץ ללא מע"מ. יותר מזה, הן בעצמן מבינות שבגלל שזה בלי מע"מ, אז מעלים את המחיר לישראל. והמחיר לישראל הוא הרבה יותר גבוה מאשר בשאר מדינות העולם. אני שואל את שר האוצר: אתה רוצה לטפל ביוקר המחיה? בבקשה. יוקר המחיה לא נמצא היום לא בביגוד ולא באופנה, שאלה רוב הדברים שאנחנו מייבאים בעזרת יבוא אישי; הוא נמצא בארנונה, בחשמל, במים, במוצרי המזון, בבשר. קילו סטייק היום – 250 שקלים. זה דבר לא נורמלי. וזה בעוד הרבה מאוד דברים, במשכנתאות, בדיור. שם צריך לטפל, ולצערי, לא טיפלנו מספיק. לכן אנחנו לא צריכים כותרות. אנחנו צריכים לעבוד ולעשות עבור האזרח. וגם עכשיו בנושא הזה אנחנו בעצם פוגעים ביצרנים הקטנים, בסוחרים הקטנים. אנחנו בעצם גורמים למצב שבו הפגיעה הזאת יכולה להביא גם לאבטלה, ושכרה יצא בהפסדה. צריך להבין שהיום אף מדינה, שהיא מדינה דמוקרטית, ליברלית, בעצם לא פוטרת ממס. דרך אגב, אני רוצה שנבין, אין מכסים היום על יבוא. זאת אומרת, כל אחד יכול לייבא ללא מכס. אנחנו מדברים רק על להשוות את המע"מ. מי שקונה בארץ, משלם מע"מ. מי שמביא מחוץ לארץ, הוא גם צריך לשלם מע"מ. לכן מה שקורה היום הוא שאנחנו בעצם הולכים נגד העולם. בעולם ישראל היא המדינה היחידה שבעצם פוטרת ממע"מ יבוא ממקומות אחרים, שזה משהו לא הגיוני. באירופה גובים על כך, בארצות הברית מוסיפים מכסים. אנחנו בעצם יוצרים מצב שעשרות אלפי עסקים ייסגרו ויפטרו. אני סיירתי בדרום העיר תל אביב, וראיתי את אותם סוחרים, את אותם בעלי המלאכה הקטנים, שהם עובדים ביגיע כפיים ועושים כל מה שצריך כדי להרוויח את לחמם. ולא יכול להיות שאנחנו נגזול להם את זה. היבוא האישי הזה בעצם יוצר מצב אופטי בלבד. הוא לא עובד על יוקר המחיה, לצערי. בעצם הפטור הוא הוא פטור - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת, הזמן הסתיים.
אלי דלל (הליכוד):
אה, כן? אז עוד משפט. בסדר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני מאפשרת לך מפאת כבודך.
אלי דלל (הליכוד):
אני רוצה לומר שהפטור הזה, יש לנו מה לעשות איתו. לדוגמה, אם אנחנו רוצים לסייע לצפון, אז יש את הנושא של אזור הסחר החופשי, למשל, בצפון, לאנשי המילואים, לרשויות המקומיות שנזקקות. יש לנו איפה לקחת את 2 המיליארד האלה ולא לבזבז - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
שם צריך לשים פטורים.
אלי דלל (הליכוד):
ושם צריך לשים. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת שלום דנינו – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל רון בן משה – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סולימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אוהד טל –אינו נוכח; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אביחי בוארון – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה, ומייד אחריו – חבר הכנסת אושר שקלים. לרשותך שלוש דקות.
משה טור פז (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אחיי החרדים, אני רוצה לומר לכם משהו, ואני רוצה שתקשיבו טוב, גם מי שלא נמצא כאן. אנחנו זועמים. אנחנו כועסים. אנחנו מתביישים. אתם שואלים למה – מה קרה פתאום? מה, אתם לא מכירים בערך לימוד התורה? מה, זה לא חשוב לכם? אז אני רוצה להסביר לכם למה אנחנו כל כך כועסים. רב-סמל בכיר במילואים ברק כלפון, זכרו לברכה; רב-סמל במילואים לידור פורת, זכרו לברכה; סמל עידן פוקס, זכרו לברכה – וככה נמשכת רשימת השמות. מאז הפסקת האש – סמל ליאם בן חמו, זכרו לברכה; רב-סמל בכיר במילואים אלכסנדר גלובניוב; סמל ראשון נגב דגן; סרן מעוז ישראל רקנטי; רב-סרן במילואים איתמר ספיר; סמל ראשון נועם המבורגר; סמל נהוראי לייזר; סמלת רותם ינאי; סמל ראשון מיכאל טיוקין; סמל ראשון אדם צרפתי – אלה הרוגיה של מדינת ישראל מאז הפסקת האש בלבנון, לפני חודש וחצי בסך הכול. ואתם יוצאים לרחובה של עיר, מגייסים אנשים, מפגינים, צועקים בשם לומדי התורה. אלה האנשים שמגינים עלינו. אלה החיילים וחיילת שיצאו להגן על מדינת ישראל, צעירים, מבוגרים, דתיים וחילוניים. אלה האנשים שבגופם מגינים עלינו ועליכם. וכשאנחנו רואים אתכם מתגייסים, מוציאים את הצו שלכם, ואלפי אנשים חוסמים את הכניסה לירושלים, רצים לבית שמש להפגין וצרים על תחנת משטרה, צועקים במר ליבם, מנסים לפרוץ הבית של ראש אגף במשטרה – אתם יודעים מה אנחנו חושבים? אנחנו חושבים עליהם. על אדם צרפתי מעוצבת הקומנדו, על מיכאל טיוקין. ואנחנו שואלים את עצמנו למה הדם שלנו פחות סמוק משלכם? למה אני לא ישן בלילה כשהילד שלי נמצא אי שם? למה? מה, אנחנו לא יהודים? אנחנו לא ישראלים? אנחנו לא ראויים? ולא, לימוד תורה לא פוטר אתכם, לא משחרר אתכם. לא. לא רק הבטלנים – כולם. למה הילד שלי צריך לעזוב את הישיבה שלו וללכת להילחם, והילד שלכם לא? לימוד תורה לא פוטר ולא משחרר. הוא חשוב לפני, אחרי. אבל עכשיו תסתכלו בעיניים של אדם צרפתי ותבינו למה אנחנו כועסים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת בועז ביסמוט.
אושר שקלים (הליכוד):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. היום בצוהריים התבשרנו כי בג"ץ סוף-סוף אישר את המינוי של רומן גופמן לראשות המוסד. באמת, תודה רבה לשופטי בג"ץ על כך שאתם כל כך מחויבים לביטחון ישראל, תודה רבה שאתם כל כך מחויבים למאמץ המלחמתי. באמת, תרומתכם מעוררת השראה, שופטי בג"ץ. לאחר שסיימתי עם הציניות, גברתי היושבת-ראש, יש כאן באמת מצב שהוא בלתי נסבל. לא יכול להיות שהממשלה היא זו שאמונה על ביטחון האזרחים, והיא זו שממנה את האנשים שאיתם היא מעוניינת לעבוד, והמערכת הפקידותית תשים מקלות בגלגלים ותפגע פה בביטחון המדינה רק מתוך שיקולים של אגו ומאבקי כוח. אבל יתרה מכך, גברתי היושבת-ראש, יש כאן מאבק שהוא בכלל בניגוד לחוק ובחוסר סמכות. וזה קורה פעם אחר פעם אחר פעם. לכן אני אומר –enough is enough, הגיעו מים עד נפש. כאשר המערכת פוגעת בביטחון המדינה, זוהי כבר חצייה של קו אדום. הגשתי לפני כשנה הצעת חוק לביטול הוועדה המייעצת למינויי בכירים, או כמו שיצחק גולדפריינד או איך שלא קוראים לו, מכנה אותם: שבעת המופלאים. לא יכול להיות שמתי שהממשלה תרצה למנות מישהו לתפקיד בכיר כמו רמטכ"ל, יועץ משפטי לממשלה או ראש מוסד או ראש שב"כ – היא תיתקל בקשיים הן בשלב המינוי והן בשלב הפיטורים. אין מנוס מלבטל את הוועדות המייעצות למינוי בכירים. מספיק. הרי בסופו של דבר גם מהו המסר מכל הוועדות האלו? המסר הוא פשוט: אתם הפוליטיקאים – אל תמנו; אתם הפוליטיקאים, לא משנה מאיזה צד של הבית, אתם, ידיכם נגועות, לכם יש אינטרס, אתם המושחתים למיניהם – ולכן צריך מישהו מקצועי, שידיו נקיות. עכשיו תגידו לי אתם, לאור כל מה שראינו על התנהלותו של יו"ר הוועדה גרוניס בנושא של רומן גופמן – האם הוא זה שראוי לשמש כיו"ר הוועדה לטוהר המידות? אל תענו לי בכלל. לכן אני קורא מכאן לראש הממשלה ולשר המשפטים: הגיע הזמן לקדם את הצעת החוק שלי לבטל את הוועדה המייעצת למינויי בכירים. דרך אגב, גברתי היושבת-ראש, ההצעה הזו כבר עברה את אישור ועדת השרים לחקיקה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
יפה מאוד.
אושר שקלים (הליכוד):
יש לעשות זאת בהליך חקיקה מזורז עד לסוף המושב, וכך נביא בשורה של משילות עוד לפני הבחירות. הגיע הזמן למנות את אלו שיממשו את מדיניות הממשלה בלי התנצלויות, בלי תירוצים, אבל עם הרבה מאוד רצון לממש מדיניות שלשמה נבחרה הממשלה – כל ממשלה. ולך, מכובדי מר רומן גופמן, גיבור ישראל – עם ישראל מאחוריך, עלה והצלח. ברכתנו נתונה לך ולכל הפקודים לך במוסד. בהצלחה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. מצטרפת לברכה. חבר הכנסת בועז ביסמוט – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.
רון כץ (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, למה לבטל רק את הוועדה למינוי בכירים? אפשר לבטל הכול, תחליטו לבד מה אתם רוצים. הינה, יושב פה שר התקשורת קרעי – אני בטוח שהוא יסכים עם הרעיון – ועמית לוי. תחליטו לבד, למה אתם צריכים ועדה למינוי בכירים, גופים רציניים שמייעצים, שיודעים מה הם עושים, שעושים עבודת מטה, שבודקים? למה? הרי יש לכם את המנהיג העליון, הוא יכול לבחור את מי הוא רוצה לשים, שיעשה מה שאומרים לו. מי צריך את הוועדה הזאת בכלל? אתה צודק לחלוטין. אתה צודק, למה צריך ועדות?
אושר שקלים (הליכוד):
אתה מדבר על הרשימה של יש עתיד או על הרשימה של ביחד? למי התכוונת בדיוק? לאיזו ועדה? לאיזו ישיבה?
רון כץ (יש עתיד):
אני בכלל אומר, כל העניין הזה של הפרדת רשויות זה מבאס, זה הורס את היכולת לשלוט באמת. אנחנו רוצים מנהיג אחד עליון, שהוא זה שיחליט מה עושים במדינה. מי צריך את כל השטויות האלה? גם ככה רמסתם את הכנסת, היא כבר לא שווה כלום. הממשלה מחליטה הכול, אתם חותמת גומי, חבורה של מחלקת דגים קפואים שאין לה שום say בשום דבר. אז בואו נגדיל, וגם נבטל את הוועדות המקצועיות למינוי בכירים. ואני אומר, תעלו שלב אחד למעלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מה שבסמכותו של ראש הממשלה. ראש המוסד - - -
רון כץ (יש עתיד):
יש ועדות מייעצות בדיוק בשביל הדברים האלה. לפעמים הוא טועה. לפעמים ראש ממשלה יכול לטעות, לימור.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אוקיי, אבל בסוף זה בסמכותו להחליט ולקבוע - - -
רון כץ (יש עתיד):
אין בעיה. הוא החליט, מותר לערער על זה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אוקיי, בסדר.
רון כץ (יש עתיד):
בג"ץ קיבל את ההחלטה, כולנו עומדים מאחורי החלטת בג"ץ. אני מאחל הצלחה אדירה לראש המוסד הנכנס, הצלחתו היא הצלחתנו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון.
רון כץ (יש עתיד):
אבל אני לרגע לא חושב שצריך לבטל ועדה שמייעצת למינוי בכירים. אני גם לא חושב שצריך לבטל את הכנסת, אני לא חושב שצריך לבטל את בית המשפט העליון, ואני הכי לא חושב שצריך לסגור את מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה. אנחנו חיים באיזו מדינה הזויה, שאתם הפכתם אותה למדינה שאתם מחליטים למי אתם נותנים חסינות. אני לא יודע אם אתם יודעים, אזרחי מדינת ישראל תקועים בפקקים כבר חמש שעות. וזה לא סתם – זה קורה בגללכם, כי כשאתם נותנים לגיטימציה למשתמטים, אז המשתמטים תוקעים את המדינה. כשהמשטרה לא מתפקדת כי אין לה שר שינווט אותה ואין מדיניות ואין אכיפה, אז מדינת ישראל תקועה חמש שעות בפקקים, וזה עולה עשרות מיליונים למשק. אבל זה לא מעניין אתכם, כי אתם לא מבינים בזה. אנשים תקועים, וחס וחלילה, אנשים שצריכים להגיע לבתי חולים ונשים שצריכות ללדת – אבל זה לא מעניין אתכם. ועל מה ההפגנות? על זה שעצרו משתמט. מה אתם חושבים שנעשה איתו, ניתן לו פרס? ננשק אותו? הוא משתמט מהצבא בזמן מלחמה. אני לא תופס את זה, אתם קולטים שיש אזרחים ישראלים שנמצאים במילואים כבר שנתיים פלוס, ואלה עושים הפגנות על משתמט שלקחו אותו? משפט אחרון, כי לגיסי יש יום הולדת היום.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מזל טוב.
רון כץ (יש עתיד):
קובי, יום הולדת שמח. ותודה לך על 700 – תקשיבו למספר – 700 ימי מילואים שהוא סיים היום, עם ארבעה ילדים בבית, אישה סגן-אלוף בצבא ועסק פעיל, שבנס עדיין קיים. אבל הם יעשו הפגנות על משתמט שצריך להתגייס. תתביישו לכם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מזל טוב. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן גינזבורג – אינו נוכח; חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי וחברותיי, בעוד ההמונים זועקים את זכותם לא לשרת את האומה, שני בנים שלי, כמו אלפים רבים, משרתים כעת במילואים. אגב, אחד מהם התחתן לפני כמה ימים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מזל טוב.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה. זאת זכות גדולה, אבל זאת גם חובה. נורא פשוט, כל כך פשוט. כואב הלב, התחושה היא של ימי מצרים ממש, ימים של קושי גדול. אני מקווה שנמצא דרך לצאת מהמצר הזה. מילה לגבי הפטור ממע"מ שפוגע בעסקים ישראליים – אני בדרך כלל עוסק בחקלאות, הדברים דומים. הכחול לבן צריך לקבל קדימות, אבל בוודאי לא להיפגע. מאיפה הגיע הרעיון הזה של לפגוע במקומות הלא-נכונים? אגב, לא נכונים, כי יוקר המחיה, גברתי היושבת-ראש, חבריי, בדיור, בחינוך, בבריאות, במזון, אבל לא במוצרים שבהם מדובר – בצעצועים, בהלבשה, בהנעלה, בדברי חשמל לבית. זה לא נמצא שם, זה אפילו לא המקום הנכון. שלא לדבר על כך ששער הדולר – ערך השקל הוא כזה שממילא מי שעוסק ביבוא מרוויח יחסית למה שהיה קודם, כלומר הפגיעה היא עוד יותר קשה. אני רוצה לומר מילה לגבי המתרחש בצפון. ההתרחשות הזאת היא כישלון נוסף. אנחנו בכישלון אסטרטגי בדרום – לא מצליחים לחסל את שלטון חמאס; באשר לאיראן – אין מה להוסיף; וכאן – ראש ממשלה שחב אולי את חירותו, אולי את הסיכוי להיבטל מהמשפט, לנשיא ארצות הברית, מתקשה מאוד לעמוד על האינטרסים הביטחוניים האסטרטגיים של מדינת ישראל, ובה בשעה, ממשלת ישראל מבטלת אתמול החלטות ממשלה לשיקום הצפון, למיגון הצפון. והיום אני שומע שבעקבות החלטות של פיקוד העורף על היעדר הפעלת מוסדות לימוד וחינוך בצפון, אז גם במקומות שבהם יש מקלט, יש מיגון, יש אפשרות שהקהילה תתארגן, משרד החינוך לא מאפשר לגננות, למורות, להגיע ולהיות שותפות לנטל, שותפים לנטל או למשימה החיונית הזו של ללמד את בני ישראל גם בתקופה הקשה. אני מציע שמשרד החינוך יהיה שותף ולא יברח מהמשימה הזו. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח.
קריאה:
מיכאל שם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מיכאל, מה שלומך? מיכאל, נכנסת עכשיו? היית פה במליאה? כי הוא אמר שלא - - -
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הייתי, הייתי פה. גברתי היושבת בראש, הבוקר מישהו עוד חשב שיש הפסקת אש במדינת ישראל. בלילה גילו שיש מלחמה בצפון. איך ייתכן שאנחנו, למודי קרבות שלוש שנים, מדברים עם תושבי הצפון על הפסקת אש? איך ייתכן שבשבוע האחרון חטפו שם עשרות טילים, ואמרנו להם – עדיין הפסקת אש? איך ייתכן שהגיעו רחפני נפץ גם לאזרחים וגם לחיילים, והרגו בנו יותר מהכול בחודש האחרון, ואמרנו להם – שגרה? ומי הפר את הכללים של השגרה? ראשי רשויות, מתוך אחריות, מבטלים בית ספר; מנהלי בתי ספר, שאומרים: אנחנו לא יכולים ללמוד, לא יהיו הפסקות של יותר מ-30 ילדים בחוץ עם רחפני נפץ – הם צריכים להחליט שזאת מלחמה? אנחנו, שכולנו סבלנו פה מטילים לפני כמה ימים, חוזרים למציאות הזאת, כמו בשדרות, שכשעפו טילים על שדרות זה לא עניין אף אחד? לא מסוגלים להגיד: יש מלחמה במדינה, וכל העם במלחמה? הממשלה צריכה להגיד: יש מלחמה בצפון. ובסוף אזרחים צריכים להפר את הכללים, ואחרי זה פיקוד העורף יתגייס ויגיד: כן, אני משנה את הכללים – זה לא הגיוני. דבר שני שלא הגיוני – יש מלחמה בצפון. היא מסלימה. היום מיליון איש קיבלו טילים בלילות, קמו, לא ישנו; עשרות אלפי ילדים רצו להיבחן לבגרות – הם לא יכולים להיבחן לבגרות, הם עשו בזום. ביטלו להם את הזום היום. כאוס בצפון. ובמה הכנסת רוצה להתעסק? פיצול היועץ המשפטי. עניינים שבשגרה. במקום שיפנו אותנו כולנו – היום העברתם את חוק פיזור הכנסת, כמה נשאר לכנסת הזאת, חודש? שבועיים? שלושה? לכו לחניתה ולכו לשתולה ולכו לשלומי ולכו לצפת ולכו לטבריה ולכו לקריית שמונה. ואם הממשלה לא יודעת לאן ללכת – יש לה בוחרים בשלומי, המון; ובמעלות תרשיחא יש לה המון בוחרים; ובקריית שמונה יש לה המון בוחרים; ובחצור הגלילית יש להם המון בוחרים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
היו להם, היו להם. לא יצביעו להם.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אבל מה ההפתעה? מה ההפתעה? כשאני בא לחניתה, כל השנתיים האלה במלחמה, יש גם כמה מצביעי ליכוד בחניתה – אבל איזה שר בממשלה הלך לחניתה? אילו חברי כנסת מהקואליציה הלכו לחניתה או לראש - - -
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יש ילדים בחניתה, זה לא פוליטי.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
רגע, זה לפני ממלכתיות עכשיו. את ממלכתית, אנחנו לא ממלכתיים. אנחנו אומרים: לכו לאנשים, לקהל שלכם, לנטועה, לשתולה, לאביבים, לדוב"ב. שם לא קיבלנו קולות. נגמר לי הזמן ואני רק מתחמם על הקווים. גברתי היושבת בראש - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
נו, באמת. אתה יודע מה זה לשבת פה, נכון?
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
נכון, אני לא אציק לך. אם יש יכולת להשפיע על סדר-היום של הכנסת בשבועות הקרובים, תגידי להם: בואו נעזוב את השטויות ונלך לעבוד למען תושבי הצפון. זה מה שהעם הזה רוצה ברגע הזה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
שדולת ארץ ישראל ביום חמישי בצפון.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
כל הכבוד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא, היום הייתי – גם שמחה רוטמן היה בכנס באילת, לא נפגשנו שם. אני הגעתי הרגע, הייתי באיזשהו אירוע אחר. הנושא שהיה זה הנושא של פשיעה. היה שם איזשהו פאנל בנושא של פשיעה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מירב, יואב מדבר. תני לו לדבר. יותר ממני את צריכה - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
חבר שלי - - -
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
תעצרי לו את הזמן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני אעצור, כן.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
בכל מקרה, הנושא היום היה, מה שביקשו בפאנל זה היה הנושא של פשיעה בחברה הערבית. והאמת היא שהיה פאנל, אני חיכיתי לפאנל, בינתיים שמענו את עו"ד רואי כחלון, שהוא הממונה מטעם הממשלה על הנושא הזה, והיה בין – מוזר, מביך, אפילו מעצבן קצת. הוא הגיע, הניח מצגת, והוא אמר: אני מראה לכם את המצגת בדיוק כמו שהראיתי אותה לראש הממשלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה, שקט. אין בעיה – תנהלו את הדיונים האלה בחוץ.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
הציגו שם את כל הבעיות שיש לגבי הפשיעה בחברה הערבית, וצופה מן החוץ היה חושב שזה קורס אקדמי ומציגים פה מה הבעיות. אבל זה לא הסיפור של הפאנל. הסיפור של הפאנל – מה עושים. אז את כל מה שרואי כחלון הציג שצריך לעשות, כבר שלוש שנים וחצי הממשלה הזאת לא עושה. חד וחלק, פשוט כך. הוא הציג את הדברים שהוא חושב שצריך לעשות, אבל בסוף – הוא לא מרצה באוניברסיטה. יש ממשלה. והכותרת הייתה שהציגו את זה לראש הממשלה. הציגו את זה, ו-? ומה קרה עם כל משרדי הממשלה שצריכים לעבוד ביחד? לא קורה; ומה קורה עם הסיפור של פרוטקשן – שזה לא סיפור של חקיקה, של חוק ספציפי, אלא סיפור של ראייה כוללת של כל המרכיבים של פרוטקשן, וזה לא רק משטרה וזה לא רק המשרד לביטחון הפנים, זה משרד התחבורה, זה משרד החקלאות, זה משרדים נוספים. ומה קורה עם זה? כלום ושום דבר. אתה יושב שם ומשתאה, כי אפשר להגיד הרבה דברים, דבר אחד אי-אפשר להגיד, שהדבר הזה הוא לא נושא שלפחות אני באופן אישי מדבר עליו, מציע הצעות – וכולן נזרקות הצידה. אפרופו פרוטקשן, אחד הדברים המביכים ביותר שיש זה חוק של חברות השמירה. היה מוכן בכנסת הקודמת – הממשלה לא עשתה עם זה דבר; הנחתי את זה כהצעת חוק פרטית, בשביל לתמרץ את הממשלה שתעשה את זה – הממשלה זרקה את זה מכל המדרגות, כרגיל; כשבן גביר יצא החוצה, באותה תקופה שעוצמה יהודית פרשו מהממשלה, הוא שם את זה כהצעת חוק פרטית, ועכשיו הוא יצא בכותרות גדולות: הינה המהפכה התחילה. זה היה לפני ארבע שנים, בממשלה קודמת, עם חידלון של הממשלה הזאת. וזו רק דוגמית. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני אומַר שתי מילים על הצו הזה. מכיוון שבעיניי, ולא רק בעיניי, יש דרכים הרבה יותר טובות להיאבק ביוקר המחיה, אז מדובר פה בעיקר בסיפור של זלזול. הזלזול המקומם מאוד של שר האוצר גם בוועדת הכספים וגם במליאת הכנסת – אגב, אותו שר האוצר שהוא חלק מהקואליציה שמרבה לדבר על רצון הרוב, מדברים שיש להם רוב ולכן צריך לכבד אותו – ואחרי שבפעם הקודמת שר האוצר, בהצבעה על אותו צו, אומנם בסכום טיפה שונה, אבל בהצבעה על אותו צו, קיבל תוצאה מאוד מאוד מובהקת נגד – הוא פשוט לא כיבד אותה, וחתם על צו אחר. אני חושב – אני מקווה שגם הפעם מליאת הכנסת תעמוד על שלה, על כבודה של הכנסת, כי הגיע הזמן באמת ללמד את השרים שלא מכבדים את רצון הרוב את הלקח. ומכיוון שאנחנו מדברים על מיסים, אני לא יכול שלא להזכיר את האיום של חבר הכנסת אריה דרעי, שלא מרבה להגיע לכאן, את האיום שלו עלינו, על הציבור הישראלי, במרד מיסים. למה זה מצחיק? כי לפי כל הנתונים, גם של משרד האוצר וגם מכוני מחקר והרבה מאוד כלכלנים, משפחה חרדית ממוצעת מייצרת בכל חודש גירעון בתקציב המדינה שנע בין 4,130 שקלים ל-10,500 שקלים כל חודש. כל חודש, אנחנו מממנים את זה. אנחנו מממנים את הגירעון הזה. ולכן חבר הכנסת אריה דרעי מאיים עלינו באקדח צעצוע. הנשק האמיתי שלו זו מכונה משומנת ומשוכללת לשאיבת כספים מתקציב המדינה. והוא עושה את זה, ייאמר לזכותו, בצורה מאוד מאוד יעילה. אבל יש לי חדשות בשבילו ובשביל כל השותפים שלו למפלגות החרדיות. אנחנו היום מכירים את המכונה, אנחנו למדנו אותה, אנחנו מיפינו את כל הדרכים לשאיבת כספים מתקציב המדינה, ומה שאנחנו הולכים לעשות זה לשנות ולתקן. לא נגד הציבור החרדי, לטובת הציבור החרדי, אנחנו הולכים לבלום את המכונה הזאת, אנחנו הולכים לעצור אותה. אנחנו הולכים לשנות את הדברים, ואנחנו יותר לא מתרגשים מאיומים. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה. גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, מי השר שזכינו בנוכחותו?
היו"ר לימור סון הר מלך:
השרה – רגע, היו פה שניים קודם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי? את יכולה לעצור לי את השעון? בואי נחפש את השר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
רגע, אני עוצרת. אני אתחיל מההתחלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי השר או השרה? שמחה, אתה עדיין לא השר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
רגע, מי השר כאן? אפשר בבקשה לראות איפה נמצאים השרים?
נאור שירי (יש עתיד):
יש לי פשרה: במקום שר, ששרה נתניהו תגיע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה קורה? להתעורר שם בקואליציה ולהביא לכאן שר כשאני מדברת. תודה רבה. תפקיד אחד יש להם, קטן – להיות שר תורן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
קודם היו שניים, מירב. טוב, הינה, אפשר להתחיל. מהתחלה. מהתחלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אוה, יופי, אני גם עצרתי לך את העסקנות. מעולה. שב. בוא, בוא, בוא, שב. אל תדאג, יש לי נטייה - - -
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
מירב, אנחנו הולכים לשמוע אותך באנגלית.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תתחילי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מחכה. תודה רבה. אני תמיד אומרת "אדוני השר" ואני מסתכלת עליו כשאני מדברת.
שר התקשורת שלמה קרעי:
איך היה הטיול בארצות הברית על חשבון משלם המיסים?
מירב בן ארי (יש עתיד):
שב, שב, בוא אני אספר לך מה היה לנו בארצות הברית, אני רואה שזה מאוד מטריד אותך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
איך היה הטיול על חשבון משלם המיסים? מירב, את יודעת שיש - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי ישמע, הממשלה שלך – מה זה "אשרי יושבי ביתך", הממשלה שלך. עלק, את שומעת? הוא אומר לי. יש כאן שרת תחבורה, היא לא יודעת איך נראית הכנסת, היא מכירה רק לאונג'ים. Please – איך אמרת לה, נאור?
נאור שירי (יש עתיד):
Please fasten your seatbelt.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עליי הוא מדבר? אני מ-2016 לא הייתי בארצות הברית. שב, שב, שמחה רוטמן, הבנתי שאתה הנוסע המתמיד.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
מה את רוצה ממני?
מירב בן ארי (יש עתיד):
עליי הוא מדבר? אני נסעתי – מ-2016 לא - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
מירב, לפחות אותי את לא יכולה להאשים בדברים האלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון. אבל את משהו אחר.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה גם, אתה נוסע כל היום לארצות הברית, נשמה.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אבל פרגנתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה frequent flower, נכון?
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
Flower. אני frequent flower, נכון, בדיוק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ברור שאתה flower.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
Flower, פרח ייחודי. אני פרח ייחודי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. בכוונה אמרתי לך, שלא תתבלבל. אתה רוצה שנדבר in English? The frequent flyer, yes? You want to speak about the flyer? Because my English, compare to your friends in the coalition, was – בוא, אנחנו לא רוצים לפתוח מה היה שם.
קריאות:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל אין לנו זמן. הזמן קצר, המלאכה מרובה. אני רוצה לדבר על ה-flower. שמחה, שמחה, סתם, אתה כבר מקשיב, אז תקשיב.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
מה, את עושה לי הפעלה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה לדבר – הוא לא נותן לי לדבר. קודם כול, השר שלמה קרעי, צריך לומר ביושר, היה כאן לילות כימים בשביל חוק התקשורת שלו, שכרגע נתקל בחומה בצורה. אני רוצה לאחל לשני הצדדים הצלחה. אין ספק שעם ישראל ירוויח אם החוק שלו ילך לפח הזבל. אבל זה – לשלמה קרעי. אני חייבת להגיד למה בכלל באתי לדבר. באתי לדבר על מופע האימים שהיה כאן כשלא הייתי. עוד פעם עלה לכאן השר דודי אמסלם ופתח את הג'ורה שלו – אין לי מילה אחרת – על היועצת המשפטית לממשלה – הבנתי שגם ענית לו, אלעזר – ודיבר על זה שיש לה מקום שמור בגיהינום. מה שיפה אצל אמסלם - - -
נאור שירי (יש עתיד):
מה יפה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
זהו, אין, אין. אין הרבה דברים יפים. אבל מה שיפה אצלו זה שכל יום שישי הוא כותב על פרשת השבוע. במסגרת פרשת השבוע הוא מדבר על כבוד האדם, הוא מדבר על ערכים - - -
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
מירב, זה סטוקריות ברמה של - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני לא סטוקרית, אני עוקבת. אני עוקבת אחריך, אני עוקבת אחרי הרבה אחרים, כדי לדעת מה אתם מתכננים. במקרה של אמסלם, ביום שישי מגיעה לפיד אישיות אחרת לגמרי – אישיות שמבקרת בפתחון לב, אישיות שמדברת על כבוד האדם. ביום שישי יש אמסלם אחד וביום שני יש אמסלם אחר. ביום שני הוא עולה לפה, פותח את הג'ורה, שולח את היועמ"שית, את היועצת המשפטית לממשלה, לגיהינום, אומר לה שיש לה מקום שמור. באמת, כזה פה ג'ורה כבר הרבה זמן לא היה פה. אבל לחובבי הז'אנר של אמסלם – ואני פונה אליכם – אני מציעה לכם לראות מה הוא כותב ביום שישי. כי ביום שישי הוא מדבר על ערכים – אני מסיימת – והוא מדבר על כבוד, והוא מדבר על דברים שביום שני במליאת הכנסת הם פשוט נעלמים. אז אני מאוד שמחה שלפחות יושב-ראש המליאה באותו זמן היה סימון דוידסון, חבר כנסת אדיר, שפשוט סתם לו את הפה. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. מירב, גם לומר פה ג'ורה לשר בישראל, זה גם בדיוק לא עומד בקריטריונים ובסטנדרטים שאת הצבת. בסטנדרטים שאת הצבת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז בואי אני אגיד לך משהו. תקשיבי טוב טוב רגע. לא יהיה, לא היה ולא יהיה לעולם – ויש פה תחרות קשה – פה ג'ורה כמו הפה של אמסלם. הינה אני אומרת לך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אוקיי. אבל אם את מדברת ככה, אז מה את - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
ואם לא ועדת האתיקה הכנועה, הייתי מקבלת מזמן - - - על התלונה שהגשתי. ויש פֹּה פֶּה – מה אני אגיד לך? ברוך השם, לא חסר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אוקיי, תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל בן אדם ששולח יועצת משפטית לגיהינום – בואי, יש סטנדרטים שגם בזה אי-אפשר לעמוד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני אמרתי משהו. בסדר. בסדר. תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי, לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
מירב, לא שמנו לב שחזרת.
עמית הלוי (הליכוד):
תודה. גברתי היושבת בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, הצו שעומד כאן לדיון ולהצבעה נוגע בעקרונות היסוד של השוק החופשי, ואני חושב שהוא גם סותר אותם, ולכן אני ממליץ לחבריי שלא לתמוך בו. ואני אסביר. מעקרונות השוק החופשי היותר-חשובים זו תחרות הוגנת. ככל שהיא יותר הוגנת היא יותר חופשית. לכן אנשים שרוצים חופש בכלל, חופש בחברה, חופש בכלכלה, חופש בשוק – הם בעד פירוק מונופולים, הם בעד שלא יהיו קרטלים, הם בעד הסרת חסמים, אילוצים, חסמים ביורוקרטיים, בעד הסרת מכסים, כל מה שיאפשר חופש מלא. שקיפות במידע, כמובן, וכל הדברים האלו שיאפשרו גם לאזרח ולצרכן וגם ליצרן ולמוכר להיות בחופש מלא. קודם כול, לכן אני מקווה שגם בהצבעה הזאת יהיה חופש בכנסת, יהיה חופש ממשמעת קואליציונית, וכל אחד יוכל לבטא את עמדתו. אבל לזה אני יכול רק לקוות, אינני יודע מה תהיה ההחלטה. אבל, אני אומר לגופו של עניין: הרי המע"מ, מכובדי שר האוצר, הוא מס אחיד על מוצר. הוא מס על מוצר, מס על רכישה. הוא לא מכס, הוא לא מס על הכנסה. הוא מס רכישה. להפלות את הקמעונאי, החנווני, בעל המכולת, בעל החנות, המוכר – לא חשוב – בחיפה או באשדוד, על פני המוכר בשנגחאי או בבייג'ינג – אין שום סיבה לעשות את זה. זה לא מוסיף חופש לשוק. אתה רוצה חופש? חופש. שים fair play לכולם. אתה רוצה להוריד מע"מ מסיבות שונות? אתה רוצה לייצר, אני יודע, תמריצים לצרכנות? אדרבה, תעשה לכולם, גם למוכר בחיפה וגם למוכר הסיני. אתה רוצה להוריד יוקר מחיה? ברור שזה חשוב, ואני מקבל את זה. יש הרבה דרכים, הרבה רפורמות שמחכות ודרושות – את חלקן התחלת – הרבה מאוד ביורוקרטיה, הרבה מאוד חסמים אחרים שצריך להוריד, חסמים, מכסים, תקנים, שורה ארוכה של דברים שיכולים להוריד את יוקר המחיה. אבל חופש, כמו שאמרתי בהתחלה – ובזה אני אסיים – משמעותו בראש ובראשונה הוגנות, שוויון הזדמנויות בפני כולם, אפשרות לייצר, אפשרות לסחור, אפשרות לרכוש במקסימום חופש. הצו הזה, לצערי, יוצר עיוות דווקא בהקשר הזה, ממשיך להטיל את המע"מ על יצרנים ,ישראלים ולעומת זאת מאפשר לאלו שבחו"ל בלי מע"מ. אני חושב שזה לא הוגן, ממילא לא משרת את השוק החופשי, ואני מציע שאו תוריד לכולם או שתניח למע"מ כפי שהוא גם במקומות אחרים. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חד-משמעית. תודה רבה. חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תצביע נגד, נראה אתכם.
גלעד קריב (העבודה):
מה, עכשיו רוטמן? יש לנו מספיק ממנו בוועדה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן. יש לו רשות דיבור.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
או-אה, עוד לא התחלת לשמוע אותי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לרשותך שלוש דקות.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה. למעשה, רציתי לספר – איפה ה-frequent flower? איפה היא? מירב, כן, הפרח המתמיד. רציתי לספר שהיום בבוקר הייתי בכנס לשכת עורכי הדין באילת וגיליתי מה כוחה של היועצת המשפטית לממשלה, גיליתי את הכוח. היועצת המשפטית לממשלה לא ייצגה את ממשלת ישראל בעניין מינוי ראש המוסד, ופעם אחר פעם באותו תיק, וזו לא הפעם הראשונה, לא הפעם השנייה ולא הפעם השלישית, גם לא הפעם החמישית ולדעתי גם לא הפעם העשירית, אלא הרבה יותר מזה. בית המשפט אומר לה: מה שאת עושה, את מנסה להמציא כללים משפטיים ולסנדל את הממשלה, להמציא כללים שלא היה להם שום אח ורע, לא חלו בשום מקרה. אבל הבוקר באילת אני גיליתי את היכולת האדירה שיש ליועצת המשפטית לממשלה ולמשנה שלה גיל לימון. הם יכולים להסתובב באילת עם בלוק של חמאה על הראש. זה מדהים, בלוק של חמאה באילת – אבל האמת, היה מזגן, לכן אולי הוא לא נמס לגמרי. אבל בלוק של חמאה. יועצת משפטית שכשמונתה לתפקידה הייתה גם אז ועדה בראשות השופט גרוניס. השופט גרוניס אמר שלא למנות אותה, שהיא לא מתאימה לתפקיד, אבל היא מונתה, וזה היה בסדר, כמובן, גם אם השופט גרוניס נגד. אבל עכשיו עם השופט שטיין, בפסק הדין שלו בעניין גופמן, היא המציאה כלל שאם ראש הוועדה, שהוא השופט, מתנגד למינוי, ממילא כאילו כל השאר – פעם אנחנו למדנו בישיבה שיש דבר כזה שנקרא בטל ברוב. מסתבר שיש בטל במיעוט, או כמו שקוראים לזה, דמוקרטיה מהותית. יושבים בוועדה ארבעה, חמישה, שלושה אנשים, אחד אומר משהו ושניים אומרים משהו אחר – המיעוט קובע. זו הדמוקרטיה של גלי בהרב-מיארה. עכשיו, היא מונתה ככה, אבל את גופמן היא טוענת שאסור למנות ככה, ולא רק שהיא טוענת שאסור למנות ככה – היא מסכנה, היא לא יכולה לייצג את העמדה הזאת בבית המשפט, פשוט לא יכולה. זו עמדה כל כך מופרכת, שרק שני שופטים בבית המשפט העליון קיבלו אותה. אני אומר, יועצת משפטית שבאה לבית המשפט ואומרת: אני לא יכולה לייצג עמדה, ויש שופט אחד בבית המשפט העליון שמקבל את העמדה הזאת, צריכה להניח את המפתחות וללכת. אם את לא יודעת להגן על הלקוח שלך, שזו ממשלת ישראל, שמשלמת לך את המשכורת, את לא ראויה לתפקיד שלך.
היו"ר יעקב מרגי:
תם הזמן.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
את לוקחת את הכסף של כולנו, את עוקצת אותנו, ובעזרת השם, החוק שיעלה פה עוד מעט להצבעה יפתור את הבעיה. אנחנו מקווים שכמו שנעביר אותו בקריאה הראשונה, נעביר אותו עוד בכנסת הזאת – וזה תלוי בך, אדוני היושב בראש, ובחבריך – בקריאה השנייה והשלישית, בעזרת השם. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי – איננו נוכח; חבר הכנסת משה פסל – אף הוא איננו נוכח. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה, אדוני.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה יהיה, מנסור?
היו"ר יעקב מרגי:
הוא עוד לא עלה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה רוצה לקחת - - - יהודית? מה אתה אומר, שאני רואה לך את זה? מה אתה אומר?
היו"ר יעקב מרגי:
חברת הכנסת טלי גוטליב, הוא עוד לא קיבל רשות לדבר.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא, הבן אדם משקר לפרנסתו.
היו"ר יעקב מרגי:
מותר לו. שלוש דקות לרשותך, אדוני. נא לא להפריע.
טלי גוטליב (הליכוד):
אין אצלכם אמת?
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מתנהלת מלחמת התשה נגד האזרחים הערבים במדינת ישראל. מצד אחד מכיוון ארגוני הפשע, שהם משתוללים ברחובות ויום-יום יש יריות, ניסיונות רצח, רצח, פצועים – לגבי מבוגרים, לגבי תינוקות, ילדים, והמדינה ורשויות המדינה אינן שם, לא נמצאות באירוע הזה. מצד שני, יש גם מלחמת התשה נגד האזרחים הערבים בנושאים אחרים – הריסות בתים, הריסת יישובים שלמים בנגב של 40, 50 משפחות, ללא פתרונות וללא קידום כל הסדרה ביישובים הלא-מוכרים בנגב.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא אכפת לך מהם בכלל. מה עשית למען הערבים בכל השנים האלה?
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יש מלחמת התשה מכיוון כמה חברי כנסת גזעניים - -
טלי גוטליב (הליכוד):
לא אכפת לך מהם בכלל. להפך, אנחנו - - -
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - אפילו בחלקה טובה כמו מערכת הבריאות, שבה משרתים - -
היו"ר יעקב מרגי:
חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה. נא לא להפריע.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - רופאים ורופאות, אחים ואחיות, רוקחים ורוקחות יהודים וערבים.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לא להפריע לדובר.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ביחד הם משרתים את כל האוכלוסייה, את כל האזרחים, ללא הבדל דת, גזע ומין, וגם היום נגד מערכת הבריאות ונגד הצוות הרפואי, הערבי במיוחד, יש מלחמת התשה. אני שומע חברי כנסת מסיתים נגדם, מסיתים נגד סטודנטים לרפואה שכן רוצים ללמוד ולהתקדם ולקדם את מערכת הבריאות.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
בכל זאת יש מי שלא מוצא חן בעיניו הנושא הזה.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - משקר.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יש מלחמת התשה נגד הרשויות המקומיות לגבי התקציבים הבסיסיים שמאפשרים את קיומן של הרשויות המקומיות, ואנחנו שומעים שיש הנחיה של מנכ"ל משרד ראש הממשלה לבדוק איפה אפשר לקצץ, להעביר תקציבים, בטענה שהכסף הזה לא ינוצל. לא שהוא לא נוצל, אלא שלא ינוצל. אז יש כוונה לא לנצל את התקציבים ויש כוונה אחרת להעביר את התקציבים ליעדים אחרים.
היו"ר יעקב מרגי:
תם הזמן.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
משפט אחרון, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
במלחמת ההתשה הזאת אף אחד לא ישבור אותנו, לא יביא אותנו לא לתסכול, לא לייאוש. אנחנו נחושים לממש את אזרחותנו, לממש את זכותנו להצביע בבחירות הקרובות ולהחליף את הממשלה הרעה הזאת.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא עוזר. מנסור עבאס, אתה לא עוזר.
היו"ר יעקב מרגי:
חברת הכנסת טלי גוטליב, חוסי על מיתרי הקול שלך.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא לא עוזר. לא מעניינים אותו ערביי ישראל, מעניינת אותו עמותה 48, מממנת חמאס. מדהים.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה, אדוני.
ינון אזולאי (ש"ס):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, האמת, אתה יודע, היושב-ראש, מאיפה הגעתי? הלכתי לקצת קורת רוח, שתהיה לי נחת רוח – הייתי במסיבת סידור של הילד שלי, ילד בן חמש וחצי, ילד שעולה עכשיו לכיתה א' ויודע כבר, ברוך השם, לקרוא, יודע אפילו כבר לכתוב אותיות מסוימות. ששי, כדאי שתשמע, אני מספר שבאתי מקורת רוח שהייתה לי עכשיו, נחת רוח ממסיבת סידור של הילד שלי. 85 ילדים שעולים לכיתה א' רק מתלמוד אחד, בלי עין הרע, כמניין פ"ה. הפיות האלה של תינוקות של בית רבן, יש מי שרוצה לסתום אותם, היועצת המשפטית לממשלה, המודחת, המפוטרת. לא ניתן את זה. הילדים האלה, עם הפה הקדוש הזה, אני מגיע לשם וכל ילד כותב את התפילה שלו, אחד רוצה שלא יהיו מלחמות, אחד רוצה שיהיה לגדול בתורה, אחד רוצה שישמור על חיילנו. אף אחד לא ביקש איזה משחק שיהיה לו, איזה טיסה לחו"ל, אף אחד מהילדים לא ביקש את זה. ביקש הורים בריאים, ביקש נחת, ביקש אחדות, ילד בגיל חמש וחצי. אני מבטיח לך שלא אמרתי לילד שלי מה לכתוב - - -
עודד פורר (ישראל ביתנו):
מה עם הילדים - - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נא לא להפריע. עודד פורר, נא לשבת.
ינון אזולאי (ש"ס):
הילדים האלה, הילדים האלה, שאתה מקנא בחינוך שלהם, אתם מקנאים בחינוך שלהם, את הפה הזה אתם רוצים לסגור להם. את הפה של תינוקות של בית רבן אתם לא תסגרו, מי אתם?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
מה עם הילדים - - -
קריאות:
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
עודד פורר, בישיבה. עודד פורר, בישיבה.
ינון אזולאי (ש"ס):
את המנגינה הזאת אנחנו לא נפסיק. את המנגינה הזאת - -
עודד פורר (ישראל ביתנו):
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
אתה לא יכול. קריאות ביניים, בישיבה.
ינון אזולאי (ש"ס):
- - מעולם לא הפסקנו, לעולם לא נפסיק. זו מנגינה של היהדות, של העולם היהודי, 3,000 שנה שמר עלינו, התורה שמרה עלינו, ועם זה אנחנו נמשיך. התינוקות האלה, הם אלה שעושים לי נחת רוח, לא המלחמות שלכם פה, לא שאתם רוצים לסגור לנו - -
קריאות:
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
נא לא להפריע, עודד פורר.
ינון אזולאי (ש"ס):
- - אתם והמפלצת היועצת המשפטית. מי אתם? מי אתם?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
עודד פורר, קריאת ביניים, לא נאום.
ינון אזולאי (ש"ס):
אנשים קטנים ללא עמוד שדרה - -
היו"ר יעקב מרגי:
מה קרה? הוא אמר דברים שלא נעימים לאוזן?
ינון אזולאי (ש"ס):
- - אנשים שמקנאים בחינוך הטהור שלנו. לנו יש חינוך אמיתי. אתם לא יודעים מה זה חינוך, לא יודעים מה זה ערכים, אתם לא יודעים מה זה חינוך וערכים. לנו יש חינוך, לנו יש ערכים, עם הפה של תינוקות דרבן, בעזרת השם. בשם השם, נעשה ונצליח. תודה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
במלחמה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. השרה אורית סטרוק תסכם את הדיון. תודה. אני יכול לומר לך, עודד, אף אחד לא הבין, לא שמעו אותך.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
שמעו, שמעו.
היו"ר יעקב מרגי:
לא, שמעו צרחות.
קריאה:
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
אני אומר לכם, שמעו רק צרחות, אף אחד לא שמע אתכם. אני לא יודע אם הפרוטוקול יצליח לזהות מה שאמרתם. בבקשה, גברתי.
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת.
היו"ר יעקב מרגי:
יש לך עד חמש דקות, נכון? סליחה, סליחה, אין לך הגבלה.
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
אני הולכת לפי השעון של אופיר כץ. יש לי הגבלה, אבל היא בידיים של אופיר כץ. חבריי חברי הכנסת, בעזרת השם בשבת הקרובה נקרא בפרשת השבוע פרשת שלח לך. בפרשה הזו משה רבנו שולח 12 מרגלים לתור את הארץ. הוא מצווה עליהם, בין היתר, אחת ההוראות שהוא נותן להם: "וראיתם את הארץ מה היא". זאת ההנחיה, "וראיתם את הארץ מה היא". אומר רש"י על הפסוק הזה – מה הוא אומר? אומר רש"י על הפסוק הזה, "וראיתם את הארץ מה היא": יש ארץ מגדלת גיבורים ויש ארץ מגדלת חלשים. כך אומר רש"י. אני רוצה לדבר על הארץ שלנו, שהיא ארץ מגדלת גיבורים. אני רוצה לדבר בראש ובראשונה על הגיבורים שחיים היום תחת אש בגבול הצפון. הייתי אצלם ביום שישי האחרון, נסעתי במיוחד מביתי בחברון לזרעית וחזרתי עוד לפני שבת לחברון מצוידת בעוגיות המצוינות של תושבות זרעית. באתי אליהם כי פשוט לא יכולתי שלא לבוא. אני יודעת מה זה לחיות תחת אש, שנה וחצי חייתי תחת אש ואני יודעת את ההרגשה ואני מכירה – אתה זוכר, חבר הכנסת בני גנץ? אני מכירה את ההרגשה הקשה הזו, ואני יודעת שהדבר הראשון שרציתי זה שיראו אותי ושירגישו אותי ושיהיו איתי במצב הזה, זה הדבר הראשון. ולכן נסעתי. אני רוצה להגיד, כל פעם שאני מגיעה ליישובים האלה, כל פעם, זה לא משנה לאיזה יישוב, אני פוגשת אנשים גיבורים, וזה לא משנה בכלל, חבריי חברי הכנסת, אם הם אנשים מהשמאל או מהימין, אנשים דתיים או חילונים.
נאור שירי (יש עתיד):
- - -
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
סליחה? מה שאתה רוצה, אני אמרתי עכשיו שזה לא משנה, חבר הכנסת שירי, זה לא משנה. כל האנשים שנמצאים ביישובים האלה, כולם, הם אנשים גיבורים. כשאני יושבת איתם ושומעת אותם, קודם כול שומעת אותם, אני מרגישה שאני ניצבת בפני אנשים גדולים מהחיים, גדולים מהחיים, וזה בכלל לא משנה אם הם איתי פוליטית או לא, זה לא חשוב, הם יושבים במקום הזה. אני, קודם כול, רוצה לנצל את הבמה הזו כדי להצדיע לגיבורים האלה של הצפון. אני אזכיר ברשותכם את גיבורי אדמית. באדמית פגשתי אבא, שסיפר לי שיש לו ארבעה ילדים, ובכל פעם שאחד הילדים שלו רוצה ללכת לחוג, לפגוש חבר, כל דבר, למשחק כדורסל, לא חשוב מה, האבא צריך להסיע אותו, האבא צריך להסיע אותו כל פעם מאדמית. מי מכם שלא היה באדמית, אז זה פשוט יישוב כזה בגובה גובה ההר – להסיע אותו לאותו בילוי שהילד רוצה. הוא אומר: אני נוסע וחוזר וחוזר ונוסע, והילדים אומרים לי: אבא, למה אין לנו פה עוד ילדים ביישוב? אז אנחנו, בעזרת השם, בסתיו הקרוב, בקיץ הקרוב, נציב באדמית שכונת צמיחה ל-15 משפחות חדשות שיבואו לגור שם, ויהיו לילדים הגיבורים האלה של אדמית חברים. אני רוצה לדבר על הגיבורים של חניתה ועל הגיבורים של ראש הנקרה ועל הגיבורים של בצת. אני רוצה לדבר על הגיבורים של שתולה ושל זרעית, בזרעית יש לנו גרעין של משפחות צעירות, תשע משפחות שהגיעו לחזק את היישוב הוותיק, והחיבור בין המשפחות הצעירות האלה, שהן משפחות דתיות, לבין המשפחות הוותיקות של זרעית, ממש ממקימי היישוב, הוא חיבור חברתי פנטסטי. הגיבורים של יערה והגיבורים של מתת ושל שומרה ושל נטועה. בנטועה יש לנו עכשיו מכינה חדשה, הקמנו אותה השנה, לא יודעת אם אתם יודעים, אבל אני אחראית על המכינות הקדם-צבאיות. פגשתי בנטועה חניך מהמכינה שסיפר לי שבתחילת שאגת הארי הוא היה בבית שלו בירושלים, והוא התקשה לקום, לצאת מירושלים ולנסוע בחזרה לנטועה, קצת מפחיד. הוא אומר: כמה ימים זה לקח לי, עד שפתאום נפל לי האסימון, ואמרתי לעצמי – החומות של ירושלים עוברות בנטועה; אם אני לא אהיה בנטועה, מה יהיה על ירושלים? קמתי ונסעתי לנטועה. אני מטפל פה בילדים ואני מטפל פה במבוגרים, בקשישים, ואני מרגיש שאני עושה משהו. אני רוצה להצדיע לגיבורים של אביבים ולגיבורים של דוב"ב. להצדיע לגיבורים של מלכיה ושל יראון ושל משגב עם, גיבורים אמיתיים, ושל מנרה; לגיבורים של ברעם ושל דפנה ושל מעיין ברוך ושל יפתח. אני רוצה להצדיע מכאן לגיבורים של מרגליות ושל כפר יובל ושל דישון. כמובן, גם לגיבורים של קריית שמונה ושל שלומי. אני יודעת מה אתם עוברים, ואני יודעת כמה זה קשה מנשוא, ואתם יודעים כמוני, תושבים גיבורים שלנו, אתם יודעים כמוני איזה פלאות צה"ל מחולל עכשיו בצד השני של הגבול, ואיך הוא מנקה קילומטר אחר קילומטר אחר קילומטר את כל השטח הזה מתשתיות טרור; ואתם מבינים שמה שקורה היום בדרום לבנון לא קרה מעולם. מעולם לא הותרנו אזורים שלמים נקיים מכל תשתיות טרור, גם אם קראו להם פעם בתים. אנחנו יודעים שאלה תשתיות טרור, ואני יודעת כמה קשה לכם לחיות במצב הזה, ולכן אני חושבת שנכון להצדיע לכם כאן, מעל בימת הכנסת, גיבורים שלנו. אני רוצה מפה להצדיע גם לגיבורים אחרים, גיבורי ההתיישבות החדשה ביהודה ושומרון. אני רוצה להצדיע בראש ובראשונה לגיבורי החוות. אני אקרא בשמותיהם גם כן. אני רוצה קודם להסביר את הערך העצום – לא רק ההתיישבותי, גם הביטחוני – שמקנות לנו החוות ביהודה ושומרון. אני רוצה להסביר, שמשום שבעקבות הסכמי אוסלו נעצרה לחלוטין ההתיישבות ביהודה ושומרון, נוצר מצב שהיישובים, גם אם הם היו גדולים, הם הפכו לסוג של מובלעות בתוך שטח עוין, וכיוון שהן היו מובלעות בתוך שטח עוין, קשה מאוד היה להגן עליהן. ברגע שהתחילו להתפרס החוות בשטח, וצה"ל צריך היה לתת ביטחון גם לחוות, נוצרה מציאות חדשה בכל המרחב הזה. פתאום המרחב לא היה עוין יותר; פתאום המרחב הוא בטוח. לא צריכים יותר להגן על יישוב כמו על איזושהי בועה, אלא כל המרחב פרוס לפנינו, וזה כמובן משפיע לא רק על הביטחון ביהודה ושומרון – זה משפיע על הביטחון מהצד השני של קו התפר. בעצם החוות הן אלה שמבטיחות לנו שכפר סבא לא תהיה כפר עזה. זה בדיוק האירוע. והאנשים האלה שמתגוררים בחוות, כל חווה וחווה היא בעצם בייביסיטר על אדמות מדינה, כי מה קרה לנו עד שהגיעו החוות – הרשות הפלסטינית, שראתה שנעצרו הנסיגות ונעצרו המשאים ומתנים, או יותר נכון, מה שהיה עד אז, זה לא היה משא ומתן, זה היה מתן ומתן – נעצרו המתנים ומתנים, אז היא פיתחה שיטה מיוחדת לייצר נסיגה ללא הסכם, נסיגה ללא משא ומתן, נסיגה ללא ירייה אחת – נסיגה באמצעות כיבוש השטח על ידי בנייה, נטיעה, תשתיות, הכול באופן כמובן בלתי חוקי, כי הם עשו את זה בשטח C, שלא אמורות להיות להן בו שום סמכויות, לא של בנייה ולא של נטיעה ושום סמכויות אזרחיות, וזה מה שנקרא אצל הרשות הפלסטינית תוכנית פיאד – תוכנית ההשתלטות על אדמות יהודה ושומרון והזזת הגבול דרך התוכנית הזו. החוות הן הראשונות שנתנו פייט לתוכנית ההשתלטות הפלסטינית, והאנשים שיושבים בהן כבייביסיטרים על אדמות המדינה שהלכו ונשדדו מתחת רגלינו, הם גיבורים. גם הם גיבורי הארץ הזו. אני אקרא בשמות החוות: אז יש לנו את החווה של משק דרומה, של אביה ועמיחי שילה, ויש לנו חוות שורשים של אביטל ושמעון עטייה, ויש לנו חוות חסד עולם של אבישג ואוריה טיארי; יש לנו חוות נווה רועים של אורה וצוריאל לילינטל וחוות מבוא הראל של אורי ואלישיב אטינגר; יש לנו חוות נצח הראל של אוריה ומלכיאל חברון. גדל בחברון, אגב, הילד מלכיאל. כבר לא ילד, יש לו משפחה משלו; וחוות גבעונית של אוריה ומנחם גושן; יש לנו חוות נחלת אבות של אורית ואברהם פופר וחוות מדבר חבר של אלומה ונתן ברוך. כל זוג כזה שאני מקריאה, הוא זוג שחי לבד בשטח, מגדל צאן, מגדל בקר, רועה באדמות מדינה, ומבטיח לנו שהארץ שלנו לא תישדד מתחת רגלינו, ומאפשר לצה"ל לסייר בכל המרחב, ולהקנות ביטחון לכולנו. לא סיימתי, כמובן, הגעתי רק להתחלת הרשימה, אבל אופיר - - -
קריאה:
- - -
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
לסיים – אז אני רק אומרת, כפי שאמרתי כבר לסגנית המזכיר, שאנחנו מבקשים הצבעה שמית.
היו"ר יעקב מרגי:
זה בוטל, השתנה.
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
אני התבקשתי לבקש הצבעה שמית.
היו"ר יעקב מרגי:
הפה שאסר הוא הפה שהתיר.
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
סליחה, אני התבקשתי מהשר שלי לבקש הצבעה שמית. אז אופיר, עם כל ידידותנו הרבה, אני מחויבת קודם כול לשר שלי. אז ההצבעה תהיה שמית, בעזרת השם, כפי שזה עתה קראנו בשמות בני ישראל שנוחלים לנו את הארץ. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה לשרה סטרוק. חברי הכנסת, תשומת ליבכם – אנו עוברים להצבעה. אני מבקש להבהיר: ההצבעה היא בעד או נגד הצו שהציג שר האוצר, כלומר מי שמצביע בעד, הוא בעד הצו, ומי שמצביע נגד, הוא נגד הצו. ההצבעה תהיה שמית. אז חברי הכנסת, הצבעה שמית. סגנית מזכיר הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– בעד
דן אילוז– בעד
ואליד אלהואשלה– נגד
קארין אלהרר– נגד
עמיחי אליהו– אינו נוכח
זאב אלקין– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– אינו נוכח
אוריאל בוסו– בעד
מישל בוסקילה– אינו נוכח
דבי ביטון– נגד
חיים ביטון– בעד
מיכאל מרדכי ביטון– נגד
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– אינו נוכח
ולדימיר בליאק– נגד
מירב בן ארי– נגד
רם בן ברק– נגד
איתמר בן גביר– בעד
סמיר בן סעיד– נגד
יואב בן צור– בעד
ניר ברקת– נגד
ששון ששי גואטה– נגד
טלי גוטליב– נגד
יצחק גולדקנופ– נגד
מאי גולן– אינה נוכחת
איתן גינזבורג– נגד
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– נגד
משה גפני– נגד
סימון דוידסון– נגד
אבי דיכטר– נגד
גלית דיסטל אטבריאן– בעד
אלי דלל– נגד
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– נגד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר– בעד
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
יאסר חוג'יראת– נגד
אימאן ח'טיב יאסין– נגד
אכרם חסון– אינו נוכח
ווליד טאהא– נגד
בועז טופורובסקי– נגד
משה טור פז– נגד
אחמד טיבי– נגד
יוסף טייב– אינו נוכח
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– נגד
חילי טרופר– נגד
מאיר כהן– נגד
מירב כהן– נגד
עופר כסיף– נגד
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– נגד
יוראי להב הרצנו– נגד
ירון לוי– נגד
מיקי לוי– נגד
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– נגד
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– נגד
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– נגד
יונתן מישרקי– בעד
חנוך דב מלביצקי– נגד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– בעד
צגה מלקו– אינה נוכחת
אבי מעוז– נגד
אורי מקלב– אינו נוכח
יעקב מרגי– בעד
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– נגד
יבגני סובה– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– בעד
משה סולומון– בעד
לימור סון הר מלך– אינה נוכחת
אופיר סופר– בעד
אורית מלכה סטרוק– בעד
משה סעדה– אינו נוכח
מנסור עבאס– נגד
עפיף עבד– אינו נוכח
איימן עודה– נגד
עדי עזוז– נגד
חוה אתי עטייה– אינה נוכחת
חמד עמאר– נגד
צביקה פוגל– אינו נוכח
עודד פורר– נגד
יצחק פינדרוס– בעד
משה פסל– אינו נוכח
מאיר פרוש– נגד
יסמין פרידמן– נגד
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– נגד
אריאל קלנר– אינו נוכח
יצחק קרויזר– אינו נוכח
גלעד קריב– נגד
שלמה קרעי– בעד
אליהו רביבו– אינו נוכח
שמחה רוטמן– בעד
יעל רון בן משה– נגד
אפרת רייטן מרום– נגד
אלון שוסטר– נגד
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
אלעזר שטרן– נגד
מיכל שיר סגמן– נגד
נאור שירי– נגד
אושר שקלים– נגד
עאידה תומא סלימאן– נגד
פנינה תמנו– נגד
היו"ר יעקב מרגי:
נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
עמיחי אליהו– אינו נוכח
זאב אלקין– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– אינו נוכח
מישל בוסקילה– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– אינו נוכח
מאי גולן– אינה נוכחת
גילה גמליאל– אינה נוכחת
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– אינו נוכח
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
אכרם חסון– אינו נוכח
יוסף טייב– בעד
ישראל כץ– אינו נוכח
יריב לוין– אינו נוכח
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
מרב מיכאלי– נגד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
צגה מלקו– אינה נוכחת
אורי מקלב– אינו נוכח
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יבגני סובה– אינו נוכח
לימור סון הר מלך – אינה נוכחת
משה סעדה– אינו נוכח
עפיף עבד– אינו נוכח
חוה אתי עטייה– אינה נוכחת
צביקה פוגל– אינו נוכח
משה פסל– אינו נוכח
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
אריאל קלנר– אינו נוכח
יצחק קרויזר– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
היו"ר יעקב מרגי:
ישנם חברי כנסת שנמצאים באולם ולא הצביעו או מעוניינים להצביע? משכך, תמה ההצבעה. נא להגיש תוצאות. חברי הכנסת, תשומת ליבכם. להלן התוצאות: בעד הצו הצביעו 23 חברי כנסת, נגד הצו הצביעו 59 חברי כנסת. אי לכך אני קובע כי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2026, לא אושר.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1195).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יעקב מרגי:
אנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום. הנושא הוא הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים- וחמש, התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת אופיר כץ וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה ראשונה את הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ו–2026, שיזמתי יחד עם יושבי-ראש סיעות נוספים – חברי הכנסת אורי מקלב, ינון אזולאי, מישל בוסקילה, אוהד טל וצביקה פוגל. על פי חוק-יסוד: הכנסת, התפזרות מוקדמת של הכנסת מחייבת חקיקת חוק אשר יכלול הוראה על מועד הבחירות לכנסת הבאה. בדיון בוועדת הכנסת התגבש רוב התומך בקידום הצעת חוק שלפיה, הכנסת העשרים-וחמש תתפזר לפני תום תקופת כהונתה, אולם עדיין אין הסכמה על מועד הבחירות. לפיכך, הוחלט לציין טווח של מועדים בין יום כ"ו באלול התשפ"ו, 8 בספטמבר 2026, לבין יום ט' בחשוון, התשפ"ז, 20 באוקטובר 2026. כמו שאמרנו גם בוועדה, זה לא מגביל אותנו אם בסוף נרצה גם תאריכים שפורצים את הטווח הזה. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תקבע כמובן ועדת הכנסת את מועד הבחירות הסופי, כפי שיובא לאישור הכנסת. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה הראשונה ולהחזירה לוועדת הכנסת לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. לסיום רק אגיד שראיתי היום פוסט של יאיר לפיד, שבו הוא אומר שהינה אנחנו מקדמים את פיזור הכנסת בקריאה ראשונה. בחייאת, מה אתה קשור לפיזור הכנסת? אתה נכשלת, ארבע שנים לא הצלחת להזיז לנו. זה חוק שאנחנו, הקואליציה, מקדמים, קואליציה של ימין שהחזקנו ארבע שנים מלאות. עבדנו קשה בשביל להגיע לזה. מעל 520 חוקים; תשעה תקציבים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה עשית? איזה דברים כבר עשית? מה עשיתם - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
החזקנו עד הסוף. מה לעשות, מירב, לא דגדגתם לנו, לא הייתם באמת אופוזיציה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אפשר לחשוב, לא הצלחתם – אתה שנה וחצי לא מעלה חוק אם אני לא מסכימה לך. אתה חי בסרט.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
העיקר לפיד מצייץ, אנחנו מביאים את פיזור הכנסת בקריאה ראשונה. מה אתה קשור?
מירב בן ארי (יש עתיד):
ארבע שנים - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
מה אתה קשור, איפה הוא? פיזור הכנסת – איפה הוא נמצא בכלל?
מירב בן ארי (יש עתיד):
בוא, בוא, בוא. עזוב, עשית את הפדיחה שלך.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לא היה מעולם - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
כל היום מתחנן לחרדים. ארבע שנים לא עשיתם כלום. לא - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
- - ראש אופוזיציה כזה חלש.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אה, כן?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
כאילו, לא יכולתי לבקש ראש אופוזיציה כמו יאיר לפיד. באמת זאת הייתה מתנה שלא הסתיימה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי, ואיפה ראש הממשלה? איפה ראש הממשלה? שלוש וחצי שנים מנותק קשר.
היו"ר יעקב מרגי:
מירב, ובסוף תגידי לי למה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - - לקרב בצפון.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
ראש הממשלה, אני חושב שכולם רואים במה הוא מתעסק, להבדיל מיאיר לפיד, מה יאיר לפיד עושה? מה יאיר לפיד עושה עכשיו? מה יאיר לפיד עושה עכשיו שהוא לא נמצא פה? מאבקים, קואליציה–אופוזיציה, איפה הוא?
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
מירב, השלמנו ארבע שנים מלאות, דבר יוצא דופן בפוליטיקה הישראלית. השלמנו את ימינו. חודש לפה, חודש לפה, זה לא משנה. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
רם בן ברק.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
זהו, כן, אני חושב שהעברתי את המסר. תודה רבה לאופוזיציה וכל חברי הכנסת.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
עכשיו הצבעה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לא, יש דיון ואחרי זה הצבעה. ואני מקווה ששכנעתי אותך, מיכאל ביטון, להצביע בעד הפיזור.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה ליו"ר הקואליציה, חבר הכנסת אופיר כץ. חברי הכנסת, נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים – רם בן ברק. ראשון הדוברים התחלף עם ולדימיר. רם בן ברק, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.
רם בן ברק (יש עתיד):
חבריי חברי הכנסת - - -
היו"ר יעקב מרגי:
אני מודיע שרשימת הדוברים נעולה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, לא, רגע, מה בסדר.
היו"ר יעקב מרגי:
אתה נותן לי הנחיות?
נאור שירי (יש עתיד):
לא, זאת רק הייתה בקשה.
היו"ר יעקב מרגי:
רובי ריבלין היה אומר על זה: חדשים מקרוב באו.
נאור שירי (יש עתיד):
לא רק הוא אומר את זה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה, אדוני, שלוש דקות.
רם בן ברק (יש עתיד):
מילא אנחנו רואים שאנחנו מדינת חסות של ארצות הברית. בסדר, אנחנו כבר יודעים את זה, אבל למה לצעוק את זה מהמקפצה? מה בער לנתניהו ולכ"ץ ביחד לצאת בהודעה משותפת – אנחנו הולכים לתקוף בדאחייה? אגב, זה דבר נכון, צריך לתקוף בדאחייה, אני בעד. אבל למה אתה אומר את זה לפני שאתה מדבר עם טראמפ? למה? מה, לא ידעת שהוא יעצור אותך? קודם תדבר עם טראמפ, ואחרי זה תשתוק. למה להגיד את זה?
היו"ר יעקב מרגי:
רם, מה תעשה אם תהיה תקיפה מחר?
רם בן ברק (יש עתיד):
בדאחייה?
היו"ר יעקב מרגי:
מאיפה אתה יודע מה יהיה?
רם בן ברק (יש עתיד):
אני אומר לך מה שאני שומע עכשיו. קודם שמעתי הודעה: אנחנו, שר הביטחון ואני ראש ממשלת ישראל, קיבלנו החלטה: תוקפים בדאחייה. אחרי זה הוא מדבר עם הנשיא טראמפ, שעה שיחה. טראמפ כותב: הסגתי את כוחותיהם לאחור. עצרתי אותם. לא תהיה תקיפה בדאחייה. מה זה הבושה הזאת? לפחות היית עושה את זה בשקט, שלא תצטרך להתבזות. מה חושבים היום אזרחי מדינת ישראל על ראש הממשלה שלהם? מה הם חושבים? שאין לו שום יכולת לתת פקודות לצבא. ביזיון כזה לא היה במדינת ישראל מאז היווסדה. אף ראש ממשלה לא השפיל את עצמו עד כדי כך שהוא נעשה שפוט של נשיא ארצות הברית. הוא נשיא חשוב, זה הידיד הכי גדול שלנו, אנחנו מכבדים אותו. הוא החזיר לנו את החטופים, אנחנו לעולם נודה לו על זה. אבל שהוא ינהל לנו את מדיניות הביטחון באופן כל כך בוטה? אז לפחות תפיק לקחים. הרי כבר שלחת מטוסים לאיראן והוא אמר לך, תחזיר אותם. לא למדת? אין לך יכולת למידה עצמית? מה קורה לך? ב-49 השניות שנשארו לי אני רוצה להגיד לך עוד משהו: אתה עשית לנו את הפיגוע האסטרטגי הכי גדול למדינת ישראל אי פעם. אתה חירבת את היחסים שלנו עם המפלגה הדמוקרטית, ואתה מחרב אותם עכשיו עם המפלגה הרפובליקנית, ואתה שמת את כל יהבך על נשיא אמריקאי שבעוד שנתיים לא יהיה נשיא. ואם יעלה נשיא דמוקרטי, מדינת ישראל בסכנה קיומית. זאת האמת. זאת האמת. אתה ראש הממשלה הראשון שעשה את זה, שאמר: אנחנו תומכים במפלגה הרפובליקנית. אנחנו תומכים אך ורק בנשיא רפובליקני. השמצת והעלבת את הנשיא הדמוקרטי, שב-7 באוקטובר התייצב כאן במזרח התיכון להגן עלינו, ובזכותו חיזבאללה לא תקף. אין, אין, נתניהו, אתה איבדת את זה לגמרי, אתה פיגוע אסטרטגי. כדאי לפזר את הכנסת – וכמה שיותר מהר.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חברת הכנסת עדי עזוז. בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך.
עדי עזוז (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשעה טובה אנחנו דנים בהצעה ראשונה להצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, ומה שנקרא – ויפה שעה אחת קודם. בדרך כלל כשכנסת מתפזרת, ממשלה אחרי כל כך הרבה שנים בשלטון, יש לה הישגים למנות. במקרה של הממשלה הזאת, באמת, גם אם נחפש טוב-טוב, לא רק שאין הישגים, אנחנו רואים כישלון מוחלט, כפסע מהתרסקות מוחלטת, כי הכישלון כבר מהדהד בכל מקום. הנושאים שחשובים באמת לאזרחיות ואזרחי ישראל, כמו למשל חינוך, רווחה, בריאות, בכלל ירדו לתחתית סדר העדיפויות. הממשלה שכחה בכלל שיש ילדים לטפל בהם, לדאוג להם. מבחני המיצ"ב מראים שרק 3% מתלמידים בכיתה ט' שולטים בחומר הנדרש במדעים. ברווחה – אני הייתי אתמול, אדוני היושב-ראש, ב"גשר לעצמאות" – אתה בטח מכיר מהיותך שר הרווחה – תוכנית גדולה שמסייעת לצעירים בסיכון להשתלב אחר כך בחברה. הם גם קורסים כי אין להם שכר דירה, כי משרד הרווחה והשיכון והבינוי רבים ביחד, הם מעכבים 3 מיליון שקל כדי לתת לצעירות וצעירים בסיכון להזדמנות אמיתית להשתלב. ילדים עם צרכים מיוחדים נדחקו ממש לתחתית-תחתית רשימת סדר העדיפויות. יש תקנות לחוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלויות, שהעברנו בממשלה הקודמת ב-2.2 מיליארד שקל. השארנו לממשלה הזאת רק להעביר את התקנות. ארבע שנים לוקח לממשלה הזאת לשבת על תקנות לבוגרים עם צרכים מיוחדים, והחוק הזה כבר תוקצב. אבל הם לא מצליחים. זה פשוט כישלון וחידלון מקצועי שבאמת לא נראו כמותם בממשלת ישראל. והעם, העם כואב, העם עצוב, העם מיואש הרבה פעמים, ואתם באים ואומרים ומגזלטים אותו: מה? אל תהיו חמוצים, למה אתם מיואשים? למה אתם מורידים? תרימו. לא, אולי אנשים ייכנסו ויצאו ויגידו: מי זאת? מי זה? אחרי כל החנק שאתם עושים לאזרחיות ולאזרחים. אבל אנחנו לקראת שינוי, ולקראת שינוי טוב, ובבחירות הקרובות – והסקרים מראים את זה, סקר אחרי סקר, מכל הערוצים, למעט ערוץ התבהלה שאליו אני לא מתייחסת, שנמצא שם מגיש שהעז לעשות איזה משחק של אנשים שבורחים מכטב"מים. מה זה הביזיון הזה? אלה האנשים שהממשלה מחבקת? אנשים באמת בורחים מכטב"מים, חיילים, חיילת, אזרחים מתים מזה, והממשלה מחבקת אדם שעושה משחק כזה בזוי. זה לא משחק, זה לא מצחיק. אתם יודעים, יש בפמיניזם אמרה מפורסמת: אני פמיניסטית, ואין לי חוש הומור. מה לעשות? יש לי חוש הומור, דווקא הרבה. אבל הממשלה הזאת לא מצחיקה, היא עצובה, וברוך שפטרנו מעונשו של זה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, כל יום שנגרע מחייה של הממשלה המטורפת הזו הוא ברכה לכלל אזרחי המדינה. גם ההצעה שהם מביאים עכשיו מעידה על הבלגן שהם נמצאים בו, הם אפילו לא הסכימו על מועד. הם מביאים הצעה להצבעה בקריאה ראשונה כשהם לא מסכימים על מועד. אומרים: בין לבין, וזה לא ימנע היצמדות למועד המקורי. כלומר, מסחרה, הם מביאים מסחרה, לא הצעת חוק לפיזור הכנסת. בזמן שאזרחי המדינה ממשיכים להתפוצץ ברכבים וממשיכים מעשי הרצח, גם בחברה הערבית, גם בחברה היהודית, בזמן שהביטחון האישי של אזרחי המדינה התפוגג, נעלם, מוצאים להם זמן אנשים שאמורים לעסוק בביטחון האישי של אזרחי המדינה – למשל, יו"ר הוועדה לביטחון פנים, או מה שהם קוראים לזה "ביטחון לאומי"; זה ביזיון לאומי, לא ביטחון לאומי – מוצא לו זמן להתעסק דווקא במואזין באמצעות הצעת חוק נוספת, אגב, שהיא לא חדשה, כי שמענו על הצעות דומות גם בעבר, שבאה להגביל את המואזין. כאילו זה מה שנותר מהבעיות שהממשלה צריכה לטפל בהן. ואז הם מתעסקים דווקא במואזין. הם לא עושים את העבודה שלהם בכל הקשור בפשיעה, בעיקר בחברה הערבית, אבל גם בחברה היהודית, הם לא עושים את העבודה שלהם לשמור על הערך העליון של החיים, שזה חיי אדם, ביטחון אישי של בני אדם. הם נכשלו לעשות את זה או לא רוצים לעשות את זה, והם מוצאים זמן להתנכל דווקא לחברה המוסלמית בארץ באמצעות רדיפה שהם מחוללים נגד המואזין. אז בתקופה שנותרה לכם, אין לכם את הלגיטימציה לעסוק ברדיפה גזעית, רדיפה דתית. די כבר, תפסיקו עם זה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, שלוש דקות לרשותך.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי את יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ מתגאה: אנחנו כמעט ארבע שנים. אני רוצה לשאול אותך, אופיר, בארבע השנים האלה, מה הבאתם? את 7 באוקטובר? את יוקר המחיה? את הפשע המשתולל? אתם יכולים להגיד לי דבר אחד טוב שהבאתם למדינת ישראל? עכשיו שמעתי פיצוץ בדרום, שניים נרצחו בפיצוץ; הצפון מדמם, מדמם. במה אתם יכולים להתגאות? אני לא מצליח להבין. ארבע השנים הכי גרועות שהיו למדינת ישראל. כל דבר אחרי 7 באוקטובר שתעשו – אם הייתם עושים, טוב, אבל עשיתם להפך – לא היה מכסה על הכישלון שלכם ב-7 באוקטובר, כי את מה שקרה ב-7 באוקטובר הראש לא יכול לקלוט, השכל לא יכול לחשוב עליו, ואתם אחראים. אני לא יודע ולא מצליח להבין איך אתם מצליחים להתגאות בנושא הזה כשאתם נמצאים בממשלה ארבע שנים? אחרי 7 באוקטובר לא הייתם צריכים להישאר דקה אחת בשלטון, אבל נשארתם. מה הבאתם לנו? דבר טוב תביאו לי. כלום. עוד רצח ועוד רצח ועוד פשע, וארגוני הפשע השתלטו. ואני אמרתי, ואמרתי את זה לפני הרבה זמן – אמרתם כל הזמן: אתם רוצחים אחד את השני ובוכים, אמרתם לחברי הכנסת הערבים; אתם רוצחים אחד את השני ובוכים. אמרתם שזה אצל הערבים וזה לא מעניין. אבל אני אמרתי לכם לפני הרבה זמן: זה יעבור גם ליישובים היהודיים, ונראה רציחות גם שם, ונראה פרוטקשן שם, ונראה פחד לצאת מהבית שם, וזה כבר מתחיל לקרות, לא אתמול ולא שלשום. זה הרבה זמן חדר גם לחברה היהודית והולך להשתלט שם. ואתם כלום לא עשיתם ולא עושים בנושא הזה. אני לא רוצה לדבר על שר הכישלון, כי אני חושב שאנחנו מתייחסים אליו יותר מדי, כי גם הוא, שהתגאה שהביא תקציבים למשטרה, ילך לבדוק בתחנות כמה חוסר כוח אדם יש שם - -
היו"ר יעקב מרגי:
תם הזמן.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
- - וכמה חסרים שוטרים, ולתת לשוטרים את כל הגיבוי וגם את כל הזכויות שמגיעות להם מבחינת שכר.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, תשמע, עמד פה יושב-ראש קואליציית החורבן ודיבר על ההישג של ממשלה ששרדה ארבע שנים. האמת היא – הישג, לאנשים שכל מה שהיה להם בראש זה איך להידבק לכיסא גם אם הם המיטו עלינו חורבן. אפשר להגיד שעל 7 באוקטובר אנחנו משתמשים במילה "שורדים". גם הממשלה הזאת, ממשלת 7 באוקטובר, שרדה את 7 באוקטובר. תדעו, זאת אמירה מאוד קשה, שהממשלה שרדה את 7 באוקטובר. על פניו, חלק משריה אמרו למוחרת בבוקר שהם לא יוכלו להמשיך, וראשיה הסתובבו פה ירוקים בימים שאחרי. אז איך אפשר להסביר שהממשלה הזאת שרדה? זאת אומרת שיותר משיש לה אחריות וערכים, יש לה הידבקות לכיסא. הרי זה מה שאנחנו אומרים גם בחוק ההשתמטות. מה, נגיד, מניע את סמוטריץ'? זה שימור הקואליציה, לא שימור צה"ל. ואני בטוח שכשרוב המצביעים, רוב המצביעים של הקואליציה הזאת, של קואליציית החורבן, כשהם עושים חשבון לעצמם אם לזה הם התכוונו, איך עם ישראל היום מפוזר ומפורד – לא בין העמים, בתוכו; איך רמת הביטחון של תושבי ישראל ביחס למה שהייתה; איך רמת הפשיעה ביחס למה שהייתה; איך הפערים החברתיים בינינו ביחס למה שהיה; איך ההזדהות עם המדינה של שריה, שחלק ממפלגותיהם קוראים לה "מדינה לא יהודית" או אפילו "מדינת אויב", "ממשלת אויב". ויושב-ראש הקואליציה חוגג את ארבע השנים. מה עשיתם? תסתכלו על עם ישראל, תסתכלו על מדינת ישראל, תסתכלו על עוטף עזה, תסתכלו על יישובי הצפון. מה אתם חוגגים? ארבע שנים, כאילו? כאילו הצלחתם? במה הצלחתם, להשניא אותנו, לשסות אחד בשני, לגנוב כסף אחד מהשני? לקחת מההייטק ולתת ליישובים בלתי חוקיים, ולתת למוסדות שמחנכים להשתמטות?
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נא לסיים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ארבע שנים. לכו הביתה. לכו. לכו, כמה שיותר מהר. ואז תזכרו דבר אחד: אתה ואת ואתה הייתם שרים בממשלת החורבן, אתה ואת ואת הייתם קואליציית החורבן. ככה נזכור אתכם.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות כנסת, האמת? היה אפשר לשמוח על הצעת החוק הזו, במיוחד אני ואתה, חבר הכנסת מרגי. זהו. מסיימים את המלאכה. אנחנו אמורים לפזר את הכנסת ולא לחזור, אני ואתה באופן אישי. אבל היה אפשר לשמוח יותר אם זה היה מוגש באמת ומקצר את החיים של הממשלה. זה ברור לכולם.
טלי גוטליב (הליכוד):
את יכולה ללכת, אנחנו לא נהיה עצובים. תלכי כבר. במקום זה את עושה כנס של תמיכה בטרור.
היו"ר יעקב מרגי:
חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אם יש משהו שגורם לי לפעמים ככה לחשוב: אולי כדאי להישאר - -
טלי גוטליב (הליכוד):
אולי כדאי ללכת לארץ אחרת. אולי כדאי לעזוב את ישראל.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
- - זה שיש אנשים שמתעצבנים מהנוכחות שלי, זה שיש אנשים שאוכלים את עצמם מבפנים כשמסתכלים עליי. דווקא היה טוב בשביל זה להישאר.
טלי גוטליב (הליכוד):
את לא מטרידה אותנו. מקומך מחוץ לכנסת ישראל. תומכת טרור. תומכת טרור.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עאידה, הם אוכלים את עצמם גם כשהם מסתכלים על עצמם. יש להם בעיה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כן. האמת? הממשלה הזו הייתה צריכה כבר ללכת הרבה זמן לפני המועד, שהוא לא מועד, שלא קבעו אותו בינתיים אפילו בהצעת החוק. לא היה להם את האומץ לקבוע תאריך, כי בסופו של דבר זה כולו משחק של אינטרסים בתוך הקואליציה. הלוואי והיו מבינים שהגיע הזמן שירחמו על הציבור וילכו הביתה, ויבינו שכל מה שנאמר עד עכשיו הוא פשעים שהם בעצמם עשו. אבל מעל לכל מה שלא נאמר, החטא הגדול של הממשלה הזו, שאף אחד לא הזכיר עד עכשיו, זה מה שהם עשו אחרי 7 באוקטובר כדי להישאר – מלחמת ההשמדה שהובילה הממשלה הזו; ההרג המסיבי שהובילה הממשלה הזו; המחיר הקשה, שגם אזרחי מדינת ישראל וגם הפלסטינים משלמים על זה שיש נרמול לתרבות המוות, יש נרמול לבצע הנקמה. יש נרמול. לחשוב שזה בסדר שהפושע המורשע בתמיכה בטרור ישב על הכיסא שאחראי על הביטחון הלאומי. הם היו צריכים ללכת מזמן הביתה, אולי היינו חוסכים קצת ברוחות ובנשמות של אזרחים ערבים שנפלו קורבן לארגוני הפשיעה המשתוללים. יש כמה וכמה סיבות למה הממשלה הזו צריכה ללכת, ושעה אחת קודם.
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת רון כץ, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.
רון כץ (יש עתיד):
אני לא רוצה להסתבך עם אחמד.
היו"ר יעקב מרגי:
אתה עומד להסתבך איתי. לקח דקה וחצי עד שהגעת לכאן.
רון כץ (יש עתיד):
למה אתה ככה? לא שמעת מה הוא אמר? הוא דיבר על רבנו ארבל.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה, אדוני. אז אני מאפס, שלוש דקות לרשותך.
רון כץ (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, כיוון שבמדינת ישראל נהוג שהמנהיג לא מקיים מסיבות עיתונאים, אולי מפה אני אוכל לשאול את ראש ממשלת ישראל: מה קורה? מה עובר על מנגנון קבלת ההחלטות הישראלי? האם אנחנו עדיין מתנהגים כמו משרד יח"צ או שיש פה איזושהי מדיניות, יש פה איזושהי אסטרטגיה? אתמול ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלנו, אחרי הערכת מצב, הורו על תקיפה בדאחייה. עד פה הכול טוב. עברו פחות מ-24 שעות, ואנחנו מקבלים טלפון. עונים לטלפון, אומרים "הלו" בעברית, ואז עונים באנגלית: Don't. מה זה השטויות האלה? מה זה השטויות האלה, שאנחנו מקבלים הנחיות ממדינה אחרת – חברה, אחות, אהובה ככל שתהיה – על חשבון חיי חיילינו? במדינת ישראל יש איום קיומי, איום רחפנים. עוד לא מצאנו את הדרך להתמודד איתו. הינה, היום קיימנו עוד דיון בוועדת החוץ והביטחון איך מתמודדים איתו. אבל יש דרך שאנחנו מכירים, איך מתמודדים עם האויב – כובשים שטח, תוקפים איפה שצריך לתקוף. מה זה השטויות האלה שאנחנו מאפשרים לחיילים לעמוד כמו ברווזים במטווח ולא תוקפים? לא תוקפים כשיודעים שצריך לתקוף; לא תוקפים, כי מדינה אחרת מנהלת אותנו משם. עם כל הכבוד לכולם, עד הילדים שלנו, עד חיילי צה"ל. והינה עומד פה מיכאל ביטון, שהיה יו"ר ועדת המשנה בחוץ וביטחון. הוא קיים דיונים, ברבים, על איום הרחפנים. זה היה לפני ארבע שנים. ארבע שנים. מה עשו עם זה? ייחדו לזה תקציב? לא. כוח אדם? גם לא. מחשבה, יצירתיות, למדו ממדינות אחרות? גם לא. אז על מי אתם עובדים? זה שעושים היום דיון, את מי זה מעניין? הפיתוח הטכנולוגי לוקח זמן. בינתיים חיילים יושבים כמו ברווזים. והפתרון הוא לתקוף איפה שצריך לתקוף, ולא מעניין מי אומר מה ולמה ואיך. תתקפו כשצריך לתקוף. ומה זה השטויות האלה שמקבלים טלפונים ואומרים לנו מה לעשות? איך, איך אתם לא מתביישים, קואליציית הדגים הקפואים, על זה? למען חיילינו. עכשיו זה כבר לא ימין–שמאל – למען חיי חיילינו. איך אתם לא פונים לראש הממשלה ואומרים לו: עד כאן? איך אתה עושה את זה? איך יכול להיות שאתמול, אחרי דיון קבינט עם הרמטכ"ל וראשי זרועות הביטחון, אמרו לך: הדרך להיפטר מאיום הרחפנים היא לתקוף איפה שכואב, הורית על התקיפה, ונשיא ארצות הברית אמר לך: אל תתקוף.
היו"ר יעקב מרגי:
תם הזמן.
רון כץ (יש עתיד):
ואני רוצה לעשות משהו חריג שלא עשיתי אף פעם, אדוני היו"ר.
היו"ר יעקב מרגי:
בסיום.
רון כץ (יש עתיד):
אני מצטט את בן גביר, שמצטט את ראש הממשלה היום בציוץ, ואמר: ראש הממשלה, אמרת שאומרים כן לארצות הברית, ויודעים גם להגיד לא. זה הזמן להגיד לא.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
(קריאה ראשונה)
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, זו ההצעה הטובה ביותר או היחידה הטובה שהגישה הקואליציה והממשלה, ועדיף מאוחר מאשר בכלל לא. כל יום שעובר כאשר הממשלה הזאת מכהנת והכנסת הזאת פועלת הוא נזק לציבור כולו, ואת הנזק הזה צריך לסיים. בבחירות נעשה זאת, בעזרת השם, אינשאללה. 120 נרצחים עד היום. 120 נרצחים, וכל נרצח הוא סיפור בפני עצמו – יש לו משפחה, יש לו אבא, יש לו אימא, יש לו אישה, יש לו אח, יש לו אחות, יש כאב, יש אבל. וזה לא מזיז, לא לראש הממשלה הזה, לא לשר אבו נפחא. לאף אחד לא מזיז. וזו אחת מהסיבות שצריך לפזר את הכנסת הזאת, ולהפיל את הממשלה ולשלוח אותה הביתה. בירכא נרצח סאמר חלבי לפני כמה ימים. אחותו סיפרה שלקח שעה למשטרה וגם לאמבולנס להגיע. למה? יישוב כל כך גדול. למה? על זה צריך לענות אבו נפחא הזה בן גביר וגם יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי. על השאלה הזאת. גם מפקד המחוז. כך קורה גם במקרים נוספים, ברציחות נוספות. במה עסוק יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי? במניעת אל-מואזן. (אומר בערבית:). בזה עסוק. כל הפעילות של המפלגה הזאת היא פעילות נגטיביסטית – מה לא. להרוס. לא עשו שום דבר. הוצאות להורג, גזר דין מוות.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כהניסטים.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
זאת ההוויה שלה, הוויה – אכן, כהניסטים. זה נקרא כהניזם גם בממשלה וגם בכנסת. אני רוצה להזכיר היסטוריה. אז, כשאני פעלתי כדי למנוע את החוק נגד השמעת קול המואזן, מי שסייעו להפיל את הצעת החוק זה הייתם אתם בש"ס וביהדות התורה, משה גפני בעיקר. אני זוכר מה שח"כ לשעבר וקנין אמר בוועדה, אמר: תיגדע ימיני אם ניתן לחוק הזה לעבור, והוא לא יעבור. זה היה ש"ס אז. אני יודע מה תהיה עמדתו של משה גפני בחוק הזה, הוא יצביע נגד. השאלה מה תעשה ש"ס – ואתה הנציג שלה כאן – בחוק הזה; כי הייתם נגד באופן מוחלט אז. אני מקווה שתמשיכו להיות עקביים בנושא הזה. בכל זאת, נושא דתי. והרי אתה יודע מה רוצה בן גביר ועוצמה יהודית – בחירות – לנגן על המיתרים הנמוכים ביותר.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לסיים.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
ולכן, אני פונה אליכם, פניתי אליכם, לש"ס, פניתי גם ליהדות התורה, אני פונה גם לאחרים בכל האופוזיציה, לא יודע מה יעשו ישראל ביתנו, אבל זה גם נהיה נייר לקמוס בקמפיין הבחירות. אדוני היושב-ראש, אני אסיים במשל אחד בערבית, חברים שלי יודעים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:).
טלי גוטליב (הליכוד):
נגמר הזמן.
היו"ר יעקב מרגי:
הודעתי לו שתם הזמן.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
נגמר הזמן.
היו"ר יעקב מרגי:
בסדר.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
עבר הזמן. עבר הזמן, אדוני. עבר הזמן.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
עבר הזמן. הוא מדבר בערבית.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
עבר הזמן. עבר הזמן, אדוני.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני, עבר הזמן. למה אתה נותן לו? הוא מדבר בערבית.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לסיים.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
מקלל בערבית.
היו"ר יעקב מרגי:
הוא לא מקלל.
טלי גוטליב (הליכוד):
מקלל בערבית.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לסיים. תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - הוא מקלל אותי בערבית. רד.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת משה אבוטבול.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
כל הח"כים הערבים יהיו פה פלוס עוד חמישה.
היו"ר יעקב מרגי:
אחמד טיבי, תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
רד משם. רד משם. רד.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. תודה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
עוד חמישה.
היו"ר יעקב מרגי:
אחמד טיבי.
טלי גוטליב (הליכוד):
רד. רד. כזה קטן אתה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
(אומר בערבית:).
טלי גוטליב (הליכוד):
כזה קטן אתה. קטן כזה. תומך טרור.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לכן את חולמת עליי בלילה.
טלי גוטליב (הליכוד):
תומך טרור.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לכן את חולמת עלינו בלילה. אנחנו הסיוט שלך.
טלי גוטליב (הליכוד):
תומך טרור. תומך טרור. אני רואה לך.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אנחנו הסיוט שלך.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני רואה לך. עוקבת אחריך. אתה אויב בפרלמנט. אויב בפרלמנט.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - - של אנסים.
טלי גוטליב (הליכוד):
אמרת שאתה לא מכיר במדינה יהודית.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
התראיינת ואמרת. מה אתה עושה פה?
היו"ר יעקב מרגי:
טלי, יש דובר אחר עכשיו.
טלי גוטליב (הליכוד):
את הכסף של היהודים.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
שלוש דקות לרשותך.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - -
טלי גוטליב (הליכוד):
כסף של היהודים. כסף של היהודים.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נתתי לך מעל - - -
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
בסדר, אל תדאג לה.
טלי גוטליב (הליכוד):
כסף של היהודים. כסף של היהודים.
היו"ר יעקב מרגי:
תדאג לסדר במליאה.
טלי גוטליב (הליכוד):
לך תטפל בנשים. לך.
היו"ר יעקב מרגי:
טלי, תודה. תודה. שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.
קריאות:
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
תתחיל.
משה אבוטבול (ש"ס):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
תומך טרור. תומך טרור.
משה אבוטבול (ש"ס):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו עדים למאבק מאוד מאוד גדול שנוקטים כלפי עולם התורה, בחורי הישיבות, בני התורה, על ידי אותה יועצת משפטית מודחת, הגב' מיארה. אני חושב שבעצם כולנו שמים לב שהיא מוכנה להחריב את הכול, וללכת בכל הכוח כמו פיל בחנות של חרסינה, ושם היא פועלת בכל הכוח. כל בוקר היא קמה עם רעיונות – איך אני מחריבה את עולם התורה, איך אני מזיקה לבני התורה, אם זה דרך המשטרה הצבאית, אם זה דרך המשטרה, אם זה דרך רשות המיסים, איך להרוס את סעיף 46, שגם לא יתרמו לאותם מקומות, איך לעצור את התקציבים, את המעונות. כל יום יש לה ממש פרשייה חדשה איך להרוס את עולם התורה. וכולם צריכים ללכת ברגישות, בעדינות, לא לדאוג משום דבר, רק למה שמפריע לה, שלומדים תורה, הדבר היחידי שגורם לה להפרעות. מה עם כל הפשע, כל הדברים שקורים, גנבות, רציחות, דברים מהסוג הזה. לא שומעים את המשטרה, שום דבר, לא משנה איזה גנבות, אפיל גנבו אפוד בצבא, לא מטפלים בזה. למה? כי באמת עסוקים רק בדבר אחד, איך לטפל באלה שלומדים תורה, איך לקחת אותם לכלא. סיפרתי בנאום הקודם איך שם פגשתי היום אבא שיושב מול הכלא, שלקחו את הבן שלו, והוא נמצא שם במאסר.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אנחנו פגשנו אבא שאיבד את הילד שלו בצפון.
משה אבוטבול (ש"ס):
רבותיי, אתם צריכים להבין דבר אחד.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נא לא להפריע. תודה.
משה אבוטבול (ש"ס):
לא יעזור לכם שום דבר, עולם התורה ישגשג.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לא יעזור לנו? לכם לא יעזור.
משה אבוטבול (ש"ס):
הוא היה אלפי שנים איתכם ובלעדיכם, ובעיקר בלעדיכם. לכן אנחנו צריכים לא לפחד מכם, אלא להמשיך לחזק את אותם בני תורה בישיבות. בושה גדולה שאני לפני כמה חודשים יושב שבעה על אימא שלי, עליה השלום, ואמרתי לראש הממשלה ולנשיא המדינה, שהתקשרו לנחם אותי, שהבן שלי לומד בישיבה, הוא מפחד; שואל אותי, אבא, איך אני אגיע לנחם אותך? האם לנסוע באוטובוס הזה או באוטובוס הזה, שלא יתפסו אותו המשטרה הצבאית כשהוא בא לנחם את אבא שלו שיושב שבעה. שתתבייש לה אותה יועצת משפטית.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
משתמט. אתה הבושה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
משה אבוטבול (ש"ס):
למה היא מכניסה פה את כולם?
יסמין פרידמן (יש עתיד):
שילך להתגייס. שיתגייס.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
משה אבוטבול (ש"ס):
מכניסה אותם לפחדים.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
ממש מסכן.
משה אבוטבול (ש"ס):
כל בחור ישיבה יסתובב חופשי בארצנו - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
משה אבוטבול (ש"ס):
- - ללא פחד ומורא. שתתבייש לה. היום היא קיבלה מכה מבג"ץ.
היו"ר יעקב מרגי:
תם הזמן. נא לסיים.
משה אבוטבול (ש"ס):
אבל זאת רק ההתחלה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
עבר לו הזמן. יאללה, גם לו נגמר הזמן. מעניין, לא מפריע לך, טלי.
משה אבוטבול (ש"ס):
עוד מחכות לה נפילות.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
פחדים יש לאלה שכל יום הם יכולים לאבד את החיים שלהם.
היו"ר יעקב מרגי:
יסמין. יסמין פרידמן.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
זה פחדים.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אתה יודע מה זה פחדים? פחדים זה חיילים שכל יום יכולים לאבד את החיים שלהם. זה פחדים.
היו"ר יעקב מרגי:
יסמין פרידמן.
משה אבוטבול (ש"ס):
לכי לישון.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני אלך לישון? תת-רמה.
משה אבוטבול (ש"ס):
לישון על הגב. על האף.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תראה איך אתה עונה, תת-רמה.
משה אבוטבול (ש"ס):
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
הוא לא רגיל שנשים מדברות אליו, פשוט.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
כן.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא פעם היה ראש עיר.
משה אבוטבול (ש"ס):
לא רק - - -
נאור שירי (יש עתיד):
נו, אז מה?
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אז מה? - - -
היו"ר יעקב מרגי:
שלוש דקות לרשותך, אדוני.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חברי - - -
היו"ר יעקב מרגי:
נא לא להפריע. יסמין.
משה אבוטבול (ש"ס):
- - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
- - - יש נשיא שיושב בכלא.
נאור שירי (יש עתיד):
גם ראש עיר. אוי אוי אוי - - -
היו"ר יעקב מרגי:
יסמין, אם לא תקשיבי לי אני אקרא אותך לסדר. לא, תקשיבי לי.
נאור שירי (יש עתיד):
קומבינה פוליטית - - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה, נא לאפשר לדובר. שלוש דקות לרשותך.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תודה, מכובדי היושב-ראש. ברשותך, אני רוצה להתחיל בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
למה בערבית?
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אל תפריעי לי.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא אמר ברשותך, למה - - -
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
היו"ר יעקב מרגי:
אני מרשה לו כי התקנון מאשר לו.
טלי גוטליב (הליכוד):
התקנון לא מאשר.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
מה עשית למען הערבים? כל ארבע השנים האלה, מה עשית למען החבר'ה שלך? כלום.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני לא אדבר עכשיו.
היו"ר יעקב מרגי:
טלי, את פשוט נותנת לו עוד דקה לדבר.
טלי גוטליב (הליכוד):
כלום. לא ראיתי דבר כזה.
היו"ר יעקב מרגי:
אין לי בעיה, אני אתן לו עוד דקה לדבר.
טלי גוטליב (הליכוד):
תן לו עוד דקה.
היו"ר יעקב מרגי:
אז תפסיקי להפריע לו.
טלי גוטליב (הליכוד):
תן לו. אני מסתובבת אצל האוכלוסייה הזאת.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה, אדוני, תמשיך, אני אוסיף לך.
טלי גוטליב (הליכוד):
רק - - - על זה. לא אתם.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
כלום לא עשית, כלום.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
טלי, אלוהים, זה בלתי אפשרי.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - אני לא יכולה לשמוע.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
נאור שירי (יש עתיד):
אז תצאי.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא רוצה לצאת.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
מה הוא אומר? מה אתה אומר?
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תסתמי כבר. נו, מה קרה לך?
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל אתה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
טלי גוטליב, אני אקרא אותך לסדר. אני קורא אותך לסדר.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא חייב לתרגם לנו, לפי החלטה של שגית אפיק. הוא צריך לדבר ולתרגם, לדבר ולתרגם.
היו"ר יעקב מרגי:
תני לו את הצ'אנס.
טלי גוטליב (הליכוד):
בבקשה. הוא לא יתרגם, הוא בז לנו.
היו"ר יעקב מרגי:
את לא נותנת לו צ'אנס אפילו לומר מה שהוא צריך לתרגם. בסדר? אז נא לא להפריע יותר.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא בז לנו. הוא לא עוזר לאוכלוסייה שלו. כל מה שהוא עושה זה רק - - -
היו"ר יעקב מרגי:
אזהרה אחרונה לפני.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
כלום לא עושה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני, למה אתה מאפשר לו לדבר בערבית שתי דקות? מה זה? הוא חייב לתרגם לנו.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
די, נו.
טלי גוטליב (הליכוד):
אז תתרגם לי. אני רוצה לדעת מה אתה אומר.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני רוצה לתרגם לך עכשיו, נו.
היו"ר יעקב מרגי:
טלי, אני קורא אותך לסדר, פעם ראשונה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל למה?
היו"ר יעקב מרגי:
ככה.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא חייב לתרגם לנו.
היו"ר יעקב מרגי:
אני לימדתי את הנכדים שלי: ככה זו לא תשובה. למה זו לא שאלה וככה זו לא תשובה. אז נא לא להפריע.
טלי גוטליב (הליכוד):
זו כן תשובה, זו כן. נעמי שמר אמרה שזאת תשובה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
בושה וחרפה. עכשיו צרצרים.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
מה הוא אומר?
היו"ר יעקב מרגי:
טלי, אני אגיד לך משהו. רגע, רגע, על חשבוני, אני אתן לך את הזמן. אני הרבה שנים פה. בעבר, כשלא מחו על דיבור בערבית, דיברו פחות בערבית.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
איזו סבלנות יש לך.
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני, אתה לא נמצא בעבר - - -
היו"ר יעקב מרגי:
אם זה מפריע לך, את רק מגדילה את זה. את מגדילה את הסבל ואת ההפרעה.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא אכפת לי - - - אני רוצה להסביר לך משהו - - -
היו"ר יעקב מרגי:
לא, כרגע הוא ברשות דיבור.
נאור שירי (יש עתיד):
- - - היא נהנית מזה. זו הקריירה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה - - - אתה הצבעת לאחמד טיבי, נכון?
היו"ר יעקב מרגי:
לא.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אבל אתה לא מוציא אותה, למה אתה לא – אני לא דיברתי כמה - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
לא? הוא היה סגן יו"ר הכנסת. אתם הצבעתם, כולכם, חוץ ממני. חוץ ממני.
היו"ר יעקב מרגי:
עכשיו, רגע. סליחה, אוקיי. בבקשה, אדוני, הוספתי לך זמן. בבקשה, אדוני.
נאור שירי (יש עתיד):
היא מבסוטה מזה.
טלי גוטליב (הליכוד):
הם עושים את זה בכוונה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
נאור שירי (יש עתיד):
מה היית עושה בלעדיהם? מה היית עושה בלעדיהם?
טלי גוטליב (הליכוד):
בכוונה הם עושים את זה. בכוונה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
למה נתת לו עוד דקה? למה אתה נותן לו עוד דקה? - - -
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
יסמין פרידמן (יש עתיד):
וואי, אי-אפשר לשמוע.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
מה הוא אומר? מה הוא אומר?
נאור שירי (יש עתיד):
הוא מדבר על השר שיקלי, על זה שהוא לא מטפל בנגב.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
מה הוא אומר? מה הוא אומר? מה הוא אומר?
נאור שירי (יש עתיד):
לכי ללמוד קצת.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
מה הוא אומר?
היו"ר יעקב מרגי:
טלי גוטליב, פעם שנייה.
טלי גוטליב (הליכוד):
למה פעם שנייה?
היו"ר יעקב מרגי:
כי קראתי לך קודם פעם ראשונה.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא דיבר על שיקלי - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
- - -
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל, אדוני, אני רוצה להבין.
היו"ר יעקב מרגי:
לא. את מפריעה לו.
טלי גוטליב (הליכוד):
מותר לי – הערת ביניים.
היו"ר יעקב מרגי:
תבקשי מהפרוטוקול, יתנו לך. בבקשה, אדוני.
נאור שירי (יש עתיד):
תסביר לה שדיברת על שיקלי.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
למה רק פעם שנייה?
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
היו"ר יעקב מרגי:
אתה מקנא? אני אתן לך. בבקשה, אדוני. נא לסיים.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
עבר הזמן.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
נגמר הזמן.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לסיים.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
נגמר הזמן. הוא מדבר שלוש דקות.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נא לסיים.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה הולך פה? למה אתה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
ככל שתצעקי – אני אתן לו את הזמן.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
למה?
היו"ר יעקב מרגי:
כי את לא נותנת לו לסיים. תני לו לסיים.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא, סליחה, אתה טועה.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לסיים, ואליד.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
מה הולך פה, אדוני? מה אתה עושה?
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת ואליד, תודה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני, היו"ר - - -
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
קריאות:
- - -
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נא לסיים.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
די כבר, רד - - - אסור - - -
היו"ר יעקב מרגי:
אם אתה לא תקשיב לי אני אוריד אותך מהדוכן.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תסתמי את הפה שלך, חוצפנית. יא זבלה, יא זבלה.
טלי גוטליב (הליכוד):
רד כבר, רד משם.
ינון אזולאי (ש"ס):
רד.
היו"ר יעקב מרגי:
נא להוריד את חבר הכנסת מהדוכן. נא להוריד אותו מהדוכן.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
איזו פריבילגיה יש לה? איזו פריבילגיה?
טלי גוטליב (הליכוד):
רד מייד. רד מייד. אדוני היו"ר, הוא היה חייב לנו.
היו"ר יעקב מרגי:
חברת הכנסת יסמין פרידמן.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
היא שעה צועקת, היא שעה נובחת, אף אחד לא - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא היה חייב לתרגם לנו. הוא היה חייב לתרגם.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
שעה נובחת.
טלי גוטליב (הליכוד):
שקט, שקט.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
הוא יצא מדעתו - - -
היו"ר יעקב מרגי:
היא אומנם מחתה, אבל היא לא קראה לו זבלה.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא, היא נובחת, כל הזמן.
היו"ר יעקב מרגי:
אני אומר, היא לא קראה לו זבלה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
לא, אתה ניצלת את אורך הרוח ואת הנדיבות שלי לרעה. להבא – זה לא יהיה, גם אם יפריעו לך.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - כלב יודע מה זה לנבוח.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אבל קשה להאשים אותו שהוא איבד שליטה, אתה יודע. היא לא מפסיקה.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא ידעתי, כלב שיודע לנבוח?
היו"ר יעקב מרגי:
שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני היו"ר, הוא היה מחויב לתרגם לנו.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לא, עכשיו אל תפריעי לי. די, טלי. יא אלוהים.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא היה חייב לתרגם לנו.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מה זה?
טלי גוטליב (הליכוד):
היה חייב לתרגם לנו. חצי ככה חצי ככה. ככה שגית כתבה.
היו"ר יעקב מרגי:
שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני לא מתחילה לדבר עד שהיא לא שותקת. שתדבר, כשהיא תסיים אני אדבר.
טלי גוטליב (הליכוד):
ככה שגית כתבה. באמת. זה מה שהיועצת המשפטית אמרה.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לסיים. את לא, אם לא – אני מריץ את הזמן.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לא, אבל אני לא יכולה לדבר כשהיא מפריעה.
היו"ר יעקב מרגי:
אל תדברי, יעבור לך הזמן. היא לא מפריעה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אז תוציא אותה, היא מפריעה.
היו"ר יעקב מרגי:
תתחילי לדבר, בבקשה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
היא מוציאה מריכוז והיא מפריעה.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה לעשות?
היו"ר יעקב מרגי:
לא יהיה. נו, כל מיני סדרים חדשים.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
1. טלי, לפחות בתחילת דבריו, ממה שהבנתי, הוא דיבר על 40 משפחות שהולכים להרוס להן את הבתים לפני שהשטחים החדשים שלהן מוכנים. זה חלק ראשון, את בטח מכירה את זה. זה – 1.
צגה מלקו (הליכוד):
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
אבל הוא היה אמור לעשות את זה, בשביל קצת יושרה וקצת - - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לא מעניין אותי, סליחה. אני לא רוצה להתעסק בזה כרגע. אני פשוט אמרתי מה שהבנתי. 2. לגבי הנואם הקודם, שמאוד כאב לו לראות אבא שיושב מחוץ לכלא. אנחנו פוגשים, לצערי, כל יום, אבות ואימהות שהילדים שלהם לא בכלא, הילדים שלהם באדמה. אוקיי? אז אני מבקשת.
משה אבוטבול (ש"ס):
אבל מה זה קשור? זה כואב וזה כואב - - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אל תפריע לי, תתמודד.
היו"ר יעקב מרגי:
משה אבוטבול, תודה.
משה אבוטבול (ש"ס):
- - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תתמודד כמו שאני התמודדתי.
משה אבוטבול (ש"ס):
אל תבלבלי את המוח.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
כמה דברים מופרעים קרו פה השבוע, אני אזכיר בקצרה: 1. ערוץ הבית של הקואליציה התקשר לאם שכולה שבנה נפל במוצב כרכום ב-1998 ומאשים אותה שבגללה יצאנו מהבופור, או מלבנון.
משה אבוטבול (ש"ס):
את מסיתה ומדיחה.
היו"ר יעקב מרגי:
משה אבוטבול, תודה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
סליחה, תודה, בבקשה. הוא פשוט יוסיף לי זמן.
היו"ר יעקב מרגי:
את תפני אליו – אני לא אשתיק אותו.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לא, אני לא פניתי אליו, אני מתעלמת ממנו. אבל אי-אפשר לדבר ככה, כשכל שנייה מפריעים.
היו"ר יעקב מרגי:
נא, בבקשה.
משה אבוטבול (ש"ס):
את - - - ומסיתה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אז אתם מבינים את המופרעות, זה ערוץ הבית. מתקשר לאם שכולה ומאשים אותה שהיא אשמה. אחר כך, בתחקיר נוסף – באמת, אני מספרת לכם את זה רק כדי שתבינו את הלך הרוח – גילינו שאשת ראש הממשלה רצתה למנות את ניקול ראידמן לקונסולית של כבוד באלבניה. האלבנים לא מעוניינים, כנראה בגלל בן הזוג לשעבר של ניקול – אבל ראש הממשלה נחוש. הוא, להזכירכם, נלחם בשבע חזיתות, מתמודד עם יוקר המחיה, מתמודד עם אלף ואחד אתגרים. הוא מתערב באופן אישי, ולא רק שהוא מתערב, הוא מביא גם גיבוי – מביא את טופז לוק שמאיים עליהם, מעביר מסרים תקיפים, מאיים בניתוק יחסים. בזה הם מתעסקים, ראש הממשלה וטופז לוק. זה פשוט מטורף. בצד האלבני הם המומים, אוקיי? פורץ משבר דיפלומטי בגלל ניקול ראידמן, ובעקבות המשבר הדיפלומטי הזה בוטל ביקור שר החוץ. וככה מתנהלת מדיניות החוץ של מדינת ישראל, אז מה אנחנו מתפלאים לגבי שאר הדברים?
צגה מלקו (הליכוד):
מה הבעיה?
נאור שירי (יש עתיד):
מה הבעיה?
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני אסביר לך אחר כך מה הבעיה.
מיקי לוי (יש עתיד):
מאפיה - - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אחר כך, אושר רוצה לבטל את ועדות הבכירים.
צגה מלקו (הליכוד):
- - -
מיקי לוי (יש עתיד):
משקרת - - - ראש הממשלה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
כי למה? למה בכירים אם אפשר למנות חברים?
מיקי לוי (יש עתיד):
ניקול ראידמן. לפחות תשתקו.
היו"ר יעקב מרגי:
מיקי.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אבל אני לא מצליחה לדבר. אושר שקלים רוצה לבטל את ועדות הבכירים, כי למה בכירים אם אפשר למנות חברים? תפקיד הוועדה: לבחון מועמדים לתפקידים בכירים בשירות המדינה, להבטיח טוהר מידות, שלא דבק שום דופי או פגם בהם.
היו"ר יעקב מרגי:
תם הזמן.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מינוי שאמור לנתק פוליטיקה – אבל את זה הם רוצים לבטל. ככה זה מתנהל.
צגה מלקו (הליכוד):
- - - כשהוועדה בוחרת אתם לא - - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
צגה מלקו (הליכוד):
ככה זה, כשוועדה בוחרת, אתם - - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה אדוני. כנראה מישהו מעוניין להוציא אותך משלוותך. אתה משדר שלווה - -
קריאה:
חס וחלילה.
היו"ר יעקב מרגי:
- - ומישהו רוצה ללחוץ על הכפתור האדום שלך.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
איזה כפתור זה?
היו"ר יעקב מרגי:
ה-red, ה-red. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עולם התורה נמצא במתקפה. כן, במתקפה. אוהבת את זה, חברת הכנסת פרידמן, לא אוהבת את זה, הוא נמצא במתקפה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
גם אנחנו - - -
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
היא נמצאת במתקפה שקרית, כי כל יושבי הבית הזה, כולם, לפחות רובם, יודעים שלא יוציאו תלמידי ישיבות מהישיבות. אומרים את זה גם מדי פעם בעצרות. וכשמוציאים צווי מעצר נגד תלמידי ישיבות, יודעים שזה ייצור אנרכיה - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני לא בעד מעצר.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
- - ורוצים ליצור אנרכיה. מעוניינים ליצור אנרכיה. מעוניינים – אתם מדברים פה על לשמור על המשטרה, לשמור על השר לביטחון לאומי – שיהיה כזה, יהיה כזה. אתם הורסים במו ידיכם את המשטרה. בשליחה שלכם את יושבת-ראש האופוזיציה הלא-מוצלחת – כי היא לא הצליחה לפזר את הכנסת עד היום. היועצת המשפטית לממשלה היא היושבת-ראש שלכם.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אבל תעבירו חוק.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
לא יודע, אולי יש לה עם עמית – אני לא יודע בדיוק – תחרות מי יותר חזק שם בסיפור הזה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אבל למה אתם לא מעבירים חוק? תעבירו חוק.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
יודעים שיוצרים אנרכיה. משקרים לעם בישראל. משקרים לעם בישראל. היא הציעה פעם איזשהו פתרון איך היא רוצה לפתור את ההסדר שקיים פה 75 שנה?
נאור שירי (יש עתיד):
- - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אבל למה היא צריכה להציע פתרון? ראש הממשלה - - -
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
גם אם היא רוצה לשנות אותו, היא הציעה לזה פתרון? היא לא נתנה. בישיבת הממשלה – יושב פה השר אלקין, יכול להעיד לך - -
היו"ר יעקב מרגי:
יסמין, את מלינה על טלי גוטליב, נכון? אני לא רוצה שתהיי כמוה. בסדר?
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
- - שהממשלה הקודמת, היא לא מוכנה. היא לא נותנת. היא לא נותנת, ואז היא עושה את המעשה המחפיר ביותר והיא קוראת לדני לוי עם אקדח ברקה, ומאיימת עליו בשביל להחריב את המשטרה. אתם יודעים שזה יחריב את המשטרה. מה אתם חושבים שיקרה? 90,000 בחורי ישיבות, מה יעשו? ישנו את אורח חייהם? גם אם הם יצטרכו לרדת למחתרת ולמנהרות, אתם יודעים שאלפי שנים זה מה שהם עשו.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מה אתה - - -
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
מעולם – לא ברוסיה, לא בפולין ולא פה בארץ עם היוונים והרומאים, מעולם, לא הצליח אף שלטון – חזק ככל שיהיה, אימפריה ככל שתהיה – לבטל את עולם התורה. למדו במערות במסירות נפש ולמדו איך שרצו - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
- - - אפשר גם וגם.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
- - גם במנהרות וגם במערות. מה היא רוצה ליצור? הם רוצים ליצור אנרכיה. הרי זה כל מטרתם, ליצור אנרכיה, ואז הם באים ושואלים איך נוצרת אנרכיה. ואז אני קורא היום, איפה כולם בתגובה להתפרעות על השוטרים? הם הזמינו את זה. למה שלחו את השוטרים? לא בשביל ליצור את זה? גם יוצרים וגם מתלוננים. אכלה – איך כתוב בנביא? "אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי אָוֶן". אז אני מודיע לכם, כמו שאלפי שנים מסרו נפש, גם פה ימסרו – עם כנסת, בלי כנסת; עם ממשלה, בלי ממשלה; עם משטרה, בלי משטרה; עם מעונות, בלי קצבאות – ימשיכו ללמוד תורה, ואם יצטרכו לחפור מנהרות - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
גם וגם.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
- - אז אתם תצטרכו להפעיל את חיל האוויר לפוצץ מנהרות פה בארץ, לא בעזה, כי ימשיכו ללמוד תורה.
היו"ר יעקב מרגי:
תם הזמן.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
אני רוצה לסיים בתפילה שהוציא הרב נבנצל - -
היו"ר יעקב מרגי:
בקצרה.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
בקצרה ממש. - - שמפיץ אותו יהודי יקר. יושב-ראש איילת השחר שלמה רענן - -
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
לשלום חיילי צה"ל.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
- - הפיץ אותו יחד עם תפילה לשלום חיילי צה"ל: מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב ונתן לנו את התורה על ידי משה נביאו, הוא יברך את כל העוסקים בתורה, המפלפלים והמחדשים בה ויהגו בה יומם ולילה, הקדוש ברוך הוא יחזק כוחם, יאמץ דעתם - -
משה אבוטבול (ש"ס):
אמן.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
- - לעלות מעלה מעלה במעלות התורה, וירא ויזכו לראות פני המלך המשיח במהרה בימינו. אמן.
היו"ר יעקב מרגי:
אמן.
קריאות:
אמן.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
פינדרוס, להזכיר לך שלא אנחנו בשלטון. לא אנחנו בשלטון - - -
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
גלי בהרב מיארה יחד עם עמית, זה הוראות שלה, לא של השלטון, ואת יודעת את זה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
ראש הממשלה שלך צריך להוציא - - -
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
הוראות שלה ולא של השלטון, את יודעת את זה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה, גברתי. יסמין, את לא נופלת ממפריעים אחרים שאת מלינה עליהם.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אל תשווה.
היו"ר יעקב מרגי:
אני משווה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לא, אל תשווה.
היו"ר יעקב מרגי:
למה? בגלל שזה בא מהצד הזה?
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לא - - -
היו"ר יעקב מרגי:
לא, קוצר הרוח שלך כשזה בא מהצד הזה, שיהיה אותו דבר. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך.
טלי גוטליב (הליכוד):
יש לי חידה. מי אמר את הדבר הבא? "אני לא פחדתי מסנוואר, לא פחדתי מחמנאי, אני לא פוחד ממיארה, ואני לא פוחד מטלי גוטליב". מי אמר את המשפט הזה? מי אמר את המשפט הזה הערב, בתוכנית הפטריוטים, בזמן שלוחמינו בשדה הקרב – תנחשו ונחשו? השר ישראל כץ. השר ישראל כץ, אמרתי לך, אתה חייב להחליף יועצים. חייב להחליף יועצים. ואני אסביר לך גם למה. אתה שם את השם שלי במשפט אחד עם חמנאי ועם סנוואר, יימח שמם וזכרם. אני רוצה להסביר לך משהו – בוא, בוא נשים רגע את הדברים על השולחן: אתה לא חיסלת, אדוני השר, את יחיא סנוואר. את יחיא סנוואר חיסלו לוחמים - -
נאור שירי (יש עתיד):
טאטע.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - לא אתה. גם את חמנאי, אדוני השר, לא אתה חיסלת. את זה חיסלו לוחמים, בתחכום ובתחבולנות. כל הכבוד שאישרתם את המשימה הזו, כל הכבוד לראש הממשלה, כל הכבוד. אתה לא פחדת מחמנאי ומסנוואר? וואו. תקשיב טוב ממי כן פחדת.
נאור שירי (יש עתיד):
ממי?
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה כנראה כן פוחד ממני. אני אגיד לך למה אתה לא צריך לפחד ממני. אם היית תם לב והיית אומר לעצמך, גוטליב אמרה לי לדבר איתה ועם זיני לפני שאני חותם על תעודת חיסיון. אני יוצאת מהכנס של נוער הליכוד, אני מקבלת פרסום שחתמת על תעודת חיסיון. לא האמנתי, אפילו מיארה לא האמינה. אני כותבת לך: לו מפאת כבודי, תעדכן אותי, נכון? לא ענית עד עכשיו. מה כן עשית? הוצאת תדרוכים בלי סוף. תדרוך ראשון, אם לא הייתי חותם על תעודת חיסיון, סוכני שב"כ היו נחשפים. ובכן, אדוני, לא צריך תעודת חיסיון כדי לא לחשוף סוכני שב"כ, כי הם אסורים לחשיפה מכוח חוק שירות הביטחון הכללי, סעיף 19. אה, התירוץ הבא, זיני לחץ עליי. אין בעיה. אתה יודע מה הבעיה, אדוני ישראל כץ? כל החומרים שמבקשים להחסות אותם לא נמצאים אצלי. הם נמצאים בידיה של האחת והיחידה – מחדלת הממשלה הזו, רודפת החרדים, רודפת ראש הממשלה, רודפת אנשי הימין – הגברת מיארה. הרי מה בידיים שלה? לפני חודשיים בערך היא שלחה לך מכתב – אדון ישראל כץ, אתה מעכב את הגשת כתב האישום נגד גוטליב ואתה לא חותם על תעודת חיסיון ואתה מונע מאינטרסים אישיים. במקום להגיד לה: גברת, בואי, בואי – לענות לה, איך את מעיזה להגיד דבר כזה, בואי רגע אליי, תגידי לי, האם את כבר חקרת מי הדליף על התקיפה באיראן ל-N-12? האם את כבר חקרת על צינור ההדלפות לרונן ברגמן? האם כבר הגשת כתב אישום נגד הפצ"רית? והאם את לקחת לידיים שלך את החומרים שמבקשים ממך לחסות? לא, כי מדובר בקרגלים של חומרים, קרגלים של מי זה בן הזוג של ברסלר, מה הוא עשה ב-6 באוקטובר, מה הקשר בינו לבין רונן בר, מה הוא ידע על המרד, על המרי. ניפגש, אגב, בוועדת הכנסת, אני אספר לכם את זה ארוכות. מה עשית? הגשת אותי על מגש. אז אני מבינה שאתה בלחץ. עכשיו, אם היית תם לב וחשבת שאם לא תחתום על תעודת החיסיון, החומרים ייחשפו – וטעית כי הטעו אותך לחשוב, ראיתי תכתובות בין יועצים משפטיים – אז היית, כמו בכל מעשה מינהלי, יכול לבטל את זה. במקום זה, אדוני השר, הגשת אותי על מגש. סיימת ואמרת היום שאתה לא מפחד מטלי גוטליב ולא מחמנאי ולא מסנוואר. אינני אויב שלך ואינני אויבת העם.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אנחנו לא יכולים להוריד את הראש שלנו מפני מי שמחדלת את הממשלה הזו, פקידה מפוטרת שאתה הגשת לה אותי על מגש.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נא לסיים.
טלי גוטליב (הליכוד):
וכשאתה אומר היום שהחסינות שלי לא נפגעה, זה כי אתה לא יודע שאתה, בין השאר, כשהיית חבר כנסת לפני כ-20 שנה בערך, שיניתם את חוק החסינות. החסינות מבוטלת בעת הגשת כתב האישום. יש לי 30 יום לשכנע אתכם שעשיתי את זה במסגרת ולמען מילוי תפקידי. אז אתה בחתימה שלך ביטלת את החסינות שלי – כך לפי חוק החסינות. ואני אומרת לך פה, עשית טעות. די, תרפה, תשחרר.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נא לסיים.
טלי גוטליב (הליכוד):
לבקש לומר את הסיכום הזה: שר ביטחון בעת מלחמה לא מפחד מחמנאי ומסנוואר ולא מפחד מטלי גוטליב? תפחד מצו המצפון שלך, אדוני ישראל כץ, ותפחד מבוחרי הימין הנבונים, החכמים והלא-מבולבלים.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת אוהד טל; חבר הכנסת נאור שירי. זה מגיע מהר, כן, נאור. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר עם המכת"זית? אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. לא, אני דואג, היית על המדרכה? לא ניכנס לזה.
היו"ר יעקב מרגי:
כל עוד זה לא בואש זה - - -
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
לדבר אחרי טלי זה חתיכת אתגר.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה פתאום. שטויות.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, תודה. לא, לא, בסדר גמור. אני מודה שאני בלבטים כי מצד אחד, עמדה פה לפניי חברת הכנסת שבעיניי עברה על החוק, הזכירה והפקירה את השם של סוכן שב"כ כזה או אחר – מסכימה, לא מסכימה, חושבת שהוא עשה כזה, לא עשה כזה - -
טלי גוטליב (הליכוד):
בכוונת מכוון.
נאור שירי (יש עתיד):
- - ובעיניי היית ראויה: 1. להיחקר; 2. שיגישו נגדך כתב אישום, כי מה לעשות, עברת על החוק.
טלי גוטליב (הליכוד):
יש חוק חסינות.
נאור שירי (יש עתיד):
את עברת על החוק. חוק החסינות הוא לא ג'וקר במשחק טאקי – זה לא.
טלי גוטליב (הליכוד):
יש לי פטור מאחריות פלילית. פטור מאחריות פלילית. פטור מאחריות פלילית. פטור מאחריות פלילית.
נאור שירי (יש עתיד):
גם לך יש חוקים. אומנם את חושבת שזאת חסינות, אבל לא ירדת מהר סיני ולא היית מול הסנה הבוער ואלוהים דיבר איתך. אף אחד לא המליך אותך פה למלך-המלכים – את עברת על החוק, את הפקרת שם של סוכן שב"כ.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
אם אחמד טיבי היה עושה את זה, אז את היית צולבת אותו פה, צולבת, לא פחות. אבל לך מותר הכול, למה? בשם מצביעי הימין הקדושים. עצם זה שלישראל כץ לקח כל כך הרבה זמן, כל כך הרבה זמן לחתום על התעודה הזאת, זו שערורייה. הוא עושה את זה כי הוא באמת מפחד ממך. חצי מהם מפחדים ממך. שערורייה, את הפקרת סודות מדינה.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא מייחסים לי את זה, לא מייחסים לי הפקרת סודות. לא – בכתב האישום לא מייחסים לי.
נאור שירי (יש עתיד):
את הפקרת סודות מדינה, את הפקרת סודות מדינה. את הפקרת סוד מדינה.
טלי גוטליב (הליכוד):
תתפלא, לא מייחסים לי סוד מדינה, לא מייחסים לי סוד מדינה; חשיפת איש שב"כ, בכוונת מכוון, ולא רק אני עשיתי - - -
נאור שירי (יש עתיד):
עברת על חוק השב"כ. והשערורייה הכי גדולה – זה יגיע לוועדת הכנסת, כשיש רוב לחבר'ה המושחתים שלך, לעוד 14 אנשים וחברי כנסת שיושבים ויש נגדם כתב אישום, והם ייתנו לך את החסינות – זה האירוע ההזוי פה – כאילו זה בית המשפט. רק חסר שנשיא בית המשפט שלנו יהיה אושר שקלים, שהוא ינהל את ועדת הכנסת. את עברת על החוק, גברתי המחוקקת.
טלי גוטליב (הליכוד):
נכון – פטור מאחריות פלילית.
נאור שירי (יש עתיד):
בשום צורה.
טלי גוטליב (הליכוד):
פטור מאחריות פלילית. למעשה – במסגרת ולמען מילוי תפקידי. במסגרת ולמען מילוי תפקידי.
נאור שירי (יש עתיד):
עזבי את הערך המוסרי, שבהיותך חברת כנסת בזמן מלחמה את עולה לפה ומפיצה תאוריות קונספירציה היישר מלא יודע – החור שעדנה קרנבל יושבת שם. זה מה שעשית כשהלוחמים שלנו נלחמים.
טלי גוטליב (הליכוד):
ועדת הכנסת, תבוא להקשיב. תבוא להקשיב בוועדת הכנסת.
נאור שירי (יש עתיד):
כשאנשי השב"כ שלנו נלחמים עומדת חברת כנסת, מפקירה את השם שלהם, מוציאה דיבתו של ארגון שלם, ועוד אומרת שהם אוהבים את החיילים ושאתם עם אנשי הביטחון. את, גברתי, צריכה לתת את הדין. תודה רבה ושבת שלום, עם ישראל כץ ובלי ישראל כץ.
טלי גוטליב (הליכוד):
ניפגש בוועדת הכנסת.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה, תם הנאום. תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
איך יכול להיות שיושבים פה חברי כנסת שלא מבינים מה זאת חסינות?
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
מה את מבינה בחסינות?
טלי גוטליב (הליכוד):
בוודאי, מה זה פטור מאחריות פלילית על מעשה שבמסגרת או למען מילוי תפקידי?
נאור שירי (יש עתיד):
את הפקרת שם של סוכן שב"כ? את עשית את זה?
טלי גוטליב (הליכוד):
פטור – בכוונת מכוון.
היו"ר יעקב מרגי:
סיימת את דבריך. נא לשבת.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא הפקיר את המדינה שלי. הוא הפקיר את המדינה שלי. את המדינה שלי הוא הפקיר.
היו"ר יעקב מרגי:
נאור, נא לשבת.
נאור שירי (יש עתיד):
תתביישי. תתביישי לך, את הפקרת.
היו"ר יעקב מרגי:
שלוש דקות לרשותך.
נאור שירי (יש עתיד):
את וראש הממשלה שלך שכחתם לעשות שנ"צ? כי הוא בקפיצת גדילה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
נאור שירי, נאור שירי, כשאתה לא מקשיב לי – אני קורא אותך לסדר.
טלי גוטליב (הליכוד):
את המדינה שלי הוא הפקיר. את המדינה שלי. את המדינה שלי.
נאור שירי (יש עתיד):
תראה איך היא - - - מה זה? תראה איך היא עונה.
היו"ר יעקב מרגי:
אתה פונה אליה – היא תענה לך. נא לשבת. עכשיו סיימת נאום חוצב להבות.
טלי גוטליב (הליכוד):
אף תמיכה - - - של ראש הממשלה - - - אף תמיכה - - - של ראש הממשלה - - - את המדינה שלי.
נאור שירי (יש עתיד):
- - -
טלי גוטליב (הליכוד):
ספרו לעצמכם את הסיפורים שאתם רוצים.
היו"ר יעקב מרגי:
נאור שירי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
טלי גוטליב (הליכוד):
את המדינה שלי אתם הפקרתם.
היו"ר יעקב מרגי:
לא, אתה תפנה אליה ותתלונן, אני מכיר משהו.
נאור שירי (יש עתיד):
תראה, מה זה הדבר הזה? היא צועקת כמו - - -
היו"ר יעקב מרגי:
היא תצעק כי אתה פונה אליה. אתה נאמת נאום שלם, נאום שלם אתה מתייחס אליה, אז שב בשקט.
נאור שירי (יש עתיד):
חוצפה, חוצפה. היא כל הזמן צורחת.
היו"ר יעקב מרגי:
סיימת – שב.
נאור שירי (יש עתיד):
היא כל הזמן צורחת פה. תפסיקו לפחד ממנה.
היו"ר יעקב מרגי:
אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. תתווכח עם היושב-ראש. אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. תמשיך להתווכח.
טלי גוטליב (הליכוד):
תהיה צמוד לפרטים, תיצמד לפרטים.
נאור שירי (יש עתיד):
תראה איך היא צורחת.
היו"ר יעקב מרגי:
תמשיך להתווכח – אני אקרא אותך בפעם השלישית.
טלי גוטליב (הליכוד):
נאום שלם נגדי בלי לדעת כלום.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה, ולדימיר. טלי גוטליב.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אני לא יכול לדבר כשהיא צורחת. קודם כול היא צריכה להפסיק לצרוח ואז נדבר.
נאור שירי (יש עתיד):
כולם מפחדים ממך. אני לא רואה אותך ממטר, עדנה קרנבל.
היו"ר יעקב מרגי:
טלי גוטליב, טלי גוטליב. את לא מקשיבה לי – אני אקרא אותך לסדר בפעם השנייה.
טלי גוטליב (הליכוד):
הפקירו את המדינה שלי. הפקירו את המדינה שלי.
נאור שירי (יש עתיד):
עדנה קרנבל.
היו"ר יעקב מרגי:
את בפעם ראשונה, טלי גוטליב.
נאור שירי (יש עתיד):
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
לא, היא הייתה בפעם ראשונה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא, לא, שנייה.
נאור שירי (יש עתיד):
ראשונה? היא בפעם ה-4,000.
היו"ר יעקב מרגי:
הזכירו לי שאת כבר בשנייה, טלי. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הכנסת העשרים-וחמש, הכנסת השלישית שלי, מתפזרת, ואלה חדשות מצוינות למדינת ישראל ולציבור הישראלי.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אלו לא חדשות מצוינות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
חדשות מצוינות.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
זאת מתמטיקה פשוטה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
עמד כאן לפני זמן קצר יו"ר הקואליציה וצעק בהתלהבות: החזקנו ארבע שנים, ארבע שנים. זה ההישג שלכם?
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
ממש לא.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מה עשיתם בארבע השנים הללו? מה עשיתם? המדינה נחרבת, המדינה מדממת. בכל יום נהרג חייל, גם היום.
מירב כהן (יש עתיד):
שניים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
חבל ארץ שלם תחת ההפגזות, אבל היי, החזקתם ארבע שנים.
טלי גוטליב (הליכוד):
כן.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
חבורה של מנותקים. איך אמר אופיר כץ? העברנו תשעה תקציבים. זה ההישג שלכם, תשעה תקציבים בארבע שנים? זו ההוכחה לכישלון. כישלון מחפיר, שמעיד בעיקר על חוסר יכולת שלכם ושל שר האוצר הכושל שלכם לנהל תקציב ולנהל כלכלה. בביטחון נכשלתם, ביוקר המחיה נכשלתם. בביטחון האישי נכשלתם. בזירה הבין-לאומית נכשלתם, הפכתם את מדינת ישראל למדינת חסות. מה עשיתם טוב בארבע השנים האלה? דבר אחד, דבר אחד, מה עשיתם טוב? כלום.
קריאות:
- - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
רק כישלונות, רק שחיתות, רק פשיעה, רק דם ומוות, עוד ועוד לוויות ועוד ועוד שבעות. אתם כתם – הממשלה הזאת היא כתם בהיסטוריה של המדינה הזאת, כתם. אתם לא רציתם לנצח את החמאס, לא רציתם לנצח את החיזבאללה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אתה צודק.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא רציתם לנצח את איראן, לא רציתם וגם לא ניצחתם; אתם רציתם לנצח אותנו, אתם רציתם להשמיד את הדמוקרטיה הישראלית. וגם בזה נכשלתם, כי אנחנו כאן בראש מורם, עם הרבה אמונה ונחישות. אנחנו הולכים להעיף את ראש הממשלה המושחת והכושל שלכם ואת קואליציית המחדל מהשלטון.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
תתבייש לך, אתה מוריד את רוח העם. פשוט להקיא ממה שאתה אומר.
צגה מלקו (הליכוד):
- - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אנחנו נקים כאן ממשלה אחרת, ממשלה טובה, ממשלה שתשקם, שתתקן.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
פשוט להקיא ממה שאתה אומר. גועל נפש.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
שתחזיר לאזרחי ישראל את התקווה ואת הגאווה.
קריאות:
- - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
ואתם תלכו הביתה בבושת פנים, ואף אחד, אף אחד לא יתגעגע אליכם.
צגה מלקו (הליכוד):
- - -
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אני בדרך כלל לא צועקת. תתבייש.
היו"ר יעקב מרגי:
חברות הכנסת, תודה. תפתחו סיבולת לשמוע דברים נוקבים, לא יקרה כלום. זה רק חוסן.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
פשוט לא צריך לשמוע את זה.
היו"ר יעקב מרגי:
צריך חוסן נפשי לשמוע דברים נוקבים. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
הוא דיבר אמת.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, מישהו פה מהממשלה יכול להסביר מה קורה פה? לא פה בכנסת, במדינת ישראל. מישהו יכול לתת הסבר על מה קורה בעזה? מעבר לסרטונים בעייתיים שראש הממשלה מוציא – פשוט להבין מה קורה בעזה. אני לא מצליח להבין מה קורה בעזה, אבל זה שאני לא מצליח להבין זו בעיה פחותה. החשש שלי, והוא אמיתי והוא בדוק, שראש הממשלה לא יודע מה קורה בעזה. הוא דוחה החלטות במשך למעלה משנתיים וחצי על מה שקורה בעזה. אנחנו ניגרר כרגיל עם איזושהי החלטה שהיא לא שלנו, לפתרונות כנראה גרועים בעזה. אני מדבר על עזה, כי היא כאילו לא קיימת, זה לא נושא. עכשיו הנושא זה לבנון. מישהו יכול להסביר מה קורה בלבנון? אני יודע שהצבא נלחם, אני יודע שיש דגל על הבופור. הדגל הזה היה שם לפני הרבה שנים.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
82'.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אבל מה קורה בלבנון? מי קובע מה קורה בלבנון? בוודאי ובוודאי לא מדינת ישראל קובעת מה יהיה בלבנון, והגענו למצב כבר מוטרף לחלוטין, שראש הממשלה שלנו, האמיץ, הגיבור, הנחוש, המנהיג, מודיע בבוקר שמפציצים – וזה גם כן מוזר, שמודיעים לפני שמפציצים; הוא מחליף את דובר צה"ל בערבית שמודיע, לפנות את הדאחייה, אז הוא מודיע לפניו – ולאחר מכן לא מפציצים. ואז טראמפ מודיע על המשך הפסקת האש. זאת ריבונות? זאת מדינה ריבונית באמת? אפשר לספר סיפורים, והם מספרים סיפורים. אני שואל את חבריי לקואליציה: אתם לא יודעים לשאול שאלות? אתם לא יודעים לשאול שאלות, בקול רם או בשקט? גם פה אתם שותקים, ואתם שותקים כל הזמן. שאלו אותי לפני זמן: אמרו לי: תשמע – בהתלהבות – איך יכול להיות שהקואליציה הזאת מסיימת כמעט ארבע שנים? אמרתי שהאמת זה יכול להיות, לי זה ברור לגמרי. אני יושב פה בכנסת, ואשמתם של האנשים היא בעיקר של השותקים. נעבור לפי הסדר. אני רואה את אבי דיכטר, ראש שירות הביטחון הכללי לשעבר ושר לביטחון פנים, שיושב מולו איתמר בן גביר ומדבר כמו שמדבר, ולא עושה כלום – והוא שותק. הוא השר לביטחון תזונתי, ועל הביטחון האישי של כולנו אחראי אנרכיסט. מה עם יריב לוין? הוא עמד פה – הוא לא עמד פה בעצם. מי שעמד כאן זה שר המשפטים לשעבר, חברו דהיום, ואמר לו פה – ואני זוכר שאני התפלצתי, כשהוא אמר לו – לך תתאשפז. פה על הדוכן. ועכשיו הם ביחד, אנגז'ה, אנגז'ה, הולכים אל השקיעה ביחד, מוליכים אותנו לעברי פי פחת. יש פה חבורה גדולה. בנאום הבא נעבור את הבא, את האיש עם שלושת הכ"פים שיושב פה, מכלוף מיקי זוהר.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך.
מירב כהן (יש עתיד):
כנסת נכבדה, יש כאלו שמייצרים תקווה גדולה בכל מקום שאליו הם מגיעים; מנגד, יש מי שמייצרים תקווה גדולה בכל מקום שאותו הם עוזבים. הכנסת הנוכחית על שלל חברי וחברות הקואליציה שבה, הדבר הכי טוב שהיא יכולה לעשות כרגע למען מדינת ישראל זה להתפזר. זאת הייתה ממשלה של מהרסי ומחריבי הארץ, מהשקת ההפיכה המשטרית שפתחה את הקדנציה המדממת הזו, דרך 7 באוקטובר – היום הנורא שלצערנו עוד לא לגמרי נגמר – ועד לרגע הזה ממש, שבו הממשלה, כמו חיה פצועה – לפעמים דווקא להיות חיה פצועה, היא הכי מסוכנת ברגע הזה – עושה הכול כדי להעביר כמה שיותר חוקים פוגעניים, גם נגד הדמוקרטיה וגם נגד הביטחון שלנו – למרות שאנחנו תוך כדי מלחמה – נגד הדמוקרטיה, נגד הביטחון ובעד הבייס הצר. את כל זה מנסים לעשות מהר מהר, לפני שהם מתחלפים בממשלת התיקון. אז יש דברים שאנחנו נצליח לתקן בטווח זמנים קצר יחסית. אנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית – זו תהיה בשורה גדולה שתציל נפשות. הכספים ילכו לציבור המשרת במקום לציבור המשתמט. אנחנו נייבש את המקורות של מכונת הרעל שקרעה את החברה הישראלית לגזרים. בתי הספר יחזרו להיות מקום של חינוך וערכים, ולא זירה של אלימות מטורפת. במקום לדאוג לג'ובים למקורבים, נעבוד ביחד להורדת יוקר המחיה לכולם. הממשלה הבאה תעבוד למען הציבור בצורה עניינית ולא בשביל עצמה. אבל יש דברים שייקח הרבה יותר זמן לשקם, שהרבה יותר מורכב לתקן – וזה אמון. אמון זה משהו שקשה מאוד לבנות וקל מאוד להרוס ולהחריב. יש את הפסוק הידוע מספר ישעיהו: " מהרסיִך ומחריביִך ממך יצאו". משום מה, רוב האנשים חושבים שזה תיאור של מין סוס טרויאני, שיצא מתוך החברה שלנו כאויב מבפנים. אבל לדעתי זה נכתב באופן אחר לגמרי. הכוונה היא שיש פה נבואה של נחמה, שהאנשים שהחריבו וזרעו הרס וחורבן יצאו ויסתלקו. זו הנבואה שאני מרגישה עכשיו, שהאנשים שזרעו בציון הרס וחורבן, יצאו ויסתלקו ממנה. זה מה שאני רוצה לאחל לכנסת ישראל היום: תתפזרי, שמהרסייך ומחרבייך יצאו ממך ולא יחזרו.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, אדוני. אפשר לומר דברים נוקבים בשקט ובנועם גם אם לא מסכימים, בצורה מכובדת, ונהנים יותר, ונשמעים יותר ונכנסים יותר ללב. שלוש דקות לרשותך.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הערב נפל בקרב בלבנון סרן ד"ר אורי יוסף סילבסטר, בן 30 מתל אביב, רופא גדוד שקד בחטיבת גבעתי. קודם לכן נפל לוחם מגלן, אדם צרפתי. הסיסמה הנשמעת כאן מדוברים שיעלו, אדוני היושב-ראש: אתם נגד עולם התורה. לא, ממש לא. אנחנו לא נגד עולם התורה. לא, לא. אנחנו נגד השתמטות, אנחנו בעד שוויון בנטל, אנחנו בעד שירות משותף. מה מונע מבן 18 לקחת פסק זמן מלימודי התורה ולהתגייס ולהגן על הארץ הזו, עת צרה לישראל, ולאחר מכן לחזור לישיבה, לאחר שלוש שנים? מה קרה? מה מונע? אם לא נגן על הארץ הזו לא נהיה פה. אף אחד מאיתנו לא יהיה פה. משפחת סילבסטר ומשפחת צרפתי קיבלו היום דפיקה בדלת. כנראה שמהצד השני, חבר הכנסת פינדרוס, אף אחד מהצד הזה לא מקבל דפיקה בדלת. שוב, אנחנו לא נגד עולם התורה. תבואו לשאת איתנו בנטל. מדיניות המעצרים אינה נכונה, צריך להפסיק עם זה. מה שצריך לעשות הינו סנקציות אישיות, לא ישרתו – לא יקבלו. בשעה 16:00 הוציא ראש הממשלה נתניהו הודעה: הוריתי לצה"ל, יחד עם שר הביטחון, לתקוף מיד את הדאחייה בביירות. וואלה, משיח בשערי גן עדן או בשערי ירושלים. בשעה 21:00 התקשר הנשיא טראמפ לראש הממשלת ישראל ואמר לו מילה אחת: Don’t, אתה לא תוקף. זה נתניהו שאמר שכדי להיות ראש ממשלה בישראל צריך להיות מישהו שיכול להגיד לנשיא ארצות הברית: לא. איזו רפיסות, איזו חולשה של ראש ממשלה. הצפון כל יום נהרס, נפגע, תושבים עוזבים, עסקים הרוסים. זה נתניהו שעל שולחן הדיונים בכנף ציון הונח כובע עם הכיתוב: Total Victory. איזו אומללות, הניצחון המוחלט כאילו.
היו"ר יעקב מרגי:
תם הזמן.
מיקי לוי (יש עתיד):
סוף-סוף הצעת חוק שמונחת פה שזוכה לרוב בבית הזה: חוק פיזור הכנסת. מערכה אחרונה שלכם. תם הטקס.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת חנוך מלביצקי – אינו נוכח. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
אבי מעוז (נעם):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הותר לפרסום: סרן ד"ר אורי יוסף סילבסטר, השם ייקום דמו, נפל באזור הבופור; מוקדם יותר בבוקר – לוחם מגלן, אדם צרפתי, השם יקום דמו. תנחומיי למשפחות, ואיחולי החלמה מהירה לפצועים. אדוני היושב-ראש, לפני שעה קלה ביטלנו את הצו שחתם עליו שר האוצר. בזה חסכנו בערך מיליארד שקל. אני רוצה להציע לשר האוצר: אני מאוד מקווה שאתה לא עמל עכשיו על צו חדש מאותו סוג, רק 20 דולר פחות. אני מציע לך, ואני חושב שזה על דעת חבריי מהאופוזיציה גם כן, ואני חושב שזה יהיה על דעת כל חברי הבית; קח 750 מיליון שקל שנחסכו בזכות הכנסת – בזכות הכנסת נחסכו פה 750 מיליון שקל – קח אותם, את כל כולם, ותשקיע בצפון. קח, תעשה תוכנית אפס עד תשע הטבות מס, תרחיב את זה, לא רק ב-0 עד 9, תרחיב את זה יותר משם. קח את תושבי הצפון – שהממשלה תיקח את תושבי הצפון ואת כל אזור הצפון שנתון במלחמה בלתי פוסקת, ותשקם אותו. תן את הסיוע הנדרש לילדים, לנוער, למבוגרים, לאלו שנמצאים בלי מקלוט ראוי. קח, יש לך עכשיו 50 ש"ח מיליון שקלים חדשים, לא תכננת. אל תתכנן אותם עכשיו לעוד איזה צו פופוליסטי. תשקיע את כל הכסף הזה בצפון. התושבים שם ראויים לכך שהכנסת כולה תתאחד סביב העניין הזה. הכנסת כולה הביאה לך 750 מיליון שקל על מגש של כסף בזה שהיא דחתה את הצו הקודם שלך ואת הקודם-קודם, ותשקיע את כל-כולו בצפון. אני רוצה לומר משהו. אם תעשה את זה, אדוני שר האוצר, ואם הממשלה תתמוך בזה, אני חושב שכל הכנסת, כל הכנסת, גם האופוזיציה, גם הקואליציה, כולם ללא יוצא מן הכלל יתמכו בכך ויראו בכך תשוב נכונה, ציונית, אמיתית, שראויה לתושבי הצפון. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא ייאמן, פחות מלפני שלוש שעות נאמתי כאן והקראתי 15 שמות של ישראלים שנהרגו מרקטות ומרחפני נפץ של חיזבאללה בצפון אצלנו, ועכשיו קיבלנו "הותר לפרסום" נוסף – סרן ד"ר אורי יוסף סילבסטר, רופא של גדוד שקד של חטיבת גבעתי, שנהרג בדרום לבנון מרחפן נפץ. פשוט לא ייאמן. לפני שנה וחצי שר הביטחון הכריז: ניצחנו את חיזבאללה. אבל חיזבאללה לא יודע מזה, אתם יודעים? ראש הממשלה עמד כאן לפני שנה וחצי, לפני שנה, וטען: אנחנו כפסע מהניצחון המוחלט, ניצחנו את האויבים שלנו. איפה הניצחון הזה? איפה הניצחון המוחלט שהוא הכריז עליו? חיזבאללה לא יודע מזה, וגם אנחנו לא יודעים מזה, ותושבי הצפון לא מרגישים שהיה או שאנחנו עומדים פסע לפני הניצחון המוחלט. אנחנו מרגישים שאנחנו במלחמה. אני לא יודעת אם הממשלה מרגישה אחרת. אולי אין מלחמה? אולי בתל אביב או בירושלים לא מרגישים את המלחמה; אנחנו מרגישים. אנחנו בסטרס. אימא שלי, נשבעת לכם – קראתי עכשיו הודעות – אבא שלי אומר: היא נתקעה – היא בממ"ד, יש ממ"ד בדירה – היא נתקעה בדרך מהמטבח לחדר הממ"ד. היא עם הליכון, בקושי הולכת. אבל מה אני אגיד על אנשים שאין להם ממ"ד בבית? ויש מלא כאלה. 30% לא מוגנים בצפון. איפה הממשלה? שבעה תקציבים העברנו, מתגאה אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה. מה, יוקר המחיה ירד? מה, יש יותר מיגון בצפון? אני לא מבינה, זה ניצחון או כישלון? מה אתם מבטיחים עכשיו, לפני הבחירות? אתם ממשיכים להגיד: אנחנו – כמו שראש הממשלה הסתובב בסופר לפני ארבע שנים ואמר: אנחנו נוריד את יוקר המחיה. איפה זה? העיקר להסתובב. תושבי הצפון, אם תמשיכו לסמוך על השקרנים האלה ותמשיכו להצביע, יהיה עוד יותר גרוע. אנחנו פשוט נאבד את המדינה. כמו שהממשלה איבדה את הצפון, תרתי משמע, אנחנו נאבד את המדינה, אם האנשים האלה יישארו בשלטון. ואני מקווה מאוד שבאמת הכנסת תתפזר ויבואו אנשים ראויים שידאגו, באמת ידאגו לתושבים ויחזירו גם את ביטחון פיזי וגם ביטחון כלכלי.
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, בא לי לעמוד כאן ופשוט לצעוק: די, די. מספיק להרג ונפילת החיילים שלנו. בא לי לצעוק בתור אם לחייל שהשתחרר לפני חודש, ובמשך שלוש שנים לא עצמתי עין, ועמדתי וישבתי לילות מול הדלת וחיכיתי, פשוט חיכיתי לדפיקה בדלת. בא לי לעמוד כאן בשם כל האימהות וכל האבות וכל האחים שאיבדו את היקר להם מכול, כשהכנסת הזאת מנותקת – מנותקת ממה שקורה בחוץ. רק היום שניים נפלו, והכנסת מתנהגת כרגיל – מתעסקת בצו של קניות, ושר הביטחון יושב בערוץ 14 עכשיו במקום ללכת למשפחה הזאת שאיבדה עכשיו את כל עולמה. מה זה החרפה הזאת? איזה מין בושה הכנסת הזאת הפכה להיות? היא לא מייצגת את העם הזה, היא לא מייצגת את ישראל. חושך. דור שלם של ילדים אתם שרפתם, פצעתם, הרגתם. זה הכול במשמרת שלכם – דור שלם שנשרף, שהנשמה שלו נשרפה. מה עם כל הפצועים? מי מטפל בהם? איזה פתרונות נתתם להם? הפקרתם מהיום הראשון ועד עכשיו. איפה הזעקות שלכם? למה אני צריכה לזעוק? ההורים שאיבדו היום את הילדים שלהם, הם במשמרת שלכם, ואתם, כרגיל, לא לוקחים את האחריות, לא על המחדלים ולא על האסונות. רק יודעים לעמוד כאן ולהגיד: הצלחנו, ארבע שנים אנחנו בשלטון, נאחזנו, נאחזנו, עד הסוף נאחזנו, מכרנו הכול, מכרנו אתכם, מכרנו רק כדי להחזיק את הכיסא הזה. זו הצורה שלכם, זה הפרצוף. כך נראה הניצחון המוחלט. משתמטים, מופקרים, מושחתים – זו תהיה התודעה של המשמרת הארורה שלכם. רחפנים. כבר לפני שש שנים ושבע שנים, אותו יאיר גולן, שהיה סגן הרמטכ"ל, התריע – זה נכנס לדוח מבקר המדינה ב-2017 – ואמר: זה הולך להיות איום ממשי, וראש הממשלה אמר: כן, צריך לטפל בזה, ב-2018 וב-2019, כך הוא אמר. ומה נעשה? שום דבר. והיום? היום אתם שותקים, אפילו לא מרכינים את הראש, אלא רק חוגגים את ההישג הכי גדול שלכם, שמכרתם את מדינת ישראל.
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת אורית פרקש כהן.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנו כרגע בדיון על הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש. סוף-סוף, הגיע הזמן שהממשלה הרעה הזו והכנסת הרעה הזו תתפזר, וזה הזמן מבחינתי שנהיה קצת אופטימיים ונתחיל להזכיר את צונאמי החוקים שהממשלה החדשה תפעל לבטל, לעצור ולתקן. נטפל בחוק-יסוד: השפיטה לפוליטיזציה של הוועדה לבחירת שופטים, נשהה אותו ונבטל את תוכנו. החוק למינוי נציב תלונות הציבור בפוליטיזציה של מינוי נציב תלונות הציבור יבוטל. החוק למינוי נציב תלונות השופטים ופוליטיזציה של המינוי הזה יתוקן. החוק לריסוק הייעוץ המשפטי לממשלה ושלטון החוק, שנדון בו עוד הלילה, ייעצר, יבוטל; גם ההמשך שלו יבוטל. אנחנו נחוקק חוק לוועדת חקירה ממלכתית חובה באירועים מסוימים, והחוק של קלנר – הצעת החוק לוועדת חקירה פוליטית לאירועי 7 באוקטובר תבוטל. חוק דרעי ובן גביר לשרים בעלי הרשעות פליליות ייעצר, יבוטל. חוק לפגיעה בסמכות נשיא בית משפט לקביעת הרכבים ייעצר, יבוטל. חוק לשכת עורכי הדין הבזוי יוקפא, יבוטל. חוק בוארון לפגיעה בשכר שופטים יבוטל, ייעצר. חוק להרחבת סמכות בתי הדין הרבנים יבוטל. חוק מח"ש לפוליטיזציה של מח"ש ופקודת המשטרה יבוטל. חוק בן גביר להתערבות בחקירות, להתערבות פוליטית, יבוטל. חוק למינוי פוליטי של פקידים בכירים בשירות הציבורי יבוטל. חוק פלדשטיין למסירת מידע תוך פגיעה בשרשרת הפיקוד יבוטל. הצעת חוק חברות ממשלתיות למינויים פוליטיים בחברות ממשלתיות שלנו תבוטל. חוק קרעי לפגיעה בתקשורת החופשית ובחדשות – גם הוא. החוק לפגיעה בתקציב תאגיד השידור הציבורי כאן 11 יבוטל וייעצר. כמוהו חוק העמותות. כמוהו חוק הנבצרות, שעושה הכול חוץ מלהסדיר מצב של נבצרות של ראש ממשלה. נבטל גם את מה שבישרתם לנו שבקנה: חוק-יסוד: לימוד תורה, חוק הכותל, שפוגע בכל יהדות העולם, חוק הכשרות. ואלה הדברים שנצטרך לחוקק בדחיפות: חוק להגבלת קדנציה של ראש ממשלה; חוק שוויון בנטל; חוק חינוך ממלכתי לשיקום מערכת החינוך של מדינת ישראל, כולל ממלכתי-חרדי, ולא פוליטי; חוק-יסוד: חקיקה, כדי שאף אחד לא יוכל לחולל יותר את מה שחוללתם למדינה הזו בימים של מלחמה; חוק מלחמה ביוקר המחיה; חוק למניעת ספסרות מחירים בימים של מלחמה; חוק לטובת הישראלי המשרת; חוק להצלת הצפון; חוק ביטחון לאומי בתשתיות. נעגן את זכויות היסוד האזרחיות להפגנה. נעצור את הפוליטיזציה של הוועדה לבחירת שופטים.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
נבטל מינויים מושחתים ונשקם מחדש את גאוות השירות הציבורי. אנחנו נתקן, אנחנו נשקם, ואנשים שעזבו את המדינה הזו כי היא שינתה את פניה, ישובו אלינו. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה. חבר הכנסת אביחי בוארון – אינו נוכח. חברת הכנסת מתי צרפתי הרכבי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני לא יודעת אם בימים הקרובים ייקבע מועד לבחירות והכנסת הזאת סוף-סוף תתפזר או אולי תצליח להמשיך, למשוך עוד כמה ימים או עוד חודש, אבל הסוף של ארבע השנים הכי רעות בתולדות המדינה מגיע. אני גם מתנחמת בזה שלפחות אחרי ארבע השנים הרעות האלה תגענה ארבע שנים טובות יותר. אני לא מבינה על מה הקואליציה כל כך גאה. הממשלה הזו איבדה שליטה על הכול: האלימות בכל מקום, רצח בלתי נפסק, פרוטקשן, הכבישים הפכו ליותר ויותר מסוכנים, יוקר המחיה בעלייה, הנטל של מי שנושא בנטל, זה שמשרת ועובד, הוא בלתי נסבל, מערכת החינוך בקריסה, מערכת הבריאות הציבורית, בעיקר בפריפריה, כמעט לא קיימת, והכי נורא – אין ביטחון. אפשר וצריך לדבר על 7 באוקטובר, על המחדל הנורא, על אלפי הקורבנות, על ההתחמקות מקבלת אחריות, אבל הכישלון הוא לא רק אז; הכישלון הוא גם בהווה, כאן ועכשיו. בצפון מלחמה, אש בלי הפסקה, ובוושינגטון מסתמן שהולך להיחתם הסכם כשלישראל אין השפעה עליו. נכון שהסכמים עדיפים על מלחמות, אבל מנגד, אני רוצה שהמדינה שלי תשלוט על גורלה ולא תהיה גלגל חמישי בהסכם שמנוגד לאינטרסים הביטחוניים הבסיסיים שלנו. אפילו כתבים בניו יורק טיימס גיחכו, כתבו שישראל הועברה מתא הטייס למחלקת התיירים. האיש ששיווק את עצמו לציבור הישראלי כלוחש על אוזנו של הנשיא טראמפ לא זוכה אפילו לעדכונים. הבטיחו לנו את החלפת המשטר האיראני, הוצאת האורניום המועשר, פגיעה ביכולת הבליסטית של איראן. אומנם קיבלנו את פתיחת מיצרי הורמוז, אבל הם היו פתוחים כבר לפני המלחמה. אולי גם נקבל הפסקת אש כפויה בלבנון. נתניהו פשוט הוביל אותנו למבוי סתום. ממשלת ישראל וראש הממשלה, שאיבדו שליטה על שמירת האינטרסים הכי חשובים של מדינת ישראל, ממשיכים למכור לנו קיטוב ושיסוי. בזה הם מצטיינים – ממשיכים בקמפיין נגד בית המשפט; שר המשפטים לא ממנה שופטים וגם מצהיר שלא יכבד את פסיקת בג"ץ. אבל זהו, רואים לכם. כבר אין קונים. עמוק בפנים אתם יודעים שנגמר. הציבור לא יבחר בכם שוב. עוד שבוע, עוד שבועיים, חודש, תהיינה בחירות, ואחריהן סוף-סוף יתחיל להיות פה טוב יותר.
היו"ר ניסים ואטורי:
מאיר כהן, בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, כבר חודשים ארוכים שחבל ארץ הצפון מדמם, תרתי משמע. חבל הארץ הפורח, הירוק, הציוני, המיושב – נטוש, שרוף ומדמם. 15 הרוגים מאז מלחמת הפסקת האש. אני מנסה לחשוב מה היה קורה אם אנחנו היינו בשלטון. מה היה קורה אם אנחנו היינו בשלטון? מה הייתם עושים? אני מסתכל על הרפיסות שלכם, של אנשי הימין על מלא מלא. תתביישו לכם. אני מסתכל על ראש הממשלה, איש הימין, זה שאמר שראש ממשלה טוב הוא אחד שיודע להגיד לא לנשיא האמריקאי. אני רוצה לצטט מה הוא אמר היום, תקשיבו, זה מדהים. זה מביש שראש ממשלה שלי אומר דבר כזה: שוחחתי עם טראמפ. אם החיזבאללה יתקוף בערינו, נתקוף בביירות. מה אתה אומר? עד עכשיו החיזבאללה לא תקף בערינו. עד עכשיו החיזבאללה לא ירה בכינון ישיר למטולה, לקריית שמונה, לשלומי, לראש הנקרה. עד עכשיו הרחפנים לא עושים בנו שמות. רפובליקת בננות. תתבייש. איזו רפיסות. מה קרה לנו? איך אנחנו מוותרים על הביטחון של החיילים ושל האזרחים שלנו? למה נדמנו? איפה ההרתעה שכל כך אפיינה אותנו? מחקתם אותה, הימין המלא מלא מלא. קריב, שער בנפשך שאתה היית היום בקואליציה. מיקי, מיכל, מה היו עושים? קינלי.
מיקי לוי (יש עתיד):
בכיכר.
מאיר כהן (יש עתיד):
בכיכר היו תולים.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
זה לא היה קורה. זה לא היה קורה.
מאיר כהן (יש עתיד):
א. אצלנו זה לא היה קורה. אצלנו זה לא היה קורה. במה מתעסקים במקום בביטחון המדינה? בחוקים מטורפים. אתה לא מאמין. אני יושב כאן, שומע על ההרוגים, פוגש את אנשי הצפון, ואני לא מאמין שאני חוזר לכנסת, לאולם הזה, כאילו אני נמצא באיזו תחנת טלוויזיה מהמאדים. אנשים מתים, ועולים לכאן שרים ומדברים על חוקים שלא קשורים לכלום, ועולים לכאן אנשי ימין, וברוב התעוזה שלהם, החוצפה שלהם, מטיפים לנו מוסר.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה.
מאיר כהן (יש עתיד):
טוב שהלילה אנחנו מצביעים על פיזור הממשלה הזאת. לא כי אני מחכך ידיים.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
מאיר כהן (יש עתיד):
כי אנחנו נחזיר את ההרתעה, כי אנחנו לא נהיה ימין על ימין, אנחנו נהיה האנשים הכי צודקים, ונחזיר את הביטחון למדינה הזאת.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה, שלוש דקות.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר אלקין, השר התורן, תכננתי לעלות לכאן, לדוכן, אדוני היושב-ראש, ולדבר על העובדה שגם באקורד הסיום של הכנסת הזאת, סביב הצעות החוק לפיזור הכנסת, הקואליציה שלנו לא מסוגלת לנהוג בגרם של ממלכתיות. בניגוד לנוהג הוותיק של הבית הזה, ולמרות שהצעת החוק לפיזור הכנסת עברה בקריאה טרומית ברוב של 110 חברי כנסת, הקואליציה לא דנה עם האופוזיציה על מועד הבחירות. היא מנהלת את העניין כאילו מועד הבחירות קשור רק לשיקולים הפוליטיים הצרים של נתניהו. אין ביטוי גס יותר לחוסר הממלכתיות שלכם. אבל איך אפשר לדבר הערב הזה על עניינים פוליטיים, כאשר "הותר לפרסום" נוסף מעטר את הכותרות, כאשר משפחה ישראלית נוספת קיבלה את בשורת האיוב ואת הדפיקה הנוראית על הדלת. ביום חמישי האחרון השתתפתי בלוויה קורעת הלב של מש"קית הת"ש של גדוד רותם בחטיבת גבעתי, רותם ינאי, והינה, הערב, בשורת האיוב על נפילתו של הרופא הגדודי של גדוד אחר באותה חטיבה, אורי יוסף סילבסטר. אדוני היושב-ראש, איך אפשר להכיל את בשורות האיוב הללו כאשר רק אתמול עמד שר הביטחון עם הצהרות סרק מגוחכות על כיבוש הבופור? הנשיא ביידן אמר לפני שנתיים וחצי Don't, וה-Don't שלו היה מכוון לחיזבאללה ולאיראן; הנשיא טראמפ אומר Don't, וה-Don't שלו מכוון למדינת ישראל ולצה"ל. לבור התחתיות הזה הבאתם אותנו, שרי הממשלה. השר אלקין, אתה חבר קבינט. מה יש לך לומר למשפחות של 15 חיילי צה"ל שנפלו בזמן הפסקת האש שנתניהו דיבר עליה? כובשים את הבופור? הפכתם את הבופור לציר מורג? לציר פילדלפי? למעבר רפיח?
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
כל פעם גימיק אחר לכסות את ערוותכם. אין לכם תשובה לחיילים ולמשפחות החללים. הניחו את המפתחות. כשלתם. הבאת עלינו שרשרת אסונות וחרפה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה טור פז.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני יושב-הראש, חבריי חברי הכנסת, בין השמות המבריקים שניתנו בימים האחרונים – אני חייב לתת קרדיט לינון מגל – מבצע "שאגת העריק". אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק, "שאגת העריק". אבל האמת היא שבין האיומים שנשמעו על גיוס חרדים לצה"ל, חס וחלילה שיתגייס אחד מ-100,000 המשתמטים. האיום הכי פתטי נשמע, של מרד מיסים. מאיימים במרד מיסים, פחחח. ומדהים שמי שמאיים במרד מיסים הוא עבריין מס בעצמו – בן אדם שנעצר, נשפט, וקיבל רק מאסר על תנאי ו-160,000 שקלים קנס על העלמת מס. הרי זה אריה דרעי. ובמה מאיים אריה דרעי? אנחנו נעשה מרד מיסים כי אתם מעיזים לגייס אותנו לצה"ל. אז אריה דרעי, שיעור קטן בלימודי ליבה: החרדים מהווים 14% מהחברה הישראלית, אבל המיסים שלהם הם רק 4% מהמס המשולם בישראל. היהודים הלא-חרדים והערבים משלמים את 96% האחרים. אז יאללה, מרד מיסים. אתה יודע שבשנת 2023, אריה דרעי, רשות המסיים קיבלה 404 מיליארד שקלים. מתוכם החרדים תרמו – תחזיק טוב, סימון – 16 מיליארד. 404 – 16; 388 שאר הציבור – 16 מיליארד החרדים. מרד מיסים, פחחח. אני רוצה לומר לך עוד עובדה אחת, אריה דרעי: לפי פורום קהלת – לא בדיוק ממצביעי האופוזיציה – לפי החשבון שלהם, משק בית חרדי מסובסד על ידי שאר אזרחי המדינה ב-4,000 שקלים לחודש. לעומת זאת, משק בית יהודי אחר משלם 6,000 שקלים, כלומר מסבסד. 4,000 מסובסד, 6,000 מסבסד. אני רוצה לומר פה משהו. נכון, המעצרים הם לא המהלך החכם ביותר. הגיע הזמן לעצור כל שקל, לא תרומות ולא תקצוב ולא שום דבר שמממן השתמטות. מדינה שרוצה להחזיק רצועות ביטחון בלבנון, בסוריה, בעזה ובעוד ועוד יישובים באיו"ש, צריכה עוד ועוד גדודים לוחמים, צריכה תקציב אדיר, ואת התקציב הזה צריך לקחת ממי שמשתמט ולהעביר אותו למי שמשרת. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אזרחי ישראל עברו אסונות כבדים בשנים האחרונות, והגיע הזמן שהגורם שהוביל לאסונות האלה ישלם את המחיר. לכן שמחתי לקרוא שיש הצעה חדשה שהממשלה שוקלת: הקמת ועדת חקירה ממשלתית לחקירת – ואני מצטטת, שימו לב לזה: "הנזק שהיועמ"שית גרמה למדינת ישראל". מדהים. אני חושבת שקודם כול, היועמ"שית צריכה לשלם על כך שהיא הובילה ל-7 באוקטובר, לטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה. היא קבעה שחמאס הוא נכס, היא העבירה לו מדי חודש מיליונים במזומן, היא הפקירה את תושבי הצפון, שיחקה בחיי חטופים והאריכה שלא לצורך את שביים. אין לה בושה, ליועמ"שית הזאת, אין לה בושה. רק שזאת כבר לא בדיחה, זה דם. וזה קרה במשמרת של נתניהו, אבל ברור, היועמ"שית. היא סירבה להתכונן מראש למתקפה מאיראן ולייצר מלאי מספק של מיירטים; בגללה, החצופה הזאת, שכונות שלמות נהרסו בישראל. היועמ"שית ידעה שנתניהו היה הראשון שזיהה את האיום של רחפני הנפץ, אבל לפני שנים היא מנעה ממערכת הביטחון לייצר מענה בזמן. דם חיילי צה"ל שמתים מפגיעת הרחפנים הוא על היועמ"שית. זאת לא תקלה, זאת שיטה. כישלון בלי אחריות, כוח בלי מחיר. בכל זאת, היועמ"שית. והכי חמור, אותה יועמ"שית בזויה היא זו שלאורך כל המלחמה, ובימים אלה ממש, נלחמת נגד שוויון בנטל. היא עושה הכול כדי למנוע גיוס חרדים. ולמה? כי שרידותה תלויה בהם. היועמ"שית מוכנה לשלוח את חיילי צה"ל בסדיר, בקבע ובמילואים אל מותם ולהילחם עד מוות כדי ששותפיה האנטי-ציונים ישתמטו וגם יקבלו מיליארדים מכספי הציבור. וזאת לא רק הפקרה ביטחונית, זו בגידה בחוזה הישראלי. אתם תמותו, הם ישתמטו, נתניהו ישרוד. אבל מזל שיש הצעה לוועדת חקירה ממשלתית שתחקור את הנזק העצום שהיא גרמה לביטחון ישראל. מזל שיש לנו ממשלה וראש ממשלה שהיו הראשונים לזהות מי השליט האמיתי במדינה, מי אחראי, מי כשל. היועמ"שית, ברור. נתניהו – הוא היה רק ראש הממשלה כמעט 20 שנה. מה לו ולזה?
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת יעקב טסלר – אינו נוכח. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. בבקשה.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על תופעה שקורית בזמן האחרון שאנחנו מדי פעם רואים את השר לביטחון לאומי מתגנב באמצע הלילה, עם כוחות מתוגברים של שוטרים, לובש כובע גרב, משהו כזה, וחושב שהציבור שלנו נמצא בתוך משחק. יש אצלו את הרייזרים, והוא רוכב על זה ונוסעים בתוך היישוב, ביישוב טובא-זנגריה. אני לא יודע מה עושה להם היישוב טובא-זנגריה – כל הזמן רוצים להגיע לשם. מה, יש מקום קדוש שם שאנחנו לא ידענו, ליהודים? לא ידעתי שיש בתוך טובא איזשהו מקום קדוש ליהודים שכל פעם מגיע השר לביטחון לאומי, פעם בן גביר, פעם סוכות, פעם אני לא יודע מי, בשביל לבקר בטובא-זנגריה. הוא לא מגיע בשביל לתת שירות או לעזור או להבין, לשמוע את הצרכים. באמצע הלילה מגיע ליישוב שהוא שקט בדרך כלל, בלי לבקש, בלי לתאם. אז התושבים – תראה, מי שמגיע בצורה כזאת, הוא גם מקבל את התגובה בהתאם. זה מה שעשו לתושבים, זה מה ששמע מהתושבים, זה גם מה ששמע מראש המועצה. ככה לא מתנהגים. זה שר במדינת ישראל. מה שאומר הפתגם: (אומר בערבית ומתרגם:) כלומר אם אתה מאבד את הבושה, אתה יכול לעשות כל מה שעולה בראש שלך. אתה עושה את זה בלי בושה. ממשלת ישראל, שאנחנו בעצם היום, עכשיו, רוצים להצביע על חוק הפיזור, הייתה צריכה להתבייש במינוי שר כזה שיהיה אחראי לביטחון הלאומי לאזרחי ישראל. הגיע הזמן שהממשלה תלך לעולמה, ואנחנו נקווה שיגיע הזמן ונחליף אותה בממשלה יותר טובה, גם לכל האזרחים וגם לחברה הערבית בפרט. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת. חבר הכנסת איתן גינזבורג, שלוש דקות.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לי הודעה חשובה: הבחירות שאמורות להתקיים בין ספטמבר לאוקטובר, לפי הצעת החוק שמונחת בפנינו, כבר לא רלוונטיות. בלי שהרגשנו נבחר ראש ממשלה חדש לישראל, ותראו מה זה, לא רק שהוא נבחר, הוא כבר מקבל החלטות מדיניות וצבאיות. ראש הממשלה דונלד ג'ון טראמפ הודיע היום שישראל לא תתקוף בדאחייה. אחרי שצה"ל הודיע כבר הבוקר לאזרחי הדאחייה בביירות כדי שיוכלו להתפנות לקראת התקיפה, טראמפ הודיע שהכוחות שנשלחו לתקוף יוחזרו לישראל. האמת, כל הכבוד לראש הממשלה החדש – גם מקבל החלטות בזמן אמת, גם טורח לעדכן את האזרחים במה שמתרחש. הוא עדכן שיש הפסקת אש מהפסקת האש ושחיזבאללה התחייב עכשיו לא לתקוף יותר, כמו שהוא התחייב לפני חודש וחצי, אבל עכשיו זה באמת. כל הכבוד לראש הממשלה דונלד טראמפ. אני רק שואל את עצמי: איפה ראש הממשלה שהציבור הישראלי בחר? לאן הוא נעלם? למה הוא לא מקבל החלטות על פעילות צה"ל? למה הוא לא מעדכן אותנו, את האזרחים, מה קורה במדינה שלנו? בזמן שכתבתי לי את הנקודות לנאום התעדכנתי ששני רחפני נפץ פגעו במשוריין של גבעתי. הרופא הגדודי נהרג, עוד שבעה חיילים נפצעו, ושלושה מהם במצב קשה. נתניהו, מה התשובה שלך למשפחותיהם של 14 חללי צה"ל והאזרח הישראלי שנהרגו מאש חיזבאללה מאז החלה הפסקת האש הדמיונית הזאת? מה התשובה שלך למשפחות החיילים שנפצעו מרחפני הנפץ שאין לך מענה עליהם, למרות שהתרעת על כך לפני שש שנים? הם רוצים לדעת אם מישהו מתכוון לעשות משהו בנדון. הם רוצים לדעת אם מדינת ישראל מתכוונת להסיר את האיום מלבנון, או שהמוות של הבנים והבנות שלנו פשוט יעבור בשתיקה. בשביל מה הכנסת חיילים לתמרן בלבנון אם ידעת שנשיא ארצות הברית יוציא אותם משם עוד לפני שנביא הישגים שלהם? זה פשוט חוסר אחריות. זה פשוט חוסר אחריות. אבל אני שואל מה זה חוסר האחריות הזה. הפסקת אש שמסתיימת בהפסקת אש נוספת, קשר שהולך ומתהדק בין איראן ללבנון – פשוט אין מה להגיד. פשוט נגמרו המילים. זה לא פחות מכישלון קולוסלי שעוד ילמדו עליו בדפי ההיסטוריה – איך יוצאים למלחמה עם איראן שאנחנו, מדינת ישראל, יזמנו יחד עם האמריקאים, וחוזרים במצב גרוע יותר. הממשלה הזאת מתגלגלת מיום ליום, אין לה אסטרטגיה, אין טיפת מחשבה על היום שאחרי, ובעיקר – אין אופק מדיני. כל יום שהיא מכהנת הוא סכנה אמיתית לשלום הציבור, ולכן אני מציע שתפזרו אותה כמה שיותר מהר, כי האסון הזה עולה לנו בדם. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת בועז ביסמוט – אינו נוכח. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה יודע מי היה סבא שלי? הארלי.
היו"ר ניסים ואטורי:
אה, הארלי. אז אתה עשיר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני מאוד עשיר. אני פה בהתנדבות.
היו"ר ניסים ואטורי:
רואים. שלוש דקות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מסתכל על הכותרת של פיזור הכנסת ובוא אני אספר לך, אדוני היושב-ראש, למה הכנסת הייתה צריכה להתפזר מזמן, ומספיק לי להסתכל רק על השמות מסביב לשולחן הזה. אז זאב אלקין יושב פה, הוא אחראי להתקדמות של הפיתוח של הצפון והדרום. הצפון פורח, מדהים מה שקורה שם, פשוט נפלא. מכלוף מיקי זוהר לא היה פעם אחת בצפון מאז תחילת המלחמה, כמעט שלוש שנים לא דאג לאף אחד שם. אבי דיכטר – החקלאות פורחת; אני אומר את זה בציניות. עידית סילמן זו השרה הכי גרועה שהייתה לכל הנושא של איכות הסביבה; חוץ מלעשות רשתות לא עושה שום דבר. מאי גולן חיסלה כל דבר טוב שהיה במשרד שבאמת יכול היה לעשות הרבה מאוד לנשים, לקהילה הלהט"בית, לאנשים מבוגרים, אבל לא עשתה שום דבר. שלמה קרעי לא מצליח אפילו להעביר את הרפורמה שהוא חולם עליה של התקשורת, וגם לא יעביר אותה. ניר ברקת, שר הכלכלה – תראו את מצב יוקר המחיה במדינת ישראל. הדבר היחידי שהוא עשה בשלוש וחצי שנים זו העסקה המטורפת עם קרפור, שבעצם חילק 50 מיליון שקל לרשת הזאת ולא יצא שום דבר לציבור, כלום, נאדה. תלך לרשת קרפור, תגיד לי אם אתה מוצא שם שניצל אחד; שום דבר אין שם. יואב קיש, שר החינוך שלנו – החינוך בקריסה, באמת במצב הכי גרוע שהיה מאז הקמת המדינה. אין מטפלות, אין גננות, אין מורים, מורים בלי הסמכה עובדים. מי שיש לו רק דופק – מקבלים אותו למערכת. המערכת פשוט בקריסה. גדעון סער, שר החוץ של מדינת ישראל – תראו באיזה מצב ההסברה ובאיזה מצב יחסי החוץ שלנו בעולם ותבינו שגדעון סער כנראה לא שר חוץ מדהים. בצלאל סמוטריץ' אפילו לא מצליח להעביר רפורמה מסכנה קטנה שלו כשר האוצר, לא עשה שום רפורמה. אני אקפוץ לשרה שאני רוצה להתעכב עליה קצת, ואני אגיד לכם למה. קוראים לה מירי רגב. אתם יודעים איך מירי רגב הגיעה לכנסת? מה הייתה האג'נדה הראשונה שלה כשהיא יצאה אחרי הצבא? היא רצתה לנקות את הרחובות של דרום תל אביב מהעובדים הזרים. היא עמדה בכל פינה עם מגפון. אני מצטט מה מירי רגב אמרה לפני יותר מעשור בכל מקום, בדרום תל אביב. ככה היא אמרה, ואני מצטט: הסודנים הם סרטן בגוף שלנו. זה מה שאמרה מירי רגב. הסודנים הם סרטן בגוף שלנו. מה קרה מאז שמירי רגב אמרה שהיא תנקה את דרום תל אביב ותדאג שדרום תל אביב תפרח? הרבה יותר גרוע. לכו לדרום תל אביב, תסתובבו שם, תראו שבשעה 19:00 הכול סגור. אנשים לא מסתובבים ברחובות, מפחדים. כנופיות. זה מה שמירי רגב – רגב, גרב – הבטיחה, ושום דבר לא יצא מההבטחות שלה. אני יכול לעבור שר-שר בשולחן הקטן הזה – לא סיימתי את כולם, אולי בהמשך הערב אני אעבור על החלק הזה – ולהגיד לך, אדוני היושב-ראש: נכשלתם ביג טיים. כל שר ושר בממשלה הזאת הוא כישלון, והכנסת הזאת הייתה צריכה להתפזר מזמן. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת יוסף טייב – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – עידית, עידית, עידית, מה נעשה, מה נעשה? לא, באמת, מה נעשה, מה נאמר עוד? עידית סילמן צייצה היום בלהט: פייק ניוז, פייק ניוז. על מה פייק ניוז? על ידיעה בידיעות אחרונות שלפיה היא לא עושה את העבודה שלה. בתקופת הכהונה של עידית סילמן הייתה ירידה של 83% בכתבי אישום נגד מפעלים מזהמים, שמזהמים בניגוד לחוק. בתקופה שלה יש ירידה של 61% במספר התיקים שהועברו ללשכה המשפטית של המשרד. בתקופת כהונתה הוטלו פחות עיצומים כספיים נגד מפעלים שזיהמו בניגוד לחוק, ירידה של 83%. אז למה פייק? כי לטענתה זה לא נכון. אממה? אממה? הנתונים האלה נשלחו לארגון מגמה ירוקה מכוח חוק בקשת מידע, חופש המידע, על ידי המשרד להגנת הסביבה. המשרד להגנת הסביבה העביר לידיעות אחרונות באמצעות מגמה ירוקה את הנתונים האלה, שהיא מכחישה שהם אמת. היא העבירה ביד אחת, וביד השנייה מכחישה את זה, כי הנתונים לא נוחים לה; כי הם מעידים על זה שהשרה להגנת הסביבה לא עובדת, לא פועלת נגד מפעלים מזהמים, לא דואגת לאיכות האוויר שאנחנו נושמים. זאת הסיבה, והתוצאה המצערת היא ש-5,500 איש בשנה מתים מזיהום אוויר. כל שעה וחצי מת בן אדם בישראל מזיהום אוויר.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אולי היא חשבה שהיא שרה לזיהום הסביבה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
זה אכן יכול להסביר את זה, חבר הכנסת חוג'יראת, צודק; כי בתקופתה באמת יש פחות כתבי אישום, פחות עיצומים כספיים. אבל זה פייק. וכשהיא אומרת שזה פייק, היא מאשימה את ידיעות אחרונות ואת ארגוני הסביבה ואת היועמ"שית ואת הפצ"רית ואת מי לא. אולי היה עוזר, ד"ר חוג'יראת, אם עידית סילמן הייתה מגיעה לעבודה ופועלת נגד מפעלים שעוברים על החוק ומזהמים את האוויר שכולנו נושמים. אבל עוד דבר אחד, בציוץ שלה אומרת עידית סילמן: שקל לא צריך להגיע לארגוני הסביבה, לארגון מגמה ירוקה שפרסם את הנתונים האלה. שקל לא צריך להגיע, ואטורי. רק מה קרה? עידית סילמן, זו שאמרה ששקל לא צריך להגיע, העבירה לארגון מגמה ירוקה 275,000 שקלים. אז או שאת לא יודעת מה קורה סביבך, או שאת מצייצת שקרים. ניתן לציבור להחליט מה מהשניים.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. חברת הכנסת דבי ביטון.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני באמת שואלת: למה קריאה ראשונה? למה לא מתקדמים? למה לא שנייה ושלישית? הרי זה לא ברור שאתם בעצמכם הצבעתם על פיזור הכנסת? אז מה אתם רוצים להרוויח עכשיו? לא הגיע הזמן שמדינת ישראל, שאזרחי מדינת ישראל יתעוררו בוקר אחד ויגידו: איזה מזל, יש תקווה? עוד חודש, עוד שבוע, עוד שבועיים – למי זה בדיוק תורם? אני רוצה לספר לכם, וזה לא סוד, זו קדנציה הראשונה שלי. זו אולי העבודה הכי נוראית שהרגשתי בה. ממרום גילי חשבתי שאני באה למשכן כדי לתרום לאזרחים.
טלי גוטליב (הליכוד):
את עוד צעירה. מה זה ממרום גילך?
דבי ביטון (יש עתיד):
טלי, אני צעירה, צעירה מקצועית, ועצוב לי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
טלי, את יודעת שהיא סבתא? היא סבתא לנכד שחגג בר-מצווה.
טלי גוטליב (הליכוד):
ממרום גילך? מהצעירות פה בכנסת.
דבי ביטון (יש עתיד):
טלי, ב-25 אני אחגוג 61. יש לי נכד בן 14 וחצי. עשיתי כל כך הרבה בחיי האזרחיים.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא מאמינים לך.
דבי ביטון (יש עתיד):
הייתי אחות, הייתי מנכ"לית והייתי עורכת דין ודירקטורית והכול. לבוא לכנסת ישראל היה חלום אחד - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
ממרום ניסיונך. ממרום ניסיונך.
דבי ביטון (יש עתיד):
טלוש, לעשות ולעשות ולעשות. עם ככה רעיונות באתי, ובסוף, לצערי, אולי אני אלך עם משהו כזה. וזה עצוב לי, כי אני חושבת שנבחרי ציבור צריכים לראות רק את הציבור. אנחנו לא עושים טובה לאף אחד. נבחרנו כדי לעבוד, להיות שם בשבילם – לא בשביל עצמנו, לא בשביל האינטרסים שלנו ולא כדי לרצות את הבייס שלנו. והגיע הזמן. זה ארבע השנים הכי קשות שאני באופן אישי חשתי. לצערי, מייד כשהגעתי אז היה טבח הנורא ב-7 באוקטובר שהתפוצץ בפרצוף שלנו, אזרחי מדינת ישראל, במיוחד הדרום שלי. עד עכשיו יש לנו חששות, ואנחנו יודעים ששום ניצחון לא קרה. וכל בוקר אני מתעוררת לחשש הזה, מה יקרה אם הם יחליטו שהרחפנים – שאנחנו כבר יודעים על הסוגיה הזו מספיק זמן ולא מצאנו פתרון, ואנחנו יודעים שבמדינות לידינו יש פתרונות. ואני שואלת: למה? למה אנחנו צריכים עוד הותר ועוד הותר ועוד הותר? אני אומרת לכם, נשבר הלב. אי אפשר להמשיך. ומשתתפים, ומשתתפים, ומשתתפים. איך אפשר להסתכל על הילדים האלה, על ההורים האלה? חברים חייבים להתעורר. זה המקום לעמוד כאן עכשיו ולהגיד: זו לא קריאה ראשונה – זו קריאה שנייה, שלישית. בואו נסיים עם האירוע הזה. אם הייתם כאלה טובים, כנראה שתיבחרו. ואם אתם לא כאלה טובים, אז כנראה שתלכו.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח; חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח; חבר הכנסת אוריאל בוסו – אינו נוכח; חבר הכנסת משה פסל – אינו נוכח. חבר הכנסת עופר כסיף.
טלי גוטליב (הליכוד):
הולך להוציא את דיבת הארץ רעה, כרגיל. כרגיל. לחזק, לסייע לאויבינו בעת מלחמה, כרגיל. לשקר כרגיל, לדבר בפאתוס.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
בפרפרזה למשלי, אפשר להגיד שחושך שבטו שונא עמו, ואוהבו שיחרו מוסר. המאבק שלי ושל חבריי הוא על דמותה המוסרית של ישראל. ומי שרוצה שישראל תהיה חברה מתוקנת לא יכול להתכחש או להתעלם מהחשדות הכבדים על עוולות ועינויים למיניהם.
טלי גוטליב (הליכוד):
למה אתה נותן - - - למה זה מוסרי - - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
איך אפשר לתקן אם לא מוכנים להכיר בקלקול?
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
לבוא ולהגיד שמאחר שאני, לצורך העניין, מצביע על קלקולים, יש בזה מן ההשמצה או ההכפשה, זה פשוט להתעלם מהמציאות, זה פשוט לא לרצות להסתכל במראה ולתקן את המעוות. ממשלת הדם, הגזע והזוועות הביאה עלינו קלקולים, חטאים ופשעים יותר מכל אלה שהיו לפניה, ולכן יש לומר: ברוך שפטרנו מעונשה של זו. ברוך שפטרנו מעונשה של ממשלה שהעומד בראשה נאשם בפלילים בישראל ומבוקש בעולם בחשד לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא מתבייש? בגללך הוא נאשם בפשעי מלחמה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
ברוך שפטרנו מעונשה של ממשלה שעוצרת את התקציבים לציבור הערבי ולצפון המופגז ומעבירה את הכסף להתנחלויות.
טלי גוטליב (הליכוד):
בגללך. אתה פנית לבית הדין בהאג.
היו"ר ניסים ואטורי:
טלי, טלי. אני לא שומע. אם את צועקת אני לא שומע אותו.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
ברוך שפטרנו - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני היו"ר, הוא אומר שראש הממשלה מואשם בפשעי עם.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
ברוך שפטרנו – לא, זה לא יכול להיות שלא מעירים לה. זה לא יכול להיות.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה אשם בפשעי עם. אתה אשם.
היו"ר ניסים ואטורי:
עצרתי רגע את הזמן. טלי, הוא אמר נחשד, אבל אני מנסה לשמוע טוב. יש לי בעיות שמיעה עוד מחיל האוויר, אז תני לי לשמוע. אחרי זה תגידי שאני לא שמעתי והוא אמר ככה, אז תני לי לשמוע. בינתיים אני בסדר. תמשיך.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
ברוך שפטרנו מעונשה של ממשלה שעוצרת את התקציבים לציבור הערבי ולצפון המופגז ומעבירה את הכסף להתנחלויות. ברוך שפטרנו משר מורשע בתמיכה בטרור שהפך את המשטרה לארגון פשיעה ואת בתי הכלא למחנות עינויים. ברוך שפטרנו משר ביזיון שתחתיו נשפכים דמים כאוקיינוס. ברוך שפטרנו משר חינוך שמפטר את עובדי משרדו כשהם חושפים את כישלונו הקולוסלי בהשכלת ילדינו ובחינוכם. ברוך שפטרנו משר הגימטרייה, שהרס לא רק את התקשורת אלא גם את התקשורת הבין-אישית. ברוך שפטרנו מהשרה בעלת הנס שמממנת מכספי מדינה רכבי שטח וציוד צבאי לקיני הטרור בגדה המערבית. ברוך שפטרנו מוועדת החוקה ואטלולא, שהפכה לוועדת הכשרה להפיכה משטרית דיקטטורית. ברוך שפטרנו מיושבת-ראש ועדת בריאות שמאמינה שקדחת הנילוס מקורה בחיסון לקורונה ומיושב-ראש ועדה אחרת, חשוד באונס בעצמו, שהצדיק אונס של אויבים.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
עוד משפט, בבקשה, מאחר שהפריעו לי.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - די כבר, די. אדוני היו"ר, אתם לא מאמינים שמישהו - - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
בשלט שראיתי לאחרונה בהפגנה נכתב: כנסת, יפה לך פזור; עד עכשיו היית קוקו.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אבל עוד חזון למועד.
טלי גוטליב (הליכוד):
נגמר הזמן.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אני מסיים מייד. ברית הבריונים הכהנאית לא תפנה את מקומה בקלות גם אם תובס בבחירות.
טלי גוטליב (הליכוד):
עבר הזמן. עבר הזמן.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. נגמר הזמן.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
השתלטות הנאשם על מנגנוני הביטחון ומינוים של נאמנים אישיים עוד עלול להתברר כסוף עידן הבחירות. ראו הוזהרנו.
היו"ר ניסים ואטורי:
נגמר הזמן.
טלי גוטליב (הליכוד):
עבר הזמן.
היו"ר ניסים ואטורי:
טלי. תודה רבה. רד.
טלי גוטליב (הליכוד):
מי הצדיק פה אונס של אויבים?
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת מירב בן ארי.
טלי גוטליב (הליכוד):
הבן אדם הזה הוציא את דיבת לוחמינו בעולם כל הזמן.
היו"ר ניסים ואטורי:
מירב, את מופיעה לי כרגע. כסיף, ולאחר מכן כתוב לי מירב בן ארי. לא הכנת משהו? תמיד זה בא לך טבעי, דומה קצת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אני לא צריכה להכין משהו.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מצאת לך מי שצריך להתכונן.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני שאלתי ועניתי. שלוש דקות לרשותך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, טוב, לפני הכול נשתתף בצערה של משפחת סילבסטר על בנם סרן אורי יוסף, שנהרג היום מפגיעת רחפן נפץ בגבול הצפון. איתו נפצעו כמה חיילים, ונאחל להם איחולי החלמה מהירה. אנחנו לפעמים לא מדברים הרבה על הפצועים, אבל הפצועים בגוף ובנפש מאותם אירועים סוחבים איתם צלקות לכל החיים. לפעמים כשמבקרים בשיקום אני אומרת למשפחות שזה מקום אופטימי, כי הם לא איבדו את הילדים, אבל עדיין אלו נזקים שסוחבים כל השנים.
טלי גוטליב (הליכוד):
מירב, זה הרופא הגדודי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הרופא הגדודי של גדוד צבר או שקד.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא שמעתי שאמרת, סליחה. השם ייקום דמו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, אני יודעת. יהי זכרו ברוך. אני רוצה לדבר דווקא על הפיצול של חוק התקשורת, שהיה אמור לעלות היום ונדחה על ידי הח"כים החרדים. חבר הכנסת פרוש, שומע? האם אתה יודע מה אתה הולך להצביע מחר בפיצול התקשורת? אז אני רוצה שתדע, כי אנחנו מדברים אתה ואני, נכון? אתה מאמין לי. אז קודם כול – ויש לי כאן עדה ראשונה, שלי טל מירון – אתמול כשהייתה ההצבעה, נגיד אבי מעוז לא הצביע. אתה שומע? תשמע, תשמע. למה אבי מעוז לא הצביע? אתה יודע למה? כי הייעוץ המשפטי של הכנסת אמר שבאמצעות הפיצול – ותתרכז – אי-אפשר למנוע שידורי תועבה, נכון? שזה פורנו, במילה לא נעימה. אני יודעת, זה לא נעים, תועבה נשמע יותר טוב, לא? ושאי-אפשר למנוע את חילול שבת. עכשיו, אני לא יודעת מה הוא מוכר לך שם, אני רואה אותו כל היום מתעסק איתך ואומר לך, אני לא יודעת גם מה הוא מציע לך, אבל יש, הרב פרוש, את החיים עצמם, ויש את החיים לפי שלמה קרעי. אז לפי החיים עצמם – נכון, חברת הכנסת שלי טל מירון, הכוכבת של הוועדה? האם ניתן למנוע את שידורי הפורנו?
שלי טל מירון (יש עתיד):
כרגע בחוק לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כרגע בחוק לא, אתה שומע? אני יודעת, זה קשה. האם ניתן למנוע חילול שבת?
שלי טל מירון (יש עתיד):
לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ואטורי, נראה לי שזה רלוונטי גם לך, בכל זאת, אתה אדם עם כיפה על הראש. זה החוק שהיה אמור להגיע היום. עכשיו, אתם שמעתם את זה היום – אני איתך, תהיה איתי רגע – עצרתם.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
היום היינו מצביעים ברמה הביצועית על פיצול, לא על - - - של החוק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אבל בפיצול, למה אבי מעוז לא הצביע? הרי אבי מעוז, אתה יודע, הוא סוג של קואליציה. למה הוא לא הצביע? כי בייעוץ המשפטי אמרו לו שאי-אפשר למנוע את זה. שנייה רגע, שוסטר, אני צריכה ששלי תתרכז. שלי.
היו"ר ניסים ואטורי:
רק נגמר הזמן, אז תנסי לסכם, בסדר?
מאיר פרוש (יהדות התורה):
תאפשר לה עוד דקה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תן לי עוד שנייה, כי דיברתי עם פרוש.
היו"ר ניסים ואטורי:
בסדר, את החמש שניות שלו תקבלי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני. האם זה מה שנאמר אתמול בוועדת התקשורת לגבי שידורי התועבה ולגבי חילול שבת היום? זה מה שנאמר?
שלי טל מירון (יש עתיד):
היום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז שתדע שאומנם מנעתם את זה היום, אבל מחר ב-16:00 זה יגיע בדיוק כמו שעבר היום. תהיה ערני לזה. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה. חבר הכנסת סמיר בן סעיד.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עומד כאן היום מול ספסל הממשלה האטומה הזו כשבליבי כאב עצום ועל שפתיי זעקתם של מיליוני אזרחים ערבים. החברה הערבית מדממת למוות, והנתונים המזעזעים האלה הם תעודת עניות וכתם שחור על מצפונה של הממשלה. בשנת 2023, אדוני היושב-ראש, נרצחו 244 בני אדם; בשנת 2024 נרצחו 230 בני אדם; בשנת 2025 המספר טיפס ל-252 קורבנות; בשנה הזו עד עכשיו, בחמישה חודשים, נהרגו, נרצחו, 122 קורבנות. אתה מדבר על 848 הרוגים בחברה הערבית שנרצחו מהפשיעה המשתוללת ברחובות. מאחורי המספרים האלה יש שמות, יש משפחות הרוסות, יש יתומים ויש חברה שלמה שחיה באימה יום-יומית. יש חלומות. הפקרתם אותנו. נכשלתם כישלון חרוץ בהגנה על הזכות הבסיסית ביותר של האזרח, הזכות לחיים ולביטחון. בגלל אוזלת היד הזו, בגלל הדם שנשפך ברחובותינו באין מפריע, אני מברך היום בלב שלם על פיזור הכנסת הזו ועל סיום דרכה של הממשלה הרעה הזו. הגיע הזמן ללכת הביתה ולפנות את המקום למי שחיי אדם באמת יקרים לליבו. מעכשיו אני אומר לכם: הביתה. אני מחכה לממשלה הבאה, שאני יודע שהם אחרת לגמרי. כמה מילים בשפה הערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם): במדינות העולם השלישי אין פשע ופשיעה כמו מה שקורה היום בישראל. אם אנחנו אזרחים, הזכות שלנו היא שגם אנחנו גם נקבל הגנה.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
(אומר בערבית:)
אני לא רוצה לשמוע אותך, אני לא רוצה לשמוע אותך.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - תגיד להם: תפרקו את הנשק - - -
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
(אומר בערבית: )
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
(אומר בערבית:)
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - תתפרקו מהנשק שלכם.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה, נגמר הזמן.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
(אומר בערבית:)
תשתיק אותה.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא אשתיק אותה, אתה דיברת עליה לא יפה, אני הבנתי מה אמרת, לא מדברים ככה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
דיברתי מאוד יפה, מאוד יפה. משוגעת.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא, מה שאמרת לה, לא אומרים דברים כאלה. תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה אמרת? אתה לא תגיד לי ככה.
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה בקריאה ראשונה עכשיו.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא תגיד ככה. אתה לא תגיד. אתה לא תדבר ככה, ברברי.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה בקריאה שנייה עכשיו. חבר הכנסת שמחה רוטמן – אינו נוכח. טלי.
טלי גוטליב (הליכוד):
ברברי, רק ברברי קורא ככה. "משוגעת" זו לא מילת עלבון. יש אנשים משוגעים, וזו לא מילת עלבון. ברברי שלא מבין מה זה. שיגעון של אדם הוא לא עלבון. שיגעון של בן אדם הוא לא עלבון. שיגעון של אדם הוא לא עלבון.
היו"ר ניסים ואטורי:
טלי.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
חלאס.
טלי גוטליב (הליכוד):
חלאס אחותך. הבנת?
היו"ר ניסים ואטורי:
טלי, תודה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
- - -
טלי גוטליב (הליכוד):
"חלאס" לא תגיד לי, "חלאס" תגיד לאחותך, לאחותך. ברור לך?
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. תשמע, אם מישהו ינצל את הערבית כדי לנסות לתקוף מישהו במשהו שאולי מישהו לא מבין, סמיר בן סעיד, אני מדבר אליך. סמיר - - -
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
תחזור לווידיאו, תחזור לווידיאו, תחזור על מה שאמרתי, תחזור.
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה לא מקלל חברי כנסת בצורה כזאת, אוקיי?
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא תקלל פה אף אחד - - -
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
זה לא מצחיק. רשימת הדוברים סגורה.
טלי גוטליב (הליכוד):
בבית שלך אתה תקלל, לא בכנסת.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
טלי, אנחנו רוצים להתקדם.
טלי גוטליב (הליכוד):
חוצפן שמקלל.
היו"ר ניסים ואטורי:
שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ערב קשה מנשוא. הותר לפרסום שסרן ד"ר אורי יוסף סילבסטר, רופא בגדוד שקד בחטיבת גבעתי, נהרג מרחפן נפץ במוצב הבופור. בבוקר התבשרנו על נפילתו של סמל ראשון אדם צרפתי ממגלן, שנפל גם הוא מרחפן נפץ, והלב מתקשה להכיל את אותם צעירים שנקטפו בעודם באיבם. מאז תחילת מלחמת הפסקת האש בלבנון ב-8 באפריל 2026 נפלו 15 חיילים בלבנון. אין ניצחון מוחלט ואין בבל"ת. יש מלחמה על מלא תוך כדי הפסקת אש בלבנון. ואיפה ראש הממשלה? הוא הופך אותנו לרפובליקת בננות. חיילים מחרפים נפשם, משפחות שכולות מבכות את לכתם של יקיריהם, והוא, ראש ממשלה, מבקש אישור לתקוף בדאחייה. תיאטרון האבסורד, אין את זה ביותר אבסורד. איפה האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל, לאיזו פינה הם נדחקו? אם לא נטפל באיום רחפני הנפץ, הם יגיעו בקרוב לעוטף, ליהודה ושומרון, לתל אביב, לירושלים. עד לרגעים אלו תושבי הצפון מופקרים לגורלם – קריית שמונה, מטולה, עכשיו, ברגעים אלה, יש שם אזעקות, שלומי, נהריה, עכו, מעלות; מציאות בלתי נסבלת, ילדים רצים למקלטים, עדיין לא חזרו ללימודים, משפחות שלמות חיות בפחד, יישובים שלמים ממשיכים לספוג ירי ואיומים, ממשלה מופקרת ומפקירה. תושבי הצפון הפכו להיות בני ערובה של ממשלה שלא יודעת להכריע, ומונעת אך ורק משיקולים ואינטרסים פוליטיים. בממשלה הזאת אין סדר עדיפויות לאומי, יש רק סדר עדיפויות קואליציוני וסקטוריאלי, שקובע כאן את סדר-היום. במקום לתעדף את שיקום צפון, הממשלה שוב מתעדפת את השותפות הקואליציוניות. שימו לב רק מה מקדמים השבוע: מהפכת תקשורת, פיצול יועמ"שית, חוק מח"ש. תגידו לי, איזה אבסורד אנחנו חיים בו? תושבי הצפון לא צריכים לשלם את המחיר של הישרדות הממשלה. צריך להגיד בבירור: מי שלא מסוגל להכריע ולהשיב ריבונות על הצפון, לא ראוי להנהיג את העם. חוק לפיזור הכנסת, שהחיינו והגיענו וקיימנו לזמן הזה, אמן.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, שלוש דקות לרשותך.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, כל בוקר בוועדת התקשורת, שאני מרגישה כאילו אני נמצאת רק שם בחודש האחרון, מימים ראשון ועד חמישי, מבוקר ועד לילה וגם עד אמצע הלילה. לצערי אני מוצאת את עצמי ברצף כל יום פותחת את דברי הפתיחה שלי בכאב גדול על עוד חייל שנפל, על עוד אזרח שנפגע. באמת שזה כבר הפך להיות ריטואל בלתי נסבל וגם בלתי נתפס. רק הבוקר דיברתי על חייל נוסף שנפל, וממש בכמה הימים האחרונים היו לנו רותם ינאי, זיכרונה לברכה, מיכאל טיוקין, זיכרונו לברכה, ואדם צרפתי, זיכרונו לברכה. ועכשיו אורי יוסף, זיכרונו לברכה. חיילים שלנו, גיבורים שלנו. אני מוצאת את עצמי בדיסוננס מטורף בין החיילים שלנו – גם האזרחים – החיילים שלנו, שנלחמים, שמחרפים את נפשם בזמן שאנחנו קוראים לזה "הפסקת אש". אבל זאת לא הפסקת אש, זו אש ללא הפסקה, ככה אני קוראת לזה. באיזו מציאות מדומה – תוך כדי שאנחנו בדיסוננס המטורף הזה של הדילים המלוכלכים והסחטניים שקורים פה בבית הזה, ממש עכשיו ברגעים אלה מאחורי הקלעים, על חוק כזה או אחר – תראו מה קורה בחזית הצפונית שלנו במדינה. האזרחים בצפון מופקרים, הם לבד. במקום ששרי הממשלה היום ייקחו את עצמם וייסעו לשבת עם התושבים, לדבר איתם, לפגוש אותם, את ראשי הרשויות שלנו, ריבונו של עולם, לעזור להם בצרכים שלהם; במקום זה, אנחנו פה בדילים של הכנסת כרגיל. כל כך הרבה משפחות במדינת ישראל הן כמו בני ערובה – בבתים שלהם, מתחבאים, כמו במטווח ברווזים. חשבתי לעצמי על ילדי שדרות, אם אתם זוכרים. כל כך הרבה שנים דיברנו על ילדי שדרות, על הטראומה, על איך הם גדלים, מה יהיה איתם עם הטראומה הזאת שהם סוחבים, של צבע אדום, של כל כך הרבה שנים. והינה אנחנו מגדלים את הדור הבא. במקום דור ילדי שדרות, דור ילדי הצפון, שחווים בדיוק את אותו הדבר. אני לא יודעת מתי היה להם יום לימודים נורמלי מאז שהמלחמה הזאת פרצה, אבל מספרים לנו שאנחנו כפסע, הניצחון המוחלט ממש פה, הוא כאן לידנו. אבל איפה הוא? איפה הוא עם חיזבאללה? איפה הוא עם איראן? איפה הוא עם חמאס? איפה הניצחון המוחלט? ואז אני שומעת שראש הממשלה קיים שיחה עם הנשיא טראמפ וקיבל הנחיה, הצניחו עליו מלמעלה. באיזה עולם? מתי מדינת ישראל פשטה את הרגל ומבקשת רשות להגן על גבולותיה? לאן הגענו? לאן הגענו? מדינת ישראל פשטה את הרגל. הממשלה הזאת בוגדת בערכים שלנו, של המדינה הזאת. איך יכול להיות כזה דבר?
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת אלון שוסטר.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הכנסת העשרים-וחמש צריכה להתפזר, כי היא כנסת קטלנית, כנסת שפגעה בחוסן האומה, כנסת שתמכה בממשלה מזיקה לאין שיעור; ממשלה שאוחזת בקרנות המזבח מהאסון הנורא ועד היום הזה, ממשלה שהתכחשה לחובתה להקמת ועדת חקירה כדי למנוע כישלון דומה, ממשלה שנמנעה מגיוס צעירים בריאים לעת מלחמה. הכנסת הזו צריכה להתפזר מפני שהיא תחזקה ראש ממשלה שרהב דיבורו על ניצחונות מוחלטים כפתטיוּת כישלונותיו האסטרטגיים; כך בעזה, כך באיראן, כך בלבנון וכך בביטחון הפנים, שהיה אחד מהדגלים המרכזיים של מפלגתו ושל ממשלתו – ממשלה שדחקה את תשומת לב העולם מפשעי הג'יהאדיסטים, ומיקדה אותו באלימות של יהודים. זאת כנסת ששיתפה פעולה עם מזימות להשמדת ערך של מערכת משפט מפוארת, לביזוי מערכות ביטחון, מפקדים, טייסים, לוחמים, בחדווה שאין לה פשר; כנסת שתמכה בממשלה שנכשלה ביודעין בהטלת הנטל על המשרתים בקודש ביטחון ישראל; כנסת פלגנית, שתמכה בראש ממשלה רהוט דיבור שאינו ראוי לציבור. הם אומרים, אדוני היושב-ראש, שזו תקופת נס. הפוך. לא נס, הפוך. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חבר הכנסת צביקה פוגל. ירון, תתחמם על הקווים בינתיים. שלוש דקות, בבקשה.
צביקה פוגל (עוצמה יהודית):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אזרחי ישראל, למרות השעה המאוחרת, אני רוצה לחבק ולהשתתף בצערה של משפחתו של סרן ד"ר אורי יוסף סילבסטר, השם ייקום דמו. ליבי איתכם. הוא נפל היום בדרום לבנון במאמץ ההגנה על מדינת ישראל ועל תושבי הצפון. יחד איתו נפצעו שישה קצינים וחיילים קשה, קל ובינוני, וכל שנותר לנו הוא באמת לאחל להם החלמה מהירה ורפואה שלמה. אדוני היושב-ראש, אנחנו דנים פה על פיזורה של הכנסת, ואני רוצה להזכיר לכולנו שיש נושאים שהם חשובים, אבל יש גם נושאים שמכריעים את עתידה של מדינה. ייהוד הנגב והגליל אינו עוד תוכנית ממשלתית, הוא לא עוד סעיף בתקציב, הוא לא עוד ויכוח פוליטי. ייהוד הנגב והגליל הוא שאלת העתיד של מדינת ישראל, שאלה שלטעמי, תעמוד במרכז הבחירות הקרובות. לפני יותר ממאה שנה, אדוני היושב-ראש, חלמו החלוצים על מדינה יהודית בארץ ישראל. הם לא הסתפקו בהכרזות. הם עלו על הקרקע, הקימו יישובים, עיבדו אדמה, סללו כבישים והפריחו את השממה. הם הבינו אמת פשוטה: מדינה אינה מתקיימת רק בזכות צבא חזק אלא גם בזכות אזרחים הבונים את ביתם בכל חלקיה של הארץ. הנגב והגליל מהווים למעלה משני שלישים משטחה של מדינת ישראל. הם עתודת הקרקע, הצמיחה וההתיישבות הגדולה ביותר שנותרה לנו, אך במשך שנים רבות מדי הם נדחקו לשולי סדר העדיפויות הלאומי. צעירים עזבו, יישובים נחלשו, והפער בין המרכז לפריפריה הלך והתרחב. אסור לנו, אדוני, להשלים עם המציאות הזאת. מדינה שרוצה להבטיח את עתידה, חייבת לחזק את אחיזתה בנגב ובגליל; חייבת להביא לשם משפחות צעירות, חינוך איכותי, תעסוקה מתקדמת, תחבורה מודרנית וביטחון אישי; חייבת להפוך את הנגב והגליל למוקדי משיכה ולא לאזורי ויתור. הסיפור הוא לא סיפור כלכלי או חברתי, זהו סיפור ציוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דור המייסדים הוריש לנו מדינה. דורנו נדרש לייצב את פניה לדורות הבאים. זה לא עניין פוליטי, זה לא ימין ושמאל. זאת המשימה של כולנו. הנגב והגליל הם לא הפריפריה של ישראל, הם החזית הציונית של ישראל. והשאלה היא לא אם יש לנו את היכולת לחזק אותם, אלא אם יש לנו את הנחישות לעשות את זה. אני מאמין שכן, אני יודע מניסיוני שכן, כי עם שבנה מדינה כנגד כל הסיכויים, ידע גם להפריח את הנגב, להצמיח את הגליל ולהבטיח שארץ ישראל תישאר חזקה, פורחת ובטוחה לכל הדורות הבאים.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס. שלוש דקות, בבקשה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
שיתרגם. הוא חייב לתרגם, אדוני.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני לא רוצה להוסיף לו זמן.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
בתוך הזמן הוא חייב לתרגם, לפי ההחלטה של שגית.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני סיפרתי (- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - הוא חייב לתרגם - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
מתרגם, מתרגם, טלי. טלי, רגע, נו.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
יהודים משלמים לך. יהודים. יהודים.
היו"ר ניסים ואטורי:
טלי, רגע, נו.
טלי גוטליב (הליכוד):
יהודים משלמים לך.
היו"ר ניסים ואטורי:
טלי, אם תצעקי אני לא אשמע אותו לא בערבית ולא בצ'רקסית.
טלי גוטליב (הליכוד):
רציתי להזכיר לו. סמל מדינת ישראל מאחוריו. צמרמורת בכל הגוף. מגן דוד, שני פסים כחולים.
היו"ר ניסים ואטורי:
טלי, די. תודה רבה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תוציא אותה.
טלי גוטליב (הליכוד):
תוציא אותה. הגננת. הגננת תוציא אותה. איזו חבורה של גברים.
היו"ר ניסים ואטורי:
טלי, די.
קריאה:
- - -
טלי גוטליב (הליכוד):
אל תפנה אליי, שוסטר - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
תמשיך. תן תרגום.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
טלי, די.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני, בשונה ממך, יושבת כאן כל הזמן - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
רויטל גוטליב, קריאה ראשונה. די. את בקריאה ראשונה. בבקשה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ניסים ואטורי:
תמשיך.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא, לא - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - חבר'ה, ערביי ישראל, מנסור עבאס לא מייצג אתכם. לא מייצג אתכם. אתם לא מעניינים אותו.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת מאיר פרוש.
טלי גוטליב (הליכוד):
מעניין אותו חמאס, חיזבאללה – לתמוך בטרור. ערביי ישראל, מנסור עבאס לא בשבילכם. ארבע שנים לא עשיתם כלום לערביי ישראל. כלום, שום דבר. אני רואה את זה ברחוב הערבי. אנחנו מייצגים אותם, לא אתם. הציבור הערבי מכיר אותי יותר ממך, יותר מאותך.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. תודה רבה. עכשיו חבר הכנסת מאיר פרוש.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - את הגננת, שיוציאו אותי ויעמידו אותי בפינה.
היו"ר ניסים ואטורי:
טלי. טלי, הוא הגיע לבמה. תודה. בבקשה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
מכובדי היושב בראש, חברי הכנסת, השר, השרה, אנו עומדים כאן היום להצביע על פיזור הכנסת מתוך אכזבה עמוקה. בראשית דבריי אני רוצה להעביר את תנחומיי למשפחות האבלות וברכות רפואה שלמה לפצועים. אנחנו תלינו תקוות רבות בשותפות הזו ובהרכב הקואליציוני הנוכחי, אבל לצערנו, תקוות אלו נכזבו לחלוטין. הנושא המרכזי והמהותי ביותר שעמד לנגד עינינו – זה לא סוד – היה ועודנו הסדרת מעמד בני הישיבות. התרעתי בפני ראש הממשלה בעת המשא ומתן הקואליציוני ואמרתי לו: אם ברצונך להעביר את ההסדרה הזו בשלום, הדבר חייב להיעשות טרם הקמת הממשלה. אמרתי אז לנתניהו: בדיוק כמו שאתה הולך להעביר במיידי את חוק הנבצרות, החוק של הרב דרעי, חוק סמוטריץ' במשרד הביטחון, חוק בן גביר – תביא גם את הסדרת מעמד בני הישיבות. ולמרבה הצער, נדחינו. נתניהו סיפר לנו אז על מספר חברי כנסת בעייתיים, והמציאות הוכיחה שהבעיה רק הלכה ותפחה. מי שאפשר את דחיית הפתרון בתחילת הקדנציה נושא באחריות למשבר שאליו נקלענו היום. כל סוגיה חיונית נדחתה לרגע האחרון במקום לכבד את דרישתנו לדאוג לעולם התורה מהרגע הראשון כפי שסוכם. הכישלון הזה שלוב בכישלון נוסף של הקואליציה. שנים זעקנו שיש לתקן את מערכת המשפט מן היסוד, ולא הקשיבו לנו, והממשלה הזו לא השכילה לבצע תיקון נחרץ ומיידי של המערכת. התוצאה הישירה של הרפיון הזה היא מסע הרדיפה חסר התקדים שאנו חווים כעת, כאשר ציבור חרדי שלם חי תחת איומים ופחד יום-יומי ממעצרים, בשל הכרעותיה של היועצת המשפטית המודחת, שהייתה פעם בממשלה, שמובילה פגיעה אנושה בלומדי התורה. ואני פונה מכאן ישירות לראש הממשלה ושואל: איך אתה לא רועד? איך אתה ישן בשקט בלילה? איך ייתכן שבמדינה שנשלטת על ידי יהודים, במדינה שיש בה חוק שבות, דווקא יהודי שרוצה להמשיך את המסורת בת אלפי השנים וללכת בדרכיו של סבא שלו, וסבא של סבא שלו, ורוצה ללמוד תורה כאן בארץ ישראל, הופך להיות נרדף על לא עוול בכפו, ואתה, נתניהו, יושב מנגד? אנו הולכים כעת לבחירות, אבל דבר אחד צריך להיות ברור לכל מי שיושב בבניין הזה: כנסות מתפזרות, ממשלות קמות ונופלות, אבל עולם התורה יעמוד על תילו לנצח. קול התורה לא ייפסק ולא יושתק באף מקום בעולם וגם לא בארץ ישראל, באף מצב ובאף תנאי, כי התורה היא חיינו ואורך ימינו לעולם ועד. לומדי התורה ניצחו ברוסיה את אלה שלא נתנו להם ללמוד, וינצחו פה בארץ את אלה שלא נותנים לנו ללמוד.
היו"ר ניסים ואטורי:
כולכם קיבלתם תוספת לפחות של עשר שניות. לסכם, בבקשה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
מה שברור הוא שלומדי התורה – הם ילמדו, והם ינצחו, ושלטון המשפט יקרוס.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
"מלך אוהב צדקה ומשפט", ככה כתוב.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אני מלך, ואני לא אוהב צדקה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אמרת ההפך. בבוקר אמרת וגם בצוהריים. תגיד לו.
סימון דוידסון (יש עתיד):
זה שיפור ניכר מהנאום הקודם שלך.
היו"ר ניסים ואטורי:
מאיפה אתה יודע מי התפלל היום, מי לא התפלל היום? שלוש דקות, בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יש לך ספק בפרוש? זה לא יפה.
נעמה לזימי (העבודה):
קרה פה משהו מדהים. עולים לפה ומתרברבים – במה? שהם משלימים קדנציה. במה אתם מתרברבים? זה פיזור הכנסת הכי רעה שהייתה לעם ישראל, הכי רעה. ממשלת טבח החזיקה ארבע שנים, וואו. ממשלה של מושחתים החזיקה ארבע שנים, איזה מדהים. ממשלה שהקריבה את האחים ואת האחיות שלנו להירצח ולהינמק בעזה, וואו. החזקתם ארבע שנים. ממשלה שחותרת ארבע שנים מלאות להשתמטות ממוסדת, איזה הישג. איזה הישג. ביום רביעי דנים בחוק המעונות לאברכים, והציבור העובד והמשרת – מה איתו? ממשלה שכבר שלוש שנים מפקירה את הצפון, כשמתחננים פה לעזרה, החזיקה ארבע שנים. שאפו. וואו. ממש ברכה לעם ישראל. יותר נכון הקללה של עם ישראל. ממשלה שהכותרת שלה היא: ממשלת "חמאס הוא נכס". זו בושה שממשלה שבה כל יועצי ראש הממשלה עבדו עבור מדינת אויב החזיקה ארבע שנים. זה עליכם. זה קלון עליכם. זו לא ברכה. תעודת עניות למקום הזה שאנשים חדלי אישים כמוכם, שהביאו את המדינה לימיה הרעים ביותר, החזיקו ארבע שנים. אבל מה שאני מקווה שיהיה כאן זה שמארבע שנות הבצורת שהבאתם עלינו, נביא לקדנציה של צמיחה, של פריחה, של התחדשות, של תקומה ותקווה. זה מה שאני מאחלת. שאנחנו, כשנחליף אתכם, ונחליף אתכם, נהיה תמונת הראי לחידלון, לכישלון, לביזיון שלכם. וזה עלינו. חובת ההוכחה היא עלינו – לדאוג לשיקום הנגב והגליל, לדאוג לשוויון בנטל, לדאוג לחיים המשותפים ולניקיון הכפיים ולרווחת העם הזה. זה עלינו, אבל אנחנו גם ראינו אתכם כל כך טוב, ספגנו פה את כל התהומות ואנחנו יודעים בדיוק על מה לא לחזור; בדיוק מה צריך לעשות כדי לנהוג אחרת. מתרברבים שהם פה ארבע שנים. בושה. בושה שלא קם פה אדם אחד מהצד שלכם ואמר: חלאס. אתם שקוראים למציאות המדממת "הפסקת אש", אתם כולכם הנדסת תודעה ואין דבר שלא תשכתבו. ואני אומרת לכם עם פיזור הכנסת: ברוך שפטרנו מעונשו של זה. עוד נראה כאן ימים טובים יותר, ימי בשורה, ימי תקומה, ימים יפים לעם ישראל בקרוב.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת ירון לוי.
ירון לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני קצת יותר משבוע פגשתי את אולה ואבי, ויעל, אחות של גיל פנקינסקי, זיכרונו לברכה, לוחם שייטת 13. היא כתבה לי כמה דברים שחשוב שנקריא במליאה: כשהייתי בת שש, גיל היה לוקח אותי יד ביד מבית הספר הביתה. כשהייתי בת עשר, הוא היה לוקח אותי לקניון לעשות יום כיף. כשהייתי בת 12, מישהי בשכבה זרקה לי מילת גנאי, וגיל דאג ללכת לבית הספר מאחורי הגב שלי ולפתור את העניין. כשהייתי בת 15, הוא היה קונה לי שוקולד ושם אותו בחדר כשהיינו רבים. כשהייתי בת 16, הוא היה חוזר מהבסיס ישר לאסוף אותי מבית הספר, וקודם כול לקבל חיבוק ענק אחרי שהוא לא ראה אותי מלא זמן. כשהייתי בת 19, הוא שלח ידו בנפשו. עכשיו לכו תסבירו לאותה ילדה, שתמיד תרגיש ילדה ליד האח הגדול שלה, איך זה לחיות לצד האבל. יעל סיימה שירות סדיר מלא. אבא שלה נכה צה"ל. אפילו הרכבים שלהם מגויסים בצו 8. והאח שלהם הקטן נלחם כדי להתגייס לשירות קרבי. היא כותבת: כדי שנוכל להמשיך להיאחז בחיים, לדעת עמוק שאח שלי מת בקרב שלא עזב אותו – אנחנו לעולם לא נדע באילו מבצעים פעלת כדי להבטיח את ביטחוננו. אנחנו מעריכים את מה שעשית עבור המדינה, אנחנו רואים וזוכרים אותך. אנחנו מכירים במוות שלך ובפציעה השקופה. גם עכשיו אתה לא לבד. זה בעל משמעות עבורי יותר מכל קריירה גדולה שתהיה לי. אמשיך להיות מעורבת בהעלאת המודעות לבריאות הנפש. אני חייבת את זה לגיל, לי, למשפחה ולמדינה שלנו. לא אפסיק להילחם על כך. זו המלחמה היחידה שאין לה הפסקת אש או חוזה שמעיד על סיומה. כעת נצטרך לחיות עם זה, וזה יתחיל בכך שאתם, חברי וחברות הכנסת, תכירו בכך. איבדנו את היקר לנו מכול. תנו לנו ולצוות של גיל את הגב להמשיך ולתת למדינה. אני קראתי טקסט קצר שלו בבית, הוא כתב שלוחם תמיד נשאר לוחם. ומשפט שמלווה אותי בימים האלה, מאותו יום שעזבתי את הבית – שהוא רצה לחיות בלב זקוף, אבל הלב שלו התכופף עד שהוא נשבר. וזה הזמן לומר לכל פצוע או פצועה שנלחמו בקרב ומרגישים גיבורים ומלאי בושה: אפשר לטפל, אפשר לקבל עזרה, הנפש שלנו ניתנת לתיקון. תפנו, אל תתביישו. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, עם יקר, הקשבתי בקשב רב לנאום של חבר הכנסת ולדימיר – אני לא יודעת אם הוא נמצא פה – ואני חייבת לומר לכם, בין המופע הגועלי הזה שכולו השחרה, נהי, רחמים עצמיים ודמעות תנין, לבין המציאות בשטח – אין ולא כלום. פשוט שום דבר. בזמן שיש מי שעוסקים בלשבת באולפנים או בחדרי הוועדות בכנסת וליילל ולהסביר כמה רע וכמה הכול קורס והכול שחור והכול נורא ואיום, ישנם חברי כנסת ושרים – ואני באופן אישי כיושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה – שעוסקים יום-יום בתיקון עולם כפשוטו. פשוט כפשוטו. מאז שאני בכנסת, וביתר שאת מאז שאנחנו בקואליציה, הובלנו מהפכה שקטה, לדוגמה, בתחום שרק אני מתעסקת בו. שקטה, אבל היא היסטורית וחסרת תקדים, בתחום שהוזנח פה 73 שנה – מערך בריאות הנפש, החוסן והטיפול הקהילתי. לא הבטחנו הבטחות באוויר, הבאנו מעשים מתוקצבים: הזרמנו תוספת עתק של 1.4 מיליארד שקלים לבסיס תקציב בריאות הנפש, לצד תוכנית חירום לאומית שנקראת מקום לנפש, שהוסיפה מאות מטפלים בקהילה; שברנו את חסמי כוח האדם; ביטלנו את התוכניות לרפואה לזרים והכנסנו מאות תקנים לסטודנטים ישראלים; הובלנו מהפכת שכר היסטורית, עם הקפצה של כ-40% בשכר הפסיכולוגים בשירות הציבורי, והגדרנו את הפסיכיאטריה כמשימה לאומית עם תוספת שכר ומענקי קליטה בפריפריה; הקמנו מענים חלוציים בשטח, מפיילוט מד"א נפשי שמגיע פיזית לבית המטופל בשעת משבר, ועד מיסוד מקצועות ביניים כמו עוזרי רופא, אחיות מומחיות קליניות ותומכי בריאות נפש, כדי לקצר את התורים. חבר הכנסת בליאק – אני לא מוצאת אותו פה – איפה היית כשהשווינו באופן מלא את התנאים והטיפולים לנפגעי פעולות האיבה בביטוח לאומי, כמו לפצועי צה"ל וכוחות הביטחון? איפה היית כשהשווינו את תנאיהם של משפחות פצועי הנפש שמאושפזים בבתי החולים לתנאיהם של משפחות פצועי הגוף? איפה היית כשהובלנו זינוק של 137% בתקציב אגף השיקום במשרד הביטחון לטובת גיבורינו מתמודדי הפוסט-טראומה? איפה היית כששיניתי נהלים של שנים ברשות האוכלוסין שהפלו לרעה מתמודדי נפש זכאי חוק השבות מלעלות ארצה? לא עצרנו רק שם. כיו"ר ועדת העבודה והרווחה העברנו חוקים חברתיים ששינו סדרי עולם – את חוק הארוסות, ואת חוק הסיוע למשפחות נעדרים אזרחיים, ותיקון היסטורי לחוק משפחות שכולות שהעלה את גיל היתמות לשלושים והעניק ליתומים תגמולים אישיים. דאגנו לחיילי המילואים שלנו; דאגנו לשיפוי מעסיקים המעסיקים את חיילי המילואים; דאגנו לפטור מאגרות כבישי אגרה לחיילי מילואים; העברנו את תקנות הדיור המוגן (יציבות כלכלית) שישבו ושכבו שנים בוועדה שלנו.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אני מסיימת. חברי הכנסת, אנחנו רק באמצע הדרך, היעדים הבאים שלנו כבר מונחים על השולחן. אנחנו נשבור את המונופול המרחבי כדי לאפשר חופש בחירה במקום אשפוז, נקים מסגרות מעבר לשיקום בקהילה ונרחיב את מד"א נפשי ומתכללי בריאות הנפש. אנחנו נמשיך לעשות ולעשות, ואתם, חברי האופוזיציה, תמשיכו לבכות ולבכות. אנחנו נמשיך לעבוד, לקחת אחריות, ולהביא את ישראל ואת אזרחי ישראל למקומות טובים יותר. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. תודה. חברת הכנסת מרב מיכאלי.
מרב מיכאלי (העבודה):
שלא יגידו לי אחר כך שאני לא מברכת שהכול נעשה בדברו.
טלי גוטליב (הליכוד):
שהכול נהיה בדברו.
היו"ר ניסים ואטורי:
אבל גם זו התקדמות.
מרב מיכאלי (העבודה):
ציונים, אני מתה על זה, על הציונים. התקדמות.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - למה, היא לא מודה לאלוקים?
היו"ר ניסים ואטורי:
שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
מרב מיכאלי (העבודה):
כן, אז במסגרת קואליציית הפלא, ראיתי היום שאריה דרעי מאיים שאם ימשיכו לעצור עריקים שעוברים על החוק, אז הציבור החרדי יעשה מרד מיסים ויפסיק לשלם מיסים. מקסים בעיניי, פשוט מקסים. אני מוקסמת. הציבור שמורד במדינת ישראל ברצף – מורד בתחום החינוך, לא מלמד את מה שצריך ללמד, לא מלמד את הילדות, את הילדות עוד איכשהו, אבל את הילדים שלו, לא מלמד את הדברים הכי בסיסיים שצריך ללמד במדינת ישראל, לא נותן להם את השלד הכי בסיסי להבין את האזרחות שלהם במקום הזה, מורד במדינה; הציבור שראשי הרשויות שלו מודיעים שהם לא ישתפו פעולה עם המשטרה, שהיא, מי זאת המשטרה? בסך הכול צריכה לאכוף את החוק, מי זה החוק בשבילם; הם, שמעולם לא הכירו בבית המשפט העליון, כי הוא לא ערכאה אמיתית של מעלה, כן? – מרד מתמשך במדינת ישראל מאז ומעולם. הציבור שמורד במדינת ישראל בזה שהוא מסרב להכיר בחוק שמחייב את כולן וכולם להשתתף בהגנה על המדינה הזאת, וממציאים את הדבר הזה שכביכול לימוד התורה זה לא פחות חשוב מאשר לשרת בצבא ההגנה לישראל, להגן מפני האויבים שלנו, שקמים עלינו לכלותנו, כן? מרד, חד-משמעי. אז עכשיו מאיימים במרד מיסים. איזה מיסים לא תשלמו, אריה דרעי? את המיסים של אלה שלא עובדים בכלל, ומקבלים קצבאות מהכולל ומקבלים קומבינה של לשלוח את הילדים שלהם למעונות למרות שהם לא עובדים? שהם מקבלים קצבאות, קצבאות, קצבאות, קצבאות – איזה מיסים לא תשלמו, אריה דרעי? בחייך, יש גבול. על מי אתה מאיים? מה אתה מאיים? באימא – תעשו לי טובה. מורדים במדינת ישראל ברצף. כל הזמן הזה נדמה לכם שאנחנו הפריץ. ובכן, איך לומר? מרוב שמחכים שהפריץ ימות, יום אחד הוא עלול למות לכם. מה תעשו אז?
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת אורי מקלב, שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני דווקא אדבר לצד הזה, על אף שאני מגיע מהצד של הקואליציה והממשלה מתפזרת בגלל שהיא לא עמדה ביעדים ולא עמדה במחויבות שלה להסדרת מעמדם של לומדי התורה, לומדי התורה בארץ ישראל. במשמרת הזו לומדי התורה ניתנים למשיסה, להכפשה, למעצרים, לרדיפה ולחנק כלכלי ולא אנושי, וזה נעשה במשמרת הזו. וחלק לא מבוטל מכל הרוע הזה ומכל הרדיפה נעשה על ידי חלק, לא רובם, אבל חלק מהקואליציה הזו, שהיא במשך תקופה ארוכה עושה את זה באדיקות רבה, והיא מתכחשת ומתנכרת למה שאנחנו הבנו שזה היה חוק-יסוד של הקואליציה הזאת, שלומדי התורה הם כיפת מגן – היא מגינה על דברים שאנחנו יודעים מדור לדור, שהם גם הגיוניים, מול אויבים רבים במדינת ישראל, וארץ ישראל כראש של סיכה עומדת מול אויבים שרוצים להשמיד אותנו. אבל הקואליציה, לצערי, לא עומדת בהתחייבות הזאת, בכפיות טובה מסוימת, אולי אפילו לא רק מסוימת אלא בכפיות טובה רבה. אנשים יושבים על כיסאותיהם, שרים בממשלת ישראל יכולים בתקופה שלהם, באחריותם, באחריות המיניסטריאלית – מבצעים מעצרים אכזריים ומנוכרים. רק אתמול השר שעומד בראש הוועדה, ועדת שרים לחקיקה, מאשר חוק של חבר קואליציה שבא ומתנכר – ולא סתם מתנכר – למי שרוצה ייצוג הולם, מישהו שרוצה לעבוד, להשתלב בעבודה, לא מאפשר לו את זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי זה? איזה חבר כנסת?
אורי מקלב (יהדות התורה):
זה נעשה בקדנציה הזו. ואנחנו רואים את ההתנכרות של סיעה שלמה בקואליציה לאימא, לעולליה, לטפיה, שרוצה לפרנס את משפחתה. מה שהיא רוצה זה הסדר וסידור לילדים, וגם את זה לא מאפשרים בעוון שהאבא של הילדים האלה לומד תורה בארץ ישראל. בסופו של דבר, אנחנו רואים מסכת שלמה של התנכרות. אני רוצה גם לציין את שר הביטחון, שגם כשבאים לשולחנו, מגיעים לשולחנו מקרים של ילדים חולים, שאבא צריך לנסוע ללוות את הילדים שלו לחוץ לארץ, גם את זה לא מאפשרים. אז אנחנו לא עמדנו כאן. אנחנו כבר תקופה ארוכה לא נמצאים במנעמי הקואליציה והשלטון, לא נמצאים בקואליציה ולא נמצאים בתפקידים שלנו. חשבנו שבשותפות לויאלית אנחנו נוכל לבצע ונוכל ללכת בדרך שהיא דרך של שותפים אמיתיים. אבל אנחנו יודעים שבסופו של דבר לא רק ארץ ישראל נקנית בייסורים, גם תורת ישראל. אנחנו דורשים שהממשלה תגיע גם לקריאה שנייה ושלישית, לפיזור הכנסת. אנחנו לא ניתן למשוך את הדבר הזה הרבה זמן. בקרב של ערכים ואידיאולוגיה ושל חיובים ושל היסטוריה - -
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אני מסיים. - - מדור לדור, מול רוע, רשעות ואכזריות, הצד הערכי והאידיאולוגי הוא זה שינצח. אנחנו בטוחים בזה, יש הבטחה לכך. אנחנו רואים שהיסטורית זה נעשה ככה. כנראה שלקואליציה הזאת, או שלמשמרת הזאת, לא הייתה זכות לעגן הסדר של לומדי תורה בארץ ישראל. בסופו של דבר אנחנו יודעים שמול ערכים לא יעזור שום דבר, לא יכופפו שום דבר.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי – מוותר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אורי, מי זה חבר הכנסת?
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח. חבר הכנסת יאיר לפיד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עמית הלוי פה.
היו"ר ניסים ואטורי:
ראיתי, קראתי בשמו, הוא אמר שהוא לא רוצה כרגע.
יאיר לפיד (יש עתיד):
הוא העביר לי כמה דקות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, דווקא בוא לא נכעס היום, אדוני היושב-ראש, אלא נהיה מודאגים. המדינה איבדה שליטה. כשאתה מסתכל על מדינת ישראל – ביממה האחרונה, לא נלך רחוק – זה אובדן שליטה גמור. תסתכלו מה קרה בחוצות ירושלים, איך המשטרה לא מצליחה להשתלט על הפגנות. תסתכלו מה קרה בגבול הצפון, איך הצבא לא מצליח להשתלט על ארגון טרור. שר הביטחון מתגאה בזה שכבשנו מבצר צלבני מהמאה ה-12 בזמן שארגון טרור פרוקסי איראני משתמש ברחפנים עם סיבים אופטיים. כן, אנחנו ניצחנו וכבשנו את המבצר שסלאח א-דין כבר כבש אותו לפני מאות שנים. זה אובדן שליטה גמור. איבדנו שליטה על יחסי החוץ שלנו, זו באמת מדינת חסות. נשיא אמריקאי אומר בפומבי, כותב, שהוא הורה לצה"ל להסיג את חייליו ממבצע? לא היה אירוע כזה בתולדות המדינה. לא היה אירוע כזה בתולדות המדינה.
טלי גוטליב (הליכוד):
איך היית ראש ממשלה אם ככה אתה קורא לבופור? איך היית?
יאיר לפיד (יש עתיד):
טלי, את לא צריכה להדגים את זה שאיבדנו שליטה, אנחנו מסתכלים עלייך ויודעים.
טלי גוטליב (הליכוד):
איך היית ראש ממשלה? ככה אתה מדבר על הבופור? איך היית ראש ממשלה?
יאיר לפיד (יש עתיד):
וכמובן, איבדנו שליטה על המקום הזה, שיצא מדעתו.
טלי גוטליב (הליכוד):
איך היית ראש ממשלה, אבל? איך?
יאיר לפיד (יש עתיד):
ואני אומר לעצמי: איך זה שזה לא מדאיג אתכם? איך אתם לא מסתכלים על זה ואומרים לעצמכם: משהו עמוק התקלקל, ואנחנו מוכרחים לעשות שינוי? אז הכנסת התכנסה היום כי היא אומרת: כשמאבדים שליטה, צריך להחליף את מי שאיבד שליטה. אני קורא לכנסת להצביע בעד פיזורה בהקדם האפשרי. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא רציני.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אתה לא יכול להחליף אותי בסדר.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא, הוא מסכם בסוף, מסתבר.
יאיר לפיד (יש עתיד):
במקום השר המסכם?
היו"ר ניסים ואטורי:
במקום יושב-ראש הוועדה, היוזם.
גלעד קריב (העבודה):
עמית, מה שלום חוק המורשת? חיכינו, חיכינו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה עם חוק המורשת?
עמית הלוי (הליכוד):
אני מוכן לענות על כל השאלות.
גלעד קריב (העבודה):
מה קורה, עמית?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מפלה. לא עובד לך. ארבע שנים לא עובד לך. ארבע שנים כל פעם אתה מביא יוזמות – הולך לפח.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אין לך מושג אפילו על מה אתה מגן.
היו"ר ניסים ואטורי:
תפריעו – אני לא מפעיל לו שעון, כן?
עמית הלוי (הליכוד):
אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, היום נפל סרן ד"ר אורי יוסף סילבסטר. אתמול ליווינו את אדם ומיכאל, אדם צרפתי, מיכאל טיוקין, השם ייקום דמם. אז קודם כול, אני משתתף – אני מקווה שכמו כולם כאן – בתנחומים ובאיחולי רפואה שלמה לפצועים הרבים מהשבועות האחרונים. אבל השתתפות של אנשי ציבור חייבת להיות השתתפות גם בהבנת הבעיה וגם בתיקון, בעיקר בתיקון, בכוח הציבורי שיש לנו לתקן ולמנוע את הפגיעות והנפילות הללו. ולכן אני רוצה – לכן עליתי לכאן, כדי להגדיר ולהבהיר מהו האיום ומהו התיקון שאנחנו מחויבים לממש. אורי, אדם ומיכאל לא נפלו בגלל פגיעה של רחפן נפץ, הם נפלו בגלל פגיעה של האויב. האויב הוא לא הרחפן, כמו שגם הטיל או הנשק הגרעיני אינם האויב. האויב הוא האידיאולוגיה הרצחנית של האסלאם הרדיקלי, שיש לה שליטה – שיש לה שליטה בשטח, שיש לה שליטה במשאבים, שיש לה שליטה באוכלוסייה. זה האויב. בכל מקום שיש לאידיאולוגיה כזאת, לאידיאולוגיה רצחנית כזאת, שליטה, בכל מקום כזה, לעולם לעולם יהיו אמצעי לחימה; לעולם ייוצרו, לעולם יחודש הייצור. ראינו את זה בכל מקום. גם מי שלא הבין את זה מראש – זו משימת חייהם, זו מצוות הג'יהאד שלהם, זו האמנה שלהם, זו האמונה שלהם. זה מה שיקרה, זה מה שקורה. הרחפן לא בא מן הים, והוא לא גידולי מים, לא גידולי אוויר ולא נוחת משמיים. הרחפן צומח משם, מהאויב, קרי, מהשלטון של האידיאולוגיה הברברית הזו של האסלאם הרדיקלי. משם צומח הרחפן – מהתשתיות החברתיות והכלכליות שיש לאויב, מהרעיונות, מהאידיאולוגיה הדתית, עבור בחינוך, אחר כך בארגונים, במוסדות החברתיים, במימון, בכלכלה, ובסוף יש את כלי הנשק, את האמל"ח. בסוף. וכשנגמר, כי צה"ל פוגע באמל"ח, אז הוא מתחדש. לכן הוא התחדש בחמאס, לכן בלבנון, לכן באיראן, לכן בכל מקום – מכיוון שיש תשתיות. אני אומר את זה בפרט היום, כי היום היה דיון בוועדת החוץ והביטחון על הרחפנים. אני יצאתי ממנו, ולא בפעם הראשונה, בתסכול עמוק, מכיוון שהתובנה הפשוטה הזאת, ההגדרה הפשוטה הזאת של מי האויב, במי צה"ל נלחם, מול מי הרמטכ"ל עומד, מול מי כוחות הביטחון עומדים – ההבנה הפשוטה הזאת, ההגדרה הפשוטה הזאת של מי האויב עדיין לא חלחלה למערכות הביטחון שלנו. המערכות שלנו רואות בנשק את האויב ומשקיעות אין-סוף אנרגיה, אין-סוף משאבים, אין-סוף מיליארדים, בהגנה – בגדרות, בעוד אמל"ח, עוד כיפת ברזל, עוד קלע דוד. כל פיתוח, כל איזה כלי, כל אמל"ח של האויב – ישר פיתוח של כלי הגנה בממדים מוטרפים. החטא הזה בתפיסת הביטחון שלנו, החטא הנוראי הזה, מתחיל מאותו מסמך של תפיסת ביטחון, שדן מרידור הוסיף לו בזמנו – ב-2003, כמדומני – את רגל ההגנה. אני מציע לחברי ועדת החוץ והביטחון שכאן ללכת ולקרוא את זה בחדר הוועדה. זוהי רגל הגנה שהתנפחה לממדים מוטרפים. מוטרפים. לא שלא צריכים להיות אמצעי הגנה. הם צריכים להיות חלק ממערכה שתכליתה הכרעה, תכליתה ניצחון. רגל הגנה שהפכה את רוב משאבי הצבא, רוב משאבי המדינה שלנו, להתמודד עם הטיל בעת מעופו או עם הרחפן בעת מעופו, וכמעט כלום השקעה בחיסול התשתיות, בפירוק התשתיות. העולם משתנה. אמרתי אתמול בוועדה, אני אומר כאן: העולם משתנה. אנחנו בעידן שאחרי מהפכת המחשב, אנחנו בעידן הנשק החדיש והנגיש, וכל ילד בביר הדאג' – כמו כל מי שמכיר את נושא הרחפנים – לא אחד, לא עשרות, לא מאות; אלפים שחוצים את הגבולות שלנו. אלפי רחפנים חוצים את הגבולות שלנו באמצעים פשוטים. זה ילך ויחריף, כיוון שהמגמה הזאת תלך ותחריף. הנשק יהיה יותר חדיש ויותר נגיש. ולכן הניסיון להגן, הניסיון לקזז את היכולות האלה באמצעי ההגנה הוא לא ריאלי. הוא לא ריאלי כלכלית. אי-אפשר. כמו שלא היה אפשר על כל קסאם של קצת ברזל וחומר נפץ לתת מענה של כיפת ברזל או של קלע דוד, אי-אפשר גם בעידן הזה של הרחפנים לקזז את זה באמצעי הגנה. זה לא נכון כלכלית, זה לא נכון מעשית. לכן צריך לעבור, והעולם יעבור כך או כך, אבל גם אנחנו חייבים לעבור להכרעה, וצריך לעבור קודם כול מנטלית, מהגנה להכרעה. מנטלית ומעשית. ולכן בלבנון התוכנית המבצעית של צה"ל – אני אומר את זה כאן לחבריי השרים, אלה שבקבינט, וכמובן לרמטכ"ל, שאמור מבחינה מקצועית מזמן להגיש תוכנית של הכרעה. הכרעה משמעותה פגיעה בתשתיות, לא באמל"ח, לא רק ברחפן, לא רק במפעיל של הרחפן או במ"פ. את כל זה אנחנו עושים כבר שלוש שנים. זו לא הכרעה, זו לא תוכנית הכרעה. הכרעה – אם מבינים את האיום, אם מבינים את האויב, אדוני היושב בראש, אז פוגעים באויב. פוגעים באויב זה בתשתיות החברתיות והכלכליות שלו: בשדות הסמים של חיזבאללה – יש המון; בחברות הבנייה והנדל"ן של חיזבאללה בלבנון – יש המון; במפעלים, בתעשייה האזרחית. כל אלו תשתיות איראניות בלבנון. כידוע איראן שולטת בלבנון. עד הכרעה מלאה. מלאה. אין, לא תהיה קופת חולים שילד של חיזבאללון יכול ללכת; לא יהיה בית ספר שהוא יכול ללכת; לא יהיה מפעל תעשייה שאבא שלו יכול לעבוד שם; לא יהיו תשתיות של אנרגיה שהם יכולים להשתמש בהן. לעבור להכרעה. לא הגנה אלא הכרעה. אני רוצה לומר עוד משהו לראש האופוזיציה שעלה כאן ודיבר על איבוד שליטה. אנחנו צריכים לעבור מהגנה להכרעה, זה נכון, צריכים לעשות את הפסע, את הצעד הנוסף הזה, אבל ברוך השם, התקדמנו. אני אומר את זה כי שמענו גם אותך, יאיר לפיד, בקדנציה הזאת, גם אתכם, חברנו לאופוזיציה, באופוזיציה, ואם היינו שומעים לכם לאורך המלחמה הזאת, כמו שאתם יודעים – ומי שישר כאן יודע – לא היינו היום לא בקו הצהוב ולא בקו הצהבהב, מיקי לוי ורם בן ברק. הדברים שלכם הרי נשמעים פה פעם אחר פעם. ואנחנו, ברוך השם, עברנו – ואת זה צריך לשבח, גם את ראש הממשלה, את הממשלה, את הצבא – עברנו מקרבות בלימה למתקפה, מקרבות הבלימה של 7 באוקטובר למתקפה, מול כל הלחצים ומול כל האיומים מבחוץ ומבפנים. כשאתה מדבר, יאיר לפיד, על אובדן שליטה, בוא אומר לך מה זה אובדן שליטה.
משה טור פז (יש עתיד):
לא אמרת יועמ"שית.
רון כץ (יש עתיד):
עליזה אמרה שזה נגמר. למה הוא ממשיך לדבר?
עמית הלוי (הליכוד):
הינה, משה ביקש. זה אובדן שליטה, כשיועמ"שית – זה אובדן שליטה. זה פירוק המדינה.
משה טור פז (יש עתיד):
לא אמרת בג"ץ.
עמית הלוי (הליכוד):
זה מה שאתם עושים כאן, טור פז, מגבים לפחות את האנשים שמפרקים את המדינה.
רון כץ (יש עתיד):
מי למשל?
עמית הלוי (הליכוד):
כשיועמ"שית לא מייצגת - -
רון כץ (יש עתיד):
יועמ"שית. מה עם פצ"רית?
עמית הלוי (הליכוד):
תקשיב, רון.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא אמרת פצ"רית.
עמית הלוי (הליכוד):
- - את הממשלה במינוי שאין ספק שהיא חייבת לייצג אותו. גם אם דעתה האישית היא אחרת זו דעתה כגלי. היא לא מקבלת משכורת כגלי, היא יועצת משפטית.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
היא אמורה להגן על האזרחים, לא על הפשעים שלכם.
עמית הלוי (הליכוד):
היא לא מקבלת משכורת כגלי, היא מקבלת משכורות כיועצת משפטית. זה פירוק המדינה. זה לא משנה מי יהיה היועץ המשפטי מחר ומי תהיה הממשלה מחרתיים. זה פירוק המדינה. פירוק המדינה.
מאיר כהן (יש עתיד):
מה עם הרמטכ"ל?
עמית הלוי (הליכוד):
כשרמטכ"לים ממדרים ראש ממשלה, זה פירוק המדינה. לא בשעה 23:00 ב-6 באוקטובר, לא ב-24:00, לא ב-03:15.
רון כץ (יש עתיד):
מה עם שב"כ?
עמית הלוי (הליכוד):
ואם הזכרת אותו, רון, אז כשראש השב"כ ב-04:15 או 03:15 מכנס ישיבה, והוא מעיד על עצמו שהוא חושש לזליגה לאירוע רב-זירתי, אבל יש איזה אחד, בנימין נתניהו, אתה יודע, איזה בחור, בנימין נתניהו, שאותו הוא ממדר – אגב, במלחמה הזאת מידרו את בנימין נתניהו פעם אחר פעם. פעם אחר פעם – זה פירוק מדינה, מאיר. זה פירוק מדינה. כשקצין רוצה להעביר דוח על פילדלפי - - -
מאיר כהן (יש עתיד):
עמית.
עמית הלוי (הליכוד):
אל תאמר לי עמית, מאיר. אני מכיר את הדוח הזה היטב. כשקצין רוצה להעביר דוח לראש ממשלה – אני לא אזכיר את האלוף משנה הזה במודיעין, בכיר ביותר – והוא ממדר אותו, וזה עובר לרח"ט מחקר, וממדר את ראש הממשלה, וזה עובר לראש אמ"ן, וממדר את ראש הממשלה, ועובר לרמטכ"ל, וממדר את ראש הממשלה - -
קריאה:
- - -
עמית הלוי (הליכוד):
אני מסיים. - - זה פירוק מדינה.
קריאה:
עמית.
רון כץ (יש עתיד):
הוא אמר די.
עמית הלוי (הליכוד):
ולכן התיקון, גם בעניין הזה. ועל זה בדיוק הבחירות הללו – על אובדן השליטה, יאיר לפיד, אובדן השליטה של מערכות המדינה. מדמוקרטיה קלאסית לחזרה לשליטה של האזרחים, שהם הריבון בארץ הזאת והם יישארו הריבון.
רון כץ (יש עתיד):
מי אשם ב-7 באוקטובר?
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה על הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. ההצבעה תהיה שמית לבקשת הממשלה והאופוזיציה.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
לא לא לא, מושכים את הבקשה.
היו"ר ניסים ואטורי:
רק לבקשת האופוזיציה, הממשלה משכה את בקשת ההצבעה השמית. אני מבקש ממזכיר הכנסת לקרוא בשמות חברי הכנסת, בבקשה. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– בעד
אמיר אוחנה– בעד
ינון אזולאי– בעד
דן אילוז– בעד
ואליד אלהואשלה– בעד
קארין אלהרר– בעד
עמיחי אליהו– אינו נוכח
זאב אלקין– בעד
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– בעד
אוריאל בוסו– בעד
מישל בוסקילה– בעד
דבי ביטון– בעד
חיים ביטון– בעד
מיכאל מרדכי ביטון– בעד
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– בעד
מירב בן ארי– בעד
רם בן ברק– בעד
איתמר בן גביר– אינו נוכח
סמיר בן סעיד– בעד
יואב בן צור– בעד
ניר ברקת– בעד
ששון ששי גואטה– בעד
טלי גוטליב– בעד
יצחק גולדקנופ– בעד
מאי גולן– בעד
איתן גינזבורג– בעד
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– בעד
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– בעד
אבי דיכטר– בעד
גלית דיסטל אטבריאן– בעד
אלי דלל– בעד
שלום דנינו– בעד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– בעד
שרן מרים השכל– בעד
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– בעד
יצחק שמעון וסרלאוף– בעד
יאסר חוג'יראת– בעד
אימאן ח'טיב יאסין– בעד
אכרם חסון– בעד
ווליד טאהא– בעד
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– בעד
אחמד טיבי– בעד
יוסף טייב– בעד
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– בעד
חילי טרופר– בעד
מאיר כהן– בעד
מירב כהן– בעד
עופר כסיף– בעד
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– בעד
יוראי להב הרצנו– בעד
ירון לוי– בעד
מיקי לוי– בעד
יריב לוין– בעד
נעמה לזימי– בעד
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– בעד
טטיאנה מזרסקי– בעד
מרב מיכאלי– בעד
שלי טל מירון– בעד
יונתן מישרקי– בעד
חנוך דב מלביצקי– בעד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– בעד
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– אינו נוכח
אורי מקלב– בעד
יעקב מרגי– בעד
שרון ניר– בעד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– בעד
יבגני סובה– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– בעד
משה סולומון– בעד
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– בעד
משה סעדה– בעד
מנסור עבאס– בעד
עפיף עבד– בעד
איימן עודה– אינו נוכח
עדי עזוז– בעד
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– בעד
צביקה פוגל– בעד
עודד פורר– בעד
יצחק פינדרוס– בעד
משה פסל– בעד
מאיר פרוש– בעד
יסמין פרידמן– בעד
אורית פרקש הכהן– בעד
מטי צרפתי הרכבי– בעד
(היו"ר אליהו רביבו, 01:04)
אריאל קלנר– בעד יצחק קרויזר– בעד גלעד קריב– בעד שלמה קרעי– בעד אליהו רביבו– בעד שמחה רוטמן– בעד יעל רון בן משה– בעד אפרת רייטן מרום– בעד אלון שוסטר– בעד קטי קטרין שטרית– בעד אלעזר שטרן– בעד מיכל שיר סגמן– בעד נאור שירי– בעד אושר שקלים– בעד עאידה תומא סלימאן– בעד פנינה תמנו– בעד
היו"ר אליהו רביבו:
אדוני המזכיר מתכבד לקרוא בסיבוב השני.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
עמיחי אליהו– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
גילה גמליאל– בעד
משה גפני– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
אבי מעוז– אינו נוכח
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יבגני סובה– בעד
אופיר סופר– אינו נוכח
איימן עודה– אינו נוכח
היו"ר אליהו רביבו:
האם יש באולם מי שטרם מימש את זכותו ומבקש לעשות כן? האם מישהו פספס הצבעה? תמה ההצבעה, אדוני המזכיר. אלו הן תוצאות ההצבעה: 106 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה, ותחזור לדיון בוועדת הכנסת לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
היום היא חוזרת?
היו"ר אליהו רביבו:
כמה שיותר מהר.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1192).]
(קריאה ראשונה)
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1192).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת היקרים, אנו נעבור ברשותכם לנושא הבא שעל סדר-היום: דיון משולב בהצעת חוק-יסוד: סמכות חקירה והעמדה לדין (תיקוני חקיקה) ובהצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (מינוי, כהונה, תפקידים וסמכויות), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת חנוך דב מלביצקי, יצחק קרויזר, אריאל קלנר, אלי דלל, מישל בוסקילה, ניסים ואטורי, אליהו רביבו, שמחה רוטמן, אביחי אברהם בוארון ועמית הלוי וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן להציג את הצעת חוק-יסוד: סמכויות חקיקה והעמדה לדין (תיקוני חקיקה). אדוני, לרשותך עשר דקות.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה שאנחנו מביאים היום, לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מורכב משני חוקים. החוק הראשון פה בסדר הכרונולוגי הוא חוק-יסוד, אבל למעשה מדובר בתיקון עקיף. בשנייה שמשנים את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ליועץ ולתובע, אז במקומות שבהם מוזכר - - -
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת, אנא הימנעו מדיבורים, אני לא רוצה להתחיל בקריאות. בבקשה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תודה. אז במקומות שבהם מוזכר יועץ משפטי לממשלה, גם בחוקי-יסוד – ויש כמה חוקי-יסוד שבהם מוזכר היועץ המשפטי לממשלה – צריך לתקן את זה ולהחליף. בחוקי-היסוד מופיע היועץ המשפטי לממשלה בתפקידו כתובע כללי, ולכן צריך להחליף את המינוח יועץ משפטי לתובע כללי. מלבד זאת הצעת החוק מבקשת לאמץ את המנגנון שהופיע בהצעת החוק – גם שלך, אדוני, גם של חבר הכנסת בוסקילה – של ועדה מיוחדת. לכן צריך להפנות ובעצם להסמיך את אותה ועדה שכאשר מדובר בהעמדה לדין של שרים, חברי כנסת, שופטים ועוד, צריך לתת לזה את המענה בתיקון לחוק-היסוד. אז למרות שחוק-היסוד קודם כאן, הוא למעשה יותר בגדר הנספח, והוא מובא מטעם ועדת החוקה, שהיא הוועדה שמוסמכת לחוקק חוקי-יסוד. אני רוצה לדבר על הפיצול עצמו ולהסביר את המסגרת שבה אנחנו נמצאים. במהלך דיוני החקיקה שמענו פעמים רבות את הביטוי המאוד-מעניין – ואני רוצה לתת את הקרדיט לד"ר לבונטין שאמר את זה. הוא אומר: אני תמיד ידעתי שמה שכתוב בספר במדבר, "הן עם לבדד ישכֹּן" – עם ישראל עם לבדד ישכון. הוא אומר, אבל לא ידעתי שעם ישראל הוא עם לבדד יחוקק. מדינת ישראל היא המדינה היחידה שבה יש צבר כזה גדול של סמכויות וכוחות בידיים של אדם שאיננו נבחר ציבור, היועץ המשפטי לממשלה – במקרה שלנו, היועצת המשפטית לממשלה. אין לזה אח ורע בעולם. אין לזה גם הצדקה. החוק הזה עושה סדר קודם כול בחלוקת הסמכויות ליועץ ולתובע: צד אחד שיהיה אחראי ויהיה עורך הדין של הממשלה – ובדיוני הוועדה גילינו כמה הדבר הזה הוא מלאכה נשכחת. אף אחד לא רוצה להיות - - -
היו"ר אליהו רביבו:
סליחה, סדרנים, אנא, השליטו בבקשה שקט באולם. תודה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אנחנו גילינו כמה אף אחד לא רוצה לעשות את התפקיד שלו בייעוץ המשפטי לממשלה. האמת היא שלא היה יכול להיות יום יותר מתאים להציג את החוק הזה, כאשר יועצת משפטית לממשלה מחבלת באופן אקטיבי - -
היו"ר אליהו רביבו:
לא בפעם הראשונה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
- - בביטחונה של מדינת ישראל, חוסמת ומעכבת כניסה של ראש מוסד לתפקידו בטיעונים משפטיים הזויים, כאשר הסיבה היחידה היא פוליטיקה. אז היא לא יועצת משפטית לממשלה, היא לא עורכת הדין של הממשלה. היא מייצגת אני לא יודע את מי. השתתפתי הבוקר בכנס של לשכת עורכי הדין, ושם דיברו בדיוק על החוק הזה. כשסיימתי את הכנס, אמרתי: תראו, אני חייב לגלות לכם, אני בהלם. ישבו שם משנה לשעבר של היועץ ומשנה נוכחי של היועץ. אמרתי: גיליתי פה משהו מאוד מפתיע: עו"ד רז נזרי, המשנה לשעבר של היועץ המשפטי לממשלה, הוא יודע מהו האינטרס הציבורי והוא יודע לייצג אותו. עו"ד גיל לימון, המשנה הנוכחי של גלי בהרב מיארה, הוא יודע מהו האינטרס הציבורי והוא יודע לייצג אותו. היועצת המשפטית לשעבר של משרד ראש הממשלה, שגם היא ישבה בפאנל, שלומית ברנע פרגו, היא גם יודעת מהו האינטרס הציבורי ויודעת לייצג אותו. מיהו האדם היחיד שלשיטתם לא יודע מהו האינטרס הציבורי? ראש ממשלת ישראל, יושב-ראש ועדת חוקה, שר המשפטים, יושב-ראש הכנסת. נבחרי הציבור הם היחידים שלא יודעים מהו האינטרס הציבורי במדינת ישראל. הם היחידים.
עדי עזוז (יש עתיד):
נכון, כי לגייס את החרדים זה האינטרס הציבורי, שמחה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
בשנייה שאדם מקבל את הטייטל "יועץ משפטי", הוא מייד יודע בדיוק מהו האינטרס הציבורי. הדבר הזה מתפוצץ להם בפנים פעם אחר פעם: התפוצץ היום בעניין גופמן, וזה מצוין שזה התפוצץ, חבל על הנזק והעוול שעשו לאיש היקר הזה; זה התפוצץ בעניין זיני; זה התפוצץ לכולנו סביב פרשת הפצ"רית וכוח 100. זה התפוצץ לכולנו בעיניים. זה פגע במדינת ישראל אולי את הפגיעה הביטחונית הגדולה ביותר, כאשר אנשים סיפרו לעצמם, הפצ"רית, שהיא עושה זאת כדי להגן על מערכת המשפט של מדינת ישראל בשם האינטרס הציבורי. היא השחירה את לוחמי כוח 100, השחירה את מדינת ישראל, שפכה את דמם בעולם, פגעה בביטחונה של מדינת ישראל, נתנה מוטיבציה לכל שונאינו בעולם לרדוף אותנו, וכל זה בשם האינטרס הציבורי. הדבר הזה נגמר היום, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. אף אחד לא יגדיר את האינטרס הציבורי עבור מדינת ישראל באופן מנותק מהציבור. ולכן, החוק לא רק מפצל את התפקידים ליועץ ולתובע, הוא גם מגדיר את תפקיד היועץ. וגם שם לא זכיתי באור מן ההפקר, אדוני היושב-ראש. באו אליי בטענות שהחוק הזה קובע שעצתו של היועץ המשפטי לממשלה היא רק עצה והיא לא מחייבת. מפתיע. הממשלה יכולה, לפי שיקול דעתה, לקבוע אחרת ממה שאומר לה היועץ שלה. מפתיע. שוק, הלם ותדהמה. הרעיון כל כך אווילי, אפשר היה לחשוב עליו רק אם אתה היית שופט בבית המשפט העליון שיושב בראש ועדה שהקימה הממשלה כדי להגדיר את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה וקוראים לך אגרנט. אפשר לחשוב שזה מה שאנחנו המצאנו. וזה אומץ בהחלטת ממשלה, ולמרות שהקביעה הזאת אומצה בהחלטת ממשלה על בסיס דוח של שופט בית משפט עליון, אגרנט, מי צפצף על זה לאורך השנים? מי עשה הפיכה משטרית במדינת ישראל ולקח לעצמו כוח שאיש לא נתן לו? היועצים המשפטיים לממשלה. אז לא, יועץ משפטי, כשמו כן הוא, הוא יועץ. הוא לא קובע והוא לא מחליט והוא לא מנכ"ל, והצעת החוק הזאת אומרת את זה במפורש. עוד חידוש – אגב, בלעדי, לא קיים בשום מקום בעולם: יועץ משפטי שמודיע לממשלה: אני לא אייצג אותך בבית המשפט – נו, מילא – ולא רק שאני לא אייצג אותך בבית המשפט, גם את כממשלה לא תייצגי את עצמך. יושב פה השר לוין. לדעתי הוא הגיש מסמך לבית המשפט, ובית המשפט משתף פעולה עם העבריינות הזאת ועוד דוחף אותה, ואומר: אני לא מוכן לקבל מסמך אם לא חתום עליו היועץ המשפטי לממשלה, במקרה הזה היועצת. אני פעם שמעתי שמשפט מתנהל בין שני צדדים, אבל לא במדינת ישראל. במדינת ישראל משפט מתנהל בין גלי לבהרב למיארה. אולי גם השופטים מסכימים לדבר איתם. ככה מתנהל משפט במדינת ישראל, "וקרא זה אל זה ואמר", רק במקום קדוש קדוש קדוש אנחנו מקבלים טמא טמא טמא. אנחנו מקבלים תפיסות משפטיות שרק עיוות מחשבתי יכול להצדיק אותן. יועצת משפטית שכשהיא מונתה לתפקידה עמד בראש הוועדה אדם, השופט גרוניס, ואמר: את לא ראויה לתפקיד, והיא מתייצבת בבית משפט ומייצרת כלל משפטי חדש – השופטים כתבו את זה בפסק הדין של גופמן היום – שאומר: בוועדות יש שווים ויש שווים יותר. אם השופט גרוניס אומר שאי-אפשר למנות, סימן שאי-אפשר למנות. איפה היה הכלל הזה כשאת מונית? לא, זה כלל חדש, זה לא אותו דבר. אז הקביעה הכל-כך בסיסית הזאת – לממשלת ישראל מגיע עורך דין – זה בחוק הזה. והעורך דין ימונה עם הממשלה, ולא יוכתב לה מממשלה אחרת. אני גם לא רוצה ואני מתנגד שהממשלה הזאת תכתיב את עורך הדין של הממשלה הבאה. בעזרת השם, הרכב הממשלה הזאת יהיה די דומה להרכב הממשלה הבאה, כי עם ישראל הוא לא טיפש, עם ישראל לא הולך אחרי השקרים שמספרים לו, אז ההרכב, אני מניח, יהיה די דומה. אבל ממשלה לא צריכה לקבל – ממשלה היא לא פסול דין, לא צריך למנות לה אפוטרופוס לדין שיקבע בשבילה מה היא אומרת. אז את הדברים הכל-כך פשוטים האלה הצעת החוק הזאת אומרת. מזעזע, ממש מזעזע. והתובע? התובע צריך להיות עצמאי. כן, התובע צריך להתמנות ולקבל אחריות. גם על זה היו זעקות אימים ושבר בוועדת החוקה. הוא צריך להתייעץ עם הממשלה בנושאים שמעלים חשיבות ציבורית או ביטחונית. איך אתה עושה את זה? אתה פוגע בעצמאות שלו. אתה לא מבין אלף-בית של משפט. מה לעשות, את זה כתבו גם אגרנט וגם שמגר אצלם במסקנות הוועדה, גם אגרנט וגם שמגר, אבל כנראה גם הם לא מבינים במשפט.
קארין אלהרר (יש עתיד):
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
בכלל, משה קיבל תורת משפט מסיני ומסרה לגלי בהרב מיארה, ישר, בלי עיכובים, אף אחד לא יתערב בדרך – רק תוסיף לי את חצי הדקה שנגנבה לי בגלל ההפרעות ואני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש.
קארין אלהרר (יש עתיד):
איזה הפרעות?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תודה. ולכן אני אומר: הצעת החוק הזאת עושה הסדר מאוזן, הצעת החוק הזאת עושה הסדר שיש בו שכל. השקיעה בו ועדת החוקה 40 דיונים. החוק הזה כל כך מורכב בגלל שהיועץ המשפטי לממשלה בנה לעצמו סמכויות שלא נכתבו בשום מקום בחוק. מדברים איתנו על עקרון חוקיות המינהל, שאומר שרשות שלטונית מוסמכת לעשות רק מה שהטיל עליה החוק. אני מבקש, ואני מאתגר את כל דוברי האופוזיציה שיעלו פה היום, למצוא לי את סעיף החוק שנתן תפקיד של שומר סף ליועץ המשפטי לממשלה. תמצאו לי בבקשה את הסעיף הזה בחוק. אני מוכן לחזור בי מהרבה דברים שאמרתי. איפה הסעיף הזה בחוק שנותן לו את התפקיד, נותן ליועצת המשפטית לממשלה את תפקיד שומר הסף?
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
זה לא סעיף.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני יודע שבמקורותינו היו שומרי סף, והדבר שעליו מפורסמים בגתן ותרש הוא שהם ביקשו לשלוח יד בממלכה ובמלך שעליהם הם היו אחראים. אלו שומרי הסף אצלנו. גם כאן שומרת הסף מתבלבלת – היא רוצה לא להיות שומרת הסף, היא רוצה להמליך את המלכים.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הבעיה היא שאצלכם הכול פרסונלי.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אסיים בדברים המאוד-מאוד פרסונליים שכתב לפני הרבה מאוד שנים פרופ' רובינשטיין. מסתבר שגם הוא היה באופן מאוד מאוד פרסונלי נגד גלי בהרב מיארה, הוא לא רק אמר את זה עליה, וגם אני לא כתבתי את הדברים עליה: "זה שנים מספר שאני בעד פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה", אומר רובינשטיין. "פעם חשבתי אחרת, אבל הקשיים שהתגלו בשנים האחרונות הובילו אותי למסקנה שזה צעד הכרחי. הסיבה הראשונה לכך היא שכל העולם הדמוקרטי מפריד בין הסמכויות, וזאת ראיה לכאורה שגם ישראל צריכה לנהוג כך. מי שטוען אחרת צריך לשכנע אותי שיש כאן מקרה מיוחד. אני לא שמעתי נימוק שישכנע אותי שאנחנו צריכים להיות בודדים בעולם באיחוד הסמכויות האלה".
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
גם הוא מתנגד להצעה שלך.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
דבר שני זה שלממשלה, כמו לכל אזרח, יש זכות שיהיה לה עורך דין שיגן עליה. את המשפט הבסיסי הזה אמרתי כל כך הרבה פעמים בוועדה, ובכל פעם זכיתי לצעקות.
היו"ר אליהו רביבו:
אתה חוזר לעוד חמש דקות.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
בסדר גמור.
היו"ר אליהו רביבו:
לעוד חמש דקות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אם ליועץ היו קוראים יעקב ברדוגו, גם אתה היית מפצל.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
ולכן אני אומר, כל אדם ששיטת המשפט הישראלי יקרה לליבו, צריך לתמוך בהצעת החוק הזאת.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
היא הייתה גם בהסכם הקואליציוני של חברי האופוזיציה. הגיע הזמן שתצאו מהפוזיציה ותתמכו במה שטוב למדינת ישראל ותפצלו את תפקיד היועץ. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, אדוני יושב-ראש הוועדה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תצטט את בנימין נתניהו, איך הוא דיבר על הדבר הזה לפני כמה שנים. למה אותו אתה לא מצטט?
קארין אלהרר (יש עתיד):
וואו, וואו.
היו"ר אליהו רביבו:
אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי להציג את הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (מינוי, כהונה, תפקידים וסמכויות(, התשפ"ו–2026. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך. בהצלחה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא אגזול הרבה מזמנכם. חברי חבר הכנסת רוטמן עשה עבודה יפה בלתאר את הכשלים בשיטה ובבעיה. אבל אני חושב שבשנים האחרונות אנחנו רואים מה זה abuseשל מושג התביעה הכללית, ואני כרגע בכלל לא מדבר על מעמד הייעוץ המשפטי לממשלה מול הממשלה, שחוטא לתפקידו מדי יום ומדי שעה כבר הרבה מאוד שנים. אבל התביעה הכללית מחזיקה המון המון המון כוח. במדינות בכלל, במשטר דמוקרטי, בטח ובטח. יש לה סמכויות אדירות, ובצדק יש לה סמכויות כאלה. כאשר כלי התביעה הכללית הופך לנגזרת פוליטית שתפקידה להשתיק, לחסל, להטביע, לצנן ועוד כהנה וכהנה יריבים פוליטיים; כאשר היא מופעלת אך ורק, כמעט, כלפי צד אחד של המפה הפוליטית; כאשר יש עצימת עיניים נוראית מול פשעים של בגידה בזמן מלחמה, של עלילות דם כנגד חיילי צה"ל בידי האנשים הבכירים ביותר; כאשר צמרת הפרקליטות שמנוהלת על ידי אותה רשת תביעה כללית בזה לבית הזה ומרשה לעצמה לא להגיע, לא לעשות, לענות בזלזול; כאשר יש הרגשה שמדובר בסוג של אקס-טריטוריה שעליה לא חל שום כלל, לא בדין המהותי, בטח ובטח לא בדין המינהלי – אז הגיע הזמן מזמן להתערב. התביעה הכללית היא מוסד כמעט קדוש, וככזה צריך לשמור עליה היטב מכך שתושפע מידי כוחות פוליטיים, בטח ובטח כאשר לאורך השנים התקבעה איזושהי מגמה ששולטת שם בכיפה. זה לא כמו בארצות הברית, למשל, שיש מקומות שבהם התובע המחוזי והתובע המדינתי נבחרים על ידי האזרחים וחבים דין וחשבון לאזרחים, או שופטים – אחר כך שופטי עליון – נבחרים על ידי הנשיא וכן הלאה. לא מדובר אפילו פה. אבל כאן יש איזשהו מנגנון. דרך אגב, תובע הכללי בדרך כלל מתחלף כאשר משתנה משטר בארצות הברית, כמו כל יתר הפקידות הבכירה. כאן – לא. כאן יש לנו אנשים מסוג מסוים שדואגים למנות את עצמם כאשר המכרזים, כולם יודעים שהם תפורים, ואף אחד לא פוצה פה ומצפצף. אנשים מקודמים שם אך ורק על בסיס קרבה לבכירים קודמים, כאשר ברור לחלוטין שאין מה לגשת לאותם מכרזי קידום – מי שאותו ראש התביעה הכללית לא חפץ ביקרו. המכרז הופך לבדיחה. התביעה הכללית במדינת ישראל חולה. התביעה הכללית במדינת ישראל חולה עד מאוד. היא הפכה ממקום של צדק, ממקום שנהנה מאמון גדול של מרבית אזרחי ישראל, למקום שמסמל בדיוק את ההפך מזה, ואני נזהר מאוד מאוד מאוד בדבריי. מפה אני גם רוצה לשלוח מסר של חיזוק לחברתי חברת הכנסת טלי גוטליב על העוול, האכיפה הבררנית הסלקטיבית והחיסול הפוליטי שמנסה לעשות לה אותה תובעת כללית דהיום.
קריאה:
- - -
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
ראית? הפקירה סוכן שב"כ.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
עבירה שאף פעם לא עמדו לדין בגינה, עבירה מסוג עוון על חוק השב"כ. אני אשמח מאוד לראות מקרה דומה שבו העמידו מישהו לדין – לדין, לא דין משמעתי, לדין – על עבירה מהסוג הזה כשהוגש כתב אישום בגין עבירה מהסוג הזה. אבל לחברת הכנסת גוטליב תעמוד כאן החסינות המהותית גם בוועדת הכנסת וגם במליאת הכנסת, והתובעת הכללית תוכל מקסימום לעשות טיארה מכל הניירות שהיא כותבת בעניינה. צריך להבין עד כמה הגענו למצב חמור. דמם של כולם מותר. דמם של חיילי צה"ל הגיבורים מכוח 100, בזמן מלחמה, מותר. האנשים שהעלילו אליהם עלילת דם – עלילת דם, לא פחות –נהנים מחסינות מהתביעה הכללית. הגברת, שלפחות בינתיים אנחנו יודעים שניהלה את המנגנון שהעליל את עלילת הדם, לא קרה לה כלום. לחברת הכנסת גוטליב הגישו כתב אישום ממש במהירות האור, והגברת הזו מתהלכת כבר למעלה מ-200 ימים בינינו, האישה הבזויה והארורה הזאת, ולא הוגש נגדה כתב אישום. בטח ובטח שאף אחד לא נחפז ללכת ולעשות דין עם החיילים הגיבורים שלנו מכוח 100, ששפכו את דמם גם בישראל וגם בעולם. אין דין ואין דיין היום במדינת ישראל. לצערי הרב, מדינת ישראל מתמודדת מול מרד של צמרת המערכת המשפטית ביחד עם התביעה הכללית בניסיון מתוכנן של הפיכה – הפיכה שנעשית בכוח מה שהם קוראים לו המשפט, ושימוש בכלי התביעה הכללי כדי לחסל יריבים פוליטיים. צריך לעשות סוף לדבר הזה. צריך להחזיר למוסד התביעה הכללית את העצמאות ואת חוסר התלות שלו בזרמים פוליטיים. ולכן החוק הזה הוא צעד מתבקש, צעד חשוב, צעד חיוני, אבל צעד ראשון ברפורמה מקיפה הרבה יותר שצריך לעשות במערך התביעה הכללית ובבתי המשפט. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי. אני מבקש להזמין את הדובר הבא, חבר הכנסת יצחק קרויזר.
גלעד קריב (העבודה):
קרויזר, רציתי לומר לך קודם כל הכבוד. כל הכבוד לך על איך שהשר מגן על השוטרים.
היו"ר אליהו רביבו:
כשהוא יסיים, תודה רבה. בבקשה.
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עומדים היום בשלב מכריע של אחד התיקונים המוסדיים החשובים והנחוצים ביותר בתולדות המערכת השלטונית במדינת ישראל. הצעת חוק התובע הכללי ופיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שעולה היום לקריאה ראשונה, הוא חלק מהליך מקיף, יסודי ומתבקש שנועד לחזק את עקרונות שלטון החוק, למנוע ניגוד עניינים מבניים ולבסס מחדש את אמון הציבור באכיפה ובמשפט. בבסיס המהלך הזה עומד כשל מבני עמוק שכולנו חיים איתו כבר עשרות שנים. כשל שבמסגרתו אדם אחד חובש שני כובעים שונים, סותרים ומנוגדים בתכלית. מצד אחד, היועץ המשפטי לממשלה הוא עורך הדין של הממשלה, הוא השותף האסטרטגי לגיבוש המדיניות שלה; הוא מנסח עבורה חקיקה, ולעיתים אף פועל כמתווך פנימי בין משרדי הממשלה השונים. הוא עובד עם הממשלה שכם אל שכם, יום-יום, שעה-שעה, אך מן הצד השני אותו אדם מחזיק בסמכות הפלילית העליונה ביותר – הוא ראש התביעה הכללית, הוא זה שמכריע האם לפתוח בחקירה פלילית או להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה ונגד אותם השרים שהוא מייעץ להם. זוהי סתירה מוסדית עמוקה שהפכה למקור הקבוע של שחיקה באמון הציבור. הציבור לא יכול להשתחרר מהתחושה, ובצדק, שמשהו במבנה הזה איננו תקין. לאורך השנים הציבור, האקדמיה וגם שרי משפטים לשעבר התריעו על כך. פרופ' דניאל פרידמן כבר יצא בזה בשנת 2007; יעקב נאמן, זיכרונו לברכה, ב-1996; אפילו ה-OECD הציב בשעתו את פיצול התפקידים הזה כתנאי להצטרפותה של ישראל באופן מלא לארגון מתוך הבנה שמילוי שני התפקידים פוגע בעצמאות ההליך הפלילי. היום, חבריי חברי הכנסת, אנו מביאים את הפתרון המדויק והמאוזן. הצעת החוק הזו מציעה מודל מוסדר, ברור, לפיצול התפקידים והסמכויות לשני בעלי תפקידים נפרדים ועצמאיים, היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי. התובע הכללי יעמוד בראש התביעה הכללית ולו יהיו נתונות כל הסמכויות בתחום המשפט הפלילי כדי להבטיח את ניתוקו המלא מכל שיקול פוליטי. הוא ימונה על ידי הממשלה מתוך מועמדים שתמליץ עליהם ועדת ציבורית לתקופת כהונה קצובה של שש שנים. בהפעלת סמכויותיו הוא יהיה עצמאי לחלוטין בשיקוליו ולא תהיה עליו מרות זולת מרות הדין. בנוסף, כדי לבנות חומת אש בצורה ומנגנון חסר פניות, הצעת החוק קובעת הסדר מיוחד וחסר תקדים בכל הנוגע לפתיחה בחקירה או בהעמדה לדין של אישי ציבור בכירים כמו ראש ממשלה, שרים, חברי כנסת. פתיחה בחקירה נגדם תהיה טעונת אישור של בית המשפט המחוזי והחלטה על הגשת כתב האישום תהיה טעונת אישור של ועדה חיצונית ועצמאית המנומקת במערכת התביעה. זהו צדק במובנו המזוקק ביותר. מן הצד השני היועץ המשפטי לממשלה. חובתו הראשונה של היועץ המשפטי תהיה לסייע לממשלה בהגשמת המדיניות והיעדים במסגרת הדין ולהעניק ייעוץ משפטי לכל גורמי הרשות המבצעת. הוא יעמוד בראש המערך ובראש הפרקליטות שאינה עוסקת בתחום הפלילי. מאחר שהיועץ נועד לסייע לממשלה ליישם את המדיניות שבשמה נבחרה, הוא ימונה על ידי הממשלה לפי המלצת ראש הממשלה, שר המשפטים, וכהונתו תהיה תואמת לתקופת כהונתה של הממשלה שמינתה אותו. אנו מסדירים כאן בצורה ברורה את מערכת היחסים. חוות הדעת המשפטיות ישקפו ככלל את הדין הקיים, אך אם הממשלה תראה טעם לכך, היא לא תהיה חייבת להתייחס לחוות דעת מסוימת כמשקפת את הדין ותהיה רשאית לפטור את גורמי הרשות המבצעת מחובה זו, וכן גם לגבי ייצוג המדינה בערכאות הסמוכות. קביעת עמדת המדינה בהליכי משפטים תהיה נתונה חזרה בידי הממשלה. במקרים שהיועץ יסבור שלא ניתן לייצג עמדה זו או שהשר הנוגע בדבר יסבור שעמדת המדינה לא תיוצג כראוי, הממשלה תהיה רשאית לקבוע שעמדתה תוצג באמצעות עורך דין אחר. לצד זה אנחנו שומרים על האינטרס הציבורי במובנו הרחב באמצעות מינוי משנה בכיר ליועץ המשפטי לממשלה שיופקד על תחום קריטי זה. חשוב לי להדגיש שהצעת החוק הזו אינה מופנית כלפי אף אדם או כלפי אף נושא משרה. להפך, היא נועדה לאפשר למוסד הייעוץ המשפטי לממשלה למלא את תפקידו הייעוצי במלוא המקצועיות והאחריות, מבלי שירבוץ מעליו צילו של הנטל הפלילי כלפי האנשים שאיתם הוא עובד. היא מבטיחה מערכת תביעה עצמאית חפה משיקולים זרים שפועלת נטו למען הצדק ולמען אזרחי מדינת ישראל. לכן כאן, אדוני היושב-ראש, אני קורא לכלל חברי הבית מהאופוזיציה ומהקואליציה - -
עדי עזוז (יש עתיד):
תודה על ההזמנה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
- - שמבינים את מהות ואת חשיבות פיצול התפקיד עבור הדמוקרטיה הישראלית, והזדמנות נהדרת להודות לשר המשפטים שנמצא כאן וליושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן, שהוביל דיונים מקצועיים, ענייניים - -
היו"ר אליהו רביבו:
תודה.
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
- - לטובתה של מדינת ישראל ולטובתם של אזרחי מדינת ישראל. ולכן אני קורא לחברים כולם להצביע בעד הצעת החוק. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת אריאל קלנר להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, גם לרשותך חמש דקות.
אריאל קלנר (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, שר המשפטים, יושב-ראש ועדת חוקה, כנסת נכבדה, לפני שבע שנים, אדוני, כיהנתי בכנסת לתקופה קצרצרה והצעת החוק הראשונה שהגשתי הייתה הצעת החוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי. כוח משחית, ו"כוח מוחלט משחית באופן מוחלט", אמר הלורד אקטון לפני מעל 100 שנים. כל כללי האיזונים והבלמים מבוססים על העיקרון הזה, אבל במדינת ישראל יש גוף שאין עליו לא איזונים ולא בלמים, לא הגדרת אחריות ולא גידור של סמכות, לא מורא חוק ולא כללי מינהל תקין. זהו תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ואך טבעי שבסוף דמות כל כך כושלת מבחינה משפטית וכל כך מושחתת מבחינה מוסרית כמו גלי בהרב מיארה תגיע למקום הזה ותראה לכולנו עד כמה המצב מעוות. במציאות מתוקנת גלי בהרב מיארה הייתה נחקרת. במציאות שלנו היא החוקרת, עומדת בראש מערך האכיפה. כמובן שבנוסף לזה היא כביכול גם היועצת המשפטית לממשלה וגם זו שאמורה לייצג את הממשלה כשעותרים נגדה. במקום לחקור היא מטייחת, כמו את פרשת עלילת הדם בשדה תימן, כמו כל דרך האכיפה הבררנית שלה, כולל נגד חברתנו טלי גוטליב. אחרון העבריינים מקבל ייצוג משפטי שמסייע לו, וממשלת ישראל הנבחרת תקועה עם נציגת קפלן כמי שאמורה להגן עליה. לעם אין מי שייתן ייעוץ משפטי ומי שיגן על עמדותיו, והכול בחסות בג"ץ. היום הכושלת הזאת שוב הפסידה במגרש הביתי שלה בעניין מינוי גיבור ישראל רומן גופמן לתפקיד ראש המוסד. הובסה לא כאן אצלנו, אצל חברי הקואליציה – בבית שלה, בבג"ץ. אגב, אני לא מתרגש מפסיקת בג"ץ כשהוא דן ללא בדל של סמכות בנושא שהחוק קובע במפורש שהוא בסמכות הממשלה. עצם ההתערבות הוא הבעיה. עצם העובדה שבית המשפט הופך סמכות מובהקת של הממשלה להליך משפטי מתמשך הוא הבעיה. הממשלה החליטה, הוועדה הרלוונטית בדקה ואישרה – כאן זה נגמר. בית משפט נורמלי היה דוחה כל עתירה בנושא על הסף. אבל הבעיה האמיתית חורגת מגלי בהרב מיארה. יש כאן בעיה מערכתית ויש כאן מציאות מטורפת שצריך לשנות, ולכן – הצעת החוק הזו. לא יכול להיות שאדם אחד גם יעמוד בראש מערך התביעה והגשת כתבי אישום, גם יהיה זה שייצג את הממשלה בערכאות וגם יהיה היועץ המשפטי לממשלה. וגלי בהרב מיארה, בגיבוי בג"ץ, שמשאיר אותה בתפקידה, הוכיחה עד כמה החוק הזה נצרך ועד כמה הוא קריטי לחירות הפוליטית של אזרחי ישראל. הגיעה השעה לשים לעריצות המשפטית הזאת סוף. המשטר שגלי בהרב מיארה ויצחק עמית מאמינים בו הוא הכול חוץ משלטון העם בידי העם למען העם – כפי שהגדיר זאת אברהם לינקולן; המשטר שגלי בהרב מיארה ויצחק עמית מאמינים בו הוא הכול חוץ משלטון בהסכמת הנשלטים; הוא הכול חוץ מדמוקרטיה – גם אם יש כאלה שעיוותו את המושג הזה. עכשיו, חבריי, אין דמגוגיה עלובה יותר מדמגוגיית העצמאות שנוקטים שוללי הדמוקרטיה. על פי שלטון העריצות המשפטית, כולם צריכים להיות עצמאים. הבג"ץ – עצמאי, לא עצמאי במובן הבסיסי שאין לשופט אלא מורא הדין עליו ושכמעט בלתי אפשרי להדיח שופט, זה – בסדר. הוא עצמאי כי הוא עושה מה שבא לו וכולם צריכים לעמוד דום ולציית. היועמ"שית – עצמאית. שומרי הסף – עצמאים. ומי אסור שיהיה עצמאי? האנשים שהעם בחר אותם – האנשים המוזרים האלה, שכל מיני בבונים חסרי מושג בחרו אותם – הם תמיד בניגוד עניינים, תמיד פסולים, במיוחד אם זו ממשלת ימין, אגב. ולזה הגיעה העת לשים סוף. הצעת החוק הזאת לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, היא קריטית. הגשתי אותה אז, לפני שבע שנים. ההצעה שמונחת בפניכם טובה יותר ומהודקת הרבה יותר. אני מברך אותך, שר המשפטים, על שאינך מרכין ראש בפני העריצות המשפטית, אני מודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חברי חבר הכנסת שמחה רוטמן, ומברך על העבודה היסודית, ואני קורא לכולם להצביע בעד. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, חבר הכנסת אריאל קלנר. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת אלי דלל להציג את הצעת החוק. גם לרשותך, אדוני, עומדות חמש דקות.
אלי דלל (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני סגן ראש הממשלה חבר הכנסת יריב לוין, אני מציע ליועצת המשפטית להתפטר, להתפטר לאלתר.
היו"ר אליהו רביבו:
היא מפוטרת כבר.
אלי דלל (הליכוד):
אני מציע שהיא תתפטר.
היו"ר אליהו רביבו:
שהיא תבין את זה כבר.
אלי דלל (הליכוד):
כן. פעם אחרי פעם היא בוחרת להתייצב מול החלטות הממשלה, לעכב מינויים, לנהל מאבקים פוליטיים במסווה משפטי ולהכניס את מדינת ישראל למשברים מיותרים. המציאות טופחת על פניה. במקום לשמש כיועצת משפטית, הפכה לגורם שמעכב וחוסם ומערער את יכולת המשילות של הממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי על ידי אזרחי ישראל. לאור המקרה של רומן גופמן ושורת מקרים נוספים, שעמדותיה נדחו או התבררו כמנותקות מהמציאות, הגיעה העת שהיועצת המשפטית תיקח אחריות ותודיע על התפטרותה לאלתר. מדינת ישראל זקוקה ליועצת משפטית שמסייעת לממשלה ולמדינה להתנהל במסגרת החוק, ולא כזו שמנסה לנהל אותה בעצמה. במאי 2023 הגשתי, בקדנציה הזאת, הנוכחית – הייתי הראשון שהגיש הצעת חוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי. תפקיד היועץ המשפטי היום הוא תפקיד שנמצא בניגוד אינטרסים מובנה. הוא גם התובע הכללי וגם היועץ המשפטי לממשלה, ולא ניתן למלא את שני התפקידים האלה בצורה נכונה ונאותה. התפקידים האלה נמצאים בניגוד אינטרסים מובנה, לכן יש צורך להפריד אותם – שהיועץ המשפטי יבצע את תפקידו כיועץ משפטי לממשלה ויסייע לממשלה להתנהל על פי חוק, והתובע הכללי יעשה את תפקידו בתחום הפלילי. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת מישל בוסקילה להציג את הצעת החוק.
מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הדיון שאנחנו מקיימים היום אינו עוסק באדם כזה או אחר ואינו נובע ממחלוקת פוליטית רגעית.
עדי עזוז (יש עתיד):
חס וחלילה.
מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):
למעשה, אם נניח לרגע בצד את רעשי הרקע, נגלה שמדובר באחת הסוגיות החשובות ביותר הנוגעות למבנה המשטר בישראל. לעיתים נדמה לציבור שמדובר ברעיון חדש שנולד בשנים האחרונות, אבל האמת היא הפוכה לחלוטין. פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא רעיון שמלווה את השיח הציבורי, המשפטי והאקדמי בישראל במשך עשרות שנים. לא מדובר ביוזמה של מחנה פוליטי כזה או אחר, לא מדובר ברעיון של הימין או של השמאל. לאורך השנים תמכו בפיצול משפטנים בכירים, אנשי ציבור, שופטים בדימוס ואף גורמים המזוהים עם המחנה הפוליטי היושב באופוזיציה. גם מי שמתנגדים היום להצעת החוק הכירו בעבר בצורך לבחון את הפיצול, ואף תמכו בו באופן עקרוני. לכן השאלה איננה אם מדובר ברעיון לגיטימי, השאלה היא אם הגיעה העת ליישם אותו. אדוני היושב-ראש, אלה שני תפקידים שונים; שני תפקידים בעלי מטרות שונות; שני תפקידים שמחייבים לעיתים נקודות מבט שונות. ולכן השאלה המתבקשת היא אם נכון לרכז את כל הסמכויות הללו בידי אדם אחד. אנחנו סבורים שהתשובה היא לא. בדמוקרטיה בריאה יש חשיבות עצומה לחלוקת סמכויות. אנחנו מאמינים בכך בכל תחום שלטוני: יש הפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת; יש מנגנוני ביקורת ואיזון; יש חלוקת אחריות בין גופים שונים. דווקא משום שכוח רב מרוכז כיום בתפקיד אחד, נכון יותר לפצל את הסמכויות בין שני בעלי תפקידים. פיצול התפקידים אינו מחליש את מערכת המשפט, הוא אינו מחליש את השלטון, הוא אינו פוגע בעצמאות התביעה. להפך, אדוני היושב-ראש. הוא מחדד את תחומי האחריות, הוא מונע מצבים של מתח מובנה בין תפקידים שונים והוא תורם לחיזוק האמון הציבורי במוסדות המדינה. האמון הציבורי הוא אחד הנכסים החשובים ביותר של המערכת הציבורית, וכאשר הציבור מבין שקיימת חלוקת סמכויות ברורה – האמון במערכת המשפט מתחזק. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק שלפנינו עברה הליך מקצועי ומעמיק. במהלך הדיונים בוועדה נשמעו עמדות מגוונות, נשמעו ביקורות, נשמעו הערות, נשמעו חלופות שונות, נערכו התאמות ותיקונים, והתוצאה היא נוסח מאוזן, אחראי ומקצועי ביותר; נוסח ששומר על עצמאות מערכת האכיפה; נוסח שמחזק את הוודאות המשפטית. אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודות ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת שמחה רוטמן על ניהול הדיונים ועל העבודה המקצועית והיסודית שנעשתה בוועדה לקראת הקריאה הראשונה. חברי הכנסת, יש רגעים שבהם נדרש מאיתנו להסתכל מעבר לכותרות של מחר בבוקר, ולהתמקד בשאלה אחת בלבד: מה נכון למדינת ישראל? אני מאמין שהצעת החוק הזו היא הצעה נכונה, צעד ממלכתי, צעד אחראי, צעד שמבקש לבנות מוסדות שלטון חזקים ומקצועיים ואמינים יותר לדורות הבאים. לכן אני קורא לכל חברי הבית, מן הקואליציה ומן האופוזיציה כאחד, לתמוך בהצעת החוק לגופה מתוך ראייה רחבה, ממלכתית ואחראית, למען מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, חבר הכנסת מישל בוסקילה. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת ניסים ואטורי להציג את הצעת החוק.
נאור שירי (יש עתיד):
גם אתה מציג?
עדי עזוז (יש עתיד):
אבל הבנו את ההצעה, חבר'ה - - -
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת שירי, עד שיעלה ויבוא חבר הכנסת ואטורי, אני מסב את תשומת ליבכם: אם יש כל כך הרבה יוזמים שהצטרפו להצעת החוק, תבינו עד כמה זה נושא שהוא מהותי מאוד מאוד - -
נאור שירי (יש עתיד):
לפריימריז.
היו"ר אליהו רביבו:
- - בשביל כל מי שחשוב לו לשמור ולהגן על שלטון החוק.
עדי עזוז (יש עתיד):
אבל הבעיה האמיתית היא שלא ראינו אותו, לא ראינו אותו בוועדה. איפה היית?
ניסים ואטורי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אתחיל מכאן. אנחנו הגשנו את הצעות החוק – לדעתי, כל חבריי, כשהגשנו אותן גם לא תיאמנו בינינו – הגשנו אותן מזמן, עוד לפני שדובר בכלל על פריימריז. היום ראינו את הסאגה הזאת עם רומן גופמן, היום זה הסתיים בבג"ץ, עם האישור של בג"ץ, ואנחנו רואים את הנפילה העמוקה והכישלון של היועצת המשפטית לממשלה. יועצת – זה הפך להיות מוסד של רועץ לממשלה. מה שקורה הוא שהחונטה, הכנופיה שפשוט השתלטה פה על המדינה, חושבת שהיא מנהלת את המדינה, כאילו נבחרה פה בבחירות. אני מבין שהאופוזיציה יחד איתה, זאת הפכה להיות כנופיה אחת שלמה שבעצם פוגעת במדינה. פוגעת. הפכתם להיות אופוזיציה למדינת ישראל.
קארין אלהרר (יש עתיד):
- - -
ניסים ואטורי (הליכוד):
זה שאת ליד רוטמן מקבלת ביטחון, זה לא אומר. הוא בצד שלנו עדיין, כן? החוק הזה מתחייב, קודם כול. הממשלה נשארה בלי ייעוץ משפטי. בלי ייעוץ משפטי. יש לנו פה עוד תובעת על המדינה. בכל דבר, במקום לייצג את הממשלה היא תוקפת את הממשלה, הפכה להיות אויבת פשוט לעם ישראל – להפריע לכל מה שקורה ומתנהל פה במדינה. והדבר הזה צריך להיפסק. ואנחנו פה, עם הצעת החוק הזאת, תראו, באמת, זה שהגישו הרבה זה לא – להפך, זה מחזק את העניין הזה. כמה שראינו את הכאב – ניסיון להפריע לכל דבר שקורה פה במדינה. תראו את הסיפורים פה, זיני וגופמן, וכל דבר שהממשלה פה עושה היא באה והופכת להיות אויבת לממשלה. כל דבר שהממשלה עושה היא תבוא ותפריע. לכן החוק הזה הוא מתבקש. תהיה כאן הפרדה של תפקיד היועמ"שית, יהיה יועץ משפטי לממשלה, בעזרת השם, ומי שרוצה לתבוע – שיהיה תובע, שלא יהיה יועץ משפטי לממשלה. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, חבר הכנסת ניסים ואטורי. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת עמית הלוי. חבר הכנסת עמית הלוי יעלה ויציג את הצעת החוק.
נאור שירי (יש עתיד):
כמה מציעים יש לחוק?
היו"ר אליהו רביבו:
עוד 84. יש סדר, אני גם צריך לרדת ולעלות לנאום. בכל זאת אני שותף פעיל שלך.
קריאה:
אה, אתה גם עולה לדבר?
קריאה:
- - -
היו"ר אליהו רביבו:
לא מופיע לי. את לא רשומה ברשות דיבור. אני בודק את זה מייד, לא נגרע ממך את זכותך. בבקשה, אדוני. כמה מחמאות על חליפה אחת.
עמית הלוי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני שר המשפטים, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אני חושב שהדבר העיקרי שמשתקף מהצעת החוק הזאת היא שהתבגרנו. כולנו התבגרנו בקדנציה הזאת. רבים יותר בציבור, כולנו, רבים יותר בציבור מבינים יותר את הבעיה, מודעים יותר לבעיה. וכידוע, הכרה בבעיה היא כבר יותר מחצי פתרון. אני חושב שהרפורמה שהחלה טרום המלחמה והמלחמה עצמה חשפו רבים מהחולאים של מערכות המדינה שזקוקות נואשות להבראה, ובראשם החולי העיקרי שלנו היום, וזו הדיקטטורה השיפוטית והביורוקרטית, שהגיעה לממדים מפלצתיים לצערנו ולבושתנו. זה חולי שהוא סכנה, סכנה אמיתית לחברה שלנו, סכנה שאנחנו נחזור לעידן שבו הכוח קובע, שאדם אחד קובע בשביל עשרה מיליון אזרחים, אישה אחת, עשרה אנשים בבית משפט. כמה נורא זה. כמה גדול ההישג של האדם המודרני, כמה גדולה החירות שהשגנו ברנסנס, במהפכה ההומניסטית, וכמה נורא השפל הזה, שעשרה אנשים קמים בבוקר וחושבים שהם יכולים להחליט בשביל עשרה מיליון אנשים. שלושה חודשים אחרי המלחמה זה היה, אדוני היושב בראש, על חוק-יסוד, לא על חוק רגיל, על חוק-יסוד. על חוקי-יסוד, שאותה חבורה אילפה אותנו 30 שנה, מאז מה שקרה, ברק, המהפכה החוקתית, 30 שנה אילפו את הציבור שחוקי-יסוד זו חוקה – אין לזה אח ורע; אף אחד בכנסת לא חשב שהוא מצביע על חוקה; אין לזה מקור; ועדת הררי כבר הספיקו כולם לא להיות איתנו, זיכרונם לברכה – לא נאמר מעולם, לא התייחסו כך מעולם, אבל היה פרופסור אחד, אהרן ברק, שהוא אמר: זו חוקה, ואילף אותנו שזו חוקה, ובנה את הקונסטרוקציה הזאת, את המדרג הנורמטיבי הזה, כאילו יש חוקי-יסוד, אחר כך חוקים רגילים, אחר כך חקיקת משנה, רגולציה. הוא בנה את המדרג הזה, הטריק הזה, הקונסטרוקציה הזאת, כמו שחשפה בזמנו פרופ' גביזון, הטריק הזה להשתלט על הכנסת, לנכס את הסמכויות, לאפשר לו אחר כך לבטל חוקים והחלטות – בשם חוקי-יסוד, כי זאת חוקה קדושה. והינה, הגענו, לפני שנתיים, שחוק-יסוד – חוק-יסוד, קדושת סיני חופפת עליו, חוק-יסוד.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
עמית הלוי (הליכוד):
חוק-יסוד. קמים בבוקר 12 אנשים מתוך 15, והם מחליטים שהם יכולים לבטל בהינף קולמוס חוק-יסוד. מה הם, ה-forefathers של האומה?
נאור שירי (יש עתיד):
קולמוס או פולמוס?
עמית הלוי (הליכוד):
קולמוס, קולמוס. אפילו בלי פולמוס. 12 מתוך 15, נאור, החליטו שהם יכולים. בחוק הספציפי ההוא, הם אמרו שזה הצ'ופצ'יק של עילת הסבירות שעברה כאן בכנסת, אז על זה הם אמרו: היה שמונה-שבעה. אבל 12 איש קמו בבוקר, אמרו: אנחנו הקיסרים של האומה הזאת. אנחנו נשנה חוק-יסוד. אותם אנשים - - -
קריאה:
קיסר - - -
עמית הלוי (הליכוד):
זה פייק ידוע. הינה, אני חושף לך מה באמת קורה במדינה. 12 איש החליטו שהם מלכי הארץ הזאת, שלא יסמין תקבע ולא עדי תקבע. זה לא משנה, החוק הזה הרי לא היה צריך להיות בכלל שמאל וימין. כל אדם שחפץ חירות, שרוצה לחיות במדינה חופשית, שלא מוכן שתהיה כאן עריצות המיעוט, שרוצה שהאדם יחליט על עצמו בעצמו, וכל אותם המושגים, אגב, שהם כאילו חינכו כל השנים באקדמיה – נאורות ועמנואל קאנט וחירות וג'ון סטיוארט מיל ומה לא – וכל זה - - -
נאור שירי (יש עתיד):
מה עם הובס?
עדי עזוז (יש עתיד):
איזה ניים דרופינג.
אליהו רביבו (הליכוד):
כל הדרופינג האלה, נכון. הכול – נאורות, העז לחשוב, העז להחליט בעצמך.
עדי עזוז (יש עתיד):
תזרוק את כל מה שלמדת.
עמית הלוי (הליכוד):
לא, לא צריך להיות פילוסוף בשביל זה. צריך להיות אדם חופשי, עדי. להחליט שאת קמה בבוקר ולא מחליטים עלייך, את לא ילדה קטנה. לא ברק יחליט עלייך, לא חיות תחליט עלייך, את תחליטי בעצמך. את תשימי פתק - - -
נאור שירי (יש עתיד):
וגם לא ביבי, הוא לא יחליט עלינו.
עמית הלוי (הליכוד):
ביבי פועל מכוח הציבור שבחר בו. חבל שצריך להסביר את מושכלות היסוד האלו. ואם יבחרו בכם אז יקבלו אתכם, וככה צריך להיות. ולא חבורה אחת שתחליט בשבילנו. אנחנו הידרדרנו למצב שבו החבורה הזאת לא רק מחליטה ומבטלת חוקי-יסוד – ממנה ראשי גופי ביטחון, ומחליטה במקום השרים, והופכת גופי ביטחון למיליציות תחת חסותם. ממשלת-על. כל החרפה הזאת, הסכנה הזאת לחירות שלנו, צריכה לעבור מן העולם. והחוק הזה, אני אומר שוב, משקף דבר אחד: שאנחנו בחברה הישראלית התבגרנו, הרכבת הזאת יצאה מהתחנה, אנחנו לא מוכנים יותר שיחליטו בשבילנו. אנחנו נחזיר את החירות לעם, את הדמוקרטיה למדינה. זה מה שיהיה. מה שהתחלנו – התחלנו בקדנציה הזאת, השאר – נשלים, בעזרת השם, בקדנציה הבאה. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת אליהו רביבו. בבקשה.
אליהו רביבו (הליכוד):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, ברשותכם, אבקש להתייחס לכמה נושאים לפני שאפתח בנאום שלשמו עליתי לדוכן הנכבד הזה. אני מבקש לשלוח מכאן את תנחומיי למשפחת סילבסטר בנפול ד"ר אורי ולמשפחת צרפתי בנפול אדם, השם ייקום דמם. מי ייתן ולא תוסיפו לדאבה עוד. ומבקש לשלוח מכאן את איחוליי לרפואתם המלאה של כלל הפצועים. אני מבקש לחזק, בוודאי בהיותי מייסד ויושב-ראש השדולה למען הצפון, את כלל יושבי הצפון. מעצם העובדה שיש סיכום, שכצפוי, לא עומדים בו אויבינו, אנחנו כמובן עם עיניים פקוחות. אני סמוך ובטוח שראש הממשלה, יחד עם שר הביטחון ושאר חברי הקבינט, ידעו באמצעות כוחות הביטחון להשיב מנה אחת אפיים לכל האויבים המנוולים. אדוני היושב-ראש, היום אנחנו זוכים להצביע בקריאה ראשונה על הצעה שנוגעת לאחד הצמתים הרגישים והמשמעותיים ביותר במערכת השלטון בישראל – שאלת מבנה תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. מדובר בתפקיד שנושא על גביו אחריות כפולה ומורכבת: מצד אחד, ייעוץ משפטי שוטף לממשלה, שנבחרה על ידי הציבור; מצד שני – סליחה, אפשר בבקשה? תודה. בלתי מתקבל על הדעת. לא טוב לכם? צאו החוצה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מה יש לך? אנחנו לא מדברים אליך, אנחנו מדברים אלינו. אנחנו אפילו לא דיברנו איתך.
אליהו רביבו (הליכוד):
הינה, אמרתי, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לעצור ולתת את הזמן הזה. יש מינימום, מינימום. אתם יכולים לצאת, אני מכבד את מי שיוצא, אבל לשבת פה ולא להפסיק לדבר – אתן חושבות שזה בלחש? אני שומע כל מילה. לא נעים. כאמור, מצד שני, סמכות אכיפה ותביעה כלפי נבחרי הציבור עצמם. השילוב הזה לאורך השנים יצר לא פעם מתח מובנה, ולעיתים אף ניגוד עניינים מוסדי, שמחייב בחינה מחודשת. ההצעה שמונחת לפנינו היום מבקשת לעשות דבר פשוט אך יסודי: להפריד בין הרשויות בתוך המערכת המשפטית עצמה באופן שיבהיר גבולות ויחזק אחריות, וכמובן יחזיר בהירות למערכת היחסים בין הדרג הנבחר לבין הדרג המשפטי. אנחנו לא מבקשים חלילה להחליש את המערכת, אלא לחזק אותה ולוודא שהאיזון בין הרשויות יישמר באופן בריא ולא כזה הרסני, כפי שהיום אנחנו חיים בתוכו. אנחנו לא מבקשים חלילה לפרק סמכויות, אלא לדייק אותן. לא לפגוע בשלטון החוק, אלא להבטיח ששלטון החוק יפעל באופן ברור, שקוף ומאוזן יותר. כיום, במבנה הקיים, אותו גורם משפטי נדרש גם לייעץ לממשלה כיצד לפעול וגם להכריע במצבים שבהם ייתכן שאותה ממשלה או חבריה יועמדו לחקירה או להליך פלילי. זהו מצב מורכב מאוד, שבו הציבור מתקשה לעיתים להבין היכן נגמר הייעוץ המשפטי והיכן התחילה האכיפה. הפרדה מוסדית תייצר בהירות. היא תאפשר לדרג המשפטי להתמקד בכל תחום באופן מקצועי וממוקד יותר; גוף אחד יעסוק בייעוץ משפטי לממשלה ויסייע לה לקדם מדיניות בתוך גבולות החוק, וגוף אחר יעסוק באכיפת החוק ובקבלת החלטות תביעה בנושא עצמאי, מקצועי ונטול חשש לניגוד עניינים מובנה, בכפוף לאישור ועדת בכירים. המהלך הזה, אדוני היושב-ראש, איננו חריג בעולם הדמוקרטי. במדינות רבות קיימת הבחנה ברורה יותר בין ייעוץ משפטי לבין סמכויות תביעה. דיבר על זה חברי שמחה רוטמן. אנחנו לא ממציאים דבר חדש, אנחנו בסך הכול מבקשים לאמץ עקרונות של איזון מוסדי, שכבר הוכיחו את עצמם, כאמור, במקומות אחרים רבים בעולם. חשוב לומר בצורה הברורה ביותר: שלטון החוק הוא יסוד קיומה של הדמוקרטיה הישראלית. אין כאן שום כוונה לפגוע בו, אלא להפך – לחזק את אמון הציבור בו; אמון שנשחק כאשר הגבולות אינם ברורים, כאשר תפקידים מתערבבים וכאשר הציבור מתקשה להבין כיצד מתקבלות החלטות ומה הם השיקולים שעומדים מאחוריהן. דווקא מתוך אחריות, אדוני היושב-ראש, לשלטון החוק, אנחנו מבקשים לייצר מבנה שמקטין חיכוך מוסדי, שמונע ריכוז סמכויות יתר ושמחזק את השקיפות ואת ההפרדה בין רשויות ותפקידים. אני יודע שיש מי שחולקים על המהלך. זה טבעי, זה לגיטימי בדיון ציבורי, כשהדיון עצמו חשוב כל כך. אבל ראוי שגם המתנגדים יכירו בכך שהמערכת הקיימת איננה חפה מכשלים וששאלת מבנה מוסד היועץ המשפטי לממשלה היא שאלה אמיתית, עמוקה, שדורשת מענה ולא הדחקה. הכנסת הזאת נדרשת היום לעשות בדיוק את מה שהיא נבחרה לעשות – לבחון מוסדות, לשפר אותם כשצריך ולוודא שהם משרתים את הציבור בצורה המיטבית ביותר. לסיום, אני מבקש להודות לחברי ורעי יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן, בראש ובראשונה, על אימוץ המתווה שהצגתי לפיצול התפקיד לשניים, ולא לשלושה, כפי שהוא סבר בהתחלה, וכמובן על מאות שעות הדיונים המעמיקים בוועדה ודיוק כל אות ואות בהצעת החוק, מתוך הבנת כובד המשקל העומד על כתפינו. אני מבקש להודות לייעוץ המשפטי של הוועדה על ליווי הדיונים במקצועיות ובממלכתיות. תודה גם לשותפיי לדרך, היוזמים והמצטרפים להצעת החוק, מי שהיה מעורב יותר ומי שפחות, העיקר שהיה חלק מהיוזמה החשובה הזאת. אני קורא לכם, חברות וחברי הבית, לתמוך כמובן בהצעת החוק הנצרכת הזאת. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת שמחה רוטמן – אינו נוכח. חבר הכנסת אביחי בוארון, חמש דקות לרשותך. בבקשה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שר המשפטים כמובן, אדוני, היה זה היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שטבע את האמירה: לא משנה מה הצד שלי, כוונתי ומשימתי היא למלא את מדיניות הממשלה. דומה שהיועצת המשפטית לממשלה הנוכחית שכחה את האמירה הזאת, מתעלמת ממנה, ובכל צעד ושעל ספק אם אי פעם המחויבות הזו להוציא את מדיניות הממשלה אל הפועל הייתה בראש מעייניה. אני הגשתי את הצעת החוק שמוזגה אל החוק הזה, פיצול סמכויות היועמ"ש, בנקודה מאוד מאוד מסוימת – בכשל שיש בין הייעוץ המשפטי לממשלה לבין היועצים המשפטיים במשרדים השונים. הדבר התגלע במלוא תוקפו – החוסר הזה התגלע במלוא תוקפו בדיוני ועדת חוץ וביטחון בחוק הגיוס, אדוני, כשהיועצת המשפטית של משרד הביטחון סברה שיש טעם לקדם את החוק, בניגוד לעמדתה של היועצת המשפטית לממשלה, ונאסר עליה – על היועצת המשפטית של משרד הביטחון – להגיע לוועדה ולהציג את עמדתה לציבור, לחברי הכנסת. נאסר עליה על ידי היועצת המשפטית לממשלה. למה? כי עמדותיהן חלוקות. כי עמדתה של היועצת המשפטית של משרד הביטחון בטלה כעפרא דארעא. סתימת הפיות המשפטית הזו מאפיינת מאוד את כהונתה של היועצת המשפטית לממשלה הנוכחית, אבל יותר מזה, היא מעידה על כשל במבנה הארגוני של מערך הייעוץ המשפטי לממשלה. אגב, מקרה נוסף שבו הסוגיה הזו התפרצה במלוא עוזה הוא דווקא בחוות הדעת שנתנה היועצת המשפטית של משרד המשפטים, עו"ד יעל קוטיק, שנרמסה ברגל גסה על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה, על ידי היועצת המשפטית ועושי דבריה. ראו כל היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה מה יקרה להם ואיך יבולע להם אם הם יעזו לומר עמדה אחרת שאינה עמדתה של היועצת המשפטית לממשלה. אגב, כך צריך להמשיך ולראות את מורשתה של היועצת המשפטית. באיזה תיקים היא התנגדה פה לממשלה? מינוי רואי כחלון לממלא מקום נציב שירות המדינה – היא התנגדה; מינוי דוד זיני לראש השב"כ – היא התנגדה; מינוי אודליה מינס לרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו – היא התנגדה; רונן בר – ודאי שהיא התנגדה להעברתו מתפקידו; השר גלנט – התנגדה; השר בן גביר – תמכה בהעברתו מתפקידו. כל סוגיה וסוגיה שהגיעה לפתחה – כמעט כל סוגיה, אני נזהר בלשוני – עמדתה הייתה בניגוד למדיניות הממשלה ולרצונה. ומעל הכול ריחפה כחרב סוגיית נבצרותו של ראש הממשלה. ואולי צריך להודות ליועצת המשפטית לממשלה על כך שבתקופת כהונתה התברר לכל מי שעיניו בראשו הצורך האדיר להסדיר בחקיקה את מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה, את תפקידו וסמכויותיו, את היכולת מתי ניתן להעבירו מתפקידו ואיך ניתן למנותו. הרי יש לנו את דוח ועדת שמגר, שקבע שכשיש חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין היועץ המשפטי לממשלה לבין הממשלה ניתן להעבירו מתפקידו. אבל עינינו הרואות, לא מניה ולא מקצתיה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא מניה ולא מביה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
ליצנות. כשהסוגיה מגיעה לפתחו של בג"ץ, גם ההסדר הזה אינו עומד. לכן, אני מחזק את ידי יושב-ראש ועדת חוקה בחוק החשוב הזה להביא את הסוגיה הזאת להסדר מלא בחקיקה ראשית, כדי שתינתן אחת ולתמיד משנה סדורה שתשרת את אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר או השרה, אני עומדת כאן בפניכם היום כאחת מיוזמי הצעת חוק-יסוד: סמכות חקירה והעמדה לדין והצעת חוק הייעוץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי. מדובר במהלך היסטורי נחוץ ומיוחל, שמטרתו ברורה: פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה והפרדת סמכויות הייעוץ מסמכויות התביעה. אני רוצה לומר לכם בגלוי, לא השתתפתי באופן פעיל בדיוני הוועדה על הצעת החוק הזו. יש לנו שם שליח מצוין, חברי יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן, שמנהל את הדיונים ביד רמה ומקצועית. בזמן שהוא נאבק שם, אני הייתי, ועודני, שקועה כל-כולי בעבודה סיזיפית וקריטית בוועדת העבודה והרווחה שבראשותי למען החיילים שלנו, המשפחות השכולות, הפצועים וכלל אזרחי מדינת ישראל. אבל דווקא בגלל שלא הייתי שם פיזית, היה לי חשוב לעלות לכאן היום ולהצהיר קבל עם ועדה: את התפקיד הזה חייבים לפצל ומייד. ההפרדה הזו היא לא עניין פוליטי, היא עניין של מינהל תקין וצדק בסיסי. לא ייתכן שאותו אדם יהיה גם יועץ הסתרים של הממשלה וגם מי שמחזיק בחרב העמדה לדין נגד חבריה. ניגוד העניינים המובנה הזה זועק לשמיים. הוא פוגע אנושות באמון הציבור במערכת אכיפת החוק. לצערנו, אנחנו לא צריכים רק לדבר על תיאוריות. המציאות הנוכחית, תחת תפקודה הקלוקל, בלשון המעטה, של היועצת המשפטית הנוכחית, מוכיחה לנו יום-יום עד כמה המערכת הזאת פשוט שבורה. במקום לשמש כיועצת שמסייעת לממשלה הנבחרת ליישם את מדיניותה בגבולות החוק, אנחנו עדים פעם אחר פעם לתקיעת מקלות בגלגלים ולעשיית דין לעצמה ולהפיכת מוסד הייעוץ לשחקן פוליטי לעומתני, שמנהל את המדינה במקום הנבחרים. כשתפקיד כזה קריטי מתנהל בצורה לקויה כל כך, בריכוז סמכויות כה קיצוני וללא שום בלמים, התוצאה היא פגיעה ישירה במשילות ובדמוקרטיה הישראלית. הצעת החוק שלנו באה לעשות סדר, להגדיר במדויק את גבולות הגזרה: 1. ייעוץ משפטי לממשלה, שתפקידו לייעץ, ללא כל סמכויות פליליות; 2. תפקיד תובע עצמאי כללי שינהל את מדיניות התביעה וההעמדה לדין באופן אובייקטיבי ומנותק מהדרג המדיני. זהו תיקון עוול היסטורי. הגיע הזמן להחזיר את האיזון, הגיע הזמן להחזיר את האמון, והגיע הזמן לפצל את התפקיד הזה אחת ולתמיד. תודה רבה לכל מציעי החוק, ובמיוחד לחברי חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש הוועדה, וכמובן לכל מי שעסקו במלאכה הקדושה והחשובה הזאת. אני מקווה שהצעת החוק הזאת תעלה כמה שיותר מהר גם להצבעה בשנייה ושלישית, ונוכל להכניס אותה לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תראו, נכון, לישראל יש שלוש חזיתות: יש את איראן, יש את לבנון ויש את עזה. אבל הקואליציה מצאה חזית נוספת – היועצת המשפטית לממשלה. זו באמת מתקפה רב-חזיתית. אין נושא שהם לא יאשימו בו את היועצת: יש להם בעיית תחבורה – היועצת; יש להם בעיית פשע – היועצת; חסה בשטחים – היועצת; כל דבר – היועצת. החוק הזה שאנחנו מצביעים עליו הוא לא פיצול, הוא באמת של החיים חיסול. שמעתי כאן את רוטמן, הוא אומר: תראו לי סעיף חוק שבו אנחנו מבינים שיש לה סמכויות. ואני עונה לרוטמן: ואם אני אראה לך, מה, אתם תקיימו אותו? כי הרי למשל, השר לוין – יש סעיף חוק שמחייב אותו, כשהוא רואה שחסרים שופטים, למנות שופטים. לכנס את הוועדה ואשכרה למנות שופטים. האם הוא עשה את זה? לא. שנה וחצי לא מינה שופט אחד. וחסרים שופטים, אבל מה זה מעניין אותו? החוק הזה לא מגיע בחלל ריק. הוא חלק מתוכנית פעולה עבריינית. ממש עבריינות. הם לא רוצים לקיים את החוק. במה מפריעה להם היועצת? מפריעה להם ביישום חוק הגיוס – זה מפריע להם. היא אומרת להם שהם צריכים לקיים את החוק, והם לא רוצים. הם לא רוצים יועצת, הם רוצים עורך דין פרטי. הם רוצים בובה, שאם היא לא תגיד כן לכל הזיה, הם יגידו: אז אתה מפוטר. ואם חוות הדעת שלה לא תיראה להם – להתראות. כמה קל. וזה לא באמת פיצול, זה פירוק לגורמים ראשוניים. זה לא יועצת ותביעה כללית – זה יועצת, תביעה כללית, שומר האינטרס הציבורי, שיהיה כפוף כמובן ליועץ, במינוי אישי, במינוי שהוא זמין – איך אומרים? זמין להובלה. אם אתה לא תגיד כן לכל מה שאני אומר, אתה פשוט לא תהיה פה. החוק הזה הוא באמת עוד ניסיון לפרק את המערכות. הם התחילו במשטרה, הם עברו לפרקליטות, עכשיו זה היועצת, מחר זה שידורים. יש גם את מח"ש. פשוט לפרק את כל המערכות, כי מה שוות המערכות אם הם לא ישלטו בהן. כשמדינת ישראל באמת מותקפת ומדממת מבחוץ, מה הם עושים? מפרקים את היועצת.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
מוותר.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, לא ראיתי מי היו כל הנואמים שהגיעו לקראת הקריאה הראשונה מהקואליציה, אבל אני רוצה להגיד לכם שהחוק הזה שאתם כל כך רוצים לקדם אותו לדיוני הוועדה לקריאה הראשונה, אף חבר כנסת מהקואליציה לא ליווה את תהליך החקיקה. זה לא פלא שחלק מאלה שמדברים גם בתקשורת, מדברים על החוק הזה שהם בעדו, ולא יודעים על מה מדובר. זאת תמונת המצב. כלומר, אם יש קמפיין בחירות שלם על היועצת, דבר אחד חשוב שתדעו, אלה שמדברים עליו לא מכירים את החוק. שמחה מכיר, כל היתר לא. ולגבי החוק. לגבי החוק - - -
אליהו רביבו (הליכוד):
אני מצפה ממך להחריג את שמי, שכן הייתי שם מהבודדים שליוו חלק מאוד גדול - - -
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
חבר הכנסת רביבו, קודם כול, לא הזכרתי שמות, אבל אם אתה כבר אומר, מספר הפעמים שהיית נחלק ב-20 במספר הפעמים שאני הייתי. היית מעט. זה בשביל הספורט, אבל לא הזכרתי את שמך בכלל. חברי הקואליציה בחוק שכנראה עליו ידברו הרבה, נוהגים פשוט לא להגיע. הם כן הגיעו להצבעה. כמה מילים על החוק עצמו. א. אם יש דברים מוזרים שקורים בכנסת, זה מה שנקרא "הקולבים של רוטמן". לוקחים קולב, במקרה הזה הצעת חוק שלא דומה בכלל לסיפור שלפנינו, ותולים עליו הכול. מי שזוכר בזמנו עם מתווה סולברג – אותו דבר. עד שסולברג לא אמר: זה לא זה, לא נרגעו מהעניין. עד היום נשאר מתווה סולברג. אבל לצורך העניין, אני אומר כאן לכל החברים מהקואליציה – ואני מדבר רק על דבר אחד, יהיו עוד הזדמנויות בוועדה לדבר עליהן: מדובר רבות על זה שקשה מאוד לשלוט ולנהל ולמשול במדינת ישראל בגלל בעיות משפטיות. אתם לא היחידים שהייתם אי-פעם בממשלה, ויש ממשלות שהצליחו. מה שצריך לבדוק זה אם בכלל יש יכולת ניהול למי מהאנשים והשרים. מדוע אני אומר את זה? כי דבר אחד – ופה אני אומר את העניין לחברי הקואליציה שלא בקיאים מספיק –ליועץ משפטי לממשלה יש תפקיד בחוק מדינת ישראל, להגן על זכויות של מיעוט, ולא משנה מי הוא. כששירות ביטחון כללי פועל, יש דברים שבדין ובחוק יש תפקיד ליועץ המשפטי לממשלה. העורך דין של הממשלה, כל ממשלה, לא יכול לשמור על האינטרס הציבורי הפשוט ביותר של זכויות אזרח וזכויות הפרט. החוק הזה לא נותן מענה, וגם בדיונים בוועדה לא ניתן מענה. המשפט שהיה, כמו הדיונים שקורים בוועדת החוקה: הלאה, הלאה. נמשיך הלאה. לא נמשיך הלאה. שוו בנפשכם – ואני פונה לחברי הכנסת מהימין, מהשמאל ומהמרכז, שמחר תהיה ממשלה אחרת, ויפעילו אמצעים כאלה או אחרים של שירות ביטחון כללי או משטרה, ולא יהיה לכם מגן, תזכרו אז את שמחה רוטמן ואת חבורת האנשים שהצביעו בלי לדעת על מה הם מדברים.
אליהו רביבו (הליכוד):
תודה רבה. חברת הכנסת עדי עזוז. שלוש דקות לרשותך, גברתי.
עדי עזוז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היה באמת מפתיע לראות את הרשימה של המציעים שעלו ודיברו על החוק. היו 40 דיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט על החוק. הייתי ברובם, מאז שנכנסתי לכנסת. תשעה חודשים, הייתי בכל הדיונים. את חלקם מעולם לא ראיתי בדיונים, והם פשוט דיברו על החוק, וכנראה הם לא קראו את החוק שהם בעצמם הגישו. אני רוצה להגיד בצורה שהיא מאוד לא פופוליסטית, דווקא מקצועית: יש היגיון לחשוב איך והאם נכון לפצל את תפקיד היועצת המשפטית לממשלה. זו הצעה שעלתה גם בממשלות קודמות. זה בסדר להעלות ולקיים גם דיונים מקצועיים על המשמעויות, אבל מתוך 40 דיונים בוועדה – הוועדה התנהלה בצורה שהיא סופר-בריונית; אנשים שם, אנשי מקצוע מהחברה האזרחית, לא יכלו בכלל להביע את דעתם; הדברים לא באמת נבדקו כפי שהיו צריכים. אנחנו נמצאים בשנת בחירות. מה זה אומר חיסול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה? היועצת המשפטית לממשלה אמונה על האינטרס הציבורי. מה זה האינטרס הציבורי? למשל, יש חוק, חוק גיוס חובה לכולם. הממשלה צריכה לגייס את כולם. מה לעשות? היועצת המשפטית לממשלה היא האמונה על החוק, היא הפרשנית המוסמכת של החוק. אז היא אומרת להם שצריך לגייס את כולם. זה לא בא להם בטוב, הם לא רוצים לגייס את כולם. אז מה עושים? רוצים לקחת את התפקיד של היועצת המשפטית לממשלה, ולפרק אותו. היום בעצם המינוי שלה לשש שנים, בהצעה אפשר יהיה לפטר אותה כאוות נפשם, היא תהיה כפופה לשר המשפטים. יש לה סמכויות מרחיקות לכת ב-250 חוקים, שניתנו לה כמגינת האינטרס הציבורי – סמכויות שקשורות באימוץ, בפירוק חברות. ובמה עוד? בטוהר הבחירות. הרי מה שוות הבחירות, אם אי-אפשר לשלוט בתוצאות? לכן ממשלת ישראל באמוק על פירוק תפקיד היועצת המשפטית לממשלה, כי ליועצת המשפטית לממשלה יש סמכות – בין היחידות בחוק – לעתור כנגד תוצאות הבחירות, לעתור כגד מועמדים לרשימה לכנסת. את הסמכויות האלה הם רוצים להשאיר לה, אבל לרוקן מתוכן את האינטרס הציבורי, כלומר, שהיא תהיה אחראית רק לקיים את מה שהממשלה אומרת לה. ולא זו אף זו, גם אם הממשלה ביקשה ממנה – תבקש ממנה, בלשון עתיד – חוות-דעת, אבל חוות-הדעת, מה לעשות, לא מצאה חן בעיני הממשלה, מה תעשה הממשלה? תקרא את הצעטאלע ותעיף את זה מכל המדרגות. ולכן התפקיד הזה הוא לא תפקיד של פיצול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה, זה תפקיד של חיסול היועצת המשפטית לממשלה. ויש לי הצעה לממשלה: אפשר פשוט לעבוד ולנהל כמו שצריך. היועצת המשפטית לממשלה לא אשמה בכול. מי שאשם זה מי שלא יודע לנהל. תודה, אדוני.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, חברת הכנסת עדי עזוז. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת רון כץ. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
רון כץ (יש עתיד):
מי השר? מי השר שלנו? יש לנו שר?
היו"ר אליהו רביבו:
השר הרגע נכנס.
רון כץ (יש עתיד):
מי?
היו"ר אליהו רביבו:
הינה, הרגע, גילה נכנסה. יצאה מפה. הינה, היא נכנסה בחזרה.
רון כץ (יש עתיד):
אם כבר שרה, לפחות גילה. אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת. מזמן באמת לא דיברנו על יועמ"שית, פצ"רית ושאר ירקות, אבל מכיוון שהשעה 02:30 אני אנצל את הזמן הזה לדברים טובים מאלה. היום העברנו את חוק פיזור הכנסת. הכנסת, לדעתי, הגרועה ביותר שהייתה פה בשנים האחרונות. כנסת שתסכם ארבע שנים, ולא תוכל להראות הישג אחד לטובת אזרחי מדינת ישראל. בסופו של דבר, הבית הזה עובד נון-סטופ, שלושה ימים ברצף, בשביל להעביר את חוק התקשורת של קרעי; שהממשלה תוכל לשלוט בתקשורת, את חוק פיצול היועמ"שית, את חוק מח"ש. כנראה שיש פה עוד רשימה של חוקים שאני שוכח, והם לא רלוונטיים לאף אחד מאזרחי מדינת ישראל. מה לא נעשה בשלושה הימים האלה? לא נדאג למילואימניקים; לא נדאג לזוגות הצעירים במדינת ישראל; לא נדאג לגיל הרך; לא נדאג לשום דבר שאמור לעניין אזרחים במדינת ישראל. אבל יש גם קצת חיובי באירוע הזה: זה נגמר. ימיה של הממשלה הזו קצובים, אם זה יהיה ב-8 בספטמבר, ב-15 בספטמבר, מתישהו באוקטובר. לא משנה מתי – זה נגמר. בסופו של דבר, אזרחי מדינת ישראל, לפני שהם הולכים לקלפי, צריכים לשאול את עצמם שאלה אחת פשוטה: האם אלה שמכהנים היום כממשלה הם אלה שאתם רוצים שייצגו אתכם? ממשלת 7 באוקטובר או שאתם רוצים ממשלה אחרת? ממשלה שקמה בבוקר ועובדת עבור הציבור; ממשלה שלא מעניין אותה לפלג את העם, לא מעניין אותה סרטוני טיקטוק, לא מעניין אותה פופוליסטים בשקל וכותרות, אלא מעניין אותה לעבוד עבור הציבור הישראלי. ועל זה יהיו הבחירות האלה, בין ברית המשתמטים לבין ממשלה ציונית שבאה לעבוד עבור כל חלקי העם. אני מנצל את השניות האחרונות שיש לי, כי מי יודע עוד כמה נאומים נשארו עוד בבית הזה, להגיד תודה לצוות המדהים שלי, שליווה אותי מהיום הראשון שלי בכנסת עד היום – לעידן, היועץ שלי, לאופיר ולצליל, שכנראה ללא העזרה שלהם והזמינות שלהם 24/7 לא הייתי יכול לעשות 50% מהדברים שעשיתי עד היום. אני אוהב אתכם ומודה לכם. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. אכן סיום מרגש וערכי. אני מבקש להזמין את חברת הכנסת יסמין פרידמן. בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה, זה אפילו ייקח פחות. תודה, אדוני היושב בראש. מה שנקרא העובדות. החקיקה של פיצול היועמ"שית – העובדות. באמת נאמר פה לפניי, אבל אני אחזור על זה: 1. עולים פה חברי כנסת שבכלל לא הגיעו לדיונים ומציגים את החוק כאילו זו הייתה משימת חייהם. הם לא הגיעו לדיון אחד כמעט או לכמה בודדים, אבל זאת משימת חייהם. 2. חלק מחברי הכנסת עוד ניסו להציג טיעונים מקצועיים. ויש חלק – קלנר, שהנאום שלו הוקדש לתקוף בצורה רדודה, מבזה, באמת ילדותית, את היועצת המשפטית. אתה יודע, אתה רואה הבדלים בין חברי כנסת. 3. עליתם לפה בהגנה על החרדים, תקיפה של היועמ"שית שהיא נגד, במקום להגיד את האמת. אתם לא מצליחים להעביר את חוק ההשתמטות, ולכן היא לא יכולה לאפשר לכם להעביר כספים. תפסיקו לבוא אליה בטענות. אתם לא מצליחים להעביר את החוק הזה. מה אתם רוצים מהיועמ"שית? שתיתן לכם לעבור על החוק ושתסתכל על הצד השני? 4. היועמ"שית – עובדה מספר 4 – היועמ"שית, קלנר, עובדת אצל הציבור ולא אצל הממשלה. ואם אחרי ארבע שנים עוד לא הבנת את זה, המצב שלך הרבה יותר גרוע ממה שחשבתי. 5. הצגתם טיעונים על ניגוד עניינים וזה. מה בין זה לבין החקיקה שיצאה מהוועדה? מה? חבל שלא יושבים פה יוזמים של החוק, כי אני בטוחה שאם הייתי עוברת אחד-אחד, בודדים היו יודעים מה זה סעיף 15. בודדים. אבל בקיצור, סעיף 15 מנתק כל בלמים ואיזונים מהממשלה. לא רק שהם ימנו יועץ משפטי פוליטי לחלוטין, הם גם לא יהיו מחויבים לשום דבר שהוא יגיד להם, לשום ייעוץ. ודיון אחרי דיון אני שואלת: מה יהיו האיזונים והבלמים של הממשלה? אף אחד לא עונה. אף אחד לא יודע לענות לי על זה. דבר אחרון, איך אנחנו אמורים לסמוך עליכם? איזו סיבה נתתם לנו לסמוך על הממשלה הזאת? אפס בלקיחת אחריות, אפס בניהול, אפס בעשייה חברתית. יושבים יום-יום שרים וחברי כנסת מהקואליציה ומשקרים במצח נחושה באולפנים על בג"ץ, על היועמ"שית, על כמעט כל דבר שהם רוצים לעוות. פשוט יושבים שרים ומשקרים באולפנים.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אז אל תנסו לשכנע אותנו.
היו"ר אליהו רביבו:
משפט סיום, בבקשה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
זה משפט סיום. אל תנסו לשכנע אותנו שהכוונה שלכם טובה או שהיא למען הציבור – היא אך ורק למען עצמכם. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך. ברוכה השבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה – מי השר?
היו"ר אליהו רביבו:
גברתי השרה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי? תעצור לי את הזמן רגע. איפה היא?
היו"ר אליהו רביבו:
בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מחדש. אין שרה.
היו"ר אליהו רביבו:
השרה גמליאל?
מירב בן ארי (יש עתיד):
בינתיים אני אספר לכם. בינתיים אני יכולה לדבר בלי שעון, עד שתיכנס. אל תדאג, יש לי מלא מה לומר, אז בסדר. אני רוצה לדבר איתכם על הסרט החדש שהולך לצאת לאקרנים, הלוא הוא סיפורה של שפחה, סיפורה של מפלגת ש"ס. כן, איך מפלגה שפעם היו מצביעים לה גם חילונים, צריך לומר, הלכה ומכרה את כל הערכים שלה בשביל בן אדם אחד שקוראים לו ביבי נתניהו. מפלגת ש"ס, לא משנה מה קורה, היא מצביעה על כל מה שביבי אומר. זאת אומרת, לפעמים אתה מגלה בליכוד אנשים שמתנגדים או לא מצביעים, אבל מפלגת ש"ס, תמיד תלך עם ביבי. בואו נתחיל מהסיפור הראשון. היום עלה הצו של בצלאל, הלוא הוא הצו שפוטר ממע"מ; מאוד חשוב לו לעזור לסינים, לעלי אקספרס, ל-Temu. אגב, לדעתי הוא בחיים לא – אני חותמת לך, מטי, שהוא בחיים לא הזמין משהו מ-Temu. חותמת לך. אין לו את האפליקציה בכלל. אגב, תראה, זה מדהים, שיש להם 38 שרים, יש להם One ג'וב – לשים שר תורן במליאה? לא. לא מעניין אותם. אתה קולט את זה? אל תענה לי. אני אגיד לך. אני יודעת שאתה חושב - - -
היו"ר אליהו רביבו:
שר הוא גם בן אדם. הוא יכול לצאת רגע, להתפנות, לשתות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בכיף. בכיף.
היו"ר אליהו רביבו:
השרה הייתה פה עד הרגע הזה. היא חזרה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
או, הינה היא כאן. יופי.
היו"ר אליהו רביבו:
אנחנו מתחילים את הזמן, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יפה.
שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:
התגעגעת אליי, מירב?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מאוד, גילה. יש אנשים שאני מתגעגעת אליהם, את ביניהם. עכשיו אני אסביר לך, היה את הצו של הפטור ממע"מ. חברי כנסת מהליכוד התנגדו, חלק מהם עזבו – אתה ביניהם, לדעתי אתה לא היית בהצבעה – אבל חברי הכנסת של ש"ס, של ש"ס, הצביעו בעד. בעד מי הם הצביעו? בעד בן אדם שביום רביעי בחוק המעונות, חוק הדגל שלהם, לקח את כל הסיעה שלו ויצא מהמשכן. אתה מבין איזה שפל זה? אתה נמצא פה גם כשחברי כנסת מהליכוד הולכים או מתנגדים. אתה תומך בצו כי ביבי אמר לך לתמוך, ובתמורה – הרי לא נשכח את ינון אזולאי צועק בשבוע שעבר, ביום רביעי: איך לא הצבעתם על המעונות. מי לא ספר אותו? בצלאל. מי הגיע לפה לתמוך בצו של בצלאל? ש"ס. תקשיב, אני חושבת שטובי המומחים לבריאות הנפש לא היו מצליחים לפצח את האירוע הזה של ש"ס, באמת. ובוא נמשיך, יש את חוק התקשורת. בוועדת התקשורת היום – עוד כוכבת של ועדת התקשורת – מה אמרה היועצת המשפטית של הוועדה? החוק הזה לא מונע פורנו ותועבה, וגם לא מונע חילול שבת. מה עשו ש"ס היום? מה אמרו? תביאו את חוק התקשורת, נצביע בעד. פורנו וחילול שבת. אבל מה, ביבי אמר. ביבי אמר, חייבים להצביע בעד. הלאה. שנמשיך? היה לנו צו, היה לנו חוק התקשורת, בוודאי. מגיע מחר, בעזרת השם כמו שאומרים, חוק מח"ש של משה סעדה, חוק הדגל של משה סעדה. זאת אומרת, תגידו חוק מח"ש – אמרתם משה. אמרתם סעדה – אמרתם מח"ש. זה החוק שלו. מה עושים חברי הכנסת של ש"ס? אמרו למשה: אל תדאג, החוק שלך עלינו. מה עושה משה סעדה כבר שנה? ייאמר לזכותו. אתם יודעים מה? הוא אחד המתנגדים הכי קולניים לחוק הגיוס. תראו בראיונות שלו, תראו בוועדה. אם יש מישהו שמתנגד לחוק הגיוס בקואליציה, חוץ מדן אילוז – מי זה לידו? משה סעדה. מחר מגיע חוק של מח"ש, שהוא חוק משה סעדה. מה יעשו במפלגת ש"ס? יצביעו בעד. למה, מטי? נראה אם הקשבת.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
כי ביבי אמר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כי ביבי אמר. יפה מאוד, ולדי, קיבלת חמש נקודות. ואני רוצה להגיד לך: תראה, אין לי הרבה ניסיון בבריאות הנפש, אני מודה. זה תחום שלא התמחיתי בו. אבל יש רופא באולם – קוראים לו אחמד טיבי. אולי אחמד ידע לנתח לנו. אחמד, אתה שומע? אני פונה אליך. אולי אתה – חיפשתי רופא באולם – תוכל לנתח למה מפלגת ש"ס פעם אחרי פעם משפילה את עצמה בשביל ביבי נתניהו. האם זה משהו נפשי או שמא זו התנהגות שאינה רצונית, כפי שאנחנו מכירים מהסרט – במקרה הזה סדרה – "סיפורה של שפחה"?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מירב, אני רוצה לענות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תענה. אגב, רק מילה אחת על הסדרה סיפורה ששפחה. ראית את הסדרה?
היו"ר אליהו רביבו:
לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז שתדעו שלשפחות שם יש עמוד שדרה יותר מלש"ס. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אמרתי שזה נושא בריאותי, ואתה היית צריך להקשיב לי.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אבל שאלת. למה לא חיכית שאני אענה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כי נגמר לי הזמן.
היו"ר אליהו רביבו:
הרבה הרבה אחרי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
היה לי מותר. לא חרגתי.
היו"ר אליהו רביבו:
גם אחרי.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
תסמונת האישה המוכה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, זה סיפורה של שפחה.
היו"ר אליהו רביבו:
שלוש דקות לרשותך.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מה ששמעתי פה קודם, ובכלל הצעת החוק המטורפת הזאת, שהיא חלק מבליץ שלם, כמובן, של הצעות חוק שמטרתן לחסל כל שריד של שלטון חוק, של דמוקרטיה – לא שהיו הרבה, אבל בכל זאת – אבל נזכרתי בזה שקאטו הזקן, קאטו הזקן ברומא, ברפובליקה הרומית, היה מסיים כל נאום שלו באמירה שצריך להחריב את קרטגו. כאן זה הפך להיות משהו באותו סגנון על היועמ"שית. כל דבר זה היועמ"שית. כמו שקאטו הזקן היה אומר כל פעם: צריך להחריב את קרטגו, כאן כל אחד שעולה לדבר מהקואליציה ומתומכי החוק: היועמ"שית אשמה. היא אשמה בהכול. עוד מעט יאשימו אותה גם בבצורת, בשינויי האקלים, אם יודו בכך שיש. הכול היא אשמה. עכשיו, שיהיה ברור, לי ולחבריי יש ביקורת מאוד קשה על היועצת המשפטית – הספציפית הזאת ובכלל על המוסד הזה. היא לא מטפלת בטרור היהודי בשטחים הכבושים. אני פניתי אליה כבר עוד לפני טבח אוקטובר, פניתי אליה בתחילת 2023, אחרי הפוגרום בחווארה, וביקשתי ממנה לטפל בעניין ובקבוצות ווטסאפ שמסיתות, והיא עד היום לא עשתה את זה. אני הגשתי בג"ץ. עד היום היא לא עשתה את זה. היא לא מעמידה לדין שוטרים אלימים. היא לא מטפלת בהסתה גזענית. הפניות שלי אליה כנגד שימוש בסמלים של תנועת כך, שמוכרת בישראל על פי חוק כארגון טרור – לא עשתה עם זה כלום. יש לי המון ביקורת על היועצת המשפטית. אבל הסיבה שרוצים לחסל, כמו שאמרו, לסכל אותה, אם אתם רוצים, זה לא משום שהיא לעומתית. התפקיד שלה הרי פורמלית זה לאכוף את החוק. הבעיה היא שהממשלה עבריינית סדרתית. זאת הבעיה. למה היא כל הזמן נגד הממשלה? לא משום שהיא אנטגוניסטית או לעומתית או מחפשת את הממשלה, אלא משום שהממשלה השכם והערב מפירה את החוק, אז ברור שהיא תצטרך לפעול נגדה. אבל במקום לשנות את דרכה, הממשלה רוצה להיפרע ממנה. הדבר האחרון שאני רוצה להגיד, שזה עלה בדיונים בוועדה, ועוד יחזור בטח בקריאה הבאה ובהכנה בוועדה: אחת מהבעיות המרכזיות עם החוק הזה, ויש הרבה, היא הפגיעה באינטרס הציבורי. מדוע – בקצרה. האינטרס הציבורי החשוב ביותר הוא עצם האפשרות והזכות להתווכח על מהו האינטרס הציבורי, ומה שהצעת החוק הזאת רוצה לעשות - -
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אני מסיים. - - כמו עוד הצעות חוק באותו בליץ, זה למנוע ויכוח וביקורת, זה למנוע ויכוח על האינטרס הציבורי, ובכך למחוק את האינטרס הציבורי.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בחברה הערבית יודעים היטב מה המשמעות של כוח שלטוני ללא בלמים ואיזונים. תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה הוא להגן על זכויות האזרחים, על שלטון החוק ועל הערכים הדמוקרטיים גם כאשר הדבר אינו נוח לשלטון. פיצול התפקיד בעת הזו מעורר חשש מפני החלשת שומרי הסף והגברת הפוליטיזציה של מערכת אכיפת החוק. דמוקרטיה נבחנת ביכולתה להגן על זכויות המיעוט, לא לפגוע בהן, ודווקא בימים שבהם הממשלה מקדמת חוקים שנויים במחלוקת, הפוגעים בזכויות יסוד או בחופש פולחן, ובראשם חוק המואזין של בן גביר, שהכניע את ראש הממשלה בכל מיני חקיקה והחלטות. לאחרונה אנחנו שמענו שוועדת השרים אישרה את החוק, חוק המואזין, שפוגע בחופש הפולחן של האזרחים המוסלמים במדינה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אסור להחליש את המנגנונים שנועדו להגן על זכויות האזרחים מפני כוח שלטוני בלתי מרוסן. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. להבא אני מצפה ממך שתקפיד, כשאתה נושא דברים בשפה הערבית, כפי זכותך, שהם יהיו אקוויוולנטיים למה שנשאת בנאום בעברית, בסדר? מצפה לזה מכלל חברי הבית.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
זה לא נכון.
היו"ר אליהו רביבו:
זה כן נכון. זה כן נכון.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
זה לא נכון.
היו"ר אליהו רביבו:
אז אני אומר לך שזה כן נכון. חבר הכנסת אלהואשלה, אז אני אומר לך שאתה יכול לשאת דברים בשפת האם שלך - - -
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
זה לא נכון, ואני מפנה אותך ליועץ המשפטי פה או הסגן שלו.
היו"ר אליהו רביבו:
טוב, בסדר. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, למען הדיוק, חבר כנסת יכול לנאום מה שהוא רוצה בערבית, ובסוף אתה מעניק לו, אם הוא רוצה, אם אתה רוצה, 20 שניות כדי לתמצת בלבד. זו ההחלטה. מכובדי היושב-ראש, אני אדבר על התוכנית של שיקלי. הוא החליט להתלבש על האזרחים הכי מופלים במדינת ישראל, האזרחים הערבים הבדואים, על האדמות שלהם. פעם אחר פעם האוכלוסייה הזאת מותקפת על ידי הממסד, על ידי הממשלה, במקום לעשות להם העדפה מתקנת, כי הם האוכלוסייה הכי מקופחת במדינת ישראל. ועכשיו זה שיקלי בשם ממשלת ישראל – רוצה לנשל, למעשה, לנשל את התושבים מאדמותיהם. יש פריימריז, אדוני יודע, וכל ליכודניק חושב על הפריימריז. אחד חושב לנשל את הבדואים מהאדמות, שיקלי את קומפני; אחר רוצה למנוע את אל-אד'אן, את הקריאה "אללה אכבר"; אחר מסתובב בטובה כמו גנב בלילה ומגורש בבושת פנים משם. זה הסגנון.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
(- - -)
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
(- - -)
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר; חבר הכנסת אלעזר שטרן; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. שלוש דקות, בבקשה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להזמין אתכם לטייל בצפון. כמה מאיתנו אוהבים לטייל וליהנות מנופי הצפון, נופי הגליל. אחלה מקומות, אבל נראה לי שעכשיו לא הרבה מכם תרצו להגיע לשלומי, לאותו חוף בצת, לראש הנקרה, לישובים בגליל העליון או במטה אשר, לנהריה, לטייל בטיילת. מי ייסע לשם? ואני רוצה לשאול, אתם מבינים מה קורה בכלל? אתם מבינים מה קורה בצפון ובאותם יישובים יפים? אתם מבינים את גודל האירוע? נראה לי שלא, כי מה שקורה שם זה פשוט מתסכל. היום – אתמול כבר, אתמול בבוקר ראיתי כתבה שאחד התושבים אומר: פשוט השאירו אותנו כמגן אנושי בגבול הצפוני של המדינה. ואנחנו במלחמה, ישראל במלחמה, לא רק הצפון – זו המדינה שלנו במלחמה. גם אם לא מרגישים את זה בתל אביב, ברעננה, בירושלים, אנחנו במלחמה. עסקים סגורים, בצפון עסקים סגורים. התיירות מתה. יכול להיות שפה, בבתי מלון בירושלים, יש פה ושם צליינים ותיירים. בצפון הכול סגור. אין, פשוט אין, לא תיירות חוץ ולא תיירות פנים. לא מגיעים לנופש לא בבתי מלון ולא בצימרים, היכלי תרבות סגורים, חופים סגורים לציבור, בריכות, קאנטרי – הכול סגור. ומבחינת הממשלה – משק פתוח. בטח פתוח. לא מכריזים על המלחמה, כי יש לזה השלכות, צריך לשלם פיצויים. לפי ההוראות של פיקוד העורף אי-אפשר להתקהל. ואני מתריעה כאן: תקשיבו, תושבי הצפון, הממשלה הזאת לא תדאג לכם ולא לפיצויים לעסקים שסגורים עכשיו. הממשלה עסוקה בדברים אחרים. תראו מה עכשיו אנחנו מצביעים עכשיו. על מה אנחנו מדברים בכנסת, מה על סדר-יומה של הכנסת? היום מה? קידום ההשתמטות, חוק התקשורת – זה מה שמעניין. בג"ץ, מה קורה בבג"ץ, לא הביטחון של תושבי הצפון ולא הכלכלה בצפון. לא. הייתה תוכנית מצוינת למיגון הצפון – נכשלה. הממשלה הכריזה על ניצחון על החיזבאללה – נכשלה. הממשלה החזירה את המפונים, תושבי הצפון, לבתים שלהם, והבטיחה שהיא תגן עליהם, ושוב מפקירה אותם. שוב נכשלה. הממשלה הזאת איבדה את זה לגמרי. הממשלה הזאת איבדה את הצפון.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת ארז מלול. חברת הכנסת מטי צרפתי, בבקשה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני יושב-הראש. חבריי חברי הכנסת. אנחנו בחוק לפיצול תפקיד היועצת המשפטית או היועץ המשפטי לממשלה, וואללה, השתגעתם לגמרי, כי מדובר בחוק שהוא סיכול ממוקד של מערך הייעוץ המשפטי מן היסוד. בעצם מקימים כאן גוף אחר לגמרי. אולי צריך למצוא לזה מינוח אחר, אולי יועץ בובה, כי לא מדובר בייעוץ משפטי לממשלה. וצריך לומר גם ולא לשכוח: ראש הממשלה נמצא בניגוד עניינים. הוא עומד לדין פלילי, אבל הלכה למעשה, הוא ומפלגתו והקואליציה שלו משתלטים על מערכת האכיפה והייצוג המשפטי נגדו. וגם אולי פספסתם, כי היום הצבענו על פיזור הכנסת. החל הליך פיזור כנסת. אנחנו בתקופת בחירות, בקמפיין. מינוי פוליטי של יועץ משפטי שנייה לפני בחירות הוא לא הגיוני. הוא לא מקובל. זו סכנה. חוק השתקת הייעוץ המשפטי לממשלה יפגע בטוהר הבחירות, שיהיה ברור. אנחנו בשעה 03:00, ואני ככה רוצה לעשות שיעור קטן על מהות החוק שמובא כאן. בחוק כיום היועץ הוא אובייקטיבי, מקצועי. כהונתו אינה תלויה בכהונת הממשלה. בהצעה שמובאת בפנינו הופכים את היועץ המשפטי ליועץ פוליטי, מינוי 100% פוליטי של הממשלה. אין ועדת איתור, מסירים את הכשירויות הנדרשות, מקילים על דרכי ההדחה, והקדנציה חופפת לכהונת הממשלה. העיקר – לרצות את הממשלה והפוליטיקאים שמינו אותו. כיום בחוק היועץ המשפטי הוא הפרשן המוסמך של החוק. בהצעה המובאת בפנינו מבטלים סמכויות מהותיות. הממשלה רשאית להתעלם מחוות הדעת של הייעוץ המשפטי, ואם קיבלה החלטה אחרת, ההחלטה הזאת היא שתשורשר למטה, למשרדים השונים. בחוק כיום היועץ המשפטי קובע את העמדה המשפטית של הממשלה. בסמכותו לאשר לממשלה ייצוג פרטי במקרה של אי-הסכמה. זה החוק כיום. ההצעה שמובאת כאן, ההצעה הזאת משתיקה את הייעוץ המשפטי. הממשלה תחליט על דעת עצמה לקחת ייצוג פרטי, וגם יכולה להדיר את היועץ המשפטי מלהביע את עמדתו בבית המשפט. בהצעת הפיצול כאן ימונה תובע כללי, כזה שנבחר על ידי ועדה ציבורית שרוב חבריה נבחרים על ידי פוליטיקאים. מה חשבתם, שתובע כללי עם חובת דיווח לשר המשפטים לא יהיה נתון ללחצים? והחשוב מכול – הפגיעה בשוויון בפני החוק. בניתם מנגנון שבמהות אין בו אחידות באכיפת החוק. ועדת בכירים היא שתחליט על הגשת כתבי אישום נגד שרים, ראש הממשלה וכדומה, ועדה שנבחרת ברוב פוליטי. אכיפה משולבת זו היא פתח לשחיתות שלטונית.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אולי משפט אחרון, אדוני?
היו"ר אליהו רביבו:
בבקשה. סליחה, אולי תפסיקו לנהל לי את הדיון פה? יש גבול להערות הביניים שלכם. בבקשה, משפט סיכום.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
ממשלה וראש ממשלה בלי בלמים ובלי איזונים. חוק שמתכתב עם כל החקיקות שמטרתן החלשת הבלם המרכזי, הרשות השופטת. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר; חברת הכנסת שלי טל מירון; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו; חבר הכנסת צביקה פוגל; חבר הכנסת ווליד טאהא; חבר הכנסת אבי מעוז; חבר הכנסת איימן עודה; חברת הכנסת שרון ניר; חברת הכנסת נעמה לזימי; חבר הכנסת יואב בן צור; חבר הכנסת יעקב טסלר. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, אני מעלה כאן סוגיה אנושית ומוסרית דחופה: גל הריסות הבתים בנגב. בימים האחרונים קיבלו עשרות משפחות בדואיות צווי הריסה. מעל 50 בתים נמצאים תחת איום, וחלקם כבר נהרסו, בתל ערד, בקסר א-סר, בא-סר וגם באבו תלול. מאחורי המשפחות הללו – א-נבארי, אלהואשלה, אבו מערוף, אבו סבילה – עומדים ילדים, הורים וקשישים. המדינה מדברת על שילוב, אך בפועל היא מפעילה דחפורים וקנסות במקום לקדם תכנון ודיור. המצוקה קשה במיוחד עבור הדור הצעיר. הית'ם אלנבארי, צעיר מצטיין שחקר באקדמיה בעבודת הגמר שלו לתואר הראשון את השפעת ההריסות, נאלץ לפני כמה ימים להרוס את ביתו במו ידיו. סיפורו הוא סיפור של כל אחד שהורסים לו בית, של אלפי צעירים בדואים אצלנו בנגב. 6,000 בתים נהרסו בשנה האחרונה. אנו נאלצים להילחם על קורת הגג, על כל בית ובית לצעירים אצלנו בחברה. החברה הבדואית אינה מבקשת יחס מיוחד אלא שוויון ותכנון הוגן. אני קורא לממשלה: עצרו את ההריסות, הקפיאו את הצווים וקדמו פתרונות הסדרה. עתיד הנגב לא ייבנה בדחפורים אלא בצדק ובכבוד הדדי. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; חבר הכנסת עפיף עבד. חבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת סמיר, עד שיעלה הרב פרוש, אתה הזכרת בין יתר המשפחות את משפחת אבו סבילה. הייתה לי הזכות לחפש ואף למצוא ולהביא לקבורה את בן המשפחה, שהיה גיבור ונרצח בזמן שהוא ניסה למלט משפחה שנרצחה בטבח ב-7 באוקטובר. הוא יכול לדאוג לעצמו, אבל הקריב את חייו. צריך להגיד את זה ביושר כאן. תודה רבה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
מכובדי היושב בראש, חברי הכנסת, אנחנו נצביע הלילה בקריאה ראשונה על הצעת חוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. זהו אינו עניין טכני אלא צורך דמוקרטי קיומי להבראת המערכת. המצב האומלל הזה שבו אדם אחד – לצורך העניין אישה אחת – פקידה ממונה, שלא נבחרה על ידי הציבור, מחזיקה בכוח בלתי מוגבל הוא מצב מעוות. כי לא ייתכן שגורם אחד גם יקבע לממשלה את המדיניות וגם יחזיק בשוט התביעה הפלילית מעל ראשיהם של נבחרי הציבור. ריכוז כוח מוחלט כזה משחית ומבטל את רצון העם. שמענו הבוקר את היועצת המשפטית המודחת, עו"ד מיארה, אולי בקול בכייני כזה, בראש חוצות היא מתבכיינת שפוגעים להם במגדל השן. היא זועקת חמס. למערכת המשפט ולגב' מיארה אני אומר מכאן: רק על עצמכם יש לכם לבכות. אתם במו ידיכם, ביהירות, בהתנשאות ובשיכרון הכוח, החרבתם במו ידיכם כל חלקה טובה. השיא נחצה בהתערבות שלה לעיני כול במינוי ראש המוסד. ההתנהלות הנפשעת והמופקרת של עו"ד מיארה נגד מינוי ותפקיד ביטחוני כל כך רגיש, תוך ניסיון כוחני לקבל החלטות קריטיות לביטחון המדינה, הוכיחה שהמערכת הזו איבדה כל רסן. התנהלות מופקרת שכזאת מחייבת אותה להתפטר באופן מיידי, אבל משלא עשתה זאת, חובתנו לבלום זאת לפחות בחקיקה, בכל מה שיש לה כוח ביד. ואני רוצה לומר לחברי הכנסת: אנחנו ניצבים ברגע מבחן, ואני קורא לחבריי: אסור לנו למצמץ ואסור לנו להיכנע ללחצים, כי אנחנו נבחרנו כדי למשול וכדי להחזיר את הכוח לעם. את החוק הזה צריך להעביר בנחישות מלאה. כאשר הצעת החוק הזו עברה בקריאה טרומית בימי חג הפורים, הכרזתי כאן שבמגילת אסתר כתוב: אם החילות לנפול לפניו – נפול תפול. והמשכתי אז ואמרתי: עו"ד מיארה, נפול תפלי. והרבה ח"כים היו כאן במליאה ואמרו לי אז אמן. אני מסיים. אני אחזור על מה שאמרת פה מוקדם יותר הלילה. לומדי התורה ינצחו על אפה וחמתה של הגב' מיארה. שלטון המשפט יקרוס בקרוב.
היו"ר אליהו רביבו:
חלילה וחס. חברת הכנסת קטי שטרית; חבר הכנסת יעקב מרגי; חבר הכנסת שלום דנינו; חברת הכנסת לימור סון הר מלך; חבר הכנסת בועז טופורובסקי. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
אכרם חסון (הימין הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בג"ץ דחה את העתירה נגד מינויו של רומן גופמן לראשות המוסד, ובכך שם סוף לעוד ניסיון מכוער של אותם גורמים שמנהלים מלחמת חורמה נגד כל מינוי שאינו מתאים לאג'נדה שלהם. רומן גופמן הוא קצין עתיר זכויות, איש ביטחון מהמעלה הראשונה, אדם ישר, הגון ומקצועי, שהקדיש את חייו לביטחון מדינת ישראל. אבל כל זה לא עניין את מגישי העתירה ואת מי שעמדו מאחוריה. כוחות האופל שפועלים בשנים האחרונות נגד כל החלטה של הממשלה אינם מחפשים צדק ואינם מחפשים טוהר מידות, הם מחפשים כוח. מבחינתם, אם אדם לא שייך למחנה הנכון, אם הוא לא משרת את האינטרסים שלהם, הם יעשו הכול כדי לחסל את המינוי שלו, להכפיש את שמו ולפגוע בו אישית ומקצועית. הם לא תקפו את רומן גופמן בגלל כישוריו, הם תקפו אותו בגלל מי שמינה אותו. הם לא נלחמו על עקרונות אלא על שליטה. מבחינתם, כל מינוי שאינו מטעמם הוא יעד לסיכול, לחבלה ולהשמדה ציבורית. לשמחתנו, היום בג"ץ זרק את העתירה הזאת מכל המדרגות והבהיר כי במדינת ישראל עדיין יש מקום לשיקולים מקצועיים, לניסיון, למצוינות ולשירות ארוך שנים למען ביטחון המדינה. אני מברך את רומן גופמן על מינויו החשוב ומאחל לו הצלחה רבה מול אויבינו מבחוץ ומול אלה שמנסים מבפנים לשתק כל החלטה דמוקרטית שלא מוצאת חן בעיניהם. מדינת ישראל זקוקה לאנשי ביטחון חזקים, מקצועיים וערכיים. הציבור בישראל כבר מבין היטב את השיטה: אותם אנשים שמטיפים לדמוקרטיה, אינם מוכנים לקבל את הכרעת הרוב כאשר היא אינה מתיישבת עם עמדותיהם. הם יעתרו, יעקפו, יחבלו וינסו לסכל כל מינוי, כל החלטה וכל מהלך שאינו משרת את המחנה שלהם. אדוני ראש המוסד רומן גופמן, אני מבקש לאחל לך הצלחה רבה בתפקידך החדש. אנו מאמינים בך, סומכים עליך ובטוחים כי תמשיך לפעול בנחישות ובמסירות למען ביטחון המדינה. המוסד נמצא בידיים טובות ומדינת ישראל נמצאת בידיים בטוחות. אני אישית, יחד עם אחי תת-אלוף חסון חסון, עבדנו בשנה האחרונה מולו גם בלילות וגם בימים. האיש היה מוכן תמיד לענות, עשה את הכול כדי להציל את אחינו הדרוזים בסוריה, הבטיח וקיים, ולכן אנחנו, בני העדה הדרוזית, חייבים לגופמן, ואנחנו מאחלים לו הצלחה בתפקידו החדש. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, מכובדי. חברת הכנסת מירב כהן; חברת הכנסת יעל רון בן משה; חבר הכנסת יבגני סובה; חברת הכנסת גלית דיסטל; חבר הכנסת יאיר לפיד. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שמעתי חלק מחברי הקואליציה בתחילת הדיון והרגשתי אווירה של התלהבות. אני כאן כדי להזכיר לחברי הקואליציה ממה האירוע הזה התחיל בינואר, פברואר, מרץ 2023. אתם זוכרים שהייתה כוונה להעביר את פסקת ההתגברות עם 61, הוועדה לבחירת שופטים ברוב זעום של 8:1 לקואליציה, וביטול חוקים על ידי בג"ץ ברוב של 15:0. מזה התחלתם. אנחנו נמצאים שלוש וחצי שנים אחרי, ולפני שעה קלה עבר כאן החוק לפיזור הכנסת בקריאה הראשונה. זה אומר שתוך זמן לא רב הכנסת הזאת תתפזר, והביצועים שלכם הם די דלים: שינוי חוק הוועדה לבחירת שופטים, שאני משוכנע שאנחנו נבטל בכנסת הבאה, ואת החוק הזה, הנוכחי, לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. ולכן ההתלהבות היא קצת מוגזמת ואף מגוחכת. זה דבר אחד. דבר שני, יש פה איזשהו ניסיון על ידי חבר הכנסת רוטמן וחבריו להלביש על האירוע הזה איזושהי מעטפת של מקצועיות. בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, המבחן מאוד פשוט. אפשר כמובן לדבר על פיצול התפקיד של היועצת המשפטית לממשלה, אבל הכוונה האמיתית של הקואליציה, הכוונה האמיתית של רוטמן, הכוונה האמיתית של לוין, היא לא כוונה מקצועית. זו לא איזושהי שאיפה, חלילה, לשפר את מערכת המשפט. יש לי מבחן מאוד פשוט: האם רוטמן, לוין, בוארון, סעדה, היו מפצלים היום את תפקיד היועץ אם ליועץ המשפטי לממשלה היו קוראים – תנו לי שם.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
עמית חדד.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
יעקב ברדוגו, או כנרת בראשי, השם ישמור, או אפילו ידידי עו"ד אילן בומבך. האם גם אז חבר הכנסת רוטמן היה נלחם על פיצול תפקיד היועץ? אני חושב שהתשובה, אדוני היושב-ראש, היא ברורה לכולנו. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; חבר הכנסת משה אבוטבול; חבר הכנסת יצחק פינדרוס; חבר הכנסת אוהד טל; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות. חבר הכנסת מיקי לוי.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני, חבר הכנסת פרוש כבר לא שר.
היו"ר אליהו רביבו:
אמרתי חבר הכנסת פרוש קודם.
גלעד קריב (העבודה):
לא, אני שואל איפה שר, כי נראה שיש – אני פגשתי שלושה שרים בפרסה מתייעצים לקראת הפריימריז. שאחד מהם ישב במליאה.
היו"ר אליהו רביבו:
אני מקבל את הערתך. נציג ייכנס מייד.
מיקי לוי (יש עתיד):
לילה טוב, אדוני היושב בראש. מילא ביקשתם להפריד את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה מתפקיד התובע הכללי. בסדר, בואו נשב, נדבר, נבצע הפרדה מבנית בין שני התפקידים האלה, ניצוק בהם תוכן. בימים שבהם השתתפתי בדיוני ועדת החוקה, היה ברור לי לחלוטין, המגמה הייתה ברורה: ריקון תפקיד היועץ המשפטי לממשלה מתוכן. אין אפשרות אחרת אלא לשים את האצבע על הנקודה הזו – החלשת מעמדו של היועץ. כאשר היועץ של הייעוץ המשפטי לממשלה לא ימצא חן בעיני הממשלה, רשאית הממשלה לשכור משרד עורכי דין פרטי בכספי ציבור. ריקון התפקיד מתוכן כאשר הוא מאבד את המעמד שלו כמפרש החוק. ריקון תפקיד היועץ מתוכן כאשר הממשלה תשכור שירותי ייעוץ משפטי ממשרד עורכי דין ותשלם עליו במיטב כספו של הציבור. כאשר היועץ יעלה לממשלה על העצבים – אין לי משפט אחר להגיד את זה – רשאית הממשלה לפטר אותו מייד. איזה יועץ משפטי יבוא עם standing כשחרב מונחת על צווארו? שום יועץ, אלא אם כן הוא יועץ מטעם. ב-50 השניות שנשארו לי אני אתייחס לאירוע בחירתו של מבקר המדינה ביום רביעי הקרוב. תגידו, אתם השתגעתם? אין לי שום דבר וחצי דבר נגד עו"ד רבילו. אין לי שום דבר. בוודאי הוא עורך דין מצוין, בוודאי הוא משפטן מבריק, בוודאי ובוודאי יש לו ניסיון. אבל הוא עורך הדין של המשפחה. ומתוך ישיבות הממשלה יצא כבר שאמר נתניהו: הוא יהיה טוב לנו. תגידו, אתם השתגעתם? אין לכם גבולות? להצביע ולהביא מועמד, עורך דין פרטי של משפחת המלוכה?
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני רק מקווה – משפט סיום – שמאחורי הפרגוד גם לחברי הכנסת מהקואליציה יהיה את ה-standing והיושרה להצביע נכון.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך.
קריאה:
- - -
היו"ר אליהו רביבו:
זה שיקול דעת שלי, בסדר? אם מגיע אליי חבר אופוזיציה ואומר לי שבנסיבות אישיות וללא התראה מוקדמת הוא נאלץ לצאת רגע, ובדיוק באותו רגע קראתי לו, אז תסמכי על שיקול הדעת שלי, בבקשה. תודה.
גלעד קריב (העבודה):
סומכים, סומכים עליך.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני מבקשת לברך את ראש המוסד הנכנס רומן גופמן, אשר אין ראוי ממנו. מייד כשרומן גילה את יהדותו, הוא עלה ארצה, וכנגד כל הסיכויים התגייס לשריון, ומשם צמח צעד אחר צעד עד דרגת האלוף, ומשם, בעזרת השם, לפקד על המוסד. אני מתפללת שהשם יצליח את דרכו למען ביטחון תקומת עם ישראל בארצו. לצד זאת, היום התברר פעם נוספת עד כמה רחוק מוכנים ללכת היועצת המשפטית לממשלה וגיל לימון כדי למנוע מהממשלה לממש את סמכותה. במשך חודשים הם שפכו את דמו של האלוף רומן גופמן – כאמור, קצין עתיר זכויות, מפקד שהקדיש את חייו לביטחון ישראל – הוצג כמי שאינו ראוי לתפקידו. במקום לבחון את הדברים על פי החוק, הם בנו סביב מינויו עוד ועוד מכשולים, עוד ועוד פרוצדורות, עוד ועוד דרישות שלא נמצאו בחוק. היום נקבע כי אותם הליכים ופרוצדורות שהוצגו לציבור ולממשלה כאילו היו חובה משפטית, אינם מעוגנים בחוק. במילים פשוטות, מה שהוצג כחוות דעת משפטית מחייבת היה למעשה המצאה. זוהי בדיוק הבעיה שמלווה אותנו בשנים האחרונות. היועצת המשפטית לממשלה אינה מסתפקת בייעוץ משפטי. פעם אחר פעם היא מבקשת לכפות את עמדתה האישית והפוליטית על הממשלה הנבחרת. במקום לחפש כיצד לאפשר את פעולת הממשלה במסגרת החוק, היא מחפשת כיצד למנוע אותה. זו כבר שיטה. כל החלטה של הממשלה נתקלת בחוות דעת חדשה, במכשול חדש, בפרשנות חדשה. לא החוק מדבר, אלא תפיסת העולם של מי שמחזיקים בכוח משפטי עצום, ללא כל אחריות ציבורית וללא כל מנדט מן הציבור. רומן גופמן הוא רק הקורבן התורן של השיטה הזאת. לכן אני מבקשת שוב לברך אותו היום – לברך אותו על כך שלא נשבר מול מסע הכפשות ולא ויתר מול הניסיונות לחסום את דרכו. אבל מעבר לברכות לגופמן, הציבור בישראל זכאי גם לתשובות: כיצד ייתכן שגורמים משפטיים בכירים ממציאים הליכים שאינם קיימים בחוק? כיצד ייתכן שממשלה נבחרת נאלצת פעם אחר פעם להיאבק במי שאמורים לייעץ לה ולא לשלוט בה? היועצת המשפטית לממשלה הוכיחה שוב כי היא כושלת בתפקידה. במקום לשרת את החוק, היא מנסה לעצב אותו מחדש בהתאם לרצונה. במקום לסייע לממשלה, היא פועלת נגדה. הגיע הזמן לסיים את הפרק הזה. הגיע הזמן להדיח את היועצת המשפטית לממשלה, על שלל ההיבטים של כך, ולהחזיר את הייעוץ המשפטי לתפקידו האמיתי: ייעוץ משפטי, לא שלטון משפטי.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת אוריאל בוסו; חבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני, בהתאם לנוהגי הבית, אבקש שהשעון יתחיל לרוץ רק כשיהיה שר או שרה במליאה. יש פה ממש – השרה החמקנית. זה דבר מדהים. הם נכנסים ויוצאים, אז אני אמתין. הינה, תודה, עכשיו אני אתחיל.
היו"ר אליהו רביבו:
גברתי השרה.
גלעד קריב (העבודה):
אז עכשיו אני אתחיל. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, בשעות האחרונות מתפרסמים ציטוטים מהשיחה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עם ראש הממשלה נתניהו. What the fuck are you doing? You're fucking crazy. You would be in prison if it weren’t for me. I'm saving you're – ואני לא אמשיך מבחינת כבוד הבית.
היו"ר אליהו רביבו:
ברשותך, אני לא נוהג להפריע באמצע, הינה, אני גם עוצר. מן ההגינות, הואיל ואתה בן אדם הגון, כפי שאני יודע, תסייג שמדובר בציטוט שמביא אותו עיתונאי שידוע בהמצאות כוזבות. עכשיו אני ממשיך.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא, הוא ממש לא ידוע בהמצאות כוזבות.
גלעד קריב (העבודה):
הכול בסדר, אדוני. אני אחזור ואומר שהציטוטים מגיעים מעיתונאי שידוע בקשריו עם הבית הלבן, ואין לי ספק שמי שהוציא את הציטוטים האלה זה גורם שרצה שהם יתפרסמו. זו הליגה האחרת שלנו – נשיא ארצות הברית שאומר לראש ממשלת ישראל You are fucking crazy. לפה הגענו. לכאן הבאתם אותנו. אמרתי בנאום הקודם שלי שהנשיא ג'ו ביידן אמר, Don’t וטראמפ אומר Don’t, רק שביידן אמר Don’t לאיראן ולחיזבאללה, וטראמפ, הנשיא טראמפ אומר Don’t למי? לנתניהו וצה"ל. וחברת הכנסת סון הר מלך, אני רואה את הזעזוע על פנייך, רק שאני אשאל אותך: מה אתם עושים בקואליציה? זה מה שיש לכם לעשות – שבן גביר יצייץ? תתפטרו, חכמים גדולים. You are fucking crazy, אומר נשיא ארצות הברית לראש ממשלת ישראל. תאמר לי, אדוני, את הסכם הפסקת האש שנכפה על ישראל, את ההסכם הזה, לא היה אפשר להגיע אליו לפני ש-15 חיילים נהרגו? יהיה משהו בהסכם הזה שלא ניתן היה להשיג לפני שבועיים ושלושה וארבעה? ויש קשר הדוק בין הדבר הזה לבין החוק הבזוי שעולה כאן הערב. זוכרים איך אמר השר אליהו? "פרה-פרה, קודם מהפכה משטרית, אחרי זה נטפל בחמאס". מה שעניין אתכם ארבע שנים – המלחמה שלכם במערכת המשפט, לא באויבי ישראל. והחוצפה שלכם, אחרי ה-7 באוקטובר, אחרי הפרה-פרה שלכם, להמשיך את המהפכה המשטרית. אחרי 2,000 נרצחים ונופלים, יש לכם עוד את החוצפה להביא לכאן חקיקה שקשורה במהפכה המשטרית. ידיכם דמים מלאו.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
העדפתם מלחמה ביועצת המשפטית על פני הכרעת החמאס.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
תתביישו לכם.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
אנשי דמים.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. רק יואיל אדוני לעדכן אותנו אם הוא התכוון לאותו הסכם הפסקת אש שהדיו שכתבה אותו עדיין לא יבשה לפני שהוא קרס לתוך עצמו.
גלעד קריב (העבודה):
אתם חתמתם עליו. אתם בדיחה מהלכת.
היו"ר אליהו רביבו:
בבקשה, חבר הכנסת משה סולומון; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
משה טור פז (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, איך נשמע נאום בקואליציה בשנה האחרונה? ידה ידה ידה ידה יועמ"שית, ידה ידה ידה פצ"רית, ידה ידה ידה ידה בג"ץ. ככה זה נשמע, ככה זה נשמע. זה כל כך מצחיק, שלפני שעה או שעתיים, עלה לדבר פה חבר הכנסת עמית הלוי, ואחרי שתיים וחצי דקות שמתי לב שהוא לא אמר את המילה יועמ"שית. מהר מהר הערתי לו: עמית, אתה חייב להגיד יועמ"שית. אם לא תגיד יועמ"שית, אתה כנראה לא בסדר, מישהו יעניש אותך בפריימריז. מייד פצח עמית הלוי וניצל את כל 30 השניות שנותרו לו ואמר שבע פעמים יועמ"שית ב-30 שניות, ידה ידה ידה יועמ"שית. חברים, זו כבר נראית בדיחה. לא, זו באמת בדיחה, זו אותה בדיחה מהבית שאחריות אין פירושה אשמה. כי אם הייתי צריך להגדיר את הממשלה הזו, זו הכותרת שלה. הרי בכל דבר שעשיתם, נכשלתם. אה, אבל היועמ"שית. הציבור נתן לכם מנדט, הגעתם איתו לכנסת, אבל היועמ"שית. ואתם יודעים מה? התוצאות כל כך גרועות בכל דבר, אבל היועמ"שית. ויש 15 הרוגים, אבל היועמ"שית. והבגרויות, מישהו רימה בהן, וקיש לא רוצה לגלות אותם – היועמ"שית. והפלג הירושלמי מפגינים בכל רחבי הארץ, אבל היועמ"שית. והיה 7 באוקטובר – ברור, זה היועמ"שית. ויש ועדת חקירה – היינו מסכימים לוועדת חקירה, אבל היועמ"שית. והינה, ככה זה נשמע כבר ארבע שנים. איזה כיף שיש יועמ"שית. אתם יודעים, אם לא הייתה יועמ"שית, הייתם צריכים להמציא אותה. ידה ידה ידה יועמ"שית, כי אין לכם מה להגיד. כי כשאין לך תוצאות להראות ואין לך שום סיפור הגיוני איך על ימין מלא מלא הבאת 2,000 הרוגים, 251 חטופים, ודרדרת את הממשלה ואת המדינה לאן שהגעת, אין סיפור. יש סיפור – היועמ"שית. איזה מזל שיש יועמ"שית. ירדנו בכלכלה? מזל, יש יועמ"שית. לא הצלחנו למנות מישהו כי הוא עבריין, היועמ"שית. אנחנו רוצים סטטיסטיקאי ראשי, אדם בלי השכלה? יש יועמ"שית. כל דבר שאנחנו נכשלים, יש יועמ"שית, איזה כיף. אז חברים, ידה, ידה, ידה – יועמ"שית, עם זה נשארתם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת. חבר הכנסת יאסר חוג'יראית.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשעה מאוחרת כזאת אני אדבר על הנגב, על הערבים הבדואים בנגב, ועל התוכניות של שיקלי – מה שהוא מנסה לעשות שם. התכנון שלו והתוכנית שלו, היא לא באה לעזור לתושבים הבדואים בנגב, אלא היא רק באה להזיק להם. אלה תוכניות שמטרתן בעצם תוכנית פוליטית, תוכנית פוליטית בשביל להעלות את המניות שלו בתוך הבייס שלו, בגלל שהם מתקרבים לפריימריז. לא יכול להיות, כשעושים תוכניות לבדואים בנגב, זה מעל הראש שלהם. אי-אפשר לעשות תוכניות ולנסות לתת פתרונות לתושבים הבדואים בנגב בלי לשתף אותם. אין דבר כזה, שהשר עצמו יודע וחושב שהם מבינים והממשלה מבינה יותר טוב את המציאות בנגב, בלי התושבים, בלי תושבי המקום, שנמצאים שם מאות שנים, באזור הזה. הבדואים בנגב נמצאים שם מאות שנים; הם התושבים של המקום; הם יודעים מה טוב להם ויודעים מה לא טוב להם. לכן, אי-אפשר לעשות תוכניות – שכל פעם יבוא מישהו עם תוכנית: פעם פראוור, פעם תוכניות של בגין – בשביל לתת פתרונות בלי לעשות שיתוף של מנהיגות הבדואים, של התושבים. לעשות פתרונות ביחד. התושבים הבדואים הם לא נגד החוק, הם לא נגד הסדרה, אבל אי-אפשר לעשות את זה מעל הראש שלהם. לכן אני אומר ופונה לתושבים הבדואים, לכל השבטים הבדואים, לא לשתף פעולה עם התוכנית של שיקלי. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם):
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בערב דרמטי בהצבעה על פיזור הכנסת, ובערב הזה הקואליציה גם תצביע, לצערי, כעת, על הצעת החוק לריסוק תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. כי אתם, כמו שתיארה נכון היועצת המשפטית לממשלה, רק הערב, לפני כמה שעות, ואני מצטטת: "לא רק שהאצתם את הכרסום בחוסנה של הדמוקרטיה בתקופת מלחמה", אלא גם, ואני שוב מצטטת, "בשל הקרבה לבחירות, אתם פתחתם במרוץ לחיסול מוסדות הדמוקרטיה". שמעתי בפתח הדיון את יו"ר ועדת החוקה, שאמר את מה שהוא רוצה לומר. שמעתי גם את חבר הכנסת אלי רביבו, שהיה רק אחד מהדוברים שהסביר, שאין כוונה להחליש, שאין כוונה לפגוע, שההצעה בסך הכול מפצלת את תפקיד הייעוץ המשפטי מהתביעה, כמו שמקובל בהרבה מדינות בעולם. אבל אתם לא מספרים לנו את האמת. אתם לא מספרים על הסעיפים הרבים שנכנסו בזדון להצעת החוק הזו. כי זו הצעת חוק שמפרקת את שלטון החוק, שמאפשרת לכל ממשלה להיות מושחתת, עבריינית, ללא בלמים. אני רוצה להסביר לפי מה שכתוב: 1. לפי הצעת החוק בסעיף 15(3), ואני מצטטת: מקום שהממשלה ראתה טעם לכך, אין היא חייבת להתייחס לחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה. לא רק זה, אלא, מקום שראתה טעם בכך, רשאית הממשלה לפתור כל מי שחלה עליו חוות הדעת, מהחובה לפעול לפי חוות הדעת. אנחנו מכירים מקרה כזה, גברתי היושבת-ראש, כן. הרי היועמ"שית פנתה לממשלה ואמרה, אתם חייבים לקיים את חוק הגיוס, יש חוק שירות ביטחון, וכל עוד אין חוק אחר, חייבים לא לממן השתמטות בניגוד לחוק. אז עכשיו, אחרי החוק הזה, הממשלה תראה טעם להתעלם, וגם לומר לחשבי המשרדים: תתעלמו, תמשיכו להעביר כסף, תמשיכו לשלם קצבאות לאברכים. והינה, על חשבון חיילינו, הממשלה הסתדרה. אז האם זה מחזק או מחליש: שחיתות, מינהל תקין, שוויון בפני החוק ואת האינטרס הציבורי. נמשיך. לפי סעיף 21 לחוק הזה, בכל מקרה ששר סובר, שבהליך מסוים עמדת המדינה לא מוצגת – או לא תוצג אפילו בלשון עתיד כראוי – מיד מסדרים ג'וב לעורך דין פרטי ושכרו ישולם בדרך שתקבע הממשלה, על חשבוננו. וכשתשאלו אותי, רגע, אבל היועמ"ש יוכל בכל מקרה לבוא ולהציג בפני בית המשפט את עמדתו המקצועית והחוקית, למרות שזו לא עמדת הממשלה? התשובה היא לא. הוא לא יוכל לשמש פה לציבור. סעיף 22 להצעת החוק קובע, שאם הממשלה שוכרת עורך דין אחר, אז – ואני מצטטת: "לא יתייצב היועץ המשפטי לממשלה בהליך בפני בית משפט ללא אישור הממשלה". הינה לכם סיבה לקחת עורך דין פרטי כל הזמן, דווקא בדברים הבעייתיים והמושחתים. הכסף של הממשלה כאילו הוא עסק פרטי, הוא כאילו היועץ המשפטי לממשלה, הוא עורך דין פרטי, ולא של הציבור ולא של החוק, ולא של האינטרס הציבורי, והוא לא יוכל להציב גבולות. וצריך גם לזכור שעם העברת הצעת החוק - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת, הזמן הסתיים.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
טוב, אז משפט.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
צריך לזכור שעם העברת הצעת החוק הזו, הממשלה תוכל סוף-סוף להדיח את היועצת המשפטית בקלות. בקלילות. סעיף 11 קובע שלפי המלצת ראש הממשלה והשר, פשוט מעבירים יועץ משפטי מתפקידו, אם יש חילוקי דעות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אז גברתי היושבת-ראש, אין פה חיזוק, יש פה שחיתות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
משפט אחרון, משפט.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני חושבת שאתם משחקים באש, כי אחרי הריסוק הזה, קל יהיה להצית את האש, וקשה יהיה לשלוט בגובה הלהבות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני מבקשת לבטל את החוק הזה ולא לקדם אותו היום. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מדברים על חוק פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. החוק הזה הוא בושה גדולה, סכנה עצומה. הציבור אולי לא מבין את ההצעה הזאת עד הסוף, כי השם שלה מטעה. פיצול כזה נחמד. נחמד כזה, מפזר כוח בין היועץ לבין התובע. אבל תגידו את האמת לציבור, זו הצעה שמשנה את כל אופן התנהלות הממשלה ביחס לחוקי מדינת ישראל, בעצם, ביחס לחוק. במדינה שבה אין חוקה והממשלה דואגת לדרדר את מעמדו של בית המשפט העליון מרגע לרגע, אחד משומרי הסף המרכזיים הוא מי שמוסמך לפרש את החוק ולהחליט אם החלטות הממשלה הן חוקיות או לא חוקיות .זה התפקיד של היועץ המשפטי לממשלה. במשרדי הייעוץ המשפטי לממשלה יושבים אנשי מקצוע, עובדי מדינה מסורים, שעובדים כל יום בשביל הציבור, לא בשביל שר כזה או אחר. כדי למנוע שחיתויות, לוודא שהתהליכים הם נכונים וחוקיים ולא מדירים קבוצות שלמות באוכלוסייה. אפשר לחלוק עליהם – גם אני לפעמים חושב שהם טועים. אז מה? מכבדים את מערכת החוק, מכבדים את האיזונים ואת הבלמים בין הכוח האדיר שיש לשלטון לבין השררה והשימוש לרעה בכוח. אבל ההצעה הזאת הופכת את היועץ המשפטי למשרת אמון; ליועץ שאפשר למנות ולפטר בכל רגע נתון והכהונה שלו צמודה לכהונת הממשלה. במקום עובד מדינה מסור, נקבל קונסיליירי. אבל מעבר לכך, יש כאן סעיף מדהים, שבו טמונה ההזיה. כתוב כאן בדברי ההסבר לחוק שאם הממשלה תחשוב שחוות הדעת של היועץ המשפטי לא משקפת את החוק, היא לא תהיה חייבת לפעול על פיה. היא תהיה רשאית, ואני מצטט: "לפעול בניגוד לחוות הדעת". אתרגם לכם את זה לעברית פשוטה. מהיום, היועץ המשפטי לממשלה אומר לשר זה לא חוקי, והשר אומר לו: תודה רבה, אני חולק עליך. זהו, מתקדמים. חברי הכנסת, אם זה המצב, בשביל מה צריך בכלל יועץ משפטי לממשלה? בשביל מה? הרי השר מפרש את החוק איך שהוא רוצה; היועץ כותב חוות דעת לעצמו. מי צריך את זה? ואתם יודעים מה? אולי אפשר גם לוותר על השופטים, תמנו את השופטים בעצמכם והם יהיו כפופים לכם. אבל, בעצם, את זה כבר ניסיתם, נכון? כבר הספקנו לשכוח. ייעוץ משפטי שאפשר להתעלם ממנו לא מספק ייעוץ, אלא הצעה. המלצה ידידותית. זה ייתן לממשלה יד חופשית לפעול בניגוד לחוק – אני מסיים, גברתי – התפיסה שלפיה הייעוץ המשפטי – בכל מקום, אגב – במשרדי הממשלה ובכנסת, שם לכם רגליים, היא שגויה מיסודה. מי ששם לכם רגליים זה החוק. זה מה שזה אמור לעשות; הוא שאתם מנסים לדרוס ברגל גסה. היועץ לא נמצא שם כדי להצדיק שרים, הוא נמצא שם בשביל האזרח הקטן, הפשוט, שאין לו איך לדעת אם הממשלה פועלת לפי חוק או לא. הוא שם כדי למתוח קו גבול, את הקו האדום כשצריך - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת גינזבורג.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - ולומר לממשלה יש לך כוח עצום אבל עד כאן, החוק חל גם עלייך. ההצעה הזאת מוחקת את הקו הזה, ואני מקווה, גברתי, שלא תספיקו להעביר את החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית, ויתאפשר לעבור את הבחירות האלה עם גבולות ברורים של החוק.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אם לא, ואם תצליחו לעשות את זה, אנחנו נבוא ונתקן. תודה רבה, גברתי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, יעלה ויבוא. אחר כך סימון יאמר שגזלתי לו את הביטוי. לרשותך שלוש דקות.
מאיר כהן (יש עתיד):
כל כך הרבה שנים אני נמצא כאן, עליזה, אבל זאת הפעם הראשונה שאני מקבל הוראות מדוכן הליכוד. גברתי היושבת-ראש – רק רציתי להגיד לך, עליזה, ולכל מי שרוצה לשמוע, לספר לך קצת על איזו רפובליקת בננות אנחנו. אני מאמין שכל אחד מהיושבים כאן השומע את הדברים שלי, ככה מתגרד בהרבה אי-נוחות, ויודע שאני צודק. איך ראש הממשלה המהולל, הימין המלא על מלא, גברתי היושבת-ראש, מוביל אותנו מדחי לדחי. אני קורא את כותרות העיתונים, מדבר עם האנשים, מתקשר לאנשים שגרים בקריית שמונה ובנהרייה - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
שקט, בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
- - ואני לא מאמין שאני מדבר עם אנשים בחבל ארץ שהופקר על ידי ממשלת ישראל והעומד בראשה. אני גם לא מאמין, לשמוע אתכם במסדרונות הכנסת, אנשי הימין המלא על מלא, איך אתם מְגִנים ומספרים על כך שיש משהו גדול. כלומר, אנשי קריית שמונה הם הקטנים, אפשר להפקיר אותם. אבל מה, מאיר, אתה לא רואה את הדבר הגדול שיש? הדבר הגדול היחיד שיש, גברתי היושבת-ראש, זה שאנחנו מדינה שסופחה על ידי ארצות הברית; מדינה שמי שמושל בה זה טראמפ ולא ראש הממשלה; מדינה שמפקירה את תושבי הצפון; מדינה שמסתכלת בהסתר פנים על ילדי דובב ואביבים וקריית שמונה ושלומי ומעלות. הם היום הדרימו, ברמת הגולן והגליל המערבי; מדינה שמסתכלת על הילדים המסכנים האלה כעל נתינים שהם לא שווים התייחסות. אבל אתם ממשיכים לעלות לכאן, אנשי הימין המלא על מלא, ממשיכים לעמוד, להסתכל לנו בעיניים. הגדיל לעשות עמית הלוי, שסיפר לנו, סוף סוף, על הקונספירציה שכולם אשמים. אדם אחד לא אשם והוא ראש הממשלה. אז גברתי היושבת-ראש, אני רוצה שתדעי, ואם את יודעת – אני מאמין שאת יודעת – אז אני מהדהד את זה עוד פעם: אנחנו כבר לא מדינה עצמאית, אנחנו מדינה שמתנהגת על פי רצונותיו ושיגיונותיו של נשיא ארצות הברית. בושה וחרפה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת משה פסל – לא; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף טייב – אינו נוכח; חבר הכנסת משה סעדה – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח. אוקיי, סיימנו. אני מזמינה את חבר הכנסת שמחה רוטמן לסכם את הדיון. בבקשה, חבר הכנסת שמחה רוטמן.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
שמענו הרבה אנשים שדיברו, אני יכול להגיד לכם מה לא שמענו מכל הדוברים. לא היה אפילו אחד מכל מתנגדי החוק – למען האמת, או מתומכיו – שמצא סעיף חוק אחד שעונה להגדרה של האתגר שהצבתי, שאומר שתפקידו של היועץ המשפטי לממשלה במדינת ישראל הוא להיות שומר סף. זה לא שהקשבתי לכל הדוברים. אני חייב להודות, חלק מהזמן ישבתי בפרסה, קצת נמנמתי, כדי שאוכל לעלות לפה מלא אנרגיות חדשות. אבל אני לא כזה נביא גדול, פשוט אין סעיף כזה. ולכן אני יודע שאף אחד לא הפנה לסעיף לא קיים. אני אומר את זה בזהירות, בגלל שאנחנו ממש אתמול – זה כבר היה אתמול, אנחנו כבר ביום חדש, שחר של יום חדש זורח עלינו, לכן אתמול – היועצת המשפטית דווקא כן הצליחה להביא כלל חדש. כלל חדש שלא עשו בו שימוש מעולם, כפי שאמר עליה השופט שטיין. אז יכול להיות שתוך כדי, בלילה הארוך שבו דיברנו על החוק הזה, נוצר לו, יש מאין, איזה כלל משפטי חדש. אבל בספר החוקים של מדינת ישראל, התפקיד הזה של שומר סף פשוט לא קיים. אני יכול להגיד שיש במינוח שומר סף איזה ניחוח שמאוד עוזר לי להבין את ההתנהלות של גלי בהרב-מיארה – ולא רק היא, עוד כל מיני שומרי סף מטעם עצמם. התפקיד של שומר סף הוא לדאוג שאנשים זרים לא ייכנסו לבית. זה שומר סף, נכון? אבל ברגע שבעל הבית האמיתי נמצא, השומר יכול ללכת לישון. אין צורך בו, בעל הבית כבר הגיע. הוא לא צריך לעצור את בעל הבית מלהיכנס, נכון? ולכן תמיד התפלאתי איך יכול להיות הקסם הזה, איך יכול להיות שבממשלה הקודמת, בזמן ממשלת מעבר הם יכלו למנות רמטכ"ל. אפילו שלא היה צריך למנות, היה זמן. אבל הם יכלו למנות רמטכ"ל בזמן ממשלת מעבר. בממשלה היוצאת, אגב. זו לא הייתה ממשלת מעבר, זו הייתה ממשלה יוצאת. אבל אפשר למנות רמטכ"ל בזמן ממשלה יוצאת. אפשר, ואף חייבים, למנות אדם לתפקיד למשך שמונה שנים. את מני מזוז דרשה היועצת המשפטית שימנו לתקופה של שמונה שנים, בתקופת הממשלה היוצאת. זו הייתה דרישה עד כדי כך הזויה. לדעתי, זו הייתה הפעם הראשונה שבג"ץ אמר לה הגזמת. אולי זו הפעם הראשונה. כל מיני מינויים – הכול היה מותר לממשלה הקודמת. ברגע שנכנסה הממשלה הנוכחית לתפקידה, הכול נהיה אסור. התשובה היא נורא פשוטה. מבחינתה, כשהשמאל היה בשלטון הם בעלי הבית. שומר הסף לא צריך להפריע לבעלי הבית. אנחנו אורחים. בסך הכול רוב, 68 חברי הכנסת שיש היום בקואליציה, אנחנו אורחים. שומר הסף צריך לוודא שאנחנו לא מרגישים יותר מדי נוח, שאנחנו לא שמים רגליים על הכורסאות, חלילה הורסים את הטפטים. זה לא הבית שלנו, זה הבית של גלי בהרב מיארה, היא שומרת על הסף בשבילם. היא כנראה חושבת שבקרוב בעלי הבית האמיתיים יחזרו. ובמידה מסוימת, היא צודקת. בעלי הבית האמיתיים זה לא אנחנו. אנחנו חברי כנסת. בעלי הבית האמיתיים הם הציבור, וממש בקרוב בעלי הבית האמיתיים, לא בעוד הרבה זמן, יבואו לקלפי, יצביעו – יצביעו גם נכון, יצביעו גם חכם, בעזרת השם – ויגידו בדיוק מה הם חושבים על שומרת הסף מטעם עצמה, ששומרת אותם מחוץ לבית שלהם. כי לציבור במדינת ישראל מאוד מאוד נמאס מאותם שומרי סף מטעם עצמם, שפוגעים בדמוקרטיה הישראלית. הציבור הישראלי כבר לא מוכן לקבל את הדבר הזה. במשך הרבה מאוד זמן הם סיפרו לנו שמה שמעניין אותם זה שלטון החוק, והיה צריך הסתכלות, התבוננות, היה צריך לפענח מה הם בדיוק עושים. אבל ברוך השם, אנחנו כבר בעידן של הסרת מסכות. אין ספקות מה הם עושים, אין ספקות ששלטון החוק זה הדבר האחרון שמעניין את כל אותם שומרי סף מטעם עצמם. הייתה לנו פה – היא לא פה עכשיו – בעזרת השם, בשבוע הבא יהיה דיון בנושא החסינות של חברת הכנסת טלי גוטליב. אשמתה, כידוע, לפי דעתה של היועצת המשפטית – היא גילתה מידע סודי. במקרה אני יודע שיש גם חבר כנסת אחר שגם לגביו נטען אותו דבר, אבל שם לא בוער לה לקבל החלטה. פשוט, לגלי בהרב מיארה זה פשוט לא בוער. כי זה לא משנה, כי זה לא מעניין. כי מידע סודי שמגלים אותו מהשמאל זה לא נחשב. רק אם זה מהימין זו עבירה. בעצם, העיקרון החוקתי העליון שלפיו פועלת גלי בהרב מיארה, כתוב למעשה בעקרונות היסוד של השיטה. אני תמיד חיפשתי מהו המסמך שמאגד את עקרונות היסוד של השיטה. אם את חושבת שזו מגילת העצמאות, גברתי היושבת בראש, זה לא.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, לא חששתי.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
זה לא, לא מגילת העצמאות. אם תרצי, ויישאר לנו מספיק זמן, גם נסביר למה זו לא מגילת העצמאות. אבל למעשה, יש עקרון יסוד אחד של השיטה, שלפיו גם היועצת המשפטית, גם גיל לימון, המשנה, גם חלק משופטי בג"ץ, פועלים, וזה עקרון יסוד אחד בשיטתנו המשפטית, שגם קל לנסח אותו. אחד מהדברים היפים בעקרונות יסוד זה שהם לא מסובכים, הם פשוטים, הם מנוסחים ברמה גבוהה של רזולוציה נמוכה. אפשר בכמה מילים לקפל רעיון גדול. ועקרון היסוד הזה אומר ככה: לימין אסור, לשמאל מותר. עקרון-על בשיטתנו המשפטית. מה שאסור לימין, לשמאל מותר. אם אתה הולך לפי העיקרון הזה, אתה מבין הרבה מאוד דברים. אני רוצה לתת כמה דוגמאות. דוגמה אחת, שכבר דיברתי עליה בעבר, יש החלטת ממשלה שהיא האהובה עליי ביותר. יש כאלה שאוספים בולים, כל אחד עם התחביבים שלו. יש החלטת ממשלה שאני הכי אוהב, המספר שלה 666, שש מאות ושישים ושש – אגב, מה שמדהים, תבינו כמה החלטות פעם הממשלות היו צריכות לקבל. היום צריכים לקבל הרבה יותר החלטות בממשלה, כי אף אחד לא מבצע את ההחלטות שהממשלה עושה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
זה גם היועמ"שית?
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
זה היום.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
לא, זה היועמ"שית אשמה?
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
בוודאי, בוודאי. מה זאת אומרת? בוודאי. החלטה 666 – כידוע, 666 הוא מספרו של השטן במיתולוגיה הנוצרית.
נאור שירי (יש עתיד):
66.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
לא, לא, לא, 666. באיזה תאריך היא התקבלה?
קריאה:
6 ביוני.
נאור שירי (יש עתיד):
Six-seven.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
6 ביוני. תפסיק עם ה-six-seven הזה שלך.
משה טור פז (יש עתיד):
בשישי לשישי - - -
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
ב-6 ביוני. באיזו שנה? עכשיו יגיע השבע שלך.
נאור שירי (יש עתיד):
1977.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
1977, יפה מאוד. אז קיבלת את ה-six-seven שלך. ב-6 ביוני. זה תאריך מאוד מאוד מיוחד. למה הוא מיוחד? כי זה בדיוק הזמן בין הפסדו של השמאל בבחירות למועד הקמת ממשלת הימין הראשונה ב-1977. בפרק הזמן הזה שאחרי הבחירות, כשהשמאל כבר הפסיד את השלטון בישראל, קיבלו בממשלה החלטה שמספרה 666 – ואכן, אני חייב לומר, זו החלטה שטנית, ממש שטנית.
אליהו רביבו:
אנא שמרו על שקט, בבקשה.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
ההחלטה הזאת מקימה את הוועדה לתכנון ולתקצוב של ההשכלה הגבוהה בישראל. אגב, אני חייב לומר לחבריי חברי הכנסת החרדים, צריך ללמוד איך עובדים. אם היו מקימים עבור מוסדות הישיבות ועדה לתכנון ותקצוב, אף אחד לא היה יכול לגעת בשקל מתקציב הישיבות. אף אחד. הוועדה הזאת, שהוקמה בזמן ממשלת מעבר כדי לגנוב את הסמכות מנבחרי הציבור, בעצם ייסדה את החופש האקדמי. עד אז לא היה חופש אקדמי במדינת ישראל, ומאותו רגע יש חופש אקדמי. למה? כי אמרו לשר החינוך: אתה לא יכול לקבל החלטות. זו שמירת הסף. אחר כך קבעו כללים, איזה החלטות מותר לקבל בזמן ממשלת מעבר. ותמיד כשמדובר בממשלה של הימין, ברגע הישמע הגונג של פיזור הכנסת - - -
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
מי היה אז היועץ המשפטי לממשלה?
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
ברק, מי אתה חושב?
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
הוא היה אחראי - - -
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
ברגע שאנשים רק מתחילים לדמיין או לחשוב על פיזור כנסת, מייד מפיצה היועצת המשפטית לממשלה סט של הנחיות איך צריך להתנהל בתקופת ממשלת מעבר. ומדינת ישראל עוברת לסטטוס – אם בשוטף אנחנו בסטטוס דיקטטורה שיפוטית, בזמן ממשלת מעבר אנחנו בסטטוס דיקטטורה שיפוטית טורבו: אי-אפשר לעשות כלום, אי-אפשר להזיז עיפרון בלי רשות של היועצת. אבל זה רק כשאנשי הימין בשלטון. כשהשמאל בשלטון אפשר למנות רמטכ"ל – הכול מותר. זו ההבנה שמאחורי התיאוריות והמילים הגדולות על שלטון החוק לא עומד דבר. שמעתי את איתן, שדיבר שני דוברים לפניי, חבר הכנסת איתן גינזבורג. הוא אמר: אין לכם בעיה עם היועצת, יש לכם בעיה עם החוק. מי עוד אמר את זה? היה עוד אחד שדיבר על זה. אין בעיה עם היועצת, הבעיה היא בעיה עם החוק. מישהו יכול להסביר לי באיזה חוק כתוב שלא היה אפשר למנות את רומן גופמן להיות ראש המוסד? באיזה חוק זה כתוב? עד כדי כך, בחוק כל כך נוקשה, ששופטי בג"ץ לא מכירים אותו? בשם איזו זכות היא מנעה את הדבר הזה? בשם איזה חוק היא מנעה מממשלת ישראל להדיח את ראש השב"כ הכושל בתולדותיה? מישהו יכול להסביר מה שלטון החוק בדבר הזה? לא מדובר בשלטון חוק, מדובר בהשתלטות עוינת על הדמוקרטיה הישראלית. ואני רוצה להגיד תודה לכל מי שתרם את חלקו כדי שנגיע לשעה 04:00, כי באמת באמת, מייד כשנצביע על החוק הזה, זה באמת יהיה שחר של יום חדש לא רק במובן הפיזי אלא במובן המטאפורי היותר-חשוב. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, מכובדי יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. חברות וחברי הכנסת היקרים, ברשותכם, נעבור להצבעות. משכתם? למה תמיד בשנייה האחרונה? מי מבקש? אוקיי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שמית לבקשת הקואליציה, אופוזיציה - - -
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת היקרים, ברשותכם, נעבור לשלב ההצבעות. תחילה נצביע על הצעת חוק-יסוד: סמכות חקירה והעמדה לדין (תיקוני חקיקה), בקריאה הראשונה. על פי החלטת הממשלה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. גברתי המזכירה, אנא התחילי בקריאת השמות. תודה. הצבעה שמית
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– בעד
אמיר אוחנה– בעד
ינון אזולאי– בעד
דן אילוז– בעד
ואליד אלהואשלה– נגד
קארין אלהרר– נגד
עמיחי אליהו– בעד
זאב אלקין– בעד
יעקב אשר– בעד
אביחי אברהם בוארון– בעד
אוריאל בוסו– בעד
מישל בוסקילה– בעד
דבי ביטון– נגד
חיים ביטון– בעד
מיכאל מרדכי ביטון– נגד
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– נגד
מירב בן ארי– נגד
רם בן ברק– נגד
איתמר בן גביר– בעד
סמיר בן סעיד– נגד
יואב בן צור– בעד
ניר ברקת– בעד
ששון ששי גואטה– בעד
טלי גוטליב– בעד
יצחק גולדקנופ– בעד
מאי גולן– בעד
איתן גינזבורג– נגד
גילה גמליאל– בעד
בנימין גנץ– נגד
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– נגד
אבי דיכטר– בעד
גלית דיסטל אטבריאן– בעד
אלי דלל– בעד
שלום דנינו– בעד
אריה מכלוף דרעי– בעד
עמית הלוי– בעד
שרן מרים השכל– בעד
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– בעד
יצחק שמעון וסרלאוף– בעד
יאסר חוג'יראת– נגד
אימאן ח'טיב יאסין– נגד
אכרם חסון– בעד
ווליד טאהא– נגד
בועז טופורובסקי– נגד
משה טור פז– נגד
אחמד טיבי– נגד
יוסף טייב– בעד
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– בעד
חילי טרופר– נגד
מאיר כהן– נגד
מירב כהן– נגד
עופר כסיף– נגד
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– בעד
רון כץ– בעד
יוראי להב הרצנו– נגד
ירון לוי– אינו נוכח
מיקי לוי– נגד
יריב לוין– בעד
נעמה לזימי– נגד
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– נגד
טטיאנה מזרסקי– נגד
מרב מיכאלי– נגד
שלי טל מירון– נגד
יונתן מישרקי– בעד
חנוך דב מלביצקי– בעד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– נגד
מיכאל מלכיאלי– בעד
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– בעד
אורי מקלב– בעד
יעקב מרגי– בעד
שרון ניר– נגד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– נגד
יבגני סובה– נגד
צבי ידידיה סוכות– בעד
משה סולומון– בעד
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– בעד
אורית מלכה סטרוק– בעד
משה סעדה– בעד
גדעון סער– בעד
מנסור עבאס– נגד
עפיף עבד– בעד
איימן עודה– אינו נוכח
עדי עזוז– נגד
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– נגד
צביקה פוגל– בעד
עודד פורר– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– בעד
משה פסל– בעד
מאיר פרוש– בעד
יסמין פרידמן– נגד
אורית פרקש הכהן– נגד
מטי צרפתי הרכבי– נגד
אריאל קלנר– בעד
יצחק קרויזר– בעד
גלעד קריב– נגד
שלמה קרעי– בעד
אליהו רביבו– בעד
שמחה רוטמן– בעד
יעל רון בן משה– נגד
אפרת רייטן מרום– נגד
אלון שוסטר– נגד
קטי קטרין שטרית– בעד
אלעזר שטרן– נגד
מיכל שיר סגמן– נגד
נאור שירי– נגד
אושר שקלים– בעד
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– נגד
היו"ר אליהו רביבו:
אנא קראי בבקשה בסבב השני.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
דוד ביטן– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
ירון לוי– אינו נוכח
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
בנימין נתניהו– אינו נוכח
איימן עודה– אינו נוכח
עודד פורר– אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
היו"ר אליהו רביבו:
האם יש מי שנמצא באולם וטרם מימש את זכותו להצביע? ניסיון נוסף. תמה ההצבעה.
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת רוטמן, אתה בוודאי תרצה לשמוע את תוצאות ההצבעה. 65 בעד, 47 מתנגדים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הצעת חוק-יסוד: סמכות חקירה והעמדה לדין (תיקוני חקיקה), אושרה בקריאה הראשונה, ותחזור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. ברשותכם נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק הייעוץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (מינוי, כהונה, תפקידים וסמכויות), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. ההצבעה הזאת תהיה הצבעה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 65 נגד – 47 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הייעוץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (מינוי, כהונה, תפקידים וסמכויות), התשפ"ו–2026, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
65 בעד, 47 מתנגדים. אשר על כן אני קובע בזאת כי הצעת חוק הייעוץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (מינוי, כהונה, תפקידים וסמכויות), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1950).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת, אנו נעבור ברשותכם לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 168), התשפ"ו–2026, לקריאה ראשונה. אני מבקש להזמין את כבוד שר המשפטים השר יריב לוין להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות.
שר המשפטים יריב לוין:
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת.
היו"ר אליהו רביבו:
בבקשה, אדוני, יום חג לנו.
שר המשפטים יריב לוין:
הצעת החוק, מוצע במסגרתה לקבוע כי חוות שרתים לשימושי בינה מלאכותית תוגדר כתשתית לאומית, כך שאפשר יהיה לקדם את תכנונה במסגרת הוועדה לתשתיות לאומיות. עוד מוצע לקבוע כי לא יוגשו לוועדה לתשתיות לאומיות יותר מעשר תוכניות לחוות שרתים כאמור בכל שנה קלנדרית. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה הראשונה. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, מכובדי כבוד השר. אנו נעבור כעת לדיון אישי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מבקשת ממך לשאול מי רוצה לדבר - - -
היו"ר אליהו רביבו:
אני מאוד מאוד מכבד את יוזמתך. לפיכך, אני מבקש לדעת אם מבין חברי הקואליציה שנרשמו לרשות דיבור, יש מי שמבקש לממש את זכותו. אוקיי. מכיוון שאין, נעבור, ברשותכם, להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 168), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 168), התשפ"ו–2026, לוועדת הפנים והגנת הסביבה, נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
19 בעד, שני נמנעים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 168), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
היו"ר אליהו רביבו:
ברשותכם, אני מבקש להזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת להודעה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה. אדוני היושב-ראש, ועדת הכנסת החליטה כי ועדת הכספים תדון בהצעת חוק קבלת ילד למעון יום בהשתתפות המדינה בעלות שכר לימוד בו, התשפ"ה–2024, פ/4931/25, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת. חברות וחברי הכנסת היקרים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, אם ירצה השם, יום שלישי י"ז בסיוון התשפ"ו, 2 ביוני 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 04:17.