ישיבת מליאה בתאריך 22/12/2025 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ב' בטבת התשפ"ו, 22 בדצמבר 2025. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6381/25 וכלה בהצעת חוק פ/6407/25: הצעת חוק יום לציון עליית יהודי מרוקו לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון וינון אזולאי; הצעת חוק יום לציון עליית יהודי מרוקו לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שינוי שיטת החישוב של דמי חניה בחניון), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק מענק לחטופים ולבני משפחות הנרצחים במתקפת 7 באוקטובר, התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הפחתת תקציב בשל אי-גיוס בוגרים), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הגדלת סכום הפיצוי בלא הוכחת נזק), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למשרת מילואים פעיל) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – שעת הורות בעבודה לאלמן או לאלמנה בשנת האבל הראשונה), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק תגמולים לבני משפחה של חטופים ונעדרים בפעולת איבה (תיקון – מתן זכויות של נפגעי איבה לבן משפחה של חטוף), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – סכום שלא יובא בחשבון במבחן ההכנסה בשבע השנים הראשונות), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שינוי שיטת החישוב של דמי חניה בחניון), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת אוהד טל, משה סולומון, שמחה רוטמן ומיכל מרים וולדיגר; הצעת חוק מניעת רעש בלתי סביר של המואזין, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב תגמולי מילואים בתקופת חירום), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק חסינות במילוי תפקיד לראש רשות מקומית (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הגדלת סכום ההשתתפות בהוצאות אזכרה), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת מישל בוסקילה ואופיר כץ; הצעת חוק הפיקוח על מוצר ביטוח ארוך טווח, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת שלום דנינו; הצעת חוק מינוי תובע מיוחד, התשפ"ו-2025, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – אי-תחולת החוק על כבאים), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – תמיכה בתאגידי חינוך חרדיים), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – פיצוי ללא הוכחת נזק), התשפ"ו–2025, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן וגלעד קריב; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – משך מעצר מרבי ועילות מעצר), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק חברות ניהול בניין מגורים או משרדים, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת מישל בוסקילה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – חידוש חברות בקופת חולים לחייל משוחרר), התשפ"ו-2025, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק להפסקת פעילות אונר"א (תיקון – אי-אספקת חשמל ומים וסמכות תפיסת חזקה במקרקעין), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק החלת הריבונות הישראלית על מתחם מערת המכפלה, התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק למאבק בהברחות נשק (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2025, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון – הסדרת סיירות ביטחון ברשויות המקומיות), התשפ"ו–2025, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל. עוד הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 20) (עיצומים כספיים), התשפ"ו–2025. כמו כן הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 46) (אבטחת חבר הכנסת בחוץ לארץ), התשפ"ו–2025, מטעם ועדת הכנסת. לבסוף, אבקש להודיעכם כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה), התשפ"ו–2025. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. גברתי, עד עשר דקות לרשותך. שלום כמובן גם לאורחינו ביציע. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. שלום.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה. אדוני יושב-הראש, חבריי חברי הכנסת, 302 בני אדם נרצחו בישראל בשנת 2025 לעומת 149 נרצחים בממשלת השינוי; 48 נשים נרצחו רק השנה לעומת 22 נרצחות בזמן ממשלת השינוי; 450 הרוגים בתאונות דרכים השנה לעומת 351 בממשלת השינוי. מעל 5,500 אזרחים מתים מדי שנה מזיהום אוויר שמקורו בשרפות פסולת פיראטיות ופליטות רעילות אחרות. במדינת ישראל אין משילות – מציאות קשה, כואבת, מדאיגה. משילות לא יכולה להיות רק סיסמת בחירות. משילות היא היכולת של מדינה להגן על חיי אזרחיה, לאכוף את החוק, לשמור על הסדר הציבורי ולהעניק ביטחון אישי לכל אדם, בכל מקום, בכל שעה. במבחן הזה ממשלת נתניהו כשלה ועדיין נכשלת. אתם זוכרים את הציטוט המפורסם של נתניהו משנת 2008, שאמר: "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל". אז מסתבר שדין אולמרט לא שונה מדין נתניהו. נתניהו, במיוחד לאחר מחדל 7 באוקטובר, איבד את הזכות המוסרית להנהיג את המדינה. נתניהו הפקיר את המרחב האזרחי, ושרי ממשלתו הכושלים איבדו כל רסן, ונתניהו יודע ושותק. בשם שלמות הקואליציה נתניהו לא מינה שרים חשובים, שרים חברתיים, ערב תוכניות עבודה, ערב תקציב, לא מינה במשך חודשים – לא שר פנים, לא שר בריאות, לא שר רווחה, לא שיכון, לא עבודה, ונתניהו יודע ושותק. אפילו הבריאות שלנו משעממת את ראש הממשלה. בראש העין, מודיעין, אריאל, עמק יזרעאל, שוהם, צור יצחק – בחצי מהמדינה אנשים לא יכולים לפתוח חלון. מאות אלפי אזרחים חיים תחת זיהום אוויר חמור בגלל ההפקרות של שרפות פסולת פיראטיות במדינה ובשטחים. 5,500 אנשים מתים מדי שנה מזיהום אוויר, ונתניהו יודע ושותק. 20 שנים שההתרעות על השרפות ועל משבר הפסולת מונחות על שולחן הדרג המדיני – היעדר תשתית, חוסר בפיקוח ואכיפה – 20 שנים שבמהלכן מושכים שוב ושוב בדש הנהגת המדינה, ונתניהו יודע ושותק. המדינה פשוט מצפצפת על האזרחים. החלטת ממשלה 592 מיוני 2023 קבעה כי עד ינואר 2024 – כמעט שנתיים – יוגשו מסקנות הצוות הבין-משרדי לטיפול במפגעי סביבה ולטיפול בזיהום חוצה-הגבולות מאזור יהודה ושומרון. אז כמובן שתוכנית אין, המסקנות לא הוגשו, ההפקרה נמשכת ואף גברה, מסוכן בישראל לשחק בחצר, ללכת לבית הספר, לטייל בפארק, מסוכן לנשום, ונתניהו יודע ושותק. שר משטרה שמומחה בפיתות, מומחה בטיקטוק, שהבטיח משילות – מתפרע, משתלח, מתלהם, מרסק אט-אט את משטרת ישראל – הרחובות מדממים, אנשים פוחדים וחוששים לצאת מהבית, הפרוטקשן משגשג, העבריינים לא מורתעים מכלום, הפשיעה גואה בחברה הערבית והיהודית, הישג מרשים של פי שניים נרצחים ביחס לממשלת השינוי, מסוכן לצאת לרחוב, ונתניהו יודע ושותק; שרת הבטיחות בדרכים שוברת שיאים בימי טיול בחו"ל, אבל שוברת גם שיא של 450 אזרחים שנהרגו בתאונות דרכים, שיא של 20 שנים, מפחיד לנסוע בכבישים, ונתניהו יודע ושותק. בשם שלמות הקואליציה נתניהו גם מפקיר את ביטחון ישראל. לצבא חסרים לוחמים, הצבא משווע לעזרה, והחיילים הגיבורים שמקריבים הכול למען המדינה פשוט מרוסקים, פשוט נשחקים, ונתניהו יודע ושותק. המלחמה השאירה עשרות אלפי פגועי נפש, פגועי נפש לכל החיים מתמודדים עם הפרידה מהחברים, מתמודדים עם השכול, המראות, הריחות, ונתניהו יודע ושותק. ונתניהו נלחם, אבל לא נלחם למען שוויון בנטל. נתניהו עושה הכול כדי להכשיר השתמטות המונית, לפטור מגזרים שלמים מגיוס, לפטור מהשכול. עשרות אלפי חרדים מחויבי גיוס על פי חוק רוקדים ברחובות, צוהלים "נמות ולא נתגייס", "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים". 923 חללים לצבא ההגנה לישראל במלחמה הזאת, ונתניהו יודע ושותק. הרשימה כל כך ארוכה: סיכול ממוקד של הרשות השופטת, ריסוק בית המחוקקים, קריסת מערכת החינוך, הפקרת ההשכלה הגבוהה, בריחת המוחות, הפקרת הצפון, התפרעויות וטרור יהודי בשטחים, אתנן של כספים קואליציוניים על חשבון המעמד הנושא בנטל, הדרת נשים במרחב הציבורי – דרך אגב, היום כבר אין אף אישה מנכ"לית במשרדי ממשלה – השתלטות על התקשורת החופשית, שיח אלים, משסה ומקטב, ונתניהו יודע ושותק. זוכרים שנתניהו אמר באוקטובר 2023: "יש הרבה שאלות על האסון שאירע לנו. נחקור הכול עם תום"? אז לא ממנים ועדת חקירה ממלכתית אלא ממנים ועדת טיוח פוליטית. וכבר 808 ימים שנתניהו יודע ושותק. גם בדוח המיוחד של מבקר המדינה בעניין הניהול הממשלתי של התחום האזרחי במהלך המלחמה, הוטלה אחריות מפורשת על ראש הממשלה נתניהו, שב-17 שנים מאז מלחמת לבנון השנייה ממשלות ישראל, רובן בראשותו, לא מינו גוף שינהל את הטיפול בעורף בשעת חירום, ונתניהו יודע ושותק. לפי דוח המבקר, עם פרוץ המלחמה, המדינה הייתה משותקת. התקבלו אפס החלטות של פורום המנכ"לים בשלושת החודשים הראשונים של המלחמה. הקבינט החברתי-כלכלי לא מילא תפקידו בעורף האזרחי ולא היה גוף אחראי לניהול הטיפול בעורף אשר יראה את תמונת המצב הלאומית המלאה – זה מהדוח – ונתניהו יודע ושותק. מסתבר שבכל האסונות לא העירו אותו. אסון הכרמל, דצמבר 2010 – 44 הרוגים. היו התרעות, אסון שהיה אפשר למנוע, ונתניהו יודע ושותק. אסון מירון, אפריל 2021 – 45 הרוגים, אסון שהיה אפשר למנוע, ואני מצטטת מתוך הדוח: "תרבות רעה של היעדר משילות ושלטון החוק ודפוס פעולה של דחיינות ושל הימנעות מקבלת החלטות. מציאות של התנהלות המושפעת לרעה מאינטרסים פוליטיים ומשיקולים זרים. תרבות רעה של 'ראש קטן', של מזעור האחריות ושל התחמקות ממנה - - - הכתובת הייתה על הקיר, ידועה לרבים במשך שנים רבות. את האסון הזה ניתן היה למנוע וחובה הייתה למונעו - - - זוהי עת לחשבון נפש, אך גם שעת רצון והזדמנות לתיקון ולשיפור. אל לנו להחמיצה!" סוף ציטוט. ונתניהו יודע ושותק. היום בוועדת הפנים, בדיון נוסף על שרפות פסולת פירטיות שמכות באזרחי ישראל ומרעילות אוכלוסיות בצפון, בדרום, במרכז ולאורך קו התפר, ראינו עוד עדות לתרבות הרעה הזאת, את המחדל הקשה פרוס נכוחה לנגד עינינו: משרדים שמעכבים, משרדים שמסירים אחריות, משרדים שלא מטפלים, משרדים שלא מדברים אחד עם השני; היעדר תכלול, היעדר הובלה, היעדר הנהגה, יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. והתוצאה – הפקרה מוחלטת של חיי אדם, לא פחות. אפילו תשובה – האם הממשלה מוכנה לתקצב בשנת 2026 את ביטחונם ומניעת מותם של אזרחים מחנק ומזיהום אוויר – לא קיבלנו, ונתניהו יודע ושותק. ביטחון אישי הוא זכות לחיות בלי פחד, לצאת לפארק, לנסוע בכביש, לנשום אוויר נקי, להתפרנס בכבוד. אלו זכויות בסיס בחוזה בין המדינה לאזרחיה. כותרות העיתונים זועקות על זיהום אוויר קטלני ומשבר שרפות ומשבר פסולת, אבל נתניהו יודע ושותק. ולא פחות חמורים הם זחילת הייאוש, אובדן התקווה, אובדן האמון. אזרחים מאבדים אמון במשטרה, בממשלה, במוסדות השלטון. הם מרגישים לבד. הם מרגישים שרק מי שיש לו כוח, מקורב, שורד, ומי שאין לו, מופקר לגורלו. חברה כזאת לא תוכל להחזיק מעמד לאורך זמן. אדוני ראש הממשלה נתניהו, הדם שנשפך הוא במשמרת שלך. ההפקרה היא עליך. הכישלון הוא שלך. הבושה כולה שלך, מלא על מלא.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. ואני מתכבד כעת להזמין את חבר הכנסת עודד פורר לנמק את ההצעה מטעם סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי והעבודה. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השרף אתה יודע, אתמול היה 21 בדצמבר. זה גם יום הולדתו של השר לשעבר דוד לוי. הוא נולד ב-21 בדצמבר 1937. אני נזכרתי בו – לפני שאני מגיש את הצעת האי-אמון הזו – כי אני זוכר את דוד לוי מדבר על מי שהיה מנהיג הליכוד, מנחם בגין. ודוד לוי אמר על מנחם בגין משפט אחד. זה מופיע – הרי עושים על ראשי ממשלה סרט, אז זה היה ערוץ אחד בלבד, היו מכינים סרט – רואים שם את דוד לוי אומר על מנחם בגין שמנחם בגין לא ידע מה מחירה של מכונית חדשה. הוא לא ידע כמה עולה אוטו חדש, בוודאי שלא להבדיל בין הדגמים. אבל הוא ידע כל הזמן מה מחירה של כיכר לחם. הוא ידע מה המחיר של ליטר שמן. הוא ידע מה המחיר של המחיה במדינת ישראל. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, אדוני השר, אתם שניכם חברים במפלגה שהנושא הזה היה על דגלה, מפלגה שאמורה לייצג את כל שכבות העם. אתם יכולים לספר לנו בגרפים, ובאותות ובמופתים, ובמסיבות עיתונאים עם התאורה הנכונה והאיפור הנכון, מה שאתם רוצים. אבל האזרחים שהולכים לסופר כדי לקנות את הקניות לשבת לא יכולים לקנות אותן עם הגרפים שלכם. הם לא יכולים להשלים את סל הקניות שלהם עם הסיפורים שלכם על הפריחה הכלכלית. אתם צריכים להבין שהנתונים, שאתם לא מספרים אותם – אבל הישראלים מרגישים אותם, כל אזרח ואזרחית, כל מי שהולך לסופר מרגיש אותם. בישראל של היום 35% מההורים מוותרים על מזון לילדים שלהם כי הם פשוט לא יכולים לשלם את החשבון בקופה. בישראל של היום מחירי המזון גבוהים בכ-51% בהשוואה למדינות האיחוד האירופי, וב-37% בהשוואה למדינות ה-OECD. מוצרי איפור עולים 403% יותר, מחירי הלחם עלו ב-11%, הבשר – בלמעלה מ-20%. זה לא שאתם בהכרח אומרים – לא אתה העלית את המחיר, אתם העליתם את היכולת לחיות כאן. כשאתם מעלים את המיסים, כשאתם מעלים את המע"מ, כשאתם מגבירים את הלחץ על העסקים, כשאתם לא נלחמים במונופולים – אתם מעלים את המחירים. בשנה האחרונה הארנונה עלתה בשיעור הכי גבוה מזה 17 שנה, והיא צפויה לעלות עוד, בהתאם לסיכום בין שר האוצר לראש הממשלה. את הארנונה הזאת האזרחים משלמים על הדירות שלהם, והם משלמים את זה גם על הקניות שלהם. כי גם בעלי החנויות, כשעולה להם הארנונה, צריכים להשית את זה על מישהו. מישהו צריך לשלם את זה, ובסוף תמיד מי שמשלם את החשבון – זה האזרח בסוף, זה שחזר ממילואים, זה שמנהל את העסק שלו בקושי, זה שיוצא לעבודה בבוקר. הנסיעות במוניות, כביש 6, מנהרות הכרמל – עלו בעשרות אחוזים. תעריף החשמל יעלה שוב בתחילת 2026, כמו גם תעריף המים. אני חייב לומר לכם, אתם נראים כמו חבורה שמפליגה באיזושהי ספינת תענוגות גדולה, ואתם רואים שמישהו נפל מהספינה. אתם רואים אותו, הוא נפל, הוא עומד לטבוע. אז מה אתם עושים? אתם זורקים לו חבל, ובכל פעם שהוא מתקרב אל החבל כדי לתפוס אותו ולהינצל, אתם מאיצים את הספינה ומתרחקים ממנו עוד קצת. ושוב אומרים לו: בוא, בוא, תשחה אל החבל. ועוד פעם, הוא מנסה לתפוס בחבל ועוד פעם אתם מאיצים ובורחים. כי בחבל הזה, שאתם כאילו זורקים לו – אתם מנסים בכלל להציל את עצמכם. כי בכל פעם שיש לכם איזושהי בעיה מייד אתם הולכים לתקציב המדינה, סוגרים עוד איזשהו בור למישהו מהשותפים הפוליטיים שלכם. חס וחלילה, לא בור של האזרחים שלא מצליחים לגמור את החודש. חס וחלילה, לא להוריד את הנטל מהם. חס וחלילה, לא למנוע את העלאת הארנונה, לא. אתם תלכו ותעמיקו את היד שלכם בתוך הכיס של האזרחים, כדי לקחת עוד כסף ולהציל את עצמכם – כדי להוסיף מיסים, כדי להעלות את הארנונה, כדי לייקר את התחבורה הציבורית – והאזרח הישראלי פשוט טובע. אחרי כל המלחמה הזאת, אחרי כל השנתיים הקשות האלה, לא זו בלבד שאיבדנו את הביטחון לחיות פה במדינה הזאת, אחרי שתחתיכם קרה הטבח הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה, אלא שגם אי-אפשר כבר לחיות פה בגלל יוקר המחיה. אבל במה אתם כן מתעסקים? אתם מתעסקים בלברוח. הבריחה שלכם והמאמץ שלכם לברוח מוועדת החקירה הממלכתית פשוט מוציאים מהדעת. אני כבר התייאשתי מלצפות שתיקחו אחריות, ותגידו: חבר'ה, אנחנו אחראים, קרה פה משהו במשמרת שלנו. לקחת אחריות להתפטר, לחזור אל העם – לא, כבר חבל על הזמן, אבל את המינימום של לבדוק מה באמת קרה פה, לבדוק מהם הכשלים. הרי אתם בכלל לא צריכים ועדת חקירה ממלכתית, כי אתם כבר יודעים מי האשמים: זה היועמ"שית ובית המשפט העליון, ובית המשפט העליון והיועמ"שית. כל שני וחמישי, כאילו זה האירוע.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני חייב לומר לך, אדוני השר, אני בדקתי – לא צריך ועדת חקירה ממלכתית. מי שמנע את החיסול של ראשי חמאס לפני 7 באוקטובר זה לא בית המשפט, זה ראש הממשלה נתניהו. מי שדחה כל הצעה שעלתה לסיכול ממוקד זה לא נשיא בית המשפט העליון עמית, גם לא הנשיאה חיות ואפילו לא הנשיא בדימוס ברק. מי שמנע כל הצעה לסיכול ממוקד זה ראש הממשלה נתניהו. בית המשפט לא קשור להחלטה להעביר את מזוודות הדולרים, המזומנים – מיליוני הדולרים שעברו מדי חודש בגיבוי ממשלת ישראל לתוך רצועת עזה, כדי לתדלק את חמאס. בדקתי מי החליט – אתם החלטתם, הממשלה החליטה, נתניהו החליט. הרי אנחנו נמצאים עכשיו בדיוק שבע שנים וחודש מאז ההחלטה. ב-13 בנובמבר התכנס הקבינט לראשונה לדון בהעברת מזוודות הכסף לחמאס, מה שנתניהו קרא לו במכבסת מילים "הסדרה". בניגוד לעמדת שר הביטחון דאז, ליברמן, נתניהו קיבל את ההחלטה הזו, ולמוחרת ליברמן התפטר. חיפשתי איפה היה נשיא בית המשפט העליון בעניין, לא מצאתי – שבגלל זה אתם אומרים, לא ניתן לו; חס וחלילה שבית המשפט הוא זה שימנה מי יעמוד בראשות ועדת החקירה הממלכתית. אתם נגועים בכל כך הרבה מחדלים שהובילו ל-7 באוקטובר, שאתם כבר מעורבבים, בתוך החבל של עצמכם אתם נקשרים, לא מצליחים לצאת מהתסבוכת הזאת בניסיון לזרוק את האשמה על מישהו אחר. לא היועצת המשפטית לממשלה התכתבה עם סנוואר והחליפה איתו פתקים, והיא גם לא זאת ששחררה את סנוואר מהכלא במסגרת עסקת שליט. את כל הדברים האלה עשתה ממשלת ישראל. את כל הדברים האלה עשה ראש הממשלה כשהוא הוביל את העניין הזה. אלה הדברים שצריך לבדוק, אלה הדברים שבנו את חמאס. אני חיפשתי מתי אמר מישהו מבית המשפט העליון, המחוזי, השלום, איזשהו שופט, שהחמאס הוא נכס. אף אחד לא אמר את זה. אתה יודע מי אמר את זה? שר האוצר אמר את זה. אף אחד מהאנשים האלה שאתם כל הזמן זורקים עליהם את כל הרעל. יש לי ביקורת על בתי המשפט, יש לי ביקורת על המערכת המשפטית, יש לי ביקורת על רפורמות שצריך לעשות. אבל מכאן ועד לקחת את הטבח הגדול ביותר שאירע לעם היהודי מאז השואה ולהפוך אותו לאיזושהי קוניונקטורה פוליטית – יש פה מחדל ענק מלמטה ועד למעלה, ומלמעלה ועד למטה, וצריך לבדוק את כל מי שנגע בדבר, בכלל בלי הנחות לאף אחד. ואין דרך לעשות את זה אלא בוועדת חקירה ממלכתית. וכל ניסיון להפוך את האירוע הזה לאירוע פוליטי הוא רק ניסיון לברוח מהאמת שבתוך-תוככם גם אתם יודעים אותה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד כעת להזמין את חבר הכנסת עופר כסיף לנמק את ההצעה מטעם סיעות חד"ש-תעל ורע"מ. עד עשר דקות לרשותך.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הסופר האיטלקי אומברטו אקו תיאר בספרו "הפשיזם הנצחי" כיצד עשורים לאחר תבוסת משטרי הרשע במלחמת העולם השנייה, נותר הפשיזם הסכנה הגדולה של ימינו. הפשיזם העכשווי הינו אויב מתוחכם יותר מאשר קודמו בן המאה ה-20. הפשיזם בן ימינו צומח מחדש תחת הסוואות תמימות כביכול, מתוך קיני רעל המצויים בנבכיה של כל חברה, או במילותיו של פרימו לוי: מתוך דלקת סמויה המתפרצת במצבי קיצון כאשר המערכת החיסונית של החברה כושלת. מהם אותם יסודות של הפשיזם הנצחי? פולחן המנהיג, סגידה לכוח, בוז למוסר, אובססיה לקונספירציות, דחיית הנאורות – על הרציונליזם, האינדיבידואליזם והאוניברסליזם שלה – והעמדת לאומנות הדם והאדמה, היצר והמיתוס, במקומה. יסודות הפשיזם הללו כאילו נלקחו מסדר-יומן של הממשלה ושל ועדות הכנסת, הנשלטות בידי הציניות הדתית, עורמה יהודית או עדת נתניהו. ממשלת הדם, הגזע והזוועות, ממשלה של חורבן אנושי מתמשך, ממשלת כיבוש אכזרית שבראשה עומד נאשם בפשעי שחיתות חמורים בירושלים ובפשעי מלחמה רצחניים בהאג, ממשלה ששריה מתחרים יום-יום ברמיסות החירויות ובפגיעה בזכויות של יהודים וערבים כאחד – היא הממשלה שמבקשת להביא את הפשיזם הנצחי בישראל לשלב חדש, אלים יותר, הרסני יותר, רצחני יותר. הממשלה הזאת היא רשת ההסוואה עצמה, היא מעטה החושך המצמיח את הטרור היהודי, את המיליציות הכהנאציונליסטיות ואת פורעי החולצות החומות. ממשלה שהפרויקט הפוליטי היחיד שאותו היא מקדמת, שהרעיון המארגן, המאחד אותה, הוא לידתו של משטר פשיסטי חדש, לאומנות דם ואדמה תוצרת כחול-לבן. ועתה מה שהוסתר והודחק פורץ החוצה בשיאים חדשים של רעל ואלימות. כנופיות מתנחבלים ראו כי טוב ועברו מעקירת עצים לשרפת שדות, לשרפת רכבים, להצתת בתים, להכאת מוסקים ורועים פלסטינים, ולרצח. התעלמות מפשעיהם, היד החופשית שניתנת להם מצד כוחות הכיבוש, ולעיתים אף שיתוף פעולה איתם ועידוד ממשלת הדמים למעשיהם – באופן אך טבעי הובילו לעליות מדרגה בלתי פוסקות: להכאת פעילי שלום בין-לאומיים, משם לפוגרומים בפעילים ישראלים ומשם ל"ייבוא" הטרור הפשיסטי לתוככי ישראל הריבונית. נהגים, עובדי תברואה, מאבטחים וסתם עוברי אורח ערבים מותקפים תדיר ועוברים לינצ'ים כמעט מדי יום. רק בשבוע האחרון ביקרתי את ח'ליל אל-ראשק, עובד תברואה לא צעיר מענאתא, ששיניו וצלעותיו נשברו בידי צמד חסידי תורת הגזע היהודית, העם הנבחר אם אתם רוצים, בזמן עבודתו בירושלים; את מחמוד אגבאריה מאום אל-פחם ומוחמד אבו חאמד מג'לג'וליה, שהוכו קשות גם הם במהלך עבודתם בתל אביב; את הצעיר קייס חדאד מבית חנינא, שעבר לינץ' בסגנון התפוז המכני כשמילא את תפקידו כמאבטח באצטדיון טדי; ואת חנאן אבו שחאדה, אישה הרה, שיחד עם ילדיה הקטנים הותקפה ברחובות עירה, יפו, בידי קבוצה מאורגנת של כהנאים בעלי רזומה פוגרומיסטי עשיר. מדוע הותקפו אלה ואחרים, לרבות מתנגדי שלטון יהודים, ואף משפחות חטופים ונרצחי טבח 7 באוקטובר? כי הפורעים יכולים, כי ברור להם שהממשלה עומדת לצידם וכי לא ייענשו. את מאחזי הפורענות, קיני הטרור של המתנחלים בגבעות, מחבר המינהל האזרחי תחת סמוטריץ' לתשתיות מים וחשמל למרות שהמבנים הוקמו אף בניגוד לחוק הישראלי, כדי שלאחר הפוגרומים ייהנו אותם טרוריסטים ממים חמים לרחוץ בהם את ידיהם המגואלות בדם. לצד היד החופשית ואף העידוד הניתן לפורעי החוק, נרדפים באלימות מתנגדי הממשלה וראשה. בזמן שבמשחקי בית"ר ירושלים מונף בגאווה דגל ארגון הטרור כך – שאותו השווה חבר הכנסת המנוח מיקי איתן מהליכוד לנאצים – והמשטרה אינה עושה דבר, את אוהדי הפועל תל אביב היא רודפת בגלל חולצות נגדה. בעוד שתוקפי בית כנסת רפורמי ברעננה מסתובבים חופשי, יורי זיקוק מצ'וקמק נעצרים לחודשים. כאשר חבורת חוליגנים תוקפת את יושבי אוהל המחאה של ידידי יעקב גודו והמשטרה מסרבת לעוצרם, שורפי פח מושלכים למעצר לתקופה ממושכת. כנופיית נתניהו מכשירה ומנרמלת דמויות כהנאיות ומאפשרת להן לפעול באלימות קשה על רקע פוליטי וגזעני. בל נשכח שהשר, מעריץ גולדשטיין, הזמין ללשכתו מארגן בולט של ההתקפות על חברי אופוזיציה ואנשי תקשורת, ושר המשפטים שיבח את פועלו מעל בימה זו. פעם אחר פעם כנופיית נתניהו נחשפה בערוותה כמעודדת טרור לאומני יהודי, אלימות פוליטית והסתה גזענית. השבוע נעצר חברי אחמד עבאדי, חבר מזכירות חד"ש וברית הנוער הקומוניסטי, כחלק מצעדי דיכוי ורדיפה כנגדו וכנגד חברינו הצעירים – מעצר פוליטי נפשע שהוא המשך להשתקה והרדיפה שחווים כל מתנגדי המשטר, בעיקר הערבים שבהם. אל מול הפשיזם והגזענות, חובה על כל אחד משולליו להצביע על הבריון הפשיסטי, לומר את האמת נכוחה ולהתנגד. אין מקום לפשרות, התקפלויות וכיבוסי מילים. כל אחד מאלה משמעו המעשי חיזוק השרץ. בחודשיים האחרונים נאסר עליי לנאום בבית הזה בדיוק בשל הסיבה זאת, כי אמרתי אמת, כי הצבעתי על הרודן הפשיסטי, המבקש למלט עצמו משיפוטה הפלילי והמוסרי של המדינה והחברה שהפקיר, ועל חבורתו הפושעת, וקראתי להתנגד להם. ועדת האתיקה, בהחלטה מבישה, נכנעה לתכתיבי ממשלת העריצות ומשת"פיה מהאופוזיציה, והשעתה אותי. אך לא אותי ביקשו לצנזר ולהשתיק, אלא ציבור שלם, ערבי ויהודי, שמסרב להרכין ראש בפני אלימות השלטונות, אלימות הכיבוש, פשעי המלחמה והפשיזם. אני קורא לכל מתנגדי ממשלת הדמים, ההפקרות וההפקרה: המשיכו להתקומם והגבירו את ההתנגדות. למרבה הבושה, במקום אחדות שורות באופוזיציה הפרלמנטרית נגד הסכנה הפשיסטית, רבים בה עושים יד אחת עם ממשלת הדמים. עונש ההרחקה שהושת עליי נסמך גם על קולות חברי אופוזיציה, שבצביעות רבה החלו לאחרונה ללהג על הסכנה הפשיסטית. קולות אלה יכלו היו להיות ערבים לאוזניהם של מי שמתריעים כבר זמן רב מפני הסכנה החומה בחברה הישראלית, ונאבקים בה. לו רק הייתה מתלווה אליהם גם נימה של הכאה על חטא ושינוי כיוון – מכיבוש לעצמאות פלסטינית, משפיכות דמים לשלום, מהדרה גזענית לשותפות אמת, מאפליה לשוויון מלא. ברוח דבריה של ד"ר יולנדה יבור, הבחירה היחידה שניצבת בפנינו היא להיות, קרי להילחם ברודן, בשופרות ובמיליציות שלו בכל הכוח, או לחדול. תבחרו נכון. לא יהיה סיבוב נוסף. את הפשיזם חייבים להביס עכשיו. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

וכעת אני מתכבד להזמין את השר דוד אמסלם, השר המקשר בין הממשלה לכנסת, להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה, השר אמסלם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לאחל לכולנו חנוכה שמח. היום עוד היום השמיני של חנוכה. זה נקרא "זאת חנוכה". למה? בגלל שאנחנו קוראים: וזאת חנוכת המזבח. במסורת היהודית זה היום בחנוכה הכי פתוח בשמיים, היום תמיד התפילות יותר נענות, ואיש-איש עם בקשתו יכול לבוא ולהתפלל ולבקש היום, מול בורא עולם. ויש לנו מסורת שהיום הזה הוא יום באמת קדוש במיוחד. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר מה היה היום בממשלה. היום הממשלה קיבלה החלטה חשובה מאוד, ובעצם היא החליטה לסגור את גלי צה"ל. דרך אגב, אין כמעט – לדעתי, אולי אצל הקומוניסטים בצפון קוריאה זה קיים – צבא שיש לו תחנת שידור, וקיבלנו החלטה מאוד הגיונית. הצבא צריך לעסוק בענייני מלחמה ואימונים, ובוודאי לא בתחנת שידור, מה עוד שתחנת השידור הזאת, בחלק גדול מזמנה פוגעת ומכפישה את חיילי צה"ל ומפקדיו. זה פשוט אבסורד, ולכן קיבלנו את ההחלטה היום. הסתבר לי היום שבשנת 1952 התקבלה בממשלה הוראת שעה לשנה אחת, החלטת ממשלה להקים את גלי צה"ל לשנה. ומאז ועד ימינו אף אחד לא קיבל שום החלטה בנושא. זה התגלגל. לא שמעתי את מר גיל לימון, ובוודאי לא את נשיא בית המשפט העליון. חבר'ה, מתוקף איזה סעיף בחוק בכלל הם פועלים? איך אמר פעם פוגלמן לגבי גיוס החרדים? מתוקף איזה חוק בעצם הם יושבים עליו, על מה הם פטורים? לכן, רק שנדע ונבין שאין בכלל חוק כזה. והיות שגלי צה"ל היא מסגרת צבאית לכל דבר ועניין, הרמטכ"ל אחראי לה, כמו על כל היחידות הצה"ליות. יש הרבה יחידות בצה"ל שהן יחידות שבעצם לא עוסקות רק בלחימה, ומי שאחראי להן בסופו של דבר הוא הרמטכ"ל של מדינת ישראל. שר הביטחון – פה מגיע לו שאפו – הקים ועדה ציבורית כדי לבחון את העניין. דרך אגב, הסיפור הזה, לדעתי, עולה כבר כמעט אצל כל שר ביטחון ואצל חלק מראשי הממשלה ב-30 שנה האחרונות, גלי צה"ל עולה. התקציב שלהם, להערכתי, מגיע ל-50 מיליון שקל, אולי יותר. יש שם כמעט 500 איש, חלקם חיילים בסדיר. ולכן קיבלנו את ההחלטה הזאת. ואז מר גיל לימון מוציא החלטה היום לממשלה – דרך אגב, מי שהוביל את כל זה, כפי שאמרתי, זו הוועדה הציבורית, משרד הביטחון, ובגיבוי צמוד של היועצת המשפטית למשרד הביטחון. והיא גם קיבלה, וכבר כתבה חוות דעת. אבל אדוני היושב-ראש, האם סברת שחוות הדעת עמדה בפני חברי הממשלה? מה פתאום. מה שלא מתאים לגיל לימון לא מוגש, בדיוק כמו שאנחנו רואים בבתי המשפט היום בתיקי נתניהו, ראש הממשלה, שהם לא מגישים איזשהו חומר שעוזר לו. תשמע, אני צובט את עצמי להאמין איך האנשים האלה לא בבית סוהר. הרי בסוף כשמדינת ישראל תובעת מישהו, לא חשוב מי זה, כל אזרח, כשהיא טוענת שהוא עבר על החוק, בוודאי ובוודאי אין לה משימה להכניס אותו לבית הסוהר גם אם הוא לא עבר את העבירה, ובוודאי שהיא צריכה להניח את כל החומרים שיש. הם חושבים שהם משחקים פה כאילו יש איזה אויב בצד השני – אנחנו צריכים לעשות לו תרגילים, כי אנחנו רוצים להכניס אותו לבית סוהר. אבל במדינה דמוקרטית, ובכלל בנושא של משפט צדק, אתה מביא את כל הרעיון, מה שתומך בנאשם ומה שלא תומך – אתה מביא את כל המכלול. ולכן כאן מר גיל לימון בעצם לא הניח בפנינו את חוות הדעת של היועצת המשפטית של משרד הביטחון, שישבה על המדוכה וליוותה את כל הוועדה הזאת, להערכתי, בחצי שנה האחרונה. היחידה שמכירה את הנושא, לדעתי, זאת היא. אבל מה הוא כן שם? בערך עשר דקות לפני שהתחיל הדיון בממשלה הוא שם את חוות הדעת שלהם – משהו בסדר גודל של 138 סעיפים, שהוא ציפה שאנחנו נלמד עשר דקות לפני. והוא אפילו לא שואל, הוא לא אומר: סליחה, מתנצל. וזה אחרי שמזכיר הממשלה אומר שזה היה צריך לעלות לפני שבוע וחצי, והם ביקשו ארכה של עוד שבוע על מנת לכתוב את חוות הדעת ולהעביר אותה בזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - את התקשורת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ומה אומרת חוות הדעת, רבותיי? זה משהו מדהים. אני אתמצת לכם אותה. בגדול, כמובן, הם ישר ממציאים את המילים "המשפט המינהלי" – איזה מילות קסם, כמו הפרת אמונים. אמרת משפט מינהלי. זה כמובן פוגע בכל הנושא של זכות הציבור לדעת. חבר הכנסת כהן, אני מקבל אותך בברכה, התגעגעתי אליך. ושמו לו חוות דעת – מנדלבליט בממשלה שלכם שם על השולחן בגלל שגם אז רצו לסגור את התחנה, והוא כתב שאין מניעה משפטית. לא צריך גם להעביר חוק. שום חוק לא צריך להעביר. כשיש חוק, אז אתה צריך להעביר חוק כדי לתקן את החוק. כשאין חוק, אז הפורום שקיבל את ההחלטה הוא הפורום שאמור, בסמכות שלו, גם לשנות את ההחלטה. זה ההיגיון. הפה שאסר הוא הפה שמתיר בכל דבר ועניין, וזה ההיגיון. אבל אצלם זה לא ככה. הם בכלל קשרו בין הרפורמה שרוצה לעשות קרעי – אין לי מושג איך זה קשור לגלי צה"ל. דרך אגב, אני בעמדה שגלי צה"ל יימכר לציבור, ושמישהו ירכוש אותו ויפעיל תחנה, כמו בכל משטר נורמלי. בארצות הברית של אמריקה אין תחנה לצבא. כמעט באף מקום – אמרתי, רק בצפון קוריאה, אולי ברוסיה הייתה פעם. ומה הוא טוען? שאלו אותו: איך יכול להיות שאתה משנה, הרי יש את חוות הדעת של מנדלבליט, שטוען שלא צריך חקיקה וזה בהחלטת ממשלה? וכמובן, יוצאת מילת הקסם: הנסיבות השתנו. ואנחנו שואלים, מה הנסיבות? אני אמרתי לו, עזוב אותך, תבוא לאמת - - - התאריך השתנה, הממשלה השתנתה. זה היה נשמע יותר הגיוני. איזה נסיבות היו לפני שנתיים, שלא קיימות היום? וכמובן, הוא אומר, הרפורמה של קרעי – מה קשור בכלל הנושא של תחנת טלוויזיה לבין הרדיו? יש כל כך הרבה פלטפורמות היום. להפך, אני טוען שהיום יש הרבה יותר פלטפורמות מלפני שנתיים ובוודאי מלפני עשר שנים. היום בכלל השיח הציבורי הוא שקוף. יש עשרות אם לא מאות כלי תקשורת, יש כל כך הרבה שיח ציבורי ברשתות החברתיות. אנחנו צריכים בכלל תחנה צה"לית? זה משהו מטורף. וכמובן, יש מניעה משפטית, אדוני היושב-ראש. ובסוף, חבר הכנסת כהן, הם הוסיפו עוד סעיף. וזה הדהים אותי. הוא אומר שזה צריך לבוא בחקיקה, ואז הוא כותב – זה סעיף 58 לדעתי – שגם חקיקה כנראה לא תעזור, בגלל שצריך נימוקים מאוד מאוד מאוד טובים. אז אם חקיקה לא צריכה לעבור, למה אתה מציע לנו חקיקה? לא הבנתי. ועכשיו, מי אתה מציע שיסגור את גלי צה"ל? בוא תספר לנו. מי, עמית? הרי בין כה וכה בסוף זה יגיע לעמית. אל תדאגו. אני אומר את זה לממשלה, לנו. אני אומר את זה בצער רב, לאן הגענו. אבל בסוף, תייצר מנגנון. תגיד, אתם יודעים מה? ככה אי-אפשר אבל ככה אפשר. תשנו כאן את הסיפור הזה כאן, ואז תוכלו כך. אם הממשלה החליטה, היא חושבת שגלי צה"ל זו תחנה שהיום בוודאי לא במקומה, אז בוא, תעזור לממשלה, תסביר מה ההתנגדות שלך פה, ותסביר איך הממשלה יכולה לעשות את זה אולי בדרך אחרת. אבל שאלתי את עצמי בסוף הישיבה, אם רוצים לסגור את גלי צה"ל, כל אזרחי מדינת ישראל, בוא נניח. מי סוגר אותה באמת? הרי אם הממשלה לא יכולה, שר הביטחון לא יכול, מי מקבל את ההחלטה? מי שימנע את הסגירה שלה זה עמית, את זה אני יודע. בסוף הכול מגיע למר עמית. סיכמנו, מה שזז במדינה מגיע לעמית. אבל אני שואל הלכה למעשה, כדי שזה יגיע לעמית מישהו צריך לפעול. אז מי לדעתך, מר גיל לימון, יכול בכלל לפעול כדי שזה יגיע לעמית, ושהג'ינג'י יעתור? מי? אם הממשלה לא, הכנסת לא, אז מי כן? לכן זה רק מראה, חבר הכנסת כהן, את האבסורד שהאנשים האלה בעצם חיים בזה. זה פשוט לא יאומן. היות ובעצם גלי צה"ל, לתפיסתי והבנתי – אמרתי, זו תחנה, מעבר לעיקרון שהצבא בוודאי ובוודאי לא צריך לעסוק בנושא של לבקר שרים, לבקר ממשלה וכו', זה לא מעניינו. דרך אגב, ברוב השידורים בגלי צה"ל הם תוקפים את הממשלה, כגלי צה"ל. זה בוודאי פוגע בחיילי צה"ל. הם מכפישים את חיילי צה"ל בגלי צה"ל. ולכן אני אומר, כל בר דעת מבין – אמרנו, בממשלה הקודמת הם התירו הכול. מר גיל לימון היה עוזר של מנדלבליט, לא פצה פה ולא צייץ, הכול היה בסדר. לכן זה רק מראה – איך אמרתי לו? הצבועים כבר החליטו היום, התקשרו להחליף את השם שלהם. מתביישים. הם כבר לא צבועים כל כך. זה לא, לא – חבר'ה, פוגעים בהם. גיל לימון צבוע הרבה יותר מהם, הוא וחבורתו, אז הם רוצים להחליף את השם, אדוני היושב-ראש. הם נעלבים. עכשיו אני רוצה, ברשותך, לעבור – אם בגיל לימון עסקינן, בוא נישאר איתו. חבר הכנסת כהן, אני הגשתי את חוק החברות. עבדנו עליו שנה וחצי. בוא, תקשיב. תראה איך עובד הגנגסטר הזה, מר לימון. אני עובד שנה וחצי – מקים ועדה ציבורית, חצי שנה; מנסחים את החוק עם היועצים המשפטיים, גם של המשרד וגם של רשות החברות; עשינו בחוק 50–60 שינויים. הרי כולם יודעים, הסיפור של הדירקטורים זה הדבר הזניח שם. אני פועל תמיד – מבחינתי, כל דבר שאני עושה, קודם כול מדינת ישראל, אחרי זה הממשלה. מבחינתי המדינה קודמת לכל דבר ועניין, זה ברור. עשינו חוק לתפארת מדינת ישראל, עבדנו עליו שנה וחצי. פרסמנו אותו, מה שנקרא, להערות הציבור. לפי התקנון של הממשלה, כמדומני, שלושה שבועות – אדוני היושב-ראש, פרסמנו אותו שלושה וחצי חודשים. קיבלנו עשרות הערות, מכל מיני גופים, כולל ממשרד האוצר. ישבנו, בחנו את ההערות, חלקן הטמענו, חלקן לא קיבלנו. ישבנו עם האוצר, סגרנו איתו את הכול, והכול בסדר. ואת כל זה מי מנסח? היועצים המשפטיים של המשרד לשיתוף פעולה אזורי, לא אני. ואני מבקש להגיש את החוק, ואז אומרים לי, שמע, דודי, יש עוד איזה דבר קטן שצריך לעשות, יש נסחות. אמרתי, מה זאת אומרת נסחות? אמרו לי, יש נסחות במשרד המשפטים, הם עוברים על ההגהה, לראות שהמשפט ככה נכון בעברית. אמרתי, טוב, כמה זמן, יומיים, שלושה? תעבירו, יאללה. בינתיים העברנו את זה טרומית בשבוע שעבר, התכוונתי השבוע להעביר את זה ממשלתית, למזג ולהתקדם. ביום חמישי שעבר גיל לימון עושה ישיבה, מזמין את כולם, שולח לי מכתב בן 12 עמודים. דרך אגב, הוא בא לוועדת שרים, טען בוועדת שרים: אני, יש לי הערות על החוק. אמרתי לו, אדוני, אתה לא מיוחס מעם, שלושה וחצי חודשים היו לך, לא הערת. תבוא לוועדה. אני, בחפץ לב, אם אמרת משהו הגיוני – הרי בסוף אין לי פה אידיאולוגיה, יש פה רק שיפור המצב. תבוא, תעיר, נשנה. אבל זה לא הספיק לו, חבר הכנסת כהן. הוא בעצם לא אחראי לנסחות, וכתוצאה מזה הוא מעכב את החוק ולא מקדם אותו, בגלל שאני, בלי הנסחות, כנראה פה בכנסת יש לי בעיה להעלות אותו. תבין את הגנגסטר הזה, בן אדם שעובר הפרת אמונים, משתמש בסמכות – שאין לו, דרך אגב – לא לשמה, לפגוע בממשלה. זה הבן-אדם, אני מאמין שהוא אבי הכאוס במדינת ישראל. אני חושב שזה לא – בהרב מיארה היא רק הפרונט. זה הבן-אדם. אני רוצה להגיש הצעת חוק ממשלתית. תבין, אני עובד עליה שנה וחצי עם היועצים המשפטיים. בדיוק כמו גלי צה"ל, זה עבד עם היועצת המשפטית. היועצת המשפטית היא לא שלי, אני לא הבאתי אותם, זה אנשים שהכרתי אותם במשרד, הם שם. אנשים הגונים וטובים. דרך אגב, כשהם אומרים לי משהו – דודי, אי-אפשר כאן – אני עוצר, אני סומך עליהם. הכול בסדר, לא מתווכח. אבל גיל לימון – זה לא מתאים, הוא צריך לעשות להם אובר-רולינג. אם הם מקדמים את ההצעה אז יש בעיה. דרך אגב, הם כנראה גם לא יתקדמו בעתיד, כל עוד הוא יהיה שם, הוא ובהרב מיארה. והוא לוקח, בהליך טכני בכלל לא קשור, משתלט על האירוע. בכלל לא אירוע שלו. הוא גם לא אחראי על הנסחות במשרד המשפטים. מי שאחראי על זה הוא שרון אפק בכלל. תראו כמה הבן-אדם הזה אלים, גס רוח, בריון, וכמה רעל יש לו כדי לחבל בעבודת הממשלה. זה לא רק העבודה שלי, הוא עשה את זה גם לקרעי בחוק השידורים, והיום הוא עשה את זה בסיפור של גלי צה"ל, והוא עשה את זה בעשרות – כמעט אין שבוע שאין מניעה משפטית. אני לא שמעתי את המילה הזאת כל כך הרבה בכל הכנסות שהיינו כאן, להוציא את שלוש השנים האחרונות, את המניעה – אין שבוע שאין מניעה משפטית. אין שבוע שהם לא פוסלים חוק כזה או אחר. מחליטים. בלי נימוק, בלי היגיון, בלי כלום. סתם. למה? בא לנו. ולזה, דרך אגב, אני רוצה להתייחס, ברשותך, אדוני היושב-ראש – לעוד סוגיה אחת, לידידנו אהרן ברק. ידידנו אהרן ברק אמר השבוע שעקרון הפרדת הרשויות התמוטט לחלוטין. הקריסה הזו בין היתר נובעת מכך שהכנסת חדלה לבקר את הממשלה, הממשלה שולטת בכנסת, וראש הממשלה – הוא התחיל עם החד-גדיא – שולט בממשלה, ולכן הוא שולט בכנסת, ולכן הוא בעצם שלטון יחיד. אני אגיד לך, מר ברק, אתה טועה. הכול הפוך. הממשלה לא שולטת על הכנסת. הכנסת תומכת בממשלה, בוודאי, זה התפקיד של קואליציה. אני לא מכיר קואליציה שכל יום באה והגישה הצעות חוק נגד הממשלה. מזה בנויה הממשלה, מהקואליציה. ואני אספר לך יותר מזה, כמעט כל ועדה שתיכנס אליה, אתה תראה שהקואליציה, יושב-ראש הוועדה וחברי הקואליציה, הם משנים דברים ולא מסכימים כשלא נראה להם בתוך הוועדות. דרך אגב, אני העברתי, כשהייתי יושב-ראש ועדת הפנים, 118 חוקים; מעולם לא היה חוק אחד שנכנס כמו שהוא יצא. אז למה אתה משקר? את העובדות אתה לא מכיר. הגדיל לעשות הבן אדם אתמול כשאמר – חבר הכנסת כהן, תבין טוב, תבין מה הוא אומר: אני לא יודע איך השופטים אמרו שלא צריך להוריד את סעיף השוחד. גם המשפט הזה מתנהל יותר מדי זמן, אבל אני גם לא מכיר את הפרטים. שמע, ריחמתי עליו. הבן אדם סנילי, בגיל 95. אם אתה לא מכיר את הפרטים, אז על מה אתה מדבר? אולי המשפט מתנהל מהר מדי? אולי אתה צודק, אולי הוא מתנהל בקצב הנכון, אבל אתה לא מכיר את הפרטים, אתה אומר שאתה לא מכיר את הפרטים. אני לא מכיר שופט אחד אי פעם, באמצע המשפט, בוודאי לא נשיא בית המשפט העליון, שמודיע לשופטים איזה ציון הוא נותן להם תוך כדי המשפט. הרי הסוב יודיצה בכלל מדבר על לדבר על זה בתקשורת. אתה הרי האדמו"ר שלהם, אתה האפיפיור. איך הוא לא נעצר עד היום? זה מסית מספר אחת במדינת ישראל, הבן אדם הזה. אני לא מבין איך אף אחד לא קורא לו לחקירה, אף אחד לא מדבר איתו, אף אחד לא אומר לו: אדוני, אתה אחראי לכאוס שקורה במדינת ישראל כבר כמעט ארבע שנים, ועוד אתה מאיים על שופטים? יושב לך שם שופט מחוזי, מה הוא אומר לעצמו? תראה מה ברק מעיר לי. מה האדמו"ר מעיר לחסיד? מה הוא אמור לעשות? אני לא שמעתי אחד בערוץ 12, לא אחד בערוץ 13, לא אחד בערוץ 11, שאומר: רק רגע, רק רגע. אני זוכר שהרב עובדיה, זיכרונו לברכה, אמר איזה משהו על יוסי שריד, משהו כמו עז או משהו כזה – כל התקשורת רעשה-געשה. פה יש התערבות בוטה של אחד, דרך אגב, אמרתי, שאוחזים ממנו, זה לא איזה פרחח. זה נכון שהוא כבר לא בפוקוס המתאים, לכן זה חמור מאוד, מה שהוא עושה. אבל אף אחד לא פוצה פה, מצייץ, אף אחד לא מדבר, שום דבר, כלום. עולם כמנהגו נוהג. הבן אדם מחלק להם ציונים, בדיוק כמו שאמר למנדלבליט: אל תשכח לעשות את העבודה, במלון כרמים, דיר באלכ. זה בן אדם שמנתב את הבובות עם החוטים מאחור, והוא מדבר על זה שראש הממשלה שליט יחיד. השליט היחיד במדינת ישראל, מר ברק, זה אתה, ובאמצעות שלוחך, אותו אחד שקורא לעצמו נשיא. זה אתם. אין מינוי במדינה שלא מגיע לשם. הג'ינג'י, דרך אגב, עובד אצלכם שעות נוספות. אני לא מכיר בן אדם שמישהו היה מאפשר לו לעתור את כמות העתירות האלה בבית המשפט. איך הוא פעם אמר, חבר הכנסת כץ? זה הבלטה שלי. יש לו בלטה בבית המשפט, רשומה על שמו, רשומה על שמו בטאבו. אסור לעלות עליה. זו הבלטה של הג'ינג'י. מעולם לא חייבו אותו בהוצאות. אני לא יודע בכלל אם מחייבים אותו באגרות או מוותרים לו. תקשיב, זו מערכת שלמה שכל החלטה מגיעה אליהם, הכול, אמרתי לך, ממינוי מנהל מחלקה ומה שאתה לא רוצה, וזיני, ורמטכ"ל, וראש שב"כ, וראש מוסד, ונציב שירות המדינה. מה שאתה רוצה. מה שהוא מחליט, זה מה שקורה. לכל סוגיה שהוא רוצה להיכנס – נכנסים. בית המשפט כל היום מתעסק עם הממשלה ועם הערבים. זה הסיפור היחיד שהוא מתעסק בו, עם אלה שבעצם רוצים להיכנס לארץ, כל מיני איחודי משפחות, ועם הממשלה. זה מה שהוא עושה מבוקר עד לילה. אז לכן, התבלבל הבן אדם. אני אומר, כנראה זה מפאת גילו, הבן אדם כבר לא מספיק מפוקס ולא מבין את העניין. ואני רוצה, אדוני היושב-ראש, לסכם את זה. אני לא מדבר על מה שקורה בכלל בפרשת הפצ"רית, דיברנו על זה הרבה, אבל מי שהדהים אותי זה מר בלט. קודם כול הוא כפוי טובה, בלי קשר לכלום. בן גביר מינה אותך, לפחות שתהיה טובת המדינה לנגד עיניך, שתהיה טובת האמת לנגד עיניך. אתה אמור להוציא את האמת לאור. אני לא מכיר חקירה כל כך מורכבת עם נזק כל כך עצום לביטחון מדינת ישראל ומדינת ישראל. אני לא משווה את זה בכלל לפרשת הנגד, אפילו לא בפרומיל האחוז, שעד היום אני מאמין שחלק מהאנטישמיות והרציחות של היהודים בעולם – הסרטון הזה, יש לו השפעה מסוימת עליהם, ודרך אגב, זה לא יימחק הרבה מאוד שנים קדימה. פרשייה כזאת אתה חוקר 20 דקות, ומהר מהר, לפני שיבוא איזה שופט ואולי יבקר? תגיד לי, אתה השתגעת? הרי יחקרו אותך על זה. אתה לא הבנת את זה? גם אתה תגיע לשם. הרי מה קרה שם? בוא תבין, מר בלט, הרי אתה חוקר דגול, לא? אז בוא נתחיל בעניין. שנתיים היועמ"שית לא עושה שום דבר בפרשייה הזאת, אדוני היושב-ראש. הסגן של הפצ"רית אומר: הכול היה על דעתה של היועמ"שית. כשהרמטכ"ל מדבר עם המפכ"ל ושולחים את מני בנימין, היא עוצרת אותו בדרך, ולאחרונה גם אנחנו נחשפים לזה שגלנט אומר כשר הביטחון שהיא פעמיים ביקשה ממנו ואמרה לו לרדת מהעניין, לא לחקור את הפרשייה בכלל. תגיד לי, מר בלט, אם זה היה אמסלם דוד עם פעיל בליכוד שהוא היה ממנה לאיזה תפקיד, הוא היה רק מדבר איתו, הרי הייתם קוראים לי, לכל החברים, לכל הסיעות. עשיתם לי את זה פעם, לא רק לי – לכל חבריי. על מה? על כמה טפסים בליכוד. תגיד לי, אתה השתגעת? אתה בא, אתה חושב שהמערכת שלך לא רואה את זה? אתה חושב שאזרחי מדינת ישראל לא רואים את זה? אז אם אתה לא מסוגל ואתה חבר שלה, שים את המפתחות. אם אתה מפחד – הרי לא מזמן פרסמו עליך באחד מערוצי התקשורת, בערוץ 14, הערוץ היחיד, דרך אגב, שידבר עליך, שהתערבת גם בחקירה מסוימת שהבת שלך עובדת שם ואתה לא הודעת, וגם באיזו מריבה שהייתה בין שכנים אצלך ואתה ביקשת להוציא חומר סודי על הבן אדם. אני מניח שזה בתוך המערכת שלך, הדליפו את זה מולך בגלל שגם אתה כנראה, או החברים שלך, הדלפתם את זה על מני בנימין, זה מאבקים פנימיים. מה, אתה מפחד מהם? אז שים את המפתחות, תגיד: רבותיי, מדינת ישראל יותר חשובה לי מהכול, אני הולך, שיבוא מישהו אחר. לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסכם בדבר תורה. בוא תשמע את דבר תורה אקטואלי. ספר בראשית, אנחנו מדברים על לבן הארמי. לבן הארמי, חבר הכנסת כהן, מסמל את השחיתות הכי גדולה, את הרמאות הכי גדולה. מה מסופר בפרשה? כשיעקב אבינו, הקדוש ברוך הוא אומר לו: תשמע, תחזור חזרה לארץ מולדתך, יעקב קורא ללאה ורחל ואומר להן: פני אביכם אינם כתמול שלשום. אבא שלכם, הוא לא נראה – בואו ניקח את הדברים ונלך מפה. ואז הם אומרים לו: אנחנו איתך. ויעקב לוקח את הילדים, לוקח את הצאן שלו, את רכושו, והולך. לבן רודף אחריו, משיג אותו, והוא אומר לו: תגיד, למה עשית לי את זה? למה אתה בורח בלי שאני איפרד מהילדים? וגם אתה לקחת לי את התרפים. אז יעקב עונה לו: תראה, אני פחדתי שאתה לא תיתן לי ללכת. וחוץ מזה, התרפים – אנא, תבוא, תיכנס לאוהל, תבדוק. לבן נכנס, בדק הכול. ואז יעקב אבינו, באמת כאב לו. הוא כעס, אמר ללבן: למה אתה עושה לי את זה? "מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרָי"; "ביום אכלני חֹרֶב וקֶרח בלילה ותִדד שנתי מעינָי". אני הרי עשיתי הכול בשבילך. למה היית צריך, למה היית צריך לבוא אליי? למה לרדוף אחריי? למה עשית לי את כל זה? שים לב מה לבן עונה לו. לבן לא עונה לו על השאלה למה. הוא אומר לו: "הבנות בנותַי והבנים בנַי והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא". כל זה שלי. זה הרמאים. הוא לא עונה לך על השאלה. הוא אומר לך: כל זה שלי. זה מה שקורה גם עם הפרקליטות, בית המשפט העליון וקפלן. הם לא עונים אף פעם על השאלה. הם אומרים: המדינה שלנו, הכול שלנו פה. חבר'ה, מה זה משנה מה אתם טוענים? מה זה משנה איזה סברה הבאתם? חבר'ה, הכול שלנו. אנחנו אפילו לא צריכים לענות לכם. זה בדיוק המצב. אנחנו לומדים את זה גם מפרשת השבוע. זה לבן הארמי. ודרך אגב, לבן זה לא אותו לבן רק באותה תקופה. לבן זה אירוע, זה מושג שמלווה כל תקופה, כל ציבור, כל צבוע, כל שקרן, כל נוכל – זה לבן הארמי. תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, השר אמסלם. נעבור לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת חברי מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, ברוך הבא. איחוליי. זה הולם אותך.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, אחי ורעי, שותפי לדרך.

מאיר כהן (יש עתיד):

ואין לי שום ספק שתעשה - - -

רון כץ (יש עתיד):

דרך אגב, ראיתי תמונות של מיכאל מהחתונה. הוא לא נראה ככה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אני מבקש ללא קריאות ביניים, חבר הכנסת כץ.

מאיר כהן (יש עתיד):

דודי, הייתי יכול לשבת כאן ולהתנצח איתך. עם הרבה דברים שאמרת כאן, אם לא עם כולם, אני לא מסכים. אבל אני דווקא רוצה, טלי, לדבר על משהו אחר, על שני דברים שבוערים ואנחנו לא שמים לב, והם נוגעים לנו. השר, חברי הכנסת, טלי, תקשיבי – היום עשיתי כנס תחת הכותרת: מי ילמד את הילדים שלנו בדור הבא. אתם לא תאמינו. אין מורים. אין. מספרים נציגי בתי ספר לחינוך שהיו שם – אחד מספר שלפני חמש שנים סיימו אצלו כ-60 פרחי הוראה. השנה סיימו 18. אנשים לא רוצים לבוא להיות מורים. זו סכנה בדיוק כמו כל הסכנות שאנחנו מדברים עליהן. יש אלף ואחת סיבות, אתה מכיר אותן: השכר והלחץ והאווירה בבתי הספר, והכול. אבל המציאות היא מציאות קשה, וכדאי שאנחנו נתחיל לטפל בזה. עד היום לא הייתה ועדת חינוך. עד היום לא הייתה ועדת חינוך. שר החינוך, אני לא יודע למה הוא לא מגיע לכאן. אני צריך ליזום את הכנס הזה? אתה, שר החינוך, צריך ליזום את זה. אין בזה פוליטיקה. אין בזה מפלגות. יש בזה את הילדים שלנו, הנכדים שלנו. מי ילמד אותם מחר בבוקר? איך זה ש-40% מהמנהלים חושבים על פרישה? מי רוצה להיות היום מנהל בית ספר?

טלי גוטליב (הליכוד):

אח שלי.

מאיר כהן (יש עתיד):

גם אני. כן, יש כמה יוצאי דופן, את צודקת, אבל גם הם הולכים ונעלמים. והדבר השני הוא הסיפור של יוקר המחיה. אני רוצה לספר לכם שבשבוע שעבר נערך דיון בוועדת הכלכלה. תקשיבו, חבריי, אין שום הסבר למה פוליסת הביטוח לרכבים, דוד, הופכת להיות ליקרה ביותר באירופה. אם לא מספיק שאתה נכנס למכולת או לסופר ואתה כורע תחת המחירים המטורפים האלה, אז מסתבר – גם בדבר שאתה צריך להחזיק רכב. חברות הביטוח הרוויחו בשנה שעברה 5.4 מיליארד שקלים. כן. אתה אומר, ריבונו של עולם – היה שם איש המשטרה, הוא אמר: אתם לא תאמינו, אבל גנבת הרכב ירדה ב-19%. הרכבים היום הם הרבה יותר ממוגנים, עדיין לא גונבים רכבים חשמליים, ובכל זאת הפכנו להיות לאחת המדינות היקרות ביותר. כדאי שבכל הטירוף שקורה בכנסת, הכנסת גם תמשיך לפקח על יוקר המחיה ותמשיך לפקח על מי שילמד את הילדים שלנו. זה בנפשנו. סליחה, אדוני. תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה. איך אני יכול להגיד לסגן יושב-ראש הכנסת, ראש העיר של דימונה, החבר שלי – לקצר אותו? זה קשה. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ובהצלחה רבה בתפקידך הרם והחשוב.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה רבה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כנסת נכבדה, אנחנו עומדים היום מול ממשלה שיש לה פרויקט לאומי אחד בלבד – לא ביטחון, לא כלכלה, בוודאי לא איחוד העם. הפרויקט שלכם, אדוני השר, הוא פרויקט פירוק. אתם פועלים כמו בולדוזר בחנות חרסינה, מנפצים כל מוסד וכל רשות. והמטרה ברורה – להישאר היחידים שעומדים על הרגליים, שאיש לא יפריע לכם, שהחוק לא יעמוד מולכם; שליטה מוחלטת ללא בלמים, ללא איזונים וללא בושה. אז היכן מתחילים? מתחילים בערעור ובפירוק האמון. עבדתם שעות נוספות כדי לקעקע את אמון הציבור במערכות. ועכשיו אפשר להתחיל לפרק, כי הרי אין אמון. ניסיתם להשתלט על הוועדה לבחירת שופטים. לא חיפשתם צדק, חיפשתם צייתנות. אחר כך סימנתם את מוסד היועמ"ש לממשלה. חוות דעת מבחינתכם הן רק המלצה. את החוק אתם מפרשים. ומי שלא מסכים, הופכים אותו לאויב העם, אם רק העז לומר משהו שאסור. אבל התיאבון שלכם לא יודע שובע. אפילו בזמן מלחמה אתם תוקפים ללא הרף את מוסד הפרקליטות הצבאית כולו. גם אם העומדת בראשו סרחה, המוסד הזה הוא השכפ"ץ המשפטי של חיילי צה"ל בעולם. אבל לכם לא אכפת מחיילי צה"ל. ואם לא די בכך, אתם רוצים לפרק את מח"ש ולהכפיף אותה לשר המשפטים מבחינה פוליטית, כדי שהמשטרה תהיה זרוע ביצועית של השר, ולא תהיה כפופה לחוק העיוור. ואיפה המקצועיות שלכם? חפשו בחירייה. אתם משליכים לפח את נבחרת הדירקטורים. כי למה צריך דירקטורים מקצועיים בחברות ממשלתיות כשאפשר לחלק ג'ובים למקורבים? פירקתם לגמרי משרדי ממשלה מתפקדים. פיצלתם סמכויות. המצאתם משרדים מיותרים רק כדי לייצר לעצמכם עוד כיסאות ועוד תארים ריקים מתוכן. והיד ההרסנית שלכם - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אפשר לשאול שאלה?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, רק אם ייתן לי היושב-ראש זמן.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

בוודאי. אם זה בנועם, בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה קראת את החוק?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

קראת את החוק, את החוק של החברות?

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

את חלקו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תקרא אותו, אחרי זה תגיד לי מי משנה אותו, ואני אסביר.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני. העיקרון, העיקרון הזה, שלא צריך נבחרת דירקטורים, הוא עיקרון בעייתי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מציע שתקרא, כולל התקנות של החוק.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מאה אחוז. תקנות אנחנו לא מקבלים, אדוני.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, אני אומר - - -

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל אנחנו לא מקבלים, אדוני. בגלל זה יש את החוק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אוקיי. בכל מקרה, היד ההרסנית שלכם מגיעה לכל מקום. שר התקשורת מאיים השכם והערב על תאגיד השידור הישראלי ועל התקשורת כולה. שר הביטחון מצא לנכון לפתוח את ישיבת הממשלה בנושא הכי חשוב למדינה כרגע – סגירת גלי צה"ל, כי תקשורת חופשית פשוט מפחידה אתכם. אפילו התרבות, מסכנה, לא חסינה מפניכם. אתם מפרקים את פרס אופיר לקולנוע כאילו שתפקיד הממשלה הוא להיות מבקרת הסרטים הלאומית. והחמור מכול הוא הפחד שלכם מהאמת. הסירוב העיקש להקים לפי חוק ועדת חקירה ממלכתית לאסון 7 באוקטובר הוא ההוכחה שאתם מעדיפים לפרק הכול מאשר לתת דין וחשבון על האחריות שלכם לטבח. אדוני היושב-ראש, בכך אני מסיים. פירקתם את אמון האזרחים במוסד המדינה. אבל הפשע הגדול ביותר הוא שבתהליך הזה פירקתם את החברה הישראלית, שיסיתם איש באחיו, הפכתם כל מחלוקת לשנאה טהורה. אתם אולי תצליחו לפרק פה ושם עוד איזה מוסד, אבל לא תצליחו לפרק את רוח העם הזה. אנחנו נבנה מחדש את כל מה שהרסתם ונחזיר את אמון הציבור והשפיות במדינת ישראל. תודה רבה, אדוני.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חבר הכנסת גינזבורג. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, רצח רודף רצח בחברה הערבית, 247 נרצחים מתחילת השנה, שדה קרב של ממש. מי שראה את הרצח האחרון בנצרת – אב ובנו צועדים ברחוב, שני חמושים מגיעים מאחור, יורים בהם ואחרי זה עושים וידוא הריגה; מתקרבים, יורים בראש כמה כדורים. דבר כזה יכול לקרות בשדה קרב ויכול לקרות במדינה שאיבדה את המשילות שלה לגמרי. ראיתי שראש הממשלה, השר לביטחון לאומי והשרה מאי גולן מודיעים שהם מעבירים 220 מיליון שקל מתוכנית החומש של החברה הערבית – 550, מעבירים אותם לשב"כ על מנת להכניס את שב"כ לתמונה. אגיד לך, היושב-ראש, רצח כזה היה צריך לזעזע את הממשלה, לכנס את הממשלה, להגיד: איך דבר כזה יכול לקרות במדינת ישראל. וידוא הריגה באמצע הרחוב, ואתה רואה מכוניות עוברות. אף אחד לא מעז לעצור. אף אחד לא מעז לעצור לראות מה קורה. הממשלה לא התכנסה. השר לביטחון לאומי – לא שמעתי אותו אומר מילה על הרצח הזה. אני לא יודע, ואני לא מצליח להבין, לאן אנחנו רוצים להגיע? אם זו התוכנית של הממשלה, שיהיה איבוד משילות לגמרי בחברה הערבית ושאף אזרח לא יצא מהבית שלו, אז היא הצליחה בתוכנית שלה. אבל אם זו לא התוכנית שלהם, אז הם נכשלו ונכשלו בגדול, כי אין משילות היום בחברה הערבית. הנושא הזה לא יכול להישאר בחברה הערבית – זה ייכנס לכל החברה הישראלית. וכבר נכנס, כי הממשלה הזאת כבר שברה את השיא של עצמה. עברנו את 300 הנרצחים במדינת ישראל מתחילת השנה, והשיא היה 300, של הממשלה עצמה. אני רוצה להגיד לכם, מאז שנכנס השר בן גביר למשרד לביטחון לאומי – 721 נרצחים בחברה הערבית. לאן אנחנו רוצים להגיע? אני לא יודע.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אותה ממשלה שמסרבת להקים ועדת חקירה ממלכתית סירבה בעבר להקים ועדת חקירה פרלמנטרית וגם ממלכתית בעניין הפשיעה בחברה הערבית. אנחנו היום נמצאים במציאות מדממת, כאשר יש מעל 250 נרצחים מתחילת השנה והכפרים והיישובים הערביים מופקרים. המדינה מנותקת בכלל מהחברה הערבית, גם הממשלה – לא מעוניינים לעשות שום דבר על מנת למגר את הפשיעה או לעצור את הדימום בחברה הערבית. כל יום יש לנו נרצחים בחברה הערבית ואף צוות, או אף גוף, לא מוכן להתקדם או לעצור את הסחף הזה. אדוני היושב-ראש, אנחנו גם בנגב. יש מדיניות אגרסיבית כלפי החברה הערבית בנגב. הממשלה הזאת הרסה מעל 5,000 בתים בנגב; כפרים שלמים נמחקו בנגב, אדוני היושב-ראש, והממשלה לא נותנת שום פתרון לאזרחים. אנחנו דורשים - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

רק רגע, ואליד. רק לוודא, מזכירות הכנסת, ששר תורן יהיה פה במליאה.

קריאה:

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

גברתי – ברוך הבא השר התורן. בבקשה, ואליד, תמשיך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, כמו שאמרתי, אנחנו דורשים פתרונות לאזרחים הבדואים בנגב. היום היו הריסות בכסייפה והיו הריסות בעראבה בצפון ובוואדי קדום במזרח ירושלים ובניין רב קומות בסילוואן. לאן האנשים ילכו? למה המדינה לא מאפשרת קורת גג לאנשים? למה המדינה, גם הממשלה, מפקירה את האזרחים? השרים – במקום להתעסק בעשייה, מתעסקים בפרופגנדה, מתעסקים בראיונות. איך לתת ראיונות לתקשורת, איך להוציא סרטונים. זה מה שמעניין? אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים בתקופה רגישה מאוד, ולכן מוטב שהממשלה תיתן אופק לאזרחים, תיתן פתרונות לתושבים. לא יכול להיות שהיא מפקירה אותם ומזניחה אותם ולא משאירה להם שום תקווה. אתה מוסיף לי זמן?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

20 שניות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה לך, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להגיד לך תודה על שיתוף הפעולה שלך היום בבוקר בוועדה, על הכנסת – אנחנו יכולים להכניס עוד שלושה יישובים להחלטת הממשלה שלנו, בעזרת השם. איפה אנחנו חיים היום? אומרים שאנחנו חיים באחת מהדמוקרטיות בעולם. אומרים שאנחנו באחת המדינות המפותחות בעולם, אחת המדינות העשירות בעולם. המדינה פתחה במלחמה. היא הרסה את עזה, נטרלה את איראן, זרעה פחד בלבנון, חרדה בסוריה, ואפילו קטר לא ניצלה. וואו, הציון שלנו – עשר. אבל לא, בואו נסתכל על החצי השני של הכוס. הורסים בתים על ראשי האזרחים בשביל לרצות את הגזענים, בן גביר ואנשיו – למה צריך את ההריסות האלה? הצהרות גזעניות נגד האזרחים הבדואים – למה ההצהרות האלה? חקיקה גזענית נגד האזרחים הערבים – למה גל החקיקה הגזעני הזה? המדינה נמצאת היום בתוך מלחמה פנימית נרחבת בפשע מאורגן, רצח ואלימות נגד האזרחים הערבים, 247 הרוגים – למה ההרג הזה? מתגאים בטכנולוגיה החדישה במשטרה. איפה הטכנולוגיה הזו כשמדובר בפשיעה בחברה הערבית? למה לא עוצרים את ההרג? למה לא רואים את זה? למה לא מפענחים את תיקי הפשיעה?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברים, קצת שקט, בבקשה. חבר'ה שם מאחורה, קצת שקט. תודה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אני אגיד לך למה, אדוני. בגלל שאנחנו ערבים. הממשלה וגם המוסדות שלה – הציון שלהם הוא אפס. נכשלתם מבחינה אנושית ומוסרית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אם אפשר משפט סיום, חבר הכנסת בן סעיד.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אין בעיה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חבר הכנסת בן סעיד. אני מזמין את חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

ברכות. אני אגיד שהייתה לי הזכות שאתה בירכת אותי כשהגעתי לכנסת, בנאום הפתיחה שלי, ועכשיו הזכות שלי לברך אותך, שאתה יושב כאן כסגן יו"ר.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

את כבר ותיקה. ואפילו על הפרגון – זה היה מחוץ לזמן. בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה, מיכאל. כל הסקרים, למעט בערוצי התבהלה – סליחה, בערוצי התעמולה – קובעים את האמת: אזרחי ישראל, ברוב מוחץ, לא מוותרים על בית המשפט, לא מוותרים על בית המשפט העליון, ולא מוותרים על הנשיא עמית, לא על הסמכות שלו. הם לא מוכנים, למרות כל מנועי ההשפעה, ויש מנועי השפעה גדולים מאוד – וכמו שלמדנו בזעזוע כמה הם פסולים, כמה הם רעים וכמה הם לעיתים קרובות מדי מונעים מבצע כסף, כל הממשלה – עדיין אזרחי מדינת ישראל מבינים את החשיבות של מערכת משפט מקצועית, נפרדת, עצמאית. ולכן, בכל סקר שהוא רואים רוב בולט, רוב ברור, להקמת ועדת חקירה ממלכתית. גם הסקר שהתפרסם היום – אנחנו רואים שגם שם, שהשאלות היו קצת מניפולטיביות, רק 28% מהציבור בסקר תומכים בוועדת חקירה פוליטית, שהוצגה להם היום בסקר כמאוזנת. אם הם היו מבינים קצת יותר והיו מציגים את האמת, אני בטוחה שזה גם היה פחות. אבל עדיין זה רק 28%. עדיין רוב מוחץ, למרות כל הניסיונות הפסולים, כל המשאבים שהם השקיעו, הקמפיין שנמשך פה שנים, היועצים הנלוזים, עדיין הקואליציה – למרות הכול, נחלתם תבוסה. תסתכלו על זה שלוש, ארבע, חמש שנים אחורה – עשיתם קמפיין מגעיל ומחריד על הראש של הנשיא עמית, על בית המשפט העליון, על הקמת ועדת חקירה, ועדיין הרוב לא איתכם. בהתחלה, אגב, וזה מה שהולך לקרות פה עכשיו עם היועצים – היועצים והסייענים של נתניהו ימציאו קמפיינים חדשים, ישברו את הראש איך אפשר לעשות קמפיין תודעה חדש על הציבור. בהתחלה זה היה: אנחנו במלחמה, זה לא הזמן, תתביישו לכם, איך אתם בכלל רוצים להתעסק – להקשות על הלוחמים בזמן מלחמה, להצטייד בעורך דין. אחר כך בא הנאום הבלתי-נשכח של נתניהו. הוא עמד כאן והוא נאם לנו: זה לא הזמן לבדוק את צנצנות הריבה. אתם בוודאי זוכרים את זה. הוא השווה את האסונות, את המחדלים, את הכישלונות – כשעוד היו חטופים בעזה, לוחמים שלנו בעזה, הוא השווה את כל זה לבדיקה של צנצנות הריבה. ככה, בפשטות גמורה, ראש ממשלה שאות הקין על המצח שלו, שלא יימחה לעולם, משווה בין המחדלים שלו, הכישלונות שלו והאסונות, כשהחטופים עוד היו שם בעזה. אבל לא צריך להתבלבל, אין להם כוונה באמת להקים ועדה – לא חקירה, לא בדיקה, לא ממשלתית, לא לאומית. לאומית, גם כן, מילת הקסם שלהם, לאומית על כל דבר. זה סתם רימוני עשן, ערפל, מיסוך. הממשלה הזאת לא תחקור את עצמה, היא לא תחקור שום מחדל. היא תמשיך לעשות בדיוק את מה שהם עושים. את הניצחון המוחלט הם לא הביאו בעזה, את זה כולנו רואים. את הניצחון המוחלט על התקשורת, גלי צה"ל, שומרי הסף, האקדמיה - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

משפט סיום.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

- - מערכת המשפט, האופוזיציה, האזרחים, המשפחות השכולות – בזה הם מתעסקים. תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חברת הכנסת אפרת רייטן. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהמנון שלנו: להיות עם חופשי בארצנו. להיות עם חופשי בארצנו זה לשמור על האינטרסים שלנו; להיות עם חופשי בארצנו זה לשמור על העצמאות שלנו; להיות עם חופשי בארצנו זה להיות עם ריבוני בארצנו בכל מרחבי ארצנו. אני רוצה לפנות מכאן לראש הממשלה לקראת נסיעתו בשבוע הבא לפגישה עם הנשיא טראמפ ובכירי הממשל שלו. אדוני ראש הממשלה, תשמור על המשפט הזה: להיות עם חופשי בארצנו. אני מחזק את ידיך לעמוד על האינטרסים של מדינת ישראל. אני מחזק את ידיך לא לוותר על מימוש מטרות המלחמה, ובראשן פירוק החמאס מנשקו ופירוז הרצועה, וכמובן סיום השבת כלל החטופים, כולל רני גואילי היקר. מחזק את ידיך למנוע כניסת חיילים של מדינה כמו טורקיה לרצועת עזה. אוי לנו אם נציגיו החמושים של ארדואן האנטישמי יהיו באיזשהו מגע עם חיילי צה"ל או בקרבת אזרחי ישראל. מחזק את ידיך להמשיך לדאוג לכך שלא תהיה התעצמות של הצבא המצרי בסיני. מחזק את ידיך לוודא שבגבולנו הצפוני, גם בסוריה וגם בלבנון, לא תהיה לאף ארגון טרור או צבא זר שום אפשרות לאיים על תושבי הצפון. מחזק את ידיך לשמור על היתרון האסטרטגי של מדינת ישראל מול מדינות אחרות במזרח התיכון. מחזק את ידיך גם מול איראן, למצוא את הדרך הנכונה כדי לפרק אותה מהנשק הגרעיני ומהטילים הבליסטיים. ובעיקר מחזק את ידיך לדאוג לכך שנחיל ריבונות של מדינת ישראל ביהודה ושומרון. אדוני ראש הממשלה, הצעת החוק שלי נמצאת בוועדת חוץ וביטחון, ומוקפאת בהוראתך. אני מצפה ממך שתאמר לנשיא טראמפ: אנחנו הולכים להתחיל בתהליך החקיקה על מנת להחיל את הריבונות שלנו ביהודה ושומרון. חזק ואמץ. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת קריב, אני שמח שבאת, כי עד עכשיו היה פה רגוע. אני שמח שבאת. תודה, חבר הכנסת אבי מעוז. אני מזמין את השר ניר ברקת לסכם את הדיון. בזמן שהוא עולה, אנחנו רוצים, חברי הכנסת, להוקיר את הצעירים כאן ביציע, חברי תנועת 2050, אנשים נפלאים, צעירים, סטודנטים, לוחמים, מפקדים ומפקדות במילואים, שנתנו את דעתם לתקן את החברה הישראלית ולהיות יזמים חברתיים ולפעול למענה. ברוכים הבאים לכנסת. השר, בבקשה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אדוני היושב-ראש, תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת גלעד קריב, אל תאתגר את המשמרת הראשונה שלי. נא לשבת. נא לשבת, בבקשה. הוא עוד לא אמר כלום ואתה כבר בהערת ביניים.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אמרתי: אדוני היושב-ראש, תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

קדימה, השר.

גלעד קריב (העבודה):

- - - יותר קשוח.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת קריב, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת, לאפשר לשר לומר את הדברים. בבקשה, השר.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

חברות וחברי הכנסת היקרים, מכובדיי כולם, לאחרונה יוצא לי לדבר עם הרבה אנשים. שואלים אותי מה מצב המדינה, מה המצב הכלכלי של המדינה, מה האופק שלנו, כי מצד אחד אתה שומע שיש גם בתקשורת וגם בכנסת אנשים שמנסים לצייר הכול שחור. אבל אני רוצה לומר לכם מה אומרים עלינו בעולם, כי כמי שאחראי לסחר חוץ - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר'ה, קצת שקט, בבקשה. חכה רגע, השר. חבר'ה, קצת שקט. אנשי היציע, קצת שקט.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

- - יוצא לי לדבר לא מעט עם שרים מקבילים בעולם, והם מסתכלים על מדינת ישראל כפלא. פלא. הם לא מצליחים להבין איך - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

הם לא מבינים את הפלא הזה. במלחמה באוקראינה, 4 מיליון אוקראינים ברחו מהמדינה. במדינת ישראל, 100,000 לוחמים חזרו להילחם. הם לא מבינים את זה. הם מסתכלים - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת טיבי, הקול של חבר הכנסת ווליד טאהא סטריאופוני. הוא לא צריך מגפון כשהוא מדבר. אל תגרום לו לדבר במליאה. שומעים אותו למרחקים. בבקשה, השר.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

הם מסתכלים על הנתונים הכלכליים של המדינה, והם רואים שבתל"ג לנפש צמחנו ל-60,000 דולר לנפש, האבטלה פחות מ-3%, צמיחה של כ-4% השנה ו-4.5% שנה הבאה.

קריאות:

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה שטויות - - -

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אנחנו כנראה לא מכירים את אותם נתונים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אנחנו מכירים. אנחנו מכירים היטב.

קריאות:

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אוקיי, יפה לכם.

גלעד קריב (העבודה):

אחרי 7 באוקטובר אנחנו לא מסתכלים על אותם נתונים.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

שר הכלכלה ההודי, שהיה כאן לפני שלושה שבועות - - -

קריאות:

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת גלעד קריב.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אדוני היושב-ראש, נראה לי שהם רוצים שיהיה רע. הם רוצים שיהיה רע, במקום לרצות שיהיה טוב למדינה.

קריאות:

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

רגע, רגע, שנייה. חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, אתם יודעים שבוועדת - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מתי בפעם האחרונה היית בסופר, שר הכלכלה? הכול עלה. מוצר אחד לא ירד.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

יוראי, חבר הכנסת הרצנו, חבר הכנסת הרצנו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אנחנו רוצים שיהיה פה רע?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

לא. אבל אני מבקש מכם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כל מה שעשיתם פה זה רק רע.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אתם זוכרים, בוועדת הכלכלה, כדי לא להוציא אנשים, הייתי קורא: קריאה 2.9. אז אני לא רוצה במשמרת הראשונה שלי קריאות ראשונות. תנו לשר להשלים את דברו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מתי השר היה בסופר?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

האופוזיציה דיברה פה בשעה האחרונה, אמרה את כל טענותיה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

כל התסכולים, כל התסכולים שלהם.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

לא, בבקשה, השר, אבל תשתדל לדבר לגופם של דברים.

קריאות:

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברי הכנסת. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אני מחבב אותך, תשמור על השקט. בבקשה, השר.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

זה לא יעזור לחברים. העולם מסתכל עלינו כפלא. העולם רוצה לעבוד איתנו. היקפי ההשקעות שהיו בהייטק מתחילת השנה הם חסרי תקדים, הייצוא בסימן עלייה. אני רוצה לשתף אתכם. זה נכון שאירופה מגמגמת. אירופה לא יודעת לאן היא הולכת בעצמה. שרת הכלכלה הגרמנית שהייתה כאן בשבוע שעבר הביאה משלחת אנשי עסקים איתה. יש לי איתה שעות ארוכות, גם בביקור שעשיתי אצלה לפני כמה חודשים. אני רוצה לומר לכם, הגרמנים בפניקה. הגרמנים, שיש להם אפס צמיחה כבר שש שנים, הגרמנים שמחפשים, באו לכאן לראות איך עושים עסקים עם מדינת ישראל. הם מבינים שאנחנו קרש קפיצה עבורם, ואנחנו בשמחה רבה עובדים איתם צמוד, כי הם מבינים את הפוטנציאל. אולי חלק פה לא מבין.

עדי עזוז (יש עתיד):

- - -. על מה אתה מדבר?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אני בא מהתחום של ההייטק. אני אומר לכם שהפוטנציאל של מדינת ישראל הוא ענק בהסתכלות קדימה, והעולם מבין את זה. גם שר הכלכלה ההודי, שהיה כאן לפני כשלושה שבועות עם משלחת של כ-60 אנשי עסקים, מסתכל על ישראל כקפיצת מדרגה, כקרש קפיצה לצמיחה של עצמם. אני רוצה להזכיר שגרמניה היא כלכלה שלישית בגודלה בעולם, הודו הכלכלה החמישית בגודלה בעולם. אבל בקצב הצמיחה שלהם הם תוך שנה עוקפים את יפן, ותוך שנתיים אפילו את גרמניה. ושתי המעצמות הללו, המעצמות הכלכליות הללו, רוצות להתקרב ולעשות עסקים עם ישראל. בשבוע שעבר הגיעו למדינת ישראל כל נציגי סחר החוץ שלנו. היום יש לנו 55, ולקראת סוף השנה אנחנו נשלים ל-60 נציגים כלכליים, נספחים כלכליים, בכל העולם. הנספחים הכלכליים הללו נפגשו עם הנשיא, נפגשו עם אנשי מפתח, שמעו הרצאות; העשרנו את היכולות שלהם ושלחנו אותם חזרה למדינות היעד בשביל להיות שגרירים, להיות שדכנים טובים בין התעשייה הישראלית, מצד אחד, לבין הזדמנויות שנעשות בכל השווקים הבין-לאומיים. ביום חמישי היו מפגשים – אנחנו עושים את זה כבר שנה שלישית ברציפות – של הנספחים עם אנשי עסקים. בשנה שעברה כמדומני היו כ-250. השנה הביקוש היה 2,500 חברות, ולצערנו לא הספקנו להכניס את כולן. 800 מפגשים היו לעסקים ישראליים. 800 שמחפשים לנצל את הקשרים הבין-לאומיים שיש לנו בשווקים הבין-לאומיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כל הקפלניסטים באו.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

גם הם, גם הם. נכון, גם הם. כל מי שרוצה. המשרד שלנו פתוח לכולם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בעיקר הם. בעיקר הם.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

בשורה התחתונה: משרד הכלכלה והתעשייה, שסחר החוץ נמצא אצלי, עסוק מאוד בשידוכים בין הזדמנויות של מיזמים ישראליים להזדמנויות בחו"ל. אני רוצה לומר לכם שבעבודה שנעשית היום אנחנו מניחים תשתית לדורות, לצמיחה ולהאצת הייצוא הישראלי. וזה תהליך, תודה לאל, מתקדם, בקצב אפילו יותר טוב ממה שאנחנו חשבנו. אני רוצה לשתף אתכם בעוד דבר, והוא התפיסה של הפיתוח של היתרון היחסי של ישראל, שמשתלב מצוין עם נושא היצוא. כשאני נכנסתי למשרד - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל דיברו על ועדת חקירה. לאומית, לאומית.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

כשאני נכנסתי למשרד, עבדתי עם קבוצה של פרופ' מייקל פורטר מבית ספר למינהל עסקים בהרווארד על התפיסה של פיתוח יתרונות יחסיים, ובכל 2023 עשינו עבודת מטה, להגדיר במה ישראל מתמחה בשווקים הבין-לאומיים. אפשר קצת שקט?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברים, חברים, אתם יודעים שזמן הדיבור של שר לא מוגבל, אז בואו נאפשר את - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אנחנו לא ממהרים לשום מקום, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אבל בכל זאת, בואו נאפשר לדברים להישמע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

כן, אבל זה לא דיון בשני צדדים. זה נאום שלו, ואתה צריך להקשיב. מדי פעם הערה, אבל לא להגזים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

סיכמנו, אבל זה לא עכשיו, חבר הכנסת הרצנו. תודה רבה. חברת הכנסת מטי הרכבי.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - ברבעון השני ב-4.5%.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

יושב-ראש הכנסת לשעבר, תודה. קדימה, השר.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

תודה רבה. בכל אופן, הגדרנו את התחומים שישראל מתמחה בהם, ומסתבר שיש לנו כ-10,000 סטרטאפים, שזה יחס פנומנלי, כסטרטאפ על כל 1,000 איש. בוודאי ובוודאי באיכות אנחנו בפער גדול מול העולם. התחומים שישראל מתמחה בהם זה ההייטק הקלאסי, Health tech, אגרוטק, פודטק, תעשייה ביטחונית, כמובן, תעשייה מתקדמת ומה שאנחנו קוראים לו Desert tech ו-Climate Change. בכל אחד מהם מינינו לפני שנתיים מנהל שהוא מנהל הקלאסטר, והיעד הוא לייצר אקוסיסטם טוב יותר, לדעת לעזור לעסקים להגיע לשווקים הבין-לאומיים. זאת השנה הראשונה שאנחנו מממנים פיילוטים ראשונים שנעשים בחו"ל. זה דבר אחד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

את זה כבר אמרת, חבר הכנסת שטרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא לא שמע.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

הוא שמע, שמע. הוא גם התייחס. הוא גם אמר: גם קפלניסטים. הוא גם אמר: גם קפלניסטים.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אני גם אמרתי לך שהדלת שלנו פתוחה. אנחנו עיוורי צבעים במובן החיובי של המילה. כל מי שיודע לסייע, לקדם יצוא של מדינת ישראל, אנחנו נעזור לו בשמחה רבה. בשורה התחתונה, המדיניות של הקלאסטרים שלנו - - -

קריאות:

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

טוב, חברי הכנסת, אני עובר לקריאות. אני עובר לקריאות. אני רואה שב"נועם דרכיו לנו הודיע", זה לא הופיע, כמו שכתוב בפיוט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת מירב בן ארי, נא לאפשר לשר לומר את דברו. תודה. תודה לכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, אני קורא אותך לסדר בקריאה ראשונה. אני קורא אותך לסדר בקריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי אם אחד מהם - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה לכם. חברת הכנסת מירב בן ארי, אני קורא אותך לסדר בקריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אני קורא אותך לסדר בקריאה ראשונה. כן, קדימה, השר, בבקשה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

יש לי הרבה מה להגיד בתחום שאני מתעסק איתו. התחלתי לשתף אתכם ושווה לכם לשמוע ואתם מנסים להסיט את הנושא. באמת, הייצוא במדינת ישראל וההתארגנות שלנו היא חסרת תקדים. יש לנו יופי של הישגים, ואתם צריכים להתגאות בזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו מתגאים - - -

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

יותר מזה, אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

סיימת? לא, לא סיימת. חברת הכנסת מירב בן ארי, זה לא נשמע שקט. לא זורם מכיוונך שקט.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא לא עוסק ביוקר המחיה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

וגם הרצנו, אתה מחרה-מחזיק אחריה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נראה לי שאם היינו מדברים לבד, הוא היה אומר לי מה הוא חושב על זה שיועצים בלשכת נתניהו קיבלו כסף קטרי.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

האמת שהשר אפילו מקשיב לך, להערות שלכם, אבל תשמרו את זה ברמת דיאלוג.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - אצלך בלשכה זה לא היה קורה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

בבקשה, השר.

גלעד קריב (העבודה):

זה היה יצוא של דולרים מקטר.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אני משבח את השר - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

היום דיברנו עם קהילות - - -

גלעד קריב (העבודה):

הממשלה שלהם הגבירה את היבוא של הדולרים מקטר – העבירה אותו ביצוא לחמאס.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

קדימה. תודה לך.

קריאה:

כל מהלך כלכלי - - -

גלעד קריב (העבודה):

אייכלר, אייכלר.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

קדימה, השר. בבקשה.

קריאה:

הוא לא סתם מחייך, הוא יודע את האמת.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אני שמתי לסחר החוץ יעד אסטרטגי.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הביאו היום יו"ר קשוח.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

קדימה.

גלעד קריב (העבודה):

אני לא רגיל שאתה כל כך קשוח.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

זהו, אנחנו ניסינו בנועם דרכיו לעשות את זה, אבל - - -

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אתם עוזרים לי להעביר את הזמן, זה בסדר.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

למה להעביר את הזמן? צריך למצות את הדברים. בבקשה, השר.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אני שמתי יעד לסחר החוץ, יעד למדינת ישראל, והיעד הוא להגיע לטריליון דולר יצוא בתוך שני עשורים. אני רוצה לומר לכם שלפני הקורונה, שבע שנים רצוף, מדינת ישראל צמחה בממוצע ב-10% שנתי, ואם אנחנו נדע – ואנחנו יודעים לחזור לקצב הצמיחה הזה – זה לא בשמיים. בתוך שני עשורים אנחנו נגיע לטריליון דולר יצוא. המשמעות של טריליון דולר יצוא זה מדינה אחרת ברמה כלכלית. ההתארגנות שלנו היא איך לנהל את סחר החוץ בצורה שידע טוב יותר, יחד עם מינהלת הצמיחה שלנו במינהלת הקלאסטרים, לדעת לשדך בין הזדמנויות בחו"ל לעסקים בישראל. אני רוצה להוסיף עוד ממד משלים לנושא הזה, והממד הוא התמחויות אזוריות. מסתבר שלצד ששת התחומים – אדוני, אני לא שומע את עצמי.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברים, גם במגורי הסיעות – איך זה נקרא שם – מאחור. איך זה נקרא? אני מבקש שקט. בבקשה, אני מבקש שקט.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

עשינו עוד תהליך מאוד מעניין.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תאי מומחים. השם הרשמי – קיבלתי אותו עכשיו – זה "תאי מומחים", רק שתדעו. תמיד לומדים משהו. תאי מומחים, זה השם של החדר האחורי פה. בבקשה, השר.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

תודה רבה. תהליך משלים, תהליך גיאוגרפי אזורי. אנחנו יודעים היום למפות לכל אחת מהערים - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת שטרן, קריאה ראשונה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בכל הכבוד, מדברים על שילוב החרדים. איפה זה?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

טוב, זו כבר הייתה קריאה ראשונה. חבר הכנסת שטרן, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אבל יש שיח עם השר - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אם הוא נכון לשיח וזה מוצא חן בעיניו, אדרבה ואדרבה. אם אתה רוצה שיח עם הציבור, בבקשה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

לא, אני רוצה לנצל את הזמן. לא מעניין אותי עכשיו שיח; עם הציבור, כן. מה שאני מציג לחברי וחברות הכנסת, אפרופו מצבה של המדינה, זה שידענו לעבור אזור-אזור, חלק מהערים, בעיקר בפריפריה, ולייצר התמחות אזורית, התמחות עירונית. אני אתן לכם כמה דוגמאות שהן פשוט תענוג. קחו את ירוחם. מסתבר, כשהיינו עם ירוחם, עם הבחירות החדשות, שנבחרה בהן נילי, הבאתי את הצוות המקצועי של המשרד, ובעבודת מטה מאוד מעניינת הבנו שלירוחם יש משטח נחיתות לכטב"מים, כנראה היחידי בארץ שמאושר לניסויים, גם לכטב"מים וגם לרחפנים. הגדרנו את ירוחם כעיר שמתמחה בכטב"מים, וראה זה פלא, המגזר העסקי מעצים איתנו – אספנו כ-200 חברות כטב"מים בישראל - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

השר, אם אתה אומר ירוחם, תדע - - -

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

לא סתם בחרתי את ירוחם.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

לא, יש מידע ודיוק. יש טייס שהפך אחר כך למפקד בית הספר לכטמ"מים, עידו פרומר, שניהל את אגף חינוך ואת מרכז מדעים, והביא את הרעיון להפוך את ירוחם למוקד ארצי ועולמי לרחפנים. זרענו את זה, טל המשיכה ונילי ממשיכה, אבל הדבר הזה נולד עם אדם נפלא בשם עידו פרומר, ויש לו זכויות.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

עלא כיפאק. כל מי שיש לו – אני בעד לחלק קרדיט, כפי שאתה יודע.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

וגם חילי טרופר כמנהל אגף חינוך.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

וגם ראש העיר הקודם-קודם - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

לא, זה לא חשוב, אבל גם הוא עסק בדבר.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

- - שאני מכיר ומוקיר; מצוין, נפלא. בכל אופן, המהלך הזה –הצלחנו להביא השקעות פרטיות בסבסוד המדינה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כמה זמן - - - מה הסיכוי שבתוך שלוש שנים - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אנחנו מתקשים לשמוע אותך בגלל הרעש שם. אבל זה שעתיים הלוך, אם אתה רוצה לדעת כמה זמן. תודה. השר, בבקשה תמשיך.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

לשמחתי הרבה אנחנו רואים שבשיתוף פעולה עם משרדים נוספים, אנחנו מצליחים לייצר מומנטום עסקי, כלכלי-עסקי, עם השקעות שאנחנו שמים להן מצ'ינג. זה – בירוחם. אני מניח שאתם תראו שמצפה רמון הופכת לעיר החלל בהתמחויות וריכוז מאמץ של סטרטאפים בתחום החלל.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, חברת הכנסת מירב בן ארי, כולם סביבך, את מוקד. את מוקד ידע שם, בתאי המומחים. נא לשמור על השקט. בבקשה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

נעלה לקריית שמונה, שהיא כמובן מתמחה בפודטק ומתחלקת בפעילות יחד עם קצרין ביניהן – אחת זה אגרוטק, השנייה זה פודטק; פודטק זה לתעשייה, אגרוטק זה לחקלאות, בעבודה נכונה. אילת מתמחה בפיתוח מזון מן הים. אנחנו מסתכלים לנהריה, שמתמחה היום בגנומיקה בתחום הבריאות, יורדים לעכו, שמתמחה בדיפנס. ככה יש לנו עשרות ערים שאזורי התעשייה שלהם, תעשיית התעסוקה הופכת למתמחה. לא סתם – פעם בראשות מינהל מקרקעי ישראל היו מוציאים מכרז למרבה במחיר, ובכל אזור תעשייה היו כל הסוגים. אנחנו עוברים לאזורי תעשייה מתמחים, שמתכתבים טוב מאוד עם התפיסה של הקלאסטרים העסקיים, ולשמחתי הרבה אנחנו רואים שם יותר ויותר פעילות כלכלית מתמחה. זה דבר נפלא. דבר נוסף – אני רוצה לשתף את החברות והחברים במה שאנחנו קוראים לו "תשתית קלאסטרים". אני רוצה לתת דוגמה דווקא מבאר שבע. סביב באר שבע, בדזרטק, באגרוטק ופודטק, יש מאות סטרטאפים שכל אחד מהם צריך מעבדה בשביל להתקדם, אבל מה, מעבדה עולה 10 מיליון דולר. מה שעשינו זה לעשות מכרז, קול קורא, ומי שזכה במעבדות רטובות בסגנון WeWork בבאר שבע – גוף פרטי שהולך להקים מעבדות בבאר שבע ובאמצעות זאת למשוך את החברות הרלוונטיות לתשתית של הקלאסטרים. לשמחתי הרבה, תשתיות הקלאסטרים, עם הזכיות של השנה, שיפורסמו בשבוע הקרוב, נפרסות על כל רחבי המדינה בתחומים הרלוונטיים של אגרוטק, רסט-טק, דזרטק ואחרים. בשורה התחתונה, אנחנו רואים שההיערכות של מדינת ישראל לייצא את הידע, להגיע לאותו טריליון דולר יצוא, לדעת לייצר את הקשרים הראשונים, את הלקוחות הראשונים – שם, תודה לאל, יש לנו הישגים משמעותיים. בפעם הבאה שנעלה נתייחס לנושאים אחרים. אדוני היושב-ראש, הפעם התמקדתי בסחר החוץ של מדינת ישראל, בפוטנציאל, איך רואים אותנו בעולם, איך לנוע לטריליון דולר. אני רוצה לומר לכם, חברות וחברים, תהיו אופטימיים, כי אם אתם הייתם שומעים מה שאני שומע ברחבי העולם, הייתם שמחים מאוד בהצלחתה של מדינת ישראל. תודה רבה, אדוני.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה רבה לשר ברקת. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. נא לשבת, לתפוס את המקומות שלכם. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להצביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

38 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי והעבודה. נא לתפוס את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה – 43 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

43 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברי הכנסת, אנו ממשיכים בסדר-היום. נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 6), התשפ"ו–2025, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השר ניר ברקת להציג את הצעת החוק. בבקשה, השר, לרשותך עשר דקות.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

שוב, אדוני היושב-ראש, מכובדיי חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת החוק. החוק בנוסחו הקיים מסדיר בין השאר את הסמכויות החוקיות להחזקה במשמורת של לוחם בלתי חוקי – בקצרה: לב"ח – וקובע את בעלי התפקידים המוסמכים לכך ואת תקופות הכליאה טרם הבאה לביקורת שיפוטית בבית משפט. החוק כולל הוראות שונות אשר חלות על כליאת לוחמים בלתי חוקיים בעת שגרה, ולצד זאת – הוראות מיוחדות אשר חלות במצבי לחימה. כבר בתחילת מלחמת התקומה עלה הצורך לקבוע הסדרים ייחודיים לנסיבות החריגות שבמסגרתן נתפסו מחבלים רבים העונים להגדרת לב"ח בחוק ושהיו מעורבים במתקפת 7 באוקטובר. בתחילה הותקנו תקנות שעת חירום; לאחר מכן, עם הימשכות הלחימה, הומרו תקנות שעת חירום בחוק שהתקבל בכנסת בדצמבר 2023 כהוראת שעה שהוחלה בתחילת הדרך לתקופה של ארבעה חודשים והוארכה מעת לעת. במסגרת הארכות הוראת השעה בוצעו התאמות בנוגע למועדים המרביים הנוגעים לביצוע פעולות שונות בעניינם של הלב"חים, הכול בהתאם למציאות המשתנה, וגם בהתייחס להיקף הלב"חים הכלואים המשתנה. בסוף נקבע מנגנון של מבקר רשמי, והוחל הסדר לעריכת דיונים באמצעות היוועדות חזותית, VC, לטובת העניין. לנוכח המצב הביטחוני העדכני והצרכים המבצעיים, לא ניתן גם היום לעמוד בפרקי הזמן המרביים הקבועים בחוק המקורי, ועל כן מוצע להאריך פעם נוספת את תוקפה של הוראת השעה, עד ליום י"ג בניסן תשפ"ו, 31 במרץ 2026. לצד זאת, לאור עמדת הגורמים המבצעיים, ניתן לקצר חלק מהמועדים המופיעים בהוראת השעה. עוד מוצע להסדיר בגוף החוק את האפשרות לקיים דיוני ביקורת שיפוטית בעניינם של לב"חים בהיוועדות חזותית, מבלי שיגיעו פיזית לאולם בית המשפט. הדבר נדרש בשל פקיעת תוקפו של חוק אחר, שאפשר קיום דיונים, בהיוועדות חזותית כאמור, של מספר סוגי עצורים. אני מבקש כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה הראשונה, ותעביר אותה להמשך דיון והכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוץ והביטחון. לרדת? אפשר לרדת? כן. תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה לך, השר ברקת. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש – רגע, לאן השר הולך?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

הוא פה, הוא פה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, אני לא רואה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

הינה, הוא פה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לאן השר הולך? לא, אלה תאים של מומחים שם. תעצור. הוא שאל. כן.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אתה קורא קריאות ביניים מהדוכן. אני עוד אגביל להם מהדוכן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא. אני לא יודע למה השר הולך.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

הינה, השר כאן. אתה יכול, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אוקיי, תודה. שר הכלכלה, אתה אמרת פה שאתה פוגש פסימיות, והתפלאת בגלל שמומחים באים לשמוע את הקפלניסטים בכנס הייטק שאתה מארגן. אתה יודע, כמו החברים שלך, שהמצב הכלכלי שלנו הוא בעיקר בזכות האנשים שאני פגשתי, ולא אתה, בהפגנות להחזיר את החטופים; אלה אותם אנשים שמילאו את הרחובות, שאתם הדבקתם להם את הכינוי קפלניסטים; אלה אחים לנשק, שהחבר שלך, ביסמוט, לא נותן להם לדבר בוועדת החוץ והביטחון. אלה, בזכותם אתה יכול לטייל בעולם ולנפנף לנו בהישגים של הכלכלה הישראלית. זה לא בזכות בן גביר והחברים שלו וגם לא בזכות אלה שאתה פוגש, ואתה לא רוצה לפגוש אותם. אני אגיד לך משהו. אתה חושב שזה בזכות ועדת החקירה שאתה מקים? זה בזכות זה שאתה הולך לשבת על ספסלי בית המשפט של נתניהו? בזכות המלחמה שעושה עמית הלוי במשרתי צה"ל? בזכות מה, אתם חושבים, העלייה הזאת, המצב הכלכלי הזה שאתה מנפנף בו? תעצור את השעון, השר ברח. השר ברח.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

מה קורה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השר לשעבר מאיר כהן, יכול להיות שגם אנחנו היינו שר.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

הינה, יש פה שר. יש שר, אתה יכול להמשיך.

טלי גוטליב (הליכוד):

יואב, אלעזר, השר קיש.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איפה?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

השר קיש פה, השרה גמליאל כאן. קיבלת ריבוי שרים שמאזינים לך. בבקשה, חבר הכנסת שטרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני אגיד לך את האמת? ראיתם כמה שרים יש פה, וכולם מתחבאים. השר סמוטריץ' אמר היום שמתוקף היותו – יש לו אחריות ל-7 באוקטובר מתוקף היותו שר בממשלה. אלה שמתחבאים שם בתאי המומחים, לכולם יש אחריות מתוקף היותם שרים בממשלת 7 באוקטובר, אבל יש להם גם אחריות מתוקף היותם שרים ב-5 באוקטובר וב-5 בספטמבר וב-5 באוגוסט ובליל תשעה באב. הם היו שרים, שאנחנו אמרנו להם: אתם מביאים חורבן. קראנו להם כבר אז ממשלת החורבן. מה התרגום של האחריות שלהם, שהם אומרים: יש לי אחריות מתוקף – אבל, אני מסיים, אני מקווה ששר הכלכלה יהיה ישר עם עצמו. אני מכיר אותו, הוא יכול להיות, כשהוא רוצה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

הייתם בצנחנים יחד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן. הוא יגיד לך. אני - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

היית המפקד שלו? הוא היה מ"פ.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הייתי מפקד שלו. אתה גורר אותי לזה. הייתי סמ"פ. הוא עבר פה, ואני שאלתי אותו, ניר – כשהם הצביעו על עילת הסבירות, אמרתי לו: אתם מחריבים את המדינה. הוא אמר לי: גם אתה לא היית מוותר לסרבנים. אמרתי לו: איזה סרבנים? אין סרבנים, מה המצאתם לנו? ועכשיו אלה הסרבנים שהוא מתהדר בהם.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חבר הכנסת שטרן. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, שוב אני מאחל לך הצלחה. חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני השר, השרים, השרה, מי שנמצא כאן, מיקי, תראו. עולה לכאן שר הכלכלה – אני מציע לך, אדוני שר הכלכלה ניר, קצת צניעות לא תזיק לך, וקצת קשר לציבור גם לא יזיק לך. זה נראה כאילו לקוח מאיזה מופע סטנדאפ מנותק, כאילו באת מאיזה עולם אחר, צנחת לכנסת ישראל ואתה מתהדר בדברים, אתה רק לא רואה את הקצה. אתה צודק בזה שאנשי ההייטק שלנו, אותם 4%, 5%, משלמים את רוב מס הכנסה. אתה צודק בתעשייה הישראלית ואתה צודק שבאמת הפועל הישראלי הוא פועל נאמן ומתייצב ליד המכונה, עובד ומרוויח את כספו. אבל אתה לא צודק בזה, או שאתה טועה בגדול בזה שאתה מנותק מחיי היום-יום של אותם אנשים. אני שואל אותך מתי לאחרונה לקחת עגלת סופר ונכנסת לסופר? אני חייב להגיד שאני עושה את זה, אני עושה קניות מדי פעם. אין פעם אחת שאני לא עובר עם עגלת הסופר, טלי, ואיזה איש שמזהה או גברת עוצרים ואומרים לי: אולי תעשו משהו? ומספרים לי שהירק הזה עלה בשנה ב-400%, ומספרים לי עד כמה קשה להם לקנות עגלת קניות אלמנטרית. אם המצב היה טוב כמו שאתה מתאר, מדוע הממשלה שאתה חבר בה לא מבינה שמהטוב הזה שאתה מתאר העם צריך ליהנות? היום ישבנו בכנס שאני עשיתי – מי ילמד את ילדי המחר. ישב שם פז מארגון ההורים, תקשיב אדוני היושב-ראש, הם אומרים שמינימום 60% מתלמידי ישראל – ההורים משלמים שיעורי תגבור. לא ירחק היום שכל תלמיד במדינת ישראל יימדד לפי ההכנסה של הוריו ולא לפי מה שהמדינה נותנת. אתה מכיר את זה, אני ואתה נסענו ברחבי העולם להביא כסף שנוכל ללמד את הילדים שלנו חמש יחידות מתמטיקה ושיהיו הטובים ביותר, וברוך השם הם הטובים ביותר, גם בירוחם וגם בדימונה. עולה לכאן שר, כאילו מנותק – אני נמצא במסך אחר, אני נמצא בתוכנית טלוויזיה אחרת, אתם בריאליטי, אני במשהו שמייצר עולם. צר לי על זה. אני קורא לכם כולם, כולם, בלי שום הבדל, תעלו לכאן ותשאלו את השאלות האלה על יוקר המחיה, על כמה קשה לגדל ילדים בחוק חינוך חינם. תודה, אדוני.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה אדוני.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, בהצלחה בתפקיד, זו הפעם הראשונה שאני עולה כשאתה מנהל את המליאה, שיהיה לך בהצלחה. מי היה מאמין, אדוני היושב-ראש, שחניכיו ותלמידיו של הגזען מאיר כהנא ישלטו בצוואר של המדינה, ינהלו את הממשלה - -

רם בן ברק (יש עתיד):

את המשטרה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - את הכנסת, את המשטרה, ויהיו ממונים על ביטחונם האישי של אזרחי המדינה? מי היה מאמין? כשהגזען כהנא היה נכנס למליאה, מנהיגי הליכוד היו עוזבים את המליאה, היו יוצאים, כי הם לא היו מוכנים להקשיב לו ולשמוע את הרעל שהוא מוציא מהפה, את הגזענות שיוצאת לו מהפה. היום – לא עברו הרבה שנים – אחד מחניכיו ותלמידיו, זה שתלה את תמונתו על קיר הסלון של ביתו יחד עם הרוצח גולדשטיין, מתמנה לשר לביטחון לאומי - -

קריאות:

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - מתמנה לשר לביטחון לאומי, השר המופקד על חייהם של אזרחי המדינה, כולם, יהודים וערבים. מי היה מאמין שחניכיו של אותו גזען יתפסו את הוועדות החשובות בכנסת, יתמנו ליו"רית ועדת הבריאות, יו"ר ועדת החינוך, יו"ר הוועדה לביטחון לאומי. מי היה מאמין שמפקדים במשטרה יעשו את כל מה שיבקש מהם המורשע בתמיכה בארגון טרור? המופקד עליהם היום הוא אדם שהורשע בבתי המשפט בישראל בתמיכה בארגון טרור, לצד עשרות כתבי אישום אחרים ולמעלה מעשר הרשעות נוספות שהיו לו. והרוח שלו, הרוח החולנית, הכהניסטית, הגזענית, מיושמת היום על ידי מפקדים במשטרה. לאיפה הגענו? לאן הגענו? שכהנא שולט במדינת ישראל, גם בממשלה, גם בכנסת, גם במשטרה, בושה וחרפה. אילו אנשים כאלה היו מגיעים לשלטון במדינה אירופית - -

טלי גוטליב (הליכוד):

נגמר הזמן. עבר הזמן.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - העולם היה מקים צעקה, אבל כאן הכול עובר חלק. אתם לא השארתם שום חלקה ירוקה. תודה רבה, היושב-ראש.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה לך, חבר הכנסת ווליד טאהא. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - ימין, ימין, ימין.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שקט.

טלי גוטליב (הליכוד):

ימין, ימין, ימין.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, ברוכה הבאה למליאה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני פה כל הזמן.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אבל אני מקבל אותך בברכה.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - להגיד שלום לתלמידים.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אנחנו מקבלים בברכה את הנוער הנפלא ביציע, שבאו לסיור בכנסת – תודה שבאתם – ושמחים שאתם לומדים על האפשרות להשפיע על חיי המדינה באמצעות הכנסת ועבודתה. בבקשה, חבר הכנסת.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גם אנחנו מברכים מכאן את הנוער שהגיע לכאן לכנסת. אנחנו נשוחח עם הנוער גם בשפה העברית ואחר כך גם בערבית. ביקרתי היום, אדוני היושב-ראש, בבית הספר אלרסאלה ברהט, לציון יום השפה הערבית על שמו של המנוח חבר הכנסת לשעבר סעיד אלחרומי. היה יום נפלא, הסתובבנו בין התחנות בבית הספר, ואני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שאני הופתעתי מהרמה של בית הספר. בסופו של דבר, מה שאני רוצה להגיד, שגם שם אנחנו דיברנו על חשיבות השפה הערבית במדינה, ועל החשיבות שלה גם כאן בכנסת, ועל הצורך לשמור עליה כאשר אנחנו רואים שיש חברי כנסת, כאן במשכן הזה, שלפעמים מתריסים ותוקפים חברי כנסת ערבים כאשר הם עולים לפודיום כאן ומדברים בשפה הערבית. לכן אין צורך בכל המהומה ואין צורך בכל התקיפות האלה נגד חברי כנסת ערבים, ולכן אני חושב שהגיע הזמן שכולם יקשיבו לכולם.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, אתה יודע שיש פה חברי כנסת שנולדו והמשפטים הראשונים ששמעו מהאימא שלהם זה בערבית. שפת אימנו ערבית, וראוי שכל ישראלי ידע ערבית.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה משהו אחד, אבל מה הוא אומר?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

ראוי שכל ישראלי ידע ערבית. פעם למדנו בבתי הספר ערבית - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה אומר - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

- - וזה לא משנה מאיזו עמדה אתה. אי-אפשר לקיים את השיח ואת החיים המשותפים ללא הבנה של השפה הערבית.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה אומר?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

יש פה חברי כנסת שיש להם כבוד לשפה הערבית. אומנם המרוקאית היא לא כמו הערבית הספרותית והפלסטינית, אבל 70% ממה שאמרת אני הבנתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

וזה נראה לך נורמלי?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

זאת הבעיה. פרלמנט בישראל, לא צריך לדבר ערבית פה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אבל כידוע לך, בפרלמנט הישראלי הערבית היא שפה רשמית.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא נכון - - - אתה טועה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

התקנון מאפשר לנאום בערבית.

טלי גוטליב (הליכוד):

גם התקנון לא מאפשר. גם התקנון לא מאפשר.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

בבקשה. עכשיו זה יהיה בעברית, חבר הכנסת רם בן ברק, אלא אם כן אתה דובר ערבית. תפתיע אותנו.

נאור שירי (יש עתיד):

אין שר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין שר. יש שר.

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת.

נאור שירי (יש עתיד):

ממה אתם מפחדים?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

נאור שירי, ברוך הבא. חברך לסיעה מדבר, בבקשה. הוא הודיע לנו לשתי דקות. מקובל עלינו, זה בסדר, מתואם. ביקש לצאת לשתי דקות. זה בסדר. הוא יחזור. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האורחים ביציעים, הדבר הזה – ואני מדבר על אי-גיוס חרדים – לא יכול להיות שיקרה. "אנחנו פשוט נפסיק לעשות פה מילואים וגם נפסיק לשרת, וגם אנחנו נחליט אם אנחנו בגיל 24 נבוא לצבא", ולפני שאתם קופצים, ולפני שטלי גוטליב מתחילה לצעוק עליי שאני מטיף לסרבנות - -

טלי גוטליב (הליכוד):

תראה - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

- - וקלנר מודיע שיקצצו לי את הפנסיה - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, אני מבקש ממך.

רם בן ברק (יש עתיד):

- - תדעו שכל מה שעשיתי עכשיו זה לצטט את שר החינוך יואב קיש. ואם זה לא מספיק לכם בשביל להראות את הצביעות שלכם, אז אגיד לכם שזה ש"אנחנו באמת אידיאליסטים שתמיד מתנדבים בלי לעשות חשבון, צה"ל לא עומד בפני הברירה הזאת. הוא יכול להרשות לעצמו לרמוס כל דבר שבקדושה, כשהוא יודע שהחבר'ה שלנו יתייצבו בבקו"ם בהמוניהם. הוא צריך להבין שזה לא יעבוד יותר. צה"ל זקוק לשקט ולכוח אדם. אם הוא יבין שמול החשש מהטרור שיפעילו נגדו - - - גם אנחנו יודעים לייצר לו בלגן וכאב ראש, תיווצר משוואה אחרת". יותר מזה, "אם הישיבות והמכינות ישאירו את תלמידיהן עוד כמה חודשים כדי לחזק את לימוד התורה, וידלגו על מחזור גיוס אחד, הצבא ישאל את עצמו מה עדיף לו – לוחמים איכותיים ובעלי מוטיבציה או שירותים משותפים בבה"ד 1". זה לא אני אמרתי, את זה אמר שר האוצר שלכם בצלאל סמוטריץ', שקורא להשתמטות המונית של תלמידי ישיבות ומכינות על מנת לקבוע לצה"ל איך לעשות ומה לעשות. אם זה לא סרבנות, אדוני היושב-ראש, סרבנות מהי? ואם אתם דואגים להשמיץ – ואת מי אתם דואגים להשמיץ ועל מי אתם טופלים אשמות סרבנות שלא הייתה מעולם? ארגונים פטריוטיים שמעולם לא קראו לסרבנות. הכול המצאה שלכם בשביל למצוא אשמים למחדל שהוא כל-כולו שלכם, חבורת סרבנים. תודה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חבר הכנסת רם בן ברק. חבר הכנסת משה טור פז, המכונה קינלי אצל החברים. אולי הוא יבאר לנו פה את הכינוי. זה שם המשפחה המקורי, לא? אני לא יודע להגיד אותו.

משה טור פז (יש עתיד):

קיצור של שם המשפחה המקורי שלי, שבא מהטורי-זהב. הינה, למדנו. טוב, תלמידים יקרים, אני יודע ששר החינוך עדיין לא חזר למליאה, אבל האמת היא שהנאום הוא בשבילכם. לא יודע אם אתם יודעים, לא בטוח ששמתם לב, אבל חודש וחצי לא הייתה ועדת חינוך. עכשיו, יש לי תחושה שהייתם שמחים אם חודש וחצי בית הספר שלכם היה סגור, אבל פה סגרו לנו את הכיתה של ועדת חינוך לחודש וחצי. וזו לא הייתה תקלה, זו הייתה החלטה, יש שיגידו אמירה. של מי? של ראש הוועד פה. מי זה ראש הוועד? יו"ר הכנסת. יו"ר הכנסת, יחד עם יו"ר ועדת הכנסת, החליט שלא חשוב שתהיה ועדת חינוך, כי חינוך זה לא חשוב, כנראה. אז היום קיים חברי חבר הכנסת סגן יו"ר הכנסת מאיר כהן כנס על החוסר במורים במערכת החינוך, ופרופ' דן בן דוד, אולי המומחה מספר אחת לקשר בין חברה לכלכלה, הציג כמה נתונים מזעזעים שכל מי שאכפת לו מהמדינה הזו צריך לא לישון בלילה בגללם. המבחנים הבין-לאומיים אם זה TIMSS ואם זה מבחן אחר, מראים שתחת כהונתו של שר החינוך קיש, אתם, תלמידי ישראל, הידרדרתם בהישגים. אני רואה שאת עושה לי כן עם הראש. אני יודע, זה נכון. הידרדרתם בלימודים. ההישגים הבין-לאומיים שלנו נראים כמו של עולם שלישי. כן, אתם צודקים. אנחנו נראים בלימודים כמו עולם שלישי. עכשיו, זו אומת הייטק. עצרנו טילים מאיראן, אנחנו יודעים לפתח, יש לנו חתני פרסי נובל, אבל אתם, תלמידי ישראל פה ביציע – ויש פה שר חינוך לא מתפקד כבר שלוש שנים – מקבלים חינוך של עולם שלישי, וזה עם המוח היהודי המדהים, ועם אומת הייטק, ו-12 פרסי נובל. אבל מדינת ישראל היום – זו לא תקלה, זה לא במקרה, זה לא התפלק למישהו. זו מדיניות מוטעית של להזניח את מערכת החינוך. עכשיו אני אגיד לכם, תלמידים יקרים, עוד משהו עצוב. לא חסר כסף. לא חסר כסף במדינה. ואתם יודעים מה מדהים? אפילו אי-אפשר להאשים את החרדים. אתם יודעים למה? כי המבחנים הבין-לאומיים העלובים עם ההישגים שלהם לא כוללים את הבנים החרדים. הם לא נבחנים, למרות שבכיתה א' החרדים הם רבע ממערכת החינוך, אבל הם לא נספרים, כי הם לא לומדים מתמטיקה ומדעים ואנגלית, אז איך אפשר לבחון אותם? כלומר תלמידי ישראל בלי החרדים נמצאים במקום ה-40 ומשהו; עם החרדים, זה עולם שלישי בטוח. כלכלה, מה המשמעות של זה? יש ארבע רשויות בישראל שצנחו הכי חזק באשכול החברתי-כלכלי. תלמידים פה למעלה יכולים להגיד לי איזה? טוב, אני לא שומע אתכם, אז ירושלים, בית שמש, ערד. מה מאפיין את כולן? התחרדות מואצת. כל מקום שהחרדים הפכו להיות רוב במערכת החינוך – ההישגים שלהם צנחו. עכשיו, זה לא אני אומר, זה המבחנים הבין-לאומיים, כי למה? כי מדינת ישראל איבדה שליטה על החינוך. אבל מי שלא ישקיע בכם, התלמידים, מי שלא ייתן לכם חינוך טוב – לא יהיה לנו צבא חזק, לא תהיה לנו כלכלה חזקה, לא יהיה לנו עתיד. כי מדינת עולם ראשון לא יכולה לשרוד עם מערכת חינוך של עולם שלישי. בלי חינוך לא תהיה כלכלה, לא יהיה צבא, ולא נוכל לשרוד פה במזרח התיכון. ולכן, תלמידים יקרים, נכון, אין פה שר חינוך – אה, הינה, אני רואה שהוא נכנס – אבל זה סמלי לגמרי, כי חינוך בישראל הוא לא פריבילגיה, כמו שצבא הוא לא פריבילגיה. אתם יודעים, כשמשהו נהרס, יש מי שאחראי, יש מי שצריך לתת את הדין. במדינת ישראל, החינוך שלנו הוא חינוך של עולם שלישי, כי זה מה שמשרד החינוך בראשות קיש משיג. זה מה שיש, ואת זה אנחנו חייבים לתקן. תודה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה. השר קיש יעלה, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, ראיתי שיש פה חברי כנסת שאין להם מושג על מה הם מדברים.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

רק רגע, השר, אני רואה את הרחש.

שר החינוך יואב קיש:

מה רחש? חמש דקות. שר מדבר בכל זמן שהוא רוצה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תדעו שלפי תקנון הכנסת שר יכול להיכנס באמצע הדברים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אין לנו בעיה.

קריאה:

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

בדיוק.

שר החינוך יואב קיש:

תודה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

בבקשה, השר.

שר החינוך יואב קיש:

ראיתי שיש פה חברי כנסת, או נגיד יותר נכון חבר כנסת, שאין לו מושג על מה הוא מדבר, אז כדאי שנעלה לתקן את הקשקושים שלו.

משה טור פז (יש עתיד):

לי אתה אומר את זה? אני הייתי מורה ואפילו מנהל, מנהל בית ספר.

שר החינוך יואב קיש:

אני אגיד רגע לתלמידים פה: דיבר קינלי על כך שהייתה ירידה של מדינת ישראל.

משה טור פז (יש עתיד):

- - - אני לא מבין?

שר החינוך יואב קיש:

אתה יודע מתי זה ירד?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת טור פז, אתה אמרת את דבריך, והם נשמעו ללא הפרעות. בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

נכון, אבל גם את זה אין להם. גם נימוס אין לו. הוא לא יודע לא להיות מנומס ולא לדבר בעובדות.

משה טור פז (יש עתיד):

אתה מלמד אותי נימוס?

שר החינוך יואב קיש:

המבחן הבין-לאומי נעשה בחודש אפריל 2023.

משה טור פז (יש עתיד):

אתה נכנסת לתפקיד.

שר החינוך יואב קיש:

אני נכנסתי לתפקידי שלושה חודשים לפני כן. לא הייתי רלוונטי לתוצאות בכלל. ונכון, הייתה ירידה גדולה.

משה טור פז (יש עתיד):

גם היום אתה לא רלוונטי.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת טור פז, אתה עכשיו נאמת ללא הפרעות.

שר החינוך יואב קיש:

אין לו מושג על מה הוא מדבר. קשקשן. הוא לא מבין על מה הוא מדבר. הוא משקר במודע.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

השר, אני מבקש שתיצמד לדברים. טור פז, בבקשה, אל תגיב. אל תגיב. בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

הממשלה שלנו ואני כשר חינוך לא היינו אחראים לירידה במבחנים הבין-לאומיים, אלא קיבלתי את זה כמצב נתון, וזו האמת, ולא יעזור כמה שתשקרו. אני אחראי לתקן, ואני הובלתי שינוי דרמטי במערכת החינוך. יצאנו עם תוכנית "ישראל ריאלית", תוכנית חומש שתחזיר את ישראל למקום שהיא צריכה להיות, ב-1.5 מיליארד שקלים תקציב, עם תגבור של מתמטיקה, מדעים, עם הסתכלות אחרת על כל התחום הזה. מסתכלים על זה כרצף, מהגנים עד התיכון, לא רק בתיכונים; מוסיפים שעות של מתמטיקה, מוסיפים מדעים, מכשירים את הלבורנטיות, לוקחים את הילדים בגיל צעיר לחינוך מדעי.

משה טור פז (יש עתיד):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת טור פז.

שר החינוך יואב קיש:

דברים שאין לך מושג, הרי, אין לך שום ידע. אתה קשקשן. אתה רק בא ואומר: ירדנו. נכון.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

השר, אני מבקש לא לרדת לפסים אישיים.

שר החינוך יואב קיש:

בסדר, אני רק אומר את האמת. הוא צודק - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אני לא מבין כלום.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

כל עובדה שתרצה לציין – אני לא רוצה פה - - -

שר החינוך יואב קיש:

הוא צודק בדבר אחד, שב-2023 ירדנו. אלה התוצאות, בזה הוא צודק. אבל לשייך את זה אליי זה פשוט המצאה של מי שאין לו מושג אפילו במתמטיקה. כדאי שילך ללמוד. ואני אגיד לך יותר מזה, אני אומר בצורה הכי ברורה: מדינת ישראל, כולל שינוי דרמטי במשרד החינוך, שלקחתי וניערתי את המשרד, ועשיתי שינוי - - -

משה טור פז (יש עתיד):

כל הפקידים עזבו.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת טור פז, אתה רוצה לשמוע את דברי השר. אני לא רוצה לקרוא אותך.

שר החינוך יואב קיש:

אני אומר לכם, יש אנשים מצוינים במשרד שמובילים עכשיו את התחום. הקמנו מינהל חדש, מינהל חדשנות ובינה מלאכותית וטכנולוגיה. הוא קיבל את האחריות לכל מקצועות ה-STEM במקשה אחת, ולכן זה מוביל לשינוי. אנחנו מובילים גם בבינה מלאכותית. משרד החינוך ומדינת ישראל מובילים בעולם בבינה מלאכותית. בחודש פברואר יהיה פה כנס בין-לאומי, ויגיעו שרי חינוך מכל העולם לראות ולהשתתף בכנס בין-לאומי. ואתה יודע מה, אני אגיד לכם בצורה ברורה – אני רואה גם שהזמן – אני אבקש אחר כך שתיתן לי עוד דקה - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אני אתן לך. תשלים את הדברים.

שר החינוך יואב קיש:

תיהנו להפריע. אני אומר בצורה ברורה: על אפכם וחמתכם נקדם פה גם חינוך מדעי וגם חינוך לציונות וגם חינוך לזהות יהודית. כל הדברים האלה הם חבילה שאנחנו עושים ביחד; שתי רגליים: רגל אחת של ידע ומיומנויות ורגל שנייה של זהות יהודית וציונות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם להשתמטות. גם להשתמטות.

שר החינוך יואב קיש:

ואתם אלה שמעודדים השתמטות. אתם אלה שרוצים להכניס, אתם אלה שרוצים להכניס את אחים לנשק, הארגון הסרבני המתועב הזה, לתוך בתי הספר.

משה טור פז (יש עתיד):

אתה בעצמך סרבן - - -

קריאות:

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אדוני השר - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - אתה תתבייש.

שר החינוך יואב קיש:

אני לא אכניס את המשתמטים לנשק.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אדוני השר, רגע. אדוני השר - -

רם בן ברק (יש עתיד):

אתה רוצה שאני אגיד לך מה אמרת? אתה תמכת בסרבנות.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

- - אתה יכול להגיד את הדברים - - -

שר החינוך יואב קיש:

אני לא אכניס את המשתמטים לנשק לבתי הספר.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה בן אדם מאוס - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אני אבקש ממך, השר - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

אתה קראת לסרבנות. אתה מכחיש את זה?

משה טור פז (יש עתיד):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

משה טור פז, קריאה ראשונה. אתה כבר הגזמת.

רם בן ברק (יש עתיד):

שר חינוך, אתה קראת לסרבנות. אתה לא יכול לדבר בבית ספר.

שר החינוך יואב קיש:

אני לא אכניס את המשתמטים ואת אנשי - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברי הכנסת, נא לשבת. אדוני השר, תעצור - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה קורא לחצי עם מתועבים - - -

קריאות:

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברי הכנסת, דברכם נשמע. נא לשבת.

רם בן ברק (יש עתיד):

- - - כל הנאום שלו - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אני אבקש מהשר, אני אבקש מהשר - - -

שר החינוך יואב קיש:

אתה רוצה להכניס סרבנים לבתי הספר - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברי הכנסת.

רם בן ברק (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

איפה אתה חי? בושה וחרפה שאתה חבר הכנסת.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

סדרנים, סדרנים, נא להושיב את חברי הכנסת.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתה לא יכול להיכנס לבית ספר - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת רם בן ברק, קריאה ראשונה.

שר החינוך יואב קיש:

איך אתה מעז להכניס את הסרבנים האלה לתוך בתי הספר? יש גבול. אנחנו לא נקבל את הצביעות הזאת שלכם. ריסקו פה צבא. הם לא יהיו בבתי ספר.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

רם, נא לשבת.

משה טור פז (יש עתיד):

אתה קשקשן - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת טור פז, קריאה שנייה.

שר החינוך יואב קיש:

אני רואה שכואב לאופוזיציה.

רם בן ברק (יש עתיד):

כשאתה קורא לסרבנות - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת רם בן ברק, קריאה שנייה.

שר החינוך יואב קיש:

אני רואה שזה כואב לאופוזיציה - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

יושב-ראש הכנסת לשעבר - - -

קריאה:

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אני אדבר איתו, רק תנו לי להגיד את הדברים, אבל אם אתם תצעקו, אני לא יכול אפילו לומר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כואב לו שחוזרים על מה שהוא אמר. זה מה שכואב לו - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אז עצור רגע. עצור. אדוני השר, אדוני השר, גם אם צוינו נתונים או עובדות שאתה חלוק עליהם, אבקש שתדבר לגופם של הדברים, שזה לא יהיה עכשיו איזה מאבק בין-אישי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

רגע. שטרן, רגע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שיתנצל.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תן לו, הוא יחליט, הוא יחליט איך הוא עושה את זה. אני מבקש ממך, השר, להרגיע את העניינים. בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

אני אגיד מה שאני רוצה. אתה תגיד לי מה להגיד?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

לא, ממש לא. בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה להגיד פה לחברי האופוזיציה שהניסיון המגוחך והפוליטי שלהם, וגם של ערוצי התבהלה, להלבין את האחים לנשק, לתמוך בקמפיין שלהם, כאילו אחים לנשק זה ארגון לגיטימי – אז אני אומר לכם, הם לא ייכנסו לבתי ספר. לא אכניס אותם. הם פירקו פה צבא.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתה לא לגיטימי - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אדוני השר, הזמן נגמר. אני הוספתי לך. יש לך דקה.

רם בן ברק (יש עתיד):

וגם קראת לסרבנות - - -

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אתה פונה אליהם, אתה מזמין את התגובות.

שר החינוך יואב קיש:

אז אני אסיים.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אתה מזמין את זה.

שר החינוך יואב קיש:

אז אני אסיים ואגיד.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אז תנו לו לסיים, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

אחים לנשק פנו לבג"ץ בניסיון לפגוע - - -

משה טור פז (יש עתיד):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

טור פז, תן לו לסיים. יש לו עוד חצי דקה לדבר.

שר החינוך יואב קיש:

לא, עוד דקה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

קדימה, אדוני השר, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

כמו שלא נתתי לפורום - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

שטרן, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

כמו שנתתי לפורום המשפחות השכולות הפלסטיניות להיכנס לבתי ספר, כך גם אחים לנשק, שרוצים לעודד פה סרבנות, לא ייכנסו לבתי הספר, ואני לא אתן להם, גם אם בג"ץ ירצה.

קריאות:

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, אדוני השר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי קרא - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

קראת לסרבנות. אתה לא מתבייש?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא לא מתבייש, זאת הבעיה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תתבייש.

משה טור פז (יש עתיד):

שר חינוך של מדינת ישראל. תתבייש.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הוא גם שקרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

המממן הכי גדול של הסרבנות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, ראשית, אני רק אזכיר שהשר יואב קיש בעבר קרא מעל במות שונות לסרבנות.

קריאה:

נכון.

מירב כהן (יש עתיד):

אז לא נשכתב את ההיסטוריה.

קריאות:

שר החינוך יואב קיש:

שקר. שקר. את משקרת.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

השר. השר.

אושר שקלים (הליכוד):

משה טור פז (יש עתיד):

סרבן.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת שקלים.

מירב כהן (יש עתיד):

יתרה מזו, כיום, כשר חינוך, הוא מתעקש לממן את מפעל ההשתמטות המרכזי, שהוא הישיבות - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אל תקראו קריאות ביניים לחברתכם.

מירב כהן (יש עתיד):

- - ששם מחזיקים צעירים שיכולים להצטרף לקרב - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

מזכירות הכנסת, אין פה שר באולם.

מירב כהן (יש עתיד):

- - והוא מממן אותם יד אחת עם האדמו"רים והרבנים - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

מזכירות, אין פה שר במליאה.

מירב כהן (יש עתיד):

- - כדי לעודד השתמטות תוך כדי מלחמה. זו המורשת של השר קיש.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא בורח. למה הוא ברח?

מירב כהן (יש עתיד):

לצערי, הוא ברח מהמליאה. יש שר אחר במקומו?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אם את רוצה לחכות שיהיה פה שר, אנחנו נמתין.

מירב כהן (יש עתיד):

לא. אני רוצה לעבור נושא.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

את יכולה לדבר, ואנחנו נדאג שיהיה פה – הינה, יש פה שר. בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

יישרנו קו ברמת העובדות.

משה טור פז (יש עתיד):

קיש ברח.

מירב כהן (יש עתיד):

יואב קיש בעברו קרא לסרבנות, והיום - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

משה טור פז, אתה בקריאה שנייה. זו חברתך לסיעה. אני רוצה שהם יאפשרו לך לדבר.

משה טור פז (יש עתיד):

קיש ברח.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אבל אתה מפריע לחברתך לסיעה לומר את דברה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה איש חינוך - - -

משה טור פז (יש עתיד):

קיש ברח.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה הוא מתבטא ככה?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברת הכנסת גוטליב.

משה טור פז (יש עתיד):

קיש - - - וסרבן.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה ככה?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכסת טור פז, קריאה שלישית. נא להוציא אותו מהאולם. קדימה, בבקשה. חברת הכנסת מירב כהן.

מיקי לוי (יש עתיד):

כבוד גדול, קינלי.

מירב כהן (יש עתיד):

אני רוצה להתחיל.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

זה נפוטיזם, למה אנחנו קרובי משפחה רחוקים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה הראשון שהוצאת?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

זה אהוב ליבי, קינלי. זו הפעם הראשונה שהוצאת?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אהוב ליבי, קינלי, אנחנו משפחה. סערת רוחות במשפחה.

רון כץ (יש עתיד):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

2.9, אבל זה לא עובד פה, זה רק בוועדת כלכלה עובד. חברת הכנסת מירב, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

אני אתחיל מההתחלה, אם אפשר.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

כן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

אוקיי, אז רק ליישר את העובדות מהדיון הקודם. בעבר השר יואב קיש ניצל את מעמדו כטייס בצבא הגנה לישראל וקרא לסרבנות.

שר החינוך יואב קיש:

אל תשקרי. את שקרנית. למה את משקרת?

מירב כהן (יש עתיד):

מעבר לזה, כיום כשר חינוך הוא משתמש בכוחו - -

שר החינוך יואב קיש:

למה את משקרת?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אדוני השר, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

מירב כהן (יש עתיד):

- - והוא משתמש בתקציבי המדינה כדי לממן - -

שר החינוך יואב קיש:

אבל היא משקרת, היא משקרת.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אבל אתה עוד מעט בא לסכם.

מירב כהן (יש עתיד):

- - ישיבות שהן המפעל המרכזי של מפעל ההשתמטות. אלה העובדות.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תן לה לומר את הדברים. הדברים שלך היו נוקבים, נוקבים וחזקים. תן לה לומר את הדברים, אדוני השר.

שר החינוך יואב קיש:

שלא תשקר.

מירב כהן (יש עתיד):

גם היום - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אדוני השר, בדרך כלל חברי כנסת עושים את הברדק, לא שרים. בבקשה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

אז אלה העובדות, הדברים מוקלטים, וגם היום כשר חינוך הוא מממן את הישיבות שקוראות להשתמטות. משאירים צעירים חרדים בישיבה ולוקחים חלק בהפגנות של "נמות ולא נתגייס". הוא זה שמתעקש להגדיל את התקציבים למוסדות האלה. מילה שחשוב לי לומר על גלי צה"ל – גילוי נאות: שירתי בגלי צה"ל, זה מקום שאני מאוד מאוד מכבדת; יש בי הכרת הטוב למקום הזה ואהבה גדולה. ואני יודעת, יבואו ויגידו: זה רק לתל אביבים – אני הייתי ירושלמית; ויבואו ויגידו, זה רק לאשכנזים – ואללה, אני מרוקאית; ויגידו: זה רק לאליטה, אבל ההורים שלי עלו ממרוקו ובעשר אצבעות בנו פה את הבית שלהם,ואני הייתי בגלי צה"ל. אבל הסיפור הוא לא גלי צה"ל, הסיפור הרבה יותר רחב מזה. הממשלה הזו רוצה לפרק את התקשורת החופשית ואת הדמוקרטיה. זה הרי רחב מאוד. אנחנו רואים את הניסיון לסגור את התאגיד; אנחנו רואים את ההטבות לערוץ 14; אנחנו רואים את חוק השידורים עם המועצה של קרעי, שתישלט פוליטית ותהלך אימים על גופי תקשורת, תטיל קנסות, תתערב בעסקאות. ברור שיש פה מהלך כולל, והניסיון הזה לסגור את גלי צה"ל זה בעצם מסר מאפיוזי לכל כלי התקשורת במדינת ישראל: אם לא תיישרו איתנו קו, אם לא תשרתו את המסרים של הממשלה, דינכם יהיה כדין גלי צה"ל. בעצם אומרים לתקשורת: או שתהיו פודלים או שתהיו כלב שמירה מת. התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, והממשלה הזו מבקשת להלך אימים ולהרוג את הכלב הזה, את כלב השמירה של הדמוקרטיה, רק כי הוא נבח כשהוא חייב, כשהוא היה צריך, כשבאמת הייתה פה סכנה. אז חשוב לי לתת פה גיבוי למקום שבו גדלתי. ועוד התייחסות להחלטה ביזיונית שעברה היום בממשלת ישראל, שהחליטה במקום להקים ועדת חקירה ממלכתית, להקים ועדת טיוח. אתם יודעים מה? זו ועדה של פוטושופ לעיצוב האמת. הממשלה רוצה לעשות פוטושופ למציאות, לעצב אותה ככה שזה יחמיא להם. אבל הלו, הלכו פה כמעט 2,000 אנשים, חיילים, אזרחים, מאות חטופים, חלקם נחטפו מהבית שלהם בפיג'מות, אלפי, אלפי פצועים, ואתם מנסים לעשות ועדת פוטושופ? אבל זה לא יעזור לכם, כי את האמת אי-אפשר לבטל בהצבעה בממשלה. את האמת אי-אפשר לטייח בהצבעה בממשלה. האמת תצא. וועדת חקירה לא מקימים בתנאים שמחמיאים למי שמפחד מההמלצות של ועדת החקירה. אם רוצים להגיע לחקר האמת ולמנוע - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

משפט סיום, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

- - את האסון הבא, חייבים ועדה עצמאית, בלתי תלויה, עם סמכויות, ללא פוליטיקאים, ולזה קוראים ועדת חקירה ממלכתית.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה. נא להכניס את חבר הכנסת טור פז, בבקשה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, בהצלחה בתפקידך הנוסף.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, יקרה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

כנסת נכבדה, אני קודם כול אתייחס לדבריו של שר הכלכלה ששמענו כאן לפני כמה דקות. הוא מדבר על כלכלה חזקה, על צפון חזק, שהכלכלה בקריית שמונה משגשגת. אם זה היה כל כך טוב והתושבים היו מרוויחים טוב ומרוצים, הם לא היו מוחים ולא היו יוצאים להפגנות כמו שראינו בשבוע שעבר. זה בולשיט. שומעים את שר החינוך: החינוך הכי טוב – ואנחנו יורדים במדדים. שומעים על כלכלה חזקה, ואנחנו קורסים. הציבור קורס מהמחירים, מיוקר המחיה, ועסקים נסגרו בקריית שמונה. על מה הוא מדבר? מנותקים. ועכשיו אתייחס לדבר שהתייחסה אליו חברת הכנסת מירב כהן. אנחנו עברנו אסון. ב-7 באוקטובר היה האסון הגדול והכואב ביותר בתולדות המדינה. אלפי משפחות נשברו, אזרחים נרצחו באכזריות, לוחמים נפלו. חטופים הרבה יותר מדי זמן נשארו בשבי, והרבה גם נרצחו בשבי ומתו בשבי, ועדיין 808 ימים יש לנו חטוף שלא הוחזר הביתה, רן גואילי. ומול גודל האסון הזה עומדת דרישה אחת בסיסית של הציבור: לדעת את האמת – האמת המלאה, השלמה, לא חצי אמת; לא כזאת שמותאמת לצרכים פוליטיים. אמת מלאה, כואבת והכרחית. ומה שעושה הממשלה הנוכחית – היא עושה ההפך. הצעת החוק של חבר הכנסת אריאל קלנר על הקמת ועדה ממלכתית-לאומית זה בולשיט, זה שקר, זה לא נכון, זה טיוח. זו ועדת טיוח, ואנחנו נמשיך לקרוא לה ככה, ועדת טיוח שרוצה להסתיר את האמת. יושב-ראש הכנסת והקואליציה הולכים גם לבחור את מי שאמור לייצג את האופוזיציה באותה ועדה. כאילו הנחקרים ממנים את החוקרים. אין דבר כזה בעולם בשום מדינה מתוקנת.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

סליחה, חברת הכנסת מזרסקי. האם יש שר באולם? יש שר? השרה גמליאל. בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

לא קיים דבר כזה בעולם. זה איום על הדמוקרטיה ואיום על אמון הציבור, שגם ככה נחלש ונשבר. כשמדובר ביושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה, חבר הכנסת אמיר אוחנה, גם צריך להזכיר את העובדות: ועדת החקירה הממלכתית לאסון הילולת מירון כבר קבעה שהוא נושא באחריות אישית למותם של עשרות אזרחים והיה חלק מתרבות מסוכנת של אי-נטילת אחריות, כמו בכל הקואליציה הזאת. עכשיו אותו אדם אמור להחזיק במפתחות ולקבוע מי יחקור את האסון המזעזע ביותר שידעה המדינה. זו בדיחה עצובה על חשבון הכאב של עם שלם. המשפחות השכולות, שורדי השבי, משפחות החטופים, מילואימניקים, מיליוני אזרחים, לא ישתפו פעולה עם הביזיון הזה. למשפחות האלה מגיע לדעת את האמת המלאה דרך ועדת חקירה ממלכתית אמיתית, לפי החוק. וכפי שראש האופוזיציה יאיר לפיד הבהיר בצורה ברורה, האופוזיציה לא תשתף פעולה עם שום ועדת טיוח. הקמת ועדת חקירה ממלכתית היא לא אופציה, היא הפתרון היחיד. כל מתווה אחר – טיוח, בריחה מאחריות וניסיון למחוק את האמת מעל פני השטח. זה ברור כשמש שכבר עכשיו אנחנו רואים שאתם - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

משפט לסיום.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אני מסכמת. - - מנסים לשנות את ההיסטוריה, למחוק את האמת מפני השטח, אבל אנחנו לא ניתן לכם.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה רבה, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני זוכר, בזמנו היה כבוד להיות שר בממשלת ישראל. היו יושבים פה במליאה. היום הם בתאים בצד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גם השולחן היה קטן יותר.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

גם קטן יותר. אדוני היושב-ראש, ראיתי את המופע של שר החינוך קודם. בוא נגיד - -

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אין שר במליאה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

יש שרה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

- - מופע של שר החינוך. הדבר הזה – ואני מדבר על אי-גיוס חרדים – לא יכול להיות שיקרה. "אנחנו פשוט נפסיק לעשות פה מילואים וגם נפסיק לשרת, וגם אנחנו נחליט אם אנחנו בגיל 24 נבוא לצבא". אדון שר החינוך, שעשה קריירה על מאבק על חוק הגיוס – לא ידעו מי הוא לפני זה – עכשיו עושה קריירה על השתמטות. מה שלא הצלחתי להבין אתמול – איך הוא וביסמוט לא הלכו בראש התהלוכה בבני ברק של העריקים, איך הם לא הלכו בראש התהלוכה עם צהלולים ואמרו: קדימה, היידה, אנחנו מובילים את המחנה. שר חינוך שהוא פשוט ביזיון למילה חינוך עומד כאן ומדבר על אחים לנשק? איפה היה אדון יואב קיש ב-8, ב-9, ב-10, ב-11, ב-12, ב-13, ב-14, ב-15 באוקטובר? לא הייתה ממשלה, גם לא היה יואב קיש. מי שהיה שם זה אחים לנשק, שהיום מבזים אותם. אז הוא אומר שיש בג"ץ? כן, יהיה בג"ץ. אבל זה לא משנה את העובדה שזה שר חינוך במדינת ישראל, שר חינוך עלק – מילה לא חינוכית אמרתי, אבל יותר חינוכית מהמילים הנוראיות שהוא השתמש פה על אחים לנשק, פטריוטים אמיתיים שלא ברחו. ללוויה אחת הוא הגיע באוקטובר? זרי הממשלה היו, עמדו בצד, הם לא העזו להגיע. היום מרימים ראש. חיי אדם זה לא הדבר הכי חזק שמעניין את הממשלה הזאת, לא בחברה היהודית, לא בחברה הערבית, לא בתאונות דרכים. עוד יותר לא מעניין – כי זה גם לא נספר – זה הפצועים. לפני יומיים, עוביידה דחבור, בן 11, נפצע מירי בג'יסר א-זרקא – כמעט רצחו אותו, אומרת אימא שלו; לפני שלושה שבועות נפצע בג'יסר א-זרקא גם חמדאן, ילד בן 16, באופן קשה. שני המקרים האלה לא נמצאים באף סטטיסטיקה. מספר הפצועים – לא סופרים. השר לביטחון לאומי, זה ממש לא מעניין אותו. הנתונים הקשים הם 244 נרצחים בחברה הערבית נכון להיום. השנה הנוראה ביותר שהייתה אי פעם, ולא רק בחברה הערבית. בתאונות דרכים – 451 הרוגים; בחברה היהודית אין סדר, אין ביטחון, אין ביטחון אישי, לא בצפון, לא בדרום, לא במרכז, לא בבאר שבע, לא בחדרה, לא בחיפה, בשכונת הדר. ומה אנחנו רואים? סיפורי מעשיות, ושר חינוך שמדבר על אחים לנשק. זו תמונת המצב – ישראל 2025. חבורה של אנשים שלא ראויים לשלטון. שר החינוך כבר אמרנו? קשקשתא.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה רבה, חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. אני מזמין את חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בסוף השבוע הגיעו אליי הביתה קבוצה של צעירים נוצרים ודיברו איתי על הנושא של חילול הכנסייה בבניאס. יש כנסייה עתיקה מאוד בבניאס, וקבוצה של צעירים שלומדים באזור שם, בישיבה באזור, מגיעים באופן קבוע לאותה כנסייה, לוקחים את הצלב, שוברים אותו. הראו לי סרטונים של שבירת הצלב, חילול - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

איפה זה?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

ברמת הגולן. חילול, שבירת הצלב, חילול הכנסייה. זה באופן קבוע. הם פנו גם למינהל מקרקעי ישראל וגם למועצה אזורית גולן – לגדר את המקום, לשפץ את המקום. כי הכנסייה היא באמת כנסייה עתיקה. אני הלכתי לשם, ביקרתי שם וראיתי את הכנסייה. ואנחנו כמדינה צריכים לשמר את הכנסייה. זה מקום קדוש לעדה הנוצרית, מקום שיכולים להגיע ולהתפלל בו. לשמר אותו. מועצה אזורית גולן, אני לא מצליח להבין למה היא לא מגדרת את האזור, עושה שער, שומרת על המקום – שלא ייכנסו באופן קבוע ויחללו את המקום. גם מינהל מקרקעי ישראל הבטיח. מה שהבנתי מאותם צעירים שהגיעו אליי הוא שמינהל מקרקעי ישראל גם הבטיח להם שאותו מקום יגודר ויהיה שם שער ולא יאפשרו לאף אחד להיכנס. אבל בינתיים אף אחד לא שומר על הכנסייה הזאת, והכניסה הזאת מופקרת לידיים של אותם צעירים שמגיעים ומחללים את הכנסייה באופן קבוע. והנושא השני שאני רוצה לדבר עליו, היה היום דיון בוועדה של הנגב והגליל, מעקב על תוכנית החומש לחברה הדרוזית, תוכנית חומש שראש הממשלה עמד והתגאה שהיא התוכנית הטובה ביותר שנעשתה לעדה הדרוזית. לדבריו של יושב-ראש הפורום בוועדה – הוא אמר שרק 3%–4% מהתוכנית ומהתקציב של שנת 2025 הועבר לרשויות המקומיות. אנחנו היום, סוף שנה – רק 3%–4% מהתוכנית. אמור לעבור, עד סוף שנת 2025, 902 מיליון שקל. אם 2%–3% עברו, לפי דבריו של יושב-ראש הפורום, אז סימן שאין תוכנית, לא מבצעים שום דבר. לכן אנחנו עקבנו אחרי משרדים – משרד התחבורה, אני רוצה גם להזכיר את משרד התחבורה, שהוא אפילו לא התכבד והגיע לוועדה, לא היה מוכן להגיע לוועדה. גם בוועדה הקודמת, שגם אני הייתי בה, משרד התחבורה לא הגיע. ולדבריהם של ראשי הרשויות, אפס תקציב עבר ממשרד התחבורה, ואין להם שום קשר עם משרד התחבורה. הם מנסים להגיע למשרד התחבורה, לדבר עם משרד התחבורה, לראות מה אותה תוכנית שאושרה. ואני אתן דוגמה מהגולן, כי אלה שתי תוכניות נפרדות. בגולן היה אמור לעבור 30 מיליון שקל – אפס תקציב עבר ב-2025. בגליל, בכרמל, היה צריך לעבור 159 מיליון שקל – אפס תקציב עבר. עד עכשיו, רק משרד התחבורה – אז לפי דבריו - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

משפט סיום, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לפי דבריו של יושב-ראש פורום ראשי הרשויות, כמו שאמר לי: הממשלה הכי גרועה שהייתה לעדה הדרוזית. זה מה שהוא אמר, ואני מצטט אותו.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה רבה, חבר הכנסת חמד עמאר. חברת הכנסת קטי שטרית – איננה נוכחת. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה, ידידי. תודה על החיבוק שנתת לי בכניסה לתפקיד. נתת לי כוחות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איזה כבוד לראות אותך עם החליפה של הבר-מצווה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

לא בדיוק, היא הייתה קטנה יותר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

טוב, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אדבר על נושאים אחרים, שלא מדברים עליהם היום. יש דברים אחרים במדינה, חוץ מהנושאים ההזויים שעוברים בכנסת הזאת. אני רוצה לדבר על תופעה שבאמת חוצה ממגזרים, חוצה מפלגות, חוצה אופוזיציה-קואליציה, ואופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, יתחבר לדבריי מאוד. אני רוצה לדבר על התופעה המזעזעת של התעללות בחסרי ישע במדינת ישראל. פעם אחרי פעם אנחנו שומעים בכותרות: התעללות בפעוטות, באנשים עם מוגבלויות שהם לא מתפקדים ולא יכולים להתגונן, באנשים קשישים. ואנחנו שומעים את זה, וזה עובר ככה, מתחת לשולחן או ליד האוזן. היום פורסם חשד, בגן ילדים בקדימה-צורן – ילד בן ארבעה חודשים. תחשבו על זה, ילד בן ארבעה חודשים, שמגיע – ההורים שולחים אותו לפעוטון, והוא חוזר עם שברים בגולגולת. החשד הוא התעללות של מישהו מהצוות. לפני הדברים שאני אומר, אני רוצה לומר ש-99.9% מהמטפלות, מהגננות, מהאנשים שאנחנו שולחים אליהם את הילדים שלנו, את ההורים שלנו, הם מקסימים ועושים את העבודה שלהם כצדיקים. אבל יש בודדים שהם העבריינים הכי גדולים שיכולים להיות. להתעלל בפעוט בן ארבעה חודשים, או בן שמונה חודשים – אני אתן לכם דוגמאות – להחזיר אותו הביתה עם סימנים כחולים או עם שברים בגולגולת, או לקלל ולצעוק ולמשוך בשיער, זה הפשע הגדול ביותר שיכול להיות. והיום, אדוני, אני הייתי קצת, הלכתי אולי רחוק מדי. אבל, אופיר כץ, אני מבקש ממך שאתה תעזור לי בנושא. אני הגשתי היום הצעת חוק שלאנשים שמתעללים בחסרי ישע – זה יהיה מאסר עולם. שהעונש יהיה מאסר עולם. מי שמתעלל באדם זקן שלא יכול להגיב ולא יכול לדבר ולא יכול להחזיר, או באדם עם מוגבלויות שלא יכול להתגונן, או בתינוק בן ארבעה חודשים, שידע או תדע שהעונש שהם יקבלו יהיה מאסר עולם. ואני צריך עזרה ממך. הדבר הזה, אני אתן לך דוגמאות - - -

אופיר כץ (הליכוד):

תקבל עזרה. לא תקבל ממשרד המשפטים. כשאני עשיתי עונש מינימום למתעללים בחסרי ישע, אתה יודע, עד שהעברתי את זה, שנתיים לקח לי, שלוש שנים, כי משרד המשפטים התנגד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בוא ננסה ביחד, קואליציה-אופוזיציה. שמע, אתה יודע, רק השנה – כמה זמן יש לי? – רק השנה, פעוטה חזרה מהגן עם שבר ברגל וחבלות בפנים. הוריה חשפו על ידי הקלטות את הפרשה המזעזעת; מטפלת מרחובות נעצרה לאחר שההורים דיווחו כי בתם, בת עשרה חודשים, חזרה עם סימנים כחולים ושברים בידיים וברגליים. בבית משפט הוצגו סרטונים ממצלמות אבטחה שמתעדים, לדברי המשטרה, אירוע חריג של מעשים המיוחדים לאותה מתעללת. 59 מקרי התעללות – 59 מקרי התעללות – של גננת אחת מנתניה, שהוגש כתב אישום. בשבוע שעבר נפגשתי – רק משפט אחרון – עם הורים מנתניה, שהכניסו כמובן מכשיר הקלטה, ומאז ההורים לא ישנים. שמעו איך מקללים, מרביצים, מושכים בשיער, ועושים מעשים נוראים לילדים הקטנים שלהם, מתחת לגיל שנה. מתחת לגיל שנה. אותו גן עדיין עובד. עדיין עובד, חי וקיים בשכונת ותיקים, כאילו לא קרה כלום. שפכו אקונומיקה על ילד בן חמישה חודשים. אקונומיקה. דברים מזעזעים. אז אני מבקש מהקואליציה: החוק הזה יגיע – תתמכו בו, כי העונש לאותם אנשים שמתעללים בחסרי ישע צריך להיות מקסימלי. תודה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת דוידסון, קודם כול דיברת מדם ליבך בנושא, וגם הקריאה שלך ליזום את זה בשותפות עם הקואליציה, אני מקווה שתישמע. גם אם זה לא מאסר עולם, אלא החמרת הענישה – הדבר הזה מבורך בפני עצמו. תודה לך. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני שם עניבה לכבודך, רק שתדע.

רון כץ (יש עתיד):

אל תלך.

ינון אזולאי (ש"ס):

אין בעיה.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה – קודם כול, מיכאל, בשעה טובה. אתה נראה מקסים כתמיד. וגם העניבה, אני רואה שעשית את הקשר המיוחד שלך, של ירוחם. אתה יודע, זה לא מובן מאליו.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת כץ, השעון התחיל לעבוד.

רון כץ (יש עתיד):

אין שום בעיה. אני נותן לך מהזמן שלי, בשביל לפרגן לך באהבה תמיד.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה רבה לך. תודה.

רון כץ (יש עתיד):

כשחשבתי על מה אני הולך לדבר – זה קשה בימים כאלה, כי כל כך הרבה דברים קורים פה באותו יום, שאתה לא יודע על מה להתחיל לדבר – חשבתי להתחיל ולדבר על מה שקרה היום בוועדת התקשורת, אם אפשר לקרוא לזה ועדה. יושבת חברת כנסת, שמובילה את הוועדה לבד, אף חבר קואליציה לא נכנס לוועדה הזו, ומנהלת שיח עם סגנית היועמ"שית, ומסבירה לסגנית היועמ"שית שחוות הדעת המשפטית שלה היא לא חוות דעת משפטית. אותה חברת כנסת אחרי זה תשאל אותנו: מה ההכשרה שלכם? ואני רוצה לשאול אותה – כי זו פעם שנייה שהיא מוציאה אותי, כל פעם שואלים שאלות – מה ההכשרה שלך להוביל את אחת הרפורמות הכי משמעותיות שהיו פה אי-פעם בתקשורת? מה ההכשרה שלך? אני יכול לשאול את מנהל הישיבה מה ההכשרה שלו, כי הוא היה אחד ממנהלי ועדות הכלכלה הכי טובים שהיו פה, אולי הוא יכול ללמד אותה. אני יכול גם לשאול את דוד ביטן מה ההכשרה שלו. אני יכול לשאול את מנהלת ועדת כלכלה, את היועץ המשפטי לוועדת הכלכלה. את מי אני לא יכול לשאול מה הקשר שלה לתקשורת? את זאת שכל היום מסווגת עיתונאים, מי בעד ומי נגד. אותה אני לא יכול לשאול. כשממשיכים את היום הנפלא שלנו פה – עברתי לוועדת ביקורת המדינה. בוועדת ביקורת המדינה משרד ראש הממשלה שלח נציג לדבר על ועדות חקירה, והנציג אמר ככה, ואני מצטט – מיקי לוי היה שם, אני מצטט בדיוק – למה מנכ"ל משרד ראש הממשלה לא כינס פורום מנכ"לים מייד לאחר 7 באוקטובר? כי לפני 17 שנה – אתם שומעים טוב – לפני 17 שנה לא חיקקו את החוק המתאים, שנותן לו את הסמכויות המשפטיות לזמן את כל המנכ"לים. האסון הגדול ביותר שקרה במדינת ישראל – פלישה מסיבית, אלפי פצועים, 1,700 נרצחים, ולא היה מי שיבקש ממנכ"ל משרד ראש הממשלה לזמן את המנכ"לים. ראש הממשלה ישן, למנכ"ל לא הייתה סמכות, ומי כן נכנס ועשה את העבודה? הגופים האזרחיים, אותם גופים אזרחיים ששר החינוך עמד פה לפני כמה דקות ואמר: אני לא אתן להם להיכנס לבתי הספר. אדוני שר החינוך, אתה כל כך מנותק ממערכת החינוך, שאתה לא מבין שאם תיתן או לא תיתן, הם שם. הנוער של היום חי במסכים, חי בטלפונים, חי באקטואליה, יודע בדיוק מה קורה, יודע מי תומך במשתמטים ומי מקדם חוק גיוס אמיתי; יודע מי רוצה לפטור עכשיו סתם, בלי שום סיבה, נערים בני 18 מגיוס – לבין אלה שמתגייסים, עוזרים, נותנים.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

משפטי סיום, חבר הכנסת כץ.

רון כץ (יש עתיד):

ועכשיו משפט לסיום: אני לא מבין מה הרתיח את שר החינוך. הוא זה שעשה קריירה, נכנס לכנסת, על זה שהוא ייצג את אותם לוחמים שאמרו: אנחנו בעד שוויון בנטל. זה בדיוק מה שאנחנו אומרים היום. אנחנו רוצים את אותו שוויון בנטל. אז מפה אני קורא לשר החינוך: אל תכעס, תשתף איתנו פעולה, שכולם יתגייסו ויישאו בנטל. תודה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה רבה, חבר הכנסת רון כץ. חבר הכנסת בועז ביסמוט – איננו נוכח. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מאיפה העניבה הזאת שלך? מאיפה?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת אחמד טיבי, קריאות ביניים מכיסאו של יוסף טייב זה - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מגלומני.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

זה איש רציני. ישבת על כיסא של אחד הטובים בכנסת. אבל אשריכם שאתם יודעים לקיים דיאלוג. בבקשה, חבר הכנסת ירון לוי.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כולנו שמענו שהממשלה אישרה פה אחד את ההצעה של שר הביטחון ישראל כץ לסגירת תחנת הרדיו הצבאית גל"צ, ורגעים לאחר הישיבה הנחה השר לפזר את היחידה וחייליה. עכשיו, כאן מחוץ לכנסת, כבוד היושב-ראש, מי כמוך מכיר את המחאה של הלומי הקרב. בשמש, בגשם, יושבים חודשים רבים כאן, אריות שנלחמו במשך שנים, לא רק מ-7 באוקטובר. כאלה שסוחבים איתם את הפציעה השקופה. תתארו לכם שהם היו שומעים את הידיעה הבאה: ממשלת ישראל אישרה פה אחד את ההצעה של שר הביטחון ישראל כץ ליישום כל חלקיה של רפורמת נפש אחת, החלטת ממשלה 981. השר הודיע כי הלוחמים שנשלחו לקרב כדי להגן על המולדת לא צריכים לשלם עבור סיוע משפטי. רפורמת נפש אחת הקצתה לכך כסף, וסיוע משפטי מגיע לחיילים שלנו שנלחמו. תתארו לכם את החלטת הממשלה שהוביל שר הביטחון, כי הוא יוצא בקמפיין נרחב לגיוס עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, לחיזוק אגף השיקום, כי יש למעלה מ-20,000 פצועים ופצועות בגוף ובנפש, ולפגוש פסיכיאטר היום – לוחם שיצא לקרב צריך להמתין למעלה משנה. אבל אתם לא תשמעו את שר הביטחון מדבר על זה, כי זה לא בראש רשימת סדרי העדיפויות של הממשלה. לסגור תחנה – אפשר להתעסק בזה, מטה שלם יכול לעסוק בזה. זה תהליך. זה שעות של עבודה. רפורמת נפש אחת – דממה, צרצרים. עכשיו, אדוני היושב-ראש, בשנתיים שאני מכיר אותך – קצת למעלה משנתיים – עשרות דיונים בנושא. בסופו של דבר, אתה יודע, כשאנחנו נפגשים עם הלוחמים אנחנו מנסים כל הזמן לא לקחת אותם לצד פוליטי כזה או אחר, אבל תכלס, הכול פוליטיקה. סדרי עדיפויות. אם השר ישראל כץ היה רוצה לקדם את הסיוע המשפטי, שאתה עובד עליו ואני מגיע לוועדות כדי לקדם אותו, הוא היה יכול לעשות את זה כמו שהוא סוגר את התחנה. סדרי העדיפויות בממשלה לקויים. העובדה שחיילים שחזרו אחרי לחימה, אחרי ימי מילואים ארוכים, צריכים לפגוש את אגף השיקום ולחכות למעלה משנה וחצי, שנתיים, כדי לפגוש פסיכיאטר, זו בושה וחרפה לממשלה הזאת. בושה וחרפה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה רבה, חבר הכנסת ירון לוי. ואני רוצה לשבח אותך, שנכנסת איתי תחת האלונקה למען נכי צה"ל והלומי קרב. אתה כוח רענן וחדש בנושא הזה. אנחנו עוד נביא את הסיוע המשפטי, ועוד נביא את הגבלת שכר טרחה, ועוד ניאבק להביא תוצאות. אבל אנחנו באמצע, במעלה הדרך. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. בבקשה, גברתי.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, יש אמונה אחת שמנהלת את הממשלה הזו מהרגע שהיא נבחרה, והיא לא אידיאולוגיה, לא תפיסת ביטחון ולא חזון כלכלי. יש להם רק אמונה אחת, והיא שאין להם תחליף, שהם הכי טובים, שהם היחידים ושהם ליגה אחרת. מאז 7 באוקטובר שילמה מדינת ישראל מחיר עצום: מאות הרוגים, אלפי פצועים, מילואימניקים שנשחקים עד הקצה, משפחות שקורסות כלכלית ונפשית. אבל אצל הממשלה אין רגע של חשבון נפש ואין שאלה אחת פשוטה – אולי אנחנו טועים? אבל לא. אצלם הדפוס חוזר בכל תחום: בביטחון – נגררים ביטחונית, ומשתמטים ערכית ומוסרית. בכלכלה – עם אפס מדיניות, על חשבון המינוס וההלוואות של אזרחי מדינת ישראל הקורסים. בחברה – עם משרדי ממשלה שבמקרה הטוב לא מתפקדים, ובמקרה הרע פשוט לא קיימים, ושיישרפו כל האזרחים. כי ממשלה שמאמינה שאין לה תחליף לא צריכה תוצאות, היא צריכה נרטיב. והנרטיב פשוט: אנחנו תמיד צודקים, ואם המציאות לא מסתדרת, הבעיה היא במציאות. ראש הממשלה מוצג כמהנדס-על שמזיז מדינות על האצבע, כשבפועל הוא בעיקר מזיז אחריות ממנו והלאה – כלפי הצבא, כלפי מערכת המשפט, כלפי הדרג המקצועי, כלפי הציבור. וכאן הסכנה האמיתית: ממשלה שמאמינה שאין לה תחליף מפסיקה לפחד מכישלון, וממשלה שלא מפחדת מכישלון לא מתקנת אותו. היא מנרמלת אותו, היא מסבירה אותו, היא בונה סביבו מיתוס. מדינה לא קורסת ביום אחד. היא נשחקת לאט, בשקט, עד שיום אחד מגלים שאין מי שיתקן, כי מי שהיה אמור להנהיג היה עסוק בלשכנע שאין לו תחליף. ואין דבר מסוכן יותר מממשלה שמאמינה בזה, כי מדינה אולי יכולה לשרוד טעויות אבל היא לא שורדת יהירות שלטונית. טוב שיש בחירות, כי אנחנו בקרוב נחליף אתכם ואנחנו נשקם את מדינת ישראל. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו פה לעוד כל כך הרבה זמן - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה לך, מיכל שיר סגמן. אני מזמין את חבר הכנסת איימן עודה. בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

טלי, אתם בדרך לבחירות, וגם אתם יודעים את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו פה לעוד הרבה שנים.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אתם בדרך לבחירות ואתם יודעים את זה, ואתם גם מתנהגים - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל להפך.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

וטוב מאוד שככה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

34 מנדטים יהיו לליכוד. באמת, בעזרת השם.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

די, די, די.

מיקי לוי (יש עתיד):

נראה, נראה, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

בעזרת השם, 70 מנדטים לימין.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

בפריימריז - - - הולכים הביתה, מחליפים - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה. תודה לכן.

טלי גוטליב (הליכוד):

הכול טוב, הכול טוב. אוה, הינה תומך הטרור.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברת הכנסת מיכל סגמן, בואו ניתן לחבר הכנסת הבא לומר את דברו. תודה לחברת הכנסת טלי גוטליב. בבקשה, חבר הכנסת איימן עודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כן, מוציא את דיבת לוחמינו רעה, מה הוא מדבר עלינו - - - עומד פה בכנסת.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא אתן לך - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

- - בברית החדשה, נתנאל שואל: מנצרת יכול לבוא משהו טוב? פיליפוס עונה לו: בוא וראה. ואנחנו ראינו משהו שגורם להתפעלות בסוף השבוע האחרון בנצרת. כ-100,000 תיירים פנימיים, יהודים וערבים, עשרות אלפי יהודים בנצרת ועשרות אלפי ערבים נמצאים ביחד, חוגגים ביחד, מבלים ביחד, בונים קשרים ביחד. זהו הדבר הנורמלי ביותר, את זה אנחנו רוצים. את זה אנחנו רוצים, בלי הסתה, בלי דה-לגיטימציה, ובוודאי מה שיכול לעזור לזה - -

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, אני מבקש.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

- - זה רק גישה אמיתית שתיישב שלום, שוויון ודמוקרטיה בארץ המשותפת שלנו. רציתי להגיד שלמרות השנתיים האחרונות, ולמרות שלכל אחד יש עמדה, עצם העובדה שמאות אלפי יהודים וערבים - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

מזכירות הכנסת, אני לא רואה שר תורן באולם. אנחנו לא יכולים לקיים את הדיון ללא שר.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אבל עצם העובדה - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

רגע, חבר הכנסת.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תעצור לו את הזמן, ושידבר.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

הוא יכול לדבר עוד זמן, כי אין שר. הוא יקבל את כל הזמן מחדש מול שר. זו זכותו, אבל שר צריך להיות במליאה. בבקשה, המשך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לצד האירוע הנפלא הזה, בשכונה אחרת היה דבר הפוך לגמרי, לגמרי – רצח של אבא ובנו, באותה העיר. זה הדבר המכאיב ביותר לאזרחים הערבים. כשעושים סקרים, הנושא הזה של פשיעה פנימית נמצא בראש סולם העדיפויות של רוב מוחץ בקרב האוכלוסייה הערבית, והאמת היא שלא צריך סקר, אנחנו חיים את זה יום-יום. צריך להיאבק נגד ארגוני הפשע המאורגן, נגד הנשק הבלתי-מורשה. חברה לא צריכה לחיות כשיש בתוכה ארגוני פשע מאורגן, כשיש נשק בלתי מורשה, צריך להיאבק עד חורמה נגד זה, בשביל שנצרת תהיה בדיוק כמו שהייתה בסוף השבוע האחרון. תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חבר הכנסת איימן עודה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, מברוק על התפקיד וחבירתך לנשיאות הכנסת. שיהיה בהצלחה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, פרשת קטרגייט היא פרשת הבגידה החמורה ביותר בתולדות המדינה. לאט-לאט – וגם היום בערב בריאיון עם פלדשטיין אצל עמרי אסנהיים – אנחנו נגלה במה עסקו היועצים הכי קרובים לנתניהו. בלשכת ראש הממשלה עסקו יועצי ראש הממשלה במדינה ערבית שהיא תומכת, מממנת ומחמשת חמאס. המדינה הזאת, קטר, מדינה שב-7 באוקטובר ראשי חמאס ישבו אצלה. מסתבר שהיועצים הכי קרובים של נתניהו לא רק פיזרו מסרים קטריים, גם קיבלו כסף מהקטרים. והשתיקה שלכם רועמת כמו תמיד, מחלקת הדגים הקפואים בסופר, לא מסוגלת להגיד מילה אחת על מה שקורה בלשכה הכי חשובה במדינת ישראל. וזה מתחיל עם החשיפה – וצריך לתת את הקרדיט לעיתונאי אבישי גרינצייג – של שיטת העבודה. אלי פלדשטיין, דוברו הצבאי של ראש הממשלה, ישראל איינהורן, שיושב בבלגרד, ויונתן אוריך – הבכירים ביותר אצל נתניהו – הרעילו את השיח הציבורי והתקשורתי במבצעי השפעה ותודעה של ספינים, שקרים, הפחדות והדלפות. שום דבר לא עמד בדרכם – אני יודעת שזה קשה, אבל זו האמת – לא החטופים, לא החוק, לא מידע מסווג. הכול קשור, הכול כשר למען קטר. המטרה של החבורה הזאת הייתה להפיץ מסרים פרו-קטריים דרך אולפני החדשות. מה הם לא אמרו על קטר, ואני מצטטת: שהיא מתווכת הוגנת, אחראית, טובה לישראל, חברה של אמריקה, חייבת להיות חלק מהעתיד ברצועת עזה. את כל המסרים האלה הם מפיצים לערוצי התקשורת, שצריך להגיד – שגו שפשוט לקחו את זה מהיד בלי לבדוק, בלי להצליב מידע, בלי לבדוק את המקורות. אמר להם פלדשטיין, אז הם מהדהדים את זה. וכל העבודה הזאת בעיצומה של המלחמה. החיילים שלנו נהרגים בעזה – אני רואה שיש כאן חבר'ה צעירים – והלשכה של ביבי מפיצה מסרים פרו-קטריים. עכשיו, התגובה – אוה, עצור לי את הזמן, דקה.

היו"ר משה סולומון:

שלום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בבקשה, תן לי, תן לי. טוב, אז תן לי אחרי זה, אני חייבת להגיד עליך משהו.

היו"ר משה סולומון:

לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ידידי, איך לא אמרת לי שאתה פה?

היו"ר משה סולומון:

הרגע נכנסתי. מה שלומך?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה הכוכב שלי היום. אבל תן לי רק לסיים, לטובת החבר'ה הצעירים שמקשיבים לי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

התגובה של נתניהו זה priceless. בהתחלה הוא אמר שפלדשטיין לא עובד בלשכה. אחרי זה הראו לו צילומים – כי אי-אפשר לשקר, אבל הוא משקר כל הזמן – אז הוא אמר שהוא עבד, אבל - - -

היו"ר משה סולומון:

אני רק אומר שתם הזמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אז תן לי לסיים, כי נתתי לך ברכות.

היו"ר משה סולומון:

אז תסיימי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא סיימתי איתך, חכה.

היו"ר משה סולומון:

לא, כי אומרים לי שאני - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

תן לי לסיים, 20 שניות, על התגובה של נתניהו.

היו"ר משה סולומון:

קדימה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קודם כול, הוא אמר שהוא לא עבד בלשכה. אחרי זה, כשהראו תמונות שלו מסתובב עם ביבי, אז הוא אמר שהוא לא בדיונים ביטחוניים. אחרי שהראו תמונה שלו עם פלדשטיין בתור הבור, עם מפקד חיל האוויר, אז הוא אמר שזה ניסיון לפגוע בשלטון הימין, בלה בלה בלה, הימין בסכנה, השלטון של נתניהו – שקרים. פלדשטיין היה הדובר הצבאי של נתניהו וקיבל – לפחות אנחנו גם נשמע את זה היום – כסף קטרי.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תן לי רגע מילה עליך, כי יש פה חבר'ה צעירים.

היו"ר משה סולומון:

לא, לא בפניו. לא בפניו. לא עכשיו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בפניך.

היו"ר משה סולומון:

לא, אני אאדים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה – אתה לא יכול.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקשיב. אני רוצה להגיד לך שכל חברי האופוזיציה, כולל יאיר לפיד – ואת זה אני אומרת לכם, לחבר'ה הצעירים פה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

גם גלי? גם גלי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא אתה. אתה – עזוב, לך לא היינו מצביעים על כלום.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

גם גלי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא לא לא. מה אתה נדחף כשלא מדברים עליך?

נאור שירי (יש עתיד):

וואי, איך אתה אוהב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מדברת על חבר סיעתך, שהוא חבר קואליציה. ואני רוצה להגיד לחבר'ה הצעירים האלה היום: אתה היית צריך להיות ממונה היום ליו"ר ועדת חינוך. ואם היית ממונה היום ליו"ר ועדת חינוך על כל העשייה הציבורית שלך לפני שהגעת לכנסת, לא רק שלא היינו מתנגדים, היינו תומכים. אני מתביישת בשביל הסיעה שלך שמינו את הבדוקאי של השב"כ, את המשתמט צבי סוכות.

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תגיד לי, אני אגיד לך: אתה הרבה יותר ראוי ממנו. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

קריאה:

אין בעיה.

היו"ר משה סולומון:

- - אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות מרגע שיעלה הפודיום.

נאור שירי (יש עתיד):

ממתי מירב כזאת גבוהה? לא הבנתי מה את עפה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

סליחה, אני גבוהה.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מה קורה ביציע? מה שלומכם? איך בינתיים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

יציע הציבור, עכשיו יהיה לכם מעניין.

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר, ככה – טוב, קודם כול, אני אפתח – טוב, לא משנה, אתה באמת מאדים בצורה מאוד קיצונית, אז אני לא אגיד את השבחים שרציתי. רק לצערי הרב, יו"ר המפלגה שלך הוא – עזוב, עזוב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

משתמט שבחר במשתמט.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא יודע אם שמתם לב, כי אנחנו פה באקווריום – אני רוצה עוד 30 שניות, מירב הפריעה לי – ואני לא יודע אם אתם מודעים לזה, אבל ראש ממשלת ישראל הוציא סרטון הלקוח ממש היישר מכמו איזה מקום אפל, שהוא קורא לוועדת החקירה הממלכתית "המיוחדת". היא כבר לא לאומית והיא כבר לא פריטטית והיא כבר לא בהסכמה, היא ועדת חקירה מיוחדת. דיברה מירב על אלי פלדשטיין, הדובר שלו, שהוא לא הכיר אותו בהתחלה ולא שמע עליו בהתחלה, אבל אחרי זה הוא גילה שהוא פטריוט ישראלי נלהב. היום הוא הולך לדבר עם עמרי אסנהיים, והוא יגיד: המשימה הראשונה שהוא קיבל מראש ממשלת ישראל – שהוא לא המעסיק שלו, הוא לא היה המעסיק שלו, בואו לא נתבלבל, כן? האם עדיין מדברים על אחריות? ואז פלדשטיין, שאומר לו: איזה אחריות? והוא אמר לו: המשימה, תחשוב מה עושים עם זה – בתחילת הלחימה, כן? תחשוב על משהו שאפשר להגיד שיוריד את הסערה התקשורתית סביב ראש הממשלה והשאלה אם הוא ייקח אחריות; כי ראש ממשלת ישראל לא יודע מה המילה אל"ף ולא יודע מה המילה תי"ו שנגמרת ב"אחריות". זה פשוט לא לתאר את הבן אדם הזה. היום הייתה אצלנו, בישיבת סיעה, רעות אדרי, האם השכולה שהבן שלה עידו היה אמור לחגוג 27. אותה מעניין פלדשטיין? או את מנשה מנצורי וסיגל מנצורי, שרוצים לדעת מה קרה לבנות שלהם, שהלכו לרקוד – מעניין אותו פלדשטיין? מעניינת אותו האחריות. כל מה שראש הממשלה עשה מהרגע הראשון, כשכולנו התנדבנו, ורצנו, והבאנו נעליים, וחשבנו שאנחנו באירוע מז'ורי, זה כל מה שעניין אותו, זה רק לברוח מאחריות. זה כל מה שמעניין אותו. אנחנו רואים את זה בפנים שלנו מהדובר שלו. לא נאור מהאופוזיציה, לא מירב שלא אוהבת אותו, אפילו לא אתה מהקואליציה. הדובר שלו אומר: כל מה שהוא רצה זה לברוח מאחריות. רוני אשל, שתחנות דייגו לא ענו לה – לא מגיע לאבא שלה תשובה? למה הם צריכים להתחנן? למה אתם משסים אחד בשני, משפחות שכולות אחת בשנייה? כי זה מה שאתם עושים. מהרגע הראשון, מהציוץ אחרי ה-72 שעות, כשהאשימו את השב"כ ואת המוסד, ו"לא העירו אותי" ו"כן הזכירו לי", כל מה שהוא עושה זה רק לשסות.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

אין לתאר את זה. משפט אחרון. כשרפי בן שטרית עומד ומבקש תשובות, מה הוא? מה, הוא ממרצ? מה, הוא רוצה להפיל את שלטון הימין? כמה אתם יכולים לקשקש ולערבב אותנו עם השטויות שלכם? וכל מה שאתם עושים היום זה להתעסק בלסגור את גל"צ - -

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כמה משפטים אחרונים.

נאור שירי (יש עתיד):

- - להכריז מי יבחר את אותה ועדת חקירה. ראש ממשלת ישראל, הוא ימנה את ועדת החקירה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

אין לתאר. זה כמו שקרוקודייל דנדי - -

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור שירי, תם הזמן. חבר הכנסת נאור שירי, תם הזמן. תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

- - הידוע בתור איתמר בן גביר יבדוק למה יש כל כך הרבה רצח בחברה הערבית.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. חברים, יש לנו הרבה מאוד דוברים. לכל אחד יש שלוש דקות. תתכננו את הזמן שלכם כדי שנוכל לכבד כל אחד בשלוש דקות שלו.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

אני מבין, אני מבין, אבל זה לא רק אליך, בסדר? זה לא רק אליך. אני לא רוצה להפריע באמצע הדיבור, אבל כשמגיעות שלוש דקות, נא לסיים. בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, שמעתי היום את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד מתלונן על המנדט של ועדת החקירה הלאומית שבה דנה הממשלה היום, ואומר: הם יחקרו את רבין לפני שהם יחקרו את נתניהו. ואני אומר: חבר הכנסת לפיד, אם נשים בצד את הסרקזם על רצח רבין, אתה צודק, וזה בהחלט הסדר הנכון.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אומר, בוא נתחיל מסייקס-פיקו, הספר הלבן.

עמית הלוי (הליכוד):

קודם רבין, נאור, קודם רבין, אחר כך נתניהו.

נאור שירי (יש עתיד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עם המנדט?

עמית הלוי (הליכוד):

קודם רבין, אחר כך נתניהו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עם המנדט הבריטי? מה עם הבריטים?

היו"ר משה סולומון:

חברים, תודה. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני חושבת שהבריטים לא פחות אשמים.

עמית הלוי (הליכוד):

מכיוון שהתשתית של 7 באוקטובר - - -

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

הינה, מירב ונאור, אתם שואלים, ואני מסביר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עם הבריטים? הם אשמים?

עמית הלוי (הליכוד):

אתם שואלים, ואני מסביר: התשתית של 7 באוקטובר הונחה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

מה עם סייקס-פיקו? אני לא מוכן שסייקס-פיקו לא ייבדק. החלוקה הזו לא מוצאת חן בעיניי. אבי-אבות הטומאה.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מבקש שסייקס-פיקו – שיגיעו לפה. סייקס-פיקו תחילה.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור, תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

אז אתה ממשיך את הליצנות של הבוס שלך.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם ליצנים.

עמית הלוי (הליכוד):

אתה ממשיך את הליצנות של הבוס שלך במקום להתייחס ברצינות.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם הליצנים. אתה רוצה למנות את החוקרים.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור שירי, אתה מפריע. תודה. אפשר הערות ביניים, אבל לא שיח.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא מדבר. הוא מדבר.

עמית הלוי (הליכוד):

אתה ממשיך את הליצנות של הבוס שלך במקום להתייחס ברצינות לנהרות הדם, לנהרות הדם של 7 באוקטובר. אתה ממשיך את הליצנות של הבוס שלך. זה מה שאתה עושה.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור שירי, קריאה ראשונה.

עמית הלוי (הליכוד):

מה הונח בהסכמי אוסלו?

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת עמית הלוי, עצרתי לך את הזמן.

עמית הלוי (הליכוד):

כל נהרות הדם, כל הרצחנות, כל הברבריות, כל האונס, כל החטיפות, כל הרשע – הכול הונח בהסכמי אוסלו. הכול. מה עשה רבין עם פרס בהסכמי אוסלו?

מירב בן ארי (יש עתיד):

ראש המפלגה שלך קיבל כסף קטרי והכניס אותו לעזתים, במקום שתגיד לו את זה.

עמית הלוי (הליכוד):

הוא יצר תשתיות, אדוני היושב בראש, הוא יצר תשתיות. קודם כול, תשתית תרבותית - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי קידם את חמאס? מי קידם את חמאס?

עמית הלוי (הליכוד):

- - לרשע הג'יהאדיסטי של האסלאם הרדיקלי - -

נאור שירי (יש עתיד):

למה החזרתם את חברון? למה החזרתם את חברון?

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור שירי, תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

- - כל התלמידים של חאג' אמין אל-חוסייני. אחר כך התשתית המדינית לשקר הפלסטיני, כאילו יש לו איזושהי זכות פה על ארץ ישראל - -

נאור שירי (יש עתיד):

לא תודה, סליחה. למה החזירו את חברון? מי החזיר את חברון?

היו"ר משה סולומון:

על זה הוא מדבר.

עמית הלוי (הליכוד):

- - ותשתית ארגונית שנוצרה באוסלו, חברתית, כלכלית וצבאית למימוש התוכנית היחידה של אוסלו - -

נאור שירי (יש עתיד):

אתם. אתם.

עמית הלוי (הליכוד):

- - שהיא השמדת ישראל. זה הסכם העקרונות, זה הסכם אוסלו. הוא בנה את התשתית, הוא קבע את המגמה - -

נאור שירי (יש עתיד):

מצאתם חבר בבית הלבן, הבאתם את ערפאת, עשיתם איתו הסכם - - - מה אתה חושב, נולדתי אתמול?

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

אני יוצא.

עמית הלוי (הליכוד):

- - את הדרך למדינה בתוך מדינה, למדינת אויב על אדמת המולדת שלנו. אחר כך הכול המשיך באופן טבעי: אוסלו א' לאוסלו ב', וההתנתקות, וההתנתקות, כשחמאס השתלט בשנת 2007, כלומר האי-השתלטות שלנו, שהייתה צריכה להיות, ולאורך כל השנים כל – איך קרא לזה רבין המנוח? קורבנות השלום, אלפי הנרצחים והנפגעים, ההתקפות הנפשעות, ועמוד ענן, וצוק איתן - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עם הנחטפים של 7 באוקטובר? מה איתם?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

איך אתה ישן טוב בלילה? איך אתה ישן בלילה, אלוהים יודע.

עמית הלוי (הליכוד):

- - ושומר חומות, ו-7 באוקטובר, עם 2000 נטבחים, ונרצחים, ופצועים, וקטועי גפיים, ומשפחות שחייהן השתנו לבלי היכר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך אתה ישן כשיועצים של הבוס שלך קיבלו כסף מקטר? איך אתה מסביר את זה? אין לך פה.

עמית הלוי (הליכוד):

וכל זה בגלל שמה קרה? מירב בן ארי.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, תודה. הוא שמע את ההערה. תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

כל זה בגלל אוסלו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אל תהיה צבוע. מי שילם לחמאס? אתה צבוע.

עמית הלוי (הליכוד):

כל זה בגלל שמה קרה, אלעזר שטרן? בגלל התשתיות של עזה ויריחו תחילה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בגללך. בגללך. אל תהיה צבוע. מי שילם לחמאס? אתה צבוע.

עמית הלוי (הליכוד):

בגלל עזה ויריחו תחילה, בגלל זה. מה היה בתשתית הזאת שהוקמה? היה חינוך לג'יהאד במוסדות האוטונומיה הפלסטינית, מהגן ועד המכללה האסלאמית - -

היו"ר משה סולומון:

תודה. אני אתן לך עוד 20 שניות לסיים.

עמית הלוי (הליכוד):

- - ההטפה האידיאולוגית והדתית של האחים המוסלמים - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי שילם לחמאס?

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת אלעזר שטרן, תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

- - במסגדים, לחינוך הנאו-נאצי של האסלאם הפלסטיני. היו כל כלי השלטון - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה? אז שירד, נגמר לו הזמן.

היו"ר משה סולומון:

אני נתתי לו עוד 15 שניות.

עמית הלוי (הליכוד):

היו כל כלי השלטון - - - אדוני, אי-אפשר כשמדברים.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה. משפט סיכום.

עמית הלוי (הליכוד):

היו כל כלי השלטון שנתתם להם, תקציבים ותשתיות אזרחיות ומעמד מדיני - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי נתן להם? אתם נתתם להם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתם נתתם להם.

עמית הלוי (הליכוד):

אוסלו, אוסלו, שהבוס שלך מסרב לחקור. אוסלו, שלך - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתם נתתם להם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה מבלבל את המוח?

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, חברי הכנסת.

עמית הלוי (הליכוד):

- - של רבין, של פרס, שהניח את התשתיות, התשתיות לכל זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שלך. למה, הוא היה בממשלה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה רבה, חבר הכנסת עמית הלוי, תם הזמן.

עמית הלוי (הליכוד):

- - - עוד משפט אחד.

היו"ר משה סולומון:

משפט סיכום.

עמית הלוי (הליכוד):

אנחנו עמדנו, אדוני היושב-ראש, ברחובות ירושלים - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוא'נה, אתה פתטי.

עמית הלוי (הליכוד):

- - אנחנו צעקנו: אל תיתנו להם רובים – נתנו; עמד פה חבר הכנסת העצני ואמר: ייפלו טילים וקטיושות על אשדוד ואשקלון – לעגו לו, לעגו לו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה העדפתם את חמאס? למה העדפתם את חמאס?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

השליטה הזאת שנתתם באוסלו, השליטה הזאת נתנה הכול. ואת זה אנחנו צריכים לחקור, אם אנחנו רוצים, אדוני היושב בראש, תיקון אמיתי. תיקון של קונספציית אוסלו לקונספציית אברהם, שאנחנו הבאנו. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אין לך מושג כמה פתטי אתה נשמע. כאילו אתה מנותק מכדור הארץ. מנותק מכדור הארץ. תישאר פה, תקשיב למה שיש להגיד, לענות לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך אתה לא אומר מילה, כשהיועצים של הבוס שלך קיבלו כסף קטרי, וזיהמו, זיהמו, זיהמו, את השיח התקשורתי. איך אני במקומכם הייתי מתחבאת היום, רק מהבושות שלכם.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, שוב אני אומר, כדי שנוכל לתת לכולם את אותו הזמן קצובות לכם שלוש דקות. אנא, תכננו את הזמן שלכם. לא תסיימו להגיד את כל מה שאתם רוצים, נא לתכנן – שלוש דקות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, הם פשוט צריכים לישון בלילה. הם - - - לעזרה.

היו"ר משה סולומון:

בסדר, כל אחד אומר את דבריו. חברת הכנסת יסמין, כולם - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אין, אי-אפשר להכיל את זה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

באמת, דברים צבועים כאלה? אין גבולות?

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה. תוכל לעלות, אני מניח שאתה מופיע איפשהו כאן. תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, כבר עליתי. הייתי שמח לעלות. אה, אולי הוא קרא לי, אז אני יכול לעלות. יש לי מה להגיד לו.

היו"ר משה סולומון:

אל תקרא לו, כדי - - -

אושר שקלים (הליכוד):

אולי אני אקרא לו.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני פונה פה לחברי בני גנץ. אתה באמת סומך על מערכת המשפט שתדע לחקור את עצמה? היום בוועדת הביקורת חברי האופוזיציה ניסו לעשות מניפולציה פוליטית מכוערת על גבי הכאב העצום של המשפחות השכולות. כל מי שקוראים להקמת ועדת חקירה ממלכתית, האם אתם חושבים שגם מערכת המשפט צריכה להיות נחקרת? האם גם היא נושאת באחריות ובאשמה על כל ההתערבות והתהליכים שהיא השרישה פה ב-30 השנים האחרונות? אומר בני גנץ הבוקר בוועדת הביקורת: כן. אבל לשיטתו היא צריכה להיחקר בידי עצמה, מתוך המערכת. אז, קודם כול, אני רואה שהתקדמנו קצת, כי עד עכשיו לא שמעתי אף אחד בשמאל ובאופוזיציה שהוא בעד לחקור את מערכת המשפט. אבל אני שואל את חברי בני גנץ: לשיטתך, איך ייראה בדיוק בירור האמת, כאשר אסתר חיות, למשל, תחקור את יצחק גולדפריינד? או איך יראה, למשל, בירור האמת, כאשר דורית בייניש תחקור, למשל, את דפנה ברק ארז? זה כמו שסגן הפצ"ר היה אמור לחקור את פרשת ההדלפה של שדה תימן, משמע, לחקור את הפצ"רית ואת הפצ"ריה. וראינו את הטיוח, וראינו שזה לא מסתדר. הייתה שם מסכת של שקרים ופשעים. אז אני מציע, שמערכת המשפט – אז אני שואל אותך, מר בני גנץ, אתה מציע שמערכת המשפט היא זו שתחקור את עצמה? נו, באמת. אנחנו צריכים מערכת שתהיה בלתי תלויה. שכולם ייחקרו, ומי שיימצא אשם – שייתן את הדין. מי שמבקש להקים ועדת חקירה ממלכתית מבקש דבר אחד. לצערי, אפשר כבר לסכם במשפט אחד את תוצאות ועדת החקירה, והן: שמבחינתם נתניהו אשם, והמסקנה היא שהוא צריך להיות מודח מהחיים הפוליטיים והציבוריים. וזו מטרת-העל שלכם. מה שלא הצלחתם לעשות דרך הקלפי ניסיתם לעשות דרך המשפט ההזוי והמופקר של ראש הממשלה, ואחר כך גם באמצעות שימוש פוליטי באירועי 7 באוקטובר. ומשלא הצלחתם גם בזה, כעת אתם מנסים להגיע לאותה התוצאה באמצעות ועדת חקירה ממלכתית. אנחנו חייבים לבדוק את מערכת המשפט על כל המעורבות שלה, כמו סירוס הצבא וההתערבות בעניינים מבצעיים, נושא ההתערבות בהוראות פתיחה באש - -

היו"ר משה סולומון:

משפט סיכום.

אושר שקלים (הליכוד):

- - והמשפטיזציה שחדרה אל הצבא. עשר שניות.

היו"ר משה סולומון:

אתה אומר לי כמה?

אושר שקלים (הליכוד):

הנרמול של ההפגנות, הנרמול של האנרכיה – אתם חושבים ששכחנו? מי ששידר לאויב שאנחנו מפורקים ואפשר את האנרכיה. ולכן – אני מסיים – אסור לוותר כאן על שום דבר, ואנחנו כאן כדי להגיע לחקר האמת. אבל רק תעשו לי טובה, שימו את המשפחות השכולות בצד, ואל תשתמשו בהן ככלי שרת פוליטי.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרש הכהן – אינה נוכחת. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

קריאה:

אין שר במליאה.

היו"ר משה סולומון:

יש שרה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. אני רוצה להגיד שחבל שעמית הלוי יצא, כי אני באמת חייבת להגיב לו. עמית הלוי כאילו מנותק מכדור הארץ. עמית הלוי רוצה שיחקרו את אוסלו, שזה היה לפני יותר מ-30 שנה. אבל על הפרשה הכי חמורה – אתמול, מי שראה את התחקיר ב-i24 – זה לא, הוא לא מדבר על זה, על זה הוא לא רוצה לחקור. אני חייבת לצטט לכם כמה דברים, כי אני חושבת שאפשר לסכם את זה אפילו בדבר אחד פשוט. שרוליק איינהורן ענה על כך בעצמו ב-21 ביוני 2024. הוא כותב לפלדשטיין: בוראים מציאות. וזה בדיוק מה שהיה. שלושת המוסקטרים האלה, שלושת המרגלים, קיבלו כסף. מישהו יודע, אגב, כמה כסף עולה – למכור את מדינת ישראל? משהו יודע היום כמה כסף עולה לרגל? חשוב לי לדעת. כמה כסף עלה לכם, למכור את מדינת ישראל? אף אחד לא מדבר על זה. כל אחד עולה לכאן ומדבר שטויות במיץ עגבניות. בזמן מלחמה, לא בזמן אחר, ניסו למכור את זה. איך עלה לכאן ביבי נתניהו, אמר: לא יודע, אל תפנו אליי, לא מכיר אותם, אני – יעץ לי? בזמן שרואים סרטונים שלו. הוא היה הדובר. אנשים נופלים על כתבים בערוץ 12, על כתבים בכל מיני ערוצים – איך העברתם את המסרים האלה בלי לבדוק? המסרים האלה יצאו מדוברות ראש הממשלה, לא ממקום אחר. מה זה אומר? שאל לנו להתייחס כאמת לשום דבר שיוצא מלשכת ראש הממשלה. הפרשה החמורה הזאת היא לא רק בגידה, היא לא רק ריגול, מכיוון שהם גם סכסכו ביחסי מדינת ישראל-מצרים – שנמצאת בשלום, קר, אבל יש שלום, אין מלחמה, אין הרוגים. בזמן שחיילים נלחמים בעזה ונופלים ונפצעים, שלושת האנשים מהלשכה של ראש הממשלה – איפה, אם זה היה קורה הפוך – אושר שקלים, מה היית עולה לכאן ואומר אם זה היה הפוך, אם פרשת הריגול הזאת הייתה קורית בלשכה של בנט או של יאיר? תסתכל i24.

אושר שקלים (הליכוד):

יסמין, את ענית לעצמך, פרשת ריגול? הכול פיקציה. את מאמינה?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בטח שאני מאמינה. תקרא את הציטוטים, תסתכל ותקרא. לא ניתן להאמין למילה אחת שיוצאת מלשכת ראש הממשלה.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עזוב אותך, באמת. אם זה לא מזיז לכם, מה יזיז לכם?

אושר שקלים (הליכוד):

נו, באמת. ראש הממשלה מרגל אחרי עצמו? לוגית זה לא מסתדר. מספיק.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, חברים. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, משהו טיפה שונה. 808 ימים למחדל 7 באוקטובר. לא נשכח. פעם הייתה לנו ישראל אחרת, מדינה שמוקירה השכלה, מוקירה השכלה גבוהה, מקדמת מחקרים, מעריכה שופטים, מצדיעה לרופאים, לנאורות. אבל ממשלת 7 באוקטובר עושה הכול הפוך. לראשונה זה שנים רבות בישראל יש מאזן הגירה שלילי של אקדמאים. יותר ויותר רופאים, חוקרים ומדענים בוחרים לעזוב, או בוחרים שלא לחזור. מאז ומתמיד היו ישראלים שבחרו לגור בחו"ל, אבל מציאות של סחף כמו שאנו חווים בקואליציה הנוכחית לא הייתה מעולם. המגמה, שהחלה בהכרזה על ההפיכה המשטרית לפני כמעט שלוש שנים, צברה תאוצה במהלך מלחמת הנצח. וככל שהממשלה הגבירה קצב, בטירוף, טירוף מוחלט, בהשתלחות חסרת הרסן בערכי הדמוקרטיה והליברליות, המגמה התגברה. כמה נמוך תידרדר אומת הסטרטאפ? כיום חיים בחו"ל יותר מרבע מבוגרי תואר שלישי במתמטיקה, יותר מ-20% מבוגרי תואר שלישי במדעי המחשב, יותר מ-20% מבוגרי תואר שלישי במכון ויצמן – אתם זוכרים שהאיראנים ידעו טוב מאוד את מי להפגיז? כ-20% מבעלי תואר שלישי בפיזיקה, גנטיקה, כימיה, הנדסת חשמל, מיקרו-ביולוגיה, ביולוגיה. בריחת מוחות של ישראלים צעירים, משכילים, בעלי פוטנציאל אדיר לתרום למדינת ישראל. הם בורחים. אבל ממשלת המחדל? הממשלה פשוט ויתרה עליהם. שר חינוך שמנסה להשתלט על האקדמיה והחופש האקדמי, ממשלה מפקירה המקצצת שוב ושוב בתקציבי המחקר וההשכלה הגבוהה, הכול לטובת כספים קואליציוניים והמשך מימון השתמטות המוני. ממשלת נתניהו רומסת ביודעין את האקדמיה הישראלית. היוקרה של המוסדות האקדמיים בישראל, שנחשבו בעבר בין המובילים בעולם, הולכת ונמוגה. ממשלה שנלחמת בחופש האקדמי, מסייעת הלכה למעשה לחרם הבן-לאומי, שהולך ומתגבר. היקף המענקים מחו"ל הולך ופוחת, וביחד עם שחיקת התקצוב הלאומי, ישראל צועדת בצעדי ענק להפוך למדינת עולם שלישי, ללא אופק, ללא עתיד, ללא מחקר, ללא אקדמיה. בדמוקרטיה אמיתית לא מדכאים השכלה ולא מונעים ביקורת. זה כולל עיתונאים, אקדמאים, מפגינים; אפילו, רחמנא ליצלן, מתנגדי שלטון, שמאלנים, אלה שאתם מכנים "שמאלנים בוגדים". מישהו חכם אמר פעם: אם אתה חושב שהחינוך יקר, נסה בורות. אז אנחנו לא נשתוק. נגרש את החושך בעזרת אור ואמת.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

היושב בראש, חבל שחברי כנסת עולים לכאן ומדברים בחוסר ידיעה. חבר הכנסת שקלים עלה כאן ואמר: בג"ץ קשר את ידיו של צה"ל בהוראות פתיחה באש. לא היה ולא נברא. צה"ל מעולם לא התערב בהוראות פתיחה באש – סליחה, בג"ץ לא התערב בהוראות פתיחה באש. הייתה עתירה ב-2018 של ארגון זכויות אדם. בג"ץ אמר שהוראות הפתיחה באש של צה"ל עומדים בקנה מידה לאומי ובין-לאומי, ולא התערב בירי על הגדר ולא בשום דבר. אבל קל לעמוד כאן ולהכפיש בחוסר ידיעה את בית המשפט העליון. חבל שבזבזתי 50 שניות על הדבר הזה. ועדת חקירה שהיא ועדת חרפה. היום התקיים דיון בישיבת ממשלה על הקמת ועדת החרפה הלאומית. הממשלה וראש הממשלה מסרטטים את גבולות הגזרה של ועדות החקירה. באיזה עולם הנחקר ממנה את החוקרים? הטקטיקה ברורה: הרחבת גבולות מרחב החקירה עד למעמד הר סיני. למה בכלל ללכת לאוסלו? עגל הזהב, מעמד הר סיני. למה עשו עגל זהב? למה משה העלה אותנו לארץ המובטחת? הרחבת גבולות גזרת החקירה תוביל לכך שהחקירה תיקח שנים רבות, עד אשר העניין הציבורי יישחק. ראש הממשלה בורח מאחריות, בורח מבשורה. חברי הממשלה, שרי הממשלה, לאף אחד מכם אין עמוד שדרה. בושה. חבר הכנסת קלנר הוא הפרוקסי של ראש הממשלה, נותן ועושה דברו, עבד אדוניו. למה ההגבלה בכלל לוועדת חקירה עד אוסלו? אמרתי, תרחיק למשה רבנו. זו ממשלת החורבן, ממשלה שבזמן כהונתה אירוע הטבח הקשה ביותר, אירוע 7 באוקטובר. זה ראש ממשלה שמכהן בתפקידו 17 שנים עם הפסקות קלות. זה ראש ממשלה שאישר להכניס כמעט מיליארד דולר כסף קטרי לחמאס, הכסף ששימש לבניית עוצמתו הצבאית של החמאס. זה הכסף ששימש לבניית עזה תחתית.

היו"ר משה סולומון:

עשר שניות.

מיקי לוי (יש עתיד):

ראש הממשלה נושא באחריות. אני אהיה מסודר ולא אחרוג, למרות שלא סיכמתי. המשך יבוא.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה ויישר כוח על העמידה בזמנים. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אני אשתדל ללמוד.

היו"ר משה סולומון:

כן, צריך ללמוד מיושב-ראש הכנסת לשעבר.

גלעד קריב (העבודה):

הרבה דברים.

היו"ר משה סולומון:

אני משתדל לא להפריע באמצע כדי לסיים, אבל הבעיה היא שאם אתה לא מפריע באמצע, מתחילים את זמן הפציעות אחרי שהכנסת את שלוש הדקות. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השרה, תכננתי לעלות לכאן ולדבר על הגילויים האחרונים בפרשת הקשרים בין לשכת ראש הממשלה – ולשיטתי, גם ראש הממשלה עצמו – לשלטון הקטרי, אבל אחרי מופע האימים השפל של שר החינוך, אי-אפשר שלא להתייחס אליו, אל דבריו ואל איומיו, והערב עוד ארוך, ונדבר על פרשת קטרגייט וכל ספיחיה. עמד כאן שר החינוך והבטיח שאחים לנשק לא ייכנסו לבתי ספר. אז אני מבקש להגיע ישר לסוף ולהודיע לך, אדוני שר החינוך, שאחים לנשק יפגשו את הילדים שלנו בבתי הספר הממלכתיים, ואם לא בבתי הספר הממלכתיים, הם יפגשו אותם בתנועות הנוער, ואם לא בתנועות הנוער, אז במכינות הקדם-צבאיות. הם יפגשו אותם מכיוון שאתה לא קומיסר החינוך בצפון קוריאה או בטהראן, ועם כל הכבוד לך, אתה לא תנחה בתי ספר בניגוד לחוק. עכשיו, כולנו מבינים מה קורה כאן: כעומק המבוכה שלך מהחשיפה שאתה קראת לסרבנות בצורה ישירה, כך עומק ההסתה שלך נגד אחים לנשק, וכעומק התחרות שלך מול חבריך בפריימריז של הליכוד, כך עומק הניסיון שלך להסתיר את חרפתך באמצעות ההתנכלות לארגון אחים ואחיות לנשק. אז מר יואב קיש, את ענייני הפריימריז שלך תסיים בהתחנפות לרפי קדושים או ליושבת-ראש סניף הליכוד ברעננה, שהסיתה לפוגרום בליל יום הזיכרון, לא על גב הילדים שלנו. עכשיו, אדוני השר, מה לעשות, יש כאן במליאה הזו כמה אנשים שמבינים בחקיקת החינוך. אני הוצאתי מכתב ב-8 בדצמבר למנכ"ל המשרד שלך ובו הזכרתי לו שעל מנת לקבוע מי הם הארגונים שלא יכולים להיכנס לבתי הספר, יש צורך בהתקנת כללים. איפה הכללים, יואב קיש? מה אתה חושב, שבתי הספר של הילדים שלנו יתנהלו על פי צורכי הפריימריז שלך? איפה הכללים? איפה חוזר מנכ"ל? האם היועצת המשפטית למשרד החינוך הייתה מעורבת בהחלטה הזאת? האם נערך שימוע? אילו עוד ארגונים לא יכולים להיכנס? שהרי מורים בחינוך הממלכתי-דתי שקראו לסרבנות הפכו למנהלים - -

היו"ר משה סולומון:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

- - ורבנים שקוראים לקרוע צווי גיוס מקבלים ממך מימון. לכן, כפי שאמרתי, השר יואב קיש, אנחנו פשוט לא שואלים אותך. אחים ואחיות לנשק ייפגשו עם הילדים שלנו.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מיכל וולדיגר – אינה נוכחת. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת שראיתי פה לפני איזה שעה וחצי מישהו שממש משתולל על הדוכן. אמרו לי שזה שר החינוך שלנו, של הבנות שלי, אבל אני אדבר על זה אולי בפעם אחרת. הבוקר עלה דווקא לשידור ברדיו שר אחר, השר אלי כהן, שר האנרגיה, כמדומני, ואמר כי הוא שמע שחבר הכנסת ולדימיר בליאק אמר שלא צריך לחקור את הסרבנות במסגרת ועדת חקירה לאירוע 7 באוקטובר. אני שלחתי מייד תגובה לתחנה. אבל אז, לפני שעתיים, מסרו לי כי דובר הליכוד מתראיין באחד הערוצים, ומודיע – עכשיו נחשו מה הוא מודיע – כי חבר הכנסת ולדימיר בליאק טוען כי לא צריך לחקור את הסרבנות במסגרת ועדת חקירה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

דף מסרים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אשכרה, בליכוד הוציאו דף מסרים נגדי, ממוקד באופן אישי. מי היה מאמין? מי היה מאמין? מה הבעיה? כמו כל דפי המסרים של הליכוד, גם זה שקר, אדוני היושב-ראש, כי אני הכי בעד לחקור את הסרבנות במסגרת ועדת חקירה ממלכתית שתקום, והיא תקום. אני בעד לחקור את הסרבנות של ממשלת נתניהו להפסיק להעביר מיליוני דולרים להתעצמות חמאס; אני בעד לחקור את הסרבנות של נתניהו להקשיב לאזהרות של ראשי מערכת הביטחון ושל ראש האופוזיציה יאיר לפיד לפני 7 באוקטובר; אני בעד לחקור את הסרבנות של נתניהו לפטר את היועצים שלקחו כסף וקידמו אינטרסים של מדינת אויב בזמן המלחמה; אני בעד לחקור את הסרבנות של ממשלת נתניהו לגייס את החרדים המשתמטים; ואני בעד לחקור את הסרבנות של ממשלת נתניהו להקים ועדת חקירה ממלכתית על מנת להגיע לחקר האמת של מחדל השבת השחורה. ובכל זאת, מה כן אמרתי? אמרתי שאנחנו, אנחנו – גם האופוזיציה וגם הרוב המוחלט בציבור הישראלי – אנחנו לא ניתן לממשלת המחדל של נתניהו לחקור את החברה האזרחית המפוארת שהצילה את מדינת ישראל בכל תקופת המלחמה, וביתר שאת בשבועות הארוכים שהממשלה לא נראתה בכלל בשטח. שרי ממשלת נתניהו חייבים להפנים – אתם לא החוקרים, אתם הנחקרים, אתם האחראים, וכך יהיה. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. בבקשה, לרשותך, שלוש דקות.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ערב טוב. אני רוצה לעשות איתכם חידון קצר – אני רואה פה את חבר הכנסת פורר, את חברת הכנסת שלי טל מירון. מי אמר את הדבר הבא: "מצילים את צה"ל – לא מתגייסים". שלוש אפשרויות: אחים לנשק, שר החינוך יואב קיש או שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. מי אמר?

שלי טל מירון (יש עתיד):

שר החינוך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

חבר הכנסת פורר, יש לך רעיון חדש? אחר?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני יודע אז זה לא חוכמה. אני יודע שיואב קיש אמר את זה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אז אני חייבת לתקן אתכם, אני רוצה להקריא לכם כתבה מאת חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' בשנת 2017: "חייבים להציל את הצבא מציפורני הפוסט-מודרניזם הקיצוני".

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי השר? שנייה, מי השר התורן?

היו"ר משה סולומון:

מאי גולן. מאי גולן.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני, "הדרך לעצור את הטרור של ארגוני המגדר על הצבא" זה ש"הנוער הדתי ידלג על מחזורי הגיוס עד שיתאפשרו לו תנאי שירות הולמים". את זה אמר חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' בשנת 2017. "מצילים את צה"ל – לא מתגייסים" – כתבה שהוא כתב, עם הכותרת הזאת. אז אני שואלת אתכם, האם זה סרבנות או קריאה לסרבנות או לא?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כן.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

זו קריאה גדולה לסרבנות. ואתם יודעים על מי הוא אמר את זה? אתם יודעים על מי הוא אמר את זה, חברת הכנסת של שלי טל מירון? הוא אמר את זה על הלוחמות הגיבורות. הלוחמות הגיבורות שמהוות היום 21% מכוח האדם הלוחם בצה"ל. ואני שואלת את עצמי מה היה קורה אם לא היו לנו הלוחמות הגיבורות היום, כשיש לנו את כל החזיתות פתוחות, כשהמגזר החרדי, למרבה הצער, מרביתו לא מתגייס? מה היה קורה אם היינו מקשיבים אז לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', היום שר האוצר, שקרא לסרבנות פר אקסלנס, ולא היינו מגייסים את הלוחמות להיות לוחמות? אבל בואו נדבר על הממשלה הזאת. זאת ממשלה שיש בה יושב-ראש ועדת השתמטות, שאתמול בסרטון הוא אומר שהוא יחרף נפשו למען השתמטות. שימו לב, מונחים שלקוחים משדה הקרב – לחרף נפש זה לחרף נפש לוחם למען לוחם. הוא יחרף נפש למען המשתמטים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

נמות ולא נתגייס.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

למען נמות ולא נתגייס. אז אני רוצה להגיד לכם, כל הזמן מנסים להסיט אותנו מהמטרה, אבל המטרה היא חוק ההשתמטות. זה החוק שנמצא על המדוכה, זה החוק שמקדמת הממשלה הזאת. זה חוק שמתעלם לחלוטין מפערי כוח האדם שיש בצה"ל ומהתצהיר שנתן ראש אגף כוח האדם בוועדת חוץ וביטחון, שחסרים 12,000 איש.

היו"ר משה סולומון:

תודה. תם הזמן.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

משפט אחרון, אדוני. אני רוצה לומר לכם שחוק ההשתמטות שממשלת ישראל מקדמת הוא כתב כניעה מוסרי - -

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

- - וסכנה ממשית לביטחון המדינה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

כך נוהגת ממשלה של משתמטים שמקדמת השתמטות. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. רק אזכיר לך שחבר הכנסת, או השר בצלאל סמוטריץ' הוא יושב-ראש של סיעת הציונות הדתית. הוא לא חשוד בזה – הציבור שהוא מייצג מתגייס כל-כולו לצבא ההגנה לישראל.

שלי טל מירון (יש עתיד):

הוא לא שירת בצה"ל.

היו"ר משה סולומון:

לייחס לו סרבנות נראה לי - - -

שרון ניר (ישראל ביתנו):

הוא קרא לסרבנות - - -

היו"ר משה סולומון:

ליחס לו סרבנות, לתת עכשיו איזו כתבה מהעבר הרחוק ולייחס לשר בצלאל סמוטריץ' סרבנות - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא משתמט. הוא משתמט.

היו"ר משה סולומון:

- - זה נראה לי רחוק מהמציאות.

שלי טל מירון (יש עתיד):

הוא לא שירת בצה"ל.

היו"ר משה סולומון:

אני רק מנכיח את זה. הוא מייצג ציבור שמתגייס בהמוניו לחוד החנית של צבא ההגנה לישראל.

שלי טל מירון (יש עתיד):

הוא עצמו לא שירת. אבל הוא עצמו לא שירת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי זה?

היו"ר משה סולומון:

תודה. אני רק הוספתי הערה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ולכן זה כל כך עצוב שאתם תומכים בחוק השתמטות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא מייצג לוחם אחד.

היו"ר משה סולומון:

בסדר, אני רק אומר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יודע איך הוא לא מייצג לוחם אחד? כי הוא תומך בחוק השתמטות, ולא יעזור לו. וזאת הסיבה שאתה לא יו"ר ועדת החינוך היום, רק בגלל שהשר שלך תומך בהשתמטות.

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה. אני נתתי הערה קצרה לחברתי חברת הכנסת שרון ניר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

גם אנחנו.

היו"ר משה סולומון:

זה הכול. תודה. לכן גם הקשבתי. תודה רבה. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

- - - בכתב עת, אני מחזיקה את המקור שלו. אתה יודע, הארכיון לא שוכח. חבר הכנסת אדוני היושב-ראש, הארכיון לא שוכח: על החתום, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', בשבע – חדשות סרוגים, עודכן בשנת 2017 - - -

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה. כן, אמרת את זה. אמרת את זה. תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

מה לעשות, זו המציאות.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. בבקשה, אדוני.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, שנת 2025 תיזכר כשנה המדממת בחברה הערבית. מספר הנרצחים נכון להיום הגיע ל-262 לפי הנתונים של מרכז אמאן לחברה בטוחה. ואני שואל, מה עשתה הממשלה במשך שלוש שנים כדי לטפל בסוגיה הזאת של פשיעה ואלימות? מה עשה השר לביטחון לאומי? איפה הממשלה? איפה ראש הממשלה? איפה שרי הממשלה? אנחנו פונים, ואני פונה מכאן, ואנחנו מבקשים להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את כל הכשל של הממשלה הזו בטיפול בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. זה לא רק נרצחים, אלא יש יותר ויותר מעשי איומים, פרוטקשן, שרפה של אוטובוסים, יריות על בתים, איום על משפחות – ושום דבר לא נעשה. אני אקריא לכם מכתב שנשלח אליי, ונשלח לעוד הרבה חברי כנסת, מאדם בעל חברת הסעות בצפון, ואני אקרא לכם בדיוק מה הוא כתב: במשך תקופה ארוכה אנו נתונים לטרור עברייני חמור – דרישות סחיטה באיומים, פרוטקשן, חאווה, איומים ישירים על עובדים ובני משפחות, פגיעה שיטתית ברכוש ובפרנסה. עד היום נשרפו לנו 14 אוטובוסים. 14 כלי רכב שעליהם נשענת פרנסתם של עובדים ומשפחות עלו באש. ב-9 בדצמבר 2025, החומרה הגיעה לשיא ביום – בוצע ירי לעבר מיניבוס הסעות של החברה, ובתוך הרכב נסעו ילדים של חינוך מיוחד בדרכם לבית הספר. זה אינו אירוע פלילי רגיל, זהו קו אדום שמדינה מתוקנת לא יכולה להרשות לעצמה לעבור עליו בשתיקה; ואני אומר, כן, נחצו כל הקווים האדומים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נפגשתי לפני שלוש שעות עם קבוצה של תלמידים בבית ספר, והם שאלו אותי שאלות רבות. שאלו אותי על תפקידנו כחברי כנסת, איך אפשר להתמודד עם הפשיעה והאלימות הגואות בחברה הערבית, איך אפשר לטפל בתופעה הזאת שהנפגעים הראשונים הם אותם תלמידים, אותה קבוצת גיל של צעירים, שהם הרוצחים והנרצחים, ההורגים והנהרגים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הבנתי - - - שלום למועצת השורא.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

התלמידים נמצאים בתוך האירוע הזה וחושבים איך אפשר להתמודד עם התופעה הזאת, וכמובן שהיו שאלות על תופעות אחרות וקשיים ואתגרים ובעיות אחרות בחברה הערבית. לפני יומיים גם פגשתי משפחות מהנגב, שבתיהן נהרסו. הם גם שואלים אותנו מה אחריותנו, מה אנחנו יכולים לעשות. אדוני היושב-ראש, תשובה אחת לכולם: תפקידנו, כנציגי ציבור, לעשות את הכול, גם דרך הכנסת, למרות המציאות שאנחנו חייבים להודות בה – הכלים שנותנת לנו הכנסת כדי שנוכל להתמודד עם תופעה כמו פשיעה ואלימות - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

תגיד תודה שאתה פה. תגיד תודה שאתה פה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

האחים המוסלמים. שהוא יגיד תודה שהוא בכנסת. תודה רבה. זה שאתה פה זה פלא.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הכלים שנותנת לנו הכנסת להתמודד עם בעיות תכנון ובנייה הם כלים מאוד מוגבלים, שלא מביאים לא להחלטות של הממשלה והשרים, ולא של מדיניות חדשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מאפשרים - - -

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ולכן אמרתי להם: הדרך שלנו היא לא רק לייצג אתכם בכנסת, אלא הדרך שלנו היא לנסות להגיע לעמדות השפעה ולנסות לשנות את המדיניות, ולהיות אלו שמקבלים החלטות לגבי הבעיות של החברה הערבית.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, אתה שומע מה אנחנו שומעים פה?

היו"ר משה סולומון:

אני שומע מה שהוא אומר, וזכותו - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - מקשיבים למזימה?

היו"ר משה סולומון:

נא לאפשר לו לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

טירוף הדעת. טירוף.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ולכן, תוכניתנו לא רק להיבחר לכנסת, אלא גם להיות חלק מהרשות המבצעת שקובעת את המדיניות - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה? מה אני שומעת פה? מה אני שומעת?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - ומביאה פתרונות מעשיים לאזרחי מדינת ישראל, כולל האזרחים הערבים. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. חברת הכנסת טלי גוטליב, הוא דיבר על האלימות בחברה הערבית, והדרך למגר - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא דיברתי על זה. הוא דיבר על זה שהוא רוצה להיות ברשות המבצעת. הוא, המנסור הזה, אמר שהוא - - - עם מועצת השורא - - -

היו"ר משה סולומון:

אבל הוא הציג לדקה. חברת הכנסת טלי גוטליב, שנייה, תקשיבי לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואני עקבתי אחרי ריאיון שלך בערבית - - - ואתה אומר שלא הייתה לך ברירה אלא לבחור את המילים האלה.

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

וזה לא מה שתעשה. זה מה שאתה אומר בערבית. נופת צופים.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום בוועדה המיוחדת לחוק התקשורת של השר קרעי, בחרה יושבת-ראש הוועדה לעלוב בי באופן אישי. האמת היא שבמעמד הוועדה החלטתי לא להשיב לה, ואמרתי לה שאני לא מוכנה לרדת לרמה כזאת. אני לא עליתי פה כדי להשתלח בה, זה לא הסגנון שלי ולא מי שאני. אני רק אחזור על הציטוט, על מה שהיא אמרה לי. היא אמרה לי שהוועדה הזאת גואלת אותי מהאנונימיות שלי כחברת כנסת. אני רוצה להגיד ליושבת-ראש הוועדה, ראשית כול ולפני הכול, אני מוכנה להישאר אנונימית עוד 100 פעם ולא למכור את נשמתי לשטן בעבור כותרת זולה. אני חושבת שבכנסת הזאת במיוחד, ולצערי בשנים האחרונות, יש התמכרות של חברי כנסת לסנסציות, לצהוב, לכותרות חלולות, ל"לייקות", מה שאנחנו קוראים, לניסיון למשוך תשומת לב אין-סופית ולחשוב שזו מהות קיומנו פה. אני רוצה להזכיר לאזרחי ישראל, וגם כן ליושבת-ראש הוועדה, שאני לא משתלחת בה באופן אישי, שזה לא תפקידנו בכנסת ישראל. התפקיד שלי כשליחת ציבור הוא לעשות את עבודתי נאמנה בכנסת ישראל עבור הציבור, וגם בוועדה המיוחדת הזאת לתקשורת, ולפניה בוועדת הכלכלה, הקדשתי מאות שעות עבודה ללימוד מסיבי של חוקי התקשורת שלא עברו בוועדת הכלכלה, ואחר כך החקיקה הממשלתית הזאת שהובאה בוועדה המיוחדת הזאת. ישבתי בוועדה שלה בכל הדיונים, מתחילתם ועד סופם, כי אני מאמינה בעבודה מהותית ורצינית, וכל הטיעונים שלי בוועדה הם ענייניים לחקיקה עצמה. גם כשאמרתי ליושבת-ראש הוועדה דברים קשים, הם לא היו ברמה האישית, הם היו ברמה העניינית. אני חושבת שזה שהיושבת-ראש בחרה לעלוב בי באופן אישי - - -

צגה מלקו (הליכוד):

שלי טל מירון (יש עתיד):

אל תפריעי לי. אל תפריעי לי, חברת הכנסת.

צגה מלקו (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אל תפריעי לי.

צגה מלקו (הליכוד):

- - - אני הייתי בוועדה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אני הייתי מתביישת במקומך לגבות את מה שהיא אמרה לי.

צגה מלקו (הליכוד):

לא, אני הייתי בוועדה - - -

שלי טל מירון (יש עתיד):

יש מה שנקרא קלאס, והיא חצתה קווים אדומים. אני רוצה להגיד שוב: זה לא העליב אותי באופן אישי, כי אני מאמינה בכל ליבי בעבודה שאני עושה, בשליחות שלי, ובזה שבעבודה קשה ורצינית אני אגיע להכרה ולאן שצריך להגיע – לא בפרובוקציות, לא בסנסציות, לא בכותרות עלובות. אני לא סופרת כמה מסקרים אותי ואיך מסקרים אותי, כמו שעושים פה חברי כנסת אחרים שזה סלע קיומם. זה לא סלע קיומי. אני רוצה להגיד שאין ייאוש בעולם. אני ממש לא מתייאשת מהצורה שבה היא התייחסה אליי. אני אמשיך להגיע לוועדה הזאת באדיקות, ואשב שם בכל הדיונים ואגיד את דעתי. אני חושבת שאני די מומחית תוכן אחרי שנה וחצי של למידה מהותית של החקיקה הזאת, ואני ממש לא מתכוונת לוותר, ואמשיך לעשות את תפקידי על הצד הטוב ביותר. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בזמן שאזרחי ישראל הסתובבו בין בתי קברות צבאיים ואזרחיים, בזמן שמשפחות שכולות קברו את יקיריהן, בזמן שישראלים חטופים סבלו במנהרות, בזמן שצבא הגנה לישראל ניהל את המלחמה המורכבת ביותר במאות חמ"לים ברחבי הארץ – מתברר שבלשכה החשובה ביותר במדינה, לשכת ראש הממשלה, ניהלו חמ"ל מסוג אחר לגמרי; חמל קטן וחכם להנדסת תודעה בשירות קטר, אותה מדינה שרוצה בטובתה של חמאס. החשיפה המטלטלת של העיתונאי אבישי גרינצייג בערוץ 24 ניוז היא לא עוד סקופ עיתונאי, היא רעידת אדמה של ממש. מהודעות הווטסאפ שנחשפו אנחנו למדים על פס ייצור של שקרים. דוברו הצבאי של ראש הממשלה אלי פלדשטיין והיועץ המקורב אליו שרוליק איינהורן יושבים ובוראים מציאות, כהגדרתם. הם יושבים ומנסחים מסרים פרו-קטריים שמשרתים גם את החמאס, והכול פרי דמיונם, היישר למהדורות החדשות. בזמן שחיילים שלנו נלחמים בחמאס ונהרגים על הגנת המולדת, דוברי ראש הממשלה עבדו שעות נוספות בלהלל את המממנת הראשית של החמאס, ובלהחליש ולפגוע באויבת של החמאס – מצרים. אדוני היושב-ראש, אתה יודע מה הכי מדהים? השתיקה. ראש הממשלה, שעמד על הפודיום ודיבר על ניצחון מוחלט, זה שמגיב על כל דבר ועל כל עניין – שותק. אותו ראש ממשלה, שבתחילה הגן על פלדשטיין וקרא לו "פטריוט ישראלי, ציוני נלהב", ואחר כך ניסה להתנער ממנו ולטעון שהוא לא עבד אצלו – פתאום נאלם דום. הוא שותק, אין שום התייחסות לעניין. תארו לכם מה הוא היה אומר אם חלילה אותו מקרה היה מתרחש בלשכה אחרת. אבל, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא נשתוק. ראינו את התמונות, ראינו את הציוני הנלהב שלו עומד לצידו בבור בקריה, בלב ליבה של מערכת הביטחון, במקום שבו נשמרים הסודות הכמוסים ביותר של ישראל. וזה לא חשוב אם הוא ידע – הרי הוא אף פעם לא יודע. ביבי לא ידע, הוא לא ידע. הפעם לא יהיה "ביבי לא ידע". זו הלשכה שלך, הסביבה הכי קרובה לך. זו מעילה עמוקה באמון הציבור, ולך יש אחריות על מה שקורה בסביבתך. ואם לא ידעת מה קורה בתוך הלשכה שלך, בתוך המעגל הכי קרוב אליך, בזמן שמכניסים את הנרטיב הקטרי לתוך קודש הקודשים הביטחוני, מה זה אומר עליך? איך אפשר לסמוך עליך? חברי הכנסת, זו פרשה מהחמורות שידענו, זו לא סתם תקלה או שחיתות, זו פגיעה בביטחון המדינה. מפעל הנדוס התודעה שיצא מתוך לשכת ראש הממשלה, מהדובר הצבאי שגויס לטובת - -

היו"ר משה סולומון:

תודה. משפט סיכום.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מסיים. - - שגויס לטובת המלחמה – הם שיחקו במוחם של אזרחי ישראל, הם זרו דיסאינפורמציה בזמן שמשפחות מחכות לאות חיים מיקיריהן, ועל המחדל - - -

היו"ר משה סולומון:

תודה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מסיים, אדוני.

היו"ר משה סולומון:

כן.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אמרתי שאני מסיים, אז אני ממשיך את המשפט.

היו"ר משה סולומון:

אני יודע שאתה מסיים, אבל צריך לסיים.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז אני מודה לך.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

למחדל הזה, לבושה הזו, לכניסה של קטר לתוך הווריד של מקבלי ההחלטות בירושלים, יש אחראי אחד - -

היו"ר משה סולומון:

תודה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - בנימין נתניהו. והאחריות הזאת היא אות קלון על מצחו.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת איתן גינזבורג, תודה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אות קלון שלא יימחה.

היו"ר משה סולומון:

ביקשתי מראש. אני מבין שמשפט - - -

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

רק טיפה סבלנות.

היו"ר משה סולומון:

סבלנות – אם זה משפט סיכום זה בסדר, אבל זה לא משפט סיכום. עם כל אחד צריך להתווכח על זה? לא. נתתי, אחרי שנתתי לך עוד עשר, 15 שניות.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

20 שניות, באמת.

נאור שירי (יש עתיד):

יש לי הצעה, תיתן לכל אחד חמש דקות.

היו"ר משה סולומון:

זו הצעה טובה. אנחנו נעביר את זה בתקנון. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. חבר הכנסת איתן, זה לא נגדך או משהו, אני פשוט משתדל, לכולם, לא להפריע לפני תום שלוש הדקות. אבל אז מתחילה סאגה של דקה, זו בעיה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זו לא הייתה דקה.

היו"ר משה סולומון:

לא, לא הגיע לדקה אצלך, אבל אתה היית בדרך לשם.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מהרגע - - - בי, עברו 20 שניות.

היו"ר משה סולומון:

נכון, וזה הרבה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

המון.

היו"ר משה סולומון:

נכון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בוא נראה את הסטנדרט עכשיו, קואליציה ואופוזיציה, בוא נראה.

היו"ר משה סולומון:

אני אומר את זה כמעט לכל אחד. אתה תעלה – תעמוד בזה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הינה, הקואליציה, בוא נראה.

היו"ר משה סולומון:

היא עומדת בזמן. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני ראש הממשלה, איך אתה עומד בזה, אני לא יודעת.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא יושב. איך הוא עומד בזה? הוא יושב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה רגע להבין. יהודית תירוש, ציפי גז – שהיום היא שופטת, מנדלבליט, אלשיך, שי ניצן, ליאת בן ארי, עשו לך שימוע. הבאת עורכי דין, בדקו את החומרים, באים לשימוע, אומרים: אין סיקור חיובי, אין היענות חריגה, אין. אומרים לו הפרקליטים במהלך המשפט: לא בדקנו היענות חריגה, לא בדקנו סיקור חיובי, לא, לא היו לנו מקורות השוואתיים. פרקליטים בישראל, אחת מהם היא שופטת היום, משקרים את בית המשפט לאורך המשפט, ואומרים: לא בדקנו. עולה אתמול לעדות רון, חוקר סייבר. תקשיבו טוב. באמת, אדוני ראש הממשלה, אני מצדיעה לך שבאמצעות ניהול המשפט הזה אנחנו מביאים את הפלצות הזאת לידיעת הציבור. עולה רון, חוקר סייבר, מספר, משה, את הדבר הבא – אתה לא תאמין. אני לא הייתי מאמינה שהיית עושה דבר כזה כשישבת מולי בשימועים. מי מתנהג ככה? – מורים לו לבדוק: תבדוק פרסומים בוואלה, ב-ynet, בעיתונים נוספים. אחרי השימוע. נטענו הטענות על ידי ראש הממשלה וסנגוריו. הוא בודק. והוא בודק, והוא מעיד שאין היענות חריגה בוואלה. מה אומרים לו? מה עושים? אומרים לו להוריד מידע מהמזכר הזה. תגידו לי, איפה אנחנו חיים? תקשיב, למה אני מספרת את כל זה? כי הרי כשאתה הצעת את חוק מח"ש, מה אמרת, משה? אמרת: אנחנו נהפוך את מח"ש לגוף עצמאי. אנחנו לא נחקור רק שוטרים ורק אנשי שב"כ – פרקליטות תיחקר. הרי אם הפרקליטות ידיה נקיות, היא תיחקר על ידי מח"ש. לצערנו הרב זה ירד וזה לא נמצא כרגע. ואנחנו מגיעים למצב הזוי שפרקליטים משקרים, עושים שימוש לרעה בכוח שלהם. ומתגלה במהלך המשפט – אתם צריכים להבין, זו רעידת אדמה – פרקליטים טוענים, לא עדים, פרקליטים טוענים: לא השווינו סיקור חיובי והיענות חריגה. בא עד ואומר – שוטר – הורו לו לבדוק, הוא בדק, אין היענות חריגה. זאת אומרת, הטענות של ראש הממשלה נבדקו בזמן אמת ונמצאו נכונות, ובכל זאת הם הגישו כתב אישום. וזה מתכתב, אדוני ראש הממשלה, עם העובדה שסגן ניצב חבקין – סגן ניצב, בזמן אמת, מדהים – מספר שהם ידעו שאין להם ראיות על פגישת הנחיה, שהאיכונים לא מתיישבים עם זה, שראיות חפציות לא מתיישבות עם התאריך שפילבר אומר, אבל הם לא עימתו את פילבר עם זה, בכוונה, כדי להגיש את כתב האישום. משה, היית סגן ראש מח"ש, הגשת כנגד לקוחות שלי כתבי אישום שבדקת, ואם באתי בפניך בשימוע לא היית משתמש בטענת שימוע ומסתיר אותה. וכך היה, וזה מתגלה במהלך המשפט. אי-אפשר לתפוס את זה. ואת כל זה ראש הממשלה מנהל תוך כדי ניהול כל הזירות הללו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. משפט סיכום.

טלי גוטליב (הליכוד):

לכן אני אומרת, אנחנו פה ואנחנו רואים את זה. רואים, רואים, ונזכיר גם נזכיר.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. עכשיו יש לך רף גבוה, היא סיימה בזמן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני אעמוד בשלוש הדקות שלי, רק בוא נחכה שהשר יסיים את שיחת הטלפון שלו.

היו"ר משה סולומון:

הוא לא השר התורן. מאי גולן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מאי לא פה.

היו"ר משה סולומון:

אה, הוא החליף כבר? אוקיי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז אני רוצה את הקשב שלו, אם הוא כבר כאן.

היו"ר משה סולומון:

אז תקרא לו. אדוני השר, אדוני השר, השר וסרלאוף, רוצים לדבר אליך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז בוא נחכה. השר מבקש, אני לא יודע. אני אחכה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

שנייה, אני רק מבהיר, אני מדבר עם תושבים מקריית שמונה שיש להם בעיות - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז זה חשוב. זה חשוב. תושבים מקריית שמונה קודמים לחברי הכנסת.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אז אני מתנצל שאני בטלפון, אני פותר פה בעיות.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, אז בוא. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

סבבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי הליכוד, היום אושרה בממשלה ועדת הטיוח שלכם לחקר טבח 7 באוקטובר, שקרה במשמרת שלכם. אני לא מצליח להבין מאיפה הבושה. הממשלה הזאת האכילה את המפלצת. אתם מימנתם את חמאס, העברתם מזוודות של מאות מיליוני דולרים או שקלים לתוך עזה, לתוך חמאס. 1,200 איש נטבחו, נאנסו, נחטפו – במשמרת שלכם. במשמרת שלכם מרגלים קטרים פעלו מתוך לשכת ראש הממשלה בזמן המלחמה. במשמרת שלכם. ובמקום להתפטר ולהסתלק מהחיים הפוליטיים יום אחרי הטבח, אתם נאחזים באמוק בכיסא שלכם, מסרבים לזוז, ועוד אוזרים את החוצפה הבלתי-נסלחת להקים ועדת טיוח ולסכל ועדת חקירה ממלכתית. אתם מחללים את זכר הנספים, אתם רומסים את המשפחות השכולות, אבל מעל הכול, אתם מסכנים את ביטחון ישראל. כי אם עם ישראל לא יפיק את הלקחים מהטבח, אין לנו שום ערובה שהוא לא יקרה שוב. אנחנו לא נוכל למנוע את הטבח הבא שוב. תגידו לי אתם, למה אתם מסכלים את האמת? למה אתם בורחים מהצדק? למה אתם מסכנים את ביטחון ישראל? ואתם מסכנים את ביטחון ישראל בהתנהלות המופקרת הזאת שלכם. ולעניין אחר, אני לא יודע אם שמעתם, חברת הכנסת שלי טל מירון, מה אמר אתמול – הביאו את זה ב-i24 – מה אמר ביסמוט. שהוא הולך – את שמעת מה הוא אמר? שהוא מתכוון לחרף את נפשו בשביל להגן על המשתמטים. הוא הולך לחרף את נפשו בשביל להגן על המשתמטים והעריקים. לא על חיילי המילואים, לא על נשות המילואימניקים, לא על הלוחמים שלנו – על המשתמטים והעריקים. יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון מטעם הליכוד. אתם הליכוד, המחנה הלאומי-ליברלי? את יכולה לעשות איזה תנועות שאת רוצה, חברת הכנסת גוטליב. אני מבין שאת נבוכה מהדברים של חבר מפלגתך, שבמקום להגן על הלוחמים ועל המילואימניקים - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מי מתייחס אליך? אל תפנה אליי. אדוני היו"ר, שלא יפנה אליי. אני לא - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני אפנה למי שאני רוצה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מדברת עליך, אני לא עושה איתך שום - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני מבין שאתם נבוכים מהדברים האלה. אני מבין שאתם נבוכים מהדברים האלה, של חבר מפלגתכם שנטש את הבוחרים של הליכוד שהם חלק מחוט השדרה של משרתי צבא ההגנה לישראל. אתם כבר לא איתם. אתם מייצגים את חסידי "נמות ולא נתגייס" בדברים שלכם. אכן, ראוי ליושב-ראש ועדת המשתמטים להגן בחירוף נפש, חבר הכנסת סעדה, על המשתמטים. זה הבייס החדש של בועז ביסמוט – המשתמטים, העריקים והסרבנים, כיאה לממשלת "נמות ולא נתגייס".

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. גם לך, כל הכבוד על סיום בזמן. יפה מאוד, כל הכבוד. גם אחמד טיבי כרגע יעמוד בזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - לא מכירים במדינה יהודית. בשבוע שעבר התראיין באל-ג'זירה.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, שלוש דקות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, נהרסו - -

נאור שירי (יש עתיד):

הוא ציוני? הוא ציוני?

משה סעדה (הליכוד):

האמת היא שכן. מה אתה חושב, שהוא לא?

טלי גוטליב (הליכוד):

מה יש לך?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

- - 12 דירות שבהן גרים - - -

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, עצרתי לך. חכה. אני אשתיק ואז אתה תדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

בפני מי אתה מוריד את הראש שלך? בפני מי אתה מוריד את הראש? בפני מי?

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, תודה רבה. הדובר הבא רוצה להתחיל את דבריו. אנא, הסכיתו ושמעו.

קריאה:

מגיע לו.

היו"ר משה סולומון:

מגיע לו. בסדר גמור. אני אאפס.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה, תודה. - - 12 דירות שבהן מתגוררות 80 נפשות בוואדי קדום, בסילואן, נהרסו תוך שימוש בכוח נגד בעלי הדירות והתושבים. מאז תחילת השנה נהרסו כ-270 מבנים מסחריים ובתי מגורים. הכיבוש הוא הלא-חוקי, לא הבתים.

משה סעדה (הליכוד):

איזה כיבוש? על מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הכיבוש הוא לא חוקי. גם החוק הבין-לאומי אומר זאת. גם החוק הבין-לאומי אומר זאת. גם החוק הבין-לאומי אומר זאת.

היו"ר משה סולומון:

אז נהיה חייבים לעשות ריבונות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אוקיי.

נאור שירי (יש עתיד):

בח'אן אל-אחמר תחילה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

איפה אתם רוצים? בתל אביב? אני רוצה שתי מדינות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איפה תעשה אותו?

היו"ר משה סולומון:

לא. אנחנו נעשה את זה במקומות שבהם יש טענה שיש כיבוש. אנחנו נייצר ריבונות בכל חלקי ארץ ישראל. תודה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה לא מצליח לעשות את זה - - - מה אתה מחפש בשטחים הכבושים?

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה רבה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

זה הבית שלי פה. ווליד, זה הבית שלי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה גר בשטחים כבושים - - -

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת ווליד טאהא, תודה רבה. אתם לוקחים את הזמן של חבר הכנסת אחמד טיבי. יש לו דברים חשובים לומר, אולי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין לו.

היו"ר משה סולומון:

אה, אין לו. אז אפשר לבדוק.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לפחות אף אחד לא שריין אותי והביא אותי בכוח לכנסת.

משה סעדה (הליכוד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה, אתה. ד"ר חוסאם אבו ספייה הוכרז - - -

משה סעדה (הליכוד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הסכת ושתוק ואל תפריע. שב, שב, שב.

משה סעדה (הליכוד):

אני לא אשב.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מה זה הדבר הזה?

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אבל תושיב אותו.

היו"ר משה סולומון:

אתה קראת לו, הוא מגיב לך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא קראתי לו. הוא הפריע. אני עניתי לו.

היו"ר משה סולומון:

הצבעת כלפיו. הוא מגיב לך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

עניתי לו.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת סעדה, תודה רבה. תודה. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תזכיר את השם שלנו, אחמד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

דוקטור חוסאם אבו ספייה הוכרז כלוחם בלתי חוקי. הוא רופא, מנהל בית חולים. הרגו לו את הבן שלו. הוא קבר את הבן שלו כשהוא עבד בבית החולים. משתמשים בתואר הזה כדי להמשיך לכלוא אנשים, גם רופאים, רופאים בכירים, אחים, אחיות. ולכן זה חוק שבא להתמיד בדיכוי, בעינוי רופאים, בני אדם.

משה סעדה (הליכוד):

הם מחבלים. הם מחבלים. הם מחבלים.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, תודה רבה. תודה.

משה סעדה (הליכוד):

איפה אתם, אופוזיציה? חיילים, אחים שלכם.

היו"ר משה סולומון:

הביקורת נשמעת. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה קרה לכם? הוא האויב שלכם.

משה סעדה (הליכוד):

הוא אומר שהצבא כולא רופאים. זה שקר. זה שקר.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת סעדה, תודה רבה. תודה רבה.

משה סעדה (הליכוד):

הוא יוצא נגד חיילי צה"ל. לא ניתן לו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היום גם נהרסה – ישוחרר חוסאם אבו ספייה.

קריאות:

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ד"ר חוסאם אבו ספייה. ד"ר אל חוסם אבו ספייה. (אומר בערבית:) עכשיו - - -

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן. תם הזמן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

איך תם הזמן?

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מה הדבר זה?

היו"ר משה סולומון:

אני לא משקר, השעון.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אבל אתה רואה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. משפט סיכום, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני אסכם.

היו"ר משה סולומון:

משפט סיכום.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בכפר עארה נהרס היום בית. מדיניות ההריסה – שמדברים אל הציבור הערבי באמצעות דחפורים ללא תכנון ובנייה, מדיניות שמתאימה לממשלה הזדונית הזאת - -

היו"ר משה סולומון:

תודה. משפט, משפט. תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

- - ממשלת הרס ודחפורים.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת אחמד טיבי, נא לסיים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת משה סעדה, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה סולומון:

שנייה. קודם כול, תשים לב, חבר הכנסת וליד טאהא.

משה סעדה (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת משה סעדה, תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת סעדה, אתה יכול לעלות לדוכן לומר את דבריך.

משה סעדה (הליכוד):

אתם לא תהיו. אתם לא תהיו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת ווליד טאהא, תודה רבה.

משה סעדה (הליכוד):

אתם לא תהיו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - - למה?

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת ווליד טאהא, אנא תפוס את מקומך. תודה רבה. תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

- - - לך - - - יא אפס.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, תודה. חבר כנסת, נא להוציא, נא להוציא. אתה לא תאמר את זה לחבר הכנסת, סליחה, סליחה.

משה סעדה (הליכוד):

אתה לא ראוי שתהיה פה בכנסת הזאת.

היו"ר משה סולומון:

אתה לא תאמר לחבר כנסת אפס.

משה סעדה (הליכוד):

התרגלת.

היו"ר משה סולומון:

סליחה, סליחה. להוציא אותו, להוציא אותו. הוא קורא לו אפס, הוא קורא לו אפס.

משה סעדה (הליכוד):

הוא התרגל שבליכוד מחבקים אותו ושותים איתו קפה. נגמרה החגיגה. אין, נגמרה חגיגה. אחמד, אין יותר קפה, אין יותר חיבוקים, אין יותר חיוכים. אתה לא ראוי להיות בכנסת הזאת.

היו"ר משה סולומון:

שנייה. חבר הכנסת סעדה, תמתין שנייה. אני אבקש ממך, תשאיר אותו. אני אבקש לכבד כל בן אדם כאן, סליחה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה ראית - - -

היו"ר משה סולומון:

סליחה. אתה יכול להתווכח עם טענה. אין שום בעיה. אפשרתי לך לומר את דבריך. גם עצרתי את הזמן בשבילך. אבל לא יכול להיות שאתה אומר דברים, מילות גנאי כלפי חבר כנסת בישראל. תודה.

משה סעדה (הליכוד):

כלפי חיילים, כלפי חיילים. עזוב חבר הכנסת. כלפי חיילים, יותר חמור.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה סולומון:

תודה. אז תכף הוא יענה. תכף הוא יענה. תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, תודה רבה. אני לא רוצה להתחיל לקרוא קריאות.

משה סעדה (הליכוד):

מה שהיה לא יהיה.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

משה סעדה (הליכוד):

החיבוקים, החיוכים של חברי כנסת מהליכוד נגמרו. התרגלתם לזה.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, חבר הכנסת משה סעדה, אני מבקש לעמוד בזמן.

משה סעדה (הליכוד):

אין. זה אחר. זה ערכי. זה לאומי. זה ליכודי. נגמר האירוע. נגמר האירוע. נגמר האירוע. אין חלקנו עימכם. לא נהיה עם אנשים שיוצאים נגד מדיניות ישראל. נגמר האירוע שלכם. זה בסדר.

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה רבה. אני מתחיל לך את הזמן. הוא הגיב לדברם אחרים.

משה סעדה (הליכוד):

אני רוצה להתחיל.

היו"ר משה סולומון:

עכשיו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת ווליד טאהא, קריאה ראשונה.

משה סעדה (הליכוד):

אני מחכה שייתנו לי לדבר.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

קריאות:

משה סעדה (הליכוד):

לאחרונה נודע לי - - -

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, חברי הכנסת, נא לאפשר לחבר הכנסת משה סעדה. עצרתי, עצרתי לך את הזמן.

משה סעדה (הליכוד):

אני מבין את החשש שלהם. מבין את החשש.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת.

משה סעדה (הליכוד):

אז תן לי להגיד.

היו"ר משה סולומון:

שנייה.

משה סעדה (הליכוד):

אתה זוכר שאתה חייב לי מאז?

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת.

משה סעדה (הליכוד):

נודע לי לאחרונה, לפני שבוע, ש-15 סטודנטים מאוניברסיטת אל-קודס החמאסית עושים סבבים קליניים בסורוקה.

נאור שירי (יש עתיד):

משה סעדה (הליכוד):

שמעת? עושים סבבים קליניים בסורוקה. עכשיו, הסתכלתי, הסתכלתי במשרד הבריאות – אני לא יכול.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת וליד טאהא, אתה בקריאה הראשונה. תן לו לגמור את דבריו. תרצה – תעלה, תגיד את דבריך. תודה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה סולומון:

אין לו שום דבר. תן לו לומר את דבריו. אני לא רוצה להוציא אותך החוצה.

משה סעדה (הליכוד):

מי שנגד מדינת ישראל לא יהיה רופא. נשנה את זה. נשנה את זה. זה נגמר. אמרתי לכם, התרגלתם.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת ווליד טאהא, קריאה שנייה.

משה סעדה (הליכוד):

התרגלתם שמדינת ישראל הייתה מדינה שמכילה. אנחנו מדינה שמכריעה, מדינה שמנצחת, שגאה בזהות שלה, שלא מתרפסת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

משה סעדה (הליכוד):

חבר הכנסת ווליד טאהא, קריאה שלישית. נא לצאת. תודה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נו, באמת, היושב-ראש. כל הזמן הוא - - - אתה לא מעיר להם.

היו"ר משה סולומון:

לא נכון. לא נכון. חבל שאתה אומר את זה ככה. לא נכון. אני חיכיתי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

העם שלך לא סובל אותך.

קריאות:

משה סעדה (הליכוד):

שירי, תגיד, אתה איתנו או נגדנו?

נאור שירי (יש עתיד):

תעשו ריבונות בגליל.

משה סעדה (הליכוד):

נעשה, נעשה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

היו"ר משה סולומון:

תודה, חברי הכנסת. אדוני השר, תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור שירי, תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת אחמד טיבי, קריאה ראשונה.

משה סעדה (הליכוד):

ממש, ממש, אתם לא תהיו. אנחנו נהיה שם. ואתה תהיה שם.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת אחמד טיבי, אתה בקריאה ראשונה.

משה סעדה (הליכוד):

אתה תהיה בחוץ. אין.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת אחמד טיבי, אתה בקריאה שנייה.

משה סעדה (הליכוד):

העם היהודי הגאה לא יכיל אנשים כמוך. אתה לא ראוי למקום הזה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת אחמד טיבי, אתה בקריאה השנייה.

משה סעדה (הליכוד):

אתה לא ראוי לציבור הערבי. אתה תומך טרור. אתה לא ראוי למקום הזה בכלל.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

קריאות:

משה סעדה (הליכוד):

15 סטודנטים – הם לא נותנים לי לדבר.

היו"ר משה סולומון:

אני אעצור לך. בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה מדליק את כולם - - -

משה סעדה (הליכוד):

אני לא מדליק. אני לא עולה סתם.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, תמשיך את דבריך.

משה סעדה (הליכוד):

יש לנו זמן, חבר'ה.

נאור שירי (יש עתיד):

- - - בחייאת.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת נאור שירי, תודה. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא. אני לא יכול.

היו"ר משה סולומון:

תודה. בבקשה, נא להמשיך. נא להמשיך.

משה סעדה (הליכוד):

תודה רבה. 15 סטודנטים מאוניברסיטת אל-קודס, החמאסית, עושים סבבים קליניים בסורוקה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכסת טיבי, קריאה שלישית. נא לצאת.

טלי גוטליב (הליכוד):

תהיה בשקט. תהיה בשקט. צא החוצה. צא החוצה.

היו"ר משה סולומון:

אם אתה רוצה לצאת, תאמר לי, תאמר לי. אני אוציא אותך. אתה כבר בקריאה השלישית.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא יעזור לך. מה אתה עושה פה? מה אתה עושה פה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה היא לא חוטפת קריאות? למה היא לא חוטפת קריאות?

משה סעדה (הליכוד):

סבבים קליניים בבתי חולים הם משאב לאומי. מי שקבע את זה זה לא אני. משרד הבריאות קובע: סבב קליני בבית חולים זה משאב לאומי. הוא חסר, הוא חסר לרופאים במדינת ישראל. בין היתר, בגלל זה רופאים נוסעים לחו"ל ללמוד לימודי רפואה. ושאלתי את עצמי מה הסיבה שנותנים לאנשים מאל-קודס לעשות סבבים קליניים בסורוקה בבאר שבע. כשבדקתי מי זאת אוניברסיטת אל-קודס, אז ככה: בתקשורת היא מכונה אקדמיה לטרור, כי יצאו ממנה מפגעים רבים. בכנס סיום לימודי רפואה באוניברסיטה, הם היללו את אחד המפגעים בחיילי צה"ל. במקום הזה, שמדינת ישראל נותנת לו לעשות סבבים קליניים. אבל זה לא נגמר. צה"ל, באתר הרשמי שלו, מכנה את המקום מוקד טרור. עכשיו אני שואל את עצמי, מה הסיבה שמשרד הבריאות שלנו מתעדף אנשים מאל-קודס? מה הסיבה שבמקום לתעדף מילואימניקים, לתעדף חיילים שלנו, מתעדפים אנשים שבוודאות פוגעים בביטחון המדינה? למה לא עוצרים את הדבר הזה? אני מגדיר את הדבר הזה "אומה בהפרעה". אומה בהפרעה, שבמקום לדאוג לחיילים שלה, לציבור שלה, מביאה אנשים ששבע שנים לומדים במקומות עם דוקטרינות חמאסיות על מלא-מלא, במקום לתת למשרתים שלנו. ואני אומר לכם, זה נגמר. כל האוניברסיטאות החמאסיות האלו – אתם מחייכים, אבל החקיקה בוא תבוא, ואני מחוקק. כל האוניברסיטאות החמאסיות – לא נכיר בתארים שלהן, לא תהיה הכרה בתארים שלהן. ואם נתעדף - - -

היו"ר משה סולומון:

תודה.

משה סעדה (הליכוד):

מילה אחרונה. אם נתעדף, נתעדף את המשרתים, כי לא שירת – לא קיבלת. ואנשים כאלה לא יקבלו יותר תיעדוף ולא ילמדו בארץ ולא יעשו סבבים קליניים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

אומר את זה רואה חשבון. תודה רבה. חברי הכנסת, נא לאפשר לדובר הבא לומר את דבריו. תודה רבה. בבקשה, אדוני.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, קודם כול, מה שראינו כאן זה התאמה לתפקיד של חבר הכנסת סעדה, להיות שר. זה היה סיכום שר, איזה עשר דקות של נאום. אני רוצה לדבר איתכם על גלגולו של ניגון, או גלגולו של ניוון. הכול התחיל לפני – תגידו אתם – עשור, עם חשדות לגיטימיים שהתעוררו נגד ראש הממשלה. ראש הממשלה מוכר לכם. באותו רגע התחילו התקפות בוטות מצידו של ראש הממשלה וסביבתו, התקפות בוטות על המשטרה. ככה זה התחיל, לבנה ראשונה. מתגלגל התהליך, והפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, שמונה על ידי נתניהו, החליטו להגיש כתב אישום. קורה במשפחות הכי טובות; לאזרחים, לממלא תפקיד. והינה, הם – המערכת הזו, החוקרת, שתפקידה לעשות בדיוק את מה שהם עשו – הופכים לאויבי העם החדשים. הכדור עובר לבית המשפט. בית המשפט עושה את מה שהוא צריך, לעבוד, והמערכת המשפטית, בית המשפט, מלמעלה ועד למטה או לפחות עד למחוזי, הופכים להיות למחריבי הבית השלישי, עם האשמות מופרכות מקצה לקצה. בא אסון שמחת תורה, אדוני היושב-ראש, ונתניהו שהשתמש בהקרסת האמון בבית המשפט, שהוא עצמו יזם כדי להימלט מהמשפט, משתמש באותה הקרסת אמון בבית המשפט כדי להימלט מהמובן מאליו שהוא הקמת ועדת חקירה ממלכתית. זהו הכלי הישראלי שבנינו, שמשרת אותנו נאמנה. וראש הממשלה לא מוכן להשתמש בה מהסיבות הברורות, כי היא תחקור את האמת, והאמת לא נוחה למי שעמד בראש הממשלה שבה אירע האסון הגדול. היום, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום שהממשלה מקדמת את הוועדה הפוליטית, ועדת הביקורת בראשותי דנה בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. והינה, חברי הקואליציה בוועדה הצביעו נגד, המובן מאליו, והם בכך משרתים את קעקוע האמון במערכת המשפט ואת הפגיעה בשמירת החוק במדינת ישראל. במו ידיכם אתם פוגעים אנושות בבסיס הקיום המשותף שלנו. אנחנו לא נוותר על כך, ועדת חקירה ממלכתית קום תוקם. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח. פה. הינה, הוא נוכח. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, מיסוי על רכב חשמלי – מס הקנייה על הרכב החשמלי נמצא היום על 45%. בוועדת הכספים קיבלנו בקשה מהאוצר להעלות את זה ל-52%. העלייה – תעצרי את זה, כן – העלייה של המיסוי הזה, לפי כל הנתונים שקיבלנו בוועדה, הולכת להקטין משמעותית את החדירה של הרכבים החשמליים לשוק. כאשר העלייה מ-35% ל-45%, שהייתה השנה, כבר עצרה את קצב החדירה שעמד על 24%, הורידה אותו ל-16%. כש-16% הללו כוללים בתוכם גם את הגיול. גיול, למי שלא מכיר, זה אפס קילומטר – יד ראשונה. זה הרכבים שחברות הליסינג מביאות, שאף אחד לא קונה, אז הן מחויבות אחרי תקופה מסוימת להעלות אותם על הכביש, והם הופכים אפס קילומטר ליד ראשונה, כאילו איבדו יד. זאת אומרת שהחדירה הרבה יותר קטנה. ואין ספק שהעלייה של המס תקטין עוד יותר את החדירה. היעד שהממשלה הציבה הוא 90% רכבים חשמליים עד שנת 2030, כאשר ברור לחלוטין שהמשך הכיוון הזה, המשך העלייה הזאת במס, לא יביא לכיוון הזה. העלייה במס היא סובסידיה שמדינת ישראל בכל זאת מסבסדת, כי המס הרגיל על רכבים הוא 83%. וההפחתה הזו פה עולה למשלם המיסים הישראלי 170 מיליון שקל בשנתיים. אני כבר כמה דיונים מבקש מכל המשרדים שמטפלים בזה – משרד האוצר, משרד התחבורה, משרד הכלכלה, משרד איכות הסביבה ומשרד האנרגיה – לבוא ולהסביר למה מבקשים מאיתנו להשקיע 170 מיליון שקל בתוך משהו שאנחנו מבינים שנכשל. למה להמשיך ולתת סובסידיה מהמדינה, כאשר ברור לחלוטין שזה כסף שהולך לאבדון. אנחנו לא מתקדמים ליעד של החדירה לשוק, אנחנו בטח ובטח לא נהנים מכל התועלות הסביבתיות ואנחנו בעצם מסבסדים מכוניות יקרות שקונים אותן מעמד בינוני-גבוה ואנשים שידם משגת. כשאין לזה שום הצדקה כאשר מקצצים בימי חופשה. ועד עכשיו אף אחד לא נתן לי ולו סיבה מוצדקת אחת מדוע אנחנו צריכים להמשיך ולממן את זה. לכן נתתי למשרדים עוד פרק זמן קצר מאוד, של כמה ימים, לחזור אליי עם תשובה. ואני מקווה שהמשרדים יישבו ויצליחו לסכם ביניהם באיזושהי צורה את הכסף הזה שחסר, כדי למנוע את עליית המס, כדי שאזרחי ישראל לא יספגו עליית מס נוספת מיותרת. ואם הם לא יכולים למצוא את זה, לדעתי, אין מנוס מלוותר לחלוטין על הסובסידיה, להעלות את מס הקנייה ל-83%. כי, כנראה, אין היום במדינת ישראל מישהו שמוכן להיות אבא ואימא לפרויקט של החדרת הרכבים החשמליים. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני עוד מעט נמצא בכנסת שבע שנים; לא מהוותיקים ביותר וגם לא מהצעירים ביותר. אבל אני חייב להגיד שכנסת כל כך נוראה קשה היה לדמיין, בהרבה מובנים.

טלי גוטליב (הליכוד):

הלוואי שלא תהיה פה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

ואחד מהמובנים הוא הצרחנות - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - מסית - - -

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי, תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

- - הצעקנות והרעשנות של חלק מבני ובנות הבית הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אתה עושה כאן - - -

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

ולאותם צעקנים אני רוצה להקדיש משל.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי, תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אז אני רוצה לנצל את הזמן שיש לי כדי לקרוא משל של איוואן קרילוב, שאחר כך גם אומץ על ידי - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא מקריא, הוא הולך להקריא לכם עכשיו את - - -

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

זה לא יכול להיות שאתה לא מגן עליי.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, סליחה. תודה, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא עולה כאן להקריא לכם עכשיו - - -

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, את מפריעה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תקשיבו, זה מטורף. יש לו שיטה - - -

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, את בקריאה ראשונה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה לקרוא משל שכתב איוואן קרילוב, שאחר כך גם אומץ על ידי החסידות, שנקרא "משל שתי החביות", והוא מאוד רלוונטי לכנסת הזאת, ובעיקר לאנשים ספציפיים. "שתי חביות הוסעו ברחוב קריה: אחת מלאה, כבדה ביין, והשנייה ריקנייה. מן המלאה שום רעש אין: היא מתנהלת לאיטה, בניחותא. אך האחרת - - - תדהר, תקפוץ על המרצפת; תקים סביבה תימרות אבק, תחריד כל אוזן ממרחק... אולם לשווא שאון הסרק של הריקה המחוצפת: שכן תועיל רק רעותה, והיא – קולה שווה פרוטה. מי שמכריז בלי סוף על פעליו בפיהו – זה בלי ספק, כלי ריק; כי רב הפעלים על פי הרוב שותק. קולו – הם מעשיו; לכן הוגה בדמי הוא את מחשבתו העמוקה בלי צעקה". גם בכנסת הזאת יש חביות מלאות ויש חביות ריקות – אגב, יש חביות מלאות שאני לא מסכים איתן, אבל הן משמיעות את קולן, כמו אותו משל, בצורה מכובדת, כי יש שם משהו לתת, החבית מלאה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך אין כלום לתת. לך אין כלום לתת.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אבל יש פה חביות ריקות שכל מה שהן עושות זה לשקשק ולקשקש ולהרעיש, ויין אין בהן, כי הן ריקות.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - את מה שאתה מדבר כל השבוע נגד ישראל ונגד החיילים. לא שכחתי לך לרגע מה אתה מפרסם ברשתות חברתיות. אתה אויב ישראל ועוכר ישראל. אויב ועוכר ישראל. מה אתה עושה פה? מה אתה בא לפה בכלל?

היו"ר משה סולומון:

בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לומר משהו ששמתי לב אליו היום במיוחד בוועדה לתקשורת. למרות שבוועדה הזאת כבר כמה ימים ישבתי ושמעתי – חברי האופוזיציה, באמת אתם צועקים בוועדה. בכל מקום אתם אומרים דמוקרטיה, אבל באותן נשימות, כאן, בתוך הוועדה, הקולות עם הדעות השונות והאחרות מושתקות. פשוט אי-אפשר להשחיל משפט. אני מרגישה שאתם לא באים להשמיע את הטיעון שלכם, אתם באים להפריע. בוועדה לתקשורת רוצים להשתיק את כולם. כן, יש בעיה. במקום להשמיע את הטיעון, רק מפריעים. מי שצועק "דמוקרטיה" בכל מקום, לא נותן לחברי הכנסת לדבר כאן, בבית הדמוקרטי הזה. אתם סותמים פיות, צועקים, מתפרצים, משתמשים בכוח של רעש במקום בכוח של טיעון. איפה תרבות הדיבור? איפה קבלת האחר? איפה הכבוד הבסיסי לדעות שונות? איפה הדמוקרטיה? הדמוקרטיה שאתם מדברים עליה היא לא סיסמה, היא ערך. היא מאפשרת מחלוקת, דיון ועמדות שונות. היא לא רק של צד אחד. היא לא נועדה להשתיק ציבור שלם, לבטל דעות שלא נוחות לכם. אני מכבדת את כל אחד, אבל אנשי אופוזיציה בוועדה לתקשורת – אפילו יושבת-ראש הוועדה לא יכולה מילה אחת לומר. מגדפים אותה, תוקפים אותה, משמיעים קללות. אני רוצה להגיד לכם, לא מצופה מאיתנו. אם באמת אכפת לכם מהדמוקרטיה, תתחילו לנהוג בה גם כאן, בתוך הכנסת. תנו לדבר, תקשיבו, תנו מקום לדעות אחרות. ככה בונים מדינה. ככה שומרים על דמוקרטיה. ככה נוביל את ישראל קדימה יחד – לא בצעקות, לא באיומים ולא לסתום את הפיות. אני מרגישה בוועדות לפעמים שאם לא הייתה מצלמה, אולי הייתם שותקים. במקום להשמיע את הטיעון אתם תוקפים. זה אפילו לפעמים גובל בהשפלה אישית. אני באופן אישי לא נתקלתי, אבל אני שומעת איך אתם מדברים כלפי יושבת-ראש הוועדה. בואו נכבד את הבית הזה. בואו נכבד את מי שמקשיב לנו.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

צגה מלקו (הליכוד):

דעות שונות זה בריא. נתווכח ונשכנע, נשתכנע. גם לא להסכים זה מקובל, לא רע. אבל נפסיק את הצעקות, למנוע את הדיבור בצעקות.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

את גינית את הגזענות - - -

צגה מלקו (הליכוד):

אני מדברת על הוועדה לתקשורת. מה שראיתי – סתימת פיות. פשוט אתם לא נותנים לדבר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

את גינית את הגזענות של אמסלם?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת צגה מלקו, תם הזמן. תודה רבה. תם הזמן.

צגה מלקו (הליכוד):

במיוחד לקואליציה, מי שבא לפתוח את הפה – אתם באים רק לתקוף ולא להשמיע את הטיעון שלכם.

היו"ר משה סולומון:

תודה. חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה. תודה רבה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לנו הקלטות של עידו. הוא שאל איפה הצבא, איפה המשטרה, ואין מענה. שיחתו האחרונה הייתה לאביו, הוא צעק שיורים עליו. כך הסתיים הסיפור של הבן שלי. את המילים האלה אמרה היום רעות אדרי, אמו של עידו אדרי, בישיבת סיעה שלנו ביש עתיד בצוהריים. עידו היה סגן במילואים ונפל במסיבה ברעים – הוא לא נפל, האמת, הוא נרצח בטבח הכי נורא שהיה לנו מאז השואה. רעות היום עמדה בישיבת הסיעה וסיפרה על הבן שלה. היא סיפרה שיש לו יום הולדת ביום שישי, סיפרה שקשה לה לשתף על הבן שלה, שקשה לה לדבר עליו בלשון עבר, וביקשה רק דבר אחד – היא ביקשה להקים ועדת חקירה ממלכתית. היא ביקשה להקים את ועדת החקירה הממלכתית. היא נקבה ממש בסיבה, למה היא רוצה את ועדת החקירה הממלכתית ולא שום ועדה אחרת, אדוני היושב-ראש. אתה יודע למה? היא לא דיברה על המחדל עצמו, היא לא דיברה על המוות של הבן שלה, היא לא דיברה על הטבח הנורא במסיבה. היא דיברה על זה שלעידו יש שני אחים, יונתן ותמר, והיא רוצה שיונתן ותמר יוכלו לגדול ולגדל ילדים פה בישראל כשהם יודעים שנבחרי הציבור יודעים לקחת אחריות על המחדלים שלהם ולתת תשובות לציבור. זה גם לא מעניין אותה עונשים ולא מעניין אותה מי יקבל איזה עונש על מה. לא. הדבר היחיד שמעניין אותה זה לוודא שטבח כזה לא יחזור. בממשלה הזאת היו חכמים גדולים מאוד בשבוע שעבר להגיד על ממשלת אוסטרליה: שייקחו אחריות על הפיגוע, זה קרה במשמרת שלהם, לממשלה יש אחריות. עמדו פה על הפודיום, גם ראש הממשלה, ואמר: לממשלת אוסטרליה יש אחריות לשלומם של אזרחיה. אבל כשזה קורה פה בישראל עם 1,200 נרצחים אין לממשלת ישראל אחריות? אימא של עידו צריכה לעמוד ולהתחנן לוועדת חקירה ממלכתית? החטא הכי גדול של הממשלה הכושלת הזאת, ובאמת שהרשימה ארוכה, זה הסכסוך, וזה שהיא מספסרת בכאב ובשכול של המשפחות, זה שהיא גורמת להן להגיע גם בחוץ לוועדות וגם כאן. הם עומדים כאן יום-יום ורבים ביניהם איזה מין ועדה תקום. הכאב הכי גדול זה הספסור שלכם בשכול של המשפחות האלה, וזה כתם שיירשם על שמכם לדיראון עולם. ועדת חקירה קום תקום בחודש הראשון של הממשלה הבאה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל רון בן משה – אינה נוכחת. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כחבר הכנסת שמלווה מזה 12 שנים את פעילות ההסברה של ארגון בית ישראל, אני מבקש להתייחס לכנס ההסברה שהתקיים השבוע בגאורגיה ולפעילות החשובה של הארגון, הפועל כיום ב-27 מדינות ברחבי העולם. שלוש שנים לאחר ניסיון ההתנקשות שניסו לבצע פעמיים משמרות המהפכה באיציק משה, מייסד וראש הארגון, הוא ממשיך בעשייה בלתי פוסקת ומארגן את אירוע שבוע ישראל. במסגרת האירוע צוין יובל 35 שנה לעלייה הגדולה מברית המועצות, עלייה שהייתה לאבן דרך בתולדות המדינה, כאשר איציק משה שימש בשנות התשעים כנציג הישראלי הרשמי הראשון בכל ברית המועצות. רבים מחברי הכנסת, מכל הקשת הפוליטית, מכירים היטב את פעילותו של הארגון, המתקיימת על חשבונו מתוך שליחות עמוקה. מטרתו המוצהרת היא פתיחת 100 לשכות הסברה ישראליות ברחבי העולם ללא עלות למדינת ישראל, וזה מהווה פתרון מערכתי ומיידי לאתגרים בתחום ההסברה הבין-לאומית. בשל הגבלה ביטחונית לא יכולתי להשתתף, ביחד עם חברי הכנסת, בכנס השנה, ולכן אני מבקש לברך את כל אלה שהשתתפו מהמדינות השונות, וכן את המשלחת הישראלית הרחבה, המונה כ-100 אנשים, ולאחל הצלחה רבה בהמשך הדרך. הדיונים עסקו גם בקידום שיתופי הפעולה בתחומי התרבות, הכלכלה והתיירות. הדיון המרכזי בכנס הוקדש לבעיה הבוערת בעולם, האנטישמיות, תחת הכותרת: "מיליארד אנטישמים – והפתרון בחוקה ובחינוך". על פי בקשתי, לאחר הכנס אמור להתקבל סיכום עקרוני באשר לפריסת נציגויות ההסברה בעולם, לצד תוכנית עבודה מפורטת לשיתוף פעולה בין-לאומי לקידום שינויי חקיקה וחוקה בפרלמנטים שונים. אני מבקש שנזמין את איציק משה ונקיים דיון באחת הוועדות בכנסת. כחבר הנהלת הארגון, אני מתחייב להזמין את חברי הכנסת להשתתף בכנסים הבאים, ובכלל זה בכנס המתוכנן לשנה הבאה בטג'יקיסטן, מדינה מוסלמית שאין לנו קשר איתה, ובעזרת השם, בחודש פברואר אנחנו נתחיל בקשר הזה - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יש לנו נציגות פה.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

- - כדי לחזק, בשם הכנסת, את פעילות הדיפלומטיה הציבורית המתבצעת מחוץ לישראל וללא כל עלות למדינה. לבסוף, אני פונה אל יושב-ראש הכנסת לבקש מנשיא המדינה הענקת עיטור הנשיא לאיציק משה – הבקשה כבר הוגשה מחברי הכנסת בעבר – לאדם ציוני, מסור וישר דרך, שפועל למען מדינת ישראל כבר 35 שנה, גם תוך סיכון חייו. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. יישר כוח על הפעילות. פעילות חשובה מאוד מאוד. יישר כוח. חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח. אם כן, נקרא לשר יצחק וסרלאוף. השר יצחק וסרלאוף התבקש לסכם את הדיון. בבקשה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע, אופיר, אופיר, אני צריך למשוך משהו?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גם לך יש פריימריז?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא. אני יכול לעבוד. שמעת, ולד? אני יכול לעבוד, אין לי פריימריז.

אופיר כץ (הליכוד):

אתה לא מקריא את החוק הבא. אתה עכשיו מסכם.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מה זה מסכם?

היו"ר משה סולומון:

כן, כן, הוא מסכם את הדיון הנוכחי.

אופיר כץ (הליכוד):

אתה לא מציג עכשיו.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אז מה זה?

היו"ר משה סולומון:

אתה עכשיו מסכם דיון. אתה מדבר על קריית שמונה כרגע, מה שהתחלת לדבר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא, אני אסביר לך. אתה מסכם - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה יודע מה לסכם?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ולדי, תעזור לי. זה מה שאני מבקש עכשיו. הייתי מכין משהו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אתם יודעים מה? אני אגיד לכם משהו שלמדתי הבוקר. תשמע, אלעזר, לאן אתה הולך? מה, אני מדבר דברי תורה, אתה הולך? קראתי את זה בספר של הרב ריסקין. תשמע, יוסף – זה מתחיל בפרשת וישב ומתגלגל למקץ – יוסף חולם חלומות. חולם חלומות – שהוא מלך, שכולם משתחווים לו, אבא שלו, האחים שלו. ואנחנו רואים לאט-לאט איך הוא הולך ומידרדר. הוא פוגש את האחים שלו בשדה, והוא אומר להם - - -

אופיר כץ (הליכוד):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

סיימנו? אבל אני כבר בסיפור. אין מה לעשות, דבר תורה – לא עוצרים דבר תורה. אם הייתי מבלבל את המוח, היה זה. והוא מספר לאחים שלו. הם לוקחים אותו, זורקים אותו לבור, מוכרים אותו לאורחת ישמעאלים, הוא נשלח למצרים. ומתי הוא מתחיל לעלות? כשהוא מפסיק לחלום חלומות שלו ולספר אותם – אלא כשהוא מתחיל לשמוע חלומות של אחרים ולפתור את החלומות של האחרים. ברגע שהוא מפסיק להתעסק בעצמו ולהתרכז בד' אמותיו, שהוא המלך ושכולם משתחווים לו, ומתחיל להגשים ולפתור חלומות של שר המשקים ושר האופים ואחר כך של פרעה, אז פתאום הוא הופך להיות משנה למלך מצרים. ומה אנחנו לומדים מכאן? שאנחנו צריכים לצאת מד' האמות שלנו, לצאת מהאגו של איפה אני בתמונה ואיפה אני מגשים את החלומות שלי. ברגע שנפעל להגשים את החלומות של האחרים, לראות את האחר, אז מאליו אנחנו - - -

היו"ר משה סולומון:

לפתור את החלומות של אחרים?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אז בסוף זה חוזר אלינו. בדיוק, לפתור את החלומות של האחרים ולהגשים את החלומות של האחרים, אז מאליו אנחנו בסוף מגיעים להגשים את החלומות שלנו. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

בעזרת השם. תודה רבה. אם כן, חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 6). נא להכניס את מי שהוצאתי. הוצאתי שניים. אני אמתין. אני ממתין. אנחנו הוצאנו כמה חבר'ה – אם כן, נעבור להצבעה על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 6), התשפ"ו–2025, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – 8 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 6), התשפ"ו–2025, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

34 בעד, שמונה נגד, אחד נמנע ושניים נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 6), התשפ"ו–2025, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2025, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השר עמיחי אליהו להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב בראש, אדוני השר היקר, אהוב ליבי, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל), שנת 2025. כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם ולבקשכם לאשר בקריאה הראשונה את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2025. נוכח היקפי הכלואים המוחזקים במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר מתחילת מלחמת חרבות ברזל, ועל מנת לאפשר המשך קליטת עצורים נוספים במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר ולקדם צעדים שיסייעו במידה מסוימת להקלת הצפיפות, נקבעה הוראת שעה המקנה סמכות לנציב בתי הסוהר או לסוהר בכיר בדרגת גונדר שהוא הסמיך לעניין זה, בתנאים שייראו לשר בהתאם לסמכותו לפי סעיף 36א לפקודה, לתת לאסיר, בשל מצב החירום השורר במדינה, חופשה מיוחדת שלא תעלה על 45 ימים. הוראת השעה בתוקף עד ליום 31 בדצמבר 2025, ובמסגרת הצעת החוק הנוכחית מוצע להאריכה עד ליום 31 ביולי 2026. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כעת אנחנו עוברים לדיון האישי. חבר הכנסת אלעזר שטרן, ראשון הדוברים, בבקשה. בבקשה, לרשותך, שלוש דקות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. השר וסרלאוף, מכובדנו, עמד כאן ודיבר על חלומות, על ספר בראשית, כספר שיש בו הרבה חלומות, על החלומות של יוסף. ואני, בשביל לקצר, אגיד: גם לי יש חלום. I have a dream. השר וסרלאוף ואני, אני מניח, לבושים בערך אותו דבר – הולכים עם כיסוי ראש, לובשים ציצית. בכל אופן, הוא משאיר אותי עם חלום. אז יש לי חלום שהציונות הדתית האמיתית תקיץ משנתה; שהציונות הדתית האמיתית תחשוב שלא הכול זה רק קואליציה ואפילו לא עוד מאחז; שיש באמת עם ישראל, שיש באמת מילואימניקים ומשפחות שכולות, והורים שכולים, ורבנים; ויש לנו תורה של תורה ועבודה, של תורה ושירות, שיש לנו באמת אחריות לאחינו, כל בית ישראל כולם, ולאזרחי המדינה כולם; שהציונות הדתית תסתכל על חוק ההשתמטות ותשאל איך לא רואים, כולם, שכתוב ארבע פעמים בחוק: גיוס תלמידי ישיבות ובוגרי מוסדות חינוך חרדים. "תלמידי ישיבות" – מחוק. אדוני היושב-ראש, אפילו לא כתוב תלמידי מוסדות חרדיים – כתוב: בוגרי מוסדות חינוך חרדיים. זאת אומרת, כשעומד פה שר החינוך קיש, המטיף הכי גדול לסרבנות, מממן הסרבנות – הוא לא חולם; הוא לא רוצה שיהיה כתוב בחוק שמישהו ידבר על גיוס לצה"ל עם תלמיד בן 18-16, לפני שהוא בוגר מוסד חינוך חרדי. כאילו שאם עם הילדים שלנו לא היו מדברים בגיל 14, 15, 16, 17 על גיוס, הם היו מתגייסים. ברור שלא. השר קיש הוא גדול המממנים של ההשתמטות הזאת, אבל מה הפלא? הוא, לפני שהוא נהיה פוליטיקאי, הוא כבר קרא לסרבנות. הוא רק מאשים את אחים לנשק. הוא לא נותן להם להיכנס לבתי ספר, כאילו הוא לא יודע איפה הם היו, כשהוא היה ירוק, ב-7, ב-8, ב-9, ב-10 באוקטובר. אדוני היושב-ראש, אתה מבין מה אני אומר. גם לי יש חלום, שלפחות אנחנו בציונות הדתית נבין את האחריות הכבדה המוטלת עלינו, כולנו, אולי לא רק אתה, שחוק ההשתמטות – נצביע נגדו. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חבר? אתה קראת לי חבר.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת. יש לי בעיה עם הת' בסוף, אני שומע שאני בולע את זה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לתאר בפניכם, מכיוון שאתם מקשיבים, אירוע שקרה לי בשבוע שעבר, ביום חמישי. הגעתי למרפאה, ובמקרה, איתרע מזלי והטלוויזיה הייתה על ערוץ 14, ערוץ הממשל. היה שם דיון, פאנל מורחב, על האירוע שבין מירב בן ארי לגלית דיסטל. על האירוע של קריעת החוק, כשסולומון היה יושב-ראש, אירוע דרמטי; גם הוצאת אותי מהמליאה. כמובן שקיבלתי את זה בהבנה. לא אמרתי לך מיזוגן, שוביניסט וכאלה – פשוט יצאתי החוצה. אבל לא על זה אני רוצה לדבר. אני רוצה לדבר איתך על הפאנל. קודם כול, כל הפאנל חשב אותו דבר. כולם חשבו – כמובן, זה ערוץ הממשל – בעד גלית ונגד מירב. אני רוצה להגיד משהו לערוץ 14: קודם כול, למה להביא פאנל? אם כולם חושבים אותו דבר, תביאו בן אדם אחד. לא חבל להטריח אנשים, אולי לשלם להם; חלק מקבלים כסף, חלק לא. למה? תביאו בן אדם אחד, והוא ידבר עם המנחה, ואז תוכלו להגיד על מירב בן ארי איך היא לא מתביישת לקרוע חוק שעוסק בבורא עולם וכדומה, למרות שזה רק עוסק בכפייה דתית. במקום זה הביאו פאנל. אני רוצה להגיד לך משהו. מעבר לאירוע הזה שכל הפאנליסטים יושבים וחושבים אותו דבר, אני רוצה לקרוא לאורחים של תוכניות בערוץ 11, 12, 13, כל הערוצים שפה – לא אתה – קוראים להם "ערוצי תעמולה", ואני אומרת להם, לאותם אורחים: קחו יום אחד ושבו וצפו בערוץ, ותראו מה זה להביא פאנל שכולם חושבים אותו דבר. למה אני אומרת את זה? כי אנחנו, חברי האופוזיציה, הולכים לפאנלים בתוכניות ומביאים לנו שני צדדים, נכון? אורלי לוי כזאת, שאני לא יודעת למה למישהו מעניין מה יש לה להגיד. היא כאילו בעד הממשל. אני הולכת לפאנל בכאן 11, והם מביאים לי את הבחור הזה מ"אם תרצו". איך קוראים לו? המנכ"ל של אם תרצו, איך קוראים לו?

שר המורשת עמיחי אליהו:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אפילו אתה לא זוכר? מילא אני לא זוכרת. יושב מולי אחד, לסרי כזה, שהוא מקבל תוך כדי שידור – מתן, מאם תרצו. וד"ר לסרי הזה מקבל – הוא יושב לידי, אני אומנם לא רואה טוב בלי המשקפיים – מקבל מסרים מהשלטון. אני אומרת לאורחים: תראו מה זה. לא תמיד חייבים להביא, בשביל האיזון הפתטי שלכם, אנשים שהם שקרנים. כי כשעומד מולי הבחור הזה מאם תרצו ומתחיל לזרוק לי את ה-53 מיליארד למנסור עבאס, ואני אומרת לו: תקשיב, זה אפילו לא דיון, כי אנחנו יודעים שזה שקר – נכון, ווליד? זה שקר, כי אף פעם לא היה 53 מיליארד. אגב, אם היו לכם 53 מיליארד, כנראה שעוד היינו יושבים בממשלה, נכון? אבל זה לא קרה. וזה לא מונע מכל האורחים, בכל הערוצים, שכשחברי כנסת מהאופוזיציה מגיעים - -

היו"ר משה סולומון:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שנייה, אני מסיימת את הפואנטה. - - להביא כל הזמן אנשים שרוצים לאזן. אז בואו, שבו יום אחד, כמו שאיתרע מזלי וצפיתי בערוץ 14, ותלמדו איך מנהלים פאנל עם אנשים שלא תאמינו, כולם חושבים אותו דבר. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. רגע. בבקשה, לרשותך שלוש דקות מלאות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, אני החלטתי להקדיש את הנאום הזה דווקא לפנייה אליך כיו"ר הישיבה. הדבר חזר על עצמו יותר מפעם אחת – היד שלך קלה על ההדק כאשר מדובר בחבר כנסת ערבי שצריך להפנות אליו קריאה או הערה. אנחנו עולים לדבר, ולרוב, לרוב, אנחנו לא מצליחים להשלים רעיון. קוטעים אותנו, לא מאפשרים לנו להשלים נאום, לא מאפשרים לנו להשלים מסר שאנחנו רוצים להעביר אם לאוכלוסייה שלנו, או בכלל. אתה מושפע מאלה שמתחילים להפנות אליך קריאות – תוריד אותו, נגמר הזמן, או: לא מותר לו לדבר בערבית, כן מותר לו לדבר. רבותיי, הרי אנחנו מתלוננים על אפליה שמתחילה לקרום עור וגידים ברמת האזרחים, ואנחנו באים להתלונן על זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה אפליה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אם אנחנו לא מוצאים את ההזדמנות השווה לכל חבר כנסת – אני רוצה להציע לך הצעה, אדוני היושב-ראש: אולי תשווה את חברי הכנסת הערבים לחברת הכנסת עליזה בראשי, למשל? תן לנו אותן זכויות. אנחנו חברי הכנסת הערבים - - -

היו"ר משה סולומון:

כשהיא תהיה חברת כנסת, נעשה את זה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו, חברי הכנסת הערבים, נקבל אותן זכויות של חברת הכנסת עליזה בראשי. היא רוצה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל איזה זכויות היא מקבלת?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה הוא מדבר על מנהלת הסיעה החשובה - - -

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא ידבר על מנהלת הסיעה - - -

היו"ר משה סולומון:

את בקריאה ראשונה. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

אבל הוא מדבר, מותר לו לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא ידבר על מנהלת הסיעה שלי. הוא לא ידבר עליה.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הבעיה, היושב-ראש, שהיא עושה את זה בכוונה כדי לגזול לי מזמני והיא מצליחה. היא לרוב מצליחה – כל הזמן היא מצליחה, וזה עובד לה. כבודו, זכות הדיבור ניתנת לחבר הכנסת שעולה לדוכן, לא לאף אחד אחר שרוצה להפריע לו.

היו"ר משה סולומון:

נכון.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הוא אומר? הוא פוגע במנהלת הסיעה שלי.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אמירה אישית.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היא יכולה לבקש הודעה אישית.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא מצחיק.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

את ההודעות האישיות שלה היא אומרת בלי לבקש.

אופיר כץ (הליכוד):

היא אמרה שאתה צודק, והיא תקבל יחס יותר טוב.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה רואה? אז לא אמרתי דברים לא נכונים.

אופיר כץ (הליכוד):

היא תקבל יחס יותר טוב מכולם.

היו"ר משה סולומון:

תודה. חברים, תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז אנחנו מבקשים להשוות אותנו לחברת הכנסת עליזה בראשי. במה חטאנו?

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תתבלבל. אל תתבלבל.

אופיר כץ (הליכוד):

לא יקרה. לא יקרה.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, תמשיך לדבר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז אדוני היושב-ראש, בפעם הבאה אל תושפע מהקריאות שמכוונות להסיט אותך. שלא יעבדו עליך. תתמקד בתפקיד שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא עובד עליך, אדוני היו"ר.

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תנהג בשוויון כלפי כל חברי הכנסת ללא יוצא מן הכלל, ושלא יסחבו אותך למקום שהם מחפשים.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה גם לך, אבל היא לקחה לי חצי דקה מהדברים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא להאמין. לא להאמין שאתה מעז לדבר על אפליה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מדינת - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

די כבר. די.

טלי גוטליב (הליכוד):

תומכי טרור פה בכנסת.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

די כבר. אני לא יודע למה לא משלימים לך קריאות. למה לא משלימים לך קריאות?

טלי גוטליב (הליכוד):

תומך טרור פה בכנסת. הם לא מכירים במדינה יהודית.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה מפחדים ממך?

אופיר כץ (הליכוד):

הינה, עכשיו ואטורי יעשה סדר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה מפחדים ממך?

טלי גוטליב (הליכוד):

בהצלחה. בבקשה, שב. לא אמרת כלום.

אופיר כץ (הליכוד):

עכשיו ואטורי יעשה לך סדר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה מפחדים ממך?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת ווליד טאהא, אני מבקש לא להפריע. נא לשבת במקום.

טלי גוטליב (הליכוד):

מנהלת סיעת הליכוד - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

לשבת. היא יושבת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

קודם כול - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

איפה האומץ שלך? דבר אליי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גם הוא ויתר.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה מפריע לחבר שלך, ווליד טאהא.

טלי גוטליב (הליכוד):

תדבר עליי, אל תדבר עליה.

היו"ר ניסים ואטורי:

ווליד טאהא, נא לשבת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - - אתה כן, אני מבין אותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תדבר על מנהלת הסיעה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא תדבר על מנהלת הסיעה. בוא נראה אותך מדבר עליי. באמת, עליה לא תדבר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

די, די. די, חלאס.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא תדבר. חלאס אחותך.

היו"ר ניסים ואטורי:

בישיבה, ווליד טאהא. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

חלאס אחותך.

נאור שירי (יש עתיד):

היי, היי, מה?

בועז ביסמוט (הליכוד):

מה קרה? מה אתה מתערב?

טלי גוטליב (הליכוד):

אחותך. חלאס? אמרת לי חלאס? אמרת חלאס? אמרת לי חלאס?

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה חלאס אחותך?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היושב-ראש, למה היא אמרה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה מפריע לי, אני לא שומע.

נאור שירי (יש עתיד):

חלאס אחותו?

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא אמר חלאס.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב. טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אמרת חלאס – חלאס אחותך. הוא לא יגיד לי חלאס.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא אמר לי חלאס – חלאס אחותו.

בועז ביסמוט (הליכוד):

בדיוק.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גועל נפש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גועל נפש.

טלי גוטליב (הליכוד):

אחותך גועל נפש.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גועל נפש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה, תגיד לי?

טלי גוטליב (הליכוד):

אחותך, שתחנך אותך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

קצת חינוך. קצת תרבות. קצת תרבות וחינוך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אחותך. אחותך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גועל נפש.

היו"ר ניסים ואטורי:

די. טלי, טלי, די.

טלי גוטליב (הליכוד):

אחותך.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, די.

טלי גוטליב (הליכוד):

אם הוא לא יגיד לי אני לא אענה לו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה הרמה הזאת? מה זה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היא מקללת – טלי, די. זה מה שאתה אומר לה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה אחותך? מה זה?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הבנתי, את תומכת בתומך טרור? זה בסדר להגיד גועל נפש? באמת.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, די.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מגינה עליו בעניין הזה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי, את צודקת. מגינה על תומך טרור.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, את בקריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די.

טלי גוטליב (הליכוד):

די את.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה אחותך, תגידי?

טלי גוטליב (הליכוד):

די, אני אגיד מה שאני רוצה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תשמרי על הכבוד של הבית הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא אשמור. תשמרי את.

היו"ר ניסים ואטורי:

נו, מה יהיה איתכם, תגידו? נתחיל לקרוא בקריאות?

טלי גוטליב (הליכוד):

רוצי לפודקאסט להזכיר את השם שלי. את לא מעניינת אף אחד בלעדיי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה אתה לא יכול - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגידי, מה זה הדבר המחריד הזה?

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי. טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

את לא מעניינת אם את לא מזכירה את השם שלי.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה את מדברת ככה?

טלי גוטליב (הליכוד):

תגידי את השם שלי, כי את לא מעניינת.

היו"ר ניסים ואטורי:

מירב, מירב, אל תדברי רגע, אני מטפל, בסדר? תודה. טלי, די. ראיתם איך היא שקטה? ראיתם? זה רק בגלל שאתם מפריעים לה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אני פשוט מכבדת אותך, ואטורי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה לך ולכבוד?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולפנות ליושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה בקריאה ישירה. אנחנו עדים בתקופה האחרונה לשפל חסר תקדים בכנסת הזו. מה שקורה כאן בכנסת הוא קרקס מוחלט. חברת הכנסת כאן משתלחת בחברי כנסת ערבים.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אכפת לי שאתה ערבי?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בכל פעם שעולה לכאן חבר כנסת מהמפלגות הערביות את נכנסת לדברים שלו - -

טלי גוטליב (הליכוד):

לא אכפת לי שאתה ערבי. לא אכפת לי שאתה ערבי. אכפת לי שלא יעמדו פה תומכי טרור.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - ומשתלחת בו. והדברים האלה – הכנסת משקפת את הציבור בישראל.

טלי גוטליב (הליכוד):

ערבי? מה זה מעניין אותי שאתה ערבי? לא מעניין אותי שאתה ערבי, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, די.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לכן לא יעלה על הדעת שאנחנו כל פעם חוזרים ומנגנים את אותה מנגינה. את צריכה להפסיק לדבר עם חברי כנסת ערבים, ולהפריע להם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מדברת מפני שאתה ערבי.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מותר להם לעלות לכאן ולהעלות את הסוגיות הבוערות בחברה הערבית.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מעניין אותי שאתה ערבי. לא אכפת לי שאתה ערבי, אתה לא תגיד את זה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רוצה להגיד לכם - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מעניין אותי שאתה ערבי.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי. טלי.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - שבכל מקום בארץ עובדים יהודים וערבים ביחד - -

טלי גוטליב (הליכוד):

עופר כסיף ערבי?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - עובדים יהודים וערבים ביחד - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא דואג לערבים.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - אבל כאשר מגיעים לכאן ומנסים להתקדם, אם זה בפריימריז, אם זה בטקטיקה שלכם או באסטרטגיה שלכם - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא דואג לערבים.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, קריאה ראשונה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה קריאה ראשונה? כבר נתת לה קריאה ראשונה. שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא דואג לערבים.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - על חשבון ההתנגחות או על חשבון החברה הערבית, זה לא מקובל.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא דואג לחברה הערבית, הליכוד דואג לערבים.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, די, נו.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חברים, אני רוצה להגיד לכם שהאזרחים הערבים הם חלק אינטגרלי מהמדינה. הם לא נפרדים מהמדינה, לא מנותקים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו דואגים לאזרחים הערבים.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לכן את לא יכולה להגיד לווליד טאהא דברים כאלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל הוא מדבר אליי, שלא יפנה אליי.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה לא מקובל. ווליד עולה לכאן, מדבר, מעלה את הסוגיות של החברה הערבית.

היו"ר ניסים ואטורי:

תבקשי הודעה אישית. תבקשי הודעה אישית.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה? למה הודעה אישית?

היו"ר ניסים ואטורי:

זה יותר זמן ויותר בשקט.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תקשיבו להם, תעלו את הסוגיות שלנו בפני השרים שלכם, בפני ראש הממשלה. אתם מדברים איתו כל יום, מדברים איתו על הסוגיות שלכם, על הערים שלכם. תעלו – טלי, אני ביקשתי ממך כמה פעמים - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מה עשית לאזרחים הערבים?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - לפנות לראש הממשלה בסוגיות של החברה הערבית ולא עשית את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא מדבר אליי.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתם אמורים לשרת את צורכי המדינה, כולם כאן בבית הזה. לכן חבל שכך הכנסת מתנהלת.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

רון כץ (יש עתיד):

אבל צריך תרגום לזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ. לא יודע, הוא הזכיר את ווליד טאהא, אני לא יודע למה הוא לא מבקש הודעה אישית על מה שהוא אמר עליך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

האמת - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר או גברתי – אני לא יודע, אני לא רואה, לא, אין שר, לא חשוב. אה, יש שר, אפילו שניים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

זה בשבילך, לכבודך.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אני מאוד מעריך את זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני סוגר את רשימת הדוברים אחריך.

רון כץ (יש עתיד):

האמת היא שהתלבטתי אם לעלות לדבר אחרי שדיברתי בפעם הקודמת, ובאמת מניתי את היום ההזוי הזה שהתחיל נגד ועדת חקירה ממלכתית, המשיך בזה שסוגרים את גל"צ ומנסים לסגור את ערוץ 12, ערוץ 13 ועוד כמה תחנות שהשלטון לא כל כך אוהב.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא, לא צריך להגזים.

רון כץ (יש עתיד):

לא צריך להגזים, זה מה שאני אומר. אבל בוא תשב בוועדה חמש דקות עם גלית ותגיד לי אם לא צריך להגזים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא, ערוץ 12 הוא פרטי.

רון כץ (יש עתיד):

אה, הוא שוק חופשי? תגיד את זה ליו"ר הוועדה או לשר התקשורת. אני שמח שהוא שוק חופשי. ערוץ 12 זה בסדר?

שר המורשת עמיחי אליהו:

היו"ר - - -

רון כץ (יש עתיד):

קודם כול, אני שמח ששר בקואליציה אומר שערוץ 12 זה בסדר, זה לא מובן מאליו. זה כבר לא מובן מאליו היום. תראה, הינה, אופיר מחייך. לא מובן מאליו. לא מובן מאליו. אבל אני רוצה לעבור לנושא הבא.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

או, הינה. כן. כן. אני גם לא יודע למה את כל פעם מוציאה אותי מהוועדה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה אפילו לא מכיר את החוק.

רון כץ (יש עתיד):

כל פעם שיש שאלות חשובות את מוציאה אותי מהוועדה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

שקרן. שקרן. שקרן.

רון כץ (יש עתיד):

עכשיו, גלית, אני רוצה לשאול אותך מה עשו לך הערוצים.

היו"ר ניסים ואטורי:

גלית.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

רון כץ שקרן.

רון כץ (יש עתיד):

מה עשו לך הערוצים?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הוא ציין את השם שלי, אני רוצה להגיב.

רון כץ (יש עתיד):

וגם למה ההיסטריה הזאת כל הזמן בכזאת ריצה להיכנס? בואו, בנחת. בנחת.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה לא מופיע לוועדה, אתה רשלן, אתה שקרן.

רון כץ (יש עתיד):

אני רוצה לספר לך, גלית. ברוכה הבאה לכנסת ישראל.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אין לך מושג על מה מדברים בכלל.

היו"ר ניסים ואטורי:

גלית, הודעה אישית.

רון כץ (יש עתיד):

הוועדות הן במקביל, ולכן בזמן שהייתי בוועדת הכלכלה - -

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הפרצוף של יש עתיד.

רון כץ (יש עתיד):

- - בכנס החשוב של מאיר כהן על החינוך ובעוד דברים רבים, את ניהלת ועדה שישבת בה לבד, בלי חבר קואליציה אחד שנכנס לשם. אחד. אחד לא היה שם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מי רצה לסגור את 14?

רון כץ (יש עתיד):

אין שום בעיה לפתוח את הפרוטוקולים - - -

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מי רצה לסגור את 14? אני לא יאיר לפיד, אני לא סוגרת ערוצים. זה במפלגה שלך, לא אצלי. לא אצלי.

רון כץ (יש עתיד):

אל תתרגשי, גלית, אל תתרגשי, אל תתרגשי. אל תתרגשי, גלית. אין שום סיבה להתרגש.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תפסיק לשקר. תפסיק לשקר.

היו"ר ניסים ואטורי:

גלית, מהמקום.

רון כץ (יש עתיד):

זה שחושפים את האמת - - -

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה פשוט משקר.

היו"ר ניסים ואטורי:

גלית, מהמקום.

רון כץ (יש עתיד):

זה שחושפים את האמת זה לא סיבה להתרגש.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

בוא תסביר לי מה בחוק סוגר את 12. תסביר, תסביר.

רון כץ (יש עתיד):

אין בעיה, אני יכול להקריא לך את חוות הדעת של היועמ"שית שניתנה היום בוועדה, את זוכרת אותה? את זוכרת אותה? בוודאי שאת לא זוכרת אותה, כי זה לא מעניין אותך.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תסביר איפה – אתה לא מכיר את החוק, הוא לא מכיר את החוק. אין לך מושג מה החוק.

רון כץ (יש עתיד):

אבל את יודעת מה הכי מצחיק, גלית? אפילו לא התכוונתי לדבר על זה, כשאמרת "תקשורת" רצת לפה כמו – שכחתי איך קוראים לשד המסתובב הזה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אין לך מושג מה החוק. רשלן, עצלן, שקרן, לא מודע, לא מגיע לוועדה, אין לך מושג מה החוק. מה החוק? מה החוק?

רון כץ (יש עתיד):

גלית, את יודעת, כנראה הייתי ביותר דיונים ממך, כשהוא היה בוועדת כלכלה. ואז מצאו את חברת הקואליציה היחידה - - -

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אין לו מושג מה החוק. אין לך מושג.

רון כץ (יש עתיד):

אפשר רגע לעצור את הזמן, כי אי-אפשר לדבר ככה?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אין לך מושג מה החוק. בוא תיתן שורה בחוק. משפט.

רון כץ (יש עתיד):

ואז מצאו את חברת הקואליציה היחידה שהסכימה לקחת את החרפה הזאת - - -

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תן משפט אחד מהחוק. תן משפט.

רון כץ (יש עתיד):

גלית, את יכולה לכעוס. גלית, את יכולה לכעוס. אני אתן לך את כל חוות הדעת, אם הוא ייתן לי את הזמן.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני מקשיבה, כולם רוצים לדעת, משפט אחד.

היו"ר ניסים ואטורי:

גלית, את רוצה לענות עכשיו או בהודעה אישית אחר כך?

מירב בן ארי (יש עתיד):

די, די.

רון כץ (יש עתיד):

אם הוא ייתן לי את הזמן, אני אקריא את כל חוות הדעת של המשנה ליוע"משית שהייתה היום בדיון והסבירה לך למה החוק לא חוקתי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מה היא הסבירה? מה היא הסבירה? למה הוא לא חוקתי?

רון כץ (יש עתיד):

למה אי-אפשר לקיים את הדיונים במתכונת שלך. למה הרכב הוועדה הוא לא נכון. למה העובדה שאת מקיימת דיונים באטרף זה לא תקין. למה ברור לכולנו בבית הזה שהחוק ייפול בבג"ץ. לי זה ברור, לשלי זה ברור, אני חושב שלאופיר זה ברור, לכולם זה ברור חוץ מלך.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה לא יודע מה החוק. אתה ילד, ילד עצלן, אתה לא יודע מה החוק.

רון כץ (יש עתיד):

אבל עליתי לדבר על משהו אחר לגמרי, על הפרשייה החמורה ביותר שהתקיימה בתוך לשכת ראש הממשלה. אני לא יודע למה הבית הזה לא התעסק רק בזה מבוקר עד ערב.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

משפט אחרון. היום גילו שבתוך הדיונים הכי רגישים, ב-8 באוקטובר, בתוך האקווריום של לשכת ראש הממשלה, במקום להתעסק בביטחון ישראל, קיבלו כסף מקטר ודבררו אותה. על זה כולנו צריכים לעצור ולקבל תשובות.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

- - - הוועדה, אין לו מושג מה החוק, הוא יודע.

רון כץ (יש עתיד):

גלית, נשמה, את לא חברה בכלכלה, עשינו 100 דיונים שם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

- - - אני רוצה להגיד לך שיושבים פה ח"כים – שלי מגיעה, היא מגיעה, היא יודעת.

רון כץ (יש עתיד):

לא תוציאי אותי, אני אבוא לכל דיון. אם את מבטיחה לא להוציא אותי כשאני שואל שאלות, לא תוציאי אותי, אני אבוא יותר. לא תוציאי, אני אבוא יותר, וברוכה הבאה לכנסת.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אין לך מושג, אתה עצלן, רשלן ושקרן.

רון כץ (יש עתיד):

את רוצה שאני אוציא לך נוכחות בוועדות?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תן שורה אחת מהחוק.

רון כץ (יש עתיד):

רוצה שאני אוציא? את רוצה? אני שואל, את רוצה?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, גלית ורון.

רון כץ (יש עתיד):

בפעם הבאה על הדוכן אני אוציא נוכחות בוועדות. כי העלית את הנושא.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

שורה אחת.

מיקי לוי (יש עתיד):

היא בכלל לא באה לוועדות.

רון כץ (יש עתיד):

היא לא יודעת איפה הוועדות.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. שלוש דקות לרשותך.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם אני אתייחס לסגירה של תחנת הרדיו גלי צה"ל, כי בעיניי זה צעד ממש מסוכן ובעייתי בדרך לתהום. המהלך של הקואליציה הוא חלק מתהליך רחב, שבו לאט-לאט הם מנסים להשתלט על התקשורת בישראל. ככה זה עובד. לא סוגרים את הכול בבת אחת וביום אחד. מתחילים בכלי תקשורת אחד, יוצרים תקדים, בודקים את תגובת הציבור, מרדימים את הציבור ואז ממשיכים הלאה. היום זו תחנת רדיו. מחר זה יהיה ערוץ טלוויזיה, מוחרתיים זה יהיה עיתון, אתרי אינטרנט וחדשות. מדובר במהלך מסוכן בצורה בלתי רגילה, כי הוא פוגע ישירות בחופש הביטוי ובזכות של האזרחים לדעת את האמת. תפקידה של תקשורת חופשית הוא לשאול שאלות, לבקר את השלטון ולהציג מציאות אמיתית, גם כשהיא לא נוחה לממשלה. כשהממשלה פועלת לסגור או להחליש כלי תקשורת, היא פשוט שומרת על עצמה. יש להם בעיה עם התקשורת משום שהיא משמיעה קול שלא מתיישר, קול עצמאי, קול שפשוט עושה את העבודה שלו. במקרה של גלי צה"ל, הפגיעה קשה עוד יותר. כי מדובר בבית של החיילים והבית של החיילות. אני שומעת הרבה רדיו. אני נכנסת לאוטו, אני נוסעת הרבה מכרמיאל לירושלים, אני דבר ראשון פותחת גלי צה"ל. 75 שנים התחנה מלווה חיילים בסדיר, בקבע ובמילואים, בבסיסים, בשמירות בלילה, בבתי חולים. אתם יודעים, שני אבות, צביקה, אבא של שאולי גרינגליק, זיכרונו לברכה, שנפל בעזה, ומשה, אביו של הלוחם ענר שפירא, זיכרונו לברכה, שניהם אבות למוזיקאים גיבורים שנפלו במלחמה. שניהם יצאו נגד החלטת הממשלה לסגור את גלי צה"ל. כשמשפחות שכולות מדברות, מדינה אחראית צריכה לעצור ולהקשיב. אבל זה לא המצב. הממשלה לא סופרת קול שנתן כוח ונחמה למשפחות האלה בשעות הכי קשות של החיים שלהן. ממשלה שמפחדת מתקשורת חופשית צריכה להניח את המפתחות וללכת הביתה. לישראל מגיעה ממשלה שלא עוסקת כל היום רק בעצמה, אלא פועלת לטובת האזרחים באמת, והשינוי יגיע, תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', שלוש דקות, בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שחיתות וריקבון. שחיתות וריקבון זה מה שקורה בלשכת ראש הממשלה וראש הממשלה בראשה. נתניהו, אוריך, איינהורן, פלדשטיין. כבר כמעט שכחנו: לפלדשטיין יש כתב אישום. אוריך יחד איתו באותו כתב אישום על מבצע תודעה – מבצע תודעה אחרי רצח שישה חטופים בעזה, מבצע תודעה שמאורגן ומנוהל בלשכת ראש הממשלה. היום אוריך, בצר לו, מצייץ: "לו אני או מישהו מסביבת ראש הממשלה היינו יודעים שפלדשטיין מדברר את קטר בישראל תוך כדי הונאת ענק של עיתונאים, הוא היה עף מהחלון". נו, באמת, אתה שותף שלו. ואיינהורן, האיש שנעלם אי שם, פוגש פתאום את יושב-ראש הכנסת דרך מקרה באירוע. הכול פה מקרי, דבר אחד לא מקרי – נתניהו, אוריך, פלדשטיין, איינהורן, מבצע תודעה, כסף ממדינת אויב. בעצם, מדינת אויב? אומר ראש הממשלה בנימין נתניהו בעדותו כי לא ידע שיועצו יונתן אוריך עבד עם דוחא, אך הוסיף כי אין בזה כל פסול, כי קטר היא לא מדינת אויב. נו, באמת, את זה אומר ראש הממשלה. יש כאן אירוע, ואני מתפלא על אנשי הליכוד, אנשי אמת, אנשים של הימין, פטריוטים. מה אתם רואים מול עיניכם? חבורת אנשים מקבלת כסף מקטר בזמן שראש הממשלה מנהל – הוא – הוא מנהל מבצע תודעה, הוא מנהל אותו וממשיך לנהל אותו. ואתם שותקים. עכשיו, כשאני מנסה להבין מדוע אתם שותקים, לי זה ברור לגמרי; כי מבצע התודעה הזה שמנהל נתניהו, הוא גם עליכם. אתם, גם אתם שבויים. אבל אינכם שבויים בשום מקום אחר חוץ מבכיסא שלכם. חלקכם לא ימצא בשום מקום אחר שמכבד את עצמו עבודה. זאת המציאות, אחרי שלוש השנים שאנחנו עוברים פה איתכם ביחד. כשאתם אומרים – ואני ממליץ לכם, לכו ותראו מה הולך להיות. כשאתם רואים את אוריך מתכתש כרגע, עכשיו, בציוצים, עם פלדשטיין, מעניין מה יגיד איינהורן. ואיפה נתניהו? אותו אחד שהיה זורק את כולם מהחלון? נתניהו שותף מלא כי הוא בראש האירוע הזה. מדינה שמנוהלת על ידי מנהלים שמה שמוביל אותם זה שחיתות וריקבון – ריקבון אישי, ריקבון פוליטי, ריקבון ציבורי. והריח הוא נורא, הריח נודף מכם. עכשיו אני מריח עוד משהו, את ריח הזיעה והפחד. לכו תראו היום טלוויזיה, ונשמע את העדויות שלכם מחר. מחר נתניהו יגיד: אני כן מכיר את פלדשטיין. זוכרים שהוא אמר: לא יודע מי הוא, לא יודע מי הוא? שקרן, זה מה שהוא.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, בהצעת החוק הקודמת דיברתי על סיפורם של תלמידי בית הספר שהתארחו היום בכנסת ושאלו את השאלות הקשות שכל אזרח ערבי שואל אותן לגבי הפתרון לסוגיות שאנחנו סובלים מהן. לכן אני גם רוצה לפנות אליהם ואל כל תלמידי בתי הספר הערביים בשפת האם שלהם, להסביר להם מה אנחנו עושים, מה אנחנו מתכוונים לעשות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו רוצים לדעת מה אתה אומר. אין פה תלמידים. אין פה תלמידים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הולך פה?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

כמה זמן? אי-אפשר להבין.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הוא אומר?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, מה הוא אומר?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ניסים ואטורי:

מנסור, תודה רבה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - כמה זמן?

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, אני מסתדר. את מפריעה לי להגיד לו שהסתיים הזמן.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

טלי גוטליב (הליכוד):

שירד כבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, די. קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת. טלי גוטליב, עכשיו תצעקי כמה שאת רוצה. שלוש דקות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא צועקת בנאומים שלי.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

תצא, תצא, מנסור, תצא. אני רוצה להגיד לך למה. תצא. חבל שלא תשמע. לי לא מעניין אותי שאתה ערבי, ולא מעניין אותי שווליד טאהא ערבי ולא שעאידה סולימאן ערבייה ולא שאלהואשלה ערבי. מה זה מעניין אותי שאתם ערבים? לא הבנתי מה זה ערבי. אכפת לי שאתם ערבים? לכם אכפת שאני יהודייה, לי לא אכפת שאתם ערבים. אתם תומכי טרור. לא ערבים. ערבי הוא לא האויב שלי. מוטב ידעו ערביי ישראל שאתם לא דואגים להם. אין ערבי אחד בכנסת, במפלגות הערביות, שדואגים לערבים. לא, לא, לא. אתם עסוקים רק בדבר אחד: לצעוק על השר בן גביר, זה מה שאתם עושים פה, בלי להגיע לשום הבנה. נתתי לכם אלף עצות בדבר הזה. זה מה שאתם עסוקים בו – ולתמוך בטרור. זה מה שאתם עושים פה. ערביי ישראל, מוטב לכם להצביע לליכוד, אני מבהירה לכם. אנחנו נגיע איתכם הרי לפתרון. ערביי ישראל אינם אויבים שלנו. הנציגים שלכם, פה בכנסת, אומרים שיש לנו בעיה עם זה שהם ערבים. לא, אין לנו בעיה, בוא, קבל, מנסור עבאס, אני השבוע שמעתי את הריאיון שלך. שמעתי אותו בערבית. דווקא השתמשתי בתרגום. הוא אמר, הצהיר – מנסור עבאס – הצהיר שהוא מתנתק ממועצת השורא. למה הוא אמר את זה? כי האחים המוסלמים, מהם הוא מגיע, עומדים להיות לא חוקיים בארצות הברית, אז הוא הודיע שהוא מתנתק ממועצת השורא. הוא התראיין באל-ג'זירה, ושואלים אותו: מה איך העזת להגיש שאתה מתנתק ממועצת השורא. הוא אומר: לא, זו רק בחירת מילים, שזה יעבור טוב. אני לא מתכוון לזה. אני לא מתכוון לזה. רק אמרתי את המילה הזאת, כי ככה זה עובר טוב. תגיד לי, אדון מנסור, מה נסגר איתך? אתה חושב שאנחנו לא בודקים אותך? לא עוקבים אחריך? באמת אני שואלת. אז אתה תומך טרור, כשאתה עומד כאן בכנסת, אתה עושה מה שהאחים המוסלמים הוגים. ההגות של האחים המוסלמים זה להשתמש בפרלמנט, בפרלמנטים השונים במדינות שונות, בסוף כדי להשליט את השריעה. לי לא אכפת שאתה ערבי. לך אכפת שאני יהודייה. אתה רוצה להביא עליי את השריעה, או חייבר חייבר יא יהוד, זה מה שאתה רוצה. אחמד טיבי התראיין שבוע שעבר באל-ג'זירה. לא אכפת לי שאתה ערבי, אחמד טיבי. אכפת לי שאתה ערבי? אני לא מצליחה להבין את זה. הוא התראיין באל-ג'זירה ואמר, שאין מקום למדינה יהודית. הוא לא מוכן להכיר במדינה יהודית. האדם הזה נמצא כאן תחת סמל מדינת ישראל, ולא מוכן להכיר במדינה יהודית. לא אכפת לי שאתה ערבי. אתה תומך טרור ואסור לך להיות פה. אני גם לא מבינה איך אתה לא מתבייש לקבל מאתנו כסף. אותו דבר ווליד טאהא. אתם עומדים פה בנימוס – אתה נורא מנומס. באמת, אתה רוצה רק שקט ושלווה והכול טוב – ותומך בטרור. אני באמת, אני תוהה בדבר הזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת ווליד טאהא.

טלי גוטליב (הליכוד):

שלא יסתכל עליי.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא לא לא לא לא, זה לא מקובל.

טלי גוטליב (הליכוד):

מקובל עליי. לא אכפת לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

את לא מאשרת, אני מאשר.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא אכפת לי שהוא מסובב אליי את הגב. זה לא מזיז לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת ווליד טאהא.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא אכפת לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת ווליד טאהא. סדרנים, אפשר להפוך אותו או שיצא החוצה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא אכפת לי שהוא מסובב אליי את הגב.

היו"ר ניסים ואטורי:

זה לא קשור אלייך, לא עושים כזה דבר. בכל מקום לא מקבלים את זה, לא משנה באיזה צד זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

שיסובב אליי את הגב, מה אכפת לי? אבל אדוני, באמת, זה לא מפריע לי כהוא זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא מפנים את הגב, זה לא מקובל. בשבוע שעבר הוציאו את טלי על כזה דבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הוציאו אותי על זה. הוציאו אותי על זה? לא, כי הייתי מאוד עצובה שאין לי לייקים. זה למה הוציאו אותי. באמת. אדוני יוסיף לי עשר שניות.

היו"ר ניסים ואטורי:

עצרתי, עצרתי את הזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, עצרתי מאוחר קצת. בסדר, לכולם אני מוסיף את עשר השניות. הלוואי שזה רק עשר שניות. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואיימן עודה? ואיימן עודה? גדול תומכי הטרור פה בכנסת. אכפת לי שאתה ערבי? החבר של ג'יבריל רג'וב, אכפת לי שאתה ערבי? עזה ניצחה ועזה תנצח? וכשאני אומרת לכם פה בכנסת, כשאני יושבת כאן, בפיליבסטר, ושומעת את מה שהם אומרים נגד לוחמינו ונגד חיילינו - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יאללה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוסיפו לי. יאללה, אחותך.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יאללה רדי.

טלי גוטליב (הליכוד):

יאללה תגיד לאחותך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לרדת.

טלי גוטליב (הליכוד):

יאללה תגיד לאחותך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לרדת.

טלי גוטליב (הליכוד):

יאללה תגיד לאחותך. לאחותך.

היו"ר ניסים ואטורי:

- - - ווליד טאהא. טלי, הסתיים הזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל הוא הפריע לי באמצע הדברים.

היו"ר ניסים ואטורי:

נתתי לך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נגמר הזמן. יאללה, לרדת.

היו"ר ניסים ואטורי:

אז לסכם. משפט לסיכום.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, הוא לא יגיד לי. הוא נמצא בקריאה שנייה, שלישית. לא אמשיך ככה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לרדת. לרדת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אחותך. אחותך.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נמוך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אחותך. שאחותך תרד.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נמוך מאוד.

טלי גוטליב (הליכוד):

שאחותך תרד נמוך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

החינוך שלך נמוך מאוד.

טלי גוטליב (הליכוד):

שאחותך תרד. שאחותך תרד.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נמוך, ברצפה.

טלי גוטליב (הליכוד):

שאחותך תרד.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, די. טלי, הסתיים הזמן. מבקש לסכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

ולכן, לסיום - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לרדת.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - לסיום, תומכי טרור פה בכנסת, שיורידו את הראש שלהם - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יאללה.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - ויתביישו לקבל כסף מהמדינה היהודית - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יאללה, לרדת.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - מדינת הלאום היהודי. לרדת תגיד לאחותך.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

או אולי מישהו אחר צריך לומר את זה.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, לרדת. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

בחייאת. אל תעשי לי עם האצבע.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - עם האצבע.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת בועז ביסמוט – מוותר. חברת הכנסת שרון ניר. בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת להחזיר את כולם במנהרת הזמן ל-7 באוקטובר, לפני 808 ימים. עולה על הדעת שמישהו מחברי הכנסת בקואליציה, ב-7 באוקטובר, ובשבוע שלאחר מכן, היה אומר שלא תוקם ועדת חקירה ממלכתית? אני מזכירה לכולם מה אמר חבר הקבינט שר האוצר דאז, באותו יום: עוד מעט יקראו לנו להתפטר, והם צודקים. היה ברור לכולם, קואליציה ואופוזיציה כאחד, שחייבת לקום ועדת חקירה ממלכתית, כדי לחקור את הטבח הנורא ביותר שאירע למדינת ישראל מאז היווסדה. ובאמת שמענו חברי קואליציה מתבטאים אחרי זה בראיונות: השרה רגב, שקראה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, השר אלי כהן, שבכנות אמר שצריכה להיות מוקמת ועדת חקירה ממלכתית, חברי הכנסת מש"ס, שאני מאוד מעריכה, השר ארבל, שאמר שצריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית, חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה טייב, שהתבטאו בעניין הזה. זה היה סוג של קונסנזוס, בין שזה בא לידי ביטוי באמירות מפורשות, בראיונות, ובין שזה היה מאחורי הפרסה, אבל היה ברור לכולם שכמו שבשנת 1973 הוקמה ועדת חקירה ממלכתית ליום הכיפורים, כך צריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית כדי לחקור את אירועי 7 באוקטובר, מה שאירע לפני ומה שאירע תוך כדי, ובטח איך שנוהלה המלחמה. אבל עכשיו, בעזות מצח, בעזות מצח, הקול הוא קול נתניהו אבל הידיים הם ידי קלנר. מביאים לנו ועדת טיוח, ועדת חבלה, לא ועדת חקירה, שנועדה לחבל בחקירת האמת, שנועדה לפגוע בחקר האמת, שנועדה לאפשר טיוח, תיאום עדויות, העלמת עדויות. זה מה שהקואליציה רוצה לעשות. הניסיון להכתיב באופן פוליטי את מסקנות הדוח זה בלתי נתפס, בלתי מתקבל על הדעת, וכל פעם שאני שומעת את זה, ואני שואלת את עצמי: מה מרגישים עכשיו 2,000 משפחות של נרצחים ומעגלים שלמים? מה מרגישות המשפחות של החטופים? מה מרגישות המשפחות של חללי צה"ל הגיבורים ושל הלוחמים הגיבורים שברוך השם שבו הביתה בשלום? איך יכול להיות שהממשלה מנסה למלט את הדרג המדיני מאחריות לטבח ה-7 באוקטובר? ברור לכולם שרק ועדת חקירה ממלכתית - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

- - עם כל הסמכויות שמעוגנות בחוק, ללא משוא פנים – אדוני, רק משפט אחרון – יכולה להגיע לחקר האמת ולהבין את המחדלים שהביאו אותנו לאסון 7 באוקטובר. תודה, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת. חבר הכנסת נאור שירי, שלוש דקות, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מי השר במליאה? אין כזה? אז אני אמתין.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין שרים. יש מחסור, יש מחסור בשרים.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אמתין. זה לפי התקנון.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה יכול לדבר בלי הגבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה יכול.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אתה יכול לדבר בלי הגבלה. הזמן שלך יתחיל כשיהיה שר. הינה השר.

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר. צא. עליי, אין בעיה. קודם כול אני רוצה רק שנסיים את האירוע הקודם, עם כל השיח עם "אחותך". תארו לכם שהיינו מדברים ככה אל ראש הממשלה, בסדר? ואז תארו לכם איך הייתם קופצים כולם, כשהיינו אומרים לראש הממשלה: תוריד את אחותך, אחותך תרד, ואז תעשו את ההקבלה ותבינו. אבל בסדר, את זה אני משאיר לכם, חבורה של פחדנים, שלא יכולים לדבר איתה, אבל תעשו מה שאתם רוצים עם זה. זה שלכם לגמרי, ובהצלחה וחג שמח ושנה טובה. אני רוצה לדבר על לו"ז ועדת הכספים, שקיבלנו עדכון ממש עכשיו. בוועדת הכספים היו שלושה חוקים שמדברים על הטבות מס. האחד – הגיע לפה תומר גלאם, ראש עיריית אשקלון, בהוד והדר, ומלא חברי כנסת מהליכוד. אתה זוכר, אדוני היושב-ראש? ישב פה ביציע, באמת עלו לפה אחד אחרי השני - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היוזם של אחד החוקים.

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר גמור. אחד אחר השני עלו כל חברי הליכוד. לראות אותם בוועדת הכספים זה אירוע כמו ליקוי חמה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גם כאן במליאה הם היו.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, אתה רואה אותם רק כשיש קולות, מה שנקרא "קולות על הפרק". החוק הזה נכרך יחד עם אשקלון, נוף הגליל, עיר מעורבת, וכמובן יהודה ושומרון, שצבי סוכות הגיש. עשו חבילה אחת, אבל אז גילו שהחוק שצבי סוכות הגיש הוא באמת חוק שלקחו אותו מוונוס והביאו אותו לכדור הארץ, באמת רמת כתיבת חוק שבגדול אומרת – תקשיב, אדוני היושב-ראש – שכל תושבי מדינת ישראל חוץ מעיר אחת או שתיים, שמתחילה באות תי"ו ונגמרת באות בי"ת, תל אביב – רק שם משלמים מיסים. בגדול, זה החוק. אומרים לו בוועדה: תקשיב, אף אחד לא ישלם מיסים במדינת ישראל, צריך לעשות עם זה משהו. בקיצור, חוק הזיה. מכיוון שסמוטריץ' לא יכול, אז תושבי ותושבות אשקלון, אני רוצה שתקדישו תודה רבה גדולה לסמוטריץ' ולשלטון הליכוד, שהעדיף את שלמות הקואליציה שלו, והחוק של הטבת מיסים של 7% לאשקלון נעלם מסדר-היום.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בפעם השנייה.

נאור שירי (יש עתיד):

כבר בפעם השנייה, גם בשבוע שעבר, אבל בשבוע שעבר אמרנו: אולי זה נוסח, אולי יחזרו עם איזו הברקה, אולי יעשו איזה הסדרה, אבל בגלל חוק הזוי לגמרי של צבי סוכות – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, סליחה שלא נתתי את שמו המלא – בגלל שהחוק שלו היה ברמה באמת של גן ילדים, שבערך אומרת: אל תשלמו כלום, הכול בסדר, הכול עליי, אז תושבי ותושבות אשקלון, בהצלחה לכם. זה השלטון.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת. חבר הכנסת עאידה תומא סלימאן.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה למזכירות הכנסת בינתיים.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיעה חברת הכנסת קטי קטרין שטרית כי היא חוזרת בה מהצעת חוק חכירה הוגנת, התשפ"ד–2024, שמספרה פ/4337/25. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה, כבוד היושב-ראש. יש טרנד חדש: חברי וחברות הכנסת בבניין הזה עולים אחד אחרי השני, חברי הכנסת, ומאשימים את חברי הכנסת הערבים: אתם לא עובדים למען הציבור שלכם, אתם לא מדברים על הצרכים של הציבור שלכם, אתם לא נאבקים ואתם לא משרתים אותו. ואני שואלת שאלה: בסופו של דבר אנחנו חברי כנסת שהתפקיד שלנו גם לחוקק וגם לבקר את עבודת הרשות המבצעת. ואני שואלת את כל אלה שדואגים לצרכים של האוכלוסייה הערבית ודואגים שאנחנו לא משרתים את האוכלוסייה הערבית: מה הם עשו למען האוכלוסייה הערבית? מישהו מונע מכם כן לשרת את האוכלוסייה הערבית? מישהו מונע מכם כן לעצור למשל את הפשיעה באוכלוסייה הערבית, בתוך האוכלוסייה הערבית? ראש הממשלה החליט שמי שיהיה אחראי לביטחונם של אזרחי מדינת ישראל, ביטחונם הלאומי, זה יהיה השר הפשיסט הכי גדול, שהואשם והורשע בתמיכה בטרור, החלטה הזויה בעיניי מלכתחילה, אבל גם אף אחד לא מתחשבן איתו על איך הוא מלבה אפילו את הפשיעה בתוך האוכלוסייה הערבית, על זה שהגיע במשמרת שלו מספר הנרצחים ל-247 עד היום. אנחנו כבר לא סופרים את הפצועים, אנחנו לא מדברים על הפרוטקשן, שאוכל כל חלקה טובה בתוך האוכלוסייה. והם באים אלינו בטענות: אתם לא משרתים. ואתם, מה אתם עושים? זה לא התפקיד שלכם? אתם לא מנסים אפילו. בעיניי זה כבר הפך למדיניות, מדיניות להשאיר את הפושעים ואת הרוצחים משתוללים בתוך האוכלוסייה הערבית, כדי לפרק את החברה מבפנים.

אליהו רביבו (הליכוד):

מה הסיבה? התנגדת בחירוף נפש להצעת החוק שלי להחמרת תנאי שחרור בערובה, שאמור לסייע במלחמה בארגוני פשיעה, בדגש על הפשיעה בחברה הערבית.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

עכשיו אני יכולה לשבת איתך ולהסביר לך שמכל החקיקה שמתקיימת בתקופה האחרונה – ויש לי מסמך שלם על איך שהחקיקה הזו בעצם לא מונעת את הפשיעה - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

- - והרצון האמיתי מאחוריה הוא דווקא שליטה באוכלוסייה, ולא בפושעים.

אליהו רביבו (הליכוד):

זאת אומרת שקציני משטרה, ייעוץ משפטי וסוציולוגים וחוקרים לא יודעים, ואת יודעת.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אתה תרצה, אני אשב איתך, ותתפלא לשמוע, תתפלא לשמוע, שיש לנו גם כן מומחים, משפטנים, קרימינולוגים, שיכולים לתרום בצורה טובה מאוד לחקיקה שאכן - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אליהו רביבו (הליכוד):

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

והשאלה השנייה, אתה יודע מה - - -

אליהו רביבו (הליכוד):

לא ראיתי אותם בדיונים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לך תשאל למה עצרו הצעות חוק ממשלתיות שהונחו על שולחן הכנסת.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. הסתיים הזמן.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

למה הממשלה הזו עצרה אותם, והם הוכנו על ידי משרד המשפטים וצוותים מאוד מאוד מקצועיים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, שלוש דקות, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, עם ישראל היקר, קיימתי היום בוועדת העבודה והרווחה דיון בנושא הצעת חוק תשלומים של פדויי שבי. הדיון היה באמת משהו שלא חוויתי בכמעט חמש שנים שאני נמצאת פה. עמוס בכאב, בצער, ובעיקר מאבק, מאבקים שלא פסקו בין משפחות של חללים חטופים לבין משפחות של חטופים חיים שחזרו. נבנו פירמידות של כאב – מלמעלה, מלמטה, מי בתחתית, מי פחות, למי מגיע יותר, למי מגיע פחות. נכנסו לתוך הסיפור גם הלומי קרב, פצועים, משפחות של נרצחים. ואני חייבת לומר שעם כל הניסיון שלי רגע ליישב את הדיון ולשמוע את כולם ולתת לכל אחד את המקום ואת הכאב שלו, זה כמעט היה בלתי אפשרי. ואני חושבת שהפער בין "זאת חנוכה", שציינו אותה היום – זה היום האחרון של חג החנוכה, שבו כל שמונת הנרות דולקים; הם דולקים כולם, הם לא רבים אחד עם השני, הם ביחד מפיצים אור. הכאב שהיה בחדר שבו דנו היה באמת משהו שאי-אפשר לתאר אותו. ולכן אני רוצה לפנות כאן לכל מי שישב אצלי היום בוועדה, או לפחות ייצג חלק מהמשפחות או מהאנשים שלא היו בוועדה אבל חווים את אותה חוויה. ואני מתחילה מפדויי שבי, ממשפחות של פדויי שבי, ממשפחות של חטופים חללים, מפצועים, מהלומי קרב – אנחנו רואים את כולכם, אתם לא שקופים. אנחנו רואים ורוצים לשקם. אני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו נעבור מדיבור של פיצוי ושל קצבאות וגמלאות לדיבור של שיקום. נכון, חלק מהשיקום זה גם קצבאות, זה גם כסף, בוודאי, אבל העיקר הוא שיקום. העיקר הוא לתת לכם את המעטפת, את האדמה, את מה שאתם צריכים כדי להשתקם, כדי לצאת מהכאב הלא יתואר והלא אנושי והבלתי-נסבל הזה. אבל אי-אפשר שאתם כל הזמן תריבו אחד עם השני, כי באמת, אני לא רוצה לומר את הדברים. אבל כן, כנראה החמאס ניצח אם לשם אנחנו מגיעים. אנחנו ניתן לכולכם ונעטוף את כולכם, וכל אחד צריך גם לדעת להכיל את הכאב של האחר. כי הכאב הוא בלתי נסבל, אבל אנחנו רואים אתכם. ואני חושבת שבדיון היום אצלי בוועדה גם ראינו שאין אופוזיציה וקואליציה. ביחד חברי הקואליציה והאופוזיציה הסתכלו עליכם ורצו לתת את הכול ככל שאפשר. ואנחנו נעשה את זה ונתקן. אבל אנחנו צריכים להבין שיש חוקים שהם חוקים ייעודיים לפדויי שבי, ולא למשפחות של חללים. ויש משפחות, וגם בזה אנחנו דנים בוועדה אצלנו, של משפחות שכולות. ואתם מוזמנים להגיע גם לדיון הזה. ואנחנו ננסה להרחיב כמה שיותר כדי לתת לכם את המעטפת הכי טובה שיש כדי לשקם אתכם. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, כשלפני שבוע פורסם לראשונה על הכוונה למנות או לבחור את חבר הכנסת צבי סוכות לראשות ועדת החינוך, התרבות והספורט, נזכרתי לפתע שב-13 במאי השנה ישבנו ביחד בישיבת ועדת הכספים בדיון על העברות תקציביות וחבר הכנסת סוכות התנגד לתקציב התיאטרון. אז שאלתי אותו מדוע. ואז הוא הודה ביושר שהוא מעולם לא היה בתיאטרון. מעולם לא הייתי בתיאטרון. עכשיו, אני נזכרתי באירוע הזה לאור הכוונה למנות אותו ליו"ר הוועדה. ואני באמת, אני לא רוצה להעריך את הכישורים שלו או הידע שלו בחינוך, ודווקא ראיתי שבספורט הוא בסדר, לפחות בכל מה שקשור לכוח המתפרץ. נכון? ראינו את זה. אבל מבחינתי, בן אדם שמעולם לא היה בתיאטרון, ואני חושב שהתיאטרון הישראלי ללא ספק הוא נכס צאן ברזל של החברה הישראלית, לא יכול לעמוד בראש ועדה כזאת. לא יכול. זה לא יכול להיות האירוע הזה. אבל למה אני מדבר על חבר הכנסת צבי סוכות? אם היום עמד פה שר החינוך של מדינת ישראל – אמרו לי שזה שר החינוך, כי ראיתי מישהו שמשתולל ומקלל ומנבל את הפה וצועק. שאלתי: מי זה? אמרו לי שזה שר החינוך, שקוראים לו יואב קיש. אני בעיקר עליתי כדי לומר שאיש שמעולם לא היה בתיאטרון לא יכול לעמוד בראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. והבן אדם שמשתולל, מקלל ומנבל את הפה מעל בימת הכנסת, לא יכול להיות שר החינוך של מדינת ישראל. ואני מתבייש. אני שוב אומר לפרוטוקול שאני מתבייש שזה שר החינוך של הבנות שלי. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן.

נאור שירי (יש עתיד):

גלית, אז אולי אפשר לבטל את ההודעה האישית.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני נרגעת מהר.

נאור שירי (יש עתיד):

תוציאו את הזה, אז כאילו.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

כבר הוצאתי את העצבים.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות, בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גלי, גלי, גלי, גלי, היועצת המשפטית המודחת. למה את חושבת שכולנו מטומטמי חוד? הינה מה שגלי שלנו אומרת על ועדת חקירה לאומית: המתווה המוצע רצוף פגמים מהותיים – עכשיו, כולנו יודעים שכשאומרים מהותי זה כי אין לי שום טיעון חוקי או משפטי, אז במרחב של הסבירותי, אני אומרת מהותי, כן – שלא יאפשרו להגיע לחקר האמת ולהפיק לקחי אמת, תוך העדפת שיקולים פוליטיים על פני עקרונות של חקירה עצמאית. אז האמת, גלי שלנו, שאנחנו לא מטומטמים, וכולנו יודעים בדיוק מה את עושה. המתווה ה- so called "ממלכתי", שבו חברך הטוב, שאגב הגן עלייך בגופו ממש עכשיו מפני חקירת הפצ"רית, וממש בגופו, עיכב את החקירה למענך, כדי שלא נגיע אלייך – את יודעת שבמתווה הממלכתי, יצחק עמית ישמור עלייך. ומפני מה הוא ישמור עלייך? מפני משפט אחד: אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי. המשפט הזה הוריד את ישראל לשאול. המשפט הזה גרם לישראל להפוך למדינה אלימה. ממדינה שומרת חוק למדינה שבה אי-אפשר לצאת החוצה מרוב אלימות. אנשים פגעו במכון מחקר – אין כתב אישום; אנשים פגעו בשרים – אין כתב אישום; אנשים גנבו טנקים – אין כתב אישום; אנשים איימו על ראש הממשלה בחבל תלייה, איום מפורש לרצח – אין כתב אישום. גב' גלי בהרב מיארה, אין כתבי אישום, עשתה הכול כדי שהכאוס והאנרכיה אינשאללה יפילו את הממשלה, שהיא עלק היועצת שלה. אז הגב' גלי בהרב מיארה, אנחנו לא ניתן לאתרוג הנחמד הזה להתרחש. כשאת מתנגדת למתווה שלנו זה לא כי את רוצה את חקר האמת – כי את מתה מפחד. את מתה מפחד שנאמר את האמת ושתהיה ועדת חקירה שאשכרה תחקור את החלק הקריטי והאקוטי שלך בטבח שקרה פה. את הובלת את מדינת ישראל אל עברי פי פחת. את גרמת למדינה, שעד אז, עם כל חילוקי הדעות, ידעה לשמור חוק, ידעה לשמור על יחסים יציבים – גרמת למדינה הזו לבעור בכוונה תחילה. יש לך אחריות, והאחריות הזו תיחקר, וכל השקרים המהותיים שלך נגד ועדת חקירה אמיתית – שלוקחת את שני צידי המפה הפוליטית, ולא רק את הצד שלך ואת השמירה שלך, דרך השופט העליון שמינה את עצמו – זה לא יתרחש. יש פה עם, העם דורש צדק, העם ייקוב את הצדק, ואת, גברתי, מפחדת בצדק רב. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברי הכנסת, לא צריך למחוא כפיים. תודה. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, שלוש דקות, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נעשה קצת shift בשיח.

היו"ר ניסים ואטורי:

מה נעשה?

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

shift, תזוזה כזאת לשיח אחר.

היו"ר ניסים ואטורי:

אה, shift. עובר מאנגלית, לעברית, לערבית. אני מנסה להיות מרוכז.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז אני רוצה לדבר דווקא על נושא אחר, שלא כל כך מעניין הרבה את חברי הכנסת כי זה לא מוביל אותם להיבחר, אולי, בפריימריז, אבל זה נושא חשוב לציבור. אני רוצה לדבר על נושא ההשמנה. בזמן האחרון קיים שיח מאוד מסוכן סביב ההשמנה, בלי להתחשב באנשים השמנים. נכון שהשמנה היא לא בריאה ויש להילחם בתופעת ההשמנה ברמה המערכתית, אך יש נטייה להאשים את השמן ולא לוקחים בחשבון את המחיר הרגשי הכבד ואת התנאים הסביבתיים והחברתיים של אותו אדם. המצב הופך להיות מורכב כאשר מדובר בהשמנה על רקע גנטי. יש השמנה שהיא בעצם כתוצאה מתסמונת או מחלה, כמו מחלות נדירות, כדוגמת תסמונת שנקראת ברדט-בידל, שאני מלווה כיושב-ראש ועדה, יושב-ראש השדולה למחלות נדירות, כבר שנתיים. כאשר מופנה לעג לילדים הסובלים מהשמנה גנטית, הם סובלים כפליים, כי לא משנה מה הם יעשו – דיאטה מותאמת אישית, ספורט, או אפילו יצומו – הם ישמינו, כי זו התסמונת שלהם. הילדים החולים בברדט-בידל לא סובלים רק מהשמנה, אלא גם מלקות ראייה, סוכרת ועוד מחלות אחרות. הם צריכים התאמות מיוחדות במערכת החינוך, כמו תלמידים רבים החולים במחלות נדירות. אבל לשמחתי, ניסים, לאותם חולים יש תקווה, יש פתרון ויש טיפול תרופתי, ואני כולי תקווה שהתרופה הזאת, השנה יכללו אותה בתוך הסל. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת עדי עזוז – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן גינזבורג – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה סעדה – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חבר הכנסת סמיר בן סעיד – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חברת הכנסת שלי טל מירון, נוכחת.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, עם כל הטירוף שקורה היום במדינת ישראל וכל הנושאים הבוערים, חשוב לי לשים רגע זרקור על מה שקורה כרגע עם תעשיית הקולנוע ואמירותיו של שר התרבות והספורט. אני חושבת שאנחנו חייבים רגע להתייחס לזה, זה נושא חשוב מאוד. אני רוצה להזכיר לכולם את דבריה של השרה רגב, שאמרה: מה שווה לנו התאגיד אם אי-אפשר לשלוט בו? על אותו משקל, זה מה שאומר לנו בעצם שר התרבות והספורט: מה שווה הקולנוע, אם אי-אפשר לשלוט בו? ההחלטה של שר התרבות לבטל את תקציבי הקולנוע הישראלי אינה מדיניות תרבות, זאת לא רפורמה, וזה בטח לא מהלך מקצועי. זו ענישה, זו נקמה אישית, שמוסווית כאיזה סוג של עיקרון. שר שמחליט לשלול תקציב של 130 מיליון שקלים מענף שלם, לא בגלל כשל מקצועי – לא בגלל שחיתות, לא בגלל בזבוז כספי ציבור, אלא בגלל ביקורת, חרם או אי-נוחות פוליטית – חוצה קו אדום מסוכן. זה ממש לא ניהול אחראי, זה שימוש בכוח כדי להשתיק. הכסף הזה הוא לא מתנה ליוצרים. הוא מעוגן בחוק הקולנוע, הוא מחולק לפי תבחינים מקצועיים, הוא מנוהל על ידי קרנות עצמאיות. הוא מחזיק תעשייה שלמה – אלפי עובדים, מפיקים, שחקנים, אנשי סאונד, תאורה, עריכה, ספקים ויוצרים רבים, גם בפריפריה – שאין להם גב כלכלי אחר. ביטול התקציב הזה לא מעניש קומץ של אומנים, הוא פוגע באלפי משפחות ישראליות, הוא מקפיא הפקות שכבר יצאו לדרך, הוא מפר התחייבויות, הוא משדר מסר מסוכן לכל תחום התרבות בישראל. מי שלא מיישר קו אידיאולוגי ישלם מחיר כלכלי. זה גם מהלך חסר אחריות כלכלית. קולנוע הוא תעשייה שמייצרת תעסוקה, השקעות, שיתופי פעולה בין-לאומיים והכנסות, אומנות, יצירה. בעולם כולו מדינות נאבקות למשוך הפקות, אצלנו מאיימים לפרק מערכת שעובדת רק כי לא מחאו כפיים בטקס. וזה אולי החמור מכול. זה מסר לעולם שישראל מצמצמת חופש יצירה, מחלישה תרבות ומענישה אומנים על עמדותיהם. זה פוגע בכוח הרך של המדינה, דווקא ברגע שבו הוא קריטי. זו פגיעה בדמוקרטיה וערכיה. ממשלה חזקה לא מפחדת מביקורת. שר חזק לא מעניש את עולם התרבות. דמוקרטיה שמענישה יצירה, מענישה בסוף את עצמה. וראיתי שכבר היום יצא מכתב לאיגודי התרבות הנתמכים בתקנת איגודים מקצועיים של משרד התרבות והספורט, שבהתאם למדיניות של השר לא ייפתח קול קורא. זה כבר קרה היום. ואני רוצה להגיד לכם שלשיטת המימון של הקולנוע בישראל השפעה ברורה על מספר הסרטים ועל היקף תעשיית הקולנוע הישראלית. מקום המדינה עד 1960 נעשו בישראל 13 סרטים בלבד. בסך הכול, מהקמת המדינה עד שנת 2000 – 463 סרטים, ואחרי הסדרת חוק הקולנוע, ואיתו תקציב הקולנוע, הייתה תנופה אדירה של יצירה קולנועית, ובין 2001 ועד 2017 – 372 סרטים עלילתיים באורך מלא.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אני רק רוצה להגיד: אסור לנו להשתיק את עולם הקולנוע. אנחנו צריכים לעודד את עולם הקולנוע, לעודד את עולם היצירה, בלי קשר לעמדות פוליטיות ובלי קשר - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

- - לאיזו ממשלה מכהנת, תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל רון בן משה – אינה נוכחת; חבר הכנסת אביחי בוארון – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר. שר – מסכם או לא?

קריאה:

לא צריך.

היו"ר ניסים ואטורי:

אוקיי. אני מבקש מחברי הכנסת לשבת. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2025, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – 7 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2025, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

24 בעד, שבעה מתנגדים, אחד נמנע, שניים נוכחים. אני קובע כי הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–2025, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. להוסיף את השם של חבר הכנסת איימן עודה נגד – לפרוטוקול, כמובן. אני מזמין את חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן להודעה אישית.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מוותרת.

היו"ר ניסים ואטורי:

מוותרת, תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת אריאל קלנר, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, להציג את הצעת החוק. בבקשה.

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אזרחי ישראל, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת החוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה, שיזם חבר הכנסת אריאל קלנר. הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, מבקשת לחוקק מחדש את החוק למניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה כפי שהיה בתוקפו עד לסוף אוקטובר 2025, בכמה שינויים שמייד אפרט. כזכור, חבריי חברי הכנסת, בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית ביום 7 באוקטובר 2023, הממשלה התקינה את תקנות שעת חירום לחרבות ברזל במטרה למנוע פגיעה ממשית בביטחון המדינה כתוצאה משידוריו של ערוץ זר בישראל. בחודש נובמבר 2023, ובהתאם לסמכותו מכוח התקנות, הורה שר התקשורת על הגבלת הגישה לאתרי האינטרנט של הערוץ הלבנוני אל-מיאדין. לא היה ספק שערוצי התקשורת מנצלים את הקשר שיש להם עם הציבור, גם אצלם במדינה וגם אצלנו. באפריל 2024 חוקקה הכנסת את החוק למניעת פגיעת גוף שידורים בביטחון המדינה, וזאת, אדוני היושב-ראש, לאחר דיונים ממושכים בוועדה לביטחון לאומי, שעמלה רבות על גיבוש ההסדר הקבוע בחוק כדי שיהיה מידתי ומאוזן. חבריי חברי הכנסת, החוק שנקבע כחוק מסגרת קבע כי לשר התקשורת, בהסכמת ראש הממשלה ובאישור הקבינט או הממשלה, הסמכות להורות על הטלת הגבלות מסוימות על ערוץ זר. זאת, אם שוכנע ראש הממשלה כי התכנים המשודרים בו פוגעים באופן ממשי בביטחון המדינה. מגבלות אלה כללו הפסקת שידורי הערוץ בטלוויזיה, סגירת משרדיו של הערוץ, תפיסת מכשירים שמשמשים לאספקת תכנים והגבלת הגישה לאתרי האינטרנט של הערוץ. עוד נקבע כי ההוראות האלה יינתנו רק לאחר שתוצג בפני ראש הממשלה ושר התקשורת לפחות חוות דעת מקצועית אחת או יותר מגורמי הביטחון המבססת את התשתית העובדתית בדבר פגיעתו של הערוץ בביטחון המדינה. כמו כן, נקבעו מסגרות זמנים לתוקפה של ההוראה ולהבאתה לביקורת שיפוטית. לקחנו בחשבון, אדוני היושב-ראש, גם את ההיבט של חופש הביטוי וחופש העיתונות. ההסדר נקבע כהוראת שעה והוארך מעת לעת, ובפעם האחרונה נקבע כי תוקפו יהיה עד ליום 30 בנובמבר 2025, י' בכסלו התשפ"ו, או עד מועד סיום תוקפה של ההכרזה על מצב מיוחד בעורף, או עד לסיום הפעולות הצבאיות המשמעותיות, לפי המוקדם שבהם. חבריי חברי הכנסת, בחודש אוקטובר האחרון ההכרזה על מצב מיוחד בעורף לא הוארכה, ומשכך, פג תוקפו של החוק הישן, אך לא פגה תוקפה של הסכנה. הרשתות הזרות המשתפות פעולה עם ארגוני הטרור הן האויב העכשווי על הגדרות. הדיונים שנערכו בוועדה לביטחון לאומי לאישור הנוסח של הצעתו של חבר הכנסת אריאל קלנר לא הותירו מקום לספק: לא מדובר פה בעיתונות תמימה או בביקורת לגיטימית אלא בפעילות שיטתית, מוכוונת, מכוונת ומתמשכת של ערוצי שידור זרים שפועלים נגד מדינת ישראל, ללא קשר, מכובדיי, למצב חירום או מלחמה. בפני הוועדה הוצגו נתונים ברורים מגורמי הביטחון שלפיהם שידורים אלה כללו הסתה ישירה, האדרת מחבלים, תעמולה עוינת, חשיפת פעילות, חשיפת נקודות תורפה בכלי הנשק הישראליים ומיקומי כוחות בזמן אמת. כל זאת היוו פגיעה ממשית במאמץ הביטחוני של המדינה. חבריי חברי הכנסת, עוד הובהר כי פעילות זו יצרה סיכון ממשי לחיי אדם, וכי קיימת אינדיקציה ביטחונית חד-משמעית לכך שחיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון נפגעו ואף שילמו בחייהם בעקבות מידע ותכנים ששודרו בערוצים הללו. הוועדה, אדוני היושב-ראש, קיימה דיונים רבים בהצעה המעודכנת על מנת להגיע להסדר הראוי, אשר יוכל לתת מענה לצורכי השעה המתמשכים, תוך שמירה על המנגנונים המידתיים, ובכלל זה מנגנון הביקורת השיפוטית, אשר היו קבועים גם בהוראת השעה. על כן, הצעת החוק המונחת לפניכם, חבריי חברי הכנסת, מבקשת לאמץ את המנגנונים שהיו קבועים בהוראת השעה בכמה שינויים, ואלה עיקריהם: מוצע להרחיב את סל ההוראות הקיים, היכול להינתן על ידי שר התקשורת, כך שיוכל להורות לגוף שפעילותו העיקרית הפצת תוכני משתמשים באמצעות האינטרנט על הגבלת הגישה לשידור הערוץ בזמן אמיתי במסגרת שידור קבוע ורציף. כך, חבריי חברי הכנסת, ניתן יהיה לפעול גם נגד שידורי הערוצים במסגרת רשתות חברתיות. כמו כן הצענו כי הממשלה או הקבינט יהיו רשאים להנחות את שר הביטחון להורות על ביצוע פעולות טכנולוגיות שבסמכותו לפי כל דין כדי למנוע קליטה ישירה של שידורי הערוץ הזר גם באמצעות לוויין בשטח ישראל וביהודה ושומרון, וזאת בלבד שלא ייפגעו שידורים של ערוץ אחר שלא ניתנה לגביו הוראה שכזאת. לסופו של עניין, באשר לסמכות התפיסה של מכשירים המשמשים לאספקת תוכני הערוץ, בחוק במתכונתו הקודמת הייתה הוראה האוסרת חדירה לטלפונים סלולריים, אם נתפסו. הוספנו בהצעת החוק הזו גם הבהרה כך שתיאסר חדירה גם למחשב או לחומר מחשב, אם נתפסו. בנוסף, הבהרנו כי אין לתפוס ציוד שעיקר תכליתו שימוש אישי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, באשר לתוקף ההוראות שייכנסו ביחס לערוצים, הצענו כי כלל ההוראות יוכלו לעמוד לתקופה שלא תעלה על 90 יום במקום 60 ימים כפי שקבע החוק במתכונתו הקודמת. כמו כן הצענו – וזאת נקודה חשובה – כי משטרת ישראל תתווסף לגורמי הביטחון אשר יכולים להגיש חוות דעת שעל בסיסה ניתן להפעיל את הסמכויות הקבועות בחוק. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הוועדה עמדה בדיונים השונים על כך שחופש הביטוי וחופש העיתונות, שהם מהערכים החשובים והמרכזיים ביותר במדינה דמוקרטית, לא ייפגעו. עם זאת, גם שלא בעת מלחמה בעצימות גבוהה, הצורך למנוע פגיעה בביטחון המדינה ובאזרחיה והחשיבות של השמירה על חייליה עודם קיימים. משכך סברה הוועדה כי יש לקבוע את ההסדר כהוראת שעה למשך שנתיים, עד ליום א' בטבת התשפ"ח, 31 בדצמבר 2027. תקופה זו, אדוני היושב-ראש, תאפשר לוועדה לבחון את חיוניות ההסדר והצורך המתמשך בו גם שלא בעת מלחמה עצימה. מכובדיי, אני סבור כי מדובר בכלי חיוני שיש בו כדי למנוע פגיעה ממשית בביטחון המדינה. הוא משקף איזון ראוי ומידתי בין השמירה על ביטחון המדינה לבין חופש הביטוי. להצעת החוק, אדוני היושב-ראש, הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. אי-אפשר לסיים את ההקראה הזאת בלי להודות לצוות הייעוץ המשפטי, שעשה עבודה מדהימה, בראשות עידו בן יצחק ועדן בן ארוש – באמת הצליחו להביא פה את החוק המאוזן וההגיוני ביותר – להנהלת הוועדה בראשות לאה גופר ולאנשי משרד התקשורת שליוו את התהליך הלא-פשוט הזה עד לחקיקתו. עד כאן. תודה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

עשר דקות, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

כמה - - - אסור להכניס למליאה. ראית את זה?

היו"ר ניסים ואטורי:

זו החולצה של זה?

נאור שירי (יש עתיד):

זה סבבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בית"ר זה טוב, לא?

נאור שירי (יש עתיד):

עזוב, בסדר. תראו, מירב יושבת, ובאוזנייה – כולם שומעים את הריאיון של פלדשטיין, אני מניח. זה באמת אירוע הזוי שאנחנו יושבים פה, וכאילו כלום. עוד יום במדינת ישראל שבו יועצי ראש הממשלה – איך זה היה? אתם זוכרים שכשהתפרסם כל האירוע עם פלדשטיין, עשו לו גלעד שליט – "כולנו פלדשטיין". אתם זוכרים את זה? ואמר יושב-ראש הכנסת שזה אלפרד דרייפוס, לדעתי, של הפרקליטות, או משהו כזה. אבל עכשיו צרצרים. עוד יום במדינת ישראל שבו היועצים של ראש הממשלה, באמת, יושבים ופשוט מנסחים לעצמם מציאות וכולם אוכלים את הלקרדה, כאילו הכול, הכול רגיל – בשכר נאה של 18,000 דולר בחודש אוריך קיבל, לדעתי. אבל בסדר, מה אני אגיד לכם? כאילו, הכול נורמטיבי כבר במדינה. הבנתי שביום שני הבא יש כנס, חבר הכנסת גלעד קריב, על קטרגייט. הוזמנת כבר לכנס?

גלעד קריב (העבודה):

ממשלת קטר עוד לא הזמינה אותי.

נאור שירי (יש עתיד):

זהו. אז שגרירות קטר. רגע, אני אראה מי עושה את זה: חדירת קטרגייט לקודש-הקודשים במדינה – של נעמה.

גלעד קריב (העבודה):

זה לא בשבוע הבא.

נאור שירי (יש עתיד):

נכון, ב-12 בינואר, סליחה, עוד שלושה שבועות – אודי לוי ו"צלצל". באמת, אין, אין מה, אין, אין מה, אין, אין. הכול ידוע, הכול נורמטיבי, מדינת ישראל יושבת, ויועצי ראש הממשלה מספרים לנו איך הם תפרו פשוט ידיעות, בשליחות של קטר – שהיא לא מדינה ידידותית, היא מדינה מסובכת. כמו מערכת היחסים בפייסבוק,It's complicated .

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא אמר’ מדינה מורכבת.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, היא מורכבת. אנחנו לא בטוחים מה קורה באירוע. אבל הקטע הבאמת-הזוי – אף אחד מכל קואליציית הדגים הקפואים, לא מדבר על זה.

גלעד קריב (העבודה):

מה יש לך עם דגים? לקרדה, דגים קפואים, תעשה קידוש.

נאור שירי (יש עתיד):

מה הקשר, קידוש עם לקרדה? אתה עושה קידוש עם לקרדה? אני פחות אוכל בשר וגם פחות דגים, כבר 15 שנים שלא. אבל בסדר, עזוב. מה אני אגיד, "הפרות הקפואות", לא, נכון? זה הביטוי הנכון. אבל אף אחד לא מדבר. אני רק רוצה לתאר לעצמי, אם בלשכה של מיקי לוי היה מישהו שמקבל 18,000 דולר בכל חודש מקטר, לא בזמן שלום אלא בזמן מלחמה – סטנדרטי לחלוטין. אני רוצה לדעת אם בלשכה של מיקי לוי, סליחה שאני לוקח אותך כדוגמה, כן? באמצע מלחמה היו מוציאים הודעה מיושב-ראש הכנסת לשעבר ויושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה שמנוסחת על ידי הדובר של קטר, האם הייתם גם כאלה כל כך נחמדים ודובוני אכפת לי, וחס וחלילה, לא מדברים על זה ורוצים לתת להליכים המשפטיים והחקירתיים להסתיים. אתם כאלה נחמדים, אף אחד מכם לא מדבר על זה. אבל על מה כן? על גלי. עלה לפה קודם חבר כנסת שדיבר על ועדת החקירה הממלכתית שממנה זה שהיה ראש ממשלת 7 באוקטובר לעד, והוא האשים את רבין באוסלו. שם אנחנו – כשהייתי בן חמש, אולי, אני יצקתי את המסד ל-7 באוקטובר. הוא עולה ולא מתבלבל. אמרתי, למה אתה נעצר באוסלו, בוא נלך לסייקס-פיקו. אני רוצה לפה את סייקס-פיקו, ואני רוצה להבין בדיוק על מה ולמה, איך הם סרטטו את הקווים. בספר הלבן של מקדונלד, איך יכול להיות שככה זה נכתב? למה אתם תמיד הולכים על ה-obvious, על ההיסטוריה הקטנה? בואו נדבר על השלטון של הממלוכים פה גם. למה אתם תמיד צנועים וחושבים בקטן? זה פשוט אין לתאר את איך שאתם מסתכלים עלינו. יושבים כמו איזו חבורת בזוקה, ומה נעשה? בואו נסתלבט על כולם. נכון שאני כבר ראש ממשלה 20 שנה, אבל עזבו, אני אגיד שנעשה ועדה פריטטית, אתם תבחרו, אנחנו נבחר, ואם אתם לא תרצו, אז אני אבחר. ואני אגיד לכם גם מה לחקור, איך לחקור, כמה לחקור, אבל נוסיף את המילים "לאומי" ו"ממלכתי", ואז זה יתקבל על כולם. ואם לא, אז אוריך יתפור לנו איזה סלוגן, ואז בטוח כולם יאכלו את זה. אין, אין, אין לתאר אתכם. תגידו, בנושא אחר, מה שנקרא. אתם חושבים שמישהו מכאן היה באוהל של סגן ראש עיריית קריית שמונה היום? אתם חושבים, מישהו היה? לדבר איתם זה לדבר אל קטר, בערך אותה תשובה.

גלעד קריב (העבודה):

שכחו איפה זה קריית שמונה.

נאור שירי (יש עתיד):

כן.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אתה רוצה לספר לנו למה אתה רוצה לדבר עם קטר כל הזמן?

גלעד קריב (העבודה):

בדוחא, בדוחא - - -

נאור שירי (יש עתיד):

לדבר עם קטר?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אמרת שלדבר איתם זה כמו לדבר עם קטר. מאיפה אתה יודע?

נאור שירי (יש עתיד):

כי אין לי תשובה. מחייג, אין תשובה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אתה מדבר עם קטר?

נאור שירי (יש עתיד):

מה עם גלי?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מה עם גלי?

נאור שירי (יש עתיד):

מזמן לא דיברת על גלי.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אתה יודע שראש עיריית קריית שמונה התראיין ואמר שהוא שלח מכתב לכולם ואני היחיד שעניתי לו?

נאור שירי (יש עתיד):

למה הוא שולח לך מכתב? פשוט תדבר בוואטסאפ.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אוה, עכשיו השאלה.

נאור שירי (יש עתיד):

תאמין לי, רוטמן.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מחר הוא מפצל לשניים לא לשלושה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מה זה משנה, אתם הרי לא עונים. אתם לא יכולים לעזור גם אם אתם עונים.

נאור שירי (יש עתיד):

מי זה "אתם לא עונים"?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לקטר.

נאור שירי (יש עתיד):

למה שאני אענה לקטר? תשמע, רוטמן, אתה בן אדם מוזר. אתה התכוונת לקריית שמונה ואמרת קטר?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לא, אמרתי לך קטר. אמרת שאתה מתקשר אליהם והם לא עונים.

נאור שירי (יש עתיד):

למה שאני אענה לקטר, יא מוזר?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני גם לא עונה, למה התקשרת אליהם?

נאור שירי (יש עתיד):

מי עונה לקטר? למה אתה מוזר? רוטמן, למה אתה צריך להיות מוזר?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

למה התקשרת לקטר?

נאור שירי (יש עתיד):

מי התקשר לקטר?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אתה אמרת שהתקשרת לקטר ואין תשובה. אתה לא מקשיב למה שאתה אומר?

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אמרתי שאיתכם זה כמו לדבר אל קטר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

זה מה שאתה אמרת. אמרת: אני התקשרתי לקטר ולא הייתה תשובה.

נאור שירי (יש עתיד):

טוב, רוטמן, זה גם לא מוביל למשהו מצחיק, לא יצא מזה כלום. שחרר מזה פשוט, בדיוק, תשתה, הכול בסדר. עזוב, אין פה יציאה. תושבי ותושבות קריית שמונה – טוב, הלך שר הצפון. העבירו את שטח הפעולה שאחראי על שיקום מינהלת תנופה למשרד ראש הממשלה. כן, אז רציתי להתעדכן – אולי בסיכום שלך תעדכן אותנו: אם העבירו את שטחי הפעולה, למה אתה נשארת באוצר?

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

נאור, אולי פעם אחת תדבר על משהו שבדקת ואתה מבין? פעם אחת.

נאור שירי (יש עתיד):

לא העבירו? לא, לא העבירו?

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

תקרא את ההחלטה, תבין - - -

נאור שירי (יש עתיד):

העבירו? אז תגיד, נו, תתקן אותי, אין בעיה. העבירו או לא?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

השר אלקין?

נאור שירי (יש עתיד):

העבירו או לא?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

השר אלקין, הוא דיבר פעם אחת על משהו שהוא מבין?

נאור שירי (יש עתיד):

העבירו או לא? העבירו או לא?

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

הבנת הנקרא.

נאור שירי (יש עתיד):

אל תיתן לי שיעור, אתה יכול לתקן אותי בלי לתת לי שיעור. העבירו את שטחי הפעולה של מינהלת תנופה למשרד ראש הממשלה?

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

מינהלת תנופה נשארה במשרד האוצר.

נאור שירי (יש עתיד):

לא העבירו? מה העבירו למשרד ראש הממשלה?

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אחריות על היערכות לרעידות אדמה. רעידות אדמה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אין מצב. זה לא היה זה. זו הייתה ההחלטה?

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

כן.

נאור שירי (יש עתיד):

נו?

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

כן.

נאור שירי (יש עתיד):

אין מצב. אני אמצא את זה, כשאני ארד אחרי זה, אבל לא נורא. אתה יכול פשוט לתקן אותי, לא צריך יותר מדי פתוס, אתה יודע.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

מינהלת תנופה נשארה במשרד האוצר, תקרא את ההחלטה.

נאור שירי (יש עתיד):

אז למה העבירו את זה הזה על הצפון? רק את ההיערכות לרעידת אדמה העבירו, בצפון, למשרד ראש הממשלה?

גלעד קריב (העבודה):

כדי שמה יעשו עם היערכות לרעידת אדמה?

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אדוני היושב-ראש, אנחנו בשעת שאלות? אז אני אעלה ואענה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה לא חייב לענות, הכול בסדר.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא יודע, נשארו לך עוד 45 שניות, אני מקווה שהתחלת את הנאום כבר. זה הנאום? אני לא מרגיש את הנאום בזה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מבקש את עשר הדקות מההתחלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

יאללה, סגור. לא באמת, תמשיך.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא באמת.

נאור שירי (יש עתיד):

לא באמת. לא משנה. הייתי שמח דווקא – לא משנה, עכשיו אתה בשיחת טלפון, אבל בוא תפרט לי מה עשיתם בשנה וארבעה חודשים מאז שהסתיימה המלחמה בצפון, ולמה עדיין עסקים שם לא קיבלו – קיבלו הודעות חוב על ארנונה; לא קיבלו שום החזרים במסלול האדום; לא קיבלו שום הבטחה או יכולת לקיים את העסק בשנה הקרובה; לא הזרמתם שום החלטת ממשלה – לא משנה, אתה בצד, לא נתייחס – לא הזרמתם כמעט שום החלטת ממשלה מלבד 15 המיליארד, שגם את זה עדיין לא חילקתם. אבל אני שמח, כי אני בטוח שאתה היית באוהל בצפון, והיית הרבה בצפון, אתה כבר בערך השר הרביעי שאמור היה להיות בצפון יחד עם כל הפרויקטורים של הצפון, מצ'ייני ועד כל חילופי האישים והתפקידים שעשיתם שם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

ועדיין, בסוף – משפט אחרון – עדיין, בסוף תושבי קריית שמונה באים וזועקים לעזרה. אבל אתם מבינים רק כשמדברים איתכם דרך הקלפי. ואני מקווה שהם יראו לכם – אם בדגים עסקינן – מאיפה הדג משתין, בבחירות.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי. מוותרת?

גלעד קריב (העבודה):

נאור, אתה רוצה שאני אקח אותך לסיור באקווריום פה? אתה חבר כנסת - - -

נאור שירי (יש עתיד):

קודם כול, אני חושב שהסיום שלי היה מושלם הרגע.

היו"ר ניסים ואטורי:

עשר דקות, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני צופה כרגע בריאיון עם אלי פלדשטיין, שאותו נתניהו הגדיר כציוני ופטריוט, ואז זרק אותו - -

גלעד קריב (העבודה):

- - - נזכר שהוא - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - ואז זרק אותו מתחת לגלגלי האוטובוס. קודם כול, אני מציעה לכולכם לצפות, זה ב"כאן", באפליקציה של כאן בוקס – אפילו גם לכם – כדי להבין. ואגב, צריך להגיד, הוא לא הדובר הצבאי של נתניהו, אלא הוא יועץ תקשורת. צריך להגדיר אותו. אני ממליצה לכולם לצפות, כי זה פשוט ריאיון מרתק. אבל לכל אלה שאין להם זמן לצפות, או בשביל פרוטוקול הכנסת, אני רוצה להגיד לכם כמה דברים שראיתי עד עכשיו. קודם כול, צחי ברוורמן – צריך לומר שהוא לקח את אלי פלדשטיין לחניון בקומה מינוס ארבע בקריה. אני לא אטעה אם בימים הקרובים תיפתח נגדו חקירה פלילית על שיבוש.

גלעד קריב (העבודה):

עכשיו ברור למה האיש בדרך לשגרירות בלונדון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ללונדון. אין לזה שום הסבר אחר. אני אומרת לך, הבן-אדם הזה לקח את אלי פלדשטיין למינוס ארבע בקריה באישון לילה כדי לשאול אותו על שישה שמות. אחד מהשמות היה ארי רוזנפלד הנגד. הוא שאל את פלדשטיין – אני אעשה לכם קיצור, הפרקים הקודמים – והוא שאל אותו אם הוא מכיר. ליטרלי שיבוש, ליטרלי התנהגות של מאפיה. כשפלדשטיין התעקש שהוא לא מכיר אותם, אז הוא הכניס את הפתק לכיס, אגב, לא לפני שהוא זרק את כל הטלפון - - - ניצב במשטרה. אם זה לא שיבוש, אני לא יודעת מה שיבוש. לא פלא שהוא בדרך ללונדון, כי לדעתי, אני רק בהתחלה - - -

גלעד קריב (העבודה):

בלונדון הייאוש נעשה יותר נוח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הייאוש יותר נוח, בלונדון אנשים יותר נחמדים, לפי השיר של חוה אלברשטיין.

מיקי לוי (יש עתיד):

אולי נחפש את הטלפונים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל לדעתי יש כאן עם צחי ברוורמן אירוע עצום של שיבוש, התנהגות מאפיוזית לחלוטין. ואני רוצה להגיד לך משהו. שתדע שזה מעניין מאוד, זה מאוד מעניין, אני ממליצה לך ממש לצפות בזה. אבל לטובת הצופים בערוץ, שצופים בערוץ 99, לא בכאן 11 – רק שתדע את האירוע הזה. אלי פלדשטיין ניסה כל הזמן לעבוד אצל נתניהו, לא עבד. ואז ב-11 באוקטובר טופז לוק אמר לו: תבוא. הוא שם מדים, שתבין, הוא שם מדים, הוא ממש הרגיש שהוא – אוקטובר 2023, אבל כשהוא הגיע ללשכת נתניהו, אני אעשה לך את זה בקצרה, לא יכלו להעסיק אותו כדובר מדיני, הוא נפסל על ידי השב"כ בגלל עניין של סמים. ומכיוון שהם לא יכלו להעסיק אותו כדובר מדיני, אז מה שהם עשו, הם אמרו לו: תשמע, אתה תוציא חשבוניות. תראה כמה זה – אני מדברת אליך, כי אתה, מה שנקרא, יש לך שנים במשטרה. אמרו לו: אנחנו לא יכולים להעסיק אותך בגלל שהשב"כ לא מאשר לך את הסיווג, אז אנחנו מבקשים שתוציא חשבונית, ומשרד ההסברה ישלם לך. אני יודעת שזה לא מטריד אותך, אבל זה מאוד מטריד. עכשיו, מה שקרה זה שפלדשטיין עבד עם נתניהו, רץ איתו למקומות, הלך איתו, רואים אותו בכל הצילומים. אממה, כשהוא הוציא את החשבוניות למערך ההסברה, הוא לא קיבל את הכסף. לא קיבל, לא העבירו לו וכל זה, היה בלגן עם הכסף. גלעד, אתה יודע שפלדשטיין הוציא חשבוניות, כי לא יכלו להעסיק אותו, השב"כ פסל אותו בגלל הסיפור עם סמים, אז הוא הוציא חשבונית, והוא לא קיבל את הכסף. אז אדון שרוליק איינהורן, ממקום מושבו בבלגרד, איפה שהוא נמצא, אמר לו: אל תדאג – תבין כמה האירוע הזה הזוי – אמר לו: אי-אפשר להעביר לך כסף ממערך ההסברה.

גלעד קריב (העבודה):

זה אותו שרוליק שהתארח עכשיו בשגרירות בוושינגטון ונפגש עם יושב-ראש הכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אכן. אז רק שתדע ששרוליק אמר לפלדשטיין: אנחנו לא יכולים להעביר לך את הכסף, אז אנחנו מבקשים ממך שתוציא חשבוניות, אבל אל תדאג, אנחנו נדאג להעביר לך את הכסף. אתה שואל, עד היום, מי שילם לפלדשטיין את הכסף? אתה יודע, כי הוא עבד – אתה יודע מי שילם לו?

גלעד קריב (העבודה):

מי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי, טוב ששאלת. קוראים לו, אני מדייקת פה, ג'יי פוטליק.

גלעד קריב (העבודה):

זה שאי-אפשר לחקור אותו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יפה. בעצם מי ששילם את הכסף זה בירגר, העובד שלו. עכשיו, ג'יי פוטליק, אתה יודע, היה מחובר לאמריקאים. אבל של מי הוא? עובד של איזו מדינה?

גלעד קריב (העבודה):

קטר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

של קטר.

גלעד קריב (העבודה):

אזרח כבוד של דוחא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זאת אומרת שפלדשטיין – והוא אומר: אל תקראו לי דובר צבאי, אני יועץ תקשורת – שכיתת רגליו עם ראש הממשלה נתניהו, קיבל את הכסף מבירגר, שבעצם עובד של ג'יי פוטליק – עכשיו אני רוצה להגיד לכם משהו – שהוא עובד של קטר והוא מתווך קטרי, והוא לא מסתיר את זה שהוא לוביסט של קטר. תשמעו, מי שלא יצפה – אני מציעה לכל חבר כנסת – פה, במחלקת ההתעלמות מהעובדות, אף אחד כנראה לא יצפה בפלדשטיין מדבר, אבל מי שעשה את החיבור זה איינהורן. אגב, צריך לומר, אתה יודע מי חיבר את פלדשטיין לאיינהורן? שאלה לקהל. אל תגידו לי, אני אגיד לכם. כמובן, לשכת נתניהו, אוריך. עכשיו, תראו, אני לא מצליחה להבין איך אדם כמו פלדשטיין – אגב, הרצי מאוד לא אהב אותו, לפחות לפי מה שהוא אומר – שהשב"כ – בן אדם שרץ בין לשכות, בן אדם שהסתובב, באמת, רץ בין ראש השב"כ לראש הממשלה לכל בכירי הצבא, לא שואל מי משלם לו כסף. השאלה הבסיסית כאן, שבאה – באמת, אדם כזה, שמחזיק מעצמו שהוא מבין משהו, לא שואל מי, Follow the money. אני לא מצליחה להבין. היום, אם אחד מכם – אני גם הייתי עצמאית – אתם מוציאים חשבונית, לא תשאלו מי משלם לכם? מאיפה מגיע הכסף? וגם איפה ראש הממשלה? כשיש לך יועץ שמסתובב איתך, אתה לא שואל מי משלם לו? אתה לא שואל מי מממן את היועץ המדיני שלך שרץ איתך? ואיך כולכם לא אומרים שום דבר – שקטר שלחה את הזרועות שלה לתוך קודש הקודשים המדיני-ביטחוני, ללשכת ראש הממשלה? מה היה קורה אם זה היה קורה בלשכה של לפיד? מה היה קורה אם זה היה בלשכה של גנץ? הרי שערי השמיים היו נפתחים, שערי הגיהינום היו נפתחים. זה ברור לכם. אגב, מי השר התורן? סתם בשביל – אה, הוא מדבר בטלפון. אוקיי. ברור. לפחות היה לו עמוד שדרה להתנגד היום לוועדת החקירה הפתטית-פריטטית. צריך לחפש לפעמים נקודות אור במנהרה החשוכה שאנחנו נמצאים בה, אז התנגד. אני רוצה רק לסכם את עניין פלדשטיין. קודם כול, על צחי ברוורמן – זה אירוע שצריך להבין לאן הוא מתגלגל, כי לדעתי אין ספק שצריך לפתוח פה חקירה על שיבוש. לגבי פלדשטיין והנושא שהוא לא עבר ולא בדק מי משלם לו, אני לא יודעת אם זאת תמימות, או כמו שהוא אמר: הייתי טמבל. אבל מי שהכי גרוע פה, יותר מכולם, זה ראש הממשלה והצוות שלו – גם טופז, גם שרוליק, גם אוריך – שידעו שיש את הקשר הקטרי, ולמרות זאת, ולמרות זאת, לא טרחו לדווח. והדבר הכי גרוע – מסתובב אצלך יועץ, אתה לא משלם לו. עשית את הקומבינה הזאת של משרד ההסברה, משרד ההסברה לא משלם לו. אתה לא שואל מי משלם לך משכורת? אתה לא שואל את היועץ שלך ממי אתה מקבל כסף? מה זה ראש הממשלה הזה? מה זה? איזו בושה וחרפה זאת. לאן נוליך את הבושה שעובד שלך, בלשכה שלך, קיבל כסף באמצעות מימון המונים מקטר? וזה לא מעניין? מה היה קורה כאן, מה הייתה עושה הממשלה הזאת, אם זה היה לחבר כנסת מהאופוזיציה? ואתם יושבים ושותקים, והוא מברבר וכותב לי פוסט על ראש ממשלת יוון. למי אכפת? ורק מילה אחרונה לחברי הכנסת פה. מדהים, אגב – שומע, גלעד? עוד מילה אחרונה. אתה יודע, הוא שואל את פלדשטיין, שואל על נתניהו, מה הוא חושב על בן גביר וסמוטריץ'. אתה יודע מה הוא אמר? פלדשטיין, שהיה עם – הוא אומר שהוא בז להם. הוא אומר שהסיבה שיש כל הזמן פגישות כפולות, פעם אחת עם נתניהו ודרמר לבד ודרעי, ופעם אחת עם סמוטריץ' ובן גביר – הפגישות הכפולות זה כי מרוב שהוא בז להם, ואין לו ברירה, אז הוא עושה איתם פגישות. אתם חייבים לראות את זה, באמת. כל אחד.

מיקי לוי (יש עתיד):

אנחנו נראה, אל תדאגי.

גלעד קריב (העבודה):

- - - שאפילו שעון מקולקל מראה את השעה נכון פעמיים ביום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נכון. תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בינתיים הם בזים לו. משחקים בו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, חמש דקות, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, בשבת השתתפתי בהפגנה של היישובים הבדואיים בצפון, הפגנה שהוביל פורום ראשי הרשויות הבדואיות בצפון. אני חושב שאנחנו חוזרים אחורה, ואולי זו פעם ראשונה שראשי הרשויות הבדואיות בצפון יוצאים להפגין נגד המדיניות של הממשלה. כי לראשי הרשויות אין תשובות לתושבים על כל מה שקורה בתוך היישובים שלהם, על הריסת הבתים – בשנה האחרונה כמעט בכל יישוב בדואי בצפון הייתה הריסת בית. זה נכון ליישובים הבדואיים, זה נכון לכל היישובים הערביים בגליל, במרכז וגם בנגב. חוסר תשובות לתושבים, חוסר מענה מהממשלה והשרים, הביא את ראשי הרשויות להפגין כמחאה על המדיניות שמובילה הממשלה נגד החברה הערבית בכלל והיישובים הבדואיים בצפון בפרט. אין אופק תכנוני, לא מוכנים לשבת איתם בשביל לתת פתרונות לסוגיות האלו, לתת פתרון, לחשוב איך לפתור את הבעיה הזאת, בעיית התכנון, בעיית הבנייה, כדי לתת תקווה לצעיר הבדואי ולצעיר הערבי שיוכל לבנות בית, שיוכל לרכוש מגרש ולבנות. נוסף על הסוגיה הזאת של חוסר אופק תכנוני ביישובים הערביים בכלל וביישובים הבדואיים בצפון בפרט, גם כל הנושא של שיווק מגרשים – הייתה תקנה של מועצת רמ"י, של שיווק מגרשים רק לבני המקום ביישובים הערביים וביישובי הבדואים בצפון. התקנה הזאת הסתיימה בסוף 2023, ועד היום, למרות כל הפניות החוזרות, גם של פורום ראשי הרשויות הבדואיות בצפון וגם של ועד ראשי הרשויות הערביות, עד עכשיו הם לא קיבלו מענה ולא קיבלו תשובה, ולא הוזמנו אפילו לישיבה כדי לדון על הנושא הזה. כתוצאה מהאי-מענה ואי-הארכת מתן זכות לשיווק מגרשים רק לבני המקום, ראשי הרשויות העדיפו להקפיא את שיווק המגרשים דרך רמ"י עד שתהיה תשובה לאותה סוגיה. המשמעות היא אי-שיווק מגרשים ואי-מתן מענה לאותם צעירים ביישובים הערביים בכלל, וגם ביישובים הבדואיים בצפון. הסוגיה הזאת, וגם הסוגיה של חוסר טיפול בפשיעה ובאלימות, גם ביישובים הערביים בכלל וגם בחברה הערבית בכלל וגם ביישובים הבדואיים בצפון, הביאו את התושבים לצאת להפגין, כי כבר אין אמון בממשלה, אין אמון בשרים ואין אמון שיהיו פתרונות לכל הסוגיות שהחברה הערבית סובלת מהן וגם היישובים הבדואיים בצפון. אנחנו מדברים על הרבה יישובים, על כמה יישובים. אם נמנה את היישובים הבדואיים בצפון, זה אבטין, אל-ח'וואלד, בסמת-טבעון, כעביה-חג'אג'רה, זרזיר, ביר אל-מכסור, אל-מכמאן, בועיינה-נוג'ידאת, שיבלי–אום אל-גנם, טובא-זנגרייה, (אומר בערבית: מועצה אזורית) אל-בטוף, סוועאד, ואדי סלאמה, אל-חוסינייה, - - - א-שרקייה ואל-גרבייה, אל-עראמשה, ראס אל-עין. כל היישובים האלה הם יישובים שצריכים לתת להם מענה, וכולם נמצאים בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי, שזה אומר בין 1 ל-2. הגיע הזמן לתת מענה לכל הסוגיות. אני פונה כאן (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאז כינון הממשלה הזאת אנחנו עולים לכאן ומעלים סוגיות שקשורות לחברה הערבית, ואמורה הממשלה לטפל בסוגיות הקרדינליות בחברה הערבית שאנחנו מעלים כאן. החברה הערבית סובלת מרמת פשיעה מאוד גבוהה, מעל 250 נרצחים. כל שר בממשלת נתניהו אחראי על גזרה מסוימת – הוא אחראי, איך להרחיב את הפערים בין יהודים וערבים. ואנחנו רואים בצורה ברורה איך הממשלה הזאת מביאה לכאן חקיקה גזענית בצורה מהירה, בחקיקת בזק. ולכן, אדוני היושב-ראש, גם עלינו כחברה ערבית – אחריות. אנחנו צריכים לקבל אחריות על מה שקורה אצלנו, ואיך הגענו למצב הזה. איך ממשלת נתניהו הגיעה ל-68 מנדטים, איך היא קיבלה את זה, ואיך אנחנו, מצד שני, לקחנו רק עשרה מנדטים. אדוני היושב-ראש, בחברה הערבית יש למעלה ממיליון קולות, אבל חצי מהם, או מחצית מהם, לא מצביעים. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב, אני בטוח, שהתקופה הזאת מחייבת אותנו לחשב מסלול מחדש. החברה הערבית צריכה לצאת בבחירות הבאות בצורה חזקה, בצורה ברורה, נגד המדיניות הדורסנית של הממשלה הזאת. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, עשר דקות, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, החוק הזה הוא למעשה אחד במסגרת החבילה הכוללת האנטי-דמוקרטית של הקואליציה והממשלה הנוכחית של צמצום מרחב הדמוקרטיה ומניעת חופש ביטוי וצמצומו עד כדי סתימת פיות וסגירת תחנות. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה רבה, היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. חבר הכנסת עופר כסיף.

גלעד קריב (העבודה):

מעניין, לחבר הכנסת המציע אין מה לומר על החוק.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לא מכיר אותו, גלעד.

גלעד קריב (העבודה):

לא. זה דבר מדהים. חבר הכנסת המציע, יכול להיות שהוא לא רוצה לומר משהו על החוק? הוא מתכונן להבעת תודה על ועדת הטיוח.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לצטט באריכות מתוך ישיבה, מתוך פרוטוקול של ועדת הכנסת, 12 בנובמבר 1984, לפני למעלה מ-40 שנה, דיון שהתקיים בנושא של כהנא והכהניזם. רוב האנשים שאני אצטט באים ממפלגת הליכוד. אבל איפה הליכוד של אז ואיפה הליכוד של היום? מהליכוד של אז נשאר רק השם. הליכוד נשלט היום על ידי כהניסטים. אין ליכוד; יש כמה מפלגות כהניסטיות כאן בבניין הזה, למרבה החרפה, והליכוד היא אחת מהן. כך אומר מיכאל איתן באותו דיון – כל מה שאני אומר כרגע הוא ציטוטים. כך אומר מיכאל איתן המנוח, אחד מחברי הכנסת הטובים שהיו בהיסטוריה הישראלית, אגב: אני לא בטוח אם כהנא העתיק את הצעותיו מהנאצים. למרות הדמיון העצום בצורה, למרות הזהות ברעיון הכללי ולמרות השוני המועט בתכנים – ייתכן שהתוצר של כהנא הוא מקורי. אין לי ספק שזהו מסמך נאצי שנכתב, לצערי הרב, בישראל. הוא ממשיך: צריך לפעול בפעולות חקיקה, שאכן דברים זוועתיים כאלה יימנעו. וחבר כנסת שאומר את הדברים, צריך לדעת שמה שהוא אומר זה בבחינת ביצוע עבירה. ומחרה מחזיקה אחריו – גם חברת הכנסת המנוחה מהליכוד שרה דורון, ואומרת כך: אנו, חברי הכנסת, כולנו, מאוחדים בדעה איך להפסיק את הזוועה הזאת ששמה כהנא וכהניזם. אני רוצה להכות על חטא ולומר שגם אני זלזלתי בתופעה, והאמנתי שהוא לא יקבל מספיק קולות כדי לעבור את אחוז החסימה. מטרידה אותי מאוד העובדה שהסרטן הזה מתפשט. שימו לב, חברת כנסת של הליכוד, 1984, אומרת על התופעה הכהניסטית: מטרידה אותי מאוד העובדה שהסרטן הזה מתפשט. ואז היא אומרת – תשימו לב: אנחנו נמצאים בימים – עכשיו אני אומר, זה לא ציטוט – אנחנו נמצאים עכשיו בימים שממנים כהניסטים להיות יושבי ראש ועדות, ועדת החינוך – חינוך לתורת גזע. וכך אומרת שרה דורון – אני חוזר לצטט: גם ועדת החינוך והתרבות חייבת, לדעתי, להתייחס לנושא. וייתכן ששגינו בחינוך הנוער בעצם ההתייחסות ל"אני מאמין" וליסודות המדינה הזאת. הדבר הוא הרבה יותר חמור משחשבנו. חשבנו שזוהי תופעה חולנית ומוגבלת. אני אומרת שמצבים קריטיים כמו התופעה של כהנא והכהניזם דורשים תגובות מאוד קיצוניות. אני כאדם, כיהודייה – ואני חושבת שכולנו – מתביישים וחרדים מאוד. אני חושבת שאין לנו זמן. והנוער שנסחף לכהניזם צריך להבין שתופעה זו היא מחוץ למסגרת של חברה אנושית. עדנה סולודר, חברת כנסת של המערך דאז, אומרת: מה שמדאיג זה לא כהנא היחיד, אלא תופעת הכהניזם, הפושטת כמו אש בשדה קוצים. התפשטות אש בשדה קוצים היא יותר מהירה מסרטן. עכשיו, תשימו לב – תשימו לב למה שאומרת בנושא חברת הכנסת גאולה כהן מהתחייה, הימין הכי עמוק שהיה אז, ימין על הליכוד. גאולה כהן אומר את הדברים הבאים: כהנא הוא נגד היהודים, והוא יעשה פה דיכוי ליהודים בתוך הארץ הזאת. אני מדברת על הצד הגזעני שלו. עלינו להוקיע את הדבר הזה – אומרת גאולה כהן. איפה היא, עם כל הביקורת, כמובן, ואי-ההסכמות בלשון המעטה שיש לי איתה ועם דרכה – איפה היא, איפה מיקי איתן ואיפה שרה דורון – ואיפה הכהניסטים היום, שהשתלטו על הליכוד? אני רוצה לסיים במה שאמר גם חבר כנסת מהמערך דאז, הוא עצמו היה חבר מפ"ם. שומע, גלעד? אני מצטט. בטח ודאי אתה מכיר את חבר הכנסת המנוח אלעזר גרנות. אלעזר גרנות היה חבר כנסת של מפ"ם במסגרת המערך, ובאותו דיון על הכהניזם הוא אומר את הדברים הבאים: הם בעד להרוג ערבים ואם אי-אפשר להרוג אותם, לגרש אותם. הציסטה הלאומנית קיימת בכל אחד מאיתנו. השאלה היא שאלת האקלים שמשרת את הציסטה הלאומנית. והוא מוסיף ואומר, אלעזר גרנות: הם שאבו זאת – "הם" זה הכהניסטים – הם שאבו זאת מאיזשהו מקום. עכשיו תשימו לב לדבר הבא – אחמד, תשים לב, זה מעניין – אותו אלעזר גרנות, מה הוא אומר? אני מעולם לא השתמשתי בנימוק שהמדינה צריכה להיות מדינה יהודית כדי להחזיר את יהודה ושומרון. אני יודע שהשתמשו בכך באותה מסגרת פוליטית שהייתי שייך אליה. הנימוק שלי הוא שיש זכות לאומית גם לעם האחר. אני שייך לתנועה האמונה על היסוד שארץ ישראל ההיסטורית היא מולדת משותפת לשני העמים, ולכן אני לא צריך את הנימוקים האלה. הכנסת צריכה לחוקק חוק וגם לצאת בקריאה ברורה, על דעת כל סיעותיה, שהיא מוציאה את התועבה הזאת, את הכהניזם, לא רק אל מחוץ לחוק, אלא אל מחוץ לקונסנזוס הלאומי. זה דבר בבחינת שקץ תשקצנו, תעב תתעבנו. הדבר הזה צריך להיות ברור, צריך לעשות בדק בית בהרבה מקומות, גם בתוכנית החינוכית של צה"ל. צריך לבדוק את כל המערכות ולראות בכל מקום שבו יש שלב בסולם הזה, כי יש מעלות בקודש ומעלות בטומאה. בכל מקום שיש בו שלב - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מייד מסיים. - - שיכול להוליך לדבר הזה ויכול ליצור אקלים ותשתית של הכהניזם. צריך לבער את הדבר הזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. הסתיים הזמן, אתה כבר בדקה אחרונה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כהנא זה לא דבר שצמח במקרה, הוא צמח על קרקע פורייה. ומה שהוא מוסיף ואומר, ותופיק טובי גם מתייחס לזה באותו דיון, וכאן אני מסיים: לא היה צומח הכהניזם בלי תשתית של הכיבוש ושל עליונות יהודית.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מבקש לרדת, תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אחמד טיבי – הינו נוכח. בה"א, בה"א, הינו נוכח.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, אדבר בערבית ואתרגם בתמצית בסוף.

היו"ר ניסים ואטורי:

רק משפט-משפט. אם אתה כבר מתחשב.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה מבין ערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). אסכם, כבוד היושב-ראש, שמי שמפחד מהאמת רוצה לסגור את אל-ג'זירה. אל-ג'זירה מעבירה את המציאות. המציאות היא קשה. היא הרג, היא הפצצות, היא רעב. הבעיה היא עם המדיניות, לא עם הכיסוי העיתונאי. ההבדל הוא שהערוצים כאן לא רק שלא מעבירים את מה שקורה בעזה, ולא העבירו במשך שנתיים – עיוורו עיניהם. (אומר בערבית:) בהחלטה. ולכן הם כשלו במשימתם העיתונאית. והיו פרשנים שהסיתו את הצבא להפציץ יותר, להרוג יותר. פרשנים. היו אחרים שנכנסו עם הצבא פנימה לתוך עזה. היו כמה שזרקו פצצות והיו גאים בכך. ההיסטוריה תזכור אותם לבושה. זה בושה למקצוע העיתונות. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)

היו"ר אליהו רביבו:

אני מאוד מאוד מקווה שתדע לקרוא קדושי רחמים גם בעברית לזכר חללי צה"ל. הבא בתור – איימן עודה. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

עמית הלוי (הליכוד):

15.

היו"ר אליהו רביבו:

15.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי לכנסת, הגמרא מספרת במסכת יומא שריש לקיש היה שוחה בירדן והגיע רבא בר בר חנא, והוא נתן לו יד.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת קריב, תנהל בבקשה את השיח מחוץ למליאה. תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

אמר לו: "אלהא סנינא לכו" – אלוהים שונא אתכם. למה? אם הייתם עולים מבבל הייתם כחומה – הוא דורש את הדרשה על הפסוק משיר השירים – אז הייתה כאן מדינה כמו שצריך, אבל לא עליתם, נשארתם בבבל, והחמצתם את השעה. אז הוא אומר: אלוהים שונא אתכם. אני מזכיר את הסיפור הזה לא בשביל שנאה או אהבה, אלא בשביל החמצה, אדוני היושב-ראש. לפעמים בהיסטוריה אנחנו מחמיצים, ואסור להחמיץ את השעה. זה לב מה שקרה לנו באותו ערב קדוש של יציאת מצרים שהיינו צריכים לצאת בחיפזון, לא להחמיץ, לעשות את הדברים מהר, לעשות את הדברים בזמן הנכון, לעשות את הדברים כמו שצריך, ולא להחמיץ. החמצה היא לפעמים יותר גדולה, יותר נוראית, יותר טרגית מטעות או מחוסר הבנה או מבורות. החמצה היא דבר נורא. "אלהא סנינא לכו" – החמצתם את השעה. אני אומר את הדברים בפתח הנימוקים שאני אומר כאן להסתייגויות שאני הגשתי לחוק הזה, כיוון שהחוק הזה הוא החמצת השעה ממש. הטרגדיה פה היא כפולה בחוק הזה – וכבר אמרתי את זה כאן מעל בימת הכנסת – כיוון שזו לא החמצה ראשונה, זו החמצה כפולה. היינו פה לפני שנה וחצי. הממשלה ושר התקשורת הניחו חוק המכונה חוק אל-ג'זירה – זה החוק הזה: מניעת שידורים מגוף שידורים זר שפוגע פגיעה ממשית בביטחון המדינה – היינו פה, אדוני היושב-ראש, והיינו פה גם בשנה וחצי אחרי זה, וכל מה שתיאר כאן יושב-ראש הוועדה – אני מצטט את מה שאמר פה צביקה פוגל לפני כמה דקות, לפני שעה, שעתיים, בתחילת החוק הזה – אמר יושב-ראש הוועדה: מה התגלה בשנה וחצי האחרונות? סיכון ממשי לחיי אדם. זה ציטוט של מה שנאמר כאן על ידי יושב-ראש הוועדה. אנשים שילמו בחייהם בעקבות מידע ותכנים ששודרו בערוצים הללו. את זה אומר יושב-ראש הוועדה. זה במצב שהיה חוק, לא בשבועיים, שלושה האחרונים, כשאין חוק. זה במצב שהיה חוק, וזה החוק שאנחנו העברנו כאן – היו שותפים לו הקואליציה והאופוזיציה – ושילמו בחייהם אזרחי ישראל בעקבות מידע ותכנים ששודרו בערוצים הללו. סיכון ממשי לחיי אדם. את זה ציטט חבר הכנסת פוגל מהדוחות של גופי הביטחון. וזה קורה בגלל מה? בגלל שאל-ג'זירה היא כלי טרור, לא רק של הסתה והפצת אנטישמיות ושנאה, אלא גם של ריגול, של הכוונת פיגועים וגם של הפעלה ממש. כלומר, לא רק ריגול ומידע כללי – הפעלה ממש. לכן הוא צודק, חבר הכנסת פוגל. אבל אז מגיעות שלל המילים – שקשה לתאר אותן אחרת חוץ מהחמצת השעה של הקואליציה, שלנו – שלל המילים שאתם מכירים אותן, אזרחי ישראל: האיזון הראוי, מידתי, מאוזן, חופש הביטוי, חופש העיתונות. החוק הזה עוסק בחופש הביטוי וחופש העיתונות? החוק הזה עוסק בחופש לרצוח, בחופש לאנוס, בחופש לטבוח, בזה החוק הזה עוסק. את זה אומרים יושב-ראש הוועדה שמביא פה את החוק ושר התקשורת, זה ציטוט שלהם. אזרחים שילמו בחייהם. זה יותר חמור משילמו בחייהם. זה לא רק אנשים אינדיבידואליים ששילמו בחייהם, זה ביטחון ישראל כולו שנסדק. אלה סרטים שראינו בוועדה – נמצא פה חבר הכנסת קלנר – על איך אל-ג'זירה מסבירה איך לפגע בטנקים, ברקם ישראלי, בדוחות החשובים שפרסמה תנועת אם תרצו. ואז מגיע המידתי והמאוזן. יש משהו מאוזן בחוק הזה שלפנינו? יש משהו מאוזן בחוק הזה חוץ מאיזו מחשבה של ייעוץ משפטי שהחליט להשתלט לנו על האיזון ועל האי-איזון? יש משהו מאוזן? זה לקואליציה. ולאופוזיציה שעולה פה היום פעם אחר פעם, ועל מה היא מתלוננת? נמצאת פה מרכזת האופוזיציה, אבל כל הח"כים של האופוזיציה עולים פה במשך כל היום: קטר, קטר, קטר; וגלעד קריב: קטר, קטר, קטר.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

יש משחק כזה, קטאן.

עמית הלוי (הליכוד):

אבל את האימפריה של הטרור של קטר שנקראת אל-ג'זירה, זה עובר חלק אצלך. זה חלק אצלך עובר.

גלעד קריב (העבודה):

- - - קמפיינים - - -

עמית הלוי (הליכוד):

לבוא פה ולהתלונן משהו על קטר כל היום וכל הלילה – לשכת רוה"מ, לא לשכת רוה"מ. קטר שמקטר.

גלעד קריב (העבודה):

הדובר של המפלגה שלך זה סוכן קטרי. איך אתה לא מתבייש?

עמית הלוי (הליכוד):

אבל אימפריית הטרור של קטר, אל-ג'זירה, שטבחה בחיילים, שטבחה בחיילים, גלעד קריב, שסיכנה חיים של חיילים - - -

גלעד קריב (העבודה):

אתם אסופת - - -

עמית הלוי (הליכוד):

אני לא הייתי מצטט, אבל אחרי שצביקה פוגל עמד כאן ואמר – אני תמיד עמעמתי את זה – אבל אמר מתוך דוח השב"כ, אמר את האמת: אזרחים שילמו בחייהם בעקבות מידע. יש להם שמות לאזרחים הללו. שילמו בחייהם בגלל מה? שזרוע הטרור של קטר, שמתכסה באצטלה של תקשורת, מכווינה פיגועים – אגב, בירושלים, לא רק בעזה. בירושלים, ומהגבעה בשדרות, ומכל מקום. עכשיו אומרים: לקחנו להם את המצלמה. במחילה, אני אומר – אלה החברים שלי, אנחנו פה באותה קואליציה, אבל באמת זה מגוחך. מעניין מישהו בקטר 100 דולר שלקחו לו מצלמה? מעניין אותו גם שהעיתונאי לא נמצא פה? אז יש להם עיתונאים, יש להם שיתופי פעולה עם כל שלל ערוצי התקשורת האחרים. כולם יודעים את זה. הם משתפים פעולה, הם שואלים, שולחים את מי שהם רוצים מערוץ אחר. כל זה פארסה אחת גדולה. אבל אתכם מעניין קטר, מירב בן ארי, גלעד קריב. קטר, קטר, קטר. הינה, יש לכם הזדמנות למנוע באמת מקטר להמשיך לשדר כאן. אתה יודע, קריב - -

גלעד קריב (העבודה):

זה פשוט לא ייאמן. אתה זוכר שאתה בקואליציה? איזו בדיחה מהלכת.

עמית הלוי (הליכוד):

- - אתה יודע ש-99% מהשידורים שקולטים אזרחי ישראל – לא חופש ביטוי יש בזה, לא חופש עיתונאות יש בזה; יש בזה חופש לצריכת טרור ולצריכת פגיעה בביטחון המדינה. לא פגיעה רגילה, פגיעה ממשית, וזה עובר אצלכם חלק. אתה רב על איזו פינה, על איזה מעשה זבוב, אבל בדלת הראשית אתה מכניס פה את קטר. זה בחסות גלעד קריב - -

גלעד קריב (העבודה):

זה פשוט לא ייאמן, הצביעות שלך. אתה מוכן לגנות את אוריך ואת זה שהוא חזר להיות דובר הליכוד? אין לך בושה. חסידים שוטים.

עמית הלוי (הליכוד):

- - בחסות האופוזיציה. כל זה עובר אצלכם חלק.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מזה הוא התעלם.

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת קריב, בוא נסכם בינינו שמיצית במקטע הזה את קריאות הביניים. אפשרתי לך ביד רחבה. תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

יש לך חור ענק, גלעד קריב, שדרכו עוברת רכבת של טרור. ענק. רכבת של טרור. אתה חבר כנסת, יש לך גם אחריות ציבורית. כשאומרים לך בוועדה: נרצח אדם, נרצח עוד אדם, שילמו בחייהם, שילמו בחייהם. זה יכול להמשיך, רכבת הטרור הזאת תמשיך לנוע. אני לא בא בביקורת רק אליך. אני לא בא בביקורת רק אליך - -

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, אני יכול לבקש הודעה אישית - - -

עמית הלוי (הליכוד):

- - אני בא בביקורת לכל מי שיתמוך בחוק הזה.

גלעד קריב (העבודה):

עמית הלוי (הליכוד):

אני לא אתמוך בחוק הזה. לא רציתי לתמוך בחוק הקודם, ומשכתי את שמי מהחוק הזה. אבל אתה, שאתה עולה פה פעם אחר פעם: קטר, קטר, קטר, והינה, מגיע אליך חוק, שבו אתה יכול למנוע את אימפריית הטרור של קטר, ואת זה אתה מעביר חלק? אז איך אומרים? קצת חשבון נפש - -

גלעד קריב (העבודה):

אני חשבון נפש?

עמית הלוי (הליכוד):

- - קצת קוהרנטיות. קצת קוהרנטיות.

גלעד קריב (העבודה):

ראש הממשלה שלך - - -

עמית הלוי (הליכוד):

עכשיו, אנחנו חלוקים על ארבעה דברים.

גלעד קריב (העבודה):

- - - בחמאס, אבל אני חשבון נפש.

עמית הלוי (הליכוד):

אנחנו, בחוק הזה, מסתייגים מארבעה דברים, ואני אומר אותם כאן בפעם השנייה מעל הבמה, כי אני יודע - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי לאף אחד לא אכפת מההסתייגויות שלך.

עמית הלוי (הליכוד):

לא לא לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי הקואליציה הפילה לך אותן בוועדה. אז במקום שתרד מהבמה ותלך מהמליאה, ותגיד: עשיתי את הפדיחות שלי - - -

עמית הלוי (הליכוד):

לא, לא, להפך. למה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - ומבלבל על קטר, קטר. די, עשית את הפדיחות שלך.

עמית הלוי (הליכוד):

אבל יש ארכיון, מירב. ואני עמדתי פה לפני שנה וחצי. לפני שנה וחצי. ולא הקשבת לי אז, ולא הסכמת איתי אז, ונרצחו ארבעה יהודים – יותר מארבעה יהודים - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

עמית הלוי (הליכוד):

- - ונרצחו יהודים, כי הקואליציה והאופוזיציה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - ראש הממשלה שלך הוא איש כושל, שהלשכה שלו כולה מזוהמת בכסף קטרי. ותרד כבר מהבמה, כי עשית את הפדיחות שלך, ואי-אפשר לראות אתכם.

עמית הלוי (הליכוד):

בסדר, מאה אחוז, עלא כיפאק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ראש הסגל שלו, לפי הפרסומים, בכלל צריך להיות עצור על שיבוש. ואתם עוד עולים, ועושים סיבוב על קטר?

עמית הלוי (הליכוד):

אתה עוצר לי את הזמן?

היו"ר אליהו רביבו:

אני אוסיף לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו קטר? כל הלשכה של הבוס שלך מזוהמת בכסף קטרי. אני במקומך הייתי יורדת ושומרת על זכות השתיקה.

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת בן ארי. חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חבורה של עבריינים - - -

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז תקרא. ראית את פלדשטיין? ראית?

היו"ר אליהו רביבו:

אז אני מבקש ממך, אנחנו יודעים לקרוא. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי זה מזעזע.

גלעד קריב (העבודה):

דגל קטר צריך להתנוסס מעל מצודת זאב.

היו"ר אליהו רביבו:

טוב, תודה רבה, מיצינו.

עמית הלוי (הליכוד):

אבל אני הלכתי איתך, הרי. אמרתי: הינה, יש לך הזדמנות, את כל כך נגד קטר. את כל כך נגד קטר – אז תהיי נגד קטר בדבר האמיתי. אבל את נגד קטר בדברים הטפלים, וכשמגיע הדבר העיקרי, את משאירה לקטר את כל הבמה. זה בלתי אפשרי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הלשכה של הבוס מזוהמת. מזוהמת. הוא צריך להתפטר.

עמית הלוי (הליכוד):

עכשיו לגבי ההסתייגויות. את אומרת: רד מהבמה, הרי משכו את ההסתייגויות. אז קודם כול אני אומר כאן שאת צודקת בזה שאכן הקואליציה משכה את ההסתייגויות, וזה בעיניי דבר חמור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא הפילה לך אותן.

עמית הלוי (הליכוד):

חמור מאוד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא הפילה לך אותן.

עמית הלוי (הליכוד):

נכון, וזה דבר חמור מאוד, במקרה הזה, כיוון שהיא הפילה את ההסתייגויות גם בפעם הקודמת, והיית שותפה לה. ומה קרה מאז? ומה קרה מאז? נהרגו יהודים. למה נהרגו יהודים? נהרגו יהודים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל מה אתה עשית? מה עשית? החרמת הצבעה. החרמת הצבעה - - -

עמית הלוי (הליכוד):

כיוון שגם את וגם האחרים הצביעו בעד חוק מחורר. חוג מחורר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה חוק שלכם.

גלעד קריב (העבודה):

אתם הבאתם את החוק. אתם הממשלה. אתם הקואליציה - - -

עמית הלוי (הליכוד):

אז אני מציג כאן את דעתי.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להספיק ארבעה תיקונים. ארבע הסתייגויות עיקריות עומדות על הפרק, והן יחזרו לכאן. אני אניח הצעת חוק שלישית. אני חושב שהחוק הזה הוא חרפה. אני אניח בשלישית, לא בגלל שזה תחביב, אלא בגלל שאני יודע נאמנה, שאנחנו נעמוד פה בעוד חודש ונראה כמה – הלוואי שאני טועה, אגב. אני מתפלל שאני טועה, והלוואי שאני אטעה. אבל הניסיון הוכיח שאל-ג'זירה תמשיך לפגע בביטחון המדינה, והניסיון הוכיח שגם החוק הזה לא ימנע ממנה. מדוע? ארבע סיבות. יש ארבע הסתייגויות לחוק הזה: 1. זה כל הפלטפורמות. לא רק יס והוט, לא רק לקחת לעיתונאי תעודה, שזה דבר טפל, אלא הפלטפורמה העיקרית היא לוויין. אומרת המשנה ליועצת המשפטית לממשלה בוועדה, ובצדק – היא צודקת בזה – היא אומרת: כל מה שכתוב, הסעיף על הלוויין שנוסף בחוק הזה, בגלל שהוסיפו הגדרה: "ובלבד שלא יימנע שידור אחר" – שזאת גם הגדרה בלתי נתפסת, בלתי מאוזנת. שאנשים מצד אחד על כף מאזניים אחת, אזרחים שלך שנהרגים, ומצד שני, הזכות של איזה ערוץ שידור או של תושבים לקלוט שידורי טרור. אז אם אנחנו נסגור את שידורי הטרור, אולי זה יפגע קצת באיזה ערוץ בישול, אז לא. לכן היא אומרת, ובצדק, אביטל סומפולינסקי: לא יקרה כלום עם הלוויין, לא יהיה לוויין. שלא לדבר שיש עוד פלטפורמות. אז באנו אנחנו וביקשנו לשים בחוק שתהיה חסימה. אם חוסמים, חוסמים כמו שצריך. לא כאילו, לא בערך, לא סתם, לא תמונת ניצחון ולא תחושת ביטחון, ולא כל המושגים האלו שפרצו לחיינו, אלא ביטחון אמיתי. למנוע מערוץ הטרור הזה לשדר. זה לא מופיע בחוק. דבר שני – מעורבות בית המשפט.

היו"ר אליהו רביבו:

אני מניח שאתה מבין, אדוני, שבכל מקרה, למנוע לגמרי, באופן אבסולוטי, לא ניתן. גם על פי גישתך.

עמית הלוי (הליכוד):

כרגע, בין אפס למאה, אנחנו באפס. אנחנו אפילו לא במאה, אנחנו באפס. כי אף אחד לא צופה ביס והוט. הכול זה מימון שמילה, לא אני, הבכיר במשרד התקשורת, שמבין בזה, שזה התפקיד שלו במילואים. אפס. אפס. אולי יש איזה ערבי עשיר בנצרת שיש לו יס והוט. כלום. כולם קולטים בלוויין. יש להם את כל הערוצים דרך הלוויין – והלוויין לא ייסגר. זה הערוץ המרכזי. שלא לומר, כשאתה מחוקק חוק, אתה מחוקק את האופציה לממשלה לסגור את כל הפלטפורמות. זה יכול להיות מחר דבר אחר. ואם תהיה טכנולוגיה אחרת מחר? מה, אתה עכשיו טכנולוג או שאתה מחוקק? אתה מחוקק, אתה סוגר. זה – 1. 2. מעורבות מערכת המשפט. זה אנחנו, אנחנו. אנחנו, שמתלוננים כל הזמן על הכול שפיט של אהרן ברק, מכניסים את השופט להליך הזה כחלק מההליך לקביעת הדבר. תוך 24 שעות הוא יאשר או ישלול את החלטת גופי הביטחון, החלטת הממשלה. אנחנו הצענו הצעת פשרה, ובהתחלה היושב-ראש הסכים לה, שתהיה התערבות שיפוטית, לא בתהליך עצמו. אחרי 120 יום תהיה סנקציה, 120 יום, הוא אמר 180 יום. אחר כך יהיה שופט. עכשיו אני אומר לך, איתן גינזבורג, אמרתי את זה גם בוועדה - -

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לי אתה אומר? למה דווקא לי, אבל?

עמית הלוי (הליכוד):

לא, כי התקרבת. - - אדם חשוד באלימות בספורט. קצין שוטר, לא שופט, בלי התערבות שיפוטית, לא כתב אישום, לא חקירה, לא כלום, נותן לו צו הרחקה ל-60 יום, בלי שופט. זה לאזרח ישראלי, לא לערוץ זר שאנחנו לא חייבים לו כלום. לאזרח ישראלי, בלי שופט, 60 יום. פה לא. רישוי עסקים – ראש עיר יכול לתת, פקיד במשרד הפנים יכול לתת 30 יום, רישוי עסקים, בלי שופט. פה אלה זרים שפגעו באופן מוכח בביטחון המדינה. אז אנחנו נותנים להם שופט ביום הראשון. זה – 2. 3. חוק קבוע ולא הוראת שעה. מה זה? ביטחון ישראל הוא הוראת שעה? אני שואל אותך באמת: ביטחון אזרחי ישראל הוא הוראת שעה? הוא דבר עיתי? הוא דבר שעתי?

היו"ר אליהו רביבו:

אני סבור שדווקא לאור החששות שלך נכון שוועדה תקבע הוראת שעה, כדי לבחון, לשוב ולבחון את הצלחת המהלך.

עמית הלוי (הליכוד):

אבל אנחנו נותנים אופציה, אדוני היושב-ראש. האופציה אומרת ככה: אם יהיה ערוץ שיפגע בביטחון המדינה – אם לא יהיה, לא יהיה – תפעל מולו ככה וככה. אם יורים עליך, תירה בחזרה, אתה נותן את האופציה. למה? כי אמרו: צריך חקיקה ראשית. נותנים את האופציה, היא קשורה לשגרה. אגב, כל הדברים של אל-ג'זירה, החמורים, היו לפני 7 באוקטובר. לפני 7 באוקטובר – ואחרי כמובן. גם עכשיו. לכן זה לא טוב. דבר אחרון זה חידוש השידורים. נשגב מבינתי. יש ערוץ, שהוכח כאנטישמי, הוכח כאנטי-ישראלי, פגע בביטחון המדינה באופן ממשי, הכול. נתת לו סנקציה ונגמרה הסנקציה, אתה צריך לרוץ אחריו? סליחה, הוא יבוא אליך, יאמר אליך, חבר הכנסת רביבו, שר התקשורת: הינה מסמכים, חזרתי בתשובה, תקנת השבים, אני בדרך אחרת. בבקשה, נשקול, ישקול שר התקשורת. אתה צריך את כל ההליך הרגולטורי מחדש, ללכת לארבעה גופי ביטחון שיגישו חוות דעת, לממשלה, יתכנס הקבינט, יהיה בית המשפט, כל הפרוצדורה הזאת. אני אסיים בדבר הבא: מבחינתי זו טרגדיה נוראית. אני אומר פה גם לידידי חבר הכנסת קלנר וגם לשר התקשורת שנמצא אולי בחוץ, וליושב-ראש הוועדה צביקה פוגל. הטרגדיה היא נוראית. פעם אחת עושים טעות. לא חוזרים על טעות פעמיים. כשחוזרים על טעות פעמיים, טעות הופכת לפשע. אני חושב שהחוק הזה הוא בושה לכנסת ישראל, ממש בושה, כיוון שהתפקיד שלנו כמחוקקים, כנבחרי ציבור, זה קודם כול להגן על אזרחי ישראל. וכשכבר חוקקנו חוק, וראינו שזה לא חוק, אלא חור, וראינו כמה אזרחים ניזוקו מזה, אנחנו חוזרים על אותו חוק, אין הבדל באמת, הממשי. אין הבדל בחוק, לא המצלמה שתחזור או לא תחזור לאל-ג'זירה, לא תעודת עיתונאי. אין הבדל ממשי בחוק הזה. אני חושב שזאת מעילה באמון הכי בסיסי שאזרחי ישראל נתנו לו. אני אגיש את החוק פעם שלישית. דיברתי עם יושב-ראש הקואליציה. אני מקווה שלא ישולם מחיר דמים היום מעכשיו הלאה, מאוד מקווה. אני לא יכול לומר את זה. אני מאוד מקווה שאני טועה, ולא נשלם על זה מחיר דמים. אגב, לא רק בארץ, אל-ג'זירה פועלת באופן אנטישמי בכל העולם, מאוסטרליה ועד דרום אמריקה. אני אגיש, ואני מקווה שהלקח – אם לא בפעם הראשונה ולא בפעם השנייה – יילמד בפעם השלישית. אולי אפילו נציגי האופוזיציה יצטרפו בשלישית לתיקון אמיתי, לסגירה אמיתית של מי שפוגע בביטחון המדינה. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך. חבר הכנסת אריאל קלנר, חמש דקות לרשותך, בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי, אני אמור לשמוח כאן היום על חוק חמישי שאני מעביר בכנסת, אבל אני ברגשות מעורבים, אדוני, עם טעם של החמצה. חוקים הם כמו נקניקיות – אמר ביסמרק – נהנים מהם, אבל אף אחד לא רוצה לראות איך מכינים אותם. אני רוצה לחלוק איתכם, אזרחי ישראל, את תהליך ייצור החוק הזה, ותבינו את טעם ההחמצה. חכמינו לימדונו: כל המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם מלא ו"כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא".

גלעד קריב (העבודה):

כמה עולמות קיבלתם - - -

אריאל קלנר (הליכוד):

הערוצים הג'יהאדיסטיים כבר נטלו הרבה יותר מנפש אחת, והחוק הזה נועד להציל נפשות. לכן בקריאה הראשונה החוק אמר את הדברים הבאים: ראשית, הוראת קבע. אנחנו לא בסקנדינביה, ולממשלה צריכה להיות תמיד האפשרות לפעול כנגד גופי תקשורת ששופכים את דמנו; שנית, כמעט כל ערביי ישראל קולטים את ההסתה האנטישמית של אל-ג'זירה ודומיו דרך צלחות לוויין. לכן יש לתת אפשרות לממשלה לפעול נגד שידורים בלוויין, וכך גם בנוגע לאינטרנט; שלישית, אחרי חוות הדעת הביטחוניות ואחרי שהממשלה מחליטה – למה, למה, כל 90 יום צריך לכנס את הממשלה? נטל ההוכחה צריך להיות על גוף השידורים העוין; רביעית, אישור שופט שנושאי ביטחון אינם נמצאים בתחומי התמחותו הוא דבר מיותר, אדוני, ואף מזיק, כי מה, ריבונו של עולם, שופט מבין בביטחון?

גלעד קריב (העבודה):

מה ראש הממשלה מבין בביטחון - - -

אריאל קלנר (הליכוד):

אני בטוח שלו היינו שואלים את אזרחי ישראל, היינו מקבלים תמיכה מקיר לקיר בחוק, אבל כאן, אזרחי ישראל, נכנס מפעל הנקניקיות. הייעוץ המשפטי מגיע ומתנגד בכל כוחו, והטענה: פגיעה בחופש הביטוי. אבל איזה חופש ביטוי, ריבונו של עולם, יש לערוץ זר שמשמש ככלי נשק מודיעיני ותעמולתי של טרור? זה לא ויכוח משפטי – זה ויכוח רעיוני. זה מאבק על ההבנה מי האויב ומה הם כלי המלחמה שלו. זה מאבק של מי ניצב מעל מי בסולם הערכים – ערך "כל המציל נפש אחת" או ערך חופש ביטוי לערוצי ג'יהאד. בדיונים נחשפנו לנזק העצום שהערוצים האלה גורמים, נזק שמחירו נהרות של דם יהודי, כפי שציינת היטב, חבר הכנסת הלוי. עמדתי הייתה ונשארה ש-1,000 ערוצי ג'יהאד ייסגרו ואימא יהודייה אחת לא תבכה. עודני סבור שהיה צריך ללכת עם החוק הזה עד הסוף, להעביר אותו במלואו, ואם בג"ץ רוצה לפסול – שיפסול, ויראו אזרחי ישראל מי דואג לביטחונם ומי דואג לחופש ביטוי של ערוצים ג'יהאדיסטיים. מול הדילמה הזאת החליט יושב-ראש הוועדה, שאני מאוד מכבד, ללכת לפשרה עם הייעוץ המשפטי ולהעביר את החוק בגיבוי שלו. אני, כאמור, סברתי אחרת, אבל לצערי הייתי במיעוט יחד עם חבר הכנסת הלוי, חברי. השופט חשין, זיכרונו לברכה, אמר על אהרן ברק: הוא מוכן שיתפוצצו 50-30 אנשים, אבל שיהיו זכויות אדם. אני והרוב המוחלט של אזרחי ישראל חפצי החיים שוללים השקפה זו המיוחסת לאהרן ברק מכול וכול. אגב, דוגמה להשקפת העולם המעוותת הזאת ראינו לפני כמה ימים בדברים שאמר אותו אדמו"ר שלכם, קריב, אהרן ברק. כשאנחנו מתווכחים כאן על ועדת חקירה כזאת או אחרת, אנחנו מדברים על חקר האסון, אבל אהרן ברק רוצה, אדוני היושב-ראש – זה מדהים לשמוע את זה – הוא רוצה ועדת חקירה משפטית בראש ובראשונה, כדי להתייפייף בעיני ה-ICC. לצערי, התפיסה הזאת חדרה ללשד העצמות של המערכת המשפטית – היא משפיעה על הביטחון, היא משפיעה על חיי אדם, והיא תהיה חייבת להיחקר בוועדת חקירה ממלכתית-לאומית.

גלעד קריב (העבודה):

בטח - - -

אריאל קלנר (הליכוד):

זאת כדי להציל נפשות בישראל, שלזה אנחנו מחויבים.

גלעד קריב (העבודה):

ממש. איזה בושה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אני עדיין סבור, אדוני היושב-ראש, שיש בחוק הזה מספר הישגים: יש פה גם מאבק בקליטת שידורים של ערוצים עוינים דרך לוויינים; יש פה גם קיבוע מציאות של מאבק בערוצי הג'יהאד, גם בתקופה שהיא לא מלחמה. לכן אני לא משכתי את ההצעה, ועם זאת המאבק יימשך. המאבק על עולם מושגים מתוקן, המאבק על התודעה, ש-1,000 ערוצי ג'יהאד ייסגרו ואימא יהודייה אחת לא תבכה. רצינו ויכולנו לעשות צעד גדול יותר. נעשה היום צעד מסוים, נמשיך במאבק לתיקון. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה לך. אחרון הדוברים, חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה, רק 30 דקות לרשותך. בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר – לא בכדי, אדוני היושב-ראש, התעקשתי שהאופוזיציה היא זו שתדבר אחרונה בדיון ההסתייגויות, ולא שני חברי הכנסת המציעים את הצעות החוק הפרטיות; כי אי-אפשר לחתום כאן את הדיון לפני דברי הסיכום של יושב-ראש הוועדה ושל השר, אם יבחר לדבר, מבלי להגיב באמת לטענות הבזויות שהושמעו כאן על ידי שני מציגי הצעות החוק הפרטיות. אנחנו נמצאים, אדוני היושב-ראש, בסיומו של ערב דרמטי. ערב שבו תאגיד השידור הציבורי מציג שלל עדויות, שלל עדויות, כיצד לשכת ראש ממשלת ישראל הפכה לשגרירות קטר. ולא רק לשגרירות שעוסקת ביחסי מסחר, אלא לשגרירות חשאית שממנה מנהלים מבצעי תודעה, כפי שחשף העיתונאי רונן ברגמן בכתבה בידיעות אחרונות. הכתבה של העיתונאי רונן ברגמן על ניהול מבצעי ההשפעה מתוך לשכת ראש הממשלה, בשירות מדינות זרות ועוינות. הפרסומים שפורסמו אתמול בערוץ 24i והעדות שנשמעה היום בשידור בתאגיד כאן – כל אלה מלמדים כיצד לשכת ראש הממשלה הפכה להיות חוד החנית של מדינה שעד לרגע זה מארחת את ראשי ארגון החמאס במלונות פאר. ואז באים חברי הכנסת מהקואליציה ומדברים על מנהרת טרור, ומטיחים את הדברים בחברי האופוזיציה. איזו חבורה של חסידים שוטים; איזו חבורה של עובדי עגל הזהב שמרקדים סביב העגל שיכורים, סוגדים כאנשים שאין להם עיניים, אין להם אוזניים, אין להם חוש ריח ואין להם בושה. אתה מדבר איתנו, חבר הכנסת הלוי, על מנהרת טרור? ראש הממשלה שלך חנך פרויקט מטרו מדוחא לרצועת עזה. ראש הממשלה שלך חצב מנהרת טרור מדוחא לרצועת עזה. חבר הכנסת קלנר, כמו איזה תקליט, שרוט, שחוק, שבור: "אהרן ברק", "אהרן ברק". ראש ממשלה ש-20 שנים מציג את עצמו כמר ביטחון, ומה מסתבר? שהוא מר מממן טרור. מר מממן טרור, ואתה - - -

עמית הלוי (הליכוד):

עכשיו זה אצלך.

גלעד קריב (העבודה):

לא אצלי.

עמית הלוי (הליכוד):

עכשיו זה אצלך - - -

גלעד קריב (העבודה):

אצלכם. הכול אצלכם. עומדים פה שני חברי כנסת ממפלגת השלטון, ובפחדנות שלהם, בפחדנות, ברפיסות שלהם, לא מסוגלים להוציא מילה על זה שהמפלגה שלהם, מפלגת השלטון, החזירה את יונתן אוריך להיות דובר. אתה תטיף לנו על מלחמה בטרור כשאתה חבר כנסת של מפלגה שהחזירה את יונתן אוריך, משרת הקטרים, בעבור בצע כסף.

עמית הלוי (הליכוד):

תגיד לי - - -

גלעד קריב (העבודה):

זה הדובר שלכם, ואתה מעז לדבר איתנו ולהטיף לנו מוסר. ומה הדבר המדהים? שאנחנו לא מדברים על הדברים שלפני 7 באוקטובר. חודשים אחרי 7 באוקטובר מלשכת ראש הממשלה, מהבור בקריה, חבורת היועצים שהבן המשתמט, הפחדן, הפרזיט, מפיץ השנאה, של ראש הממשלה ארגן מסביב לאביו ראש הממשלה; חודשים אחרי הטבח, כשראשי הנהגת החמאס יושבים להם בדוחה – מתוך לשכת ראש הממשלה בשביל בצע כסף משרתים את קטר – ואז הזנבות של סיעת הליכוד עולים לכאן ומטיפים לנו, ומדברים על אהרן ברק. אתה לא מרשים אותנו, עמית הלוי. קודם כול שנשמע אותך, בעל המצפון, עומד ומוציא מילה על איך המפלגה שלך החזירה את יונתן אוריך. אין לך גרם של עמוד שדרה, גרם של אומץ לב, גרם של יושרה. כלום.

עמית הלוי (הליכוד):

ולך יש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כלום, כלום. אתה מבלבל את המוח. מבלבל את המוח.

גלעד קריב (העבודה):

עולים לפה ומקשקשים על הצלת נפשות. חודשים אחרי הטבח, אחרי השחיטה, אחרי הפוגרום, בעוד האחים והאחיות שלנו כבולים במנהרות, האנשים הכי קרובים ללשכת ראש הממשלה, אלו שהראשים שלהם היו מציצים מהחדר שלו בקומת הממשלה, קיבלו כסף ממי שמארחים את מנהיגי החמאס. שירתו אותם כדי לפגוע בקשרים שלנו עם מצרים. אתם רוצים לדבר על דמים שנשפכו? מה מחיר הדמים של אחינו, שנחטפו בחיים ונשחטו או נהרגו מכך שלשכת ראש הממשלה שירתה את השלטון הקטרי וניהלה קמפיינים נגד מצרים? מי יודע אם ללא המעורבות השטנית של עוזרי ויועצי ראש הממשלה לא היינו מגיעים לעסקאות חטופים שהיו משיבות בחיים אחדים או רבים מאותם 41 – אם אינני טועה – אחים ואחיות שנחטפו בחיים ושבו בארונות. שפיכות דמים, אהרן ברק. לא סתם במסורת שלנו, בשפה העברית החכמה, כסף מכונה גם דמים. אתם אנשי דמים. יועציו של ראש הממשלה הם אנשי דמים, ואתם, כדי להגן על עגל הזהב שאתם סוגדים לו, מעיזים עוד לדבר עלינו? אני עמדתי כאן באפריל 2024 ואמרתי – דומני שהייתי חבר הכנסת הראשון שדיבר על כך מעל הדוכן – שתיבת הפנדורה של היחסים של נתניהו עם קטר תיפתח, וזאת תיבה ללא תחתית.

עמית הלוי (הליכוד):

מה עם היחסים שלך - - -

גלעד קריב (העבודה):

כעבור כמה חודשים פורסמו הידיעות הראשונות על מה שמכונה היום פרשת קטרגייט, ואני אומר כאן היום שפרשת קטרגייט, שבה עוסקים כלי התקשורת, היא קצה הקרחון, צ'ופצ'יק קטן. פרשת היחסים השטניים של נתניהו וסביבתו עם קטר, בירת האחים המוסלמים, הפרשה הזו כוללת עוד אין ספור סוגיות גדולות בהרבה מכסף הדמים של שרוליק איינהורן.

עמית הלוי (הליכוד):

- - - חברים שלך.

גלעד קריב (העבודה):

אם אני הייתי יושב-ראש הכנסת המבקר בוושינגטון, והייתי רואה בשגרירות את שרוליק איינהורן הסוכן הקטרי – לא הייתי מסתחבק איתו. איך שרוליק איינהורן, שסירב להגיע לכאן לחקירת משטרה, הפטריוט הגדול, מסתובב בשגרירות ישראל בוושינגטון אחר כבוד? שרוליק איינהורן, שסירב לבוא לכאן לחקירת משטרה – ומי מסתחבק איתו? יושב-ראש הכנסת – עם הסוכן הקטרי הזה. איזו בושה. איזו חרפה.

עמית הלוי (הליכוד):

מה עם כל אלה - - - מה עם כל אלה - - - סכינים - - -

גלעד קריב (העבודה):

אבל אתם, כפי שאתם מטייחים את האחריות שלכם להתעצמות החמאס, כפי שאתם מטייחים את התרומה הדרמטית שלכם להתעצמות החמאס, אתם עכשיו מטייחים את פרשת קטרגייט. אבל זה לא יעזור לכם, הכול יצוף. כל הביוב שספוג בדם האחים והאחיות שלנו – הכול יצוף. הכול יצוף, כולל ההתערבות של השלטון הקטרי בבחירות האחרונות דרך מתווכים שהיו צריכים לעמוד כאן לדין. ההתערבות של השלטון הקטרי בבחירות האחרונות תצוף, וכל מערכת היחסים הכספיים המושחתת עם סביבתו הקרובה ביותר – הרבה יותר קרובה מהסביבה שנחקרת עכשיו – הכול יצוף. השפכטל שלכם לא יסתיר את דם האחים שלנו, שזועק מן הקיר. ואם אתם חושבים שהנאומים שלכם, שנכתבים לתלפיות על אהרן ברק ועל אחרים, יטשטשו את הזעם הציבורי – אתם טועים. הכול יצוף. הכול יצוף, ואנשים יבינו מדוע בנימין נתניהו רץ להתנצל כמו עכבר לפני האמיר הקטרי, ולא רק כי טראמפ הכריח אותו. תזכור, חבר הכנסת הלוי: כמו עכבר הוא התנצל בפני האמיר הקטרי על הפגיעה בראשי החמאס שיושבים במלונות פאר. ואני אומר לך שזה לא רק בגלל דונלד טראמפ – לבנימין נתניהו יש הרבה מאוד מה להסתיר בפרשת מערכות היחסים השפלות שלו ושל סביבתו עם קטר. ואתה מדבר איתנו על קליטת שידורי אל-ג'זירה בלוויין. איזה חסיד שוטה או משרת מושחת – אחת משתיים.

עמית הלוי (הליכוד):

מה איתך? אבל מה איתך?

גלעד קריב (העבודה):

לא יודע מה עדיף להיות, חסיד שוטה או משרת ששותף לשחיתות. לעניין החוק הזה, החוק הזה היה צריך להגיע למליאה כהארכה של הוראת השעה. נזכיר כאן – ולא איכנס לדיון כיצד זה קרה – שבאישור החוק הערב נפרץ כלל פרלמנטרי דרמטי: מחיים באמצעות חקיקה הוראת שעה שכבר פקעה. ולא רק שמחיים אותה – והיו בתולדות הבית הזה כמה מקרים שבהם החיו הוראת שעה ימים ספורים אחרי פקיעתה, אבל אז לא שינו בה אות; פה – נס תחיית המתים. לוקחים הוראת שעה שלא קיימת בספר החוקים יותר ומאריכים את תוקפה. המצאה חדשה. המצאה חדשה. אבל במקום להכיר בטעות הפרלמנטרית ולעשות בשקט, בזהירות, תוך התנצלות על החריגה מכל כללי החקיקה בבית הזה, מחיים רק את הוראת השעה, ואומרים: לא עלה בידי הממשלה להביא להארכת הוראת השעה בזמן ובמועד. אז לא, בונים תילי-תילים של שינויים. מעבר להמצאה של יש מאין, של הארכת הוראת חוק שלא קיימת, לא קיימת יותר, באים ומביאים בהצעת החוק הזו רעיונות מסוכנים. נשים בצד את הניתוק מכל סיטואציה חירומית – ניתן את ההנחה הזאת, כי בישראל באמת קשה לעתים להפריד בין חירום לבין שגרה – אבל איך הפכה משטרת ישראל להיות גוף ביטחוני שדי בחוות דעתו כדי לנקוט צעדים שנעשים בשם ביטחון המדינה? משטרת ישראל בחוק הזה משלימה את המהפך. היא יותר לא אחראית, היא לא אחראית לביטחון הפנים במדינת ישראל, למאבק בפשיעה. משטרת ישראל הופכת להיות שוות משקל לשב"כ, למוסד, לצה"ל, בהנפקת חוות דעת מודיעיניות על איומים שמגיעים ממדינות זרות. וככה זה עובר, כלאחר יד. וכשאנחנו באים ואומרים שלפחות תידרשנה שתי חוות דעת – משטרה פלוס צה"ל, צה"ל פלוס מוסד – לא. כי בן גביר רוצה להפוך את המשטרה לצבא הפרטי שלו, למיליציה. אז בפעם הראשונה בתולדות החוק במדינת ישראל, המשטרה הופכת להיות גוף ביטחוני שווה מעמד לצה"ל, לשב"כ ולמוסד בטיפול באיומי טרור. לא. מה שצריך זה שהמשטרה במצבי חירום תוכל להגיב ולסייע לכוחות הביטחון ולצבא, אבל לא, המשטרה לא צריכה, לא יכולה ולא מיומנת להנפיק דוחות מודיעין על הסתה לטרור ממדינות זרות, ואין על זה דיון בתוך הארכת הוראת שעה. הדבר המדהים הוא שלאורך כל הדיונים המשטרה אומרת שהיא מתנגדת לזה. יושבים נציגי המשטרה ואומרים: אנחנו מתנגדים להגדרה שלנו כגוף ביטחוני. בדיון האחרון, רגע לפני ההצבעה, המשטרה הופכת את העמדה המקצועית שלה. זה לא נראה לכם חשוד, וידו של בן גביר לא במעל, וכל זה בהוראת שעה שספק בכלל אם יש יסוד חוקי לחוקק אותה הערב הזה. אז בהוראת שעה באים ומציעים להעניק סמכויות לממשלה לחסום קליטת שידורים בצלחות לוויין של אזרחים. בניגוד למה שאומרים כאן חבר הכנסת הלוי וחבר הכנסת קלנר, אין שום חוות דעת מבוססת ורצינית של גורמי הביטחון שמציגה את אותו קשר ישיר שהם מדברים עליו. היו חוות דעת מדוע אי-אפשר לתת לעיתונאי אל-ג'זירה להסתובב קרוב לגבול, ובצדק חוקקה הוראת השעה המקורית. אבל להציג כאן מסכת שקרים כאילו השב"כ, צה"ל, המוסד, טוענים שצריך לחסום לשני מיליון אזרחים ערבים את הערוצים שהם צופים בהם? ערוצים שבהם דובר צה"ל בשפה הערבית מתראיין; ערוצים שאת התכנים שלהם דובר הליכוד דהיום, יונתן אוריך, הפיץ. על מה אתם מדברים? כמה שקרים אתם יכולים לשקר? לכן, אזרחי ישראל, יש כאן צד אחד שחושב שכולנו מטומטמים; שאם יצעקו עוד פעם ועוד פעם בג"ץ ואהרן ברק ואהרן ברק ובג"ץ ודורית בייניש, אז אנחנו נשכח את 7 באוקטובר ואנחנו נשכח מי היה ראש הממשלה ב-7 באוקטובר, ומי היה ראש הממשלה לפני 7 באוקטובר, ומי היה ראש הממשלה ששר בממשלה שלו אמר: קודם הפיכה משטרית, אחרי זה נטפל בחמאס, פרה-פרה. הוא יושב פה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

מי אמר?

גלעד קריב (העבודה):

הוא יושב פה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

איפה הוא יושב?

גלעד קריב (העבודה):

מהפכה משטרית, מהפכה משפטית. בוא, די, די, את הגזלייטינג שלך בוועדת חוקה לא תעשה כשאני על הדוכן במליאה. פה אתה לא תעשה את זה. עסקתם בהפיכה משטרית במקום להתכונן לאסון שדפק בפתח, ואתם חושבים שבחזרה שלכם להפיכה המשטרית אתם תסמאו את עיני הציבור? תעוורו אותנו? אנחנו לא טיפשים. אנחנו זוכרים מי הציג את עצמו מר ביטחון והתגלה כמר אסון; מי הציג את עצמו כליגה אחרת, והתגלה כליגה תחתית; מי טען שהוא גדול הפטריוטים מאז בנימין זאב הרצל וז'בוטינסקי, והתגלה כווסל של שלטון קטרי קיצוני. לא תעבדו עלינו, לא בחוקים שלכם ולא בנאומים חוצבי הלהבות של זנבות הקואליציה. ממשלת נתניהו היא ממשלת טבח 7 באוקטובר. ממשלת נתניהו היא ממשלת הקשרים האיומים והשטניים והמושחתים עם השלטון הקטרי. ממשלת נתניהו היא ממשלת הסיכון המחושב עם סנוואר במקום המשא ומתן המדיני עם רמאללה ועם הרשות הפלסטינית. אנחנו זוכרים ולנצח נזכור. לא יעזרו לכם כל ועדות הטיוח. לא יעזרו לכם קמפייני ההסתה. ראש ממשלה שהפך את עצמו למשרת ווסל של השלטון הקטרי בשביל בצע כסף והישרדות פוליטית – זו האמת, זו האמת שתצוף כדם אחינו ואחיותינו הנרצחים. לא ניתן לאותו דם להיספג באדמת העוטף. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי, אז מי שישיב על כל ההסתייגויות זה יושב-ראש הוועדה. יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת פוגל? לא מעוניין להשיב. השר? גם לא. אוקיי, אנחנו עכשיו נעבור להצביע על ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד: חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו' ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי ועדי עזוז; של קבוצת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי: חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; של קבוצת סיעת העבודה: חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום; קבוצת סיעת ישראל ביתנו: חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר. אז הינה, אני נמצא פה. מירב, את מרכזת? אנחנו מתחילים להצביע על הסתייגות 1?

מירב בן ארי (יש עתיד):

224.

היו"ר אליהו רביבו:

לא, לא. אי-אפשר. זאת אומרת שאתם מוותרים על כל ההסתייגויות בסעיף 1. זאת המשמעות.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

למה אי-אפשר?

היו"ר אליהו רביבו:

אפשרי, אבל - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

הכול אפשרי.

היו"ר אליהו רביבו:

אין בעיה, הכול אפשרי. חבריי חברי הכנסת, ברשותכם, לאור הסרת ההסתייגויות לסעיף 1, נעבור להצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד סעיף 1 – 22 נגד –11 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל.

היו"ר אליהו רביבו:

22 בעד, 11 מתנגדים. נעבור – לא, לא, את אמרת 224, נכון?

מירב בן ארי (יש עתיד):

224.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי, אז אנחנו נעבור להצבעה על הסתייגות 224, על פי בקשת קבוצת יש עתיד, כחול לבן. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 22 נמנעים – אין הסתייגות 224 לא התקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

11 בעד, 22 מתנגדים. אשר על כן, ההסתייגות נדחתה. לפני שנמשיך את ההסתייגויות, קודם כול אני מציין כאן שלצד הסתייגויות של האופוזיציה יש גם הסתייגויות מצד הקואליציה, וצריך לאפשר להם להביא את עצמם לידי ביטוי. הוסרו ההסתייגויות? חבר הכנסת קלנר, האם ההסתייגויות הוסרו? אוקיי, תודה רבה. בבקשה, חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

327.

היו"ר אליהו רביבו:

327 – הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 3 נגד – 22 נמנעים – אין הסתייגות 327 לא נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

שלושה בעד, 22 מתנגדים, שבעה נוכחים. אשר על כן, אני מודיע בזאת שגם ההסתייגות הזאת הוסרה, ולמען הסר ספק, כל ההסתייגויות שדילגנו עליהן – כפי שאמרה נציגת האופוזיציה – הוסרו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה לא קשור.

היו"ר אליהו רביבו:

כל מה שהיה לפני אמרתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אה, אוקיי. 382.

היו"ר אליהו רביבו:

382, בסדר. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 22 נמנעים – אין הסתייגות 382 לא התקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

בעד – 11, 22 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם רצף ההסתייגויות הנ"ל נדחה והוסר. אנחנו נעבור להצביע על סעיף 2, אלא אם כן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לי את 389.

היו"ר אליהו רביבו:

לא, קודם כול נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 22 נגד – 10 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אליהו רביבו:

22 בעד, עשרה מתנגדים. לכן הסעיף, כנוסח הוועדה, אושר. כעת נעבור ל-389. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 22 נמנעים – אין הסתייגות 389 לא נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

בעד – 11, 22 התנגדו. אשר על כן אני מודיע בזאת כי גם רצף ההסתייגות הזה הוסר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואז 397.

היו"ר אליהו רביבו:

397 – הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 22 נגד –11 נמנעים – אין הסתייגות 397 לא נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

בעד – 11, 22 מתנגדים. גם קבוצת הסתייגויות זו הוסרה ונדחתה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עכשיו נעבור ל-592 לחלופין ו'.

היו"ר אליהו רביבו:

לא, לא. קודם כול נעבור להצבעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

592 לחלופין ו'.

היו"ר אליהו רביבו:

לא משנה, עברת את 400, אין בעיה, נצביע על סעיף 3 כנוסח הוועדה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, 3 עד 6, כנוסח הוועדה. תאמין לי, כבר יש לי ניסיון.

היו"ר אליהו רביבו:

3 עד 6 כנוסח הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 3–6, כהצעת הוועדה – 21 נגד – 10 נמנעים – אין סעיפים 3–6, כהצעת הוועדה, נתקבלו.

היו"ר אליהו רביבו:

21 בעד, עשרה נגד. קבוצת הסעיפים 3–6 עברה והתקבלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כעת 592 לחלופין ו'.

היו"ר אליהו רביבו:

592 לחלופין ו' – הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 22 נמנעים – אין הסתייגות 592 לחלופין ו' לא נתקבלה.

היו"ר אליהו רביבו:

חמישה בעד, 22 מתנגדים, שישה נוכחים. לפיכך, אני מודיע בזאת כי גם קבוצת ההסתייגויות הזאת נדחתה והוסרה מסדר-היום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כעת אני מסירה את שאר ההסתייגויות.

היו"ר אליהו רביבו:

אוקיי. שאר ההסתייגויות הוסרו. לפיכך אנחנו נעבור להצביע על סעיף 7 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 22 נגד – 9 נמנעים – אין סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אליהו רביבו:

22 בעד, תשעה מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם סעיף זה עבר בהצלחה. לפני שנעבור להצבעה בקריאה השלישית, אני מבקש לתת את רשות הדיבור - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא.

היו"ר אליהו רביבו:

יש בקשות רשות דיבור. הוסרו? אוקיי. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה), התשפ"ו–2025. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד החוק – 22 נגד – 10 נמנעים – אין חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה), התשפ"ו–2025, נתקבל.

היו"ר אליהו רביבו:

22 בעד, עשרה מתנגדים, אחד נוכח. אשר על כן, אני מודיע בזאת וקובע כי הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה), התשפ"ו–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר אליהו רביבו:

חבריי חברי הכנסת, הודעה אישית של יושב-ראש ועדת הכנסת. חשבתי הודעה. הודעה מפי יושב-ראש ועדת הכנסת.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ההצעות החוק הבאות יועברו לדיון בוועדות הבאות: ועדת הכנסת תדון בהצעת חוק-יסוד: שכר נושאי משרה ברשויות השלטון (תיקוני חקיקה), פ/5532/25, של חבר הכנסת אביחי בוארון; ועדת החוץ והביטחון תדון בהצעת חוק שמירה על גבולות המדינה (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, פ/5737/25, של חבר הכנסת עמית הלוי; ועדת החינוך והספורט תדון בהצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – תקופת זכאות להשתתפות במימון שכר לימוד), התשפ"ה–2025, פ/6074/25, של חבר הכנסת אופיר כץ; ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעות חוק הבאות: הצעת חוק הגשמת הזהות היהודית - -

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

- - הצעת חוק הגשמת הזהות היהודית במרחב הציבורי, התשפ"ה–2025, פ/5807/25, של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – הרחבת הייצוג והגיוון בחברות הממשלתיות),התשפ"ה–2025, פ/6154/25, של חבר הכנסת אביחי בוארון.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

בנוסף, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות הבאות: בוועדת הכנסת, מטעם סיעת הליכוד, במקום חבר הכנסת בועז ביסמוט יכהן חבר הכנסת ששון ששי גואטה; בוועדה לענייני ביקורת המדינה, מטעם סיעת יש עתיד, במקום חברת הכנסת מירב בן ארי יכהן חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. תודה, היושב-ראש.

היו"ר אליהו רביבו:

חבריי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום שלישי ג' בטבת התשפ"ו, 23 בדצמבר 2025, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.