ישיבת מליאה בתאריך 07/11/2024 בשעה 20:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום חמישי ו' בחשוון התשפ"ה, 7 בנובמבר 2024. שלום גם לשר. על סדר-היום: הודעות מטעם הממשלה על הפסקת כהונתו של שר, שינוי בחלוקת התפקידים בין השרים וצירוף שר לממשלה. ככל שהכנסת תצביע בעד, נקיים גם הצהרת אמונים של השר. אני מתכבד להזמין את שר החקלאות אבי דיכטר למסור את ההודעות מטעם הממשלה. בבקשה, אדוני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

דיכטר, תפתיע אותנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבד להודיע כי חברותו של שר הביטחון יואב גלנט בממשלה נפסקה ביום ו' בחשוון התשפ"ה, 7 בנובמבר 2024, בשעה 19:57, בחלוף 48 שעות מהמועד שבו הודיע ראש הממשלה על כוונתו להעביר את השר יואב גלנט מכהונתו – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, חבר הכנסת שטרן.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

– – בהתאם לסעיף 22(ב): לחוק-יסוד: הממשלה.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא יום חג.

היו"ר אמיר אוחנה:

אוקיי. השר, כבוד השר, שנייה אחת. רבותיי חברי הכנסת, אני לא אתן לדיון להתנהל באופן הזה. אני אתחיל בקריאות. מי שיוצא בקריאה השלישית – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כתוב בסדר-היום – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

שטרן, מי שיוצא בקריאה השלישית לא יחזור עד ההצבעה. בסדר?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל כתוב שהשר אמסלם מדבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא להפריע. אני מרגע זה מתחיל בקריאות. השר, בבקשה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

עד כאן הייתה הודעה מס' 1. הודעה שנייה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מי שר הביטחון עכשיו?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה כדלקמן: בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, ועל פי הצעת ראש הממשלה – לצרף את חבר הכנסת זאב אלקין לשר בממשלה; בהתאם – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

– – לסעיף 31(ג1) לחוק-יסוד: הממשלה – לקבוע כי השר זאב אלקין ישמש שר נוסף במשרד האוצר; בהתאם להוראות סעיף 24א לחוק-יסוד: הממשלה, השר זאב אלקין יהיה אחראי לתחומי הפעילות של מינהלת תקומה ומינהלת שיקום הצפון, שיועברו ממשרד ראש הממשלה למשרד האוצר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

במקום השר וסרלאוף?

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

החלטת הממשלה בדבר העברת שטחי הפעולה מינהלת תקומה ומינהלת שיקום הצפון תובא לאישור הממשלה בהחלטה נפרדת בתוך 14 יום מאישור קביעת השר זאב אלקין כשר נוסף במשרד האוצר. בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, קריאה ראשונה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

– – למנות את השר ישראל כץ לתפקיד שר הביטחון במקום השר יואב גלנט, לאחר כניסת פיטורי השר גלנט לתוקף בהתאם לסעיף 22 לחוק-יסוד: הממשלה, ביום 7 בנובמבר 2024, בשעה 19:57. בהתאם לסעיף 24(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, לקבוע כי ממועד כניסת פיטורי השר גלנט לתוקף ועד אישור הכנסת את מינויו של השר ישראל כץ לתפקיד שר הביטחון, ימלא השר ישראל כץ את תפקיד ממלא מקום שר הביטחון, נוסף על תפקידו כשר החוץ.

משה טור פז (יש עתיד):

שר התות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – לא שמעתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז תיעזר בעזרים, אם יש לך בעיית שמיעה. אל תפריע.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

הודעה נוספת: למנות את השר גדעון סער לתפקיד שר החוץ במקום השר ישראל כץ, במועד האמור בסעיף שהקראתי קודם לכן. בהתאם לסעיפים 15 ו-31(א) לחוק-היסוד האמור, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטות אלה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר דיכטר. אנחנו נעבור כעת לדיון האישי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני מרחמת עליך.

מיקי לוי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

הדיון האישי יהיה דיון משולב על הודעות הממשלה, ובסופו נקיים שתי הצבעות נפרדות: על מינויו של השר ישראל כץ לתפקיד שר הביטחון במקום השר יואב גלנט, ועל מינויו של השר גדעון סער לתפקיד שר החוץ במקום השר ישראל כץ.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא להפריע לי, חבר הכנסת שטרן. קריאה שנייה. השנייה, על צירופו של חבר הכנסת זאב אלקין כשר בממשלה. ראשון הדוברים חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה. בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יש פה דברים שלא היו מעולם. למה אי-אפשר להסביר לנו? למה אי-אפשר להסביר לנו? אני לא מבין. אני לא מבין. שר האוצר, שר במשרד הביטחון. אני לא מבין. עכשיו יש שר ביטחון?

היו"ר אמיר אוחנה:

הסברתי כל מה שצריך. חבר הכנסת לפיד, חמש דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר כץ, אני חושב שמכל שרי הליכוד, אם יש מישהו שתמיד הייתי איתו ביחסים טובים, גם מקצועית וגם ברמה האישית, זה איתך. ואני רוצה שתאמין לי, אין לי עניין להתנגח בך, ומה שאני אומר, אני אומר בעיקר מכאב. זה לא נכון שממנים אותך היום לשר הביטחון. ממנים אותך היום לשר לענייני חוק ההשתמטות. אחרת הם היו משאירים את יואב. בסוף, היות שאני מכיר אותך, יש לך דרך למנוע את זה, והדרך למנוע את זה היא לא להיות השר לענייני חוק ההשתמטות. אם אתה תסכים היום להתמנות לשר הביטחון ולהעביר את חוק ההשתמטות, זה אומר שאתה מתמנה לשר הביטחון – הכיסא השני בחשיבותו במדינה הזאת – בשביל לבזות את עצם הכיסא הזה; בשביל לעשות דברים, שאני יודע שלא נמצאים לא בסולם הערכים שלך, ולא ככה אתה רוצה להיזכר. לא זו הדרך שבה אתה רוצה שאנשים ידברו ויגידו: הוא היה, כן – הביאו אותו בתור איזה תרגיל, לא כי מישהו האמין בו, אלא כאיזה תרגיל של נתניהו להעביר את חוק ההשתמטות, ולגרום לזה שחיילי צה"ל יסתכלו ויגידו: אז למה הייתי ב-150 יום או 200 יום מילואים? פצועי צה"ל, 12,000 פצועי צה"ל יגידו לעצמם: למה מבזים את ההקרבה הנוראה שלי? אני כבר לא מדבר על ההרוגים. יש לנו 900 הרוגים, אבל אם אתה תקום למוחרת המינוי הזה ותגיד: אני לא מעביר חוקי השתמטות, לא בשביל זה באתי לחיים פוליטיים; לא בשביל זה רציתי להיות שר הביטחון, אני לא מעודד השתמטות; אני מעודד לא את המשתמטים אלא אני מעודד את המשרתים, התפקיד שלי זה לא להעביר פה חוקים שממשיכים להעביר כסף לאנשים כדי שהם בזמן מלחמה ישתמטו משירות צבאי – אתה תיזכר בהיסטוריה כמי שעמד על שלו. ויש משהו מעניין ברמה הפוליטית, כי אתה פוליטיקאי מאוד מיומן. אין לנתניהו שום אפשרות לפטר אותך. הוא לא יכול לפטר שני שרי ביטחון באמצע מלחמה. כל מה שיקרה זה שיסתכלו עליך ויגידו: הינה אדם עם עמוד שדרה, וייעלם החיקוי הזה – שאני לא אוהב אותו – בארץ נהדרת. כי אני מכיר אותך, אתה לא באמת כזה. פשוט תעשה את הדבר הנכון. תושבע להיות שר הביטחון של מדינת ישראל ותגיד לעצמך: אני אכן שר הביטחון של מדינת ישראל. לא של נתניהו, לא של השיקולים הפוליטיים, אלא רק של הביטחון. שר הביטחון האמיתי של מדינת ישראל. עד שלא תעשה את זה, לא תהיה שר הביטחון האמיתי, שהוא אדם שאומר: אני, תפקידי להיאבק נגד השתמטות; אני תפקידי לוודא שכל חייל בצה"ל יודע שאני עומד מאחוריו; שאני מתנגד להשתמטות של אנשים, ושאני לא אתן לצעירים החרדים להמשיך לשבת בישיבות ולהפלות בין דם לדם בזמן מלחמה. אתה תגיד: יכול להיות שכולנו הסתכלנו על העולם בצורה אחת לפני 7 באוקטובר, אבל היה 7 באוקטובר. ובחודש שקדם למינוי שלך, בחודש אוקטובר האחרון, שנה אחר, כך נהרגו 88 חיילים ואנשי כוחות הביטחון. אתה לא יכול להיכנס לתפקיד הזה ואז לעזור להעביר חוקים של השתמטות, כי אתה לא תוכל להסתכל על עצמך בראי. ואתה תגיד לעצמך אחר כך שנים: הייתה לי הזדמנות אחת – כי יש הזדמנות אחת בתפקידים האלה – הייתה לי הזדמנות אחת להשפיע באמת על ביטחון ישראל, להיות באמת השר של החיילים, להיות באמת השר של הלוחמים, להיות באמת השר של מוסר הלחימה של צה"ל. ומה עשיתי? פספסתי אותה בשביל לשרת את הצרכים הפוליטיים של מישהו. אני לא אתן לזה יד. הוא לא יוכל לפטר אותך לעולם, השר כץ, וכולנו נסתכל עליך ונגיד: אנחנו רואים ששר הביטחון של מדינת ישראל הוא אדם עם עמוד שדרה אמיתי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. הדובר הבא הוא חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היושב-ראש, אבל אל תיתמם – – –

גלעד קריב (העבודה):

הוא היה השוטר הטוב, ראש האופוזיציה שלכם. אני השוטר הרע.

מיקי לוי (יש עתיד):

אל תדאג, יש היום הרבה שוטרים רעים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אל תיתמם, חבר הכנסת שטרן. אל תיתמם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה משרדים שלא מכירים. אני מבין, אבל למה אתה מגן עליהם?

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה יודע שאני מאוד סובלני בדרך כלל, אבל אל תיתמם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, מה הבעיה עכשיו להיות סבלני?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

היושב-ראש, סבלנות אין פה במשכן הזה, ממש אין.

היו"ר אמיר אוחנה:

סובלנות?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

סבלנות וסובלנות.

מיקי לוי (יש עתיד):

גם וגם. גם וגם.

נאור שירי (יש עתיד):

יש פה בעיקר סבל.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אותו שורש.

היו"ר אמיר אוחנה:

רשות הדיבור כרגע לחבר הכנסת גלעד קריב ולו בלבד, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – על זה לא תקבל ממני תעודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד חמש דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעוד רגע קט אגש אל נושא הדיון. אך קודם לכן עוד הערה אחת נוספת בעניין מינויו של השר כץ, ועצה בצידה. ישנה תופעה פסיכולוגית מוכרת שבמסגרתה אדם נוטה לעסוק באופן מוגזם דווקא באותם עניינים שאינם סגורים אצלו עד הסוף, ואינם באים לו באופן טבעי. בהקשר הזה מעניין לשים לב לאינפלציה של משרדי הביטחון בממשלת נתניהו. ליבו של השר דיכטר היה גס בתואר שר החקלאות, ואשר על כן הוא הפך עצמו לשר לביטחון תזונתי. השר מרגי אינו רק שר הרווחה אלא גם השר לביטחון חברתי, ויורשו של כהנא ידוע בדרישתו התקיפה להיקרא השר לביטחון לאומי. כמספר שרי הביטחון בממשלת נתניהו, כך עומק תחושת חוסר הביטחון שחשים אזרחי ישראל בכל תחומי חייהם מאז הושבעה ממשלת הדמים שלכם. ולכן הצעתי לשר הנכנס היא לא להתפשר. לא ייתכן שהתארים של עמיתיו ארוכים מתוארו החדש. כל עמיתיו אינם שרי ביטחון סתם, הם שרי ביטחון למשהו: השר לביטחון לאומי, השר לביטחון תזונתי, השר לביטחון חברתי. ורק השר כץ צריך להסתפק בתואר קצר שיכול להיכנס בחצי כרטיס ביקור. הרי בניגוד גמור למתואר בשיר על פרת משה רבנו, ששמה ארוך כל כך והיא הרי קטנה, השר שלנו הוא גדול, יש שאומרים כמו הורדוס, ולא ייתכן שתוארו יהיה קצר כל כך. על כן אני מציע לשר כץ לדרוש בתקיפות עוד הלילה מראש הממשלה לשנות את תוארו, ולכנותו בתואר הממלכתי המכובד והארוך: השר לביטחון קואליציוני, או לחלופין: השר לביטחון המשתמטים. ועתה, אדוני היושב-ראש, לעניינם של שני חתני השמחה, שבחרו להינשא פעם נוספת לכלה שממנה הם התגרשו בגירושין מוצדקים, כואבים והכי מכוערים בעולם. מן הראוי היה שהם אלו שיישאו דברים ארוכים ולא חברי האופוזיציה. שהרי הם, השניים האלה, הם שחייבים תשובות לציבור. גדעון סער ודאי יודע שתפקידו של שר חוץ בזמן מלחמה הוא יצירת מציאות מדינית שתקצר את ימיה של המלחמה, תתרגם את ההישג הצבאי להישג מדיני ותבטיח את ביטחון ישראל לשנים ארוכות באמצעות הסדרים דיפלומטיים. אז אמור לנו, השר סער, שלא טורח לשבת כאן בקבלת הפנים של חתונתו השנייה, מה עמדתך בעניין ההסדרה בלבנון? מה עמדתך בעניין ההסדרה המדינית שתביא לסיום המערכה בעזה? האם אתה תומך בעסקה כוללת להשבת החטופים או שאתה מצטרף למדיניות של נתניהו להמשיך ולהפקירם, כפי שהודה ואמר היום במפורש השר גלנט בפגישתו עם משפחות החטופים? כיצד בכוונתך, השר לעתיד סער, שר החוץ לעתיד, להתמודד עם האינדיקציות ההולכות ומתרבות לכך שפניה של ישראל לנוכחות קבועה בצפון הרצועה, דבר שיעמיד אותה במתיחות ישירה מול בנות בריתה וכרוך ברמיסת הדין הבין-לאומי? ואתה, השר לעתיד זאב אלקין – עוד לא הצלחתי לתפוס את התואר ואת השם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שר המינהלות.

גלעד קריב (העבודה):

המינהלות. אתה דרשת להיות שותף מרכזי בכל דיון על היום שאחרי ברצועת עזה, זה כתוב בהסכם. כאילו אתה לא יודע שממשלת ישראל כלל לא טורחת לעסוק בסוגיה השולית הזו כבר 400 ימים. מה החזון שלך, השר לעתיד אלקין, ליום שאחרי? האם אתה שותף לחזון ההרסני של סמוטריץ' להקים התנחלויות בלב אוכלוסייה של 2.3 מיליון פלסטינים? לא מגיעה לנו על כך תשובה? האם גם אתה מעוניין בחידוש הממשל הצבאי באופן שיעמיד בסכנה ישירה אלפי חיילי צה"ל ועובדי מדינה מדי יום? האם גם אתה תומך בהתעלמות המוחלטת והרשלנית מהרשות הפלסטינית? השר סער וחבר הכנסת אלקין, עמדו לרשותכם מספיק ימים כדי לתת לציבור הישראלי תשובות. מהר מדי נדבקתם במידותיו של ראש הממשלה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

– – שכבר 70 ימים, אדוני היושב-ראש, 70 ימים לא התייצב לפני הציבור הישראלי וענה על שאלות. מה התשובות שלכם למשפחות החטופים, לעשרות אלפי חיילי המילואים, לתושבי הנגב המערבי וצפון הארץ, לכל אזרחי ישראל? כי כידוע לכם – ובכך אסיים – ההימצאות מתחת לאחוז החסימה היא לא תשובה מספקת. תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת קריב. כעת חבר הכנסת מיקי לוי. בלי מחיאות כפיים. אולי זה המקום להזכיר את חבר הכנסת המנוח אורי אורבך, שנשא פה נאום מופלא על ההבדל שבין השר ל- ובין שר ה-, אבל לא נחזור על דבריו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם לא כדאי.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא כדאי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה לא מכבד אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

לימים, אגב, הוא מונה לשר לאזרחים ותיקים. חבר הכנסת, מיקי לוי, חמש דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

אפשר להסביר. אנחנו לא מכירים.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, נתניהו מסכן את ביטחון מדינת ישראל ועתיד מדינת ישראל. לא פחות מכך. באמצע מלחמה, אדוני היושב-ראש, ערב תגובה של תקיפה איראנית, מוצא ראש הממשלה זמן למהלך מסריח – אין לי מילה אחרת – עבור אינטרסים אישיים הישרדותיים. זהו רגע קריטי למדינת ישראל בצפון ובעזה. הישגים צבאיים מדהימים של קצינים וחיילים גיבורים, אם לא יהפכו למהלכים מדיניים, זאת תהיה בכייה לדורות – אם החטופים יופקרו לגורלם, והם הופקרו לגורלם. הם הופקרו ב-7 באוקטובר, הם מופקרים במשך שנה שלמה. הזזתו של שר הביטחון גלנט היא הגשת מנחה לחרדים עבור חוק ההשתמטות. האסון הגדול ביותר שאירע במשמרת שלכם לא מזיז לכם. מה אומרים אויבי ישראל כשראש ממשלה מפטר את שר הביטחון כאשר אנחנו נמצאים תחת איום תקיפה מאיראן? היכן האחריות של ראש הממשלה? אין לו. האמריקאים לא מאמינים לראש הממשלה, ואת כל התיאומים עשו מול שר הביטחון גלנט. הופיעה היום אחר הצוהריים או הערב ידיעה קטנטנה של העיתונאי ברק רביד. דווח כי ראש הממשלה הבטיח לנשיא ביידן לא לפטר אנשים נוספים במערכת הביטחון. לא נותר לי אלא לפרוץ בצחוק רועם. מי יעשה את כל התיאומים מול האמריקאים? מי ידבר על חימושים מתאימים? מי ידבר אל ראשי המטות כדי להזיז לכאן נושאות מטוסים בטייסות אמריקניות כדי להושיט לנו סיוע ועזרה מול התקיפה האיראנית? מי? ראש הממשלה כנראה מחכה בכיליון עיניים לינואר שנה הבאה. איך חשים ראשי מערכת הביטחון, חיילי המילואים, שהשר שלהם מפוטר בשנייה וחצי? אין כאן עניינים מקצועיים, אין כאן עניינים של "לא מסתדר איתי", כמו שטוען ראש הממשלה; ראשו של גלנט הונח כמנחה על שולחנם של החרדים, של המפלגות החרדיות, חד וחלק. שר הביטחון, שהיושרה שלו נתנה את אותותיה והוא הצהיר: לא מוכן להתפשר על כאילו חוק גיוס, על כאילו חוק השתמטות – דקה וחצי אחרי שיצאו 7,000 צווים לכלל האוכלוסייה החרדית הודיע ראש הממשלה על הפיטורים שלו, ויוצא אחר כך לתקשורת ואומר: לא הסתדרנו. איזה בולשיט, אדוני ראש הממשלה. עכשיו אתה תפטר את הרמטכ"ל, את ראש השב"כ, את אלה שהם לא יסמנים. האיראנים, אויבי ישראל, חיזבאללה, חמאס, חוגגים את פיטורי שר הביטחון, מזהים חולשה של ישראל פעם נוספת, ראש ממשלה שרואה אך ורק את טובתו האישית. איך אמר סמח"ט בחטיבת אלכסנדרוני? שוב נבחרי הציבור עושים קומבינה על חיילי המילואים, שוב חיילי אלכסנדרוני שברו שיא של ימי מילואים מפרוץ המלחמה. הסמח"ט, סגן אלוף אביה בן אלחנן, זועם על המסחרה הפוליטית, כהגדרתו, של הגיוס ושל החרדים שכלל אינם נושאים בנטל. אדוני היושב-ראש, ההיסטוריה תשפוט את כל ה-120 ובפרט תשפוט את הממשלה הזו, את ראש הממשלה נתניהו ואת שרי הממשלה – אני מסיים בזמן. זוהי ממשלת החורבן, ונתניהו הוא האדריכל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת לוי. כעת – חבר הכנסת אבי מעוז. עד חמש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהסכם הקואליציוני בין סיעת הליכוד לסיעת הימין הממלכתי קיבלו השר גדעון סער וחבריו חופש הצבעה בכל הנוגע לשינויים במערכת המשפט. האמת? מאכזב. העיקר חסר מן הספר. אומנם כעת הנושא החשוב, הקריטי, הוא המשך המלחמה והניצחון, אבל בלי תיקונים של העיוותים במערכת המשפט אנחנו יכולים לשכוח מלממש את התפיסות שבשמן נבחרנו, גם בתחום המלחמה וביטחונה של מדינת ישראל וגם בתחומים רבים נוספים. אם יימשך המצב המעוות שבו היועמ"שית יכולה לתקוע מקלות בגלגלים של כל פעולה ממשלתית גם ללא שום סמכות חוקית לכך, ואם שופטי בג"ץ ימשיכו להיות אדוני-העל, שפועלים דה פקטו כרשות מחוקקת וכרשות מבצעת תוך ביטול יסודות המשטר הדמוקרטי ועקרון הפרדת הרשויות – אז מה הועילו חכמים בתקנתם? כבוד השר גדעון סער, לפני למעלה מחודש, כאשר החלטת להצטרף לקואליציה, עמדתי כאן ובירכתי אותך על ההשתחררות מהיהירות והגאווה של השמאל, שפוסלים באופן גורף את הימין ואת ראש הממשלה נתניהו. צריך להתקדם עוד צעד בהשתחררות הזאת. אי-אפשר להתנגד באופן גורף לתיקון במערכת המשפט. הצטרפת? תן כתף לתיקון, כפי שלמשל הצהרת בעבר על התנגדותך לאקטיביזם השיפוטי, וכפי שניסית להוביל לפיצול תפקיד היועמ"ש. לא יכול להיות שמערכת המשפט תישאר לעומתית לעם ולנציגיו הנבחרים. אגב, הידעתם שבחלק מהמדינות בארצות הברית האזרחים בחרו השבוע גם את שופטי בית המשפט העליון של המדינה שלהם? אזרחים פשוטים בוחרים שופטים עליונים, ועוד בדמוקרטיה הגדולה בעולם? מי היה מאמין. אבל התיקון הנצרך הוא לא רק במערכת המשפט; במערכת הבחירות בארצות הברית עמדו על הפרק בין השאר תפיסת העולם הפוסט-מודרנית, הטרלול הפרוגרסיבי שהיא הביאה לעולם המערבי וטשטוש הזהויות האישיות, המשפחתיות והלאומיות. הנשיא הנבחר טראמפ דיבר למשל על תוכניתו להשבת השפיות לחברה האמריקנית לעומת אי-השפיות של השמאל בענייני מגדר, שאותה הגדיר כהתעללות בילדים. הוא הצהיר, ואני מצטט: נקדם חינוך חיובי על המשפחה הגרעינית, תפקידי אב ואם וחידוד השוני והייחודיות של גברים ונשים במקום לטשטש אותם. אבקש מהקונגרס להעביר הצעת חוק הקובעת שהמגדרים היחידים המוכרים על ידי ממשלת ארצות הברית הם זכר או נקבה כפי שנולדו. עד כאן, סוף ציטוט. הציבור האמריקני הבהיר שלשום בצורה ברורה ונחרצת מה עמדותיו. ומה איתנו? האם לא הגיע כבר הזמן שממשלת ימין על מלא, כפי שמכנים אותה, שכעת נהנית מתמיכה של 68 ח"כים, תתחיל לטפל בטרלול הפרוגרסיבי? כמה אפשר עוד לחשוש מכותרות בהארץ או ב-N12? האם לא הגיע הזמן שנאזור אומץ ונחזיר את מערכת החינוך להיות יהודית וציונית, ושההורים יוכלו לבחור חינוך שתואם את השקפת עולמם ואת עולם הערכים שלהם? מכאן אני רוצה לפנות לשר הביטחון ולראש הממשלה: השר כץ, ראשית, אני מאחל לך הצלחה בתפקידך החדש. שנית, לו אני הייתי בנעליך, הייתי קורא עוד היום לרמטכ"ל ואומר לו, אדוני הרמטכ"ל, אחת מהשתיים: או שאתה מתקן את הקוד האתי של צה"ל, מכניס אליו את ערך הניצחון, מתחיל לדבר עליו, מביא תוכניות להשגתו וממנה קצינים בכירים שרוצים ויכולים לממש אותו, או שתשים את המפתחות ותן – –

מאיר כהן (יש עתיד):

תגיד לי, מה, הם צריכים אותך בשביל שזה יהיה?

מירב כהן (יש עתיד):

הם צריכים אותך בשביל לנצח?

מאיר כהן (יש עתיד):

אין גבול לקשקושים שלך, תגיד לי?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

מאיר כהן (יש עתיד):

מה, אין גבול?

אבי מעוז (נעם):

– – למי שמסוגל לכך – –

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה היית לוחם בשב"כ – – –

מירב כהן (יש עתיד):

לא היה ערך ניצחון – – –

אבי מעוז (נעם):

– – להביא לעם ישראל את הניצחון המיוחל על אויבינו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, לא להפריע.

אבי מעוז (נעם):

ואתה, אדוני ראש הממשלה, אל תעצור בצעד החשוב – –

מאיר כהן (יש עתיד):

תשנו גם את בית הכנסת, תשנו את אלוהים.

אבי מעוז (נעם):

– – שביצעת בפיטוריו של גלנט. כבר מזמן היה צריך להחליף גם את ראש השב"כ, מי שהיה שותף מלא לקונספציה שאפשרה את התרחשות הטבח בשמחת תורה התשפ"ד ומי שכשל בצורה נוראה באותו לילה. אין לנו את הפריבילגיה שלא לעשות את הכול – אבל את הכול – כדי שהפעם באמת ננצח ולא נשוב עוד לאותן תפיסות הרסניות שעליהן שילמנו בכל כך הרבה דם יקר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חברת הכנסת מירב כהן. בבקשה, עד חמש דקות לרשותך.

מירב כהן (יש עתיד):

אני רוצה לפנות מכאן לשר ישראל כץ: איך אתה מרגיש, השר ישראל כץ? דרך ארוכה עשית מאז ימי התאחדות הסטודנטים באוניברסיטה העברית, אתה חבר כנסת כבר 26 שנים ברציפות. היית שר תחבורה, היית שר אוצר, היית שר חקלאות, היית שר המודיעין, היית שר החוץ – דרך ארוכה מאוד עשית עד למשרד הביטחון. תראו איזה קטע. בדיוק היום שלחו לי איזשהו גזיר עיתונות עליך, על השר כץ, מחודש יולי 1983 מערב כינוס היסוד של תנועת צעירים למען ישראל, שהוא הקים, שהשר כץ הקים אז – תנועה שביקשה לאחד את הישראלים סביב הדגל וסביב העיקרון הציוני. באותו ערב דובר מעל הבמה בלהט כנגד הסרבנות, ובמיוחד נגד סרבנות בזמן מלחמה. ואתה, אתה הרי יודע דבר או שניים על שירות. התגייסת לתפקיד לחימה, התנדבת לצנחנים, יצאת לקורס קצינים. אז תגיד לי, השר כץ, איך אתה מרגיש? איך אתה, שלפני 40 שנה הטפת כנגד סרבנות בזמן מלחמה, ממונה עכשיו, הערב, להיות שר הביטחון, כאשר יש לך ידיעה ברורה שהגעת לתפקיד הזה רק כדי להעביר את חוק ההשתמטות? איך אתה מרגיש עם זה שהפכת מנבחר ציבור ציוני לקבלן הביצוע של המפלגות החרדיות? יסמן, שבאמצע מלחמה נדרש להנציח סרבנות, להנציח סרבנות גיוס של כ-60,000 משתמטים? יסמן שיניח עכשיו את היסודות החוקיים להשתמטות של מספרים הרבה יותר גדולים והרבה יותר מסוכנים, כי הרי החברה החרדית מכפילה את גודלה כל 16 שנים? בין ערכי צה"ל נמצא ערך הרעות, שבו החייל נדרש לפעול מתוך אחווה ומתוך מסירות לחבריו ולהיחלץ תמיד לעזרתם אפילו במחיר של חירוף נפש; השר כץ, איך אתה מרגיש עם העובדה שהמינוי שלך לשר הביטחון מגיע לאחר סיכול ממוקד שנעשה לחבר המפלגה שלך יואב גלנט? איך אתה מרגיש עם העובדה שזה נעשה תוך כדי מלחמה ולא מטעמים ביטחוניים, אלא רק כחלק מדיל פוליטי רקוב שנועד לשרת את המשתמטים תוך כדי לחימה? ובהמשך ישיר לזה, כשתסתובב עם היוניקלו שלך בין הבסיסים הצבאיים, איך אתה חושב שיסתכלו עליך כל החיילים והקצינים מסביב? מה הם יחשבו? עשית דרך ארוכה, השר כץ, אבל בסוף, אחרי שנתניהו יזרוק גם אותך מתחת לגלגלי האוטובוס, זה כל מה שיזכרו ממך, את החלק שלך בתרגיל מסריח ואנטי-ציוני תוך כדי מלחמה קשה מנשוא.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת כהן. כעת, חבר הכנסת אושר שקלים. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, פרשת השבוע היא פרשת לך לך, אבל אני רוצה לעסוק בפרשת ואלה שמות: ואלה שמות חברי הכנסת בישראל שהצביעו כנגד חוק גירוש משפחות מחבלים, ואני קורא לפי סדר האל"ף-בי"ת: גדי איזנקוט, קארין אלהרר, ולדימיר בליאק, מירב בן ארי, רם בן ברק – –

מירב כהן (יש עתיד):

זה נגד הממשלה מחריבת מדינת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

נצביע נגד כל החוקים של הממשלה שמחריבה את המדינה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, קריאה ראשונה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – בני גנץ, סימון דוידסון, אימאן ח'טיב יאסין – –

מירב כהן (יש עתיד):

נצביע נגד כל החוקים שלכם, כי אתם מסוכנים, אתם מסוכנים למדינה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שנייה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – ווליד טאהא, משה טור פז, אחמד טיבי, חילי טרופר, מאיר כהן, מירב כהן, עופר כסיף, רון כץ – –

מירב כהן (יש עתיד):

נגד הממשלה הגרועה בתולדות מדינת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שלישית, נא לצאת.

אושר שקלים (הליכוד):

– – יוראי להב הרצנו, ירון לוי, מיקי לוי, נעמה לזימי, ראש האופוזיציה יאיר לפיד – –

מירב כהן (יש עתיד):

נגד הממשלה שמחריבה את מדינת ישראל.

אושר שקלים (הליכוד):

– – טטיאנה מזרסקי, מרב מיכאלי, שלי טל מירון, יואב סגלוביץ', מנסור עבאס, איימן עודה, יוסף עטאונה, יסמין פרידמן, אורית פרקש הכהן – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מלמד אותנו ציונות.

אושר שקלים (הליכוד):

– – גלעד קריב, עידן רול, אפרת רייטן, אלון שוסטר, אלעזר שטרן, מיכל שיר, נאור שירי, עאידה תומא והמספר הנוסף – פנינה תמנו שטה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בית ספר לציונות תעשה לנו.

אושר שקלים (הליכוד):

רק להזכירך, מר שטרן, בשנת 2016 – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה, בית ספר לציונות תעשה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – הצטרף מר לפיד יחד עם יעקב פרי, שהיה ראש השב"כ, לחוק זהה שדיבר על גירוש משפחות מחבלים, הוא הצטרף לחוק של ישראל כץ, אם אני לא טועה. החוק הזה נועד להגן על אזרחי מדינת ישראל במאבקנו נגד הטרור. אני מבין שיש בקרבנו תומכי טרור שלא משנה מה נעשה, הם תמיד יחשיבו עצמם כאויבים של מדינת ישראל, אבל הטענה שלי היא כנגד מי שמגדיר עצמו ציוני, פטריוט, כתומך בעם ישראל, כמי שתומך בחיילים שלנו. איך הפכתם עניין כל כך בסיסי וערכי, שהוא צעד מתבקש עבור דמוקרטיה מתגוננת, לנושא שהוא שיקול פוליטי מכוער ומגעיל? ראשי האופוזיציה לפיד וגנץ, אתם לא מתביישים? אין לכם בושה? אתם חושבים להיות אלטרנטיבה שלטונית בכלל? ירקתם בפרצופם של האזרחים שלנו, של החיילים, של משרתי המילואים. הרי אתם רוצים לשמר את האופציה לדיל פוליטי מושחת ו/או להיות כגוש חוסם יחד עם תומכי הטרור שמכהנים בכנסת ישראל בחסות בג"ץ, וזו בדיוק הסיבה שטרפדתם גם את הדחתו של עופר כסיף. אתם לא מנהיגים, אלא פוליטיקאים קטנים חסרי אידיאולוגיה ועמוד שדרה. אז אני אומר לכם שאנחנו נמשיך לדאוג ולהעביר חוקים לטובת עם ישראל, ושהציבור יראה וישפוט.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה. עד חמש דקות לרשותו של אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת שאת משק כנפי ההיסטוריה במשכן הכנסת הרבה זמן לא הרגשתי – אני לא יודע אם זה הנאום של אושר שקלים או המינויים המדהימים שהולכים לבוא על מדינת ישראל. אני תוהה, אדוני השר דיכטר, איך אתה מרגיש היום כראש שב"כ לשעבר, מי שהיה שר לביטחון פנים, שישראל כץ הופך להיות שר הביטחון, ואתה נשאר שר החקלאות, הביטחון הגולמי, התזונתי והטחינה – אני כבר לא זוכר מה זה היה. אני רוצה לדבר על נושא ולברך – אני לא יודע אם לברך – את אלקין, כי באמת יש לו יכולת מופלאה, וציינה את זה גם חברת הכנסת מירב כהן. יש לו יכולת מופלאה – ולזה, חבריי חברי הכנסת, אי-אפשר להתכחש – להמציא שמות של משרדים ותפקידים. אין שני לו. משר המים ושר להשכלה גבוהה ומשלימה ואחראי על משק הנוזלים וועדות בכנסת. יש ועדה – לא שמתם לב, אבל נפתחות עוד שלוש ועדות בכנסת במיוחד לזאב אלקין: ועדה מיוחדת לגולן, ועדה מיוחדת לגליל המזרחי ועכשיו עוד איזו ועדה – איזו ועדה נפתחת עכשיו, ראש הקואליציה?

היו"ר אמיר אוחנה:

הוד השרון.

נאור שירי (יש עתיד):

ועדה להוד השרון. בסדר גמור, אולי אני אזכה להיות חבר בה או ממלא מקום. אבל צחוק בצד, כי זה לא מצחיק. תודה שנכנסה פה עכשיו חברת ועדת הכספים אורית פרקש – את זוכרת שהשבוע טבריה עלתה על שולחנה של ועדת הכספים. אממה, היה חוק הרבה יותר דחוף, של הרבנים, ואז כמובן שוועדת הכספים של הכנסת ידועה בתור ועדה שמחוקקת ומאוד קשורה להרחבת סמכויות של הרבנים – היה דחוף מאוד לקואליציה לבטל את הדיון על טבריה, שהעסקים שם קורסים ברמה היום-יומית. זה לא משנה לכם. הרי כשצריך לדבר על טבריה, מדברים עליה רק בקונוטציה שעמית הלוי עושה סיור ארכיאולוגי, ואז הוא מגלה שצריך למנות ראש עיר בטבריה, ואז טבריה עולה על שולחן הכנסת כי אנחנו רוצים למנות ראש עיר, אבל זה שהעיר קורסת במשך שנה, העסקים נסגרים וירידה בסליקה של 75% – זה לא מעניין אף אחד. עכשיו, למה זה לא מעניין אף אחד ובמיוחד את הביזיון ששמו אלקין? האמת, אני מאוד חיבבתי אותו, אבל מה שהוא עושה פה הוא מעשה בזוי, כי עכשיו הוא הולך להיות ולהוסיף עוד רובד שלטוני מקביל, שערורייתי, שלא יפתור שום דבר, על השר וסרלאוף. יש נטייה לחשוב שהשר וסרלאוף הוא שר מצטיין. אני חייב להגיד לכם – כי אני הסתובבתי הרבה בשטח – הוא מקבל הרבה פרגונים, אבל הסיבה שהוא מקבל כל כך הרבה פרגונים היא שכל ה-37–38 פשוט גרועים. השר וסרלאוף עושה את עבודתו, כי הוא אחראי על הנגב והגליל במקביל לשר הפנים, במקביל לראשי רשויות, במקביל לעוד שתי מינהלות שאתם הקמתם. ואז אתם באים ושמים את שר הצפון, הלוא הוא ג'ון סנואו אלקין – כי מה הוא יעשה עכשיו שדוד אזולאי ממטולה לא יודע לעשות טוב ממנו? מה אלקין הגאון יעשה? מה, הוא יבנה איזה חוצה ישראל חדש? הוא יביא איזה פתרון חדש לשיקום מטולה, קריית שמונה? יישב את הגליל? מה הוא יעשה? איזה ביזיון. זו יריקה בפנים – עשרות מיליוני שקלים. הרי בשבוע הבא נגיע לוועדת הכספים, וטבריה תגיע, אם היא תגיע. לוחמי הגטאות יגיעו ויבקשו 3 מיליון שקלים על אובדן הכנסות של 100% כמעט. אנשים יגיעו, מילואימניקים עצמאים, שלא מקבלים כסף, ושורדי הנובה, שלא מקבלים כסף. מצמצמים את הטיפולים הפסיכולוגיים של כל משפחות החטופים, ולזה אין כסף כי זה מיליונים ומאות אלפים קטנים. אבל למשרד למשק המים, שמשתין על כל אזרחי ואזרחיות ישראל, יש 20 מיליון שקלים. הביזיון האמיתי הוא שהוא הרי לא יעשה כלום, שום דבר חדש, שום דבר חדש. עוד אומרים, שיוסיפו חצי מיליארד שקל תוספתי למשרד החוץ, אבל שוב השאירו את כל ההסברה אצל ראש הממשלה, בהמשך לגדעון סער והחידוש המסיבי שהוא בטוח יביא למדיניות החוץ. אני רוצה לומר לכם שאלקין עושה את עבודתו נאמנה, ולא סתם הוא הגה את משרד המים ומשק הנוזלים של מדינת ישראל. אמרתי את זה אתמול ואני אחזור: זו יריקה בפנים של כל הציבור הישראלי. אנחנו משלמים עשרות אלפי שקלים בשנה ללחימה הזו ועל ניהול הכלכלה הזו. בזמן הזה הם מוצאים לעצמם, חבורת המנותקים, שכבר אין מספיק מקום להכיל אתכם בכנסת פיזית – אני מצטער בפני עובדי משק הכנסת שיצטרכו להמציא פה עוד מקומות, אני רוצה לומר לכם סליחה. משפט אחרון: הביזיון הגדול ביותר והיריקה הגדולה ביותר, שמשתינים עלינו בזמן שלוקחים לנו עשרות אלפי שקלים לכיבודים שלכם. זה עוד דבר לדיראון עולם של כנסת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אושר שקלים, ישבתי פה ושמעתי את הנאום שלך. אושר, אני מדבר אליך. אני הסתכלתי עליך – דיכטר, אדוני השר, דקה. ישבתי ושמעתי כל מילה שלך, וגם אתמול עשיתם את זה.

אושר שקלים (הליכוד):

יש משהו לא נכון במה שאמרתי?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים. לא אפשרתי להפריע לך, וגם לך לא אאפשר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז בוא אני אגיד לך. אושר, זה נכון, אבל אני אגיד לך איפה הצביעות והטעות וזריקת החול שאתה זורק על כולם: אני מסתכל פה על שולחן הממשלה, ואני מסתכל על הקואליציה – אתה יודע מה אני רואה? אני רואה שתי מפלגות שלמות שלא מוכנות לגייס את הילדים שלהן; אני רואה ראש מפלגה שלא עשה יום אחד בצבא; אני רואה עוד הרבה אחרים, שאני לא רוצה לנקוב בשמם, שגם כן לא עשו צבא – – –

אושר שקלים (הליכוד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

רגע, תקשיב.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כשאני מסתכל פה על השולחן הזה – אתה טוען שאנחנו לא ציוניים, שאנחנו תומכים בטרור ושאנחנו לא מצביעים – – –

אושר שקלים (הליכוד):

לא אמרתי את זה, לא אמרתי את זה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז יושב פה, סתם ככה, ניצב במשטרה מיקי לוי, תכיר – –

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים, קריאה ראשונה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – ניצב במשטרה יואב סגלוביץ' – תכיר; אלוף בצה"ל אלעזר שטרן – תכיר; רם בן ברק, המשנה לראש המוסד – תכיר; קצין בצבא, סגן אלוף במילואים, שעשה 100 ומשהו ימים בצבא; קצינה, קצין, קצינה; עוד קצינה שיושבת פה. כולם בלי יוצא מן הכלל גם עשו צבא, גם קצינים וגם ברמות הכי גבוהות. אז קצת צניעות וקצת הבנה למה שאתה אומר ולשטויות שאתה מוציא מהפה. גם אלמוג כהן, שלא ידעתי אם הוא יושב או עומד אתמול, כשדיבר אלינו בצורה כזאת – קצת צניעות, קצת.

מאיר כהן (יש עתיד):

למה אתה נעלב מהם?

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא נעלב. עכשיו אני רוצה לדבר לענייננו: חיפשתי פה את חבר הכנסת אייכלר – אתמול עקבתי אחריו. האמת, חשבתי שהוא נמצא פה באיזה אירוע של המשפחה שלו. הוא הסתובב פה עם חיוך מאוזן לאוזן כמה שעות בכנסת. כי בעצם אייכלר הוא זה שגרם לזה שאין לנו שר ביטחון שקוראים לו גלנט. בואו נהיה אמיתיים, בואו נשים את הדברים על השולחן: באמצעות הכוח של המפלגה של אייכלר ובראשה אייכלר, שבעצם הציב את החוק הזה, ראש הממשלה התקפל ומכר אותנו, מכר את מדינת ישראל, ופיטר שר, אלוף בצה"ל עם אין-ספור תפקידים שעשה – והציב במקומו את ישראל כץ. אני לא יודע אם ראיתם אתמול את ארץ נהדרת, אבל כשאני הגעתי לכנסת אחרי ארץ נהדרת, חשבתי שאני עדיין בארץ נהדרת. זה פשוט לא נתפס, הדבר הזה, ששר ביטחון במדינת ישראל מפוטר – –

משה סעדה (הליכוד):

ליברמן היה שר ביטחון – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סעדה, לא להפריע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – ובמקומו נמצא היום ישראל כץ. מה חושבת על זה אימא של לוחם שנמצא עכשיו בצפון או בדרום? מה חושבים הילדים שלך, סעדה, שנמצאים היום בלבנון, שיודעים שבאמצע לחימה מפטרים את שר הביטחון שלהם?

משה סעדה (הליכוד):

הם יודעים שיש ראש ממשלה שמוביל אותם לחוף מבטחים. הם שמחים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני בטוח שלא.

משה סעדה (הליכוד):

הם סומכים על ראש הממשלה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אין לי ספק שהם לא שמחים. מה חושב הבחור שהולך לבקו"ם בעוד כמה ימים ומתגייס להיות לוחם כשהוא רואה שמפטרים את שר הביטחון באמצע מלחמה? מה עובר לו בראש? אתכם זה לא מעניין. אתם לא רואים מה קורה מחוץ לבניין הזה. אתם חיים באיזו בועה. באמת, אני מרגיש שאתם בתוך איזו בועה, לא חושבים מה קורה מחוץ לבניין הזה. מה קורה לאותן 101 משפחות של החטופים, שנמצאים עוד מעט 400 ימים מתחת לאדמה ללא אוכל, ללא שתייה, כשהם רואים שאין עתיד לילדים שלהם? כי חלק מהדבר הזה, גם לשכוח את משפחות החטופים, וגם את זה צריכים לשים על השולחן. כל הדבר הזה הוא למען הביטחון הקואליציוני של בנימין נתניהו – ביטחון קואליציוני לפני מדינת ישראל, ביטחון קואליציוני לפני החיילים שלנו, ביטחון קואליציוני לפני החטופים שלנו, ביטחון קואליציוני לפני כל משפחות החטופים. איזה מסר זה מעביר לאויבים שלנו? מה חושבים האויבים שלנו, שבאמצע מלחמה מפטרים את שר הביטחון שלנו? איך זה עובר מתחת לרדאר שלכם? אתם אנשים שיש להם שכל, אתם חושבים. איך אתם לא מדברים על זה? הדבר היחיד הוא הכיסא? הדבר היחיד הוא להישאר במקום הזה? גדעון סער – אני חייב לומר כמה מילים על גדעון סער: אני אישית הייתי עם גדעון סער במספר רב של הפגנות. נאמתי לידו, הוא נאם לידי. שמעתי מה יצא לו מהפה בפני אלפים רבים במדינת ישראל. משפט אחרון – אם גדעון סער היה פה, הייתי אומר לו מה אני חושב על זה. אבל אני אומר לכם שהבושה הכי גדולה שתהיה לגדעון סער היא להסתכל על הילדים שלו ולספר להם מה עשה גדעון סער בפוליטיקה הישראלית, בושה שאין שנייה לה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת דוידסון. כעת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. בבקשה, עד חמש דקות לרשותך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 398 יום מאז האסון הנורא שנפל על ראשנו והופל על ראשנו על ידי הממשלה הזאת – על ידיכם ועל ידי ראש הממשלה נתניהו; 398 יום עדיין נמקים 101 חטופים. ככל שעוברים הימים, הממשלה הזאת בתכנון מחושב ומאורגן מורידה את הנושא הזה מסדר-היום הציבורי. היא עושה את זה באלף ואחת דרכים, אבל הדרך הראשונה היא התעלמות, קהות לב, חוסר הקשבה, חוסר אמפתיה ושקרים – ולשקרים האלה יש רגליים. נלך אחורה בזמן: בסוף אוגוסט נרצחו שישה חטופים במנהרות – ראש הממשלה לא דיבר באותו ערב; הוא כן דיבר בהמשך: בהזדמנות ראשונה העלה את ציר פילדלפי על ראש שמחתנו, אי-אפשר בלעדיו. שר הביטחון היוצא יואב גלנט אמר רק היום שזה לא נכון. אנחנו אמרנו את זה כל הזמן. אבל בנימין נתניהו – אני לא יודע מה הוא עושה בבית, אבל כנראה הוא גם מדבר עם רעייתו על ציר פילדלפי, כי גם היא מאבדת את זה. בהמשך הדרך אותו ראש ממשלה בנימין נתניהו, שסיכל יותר מפעם אחת אפשרות לעסקת חטופים בגלל שיקולים קואליציוניים – אך ורק כאלה; בכל פעם שקורה משהו, סמוטריץ' מתבטא, ואחרי זה זה יורד. האם סמוטריץ' קיבל סיפורי בדים ושקרים מנתניהו או ממקום אחר? לפני 12 יום – ועדיין עצור דובר של נתניהו בפרשה של מסמכים שהוצאו, לא כמו שמתאר נתניהו, כהדלפה. לא הדלפה; פעילות שנעשתה בתוך הצבא, שעדיין נמצאת בחקירה והגיעה אי פה אי שם לעיתון בילד. אותו "מסמך סנוואר", שגם אותו – נתניהו עושה מסיבת עיתונאים. אותו מסמך שנחזה, ועל זה יש חקירה ושומעים גם היום, ככה, תוך כדי, שרודפים אותו. את מי? את נתניהו רודפים. אותו רודפים? המפקיר הלאומי? 101 חטופים, והוא המופקר? הוא המופקר והמפקיר. ואז הגיע הרגע, לפני כמה ימים, שפתאום משהו התערער. יש כמה חברי כנסת בליכוד וגם בציונות הדתית שאמרו: אולי זה לא בסדר בעת מלחמה לגרום לעוד אנשים לעשות עוד מילואים ולפטור את החרדים בטריק. אז חוק המעונות התנדנד. ואייכלר עמד זקוף כברוש, ואז הכול התחבר ביחד: נזיז אבן נגף שקוראים לה יואב גלנט, נקבל עוד קצת דחייה, עוד קצת זמן לעוד דילים. ואז הדיל הגיע: גדעון סער, זאב אלקין שר המים – הוא כנראה התגעגע להיות רב-סמל פלוגתי בצבא; רק שם יש מינהלות – וישראל כץ כשר ביטחון. ויואב גלנט – החוצה. הדבר הראשון שנכון להגיד הוא בראש ובראשונה תודה ליואב גלנט. אני לא מהמפלגה שלו. הוא היה שר ביטחון במדינת ישראל, ותודה. הוא לא קיבל את זה מחבריו; נאצות הוא קיבל. אני מאחל הצלחה לישראל כץ, כי הוא שר הביטחון של כולנו, אבל אני אומר עכשיו לישראל כץ: יעד המלחמה הבא זה השבת חטופים. ביום שתשב על הכיסא, וזה היום, זו צריכה להיות מטרת-העל שלך, לא חוק ההשתמטות, לא שום דבר אחר. זה תפקידך וזו משימתך, וכך אולי תציל את כולנו מהדבר הנורא הזה, מהביזיון, מהכתם הנורא של ההפקרה של הממשלה, שגם אתה חלק ממנה, ושל ראש הממשלה. ועוד ימים יגידו אם באמת ציר פילדלפי או ציר המשפט, שיימשך ב-2 בדצמבר, שבו יעמוד אותו ראש ממשלה, עם עוד חקירות – כי אותו רודפים. האחרון שאמר שצדים אותו – אני מכיר אותו טוב – שהשתמש באותם מונחים – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

– – שמו משה קצב. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח, נכון? אינו נוכח. חבר הכנסת טור פז, בבקשה. עד חמש דקות, אדוני, לרשותך.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברכות לשר החוץ החדש. בשביל המינוי הזה נתניהו היה צריך להזיז את שר הביטחון גלנט כדי שכץ – שאני מזכיר, החליף את אלי כהן ברוטציה עם משרד האנרגיה תמורת החוץ – ייאות לזוז לשר הביטחון. אז אלי כהן התפטר, ישראל כץ התפטר כדי שסער ייכנס במקום גלנט, שפוטר בשביל ישראל כץ. אם זה לא מזכיר לכם את דזבין אבא בתרי זוזי, חד גדיא – וכל זה, כל זה בשביל מה? בשביל ביטחון ישראל? כי לא רציתם לגייס צעירים חרדים בריאים בזמן שמאות אלפים נאנקים תחת הנטל השנה. אגב, השר כץ החזיק השנה כבר בשלושה משרדים: אנרגיה, חוץ וביטחון. כנראה יש בו יכולות-על למלא ברצינות רבה את כל התפקידים האלה. אבל אולי משחק הכיסאות הזה מלמד רק על זלזול, זלזול בכולנו. אז כץ נכנס למשרד הביטחון, וסער מקבל את תיק החוץ, ואלקין, מי שכיהן כשר המים, פיצול ממשרד התשתיות, מקבל את תיק המינהלות. ואיך, סגלוביץ', איך חשבת גם אתה – זה פשוט מזכיר לי כל כך: שר המינהלות זה פשוט רס"פ. חבריי היקרים, מי שהמציא – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

הלו, הלו, יש עוד רס"פים – – –

משה טור פז (יש עתיד):

יש פה עוד כמה רס"פים. אז רגע, תראה את הצעתי, חבר הכנסת כהן.

מאיר כהן (יש עתיד):

ההשוואה הזאת לא טובה.

משה טור פז (יש עתיד):

לא עושה טוב לרס"פים, גם אני חושב. אז היה לנו – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היא פוגעת ברס"פים.

משה טור פז (יש עתיד):

– – שר למשימות לאומיות, חוסן לאומי, ביטחון לאומי, מורשת, מסורת, חרטא, ועכשיו יש שר המינהלות, כי הרי יש המון מינהלות, מישהו צריך לנהל את כל המינהלות האלה. לא באמת לשנות, לתקן, לשפר, להחזיר מפונים הביתה, להחזיר חטופים לביתם, לשקם 12,000 פצועים, להחזיר אנשים מהמילואים, מערכת החינוך שלא עובדת כבר יותר משנה, לפרוץ את המצור האווירי, להחזיר את חברות התעופה לכאן, לתקן את הכלכלה הקורסת, לעצור את הגרעון התופח. אין עבודה לעשות, חברים. שר המינהלות. אז שר המינהלות הוא הרס"פ. יודעים חבריי כאן שעשו צבא, בעיקר בחלק הזה של המשכן, שרס"פ זה ראשי תיבות: רב-סמל פלוגתי. אבל אני רוצה, אולי, להציע לך, אלקין – – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

– – – יודעים מזה רס"פ.

משה טור פז (יש עתיד):

אהלן. הינה, יש פה עוד רס"פ. אז לך, חבר הכנסת בוארון, אני אגיד שרס"פ, לדעתי, זה בכלל ראשי תיבות אחרים: רכז סידורים פוליטיים. הינה, אני חושב שאין דבר יותר מתאים מתפקיד כזה לחבר הכנסת אלקין. הרי אני יכול להקריא ציטוטים שלך ושל גדעון סער, מה אמרתם, מה חשבתם, אבל בינינו, אלונה עושה את זה יותר טוב ממני. אני בטוח שאתם יודעים את זה, כולם יודעים את זה. שום סיפור יפה או הודעה מסוגננת לא יכולים לשנות את זה. בשביל למכור את הערכים בשביל עוד שנתיים – כל כך הרבה תפקידים, כל כך מעט עבודה, כל כך מעט בושה. אין כאן אלא נזיד עדשים קואליציוני. אחרי זעקות על הכשלים, אחרי ששירתם את הציבור נאמנה מהאופוזיציה כדי להיאבק בשחיתות, להיאבק בשררה, יכולתם להישאר באופוזיציה, אבל ויתרתם. יש הרבה דברים להתבייש בהם, ויחד עם זאת, בצד הזה של המשכן יש כל כך הרבה גאווה. אתמול בערב ראינו מצעד בושה של גאווה – אנשים שמרימים את ראשם על שום סיבה. כן, להעביר חוקים זה נורא נחמד, אבל תוצאות זה נוצות של טווס והתנהגות של קוקוריקו. הכפשות, רעל, ארס; כל תחום שנוגעים בו נהרס. והינה, איזה יופי, יש גם אשמים חדשים. איזה מזל, איזה מזל שעדיין היועצת המשפטית בתפקידה, כי יש עדיין את מי להאשים. דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. אז תראה, משה סעדה, אתם לא חייבים לאופוזיציה דין וחשבון, גם לא למבקר המדינה – –

משה סעדה (הליכוד):

– – – תשריינו לה מקום.

משה טור פז (יש עתיד):

– – גם מערכת המשפט – הבושה שלך צריכה להיות, שלכם – – –

משה סעדה (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סעדה, תודה. פעם, פעמיים. מספיק.

משה טור פז (יש עתיד):

הבושה שלכם צריכה להיות בפני המעסיקים. המעסיקים שלכם הם מי ששלחו אתכם לכנסת. אתה באמת חושב שעשיתם משהו טוב בשבילם? שיפרתם את חייהם? עכשיו בנובמבר, בדיוק שנתיים לבחירות, האם המציאות של אזרחי ישראל שבחרו בכם השתפרה מתחילת כהונתכם? דע מאין באת, לאן אתה הולך, לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. החשבון מתארך, הפנקס פתוח, היד רושמת. אני בטוח שהציבור יגיד את דברו. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. עד חמש דקות כעת לרשותך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. לפני שאני אתחיל את הדברים שלי, קודם כול רציתי להגיד לכם שאני ממש רוצה לתת לכם המלצה לצפות במערכון ששודר אתמול בארץ נהדרת. מערכון קשוח שכולנו חטפנו ממנו – הוא לא מצחיק – כולנו חטפנו ממנו צמרמורת. אני אתן לכם טיזר – הוא מתחיל במילים: ישכח עם ישראל את בניו ובנותיו. אז אם פספסתם, אני ממליצה לכם לרוץ ולצפות. דבר שני, אני חושבת שיש לי פה איזשהו חוב פתוח לשר לביטחון לאומי, שעלה לפה ואמר: תניחו לבן שלי, תעזבו את הבן שלי. עד לפני חודשים ספורים לא ידעתי מי הבן שלו. לא ידעתי איך קוראים לבן שלו, עד שהבן שלו התחיל להיכנס לי לפוסטים ודיבר וכתב בצורה אגרסיבית, מעליבה ונוראית למישהי שהיא בגיל של אימא שלו. אז לפני שהוא מדבר על זה, שיגיד לבן שלו שאולי יניח לנו, כי כנראה משהו היה לקוי קצת בחינוך שלו את הבן שלו, כי אם שלי היה עושה את זה, הוא היה נענש בחומרה. אבל מה אני יכולה לצפות מילד שגדל עם תמונה של רוצח המונים בסלון? ועכשיו אני רוצה להקריא לכם הודעה שמקבלים לאחרונה כמה מחבריי, הודעה שהם מקבלים בסמ"ס. זה לשון ההודעה: שלום רב, זוהי הודעה בדבר הכוונה לבטל את הפטור שניתן לך בעבר ולהחזירך לשירות מילואים. צה"ל מצוי במלחמה מזה חודשים רבים; בשל הצרכים הביטחוניים ועל מנת להגדיל את מעגל המשרתים, הטעמים שבגינם ניתן לך הפטור משירות המילואים אינם מתקיימים עוד. על כן, ובהתאמה לנתונים העומדים לרשותנו ביחס אליך, הוחלט לבחון את ביטול הפטור שניתן לך, בהתאם לסמכותי לפי חוק השירות שהואצלה לי על ידי שר הביטחון. ואני שואלת, מה עוד נותר כדי שלא נגייס את הגברים, בריאים, מה עוד נותר? את מי עוד תזמנו, את קטועי הגפיים תזמנו בנגלה הבאה? כי הולך ואוזל לנו כוח האדם בשירותי המילואים, ועדיין אנחנו פה ביום חמישי, באירוע שכמעט ולא קורה בכנסת, ולמה? כדי לאשר פטור. ודבר אחרון, אנחנו ממנים פה שר מינהלות, שר מינהלות. הפעם האחרונה ששמעתי את השם הזה – אני לא זוכרת את זה מהצבא, אני זוכרת מינהלות מהתיכונים. החדר הזה שבו היו משכפלים דפים, זה מינהלות בשבילי. עכשיו, מרוב שרים, כי יש שר המינהלות ויש שר נגב-גליל, לא רואים את הנגב. אני מנסה להבין, איך לא נדרוך אחד על הרגליים של השני? ותנו לנחש מי הולך להיפגע שוב בפעם הנוספת והנוספת? תושבי הנגב. תושבי הנגב, שגם ככה החקיקה הולכת לגזול מהם את התקציב של הרשות לפיתוח הנגב לטובת תושבי יהודה ושומרון. אז עכשיו יהיה לנו עוד שר, כנראה עם אותם תקציבים עלובים, ותושבי הנגב ישלמו את המחיר. אז איך אומרים? שיהיה לנו בהצלחה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, אדוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה לצטט – מקיאוולי כתב את "הנסיך", והוא אומר משהו מאוד יפה. בדרך כלל אנשים שופטים יותר על פי ההופעה מאשר על פי העיניים: לכל האנשים עיניים אך למעטים הכושר לראות פנימה. רק למעטים הכושר לראות פנימה. זה מה שחסר בכנסת הזאת. זה מה שחסר לדיכטר, זה מה שחסר לאנשים שהיו אנשי ביטחון, שמכירים לפני ולפנים את המערכת, שמכירים את הצרכים, שמגיעים לכאן ומתקרנפים. אני אומר לכם שאם אני הייתי בצד השני והיו מחייבים אותי להצביע על חוק ההשתמטות, הייתי עוזב את הכנסת. הייתי עוזב את הכנסת. לא נשארה טיפת בושה, מפרקים את הרוח הישראלית. אני לא רוצה להתייחס לסיבוב המכוער הזה שעושה ראש הממשלה. גם אני מחר בבוקר אתעורר, וכמו אדוני היושב-ראש, ישראל יהיה שר הביטחון שלי, ואני בליבי רק אאחל לו הצלחה. רק הצלחה. אבל אני אומר לכם, חברי הכנסת, שלאט-לאט מפרקים אתכם, כי אתם הולכים רועדים מפחד. מה, הטירוף אחז בכם? אתם לא מתביישים? אתם לא מתביישים לראות אנשים שנמצאים 200 ימים, בסבב החמישי, ואתם כאן תרימו את ידכם בעד חוק ההשתמטות? אתם יורקים בפרצופים של משפחות שכולות, של הפצועים, של החיילים והחיילות, של אנשי המילואים. ותבואו לכאן ותתהדרו ותספרו לנו: אני הייתי קצין, אני הייתי חייל. קשקוש. שאף אחד לא ידבר על סולידריות. מי שמרים את ידו ונותן גיבוי לראש הממשלה, לכל הטריקים והשטיקים האלה, שלא יצייץ. עולה לכאן אבי מעוז – אתה לא מתבייש, אבי? היינו ביחד בצבא, אתה לא מתבייש לעלות ולהגיד שהדבר הראשון שצריך לעשות שר הביטחון – ללמד את צה"ל מהו ניצחון? החיילים שלנו, שמראים לכל העולם מהו ניצחון, שממגרים את החמאס – אתם יודעים מה זה להילחם שנה שלמה במנהרות? האמריקאים במוסול – עשירית מזה, זה לקח להם שנתיים. החיילים שלנו לא יודעים מה זה ניצחון? צריך שבן אדם משיחי יעלה לכאן – ואתם שותקים, כל הכנסת, שותקים, דגים. זה עלבון לצה"ל. הקוד האתי של צה"ל, צריך לשנות אותו, אבי מעוז? אבל מה לעשות, הגענו למציאות שבה הרע הופך להיות לטוב והטוב הופך להיות לרע. אתה נכנס לוועדה, ואתה אומר לחבר כנסת: תקשיב, החוק שאתה מעלה, בג"ץ דחה אותו, היועצת המשפטית דחתה אותו. הוא אומר: לא, בגלל זה אני אביא אותו עוד פעם, להראות להם. אנחנו מראים לצבא, אנחנו מראים לטייסים, אנחנו מראים לילדים ולילדות שלנו, שעושים כבר 200 יום.

מיקי לוי (יש עתיד):

יותר. הבן שלי כבר 240 יום.

מאיר כהן (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה? ואתם, הפטריוטים, שותקים. אדוני, אני חייב להגיד לך, אדוני היושב-ראש, זה באמת מדהים. כואב הלב, אני באמת לא מדבר בגלל שאני מיש עתיד או אני מהליכוד, אני מדבר מתוך כאב, ואני רואה מה קורה כשמגיעים לפוליטיקה, איך אנשים מתקרנפים, איך ראשי שב"כ, קצינים בצבא, חיילים פשוטים אבל לוחמים, שאומרים: אנחנו בעד צה"ל, אנחנו פטריוטים – מגיעים לכאן, יושבים בכיסאות ומפחדים. אומץ פוליטי הוא הרבה יותר מאומץ בשדה הקרב, וזה מה שאתם צריכים. מילה אחרונה אני רוצה להגיד לגדעון ולשני האופורטוניסטים – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שלושה.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, שניים, הם הובילו את זה. בשבוע שעבר, אדוני היושב-ראש – וסליחה, אני תכף מסיים – התראיינתי, ושאלו אותי: האם אתה לא חושב שגדעון סער עושה תרגיל פוליטי? האמינו לי, כנראה שאני נאיבי, אמרתי: לא. עכשיו שמעתי אותו, עכשיו שמעתי אותו אומר – הוא נגד חוק ההשתמטות. שעה אחרי זה הוא רקם את הדיל וכל ההבטחות וכל הפטריוטיות נעלמו, לצד זה שאתה דופק את החבר שלך, את שר הביטחון, ולחבר השני אתה נותן להיות שר המינהלות. תודה רבה, אדוני, מבקש את סליחתך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה, עד חמש דקות לרשותך.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה שקורה כאן היום זאת חציית קו אדום, וכולנו צריכים רגע לעצור ולהבין מה זה האירוע הזה. בזמן מלחמה, חמישי בערב, אנחנו מתכנסים כאן כדי לדון בנושא מאוד מאוד חשוב, החלפת שר ביטחון. זה לא סיפור של ימין ושמאל. שר הביטחון גלנט הוא מהמפלגה שלכם, הוא מהקואליציה. הפעם אין לכם שום סיבה להאשים את האופוזיציה בדבר הזה. ראש הממשלה בכל הזדמנות, מעל כל במה, אומר שאנחנו במלחמה על עתיד קיומנו. עתידו של העם היהודי בארץ ישראל בסכנה קיומית. אנחנו נמצאים בימים, בחודשים של מלחמה ארוכה. המלחמה הזו גובה מחירים כבדים, מחירים יקרים בחיי האדם. ואני שואל אתכם, חבריי חברי וחברות הכנסת, איפה הכבוד שלכם ללוחמים? לאן נעלמה הבושה? איך אנחנו יכולים להסתכל, כולנו, בעיניים של הלוחמים ולהגיד להם שאנחנו מתעסקים רק בדברים החשובים בזמן המלחמה? האם זה צעד חשוב או שזה צעד חסר אחריות? אין שום הצדקה, ולא הייתה שום סיבה לפטר את שר הביטחון בזמן שאנחנו בעיצומה של מלחמה רב-זירתית. בעצם יכולה להיות סיבה אחת – חוק ההשתמטות. הסיבה שראש הממשלה בחר לפטר את גלנט היא שהוא לא היה מוכן לתמוך בחוק ההשתמטות. שר הביטחון הפגין ערכים ועקרונות שמצופים מכל בן אדם, מכל אחד ואחד בבית הזה. אין אדם אחד שלא מודאג מההחלטה ההזויה הזאת, שהולכת לעבור כאן הלילה. אין שום סיבה למהלך הזה של פיטורי שר הביטחון גלנט. אין שום הסבר. אני רוצה לשאול את שר הביטחון הנכנס ישראל כץ: איך אתה מתכוון להצביע בחוק ההשתמטות? האם אותם 7,000 צווי גיוס שנדרשו לצאת לצעירים החרדים עדיין בתוקף? האם אתה הבנת שכל חייל שמשרת בקרב, בין אם יש לו כיפה או אין לו כיפה, הוא צריך לשרת את המדינה? ביום הזה, בעוד כמה שעות, אנחנו נקבל שר ביטחון חדש. וכמובן שהצלחתו היא הצלחתנו. אבל אני מצפה משר הביטחון, כמו שאמרו קודמיי, שהוא יבין את החשיבות ואת צו השעה, ולא יהיה בשקט במחשכים מעל כל החלטה שנויה במחלוקת של הממשלה הזאת. ישראל כץ, אתה לא אשם שמי שמינה אותך במצב הזה מינה אותך כדי לקבל עוד כמה חודשים בשלטון. הוא זה שצריך לספק לנו את התשובות. אני חושב שאחרי כמעט 400 ימי מלחמה מגיעות לנו, בישראל, לעם בישראל, תשובות. איך ייתכן שעדיין לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית? לזה אין זמן, אבל לפטר את שר הביטחון יש זמן. לפטר אותו בזמן שאנחנו במלחמה הקשה ביותר בתולדותינו, מלחמה רב-זירתית עם 101 חטופים וחטופות, עם מאות הרוגים ואלפי פצועים – לזה יש זמן. ולכם, חברי הכנסת מהקואליציה, סעדה, איך אתם נותנים לזה יד?

משה סעדה (הליכוד):

יד אחים.

ירון לוי (יש עתיד):

יד אחים. הרי אנחנו מכירים, ואנחנו מדברים. איך אתה הולך להצביע, בן אדם כמוך, עבור הדבר הזה? אני שואל ברצינות.

משה סעדה (הליכוד):

אני באמת חושב שזה מהלך נכון.

ירון לוי (יש עתיד):

אתה חושב שזה מהלך נכון. זה הדבר, זאת השעה.

משה סעדה (הליכוד):

אני מ-2 ביולי אומר לראש הממשלה לפטר את גלנט. אני חושב שהערב ראינו כמה זה נכון, אחרי שהוא ניסה לשסות את משפחות החטופים בראש הממשלה.

ירון לוי (יש עתיד):

הבנתי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אם זה לא היה יואב גלנט, היינו במקום אחר. אין לכם הערכה – והוא יריב פוליטי שלי.

ירון לוי (יש עתיד):

שר הביטחון – – –

משה סעדה (הליכוד):

היינו כבר נמצאים אחרי המלחמה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתם רוצים לשריין אותו איפשהו בפעם הבאה?

ירון לוי (יש עתיד):

כן.

מיקי לוי (יש עתיד):

כן, כן. תגידו לו תודה רבה על כל מה שהוא עשה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בסדר. תהיה לכם הזדמנות. יש לך זמן? איך זה הולך? הוא התחיל? נגמר הזמן.

ירון לוי (יש עתיד):

תוסיף לי חצי דקה. הם הפריעו. עוד כמה דקות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

יאללה, קח דקה וחצי וסיים, יקירי.

ירון לוי (יש עתיד):

עוד חצי דקה, אני מבקש. הייתה כאן הפרעה קלה. הרי אתם יודעים בדיוק כמוני שפיטורי שר הביטחון במהלך המלחמה, הם קרו רק בגלל שהוא התעקש לגייס את אחינו החרדים לצבא. הוא התעקש על החזרת החטופים והחטופות, על מימוש עסקה. זאת הסיבה היחידה. וזה ערב עצוב, כשאנחנו רואים שבסופו של דבר הפוליטיקה מנצחת את הכול. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חבר הכנסת ביטון, בבקשה, אדוני. אני מתרגש לשמוע אותך. חיכיתי לזה הרבה זמן.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, היום יום חמישי בלילה. כמה פעמים הכנסת, המליאה, נפתחת בחמישי בלילה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא הרבה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מי זוכר בכלל?

משה סעדה (הליכוד):

נראה לי שאתה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא נראה לי שאתה מספיק עוזר במטבח בשבת.

משה סעדה (הליכוד):

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל אנחנו לא נפגשים בחמישי בלילה – הייתי רוצה שניפגש בחמישי בלילה על הקריסה של אנשי המילואים, על 400 יום שהם עושים מילואים בלי הפסקה. יש כמה עשרות אלפים שעשו את כל ה-400 יום.

משה סעדה (הליכוד):

ויעשו עוד ימים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יש אחרים שיש להם צו 8 רביעי בדרך אליהם. עכשיו, ממילא זה קורס וממילא הם חייבים והם יבואו, אבל הם צריכים אותנו שנתקן חוק שלא יגנבו להם כסף בביטוח הלאומי. בשבוע האחרון הביטוח הלאומי מבקש מאנשי המילואים החזרים, כי שיטת החישוב המקורית היא לפי ההכנסה מהפעילות העסקית שהייתה להם עובר המילואים – זה לפי המילואים – אז הוא יורד בהכנסה. ואז אומרים לו: תחזיר כסף על התמלוגים שקיבלת. אז אתה בא לביטוח לאומי, ואתה אומר להם: איך יכול להיות דבר כזה שלקחתם כסף לאנשי מילואים? ביומיים האחרונים יש שלושה-ארבעה מקרים רק בטלוויזיה. זה אלפי מקרים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה החוק. צריך לשנות את החוק.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הם אומרים: החוק. אבל חוק לא משנים ביום חמישי. על מינוי שר פוליטי – ביום חמישי הכנסת תתכנס, אבל להביא כסף מביטוח לאומי בתיקון חקיקה, שלא יגנבו כסף למישהו שעשה 400 ימי מילואים – לא מכנסים את המליאה ביום חמישי.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – – לקחו לה 50,000 שקל. עכשיו פורסם.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אנחנו פוגשים את המקרים האלה השבוע. השבוע הם קיבלו גל של החזרים כספיים על לא עוול בכפם. הביטוח הלאומי מודה. הוא אומר: זו טעות, אבל אני לא יכול, אני צריך שהחוק ישתנה. אז איך מתקנים חוק? במליאה. אז למה אנחנו לא חרוצים ומביאים תיקון חוק במליאה ביום חמישי בלילה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שר האוצר מתנגד.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז זה עוד יותר גרוע. הוא לא מתנגד לשר המינהלות. הוא הבטיח שיצמצם משרדי ממשלה, אז הוא פותח משרד חדש. אבל לתקן את החוק שמחזיר להם את הכסף לכיס לא עושים ביום חמישי בלילה. למה אנחנו כאלה? למה אנחנו יודעים לעסוק בלהביא סמכות לבית דין רבני – כן טוב, לא טוב – מיידית, עכשיו, ואנחנו לא מביאים חוקים לאנשי המילואים יום ולילה?

אופיר כץ (הליכוד):

הבאנו אתמול, הצבעת נגד, שלושה חוקים. הצבעתם נגד, אתם. אתם הצבעתם נגד. שלושה חוקים הבאנו.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה הבאת אותם אחרי שנה ויותר שלא עשיתם את זה. אגב, אתה רוצה – – –

משה סעדה (הליכוד):

לא, לא. לא, מיכאל. מיכאל – – –

אופיר כץ (הליכוד):

מיכאל, אתם הצבעתם נגד – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רגע, אדוני אופיר כץ. אופיר כץ, אתה איש הגון. אנחנו הבאנו לך חוק עכשיו, ממדים ללימודים ללוחמים – 200%. תצביעו בעדו. אני הבאתי את חוק 100%, והוא עבר פה בקריאה שלישית.

אופיר כץ (הליכוד):

אתה העברת אותו?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כן.

אופיר כץ (הליכוד):

בממשלה שלכם לא העברתם אותו. אתם העברתם 75%.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רגע, חכה. אתם לקחתם חוק שלנו, אבל החוק שלי, 100% ממדים ללימודים, הוא חוק שעבר פה.

אופיר כץ (הליכוד):

ממדים ללימודים זה הרבה לפניכן.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

עכשיו אני אומר לך, גדי איזנקוט מביא חוק של 200% ללוחמים, 100% למי שלא לוחם. בוא, תביא אותו. בוא, תביא את החוק. אבל למה לא הביאו את התיקון של הביטוח הלאומי?

אופיר כץ (הליכוד):

כשאתם באופוזיציה, אתם מעלים חוקים. כשאנחנו בקואליציה אנחנו מעבירים אותם.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אופיר, למה לא מביאים את התיקון של הביטוח הלאומי, ואנחנו צריכים לראות בטלוויזיה שבוע כתבות שלקחו להם כסף? פתחתם את המליאה ביום חמישי? תביאו את החוק הזה. אם כבר באנו לפה ביום חמישי, תביאו מה שצריך לעשות לאנשי מילואים. אני עושה ביום שני – תקשיבו לי. סעדה. אני מזמין את כולם. ביום שני אנחנו עושים דיון חירום בוועדה שלי על קריסת משפחות המילואים, ויהיו שם אימהות ואבות וילדים, ואתם צריכים לבוא.

משה סעדה (הליכוד):

אנחנו רואים את זה בבית שלי.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

רואים את זה בבית שלך. רואים את זה גם בבית שלי. יש לי בן עכשיו בלבנון בסיירת גולני, יש לי שתי בנות קצינות ומפקדות במודיעין. אחת סיימה עם הבת שלך.

משה סעדה (הליכוד):

נכון, גאווה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

יש לי חתן ב-669 ויש לי חתן לוחם בגבעתי בעזה, עם מאות ימי מילואים, שהשאיר את הנכדה שלי בבית. כשהיא נולדה, אחרי שבועיים הוא יצא לעזה.

משה סעדה (הליכוד):

כל הכבוד.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל הם קורסים.

משה סעדה (הליכוד):

נכון. צודק.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז בואו נעשה משהו. אני רוצה – הם הפריעו לי, מלביצקי. אני אקרא רק סיפור אחד.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, אי-אפשר. אני לא יכול.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

סיפור אישי. איך לא יכול? אתה תאהב את זה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני בטוח אוהב את זה, אבל אני לא יכול.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני אומר לך, אתה תיתן לי דקה ורבע, אני קורא מהר.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא דקה ורבע, אי-אפשר. סליחה, מיכאל. סליחה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אז תוסיף לי חצי דקה על הוויכוח שרבו איתי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אבל אתה עכשיו חצי דקה על הוויכוח שלך איתי. נו, חבר הכנסת ביטון, אנא, אני לא יכול עליך, אתה יודע.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני מצטער. אני רציתי באמת לספר סיפור אישי של לוחם מירוחם, אבא לשני תינוקות, שהספיק להיות בבארי ולחלץ גופות, להילחם בעזה, להיות ביהודה ושומרון, להיות בגולן, להיות בלבנון, והוא לפני צו 8 רביעי. והוא כתב לי את כל מה שעובר עליו, עם הילד שלו שמרביץ בגן ועם הילד שלו שאומר לו: אתה כבר לא אבא של הבית, אני האבא. שתבינו מה זה הדבר הזה של 400 ימי מילואים. אבל אנחנו נמשיך לטפל בנושא הזה ביום שני בשעה 09:00.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני אגיע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

קח שתי דקות מהזמן שלי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

לא, אי-אפשר לעשות את הדבר הזה. יש לי פה מזכיר כנסת.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אפשר הלוואות, משהו? מענקים של זמן? אבל הרצנו, הלב שלך גדול. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה, חבר הכנסת ביטון, תודה רבה. חבר הכנסת סובה, בבקשה. בוא, חבר הכנסת סובה, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו בשעה די מאוחרת ביום חמישי, שאנחנו לא רגילים להתכנס בו, בשביל לאשר את הקומבינה הפוליטית הזאת, ואני דווקא רוצה להשוות אותה למשחק האהוב עליי, שזה משחק שחמט. אני עד גיל 17 שיחקתי בצורה מקצועית.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

שיחקת מול אלקין?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני קורא לאלקין כבר כמה פעמים לשחק, אבל כנראה הוא מתחמק. הוא מתחמק מהמשחק איתי. הינה, אני משתמש בבמה הזאת – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

פה הייתה קריאת תיגר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – וקורא לשר המיועד אלקין, שהוא ידוע כשחמטאי: תשחק איתי, כי גם אני שיחקתי, ואני מועמד לאומן, ולכן אני קורא לו לעשות משחק, וכך נכריע מי השחמטאי הטוב כאן בכנסת. בשחמט יש כמה מושגים שאוהבים להשתמש בהם בפוליטיקה, מלבד זה ששחמט ופוליטיקה זה אותו דבר. יש מושג אחד שקוראים לזה הצרחה. מישהו שמכיר שחמט יודע מה זה הצרחה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כן, כאשר אתה עושה חילוף בין מלך לצריח, אז יש לך – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

בין מלכה – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מלך, מלך. קלנר, תלמד.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

מלך, לא מלכה. מלך וצריח.

אריאל קלנר (הליכוד):

אה, סליחה, סליחה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אם אתה לא בטוח עד הסוף, אל תדבר. אתה לא תזכה למשחק מול אלקין עכשיו, אחרי ההתבטאות שלך.

אופיר כץ (הליכוד):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בדיוק. אז הצרחה אתה יכול לעשות, אם אתה לבן אתה יכול לעשות הצרחה קצרה לימין, או הצרחה ארוכה לשמאל.

אופיר כץ (הליכוד):

ואם אתה שחור, אתה לא יכול?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אם אתה שחור, את הקצר אתה עושה לשמאל ואת הארוך לימין, אוקיי? רק צריך לבחור בצד הנכון.

אופיר כץ (הליכוד):

אני אישאר בשש-בש.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בחילופי שרים שמעתי שבתקשורת בין-לאומית וגם בשפות שונות השתמשו במושג השחמטאי הצרחה. ואני אמרתי: לא, זו לא הצרחה. כי הצרחה זה כאשר אתה מחליף שר, והשר הזה עובר להיות שר במקום אחר. זו לא הצרחה, זו הקרבה. כי נתניהו, מה שהוא עושה כרגע, הוא פשוט זורק את שר הביטחון שלו מתחת לגלגלים של האוטובוס ועושה – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

עכשיו הוא עושה שחמט.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, תן לי שנייה. אריאל, אל תפריע, שנייה. אתה תבין. תשמע את כל הסיפור. הוא עושה הקרבה, אבל לא בשביל לנצח במשחק, בשביל לשפר את מעמדו. כי אתה לא בטוח שבהקרבה תנצח במשחק. אתה עושה הקרבה. הוא מקריב את שר הביטחון שלו, ששנה ניהל איתו מערכה בעזה, רק בשביל לשפר את מעמדו, כי הוא חושב שהוא מלך. זה הסיפור של הפוליטיקה הישראלית ביחס לשחמט. כשאני מסתכל על ההתנהגות של חלק מחבריי בקואליציה – אני לא אצביע עכשיו על כל אחד באופן אישי, אבל שמעתי מהבוקר התבטאויות – אני שואל את עצמי: זאת צורת הדיבור לשר הביטחון שהיה שנתיים בממשלה שלכם?

משה סעדה (הליכוד):

שמעת מה הוא אמר בערב?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא מעניין מה הוא אמר, מעניין אותי מה אתם אומרים על שר הביטחון.

משה סעדה (הליכוד):

זה יפה לשסות בין משפחות חטופים לבין ראש הממשלה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מעניין אותי איך אתם מדברים על שר הביטחון שלכם. הוא עדיין חבר ליכוד.

קריאה:

הוא רופס.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הוא עדיין חבר מפלגה שלכם. טיפה של כבוד לבן אדם שהיה סגן הרמטכ"ל – –

אופיר כץ (הליכוד):

תגיד לי, וכשיו"ר האופוזיציה אומר על שר הביטחון – – – "ארץ נהדרת", זה יותר טוב?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – אלוף פיקוד, שר הביטחון. איזו דוגמה אתם נותנים לדור הצעיר, לחיילים, לקצינים, לאנשים שמחר יתגייסו? ככה מדברים לשר הביטחון של מדינת ישראל?

משה סעדה (הליכוד):

שפוגע בביטחון של מדינת ישראל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

באמת, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אבל אתה חייב לתת מינימום של כבוד לבן אדם שתרם כל חייו למדינה.

דבי ביטון (יש עתיד):

מה קרה עם כל ההישגים שהיו עד עכשיו? מי שפוגע זה רק ראש הממשלה – – – מנהרות בגללו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני מסתכל על צורת הדיבור של אנשים שלא תרמו אפילו גרם אחד לביטחונה של המדינה, ואני לא מהמפלגה שלכם ואני לא דובר של גלנט, אבל מינימום של כבוד צריך להיות לשר שמשרת את המדינה הזאת 40 שנה. ואז אתם מתפלאים למה אין אחדות, למה פתאום אנשים מדברים בצורה לא יפה אחד לשני, כאשר אתם, אתם בוחרים, יש לכם זכות הבחירה לבחור במילים. אוקיי, לא מסכימים איתו, חושבים שהוא צריך להיות מפוטר, תומכים בראש הממשלה, עשה את החילופים. אבל חברים, אני אגיד את זה בגסות: תשמרו על הפה שלכם. מה קורה לכם? מה קורה לכם? ככה לדבר לבן אדם שעדיין שר הביטחון?

משה סעדה (הליכוד):

אנחנו שומרים על ביטחון המדינה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בהיסטוריה של המדינה היו שרי ביטחון שגם עזבו את תפקידם, פוטרו, התפטרו, לא משנה. אני לא זוכר שהייתה כזאת שנאה מהמפלגה, כשהוא עדיין חבר שלכם במפלגה, וככה אתם מדברים עליו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אז אני אבקש מכם רק – – –

משה סעדה (הליכוד):

דבי ביטון (יש עתיד):

לא אתה, סעדה, אני לא דיברתי אליך, אבל תסתכלו רק בשידורים החוזרים איך אתם, חברי הקואליציה, מדברים, ואולי תלמדו קצת מצורת הדיבור שלכם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביזיון כזה עוד לא היה במדינת ישראל. לפטר שר ביטחון באמצע מלחמה, ולמה? בשביל לשמר את הקואליציה של ההשתמטות. זה בדיוק מה שקורה כאן בכנסת. כל המהלך הזה וכל הישיבה הזאת וכל הדיון הזה בשביל לשמר את קואליציית ההשתמטות. לחוקק את חוק ההשתמטות. אם שר הביטחון גלנט, שהוא כבר לא שר ביטחון כי הפיטורים שלו נכנסו לתוקף בשעה 20:00, היה מסכים לקדם את חוק ההשתמטות, הוא היה ממשיך לשבת כשר הביטחון. אבל מה שמפתיע כאן, חברי יבגני, שלא רק שתקפו את שר הביטחון – אף אחד בכל הקואליציה הזאת לא עמד ואמר ושאל את עצמו איך דבר כזה קורה באמצע מלחמה. לראש ממשלה יש זכות לפטר שר, לראש ממשלה יש זכות להזיז שר מתפקיד לתפקיד, אבל לעשות את זה בשביל לשמור על הקואליציה שלו באמצע מלחמה? לא להתחשב באותם חטופים שנמצאים במנהרות כמעט 400 יום ולא להתחשב באותם חיילים שמ-7 באוקטובר הם במילואים ולא להתחשב באותן משפחות שכולות – והם מסתכלים עלינו, הפוליטיקאים, איך אנחנו מתנהלים – זו בושה. אני, אם הייתי בקואליציה, הייתי מתבייש. ואני לא יודע איך אתם לא מתביישים בדבר כזה. שמעתי את שר האוצר, שאומר שהוא רוצה לקצץ ולסגור חמישה משרדים. ולדימיר, במקום לקצץ ולסגור חמישה משרדים, מה עושים?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מוסיפים שניים.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מוסיפים שני משרדים, כי מוסיפים סגן שר ושר.

דבי ביטון (יש עתיד):

ואיזה משרדים? אחרי שר המים – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

שר שהיה פעם שר המים ועכשיו שר המינהלות. אני לא מצליח להבין. ולהגיד לכם את האמת? מי שקבע את השם הזה הוא אומן. מישהו מכם חשב על השם הזה? אני אתמול כל הלילה ישבתי וחשבתי וחשבתי מי הגאון הזה שהמציא את השם הזה "שר המינהלות" – מינהלת הנגב, מינהלת תקומה ומינהלת הצפון? שר שאחראי על המינהלות. הרי יש משרד הנגב והגליל, ויש רשות הנגב ורשות הגליל, ויש שם עובדים שמקבלים משכורות, שכפופים לאותו של הנגב והגליל, אז למה אנחנו צריכים עוד שר? במקום כל הכסף המבוזבז הזה, שהולך על אותם שרים מיותרים ועל אותם כספים קואליציוניים, בואו נשקיע באותם חיילים, באותם מילואימניקים, באותן נשות מילואים, שהם נותנים כל החיים שלהם יותר משנה בשביל מדינת ישראל. אבל לא. בשביל לשמר את הקואליציה הכי גרועה ואת הממשלה הכי גרועה שהייתה למדינת ישראל – כי בממשלה הזאת היה 7 באוקטובר, ואין יותר גרוע מ-7 באוקטובר; אפילו מלחמת יום הכיפורים לא יותר גרועה ממה שקרה ב-7 באוקטובר. אבל אנחנו צריכים לשמר את הממשלה הכושלת הזאת ואת ראש הממשלה, שימשיך להיות ראש ממשלה. ביזיון.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת פורר, בבקשה, אדוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, לצערי אנחנו מתכנסים כאן היום שוב כדי לקדש את אותה השתמטות מצה"ל שהממשלה הזאת מקדשת. אני חייב לומר, הרי ברור לכולם שהסיבה האמיתית לפיטורי שר הביטחון היא אחת – הוציאו 7,000 צווים כדי לגייס את הציבור החרדי; הוציאו 7,000 צווים, ושר הביטחון המפוטר סירב לקדם חקיקה שלא באמת תגייס את הציבור החרדי בזמן מלחמה. לצערי זה מצביע על דבר אחד, זה מצביע על כך שבבחירה בין החיילים לבין המשתמטים בחר בנימין נתניהו לתמוך במשתמטים; בבחירה בין גולדקנופ לגלנט בחר נתניהו בגולדקנופ; בבחירה בין ביטחונה של מדינת ישראל ושלומה – בחר נתניהו בשלום הקואליציה. היום אתם אומרים דבר אחד, אתם כממשלה, אתם כקואליציה ונתניהו כראש ממשלה: אזרחי ישראל פשוט לא מעניינים אתכם. זה הסיפור, ולשם כך מתכנסת הכנסת היום בערב. אני אומר לכם שלממשלה הזאת אין זכות קיום, בגלל שהיא מקדמת חוק השתמטות; לממשלה הזאת אין זכות קיום, כי אחרי שנה של מלחמה היא ממשיכה להעביר דלק וחשמל לרצועת עזה; לממשלה הזאת אין זכות קיום, כי היא מכניסה את היד לכיס של האזרחים ומעלה להם מיסים כדי להמשיך ולממן את המשתמטים. זה כל הסיפור שבגללו התכנסנו כאן היום. לכן, תעשו את הקומבינות הפוליטיות הגדולות ביותר ואת הלוליינות הפוליטית המרהיבה ביותר; אולי קניתם לעצמכם עוד כמה שבועות, אולי אפילו הצלחתם לקנות עוד כמה חודשים, אבל לא הצלחתם ולא תצליחו לנקות את החרפה, את החרפה של מה שאתם עושים בשעת מלחמה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת שטרן, בבקשה, אדוני.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר – יש?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

יש. השר דיכטר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עמיתיי חברי הכנסת, אני קודם רוצה לנצל את הבמה להודות לשר הביטחון, עד לפני כמה דקות יואב גלנט, על שירות בשורות המדינה, צה"ל, על חירוף הנפש לאורך שנים, על עמידה איתנה, ובמידה מסוימת הצלת מדינת ישראל ברגעים הכי קשים שלנו, ועל היכולת לעמוד בראש מערכת הביטחון, עד שאייכלר פיטר אותו. כשאני אומר שאייכלר פיטר אותו – אתה לוקח מצד אחד דוגמה למי שתרם כל החיים לאחרים ומהצד השני מישהו שחי כל החיים על חשבון אחרים. אני רציתי להודות לראש הממשלה בגלל שבציניות שלו ובחוסר האכפתיות שלו מאיתנו, מהלוחמים שלנו, הוא היה יכול גם למנות את אייכלר לשר ביטחון. ואולי הוא גם עוד ימנה אותו. אין לו גבולות. ראש הממשלה הזה, על מה הוא מפטר שר ביטחון? אני אגיד לכם. הוא רצה שיואב גלנט יבוא ויגיד לו: אדוני ראש הממשלה, יש לנו 150% התייצבות במילואים, ואנחנו לא צריכים את החרדים. כנראה ששר הביטחון בא אליו ואמר לו: אדוני ראש הממשלה, יש לנו פחות מ-80% התייצבות. אז ראש הממשלה אמר לו: אני אפטר אותך. אז הוא אמר לו: אדוני ראש הממשלה, יש לנו מחסור בחיילים סדירים, נאריך את משך שירות החובה, וצריך חרדים. ראש הממשלה אמר לו: מה פתאום? אין מחסור. אז נאריך את השירות. אז יבוא עכשיו שר ביטחון שיגיד לראש הממשלה את מה שראש הממשלה רוצה לשמוע – על חטופים, על שבויים, על פעולה בלבנון, על סיום המלחמה בעזה. הוא יגיד לראש הממשלה רק את מה שראש הממשלה והקבינט שלו – זה לא קבינט המלחמה, אנחנו יודעים, זה קבינט של בני משפחה – את מה שהם רוצים לשמוע. זה מה שאנחנו רוצים שיהיה. אבל אם ראש הממשלה הזה היה הולך, כמו שהוא מצטלם לנו, ליחידות צה"ל – לא שמנקים שם פלאפונים ואומרים להם מה להגיד ובוחרים אותם – אלא הולך למפקדים אמיתיים שכבר עשו 250 ו-280 ו-300 ימים ושומע אותם, הוא לא היה מזלזל בהם וממנה באמצע מלחמה שר ביטחון. כאב לי הלב הערב. מאוד. שמעתי שלשכת ראש הממשלה מייללת – איך חוקרים באמצע מלחמה בלשכת ראש הממשלה. אין לו בושה. איך חוקרים בלשכת ראש הממשלה באמצע מלחמה? זה מעלה שאלות, אי-אפשר דבר כזה; לפטר שר ביטחון באמצע מלחמה, זו לא שאלה. אם ראש הממשלה היה הולך לבתי משפחות שכולות – אז מה אם הוא ניסה פעם אחת ואמרו לו את האמת בפרצוף – לא מבוימות, לא כאלה שבוחרים פה לטקסים רק לפי העמדות הפוליטיות, אלא הולך כמו שאנחנו הולכים: בהתנחלויות, בקיבוצים, בערים, בעיירות הפיתוח; לא שואלים מה העמדות הפוליטיות קודם, מוכנים לקבל הכול. אבל ראש הממשלה לא יודע את האמת, הוא גם לא רוצה לדעת את האמת. מכיוון שהזמן שלי נגמר, אני אגיד רק דבר אחד. אדוני היושב-ראש, אני רוצה שתשמע: ראש הממשלה יילל בהצהרה שלו על מה אומרים אויבינו על זה שגלנט לא עשה בדיוק את מה שהוא אמר. אני אגיד לך מה אומרים אויבינו: תראו את ראש הממשלה מפטר את שר הביטחון שלו – יש הודעה של חמאס. ואני שאלתי את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ואת השר לביטחון לאומי, שעמד פה: תגידו לי דבר אחד מהקבינט שיואב גלנט לא מילא. הרי זה מה שראש הממשלה אמר. נגמר לי הזמן, אני לא יכול לצטט. אני אגיד לך: יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, אני, שיושב כל הזמן בוועדת החוץ והביטחון, השר שאמר פה "אני חבר קבינט", בן גביר – אף אחד מהם לא מצא אפילו שורה אחת בהנחיות ראש הממשלה ששר הביטחון לא מילא. וכל השאר – זלזול בלוחמים שלנו. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת מלינובסקי, בבקשה, גברתי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, מה שלומך? איך אתה מרגיש?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

ברוך השם. בסדר.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

כן? יפה. מי השר פה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

השר דיכטר נמצא שם.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

איפה השר דיכטר? הוא לא מורגש. אני עדיין מחכה לרעידת אדמה בסולם דיכטר. זה כנראה כמו השלום, מתישהו יבוא. אני זוכרת את ההתבטאות המפורסמת שלך שתהיה רעידת אדמה בסולם דיכטר, שמונה. אבל בסדר, נחכה. גבירותיי ורבותיי, חבריי חברי הכנסת, אני לא חושבת שהשר גלנט הוא צדיק והכי טוב שניתן ושאי-אפשר למתוח עליו ביקורת. והוא לא מלאך, וגם מהעמדה הלא-מקצועית שלי יש לי הרבה שאלות לשר הביטחון על מה שהיה, על מה שקרה, על מה שאנחנו רואים, וזה לגיטימי. אגב, כן אפשר לפטר את שר הביטחון אם הוא לא מתאים בנושאים המקצועיים שקשורים לתפקידו. לגמרי. אבל משהו פה לא מסתדר. משהו פה לא מסתדר, כי זה לא קרה ב-8 באוקטובר, לא ב-10 בנובמבר ולא בדצמבר ולא בשום דבר. זה קרה עכשיו, וזו השאלה. השאלה היא למה זה קרה עכשיו, מה היו הנסיבות לפיטורים האלה. אם הנסיבות הן שהוא לא מקצועי, לא מבין בתפקידו, לא מתנהל כמו שצריך, אז כנראה שזה היה כבר קודם. אז מה קרה עכשיו שראש הממשלה החליט לפטר אותו? אולי זה קשור לחקירות שמתנהלות בלשכת ראש הממשלה? אולי יש עוד דברים שאנחנו לא יודעים? אבל ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לקרוא פרסום בעיתון "קהילה". כשהתעסקתי בנושא אונר"א הלכתי וקראתי כתבות וידיעות בערבית, כדי להבין מה ערבים חושבים על זה. לא מעניין אותי מה אומרים ערוץ 12 או ערוץ 14 או פרשן כזה או אחר. הלכתי למקור, נעזרתי באנשים שמבינים עניין. גם פה אמרתי שאני אלך למקור, אני אלך ואסתכל מה כותבים בתקשורת החרדית, איך הם רואים דברים. פרסום של ריבלין ב"קהילה": בלשכת ראש הממשלה נחרדו כשאייכלר הוציא את ההודעה, שהקפיצה את הכנסת, שבה נאמר שחוק המעונות יעלה גם אם לא יהיה רוב. נתניהו חשש מתסמונת כדור השלג – אם החוק נופל, אז אחריו נופלים עוד חוקים באותו יום. כך בדיוק החלה ממשלת בנט-לפיד לחשב את קיצה לאחור. אייכלר קיבל שיחות קשות מלשכת רוה"מ, כולל מהבכירים ביותר וכן מכל גורמי הקואליציה, כולל מעמיתים מש"ס, שלא ששו לראות את המשרדים מתנדנדים. התעקשותו על חוק המעונות גרמה לנתניהו להבין שהוא חייב לעשות משהו לטובת החרדים והוא זירז את פיטורי גלנט ואת הסגירה עם סער. זה הסיפור. גלנט היה שר הביטחון. היו שרי ביטחון לפניו ואחריו, ויכול להיות שישראל כץ יהיה אחלה שר ביטחון, ימים יגידו. אני רק מקווה מאוד שהוא לא יהיה חותמת גומי לחוק ההשתמטות. כנראה שזו ההיתכנות. אבל לפחות לא נשקר: כל הסיפור עם גלנט והעיתוי שלו עכשיו זה חוק המעונות, זה האולטימטום של אייכלר. אני אגיד לכם עוד משהו: ראש הממשלה שלנו לא מפחד מסנוואר, שאיתו הוא התכתב מצוין בפתקים; הוא לא מפחד מחיזבאללה, כנראה שגם איתם היו בקשר; לא מאיראן ולא מטרמפ ולא משום דבר. הבן אדם היחיד שראש הממשלה באמת חושש ממנו ומפחד ממנו זה הרבי מגור. זה הסיפור – אם הרבי מגור ידפוק על השולחן ויאיים על ראש הממשלה, על האינטרסים הפוליטיים הצרים של ראש הממשלה, על תפקידו, כהונתו ועתידו הפוליטי – שם נתניהו משתטח, שם הכול כבר כשר, והכול מותר והכול בסדר. אז אני רק שואלת: מה אני צריכה ראש ממשלה? אגב, הרבי מגור מבין אחלה בכסף, בן אדם עשיר מאוד. במצב הכלכלה של היום הייתי בכלל ממליצה למנות אותו לשר האוצר, אולי הוא היה פותר לנו הרבה מאוד בעיות. לפחות הוא מבין בכסף, הוא לא קורא כלכלה למתחילים, הוא בן אדם שיודע את ערך הכסף. לאן הגענו? לא האינטרס הלאומי, לא הביטחון, לא הדברים החשובים באמת, אלא אינטרסים צרים פוליטיים ומה יגיד הרבי מגור. על סער ואלקין – באמת, איך אתם קמים בבוקר ומסתכלים במראה? זו כבר שאלה גדולה. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת ניר, בבקשה, גברתי.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הערב הזה הוא נקודת שפל נוספת לממשלה הזאת, שאיבדה את הדרך ואיבדה את הכיוון. ממשלה שמאשרת חילופי שר ביטחון בשעה שזירת איראן פתוחה, בשעה ש-101 חטופים נמקים במנהרות, רבבות חיילי צה"ל בשבע זירות פתוחות, ועל זה תוסיפו חיילים אמריקאים וסוללת הגנה אמריקאית שנמצאת כאן. וזאת על מה ולמה? רק כדי להכשיר את השרץ, את חוק ההשתמטות? רק בגלל שהוא הוציא 7,000 צווי גיוס לחיילים שחייבים להגיע, לצעירים בריאים? אני אומרת לעצמי שזה לא מצב לא נורמלי; זו ממשלה לא נורמלית. בשעת המבחן הזאת אנחנו חייבים יציבות ביטחונית. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיקלע לקלחת ולקומבינות הפוליטיות. זה כל כך עלוב. המטרה היחידה של המהלך הזה היא לרצות את השותפים הפוליטיים שלכם ולהשלות את הציבור. ממשלת העולב כל כך מנותקת מהמציאות, מהכאב, מהחרדה שיש בציבור הישראלי, מהמצוקות של תושבי קו העימות בצפון, בדרום בעוטף, משפחות שכולות, משפחות חטופים, אימהות של חיילים שלא ישנות בלילה ונשות מילואימניקים. איך ההחלטה הזאת מקדמת את הציבור הזה? כיצד הטריק הפוליטי הקטן הזה של ראש הממשלה משרת את אזרחי מדינת ישראל? ואם לא די בתכסיס קידום חוק ההשתמטות, אז כדי לקדם באמת את אזרחי ישראל הוספתם עוד מינוי של שר וחצי. שר וסגנית שר, ככה, בכיף – במקום לסגור חמישה משרדים מיותרים, נוסיף עוד משרד וחצי. זה בטח לא יסגור את פערי התקציב האדירים. המינוי של זאב אלקין לשר המינהלות, שינגוס בסמכויות השר לפיתוח הנגב והגליל, זה אבסורד. יש לכם מיליונים מיותרים למשרד וחצי נוסף? תעבירו אותם ישירות למינהלת תקומה, במקום לקצץ במינהלת תקומה. אולי כדאי שתיסעו קצת לצפון, למטולה, לשתולה. תיסעו לבקר בכפר עזה, תבינו איך כל שקל יכול לעזור שם. לשם צריך לנתב את כספי הציבור, לא למשרדים מיותרים; לא למטרות פוליטיות; לא למינויים; לא למשרדים ולא לכיבודים. ממשלה שאמורה לפעול עבור הציבור הישראלי ולמען עתידו הפכה לממשלה קטנה שמונעת משיקולים כל כך צרים ופוליטיים. אני מבקשת מעל הבמה הזו לתת לציבור במדינת ישראל התראה אסטרטגית. הבא בתור הוא חבר הכנסת יולי אדלשטיין, יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון. למה? כי הוא הצהיר בוועדה מול המצלמות שהוא יפעל אך ורק לטובת צה"ל וביטחון המדינה. אז עתידו הפוליטי לוט בערפל. אין לי ספק שהוא הבא בתור, ותבדקו אותי. בזמנים קשים כאלה, כשהממשלה חייבת להיות אמיצה, צנועה וממוקדת במטרותיה, אנחנו רואים ממשלה מטורללת, חסרת רגישות ומנותקת מהעם. נמאסתם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת שטרית, בבקשה, גברתי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, התלבטתי אם לעלות לדוכן, אבל אני כבר יומיים שומעת כל כך הרבה רעל, כל כך הרבה רוע, כל כך הרבה שנאות, שפשוט החלטתי – כמי שהייתה ראש מטה של שני שרים שמיועדים להיות בתפקידים, גם ישראל כץ וגם גדעון סער. להזכירכם, הייתי ראש המטה של גדעון סער בהיותו שר חינוך, ואני רוצה רק להזכיר את העשייה המדהימה שלו כשר חינוך, עם שתי רפורמות שקודמיו לא הצליחו, כמו אופק חדש ועוז לתמורה. כולם היום נהנים מהרפורמות האלה. או שלא נשכח גם את שר התחבורה שנים רבות, הבולדוזר של המדינה, ככה קראו לו – כבישים, מגרשים, מחלפים, כיכרות. כל פני המדינה השתנו בשנים שבהן הוא היה שר תחבורה. אני שואלת את עצמי: הרי זה לא הגיוני שאני שומעת באוזניים שלי את מה שנאמר על גדעון סער. הרי אך לפני קדנציה הוא היה איתכם, שר המשפטים, ופתאום היום הוא מוקצה. או שאך לפני כמה זמן הוא היה חבר במפלגה אחת יחד עם המחנה הממלכתי, אבל ברגע שהוא לא בדיוק באג'נדה, אז כל הדברים – איך קראו לו? קראו לו "עציץ", קראו לו מיליון ואחד דברים ביומיים האחרונים. אני אומרת לעצמי, האם זה נובע אך ורק ממכונת הרעל שעובדת 24/7, או שיש משהו שמסתתר? אני נזכרת שכל הזמן נאמר לנו במשך שנה שלמה שאו-טו-טו ארבעה חברי ליכוד עוברים לצד השני. אז ברוך השם, קיבלנו. לא יצאו מאיתנו – קיבלנו. מדברים, ויש מופע אימים לגבי יולי אדלשטיין שאו-טו-טו גם הוא הולך. אז יולי אדלשטיין בליכוד; יולי אדלשטיין יישאר בליכוד עוד הרבה הרבה שנים, לעומת חברי הכנסת פה שיכול להיות שאפילו לא יישארו בתפקידם. מדברים על זה שמדובר בשר ביטחון שלא מגיע מהצבא, אז אני פתחתי קצת דפי היסטוריה וניסיתי להיזכר מי באמת היו שרי הביטחון, ואז מצאתי. יש הרבה, אבל מצאתי שלושה נורא מעניינים, בעלי הישגים אדירים. אני דווקא רוצה להתחיל מעמיר פרץ, שבדוח הביניים של ועדת וינוגרד, בסעיף 163 לפרק המסקנות, מופיע עמיר פרץ, שקיבל ב-2006 את תיק הביטחון למרות שלא החזיק בניסיון צבאי. עוד הוסיפו בדוח הזה שהיו לו יתרונות, והיתרון החשוב ביותר הוא להבטיח שצריך לתת מקום רחב לשיקולים מדיניים כאשר נשקלת הפעלת כוח. שר ביטחון אזרחי ודאי שאינו צריך להיפסל. עוד נאמר שם שיש להקים קבינט מלחמה שבו צריכים להיות חברים, בין השאר, שרי ממשלה שיביאו ניסיון מדיני. זאת אומרת שניסיון מדיני הוא לא פחות חשוב מניסיון ביטחוני. אני עוברת למשה ארנס. מי לא מכיר וזוכר את משה ארנס, זיכרונו לברכה, עם הפרויקט שהגה, פרויקט הלביא? אני עוברת לפרס. מי לא זוכר את שמעון פרס? זה לא ממפלגתי, זה לא מהמחנה שלי, אבל אחד משרי הביטחון הטובים ביותר, סגן שר ביטחון, יועץ, מנכ"ל. ואז אני מגיעה למסקנה הפשוטה ביותר: זה לא משנה מה אנחנו נעשה, תמיד תמיד תמיד אנחנו ניחשב למי שעושים צעדים לא נכונים, כי זה לא בדיוק מתאים לאג'נדה. אני רוצה לומר לכם, חבריי חברי האופוזיציה שהחליטו, לצערי הרב, אתמול בהצבעה האומללה על גירוש מחבלים, להיות אופוזיציה לאזרחי מדינת ישראל – כן, אופוזיציה לאזרחי מדינת ישראל: גירוש משפחות מחבלים זה must, זו חובה, מפני שכולנו יודעים שבלגרש מחבלים יש סוג של הרתעה, יש סוג של השבת הביטחון האישי לאזרחי מדינת ישראל, וחבל מאוד שהציבור רואה לכם ומאוד מאוכזב. אני לא מפסיקה לשמוע מה עשיתם למשפחות החטופים. אני ככה לרגע אמרתי: בואו ניזכר במשפחות שאני לפחות טיפלתי בהן ברמה האישית – משפחת שגב, משפחת זכריה, משפחת זיו, משפחת ליפשיץ, משפחת כלפון, משפחת שם טוב, משפחת ביבס, ועוד רבים אחרים. אז תפסיקו לנכס לעצמכם את הטיפול במשפחות החטופים. אנחנו לא עושים מזה קמפיין. אנחנו לא עושים ממשפחות החטופים קמפיין. אנחנו משאירים להן כבוד, משאירים להן מקום של כבוד. משפחות החטופים הן קדושות, ואת יודעת טוב מאוד, שלי, ועוד חברים, שכשאנחנו הקמנו את החמ"ל בכנסת כולנו עבדנו, עבדנו בשיתוף פעולה. את, שלי, גייסת תרומות; חבר'ה הלכו לשורה; הייתה כיתת כוננות של עודד פורר יחד עם מושיקו פסל. למה אי-אפשר לחזור למצב הזה, שטובת המדינה עומדת מעל האינטרסים האישיים?

שלי טל מירון (יש עתיד):

כי אתם עושים פוליטיקה על הגב של עם ישראל.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני אומרת את זה כאימא לשני מילואימניקים. שני מילואימניקים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

כי אתם עושים פוליטיקה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתם עושים פוליטיקה, וחבל.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אנחנו?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אנחנו יכולים לעבוד ביחד.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לעשות דברים ביחד. כי כולם מסתכלים עלינו ומחכים לזה. יש לי הרבה חברים באופוזיציה, ואני גאה להיות חברה שלהם, אבל זה קורה בחדרי-חדרים. אני רוצה שתראו לכל מדינת ישראל שאנחנו גם יודעים לעבוד ביחד, אנחנו יכולים לעבוד ביחד. וכדי לקבל מקום ברשימה, לא צריך להיות עם מכונת רעל ועם כיעור כזה. לא, צריך להיות טובים לעם ישראל, כי גם הוא מסתכל עלינו יום-יום, שעה-שעה. וטובה שעה אחת קודם, שאנחנו נוכל קצת להתעשת, כי אני שומעת אתכם וכואב לי לשמוע אתכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כואב לי לשמוע את כל הרעל הזה. פשוט כואב לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת שטרית, וכעת חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 398 ימים למלחמה. 101 מאחינו ואחיותינו עדיין נמקים בשבי החמאס. ממשלת ישראל, הם נחטפו במשמרת שלכם, ואתם אחראים להחזרתם. לחטופים אין זמן. הם סובלים ומתים. בהחלטה לפטר את שר הביטחון שוב הוכיח ראש הממשלה שהוא לא כשיר והוא אינו לגיטימי. נתניהו בחר בעיתוי המתאים לנתניהו, ופיטר את שר הביטחון של מדינת ישראל. עוד ספין מבית היוצר, פיזור רימוני עשן, על מנת לחפות על ההתנהלות המחפירה והמסוכנת של הממשלה הזאת. מה השתנה? הרי כל המחלוקות עם שר הביטחון, שעליהן הצביע ראש הממשלה, קיימות כבר מעל שנה. אז למה עכשיו? אספר לכם מה השתנה. נתניהו מהנדס את המציאות לפני שממנים ועדת חקירה ממלכתית על המחדל שעליו הוא עצמו חתום. החבל מתהדק סביב הצוואר בכל הנוגע להתנהלויות במשרד ראש הממשלה ולהתנהלות ראש הממשלה בעת המלחמה. חקירה בחשד לפלילים של שכתוב פרוטוקולים, חקירת שב"כ על העברת מידע ביטחוני לעיתונות זרה ובניית נרטיב שקרי. ואל תתבלבלו, נתניהו ידע ויודע הכול, וידו עוד נטויה. ומה עוד השתנה? חייבים לאשר תקציב, אבל לחמדנות ולביזה אין גבול. והסיעות החרדיות הרי הצהירו – נמות ולא נתגייס. אז גולדקנופ לובש את חליפת האיומים של לואי ויטון ונתניהו החלש והסחיט נבהל. נתניהו נבהל ומייד נחוש להכשיר את חוק ההשתמטות. ללמדנו שלנתניהו הכי חשוב נתניהו, והכי חשובה שרידות הקואליציה. הוא חייב תקציב, ולכן חייב בהכשרה של חוק ההשתמטות. הוא חייב להימנע מוועדת חקירה ממלכתית, ולכן הוא חייב לסלק את גלנט. גלנט עתיר זכויות. אותו גלנט, שרחמנא ליצלן, נהנה מאהדה גוברת בקרב הציבור הרבה יותר מנתניהו בסקרים. באמצע המלחמה הכי קשה מאז הקמת המדינה, נתניהו מאבד עשתונות – מפטר שר ביטחון מוערך, מהמר על ביטחון המדינה, והכול למען נתניהו ושרידותו הפוליטית. ומה עוד עשה נתניהו? מתגבר על תחושת הקבס, הבחילה, וחובר לגדעון סער, יריבו הפוליטי המר. הליכודניק שהעז בחוצפתו להתמודד מולו והוקע בליכוד. אבל המטרה מקדשת את האמצעים. נתניהו, במתק שפתיו, מודיע קבל עם ועדה: שנינו שמנו מאחורינו את כל משקעי העבר. וגדעון סער מצקצק: נעתרתי לבקשת ראש הממשלה נתניהו להצטרף לממשלה. זהו המעשה הפטריוטי והנכון לעשות כעת. מה לא מקבל גדעון סער בהסכם הקואליציוני? ארצות הברית היא מחוץ לתחום. הרי ידוע ששר החוץ בענייני ארצות הברית הוא רון דרמר. ומה עם מערך ההסברה הלאומי? מערך ההסברה הלאומי נשאר במשרד ראש הממשלה, והמחלקה הבין-לאומית במערך ההסברה הלאומי כפופה למדיניות ראש הממשלה. אז סער נפל למלכודת הדבש – הוא מקבל משרד חוץ חבוט ואנורקטי, עם מחסור בעשרות תקנים בעולם. נכון שהובטחה תוספת תקציבית של יותר מחצי מיליארד, אבל אין כסף, הקופה ריקה, וממתי נתניהו עומד במילתו? אז בהצלחה לחברת הכנסת שרן השכל, סגנית שר החוץ ומחזיקת תיק ההסברה. ולך, אדוני שר החוץ, בהצלחה לך בשיקום הנזקים שגרמה הממשלה. תדמית ישראל בעולם בשפל חסר תקדים – ירידה בהשקעות זרות, חרם תרבותי, חרם אקדמי, שגרירים שהוחזרו מהמדינות, מדינות שהכירו במדינה פלסטינית, וברקע צווי מעצר נגד ראש הממשלה. ודרך אגב, מילה לאלי כהן: אתה יכול לשכוח מלחזור למשרד החוץ במסגרת הרוטציה שהובטחה לך. אז במקום שמשרדי הממשלה המנופחים יתחילו לעבוד, ממנים עוד שר – חבר הכנסת אלקין, שיכהן כשר המינהלות, שיקום הצפון ותקומה. ואני שואלת, אם זה תפקיד חיוני ולא סתם עוד ג'וב, אז מה בעצם עשתה הממשלה עד עכשיו? ברשותכם, אני אסיים במילותיו של סער עצמו מלפני שנה וחצי: "החלטת נתניהו לפטר את שר הביטחון יואב גלנט היא מעשה של טירוף, המעידה על היעדר מוחלט של שיקול דעת. אין תקדים בתולדות ישראל לשר ביטחון שפוטר בגלל שהתריע, כמתחייב מתפקידו, על סכנה ביטחונית. נתניהו נחוש לדרדר את ישראל לתהום. בכל יום שבו מכהן נתניהו בתפקידו מסכן את ישראל ועתידה". צדק גדעון סער.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת צרפתי הרכבי. כעת – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ההשבעה של השרים החדשים היום היא אירוע חגיגי, כפי שהוא אמור להיות, אבל הוא לא. במדינה מתוקנת מינוי שרים לא צריך להוציא את האזרחים לרחובות. לצערי, היום ברחובות ישראל שוררת תחושה קשה, ויש זעם ותסכול. מה לדעתכם אמור להרגיע את אזרחי ישראל כששר הביטחון שלהם מפוטר באמצע המלחמה? מה אזרחי ישראל אמורים להרגיש כשמתבצע מהלך כל כך חסר אחריות מצד הממשלה? אני שומעת מהלוחמים, מהמילואימניקים, מהחיילים על תחושה של ירידה במוטיבציה. על אכזבה. 48 השעות האחרונות של יואב גלנט בתפקיד שר הביטחון נגמרו לפני שעתיים. האם תהיה או הייתה חפיפה מסודרת בין שר הביטחון היוצא לשר הביטחון הנכנס? בכירי מערכת הביטחון, שבזמן המלחמה צריכים להיות עסוקים בלהגן על המדינה ועל אזרחיה, צריכים עכשיו להפסיק את עיסוקיהם ולהתחיל לכתוב מצגות חפיפה, להכין קלסרים עם מידע לצוות החדש של השר החדש. כל זה כשאנחנו עדיין במלחמה בשבע חזיתות. אבל אם חושבים על זה, לחבר הכנסת ישראל כץ ניסיון מרשים בהשתלבות ובתחלופה של משרדים.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

הכי חמודה בארץ.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תוך שנתיים חבר הכנסת כץ הספיק לכהן כשר במשרד האנרגיה, שר החוץ, וכעת שר במשרד הביטחון – שר הביטחון. לאור ההישגים המרשימים של השר בתחלופה ובתרגילים פוליטיים, אני רוצה לשאול את השר החדש: כיצד תפתור את הבעיה במחסור כוח האדם בצבא? מה אתה מתכוון לעשות כדי להקל את הנטל של משרתי המילואים, שמשאירים את המשפחה, את העבודה, את החיים שלהם מאחור בשביל לעשות מעל 200 ימי מילואים בשנה? כולם מבינים שפיטורי שר הביטחון היוצא גלנט אינם אלא עניין פוליטי. הממשלה וראש הממשלה ממשיכים לזלזל במערכת הביטחון ובעקרון השוויון בנטל. החבורה הזאת לא עושה ולא תעשה דבר בשביל לגייס את כולם לצבא, גם את החרדים. המסר של ראש הממשלה ברור. הוא רוצה להנציח את ההשתמטות. הממשלה כולה, לצערנו, מנציחה את ההשתמטות, בניגוד מוחלט לכל אינטרס של מערכת הביטחון הישראלית, שנמצאת עכשיו במלחמה. בעוד הם משתמשים בביטוי "ביחד ננצח", הם עושים בדיוק ההפך. לא מדובר כאן בעניין פוליטי בלבד; יש אנשים שיום-יום נאבקים בשדה הקרב, נפצעים, נהרגים, נשחקים וממשיכים לשרת את המדינה שלנו. האפליה המכוונת הזאת לא יכולה להימשך. כולם צריכים להיכנס מתחת לאלונקה ולהשתתף בזכות לשרת בצה"ל. כל מי שנותן יד לאפליה מעשית בין דם לדם, פוגע במכוון בביטחון של המדינה. במקום לקבל עכשיו החלטות היסטוריות שישנו את פני המדינה, הממשלה הזאת מתעסקת בהוספת שרים – עוד תיקים, עוד ג'ובים, עוד תקציבים מיותרים. הנזק של ההחלטה לא לגייס עכשיו את כולם הוא עצום. שמענו אתמול מיושב-ראש הקואליציה מה קורה כאשר מישהו מעז לצדד בערכים של שוויון בנטל בקואליציה. הפניית הגב הבוטה והמזלזלת באנשי סדיר ומילואים שמחרפים את נפשם בהגנה על המולדת לא יכולה להימשך. לכלל ציבור המשרתים, לכל העם שנמצא היום במלחמה, פשוט מגיע יותר, הרבה יותר. יש לי גם חדשות טובות: הרגע שבו בועת ההזנחה והזלזול יתפוצצו, הרגע הזה מתקרב. הרי זה יקרה בסוף. ההתנהלות המופקרת הזאת לא יכולה להימשך לנצח. לאזרחי ישראל נמאס, והם יבואו לכאן וידרשו שינוי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. לפני שאני אתייחס לנושא הדיון, אני רוצה לומר כמה מילים על מה שראיתי היום ברשתות. ראיתי ניסיונות די עלובים של כמה שרים וחברי הקואליציה לעשות סוג של שיימינג לאופוזיציה על ההצבעה אתמול. ראשית, למען האמת, אני חייב להגיד, לא מאוד אכפת לי מה אתם חושבים על זה, לא מעניין אותי. אבל אני רוצה לומר עוד משהו: הממשלה שלכם היא בת שנתיים. מה הבאתם לעם ישראל, למעט מלחמת התשה, מוות, שכול וחורבן? מה הבאתם? אתם מדברים על מאבק בטרור, והטרור משתולל במשמרת שלכם, ואזרחי ישראל משלמים מחיר חסר תקדים בחיי אדם על העובדה שאתם בשלטון. כל חוק חדש ומקושקש שאתם מחוקקים כביכול למאבק בטרור, רק מגדיל את מספר הקורבנות, ולא בגלל החוקים, זה לא מוסיף ולא גורע; אלא שבמקום לתפקד ולדאוג לביטחון האזרחים אתם מתעסקים בשטויות, מחוקקים שטויות ורצים לגרוף לייקים, כי רק זה מה שמעניין אתכם באמת. אז אף אחד לא מתרגש מכם, ופשוט תתביישו. רק לפני חודש עמד כאן גדעון סער והשתלח בחברי יש עתיד וכינה אותנו חבורה של שקרנים שנתנה יד להשמצות ולעלילות. איך הוא אמר? "אני אעביר את חוק ההשתמטות?" אני מצטרף ללא הסכם קואליציוני, הוא אמר. והינה חלף לו חודש, ויש הסכם קואליציוני, שלא כולל זכות וטו או חופש הצבעה בנושא של חוק ההשתמטות. אז כן, גדעון סער, אתה גנבת ארבעה מנדטים של המחנה הליברלי, נתת יד לדיל מושחת להחלפת שר הביטחון בעת המלחמה, ובאת לקדם את חוק ההשתמטות. אתה זוכר מה הבטחת לבוחרים שלך רק לפני שנתיים? הבטחת שלא תשב בממשלה של נתניהו, כי הוא, נתניהו, מייצג גישה שמסכנת את עתיד המדינה. ככה אמרת. הבטחת שתשמור על הפרדת רשויות וביצור שלטון החוק. הבטחת שתקדם מתווה חדש, מתווה שירות חדש, שיאפשר לכלל המגזרים לשרת שירות צבאי או לאומי אזרחי. ככה הבטחת, השר גדעון סער. בהצטרפות שלך הערב לממשלת נתניהו, אתה מפר את כל ההבטחות שלך. אם אתה רוצה לחזור לחיק גוש השחיתות וההפקרה, אתה צריך להחזיר ארבעה מנדטים למחנה הליברלי שהכניס אותך לכנסת; כי אף אחד, אף אחד, ב-1 בנובמבר 2022 לא הצביע לגדעון סער שמצטרף הערב לממשלת נתניהו בן גביר. אף אחד לא הצביע. זה עוד ערב רע וחשוך לכנסת ישראל ולפוליטיקה הישראלית, אבל אני אופטימי: יש בעם הזה מספיק אנשים מצוינים. דווקא מהמקום הנמוך הזה אנחנו נקום ונצמח. ישראל יכולה לחזור ובגדול. הציונות יכולה לנצח את הציניות, ואנחנו נגיע למקומות הרבה יותר טובים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה רבה. יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, תשמעו, יש פה תקדים. זאת הפעם הראשונה בעולם שממנים שר ביטחון למדינה כדי לפגוע בביטחון. אני לא מכירה מצב כזה – מינוי שר ביטחון כדי לחוקק חוק השתמטות, מינוי שר ביטחון כדי לבצר את הפקרת החטופים, מינוי שר ביטחון כדי להאריך את המלחמה בלי סיבה ביטחונית. את זה עושה ראש ממשלה, נאשם בפלילים, שתוך כדי מלחמה קשה הוא ולשכתו מנסים לעשות מניפולציות של תודעה, מדליפים חומרים מסווגים, רק כדי להכשיל עסקה להשבת החטופים והחטופות. חודשים אנחנו אומרים שהוא מסרב להחזיר אותם בלי סיבה, חודשים שאומרים לנו: אתם חושבים שהוא לא רוצה להחזיר אותם? אז מה מסתבר? שלא רק שהוא לא רוצה להחזיר אותם – הוא עושה הכול כדי לא להחזיר אותם. ראש ממשלה בישראל שבמשמרתו נחטפו חטופים וחטופות עושה הכול כדי להשאיר את האחים והאחיות שלנו בעזה. אז כן, יש לנו ראש ממשלה שעובד נגד ביטחון ישראל. צריך להגיד את זה בפה מלא. אבל אני רוצה לשאול את חברי הקואליציה, אני רוצה לשאול את אבי דיכטר, השר התורן – מה הגבול האדום שלכם? האם יש לכם גבול אדום? מה קרה שאתם בורחים? כנראה שאין גבול אדום. דיכטר, האם מימון חמאס, שהוביל ל-7 באוקטובר, האם הוא גבול אדום מספיק? האם הפיכה משטרית תוך כדי מלחמה, האם זה גבול אדום? האם ביזה תקציבית על חשבון תקציב לנגב המערבי ולצפון, האם זה איזה גבול עבורכם? האם חקיקת השתמטות בזמן שהצבא זקוק ללוחמים, האם זה איזה גבול אדום? האם פיטורי שר ביטחון כדי להפקיר את החטופים והחטופות ולחוקק חוק השתמטות, האם זה יגרום להניף דגל? או האם ראש ממשלה שדרכו מדליפים חומרים מסווגים כדי להנדס תודעה נגד החזרת החטופים, האם זה גבול אדום? אני שואלת, מה הגבול האדום שלכם? האם יש כזה? האם פגיעה בביטחון ישראל? האם אובדן צלם אנוש או הפקרת החטופים? אני רוצה להגיד גם לעם ישראל, השאלה הכי גדולה שצריכה להיות לכולנו בבחירות הבאות לגבי נבחרי ציבור היא: מה הגבול שלכם? האם הכיסא חשוב יותר מהכול? האם המשכורת, השררה, הכבוד, הכוח – האם יש לכם גבול אדום? כי פה, בצד הזה, אין גבול אדום. לא מדינת ישראל, לא אהבת ישראל, לא אהבת הלוחמים, לא אהבת האדם – אין להם גבול אדום. וכשאין גבול אדום, קיבלנו את הממשלה האנטי-ציונית הראשונה. הממשלה שעושה הכול הפוך, שהולכת נגד הציונות בכל מובן. כי הרי מה זה המפעל הציוני? ערבות הדדית, דמוקרטיה, חוזק וחוסן, שאיפה לאחדות, ממלכתיות, חינוך לערכים וביקורתיות, יהדות הומניסטית.

מיקי לוי (יש עתיד):

חירות.

נעמה לזימי (העבודה):

חירות וחופש לבחור. וכמובן, כמובן לזכור שאומת העם היהודי אמורה לזכור את המצווה החשובה ביותר של פדיון שבויים בכל מצב שהוא. זו המהות של ישראל. זה הבסיס של האומה שלנו. ואם אתם שואלים מועמדים בבחירות הבאות והם לא יודעים להגיד את זה, ולא יודעים להתחייב לגבול אדום, תזכרו את הממשלה הזאת, ואיזו סכנה המקום העצוב הזה יכול להביא, המקום שבו אדם שכח את ערכיו ואת הסיבה שבגללה הוא בא לשרת ציבור; בשביל כיסא – שכרגע כולם כאן ריקים, הם ריקים גם מנפש האדם, גם כשיושבים על הכיסאות הללו. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת לזימי. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. שלום, גברתי. עד חמש דקות לרשותך.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אני מסתכלת על האולם – אני לא רואה את חתני השמחה. איפה חתני השמחה שלנו? אני רק יכולה לשער שהם יושבים עכשיו בלשכותיהם, צופים בנאומים. הם לא רוצים להסתכל לנו בעיניים ובטח לא לעם ישראל, וחושבים מה הם יגידו בנאומי הפתיחה שלהם, לאור מה שאנחנו מכינים להם כאן. אבל אתם יודעים, הכנתי כמה דברים שאני רוצה להגיד, וממש רגע לפני שעליתי לפה ראיתי את הפוש החדש – ראיתם? על הפרשייה החדשה. באמת, אין בחילה גדולה מזאת. אין בחילה גדולה מזאת. למה אנחנו, עם ישראל, אזרחי ישראל, למה זה מגיע לנו? למה מגיע לנו ראש ממשלה ולשכה שמתנהלת כמו ארגון פשע, שמוציאה סרטונים של מצלמות האבטחה כדי לאיים על שר הביטחון במדינת ישראל, חבר סיעתו ומפלגתו בזמן מלחמה כדי לסחוט אותו? תגידו לי אתם, זה נורמלי? זה מה שמגיע לעם ישראל? בושה וחרפה. אני רוצה להמשיך רגע למה שתכננתי להגיד קודם – פשוט לא יכולתי שלא לציין את הדבר. בדקתי במילון את ההגדרה לחסרי חוליות, ולדי. אני רוצה להקריא לך את ההגדרה: חסרי חוליות הם יצורים ללא עמוד שדרה. אתן דוגמאות: חרקים, סרטנים רכיכות ועוד. ואני שואלת את עצמי: האם יש מישהו בממשלת הרכיכות חסרות החוליות האלה או בקואליציה הזו שמסוגלים לבוא ולהגיד את האמת לציבור בפנים? ומהי האמת הפשוטה שכולנו מבינים? שבזמן הזה, בזמן מלחמה מוחלף שר הביטחון – למה? בגלל חוק ההשתמטות. למה? כי מחפשים שר תורן שיהיה יסמן לתוכניות של ראש הממשלה, שיעשה הכול – אבל הכול, אבל הכול – כדי להישאר על הכיסא הקדוש. בממשלה הזאת יהיו כעת 38 שרים וסגנים. שמעתם, אזרחי ישראל? אתם משלמים על 38 לשכות של שרים וסגנים, שחצי מהם לא יודעים בכלל מה התפקיד שלהם ומה הגדרת המשרד שלהם או מה בכלל הכתובת בווייז למשרד שלהם. בושה וחרפה שאנחנו, אזרחי ישראל, משלמים על הביזיון הזה. שר הביטחון מתייצב היום ואומר שאין מניעה לקיים את עסקת החטופים, והסיבות שלא מתבצעת עסקת חטופים הן סיבות לא לגיטימיות. זו רעידת אדמה. זו מהפכה של ממש, ואסור לנו לרגע לשכוח את רעידת האדמה הזו. כן, יש פה כל רגע פוש חדש ואירוע חדש וטרגדיה חדשה וספין חדש, אבל זו – זו המהות. זו המהות, שראש הממשלה מקבל החלטות פוליטיות, ולא החלטות שמתאימות לביטחון ישראל ושומרות עלינו, אזרחי ישראל. היה לנו ספין פילדלפי וספין רפיח. כל פעם יש לנו איזה סיפור חדש, והינה עומד שר הביטחון, שעוד רגע הוא כבר לא שר הביטחון, ואומר לנו את האמת בפנים. ועל זה מגיע לו כל הכבוד. לפחות לו יש עמוד שדרה. הוא לא אחד מחסרי החוליות. עכשיו, אתם יודעים, הסתכלתי קצת על אמירות של חברי הסיעה החדשה שהצטרפה לקואליציה ולממשלה – אגב, כל הארבעה קיבלו ג'ובים, כל הארבעה קיבלו ג'ובים, ולא ג'וב אחד – ג'ובים כפולים: גם שר במשרד הזה, גם – הווייז שלהם מתבלבל לגמרי, הם לא יודעים לאן לנסוע בבוקר לעבודה – אבל בחרתי לכם כמה ציטוטים קצרים, קצרים, כדי שניזכר מה הם אמרו על הממשלה הזאת בזמן המלחמה. חברת הכנסת שרן השכל אמרה: ועכשיו על זה – דרעי – הוא מאיים לפרק את הממשלה. על זה – לא על יותר מ-1,300 הרוגים, לא על 256 חטופים, לא על 130,000 מפונים בצפון, לא על הקריסה הכלכלית, לא על ביטחון – על ג'ובים. אני מחזיקה את עצמי שלא לגחך ולצחוק, כן? זו פשוט אירוניה שאין לה אח ורע. חבר הכנסת גדעון סער, השר החדש שלנו, אמר: אנחנו היחידים שלא עשינו פוליטיקה אתמול, ואני מאוד גאה על כך. אנחנו אף פעם לא ניקח חלק בפופוליזם הרדיקלי העלוב הזה. תגידו, מתה האירוניה? הם חושבים שאנחנו, אזרחי ישראל, מטומטמים ולא מבינים מה קורה סביבנו. אז אני רוצה להזכיר לאזרחי ישראל – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, גברתי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

כבר מסיימת. – – כל הדבר הזה קורה על הגב שלכם. על הגב שלכם. משקרים לכם ומורחים אתכם ומבזים אתכם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, גדעון סער נמצא במשכן הכנסת, אבל הוא מפחד לשבת פה במליאה, מפחד כנראה להסתכל לחברי הכנסת בעיניים. הוא כנראה גם מפחד להסתכל ללוחמי צה"ל בעיניים, כי, גדעון סער, מכרת את הלוחמים. עשית דיל מסריח ובזוי ומושחת, ומכרת אותם. המילואימניקים, שכבר עשו 250 ימים, ימשיכו לטחון מילואים, לא לראות את המשפחות שלהם, לוותר על הפרנסה שלהם, לחרף את נפשם וליפול, ובתמורה אתה ואלקין ושרן ומישל תקבלו ג'ובים מפנקים, לשכות ויועצים ותקציב ביגוד ונסיעות לחו"ל. אתם תקבלו ג'ובים ושלטון – והחרדים יקבלו בתמורה חוק השתמטות, שיוודא שילדים של אחרים יוצאים להילחם בשדה הקרב ולמות בו. ישראל כץ הוא לא שר הביטחון, הוא שר ההשתמטות. אתה יודע את זה, גדעון, אני יודע את זה, כולם יודעים את זה. כולנו יודעים שהפיטורים של גלנט לא קורים בשביל ביטחון ישראל, אלא למרות ביטחון ישראל. גלנט פוטר כי הוא בלם את חוק ההשתמטות. הוא בלם את חוק מימון ההשתמטות, כי הוא סירב להכניס שיקולים פוליטיים לתוך קודש-הקודשים של ביטחון ישראל. גדעון, בגלל הדיל המסריח שאתה חתמת עם החרדים ועם ביבי, אף חרדי לא יתגייס לצבא. אתה מגש הכסף שעליו יחוקק חוק השתמטות המונית של 70,000 צעירים חרדים בריאים וכשירים, שבמקום לתת כתף לאנשי ונשות המילואים הם ישתמטו משירות המדינה בשעתנו הקשה ביותר – וזה מה שיזכרו ממך: אדריכל חוק ההשתמטות, שקרע לגזרים את החברה הישראלית, שפירק אותנו מבפנים, שהפלה בין דם לדם. זאת המורשת שלך לעולמי עד, גדעון סער. לפני שעליתי לכאן לדוכן קיבלתי מחברי חבר הכנסת מיכאל ביטון סיפור קורע לב של בני בולק מירוחם, חברו הטוב. אני רוצה להקריא את הדברים ואת הסיפור, שאולי משקף את היחס של המדינה, של הממשלה הזאת למשרתי המילואים. בני בולק משרת בגדס"ר צנחנים 6646. הוא עבר עם משפחתו לירוחם, ובאחת מהשיחות המשותפות שלו עם חבר הכנסת ביטון, הוא סיפר לו כך: בשמחת תורה ב-10:00 התחילו אזעקות בירוחם. לחברים – הוא הלך למצוא מקלט, ואז המ"פ התקשר להקפיץ אותו. הוא השאיר את האורחים שלו בבית, 20 אורחים נשארו שם. הוא עלה על מדים. בזמן הזה הילד של בני היה בן שנתיים וארבעה חודשים. עד היום הוא זוכר את הרגע הזה שבו הוא ירד למטה – הילד נתן לו חיבוק וכל המשפחה זרקה עליו אורז כשהוא יצא למילואים. בחודשיים הראשונים למלחמה הוא לא חזר כמעט בכלל הביתה. מה זה, לא חזר בכלל? הוא היה מנותק. רק אחרי חודשיים התחילו סבבי יציאות קצרים. הוא היה במילואים עד 15 במרץ, שישה חודשים שלמים. בזמן הזה בהתחלה הם היו בג'נין, הם עשו שם כל מיני פעולות. אחר כך הם היו כמה חודשים בעזה. הבית בשוק טוטלי, מספר בני, והעבודה בשוק טוטלי. ביום-יום בני מנהל יישוב. במקביל הילד מתחיל להרביץ בגן, והמנהלת של המעון מתקשרת ואומרת שהילד מרביץ. מנסים להסביר לה שהוא לא ראה את אבא שלו כבר כמה חודשים. ואז מתחילה לחימה יותר אינטנסיבית בעזה ולאט-לאט הוא לומד את האסטרטגיות איך להתנהג עם הבית. בהתחלה בכל פעם שקורה משהו בגדוד – יש פצועים, יש הרוגים – אז כל הבית נכנס להיסטריה. הוא מתקשר להגיד שהוא בסדר ואז הוא קולט שהטלפון הזה עושה התקף לב, ועדיף לא להתקשר. לאט-לאט לומדים את האסטרטגיות. הוא אומר: עברנו המון המון חוויות קשות בגדוד. סתם לדוגמה פעם אחת יצאנו מעזה אחרי אירוע קשה מאוד, והייתי ממש ממש מלוכלך מעפר של מטען חבלה שהתפוצץ קרוב אליי – הוא היה כולו שחור. הוא זוכר את הקטע הזה שבו הוא אמר לעצמו: אתה לא יכול לחזור ככה הביתה. החוויה הזאת של בין חיים למוות היא חוויה מאוד לא פשוטה למשפחה. באחת היוזמות בני עקיבא דפקו בדלת להביא למשפחות המילואים פרחים. כשדפקו בדלת אשתו כמעט חטפה התקף לב, כי היא חשבה שהמבשר בא לבשר לה את הבשורה. מאז הוא למד להגיד שיוזמות שכוללות דפיקה בדלת הם מעדיפים שלא יהיו. כל המלחמה הזאת אשתו בעצם בהיריון. הוא משתחרר ב-15 במרץ כשאשתו בשבוע 40. עם השחרור נולדה להם בת, קראו לה נעמי, כמו עמי ישראל, ילדת מלחמה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני, עבר הזמן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אנחנו נמשיך את הסיפור של בני בהמשך. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. עד חמש דקות, גברתי, לרשותך.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש למדינת ישראל ראש ממשלה חזק. מה זה חזק? גיבור. גיבור. אין אמיץ ממנו בכל הממלכה. השליט העליון, שמש העמים. הוא כל כך חזק שהוא מוכן לשרוף את המדינה רק כדי להישאר בסוף שליט יחיד על האפר. הוא חזק מול שר הביטחון, אבל קצת חלש מול המשתמטים. אבל יהיה בסדר. הי, יהיה בסדר, כי במציאות של ביבי פראיירים גם מתים וגם, איך לומר, לא מתחלפים. הם לא מתחלפים כי הגיבור הגדול מהמקלט האטומי בקיסריה פשוט רועד מפחד מהשותפים האנטי-ציוניים, סרבני השירות ושודדי הקופה הציבורית. גיבור על המשרתים, על הנופלים ועל החטופים. הוא וממשלתו סמרטוטים מארץ הסמרטוטים מול המשתמטים האנטי-ציונים. מילה אחת מהמפקד רב-משתמט גולדקנופ, ופוף, ביבי שלנו שם סכין בין השיניים ויוצא למבצע חיסול שר הביטחון של מדינת ישראל. המתקפה האיראנית בדרך, הצפון שבור ובוער, וראש ממשלת המשתמטים עסוק – במה? בכיסאות מוזיקליים ובתפקידים מיותרים; במטעמים למשתמטים ובמינוי שרים בכאילו לממשלה בכאילו. אח, כמה, כמה חזק הוא נתניהו, גיבור על משפחות הנופלים; כמה אמיץ הוא, שלא יגיע ולו ללוויה אחת. הוא, כמו החמאס, החיזבאללה ואיראן, יעשה הכול כדי שמשתמטים לא יתגייסו ויגדילו את הצבא שלנו, חס וחלילה. הוא ימנה את כל מי שאפשר וישקר לעצמו שכל מה שאסור הוא בעצם מותר. ושהמדינה זה הוא והוא זה המדינה. את בנו המשתמט שלח לפקד על גייסות הרעל מדירת הפאר במיאמי; ובמקביל הוא מסביר לנו שגורלם של הציונים המשרתים במדינת ישראל הוא לעלות לעולה על מזבח שרידותו הפוליטית. חבל שהוא לא יודע להילחם בעבור חיילי צה"ל כפי שהוא נלחם בחירוף נפש למען המשתמטים בצה"ל. חבל שהוא לא יודע למנות שרים כדי לאפשר גיוס, ולא למנותם בשביל להכשיר בגידה בעם בשעת מלחמת קיום. קול דמי אחינו ואחיותינו הנופלים זועק לשמיים, ונופל על אוזניים ערלות.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

איך לא הצבעתם אתמול בעד? איך?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

ישראלים, ציונים מכל קצוות הארץ, מכל הדעות והעדות, קורסים בחזיתות הלוחמה. מי בסדיר, מי בקבע, מי במילואים, ועולמו של נתניהו כמנהגו נוהג. מנהג החרפה, מנהג חוסר הבושה, מנהג ביזוי זכר הנופלים – ובהם גם אחיו, גיבור ישראל – מנהג היריקה בפרצופם של המשרתים.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מיכל, חמאס הוציא הודעת גינוי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן, אני לא רוצה להגיע לקריאה. די. די.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אם אנו עם ציוני חפץ חיים, חובה עלינו להעיף את ממשלת המשתמטים והאנטי-ציונים. חובה עלינו לשמור על מדינת ישראל ציונית, תורמת, משרתת וחזקה, עם ממשלה שראויה לעם הזה. תודה רבה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מיכל – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בבקשה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מיכל, חמאס היום הוציאו הודעת גינוי.

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, רגע, רגע, רגע. לא שמעתי.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אני ורייטן מתחלפות במקומות. היא תהיה לפניי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

טוב. רצוי להגיד את זה לפני כן. מאה אחוז. חברת הכנסת רייטן, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

הייתה פה תקלה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

הייתה פה תקלה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אנחנו היינו עסוקות. אנחנו היינו עסוקות.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מיכל, חמאס היום הוציא הודעת גינוי על החוק שלא הצבעתם לו.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

למה התקשרת אליי היום? מה רצית?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

רציתי לשאול לשלומך.

שלי טל מירון (יש עתיד):

בטח – – – לצעוק במליאה הוא יודע.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, רשות הדיבור לחברת הכנסת רייטן ולה בלבד.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמעט 400 ימים ל-7 באוקטובר, והינה אנחנו עומדים עכשיו כאן כי ראש הממשלה פיטר את שר הביטחון, וכי הסיעות החרדיות איימו עליו שבלי חוקי ההשתמטות אין תקציב ואין ממשלה. אנחנו נכנסים הלילה הזה להצבעה בשביל אתנן פוליטי מושחת ורקוב – היום, 7 בנובמבר, שנה וחודש בדיוק מאז השבת השחורה. כש-101 חטופים וחטופות הופקרו על ידי ממשלת ישראל. אבל מה לאחריות, וביטחון וחיי אדם לממשלה הזו? הממשלה הזו – מדי יום מתפרסמות חקירות מסמרות שיער על מה שנעשה בלשכת ראש הממשלה. אתם עוקבים? אתם עוקבים אחרי הפושים ואחרי כל החקירות? כי אני כבר איבדתי – איבדתי הבנה. יש חקירה על גנבת מסמכים מסווגים ממקור ביטחוני, מסווג וסודי, שחושף את המקור לעיני האויבים ואת ביטחונם של חיילי צה"ל והחטופים לסכנה ממשית. החשודים הם קציני צה"ל ואנשי לשכת ראש הממשלה, כן? יש חקירה בחשדות של זיופי פרוטוקולים ביטחוניים על ידי לשכת נתניהו, כן? אתמול נודע על חקירה על שוחד לראש המל"ל; הערב נחשף כי בוצעה פנייה לרמטכ"ל שבה נטען כי לשכתו של ראש הממשלה מחזיקה בתיעוד אישי רגיש הנוגע לקצין צה"ל. במילים אחרות הלשכה מחזיקה תיעוד של פעילות – אינטימית? ובה מחזיקים אנשי נתניהו. אתם יודעים למה הכוונה? איזה קלטת, אולי מביכה? אולי משמשת ככלי סחיטה? הרבה חומר למחשבה. הערב גם פורסם שאספו חומרים על גלנט עם מצלמות אבטחה, והגיעו – איך לא – לאחד מיועציו של נתניהו. מדהים, גאווה גדולה, אחלה של ממשלה, באמת. כל אלה כשראש הממשלה נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. זה היה כבר, בכלל – מי מדבר על זה? מי זוכר את זה? רק הוא, שצריך להעיד ממש בקרוב.

אריאל קלנר (הליכוד):

מעניין למה לא זוכרים את זה. מעניין למה. מעניין למה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מה קורה בלשכה הזאת? קן שרצים, לב המאפליה. מה זאת המאורה הזאת? ככה מתנהלות ממשלת ישראל, לשכת ראש הממשלה? סחיטות, זיופים, גנבת מסמכים, איומים, אקט שנחזה כמופע אימים על השפעה של תודעה.

אריאל קלנר (הליכוד):

צוללות, צוללות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קלנר, די.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

העובדות וציר הזמן מלמדים על הנדוס של תודעה – מתוחכם, מתוכנן, איום ואכזר – לטרפוד הסכם של השבת חטופים, אלה שנחטפו באחריות הממשלה שהפקירה. כמה אכזריות. ומה איתכם, השותקים, המשת"פים, המעודדים, המשוטים? איך אמר פה פעם חבר הכנסת סער: סמרטוטים מארץ הסמרטוטים. פעם נוספת העדפתם את הכיסאות על טובת המדינה. התגליתם במלואו סמרטוטיותכם. אתם שוליה, שוליה של ביבי, כבר תקופה מאוד ארוכה. אז לדיראון עולם אתם תיזכרו, כל המונעים מכוח משחית, שהורסים את מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. מה זה המשילות הזו שלכם? תמיסה של אידיאולוגיה משיחית, קורטוב של כהניזם, שחיתות שלטונית, אופורטוניזם, והינה התוצאות. תראו את המדינה, לא צריך יותר מזה: חטופים, נרצחים, הרוגים, אונס, מלחמה ארוכה, בלתי נגמרת, חבלי ארץ נטושים ועשרות אלפי מפונים, כלכלה מרוסקת, מעמד בין-לאומי מרוסק. פרצופה של ממשלת ימין על מלא, כזאת שרודפת אזרחים מבית, מחוקקת חוקים אנטי-דמוקרטיים ופשיסטיים במסווה של פטריוטיות ופוטרת בני ישיבות משירות בצבא כשאחיהם ואחיותיהם נאנקים תחת העול ותחת החובה והזכות לשרת את המדינה ואת העם במלחמה. אתם נותנים את ידכם לפטר את שר הביטחון? זה שלקח אחריות? זה שהוביל את הצבא להישגים צבאיים חשובים? שהזהיר מפני ההשלכות של הרפורמה המשפטית? זה שיש לו עמוד שדרה כנגד חקיקה של הפטור וההשתמטות, שהוציא צווי גיוס לבני הישיבות על פי צורכי הצבא? ששם את השבת החטופים בראש סדר העדיפויות? בזה אתם מתגאים? אולי זה הניצחון המוחלט מבחינתכם? אז מדור ההוגים והחולמים על מדינת ישראל עברנו אל דור המייסדים והבונים, ואז לדור המפתחים והשומרים, והינה, עכשיו אנחנו בדור שנאלץ להציל את מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת רייטן מרום. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן נמצאת איתנו? לא. אם כן, חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

ערב טוב, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, המינויים שאנחנו מתבקשים לאשר הם מינויים פסולים בעיניי, ואני אנסה להסביר. ראשית, אנחנו נדרשים לאשר מינוי של שר ביטחון כאשר יש, למרבה השמחה – הקצרה; לפני יומיים – –

מיקי לוי (יש עתיד):

לפני שעתיים.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

– – שר ביטחון ראוי, שר ביטחון טוב, שר ביטחון עצמאי, שר ביטחון מקצועי, שיודע לעבוד עבודת צוות, יודע לבטא את העמדות העצמאיות שלו ויודע לקבל החלטות של קבוצה, קבוצת עבודה – קבינטים, פורומים מצומצמים יותר. אני חושב שבכל ארגון זה היה מעשה חסר אחריות. יתרה מזו, לתפיסתי, לשר הביטחון המפוטר היו עמדות חיוניות, נכונות, בסוגיות בעלות משקל לאומי משמעותי, עמדות שתואמות את היעדים, את המטרות של הלחימה ואת סדר העדיפויות ביניהם, ובראשם השבת החטופים. אדוני היושב-ראש, כולנו נושאים את שמם של החטופות והחטופים, נוצרים אותם בליבנו ורוצים לראות אותם במהרה בימינו כאן בבית או בקבורה הוגנת, אבל לא כולם מוכנים לשאת במחירים שאותם הכיר אותו קבינט מלחמה משותף כאשר גנץ ואיזנקוט היו שותפים. וראש הממשלה אך לפני חמישה חודשים העביר את ההחלטה, שהמשמעות שלה היא מחירים כבדים: אסירים, מחבלים איומים ונוראים שיצטרכו להשתחרר ושיהוי בהמשך הקרסת שלטון האימה של החמאס; ואני אומר את זה כישראלי, כחבר הבית הזה וכמי שחי כל חייו אל מול הרצועה. שר הביטחון המפוטר תמך – אולי זה לגנותו – ברעיון של מתווה הוגן לשוויון בנטל. אני משוכנע שהבית הזה וכל ממשלה שתהיה לא יוכלו לברוח מהצורך להכריע, החלטה עקרונית שכולם משרתים, ואנחנו צריכים למצוא את הדרך ההדרגתית לביצוע. בכך תמך שר הביטחון המפוטר. הוא תמך במובן מאליו: הקמת ועדת חקירה ממלכתית ולא שום דבר פחות עצמאי מזה, פחות מקצועי מזה, כדי לברר כיצד קרה לנו אחרי 50 שנה אסון כל כך נורא. ואני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אולי את הדבר החשוב ביותר: כל ממשלה, יש לה מתנגדים ותומכים. הממשלה הזו, לא חסרים לה מתנגדים, מתנגדים חמורים ביותר, במשך השנתיים האחרונות. יואב גלנט, שר הביטחון, במיקומו, היווה קרן אור וקרן הזדהות, ונתן תחושה טובה למיליוני ישראלים שלא הצביעו עבור מפלגות הקואליציה. יש בכך ערך חשוב מאוד. כל ראש ארגון צריך לדעת כיצד לעורר תקווה, לעורר חוסן, לעורר תעצומות נפש בקרב העובדים כולם, במקרה הזה האזרחים כולם. ראש הממשלה הוא ראש ממשלה של כולם, גם של מי שלא הצביעו עבורו. הפיטורים של שר כזה, שנתן תחושה של הוגנות לציבור כל כך גדול, מהווים סנוקרת בפרצופם של מיליוני ישראלים. הדברים האחרים, המינויים האחרים, אדוני היושב-ראש, סער ואלקין – אנשים בעלי ניסיון, שאגב, משובצים במקומות שמתאימים להם, אבל עצם הכניסה, עצם חיזוק הממשלה בעת הזו זה מהלך מיותר, שמקלקל, לטעמי, את אחד הדברים שכן עבדו בממשלה הזו; מהלך שפוגע בתחושת הצדק וברוח העם. צעד ענק, לצערי, לאינטרס הצר של נתניהו – צעד קטן מאד למטרות הלאומיות בזמן מלחמה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת שוסטר, ואני מזמין את חבר הכנסת מתן כהנא לומר את דבריו. עד חמש דקות, אדוני, לרשותך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אספתי בחודש האחרון הרבה מאוד דברים, בעיקר מהפייסבוק אבל מרשתות נוספות, שמילואימניקים כותבים, נשות מילואימניקים, עיתונאים כאלה ואחרים. אני בוחר להקריא בראש ובראשונה דבר שכתב ברל'ה קרומבי: "אחיי החרדים היקרים מאוד, בחג האחרון נפלו מעל עשרה אבות לילדים, שהשאירו עוד עשרות יתומים (!!!)" – אגב, במלחמה הזו נוספו 665 יתומים – "ואלמנות בוכיות שעבורם החיים כבר לא יהיו אותם חיים. זה קרה מהסיבה הפשוטה שאין מספיק חיילי סדיר, וצה"ל נאלץ לגייס מילואימניקים, כולל אבות לילדים", כולל אבות להרבה ילדים. "אלפי ילדים" – מיכל וולדיגר, אני מציע לך להקשיב.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אבל לא הצבעת לחוק גירוש מחבלים, נכון?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אולי זה ישפיע על העמדות שלכם בקשר לחוק.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אפילו לא הופיע להצבעה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

"אלפי ילדים לא רקדו בחג – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

למה לא הצבעת על גירוש משפחות?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

"אלפי ילדים לא רקדו בחג הזה עם אבא. ומאות ילדים כבר לא ירקדו יותר עם אבא לעולם, באף חג. "אביעד ניימן היקר השאיר ארבעה יתומים. הוא היה בן תורה אמיתי, איש מידות עם פאות ארוכות וחיוך שלא נגמר. שמואל הררי הותיר אחריו שלושה יתומים. מרדכי אמויאל הותיר שישה ילדים וחבריו מספרים שכל רגע פנוי היה יושב ולומד תורה. והרשימה עוד ארוכה. עשרות יתומים קטנים שעבורם חג שמחת תורה יהיה לנצח יום היארצייט של אבא. "וזה לגמרי עליכם, היתמות הזו והאלמנות הזו עליכם". לא אני כתבתי את זה. "נכון שגם חייל בן 18 שנופל זו טרגדיה וכאב עצום שאין לו סוף. מלחמה זה דבר מזעזע ונורא. אבל היא לא חייבת להיות כל כך נוראית וכואבת במקסימום. מאות יתומים ואלמנות במלחמה הזו היו יכולים להיחסך, אבל הם משלמים את המחיר על זה שאתם לא מוכנים לקחת חלק במחיר הדמים ובשותפות הכללית של עם ישראל".

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מי כתב את זה?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

ברל'ה קרומבי. "שיהיה ברור: אנחנו נמשיך להגן עליכם מפני המסיתים ומבקשי רעתכם. אנחנו באמת אוהבים אתכם. שנאת חרדים באמת קורעת לנו את הלב. קריקטורה עם ניחוח אנטישמי באמת מקפיצה אותנו. אנחנו באמת יודעים שאתם מלח הארץ, ציבור של נתינה, חסד ודאגה לזולת. וגם שאתם, בטעותכם, באמת משוכנעים שכך אתם מצילים את עם ישראל. אתם לא 'פרזיטים', חלילה, ולא עלוקות, חס ושלום אלא ציבור טוב ואיכותי שחייב להתעורר. כי אנחנו נמשיך להגן עליכם מפני שונאיכם, אבל אנחנו לא יכולים להגן עליכם מפניכם. ואתם חייבים להבין שלא כל ביקורת היא שנאת חרדים. לפעמים הלב באמת כואב. "למרבה הצער לפני כשנה ההנהגה החרדית המנותקת לא השכילה להתעלות לגודל השעה. יכלו לשתף פעולה עם הצבא ולעודד את כל מי שאינם לומדים בישיבות להתגייס. היו יכולים להיות עכשיו עוד אלפי חיילים בסדיר, במקום שישבו בפיצוציות או יעבדו בשחור. אבל ההנהגה החרדית בלמה אותם, הסיטה וחסמה כל נרמול של גיוס לצה"ל בחברה החרדית. "זה נכון לגבי דרעי, גולדקנופ, גפני וכל השאר ובטח לגבי רבנים וראשי הישיבות. הם מספרים לעצמם סיפורים על גבורה יהודית מול שלטון הרשע, אבל הולכים ומנתקים את הציבור שלהם מעם ישראל". אני מדלג פה קצת – "זה קרה אז מאותה סיבה שזה קורה היום. עומק הניתוק מעם ישראל. אחיי החרדים, צו השעה קורא לכם להתחבר לעם ישראל. עם ישראל צריך אתכם במשימת ההגנה שהיא פיקוח נפש, לא רק בלימוד תורה. עורו, אחים, עורו! אם לא עכשיו אימתי?!" אדוני היושב-ראש, אני מודה שאני גיליתי משהו חדש חדש – הוא מאוד מאוד ישן, רק אני גיליתי אותו לאחרונה – לגבי הנושא של יעדי גיוס. גם לכם אני אומר – זה פרט מידע. אני כל הזמן הייתי בטוח שיש יעדי גיוס, ויעדי הגיוס האלה מוטלים על ארגון שנקרא ועד ראשי הישיבות. ועד ראשי הישיבות, חשבתי לתומי, כל שנה מקבל מספר מצה"ל – נניח 1,500, 1,800, 1,200 – של בחורים שצריכים לגייס, וועד ראשי הישיבות מעביר שמות והם מגויסים. אבל מסתבר שזה ממש לא המצב. אז לא רק שהפרט החרדי, אין ממשק בינו לבין מדינת ישראל וצה"ל – גם לא ועד ראשי הישיבות. הפרדוקס הרבה יותר גדול, כי מה שבעצם קורה – עשרות מיליוני שקלים מעבירים למה שנקרא ישיבות נושרים. ישיבות נושרים זה אומר אנשים שלא לומדים, לא לומדים, ובעצם עכשיו צה"ל והישיבות באיזשהו מאבק מי מושך את אלה שלא לומדים. עזבו רגע את אלה שלומדים, באמת, לומדים – טוב שלומדים. אבל אלה שלא לומדים, במקום שראשי הישיבות ישלחו אותם להתגייס הם נאבקים בצה"ל כדי לא לגייס אותם, וזה באמת פשוט לא מתאים לתקופה ולא מתאים בכלל. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת כהנא. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. עד חמש דקות, אדוני, לרשותך.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. חבריי חברי הכנסת, לא מפתיע אותי שאף אחד מהשרים שאמורים להתמנות לא נמצא בבית הזה, כי היום אנחנו באמת רואים את התחתית. כל פעם אנחנו אומרים "תחתית" אבל הפעם אנחנו רואים עוד תחתית – של באמת אפס ערכים, אפס דרך. פשוט חבורה שהפעם האחרונה שהיא עברה את אחוז החסימה הייתה ב-1980 איפשהו, והחליטה שהדרך היחידה לחזור לחיים הציבוריים הפעם – אחרי שעשו את זה בפעם הקודמת לבני גנץ – זה לעשות את זה הפעם בליכוד. ואני באמת שואל את עצמי: איך מגיעים לסיטואציה הזו שפשוט לא אכפת לך יותר מכלום, לא מעניין אותך שום דבר, מה שמעניין אותך עכשיו זה איזה תפקיד תקבל, איזה משרד תחזיק, מה התקציב שלו יהיה? במדינת ישראל – זה מזכיר לי סיפור ששמעתי היום; ינון, אתה תאהב את זה. פנו לאדם, אמרו לו: תקשיב, מתפנה תקן יוקרתי, אחד התקנים הטובים ביותר במדינה, משכורת חבל על הזמן, כבוד, יוקרה. אז הוא שאל: מה התקן? אמרו לו: סגן מנתח מחלקת לב באיכילוב. אמר: וואו, זה נשמע מגניב, מה עושים שם? אמרו לו: תקשיב, מנתחים מצילים חיים. אמר להם: כן, אני רוצה. הגיע לשולחן הניתוחים – ואז גילה שהוא לא רופא. זה בדיוק מה שקורה עם שר הביטחון. שר הביטחון צריך להיות מקצוען. לקחו אלוף בצה"ל, שיש לו אין-סוף הישגים במלחמה הזאת, והוציאו אותו ערב תקיפה מאיראן על מדינת ישראל. ולמה עשו את זה? כי הוא שלח צווי גיוס. זו הסיבה היחידה שהחליפו את שר הביטחון. אני רוצה לומר משהו לשר הביטחון הנכנס: הדבר היחיד שאתה צריך לעשות עכשיו זה להתחייב שאתה תמשיך בדרך הזו בדיוק. 7,000 הצווים שהוצאו צריכים להגיע ליעדם. מי שיתגייס בבקו"ם – אהלן וסהלן; מי שלא יתגייס בבקו"ם – קוראים לזה סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי. עריקות, נפקדות – הצבא יודע לטפל בזה, ומשם ממשיכים הלאה. היום חסרים לצבא 12,000 חיילים לוחמים, וזה הולך ונהיה גרוע יותר מיום ליום. אז לפחות, אם כבר לקחת תפקיד שכנראה אתה פחות טוב בו מקודמך, לפחות תתחייב ללכת בדרך הישר, בדרך הערכים, בדרך שהיא דרך של מנהיגים. שר הביטחון הקודם משלם מחיר אך ורק כי הוא גילה מנהיגות, כי הוא הבין שהצבא צריך את אותם לוחמים. הוא התייצב ואמר: אני שם את הצבא לפני הקריירה שלי, לפני כל דבר, וזה מה שאנחנו מצפים לו משר הביטחון במדינת ישראל. זה התפקיד היחיד שהוא באמת לא משחק. השר הבא, שהוא שר המינהלות – אף אחד לא מבין מה זה אומר שר המינהלות – אנחנו רואים עכשיו שכבר יש ריב בינו לבין שר הנגב והגליל, כי שניהם בעצם אחראים לאותו דבר. אז אני מאחל לו, קודם כול, למצוא את גבולות הגזרה שלו, שנבין, אנחנו ואזרחי מדינת ישראל, למה יש שני אנשים שעושים בדיוק את אותו דבר אבל מקבלים תקציב כפול. וזה גם נתן לי רעיון לאחרונה. אולי נציע הצעת חוק בבית הזה, שיהיה אסור למנות שני אנשים לאותם תפקידים. נשמע כאילו לא צריך, נכון? אבל במדינת ישראל צריך הכול, גם את זה. אז אני מפה, למען צה"ל, למען זרועות הביטחון, באמת מתפלל שיצליח שר הביטחון – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

גם שרים צריכים משמר הגבול.

רון כץ (יש עתיד):

לשמור על גבול?

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

גם שרים צריכים משמר הגבול.

רון כץ (יש עתיד):

משמר הגבול. זה הרבה יותר גרוע ממשמר הגבול, פנינה. בואי נגיד, חשב של משרד, זה יהיה פעמיים או שזה יהיה אותו חשב? הם עושים את אותה עבודה.

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, עליזה.

רון כץ (יש עתיד):

אני לא מפריע לעליזה, פשוט. אני אמתין, אני אמתין.

טלי גוטליב (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

טלי, על מה תגני? לקחו אלוף מפורום מטכ"ל והחליפו אותו, במה? במה החליפו אותו? בואו, לפחות תהיו הוגנים עם עצמכם, תגידו: זה דיל פוליטי בשביל לשמור על הקואליציה. זה כל מה שצריך לעשות. זה כל מה שצריך לעשות. תגידו: זה דיל פוליטי לשמור על הקואליציה, החרדים נתנו וטו, אמרו: או שאנחנו יוצאים מהקואליציה או שאתה מפטר את שר הביטחון. איזו הפתעה. נחשו מה קרה, מה נתניהו עשה? פיטר את שר הביטחון. אין יותר צפוי מנתניהו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה.

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

יותר שקט באולם.

ירון לוי (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, זה לא נעים לנו צעקות – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

זה לא נעים, זה נכון. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מברך על ההסכם הקואליציוני הזה. אנחנו ברגעים מכוננים מבחינה היסטורית.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

אריאל קלנר (הליכוד):

אנחנו ברגעים מכוננים מבחינה היסטורית. תוצאות הבחירות בארצות הברית יכולות לפתוח עתיד חדש בעולם כולו ובמזרח התיכון בפרט, ולשם כך חשובות הלכידות בינינו והיציבות השלטונית. כל מי שעתיד המפעל הציוני חשוב לו מוזמן להצטרף. גם אתם, חבריי באופוזיציה. אנחנו במלחמה, מלחמה עולמית בין הרשע המזוקק לבין הטוב והצדק, מלחמה עולמית בין איום השעבוד של משטר האייתוללות האסלאמיסטי לבין בשורת החירות; מלחמת ציוויליזציות בין הברבריות לבין עמי התרבות, מלחמה בין השקר הפלסטיני לאמת והצדק של המפעל הציוני. ההכרעה שנפלה בארצות הברית מלמדת שיש לנו שותפים בעולם. שותפים שיודעים להבחין בין טוב לרע, בין אמת לשקר, שמבינים גם שאסור לנהוג בפייסנות מול הרשע הזה. האתגר שלנו, מדינת ישראל, כמי שנמצאים בחזית, הוא להתוות דרך ולשכנע את בעלי בריתנו בצעדים ההכרחיים למיגור הרשע ולמלחמת חורמה בו. כל זאת למען עתיד עם ישראל בארצו ולמען האנושות כולה. הגיעה השעה גם לנפץ את השקר של המילניום – הפלסטיניות. בחודש מאי האחרון הצהיר דונלד טראמפ ששגה כשתמך בעבר בפתרון שתי המדינות. מאז 1937 בוועידת פיל מנסה הקהילה הבין-לאומית לחלק את ארץ ישראל. מוועדת פיל לתוכנית החלוקה של האו"ם ב-1947 ועד הסכמי אוסלו, קמפ דייוויד ותוכנית ההתנתקות וחמאסטן שקמה בעקבותיה, רק שפיכות דמים זה הביא. למעשה שר החוץ עוד בתקופת המנדט, ארנסט בווין, למרות שהיה אנטישמי, זיהה כבר אז, לפני 78 שנים, את שורש הסכסוך. כשהוא נשאל על ידי משלחת האו"ם לאזור – אדוני היושב-ראש, שאלו אותו: מה רוצים היהודים? אז הוא ענה: היהודים רוצים מדינה. ומה רוצים הערבים? שאלו אותו. הוא אומר: הערבים רוצים שליהודים לא תהיה מדינה. דבר לא השתנה מאז, פרט לנהרות של דם שנשפכו. רשות הרצח הפלסטינית, שהוקמה על המצע הזה של חלוקת הארץ, היא מקור של רשע אנטישמי ושל שנאת ישראל מזוקקת. עם הרשות המפלצתית הזאת אי-אפשר לבנות כלום חוץ מהמשך שפיכות דמים. הגיעה העת לבניית אלטרנטיבה, אלטרנטיבה לרשות הרצח הפלסטינית, אלטרנטיבה שמבוססת על צדק, אלטרנטיבה שמבוססת על אמת, והאמת היא שארץ ישראל שייכת לעם ישראל וארץ התנ"ך שייכת לעם התנ"ך. רק מכאן אפשר ללכת אל הפתרונות הפרגמטיים. מי שרוצה שלום בין יושבי הארץ ישב איתנו בשלום. מי שרוצה לעזוב, יקום וילך. מי שירים יד, ייפגע. יש להציב חזון של ריבונות יחד עם פתרונות של שלטון מקומי במינהלות מקומיות ברחבי יהודה ושומרון רק לאלה שמוכנים לוותר על חזון השמדתנו. כל זאת, ללא כוח צבאי וללא כל יכולת של פגיעה בנו ועם פיקוח הדוק. האפשרויות נפתחות כעת, אפשרויות היסטוריות לשינוי, אפשרויות שאסור להחמיץ. אני מאחל הצלחה רבה לשר הביטחון ישראל כץ, לשר החוץ גדעון סער ולממשלת ישראל בראשות ובהנהגת בנימין נתניהו. בעזרת השם, יחד ננצח. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת קלנר, וכעת חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה. עד חמש דקות, אדוני, בניכוי זמן הורדת הדוכן.

חילי טרופר (המחנה הממלכתי):

אל תדאג, לא אגיע לחמש דקות. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. אנחנו מבינים שחלק מההחלטה להחליף שרים קשורה בצורך להעביר, מה שנקרא, חוק גיוס, או במשמעותו האמיתית – חוק השתמטות. השר גלנט הפריע, ויש תקווה בתוך הממשלה שאולי עכשיו יהיה קל יותר להעביר את זה. יש לזה הרבה צדדים פוליטיים, אבל אני חושב שבעיקר ערכיים. חלק מהקושי לאנשים דתיים שמשרתים זה שבשם הדת יש ציבור שאומר שאסור לשרת. אני מסתכל על החודש האחרון, חודש החגים, שלהרבה מאוד מהיהודים הוא החודש עם התפילות הכי משמעותיות בשנה. אני ראיתי בבית הכנסת שלי נשים עם דמעות בעיניים, שזאת גם הייתה החרדה לבניהן שנמצאים בדרום לבנון או בעזה שפשוט לא נתנה להן מנוח. כיסאות רבים של בני הקהילה היו ריקים מיושביהם, שנמצאים בשדה הקרב. גם אלה שהגיעו, חלק גדול מהם הסתובבו עם נשק תלוי על כתפיהם. הם בדיוק חזרו מהחזית, או בדיוק יוצאים אליה בחזרה. באחת התפילות יצא שישבתי כשמצד אחד בן של חבר שנפל לפני חודשיים, פחות, ובצד השני חבר שנפצע קשה ומתקשה לעמוד לאורך זמן. חשבתי שאולי על זה נכתב הפסוק: "קרוב ה' לנשברי לב". זר לא יבין זאת, ולצערי, יש ציבור שלם שבוחר להיות זר לסיטואציה הזאת ומנוכר לאחיו ואחיותיו. גם הררי מילים יפות של אמפתיה, ואפילו קריאת תהילים, עם כל הכבוד להם, לא יכסו על העוולה הפשוטה המתקיימת: ציבור חרדי שלא מתגייס למלחמה; אחיו משרתים, אחיו נופלים, אחיו נפצעים, והוא נותר בבית מדרשו. התפילה הארוכה, המלאה והיפה של צעירים חרדים שבחרו להישאר בבתי כנסת ובבתי מדרש בזמן שחבריהם כורעים תחת הנטל ומשלמים מחיר דמים בלתי נתפס, נדמית בעיניי כתפילה חסרה ופגומה. רבים מבני משפחתי ומחבריי שבשדה הקרב סיפרו לי שכמעט ולא הצליחו להתפלל בחודש החגים שעברנו. בתוך טנק ובשוחה, רגע לפני יציאה לפשיטה ובין תדרוך אחד למשנהו, הם הצליחו לשאת כמה מילות תפילה. אני מאמין באמונה שלמה שתפילתם הקצרה והחלקית של לוחמי המילואים פתחה שערי שמיים יותר מכל תפילה שנשאגה בבתי המדרש המלאים בחרדים צעירים שבחרו להישאר שם בזמן שארצם מדממת. תפילתם של הלוחמים בשדות הקרב אולי שבורה וחלקית אך לגמרי שלמה, תפילה שיצאה מלב שבור שהוא לגמרי לב שלם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת טרופר, וכעת חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני עומדת כאן היום יחד איתכם ברגע הזה, אחד מרגעי המשבר והשפל של מדינת ישראל; ימים שבהם אזרחי ישראל נמצאים בעיצומה של מלחמת קיום, מלחמה על הבית, כשמאות אלפי חיילים וחיילות בסדיר ובמילואים נלחמים בכל חזית, מקריבים את חייהם למען ביטחון המדינה בעם, כשבו בזמן מי שאמור להנהיג את המדינה הזאת לא רק איבד כיוון אלא איבד כל רסן, כל מצפן ומוסר, כל אחריות ומנהיגות. החלטת ראש הממשלה לפטר את שר הביטחון יואב גלנט לפני כ-48 שעות מסכנת חד-משמעית את מדינת ישראל בכל היבט שלא נסתכל על זה, בכל דרך שלא נהפוך – החל במסר שמקבלים אויבינו – ממש פרס לאויבים, שרואים שמי שהיה אמון על ביטחון ישראל פוטר והודח –דרך המסר לחיילי צבא ההגנה לישראל, וכלה בעובדה שלא מחליפים שר ביטחון מנוסה בשר ביטחון חדש תוך כדי מלחמה. אין שיקול אחד שיצדיק את המהלך הזה.

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בצלאל, חברי הכנסת.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אני מבקשת להוסיף לי זמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב בראש. אין שיקול אחד שיצדיק מהלך שכזה. כשאיראן לא רק מאיימת אלא גם תוקפת, בצפון מתגלות עוד ועוד תשתיות טרור של חיזבאללה לטבח שתוכנן, בעזה נמקים עשרות חטופות וחטופים שעוד נותרו בחיים מתוך 101 הנמצאים שם. 398 ימים והם עוד לא בבית, וחמאס טרם רוסק סופית. כל זה, וכל שעושה נתניהו זה שיקולים פוליטיים צרים, קשים, שמרסקים את טובת המדינה וביטחונה. אדוני ראש הממשלה, ואני מקווה שאתה צופה בזה, האם עיניך אינן רואות? האם אתה לא שומע את קולו של העם, את קולן של משפחות החטופים? האם אינך רואה את מנהיגותם של אזרחים שעזבו את ביתם ומשפחתם בהקרבה גדולה, בלקיחת אחריות על גורלנו, בזמן שאתה לוקח החלטות רק על הישרדות הממשלה? כמה מביש משחק הכיסאות שאתה מבצע בזמן שנדרשת יציבות במנהיגות. מי שגילה אומץ לב, למען האמת, ומגיעה לו תודה גדולה זה שר הביטחון גלנט, שכפי שאנחנו מתעקשים, הוא גם דורש גיוס לכול בלי אפליה בין דם לדם. המסר שלכם, הממשלה הזאת, למשרתים במילואים ובסדיר: תרימו, תרימו את האלונקה יותר גבוה, גם אם היא כבדה יותר. אף אחד בממשלה לא דואג שייכנסו תחתיה עוד, כל בניה של ישראל; אתם, תמשיכו לשאת בנטל. ואם לא די בכך, אתם בקואליציה ממשיכים לדחוף במקביל חקיקה שמפלגת את הציבור ומחלישה את הצבא, את השב"כ, את החינוך, את התקשורת, את מערכת החוק והמשפט. אתם במתקפה חזיתית על המדינה ומפוררים את החוסן החברתי של ישראל, שהוא החוסן במלחמה והחוסן שלנו גם בשגרה. שר הביטחון עמד על עקרונותיו מתוך אחריות עמוקה לצה"ל ולחוסנו ובעיקר מתוך אחריות לאומית, ואתם, חברי הקואליציה, למעט מתי-מעט שהתפכחו ומנעו אתמול את חוק המעונות, מעודדים השתמטות, מעודדים את הקרע בעם, ובשטיקים וטריקים בורחים מהאחריות שיש לכם כלפי דור של לוחמות ולוחמים אמיצים, כלפי הדורות הבאים. ההשלכות של ההחלטה לפטר את גלנט במטרה לסלול את הדרך לחוק ההשתמטות ושרידות פוליטית, הן מהחמורות והעמוקות ביותר על מערכת הביטחון ועל מדינת ישראל. כל חייל, כל לוחם שיוצא לשדה הקרב, רוצה לדעת שיש בהנהגה אנשים אחראיים, לא אנשים מופקרים ומפקירים. האמון הזה הוא שאמור להיות הדבק שמחזיק את רוח צבא העם ואת המדינה כולה, אך הזמנים שאנו חווים בתקופה הזו מייצגים דבר הפוך מרוח ההקרבה והנתינה של העם, מרוח המסירות של האזרחים האחד כלפי השני וכלפי גורל המדינה. ההיסטוריה, כולנו יודעים אדוני היושב-ראש, תשפוט את כולם. אך טעות בידכם אם אתם חושבים שלא ניאבק כאן בכנסת, וכן, גם האזרחים ברחובות, בשביל לוודא שאתם לא לוקחים אותנו לאבדון. כל מי ששותק מחברי הקואליציה לא יוכל לומר שהוא לא היה בבית הזה ברגעים האלה, הקריטיים, שבהם היה צריך לשמור על המדינה, והפר שבועתו לשמירת אמונים למען מדינת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, גברתי.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אני מסיימת. אדוני היושב בראש, אני רוצה לומר לך ולסיים בנימה של תקווה. אל ייאוש, אזרחי ישראל, גם אלה שבכו, גם אלה שמיואשים, גם אלה שלא מאמינים שזה מה שקורה בכנסת ובממשלה. הרוח שלכם היא זו שתנצח. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת תמנו, וכעת חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה. עד חמש דקות, גברתי, לרשותך.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תודה. כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי כנסת נכבדים – –

היו"ר אמיר אוחנה:

עליזה, את מפריעה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

– – אני מברכת על המינויים החדשים, על התרחבותה של הקואליציה, ומאחלת הצלחה גדולה לשר הביטחון ישראל כץ, לשר החוץ גדעון סער, לשר זאב אלקין, שיהיה אמון על מינהלת תקומה ומינהלת שיקום הצפון. בהצלחה, חברים יקרים. הצלחתכם – הצלחת עם ישראל כולו. בהצלחה לכם ולכל ממשלת ישראל. הימין, ברוך השם, מתחזק וימשיך להתחזק, כי זו האמת והאמת תנצח. ועכשיו אני רוצה לשתף אתכם באפליה קשה שעלינו לתקן ומייד. אני בקשר הדוק עם פורום נשות הפצועים. אחת הנשים שמובילה את הפורום, חברתי היקרה אביטל שינדלר, סיפרה לי על העוולה הזו ונדהמתי. אז תשמעו, תשמע, כבוד היושב-ראש. אתם בטח יודעים, ואם לא, אז אני אגיד לכם: אשתו של חייל שנפצע קשה ומאושפז בבית החולים זכאית להחזר כמעט באופן אוטומטי בגין אובדן ימי עבודה שלה. ואגב, כך צריך להיות. היא הרי יושבת לידו, מנסה לסייע, לתמוך, חייה כבר אינם אותם חיים, והיא צריכה פשוט להיות שם ולא מסוגלת ללכת לעבוד. בנוסף, היא גם זכאית להחזר עבור הוצאות לינה בבית מלון לה ולעוד שני בני משפחה. ושוב, גם זה מאוד הגיוני, הרי היא תומכת בבעלה הפצוע ויש לאפשר לה להיות קרובה אליו, אבי ילדיה. היא גם זכאית להחזר הוצאות נסיעה לה ולעוד שישה מבני משפחתה עבור עד שבעה ימי ביקור בשבוע ולהחזר הוצאות עבור כלכלה, עד שלוש ארוחות ביום, לכל אחד מבני המשפחה. תבינו, פציעה של חייל היא לא רק שלו, היא פציעה משפחתית. התא המשפחתי נפצע, נפצע קשה, ולכן יש לתת לו את התמיכה, את הסיוע, את הליווי, גם לו וגם לכל המשפחה שלו. ילדיו נפגעים, אין להם אבא בבית, הוא שוכב בבית החולים, הבית לא מתפקד, הפציעה משפיעה עליהם חזק בכל תחום ותחום וכך גם על אשתו. אז איפה האפליה, בטח היו"ר שואל, וכולכם. אז הינה, אתם מכירים אותי – הינה היא, בתחום בריאות הנפש. כל מה שכתבתי לעיל מתאים לפצוע שנפצע פגיעה פיזית, אבל אם חלילה וחס מדובר בפצוע שנפצע פציעה נפשית והוא מאושפז, הוא מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי, או אז – כלום. כאילו לא קיים, כאילו אשתו יכולה לעבוד כרגיל, כאילו ילדיו לא חווים היעדר של האב, כאילו האישה איננה חווה היעדר של בעל. הבעל מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי, חברים, ולעיתים, לעיתים קרובות, להיות מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי קשה אף יותר מלהיות מאושפז בבית חולים, אפילו בטיפול נמרץ. אני שואלת אתכם, כל אחד ואחד מכם, מה שונה מצבה של אישה שבעלה מאושפז בבית חולים כללי לבין אישה שבעלה מאושפז בבית חולים לבריאות הנפש? יש מישהו מכם שיכול להגיד לי את ההבדל? אני לא מוצאת הבדל. אבל כן, בחוזרים ונהלים של משרד הביטחון יש הבדל. השארתי את הדף ליד השולחן שלי, פשוט. כתוב בטבלה: פצוע קשה, פצוע בינוני, פצוע קל, פצוע בשיקום, פצוע מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי. ובשורה של "פצוע בבית חולים פסיכיאטרי" אין, אין, אין. לא מגיע, לא מגיע, לא מגיע. למה, למען השם? מה זה הדבר הזה? אני חייבת לומר לכם שהתקשרתי ללימור לוריא, ראש אגף שיקום במשרד הביטחון, פניתי אליה, ואני חייבת לומר לשבחה שהיא האזינה בקשב רב, ניסתה בהתחלה לתרץ, אבל כן, אני חייבת לה תודה. היא הבטיחה לי לבדוק את זה, והוסיפה שאם זו ההנחיה, היא תתוקן לאלתר, וזה לא יכול להיות. אז אני מודה לה. אני אמשיך לעקוב כי די, מספיק לאפליה. בריאות הנפש היא כמו בריאות כולה, כמו מחלה, כמו כל המחלות, וכך צריך להתייחס אליה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת וולדיגר. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לאלה שלא שמעו אני רוצה לספר על בתיה עזרן. בתיה עזרן היא צעירה בעלת צרכים מיוחדים, מה שנקרא, נכה של הביטוח הלאומי.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

היא לא בעלת צרכים. היא עם צרכים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

עם צרכים מיוחדים. סליחה על הביטוי הלא-מדויק. אבל מה שכן מדויק זה שהיא מצאה את עצמה אתמול בקפלן, בתוך הפגנה של כמה מאות פטריוטים ליברלים, איך שלא קוראים להם, והיא אמרה שם את המילה האסורה. היא אמרה "ביבי", "רק ביבי" או משהו כזה. כתוצאה מזה, אישה אחת חנקה אותה והפילה אותה לרצפה וגבר אחר קפץ לה על הברך וריסק לה את הברך. עכשיו, כשאתה שומע את הדבר הזה, אתה באמת לא מתפלא, כי אתה שומע את השיח שמגיע, שיח שמדבר על בוגדים ועל בגידה, שיח שמדבר על מעצרי שב"כ של הממשלה ושל ראש הממשלה. שיח מטורף. רק עכשיו שמענו פה את אחת מחברות הכנסת מדברת על כך שהפרנו את חובת האמונים למדינת ישראל ועוד ועוד. אין גבול. אין שום עצירה, אין רגע לחשוב. כשאני חושב כמה פעמים שמעתי את המילה "בוגדים" בימים האחרונים, אני נזכר בזה שהיום אנחנו כמה ימים אחרי 4 בנובמבר, שבו אנחנו מציינים את רצח רבין, וכמה אוהבים לבוא בטענות נגד ראש הממשלה על כך ששמע את המילה "בוגד" כשהוא היה שם על המרפסת; אתם זורקים אותה בכמויות ובטירוף, לא ברור מאיפה זה בא. לא ברור מאיפה זה בא. אתמול ראיתי מודעה של יש עתיד עם תמונה של השר שיקלי במילואים: השר שיקלי בוגד, השר שיקלי בגד בחברים, השר שיקלי בוגד פה, השר שיקלי בוגד כאן, עם הלוגו של יש עתיד. אז באתי לספר לכם שזה לא יעזור. באתי לספר שרוב הציבור מסתייג מזה. באתי להסביר שהרבה מאוד מהציבור שלי שמח מאוד על החילוף שמתבצע פה היום, שחלק גדול מהציבור שלי חש כבר תקופה ארוכה שיש שר ביטחון לעומתי, שמנסה לחבל בעבודת הממשלה. האיש גיבור ישראל, אין לי מילה רעה אחת להגיד עליו, ואני בטוח שהוא עשה את אשר הוא עשה מתוך מחשבה שכך הוא תורם לביטחון ישראל. אבל בסופו של דבר יש ממשלה, יש ראש ממשלה, ואם שר, בכיר ככל שיהיה, מוצלח ככל שיהיה, אחראי ככל שיהיה, לא מוצא את עצמו בקו שמוביל ראש הממשלה, הוא יכול או להכניע את עצמו או להתפטר. היה אפשר להתייחס לדבריו של שר הביטחון היוצא ברצינות גדולה יותר לו היה מניח את המפתחות ואחר כך אומר את כל הדברים שאמר – אבל הוא לא. במקום זה הוא חיכה שיפטרו אותו, ואז – –

רם בן ברק (יש עתיד):

חנוך, הערה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בן ברק, אתה בין הדוברים הבאים. אתה אחד הדוברים הבאים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – ואז התייצב והתחיל בעצם לדבר את כל המנטרות שאנחנו שומעים מכם בחודשים האחרונים. את ישראל כץ אני מכיר מצוין. עבדתי איתו במשרד האוצר ובעוד מקומות. מדובר באחד השרים היותר-מנוסים. מדובר באדם עם כושר ביצוע יוצא מגדר הרגיל, יכולות, עמידות איתנה. יש לו עבר צבאי – אומנם לא היה אלוף, רק מ"פ בצנחנים, אבל בכל זאת, אדם שיודע צבא מהו, אדם שיודע לנהל. אני סמוך ובטוח – סליחה?

רון כץ (יש עתיד):

אמרתי קרוב, בין אלוף למ"פ.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא, זה לא קרוב, זה לא קרוב. אבל אני לא חושב שיש פה הרבה אנשים שתרמו למדינת ישראל אף לא חלק קרוב ממה שישראל כץ תרם. אני לא יודע אם הם ניהלו ולו מעט מהמערכות שישראל ניהל. קצת צניעות לא תזיק.

רון כץ (יש עתיד):

תיקון – מ"מ, לא מ"פ.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

ישראל, בהצלחה, אנחנו ורוב הציבור במדינת ישראל מאחוריך, נמשיך וננצח. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת מלביצקי. כעת חברת הכנסת השרה מאי גולן. עד חמש דקות לרשותך, גברתי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בזמן שעיני העולם נשואות ליכולותיה המדיניות והצבאיות של ישראל, אצלנו כמו תמיד יש את המדוכאים, המחלישים והפוליטיקאים הקטנים, שגררו את מדינת ישראל למערכות בחירות מופקרות, הרסניות ומפלגות בשנים האחרונות. ישראל היא תמונת מראה של ארצות הברית. להם יש את פרעות הקמפוסים, לנו יש קפלן. שם כמו כאן ראשי האקדמיה, האליטה בעיני עצמה, המשפטנים, האומנים והזמרים – כולם בצד שגנבו להם את המדינה. נתניהו כמו טראמפ מתמודד מול תקשורת עוינת ומסיתה; אותם כינויים, אותן הפחדות, סקרים, כתבי אישום, אלימות, אפילו אלימות משפטית ודיפ סטייט, ותנחשו מה – גם פרשות על מסמכים מסווגים. אבל לשניהם יש מכנה משותף אחד: תמיכת העם ואלוקים לצידם. מי שקם בבוקר ופתח טלוויזיה, ידע מה התוצאה לפי אווירת הנכאים באולפנים. ההבדל היחיד בין המדינות הוא ששם יש דמוקרטיה אמיתית, וכאן – מוטציה מהותית. שנים אתם אוכלים לנו את הראש על הפרדת רשויות. איך הפחדתם – הממשלה שולטת בכנסת. עכשיו בארצות הברית יש רוב מוחלט בסנאט, בקונגרס, בבית משפט עליון ונשיא רפובליקני. נו, מה אתם חושבים, שנראה את אובמה, האריס וכל הלשעברים מדליקים מדורות בסנטרל פארק? פחות. אמש, לעיני כל מדינת ישראל, כינסה הכאילו-אופוזיציה מסיבת עיתונאים, וכל אחד עלה בתורו להסית ולהמריד את אזרחי ישראל. מזהה התהליכים יאיר גולן, המופרע הזה, שקורא להשבית את המדינה בשעת מלחמה ואמר רק השבוע על ראש הממשלה נתניהו, שנתניהו שכח מה זה להיות אח שכול ושליבו גס בשכול – מעולם לא היה פוליטיקאי מסוכן ואלים כזה. מקימי מפלגת העבודה מתהפכים בקברם לראות מה עשיתם למפלגה הזו, ממסמך גלילי ותוכנית אלון לשרפת קרשים באיילון. אחריו עלה כמובן המשסה הלאומי לפיד. הכול אצלו בפתוס לוחמני, מלווה במבט אימתני, תמיד הכול סוף העולם, קץ האנושות. הוא יקים, הוא ישקם. תגיד, לפיד, מתי אתה תיקח אחריות? אתה בכנסת עוד מעט 12 שנה, מתוכן עשר שנים באופוזיציה: אתה הראש, אתה לא אשם? מה לא עשית? מה לא ניסית? במה לא הֵסַתָּ ושיקרת? שנים אתה במנטרה שראש הממשלה לא כשיר. תגיד, לפיד, אתה רופא? אתה דוקטור? חיזבאללה שיגרו חצי כטב"ם, ומייד מסרת שטח ימי: כי זה שם, בים, שם. אתה כשיר? אתה מדבר על ממשלת מטורפים? אתה לא מתבייש? אתה, שלא מגיע לכנסת, לא מגיע לוועדות – אתה מדבר על שחיתות וכספי ציבור? שנים הרי אתה מדקלם שישראל משנה את פניה. ברור שהיא משנה את פניה, זה התפקיד שלנו. מה אתה חושב, שניתן לך להוביל פרעות ביום כיפור בתל אביב, לסגור את ערוץ 14? שאתה במקום הקלפי תחליט מי קיצוני ומי לא? אתה חושב שישראל היא הדיקטטורה של יש עתיד, עם החיסולים הממוקדים שלך? אזרחי ישראל ראו את מסיבת העיתונאים הפתטית הזאת, והם שואלים את עצמם, נו – – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

הדיון ממוקד בשר הביטחון.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שלי טל מירון, די. קשה? אז לצאת, מי שלא יכול, יצא. בבקשה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אזרחי ישראל ראו את מסיבת העיתונאים הפתטית, ושואלים את עצמם: נו, נלך לבחירות, ואז מה? כל אחד מהם רואה את עצמו מועמד לראשות הממשלה. זו האלטרנטיבה? איך אמר היום אחיכם לגשר רונן צור: לפיד, גנץ, ליברמן – שלישיית מה קשור, חבורה שעסוקה בסיסמאות ריקות. דרך אגב, למה לא הזמנתם את הרשימה המשותפת? מה זה הגזענות הזו?

רון כץ (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רון כץ, קריאה ראשונה.

רון כץ (יש עתיד):

אני אעזור לך, אני יוצא.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

ולכן אני חושבת שלאור העובדה שאתם הראש ואתם אשמים בריסוק הדמוקרטיה, ובגללכם אין אופוזיציה בישראל לאזרחים טובים שמאסו בפילוג ושנאה אישית, שרוצים אידיאולוגיה ואחדות, אתם נדרשים לקחת אחריות ולהסיק את המסקנה הנדרשת, כמו שעשתה גב' מרב מיכאלי, כמו שעשה אדון איימן עודה, ולהודיע שלא תעמידו את עצמכם בבחירות הבאות, וזאת על מנת שיגיע דור חדש, מאחד, ענייני, שלא מחרים רוב יהודי מובהק. אני אסיים בזה, ועד אז, כמו שהגדילו לוחמי צה"ל הגיבורים לומר בקמפיין שהם עשו, שדאגו חבריכם באולפנים להשתיק טוב טוב: אם אין לכם משהו טוב להגיד, פשוט תסתמו את הפה. תנו לנתניהו, שהוא ראש הממשלה האחראי והמוביל, לנצח. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. אגב, לא סגרנו את הרשימה. אבל תודה לחבר הכנסת רוטמן, אני נועל כעת את הרשימה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכיוון שהתכנסנו לישיבה חגיגית מאוד ביום חמישי בלילה, אז אני מזכיר לעצמנו – השבוע אנחנו קוראים בפרשת השבוע את ברית בין הבתרים, הברית שבה הובטחה לזרעו של אברהם הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול, נהר פרת. הובטח שזה יעבור, יגיע לבני אברהם. אנחנו נמצאים כאן אחרי כל כך הרבה שנים, נמצאים פה אחרי שנה שעברה, כשהיה נראה לפני שנה שהכול גמור, וברוך השם אנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי – לא מספיק. צריכים להתקדם. לכן אנחנו התכנסנו כאן למינוי שר ביטחון שיעבוד יד ביד עם ראש הממשלה. מה קרה? אני לא זוכר מה קרה במפלגה של האופוזיציה כשהיה אחד, שלח משהו, שלא הסתדר כל כך עם היושב-ראש או אחר. פתאום, מה קרה – קורה. דברים כאלה קורים עם מפלגות פוליטיות. מי שמצטנע פתאום ולא מבין מה זה, יש מערכת כזאת. מערכת היחסים הזאת היא לא סודית, והיא לא משום סיבה כזו או אחרת. זאת מערכת שנמצאת. לא ראינו אותו פה שנה שלמה בהצבעות. ממנים שר שיותר יכול לעבוד עם ראש הממשלה. ברור לכם שזה לטובת המלחמה. והסיפור, הסיסמה הזאת – לא להחליף שר הביטחון באמצע המלחמה – אלה אותם אנשים שכבר שנה אומרים שצריך להחליף את כל הממשלה. לא הבנתי איך כל ממשלה תתחלף, ושר הביטחון לא. מי מנהל את המלחמה? אלה אותם אנשים שאומרים שצריכים לבדוק מי היה אשם, מי היה שם בשמחת תורה, אבל רק מישהו אחד שהיה שם בשמחת תורה צריך להחליף. תפסיקו. ישיבה חגיגית. שיהיה בהצלחה. אנחנו שמחים שזאב אלקין, אחרי שנתיים-שלוש בגלות, חוזר אלינו. גדעון סער, אחרי שנתיים-שלוש בגלות, חוזר אלינו. שיהיה לכולנו בהצלחה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת פינדרוס, וכעת חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים, מהרגע שפיטרו את גלנט, אני רואה את חברי – – –

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אנחנו לא שומעים, רם.

רם בן ברק (יש עתיד):

מהרגע שפיטרו את גלנט, אני רואה ברשתות, אני רואה פה בפרסה מאחור, אני רואה את הזחיחות בספסלים, איך רוקדים על הדם של מי שאך לפני זמן קצר היה קולגה שלכם. וכבר אומרים שהוא שמאלן.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

רוקדים על הדם. רוקדים על הדם.

רם בן ברק (יש עתיד):

שהוא חירב את הממשלה. תתביישו לכם. אין לכם טיפת קולגיאליות לחבר שהוא חלק מהמפלגה שלכם? אבל בסדר. לא מצפה מכם שום דבר. יש ביני לבין גלנט מחלוקת אידיאולוגית קשה. הוא באמת איש ימין אמיתי, ולא כמו החלק מהבובות שיושבות כאן משמאלי. הוא איש ימין אמיתי. יש לו אידיאולוגיה. אני חולק עליו, אבל אני מאוד מעריך אותו על העמידה שלו, על היכולת שלו להביע את דעתו. אני לא זוכר מקרה אחד בכל המלחמה הזאת – ואני ישבתי בוועדת החוץ והביטחון, יחד עם חברים אחרים – אני לא זוכר מקרה אחד שבו הקבינט או ראש הממשלה אמר לעשות משהו, ושר הביטחון לא עשה את זה. אחד אני לא זוכר. היו ויכוחים, כן. זה טוב שיש ויכוחים. היו הבדלי גישות – זה טוב שיש הבדלי גישות. בסוף יש בן אדם אחד שמחליט, זה ראש הממשלה, והקבינט. ואני לא זוכר פעם אחת שמשרד הביטחון או הצבא היה נגד הקבינט. אז על מה פיטרתם אותו בדיוק? על זה שהוא אומר דברים אחרים, על זה שהוא התווכח? אז מה, אתם שמים עכשיו מישהו שיעשה בדיוק מה שיגידו לו, עוד יס-מן אחד? אתם לא מבינים שזו פגיעה אמיתית בביטחון? אני גם רוצה לשאול אתכם: איך אתם ישנים בלילה? איך אתם ישנים בלילה כשאתם יודעים שיש 101 חטופים וחטופות במנהרות של החמאס? אם אני, שאני באופוזיציה, שאין לי שום יכולת להשפיע על שום דבר, לא מצליח להשתחרר מהתחושה הקשה שלי – ואני רואה כאן אנשים שאומרים: נקריב אותם, נקריב אותם; זה שווה – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תראה לי משפחה אחת שטיפלת בה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שטרית.

רם בן ברק (יש עתיד):

– – הביטחון של המדינה מצריך אותנו להקריב אותם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שטרית, די.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שם אחד של משפחה אחת שהוא טיפל בה. אחת, חוץ מדמגוגיה.

רם בן ברק (יש עתיד):

כל מי שמדבר על החזרה שלהם, אז כבר מייד פורום גבורה נופל עליו כעל מוצא שלל רב. אין, אין לא, לא, אין תקנה, אין תקנה. אתם כולכם אנשים, אני לא יודע, רעים, אטומי לב, אם אתם נותנים לאנשים להיות במנהרות ולא עושים הכול על מנת להחזיר אותם – ואתם לא עושים הכול, לצערי הרב. אני רוצה להגיד לכם עוד משהו. שר הביטחון הוא ראש ועד העובדים של החיילים ושל המילואימניקים. אם שר הביטחון ייתן יד להשתמטות של חרדים משירות בצה"ל, הוא חוטא לתפקידו. הוא לא מייצג את המילואימניקים. הוא לא מייצג את החיילים הסדירים, בטח לא בשעת מלחמה. וזה יהיה המבחן הראשון של שר הביטחון החדש ישראל כץ. אני מקווה שהוא יעמוד במבחן הזה. אני מקווה מאוד. אתמול דיברתי עם אחד מחבריי חברי הכנסת החרדים, שאני לא אזכיר את שמו, כי זו הייתה שיחה פרטית, והוא אמר לי – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כולם חברים שלך.

רם בן ברק (יש עתיד):

בוודאי, כולם חברים שלי. והוא אמר לי: אתה צריך להבין, זה לא בדנ"א של החברה החרדית להתגייס. זה לא בדנ"א שלנו. אז אני רוצה להגיד לחבריי החרדים: זה לא בדנ"א של המשפחה הקרובה שלי ללכת להתגייס ולהיהרג. זה לא בדנ"א. בדנ"א שלנו זה לחיות, ולחיות חיים טובים. בכלל לא לשרת בצבא, דרך אגב, ובטח לא ללכת למלחמה. אנחנו לא רוצים להיהרג. זה לא בדנ"א שלנו. אבל אנחנו עושים את זה. אנחנו עושים את זה כי זה החוק. אנחנו עושים את זה כי אין לנו ברירה. אנחנו לא נהנים מזה. אנחנו נפצעים. אנחנו נהרגים, לצערי הרב. אנחנו אוכלים בוץ, תרתי משמע, במילואים האלה או בסדיר. אנחנו עושים את זה כי זה מה שצריך לעשות. זה לא בדנ"א שלנו. בדנ"א שלנו זה לעשות דברים אחרים. זה ללמוד מוזיקה, ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה, זה הדנ"א שלנו. אבל אנחנו עושים את זה. זה לא הדנ"א שלכם? אז תשנו את הדנ"א. אין ברירה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת בן ברק. וכעת חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אתמול שמעתי את גלעד קריב בנאום שלו על חוק גירוש משפחות, והוא אומר: אנחנו לא כמו האופוזיציה הקודמת; כשמגיעים חוקים טובים, אנחנו יודעים להצביע בעד. וגם שמענו לאורך כל השנתיים האחרונות את נציגי האופוזיציה אומרים שבניגוד אלינו הם אופוזיציה אחראית, לא כמונו, שאנחנו היינו אופוזיציה למדינה. אז בואו נעשה בריף קצר על החוקים שעברו פה אתמול. החוק הראשון, של ואטורי, הצעת חוק זכויות התורמים למדינה, שמדבר כמובן על מילואימניקים, כל מה שקשור להעסקה, דיור במעונות לסטודנטים, הקצאת קרקעות למשרתים, הטבות בקבלת שירות ציבורי. החוק השני שהעברנו, מעמד המשרת, של חבר הכנסת סעדה, שגם נותן הטבות למשרתים, נקודות זיכוי במס, סבסוד לימודים באוניברסיטאות ומתן הטבות במחיר למשתכן. החוק השלישי, של חבר הכנסת אוהד טל, גם כן הטבות למילואימניקים, סבסוד דמי לימוד והשכרת דירה, הנחות ברכישת קרקעות ופטור מתשלום אגרות. מי הצביעה נגד החוק הזה? כמובן, האופוזיציה המאוד-אחראית, שהיא לא לעומתית למדינה. אז הצביעו כמובן רע"מ וחד"ש-תע"ל, שאנחנו יודעים שהן תמיד נגד חיילי צה"ל. אבל בנוסף אליהן, מי שהצביעו נגד החוקים האלה של המילואימניקים היו יש עתיד, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו – הימניים הגדולים, הם הצביעו ביחד עם המפלגות הערביות נגד חיילי צה"ל. עכשיו, זה לא שהאופוזיציה הזאת לא בנויה מאנשים פטריוטיים. יש לנו שרי ביטחון לשעבר, רמטכ"לים – אנשים באמת ציוניים; ועדיין הם שמו את הפוליטיקה הקטנה, העלובה, על חשבון חיילי צה"ל בזמן מלחמה. אני זוכר תקופה שאנחנו היינו באופוזיציה, ואתם זוכרים את האירוע ממדים ללימודים?

מיקי לוי (יש עתיד):

זה החוק היחידי, וברחתם.

אופיר כץ (הליכוד):

אנחנו הצענו, מיקי לוי, להגדיל את זה ל-100%. ההבדל בינינו לבינכם הוא שאתם נשענתם על קולות של רע"מ, אז לא יכולתם להעביר את זה. הייתם צריכים את האופוזיציה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא נכון.

אופיר כץ (הליכוד):

אז אנחנו אמרנו: בואו נגדיל את זה ל-100%. אגב, בינתיים, כשאנחנו נבחרנו, אחד החוקים הראשונים שהעברתי זה 100% ממדים ללימודים.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה החוק היחידי שבו הצבעתם כך. היחידי. נגד נשים, נגד צמידים, נגד הכול, אופיר.

אופיר כץ (הליכוד):

אבל ההבדל בינינו זה שאנחנו לא היינו צריכים את האופוזיציה, כמו שאתם נשענתם על רע"מ, הסתדרנו. כל הקואליציה, החרדים, כולנו הצבענו בעד הדבר הזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אחד, זהו. יש עוד חוק שהצבעתם? אתה יודע שאני הצבעתי 65% איתכם?

אופיר כץ (הליכוד):

אבל אתה יודע מה ההבדל המהותי? אני אגיד לך מה ההבדל המהותי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, זה בניחותא.

אופיר כץ (הליכוד):

בניחותא.

היו"ר אמיר אוחנה:

בניחותא, בניחותא, אבל הוא מנסה לדבר ולא מצליח.

אופיר כץ (הליכוד):

ההבדל המהותי, אני אגיד לך מה ההבדל: במקרה שלנו, כשלא רצינו להצביע, כשרצינו לשפר את החוק – אולפן שישי פתח עם זה את המהדורה. דנה וייס במונולוג: איך האופוזיציה לא מתביישת לא להצביע בחוק של החיילים. הם שמו את התמונות שלנו, של חלק מחברי הקואליציה – נתניהו, כמובן, מככב – והייתה כותרת: על חשבון החיילים, האופוזיציה שלא מצביעה למען חיילי צה"ל. הקראתי פה שלושה חוקים למשרתים, למילואימניקים בזמן מלחמה, וכל האופוזיציה הזאת, וכמו שאמרתי, רע"מ וחד"ש, שתמיד נגד חיילי צה"ל, עם המפלגות האלה, יש עתיד, מחנה ממלכתי וישראל ביתנו, הצביעו נגד חיילי צה"ל בזמן מלחמה. אתם חושבים שאולפן שישי ביום שישי הקרוב גם יפתח את המהדורה עם זה, ויגיד לנו איזו אופוזיציה לא אחראית יש לנו במדינת ישראל?

רון כץ (יש עתיד):

הערת ביניים, הצבעתם נגד החוק שלי של המילואימניקיות.

אופיר כץ (הליכוד):

הצביעות פה, גם שלכם, גם של התקשורת, החוגגת.

רון כץ (יש עתיד):

אופיר, הצבעתם נגד החוק שלי – מילואימניקיות – באותו יום. באותו יום.

אופיר כץ (הליכוד):

זה חידוש, ח"כ שמצביע נגד החוק של עצמו.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה זה חידוש? בקדנציה הקודמת, חוץ ממדים ללימודים – – –

רון כץ (יש עתיד):

לא, אתם הצבעתם נגד החוק.

אופיר כץ (הליכוד):

אנחנו, ממדים ללימודים – אמרנו נגדיל את זה ל-100%.

רון כץ (יש עתיד):

לא, על דמי לידה למילואימניקיות.

אופיר כץ (הליכוד):

מי שהעלה את זה ל-100% זה אנחנו. אנחנו העברנו את 100% ממדים ללימודים.

רון כץ (יש עתיד):

לא, אופיר, אתמול היה חוק שלי על דמי לידה למילואימניקיות.

היו"ר אמיר אוחנה:

טוב, חברי הכנסת – – –

אופיר כץ (הליכוד):

אנחנו זוכרים מה עברה מירי רגב, איזה לינץ' עשו למירי רגב כשהיא דיברה על חוקים של האופוזיציה. והם – אני אומר לך, תקשיב: שלושה חוקים נגד מילואימניקים. שמעת בתקשורת מישהו מדבר על זה שהאופוזיציה הצביעה נגד חיילי צה"ל ביחד עם אחמד טיבי ואיימן עודה ועופר כסיף, שהם שמרו עליו כדי שיישאר פה בכנסת, ובגללם עופר כסיף בכנסת?

היו"ר אמיר אוחנה:

נצביע אי-אמון בתקשורת.

אופיר כץ (הליכוד):

כן. אז מה שהיה לנו, לסיכום, אדוני היושב-ראש, ראינו פה את בני גנץ, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן מצביעים יחד עם עאידה תומא סלימאן, אחמד טיבי, איימן עודה ועופר כסיף – חבר שלהם – נגד חיילי צה"ל. שמו את הפוליטיקה לפני החיילים היקרים שלנו בזמן מלחמה. תודה.

רון כץ (יש עתיד):

אבל עשיתם אותו דבר דקה לפני כן.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת כץ, וכעת – חברת הכנסת קארין אלהרר נמצאת? איננה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. ניתן כמה שניות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, כן, ניתן לו. אני רואה שהוא נסער. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, עד חמש דקות לרשותך. חברי הכנסת, רשות הדיבור לחברת הכנסת בן ארי, ולה בלבד. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני שמחה לראות אותך לצידי. מילה אחת על מה שהיה כאן. הכול בסדר, עשיתם את הסיבוב שלכם על יש עתיד. It's all over the place. השופרות מהדהדים יפה. יש הבדל אחד קטן בין הקואליציה הקודמת לקואליציה הזו: כשאתם הצבעתם נגד חיילים ונגד החוק שלי של ערכות אונס החוק נפל, וכשאנחנו הצבענו נגד, היה הפרש של 20 קולות בעדכם.

אופיר כץ (הליכוד):

אז אל תקימו ממשלה עם תומכי טרור ותעבירו חוקים על חיילי צה"ל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כשאתה מפיל חוק – יש הבדל בין חוק שאתה מצביע נגדו והוא נופל לבין חוק שאתה מצביע נגד והוא עובר.

אופיר כץ (הליכוד):

אז אל תיקחו תומכי טרור ותעבירו חוקים על חיילי צה"ל – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז תנשום, תנשום. אני לא צריכה טיפים ממך, לא על ציונות, לא על אהבת הארץ, לא על משפחות שכולות, לא על גיוס לצבא. שמעתי, עשיתם סיבוב. היום כל היום חברים שלי אומרים לי: אבל למה? אבל למה? הכול טוב, אני שלמה עם ההצבעה שלי. שנתיים אנחנו יושבים פה, כל השנה האחרונה של המלחמה אנחנו מצביעים בעד על הכול, תומכים; עשיתם אירוע שהפך את מדינת ישראל: פוטר שר ביטחון באמצע מלחמה עקובה מדם. מותר לאופוזיציה פעם אחת להתנגד, והכול בסדר, השמים לא ייפלו. אבל אני לא באתי לדבר על זה. אני הבטחתי לפוגל את הנאום שלי, נכון? שמע, חשבתי שראיתי הרבה דברים: ראיתי את אורלי לוי. ראיתי את גברת קואליציוש – לימים השרה להגנת הסביבה; אין שום קשר בינה לבין הסביבה, חוץ מזה שהיא הרבה מסתובבת. חשבתי שראיתי הכול, אבל היום נשבר שיא של ציניות פוליטית, ואני אוכל להבטיח לכם שהוא לא יקרה עוד פעם. שיא כזה, אפשר לומר שפל כזה, הרבה זמן לא ראיתי. אני ישבתי במשך שנתיים עם אלקין. הוא היה איתי באופוזיציה, ואין מישהו שחינך אותי – תקשיבו טוב – לתעב אתכם, כמו אלקין. הייתי באמת מסתכלת עליכם ולפעמים מרחמת עליכם. בשנה הראשונה של הרפורמה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לתעב? מה קשור לתעב?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

את מתעבת אותי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקשיבי, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל למה המילה הזאת?

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לא קוראים לי טלי, קוראים לי מיכל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

פה אני מספרת לך מדם ליבי, מדם ליבי. תקשיבו. הייתי מסתובבת פה, הייתי אומרת: מספיק, כבר מאוחר. הוא היה חוטף לי את הדף של השמיות מהיד – עם ארבעה המנדטים שלו, עם המונית שלו – והיה אומר לי: לא, את עושה עוד שמית ועוד שמית. אמרתי לו: אני לא רוצה להיות שלמה קרעי, שישב פה לבד עם שמיות. אני לא כמוך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה לאל שאת לא כמוני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה לאל, נראה לי שאנחנו מסכימים.

רון כץ (יש עתיד):

יש הסכמה נדירה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, את תתעללי בהם. את מכונת הרעל הביביסטית שאני עברתי – זה מה שהוא אמר לי – אף אחד מכם לא עבר. כשאשתי יצאה החוצה וצרחו עליה – אני לא אצטט פה, חבל, הוא זכר. אז הוא אמר לי: מה שאני וסער עברנו. מי שזוכר – "אנחנו יודעים מה סער עשה ב-2014"? מאיפה זה בא? מכונת הרעל כוונה כלפי סער ואלקין.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני לא מבינה על מה את מתעבת אותנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לכם, תראו, גם אותי כל היום מקללים, וגם עליי יש מכונת רעל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת וולדיגר, לא להפריע. את מחממת את טלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את נורא מפריעה לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד מחממת את טלי.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

מירב בן ארי (יש עתיד):

את נורא מפריעה לי, ואני מנסה לדבר. את דיברת. הקשבתי לך, ולא הפרעתי לך.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל זה מפריע לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת וולדיגר, די.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא מצליחה להבין איך אדם שסבל ממכונת רעל, הפיצו עליו מיליוני שקרים, ספינים, תיאוריות קונספירציה, עלילות דם, לא רק בציוצים ופוסטים – בעדויות במשטרה – למרות זאת הוא שיתף פעולה עם ביבי וחתם איתו. תקשיבו, אני מצטערת, ראיתי דברים, וראינו דברים; כזה גועל לא הרגשתי הרבה זמן. פשוט גועל נפש, אין לי מילה אחרת לזה. ובשביל מה, בשביל מה? בשביל להיות סגנית שר החוץ? מה, תסתובבי בעולם עם ה-Perfect English שלך, ומה תגידי? מה תגידי להם, שיש לך בוחרים? אין לך אפילו בוחרים לבגוד בהם, כי אף אחד לא מצביע לך. ומה תגיד כשתהיה שר המינהלות, לאור ההצלחה שלך כשר המים, לאור ההצלחה שלך כשר ההשכלה הגבוהה? ומה זה שר המינהלות – תן לי פרגון בסוף.

דבי ביטון (יש עתיד):

לקחת כסף למינהלות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין הרבה שרים שעובדים, יש שר אחד שעובד, מהמפלגה שלך. מכיר אותו? מכיר אותו? הוא עובד. ואללה, ראשי הרשויות מפרגנים לשר וסרלאוף. מכל המיותרים פה, דווקא עליו דחפתם עוד שר? יש כל כך הרבה מיותרים, דווקא השר היחיד – הינה, בשבילך, פוגל – שכל ראשי הרשויות מרוצים ממנו, אתה יודע, עליו הפלתם את השר הזה?

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואללה, אני כבר לא יודעת לאן להפנות את הציניות. באמת, אני מרגישה שאני במשבר. ואני רוצה להגיד לך, חשבתי – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, מילה, אני מסיימת. – – שכשמפטרים את גלנט זה שיא, וחשבתי שאתמול כשעשיתם עלינו סיבוב זה שיא, אבל איך אנשים שכל החיים ספגו רק רעל ואשפה הולכים וחותמים? ובשביל מה? בשביל מה? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי. ולרדומים ביניכם, חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. עד חמש דקות, רשות הדיבור לחברת הכנסת לטלי גוטליב, ולה בלבד. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני, כרגיל, אביא לכם עובדות – – –

נאור שירי (יש עתיד):

"אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה" – אתמול הייתה פה התעקשות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני, כרגיל, אביא לכם עובדות, ואני אביא לכם את המצב המשפטי הנוהג, בשונה מההסתות והקשקושים שאני שומעת פה כבר שלושה ימים.

קריאה:

– – – כנראה פטור – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

סעיף 22 לחוק-יסוד: הממשלה קובע את סמכותו הבלעדית של ראש ממשלה למנות שר ולפטר שר. הוא לא צריך לא הסכמה של ממשלה ולא הסכמה של חברים בממשלה ולא שום דבר. ההודעה שלו – על פיו יישק דבר, ימונה שר או יפוטר שר. כך קבוע בחוק.

רון כץ (יש עתיד):

אוה, מלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

פסיקת בית המשפט בבג"ץ בשנים קודמות, כשעתרו כנגד מינוי שר או לגבי בטלות, של שר, קבעה שלא מתערבים. זה שיקול דעת גדול מאוד וגורף מאוד של ראש הממשלה, שמתווה בעצם את השיטה שנוהגת במקומותינו. אבל כשזה בנימין נתניהו, בחיי, מהמקפצה. בג"ץ אתמול מקבל עתירות נגד החלטת ראש הממשלה לפטר את גלנט שר הביטחון, ולא מוציא צו על תנאי, כי זה ברור שהוא לא יכול להוציא צו על תנאי, אבל הוא אומר לאדוני ראש הממשלה: תנמק. לו אני הייתי ראש הממשלה – ואני אמרתי אתמול ליועצים שלו – לא הייתי מגיבה וגם לא הייתי מתייחסת.

רון כץ (יש עתיד):

עניין של זמן, טלי.

דבי ביטון (יש עתיד):

למה את לא עובדת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הייתי מתייחסת. יותר מזה, גם אם בית המשפט העליון היה קובע שיש בטלות בהחלטה שלי – כראש ממשלה אתה חבר כנסת ולכן חל עליך סעיף 1 לחוק החסינות, וצווים שיפוטיים לא חלים עליך. זה מה שאני הייתי עושה. אבל ראש הממשלה שלנו, נתניהו, הוא אציל בהתייחס לבג"ץ. פשוט אציל.

קריאה:

אציל. אציל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

וואו, וואו, וואו. אם אני הייתי אומרת על לפיד "אציל", אתה יודע כמה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

שקט.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא הגיב לבית המשפט העליון ואמר לבית המשפט העליון את הדברים הבאים. עכשיו, עלו כאן לנאום חברי אופוזיציה מוועדת החוץ והביטחון ולא נתנו לעובדות לבלבל אותם. אני כבר חצי שנה אומרת לשר הביטחון שהוא האכזבה הכי גדולה שלי ושאני אינני סומכת עליו.

גלעד קריב (העבודה):

אני בטוח שזה שובר את ליבו. בגלל זה הוא לא ישן בלילה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב.

טלי גוטליב (הליכוד):

בשונה מכל מיני אנשים שעולים לפה, אני אומרת את הדברים נכוחה, לשר, בפנים. וגם אמרתי לראש הממשלה וקראתי לו לפטר את גלנט. גלנט – נתחיל בתחילת ההתחלות. עד כדי כך הוא לא מתאים להיות שר הביטחון – בתחילת בהתחלות הוא אמר שלא תהיה שליטה צבאית בצפון הרצועה, הוא לא מאמין בזה וזה לא משנה מה הממשלה תחליט. רגע. אחר כך מתקדמת המלחמה, והוא אומר לנו בוועדת החוץ והביטחון שהוא לא שותף לתופי הטם-טם ולקריאה לניצחון של ראש הממשלה. אני היחידה בתוך הוועדה שאומרת לו: תרגיע את עצמך ואל תדבר ככה אל ראש הממשלה. יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, מחייך, מאפשר את הפסאדה ההזויה הזאת. באותו היום אני אומרת לנתניהו: תפטר את גלנט, איתו לא מנצחים. רגע. אבל נתניהו אציל. כל הזמן הוא אומר: כל זמן שהמלחמה מתנהלת בצורה נכונה, ניחא.

גלעד קריב (העבודה):

טלי, יותר לאט. אנחנו לא עוקבים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל זה לא מספיק, כי גלנט לא פחות ולא יותר ממשיך כל הזמן לחדל את החלטות הממשלה, שחותרת לניצחון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ניצחון מוחלט.

טלי גוטליב (הליכוד):

עכשיו, זה מתחיל בדבר הבא: בשבוע שעבר – כבר לפני עשרה ימים, לא בשבוע שעבר – הוא עושה את הדבר ההזוי הנוראי הבא. הוא שולח מכתב חסוי, חסוי, לראש הממשלה – ומדליף אותו כמובן לתקשורת כי הכול גלוי לתקשורת. והוא אומר לראש הממשלה – בזמן שאנחנו קוברים את חיילינו הגיבורים ובזמן שאנחנו שולחים את חיילינו לשדה הקרב ובזמן שאנחנו מתמודדים עם הטענות הבין-לאומיות לאי-לגיטימציה למלחמה הקיומית הזו, הוא אומר שהמלחמה איבדה מצפן. החוצפה שלו, המסכנת את ביטחוננו באמירה הזאת ואת חוסן חיילינו, הייתה צריכה להוביל באותו רגע לפיטורים.

גלעד קריב (העבודה):

למה פיטורים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אני עוזר לה. פיטורים זה קל.

היו"ר אמיר אוחנה:

אין צורך.

טלי גוטליב (הליכוד):

נתניהו, בתבונה וביכולת שלו לנהל את הטיימינג הנכון למעשה הפיטורים הללו, אם יש דבר אחד – אני אומרת את זה כמי שנמצאת בוועדת החוץ והביטחון, באמת, כל ישיבה כמעט; אני כל הזמן אמרתי לכם: ממשל ביידן הוא גם לא חבר שלנו, ממשל ביידן הוא לא ידיד שלנו, ממשל ביידן לא ייתן לנו הזדמנות לנצח ולא רוצה שננצח. אבל יש לממשל ביידן איש קשר מעולה בממשלה הזו, וזה גלנט. גלנט כמעט מנע את מבצע חיסול צמרת חיזבאללה כי הוא חשב שצריך לערב את ממשל ביידן ולהבהיר לכל חברי הקבינט במה כרוך המבצע, שיהיו מאוד מאוד החלטיים אם שווה את הסיכון. אדוני ראש הממשלה, ואני אומרת פה גם לעם ישראל, לכן עליתי לכאן לנאום: מכניסים לכם לראש שזה שיקול פוליטי. אין הזיה גדולה מזו. חוק הגיוס לא על הפרק. החלטת בג"ץ קבעה שגיוס חרדים יהיה בהתאם להיערכות צה"ל. צה"ל יכול לגייס 4,800. צריך ליצור מנגנון ש-4,800 חרדים יגויסו בשנה הקרובה. חוק הגיוס לא על הפרק ולא עולה על הפרק. חוק המעונות, שאתם קוראים לו חוק במקום, חוק המעונות – אני חתומה עליו. מה שכתוב בחוק המעונות הוא שכל אישה בישראל באשר היא אישה תוכל לקבל את ילדיה למעון ובלבד שיבדקו את הנתונים שלה. שלה. בגלל שאתם, בגלל שמיארה ביטלה את התמיכה, לנו, הורי החינוך המיוחד, אין סייעות ואין מטפלות ואין שום דבר, ואנחנו האזרחים נפגעים מזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה בגלל השר. זה בגלל השר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה רק להבהיר – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום. לסיום, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לסיום. ההחלטה להעביר את גלנט מתפקידו – צר לי לאכזב את התנועה לאיכות השלטון, שחשבה שבג"ץ בידיים שלה. בג"ץ היום עשה מעשה שערורייתי – הוא דחה את העתירה ההזויה הזאת, והוא אמר לראש הממשלה: זה בסדר, מותר לך. שקלת שיקולים עניינים. וואו, תודה באמת. כי מי אתם, שופטי בג"ץ, שיכולים בכלל להתערב או לשקול בפסק דין את מרחב תמרון שיקול הדעת המורכב של קשרים בין ראש הממשלה לשר הביטחון? ואמרו פה כל מיני אנשים ששר הביטחון הוא יו"ר ועד העובדים של הצבא. אז אולי כדאי שילמדו ממך. כשהיית שר המשפטים, אדוני היו"ר – –

גלעד קריב (העבודה):

טלי, רחמנות. צריך להכין אוכל לשבת.

קריאה:

די, טלי. די.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – אמרת שאתה לא יו"ר ועד העובדים של אנשי המשרד אלא של עם ישראל. אנחנו צריכים שר שהוא יד ימין והולך לצד ראש הממשלה. אמן כן יהי רצון, פנינו לניצחון.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

דבי ביטון (יש עתיד):

היה לנו שר מעולה, ששמר על הדרום שלנו – – – תתפלאי לשמוע.

מיקי לוי (יש עתיד):

טלי, לא זרקת מספיק אשפה על ממשל ביידן, במקום ללקק להם את הישבן.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני זוכרת שטלי גוטליב רצתה להיות שרת הביטחון.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, רק לדייק שפיטוריו של שר אכן אינם מצריכים אישור, אבל מינוי כן, ולשם כך התכנסנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא. מינוי זה התיקוף של ההחלטה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

טלי, לא רצית להיות שרת הביטחון?

טלי גוטליב (הליכוד):

עוד לא.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

את אמרת שכן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני יכולה. גם את יכולה, אולי. צריך זמן בשביל זה. בעוד עשר שנים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני מוותרת לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

בעוד עשר שנים, כשאני אקבל – – – הבוחרים, ואז אני – – – אני, בשונה ממך, לא גבה ליבי ולא רמו עיניי ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, רשות הדיבור לחבר הכנסת עמית הלוי, ולו בלבד. בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, בעיקר חיילי ישראל, הבוקר ישבו אצלי כאן במשרד תושבי קריית שמונה ושלומי, שאלו אותי מה לדעת שר הביטחון החדש ייחשב חזרה בבטחה של התושבים, האם ניקוי של 3 קילומטר יספיקו לו, כשבכל רגע נתון יכול חיזבאללון להעמיד חצובה בכפר, 5 קילומטר משלומי, ולהרוג את תושבי הבית בדיוק כפי שהרגו את האם ובנה מכפר יובל; האם שר הביטחון החדש יסתפק בנוסח משופר, כמובן משופר על הנייר בלבד, של 1701, אותה החלטה אומללה שהובילה אותנו לתהום של 7 באוקטובר? שלושה חודשים לקח לחיזבאללה, אני מזכיר לכם, לומר ליוניפי"ל לזוז – אתם מסתירים לנו את מטולה – ואכן כך קרה, או שאפשר לצפות שהיעד הביטחוני יהיה ביטחון ולא תמונת ביטחון? ואני פתחתי בזה, אדוני היושב-ראש, כי מינוי שר חדש, בוודאי שר ביטחון, בזמן מלחמה, הוא אתגר, אבל יש בו גם פוטנציאל להתחדשות ולשינוי מדיניות, להתחדשות לטובה, וכמובן לשינוי של התוצאות בשטח. ואנחנו אחרי השנה האחרונה צריכים התחדשות לטובה וצריכים תוצאות אחרות מאלה שהושגו עד כה. לכן אני מבקש הערב, אדוני שר הביטחון החדש, חבר הכנסת ישראל כץ, לפרט את הציפיות שלי כאזרח, כנציג ציבור, כחבר ליכוד, חבר התנועה הלאומית ליברלית בחזונו של ז'בוטינסקי וכחבר ועדת חוץ וביטחון. ראשית, אני מונה פה את הביקורות ואת הציפיות, וכגודל הביקורת והאכזבה מהשנה האחרונה כך גודל הציפייה שלי הערב. ראשון לכול, התוכנית המבצעית ברצועת עזה. אדוני היושב-ראש, הילדים שלנו נכנסים פעם חמישית לג'באליה, והאמת היא שהם לא היו צריכים להיכנס יותר מפעם אחת, וזה הדבר הראשון שאני מצפה ששר הביטחון החדש יבחן כשראשי צה"ל יסבירו היכן היה הכשל בפעמים הראשונות, הוא מה התיקון שהם מציעים. מה הצפי? שהנכדים שלנו ייכנסו לג'באליה? הציפייה שלי היא פשוטה מאוד, ולא צריך להיות גנרל בשביל לצפות לכך – לעבור מפשיטה לשליטה, מפשיטות ממוקדות שאין להן סוף, לשליטה צבאית על המרחב, שליטה על מקורות הכוח של הטרור העזתי. מהם מקורות הכוח של הטרור העזתי? האוכלוסייה, האוכל, הדלק. מה זה דלק? דלק זה חשמל, חשמל זה מחרטות, חשמל זה תת-קרקע. זה עניין צבאי נטו. אי-אפשר לנצח טרור שמקנן באוכלוסייה בעזה כבר 50 שנה בלי לשלוט באוכלוסייה. חמאס שולט היום, כך זה לא ייגמר, וזאת הציפייה שלי – שינוי התוכנית המבצעית בעזה. שנית, כמו שפתחתי, היעד הצבאי של הלחימה בלבנון – ציפייה להגדיר כיעד לא רק 1, 2, או 3 קילומטר, אלא את חיסול התשתית השלטונית של חיזבאללה, חיסול השרים, הפרלמנטרים, האימאמים. שיהיה ברור, ישראל לא מוכנה להשלים יותר עם כך שהיא תהיה שכנה של איראן, שזאת הסיטואציה היום. לא מוכנים יותר. להפסיק עם כיסוח הדשא, כיסוח הדשא מצמיח אותו בפעם הבאה יותר טוב; עקירת הדשא, יותר נכון הקוצים והדרדרים. ציפייה שלישית – החות'ים. הביקורת שלי לאורך כל השנה הייתה ועודנה על ההשלמה שלנו בפועל עם המצור האנטישמי הזה. רק אוניות ישראליות – שלא יספרו סיפורים – לא עוברות בבאב אל-מנדב. נמל אילת שומם, שועלים מהלכים בו, כל העובדים פוטרו או הושעו. ב-15 בדצמבר אמרו לנו שתבוא קואליציה והיא תפתור את הבעיה, קואליציה של השיט החופשי העולמי – שום דבר לא קרה. ציפייה לחשוב על זה מחדש, אדוני שר הביטחון החדש, לא להשלים עם זה; לא פצצה מסוימת בנמל חודיידה, אלא ליטול מהניאו-נאצים האלה שבתימן – אפשר בשיתוף פעולה עם הסעודים, עם האמירטים, ואגב, גם להם יש ציפיות מאיתנו בהקשרים הללו – ליטול מהם כל יכולת של שליטה בים ובמצרים. זה בכוחנו, ולכן זו ציפייתנו. שתי ציפיות אחרונות – הראשונה היא החזרת האמון בצה"ל. צה"ל הגיע לקיבעון, למונוליתיות. לצערי, הפיקוד הבכיר לא אפשר לדעות אחרות להישמע, היה קשה לאתגר אותו. אני מזכיר לכם שכאשר ו' – ויקי מ-8200 – אמרה לאותו קמ"ן: זה לא תרגיל, הוא אמר לה: את מדמיינת. היה קשה מאוד להביע עמדה אחרת. אדוני, בשבוע הבא יונח על שולחן הכנסת חוק איפכא מסתברא, חוק שנועד למסד את הצוות הזה שיאתגר, למסד את היכולת, שיהיו בצה"ל ביקורת וחשיבה פלורליסטית וביקורתית, וכל זה בשביל להחזיר את האמון בצה"ל, להחזיר את הסמכות החוקית של מבקר המדינה לחקור, להפסיק את המציאות המופקרת הזאת, שנחקרים חוקרים את עצמם – כך מאבדים אמון ולא משקמים אמון, וזו משימה חשובה של שר הביטחון. חמישית ואחרונה היא הציפייה לבסס בצה"ל את עקרונות הדמוקרטיה. אדוני היושב-ראש, אנחנו העברנו כאן ב-15 בפברואר, לפני יותר משנה וחצי, כמעט שנתיים, חוק עם 100 חברי כנסת, שאמר: גירוש מחבלים ושלילת אזרחות. החוק הזה לא מומש עד עכשיו. מדוע לא מומש עד עכשיו? כיוון שצה"ל מסרב להעביר לשר הפנים את המידע לשם יישום החוק. בצר לי הגשתי בג"ץ – זה לא קורה לי כל יום, אני לא אוהב את התערבות בג"ץ – הגשתי בג"ץ על העניין הזה. שלשום, בתשובה שאי-אפשר להגדיר אותה אחרת אלא חצופה, מודיע נציג מחלקת הבג"צים: אנחנו לא מתכוונים ליישם את החוק, מבקש שלא תתערבו לנו ביישום החוק.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עבר הזמן – – –

עמית הלוי (הליכוד):

לכן הציפייה שלי שגם בעניין הזה, אדוני שר הביטחון, תחזיר את האמון בצה"ל.

היו"ר אמיר אוחנה:

יפה שאתם מנהלים את הזמנים. כשכל מי שמהאופוזיציה היה צריך עוד כמה שניות, הוא קיבל. לא הורדתי אף אחד בגלל זמן. לא לעזור לי.

עמית הלוי (הליכוד):

אני אומר משפט אחרון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עמית הלוי (הליכוד):

משפט אחרון. אלעזר שטרן, זה חשוב, כי גם אתה היית אלוף בצה"ל, ואתה מכיר את זה שהממסד הצבאי הוא סגור והיררכי. חשוב להדגיש שהוא יהיה כפוף לנבחרי הציבור, שהמפקד העליון הוא הממשלה. ולכן אל תתרגש, אדוני ישראל כץ, מזה שאתה לא באת כגנרל ומכל הביקורת שמשמיעים כאן החברים. הניסיון הצבאי הזה לא עזר ב-7 באוקטובר, להפך. יקל עליך לבקר את המערכת, תעשה את זה כמו שצריך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הביקורת היא לא על כץ. הוא היה בקבינט – – –

עמית הלוי (הליכוד):

יש לנו ציפייה שתהיה לנו שנה טובה יותר, בעזרת השם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת הלוי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

מיקי לוי (יש עתיד):

הביקורת לא הייתה על ישראל כץ. תלמד. הביקורת הייתה על פיטורים בזמן מלחמה.

גלעד קריב (העבודה):

רק כדאי שכץ יזהר, שלא יצלמו אותו – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מה שנותר הוא להדליק את המדינה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חמש דקות לרשותך מרגע זה, אדוני.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס קודם כול לחקיקה, לרצינות של הממשלה להגיע לכאן ביום חמישי לכנסת ולהצביע על החלפות בממשלה. כמובן שאני לא רוצה להתייחס להחלפות במשרד הביטחון, אבל אני רוצה להתייחס לנכונות של הממשלה, ההשקעה של הממשלה בחילופי שרים. הממשלה לא משקיעה בחברה שלנו. וכאן אני רוצה לדבר על נושא אזרחי, נושא שקשור לחברה שלנו – נושא הפשיעה. מתי ראיתם את הממשלה, אחד מהשרים – מתכנסת בימי ראשון או חמישי על מנת לבדוק או לטפל בנושא הפשיעה, אדוני היושב-ראש? מתחילת השנה יש יותר מ-200 נרצחים בחברה הערבית. ראש הממשלה הקים ועדה לטיפול בפשיעה, הוועדה לא מתכנסת, והמספרים רק עולים. ואני שואל: למי אנחנו צריכים לפנות? הרי יש לנו ראש ממשלה, ויש ממשלה שאמורה לתפקד ולשרת את כלל האזרחים ולטפל בסוגיה הבוערת, הסוגיה המכאיבה הזאת. איך יכול להיות שממשלה, מדינה, נותנת לארגוני הפשיעה להרים ראש? איפה השר? השר מתעסק בדברים שוליים. לא עליתי לכאן על מנת לדבר על הממשלה כאילו אני רוצה להתנגד לממשלה, לא. אנחנו רוצים פתרונות, ואנחנו לא רואים את זה. אז מה אנחנו צריכים לעשות? תגידו לנו מה אנחנו אמורים לעשות. השר לא מטפל במה שקורה בחברה הערבית, לא דואג לחברה הערבית, ואת התוצאות כולנו רואים. כולנו רואים את התוצאות. היום התכנסה ועדת המעקב ביישוב באקה אל-גרבייה, וקראה לשביתה ביום ראשון, החלטה על שביתה ביום ראשון. אני רוצה לפנות מכאן לראשי ועדת המעקב: השביתה לא תעזור ולא תניב תוצאות. ההחלטות הן כאן, בירושלים. מכאן אני פונה גם ליושב-ראש הכנסת גם כמי ששימש כשר לביטחון הפנים: אנחנו רוצים את המעורבות של הממשלה בנושא הזה. אנחנו לא יכולים לפנות לא לשווייץ ולא לנורבגיה, יש ממשלה שאמורה לתפקד ולעזור ולסייע. לצערנו הרב, השר מתעסק בדברים אחרים. אני לא רוצה להישמע כאילו אנחנו רק מגיעים לכאן ומדברים דברים שהם לא לעניין. לא, אנחנו רוצים שראש הממשלה בנימין נתניהו יקבל החלטות, שיכנס את הוועדה ויביא לתוצאות. הוא יכול לעשות את זה, הוא עשה את זה בנתניה, עשה את זה בבת ים, עשה בכל מיני מקומות. זו הדרישה שלנו, זו הזעקה של האנשים. הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו קשור לשר הנכנס.

גלעד קריב (העבודה):

ואליד, זה לא אכפת להם. זה לא אכפת להם.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גלעד, אני עדיין מנסה לדבר לאנשים השפויים בתוך הממשלה.

גלעד קריב (העבודה):

זה לא אכפת להם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי אלה?

קריאה:

גולדקנופ.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למשל.

גלעד קריב (העבודה):

תבדוק אם אחד מהקואליציה – – – אם אחד מחברי הקואליציה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אלהואשלה, אם אתה מפתח שיח, זה על חשבונך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מבין את זה. הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו הוא מול שר הנכנס ישראל כץ, והוא נושא המקלטים בנגב. אדוני יושב-ראש הכנסת, פנינו גם לשר הקודם יואב גלנט וגם לפיקוד העורף על מנת להציב מיגון בנגב. מכאן אני חוזר ומפנה שוב את הבקשה לשר הנכנס: אנחנו רוצים ומעוניינים ודורשים שהשר יטפל בנושא המיגון במיוחד בכפרים הלא-מוכרים, כאשר אנחנו נמצאים במלחמה ולאנשים אין מיגון. זו הדרישה שלנו. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת אלהואשלה. כעת חברת הכנסת דבי ביטון. היא איתנו? לא. חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נמצא? חבר הכנסת אזולאי, מעונין לדבר או מוותר? מוותר. חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נמצאת. חבר הכנסת ניסים ואטורי, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

ניסים – – – אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה.

קריאה:

נתניהו, אתה התותח; גלנט, אתה על הפנים; ישראל והצבא, זהו.

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני, עד חמש דקות לרשותך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

וגדעון, אתה חבר אמת. אנחנו אוהבים אותך, גדעון. אין כמוך.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –

רון כץ (יש עתיד):

אתה יודע שהוא לוקח לך את המקום בליכוד.

ניסים ואטורי (הליכוד):

חייב, מה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

ואלקין, אלקין היקר.

ניסים ואטורי (הליכוד):

קודם כול, שאלתם איך נתניהו – מי זאת שאמרה את זה? אחת השופרות שלכם כאן – שאלתם איך נתניהו וסער התחברו לקואליציה. מה קרה? הם הבינו את גודל השעה. היה פה 7 באוקטובר, אם לא שמתם לב. אתם עדיין חיים ב-6 באוקטובר.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

גודל השעה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת. חברי הכנסת.

גלעד קריב (העבודה):

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתם חיים עדיין ב-6 באוקטובר. לא התאוששתם, עדיין חיים בשנאה.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

אחוז החסימה – זאת שחיתות. זה כמו מגנט.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה ראשונה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

גלעד קריב, תגיד לי מה אתה לוקח, אולי גם אני אקח.

רון כץ (יש עתיד):

אני רק אתקן, אמרת: נתניהו וסער, התכוונת לאלקין.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כץ, אתה לדעתי כבר בקריאה ראשונה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא רק הגיע לפני עשר דקות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתה רואה? כל פעם שאני עולה, אומר משפט – נגמרה לי דקה בגלל האופוזיציה. האופוזיציה תוקפת כל דבר בעיוורון מוחלט. אתם יודעים, שאלתם לגבי גלנט. גלנט אפשר לקדם קצינים שכשלו ב-7 באוקטובר. הרמטכ"ל קידם אותם, פתאום הם הפכו להיות כוכבים. למה? כי הקונספציה עדיין נמשכת, חיה ובועטת, וזה מה שאתם עדיין מחזקים. קשה לכם עם הדבר הזה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תגיד לי, איך בשנייה גלנט האויב – – – זה המלך?

ניסים ואטורי (הליכוד):

גלנט אפשר להדיח קצינים בכירים.

מיקי לוי (יש עתיד):

ואטורי, צריך אישור של ראש ממשלה – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

גלנט אפשר להדיח קצינים בכירים. אדוני, נגמרה לי דקה וחצי, עוד לא אמרתי – ספרתי שני משפטים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אאפשר לך עוד כמה שניות, אל דאגה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

גלנט אפשר להדיח קצינים בכירים שדיברו על ניצחון. קחו את וינטר לדוגמה. המחלה שאתם לוקים בה – כן, בואו נחזור לזה. המחלה שאתם לוקים בה היא שנאה לנתניהו. כל דבר שנעשה, אתם תהיו נגד. השבוע הייתם נגד חוקים למען חיילי צה"ל. חוקים למען חיילי צה"ל, גירוש משפחות מחבלים – פתאום נהייתם חובבי מחבלים? מה קרה?

רון כץ (יש עתיד):

את כל זה תגיד – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

מה קרה?

מיקי לוי (יש עתיד):

תגיד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רון כץ.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתם הייתם נגד חוקים למען חיילי צה"ל. לחוק שלי, לחוק שלי שעלה פה אתמול אתם התנגדתם.

רון כץ (יש עתיד):

גם אתה התנגדת.

ניסים ואטורי (הליכוד):

חוק מהפכני למען חיילי צה"ל.

רון כץ (יש עתיד):

את החוק שלי הפלת. גם אתה התנגדת.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה גם התנגדת, ואטורי. ואטורי.

ניסים ואטורי (הליכוד):

היה פה גם כן חבר כנסת – אני אגיד את זה באופן אישי, לא אציין את שמו – שהוא דרוזי, והוא לא יודע שאת החוק שלי ביקשו אנשים דרוזים, אזרחים דרוזים מהמדינה ביקשו את החוק הזה. כדי להיטיב איתם, שיקדמו קרקעות בגליל.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תשנה את חוק הלאום. תשנה את חוק הלאום.

ניסים ואטורי (הליכוד):

למה התנגדת? זה לא ברור לי, הדבר הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סימון דוידסון, קריאה ראשונה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

קודם כול, אני מאחל לכם בריאות שלמה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת ואטורי. חבר הכנסת שמחה רוטמן – מוותר או לא נמצא? לא נמצא.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תפסיק עם הצביעות הזאת. תשנו את חוק הלאום. אתה לא שומע, יש לך שמיעה סלקטיבית.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מנסור עבאס – מוותר; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נמצאת? אינה. חבר הכנסת בני גנץ – אינו נמצא. בסדר, אני אאפשר.

רון כץ (יש עתיד):

היום הוא נדיב במיוחד. יש פה היום נדיבות יתר של היו"ר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו מתקרבים להצבעה, רבותיי. חברי כנסת שאינם נמצאים כאן, שומעים אותנו מרחוק ומעוניינים להצביע, נא להגיע לאולם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

רגע, גדעון סער לא מגיע?

ניסים ואטורי (הליכוד):

גלנט הגיע?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גלנט לא צריך להיות פה.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, רשות הדיבור לחברת הכנסת מיכאלי, ולה בלבד. עד חמש דקות, בבקשה. חברי הכנסת מהאופוזיציה, אתם מפריעים לחברתכם.

מרב מיכאלי (העבודה):

מה אני אגיד לכם, חברות וחברים? מי שמחליט על החזרת החטופות והחטופים הוא ראש הממשלה בלבד. אני לא יודע אם אפשר להשפיע עליו, אני לא הצלחתי. אומר יואב גלנט שעכשיו שהוא פוטר הוא אומר בקול רם למשפחות החטופות והחטופים אמת שלפני כן הוא לא אמר בקול רם, משום שבניגוד להאשמות שמאשים אותו ראש הממשלה, הוא דווקא היה לויאלי. אז הסיפור הוא שיש לנו 101 חטופות וחטופים במנהרות חמאס בעזה, והיחיד שמחליט לא להחזיר אותם, והוא מחליט באופן אקטיבי לא להחזיר אותם, זה ראש הממשלה בנימין נתניהו. מה השיקולים שלו? אומר גלנט: הם לא צבאיים. גם הרמטכ"ל אומר – הם לא ביטחוניים, הם לא צבאיים והם גם לא מדיניים. מה הם כן? גלנט אומר: אני לא יודע. אבל אני חושבת שרוב אזרחיות ואזרחי ישראל יודעות ויודעים היטב. הם שיקולים פוליטיים, אינטרסנטיים, אישיים. נתניהו הופך את החטופות והחטופים שלנו לקלפי מיקוח פשוט בשביל להישאר בשלטון. אלה פשוט לא החיים שלהם שמעניינים אותו, אלא החיים האישיים, הפוליטיים שלו. מה אני אגיד לכם, חברות וחברים, מיטוט השלטון באיראן ומיטוט חיזבאללה הם לא בין מטרות המלחמה. הם לא כתובים במטרות המלחמה שממשלת ישראל כתבה, שיפצה. החזרת החטופות והחטופים ועוד איך במטרות המלחמה, אבל הממשלה הזאת לא מיישמת את המטרות האלה; לא מקיימת אותן; לא מחזירה את החטופות והחטופים; לא עושה שום דבר כדי להחזיר את החטופות והחטופים. הינה גלנט אומר עכשיו למשפחות: ב-3 ביולי הייתה הצעה מחמאס שאפשר היה לעבוד איתה. אני אמרתי ואמרו כל ראשי זרועות הביטחון: בשלה העת והגיע הזמן להחזיר אותם, ואפשר לעשות את העסקה הזאת. אבל ישראל בראשות נתניהו בחרה להציע בחזרה הצעה שידענו שחמאס לא יקבל אותה. ואם כבר בחרתם להציע הצעה שחמאס לא יקבל אותה, וידענו שחמאס לא יקבל אותה, למה חיכו עוד שלושה שבועות בשביל להציע אותה? למה אי-אפשר היה להציע אותה למוחרת בבוקר כדי לקדם בכל זאת משא ומתן לעסקה להחזרת החטופות והחטופים שלנו? יואב גלנט אמר בצדק כשהוא אמר שהמלחמה הזאת איבדה את המצפן שלה. היא איבדה את המצפן שלה גם כי היא מתברברת בהתקפות על איראן ומאיראן, גם משום שבעזה לא נשאר הישג צבאי משמעותי שאפשר לעשות כאן ועכשיו, אבל בעיקר ומעל הכול משום שהמלחמה הזאת לא מחזירה את החטופות והחטופים שלנו. בגלל שיואב גלנט אומר אמת, הוא פוטר מהממשלה הזאת. נכון, זו פררוגטיבה של ראש ממשלה לפטר שר. אפשר לחשוב גם שזו פררוגטיבה של ראש ממשלה להיות מושחת, להיות שקרן, להיות מסית, להיות הרסן. כן, יש לו כל מיני פררוגטיבות. המחיר על הפררוגטיבות האלה שאנחנו משלמות ומשלמים, ושמשלמים 101 מאזרחיות ואזרחינו בסכנת התעללות, אונס ומוות יום-יומית בעזה, הוא מחיר נורא שהמשמעות שלו – לא רק לביטחונה של ישראל, אלא לעתידה וסיכון קיומה – הוא מחיר נורא. גלנט, בכל הכבוד לו, הוא אדם אחד. שר ביטחון יותר טוב, פחות טוב – הוא נייר לקמוס לרמת ההשחתה, הריקבון, הטינופת והצחנה שהממשלה הזאת בראשות נתניהו הגיעה אליה: כל כך כל כך נמוך בביב השופכין הזה, כל כך מסוכן למדינת ישראל, כל כך נורא לחיי החטופות והחטופים שלנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מבין שחבר הכנסת גנץ מוותר על הדיבור. חבר הכנסת גנץ? מוותר. אם כך, אנחנו נעבור לסיכום. אני מזמין את שר התקשורת שלמה קרעי לסכם את הדיון, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עכשיו נשמע מילות אחדות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

זה ביזוי שלנו. האנשים לא נמצאים כאן – שיבואו. זה ממש לא מכובד שהם לא נמצאים כאן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, מכובדי שר הביטחון הנכנס, ברוך הבא, כנסת נכבדה – מירב בן ארי, חברת הכנסת, הציגה כאן קודם טיעון מגוחך. כדאי שלא תציגי אותו שוב. אמרת שאתם הצבעתם נגד לוחמי צה"ל והצבעתם בעד משפחות מחבלים שמעודדים טרור בגלל שגם ככה ההצעה הייתה עוברת. בדיוק להפך, מירב. גם ככה ההצבעה שלכם הייתה חסרת תועלת – אז לפחות באופן סמלי תצביעו בעד לוחמי צה"ל. אתם יודעים שההצבעה שלכם חסרת תועלת, שאין לה שום משמעות, שאתם אופוזיציה חלשה שלא מצליחה לעשות כאן כלום, ובכל זאת, באופן סמלי, אתם מצביעים נגד חיילי צה"ל, נגד לוחמי צה"ל, בעד משפחות מחבלים. ויתרתם מראש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר עם השקרים שלך. מספיק כבר. מספיק.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כבוד השר, אני מבקש, אל תפגע בהם – – – די, די, חבר'ה. מספיק, די.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה תסבירו ללוחמים שלנו? מה תסביר חברת הכנסת מיכאלי – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – שעומדת כאן ואומרת: המלחמה מתברברת, אין כמעט מה לעשות בעזה. חברת הכנסת מיכאלי, תתביישי לך. בואי לילה אחד לעוטף עזה, תשמעי את המבצעים באוזניים שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מתי נכנסת?

שלי טל מירון (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

הלוחמים שלנו מחרפים את נפשם שם, נופלים כל יום, ואתם אומרים: אין מה לעשות? אתם תומכים במשפחות מחבלים, אתם מצביעים נגד חיילי צה"ל – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – התביישו לכם – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

תתביישו אתם, הבושה אצלכם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – הגעתם לדיוטה התחתונה. אם, אולי, עד היום היה לכם במה להיתלות, באמירות הרופסות האלה שלכם, בשר הביטחון שתמיד חתר ותדרך נגד החלטות הקבינט ונגד ראש הממשלה, עכשיו נכנסה יד ימין לקבינט, למשרד הביטחון, שיהיה קול אחד מול האויבים שלנו, שיאמר את אותם דברים ולא יחתור נגד החלטות הקבינט – בנחישות, בעוצמה. האויבים שלנו מבינים היום שאין כבר שני קולות, אין משחקים בתוך הממשלה ובתוך הקבינט. אין ראש ממשלה מצד אחד ושר ביטחון שרוצה להפסיק ולהיכנע מצד שני. האויבים שלנו גם מבינים שיש לנו חבר אמת שנכנס עכשיו לבית הלבן בארצות הברית, והוא נחוש נגד הטרור. הוא יעמוד יחד איתנו יד ביד מול הטרור, ולא יגיד, כמו האריס: אפשר לחשוב ולבדוק את זה אם באמת יש צדק שמדינת ישראל עושה טבח בעזה. אין יותר שני קולות, אין יותר הצדקה לטרור.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה זוכר מי מימן את החמאס? מי מימן את החמאס 15 שנה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מדינת ישראל עומדת מול כולם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי שלח מזוודות של דולרים לחמאס, מיליונים כל חודש? בנימין נתניהו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ראש הממשלה, שר הביטחון, הנשיא החדש טראמפ, החדש-ישן, שנכנס, עומדים איתן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי מימן את החמאס כל כך הרבה שנים? מיליוני דולרים במזוודות. אתם מימנתם את החמאס.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה ראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היום מפחדים באיראן. עד היום האויבים שלנו שמעו אתכם, שמעו את שר הביטחון, שמעו את גנץ ואיזנקוט; רואים אתכם מצביעים בעד משפחות מחבלים, נגד לוחמי צה"ל. עד היום האויבים שלנו חשבו שהם יכולים לפגוע ולהרחיב את הסדקים – –

מיקי לוי (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – היום הם מבינים שאין סדקים. הם מבינים שיש כאן אופוזיציה מופקרת שביטחון ישראל לא מעניין אותה, ויש כאן ממשלה וכאלה שגילו אחריות מתוך האופוזיציה והצטרפו אליה. ממשלה שתהיה בקול אחד לטובת ביטחון ישראל, לטובת לוחמי צה"ל, ונגד כאלה שתומכים בטרור – –

דבי ביטון (יש עתיד):

מה זה ביטחון ישראל – התפוצץ הדרום – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – נגד משפחות מחבלים. לא יעזור לכם. השבוע סוף-סוף התעוררתם. אחרי שנה, כמעט שנתיים של אופוזיציה, עשיתם לנו שני לילות פיליבסטר.

דבי ביטון (יש עתיד):

איך אתה מהדרום ומדבר ככה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ביטון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת בן ארי אומרת: היא לא שלמה קרעי. נכון, בשביל זה האופוזיציה שלכם נראית כמו שהיא נראית. בשביל זה לא הצלחתם להפיל אפילו חוק אחד במשך שנתיים. בשביל זה אתם נראים ככה ב-02:00, טרוטי עיניים ומתים ללכת לישון.

יאיר לפיד (יש עתיד):

משתמט, משתמט.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה שלחת את החיילים, את המילואימניקים שילכו לעזאזל. מכונת רעל.

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – – את חוק ההשתמטות – – – כולך רעל. רעל. רעל. רעל. למה מי אתה? משתמט.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אלמוג, קריאה ראשונה.

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

דבי ביטון, קריאה ראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה לוקח יחד איתך את כל האופוזיציה לתהום. אתה הצבעת בעד – הצבעת בעד משפחות מחבלים.

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – – גוש של רעל, גוש של רעל ושל השתמטות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה תסביר ללוחמים?

יאיר לפיד (יש עתיד):

רעל מזוקק והשתמטות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כולם משתמטים אצלכם.

יאיר לפיד (יש עתיד):

רעל. רעל. רעל – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת לפיד.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

משתמט, משתמט, משתמט.

קריאות:

משתמט, משתמט, משתמט.

מיקי לוי (יש עתיד):

שלחת את המילואימניקים לעזאזל.

מאיר כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת דוידסון, קריאה שנייה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה היה השירות הצבאי שלך, חברת הכנסת פרידמן – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני לא מצביעה על חוק השתמטות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – שאת קוראת למי ששירת בנח"ל החרדי משתמט? תתביישו לכם. חברי הקואליציה כאן שירתו הרבה יותר מכם.

קריאות:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

משתמטים, סרבנים, עוכרי ישראל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

משתמט. משתמט.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

קח, אדוני. אלה הדפים של ההצבעה אתמול, בבקשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מיקי לוי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר עם החוק שלך, שמענו – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה משתמט. מה לך ולנח"ל החרדי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תתבייש, תתביישו לכם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חבורה של משתמטים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה שלישית. נא לצאת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הצבעתם בעד משפחות מחבלים.

יאיר לפיד (יש עתיד):

משתמט ורעל, משתמט ורעל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אזרחי ישראל צופים בנו, והם מבינים שאתם צועקים – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה משתמט, אתה משתמט.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מאיר כהן, קריאה ראשונה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

מרעיל בארות ומשתמט – – – אפס מאופס.

קריאות:

משתמטים, משתמטים, משתמטים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות הכנסת פרידמן וביטון, קריאה שנייה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – – הצבעתם באופן סמלי בעד משפחות מחבלים.

יאיר לפיד (יש עתיד):

רעל. בן אדם רעל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת לפיד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בושה וחרפה. אתה חושב שהזקן יעזור לך להיראות גבר? זה לא יעזור לך. כולם יודעים שאתה חלש מארץ החלשים.

יאיר לפיד (יש עתיד):

כולך רעל. כל מה שיש לך זה רעל. מי אתה? רעל ואפס מאופס. מי אתה? רעל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

רואים אותך מידרדר בסקרים, מבינים שאילולא התקשורת מגויסת כל היום לטובתכם, לא הייתם נשארים, לא הייתם עוברים את אחוז החסימה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

רעל, משתמט. השתמטות ורעל ורעל והשתמטות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם את זה אנחנו נתקן. שוק התקשורת ייפתח לתחרות, כל השופרות שלכם יבינו שכדאי להם להתחיל לתווך את האמת לציבור ולא מציאות מדומה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת לוי, קריאה שנייה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אדוני השר, הוא פתח – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אלמוג כהן, אתה בקריאה ראשונה. אני לא רוצה להמשיך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

למה לא מיניתם את אייכלר להיות שר ביטחון? הוא – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, סגלוביץ', גם הבדיחה הזאת לא תעזור לכסות את הבושה שלך, שהצבעת אתמול בעד משפחות מחבלים.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

תראה איך אתה נראה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

רעל והשתמטות, השתמטות ורעל. רעל והשתמטות, השתמטות ורעל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – – וגם הצעקות של יאיר לפיד וגם הזקן שלו, לא יעזרו לכסות על הבושה שהצבעתם אתמול בעד משפחות מחבלים. הצבעתם בעד משפחות מחבלים.

מאיר כהן (יש עתיד):

תפסיק, תפסיק, תפסיק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תומכי טרור.

מאיר כהן (יש עתיד):

מי הצביע על חוק האזרחות? מי גרם לכך – – – מי אחראי לזה – – – תומכי טרור – – – בעד תומכי טרור.

יאיר לפיד (יש עתיד):

למה הצבעת נגד המילואימניקים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן, קריאה שנייה.

מאיר כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מאיר כהן, אתה בקריאה שנייה.

מאיר כהן (יש עתיד):

בגללך יש 10,000 – – – מחברון.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מאיר כהן, קריאה שלישית, נא לצאת.

יאיר לפיד (יש עתיד):

פעם ראשונה בחייו.

מאיר כהן (יש עתיד):

תתבייש לך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הצבעתם בעד תומכי טרור, בעד משפחות מחבלים.

מאיר כהן (יש עתיד):

אפסים. אתה מדבר? אפסים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – – רצח של אזרחים, של ילדים.

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – – יושב איתם בממשלה. עם מורשעים. אתה יושב עם תומך טרור מורשע באותה ממשלה. אתה יושב בממשלה עם תומך טרור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל תפסיק לפנות אליי, תפסיק לפנות אליי. תפסיק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – – שזה לא יעזור לכם. אני פניתי אלייך קודם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מה? על מה? על השמיות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

על זה בדיוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז תפסיק. אני לא מדברת איתך, אל תדבר איתי. מספיק. אני מבקשת, אל תפנה אליי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הצבעתם באופן סמלי, כשידעתם שההצבעה שלכם חסרת תוחלת, ובאופן סמלי הצבעתם – – –

מירב כהן (יש עתיד):

שהממשלה שלכם תלך הביתה. גמרתם את המדינה – – – המדינה בסכנה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

והצעקות שלכם לא יצליחו לכסות את הבושה, וגם הזקן של יאיר לפיד לא יכסה את הבושה.

מירב כהן (יש עתיד):

גמרתם את המדינה. את המדינה גמרתם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, אני פונה אלייך, את בקריאה שלישית כבר. נא לצאת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני שמח, ולא רק אני שמח – עם ישראל כולו שמח לראות שיש לו ראש ממשלה שלא מתרגש מזעקות השבר שלכם, שלא מתרגש מההסתה הזאת שלכם, שלא מתרגש מהניסיונות שלכם להפיל ממשלה בזמן מלחמה – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

לא מתרגש – – – לא מתרגש מ-1,200 הרוגים גם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ולתת ניצחון לאויבים שלנו בזמן מלחמה, והוא עושה את מה שנדרש לטובת ביטחון ישראל לאורך כל הדרך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

לא התחנפת מזמן, לא ליקקת מזמן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לאורך כל הדרך הוא עושה לטובת ביטחון ישראל.

יאיר לפיד (יש עתיד):

מזמן לא ליקקת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

וגם שר הביטחון שהולך היום הביתה, שחתר לאורך כל הדרך נגד ראש הממשלה, נגד הקבינט, שידע מה מחכה לנו שם במנהרות של חיזבאללה ורצה שנחתום על הסכם כניעה עם לבנון לפני הכניסה ללבנון. אז תודה לאל שיש לנו הנהגה אמיצה, נחושה, ועכשיו מצטרף אליו, לקבינט המלחמה, לקבינט ההתייעצויות, שר ביטחון – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך טינפת, טינפת על גדעון סער. טינפת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אפשר להעריך את מי – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל הזמן קיללת אותו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לי הרבה ביקורת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב בן ארי, די.

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

אפשר להעריך את מי שבזמן מלחמה מגלה אחריות לאומית ואומר: אני יושב עכשיו ורוצה ללכת יד ביד עם ההנהגה לטובת ביטחון ישראל, אבל אי-אפשר להעריך, אפילו לא בהערכת יתר, אי-אפשר להגיע לאפס, מי שמצביע בעד משפחות מחבלים, כשהלוחמים שלנו מחרפים את נפשם בשדה הקרב. את זה אי-אפשר להעריך. ועוד דבר אני רוצה לומר לך, חברת הכנסת בן ארי – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

מה יש לך מבן ארי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

ועוד דבר אני רוצה לומר לכם: ישבתם כאן, כמה מהדוברים, והספקתי לשמוע מפעם לפעם את דפי המסרים שחוזרים כאן על עצמם, וכולם מדברים על השר אלקין, שהיה השר להשכלה גבוהה ועכשיו הוא שר המינהלות. אז קודם כול, אני חושב ששר המינהלות, או בשם שאני נותן לו, שר התקומה – אני חושב ששר התקומה זה השם היותר-מתאים למי שיהיה אחראי לשיקום הדרום והצפון, אדם שהחליט לגלות – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

שאני אגיד לך מה אמרת עליו, מה אמרת על אלקין?

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לי הרבה ביקורת על מהלכים שלו מהעבר, אבל אני כן מעריך אומץ, אני כן מעריך יושרה – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

איך טינפת אותו. מה עשו לאשתו של אלקין? מה עשו לאשתו של אלקין?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת דוידסון. חבר הכסת דוידסון, אתה כבר בקריאה שנייה. עוד פעם אחת אני מוציא אותך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל איך הוא לא מתבייש?

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – של כאלה שבאים ואומרים: אנחנו לא נמצאים ב-6 באוקטובר, אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת קיום, ואנחנו רוצים לבוא ולהשפיע ולתת יד.

מיקי לוי (יש עתיד):

שלחתם את המילואימניקים לעזאזל. שלחתם את המילואימניקים לעזאזל.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, חברת הכנסת תמנו שטה. את היית רצה, את היית באה בריצה לממשלה אם רק היית במפלגה של גדעון סער. אין לך ברירה, השאירו אותך עם תומכי הטרור להצביע בעד משפחות מחבלים.

מיקי לוי (יש עתיד):

שלחתם את המילואימניקים לעזאזל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא חושב שאותם אלו ששלחו אותך לכנסת גאים בך שהצבעת הבוקר או לפנות בוקר בעד משפחות מחבלים.

מיקי לוי (יש עתיד):

שלחתם את המילואימניקים לעזאזל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא חושב שאותם אלה ששלחו אותך לכאן, לכנסת, חלמו בחלום הכי נורא שלהם שאת תצביעי בעד משפחות מחבלים, כאלו שמוחאים כפיים לטרור.

מיקי לוי (יש עתיד):

שלחת את המילואימניקים לעזאזל. תתבייש. תתבייש.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אלמוג כהן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מעריך אומץ, אני מעריך יושרה ציבורית של כאלו שיש לי מחלוקת איתם על המון דברים שהם אמרו בעבר, ויש לנו מחלוקות, אבל היום הם באים ואומרים: אנחנו רוצים להתייצב לטובת מדינת ישראל, לעמוד יד ביד עם ההנהגה, גם בביטחון, גם בשיקום, גם באזרחי. אני חושב שאפשר להעריך את זה, ואנחנו מעריכים את זה. ולכן אנחנו כאן עכשיו אחרי חצות, בלילה, הולכים להצביע בעד השרים החדשים שנכנסים לממשלה.

מיקי לוי (יש עתיד):

שלחתם את המילואימניקים לעזאזל. מכונת רעל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הממשלה שתמשיך לכהן כאן עוד שנתיים, בעזרת השם – כמעט שנתיים, כי הבחירות הן באוקטובר 2026, על אפכם ועל חמתכם. והפיליבסטר שעשיתם השבוע – סוף-סוף התעוררתם. אני מאחל לכם שיהיה לכם לפחות עוד שבוע אחד של כוחות כאלה, כי האנרגיה אצלכם נגמרת מאוד מהר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תתחיל לארוז.

מיקי לוי (יש עתיד):

מכונת רעל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, חבר הכנסת לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

מכונת רעל. שלחת את המילואימניקים לעזאזל. לדיראון עולם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת לוי, אתה כרגיל חוזר על השקרים שלך.

מיקי לוי (יש עתיד):

שלחת את המילואימניקים לעזאזל, מכונת רעל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה כרגיל חוזר על השקרים שלך, ואתה לא מצליח למצוא את הציטוט הזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

שלחת את המילואימניקים לעזאזל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא נכון. אתם שלחתם את המילואימניקים לעזאזל. אתה הצבעת הבוקר בעד משפחות של תומכי טרור, והוא הצביע הבוקר בעד משפחות של תומכי טרור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא ממשפחה שכולה. שני אחים הוא איבד. שני אחים נהרגו לו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אי-אפשר לשמוע את זה. אתה ממשפחה שכולה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא הצביע הבוקר בעד משפחות של תומכי טרור. גם יוחנן כוהן גדול – זקנתו ביישה את בחרותו. ואתם, זקנתכם מביישת את בחרותכם. חלק מכם; חלק מכם – מההתחלה ביישתם את עצמכם, אבל חלק מכם, שבעבר תרמתם רבות לביטחון ישראל, הראיתם השבוע שאתם נגד המילואימניקים, הצבעתם בעד משפחות מחבלים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שמענו. שמענו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם בעד משפחות מחבלים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אוה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת לוי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הצעקות שלכם, זעקות השבר – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יכול לרדת – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – לא יצליחו לכסות לכם את הבושה על שהצבעתם אתמול בלילה בעד משפחות של תומכי טרור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שמענו. שמענו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא. יש כאלה שלא שמעו. אני חוזר שוב פעם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כולם שמעו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אזרחי ישראל מדי פעם מצטרפים לשידור, והם צריכים לדעת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מכונת רעל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בזמן שלוחמינו מחרפים את נפשם בשדה הקרב, חברי יש עתיד, חברי המחנה הממלכתי, יחד עם הסיעות הערביות, הצביעו בעד משפחות מחבלים, ולא סתם משפחות מחבלים – הצבעת בעד משפחות מחבלים שעודדו טרור. כאלו שעודד טרור.

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – – לדיראון עולם – – –

קריאות:

יאיר לפיד (יש עתיד):

רוץ תלקק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת לפיד, ראש האופוזיציה, אני לא יודע למה החלטת לגדל זקן, באמת שאני לא יודע, אולי תגלה לנו. אולי כדי לכסות על הבושה של המהלכים האחרונים – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

אתה בן אדם חולה. אתה בן אדם חולה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת לפיד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – שהתחלת לקחת אליהם את האופוזיציה, מהלכים פוסט-ציוניים – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

אל תעזור לי. תודה. חבר הכנסת לפיד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – אנטי-ציוניים. מהלכים נגד מילואימניקים, נגד הלוחמים שלנו.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אתה שלחת אותם לעזאזל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת לפיד, קריאה ראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בעד משפחות של תומכי טרור, אולי זה, אתה חושב, יעזור לכסות לך את הבושה, אבל זה לא יעזור לך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אפס. מה הקשר? איזה קשקשן. תתחיל לארוז.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה לא יעזור לכם לכסות את הבושה שלכם. כדאי שתתחרטו, כדאי שתחזרו בכם. תקומו, תתנצלו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, קריאה ראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תתנצלו בפני הלוחמים שלנו. תקומו ותתנצלו בפני המשפחות השכולות. תקומו ותתנצלו בפני אלה שמחרפים את נפשם בשדה הקרב. חטאנו, עווינו, פשענו, הצבענו בעד משפחות של תומכי טרור, בעד משפחות מחבלים.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

שמענו אותך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

שמעתם, אבל לא התחרטתם. תגידו שאתם מתחרטים. תחזרו בכם. מה זה "שמענו"? תחזרו בכם.

קריאות:

מיקי לוי (יש עתיד):

מי ששלח את המילואימניקים לעזאזל זה אתם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת לוי, אתה בקריאה שנייה. עוד קריאה ואני אצטרך להוציא אותך. די.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בושה וחרפה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה מסית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מסית? אתה הצבעת בעד משפחות מחבלים ואני מסית? אני מציב לך מראה מול הפרצוף.

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דבי ביטון, קריאה שלישית. נא לצאת.

מירב כהן (יש עתיד):

אתה מסוכן והממשלה שלך מסוכנת – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם את הצבעת בעד משפחות מחבלים. אני מסית? אני מציב לכם מראה מול הפרצוף. תסתכלו, תראו את עצמכם, הצבעתם בעד משפחות מחבלים, בעד תומכי טרור. לאן הידרדרתם? איך אתם הולכים כמו עדר כבשים אחרי הרועה שלכם, רועה שאיבד את הכיוון, רועה שאיבד את המצפן שלו?

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

איך בני גנץ, איך גדי איזנקוט הולכים אחרי רועה שאיבד את הכיוון? איך אתם רוצים להוות אלטרנטיבה שלטונית? מה תגידו לאזרחי ישראל?

מירב כהן (יש עתיד):

אתם חייבים ללכת הביתה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה תגידו לאזרחי ישראל?

היו"ר אמיר אוחנה:

אפשר לדעת למה חברת הכנסת מירב כהן פה? היא בקריאה שלישית. למה אתם מכניסים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין תשובה, אין תשובה למחדל הנורא הזה, לבושה.

מירב כהן (יש עתיד):

אתם סכנה למדינה. סכנה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, את יצאת בקריאה השלישית. תחזרי להצבעה. ועוד את מפריעה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין תשובה לבושה הזאת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, את בקריאה השנייה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את הצבעת בעד משפחות מחבלים ואנחנו סכנה למדינה? אתם הצבעתם בעד משפחות מחבלים, ואנחנו סכנה למדינה? אתם לא מתביישים? אנחנו במלחמת קיום. הלוחמים שלנו בקרב. ומה יש למירב מיכאלי להגיד כאן? מלחמה שמתברברת. מלחמה שמתברברת. זה החבר'ה שלכם?

קריאות:

קריאות:

רד. רד. רד. רד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תחזרו בכם. בושה וחרפה. ברכות לשרים הנכנסים, בהצלחה למדינת ישראל. עם ישראל חי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אנא שבו במקומותיכם, כל מי שמעוניין להצביע. נא להכניס את מי שהוצא החוצה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גועל נפש. תתביישו לכם, יא מגעילים. תומכי טרור. חבורה של משתמטים.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים להצבעה.

קריאות:

מיקי לוי (יש עתיד):

משתמטים, משתמטים, מכונת רעל, אתם מכונת רעל – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

– – – במקום השר גלנט ימונה – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

השר ישראל כץ – – – במקום השר יואב גלנט – – – הצבעה מס' 1 בעד הודעת הממשלה – 58 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הודעת הממשלה אושרה. בלי מחיאות כפיים – תודה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הודעת הממשלה בעניין צירופו של חבר הכנסת זאב אלקין כשר בממשלה, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד הודעת הממשלה – 58 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

58 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הודעת הממשלה, גם בנושא הזה, אושרה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים להצהרת האמונים של השר זאב אלקין, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן. השר אלקין, אנא קרא את נוסח הצהרת האמונים.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אני, זאב אלקין, בן בוריס וליליה, זכרם לברכה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אפשר מחיאות כפיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

ברכות לשר זאב אלקין. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני י' בחשוון התשפ"ה, 11 בנובמבר 2024, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה ושבת שלום.