ישיבת מליאה בתאריך 25/02/2026 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשרים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי ח' באדר התשפ"ו, 25 בפברואר 2026. הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתה דחופה של חברת הכנסת יסמין פרידמן לשר החקלאות וביטחון המזון בנושא התמודדות עם התפרצות גל הכלבת. אני מתכבד להזמין את השר אבי דיכטר אל הדוכן. חברת הכנסת פרידמן, בבקשה, אנא שאלי את שאלתך. את צריכה לשאול את השאלה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני השר, בשנת 2025 נרשמו 102 מקרי כלבת, שיא ארצי. בתחילת 2026 כבר אותרו 24 מקרים גם במרכז הארץ. ברצוני לשאול: 1. כיצד נערך המשרד לטיפול בגל הכלבת? 2. האם ניתנו הנחיות מיוחדות לווטרינרים ברשויות ביחס למתן חיסונים ואכיפה נגד בעלי הכלבים שלא חיסנו את כלביהם? אני אשמח אם תתייחס גם לחיסונים אוראליים שמפזרים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת פרידמן. כבוד השר, בבקשה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת פרידמן, ראשית, אני חייב לומר שההכנות לתשובה על השאילתה הן באמת מרשימות מאוד. אני לא זוכר שאילתה שענו עם כל כך הרבה פרחים במליאה כהכנה לשאילתה. אבל לעצם העניין, משרד החקלאות וביטחון המזון מתגבר פיזור של פיתיונות חיסון שמכילים תרכיבים חיים כנגד הכלבת, וזאת כדי לחסן חיות בר, בעיקר תנים ושועלים, שהם המקור העיקרי להתפרצות הכלבת. משרד החקלאות וביטחון המזון פועל להגדיל את מספר הפיתיונות המפוזרים מדי שנה מ-650,000 ל-870,000, בעקבות התפשטות אוכלוסיית התנים באזורים רבים בישראל, בין השאר גם בערים הגדולות. פיתיונות הכלבת מפוזרים בצורה מניעתית לפי תוכנית שנקבעה מראש, בשיתוף עם רשות הטבע והגנים ובהתאם להתפשטות התנים. בנוסף, כשמדובר באירוע ממוקד, מבוצע פיזור פיתיונות של תרכיבים מהאוויר ומהקרקע סביב המוקד ובאזורי מחיית התנים. כמו כן מבוצע רכש של כ-10,000 פיתיונות לחיסון כלבים באזור השומרון. הפיתיונות האלה ניתנים בהגשה, ולכן עלותם גבוהה יותר מאשר הפיתיונות שמפוזרים מהאוויר. כמדי שנה, השירותים הווטרינריים הוציאו דוח לכלל הרשויות המקומיות באמצעות הרופאים הווטרינרים שלהן בנוגע לשיעור החיסון לכלבת בקרב בעלי הכלבים הרשומים במרכז הרישום הארצי לכלבים באותן רשויות. המטרה היא העלאת שיעור החיסון והאכיפה כלפי בעלי כלבים שלא חיסנו את כלביהם כדין. הלשכות הווטרינריות המחוזיות נמצאות בקשר הדוק עם הרופאים הווטרינרים ברשויות בנושא הזה על מנת לתת סיוע והכוונה במקרה הצורך. נבחנת גם אפשרות למימון של פקח נזקי טבע בשומרון כדי לטפל בכלבים המשוטטים שמקורם ביישובי הרשות הפלסטינית. נוסף לכך, המשרד, משרד החקלאות וביטחון המזון, יצא בקמפיין פרסום לציבור הכללי בנושא חיסונים לכלבת, הימנעות ממגע עם בעלי חיים לא מוכרים ודרכי ההתנהלות במקרים של נשיכה של בעל חיים או של אדם שננשך על ידי בעל חיים כלשהו. עד כאן. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך, אם יש. רגע, השר, רק שנייה, יש גם שאלת המשך וגם שאלה נוספת, של חבר הכנסת ליברמן. נתחיל משאלת ההמשך, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רציתי לשאול: אחת התוכניות לטיפול בכלבת זה לטפל בכל הפסולת שיש גם סביב ערים ערביות, גם ערים בדואיות וגם בכלל. האם יש קשר בין אנשי המקצוע, בין שני המשרדים – לטפל בזה?

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלה נוספת. השר ישיב במרוכז. בבקשה, שאלה נוספת – לחבר הכנסת ליברמן.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

קודם כול, אני רוצה להודות לשר על התשובה המרשימה, המפורטת והמסודרת, ומנצל הזדמנות, כי אני חולם להיות באותו מצב. אתה יודע, אני לפני חודש וחצי, אדוני היושב-ראש, שלחתי שאילתה. אתה אמור לייצג את תקנון הכנסת ולייצג את כל הח"כים. אני לא מצליח לקבל תשובה על השאילתה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שמעתי את אדוני אומר את זה זאת בפומבי ועשיתי בדיקה. השאילתה הוגשה לפני תשעה ימים. תקנון הכנסת מאפשר זמן ארוך יותר לשרים להשיב, אם זה על אותה שאילתה שאדוני אמר.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

כן, כן. מאוד מעניין אותי. הפכתי אותה גם להצעה לסדר-היום, אז אני מקווה שתעביר ותקפיד שאני אקבל תשובה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו מאוד מקפידים. אני רק אומר לחבר הכנסת ליברמן שאולי הוא לא מכיר את זה, אבל אנחנו מדי יום רביעי לא רק מאפשרים שאילתות דחופות, אלא גם מצמידים שאילתות רגילות שלא נענו בזמן על פי תקנון הכנסת. אבל השאילתה שאדוני כיוון אליה עדיין אינה כזאת.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה, חברת הכנסת פרידמן שאלה. אם השר ירצה להשיב, בבקשה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

בסוגיית הפסולת, כמובן שפסולת, בצדק – השאלה נשאלה בהקשר הזה של כלבת, התנים הם באמת מפזרי הכלבת מספר אחת – הפסולת היא באמת בעיה בכל הקשר שהוא. אני יכול לומר לך, חברת הכנסת פרידמן, ולחברים האחרים, בעקבות המלחמה בעזה והפרצות בגדר והריכוזים הגדולים של צה"ל, גם בצפון, גם בדרום, נשארו לא מעט מקומות של פסולת מזון, שהיא הכי אטרקטיבית לבעלי חיים בכלל, לתנים וכלבים בפרט. לקח לנו זמן, בגלל הקושי הביטחוני, להכניס גורמים אזרחיים, ובגלל העיסוק של הצבא בדברים ההכרחיים, בלחימה. היו לא מעט מקרים של להקות כלבים מתוך עזה שעברו דרך הפרצות שהיו בגדר, מאחר שהם לא מצאו מזון בעזה, בגלל שהתושבים עברו בהנחיית צה"ל לריכוזים אחרים, והם חיפשו את המזון, הם מצאו אותו טרף קל בריכוזים של כוחות צבא שהיו שם. ביחד עם צה"ל, אנחנו מתמודדים עם הדבר הזה. קשה מאוד אפילו להעריך את היקף הלהקות, להקות הכלבים שנכנסו פנימה. אנחנו מעריכים את זה באלפים. כנ"ל ראינו גם באזור הצפון, גבול הלבנון. משרד הגנת הסביבה – הם בעצם עוסקים בנושא של הפסולת, מחזור הפסולת, סילוק הפסולת. אנחנו ביחד איתם, בעצה אחת, מפני שלפסולת יש סוגים שונים, יש מקומות שאפשר לקחת את הפסולת ולהפוך אותה לאנרגיה ויש מקומות שזה לא ניתן, אבל בהחלט יש שיתוף פעולה מלא סביב הנושא הזה. המאמץ הוא באמת להגיע ליכולת של מחזור הפסולת, ואם אי-אפשר למחזר אותה – לפחות להטמין אותה. אני גם מכיר מאמצים מאוד ניכרים שעושה המשרד להגנת הסביבה בהקשר של פסולת אחרת שהיא לאו דווקא אטרקטיבית לתנים אבל היא מזיקה מאוד מבחינתנו. לצערנו, בצד הפלסטיני של הקו הירוק, באזור השומרון בעיקר, אנחנו רואים לא מעט מקומות שהפסולת מטופלת בדרך הקלה מבחינתם והרעה מבחינתנו, שהיא שרפה. השרפה הזו היא רעה חולה, בוודאי כשמדובר בנושאים כמו כבלים ודברים כאלה שהם אלקטרוניים לסוגיהם. ההשלכות על הסביבה הן קשות מאוד, ואגב, ללא קשר לכיוון הרוח. כיוון הרוח יכול לקחת את זה ליישובים הישראליים ויכול לקחת את זה ליישובים הפלסטיניים. הסוגיה הזו נדונה גם מול רשויות צה"ל, המינהל האזרחי. זו סוגיה שהרבה מאוד שנים הוזנחה, צריך להודות, והיא מקבלת כרגע טיפול. אני מקווה שאפשר יהיה להיות אנשי בשורה בתקופה הקרובה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר החקלאות ולחברי הכנסת השואלים.

היו"ר אמיר אוחנה:

הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, יושב-ראש ועדת הכנסת אופיר כץ.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אני רוצה לברך אותך ואת מנכ"ל הכנסת ואת עובדי הכנסת על ההשקעה, על היום החגיגי והחשוב הזה. באמת, ראש מדינה – גם ביחסים הקרובים, גם מדינה כל כך משמעותית; יום חשוב לכנסת ישראל, יום חשוב למדינת ישראל. אני מקווה שכולם יראו באירוע הגדול הזה וייקחו בו חלק, ולא יכניסו בזירה המדינית את החרמות והעימותים שיש פה בין קואליציה לאופוזיציה גם כשמגיע ראש מדינה כזאת משמעותית, וילמדו לשים את הפוליטיקה הקטנה הזאת בצד וישתתפו יחד איתנו בדיון החגיגי והחשוב הזה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות הבאות: בוועדה לביטחון לאומי, מטעם סיעת הליכוד – במקום חבר הכנסת בועז ביסמוט יכהן חבר הכנסת ניסים ואטורי; בוועדת הכנסת, מטעם סיעת יש עתיד – במקום חבר הכנסת רון כץ יכהן חבר הכנסת מיקי לוי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש ועדת הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הבא שעל סדר-היום הוא הצעות חוק לדיון המוקדם. אני רק אציין לפני כן כי בנושא השאילתות אושרה השבוע גם שאילתה דחופה נוספת לשר החוץ, שאליה הוצמדו עוד שלוש שאילתות רגילות בהסכמה בין חברי הכנסת השואלים לשר החוץ. התשובה עליהן תימסר במועד אחר. וכאמור, הנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות חוק לדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק קביעת יום לציון הטבעת הספינה אלטלנה, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת פורר לדוכן להציג את הצעת החוק.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת החוק לקביעת יום לציון הטבעת הספינה אלטלנה. אני חייב לומר שזו הצעת חוק שאני מקדם עוד מהכנסת העשרים. אני מקווה שהצעת החוק הזו גם תקבל תמיכה של כלל הכנסת מייד אחרי שתצליחו להתגבר על המשברים שלכם בתוך הקואליציה, כי לא הצלחתם לכנס את ועדת השרים לענייני חקיקה כדי לקבוע עמדה לגבי הצעת החוק הזאת. אני באמת אשמח. אדוני היושב-ראש, כפי שאתה בוודאי יודע, הטבעת הספינה אלטלנה היא אירוע מכונן בתקומת עם ישראל וארץ ישראל, שמקפל בתוכו לקחים חשובים ביותר לדמוקרטיה הישראלית ולסכנה שבמלחמת אחים. מי שיקרא קצת את כתביו של מנחם בגין ויצפה בראיונות שהוקלטו איתו – והוא חזר על זה פעם אחר פעם – שאלו אותו: על מה אתה רוצה להיזכר? הוא אמר: אני רוצה להיזכר בראש ובראשונה כמי שמנע מלחמת אחים. והעובדה שבאלטלנה, כשהיה עליה מנחם בגין, והוא היה עליה כשירו עליה והיא חטפה אש, הוא קיבל את ההחלטה לא להשיב אש חזרה – אני חושב שזה קבע עבורנו את סדרי העדיפויות שלנו, של אזרחי ישראל, שלנו, של חברי הכנסת, לממשלות ישראל לדורותיהן, בהיבט של מה אנחנו צריכים לעשות כשאנחנו מגיעים לקונפליקט הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה שאני קוטע, לא הפעלתי את הזמן. כמה אתה מעריך? חמש דקות יספיקו?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני מעריך שש, שבע.

היו"ר אמיר אוחנה:

שבע, בסדר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אל תדאג, אסיים קודם.

היו"ר אמיר אוחנה:

הקשבתי לאדוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כשאני מדבר, כל הזמן אני מסתכל על יציע האורחים, אדוני, כי תלמידי בית הספר אית"ן, כיתה י"ב3 נמצאים שם - -

היו"ר אמיר אוחנה:

ברוכות וברוכים הבאים לכנסת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - וגם הבת שלי. אני לא יודע למה היא לא נכנסה, אני לא רואה אותה בקבוצה הזאת. כנראה שמכניסים אותם בקבוצות.

נעמה לזימי (העבודה):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היא לא רוצה לראות את הנאומים שלי, אין לה סבלנות לדברים האלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותינו הסדרנים, אם יש קבוצה נוספת, אולי נמצאת בה בתו של חבר הכנסת פורר. אפשר להכניס אותה כבר, אם הקבוצה ממש מחכה שם בחוץ.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בכל מקרה, אני באמת חושב – אתה יודע, דווקא כשנמצאים פה תלמידי בית ספר תיכון, ועל זה מדברת הצעת החוק. מי שמתעניינים – אני יודע שאתה מתעניין, אדוני, אני מתעניין, יש פה עוד חברי כנסת – יודעים ומכירים היטב את הסיפור של אלטלנה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני חושב שמסמנים לנו שזה עתה נכנסה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

האירוע המרכזי היום, אדוני היושב-ראש, זה באמת כניסתה של גפן פורר ליציע האורחים.

היו"ר אמיר אוחנה:

שלום, גפן. ברוכה הבאה לכנסת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

גפן, תרימי יד שיראו אותך, כי תראי איזה סידורי פרחים הכינו לך היום לקראת הביקור בכנסת. אני אקבל בראש בבית, חבל לכם על הזמן, אבל בסדר, זה שווה את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אגב, הדברים חקוקים לעד בדברי ימי הכנסת, כי יש פה פרוטוקולים, זה נשאר לתמיד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אז אתה יודע, דווקא להציע הצעת חוק שהמשמעות שלה היא קביעת יום כשאתה רואה את הבת שלי, תלמידת י"ב, יושבת בקהל, כשאתה רואה תלמידים יושבים ביציע האורחים – החשיבות של עיצוב הנרטיב הזה והזיכרון שלו היא דרמטית. החבר'ה שמסתובבים בחוף בתל אביב רואים את האנדרטה, את האבן הזאת, אבל עוברים על זה כלאחר יד. אף אחד לא באמת מפנים את האירועים הדרמטיים שאירעו על החוף בתל אביב באותם ימים, ימי הקמת המדינה, שבהם נקבע הנרטיב של "לעולם לא עוד מלחמת אחים". אדוני היושב-ראש, דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, גם בתוך האירוע הזה רצה להנחיל את הנרטיב שיהיה צבא אחד. והנרטיב הזה לא יכול לחיות ללא הנרטיב של "מלחמת אחים – לעולם לא". אנחנו חייבים לחבר את שני הדברים האלה גם יחד, ואת החיבור הזה אני חושב שאנחנו עושים בהצעת החוק הזו. לצערי, ועדת השרים לענייני חקיקה לא התכנסה השבוע, מטעמיה, מה שאומר שעל פי תקנון הקואליציה, תקנון עבודת הממשלה, אם אין עמדה של הממשלה, אז כמוה כהחלטה להתנגד. אני מקווה שזה יקרה גם בחוק של חבר הכנסת מעוז, כי אני יודע שחבר הכנסת מעוז גם לא קיבל עמדת ממשלה, כי לא הייתה ועדת שרים לחקיקה, אז האם זה אומר שהקואליציה תתנגד? מסופקני. כנראה שיש לחצים קואליציוניים שמצליחים לגבור גם על התקנונים, הרבה מאוד פעמים. אבל בתוך כל הפוליטיקה הזאת יותר חשוב לי שהחוק הזה יעבור, ולכן אני אסתפק בתשובה והצבעה במועד אחר, לאחר שוועדת השרים לענייני חקיקה תתכנס ותאשר את הצעת החוק הזו, ואני גם מאמין שנצליח לקדם אותה אפילו עוד בכנסת הזאת, למרות שהיא ככה בשלהי ימיה. תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. אם כן, תשובה והצבעה במועד אחר. אבל לפני שנעבור לנושא הבא שעל סדר-היום אני אשאל את חבר הכנסת פורר ואולי גם את התלמידים אם הם יודעים מדוע נבחר השם אלטלנה. השם אלטלנה הוא שם הפסבדונים של ז'בוטינסקי, אבל כשז'בוטינסקי נתן את השם אלטלנה, הוא חשב – האיטלקית שלו הייתה טובה, אבל לא מושלמת – שאלטלנה זה מנוף. בפועל אלטלנה היא נדנדה, כמו שציינת, ומכאן השם אלטלנה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

חידשת לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, אנחנו עוברים להצעה הבאה שעל סדר-היום, הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת השתתפות בתקציב עבר עקב הפליה), התשפ"ג–2022, של חברת הכנסת נעמה לזימי. אני מזמין את חברת הכנסת לזימי אל הדוכן כדי להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה רבה. יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, מייד אתחיל. ב-3 במרץ 2022 העברתי בקריאה טרומית את הצעת החוק הזו בדיוק. היינו אז קואליציית ממשלת השינוי, והנושא של מיגור גזענות, הדרה ואי-שוויון היו לנגד עיניי תמיד, עוד לפני הכנסת, בטח גם פה. הצעת החוק הזאת, הצעת תיקון חוק חינוך ממלכתי )שלילת השתתפות בתקציב עקב הפליה) – הכי בסיסי שיש: יש מאות נערות ספרדיות שנמצאות בבתיהן בגלל אפליה והפרדה גזעית לכל דבר ועניין, בגלל דיכוי גזעני שלא ייאמן שמתקיים בישראל של 2026. החוק הזה עבר בטרומית בכנסת הקודמת, ונפלה הממשלה, ולכן הוא לא קודם עד להשלמת החקיקה. אבל כמה בסיסי שמי שעובר על החוק, מפלה ברישום רק בגלל מוצא אתני, לא יקבל תקציב מהמדינה; גזענות ממוסדת על מלא שעוצמים אליה עיניים. אני אספר שכשהעברתי את החוק הזה בטרומית בכנסת הקודמת, ש"ס היו באופוזיציה – ש"ס, המפלגה שהוקמה על רקע ההדרה הגזענית הזאת, מפלגה שהוקמה בגלל אפליה של נערות ספרדיות בסמינרים – והם בחרו שלא להצביע כאופוזיציה על החוק הזה. אני חושבת שבאמת אין ציניות יותר מהרצון לשמור את המציאות הנוראית הזאת, שמקפלת בתוכה עוול כה גדול. לפני שאני אגיד עוד כמה דברים, אני רוצה להגיד תודות למי שפועלים בנושא הזה שנים ארוכות. הראשון שבהם הוא מי שהביא לפתחי את הנושא הזה עוד לפני שהייתי בכנסת ולימד אותי הכול על הנושא הזה, ככה שכשהגעתי לכנסת ידעתי בדיוק מה צריך לעשות – עו"ד יואב ללום, מי שגם הביא את בג"ץ עמנואל המפורסם. אגב, לכל מי שרוצים לחסל את בג"ץ, לא פעם הוא הסעד האחרון של האזרח אל מול עוול שלטוני וממסדי. אני רוצה להודות לעו"ד יעקב וראובן ביטון; אני רוצה להודות לעו"ד אסף בנמלך ועו"ד אורית נשיאל. אני מצטערת אם פספסתי אנשים חשובים שגם הם פועלים שנים רבות למיגור האפליה הזאת. יש כרגע עתירה תקדימית של נוער כהלכה כדי באמת למנוע את ההדרה והאפליה הגזענית הזאת. הכי בסיסי, הכי הכי בסיסי שיש: אל תפלו אנשים על צבע עור, על רקע אתני, על מוצא, על השתייכות. כל כך בסיסי. עכשיו, כשאנחנו נחשפנו לפרוטוקולים של עיריית ירושלים שבהם כתוב איך מסווגים ומפלים נערות, היו שם ביטויים מזעזעים כמו "אבא עם מבטא ספרדי כבד"; "פיקנטית" – נערה "פיקנטית"; "נמוכה"; "שמנה"; "כושים" – כן? ישראל, מסווגים ציבור ואומרים עליהם "כושים", בגלל זה לא נותנים להם מקום. יכולה להיות נערה מצטיינת עם הישגים מטורפים, והיא לא תקבל מקום בסמינר כי ההורים שלה ספרדים, כי היא ספרדייה – גזענות שלא נתפסת היום, הפרדה גזעית בישראל, ואז הם ידברו איתנו על גזענות, הם ידברו איתנו על ישראל השנייה, הם ידברו איתנו על מזרחים. בחייאת. עכשיו, שלא יהיה לכם ספק, הם לא רוצים בתיקון הזה. הם לא רוצים בשינוי הזה. הם לא רוצים לעשות את הדבר הנכון, וזה מעשה – זה לומר: לא תהיה אפליה, לא נתקצב אפליה, נדאג שיהיה פה שוויון בסיסי, שכל ילד וילדה, נער ונערה, יוכלו להגשים את עצמם. כי אם יבטלו את האפליה, כי אם ימגרו את הגזענות הדוחה, מה יישאר להם? איך יהיה אפשר לצבור הון פוליטי על שנאה? איך יהיה אפשר לקטב? איך יהיה אפשר להתקרבן, להתבכיין ולתרץ כל הזמן? אז אני רוצה לומר לכם שתיקון הוא כוח פוליטי לא פחות גדול – יותר גדול. תיקון הוא בשורה. נמצא פה השר הנוסף במשרד החינוך, חיים ביטון. מה עשית עם האפליה הזאת, חיים ביטון?

חיים ביטון (ש"ס):

הרבה יותר - - -

נעמה לזימי (העבודה):

לא, לא עשית כלום. חיים ביטון, לא עשית כלום. לא עשית כלום. אפילו דוח ביקורת בוועדת ביקורת שללתם. אפילו שמבקר המדינה יבדוק את האפליה לא הסכמתם. למה? למה מפריע לך דוח ביקורת? במה הוא מפריע? מה הוא שולל? מה אתה מסתיר?

חיים ביטון (ש"ס):

מה את מסתירה?

נעמה לזימי (העבודה):

מה, כי הילדים שלכם מתקבלים לסמינרים שכל הספרדיות לא מתקבלות אליהם? בגלל זה זה בסדר? אם הילדים שלך זוכים להזדמנות שווה, שכל השאר לא יזכו?

חיים ביטון (ש"ס):

הנכד שלי לומד - - - הספרדי, תירגעי.

נעמה לזימי (העבודה):

תקשיב, למה לא עשיתם כלום, חיים ביטון?

חיים ביטון (ש"ס):

כי ספרדי צריך להיות עם ספרדי.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה שר נוסף במשרד החינוך.

נאור שירי (יש עתיד):

היית.

נעמה לזימי (העבודה):

רק קומבינות להשתמטות? זה הכול?

חיים ביטון (ש"ס):

נעמה לזימי (העבודה):

עכשיו תקשיבו, אם אתם אומרים שאין תופעה, אז מה הבעיה להצביע על זה? אות מתה בספר החוקים. אז לא ישללו תקציב מאף מוסד אם אין גזענות. אבל אם קיימת גזענות, זה מפריע לכם, שחלילה לא נמנע אותה, כי מה יישאר לך? מה יישאר לך בלי להתקרבן, תגיד לי? מה יישאר לכם? חלילה לתקן, נכון? הכול פירורים, הכול תלושים מבזים עם חותמת. חלילה לעשות למען העם, חלילה לייצר תיקון לדורי-דורות. אקטיביסטים ופעילים מזרחים ספרדים עובדים יותר מכם, מבחוץ. אתם נבחרתם על הטיקט הזה. כן, יעקב מרגי, כן, חיים ביטון, נבחרתם על הטיקט הזה. אתם הקמתם מפלגה על הטיקט הזה. איפה אתם? כל כך קל למנוע את זה. חוק קטן, חוק קטן לשלול תקציב: אתה גזען? אתה עושה הפרדה גזעית? אתה מתייג נערות על פי המוצא שלהן? אין כסף מדינה. מה הבעיה? למה זה מפריע לכם? תסבירו לי. תסבירו לי את זה. לא חוק כלכלי, חוק חברתי; יותר מזה – חוק שדורש לעמוד בלשון החוק.

רון כץ (יש עתיד):

הוא חוסך כסף למדינה.

נעמה לזימי (העבודה):

הוא חוק שחוסך כסף, אבל יותר מזה, הוא חוק שאומר: אתה עושה משהו לא חוקי – יש על זה קנס.

רון כץ (יש עתיד):

חד-משמעית.

נעמה לזימי (העבודה):

כמה ברור, כמה פשוט. אבל זה מה שאנחנו אומרים: יש פוליטיקה של שנאה, של שימור – שימור הקיטוב, שימור הפערים, שימור האי-שוויון – ויש פוליטיקה של תיקון ושל ריפוי, והממשלה הזאת בוחרת פעם אחר פעם בפוליטיקה של קיטוב, של שימור הפערים. עכשיו, הם יגידו עליי שאני בוטה מדי, שאני לעומתית, אבל מאות נערות ספרדיות בבית זה בוטה, זה לעומתי, זה גזעני. על מה ולמה? למה? חוק פשוט. תגישו אותו אתם, אתם תגישו אותו, למה אני צריכה להגיש אותו? אני אסיים בסיפור. כשהייתי חברת מועצת עיר בחיפה הגיעה אליי פניית ציבור, פניית ציבור של אדם מכובד בחברה החרדית שהדירו את הבת שלו מבית ספר בחיפה. אמרתי לו: אין בעיה, אני אנסה לעזור לך. למה אתה לא פונה לנציגים? הוא אמר לי: כי הם לא יעזרו לי. אז פניתי. ואז הגיעה אליי במקרה התכתבות עם המפקחת במשרד החינוך שמסבירה שהגרביונים של אשתו לא באורך הנכון, שזה מטורף. וכשאני ראיתי את זה חשכו עיניי. אמרתי לה: את מפקחת במשרד החינוך, מה את אומרת לי עכשיו? מה נסגר איתך? אם בבית ספר ממלכתי ציבורי רגיל היו מדברים כך, זה היה נדמה לך הגיוני? היא לא ידעה מה להגיד לי. עירבתי את יואב ללום, הם נבהלו וקיבלו את הילדה. אבל למה זה צריך להיות ככה? אני רוצה רק לצטט כאן, לפני שאני מסיימת, ציטוט חשוב. יעל כהן, אימא של ספיר, תלמידת סמינר שנאלצה להישאר בביתה חודשים רבים ללא שיבוץ – אצלך בוועדה, מיקי, היא דיברה: אומרים לי שלילדה שלי יש שיבוץ לבית הספר, אבל אף אחד לא יודע איפה היא רשומה. תקבלי את מכתב השיבוץ הביתה, הם אומרים לי. הילדה שלי בלי שיבוץ - -

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן.

נעמה לזימי (העבודה):

- - היא לא קיימת במערכות משרד החינוך.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

נעמה לזימי (העבודה):

אני אסיים. אני אגיד את המשפט האחרון.

היו"ר יעקב מרגי:

היית חוסכת בדברי ההבל, היה לך הרבה זמן.

נעמה לזימי (העבודה):

כל ילדה ספרדייה יודעת שיש לה בעיה עם בית ספר.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

היא יכולה להיות מצוינת, מעולה - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

נעמה לזימי (העבודה):

- - ודווקא בגלל זה ישלחו אותה לסמינר חלש.

היו"ר יעקב מרגי:

סדרנים, כל עוד היא לא מסיימת כשהיושב-ראש פונה אליה, נא להוריד אותה.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה תצביע נגד, נכון, מרגי?

היו"ר יעקב מרגי:

נא לרדת, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

שכחת מאיפה באת ועל מה באת.

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא עונה לבריונים ולמסיתים.

נעמה לזימי (העבודה):

גם בפעם הקודמת לא הצבעת בעד.

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא מקשיב לחברי כנסת שמסיתים ומשסים בבניין הזה.

משה אבוטבול (ש"ס):

מה עם אהוד ברק?

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע לי.

נעמה לזימי (העבודה):

- - - תצביע בעד החוק.

היו"ר יעקב מרגי:

השרה אורית סטרוק.

נעמה לזימי (העבודה):

תצביע בעד החוק - - -

משה אבוטבול (ש"ס):

היו"ר יעקב מרגי:

השרה אורית סטרוק.

משה אבוטבול (ש"ס):

נעמה לזימי (העבודה):

תצביע בעד החוק. כל ש"ס פה יצביעו נגד החוק.

משה אבוטבול (ש"ס):

- - - צבועה. חתיכת צבועה. תתביישי לך.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

משה אבוטבול, תודה.

משה אבוטבול (ש"ס):

על ברק שתקת. על ברק שתקת.

נעמה לזימי (העבודה):

משה אבוטבול (ש"ס):

צבועה היית ונשארת. על ברק שתקת.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

משה אבוטבול.

משה אבוטבול (ש"ס):

חתיכת צבועה. צבועה. את צבועה.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

נעמה לזימי, נא לשבת. סדרנים, להושיב את נעמה לזימי.

משה אבוטבול (ש"ס):

צבועה, החוצה. צבועה, החוצה. צבועה, החוצה. חתיכת צבועה.

היו"ר יעקב מרגי:

השרה, בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך.

משה אבוטבול (ש"ס):

אין לך בושה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת - - -

נעמה לזימי (העבודה):

משה אבוטבול (ש"ס):

יאללה. יאללה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

חברת הכנסת לזימי, בוקר טוב. עדיין בוקר. קודם כול, תשובה לגופו של עניין. כפי שאת בוודאי יודעת, ואמר את זה גם קודמך כאן על הדוכן, חבר הכנסת פורר, ועדת השרים לחקיקה לא קבעה עמדה בנוגע להצעת החוק שלך, ומשכך, אפילו בלי שום נימוק נוסף, עמדת הממשלה היא להתנגד כל עוד אין עמדה. זה – דבר ראשון. מכיוון שזיכית אותי בזכות לעמוד כאן על הדוכן, ומכיוון שלפי מיטב הבנתי – תתקן אותי, היושב-ראש, אם אני טועה – המליאה לא תתכנס שוב לפני חג הפורים, אנחנו צריכים לדבר קצת על פורים, על מגילת אסתר, על פרשת זכור שנקרא השבוע. יש לנו מספיק דברים חשובים שעם ישראל לדורותיו עסק בהם בימים האלה שלפני פורים לאורך דורות רבים, ומן הראוי שבמקום הזה, שבו זכינו סוף-סוף שכנסת ישראל מתכנסת אחרי כל כך הרבה מאות, כמעט אלפיים שנות גלות, שהדברים שמלווים את עם ישראל לאורך שנים בחודש אדר יוזכרו כאן. כך אני חושבת. אני רוצה בראש ובראשונה לדבר על אסתר המלכה, שהיא אגב דמות – אם אנחנו מדברים על חינוך, חברת הכנסת לזימי, אסתר המלכה היא דמות שאנחנו במובנים רבים מתחנכים לאורה; מנהיגה, נשית.

נעמה לזימי (העבודה):

- - - קוראים לאימא שלי, חמותי וגם לבת שלי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

איך? איך את אומרת, שאימך אסתר וגם בתך?

נעמה לזימי (העבודה):

גם לאימא שלי קוראים אסתר, גם לחמותי וגם לבתי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

קודם כול, זה מאוד יפה שקראת לבתך על שם האם ועל שם החמות.

נעמה לזימי (העבודה):

קוראים לה אסתר.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

זה יפה מאוד. זה כשלעצמו יפה מאוד, וזו גם דמות שאנחנו מחנכים לאורה. אז אני רוצה לשתף אתכם, חברי הכנסת, שקיבלתי שאלה – יכול להיות שחלקכם גם קיבלתם – ביקשו ממני לבחור תכונה אחת של אסתר המלכה שהיא התכונה שאנחנו הכי רוצים להתחנך לאורה. והאמת שזו בחירה קשה, כי אנחנו לומדים מאסתר כל כך הרבה דברים. התלבטתי הרבה. הייתי צריכה לשלוח סרטון קצר, ממש של 40 שניות. בסופו של דבר בחרתי במידת האומץ. לאסתר המלכה היה אומץ. היו לה עוד הרבה דברים, אולי נדבר עליהם בהמשך, אבל היה לה אומץ. מה היה האומץ שלה? היא הייתה מסוגלת לומר למלך אחשוורוש בנוכחות אהובו הגדול המן – איך אנחנו יודעים שהוא היה אהובו? כי הרי המלך הסיר את הטבעת ונתן להמן, כלומר מבחינתו המן היה איש האמון שלו, הוא היה אהובו. זה היה האקט שהוא בחר, שיש בו גם אהבה וגם האצלת סמכות – הסרת הטבעת. מבחינתו, שהמן יעשה מה שהוא רוצה, זה אהובו – ואסתר העיזה, היה לה אומץ לומר לאחשוורוש על המן הרשע: "איש צר ואויב המן הרע הזה". צריך אומץ. הרי אחשוורוש יכול להגיד לה: מה זה הדבר הזה? איך את מדברת על מי שאני אוהב? אבל אסתר עמדה ואמרה: האיש הזה רוצה להשמיד, "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד", ומי שעשה את זה זה "איש צר ואויב המן הרע הזה". אני רוצה לומר שאנחנו צריכים ללמוד הרבה מהאומץ הזה.

היו"ר יעקב מרגי:

עמדות היועצים – מה זה? סדרנים. סדרנים, תבדקו מה קורה שם. רק אני שומע את הכוורת ואת הרעש? להושיב אותם, את כל היועצים ואת כל חברי הכנסת. בבקשה, גברתי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

תודה. אנחנו צריכים ללמוד הרבה מהאומץ הזה של אסתר המלכה, משום שלנו יש בעיות דומות, לנו יש בעיות דומות: יש לנו אויבים שהעולם הרחב, ולפעמים אפילו הידידים הכי טובים שלנו, רואים בהם אנשים לגיטימיים, אפילו ידידים. אנחנו למשל רואים את נשיא סוריה, את מנהיג סוריה העכשווי, איש צר ואויב, איש דאעש, ויש מי שרואה בו מנהיג לגיטימי. וצריך את האומץ לבוא ולומר גם על מנהיג סוריה שהוא איש צר ואויב ואדם מסוכן, מנהיג מסוכן שמסכן אותנו, מסכן את המיעוטים בסוריה. תראו מה הוא עשה לכורדים. צריכים לדעת לבוא ולהגיד על אבו מאזן. אגב, הוא עלול לעשות אותו דבר, חס ושלום, חס וחלילה, ואנחנו לא נאפשר בשום פנים ואופן שיעשה את הדבר הזה גם לדרוזים. נכון? על זה רצית להעיר לי. נכון? האיש הזה הוא איש צר ואויב – צריך את האומץ לבוא ולומר את זה בראש חוצות – איש צר ואויב, מי שטבח בכורדים כפי שהוא טבח. הוא איש צר ואויב. מי שמאיים על הדרוזים בסוריה כפי שהוא מאיים הוא איש צר ואויב, והוא מאיים גם עלינו, והוא איש צר ואויב.

גלעד קריב (העבודה):

אז את אומרת שנתניהו פחדן?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני לא מצליחה לשמוע אותך, חבר הכנסת.

היו"ר יעקב מרגי:

לא ישמעו אותו. תמשיכי.

גלעד קריב (העבודה):

אני שואל אם את אומרת שנתניהו פחדן.

היו"ר יעקב מרגי:

קריאת ביניים. נקודה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

לא. אני אומרת שנתניהו – אדרבה, אני אומרת שראש הממשלה נתניהו אומר את הדברים בפה מלא, ובעניין הזה הוא בהחלט הולך בדרכה של אסתר המלכה. אני אגיד עכשיו על עוד מנהיג - - -

גלעד קריב (העבודה):

למה? אין לו אומץ.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

עכשיו אני אגיד על עוד מנהיג שאתם אוהבים – לא כולכם, חלילה, אבל חלקכם באופוזיציה אוהבים להחניף לו ולהתייחס אליו כאל שותף – אבו מאזן. אבו מאזן, המחבל בחליפה, הארכי-מחבל בחליפה, שמתגמל בכסף את כל מי שפוגע ביהודים, שמחנך לשנאת יהודים ולטרור ולאכזריות. רק לאחרונה פורסם דוח, דוח שסוקר את חומרי הלימוד ברשות הפלסטינית, חומרי לימוד שהם אנטישמיים במהותם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

האמנה הפלסטינית.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

האמנה הפלסטינית, נכון, כבוד השר אליהו. וגם על אבו מאזן צריך שיהיה את האומץ לבוא ולומר "איש צר ואויב".

היו"ר יעקב מרגי:

השרה, ברשותך.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

בבקשה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יעקב מרגי:

אני רוצה לקדם בברכה את אורחינו ביציע, קבוצת מבקרים בכנסת מארגון נכי צה"ל. ברוכים הבאים. יום מיוחד היום בכנסת.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

שלום לכם, ברוכים הבאים. אנחנו מאוד מעריכים ומוקירים אתכם. הינה, לדוגמה, פצועי צה"ל שיצאו להילחם באויבים שלנו. אנחנו צריכים שיהיה לנו האומץ להיות כמו אסתר המלכה. בכל סיטואציה, גם כשזה לא נעים, גם כשזה קשה, צריך לבוא ולהצביע על האויבים.

היו"ר יעקב מרגי:

ברשותך שוב, השרה, על חשבוני, אני גם רוצה לקדם את הציבור בצהוב ביציע, שבא להזדהות עם הילדה היימנוט, שנעלמה. אנחנו צריכים לעשות הכול, הכול – הממשלה וכולם ביחד – לא להוריד את זה מסדר-היום, כדי למצוא קצה חוט, ולהשיב אותה למשפחתה ולהוריה. ברוכים תהיו. בבקשה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אני מצטרפת לדברי היושב-ראש. קודם כול, אני מאוד רוצה להודות לכם על זה שבאתם לעורר את הכנסת לעניין של היימנוט, ילדה תמה שלא עשתה לרע לאיש נעלמה ועדיין לא הצליחו למצוא אותה. צריך להשקיע מאמצים יתרים במציאתה. תודה לכם על שבאתם. כל חברי הכנסת מוזמנים להסתכל על הקבוצה שהגיעה לכאן, ליציע, כדי להזכיר לנו שהיום – נכון זה היום הזה שבו היא נעלמה? מלאו שנתיים להיעלמותה, ואנחנו מחויבים למצוא אותה. תודה לכם. תודה. אני חוזרת לנושא המרכזי שלנו, לאסתר המלכה, שהיא דמות שכולנו צריכים להתחנך לאורה. אגב, שימו לב שיש הסכמה בעניין הזה מכל קצוות הבית. מנעמה לזימי ועד אורית סטרוק, כולם מסכימים שאסתר המלכה היא דמות שאנחנו רוצים להתחנך לאורה. חלק מהחינוך הוא שאנחנו נדע להצביע על האויבים, לקרוא להם בשם "אויבים", להתריע מפניהם, לומר לעולם שהאנשים האלה הם אנשים אכזריים, שצריך למנוע מהם לממש את האכזריות שלהם. אדוני היושב-ראש, זה אחד הדברים שאני חושבת שבהם אנחנו מחויבים בשבוע הזה של פרשת זכור – "זכור את אשר עשה לך עמלק" – של מגילת אסתר, שנקרא בה, בעזרת השם, בשבוע הבא. ממש היום, היום, בעוד שבוע, אנחנו נהיה כבר פה בירושלים בפורים דמוקפין, ויום לפני כן בכל הארץ בפורים דפרזים. בעזרת השם, שנזכה ללכת בדרכה של אסתר המלכה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לשרה אורית סטרוק. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון שלילת השתתפות בתקציב עקב הפליה), התשפ"ג–2022 – נא לשבת בזהירות – של חברת הכנסת נעמה לזימי. הממשלה ביקשה הצעה שמית. נא לשבת. בבקשה, המזכיר, נא להקריא שמות. נא לא להפריע בזמן ההצבעות. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

המזכיר, אבקש לקרוא בשנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

אדוני המזכיר, אבקש לקרוא – חברי הכנסת, יש מי מחברי הכנסת שלא השתתף בהצבעה ומעוניין להשתתף לפני שאכריז? תמה ההצבעה.

קריאה:

למה כל כך הרבה זמן?

היו"ר יעקב מרגי:

שאלתי, התמהמהתי. בינתיים, עד שנקבל את תוצאות ההצבעה, אני מקדם בברכה את תלמידי כיתה ז' בחטיבת הביניים אנקורי סניף רעננה. ברוכים הבאים לכנסת. אני שוב מזכיר: היום מלאו שנתיים להיעלמותה של היימנוט. יש קבוצה ביציע שבאה לזעוק את זעקתה ואת מחאתה. חברי הכנסת, מדי פעם, אם יוכלו לעלות ולחבק ולגלות אמפטיה. אנחנו לא נוריד את זה מסדר-היום. חברי הכנסת, תשומת ליבכם: בעד הצעת החוק הצביעו 45 חברי כנסת, נגד – 59 חברי כנסת. אי לכך אני קובע כי הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת השתתפות בתקציב עקב הפליה), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת נעמה לזימי, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור ביצוע פעולות השחתה וריסון בבהמות), התשפ"ג–2022, של חברי הכנסת יסמין פרידמן ויוראי להב הרצנו. אני מזמין את חברת הכנסת יסמין פרידמן להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי, עשר דקות לרשותך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. ראשית, אני רוצה לפנות למשפחה ולחברים של היימנוט קסאו ולהגיד שאנחנו רואים אתכם ואכפת לנו ולא שכחנו, והלוואי שיכולנו לעשות יותר. אדבר על חקיקה שקשורה לבעלי החיים, וצר לי שמי שיושב ביציע אלה ילדים רכים בשנים, כי הם יחטפו את שוק חייהם. אבל מה לעשות, אתם צריכים לדעת מהיכן מגיע המזון שאתם אוכלים. ואני אתחיל מהסוף, כי אני מבינה שמי שהולך לענות לי זה בכלל לא שר החקלאות, שחבל שהוא לא פה, למרות שהוא מכיר את זה, כי אני מדברת על זה אין-סוף. מתוך בעלי החיים שהם בתעשיית המזון שמגיעים לצלחות שלנו, מי שהכי סובל זה, מה לעשות? החזירים. יש כאלה שאוכלים גם חזירים. הסבל שלהם בדרך לצלחת הוא בלתי נתפס, כולל קטימת זנבות, עקירת שיניים, סירוס בזכרים, בלי הרדמה ובלי טשטוש. כשהאימהות נכנסות להיריון, בסוף הריונן כולאים אותן בכלוב שלא עולה על גודל גופן, וכך הן שבועות, כדי שחס וחלילה לא ימעכו את הגורים שלהן. בית המשפט קבע שמשרד החקלאות חייב לנסות לראות אם אפשר לייצר פתרונות יותר הומניים לגידול החזירים. הגדיל משרד החקלאות, השקיע 600,000 שקלים במחקר, שלוש שנים, מחקר שקבע חד-משמעית שאפשר אחרת, שזה פשוט, שזה לא איזה משהו יקר, ושהוא טוב לא רק לחזירים – הוא טוב גם למגדלים. חמש שנים אני מחכה לתקנות חדשות לגבי החזירים, ואז מגיעה תשובה של משרד החקלאות שהיא כל כך מגוחכת, שזה אפילו מביך לקרוא אותה. המשרד מימן שורה של מחקרים. כנראה שהוא לא אוהב את התוצאות, כי בדוח ה-RIA הוא מתעלם לגמרי מהתוצאות של המחקרים שהוא עצמו מימן, משרד החקלאות. הדוח שאמור לבחון ריסון חזירות, בחן במקום זה דרישות צפיפות כלליות, ואז הסביר בפירוט את העבירות על החוק של המגדלים בנושא עשר שנים אחרי שהותקנו התקנות הישנות, כאילו לא היה להם מספיק זמן התארגנות. התחושה היא שלמעשה המגדלים כתבו את הדוח, לא מי שצריך להגן על בעלי החיים – משרד החקלאות. הדוח מחשב כמה יקר למגדלים לתת העשרה, או כמה יהיה יקר לסבסד להם אותה, מתעלם לחלוטין מזה שכבר היום התקנות מחייבות העשרה מספקת, טוען טענות על בעיות ביוב – בכלל לא דיברו עם המשרד להגנת הסביבה, שחושב אחרת – מתעלמים מהאפשרות של נייר גרוס. מי שמואשם בהפרות של המגדלים האלה הם הארגונים. הגישו הליכים נגד חזיריות מפירות חוק, כי המשרד עצמו לא אוכף כלום. ההליכים אפשרו למגדלים להשלים את האסדרות הנדרשות ארבע, חמש שנים אחרי התקנות הישנות. אפס אכיפה, אפס דוחות, אפס אכפתיות. אפשר בכזאת פשטות – קצת צער בעלי חיים – למנוע סבל מיותר, שכולל, אני חוזרת, עקירת שיניים, קיטום זנבות, סירוס ללא הרדמה, ללא טשטוש, לא על ידי וטרינרים, על ידי פועלים פשוטים. ולכן כל תשובה שתביאו לכאן, לא נעים לי להגיד, כל תשובה – אני לא יודעת מי עונה לי; אדוני השר, אם אתה עונה לי, אני אומרת לך שהמחלקה שלך מבזה אותך כשר. מבזה אותך. לא נעים לי, פשוט לא נעים לי, באמת. עכשיו נשארו לי – בכוונה השארתי כמה דקות. למה? אני שמחה שאתה פה, אושר שקלים, כי אני חייבת להגיב לך, כי לפני כמה ימים הייתי במשרד ושמעתי את נאום החנטריש שלך. עמדת כאן, וקראת ללוסי אהריש בערך 30 פעם "גברת חנטריש". עכשיו, תן לי לנחש, בטח זה היה לך באיזה פוסט, שקראת לה "גברת חנטריש", היו לך מלא לייקים, אז אמרת, אני אעשה מזה נאום שלם.

אושר שקלים (הליכוד):

זה היה הסלוגן בחירות שלכם - - - מה זה חנטריש, זה בלוף.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אחר כך תגיב לי. עכשיו אני רוצה להגיד מה עוד אמרת. אחר כך אמרת - -

אושר שקלים (הליכוד):

- - - שלכם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שהיא כפוית טובה, שאתה גאה להיות איש ליכוד, נתניהו מעולם לא הסית – הוא רק הקים את מכונת הרעל. אנחנו עכשיו רק צריכים להקים ועדה כדי להכשיר שרים עבריינים.

אושר שקלים (הליכוד):

תני לי משפט אחד, רק משפט אחד מסית שהוא אמר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הפסקנו לשתוק, אומר אושר שקלים.

אושר שקלים (הליכוד):

תגידי משפט אחד שנתניהו אמר, אחד, אחד - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתם מ-1977 בשלטון, יא חבורה של בכיינים. שלא יפריע לי.

אושר שקלים (הליכוד):

לא, לא, תגידי משפט אחד שנתניהו אמר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אושר שקלים, מ-1977, חבורה של בכיינים.

היו"ר יעקב מרגי:

אושר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה אומר לה: אין לכם זכויות לאומיות. לא הבנתי מה זה, אולי אתה תדע להסביר. לאושר אין סבלנות להטפות מוסר, לעיוות מוסרי. הוא קורא לה אורחת וקורא לה להגר למקום שממנו היא באה. עכשיו, בוא אני אחדש לך: לוסי נולדה ב-1987 בדימונה. למעשה היא התחנכה אצל מאיר כהן. ב-1987 נזרק בקבוק תבערה לעבר רכבה של המשפחה. בן הדוד הפעוט שלה נכווה קשות. בצוק איתן מחתה, והעבירה ביקורת קשה על החמאס, שעושים שימוש באזרחים, קראה לתושבי הרצועה למרוד בהם – קודם תקשיב, אושר, לפני שאתה רץ. ב-2015 מתחה ביקורת קשה על הטרור הפלסטיני ועל המהומות של ערביי ישראל.

היו"ר יעקב מרגי:

היא לא פגעה בך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

השיאה משואה בהר הרצל. אדון אושר שקלים, קודם תקשיב, תקשיב קודם.

אושר שקלים (הליכוד):

לא יעזור הליקוקים שלכם והחנפנות שלכם וכל - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אושר, לא בעמידה, שב, שב.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

השיאה משואה בהר הרצל.

מאיר כהן (יש עתיד):

אושר, אתה יודע - -

היו"ר יעקב מרגי:

לא מתקרבים לדוכן.

אושר שקלים (הליכוד):

- - - לא יעזור לכם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

- - אתה יודע באיזו ממשלה היא השיאה משואה? אתה יודע באיזו ממשלה היא השיאה משואה? בממשלה של ביבי, המלך שלך.

היו"ר יעקב מרגי:

אושר, לא בעמידה, אין פרקטיקה כזאת. שב, שב.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ב-7 באוקטובר – אני ממשיכה, כי הוא מפריע לי – ב-7 באוקטובר היא ובעלה – היא ניהלה חמ"ל פרטי, בעלה היה בשטח; הצילו עשרות אנשים מהתופת. איפה אתה היית, אושר שקלים, ב-7 באוקטובר? באיזה ממ"ד? באיזה בונקר אתה היית? ושבועיים אחרי, איפה היית? כי אותך לא ראיתי גם באף הלוויה.

אושר שקלים (הליכוד):

מה?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זכתה באות אבירי ואבירות איכות השלטון - -

אושר שקלים (הליכוד):

נפלת על הראש?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

- - על קידום שיח של סובלנות, שוויון וכבוד הדדי, אות אבירת מרכז פרס לשלום לנשים פורצות דרך ומעוררות השראה. עכשיו, למה אושר קורא לה חנטרישית וכפויה טובה, "את אורחת פה", "לכי למקום שממנו באת"? למה? כי היא העזה להגיד לערביי ישראל: תצאו להצביע. מה פתאום שהיא תגיד ל-20% מאזרחי מדינת ישראל ללכת להצביע? זה הפך אותה לבוגדת בעיני אושר. אושר, זאת ילדה שעברה גזענות במהלך הלימודים שלה, גילויי שנאה – אני זוכרת את הסיפורים של מאיר על הכתובות שהיו משאירים בבית ספר – ועדיין אין לי ספק שהיא הייתה תלמידה טובה ממך, ולמעשה, אושר, כנראה שעד היום היא טובה ממך פי מאה בכל פרמטר שאי פעם תבחר.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. מי השרה שמשיבה? אני מזמין את אבי דיכטר, שר החקלאות, להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. הודעה אישית, גם אם היא מתקיימת, זה רק אחרי הצבעה, ואני צריך לבדוק אם נאמרו כלפיך דברים פוגעניים עד כדי כך שמצריכים הודעה אישית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא.

היו"ר יעקב מרגי:

זה לא שיקול דעת שלך, זה יהיה שיקול דעת שלי. תודה.

אושר שקלים (הליכוד):

מה את מתערבת?

היו"ר יעקב מרגי:

נא לשבת. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת פרידמן, בשנת 2015 הותקנו תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (גידול חזירים והחזקתם לצרכים חקלאיים), התשע"ה–2015, מכוח חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד–1994, כלומר, 20 שנה לאחר מכן חוקקו או תיקנו את התקנות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זריז.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

בסעיף 31 לתקנות נקבע כי בתוך שנתיים מיום תחילתן של התקנות ידווח שר החקלאות לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת על תוצאות מחקרים שערך המשרד במטרה לבחון חלופות שימנעו את הצורך בפעולות הריסון, קיטום הזנבות, קיטום ושיוף הניבים וסירוס לפי התקנות האלה. בהתאם לכך בחן משרד החקלאות את הצורך בתיקון התקנות במסגרת הליך מקיף של RIA – זה דוח הערכות, הערכת טיוב האסדרה, הרגולציה, תוך שיתוף הציבור, כמובן. לאחר שנבחנו כל החלופות האפשריות, נמצא כי האסדרה, הרגולציה הקיימת בתקנות כיום, מבטיחה במידה מספקת את רווחת החזירים, ואינה מצריכה שינויים גם ביחס לגידול חזירים במדינות אחרות בעולם. הערכת ההשפעה הכוללת של חלופות אפשריות הצביעה על כך ששינוי החקיקה עלול להביא להשלכות כלכליות משמעותיות על הענף ופגיעה בהיתכנות הכלכלית של משקי הגידול. משכך, אדוני היושב-ראש - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני השר - - -

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

- - אין מקום לשנות את האסדרה, את הרגולציה הקיימת בתקנות - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני השר, קראת את המחקר? תגיד את האמת.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

- - ויש להמשיך באכיפה ובפיקוח על גידול החזירים בהתאם להסדרה הקיימת בתקנות צער בעלי חיים כפי שהקראתי קודם לכן, תקנות שנקבעו עוד בשנת 2015, תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (גידול חזירים והחזקתם לצרכים חקלאיים), כל זה מכוח חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), שנחקק עוד בשנת 1994, 20 שנה לפני זה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני השר, את המחקר של משרד החקלאות קראת?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

את עיקרי מסקנות הדוח - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

למה אתה מתעלם ממני, אדוני השר? למה? למה? תענה. לא - - -

היו"ר יעקב מרגי:

יש לך הזדמנות לעלות ולהשיב אחריו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני כבר אמרתי לו שהצוות המקצועי במשרד הולך להביך אותו. הוא מביך אותו.

היו"ר יעקב מרגי:

השר מכבד אותך, מקריא תגובה. אחר כך - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בטח, אין לי – הוא לא יענה לי.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא קרא את המחקר? לא. אם הוא היה קורא את המחקר הוא לא היה מסכים לענות את התשובה הזאת, הוא לא היה מסכים. תפנה לצוות המקצועי שלך, תגיד לו שהוא פשוט מביך אותך.

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת יסמין, בבקשה, נא לאפשר לשר. תודה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני סותמת, אני סיימתי, זהו.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, תודה. את עיקרי מסקנות הדוח העברתי, אדוני היושב-ראש, לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת כבר בחודש יוני 2025, לפני למעלה מחצי שנה. הצעת החוק המונחת לפנינו היום מבקשת להפסיק או להגביל את הפעולות המפורטות בתוספת הראשונה בבהמות שאינן צאן ובקר – זאת אומרת בחזירים – ונוסף לכך, להגדיל את גודל התא המיועד להמלטה של חזירה ולהחזקת חזירה מיניקה עם גוריה. עוד מוצע לקבוע אמצעים נוספים להעשרה סביבתית שיסופקו לחזירים. אני כבר מקדים ואומר, אדוני היושב-ראש, כי הגורמים המקצועיים בשירותים הווטרינריים מצאו שאין מקום לשנות את הרגולציה, את האסדרה הזו. לכן אני קורא לחברי הכנסת להתנגד להצעת החוק. הסיפור הזה הוא - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

להתנגד לצער בעלי חיים, כן?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אני רוצה לנצל את הזמן, אדוני היושב-ראש – ואני אחזור על קריאתי גם בסוף דבריי – אני רוצה לנצל את העובדה הזו שאני עולה כאן לדבר כדי לגעת בסוגיה אחרת, שהיא חיי אדם. נמצאת כאן ביציע משפחת קסאו, שבאמת באה לומר לנו, שנתיים אחרי שהבת, בת המשפחה, הילדה שלנו, נעלמה, ואין תשובה. היימנוט קסאו, אדוני היושב-ראש – שנתיים אנחנו לא יודעים לתת תשובה, לא למשפחה, לא לעצמנו, מה עלה בגורלה. אני זוכר, אדוני היושב-ראש, כשהייתי נער, נעלם בישראל הילד יוסל'ה שוחמכר. המדינה הזו סערה, וכולם, מראש הממשלה עד אחרון האנשים, כולל המוסד, שקיבל את זה כמשימה – ראש המוסד דאז, הממונה איסר הראל, לקח את זה כמשימה. בסופו של דבר נמצא הילד בארצות הברית של אמריקה. אני לא הייתי אז איש ביטחון, הייתי נער, אבל אני אומר לכם, הרגשתי גאווה שמדינת ישראל באמת עושה הכול. אני רוצה להאמין, גם בשביל המשפחה וגם בשביל עצמנו, שאנחנו עושים הכול. אני קורא כאן לכולנו, לכל מי שיש לו יכולת, אחריות, כלים, גופים שהוא ממונה עליהם: אי-אפשר להשאיר את זה בסימן שאלה. אנחנו לא בנויים לזה. הבאנו הביתה 255 חטופים מעזה באירוע נוראי. לא ויתרנו על אחד. עד היום אנחנו בכל פעם חוזרים ובודקים את עצמנו לגבי גיא חבר, שנעלם ברמת הגולן ואנחנו לא יודעים מה עלה בגורלו. כולם נסערים ונרגשים. אני חושב שאי-אפשר להשאיר את משפחת קסאו, אי-אפשר להשאיר אתכם להתמודד עם זה לבד. כל אחד מאיתנו שואל את עצמו: מה הייתי עושה אם חס וחלילה זה היה קורה אצלנו? אני מכיר את משטרת ישראל והיכולות שלה ואני מכיר את גופי הביטחון האחרים ואני מכיר את הציבור. זו משימה לאומית. אנחנו לא יכולים להשאיר ילדה שנעלמה כדבר לא פתור. לכן, ברשותך, אדוני היושב-ראש, הייתי פשוט חייב לחבר את זה, למרות שאלה שני נושאים אחרים לגמרי - -

היו"ר יעקב מרגי:

חשוב מאוד.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

- - אבל קשה לי לעסוק בבעלי חיים ולזנוח, או להשאיר בצד, סוגיית חיים.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אבל השר דיכטר, אתה בממשלה - - - תן להם, אתה לא יועץ.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

סוגיית חיים. ברשותך, חבר הכנסת יואב סגלוביץ' - -

היו"ר יעקב מרגי:

יש לך חמש שניות להשיב לו, לא יותר.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

- - מאחר שגם אתה, גם אני וגם רבים אחרים שיושבים כאן, משני צידי המתרס - -

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן. נא לסיים.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

- - יודעים ומבינים מה האחריות שיש לנו כממשלה, ככנסת, כציבור - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

- - אבל בעיקר כגופים שצריכים לתת את התשובות למשפחה ולעצמנו.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אבל המוסד – צריך ראש ממשלה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, יואב. תם הזמן.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אמרתי קודם את מה שאמרתי לגבי יוסל'ה שוחמכר. אם זה לא היה ברור אני מוכן, בשיעור פרטי, להסביר. לדעתי, ביוסל'ה שוחמכר עוד לא נולדת. אבל תם הזמן, אדוני.

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

תודה רבה. רק לוודא: אני קורא לחברי הכנסת להצביע נגד הצעת החוק. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

הם הבינו, תודה. אני מזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, להגיב על עמדת הממשלה. שלוש דקות לרשותך, אדוני.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, פורסם עכשיו משהו שלא רציתי לפרסם קודם. לפני כחודש כתב לי מישהו שהוא חושב שהגיע הזמן לחסל – זו הייתה המילה – את שר המשפטים יריב לוין, שנמצא פה באולם, ואת ראש הממשלה נתניהו. אני, כמובן, 30 שניות מאוחר יותר, פניתי גם למחלקת אבטחת אישים של השב"כ וגם למשטרת ישראל ואמרתי: יש פה ניסיון לרצח, תפעלו, ותפעלו מהר. הם פעלו מהר. הוא נעצר, הוא נחקר. מדובר – למרבה המוזרות, אולי – בבחור ישיבה. אני רוצה להגיד משהו על זה – יריב, אני כרגע סיפרתי איך ניסיתי להגן על חייך. אני רוצה להגיד משהו: לא משנה כמה קשה יכול להיות הוויכוח הפוליטי בינינו, אלימות לא יכולה לעבור, לא נגד ראש הממשלה נתניהו, לא נגד שר המשפטים לוין, לא נגד לוסי אהריש, לא נגד מסוודה, לא נגד אף אחד. אנחנו מוכרחים להוציא את האלימות מחיינו. היא מאיימת עלינו, היא מרעילה אותנו, היא מפריעה לנו.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אני חושב שכדאי לחשוב לדלל את עמדות היועצים קצת. זה יותר מדי. דבר שני, חברי הכנסת, רוצים לדבר? דברו בלחש. בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אז אני רק אומר, באמת, כדי שאף אחד מאיתנו לא יצטרך להתמודד עם סיטואציות כאלה, לכל אחד מאיתנו יש מחויבות לבוא לקהל שלו, לא לצד השני – נורא קל לבוא לצד השני ולהגיד: די עם האלימות. כל אחד מאיתנו צריך לבוא לצד שלו ולהגיד: אלימות לא תהיה במקומנו. אני לא עושה פה משוואה לרגע, אני רק אומר, אנחנו צריכים להוציא את האלימות מחיינו. ולכם אני אומר, עלה כרגע שר בממשלה ואמר: מה יהיה עם היימנוט? איך לא מוצאים אותה? התשובה היא: זה תפקידה של הממשלה. כשאני הייתי ראש הממשלה, במקרים של אלימות חמורה במיוחד, זה עבר למשרד ראש הממשלה, טיפלנו בזה בחדר הקבינט. מה שממשלת ישראל צריכה לעשות זה שהנושא כולו, החיפוש אחר היימנוט, יתנהל במשרד ראש הממשלה, בפיקוחו האישי של ראש הממשלה. אני יודע שהוא הבטיח את זה לכם, ועליו לעמוד בהחלטתו, לא ששרים יעלו הנה ויתלוננו על זה שעוד לא מצאו אותה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור ביצוע פעולות השחתה וריסון בבהמות), התשפ"ג–2022. אני עובר להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 57 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור ביצוע פעולות השחתה וריסון בבהמות), התשפ"ג–2022, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, תשומת ליבכם, בעד החוק הצביעו 33 חברי כנסת, נגד – 57 חברי כנסת. אי לכך אני קובע כי הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור ביצוע פעולות השחתה וריסון בבהמות), התשפ"ג–2022, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – ייעוץ הרבנות הראשית), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת אבי מעוז. אני מזמין את חבר הכנסת אבי מעוז להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה להגיד תודה לבג"ץ, שהוא מעורר את כל רגשות הקדושה של הכותל המערבי שנמצאים בלב כל רגשות העם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה ביבי החליט, לא בג"ץ. מה לעשות? זו החלטה של ביבי.

אבי מעוז (נעם):

באמת תודה רבה. לא העליתי את הצעת החוק הזאת עד שבג"ץ נתן את החלטתו, ולכן אני מעלה היום את הצעת החוק כנגד הבג"ץ.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה בג"ץ אמר?

אבי מעוז (נעם):

אנחנו באים לשמור על קדושת הכותל. כמו שלפני 96 שנה, תנועת ההסתדרות הציונית, בשם הסוכנות היהודית לארץ ישראל – חתום על התזכיר שהם הגישו לממשלת המנדט – מי חתום על התזכיר הזה? קולונל פרדריק הרמן קיש, שהוא הסבא של שר החינוך יואב קיש, שכולנו מכירים. הוא חתום על התזכיר. וגם מי שהכין את התזכיר – ד"ר כורש אדלר, בכיר בתנועה הקונסרבטיבית.

היו"ר יעקב מרגי:

סדרנים, אני מבקש, כל היועצים – להסיט אותם לתוך העמדות. מירב, את מפריעה לא פחות מהם. אל תפריעי לי. אני מבקש להושיב את כל חברי הכנסת. ששון גואטה, נא לצאת, בלי קריאות – סתם. בבקשה, אדוני.

אבי מעוז (נעם):

הבכיר בתנועה הקונסרבטיבית, יחד עם דוד ילין, יצחק בן צבי, בן-ציון דינור, חתמו על תזכיר ובקשה לוועדת התמיד של המנדט. מה הם מבקשים? אלו הן הדרישות שאנו רוצים להציג לפני ועדתכם הנכבדה: להכיר בתביעה הקדומה שהכותל המערבי הוא מקום קדוש ליהודים, לא רק ליהודים הגרים בירושלים ובארץ ישראל, כי אם גם ליהודי כל העולם; שליהודים תהיה זכות לגשת בלי מעצור ובאין מפריע למקום הזה לשם תפילות ופולחן לפי חוקי דתם; שקביעת התקנות הנחוצות לתפילה ופולחן כאלה תהיה בידי הרבנות לארץ ישראל – שזו בדיוק הצעת החוק שלי – שתהיה אחראית לכך, ושבמילוי תפקידה זה - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה? למה?

היו"ר יעקב מרגי:

מירב בן ארי, קצת איפוק לא יזיק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

אבל קריאת ביניים. איפוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עשיתי? קראתי קריאת ביניים.

היו"ר יעקב מרגי:

את צורחת.

מיקי לוי (יש עתיד):

אין בעיה היום לגשת לכותל.

אבי מעוז (נעם):

- - תוכל להתייעץ עם הרבנים בכל העולם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. קריאתכם נשמעה.

אבי מעוז (נעם):

הדרישות הנ"ל, מלבד הדרישה בנוגע לתקנות התפילות והפולחן, מיוסדות על מנהג קדום, שלא הפריעוהו בעבר ולא חלקו עליו במשך 1,300 שנה, מלבד בזמן ההתנגשויות הפוליטיות והגזעיות בעת האחרונה. עכשיו, על מה היה הוויכוח אז? למה הייתה ועדה? הם כתבו בתזכיר ובבקשה שלהם – כמו שאמרתי, בהשתתפות נציג בכיר בתנועה הקונסרבטיבית: באותו יום כיפורים של תרפ"ט חדרו שומרים שמילאו אחר הוראות המושל בירושלים אל בין קהל המתפללים על יד הכותל המערבי והסירו מחיצת בד מתולתלת שהועמדה שם בערב היום. המחיצה הועמדה להפריד בין הגברים והנשים בשעת התפילה, בהתאם למנהג הדתי המסורתי של היהודים, אולם לא היה בה כדי למנוע בעד זכות המעבר. מי שכותב את זה לפני 96 שנה – הסוכנות היהודית לארץ ישראל בשם ההסתדרות הציונית, בשם הרבנות הראשית לארץ ישראל אז. מי שהיה חתום על זה. תודה רבה, אני קורא לכולם להצביע בעד הצעת החוק שלי.

היו"ר יעקב מרגי:

מי השר המשיב? אין שר. חברת הכנסת מירב בן ארי ביקשה להתנגד. בהיעדר עמדה - - -

אופיר כץ (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

אם הייתה עמדה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

בדקנו בתקנון. תנשמו.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס לחוק הזה, שבעצם מבקש לבטל את עזרת ישראל, או בשם העממי רחבת המשפחות, בעצם לעשות את הכותל – את הכול לפי עמדת הרבנות הראשית, ומי שלא מקיים, ייגזרו עליו שבע שנות מאסר. עכשיו, אבי מעוז, האם השבעת חיילות זה סבבה ברבנות האורתודוקסית?

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז תתפלא. תתפלא. אצל האורתודוקסים פחות מתאים להשביע חיילות. אבל שנייה, אני רוצה לדבר על מתווה הכותל, או מה שנקרא מתווה נתניהו, מכיוון שהייתי חברת כנסת כאן כשנתניהו היה ראש ממשלה והניח את המתווה. המתווה הזה בסך הכול אמר שתהיה רחבה קטנה, עזרת ישראל, לטובת נשים, לטובת משפחות שהן לא לפי היהדות האורתודוקסית, רחמנא ליצלן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מה שביקש ראש הממשלה שלך. לא יעזור "הנשיא עמית" והשקרים שלכם. אתם משקרים פעם אחר פעם. מי שניסח את מתווה עזרת ישראל זה ראש הממשלה בנימין נתניהו. גוגל פשוט, ChatGPT פשוט, לא מסובך. אבל אני רוצה להגיד משהו לכל הח"כים שנסעו איתי למשלחות עם הסוכנות – איפה הם? איפה? כל אלה שטסו בביזנס וישנו במלונות פאר ובאו לקהילה היהודית.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם את. גם את. אל תדברי איתי. אני רוצה שתעצור לי את הזמן. אין לי שיח עם האישה הזאת.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, השרה. תדברי. אין מיקרופון שהיא יכולה לדבר בו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה לדבר לחברי הכנסת שטסו למשלחות עם ג'וש, שאתמול מתקשר ומתחנן: מה תגידו בפעם הבאה שתפגשו את הקהילה היהודית בארצות הברית? מה תגידו להם?

היו"ר יעקב מרגי:

תעלו לארץ.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה תגידו לאותם אנשים אלופים שמ-7 באוקטובר תרמו למדינת ישראל 2 מיליארד שקל? מי הביא את החטופים לטראמפ, ביבי? אתם יודעים מי? שרי אדלסון. למה? טראמפ כל כך החזיר את החטופים בגללו? הממשלה הזאת – הרי מבחינתה, לא אכפת לה. הינה, אתה אמרת: חטופים לא מעניינים. מי הביא כסף לשדרות, לאופקים, לשיקום העוטף? מי הביא?

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה הבאת? לא. מי שהביא זה יהדות התפוצות, אותם אנשים טובים. במקום שתעלו לפה ותגידו להם תודה, אתם מביאים את החוק הזה, שהוא אצבע בעין. זה מה שאתם עושים. נראה אתכם גיבורים טסים למשלחות, נראה אתכם עומדים מול הרפורמים, מול הקונסרבטיבים, מחבקים אותם. כמה חברי כנסת היו כאן – מה תגיד להם עכשיו, שזה רק אורתודוקסים? אני רוצה להגיד לך משהו. בסוף, מה שהולך להיות בכותל - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. - - זה מה שקורה במירון. פעם מירון היה של כל עם ישראל; היום מירון זה רק של הרבנים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה שהיה במירון יהיה בכותל.

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, להתייחס ליושב-ראש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתם צריכים להתבייש. אני רוצה לראות אתכם מול יהדות התפוצות.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

באמת חבורה עלובה, אין לי מילה אחרת.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אבי מעוז, אתה רוצה להגיב או הצבעה? חברי הכנסת, לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. בבקשה, אדוני המזכיר, נא להקריא את שמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - בהר הבית - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - מה זה הדבר הזה - - - איש פחדן - - - מה יש לכם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה - - - תמשיך לצחוק - - -

רון כץ (יש עתיד):

מרגי, לא שומעים אותך.

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, אני קורא אותך לסדר. באמצע ההצבעה המזכיר לא יכול לקרוא בשמות חברי הכנסת. לא חייב להגיב, לא הצמידו לך אקדח לרקה. תודה. בבקשה, אדוני המזכיר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר יעקב מרגי:

עודד פורר, תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

- - - ללא בושה.

היו"ר יעקב מרגי:

נעמה לזימי, פעם ראשונה. מי שיפריע באמצע ההצבעה ייקרא לסדר.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

פעם שנייה. תאמרי פעם שלישית איתי.

גלעד קריב (העבודה):

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

מכובדי השר, אנחנו באמצע ההצבעה. תכבד את המזכיר, לא אותי ולא אותה.

נאור שירי (יש עתיד):

על מה הוא יכבד - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אולי אתם לא יודעים את זה, אולי חדשים מקרוב באו, לא מכירים את הכללים כי הם נחתו למציאות מעוותת בבית הזה, אבל בבית הזה לא מפריעים בזמן ההצבעה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תגיד לשר שלך.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נא לשבת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תגיד לשר שלך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

דוידסון, אני אקרא אתכם לסדר. נא לשבת. לא מפריעים בזמן ההצבעה. נא לשבת. בבקשה, אדוני.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך את מצביעה בעד?

היו"ר יעקב מרגי:

מירב בן ארי, אני מציע לך, צאי לפרסה, תירגעי, תחזרי בזמן ההצבעה שלך. נא לא להפריע למזכיר - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

מרגי, היא כבר הצביעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יכול - - -

ניסים ואטורי (הליכוד):

די כבר, שבי בשקט כבר, כמה את מדברת.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה על העזרה. נא לא להפריע למזכיר. מירב, אני באמת לא רוצה לקרוא אותך לסדר ולהוציא אותך. די, את לא בשקט. אני חס גם על השכנים שלך. בבקשה, אדוני המזכיר.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - גרוע - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מיקי לוי, חבר הכנסת מיקי לוי, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. פעם ראשונה, מיקי לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

מיקי לוי, אני קורא אותך פעם שנייה. חבר הכנסת מיקי לוי.

קריאות:

גלעד קריב (העבודה):

מה זה התנועות האלה? שקרן - - -

נעמה לזימי (העבודה):

אדוני היושב בראש, הוא - - -

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, פעם ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

- - - איזה שקרן - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת גלעד קריב, פעם שנייה.

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, פעם שלישית. נא להוציא את גלעד קריב. להחזיר אותו בזמן ההצבעה.

גלעד קריב (העבודה):

לא - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נגיע אליך בסיבוב השני.

גלעד קריב (העבודה):

לא, אתה בהצבעה, אני רוצה לשבת.

היו"ר יעקב מרגי:

אז אל תפריע, נא לשבת.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

נא להוציא אותו. נקרא לך, נקרא לך בהצבעה.

נעמה לזימי (העבודה):

גלעד קריב (העבודה):

- - - אסור - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע. שב. נא לשבת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להוציא אותו, נא לשבת. גלעד קריב, נא לשבת.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

גלעד קריב (העבודה):

שקרן - - -

היו"ר יעקב מרגי:

השר בן גביר, אתה מבין גדול בפוליטיקה. אתה מפריע בזמן ההצבעה, אתה מגרה אותם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מפריע - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

היו"ר יעקב מרגי:

למה אתה עושה את זה? אתם מבזים את הבית הזה. אני אומר לכם, ביזיון. הבית הזה הפך להיות ביזיון בגלל התנהגות של חברי כנסת - - -

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

היו"ר יעקב מרגי:

לא, תכבד אתה, אתה אחד, תכבד.

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - הוא בסדר?

היו"ר יעקב מרגי:

לא, אבל את הרבה לא בסדר. כן, את הרבה לא בסדר. במהלך ההצבעה הזו קראתי אותך שבע פעמים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא נכון.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תצביע, די, תוציא אותה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

את תמיד צורחת, את תמיד צורחת.

היו"ר יעקב מרגי:

אל תעזרי לי, בבקשה. נא לשבת, אנחנו באמצע ההצבעה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

גלעד קריב צריך את זה לאנשים שלו.

היו"ר יעקב מרגי:

קטי, תודה. תאפשרו למזכיר.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

חברים, תאפשרו למזכיר לסיים את ההצבעה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

הם לא מאפשרים.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מצפה מהשרים למשהו אחר.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אבל הם לא מאפשרים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אני מצפה מהשרים למשהו אחר. תודה. בבקשה, אדוני המזכיר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

שבי, שבי, עבריינית - - -

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

מי שיפריע באמצע ההצבעה, אני אוציא אותו באמצע ההצבעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קדימה, שבי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

שבי את. סתמי את הפה כבר עם הקול הצווחני שלך.

היו"ר יעקב מרגי:

אני אוציא אותך, חצופה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

עושה קוקוריקו, מקרקרת, אי-אפשר לשמוע אותך. יש בך דיבוק.

היו"ר יעקב מרגי:

מאי גולן. השרה מאי גולן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

דיבוק, דיבוק, צא. צא, דיבוק. שד נכנס - - -

היו"ר יעקב מרגי:

השרה מאי גולן, תודה. תודה רבה לך, תודה. את משתפת פעולה עם האופוזיציה, זה מה שאת עושה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

באמת? באמת - - -

היו"ר יעקב מרגי:

את משתפת איתם פעולה, כן, כן. הם מנצלים את הסעיף הזה, שקשה להוציא בזמן ההצבעה, ואת מספקת להם את זה. את מספקת לבריונית הזאת את האפשרות, זאת שמכנה חברי כנסת בריונים. בבקשה, אדוני המזכיר.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - מה תעשו בבחירות?

היו"ר יעקב מרגי:

מיקי לוי, אתה אחרי ההצבעה ובקריאה שנייה כבר. כן, לא שמעת אותי? עמדת באקסטזה של צעקות ולא שמעת אותי.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

אדוני המזכיר, אבקש לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, ישנם חברי כנסת שנמצאים באולם ולא השתתפו ומעוניינים להצביע?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מיכל, הצבעת?

היו"ר יעקב מרגי:

חוץ מהצעקות של מירב, יש מישהו? אין. תמה ההצבעה. נא להגיש לי תוצאות. בזמן הזה שמכינים לי את התוצאות, אני רוצה לקדם בברכה משפחה חשובה שבבואה להקים בית נאמן בישראל היא הגיעה לבקר בכנסת בטרם יזכו במצווה הגדולה. ברוכים הבאים ומזל טוב.

רון כץ (יש עתיד):

מי המשפחה? תגיד שם.

היו"ר יעקב מרגי:

אם הייתי יודע הייתי נוקב בשמות, זה ההיגיון הברור והפשוט, אבל מה לעשות. נאור, תסביר לו.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מנסה שנים להסביר לו, הוא לא - - -

שלום דנינו (הליכוד):

אדוני היו"ר, מגיעה משפחה, הם בונים בית, לבנה בבית המקדש, בלב ההצבעה - - - בסדר, יש בזה אמירה מיוחדת.

היו"ר יעקב מרגי:

ביום ההצבעה על הכותל. סמליות גבוהה מאוד.

אליהו רביבו (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

רביבו, אנחנו בזמן הצבעה. תודה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

מיקי לוי (יש עתיד):

מה תעשה, גפני? מחר אני בא - - - פלוגה של בנות, כדי - - - את מדינת ישראל, מה תעשה? תסלק את החיילות? מה תעשה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, תודה, מיקי. זה קורה - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

לך עם הרפורמים, לך עם יש עתיד. יש לכם עתיד עם הרפורמים.

מיקי לוי (יש עתיד):

חבר'ה, בואו נישבע. מה הם יעשו?

היו"ר יעקב מרגי:

למה להעלות סתם דברים שלא היו ולא יהיו?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מציע לתת להם להיכנס לאל-אקצא במקום לכותל.

היו"ר יעקב מרגי:

אסור על פי ההלכה. אסור על פי ההלכה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

- - - להם מותר. ההלכה מתירה להם.

היו"ר יעקב מרגי:

אני יכול לומר להם, אני. אני לא יכול להכשיל אותם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בהלכה שלהם זה בסדר.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

הרב גפני יתיר את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

למסגדים. בכל מסגד תקצה להם כותל.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, תשומת ליבכם. קודם כול, תודה, המזכיר – לא מובן מאליו ולא פשוט בסיטואציה שנוצרה. חברי הכנסת, להלן התוצאות: בעד הצעת החוק הצביעו 56 חברי כנסת, נגד – 47 חברי כנסת. אי לכך אני קובע – לא מוחאים כפיים במליאה. לא מוחאים - - -

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

כי אני החלטתי שלא מוחאים. אני קובע כי הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – ייעוץ הרבנות הראשית), התשפ"ג–2023, אושרה ותיכנס לספר החוקים – ותועבר להכנתה לקריאה ראשונה לוועדת הפנים והגנת הסביבה - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

תתביישו לכם. פלוגה של חיילות, מה תעשו?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, חוקה, חוקה.

היו"ר יעקב מרגי:

ועדת הכנסת תקבע את הוועדה שבה יקודם החוק.

נאור שירי (יש עתיד):

ועדה שלא הייתה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נראה אתכם. יקברו את החוק הזה מתחת לאדמה. תתביישו לכם.

היו"ר יעקב מרגי:

לפרוטוקול, אורית פרקש חשבה להצביע נגד. לא הייתה כאן בזמן ההצבעה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת ביישובי קו העימות בצפון ובדרום), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת מאיר כהן. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר הכהן להציג את הצעת החוק. לרשותך, אדוני, כמובן, עד עשר דקות.

מאיר כהן (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, יושב-ראש הישיבה, לפני שאני אקריא את החוק שלי אני רק רוצה, בלי צעקות, להגיד לכם – אני מסתכל, אין לי ציפיות מחברי הכנסת החרדים. זאת אמונתם, הם נמצאים כאן, שמחים, מחככים ידיים, זה חוק טוב בשבילם, הם מצביעים. אבל אתם - -

משה גפני (יהדות התורה):

ואתם? אתם מה, מאיר? מאיר, מה קרה לכם? איך אתם נגד? איך אתם נגד?

מאיר כהן (יש עתיד):

- - הליכודניקים הליברלים, הליכודניקים הליברלים, איך אתם נותנים יד? הרי אתם יוצאים, עומדים במסדרונות הכנסת, ואומרים, אומרים לי, לנו, שנמאס לכם מהסחטנות. אתם אומרים את זה לנו, שנמאס לכם מהסחטנות. אתם באמת מאמינים שזה צריך להיות חוק שעובר בכנסת ישראל?

יעקב אשר (יהדות התורה):

איך אתה לא מתבייש?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה יגידו - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

אבל מה לא תעשו בשביל לשמר?

היו"ר יעקב מרגי:

קריאות ביניים בישיבה, אדוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני גדלתי בבית דתי יותר מכם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה יגידו ההורים שלך?

מאיר כהן (יש עתיד):

כשהיה – אני אגיד, ההורים שלי הם היו סובלניים, טולרנטיים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה יגידו? שאתה - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

טולרנטיים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, טולרנטיים לאבד את היהדות. זה טולרנטיים.

מאיר כהן (יש עתיד):

אמרו - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה טולרנטיים.

יעקב אשר (יהדות התורה):

מה אתה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

יעקב אשר, בישיבה. לא קוראים קריאות ביניים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מאיר כהן (יש עתיד):

אם ההורים שלי היו מעניינים אותך, היית מקבל בנות מרוקאיות לסמינרים.

יעקב אשר (יהדות התורה):

- - - בכלל לא רוצה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

על מה אתה חוגג את חנוכה?

מאיר כהן (יש עתיד):

תתביישו לכם. ההורים שלי מעניינים אותך?

שר התקשורת שלמה קרעי:

על מה אתה חוגג את חנוכה?

מאיר כהן (יש עתיד):

ההורים שלי עשו יותר מכל אחד מכם - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

על מה אתה חוגג את חנוכה?

היו"ר יעקב מרגי:

השר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תשאל אותו.

מאיר כהן (יש עתיד):

- - באו והקימו את המדינה.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה יכול לעלות ולהשיב אחריו.

מאיר כהן (יש עתיד):

ההורים שלי מעניינים אותך? תתביישו לכם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - - אתה לא רואה שהוא מדבר מהלב?

יעקב אשר (יהדות התורה):

היו"ר יעקב מרגי:

סימון דוידסון, בישיבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - - אתה יותר יהודי ממנו?

מאיר כהן (יש עתיד):

תתביישו לכם, יא גזענים. לא רק שלא מקבלים בנות מרוקאיות לסמינרים, גם מעלים הצעות חוק שמסכנות את החברה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

במה? אכפת לי מהיהדות יותר ממך, כן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - - המורשת.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לשבת, חבר הכנסת דוידסון.

מאיר כהן (יש עתיד):

באיזו זכות אתם - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

לחנך אותי - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת דוידסון, בישיבה. לא קוראים בעמידה.

מיקי לוי (יש עתיד):

הרפורמים מתגייסים, אתם משתמטים.

מאיר כהן (יש עתיד):

- - תופסים פטרונות? מה תגידו להורים שלכם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה חוגג את חנוכה או לא, מאיר?

היו"ר יעקב מרגי:

השר, שב, אתה יכול לשבת, לא קוראים בעמידה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אל תזכירו את ההורים שלנו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה חוגג חנוכה או לא?

מאיר כהן (יש עתיד):

אל תזכירו את ההורים שלנו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה אתה מדליק נרות חנוכה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר, די.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מאיר כהן (יש עתיד):

הם היו טולרנטיים, אהבו את המדינה הזאת - -

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, גם את.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה הוא - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אבל הוא מדבר, ואת מפריעה לו.

מאיר כהן (יש עתיד):

- - וחינכו את הילדים שלהם להתגייס לצבא, יא משתמטים שכמותכם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הם חגגו את חנוכה?

מאיר כהן (יש עתיד):

תתביישו לכם. ואתם שותקים, הליכודניקים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בושה.

מאיר כהן (יש עתיד):

איפה? גדלתי בליכוד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מוחאים כפיים.

קריאה:

שר המשפטים - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

מה זה? מוחאים כפיים לכזה חוק. אתם לא מתביישים?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

תתביישו לכם אתם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא מתבייש? אתה לא קשור לליכוד - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה חתיכת כלומניק, אתה כלומניק, אתה אפס, אפס.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כלומניק, לך לישון כבר, לך.

מאיר כהן (יש עתיד):

באהבה אפשר להתווכח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תראה, תסתכל עליו.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מסתכל רק עלייך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אה, יופי, הוא עשה ככה, זה סבבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

שנייה, מירב.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מסתכל רק עלייך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה ככה? מה זה?

היו"ר יעקב מרגי:

לא מעניין אותי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה, לא מעניין אותך, ברור.

היו"ר יעקב מרגי:

מעניין אותי הצעקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה, לא מעניין אותך. הוא עושה לי ככה וזה סבבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אפשר להתווכח, אפשר להחזיק בדעות, אבל קצת היגיון. שואל מיקי, בצדק, מה נעשה מחר בבוקר אם תגיע פלוגת חיילות לשם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה מעניין אותם?

מאיר כהן (יש עתיד):

אומר היושב-ראש – וטוב שאמרת את זה - -

היו"ר יעקב מרגי:

זה קורה, מה?

מאיר כהן (יש עתיד):

- - טוב שאמרת את זה, אתה מציל את כבודם. מה המשיחיות הזאת? ואני אומר לך, קרעי, שאף אחד - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

מאיר כהן (יש עתיד):

- - לא יגיד לי: מה היו אומרים ההורים שלך. ההורים שלי גדולי הטולרנטיים. בדבר אחד אני גאה בהם, כשאני מסתכל על כל החרדים כאן: במלחמה, שלושה מילדיהם היו בצבא ונלחמו. ואבא שלי אמר: תתגייסו. בשביל זה באתי לארץ.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז למה אתה חוגג את חנוכה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תהיה בשקט כבר. אי-אפשר לשמוע אותך.

מאיר כהן (יש עתיד):

והמשתמטים האלה הופכים להיות לפנס שמאיר - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

זו מדינה יהודית.

מאיר כהן (יש עתיד):

- - לא באור של טולרנטיות, של אהבת המולדת; של משתמטים. ואתם יושבים בשקט.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מאיר כהן (יש עתיד):

על זה אומרים במרוקאית, אדוני היושב-ראש, חשומה.

רם בן ברק (יש עתיד):

קרעי - - - בצבא?

מאיר כהן (יש עתיד):

תתביישו, חשומה.

נעמה לזימי (העבודה):

אין חשומה.

מאיר כהן (יש עתיד):

חשומה.

נעמה לזימי (העבודה):

אין להם חשומה.

היו"ר יעקב מרגי:

הפרוטוקול מבין את זה, זו מילה אוניברסלית.

מאיר כהן (יש עתיד):

ועוד אומרים לנעמה, צועקים עליה ומכנים אותה בריונית. וכשעומדת כאן מירב בן ארי - -

היו"ר יעקב מרגי:

היא כינתה את היושב-ראש בריון, אדוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

- - ונלחמת אז קוראים לה תרנגולת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נלחמת על מה? על מה?

מאיר כהן (יש עתיד):

תתביישו לכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תהיה בשקט כבר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

על מה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

השר קרעי, תודה.

מאיר כהן (יש עתיד):

ועכשיו אני רוצה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אי-אפשר יותר לשמוע אותך.

גלעד קריב (העבודה):

תשב בשקט, אנטישמי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

על מי שרצה לעקור את היהדות.

גלעד קריב (העבודה):

שונא ישראל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

של אחד קיצוני - - - על מה אתה נלחם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תומך במשתמטים - - -

גלעד קריב (העבודה):

אנטישמי, שונא ישראל.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה שר במליאה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

מירב בן ארי, אני אציב לך את המראה הזו כשתעירי לי על קריאת ביניים אחת מהצד הזה. אני אציב לך את הדיון הזה, אני אזכיר לך אותו פעם אחר פעם.

מאיר כהן (יש עתיד):

אבל היות שאתם קורעים את קודשי ישראל – על זה נאמר קורעים את קודשי ישראל – אבל גם את הצעת החוק הזאת אתם תקראו ותגידו שהיא לא. הצעת החוק שאני מעלה זה אחרי סיורים אצל אנשי עסקים קטנים בקריית שמונה – כן, תקשיבו, תושבי קריית שמונה – ובשלומי, ובקיבוצים בצפון, שאומרים לי שם האנשים: אין לנו עובדים, לא מצליחים להשיג עובדים. אנשים שיש להם צימרים ושנתיים לא עבדו, לא פותחים את הצימר כי אין להם עובדים. אז הם פנו אליי, בצדק – ולא רק אליי – ואמרו: אנחנו מבקשים שתכירו בעבודה הזאת כעבודה מועדפת. עשרות אלפי אנשים פונו מהצפון, אנשי עסקים קטנים, קהילות פוצלו, עסקים נסגרו וענפים שלמים חדלו לפעול. גם עכשיו, כשהביטחון משתפר בהדרגה, עדיין אין עובדים, אין תיירים, אין פעילות מסחרית. במצב הזה החזרה לשגרה איננה תהליך טבעי. אם אנחנו לא נעזור, אם אנחנו לא נעזור, אדוני היושב-ראש, הם לא יצליחו. אתה יודע על מה אני מדבר. הצעת החוק מבקשת להכיר בעבודה בענפי התיירות, המסעדנות, האטרקציות, ביישובי קו העימות, בצפון, בדרום ובעוטף - - -

היו"ר יעקב מרגי:

צריך לפתוח מחדש את כל הרשימה של העבודות המועדפות האלה. אני חושב שיש בהן עיוותים, ואני מסכים איתך.

מאיר כהן (יש עתיד):

בוודאי.

יואב בן צור (ש"ס):

היו"ר יעקב מרגי:

זה נועד לתקן מצבי כשל בשוק העבודה.

מאיר כהן (יש עתיד):

דיברתי איתו. למשל אני הייתי מוריד – עשיתי הכול והכנו את זה, ואומר לי יואב שהוא הולך לסיים את זה. מתדלקים זה לא עבודה מועדפת. אבל פה, כשאתה מגיע לצימרים בצפון על קו העימות, שלא עבדו שנתיים, ואומר לי: אני רוצה עובדים, אין לי, רק על החבר'ה האלה – זהו צעד נכון. מעבר למנגנון התמריץ, חשוב להבין את המשמעות העמוקה: חיזוק העסקים הקטנים המקומיים הוא מנוע שיקום - -

גלעד קריב (העבודה):

אין שר במליאה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איפה השר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אני רואה שר. יש שר, נא לא לקפוץ.

שר המשפטים יריב לוין:

כל מילה. שמעתי, הבריונים - - - שמעתי.

היו"ר יעקב מרגי:

נחמת העניים. ניסו לתפוס אותך על זה.

מאיר כהן (יש עתיד):

תעזבו. תעזבו. - - זה מנוע השיקום. אפשר וטוב שמכריזים על תל-חי כאוניברסיטה, בירכתי ואנחנו מברכים, וטוב שאנשי העסקים חושבים על לבנות עסק בקריית שמונה. אבל עכשיו הדבר המיידי זה שיאשרו את הצעת החוק הזאת. אבל כהרגלכם בקודש – מי המציע? האופוזיציה? תעזבו. צר לי על כך, אבל אם אתם קורעים את קודש-הקודשים, את כותל ישראל, את המקום שבניגוד להרבה מכם הייתה לי הזכות להיות שם שבועיים אחרי השחרור – נסעתי עם אבא שלי, שאלה, כל מיני זבי חוטם, אומרים לי: מה היו אומרים ההורים שלך, נסענו משפחה של תשע נפשות באוטו מקרטע ונכנסנו דרך שער ציון למקום המקודש הזה.

היו"ר יעקב מרגי:

הצעירים לא יבינו את ההרגשה שהייתה. הם לא יודעים בכלל.

מאיר כהן (יש עתיד):

הם לא יבינו את ההרגשה. נכנסנו לשם אני ואימי ואבי עם הכיפה על ראשו - -

רם בן ברק (יש עתיד):

והאחיות.

מאיר כהן (יש עתיד):

- - והאחיות, והתרגשנו. ואף חשוך לא היה שם להגיד לאחיות שלי: מה אתן עושות פה. תתביישו לכם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. אני מזמין את שר המשפטים להציג את עמדת הממשלה בהקשר להצעת החוק. בזמן הזה שמגיע שר המשפטים, אני רוצה לקדם בברכה את אורחינו ביציע, גמלאים חברי קיבוץ נחשונים. ברוכים הבאים לכנסת ישראל ביום חקיקה סוער. ראיתם חלק מהסערות, חוויתם, אז זו מנת חלקנו וזו הדמוקרטיה הישראלית לעיתים. אנחנו מצפים שהיא תהיה יותר עדינה. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת – קודם כול, היושב-ראש, רק לשם הדיוק של הדברים, אני עונה על ההצעה הזו כמובן בכהונתי כשר העבודה ולא מתוקף תפקידי כשר המשפטים. אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת מאיר כהן, לפני שאני אתייחס לגוף ההצעה, כי היא נוגעת בנושא שבעיניי הוא נושא חשוב מאוד – אתה יודע, לא תמיד יש רגעים של נחת בחיים הציבוריים, אבל, הינה אני אומר לך בצורה ברורה מאוד: הייתה לי זכות, זכות ממש בעיניי, לפני דקות אחדות – דווקא בכהונתי שנוסף לשני המשרדים האלה, גם כשר לשירותי דת וגם כשר לענייני ירושלים – להצביע בעד הצעת החוק החשובה הזו בנושא הכותל. אני חושב שהכנסת אמרה לבג"ץ: עד כאן. תפסיקו להתערב בכל דבר.

קריאות:

שר המשפטים יריב לוין:

תפסיקו להתערב בכל דבר. תפסיקו להתערב במה שנעשה בכותל - - -

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

- - - זה לא בג"ץ, זה נתניהו, זה אתה, כי אתה חתום על זה. אתה חתום על זה.

קריאות:

שר המשפטים יריב לוין:

תפסיקו להתערב במה שנעשה בכותל. החלטת הממשלה - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

יריב - - -

שר המשפטים יריב לוין:

אני לא מתרגש - - -

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מתווה הכותל, אתה חתום עליו.

שר המשפטים יריב לוין:

אתם יודעים, דברי אמת נשמעים בנחת מהכיסא - -

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אתה חתום על מתווה הכותל.

שר המשפטים יריב לוין:

- - לא בצעקות בעמידה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - בג"ץ - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת סגלוביץ', אתה יכול לזעוק ממקומך.

שר המשפטים יריב לוין:

כשאתם הרי יודעים שמה שאתם אומרים הוא - -

קריאות:

שר המשפטים יריב לוין:

- - שמה שאתם אומרים הוא בלשון עדינה, כשאתם יודעים שמה שאתם אומרים - - -

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

איזה בג"ץ? איזה בג"ץ? זה מתווה של נתניהו שאתה חתום עליו, אתה - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, סגלוביץ'.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

- - ומפלגתך. אתם חתומים גם על - - -

שר המשפטים יריב לוין:

אתם יודעים הרי שמה שאתם אומרים - - -

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אתה עומד ואומר דברי בלע לא נכונים, לא נכונים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, תודה, תודה. תזכרי את המילה תודה כל הזמן.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

ותלך תדבר דברי כיבושין לקונסרבטיבים ולרפורמים.

היו"ר יעקב מרגי:

יואב סגלוביץ', תודה. מסעיר אותך, נכון?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

לא יודע אם שמעת - - -

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני, ככה נראים אנשים שיודעים שהטיעונים שלהם לא מספיק טובים, אז הם צועקים אותם בעמידה בתקווה שזה יחזק אותם. אז אני - - -

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני אומר לך בישיבה שאתה אומר דברי שקר, ומתווה נתניהו – בישיבה אני אומר לך – הוא לא סתם - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אמרת, תודה. נא לאפשר לשר להמשיך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

כי הוא, שקרן גדול היה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חבר הכנסת סגלוביץ', אני אקרא אותך לסדר.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני לא דיברתי על אביו, דיברתי על נתניהו.

היו"ר יעקב מרגי:

אני אקרא אותך לסדר פעם ראשונה.

שר המשפטים יריב לוין:

חבר הכנסת סגלוביץ', ההתלהמות הזאת לא מרשימה אותי בשום צורה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

שום דבר לא מרשים אותך. שום דבר אמת לא מרשים אותך.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת סגלוביץ', תודה.

שר המשפטים יריב לוין:

אנחנו כולנו הרי - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה האובססיה שלו - - - אתה היית שר כשאני הייתי חברת כנסת - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, תירגעי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני יושבת.

רון כץ (יש עתיד):

אני יודע מי האשמה הבלעדית באירוע הזה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

רון כץ (יש עתיד):

לא, היועמ"שית.

שר המשפטים יריב לוין:

אנחנו הרי כולנו יודעים שכל ההחלטה ההיא שהתקבלה אז – ואגב, אחר כך שונתה - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי שינה?

שר המשפטים יריב לוין:

- - נעשתה רק מסיבה אחת: בגלל ההתערבות של בג"ץ - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא, בגלל - - -

שר המשפטים יריב לוין:

- - והאיום של בג"ץ - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, הוא לא משוחח איתך. הוא מגיב על הצעת החוק. למה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אבל שיגיד את האמת.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, הוא לא פנה אלייך בכלל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שיגיד את האמת.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, את מפריעה לדיון כרגע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

שר המשפטים יריב לוין:

את לא מאפשרת לי הרי לגמור משפט, אז איך אני יכול לומר משהו בכלל?

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, את לא חייבת להיות במרכז כל דיון. מספיק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני המומה ממך. אני המומה.

שר המשפטים יריב לוין:

איזה מין תת-תרבות, התנהגות ודיבור זה? מה זה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני המומה ממך. למה אתה לא - - -

שר המשפטים יריב לוין:

את לא יכולה להיות המומה, כי אני לא מצליח לגמור משפט אחד, אז ממה את המומה, מהדברים שאני לא מצליח להגיד? אני לא מבין. ומה את חושבת, שאם תסתמי לי את הפה זה ישנה את המציאות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

הלוואי - - -

שר המשפטים יריב לוין:

אולי תשמעי. וגם אם את לא מסכימה, תלמדי להקשיב, לא יקרה לך כלום. אני חוזר ואומר: כולם יודעים היטב שאז ההחלטה ההיא התקבלה בגלל האיום של בג"ץ - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, ממש לא.

שר המשפטים יריב לוין:

- - בהתערבות בנושא הזה, אלא שאז לא היה המצב שנמצא היום, שבעקבות המאבק הגדול על הרפורמה המשפטית, ציבור ענק לא מוכן יותר להרכין ראש בפני ההתערבות הזו. והכנסת באה היום ואמרה לבג"ץ: זה נגמר. עד כאן. זה לא יהיה יותר. אתם לא תכתיבו לנו את ניהול הכותל. אתם לא תדרסו את הסמכויות - - -

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

חברים, חברים. מיקי לוי, אני לא רוצה להפעיל את השלישי.

שר המשפטים יריב לוין:

אתם לא תדרסו את הסמכויות של הרבנות הראשית בעניין הזה. אתם לא תכפו עלינו את האג'נדה שלכם - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - אתה שר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, את בשנייה.

מאיר כהן (יש עתיד):

- - - האג'נדה שלך - - -

שר המשפטים יריב לוין:

- - שסופגת תבוסה בבחירות פעם אחר פעם אחר פעם.

מיקי לוי (יש עתיד):

תסתכל על החיילות בעיניים, תסתכל. תסתכל על הלוחמות בעיניים. אתה תמנע מהן לגשת לכותל? אתה תמנע מהן לגשת לכותל?

שר המשפטים יריב לוין:

הניסיון הזה שלכם לא יצליח.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שר המשפטים יריב לוין:

ואל תשתמש שימוש באמת לא ראוי, חבר הכנסת מיקי לוי - -

מאיר כהן (יש עתיד):

יריב, תענה לי.

שר המשפטים יריב לוין:

- - לא בצבא ולא בדברים אחרים - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

תענה לחוק.

שר המשפטים יריב לוין:

- - כי אתה יודע היטב שהכותל שייך לכולם - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, רק לאורתודוקסים.

שר המשפטים יריב לוין:

- - אבל רבנות ראשית יש אחת, והיא תנהל את המקום על פי מה שרוצה הרוב המוחלט של אזרחי ישראל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא, זה רק אתם.

שר המשפטים יריב לוין:

דתיים ומי שאינם דתיים, הדבר הזה הוא משותף לכולנו, והוא חוצה - -

קריאות:

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, לא, אל תכליל אותנו - - -

היו"ר יעקב מרגי:

סליחה, זה הבית שאמור להכריע בסוגיה הזו, אז תאפשרו את זה. מה קרה? רף הספיגה יורד?

שר המשפטים יריב לוין:

- - הוא חוצה מחנות וחוצה השקפות עולם. ולא צריך להיות - - -

קריאות:

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - אתם משתמטים - - -

שר המשפטים יריב לוין:

לא צריך להיות אדם דתי - - -

היו"ר יעקב מרגי:

יעקב אשר, בישיבה.

קריאות:

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם משתמטים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

פינדרוס.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - אחרי זה תבוא - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם משתמטים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת פינדרוס, בישיבה. חבר הכנסת אשר.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - מה אתה תורם - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מירב בן ארי, פעם שלישית. לכי תנוחי בפרסה. תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

הכותל שלכם - - -

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

2 מיליארד שקל - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אם לא תאפשרו לשר, את כל הזמן שגזלתם ממנו אני אתן לו, אז תשמעו עוד פעם דברים שלא נוחים לכם, כמה שיותר. אולי זו תהיה סדרת חינוך. ילמדו תלמידי המכינה שאני מקדם אותם כאן בברכה – מכינת לכיש – באמצע דיון נוקב, הלב הפועם של הדמוקרטיה הישראלית, כנסת ישראל. וברשותך, אדוני השר, אני על חשבוני מקדם בברכה את אנשי הקבע מבסיס צאלים - -

שר המשפטים יריב לוין:

כל הכבוד.

היו"ר יעקב מרגי:

- - שלכבוד הוא לי שהבן הצעיר שלי כבר שמונה חודשים בצו שמונה בצאלים. היו ברוכים על כל העבודה שאתם עושים.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - יש שם קצינות - - - לא תיתן להן לגשת לכותל? נראה לכם?

שר המשפטים יריב לוין:

ברוכים תהיו וכל הכבוד, וזכות גדולה עבורנו שאתם באים לכאן, לכנסת ישראל.

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא לא נותן לכן לגשת לכותל - - -

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני היושב-ראש - - -

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני.

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני היושב-ראש, תראה כמה - - -

קריאה:

מיקי לוי (יש עתיד):

סתום את הפה כבר, אתה לא דוגמה לכלום.

היו"ר יעקב מרגי:

מיקי לוי, אולי תלך להירגע?

מיקי לוי (יש עתיד):

זה מטריף אותי. אני מכיר שם כל מילימטר.

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני היושב-ראש, תראה כמה האמת - -

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא רוצה להוציא - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

הייתי שם חצי מהחיים שלי. על מה אתם עושים - - -

שר המשפטים יריב לוין:

- - כמה האמת קשה לכם, כמה היא קשה לכם. אבל לא יעזור לכם. אנחנו לא רק נמשיך לומר את האמת, אנחנו גם נמצאים היום במקום אחר לחלוטין – אנחנו נמצאים במקום שאנחנו גם עומדים על כך שנממש את המנדט שקיבלנו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בסדר. הבאתם עלינו מספיק קורבנות.

קריאה:

שר המשפטים יריב לוין:

לא נוותר, ובמסגרת הזאת גם נדאג שמי שיקבע את סידורי התפילה ואת סידורי הניהול בכותל - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה לא אתה.

שר המשפטים יריב לוין:

- - לא יהיה מיעוט שולי מקרב אזרחי ישראל ששולט בבית המשפט העליון, אלא זו תהיה הממשלה והכנסת, ללא איומים - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה עוד מעט לא תהיה בממשלה, הכול בסדר.

שר המשפטים יריב לוין:

- - ללא תכתיבים, ללא צווים - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אל תאיים עלינו.

שר המשפטים יריב לוין:

- - ועל פי רצונו של הרוב המוחלט של אזרחי ישראל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אל תאיים עלינו, אל תאיים עלינו. גם אנחנו במקום אחר.

קריאות:

שר המשפטים יריב לוין:

כך אנחנו עושים וכך נמשיך לעשות - - -

היו"ר יעקב מרגי:

בליאק, פעם ראשונה.

שר המשפטים יריב לוין:

כל הצעקות שלכם פשוט - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הכול בסדר - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

ממשלת טבח 7 באוקטובר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת בליאק, הוא לא מאיים עליך, ואני מאיים עליך בקריאה שנייה אם תמשיך לצעוק.

שר המשפטים יריב לוין:

עכשיו אני אגיד, חבר הכנסת מאיר כהן, אני כמובן התכוונתי לייחד את דבריי לגוף העניין, אבל אחרי ששמעתי את הדברים שלך, אני חושב שהייתי חייב להגיב עליהם. אבל אני אגיד בשני משפטים, אולי לעניין הזה שאתה מכיר אותו היטב: א. גם אני שותף לדעה שצריך לעשות השוואה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

השר עמיחי אליהו, זה מפריע. תכבדו את השר, הוא מדבר, אתם מול פניו. בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

אני שותף הרבה שנים לדעה שצריך לעשות חשיבה מחודשת בכל הסוגיה של עבודה מועדפת. אני לא בטוח שהחתך צריך להיות אזורי כפי שאתה מציע, למרות שאני גם לא שולל את הדבר הזה על הסף. אני חושב שבסופו של עניין צריך לבחון את כל הסוגיה הזו. היא סוגיה מורכבת מאוד, אבל כפי שאתה יודע היטב, בסופו של עניין אין שום אפשרות לקדם מהלך כזה שלא בעבודת מטה ממשלתית סדורה, ובוודאי בעבודת מטה שמשרד האוצר מוביל אותה, כי הדבר הזה נמצא לפתחו. לכן, ולא במקרה, גם כאשר אתם ישבתם בממשלה הקודמת לא עשיתם את זה, לא את מה שאתה מציע וגם לא שינויים אחרים.

מאיר כהן (יש עתיד):

אנחנו הכנסנו עובדים סיעודיים, הכנסנו - - - לאילת - - -

שר המשפטים יריב לוין:

כן, מאה אחוז.

מאיר כהן (יש עתיד):

שר המשפטים יריב לוין:

הכנסתם דברים שאף אחד לא עובד בהם, הרי אתה יודע את זה, נו.

מאיר כהן (יש עתיד):

עובדים סיעודיים?

שר המשפטים יריב לוין:

נו בחייך, מה הכנסתם, עובדים סיעודיים לעבודה מועדפת?

מאיר כהן (יש עתיד):

בטח.

שר המשפטים יריב לוין:

נו, ומה הנתונים? כמה באמת עוסקים בזה?

מאיר כהן (יש עתיד):

800 עובדים.

קריאה:

מאיר כהן (יש עתיד):

לא נכון.

שר המשפטים יריב לוין:

הרי זה לא – אתה יודע שזה טיפה בים.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה לא מבין בזה - - -

שר המשפטים יריב לוין:

לכן, חבר הכנסת כהן, אני מסכים שצריך לעשות שינוי בעניין הזה. אני לא בהכרח חושב שזה השינוי וזה האופן שבו נכון להסדיר את הנושא הזה, אבל בוודאי – ואת זה אני אומר בצורה ברורה – הדבר הזה מחייב עבודת מטה מקיפה ורצינית. ואני כן – ואת זה אני בהחלט אומר לך – אני מתכוון לשוחח עם שר האוצר ולהציע לו לעשות עבודת מטה כזאת. אני חושב שהדבר הזה הוא נכון, אבל בוודאי שלאשר את הצעת החוק באופן הזה גם לא נכון וגם לדעתי לא נגיע לתוצאה שהיא התוצאה הנכונה. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לכבוד השר. רון כץ, שלוש דקות לרשותך, אדוני.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, חבריי השרים, יש פה איזושהי תופעה בבית הזה שבגלל שכולם מדברים אותן שטויות, אם תגיד אותן יותר חזק הן יישמעו כאילו הן משהו חדש. בוא נעשה רגע סדר בדברים האלה. קודם כול, כשחבורת הילדים שעומדת פה, כשמאיר כהן מדבר והוא מזכיר דברים שאין לכם מושג בהם – כי הוא מדבר על שירות צבאי, כי הוא מדבר על כבוד, כי הוא מדבר על ערבות הדדית – איפה אתם בכלל? איפה אתם באירוע הזה? ואחרי זה אתם עולים לפה ואומרים: עשינו, עשינו, עשינו. אני מאתגר אתכם, איזה שר שתבחרו: מה עשיתם בשלוש שנים, עוד מעט ארבע שנים, כשאתם בשלטון? מה עשיתם בעבור אזרחי מדינת ישראל? דבר אחד. יש פה שר שרוצה להגיד מה הוא עשה בעבור אזרחי מדינת ישראל? בן גביר ברח, כמובן, אז הוא לא יכול להסביר לנו מה הוא עשה למשטרה.

קריאה:

- - - מלא דברים.

רון כץ (יש עתיד):

מלא דברים. תבואו ותגידו מה עשיתם, כי אני יכול לומר לכם בתור אזרח במדינת ישראל: החוגים התייקרו, הסופר התייקר, הדיור מתייקר, השכירות מתייקרת. אין תחום אחד שאני יכול לבוא ולומר: ואללה, כל הכבוד להם, עשו משהו. מישהו רוצה לזרוק איזה תחום? משהו? אולי אני אעשה אל"ף-בי"ת. א.

קריאה:

רון כץ (יש עתיד):

איזה? כלום, כלום ושום דבר. אז איך אתם מעיזים עוד לעמוד פה ולבלבל לנו את המוח על כמה אתם אור לגויים? אני רוצה לומר לכם משהו, חבורה נהדרת ואטומה שכמותכם: אתם נמצאים פה ארבע שנים. בארבע השנים האלה קיבלתם – איפה לפיד? הינה לפיד – ממשלה במצב הכי טוב שהיה; קיבלתם מצב ביטחוני במצב הכי טוב שהיה; קיבלתם יחסי חוץ הכי טובים שהיו לנו. לקחתם את זה, ותראו את מה הבאתם: הבאתם את 7 באוקטובר – זו הממשלה שלכם, הבאתם משבר דיור, הבאתם משבר כלכלי, הבאתם יוקר מחיה, הבאתם את העובדה שחברים שלי שנוסעים לחו"ל חושבים: האם אנחנו נוריד את הכיפה? האם נלך עם כובע? יש לי חבר שכל שבוע נוסע לארצות הברית, והוא אומר: אני לא יכול ללכת יותר עם כובע, כי מפחיד להיות יהודי בעולם. זה מה שאתם הבאתם עלינו. אם זה לא מספיק, אז אני רוצה לומר לכם מה הבאתם עוד על מדינת ישראל. הבאתם את הרמטכ"ל לעמוד בוועדת חוץ וביטחון ולהתחנן ללוחמים; להתחנן לאחים שלו, יהודים אחרים ולהגיד: בואו, שאו בנטל. אז הינה אני פה אומר – ותמיד בכל ארוחת שישי גיסי מסתלבט עליי, כי הוא קצין בקרבי וסגן אלוף. הוא לא רוצה שאני אזכיר את זה כל פעם, כי הוא לא מבקש עזרה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

הוא מסתלבט עליך כי תם לך הזמן.

רון כץ (יש עתיד):

אז אני רוצה לומר לך, אני אבקש עזרה במקומו. תבואו להחליף את קובי בשמירה, כי יש לו ארבעה ילדים ו-500 ימי מילואים.

יוסף טייב (ש"ס):

רון כץ (יש עתיד):

יוסי, אליך אני לא מדבר. מי שהיה בגבעתי, אני מצדיע לו מפה. אני מדבר על המשתמטים שיושבים לידך.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת רון כץ, תודה. חברי הכנסת, לתשומת ליבכם, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת ביישובי קו העימות בצפון ובדרום), התשפ"ו–2025. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את ההצעה – 53 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת ביישובי קו העימות בצפון ובדרום), התשפ"ו–2025, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, תשומת ליבכם, להלן תוצאות ההצבעה: בעד הצעת החוק הצביעו 34 חברי כנסת, נגד – 53. אי לכך אני קובע כהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת ביישובי קו העימות בצפון ובדרום), התשפ"ו–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הכנסת (תיקון – בחירת יושב-ראש ועדה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת משה טור פז. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז להציג את הצעת החוק. עד עשר דקות, לרשותך.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אתחיל – נגעה לליבי משפחתה וחבריה של היימנוט קסאו, שהיו כאן ביציע. באמת, קשה לשמוע אותם. אני קורא לכולנו לעשות כל מה שאפשר כדי להחזיר אותה הביתה – לשר לביטחון לאומי, שזה באחריותו ובגזרתו, ולכל כוחות הביטחון של ישראל. אין משהו טוב יותר שנוכל לעשות מלהבהיר כאן את הספקות ולעשות הכול כדי שילדה תחזור להורים שלה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה יכול להיות אחרת, זה לא גזרת גורל. חבר הכנסת מרגי, אני זוכר אותך בתור יו"ר ועדת החינוך, חבר הכנסת מישרקי, יו"ר ועדת הבריאות, שרן השכל, יו"ר ועדת החינוך, ויש פה עוד רבים. בשבוע הבא אנחנו נקרא במגילת אסתר על מרדכי שלא יכרע ולא ישתחווה. יש אנשים שמגיעים למבחן, וגם כשלוחצים אותם וגם כששמים אותם בסד וגם כשקורא להם ראש הרשות ואומר להם: זו החלטה שלי, הם לא כורעים ולא משתחווים. אני רוצה להזכיר לכם שכדי להדיח יו"ר כנסת בישראל מתפקידו, צריך 90 חברי כנסת – רוב שאין בשום תחום אחר. אבל במהלך המשבר הפוליטי שקיים פה כבר שנה הנחה ראש הממשלה את יו"ר הכנסת שלא למנות ראשי ועדות במקום אלה של ש"ס שהתפטרו, מתוך תקווה שאלה יחזרו לתפקידם, כפי שקרה חלקית השבוע. אני אומר כאן לאמיר אוחנה, יו"ר הכנסת: בשביל זה הקדוש ברוך הוא נתן לנו עמוד שדרה, כי מה שהיית צריך להגיד לנתניהו זה לא, אין דבר כזה כנסת בלי ראשי ועדות. עולים פה חברי כנסת מהקואליציה ואומרים לנו פעם אחרי פעם שהעם הוא הריבון, שבדמוקרטיה יש הפרדת רשויות ושהכנסת אמורה לייצג את הציבור. כמה פעמים שמענו את המשפטים האלה, הטפות על הכבוד של הציבור והרצון של הציבור ועל מהות הייצוג של בית הנבחרים. אז הינה שיעור א' באזרחות, למי שלא עשה בגרות באזרחות: יש בישראל שלוש רשויות. את הרשות השופטת אתם עמלים קשות להחריב. עמד פה לפניי שר המשפטים עם הטיעון הקבוע והשחוק שהעם לא בחר אותם, למרות שבשיעור א' באזרחות זה הקונספט בדיוק: העם לא בוחר שופטים. לא העם בוחר אותם. למה? כי אם העם יבחר אותם, יהיה להם קשה לשפוט אותם.

טלי גוטליב (הליכוד):

משה טור פז (יש עתיד):

תקשיבי, טלי, שיעור א' באזרחות. לא יזיק לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - ודאי - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אם מרכז הליכוד יבחר שופטים – כמו שבפריימריז הוא בוחר אותך, טלי – אז הם לא ירצו לשפוט את מרכז הליכוד. זה מה שקורה בדיוק בפריימריז. זה מה שהוא גורם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה יודע מה זה נבל ברשות התורה - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אם השופטים ייבחרו ישירות על ידי העם, יהיה להם קשה לשפוט את העם.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזו ועדה אין לה יו"ר? איזו ועדה? על מה אתה מדבר?

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כמה אפשר לשקר? כמה? כמה?

משה טור פז (יש עתיד):

עכשיו בוא נדבר על הרשות השנייה, המבצעת, הממשלה. גם אותה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

לכל ועדה יש יו"ר.

משה טור פז (יש עתיד):

ואללה, קשה לי - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

כי אתה עומד פה ומשקר.

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, הוא מבקש - - - שלי, נקודה. מרגע זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא אומר שיש ועדות שאין להן יו"ר.

היו"ר יעקב מרגי:

אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה, כי את לא מקשיבה לי. אני מרגיש פגוע.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא שמעתי. סליחה, אדוני היו"ר.

היו"ר יעקב מרגי:

עכשיו את שומעת אותי? נא לאפשר לדובר. הוא יאמר עוד הרבה דברים שלא תסכימי איתם, לא יעזור כלום.

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, לא הסכמתי. רק שקר.

היו"ר יעקב מרגי:

לשקר בבניין הזה בשלוש השנים האחרונות, יש לו הגדרות אחרות. בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אז אחרי הרשות השופטת, שכאמור, לא העם בוחר אותה, בוא נדבר על הרשות השנייה, המבצעת. תקשיבי, טלי. גם את הממשלה, גם את שרי הממשלה, לא בהכרח העם בוחר. למשל רון דרמר – אף אחד לא בחר אותו, אבל זה לגיטימי. שר לא חייב להיות נבחר ציבור. לא מדובר באנשים שנבחרים ישירות. אבל הבית הזה, הרשות המחוקקת, זה מה שמייחד אותה. את הבית הזה העם בוחר, בלי טריקים ובלי שטיקים. אתה שם פתק בקלפי, וגם כשהוא לא חצי פתוח, אתה יודע שיש חברי רשימה של מפלגה, ומפרסמים את השמות שלהם מראש.

טלי גוטליב (הליכוד):

לאיזו ועדה בכנסת אין יו"ר?

משה טור פז (יש עתיד):

קשה לה, קשה לה, הא? ממש קשה לה.

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, תודה.

משה טור פז (יש עתיד):

לכי לוועדת האתיקה, בבקשה. שמותיהם מפורסמים - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

נשמה, שמעת פעם את ראש הממשלה שלך?

היו"ר יעקב מרגי:

נאור שירי, בישיבה. אתה מתחת לדובר.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא למדתי בישיבה.

היו"ר יעקב מרגי:

אז אני אומר לך, אין סיכוי. אם היית לומד בישיבה היית - - -

משה טור פז (יש עתיד):

תמשיכי לצעוק חזק. שמות חברי הכנסת מפורסמים מראש, והם נכנסים לפי מספר המנדטים, כי זאת דמוקרטיה. אבל בכנסת הזאת, אדוני היושב-ראש - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אני יכול, ברשותך, לגזול לך? אני אחזיר לך את זה.

משה טור פז (יש עתיד):

בטח.

היו"ר יעקב מרגי:

אני רוצה לקדם בברכה, ביציע האורחים שלנו, משלחת מרומניה שהגיעה לכנסת. ברוכים הבאים לכנסת ישראל. יחד איתם – תלמידי כיתה י"ב מבית הספר מקיף דרומי חדש נען, ברוכים הבאים, וכן חניכי מכינה קדם-צבאית מיתרים לכיש מקיבוץ נחל עוז, ברוכים הבאים. בבקשה, אדוני.

משה טור פז (יש עתיד):

אני ממשיך. בכנסת הזו, הרשות השנייה, הרשות המבצעת, דורסת ברגל גסה, כמו שמעולם לא נעשה, את הרשות המחוקקת. ואתה, אדוני סגן יו"ר הכנסת, יו"ר הכנסת, גם אתה, אופיר כץ, יו"ר הקואליציה, אפשרתם את זה בלי להניד עפעף. למשל אם שר רוצה להעביר משהו ואין לו רוב, אז מה עושים? מקימים לו ועדה מיוחדת של פיונים, עיין ערך חוק התקשורת. נכון, חברתי שלי טל מירון? אם רוצים להעביר דברים על הראש של הכנסת, אם נגיד רוצים להצטרף לפורום השלום של טראמפ, אז במקרה הטוב מביאים את זה להחלטת ממשלה; לעיתים קרובות מוותרים גם על זה. ועדת שרים לענייני חקיקה – חברי הממשלה קובעים אילו חוקים יעברו, אילו חוקים הכנסת, הרשות המחוקקת, תעביר, שזה דבר שלצערי התרגלנו אליו. והשנה – שפל חדש: חברי ממשלה מתפטרים כי לא בא להם חוק – במקרה הזה, חוק הגיוס – אז הם מתפטרים מהקואליציה. ואז מה קרה? אין ראשי ועדות בכנסת. במשך חודשים לא היו ראשי ועדות החינוך והבריאות. מרדכי היהודי אומר לאסתר המלכה: "אם החרש תחרישי בעת הזאת רֶוַח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". אז אני אומר לכם, ראשי הרשות המחוקקת, ולך, יו"ר הכנסת אוחנה, מה קורה? לעת הזאת הגעתם למלכות. אז מה עשיתם? לא מיניתם ראשי ועדות – יותר גרוע מזה, נעלתם את חדרי הוועדה, כי "גְּזֹרוּ", גם לי וגם לכם לא יהיו, כי אם חברי הכנסת מש"ס לא יהיו, אף אחד לא יהיה, ובמשך חודשים לא התקיימו פה דיונים בוועדת החינוך, בוועדת הבריאות. אין דיונים, אין עשייה, אין את קול העם במשך חודשים. ואז, בלית ברירה, הצעתי – הקמתי ועדת חינוך אלטרנטיבית, שיהיה לציבור מקום, בלי תוקף רשמי של ועדה. ומה העלינו לסדר-היום? אפשר לחשוב איזה נושאים פוליטיים: את החינוך המיוחד; חרמות במערכת הבריאות; אפליה בסמינרים, נעמה, אותו חוק שהפילו לך, גם את זה ניסינו להעלות; היערכות לשנת הלימודים הבאה; מסקנות ועדת שפירא. בכל הדברים האלה, אדוני היושב-ראש, במשך חודש דנו בוועדה אלטרנטיבית. וכשהלחץ עלה וגאה, ופתאום ראו שאפשר גם בלי הוועדה, אז אמיר אוחנה, יו"ר הכנסת, הבין שאין ברירה וכינס מחדש ומינה ראשי ועדות. המצב הזה, שבו הרשות המחוקקת בהובלת יו"ר הכנסת מבזה את מעמדה, שבויה בידי הממשלה, הוא אבסורד אנטי-דמוקרטי. הוא פוגע במעמד הכנסת, במעמד כל החברים פה, קואליציה ואופוזיציה, וממילא הוא פוגע בציבור. וזה הזיז לכם? לא. כי אתם חסרי מודעות. החוק הזה אומר משהו מאוד פשוט: אם התפטרו ראשי ועדה, חובה על יו"ר הכנסת למנות בתוך כמה ימים יו"ר חדש. לא מינה יו"ר הכנסת יו"ר ועדה – יו"ר ועדת ביקורת המדינה, שהוא בדרך כלל איש אופוזיציה, יכהן כיו"ר ועדה באופן זמני. כי הכנסת חייבת להמשיך, חברים. נכון, זו לפעמים הצגה, זו לפעמים הצגה גרועה, אבל גם היא חייבת להימשך. אז עכשיו אני שואל אתכם, אבירי הדמוקרטיה, דוברי העם, נציגי הציבור: איך תצביעו? או שתמשיכו לתת לדריסת רצון העם להמשיך. ואני אגיד עוד דבר. העם רואה, העם מסתכל, העם רואה והעם ישפוט. כן, בעזרת השם, אחרי הבחירות הדבר הזה יעבור, אם הוא לא יעבור עכשיו, ואנחנו נאמר: לכנסת יש כוח, לכנסת יש משמעות. ממשלת ישראל לא תדרוס את המקום שמייצג את העם. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. אני מזמין את השרה מאי גולן להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עשר דקות לרשותך, גברתי, בבקשה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לגבי הצעת החוק, נאמר שיו"ר ועדה התפטר או פוטר וימונה לו מחליף – אז את הדבר הזה צריך לקבוע בהליך מתוקן שמקובל על כולם, בתוך כמה ימים יש למנות יו"ר ועדה. עם זה אנחנו מסכימים. אם לא יצליחו להגיע להסכמה עד התאריך שנקבו, ימונה ממלא מקום ליו"ר ועדה שיחליף. עכשיו, אל תדאגו, חברי אופוזיציה יקרים, בשום מצב ובשום קונסטלציה לא ימונה יו"ר הוועדה מהאופוזיציה, כך שאני לא יודעת כמה הצעת החוק הזאת היא רלוונטית. לדעתי היא קצת מיותרת, אבל אני כן אמליץ לכם, כי שמעתי פה את חבר הכנסת קינלי באמת מדבר מדם ליבו על זה שהוועדות לא עובדות, אז אני אגיד שכשהאופוזיציה תנצח בבחירות – במקרה שלכם, אם תעברו את אחוז החסימה, יש עתיד – אז תמנו את מי שאתם רוצים. עד אז אנחנו נחליט מי יעמוד בראש הוועדה, ואתם יכולים לנשום.

סימון דוידסון (יש עתיד):

את בכלל יודעת איפה הוועדות? היית פעם בוועדה? ישבת פעם בוועדה? גם כשהיית באופוזיציה לא היית בוועדה. את לא יודעת איפה הוועדות. זה הבניין פה, הצמוד, יש שם שלוש קומות של ועדות.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אז אני, אני הייתי בוועדות עוד לפני שהיית בכנסת. שומע, דוידסון, אתה נהיית טרול, מה זה טרול, באמת, לקראת הבחירות.

היו"ר יעקב מרגי:

סימון דוידסון, תודה. משה ארבל, ברוך הבא.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

סימון, תקשיב, הרמת לי להנחתה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

שאני אבדוק כמה פעמים היית בוועדה?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני שרה, להזכירך. אני מגיעה לוועדות כשאני צריכה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל גם כשהיית באופוזיציה לא היית.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

תבדוק.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לבדוק?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

כל דבר שאתה אומר פה, אתה יוצא – אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות – אתה ממש יוצא טיפש; סליחה, אתה טועה. ואני גם אומרת, כל דבר שאתה אומר, אני מראה לך כמה אתה טיפש במה שאמרת - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

קודם כול, טיפש תקראי לחברים שלך.

היו"ר יעקב מרגי:

מה יותר חמור, לקרוא ליושב-ראש ישיבה בריון או יוצא טיפש?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

- - לא מדבר מנתונים, לא מדבר מאמת. די. עכשיו, אני מבינה את הלחץ והדאגה שלכם, אתם ביש עתיד, יום כן עוברים את אחוז החסימה, יום לא עוברים את אחוז החסימה. יום אחד, סימון דוידסון, אתה – הינה, הוא יצא, חבל, חבל.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא פה, מה יש לך? פספסת אותו?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אה, הוא פה? לא ראיתי. יום אחד אתה ברשימה, יום אחד לא. אני אגיד לכם משהו על סימון דוידסון, מכיוון שאני רואה שהוא התרגש עכשיו ויש לו סיבה לעלות.

נאור שירי (יש עתיד):

אה, אמרת שהוא טיפש.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

כל פעם שהוא עולה לדבר על משהו שקשור אליי, אני עולה, מסבירה לו את הנתונים ואת האמת, גם הולכת, מדברת איתו פה בצד – הוא אומר לי: אה, אה, כן, לא ידעתי, אה, נכון, נכון, לא ידעתי, ובזה זה נגמר. העיקר שהוא עלה לעשות את ההופעה, נתן פה איזה שואו – אתה עושה לי ככה, מה, אתה מאיים עליי? לא הבנתי, מה זה זה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, תכף אני עונה לך.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

הו, איזה פחד, אני ממש רועדת, אני חוששת, באמת. לא לחשוש, אתה אומר. צודק. אתה כאן. בקיצור, כל פעם אני סותרת עם האמת את מה שהוא אומר, בין שהוא עולה לדבר על דברים במשרד שלי, בין שהוא עלה לדבר אז על 550, על ההחלטה. כל פעם הוא טועה, וגם עכשיו הוא קופץ בראש איך שאני עולה. אני מבינה שאתה מתרגש כשאני עולה, אבל בסדר. בקיצור, אני מבינה את הצעקות שלכם. באמת, יש פה קרב אימתני ביש עתיד, מלחמה על השריונים, כל יום יש את הלפיד היומי, נכון, אף אחד לא יודע – היום הוא מבטיח לך, היום הוא מבטיח למירב בן ארי, יום למירב כהן, יום לנאור שירי - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

דיברנו על משהו, את לא מלכלכת.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני לא מכירה בך, בן ברק.

היו"ר יעקב מרגי:

רם, תלמד מחבר הכנסת הצעיר ירון לוי נימוסים, יושב. אני רוצה להזכיר אותך, שילמדו ממך הרבה. על חשבוני.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

תאמין לי, מסכן לפיד, עבד קשה, הקים מפלגה, והחבר'ה שלכם, באמת, פה, בשורות האחוריות – אתה ביניהם, חבל על הזמן, שירי – פשוט מבריחים מנדטים. אומרים את זה הסקרים שלכם, לא אני.

נאור שירי (יש עתיד):

חמז'לו עלייך.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

תעזבו, אני לא אבזבז את הזמן. יש לי חמש דקות, ואני רוצה לדבר על משהו קצת יותר חשוב, גם קצת קשור לצביעות שלכם, אבל תכף נדבר על זה.

נאור שירי (יש עתיד):

דברי על משהו חשוב, מאי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני רוצה להקריא ציוץ של טלי חירותי-סובר, כתבת בהארץ - -

קריאה:

סבר.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

סבר, סובר, לא משנה. פוטטו פוטאטו. היא עובדת גם בהארץ.

גלעד קריב (העבודה):

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני לא פניתי אליך, אל תפנה אליי.

גלעד קריב (העבודה):

מי שואל אותך? מי שואל אותך?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

מי שואל אותך? מי אתה?

גלעד קריב (העבודה):

מי בכלל שואל אותך?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אתה בתפקיד המן הרשע, צועק פה כל היום. די, די. אתה באמת אנטיוכוס של התקופה. די, אי-אפשר לשמוע אותך כבר. שקט.

היו"ר יעקב מרגי:

השרה מאי גולן, בבקשה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אגב, היא כותבת טלי חירותי-סובר – לא סבר, אז הינה, זה מה שכתוב בטוויטר שלה – כתבת של דה-מרקר והארץ, חביבת הקהל של לול התרנגולים פה, היא כותבת את הדבר הבא.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תגידי, מה זה הדיבור הזה?

היו"ר יעקב מרגי:

ראש ארגון פשע יותר חמור או פחות חמור?

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

אמרו, האופוזיציה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

היא פרסמה תמונה. מותר לי להראות תמונה, אדוני היושב-ראש?

היו"ר יעקב מרגי:

מוסר כפול לא אצלי, לא בבית ספרי. אני יודע להוכיח טוב טוב.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תשמור על הכבוד של הבית הזה. אדון היושב-ראש, תראה מה היא מראה.

היו"ר יעקב מרגי:

מה?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

מותר לי להראות תמונה? אה, אסור לי להראות תמונה? טוב, היא כבר נראתה, אבל לא נורא. מרגי, מותר לי להראות תמונה של אישה חרדית שביזו? אוקיי. כבר ראו, אבל לא משנה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא רואים כלום.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

בקיצור, איילת שליסל, שאני בטוחה שהגב' טלי חירותי-סובר לא תגיע לקצה הנעל של העשייה שלה, אישה חרדית, והיא כותבת עליה כך –אישה עם כיסוי ראש, כמובן: "הציפור הזו שיש לה על הראש – היא לצורכי צניעות? שואלת עבור חברה. אל תטיפו לנו על צניעות, שמירת נגיעה, כבוד בת מלך פנימה, עגלות ריקות שכמותכן. בואו". עכשיו אני רוצה להגיד, מעבר לצביעות המחליאה והבלתי-נתפסת של כל מי שקוראת לעצמה פה פמיניסטית, וגם פמיניסטים שקוראים לעצמם, שמדברים על זכויות נשים, ואיך מעליבים אותם ברשתות, ואיך מבזים אותם, ואיך אנחנו לא מקדמים את מעמד האישה ולא עושים כלום – לא שמעתי ולו ציוץ אחד קטן ועלוב כדי להגן על איילת שליסל, שמי שלא מכיר אותה, אישה פטריוטית, אישה ערכית, אישה מסורה למען ארץ ישראל, באמת כל כבודה פנימה, לא כמו הפרעושים שמדברים נגד המגזר הדתי והציונות הדתית כל היום. אני רוצה להגיד, באמת, כשאני מסתכלת על כתבת כזאת – טוענת להיות כתבת ועיתונאית, כן? וכל היום מדברת נגד המחנה הלאומי ונגד נשים דתיות, וכותבת, אגב, על המנכ"לית הסופר-מסורה וערכית של הרשות לקידום מעמד האישה – היא גם התבטאה במילים דוחות בהתכתבויות פנימיות שבטעות היא שלחה לדובר שלי ומיהרה למחוק. בקיצור, הצביעות של נשים שכותבות באותו מחנה שמאלני פלורליסטי, המשרתות רק את האג'נדה של השמאל והאופוזיציה המופקרת והמפקירה, ומדברות בשם זכויות נשים, ובפועל מבזות נשים, משפילות אותן ופוגעות בהן, רק כשזה א. לא תואם לאג'נדה; ב. כשזה לא מהמחנה הפוליטי שלהן; ג. רחמנא ליצלן, הן שמות כיסוי ראש או מתלבשות בצניעות או שהן דתיות, מסורתיות. למה זה כל כך עצבן אותי? זה לא עצבן אותי כי אני לא רגילה לצביעות הבלתי-נתפסת של אותן כתבות, באמת שמאל, שלא טורחות לספר על דבר אחד שאנחנו עושים למען נשים כדי שהנשים בארץ ידעו. מילא זה. אבל זה עצבן אותי כי בסופו של יום דום שתיקה במחנה שטוען לכתר הפלורליסטיות. אני גם קוראת מפה ליום שישי – גלית ואילנית, שהן נורא נורא חזקות בלדבר על פגיעה בכבודן של נשים ועל מה שאנחנו לא עושים למען נשים. הינה, אני קוראת לכן מפה, מרימה לכן להנחתה. אני כמעט בטוחה – אולי יהיה איזה נס, ככה – כמעט בטוחה שלא תשדרו על זה אייטם. בואו תגנו את המילים המזעזעות שאמרה טלי חירותי-סובר, שבאמת צריך להוקיע אותה, להוקיע אותה על המילים האלה נגד אישה, נגד איילת שליסל. עוד פעם אני אומרת שמה שהיא עושה, עשתה ותעשה למען ארץ ישראל, כל החיים שלכם אתם לא תעשו. אז אני באמת מאחלת לעם ישראל שיהיה בו איזשהו שמץ, אם לא של אחדות ואם לא של כבוד לשונה ממך, אז לפחות כבוד למסורת היהודית, לנשים שבוחרות בעצמן במה הן יכולות להאמין, מה הן יכולות לעשות, באיזו דרך חיים הן יכולות לבחור. כי אתם ואתן לא תכתיבו לנו, נשים שמאמינות בקידום מעמד האישה לא מתוך דריסה מסוימת של מישהו ולא מתוך שיוך למחנה פוליטי כזה או אחר, לא תכתיבו לנו מה זה כבוד של אישה. אם היא החליטה שכיסוי ראש זה הכבוד שלה וכך היא מבטאת את כבודה בת מלך פנימה, את, טלי חירותי-סובר הצבועה, הביזיונית ומדרדרת מעמד האישה, צריכה להתבייש לך, כי את לא קריטריון למה זה כבוד של נשים במדינת ישראל.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תם הזמן. תודה. חבר הכנסת נאור שירי. בזמן שחבר הכנסת נאור שירי עולה לדוכן, אני מקדם בברכה קבוצה שנייה ביציע מבית הספר מקיף דרומי חדש נעמן. את הראשונה בירכנו, גם את השנייה, ותלמידי כיתות י"ב מתיכון מסורתי ירושלים. ברוכות הבאות. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. קודם כול, הפנייה הנרגשת לאחדות של השרה גולן - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נפלה על אוזניים כרויות.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, מה זה כרויות? כולנו ישבנו ופיללנו לאחדות, רק שמשפט אחרי שהיא רוצה אחדות, היא מכנה חבר כנסת אחד מפגר, וחבר הכנסת השני המן. זאת האחדות, אחדות אליבא דמאי גולן. כל הכבוד. אבל מה שנקרא, לא על זה רציתי לדבר. לפני כחודשיים הייתה פה המשפחה של היימנוט קסאו. לפני חודשיים ישבה חברת הכנסת צגה ולקחה את משפחת קסאו לראש ממשלת ישראל, שאחרי שנתיים שהיא נעדרת, שמא נאמר נחטפה, הוא נזכר להיכנס לאירוע. מאז שהוא נכנס לאירוע, העולם – פשוט, באמת, אפשר לחלק את זה ל"לפני" ו"אחרי". ואז עולה לפה שר בממשלת ישראל כשהמשפחה של היימנוט מולו, וכאילו פונה אלינו – כן, יש להם קטע: כשיש איזו בעיה, אז יש ישר צידוד לאופוזיציה – ותוהה איך זה שלא עשו שום דבר. איפה היה השב"כ? איפה הייתה משטרת ישראל? איפה הייתה הסקת המסקנות לגבי יחידת החילוץ שצריך להקים? יחידה לאיתור נעדרים שצריך להקים? איפה הייתם? איפה היית, יואב סגלוביץ'? איך יכול להיות שלא עשית שום דבר? באמת, אני מתפלא עליך, כי ממך, בניגוד לשר שאמון על ביטחון הפנים, ממך הייתה לי ציפייה. למה תמיד כשיש להם בעיה הם פונים אלינו?

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

עליזה בראשי, עליזה בראשי, מה זה? בבקשה, אדוני, תמשיך.

נאור שירי (יש עתיד):

גם בזה אתם אשמים, גם בריב הזה אתם אשמים. במקרה הזה לא יואב אלא יוראי, אבל זה בסדר.

היו"ר יעקב מרגי:

אני חשבתי שקארין.

נאור שירי (יש עתיד):

למה אני אומר שתמיד אנחנו אשמים? כי היום יושב צבי סוכות, וצבי סוכות העביר חקיקה שנותנת הטבות מס ליהודה ושומרון. ואז הוא פונה אלינו – במקרה אל ולדי ואליי – ואומר: אתם אשמים שיש את הקו הירוק; אתם אשמים שיש בכלל הפרדה. יושב ואומר כאילו אני סייקס-פיקו שישבתי וסרטטתי את גבולות המזרח התיכון, או אני זה שהחזרתי את חברון, או אני זה שממשיך לקיים את הסכם אוסלו, או אני זה שיושב בממשלה שמקימה מדינה פלסטינית הלכה למעשה היום בעזה. אתם המצאתם פטנט: יש בעיה עם היימנוט? יואב סגלוביץ' אשם; יש בעיה עם הקו הירוק? ולדי אשם. אתה היית בסיביר ולא טיפלת בקו הירוק. אתם – במיוחד עוצמה יהודית, שהיא החלשה ביותר בהיסטוריה של העם היהודי, המצאתם שטנץ. אתם בקואליציה, אבל תכלס אתם באופוזיציה.

היו"ר יעקב מרגי:

ואני המצאתי שטנץ שנגמר הזמן, ואתה עומד בזה. תודה רבה לך, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

פורים שמח.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה - -

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

עליזה, זה מפריע לי. - - על הצעת חוק הכנסת (תיקון – בחירת יושב-ראש ועדה), התשפ"ו–2026. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הכנסת (תיקון – בחירת יושב-ראש ועדה), התשפ"ו–2026, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, תשומת ליבכם – להלן תוצאות ההצבעה: בעד הצביעו 35 חברי כנסת, נגד – 52 חברי כנסת. אי לכך אני קובע כי הצעת חוק הכנסת (תיקון – בחירת יושב-ראש ועדה), התשפ"ו–2026, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, בדיון הקודם נאמרו כמה דברים פוגעניים. מי שיודע, אני לא נותן הודעות אישיות אם זו לא פגיעה. במקרה זה הייתה פגיעה, היה כינוי פוגע בשני חברי כנסת. הראשון שבהם, חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. איפה השרה מאי גולן?

היו"ר יעקב מרגי:

איננה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

עמדה פה שרה במדינת ישראל, לא פחות ולא יותר, שרה במדינת ישראל, שבאופן קבוע, כל פעם שהיא עולה פה על הדוכן הזה, הדבר היחידי שיוצא לה מהפה זה רק רעל והסתה ודברים פוגעניים ואישיים כלפי חברי הכנסת. חבל שהיא לא נמצאת פה, אבל אני מבטיח לך דבר אחד: כאיש ליכוד לשעבר, ומי שחזק מאוד בסניף הליכוד בנתניה – והיא יודעת את זה טוב מאוד, וחברי הליכוד יודעים את זה – אני אדאג באופן אישי שקול אחד בסניף הליכוד בנתניה לא יגיע למאי גולן. אני אדאג, עם החברים האישיים שלי, שאחד לא יצביע למאי גולן בפריימריז לליכוד. אני אעשה את זה בגלל שמאי גולן יורדת מתחת לקו האדום. יש דברים שלא נאמרים. להסתכל לי בעיניים ולהגיד לי טיפש, טיפש, בכנסת – ואני לא טיפש, וכולם יודעים את זה. רחוק מזה.

היו"ר יעקב מרגי:

לא. ליתר דיוק, היא אמרה "אתה יוצא טיפש".

סימון דוידסון (יש עתיד):

היא אמרה לי טיפש.

היו"ר יעקב מרגי:

"יוצא טיפש" היא אמרה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

היא אמרה לי טיפש. לכן אני אומר לכל חה"כ שנמצא פה, יש דברים שאנחנו לא צריכים להגיד. יש דברים – החבר'ה הצעירים מגיעים לפה ורואים שרה, שרה במדינה, רק מטנפת ורק רעילה, וכל דבר שיוצא לה מהפה זה רק נגד אנשים באופן אישי. אז אני מבטיח לך, מאי, ואני אגיד לך את זה גם באופן אישי: קול אחד לא תקבלי בפריימריז מליכודניקים בנתניה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה, סימון דוידסון.

היו"ר יעקב מרגי:

הודעה אישית נוספת, לחבר הכנסת גלעד קריב. אני סומך עליו שהוא יגיד במה כינו אותו, לא אני.

גלעד קריב (העבודה):

שמה?

היו"ר יעקב מרגי:

סומך עליך שתאמר במה כינו אותך, לא אני.

גלעד קריב (העבודה):

אני לא רוצה לומר.

היו"ר יעקב מרגי:

אל תאמר. לא רציתי לחזור על זה, מה אתה רוצה? חמש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

מירב בן ארי, הודעה אישית. בחוץ, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שאני לא צריך חמש דקות כדי להתייחס לכבוד השרה מאי גולן. אני רק אציין שאם הגעתי למצב שבו אני הקטן מסכים למה ששפי פז אומרת עליה, סימן שבאמת היא הצליחה לשבור את כל השיאים. אני ושפי פז חושבים אותו דבר על מאי גולן. רגע של אחדות, רגע של אחדות בבית הזה. שפי פז, אשת הימין הקיצוני, ואני הקטן, חושבים על מאי גולן, שקריה וההתנהגות הנלוזה שלה את אותו דבר. אז הינה, מצאתי דרך לומר את זה בקצרה. אבל מכיוון שעליתי ויש עוד טיפה זמן, אדוני, אני חייב להתייחס למה שקרה כאן בבית הנכבד הזה לפני דקות לא רבות. באופן חסר כל הומור, כי הדברים הם רציניים, אני מבקש לומר ש-56 שרים וחברי הכנסת בחרו לירוק בפרצוף של המשפחות השכולות של אותם 11 יהודים קדושים שנרצחו בתוך בית הכנסת הקונסרבטיבי "עץ חיים" בפיטסבורג. אותם 56 שרים וחברי הכנסת בחרו לירוק בפנים של ההורים של שירה מילגרם, זכרה לברכה, עובדת השגרירות הישראלית בוושינגטון, שנרצחה עם הארוס שלה, גם הוא עובד השגרירות, בפיגוע טרור מחריד בוושינגטון. שירה גדלה והתחנכה בקהילה היהודית הרפורמית בקנזס, ושם היא קיבלה את ערכיה הציוניים ואת המחויבות העמוקה שלה לעם ישראל, למדינת ישראל ולעיר ירושלים. אתם, 56 חברי קואליציה, ירקתם להורים שלה בפרצוף בהצבעה שלכם. אין לי מה להתפלא על חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני וחבר הכנסת אריה דרעי, יחד עם חבר הכנסת והשר לשעבר יעקב ליצמן, הסכימו למתווה הכותל. הם הלכו לסיור עם מזכיר הממשלה דאז אביחי מנדלבליט יומיים לפני אישור המתווה כדי לעבור על הפרטים. דרעי עוד הכניס שינויים ברגע האחרון להחלטת הממשלה. שומעים? גפני, דרעי וליצמן חתמו על מתווה הכותל, אבל הפלג הירושלמי והחרד"לים הקיצוניים עשו להם כזה טרור, שהם רצו לנתניהו אחרי כמה חודשים וביקשו ממנו להקפיא את המתווה, והסכימו איתו להשאיר את הבינוי של "עזרת ישראל". תאמרו לי, חברי הכנסת החרדים, אצלכם בתורה לא כתוב שצריך לומר אמת? לא מצווים עליכם להתרחק מדברי שקר?

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תקשיבו לו.

גלעד קריב (העבודה):

אבל למה לדבר על חברי הכנסת החרדים? שר העלייה והקליטה, האדם הכי מתון במפלגת הציונות הדתית, זה שאמור לדבר עם יהדות התפוצות, שישראל היא מקום שטוב לבוא אליו, מצביע בעד היריקה בפרצוף; שר המשפטים, שיודע כמה החוק הזה מטורף, מצביע בעד; ניר ברקת, שהיה ראש עיריית ירושלים ואמר ליהדות התפוצות: בואו תשקיעו, אירח תורמים רפורמים וקונסרבטיבים כל שני וחמישי, הוא רץ, בגלל הפריימריז בליכוד וההתפקדות של החרד"לים, ומצביע נגד המרכזיות של ירושלים בחיי העם היהודי. החוק הזה הוא לא נגד הרפורמים, הוא נגד חיילות צה"ל, שברגע מסוים הרבנות תאמר להן: אתן לא תישבעו בכותל; נגד הורים שיגלו שהסיורים במנהרות הכותל מופרדים בין בנים לבנות; נגד אימהות שכולות שלא תוכלנה להדליק את המשואה בטקס ביום הזיכרון. החוק הזה אנטי-ציוני, אנטי-דמוקרטי, אנטי-יהודי.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תם הזמן.

גלעד קריב (העבודה):

והחוק הזה לא יעבור, כי האמת איתנו; השקרים איתכם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

כבדו את מזכיר הכנסת. סגנית מזכירת הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

טלי גוטליב, חברת הכנסת טלי גוטליב, לא שומעים את סגנית המזכיר. היא באמצע הודעה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מתנצלת, ראדה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, שש דקות לא הספיקו לך. בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת - - -

היו"ר יעקב מרגי:

רגע, רגע, סגנית המזכיר. יעקב אשר, אתה היום לא מקשיב לי ואתה פעיל. אני אקרא אותך לסדר. היא באמצע. תכבדו לא אותי, תכבדו את סגנית מזכיר הכנסת. בבקשה, גברתי.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. כמו כן, הינני מתכבדת להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 89(א) לתקנון הכנסת, החליטה הוועדה המיוחדת לתיקונים לחוק-יסוד: הממשלה לחדש את דיוניה בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 13). תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת האלימות כלפי כוחות הביטחון, אופן הטיפול בה והענישה. את ההצעה הגיש חבר הכנסת אביגדור ליברמן. בבקשה, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אדון ליברמן, אני יודעת את זה. הוא יכול סתם לעשות דיון.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא יכול לצוות על אנשים לבוא - - - לצוות על אנשים להביא מסמכים.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לאפשר לדבר. הוא עוד לא התחיל לדבר – קריאת ביניים? בבקשה, אדוני.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

חוק העונשין מ-1977, סעיף 109, שהתקבל בתקופה של מנחם בגין כראש ממשלה ועזר ויצמן כשר הביטחון, אומר באופן מפורש: "מי שהסית או שידל אדם החייב בשירות בכוח מזוין, שלא ישרת בו או שלא יתייצב לפעולה צבאית, דינו – מאסר חמש שנים - - - בתקופה שבה מתנהלות פעולות איבה צבאיות של ישראל או נגדה, דינו – מאסר 15 שנים", לא חמש, 15 שנים.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - נכון.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אנחנו מצויים בעיצומה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

איפה יאיר גולן? יאיר גולן צריך להיות בכלא 15 שנה, 15 שנה.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, אני אתעקש לאפשר לו לדבר. תודה. בבקשה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אנחנו מצויים בעיצומה של מלחמה. חיילי צה"ל נופלים, מקריבים את עצמם, אנשי שירות מילואים נקראים שוב ושוב להתייצב לקרב, חלקם משלמים מחיר עצום, משפחות קורסות. למרות זה המדינה דורשת מהם שוב להתייצב וללכת למלחמה. על רקע זה, מה שקורה פה זה טירוף מוחלט – השתלחויות בחיילים, באנשי כוחות הביטחון. זה לא משהו בשוליים, זה משהו מתוזמן, וזה יוצא מהשדרה המרכזית של ההנהגה החרדית – הרבנים, ראשי הישיבות, הפלג הירושלמי, כלי התקשורת החרדיים. פשוט בכל יום אתה רואה השתלחות אחרי השתלחות.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

טלי גוטליב.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אחת הדוגמאות החמורות היא אמירה של הרב הראשי לשעבר יצחק יוסף, שאומר: אתם מקבלים צו גיוס – תקרעו אותו, תורידו באסלה, ותורידו מים. בהזדמנות אחרת אומר אותו רב, יצחק יוסף: אם המשטרה הצבאית תבוא, "תקומו עליהם". בתאריך 10 ביולי 2024 פרסמו 26 רבנים, ראשי ישיבות ומשפיעי דעה, מסמך פסקי הלכה למעשה מול גזרת הגיוס, שבו הם קוראים לבחורי הישיבה לא להתייצב לגיוס. ככה הם כותבים: "בעת הזאת ולאור המצב, הדבר ברור שכל התייצבות בלשכות הגיוס אסורה על פי התורה ומהווה סכנה עצומה באשר משמעות ההתייצבות שם היא תחילת תהליך גיוס ו'חיול'." מכאן, הקריאה אל כל בחורי הישיבות ואברכי הכוללים, פאר האומה: "עליכם להעדיף את הגזרות הכלכליות ועונשי המאסר מתוך עוז ותעצומות ושמחה של מצווה, ולא ללכת למקום של תרבות החטאים וכור היתוך". גדולי ישראל יפעלו להקמת מענה מיוחד לבחורים שייקלעו לסיבוך מול הרשויות, הן בסיוע מבחינה משפטית והן מבחינה רוחנית ומשאר הבחינות. יושב-ראש יהדות התורה, סיעת יהדות התורה, חבר הכנסת גולדקנופ, שיושב כאן, בכלל מדבר על הגיוס במונחים של טלאי צהוב. הרב ברלין אומר על חיילי צה"ל: הם לא פחות טובים מהיטלר. אלו אינן אמירות תורניות, זו אינה מחאה אזרחית – זו קריאה מפורשת לעבור עבירה פלילית. לפי החוק, בעיצומה של מלחמה מדובר בעבירה שעונשה עד 15 שנות מאסר. מפה צריך להדגיש: כבר לא מדובר רק בשיח, זה לא נגמר בשיח מילולי, זה עובר ישירות לאלימות. ראינו עשרות מקרים של אלימות נגד לובשי מדים בשנה האחרונה. אולי אתן דוגמה רק של שלושה מקרים, אדוני היושב-ראש. מה שקרה בבני ברק עם חטיבת החשמונאים, כשמאות בריונים מתנפלים על החיילים, על המשפחות שלהם, והאירוע מסתיים בחמישה חיילים שנפצעו ואושפזו בבית חולים. מפקד החטיבה, אלוף משנה אבינועם אמונה, חולץ על ידי משמר הגבול. זה מקרה חמור. ב-8 בפברואר 2025 כ-200 חרדים פורצים לתחנת משטרה באופקים, מתעמתים, שוטר נפצע, והם משתדלים ומצליחים לשחרר עריק מתחנת המשטרה. כדי להפסיק את האלימות, מה עושה המשטרה? מגיעה לדיל עם אותם מתפרעים ומשחררת ארבעה עצורים. כמובן, בפברואר 2026, 15 בפברואר 2026, מאות חרדים מתנפלים על חיילות שמגיעות לבדוק את אחד המועמדים לגיוס, מאיימים עליהן, הופכים ניידת משטרה, שורפים קטנוע עם תפילין, עם ספר תורה, מתפרעים, מבזים גם את הדת, גם את דגל ישראל. יש כמה עצורים, ולמוחרת היום, כולם משוחררים. אני מנסה פעם אחר פעם לפנות בכתב ובעל פה לרשויות חוק, ושום דבר לא קורה. שום מענה, לא על שאילתות, לא על מכתבים – כלום. פשוט התעלמות מוחלטת. איך זה בכלל משתקף במציאות שלנו? הגענו לטירוף מוחלט. חיילי צה"ל במדים לא מסוגלים להסתובב יותר בבני ברק, הם לא יכולים להסתובב ברמת בית שמש, הם לא יכולים להסתובב במאה שערים. איך הגענו לזה בכלל? לכן אני קורא פה גם לרמטכ"ל: לא יכול להיות מצב שהתערבות של רבנים, כולל רבנים קיצוניים, הופכת למציאות יום-יומית. אתה המפקד. אתה חייב גם להבהיר: אף אחד מלובשי המדים לא ידבר עם אף רב. אסור ללובשי מדים לדבר עם רבנים. גם אתה, אם פונים אליך – תפנה לרבצ"ר. יש רב צבאי ראשי – שהוא יטפל בכל בעיות ההלכה מול כל חייל וחייל. לא יכול להיות מצב שלאותו חייל יש שני מפקדים, גם הרמטכ"ל וגם הרב שלו. אין דבר כזה. האם בימים של הרב שלמה גורן הוא היה נותן לכל אותם רבנים אנטי-ציונים, אותם רבנים קיצוניים, להתערב במה שנעשה בתוך צבא ההגנה לישראל? בחיים לא. לכן, אנחנו חייבים לחזור לנורמליות. קודם כול, רבנים, שידברו עם הרב הצבאי הראשי בלבד. אני מצפה שתצא פה קריאה ברורה: אל תדברו עם אף רב, עם אף חבר כנסת. מי שרוצה – יש מזכירים צבאיים, יש רב ראשי צבאי, ותו לא. אבל למה אין שום ענישה? למה אין שום אכיפה? הדבר הזה חייב להיבדק. לא יכול להיות שכל רשויות החוק פשוט נעלמו פתאום. האם זו תוצאה של זה שמופעלים לחצים פוליטיים? מה קרה? כמה אנשים נעצרו? האם הוגש כתב אישום אחד נגד אותם מתפרעים? האם יש עריקים שנמצאים בכלא, או שכולם שוחררו בהזדמנות הראשונה? לכן הקריאה שלי לבית הזה – שאנחנו נבדוק איך זה מתגלגל. איך רשויות החוק, איך מוסדות המדינה, פועלים בצורה מפורשת נגד חוק שהתקבל פה לא עכשיו, לא חוק פופוליסטי, לא קוניונקטורה, לא מאבק בין קואליציה לאופוזיציה; חוק שהתקבל ב-1977 ומי שהובילו אותו – אנשי הליכוד, בגין ואז חבר הליכוד עזר ויצמן. ולכן אני מצפה שהבית הזה אכן יקים ועדת חקירה פרלמנטרית ונקבל סוף-סוף את כל התשובות.

היו"ר יעקב מרגי:

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני אענה קודם בשם הממשלה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נתחיל מהמובן מאליו, כי גם המובן מאליו ראוי שייאמר. אלימות כנגד משרתים ומשרתות בגופי הביטחון ראויה לכל גינוי, והיא כפיות טובה עצומה כלפי אלה ששומרים על חיינו יומם ולילה. חבר הכנסת ליברמן מדבר על תופעה שהולכת וגוברת וטוען שהיא לא מטופלת, וכמובן מזכיר את המקרה הנורא בבני ברק. נתחיל משכיחות התופעה ואם היא באמת הולכת וגוברת, או שמא מדובר בקמפיין שנאה כנגד הציבור החרדי – כמובן, בלי להקל ראש, כאמור, בתופעה הבזויה הזו. לפי הנתונים של משטרת ישראל, בעוד בשנת 2022, שנת ממשלת הריפוי, נפתחו חמישה תיקים שיש בהם עבירת תקיפה כלפי חייל, הוגשו אפס כתבי אישום ובוצע מעצר אחד, בשנת 2025 נפתחו שני תיקים בלבד, הוגש כתב אישום אחד ובוצעו שני מעצרים, קרי, פחות מקרים ויותר אכיפה. גם באשר לתיקים פליליים של תקיפת חייל בהתאם לחוק הצבאי יש ירידה בהיקפים ועלייה באכיפה. אם בשנת 2022 נפתחו 62 תיקים אך הוגשו 14 כתבי אישום בלבד ובוצעו 51 מעצרים, בשנת 2025 נפתחו 58 תיקים אך הוגשו 39 כתבי אישום ובוצעו 54 מעצרים – שוב, פחות תיקים והרבה יותר אכיפה. אגב, בשנים 2024-2023 נפתחו הרבה פחות תיקים מבשנת 2022, ובמקביל בוצעה אכיפה הרבה יותר אפקטיבית. כמו כן, במענה על השאלה יצוין כי לא ניתן לפלח תיקים בהתאם לשאלת היותו של החייל שומר מצוות או לא. ונאמר, כפי שפתחנו, שאלימות היא דבר מגונה; אלימות כלפי גיבורינו אנשי כוחות הביטחון מגונה כפליים. אבל ברצוננו לשאול את חבר הכנסת ליברמן, ובכלל את חברי ישראל ביתנו, מה עם להקים ועדת חקירה לבדיקת האלימות של השותפים שלכם נגד כוחות הביטחון: מה עם האלימות של חבר הכנסת עופר כסיף, השותף הבכיר שלכם, שמרביץ תדיר לשוטרים; מה עם נעמה לזימי, שמבעירה מדורות ומכה את השוטרים האומללים בקפלן; מה עם יאיר צ'ה גווארה גולן, שקורא ללוחמינו רוצחי תינוקות כתחביב; מה עם מפלגת הדמוקרטים, שמחבקים את מי שהטריד מינית שוטרת בהפגנה. הרי בימין אנחנו מייצגים את הלוחמים ואת כוחות הביטחון בזמן שאתם מנסים להשתיק את דעתם. אז אנחנו מוטרדים, מותקפים, מאיימים עלינו, שופכים את דמנו רק בגלל שאנחנו משמיעים את קולם המושתק של הלוחמים בשטח. ולכן נסכם בלשאול מה עם ועדת חקירה, אדון שר האוצר בממשלת בנט-לפיד-מנסור, לבדיקה מעמיקה שאין כמותה של הזרמת התקציבים שבנט ואתה נתתם למנסור, באמת עם צ'ק פתוח מאגף התקציבים, בתוכנית תקאדום, החלטת ממשלה 550, שאנחנו יודעים היום בוודאות שהגיעו לארגוני פשיעה, שהם הגורמים המהותיים למקרי הרציחות המרובים שאנחנו רואים היום. אבל ככה זה כשהייתם צריכים את מועצת השורא כדי להחזיק את הממשלה. אז לא הייתה ועדת חקירה, והיום יש. עכשיו אני אענה לך, חבר הכנסת סימון דוידסון. קודם כול, אני חייבת להגיד לך שרצתי לפה עם ידיים רועדות ולב דופק מהלחץ, באמת, הלחץ הכל-כך גדול שהלחצת אותי, שאחד בסניף ליכוד בנתניה לא יצביע לי. אז קודם כול טוב לדעת שאתה מתערב בליכוד, באמת טוב לדעת שאתה כזה חזק בסניף נתניה בליכוד. אנשים פה בליכוד אמרו לי שלא ידעו אפילו שאתה גר בנתניה, אבל בסדר. אתה מוזמן לעשות מה שאתה רוצה. אגב, כמות ההודעות שקיבלתי עכשיו מהמתפקדים האידיאולוגיים החופשיים בנתניה שאמרו לי – אני לא רוצה להגיד בעצם מה אמרו לי, אתה תלך על זה לוועדת האתיקה, למרות שהם אמרו.

רם בן ברק (יש עתיד):

אפשר לקצר את זה לטובת הפרוטוקול?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אבל אמרו שיצביעו לי, כמובן, בלי בכלל לשאול. אבל לא משנה. מה שאני כן אגיד לך זה שעשית לי עוד איזה שירות לפריימריז עכשיו, כי אם אתה לא יודע, אתה אולי עסקן, אולי בעבר היית עסקן ליכודי, היום אתה עסקן ביש עתיד. טוב, אגב, שיו"ר המפלגה שלך, יש עתיד, לפיד, ידע שאתה ככה נובר בליכוד, אבל הגיוני שממקום 23 אתה מנסה. אז אני ארגיע אותך: בפריימריז של הליכוד אתה לא תעבור. אני לא יודעת אם תעבור בפריימריז של ועד הבית שלך, אבל בליכוד אתה לא תעבור. להפחיד אותי אתה בטח שלא מפחיד אותי, כי כמות המצביעים האידיאולוגיים שהצביעו לי לא יצביעו לך עוד מאה שנה. לי עכשיו הצביעו מעל 18,000 איש במפלגת הליכוד. מבטיחה לך שבפעם הבאה גם יצביעו לי יותר, בוודאי ובוודאי מהאיומים המאפיוזיים שלך. לא הבנתי על מי אתה חושב שאתה מאיים באיומים המפיוזיים שלך שלא יצביעו לי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זהו? סיימת?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

לא, לא סיימתי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

משפט אחרון, בבקשה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

מעבר לזה אני אגיד לך שבליכוד יש כמה עסקנים, אין ספק.

סימון דוידסון (יש עתיד):

על מה יצביעו לך? על מה? על מה? מה עשית? מה קידמת? על מה יצביעו לך ליכודניקים?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני, הוא מפריע לי, אני רוצה לדבר בשקט.

היו"ר ניסים ואטורי:

סימון דוידסון.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אחרי זה הם בוכים לוועדת האתיקה: עשו לי, הרביצו לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לשבת.

עדי עזוז (יש עתיד):

את שרה, את שרה. אלוהים ישמור אותנו. את שרה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

נכון. איך קוראים לך? עוד פעם, תזכירי לי, אני כל פעם שוכחת. אני כל פעם שוכחת איך קוראים לך.

היו"ר ניסים ואטורי:

מירב בן ארי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

מירב בן ארי? אה, לא, זו לא היא, אבל היא דומה לה מאוד, היא קלטה את הקטע.

עדי עזוז (יש עתיד):

אבל את שרה, לא שררה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

שתלמד ממך להיות מה זה להיות ח"כית.

היו"ר ניסים ואטורי:

דוידסון, ביקשתי לא בעמידה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

דוידסון, תקשיב, אתה יכול ללכת להמשיך לדבר פה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

על מה יצביעו לה? על מה?

עדי עזוז (יש עתיד):

מה עשית, השרה? דבר אחד - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אתה יכול, דוידסון, להמשיך לאיים. כמות הפעמים שבאת אליי אחרי שאיימת כדי לקדם דברים - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

דוידסון, אני אקרא אותך קריאה ראשונה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אתה באמת מפחיד אותי כקליפת השום. אתה רק עושה לי שירות, כי ככל שהימין רואה שמישהו כמוך תוקף אותי, זה רק עוד קולות. אבל אני כן אגיד לך שראיתי אותך הולך ומקשקש פה עם ח"כים בליכוד כל הזמן, וזה וזה. כמות הבדיחות שקיבלתי עכשיו מהאנשים בסניף נתניה – אני לא יודעת על מי אתה חושב שאתה מחליט שם, אבל אתה לא יודע שאצלנו עסקנים נלוזים כמו העסקנות הנלוזה שעשית פה עכשיו – פשוט לא עובד יותר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איך הספקת? הרי איך שאני סיימתי את נכנסת. מה את משקרת?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

ברוך השם, בליכוד יש אידיאולוגים, יש מתפקדים, הם באים ומצביעים לפי צו מצפונם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה את משקרת?

דבי ביטון (יש עתיד):

נכון, אנחנו לא - - - אנחנו מתייצבים - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

דוידסון, קריאה ראשונה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

זה לא כמו אצלכם ביש עתיד, שלוקחים אתכם ככה מהמכולת, משריינים אתכם באיזה מקום וגורמים לכם לחשוב שאתם מישהו או משהו. אתם כלום ושום דבר. וכמו שחברת הכנסת בן ארי אמרה פה: מי היא בכלל? מי היא בכלל?

דבי ביטון (יש עתיד):

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני לא יודעת אם היא יודעת מי את בכלל.

עדי עזוז (יש עתיד):

הזמן שלך לפני נווה תרצה קצוב.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אבל אתם חבורה של לול תרנגולים שכל היום מקרקר. למדתם אחד מהשני.

קריאה:

וזה בסדר?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

למה, פוגע בך, תרנגולים? זו חיה מקסימה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

למה רק רע יוצא לך מהפה?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

לפחות היא עושה משהו טוב, היא מעירה אנשים בבוקר. מה אתם עושים חוץ מלהסית, לשסות, לפגוע ולהעליב אנשים?

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

דבי ביטון, תודה רבה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

דבי, כל התארים שיש לך, כל זה, לא יעזור. אתם יודעים, אני רוצה להגיד לכם, אם אני הייתי מדברת כמו דבי ביטון, היו סוקלים אותי בכיכר העיר. אבל מה שמותר למזרחיות בשמאל, ביש עתיד, אסור למזרחים בימין. אתה יודע למה?

דבי ביטון (יש עתיד):

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

כי הם מזרחי מחמד. אנחנו באמת מייצגים את העם שלנו; אתם מייצגים פחות מארבעה מנדטים ביום טוב. אני מבינה את העצבים, אני מבינה את התסכול, אני מבינה את הכעס. זה לא עובד, זה לא עובד. זה לא עובד לכם גם בציבור שלכם. אתם מבריחים מנדטים לראש המפלגה שלכם, שבאמת עבד קשה כדי להקים מפלגה.

דבי ביטון (יש עתיד):

הפח אשפה שיש לך - - - לזה התכוונת - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני רק אסיים בזה שאני מבקשת ממך, מר דוידסון, אם אתה יכול, עד הפריימריז שדיברת עליו, לעלות ולעשות את זה עוד כמה פעמים - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

אם הייתי מראה לך מה כותבים לי, מאי גולן.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

- - עוד כמה פעמים לעלות ולהגיד: מאי גולן, את לא תקבלי קול אחד בסניף הליכוד בנתניה - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

אם הייתי מראה לך מה כותבים לי. תעברי לבן גביר, בליכוד אין לך סיכוי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

- - תקשיב, הקולות שיהיו לי בכלל במדינת ישראל ולא בסניף הליכוד – אני לא יודעת באיזו אשליה, באיזה illusion אתה חי שאתה חושב שמישהו מקשיב לך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אם הייתי מראה לך מה כותבים לי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

ובקיצור, אני אגיד.

היו"ר ניסים ואטורי:

נאור, אתה יכול לבדוק לי את השומה, אם היא בסדר?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אם הייתי מראה לך מה כותבים לי רונן כלפי, אריק סיני.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

לפיד כאן? איפה לפיד? אתה יודע שיש לך מישהו במפלגה שמתעסק בסניף הליכוד בנתניה? הוא אומר שלא נקבל שם קול. לזה שריינת אותם? בשביל שהם יתעסקו במפלגה אחרת? בשביל זה הבאת את סימון דוידסון? בחייאת, לפיד, עבדת קשה, הקמת מפלגה. בקיצור, אני קוראת לסניף הליכוד בנתניה: אם יש שם מישהו שמקשיב לסימון דוידסון – אל תצביעו לי, אני מבקשת מכם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תספר לה, תספר לה שכדאי, היא לא יודעת.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אתם כנראה לא ימנים אידאולוגיים, אבל ברוך השם, קיבלתי מאות קולות בפעם שעברה; נקבל מאות קולות גם הפעם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מאיפה? אחד לא תקבלי. אחד, אחד. אני אומר לך, אחד לא תקבלי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

לא ממך. אתה יודע, סיפרו לי פה שאפילו לא מדברים איתך שם – אבל טוב, בסדר. בעזרת השם, בבחירות הבאות אתם תמָּחקו מהמפה הפוליטית, ואנחנו נמשיך להנהיג את מדינת ישראל. תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

יאללה, יאללה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. רגע, ליברמן יכול לעלות?

אופיר כץ (הליכוד):

לא, הוא לא.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, רגע. לא, לא. אי-אפשר, אי-אפשר. אי-אפשר לעלות, לרדת רגע. לרדת.

נאור שירי (יש עתיד):

מהצד.

היו"ר ניסים ואטורי:

בוא, תענה לי מכאן, חבר הכנסת ליברמן. אתה מקבל את תשובת הממשלה?

רון כץ (יש עתיד):

מהצד, הוא יכול מהצד שלוש דקות.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור להצבעה על ההצעה של חבר הכנסת אביגדור ליברמן להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת האלימות כלפי כוחות הביטחון, אופן הטיפול בה והענישה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 37 בעד ההצעה להסיר את הנושא מסדר-היום – 52 נמנעים – אין נוכח – 1 ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת לא נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 37, 52 מתנגדים, נוכח אחד. אני קובע כי ההצעה של חבר הכנסת אביגדור ליברמן, הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת האלימות כלפי כוחות הביטחון, אופן הטיפול בה והענישה, לא התקבלה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: הייעוץ המשפטי כופה אכיפה בררנית לגבי עריקים: רק חרדים, רק מהפריפריה. אני מזמין את חבר הכנסת יואב בן צור. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

יואב בן צור (ש"ס):

תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, כבוד שר המשפטים, שמשיב על ההצעה הזאת, חבריי חברי הכנסת, אני קראתי את חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986, על סעיפיו הרבים, לרבות סעיף 1, מה שמכונה סעיף ההגדרות של החוק. בסעיף הזה ישנה הגדרה מעניינת על מי חל החוק, ואני מצטט: "אזרח ישראלי או תושב קבוע שמלאו לו שש עשרה שנים וחצי וטרם קיבל פטור משירות ביטחון מחמת גיל לפי סעיף 36א, ואשר עדיין לא התייצב לשירות ביטחון". למיטב הבנתי – אומנם אני לא משפטן, אבל לקרוא אני יודע – החוק חל על כלל אזרחי ישראל, תושביה הקבועים של מדינת ישראל שמלאו להם 16 וחצי שנים, לא משנה אם הם יהודים, לא משנה אם הם ערבים, לא משנה אם הם חרדים, חילונים, בני ברקים, תל אביבים, תושבי דרום או צפון – על כלל אזרחי המדינה ותושביה. אבל כשאני קורא על גל המעצרים של משתמטים מגיוס ומי מעניין את הייעוץ המשפטי בעניין הזה, אני נדהם לגלות שהייעוץ המשפטי עסוק מבוקר ועד ערב בסנקציות ובמעצרים של אוכלוסייה ספציפית מאוד – לא ערבים, לא פציפיסטים תל אביבים. כל מה שמעניין את הייעוץ המשפטי זה אותם אברכים בני תורה, שיושבים ושוקדים באוהלה של תורה, של אותה תורה שהחזיקה אותנו אלפי שנות גלות; של אותה תורה שבזכותה אנחנו כולנו כאן – ממרוקו, מפולין, מתוניס ותימן, מעיראק. הם ורק הם מעסיקים את הייעוץ המשפטי לממשלה, עד כדי כך שנדמה שהחוק מדבר רק עליהם. אני שואל את אדוני כבוד שר המשפטים, האם האובססיה הזאת של הייעוץ המשפטי כלפי אוכלוסייה ספציפית מאוד, האם זו לא אכיפה בררנית? איפה הערבים בכל הסיפור הזה? מישהו יכול למצוא לי אולי רמז בחוק שהם פטורים מגיוס? למה? שמא הייעוץ המשפטי נהפך פתאום למבין ומכיל? איפה החוק? איפה הערבים בכל הסיפור הזה? מישהו יכול למצוא לי אולי רמז שהם פטורים מגיוס, כמו שאמרתי? ואם זה לא מספיק, אנחנו עדים לתופעה מוזרה: רוב מכריע של המעצרים של בחורי הישיבות נעשה בפריפריה. הסיכוי של תלמיד ישיבה חרדי להיעצר בנתיבות או בבאר שבע עולה עשרת מונים על זה של בחור ישיבה בבני ברק או בירושלים. אני חייב לומר שלפחות המעשים בפועל של הייעוץ המשפטי – זה החוק היחידי שהוא חוק גזעני, שמפלה בין אזרח יהודי לאזרח ערבי ובין אוכלוסיות פריפריאליות לבין אוכלוסיות ממרכז הארץ. לקחתם ציבור איכותי, שומר חוק, ציבור שאוהב את המדינה, תורם בדרכים שלו למדינה, חברה שיש בה הכי פחות פשע, והפכתם אותה לחברה מצורעת, לחברה שטובי בניה נעצרים בעוון לימוד תורה. נגד מי אתם נלחמים, נגד העם שלכם? את מי אתם עוצרים, בחורי חמד שמעולם לא פגשו משטרה כי הם שומרי חוק? עזבו את השיח של השוליים בחברה; בכל מגזר יש שוליים. החברה החרדית כמיינסטרים מכבדת את חיילי צה"ל. יש בתוך צה"ל חיילים חרדים שנלחמו. למגינת לב כולנו במלחמה נפלו גם חיילים חרדים. האויב לא הבדיל בינינו ולא עשה סלקציה נגדנו במלחמה. אבל יש כאלה שבשביל פוליטיקה קטנה עושים סלקציה בתוך עמנו. אתם לא אוהבי הארץ, אתם אוהבי פוליטיקה. לא טובת צה"ל עומדת לנגד עיניכם, לא טובת המדינה, רק השיח המשסה הוא נר לרגליכם. מה שאני, כשר העבודה החרדי, עם הכיפה והזקן, עשיתי למען משרתי המילואים, רוב אלה שצועקים כאן ובתקשורת נגד החברה החרדית לא עשו. בעצם, לא עשיתם כלום, אפילו הטבה אחת לא העברתם בעבורם. רבותיי, אני רוצה לומר לכם שהזדעזעתי בשבוע שעבר. באישון לילה, 01:30, מגיעים לבית משפחת פינטו בבאר שבע – אברך בן 28 שלכל הדעות, עם כל החוקים, הוא כבר לגמרי אחרי גיל הגיוס, עם אישה בהיריון בסיכון, עם ילדה עם צרכים מיוחדים, ולעיני אשתו וילדיו גוררים אותו בכוח למעצר. למה? הביאו אותו לפני שופט, קבעו לו שלושה ימי מעצר. תגידו לי, איך ואיפה ההיגיון, השכל והחמלה שיכולים להיות? בן 28. בכל הסיטואציות של החוק שיהיו, בכל הסיטואציות הוא כבר לא כשיר לשירות, אלא אם כן הוא יתנדב. באים באישון לילה, בלי חמלה, לתוך המשפחה הזאת, והם רואים אישה בהיריון בסיכון, הוא מראה להם מסמכים, ילדה בעלת צרכים מיוחדים ועוד ילדים שנמצאים בבית, ועוקרים אותו מהבית כאחרון הפושעים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא ראינו שעושים את זה בתל אביב.

יואב בן צור (ש"ס):

וזה במדינה יהודית. לא ראינו שעושים את זה בתל אביב. גם לא ראינו שעושים את זה במיינסטרים החרדי, בבני ברק או בירושלים. גם שם לא עושים את זה. מתנפלים על הציבור החלש יותר, על הציבור שנמצא בפריפריה – כי שם לא יהיו מתנגדים? כי שם לא יספיקו לבוא לנסות ולמנוע את המעצר הזה? לפני כחודשיים עצרו בחור בחנוכה, עצרו בחור שבא לביתו להדליק נרות. הדביקו לאוטו שלו מכשיר מעקב, שזה לא חוקי. בפעם הראשונה שהם הגיעו, הבחור לא היה בבית, הוא היה בישיבה, ואז הגיעו מכל מיני מקומות מפגינים ועשו בלגן. כאות נקמה באה המשטרה הצבאית, הדביקה לאוטו מכשיר מעקב בצורה לא חוקית, ואז לקחו את הבחור – שלא התנגד – משכו אותו מהאוטו. הוא לא ידע מי הם, כי הם היו עם בגדים אזרחיים, ומשכו אותו מהאוטו, גררו אותו על הכביש, מרחק של בערך 50–60 מטר. הם גוררים אותו בלי התנגדות שלו, והוא אומר להם: אני מוכן ללכת, אל תגררו אותי. כולו היה פצוע וחבול. מי ייתן את הדין על הדבר הזה? מי יכול לעמוד ולהגיד שמי שעשה את זה בצורה שבה זה נעשה צריך להישפט ולהיענש? אם יש התנגדות של מישהו למעצר, אני עוד מבין, אבל לא הייתה התנגדות, אז למה אתם עושים את זה? למה בדרך הזאת? למה בצורה הזאת? אני קורא לשר המשפטים, ידידי ואהובי חבר הכנסת יריב לוין, לעשות סדר בעניין הזה. החוק חייב להיות חוק שווה לכולם. עקרון השוויון הוא עקרון יסוד במדינה דמוקרטית. אותה אובססיה שמגלים כלפי חרדים, צריכה להיות כלפי כלל אוכלוסיית המשתמטים משירות, כדי שהצדק לפחות ייראה, גם אם הוא לא נעשה, לצערי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מזמין את שר המשפטים מר יריב לוין להשיב בשם הממשלה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני מודה לחבר הכנסת בן צור על העלאת הנושא החשוב הזה על סדר-היום. צריך לומר באופן ברור: אני חושב שלשרת בצה"ל, ובכלל לעשות שירות צבאי או לאומי, הדבר הזה הוא זכות גדולה, לא רק חובה. בצד זה אני חושב שגם צריך לעשות תהליכים מושכלים והדרגתיים מוסכמים כדי להגיע למצב של שילוב רחב יותר בצבא, כולל הציבור החרדי. אני חושב שעל כך אנחנו עמלים. זה כמובן לצד הקפדה על שמירת היכולת לקיים את לימוד התורה באופן מלא. אני חושב, חבר הכנסת בן צור, שהמאמץ שנעשה כדי לגבש חוק שיפתור וייתן מסגרת נכונה לעניין הזה הוא באמת מאמץ ראוי להערכה. אני רוצה לחזק גם את חברי חבר הכנסת בועז ביסמוט על העבודה הקשה שהוא עושה בעניין הזה. אבל אני יכול לומר בצורה ברורה שהבעיה של אכיפה בררנית כפי שמונהגת בצורה קיצונית ויוצאת דופן בשנים האחרונות על ידי מערך הייעוץ המשפטי לממשלה או בהנחייתו, היא תופעה רחבה מאוד. היא פוגעת בכולם. היא מייצרת מציאות של איפה ואיפה בלתי פוסקת. אני אזכיר, גם הכנסת הזאת נתנה את דעתה על כך לפחות במקרה אחד, כאשר העבירה כאן בשלוש קריאות את הצעת החוק של חברת הכנסת צגה מלקו, שאליה הצטרפו חברי כנסת נוספים, שביטלה אישומים פליליים של יוצאי אתיופיה שהועמדו לדין באופן סיטוני על עבירות של הפרעה לסדר הציבורי – מה שלא קרה במקרים אחרים ובקבוצות אוכלוסייה אחרות. בתופעה הזאת אני נאבק בכל העוצמה. הרפורמה המשפטית והשינויים שאני מקדם במערכת המשפט נועדו במידה רבה גם לתת מענה לסוגיה הזאת – לייצר מציאות שיש שוויון מוחלט בפני החוק. אכיפה בררנית היא פשע. היא דבר שמפרק כל חברה. היא בוודאי ההפך הגמור משלטון החוק. אני מחויב להמשיך במאמץ הזה, ואני משוכנע, חבר הכנסת בן צור, שבסופו של עניין אנחנו גם נשלים את המשימה הזאת, ואחרי עשרות שנים שהורגלנו לזה שיש כאלה שמותר להם מה שלאחרים אסור ויש כאלה שהחוקים שהם בעצמם אוכפים, הם לא אוכפים על עצמם ועל אנשיהם אלא רק על אחרים – אנחנו נשים סוף לדבר הזה. אני לא ארפה ולא אוותר עד שכך יהיה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אתה מסתפק בתשובת השר או שאתה רוצה לעשות דיון בוועדה?

יואב בן צור (ש"ס):

ועדת החוץ והביטחון.

היו"ר ניסים ואטורי:

החוץ והביטחון. אנחנו נעבור להצבעה על העברת ההצעה לדיון בוועדת החוץ והביטחון. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

ארבעה בעד, אין מתנגדים, אחד נוכח. אני קובע כי הדיון יימשך בוועדת החוץ והביטחון.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: השלכות שחיקת קצבאות הזקנה על הביטחון הכלכלי והתזונתי של אזרחים ותיקים. את ההצעה הגישו חברי הכנסת נעמה לזימי, מאיר כהן, מיכאל מרדכי ביטון, עאידה תומא סלימאן ועפיף עבד. ראשונת המנמקים – חברת הכנסת נעמה לזימי. בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

כנסת נכבדה, ראשית אפתח בשאלה – שאלה פתוחה לנו כמדינה, כחברה, כאומה: מהי מדינה שמפקירה את האזרחים הוותיקים שלה? מהי חברה שמפקירה את האזרחים הוותיקים שלה? מי אנחנו כשהדור הוותיק, שבנה פה את המדינה, שהשאיר לנו מורשת, לא יכול להתקיים בקיום הכי בסיסי? לא יכול לחיות בכבוד? אלו שאלות שצריך לשאול דווקא עכשיו, כשאנחנו מדברים על שיקום ועל בנייה ועל היום שאחרי. אני רוצה להחזיר את כולנו לשנת 2003. היה אז אחד, שר אוצר, בנימין נתניהו שמו, שהחליט להצמיד את קצבאות הביטוח הלאומי למדד המחירים לצרכן במקום לשכר הממוצע כפי שהיה לפני, כי אז הקצבאות עולות מעט מאוד. והינה, שנת 2026, פה כולנו, חברי הכנסת והשרים, קיבלנו לפתע העלאה של אלפי שקלים במשכורת. בתוך מלחמה, עם קיצוצים, עם גזרות, כשאנשים לא מסיימים את החודש ויוקר מחיה – קיבלנו אלפי שקלים העלאה. אני כחברת כנסת גם מתביישת, מתביישת, כי בעוד שהעלו לנו, העלו את קצבת הזקנה רק ב-43 שקלים. הפער הזה בלתי נתפס. קבוצה פה מעלה לעצמה את המשכורת בצורה שרירותית באלפי שקלים באבחה, ואילו הדור הוותיק, שזקוק לנו כאן ולמדינה, נשאר עני. הם נשארים עם קצבת זקנה שעומדת היום על 1,838 שקלים בלבד, כשהוסיפו להם עוד 43 שקלים. תגידו לי, מה עושים עם זה? איזו תרופה קונים עם זה? איזה חשבון חשמל משלמים? איך ממלאים את העגלה בסופר? איך קונים מתנה קטנה לנכדים? זה מביש. וזה ניתוק שמספר הרבה. אפשר לדבר על ניתוק והתעלמות מפגיעת הטיל בסורוקה והקמצנות כלפי חיילי מילואים והיעדר התקצוב בצפון – אפשר לדבר על ניתוק בכל מיני מובנים. אבל אין משהו שמלמד על הניתוק כמו העלאת קצבת זקנה ב-43 שקלים בלבד, ושמשאירים אזרחים ותיקים עניים, את הדור שקיווה לסיים את חייו ברווחה, לקיים את השנים האחרונות לחייו ברווחה נורמלית. הרי למה הקמנו מדינה? זה שובר את הלב. אני רוצה לומר, זה לא צריך להיות פוזיציה של ימין ושמאל. אני באמת חושבת שכולנו רוצים שההורים שלנו יזכו להזדקן בכבוד. כולנו רוצים להיות חברה שלא פורמת - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

באמת, בגלל שאמרת שכולנו ביחד וזה, את יודעת, אני באמת מסכים איתך, נראה לי שפעם ראשונה בכנסת נתתי לך דקה יותר. קחי עוד כמה זמן ותסיימי.

נעמה לזימי (העבודה):

סליחה, אני מסיימת. אני באמת חושבת שיש דברים שהם מעל הפוזיציה, מעל ימין ושמאל, ולא כל תוכנית גם חייבת להיות בדיוק מה שאני הייתי רוצה בצורה הכי נרחבת. אבל אנחנו חייבים לעשות יותר. הרבה אזרחים ותיקים לא מסיימים את החודש, לא יכולים לרכוש תרופות, לא יכולים לחמם את עצמם בחורף, לא יכולים להרשות לעצמם דברים בסיסיים – וזה עלינו. אני מאוד מקווה שייעשה משהו. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, נעמה, בשמחה גדולה להצטרף להצעות מהסוג הזה. אני רק רוצה לספר – הרי תמיד יעלה לכאן מישהו, אני מקווה שיריב, שר המשפטים, אם הוא זה שמגיב, אז אני אחסוך לו פשוט את התגובה, כי אכן במהלך הקדנציה הקודמת, אדוני שר המשפטים, ישבנו אני וחברת הכנסת מירב כהן עם שר האוצר הקודם, והכנסנו לבסיס התקציב שינוי דרמטי, שתכף אפרט אותו. התפרקה הממשלה, לצערי הגדול, אבל אם אני רוצה להצטרף למה שגם אתה אמרת, היושב-ראש, וגם נעמה אמרה – יש רגעים או נושאים שבהם באמת אין ימין ושמאל. השחיקה של קצבאות הזקנה היא מאוד מאוד משמעותית. אני רוצה לדבר קצת על אוכלוסייה שבה נתקלתי כשר הרווחה כל הזמן. ולדימיר, היא נוגעת לארץ המוצא שלך. הרבה מאוד אנשים שעלו בשנות השישים לחייהם מברית המועצות לשעבר, עלו בלי פנסיות, והם מתקיימים על קצבאות הזקנה. ואני רוצה לספר לכם, נעמה, על מצבים שבהם הגעתי לבתים, ונפגשתי איתם. יושב זוג מקסים שבא אומר לך: תראה, זו הכנסתנו, ובפירוט נוגע ללב הוא אומר: זה – לחשבון המים, וזה – לחשבון החשמל, ואת זה אנחנו משלמים לעמידר לשכירות דירה – כי בדרך כלל רובם הגדול גר בדירות ציבוריות. במעט הזה לעיתים אנחנו מרשים לעצמנו להדליק את דוד החשמל יותר מפעמיים בשבוע, כי אנחנו צריכים לבחור בין תרופות לבין חשמל, בין מקרר לבין אוכל. הדילמה הזאת היא באמת לא מכובדת. היא מקוממת. ולכן מה שעשינו ומה שהצענו – ואגב, זה לא עלה מי יודע מה, אנחנו דיברנו על 2.4 מיליארד שקלים בחלוקה לשלוש שנים. והיות שהייתי אחראי גם על הביטוח הלאומי, אנחנו שכנענו שאפשר לעשות את זה דיפרנציאלי. כלומר, כולם מקבלים איקס, אבל האנשים שאנחנו ממיינים אותם כאנשים שזאת הכנסתם היחידה וכו' וכו' – יקבלו איקס פלוס.

נעמה לזימי (העבודה):

עדיף מכלום.

מאיר כהן (יש עתיד):

בוודאי, עדיף מכלום. דיברתי עם הרבה ארגונים של הגיל השלישי – אגב, כולם, כולם הסכימו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

עוד שנייה, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא. תודה על הדברים.

מאיר כהן (יש עתיד):

ואני מאוד מקווה, בעזרת השם, שאכן גם בממשלה הזאת מישהו ירים את הכפפה ויתחילו לטפל בזה. תודה, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אמרתי תודה על הדברים, התכוונתי לזה. עאידה תומא סלימאן – לא כאן; עפיף עבד – גם לא. ישיב על ההצעה שר המשפטים מר יריב לוין.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני מודה לכלל המציעים על העלאת הנושא החשוב וצריך לומר המאוד-מאוד כאוב הזה. נדמה לי שזה נושא שאין עליו מחלוקת. אני לא חושב שיש מישהו שלא רוצה ולא חושב שיש מקום להעלות את קצבאות הזקנה. נעשו הרבה צעדים כאלה לאורך כל השנים בממשלות ישראל השונות. אנחנו עדיין לא נמצאים במקום מספיק טוב בעניין הזה. כפי שאני חושב שכל המציעים יודעים, זו באמת סוגיה תקציבית עצומה, כבדת משקל. לא מדובר כאן באיזה סכום זניח בתקציב המדינה ואפשר בסכומים קטנים לפתור אותו, מדובר פה - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

שר המשפטים יריב לוין:

לא, לא. אני חושב שמדובר בסכומים מאוד מאוד מאוד גדולים. וצריך גם להגיד שהם באים על רקע הרבה מאוד שינויים אחרים ותוספות שנעשו, שהגדילו באופן מאוד משמעותי את הקצבאות, כולל לאוכלוסייה שזכאית לקצבאות זקנה, בעיקר בתחום הסיעוד. גם את זה בוודאי אתם מכירים היטב. צריך לומר – ואני אומר את זה בפרט לך, חבר הכנסת מאיר כהן, כי אתה מכיר את הנושא על בוריו הייתי אומר, אפילו טוב ממני, משנים ארוכות של עשייה בתחום הזה – המצב שאני מצאתי כאשר נכנסתי לתפקיד שר העבודה והביטוח הלאומי, הוא מצב לא מדאיג ולא מטריד – הוא פשוט מצב איום ונורא, פשוט מצב אסוני. צריך להבין שאנחנו נמצאים במצב של גירעון - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

אקטוארי.

שר המשפטים יריב לוין:

כן, גירעון אקטוארי, אבל אתה יודע, גירעון אקטוארי, זה נשמע משהו תיאורטי כזה – זה או-טו-טו ממש. אם רק לפני שנתיים או שלוש אנשים חשבו שעד 2035 הביטוח הלאומי עוד יכול לעמוד בהתחייבויותיו, אנחנו כבר מגיעים היום להערכה שכבר ב-2029 כל המערכת הזו לא תוכל לשלם את הקצבאות שכבר קיימות, אני לא מדבר על קצבאות נוספות ועל הרחבה. אני גם יכול לעדכן שאני פניתי בעניין הזה במכתב מפורט לשר האוצר, עם התייחסות לכל הבעיות שישנן וגם עם הצעת פתרונות שונים. בין היתר אני אתן כדוגמה – יש כספים של הביטוח הלאומי שמוחזקים בידי משרד האוצר, לטעמי, מושקעים בדרך שלא נותנת את התשואה שאפשר לקבל על הכספים האלה. אבל בסוף בסוף – וזה אני צריך לומר – ואני אגב חושב שבמקרה הזה זה אפילו לא עניין רק למדיניות ממשלתית, אני חושב שזה דבר שהכנסת צריכה להיות מאוד מאוד מעורבת בו, וצריכים לנסות לקבל כאן איזו החלטה בהסתכלות רחבה, בלי שאלה מי יהיה באופן נקודתי בקואליציה או באופוזיציה בזמן מסוים, כי זה יהיה חייב לבוא. וחייבים לקבל הכרעה בעניין הזה בקדנציה שתבוא, לא תהיה ברירה. וצריך יהיה להחליט על כמה צעדים לא פשוטים, שחלקם כרוכים בהעלאות של התשלומים לביטוח הלאומי, חלקם, אמרתי, כרוכים בניהול יותר נכון של כספים קיימים, וחלקם גם בשאלה של איך נכון לסדר את מערך הקצבאות כדי שבסוף מי שבאמת זקוק ומגיע לו יקבל, ומצד שני לא נעמיס על הביטוח הלאומי התחייבות שבסוף אי-אפשר והוא לא יכול לעמוד בהן, ונביא את כל המערכת הזאת למקום שאסור להיות בו. זה אירוע מורכב מאוד, אירוע לא פשוט בכלל. צריך לומר שדברים מאוד מבורכים וחשובים, כמו שנעשו בתחום הסיעוד, בסוף הביאו לתוצאה שעל פניו איננה מתקבלת על הדעת ומביאה למצב שבו הקופה מתרוקנת ומספר הזכאים הוא בהיקפים כאלה שספק רב אם באמת כולם אכן זקוקים ועונים למטרה שבשמה נקבעו הקצבאות האלה וניתנו מלכתחילה. ואני מאוד מקווה שלפחות לעניין הזה, שהוא באמת חוצה, אני חושב – הוא לא עניין פוליטי, הוא עניין צופה פני עתיד, אומנם לעתיד קרוב, אבל גם בעתיד הקרוב ולאחר מכן זה יימשך לשנים קדימה. ההחלטות האלה תשפענה על כולנו לאורך שנים ארוכות, ואני חושב שמכיוון שגם כולם רוצים, וזה שמי שזקוק לדברים יקבל את המגיע לו, אני חושב ומקווה שגם הכנסת תתגייס למשימה הזאת, ונצליח כולנו ביחד להגיע בסופו של דבר לתוצאה טובה יותר, בוודאי ובוודאי בדאגה לאוכלוסייה המבוגרת ולקשישים, שאני חושב שכולנו מבינים שיש חובה עליונה למדינה לדאוג להם באופן הולם. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, אדוני השר. יש לכם זכות להגיב, מהקרן, בבקשה. דקה עומדת לרשותך. בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מסכים עם שר המשפטים בעניין של הביטוח הלאומי – 2036 זה בערך מחר וחייבים לקבל החלטות כבר עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי. אני לא מסכים עם שר המשפטים מכיוון שהוא אמר שבנושא הזה אין ויכוח. אני חושב שיש ויכוח, כי בקדנציה הקודמת, השר לשעבר מאיר כהן והשרה לשעבר מירב כהן גיבשו מתווה להעלאת קצבת אזרח ותיק, העלאה דיפרנציאלית בעלות, אם אני לא טועה, של 3.5 מיליארד שקלים בשנה, וכל מה שביקשנו משר האוצר עם תחילת הקדנציה הזאת היה לאמץ את המתווה החשוב הזה, ולצערי הממשלה הזאת ושר האוצר הזה סירבו לאמץ את המתווה, וחבל. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. אני מבקש לדעת, מהי עמדתכם?

מאיר כהן (יש עתיד):

לוועדת העבודה והרווחה.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי, זאת אומרת שאתם מבקשים להשתמש באפשרות השלישית. נקיים הצבעה על בקשתכם שההצעה לסדר-היום תידון בוועדת העבודה והרווחה. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד העברת הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אשר על כן אני קובע כי ההצעה לסדר-היום תעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה.

היו"ר אליהו רביבו:

חבריי חברי הכנסת, אנו נעבור להצעה הדחופה הבאה לסדר-היום, בנושא: שמירה על הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות כרשת הביטחון של החקלאות הישראלית. את ההצעה הגישו יצחק קרויזר, יעל רון בן משה, אכרם חסון, רם בן ברק וששון ששי גואטה. אני מתכבד להזמין את ראשון המנמקים, חבר הכנסת יצחק קרויזר. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, החברים המצטרפים וחבריי לשדולת החקלאות, קנט, הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות, איננה עוד גוף ביטוחי, היא רשת הביטחון של חקלאות ישראלית; היא המנגנון שמאפשר לחקלאים שלנו בגליל, בנגב, בעוטף, בבקעה, להמשיך לזרוע, לשתול ולהשקיע גם כאשר אירוע אקלימי קיצוני עלול למחוק עונה שלמה ברגע אחד. בשנים האחרונות, על רקע החרפת משבר האקלים והתגברות אירועי קיצון, שילמה קנט פיצויים בהיקפים של מאות מיליוני שקלים בשנה. ברד, קרה, בצורת, שיטפונות ומחלות גרמו לנזקים כבדים. ללא הקרן, חקלאים רבים לא היו מצליחים להמשיך בפעילות שלהם. קנט פועלת במודל ייחודי של בעלות משותפת: 50% מהמדינה, 50% ארגוני החקלאים ומועצות הייצור. חשוב להדגיש: רוב עלות הביטוח ממומנת באמצעות השתתפות עצמית של החקלאים, בשונה מהנהוג במדינות מערביות, שבהן המדינה נושאת בחלק הארי של המימון והחקלאי משתתף בחלק זעום או בעלות סמלית. ב-8 בפברואר 2026 פרסמה רשות החברות הממשלתיות מסמך הממליץ על שינוי מבני עמוק בקנט עד כדי סגירה הדרגתית, מיזוג לתוך ענבל חברה לביטוח – ממש הפרטה. המהלך מוצע, כמובן, כפי שמנסים לייצר, כמהלך לייעול ולהוזלת עליות. בפועל הוא עלול לצמצם את המעורבות של נציגי החקלאים ולהחליש את המודל השיתופי שעליו נשענת הקרן. המלצות אלו עוררו התנגדות חריפה, כמובן של המשרד הרלוונטי, משרד החקלאות וביטחון המזון, ושל הארגונים החקלאיים, הטוענים כי מדובר במהלך מסוכן שיפגע בוודאות הכלכלית של החקלאים ויערער את ביטחון המזון הלאומי שלנו בעת שבה היקף נזקי הטבע דווקא נמצא בעלייה חדה. פירוק או הפרטה של מנגנון ביטוח ייעודי עלולים להותיר את החקלאים מול שוק ביטוח פרטי עתיר סיכונים עם פרמיות גבוהות וכיסוי מוגבל. צריך להבין, ואני חוזר כאן מדי שבוע: חקלאות במדינת ישראל איננה ענף כלכלי; היא תשתית אסטרטגית חברתית וביטחונית של מדינת ישראל. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להעלות את הנושא הזה לסדר-היום של הכנסת, לקיים דיון מעמיק ושקוף בהשתתפות כל הגורמים הרלוונטיים ולבחון כיצד אנחנו מחזקים את החקלאים, כיצד אנחנו מעניקים להם ביטחון, שקיפות, ובכך אנחנו לא פוגעים, כמו שאמרתי, ביעדים האסטרטגיים ובביטחון המזון של מדינת ישראל. תודה רבה – וככה אנחנו נמשיך לדאוג שקנט יישאר רשת הביטחון של החקלאות הישראלית ושל ביטחון המזון הלאומי. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך ויישר כוחו על העמידה בזמנים. להצעה לסדר-היום הצטרפו חברת הכנסת יעל רון בן משה. את מבקשת לממש את זכותך? לא. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני כמובן תומך בהצעתו של ידידי קרויזר. אני משוכנע שנעשה עוול לחקלאים בארץ בשנים האחרונות. החקלאות, כפי שאמר, זה לא עסק כל כך כלכלי ורווחי, אבל הוא חלק מהסמלים החשובים ומהגאווה הלאומית של מדינת ישראל. אנחנו נקיים דיון ונעשה את הכול כדי לעזור להם. אני אדבר, כבוד היושב-ראש, על נושא אחר. כחבר ועדת החינוך של הכנסת, בחרתי להקדיש את דבריי לצעירות מעוררות השראה שמוכיחות לכולנו מהי נחישות אמיתית. מייס מוסטפא חלבי סיימה תואר ראשון בטכניון בהצטיינות דיקאן וכעת ממשיכה במסלול לתואר שני. אחותה התאומה, רים מוסטפא חלבי, מורה במקצועה, קיבלה הצטיינות ייחודית בתואר מאסטר במתמטיקה מאוניברסיטת חיפה. שדא ועינב הצטיינו בהתמדה ובהשגת תארים אקדמיים בהצטיינות, כל אחת בתחומה, כל אחת בדרכה. ההישגים הללו אינם מובנים מאליהם. הם תוצאה של עבודה קשה, ויתורים, משמעת עצמית ואמונה בדרך. הן מהוות דוגמה לכך שהשכלה היא מנוע צמיחה אישי וחברתי, ושאין תקרת זכוכית בפני מי שמוכנה להתאמץ או לשאוף גבוה. אני מבקש לציין את אביהן, חברי שייח' סלים מוסטפא חלבי, אב שהשקיע את כל-כולו כדי להעניק לבנותיו חינוך, ערכים והזדמנויות. הצלחתן היא גם עדות לכוחה של משפחה תומכת ולחשיבותה של מערכת חינוך שמאמינה בתלמידותיה. היום אני רואים יותר ויותר צעירות מלומדות, פורצות דרך, בעלות תארים מתקדמים במדעים, בחינוך, בטכנולוגיה ובניהול. הן משתלבות בשוק העבודה, מובילות יוזמות, משפיעות בקהילה ומשנות את המציאות. אני גאה בכך, מאחל לכן הצלחה רבה, ובטוח שתמשיכו להוביל קדימה ולהוות השראה לדור הצעיר שיבוא אחריכן. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך. להצעה הצטרף גם חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת ששי ששון גואטה – אינו נוכח. יעלה וישיב בשם הממשלה כבוד שר הכלכלה השר ניר ברקת.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

שלום לכולם. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברות הכנסת, אני אשיב בשמו של השר דודי אמסלם, שאחראי לנושא, ואחרי זה אוסיף כמה דברים משלי. חברת קנט, קרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ, היא חברה בבעלות ממשלתית מעורבת, 50% המדינה ו-50% נציגי החקלאים. הכנסות החברה עומדות על כ-450 מיליון שקל בשנה, וכ-50% מההכנסה מגיעות מסבסוד מדינתי. עמדת השר הממונה על החברות הממשלתיות, השר דודי אמסלם, היא כי אין צורך בקיומה של חברה ממשלתית לצורך אספקת השירות אלא שניתן לספקו בדרכים שונות, כמו למשל מיזוג החברה לתוך חברת ענבל, השוואת תנאי הסבסוד בין קנט לחברות ביטוח פרטיות, או לחלופין – יצירת שוק תחרותי אשר במסגרתו המדינה תסבסד את הפרמיות לחקלאים. מקומן של חברות ממשלתיות לפעול אך ורק במקומות שבהם יש כשל שוק דוגמת מונופול טבעי. שוק הביטוח הינו תחרותי, ובתמיכה ממשלתית ניתן ליצור שוק תחרותי גם בביטוח לחקלאות. מיזוג חברת קנט עם ענבל הוא מהלך מצוין שיחזק את היציבות והאיתנות הפיננסית של מערך הביטוח הממשלתי, ואיחוד המשאבים, הידע והמערכות יביא להתייעלות תפעולית, צמצום כפילויות וחיסכון בכספי ציבור. בנוסף, גוף מאוחד יוכל לנהל סיכונים בהיקף רחב יותר ולהתמודד בצורה טובה יותר עם אירועי אקלים קיצוניים. המהלך יתרום לשקיפות, לפיקוח הדוק ולביסוס מדיניות ביטוח לאומית אחידה ואחראית. אני אוסיף כמה מילים משלי. אני מכיר את החשש לקחת חברה ממשלתית ולהפוך אותה, להפריט אותה, אבל כשזה נעשה נכון, יש לזה יתרונות גדולים מאוד. הכלל אומר שברמת ניהול, המגזר הפרטי תמיד ינהל יותר טוב, תמיד ינהל יותר טוב מהממשלה. באמצע נמצאות שם אולי החברות העירוניות, החצי-עירוניות חצי-פרטיות. לכן האתגר זה לדעת לחלק נכון בין המדיניות, שנקבעת על ידי הממשלה, לבין היישום, שיתבצע על ידי גופים פרטיים תמיד יותר טוב מאשר חברה ממשלתית. על פניו, אני מאמין שמה שעושה שר אמסלם הוא נכון, וצריך לגלות מעורבות בביצוע של המהלך הזה, גם אצלנו במשרד הכלכלה והתעשייה. גם אנחנו בוחנים לעשות דבר דומה עם אשרא, וגם שם עולים חששות, אבל זה הדבר הנכון לעשות – לצמצם את מספר החברות הממשלתיות. אבל זה לא על חשבון הפיקוח והביצוע, אני אפילו טוען שההפך, ולכן אני מציע לאמץ את המדיניות של השר דודי אמסלם. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. יש לכם יש לכם אפשרות להגיב מהצד, לא? יש לנו שלוש אפשרויות שעומדות לרשותנו. מה אתם בוחרים?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

כלכלה.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי. המציעים מבקשים להעביר את ההצעה לסדר-היום לוועדת הכלכלה. אנחנו נקיים על זה הצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

שבעה בעד, אחד נוכח. אשר על כן, אני קובע בזאת כי ההצעה לסדר-היום תעבור להמשך דיון בוועדת הכלכלה.

היו"ר אליהו רביבו:

חברות וחברי הכנסת היקרים, אנחנו נעבור להצעה הבאה על סדר-היום – הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: היעדר אכיפה אפקטיבית נגד פגיעות כלי רכב חשמליים קלים. את ההצעה הגישו חברי הכנסת עודד פורר, משה אבוטבול, מאיר פרוש, אבי מעוז, לימור סון הר מלך וסימון דוידסון. ראשון המנמקים יהיה חבר הכנסת עודד פורר, שאינו נוכח. משה אבוטבול יעלה במקום חבר הכנסת עודד פורר. שלוש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני.

משה אבוטבול (ש"ס):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ידוע שהדבר הכי חשוב שאנחנו עובדים עליו כל ימינו זה הנקודה של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", לשמור על חיינו. החיים שלנו, לצערנו, בשנים האחרונות ניתנים למצב שזה בסימן שאלה. כשאדם נוסע בכביש או אדם עובר במדרכה, הוא יכול לעשות את זה בצורה הטובה ביותר, אבל חלילה, מסביבו עומדים אנשים אחרים ומזיקים לו. אחד הדברים שגם דיברנו לדבר על כך, שבעצם אין אכיפה חזקה על הנושא הזה של פגיעות כלי רכב חשמליים קלים בתקופה האחרונה. לא נאכפים הדברים האלה, וקרו מקרים מזעזעים, כפי שקרה גם כן עם חברנו היקר חבר כנסת לשעבר, הרב מוזס, שהיום שוכב בביתו בגלל שכלי חשמלי נכנס בו ובעצם הזיק לו. סיפור דומה שמעתי גם אתמול. אנחנו מקבלים גם נתונים, התייחסות לדברים האלה מהממ"מ כמובן, שהגיעו 1,206 תלונות שהיו מעורבים בהן אופניים חשמליים שדווח עליהם למשטרה. יש כאן רעה חולה שחייבים להתאמץ כולם לפעול למען הנושא הזה. אנשים מגיעים לשם, לבתי חולים, מאושפזים שם. 689 אשפוזים היו מתאונות דרכים שגם לא דווח עליהן למשטרה. יש קלות יד בנושא הזה. אף אחד לא אוכף את החוק הזה, וזה דבר שחייב טיפול של משטרת ישראל. היא חייבת. אולי הם יודעים רק לתת דוחות חניה, אבל צריכים גם לתת דוחות לאלה ולהעניש את אותם אלה שפגעו באנשים בגוף ובנפש. בתאונות הללו מדובר על כ-1,500 נפגעים, ובתוכם שבעה שנהרגו ו-154 שנפצעו קשה. רבותיי, חייבים לפעול בכל הכוח בנושא הזה. לכן אני באמת אומר שגם אני וגם חברי הכנסת שפנו בנושא הזה מצפים שתהיה אכיפה מוגברת של המשטרה, של רשויות החוק. וכל יום מגיעים עוד סיפורים. אתמול סיפר לי ראש הכולל, הרב הגאון הרב מרדכי כהן, מבית שמש, שגם לאחד התלמידים שלו היה מקרה כזה עם אוטובוס, שהוא ירד מהאוטובוס וכבר מייד נפגע. כנ"ל גם הרב מרדכי חסידים, שגם אצלו, עם האבא, קרה מקרה. הרב מוזס זה מהאנשים שאנחנו מכירים ורואים את זה, ואם לא תהיה אכיפה מוגברת, אם לא תהיה אכיפה מוגברת, חס ושלום, אז אחרי זה לא נוכל לעצור את זה. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. מי משאר חברי הכנסת שהגישו את ההצעה לסדר-היום מבקש לממש את זכותו? הרב פרוש מבקש. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. תיקח לך את כל השלוש דקות שעומדות לרשותך. מה שאפשר לעשות בשלוש דקות. בבקשה, אדוני.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, לפני יומיים סיפרתי לכם כאן על חברי ממשלת הלוזרים, לפיד, בנט, ליברמן ושותפיו. היום אני רוצה לדבר איתכם על היועצת המשפטית של ממשלת הלוזרים, וזה מתחבר באופן ישיר לנושא הדיון הזה. עו"ד מיארה, שפוטרה על ידי הממשלה הנבחרת, מונתה על ידי בג"ץ להיות היועצת המשפטית של ממשלת הלוזרים. ולמה זה חשוב? כי אנו דנים פה היום, לבקשת חבר הכנסת משה אבוטבול, בהיעדר אכיפה אפקטיבית נגד פגיעות כלי רכב חשמליים קלים.

מיקי לוי (יש עתיד):

ממשלה - - - גדעון סער מינה אותה.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

המילים "אכיפה אפקטיבית" - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מיקי לוי (יש עתיד):

לא ברור - - - גדעון סער מינה אותה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה ממציא?

מיקי לוי (יש עתיד):

מי הלוזר? שר בממשלה שלך.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

המילים "אכיפה אפקטיבית" הן מילים חשובות, וצריך לשבת – גם מיארה. איך אני יודע? כי היא לא מפסיקה לדבר על אכיפה אפקטיבית. איזה אכיפה אפקטיבית? נגד לומדי התורה, נגד בני הישיבות, כמובן. על זה יש דיונים רבי-משתתפים, מכתבים דחופים, איומים בתשובות לבג"ץ נגד הממשלה. על זה יש אכיפה אפקטיבית, שכמובן לא מביאה תוצאות, אבל זה כבר נושא לדיון אחר. על מה אין אכיפה אפקטיבית? אין אכיפה אפקטיבית נגד הפשיעה במגזר הערבי, שגורמת לנרצחים כמעט מדי יום, אין אכיפה אפקטיבית בפשע הרוגלות, שם יש טיוח אפקטיבי, ואין אפילו אכיפה אפקטיבית נגד פגיעות קורקינטים ואופניים חשמליים. עו"ד מיארה לא רואה צורך לכנס דיונים בדברים החשובים האלה, לשלוח מכתבים, לאיים בבג"ץ, אז יש שקט, דממה. אז מה אם יש אנשים שנהרגים מפשיעה? אז מה אם אנשים נפצעים מקורקינטים ומאופניים חשמליים? זה לא מעניין אותה. מה מעניין את חברי ממשלת הלוזרים ויועציהם, בראש ובראשונה? דבר אחד: הסתה ורדיפת לומדי התורה. לוזרים, נמאסתם.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה, אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

אולי הלוזרים נמאסו, אבל גם המשתמטים נמאסו.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

לוזרים.

מיקי לוי (יש עתיד):

משתמטים.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

לוזרים.

מיקי לוי (יש עתיד):

משתמטים.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

חבורת לוזרים.

היו"ר אליהו רביבו:

לפני שתעלה, אדוני, להתייחס.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - - 100 מיליון שקל כל שנה.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

לוזרים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יאללה, יאללה, לך.

מיקי לוי (יש עתיד):

משתמט.

היו"ר אליהו רביבו:

אני שמח לעדכן אותך, חבר הכנסת אבי מעוז - -

מיקי לוי (יש עתיד):

משתמט. כשאני עשיתי אתה ישנת מתחת לפוך.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

לוזרים, הביתה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לך, משתמט, לך.

היו"ר אליהו רביבו:

- - בשם ומלכות הלכתי להודות לריבונו של עולם על הזכות שנפלה בחלקי להיות חלק פעיל מהצעת החוק שאתה מקדם, ונסעתי לטובת העניין לכותל להודות משם.

אבי מעוז (נעם):

יישר כוח.

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להודות לשופטי בג"ץ. לאחר מותו של יעקב אבינו, בניו חוששים שמא יוסף ישיב להם רעה על כל מה שהם עוללו לו, אבל יוסף הצדיק מרגיע אותם ואומר להם: "אתם חשבתם עלי רעה אלוהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב". שופטי בג"ץ, בפסק הדין בעניין הכותל, חשבו לרעה, ברצונם להמשיך את המהפכה האיומה שהתחיל מורם ורבם אהרן ברק, להפוך את מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה. במהלך הזה שופטי בג"ץ גרמו להתעוררות רגשות הקודש של עם ישראל. הם גרמו להתעוררות כל הח"כים מהמחנה הלאומי-אמוני-מסורתי, שהבינו שלא מדובר בנושא צדדי אלא במאבק מהותי על דמותה וזהותה היהודית של מדינת ישראל. הם גרמו לנו להיזכר בדבריו של מורי ורבי הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל על כך שיש לבבות ויש לבבות, יש ליבות אדם ויש ליבות אבנים, ויש אבנים ויש אבנים – יש אבני דומה ויש אבני לבבות, וכמובן, גם במילות השיר "הכותל" של יוסי גמזו, שנכתב 30 שנה אחרי דבריו של מורי ורבי, על כך שיש אנשים עם לב של אבן ויש אבנים עם לב אדם, ואת הלב אי-אפשר ואסור לחלק. שופטי בג"ץ גרמו לעוד יהודים בארץ להבין שמתווה הכותל איננו נובע משום רצון לחיבור אל המקום הקדוש, אלא הוא בסך הכול סרסור של התנועה הרפורמית בקדושת הכותל, כדי לקבל הכרה רשמית של מדינת ישראל בתנועה שלהם – דבר שיוביל, כמובן, להמשך הניסיון לפגוע בעוד מאפיינים של זהותה היהודית של מדינת ישראל, כמו, למשל, גיור, נישואין אזרחיים ושבת במרחב הציבורי ומעמד הרבנות הראשית לישראל, כפי שהם בעצמם הודו בכך. שופטי בג"ץ העמידו עצמם מול מיליוני היהודים שבאים אל הכותל מדי שנה לשפוך שיח ולהתפלל על פי מסורת ישראל מדורי דורות. אז תודה לכם, שופטי בג"ץ.

היו"ר אליהו רביבו:

עליזה.

אבי מעוז (נעם):

היינו מעדיפים שתסייעו לנו לקדם את שיבתו של עם ישראל לעצמו, לעצמיותו, לזהותו, למורשתו, ביוזמות חיוביות, אבל אם אתם בוחרים ללכת נגד עם ישראל, נגד זהותו היהודית, נגד רגשי הקודש שלו, דעו לכם שאלוהים חשבה לטובה, ועם ישראל צעד היום עוד צעד במעלה הדרך של גאולתו ושל שיבתו לעצמאותו, לעצמיותו, למקוריותו ולקדושתו. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך. חבר הכנסת עודד פורר מבקש לממש את זכותו. הוא היה רשום ראשון, דפדפנו, הוא יסיים, ואז. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני לא יכול לסכם. כשאני אהיה שר אני אסכם. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בפתח הדברים אני חייב לציין את חבר הכנסת פרוש וחבר הכנסת מעוז. איך אתם מצליחים, גם בהצעה לסדר-היום שהגשנו על זה שרוכבי קורקינטים משתוללים ברחובות הערים ודורסים ופוצעים, למצוא את בג"ץ באירוע? באמת אני אומר לכם, זה איזשהו טנטרום שאתם נמצאים בו, איזושהי הפרעה. כל דבר שקורה אתם רצים לבג"ץ. ועוד הגדיל חבר הכנסת פרוש בהגנה על המשתמטים, כן? זאת אומרת, איך מעיזים לבצע אכיפה על משתמטים? יש עשרות אלפי משתמטים שלא נוגעים בהם כי הממשלה הזאת לא אוכפת את ההשתמטות, אז מגיע חבר הכנסת פרוש לפה, בדיון על איך לא אוכפים נגד אופניים חשמליים, ומתלונן על זה שבאו לעצור איזה מישהו אחד. הרי היו צריכים לעצור אלפי משתמטים. לצה"ל חסרים 15,000 חיילים, ואתה מגיע לפה להלין על זה שבאו לעצור איזה מישהו? ואיזו השתוללות כשעצרו מישהו – הופכים ניידת, שורפים אופנוע, עם תפילין בפנים. זה בכלל לא משנה, זה בסדר. אלימות מול חטיבת החשמונאים, דלת מסתובבת במעצרים האלה – לא עשו כלום לכל המשתוללים האלה. אז אני צריך להתייחס, בדקות הספורות שיש לי להצעה לסדר-היום שהגשתי בגלל שאין אכיפה אפקטיבית בפגיעות של קורקינטים באזרחים, למשתמטים, בגלל שחבר הכנסת פרוש הופך גם את זה לדיון הזה, כי בג"ץ. זה לא בג"ץ וזו לא היועמ"שית, זה חוסר היכולת שלכם לנהל את המדינה הזאת, זה חוסר היכולת שלכם לנהל - - -

מאיר פרוש (יהדות התורה):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תפסיק לצרוח כמו איזה כרוכיה. תפסיק.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת פרוש.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת פרוש.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני מבקש שתוציא אותו, אדוני היושב-ראש, אלה לא קריאות - - - כנסת ישראל.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

לוזר - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הוא לא מתנהג כחבר הכנסת. תוציא אותו.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת פרוש.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה יכול לצאת, חבר הכנסת פרוש.

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הצרחות שלך לא מועילות, בוודאי שגם לא לך, אפילו – בשורה התחתונה, אדוני היושב-ראש, העובדה שאזרחים מסתובבים ברחובות הערים ונפגעים מכלי רכב חשמליים היא עוד עדות לחוסר היכולת של הממשלה הזאת לנהל את העסק. כבר יש חקיקה, אפשר לאכוף את החוק, ואני אומר את זה גם לממשלה, למשרד לביטחון פנים – לא למשרד לביטחון פנים, לביטחון לאומי, כמעט יצא לי להגנת המולדת – למשרד לביטחון לאומי ולרשויות המקומיות. לא יכול להיות שבן אדם יוצא לרחוב ונפגע בסוף מאיזשהו בחור שמשתולל עם אופניים חשמליים ואף אחד לא אוכף את זה. אז באמת אני אומר, זו לא שאלה של קואליציה ואופוזיציה, זו שאלה של היכולת לחיות במדינת ישראל.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, שלוש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. אני מאפס.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני רוצה להודות לחבר הכנסת עודד פורר על הבאת הנושא החשוב לקדמת הבמה. אני מבקשת להעלות היום סוגיה כואבת שהפכה למציאות יום-יומית – פגיעות כלי רכב חשמליים קלים. בחודשים האחרונים אנו חווים עלייה משמעותית בתאונות שבהן מעורבים אופניים חשמליים וקורקינטים, כלי רכב לכל דבר ועניין. הכלים האלה נועדו להקל על החיים, לייצר תחבורה נגישה ונוחה, להוריד את העומס בכבישים, אבל כשהם מופעלים ללא אחריות הם הופכים לסכנה של ממש. החוק הקיים כרגע הוא שיש גיל מינימלי, יש חובת מבחן תיאוריה, יש הגבלת מהירות, אבל בפועל בני נוער רבים רוכבים ללא הכשרה, על כלים שעברו שדרוגים פיראטיים ומגיעים למהירויות מסוכנות בהרבה. מדרכות הפכו למסלולי נסיעה, והולכי רגל משלמים את המחיר. חבר הכנסת לשעבר מנחם אליעזר מוזס, אביה של חברתי היידי, יהודי בגיל גבורות, נפצע מפגיעת רוכב אופניים חשמלי שנסע על המדרכה. מאז הוא מנסה לשוב ולעמוד על רגליו, ללמוד מחדש פעולות בסיסיות; אדם מבוגר שכל חטאו היה שהלך לתומו על מדרכה. אבל זה לא מקרה יחיד. רחל הוכמן, לשעבר בכירה בבנק ישראל, נדרסה על ידי רוכב קורקינט חשמלי. הפגיעה הותירה אותה משותקת והיא איבדה את יכולת הדיבור. חיים שלמים נעצרו ברגע אחד. היא אימו של הקומיקאי גיא הוכמן, שפועל מאז כדי למנוע את הדריסה הבאה. מכאן גם המקום להודות לו על המאבק הציבורי שהוא מנהל, מאבק שנועד להציל חיים. וגם הרוכבים עצמם אינם מוגנים מספיק. שלג בן שטרית, חברה שלי, רכבה בזהירות על אופניים חשמליים, עם קסדה כחוק. היא נתקלה בשורשים של עץ שהעירייה כרתה אך השאירה בולטים מעל הקרקע. היא התהפכה, איבדה את ההכרה והייתה בסכנת חיים של ממש. בטעות חייגה ל-100 במקום ל-101. רק בזכות איכון הצליחו לאתר אותה ולהציל את חייה. כעת היא בתהליך שיקום מורכב. אלא שכאן מתגלה כשל נוסף: האופניים החשמליים אינם מוגדרים באופן ברור כרכב מנועי ואינם מוגדרים כאופניים רגילים, ובגלל הוואקום הזה מי שנפגע עלול להישאר בלי מענה, בלי הכרה ובלי סיוע מספק. זו האחריות שלנו כמחוקקים: אם המציאות השתנתה, גם הכלים צריכים להשתנות. ייתכן שהגיעה העת להחמיר ענישה כלפי מי שנוסעים על מדרכות, כלפי מי שמרכיב נוסעים בניגוד לחוק, כלפי מי שמשתמש בכלים שאינם עומדים בתקן. ייתכן שנדרש מנגנון רישוי ברור יותר, אמצעים טכנולוגיים שימנעו שדרוגים לא חוקיים. ייתכן שגם נדרש להסדיר אחת ולתמיד את המעמד המשפטי של הכלים הללו, כדי שמי שנפגע לא ייפול בין הכיסאות. אנחנו לא נגד הכלים החשמליים הללו, אנחנו בעד החיים - -

היו"ר אליהו רביבו:

תחתרי לסיום, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

- - בעד סדר, בעד מרחב ציבורי בטוח, כי מדרכה צריכה להיות מקום בטוח, כי קשיש לא צריך לחשוש לצאת מהבית, כי ילד לא אמור להיפגע בדרך לבית הספר. חובתנו להציב גבולות ברורים ולהגן על הציבור. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. האם יש עוד מי מחברי הכנסת? בבקשה, חבר הכנסת דוידסון. שלוש דקות לרשותך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, תודה רבה לעודד פורר על העלאת הנושא החשוב הזה, וזה מתחבר באופן ישיר לדברים שאני רוצה לומר בשלוש דקות הקרובות. חברים יקרים, מדינת ישראל במצב חירום בכל הנושא של אלימות בני הנוער. נושא אלימות בני הנוער – ולא רק בבתי הספר, גם מחוץ לבתי הספר – מגיע למצב שאנשים מפחדים להסתובב במרחב הציבורי. ואני לא מדבר איתכם על לילות חשוכים באיזשהו מקום מסוכן, אני מדבר איתכם על הפארק הלאומי של מדינת ישראל, רמת גן. בשעה 16:00, שלשום, בחור מקסים בשם שבתאי לוי, שפשוט היה בפארק הזה, הותקף על ידי שני נערים; הובהל לבית חולים עם שברים בעמוד השדרה. בחור מקסים שפשוט הלך לרכוב על האופניים בפארק לאומי, לא בחשכה, לא מקום מסוכן.

היו"ר אליהו רביבו:

סליחה, ביציעים. סליחה. יש גבול. תודה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מהיום שאני התחלתי לטפל בנושא המקרה המחריד בבית ספר חיים גורי בנתניה, שבו שתי בנות הותקפו – משכו להן בשיער, אגרופים, בעטו בהן, שתי בנות תמימות שהדבר היחידי שתקפו אותן בגללו זה שהן מדברות רוסית, בגלל שיש להן מבטא רוסי. צרחו עליהן בקללות נוראיות רק בגלל שהגיעו למדינת ישראל מאוקראינה. הדבר הזה של אלימות בבתי הספר הוא דבר נוראי. בשבוע שעבר מורה ביבנה הותקפה על ידי תלמיד שזרק עליה כיסא, הובהלה לבית חולים ללא הכרה. מורה במדינת ישראל. מורה במדינת ישראל. לא שמעתי ציוץ משר החינוך בנושא. שר החינוך היה צריך לסגור את מערכת החינוך, היה צריך לצאת בהסברה לכל תלמידי מדינת ישראל וגם להורים. לא ייתכן שמקרי אלימות שחוזרים יום-יום, שעה-שעה במדינת ישראל, יהיו דבר שאנחנו נגיד: זה קורה, לא צריכים להתייחס לזה. הדבר הזה צריך להדיר שינה מעיני כל חבר כנסת במשכן. נושא האלימות של בני הנוער חייב להיפסק, וחייבים לעשות פעולה חריפה, מיידית, עמוקה במערכת החינוך, אחרת אנחנו נגיע למצב של הרוגים, ואנחנו נגיע, חס וחלילה, לבתי העלמין ולשבעה של אותה משפחה ונבכה על זה. קיבלתי עשרות תגובות מהיום הזה של המקרה בבית ספר חיים גורי בנתניה של אנשים שלא התלוננו אבל עברו מקרי אלימות קשים. אני קורא לשר החינוך: תתעורר על עצמך. תתעורר. הדבר הזה לא יימשך עוד. בשבוע הבא אנחנו עושים דיון בוועדת החינוך בנושא. אני קורא לח"כים להגיע. הדבר הזה חייב להיות על שולחן הכנסת והממשלה יום-יום.

היו"ר אליהו רביבו:

זה לא נורמלי. אתם יכולים לעשות את זה מהפרסה. אני לא מבין את זה.

קריאה:

לא, בסדר, יש בעיה.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי. אני מתכבד להזמין את כבוד שר הכלכלה, השר ניר ברקת, להשיב בשם הממשלה. השר – עמדתו.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני משיב בשם השר לביטחון לאומי, השר איתמר בן גביר. אז השר לביטחון לאומי ומשטרת ישראל רואים בחומרה רבה את ריבוי התאונות והאירועים שבהם מעורבים כלי רכב חשמליים קלים, ובכלל זה אופניים וקורקינטים חשמליים, והוא פועל באופן שוטף לצמצום התופעה ולשמירה על ביטחון כלל משתמשי הדרך. אני רוצה להקריא לכם את נתוני התאונות ואכיפת כלי רכב חשמליים – מיקרומוביליטי: בשנת 2025 חלה ירידה של 24% במספר התאונות הקטלניות במעורבות כלי רכב חשמליים. אני אפרט: מקרים קטלניים – ב-2024 היו 21, ב-2025 זה ירד ל-16. זו ירידה של 24%. תאונות קשות – מ-185 ירידה של 7% ל-172. הייתה ירידה מ-2,538, ירידה של 10%, ל-2,288, ובסך הכול מספר התאונות – ירידה של 10%, מ-2,744 ל-2,476. בשנת 2025, במקביל, חלה עלייה של 16% במספר הדוחות שנרשמו לכלי רכב חשמליים, בדגש על יישום החוקים החדשים: ללוחיות זיהוי – עלייה של 285; הסמכה לרכיבה על כלי רכב חשמליים – עלייה של 23%. בשנים האחרונות מבוצעת על ידי משטרת ישראל פעילות אכיפה יזומה וממוקדת בתחום זה, לרבות מבצעי אכיפה ייעודיים במוקדי סיכון בערים; ניהול תיקי חקירה בתחום העירוני והחרמת כלי רכב חשמליים בהתאם להוראות הדין; שיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות, בעיקר עיריית תל אביב, שכולל החרמה של כלי רכב חשמליים למשך 24 שעות על ידי הרשויות בהתאם להוראת הדין – עושה את שלו; אכיפה כנגד רכיבה בניגוד לחוק, כלומר נסיעה על מדרכות, אי-חבישת קסדה והסעת נוסע הנוסף וכיוצא בזה. זה חלק מהמדיניות. לסיום, השר לביטחון לאומי סבור כי שילוב זרועות בין אכיפה משטרתית לאכיפה עירונית, לצד התאמות רגולטוריות מתאימות, הינו תנאי מרכזי להתמודדות מיטבית עם התופעה. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. האם המציעים מסתפקים בתשובת השר?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא, לא. ועדת הכלכלה.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי.

משה אבוטבול (ש"ס):

ועדת הכלכלה.

היו"ר אליהו רביבו:

בואו תחליטו, לפני שאני מעביר את זה לוועדת הכנסת.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ועדת הכלכלה, ועדת הכלכלה.

משה אבוטבול (ש"ס):

ועדת הכלכלה.

היו"ר אליהו רביבו:

בואו תחליטו, זה הרגע.

אופיר כץ (הליכוד):

כלכלה, כלכלה.

היו"ר אליהו רביבו:

אבל היא רוצה ביטחון לאומי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין ביטחון לאומי, יש שם רק עונש מוות, אין שם כלום. אין יותר בעיות שם.

היו"ר אליהו רביבו:

ועדת הכנסת בלי הצבעה. בכל זאת? טוב.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מירב, עונש מוות למי שפגע.

משה אבוטבול (ש"ס):

כלכלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עונש מוות לרוכב על אופניים חשמליים בלי קסדה.

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת סון הר מלך, את מהמציעים, מה את אומרת?

משה אבוטבול (ש"ס):

לימור, כלכלה.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת אבוטבול, תאפשר לה לענות. תאפשר לה לענות.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

היו"ר אליהו רביבו:

המציעים מבקשים שההצעה תעבור לדיון בוועדת הכלכלה, על זה אנחנו מקיימים הצבעה. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ועדת כלכלה?

משה אבוטבול (ש"ס):

כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יפה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, לימור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי יגיע לייצג את רוכבי האופניים החשמליים? אף אחד כבר לא רוכב על אופניים. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אשר על כן אני קובע בזאת כי ההצעה תעבור להמשך דיון בוועדת הכלכלה.

היו"ר אליהו רביבו:

חברות וחברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – המלצת ועדת הכנסת בעניין בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ להציג את המלצת הוועדה. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבר הכנסת מישל בוסקילה, אני קודם כול אקריא. ביקשו ממני לדבר בקצרה, אני עושה את זה קצר. חבר הכנסת משה סולומון התפטר ביום ה' באדר התשפ"ו 22 בפברואר 2026 מתפקידו כסגן ליושב-ראש הכנסת. ההתפטרות נכנסה לתוקף 48 שעות לאחר שכתב ההתפטרות הוגש ליושב-ראש הכנסת. ועדת הכנסת החליטה להמליץ לכנסת לבחור בחבר הכנסת מישל בוסקילה לסגן יושב-ראש הכנסת. אבקש את אישורה של הכנסת להצעה זו. כמו שאמרתי בוועדה, מישל, אני חושב שאתה אחד האנשים היותר-נכונים וראויים לשבת על הכיסא המיוחד. גם כשהיושב-ראש רביבו – אני זוכר שלפני שהוא עלה לפה, אמרתי לו: ברגע שאתה תשב על הכיסא הזה, אתה תראה שזה הכיסא הכי מיוחד שיכול להיות. אתה יודע, גם בקואליציה כמובן וגם באופוזיציה שמחים על הבחירה שלך. כמו שאמרתי, אתה מתאים, אתה אהוב פה, אתה חבוב, כולם אוהבים אותך, כולם מסתדרים איתך. אתה תדע לעשות את זה בממלכתיות, כמו שאתה יודע, ואתה תדע גם להעמיד במקום את מי שלא בדיוק מתנהל לפי הכללים פה. אני מאחל לך המון בהצלחה. אתה הולך כל היום בהתרגשות לא אופיינית לך. אתה ממש מתרגש, ובצדק – זה באמת מעמד שמביא להתרגשות. מאחל לך המון המון הצלחה, אחי היקר, ואני בטוח שתעשה את זה הכי טוב שאפשר.

היו"ר אליהו רביבו:

יישר כוח גדול. אנחנו נפתח בדיון אישי. אני מתכבד להזמין את ראשון הדוברים, סגן יושב-ראש הכנסת המיועד חברי חבר הכנסת מישל בוסקילה. עד שאתה עולה, אני רוצה להגיד לך משהו: זה כיסא שאי-אפשר להתרגל לשבת עליו, ואני סומך עליך שאתה תוודא שאתה לא מתרגל שאתה יושב עליו, כי זה מעמד מיוחד.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

זה חתיכת אירוע, יקירי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי כולם, הלב שלי מלא בהתרגשות ובהערכה רבה. אני עומד כאן לא רק כאדם פרטי, אלא כבן למשפחה שעלתה ממרוקו, כבן למרים ורבי דוד בוסקילה, זיכרונם לברכה, שחינכו אותנו לאמונה, לצניעות, למסורת ולאהבת הארץ. אני עומד כאן כאחיהם של מקסים ויצחק, זיכרונם לברכה, שנפלו בעת שירותם הצבאי.

היו"ר אליהו רביבו:

השם ייקום דמם.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

אני עומד כאן כבן העיר אשקלון, עיר של חוסן, של התמודדות ושל תקווה. הרגע הזה איננו מובן מאליו. מהפריפריה של הדרום אל מרכז קבלת ההחלטות של מדינת ישראל, זו איננה רק הדרך האישית שלי, זו דרכם של רבים וטובים שמאמינים כי במדינת ישראל כל ילד וכל ילדה יכולים לחלום וגם להגשים. הכנסת היא בית, בית של דמוקרטיה ישראלית, בית שבו מתקיימות מחלוקות, אך חייבות להישמר בו האחדות הבסיסית וההערכה ההדדית אחד לשני. כסגן יושב-ראש הכנסת אני מתחייב לנהוג באחריות ובכבוד כלפי כל חברי הבית, מהקואליציה ומהאופוזיציה; לשמור על כבוד המליאה, לשמור על כללי הדיון; ולזכור תמיד שמאחורי כל נאום ומאחורי כל חוק עומדים אזרחים אמיתיים עם תקווה, עם פחדים ועם ציפיות. אנחנו חיים בתקופה מורכבת – אתגרים ביטחוניים, מתחים חברתיים, כאב לאומי שעדיין מלווה אותנו. דווקא בעת הזו הכנסת חייבת להיות סמל של אחריות, של יציבות ושל מנהיגות. אני רוצה להודות לרעייתי רונית, לילדיי ולמשפחתי היקרה והאהובה, שהם העוגן והכוח שלי. אני מודה לכל מי שליווה אותי בדרך הארוכה הזו, ובמיוחד לחברי היקר, כאח לי, שר החוץ גדעון סער, שהולך איתי כברת דרך ארוכה. בעזרת השם אעשה את שליחותי נאמנה, בענווה אך בעוצמה; בשקט, אך בנחישות; באמונה גדולה בצדקת דרכה של מדינת ישראל. יהי רצון שנזכה לחזק את הבית הזה, לשמור על אחדות בעם ולפעול יחד למען מדינת ישראל ועם ישראל. בשם השם נעשה ונצליח. אני רוצה להוסיף בנימה אישית: תודה לצוות שמלווה אותי ועוזר לי ומכוון אותי – תודה רבה לכם. תודה רבה לכל באי הבית, תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אליהו רביבו:

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה – אני רוצה להגיד לך, מישל, וגם אמרתי לך את זה בוועדת הכנסת – תחבק בינתיים – אמרתי לך את זה גם בוועדת הכנסת: אני חושבת שאתה אדם ראוי ביותר שגם החליף אדם ראוי שהיה כאן סגן יושב-ראש, חבר הכנסת משה סולומון, שניהל את המליאה בצורה הוגנת. אני רוצה להגיד לו משהו – אבל תתחבקו. את לא מתחבקת? אז תסתכלי עליי.

היו"ר אליהו רביבו:

המבט שלה הוא חיבוק ענק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, אתה אומר לי עליה? מישל, הינה, היא לא מחבקת, אבל היא אומרת לך תודה. אני רוצה להגיד לך משהו בשם האופוזיציה.

היו"ר אליהו רביבו:

הסגן המיועד, היא רוצה למסור לך מסר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמרתי לך משהו בוועדה, ואני רוצה להגיד לך גם פה בשם האופוזיציה: אני חושבת שאתה נכנס קודם כול לתפקידו של משה סולומון, שצריך לומר שניהל פה בצורה מאוד מאוד ממלכתית, ואני בטוחה שגם אתה תהיה. באנו היום לוועדת הכנסת, גם אחמד טיבי, ווליד טאהא, פורר ואני – באנו כולם גם לתמוך בך, ומתוך התמיכה הזאת חשוב לנו שתדע שאנחנו סומכים עליך. אתה נכנס לכנסת להיות סגן בתקופה לא פשוטה, אבל יש כאן סגנים שיודעים לעבוד, ויש כאן סגנים שיודעים לכבד, ויש כאן סגנים שמבינים שזה קודם כול הבית של חברי הכנסת, זה הבית שלנו. לממשלה יש את הבית, היא הרשות המבצעת – וזאת הרשות המחוקקת. המסר הכי חשוב לי – מעבר לזה שאתה יודע שאני אוהבת אותך באופן אישי ואנחנו מדברים הרבה, אני רוצה להגיד לך, הדבר הכי הכי חשוב זה שתבין שאתה שליח שלנו, של הכנסת, ולכן הממלכתיות, ההוגנות בין הקואליציה לאופוזיציה – לא סתם באנו הרבה חברי כנסת. זה לא קרה כבר הרבה זמן בוועדת הכנסת – אופיר יכול להעיד. באנו, אנחנו סומכים עליך, ובאמת לא מהיום. אני חושבת שאתה אדם ראוי, ואני סומכת עליך שתייצג את הכנסת בצורה ממלכתית ומכובדת בשביל שיוכלו לצפות בנו ולהתגאות בנו. תודה רבה. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

מדהים. מדהים. יישר כוח גדול. ברשותכם, אני מתכבד להזמין את כבוד שר החוץ גדעון סער.

שר החוץ גדעון סער:

לא, לא.

היו"ר אליהו רביבו:

כן, כן. למה לא, לא? אתה מוותר?

שר החוץ גדעון סער:

מוותר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו חייבים - - -

היו"ר אליהו רביבו:

חברים, אין בעיה. שר החוץ, שהוא לא חבר כנסת, עדיין בעל זכויות, ביקש לממש את זכותו, זה לגיטימי. ביקש לוותר, זו זכות סירוב ראשונים, מה שנקרא. חבר הכנסת סימון דוידסון. אני מציע שאם שר החוץ הסכים לוותר, באופן אצילי, שתהיה משמעת כזאת בין כלל חברי הבית, כדי שנוכל לעמוד בסד הזמנים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בגלל שיש רק חצי שעה לאופוזיציה.

היו"ר אליהו רביבו:

אין בעיה. אני רק הצעתי, זה שלכם. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. מישל, הדברים האלה אליך, אז אני מבקש שתהיה איתי. אתה יודע, הבניין הזה מלא בכעסים – אתה איתי? – הבניין הזה מלא בכעסים ובמריבות, ולעיתים אנחנו שומעים פה דברים שאנחנו לא רוצים לשמוע. אני רוצה להגיד לך שמהיום שהכרתי אותך, הכרתי אדם מיוחד, שקט, יודע מה הוא רוצה, יודע לדבר עם כל באי הבית, וזה יתרון גדול מאוד בבניין הזה. אני רוצה להגיד לך, כאחד שיושב גם כן בכיסא הזה כסגן, למה אתה כל כך מתאים לתפקיד הזה: כי אתה יודע להפריד בין רעשים ואתה יודע לשים את האמת על השולחן. אתה תדע לכבד את הקואליציה ואת האופוזיציה ואת הבניין הזה. לפעמים אנחנו שוכחים שיש פה 120 חברי כנסת, שהם בעצם המראה של החברה הישראלית. ילדים מגיעים לפה, ורואים בבית, וצריכים לראות תרבות ושיח בלי התלהמות, בלי קללות, בלי הקנטות מתחת לשולחן. ואני מאחל לך המון המון בהצלחה. אני בטוח שתעשה את תפקידך בדרך הכי נקייה והכי ניטרלית. ויישר כוח על הבחירה הזאת, כי זו בחירה מאוד מוצלחת. בהצלחה גדולה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך. האם שאר חברי הכנסת שנרשמו מבקשים - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, כן, תתחיל להריץ קדימה, יש רק עד ארבע.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי, חבר הכנסת אבי מעוז – ויתר; חבר הכנסת איתן גינזבורג – אינו נוכח. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, בראשית דבריי אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת בוסקילה. זה כבוד גדול ואחריות גדולה, ודאי בעת הזאת, אז בהצלחה וברכות. ואני גם רוצה לאחל הצלחה גדולה לחברי חבר הכנסת משה סולומון, שמילא את התפקיד בצורה הטובה ביותר – אם כי אני חושב שפעמיים הוא הוציא אותי בשלוש קריאות, אבל בצדק, אין לי תלונות.

היו"ר אליהו רביבו:

הוא איש הגון.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כן, היה איש הגון וניהל את המליאה בצורה ראויה. התקיים הבוקר דיון בוועדת הכספים על הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת צבי סוכות על הטבות מס ליהודה ושומרון. אני לא איכנס לפרטי הדיון, שהיה לא פשוט, אבל במהלך הדיון חבר הכנסת סוכות פנה אליי וגם לחברי חבר הכנסת שירי והאשים אותנו שבעצם אנחנו עשינו את הקו הירוק, אנחנו המצאנו את הקו הירוק. אז חשוב לי להעמיד את הדברים על דיוקם ולעדכן את חבר הכנסת סוכות שהקו הירוק נקבע ב-1949, כן, 1949, בעקבות חתימת הסכם שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות. זה קרה 24 שנים לפני שנולדתי. הקו הירוק נקבע 24 שנים לפני שנולדתי. יתרה מזו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעדכן את חבר הכנסת סוכות שכאשר ראש הממשלה נתניהו, שגם היום הוא ראש הממשלה וגם אז היה ראש הממשלה, מסר את חברון לשליטה של הרשות הפלסטינית – זה קרה ב-15 בינואר 1997 – אני הייתי בסיביר, עדיין הייתי בסיביר, אז גם בנושא הזה לא היה לי חלק. אפילו בנושא השלישי, בהסכמי וואי פלנטיישן, שגם על ההסכמים הללו חתם ראש הממשלה נתניהו, זה קרה ב-23 באוקטובר 1998.

היו"ר אליהו רביבו:

1998.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה קרה, אדוני היושב-ראש, חודשיים לפני שעליתי לארץ. אז גם ביום הזה שבו ראש ממשלה נתניהו חתם על הסכמי וואי פלנטיישן, חבר הכנסת גלעד קריב, אני הייתי בסיביר. הייתי בסיביר ביום שראש הממשלה נתניהו חתם על הסכמי וואי פלנטיישן, בניגוד למה שחבר הכנסת סוכות אמר היום בישיבת ועדת הכספים. אז אני מאוד מקווה שבנושאים אחרים חבר הכנסת צבי סוכות מדייק יותר.

גלעד קריב (העבודה):

אין סיכוי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני חייב לומר שאני לגמרי לא בטוח. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא מגיעה.

היו"ר אליהו רביבו:

מירב.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היא סטנדאפיסטית, מירב הזאת.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה - - -

גלעד קריב (העבודה):

יש אהבה להשם ויש אהבת ישראל. אהבת חינם - - -

היו"ר אליהו רביבו:

לכל הפחות, לכל הפחות ערבות הדדית. אם אין לך כלפי העם שלך, לפחות שיהיה כלפי חברתך למפלגה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני? אין לי טענות לגלעד.

היו"ר אליהו רביבו:

ועכשיו אני מאפס.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה. אין לי טענות לגלעד, ואין טענות, אגב גלעד, גם לאבי מעוז, שיושב איתנו בוועדת התקשורת, וגם עושה עבודה פרלמנטרית אופוזיציונית מעולה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ישועת השם כהרף עין.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

בדיוק.

גלעד קריב (העבודה):

שיתעסק בעיקר בדברים האלה, פחות בתחביבים האחרים שלו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לגמרי. אז לי יש דברים קצת פחות מחויכים, אני מוכרחה לומר, כי זה יום היסטורי, אתם אומרים, בכל זאת, ראש ממשלת הודו תכף מגיע לנאום בפרלמנט הישראלי. אבל ההיסטוריה לא תיתן צל"ש לצבע השטיח וגם לא לגודל זר הפרחים. היא כן תציין קדנציה איומה, חריגה באלימותה, השנים שבהן הנאמנות למלך ולא לממלכה, והימים שבהם הדמוקרטיה והאבות המייסדים, מכל צידי הבית הזה, שלא קישטו אותו, אלא בנו אותו, מתביישים בכם. הם בנו בדם, ביזע ובדמעות, ואתם הרסתם עם דם, יזע ודמעות – של אחרים. אז כוח כבר יש לכם, ובכוח אתם תחזיקו, כשכל האמצעים כשרים. וכסף, הו, כסף יש לכם ויש למקורבים שלכם – למדינה הרבה הרבה פחות. הילדים והנכדים של כולנו ישלמו על המדיניות המופקרת. כבוד. בואו נדבר על הכבוד, כי הכבוד זה הרי הדבר הכי חשוב לכם, הכי הכי חשוב לכם, שלא חס וחלילה יפגעו בכבודכם האישי, שלא יעליבו אתכם. עד עמקי נשמתכם הרגישה אתם תזדעזעו מכל ביקורת ומכל נאום. העדינות והרגישות שלכם באמת מאוד מאוד מרגשת. צריך לשמור על הכבוד, זה הכי חשוב. למה? כדי שהשכנים והאורחים החשובים לא יראו את המכות והדם שזורם ברחובות, את השנאה והכאב והפצעים. כמה העמדת פנים יש פה, שהכול בסדר בכנסת ישראל, הכול נורא יפה. יו"ר הכנסת רוכש זרים ועציצים ופרחים וצובע הקירות, ומסכים חדשים. איזה יופי, הכנסת התקשטה עכשיו עם הדגלים, הא? איזה יופי השטיח האדום שיוצא מהחדר של יו"ר הכנסת למליאה. איזה יופי, באמת אף פעם לא היה כזה כבוד חשוב. אז העציצים והשטיחים והדגלים והפרחים, כל זה כמו איפור כבד על הפצעים של המדינה, שצריכה תחבושת – יותר תחבושת בחמלה ובאחריות, מאשר איפור כבד. במקום זה, מה אתם נותנים לה? כפיים, איזה כיף פה, מוזיקה שמחה, רק שהאורחים לא יראו ולא יחשבו שמשהו נורא קרה פה. אבל מתחת לאיפור, מתחת לצבע ולרצפה החדשה והיקרה שהשקעתם מהכספים של האזרחים – ריקבון. האופוזיציה לא מוכנה לשתף פעולה עם הביזוי של סמל השלטון והחרמת נשיא בית המשפט העליון? אין בעיה - - -

היו"ר אליהו רביבו:

אנא חתרי לסיום, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

כן, אני בסוף. אין בעיה, אז יו"ר הכנסת רוצה להושיב חברי כנסת לשעבר כסטטיסטים במקומנו, לכסות את הבושה שלו עצמו, שייראה יפה, מלא - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. תודה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

- - ושביבי לא יהיה נבוך בפני האורח המכובד. זה פשוט פייק ומביך באופן מוחלט.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – גם לא; חבר הכנסת מיקי לוי – כנ"ל. חבר הכנסת עודד פורר, מממש?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בוודאי.

היו"ר אליהו רביבו:

זכותך. אני רק בודק. לך נעים להקשיב, אז זה לא משנה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני חייב לומר שפרצתי השבוע בצחוק גדול כששמעתי את השר סמוטריץ' מאשים אפילו את הקואליציה של עצמו שהוא הליברל הגדול והם הקומוניסטים הגדולים, כן? השר סמוטריץ' הוא השר לענייני יוקר המחיה, שבכהונתו טרח לעצור את יבוא הפירות והירקות, לעצור את הורדת המכס ולהגיש תקנות הגנת צומח שימנעו יבוא למדינת ישראל, ובכך גרם לעליית מחירי הפירות והירקות באופן באמת קטסטרופלי, אדוני היושב-ראש. אזרחי ישראל נכנסים היום לסופר, משפחה נכנסת – היא מוציאה דברים מהעגלה, לא מכניסה. הילדים מכניסים ענבים – 40 שקל לקילו; האימא מוציאה, כי לא יכולים להתמודד עם המחירים האלה, בגלל המדיניות של השר סמוטריץ', שסוגרת את השוק. השר סמוטריץ' אישר כאן לחבר הכנסת גואטה להעלות חוק שיאריך את התכנון בענף הלול - -

היו"ר אליהו רביבו:

- - - אבל 2042.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כן. - - בעוד עשר שנים, לסגור את השוק עוד יותר במקום לפתוח אותו. לא היה שר שקידם אג'נדה קומוניסטית כמו סמוטריץ' בקדנציה הזו, ואז הוא מסביר לנו שהוא דואג ליוקר המחיה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, משפחה ממוצעת מוציאה בערך 10,000 שקל על דלק בשנה. מה קרה למחיר חבית נפט בשנה האחרונה? ירד דרמטית, נכון? ירד ב-20% כמעט. תשווה מחיר חבית נפט בינואר 2025 לעומת ינואר 2026 – כמעט 20%. מה קרה לשער הדולר? ירד גם הוא. תשווה ינואר 2025 לינואר 2026 – סדר גודל של 15% ירידה. היינו צריכים לראות את זה בדלק. למה אנחנו לא רואים את זה במחיר הדלק? אם היינו מורידים את מחיר הדלק ב-20%, זה 2,000 שקל בשנה למשפחה. כי בדלק – אתה לא משלם על הדלק; כשאזרחי ישראל ממלאים דלק, הם משלמים על שרי הממשלה, הם משלמים כדי שמירי רגב תוכל לטוס לחו"ל, כדי שתוכלו לממן עוד שרים, כדי שתוכלו למנות את אייכלר לסגן שר.

היו"ר אליהו רביבו:

להתכנס לסיום, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה מה שאתם משלמים בדלק, כי בתוך מחיר הדלק, אדוני היושב-ראש, יש את הבלו. הבלו הוא קבוע, הוא לא מושפע מהמחיר, הוא לא מושפע מעליית שער הדולר, מירידת שער הדולר, מעליית מחיר הדלק, מירידת מחיר הדלק – ואותו משלמים אזרחי ישראל. אם היה רוצה סמוטריץ' באמת לטפל ביוקר המחיה, היה יכול לחתוך את הבלו ב-50%, או לפחות – ובזה אני אסיים – ב-20%, כמו שירד המחיר של חבית נפט.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר; חברי חבר הכנסת משה סולומון; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר; חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; חברת הכנסת שרון ניר; חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי; חבר הכנסת אורי מקלב; חבר הכנסת רון כץ; חבר הכנסת אושר שקלים; חברת הכנסת עדי עזוז; חבר הכנסת מאיר פרוש; חברת הכנסת דבי ביטון; חבר הכנסת יצחק פינדרוס; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

אולי אני אדבר בגנות חבר הכנסת קריב ואז אבקש הודעה אישית ותיתן לי עוד חמש דקות.

היו"ר אליהו רביבו:

אין סיכוי. איך אפשר לדבר בגנותך, חבר הכנסת קריב?

גלעד קריב (העבודה):

צודק. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, ברוך השב למדינת ישראל מהמסע האחרון. ראיתי שלפני כמה רגעים ביקר כאן באולם המליאה מנכ"ל הכנסת. אין לי ספק שהוא ועוד עובדים רבים של הבית הזה קמו הבוקר בשעה מוקדמת מאוד על מנת לטרוח ולצחצח - -

היו"ר אליהו רביבו:

כמו בכל בוקר.

גלעד קריב (העבודה):

- - את משכן הכנסת לכבוד הביקור החשוב והמיוחד של ראש ממשלת הודו. ליבי-ליבי על עובדי הבית הזה שטורחים ועמלים גם בשעה הזו בהקפדה על כל תג ופרט, שהכול יהיה מוכן לקראת ביקורו החשוב של ראש ממשלת הודו, ואז בא יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אמיר אוחנה ובמחיר קמפיין פריימריז עלוב וגס רוח פוגע בביקור החגיגי והממלכתי. כמה טורחים ומתייגעים אנשי שירות החוץ של מדינת ישראל תחת ניצוחו של השר גדעון סער, כמה טורחים ומתייגעים אנשי שגרירות ישראל בניו דלהי, ואז מגיע יושב-ראש הכנסת, שאין בו גרם אחד של ממלכתיות, גרם אחד של כבוד לפרוטוקול הפרלמנטרי, גרם אחד של כבוד למנהגיו של הבית הזה במשך 78 שנים, וכדי לקבל כותרת עלובה באיזושהי קבוצה של מתפקדי הליכוד, הוא גורם למבוכה – למבוכה מול מנהיג המעצמה ההודית. אוי, אדוני שר החוץ גדעון סער, איזה יום בחרת לך לשמש בו כנציג הממשלה כשר תורן. קודם פוגעים במערכת היחסים עם יהודי העולם, ועכשיו דורכים על הפרוטוקול הפרלמנטרי הדיפלומטי. אני מקווה, השר סער, שמצאת את ההזדמנות להעביר למר אוחנה - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

- - את המסר: אל תעשה פריימריז על חשבון היחסים של מדינת ישראל עם מעצמות העולם.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

אמיר אוחנה, תתבייש לך.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת קריב, תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. חבר הכנסת יבגני סובה.

גלעד קריב (העבודה):

אני יכול לבקש שפנינה רוזנבלום תשב על הכיסא שלי? אפשר להזמין?

היו"ר אליהו רביבו:

את הבקשות שלך מיצית בשלוש דקות השטנה שהיטבת לבטא. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

אבל אם אפשר, שהנשיאות תאשר שפנינה רוזנבלום היא המחליפה שלי. לא רוצה מישהו אחר.

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, חברי חבר הכנסת מישל בוסקילה, תראה איזה רגע נדיר. ההבדל בין מה שהיה בבוקר למה שיהיה – אולי, אני מקווה שלא יהיה, אבל רגע נדיר שאתה באישיות שלך מאחד את כל הבית הזה. אני רוצה קודם כול לברך אותך, לאחל לך הצלחה רבה בתפקיד סגן היו"ר. אני ממלא את התפקיד הזה כמעט ארבע שנים - -

היו"ר אליהו רביבו:

במצוינות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

- - ואני חש אחריות כבדה. יש כלל אחד בתפקיד הזה: כשאתה עולה לנהל את המליאה, אתה שוכח את השיוך המפלגתי שלך. אתה מנהל את זה כיושב-ראש הישיבה ונותן כבוד לכל באי הבית הזה. זה כלל הברזל של התפקיד הזה, ואני יודע בוודאות שאתה תמלא את התפקיד הזה בכבוד רב ובגאווה, כי אני מכיר אותך באופן אישי. אני רוצה להגיד לאנשים שאולי פחות מכירים אותך, אני יודע ממה אתה מתרגש. אתה לא מתרגש רק מזה שאתה בן למשפחת עולים, בן למשפחה שכולה, ועלית למעמד, וזה שעשית את כל מה שעשית במו ידיך – אנשים פשוט לא מכירים את קורות החיים שלך. אתה מתרגש גם מהחינוך שהענקת לילדים שלך, ואני מאחל לכל אחד שייתן את החינוך כמו שאתה נתת לילדים שלך. אני חושב שאתה דוגמה לכל בית ישראל בצניעות ובמקצועיות, ולפעמים אנחנו פה אוהבים לדבר על הילדים, וכל אחד פה – לא כולם, אבל מציגים דוגמאות. אתה בצניעות רבה מצניע את זה, אבל מי שמכיר אותך יודע שהלוואי שכל אחד היה נותן את החינוך שאתה נתת לילדים שלך. אני חושב שצריך לקחת דוגמה מזה. הילדים שלי עדיין קטנים, אבל אני גם אקח ממך את הדוגמה – אהבת הארץ, ציונות, שירות קרבי, ויש מה ללמוד ממך, לא רק כחבר כנסת וכסגן, גם כאבא. זה מאוד חשוב שדווקא אתה מגיע למעמד הזה, למעמד הממלכתי, למרות הוויכוחים שיש לנו בבית הזה – ויש ויכוחים. אני חושב שמה שאני לוקח דווקא מההיכרות איתך ומהחברות איתך זה העניין של החינוך שאתה הענקת לילדים שלך. ותצליח בתפקיד סגן היושב-ראש. שיהיה בהצלחה.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. אני מתכבד להזמין את חברנו היקר חבר הכנסת וסגן יושב-ראש הכנסת היוצא משה סולומון. הוא עדיין סגן יושב-ראש, הוא יודע מה הזכויות שלו. שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני. אני מתרגש לברך את חברי מישל בוסקילה, סגן יושב-ראש הכנסת הנכנס. באמת תפקיד רם, חשוב וממלכתי. אני שימשתי בתפקיד הזה לפניך בשנתיים האחרונות. אני מעביר לך את התפקיד הזה, וגם כחלק מההתפטרות מהתפקיד כתבתי כמה מילים ליושב-ראש הכנסת, ואני רוצה להקריא אותן.

היו"ר אליהו רביבו:

לא התפטרות, סיום.

משה סולומון (הציונות הדתית):

סיום התפקיד, אבל צריך להתפטר כדי להעביר את זה, זה הנוהל. אבל חשוב לי לומר את מה שכתבתי, כי בעיניי אלה גם דברים שאני מרגיש שנכון לכל בעל תפקיד שיושב, אדוני היושב-ראש, על הכיסא הזה שלך כיושב-ראש הכנסת בעת ניהול המליאה. כך כתבתי: סגן היושב-ראש הנכנס מישל בוסקילה, במהלך השנתיים האחרונות שימשתי בתפקיד זה בזמן מלחמה קיומית. בחרתי להביא לתפקיד שני דגשים עיקריים: ממלכתיות ואחדות. לעיתים מושגים אלה נאמרים כלאחר יד, אך המבחן האמיתי הוא לחיות ולהתנהל על פיהם. לכל אורך תקופתי כסגן יושב-ראש הכנסת ובוודאי בזמן ניהול המליאה הקפדתי על שפה מכבדת. השתדלתי לשמור על כבוד הכנסת, ודרשתי זאת מכל חבריי. בחרתי להוריד מדוכן המליאה לעיתים רחוקות, אך כשעשיתי זאת, לא בחנתי מעמד כחבר קואליציה או אופוזיציה אלא פעלתי בהגינות ובצורה שווה כלפי כולם. כיבדתי ונלחמתי על כבודם של עובדי הכנסת בכלל ומזכירות הכנסת בפרט. אני פונה אליך, סגן היושב-ראש הנכנס, ולכל סגני היושב-ראש האחרים: שמרו על ממלכתיות. כבדו איש את רעהו ואת הרשויות האחרות. הכנסת היא המייצגת את העם בצורה הטובה והאמיתית ביותר, אבל דווקא משום כך היא המשפיעה ביותר על השיח הציבורי ועל הקרע בעם. עלינו לתת על כך דגש, ואיש לא - - - מצב המדינה שנשאיר בתום כהונת הכנסת הנוכחית. אני רוצה לאחל לך – ואני שמח שאתה נכנס לתפקיד, אני מכיר אותך היטב. אני אשקלוני, אתה אשקלוני – אני מעביר מאשקלוני לאשקלוני את התפקיד הזה, ואני יודע שהמקום שאתה מגיע ממנו הוא מקום שמכבד, שרואה כל אדם במקומו שלו ועל פי כבודו ומעלתו, ואני שמח להעביר את התפקיד הזה אליך. בהצלחה רבה. יישר כוח.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. יישר כוח. ממלכתי ונעים כתמיד. יישר כוח גדול. אני מתכבד להזמין את כבוד שר החוץ, השר גדעון סער. בבקשה, אדוני.

שר החוץ גדעון סער:

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברשותכם, כמה מילים קצרות על חבר הכנסת בוסקילה וגם על משפחתו. חבר הכנסת מישל בוסקילה ראוי לשבת על הכיסא שאתה יושב עליו, אדוני היושב-ראש, לא רק משום – ממלכתי זו מילה שלא מספיקה לתאר את האישיות הטובה של מישל: טוב לב, בעל מידות טובות, לעולם לא תוכל לשמוע אותו מדבר לשון הרע על אף אדם, בעל מזג נוח, מקדים שלום לכל אדם. בבית הזה, שיש בו כל כך הרבה, לא רק מחלוקת, שזה דבר מובן מאליו בכל פרלמנט, אלא גם דברים שהם מעבר למחלוקת, שהם מיותרים ומעכירים את החיים שלנו פה – אני משוכנע, ידידי, חברי הטוב מישל, שאתה תתרום מהרוח הטובה שלך לבית הזה. הדבר השני – המשפחה של מישל. זכיתי להכיר גם את הוריו דוד ומרים, זיכרונם לברכה, ואת כל בני המשפחה המורחבת. זה סיפור הציונות, זה סיפור העלייה לארץ, זה סיפור ההקרבה למען המולדת, ומישל הזכיר את שני אחיו שנפלו בשירות צבאי, את אחיו מקסים, זיכרונו לברכה, שנפל בקרב על החרמון. זה החינוך. ואחד הדוברים כאן אמר את זה – הם נתנו במשפחה מדור לדור, וההורים שלו נתנו לילדים – משפחה, ברוך השם, מרובת ילדים, אבל עם הרבה ברכה – זה חינוך לאהבת המולדת, זה חינוך על היהדות בראש ובראשונה, זה חינוך ציוני מובהק, ולכן מכל הטעמים האלה, חברי הטוב, אתה הבחירה הטובה לבית הזה, והלוואי ומשהו מהרוח הטובה שלך תדבק גם בדברים שקורים כאן מסביב. ברכה נאמנה, ותצליח, בעזרת השם.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

יישר כוח. כל שנותר לנו הוא להצטרף לדבריך עם שאר דברי המברכים ולאחל לנו שאכן יתקיימו כך הדברים. האם יושב-ראש ועדת הכנסת מבקש לסכם?

אופיר כץ (הליכוד):

היו"ר אליהו רביבו:

ויתר. חבריי חברי הכנסת, אנו נעבור - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

היו"ר אליהו רביבו:

כשינון מבקש, אפשר לשנות. תדע לך שרק בשבילך אפשר לעשות את זה, ינון.

ינון אזולאי (ש"ס):

האמת, אני ביקשתי לסכם במקום יושב-ראש ועדת הכנסת. אני רק רוצה להגיד דבר אחד, ברשות היושב-ראש, ברשות השרים, השר גדעון סער והשר אלקין: מישל, אני עליתי כי לא הספקתי קודם לבוא ולהגיד שזה המקום הראוי לך ואף יותר מכך. אתה אדם אצילי, עם ערכים, אדם שכשרואים אותו, פשוט מרגישים את הרוגע. אני חושב שצריכים פה – חייבים פה אנשים כמוך. עם ישראל זקוק לאנשים כמוך בכנסת. אתה מייצג אוכלוסייה – אני חושב שהיא כולם, שזו אוכלוסייה גדולה, למה? כי כולם נמצאים באותה האוכלוסייה הזאת, ולא משנה אם זה מהדרום, מהצפון, מהמרכז. אתה תראה שתמיד סביבך נמצאים אנשים. ואני אגיד לכם עוד דבר, חברי הכנסת: פעם אחת אני מציע לכולם – רק פעם אחת, ולא להתמכר – להגיע לחדר של מישל, ותמיד הלב הרחב שלו יארח אתכם. אני מזהיר, זהירות, בכניסה לחדר צריך להיות כתוב "זהירות מהתמכרות". זה אצל מישל, כי הוא עושה הכול באהבה, בחום. כשנמצאים לידך, מצד אחד נעים ומצד אחד חם, כי אתה אדם שתמיד נותן את החום לבחוץ, ותמיד אני מסתכל איך לב ענק כזה יכול להיכנס באדם כמוך, אבל זה אתה, ושיהיה בהצלחה. אנחנו גאים בך. תודה.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

יישר כוח גדול.

היו"ר אליהו רביבו:

לפני שנעבור להצבעה, הודעה מסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ו–2026. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. סליחה, כמה פעמים אפשר להעיר לכם?

היו"ר אליהו רביבו:

חבריי חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה על המלצת ועדת הכנסת לעניין בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד הצעת ועדת הכנסת – 14 נגד – אין נמנעים – 2 הצעת ועדת הכנסת לבחור את חבר הכנסת מישל בוסקילה לסגן יושב-ראש הכנסת נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

14 בעד, שני נמנעים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי המלצת ועדת הכנסת לעניין בחירת חבר הכנסת מישל בוסקילה לסגן יושב-ראש הכנסת התקבלה. מזל טוב, מכובדי, הסגן החדש. חבריי חברי הכנסת, המליאה יוצאת להפסקה של שעה בדיוק ותחדש את דיונה לקראת בואו של ידיד ישראל, ראש ממשלת הודו, במליאה חגיגית. הפסקה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

דילגו עלינו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לראש הממשלה. אני מזמין כעת את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לשאת דברים. בבקשה.

קריאה:

כולם לצאת.

יאיר לפיד (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד כעת להזמין את ראש ממשלת הודו מר נרנדרה מודי לשאת דברים. בבקשה.

ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להעניק, לראשונה בתולדות המשכן, את עיטור הכנסת, אות הכבוד הגבוה ביותר שבית המחוקקים הישראלי מעניק, לראש ממשלת הרפובליקה של הודו נרדנרה מודי, כהוקרה על הובלתו האישית לחיזוק היחסים המדיניים בין הודו לבין ישראל ועל תרומתו להעמקת שיתופי הפעולה בתחומי הביטחון, הכלכלה, החקלאות, החדשנות, הטכנולוגיה ועוד. מנהיגותו, כפי שיכולתם כולכם להתרשם, מבטאת ידידות אמיצה ומחויבות לשותפות ארוכת טווח המבוססת על ערכים משותפים ואינטרסים משותפים בין שתי המדינות. בבקשה, אדוני.

קריאות:

מודי, מודי, מודי, מודי.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

כבוד יושב-ראש הכנסת וכבוד ראש ממשלת הודו. קהל נכבד, אנא הישארו במקומכם עד ליציאת הפמליה ממשכן הכנסת. מליאת הכנסת תצא להפסקה קצרה, ואנו נודיע על חידוש הישיבה.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עם הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 262 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת שמחה רוטמן, מירב בן ארי ואוהד טל, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה, להציג את הצעת החוק. גברתי, בבקשה. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אבקש להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בעת הכרזה על הגבלה – עצורים, אסירים וכלואים (הוראת שעה), תשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ולדימיר בליאק, עפיף עבד, יעל רון בן משה ואחמד טיבי בנושא: מימוש תביעות מס רכוש בעקבות המלחמה. המלצות הוועדה הציבורית לגביית שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת בנושא: העסקת יועצים פרלמנטריים שיש ביניהם קרבת משפחה במקרים חריגים. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

כן, גברתי, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (ועדת העבודה והרווחה):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 262 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026. הצעה זו היא הצעת מיזוג של הצעות חוק פרטיות שיזמו חברי הכנסת שמחה רוטמן, מירב בן ארי ואוהד טל. בטרם איכנס לגוף החוק, אני רוצה להודות גם למציעים, כמובן, שקידמו את החוק בכנסת הזו, ובראשם כמובן שמחה ומירב, אבל גם לחברי הכנסת מכנסות קודמות, וביניהם מיכל קוטלר וונש – סליחה, קצת עיוותי את שם המשפחה, אבל אני בהחלט מכירה אותה היטב, היא עושה עבודה נהדרת – וכמובן, יהודה גליק. אני רוצה להודות גם לארגון נפש בנפש, שעושה רבות למען העולים, והוא אבי החוק הזה. ולסיום התודות – תודה לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'; לשר הקליטה והעלייה אופיר סופר ולצוות הוועדה היקר: ענת כהן שמואלי, אורית ארז; היועצות המשפטיות נועה בן שבת, יעל סלנט, ענת מימון ואיילת וולברג, וכן למעיין ושי היקרים. באמת אין עליכם. הצעת החוק באה להקל על עולים חדשים שעשויים להיות חייבים בדמי ביטוח סוציאלי גם בישראל וגם במדינה שממנה עלו. מוצע לקבוע כי תושב ישראל שהוא עולה חדש, יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי בעד ההכנסה מעבודה ומשלח יד שהוא משלם בעדה דמי ביטוח סוציאלי במדינה שממנה עלה למשך חמש שנים מעלייתו ארצה. הזכאות תחול על עולים ממדינות שפורטו בתוספת להצעת החוק, שכעת כוללת רק את ארצות הברית, שבמהלך הדיונים בהצעת החוק עלה כי היא מדינה שלישראל אין אמנה לביטחון סוציאלי עימה, כי יש בה ריכוז פוטנציאלי גדול של עלייה וכי שיעור דמי הביטוח הסוציאלי בה דומה לשיעור דמי הביטוח הסוציאלי בישראל. הצעת החוק מסמיכה את שר העבודה, בהסכמת שר האוצר, בהתייעצות עם שר העלייה והקליטה ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, להוסיף מדינות לתוספת, ובכך להחיל את ההסדר על עולים ממדינות נוספות, ככל ששוכנע כי הדבר יסייע לעידוד העלייה מהן, ולאחר שהביא בחשבון את גובה דמי הביטוח הסוציאלי במדינה ואם יש בינינו ובינה אמנת ביטחון סוציאלי או לא. מכיוון שחלק מהגמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי מותנות בתשלום דמי ביטוח, ועל מנת שלא תיפגע הזכאות לגמלאות של העולים החדשים הללו שקיבלו פטור מתשלום דמי ביטוח, מוצע לקבוע כי לעניין גמלה או תוספת לגמלה שהזכאות בה מותנית בתשלום דמי ביטוח, יראו בהכנסה בתקופה שבה העולה החדש היה פטור מתשלום דמי הביטוח כאילו היא הכנסה ששילמו בעדה דמי ביטוח לאומי. מוצע כי אוצר המדינה ישפה את המוסד לביטוח לאומי אחת לשנה על סכום דמי הביטוח שהיה מגיע בעד ההכנסה אלמלא הוראת הפטור האמורה כך שלא תחול ההכבדה על תקציב המוסד לביטוח לאומי עקב הפטור האמור. עוד מוצע כי הפטור האמור יחול רק לעניין דמי ביטוח לאומי ולא יחול בכל הנוגע לדמי ביטוח בריאות. מוצע לקבוע את ההסדר האמור כהוראת שעה לעשר שנים, קרי, עד סוף שנת 2035. כמו כן מוצע לאפשר את הארכת תקופת הוראת השעה בשתי תקופות נוספות, שכל אחת מהן לא תעלה על חמש שנים, בצו של שר העבודה ושר האוצר, בהתייעצות עם שר העלייה והקליטה ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. לצד הוראת השעה נקבעה בהצעת החוק חובת דיווח לוועדת העבודה והרווחה על יישום ההסדר, כדי שהוועדה תוכל לבחון את השפעותיו. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד ואין לה הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אני מבקשת מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. זה בהחלט חוק חשוב, מקדם עלייה. תודה לכם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אכן חוק חשוב. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות דיבור. אני מבקש להעלות את הדוברים לפי הסדר. תודה. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן.

קריאה:

- - - רשות דיבור?

היו"ר מאיר כהן:

אין הסתייגויות, יש רק בקשות דיבור.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

רק המציעים, נראה לי.

היו"ר מאיר כהן:

המציעים, כן, רצוי.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת – למעשה, זכות גדולה לי שאתה הוא זה שמנהל את הישיבה הזאת. אם אתה זוכר, ואתה בוודאי זוכר, בכנסת הקודמת, כשהצעתי את הצעת החוק הזאת ואתה היית שר הרווחה, ניסינו להבקיע דרך. לצערי, לא הצלחנו אז, אבל בהחלט נעשתה התקדמות מאוד גדולה מצד עבודת המטה כבר אז, מה שהקל מאוד על האפשרות להמשיך ולהעביר את זה גם בכנסת הזו, ותודה לך על המאמצים שלך אז.

היו"ר מאיר כהן:

אכן, כבר אז ישבת על העורק ואמרת: זה יבוא.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אמת. אז אני שמח שזכות נפלה בחלקי שאתה מנהל את הישיבה הזאת על החוק הכל-כך חשוב הזה. אני רוצה להודות, כמובן, לחברתי חברת הכנסת מיכל וולדיגר, יושבת-ראש הוועדה. למלאכה הזאת – כמו שגם הקראת בנאום שלך – יש אבות רבים, אך היא נקראת על שם גומרה, ואני רוצה להגיד לך תודה רבה על כך שהבאת את החקיקה החשובה הזאת לידי גמר, גם הנושא הזה – זה התחיל אצל אייכלר והתקדם – ואת הרגל המסיימת ובאמת העצה הטובה איך לסיים את זה נכון, ואני רוצה להגיד לך על זה תודה רבה. אני כמובן רוצה להגיד תודה רבה גם לחברת הכנסת מירב בן ארי וגם לחבר הכנסת אוהד טל, שגם הם הגישו כל אחד הצעת חוק זהה - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר מאיר כהן:

יסמין. תודה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

- - והעזרה והסיוע, כולל ישיבות המטה, כולל הלחץ והדחיפה וכמובן הדאגה שהחוק הזה יעלה בהקדם. תודה גם לכם. ואני חייב לומר בהקשר הזה לאחת וליחידה, יעל סלנט מהייעוץ המשפטי לוועדה, שבאמת ישבה על החוק הזה. גם היא עבדה על החוק הזה זמן רב, השקיעה, ראש גדול, חשבה על פתרונות, כי היו פה הרבה מאוד משוכות שהיה צריך לעבור, וכמובן לכל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. אני רוצה באמת בקצרה, בגלל שדובר על החוק הזה והסבירה אותו חברת הכנסת וולדיגר, כן הייתי רוצה, ברשותך, אדוני היו"ר, להגיד משפט או שניים באנגלית, כי בסופו של דבר קהל היעד של החוק הזה הם העולים החדשים מארצות הברית, רק ארצות הברית. For many years, many members of Knesset from many parties were involved in this important legislation. For many, many years, if you came from the United States and you continued to work, maybe even in the beginning, maybe for later, you continued to work for an American employer, you were supposed to be charged in double social security – you would pay social security for the United States and you would also pay social security to Israel. This was a major drawback, financial drawback, for anyone who was considering making Aliyah to Israel from the United States. It's a unique situation with the United States because with many other countries we do have some kind of treaty to deal with it. With the United States, for many reasons, this treaty does not exist and this created a major financial consideration for a person or family that thinks about making Aliyah to Israel. And today I'm very proud to say that after so many years and so many Knessets and so many Knesset members and so many ministers that were involved in this, we are bringing this new legislation. For the first five years, when a new Oleh comes from the United States, for the first five years, the state of Israel will pay for its social security and he will be secured with Israeli social security, but he wouldn't need to pay if he pays to the American social security, So he won't pay double. This will save, of course, money, but this will also, I hope, encourage many new Olim to come to Israel. And I want to thank especially Nefesh B'Nefesh, who was behind this legislation for so many years. We are asking many Knesset members to promote it. All the former Knesset members that were involved were mentioned by Michal Waldiger, the chair of the committee, but Nefesh B'Nefesh was behind it, was pushing for it, explained to us how important it is, and I'm very proud that today we are bringing this. It will be in effect already this year, meaning If you came to Israel in the last five years, and you're still within your five years period, and you are working for an American employer, you will be exempt from Israeli social security. Go to your accountant, check, this is your right. We worked very hard to do it, and I hope it will make your life in Israel easier, and you will bring your family, your friends, and all the people that can make Aliya from United States to Israel. I want to thank the minister of treasury Bezalel Smotrich, who was willing to fund this legislation, that for many many years it was stuck on budget issues, and he decided to give this budget. And I want to thank again everyone that were involved in this important legislation, Coalition and Opposition alike. I am sure this legislation will pass here in the Knesset without any member of Knesset who votes against it, because we are all in Israel, Coalition and Opposition, waiting for you to come to Israel. Come to Israel. Thank you very much.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. יאיר לפיד; מאיר כהן; קארין אלהרר; מירב כהן; אלעזר שטרן; מיקי לוי. מירב בן ארי, בבקשה, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קצר. תודה רבה, אדוני היושב בראש. בכל זאת, חוק שלי בקריאה השלישית, זה לא אירוע שקורה כל יום, אבל תודה. תודה לך, מאיר, גם שבתור שר רווחה ניסית לקדם את החוק החשוב הזה. תודה לחברת הכנסת מיכל וולדיגר, שאמרה – הכול נכון, הקשבתי לכל מילה שלך, צדקת, אמרת במדויק. חבר הכנסת שמחה רוטמן, שהוביל את החקיקה הזאת, צריך לומר. אני חושבת שגם הפגישות – בעיקר פגישות הצד – הן אלה שהובילו. אני חושבת שאחרי הרבה שנים החוק הזה עובר בקריאה שנייה ושלישית. גלעד, אני רוצה להגיד לך משהו. אני חושבת שיש צדק פואטי בחוק הזה, כי דווקא ביום שיהדות ארצות הברית הלא-אורתודוקסית נרמסה היום בכנסת, לפחות בקריאה טרומית, הגיע החוק הזה. שמע, היקום הוא דבר נפלא. בבוקר רומסים את היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית והלא-אורתודוקסית.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא רומסים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רומסים. אומרים לה – עמיחי אליהו, הרחבה הקטנה הזאת, עזרת ישראל, שנתניהו הוא זה שהחליט להקים אותה – בוא, אפשר לסלף את הכול, אבל הייתי חברת כנסת פה. אפילו הוא היה חבר כנסת פה, ישב באופוזיציה. אתה זוכר, נכון?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני לא סותר את העובדה הזאת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יפה. אז בואו נדבר על עובדות. בעובדות נתניהו קיבל את – בגלל התמונות הקשות של סידורים על הרצפה בכותל, בגלל, אתה יודע, הקריעה של הבגדים, והנשים – נכון, גלעד? תסכים איתי, אתה מלווה אותם. בגלל התמונות הקשות האלה, ששודרו בעיקר בארצות הברית.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, תן לי. תקשיב, אני אפילו לא כועסת, אני אומרת שזה צדק וזו קארמה. היה פה עכשיו ראש ממשלת הודו, הם מעולים בקארמה, זו ההתמחות שלהם, נכון? תראה מה זה קארמה. בבוקר אתה אומר לאותה יהדות: עזרת ישראל הקטנה הזאת, אנחנו נמחק אותה, למרות שנתניהו הוא זה שהחליט, ואז אחרי צהריים אתה בא ומביא חוק מדהים, חשוב, שאומר לאזרחי ארצות הברית שעולים לארץ, שאנחנו מאוד מאוד רוצים שיעלו: אנחנו נמנע מכם כפל תשלומים. אני רק אומרת שיש לה יקום מין דרך מיוחדת לשדר לנו, והינה לכם. אז כל יהדות ארצות הברית, שאני מאוד מקווה שתעלה לארץ, אבל מה לעשות לא כולם עולים לארץ, יש כאלה שמעדיפים לגור שם. כאשר הם יגיעו לפה, לא יצטרכו לשלם כפל תשלומים. אגב, מה שעוד מצחיק – אתה שומע, גלעד? – שהחוק הזה בעיקרו הוא על ארצות הברית, כי אין לנו אמנה. אז תראה איזה קטע, כי מי נמצא בעיקר בעזרת ישראל? יהדות ארצות הברית – הרפורמית והקונסרבטיבית. עכשיו מילה אחרונה: הצעת החוק הזאת מתגלגלת כבר הרבה זמן, ואני חושבת שגם ההתנהלות בוועדה, ובאמת, מיכל, הקידום שלך, הביא אותה לידי סיום היום. התחברתי לכל מילה גם ששמחה אמר. אני חושבת שדווקא יש כאן סוף יפה לאירוע שממש היה קשה הבוקר. לי באופן אישי היה קשה. אני אוהבת את יהדות ארצות הברית, ביקרתי שם. אני רוצה להגיד לכם משהו, יש לי דקה. שמע רגע, שמחה. אני למדתי בבית ספר דתי. סבבה? אתה גם מכיר אותי, כבר דיברנו על זה. אגיד לך את האמת, כשהגעתי לכנסת ב-2015, וראיתי – גלעד, תקשיב גם אתה – את הרבה עם התפילין, וואלה, כאילו בתור אדם אורתודוקסי, אני באתי מבית מסורתי, לא דתי, מסורתי, שומרים שבת, קידוש וכאלה. ואללה, לא היה לי קל עם זה. אתה שומע, גלעד? לא היה לי קל, אני מודה. היה לי קשה. ואז נסעתי עם הסוכנות היהודית לארצות הברית, ונפתח בפניי העולם הקונסרבטיבי והרפורמי, שלא הכרתי. בבית בנתניה לא הכרתי את זה, לא ידעתי. הרבה פעמים מהבורות שלי גם לא הבנתי. ואז קלטתי את היופי המדהים, שבו הם באים בשישי לקידוש עם האוטו והשמיים לא נופלים – מה לעשות, בית הכנסת רחוק. ראיתי יהדות מחבקת, מכילה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מה את משווה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקשיב, אני מספרת לך את הסיפור האישי שלי. גם לי היה תהליך. אבל בסוף, כשראיתי מה עושה יהדות ארצות הברית, ואיך היא מכילה גם יהדות שונה ממנה, זה דבר מדהים. וזה, אגב, מה ששומר על היהודים בארצות הברית. זה שכל הזמן מדברים – זה מה ששומר; זה שהם יכולים להכיל גם יהדות אחרת. והינה, אני אומרת לך, אני עברתי מהפך בכנסת, מהפך אמיתי. אני מסתכלת לך בעיניים – מהפך שמבין שליהדות יש הרבה צבעים. הרבה צבעים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אבל זו לא יהדות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואני שמחה מאוד שבסוג של צדק מסוים מהבוקר, אנחנו מסיימים בחוק כזה, שגם יעודד עלייה, אבל גם יעזור בעיקר ליהדות ארצות הברית. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אוהד טל – לא נמצא כאן. רגע, יש עוד רשימה של דוברים, סליחה. רם בן ברק; יואב סגלוביץ'; בועז טופורובסקי; מיכל שיר סגמן; יוראי להב; ולדימיר בליאק; רון כץ; מטי צרפתי; טטיאנה; יסמין פרידמן; דבי ביטון; משה טור פז. נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול להתייחס להצעת החוק, הצעת החוק, בדיוק כמו שחבריי אמרו פה, מעולה. טוב שיבואו יותר הצעות חוק כאלו, שנוכל כולנו לעשות גם טוב וגם להצביע ביחד. אז כל הכבוד גם למציעים, גם ליושבת-ראש הוועדה, שעושה עבודה נהדרת.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תמשיך.

נאור שירי (יש עתיד):

סליחה, לא נהדרת, את עושה עבודה. לא, בשבילך, לא בשבילי.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תמשיך.

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר גמור.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני חייב לומר שכשהיא ראתה אותך עולה היא הייתה מודאגת, עכשיו היא אומרת: תישאר.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

בדיוק ככה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

למה את מודאגת?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כי קר לי.

נאור שירי (יש עתיד):

אה, אוקיי. לא, אבל חיממו פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא חיממו.

נאור שירי (יש עתיד):

חיממו, אל תצעקי.

היו"ר מאיר כהן:

קדימה, זה הזמן שלך, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. בכל זאת, חבריי חברי הכנסת, אני אעשה את זה ממש מהר, כי מיכל גם ממהרת וגם קר לה, למרות שבעיניי הטמפרטורה פה נהדרת, והלוואי ותהיה כמה שיותר נמוכה.

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, טלי.

היו"ר מאיר כהן:

מצאת שותפה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, בזה אנחנו שותפים. אני רוצה להתייחס לאירוע חלוקת עיטור הכנסת הגבוה ביותר שהיה פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היחיד.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אי-פעם.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני רוצה לדעת מה זה העיטור השני אם זה הכי גבוה.

נאור שירי (יש עתיד):

תקשיבו, יש פה מעט אירועים שמצחיקים אותי – האמת, יש פה הרבה אירועים שמצחיקים אותי – אבל זה היה אירוע. אני לא ידעתי מאיפה זה בא. אני לא ידעתי בכלל שיש עיטור הכנסת. עכשיו, אם יש כבר עיטור הכנסת, למה לא נתנו אותו לאושר שקלים קודם?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

למה לא נתנו את זה לטראמפ? עכשיו טראמפ כועס.

נאור שירי (יש עתיד):

או, רגע, זה כבר משהו אחר. מכיוון שראיתי שמחלקים את הפרס הזה, וכמובן, למה שיעשו את זה בדרך נורמטיבית: תקנון, להביא לנשיאות, בוא נעשה את זה ביחד. אני לגמרי לגמרי בעד. אבל עזבו, כי מדובר בממלכה של אמיר אוחנה. אז אני רוצה לתת כמה עיטורים משל עצמי, באמת, מה שחשבתי עליו בשתי דקות, שלוש דקות לפני.

שר המורשת עמיחי אליהו:

גם אני יכול? אני רוצה עיטור.

נאור שירי (יש עתיד):

מסתבר שאתה יכול. בוא נעשה מדליה ביחד, ונתחיל לחלק פה עיטורים. הייתי רוצה לתת את עיטור העוז לאיתמר בן גביר. אומנם לא היה מלש"ב אפילו, אבל היכולת שלו לשלוח את מרדכי דוד לחמת גדר ולריב עם תנינים, זו יכולת מוערכת בעיניי. על כן, עיטור העוז לאיתמר בן גביר. עיטור הגבורה – אגב, הגבוה ביותר שאני אתן, עיטור הגבורה – זה לצמד הפורצים הנוצצים, סוכות את ואטורי, שלקחו באמת ביכולת בלתי נלאית, ונכנסו שם בגדר ופרצו לשדה תימן.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה מוריד אותי מהעיטור הזה?

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא מחלק עיטורים – טוב, קח גם אתה את העיטור הזה. אם אתה ממש מתעקש.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אז זה כבר לא הגבוה ביותר.

נאור שירי (יש עתיד):

אני רוצה לא להפקיר ולדלג על האופוזיציה, כי למרות שחלק חושבים שאין אופוזיציה במדינת ישראל, אז יש אופוזיציה במדינת ישראל. לתת את עיטור הנגב והגליל ליושב-ראש הוועדה לפיתוח הנגב והגליל עודד פורר. אגב, אני נותן לך את העיטור הגבוה ביותר על עבודה בלתי נלאית למען הנגב והגליל. כל הכבוד לך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני רוצה להעניק את עיטור הוועדה הגבוה ביותר - - - אני נותן אותו למאיר כהן.

נאור שירי (יש עתיד):

את זה אתה תשלים אחרי זה. אתה יודע מה, כאיש הנגב, אני איתך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כאיש הנגב – העיטור הגבוהה ביותר.

נאור שירי (יש עתיד):

אני איתך, אני איתך.

היו"ר מאיר כהן:

רגע, נאור, העיטורים כאן עפים מצד לצד, זה מדהים.

נאור שירי (יש עתיד):

אנחנו באנו לעטר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היושב-ראש, זה יהיה העיטור הגבוה ביותר שאי פעם ניתן על ידי הוועדה המיוחדת לפיתוח הנגב.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אמשיך עם העיטורים בדקה ו-30 שנשארו לי. את עיטור הבטיחות בדרכים אני אתן לאחת שהיא לוחמת בלתי נלאית למען הבטיחות בדרכים, הלוא היא מירי רגב, שבמקרה עכשיו טסה לה לארצות הברית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הלוחמת בדרכים.

נאור שירי (יש עתיד):

עיטור האוויר הנקי בישראל, אתם לא תנחשו למי אני נותן אותו – לשרה עידית סילמן. וצחוק בצד, את העיטור הגבוה ביותר, עיטור לאחדות הממלכה – לבנימין נתניהו, שיודע ברגעים קשים של האומה וברגעי מחלוקת לשים את כולנו תחת אותה מטרה, לשים את המחלוקות בצד, לאחד את האומה דווקא ברגעים האלה. אתם יודעים, אפשר לצחוק מפה ועד להודעה חדשה על הטקס הביזיוני שהיה, אבל תראו מה זה, אפילו בפורים לא יכלו היו אמיר אוחנה ובנימין נתניהו להתחפש, לעשות עלינו, כאילו, בואו נתחפש כאילו אנחנו מאוחדים. לא. הוא לא יכול היה להזמין את נשיא בית המשפט העליון. למה שנעשה את זה אם אפשר לפצל, לשסע ולפלג? למה לא? עוד יום בכנסת ישראל.

אושר שקלים (הליכוד):

אתה ליצן. מה אתה עושה פה חוץ מהבדיחות הלא-מוצלחות שלך?

נאור שירי (יש עתיד):

המשך יום טוב.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

שמעתי שהזכרת אותי, נכון, מר ליצן? מה אתה עושה פה בכנסת חוץ מלנסות להצחיק? לא עשית כלום מעבר לזה. כלומניק.

היו"ר מאיר כהן:

לא, רגע, רגע, הוא לא הזכיר. אושר שקלים, תודה, אדוני. סימון דוידסון, שלי טל מירון - - -

אושר שקלים (הליכוד):

כלומניק, מדבר פה על כולם. מעולם לא עשית איזה מהלך חקיקתי, שום דבר. כלום.

נאור שירי (יש עתיד):

16%? אני אעזור לך להגיע ל-20%.

אושר שקלים (הליכוד):

כלומניק.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים להצבעה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אעזור לך, אושר. אני אעזור לך להגיע.

אושר שקלים (הליכוד):

רק יודע לפלג - - - רק יודע להעיר לכל העולם. לא עשית שום דבר.

נאור שירי (יש עתיד):

בעזרתי - - -

היו"ר מאיר כהן:

אושר שקלים.

נאור שירי (יש עתיד):

לך, תעשה לי טובה. את הסרבנות הרפואית כבר ביררת?

אושר שקלים (הליכוד):

אתה רק מקשקש, אתה רק מקשקש כל הזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

את הסרבנות הרפואית כבר ביררת, אדון דוקטור?

אושר שקלים (הליכוד):

זה מה שאתה עושה. בזה העשייה הפרלמנטרית שלך מסתכמת.

היו"ר מאיר כהן:

חברי הכנסת.

אושר שקלים (הליכוד):

גועל נפש.

נאור שירי (יש עתיד):

סרבנות רפואית. הלכת כבר להגיש תלונה במשטרה?

היו"ר מאיר כהן:

נאור, די.

אושר שקלים (הליכוד):

תתבייש. עשייה של כלומניק במפלגה כזאת. זאת המפלגה שאתה נמצא בה.

היו"ר מאיר כהן:

חבל על הוויכוחים האלה, יש חוק טוב. שבו, תפסיקו לצעוק. נעבור להצעה בקריאה השנייה על הצעת חוק הביטוח הלאומי - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אין שר מסכם?

היו"ר מאיר כהן:

לא, אין שר מסכם. אין התנגדויות ואין כלום. אתה רוצה? עלה, בבקשה. היות שלמיכל קר, אני מבקש. מיכל, ניסיתי. בבקשה, אדוני.

שר המורשת עמיחי אליהו:

הייתה פה עקיצה. חס ושלום.

היו"ר מאיר כהן:

זכותך.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, מירב, רציתי להתייחס לדברים שאמרת לגבי חוק הכותל, שבעיני הוא חוק מאוד מאוד חשוב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

במה הוא חשוב?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני אסביר. הוא עושה סדר מאוד מאוד משמעותי גם ביחס ליהדות התפוצות. אני מדבר אלייך באמת לא בציניות, בלי טיפה של ציניות. אני חושב שמי שמכיר את היחס של התנועה הרפורמית, לצורך העניין, לכותל – הרי יש לכם את חבר הכנסת גלעד קריב, שלפני כמעט עשור או יותר – תתקן אותי, גלעד – אמר שמבחינתו או מבחינת הרב שלו עדיף שהכותל יעבור לתל אביב - -

גלעד קריב (העבודה):

אמרתי - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - ולקום ב-07:00. ככה אמרת באותו סרטון מפורסם.

גלעד קריב (העבודה):

- - - ההזיה של השקרים שלכם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

זה שקרים?

גלעד קריב (העבודה):

הבת שלי עלתה לתורה בכותל, הבן שלי עלה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה יודע, גלעד, אתה יכול לבוא ולומר עליי הרבה דברים, וגם מירב יכולה להעיד – אני בדרך כלל לא משקר. אמרת את הדברים שאני מצטט בשמך – אמרת שהיה עדיף לשים את הכותל בתל אביב, אולי היה עדיף שחורבן בית שני – בית המקדש יהיה בתל אביב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תעלה אחרי זה ותגיב.

נאור שירי (יש עתיד):

זה בגלל הפקקים, נו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - וגם השלמת את דבריך ואמרת: איזה רפורמי יקום ב-07:00. אני לא חושב שהכול תלוי רק בך, זה לא תלוי רק בחבר הכנסת גלעד קריב, נציג התנועה הרפורמית בישראל. בטקס של רבנים, rabbis, של התנועה הרפורמית בארצות הברית הביאו מרצה בכיר, מייקל שייבון, והוא מסביר שהשאיפה של העם היהודי היא להתבולל. מחיאות הכפיים שקיבל אותו סופר אמריקאי על ההסתה שלו כנגד חיילי צה"ל, על הבוז שלו כנגד מדינת ישראל, על התפיסה הפוסט-יהודית שלו, פוסט-ציונית שלו, מחיאות הכפיים שהוא קיבל מכל ה-rabbis שם, בעיניי צריכים להדאיג את כל מי שהציונות יקרה לו. לכן, כשאנחנו מסתכלים – ופה, מירב, אני אומר לך, צריך ללמוד מהציבור הספרדי המסורתי. הציבור הספרדי יודע לכבד את ההלכה כמו שהיא, בלי לרצות או לבקש לשנות אותה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא יודע לכבד את היהדות ששונה ממנו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני חי בתוך יישוב מסורתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, הוא יודע לכבד יהדות שונה. אתם מכבדים רק אורתודוקסים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני יושב בתוך יישוב מסורתי שנקרא רימונים. בתוך היישוב הזה לא כל מתפללי בית הכנסת שומרים שבת, לא כולם שומרים על תרי"ג מצוות. אני אגיד לך בסוד, גם אני לא שומר על כל תרי"ג המצוות. אני משתדל. אני גם לא יכול, נכון.

גלעד קריב (העבודה):

- - - שקשור למצוות בין אדם וחברו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני אומר לך בצורה פשוטה, אף אחד מהבאים לבית הכנסת לא בא לרב ואומר לו: הרב, מעכשיו אני רוצה שתשנה את כל הכללים של בית הכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי רוצה לשנות את הכללים?

שר המורשת עמיחי אליהו:

זה בדיוק מה שהם עושים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זאת רחבה קטנה, עזרת ישראל, רחבה קטנה שהיא אפילו לא במחלוקת.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני אסביר לך, זה בדיוק מה שהם עושים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני השר, אתה יודע איפה זה עזרת ישראל?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יודע איפה זה עזרת ישראל?

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן, בוודאי, אני שר המורשת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז מה זה מפריע לך? עדיף לך שהם יהיו בעזרת נשים? לא.

שר המורשת עמיחי אליהו:

זאת בדיוק הנקודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני השר, זה מתווה ביבי.

שר המורשת עמיחי אליהו:

חברים, אני אומר את זה, זה כל כך מצחיק שאנחנו לוקחים פרובוקטורים שרוצים להיכנס לשם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה פרובוקטורים? די.

שר המורשת עמיחי אליהו:

האחוז של התנועה הרפורמית במדינת ישראל – ובזה אני רוצה לסיים, יקיריי – הוא נגיד – יש להם 50 בתי כנסת, על פי מה שהם מפרסמים באתר התנועה הרפורמית. כמה בתי כנסת יש לציבור המסורתי, החילוני, הדתי? המון, למעלה מ-12,000 בתי כנסת. זאת אומרת שהם אפילו לא פרומיל. זה כמו שבתוך בית כנסת של 400 איש יבוא מישהו ויגיד: אני רוצה לנהל את בית הכנסת. זה לא יכול להיות כך, זה רק מי שמחפש ריב ומדון. לכן, אני אומר לאזרחי ארצות הברית, לאנשים שצריכים לעלות, ליהדות התפוצות: הלב שלנו איתכם, הלב שלנו פתוח. אל תנסו לשנות את היהדות האורתודוקסית המסורתית של הציבור החילוני. רוב הציבור החילוני בישראל לא מאמין ברפורמים, מאמין ביהדות האמיתית, האותנטית, וגם אם הוא לא מקיים תרי"ג מצוות, את זה הוא מכבד. לכן אני בא ואומר, תודה על החוק החשוב הזה, שישים את כל המחלוקות עם התנועה הרפורמית פה בישראל מאחורינו. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק הביטוח הלאומי, התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה. מי בעד? הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1–6 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו.

היו"ר מאיר כהן:

13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הביטוח הלאומי, התשפ"ו–2026. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 11 בעד החוק – 14 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 262 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, נתקבל.

היו"ר מאיר כהן:

14 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 262 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. תודה רבה למציעים. תודה רבה לראשת הוועדה. יישר כוח.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בעת הכרזה על הגבלה (עצורים, אסירים וכלואים) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת צביקה פוגל, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני אנצל את ההזדמנות להגיד תודה רבה לכנסת שהעבירה את החוק בנוגע לביטוח הלאומי, פה אחד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ביום שכזה גם.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

כל מי שנכח באולם הצביע בעד – קואליציה אופוזיציה, כל הסיעות, תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה לך.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

ותודה לך, כאמור, גם כפי שנאמר קודם. בשם ועדת החוקה חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בעת הכרזה על הגבלה (עצורים, אסירים וכלואים) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026. מטרת הצעת החוק היא לקבוע הסדר שלפיו אפשר לקיים דיונים של עצורים ואסירים באמצעות היוועדות חזותית, video conference, VC, במצבים ביטחוניים שבהם הדבר נדרש או במצבי חירום אחרים. בעיקרה, הצעת החוק דומה להסדר שחל במדינה בתקופת מלחמת חרבות ברזל, לפי חוק קיום דיונים בוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. בחוק זה, שפקע עם פקיעתו של המצב המיוחד בעורף בסוף אוקטובר 2025, נקבעו שני סוגים של הכרזה: הכרזה על הגבלה מלאה, והכרזה על הגבלה ביטחונית, שאותם אנחנו מבקשים לחוקק מחדש בהצעת החוק הזו, בשינויים מסוימים: ראשית, הכרזה על הגבלה מלאה נעשית על ידי שר המשפטים בהתייעצות עם השר לביטחון לאומי. היא חלה על כלל העצורים והאסירים במדינה כולה או בחלק ממנה; היא נועדה למצבים של סיכון חמור מיוחד הנשקף לחיי העצורים והאסירים, דוגמת המצב ששרר בשבועות הראשונים של המלחמה, או במקרה של מתקפת טילים לתקופה ארוכה באזור מסוים. בהכנת ההצעה בוועדה קבענו שבהוראת השעה הנוכחית יוכל השר להכריז על הגבלה מלאה לא רק במצב של מלחמה, אלא גם כאשר קיים חשש ממשי לפגיעה חמורה בבריאות הציבור, או מחמת פגע טבע. בנוסף, מוצעת אפשרות להכרזה על הגבלה ביטחונית. ההכרזה הזאת נעשית על ידי שר המשפטים והשר לביטחון לאומי, ביחד, עם אפשרות הארכה באישור ועדת החוקה. הכרזה ביטחונית תחול אם נשקפת סכנת חיים או סיכון ביטחוני מוגבר הנשקפים מאסירים או עצורים בהבאתם לדיונים של עצורים ואסירים, והיא חלה רק ביחס לאסירים ועצורים ביטחוניים בעבירות המפורטות בחוק, וכן מי שעצור במעצר מינהלי. בהתאם לכך, בתקופת ההגבלה הביטחונית חלק מהדיונים הנוגעים לאסירים הביטחוניים יתקיימו בהיוועדות חזותית ולא בנוכחותם. ההסדר חל גם על דיונים בוועדת השחרורים, שגם הם מתקיימים בהיוועדות חזותית בתקופת תוקפה של הכרזה כאמור. נוסף על כך, נכללה בהסדר הסמכה של שר הביטחון להכריז, בהתייעצות עם שר המשפטים, על הגבלה מלאה על קיום דיונים בבתי הדין הצבאיים. בתקופת חרבות ברזל, ביסוד הסדר זה, עמדו הסיכונים הביטחוניים אשר הוצגו בפירוט לוועדה על ידי גורמי שב"ס, בדיון חסוי שהתקיים בפני הוועדה. בהכנת ההצעה הזו, הוועדה שמעה על הסיכונים שממשיכים להתקיים גם לאחר סיום תקופת המלחמה. אוסיף ואומר שבדיוני הוועדה נמסר לנו על ידי גורמי הביטחון שמבחינות רבות המלחמה שהתחילה ב-7 באוקטובר בבתי הסוהר, לא רק שלא נחלשה עם סיום המלחמה, אלא אף התחזקה. הרבה מאוד מהבעיות – לא צריך לפרט על הדברים, חלקם גם נאמרו בדיונים חסויים בוועדה – אבל הרבה מאוד מהאיומים שאסירים ביטחוניים מייצרים כאשר מוציאים אותם מבתי הכלא, לא רק שלא נחלשו לעומת תקופת המלחמה, אלא אף התחזקו. הדבר הזה יהיה צריך להיבחן ולהיבדק, בהתאם לחוק, בכל שלושה חודשים, במסגרת הכרזת ההכרזות – אם המצב הזה עדיין קיים. כאמור לעיל, כעת מוצע לחוקק מחדש את החוק, רובו כנוסחו ערב פקיעתו, כאמור לתקופה של ארבע שנים. ולמעשה, אני אומר גם כאן בוועדה, גם לחבר הכנסת קריב ולחברי האופוזיציה שהציעו את ההסתייגות, שגם אני הצטרפתי אליה, הוצעה הצעה לקצר את התקופה לשנתיים, ואני על דעת כל הנוגעים בדבר, המלצתי לשרים ולממשלה ולקואליציה – והמלצתי התקבלה – שאנחנו נחוקק את החוק לשנתיים עם הארכה בצו לשנתיים, ולא מראש לארבע שנים. זה אומנם לא כל מה שהתבקש, ואני בטוח שנשמע על ההבדלים האחרים, אבל אני חשבתי שבנושא הזה בהחלט יש טעם להיענות לבקשה לקצר זאת. לעניין ההגבלה המלאה, כאמור, הוספה אפשרות להכריז לא רק בשל מלחמה, אלא גם בשל חשש ממשי לפגיעה חמורה בבריאות הציבור או מחמת פגע טבע. מוצע לקבוע כי הכרזת השר יכול שתינתן לתקופה שלא תעלה על שבעה ימים. שר המשפטים יהיה רשאי להאריך את ההכרזה לתקופה העולה על שבעה ימים, באישור ועדת החוקה, בתקופות נוספות, שלא יעלו על שבעה ימים כל אחת. ואם ניתנה הכרזה על מצב מיוחד בעורף, לתקופות שלא יעלו על 14 ימים כל אחת. לעניין ההגבלה הביטחונית, בשונה מהמצב שהיה בתקופת המלחמה, הכרזה כאמור יכול שתינתן לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים. אפשר להאריכה בתקופות נוספות שלא יעלו על שלושה חודשים כל אחת, ובאישור ועדת החוקה. הוועדה ביקשה לקבוע עוד כי בשונה מהמצב שהיה במלחמה, דיון ראשון במעצר ימים, ודיון מהותי אחד לעניין מעצר עד תום ההליכים, וכן דיוני הוכחות, יתקיימו באולם בית המשפט. בנוסף, הוועדה ביקשה לקבוע כי דיון שבו העצור מודה בעובדות כתב האישום, דיון שבו מוצג הסדר טיעון, דיון שנשמעת בו הכרעת דין או גזר דין, ודיון שנשמעים בו טיעונים לעונש – גם הם יתקיימו בנוכחות העצור באולם בית המשפט, אלא אם ביקש העצור שלא להגיע לבית המשפט. עוד קבעה הוועדה כי ככלל, הסדר ההיוועדות החזותית בעת ההכרזה על הגבלה ביטחונית לא יחול על קטינים, אולם ככל שיש סכנה פרטנית הנובעת מהבאת קטין לאולם בית המשפט, רשאי נשיא בית המשפט, או שופט שהוסמך לכך, לקבוע כי הדיון בעניינו יתקיים באמצעות היוועדות חזותית. בנוסח שהונח מוצע כי החוק יעמוד בתוקפו במשך ארבע שנים מיום הפרסום, וכמו שאמרתי, בעזרת השם אנחנו נקבל את ההסתייגות בנושא הזה, כדי להתאים את זה למה שהוצע, גם על ידי בהסתייגות, אבל כמובן בהסתייגות שהוגשה על ידי סיעות האופוזיציה. לכן, אני אבקש מחבריי לקבל את ההסתייגות הזאת, ומלבדה לדחות את שאר ההסתייגויות, ולאמץ את החוק בנוסח הוועדה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אה, אתה רוצה שנצביע על הסתייגות?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אחת. אתם יכולים להוריד את כל אלה שלכם, אני השארתי אותה על שמי. לדעתי זו הסתייגות 39, שאליה הצטרפתי גם אני. אני אגיד כמובן תודה רבה גם לנועה וגם לאפרת מהייעוץ המשפטי של הוועדה, שעבדו רבות ועמלו ממש עד הרגע האחרון. הצעת החוק הזאת הוגשה בפטור מחובת הנחה, הונחה על שולחן המליאה ממש עכשיו, עבדו עליה עד הרגע האחרון, בנוסח. הכול כדי שהחוק הזה ייכנס לתוקף בהקדם, כדי לא להשאיר את מדינת ישראל ללא ההסדר החיוני הנדרש של הגבלה מלאה על כל צרה שלא תבוא. נקווה שהוא יעמוד ללא שימוש – ההסדר על הגבלה מלאה. בניגוד לזה, ההסדר על הגבלה ביטחונית היה בעיניי חשוב מאוד. במהלך כל תקופת המלחמה ביקשתי וקראתי למשרדי הממשלה להביא הצעה שתנתק אותו מהסדר הקבע – מהסדר החירום – ותהפוך אותו להסדר קבע בשינויים המחויבים. אני מודה לחברי חבר הכנסת צביקה פוגל, שהגיש הצעת חוק פרטית בנושא, וכך הצלחנו בעצם לקחת את החקיקה שהעברנו בתקופת המלחמה, ולהתאים אותה ולעשות בה שינויים – הוכנסו בה שינויים מכל הכיוונים – ולהפוך אותה להסדר קבע. אז אני רוצה להגיד לך תודה. וכמובן, לכל השרים הרלוונטיים ולכל משרדי הממשלה הרלוונטיים שעבדו על הצעת החוק, להנהלת הוועדה ולייעוץ המשפטי לוועדה. אני חייב לומר, בלי קשר רק לחוק הזה, בימים האחרונים ובשבועות האחרונים, גם בנושא הזה, גם בנושא של הצעת החוק בעניין העמדתם לדין של מחבלי הנוח'בה, שמתנהלת אצלי בוועדה – הצעת החוק של חברת הכנסת מלינובסקי ושלי – וגם בנושאים אחרים, העומס המוטל על הייעוץ המשפטי לוועדת החוקה הוא בלתי נתפס. אני רואה אותם עובדים פה שעות ארוכות, ימים ולילות כדי להביא נוסחים, כדי לעשות עבודה יוצאת מגדר הרגיל. גם כאשר יש לי מחלוקות איתם, וגם כשאין לי מחלוקות איתם, המסירות של העבודה שלהם כצוות היא דבר שראוי להערכה מכל וכל. ואני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת להגיד להם תודה. תודה רבה, גם לגור וגם לכל הצוות. וכמובן לאיל האחד והיחיד.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו רוצים לנמק את ההסתייגויות שלנו.

היו"ר מאיר כהן:

לנמק את ההסתייגויות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לי ככה: מקבוצת יש עתיד מנמקים חמש דקות, אני ומיקי, ממפלגת העבודה מנמק רבע שעה גלעד קריב.

היו"ר מאיר כהן:

עוד פעם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש עתיד, יש לנו הרבה הסתייגויות.

היו"ר מאיר כהן:

יש עתיד אילו הסתייגויות? זה הסתייגות לסעיף 2, אני רואה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חמש דקות, חמש, וגלעד 15 דקות. וזהו.

קריאה:

אתם מושכים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל השאר – אין בעיה. פורר, יש לך הסתייגויות לזה? אתה רוצה לנמק? חמש דקות. חמש דקות פורר, חמש דקות מירב, מיקי, רבע שעה גלעד. זהו? מישהו מהאופוזיציה? זהו.

היו"ר מאיר כהן:

כן, אני רואה. אנחנו נצטרך לנהל הצבעה מסודרת, גברתי המזכירה – המזכיר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יכול להיות שנצביע על ההסתייגות. את שלנו אני מסירה.

היו"ר מאיר כהן:

ובכן, מקבוצת יש עתיד ינמקו: חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קודם מיקי, לפניי.

היו"ר מאיר כהן:

מיקי לוי, חמש דקות לרשותך, אדוני. אחריו – מירב בן ארי. בבקשה, אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה דווקא לדבר אליך, בבקשה. טענת שאתה יודע היכן נמצאת רחבת עזרת ישראל. אתה יכול להגיד לנו, בבקשה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

בוודאי.

מיקי לוי (יש עתיד):

איפה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

בצד, ממזרח לגשר המוגרבים.

מיקי לוי (יש עתיד):

ממש לא.

שר המורשת עמיחי אליהו:

בוודאי שכן.

מיקי לוי (יש עתיד):

תקשיב, אני הייתי במקום הזה מתפקיד מ"פ. הרגליים שלי מדברות עם מרצפות העיר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מיקי.

מיקי לוי (יש עתיד):

בוא, עזוב, תן לי להסביר לך, אדוני השר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני יודע, הייתי שם.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני מוכן גם לעשות לך ביקור שם. תאמין לי, הרגליים שלי התרוצצו אחרי מחבלים בסמטאות העיר העתיקה. הגנתי על בתי יהודים ברובע המוסלמי, לא ישנתי טוב כי פחדתי שמישהו יידקר בדרכו אל הכותל. אני הכנסתי את המצלמות לתוך סמטאות העיר העתיקה, למסלולים ברורים כדי לאבטח את העולים לרגל. עכשיו בוא, אני אסבר את אוזנך, כי אתה לא יודע איפה רחבת ישראל.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני יודע.

מיקי לוי (יש עתיד):

אז תגיד לנו. לא נעים לי לעשות לך - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

דרומה לגשר המוגרבים. שם נמצאת הרחבה - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

דרומה לגשר המוגרבים זה נכון.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אוקיי.

מיקי לוי (יש עתיד):

הרחבה נמצאת מתחת לגשר רובינסון, בתוך הגן הטכנולוגי. זהו.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הארכיאולוגי, זה לא הטכנולוגי.

מיקי לוי (יש עתיד):

סליחה, הארכיאולוגי, טעות שלי. רק טעות סגנון. בארכיאולוגי. גן שמבקרים בו בתשלום. מי שנשלח על-ידי ראש הממשלה נתניהו כדי לאתר את השטח הזה, כדי לא להרבות מחלוקות בעם ישראל, אלה חבר הכנסת גפני וחבר הכנסת דרעי. על דעתם. גפני הצבוע, היום אמר לא. הם נשלחו כדי לאתר את זה, כדי לא להרבות מחלוקות בתוך העם היהודי, וכדי לא לנתק את הקשר שלנו לעם היהודי בתפוצות. אני לא רפורמי, אני אורתודוכסי - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני יודע.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - אבל אני איש של שלום ושל פשרות. אדוני יודע מה גודל הרחבה? כמה אנשים נכנסים אליה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

בערך 300 אנשים.

מיקי לוי (יש עתיד):

400 איש נכנסים בה. אדוני השר, אתה יודע כמה היא באחוזים מהרחבה הגדולה, שבשימוש האורתודוכסים? 2%–3%. רגע, יש עוד קהילות בעולם, אי-אפשר להתעלם מהן, וזה לא מפריע לאף אחד, לעזאזל. הרי מתפללים אורתודוכסים לא מגיעים לשם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מגיעים.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא מגיעים, תאמין לי. אתה יודע כמה ימי שישי עבדך הנאמן עמד בראש הכוחות בעלייה לשער המוגרבים?

שר המורשת עמיחי אליהו:

האמן לי שאני מכיר ומעריך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא אתה לא, כי הוא היה מפקד מחוז ירושלים כשאתה היית בש"ש.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, תאמין לי, אתה לא מכיר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מכיר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה לא מכיר. לא מגיעים לשם מתפללים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא מכיר.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא מתפללים שם לא נשים ולא גברים. אתם שמים את עיניכם בכבשת הרש. אני, כיהודי, מתבייש. מתבייש. ותסתכל, ראש הממשלה ברח מההצבעה, והחוק הזה כנראה לא יקודם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

יקודם, יקודם.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא יקודם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

יקודם, חברים, יקודם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא יקודם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

יקודם - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוא נתערב.

מיקי לוי (יש עתיד):

למה? כי אז כל הדלתות סגורות בפני ראש הממשלה - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה טועה.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - ביהדות ארצות הברית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לך - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

כל הדלתות, אפילו דלת אחת לא תיפתח. 2%, 3%, כבשת הרש, אתם לא מתביישים? להרבות מחלוקות בעם, ואף אחד לא נכנס ולא מתפלל שם. יש החלטת ממשלה, וזה נתניהו שיזם את זה. וזה חבר הכנסת גפני וחבר הכנסת דרעי הלכו לבדוק ואישרו. ואני בכלל אורתודוכסי, באתי מבית אורתודוכסי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם אני, זה לא קשור.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל אני רוצה לחיות איתם בשלום. אבל כן, הבת שלי ביקשה לעלות לתורה, מה לעשות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוי ואבוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

עמדה על דעתה. היא עלתה לתורה כשהיינו בשליחות בארצות הברית. יותר מכך, אני גר ברחוב ענבר. מול הבית שלי יש בית כנסת גדול, שאנחנו הולכים אליו מפעם לפעם. קוראים לו קמץ. זה כיף גדול ללכת לשם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין, הם לא מסוגלים.

מיקי לוי (יש עתיד):

כי אני מרגיש יהודי בכל מקום, לא מעניין אותי איפה. אני זועק את זעקתו של העם, לא של הרפורמים: תרדו מהעץ הזה. תפסיקו להיכנע לקיצוניים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה לא - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

תפסיקו להיכנע לקיצוניים. תרדו מזה. מתחת לקשת רובינסון זה השטח הקטן, קטנצ'יק.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני גומר, משפט אחרון.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

שם יכולים להתפלל 400 איש; ברחבת הכותל – בסביבות 40,000–60,000 איש, תלוי כמה הייתי מרשה להם להיכנס, מבחינת צפיפות. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חברת הכנסת מירב בן ארי, חמש דקות לרשותך, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מפקד המחוז של ירושלים, תודה רבה, מיקי. מי מכיר את המקום הזה יותר טוב ממך? תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, עכשיו, אחרי שהחוק עבר בקריאה שלישית, ברוך השם – באמת, כמו שאמרתי, צדק פואטי, ביום שמחריבים את יהדות ארצות הברית זה חוק מעולה. אני רוצה לדבר כי אני רואה מלא חברי קואליציה אומרים על האופוזיציה ואיך היא התנהגה. אני רוצה לדבר על הכנסת הזאת, שהיום היה בה אחד הימים – לדעתי יום דוחה, יום לא נעים. יום מגעיל בצורה - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

גרוע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יום גרוע. עכשיו הכנסת הזאת היא רמוסה. שנה שלמה הח"כים לא מעבירים חקיקה בטרומית, ואף אחד לא מצייץ, הכול בסדר. נו אז מה אם הם לא עושים את המשימה שלהם? זו כנסת שמחודש אוגוסט – אוגוסט, אנחנו תכף במרץ – לא מוציאה החלטות של ועדת האתיקה. אנשים מתלוננים, מהקואליציה והאופוזיציה, אין החלטות, לא מעניין. העיקר, תגישו תלונה לוועדת האתיקה. זו כנסת שאת נכנסת לארוחת צהריים במזנון הח"כים ואין מקום לחברי הכנסת לשבת כי כל המזנון ח"כים מלא בעסקנים של הליכוד. כולם עסקנים של הליכוד. זו כנסת - -

מיקי לוי (יש עתיד):

אמרתי להם שלוש פעמים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נמשיך, אל תדאג. - - שמרדכי דוד העבריין, לוכד התנינים, שורף האוטובוסים, שמטריד אזרחים תמימים, עיתונאים תמימים, מתחת לבית – הוא נכנס עם שרה בישראל ואוכל צהריים במזנון הח"כים. זו הכנסת הזאת. זו הכנסת שיושב יו"ר שהוא לא מהאופוזיציה, הוא מהקואליציה. כשחברי קואליציה מפריעים, מה הוא אומר להם? תודה. תודה. ומה הוא אומר לכם? קריאה ראשונה, שנייה, שלישית – החוצה. הלאה, יש עוד: זו כנסת שהיא בעיקר אוויר חם, כי כל היום היא מתכנסת. מה עשתה ביום שני? הפילה צו של שר האוצר. מה עשתה ביום שלישי? כלום. בעצם, ביטלו את כל החקיקה. שבוע שעבר עשו נאומים בני דקה. תכלס, הכנסת עצובה. זו כנסת שכל היום משפצים אותה; מכוניות חדשות, לשכות חדשות, שטיחים חדשים – ממש מלכת היופי של ירושלים. אממה? בפנים רקובה. רקובה, עלובה, כמו סינדרלה עד 00:00. ב-00:00 למה היא הופכת? ללכלוכית. ככה זה, הכול נורא יפה, תראו איזה יופי סידרו את כל הכיסאות ושמו פתקים, ויו"ר הכנסת העניק את – מה זה היה? עיטור העוז, עיטור הגבורה? משהו שבחיים לא היה פה, לא עבר את נשיאות הכנסת, אנחנו יושבים בנשיאות, שנינו. לא עבר ועדת כנסת. בן אדם החליט שהוא נותן מדליה – וסבבה, גם ככה זה הבית של אבא שלו פה, לא? בסדר, ככה נראית הכנסת. וכמובן, הדבר הכי משמעותי שהיה כאן, וזו הלבנת הפנים. אתה יודע מה אומרים בתורה על מי שמלבין פנים, מאיר כהן? כאילו שופך דמים. אתה יודע את זה? מה עשה יושב-ראש הכנסת? וזה רק יושב-ראש הכנסת – כל מה שאמרתי לכם, ועדת האתיקה, מרדכי דוד, עסקים של הליכוד, הכול זה יושב-ראש הכנסת – מה עשה יושב-ראש הכנסת היום? לא הזמין את הרשות השופטת. מה, הוא לא נבחר כחוק. אז ואללה, הוא נבחר כחוק. מה לעשות? הפסדתם לאופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים. התמודדה טלי גוטליב, קיבלה 62, התמודדה קארין, קיבלה 64; התמודד אפי נווה מול עמית בכר, מי ניצח? עמית בכר. אתם כל הזמן באים ועושים לנו הרצאות על הרוב והרוב קובע ותקבלו את בחירת הרוב, אנחנו הקואליציה. אז למה כשהרוב בחר את עמית אתם לא מקבלים את בחירת הרוב? מה לעשות, זה הרוב, ככה בוחרים את נשיא העליון. אני פה, בכנסת, מ-2015. האם אי-פעם – אתה, עזוב אותי – היה אירוע כזה מכובד, ממלכתי, בלי נשיא בית המשפט העליון?

היו"ר מאיר כהן:

לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם כשיולי אדלשטיין היה, גם כשיריב לוין היה – לא שמאלנים – תמיד הוזמן לכאן נשיא בית המשפט העליון. אבל הכנסת הזאת, באמת, מדהימה: שלטים, שיפוצים. ראיתי שמים שלטים של פה ודגלים של פה, וזאת דפקה חליפה כתומה, הכול נהדר, אבל בפנים הכול רקוב. הכול רקוב. כי אם אתה בא ואומר לראש הרשות השופטת: אתה לא מוזמן, ואחרי זה בא ומתעסק באופוזיציה, מה קשורה האופוזיציה? יש כתובת אחת ברורה לאירוע המביך הזה שהיה היום בכנסת ישראל, וזה יושב-ראש הכנסת, כי אם הוא רק היה מזמין, רק מזמין, כל האירוע בכלל לא היה מגיע לרמות האלה. כל היום מתעסקים עם ההזמנה. למה? תזמין את נשיא בית המשפט העליון, תהיה גבר. מה, כמה זה שווה? כמה קולות בפריימריז זה שווה, זה שלא הזמנת היום את נשיא בית המשפט העליון? כמה קולות? 50? 100? 200? כמה קולות? זה שווה את זה? הפכת את הכנסת למוסד פוליטי, אמיר אוחנה. מעולם הכנסת לא הייתה כזאת פוליטית. באמת. לסיכום, הכנסת – אני לא יודעת כמה מכם קראו את הספר מלכת היופי של ירושלים, אני ממליצה על זה כספר קריאה. קראתם? ספר מדהים. הכנסת פעם הייתה מלכת היופי של ירושלים, היום היא סתם לכלוכית.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי. רבע שעה - - -

גלעד קריב (העבודה):

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לי עוד דברים חוץ מלהיות איתך - - -

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו לקריב נותנים 15 דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רבע שעה, כן.

גלעד קריב (העבודה):

אפשר לתת יותר. אני גם יכול לנמק את 500 ההסתייגויות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין צורך. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו נסתפק ב-15 דקות. גם אתה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רבע שעה, נסתפק בזה.

קריאה:

- - - שהחוק יעבור?

היו"ר מאיר כהן:

כן, אנחנו רוצים שהחוק יעבור. אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בזמן שעומד לרשותי אני מבקש להתייחס לשלושה נושאים. העניין הראשון הוא מה שאירע כאן בשעות אחר הצוהריים בעת ביקורו של ראש ממשלת הודו, שהוא באמת ידיד גדול של מדינת ישראל, בצד היותו מנהיג מעצמה עולמית. לאחר מכן אני מבקש להתייחס לדבריו של השר אליהו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

בשמחה.

גלעד קריב (העבודה):

לבסוף אתייחס גם לענייני הצעת החוק, כי חשוב שנאמר כמה דברים ענייניים על הצעת החוק הזו, שהיא איננה הצעת חוק קלה, וראוי שכל חברי הבית הזה ודברי ימי הבית הזה ישקפו גם איזושהי התייחסות רצינית וכבדת ראש לחוק הזה, שאנחנו ככל הנראה נאשר היום. חבר הכנסת נאור שירי, בכישרונו הרב, לעג, בצדק, למה שראינו כאן בסיום ביקורו של ראש ממשלת הודו. הוא ראוי לכל הכבוד שאנחנו יכולים להעניק לו, אבל מעשיו של יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה ראויים גם לסוג מסוים של לעג פרלמנטרי – אותו עיטור. אבל אני דווקא לא רוצה להתייחס בלעג למהלך הזה אלא במלוא הרצינות, ולמרות שהדבר לא נהוג, אני מבקש לשאול אותך, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, בהיותך חבר בנשיאות הבית ולאור מעמדך הרם בבית כאן – במידה מסוימת אני יכול לומר שאתה בכיר סגני יושב-ראש הכנסת מטעם האופוזיציה – ואני רוצה לשאול אותך: האם נושא הענקת עיטור כבוד בשם הכנסת עלה לדיון בנשיאות הכנסת?

היו"ר מאיר כהן:

לא כשאני הייתי.

גלעד קריב (העבודה):

לא כשאתה היית. הגדיל לעשות – ויושב פה יושב-ראש כנסת לשעבר, אני מניח שגם הוא לא שמע - -

מיקי לוי (יש עתיד):

לא בפרוטוקול.

גלעד קריב (העבודה):

- - ולא נועצו בו – הגדיל לעשות חבר הכנסת אמיר אוחנה, כשהוא הודיע שהעיטור שהוא העניק היום לראשונה לראש ממשלת הודו הוא העיטור הגבוה ביותר של כנסת ישראל, דהיינו, לא מדובר רק בסוג אחד של עיטור. יושב-ראש הכנסת כנראה פיתח בסתר איזושהי מערכת של עיטורים ממלכתיים, שאף אחד מאיתנו לא שמע עליה. הדבר לא נדון בנשיאות הכנסת. הדבר לא הובא לוועדת הכנסת. לשיטתי בכלל, הדבר מחייב שינוי של חוק-יסוד: הכנסת או שינוי של חוק הכנסת, או לכל הפחות, שינוי של תקנון הכנסת.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא הייתה היוועצות עם היועצת המשפטית של הכנסת.

גלעד קריב (העבודה):

אני מניח שגם היועצת המשפטית של הכנסת הופתעה. אני לא אתפלא אם מזכירות הכנסת ומזכיר הכנסת הופתעו. כאילו מדובר בחצר הפרטית של אמיר אוחנה; כאילו יש פה, לא יודע, איזה קיסר שאנחנו ניצבים בזירת המשחק שלו. מה זה הדבר הזה? אם היה מדובר באירוע בודד, אז טוב, יש פוליטיקאים, איך הייתי אומר, עם תסביך גדולה או שיכרון כוח. אבל הרי לא מדובר באירוע בודד. כל כהונתו של יושב-ראש הכנסת הנוכחי אמיר אוחנה מתאפיינת בחוסר כבוד עמוק, עמוק, למסורות הפרלמנטריות של הבית הזה, לנהלים של הבית הזה, להוראות תקנון הכנסת. מהעובדה שזו הכנסת הראשונה שבה חברי כנסת שמייצגים את הציבור הערבי לא מצליחים להשלים פה נאום אחד בשפה הערבית, בניגוד למנהגי הבית, בניגוד לחוות הדעת של הייעוץ המשפטי, וזה לא מעניין אותו, עובר לשורה ארוכה של רמיסה של הכללים הפרלמנטריים, ובהקשר של האירוע היום, אי-הזמנת סגל א' של המדינה. צריך להבין, לא מדובר רק בגסות רוח כלפי נשיא בית המשפט העליון. כדי לא להוציא הזמנה שכתוב בה נשיא בית משפט עליון, הוא לא הזמין את כל סגל א'. הקואליציה פה היום הצביעה על חוק שמתקף את מעמדם של הרבנים הראשיים בכותל. הרבנים הראשיים לא הוזמנו היום, כי אמיר אוחנה, בניגוד לנוהגי הבית הזה, לא הזמין את סגל א'. אני לא מצליח להבין את זה. הרי כלל יסוד בבית הזה, שמקפידים בו קלה כבחמורה בהוראות התקנון, בנהלים הפרלמנטריים, במסורות הפרלמנטריות, כדי שנחזיק את העסק ביחד, קואליציה ואופוזיציה. מה זה שיכרון הכוח ותסביך הגדולה המופרע הזה באמת, שבו יושב-ראש כנסת ממציא על דעת עצמו עיטור בשם הבית הזה, מציג אותו כעיטור ממלכתי? תאמר לי, אדוני יושב-ראש הכנסת, כל אותם פצועי צה"ל מחרבות ברזל שעברו פה בבית, לא ראויים לעיטורים של הכנסת? והמשפחות השכולות שגדשו את הבית הזה, הן לא ראויות לעיטור? אז אתה, כדי להעמיד את עצמך – לא יודע, כמה, כאזרח מספר 1 של מדינת ישראל? נשיא המדינה כבר לא מגיע לפה ודואג לשבץ לעצמו משימות אחרות, כי נשיא העליון לא מוזמן, אז הוא במבוכה. מה זה הדבר הזה? עכשיו לדברי באמת ההבל – תסלח לי, אדוני השר – דברי ההבל שאמרת כאן. אני אתחיל במידה הגדושה של הצביעות. אדוני השר אליהו, אתה משתייך למפלגה שלא מקשיבה לפסיקת הרבנות הראשית בענייני העלייה להר הבית. אינני יודע אם אתה עולה להר הבית או לא; לא יודע כיצד אתה נוהג, אבל יושב-ראש מפלגתך עולה להר הבית.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

לא רק הוא.

גלעד קריב (העבודה):

חבר הכנסת קרויזר עולה להר הבית. חברת הכנסת לימור סון הר מלך לא עולה, אבל היא בעד עליית גברים להר הבית.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

גלעד קריב (העבודה):

לא יודע, השר אליהו, אם אתה עולה. יש פסיקה מפורשת של הרבנות הראשית.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני שומע פה גאולה.

גלעד קריב (העבודה):

אז כשנוח לכם – לא, לא, אתה שומע פה את הקול של חשיפת הצביעות - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה - - -

גלעד קריב (העבודה):

לא. אני לא צבוע.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מה לא צבוע? מהתחלה ועד הסוף.

גלעד קריב (העבודה):

אני לא פועל על פי פסיקת הרבנות הראשית, אבל אני גם לא מבקש להעניק לה מעמד בחוק. אתה הצבוע.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני הצבוע?

גלעד קריב (העבודה):

כשנוח לך, אתה ומפלגתך רומסים את פסיקת הרבנות הראשית בעניין העלייה להר הבית, שמוצגת על ידי הרבנות הראשית לדורותיה כאיסור חמור של כרת.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה אמרת - - -

גלעד קריב (העבודה):

שם אין לך בעיה לזלזל ברבנים הראשיים ובפסיקתם. שם אין לך בעיה להפר ברגל גסה פסיקה מפורשת של מועצת הרבנות הראשית מ-1967. אבל אתה נתלה ברבנים הראשיים כשנוח לך לגזול את כבשת הרש של הזרמים הליברליים למרגלות הכותל המערבי. הצביעות הזו נמשכת. השר אליהו – תראו בטוויטר שלו – כשהוא תקף את התנועה הרפורמית היום, הוא פרסם תמונה של איוונקה טראמפ מתפללת בכותל. אבל הרבנות הראשית לא מכירה בגיורים של הרב האורתודוקסי, שגייר את איוונקה טראמפ. אתה מבין?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

גלעד קריב (העבודה):

הרבנות הראשית סירבה להכיר בגיורים – אני מבין שקשה לכם לשמוע שאתם צבועים – הרבנות הראשית סירבה להכיר בגיורים של הרב האורתודוקסי שגייר את איוונקה טראמפ, אבל עמיחי אליהו נתלה ברבנות הראשית ובאיוונקה טראמפ.

שר המורשת עמיחי אליהו:

גלעד קריב (העבודה):

אין גבול, אין גבול לצביעות שלכם במאבק שלכם בזרמים הליברליים, שמציעים יותר מאופציה אחת לחיים יהודיים. מכיוון שהשר אליהו אמר כאן דברים מנותקים מהמציאות, אז בואו נזכיר ש-60% מיהדות צפון-אמריקה משתייכת לזרמים הלא-אורתודוקסיים; שליש מיהדות בריטניה; חצי מיהדות קנדה; שליש מיהדות אוסטרליה. אנחנו מדברים על מיליוני יהודים ברחבי העולם. גם כאן, במדינת ישראל, בניגוד לדברי ההבל שנאמרו כאן, כל הסקרים והמחקרים, לרבות של מכוני מחקר אורתודוקסיים, מעידים שיש עשרות אלפי משפחות ישראליות שאת החוויה שלהן – כשהם בוחרים להתפלל, לחוג בר-מצווה או בת-מצווה, להתחתן, עושים את זה עם רבנים ורבות רפורמים וקונסרבטיבים. בואו נלך פעם אחת למשאל עם שבו נשאל את הציבור הישראלי: האם אתם רוצים שבמדינת ישראל יוכרו מגוון של זרמים? ממה אתם מפחדים? בואו נלך פעם אחת למשאל עם. בכל קהילה רפורמית וקונסרבטיבית בתפוצות ניצב דגל ישראל. בכל הסידורים הרפורמיים והקונסרבטיביים ישנה תפילה לשלום המדינה. כל הסטודנטים לרבנות, לחינוך, לחזנות, של היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית מבלים שנת לימוד כאן בארץ, בירושלים. כל ראשי הפדרציות היהודיות, איפא"ק והמוסדות הציוניים, משתייכים, כמעט כולם, לקהילות הליברליות. היהדות הרפורמית והיהדות הקונסרבטיבית הן הכוחות הגדולים בתנועה הציונית, בקונגרס הציוני האחרון. אז במקום לחגוג ביחד, כשמשפחות רוצות לבוא ולהתפלל בירושלים, החבורה הזו עסוקה במסע של הסתה, השמצה, אי-אמירת אמת וגם גזלת כבשת הרש. מ-1967 עד 2006 היה שם רק גן ארכיאולוגי. היו שנים שהוא היה פתוח בשבת. אף פעם הרבנות הראשית לא באה ואמרה: מה זה, הפכתם את הכותל המערבי לגן ארכיאולוגי? תחזירו לנו אותו. הכותל הקטן, שהוא חלק מהכותל המערבי, לא נמצא בסמכות הרבנות הראשית. לא הפריע לכם שהיה שם גן ארכיאולוגי שנים? רק הקימו רחבה קטנה לרפורמים, לקונסרבטיבים, וגם לאורתודוקסים מודרניים, שמאמינים בזה שנשים יכולות לקרוא בתורה, ופתאום התעוררתם?

מיקי לוי (יש עתיד):

הכותל הקטן מלא אשפה. לא אכפת לאף אחד.

גלעד קריב (העבודה):

עזוב. זאת חבורה שהדבר היחיד שמעניין אותה זה המונופול שלה; זו עמדת הכוח. במקום לחגוג שיהודים מהעולם וגם יהודי ישראל רוצים לבוא ולעלות לתורה בכותל, עינם צרה, כי אולי מישהו יאמר: יש יותר מדרך אחת להיות יהודי. עכשיו בדקה האחרונה, אדוני, לעניין החוק הזה: בהמון הצעות חוק שעוברות בממשלה הזו ועם הקואליציה הזו, הבעיה היא המידתיות, הבחירה תמיד ללכת לקיצון. אני זוכר שהשר יריב לוין – כשאני הייתי יו"ר ועדת החוקה והוא היה חבר אופוזיציה – נכנס בסערה לחדר בתקופת הקורונה ואמר לנו: היוועדות חזותית בהליך פלילי זה הסוף של מערכת הצדק. הוא אמר לנו: זה יום שחור למדינת ישראל, שיש היוועדות חזותית. ופה רוצים לומר שבעבור אלפי אסירים ביטחוניים, רק האופציה של היוועדות חזותית? מה זה אסיר ביטחוני? כולם לוחמי נוח'בה? הרי על פי החוק הזה, אסיר ביטחוני זה גם אדם שנחקר על פרסום פוסט מסית. גם הוא לא יבוא לפני שופט, כי הוא מוגדר על פי החוק הזה כאסיר ביטחוני? אז נכון, הוכנסו כמה איזונים חשובים, אבל החוק הזה היה צריך להגיע במהדורה הרבה יותר מצומצמת, ואז באמת היה אפשר לתמוך בחוק הזה. אבל בקואליציה הזו הכול בומבסטי, הכול קיצוני, הכול גורף, הכול מעורב בפוליטיקה פופוליסטית. לכן, למרות שאני חושב שכן, ישנם אסירים ביטחוניים שצריך להפעיל בעניינם את ההיוועדות החזותית, אני אצביע נגד החוק הזה; כי החוק הזה, נזקו גדול בהרבה מתועלתו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אם כך, קבוצת יש עתיד הסירה את הסתייגויותיה, קבוצת כחול לבן לא נמצאת כאן, המחנה הממלכתי, קבוצת ישראל ביתנו, ועודד ויתר על חמש דקות דיבור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה, גלעד?

היו"ר מאיר כהן:

כן, כן, הוא הסיר. כולם הסירו את ההסתייגויות.

גלעד קריב (העבודה):

אני מבקש, אדוני, אם אפשר שנצביע על שלוש הסתייגויות בלבד. אני אומר את מספרן. אני חושב שחשוב שהם תהיינה לפרוטוקול.

קריאות:

גלעד קריב (העבודה):

אני מבקש שנצביע, ראשית, על הסתייגות מס' 16.

היו"ר מאיר כהן:

16 זה לסעיף 3.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

ואיזו עוד הסתייגות?

גלעד קריב (העבודה):

אני מבקש שנצביע על 16, 32 ו-36, ואז יש את ההסתייגות של רוטמן.

היו"ר מאיר כהן:

אם כך, אנחנו מצביעים על סעיף 1 וסעיף 2, כנוסח החוק, בקריאה שנייה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–2 – 15 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו.

היו"ר מאיר כהן:

15 בעד, אחד נגד, אפס נמנעים ואחד נוכח.

קריאה:

היו"ר מאיר כהן:

אמרתי: סעיף 1 וסעיף 2, כנוסח הוועדה, עברו בקריאה שנייה. עכשיו לסעיף 3, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 16, של קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 13 נמנעים – אין הסתייגות 16 לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

חמישה בעד, 13 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. לכן נצביע בקריאה שנייה מסעיף 3 עד סעיף 11, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 3–11, כהצעת הוועדה – 14 נגד – 1 נמנעים – 1 סעיפים 3–11, כהצעת הוועדה, נתקבלו.

היו"ר מאיר כהן:

14 בעד, מתנגד אחד, נמנע אחד, נוכחים שניים. על כן, מסעיף 3 ועד סעיף 11 עברו בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. נעבור להסתייגות 32, לסעיף 12, בוודאי. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 13 נמנעים – אין הסתייגות 32 לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

חמישה בעד, 13 מתנגדים. הסתייגות מס' 32 לא נתקבלה. למען הסר ספק, כל מה שאנחנו לא מצביעים עליו הוסר. אם כן, אנחנו מצביעים מסעיף 12 עד סעיף 19, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 12–19, כהצעת הוועדה – 14 נגד – 1 נמנעים – 1 סעיפים 12–19, כהצעת הוועדה, נתקבלו.

היו"ר מאיר כהן:

14 בעד, מתנגד אחד, נמנע אחד, נוכחים – שניים. אם כן, סעיפים מ-12 עד 19 עברו בקריאה השנייה. אנחנו נצביע על הסתייגות 36. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 13 נמנעים – אין הסתייגות 36 לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

חמישה בעד, 13 מתנגדים. ההסתייגות נדחית. לכן אנחנו נעבור להצבעה, מסעיף 20 ועד סעיף 38, כולל, כלשון הוועדה. מי בעד ומי נגד? זה בקריאה שנייה, כמובן. הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 20–38, כהצעת הוועדה – 14 נגד – 1 נמנעים – 1 סעיפים 20–38, כהצעת הוועדה, נתקבלו.

היו"ר מאיר כהן:

14 בעד, מתנגד אחד, נמנע אחד ושני נוכחים. אם כן, מסעיף 20 ועד 38, כולל, כנוסח הוועדה, עברו בקריאה שנייה. לסעיף 39 – הסתייגות 39, של חבר הכנסת שמחה רוטמן, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 18 נגד – אין נמנעים – אין הסתייגות 39 נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

18 בעד, אפס מתנגדים. אם כן, הסתייגות 39 התקבלה. עכשיו נצביע על סעיף 39, עם ההסתייגות שהתקבלה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 20 בעד סעיף 39, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שהתקבלה – 18 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 39, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל.

היו"ר מאיר כהן:

18 בעד, אין מתנגדים. הסעיף עבר בקריאה השנייה. יתר ההסתייגויות – הסירו אותן. לכן אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית על החוק הזה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 21 בעד החוק – 14 נגד – 1 נמנעים – 1 חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בעת הכרזה על הגבלה (עצורים, אסירים וכלואים) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, נתקבל.

היו"ר מאיר כהן:

14 בעד, מתנגד אחד, נמנע אחד ושני נוכחים. אם כן, אני קובע כי הצעת חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בעת הכרזה על הגבלה (עצורים, אסירים וכלואים) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים. בבקשה, חבר הכנסת פוגל, שלוש דקות לרשותך, או פחות, תחליט.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, החוק החשוב הזה שחוקקנו ואישרנו היום ויירשם בספר החוקים של מדינת ישראל, הוא חוק מציל חיים. לא פחות חשוב מכך, הוא גם חוק שמאפשר ללוחמי הכליאה, להתמודד עם האיומים העומדים בפניהם, עם האתגרים ועם המשימות, בהצלחה מרובה. אני חוזר פעם נוספת על מטבע הלשון שטבעתי במהלך החקיקה הזאת. הדרך היחידה שמחבל יראה את העולם לפני עונש המוות יהיה דרך הזום. לא מגיע לו יותר מזה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיד לשמחה ולצוות הייעוץ המשפטי ולהנהלת ועדת חוקה חוק ומשפט, שאפו ענק, עבודה מקצועית מאוד נחושה ומאוד ראויה. וברשותך, אדוני היושב-ראש, בוא נרגיל את עצמנו לדבר שפה אחרת בבית הזה. הנכדים שלי מסתכלים עלינו, הילדים שלנו מסתכלים עלינו. אני לא אלבין את פניו של אף אחד פה, כי אני יודע שהילדים שלו מסתכלים עליו. אני חושב שכולנו צריכים להתחיל לדבר שפה אחרת פה. מותר לנו לא להסכים, אבל בואו נשמור קודם כול על כבודנו, ודרך זה גם על כבודו של הבית. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני, מילים כדרבונות.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, להציג את הצעת החוק. לרשותך עשר דקות, אדוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הצעת החוק להקמת המרכז להנצחת מורשת הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, כתאגיד סטטוטורי, זה לא איזשהו מהלך שאנחנו מייצרים פה בשביל הקמת תאגיד. אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, על צדק היסטורי. צדק היסטורי בעבור מיליון וחצי לוחמים יהודים, שלחמו במלחמת העולם השנייה. הצעת החוק הזאת מבקשת להגן את המרכז להנצחת מורשת הלוחם היהודי כתאגיד סטטוטורי, מרכז שיפעיל מוזיאון. חשוב לציין, המוזיאון הזה כבר קיים, מוזיאון על שמו של הנשיא לשעבר, חיים הרצוג. המרכז יקיים ימי עיון, יוביל מחקר ובעיקר יבנה בית קבוע לסיפורים, שלצערי, לא תמיד סופרו. בית שייתן מקום של כבוד ללוחמות וללוחמים שהובילו ושילמו בחייהם כדי שהעם היהודי ימשיך להתקיים. ובתוך הגבורה הזו של מיליון וחצי לוחמים, אני רוצה דווקא לתת זרקור ולהאיר משהו שקצת היו עליו כל מיני דיונים בעת האחרונה, וזה דווקא על הלוחמות היהודיות. נשים שלא חיכו שיגנו עליהן, נשים שאחזו בנשק, שהטיסו מטוסים, שצנחו אל מעבר לקווי האויב. רוח הנשים הלוחמות האלו לא נשארה רק על דפי ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה. רוח הלוחמות הזאת מפעמת גם היום בדור של לוחמות. בדור של לוחמות, שהן ממשיכות דרכן של הלוחמות ההן, החל מלוחמת שאת שמה כולם מכירים – או אולי צריכים להכיר – חנה סנש, צעירה אמיצה, שבחרה גם לעלות לארץ ישראל, ולאחר שעלתה לארץ ישראל, לא ראתה מספיק בזה שהיא עלתה לכאן, ואמרה: אני חייבת להיות לוחמת כדי לחזור חזרה להונגריה, לבודפשט, שממנה היא באה, כדי להציל את היהודים שם, תוך שהיא יודעת שהיא מסכנת את עצמה. היא לא חיפשה תהילה, היא פשוט עשתה את הדבר הנכון – היא פשוט עשתה את מה שמוטל עליה כבת לעם הזה, שנטבח אז בשואה. ובמקום שאחרים נסוגו, היא הלכה קדימה. לצידה אני רוצה להזכיר גם את לידיה ליטבק, טייסת קרב בת העם היהודי. אגדה. אלופת ההפלות של ברית המועצות במלחמת העולם השנייה. הטייסת הראשונה אי פעם שהפילה מטוס בקרב אוויר-אוויר. היא הפכה לסמל לתעוזה שאין לה גבולות, זכתה גם באחד מעיטורי הגבורה הגבוהים ביותר שהיו. והיא, כמי שגם לחמה בשמיים, שילמה בחייה בקרב, ונפלה בקרב. הסיפורים של הלוחמות האלה ועוד לוחמות רבות הם לא נוסטלגיה; הסיפורים האלה הם הדלק, הם ההשראה, הם תזכורת ברורה לעם שלנו, ששרד בגלל הלוחמים שלו והלוחמות שלו גם יחד, שהובילו את המאבק יחד. פעמים רבות, אני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, הלוחמות היו בראש עוד לפני הלוחמים. ומאז מגיע גם הדור שלנו, הדור שגדל על אותם שמות, אבל הוסיף עוד שורה ועוד שורות מכאיבות לרשימה של נשים ששילמו בדם כדי שאנחנו נוכל לחיות כאן: עדן אלון לוי, אור מוזס, הדר בן סימון – שלוש לוחמות שנפלו בקרבות על בסיס זיקים במלחמת חרבות ברזל – צעירות, מלאות חיים, מלאות אור, ובכל זאת – הן היו שם בקו הראשון כדי שאנחנו נישאר כאן. הן נלחמו עד הכדור האחרון כדי להגן על הטירונים שלהן ועל הבית. הן ממשיכות דרכן של לוחמות מלחמת העולם השנייה, אותו עוז עם אותה הקרבה כדי שהמדינה שלנו תמשיך לנשום. הן יחד עם אחרות, ובהן גם 15 התצפיתניות מגדוד 414, שנהרגו ב-7 באוקטובר, ובהן התצפיתנית רוני אשל, שהמשיכה ודיווחה בזמן אמת על הפיצוץ, על מעבר הגדר. ויחד איתן עוד לוחמות רבות, גם אלה שלא שילמו בחייהן, אבל הצילו חיים רבים. אדוני השר, חברי הכנסת, קו ישר וברור מחבר בין הלוחמות היהודיות בהיסטוריה היהודית כולה ללוחמות היהודיות במלחמת העולם השנייה וללוחמות בימים אלו. כשאני מזכיר את שמן כאן במליאה, אני חייב לעשות זאת דווקא בגלל הדיון הציבורי שהתעורר סביב יכולתן או תפקידן של נשים במלחמה. לכן, הצעת החוק הזאת חשובה כל כך, אבל היא הצעת חוק לא רק עבור הלוחמות, היא גם עבור הלוחמים. היא באמת עבור דור שלם שלחם, ולנו יש התחייבות להמשיך ולספר את הסיפור הזה, ובתוכם גם הסיפור של נשיא המדינה לשעבר, הנשיא חיים הרצוג, שהיה אלוף בצה"ל, שהשתתף בפלישה לנורמנדי ובכיבוש גרמניה. על שמו נקרא גם המוזיאון שקיים היום, ואני ממליץ למי שלא ביקר בו – שווה לבקר בו. המרכז להנצחת מורשת הלוחם היהודי יהיה המקום לכל אלו שלא סיפרו את סיפורם. הוא יסופר שם, הוא יחבר את העבר עם ההווה, הוא יהווה השראה לנוער שלנו, הנערים והנערות, כדי ללמוד על הגבורה היהודית כולה. צריך לזכור שבמלחמת העולם השנייה לחמו מיליון וחצי לוחמים יהודים, כחצי מיליון מהם נפלו בקרב. מרביתם בצבא האדום, בין 200,000 ל-250,000, ואחר כך, כמובן, בצבא האמריקאי, שגם בו לחמו חצי מיליון מבני עמנו. צריך לזכור שגם היישוב היהודי בארץ ישראל שלח לוחמים לאותה מלחמה, והחלק של העם היהודי הוא לא רק כמי שנטבח בשואה, אלא גם כמי שנלחם כדי לשחרר אותנו מציפורני המפלצת הנאצית. לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה באמת להודות ליושב-ראש הקואליציה, שסייע כדי שהחוק הזה יגיע לכאן; גם לשר יואב קיש, שלא נמצא כאן, אבל דחף את הנושא הזה; גם לשר עמיחי אליהו, שבוודאי יעלה גם כדי להשיב להצעת החוק הזאת. אני חושב שלעגן את המקום הזה ולתת לו את היכולת שלו להמשיך להתקיים ולחיות עוד שנים ארוכות כדי שהדורות הבאים יוכלו ללמוד על מה שאירע אז, זה זכות גדולה. אני כמובן מתחייב, אופיר, לעמוד בכל ההתניות שהממשלה תידרש להן בין הקריאה הראשונה לשנייה והשלישית, כולל התניות תקציביות ככל שנידרש, ואני מקווה שנקדם - - -

אופיר כץ (הליכוד):

- - - שלנו משותפת - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בסדר. אני אומר אותה גם פה, כדי שיוכלו לישון בשקט, אחרת שר האוצר, שנתו תנדוד מהחוק הזה, אני יודע, איך הוא יצליח לממן את זה – זה באמת משהו קשה מאוד. דווקא עכשיו פינינו קצת כסף, כי הפטור ממע"מ ירד מ-150 - - -

אופיר כץ (הליכוד):

אל תהרוס, אל תהרוס, זהו, סיימנו, אל תהרוס.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. ההצעה היא הצעה תקציבית. אדוני השר, בבקשה.

קריאה:

היו"ר מאיר כהן:

חכי. הוא ידבר, ויש רשימת דוברים. בשמחה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת פורר, קודם כול אפתח בדברים ואברך על המהלך החשוב הזה. אני בעצמי הייתי באתר – נקרא לזה אתר מורשת, שמספר את הסיפור. אני מציע לכם לבוא עם הילדים, מכיוון שהסיפורים של האנשים האלה, שהקריבו את החיים שלהם גם בשביל כולנו, ראוי שנזכור אותם לדורות. ראוי שנדע שלא כולם הלכו כצאן לטבח, אלא הייתה גבורה יהודית שטמונה בעם היהודי. אני רק מעיר פה הערה, חבר הכנסת פורר וגם היושב-ראש אופיר כץ: ראוי במבנים כאלה, בתאגידים כאלה – משהממשלה הקימה משרד מורשת, כבר ב-2012 תחת ראש הממשלה, ראוי שכל נושאי המורשת ירוכזו תחת משרד המורשת. לא סביר, לא נכון לא ניהולית ולא מקצועית, להתחיל לפזר תאגידים במקומות אחרים. לכן, אני חוזר ומבקש גם בסוגיה הזאת, וביקשתי את זה גם מעודד פורר וגם מהממשלה, לדאוג לכנס את התאגידים שעסוקים בסיפור ההיסטורי שלנו תחת משרד המורשת. אני מקווה שגם בפעם הבאה אנחנו נהיה חלק מהמשרד החשוב הזה. גם כשנהיה עם למעלה מעשרה מנדטים, אנחנו רואים את החשיבות - - -

אופיר כץ (הליכוד):

- - - אנחנו לא סגורים אם אמרת או לא אמרת את מה שצריך להגיד.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא, עוד לא אמרתי. עוד לא אמרתי, אחרת אתם תגידו לי לסיים. אני רוצה לומר ולהזכיר ממש במשפט וחצי, ביחס לדברים שאמר פה גלעד קריב לגבי התנועה הרפורמית: התנועה הרפורמית – אני רוצה להזכיר שבקום המדינה, באפריל 1948, הולך נציג התנועה הרפורמית יהודה לייב מאגנס, נוסע לארצות הברית להיפגש עם הנשיא הארי טרומן וללחוץ עליו לעצור את הקמת מדינת ישראל. כשאנחנו מתנגדים לתנועה הרפורמית, אנחנו לא מתנגדים בגלל שאנחנו לא מסוגלים להכיל את זה; אנחנו מתנגדים לתנועה שלא פעם חורתת על דגלה אנטי-ציונות. תראו שלא מעט פעמים אותם יהודים שמפגינים בארצות הברית נגד מדינת ישראל ותמיכה בחמאס, הם שמים – בוא נגיד ככה – יש שם נשים ששמות תפילין בהפגנות נגד העם היהודי, בסדר? נשים שמניחות תפילין בצורה עקומה עם טלית שעומדת בצורה מגוחכת, ותמיד ההפגנות האלה נגד העם היהודי. לכן, כשאנחנו מסתכלים, יש בהחלט חברים בתנועה הרפורמית שבאמת אוהדים את מדינת ישראל, שהם באמת ציוניים, אבל אלה לא ראשי התנועה ולא אלה שעושים פרובוקציות, ולא אלה שמכניסים אצבע בעין - -

גלעד קריב (העבודה):

- - - את ראשי התנועה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד, אין לו הגבלת זמנים?

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - ולא אלה שרוצים את הכותל בתל אביב - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה, בוא, נו, תשחרר אותנו כבר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - ולא אלה שמכניסים ספרי תורה בכל מיני צורות מוזרות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נו, מה, אתה רוצה לישון פה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני אומר את האמת.

היו"ר מאיר כהן:

אוקיי, הוא מסיים.

אופיר כץ (הליכוד):

הוא מחזיק אותם - - - הוא לא אומר משפט - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הוא צריך להגיד משפט מאוד חשוב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד על החוק כבר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

ולגבי החוק הזה, אנחנו עם שיש לו עבר, והעבר הזה נותן לנו חזון לעתיד. הממשלה מקבלת את ההצעה שלך.

אופיר כץ (הליכוד):

- - - הממשלה תומכת בעלות התקציבית.

שר המורשת עמיחי אליהו:

הממשלה תומכת בעלות התקציבית של הצעת החוק.

היו"ר מאיר כהן:

יופי.

שר המורשת עמיחי אליהו:

יש? תודה רבה לכם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים לדיון האישי. ואליד אלהואשלה; חמד עמאר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא. מאיר, מאיר, אתה יכול לשאול מי רוצה לדבר?

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא.

גלעד קריב (העבודה):

אני רוצה לדבר.

היו"ר מאיר כהן:

לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם עושים את זה תמיד.

היו"ר מאיר כהן:

יש נהלים מאוד ברורים, לא. אכרם חסון; שרון ניר; ווליד טאהא; יוליה; אברהם בוארון; אושר שקלים; טלי גוטליב. אושר שקלים, סליחה, אדוני, ואחרי זה טלי. אושר קודם, כן. טלי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש לי שאלה בוטה מאוד לגב' יהודית תירוש, בדיוק כמו שהיא שאלה את ראש הממשלה. רציתי לשאול, גב' תובעת, יהודית תירוש, אם גם אותך אנסו. נכון שזו שאלה נוראית? כי זה מה ששאלת אתמול את ראש הממשלה. זה מה שהעזת להוציא מהפה כשאת חוקרת ראש ממשלה. הוא מתייחס לעד המדינה פילבר, ואת שואלת ראש ממשלה: גם אותך אנסו? עכשיו, אני הייתי סנגורית ואת היית פרקליטה. שתינו יודעות שאסור לשאול שאלה כזאת, אסור בתכלית האיסור. שידעו מתלוננים ומתלוננות בישראל שככה מתייחסת יהודית תירוש לקורבנות עבירות מין. מה מדהים? יהודית תירוש, קבלי, אני רוצה לתת לך הסבר קטן. אמרת לראש הממשלה נתניהו אתמול שהתלונה של פילבר על עבירות מין בגופו נסגרה כי לא היו תימוכין לדברים שלו. איזה קטע, איזה קטע, סעיף 54 לפקודת הראיות קובע שהרשעה בעבירות לפי סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין מאפשר הרשעה על פי עדות יחידה בלי תוספת ראייתית, וכל מה שבית משפט צריך לעשות הוא לרשום בתוך פסק הדין מה הוביל להרשעה על פי אותות האמת, על פי כללים של הגעה לחקר האמת. למה סגרת את תיק נגד עד המדינה שהתלונן נגד המדינה? למה? למה לא נתת לו את יומו? וככה את שואלת ראש הממשלה אם גם אותו אנסו? אז גם אני שואלת אותך אם גם אותך אנסו. אני לא הייתי מעיזה לשאול שאלה כזאת, וחקרתי בתיקי עבירות מין קשים. מעולם לא שאלתי מתלוננת או מתלונן שאלה כזאת. למה? כי אסור לשאול את זה, ככה פשוט. אבל את אפשרת את זה לעצמך ואפשרת לשאול את השאלה הזאת את ראש הממשלה. ובזה אני מסיימת את הנושא הזה, ובדקה שנותרה לי אני נואמת על דבר אחר לגמרי, יחי ההבדל, כי היום באמת בקושי נותר לנו זמן. אם רציתם הדגמה למה אביגדור ליברמן לא ראוי להנהגה, למה יאיר לפיד לא ראוי להנהגה, קיבלתם את זה היום. אנשים שלא יודעים להתעלות לגודל השעה לא ראויים להיות ראשי מפלגות, לא ראויים להיות ראשי ציבור. עומד כאן היום ראש ממשלת הודו, מדינה שהיא הקניינית הגדולה ביותר שלנו בנשק – תסתכלו, אנחנו אחד המוכרים; היא הרוכשת הגדולה ביותר של ישראל – מבצעת קשרים כלכליים ביטחוניים עם ישראל. וכל מי שמכיר את מראה המזרח התיכון ואת ההשלכות של הקשר עם יוון, קפריסין וכו', הודו, ישראל – אתם מעיזים לצאת מכאן. תגידו לי, אתם נורמליים? אתם נורמליים? ניגשתי אליך היום, ליברמן, ניגשתי אליך היום, לפיד, ואמרתי לכם: תתעלו לגודל השעה, תפסיקו את הקשקוש הזה. זה שלנו יש מאבק עם הרשות השופטת זה מעניין את ראש ממשלת הודו? אומר פה דברים כאלה אדירים, וטורח לרדת לראש האופוזיציה ללחוץ לו יד. מה קרה לכם?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא צריכה, כי זה לא המאבק. תתביישו לכם. אני אומרת לכם, טוב שזה קרה. למה טוב שזה קרה? אני אמרתי, בקמפיין בחירות אני אזכיר לכל איש שמדמיין להצביע לאיווט ליברמן למה הוא לא יכול להיות בשום מקום עם כוח. הוא לא מסוגל להתעלות לגודל השעה. אתם השתגעתם? באמת, במקום שבו המדינה מקבלת את אחד ממפגני העוצמה מראש ממשלת הודו, הייתם צריכים לשבת כאן, לקחת אוויר, לשים את כל הדברים הללו בצד.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. בבקשה, אדוני. בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. עמדה כאן בצוהריים חברת הכנסת יסמין פרידמן והקדישה לי פשוט נאום שלם, לא הבנתי על מה – בגלל שאני העזתי, מבחינתה, לתקוף את הגב' לוסי חנטריש.

היו"ר מאיר כהן:

לא. למה?

אושר שקלים (הליכוד):

ככה אני החלטתי לכנות אותה. במופע של חנפנות, צביעות ובורות - - -

היו"ר מאיר כהן:

זה לא חנפנות. הבחורה הזאת מגינה על המדינה הזאת. תפסיקו.

אושר שקלים (הליכוד):

רגע, אני אגיד לך למה אני מתכוון. רגע, רגע. במופע של חנפנות - - -

היו"ר מאיר כהן:

- - - חברי כנסת, תפסיקו.

אושר שקלים (הליכוד):

בסדר. במופע של חנפנות, בורות וצביעות, פשוט מקדישה לי נאום שלם. אני רק אתן פשוט כמה דוגמאות. אז אני מתחיל בבורות. היא אומרת שהיא לא הבינה את דבריי, שאני אמרתי שלערבים אין כאן זכויות לאומיות. אז הגב' פרידמן, פשוט תלמדי קצת אזרחות. מדינת ישראל מוגדרת בהגדרה שלה כמדינת הלאום של העם היהודי והעם היהודי בלבד. לערבים, יש להם זכויות אזרחיות, חברתיות, הכול בסדר, כולנו שווים בפני החוק, אבל אין להם זכויות לאומיות. תלמדי. בורות, זה – 1. חנפנות – לא יעזור לך, גב' פרידמן היקרה, לבוא ולהתחנף למישהי שפשוט רוצה או תומכת לכאורה בכל מיני כאלה שהם תומכי טרור או שונאי ישראל. את מתחנפת אליה בשביל מה, בשביל לשים את עצמך על המדף במפלגה אחרת, מכיוון שבמפלגה שלך כבר אין לך מקום? מה זה החנפנות הזאת? מה, את מעדיפה את הגב' לוסי חנטריש על פני אנשים אחרים פה? ובנוסף, דיברנו על העניין של צביעות. היא אומרת לי בזלזול: ביבי המלך שלך. אז אני באמת גאה – אני אגיד לכם יותר מזה – שאני מעריץ את ראש הממשלה נתניהו. אני גאה בזה. אני חושב שהאיש הזה לא מקבל מספיק את הקרדיט שמגיע לו, ואני גאה להיות חבר כנסת בסיעה שלו ולתמוך בו ולגבות אותו. אבל את, עם כל הכבוד, את לא באמת נבחרת ציבור אמיתית, כי את איזושהי תגית מסוימת שנבחרת לא על ידי הציבור בעצמו אלא קיבלת מינוי מאיש אחד. וזה מופע של צביעות. אז נקווה, בעזרת השם, לנואמים אחרים, שנדבר יותר על עשייה, ולא לגופו של אדם. אבל הייתי פשוט חייב לענות כאן למופע ההשתלחות הזה שהיה כאן. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אני מרשה לעצמי – אני מנצל – לבקש סליחה גדולה מאוד על זה שקראו למשפחת אהריש וללוסי, שאני מכיר אותם אישית, שהיא הייתה תלמידתי, שככה קוראים לה מעל במת הכנסת. אושר, בהזדמנות הראשונה, אני אראה לך ואשמיע לך את נאומי ההסברה המדהימים של לוסי אהריש.

אושר שקלים (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה הבעיה שלך? מה הבעיה שלך?

היו"ר מאיר כהן:

חבל, חבל, חבל שאתה מדבר כך. זה לא מוסיף לך נקודות. אתה טועה. זה לא מוסיף לך נקודות. חבל.

מיקי לוי (יש עתיד):

אושר שקלים (הליכוד):

- - - תתבייש לך.

היו"ר מאיר כהן:

אני חוזר שוב, סליחה, סליחה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר. די.

היו"ר מאיר כהן:

רגע, רגע. סליחה.

אושר שקלים (הליכוד):

תתביישי גם את. תתביישי גם את.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה תתבייש. אני לא רוצה להתייחס אליך. תתבייש. מי אתה בכלל?

אושר שקלים (הליכוד):

אני לא שם עלייך בכלל - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

ביי, ביי, ביי. להתראות. ביי.

היו"ר מאיר כהן:

אושר שקלים, אני חוזר על דבריי. צר לי שמשפחה כזאת נהדרת, ילדה נהדרת, עיתונאית מעולה, תומכת גדולה של המדינה הזאת, חלק ממנה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא השיאה משואה.

היו"ר מאיר כהן:

אני הזכרתי שהיא המסבירה, אחת הטובות ביותר של מדינת ישראל, ושצחי בעלה יצא להילחם. הבית שלה, מידיעה אישית, הפך להיות למטבח מבשל לחיילי צה"ל הגיבורים. תומכת גדולה.

מיקי לוי (יש עתיד):

בגיל 50 לקח נשק וירד.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. בבקשה, גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לצערי, השר לא - - -

היו"ר מאיר כהן:

אופיר, זה גם בי. זה כולם.

גלעד קריב (העבודה):

לצערי, השר לא נמצא פה כרגע.

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:

אני פה.

גלעד קריב (העבודה):

בסדר גמור. אני אומר, לצערי, השר אליהו, שאני מגיב על דבריו – אבל בפתח דבריי, אני לא רוצה לפנות לחבר הכנסת שקלים. אני רוצה דווקא לפנות מכאן לאחת מן העיתונאיות הבכירות, האמיצות, המוכשרות והחכמות במדינת ישראל, ללוסי אהריש, ולומר לה תודה על אומץ הלב הציבורי שלה, על אומץ הלב העיתונאי שלה. לומר לה ולבין זוגה תודה על כך שהם הצילו חיים, ממש הצילו חיים בשעות הראשונות של 7 באוקטובר. הלוואי שראש הממשלה שלנו ושריו היו מתפקדים בשעות הראשונות של 7 באוקטובר כפי שהזוג הזה ועוד גיבורים וגיבורות תפקדו. עכשיו לדבריו של השר אליהו. עומד כאן שר, מדבר על ראשי היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית. הוא מעולם לא פגש אחד מהם. זה תמיד מפליא אותי איך אנשים שמדברים בשם תורת ישראל, בשם היהדות, בשם המסורת היהודית, מרשים לעצמם להוציא את דיבתם של אנשים שמעולם לא פגשו. הרי ראשי היהדות הרפורמית וראשי היהדות הקונסרבטיבית הם מהמנהיגים הציונים החשובים של דורנו. הוא הזכיר כאן את הרב יהודה לייב מאגנס, רב רפורמי שהקים את האוניברסיטה העברית. הוא תמך בפתרון שפעם גם ברית שלום תמכו בו, במדינה דו-לאומית. אבל הוא הקים את האוניברסיטה העברית. עומד כאן השר אליהו ומזכיר את יהודה לייב מאגנס. למה אתה לא מזכיר את הרב אבא הלל סילבר, ראש התנועה הרפורמית בארצות הברית, שהיה השותף המרכזי של בן-גוריון בבישול תוכנית החלוקה והחלטת כ"ט בנובמבר? למה אתה לא מזכיר את הנרייטה סאלד, ממובילות היהדות הקונסרבטיבית לפני הקמת המדינה, שהקימה את הדסה ואחראית למערכת הרווחה הישראלית? מה אתה אומר לרב משה חיים ויילר, זכרו לברכה, שהקים את היהדות הרפורמית בדרום אפריקה, עלה לארץ, איבד בן אחד במלחמת ההתשה, בן שני במלחמת יום הכיפורים? מה אתה אומר לעשרות, אם לא למאות, משפחות רפורמיות וקונסרבטיביות שאיבדו את יקיריהן במערכות ישראל ובפיגועי טרור? אתה יודע, אדוני היושב-ראש – אני מסיים בזה – שארתור בירם, מייסד בית הספר הריאלי ומקים הפנימיות הצבאיות במדינת ישראל, שאיבד את בנו - -

היו"ר מאיר כהן:

בירם?

גלעד קריב (העבודה):

כן. - - שאיבד את בנו, ארתור בירם היה רב רפורמי שהוסמך בגרמניה. כמה בורות, כמה שנאת חינם, כמה עוינות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה יודע מה אומרים על העם היהודי במגילת אסתר? מה המן אמר? "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד". הגענו לרגע שבו הקואליציה והממשלה עסוקות בלהגשים את צוואתו של המן הרשע. באמת בושה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה, אדוני. עודד, יש לרשותך עוד חמש דקות, ואתה אחרון הדוברים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה עכשיו?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני עולה. צריך להגיד עכשיו, אני חייב להגיד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עכשיו נקשיב לך. הקשבנו לך גם על חנה סנש.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, לא תכננתי לעלות לסכם את הדיון ולנצל את הבמה לזה, אבל הדברים שנאמרו כאן לאורך הדיון הזה, וגם בדיונים קודמים – אני רוצה להעביר אולי איזשהו מסר פה לחברי הכנסת. חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב, דווקא חשוב לי שתשמעי. חברת הכנסת גוטליב, חשוב לי שתשמעי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אוקיי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הבמה הזאת באמת סובלת פולמוסים ומריבות.

טלי גוטליב (הליכוד):

פשוט דיברתי עם השרה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא, אני מבקש, אני רוצה, חשוב לי שתשמעי, באמת, שלוש דקות. אם את רוצה לדבר איתה, את יכולה לעשות את זה בחוץ, זה קצת – כן. הדיון הזה הוא על חוק עם הסכמה רחבה, להנצחת מורשת הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה. הלוחמים האלה, חלקם היו קומוניסטים – אני שונא את הקומוניזם. חלקם היו גם קומוניסטים, חלקם היו דתיים מאוד, חלקם היו רפורמים, חלקם היו – מיליון וחצי לוחמים יהודים מברית המועצות, מארצות הברית, מאוסטרליה, מארץ ישראל, מכל מיני מקומות. לעלות כאן, ואני שומע את ההוא סונט בהוא, וההוא עולה, וזה חנטריש והוא חנטריש. אנחנו נמצאים בחודש אדר. בכ"א באדר אנחנו נציין את יום פטירתו של רבי אלימלך מליז'נסק. יש כאלה שאומרים את תפילת רבי אלימלך מליז'נסק לפני התפילה בבוקר. יש קטע אחד מהתפילה שגם הולחן לשיר, שהלחין אותו יוסי גרין, שר אותו אברהם פריד. אבל המילים, שניים, שלושה משפטים ששווה שגם מי שעולה – אתם יודעים מה? אומרים את זה לפני התפילה, אולי שווה שחברי הכנסת יגידו את זה לפני שהם עולים לדוכן כאן: "אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם / ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, / ואל יעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו, חלילה / ותחזק אותנו באהבה אליך / כאשר גלוי וידוע לפניך שיהא הכול נחת רוח אליך. / אמן כן יהי רצון".

היו"ר מאיר כהן:

אמן. תודה רבה. חבר הכנסת אופיר כץ, ביקשת הודעה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

לא, אחרי ההצבעה.

היו"ר מאיר כהן:

אחרי ההצבעה. אוקיי. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, התשפ"ו–2026, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

שבעה בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים, אפס נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר מאיר כהן:

אופיר, בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היו"ר, גברתי השרה, אבקש להודיע על איוש חברים בוועדה המיוחדת לתיקונים לחוק-יסוד: הממשלה, במקומות הפנויים לסיעות: מטעם סיעת רע"מ יכהן חבר הכנסת וואליד טאהא; מטעם סיעת יש עתיד יכהנו חברי הכנסת מיקי לוי ויסמין פרידמן; מטעם סיעת העבודה תכהן חברת הכנסת אפרת רייטן.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום ראשון י"ב באדר התשפ"ו, 1 במרץ 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.