ישיבת מליאה בתאריך 12/05/2025 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ד באייר התשפ"ה, 12 במאי 2025. זהו היום ה-584 למלחמה, שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-59 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל, עודם נמצאים בשבי, ואנחנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. בשם הכנסת כולה אני מבקש לחזק ולחבק את משפחתו של עידן אלכסנדר, שצפוי להשתחרר, בעזרת השם, היום משבי החמאס. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5784/25 וכלה בהצעת חוק פ/5808/25: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 164) (שינוי גודל מרחב מוגן דירתי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 140 – הוראת שעה) (נסיעת רכב ביטחון בנתיב תחבורה ציבורית), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – חובת העסקה של יתומים אחרי גיל הפרישה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – הגנה על חולים במחלה ממארת בזמן הטיפולים וההחלמה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניין חברי הכנסת במליאה), מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מינימום למצית נכס ציבורי) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת תקופת כהונה של ראש הממשלה), מאת חברות הכנסת אפרת רייטן מרום וקארין אלהרר; הצעת חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (תיקון – סמכויות עיכוב ומעצר), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת לימור סון הר מלך, יצחק קרויזר וצביקה פוגל; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ייצוג הולם), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת צגה מלקו; הצעת חוק הרשויות המקומיות (זכויות וחובות של חברי מועצה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קביעת אחוזי נכות ללקויי שמיעה – דו-צידי וחד-צידי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (חיסיון עיתונאי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק הכנסת (תיקון – התייצבות בפני ועדות הכנסת), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק נטילה ושימוש בזרע של נפטר לשם הולדה, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, משה סולומון, אוהד טל ושמחה רוטמן; הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון – איסור גביית דמי שמירה בלא רישיון), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש ברכב שהועמד באופן המפריע לתנועה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה סולומון; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סמכות רשות מקומית בקביעת שפות תמרורים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק הממשלה (תיקון – בדיקת פוליגרף שנתית לבירור הדלפות מדיוני ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק שירות המדינה (תיקון – דרך המינוי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק איסור הפליית משרתים בשירות הביטחוני, הלאומי והאזרחי, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק הפיקוח על מוצר ביטוח ארוך טווח, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק סיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים (תיקון – קיום הוראות חוק שירות ביטחון כתנאי לסיוע), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק תכנון משק החלב (תיקון – קביעת מחירים וחישוב עלויות ייצור חלב), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת ששון ששי גואטה, יצחק קרויזר, אלון שוסטר ורם בן ברק; הצעת חוק העונשין (תיקון – פרשנות מקילה בפלילים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – מתן ציון מגן לעולים חדשים ולעורכי דין זרים בבחינות ההתמחות), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יוסף טייב; הצעת חוק הגשמת הזהות היהודית במרחב הציבורי, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, אליהו ברוכי, יצחק קרויזר ואריאל קלנר; הצעת חוק פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת שמחה רוטמן, אוהד טל ומיכל מרים וולדיגר. עוד הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 161), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק החברות (תיקון מס' 38), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 82 – הוראת שעה), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה. כמו כן הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק להשתתפותם של העובדים ובעלי תפקיד בשירות הציבורי, בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2025 ו-2026 (הוראת שעה) (תיקון) (הארכת התקופה לחתימה על הסכם קיבוצי), התשפ"ה–2025; הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 23) (ביטול חובת רישוי ללשכה פרטית העוסקת בתיווך עבודה לעובד ישראלי), התשפ"ה–2025; הצעת חוק אכיפת פסקי חוץ (תיקון מס' 4) (יישום האמנה בדבר הכרה ואכיפה של פסקי חוץ בעניינים אזרחיים ומסחריים), התשפ"ה–2025. כמו כן הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 40 – הוראת שעה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אלי דלל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 140 – הוראת שעה) (נסיעת רכב ביטחון בנתיב תחבורה ציבורית), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 164) (שינוי גודל מרחב מוגן דירתי), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ארז מלול. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת על ההודעה התמציתית.

היו"ר אמיר אוחנה:

ואנחנו נעבור כעת לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד, לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני כמובן קודם כול מצטרף לדבריך לגבי חזרתו של עידן אלכסנדר. יש לנו עוד כמה שעות מתוחות עד שנראה את זה קורה. מזכיר לכולנו: גם אחרי שהוא יחזור, יש עוד 58 חטופים שאנחנו צריכים להחזיר הביתה, אזרחים ישראלים שהם באחריותה של ממשלת ישראל ושל הבית הזה. אין לי סיבה אחת למה אנחנו מביעים אי-אמון בממשלה, יש לי ארבע, ואחר כך יש לי עוד 55. הראשונה היא מה שקורה ביממה האחרונה. אני מניח שאתם שמים לב שלנשיא טראמפ נמאס מנתניהו, ולפיכך כל האירועים החשובים באמת מתנהלים בלעדינו. תהיה פסגה חשובה באמת בסעודיה – אנחנו לא שם; יש מהלכים מדיניים בכל המזרח התיכון – אנחנו לא שם; אמריקה סוגרת מאחורי גבנו עסקה עם החות'ים כדי שהם יפסיקו לירות טילים על הספינות שלה, אבל לא כדי שהם יפסיקו לירות טילים על מדינת ישראל – אנחנו לא שם. כל האגדה הזו שנתניהו יודע לעבוד עם האמריקאים – אני אמרתי לו פה פעם מעל הדוכן: אמריקה שעליה אתה מדבר כבר לא קיימת, והוא נורא נעלב. אפילו בדיון 40 חתימות האחרון הוא עוד חזר לנושא והסתכל עליי ואמר: אני לא מבין את אמריקה? לא, אתה לא מבין את אמריקה. תראה מה קורה פה בשבוע האחרון. העסקה שהאמריקאים עכשיו סוגרים עם הסעודים, שתאפשר העשרת אורניום על אדמת סעודיה, היא סיכון לביטחון ישראל. והעובדה שאני מכיר היטב את הפרטים של העסקה הזו היא כי אנחנו מנענו אותה. היא הייתה על השולחן לפני שלוש שנים, קצת יותר. הייתי אז שר החוץ, וניהלתי סדרה של פגישות עם מזכיר המדינה דאז בלינקן והצוות שלו, והורדנו אותם מזה. אמרנו: אתם לא יכולים לאפשר העשרת אורניום במדינה ערבית מוסלמית במזרח התיכון, מפני שזה יפתח את הדלת לכל המדינות האחרות, ואתם תייצרו פה מרוץ גרעין, כי הטורקים ירצו והמצרים ירצו. ולאמירתים יש כבר היום חמישה כורים גרעיניים שהם קנו מדרום קוריאה וויתרו בהסכם עם האמריקאים על האפשרות להעשרת אורניום. האמירתים אמרו לי – לא בהדלפה, לא דרך איזה ערוץ טלוויזיה, ישבו איתי ואמרו לי: אם הסעודים יקבלו העשרת אורניום, גם אנחנו נעשיר אורניום. כי הסטנדרט נקבע מולם, מה שנקרא ה-gold standard או ה-123 Agreements. וכל זה קורה עכשיו. ייתנו לסעודים להעשיר אורניום בלי שישראל אפילו נמצאת בלופ. כשהייתי אני אחר כך ראש ממשלה, עוד פעם עלה הנושא הסעודי. אני ישבתי בארבע עיניים עם הנשיא ביידן ועצרנו את זה, כי זה תפקידה של ממשלה ישראלית, וזאת גם יכולתה של ממשלה ישראלית שהאמריקאים מקשיבים לה. רק לטראמפ נמאס מהדחיות האין-סופיות של נתניהו, ומהשקרים, ומההיסוסים, ומזה שאף פעם לא קורה שום דבר שמבטיחים, אז הוא רץ לבד. אנחנו היינו צריכים להיות בלופ הזה ואנחנו לא נמצאים בלופ הזה. זה מסכן את ביטחונה של מדינת ישראל. ומה שיותר חמור – מעל זה יש לופ נוסף, וזה שהאמריקאים מתקדמים ומנסים ליצור הסכם עם האיראנים. ואם ההסכם הזה יתקדם, כמו שמדובר עד עכשיו, הוא יהיה הסכם עוד יותר גרוע מה-JCPOA, ההסכם הראשוני. ומרוב חרדה לא הייתה מסיבת עיתונאים אחת שבה מתייצב ראש ממשלת ישראל אל מול העולם ואומר באנגלית: אי-אפשר לעשות הסכם אם לא עומדים בחמישה תנאים: אין העשרת אורניום על אדמת איראן; מוציאים את כל החומר המועשר שהאיראנים כבר צברו; מפרקים את הצנטריפוגות; הפיקוח הוא מלא וללא סייגים; מפרקים את תוכנית הטילים הבליסטיים, כי קבוצת הנשק מתקדמת. שוב, כל זה לא קורה, כי אנחנו לא ליד השולחן, כי נתניהו הפסיד לנו את אמריקה. לטראמפ נמאס ממנו והוא לא מקשיב לו. אז זאת סיבה אחת לאי-אמון. הסיבה השנייה לאי-אמון פורסמה אתמול. אתמול היה פרסום שדירג את הערים במדינת ישראל לפי החינוך במתמטיקה ובאנגלית. במקום האחרון או במקומות האחרונים הערים הליכודיות. אנחנו יודעים על חינוך דבר אחד: ההשקעה מביאה לתוצאה. מי שמשקיעים בו, יהיה לו תוצאות; מי שאין לו תוצאות, כנראה לא משקיעים בו. כי ברשימה הזאת במקומות האחרונים: דימונה, קריית גת וכל המקומות האלה, שהן ערים ליכודיות מובהקות. ואתם לא דואגים להם, לאנשים שלכם; לא נדבר על זה שאתם לא דואגים בכלל לאזרחי מדינת ישראל. מה עם הליכודניקים? מה עם הילדים שלהם? לא מגיע להם החינוך הכי טוב בעולם למתמטיקה ולאנגלית? לא מגיע להם שהממשלה הזאת, שמגדירה את עצמה כממשלת המחנה הלאומי, תדאג לפחות לילדים של הליכודניקים? כי הרי הם יכולים, זה לא שהם לא יכולים, הם יכולים להיות מקום ראשון במדינה במתמטיקה, מקום ראשון במדינה באנגלית. רק צריך מערכת חינוך שלא נלקחה בת ערובה על ידי כל הקיצוניים בתוך הממשלה הזו, ושבה לא מקצצים 3.3% מהמשכורת של אלה שמלמדים לימודי ליבה, אלא מאלה שלא מסכימים ללמד לימודי ליבה. והסיבה השלישית שאין לנו אמון בממשלה הזאת היא שכל זה מתנהל על מסך מפוצל. בצד אחד של המסך שולחים עוד ועוד צווי 8 לאנשים שעשו 200 יום ו-250 יום ו-300 יום. פגשתי איזה בחור מגולני, הוא אמר לי: הפסדתי כבר את כל הילדות של הבת שלי. בצד השני של המסך המפוצל אתם עובדים כמו משוגעים בשביל להנציח את ההשתמטות החרדית. עכשיו, שיהיה ברור, לא תעשו מאיתנו אנטישמים. אין לי שום בעיה בעולם עם זה שמישהו חרדי. יש עתיד מאמינה בזה שהיסוד הגדול של המדינה הזאת זה התנ"ך והיהדות, ואנחנו גם מאמינים שבתנ"ך וביהדות כתוב שאם עם ישראל במלחמה – צריך ללכת להגן עליו. ואם אתם משחררים עשרות אלפי אנשים צעירים, ובזמן הזה מתישים ושוחקים והורגים את אנשי המילואים שלנו, אז אי-אפשר להאמין לכם שאתם באמת רוצים – לא לנצח במלחמה ולא לנהל מדינה. והסיבה הרביעית שאי-אפשר לסמוך על הממשלה הזו היא שאתם יכולים לעשות סיבובים סביב השמש ובחזרה, ועדיין העובדות הן עובדות: בלשכת ראש הממשלה קיבלו כסף מקטר, מדינה ערבית תומכת טרור, בזמן מלחמה. כבר לא מכחישים את זה. בהתחלה הכחישו; כבר לא מכחישים את זה. מדינה ערבית תומכת טרור בזמן מלחמה שילמה כסף גדול לאנשים הכי קרובים לנתניהו. רק תדמיינו מה השר אמסלם היה אומר עליי, פה מהדוכן, אם בלשכה שלי כראש ממשלה אנשים היו מקבלים כסף ממדינה מוסלמית תומכת טרור בזמן שמדינת ישראל נלחמת מלחמה קיומית צודקת – כי את החמאס צריך להשמיד. וממי שמימן את החמאס לא צריך לקבל כסף לתוך קודש-הקודשים, "האקווריום", לשכת ראש הממשלה. וזה מוביל אותי – אמרתי שיהיו ארבע סיבות, ואז יהיו 55 סיבות, אז יש לי עוד 55 סיבות למה אין אמון בממשלה הזאת. 55 שקלים, זה מה שעולה היום במדינת ישראל קילו משמש. קילו משמש – 55 שקלים. וזה לא שזה בלתי נמנע, או שיש מלחמה, או עליות מחירים, או שסגרו את נתב"ג. כי אם למדינה לא היה כסף, איך יש לה כסף – 13 מיליארד שקל כספים קואליציוניים? אם למדינה לא היה כסף, איך יש לה כסף ל-15 משרדי ממשלה מיותרים? שני שרים במשרד הביטחון; שני שרים במשרד החינוך – ואין חינוך; השר לענייני הצפון והדרום והשר לענייני הנגב והגליל, כאילו זה לא באותו מקום; השר לענייני מורשת ישראל והשר לענייני מסורת ישראל. בסוף זה נגמר ב-55 שקלים לקילו משמש, כי כשבמקום לנהל את הכלכלה אתם מנהלים את הגנבה הגדולה בתולדות המדינה, אז התוצאה היא שאזרחי ישראל קורסים תחת יוקר המחיה, כי הם קורסים תחת הגנבות שלכם. את המע"מ לא היה צריך להעלות, אפשר היה להוריד אותו; את המיסים לא היה צריך להעלות, אפשר היה להוריד אותם; במשכורות של המגזר הציבורי לא היה צריך לקצץ 3%, אפשר היה להעלות אותן ב-3%. כל מה שהייתם צריכים לעשות זה את הדבר היחיד שאתם לא מסוגלים – להפסיק לגנוב. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת בני בנימין גנץ לנמק את ההצעה מטעם סיעות המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. נוסיף עוד כמה שניות על המיקרופון.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני מבקש לברך על חזרתו הצפויה של עידן אלכסנדר, בבחינת ברוך מתיר אסורים. מכאן נבטיח ונקרא להשבת כל החטופים. זו האחריות של מדינת ישראל. חברות וחברי הכנסת, הממשלה הזו צריכה ללכת הביתה, קודם כול בגלל שהיא מפרקת אותנו מבפנים. היא מפלגת אותנו, היא פוגעת בלגיטימציה של מערכת המשפט ומערכת הביטחון, היא חיה מתדלוק שנאת חינם דווקא בימים שאנחנו צריכים יותר מכול את הערבות ההדדית. בעת הזו הרבה יותר חשוב שנהיה מאוחדים בינינו, שנגיע להסכמות ונתקדם מול האתגרים העצומים, מאשר ההגדרות של ימין, שמאל, דתיים וחילונים. ממשלה שלמעלה משנה וחצי לתוך מלחמה קשה ממשיכה לקרוא לבנים ולבנות שלנו – או אולי יותר נכון להגיד: לבנות ולבנים של הציבור המשרת – ולא מסוגלת לקדם מתווה שירות חדש, ממשלה כזאת לא ראוי שתמשיך. ממשלה שהמילה אחריות לא נמצאת במילון שלה הלכה למעשה, ממשלה כזו לא יכולה לתקן. כן, תמיד בקואליציה עושים ויתורים. תמיד יש גם שיקולים פוליטיים. אבל מקום שבו השיקולים הפוליטיים נמצאים לפני ביטחון המדינה – דבר כזה אני לא זוכר. מעולם. אני לא זוכר קואליציה שבה רבים כל כך מדברים – ובצדק – גבוהה-גבוהה על החיילים שלנו, אבל מפקירים אותם לבדם ולא דואגים להם לתגבור; שבה מכריזים על חשיבות השבת החטופים אבל לא מוכנים לשלם את המחיר; שבה מדברים על שינוי פני המזרח התיכון ומתעסקים במקום זה עם שינוי המשטר במדינת ישראל. זו קואליציה מנותקת קשר מהעם, וכאמור, דווקא ברגעים שאנחנו צריכים להתאחד ולגייס את כל הכוחות שלנו הקואליציה הזו מחלישה אותנו. אתם יודעים, אני פגשתי היום משפחות חטופים פה במשכן, שאמרו לי דבר כואב שהיה לי קשה להתמודד איתו: אנחנו סומכים רק על טראמפ – זה מה שהם אמרו. ואני אומר שהעובדה שבמדינת היהודים צריכים להסתמך על נשיא ארצות הברית היא בעיניי כתם על הממשלה הזו. מה שקורה בימים האחרונים הוא בלתי נתפס. הממשל האמריקני מודיע על מתווה הומניטרי, על קידום מתווה חטופים ועל שחרור של חייל ישראלי שנחטף, ורק לאחר מכן מגיע השליח האמריקני לשיחת עדכון בישראל. הממשלה הזו לא מנצלת את ההזדמנויות, והתוצאה היא שבמקום להוביל, אנחנו נגררים. התיאום האסטרטגי, אדוני יושב-ראש הכנסת, בין ישראל לארצות הברית הוא אבן יסוד בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. הוא לא חונה במשרד לביטחון לאומי, הוא של מדינת ישראל כולה, והפגיעה בו היא פגיעה בביטחון ישראל. אני חושב שמה שאנחנו רואים בהקשר הזה, באובדן של הקשר עם ארצות הברית, שהולך ומידרדר, זה רע מאוד, וזה חוסר הבנה וחוסר קריאה של המציאות. טראמפ החליט לשנות את המזרח התיכון, ולנו יש הזדמנות – יש הזדמנות להשיב את כל חטופינו; יש הזדמנות להחליף את שלטון חמאס ולפרז את רצועת עזה בראייה ארוכת טווח; יש הזדמנות לבנות ציר עוצמתי מול איראן ולהחליש את השלוחות שלה מתימן ועד בירות; יש הזדמנות להיכנס לעולם אדיר בשוק ה-AI עם השקעות דרמטיות וביצור מעמדה של ישראל כאומת הייטק. במקום זה, הממשלה הזו מתעסקת בחזרה להפיכה משטרית, בעלילות דיפ-סטייט, בפגיעה בארגוני הביטחון ובהנצחת ההשתמטות מגיוס. יש לנו עדיין הזדמנות לעלות על העגלה, לשנות באמת את המזרח תיכון. וכמו שמאיר אריאל שר: העגלה נוסעת אין עצור, קפצת לא קפצת היום, חלפו שניותיים, והינה נשארת מאחור. ואסור שנישאר מאחור. חברות וחברי הכנסת, אי-אפשר לחכות שיפתרו לנו את הבעיות, כי מי שיפתור אותן יעשה את זה קודם כול לפי האינטרסים שלו עצמו. את השבת החטופים אנחנו צריכים לקדם. את הנורמליזציה עם סעודיה ועם מדינות נוספות אנחנו צריכים לקדם. להסיר את איום הגרעין האיראני, זה מה שאנחנו צריכים לקדם. ואחד הלקחים מ-7 באוקטובר, ואולי החשוב ביותר שבהם, הוא שצריך ליזום גם בזירה הצבאית וגם בזירה המדינית, ומדיניות של שב ואל תעשה על מנת לשרוד היא תקלה היסטורית. אני ממליץ לראש הממשלה, ואם הייתי במקומו, הייתי עולה על כנף ציון, טס לבית הלבן, טס למדינות השכנות, ולא חוזר עד שאני מבטיח את האינטרסים הביטחוניים והאסטרטגיים של מדינת ישראל, עד שאני מחזיר את חטופינו. במקום זה, לצערי, ראש הממשלה יושב במשרד ומקליט סרטוני תעמולה עם מראיין קשוח. בכדורגל ידוע שמי שמשחק בונקר בסוף חוטף גול. והגישה הזאת היא גישה שנוהגים לא מעט במהלך המלחמה. צריך לצאת מהבונקר, לעלות להתקפה, להשתמש בכל הכלים. נתניהו כבר אמר שהוא ליגה אחרת. בינתיים נראה לי שהוא מוריד אותנו ליגה. אם המאמן שלנו לא מצליח והשחקנים לא נותנים את הכול על המגרש – ובמקרה הזה השחקנים הם משרדי הממשלה – הגיע הזמן להחליף אותו ואותם. הגיע הזמן להחליף את הממשלה, את ממשלת הפילוג הזאת, בממשלת הסכמות לאומית, ממשלה שתחזיר אותנו למגרש רעבים, נחושים, אבל בעיקר – שתחזיר אותנו למגרש פחות מפולגים והרבה יותר מאוחדים. רק כך ננצח. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. ואני מתכבד להזמין כעת את השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם להשיב במשולב על שתי ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם אני מצטרף לכל הדוברים, כמובן לכל עם ישראל, ולמה שאמרת, היושב-ראש, בפירוט יותר. כמובן, אנחנו מברכים, מצפים ומייחלים ומתפללים – ודרך אגב, עד שזה לא קורה, לא קורה מבחינתנו ומבחינת החמאס, זו עדיין בשורה טובה לכל עם ישראל שעידן אלכסנדר – חמאס בעצם הודיע שהוא הולך לשחרר אותו. בוודאי שמחה גדולה מאוד, ובוודאי אנחנו גם נעשה כל מאמץ, ועושים כל מאמץ יום-יום, ומתפללים ופועלים, להחזיר כמובן את כל החטופים למדינת ישראל. שמעתי אותך, חבר הכנסת גנץ, והרבה פעמים אני לא מצליח להבין מה אתם רוצים. אתם לקחתם מונופול על החטופים, כאילו אנחנו לא רוצים ואתם רוצים. את האמת אתה יודע. אתה היית שותף בקבינט להרבה מאוד החלטות, ואתה יודע מה עומד לפתחנו. ואנחנו קיבלנו החלטה: החמאס, ששחט למעלה מ-1,200 ילדים, נשים וטף ביום חגנו, יותר לא יהיה ברצועת עזה. דרך אגב, זה הסיכון הכי חמור למדינת ישראל. הוא הכניס אותנו למצב שמדינת ישראל הייתה באמת באמת בסכנה קיומית, ועד היום היא כך. לכן, מי שעיניו בראשו ומסתכל קדימה לדורות הבאים מבין שאם החמאס בגבולנו כאן, אנחנו בעצם – מה שיקרה יום לאחר שאנחנו נפסיק להילחם בו הוא שהוא ישקם את עצמו הרבה יותר מהר ממה שהציבור חושב. הרי אתם יודעים את האמת. בוודאי ובוודאי כל העולם המוסלמי יבין שמדינת ישראל זה אריה מנייר, ואנחנו בעצם מסכנים את קיומה של מדינת ישראל. מה שחשוב הוא מה שחושבים המוסלמים, לא מה שאנחנו חושבים; מה עובר להם בראש, לערבים. ואם הם יגיעו למסקנה – וזה יקרה אם אנחנו לא נחסל את החמאס – הם יבינו, הם ישר ירימו דגל ניצחון: מדינת ישראל קיפלה את הזנב, והחמאס, כפי שאמרתי, ימשיך לשלוט ברצועת עזה, ישקם את עצמו ויירה טילים הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים; כמובן, ישקם את עצמו בארסנל הרבה יותר משמעותי, ויהיו מספיק כוחות בעולם שיעזרו לו. לכן אני רואה את זה כסכנה קיומית למדינת ישראל. וכשאני שומע אתכם, לפעמים אני צובט את עצמי, להאמין שאתם באמת מדברים כך. אפשר לחלוק, אבל בוודאי ובוודאי כולנו רוצים, ומבינים שהחמאס הוא סכנה למדינת ישראל. אז אתם יכולים לעלות ולהגיד: רבותיי, מה שחשוב עכשיו זה החטופים וכל השאר לא חשוב. נטפל בהם בהמשך. יש כאלה שסבורים שהחטופים וחיסול החמאס זה אותו וקטור, ולכן מחלוקת – בסדר. אבל בוודאי לא מנגנים על הנימים הכי רגישים של עם ישראל בזה שאנחנו מפקירים את החטופים ואתם מנסים לעזור להם. זה לא שם, אתם יודעים את האמת. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת גנץ, אתה דיברת על מה שקורה עם הנשיא טראמפ, ובאמת, אותי ברמה האישית זה מאוד מטריד. אני לא יודע מה קורה. השר דרמר היה שם כמה פעמים. יש קשר בין ראש הממשלה לבין הנשיא טראמפ ואנשיו. אנחנו עצמנו לא יודעים כרגע, אנחנו רק ניזונים מהתקשורת. אבל צריך להבין דבר אחד – וזה צריך ללמד אותנו לקח: זה נכון שארצות הברית היא הידידה הכי חשובה של מדינת ישראל והיא חלק מהביטחון הלאומי שלנו, אבל עדיין הסיפור עם החות'ים זה אינטרס אמריקאי. אנחנו לא סומכים על האמריקאים בהגנה על מדינת ישראל. הם לא שם. הם לא יילחמו עבורנו, ואנחנו לא מצפים מהם לעשות את זה. מה שעניין אותם הוא נתיבי הסחר. ברגע שהם פתרו את העניין הזה, מבחינתם – חוזרים הביתה. יש לכם בעיה עם החות'ים? טפלו בהם. בוודאי לא מגבילים אותנו, בוודאי מסייעים לנו בנשק ובתחמושת – מה שלא קרה לנו בעידן ביידן. אבל אם אתה שואל אותי אם זה מטריד אותי – בוודאי. האם אני לא חושב על כך? בוודאי. בגלל שהסיפור – אנחנו לא אמורים לשלם מחיר על כך שהאיראנים תוקפים אותנו והאמריקאים נמצאים באזור ועושים את החשבון האמריקאי בלבד. אבל לצערי הרב, זה מה שקורה באמת. לגבי הנושא הסעודי, אני באמת לא יודע מה קורה. בזמנו הייתה התניה. תזכור תמיד, אנחנו הרבה פעמים חשבנו כאן שאנחנו מנהלים את העולם – זה לא ככה. והנשיא טראמפ, אני שמח מאוד שהוא נבחר, ושמחתי, וגם עם ישראל, אבל בסוף הוא ייבחן במעשים שלו מול עם ישראל. למה דיבורים? ואני לא יודע מה קורה, אבל עוד מעט נדע. בסופו של דבר, הגעתי למסקנה מאוד פשוטה בדבר הזה: מדינת ישראל צריכה להבין שאף ידיד שלה לא יבוא להילחם פה במקומה. מה שלא נעשה אנחנו, אף אחד לא יעשה. גם הידידים הגדולים שלנו בעולם לא יילחמו עבורנו. לרוב הם ידאגו לאינטרס שלהם בלבד. אני עדיין רואה, לפחות במשקפיים שלי, שכשמדינת ישראל חזקה כאן במזרח התיכון, זה אינטרס אמריקאי וסעודי וירדני. בלעדינו, כל המשטרים האלה, אני לא יודע מה קורה איתם. אז לכן בואו נחכה, נמתין ונראה מה קורה. כמובן שראש הממשלה, אמרתי, נמצא בפרטים. השיח מול הנשיא ואנשיו כל הזמן מתבצע באופן חשאי. בוודאי לא מדברים על זה בתקשורת, ולא צריך להיות כך. אבל בוודאי ובוודאי אנחנו עוקבים אחר זה באופן מאוד מאוד מדוקדק ויסודי – וגם חוששים קצת. אתה יודע לבד, עם כל הכבוד, הנשיא טראמפ הרבה פעמים משתנה מפה לפה; אני לא יודע, שאלה של מזג האוויר וגם מצב רוח. אנחנו לוקחים את זה בחשבון. אם אתה יודע לעשות משהו אחר, בוא תגיד לי. ראש הממשלה מכיר את הזירה האמריקאית יותר מכל אנשי הבית הזה. אבל תזכור תמיד, האמריקאים, אמרתי, הנשיא האמריקאי זה נתון, כל עם ישראל מכיר אותו, כל העולם מכיר אותו. הוא ידיד ישראל עד היום, אבל הוא בסוף נבחן לא בהצהרות אלא במעשים. בוא נחכה, נראה מה יקרה. מדינת ישראל – ראש הממשלה אמר את זה, אני שמעתי גם את הנשיא האמריקאי אומר את זה, שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. דרך אגב, זה האירוע המרכזי במדינת ישראל. זה האירוע הקיומי האמיתי ולדעתי הכי דחוף של מדינת ישראל. אני שמעתי אותו בקולו אומר את זה. יכול להיות שמחר הוא יקום על צד שמאל, יכול להיות, אני לא יודע. אבל אני יודע שאנחנו צריכים לקחת את גורלנו בידינו, ומדינת ישראל כמדינה – ראש הממשלה דיבר על זה כמה פעמים, ואני מניח שכולנו מסכימים עם כך – מדינת ישראל לא יכולה לחיות באזור הזה עם נשק גרעיני איראני. אני טוען שהמדינה לא תתקיים לאורך זמן. אם בערב אחד הם העזו לשלוח לכאן 500 חימושים, שאם אני אוסף את הטונאז' שלהם, זה כמעט 5,000 קילו חומר נפץ – הם שלחו את זה, דרך אגב, בוך עשר דקות, רק כל חימוש הגיע בקצב שלו – אני הגעתי למסקנה כבר אז: אנשים מטורפים; מסוגלים להכול. כל מחשבה שכל אזרח יכול לעלות במדינת ישראל, שיעלה אותה. עם משטר כזה, מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את הסיכון הזה, בגלל שאם הם ישיגו, להערכתי, הם יפעילו אותו נגד מדינת ישראל. דרך אגב, אז לא יהיו בינינו – הוויכוחים כבר לא יהיו רלוונטיים אחרי. לא נהיה פה. לכן אני חושב שהמאמץ האמיתי מול האמריקאים צריך להיות בגזרה הזו. עזוב עזה. זה אירוע דרמטי שאנחנו נפתור אותו, בעזרת השם, אבל שם אנחנו לא צריכים אף אחד. זה, מה שנקרא, בגבולות שלנו, ואנחנו לא מצפים לעזרה. יש לנו את צה"ל, יש את עם ישראל. זה גורלנו פה, באזור הזה. הסיפור האיראני הוא יותר מורכב. אתה יודע את זה. לכן אני חושב שבסוף, סביב הנושא הזה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא יודע את זה? הוא יודע פי מאה יותר ממך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תפסיקי לקרקר כל היום, את מפריעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תפסיק לדבר אליי ככה. תפסיק לדבר אליי ככה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מבקש, אדוני היושב-ראש, היא מפריעה מבוקר עד לילה. הדבר היחיד שאת עושה כאן זה ככה. בסדר?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא יגיד לי "תפסיקי לקרקר". אף אחד לא הפריע. אתה תפסיק לדבר אליי ככה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא להפריע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא תגיד לי "תפסיקי לקרקר".

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, אני מבקש ממך להפסיק להפריע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זהו. אני מקשיבה לך, לא לו.

היו"ר אמיר אוחנה:

אין בעיה, אז אני מבקש. תודה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תקשיבי לו, בסדר. רק תצאי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא אומר לבני גנץ שהוא יודע. מה קרה? מה כבר עשית בחיים שלך שאתה מדבר אליו ככה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו, אני רוצה להציע לך משהו, חבר הכנסת גנץ: את האיום האמיתי אתה מכיר. זה האיום האמיתי. כל דבר אחר מסיט אותנו מהסיפור הזה. זה לדעתי ריכוז המאמץ שבוודאי הבית הזה צריך להיות מלוכד סביבו ולתת את הגיבוי לראש הממשלה כדי להוביל מהלך שם. אני לא רואה שהאיראנים מפרקים את הנשק על דעת עצמם. אני לא רואה דבר כזה. מדובר במשטר פונדמנטליסטי, קיצוני, מטורף, שאם אנחנו כנראה לא נעשה את זה בכוח, אנחנו לא נהיה פה. דרך אגב, לא רק אנחנו – זה איום על כלל העולם. יהיה פה הסיפור – עכשיו אני גם אומר לגבי הסיפור הסעודי, גם האמריקאים יודעים את זה. ברגע שלסעודיה יהיה נשק גרעיני, לא חשוב, יהיה פה מרוץ בכל האזור, כל המזרח התיכון יהיה גרעיני. אף מדינה כאן לא דמוקרטית, לכן יש סכנה לכל יציבות העולם. אנחנו – הסכנה ראשונית, בגלל שאלינו האיום מכוון באופן ישיר. קודם כול אנחנו, אחרי זה כל השאר. אז לכן, אם אתה שואל אותי אם אני מוטרד מזה – מאוד. אתה שואל אותי אם אני מוטרד מה השיח של האמריקאים עם הסעודים בלי שאנחנו מעורבים – מאוד. אם אתה יודע לעשות את זה בדרך אחרת, בוא תספר לנו. זו לא שאלה, דרך אגב, שראש הממשלה הוא הבן אדם שיש לו את הקשרים הכי טובים עם טראמפ. הוא מכיר את הזירה האמריקאית על בורייה. אם אתם יכולים לסייע בעניין הזה, אהלן וסהלן. סתם לדבר דיבורי סרק ולהאשים את ראש הממשלה: אתה ואתה ואתה – עזבו, חבר'ה, אנחנו לא מתחרים בעניין הזה. אנחנו רוצים לייצר תוצאה חיובית לעם ישראל. על זה אין מחלוקת בין המפלגות וכל הבית הזה. אז לכן להגיד לו: אתה לא הצלחת, אתה אמרת – כל עם ישראל חשב וגם אני חשבתי וגם אתה, אני מניח, שברגע שטראמפ נבחר, זה דבר טוב למדינת ישראל. אמרתי, הוא ייבחן על ציר הזמן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל עם ישראל תמיד הלך על שתי המפלגות יחד, לא שם את הכול על מפלגה אחת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. אנחנו לא בחרנו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

זה לא השתנה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה לא השתנה גם היום. אנחנו, דרך אגב, לא בחרנו שום דבר. אנחנו מעולם לא התערבנו במערכת הבחירות בארצות הברית. להפך, הם התערבו אצלנו. אבל הלכה למעשה – ואת זה אתה לא יכול להכחיש; אתה היית לדעתי גם בקבינט אז – ממשל ביידן באופן מעשי הטיל אמברגו על מדינת ישראל. אתה יודע את זה, למרות שאני חושב שביידן כבן אדם באמת אוהב ישראל אמיתי, ועוד מהדור הישן, של אמריקה של אז. אבל לצערי הרב, הסביבה שלו הובילה אותו באמת לתוצאה שהייתה, ואנחנו היינו במצוקה. אי-אפשר גם להכחיש את העובדה שמהרגע שטראמפ נבחר, מדינת ישראל קיבלה את כל החימושים שהיא צריכה. לגבי שאר הדברים, אמרתי ואני אומר את זה עוד פעם – וזה צריך לחדד לנו וללמד אותנו לקח ומחשבה חדשה – אנחנו צריכים להסתכל במראה ולהבין באמת: אף אחד לא יילחם בשבילנו שום מלחמה. אף אחד. מה שאנחנו היהודים לא נעשה, אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו. לכן אנחנו צריכים להיות כל הזמן מתוחים בין המוכנות הצה"לית, הצבאית, לבין ההשפעה הדיפלומטית שאנחנו מנסים. אז לכן אני מציע, היות שאני לא מכיר את הפרטים ואתם לא מכירים את הפרטים, הכול אנחנו קוראים רק בתקשורת ובעיתון, אני מציע: בואו נחכה. ראש הממשלה יותר בקיא בפרטים מאשר אתם. זה שאתם מבזים אותו פה, עולים ואומרים לו: אתה לא יודע, ביידן עושה מעל הראש שלך – מאיפה אתם יודעים? מאיפה אתה יודע? הרי השר דרמר, לדעתי, היה שלוש או ארבע פעמים רק בתקופה הזאת בארצות הברית.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

טראמפ, לא ביידן. טראמפ.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

טראמפ. לא, אמרתי דרמר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, אמרת ביידן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בסדר. טראמפ, זו הכוונה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ביידן לא נתן אמל"ח.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז לכן אני חושב שגם במקרה הזה, אנחנו צריכים לדבר גם מול אמריקה, גם אתם. זה לא עסק פרטי שלנו, זה לא פוליטיקה, זה קיומה של מדינת ישראל. ולכן גם אתה צריך לדבר על זה, בלי קשר עכשיו לראש הממשלה. אתה לא עושה איתו תחרות. אנחנו פה הולכים להגן על המדינה שלנו בסוגיה הזו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – – אנחנו יכולים להגן על עצמנו – – – זה אתם – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מניח שאין מחלוקת.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

מי שעושה פוליטיקה על גב החיילים והמילואים זה אתם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת תמנו, חברת הכנסת תמנו שטה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

פנינה, אני אענה על הכול.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

הציניות קופצת מהגג כשאתה אומר לנו לא לעשות פוליטיקה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

פנינה, אבל אני רוצה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת תמנו שטה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תראי, אני מדבר מנהמת ליבי, באמת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל ביקשת בקשה ואפשרתי לך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני משוחח איתך עכשיו – באמת, אני חושב שאתה פטריוט ישראלי, בן אדם שתרם הרבה מאוד למדינת ישראל, וגם מבין בזה. אני באמת לא מדבר איתך כאופוזיציה–קואליציה, בגלל שאני אוחז שאתה בן אדם יותר רציני. אני לא עונה ללפיד ולחבר'ה, כי אני חושב שעזוב, חבל על הזמן. יש פה אחריות לאומית על גורלה של מדינת ישראל, בוודאי בנושא הסעודי ובנושא האיראני, שזה קשור אחד לשני. את הניתוח אתה מכיר, אתה מכיר את הניתוח העולמי. מה קורה? העולם – בעצם יש תזוזות טקטוניות בעולם היום. איפה שאתה יכול לתרום את תרומתך, אתה לא צריך אף אחד. כולנו צריכים להיות מאוחדים בעסק הזה, ובוודאי ובוודאי בעמדה ובדעה, מול הציבור האמריקני. בסוף זה אינטרס ישראלי קיומי. זה לא עוד איזה משהו קטן, זה ליבת הקיום של מדינת ישראל. לכן, אני מציע לך: תיפגש עם ראש הממשלה. עזוב פוליטיקה קטנה. תשאל אותו: תגיד, ראש הממשלה, במה אני יכול לסייע? אני, אני כבני גנץ. אני מכיר כמה אנשים באמריקה, הייתי רמטכ"ל של מדינת ישראל, הייתי שר הביטחון של מדינת ישראל, אני מבין. פה אין לנו מחלוקת, אין לנו כלום. כולנו באותה סירה. אשמח מאוד לסייע בכל משימה, בכל משימה. אני חושב שראש הממשלה יחבק את זה, יחבק אותך, יגיד לך: בבקשה. במה שאנחנו יכולים לסייע, אנחנו – זה לא נושא מפלגתי, אני לא חושב שצריך לקחת את זה לשם. כמו שאני חושב שנושא החטופים הוא לא מפלגתי. דרך אגב, אני גם מתפלא על החלוקה. אני זוכר שכשהיית בקבינט היית נחרץ מאוד בקטע מסוים, כמעט לאורך כל הדרך, לעומת איזנקוט, שהייתה לו דעה אחרת. דרך אגב, מכבדים את כל הדעות. אני לא חושב שאתה היית נגד והוא היה בעד והפוך. אבל בסוף זה שתי החלטות גורליות לעם ישראל, בוודאי גם השמדת החמאס וגם השבת החטופים, שאני מאמין שהן הולכות באותה הדרך, בגלל הראיה שעד היום הם באו רק ככה. דרך אגב, הוויכוחים התחילו כמעט מתחילת הדרך. יש כאלה שלאותה מטרה חושבים בצורה אחרת. הכול בסדר, הכול לגיטימי, אבל להביא את זה בעד ונגד – אני חושב שזה לא נכון. זה לא נכון באמת, לא נכון ציבורית. לכן בעניין הזה אני חושב שזאת שגיאה גדולה. אני אומר דבר מאוד פשוט. אתה דיברת על האחדות בעם ישראל. אני רוצה להזכיר לך משהו, חבר הכנסת גנץ: אתם הייתם בממשלה הזאת כמעט שנתיים, ועשיתם מה שאתם רוצים. לא היינו חברי ועדות בכנסת. אתם שברתם כל כלל. מה שקרה לנו הוא שאנחנו ישבנו כאן לילות שלמים ועלינו ודיברנו על זה. אף אחד מאיתנו לא חסם שום כביש, לא התפרע, לא הרביץ לשוטר, לא עבר על החוק, לא כלום. כשבאה הממשלה שלנו – דרך אגב, דיברנו על זה לפני הבחירות. בדרך כלל אזרחי מדינת ישראל, ככה אני מצפה – בוודאי לא כמו בנט, שבא ואמר: אני חותם לכם, אני איש ימין, ולמוחרת אנחנו רואים שהוא יושב עם מנסור עבאס. אני שומע את לפיד: אתם גונבים את הכסף. אנחנו גונבים? הוא שכח שהוא נתן – אתם – למנסור עבאס 55 מיליארד שיקל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הכול שקר. הכול שקר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נגיד ששקר.

מיקי לוי (יש עתיד):

פשוט שקר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

עוד שקר שאתה חוזר – בושה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נגיד ששקר. אז נתת להם 30 מיליארד שקלים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שקר גס. בושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה, חבר הכנסת סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה חוזר על השקר הזה. מצופה מהשר לדעת את המספרים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה, חבר הכנסת סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה זה שאתה עושה ככה? אתה חוזר על שקר, וזה שקר גס, כשמצופה משר לא לחזור על השקר הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה, רשות הדיבור לשר אמסלם ולו בלבד.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כן, רק שהוא מדבר שקר וצריכים לעצור אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה, אנא ממך, אני לא רוצה להגיע לקריאות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אין בעיה לעשות ביקורת, אבל לא לשקר מדוכן הכנסת. מה אתה עושה לי ככה? 53 מיליארד שקלים הם לא ראו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה, קריאה ראשונה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תקרא גם שלוש. זה שקר גס.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה, קריאה שנייה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בסדר. לא, אל תעשה ככה. כי אני יודע לדבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אל תעשה ככה, דודי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אל תגיד לי מה לעשות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, אל תעשה ככה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אומר לך, תרגיע, תרגיע.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כי אתה חוזר על השקרים וחושב שהציבור מטומטם. הציבור לא מטומטם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תעלה לכאן אחרי זה ותגיד, אתה יודע לבד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה, אתה לא משאיר לי ברירה. אני מבקש, די.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, אתה יודע לבד שאתם התנהגתם פה כמו דיקטטורים כשהייתם – דרך אגב, זה לא שקר. מנסור עבאס החזיק אתכם, הוא מינה אתכם, הוא החזיק את הממשלה, הוא היה אבן הראשה. כשנפתלי בנט חתם – איש ימין עלק – שהוא לא ילך, לדעתי, עם לפיד, מצאנו אותו בבוקר מחובק עם מנסור עבאס והתנועה האסלאמית.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

דודי – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. והתנועה האסלאמית.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תענה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אסביר. אני לא יודע, אבל אני אסביר משהו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אתה לא יודע? איך אתה לא יודע? אתה יודע הכול.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אסביר מה ההבדל.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אתה שועל פוליטי, יודע.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני אסביר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת תמנו שטה, קריאה ראשונה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

היו רכילויות שראש הממשלה גם דיבר איתו. אני אגיד לך משהו, מה ההבדל: בליכוד אנחנו כמעט המפלגה היחידה בבית הזה שהיא דמוקרטית אמיתית. אני אומר לך, גם אם ראש הממשלה היה רוצה להכניס את מנסור עבאס, חברי הליכוד לא היו נותנים לו. דרך אגב, אמרתי פה פעם, אפשר לצמצם את הכנסת הזאת, בוודאי בכל מה שקשור לשמאל, וגם לימין, לשישה, שבעה אנשים, חוץ מהליכוד. אתה תצביע. אתה קיבלת מספר מנדטים – תצביע בשביל כולם, הרי כולם אותו דבר. המפלגה היחידה שיש בה דמוקרטיה אמיתית, ואנשים גם מדברים על זה בתקשורת, בסוגיות מסוימות, לא פשוטות, היא רק הליכוד. אצלנו מנסור עבאס לא יכול להיכנס גם אם ראש הממשלה היה רוצה. לא תהיה ממשלה כזאת לעולם עם הליכוד. אבל נפתלי בנט חתם לפני לכן, אני רואה אותו בטלוויזיה. תשמע, אני הגעתי למסקנה – אתה יודע, זה הדהים אותי. אני לעולם לא משקר, ואם טעיתי אני גם מתבייש. אני אומר לך, אני לא מבין את עזות המצח של פוליטיקאים שבאים לטלוויזיה, מדברים לעם ישראל, ועל בסיס זה עם ישראל מצביע עבורם – אתה מתעורר בבוקר אחרי הבחירות, אתה רואה את הבן אדם עושה הפוך ממה שהצבעת. אני אומר לך שזה בניגוד לחוק. אני טוען שכשבן אדם בא ומה שנקרא מציג את מצעו בפני עם ישראל, יש חוזה. זה לא שאתה עושה אחרי זה מה שאתה רוצה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

סליחה, זו דמוקרטיה, אל תעשה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתם ישבתם עם מנסור עבאס.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יש דמוקרטיה בליכוד, סליחה, לא עושים לשר ככה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן כשאתה אומר לי – דרך אגב, אנחנו – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא עושים לשר ככה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו בואו נעבור לחוק הגיוס, חבר הכנסת גנץ. הרי זו סוגיה שליוותה אותך כמעט כל חייך כאיש צבא. יש פה שתי אופציות, אתה יודע את האמת: האם אנחנו רוצים לאכול את הענבים או לריב עם השומר? סוגיית גיוס החרדים היא דבר שעומד לפתחה של מדינת ישראל 77 שנים. אני אישית מאמין באמונה שלמה בערך לימוד התורה, שהוא כמעט הערך הכי חשוב בעם ישראל. דרך אגב, אם הייתי יכול לעשות את זה, אני אומר לך שאם היו לי את הכוחות לעשות את זה, זה מה שהייתי עושה. אני רואה את עצמי כחלש ברוח, בגלל זה אני לא עושה את זה. בגלל שעם ישראל חי מהרוח, קודם כול. תמיד לעם ישראל היה גם צבא כשהיה לו, מה שנקרא, שלטון עצמי, אבל הרוח היא מה שהחזיק את עם ישראל לאורך ההיסטוריה היהודית. את זה אתה יודע. עכשיו אני אומר, לתפיסתי, מי שלומד תורה, שימשיך ללמוד תורה. התורה מגינה על עם ישראל לא פחות מצה"ל, לתפיסתי. אתה יכול לחלוק עליי. יש אנשים אחרים שלא מאמינים בכלל באלוהים ובתורה. הכול בסדר, אין בעיה. אבל אני אומר, לשיטתך, נניח שאתה לא מאמין בערך לימוד התורה ואתה אומר: עזוב, אני רוצה, מה שנקרא, ייקוב הדין את ההר. אני אומר: יש פה תופעה חברתית שלא נוצרה ביום אחד. אני רוצה להזכיר לך ואני רוצה להזכיר לעם ישראל: החרדים היו פה עוד לפני שבאו הציונים. החרדים היו כאן בארץ ישראל תמיד, עוד לפני קום המדינה, לפני שהרצל ידע שהוא הרצל. זה לא מעניין. לכן אני מאמין באמונה שלמה. אבל גם לשיטתכם – נגיד לפיד, לא משנה שהוא לא שירת בצה"ל באופן מעשי. אני אומר תמיד, כל שבוע: טול קורה מבין עיניך. הרי אתה היית בעיתון במחנה. אתה מטיף? אתה? בושה וכלימה. איך אמרתי? בתקופה שלי בן אדם כזה לעולם לא היה יכול להיבחר לכנסת. הוא היה הולך ברחוב, מתבייש. סיפרתי בפעם הקודמת, בפנימייה, כבר בכיתה י"א היינו עושים אימוני כושר. מה הייתה התחרות בינינו? אף אחד לא הכריח אותנו. רצינו ללכת ליחידות הכי מובחרות, איפה שאנחנו יכולים, הכי הרבה. זו הייתה התחרות אצלנו בפנימייה. לא היה אצלנו במחזור אחד שהלך לבמחנה, לא היה דבר כזה, כי הוא לא היה יכול להיות איתנו בפנימייה. בדור שלנו זה לא היה. כזכור לך, מר לפיד קטן מאיתנו במספר שנים לא רב. אבל מה, היה מתאגרף רציני, זה כן. לזה יש לו כוח. אבל לשירות משמעותי בצה"ל? מה פתאום. אז לכן אני אומר שהוא לא יטיף לנו מוסר. אבל לשיטתך, ואני רוצה להגיד לשיטתך, יש פה תהליך חברתי שקורה במדינת ישראל. דרך אגב, גם 7 באוקטובר, לצערי הרב, בוודאי העצים קצת את הצורך. גם החרדים מבינים את זה. הם לא מנותקים, הם יהודים עם לב יהודי עצום. הם באים מתוך אידיאולוגיה שלימוד התורה שלהם שומר על עם ישראל. הם גוזרים על עצמם חיי מרדות ועוני. בן אדם סביר, רציונלי, למה שיהיה עני? שילך, יעבוד, יביא הרבה כסף הביתה. אבל כשבן אדם פועל בניגוד לאינטרס האישי שלו, יש לו אמונה כל כך עמוקה, שהוא מאמין שהאינטרס האישי שלו לא חשוב; עם ישראל יותר חשוב ממנו. ואת זה אתה יודע, בגלל שאתה גדלת במושב – אני גדלתי בקריית מלאכי, המושב שלכם היה צמוד – אנשים מסורתיים, אנשים דתיים שהכירו תמיד בערך לימוד התורה. אני אומר, מי שלא לומד תורה, שילך לצה"ל או לשירות לאומי, שיתרום את חלקו לחברה. אבל אני אומר, זה תהליך. הצבא מעולם לא רצה לגייס אותם, אתה יודע את זה. דרך אגב, אם הוא היה רוצה, מזמן זה היה קורה. וככל שאתם תמשיכו לרדוף את החרדים – זה כבר על גבול האנטישמיות כמעט. אם זה לא היה בארץ ישראל, היו חושבים שאתם אנטישמים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

די כבר. מה זה אנטישמיות? אתה יודע מה זה אנטישמיות?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ככה זה ירחיק אותם יותר. לכן אני אומר, ככל שצה"ל יכין את המסגרות המתאימות, החרדים יבואו לבד, בלי חוק גיוס. יש התעוררות. החברה החרדית היא חברה יהודית כמונו. כואב לה מאוד, היא מבינה מה קורה סביבנו. היא חלק מאיתנו. היא יודעת שהיא תישחט איתנו. זה לא כמו האוכלוסייה הערבית, שיש להם איזשהו – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה שומע את עצמך?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – שיש להם איזשהו – אתה יודע, אם הערבים יקומו עלינו, אני מניח שהם לא ישחטו את הערבים בארץ ישראל. זה האחים שלהם. אבל היהודים יישחטו בכל מקרה, לא משנה מאיפה הם באו – בין חרדים, בין חילונים, בין קיבוצניקים, בין עירוניים. בוודאי בוודאי שאתה מכיר גם את עולם התורה. אתה יודע שתרומה לעם ישראל, לארץ ישראל, הגנת ארץ ישראל, בוודאי שגם בעולם הדתי, היא חשובה מאוד. זה ערך חשוב מאוד. זו מצווה. אז לכן אני אומר, מי שלומד, שימשיך ללמוד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בוא קצת לוועדת החוץ והביטחון, תשמע. מה אתה מדבר?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זו הרוח של עם ישראל, זה עולם הרוח. ומי שלא – ויש הרבה כאלה שלא – שילכו לצבא. אבל ככל שאתם דוחקים אותם לפינה ואתם עושים אותם לא לגיטימיים, ככה הם מסתגרים אחורה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אמסלם, אתה מזלזל בציבור הדתי בדברים שאתה מדבר. אתה מדבר שטויות לגמרי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

להפך, כל הפעולה שלכם גורמת לכך שהחרדים לא יגיעו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יש פה כיפות סרוגות שנותנים לימוד תורה וצבא. מה אתה מדבר שטויות? אשכרה שטויות. אי-אפשר לשמוע את זה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אגיד לך משהו, אנחנו נעשה את חוק הגיוס. לכן אנחנו מנסים להביא איזשהו – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, אי-אפשר לשמוע את זה. כמה שטויות אפשר לדבר?

היו"ר סימון דוידסון:

הכול טוב ויפה, אבל זכות השר לדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נס קפה בחוץ, חבר הכנסת סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

קח דוגמה מהציונות הדתית.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת סובה, אתה בשתי קריאות, אדוני.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אגב, הם השותפים הקואליציוניים שלך, מה זה? אל תזלזל באנשים האלה. אל תזלזל באנשים האלה. בוא'נה, אי-אפשר לשמוע את הדבר הזה.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת סובה, תודה רבה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע שגם ליברמן וגם לפיד נבנים מהשנאה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה קשור שנאה? אבל אתה מדבר – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרי בסוף, כשאתה בוחר אלקטורט – דרך אגב, האלקטורט שאתה מלקט אותו הכי הרבה זה סביב השנאה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה קשור אלקטורט?

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת סובה, יש לך שתי קריאות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני כבר יוצא עד שהוא יסיים. מה קשור אלקטורט? אתה תיקח דוגמה מהציונות הדתית, שהם השותפים הקואליציוניים שלך. תיקח דוגמה מהם. תפסיק לדבר שטויות. כמה שטויות ביום אחד.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת סובה, תודה רבה. תודה רבה. תן בבקשה לשר אמסלם לסיים את דבריו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

חבר הכנסת גנץ, אמרתי – ואתה בקי בסוגיה, בגלל שאתה כל חייך, בוודאי בתפקידים הבכירים בצה"ל, היית משיק לה כל הזמן. אתה מכיר אותה, חיית את המציאות. אתה יודע יפה מאוד שכדי שהחרדים שלא לומדים ישתלבו בצה"ל, מעבר לזה שצה"ל צריך להשתדל מאוד להשאיר להם את המסגרות – חרדי שמחנך את הבן שלו עד גיל 18 להיות חרדי ושולח אותו, הוא רוצה שהוא ילך ויחזור חרדי, והצבא צריך להיערך לזה. אני חושב שאנחנו נמצאים היום באמת בשעת כושר. גם אצל החרדים יש אטמוספירה כזאת. אבל ככל שאתם תתקפו אותם יותר, כך הם יורדים להגנה. אתם תוקפים את הכול מבחינתם. לכן אני חושב שזה צריך להיות בשום שכל, בהידברות, כדי שזה יקרה. אתה גם יודע, כולכם יודעים, שנניח שתהיו פה מחר, תעבירו חוק גיוס – חרדי אחד לא יתגייס. אבל מה כן תעשו? אני אגיד לך, תענישו אותם. אתם תגידו להם: חבר'ה, אתם במכולת כבר לא יכולים לקנות מחר; לאוטובוס ציבורי מה פתאום שתעלו? זו המטרה שלכם – לא לגייס אותם באמת. הרי אחד מהם לא יתגייס. אתה יודע שלצה"ל אי-אפשר לגייס בכוח. דרך אגב, חייל שבא לצה"ל בגלל שמכריחים אותו הוא לא חייל. אתה יודע את זה לבד. אתה רוצה שהוא יבוא מרצונו, עם מוטיבציה. אבל אתם רוצים להעניש אותם, לנקום בהם. זה האירוע פה באמת, לא באמת לגייס אותם לצה"ל. בשיטה שלכם אחד לא יבוא. זו גם לא המטרה שלכם שיבואו. שאלתי את עצמי מה יקרה – באמת, תחשוב קצת – מה יקרה אם שליש מצה"ל יהיה חרדים, שליש יהיה דתיים לאומיים ושליש מזה. החרדים יהי, בעיניי מוכשרים, בוודאי, כמו כל התפלגות נורמלית. חלקם ירצו להיות מ"פים, חלקם מג"דים. עוד 20 שנה אתה תראה אלוף במטכ"ל. איזו תמונה אתה חושב תהיה כשיום אחד יצלמו אותו? מה אתם תגידו? לא אני, אני אשמח. עם שטריימל הולך הביתה – אתם תגידו: נהיינו צבא של חומייני. אבל זה הלבוש שלו. אתם באמת לא רוצים אותם שם. אתם לא מקבלים את אורח החיים שלהם, בוודאי אפילו לא את הלבוש, איך הם נראים, הכול. אתם לא אוהבים את כל מה שקורה. אז לכן אני אומר, כל זה פוליטיקה – על גבה של מי? של האוכלוסייה החרדית. למה? בגלל שבעת הזאת, באמת אנחנו בעת מלחמה, עם ישראל רגיש. יש רגישות רגשית מאוד. ולכן גם בית המשפט העליון התגייס למשימה. עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו. אני הגשתי כמה בג"צים בעניין של הערבים. הרי לכאורה בג"ץ בא וטען – וזה השקר הגדול – בג"ץ בא וטען, חבר הכנסת גנץ, מה הוא טען? אני הגשתי ארבעה בג"צים. באיזה ערך? דרך אגב, אין חוק לגייס חרדים או לא לגייס ערבים. אין דבר כזה. במדינת ישראל אין חוק שמתייחס בכלל לפלגים באוכלוסייה. החוק אומר: הפוקד רשאי. מי זה הפוקד? זה לא הממשלה, זה לא שר הביטחון; זה קצין שלישות ראשי. כתוב בחוק.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

מה, אתה מזדכה על הבעיה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, אני רוצה להסביר את האירוע – שאתה אומר לי שלטון. אנחנו בעצם מתעמתים עם מערכת המשפט. דרך אגב, מדינת ישראל, לפי תפיסתי, היא לא מדינה דמוקרטית אמיתית. אתה יודע את זה. לכן הגשתי כמה בג"צים. מה אמרו לי? אין לך זכות עמידה, לך תביא את זה לדיון בממשלה. מה זה קשור לממשלה? יש חוק. עכשיו אני אגיד לך יותר מזה. החרדים – כולם מגיעים בגיל 15 לצו ראשון. הם מקבלים דיחוי כל שנה. כל שנה הוא בא. האוכלוסייה הערבית בכלל לא באה. מבוגר בגיל 18 נמצא באוניברסיטה, מקבל עדיפויות. דרך אגב, רצינו לשנות עכשיו את החוק לטובת החיילים המשוחררים במעונות, בזה – מה אומר לנו הייעוץ המשפטי? יש מניעה משפטית לממשלה. עכשיו, השבוע זה עלה בממשלה, שר החינוך דיבר על זה, ולכן אני אומר לך. עכשיו אנחנו ממתינים. אז מה עשיתי? לקחנו בחור חרדי שהולך להתגייס. הוא שאל: חבר'ה, למה אותי מגייסים ואת הערבי לא? אספר לך. בית המשפט העליון, בראשות אותו אחד שלקח לעצמו את התפקיד – וגם אתה יודע את זה שזה לא על פי החוק; נטל לעצמו; למה? ככה, כי יש לו קומבינה עם החבר'ה – דחה את הדיון כבר שמונה פעמים. עכשיו הוא קבע אותו. דרך אגב, זה כבר שנה עוד מעט. אותו ילד, עוד מעט הוא מתגייס. עכשיו השופט עמית – דרך אגב, הוא המנצח על התזמורת – דחה את זה לאחרי החגים. מה יש פה לדחות? לא הבנתי. אתה הרי טוען לערך השוויון. למה אתם התערבתם? דרך אגב, אף ממשלה לא באה וקיבלה החלטה בעניין. זה לא קרה. מישהו עתר לבג"ץ, ואתם הגבתם. למה בעתירה על ערבים לא מתאים לכם? למר עמית לא מתאים, הוא אולטרה-פרוגרסיבי, הוא ליברל גדול. הערבים – למה שיהיו? דרך אגב, אני לא טענתי שהערבים צריכים להיות בצה"ל. הצבא ימיין אותם. מי שהוא חושב שראוי לצבא – שיגייס אותו; מי שלא – שישלח אותו לשירות לאומי, אפילו במגזר. שישלח אותו לשירות לאומי למגזר הערבי, לא חסרים שם צרכים. זה – לא. עכשיו אני רוצה להגיד משהו לשופט עמית. שמעתי אתמול, שלשום, לא משנה, ראיתי איזה סרטון שהוא בא לבית ספר, לתיכוניסטים בי"ב, לפני שמתגייסים לצה"ל. אחד שאל אותו: תגיד, כבוד הנשיא, אנחנו עומדים לפני גיוס. למה אתם נוטלים לעצמכם סמכויות? מאיפה זה בא? למה אתה נוטל לעצמך סמכויות שאין לך? אז הוא אומר לו: תשמע, אל תהיה מזועזע שלבית המשפט העליון יש את הפסיקה האחרונה – קובע, מעל הכול. גם במשחק כדורגל השופט קובע. חשבתי לעצמי: אתה שופט עליון, קורא לעצמך נשיא בית המשפט העליון. מדובר ביו"ד-בי"תים קצת יותר מתוחכמים ממך, שאלו אותך שאלה רצינית. אתה נותן להם דוגמה של שופט כדורגל? אבל אני אגיד לך יותר מזה. אני אקח את האנלוגיה שלך. למה הדבר דומה היום באמת? ואת זה אני רוצה שתכניס לראש שלך – לפחות ככה אני מאמין. יכול להיות שאתה לא מסכים, לא רואה, אבל אני נותן לך תמונה שיותר מ-70% מהיהודים רואים, ואם אני אקח את האנלוגיה לכדורגל. למה הדבר דומה? לשתי קבוצות שמשחקות, והשופט שורק: 10:0 לטובת קבוצה מסוימת כשלא נכנס הגול. מה עושים האוהדים?

היו"ר סימון דוידסון:

אבל בכדורגל יש שופט VAR.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא נכנס גול, שום דבר – הוא שורק 10:0 לקבוצה הזאת. זה מה שקורה כאן. הרי אני ואתה – אתה יודע את האמת – אין מי ששומר על החוק יותר מאיתנו. אני דבק במה שכתוב בחוק. ואני טוען יותר מזה, אם החוק לא בסדר, תשנה את החוק. הם הלאימו את המדינה. אם אתה חושב שזה ביני לבינם, אתה טועה. צא לרחוב. דרך אגב, אני כל היום מסתובב. עשרות אנשים, ציבור, עמך ישראל – מרגיש תחושה של השפלה עצומה, עמוקה, כעס עצום. תגיד לי, למה הם חושבים ככה? חוכמת ההמונים לא קיימת? אני אספר לך. בגלל שהאמת – זאת היא האמת, ותעשה לה גזור והדבק לאן שאתה רוצה. הבן של היועמ"שית צולם גונב, גונב אפוד, גונב מחייל מבצעי שקם בבוקר ואמור לשים עליו את האפוד. אתה שמעת שהעמידו אותו לדין? איזו מדינה בעולם, כשיש סרטון כזה שרץ שהבן אדם גונב. ומי מתערב כאן? משרד שיבולת שועל. המשרד הכי גדול בארץ מתקשר לאותו אחד שגנבו לו, וגם מפרסם מודעות לטובת היועצת המשפטית. ודרך אגב, הוא מחר כל היום בבתי המשפט, הרי זה עורכי דין. תבין איזו לפיתה יש כאן, כמה ריקבון יש פה, כמה עמוק. אתה יודע כמוני שנגד השופט עמית הוגשו כמה תלונות על עבירות בנייה ועל ניגוד עניינים. ניגוד עניינים זה העבירה הכי חמורה, בוודאי שלך כשופט. אם אתה שופט בתיק שגיסך נמצא שם ומושפע, עדיף שתיקח שוחד, זה הרבה פחות חמור מאשר זה. מישהו בדק אותו? 12 דקות. אני, כשרציתי למנות את משה סוויסה, זיכרונו לברכה, הם טענו שבאחד הטפסים הוא מילא רובריקה וטעה. שנה וחצי זה היה ביאח"ה. היועמ"שית התקשרה לראש יאח"ה. דרך אגב, עד שהוא נפטר, התיק לא נסגר. לכן, אם אתה חושב – הציבור במדינת ישראל בוער, הוא משתגע. בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד היו קורים דברים כאלה. זה לא קשור לפלוני אלמוני, זאת היא התחושה. אני אומר לך, הם שונאים את נתניהו לא בגלל נתניהו – בגללנו, איך הוא הסכים להיות המנהיג שלנו. אם מחר הוא עובר אליכם, אני אומר לך – נסגרים כל התיקים, לא מעניין. שופטי בית המשפט העליון – אני שומע את פרוקצ'יה אומרת בקולה: אפשר לעבור על החוק. תראה מה קורה לנו, אנרכיה במדינת ישראל. אתה שומע את מיארה שורקת? כשאני אמרתי פעם שזאת הבן אדם הכי מסוכן במדינת ישראל, לא התכוונתי שהיא יוצאת ויורה על אנשים. החידלון שלה, ההפקרות, האנרכיה שהיא גורמת באי-פעילותה, זה גורם לסכנה חמורה. כשראש השב"כ עכשיו כתב את התצהיר נגד ראש הממשלה, מה הוא כתב שם? כתב: אני נתתי לו התרעה – אני הייתי בשוק, זה דבר שקפץ עליי – בערך ביוני-יולי, שהולכת לפרוץ מלחמה עם החמאס. לא בגלל שהחמאס התכונן, אלא בגלל שהוא ראה את ההפגנות בקפלן, ושקמה הגב' ברסלר ואמרה: לא יהיה לך צבא בנובמבר, וכולם קראו שם לסרבנות. אז הוא ניסה להשפיע על ראש הממשלה במובן של החקיקה, לא במובן של ההתרעה. דרך אגב, אם חשבת ככה, למה לא הבאת את כל אנשיך ואתה, וכל היום הייתם יושבים על גבול עזה ובודקים מה קורה? זה לא הסיפור שהטריד אותו. הוא אמר שבגלל ההפגנות, החמאס עוד מעט יפתח במלחמה, בגלל שהוא מבין שהחברה התפוררה. אנחנו מבינים את זה גם מהמסמכים של החמאס, גם ממה שנתפס, גם בהיגיון. והוא גם אמר את זה מה שנקרא כמסיח לפי תומו ולא התכוון לזה. לכן אני אומר, אם באמת אתם רוצים בטובתה של מדינת ישראל, יש מספיק דברים בקונסנזוס שאנחנו יכולים להסכים עליהם, ובואו תסייעו לממשלה, בוודאי בעת מלחמה, כדי להביא ללכידות איפה שאין ויכוחים. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

זהו? קצר היום. תודה רבה לשר אמסלם. אני מזמין את חבר הכנסת יאסר חוג'יראת לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. בבקשה, אדוני, לרשותך עשר דקות.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, גם אני מברך על שחרור החטוף עידן אלכסנדר, ומקווה שזו תהיה תחילה של עסקה לשחרור כל החטופים וסיום המלחמה, מלחמה שגבתה עד היום עשרות אלפי הרוגים, בעיקר ילדים, בעזה. נקווה שיהיה גם סיום למלחמה והחזרת כל החטופים. כבוד יושב-ראש הישיבה, אנחנו בעצם מעלים כאן הצעת אי-אמון בממשלה עקב ההזנחה הנמשכת של הממשלה בטיפול בחברה הערבית. רק בסוף השבוע שעבר נהרג ילד, יוסף אבו רקייק, מתל שבע. זה ילד מתוך כמה ילדים שנרצחו בשנה הזאת. הפשיעה בחברה הערבית רק מחריפה. לפי מרכז אמאן לחברה בטוחה, מספר הנרצחים מתחילת השנה עומד על 95. אם נשווה את זה לשנה שעברה – נרצחו 70, זאת אומרת עלייה של יותר מ-130%. בשנת 2023 נרצחו 247; בשנת 2024 נרצחו 239. מתחילת כינון הממשלה מספר הנרצחים עומד על 581. לצערי אנחנו מדברים על מספרים, אבל כל נרצח הוא עולם ומלואו. אנחנו מדברים על משפחות, על מאות נשים, ילדים, אלמנות, אימהות ששכלו את ילדיהן – זה למעשה אלפים. איך אנחנו קוראים למצב כזה שיש לך 581 נרצחים מאז כינון הממשלה? האם זו מלחמה? האם זה טרור אזרחי? השאלה היא מה עשתה הממשלה כדי לטפל, כדי למגר את הפשיעה בחברה הערבית, מה עשה השר לביטחון לאומי כדי למגר את הפשיעה בחברה הערבית. לפני שבוע היה בתקשורת, כולכם בעצם ראיתם שהונח ומצאו מטען על הגג של עיריית רהט, העיר הערבית הכי גדולה במדינה. מה עשה השר לביטחון לאומי כדי לטפל באותו מקרה? הוא הגיע לעיר רהט, אבל הוא לא הגיע לעירייה, הוא לא הגיע כדי לפגוש את ראש העיר – הוא הגיע כדי לפקח על הריסת בתים. ואיזה בתים? אנחנו מדברים על קרוואנים שאנשים חיים בהם. זה מה שעושה השר לביטחון לאומי, ובמקום לפעול, לבצע כדי למגר את הפשיעה בחברה הערבית, הוא מתגאה בהריסות בתים. בשבילו, מה שהוא אמר – עוד ערבי נרצח. אז מה עשה השר? כלום. במקום להגיע ולדבר עם ראש העיר, לראות איך פועלים ביחד בשביל למגר את האלימות בעיר רהט בכלל, הוא הגיע כדי לצפות בהרס בתים. מה עשה ראש הממשלה? כולכם זוכרים שראש הממשלה כינס ישיבה של חברי הכנסת בשנת 2023. אנחנו כמפלגת רע"מ בזמנו לא הצטרפנו לישיבה. הוא הכריז על הקמת ועדת שרים למיגור הפשיעה בחברה הערבית. אם אנחנו שואלים כמה פעמים התכנסה הוועדה, אני זוכר אולי פעם אחת, אולי יותר, אבל נו, התכנסה הוועדה. מה עשו כדי לטפל בבעיה? איזה תוכניות בוצעו? איזה תוכניות יצאו לאור, לביצוע, כדי להילחם בפשיעה בחברה הערבית? חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, החברה הערבית ממשיכה לדמם. רציחות לאור יום. נכנסים לתוך הבתים, רוצחים מול האישה, מול הילדים, לא מעניין אותם אף אחד. הם לא עושים חשבון לאף אחד – לא למשטרה, לא לממשלה, לא לשר, כלום. סחיטה באיומים, יריות לאור יום – זו מציאות שלא צריכה להיות בשום מדינה מתוקנת. פשיעה לא מנצחים בסיסמאות ולא במבצעים חד-פעמיים. פשיעה, נלחמים בה באחריות, בשיתוף פעולה, בהשקעה מתמשכת לא רק בביטחון אלא גם בחינוך, ברווחה, בדיור, בתעסוקה. החיים שלנו שווים בדיוק כמו של כל אזרח במדינה. תחום הפשיעה והאלימות הוא התחום שאנחנו כואבים. זה התחום שמדיר שינה מעיניו של כל מנהיג בחברה הערבית, של כל אזרח בחברה הערבית. היום, אפילו זוגות צעירים, אם אתה פוגש אותם ושואל אותם, הם חושבים פעמיים אם לקנות, אם לבנות בית בתוך היישוב שלהם. יש הרבה יישובים מוכים בפשיעה ואלימות ורציחות בחברה הערבית. זה תחום אחד. תחום אחר – תחום הדיור. תוכניות המתאר – כמו שאומר הפתגם בערבית: (אומר בערבית: דבר בחופשיות.) 133 יישובים ערביים – לרובם אין תוכניות מתאר מעודכנות. כשמדברים על בנייה ללא היתרים בחברה הערבית, אנחנו לא מדברים על תופעה עבריינית, אנחנו מדברים על כישלון מדינתי. רבים מהיישובים הערביים תקועים עם תוכניות שאושרו לפני עשרות שנים, בתקופה שבה לא הייתה תחזית אמיתית לגידול האוכלוסייה ולצורכי הדיור. לאזרח הפשוט, מה נשאר לעשות? הורים שיש להם ילד, שרוצים לחתן אותו, לבנות לו – ואין כמעט עניין של שכירות בתוך החברה, ברוב היישובים הערביים אין שכירות של בתים, לכן הוא נאלץ לפעמים לבנות בחצר הבית או להוסיף עוד קומה, ואז הוא נאלץ לבנות ללא היתר כדי לחיות. המדינה דוחקת את האזרח הערבי לפינה, ואז מענישה אותו כשהוא מנסה לנשום. כבוד היושב-ראש, אנחנו לא צריכים טובות. אנחנו דורשים צדק, דורשים שוויון, דורשים לטפל מיידית בפשיעה – לא על ידי מבצעים נקודתיים, אלא על ידי תוכנית סדורה, כמו זו שהייתה בממשלת השינוי. הייתה תוכנית, הייתה תוכנית תקציבית 549 שהתחילה לעבוד. לא עוד קיצוץ ועוד קיצוץ בתקציבי החברה הערבית שתפקידם היה לצמצם פערים, וכל קיצוץ בעצם רק מרחיב את הפערים בחברה הערבית. צריך לעדכן את כל תוכניות המתאר ביישובים הערביים כדי לאפשר לאזרח הערבי לתכנן ולבנות; להאיץ הסדרה של בנייה קיימת בלי היתרים; להסיר חסמים ביורוקרטיים מהרשויות המקומיות; להפסיק את מדיניות ההריסה, שמופעלת באופן כמעט בלעדי כלפי האזרחים הערבים. יש עוד תחומים שהוזנחו בממשלה הזאת: טיפול ביוקר המחיה, שבעצם נוגע לכל האזרחים במדינה, ערבים ויהודים; טיפול בעוני, שגם נוגע לכל אזרחי המדינה. ואין ספק שעוני הוא אחד הגורמים לפשיעה ואלימות גם בחברה הערבית. על כל זה אנו מבקשים להצביע בעד אי-אמון בממשלה. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת חוג'יראת. אני מזמין את השר אלי כהן להשיב על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה, אדוני.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – חבר הכנסת חוג'יראת, שמעתי את דבריך בקשב רב. אני חושב שבהחלט יש משימה עליונה שהיא לטפל באלימות בחברה הערבית, לטפל בפשיעה במגזר הערבי. זאת בהחלט אחת המשימות שצריך לקחת אותה אפילו כמטרה חשובה שיש לפעול על מנת לצמצם אותה, להקטין את ההיקפים שלה. זה בהחלט דבר שהוא לא סביר, ואני בטוח שגם אתם, חברי הכנסת הערבים, תתגייסו כמובן לאותה מטרה. בנושאים האחרים שציינת נציין שיישובים במגזר הערבי זוכים לקבל אפילו העדפה מתקנת. הם כולם נכללים, ללא קשר למיקומם הגיאוגרפי, באזור עדיפות לאומית א', מה שמסייע על מנת לתת הקלות במס, לקידום תעשייה ותעסוקה. גם הדבר הזה הוא בהחלט דבר שקיים. הייתי בעבר גם שר הכלכלה והתעשייה, ואם תרצה פעם אני יכול גם לתת לך באמת פירוט מלא. הצלחנו לקדם גם לא מעט אזורי תעשייה ותעסוקה – בסח'נין, ברהט, ביישובים בדואיים ובמקומות אחרים. אחרי שהתייחסתי גם עניינית לסוגיות ולשאלות שהעלית, אני הופתעתי, אדוני היושב-ראש, לראות לפני כשבועיים, כשאנחנו הזכרנו וחגגנו את יום העצמאות ה-77 של מדינת ישראל, ראינו את איימן עודה מתאבל ביום העצמאות; קורא לזה יום הנכבה. הוא אפילו רצה להוביל את צעדת הנכבה בצפון עם כמה אלפי אנשים. הגיע הזמן לבוא ולקרוע את מסיכת הצביעות. בשביל ערביי ישראל, יום הנכבה הוא יום המזל, הוא יום הברכה, הוא יום ההצלה שבו הם צריכים לנשק את אדמת מדינת ישראל ואת דגל מדינת ישראל. מספיק רק לראות את ההבדלים בין ערביי ישראל לבין הערבים שחיים תחת הרשות הפלסטינית, בעזה או במדינות מוסלמיות נוספות. ערביי ישראל זוכים לכל הזכויות האזרחיות והפוליטיות: הזכות לבחור, הזכות להיבחר, לעבוד בכל מקצוע, לימודים אקדמיים. יש בישראל שופטים ערבים, רופאים, מגוון בעלי מקצועות. הם חיים בזכותנו במדינה עם כלכלה חזקה, חיים בביטחון ביחס לאזור כולו. אנחנו רואים בדיוק מה קורה במדינות מוסלמיות שכנות – איך בסוריה שוחטים את העלאווים, מחפשים לבוא ולפגוע בבני מיעוטים אחרים; מה שקורה בעיראק. הם חיים במדינה שמכבדת חופש דת לכל הדתות. לעומת זאת, תראו איך חיים הערבים ביהודה ושומרון – הם חיים תחת שלטון מושחת עם כלכלה חלשה – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הם חיים תחת כיבוש, הכיבוש שלכם.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – עם הזדמנויות תעסוקה מוגבלות, עם שכר נמוך. אין להם דמוקרטיה, אין להם זכויות, הקול שלהם לא נחשב. שלא לדבר בכלל על עזה, ששם השלטון מתאכזר לאזרחים והמית עליהם אסון עם הניסיון לפגוע בישראל ב-7 באוקטובר. אז אני אומר לאיימן עודה: כשאתה מדבר על הנכבה, על איזה אסון בדיוק אתה מדבר? בזכות הקמת מדינת ישראל החיים שלך טובים פי אלף משל הערבים ביהודה ושומרון, בעזה או במרבית המדינות המוסלמיות. אני רוצה למעשה לשאול אותו, ואני שומע גם את ווליד טאהא בקריאת הביניים שלו כאן: אם מדינת ישראל היא מדינה כל כך גזענית, מדינה כובשת, למה אנחנו לא רואים ערבים שהולכים לחיות ברשות הפלסטינית, לגור ביהודה ושומרון? יכלו במשך 18 שנה – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה לעזוב את הבית שלהם, את האדמה שלהם, את היישוב שלהם?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ווליד טאהא, ווליד טאהא, זאת המדינה היהודית.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה אתה מקשקש? למה מישהו צריך לעזוב את הבית שלו?

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת טאהא, תודה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה יודע בדיוק שהיהודים – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה מציע טרנספר בשיטה שלך.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ווליד, היהודים היו כאן אלפי שנים לפני שהמוסלמים הגיעו לכאן, אבל אני באמת אומר, במשך 18 שנה יהודים לא היו בעזה. אם כל כך טוב שם, מדוע איימן עודה, ווליד טאהא, שצועק כאן – מדוע לא הלכתם לשם? מדוע לא היגרתם? מדוע לא עברתם את מעבר הגבול? אגב, אולי גם לסוריה; יש שם שליט חדש – אסד, אל-ג'ולאני – ועוד הרבה מקומות שנמצאים שם. התשובה היא ברורה: כי גם עודה וגם טאהא וגם כל האחרים יודעים שאזרחי ישראל הערבים חיים בגן עדן, במדינה עם התנאים הכי טובים ביחס לערבים שחיים כאן, אם משווים את זה לשלטון הרשות או שלטון החמאס. אז הגיע הזמן להפסיק עם הסיסמאות, להפסיק עם הצביעות. הגיע הזמן שתגנו את הרשות הפלסטינית המושחתת, שבמקום להשקיע כספים בתושבי הרשות, משלמת כסף לרוצחי יהודים. אבל כאן הם שותקים. לא מעניין אותם שוויון, לא הזכויות. ויום העצמאות, שאתם קוראים לו בכפיות טובה יום הנכבה, הוא יום המזל שלכם או יום הברכה. אתם צריכים לנשק את האדמה של מדינת ישראל, לתלות בגאווה את דגל מדינת ישראל, ובשנה הבאה, במקום יום הנכבה, תחגגו את יום העצמאות, שברוך השם אנחנו כאן נמצאים במדינה שלנו ושולטים בה. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לשר אלי כהן. אנחנו נעבור לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת מיקי לוי. לרשותך שלוש דקות, אדוני. יעלה ויבוא מיקי לוי. לאחר מכן – אלון שוסטר. בבקשה, אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, תודה רבה. ראשית, אני רוצה לברך את ממשל ארצות הברית ואת הנשיא טראמפ על שחרורו של החייל עידן אלכסנדר. יישר כוח.

אושר שקלים (הליכוד):

זה לא בשורות טובות?

מיקי לוי (יש עתיד):

חמאס וארצות הברית סיכמו – – –

אושר שקלים (הליכוד):

אלה לא בשורות טובות בעיניך?

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

אלה לא בשורות טובות? זה משגע אותי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל לא שמעת, כנראה. אני אבהיר לך. תעצור לי.

היו"ר סימון דוידסון:

אבל חבר הכנסת שקלים, הוא לא התחיל לדבר.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, לא, תעצור לי. בשביל שקלים, שיבין את העברית. ראשית, אני רוצה לברך – – –

אושר שקלים (הליכוד):

אני מבין, מבין טוב, אבל למה להיות ציני? למה להיות ציני?

מיקי לוי (יש עתיד):

טוב, אני לא אחזור על זה, כי כנראה – – –

אושר שקלים (הליכוד):

תברך, תברך, זה טוב מאוד, עידן אלכסנדר משתחרר.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת שקלים, אני מבקש ממך, תיתן בבקשה לחבר הכנסת לוי לדבר. זוהי זכותו.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני רוצה לברך את ממשל ארצות הברית ואת הנשיא טראמפ על שחרורו של החייל עידן אלכסנדר.

אושר שקלים (הליכוד):

תברך את המשפחה של עידן קודם, המשפחה של עידן.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת שקלים, קריאה ראשונה.

מיקי לוי (יש עתיד):

חמאס וארצות הברית סיכמו כי החטוף עידן אלכסנדר, בעל אזרחות אמריקאית, ישוחרר. חמאס וארצות הברית. החייל ישוחרר בהמשך למגעים שניהלה ארצות הברית בלי לערב את ממשלת ישראל. תראה, אדוני, כל כך מצחיק, כל כך עצוב. אני אומר, בבוקר, מה מוציאה לשכת ראש הממשלה? "השחרור הצפוי של חייל צה"ל עידן אלכסנדר ללא תמורה התאפשר בשל המדיניות התקיפה שהובלנו בגיבוי הנשיא טראמפ, ובזכות הלחץ הצבאי של חיילי צה"ל ברצועת עזה". כמה אפשר לשקר? זה מה שיצא הבוקר מלשכתו של נתניהו. השחרור הצפוי של חייל צה"ל עידן אלכסנדר ללא תמורה התאפשר בשל המדיניות של ראש הממשלה? כמה אפשר לשקר? אבל ככה זה. משרדו של ראש הממשלה מתנהל כמו משרד של משפחת פשע. אין בלתה. כל הזמן משקרים, כל הזמן אי-אמת, כל הזמן יחסים עם מדינה עוינת, מדינת אויב. כבר לא אומרים שלא קיבלו כסף – קיבלו כסף ממדינת אויב בזמן מלחמה. טוב שאושר יצא, כי אני לא מספיק להגיד את כל מה שאני רוצה. ממשלה כבויה. ממשלה ללא אופק. ממשלה שאיבדה את הדרך. ממשלה שמבקשת רק לשרוד. ממשלה שראש הממשלה שלה ושריה הביאו עלינו את האסון הנורא מכול מאז קום המדינה ולא לוקחת אחריות. ממשלה שוויתרה על החטופים, כי היו לה כמה הזדמנויות וכמה תחנות להחזיר אותם הביתה – אני אסיים, למרות שלא הספקתי כלום. ממשלה וראש ממשלה שנלקחו בשבי על ידי שר משיחי, שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. וההמשך יבוא.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלון שוסטר.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, מילה לגבי התגובה של השר כהן – שלא נמצא, נדמה לי – לחבריי מהמפלגות שרוב בוחריהן ערבים. אני חושב שהוא שוגה עמוקות בכך שהוא יוצר איזו זיקה בין המציאות, הרווחה הטובה יותר במדינת ישראל לעומת חלק גדול מהמדינות הערביות שבסביבה, לבין הזכות המוקנית לאזרחים ישראלים לבקר, ולבקר בחריפות – בוודאי אזרחים שמדינתם ישראל נלחמת בבני עמם – לבקר בחריפות את המדינה שלהם. לגיטימי לחלוטין. מותר. הם לא צריכים לנשק שום דבר. הם צריכים להרגיש כאן בבית ולהיות אזרחים נאמנים, כמו שהם, ברובם העצום עצום. אני רוצה להצטרף לדברים, או להצעת האי-אמון שהגישו קודמיי. נתניהו ראש הממשלה מורתע, פסיבי, ולכן נכשל בהשבת החטופים. העיקרון שהשלום מתחיל בתוכנו הוא לא איזו אמירה מתייפייפת, ניו-אייג'ית כזאת. הוא אמירה בעלת משמעות פוליטית רחבה. והייתי אומר שאין אפשרות לבצע מהלכים גדולים, מרשימים, בתחום החקיקה המשפטית המשטרית, בתחום היציאה למלחמות, בתחום כינון הסכמים מדיניים, בתחום או בתביעה מאזרחים, מעשרות אלפים, אולי מאות אלפים, לשרת מאות ימים בשנה. העיקרון של תיעדוף בין מלחמה לבין פדיון שבויים חייב להיעשות מתוך קונסנזוס רחב, רחב מאוד. ראש הממשלה יודע. הוא עושה את הסקרים שלו. הוא יודע היטב שיש רוב בעם לקבלת המתווה להחזרת החטופים על כל המחירים שבו, ועליו לקחת את האחריות ההיסטורית ולקבל עליו ולהחיל על כולנו את המחירים הקבועים באותו מתווה, אותו מתווה שלפני שנה חסר שבועיים, שלושה הוא הביא לקבינט ניהול המלחמה. והוא יודע את המחירים. תפקידו להביא אותם בלי קשר למתווה המסוים, אבל הוא מכיר את המחירים, ועצירת המלחמה היא חלק מזה, והשיבה הביתה למרבית השטח ברצועת עזה זה חלק מזה. את זה אנחנו כולנו חייבים לקחת על עצמנו ולהתחלק באחריות, בסיכונים שאכן קיימים בכך. אני אומר את זה כישראלי, כחבר הבית הזה, וכמי שחי – הוא ומשפחתו וחבריו ושכניו ושותפיו – על גבול רצועת עזה. ראש הממשלה מפחד מעמדת שותפיו הקיצוניים לממשלה יותר מאשר מהמחיר הנורא של פגיעה באחדות העם ובחוסננו הלאומי. אני מבקש מהכנסת להביע אי-אמון בו.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת שוסטר. יעלה ויבוא חבר הכנסת יבגני סובה, האיש בעל שתי הקריאות לסדר. לרשותך שלוש דקות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, לפני שאני מתייחס להצעת האי-אמון, אני רוצה לברך אותך – –

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – על תפקיד סגן היושב-ראש. פעם ראשונה שאני נואם כשאתה מנהל, אז אני מאחל לך הצלחה. זה תפקיד חשוב, זה תפקיד ממלכתי, ואני בטוח ומשוכנע שאתה תפעל בתפקיד הזה ותוסיף ממלכתיות לבית הזה, כפי שנדרש מכל אחד שמחליף את היו"ר.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. מעריך מאוד.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר אמסלם, לפני דקות אחדות אמרת שלאף אחד אין מונופול על החטופים. נכון, אתה צודק, לאף אחד אין מונופול על החטופים. לממשלה יש אחריות לחטופים. זה קרה במשמרת שלכם, השר אמסלם. אתה חלק מהממשלה של 7 באוקטובר. אתה היית בקבינט שם – משקיף, לא משקיף, אבל זה קרה כאשר אתה יושב בממשלה ואתה יושב בקבינט המדיני-ביטחוני, ואתה, השר אמסלם, נושא באחריות המלאה לחטופים. מאז 7 באוקטובר הממשלה שאתה, השר אמסלם, חלק ממנה, לא מצליחה להשיג את מטרות המלחמה. בשפה המקצועית ובעולם העסקים קוראים לזה פשיטת רגל. אתה, השר אמסלם, והממשלה שלך, שאתה חלק ממנה, הבאתם את המדינה והחברה הישראלית לפשיטת רגל. עכשיו אתה מנסה לשכנע אותנו שאתה יכול לשקם את החברה, תרתי משמע, רק שנתכנס סביבך וסביב הממשלה, כשאתה פשטת רגל בממשלה שלך גם בנושא של החטופים, גם בנושא של הכרעת החמאס וגם בנושא לא פחות חשוב – חוסנה של החברה הישראלית. הבאתם לשיסוע מטורף, הבאתם לפילוג מטורף. ב-7 באוקטובר, כשהאויב פלש לאדמתנו, הייתה פה אחדות. חשבנו שהאחדות הזאת תביא להכרעת חמאס. בזבזתם את האשראי הזה כי המשכתם את המלחמה הזאת במשך שנה ושבעה חודשים, ועכשיו אתה, השר אמסלם, עולה לכאן ומחפש אשמים. זה מעיד על חוסר האחריות שלך כשר בממשלה. החזרת חטופים, הקמת ועדת חקירה ממלכתית, העברת חוק גיוס לכולם – אלה שלושת הדברים שהממשלה שלך לא מסוגלת לעשות, ולכן היא פשטה רגל, חד וחלק. אתם לא ראויים לאמון הציבור. אתם אפילו לא מכבדים את הכנסת כשאתם לא באים לכנסת. הינה, בבקשה, זה הצד של הקואליציה. אתם לא באים לכנסת, וזה היחס שלכם וזאת התמיכה שאתם מקבלים – אפס תמיכה בציבור. אני רוצה לראות מקום אחד במדינה שמגיע שר ומוחאים לו כפיים. אין שום מקום כזה. יורקים לכם – וככה צריך לעשות, להעיף אתכם. כל שר שמגיע – להעיף אותו. הממשלה הזו צריכה ללכת הביתה, כי אין דרך אחרת לשקם את החברה. בשביל לשקם את המדינה ובשביל לעשות אותה משגשגת צריך להעיף את הממשלה הרעה הזאת. וכל הדיבורים שלך, השר אמסלם, לא יועילו, כי אתה, אתה כל הזמן מחפש אחראים למחדל שלך. כמו שהחברים שלך אומרים שתוכנית ההתנתקות בוצעה על ידי מפלגת קדימה, שקמה בכלל חודשים רבים אחרי ההתנתקות, ככה עוד מעט תגיד שהטבח של 7 באוקטובר בוצע בממשלה הקודמת. לא, אדוני השר, זה בוצע במשמרת שלך, ואתה, כשר שיושב בקבינט, יחד עם הממשלה שלך, אחראי לטבח הכי נורא בתולדות עם ישראל. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת סובה. יעלה ויבוא חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא מבין למה מחכים – הממשלה הזאת מחכה – לעסקה, עסקת חטופים, עד שטראמפ מתערב. חקיקה מנהלים נגד קטר ונגד המצרים, כל הזמן יש ביקורת מהממשלה, מחברי כנסת מהימין, נגד הגורמים המעורבים בתיווך, אבל אתמול ראינו שטראמפ מנהל משא ומתן באופן ישיר עם חמאס. ומה תגידו עכשיו למשפחת חסנין, סעיד חסנין? תסבירו להם שטראמפ מנהל משא ומתן עם חמאס. ועכשיו אתם שולחים עוד צוותי משא ומתן, אחד לקהיר ואחד לדוחא. ואין לנו ממשלה. הממשלה לא נותנת מענה למשפחות החטופים. היא מבדילה בין דרכון ישראלי לדרכון אמריקאי. ומה יגיד האזרח הערבי עכשיו, האזרח שמופקר מבחינת ביטחון? מה יגיד האזרח תושב הנגב שהממשלה הזאת הורסת את הבית שלו? אני מציע לשר הפנים שיעשה מדרג בין האזרחים היהודים שגרים כאן במדינה, שיש להם אזרחות ישראלית, האזרחים היהודים שיש להם אזרחות אמריקאית והאזרחים הערבים שגרים כאן במדינה. ככה נתניהו מפלג את המדינה. הוא נותן רוח גבית לבן גביר מפה עד הודעה חדשה. היום קיצוניים נכנסים למסגד אל-אקצא להכניס קורבן, (חוזר על הדברים בערבית.) הם רוצים לשנות בכוח את הסטטוס קוו במסגד אל-אקצא. הם רוצים להסלים את האזור, להסלים את המערכה. הם לא יכולים ככה, שיהיה משא ומתן, שהדברים יתנהלו בצורה מכובדת עם הירדנים, עם הווקף. לא. הם מתעקשים להבעיר את האזור. כמה פעמים אמרנו שבן גביר וראש הממשלה משחררים את הרסן לקבוצות האלה, למתנחלים, לקיצונים, לאנשים שרוצים להרוס את הכול, לא להשאיר שום חלקה טובה. לכן האחריות מוטלת על ראש הממשלה בנושא של מסגד אל-אקצא, האחריות מוטלת על ראש הממשלה על מנת לעצור את כל הקבוצות של בן גביר וסמוטריץ', שמנסות כל כמה זמן להיכנס בכוח למסגד אל-אקצא. אין להם מה לעשות שם. (אומר בערבית: למוסלמים יש זכות בלעדית על מסגד אל-אקצא. כל מה שנעשה היום – ניסיון הפלישה של המתנחלים, הכנסת קורבנות למסגד אל-אקצא – הוא בזוי לחלוטין.)

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש החדש, ברכות על התפקיד. אני שב ומדבר על מכת הפשיעה והרציחות בחברה הערבית. המספר הגיע עד 91 נרצחים ונרצחות, ובהם חמש נשים. המספר בתקופה המקבילה אשתקד היה 70, 70 יותר מדי. אבל גם בתקופה של הממשלה הזאת עצמה המספרים הולכים וגדלים, והפיענוחים הם לעג לרש, פחות מ-15%, 15% של פיענוחים, כאשר בחברה היהודית הפיענוחים הם פי כמה. לפני יותר משבועיים נרצחה סוזן בשארה עבד אל-קדר, אישה פעילה בחברה בטירה. כל ילד בטירה יודע מי איים עליה ומי בסופו של דבר ירה ורצח. היו תלונות קודם למשטרה, ובכל זאת המשטרה יכלה לספק הגנה, לעשות מעצר מניעתי. שום דבר לא קרה, ולכן הרצח קרה, רצח ידוע מראש. אגב, טירה נאנקת תחת עול הרציחות והפשיעה, דווקא טירה. לכן צריך לעזור יותר לכלל היישובים, אבל לטירה במיוחד. לפני כמה ימים היה ירי נפשע על בנייני בני ריינה, בריינה. זה דבר נורא. ירי פעם אחר פעם והמשטרה עדיין – ואללה אישי, שום דבר, כלום, כיסא ריק, כלאם פאדי. לאחרונה היה ירי על מנהלי מחלקת הרווחה בכפר ערערה ובכאבול, מנהלת בערערה, ולכן מחר יש שביתה של שעתיים במחלקות הרווחה בארץ באופן כללי. כאילו אין משטרה, אין מדינה, יש מדינה בתוך מדינה. אין הרתעה של המשטרה ככוח שומר חוק.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, בזה אני אסיים. מכת הפשיעה הזאת – אפשר למנוע אותה, אפשר למגר אותה, אפשר לטפל בה, אבל זה מחייב החלטה, וההחלטה המדינתית הזאת איננה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. תעלה ותבוא חברת הכנסת נעמה לזימי. שלוש דקות לרשותך.

נעמה לזימי (העבודה):

כנסת נכבדה, את האי-אמון הזה אני רוצה להקדיש לבן אדם והמצפון הנקי, אבל בגלל שנמצא פה המסית, ממש כלב השמירה של נתניהו, השר לכלום ושום דבר דודי אמסלם, אני רוצה רגע לדבר אליו. בפעם האחרונה שהוא השתלח בי פה במליאה, בעודי לא נמצאת כאן, הוא העז לדבר על ההורים שלי, בלי בושה. אז אני רוצה היה לומר לדודי אמסלם משהו על ההורים המרוקאים שלי, היקרים שלי, הטובים שלי. ההורים שלי היו מאוכזבים ממני מאוד מאוד אם הייתי תומכת במושחת. הם היו מזועזעים ממני אם הייתי מגבה אדם שחשוד בבגידה. הם היו כאובים מאוד אם הייתי עוסקת רק בקומבינות ומחריבה את מערכות המדינה. אבל הם היו מתביישים בי עד כאב אם הייתי מעיזה להצביע נגד הצלת חיים. זה כל כך רחוק מהחינוך שלי שאתה, אין לך מושג מה עשית, מה אתה מעולל בחסות ההסתה שלך, בחסות היותך עבד של אדון ומי שהחליט להקריב הכול עבור הכיסא. ההיסטוריה תזכור אותך, דודי אמסלם, על העת הזו שבה החלטת להקריב הכול עבור שימור הקואליציה, ואפילו להצביע נגד עסקת חטופים. תתבייש לך. תתבייש לך. אין בך דבר הגון וערכי, ובטח לא תדבר בשם המזרחים, בשם הפריפריה, בשם ישראל השנייה. אין בך קמצוץ מהערכים שעליהם גדלנו, גדלתי, גדלה המשפחה שלי. אני רוצה לומר למר "ישן עם מצפון נקי", ראש הממשלה נתניהו: אם אתה, אחרי שקרעת את העם הזה, שנתיים וחצי מאז ההפיכה המשטרית שלך וכל הדה-לגיטימציה שעשית פה עשרות שנים; אם אתה, אחרי הטבח והאסון שהבאת עלינו, כל הנרצחים, החטופים, ההורים המעונים, הפצועים, ההרוגים, החללים והטרור שמימנת; אם אתה, אחרי כל זה, ישן עם מצפון נקי – אתה סוציופת. אתה לא רק מסוכן, אתה לא רק איבדת קשר למציאות, אתה אדם באמת נאלח שלא ראוי לעם המופלא הזה, למדינה הזאת, לאזרחים האלה, לישראל. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת לזימי. השר אמסלם, אתה רוצה לסכם את הדיון או שעוברים להצבעה? לחבר הכנסת גנץ יש הודעה אישית.

קריאה:

אחרי ההצבעות.

היו"ר סימון דוידסון:

חברים, אנחנו נעבור להצבעה. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה ראשונה – נצביע על הצעת הבעת אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. מיכאל, אני מחכה לך. חברים, הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – 32, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. ואנחנו נעבור להצבעת אי-אמון בממשלה של סיעת המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – 34, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנחנו עוברים להצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

36 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר סימון דוידסון:

נעבור להודעה אישית של חבר הכנסת בני גנץ. לרשותך חמש דקות, אדוני.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

אתה צריך להוריד לי רק את הזמן של הרמת המסך פה. הזמן שלוקח להרים את זה – היא דיברה לפניי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא שומעים.

היו"ר סימון דוידסון:

חמש דקות זה רק הרמת הדוכן.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

במיוחד אחרי שנעמה לזימי מדברת פה, אני צריך להתאים את זה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

בלי בדיחות על גובה.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

אני רוצה להודות ליושב בראש על ההזדמנות להגיב. השר אמסלם, הקשבתי לרוב דבריך. זה היה ארוך, אז באיזה שלב נאלצתי לצאת. אני מבקש לגעת ממש בקצרה, בשש הערות קצרות – כולן על מה שאתה אמרת כאן. עלה פה בקטע הזה של מה אומרים, דברי אמת ולא דברי אמת – לא רוצה להיכנס לגופו של ויכוח. אני רק רוצה לחזור ולהמליץ לכל חברי הבית ללא יוצא מן הכלל להקפיד על המשפט "נצֹר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו". לא תוציאו ממני מילה אחת שהיא בבחינת פייק ניוז או משהו אחר, ואני חושב שכולנו חייבים להקפיד בזה הקפדה גדולה. הדבר השני שדובר פה הרבה מאוד הוא על חשיבותו של לימוד התורה ועל הנושא של הגיוס וכו'. ואתה נגעת, בצדק, בכמה אנשים עובדים קשה על מנת לקיים את לימוד התורה, והינה, אני שמח להסכים איתך על העניין הזה. וברשותך אני מבקש לצטט מפרקי אבות, פרק ו, משנה ד: "כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". אבל המשפט הזה, שאני חושב שהוא נכון, נאמר על ידי הרבה מאוד אנשים שכן משרתים. בכנס הקודם, שעכשיו חזרנו אחרי הפגרה שלו, במקום שבו אתה יושב – אני קראתי במשך המליאה הקודמת את הספר על הצדיקים תחת האלונקה, סיפורם של עשרות לוחמים בני ישיבות גבוהות ואחרות, שהיו מסורים מסירות אדירה ללימוד התורה, ולא פטרו את עצמם משירות בצבא. ואני חושב שהעניין הזה של שירות למדינת ישראל הוא דבר חשוב למדינת ישראל, והוא דבר חשוב גם לחברה החרדית עצמה, שלא תוציא את עצמה מכלל המשרתים. ולכן אנחנו הצענו את מודל השירות, שהוא מודל רחב. הבסיס שלו הוא שוויוני, המרכיבים שלו הם שוויוניים בבסיסו; דיפרנציאלי, כי ככל שאתה יותר קרבי, אתה אחר, ופרוגרסיבי, כי ככל שאתה משרת יותר זמן אתה מקבל יותר ממשהו אחר. ויש שם נתח לא קטן של אנשים שיכולים לקיים את התורה. אבל אנחנו יודעים שהמציאות היום היא מציאות אחרת לחלוטין, וצריך להגיד את האמת בעניין הזה. יש שלוש בעיות. הבעיה הראשונה – הצרכים של צה"ל. צה"ל צריך הרבה יותר ממה שהיה צריך קודם. צריך לפתור לו את זה. הבעה השנייה – שיהיה חוק גיוס ראוי. הבעיה השלישית והכי חשובה, שאנחנו מתעלמים ממנה, היא מהי צדקת הדרך החברתית של כולנו. ותרשה לי בחלק הזה להגיד, גם לחבריי הערבים: כולם צריכים לשרת, מי בצבא, מי בשירותי חירום, מי בשירותים חברתיים, ובלבד שזה לא איזה גמ"ח תנורים אלא זה משהו שהמדינה הכירה בו בצורה ראויה. כך ליהודים, כך לערבים, כך לדתיים, כך לחילונים. ואנחנו צריכים לעשות פה סדר ל-100 השנה הקרובות, לא רק לקואליציה הנוכחית. אנחנו בעד שימור הקשר עם אמריקה. אנחנו אומרים שני דברים: 1. אנחנו חייבים לשמר קשר של bipartisanship, דו-מפלגתי. לא לאלה ולא לאלה. זה צריך להיות אצלנו כמו תורה, תורה אזרחית דיפלומטית בינינו לבין ארצות הברית, כי אכן אנחנו נכס לארצות הברית והיא נכס עבורנו, וצריך לשמור על העניין הזה. לצערי, ראש הממשלה עשה פה הטיה לכיוון אחד, שוב, בעיניי לא מוצדקת. הדבר השני שאני רוצה להגיד לך – ותבדוק אותי; אני מדבר בשמי, אבל אני חושב שאני מדבר גם בשם חבריי האחרים לאופוזיציה: אין מצב, אין מצב שתתפוס אותנו בחוץ מדברים עם האמריקאים או עם איזה שהוא גורם זר ואנחנו לא מייצגים את האינטרסים האמיתיים והעמוקים של מדינת ישראל. אנחנו עושים את זה, ואתה יודע ואני יודע – לא יודע אם אתה יודע, אבל אני יודע שכשאני נסעתי לביקור ההוא בארצות הברית הכל-כך מפורסם וידוע, האמריקאים עשו ישיבה מיוחדת בבית הלבן, לשאול את עצמם למה בני גנץ יותר מיליטנטי מנתניהו ומה שהוא רוצה לעשות, כי רציתי חאן יונס קודם ורפיח קודם וצפון קודם. והם הסתכלו ואמרו: מה זה? הוא יותר מיליטנטי מהשני. ולכן, אנחנו ממש מייצגים כל הזמן את האינטרסים של מדינת ישראל, כי זאת המדינה שלנו. זה לא משנה כרגע מי נמצא בראשות הממשלה. אני חושב שכל הנושא של איראן וכל הנושא של תימן הוא דבר חשוב – אני מסיים עוד דקה – הוא דבר מאוד מאוד חשוב. בתימן צריך לתקוף, אבל על איראן חייבים להשפיע. ואפשר לשלוח את המטוסים שלנו כמה שאנחנו רוצים הלוך וחזור. אני בעד החזרתיות הזאת, אבל צריך להשפיע על מה שקורה באיראן, כי זה מה שמשפיע באמת על מה שקורה בתימן. אותו דבר בנושא הגרעין. אני חושב שאיראן היא בעיה עולמית, היא בעיה אזורית והיא גם איום למדינת ישראל. היא לא הדבר שרק ישראל צריכה להתעסק איתו. אבל בשביל זה צריך לקיים מסכת יחסים טובה קודם כול עם האמריקאים, אבל גם עם יתר אומות העולם שקשורות לעניין הזה; כי גם כשנתקוף, וצריך לעשות את זה, מישהו צריך לשמר את ההישג הזה בימים שיבואו אחר כך, וישראל, עם כל הכבוד לה, היא לא תצליח להכיל את כל הנתיבים האפשריים בעולם. והנקודה האחרונה היא החטופים. אמרת בצדק שכולם רוצים להחזיר את החטופים. יש מי שחושב ככה ויש מי שחושב אחרת. אני מסכים איתך – תראה, כבר פעם שנייה – אני מסכים איתך שהדילמה באשר להמשך ניהול המערכה, המאבק בחמאס, שאני מאמין שיימשך הרבה זמן, והשבת החטופים, שאני מאמין שהיא בעיה בקדימות, בעיה דחופה, כי אין להם משך הזמן לחיות, הם לא יחזיקו מעמד. וכשמדברים על אחדות בחברה הישראלית, חלק ממרכיבי האחדות הוא הידיעה של אנשים שהם ביחד והמדינה עומדת מאחוריהם ביחד.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

וכשקורית תקלה היסטורית – לא פחות מזה, זה לא איזה שהוא incident של איזה מבצע – תקלה היסטורית שיש בה חטופים, וצריך לטפל בה, אז אנחנו חושבים שהחטופים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

עידן אלכסנדר חזר.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

חזר. אנחנו שמחים שעידן בידיים אחרות. ברוך השב. נקווה שכל יתר החטופים יבואו בהקדם.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת גנץ, כבר שלוש דקות.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

הינה, אני מסיים במשפט הסיום שלי. אז בעודי מסכים איתך שהדילמה היא לא בינארית, היא לא שחור ולבן, ההחלטה היא בינארית, היא שחור או לבן – או שנביא את החטופים עכשיו, או שחלילה נאבד את כולם. ואנחנו בעד להביא אותם עכשיו ולהמשיך להילחם בחמאס עד קץ הימים, ככל שרק נצטרך. תודה רבה על הזמן.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, חבר הכנסת בני גנץ.

היו"ר סימון דוידסון:

הודעה אישית לחברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, הצלב האדום בדרך, ואנחנו מחכים כולם לעידן אלכסנדר. אני רוצה להגיד לך משהו, חבר הכנסת גנץ. הקשבתי לכל מילה שלך כשדיברת. הייתי כאן. ראית אותי? הקשבתי לכל מה שאמרת. אני מתנצלת, אבל הוא לא שווה את זה. הוא פשוט לא שווה את זה. זה בן אדם שהוא בורג מרכזי במכונת הרעל. זה אדם שעלה לפה – ובכל פעם שהוא עולה ואני מעירה לו הערה לגיטימית, לגיטימית, על דברים שהוא אומר, הוא צורח עליי: תפסיקי לקרקר – דברים שאתה, בטח זה שיושב לידך, בחיים לא הייתם אומרים. לא הייתם מתייחסים ככה – עזבו אותנו – לחברת כנסת מהקואליציה. אגב, אף אחד פה לא היה מדבר לחברת כנסת מהקואליציה, אף אחד מכולם. ואתה עולה לפה ומסביר בנחת רוח, בצורה יפה וממלכתית לבן אדם. עזוב את איך שגם לזימי דיברה – בצורה מאוד ברורה, והקשבתי גם לה – לבן אדם שפשוט לא שווה את זה. אני מצטערת, אבל כשמדברים לאדם שמסית נגדך, מסית נגדנו – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

הוא אמר לך "מקרקרת" היום?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, הוא עלה לפה, פנינה – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תגישי תלונה. יש חבר חדש בוועדת האתיקה, סוף-סוף היא תתחיל – – – תגישי תלונה, אנחנו נטפל בזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה לך, אבל אני רוצה להגיד משהו אחד לך, ובטח לכל חברי הכנסת מהאופוזיציה. הבן אדם הזה, שעכשיו יצא, ברח – הרי הוא לא יכול לשמוע אותי.

היו"ר סימון דוידסון:

לא, לא, הוא נמצא פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, מתחבא שם. תבוא לפה, תבוא לפה ותשב, כמו שהקשבת לבני גנץ. תבוא לפה, אל תפחד. אל תפחד. עומד פה חבר כנסת מהאופוזיציה שאתה מסית נגדו. על הנסיעה שלו לארצות הברית בשבוע שעבר באת לפה, על השטות הזאת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך הדבר הזה – שהם רודפים אחריך? השטות הזאת על ועדת החקירה הממלכתית. איך זה נקרא?

קריאה:

המימד החמישי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

המימד החמישי. שופך רעל יום-יומי. הינה, אני אומרת לך, הוא לא שווה את היחס שלך, הוא לא שווה שתדבר אליו ברצינות. הוא בורג מרכזי במכונת הרעל. אנחנו צריכים להילחם בו, להילחם בהתנהלות שלו. זה שהוא עולה לפה ומדבר על ועדת חקירה ממלכתית על המימד החמישי – מה היה שם במימד החמישי חוץ משקרים של מכונת הרעל? אני אומרת לך – יש לי הרבה הערכה אליכם, בטח לחברי הכנסת מהאופוזיציה – אתם לא צריכים להתייחס אליו בכלל. הוא לא שווה אותנו, הוא לא שווה דקה מהזמן שלנו. הוא לא שווה את המזרחים האלה שהוא מתיימר לייצג. הוא לא מייצג אותם, הוא לא מייצג אותי. נעמה לזימי צריכה לבוא לדבר על ההורים שלה? מי הוא בכלל? מי הוא? הינה, אני אומרת לך, סבא שלי, שעלה מצפון אפריקה, מלוב, מתהפך בקבר כשהוא שומע אותו, מתהפך בקבר שלו. הוא לא מייצג אותי, הוא לא מייצג את המזרחים, הוא לא מייצג חברי כנסת. וזה שאתה עלית לפה – תודה. אני הקשבתי לך. ישבנו פה כולם והקשבנו לך, ישב לפיד והקשיב לך. דיברת לעניין. זה בשבילנו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

מירב, הוא צריך לתת תשובות לציבור ולכל מי שצופה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמרתי. אמרתי. והינה, למען הסר ספק, טוב שעלית, כי אנחנו הקשבנו. הוא לא שווה עשירית מהזמן שלך, רק על הרעל שהוא מפיץ נגדך, רק על הרעל שהוא מפיץ נגדנו בכל יום, בכל שבוע, בכל דקה. הוא לא שווה דקה מהזמן שלך. תודה שדיברת אלינו, תודה שעלית ואמרת את זה, אבל הוא האחרון ששווה. ובאמת, התחרות קשה פה, אחד יותר גרוע מהשני. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת בן ארי.

היו"ר סימון דוידסון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 13), של חברי הכנסת אליהו רביבו, אפרת רייטן מרום וקארין אלהרר, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שלפני הדברים רציתי להגיד שאפו לחבר הכנסת איימן עודה, שהוא הצליח לייצר כזה קונסנזוס. ראיתי שעל האי-אמון של יש עתיד סיעת חד"ש-תע"ל לא מצביעה, על האי-אמון של המחנה הממלכתי סיעת חד"ש-תע"ל לא מצביעה, אבל כשמציעים שאיימן עודה יהיה ראש הממשלה – קונסנזוס מלא, יש עתיד בעד, כולם בעד. אז אם יש מישהו שמצליח לאחד את מחנה האופוזיציה, מי אני שאגיד לו מילה? אני מתכבד להביא לפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 13), וכן את הצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2025. הצעת חוק-היסוד הן מיזוג של הצעות חוק פרטיות שהזכיר היושב-ראש, של חבר הכנסת רביבו, חברת הכנסת אלהרר וחברת הכנסת אפרת רייטן. אני חייב לומר שבהקשר הזה, אפרת, יש שם אחד שחסר בהצעות החוק, בגלל שבכנסת הקודמת אחת מהצעות החוק הראשונות בנושא הייתה שלי. בכנסת הזאת גם הגשתי, אבל אמרתי שבגלל שאני יושב-ראש הוועדה, אז מספיק שזו הצעת חוק מטעם ועדה – – –

גלעד קריב (העבודה):

ממש לא מפריע לך לקדם הצעות חוק שלך בוועדה. עוד שנייה היקום קורס לתוך עצמו, אבל הצניעות שלך היא שם דבר, אז הכול בסדר. אתה מבין, חצי מהחוקים של ועדת חוקה הם החוקים שלו.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אדוני היושב-ראש, מה שמדהים זה שגלעד מצליח להתעצבן גם בחוק בהסכמה. אלו באמת יכולות מדהימות.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מופע של צביעות. זה נהדר, יש מי שאחראי למצפון נקי ויש מי שאחראי לצניעות וענווה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני חייב לומר שזה שגלעד מצליח להתחמם גם כשהחוק הוא בהסכמה, מעיד על היכולת.

גלעד קריב (העבודה):

– – – לשון נקייה. מצדיע לך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני רוצה להוסיף שחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, שהייתה כאן וחתמה, והיא – – – והבנתי שגם חברת הכנסת עאידה סלימאן.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

כן, מדובר בהצעת חוק שהגיעה מכל סיעות הבית. אני דיברתי על זה בכנסת הקודמת עם חברת הכנסת אפרת רייטן, שאמרה שאנחנו רצים למרחקים ארוכים עם הביטול של הדבר הזה. מדובר בתיקון שבעיניי הוא חשוב, כי הוא מוריד מספר החוקים של מדינת ישראל – אני לא רוצה להשתמש בשפה חזקה מדי, ולכן אני אגיד בעדינות – שיקוץ. דהיינו, חוק-יסוד: ממשלת חילופים שנחקק פה הוא בעצם דוגמה, אני חושב, אולי מהדוגמאות הבולטות ביותר לשימוש לרעה בכלי המשחק של הכנסת. כשרוצים, לגיטימי לשבת ולחשוב איך צריכה ממשלה להיבנות, איך צריכה כנסת להיבנות, איך צריכים לעשות בחירות ואיך צריכים להקים ממשלה. מה שקרה פה – אמרו: אנחנו לא יכולים להקים ממשלה, ובמקום ללכת במסלול שבחר המחוקק, מאחורי מסך הבערות, ללכת לעוד בחירות, או, רחמנא ליצלן, חס וחלילה, להגיע להסכמות ולפשרות, שזה כמובן דבר שאסור לדבר עליו.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה עושה את זה מעולה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

נכון. הינה, תראה, אני מעביר חוק בהסכמה של קואליציה-אופוזיציה. במקום לעשות את זה, יצרו חוק שכל-כולו מביע אי-אמון, שאומר: אף בצד בממשלה לא יוכל לעשות שום דבר בלי הצד השני, וטו, ויש שרים של ההוא והשרים של הזה. ייבאו את המחנאות אל תוך הממשלה. הדבר הזה יצר שיתוק. הדבר הזה הוא סוג של קומבינה פוליטית שהגיע הזמן לעשות לה סוף. אמרתי את זה גם במהלך דיוני החקיקה. סיעת הציונות הדתית הייתה אחת מהיחידות בכנסת שמעולם לא היה לה חלק לא בחקיקת חוק כזה ולא בממשלה שכזאת. אני חושב שזו זכות שבדבר הזה אנחנו מצליחים להביא את כולם. כולנו מכירים בטעות שנעשתה פה בחקיקת החוק הזה. כולנו מבינים שזו לא הדרך. כולנו מבינים שאולי הדרך הנכונה היא באמת להגיע להסכמות ולפשרות, ואם צריך ולא מצליחים, גם לחזור לבוחר – זו גם לא מילה גסה. אבל לייצר את מעשה מרכבה לא הגון שנקרא ממשלת חילופים זה לא הפתרון. הייתה שאלה שעלתה במהלך דיוני הוועדה שעיכבה קצת, צריך לומר, את העברת החוק הזה. לדעתי אנחנו כבר היינו מוכנים להעביר אותו לפני כמעט שנה, אולי שמונה חודשים, משהו כזה, במושב האחרון. עמדתי לכל אורך הצעת החוק, עוד מתחילתה, הייתה שכשם שחוק ממשלת חילופים המקורי נחקק בתחולה מיידית, צריך גם שהביטול שלו יבוא בתחולה מיידית. כך חשבתי. אם הייתה חס ושלום היום ממשלת חילופים, אז לא להחיל את זה על ממשלה קיימת ולפרק אותה באמצעות חקיקה, זה לא המנגנון, אבל כל זמן שאין ממשלה כזאת של ממשלת חילופים קיימת, חשבתי שזה גם לא שינוי כללי משחק תוך כדי משחק, כי אנחנו לא מתייחסים לממשלה קיימת או לאופן הרכבת ממשלה. וגם חשבתי שאומנם שינויים שכאלה לא צריכים להיעשות אגב קוניונקטורות פוליטיות, אבל במקרה הזה זה לא האירוע. אין פה איזה משהו פוליטי שמונח על השולחן. יש פה רצון של מחוקקים מכל סיעות הבית לתקן את המעוות, ואני חשבתי שצריך שזה יחול באופן מיידי. סיעות האופוזיציה – בעיקר, כאמור, חברת הכנסת אפרת רייטן, שהובילה את זה ביד רמה – אמרו שהן רוצות שזה יחול מהכנסת הבאה. נשמעו קולות דומים גם בקואליציה, גם באופוזיציה. חשבתי שבנסיבות שבהן אנחנו נמצאים, בסופו של דבר, הכנסת הזו בכל מקרה גם עומדת להיגמר, וגם עדיף להעביר את הדברים הללו כן בהסכמה ולוותר על העקרונות לטובת – – –

היו"ר סימון דוידסון:

רגע, מה אמרת? שהכנסת עומדת להיגמר?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אנחנו כבר בחצי השני. הפכנו תקליט.

היו"ר סימון דוידסון:

טוב, יש פה הצהרה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לא, לא. לא הבנת את ההצהרה. מדובר בתקופה שבכל זאת לכנסת הזו נותר רק תקציב אחד להעביר. אנחנו כבר עברנו את החציון. למעשה, מבחינת מושבים כבר נשארו לנו כמעט עוד שני מושבים שלמים של הכנסת, זה הכול, גם אם היא תמלא את ימיה. ולכן, חשבתי בהקשר הזה לקיים מה שנאמר: והאמת והשלום אהבו. עדיף להגיע פה להסכמה רחבה, גם אם זה אומר קצת ויתור על התפיסות העקרוניות, ואני חושב שכך ראוי. אני יודע שגם הצד השני יודע שאפשר וצריך להגיע להסכמות, וכדי להעביר את החוק הזה בהסכמה רחבה ככל הניתן, החוק הזה חל מהכנסת הבאה, מהכנסת העשרים-ושש, מה שאומר שמיום השבעתה של הכנסת הבאה, החוק ייכנס לתוקף באופן מיידי, ללא שום צעד. החוק הזה עבר גם דרך תהפוכות קצת מיוחדת, כי הוא כבר אושר בקריאה ראשונה, אבל למעשה לא אושר, ולכן היה צריך לאשר אותו פעם נוספת. בגלל שמדובר בתיקון לחוק-יסוד: הממשלה, החוק דורש 61 בכל שלוש הקריאות. ולכן, למרות שהוא אושר, למעשה, בגלל שהוא הוסכם על כולם, לא עשו גיוס, ואז היה צריך להעביר אותו שוב, אז העברנו אותו שוב בקריאה ראשונה – 61, ועכשיו אנחנו מביאים אותו לקריאה השנייה והשלישית – 61. הוא הונח על שולחן הכנסת ללא הסתייגויות. אני חושב שכך יאה וכך נאה. יש בקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח הוועדה. אני רוצה באמת להודות לכל העושים במלאכה: לחברתי חברת הכנסת אפרת רייטן, לחברתי חברת הכנסת קארין אלהרר; כמובן, כמובן, לחבר הכנסת אליהו רביבו, שהציע גם הוא את הצעת החוק איתנו, והביא את הסיעה הגדולה בבית לטובת האירוע, אני חושב שזה חשוב מאוד; לצוות הוועדה ולייעוץ המשפטי של הוועדה. אני מבקש מכולם לתמוך בהצעה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, חבר הכנסת רוטמן. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור. כל דובר חמש דקות. אני אקריא את רשימת הדוברים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש בקשה לרשות דיבור לשלוש מפלגות, נכון? מי?

היו"ר סימון דוידסון:

כן. יש פה את ישראל ביתנו, יש עתיד, וחד"ש-תע"ל, נכון. חבר הכנסת אביגדור ליברמן – לא נמצא; חבר הכנסת עודד פורר – לא נמצא; חבר הכנסת יבגני סובה – לא נמצא; חברת הכנסת שרון ניר – לא נמצאת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – לא נמצאת. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני. לרשותך חמש דקות.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה שקורה היום בחברה הערבית זה איבוד משילות לגמרי. מתחילת השנה עד עכשיו – 92 נרצחים. כשאתה מדבר על 92 נרצחים אתה מדבר על 92 משפחות שכל החיים שלהן השתנו כי נרצח להן מישהו בתוך המשפחה. ומה עושה הממשלה הזו? כלום. ממשלת 7 באוקטובר לא עושה כלום בנושא הזה. העובדות מדברות. כי כשאתה מדבר על עלייה ביותר מ-22 נרצחים מהתקופה המקבילה מהשנה שעברה, זה אומר שהממשלה לא עושה שום דבר. והממשלה יכולה לעשות יותר, הרבה יותר. פניתי הרבה לשר לביטחון לאומי בנושא הזה, העליתי את הנושא הזה כמעט כל שבוע על סדר-יומה של הכנסת, ושום דבר לא משתנה. ואני אומר לכם, ואני אומר לך, היושב-ראש, כשרוצח יודע שהסיכוי שלו להיעצר הוא כמעט אפס, אז הוא יעשה את זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, ויקבל כמה עשרות אלפי שקלים, כי אחוז הפיענוח הוא פחות מ-10%. וכשאני אומר שגם המשטרה כאן מפשלת, אני מתכוון למה שאני אומר. כי אם המשטרה הייתה מגיעה ל-50% פיענוח של רציחות, המצב היה משתנה. אף אחד לא היה מסתכן ללכת ולרצוח בשביל כמה עשרות אלפי שקלים, ולחטוף מאסר עולם. הרוצחים היום במדינת ישראל יודעים שהסיכוי שהם ייתפסו הוא אפסי, ולכן הם עושים את זה. אנחנו מדברים על 92 נרצחים, אבל כמה פצועים יש בדרך? מאות פצועים בנוסף להרוגים. לכן, אני הייתי מציע לממשלה הזו: קחו את נושא המשילות לידיים, כי אותם עבריינים ואותם רוצחים יכולים להפנות את הנשק הזה לטרור לאומני. כי מה שמתרחש היום זה טרור פלילי. ולא מעניין אתכם טרור פלילי. אבל אותו טרור פלילי יכול להתהפך בקלות לטרור לאומני. ואם הממשלה הזו תמשיך לשבת בחיבוק ידיים, אנחנו נגיע לתוצאות בלתי נסבלות. כשכל אחד בחברה הערבית ירצה להשיג נשק בשביל להגן על עצמו, אנחנו נהיה המערב הפרוע. או שהממשלה מתכוונת שזה באמת יקרה – שכל אחד יחזיק נשק, ונשק לא חוקי, בשביל להגן על עצמו – או שהממשלה תתחיל להיכנס לעניין הזה ולטפל בכל נושא האלימות, הרציחות, דמי החסות. כי הגענו למצב שכל בעל עסק צריך לשלם דמי חסות, אחרת יירו על העסק שלו, יירו על הבית שלו, יירו בו ובילדים שלו, אם הוא לא ישלם. אני אומר לכם, הממשלה הזו, ממשלת 7 באוקטובר, שלא הצליחה לשמור על ביטחונם של אזרחי המדינה – גם בנושא המשילות, היא מאבדת אותו והיא לא מצליחה לשמור על משילות בתוך המדינה. ואזרח שאין לו ביטחון במדינה שלו – זו מדינה שאין לה זכות קיום. למדינה צריכה להיות זכות קיום, וזכות הקיום היא בזה שהמדינה תשמור על אזרחיה. ממשלת 7 באוקטובר, הרסתם את ביטחון המדינה, הרסתם את כלכלת המדינה, הרסתם את הביטחון האישי של אזרחי המדינה. בעצם הרסתם את כל המדינה. הגיע הזמן שתעופו לנו.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, חבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת איימן עודה, חמש דקות לרשותך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, עברו שבועיים מגל השרפות, ותאמינו לי, חיכיתי. חיכיתי וחיכיתי. חיכיתי שכל הפוליטיקאים שלא התלבטו אם להסית נגדנו, האשמות שווא, יתנצלו. חיכיתי שכל העיתונאים וגם ערוצי התקשורת יוציאו הודעת התנצלות. חיכיתי וחיכיתי. לפני שבועיים, בשיא גל השרפות, האשימה ממשלת ישראל את האזרחים הערבים בהצתות, בלי בדל של הוכחה, בלי אחריות, בעצם, בלי בושה. אני עומד כאן כדי לומר בצורה הברורה ביותר: אנחנו לא שורפים את המולדת שלנו. אבל הממשלה לא באמת מחפשת את האמת. מה שחשוב לה זה לא הצתה אלא ההסתה. זו לא טעות, זו שיטה. כשאין ביטחון – מסיתים נגדנו; כשאין פתרונות – מפיצים שנאה; כשיש כישלון – מציתים את הרחוב. אני פונה עכשיו במיוחד אליכם, האזרחים היהודים. אתם יודעים היטב מה המשמעות של הסתה. אתם יודעים מה עלילות שווא עוללו ליהודים לאורך דורות, מהמגפה השחורה ועד הפוגרומים, מעלילות הדם באירופה ועד המשברים הכלכליים. הממשלה הזו לא רוצה ללמוד – לא מההיסטוריה, לא מהמציאות, לא מהאחריות. אנחנו, האזרחים הערבים, שותפים מלאים בחברה הזאת. אנחנו לא נשרוף את המולדת שלנו, אנחנו נגן עליה גם מפני השרפות הפוליטיות שהממשלה מציתה. מי שמסית נגד חמישית מהציבור לא מגן על אף אחד, הוא מסכן את כולנו. מי שמשקר ביודעין כדי לחלץ את עצמו ממשבר הוא לא מנהיג, הוא עבריין. הסתה היא לא רק מילים, היא גם מעשים ותוצאות. הסתה הורגת, הסתה מפצלת, הסתה שורפת. ואנחנו כאן כדי להגיד: אנחנו לא נשתוק, לא ניבהל ולא נוותר על המולדת היפה שלנו, שאין לנו מולדת אחרת מלבדה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, אדוני. אני מזמין את אחמד טיבי – לא נמצא. עאידה תומא סלימאן, בבקשה.

היו"ר סימון דוידסון:

לפני עאידה תומא סלימאן – הודעה למזכירות הכנסת. בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 138), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 133 – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

חמש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, מחר תתקיים שביתה של העובדים הסוציאליים לשעתיים לאות מחאה וסולידריות עם מנהלת לשכת הרווחה בערערה, שהיו יריות על האוטו שלה היום. גם לפני חודש היו יריות, על רכבו של מנהל המחלקה לשירותים חברתיים בכאבול. לפני שבוע נורה למוות בן שמונה בנגב. אבל הכול עובר במדינה הזו בשקט רב, כנראה, כשהקורבן הוא קורבן ערבי. אני קודם כול מברכת על ההתגייסות המהירה של איגוד העובדים הסוציאליים וההכרזה על השביתה, כי הנושא של איומים על חייהם של עובדים סוציאליים, במיוחד בלשכות הרווחה של האוכלוסייה הערבית, הפך לעניין שאי-אפשר לעבור עליו בשקט. רק לפני שבוע קיבלתי תשובה מהשר מרגי בעניין. איך בעצם שומרים על ביטחונם של עובדים סוציאליים, שאלתי, כי ידעתי שעובדים סוציאליים מאוימים. הייתי בביקורים במרכזי סיוע למשפחות נפגעי עבירה פלילית, והדבר הראשון שהעובדות הסוציאליות דיברו עליו הוא שהם בעצם הולכים לפעמים ונפגשים, ויכול להיות שבלי שהם ידעו הם נכנסים בדיוק לתוך הסכנה המהותית של ארגוני פשע שאולי עוקבים אחרי המשפחה, ואולי גם לא רוצים שהמשפחה תקבל את הטיפול. לצערי הרב, התשובה – אני יודעת שהתשובה של השר באה מתוך הסמכויות שלו איך לשמור על העובדים הסוציאליים והעובדות הסוציאליות כאשר הם נמצאים בתפקיד בתוך הלשכה, כלומר גם תקציבים למיגון לשכות הרווחה וגם העמדת שומרים וגם ניסיון כן לרשת במצלמות. אבל בסופו של דבר, עובדים ועובדות סוציאליים, כפי שאנחנו רואים, מאוימים מחוץ ללשכות הרווחה. היריות קורות גם על הבתים שלהם וגם על הרכבים שלהם. חס וחלילה, שלא נגיע למצב כמו שקרה ונזדעק רק במקרה שחס וחלילה יהיה מקרה רצח, כמו שקרה עם הרופא לפני שלושה חודשים. אני חושבת שהגיע הזמן להבין שעניין הפשיעה באוכלוסייה הערבית או נגד האוכלוסייה הערבית הוא לא רק נגד צעירים שאיבדו את הדרך, והוא הפך למגפה שמשתלטת על כל דבר טוב בתוך החברה. ארגוני הפשיעה והפושעים האלה מאיימים על רופאים, על עובדים סוציאליים, על עובדי בנקים, ששמעתי שחלק מהם מאוימים כי הם צריכים לדווח מי פתאום קיבל סכום כסף גדול לחשבון הבנק שלו. אני חושבת שהגיע הזמן להבין. אנחנו כבר – אני לא אפנה לממשלה הזו לבקש שתתערב – –

היו"ר סימון דוידסון:

טלי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – כי הממשלה כבר יודעת טוב מאוד מה המצב. השר, שנכח בנגב עם כ-1,000 שוטרים, כי הוא רצה להתפרץ ולעשות אבו עלי שוב, הוא אותו שר שלא מוכן לנקוף אצבע אמיתית כדי להעמיד את ארגוני הפשע במקומם. בטמרה נרצח צעיר, אחמד ח'יר דיאב – כל העיר דיברה בשבחו וכמה היה בסדר – כי הוא סירב לשלם פרוטקשן. כל יום שני ושלישי המשטרה פורצת לתוך הבית שלו, של ההורים שלו. אם אני אראה לך, כבוד היושב-ראש, את התמונות ואת ההרס שזורעת המשטרה בכל פעם שהיא נכנסת לבית, אתה לא תאמין. בסופו של דבר הם עושים את זה על הבית של הקורבן. הם לא הולכים לחפש את הפושע ואת הרוצח. כנראה טוב להם שהרוצחים מסתובבים.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כנראה השר הזה, טוב לו שארגוני הפשיעה עושים עבודה קבלנית בשבילו.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף – לא נמצא; חבר הכנסת יוסף עטאונה – לא נמצא; חבר הכנסת יאיר לפיד – לא נמצא; חבר הכנסת מאיר כהן – לא נמצא; חברת הכנסת קארין אלהרר – לא נמצאת. חברת הכנסת מירב כהן תעלה ותבוא. חברים שם בפאנלים של הציונות הדתית, הליכוד, תורידו קצת ווליום. לא לצעוק, להוריד ווליום. חמש דקות לרשותך, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, בשנת 1963 דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון שלנו, טבע את המשפט הידוע שמלווה אותנו עד היום: "תדע כל אם עברייה כי הפקידה את גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך". אבל 60 שנה אחר כך ראש הממשלה בנימין נתניהו הפך את המשפט הזה למשפט אחר לגמרי: תדע כל אם עברייה שגורל בניה תלוי בשאלה אם יש או אין להם אזרחות זרה. שפל. עידן אלכסנדר הוא חייל ישראלי, הבכור מבין שלושת הילדים של יעל ועדי. בבוקר 7 באוקטובר הוא לא נחטף מניו ג'רזי והוא לא נחטף מהקולג'; בבוקר 7 באוקטובר הוא נחטף מבסיס צה"ל שנמצא בעוטף עזה. כדי לשחרר אותו מהגיהינום, מהגיהינום בשבי החמאס, ארצות הברית ניהלה עליו משא ומתן מעל הראש ומאחורי הגב של ממשלת ישראל. הסיבה לכך שמדינת ישראל מודרה – כולנו מודרנו – מהמגעים, מהכוונות, היא שהאמריקנים הבינו, האמריקנים יודעים, שממשלתו של נתניהו לא תרצה ולא תסכים להחזיר את כל החטופים שלה בעסקה. לכן מי שפעל לילות כימים כדי להביא לשחרורו של עידן אלכסנדר, שחרורו הכל-כך מבורך ונדרש, זה נשיא ארצות הברית. לא ראש הממשלה הישראלי, לא מפקדו העליון של צה"ל, אלא נשיא ארצות הברית. נתניהו למעשה לקח את צוות המשא ומתן שהצליח להביא לשחרורם של חטופים, הצליח להביא עסקאות, והחליף אותו ברון דרמר – איש פוליטי, איש אמונו, שמונה אך ורק כדי למסמס את הניסיונות להחזיר את החטופים בעסקה, שמה לעשות? כדי להחזיר את כולם צריך גם לסיים את המלחמה. כלומר, הלכה למעשה הנשיא טראמפ – זה לא שהוא הצליח איפה שנתניהו כשל, כי תכלס נתניהו לא באמת ניסה. להפך. מבחינתו, בשביל שסמוטריץ' ובן גביר לא יפרקו לו את הממשלה, הוא היה מוכן – וצריך לומר את זה – הוא היה מוכן שגורלו של עידן אלכסנדר יהיה כגורלו של צבי פלדמן, זיכרונו לברכה, שאחרי עשרות שנים חזר אלינו בארון. הגענו למצב עצוב, מביש, שבו מה שנותר בעצם למשפחות החטופים זה רק להסתמך על החסדים של מנהיגים זרים. תגידו לי, האם בשביל זה אנחנו הקמנו מדינה? האם בשביל זה הקמנו מדינה ליהודים – כדי שנשיא ארצות הברית יוציא רק את האזרחים האמריקנים? זה ערב שכולנו כאן במליאה צריכים להרגיש בושה. לא בשביל זה הקמנו מדינה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, חברת הכנסת כהן. חבר הכנסת שטרן – לא נמצא; חבר הכנסת מיקי לוי – לא נמצא; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת רם בן ברק – מוותר; יואב סגלוביץ' – מוותר; חבר הכנסת טופורובסקי – מוותר; חברת הכנסת מיכל שיר – לא נמצאת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – לא נמצא. חבר הכנסת בליאק – יעלה ויבוא חבר הכנסת ולדימיר בליאק.

היו"ר סימון דוידסון:

ולדימיר, לפניך – הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ושלישית, הצעת חוק לתיקון דיני הקניין הרוחני (מועד ערעור על החלטות הרשם), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

חמש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך אותך על האירוע היום באודיטוריום, המאוד-מכובד ומרשים.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. תודה רבה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין ספק שספורט זה אולי כלי השיקום הכי משמעותי, גם למען הפצועים שלנו – ולצערי יש הרבה מאוד פצועים במלחמה הזאת – וגם באופן כללי לאנשים עם מוגבלויות. טוב שאתה מעלה את הנושא הזה ולא עוזב אותו, וצריך לפעול ביחד כדי שגם התחום הזה יקבל את התקציב הראוי לו. אז יישר כוח גדול.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתמול ראש ממשלת ישראל, יחד עם שר האוצר הגאון שלנו, הודיעו באופן חגיגי כמעט על עוד תוכנית – היסטורית, הם קראו לזה – לחיזוק משרתי המילואים. עוד שורה של הטבות לכאורה, כמובן ללא מקור תקציבי מוגדר, כי ככה הם עובדים – לא באמת מגדירים את המקור התקציבי, וככה זה גם נראה מבחינת היישום, בסופו של דבר. אז ראשית, צריך לעשות סדר: הממשלה הזאת לא מחזקת את משרתי המילואים בשום צורה. ממשלה שמחזיקה 15 משרדים מיותרים פוגעת במשרתי המילואים; ממשלה שמחלקת בעת המלחמה 15 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים פוגעת במשרתי המילואים; ממשלה שמעלה מיסים בסך 24 מיליארד שקלים לפחות על מעמד הביניים הישראלי פוגעת במשרתי המילואים; ממשלה שפעם אחר פעם מאשרת קיצוצים כבדים בחינוך, בבריאות, ברווחה, פוגעת במשרתי המילואים; בעיקר, ממשלה שמאריכה את מלחמת שלום הקואליציה פוגעת במשרתי המילואים וגם במשפחות של משרתי המילואים. כל תלמיד בישיבה עולה למשלם המיסים הישראלי 1.5 מיליון שקל. הכסף הזה היה יכול ללכת לתמיכה במשרתי המילואים, אבל הממשלה מעדיפה להעביר את הכסף הזה למשתמטים. כך גם עם מימון הישיבות, כך עם הנחות במעונות יום; כך גם עם הכוונה של הממשלה לבטל את התוכנית מחיר מטרה בערים כמו כרמיאל, פתח תקווה, חדרה, אבל כן להשאיר אותה למילואימניקים בבני ברק, באלעד ובמודיעין עילית. החדשות הטובות הן שהשקרים שלכם, של הקואליציה, הפסיקו לעבוד. רואים את זה בכל הסקרים. המציאות העגומה בכלכלה, בביטחון, בביטחון הפנים בחברה הישראלית, חזקה יותר מכל ספין של מכונת הרעל. הקואליציה הזאת פועלת באופן עקבי, באופן עקבי, נגד משרתי המילואים, נגד מעמד הביניים הישראלי, נגד העתיד הכלכלי והביטחוני של כלל אזרחי מדינת ישראל. בקרוב מאוד אתם תלכו הביתה, וממשלת השינוי 2 תתקן את הנזקים הכבדים שגרמתם למדינה הנפלאה הזאת. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. חבר הכנסת רון כץ יעלה ויבוא. חמש דקות לרשותך, אדוני.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. קודם כול אני רוצה לברך אותך על כנס חשוב מאוד שקיימת היום, שמחבר בין הספורט לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. גם בתוך כל הבלגן הזה וגם בתוך הבית הזה, חשוב מאוד שיש אנשים שמדליקים את האור על המקומות החשובים.

היו"ר סימון דוידסון:

ופצועי צה"ל.

רון כץ (יש עתיד):

ופצועי צה"ל. אז תודה רבה לך על כך.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

רון כץ (יש עתיד):

היום זה גם יום שמח. בדקות האחרונות החייל עידן אלכסנדר שוחרר משבי ארוך וקשה מאוד, משבי החמאס, ועל זה כולנו צריכים לברך. אבל לצערי, עם הברכה הזו, אנחנו מבינים שאנחנו בבעיה גדולה מאוד במדינת ישראל. בסופו של דבר עידן השתחרר בזכות דרכון אמריקני, לא בזכות זה שמדינת ישראל נלחמה לשחרר את החיילים שלה; לא בזכות זה שמדינת ישראל נלחמת לשחרר את האזרחים שלה. לא. הוא שוחרר כי הנשיא טראמפ החליט שהוא ישוחרר, כי הוא לא מוכן שאזרח אמריקני יהיה בשבי חמאס. מה זה אומר עלינו? מה זה אומר על מדינת ישראל, שפשוט הרימה ידיים? מה זה אומר על ראש הממשלה נתניהו, שהוא אפילו לא בלופ של האירוע? כשהשליח המיוחד של טראמפ לענייני המזרח התיכון מעדכן את המשפחה: יש עסקה במסלול ישיר מול גורמי החמאס, ישראל אפילו לא באירוע. יש שיחות ישירות עם איראן, יש עסקה עם החות'ים, אבל אין טלפון אחד לירושלים. מדינת ישראל כרגע בודקת, חוקרת, שואלת מה עובר בראש של הנשיא טראמפ. מעולם לא היה נתק כזה בין ירושלים לוושינגטון, וזה צריך להדאיג כל אזרח במדינת ישראל, כי המשיכה הקיצונית הזאת וחוסר התוצאות והגמגום, נמאסו על האמריקנים, וזה בדיוק מה שקורה. טראמפ ניסה פעם אחת, הזמין את נתניהו, ניסה פעם שנייה, הזמין את נתניהו, ואז הבין שמסכמים עם נתניהו משהו אחד, הוא חוזר לארץ, בן גביר מאיים עליו, סמוטריץ' מאיים עליו – הוא מתקפל. זה לא עובד כנראה עם הנשיא הזה. הנשיא הזה רוצה תוצאות. הנשיא הזה מדבר במעשים. ולצערי הרב, ראש הממשלה שלנו רגיל לשקר, רגיל לחרטט, וזה לא עובד יותר. זה לא עובד, זה לא עבד. וכרגע החייל בעל האזרחות האמריקאית בדרכו למדינת ישראל – מה שכולנו צריכים לברך, לשמוח ולהגיד תודה להשם, אבל יחד עם זה, האזרחים הישראלים, החיילים הישראלים, עדיין נמצאים בתוך המנהרות בעזה. אם אנחנו מדברים על חיילים, אני רוצה לספר לכם על חיילי המילואים שלנו. בדיוק סיימתי שיחה עם גיסי, שנקרא בפעם החמישית לשרת במילואים. הוא עזב היום את הבית, את ארבעת ילדיו, ונסע לאימון מתקדם, להתחייל ושוב להיכנס ללחימה. בפעם הרביעית – החמישית, סליחה – נכנס ללחימה, עזב את המשפחה, עזב את העסק שלו. יש לו מסעדה, זה מה שהוא עושה בחיים – עזב גם אותה. ושאלתי אותו, אמרתי לו: קובי, אבל מה יהיה? מי הולך לטפל בזה? הוא אמר לי: יותר חשובה המדינה, צריכים אותנו. מפה אני רוצה באמת לשאול את אחיי החרדים: באמת, אחים שלי, איפה אתם? איפה אתם בסיטואציה הזאת? איפה אתם, שתסתכלו לאנשים האלה בעיניים? ומה אתם מסבירים להם, שאתם עושים פה עכשיו חרם הצבעות כי לא פוטרים אתכם מגיוס? אתם לא באים להצביע, אתם עכשיו משחקים בהורדת ידיים עם נתניהו וממשלתו, כי לא פוטרים אתכם מגיוס, בזמן שעשרות אלפי צעירים עזבו הכול היום והלכו להילחם בשבילכם. איך אתם מסבירים את זה לעצמכם? בשם איזה ערך יהודי אתם מסבירים לעצמכם שאתם עוזבים הכול, הכול, ולא מוכנים לתת יד ולהתגייס להגן על מדינת ישראל בזמן הכי קריטי שידענו? תודה רבה, אדוני.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. חברת הכנסת מטי צרפתי – לא נמצאת; חברת הכנסת מזרסקי – לא נמצאת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – לא נמצאת. חברת הכנסת דבי ביטון תעלה ותבוא. חברת הכנסת דבי ביטון, חמש דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

מעלים משואה?

היו"ר סימון דוידסון:

אני מכניס סלנג חדש שלי, כל אחד זה תעלה ותבוא או יעלה ויבוא. רק עם סגלוביץ' אני נזהר.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב בראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני אפתח את דבריי, כמובן, בהתרגשות על חזרתו של הפדוי הנוסף. עידן, אנחנו כל כך מתרגשים שאתה חוזר הביתה, ואנחנו מייחלים ומתפללים שאתה תהיה נושא הלפיד לשחרורם של שאר החטופים, שכולנו מצפים לבואם. אבל היום, היושב-ראש, רציתי לשתף בתחרות שמתקיימת בבית הספר אלונים במועצה האזורית שער הנגב. זו בעצם תחרות כתיבה שבה משתתפים תלמידי מדינת ישראל, בדרך כלל תלמידים מכיתות ג' עד כיתות ו'. מוגשים בערך 10,000 כתבים של תלמידים, ותמיד נבחר תלמיד שזוכה במקום הראשון. היום מאוד התרגשתי, כי אחיינית שלי שהיא תושבת שדרות, לומדת באלונים – –

היו"ר סימון דוידסון:

הרביעייה הקאמרית, בועז, קצת לשמור על שקט, בבקשה. תודה.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – מה שהיא כתבה זכה במקום הראשון. אבל אני רוצה לספר עוד מידע מאוד מאוד מפתיע – כמובן, מי שמובילה את זה זו מנהלת בית הספר, שלומציון כהן, והצוות החינוכי. לאחיינית שלי קוראים גילי. גילי היא בת 11, והיא בחרה לשתף מה זה לגדול בעוטף. אבל תוך כדי שבדקנו על התחרות, אני רוצה לשתף אתכם במידע שבאמת גרם לי לצמרמורת. הזוכה הראשון בתחרות הוא גלי ברמן. גלי ברמן כתב כשהוא היה בכיתה ו'. הוא זכה בתחרות הכתיבה הארצית. זה היה בתש"ע, וכך הוא כתב: החיים בצל הקסאמים – שמי גלי, ואני רוצה לספר לכם על החיים בקיבוץ כפר עזה. כפר עזה הוא הבית שלי, מאז שנולדתי זה המקום שבו אני אוהב לחיות, יש פה משפחה והרבה חברים. בשנים האחרונות הייתה לנו מתקפת קסאמים, טילים, כל הזמן נפלו פצצות בשטחים פתוחים, אך פעם אחת נפל גם בשטח הקיבוץ. היה זה אצלנו בחצר הבית. באותו רגע חזרתי עם אחי זיו – אני מזכירה שזיו וגלי שלנו, החטופים שאנחנו מייחלים, מייחלים לשובם – יחד עם אחי מאימון כדורגל. כשנכנסנו הביתה נשמע פיצוץ אדיר והבית כולו רעד. לא הבנו מה קרה, עד שאבא שלי אמר שהפצצה נפלה אצלנו בחצר, ממש ליד הבית. לא אשכח את ההלם ואת הבעות פניהם של בני משפחתי. כך עברנו גם את עופרת יצוקה, מבצע צבאי שבו מדינת ישראל החליטה להגן על עצמה ועל תושבי הדרום כדי להפסיק את ירי הטילים. בתקופת המלחמה היינו צריכים להתפנות מהבית. גרנו כחודש אצל דודתי בקיבוץ בבית גוברין. לא התראינו עם חברים, עד שפתחו בעיר הרצליה בית ספר מיוחד שאליו הגיעו רבים מילדי הקיבוץ שלנו. עיריית הרצליה דאגה לנו לפעילות גם אחר הצוהריים, ובתקופה הזו הכרנו חברים חדשים. ואני רוצה להמשיך דווקא במה שכתבה גילי. היי, שמי גילי ואני גרה בשדרות. בסיפור זה בחרתי לשתף בקושי, בהתמודדות עם אתגרים פנימיים ובפתרונות שעוזרים לי ואולי יכולים לעזור לכם. אחד הקשיים שזכורים לי היה בתחילת מלחמת חרבות ברזל. השינוי שנאלצנו לחוות גרם לי לעצב. חברה מאוד קרובה שלי נחטפה מהבית. דאגתי לה. איך מתייחסים אליה? היא אוכלת? היא משחקת? היא עצובה? היו לי כל כך הרבה מחשבות. ופתאום עזבנו את הבית, את בית הספר, את החברים, את החיים שלנו, והיינו צריכים ללמוד להכיר חיים אחרים ולהיות במסגרת אחרת. כל כך רציתי לסגור את החדר ולבכות, אבל לא בכיתי, כי הייתה לי מחשבה שבכי מעיד על כישלון. בהמשך, לאט-לאט הבנתי שהבכי לא מעיד על כישלון, אלא הוא בעצם מאפשר לנו לרוקן את העצב מתוכנו, וזה באמת עוזר. כשהיינו מפונים הייתי יורדת לחוף הים ומטיילת עם מוזיקה שאני אוהבת, ופתאום היה רגע של שקט. בחדר המלון הייתי מציירת, יצירה גרמה לי לשמחה. אפילו גיליתי שגם לסדר את החדר מאפשר לי לשחרר את העצב. אחד הרגעים החשובים והמאושרים היה כאשר החברה שלי שוחררה. כל כך הייתי מאושרת ושמחה, חיכיתי לדבר איתה. ואני אסיים בדבריו – כבוד היושב-ראש, אפשר עוד כמה משפטים? וכך גלי ברמן סיים את החיבור שהוא כתב: היום המצב באזור שקט. מדי פעם אנחנו שומעים על נפילות קסאמים באזור. בבית הספר החדש כולנו לומדים כבר בכיתות ממוגנות. בקיבוץ שלנו יש היום גם חדר ביטחון בכל בית. כך אנחנו מרגישים עכשיו ממוגנים יותר, ואני מקווה שלא נצטרך להשתמש בחדרי הביטחון, ומקווה למען כולנו שיהיה שלום. ואני קוראת מכאן לממשלת ישראל, לראש הממשלה: תחזירו את החטופים הביתה. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת דבי ביטון. חבר הכנסת משה טור פז – לא נמצא; חבר הכנסת נאור שירי, חבר הכנסת נאור שירי, לא הבנתי.

נאור שירי (יש עתיד):

מוותר.

היו"ר סימון דוידסון:

אתה מוותר? חברים, יש פה היסטוריה. חברת הכנסת שלי טל מירון – מוותרת; חברת הכנסת ירון לוי – מוותר. מי המסכם? חבר הכנסת רוטמן, בבקשה. נאור שירי, הכול בסדר?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להראות לחבריי חברי הכנסת שביטול של ממשלת חילופים – זה לא בא רק פה מהכנסת. הדבר הזה למעשה – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

לפני שאתה נותן לנו הרצאה, אתם כבר מגייסים שתבואו למליאה, או שאתם – – –

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

רם, אני יכול להגיד לך דבר אחד: ביום שהקואליציה תצליח לעשות גיוס, הרבה מאוד בעיות ייפתרו.

גלעד קריב (העבודה):

התכוונת לגיוס של החרדים. אין ספק שביום שתצליחו לעשות גיוס של החרדים – – –

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

דווקא אני רואה את משה – גייסנו, הוא כבר יושב פה, ברוך השם, ויש עוד מגויסים בדרך. הכול בסדר. הצווים כבר נשלחו.

גלעד קריב (העבודה):

הרב אברג'ל מקים מפלגה. הכול טוב.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

גלעד, אתה מודאג? לא נראה לי שאתם יושבים על אותו בנק קולות.

גלעד קריב (העבודה):

אני מודאג? לא, הכול סבבה. למה שאני אהיה מודאג?

היו"ר סימון דוידסון:

אני מאוד אוהב את החברות הזאת. זה מעניין מאוד.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

זה עוד השלב שהוא רגוע. חכה. אנחנו בחוק בהסכמה. חכה מה יקרה פה. אז אני רוצה לומר שתיקון העוול של ממשלת חילופים למעשה קדם לבריאת האדם. ביום הרביעי לבריאת העולם ברא הקדוש ברוך הוא את השמש והירח, את שני המאורות הגדולים. באה הלבנה אליו, כך אומר המדרש, ואמרה: אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד. אי-אפשר שתהיה ממשלת חילופים, כך אמרה הלבנה. אמר לה הקדוש ברוך הוא: צודקת, באמת לא יכול להיות שיהיו שני מלכים שמשתמשים בכתר אחד, זה לא עובד. לכן, בגלל שאת צודקת – אמר הקדוש ברוך הוא ללבנה – לכי ומעטי את עצמך. ובאמת, בהתחלה כתוב "את שני המאֹרֹת הגדֹֹלים", ומייד כתוב: "את המאור הגדֹל" – – –

נאור שירי (יש עתיד):

נאור?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

מאור. לא נאור. נאור זה משהו אחר.

נאור שירי (יש עתיד):

כי אם כן, אז זה הודעה אישית.

היו"ר סימון דוידסון:

אני רק אסביר לקהל שנמצא למעלה – יש לכבוד חבר הכנסת עכשיו זמן לדבר כמה שהוא רוצה עד שכולם מגיעים, אז זה יכול להיות גם 40 דקות לשמוע אותו. רק שתדעו.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אגב, זכיתם. זכיתם.

גלעד קריב (העבודה):

ואנחנו משתתפים בצערם.

היו"ר סימון דוידסון:

משתתפים בצערכם.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

או כמו שאומר נבחר ציבור מסוים כל פעם שהוא מטיל תפקיד על מישהו – הוא אומר לו: ברכותיי ותנחומיי. אז גם אני אומר לכם: ברכותיי ותנחומיי. אני מקווה שזה לא יהיה 40 דקות, אבל אתה יודע, הכול תלוי בקצב.

היו"ר סימון דוידסון:

ככה זה נראה.

קריאה:

אופיר יארגן לו 50 דקות.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אם צריך 40, 50, אין שום בעיה. מעולם לא נתקלתי בבעיה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר סימון דוידסון:

הינה תראה, מייד הן קמות.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

הינה, הם קמים והולכים, תראה, התייאשו.

היו"ר סימון דוידסון:

שמעו – 40 דקות שמחה רוטמן.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

התייאשו, התייאשו. יש גבול. כשל כוח הסבל.

רון כץ (יש עתיד):

לפחות תברך אותם. מי הם, מה הם.

קריאה:

אפשר להבין אותם.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אפשר. האמת היא – נכון.

נאור שירי (יש עתיד):

רק חסר שתוציא אותם בשלוש קריאות.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

הינה, אתה רואה, אפילו לא קראתי אותם שלוש קריאות.

שר הפנים משה ארבל:

אדוני היושב-ראש, הוא אמר נאור הגדול. הוא רוצה הודעה אישית, בבקשה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אין שום בעיה, אגב, מבחינתי, הוא יכול לתת את ההודעה עכשיו מהמקום. לך למיקרופון, תן את ההודעה האישית, נאור.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה יודע מה, אתה צודק. אני יוצא החוצה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אמר הקדוש ברוך הוא ללבנה: לכי ומעטי את עצמך. ולכן אומר הפסוק: את שני המאֹרֹת הגדֹלים את המאור הגדֹל לממשלת היום ואת המאוֹר הקטֹן לממשלת הלילה", כי הלבנה מיעטה את עצמה. השאלה: למה אין שני מלכים יכולים לשמש בכתר אחד? והתשובה, שברורה לכולם: כאשר שני מלכים משתמשים בכתר אחד, אומרת הגמרא במקום אחר: "קדרה דבי שותפי, לא קרירא ולא חמימא" – כאשר יש שני שותפים בסיר, הסיר לא קר ולא חם, אף אחד לא דואג לו. בשנייה שיש אדם אחד שהוא אחראי – אנחנו יודעים, האחריות היא דבר שאיננו מתחלק. מי שאחראי – זה מוטל עליו, ואנחנו יודעים לבוא ולשאול אצל מי האחריות. אם אנחנו מטילים את זה על שותפים, התוצאה היא שאין אחריות. זה בבסיס העיקרון שנקרא בשיטת המשטר האמריקאית unity of government. ולכן אצלם הם לקחו את זה באמת עד הקצה, יש נשיא אחד שכל הכוח השלטוני מרוכז אצלו. למעשה, כל מי שפועל ברשות המבצעת הוא שליח ופועל מכוחו של נשיא ארצות הברית. אצלנו פחות מאמינים בדבר הזה. אצלנו אנחנו מדברים על הממשלה, שאחראית כאיש אחד. אבל יש את ראש הממשלה, ואנחנו באים ואומרים: כל השרים אחראים בפני ראש הממשלה לביצוע תפקידם – כך קובע חוק-יסוד: הממשלה – והממשלה כולה אחראית בפני הכנסת. למעשה, אין אפשרות להחליף רק ראש ממשלה. כאשר אתה רוצה להחליף רק ראש ממשלה, אתה יכול או לעשות אי-אמון, שבעצם מחליף את כל הממשלה, אי-אמון קונסטרוקטיבי, או שאתה מפיל את הממשלה והולכים לבחירות. אין אפשרות לעשות, בשיטתנו, אי-אמון ספציפי, לבוא ולהגיד: אני לא מרוצה מהתפקוד של שר הפנים או שר החוץ או שר הזה, אי-אפשר, או הממשלה כולה או ראש הממשלה – שזה בעצם התפטרות ראש הממשלה כהתפטרות הממשלה כולה. כך קובע חוק-היסוד.

היו"ר סימון דוידסון:

את ארבל אנחנו רוצים להשאיר, גם את בוסו. אבל כל השאר, אם אפשר – – –

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

הבנתי. אז אתם מצביעים אמון ספציפי, הצבעת אמון ספציפית.

היו"ר סימון דוידסון:

חוק ארבל.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אגב, כבוד השר, אתה לא היית פה קודם – לא הייתי מקבל את המחמאה הזאת כל כך בשמחה. אתה יודע למה. אתה לא היית פה בהצבעת האי-אמון.

שר הפנים משה ארבל:

בהצבעת האי-אמון ראיתי שהמועמד לכהן כשר הפנים מטעם יש עתיד זה רון כץ.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

הם חייבים לוודא שהסמכות נשארת בעיר.

היו"ר סימון דוידסון:

מה זה בעיר? באותו בניין.

קריאה:

באותו בניין.

היו"ר סימון דוידסון:

הם כבר ביחד בוועד.

רון כץ (יש עתיד):

אבל אני בחפיפה ארוכה לתפקיד.

גלעד קריב (העבודה):

היושב-ראש, מה קורה? למה אנחנו בדיוק מחכים?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

ל-61.

רון כץ (יש עתיד):

אבל תדע שזו החפיפה הכי ארוכה שהייתה אי פעם לתפקיד.

היו"ר סימון דוידסון:

ומה היה התפקיד של גלעד?

גלעד קריב (העבודה):

מה זאת אומרת מה התפקיד של גלעד? יושב-ראש ועדת החוקה. צריך לנקות אחרי הנזקים שהיהודי הזה גרם – – –

קריאה:

שר הדתות, שר הדתות.

גלעד קריב (העבודה):

לא שר דתות. רק תנו לי להחזיר עטרה ליושנה והכול בסדר. להחזיר את שמחה למקומו הטבעי, לירכתי הוועדה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

בירכתי הוועדה.

רון כץ (יש עתיד):

אבל רק לפרוטוקול: אני לא רוצה שום תפקיד אחרי ארבל. אי-אפשר להצליח בזה.

היו"ר סימון דוידסון:

אתה פוליטיקאי גדול.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

רק שנייה, מי גר יותר גבוה בבניין? אתה יותר גבוה? השיג אותך בפריימריז של ועד הבית.

רון כץ (יש עתיד):

ישראל הראשונה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

ישראל הראשונה, תראה, בסוף אי-אפשר להתחמק מזה.

היו"ר סימון דוידסון:

מי יותר גבוה?

שר הפנים משה ארבל:

רון.

רון כץ (יש עתיד):

כי יש לו מרפסת סוכה. זה בקומות מסוימות.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

בקיצור, העובדה הזאת שלא יכול להיות ששני מלכים ישמשו בכתר אחד מלווה אותנו, כמו שאמרתי, מאז בריאת העולם. ולכן, הצורך בביטול ממשלת חילופים, כמובן, מגיע כבר מאז.

שר הפנים משה ארבל:

הייתה פעם מחלוקת בין הרב סלומון, הרב הראשי של פתח תקווה, לרב משה מלכה, זיכרונם לברכה, שניהם. בשיא המחלוקת הרב סלומון רצה להתפטר,. ואז אמרו לו: למה הרבה רוצה להתפטר? הוא אמר: אין שני מלכים בכתר אחד. אז התלמידים אמרו לו: שני מלכים לא, אבל מלך ומלכה כן.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

יפה מה שאמרת, כי זה בדיוק מה שאמר הקדוש ברוך הוא. על פי אותה הגמרא, אנחנו – – –

היו"ר סימון דוידסון:

אתה רואה, אפילו הכתב ירושלמי שמע שאתה הולך לדבר 40 דקות, רץ במהירות למליאה לשמוע אותך. הוא לא רצה להפסיד.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אפילו לא מילה אחת. בקיצור, אומר הקדוש ברוך הוא על קורבן שמקריבים בראש חודש, אחד הקורבנות – מקריבים חטאת. אומר הפסוק: "חטאת לה'". מה זה חטאת להשם? אחד מהפירושים: אמר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל: הביאו עליי קורבן, תכפרו עליי, כפרה על זה שמיעטתי את הירח. זאת אומרת, העובדה שהירח המעיט את עצמו בגלל ההוראה של הקדוש ברוך הוא – אומר הקדוש ברוך הוא: אני זקוק על זה לכפרה, תביאו לי קורבן כל ראש חודש לכפר עליי. כביכול זה חטא של הקדוש ברוך הוא. איך אפשר לומר דבר כזה? ולכן בא הקדוש ברוך הוא ואמר לירח: תמעטי את עצמך. הירח אמר – אומרת הלבנה: לא הבנתי, אני טוענת טענה נכונה ואני צריכה למעט את עצמי? אתה מעניש אותי על זה שאמרתי לך טענה נכונה? אז הוא אומר לה כמה דברים כדי להפיס את דעתה, כך על פי אותו מדרש. אומר לה: אל תדאגי, את תהיי גם ביום וגם בלילה. השמש נמצאת רק ביום; את הירח רואים גם ביום וגם בלילה. אומרת לו הלבנה: סליחה, איזה נחמה זאת? מה מועיל נר בצוהריים? יש אור שמש חזק מאוד. תשים ירח, בסדר, אז גם הירח נמצא שם, אבל אף אחד לא שם לב אליו, כי האור של השמש כל כך חזק ומכסה עליו. מה מועיל נר בצוהריים? אומר לה: אל תדאגי. בסדר, הבנתי, נתתי לך נחמה לא מוצלחת. אתן לך נחמה יותר טובה: עם ישראל ייחשב חודשים וזמנים על בסיסך, על בסיס הירח. חודשים של עם ישראל הם על פי הירח – נחמה. אומרת לו: תודה רבה, אבל עם כל הכבוד, גם על פי הימים סופרים; סופרים "והיו לאֹתֹת ולמועדים ולימים ושנים" גם על פי השמש. זאת אומרת, אתה נותן לי משהו שיש גם לשמש. אתה לא יכול לתת לי פיצוי שכבר יש לי. אומר לה: יקראו צדיקים על שמך – יעקב הקטן, שמואל הקטן, דוד הקטן, זאת אומרת, התכונה הזאת של למעט את עצמך היא תכונה של הצדיקים. יקראו להם על שמך.

היו"ר סימון דוידסון:

השר אמסלם, אתה מקשיב? יש מבחן אחרי הנאום של שמחה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

יש מבחן, הכול בסדר. גם זה לא הניח את דעתה של הלבנה.

היו"ר סימון דוידסון:

שאלות אמריקאיות.

גלעד קריב (העבודה):

עדיין במדרש הזה? כמה זמן?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

זה מדרש ארוך, גלעד.

גלעד קריב (העבודה):

זה מדרש מאוד קצר.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא למד ממך, גלעד. הוא למד ממך להאריך, להאריך, להאריך ולהתיש. אבל הוא עוד לא מתיש – – –

גלעד קריב (העבודה):

לעניין ההתשה, הוא התלמיד ואני המורה. הוא עשה פרופסורה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא לא לא לא. זה שלך. זה על השם שלך, גלעד. יאללה – – –

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני עושה הפסקה מתודית בגלל השיח המעמיק שהלך פה בין גלעד לטלי, על ממי למדתי להאריך. ואני אומר, מכל מלמדיי השכלתי. למדתי גם מגלעד להאריך וגם מטלי. למה לריב?

היו"ר סימון דוידסון:

אני חושב שגלעד מוביל by far.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה להאריך? ממני אפשר ללמוד איך אפשר להעניש אותי בקריאה שלישית אחרי דקה. הרסת לי את הוועדה. הוא רואה אותי – הוא קורא לי קריאה ראשונה.

היו"ר סימון דוידסון:

שמחה?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני שואלת אותו מתי לבוא – הוא אומר לי ב-14:00.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

כשהישיבה מתחילה ב-09:00.

טלי גוטליב (הליכוד):

כן. היום זה מתחיל ב-14:00.

גלעד קריב (העבודה):

אני תמיד אומר לו שמזל שאין לה צמות, כי אז הוא היה מושך.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תחשוב מה היה קורה אם היו לך צמות.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך הוא לא אומר חלאס.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אולי כפרומו לפיליבסטר, אני רוצה לספר לכם שכאשר עבר תלמיד לפני התיבה – "מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה – – – אמרו לו – – – כמה ארכן הוא זה. אמר להם, כלום מאריך יותר ממשה רבנו" – שכתוב עליו 40 יום ו-40 לילה? אז זה מה שאנחנו מתכננים פה עכשיו, לפיליבסטר הזה, 40 יום ו-40 לילה. בכל מקרה, הנושא של – עליזה, את רק תצטרכי לסמן לי, כי כרגע נראה שהמליאה מלאה.

קריאה:

מה קרה שאתה מדבר בלי סוף?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני מחכה רק לך. אני עוצר רק בשביל עליזה, שתדעו.

ארז מלול (ש"ס):

תגיד לי מתי אתה רוצה להחליף.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אין החלפות.

ארז מלול (ש"ס):

לא, הוא, הוא. לא איתך, אתה תמשיך.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

עזוב, הוא אמר שהוא רוצה להקשיב עד הסוף. הוא אמר שהוא מתעקש, הוא מעוניין להקשיב עד הסוף.

היו"ר סימון דוידסון:

תקשיב, אני רוצה להגיד לך, זה כל כך מעניין, שאני רוצה החלפה עכשיו.

היו"ר ארז מלול:

לך לאכול, יש אוכל.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לא הבנתי, חיכיתם שאני אעלה כדי שיהיה אוכל?

טלי גוטליב (הליכוד):

כן.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

היינו באמצע, גלעד, לפני שהפרעת עם האריכות. מדוע צריך להביא כפרה על הקדוש ברוך הוא, על המיעוט הזה? אם זה הדבר הנכון לעשות, הרי הקדוש ברוך הוא לא חוטא חטאים. אם זה הדבר הנכון לעשות, למה צריך כפרה? ואם זה הדבר הלא-נכון, למה הקדוש ברוך הוא עשה את זה מלכתחילה?

רון כץ (יש עתיד):

תם הטקס.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני מחליט בדברים האלה? אני בורג קטן.

רון כץ (יש עתיד):

לא יודע, אני לא רואה – – – איפה אופיר?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

בכל האירוע הזה אני בורג נורא קטן.

היו"ר ארז מלול:

מה, אתה לא נהנה לשמוע אותו?

רון כץ (יש עתיד):

יפה לך – – –

היו"ר ארז מלול:

הזקן יפה. עוד שלושה ימים – – –

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

חברים, אתם רוצים שנשאיר אתכם לבד? מה קורה פה?

היו"ר ארז מלול:

תיהנה, דברי חוכמה הוא אומר.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

בקיצור, התשובה כאן היא מאוד מאוד ברורה, מה זאת אומרת, הכפרה, שאומר הקדוש ברוך הוא: תביאו עליי על זה שמיעטתי את הלבנה. בעצם, העולם יכול היה להיברא באופן מושלם, באופן הכי מקסימליסטי שאפשר. אבל הקדוש ברוך הוא ברא עולם שמלכתחילה יש בו חוסר, יש בו שינוי, יש בו עלייה, יש בו ירידה, כשם שהלבנה משתנה לאורך החודש. והקורבן שמביאים בראש חודש הוא בדיוק על זה – הוא מיועד לבוא ולהגיד: הקדוש ברוך הוא ברא עולם לא מושלם כדי שאנחנו נשלים אותו. אנחנו נשלים אותו באמצעות המעשים שלנו, אנחנו נשלים אותו באמצעות מעשי הקורבנות, כשבית המקדש היה קיים, ובאמצעות כל מעשי המצוות שאנחנו עושים והתפילות שאנחנו עושים במקומו של בית המקדש. עד כאן לעניין שאין שני מלכים משתמשים בכתר אחד. זו לא הפעם היחידה שבה נאמר שני מלכים. נאמר גם: אין מלכות נוגעת בחברתה יותר מכמלוא נימה. זאת אומרת, גם כאשר עובר שלטון מגורם לגורם, זה קורה בבו-זמניות. אין סיטואציה שיש שני מלכים בחפיפה. זה לא קורה. יש מלך, ובשנייה שהוא מפסיק, כמו ההכרזה הידועה שאנחנו מכירים ממדינות שבהן יש משטר מלוכני, אומרים: המלך מת, יחי המלך החדש. יודעים ישר, מייד, מי משלים את התפקיד של המלך, מי נכנס לתפקיד מייד לאחר שמלך אחד יוצא מהתפקיד, מתוך הבנה שהנהגה ואחריות אינן מתחלקות, הן חייבות תמיד לעבור בהחלפה חמה מאחד לשני. ממשלת החילופין שאותה אנחנו מבטלים היום, בעזרת השם, אם יום אחד יגיעו לפה 61 חברי כנסת לחדר, ממשלת החילופין חותרת תחת עצם הרציונל ותחת עצם העיקרון שאין שני מלכים משתמשים בכתר אחד. בכל רגע נתון יש ראש ממשלה וראש ממשלה חליפי. אומנם לטובת המבנה יש מעבר ביניהם, כביכול, ברגע מסוים או בהתקיימות תנאים פוליטיים מסוימים, אבל המציאות שלכל אורך חיי הממשלה יש למעשה שני ראשי ממשלה, ראש ממשלה רגיל וראש ממשלה חליפי, המציאות הזאת פוגעת בעקרון אחדות הממשל, פוגעת בעיקרון שאין שני מלכים משתמשים בכתר אחד, והופכת את כולנו למעשה לבני ערובה של אותו מבנה פוליטי שנוצר שלא כדת וכדין. אני רוצה לומר עוד משהו בהקשר של האחריות על הלבנה. פה דווקא יש מדרש מתקדם אפילו יותר על אותו מדרש שגלעד כבר שמח שהוא מתארך עד כדי כך. אומר המדרש: מה יקרה למעשה באחרית הימים? כתוב "והיה אור הלבנה כאור החמה".

היו"ר ארז מלול:

"כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתַיִם" – ימשיך כבודו.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אז אם אור הלבנה יהיה כאור החמה, זאת אומרת – מה יקרה עם השאלה שאין שני מלכים משתמשים בכתר אחד? הרי אם אתה טוען שזאת מציאות שאי-אפשר לקבל, שני מלכים שמשתמשים בכתר אחד. אם אור הלבנה יהיה כאור החמה, פתאום יש לי שני מלכים שמשתמשים בכתר אחד.

היו"ר ארז מלול:

שאלה יפה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה. אני לא אומר שיש תשובה, אני לא מבטיח. אני רק אומר שהשאלה יפה. והסיטואציה של שני המלכים שמשתמשים בכתר אחד באחרית הימים, היא מתאפשרת כי בימים ההם לא תהיה לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, זאת אומרת, המציאות של תחרותיות לא תהיה קיימת. יום אחד אולי נזכה שגם בפוליטיקה הישראלית נגיע לסיטואציה שאין תחרותיות, וכשאין תחרותיות, יכול להיות שאפשר שיהיה שני מלכים משתמשים בכתר אחד. יכול להיות שאור הלבנה יהיה כאור החמה, ואפשר יהיה שכולם מאירים באותה צורה ובאותה דרך בהרמוניה מלאה. יכול להיות. הלוואי. אבל הדבר הזה נקרא הלכתא למשיחא – יש דברים שהם לא במהלך העסקים הרגיל של העולם הזה. לא יכולה להיות סיטואציה, בוודאי לא בבניין הזה, של היעדר קנאה, שנאה ותחרות. אנחנו צריכים להיות ריאליים, זה לא יקרה, ומאחר שזה לא יקרה, אנחנו לא יכולים לייצר את המבנה השלטוני שבנוי על זה שכולם יפרגנו זה לזה. ואמיתית, אם נגיע יום אחד למציאות שכולם מפרגנים זה לזה וכולם נותנים "וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמיים זה מזה ונותנים באהבה רשות זה לזה", אם נגיע ליום הזה, אז באמת גם לא יהיה צריך את המבנה הזה של ממשלת חילופין. יקימו כפי שהקימו בעבר ממשלות רוטציה, יביאו בהסכמות כל מיני דברים, יגיעו ביחד לכל מיני דברים, ומשם יתקדמו. עד כאן לעניין שני המלכים המשתמשים בכתר אחד וחוק-יסוד: ממשלת חילופין. אבל אני צריך להסביר למי שלא מכיר את המציאות הזאת של הפיליבסטר, את האתגר הלא-פשוט שמוטל בפניי. אולי, גלעד, אתה תבין אותי.

גלעד קריב (העבודה):

אני אגיד לך, המצב הזה שהממשלה עושה פיליבסטר ולא האופוזיציה, זה באמת – – –

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אולי אתה תבין את מצבי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

איפה השר התורן?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לא, לא. למה השר? אתה לא אוהב לשמוע אותי, עודד? כבר נמאס לך.

קריאות:

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אה, יש.

היו"ר ארז מלול:

הוא היה, הוא היה. הוא שנייה יצא.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לא, אם הוא יצא, צריך להוציא את הישיבה להפסקה עד שהוא חוזר, לדעתי.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא. לא חייב. לא חייב.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – – תמנו עוד שר בממשלה, כי אין מספיק שרים.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני בעד. או-הו, הינה. הינה, השר פה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תעצור לו את השעון כשאני בחוץ. תעצור לו.

היו"ר ארז מלול:

אין צורך.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תעצור את השעון. תעצור את השעון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תעצור את השעון, זה הכלל. הוא יכול לעצור את השעון.

היו"ר ארז מלול:

שמחה הוא מעל השעון.

גלעד קריב (העבודה):

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אבל כבוד השר קרעי, אתה מפספס. אז לכבוד השר אני אחזור מחדש על המדרש? לא. אבל אני אסביר בדיוק את המורכבות שאני נמצא בה כרגע. גלעד, אני יכול להסביר לך את המורכבות?

גלעד קריב (העבודה):

לא.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

טוב. עודד, אני יכול להסביר לך את המורכבות? השר קרעי, אני יכול להסביר לך את המורכבות?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

המורכבות היא כזאת: בדרך כלל עושים פיליבסטר בחוקים קונטרוברסליים, נכון? ומי שעושה את הפיליבסטר הוא מי שרוצה שהחוק יעבור או מי שרוצה למשוך זמן כדי שהחוק לא יעבור, נכון, גלעד? כך זה עובד. פה יש לי בעיה. עכשיו, מה עוד שכשאתה עושה פיליבסטר על חוק שהקואליציה תומכת והאופוזיציה מתנגדת, אז בטח, השר קרעי, אתה בוודאי לא מכיר את הסיטואציה הזאת שאתה צריך לעשות פיליבסטר על חוק שהקואליציה תומכת והאופוזיציה מתנגדת. אבל כשדבר כזה קורה, אתה יכול בהנאה רבה לעמוד פה ולסנוט באופוזיציה, לרדת עליהם, להגיד להם: מה עשיתם, לעצבן אותם, להכות אותם. יש עם מה לעבוד, נכון? הבעיה היא שפה זה חוק בהסכמה. אני עכשיו עושה פיליבסטר ואסור לי להעליב את האופוזיציה. אני חושב שזה עונש אכזרי במיוחד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תעליב, תעליב את האופוזיציה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לא. אני לא מעליב. זה חוק בהסכמה.

היו"ר ארז מלול:

הוא לא אוהב להעליב. הוא בחיים לא העליב. בוועדה, בחיים הוא לא העליב אף אחד. במיוחד את משרד המשפטים הוא לא יודע להעליב.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

זה חוק בהסכמה. אני לא רוצה להעליב את האופוזיציה, אני לא רוצה לסנוט בהם. אני רוצה שביחד ננצח.

היו"ר ארז מלול:

לא, אתה יודע להעליב בכלל?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני גם לא יודע לעשות את זה.

היו"ר ארז מלול:

כן. פיה טובה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל שמחה, זה רק נראה לך בהסכמה. בנט כבר מתכנן את עוקץ הבחירות הבא. הוא כבר מתכנן ממשלת טריפל, לא חילופים – זה ליברמן, זה לפיד, זה בנט.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

בתור שר התקשורת, אני מבקש שתטפל בטריפל. זה אצלך חונה. כל אירוע הטריפל חונה אצלך. אל תעביר אחריות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה מטופל.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אוקיי. מצוין. לא, אני יודע שאצלך זה הטריפל.

היו"ר ארז מלול:

מה זה טריפל? סליחה על הבורות.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

טריפל – כבוד השר, אתה רוצה להסביר לו מה זה טריפל? טריפל זה שלשה.

היו"ר ארז מלול:

כן, אני יודע. מה זה קשור לתקשורת?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אבל חברות התקשורת מוכרות – – –

גלעד קריב (העבודה):

טריפל זה טלפון כשר שמחובר – – –

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לא, לא. הן מוכרות שירות שיש לך גם טלפון, גם אינטרנט וגם טלוויזיה.

היו"ר ארז מלול:

אה, הבנתי.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

עכשיו, במקרה שלכם, הן מוכרות מכשיר אחד שאין בו טריפל – אין בו לא אינטרנט, לא טלוויזיה ולא סמ"ס, אז זה טריפל של שאין, אבל יש את עסקת הטריפל. לכן אין לי מנוס, וזה דבר באמת, אתגר קשה, ואני בטוח שאתם תעזרו לי, חבריי חברי הכנסת, לעשות פיליבסטר מאחד. זה לא פשוט לבוא, לנהל דיון בלי להעליב אף אחד. לדעתי, זה לא כיף מספיק, אבל אנחנו נתמודד עם האתגר הזה. אבל האמת היא שבלי התמודדות כרגע עם שאלת העלבונות – אופיר, אתה רוצה לתת לי איזשהו צפי? כי אני רוצה לדעת. אני אסביר לך.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, אתה צריך לבנות את זה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אה, אין שום בעיה. זהו. אני צריך לדעת כמה זמן לתכנן. אם אני יודע שיש לי עוד שעה, שעתיים – – –

אופיר כץ (הליכוד):

לא, לא. עשר דקות מספיק.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אם אני יודע שיש לי עוד שעה, שעתיים, אני מתחיל דף יומי.

אופיר כץ (הליכוד):

עשר דקות.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אם אני יודע שיש לי עוד עשר דקות, אני עובר למשנה יומית.

היו"ר ארז מלול:

אופיר, יסיימו ערבית ויבואו.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני צריך חזן. יסיימו ערבית מאחורי גבי?

היו"ר ארז מלול:

כן.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אבל האמת היא שבאמת זה יום שלדעתי אנחנו יכולים כולנו להתאחד בו גם בשמחה על הידיעות שמגיעות על – – –

היו"ר ארז מלול:

ברוך פודה שבויים.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

נכון, "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגון נסו יגון ואנחה", שאנחנו זוכים לראות בחזרת החטוף עידן אלכסנדר, ואנחנו כולנו שמחים.

היו"ר ארז מלול:

החייל, החייל.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

החייל. ושולחים מפה ברכות ושמחה למשפחתו ולכל עם ישראל, ובאמת ברוך מתיר אסורים. זה אירוע שאני – יש כאלה – אני לא רוצה אפילו להרחיב בזה, אבל אני חושב שזה אירוע שיכול לשמח ולאחד את כולנו. אנחנו מקווים כולנו ושולחים מכאן ברכות ותפילות ששאר החטופים ישוב לביתם במהרה.

היו"ר ארז מלול:

אמן, אמן, אמן.

גלעד קריב (העבודה):

לא די בתפילות.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לא, לא, בלי תפילות שום דבר לא קורה.

היו"ר ארז מלול:

למה בלי תפילות?

גלעד קריב (העבודה):

אני אמרתי בלי תפילות? אמרתי: לא די בתפילות.

היו"ר ארז מלול:

אתה אומר: די; לא, די. אה, לא די. חשבתי די.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ארז מלול:

נכון. צריך גם השתדלות.

גלעד קריב (העבודה):

לא, יותר מהשתדלות. צריך מעשים.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אמת.

גלעד קריב (העבודה):

צריך מעשים אמיצים, לא רק תפילות.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

גלעד, אבל בדיוק אמרתי שאני לא רוצה לריב. למה אתה רב?

גלעד קריב (העבודה):

אני לא רב, כי – – –

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לא רב. אני שנים טוען שאתה לא רב. גלעד, אבל אני שנים טוען שאתה לא רב, ואתה משום מה מתעקש לטעון שאתה רב. טוב מאוד.

היו"ר ארז מלול:

הגדרת בחוק מה זה רב.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

איזה הגדרתי בחוק. לא הצלחנו להעביר את החוק הזה.

היו"ר ארז מלול:

אה, נכון.

גלעד קריב (העבודה):

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

מה, אתה מזכיר את החבל בבית התלוי? בקיצור, אני לא חושב שהביטוי "בקיצור" מתאים לדיון הזה.

היו"ר ארז מלול:

בכלל לא.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

בכלל לא.

היו"ר ארז מלול:

אצלך "בקיצור" זה בסדר.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לא עומד בקריטריונים. אבל אני רוצה לומר שמונחים על שולחננו בוועדת החוקה, ואני מקווה – אם שמתם לב, החוק הזה הוא החוק הראשון שהעברתי בכנס הקיץ. בחרתי להניח אותו ראשון על סדר-היום ביום שני הראשון של הכנס, להניח את החוק הזה. אני חושב שזה לא דבר טריוויאלי בכלל שבכנסת כאן נעביר חוק-יסוד בהסכמת קואליציה ואופוזיציה – אוי, נו, באמת. בכוח מתעקשים שאני אתווכח על משהו, גלעד. תסתכל, תוך כדי שאני עומד פה, בית המשפט החליט שהוא מחליט איך ממנים נציב שירות המדינה.

גלעד קריב (העבודה):

איך ממנים מי?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

נציב שירות המדינה בניגוד לחוק.

גלעד קריב (העבודה):

טוב מאוד.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

טוב מאוד, ברור. למה שיקשיבו לחוק?

היו"ר ארז מלול:

מה בג"ץ אמר? מה?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תוך כדי שאנחנו פה.

היו"ר ארז מלול:

שמה? מה?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

עמית ודפנה ברק-ארז, וסולברג בדעת מיעוט.

היו"ר ארז מלול:

נו? שמה?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

למרות שכתוב בחוק שנציב שירות המדינה ימונה על ידי הממשלה ללא מכרז – כתוב "לא".

היו"ר ארז מלול:

לא הבנתי. זה בחוק?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

כתוב בחוק.

היו"ר ארז מלול:

או בהחלטת ממשלה?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לא, לא. חוק שירות המדינה. חוק שירות המדינה אומר ככה – חוק שירות המדינה (מינויים) – – –

היו"ר ארז מלול:

מה? מה? באמת זו סוגיה מעניינת.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

כן, כן. האמת היא שזו כבר פחות סוגיה מעניינת. היא יותר סוגיית תיאורטית, מה אומר החוק – –

היו"ר ארז מלול:

לא הפסיקה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

– – בגלל שבית המשפט לא ממש מתייחס לחוק, וזה קצת עצוב.

היו"ר ארז מלול:

אז מה, בית המשפט אומר שהחוק לא קיים? מה אמר?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

כתוב ככה בסעיף 6 לחוק שירות המדינה (מינויים): "הממשלה תמנה נציב שירות המדינה (להלן – נציב השירות); על מינויו לא תחול חובת המכרז – –"

היו"ר ארז מלול:

כתוב מפורש.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

כתוב. "– – לפי סעיף 19 – –"

היו"ר ארז מלול:

איך אומרים במרוקאית? שטייט מפורש.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

שטייט מפורש במרוקאית. "– – והודעה על המינוי תפורסם ברשומות". כך כתוב בחוק. נו, אף כתוב.

היו"ר ארז מלול:

ומה בג"ץ אמר עכשיו?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

שימנו בהליך תחרותי. למה? אגב, בניגוד לאיך שמונו כל נציבי שירות המדינה.

היו"ר ארז מלול:

תגיד, סולברג נהנה תמיד להיות במיעוט?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני לא יודע אם הוא נהנה להיות במיעוט, אבל אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה החוק במדינת ישראל – אנחנו, אנחנו.

היו"ר ארז מלול:

המלצה בלבד.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

ואחר כך באים ואומרים: למה אתם מדברים נגד בית המשפט? למה אתם חושבים? אפילו יש פה בית משפט שפשוט עומד – עומדים השופטים אומרים: כתוב, אז מה? זה מתחבר כמובן לדיון שהיה בשבוע שעבר אצלי בוועדה, וגם אתה, נראה לי, היית שם.

היו"ר ארז מלול:

אני הייתי שם.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

כתוב בחוק. אז אנחנו פשוט צוברים עוד ועוד. כבר פעם היה צריך לחוקק חוקים נגד ביטולי חוקים. אם אתה זוכר, דיברנו על זה. האם בג"ץ יבטל חוקים? באיזה רוב – רוב מיוחד, שבעה, תשעה, 11, 18? כל הדיון הזה מיותר, פשוט דיון מיותר. יושבים שלושה שופטים, בהחלטת שניים נגד אחד – אגב, אני בכלל לא מצליח להבין. השופט עמית והשופטת דפנה ברק-ארז החליטו בדעת רוב נגד השופט סולברג. אני שמעתי הקלטה של השופט עמית שאומר במפורש שהחלטת רוב היא דמוקרטיה של כיתה ד'. זה לא באמת רציני.

גלעד קריב (העבודה):

די. די כבר.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

כך שמעתי. גם אתה שמעת את ההקלטה הזאת, גלעד? האם שמעת את ההקלטה הזאת?

גלעד קריב (העבודה):

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני שואל, שמעת או לא שמעת?

גלעד קריב (העבודה):

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אז לכן אני אומר, מה זה משנה שהיה רוב בבית המשפט, שניים נגד אחד? הרי לימד אותנו השופט עמית שהרוב לא קובע, לכן עמדת סולברג, עמדת המיעוט – – –

היו"ר ארז מלול:

קיימא לן כדעת המיעוט.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

קיימא לן כדעת השופט סולברג, בדיוק. מאחר שהרוב לא קובע, כך אמר השופט עמית, אם הרוב לא קובע, אז גם הרוב בבית המשפט לא קובע. אני חושב שטוב תעשה הממשלה – מכאן בקשתי שטוחה. נציג הממשלה, כבוד השר קרעי, בקשתי שטוחה אליך, ודרכך – לכל הממשלה: אחרי החלטת בית המשפט העליון בעניין נציב שירות המדינה, שהתקבלה ברוב של שניים נגד אחד, אני מבקש שמממשלת ישראל תודיע לבית המשפט במכתב – לא צריך עורך דין בשביל זה – שתכתוב לו במכתב: שמענו את עמדתו של השופט עמית, שלפיה הכרעת רוב היא דמוקרטיה של כיתה ד' והיא לא באמת חשובה. שמענו את העמדה הזאת, ולכן הייתה החלטת רוב בבית המשפט – לא נורא, רוב זה רק של כיתה ד'; אנחנו בממשלה כבר בכיתה י"ב, יש לנו 12 שנות לימוד. אגב, פעם היה ראש ממשלה שלא היו לו 12 שנות לימוד, אבל אצלנו בממשלה יש ראש ממשלה עם 12 שנות לימוד, אפילו יותר, גם תואר ראשון ותואר שני. לכן אנחנו לא מסתפקים בדמוקרטיה של כיתה ד' שאיתה אתה, השופט עמית, והשופטת דפנה ברק-ארז, החלטתם בדעת רוב נגד השופט סולברג. אנחנו בעד החלטות בית המשפט מהותיות, ולכן אנחנו מאמצים את עמדתו של השופט סולברג. אני חושב שאם הממשלה תודיע כך לבית המשפט, רק טוב יהיה לישראל מההתנהלות הזאת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לי פשוט יותר.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

כן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, פשוט לומר לא. בדמוקרטיה יש איזון בין הרשויות. כשרשות אחת חורגת מהסמכויות שלה, הרשות השנייה אומרת לה לא.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

גם הרשות השנייה זה באחריותך. קודם הייתם בטריפל, עכשיו אתה ברשות השנייה. מה יהיה? אתה לא יכול להתנתק שנייה? תדבר בשם כל הממשלה, לא רק בשם משרד התקשורת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מאוד פשוט. הם – מותר להם להגיד מניעה משפטית; לנו מותר לומר מניעה חוקתית. אומרים לבג"ץ לא.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני תומך, אני חייב לומר שאני תומך. בכל מקרה, הסיטואציה הזאת – בתחילת ימי הקואליציה הזאת היינו במציאות שבה דנו בשאלה איזה רוב נדרש לצורך ביטול חוקים. עכשיו מסתבר שאין שום צורך ברוב לביטול חוקים; גם אין כבר יותר החלטות של ביטול חוקים. בא בית המשפט – כתוב בחוק שחור, והוא אומר לבן; כתוב בחוק כן, והוא אומר לא. הוא לא מבטל את החוק, חלילה, הוא פשוט מתעלם מהחוק. הקטע הכי יפה – יש כאלה שקוראים לזה "מפרש את החוק". מפרש את החוק – החוק אומר "ימונה ללא מכרז", והוא מפרש את החוק שכן צריך מכרז. החוק אומר שניתן לכרוך מזונות ילדים, והוא מפרש את החוק שלא ניתן לכרוך.

היו"ר ארז מלול:

האמת היא שקשה לי להתייחס, כי עוד לא קראתי את פסק הדין.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני אומר, המציאות הזאת היא בלתי אפשרית. אנחנו לא יכולים לקבל אותה. אמר יושב-ראש הכנסת: הכנסת לא תעבור בשתיקה על רמיסתה. אנחנו לא יכולים ולא צריכים לקבל את הדבר הזה. הממשלה, כאשר החוק אומר משהו, היא צריכה לעמוד על זה. אם בית המשפט משום מה לא מבין מה כתוב בחוק – יכול להיות – אם רוצים נורא לכבד אותו, אני חושב שגישה אחת היא גישתו של השר קרעי, פשוט להגיד לא. גישה שנייה: אם רוצים ממש ללכת אקסטרה לקראת בית המשפט, אפשר להעביר כאן בכנסת, בשלוש קריאות, ביום אחד, הבהרה ברורה. אז גם אומרים: חברים, נתתם פסק דין, זה היה במצב החוקי הקודם; לא הצלחתם להבין אותו, אתם לא יודעים לקרוא את החוק – נחוקק חוק שונה, למקרה שלא היה לכם ברור, והממשלה תפעל לפי החוק שתקבע לה הכנסת. אני חושב שהדבר הזה הוא מאוד מאוד מאוד חשוב. אנחנו נמצאים בסיטואציה שחדשות לבקרים, כל הזמן, אנחנו צריכים להתמודד עם החיצים שבית המשפט יורה בשלטון החוק. בכל פעם הוא בוחר לעצמו חוק אחר להתעלם ממנו, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את ההתעלמות הזאת של בית המשפט מהחוק. אבל אני רוצה לומר, בכל זאת לחזור לאחת הבעיות הקשות שאנחנו מתמודדים איתה – גם בזמן שהגיעה לכנסת פשרת השר לוין, אמרו לנו, כולל סיעות באופוזיציה: על פניו זו הצעה טובה, אבל אנחנו מבקשים את סיום הסכסוך. כך הוגדר הדבר הזה על ידי חלק מסיעות האופוזיציה. אמר את זה לדעתי בני גנץ. נראה לי שגם פנינה באה לוועדה ואמרה את זה כראש הסיעה של המחנה הממלכתי. הם אמרו: אנחנו רוצים סיום סכסוך. בואו תגידו את כל התיקונים והשינויים שאתם רוצים לעשות, ואנחנו נשב, נקבל החלטה ביחד, וזה מה שנעשה. אני אומר שאני חושב שזה יכול להיות רעיון מצוין. אבל מה אנחנו נעשה אם שנייה וחצי אחרי שאנחנו נגיע לסיכום עם בני גנץ או עם עודד פורר, שנייה אחת אחרי שנגיע איתם לסיכום, נעביר חוק ברוב של 61 חברי כנסת – יהיה יותר, יהיו 80 חברי כנסת – שנייה וחצי אחר כך, בית המשפט יתחיל להמציא המצאות חדשות, יבטל חוקים, יתעלם מחוקים? אז מה? אנחנו נבוא ונגיד: עשינו סיום סכסוך, ומה? כולנו נעמוד עם הלשון בחוץ? אי-אפשר לנהל ככה מדינה. מה היה קורה אם היינו מסכימים להצעה הזאת שהציע חבר הכנסת בני גנץ, היינו אומרים: אוקיי, אתה רוצה ככה, אתה רוצה ככה – הסכמנו; אתה בן אדם נחמד, אפשר לשבת איתך, להגיע להסכמות. גם השר אלקין היה יכול להיות שותף להסכמות האלה. כולנו היינו חותמים, לוחצים ידיים, חיוכים גדולים, ושנייה וחצי אחר כך בית המשפט היה בא ונותן פסק דין איך ממנים נציב שירות מדינה בניגוד לחוק. אז מה? אז היו אומרים: אסור לכם לשנות את זה, זה חוק עוקף בג"ץ. יום אחר כך בג"ץ היה מבטל עוד חוק, יום אחר כך עוד חוק. ואנחנו בסיום סכסוך. אולי ניתן את המפתחות לניהול המדינה ולחקיקה ישר לבג"ץ? לכן, כל זמן שהעיקרון היסודי, שמה שנקבע כאן בבית הזה הוא רצון הציבור, רצון העם, עם זה הולכים ועם זה עובדים – כל זמן שהעיקרון הזה לא מקובל, אנחנו לעולם לא יכולים להגיע להסכמות על שום דבר. וזו טרגדיה, כי הבית הזה, הכנסת, הוא מקום להגיע להסכמות. כמו שאמרתי, הישיבה הראשונה של ועדת החוקה שקבעתי הייתה ישיבה על החוק הזה. מונחים על שולחנה של ועדת החוקה כמה וכמה חוקים שאין שום סיבה בעולם שהם לא יעברו כאן ברוב גדול. אנחנו נדון השבוע, בעזרת השם, בחוק סנגור בחקירה. אין סיבה שהחוק הזה לא יעבור פה אחד.

היו"ר ארז מלול:

איזה חוק?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

סנגור בחקירה – ביום רביעי, דיון.

היו"ר ארז מלול:

יש לי חוק כזה, כן.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

חובת סנגור בחקירה, חוק לעילא ולעילא, הצעת חוק ממשלתית. אין סיבה שלא יעבור פה אחד במליאה. יש לנו הצעת חוק לקיצור משך ההליכים וקביעה של קווים ברורים, שאי-אפשר להחזיק בן אדם בסטטוס חשוד למשך זמן אין-סופי. חוק שאין סיבה שלא יעבור פה אחד, והוא גם עבר בטרומית.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, השר דיכטר, זה מפריע.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

מונחת על שולחן הוועדה הצעת חוק-יסוד: השפיטה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת משה אבוטבול, זה מפריע.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

יש לנו את הצעת חוק-יסוד: השפיטה (סמכויות שיפוט ותקנות סדרי דין באישור ועדה), וגם הצעת החוק הזאת, אין סיבה שלא תעבור פה אחד, מאחר שהיא הצעת חוק שחתומים עליה מכל סיעות הבית. היא גם מלווה אותנו מהכנסת הקודמת. יש חוקים רבים לתיקון מערכת המשפט. גם החוק שבעזרת השם אני מקווה שיונח פה ביום רביעי – אושר בוועדת השרים – על קביעת הרכבים באופן רנדומלי. אני קראתי ברשתות, ראיתי אנשים שכתבו: אנחנו מתנגדים. הם קראו לזה, ההפיכה המשטרית של רוטמן, כך הם קראו לזה. אני חושב שהם טעו בשם. אנחנו מתנגדים להפיכה המשטרית של רוטמן, אבל אנחנו תומכים בכך שהרכבים ייקבעו באופן אקראי ולא על ידי נשיא בית המשפט העליון. אין סיבה שזה לא יקרה. אפתיע אותך, חבר הכנסת מיקי לוי, גם חוק פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה – אין סיבה בעולם שלא יעבור פה פה אחד בכנסת. אתה יודע למה? זה היה בהסכמים הקואליציוניים שלכם, של יש עתיד – סיעת יש עתיד וסיעת תקווה חדשה אז חתמו על הסכם קואליציוני כשכתוב בו: הצדדים מסכימים.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה מהכנסת הבאה?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לא כתוב מהכנסת הבאה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני שואל אותך.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

מה?

מיקי לוי (יש עתיד):

הצעת החוק של ההפרדה, מהכנסת הבאה?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

של ההפרדה? גם בהסכמים הקואליציוניים שלכם זה לא היה מהכנסת הבאה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל עכשיו קרה משהו.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

נכון, היועצת המשפטית לגמרי מחוץ לאיזון.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, קרה משהו לראש הממשלה שלך.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לגמרי מחוץ לאיזון.

מיקי לוי (יש עתיד):

קרה משהו לראש הממשלה שלך.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

מה קרה לראש הממשלה?

היו"ר ארז מלול:

אבל זה לא משפיע, מיקי. מה זה קשור?

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא באמצע חקירה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אבל ראש הממשלה היה בכתבי אישום גם אצלכם.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל אתם – – –

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אבל ראש הממשלה היה בכתבי אישום גם אצלכם.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם מתנקמים בה אישית.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אבל זה לא באישי. להפך, ראינו את ההסכם הקואליציוני בין יש עתיד לבין תקווה חדשה, ואמרנו: הינה שתי סיעות שאי-אפשר לחשוד בהן – –

מיקי לוי (יש עתיד):

כל דבר היועצת. סבתא שלי לא ילדה – היועצת.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

– – שתי סיעות שאי-אפשר לחשוד בהן, אפילו לא ברמז, שמטרתן – כשהן חתמו על ההסכם הקואליציוני בכנסת הקודמת, איש בעולם לא היה חושד שהם מבקשים לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה כדי לעזור לבנימין נתניהו.

היו"ר ארז מלול:

זה לא יעזור. מה זה יכול לעזור?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אף אחד בעולם לא דמיין שפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה עוזר לתיקי נתניהו. ואם זה היה עוזר, חזקה גם על תקווה חדשה לפני שנתיים וחצי, שלוש, ארבע שנים, כמה שזה היה, וגם על יש עתיד, שאם היה אפילו בדל של סיכוי שפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה יעזור לבנימין נתניהו, הם היו מטאטאים את זה מההסכמים הקואליציוניים בלי שום סנטימנטים. אני חושב שזו אפילו לא חזקה ניתנת לסתירה, זו חזקה חלוטה. אין בודקין מן המזבח ולמעלה. אם יש עתיד תומכים במשהו, חזקה שזה לא עוזר לבנימין נתניהו. אני חושב שאת זה אפשר לומר באופן חד וחלק, ללא כחל וסרק. ולכן לבוא עכשיו – תסתכל, אדוני היושב-ראש, תראה מה קורה פה. אנחנו לוקחים משהו מתוך ההסכם הקואליציוני של יש עתיד, רוצים לחוקק אותו, והינה, נמצא פה חבר הכנסת מישל בוסקילה, שההצעה שלו, אני מקווה, תעלה ביום רביעי. אני מקווה שכל המכשולים יוסרו, בעזרת השם. עכשיו שני אנשים מסתירים לי את מישל בזמן שאני מדבר איתו. כבוד השר ניר ברקת, אתה מסתיר לי את מישל. אני אומר, נמצא פה חבר הכנסת מישל בוסקילה, שהצעת החוק שלו, אני מקווה, תעלה ביום רביעי, ובעזרת השם גם תעבור, שבסך הכול חטאו הגדול זה שהוא לקח את ההסכם הקואליציוני עם יש עתיד והגיש אותו בתור הצעת חוק. אני חושב שהוא לא ידע שיש עתיד הכניסו להסכם הקואליציוני משהו שיעזור לבנימין נתניהו. אני חייב לומר שאם זה ככה, הקמתם את ממשלת החילופים שלכם עם הסכם קואליציוני שמטרתו לעזור למשפטו של בנימין נתניהו. אני לא יודע אם להצדיע לכם או ללעוג על האירוע. אין לי מושג, אני במבוכה. ולכן אני חושב שאם היינו מסתכלים על הנושא באופן ענייני, הן על פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הן על נושא של קביעת הרכבים באופן רנדומלי בבתי המשפט, מראית פני הצדק, גם על נציב התלונות – שפה זו ההזדמנות לאחל לו ברכה והצלחה במילוי תפקידו, נציב התלונות החדש, שנכנס על בסיס החוק שעבר פה בכנסת, וגם החוק הזה של הנציב, גם החוק של קיצור משך ההליכים, גם החוק של סדרי דין באישור ועדה, גם החוק של סנגור בחקירה שדיברנו עליו קודם, גם החוק על קיצור תקופת ההתמחות, כבוד השר לוין, שעבר היום בוועדה פה אחד, ללא מתנגדים, ובעזרת השם יונח על השולחן – בכל החוקים האלה ניתן לתקן ביחד ובאחריות את מערכת המשפט, וכך בעזרת השם נעשה. תודה רבה לכולם. אני מבקש שנעבור להצבעה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, בבקשה לשבת. נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 13), של חברי הכנסת אליהו רביבו, אפרת רייטן מרום וקארין אלהרר, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–6 – 86 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 86 בעד, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 13). הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 84 נגד – אין נמנעים – אין חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 13), נתקבל.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 84 בעד, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק יסוד: הממשלה (תיקון מס' 13), של חברי הכנסת אליהו רביבו, אפרת רייטן מרום וקארין אלהרר התקבלה בקריאה שנייה ושלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום רוצה לברך בשם המציעים. שלוש דקות לרשותך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך על הגעתו של החייל החטוף עידן אלכסנדר, שדאגנו לשלומו ולבריאותו. זה הדבר החשוב ביותר, יותר מהחוקים שאנחנו עושים כאן בכנסת. אני מייחלת ומפצירה בכל הגורמים, בראש הממשלה ובשרים, שיאשרו במהרה גם את הגעתם של עוד 58 חטופים, חללים וחיים, חזרה אל בית ישראל, אלינו הביתה ואל המשפחות שלהם – זה הדבר החשוב ביותר – ולסיום המלחמה. אני רוצה לומר שתי מילים בהקשר של החוק שהעברנו כאן עכשיו, בשיתוף פעולה נדיר, נדיר ורחב, מקיר אל קיר, קואליציה ואופוזיציה, גם בתהליך שבו יזמנו, וכל חבריי לסיעות, הנציגים של הסיעות כולן, בתהליך מאוד ארוך, אחראי, רגיש. כשבאים לטפל בחוקי-היסוד בתהליכים חקיקתיים, יש לטפל בצורה זהירה ואחראית וממושכת ולא להתייחס לחוקי-היסוד כאל פלסטלינה. לכן אני מברכת על התהליך הזה ועל הטיפול גם בוועדה, ולבסוף גם אושר, אושרה בקשתנו שהחוק יחול רק בכנסת הבאה ולא בתחולה מיידית, למרות שלכאורה אין לו איזו השפעה מיידית על החיים הפוליטיים עכשיו. אבל יש משמעות אדירה בכך שהראינו לציבור וגם לכנסת ולבית הזה שחוקי-היסוד – איך צריך לטפל בהם, איך צריך לחוקק אותם, ושצריך לעשות את זה בשום שכל ובזהירות ובאחריות רבה. אני מקווה מאוד שהתהליך הזה שאנחנו עשינו כאן יהיה למעשה תמרור ואות בפני המחנה כולו, קואליציה ואופוזיציה, גם על הדרך שבה אפשר וראוי לחוקק חוקים במשותף ובכבוד וגם על האופן שבו מתייחסים אל חוקי-היסוד בצורה ראויה ובצורה אחראית ולא בצורה כל כך דורסנית, נקרא לזה כך. בעניין הזה צריך לבוא ולומר שאנחנו חששנו מטיפול בחוקי-יסוד כאשר חווינו כאן את ההפיכה המשטרית והחוקים השונים, ולכן גם הטיפול בחוק הזה – עשינו אותו בצורה זהירה ותוך מחשבה על העתיד ועל ההשפעה וההשלכה שיש לזה. אני מקווה שגם בכנסת הבאה – ואין לי ספק שאנחנו נצליח בבחירות הבאות ונצליח להרכיב קואליציה – אפשר יהיה לעשות את זה בלי לעוות את חוקי-היסוד של מדינת ישראל אלא בכבוד, בהדדיות, בתוך איזשהו אמון מחודש של הפוליטיקה ושל הסיעות בבית הזה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אליהו רביבו, ראשון המציעים, שלוש דקות לרשותך. ראש המציעים.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה ראש המציעים?

היו"ר ארז מלול:

הוא הראשון, הוא היוזם הראשון.

אליהו רביבו (הליכוד):

אין מה לעשות, נאור, אחי, אני היוזם הראשון.

נאור שירי (יש עתיד):

ראשון המציעים.

היו"ר ארז מלול:

ראשון המציעים, צודק.

אליהו רביבו (הליכוד):

צודק. הראשון להציע. אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, תודה לאל, היום, בשיתוף פעולה נדיר עם חברותיי חברת הכנסת קארין אלהרר וחברת הכנסת אפרת רייטן מרום, ובשיתוף פעולה הדוק עם יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט חברי חבר הכנסת שמחה רוטמן והייעוץ המשפטי וכל הצוות המקצועי, זכינו להשלים תיקון עיוות. לאחר סבבים בלתי נגמרים של מערכות בחירות בחוסר הכרעה, בחוסר יישום של החלטת הבוחר, הגיע בחטא חוק-יסוד שבא לעצור את ההידרדרות והפגיעה בדמוקרטיה. החוק הזה כאמור נולד בחטא והיה מיותר ביסודו. בפרק זמן קצר המציאות הוכיחה שאין לו שום זכות קיום, רק שאנחנו כמחוקקים הרבה פעמים נופלים על איזושהי מלכודת דבש, וכדי לא להודות בטעות וכדי לא לחזור אחורה, ממשיכים רצף בלתי נגמר של טעויות. מאחר שהצעת החוק הזאת – טלי, תשמעי, יום אחד גם את תצטרכי להבין שזה לא יכול להימשך כך. תודה. אמת צריך לאמור.

טלי גוטליב (הליכוד):

תמסור ד"ש לאבא שלי. רגע, חבר הכנסת רביבו, פליז, תמסור ד"ש לשמעון רז.

היו"ר ארז מלול:

את רואה? לא רק אני מעיר לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

סגן אלוף שמעון רז, שגידל אותי.

היו"ר ארז מלול:

את רואה, טלי?

אליהו רביבו (הליכוד):

אני מבקש מכאן, על חשבון הזמן שנתן לי היושב-ראש, לשלוח ד"ש וברכה חמה לאבא של טלי. תודה רבה לך. מה היינו עושים בלעדיה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ולאימא שלי, שתיבדל לחיים ארוכים, רותי רז.

אליהו רביבו (הליכוד):

ולאימה, שתארך ימים ושנים. תודה רבה לכם. אם רק תיתנו לנו את הנוסחה לשליטה על הפוטנציומטר, נוכל ליהנות מכאן ומכאן.

היו"ר ארז מלול:

על מה?

אליהו רביבו (הליכוד):

תודה רבה. בכל אופן, תודה רבה, חבריי, על שהצלחנו להוכיח כולנו, גם בהצבעה הזאת, שיש נושאים – כדי לשמור על איזון בין שתי הרשויות שנפגעו, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, להחזיר את הסדר על כנו, לשמור על דמוקרטיה ולהראות לאזרחי מדינת ישראל שמשוועים לראות שיתופי פעולה בינינו, ניתן, צריך וחייבים לעבוד ביחד, למען מדינת ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת שרון ניר, דן אילוז, מרב מיכאלי, משה סולומון, יצחק קרויזר, אלון שוסטר ומירב בן ארי בנושא: העלייה הדרמטית בתלונות על אפליה בעבודה כלפי משרתי מילואים. הודעת שר הפנים על מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אלון שוסטר, דן אילוז, משה טור פז, יצחק קרויזר, שרון ניר ומשה סולומון בנושא: חוסר תקצוב ביישובי קו התפר. נוסף על כך הונחה על שולחן הכנסת החלטה בדבר תיקון טעות בחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2025. עוד אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת, הודיע חבר הכנסת יצחק קרויזר כי הוא חוזר בו מהצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – העברת הטיפול בהגשת כתבי אישום בעבירות גביית דמי חסות לתביעה המשטרתית), התשפ"ה–2025, שמספרה פ/4448/25. תודה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2025, מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק. בבקשה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוק, חוק ומשפט):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא אכביר בדברים. מדובר בהצעת החוק המשלימה לתיקון חוק הממשלה, בהמשך לתיקון חוק-היסוד שהעברנו זה עתה. התיקון איננו זקוק ל-61. כל ההוראות המשלימות נמצאות שם. לחוק לא הוגשו הסתייגויות. הוגשו בקשות רשות דיבור, אבל נראה לי, אני מקווה, שחבריי יוותרו. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. כאמור, לחוק לא הוגשו הסתייגויות, אבל הוגשו בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; עודד פורר – אינו נוכח; יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אלעזר שטרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, עמיתיי חברי הכנסת, השרים, גם אני שמח, מתרגש, כמו כל עם ישראל, על השחרור של עידן אלכסנדר, ומודה לנשיא טראמפ, שבלעדיו ברור שזה לא היה קורה. גם אני, כמו כל עם ישראל, מחכה ומייחל שהכי מהר שאפשר שאר חטופינו וגופות חללינו יחזרו למדינת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם אני, כמו כל אזרחי ישראל – אני מניח שמשני צידי הבית, גם אלה שלא רוצים להודות בכך – יודע שגם השחרור הבא יהיה כנראה בזכות הנשיא טראמפ, צריך להגיד. כל השחרורים כולם, יש להם תרומה עצומה ללוחמי צה"ל ולגופי הביטחון, אבל בניסיונות של הקואליציה לחבר את הכול – שהכול בשליטה והכול ראש הממשלה והכול נתניהו – כאילו הם לא רואים את המציאות. אני רוצה להציע להם דיל. הרי ראש הממשלה עומד ויעמוד בפני דילמות קשות. אם אני צריך לקחת את כל הדילמות – של החטופים, של המשך המלחמה, של הגיוס, של היכולת שלנו לעמוד במשימות שלנו, של עתיד רצועת עזה, של עתיד ההתיישבות בנגב, ביהודה ושומרון, בגולן, בגליל – ראש הממשלה יצטרך להחליט: טראמפ או בן גביר. זאת הדילמה שלו. עתיד למדינת ישראל לאורך זמן, לאורך שנים, או שימור הקואליציה, שבכל מקרה יש לה פג תוקף. ולכן אני אומר, אשרי אדם ירא תמיד, אבל יותר נכון תמיד. אנחנו לא יודעים, אדוני היושב בראש, מה יצא בסעודיה. אנחנו יכולים לחשוב שאנחנו יודעים. גם חשבנו שאנחנו יודעים מה טראמפ יעשה עם איראן ומה הוא יעשה עם החות'ים. ולכן אנחנו צריכים להיות מוכנים שבסעודיה תהיה אפשרות באמת למזרח תיכון חדש לילדים שלנו ולנכדים שלנו, וגם אז נצטרך להגיד לראש הממשלה: טראמפ או בן גביר. תבחר בטראמפ. הרי אתה סיפרת לנו עליו כל כך הרבה דברים. שמת את הכול עליו. זרקת מפלגה שלמה, הנשיא של ארצות הברית, החוצה. אדוני ראש הממשלה, טראמפ או בן גביר – מציע לך, תעדיף את טראמפ. אנחנו נהיה לעזור לך גם שם. תודה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. שוב ברכות. אכן, עידן אלכסנדר נמצא בידי כוחות צה"ל, בשטח מדינת ישראל. ברכות לממשל ארצות הברית, ברכות לנשיא טראמפ, על שחרורו של החייל עידן אלכסנדר. אבל הבוקר – כל כך מצחיק, ככה זה עצוב – מה מוציאים אנשי לשכתך, אדוני ראש הממשלה? מה מוציאים בשעה 08:00 או ב-07:40 ומשהו לידיעת הציבור? לשכתך הוציאה הודעה: "השחרור הצפוי של חייל צה"ל עידן אלכסנדר ללא תמורה יתאפשר בשל המדיניות התקיפה שהובלנו בגיבוי הנשיא טראמפ". תגיד, לא מספיק? כמה אפשר לשקר? כמה אפשר לשקר? אבל בסדר, אדוני, אני אנסה לדלג על דברים, אולי יותר חשובים. השבוע ראיתי את הסרטון שהופץ על ידך. בכלל, התחילה איזה טרנד מצידך של הפצת סרטונים יום-יומיים. אתה כמעט לא מדבר עם התקשורת בעברית אלא רק באנגלית, אז יש סרטונים. אוריך חסר, כי היום הוא נמצא במעצר בית, אז נראה לי קצת אובדן הדרך. תבדוק את עצמך. הסרטון האחרון שראיתי, שהופץ על ידך: "אני ישן מעט, אבל אני ישן עם מצפון נקי". אדוני ראש הממשלה, בשבוע שנפלו חמישה חיילי צה"ל. אתה ישן עם מצפון נקי? אתה ישן עם מצפון נקי? המשפחות השכולות לא ישנות, שנתן נודדת. משפחות החטופים, שאתה וממשלתך הפקרתם, כמה שתגיד, לא ישנות. הרי אתה החמצת כמה פעמים תחנות בדרך להחזיר את החטופים הביתה, ואתה אומר "אני ישן עם מצפון נקי", אדוני ראש הממשלה? אתה בטוח לא המודל הנכון למצפון נקי. בסקר האחרון שפורסם, אדוני ראש הממשלה, 61% מהציבור דורש את הפסקת המלחמה והחזרת החטופים. רק 25% מסכימים עם הממשלה שלך. הפחד אוחז בכם. 78% בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ואני שומע אותך אומר: רוב הציבור לא תומך בוועדת חקירה ממלכתית. אז תראה לנו את הנתונים או את הסקר שאתה ראית, אולי נבין משהו. הפחד אוחז בכם, רגליכם מועדות, מכיוון שאתם יודעים שאתם אשמים. איך אמר סמוטריץ'? יש לנו שבועיים עד שהם יבקשו לפטר אותנו. אמר הרמטכ"ל זמיר שלא בטוח, לא בהכרח המבצע הצבאי הנוכחי יוביל לשחרור החטופים. אז אמר הרמטכ"ל זמיר. ואני מוסיף: למה המבצע הזה יוביל – לעוד נפילה, חלילה, של חיילים גיבורים בקרב? לעוד משפחות שכולות? אולי להירצחם של החטופים? תתביישו.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אדבר קצר, כי יש חוקים חשובים בדרך. עליתי לדבר רק כדי לברך בשם כל הכנסת על שובו של עידן אלכסנדר, חייל במדים, חייל בודד, שמי שלא יודע, הוא התנדב לעשות את השבת הזאת, זאת אומרת, המשפחה שלו והחברים שלו חיכו לו בבית בשבת של 7 באוקטובר והוא החליף חייל אחר והתנדב להישאר בבסיס. עידן הוחזק יותר מ-500 ימים בשבי, ולפחות ממה שפורסם – בתנאים מאוד קשים בשל היותו חייל. ברגע זה הוא כבר עבר לידיים ישראליות. אנחנו רואים את היום הזה – עזבו את התקשורת; תראו אותנו, מה זה עושה לנו, מה זה עושה לכל אדם שיש לו לב ונשמה כשחטוף חוזר. מה יותר חשוב מלהחזיר את החטופים? מה? מה? עוד בניין, פחות בניין, עוד מחבל? מה? תראו אותנו. כולנו עצרנו את הנשימה במשך כל היום: רגע, הוא יחזור ב-12:00; הוא יחזור ב-20:00. תראו מה זה עושה לנו – אנשים עומדים בכיכר החטופים ובוכים. מה קורה? זו הנשמה היהודית. היום הזה אנחנו בהתרגשות. אגב, היום אנחנו מחייכים על חייל אחד; תחשבו שיש עוד 58. אנחנו חייבים את זה למדינה הזאת, טיפה, טיפה נשמה יהודית. לעצור את המלחמה ולהחזיר את כל החטופים. אם בלבנון צה"ל פועל ביד קשה וכלפי כל הפרה הכי קטנה צה"ל מרים מטוסים ונלחם, למה מה שקורה בצפון אי-אפשר לעשות בדרום? הרי זה ברור שהם לא יעמדו מנגד – זה ארגון טרור, הוא לא מאמין בכלל במהות של המדינה היהודית. תנו לנו, תנו לעם הזה עוד יום אחד, עוד יומיים, תחזירו את כולם הביתה. להילחם – תמיד נילחם בהם, אבל תנו לעם הזה את מה שעובר עליו עכשיו. תהיו יהודים. אני מצטערת, הדבר הכי הכי חשוב, הכי חשוב, אין דבר יותר חשוב מפדיון שבויים. אין דבר יותר חשוב מלהחזיר את החטופים. ברוך הבא לישראל, עידן אלכסנדר. חיכינו לך. כל העם הזה חיכה לך, כולם. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 584 יום של הפקרה, לשמחתנו הסתיימו היום לעידן אלכסנדר. עוד 58 חטופים נמצאים במנהרות החמאס. הם נמצאים שם, וביום שבת האחרון, בכיכר החטופים – שלטים ונאומים שמחכים שטראמפ יעשה מעשה, לא ממשלת ישראל. שטראמפ יעשה מעשה. ואתם יושבים פה, אדוני היושב-ראש, חברי השר, ואתם לא יודעים לעשות את מה שיודעים לעשות סמוטריץ' ובן גביר – לסגור את הדלת לראש הממשלה ולהגיד לו: אם לא תחזיר את החטופים, אין לך ממשלה. את זה אתם לא יודעים לעשות? כנראה שלא. כנראה שלא, כי זה לא קרה. אנחנו נמצאים במצב שהממשלה המופקרת והמפקירה הזאת, כן, וראש ממשלה מפקיר ומופקר, ראש הממשלה הזה מספר לנו סיפורים על ביטחון כשהוא הפקיר אותנו. השר לביטחון פנים מספר סיפורים על משילות. אני אספר לכם סיפור קטן: ראש עיריית רהט טלאל אל-קרינאווי כתב מכתב עם 35 סעיפים לכל שרי הממשלה, כולל ראש הממשלה. השבוע, ב-7 במאי, הונח מטען בפתח לשכתו. באותו זמן בדיוק עשה סיבוב ברהט השר לביטחון כלום, ושום דבר – אפילו לא הרים אליו טלפון. היה דבר כזה קורה בגבעתיים, ברמת גן או בתל אביב? רק במקום מופקר ומפקיר. יש חוט מקשר – חיי אדם לא נחשבים. תעשו סריקה קלה מה קרה כאן רק בשבוע האחרון, שבוע וחצי: הסכם ישיר עם החות'ים שעושה ארצות הברית כשאנחנו מחוץ לתמונה; שיחות ישירות שמתרחשות כבר כמה שבועות בנושא הגרעין האיראני כשאנחנו לא בלופ. למרות הסיפורים של נתניהו שאנחנו בלופ, אנחנו לא בלופ; היום אנחנו שומעים עוד פעם שגם בסיפור של הגעתו חזרה הביתה של עידן אלכסנדר היו שיחות ישירות עם אדם בוהלר, שרק לפני כמה שבועות שמענו את חברי הקואליציה אומרים שלא יקום ולא יהיה. קם והיה ולשמחתנו הוא בארץ. 58 חטופים. אז זה חיצוני, ומה קורה פנימה? פשיעה משתוללת; חוסר משילות בכל תחום, בכל נושא; חוסר תפקוד כמעט בכל תחום, בכל נושא; 90 נרצחים בחברה הערבית וזה לא מעניין אף אחד. אבל כן כן, יש פה דברים מאוד חשובים לטפל בהם, ואחד הדברים החשובים לטפל בהם – אנחנו שומעים פה, ואני לא יודע איך לספור ואיך לתאר את העניין. שר המשפטים במדינת ישראל, השר לוין, אומר ברדיו שסוחטים אותו. מחרים מחזיקים אחריו שני אקזמפלרים, האחד מיקי זוהר והשני שלמה קרעי: חמור מאוד. נפתחת חקירת משטרה – במי משתלחים? ביועצת המשפטית לממשלה, למה היא פתחה את החקירה. הם אמרו את הדברים – שיחזרו בהם. יעלה השר לוין על הדוכן יגיד: בלבלתי את המוח סתם, לא סחטו אף פעם, זה בסך הכול דיון ציבורי. אין בעיה, תגיד את זה. הוא לא אומר את זה. אני מזכיר למי ששכח נשכחות – היה שר, זיכרונו לברכה, השר הירשזון; עמד באחד הדוכנים, בכנסת או בממשלה, אני לא זוכר. אז היה הסיפור של השמיים הפתוחים, והוא דיבר על זה שמאיימים עליו. אני הייתי אז במקום אחר, בתפקיד אחר. הייתה חקירה. לא שואלים שאלות, אבל פה השרים – אז זה השרים. אחר כך חברי הכנסת – הם לא מגיעים לחקירות. אחת, טלי גוטליב יושבת פה והיא כבר תקפוץ, יש לה חסינות; היא מבלבלת את המוח, אין לה חסינות.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אתה משקר?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

יש לה חסינות רק על דבר אחד – על אמירת דברים לא מדויקים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה היית שוטר לא הגון ואתה חבר כנסת לא הגון.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

על זה יש לה חסינות.

טלי גוטליב (הליכוד):

גם בתור חוקר היית לא הגון.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

והגאון ואטורי, סגן יושב-ראש הכנסת, דוגמה אישית – הוא לא מגיע לחקירה.

טלי גוטליב (הליכוד):

גם בתור חוקר היית לא הגון.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

הוא לא מגיע לחקירה. ואטורי לא מגיע. גם צבי סוכות לא מגיע.

טלי גוטליב (הליכוד):

גם בתור חוקר. לך לאשכנזי. לא סיפרת לאשכנזי?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

איזו דוגמה ציבורית נותנים לאנשים כשחברי כנסת לא מגיעים? איזו ממשלה זאת?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא סיפרת לאשכנזי על החקירה שעשית נגדו? לא הלכת להלשין כשאתה משקר לאשכנזי?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני אגיד לכם איזו: ממשלת חידלון ועבריינים, חלק בפועל, חלק בכוח. ועוד לא דיברנו על ראש הממשלה. או-טו-טו תתחיל חקירתו הנגדית.

טלי גוטליב (הליכוד):

שיבשת הליכי משפט? שיבשת הליכי משפט בחקירה? בלי חסינות. שיבשת הליכי משפט בלי חסינות.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

נגמר גן העדן של השושנים שהוא מספר סיפורים לאומה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רצת לאשכנזי לספר לו שאתם חוקרים אותו. לאשכנזי.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

הוא יצטרך: מה עשיתי, מתי עשיתי – איך הוא אמר על הדוכן הזה? הרי מותר לקבל מתנות מחברים.

טלי גוטליב (הליכוד):

הלכת לשמור על – – –

היו"ר ארז מלול:

טלי, אם את רוצה הודעה אישית, מגיע לך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

יתברר לו עוד מעט שממש אסור. תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

הם לא מבינים במה מדובר.

טלי גוטליב (הליכוד):

היית חוקר לא ישר ואתה ממשיך כדרכך לשקר פה.

היו"ר ארז מלול:

זה מפריע לי, חברת הכנסת טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך לאשכנזי לספר לו על החקירה. לך לספר לאשכנזי על החקירה. אין לך חסינות.

היו"ר ארז מלול:

טוב. חבר הכנסת בועז – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא עשית את זה במסגרת מילוי תפקידך אלא בניגוד למילוי תפקידך.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי, זה מפריע לי. טוב, סיימת? בבקשה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה ראשית לברך על שובו של עידן אלכסנדר אל משפחתו ואל עמו ולדרוש את שובם של כל אחינו ואחיותינו עכשיו. חברים, אנחנו נמצאים ברגע קריטי בתולדות מדינת ישראל. עשרות אלפי אזרחים, מלח הארץ, גויסו שוב ,למילואים והם לא יודעים בדיוק עד מתי. הם מפקפקים, בצדק, במניעי הממשלה שדורשת מהם להתגייס, אבל הם מתגייסים בכל זאת ומתייצבים בכל זאת, כי עבורם המדינה היא מעל הכול. באותו זמן בדיוק, הממשלה בראשות בנימין נתניהו נלחמת כדי להעניק פטור מוחלט משירות ומתרומה לאותו מיעוט ציני ואנטי-ציוני שמאפשר לה להישאר בשלטון. זו לא רק אפליה – זו המחשה מצמררת למחיר שהממשלה הזו מוכנה לגבות מהחברה הישראלית כדי לשמר את עצמה בשלטון; ממשלה שמעדיפה את קיומה שלה על פני קיומם ורווחתם של מצביעיה. אותו האיש שבעבר שיווק לנו רהיטים וארונות, משווק לנו היום את ארונות הקבורה של ילדינו כגזרת גורל. נתניהו מוכן להקריב את ילדי מצביעיו, את מיטב בנינו ובנותינו, כדי לשמור על שלמות הקואליציה שלו.

אושר שקלים (הליכוד):

מיכל, לא לעניין. זה לא לעניין. לא לעניין.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

הוא מוכן שבנינו יחזרו בארונות כדי שהבנים של השותפים שלו יוכלו להמשיך ולהשתמט – –

אושר שקלים (הליכוד):

ממש לא. גועל נפש. גועל נפש. ממש לא לעניין.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – ולחיות על חשבון הציבור שתורם.

אושר שקלים (הליכוד):

וזו לא הסתה. זו לא הסתה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

זו האמת.

אושר שקלים (הליכוד):

זו לא הסתה?

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

זו האמת. תגיד שזה לא נכון, שאתם לא שולחים אנשים לצבא ומגינים פה על משתמטים.

אושר שקלים (הליכוד):

זו לא הסתה?

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

זה מה שאתם עושים פה בכל יום ויום ובכל רגע ורגע.

אושר שקלים (הליכוד):

אחר כך אתם מדברים על הסתה. זו לא הסתה?

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

בדיוק כאן מתחדד הפער התהומי שבין ממשלת ישראל לבין מדינת ישראל.

אושר שקלים (הליכוד):

בזכות נתניהו את בכנסת.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

ומדינת ישראל ראויה ליותר ומדינת ישראל חשובה יותר. מדינת ישראל היא אנחנו, האזרחים שנושאים בנטל, שמשלמים מיסים ושבשעת משבר מתייצבים ראשונים בלי לשאול שאלות. אסור לנו לאבד אמון במדינה שלנו בגלל ממשלה כושלת. זאת אינה שאלה של ימין או שמאל; זאת שאלה אחת פשוטה וגורלית של ישראל – כן או לא. אנחנו יודעים את התשובה: ישראל – כן; הממשלה הזו – לא. והגיע הזמן להחזיר את המדינה לידיים של מי שאכפת להם ממנה באמת. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי – מוותר; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – מוותר; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפתי – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – לא היה פה שר המשפטים? פספסתי, יצא?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היה ואיננו.

נאור שירי (יש עתיד):

איזה שר. כי אין רשימה בקריאה שנייה-שלישית, ככה אמר ולדי. אתה יודע, אני מקשיב לו. רציתי לדבר – אני יודע שזה לא מה שנקרא הנושא המרכזי שעליו מדברים היום – על אירוע פשוט לא נורמלי, בעיניי. כששרים נשבעים, שרים או שרות – לא שיש הרבה בממשלה הזו – נשבעים לתפקידם, רציתי לשאול אותם מה הם אומרים. מה שאמר שר המשפטים וכל שר שעולה לפה: אדוני היושב-ראש, אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כשר ולקיים את החלטות הכנסת. עכשיו, כל שר במדינת ישראל – מהספסלים הקדמיים, האחוריים וגם אלו שהשתלטתם עליהם מאחור – הוא קודם כול שר של מדינת ישראל; הוא לא השר הפרטי של סיעה כזאת או אחרת. התפקיד שלו הוא לשרת את עם ישראל. מסכים איתי? מסכים. כשאומר שר, כל שר במדינה, שסוחטים אותו ומאיימים עליו, בטח ובטח כשהוא שר משפטים וסגן ראש הממשלה, קודם כול האינטרס של הציבור במדינת ישראל – שיבדקו את זה. הרי אם סוחטים שר, אני כאזרח במדינה מודאג. כמו כל דבר בממשלה הזו, הכול הופך לקפלן או לא קפלן, או ליכוד או נגד הליכוד. תגיד, אני אמרתי ליריב לוין מה לומר? אני באתי ואמרתי למיקי זוהר מה לומר? אני אמרתי לשר התקשורת מה לומר? גם ככה אי-אפשר להגיד לו מה לומר, כי אי-אפשר להתקשר ולהחזיק שיחה בירושלים בלי שיתנתק לך הקו. הם אומרים שסוחטים אותם. באה משטרת ישראל – לא יודע, נורמלי – ואומרת: בואו, תגידו לי, אני אעזור לכם. אני רוצה לבדוק, כמו כל גורם אכיפה נורמטיבי במדינת ישראל, מי סוחט אותך. זה לא אינטרס שלי ושלך? זה לא אמור להדאיג אותי ואותך? אבל פה, כל דבר, מי שבא לבדוק ולעזור – פתאום גלי בהרב מיארה אשמה, כי היא באה לבדוק, חס וחלילה, מי סוחט אותו. עכשיו, אפשר לצחוק ואפשר להיות רציניים, אבל בסוף בממשלה הזו, שזו ממשלה של עבריינים – ואתם מתעצבנים כשאני אומר את זה – אתם כמו התוכנית הבורר. אתם תעשו בוררות. במקום אצל גורמי אכיפה נורמטיביים במדינה דמוקרטית, תלכו לעשות בוררות אצל רפי קדושים או ברוך אסולין. ככה אתם מיישבים סכסוכים. ככה נראית מדינת ישראל. שר שסוחטים אותו בא ואומר למשטרה: תודה רבה, אני אסתדר בעצמי, כמו איזה מישהו בשכונה. עוד שנייה יגידו לנו: אין תקווה למלשינים. ואז רפי קדושים יעשה את הבוררות. תודה רבה ושבת שלום.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח. חברות וחברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה.

אופיר כץ (הליכוד):

רגע, רגע, רגע.

היו"ר ארז מלול:

איפה השר? אין שר. איפה? מי השר?

נאור שירי (יש עתיד):

משה ארבל.

היו"ר ארז מלול:

משה ארבל? אתה עולה?

קריאה:

תכניס אותי.

נאור שירי (יש עתיד):

די, די, לא, לא. אל תכניס אותם.

היו"ר ארז מלול:

לא צריך 61, אופיר. זה בהסכמה, אני לא מבין.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הכול בסדר, אני לא יודע. הוא מגייס – מגייס, אני לא יודע.

היו"ר ארז מלול:

הוא אוהב, נהנה מזה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני דיברתי בפעם הקודמת. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, דיברתי בפעם הקודמת על אותו – זוכר את הסיפור? ששאלו אותו: " כמה ארכן הוא זה", והוא אמר: אתה ארכן יותר ממשה? עלה אחר כך תלמיד אחר ומאוד קיצר.

קריאה:

רוטמן.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

באימא שלי, בשנייה שאומר אופיר לרדת, אני יורד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אבל אופיר לא אמר. "ראשו כתם פז". אז אמרו לו: "כמה קצרן הוא זה" – גלעד, זה, אגב, דבר שאתה לא מכיר. הוא עלה ומייד ירד, קיצר. שאלו: "כלום מקצר יותר ממשה רבינו", שאמר: "אל נא רפא נא לה" – תפילה של חמש מילים? מה שאומר: אחד המרבה ואחד הממעיט – –

היו"ר ארז מלול:

העיקר שיכוון.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

– – ובלבד שיכוון את ליבו לעליזה. אתה עולה, אתה מדבר, אם זה קצר או ארוך, אתה מחכה שאו אופיר או עליזה יגידו לך לרדת. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק, אדוני היושב-ראש. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חבר הכנסת שמחה רוטמן. חברות וחברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2025, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–6 – 43 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 43 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 42 נגד – אין נמנעים – אין חוק הממשלה (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2025, נתקבל.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 42 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. להוסיף לפרוטוקול, חברת הכנסת מירב כהן הצביעה בעד. כן? בעד.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

יש לי הודעה אישית.

היו"ר ארז מלול:

הודעה אישית לטלי גוטליב. חמש דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא צריכה חמש דקות.

היו"ר ארז מלול:

תעשי מה שאת רוצה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

את פשוט עולה, לא שואלת.

טלי גוטליב (הליכוד):

איפה סגלוביץ'? סגלוביץ'.

קריאה:

למה היא עולה לדוכן?

היו"ר ארז מלול:

לא, היא ביקשה ואני אישרתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

סגלוביץ', אני רוצה להגיד לך מה קורה כשמזכירים את השם שלי לשווא. יש לי קטע שאני מעלה מהאוב את השחיתות שלך ואת חוסר ניקיון ידיך. בוא נתחיל. אתה ודודי נסעתם לאשכנזי להגיד לו ולהתריע בפניו שהולכים לפתוח בחקירה פלילית נגדו. את זה עשית כשאתה קצין בכיר ביאח"ה. הלכת להזהיר אותו, אבל גם לא בחלת בזה, אתה גם שיקרת, כי אמרת שלא עשיתם את זה. אבל אשכנזי סיפר שאתה ודודי הייתם אצלו והזהרתם אותו מפני החקירה. ואת זה עשית, סגלוביץ' – שעכשיו אתה בוחר לדבר עם איימן עודה, גדול תומכי הטרור כאן בכנסת – את זה עשית כשאתה שוטר בישראל, ואתה אמור לפחות להיות איש אמון, לשמור על חובת האמונים שלך, נכון? לנהוג ביושר, בניקיון כפיים. אבל אתה הרשית לעצמך, סגלוביץ', כי השליטה הייתה בידיים שלך. ואתה עומד כאן ואומר ומדבר על החסינות שלי. אני, אדון סגלוביץ', דואגת לביטחון מדינת ישראל, אז בוא נראה איך אתה דואג לביטחון מדינת ישראל, כי מסתבר שזאת שיטה אצלך, סגלוביץ'. אתה גם את פואד לא חקרת, פואד, זיכרונו לברכה. הייתה לך הראיה בתיק השוחד, ובמקום להודיע למשה גלעד הקצין – נדמה לי שקראו לו – שיש ראיה, שפואד, זיכרונו לברכה, חשוד בשוחד, סגרת את התיק. לא הודעת אפילו, סגרת לפואד, כי סגלוביץ', אם לא ביבי – לא חוקרים. זאת השיטה שלך, מאוד פשוט. אז אני רוצה לומר לך משהו, סגלוביץ' – –

גלעד קריב (העבודה):

מה עם ראש הממשלה?

טלי גוטליב (הליכוד):

– – כדי שתבין מה קורה פה. תראה, אדוני, תראה, אני חשפתי את בן זוגה של שקמה ברסלר, אבי-אבות – מובילת המרי, שהובילה אותנו לעברי פי פחת. היא גם לא עשתה את זה לבד. היא עשתה את זה לצד יאיר גולן, הבוס שלכם, הממריד, המסית המסוכן, בוגי יעלון, דן חלוץ, רדמן, מי לא; כאלה שמבחינתם תמות נפשם עם פלישתים. אפילו ראש הממשלה נתניהו חשד בבן זוגה של ברסלר, עובד השב"כ. הוא ביקש מרונן בר: תבדוק אם הוא מעביר את הלו"ז שלי לגב' מחאה הזו. אתם יודעים איפה זה נחשף? סגלוביץ', זה נחשף דווקא על ידי מי שאין לו חסינות, על ידי העיתונאי רונן ברגמן, כי לו מותר הכול, נכון? הכול מותר כשזה לנסות להשחיר את ראש הממשלה. עכשיו אני אגיד לך משהו, אדון סגלוביץ'. אני אגיד לך משהו, תראה, חוק החסינות קובע באלה המילים – –

גלעד קריב (העבודה):

– – – מהכסף של הקטרים.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – חבר הכנסת יהיה פטור מאחריות פלילית וחסין מפני כל פעולה אזרחית, על מעשה, אמירה או הבעת דעה שעשה במסגרת ולמען מילוי תפקידו. בוא נפרוט את זה, סגלוביץ', כמו שאתה אוהב כשאתה חוקר נחקרים. בוא נעשה את זה. כשאתה הלכת עם דודי להזהיר את אשכנזי, לא עשית את זה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

דודי אמסלם?

טלי גוטליב (הליכוד):

המפכ"ל. זה לא סיפורים שאתה יודע. כשהלכת להזהיר את אשכנזי – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי זה דודי?

טלי גוטליב (הליכוד):

– – מפני חקירה שעושים לו, לא הייתה לך חסינות, מה לעשות. כשהלכת וסגרת את התיק נגד פואד למרות ראיה מנצחת – כי לימים התיק נפתח – את זה עשית תוך הפרת אמונים בוטה ותוך מרמה והפרת אמונים – –

קריאה:

Objection.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – ותוך ניצול לרעה של כוח השררה שלך. אני, לעומתך, עשיתי את זה בשום שכל, באומץ ובאחריות, למען העם שלנו ולמען העובדה שכוחות ביון, צמרת כוחות ביון, ביצעה כאן הפיכה צבאית מטרידה ומפחידה. אז אני אסביר לך משהו: תראה, אתה רגיל בהטלת אימה ובזלזול בנחקרים. זאת הבעיה, סגלוביץ', שכל פעם אתה פועל באותה שיטת חקירה של הקשיחות הזו שלך, שלא מרשימה אותי. רשום בפניך, סגלוביץ', תקשיב טוב: השיטה הזאת שלך להכפיש אותי לא תצליח. אני שומרת על כבודך לא פעם; לא אמרתי את הדברים האלה בגלוי. אבל במקום שבו אתה העזת היום לצאת נגד החסינות שלי ולהכפיש את העובדה שאני פועלת ממניע ישר והגון – אז הנה סיכום, אני אסכם לך: אשכנזי, תזכור טוב טוב.

קריאה:

איזה אשכנזי?

טלי גוטליב (הליכוד):

כמו שאמרתי, סגלוביץ', אמרתי לא פעם ולא פעמיים – –

היו"ר ארז מלול:

הוא אשכנזי.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – כל אחד שמכניס את השם שלי בפה שלו ומטיל בי רפש, זה אדם שהיושר שלו בעייתי וההגינות שלו בעייתית. ואני יודעת לאסוף חומרים, כמו שאספת חומרים על אשכנזי והזהרת אותו, וכמו שהיו לך חומרים על פואד וסגרת את התיק.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רשום בפניך. אני לא צריכה שתתנצל בפניי. תתנצל בפני עם ישראל, שהיית צריך לעשות את עבודתך נאמנה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, אמרת שחמש דקות זה יותר מדי, ובסוף – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תגיד שלא חידשתי לך פרטים.

נאור שירי (יש עתיד):

זו לא הודעה אישית, זו הרצאה אישית.

היו"ר ארז מלול:

האמת, כל פעם שאת מדברת, את מחדשת עולמות.

טלי גוטליב (הליכוד):

חידשתי לך?

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק איסור צריכת זנות, התשפ"ה–2025. אני מזמין את כבוד שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, יש לי זכות להביא לפני המליאה את הצעת החוק הזו, שנועדה לחבק את אותם אלה שהרבה פעמים נמצאים בשולי החברה – –

היו"ר ארז מלול:

לא שפר עליהם גורלם.

שר המשפטים יריב לוין:

– – ולעשות מאמץ גדול למגר תופעות שהן תופעות קשות שבבסיסן עומד ניצול נורא. הצעת החוק הזו מבקשת לקבוע את האיסור על צריכת זנות, שנקבע לפני חמש שנים בהוראת שעה, כהוראה קבועה בספר החוקים. מהבחינה הזו, זה בהחלט רגע חשוב ומשמעותי. ההצעה מורכבת מכמה מרכיבים, ובראשם ההצעה להאריך את אופן האכיפה של העבירה שנקבעה לעניין הזה כעבירה מינהלית שקנס קצוב בצידה בחמש שנים נוספות. חוק איסור צריכת זנות נחקק בשנת 2019 ונכנס לתוקף ב-2020. החוק היווה שינוי תפיסה בכל הנוגע לצרכני הזנות. הוא נחקק בעקבות דוח של צוות בין-משרדי שעמד על המאפיינים הפוגעניים של צריכת הזנות לאוכלוסיות שהן בעיקר אוכלוסיות מוחלשות, והדבר הזה כמובן מתבטא בנזקים נפשיים ופיזיים. הדבר הזה קרה לאחר שמדינות אחרות בעולם החליטו להילחם בתופעה הזאת והתחילו ללכת בכיוון הזה. האיסור נקבע כהוראת שעה לחמש שנים כחלק ממהלך משולב לצמצום התופעה, שכמובן מחייב – וכך גם היה אז – פעולות של שיקום, של הסברה, של חינוך, ולווה בשעתו בהחלטת ממשלה שתקצבה את המסגרות והמענים שיאפשרו לאוכלוסיות במעגל הזנות לצאת ממנו, וכמובן גם במחקר מלווה. בעקבות חקיקת החוק נחקקו גם תקנות המאפשרות לצרכן הזנות להמיר את הקנס בסדנה של משרד הרווחה שנועדה להביא אדם למקום שהוא יימנע מצריכה של שירותי הזנות. כמו כן, נקבעו הנחיות של היועצת המשפטית לממשלה לעניין זה, אחרי עבודת מטה מקיפה שהתקיימה בשעתו. הנורמה של איסור צריכת זנות מצריכה הפנמה, ואני חושב שאנחנו נמצאים בתוך התהליך הזה, ויש חשיבות בשימור שלה. לכן אני חושב שהמסר שאני מבקש להביא הוא מסר של עיגון ההוראה הזאת כהוראת קבע, קודם כול בהיבט החינוכי ובהיבט ההסברתי, מתוך תפיסה שנדמה לי שקשה מאוד לחלוק עליה, שברוב המוחלט של המקרים – אף פעם אין 100%, אבל אני חושב שהחריגים במקרה הזה אינם הכלל, והכלל הוא שהזנות איננה בחירה חופשית ואוטונומית, אלא ברוב המוחלט של המקרים היא תוצר של מצוקה. היא מעמיקה את הפגיעה באוכלוסיות שעוסקות בזה ומקשה על אותם אנשים, שרובם כמובן נשים, את השיקום והיציאה ממעגל הזנות. עובדה היא שגם אם צרכני הזנות לא בהכרח הם אלה שיוצרים לבדם את התופעה הזאת, ברור לחלוטין שככל שהצריכה גדולה, גם התופעה מתרחבת, והנזק שנגרם, נגרם לרבים יותר. צריך לומר שהאיסור נקבע כאכיפה מינהלית משום החדשנות, משום האתגר שהדבר הזה מציב. וצריך להודות על האמת שלהביא את הצעת החוק הזו לא היה קל וגם לא היה נקי מספקות, מהטעם הפשוט שמתברר שהעבירה המינהלית והאיסור עצמו נאכפו באופן חלקי בלבד. מתברר שבחלק מהשנים האיסור לא נאכף בצורה משמעותית, והיו הבדלים ניכרים גם בהיקפי האכיפה באזורים שונים בארץ. הדבר הזה היה יכול לגזור אחת משתיים, כי הרי הוראת השעה נועדה לבחון את היעילות של הדבר. זה היה צריך להביא לאחת משתי מסקנות: או לביטול ההוראה בהיעדר הצלחה של האכיפה, או להמשך העבודה בהוראת שעה כדי לעשות עוד ניסיון לראות כיצד הדברים עובדים. למרות זאת, אני סברתי שיש צורך לקבוע את העיקרון עצמו כעיקרון קבוע בגלל המסר שבו. בין שהאכיפה מצליחה יותר או פחות, המסר והעיקרון נשארים נכונים – להאריך את הוראת השעה ביחס לדרכי האכיפה לתקופה נוספת כדי לראות שבאמת דרך האכיפה הזו מצליחה. בנוסף וכמהלך משלים, ואני חושב שגם הוא חשוב, מוצע לבטל את עבירת המטרד לשם עיסוק בזנות, עבירה שקבועה היום בסעיף 215(ג) לחוק העונשין, מכיוון שהתפיסה שעמדה בבסיס העבירה הזו אינה רלוונטית עוד וגם לא עולה בקנה אחד עם התפיסה של החוק שלפיה האוכלוסייה המצויה במעגל הזנות בסופו של דבר היא הגורם הנפגע, לא הגורם שצריך לפעול להעמדתו לדין. גם בעניין הזה אני חושב שיש שינוי תפיסתי חשוב מאוד. אם לא די במה שעוברים, בעיקר עוברות אותן נשים שהגיעו למעגל הזנות, הרי שהדרך להיחלץ משם הופכת לקשה עוד יותר כאשר הן או הם, או מי שעסק בזנות – הוגשו נגדו תלונות, או נפתחו נגדו תיקים פליליים, ויש לו רישום פלילי בשל העבירה הזו של המטרד, תוצאה שבסופו של דבר מקשה, כמובן, אחר כך על ההשתלבות שלו בתעסוקה ובחברה ועל היכולת של אותם גברים, ובעיקר של אותן נשים, לצאת ממעגל הזנות. לכן המחשבה היא לבטל את הסעיף הזה בדרך כזאת שלא נכביד ונעמיס על אותם אנשים, שגם כך הדרך שלהם החוצה מהמעגל הזה היא קשה – נעמיס עליהם גם את הכתם ואת המשקלות האלה של הרשעה פלילית, או של תיק פלילי, שיקשו עליהם בהמשך הדרך. אני באמת חושב שזה מהלך פורץ דרך, מהלך חשוב, ואני מקווה שהכנסת כולה תתגייס כדי להעביר אותו, כדי לאשר אותו; להספיק להשלים את התהליך הזה לפני פקיעת הוראת השעה הקיימת באופן כזה שאנחנו נוכל גם לומר את האמירה הערכית על ידי הפיכת ההוראה לקבועה, וגם להמשיך בתהליך האכיפה בתקווה שנראה שיפור בעניין הזה, וגם לעצור ולמנוע פתיחת תיקים ופגיעה נוספת במי שגם ככה נמצאים במקום שהוא מקום קשה מאוד. אני מבקש מהכנסת, אני חושב לפחות בעניין הזה, להתאחד כולה ולתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

להצעת החוק הוצמדו שלוש הצעות חוק לדיון המוקדם. הצעת חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה ותיקון חקיקה) (תיקון – עיגון כהוראת קבע), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. הצעת חוק איסור צריכת זנות. אדוני השר, אני עכשיו ישבתי, לפני כמה דקות, עם שלוש נשים שהן שורדות זנות, ככה זה נקרא. אתה שומע את הגילים שהן התחילו, שודלו ונכנסו לעולם הזה – גיל 10, 12, 14. נקרע הלב. אנשים רעים מנצלים את המצב הקשה שלהן. יישר כוח לכל היוזמים היוזמות. מדהים. לרשותך שלוש דקות גברתי, בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה רבה, אדוני. יש לי כאן עדות של קלי, שהיא שורדת זנות, ששווה לשמוע איך היא אומרת שבגיל ארבע, בגיל ארבע, היא כבר הבינה מקרובי המשפחה שלה שכשהיא מחפשת רוך, היא מקבלת חזרה דרישה של תשוקה. היא למדה מגיל ארבע שכל דבר שהיא רוצה להשיג בחיים שלה עובר בעצם דרך הגוף שלה. אחר כך אל תספרו לי שזנות היא בחירה. היא לא בחירה והיא לא מקצוע. קלי מספרת שככה היא המשיכה בחיים שלה לחפש רוך אצל אנשים, שמצידם חיפשו שליטה, חיפשו כוח, חיפשו אלימות, דרך מין ודרך שליטה בגוף אחר. אז כשהרוך הזה המשיך לא להגיע, הגיעו הסמים, שגם זה חלק בלתי נפרד מהיכולת לשרוד, ככל שאפשר לקרוא לזה לשרוד, בתוך הזוועה והתופת של הזנות. החשיבות של חקיקת הקבע של החוק לאיסור זנות באמת היא חשיבות עצומה, משום שהעיקרון שאמר שזנות היא אופציה אמר בעצם שכל אישה היא זונה בפוטנציה; אפשר להגיד על זה לקידום בעבודה או לכל מיני צרכים אחרים, לא משנה מה. כמו שאמר מארק טוויין, לדעתי, בשעתו: זה שאת זונה כבר סיכמנו, עכשיו רק נשאר לסכם על המחיר. בכך שאנחנו היום נאסור על העיקרון הזה של זנות, אנחנו בעצם באות ואומרות, ובאים ואומרים, לשמחתי, לא עוד. אישה היא אדם, היא לא מוצר צריכה, היא לא משהו להתנחם בו, וזו לא בחירה לעבור את התופת הזאת. אדוני שר המשפטים, אני מודה לך על התוספת הזאת של הסרת עבירת המטרד. זאת תוספת חשובה, ואני מפצירה בך לעשות כל שביכולתך כדי באמת לשפר מאוד את האכיפה בשתי הזרועות שלה: גם האכיפה נגד הזנאים, שגם אותם צריך לשקם – גם אנשים שמחפשים שליטה וכוח, אלימות ומין, הם בוודאי לא אנשים שטוב להם בחיים – וגם מעל הכול אכיפת השיקום של הנשים שצריכות לצאת מהמקום הזה. נשים שמתמודדות עם הקושי הזה מגיל אפס, מגיל אפס – אנחנו חייבות וחייבים להנגיש להן תמיכה אמיתית, עמוקה, רחבה, כזאת שתאפשר להן לגלות את עצמן ולהיות – כמו שאומרת קלי: היום אני משתקמת, היום אני נלחמת. בכל דקה מחדש אני מנסה לשכנע את עצמי שיש לי ערך שהוא שלי, ערך שלא תלוי באף אחד אחר; שיש לי ערך כי אני קיימת, כי אני נושמת, כי אני אני.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

אני מזמין את חברת הכנסת לימור סון הר מלך להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

קריאה:

היו"ר סימון דוידסון:

ומדובר על מספרים עצומים – זה בין 15,000 ל-20,000 בנות, נכון? בנות, בנים. יש גם בנים. בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום נעשה צעד חשוב אך לא מספיק. אולי הוא רק צעד ראשון, אבל הוא צעד בכיוון הנכון. היום, כשהכנסת מאשרת בקריאה ראשונה את החוק שקובע שצריכת זנות אינה עוד עבירה זמנית על תנאי, אלא עוול קבוע שהמדינה אינה מוכנה להשלים איתו – אנחנו אומרים היום בקול ברור: יש דברים שהחברה הישראלית לא מוכנה לעבור עליהם בשתיקה. החוק הזה נולד מתוך כאב, מתוך הקשבה לקולן של נשים שחוו בגופן ונפשן מה פירושו של ניצול, נשים שלא בחרו בזנות אלא נדחקו אליה – בגלל עוני, בגלל פגיעה מוקדמת, בגלל אדישות של מערכת שלמה. חמש שנים חלפו מאז שהוראת השעה נכנסה לתוקף, חמש שנים שבהן ראינו ירידה בצריכת הזנות, גידול בפניות לשיקום, שינוי בשיח הציבורי. והיום אנחנו משדרגים את האמירה הזו מהוראת שעה אל תוך חוק קבע; אנחנו אומרים: זו לא גחמה זמנית, זו לא תגובה רגעית – זו עמדה מוסרית. לפני חודשיים שמענו בישיבת השדולה למניעת פגיעות מיניות בראשותי את דבריה של א’, שורדת זנות וסחר, שחשפה בפנינו מציאות בלתי נתפסת של פחד, של השפלה, של פגיעות יום-יומיות. עדותה לא הותירה עין יבשה. היא לא לבד – יש מאות, אלפים, שעדיין שם, שעדיין נאבקות, שעדיין כלואות בכלובי הסרסורים והמנצלים. והאחריות היא עלינו. עלינו להבטיח שהדלת שפתחנו היום לא תיסגר, שנעבור גם את הקריאה השנייה והשלישית, שנשלים את המלאכה. אסור שהחוק הזה ייתקע שוב בתוך מבוכי הביורוקרטיה או ייפול לשוליים של סדר-היום, כי כל יום שעובר בלי החוק הזה הוא יום שבו נמשכת ההפקרות, שבו נמשכת השתיקה, שבו נמשכים ההשפלה והניצול. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשדר שהמחיר של צריכת זנות הוא רק עניין של זמן או של סדר עדיפויות. היום אנחנו אומרים: לא. לא עוד. אני מברכת את משרדי הממשלה ובראשם אותך, אדוני השר יריב לוין, את ארגוני השטח, שעושים עבודת קודש, והכי חשוב – את הנשים האמיצות, שנותנות לפעמים את כל מה שנותר להן כדי שהחברה שלנו תראה, תשמע ותתעורר. זה לא הסוף, אבל זו התחלה של תיקון. בואו נוודא שהדרך הזו נמשכת עד שהחוק הזה והתיקון הזה יהפוך למציאות של ממש. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, גברתי.

היו"ר סימון דוידסון:

אני מזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי להציג את הצעת החוק. אני רק רוצה לציין שלמעלה ביציע יושבות ארבע גיבורות מהמטה שדוחפות את הצעת החוק הזאת בכל הכוח. יישר כוח על העבודה שלכן, על האומץ למען כל הנשים והגברים במעגל הזה. שלוש דקות לרשותך, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני שר המשפטים, נתחיל בלהודות לך. אני חושבת שהחוק הזה מצריך הרבה אומץ ציבורי. אני באופן אישי מאוד מתרגשת. הייתה לי הזכות בכנסת העשרים להיות חלק מהדיונים בוועדת חוקה, ומוריה היקרה וכל החברות, באמת, תודה שנתתן את הזכות. לפני הכול אני רוצה לציין את שולי מועלם ואת זהבה גלאון. משני הצדדים של המתרס, עבדו יחד, ספגו גם הרבה הרבה הרבה ביקורת וקושי רב, ולמרות זאת קואליציה ואופוזיציה העברנו את החוק הזה כהוראה זמנית, ועכשיו באמת אנחנו זוכים לרגע הזה להעביר את זה להוראת קבע. ואני יכולה להבטיח לך שחברות הכנסת וחברי הכנסת מהאופוזיציה יעשו הכול כדי לקדם את החוק ולתת צדק לאותן נשים שברגעים אלה ממש, כשאנחנו יושבים כאן, נמצאות בחדרים סגורים, מעופשים, באור נר או בחושך. הן נמצאות תחת איום, תחת שליטה. אף אחת לא בוחרת להיות זונה. והיא לא מתחילה מהרחוב. ואף אחת לא מסיימת בסיפור של "אישה יפה". היא הרבה פעמים מסיימת במצוקה קשה, בקושי, בשימוש בחומרים ממכרים כדי להקהות את הכאב, לשכוח. אני עומדת כאן בשם אלה ששרדו אבל גם בשם הרבה נשים שלא שרדו, שסיימו לבד, לצערי, ואף אחד לא ליווה אותן אפילו ביום שהן נפטרו. הריח – כשנכנסים לדירת מסתור מריחים את הריח של הסיגריות, רואים את הדמעות שלהן, את הכאב שלהן. אני זוכרת שסיירתי בתחנה המרכזית הישנה, ומה שהדהים אותי זה שיש דירות מסתור שהיו פתוחות לכולם, וכל אחד יכול להיכנס, והגוף שלה הוא כבר לא היה שלה. אני פגשתי ילדה שנכנסה בגיל 13. הוא קנה לה לפטופ, אז היא שכבה איתו, ואז הוא קנה לה טלפון, ואז עוד אחד קנה לה. היא אמרה לי: מירב – ב"סלעית" פגשתי אותה: אני לא מתחילה ברחוב, אני מתחילה מכלום. אני רוצה להגיד שזנות היא לא עבודה. בזנות אין יחסי עובד–מעביד, יש יחסי התעללות. ואני אומרת לכם את זה, שמעתי, וכשישבנו בוועדה ב-2016 באו אלינו נשים וצעקו עלינו שהן רוצות לעבוד בזה: אל תפריעו לנו בעבודה. זה חופש העיסוק. אין חופש ואין עיסוק בזנות. אני רוצה להגיד משהו. אני חושבת שכולנו עסוקים היום בעידן אלכסנדר – אני מסיימת, אני ממש בסוף. זה הדבר הכי חשוב היום, אבל בתוך כל זה – לא אבל. אחרי שאמרנו על עידן ובירכנו אותו, המדינה היום עושה צעד חשוב מאוד, חשוב מאוד, למען נשים במדינת ישראל. אנחנו עוצרים היום את הזנות ואנחנו מאפשרים לתת דוחות לאותם זנאים, אבל גם לאפשר שיקום וטיפול לאותן נשים. מגיע להן. אנחנו מחויבים אליהן כחברה טובה, בריאה יותר, ושוב אני מודה לכם. תודה שנתתם לי את הזכות, בהתרגשות גדולה, לעמוד פה, גם בכנסת העשרים וגם בכנסת העשרים-וחמש, ועוד מהאופוזיציה. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, חברת הכנסת בן ארי. אוי. אנחנו נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת אלעזר שטרן. שלוש דקות לרשותך, אדוני.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, השרים, עמיתיי חברי הכנסת – אני חושב חמש דקות.

היו"ר סימון דוידסון:

שלוש דקות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

טוב. שר המשפטים, דוגרי, התגעגעתי לנימוקים שלך על חוקים שאני יודע שהם באו ממקום טוב. אנחנו לא צריכים לחשוד. עברו הרבה זמנים כאלה, אבל אתה רואה שאפשר גם לחזור לזה. אני מאחל לכולנו, למרות שזה קשה – אני רק רוצה להגיד לך שכמו שאתה יודע, גם בזמן שזו הייתה הוראת שעה, אפשר היה לאכוף אותה, ולא אוכפים אותה. אני חושב שחלק גדול מהעניין זה מה הסיכוי שמשטרת ישראל תחת השר בן גביר תעסוק ותקצה כוחות ומשאבים, באמת – – –

שר המשפטים יריב לוין:

אלעזר שטרן (יש עתיד):

רגע, סליחה, תעצור לי. סליחה?

שר המשפטים יריב לוין:

בואו נאמר שאכיפה לא הייתה גם בתקופת הממשלה שאתה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא שומעים מה אתה אומר. מה אתה אומר?

שר המשפטים יריב לוין:

וב. שהירידה הגדולה באכיפה – – – לא הייתה מספקת גם אז. אנחנו יודעים את הנתונים. ב. הירידה הגדולה באכיפה הייתה אחרי 7 באוקטובר, כי כמו שכולנו יודעים, המשטרה הייתה מתוחה להרבה מאוד משימות אחרות לתקופה מאוד ארוכה אז. אתה יודע, לתקוף את המשטרה ואת השר – צריך גם להיות הוגנים איתם, הם באמת עמדו בתקופה מאוד מאוד קשה, ואנחנו יודעים שהרבה מאוד דברים, לא רק הדבר הזה, לא נאכפו באותם היקפים שבעבר, בגלל שהכוחות היו עסוקים בדברים אחרים. זה לא שמישהו החליט שהוא לא אוכף וזה לא מעניין אותו ולא חשוב לו, אלא אנחנו מבינים כולנו את המשימה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני, פה מתחיל הוויכוח בינינו. אני חושב שאנחנו כן אכפנו יותר, ואני חושב שלמשטרת ישראל מגיע הרבה כבוד על מה שהיא עשתה ב-7 באוקטובר, ובחלקים מסוימים גם מאז. אבל יחד עם זאת, אני חושב שסדרי העדיפויות וההתנהלות שלה – איך אני אגיד את זה במילים הכי עדינות? ראויים לתיקון דחוף דחוף דחוף ומשמעותי מאוד. אנחנו לפני אובדן היכולת המשטרתית ביותר מדי תחומים. אבל בדקה וחצי שנשארה לי – יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון לא נמצא פה – אני רוצה להציע לו שממחר גם הדיונים על חוק הגיוס יעברו להיות דיונים סגורים. עמיתיי השרים, תחשבו, אם חס וחלילה טראמפ ידע לדוגמה שכשאנחנו מוציאים צווי 8, במקום לגייס חיילים חרדים, זה עולה לנו 9 מיליארד בשנה על כל 10,000 חיילים; תוסיף לזה את 1.3 המיליארד – הגענו ל-10.3, ובמקביל אנחנו מבקשים מהאמריקאים מענק של 10 מיליארד בשנה. אני הייתי בקונגרס, על רצפת הקונגרס, כשראש הממשלה נתניהו, בפעם הראשונה שהוא נבחר, אמר: אני אוותר על המענק. ובשורה התחתונה, מה שאנחנו רואים עכשיו – ואני אומר את זה בדאגה אמיתית לעתיד שלנו – שאם חס וחלילה טראמפ ידע – הוא איש עסקים, אומרים פה כל הזמן, ככה הוא מסתכל על זה – שאנחנו ביד אחת מבקשים מהם 10 מיליארד דולר בשנה, ומהצד השני נותנים או מבזבזים 15 מיליארד או 30 מיליארד על אוכלוסייה לא פרודוקטיבית, שפוגעת ביכולת הפרודוקטיבית של המילואימניקים שלנו – עזבו את מחיר הדמים, את הדאגות, את המשפחות; רק הדבר הזה, ביזנס. אדוני יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת יולי אדלשטיין, לטובת כולנו, סגור את הוועדה, שלא יצא החוצה, חס וחלילה. שהאמריקאים לא יגלו שבאותו זמן שאנחנו מבקשים מהם 30 מיליארד בשנה, אנחנו מבזבזים את אותו הסכום על אוכלוסייה שלא תורמת למדינה – לא בביטחון, ולצערי הרב, גם כמעט לא בתעסוקה. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר – לא נמצא. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה, שלוש דקות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, היום היה אמור להיפתח חלון הזדמנויות לסיום המלחמה וסיום המצב הלא-נורמלי שכל אזרחי המדינה ועמי האזור חיים בו מזה שנתיים כמעט. נשיא מדינה זרה מנהל משא ומתן בלי שאיש במדינת ישראל ידע על חטוף שמחזיק באזרחות אמריקאית, ומגיע להסכמה עם הצד השני על שחרורו, כשממשלת ישראל לא יודעת מזה, מדינת ישראל לא יודעת מזה. למה הוא עשה את זה? כי הוא יודע שממשלת סמוטריץ', בן גביר את נתניהו לא רוצה בשחרור חטופים. היא רוצה בשחרור הקואליציה שלה מהלחצים להפלתה. היא עסוקה בהישרדות. ממשלת הפשיזם, סמוטריץ' את בן גביר. בכל יום בבוקר הם מאיימים שאם ייכנס ליטר מים לרצועה הם יפילו את הממשלה; אם ייכנס שק קמח לרצועה הם יפילו את הממשלה. הם עסוקים בהרעבת ילדים ונשים, ולא מעניין אותם החטופים.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – יש אוכל – – – תפסיק לשקר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הם לא רוצים לשחרר את החטופים. נשיא ארצות הברית הבין את זה, הבין שלא מעניינים אתכם החטופים, אז הוא רוצה לפחות את החטוף שיש לו אזרחות אמריקאית. הוא לא רוצה להשאיר אותו שם, על כן ניהל איתם משא ומתן מעל ראשכם. אתם צריכים להתבייש.

טלי גוטליב (הליכוד):

תתבייש אתה על איך שאתה מדבר על המדינה הזאת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כי יש הזדמנות – –

טלי גוטליב (הליכוד):

דבר על נאמנות. איפה ההזדמנות?

היו"ר סימון דוידסון:

טלי, זה הזמן שלו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – יש הזדמנות לסיים את המלחמה הסתמית הזו. מדובר במלחמה סתמית.

טלי גוטליב (הליכוד):

איך אתה אומר דבר כזה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מדובר במלחמה סתמית שאין לה שום תכלית צבאית.

טלי גוטליב (הליכוד):

איך אתה מעז להגיד דבר כזה? תחזיר לנו את החטופים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אין לה שום תכלית צבאית.

טלי גוטליב (הליכוד):

איך אתה עומד בכנסת בכלל?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

והתכלית – אתם משקרים כאילו אתם לא מפסיקים אותה כדי לשחרר חטופים; התגלתה כשקר.

טלי גוטליב (הליכוד):

רד כבר. רד כבר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש לכם הזדמנות לסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים. אתם לא רוצים.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתם צריכים ללכת כבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

נגמר הזמן. תודה רבה. עבר הזמן. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, אדוני. טלי, בסוף זו הדמוקרטיה, כל אחד יגיד את דברו.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אבל אמר יצחק עמית שהדמוקרטיה זה לנחותים. זו דמוקרטיה נחותה.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת מאיר כהן.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני חייב לציין, גם כשהיא כועסת על דבריי, אנחנו מכבדים אחד את השני. אדוני היושב-ראש, שר המשפטים לא נמצא כאן, אבל אני חייב להגיד, אין שום ספק שתהיה תמיכה של כל מפלגתנו בחוק הזה. כשהייתי שר הרווחה ביקרתי באותן דירות שאת ביקרת בהן, מירב. אני חייב לציין שלא כולן נראו כמו שהן נראו, וחלק מהדירות שמשרד הרווחה ועיריית תל אביב נכנסו אליהן נראו – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, דיברתי על דירות המסתור. ברור, הדירות של משרד הרווחה – ואו.

מאיר כהן (יש עתיד):

הדירות של השורדות. זה סחר בנשים, רק סחר בנשים. כל אחד שמנסה להתחכם עם זה – אנחנו נתמוך בחוק הזה. אני רוצה לדבר ולהכעיס גם את טלי ולהגיד שממשלת ישראל איבדה שליטה, איבדה שליטה ואיבדה כיוון, שיהיה ברור, ובעיקר – איבדה משילות, לא רק כאן – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אני מכבדת את דעתך, אני מקשיבה לך תמיד.

מאיר כהן (יש עתיד):

שנייה, טלי. – – לא רק כאן, ברחובות ישראל, לא רק ברחובות ישראל, גם בזירה הבין-לאומית. אנחנו חיים בתקופה שבה הממשלה כבר לא מובילה, לצערי הגדול. אתמול ישבתי בוועדה מול ראש הממשלה ואמרתי לעצמי: אנחנו כולנו ציונים, הלוואי שהיה אפשר לדבר עם ראש הממשלה ולהסביר לו שאובדן המשילות והתחושה של הכאוס ברחובות מדינת ישראל הן דבר שאנחנו כולנו רוצים לפתור, ושלא יראה בזה איזו התנצחות של האופוזיציה. אבל זה לא עזר, לצערי הגדול. ואתמול בערב אנחנו שומעים שמבחינה מדינית אנחנו מאבדים שליטה. שימו לב, שימו לב, ערב הסעודית – שיחות עם הנשיא, גדול הידידים שלנו, מעל הראש שלנו; ההסכם עם החות'ים – מעל הראש שלנו; ההסכם עם חמאס – מעל הראש שלנו; חייל של צה"ל משוחרר על ידי ארצות הברית, אלוהים ישמור. אני מתפלל לאלוהים שבזה ייפתח פתח ושאכן עכשיו צוותים שלנו יושבים, וראש הממשלה מבין את מה שכולנו צריכים להבין. והוא לא יותר בצד הימני מאיתנו. גם אנחנו חושבים שצריך לחסל את החמאס, אבל לעזאזל, יש 58 חטופים. איזו מדינה מרשה לעצמה לדבר על כיבוש ועל איגופים ולבודד את הצפון ואת הדרום כשיש לנו הורים ואחים ומשפחות שיושבים ומתייסרים? לכן, זה כישלון מדיני מחפיר, מה שקורה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה מה שאתה חושב.

היו"ר סימון דוידסון:

רגע, יש לו חמש שניות, השר קרעי.

מאיר כהן (יש עתיד):

רגע, רגע, השר קרעי. השר קרעי, אם היה קורה דבר כזה, וואי, כמה גימטרייה היית עושה מפה, אם אנחנו היינו במצב הפוך, שהנשיא האמריקאי מעל הראש שלנו, בזלזול מוחלט, עושה את מה שהוא עושה. איך אתם שותקים כשהוא הולך לערב הסעודית ומאפשר לה גרעין אזרחי בלי שום התחייבות? איך הוא הולך לסגור עם איראן בלי שום התחייבות? לפחות תשמיעו את הקול שלכם. אבל פתאום כל הימין, ראש הממשלה הגדול הזה, מתכווץ כעכבר ושותק. זה כישלון מדיני. תודה, אדוני.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נמצא. חברת הכנסת מירב. אה, סליחה.

גלעד קריב (העבודה):

מה היה קורה אם – – – שלך היה עובד בשביל קטר במקביל? מה קרעי היה עושה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם לא תעצרו לרגע מההסתה.

גלעד קריב (העבודה):

די, שום הסתה. אתם מוכרים את ביטחון המדינה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – – די, מספיק.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מברך על זה. זה הסתה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – – תברך – – – מקלל.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מברך על החטוף. לא, אני לא מקלל. אתה מקלל, אנחנו לא מקללים.

היו"ר סימון דוידסון:

זהו? בבקשה, אדוני. שלוש דקות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שלשום סיירתי על ציר 25 בין שגב שלום לצומת ערערה בנגב, ביישובים של המועצה האזורית נווה מדבר. לאחרונה הממשלה מתכוונת, יחד עם רשויות התכנון, להקים חמישה יישובים על הציר הזה, ובמקביל גם לצמצם את השטח של היישובים בתחום המועצה. ולכן, בתקופה האחרונה אנחנו רואים שהממשלה נותנת יד לרשות התכנון, לגופי התכנון, לצמצם את השטח של מועצה אזורית נווה מדבר. בנוסף, הממשלה גם מרשה לרשויות להמשיך ולהרוס בלי לתת חלופות לאזרחים ולתושבים. אדוני היושב-ראש, בשנות החמישים הממשלה העבירה את תושבי תל עראד למקום המגורים של היום, ולאחרונה הם מקבלים מאות צווי ביישוב עצמו, תל עראד. אבל רשות הבדואים ורמ"י רוצות לאלץ את התושבים לעבור למרעית. ומה דורשים התושבים? דורשים שהממשלה תכיר ביישוב תל עראד בצורה מסודרת על מנת שלא לגרש, ולתת לאנשים לעבור מקום. הדרישה שלנו ושל התושבים היא דרישה לגיטימית: לתת לאנשים לבנות במקום שהם גרים בו היום, ולא לאלץ אותם לעבור מקום. זה מה שאנחנו דורשים מרשות הבדואים ומרשות מקרקעי ישראל. ולכן, אני חושב שעל שר השיכון והשר שיקלי להיכנס בעובי הקורה ולהפסיק לתת לפקחים לרדוף את האנשים ולהדביק צווי הריסה. הגיע הזמן שהממשלה תכיר בתל עראד בצורה מלאה על מנת שהתושבים יוכלו לחיות באדמה שלהם. אדוני היושב-ראש, ברשותך, כמה מילים על היישוב תל ערד. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אתמול הייתי בביקור בכפר תל ערד על כביש 31. בתקופה האחרונה ראינו כיצד השלטונות רוצות להכיר – לבנות חמישה כפרים על כביש 25. מה שאנחנו מבקשים עכשיו, ואנחנו ביקשנו זאת בעבר, זה שהממשלה תעצור את כל המרדפים שלה אחר האנשים ותיתן אפשרות לאנשים לבנות את בתיהם באדמותיהם; לעצור את כל המדיניות המדכאת הזאת כלפי תושבי תל ערד. עליה להכיר במקום מגוריהם. פנינו למשרד השיכון וגם לשר שיקלי כדי שימצאו פתרונות לתושבי תל ערד. תודה, אדוני.)

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת בן ארי – לא נמצאת. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני אעשה את זה קצר, זאת אומרת, חברותיי כבר אמרו את הדברים החשובים, והתייחסו ללשון החוק וכמה הוא חשוב. אבל בא לי לרגע לספר משהו מהחוויה האישית שלי. לפני שנים הגעתי לבית כזה בדרום שנותן מקום בטוח, חם, ארוחה חמה, עובדת סוציאלית, מקלחת. זה היה המפגש המעמיק הראשון שלי עם נשים שורדות. עולמי הזדעזע. ישבתי איתן בחצר ופשוט דיברנו. אתה יודע, מדברים פה המון מעל הדוכן הזה על אנשים שקופים, וכל אחד חושב שהאנשים שלו הם שקופים. אבל אין יותר שקוף מנשים שורדות זנות או נשים בזנות. אין. אין מישהו אחד שלא מתנשא מעליהן, מרגיש שהוא יותר טוב מהן ומתייחס אליהן בזלזול, כולל המשטרה, לצערי. זה מה ששמעתי מהן. מבחינתי, החוק הזה הוא חוק היסטורי וחשוב, אבל אני חייבת לציין שללא אכיפה מותאמת ומעמיקה, כלום לא ישתנה, כי לצערי הרב, בשנתיים האחרונות האכיפה בתחום הזה שאפה למינוס, כלום, התמקדה רק במרכז, כאילו אין בעיות בצפון ובדרום, וגם שם זה היה כל כך זניח שזה פשוט ביזיון. אני מקווה מאוד שלצד החוק החשוב הזה גם תהיה אכיפה משמעותית, עמוקה, ושנגיע באמת לעידן חדש באיך אנחנו מתייחסים לדבר הזה. תודה ענקית לכל הארגונים ולכל מי שבאמת נמצא שם והוא קרן אור עבור הנשים האלה ושנלחם עליהן. תודה לכל מי שמעורב בחקיקה הזו.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, יסמין. חד-משמעית, נושא האכיפה הוא הדבר הכי חשוב בכל החקיקה הזו. חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא; חבר הכנסת עידן רול – לא נמצא; חבר הכנסת רם בן ברק – לא נמצא; חבר הכנסת אבי מעוז – לא נמצא; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – לא נמצאת; חבר הכנסת רון כץ – לא נמצא; חבר הכנסת ידידה סוכות – לא נמצא; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – לא נמצאת; חבר הכנסת נאור שירי – לא נמצא; חברת הכנסת דבי ביטון – לא נמצאת. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. דבי, את רוצה? את מותרת? לא ראיתי אותך, סליחה. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. יעלה ויבוא, יעלה ויבוא. קטי, אני לא רוצה שתירדמי, אני רוצה שתהיי איתנו, אז אני קצת – – –

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

היו"ר סימון דוידסון:

מר סימון, אני מבקש ממך. שלוש דקות, בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש הרבה חוקים. יש יותר חשובים ויש פחות חשובים, אבל אין הרבה חוקים שהם גם פורצי דרך וגם יש להם משמעות ערכית עמוקה לגבי היחס שאנחנו נותנים לאנשים החלשים ביותר, ובוודאי ובוודאי בנושא הזה של הזנות. זה נושא שלא קיים בכל מדינות העולם. הוא נושא יחסית פורץ דרך מצד אחד, ומהעבר השני, אסור שהוא יישאר אות מתה שכולנו נברך עליה כאן היום. עדיין יש דרך. אני יודע שכולם פה מברכים וכולם אומרים שהכול בסדר, אבל יש עוד קריאה שנייה ושלישית. ואני כן יודע שלא כולם מסכימים לחוק הזה, גם בבית הזה. לכן הדיונים שיהיו בוועדת החוקה, חוק ומשפט חייבים להיות דיונים מהירים, זריזים ואפקטיביים, ואחרי שהחוק הזה יעבור, חובה, כמו שאמרתי, שהוא לא יהיה אות מתה. שמעתי את השר לוין קודם לכן, אבל המציאות היא אחרת. יש ירידה משמעותית באכיפה, וזה כן סיפור של סדרי עדיפויות. סדרי עדיפויות הם ברגע שיש רוח שבאה ואומרת שזה מספיק חשוב. הרוח הזאת לא קיימת היום; היא לא קיימת בנושא הסמים, היא לא קיימת בנושא ההימורים, היא לא קיימת בנושא המאבק בסחר בנשים, ובוודאי ובוודאי היא לא קיימת בחוק שלמעשה אוכף כלפי אלה שצורכים שירותי זנות. וכשאתה מחבר את הכול ואתה רואה שגם אין ערך לחיי אדם – ואין ערך לחיי אדם, כי אם היה ערך לחיי אדם, הממשלה הזאת הייתה עושה יותר ואחרת בנושאים של תאונות דרכים, היא הייתה עושה יותר ואחרת בנושא המאבק בפשיעה ותאונות עבודה, והממשלה הזאת פשוט לא עושה. אני אומר את הדברים האלו מאחר שהיה דיון לא מזמן בהקשר של האכיפה של צריכת זנות ומה הנתונים. הנתונים הם נתונים בירידה. לכן אני קורא בהזדמנות הזאת למי ששומע – ואנחנו נפקח על זה בוועדות השונות, גם במעמד האישה וגם בביקורת המדינה – לראות שיש יישור קו ועבודה משמעותית, כי אפשר להשפיע. בסוף דבריי אני רוצה להודות לכל מי שיזם והוביל, לכל היוזמות שהובילו את החוק הזה, לוועד של כל החברות שנמצאות פה למעלה, שהובילו ודחפו, כל המטה של הסחר, וגם למשרד המשפטים, מטה הסחר במשרד המשפטים. אבל החובה שלנו – שהדבר הזה יקרה; לא רק מחיאות כפיים, אלא גם ביצוע, כי מה שחסר בממשלה הזאת הוא בעיקר ביצוע ולב. כששניהם חסרים, לא יהיה שום דבר.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת סגלוביץ'. חבר הכנסת ולדימיר בליאק – לא נמצא. חברת הכנסת שרון ניר – תעלה ותבוא שרון ניר. תעלה ותבוא, תעלה ותבוא. תעלה ותבוא שרון ניר.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – – אנחנו נמליץ עליה למשואה.

היו"ר סימון דוידסון:

תעלה ותבוא תת-אלוף שרון ניר. יותר טוב? תת-אלוף במילואים. תת-אלוף זה תת-אלוף, חביבי. בבקשה, גברתי.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

מייצגת נאמנה את כל הנשים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, תודה. חבריי חברי הכנסת, החוק לאיסור צריכת זנות הוא לא רק חוק מוסרי, הוא צעד קריטי במאבק שלנו למניעת סחר בנשים במדינת ישראל. תודה למציעות, תודה למשרד המשפטים ותודה למטה למאבק בזנות. תודה לכם. אני רוצה לומר שהחוק הזה הוא קודם כול הצהרה חד-משמעית שצריכת זנות היא פגיעה וניצול של נשים. מאחורי נשים שעוסקות בזנות יש תמיד סיפור, דרך, ומציאות חיים שנכפתה עליהן. החוק צריך להציב את הצרכנים בפני מערכת משפטית ולהעמיד אותם בפני ענישה חמורה וליצור הרתעה. החוק חייב לתקן את המצב הקיים ולאפשר לנשים לצאת ממעגל הזנות ולחזור לתעסוקה, להיות בתהליך של שיקום. לא די בחוק, וכאן אני קוראת לגורמי האכיפה: אכיפת החוק, לצערי, בשנים האחרונות, הגיעה לשפל חסר תקדים, ודי להסתכל בנתונים שפורסמו על ידי התנועה לחופש המידע, שמדברת על כך שבשנת 2021 היו 1,400 דוחות, בשנת 2022 הייתה עלייה ל-2,828 קנסות, אך משנת 2023 ו-2024 הייתה צניחה מ-862 עד לכדי 173 קנסות בלבד בשנת 2024, וזו ירידה, ירידה באכיפה. ולכן באמת אסור שהחוק הזה ייוותר כחוק. אנחנו חייבים להקפיד על אכיפה ולזכור שנשים שעוסקות בזנות, 46% מהן סובלות מהפרעות אכילה, 44% מהן ניסו לשים קץ לחייהן. אלו נתונים שאסור לנו להתעלם מהם. מדובר פה בחוק שאני רואה בו חוק מציל חיים ממש. להושיט יד לאלה שנפגעו במעגל הזנות זו חובתנו. אנחנו צריכים לומר בקול ברור שאין מקום לתופעת צריכת הזנות בקרבנו. זאת הצהרה מוסרית חד-משמעית של מדינת ישראל. אנחנו מכירים בכך שנגרם נזק עצום לנשים מוחלשות, ולכן העיסוק בזנות הוא לא עבודה, זה ניצול, זו אלימות כנגד נשים וזו תעשיית סבל. והכי חשוב, מבחינתי, זה לתת הזדמנות חדשה לנשים לצאת ממעגל זנות. החוק הזה הוא פשוט הושטת יד לנשים. זה חוק היסטורי שמפליל את מי שעוסק בצריכת זנות, את הצרכנים, אבל הוא גם מכיר בעובדה שאלה שעוסקות בזנות הן לא עברייניות – הן קורבנות של אלימות מינית. אני מברכת על הארכת הוראת השעה, ואני אומרת שאנחנו צריכים לעשות כל שלאל ידנו, כל שלאל ידנו, כדי להעביר בקריאה שנייה ושלישית את החוק ולהוציא את הנשים ממעגל האלימות והפגיעה. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – לא נמצאת. תעלה ותבוא חברת הכנסת שלי טל מירון, סרן במילואים שלי טל מירון. אני נותן דרגות היום – תת-אלוף, סרן.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

רגע, מורה חיילת אפשר?

היו"ר סימון דוידסון:

מורה חיילת זה מאוד חשוב. למה את מזלזלת? סופר-חשוב.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה מה שהייתי בצבא.

היו"ר סימון דוידסון:

סמלת.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

סמל ראשון.

היו"ר סימון דוידסון:

סמל ראשון.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הייתי עתודאית.

היו"ר סימון דוידסון:

יפה, יישר כוח.

גלעד קריב (העבודה):

חבר הכנסת דוידסון.

היו"ר סימון דוידסון:

כן, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

חברת הכנסת תומא סלימאן מוטרדת.

היו"ר סימון דוידסון:

אלופת משנה. אלוף משנה במילואים עאידה תומא סלימאן. בבקשה, גברתי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, האמת היא שיש כל כך הרבה דברים פוליטיים שאפשר לדבר עליהם, אבל באמת אנחנו, מה שנקרא, נחרוג ממנהגנו ונתייחס לחוק ההיסטורי והכל-כך חשוב הזה שבא לפנינו היום. לפני הכול אני רוצה להגיד תודה ענקית והערכה מאוד מאוד גדול למטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, שעושות עבודה ממש מופלאה. אנחנו ממש גאים לראות אתכן כאן, ביציע. אנחנו יודעים שעשיתן דרך ארוכה מאוד להגיע למעמד הזה וזה ממש ממש שלכן, זו עבודה שלכן, ומגיע לכן. אתן עושות פה מהלך היסטורי שישפיע שנים קדימה על הרבה מאוד נשים במדינה שלנו, ותודה ענקית לכן על זה. זה לא מובן מאליו. נכון שיש פה חברות כנסת נהדרות ששיתפו איתכן פעולה – מרב מיכאלי יושבת פה ועאידה ורבות אחרות, והוועדה לקידום מעמד האישה, היסטורית, ומשרד המשפטים פה משתף פעולה – אבל בסוף הדחיפה שלכן היא משמעותית מאוד מאוד, ואנחנו מכירים לכן תודה על זה. יש לי זכות מאוד גדולה להקריא את מילותיה של מישהי שלמעשה שרדה את הזנות, עסקה בזה והצליחה לצאת מהמעגל הזה. אני רוצה להקריא את המילים שלה כדי שנקבל רגע את הזווית האישית. תודה על הזכות להקריא את המילים האלה. לפני שנתיים לא חשבתי שאני אהיה בחיים כדי לכתוב את המילים האלה. אני מרגישה זכות גדולה להיות כאן היום, כשהחוק שהציל את חיי עבר כחוק קבע ויציל נפשות של נשים ונערות נוספות. הרגע שבו הצלחתי לצאת מהגיהינום היה הרגע שבו ניערתי מעליי את הבושה ואת האשמה. את מה שעברתי אי-אפשר לשנות. הפלשבקים שמחזירים אותי לאותם רגעים שבהם אני נאנסת שוב ושוב ושוב, הסיוטים, הידיים שאני לפעמים עדיין מרגישה שנוגעות בי – יישארו, אבל את היחס כלפיי אפשר לשנות. החוק החשוב הזה הוא הבסיס להחלמה. הוא מנער מעליי ומעל נפגעים ונפגעות אחרות את הבושה ואת האשמה, ומפנה אותן למקום הנכון: לזנאים, לצרכני הזנות, למי שבוחרים לנצל ולפגוע. ואני רוצה להגיד מכאן כמה זה מרגש ומחזק לראות שיש נשים שהצליחו לשרוד את זה, הצליחו לצאת מזה ולבנות לעצמן חיים מעוררי השראה. אז לך, למי שנתנה לי את הזכות להקריא את המילים האלה, אני רוצה להגיד תודה גדולה ושאנחנו גאים בך. את מעוררת השראה ואת נותנת תקווה לנשים רבות רבות שעכשיו צופות בנו ועוד יצפו. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

ואו, זה היה חזק. תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

האלופה.

היו"ר סימון דוידסון:

אלופת משנה במיל'.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

למה משנה?

היו"ר סימון דוידסון:

לא, מה לעשות, לא קידמו אותך, עאידה, זו האמת. אלוף משנה זה לא מספיק?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני אלופה, אבל לא בצבא. יש גם אלופות שעושות דברים אחרים.

היו"ר סימון דוידסון:

לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני חייבת להגיד, כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, שזה רגע מאוד מרגש עבורי, פעמיים. מרגש כי אני הייתי בכל המאבק שעשינו עד שחוקק החוק הזה כהוראת שעה. הייתי אז יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. אני לא יכולה להתייחס לחוק הזה בלי להזכיר את חברתנו זהבה גלאון, שהובילה את המאבק הזה. אנחנו מודות לה בשם כל הנשים, בשם כל הנשים והגברים שמשתוקקים לחברה מתוקנת, חברה שאין בה ניצול, על החוק הזה. אני חייבת גם להודות למטה, שלקחו אותי ביד בתחילת הדרך בוועדה לקידום מעמד האישה. לא שלא הבנתי את הבעייתיות הקיימת בעולם הזנות, אבל לא ידעתי את פרטי-הפרטים. עשינו סיורים, ביקרנו במקומות, ראיתי את העבודה הנפלאה שאתן עושות, ואני מודה לכן על מה שעשיתן, על מה שאתן עושות ועוד תעשו. אני חושבת שזה גם מרגש מאוד, כי בזמנים האלה, כשאנחנו עוברים את הדבר הנוראי הזה, וכל תשומת הלב ניתנת, ובצדק, גם לחטופים, אבל גם למלחמה הנוראית והקטל וההרג בעזה, אנחנו מוצאים לעצמנו טיפת אנושיות וזמן לטפל גם בנשים שהן קורבנות, שהן שורדות ושהן נמצאות בסכנה מאוד מאוד גבוהה. אני חושבת שלפחות יש רגע שפוי כאשר אנחנו דנים בנושאים האלה. אנחנו עושות את העבודה שאנחנו אמרנו שנעשה, ואנחנו מקיימות את מה שהבטחנו שנעשה. כולנו יודעים, ואני עדיין זוכרת את האמירה הזו, שכאשר היו באים אליי ומתווכחים על הצעת החוק הזו, אני הייתי אומרת לכל גבר שהתווכח איתי ולכל אישה שהתווכחה איתי, שאם היית שואלת את הבת שלך בת החמש: מה היית רוצה להיות כשתגדלי? אני בטוחה שלא היית רוצה שהיא תגיד: רוצה לעסוק בזנות.

היו"ר סימון דוידסון:

חד-משמעית.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

זה האינסטינקט הבסיסי. כי כולנו מבינים שזה לא לעסוק אלא להיות מנוצלת. וזה לא עניין אינדיבידואלי ולא בחירה של אישה, אלא מערכת שלמה של קרטלים שמפעילים את הנשים, מנצלים את הנשים וגורמים להן הרבה עוול. אני מאוד שמחה שיש לנו לפחות ביום הזה דבר טוב לעשות בכנסת.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. יש פה שתי מנהלות ועדה של זכויות הנשים, גם פנינה פה וגם את, עאידה.

קריאה:

יושבות-ראש.

היו"ר סימון דוידסון:

יושבות-ראש, כן. חבר הכנסת יוסף עטאונה – לא נמצא; חבר הכנסת ניסים ואטורי – לא נמצא. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

תודה. כנסת נכבדה, קודם כול יש לנו זכות להעביר פה חקיקה מאוד חשובה. בואו רגע נשים את הדברים על השולחן: אף אחת לא בוחרת להיות זונה. זה לא החלום של אף אחד לעסוק בתחום הזה, והנתונים והעובדות מדברים בעד עצמם. לא במקרה 79% ממי שעוסק בתחום הזה בעצם נמצא שעבר טראומה בעברו. 44% ניסו לשים קץ לחייהם. אז שאף אחד לא יספר לעצמו סיפורים שמישהו בא מחיי נוחות ומתוך בחירה חופשית בחר לעסוק בתחום הזה. אף אחד לא היה רוצה שהילדים שלו יהיו בתחום הזה. ולכן אנחנו צריכים להגדיר את כללי המשחק, וזה מה שהצעת החוק הזו עושה. עכשיו, בואו נגיד עוד דבר: מי מאיתנו לא מכיר אנשים נורמטיביים שצרכו שירותי זנות, אם זה היה חלק ממסיבה, כל מיני מסיבות רווקים. אלה דברים שקורים במדינת ישראל. וזה שבכנסת מחוקקים חוק שהופך את זה לדבר לא נורמטיבי זה דבר חשוב מאוד. עוד אפילו לפני האכיפה, זה שקובעים שזה דבר לא חוקי, זה דבר חשוב מאוד, וזה מציב קו אדום שלא היה, ולא סתם אפילו כשהייתה הוראת שעה ראו שזה צמצם את התופעה. אז חשוב מאוד להגדיר: זה לא נורמטיבי, זה לא בכללי המשחק, זה לא מצחיק, זה לא מקובל. לא מקובל. ואני אומרת את זה בצורה ברורה: אם מישהו חושב שרק שוליים הלכו וצרכו – לא, זה דבר שהיה מאוד מאוד מקובל, והחוק הזה שם גבולות ברורים. אז כמובן שצריך גם לאכוף וצריך לתת קנסות, ובממשלת השינוי ראינו שהיו הרבה יותר קנסות וזה היה הרבה יותר אפקטיבי. עכשיו כמובן יש ירידה. גם על זה כמובן צריך לשים את הדגש. ואני רק אודה לחברות הכנסת המציעות, שדוחפות את זה כבר הרבה מאוד זמן, ולמטה המאבק נגד סחר בנשים וזנות, שהנציגות שלו יושבות פה. תודה שדחפתן את זה, תודה שעסקתן בזה 24/7, תודה שהצפתן את זה גם בימים לא פשוטים, כשזה לא על סדר-היום, וזה לא קל תוך כדי מלחמה להביא את הדברים לראש סדר העדיפויות. אז תודה לכל העוסקות במלאכה. נעשה ונצליח.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן. תעלה ותבוא יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב בראש. למען האמת זה חוק מאוד מאוד מרגש. יש לי צמרמורת. אני רואה אתכן, נשים יקרות, חברות כנסת וחברי הכנסת שנמצאים כאן, הנשים היקרות ממטה המאבק בסחר בנשים ובזנות – מוריה המנכ"לית, הבנות היקרות שכאן – יש לי צמרמורת בגוף, במיוחד כשאני נזכרת בסיור שעשינו בשלטר לנשים, מקלט לנשים שהן שורדות זנות. עם חלקן דיברנו. הנתונים מאוד מאוד קשים. אלפי קטינים וקטינות נמצאים בזנות, מציאות קשה, שבעצם מספרת לנו שהצעת החוק הזאת היא לא עוד סתם תיקון טכני אלא ממש כתיבת הערכים שלנו ושימתם ממש בראש סדר העדיפויות של הבית הזה. אנחנו לא נהיה חברה שמרימה ידיים מול תעשיית ניצול מחפיר של נשים וגם גברים, כאשר אנחנו מבינים שרבים רבים מהם פשוט נולדו למציאות שבורה, מציאות שבה רבים מהם חוו פגיעות בתוך הבית או פגיעות מיניות מחוץ לבית. אנחנו יכולים לראות את הנתונים שמלמדים אותנו ש-71% בזנות שמוכרים ברווחה עברו תקיפה מינית, נאנסו, רבים מהם בילדותם; 65% חוו הזנחה מתמשכת בבית; העורף המשפחתי היה רעוע. כמעט מחצית צעירות מתחת לגיל 25, וגם אמרתי, רבים ורבות הם קטינים וקטינות שמצאו את עצמם שורדים ברחוב, וכדי לשרוד הם פשוט נאלצו לעסוק בזנות, תוך שהם נמצאים בחדרים אפלים ונאלצים שוב ושוב למכור את גופם, תוך שפושעים, עבריינים וסרסורים – ורשויות שונות, גם של המדינה, מעלימות עין, כי אין דרך אחרת להסביר את העדויות שאני נתקלתי בהן. אנחנו עומדות כאן לא בשם עצמנו אלא בשם נשים רבות, בשם נשים וגברים רבים, שכמו שאמרתי, ייתכן שגם ברגע זה נמצאים בחדרים חשוכים ומנוצלים; גם נשים שהצליחו לצאת, באמת לביאות, ושרדו את הזנות, שאנחנו מחויבים לתת להם אופק, עתיד וסיוע, ולתת להן יד, וכמובן אלה שעדיין לא יצאו מתוך המעגל. אנחנו מעבירים את האשמה מהנשים אל מי שצורחים ושותפים להתעללות, לפשע, לעבריינות, להמשך הניצול, בלי להסס ובלי לפחד. זאת הזדמנות גם לומר תודה לממשלה ולומר מילה טובה, כי פה, בדברים האלה, אין אופוזיציה ואין קואליציה. אני חושבת שהצעת החוק שמונחת פה, שהופכת מהוראת שעה להוראה קבועה, היא סופר-משמעותית. אני רוצה לומר תודה רבה לכם, מטה המאבק. אנחנו נמשיך להיאבק עבור כל ילד וילדה בישראל, במיוחד אלה שמנוצלים. אנחנו נמשיך להיאבק יחד למען נשים, למען מציאות טובה יותר, למען פניה של מדינת ישראל. תודה לכם, מטה המאבק. ואני גם רוצה להודות בהזדמנות הזאת. לפני 13 שנה הייתה לי יועצת – סליחה, אני מסיימת – בשם אודליה דיין גבאי. מאז היא הפכה להיות דוקטור. היא לאורך כל השנים דיברה איתי על הזנות ואיך זה מסוקר. אפילו בכותרות זה כמעט לא מסוקר. תראה כמה זה חשוך, כמה זה אפל. אנחנו כאילו אוהבים לעצום עיניים, לא לראות את המסכנים והנידחים שזקוקים לנו. אז היום אנחנו מחזירים קצת כבוד לבית הזה. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – מוותר. חבר הכנסת מיקי לוי. יעלה ויבוא ניצב בדימוס חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. חכה, גלעד, אני מחפש על התואר שלך. רב.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אבל לא שמת לכולם את כל הטייטלים.

גלעד קריב (העבודה):

לא, אני לא – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. החוק הזה הוא חוק כל כך חשוב. כשאני מסתכל אל העבר ומפשפש בתפקידיי השונים, הנושא של מאבק, ממש מלחמה בסחר הנשים, גם נשים ישראליות וגם נשים מארצות רוסיה וסביבותיה, שבתחילת הדרך הוברחו דרך הגבול עם מצרים, שהיה פרוץ, ובהמשך הדרך, בדרך-לא-דרך, הוברחו דרך שדות התעופה – זו הייתה משימה ממש בלתי נגמרת, הטיפול בנשים שהחיים התאכזרו אליהן. לא תמיד עשו את זה מרצונן – תמיד לא עשו את זה מרצונן. לכן החוק הזה הוא חשוב וראוי, וטוב שכנסת ישראל שמה אותו על שולחן החקיקה. נקווה שנצא לדרך חדשה בהגנה על נשים. את החלק השני של הדברים שלי אני מבקש לייחד – אינני חבר בוועדת החוץ והביטחון, אבל התרשמתי מהתקשורת מהפארסה כשהייתה היום בוועדת החוץ והביטחון. הממשלה מביאה צו 8 לגיוס חיילי מילואים עוד פעם, כדי להיכנס לאיזו מלחמה בעזה שאף אחד לא יודע להגדיר אותה חוץ מסמוטריץ' ובן גביר. גם ראש הממשלה לא יודע. איך אתם לא מתביישים? צו 8. כמובן שזה לא עבר, כי לא היה רוב לקואליציה. עשו רוויזיה כי הוא נכשל בהצבעה. ומה יקרה מחר – תביאו את חברי הכנסת החרדים להצביע? אותם תביאו להצביע על צווי 8 לילדים של כולנו?

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

מיקי, אני שירתי, אני יכול להצביע.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה כן.

היו"ר סימון דוידסון:

חיל הים.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, יש שם אצלם כמה שיכולים להצביע. לא יעלה על הדעת בוועדת החוץ והביטחון שמחר יגייסו את הח"כים החרדים שמשתמטים מגיוס כדי לשלוח את הילדים של כולנו למלחמה האיומה הזו, שאין לה תכלית בקצה שלה, שאף אחד לא יודע להגדיר את היום שלמחרת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם, קוקוריקו נהייתם, אתם. אתם, בזמן מלחמה אתם לא תומכים בלוחמים שלנו. אתה לא מתבייש? אין לכם בושה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה מכונת הרעל. ידעתי שתתקוף.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מקדם חוק השתמטות ואתה מדבר – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

החיילים שלנו יוצאים לקרב ואתה אומר להם – – – אתם השתגעתם?

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, השר קרעי.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מקדם חוק השתמטות.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה, תשב בשקט. אין לך זכות דיבור בנושא. זכות דיבור אין לך.

גלעד קריב (העבודה):

– – – אתה מקדם חוק השתמטות.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה מכונת רעל.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אין לך שום זכות לדבר על הנושא הזה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

החיילים שלנו במלחמה. תתבייש לך.

גלעד קריב (העבודה):

מיקי לוי (יש עתיד):

ראוי שתשב בשקט.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בושה וחרפה, לא נשאר לכם טיפת – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

תתבייש לך. אתה האיש שכינה את ראש הממשלה שקרן. אתה, שקיללת את המילואימניקים, שלחת אותם לעזאזל.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, חבר הכנסת קריב. מיקי, נגמר הזמן מזמן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בושה וחרפה – – – אתה מבזה את הלוחמים שלנו.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה, כדאי שתשתוק. אינך ראוי. מכונת רעל בהתהוותה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה, אל תטיף לנו מוסר – – –

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מקדם חוק משתמטים. אתה לא מתבייש?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה מארגן טקס למחבלים בבית הכנסת שלך.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מעודד משתמטים. אתה לא מתבייש?

שר התקשורת שלמה קרעי:

טקס למחבלים, זה מה – – –

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת גלעד קריב, תודה רבה. השר שלמה קרעי.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מדבר איתו על חוק השתמטות?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בושה וחרפה. תתביישו.

גלעד קריב (העבודה):

ממשלה של סרבנים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הלוחמים שלנו בקרב – – –

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, גלעד קריב. אני מבקש להפסיק. תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – שום דבר.

היו"ר סימון דוידסון:

מיקי, מיקי, די.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בושה וחרפה. תתביישו.

גלעד קריב (העבודה):

חצוף. חצוף.

קריאות:

מיקי לוי (יש עתיד):

כדאי שתשתוק. בושה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, קריאה ראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מיקי לוי (יש עתיד):

כדאי שתשתוק, אתה, ששלחת את המילואימניקים לעזאזל.

היו"ר סימון דוידסון:

מיקי, תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בושה וחרפה, אתה והבוס שלך וכל – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה שלחת את המילואימניקים לעזאזל.

היו"ר סימון דוידסון:

שלמה, השר קרעי, עד לפני כמה דקות היה פה שקט. אתה מלהיט פה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא מבזה את הלוחמים שלנו.

היו"ר סימון דוידסון:

בסדר, מספיק. בסדר, מספיק. תודה. שמענו את כולם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה זה?

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. זהו. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. וואה וואה, עכשיו בכלל יהיה פה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הינה, עוד אחד. מה זה, אחד אחרי השני, קוקוריקו.

היו"ר סימון דוידסון:

שלמה קרעי, השר, זאת הדמוקרטיה, לאנשים יש זכות דיבור. תעלה אחרי זה ותגיד מה שאתה רוצה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

הוא אומר, הוא אומר, לא לדאוג.

ינון אזולאי (ש"ס):

רק שתדע שהרמת לו עכשיו.

היו"ר סימון דוידסון:

תתכונן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

צביעות. חוק של השתמטות המונית.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, הצעת החוק היא חברתית למהדרין, אנושית למהדרין, מוסרית למהדרין. יישר כוח לכן על מה שקידמתן ונאבקתן. הרבה הרבה הערכה. הרבה הערכה. חברי הכנסת וחברות הכנסת, אם הממשלה רוצה להחזיר את הממשל הצבאי לאוכלוסייה הערבית, אז לפחות להודיע לנו קודם. כי מה שאנחנו רואים במציאות, בשטח, זה שבצל המלחמה מחזירים ממש ממש את הממשל הצבאי. אני אתן לכם דוגמה: רג'א אגבאריה, איש פוליטי בכל רמ"ח איבריו, מנהיג פוליטי, בן 74, מביע עמדות פוליטיות ערכיות, לגיטימיות למהדרין. המשטרה פשטה על ביתו – בן 74 – עצרה אותו, ומכיוון שאין להם בסיס, תשתית, להאשמה נגדו, לכתב אישום, פשוט מאוד החליטו שהם עוצרים אותו מינהלית. אחרי זה, כשהם אמורים להביא אותו לבית המשפט, לא מביאים אותו. למה? כי באמצע החקירה שברו לו את הרגל. כן, שברו לו את הרגל, לבן האדם הזה, בן 74, רג'א אגבאריה. האוכלוסייה הערבית מקבלת כל הזמן כל מיני ידיעות כאלה על מעצר פה, מעצר שם, מינהלי פה, מינהלי שם. חשוב לי להגיד לציבור של המרכז-שמאל: יש מאבק נגד ההפיכה המשטרית, והוא מאבק מוצדק. אני קורא כל הזמן לאוכלוסייה הערבית להיות חלק מהמאבק הזה, כי לא צריך לצמצם את המרחב הדמוקרטי אלא צריך להרחיב אותו. אבל זה לא יכול להיות שכביכול יש סוגיות שקשורות למי שנקרא מרכז-שמאל במדינת ישראל, ויש סוגיות אחרות שהן רק של האוכלוסייה הערבית. או דמוקרטיה או לא דמוקרטיה. העניין של רג'א אגבאריה הוא בבסיס העניין הדמוקרטי. יש לשחרר את רג'א אגבאריה לאלתר ויש לתת לעורך הדין שלו לפגוש אותו כבר הלילה. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – לא נמצא; חבר הכנסת אושר שקלים – לא נמצא. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה, אדוני. יעלה ויבוא סגן אלוף במילואים משה קינלי טור פז. כמה ימי מילואים יש לך בסבב הזה?

משה טור פז (יש עתיד):

לא מספיק, רק 86. אני מנסה לחזור למילואים.

היו"ר סימון דוידסון:

בבקשה, אדוני.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נתחיל בלומר תודה לכל המקדמים את החקיקה החשובה הזו. היום, בתוך הימים השחורים האלה, היה לנו רגע של שמחה גדולה על שובו של החייל שנפל בשבי עידן אלכסנדר, ותודה על כך לנשיא טראמפ. אבל אדוני היושב-ראש, אתה יודע מה? לפני כמה שנים עשיתי טעות, טעות קשה, אני רוצה לספר לך, חברת הכנסת מלקו. הטעות הייתה שהגעתי לכנסת הזו עם דרכון אמריקאי, ואמרו לי: קינלי, אתה לא יכול להחזיק אותו, כי אתה חבר כנסת. לחבר כנסת אסור להחזיק עוד דרכון. אז מה עשיתי? כמו פראייר ויתרתי על הדרכון. ועכשיו, חברת הכנסת מיכאלי, אם יחטפו אותי, מי יחזיר אותי? טראמפ כבר לא יחזיר אותי, כי אני לא אזרח אמריקאי, וביבי לא יחזיר אותי, כי מה לעשות, לא מחזירים ישראלים. אדוני היושב-ראש, מצד אחד יום של שמחה, ומצד שני – יריב לוין, אם אתה היית פה באופוזיציה, אני אגיד לך מה היית אומר. אתה היית אומר: אתם מדינת חסות, הכוכב ה-51 על הדגל האמריקאי. הרי מה המסר לאזרחי ישראל ביום הזה? ראש הממשלה אמר, נשמיע דברים מפי אומרם: שחרור עידן נעשה בשילוב של הלחץ הצבאי שלנו והלחץ המדיני של טראמפ. את זה אמר הזבוב שיושב על הגב של הפיל. אין יותר חחח מזה. נזכרתי במבצע אנטבה, בתמונות הקשות של ההפרדה בין אזרחים זרים לאזרחים ישראלים. זה מה שנזכרתי בו היום. אולי קרתה באמת תמונה כזאת אי שם במנהרה של חמאס. ישב חייל ישראלי, אולי זה היה, לא יודע, כל אחד מהחיילים, ואמרו לו: לא לא לא, תישאר פה, אתה עם הדרכון הישראלי. את האמריקאי אנחנו לוקחים איתנו. באמת של החיים, יריב לוין, אין ברירה, הרי אנחנו יודעים, רק משא ומתן מחזיר חטופים. לחץ צבאי זה טוב, לחץ צבאי זה חשוב, אבל רובם המוחלט שוחררו וישוחררו במשא ומתן. ומה אנחנו רוצים מכם? דבר אחד: תילחמו על האנשים שלנו כמו שטראמפ נלחם על האנשים שלו. למי שלא יודע, היום, יום שני, היה י"ד באייר. י"ד באייר זה פסח שני, זה חג ההזדמנות השנייה. אז עידן אלכסנדר קיבל היום את ההזדמנות השנייה. אדם שיוצא מהשבי הוא כמו נולד מחדש. אני קורא לכם, עוד 58; תנו להם את ההזדמנות השנייה. זה היום שלהם, אין להם עוד ימים. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה – לא נמצא; חברת הכנסת מיכל שיר – לא נמצאת; חבר הכנסת פינדרוס – לא נמצא; חבר הכנסת אריאל קלנר – לא נמצא; חברת הכנסת לימור סון מלך – לא נמצאת; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – לא נמצאת; חברת הכנסת טלי גוטליב – לא נמצאת; חבר הכנסת עודד פורר – לא נמצא. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – תעלה ותבוא טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לגבי הצעת החוק שבנדון, אתם יודעים, יש בכלכלה מושג: ביקוש. זה מין אומדן כמותי לדרישתם של צרכנים בשוק לצרוך מוצר או סחורה או שירות. ב-2019 נחקק חוק, הוראת שעה על איסור צריכת זנות, הוראת שעה לחמש שנים. עכשיו אנחנו בעצם נותנים מעמד קבע לחוק. אני רוצה לברך על הצעת החוק הזו, שבעצם זה גם תקצוב וגם עבודה משולבת של חינוך, הסברה ושיקום של האוכלוסייה שנמצאת במעגל הזנות, וזה פשוט הצלת נפשות וחיי אדם. אני מודה לכל אחד שנשאר להצביע על הצעת החוק הזאת, ואני מצטרפת להצבעה. אבל הנושא הכי חשוב – החטופים שלנו. אנחנו שמחים היום כולנו על החזרה של עידן אלכסנדר. כמעט 600 ימים היו 59 חטופים; 58 עדיין נשארים שם בשבי חמאס. אני ממש מאושרת בכל ליבי, והיום זה יום מאוד חשוב ומרגש, אבל אסור לנו לעצור. השחרור היום חייב להוביל לעסקת חטופים רחבה שתשיב את כולם, את כל החטופים הביתה. אדוני היושב-ראש, היום בוועדה לענייני ביקורת המדינה בהובלתו של מיקי לוי התקיים דיון, ושמענו דוח של מבקר המדינה, דוח שהציג לנו איסוף נתונים מאזרחים בעקבות אירועי 7 באוקטובר. במהלך כל הדיון מבקר המדינה פשוט נמנע מהמושג "ועדת חקירה ממלכתית". הוא קרא לזה "הוועדה שתקום מתישהו". הוא מבין שהדוח שהוא הציג זה רק איזשהו שלב והכנת חומר לקראת הוועדה שתקום, אבל הוא לא אמר "ועדת חקירה ממלכתית" במושג ברור. הוא מפחד להגדיר את זה "ועדת חקירה ממלכתית"? מישהו מפחד מזה? מפחד שוועדה תהפוך לרדיפה פוליטית? המטרה של ועדה היא לא לרדוף אף אחד. המטרה של ועדה היא לתת מענה לאזרחים – מה בדיוק קרה, איך קרה מצב שהמודיעין כשל, הדרג המדיני כשל, איך דבר כזה עד עכשיו לא נחקר. עד שתקום ועדת חקירה ממלכתית, עד שיחזרו כל החטופים, לא יהיה שום ריפוי לחברה הישראלית.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל – לא נמצאת; חבר הכנסת ירון לוי – לא נמצא; חבר הכנסת מתן כהנא – לא נמצא; חבר הכנסת גלעד קריב?

גלעד קריב (העבודה):

לא.

היו"ר סימון דוידסון:

אתה בסדר? זה דבר היסטורי. אופיר, קרה פה מהלך.

אופיר כץ (הליכוד):

זכית להיות היושב-ראש כשזה קרה.

היו"ר סימון דוידסון:

כשאני פה זה קרה.

אופיר כץ (הליכוד):

טוב, תעבור, שהוא לא יתחרט.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת קרויזר – לא נמצא; חברת הכנסת נעמה לזימי – לא נמצאת; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – לא נמצאת; חבר הכנסת עמית הלוי – לא נמצא. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

אמרתי נמצא.

היו"ר סימון דוידסון:

אה, סליחה. צגה, קודם כול עמית ואחרי זה את. לא ראיתי אותו. סליחה. יעלה ויבוא עמית הלוי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אתמול קיימנו, חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ביקור במתקן הכליאה הצבאי בשדה תימן, כפי שהתפרסם. בטח ראיתם. לפני הסיור באזור של תאי הכלא, איפה שמוחזקים הנוח'בות ושאר רוצחי חמאס, אומר לנו מנהל הכלא: חברי הכנסת, לפני שאתם נכנסים אתם צריכים לשים שכפ"ץ. אני מוכרח לומר שאני הייתי בהלם לכמה שניות. נדמה לי שגם חלק מהחברים האחרים. אחרי ההלם אמרתי לו: אם זה מה שאתה מציע לנו, אז זה כישלון גדול שלך כמנהל כלא. אזרחי ישראל, תיכנסו איתי רגע לסיטואציה. אנחנו בכלא שמור מאוד, כזה שכולא את הגרועים שבאויבי ישראל, אלו שרצחו ואנסו וטבחו. שומרים עליהם סוהרים וכוח מצדה וחיילי מילואים ומפקדים ומפקדות ומצלמות וחמ"ל ומה לא. ובמקום הזה אנחנו צריכים שכפ"ץ. חברי הכנסת צריכים שכפ"ץ במקום הזה. עכשיו הוא עונה לי: תראה, חבר הכנסת הלוי, תשמע, אני רוצה להגן עליכם, שמישהו לא יקפוץ וידקור או יפגע בכם. אמרתי לו: אם יש לך חשש כזה, תאזוק אותם לפני שניכנס לתא, אל תשכפ"ץ אותנו. אני הודעתי שאני לא שם שכפ"ץ. בפועל, מסלול הסיור השתנה, לצערי. אבל אני חייב לומר לכם שההלם הגדול שלי הגיע אחר כך. הוא לא היה בהצעה של מנהל הכלא לשים שכפ"ץ אלא בכך שהמנהל, שהוא קצין בכיר בצה"ל, וקצינים בכירים אחרים שהיו איתו, לא הבינו את הבעיה. הם לא הבינו מה הבעיה שח"כים ייכנסו עם שכפ"ץ לכלא. עכשיו אני אומר לך, חבר הכנסת טור פז, אם גם אתה לא מבין, אני באמת מצטער על זה, אבל אני אומר לך, למה – – –

משה טור פז (יש עתיד):

שחצנות ישראלית טיפוסית. שחצנות ישראלית טיפוסית.

עמית הלוי (הליכוד):

אתה נמצא בכלא שמור, יש שם נוח'בות, ואתה תיכנס עם שכפ"ץ?

משה טור פז (יש עתיד):

כן. כן.

עמית הלוי (הליכוד):

אתה השתגעת, משה טור פז. אתה השתגעת. חבר כנסת ייכנס עם שכפ"ץ לכלא עם נוח'בות? מה קרה לך?

משה טור פז (יש עתיד):

עמית הלוי (הליכוד):

עכשיו אני אומר לך מה קורה לך. לקח לי לילה להבין את זה, אבל הבנתי את זה בסוף. כי החיילים שלנו, שומרי הכלא – לקח לי זמן להבין, משה. לקח לי זמן להבין. הם לא רק שומרי הכלא, סימון, היושב-ראש, הם הפכו גם לשומרי האסירים. הרי הם שומרים על הזכויות שלהם. שמענו, נכון? הם שומרים, הם מקפידים על הקלוריות שלהם, נכון? דווחנו. הם מקפידים על הקלוריות, על הטיפולים הרפואיים, הם שומרים על זכויות האדם, על כבוד האדם שלהם. הם התרגלו, גלעד, הם התרגלו לא להתייחס אליהם כאויב.

גלעד קריב (העבודה):

עמית הלוי (הליכוד):

כאויב. אני בספק אם הם יודעים מהו אויב בכלל. אני בספק אם חלק מההכשרה שלהם בכלא היה ללמד אותם מהו אויב ומהו האויב הנאצי הזה. אז עכשיו – – –

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

רגע, רגע, עוד משפט אחד. הוא הפריע לי.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר סימון דוידסון:

גלעד, תן לו לסיים משפט אחרון.

עמית הלוי (הליכוד):

עכשיו תיכנס איתי, חבר הכנסת טור פז, תיכנס איתי עם הראש הזה, לא של שומרי הכלא, של שומרי זכויות האסירים. תיכנסו שוב לסיטואציה. באו חברי כנסת, אמרו לעצמם מנהלי הכלא כמו שכנראה חבר הכנסת טור פז אומר – אמרו: רגע, מה, אנחנו נפגע בזכויות האסירים? מה, אנחנו נאזוק אותם? אז שחברי הכנסת ישימו שכפ"ץ. וזה חברי כנסת. כלומר, על כף המאזניים היה מונח ככה: כבודה של מדינת ישראל מצד אחד וכבודם של הנוח'בות מצד שני. ומה בוחרים במדינת ישראל קצינים בכירים? בכבודם של הנוח'בות. זה יכריע.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת עמית הלוי, תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

זה עצוב, זה חולני. זה חוסר יכולת להבחין בין טוב לרע, בין אויב לאוהב.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

וגם בין אדם לחיה. בין אדם לחיה.

היו"ר סימון דוידסון:

עמית הלוי, תודה רבה. תודה רבה.

משה טור פז (יש עתיד):

בושה וחרפה.

מאיר כהן (יש עתיד):

מיהו ראש הממשלה? מי שר הביטחון? מי מחליט את זה? זה אתם.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת צגה מלקו, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

צא נגד עצמך, תגיד את זה לביבי, לא לנו.

משה טור פז (יש עתיד):

לך תרעיב תינוקות בעזה, כן, עם הגאווה הישראלית – – –

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת קינלי, גלעד, מאיר כהן, תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה צודק. תגיד את זה לביבי, לא לנו. תגיד את זה לביבי.

עמית הלוי (הליכוד):

אני אומר את זה.

גלעד קריב (העבודה):

– – – ואתה מדבר איתי על שכפ"ץ?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם מנהלים את המדינה.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר'ה, אמרתם את שלכם, תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי, תודה רבה. אנחנו עוברים לחברת הכנסת צגה מלקו.

מאיר כהן (יש עתיד):

עמית שוכח מי ראש הממשלה, מי שר הביטחון.

גלעד קריב (העבודה):

סוכנים קטרים בתוך לשכת ראש הממשלה, אבל אתה מקשקש לנו – – –

היו"ר סימון דוידסון:

גלעד, הייתה לך עכשיו אפשרות לעלות לנאום, נתתי לך שלוש דקות. תודה רבה. חברת הכנסת מלקו, לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – צועקים עלינו. אתם מנהלים את המדינה, תצעקו על עצמכם.

היו"ר סימון דוידסון:

יוראי, תודה. יוראי, תודה רבה. די. קצת כבוד לצגה. בבקשה, גברתי.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, השרים, חבריי חברי הכנסת – חבר הכנסת טור פז, קודם אמרת שאם היה לך דרכון אמריקאי היית יכול להשתחרר. קודם כול, אני מאחלת לך שלא יחטפו אותך, שלא תהיה חטוף; ב. מעל 190 חטופים ששוחררו, אין להם דרכון אמריקאי. אין להם. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס. בשבוע שעבר אלפי צווי גיוס חולקו לחיילי מילואים. עבור רובם הגדול, זאת לא הפעם הראשונה, זאת לא הפעם השנייה, לא הפעם – חלקם זו אפילו הפעם השישית. המלחמה הזאת היא מלחמה צודקת, אולי הצודקת ביותר שידענו – מלחמה על הבית, על החירות שלנו, על היכולת שלנו לקום כל בוקר בארץ הזאת, להיות אנחנו, בלי להתנצל; מלחמה שמתרחשת במקביל על פני חזיתות רבות: בעזה, בלבנון, ביהודה ושומרון, אפילו בעולם הדיפלומטי. ראינו בכל החזיתות. בהזדמנות זו אני רוצה להגיד לבני ובנות הזוג של המילואימניקים. אין מישהו שבמשפחה שלו כרגע לא משרתים, אבל נשות המילואימניקים משלמות מחיר כבד, אם זה בגידול הילדים, אם זה במקום העבודה, אם בחיים היום-יומיים, גם בכלכלה, גם בעסקים קטנים – בכל תחום משלמים מחיר כבד. אין כבר גבול ברור בין החזית לעורף. כולם משלמים מחיר כבד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא כולם, יש 80,000 שלא מתגייסים לצה"ל.

צגה מלקו (הליכוד):

אני מדברת על נשות או בני זוג ובנות זוג של אלה שמשרתים במילואים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה עם אלה שלא משרתים?

צגה מלקו (הליכוד):

יוראי, אני חושבת שאני ברורה. לכן, כששמעתי אתמול את דבריו של ראש הממשלה, שחשף בעדכון היומי כי הממשלה מקצה תקציב של 4 מיליארד שקלים לטובת מערך המילואימניקים, אני חושבת שזה בצדק – אפילו התרגשתי כששמעתי. כי נשים, במיוחד אימהות, רובן שילמו במחיר הקריירה שלהן. זה לא חודש, זה לא חודשיים – יותר משנה וחצי. לא רק בעצם הכרה באלה שמשרתים – גם במשפחות, בבני זוגם, בכולם. לכן אני רוצה להגיד בהזדמנות זו, מעל הבמה הזאת, תודה לאלה שתומכים. בני הזוג או בנות הזוג של המילואימניקים, תודה לכם. בזכותכם ובזכותם אנחנו קיימים, אנחנו ממשיכים להתקיים, להילחם, ואני מקווה, בעזרת השם, גם לנצח.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים, השרה, לא אחת אנחנו עומדים כאן ודנים בנושאים של ביטחון, ביטחון גבולות, ביטחון אישי, ביטחון לאומי, אבל היום אנחנו מדברים על הביטחון הכי בסיסי – ביטחון האדם על גופו; ביטחון האזרחית הפשוטה במדינת ישראל, שנולדה כאן כמו כולנו, אך מצאה את עצמה מסיבות קשות בשוליים של החברה, חשופה, פגיעה, לא על ידי אויב מבחוץ אלא על ידי מנגנון של ניצול מבפנים. אנחנו מדברים על תעשיית הזנות בישראל, אחת התעשיות החשוכות והפחות-מדוברות, שמתקיימת ממש מתחת לאף של כולנו. חברות וחברים, הזנות היא פצצה מתקתקת. היא מאיימת על המרקם הערכי שלנו, על שלמות החברה, על עקרונות היסוד של מהי מדינה יהודית ודמוקרטית. במדינה מתוקנת הגוף של אישה איננו שדה קרב. במדינה ריבונית לא ייתכן שנאפשר סחר חופשי בבני אדם. כי כשאדם מוכר את גופו לא מתוך רצון אלא מתוך ייאוש, זו עבדות מודרנית. תופעת הזנות מנוגדת לכל ערך ציוני. לא כך חלמו מייסדי המדינה. לא לשם כך קיבצנו גלויות והקמנו כאן בית. אנחנו לא יכולים לדבר גבוהה-גבוהה על ערבות הדדית, על חוסן לאומי, על אומה חזקה, ובאותו הזמן להעלים עין מתעשייה שמנפצת אלפי חיים של נשים צעירות, רבות מהן, אדוני היושב-ראש, בגיל 17, 18 ואפילו פחות.

היו"ר סימון דוידסון:

תשאל אותן – גם גיל 12.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

כן. זה לא צירוף מקרים, זה מעגל של הידרדרות, וברגע שאנחנו, בוודאי בבית הזה, לא מתערבים, אנחנו מאפשרים לו להתרחב. כמו שלא ניתן יד לפשע המאורגן, כך לא ניתן יד לניצול מוסווה. הגוף של אישה הוא לא מוצר, ולקוח של זנות איננו צרכן אלא הוא משתתף במערכת מנצלת. החוק הזה שם את הגבול. הוא שם אותו, אדוני היושב-ראש, לא בנוקשות אלא בשכל ישר. כן, יש קנסות, אבל גם יש מסלולי חינוך, יש תוכנית שיקום, יש הזדמנות לצאת ממעגל הזנות ולחזור לחיים. מדינות רבות בעולם כבר הוכיחו – המודל הזה עובד. זה לא חלום, זהו חזון מעשי שיכול להפוך למציאות גם כאן אצלנו. וזאת באמת הזדמנות, אדוני היושב-ראש, להודות לנשים היקרות שיושבות כאן למעלה ומובילות במשך שנים את המאבק ואת החקיקה של החוק הזה, להפוך אותו מהוראת שעה לחוק קבוע ובאמת למגר את התופעה המאוד-מאוד קשה הזו של הניצול של אותם – כפי שאנחנו בעצם קוראים לזה, הצרכנים, אבל של אלו שבעצם משתתפים במערכת המנצלת הזו. הגיע הזמן לשים לזה סוף, באמת לשים את ערכי המדינה, את ערכי היהדות, בראש סדר העדיפויות. תודה רבה לכן, ותודה רבה לכם, חבריי חברי הכנסת.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי – לא נמצא. חבר הכנסת מיכאל ביטון, יש לך דקה.

קריאה:

מאיפה הוא בא?

היו"ר סימון דוידסון:

אני אפשרתי לו דקה לברך. יש לי את הזכות, מה לעשות? דקה. אופיר, שים לב.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, תודה על הדקה. אני רוצה לברך את יושב-ראש הקואליציה, את שר המשפטים, שעמדו בהתחייבות שלהם בסוף המושב הקודם להביא את החוק הזה לידי סיום ולהחיל אותו הכי מהר כדי שלא יהיה ואקום. אני רוצה להודות למוריה רודל סילפן, מנכ"לית המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, שנמצאת שם עם הצוות; לכל אותן נשים המתנדבות בארגוני מסל"ר במרכזי הסיוע לנשים; לכל האנשים שנאבקו שהחוק הזה יגיע למימוש וביצוע בפועל; לכל חברי הכנסת שכתבו את הצעות החוק החשובות הללו. אני חושב שאנחנו מצילים נפשות בחקיקה הזאת. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת ביטון. יעלה ויבוא חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. יש פה שר שמסכם? לא. מי מסכם?

אופיר כץ (הליכוד):

לא צריך לסכם.

היו"ר סימון דוידסון:

בבקשה, אדוני.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, בשבוע שעבר הוגש כתב אישום נגד פעיל מחאה בולט נגד הממשלה, איל יפה. אני רוצה להקריא לכם קטע מעורר בחילה מתוך כתב האישום: בעודה רוכנת – השוטרת – לעבר מפגין ששכב על הקרקע ומנסה לאחוז בו, שב הנאשם והתקרב לעברה של השוטרת, הצמיד את פלג גופו התחתון לאחוריה, ובעודה רכונה לעבר המפגין שעל הקרקע, דחף אותה הנאשם בתנועות אגן פעם אחר פעם במטרה להכשיל אותה בתפקידה, כשהוא עושה זאת לשם גירוי, סיפוק או ביזו מיני, עד שנהדף מהמקום על ידי שוטרת אחרת שהבחינה במעשיו. יפה מואשם בעבירות של התקהלות אסורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ומעשה מגונה. כולנו ראינו את הסרטון ונגעלנו – איש דוחה שפוגע בשוטרת צעירה שמנסה לעשות עבודתה. כל אדם שראה את זה, גבר ואישה, הזדעזע מהסרטון.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נגעלנו.

אופיר כץ (הליכוד):

כולם, חוץ מכמה נשים. כמה נשים, וביניהן 18 חברות הכנסת מהאופוזיציה, שאף אחת מהן, אבל אף אחת מהן, לא מצאה לנכון לגנות את הגועל הזה.

קריאות:

אופיר כץ (הליכוד):

אתן, שמציגות את עצמכן כלוחמות למען נשים, שומרות, דואגות לזכויותיהן, הראיתן את פרצופכן האמיתי. אתן תשמרו – כן, אתן תשמרו על זה, אתן תשמרו על נשים כל עוד זה לא בא על חשבון הפוליטיקה שלכן, על חשבון המחאות האלימות. הכול כשר בשביל להזיז את ביבי, גם לבצע מעשה מגונה בשוטרת. הגעתן למצב שאתן בצד של סוטה מבחיל שפוגע בבחורה צעירה, שוטרת. לאיזה שפל הגעתן. ותגידו לי עוד דבר – אחת מכן לא גינתה את הסוטה הזה, כי הוא פעיל מחאה נגד הממשלה. תתביישו לכן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – – אל תטיף לנו מוסר.

אופיר כץ (הליכוד):

תתביישו לכן. אני אטיף לך מוסר. איך אתן לא מגנות אחד כזה מבחיל שעושה מעשה מגונה בשוטרת? לאן הגעתן?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה קשור – – –

אופיר כץ (הליכוד):

אני אגיד לך למה זה קשור. אני אגיד לך למה זה קשור. אני אסביר לך בדיוק, שאת תביני למה זה קשור.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה "לאן הגענו"? תפסיק את הפופוליזם הזה, אופיר. לא מתאים לך הפופוליזם, השקר הזה, אופיר.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה, יסמין.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה פופוליזם מזוקק.

אופיר כץ (הליכוד):

ותגידו לי גם, מלבד חברות הכנסת של האופוזיציה שלא מצאו לנכון, איפה כל ארגוני הנשים והשדולות, שאנחנו רגילים שתמיד יש להם מה להגיד, ובצדק? הפעם הם לא הוציאו הגה. מסתבר שכולכן לוחמות צדק אך ורק אם מדובר במישהו שהוא איש ימין או מזוהה עם הימין. רק אז אתן נזעקות ומנסות לשמור על זכויות נשים. פשוט תתביישו. להקיא.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. אני מזמין את שר המשפטים לסכם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה, אופיר – – – בפופוליזם שלא חשבתי שקיים אצלך.

אופיר כץ (הליכוד):

גינית אותו? גינית אותו? אף אחת לא גינתה את זה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, אופיר. אתה סיימת. סיימת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני אומרת לך – – – אותי בפופוליזם הכי חמור שאי פעם עשית פה.

היו"ר סימון דוידסון:

אנחנו עוברים לסיכום. תודה רבה. אופיר כץ, יש שר מסכם או שעוברים להצבעה?

אופיר כץ (הליכוד):

רגע, אבל איפה יריב? שנייה, רגע, יריב הוא מציג החוק. איך תקרא לו? רק תקראו ליריב.

מאיר כהן (יש עתיד):

הצבעה, הצבעה.

היו"ר סימון דוידסון:

אנחנו נעבור להצבעה. נא לקרוא לחברי הכנסת.

אופיר כץ (הליכוד):

רגע, רגע. יריב לא פה.

היו"ר סימון דוידסון:

אני אחכה. תגיד לי מתי. הינה, השר יריב. אתה רוצה לסכם, השר יריב לוין?

שר המשפטים יריב לוין:

לא.

היו"ר סימון דוידסון:

לא.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. קטי, סיימנו, סיימנו את הנושא. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק איסור צריכת זנות, התשפ"ה–2025, בקריאה הראשונה. מוכנים? הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 53 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור צריכת זנות התשפ"ה–2025, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

כן, זו הממשלתית, זו הממשלתית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, יש כמה הצבעות.

היו"ר סימון דוידסון:

יש כמה הצבעות, נכון.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – 53, אין מתנגדים, אין נמנעים. זה בסדר אצלך, סימון?

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

לא. הצבעתי בעד.

היו"ר סימון דוידסון:

תוסיפי בבקשה את סימון. מה הצבעת? בעד?

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

בעד.

היו"ר סימון דוידסון:

תוסיפי את סימון בעד. אני קובע כי הצעת חוק איסור צריכת זנות, התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה ותיקון חקיקה) (תיקון – עיגון כהוראת קבע), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, בדיון המוקדם. מוכנים? הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה ותיקון חקיקה) (תיקון – עיגון כהוראת קבע), התשפ"ד–2024, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – 49, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי גם הצעת חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה ותיקון חקיקה) (תיקון – עיגון כהוראת קבע), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, אושרה בקריאה טרומית, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק איסור צריכת זנות, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בדיון המוקדם. מוכנים? הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור צריכת זנות התשפ"ה–2025, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – 40, אין מתנגדים, נמנע אחד, 11 נוכחים. אני קובע כי גם הצעת חוק איסור צריכת זנות, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך, אושרה בקריאה טרומית, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק איסור צריכת זנות, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת מירב בן ארי, בדיון המוקדם. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור צריכת זנות, התשפ"ה–2025, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

46 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת חוק איסור צריכת זנות, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת מירב בן ארי, אושרה בקריאה טרומית, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר סימון דוידסון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 43), התשפ"ה–2025, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השר שלמה קרעי להציג את החוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אם היית צריך דוגמה חיה לביטוי "האמת כואבת", יושב-ראש הקואליציה, אופיר, אם היית רוצה לראות דוגמה חיה לביטוי "האמת כואבת", היית צריך לראות את מרב מיכאלי כשגערת ונתת בהם דברי מוסר על זה שהם לא אמרו מילת גנאי. היא ישר הסתכלה בשעון ואמרה לו: היושב-ראש, תסתכל על השעון, נגמר לו הזמן. היא לא יכולה לשמוע. האמת כואבת.

גלעד קריב (העבודה):

אתה צודק, זה כמו התגובות שלכם על קטר, כמו התגובות שלכם על הסוכנים של קטר אצל נתניהו. האמת כואבת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

האמת כואבת כי אתם חבורה של צבועים.

גלעד קריב (העבודה):

האמת כואבת – לשכה שלמה שמקבלת אתנן מקטר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם מקדשים את הצדק רק כשהוא הצדק שלכם.

גלעד קריב (העבודה):

כן, כן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם מגינים על נשים רק כשזה נשים שמשרתות את האינטרסים שלכם.

גלעד קריב (העבודה):

אתה קיבלת מתנות מקטר? אתה קיבלת מתנות מקטר או רק אורי? תאמר, אתה קיבלת מתנות מקטר? כסף במזומן, כסף מזומן מקטר, קיבלת? גם אתה סוכן של קטר או שנתניהו דאג רק לחברים שלו?

שר התקשורת שלמה קרעי:

את הלוחמת ממג"ב ואת בן העוולה הזה, שעשה לה את המעשה מגונה – לא אמרתם מילה. העיקר אתם באים כשרוממות הגנת הנשים בגרונכם אבל חרב פיפיות בידכם. בושה וחרפה, זה מה שאתם.

גלעד קריב (העבודה):

תאמר, האמת על קטר כואבת? האמת על הסוכנים של קטר מסביב לנתניהו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כשעמדתי כאן ושמעתי את חבריי – אדוני היושב-ראש, בבקשה, תשתיק את – – –

גלעד קריב (העבודה):

הבנתי, האמת כואבת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לך תארגן טקסים למשפחות מחבלים.

גלעד קריב (העבודה):

האמת – אוי, עזוב. אתה יודע שאתה שקרן. אתה יודע איפה אני הייתי ביום הזיכרון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תארגן למשפחות מחבלים, תגן על מחבלים מפני גירוש – זה מה שאתם יודעים לעשות.

גלעד קריב (העבודה):

זאת האמת. קשקשן, האמת כואבת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, הוא לא נותן לי לדבר.

גלעד קריב (העבודה):

כל הלשכה של נתניהו עובדת בשביל קטר, זו האמת הכואבת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא, זו לא האמת. אתה, תלך לארגן טקסים.

היו"ר משה רוט:

סליחה, סליחה, סליחה, סיימנו את הפינג-פונג.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא היה פינג-פונג, הוא פשוט מפריע, אדוני היושב-ראש.

גלעד קריב (העבודה):

מה? הפינג-פונג על איך לשכת ראש הממשלה עבדה בשביל קטר?

היו"ר משה רוט:

אוקיי, שמענו, שמענו.

גלעד קריב (העבודה):

זו האמת הכואבת. אתם כולכם מחפים על מעשה בגידה, בגידה בזמן מלחמה – יש כזאת עבירה.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת, שידור חוזר? חבר הכנסת, חבר הכנסת, עוד שידור חוזר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תמשיך, לך תנהל איזה טקס למשפחות מחבלים. אין לך איזה טקס לנהל?

היו"ר משה רוט:

אדוני השר, אדוני השר, לא לעשות את זה אישי.

גלעד קריב (העבודה):

שמענו אותך. אתה הרי שקרן, אתה שקרן שמכפיש משפחות שכולות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה לא אישי, זה הערכים שהוא מאמין בהם – להגן על משפחות מחבלים.

גלעד קריב (העבודה):

ומה הערכים שאתה מאמין בהם? כסף מקטר לאנשים שחשופים למידע סודי.

היו"ר משה רוט:

כבר אמרת, נו.

גלעד קריב (העבודה):

אתם כולכם מגינים על חבורת בוגדים.

היו"ר משה רוט:

בוא, בוא נתקדם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל אתה עדיין לא יודע מה יהיה. אתה עדיין לא יודע.

גלעד קריב (העבודה):

די, די, שמענו. חבורת בוגדים. חבורת בוגדים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא יעזור לכם. לא יעזור לכם.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, זהו. אפשר להפסיק את זה, בבקשה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם אם תבדקו בציציות של אוריך ובציציות של כל מקורבי ראש הממשלה לא תמצאו רבב, תגלו רק טלית שכולה תכלת. אתם תנסו להפיל את ראש הממשלה דרך תיקים תפורים, דרך מקורבים שלו – לא יעזור כלום. ראש הממשלה נתניהו חזק מכם, אנחנו חזקים מכם ומכל המשפטנים שמגויסים אצלכם. אבל אני רוצה לומר, לפני שאני מדבר על החוק, אדוני היושב-ראש, באמת הזדעזעתי קודם כשעלו כאן חברי כנסת זה אחר זה מחבורת יש עתיד. הם מבזים את הלוחמים שלנו בעיצומה של מלחמה. הלוחמים שלנו שוכבים במארבים, מחסלים מחבלים, יוצאים להילחם ולחרף את נפשם כדי להחזיר את החטופים – שאחד מהם חזר הביתה היום, עידן, וברוך הבא הביתה, עידן. הוא חזר הביתה בזכות ובעיקר בזכות לוחמינו הגיבורים, והם עומדים כאן ואומרים בלי בושה: המלחמה הזו היא סתם, החיילים שלנו נמצאים שם סתם. איך אתם מדברים? אתם מדברים כמו עוכרי ישראל. פעם האופוזיציה, כשמדינת ישראל הייתה במלחמה, הייתה עומדת כתף-אל-כתף, מגינה על הלוחמים שלנו, מברכת אותם, מחזקת אותם. מה אתם אומרים להם, אתם מחרפים את נפשכם סתם? למה אתם באים להלוויות אחר כך? בושה וחרפה. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק שעומדת בפנינו כאן – אקריא בקצרה את מה שנתנו לי להקריא, ואומר שבעיניי, לא מדובר בהצעת חוק כל כך טובה. התנגדתי לה בוועדת שרים לחקיקה, הבענו התנגדות – גם שר המשפטים, יו"ר הוועדה, למיטב זיכרוני הביע התנגדות. אבל הסכמנו להעביר אותה כי הייתה הסכמה בין משרד האוצר לשר התיירות, וחשבנו שבגלל ההסכמה הזאת זה יגיע לכנסת וידונו בהצעה הזו בכנסת וינסו להגיע למתווה ולמנגנון טוב יותר. מדובר כאן בהצעה שבעצם, בצד אחד שלה היא טובה. היא רוצה שתהיה מערכת מקוונת לצורך בחינה מוקדמת של בקשות לאישור מסע אלקטרוני עבור תיירים שלא מחויבים באשרת כניסה. זה טוב מאוד – מערכת שנכנסה כבר לפעולה באופן מלא ומאפשרת לתיירים להגיע ולחסוך להם שלבים בתהליכים. אבל מה שמבקשים כאן בהצעה זה לקבוע שתהיה אגרה על אותה מערכת, על אותו מנגנון, והאגרה הזו תשמש את רשות האוכלוסין וההגירה למימון עלויות התפעול של המערכת. אנחנו חושבים, אני חושב, שהעניין הזה של להוסיף עוד איזשהו רכיב של תשלום לתיירים שרוצים להגיע למדינת ישראל זה דבר שהוא לא כל כך טוב. מדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה, והתיירות למדינת ישראל היא דבר חשוב. אנחנו רוצים להגדיל אותה, רוצים לשפר אותה, רוצים להסביר פנים לתייר. אני חושב שחובת תשלום בעניין הזה, גם אם זה לצורך תפעול המערכת, זה דבר שהוא פחות טוב. בכל מקרה, ועדת שרים לחקיקה הביעה תמיכה בהצעת החוק הזו, ולכן אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעה. אבל מחברי הכנסת שההצעה תגיע אליהם לוועדה אני מבקש לשקול את הדברים בכובד ראש ולמצוא את המנגנון והמתווה האופטימלי הטוב ביותר כדי להסביר פנים לתייר וכדי להרחיב את שוק התיירות במדינת ישראל. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. אם כן, נרשמו דוברים לדיון אישי. רשימת הדוברים סגורה. חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה, ראשונת הדוברים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

יש שר במליאה?

היו"ר משה רוט:

תכף נחפש אותו. שלוש דקות לרשותך. מי השר התורן? נמצא. כן, יש. השר הנכבד ניר ברקת נמצא.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, פשוט רציתי להגיב לקרעי, חבל שהוא יצא, אבל אולי הוא שומע מאחור, קרעי. קרעי מדבר על צביעות, הוא מדבר על חברי יש עתיד שעלו לכאן ויצאו נגד חיילים. לא ייאמן. אבל אדון קרעי, צביעות זה לשלוח מילואימניקים למילואים 400 יום בלי שוויון בנטל. המילואימניקים, זה מה שהם צריכים, לא שתעלו לכאן ותפזרו להם מילים יפות. זה לא מעניין אותם כבר. הם רוצים שישלחו אותם הביתה. הם רוצים לגדל את הילדים שלהם ולהיות עם המשפחות שלהם. אז אל תדבר איתנו על צביעות. זה היה 1. 2. יש לכם עוד שרה, מירי רגב. הגברת מחזקת את הנסיעות למירון, שזה מבורך וטוב וחשוב, ועושים את זה גם עבור משחקי כדורגל וגם עבור הופעות. אבל למה על חשבון אנשי הנגב עוד פעם? כי הרכבות מבאר שבע למרכז וצפונה לא יהיו ביום חמישי, ולא יהיה לחיילים שלך ולמילואימניקים איך להגיע הביתה, כי לא יהיו רכבות מ-09:00 ועד השעה 14:00. איפה נשמע דבר כזה? כל תושבי באר שבע, כל המילואימניקים – איפה הם משרתים? בדרום. יום חמישי, היום הכי עמוס, ומהדרום אתם מפנים רכבות לטובת מירון. האם אין פתרונות אחרים? יש. הסתכלנו אחורה – יש פתרונות, יש מה לעשות. אבל כמובן לא הדרום ולא הצפון מעניינים אתכם. ואתם קוראים לנו צבועים. אין לתאר.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח. חבר הכנסת צבי סוכות, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, השבוע פרסמה תוכנית זמן אמת תחקיר על אירועי שדה תימן, תחקיר מגמתי מא' ועד ת', שהאמת שהוא נועד להוציא אותנו אלימים. אבל בדרך לקלל אותנו הם בעצם חשפו את האמת האיומה על ההתנהלות של צוות החקירה של מצ"ח בגיבוי הפצ"רית. ראש צוות החקירה, גיא גופמן, מתראיין בפנים גלויות לתוכנית – אגב, בניגוד לנהלים, אבל זה אולי הדבר הכי פחות חמור שהוא עשה. בריאיון שלו הוא מודה שמהרגע הראשון לא הייתה ולו ראיה אחת או רבע ראיה למעשה סדום שהלוחמים שלנו ביצעו. אשכרה החבר'ה של מצ"ח עצרו באמצע מלחמה, מלחמה קיומית שלנו, בזמן שמדינת ישראל צריכה כל פירור של לגיטימציה בעולם, לוחמים שלנו, ופרסמו לכל העולם כביכול על לוחמים של צה"ל, לוחמי מילואים שהקדישו את חייהם לביטחונה של המדינה, שביצעו מעשה סדום במחבלים. לא היה כלי תקשורת בעולם שלא פרסם את העלילה הזו. לא היה אנטישמי אחד עלי אדמות שלא פרסם את העלילה ברשתות שלו, בדף הפייסבוק שלו. לא היה דבר כזה. כולם הדהדו את אותה עלילה, כי לכולם היה נוח באמצע מלחמה להגיד: הינה, חיילי צה"ל, זה מה שהם עושים, הם מבצעים מעשי סדום במחבלים. אבל מה, יושב אותו ראש צוות חקירה מול המצלמות, גיא גופמן – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

נכון. גיא גופמן עומד מול המצלמה, בפנים גלויות, ואומר: חבר'ה, מהרגע הראשון לא היו לנו ראיות. לא היה כלום, אפס, שום דבר. פשוט כלום ושום דבר. אנחנו הלכנו ועצרנו לוחמים וסיפרנו לכל העולם סיפורים, הבאנו אותם לבתי משפט בהארכות מעצר בלי שבדקנו בכלל. הרופא שבדק את אותו עצור – הם בכלל לא דיברו איתו. אף אחד לא פנה אליו. אף אחד לא שאל אותו שאלות. אותו רופא מגיע אחרי חודש, ומיוזמתו, אחרי שהוא ראה את הפרסומים בתקשורת, הוא פונה בעצמו לפרקליטות ואומר: חבר'ה, איך אתם הולכים – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל את כל זה לא ידעת לפני, ועדיין פרצת לבסיס צבאי. את כל הנתונים האלה לא ידעת ופרצת לבסיס צבאי. זה הכול.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

גברתי, אני בטוח שגם את רוצה להגיע לכאן. אני אבוא להגן על החיילים בכל מקום שצריך, אבל אני בטוח שגם את – יסמין.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת פרידמן.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אני לא אעשה איתך פה תחרות צעקות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני יוצאת – – – הפורץ הנוצץ.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבר הכנסת סוכות, חבר הכנסת, בזכותך, בזכות העובדה שהבאת – – –

היו"ר משה רוט:

סליחה, חברת הכנסת גוטליב, יש לך רשות דיבור, אז לדבר – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, רציתי להגיד לו, שיהיה ברור שבזכותו. למען מילוי תפקידו – – –

היו"ר משה רוט:

בסדר, הוא יכול להמשיך לדבר.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

גם ההתייצבות של חבר'ה פה באופוזיציה, כי אני מנסה להבין – היא יצאה החוצה – מה, לא אכפת לכם? באמת לא אכפת לכם שבכל העולם מעלילים עלילות על מדינת ישראל? לא מזיז לכם שאין מקום בעולם שלא העליל איזו עלילה אנטישמית עלינו? פרסמו משהו, כאילו חיילים שלנו הלכו וביצעו מעשה סדום במחבלים, כשלא היו שום ראיות, אפס ראיות. בסוף, כשמגיע כתב אישום, רואים שלא היה כלום, אבל מישהו יודע את זה? יש כלי תקשורת אחד בעולם שהלך ואמר: הינה, ראינו את כתב האישום, ואין שם שום דבר מכל הסיפורים שסיפרו לנו בהתחלה? יש אנטישמי אחד שהלך ואמר? נכון, נשארנו עם העלילה, ובסוף הפושעים האלה, שנמצאים עדיין בתפקידים שלהם – לצערי, גם בפרקליטות, גיא גופמן נמצא בפרקליטות המדינה, ובמצ"ח עדיין – נמצאים בתפקיד שלהם, וכל יום שהם בתפקיד שלהם זה תעודת עניות לנו כמדינה, לנו כחברה מתוקנת, לנו כמדינה שרוצה לנצח וחפצת חיים. כי אנשים שקודחים חור בספינה באמצע מלחמה, מנסים להטביע את הספינה שלנו, לא ראויים להישאר בתפקידם אפילו לא שנייה אחת. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני שמעתי אותך, צבי סוכות, וגם ביקרתי אתמול בשדה תימן. בסוף בשורה התחתונה פרצת לבסיס, ויש חוק במדינה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מצוין, כל הכבוד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמרת לי אתמול: מירב, אל תפני אליי, אז בואי נלך על הדרך הזאת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא פונה אלייך. אני לא פונה אלייך. יש לך מנטליות של עבד. יש לך מנטליות של עבד. את מורידה את הראש שלך לפני המולך. לעולם עבד מול המולך. לעולם.

היו"ר משה רוט:

סליחה, חברת הכנסת גוטליב, זה לא נכון עכשיו. חברת הכנסת גוטליב, אני מבקש ממך, אנא, זה לא הזמן ולא המקום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איפה אתה? אתה פרצת לבסיס צבאי. רואים אותך חודר מתחת למנעול ונכנס לתוך בסיס צבאי, אוקיי?

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

מירב בן ארי (יש עתיד):

ובמהלך – בבסיס מנסים להדוף אותך קצינים ונגדים, ואתה מתנגד. אפשר להגיד הרבה דברים, אפשר לייפות את זה, אבל יש חוק במדינת ישראל, ולפי החוק אתה לא יכול לפרוץ לבסיס צבאי, זה לא משנה מה, וברגע שגם יוגש נגדך כתב אישום, אתה חייב להתייצב לחקירה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא יוגש – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

כי אם אתה לא תתייצב לחקירה, למה שאדם מן היישוב יתייצב לחקירה?

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא יתייצב. אנחנו נחזיר לו את החסינות – – – מנטליות של שליט ולא מנטליות של עבד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חקירה במשטרה, אתה צודק. אם אתה יכול לתת לי את הזמן, שהיא תפסיק. תודה.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת גוטליב, אני מבקש ממך. אנא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא ביקשה ממני אתמול, תוך כדי צרחות שהיא צורחת על קצינים וחיילים, היא ביקשה שאני לא אפנה אליה, אז אני לא פונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

עכשיו אני מבינה – – –

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת גוטליב, אני קורא אותך לסדר. אני מבקש, אנא. קראתי אותך לסדר פעם ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת גוטליב, זה לא מקובל, ממש לא. אל תהפכי את זה לנושא אישי.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה קשור? היא אומרת שאני – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין אישי. אני פונה לצבי סוכות, אני לא פונה אלייך. ביקשת ממני אתמול – מכבדת את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא צריכה שתפני אליי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז אל תפני אליי. בואי נסכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

מנטליות של עבד, מירב. את – מנטליות של עבד.

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת גוטליב, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אנא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואם פרצת לבסיס, אתה צריך לעמוד בחקירה. ואם בחקירה יחליטו להגיש נגדך כתב אישום, אז יגישו נגדך כתב אישום. ואתה צריך לקחת אחריות, כי חברי כנסת לוקחים אחריות. ובסוף כולנו ראינו אותך, בלי קשר לתחקיר, נכנס לבסיס צבאי בלי אישור של חיילים, ולא יעזור לך. תראה, יכול להיות שעצם העובדה שלא שירת בצה"ל – אתה לא יודע מה זה בסיס צבאי. אז בוא, למרות שאתה משחק אותה בטלפון, לבסיס צבאי לא נכנסים בלי אישור. אולי אם היית משרת בצה"ל היית יודע את זה, אבל יש לי תחושה שגם אנשים שלא שירתו בצה"ל יודעים מה החוק. אז תיקח אחריות ותתייצב לחקירה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

וכל חבר כנסת שנקרא למשטרה – שיתייצב לחקירה, כי אם אתם לא תתייצבו, למה שאזרחים יתייצבו? תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת להב הרצנו – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי, אתה רוצה לדבר?

מיקי לוי (יש עתיד):

התעייפתי.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת פרקש הכהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חברת הכנסת טלי גוטליב, שלוש דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מקריאה לכם, רבותיי. בואו נעשה שיעור, תרגיל בהבנת הנקרא. חוק שירות המדינה (מינויים) קובע בסעיף 6 – לא נגעתי, אני מקריאה לכם: "הממשלה תמנה נציב שירות המדינה (להלן – נציב השירות); על מינויו לא תחול חובת המכרז לפי סעיף 19 והודעה על המינוי תפורסם ברשומות". שוב אני מדגישה: "הממשלה תמנה נציב שירות המדינה – – – על מינויו לא תחול חובת מכרז". מה קובע היום בג"ץ? יצחק עמית, שקובע ותופר את ההרכבים, תפר הרכב מעולה: הוא, החברה שלו דפנה ברק-ארז, וככה לקינוח גם את סולברג, שהיה דעת מיעוט, קבעו היום בפסק דין שלמרות מה שהקראתי לכם עכשיו יש חובת מכרז. אז קודם כול, מצוין. אדוני ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, רציתי לומר לך שאנחנו, במצוות ראש הממשלה, לא אומרים בפה מלא שאנחנו לא מקיימים את פסיקת בג"ץ. בעיניי, פסק הדין שלך לא מחזיק מים. אבל לא נורא. מחר בבוקר, עוד לפני שתתעורר, או אחרי, לא משנה – אני לא אגיד לך שתתפלל שחרית או תניח תפילין, חס וחלילה, איך אני מעיזה לחשוב דבר כזה בדעתי – תוגש הצעת חוק לתיקון סעיף 6, באופן שבו הוא ינוסח, כך שנציב שירות המדינה ייבחר בידי הממשלה, על פי המלצת ראש הממשלה, בדיוק כמו מינויו של ראש השב"כ. מאוד פשוט. ואגב, זה גם יקבל פטור מחובת הנחה. אנחנו יודעים לחוקק מהר חוק כדי להיטיב את כוונת המחוקק הברורה לגמרי. אבל בעצם, יצחק עמית הוא המרן, הראשון לציון. למה הוא המרן, הראשון לציון? הוא אמר בפני סטודנטים שהוא הפוסק האחרון. הוא השולחן ערוך, משווה את עצמו לשולחן ערוך. אין לתאר, מגלומניית-קצה. אחר כך הוא השווה את עצמו גם לשופט כדורגל, אבל הוא אומר שהוא השולחן ערוך והפוסק העליון. וכששואלים אותו על דמוקרטיה והחלטת הרוב, מה הוא אומר? בואו תקשיבו, כבסו, מכבסת המילים, קבלו: הדמוקרטיה האלקטורלית, זו שנותנת משמעות להחלטת הרוב, היא דמוקרטיה נחותה. שואל אותו תלמיד חכם, תיכוניסט: אבל מה המשמעות של החלטת הרוב? הרוב לא קובע. תשימו לב מה קורה פה, אם אתם עוד לא מבינים את עומק הפרוגרס שמתרחש לנגד עיניכם: אין משמעות, מבחינת הפרוגרסיביות מבית היוצר של בג"ץ, למה שאנחנו עושים פה. אנחנו בבואה של העם, אבל כמו שאמרה דינה זילבר, אנחנו לוקחים את הכוח מנבחריה ומעבירים אותו לפקידים. אז אם יצחק עמית חושב שהוא משווה את עצמו לשולחן ערוך ולפוסק האחרון, העליון – תקשיבו לי טוב, כבר אין לי מה לומר, חוץ מהעובדה שלכן פסק הדין לא מפתיע אותי. אז אומר לנו סולברג, אותו שופט שהביאו אותו כדי שתהיה דעת מיעוט, שיצחק עמית מותח את החבל יותר מדי, וזה עלול לגרום נזק. רבותיי, הנזק נגרם מזמן.

היו"ר משה רוט:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ולכן אני אומרת, מחר תוגש הצעת החוק. אני יודעת שכבר תכינו מראש את אותו אחד שיגיש עתירה נגד החוק הזה, אבל אנחנו נעשה את זה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, את רוצה לדבר? אז בבקשה, כי ממתינים. חברי הכנסת, נא להיות מוכנים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה כמובן לשמוח בשמחת משפחת אלכסנדר על השבת הבן היקר שלהם. משמח, מלבב את כולם. אדוני היושב-ראש, אני עומדת כאן מעל הדוכן ופשוט מזועזעת. אתמול כ-20,000 סטודנטים ועוד מאות חברי סגל מהאוניברסיטה העברית קיבלו מכתב מהנהלת המוסד אשר ביקש – ואני מצטטת – לגלות כבוד ומתינות לקראת יום הנכבה שאותו עתידים לציין סטודנטים חברי הקהילה הערבית-הפלסטינית. אז ראשית, נאמר את המובן מאליו, גם אם זה לא נוח לכם לשמוע: במדינת ישראל אין סטודנטים פלסטינים, יש סטודנטים ערביי ארץ ישראל. ולגופו של עניין, בתוך תחומיה של אוניברסיטה ציבורית המתוקצבת על ידי מדינת ישראל תאי סטודנטים קיצוניים מבקשים לציין את האסון הגדול ביותר שקרה להם אי פעם, אתם יודעים מהו? הקמתה של מדינת ישראל. בזמן שהחיילים שלנו עומדים על משמר הארץ, מקריבים ונלחמים למען קיומה של המדינה, כולל סטודנטים רבים מאותה אוניברסיטה ממש, מחאות אנטי-ישראליות מתנהלות לא בקמפוסים מחוץ לארץ; פה, בארץ ישראל, בבירת ישראל, בקריאות של "ברוח ובדם נפדה את אל-אקצא". כך זה נשמע באוניברסיטה העברית, ואין מפריע. אין גבול לחרפה. אי-אפשר לתאר את עזות המצח. איך הגענו למצב הזה שהאוניברסיטה הוותיקה במדינת ישראל מבקשת לשמש אכסניה לנרטיבים פלסטיניים המבצעים דה-לגיטימציה לזכותו של עם ישראל בארצו? אותה הרכנת ראש גלותית שראשי האוניברסיטה מבקשים לקיים בפני הנרטיב של האויב, אותה הכלה מתנצלת, היא ירי בתוך הנגמ"ש של הלוחמים שלנו, והיא מזהמת את דרכנו הצודקת בעם. חברים יקרים, אני עכשיו פונה למנהלי האוניברסיטה, האוניברסיטאות בכלל, כולן. אני מישירה מבט ומבהירה: חופש ביטוי – כן; חתירה תחת מדינת ישראל – לא. כחברה בוועדת החינוך של הכנסת, במכתב ששלחתי לשר החינוך וליושב-ראש ועדת החינוך, אני מזמנת דיון דחוף, בהול, של הוועדה, על מנת לפקח מקרוב אחר ההתנהלות של האוניברסיטה העברית, וכך אעשה.

היו"ר משה רוט:

תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אין פריבילגיה להניח לנושא הזה. זו המדינה שלנו, זו האדמה שלנו, ואנחנו לא מתכוונים להתנצל על זה. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק קרויזר – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה, ותודה על הזריזות, ורפואה שלמה לרגל.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה. רבותיי, גבירותיי, חברי הכנסת, אזרחי ישראל, קודם צעק כאן חבר הכנסת טור פז על הדברים שלי: הרעבה, הרעבת תינוקות בעזה – הדהד את הטענות נגד מצור על עזה, טענות של הגופים הבין-לאומיים, של כל מיני פורומים בין-לאומיים, כאילו בשם הדין הבין-לאומי. אז אני רוצה להקריא כאן לחבר הכנסת טור פז את הסעיף הרלוונטי בדין הבין-לאומי, באמנת ז'נבה. הינה, סעיף 23 – תקשיבו, אזרחי ישראל: ההתחייבות להרשות מעבר חופשי של המשלוחים האמורים. כן, יש מלחמה, ועושים מצור. האם מותר להכניס? חייבים להכניס? הרי צריך להפריד, לפי האמנות, וזה נכון, בין האזרחים לבין הלוחמים. האם אפשר להכניס ובאילו תנאים? אומרת אמנת ז'נבה: צריך להכניס את כל המשלוחים האמורים בסעיפים לפני כן, והדבר הזה מלווה בתנאי שבעל האמנה, אותו אדם שעושה את המצור – במקרה הזה ישראל – משוכנע שאין כל סיבה רצינית לחשוש. לחשוש ממה? משלושה דברים: שהמשלוחים יופנו ממקום תעודתם; שהפיקוח על המשלוחים לא יעיל; שהאויב יוכל להפיק תועלת ניכרת במאמציו הצבאיים או בתוכניתו הכלכלית וכו' וכו' וכו'. זו האמנה. זה הדין. כלומר, אם יש חשש שזה יגיע לאויב, יועיל לו צבאית או כלכלית, אז עושים מצור. ולמה אלו האמנות, חבר הכנסת טור פז? למה? כי אלו האמנות על איך להילחם, לא על איך לא להילחם. אלו אמנות מלחמה. ואם אתה מכניס משלוחים לתינוקות שאתה מגן עליהם והם מגיעים לאויב – אז אין מלחמה, אז אין מלחמות. ואת זה אפילו הדין הבין-לאומי לא חשב, לא העלה על דעתו לנטרל את המלחמה, לתת לאויב להשתמש בתינוקות כמגינים אנושיים. אגב, מה היה קורה אם היה מצור? אם היה מצור, מה היה קורה? אז ההורים של התינוקות שעליהם דיברת היו מביאים לך לאוגדה את הראשים של החמאסניקים. המלחמה הזאת הייתה נגמרת מזמן. וזה היה נכון לכולם – כי ניצחון אמיתי הוא לא רק ניצחון המנצחים, הוא גם ניצחון למפסידים. ואם נלך בדרך שלך, אז נגיע למה אנחנו מגיעים עכשיו – כמעט שנתיים בלי מצור אפקטיבי, עם הרבה מאוד נפגעים לכולם, ובעיקר לחיילי צה"ל, שאנחנו כאן אמורים להגן עליהם. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי, אחרון הדוברים, שלוש דקות לרשותך.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, רגע לפני שאגיד מה שרציתי, אתייחס פה לשני דברים שנאמרו פה במליאה. 1. אמרו על צבי סוכות, קפץ – בסדר, אני לא נוהג כדרך שצבי סוכות אולי נהג, אבל לא התייחסו לעצם העניין, לא התייחסו לעצם הטענה. היה חשוב שאותם אלה שבאים וצועקים על צבי סוכות, שהם גם יתייחסו לעצם הטענה שאותו חוקר בא והתראיין בפנים גלויות ואמר את מה שנעשה, שקראו לו, ואת העלילה שהעלילו. אני חושב שמן הראוי, כשמתייחסים למעשיו של צבי סוכות, להתייחס גם לצד השני, לעצם – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

שמה? מי פרץ לבסיס מהאופוזיציה?

ינון אזולאי (ש"ס):

לא, לא אמרתי את זה. אמרתי להתייחס גם למה שאמר החוקר בריאיון – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

שמה? התייחסתי רק לפריצה לבסיס.

ינון אזולאי (ש"ס):

בסדר, אז מותר לי להגיד. אמרתי. תשאלי אותי – לא דרכי, בסדר. אבל אני מצפה שמי שעולה לתת פה מוסר לחבר כנסת, שגם יגיד עוד ביקורת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מנרמל את זה? הוא פרץ לבסיס. נקודה.

ינון אזולאי (ש"ס):

בעניין הזה סיימתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ינון, אתה לא יכול לנרמל את זה. לא יעזור.

ינון אזולאי (ש"ס):

אוקיי. בעניין הזה – אמרתי, ואמרתי גם את הדעה שלי על העניין הזה. תודה רבה לך. היום חל י"ד באייר – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

הופה, מה, מה, מה?

היו"ר משה רוט:

חברים, תנו לו לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר משה רוט:

אנא, זה על חשבון חבר הכנסת.

ינון אזולאי (ש"ס):

היום חל י"ד באייר, יום ההילולה של רבי מאיר בעל הנס. נשאלת השאלה למה קוראים לו רבי מאיר בעל הנס. במסכת עבודה זרה מובא הסיפור על אחותה של אשתו של רבי מאיר בעל הנס, ברוריה. היא הייתה בתו של רבי חנינא בן תרדיון. כשהיא נאסרה בבית האסורים, הלך רבי מאיר לפדותה והציע סכום כסף לשומר. אמר לו: מפחד אני מהמלכות. אמר לו: קח את הכסף ותשחרר אותה, ואם יבואו ויטענו כלפיך, ברגע שתיענש, תגיד: אֱלָהָא דְּמֵאִיר עַנְנֵי, אלהא דמאיר ענני, וכך תינצל. לאחר זמן מה נודע שחרורה של אחות של אשת רבי מאיר. לקח הקיסר ורצה לתלות. כרכו את החבל סביב צווארו של אותו שומר שהיה שם, ורגע לפני שהזיזו את הכיסא, הוא אמר: אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני, שלוש פעמים, ובאמת ניצל. הקיסר לא הבין מה קרה פה וביקש לדעת מה קרה. קרא לו וסיפר לו את סיפור המעשה ורצה לדעת מיהו אותו רבי מאיר. אבל גם נשאלת השאלה מאיפה אותו גוי בכלל ידע מה הכוונה של רבי מאיר, אלא שאותו גוי רק כיוון לדעתו על רבי מאיר, ורבי מאיר עצמו כיוון על האלוקים שמאיר לארץ ולדרים עליה. ביום כזה שעידן אלכסנדר משתחרר משבי החמאס, קודם כול נברך ונאחל לו בריאות ולכל המשפחה שלו. ואנחנו צריכים לשאת תפילה לבורא עולם ביום הזה ולהגיד שבעזרת השם, הקדוש ברוך הוא יעזור, ויחזרו כל החטופים הביתה בריאים ושלמים, ומי שלקבורה שיהיה לקבורה. אז ביום הזה כולנו נישא עינינו לשמים ונגיד: אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני. זכות רבי מאיר בעל הנס תעמוד לנו, לחטופים שיחזרו, ויאמר השם די לצרותינו, וחיילינו יחזרו בריאים ושלמים, והקדוש ברוך הוא יעזור וייתן את ניצחוננו על החמאס ועל כל אויבינו. אמן.

היו"ר משה רוט:

אמן. תודה רבה. השר לא מסכם? אם כן, נעבור להצבעה על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 43), התשפ"ה–2025, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 43), התשפ"ה–2025, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

18 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 43), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה ראשונה, ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר משה רוט:

טרם נעבור לנושא הבא, הודעה אישית של חבר הכנסת סוכות.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

תראי, חברת הכנסת בן ארי, אני באמת כלום ושום דבר. את עמדת כאן במליאה וטינפת עליי פה, וזה בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא טינפתי, אמרתי את האמת.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

מירב, אני, באמת לא אכפת לי, אני כלום. באמת, אני כלום. אני היום פה, מחר אני לא פה. הכול בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

פרצת לבסיס או לא?

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

מירב, הכול בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

פרצת לבסיס או לא?

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

את לא מקשיבה. את שוב לא מקשיבה. תגידי כמה שאת רוצה, זה באמת בסדר. אני פוליטיקאי. הגעת לכאן, לבית הזה, בידיעה שאנשים יכולים להגיד עליי מה שהם רוצים, וזה בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה – – – זה מה שעשית.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

הכול בסדר, אני לא מתלונן. אבל אני רוצה לשאול אותך דבר אחד פשוט, תתייחסי עניינית למה שאמרתי. יש לנו אירוע של חיילים. הלוחמים של צה"ל הם לוחמים שיוצאים גם בשמי וגם בשמך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לכן לא התייחסתי – – – התייחסתי לפריצה שלך.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אז אני חושב שנכון שכן תתייחסי, כי את הולכת ומתעלמת. למה את לא מתייחסת? זו השאלה. למה את מתעלמת? הייתה עלילה כלפי חיילי צה"ל – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה פורץ לבסיס צבאי? למה?

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אני אגיד לך למה. הסיבה שאת מתעלמת היא כי אתם במתקפה על החוסן הלאומי של מדינת ישראל, מתקפה על החוסן הלאומי של מדינת ישראל, ונוח לך בעלילות שמהדהדים בכל העולם על הלוחמים שלנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה – כשאני טסה לחו"ל אני צריכה להסביר את האמירות שלך.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

כשאת טסה לחו"ל את צריכה להסביר את העלילות על הלוחמים שלנו, שהיום כולם יודעים שהן עלילות, ואת זה את צריכה להסביר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני צריכה להסביר את האמירות שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

על החיילים אני יודעת להגן. על החיילים אני יודעת להגן – – –

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

והסיבה היא שאת לא מסוגלת להוציא מילה מהפה שלך להגן על הלוחמים שלנו. את לא מסוגלת להוציא מילה. תראי אותך, את כבר שתי דקות לא מסוגלת להוציא מילה מהפה להגן על הלוחמים שלנו.

קריאות:

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

רק צבי סוכות, צבי סוכות, צבי סוכות. מירב, תגידי מילה אחת להגנה על הלוחמים. עזבי, עליי תטנפי כל היום, אבל מילה אחת להגן על הלוחמים נאמרה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני שירתי בחטיבת גולני.

מיקי לוי (יש עתיד):

היא הייתה קצינה בגולני, אל תטיף לה מוסר.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

הזמן עובר, יש עוד שלוש דקות ואני אחכה. אני אחכה פה שלוש דקות שאת תגני פה על הלוחמים שלנו, מירב.

קריאות:

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

נשארו שלוש דקות ושמונה שניות, ונראה אם את מסוגלת להוציא מילה אחת של הגנה על הלוחמים שלנו שהעלילו עליהם עלילה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני הייתי חמש שנים בחטיבת גולני, הייתי קצינת חינוך. של נעליך כשאתה מדבר עליי.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

מירב, נשארו שלוש דקות; שתי דקות ו-58 שניות. האם את מסוגלת להוציא מילה אחת מהפה שלך כדי להגן על הלוחמים שלנו שהעלילו עליהם עלילה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מדבר על לוחמים?

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אבל בינתיים צבי סוכות, צבי סוכות, צבי סוכות. בואי, אני מאתגר אותך. מירב, כמה נחכה? נחכה עד אפס? מירב, נשארו שתי דקות ו-40 שניות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה אומר – – – מי אתה בכלל? אתה יודע מה זה שירות צבאי? אתה יודע מה זה לשרת בצה"ל? אתה יודע מה זה לאבד חברים שלך? חברים שלי נהרגו.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

גם חברים שלי נהרגו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איפה היית? אל תדבר איתי על לוחמי צה"ל בכלל.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

הייתה עלילה נגד הלוחמים שלנו, עלילה בכל העולם, ואת לא מסוגלת להוציא מילה אחת כדי להגן עליהם, מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדבר איתי על לוחמים. אתה משתמט. אתה משתמט. אתה משתמט משירות צבאי.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

מילה אחת. יש שתי דקות. אנחנו פה כבר שלוש דקות, מירב בן ארי, שלוש דקות של צעקות. צעקות, צעקות, צבי סוכות, צבי סוכות, אבל אפס מילים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה משתמט משירות צבאי.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

מירב, אנשים בסוף רואים, המקום הזה משודר בשידור חי.

טלי גוטליב (הליכוד):

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

נשארו עוד שתי דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה משתמט ואני שירתי בצבא. תפסיק – – –

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

נשארו עוד שתי דקות, ואת במשך שלוש דקות לא מסוגלת מילה אחת של הגנה על הלוחמים שלנו שהעלילו עליהם עלילה בכל העולם.

קריאות:

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

מירב בן ארי, למה את לא מסוגלת? ואני אגיד לך למה את לא מסוגלת. הסיבה שאנחנו מאתגרים אותך פה כבר שלוש דקות ואת לא מסוגלת להוציא מילה אחת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה משתמט משירות צבאי. לא יעזור לך, אתה היית – – –

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אני, אין בעיה, עליי תדברי. אני, אין בעיה, עליי תדברי, תגידי עליי מה שאת רוצה. הינה, אני אגיד את זה: אני, צבי סוכות, לצערי לא הייתי בצבא, ואני נכנסתי לשדה תימן. אני לא צריך שתגידי, אבל תגידי מילה אחת של הגנה על הלוחמים שלנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

את לא מסוגלת להגן – – –

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

באמת, מירב, הם צופים בנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה, אל תיתן לי ציונים – – – אתה משתמט משירות צבאי.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

האנשים האלה יוצאים למלחמה בשמנו ומצפים שגם את, כחברת כנסת באופוזיציה, תצאי נגד עלילות שמוציאים על חיילי צה"ל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לך תתגייס לצבא ותבוא – – – לך תתגייס לצבא, ואל תיתן לי ציון על לוחמים. מי אתה בכלל?

קריאות:

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אז זו הציפייה ממך, מירב בן ארי. אנחנו כבר שלוש דקות וחצי מנסים. אני מחכה שאת תוציאי מהפה שלך מילה אחת. מירב, למה זה כל כך קשה, מילה אחת של הגנה על הלוחמים שלנו? מילה אחת.

קריאות:

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

מילה אחת לטובת חיילי צה"ל, מירב בן ארי. כבר ארבע דקות שאת לא מסוגלת להוציא מילה אחת של הגנה על חיילי צה"ל. נו, באמת.

מיקי לוי (יש עתיד):

אל תטיף לה מוסר – – – היא הייתה בקבע חמש שנים בחטיבת גולני. היא יודעת להגן – – –

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

חברת הכנסת בן ארי, ארבע דקות, ואת לא מסוגלת להוציא מילה אחת של הגנה על חיילי צה"ל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לך תתגייס ותבוא אליי.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

כבר יותר מארבע דקות. מירב בן ארי, חבל על הזמן. אנחנו נמצאים פה וכל הכנסת מחכה שחברת הכנסת בן ארי, מרכזת האופוזיציה, תבוא ותגיד מילה אחת להגן על חיילי צה"ל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לך תתגייס. משתמט. אתה משתמט משירות צבאי.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

כולם פה מחכים, כל חברי הכנסת מחכים. אנחנו מחכים כבר ארבע דקות. חברת הכנסת בן ארי, עליי שמענו – צבי סוכות, צבי סוכות, צבי סוכות, משתמט, משתמט. מילה אחת של הגנה. תגידי מילה, מה אכפת לך? מילה אחת. החיילים שלנו מסתכלים, הם צופים בנו ומחכים לראות שאת מסוגלת לבוא ולהגיד: אל תעלילו עלילות על חיילי צה"ל. בואי תגידי את זה. בואי תגידי את זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – מה אתה דורש ממנה?

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

בואי תאמרי: אני מגינה על הלוחמים שלנו, שלא יעלילו עליהם עלילות.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל אל תטיף לה מוסר. היא הייתה חמש שנים בצבא, היא הייתה קצינה. היא בילתה עם – – – מה שאתה בחיים לא עשית.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אז שתבוא ותגיד, מה הבעיה? מה מסובך? חמש דקות אני עומד כאן על הדוכן, מחכה שהיא תוציא מהפה שלה מילה אחת. גם אתה, חבר הכנסת מיקי לוי, אולי אתה תגיד, אולי תציל את כבודה של האופוזיציה. אולי אתה תהיה מוכן להגן על חיילי צה"ל; אולי חבר הכנסת נאור שירי יהיה מוכן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – לך תתפרץ – – – יש מספיק משחקים – – –

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

שמישהו יהיה מוכן לתת מילה אחת להגן על חיילי צה"ל.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

קריאות:

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. הסתיים הנושא. זהו, שמענו את כל מה שאפשר לשמוע.

היו"ר משה רוט:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להשתתפותם של העובדים ובעלי תפקיד בשירות הציבורי, בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2025 ו-2026 (הוראת שעה) (תיקון) (הארכת התקופה לחתימה על הסכם קיבוצי), התשפ"ה–2025, לקריאה ראשונה. אני מזמין את שר הכלכלה ניר ברקת להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

זה יהיה קצר.

היו"ר משה רוט:

בסדר גמור.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת הנכבדים. חוק להשתתפותם של העובדים ובעלי תפקיד בשירות הציבורי בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2025 ו-2026 קבע כי בשנים 2025 ו-2026 תופחת משכורתם של עובדי המגזר הציבורי לטובת תקצוב הטבות לחיילי מילואים ולשיקום יישובי עוטף עזה והצפון. ההפחתה משכרו של עובד בהתאם לחוק יכולה להיקבע לפי אחד משני אפיקים: הראשון – הסכם קיבוצי בהתאם לסעיף 2 לחוק אשר אושר לעניין החוק בידי שר האוצר או בידי הממונה על השכר במשרד האוצר; השני – הפחתת ברירת המחדל הקבועה בסעיף 3 לחוק. בהתאם לבקשת יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, בנוסח שעליו הצביעה הוועדה שלאחר מכן אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית, נקבע כי הסכם קיבוצי המאושר לעניין החוק הוא כזה שנחתם עד ל-31 במרץ 2025 ואושר על ידי שר האוצר או הממונה על השכר. הצעת החוק מתקנת את המועד האחרון שבו יכול להיחתם הסכם קיבוצי כאמור ל-30 ביוני 2025, כדי לאפשר אישור של הסכמים קיבוציים נוספים אשר לא נכללו בתקופה הקובעת. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, אתה יכול לשאול אם יש מישהו – – –

היו"ר משה רוט:

שנייה, שנייה, שנייה. סליחה, סליחה, גברתי, סליחה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני באה לעזור לך.

היו"ר משה רוט:

לא צריך. אני רוצה רק דבר אחד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא צריך? אין בעיה, תקריא את כל הרשימה.

היו"ר משה רוט:

אני רוצה עזרה, אבל לפני זה, שנייה. תודה רבה. אני לא אוהב שצועקים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא מקשיב.

היו"ר משה רוט:

לא, לא, לא התכוונתי אלייך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, רציתי לעזור לך, שאתה לא צריך להקריא את רשימת הדוברים אלא לשאול אם מישהו רוצה לדבר.

היו"ר משה רוט:

קודם כול, רשימת הדוברים סגורה. זה דבר ראשון. עכשיו, ברשימה הזאת ישנם כאלה שרוצים לדבר ויש כאלה שמתכננים לדבר, אז אני לא יכול לקחת את כל הקבוצה כולה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה, אין בעיה. תקריא.

היו"ר משה רוט:

אז אין לי ברירה. חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יפה, עכשיו אני אדבר. אני רציתי רק לעזור לך, שאתה יכול לשאול אם יש משהו, אבל אין בעיה, מה שאתה רוצה. תודה, אדוני היושב בראש. אני רוצה להגיד לך משהו עכשיו, גם אם אתה שומע או בטלפון – אגב, כשאתה דיברת אני הקשבתי. התווכחנו, אבל כשאני אמרתי על זה שפרצתם לבסיסים, בכלל לא הסתכלת. אז עזוב, שב ותקשיב. שב ותקשיב.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

רק תגני על הלוחמים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך משהו.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

את רוצה להגן על הלוחמים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא מקבלת טיפים על לוחמי צה"ל ממשתמטים.

טלי גוטליב (הליכוד):

תגני עליהם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה השתמטת משירות צבאי.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – כוח 100 את לא מסוגלת להגן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא גויסת לצבא ההגנה לישראל. אני, בניגוד אליך, בגיל 18 הגעתי – – –

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

מילה אחת להגנה על הלוחמים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקשיב טוב.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

את לא מסוגלת.

טלי גוטליב (הליכוד):

את לא מסוגלת להגן על הלוחמים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ישבת פה ונתת לי טיפים על לוחמים.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

את לא מסוגלת להגיד מילה אחת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מסוגלת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, אדוני, אני עוצרת. או שאתה מפסיק את זה ונותן לי לדבר, אבל לא יכול להיות שזה במקביל אליי כל הזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין לך – – –

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

את לא הקשבת כשאני דיברתי, נו, באמת, מירב.

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק.

היו"ר משה רוט:

סליחה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני גם לא מדברת איתה, אני מדברת איתך.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אני דיברתי אלייך – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל זה לא מפסיק.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – תתביישי לך.

היו"ר משה רוט:

רגע, רגע, רגע. זה סך הכול שלוש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תפסיקי להפריע כבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מפריעה לך – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

את כל הזמן מפריעה. את כמו – כאילו, די, תני לי לדבר כבר. תני לי לדבר.

קריאות:

היו"ר משה רוט:

שנייה. סליחה, חברים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא עוצר.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

מילה אחת שתגן על הלוחמים, זהו.

היו"ר משה רוט:

חברים, חברים, אני עצרתי את השעון, זה סתם חבל. אני מבקש, נשארו לה דקה וחצי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, עכשיו אני רוצה להסביר לך משהו. אני בגיל 18, כשאתה עשית מה שעשית, גויסתי לגדוד 13 בגולני.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

מה הוא עשה? מה הוא עשה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לאחר מכן הייתי קצינת חינוך של 300, שאם אתה לא יודע, היא יושבת בזרעית. אחרי זה שנתיים הייתי קצינת חינוך של חטיבת גולני.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

את יודעת מה הוא עשה בגיל 18?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה אל תתערב.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

את יודעת מה הוא עשה בגיל 18?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני בניגוד אליך שירתי עם לוחמי צה"ל. אני בניגוד אליך חייתי עם לוחמי צה"ל. אני ניחמתי את המשפחות של גולני שאיבדו לוחמים. אני ביקרתי פצועים של גולני. אני שירתי כל החיים שלי כשחיילים שלנו הלכו ונלחמו בלבנון.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

ועכשיו את לא יכולה להגיד – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא תיתן לי טיפים על לוחמים ולא על חיילי צה"ל. אף משתמט פה לא יטיף לי מוסר. והבושה – – –

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

מילה אחת, מילה אחת של הגנה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יודע מה? אני חייבת להגיד לך משהו. גם זה שנופלים על מיקי לוי, עזוב את זה, אותי – מאיפה החוצפה? הבן אדם איבד שני אחים שלו.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

מילה אחת של הגנה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא משפחה שכולה. מי אתם בכלל שתטיפו לנו מוסר על צה"ל, על כוחות הביטחון? מי אתה בכלל?

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

חברת הכנסת מירב, מילה אחת נגד – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני שירתי בתקוע, בחצצון, ברמאללה, בשכם, ברמת הגולן, בדלווה, בח'ושניה. מי אתה? איפה היית כשאני הייתי בגולני?

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

את לא יכולה להגיד מילה אחת של הגנה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איפה היית?

טלי גוטליב (הליכוד):

את לא מסוגלת להגן על החיילים שלנו. מה זה משנה מה היית?

מירב בן ארי (יש עתיד):

השתמטת משירות צבאי.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

שמונה דקות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יכול להגיד לי הכול; לעולם אל תדבר איתי על לוחמי צה"ל.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא ידבר ועוד איך. את לא מסוגלת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לעולם, וזה לא יעזור לך.

היו"ר משה רוט:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה השתמטת כשאני, חמש שנים מהחיים שלי – – –

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – כשאני חזרתי הביתה עם התג של גולני ועם נשק M-16. מי אתה בכלל?

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

תדברי על – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך משהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

איפה להגן על לוחמים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לעולם, לעולם לא תיתן לי טיפים על לוחמי צה"ל.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך אמר עידן אלכסנדר? היידה גולני, היידה 51. אני לא רואה אותך ממטר, ואת אף אחד מהמשתמטים פה אני לא רואה ממטר.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל הכבוד, זה הרבה זמן לא קרה לך.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. תודה. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תתגייס לצבא ותיתן לי טיפים. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

פה זה לא השוק ופה לא מדברים ככה. תגני על לוחמי כוח 100 ולא על הפצ"רית ולא על החוקרים שלה שהוציאו את דיבת לוחמי כוח 100, פגעו בכבודם לדיראון עולם והפיצו את הסרטון.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

איפה את?

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת גוטליב, אנא, אני מדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה משנה מה עשית בצבא?

היו"ר משה רוט:

חברת הכנסת גוטליב, אנא, דקה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה, אני לא הייתי בצבא? מה עשית בצבא?

היו"ר משה רוט:

אני מדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

מנטליות של עבד. תלמדי מה זו מנטליות של עבד בישראל שיצאו ממצרים.

היו"ר משה רוט:

בהסכמת אופיר, חבר הכנסת כץ, יושב-ראש הקואליציה. חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת כץ.

אופיר כץ (הליכוד):

מה?

היו"ר משה רוט:

אתה מדבר בשם כל הדוברים בקואליציה שמסירים?

אופיר כץ (הליכוד):

אם אף אחד לא רוצה, אז כן, שיורידו.

קריאה:

שהוא לא יקריא אחד-אחד.

אופיר כץ (הליכוד):

כן, כן.

היו"ר משה רוט:

כן. האם יש מישהו במליאה שרוצה לנצל את זכות הדיבור הרשומה? לא. אם כן – – –

אופיר כץ (הליכוד):

קראת לשר והוא לא רצה?

היו"ר משה רוט:

האם השר רוצה לסכם? לא. אם כן, נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק להשתתפותם של העובדים ובעלי תפקיד בשירות הציבורי, בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2025 ו-2026 (הוראת שעה) (תיקון) (הארכת התקופה לחתימה על הסכם קיבוצי), התשפ"ה–2025, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק להשתתפותם של העובדים ובעלי תפקיד בשירות הציבורי, בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2025 ו-2026 (הוראת שעה) (תיקון) (הארכת התקופה לחתימה על הסכם קיבוצי), התשפ"ה–2025, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

15 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק להשתתפותם של העובדים ובעלי תפקיד בשירות הציבורי, בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2025 ו-2026 (הוראת שעה) (תיקון) (הארכת התקופה לחתימה על הסכם קיבוצי), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים (תיקון מס' 8) (רישום פלילי של עבירות טרור), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ניסים ואטורי, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת ואטורי להציג את הצעת החוק, בבקשה. עשר דקות לרשותך.

ניסים ואטורי (הליכוד):

יש לי נאום ארוך. אתה יכול להוסיף לי שלוש דקות? אופיר, אני יכול להוסיף שלוש דקות, נכון?

היו"ר משה רוט:

שבע ושלוש.

אופיר כץ (הליכוד):

הוא אמר שהוא רוצה תוספת.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שלי מאפשרת למעביד לבדוק אם עובד שהוא מקבל לעבודה הורשע בעבירת טרור על פי ההגדרה בסעיף 24 לחוק המאבק בטרור או תמיכה במעשה טרור.

נאור שירי (יש עתיד):

בן גביר? בן גביר כאילו?

ניסים ואטורי (הליכוד):

מאז 7 באוקטובר נראה לי שכדאי שנתעסק בדבר הזה. מי שתמך במעשים של החמאס – אין תקומה לאחד כזה. אנו בעיצומה של מלחמה בטרור. מחבל שעסק בטרור או תמך בטרור – אין סליחה ואין כפרה. למה אני אומר את הדברים האלה? כי היו כל מיני דיונים בוועדה, ואמרו: תקנת השבים. תקנת השבים נותנת למי שעבר עבירה פלילית לחזור בתשובה. כן, אנחנו עם יהודי שדוגל בחזרה בתשובה. במקרה הזה אין שום חזרה בתשובה. אמרנו, אמרו "מדרון חלקלק", ואני מודה קודם כול לשמחה רוטמן, שישב איתי בוועדה, ובאמת נלחמנו על הדבר הזה בשיניים. אנחנו נמצאים במלחמה. גם ליועצים המשפטיים שנמצאים בוועדה ובאים ומשתתפים אני אומר דבר אחד: המדינה שינתה את פניה לאחר 7 באוקטובר. אנחנו לא נמצמץ במלחמה בטרור, כמו בעוד חוקים שהקואליציה מביאה, ואנחנו נביא, ונמשיך להילחם בטרור, ובכל מה שתלוי בנו כחברי כנסת, אנחנו נמשיך במלחמה בטרור. כמו שאמרתי, תודה רבה לשמחה רוטמן ולצוות הוועדה על החוק, ואני מקווה שיתקדם הלאה. אני רוצה לספר לכם, היום קרה מקרה – השבוע מציינים שבוע זיכרון לציון הנכבה באוניברסיטה העברית. היום ראינו שהסגל הבכיר שיגר מכתב לסטודנטים. זה לא עזר כל כך. הרימו דגל של אש"ף ועשו מחאה. החוק הבא שלי שיגיע לכאן הוא חוק הדגל, שימנע את הנפת הדגל, ויהיו עונשים מאוד כבדים. באווירת הנאום של ינון אזולאי, אני רוצה להגיד שהיום – אתם יודעים, סופרים את העומר בתקופה הזאת. היום 30 יום, שהם ארבעה שבועות ושני ימים לעומר. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. רשימת הדוברים סגורה, חברת הכנסת בן ארי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

הייתה הסכמה.

היו"ר משה רוט:

חבר הכנסת אופיר כץ? גם. אם כן, האם יש מישהו במליאה שנרשם ורוצה לנצל את זכות הדיבור? לא? אם כן, נעבור להצבעה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים (תיקון מס' 8) (רישום פלילי של עבירות טרור), התשפ"ה–2025, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים (תיקון מס' 8) (רישום פלילי של עבירות טרור), התשפ"ה–2025, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

12 בעד, מתנגד אחד. אני קובע כי הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים (תיקון מס' 8) (רישום פלילי של עבירות טרור), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה ראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, לצורך הכנתה לקריאה השלישית.

היו"ר משה רוט:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר ניר ברקת להציג את הצעת החוק.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

מכובדי היושב-ראש, מכובדיי חברות וחברי הכנסת, אני מקריא בשמו של שר הביטחון הלאומי, השר וחבר הכנסת איתמר בן גביר. אני מתכבד להציג בפניכם ולבקשכם לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025. נוכח היקפי הכלואים המוחזקים במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר מתחילת מלחמת חרבות ברזל, ועל מנת לאפשר המשך קליטת עצורים נוספים במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר ולקדם צעדים שיסייעו במידה מסוימת בהקלת הצפיפות, נקבעה הוראת שעה המקנה סמכות לנציב בתי הסוהר, או לסוהר בכיר בדרגת גונדר שהוא הסמיך לעניין זה, בתנאים שייראו לשר בהתאם לסמכותו לפי סעיף 36(א) לפקודה, לתת לאסיר, בשל מצב החירום השורר במדינה, חופשה מיוחדת שלא תעלה על 45 ימים. הוראת השעה בתוקף עד ליום 15 במאי 2025, ובמסגרת הצעת החוק הנוכחית מוצע להאריכה עד ליום 31 בדצמבר 2025. מדינת ישראל מצויה במלחמה החל מ-7 באוקטובר 2023, שבה החלה מתקפת טרור רצחנית מרצועת עזה. מתחילת המלחמה, כוחות הביטחון פועלים בעצימות גבוהה מאוד לשמירה על שלום הציבור וביטחונו, ובוצעו מעצרים רבים אשר הביאו לגידול משמעותי במצבת הכלואים ולהגברה של הצפיפות במתקני הכליאה. הערכות גורמי הביטחון באותה העת היו כי קיים צפי לקליטתם של עצורים רבים נוספים בתקופה הקרובה על רקע מצב המלחמה. נוכח האמור, על מנת לאפשר לשירות בתי הסוהר לתת מענה למעצרים הרבים המתחייבים בהמשך למאמץ המלחמתי של כוחות הביטחון, חוקקה הוראת שעה המאפשרת להכריז על מצב חירום כליאתי במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר. משמעות ההכרזה היא כי ניתן להלין עצורים ואסירים תוך חריגה מהוראות הדין לעניין שטח מחיה, וככל הנדרש אף שלא על מיטה, תוך חריגה מהוראות הדין לעניין זכאות למיטה, או להחזיקם לא בנפרד, תוך חריגה מהוראות הדין לעניין הפרדה בין סוגים שונים של אסירים. לאור היקפי הכלואים המוחזקים במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר ועל מנת לאפשר המשך קליטת עצורים נוספים מגורמי הביטחון, המשרד לביטחון לאומי ושירות בתי הסוהר פעלו ופועלים כל העת לקידום צעדים ופעולות שיאפשרו המשך קליטת עצורים נוספים ויסייעו בהקלת הצפיפות. במסגרת זו, לצד קידומם של צעדי בינוי שונים, אשר הוסיפו וצפויים להוסיף עוד אלפי מקומות כליאה, ביום ב' באדר ב' התשפ"ד, 12 במרץ 2024, פורסם ברשומות החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר), התשפ"ד–2024. הוראת השעה נקבעה תחילה לתקופה של שלושה חודשים, אך לנוכח המשך העלייה במספר הכלואים, הוארכה הוראת השעה מעת לעת, וכעת היא בתוקף עד ליום 15 במאי 2025. במסגרת החוק התווסף לפקודת בתי הסוהר סעיף המקנה סמכות לנציב בתי הסוהר, או לסוהר בכיר בדרגת גונדר שהוא הסמיך לעניין זה, בתנאים שייראו לשר בהתאם לסמכותו לפי סעיף 36(א) לפקודה, לתת לאסיר, בשל מצב החירום השורר במדינה, חופשה מיוחדת שלא תעלה על 45 ימים. בהתאם לעמדת גורמי המקצוע, הגם שלהסדר ישנה השפעה מצומצמת על היקפי הכלואים המוחזקים במתקני הכליאה, יש חשיבות בהארכת הוראת השעה, כיוון שיש בה כדי לסייע במידה מסוימת בהתמודדות עם היקפי הכלואים המוחזקים במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר. על כן, במסגרת הצעת החוק מוצע להאריך את תוקפה של הוראת השעה עד ליום 31 בדצמבר 2025. תודה רבה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. רשימת הדוברים סגורה. האם יש מישהו במליאה שרשום ורוצה לנצל את זכות הדיבור? לא. אם כן, אז אנחנו – סליחה, ווליד, אתה רשום? אז חבר הכנסת ווליד טאהא, כן.

מיקי לוי (יש עתיד):

חוץ מזה, הרשימה לא סגורה.

היו"ר משה רוט:

כבר אמרתי שהרשימה סגורה. בבקשה, שלוש דקות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, השר לביזיון לאומי, שמבקש לאשר את הצעת החוק הנוכחית, עסוק בשליחת הפרחחים שלו לעורר פרובוקציה ולהדליק אש במתחם מסגד אל-אקצא. חבורת פרחחים מסוכנים עשו מעשה נוראי, שאתה בוודאי מתנגד לו מהמקום ההלכתי שלך, והכניסו בעל חיים כדי לשחוט אותו כקורבן בתוך מסגד אל-אקצא. זה לא מעשה ראשון של פרובוקציה שהחבורה הזו עושה במתחם מסגד אל-אקצא – הם מנסים להצית אש כל הזמן ולעורר הסתה ושנאה בתוך החברה בישראל. לא מספיקה האווירה שהשרו על כלל אזרחי המדינה, האווירה העגומה, הכבדה – הם לא מתייאשים; הם ממשיכים עם המאמצים שלהם להצית אש ולעורר פרובוקציה. כאילו הם רוצים להוכיח כל פעם מחדש טענה שקרית שירושלים היא עיר מאוחדת. הם רוצים לשכנע את כולם שזו האמת. והאמת היא – המעשים האלה מוכיחים שלא כן. מדובר במעשה מנוגד לכל היגיון של המורכבות העכשווית שבה נמצאת המדינה. האנשים האלה, צריך לבלום אותם מלעורר את הפרובוקציות האלה. במסגד אל-אקצא הם לא צריכים לשחק באש, הם צריכים להפסיק עם זה. מסגד אל-אקצא הוא מקום תפילה של המוסלמים, הוא לא מקום של פרובוקציות, של הצגות, של קיצונים שמנסים להבעיר אש. על כן, אתם, המפלגות החרדיות, צריכים להתעורר. הם כל הזמן מאתגרים אתכם וכל הזמן מציבים אתכם בפינה, ואתם מקבלים את המצב הזה. אתם צריכים להרים צעקה וזעקה נגד הפרובוקציות שלהם ולעשות להם קץ. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה. האם יש חברי כנסת שרוצים לדבר מהמליאה מאלה שרשומים? לא. השר מסכם? לא. אם כן, נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר משה רוט:

12 בעד, אחד מתנגד. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה ראשונה, ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת, תם סדר-היום. סליחה, עוד לא תם סדר-היום.

היו"ר משה רוט:

הודעה למזכירות הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 96(ה) לתקנון הכנסת ביקשו חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט וחילי טרופר לחזור ולהיות מציעים של הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שינוי מבנה פתק הצבעה), התשפ"ג–2023, פ/3745/25. תודה.

היו"ר משה רוט:

תודה רבה, אדוני. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי ט"ו באייר התשפ"ה, 13 במאי 2025, בשעה 16:00. שרק נשמע בשורות טובות. ישיבה זו נעולה.