ישיבת מליאה בתאריך 06/08/2024 בשעה 09:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי ב' באב התשפ"ד, 6 באוגוסט 2024. על סדר-היום – הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7 – הוראת שעה), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת דוד ביטן, להציג את הצעת החוק, בבקשה.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אתם לא מבינים את החוק, לצערי הרב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לפיד כתב שהם בתת-ייצוג מחפיר בתקשורת.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

הם בתת-ייצוג?

שר התקשורת שלמה קרעי:

הם בתת-ייצוג מחפיר.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

זה מה שיפה בתקשורת, שכולם חושבים שהם נפגעים, אתה מבין? אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7 – הוראת שעה), התשפ"ד–2024, לקריאה שנייה ולקריאה השלישית. בהצעת החוק, שהיא הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת אריאל קלנר, מוצע לקבוע הוראת שעה, שתהיה בתוקף עד 31 בינואר 2025, שמטרתה לייעל את פעילותו של מערך עידן פלוס ולאפשר לצופים שעושים שימוש במערך זה מגוון רחב יותר של שידורי טלוויזיה, כפי שאסביר כעת. הסיבה שעשינו את זה עד 31 בינואר 2025 היא שאנחנו ממתינים לממשלה שתביא חוק שידורים רחב יותר, כשהיא מאזנת בין כל האינטרסים השונים של התקשורת ומטפלת בזה. מכיוון שהממשלה מתמהמהת, לצערי הרב, בעניין הזה, הגבלתי את הוראת השעה באופן כזה שאני בעצם מחייב אותם לעשות את העבודה מהר. אם הם לא יעשו את זה, אז בעצם ב-31 בינואר הוראת השעה מתבטלת וחוזרים למצב כקדמותו. לא ראיתי מצב – כשאני יודע שבממשלה כבר יצא תסקיר חוק והיא צריכה להביא הצעת חוק רחבה יותר בכל תחום התקשורת והשידורים האלה, לעשות משהו רחב יותר ובעצם לטפל בבעיות שהחוק הממשלתי צריך לטפל בזמן כל כך קצר. לכן עשיתי את זה כהוראת שעה לתקופה מאוד קצרה. ולכן אני גם לא מבין את ההתנגדות של האופוזיציה. גם אם אתם חושבים שיש איזשהו צדק בטענות על הדברים, אנחנו מדברים על תקופה של כמה חודשים, לא יותר מזה. כידוע, הצפייה בשידורים המועברים באמצעות מערך עידן פלוס אינה מחייבת תשלום דמי מנוי, וכל שנדרש כדי לצפות בשידורים אלו הוא לרכוש ממיר מתאים. חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב–2012, המסדיר את הפעלת מערך עידן פלוס, מטיל כיום חובה על תאגיד השידור הישראלי, על בעלי הרישיונות בשידורי הטלוויזיה שהם הערוצים המסחריים הוותיקים, רשת וקשת, ועל ערוץ הכנסת, להפיץ את שידוריהם באמצעות מערך עידן פלוס בתמורה לדמי הפצה שהם מחויבים לשלם לגורם המפעיל את המערך – הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. החוק אינו מחייב היום את הערוצים המסחריים הזעירים והזעירים הייעודיים להפיץ את השידורים באמצעות המערך; מדובר בערוצים 9, 14, הלא TV וערוץ 24 – 24 כבר כמעט, הוא לא רלוונטי, אפשר להגיד – והפצת השידורים כאמור היא לפי בקשתם של ערוצים אלה. עוד קובע החוק כי גם תחנות הרדיו יופצו באמצעות המערך אם ביקשו זאת. עידן פלוס זה מערך שבזמנו נקבע על ידי הממשלה והכנסת על מנת לתת שירות בדרך כלל לאנשים שידם לא משגת לקחת את הכבלים או את yes, והם גם לא צריכים את זה – מדובר בקשישים, למשל – אבל הם כן רוצים לראות את ערוץ 12, רוצים לראות 13, רוצים לראות ערוץ 14 וערוצים אחרים. זאת הפלטפורמה שאפשרה להם לראות את זה באופן קבוע בלי להתחיל לראות את כל השידורים האחרים שהם לא רוצים לראות אותם. בחוק הממשלתי יצטרכו לתת פתרון קבוע לעניין הזה. אמרה לי חברת הכנסת כהן שיש בעיה עם העניין של האינטרנט. מכיוון שיש קשישים שאין להם אינטרנט, אז הם צריכים לשלם סכום לעניין הזה. אני מבקש, בעניין הזה: תיקחו את זה בחשבון כשאתם מגישים לנו את החוק הממשלתי, מכיוון שאם באמת הם צריכים לשלם 100 שקל לאינטרנט, אז הרבה לא עשינו בזה – הרצון הוא לפתוח את זה לאינטרנט כדי שאז לא נצטרך לשלם את כל הכספים שהיום אנחנו משלמים, קרוב ל-30 מיליון שקל, כדי לעצור את המערך הזה. צריכים לפתור את הבעיה הזאת באיזושהי צורה, לא יודע, צריכים לדבר על זה, איך אנחנו פותרים את הבעיה הזאת, כי יש צדק בזה. ראשית, מוצע לקבוע כי גם הערוצים הזעירים והזעירים הייעודיים יהיו מחויבים להפיץ את שידוריהם באמצעות מערך עידן פלוס. מטרת ההסדר המוצע היא לאפשר לציבור הישראלי, בפרט נוכח המצב הביטחוני השורר בישראל מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, לצרוך התרעות והודעות מגורמי הביטחון בהיקף הנרחב ביותר, כך שכל אדם יוכל להיחשף להתרעות ולהודעות אלה באופן המתאים לו באמצעות גוף השידורים שהוא מעוניין לצפות בו או להאזין לו. כפועל יוצא מהטלת חובה זו מוצע לפטור את הערוצים הזעירים והזעירים הייעודיים, למשך תקופת הוראת השעה, מהחובה שחלה לפי החוק על כל הערוצים המופצים באמצעות מערך עידן פלוס, לתת לספקי תכנים רשומים, כלומר גופים שמשדרים באמצעות האינטרנט, דוגמת סלקום, פרטנר, הוט ו-yes, הסכמה להעביר את שידוריהם בלא תמורה. סברנו כי בנסיבות העניין יש לפתור את הערוצים הזעירים מחובה זו לתקופת הוראת השעה, בהתחשב בהיקף פעילותם המצומצם ולאור העובדה כי לחלק מהערוצים האמורים יש הסכמים קיימים עם ספקי תכנים וקיים קושי בהתגברות על הסכמים אלה באמצעות חקיקה, וכן, בשים לב להקלות נוספות שניתנו לאותם הערוצים והובאו לאחרונה. נציין כי גם לגבי ערוצי הטלוויזיה הוותיקים, ערוצים 12 ו-13, נקבעה בשנת 2006 הוראת מעבר לעניין זה, כאשר נחקקה לראשונה הוראה המחייבת העברה של תכנים של ספקי התוכן המשודר באינטרנט. הוראת מעבר זו הייתה בתוקף תקופה ארוכה, למעלה משש שנים. אדוני היושב-ראש, כל הטענה כביכול שהלכנו לקראת ערוץ 14, אנחנו מדברים פה – לאור הוראת השעה, שהיא עד ינואר 2025, מדובר על שלושה חודשים. מדוע? מכיוון שההסכמים של ערוץ 14 עם הוט ו-yes, למשל, הם עד נובמבר 2024. אנחנו מדברים פה בעצם על הקלה שניתנה להם למשך שלושה חודשים. יחד עם זה, אני לא מבין את עצימת העיניים הזו, מכיוון שב-2016 אותה הוראה ניתנה לערוצים 12 ו-13. ניתנה להם חמש שנים ארכה, ואחר כך הוסיפו עוד שנתיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

להלן – הערוצים הנכונים.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

לא, בסדר, אני לא מתייחס.

גלעד קריב (העבודה):

להלן – הערוצים שהייתה בהם חברת חדשות נפרדת, שהייתה הפרדת דירקטוריון, אין בעיה.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

רגע, רגע, לאט-לאט. הכול הכול – יש סיבות – – –

גלעד קריב (העבודה):

שהשקיעו בהפקות מקור – – –

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

שנייה. רגע. למה אתה מפריע? למה אתה מפריע לי?

היו"ר אמיר אוחנה:

או במילים אחרות: זה לא אותו דבר.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

זה לא משנה מה הסיבות.

גלעד קריב (העבודה):

אה, כמובן.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

רגע, ניתנה להם הקלה של חמש שנים פלוס שנה, אותו הדבר, לערוצים מסחריים.

גלעד קריב (העבודה):

אין בעיה.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

ואחר כך הם התפתחו בעקבות זה, במיוחד ערוץ 12, שבעצם הוא שולט היום בשוק של החדשות, והיום הם אפילו מתחרים בהוט ו-yes בעקבות FreeTV הזה, ואז התוצאה היא שאם זה ניתן להם בזמנו לשש שנים ואף אחד לא התלונן, על מה התלונה שעכשיו אנחנו נותנים את זה לשלושה חודשים? למה? דווקא בגלל שמדובר בהוראת שעה. מה הסיבה שאנחנו בעצם עושים את החוק הזה?

מיקי לוי (יש עתיד):

איך לצפות את זה בשוקולד.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

הרצון הוא להתחיל מהלך שעד היום לא נעשה, מכל מיני סיבות – אנחנו לא ניכנס כרגע לסיבות, ואני לא רוצה לתקוף אף אחד – שזה סגירת המרבב הראשון, ובסופו של דבר גם סגירת השני. סגירת המרבב הראשון היא צורך שחייבים לעשות אותו מכיוון שאין שום משמעות למרבב הראשון חוץ מאשר לשלם כספים. זו התוצאה. ולכן, ברגע שיסגרו את המרבב הראשון, התאגיד מצד אחד יחסוך 5 מיליון שקל בשנה שהוא משלם היום. ולמה רק 5 ולא 8, כי היום הוא משלם 8? מכיוון שערוץ 12 ו-13 בחוק הזה, שמתלוננים, מקבלים הטבה. מה ההטבה? היום הם משלמים 3 מיליון שקל בגין זה שהם נמצאים בעידן פלוס. זאת אומרת, ערוצים מסחריים מממנים שירות ממשלתי. זה דבר שלא מקובל עליי, במובן הזה שלא יכול להיות שערוץ מסחרי יממן שירות שהמדינה רוצה בו. למשל, עידן פלוס זה שירות שהמדינה רוצה לתת, והיום כמעט 150,000 איש משתמשים בעידן פלוס, ולכן הם לא צריכים לממן. אנחנו בעצם בחוק הזה מבטלים להם – אלא אם כן לא יעבור החוק הממשלתי – את התשלום של ה-3 מיליון שקל בשנה. אז קודם כול, הטבה שניתנת ל-12 ו-13 ולא ניתנת לערוץ 14, כי הם לא משלמים.

גלעד קריב (העבודה):

מזל שלא צריך לתת 3 מיליון שקלים.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

רגע. תכף אני אתן את כל הטענות. אל תדאג, אין לך מה לדאוג, קריב. אתה תמיד מודאג, אבל אני אומר את כל הטענות, מי זוכה ומי לא זוכה.

גלעד קריב (העבודה):

אשרי דואג תמיד.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

זאת אומרת, הם קודם כול מקבלים הטבה ראשונה, שהם לא ישלמו יותר את הכסף הזה. מצד שני, כל מי שעולה, מהקטנים – וזה מה שהיה מצחיק בחוק הקודם, שכל מי שעולה, אפילו אם הוא קטן, למשל ערוץ 9 או הערוץ הערבי, שהוא מאוד קטנצ'יק והוא ערוץ ייעודי, אם הוא עולה לעידן פלוס, הוא משלם 2 מיליון שקל בשנה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יותר מ-12.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אפילו יותר. זאת אומרת, אין בזה שום היגיון שערוצים קטנים שעולים לשירות הממשלתי הזה ישלמו את הכסף הזה. ולכן נוצר מצב שבעקבות המלחמה, השר חייב את כל הערוצים הקטנים האלה להיכנס לעידן פלוס, מכיוון שצריך לתת איזשהו שירות בתקופת המלחמה. בעצם זה שהם עלו מכוח חובה שהוא הטיל עליהם לעידן פלוס – התוצאה היא שאם החוק הזה לא יעבור, כל הערוצים הקטנים האלה ישלמו קרוב ל-2 מיליון שקל בשנה בגלל ההוראה של השר. ההוראה הייתה חיובית במובן הזה שצריך לתת שירות לציבור הרחב בתקופת מלחמה, ואת זה היינו צריכים לפתור. מצד אחד, החובה לעלות – ברגע שהם עולים לשירות והחוק הזה לא עובר, הם צריכים לשלם כל אחד 2 מיליון שקל, ואין בזה שום היגיון. גם אם אומרים שמה שהשר עשה, לא הייתה לו סמכות לכך, עדיין יש פה את עקרון ההסתמכות. זאת אומרת, הם הסתמכו על החלטת השר, עלו לעידן פלוס, והתוצאה היא שאם החוק הזה לא עובר, הם ישלמו כל אחד 2 מיליון שקל. אני, כיושב-ראש ועדת הכלכלה, לא רואה סיבה לעניין הזה, ולכן את הבעיה הזאת היינו צריכים לפתור בלי קשר כרגע לבעיות הפוליטיות, אם השר היה מוסמך או לא היה מוסמך, אם הערוץ הזה מקבל הטבה או הערוץ הזה מקבל הטבה. בסופו של דבר זאת בעיה שצריך לפתור. מצד שני, ברגע שהם עלו – מה אומר החוק היום? שאם אתה עלית לעידן פלוס, אתה לא יכול למכור את שירותי התוכן שלך. זאת אומרת, מצד אחד, אתה מחייב אותם לעלות, ומצד שני, כתוצאה מהעניין הזה, הם בעצם לא יכולים למכור את שירותי התוכן שלהם. וזה בדיוק העניין שבעצם פתרנו. רציתי בהתחלה, הינה אני אומר – – –

גלעד קריב (העבודה):

רק לערוצים הנלווים.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

שנייה, קריב, אתה לא היית בכל הדיונים, אז אני מסביר לך עכשיו.

גלעד קריב (העבודה):

רצית אותי בכל הדיונים?

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

לא היית בכל הדיונים בעניין הזה.

גלעד קריב (העבודה):

אני שואל אם רצית אותי בכל הדיונים.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

לא היית. בכל הדיונים בעניין הזה לא היית. באת פה ושם. באת, נתת איזה נאום והלכת. אבל אני אומר לך, בגדול, לא היית. רציתי בהתחלה אפילו לא לחייב את ערוץ 12 ו-13. הינה, אני מסביר. מה אתם רוצים? רציתי לא לחייב את כל הערוצים. קפצו באותו רגע שעשיתי את זה. אתה יודע, פעם אחת מודעי היה שר אוצר, ואז הוא ישב עם הפקידוּת הבכירה של האוצר וראה סעיף מאוד גדול מבחינת תקציבית. הוא אמר: מה זה הסעיף הזה? אף אחד לא ענה לו, כולם התחילו לגמגם. אז מה הוא עשה? הוא אמר: ביטלתי את הסעיף התקציבי הזה וראיתי מי קפץ. אני שמתי את זה לדיון. אמרתי, בעקבות זה שבעצם אנחנו מחייבים את כל הערוצים לעלות לעידן פלוס, אני מבטל את החובה הזאת שהם לא יכולים למכור שירותי תוכן. באותו רגע קפצו כל החברות הגדולות;yes , הוט, וגם פרטנר וסלקום קפצו בעניין הזה, ואמרו שהדבר הזה גורם להם מצד אחד נזק כספי וכלכלי גדול מאוד, ומצד שני, הם בעצם נפגעים במשא ומתן שיהיה להם עם ערוץ 12, 13 ו-14 לעניין שירותי התוכן שלהם ב-yes, הוט וכו'. לאור הטענות האלה – ואני חוזר למה שאמרתי בהתחלה – אמרתי לעצמי שאם הולך להיות חוק ממשלתי שפותר ומסדר את כל העניינים האלה, למה על דבר מאוד מצומצם בתקופה, אני צריך עכשיו לתת החלטות שהן הרות גורל לפי הטענות של החברות האלה, והתערבות די רצינית במשא ומתן שיהיה בין החברות ובין ערוץ 12, 13 ו-14? ולכן החלטתי, בהסכמת הוועדה, להשאיר את ערוץ 12 ו-13 באותה מחויבות, ולתת פטור – – –

גלעד קריב (העבודה):

רק ל-14.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

רק לערוצים הקטנים, למשל ערוץ 9, הערוץ הערבי וגם 14. אני לא אשם שהחוק עצמו בעצם מסדר את העניין שערוץ קטן זה לא לפי הרייטינג אלא לפי התקציב שלו. זאת אומרת, התקציב שהוא מקבל מפרסום – קבעו, נדמה לי, עד 80 מיליון, נכון?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מחזור.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

מחזור. עד 80 מיליון זה קטן או זעיר, ויותר מזה זה גדול. אז ערוצים 12 ו-13 הם גדולים, וערוץ 14, כמובן שהוא הרבה יותר מערוץ 9 – אני לא מתווכח על זה – והערוצים שלפי החוק הם קטנים. גם את זה לא רציתי לשנות. אני חושב שצריך לשנות את זה, מכיוון שיש מדרג גם בין הערוצים הקטנים. אי-אפשר להשוות את ערוץ 14 לערוץ 9 מבחינת התקציב שלו, ולכן גם את זה צריך לשנות. אבל זה לא השלב, בחוק הזה, כשאנחנו מדברים על פתרון בעיות מסוימות, לשנות דברים שמופיעים בחוק אחר, ושם לא נגענו בזה. החלק השני של הצעת החוק נוגע לתשלום דמי הפצה ולייעול פעילותו של מערך עידן פלוס. לפי המוצע, כל בעלי הרישיונות לשידורי טלוויזיה וכל בעלי הזיכיונות לשידורי רדיו אזוריים יהיו פטורים מתשלום דמי הפצה. הפטור המוצע מדמי ההפצה יחול החל מיום 7 באוקטובר 2023, בהתאמה למועד פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ועד תום תוקפה של הוראת השעה ב-31 בינואר 2025, כפי שציינתי. עוד מוצע לקבוע כי בתקופת הפטור מי שיישאו בדמי ההפצה האמורים לגבי הפצת שידורים של כלל בעלי רישיונות לשידורי טלוויזיה יהיו תאגיד השידור הישראלי, הכנסת ואוצר המדינה, לפי החישוב הקבוע כיום בחוק. זאת, מאחר שגם לפי החוק בנוסחו היום, מי שמשלם על מקום פנוי במערך עידן פלוס הם גופי השידור הציבוריים ואוצר המדינה. לגבי בעלי הזיכיונות ושידורי רדיו אזוריים, אוצר המדינה יממן את דמי ההפצה כאמור בעד הפצת שידוריהם. כדי לייעל את הפעלת המערך, שכיום מופעל בין השאר באמצעות מרבב מיושן שעלותו גבוהה, מוצע לקבוע כי הפטור כאמור מתשלום דמי הפצה ייכנס לתוקפו רק אם תופסק פעילותו של אותו מרבב עד ל-31 בינואר 2025, שהוא מועד פקיעתה של הוראת השעה.

גלעד קריב (העבודה):

מה העלות?

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

המרבב הזה – עלות הסגירה שלו היא בין 3 – – –

גלעד קריב (העבודה):

לא, העלות של החוק. אתה אומר, אוצר המדינה – – –

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

תכף אני אתייחס לעלות. אין לי בעיה. המרבב הראשון, על מנת לסגור אותו, יש לזה עלות של בין 3 ל-3.5 מיליון שקל, כולל מע"מ. צריכים להזמין כל מיני רמקולים, אני יודע מה, מחוץ לארץ, וזה עולה כסף. בגלל שזה עולה כסף, אף אחד לא נגע בזה. אבל מצד שני, משלמים כל שנה, סתם, 8 מיליון שקל בשנה, שמתוכם ערוץ 12 ו-13 משלמים 3 מיליון. התוצאה היא שבמקום לעשות את הפעולה הזאת ולסיים את העניין הזה, הם לא עושים את זה, אף אחד לא עושה את זה. עכשיו, אנחנו מתנים את כל החוק הזה בסגירת המרבב, כי זה חוסך כסף ציבורי. ברגע שיעשו את זה, אז ערוץ 11 – זאת אומרת, התאגיד – חוסך 5 מיליון שקלים בשנה, ו-12 ו-13 חוסכים 3 מיליון. אז אפשר להתקדם לקראת הנושא הזה של שידור באינטרנט. כשעושים את זה, אז חוסכים 30 מיליון שקלים בשנה. אבל צריך לעשות את המהלך הזה של סגירת המרבב הראשון כדי לחסוך את ה-30 מיליון. אז אנחנו מגיעים באמת למה שאמרה לי חברת הכנסת כהן, לעניין האינטרנט לקשישים. גם את זה צריך לפתור.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אפשר לחסוך 14 מיליארד.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

סליחה?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אפשר לחסוך 14 מיליארד.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אבל אנחנו מדברים על החוק הזה. אנחנו לא מדברים עכשיו מה אפשר לחסוך באופן כללי. אז אם אתם רוצים להתייחס לחוק הזה, בבקשה. אתם רוצים להתייחס באופן כללי? אני אתייחס גם באופן כללי, אין בעיה. אז זה המצב. אני התניתי בעצם את כל החוק הזה בסגירת המרבב הראשון. גם קבענו בחוק מי משלם מה, כי התחיל ויכוח מאוד גדול איך אנחנו מכסים את ה-3.5 מיליון האלה. אז אמרנו שאוצר המדינה ישלם שליש – הם לא רצו. תכף אני אגיד למה הם לא רצו לשלם כלום. ערוץ 12 ו-13 ישלמו שליש. למה? הם לא רצו גם כן. אבל למה הם ישלמו? כי הם חוסכים 3 מיליון שקלים, אז מזה, בשנה הראשונה, החיסכון הראשון שלהם, שישלמו 1.2 מיליון. אז הכרחתי אותם לשלם והם הסכימו – בלית ברירה, כמובן, אבל הם הסכימו למרות שההיגיון אומר שהם היו צריכים להסכים ללא בעיה. התאגיד, שהולך לחסוך 5 מיליון שקלים בשנה, ישלם גם הוא 1.2. אז ההוראות של החוק אומרות מה קורה אם לא עושים את זה. הרשות השנייה אמרה שלא בטוח שהיא תספיק לעשות את זה עד חודש ינואר. זאת הייתה המטרה, להלחיץ את המערכת. אני אומר לכם שאם באמת יהיה חסר להם חודש או חודשיים בסוף, ואנחנו נראה שהם באמת עשו תהליכים – זאת אומרת, הזמינו את הציוד ויש בעיה שהציוד הגיע בגלל כל מיני סיבות – אז אנחנו נביא בסופו של דבר תיקון של הוראת השעה ונאריך את זה בעוד חודש, חודשיים, כדי שלא ייווצר מצב שהאוצר צריך לשלם כספים פה. אני אומר לכם, מה קרה עם האוצר? מה הטענה העיקרית של האוצר? הוא טוען שזה לא מתאים לו. למה זה לא מתאים לו? שימו לב מה הטענה של האוצר. הוא אומר: אני לא חוסך כסף, אוצר המדינה לא חוסך כלום – התאגיד חוסך את הכסף. אם התאגיד חוסך את הכסף, אז זה לא עוזר לי מבחינת אוצר המדינה. לכן אני משלם בהתחלה 1.2 בלי שאני בעצם חוסך כסף. מצד שני, בגלל המרבב הראשון, שהאוצר מקבל תמלוגים כאלה או אגרות על המרבב הראשון, 5 מיליון שקלים, הוא אומר: אם אתה סוגר את המרבב, אני אפסיק לקבל את ה-5 מיליון, אז נגרם לי נזק של 1.2 ועוד 5 – זה 6.2. קודם כול נתחיל מזה שזה מה שנגרם לי. אבל בסופו של דבר הציבור לא מפסיד, כי התאגיד יחסוך גם כן 5 מיליון שקלים, והתשלום של 1.2 הוא תשלום חד-פעמי, הוא לא לכל החיים. אז אני חשבתי שגם האוצר צריך לתרום את שלו. והנימוק הזה שאומר שאני לא חוסך מתקציב המדינה שום דבר הוא נימוק לא רציני מבחינתי, כי הציבור חוסך בכל מקרה. אם האוצר רוצה, שישב עם התאגיד ויראה איך הוא מתחשבן איתו על ה-5 מיליון שקלים האלה בסופו של דבר. שימו לב, כשהמרבב השני ייסגר, התאגיד יחסוך 30 מיליון שקלים. האוצר יצטרך לשבת איתם ולראות איך מתחשבן על העניין הזה. אבל מה זה שייך אליי? מה זה שייך להצעת החוק שאנחנו מאשרים היום? שהם ישבו ביניהם ויתחשבנו מי תורם את שלו ומי מקבל את שלו. כרגע אני מבין שצריך לסגור את המרבב. כרגע אנחנו חייבנו אותם, בגלל שהם לא רצו כל אחד לשלם את חלקו על מנת שזה ייסגר. בסופו של דבר הם יכולים להסתדר בתקציב 2025, מי מאזן את מי בתקציבים. כדי לייעל את הפעלת המערך, שכיום מופעל בין השאר באמצעות מרבב מיושן שעלותו גבוהה, מוצע לקבוע כי הפטור כאמור מתשלום דמי הפצה ייכנס לתוקפו רק אם תופסק פעילותו של אותו מרבב עד ל-31 בינואר 2025, שהוא מועד פקיעתה של הוראת השעה. הפסקת הפעולה של המרבב כרוכה בעלות של כ-3.5 מיליון שקלים, אולם היא צפויה להביא לחיסכון של כ-8 מיליון שקלים. מאחר שהגופים שייהנו מהחיסכון הם תאגיד השידור הישראלי, הכנסת, לגבי ערוץ הכנסת – גם ערוץ הכנסת הולך לחסוך כסף, לא עכשיו, הוא יחסוך במרבב השני – והערוצים המסחריים הוותיקים, מוצע לקבוע כי גופים אלה הם שיישאו בעלות הפסקת פעילותו של המרבב, באמצעות העברת הסכום הנדרש לכך לגורם המפעיל את המערך, כלומר לרשות השנייה. בהתאם לכך, מוצע לקבוע כי תאגיד השידור הישראלי ואוצר המדינה ישלמו כל אחד שליש מהעלות הנדרשת להפסקת פעילות המרבב, וערוצי הטלוויזיה הוותיקים, כלומר, ערוצים 12 ו-13, ישלמו ביחד את השליש הנוסף של העלות הנדרשת לצורך הפסקת פעילות המרבב. אציין כי אם הגורם המפעיל לא יפסיק את פעילותו של המרבב עד תום הוראת השעה, הוא ישיב לגופים האמורים את הסכומים שהעבירו לו לצורך הפסקת פעילות המרבב. עוד מוצע לקבוע כי במקרה כזה הגורם המפעיל, ולא הגופים המשדרים, הוא שיצטרך לשאת בדמי ההפצה של הגופים שקיבלו פטור מדמי הפצה, מסכום שאוצר המדינה יעביר לו לשם כך. חברי הכנסת, אני מקווה כי הצעת החוק אכן תייעל את הפעלתו של מערך עידן פלוס ותיצור תמריצים לסגירת המרבב, וכי משרד התקשורת יקדם בקרוב את הצעת החוק הממשלתית שאמורה להסדיר מחדש את הפעלת מערך עידן פלוס באמצעות אפליקציה שתאפשר לציבור הרחב להמשיך ליהנות משידורי הערוצים המרכזיים בלי לשלם דמי מנוי. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מכם לדחות את ההסתייגויות ולהצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני רוצה רק להדגיש כמה דברים. קודם כול, אני אבקש מחברי הכנסת – – –

גלעד קריב (העבודה):

זאת הצעת חוק תקציבית או לא?

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

כן, תקציבית, אבל האוצר ויתר על הטענה הזאת. זאת אומרת, בהתחלה הוא טען שהצעת החוק – הסברתי גם למה הם טוענים תקציבית. מצד אחד, הם לא חוסכים מתקציב המדינה את הכספים אלא התאגיד חוסך. מצד שני, אם לא יצליחו לעמוד במועד, אז נטיל עליהם עוד עלויות. אמרתי, הם יעמדו במועד, כי אין סיבה שלא. אם במקרה, מאיזו סיבה מיוחדת, נראה שהם לא עומדים וצריכים עוד חודש חודשיים, אז אנחנו נתקן את המועד של הוראת השעה ונאריך את זה. בשלב הראשון צמצמנו כדי לגרום להם ללחץ לעשות את הפעולה הזאת. הפעולה הזאת חוסכת כסף ציבורי, ואין שום סיבה שזה לא יהיה בגלל מלחמות בין הערוצים, שכל אחד לא רוצה לעשות את העבודה שלו. זה דבר שצריך לעשות. מה שאני מבקש מהחברים – תתעלמו רגע מכל הוויכוח בין ערוץ 12, ערוץ 13 וערוץ 14 והלחץ שהם מפעילים.

גלעד קריב (העבודה):

הוויכוח – – – זה לא של 12 ו-13, זה של הציבור.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

רגע, רגע. הוכחתי לכם בדברי ההסבר שאני מסביר פה שההחלטה היא עניינית. היא לא קשורה לערוץ כזה או אחר. כולם בעצם נהנים מהצעת החוק הזאת – גם הציבור, גם ערוצים 12 ו-13, וגם קצת, קצת, ערוץ 14, אני לא אומר שלא, אבל אנחנו צריכים להתייחס לזה עניינית. החוק הזה כהוראת שעה חייב לעבור. הוא נותן לנו היבטים טובים מאוד מבחינת הדברים האלה. זה שיש ויכוחים בין הימין לשמאל כרגע על הערוצים ויש לחץ של הערוצים בעניין הזה – חבל מאוד, אבל זה לא צריך להשפיע לנו על אישור הצעת החוק.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תתייחס בבקשה לעמדת משרד המשפטים, שבעצם חושב שזה לא במקום.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

כן, אני יכול להגיד לך. אני לא מסכים עם עמדת משרד המשפטים.

גלעד קריב (העבודה):

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אני אענה. אני לא מסכים עם עמדת משרד המשפטים. הם אמרו את העמדה שלהם. הסיבות שאני לא מסכים לעמדה הן כיוון שהם מתייחסים לכך – עוד פעם, כמו שהאוצר מתייחס – שאין פה חיסכון לתקציב המדינה. אז אין חיסכון, אבל יש חיסכון לתאגיד, אז מה זה משנה מאיזה תקציב זה נעשה? מצד אחד, שתהיה התחשבנות; מצד שני, הם אומרים מה שאני אמרתי קודם, שהתערבות בשוק התקשורת צריכה להיות בהצעת חוק ממשלתית. אבל הם מוכרחים להביא את הצעת החוק הזאת. הסברתי למה הוראת השעה היא הוראת שעה קצרת מועד: כדי לגרום לממשלה – זאת בדיוק העמדה של משרד המשפטים – להביא את הצעת החוק הממשלתית שצריכה לאזן בין כל האינטרסים של התקשורת בהתייחס לאינטרס של הציבור. אני מקווה שהם יביאו את זה. לכן, לא כל דבר שמשרד המשפטים אומר בעניין הזה הוא דבר שצריך לקבל אותו, ויש נימוקים לפה ולפה בעניין הזה. העובדה שמדובר בהוראת שעה של כמה חודשים – היא בעצם מאזנת את הטיעונים של משרד המשפטים בכל מה שהם טוענים לגבי הצורך בהוראה ממשלתית ולא במסגרת הצעת חוק פרטית. אז אני מבקש מכם, בסוף בסוף, אחרי שתטענו, עוד פעם אני אעלה ואסביר למה אתם לא צודקים או כן צודקים בעניין הזה, בסדר?

גלעד קריב (העבודה):

– – – תקציבית – – –

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

מה שאני מבקש – מה זה? אה, תקציבית. אני אסביר.

גלעד קריב (העבודה):

האם זו הצעת חוק תקציבית – – – של הכנסת – – –

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

לא, לא, האוצר ויתר על הטענה הזאת – – –

גלעד קריב (העבודה):

איך זה קשור לאוצר?

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אז אני מסביר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תכף הממשלה תגיד שהיא תאשר – – – תנוח דעתך.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אני אומר, עוד מעט הוא יגיד. תקשיב רגע, קריב, בהתחלה הם טענו להצעת חוק תקציבית, אמרתי גם למה. הם טענו 14 מיליון. אני לא מבין מאיפה הם הביאו את הסכום הזה, הסכום האמיתי זה 6.2, אולי 6.2, אבל בסופו של דבר דיברנו עם שר אוצר והוא בעצם הסכים לחוק הזה, ומהרגע שהוא מסכים אז בעצם הצעת החוק היא לא תקציבית מבחינתנו כשאנחנו מאשרים את החוק, ולכן לא צריכים 50 ח"כים שיצביעו בעד. תודה רבה לכולם.

גלעד קריב (העבודה):

דוד, הערב יש לך ריאיון בפטריוטים?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

לא. אתה רואה שאני כבר שנה לא מופיע בתקשורת.

גלעד קריב (העבודה):

רע מאוד.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אולי לא שמת לב לזה, אבל אני לא מופיע.

גלעד קריב (העבודה):

לא שמתי – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, חברי הכנסת. נראה לי שקריב עוקב אחרי הפטריוטים, שמתי לב. תודה. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הממלכתי, קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל, קבוצת סיעת רע"מ, קבוצת סיעת העבודה. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

חבר הכנסת ביטן, קודם כול, אני מאוד אוהבת אותך, כי אתה היחידי שלפחות אומר את האמת. אומר את האמת. לא צריך להביא את זה עכשיו, לא בגלל המלחמות בין הערוצים – בגלל המלחמה שמדינת ישראל נמצאת בה. לא ראוי להביא את זה עכשיו כשאנחנו במלחמה רב-זירתית, וזה לא הנושא שצריך להעסיק את הממשלה בזמן של מלחמה קיומית. זו האמת. להביא את זה ככה, כשאילצתם את כולנו לצאת לפגרה, כשהזנחתם נושאים חיוניים, מצילי חיים, אחרים, בניגוד לעמדת משרד המשפטים, ועל הדרך יש בחקיקה הזו גם פוטנציאל לפגיעה באוכלוסייה מוחלשת, אז לא ראוי בכלל להתעסק בזה דווקא עכשיו. אני בטוחה שאזרחים שצופים בנו עכשיו לא מאמינים שבזה ממשלת ישראל מתעסקת עכשיו, וזה מבייש – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

מירב – – – דברי לאט, כדי שאני אוכל לכתוב את השטויות, לא – פגיעה באוכלוסייה מוחלשת? על מה את מדברת? תסבירי. מה זו פגיעה באוכלוסייה – – –

מירב כהן (יש עתיד):

אני כל כך מתביישת שיש שר בממשלת ישראל שמשסה ומחרחר ריב ושנאה כמוך.

גלעד קריב (העבודה):

מירב כהן (יש עתיד):

אתה והשותפים שלך הבאתם את מדינת ישראל לשפל – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת קריב, תשעת הימים זה לשני הצדדים.

מירב כהן (יש עתיד):

– – שלא נראה כמותו בתולדות מדינת ישראל.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ניסים ואטורי:

אז רק בישיבה, שיהיה שווה.

מירב כהן (יש עתיד):

מימי השואה לא היה לנו שפל כזה, מחדל כזה, אסון כזה, ואתה וחבריך חתומים על זה. ומה שעצוב זה שלרגע אין לכם בושה או רגשות אשם. אתם בטוחים שכל מה שאתם עושים נפלא כי כל כך נפלא פה במדינה. מנותקים. אתה מנותק ושותפיך מנותקים. קצב האירועים והאסונות במדינת ישראל הוא כל כך גדול שאנחנו שוכחים דברים בגלל הקצב. היה לי חשוב לדבר היום על אירוע שנשמע כאילו הוא כבר בהיסטוריה הרחוקה, אבל הוא קרה רק לפני כמה ימים, והוא מלמד על תהליך מאוד מאוד מסוכן שקורה בחברה הישראלית בחסות ההנהגה הקיצונית הזו, בחסות ההנהגה המשיחית הזו. אני רוצה לדבר על אירועי שדה תימן והפריצה בכוח של שרים וחברי כנסת לבסיס צבאי סגור בשם איזה חופש תנועה. כאילו בשם חופש תנועה אפשר לתת איימן עודה להיכנס לבור בקריה, אולי. איזו צביעות, איזו קיצוניות. חשוב לי לומר, החיילים שלנו הם גיבורים. יש לנו את הצבא המוסרי בעולם. האנשים שיצאו לשדה הקרב הם גיבורים. האנשים ששומרים על אסירי הנוח'בות הם גיבורים. אני מאחלת למחבלים שעשו לנו את הזוועות של 7 באוקטובר את כל הרע שבעולם. אבל אנחנו לא פלנגות, אנחנו לא נוח'בות, אנחנו לא כמוהם. במדינת בישראל עשו אפילו לאייכמן, שהביא לרצח המוני של יהודים בשואה, משפט, משפט צדק, ואני זוכרת שהיו גם סיפורים שלא הצליחו למצוא בחברה הישראלית מישהו שיהיה מוכן להיות התליין שלו מרוב שיצר הנקמה הוא לא זה שהדריך אותנו אלא רק עשיית הצדק. תחת ההנהגה המשיחית והקיצונית הזו גם עולם הערכים שלנו הולך ומידרדר. אז צריך לשים דברים על דיוקם. ארנון זמורה, זיכרונו לברכה, הוא גיבור קדוש; בן אדם שעשה מעשה סדום או אנס או עשה מעשה סדיזם במחבל, נורא ככל שיהיה, הוא לא קדוש.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – – נוח'בה.

מירב כהן (יש עתיד):

מי שמתנגד לחקירה של חייל שעשה מעשה סדום במחבל בעצם פוגע בשמם הטוב של כל יתר חיילי צה"ל. הוא פוגע בביטחון מדינת ישראל, כי 99.999% מכל החיילים לא כאלה. חשוב למחות, חובה למחות כשרואים עוול, אבל לא להיות אלימים, לא להרים יד על שוטר או על חייל. ולצערי זו התוצאה כשמכניסים עבריינים לתוך הממשלה, שיושבים בקבינט. התוצאה שמקבלים זה שרים וחברי כנסת שפורצים בכוח הזרוע לבסיס צבאי סגור, והמשטרה לא מגיעה. לא קורה כלום. מפחיד. התחושה היא שההפיכה המשטרית לא צלחה, אז אותם חברי כנסת ושרים עברו להשתמש ברעולי פנים עם תחמושת. אם אנחנו נמשיך המסלול הזה, אנחנו רק נידרדר מדחי אל דחי, מאסון לאסון. חייבים להחליף את ההנהגה המסוכנת הזו. חשוב לי לומר עוד דבר. אני כן שומעת מהחברים, מהמשפחה, שנמצאים בשדה הקרב, מפניות ציבור שאני מקבלת, שיש חיילים ומילואימניקים שבאמת מרגישים שהמדינה שולחת אותם לעשות משימות מאוד מורכבות, לסכן את חייהם, וכן, גם לעשות משימות שלעיתים יש בהן מורכבות ערכית. יש בהם חשש ופחד שביום מן הימים עלולים לזרוק אותם מתחת לגלגלים בשם איזו הגנה מפני בית הדין בהאג או משהו כזה. זו תחושה מאוד מסוכנת, וחשוב שאנחנו כהנהגה נאמר לחיילים הגיבורים שלנו: אנחנו נותנים לכם את הגיבוי המלא לכל העשייה שלכם. וגם אם יש תקלות או טעויות, מדינת ישראל, כנסת ישראל, צריכה לתת גיבוי מלא לחיילים שלנו בשטח, שפועלים בתנאים שהם ממש לא סטריליים. אבל מעשה סדום זה לא תקלה, מעשה סדום זה לא מילוי פקודה, מעשה סדום זה לא פקודה שהשתבשה, ולכן מי שלא מאפשר חקירה של טענות כאלה חמורות, פוגע בשמם הטוב של כל חיילי ישראל.

אריאל קלנר (הליכוד):

זה פוגע בשמם הטוב, שאת – – – את הטענות של נוח'בה. זה מה שפוגע.

מירב כהן (יש עתיד):

אנחנו מדינת חוק.

אריאל קלנר (הליכוד):

לא מתאים לך.

מירב כהן (יש עתיד):

אנחנו לא נוח'בות, ואנחנו לא – – –

קריאות:

מירב כהן (יש עתיד):

זה מה שאני אומרת – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

למה את עושה את זה? למה את מהדהדת את הדברים האלה – – – נוח'בה, למה?

מירב כהן (יש עתיד):

אני מהדהדת? חברי הממשלה שלך נכנסו והזמינו את ההמון, העלו סרטונים, שלהבו את ההמון כדי לפרוץ לבסיס של הצבא – –

אריאל קלנר (הליכוד):

את – – – מאמינה לנוח'בה? את מאמינה לנוח'בה? נוח'בה – – –

מירב כהן (יש עתיד):

– – ואתה אומר שאני מהדהדת את זה? אין סוף לצביעות ולניתוק.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – – נוח'בה אמר – – –

מירב כהן (יש עתיד):

אנחנו בשבוע הבא – – –

גלעד קריב (העבודה):

הפיכה משטרית, מה הקשר לנוח'בות? שרים שקוראים למרד.

אריאל קלנר (הליכוד):

בדקת שהכול בסדר? בדקת כבר?

מירב כהן (יש עתיד):

אנחנו, בשבוע הבא – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, עצרתי את הזמן, שנייה. קודם כול, אני מציע לתת לבית משפט להחליט, בסדר?

מירב כהן (יש עתיד):

בוודאי, זה מה שאני אומרת.

היו"ר ניסים ואטורי:

אנחנו סומכים על בית משפט, לא?

מירב כהן (יש עתיד):

אבל חשד כזה צריך לבדוק, וכששרים וחברי כנסת מונעים חקירה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

לא להגיד מראש, לא להגיד שנעשה מעשה סדום. אנחנו לא יודעים, בסדר? במקרה הטוב – – –

מירב כהן (יש עתיד):

אבל הקואליציה שלך ניסתה למנוע חקירה באמצעות שלהוב ההמונים ופריצה בכוח עם נשק ורעולי פנים לבסיס צבאי. זה הזוי. אנחנו מדינת חוק, ואטורי. בשבוע הבא אנחנו נציין את תשעה באב. העם היהודי הגיע לריבונות בארץ ישראל שלוש פעמים. פעמיים הקמנו פה בית לאומי, ופעמיים הוא נחרב. המחריבים בפועל אומנם תמיד היו גורמים חיצוניים, אבל מי שזימן את החורבן היינו אנחנו, במו ידינו וברוב טיפשותנו. הבית הראשון נחרב בעקבות מלך רע, רחבעם, שבמקום לפעול למען העם הכביד עליו והוביל למעשה לפיצול לשתי ממלכות, יהודה וישראל; מנהיגות עלובה שהובילה להפרדה והפכה את שעון החול שמדד את הזמן עד בוא נבוכדנצר והחורבן בשנת 586 לפני הספירה. בימי בית שני שכבת הכהונה הפכה למושחתת. במקום שההנהגה תהיה יעילה ומיטיבה, היא הפכה למסואבת ולמרוכזת בעצמה. אובדן המנהיגות יצר מחלוקות עמוקות בחברה וזימן את אובדן הזהות ואת המלחמה. לבסוף, המחלוקות בין אוהבי ירושלים ומגיני ירושלים הכריעה את הכף לטובת הרומאים. שורפי האסמים הציתו אש במחסנים, ו-656 שנים אחרי האובדן של הבית הראשון גם הבית השני הוחרב. ואז הגיע הניסיון השלישי: נס במסגרת הטבע, נס שהגיע במחיר כל כך כבד ומדמם. ושוב אנחנו למדים שמנהיגות טובה היא הכרחית. שוב אנחנו למדות שמנהיגות רעה מזמנת את החורבן ואת התהום. אני יודעת שאם לא נתעקש ללמוד מהטעויות, אז נחזור עליהן. ואני יודעת שאם לא נחליף כאן את ההנהגה, אז חורבן הבית השלישי הוא לא שאלה של מתי, הוא שאלה של עד כמה זה קרוב; זה לא האם אלא מתי זה יקרה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

מירב כהן (יש עתיד):

בשני הבתים הראשונים החורבן לא הגיע יש מאין. זה לא היה איזה צונאמי פתאומי אלא יותר כמו עלייה מתמדת ואיטית של גובה פני מים עד לנקודה שבה הקרקע היציבה נשטפה תחת רגלינו ותחת היסודות. ערב תשעה באב התשפ"ד הלהבות אוחזות בווילונות של הבית, והחורבן השלישי דופק בדלת של כולנו. השאלה, האם נפתח לו את הדלת או שנכבה את הלהבות?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. בגלל שהתייחסת אליי, אני אגיב. אמרת שלא הייתה משטרה. הייתה משטרה. אני דיברתי שם עם מפקד, אפי שימן. שאלתי במה צריך עזרה. הוא אמר: לפנות אנשים. ביקשתי מגפון, נכנסתי וקראתי לאנשים לצאת החוצה. לא פרצתי לבסיס, ואני נגד הדברים האלה. אני חושב שזה לא נכון.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

קיבלת אישור?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב. החלפתם, בגלל זה סימנתי לך. אתה מוכן או שאתה רוצה לדקלם קצת?

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא, אתה טועה, אני החלפתי עם מירב. קודם מיקי. הוא גדול ממני בחוכמה ובניסיון.

מיקי לוי (יש עתיד):

חלילה וחס.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

בוקר טוב. אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, אני עומד כאן לדקה וחצי רק כדי לדרוש את כבודו של חבר הכנסת לשעבר יועז הנדל. לפני כמה שבועות עבר כאן חוק הקומות הכשרות של הטלפונים. עמד כאן ממכונת רעל ואמר: הסרנו את חרפת הנדל. הסרנו את חרפת הנדל. זה מכונת הרעל. ובכן, אותו חרפת הנדל, סגן אלוף במילואים, מג"ד, קצין בקומנדו, עז נפש – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

מנגן בפסנתר.

מיקי לוי (יש עתיד):

הינה, מכונת הרעל. הוא שירת בקומנדו – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

עלינו הוא אמר – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

בן 49, לא מחויב במילואים. הקים יש מאין – חברים, לוחמים – הקים גדוד ונכנס עם הגדוד להילחם בעזה וברפיח כשהוא לא היה חייב בכלל. לפני כמה ימים, השבוע, הם יצאו בחזרה מעזה. אז זה חרפת הנדל. סגן אלוף שאינו מחויב במילואים, קצין עז נפש בקומנדו, תורם תרומה רבה למדינת ישראל. מכונת רעל – חרפת הנדל. אני מבקש את סליחתו של חבר הכנסת לשעבר הנדל בשם הבית הזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה רק סליחתו? תשריינו אותו ביש עתיד.

מיקי לוי (יש עתיד):

ולכן, מכונת הרעל – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

למה אתה צריך לבנות את המפלגה? אולי הגיע הזמן שיכניסו לליכוד – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה רק סליחה? תשריינו אותו אצלכם. תשריינו אותו ביש עתיד. למה את לא מציעה לו מקום?

דבי ביטון (יש עתיד):

אל תחליטו בשבילנו. מלח הארץ, הם צריכים להיות כאן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כמה שנאה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש.

דבי ביטון (יש עתיד):

היושב-ראש, תעצור את השעון.

היו"ר ניסים ואטורי:

עצרתי את השעון, תסתכלי. את יכולה להסתכל, לראות שעצרתי את השעון, הינה, הוא לא זז. בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה לך, היושב בראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תהיו רגועים.

מיקי לוי (יש עתיד):

חבל שיושב-ראש הכנסת יצא. אתמול והיום נפתחה המליאה. אין בעיה שתיפתח המליאה, אנחנו שמחים לבוא לעבודה, אבל בימים טרופים כאלה, כשאנחנו יכולים להיות בחוץ, ללכת למוקדים אזרחיים, לדבר עם אזרחים, לעודד, לתמוך, מביאים סדרה של חוקים של מה בכך; לא צריך אותם, אינם קשורים למלחמה, אינם קשורים לחיי האזרחים, אינם קשורים לחיי היום-יום, אינם קשורים ליוקר המחיה. למה הם קשורים? להישרדותה של הממשלה הרעה הזאת. אתמול עסקנו בזה במקום להיות ברחובות. השרים ישבו פה בפרסה מאחור, שתו אספרסו, במקום להיות במשרדים שלהם ולתכנן את הבאות ואת הימים הבאים. ימים קשים. מדינת ישראל צפויה להתקפה, זה כבר לא סוד. נפתחת המליאה – חבל שיושב-ראש הכנסת יצא – לעסוק בדברים של מה בכך. איזו בושה. פשוט בושה. מסמך רשות התחרות שיצא כרגע או יצא בשעות האחרונות, שומט את הקרקע מתחת לטענות ערוץ 14 בדבר פגיעה בתחרות, אבל כולכם, כולכם, הצד הזה, נזעקתם להגיע הנה היום כדי לתמוך. מה בוער לכם לתמוך בערוץ? אני אגיד לכם. ערוץ של תעמולה ממשלתית, כולכם רצתם לכאן כדי לתמוך בו. ערוץ של תעמולה ממשלתית, שופר של דף המסרים של ראש הממשלה. איזו בושה, הזעקתם את כולנו. מה כל כך לחוץ? מה כל כך דחוף? ימי מלחמה, בשביל זה אתם פה? אין לכם בושה? במקום להיות ברחובות, במקום לתת לשרים לעבוד, כולם היום יוזעקו לכאן לצורך ההצבעה. מה בוער? אין לכם אומץ להגיד את האמת. תתביישו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, מכובדי השר, במסורת היהודית אומרים על יום שלישי פעמיים כי טוב, אבל על יום שלישי הזה צריך לומר: פעמיים כי בושה גדולה. הבושה הראשונה קשורה למצב העגום, הבלתי-נתפס, שבו נמצאים אזרחי ישראל: יושבים וממתינים למתקפה שתתרגש עלינו, מי יודע מכמה חזיתות; עשרות אלפי משפחות מן העוטף ומצפון הארץ לא יודעות איפה ילמדו ילדיהן בעוד ארבעה שבועות; הסיוע הכלכלי לתושבי הצפון מדשדש, מתקדם בעצלתיים, כי לשר הנסים והנפלאות סמוטריץ' יש זמן. כשמדובר בהקמת 24 מאחזים בלתי חוקיים בשטחים אחרי 7 באוקטובר, שם אין זמן; כשמדובר בחבילת הסיוע לעסקים הקורסים בצפון, יש את כל הזמן שבעולם. ועל שברונן של משפחות החטופים מה כבר יש להוסיף? אז זו הבושה הראשונה. הבושה השנייה של יום שלישי הזה הוא סדר-יומה של ממשלת ההפקרה, סדר-יומה של קואליציית הכישלון. הוצאתם אותנו לפגרה למרות ההצעה שלנו להמשיך את דיוני המליאה ואת דיוני הוועדות עד היציאה של עובדי הכנסת לחופשה המרוכזת, באמירה שכל הזמן הנוסף יוקדש רק לענייני המלחמה והסיוע לעורף. סירבתם, אבל לפתוח הבוקר הזה דיון מליאה על מנת להעביר חוק אחד, שתכף נדבר בו, חוק שהוא חלק ממסכת חוקים ומהלכים ממשלתיים לביצורו של ערוץ ההסתה והרעל, ערוץ 14 – את זה אתם יודעים לעשות. אפילו לא טרחתם לשים, בקטנה, על סדר-היום עוד הצעת חוק שהיא באמת לטובת הציבור, ככה, כדי לאזן את הבושה. אתם באמת ממשלת אובדן הבושה וקואליציית אובדן המוסר. אני רוצה להזכיר לאדוני השר, לחברי הקואליציה, שלפני שיצאנו לפגרה הבזויה עברה כאן בקריאה טרומית הצעת חוק של יו"ר הקואליציה – לא של אחד מאיתנו, של יו"ר הקואליציה – לשנות במשהו את חוק התגמולים למשפחות השכולות ולמשפחות נפגעי האיבה כדי לטפל בעיוות שפוגע ב-45 משפחות שבהן זוג הורים שהיה פרוד או גרוש, ואחד מן ההורים נרצח או נפל וההורה השני מטפל ביתומים. זו הצעה של יו"ר הקואליציה, שחברי כנסת מהאופוזיציה היו שותפים בה, אבל לא, אמרנו שיו"ר הקואליציה יוביל את זה, כי אנחנו יודעים שהוא יוכל באמת לקשור את הקצוות. היא עברה בקריאה טרומית. עד הרגע הזה לא היה דיון אחד בוועדת העבודה והרווחה, שלא לדבר על זה שהיום, היום היינו צריכים להשלים את מהלך החקיקה ולהעביר מדי חודש עוד כמה אלפי שקלים לאותן אימהות קורסות.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא חשוב.

גלעד קריב (העבודה):

זה לא חשוב. אבל לסדר עוד העדפה ועוד הטבה לבעלי ערוץ ההסתה והרעל, זה נורא חשוב. איבדתם את המצפון. איבדתם את המצפן, אפרופו מצבו של צפון הארץ. איבדתם את הבושה. עכשיו לעניין החוק עצמו. קודם כול, גילוי נאות. אני חושב שאני היחיד מבין כל יושבי הבית שתבע את ערוץ 14 וניצח. בהיותי מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל הגשנו תביעה כנגד הערוץ. אז מספרו היה אחר, אז הוא עוד פעל מכוח היותו ערוץ מורשת. היום הוא ערוץ הפטריוטים. אנחנו במהלך משפטי קצר הראנו איך הערוץ הזה, לידתו בחטא, הורתו בחטא, וכל התנהלותו היא בוז עמוק לכללים, לנהלים ולתנאי הרישיון. מדובר בערוץ שמדבר על פטריוטיות ובאותה נשימה הוא מפר חוק סדרתי. זה הערוץ שהממלכה והמלך חפצים ביקרו. כדרך אגב, באמת ניצחנו בתביעה. הוכחנו את טענת האפליה, ולשמחתנו, הערוץ שילם פיצויים לתנועה הקונסרבטיבית בישראל ולתנועה הרפורמית בישראל. זה כמובן לא גרם להם למלא – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – את הכסף.

גלעד קריב (העבודה):

לא. הכסף שולם, אבל זה לא גרם להם – כן, תרומה נדיבה לקידום פעילות היהדות הרפורמית והקונסרבטיבי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כשחוק השידורים יעבור – – –

גלעד קריב (העבודה):

שמענו. רק שזה לא גרם לערוץ להקפיד יותר בהוראות החוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם קומוניסטים. אתם רוצים להתערב בתקשורת.

גלעד קריב (העבודה):

עכשיו לעניין החוק עצמו. על פניו – והיטיב לעשות זאת יו"ר ועדת הכלכלה – מדובר בחוק טכני. באמת השירות של עידן פלוס הוא שירות חשוב. יש צורך בהתאמת הפלטפורמות הטכנולוגיות. הרבה ממה שאמר יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת ביטן נשמע הגיוני, ובאמת, אני חייב לומר, אם היו מביאים לכאן חוק שהוא כולו ענייני ולא חוק שבדלת האחורית מגניבים לתוכו את המדיניות המעוותת של שר התקשורת ושל הממשלה כולה להעניק הטבות בלתי מתקבלות על הדעת לערוץ והרעל וההסתה, אז היה ניתן אפילו להגיע להסכמות. וכדרכו של יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת ביטן, באמת הדיונים אצלו בוועדה, צריך לומר, הרבה פעמים הם דיונים ענייניים. ודברים שמגיעים מקולקלים – אני לא אומר שתמיד יוצאים מתוקנים; ראינו את התקלה שנקראת חוק הקומה הכשרה, אבל הם פחות – – –

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

למה? עשינו שם המון המון עדכונים. לא נכון.

גלעד קריב (העבודה):

אז אני אומר, אני אומר לשבחך. הרבה דברים שמגיעים מאוד מאוד מקולקלים – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה מוריד קולות בפריימריז כמו בשעון חול.

גלעד קריב (העבודה):

הרבה דברים שמגיעים מאוד מקולקלים, היושב-ראש מאזן במעט. דוגמה אחת – רצו במסגרת החוק הזה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אל תיתן לי – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע. בינתיים הוא מפרגן לביטן. אל תפריע. תן לו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בדיוק. שלא יפרגן לי בטעות, שתזהיר אותו.

גלעד קריב (העבודה):

בואו נחכה, נראה את התוצאות הבאות של הפריימריז אצלכם.

צגה מלקו (הליכוד):

החוק חשוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

מה שבטוח, זה הפוך, הפוך ממה שהוא חושב.

גלעד קריב (העבודה):

רצו במסגרת החוק למחול לערוץ 14 על 6 מיליון שקל חוב. בא יושב-ראש הוועדה, ובאמת התנהג כפי שמצופה מנבחר ציבור, ואמר: הדברים לא קשורים. ועדיין, צריך לומר, מכיוון שהחוק מרובה פרטים, צריך להזכיר שהחוק הזה יוצר מציאות כדלקמן: ערוץ 14 יקבל הטבה.

צגה מלקו (הליכוד):

גם אחרים מקבלים. גם אחרים מקבלים. קשת ורשת מקבלים את ההטבה.

גלעד קריב (העבודה):

נו, חבר'ה, אל תפריעו.

צגה מלקו (הליכוד):

כן, כן. לא, מקבלים. אני מתקנת אותך. אני מכירה, במקרה. לא נכון. לא נכון.

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, רגע, שנייה. אני עוצר לך את הזמן.

גלעד קריב (העבודה):

תוסיף לי זמן, בבקשה.

היו"ר ניסים ואטורי:

עצרתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

קריב, אף פעם לא התלוננת, אף פעם לא התלוננת על 5 מיליון שהאוצר משלם כל שנה על ערוץ 12 וערוץ 13. אף פעם לא התלוננת.

היו"ר ניסים ואטורי:

אדוני השר.

גלעד קריב (העבודה):

מכובדיי, אפשר להמשיך?

שר התקשורת שלמה קרעי:

עצרו לך את השעון. אל תדאג. אתה יכול לחכות.

היו"ר ניסים ואטורי:

תגיד תודה. עצרתי לך את השעון.

גלעד קריב (העבודה):

תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

ערוץ 14 מקבל הטבה. ערוצים 12 ו-13, מצבם לא נפגע.

צגה מלקו (הליכוד):

גם הם מקבלים, הם מקבלים 4.8 מיליון.

גלעד קריב (העבודה):

ותאגיד השידור הציבורי ישלם.

אריאל קלנר (הליכוד):

איפה ישלם?

צגה מלקו (הליכוד):

הם מקבלים 4.8 מיליון.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, תנו לו לסיים. הוא צריך לרדת תכף.

צגה מלקו (הליכוד):

לא, שידייק. 4.8 מיליון הם מקבלים. אני מכירה במקרה את הנושא. אני מכירה את הנושא.

גלעד קריב (העבודה):

זה התוצר המיידי של החוק. ערוץ 14 מקבל הטבה. 12 ו-13, נהנים להסית נגדם, אבל ראש הממשלה לא רוצה להסתכסך איתם. ראינו. ראש הממשלה עסוק בלהשפיע עליהם. ראינו את סיפור יוליה שמאלוב-ברקוביץ, שעוד ייבדק ויידון. והתאגיד, התאגיד, שהוא בעצם המטרה, מטרת החיסול המרכזית של השר קרעי, הוא זה שכן ישלם בשלב הראשון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה חיסול? אנחנו מחליפים – – – תאגיד. למה חיסול?

גלעד קריב (העבודה):

עכשיו, זו עוד דוגמה לשימוש המעוות של השר קרעי, של ראש הממשלה ושל הקואליציה כולה במושגים שוויון ופלורליזם. עמד כאן יושב-ראש הוועדה ואמר: רגע, ההטבה שערוץ 12 וערוץ 13 קיבלו ב-2016 – גם לערוץ 14 מגיע. אין בעיה, תטילו עליהם את החובות. אתם לא מטילים על ערוץ 14 את החובה להקים חברת חדשות נפרדת; אתם לא מטילים על ערוץ 14 את החובה למנות שופט בדימוס לוועדת אתיקה; אתם לא מטילים על ערוץ 14 את חובת האתיקה, ובכל ערב הערוץ הזה, במשדרים המסיתים והשקריים שלו, דורס את כללי האתיקה. אז אתם מדברים על שוויון ופלורליזם? מה אתם חושבים, שאנחנו טיפשים? אתה פוטרים את הערוץ הזה, שמתגאה שהוא תוכנית החדשות השנייה ברייטינג, אבל הוא פטור מכל החובות. אין דירקטוריון נפרד, אין כללי אתיקה. אין. אין. ינון מגל צועק: אנחנו, אנחנו הערוץ השני בחוזקו. אבל בחסות שר התקשורת הערוץ הזה פטור מכל הכללים. אז אתם מדברים איתנו על שוויון?

צגה מלקו (הליכוד):

לא, לא. לא פטור. כמו כולם.

גלעד קריב (העבודה):

אתם רוצים שווין בהטבות אבל לא בחובות. אתם רוצים להשאיר את הערוץ הזה כערוץ שיכול להסית, לשקר – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – ואין עליו שום מענה. זה השוויון שלכם? זה הפלורליזם שלכם? לתת הטבות ולא רגולציה ולא חובות? אל תעבדו עלינו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

אתם עובדים בשירות ערוץ תעמולה ורעל שעובד בשירותכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חברת הכנסת נעמה לזימי.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

קריב, אתם בשירות של ערוץ 12. ערוץ 12 נותן לכם הוראות.

גלעד קריב (העבודה):

ערוץ 12 משרת אתכם, על מה אתם מדברים? תבדקו כמה פעמים בן גביר הכושל, השר הכי כושל בממשלה, כמה פעמים הוא שם וכמה פעמים נציגי האופוזיציה.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

זה בכוונה שהוא שם, כדי להוריד לליכוד קולות, אתה מבין?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

שמענו. עוד נדבר בעסקה הסיבובית על המלט, וטורקיה, ויוליה שמאלוב-ברקוביץ', הכול בסוף יצוף.

היו"ר ניסים ואטורי:

תגיד לי, עכשיו דיברת עשר דקות. ישבנו, שמענו אותך יפה.

גלעד קריב (העבודה):

תן לי עוד חצי שעה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה רוצה עוד רבע שעה? תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, השבת – רגע, אני מבקשת.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברים, אבקש שקט. תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

יש פרסה לשבת בה, אם רוצים. דוד, אני מבינה את חלוקת הממתקים, אך יש נאום. היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

זה יחסית שקט, תדעי לך. תראי איזה שקט.

נעמה לזימי (העבודה):

זה יחסית שקט. האמת, זה נכון.

היו"ר ניסים ואטורי:

כשנאור שירי עולה לפה, תשאלי אותו איזה רעש יש כאן באולם.

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

השבת, ברגע מאוד מרגש ויפה, נחשפנו גם לסיפור הישראלי של מדינה שלוקחת אחריות. רז הרשקו זכתה במדליית אולימפית יחד עם אלופים נוספים. אימא שלה, לילך, ריגשה את כולנו, ואותי במיוחד, כשהיא סיפרה בהתרגשות שהיא שלחה את בתה לחוג ג'ודו במתנ"ס כי זה היה בחינם. זה בדיוק הסיפור של שוויון הזדמנויות בחינוך ובכלל – מדינה שמאפשרת לכל ילד וילדה למצות את הכישרונות שלהם, לממש את עצמם ולגלות את היכולות שלהם להצליח ולפרוח, ובמקרה הזה, גם להביא גאווה לכולנו. כמה רז הרשקו פספסנו כשלא העצמנו את המקום הזה של אחריות המדינה בכל מרחב, בכל פריפריה, בכל שכונה ותיקה, בכל מקום שבו המדינה יכולה להיכנס במקום שבו הכיס הפרטי לא יכול להיכנס כדי להעניק הזדמנות שווה ולתת פה לכולם לממש את עצמם; מדינה שלא רואה בחינוך נטל או בייביסיטר. כן, אנחנו רואים את המאבק של ארגון המורים להסכם השכר – –

דבי ביטון (יש עתיד):

ביבי-סיטר. את מתכוונת ביבי-סיטר?

נעמה לזימי (העבודה):

כן. – – אלא פאר היצירה, שמפתח פה חברה, איכויות והצלחות. זה הסיפור הישראלי. ללא שירות ציבורי, חינוך ציבורי ותשתית סוציאלית של המדינה למען אזרחיה לא היינו מה שאנחנו. הסיפור הישראלי הוא ערבות הדדית. למרות עשרות שנות ייבוש והזנחה שריסקו את השירות הציבורי והחברתי ואת היכולת לתת הזדמנות שווה, אנחנו לא יכולים לוותר על המקום הזה בתפקיד של המדינה, של ישראל. ישראל של היום שאחרי תהיה חייבת להרחיב את הערבות ההדדית, לחדש את התשתית הסוציאלית שלה ולשאוף להיות חברה שמאפשרת שוויון הזדמנויות ומיצוי פוטנציאל של כל ילד וילדה. תזכרו את רז הרשקו האלופה. היא ישראל היפה, גם בגלל ההצלחה והכישרון שלה וגם כי היא הסיפור של מדינה שאכפת לה ודואגת לילדים שלה. את החלק השני של דבריי כאן אני רוצה להקדיש לקבוצה ספציפית בחברה הישראלית, לאנשי הסימטריה הקדושה. אני רוצה להגיד לכם, אנשי הסימטריה הקדושה, אתם חלק מהבעיה, לא מהפתרון. כשחבורת פורעי חוק, גם מהכנסת, פורצת לבסיסי צה"ל בזמן מלחמה; כשחברת כנסת נעמדת סביב פורעים רעולי פנים מול בסיס צה"ל בזמן מלחמה – אין שני צדדים, רבותיי, יש צד אחד, הצד שנגד ביטחון ישראל והצד שבעדו.

אריאל קלנר (הליכוד):

אבל מדורות היא לא הדליקה, לפחות. לפחות מדורות היא לא הדליקה, אז אין סימטריה.

גלעד קריב (העבודה):

אוי, קלנר, קלנר.

נעמה לזימי (העבודה):

וצריך להוקיע, להוקיע ואפילו לפעול פלילית כנגד הפורעים וכנגד מעודדיהם. וגם אתם ביניהם, רבותיי. יושב פה בן אדם שהוא ביניהם, יושב פה בן אדם – –

אריאל קלנר (הליכוד):

שהוא מה? מה הוא עשה? מה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני עוצר את הזמן לרגע. אני עניתי. סליחה, רגע, עניתי והסברתי.

נעמה לזימי (העבודה):

– – שהוא חלק מהבעיה של מדינה, שמפרקת – –

אריאל קלנר (הליכוד):

את הבעיה.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא חלק משם דבר.

אריאל קלנר (הליכוד):

את הבעיה, את מדברת? את?

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, רגע, שנייה. את פוגעת בחיילי צה"ל. סליחה, אריאל, די. אריאל, רגע, אני מדבר.

נעמה לזימי (העבודה):

– – את הדברים הכי בסיסיים.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני אומר לך, שנייה, סליחה, סליחה. רעולי פנים – את טועה. זו פעם שנייה שעולים פה ואומרים את זה. רעולי הפנים זה כוח שמירה של הצבא, וזה הבסיס שלהם.

גלעד קריב (העבודה):

אבל היושב-ראש, אבל היושב-ראש, היושב-ראש – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אלה שעומדים לדין.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, לא, תגנה כשחברת כנסת נעמדת ונואמת מול רעולי פנים שבאים לפרוץ לבסיס צה"ל בזמן מלחמה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אלה מילואימניקים, אלה מילואימניקים.

אריאל קלנר (הליכוד):

ולתחנת המשטרה מותר, ולבית ראש הממשלה מותר, ולפרוץ לכביש היה מותר – – –

נעמה לזימי (העבודה):

תשמע, תשמע, אנחנו סיימנו עם הסימטריה שלכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

אריאל, אריאל, אלה היו חיילים, חיילים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איזה בית ראש ממשלה? על מה אתה מקשקש? די כבר עם השקרים האלה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה משקר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – – על השקרים? כמה מטומטמים אתם יכולים להיות?

נעמה לזימי (העבודה):

סיימנו עם הזעקות האלה שלכם שמפרקים את המדינה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבריי הכנסת, סליחה. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

די עם השקרים שלכם, אפילו – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

חבורה של אידיוטים. בית ראש הממשלה – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

– – – בניידות טיפול נמרץ, לא חסמתם גם ניידות טיפול נמרץ? לא חסמתם ניידות טיפול נמרץ?

היו"ר ניסים ואטורי:

אריאל וקריב, די.

אריאל קלנר (הליכוד):

לא חסמתם כבישים? אתם יושבים וחוסמים כבישים.

נעמה לזימי (העבודה):

לא נתפס, פשוט לא נתפס.

גלעד קריב (העבודה):

החברה שלכם קוראת לפצ"רית "בוגדת".

אריאל קלנר (הליכוד):

אתם חסמתם כבישים.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אריאל.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה יודע, הסימטריה.

גלעד קריב (העבודה):

תגנה, תגנה. קוראים לפצ"רית "בוגדת".

אריאל קלנר (הליכוד):

לא חסמתם ניידת טיפול נמרץ?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת גלעד קריב, חבר הכנסת גלעד קריב.

אריאל קלנר (הליכוד):

לא חסמתם ניידת טיפול נמרץ?

גלעד קריב (העבודה):

תגנה את זה.

אריאל קלנר (הליכוד):

לא קראתם לראש הממשלה "בוגד"?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אריאל קלנר. חבר הכנסת קריב.

נעמה לזימי (העבודה):

תעצור את השעון.

היו"ר ניסים ואטורי:

עצרתי מזמן, כבר עצרתי מזמן.

דבי ביטון (יש עתיד):

כמה עצוב ששקר הפך להיות נורמה אצלכם. כמה עצוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

גלעד קריב, תשב, מה זה, שוק? אתה יכול לקרוא קריאות ביניים מהמקום, בישיבה.

דבי ביטון (יש עתיד):

מה זה קשור – – – איפה ראית – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה מדבר איתנו על שוק? אתה? כל שנייה שאתה יושב שם זה בושה לכנסת.

היו"ר ניסים ואטורי:

גלעד קריב. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, קריאה ראשונה. תדבר יפה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

קריאה ראשונה?

דבי ביטון (יש עתיד):

תתביישו לכם. אנשים יושבים לפיקניק – עוצרים אותם, על מה אתם מדברים?

נעמה לזימי (העבודה):

אני לא מבינה, הוא פה מפריע.

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא בישיבה, שניהם בישיבה. עצרתי לך את הזמן, הכול בסדר.

נעמה לזימי (העבודה):

אוקיי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה לי נתת קריאה ולו לא?

נעמה לזימי (העבודה):

לא ברור למה רק הוא.

היו"ר ניסים ואטורי:

למה? אתה תדבר אליי יפה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא מדבר יפה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני יושב פה, אני יושב-ראש הישיבה. תדבר אליי יפה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה אתה אומר?

דבי ביטון (יש עתיד):

בסדר, אבל הוא צודק, למה קריאה חד-צדדית?

נעמה לזימי (העבודה):

האיש פרץ לבסיס צה"ל, למה אתה מצפה? האיש פרץ לבסיס צה"ל.

היו"ר ניסים ואטורי:

מה שאתה שומע, קריאה שנייה יש לך. אתה בקריאה שנייה.

דבי ביטון (יש עתיד):

למה, כי הוא בצד הלא-נכון? תיתן קריאות לשניהם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא מתנהג פה כמו בריון.

ירון לוי (יש עתיד):

תחזור בך מהקריאה השנייה.

היו"ר ניסים ואטורי:

קריאה שלישית. להוציא אותו מהאולם, את ולדימיר בליאק, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

אבל זה אני דיברתי.

דבי ביטון (יש עתיד):

למה אתה מוציא אותו? מה קרה?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, הוא קרא לי "בריון". הוא קרא לי "בריון" כשאני יושב-ראש הישיבה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כי אתה בריון. כי אתה בריון ואתה בושה לכנסת.

גלעד קריב (העבודה):

היושב-ראש, תחזור בך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. חרפה. אני מדבר עכשיו, אחריה.

נעמה לזימי (העבודה):

תשמע, ואטורי, לא פלא שהגעת לשדה תימן לפעול נגד מערכת הביטחון, החיילים והקצינים, אם אתה מוציא את ולדימיר ולא מרסן את האנשים המופרעים האלה שכאן. חד-משמעית.

גלעד קריב (העבודה):

היושב-ראש, תחזיר אותו, בבקשה, כי הוא עולה לדבר.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא עולה לדבר עכשיו.

גלעד קריב (העבודה):

לא פלא שאתם מרגישים נוח לפרוץ לבסיסי צה"ל, ח"כים בישראל. אבל הקמפיין שלכם נגד מערכת הביטחון חצה כל גבול. עוד בזמן מלחמה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אתם מדברים? את מדברת על מערכת הביטחון?

נעמה לזימי (העבודה):

ואני רוצה להגיד, זה מאוד מאוד – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

את מדברת על מה עשיתם – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת קלנר, קריאה ראשונה.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – למערכת הביטחון?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אריאל קלנר, די.

אריאל קלנר (הליכוד):

האנשים האלה מוטטו את הביטחון במדינה, מוטטו אותו.

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה להזכיר שמי שלא יכולים לקחת אחריות על שום דבר רק יודעים להאשים את הצד שני.

אריאל קלנר (הליכוד):

תיקחו אחריות אתם. על מה את לוקחת אחריות?

נעמה לזימי (העבודה):

אתם – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אריאל קלנר, די.

דבי ביטון (יש עתיד):

עכשיו אתה לא יודע לתת קריאות? יש צד אחד שמקבל קריאות?

נעמה לזימי (העבודה):

לא, זה פיצ'ר שלא קיים אצל אנשים שלא יודעים לקחת אחריות.

היו"ר ניסים ואטורי:

מי שיתקוף אותי ויקלל אותי יקבל קריאה, כי לא תוקפים את יושב-ראש הישיבה, סליחה, לא משנה מי זה יהיה.

דבי ביטון (יש עתיד):

אף אחד לא תקף אותך. מי תקף אותך? הוא לא דיבר אליך, הוא ענה לקלנר – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

גם אם משה טור פז ישב פה, לא משנה מי. תודה רבה, אני יודע להסתדר. יש לכם בעיה, יש את ועדת האתיקה. תודה רבה. סיימנו בזה.

נעמה לזימי (העבודה):

כן, ראינו את ועדת האתיקה בכנסת, כן, לא מתכנסת או שמחזל"שת. יפה. ממש תפקוד מלא.

דבי ביטון (יש עתיד):

הם לא צריכים ועדת אתיקה, הציבור מספיק אתי בשביל לראות מה קורה.

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה אבל להזכיר שלא המחאה, שהתריעה בדיוק מההתפרקות הזאת, אשמה. הרי על זה בדיוק המחאה התריעה – פירוק מערכות השלטון והחוק. המחאה, שנוקטת כל כלי של שיבוש ושל מחאה לגיטימית במדינה דמוקרטית, הזהירה בדיוק מזה.

אופיר כץ (הליכוד):

סרבנות גם לגיטימי?

נעמה לזימי (העבודה):

הזהירה מהמיליציות. הזהירה מהקמפיין נגד צה"ל.

אריאל קלנר (הליכוד):

נעמה לזימי (העבודה):

הזהירה ממי שמשתמשים בדף המסרים כנגד מערכת הביטחון שלנו.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – – לשרוף את המדינה, איזו אזהרה? סחיטה באיומים – – –

נעמה לזימי (העבודה):

קריאה שנייה, או שלא תהיה פה לעולם?

אריאל קלנר (הליכוד):

– – – הזהרתם.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אריאל קלנר, קריאה שנייה.

נעמה לזימי (העבודה):

בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אמרת: אנחנו נעשה פה חור בספינה, והטבעתם אותה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אריאל קלנר, אתה רוצה שאוציא אותך? נו, באמת, נו.

אריאל קלנר (הליכוד):

עזוב, אני יוצא. חבל לשמוע את זה. שומעים את זה מספיק.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

הרי אחריות לא תיקח בחיים שלך. הרי לא תיקחו אחריות על כלום. טבח קרה במשמרת שלכם, פינויים המוניים, גבולות המדינה הצטמצמו, אין פיצויים, ביזה תקציבית – מישהו פה יגיד: אנחנו אחראים למצב של המדינה? מדינה שלמה מאוימת מאיראן, אבל מישהו פה לקח אחריות? ראש הממשלה שהכי חיזק את איראן זה בנימין נתניהו, זאת האמת. אנחנו מותקפים מתימן, מאיראן, מאיפה לא, והם מאשימים את הצד השני. לא נתפס. אנשים חסרי כישורים וחסרי אחריות. אז אני רוצה להגיד לאנשי הסימטריה הקדושה: מי שתמיד קידשו את החובה להעמיד עוד צד כאילו אסור לעמוד מול אמת ברורה בלי לערער עליה, הם חלק מהבעיה. כי כשפורצים לבסיסי צה"ל, ובזמן מלחמה, אין עוד צד. כשחיילי מצ"ח נאלצים להגיע לשדה תימן רעולי פנים מחשש להתנכלות של אזרחים כלפיהם, אתם צריכים להבין לאן הבאתם את הצבא. חיילים לא צריכים לפחד שיתנכלו להם, לא חברי כנסת ולא אזרחים. אל תגבו את זה, ומשגיביתם, צריך לפעול בכל כלי, גם כנגד הפורעים וגם כנגד חברי הכנסת שפוגעים בביטחון ישראל בזמן מלחמה. ואני רוצה להזכיר את האמת הכי ברורה: לא היה אף עצור מכל מי שניסו לפרוץ לבסיסי צה"ל בשבוע שעבר. עצור אחד לא היה. אנשים התעמתו עם קצינים ועם חיילינו, והמשטרה לא עצרה אדם אחד. וביום שבת עצרו אנשים שעשו פיקניק. זאת מדינה שמאבדת את עצמה תחת הממשלה הזאת. ואני רוצה להגיד לך, אין לנו משטרה אחרת. במשטרת ישראל גם יש את גבורת השוטרים שהצילו אזרחים וחירפו נפשם ב-7 באוקטובר, וגם הם והרבה מקציני המשטרה שאנחנו מדברים איתם מתביישים במה שקורה למשטרה תחת השר העבריין והכהניסט בן גביר. עבריין, כי הוא הואשם 13 פעמים, כולל בסיוע לטרור, כי הוגשו נגדו 53 כתבי אישום, זאת עבריינות; כי יש לו כ-80 עבירות תעבורה, כולל עבירה מהשנה האחרונה של הוראה לנהג שלו לעבור באדום כשהוא מאשפז אזרח שעבר בירוק, עבירה עם קלון. זאת עבריינות, זאת עבריינות, ואתם נתתם את הביטחון האישי שלנו, של המדינה הזאת, נתתם את הביטחון הזה לעבריין סדרתי ומועד, שלא אכפת לו משלום הציבור והסדר הציבורי, שאכפת לו שישלחו שוטרים לעצור אנשים בפיקניק אבל לא אנשים שפורצים לבסיס צה"ל. יש לך משהו להגיד על זה, ואטורי? חשבתי ככה. חס וחלילה, לא להגיד שום דבר. אתם יודעים שאנחנו צודקים. אתם, כדי לשרוד פוליטית, העצמתם את האנשים הכי קיצוניים בישראל, שלא יודעים ביטחון, שלא יודעים מה זה שלום הציבור, שלא יודעים מה זה רווחה, שלא יודעים מה זה חמלה. הבן אדם הזה שעומד בראשות המשטרה הוא בן אדם שהצביע נגד עסקה להשבת תינוקות וילדים ארצה. זאת האמת. העסקה שכן עברה כאן להשבת החטופים והחטופות – הוא הצביע נגדה. האיש הזה לא יודע מה זה ערך חיים. הילדים האלה – תדמיינו לכם שהם עוד היו שם. התינוקות האלה. אלה השותפים שלכם. בחרתם להיות עם השותפים הכי קיצוניים, שמוכנים שהמדינה הזאת תלך לעזאזל בשביל החזון המשיחי והלאומני שלהם. אנחנו לא מוכנים שישראל תלך לעזאזל. ישראל היא הנס הכי גדול שקרה לנו, וצריך לשמור עליו בחוכמה, בתבונה, בהבנת האיזונים והסיכונים שישנם, לא בהבערת כל המזרח התיכון, לא בגיבוי לפורעים, לא בהפקרות. ואני מציעה כאן לממשלה הזאת ולקואליציה הזאת את הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות בזמן פגרה. הרי פגרה היא הזמן שבו כל מה שעובר אמור להיות בהסכמה. זה הסיפור של פגרה. לא שצריכה להיות פגרה בזמן חירום – אני הגשתי חוק נגד זה. בזמן חירום לא נכון שתהיה פגרה, אבל אם כבר עשיתם את החטא הזה, אז מה שצריך להיות כאן זה רק סיוע סוציאלי למילואימניקים, לנשות חיילי המילואים, למפונים, ליישובים סמוכי הגדר, שעוברים תופת. לא יודעת אם אתה מודע לזה, כבוד היושב-ראש. בשבוע שעבר, כשהייתי בקיבוץ כברי – קיבוץ בטיווח מיידי, אין זמן התרעה – גני הילדים שלהם לא ממוגנים. אבל אין עם מי לדבר פה, אז הם ארגנו כסף למיגון גני הילדים מעצמם. זאת ישראל שאנחנו מאמינים בה? ישראל שמפקירה ומפריטה את האחריות לאחרים? לא, המדינה צריכה למגן, המדינה צריכה לתת להם איזושהי שגרה מינימלית. אבל אתם אפילו לא הייתם שם פעם אחת. שאלתי – לא היו שם חברי קואליציה, זה לא מעניין אותם. אני מגיעה לחיפה ובאחת השכונות הכלואות, שכונה שאין בה עוד נתיב יציאה, התושבים רכשו כבאית לשעת חירום, כי אין עם מי לדבר. וכשאני פוגשת פה את ראש עיריית קריית שמונה בדיון שיזמתי על חדרי מיון קדמי – והוא צריך להילחם על חדר מיון קדמי גם עכשיו? כשאני מבקרת בצפת בבית החולים – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

הם נלחמו על המיון הקדמי, 2 מיליון. שערורייה.

נעמה לזימי (העבודה):

מה זה נלחמו? אבל זה פשוט לא מעניין אותם. זה לא ראש העיר מטעמם, אז זה לא משנה, דבי. אם ראש העיר הוא לא איזה איש שלהם, אז זה לא מעניין אותם.

דבי ביטון (יש עתיד):

את יודעת מה אמרו השוטרים? הם אמרו לי שאם היה מיון, הם היו מצילים אנשים.

נעמה לזימי (העבודה):

זאת הטעות הגדולה, שאפשרנו את הטרלול הזה. ובצפת, בבית החולים, העובדה שמחכות כבר תוכניות לאישור של עוד מרחבים ממוגנים כדי שאם חלילה ניקלע לזירה צפונית – –

דבי ביטון (יש עתיד):

ניקלע.

נעמה לזימי (העבודה):

– – תהיה לפחות אפשרות למגן את האזרחים באזורים האלה, לפחות לפינוי הראשוני. אבל אתם לא באירוע. אתם באירוע של עצמכם, כי אתם בסוף מקיימים פה דיונים על המקורבים שלכם, על ערוץ 14, ערוץ הבית של ממשלת הבלהות הזאת. הוא יותר חשוב לכם מאזרחים. איך לא עשיתם פה דיון אחד?

צגה מלקו (הליכוד):

נעמה לזימי (העבודה):

צגה, בבקשה, אל תביכי את עצמך. בבקשה אל תגני על זה, בואי תשמרי על כבודך. אל תגני על זה. דיון מיוחד היום על ערוץ 14 זה בושה, זה מעבר לכבודך. אל תעשי את זה.

צגה מלקו (הליכוד):

למה לערוץ 14 לא מגיע חופש דיבור? למה את חושבת – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק.

נעמה לזימי (העבודה):

אין לי כוח אליה.

צגה מלקו (הליכוד):

נעמה לזימי (העבודה):

אתם בסדר, אתם בסדר.

צגה מלקו (הליכוד):

לא, לא – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו, תודה רבה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני רוצה לפנות לחברי הקואליציה. לאחר שפירקתם את החוסן הלאומי של מדינת ישראל, לאחר שהבאתם עלינו את אסון השבת השחורה, לאחר כל הקטסטרופה הזאת שחוללתם כאן, לאחר שהכנסתם את כל אזרחי מדינת ישראל לחרדה קיומית, איך זה מרגיש לכנס מליאה מיוחדת בעת המלחמה רק כדי לאשר עוד חקיקה שמעניקה הטבות לערוץ התעמולה של המיליארדר המקורב למשטר המעניק לכם סיקור אוהד בלתי חוקי? האם אין גבול לחוצפה ולניתוק? שמעתי בשבוע שעבר את שר המשפטים מודיע על חידוש הרפורמה המשפטית. אגב, גם שמחה רוטמן נמצא עמוק עמוק בהפיכה ומקדם השתלטות פוליטית של נציבות תלונות הציבור על השופטים. מדינת ישראל נחטפה על ידי פוליטיקאים קיצוניים ומשיחיים, חסרי גבולות ואחריות לאומית. לקח להם זמן להתאושש אחרי 7 באוקטובר, ועכשיו הם שוב מככבים באולפנים ושוב מקדמים את האידיאולוגיה ההרסנית שלהם. 1,600 הרוגים ונרצחים, 250 חטופות וחטופים, 10,000 פצועים, עשרות אלפי מפונים, ארץ בוערת וזועקת, סכנה קיומית לעתיד המדינה – כל זה על מצפונה של ממשלת נתניהו. אבל זה לא מספיק לה. היא רוצה עוד. מטרת מלחמת ההתשה האין-סופית היא לא רק שמירה על השלטון – היא גם המשך הרס הדמוקרטיה הישראלית, ואנחנו רואים את זה כאן, במשכן הכנסת, בוועדות הכנסת, כל יום. החלשת מערכת המשפט, מחיקת שומרי הסף, הפיכת משטרת ישראל לזרוע צבאית של עוצמה יהודית, השתלטות על התקשורת – רואים את זה כאן – צמצום זכויות הפרט וחופש הביטוי, כל זה במסווה של רטוריקה כאילו-פטריוטית. מדובר, חברים, ללא ספק, בסכנה קיומית לעתיד של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. אם התוכנית הזדונית הזאת תתממש – לא, אנחנו לא נהיה פולין או הונגריה. נהפוך לשילוב מפחיד של לבנון, סוריה וצפון קוריאה, מדינה מוכת טרור ופשיעה, עם משטר שהוא לא דמוקרטי וכלכלת עולם שלישי; מדינה שבה האזרח הפשוט חסר אונים והגנה בסיסית מול כוחו הבלתי-מרוסן של השלטון. אני במקרה נולדתי וגדלתי במדינה כזאת. אני מכיר היטב את הסממנים שלה. המחנה הליברלי בישראל נמצא תחת המתקפה. הוא גם נדחק מרוב אמצעי תקשורת, למרות כל מה שנאמר פה. רוב אמצעי התקשורת נשלטים על ידי מכונת הרעל של נתניהו. בעצם לא רק המחנה הליברלי נמצא תחת המתקפה. התרבות הישראלית, הישראליות עצמה, נמצאות תחת מתקפה. פתאום מדברים עליה כמשהו מנותק, מתמסר לרגע, לעטיפת ההנאה. מדוע זה לא מפתיע אותי? כי התרבות הישראלית מייצגת את כל מה שהקואליציה הקיצונית הזאת שונאת: קדמה, ידע, השכלה, חופש מחשבתי, אומץ יצירה. התרבות הישראלית, אותה תרבות האקזיטים המפוארת, בנתה כאן מדינה משגשגת, פיתחה התיישבות למופת בדרום ובצפון, ניצחה בכל מלחמות ישראל, הקימה תעשיות עוצמתיות וצומחות והפכה את ישראל לאחת המדינות המובילות בעולם בתחומים רבים. דווקא היום, דווקא מול כל הרוח הרעה הזאת שמשתלטת על השיח, אני אומר בקול צלול וברור: אני גאה להיות חלק מהתרבות הישראלית, מהמחנה הליברלי שנושא על כתפיו את הנטל המלחמתי והכלכלי, שדוגל בערכים של דמוקרטיה, חופש וקדמה. זו העגלה שאפשר להיות גאים בה בכל רגע בהיסטוריה של המדינה שלנו, וגם היום. אני רוצה, ברשותכם, להתייחס לנושא שבעיניי הוא הכי ערכי, הכי דחוף, הכי חשוב לעתיד המדינה הזאת: החזרת החטופים. 115 חטופים וחטופות שלנו עדיין נמקים בשבי החמאס 305 ימים ארוכים. בלתי נתפס שהם עדיין בשבי תחת האלימות והאימה. שמעתי לאחרונה כי מתגבשת אופנה חדשה לחשב את אחוז החטופים ששוחררו. כן כן, אחוז החטופים. תגידו, אתם השתגעתם? יצאתם מדעתכם? ירדתם מהפסים?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הגירעון בתקציב – כן, הגירעון המפלצתי שיצרתם הוא באחוזים; הריבית על המשכנתה היא באחוזים; היקף המשרה במקום העבודה הוא באחוזים. החטופים הם לא אחוזים, החטופים הם אנשים. יש להם משפחה, יש להם תמונה, יש להם שמות. רומי, קית', נעמה, סשה, קרינה, יוגב, ארבל, כרמל, עופר – 115 שמות. הם לא אחוזים. הם אחים ואחיות שלנו שהופקרו על ידי הממשלה הזאת לפני כמעט עשרה חודשים. חובתה המוסרית היא להשיב אותם הביתה, וכן, זה צריך להיות בעסקה, בעסקה שהיא תהיה קשה לעיכול, אבל היא הכרחית, כי אם לא נעשה את זה עכשיו, ללא דיחוי, בלי להתמהמה, אנחנו לא נהיה אותה מדינה. אין כאן באמת ויכוח על סוגיות ביטחוניות. זה ויכוח ערכי. דיברתי על הישראליות. אין ישראלי יותר מלעשות הכול כדי להציל ישראלי שנקלע לצרה ולהשיב אותו הביתה. זה הכוח שלנו, אלה הערכים שלנו, אלה הערכים של המדינה הזאת כפי שאני מכיר אותה. אדוני ראש הממשלה, כולנו בימים האחרונים עקבנו בהתפעלות אחר ההישגים של המשלחת הישראלית במשחקים האולימפיים בפריז – הזהב של תום ראובני, הכסף של ענבר לניר, רז הרשקו, שרון קנטור, ארטיום דולגופיאט, הארד של פיטר פלצ'יק. שש מדליות, השיא הישראלי החדש, שיא של כל הזמנים. אדוני ראש הממשלה, בואו נשבור את השיא. בואו נביא את המדליה הכי חשובה והכי מרגשת. אין לה צבע, אבל כל המדינה מצפה לה בכיליון עיניים. המדליה הישראלית השביעית תקדם את העסקה ותחזיר את החטופים הביתה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת דבי ביטון.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אני לא אשוב למה שנאמר כאן, כי באמת, אדוני, רציתם פגרה. אנחנו חשבנו שזה לא נכון, אבל כבר החלטתם, ואנחנו מאוד שמחים להגיע לכאן. אבל למה לא להגיע בנסיבות המתאימות? למה לא להגיע למען האנשים שאנחנו צריכים? 115 חטופים, משפחות שבורות, עקורים, איומי חיזבאללה, לבנון – כולם מסביבנו, ובמה אנחנו מתעסקים? כבוד היושב-ראש, ביום שבת הייתה עצרת בכרמי גת עם כל ניצולי ניר עוז. אני מזכירה לכם, בניר עוז אחד מארבעה נרצח או נחטף. נאם שם יוחנן בן-יעקב. יוחנן בן-יעקב הדליק משואה ב-1986 בזכות תרומתו הייחודית לדמוקרטיה הישראלית. לא זו בלבד שהוא שייך לציונות הדתית, הוא אדם משכמו ומעלה. אני מוצאת את הצורך להקריא לכם כמה מילים ממה שהוא אמר, ולא, הוא לא שמאל והוא לא שייך לקיבוצי הדרום, הוא מגוש עציון. אני רוצה שתבינו שזה בעצם הפורמט של מדינת ישראל ואזרחי מדינת ישראל. אנחנו כבר עשרה חודשים אחרי היום הנורא, הטבח, ומי שלא חווה ולא היה שם לא מצליח להבין כמה התקומה קשה. היא קשה יותר כשאנחנו לא רואים את החטופים שלנו בחזרה. וזה מה שהוא אמר: "באתי הנה מתוך תחושת חובה להביע הזדהות עם התביעה, הצודקת, לשחרור מיידי של החטופים, להשבתם הביתה! עד כה לא עלה בידי צה"ל לעשות זאת, ולכן עלינו לפעול, בלי עיכוב ובלי דחייה, באופן שמוצע לנו במשא ומתן. הגעתי למסקנה שכך נכון מבחינה מוסרית ויהודית, מבחינה ציונית ולאומית. המחירים שישראל נדרשת לשלם כדי להשיב את החטופים כבדים. לדעתי, חובה על ממשלת ישראל לקבל אותם, ולהחזיר את החטופים לחיק משפחותיהם. קריאה זו אינה באה מחולשה או מרפיון, אלא דווקא מאמונה גדולה בעם ישראל ובכוחנו לעמוד מול האיומים שסובבים אותנו ולנצח. בתנאי שתקום לנו מנהיגות הולמת. מנהיגות צבאית ואזרחית ראויה ואחראית, תדע להתמודד בהצלחה עם התוצאות האפשריות במהלך כזה. אני קורא לכל התומכים בעמדתנו לתת גיבוי למנהיגות הלאומית העתידית שתידרש לגונן עלינו, אם חלילה יתממשו תסריטי האימה שחוזים מתנגדי העסקה. "אני מבסס את תביעתי מהממשלה גם על פרשייה בתורה: נמצא הרוג בשדה ואין יודעים מי הרוצח. ראשי היישוב, המנהיגים, נושאים באחריות לרצח" – כן, אדוני ראש הממשלה, זו פרשייה מהתורה. "חובתם הייתה ליצור את התנאים ולהבטיח שאירוע מחריד כזה לא יתחולל. ולכן הם נדרשים לומר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה" – דברים כ"א. המנהיגות נושאת באחריות והסמכות שבידיהם מחייבת. ההנהגה הלאומית שלנו כשלה כישלון נורא. כל הנושאים באחריות חייבים להודות בכישלון ולהתפטר מייד, ולא לחזור ולהתמודד בבחירות הבאות. עלינו להחליף גם את ההנהגה הביטחונית, שראשיה נטלו על עצמם את האחריות לכשל. ישראל זקוקה למנהיגות אחרת – נקיית כפיים, חדורה בענווה ובצניעות. מנהיגות שמגלה רגישות, אמפתיה, לכל חלקי הציבור בישראל. מנהיגות מאחדת, שטומנת אמון ואחווה, שמעניקה אופק ותקווה. אני מאמין שיש טובים וראויים להנהיג את ישראל ולשקם את ההריסות, הפיזיות והחברתיות, שחווינו בשנתיים האחרונות". 300 ימים בגימטרייה זה ש', אות שמקפלת ייסורים וציפיות, כאבים ותקוות. ייסורים זה שבי, שברון לב, שחיקה וגם שנאה, שיסוי, שפלות, שאננות, שוד, שוחד, שחיתות, שחצנות, שקרים ושטיקים. תקווה זה שחרור, שיבה, שפיות, שיקול דעת, שכל ישר, שיח, שותפות, שיקום, שימור, שחזור, שלווה, שגרה. "חברים יקרים, יש בינינו חילוקי דעות ועמדות, וטוב שכך. חשוב לי שתדעו – זו המתקראת שלא בדין "ציונות דתית", שמשתקפת לנו מהפוליטיקה הנוכחית, אינה הציונות הדתית עליה גדלתי, חונכתי וחינכתי – – – זו מוטציה חרד"לית, חרדית-לאומית, יש אומרים לאומנית, שאיננה מייצגת אלא מיעוט בקרב הציבור הדתי-לאומי. רבים כמוני סולדים ממנה, ומייחלים וגם פועלים לחידוש פניה של הציונות הדתית המקורית, והיא בוא תבוא", ותביא עמה בשורה בכנפיה. אלה דבריו של יוחנן בן יעקב, כפי שאמרתי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

דבי ביטון (יש עתיד):

רגע, אני ממשיכה, מירב עוד לא הגיעה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

דבי, את יכולה לרדת. את יכולה לרדת, כן.

דבי ביטון (יש עתיד):

אדוני, כבוד היושב-ראש, אני מקווה שהדברים, כפי שאמרתי – לא אנשי שמאל, לא הקיבוצים ולא כלום – הציונות הדתית. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. עשר דקות, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, הייתי רוצה להגיד בוקר טוב, אבל אין שום דבר טוב בבוקר הזה. 305 ימים מאז תחילת המלחמה ועדיין 115 חטופים וחטופות בעזה. אתם יודעים, אני ישבתי בוועדת הכלכלה שעות ארוכות בנושא החוק הזה. ראיתי מדרגה ראשונה את כל השתלשלות העניינים, איך הדברים קרו. חבל שגם השר קרעי איננו כאן כרגע, וגם חבר הכנסת קלנר, יוזם החקיקה הפרטית, איננו, כי גם אמרתי להם את זה בפניהם, זה לא סוד: כשהתקיים הדיון הראשון בנושא הצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת קלנר, הוא לא הגיע לדיון. לעומת זאת השר קרעי פינה את כל הלו"ז שלו וישב בוועדת הכלכלה שעות ארוכות על חקיקה פרטית. תמוה-משהו, לא? אז בואו נשאל את עצמנו איך זה קרה. אז כשהשר לא מצליח להביא בחקיקה ממשלתית את החוק הגרוע שלו כי משרד המשפטים לא מאפשר לו, כי יש בעייתיות בחוק המושחת הזה, משתמשים בבובה על חוט שתביא חקיקה פרטית, וככה מעבירים את החוק. עכשיו, יבואו ויגידו לי: זאת פרקטיקה של הכנסת. הרבה פעמים חקיקה פרטית עובדת הרבה יותר מהר מחקיקה ממשלתית. מילא אם היינו מחוקקים פה משהו שהוא לטובת עם ישראל, לטובת המדינה, לטובת המלחמה, אבל לא – כל הצעת החוק הזאת נשענת על ההטבות מיועדות לערוץ 14, ערוץ הבית הממשלתי. ומהן הסיבות להטבות הרגולטוריות לערוץ 14 שאנחנו רואים בחקיקה הזאת? מצד אחד מספרים לנו שהוא ערוץ קטן, הוא ערוץ זעיר, אבל מהצד השני אני רואה בשלטי חוצות קמפיינים עצומים שמראים שיש מעל מיליון צופים. איך זה מתיישב עם הערוץ הזעיר, הקטן הזה? ואז אני בודקת ורואה שערוץ זעיר מוגדר בחוק כעד 80 מיליון שקלים מחזור שנתי. ואני שואלת: האם ערוץ 9 וערוץ הלא TV נמצאים במחזורים דומים לזה של ערוץ 14? אז שאלתי את עצמי והעמקתי קצת ובדקתי, וראיתי שבסמכותו של השר למדרג את דמי ההפצה. הוא יכול, בסמכותו, להחליט שלפי גודל הערוץ יהיו דמי ההפצה. ישב השר קרעי בוועדת הכלכלה, שבה ישבתי שעות ארוכות, ושאלתי אותו בפניו: אדוני השר, האם בסמכותך להחליט למדרג בין הערוצים? מה הייתה תשובתו? בסמכותי גם להגיש חקיקה פרטית. תשובה בול לנקודה. אמרתי לו: הבנתי אותך, אדוני השר, בסמכותך והחלטת שלא, למה? כי כנראה התקבלו פקודות מלמעלה איך לעזור לערוץ הביתי. עכשיו, בואו ואני אספר לכם עוד דבר: השר קרעי, ב-7 באוקטובר, כשפרצה המלחמה, החליט החלטה שלא בסמכות להפסיק את דמי ההפצה, החלטה לא חוקית. בא הייעוץ המשפטי ואמר: אדוני, אתה לא יכול לעשות את זה. ומפה נולדה החקיקה הפרטית שבאה לפתור את ערוץ 14 מהחובות שהם צברו, כי צריך לעזור לערוץ הביתי. דרך אגב, למי שלא יודע, ערוץ 14 רשום כערוץ מורשת ותרבות. נשמע לכם מסתדר עם המציאות? בפועל הוא ערוץ התעמולה הפרטי של ממשלת ישראל. אז כמו שאמרתי, השתמשו פה בחברי כנסת כבובות על חוט כדי להעביר חקיקה ממשלתית שהשר לא יודע להעביר. אני מניחה שזאת לא ההטבה היחידה. בקרוב בטח נראה עוד ועוד הטבות, בטח יהיה איזה תשלום אגרה לטובת שידורי ערוץ 14. ואתם גם מתרעמים על זה שיש חברות פרטיות שלא רוצות לפרסם בערוץ הפרטי שלכם, ואתם מוכנים לקדם פה חקיקה אולטרה-קומוניסטית, שכנראה לא הייתה מביישת את רוסיה של סטלין, כדי להכריח אנשים לפרסם שם. ממש שוק חופשי. אבל כך יעשה לערוץ שאוהב לעשות "קיצי", נעים בגב לראש הממשלה. בנוסף, אני חייבת להגיד לכם: העובדות בשטח מראות שראש הממשלה מתראיין לערוץ הזה באופן בלעדי. מאז 2019 הוא מחרים את ערוץ 11, שהוא תאגיד השידור הציבורי של מדינת ישראל, כן? אבל מאז 2021 הוא מחרים גם את 12 ו-13. אתם יודעים, פעמים בודדות, ספורות, הוא הסכים להתראיין. אבל בדקתי, מאז 2019 נתניהו התראיין בערוץ התעמולה הפרטי שלו 24 פעמים, 15 פעמים רק בשלוש השנים האחרונות. בפועל מי שרוצה לשמוע מה ראש הממשלה חושב, מה הוא מתכנן, מה הוא אומר, פשוט צריך לצפות בערוץ הפרטי שלו. זה ממש כמו ערוץ ווטסאפ פרטי. מכירים את ערוץ הווטסאפ הפרטי החדש? יש לו אחד כזה בטלוויזיה. הוא סידר לעצמו. כמובן, אסור לנו לשכוח ששם גם צריך להסית נגד חצי מהמדינה, וכמובן על הדרך גם כלפי החטופים והנרצחים שלנו בטבח של 7 באוקטובר. אבל מה קורה הבוקר, כנסת יקרה? אנחנו מתכנסים פה בפגרה כשאיום הטילים האיראני מתנוסס מעל ראשינו לא כדי לדון באיום הביטחוני, לא כדי לדון בחטופים, בעסקה שצריך להביא אותה במהרה, אלא לדון בהטבות לערוץ הבית הפרטי, ערוץ 14. לשם כך כנסת ישראל מתכנסת היום בפגרה. ביום שבת, אני רוצה להזכיר, עצרתם כמה אנשים באשמת אכילת ג'חנון בפיקניק בדשא. חבל שזה לא עזר בהסרת האיום התימני על מדינת ישראל. לצערנו הג'חנון עוד מאיים עלינו וימשיך לרדוף אותנו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

איום הפחמימות.

שלי טל מירון (יש עתיד):

איום הפחמימות, בהחלט. מזל שיש לנו משטרה – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

פחמימה זה איום, פחמימה זה איום.

שלי טל מירון (יש עתיד):

פחמימה זה איום, לחלוטין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – פחמימה ריקה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

פחמימה ריקה? אני בעד שמירת נגיעה מהפחמימה הזאת, אגב. אבל אני אומרת, מזל שהייתה לנו משטרה שבאה לאכוף את הג'חנונים בצורה כל כך מסורה, מיידית, נחושה. לא יודעת, כי לא ראיתי את זה כשבשדה תימן – זוכרים שהייתה איזו תקרית כזאת בשדה תימן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה תימנים אחרים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

לא, זה תימנים אחרים. שם כנראה לא היו ג'חנונים, אז המשטרה לא הגיעה. אולי השוטרים היו רעבים באותו בוקר. בכל אופן אני אתמול קיוויתי, כשראיתי את הפרסומים שח"כים והממשלה קיבלו טלפונים לווייניים, שאולי זה יסדר להם את הקליטה במוח. אבל מסתבר שגם זה לא קרה. לצערנו מדינת ישראל עדיין מתנהלת בצורה ביזיונית. אני חושבת, לאור כל הדברים שאמרתי, בטח על החקיקה הזאת – אגב, אני כל כך מכבדת את יו"ר ועדת הכלכלה חבר הכנסת דוד ביטן, וגם אם אני לא מסכימה איתו, אנחנו יודעים להגיד את הדברים בצורה ראויה ונכונה ולא מכפישה, רדודה ונמוכה. אבל במקרה הזה אני באמת לא מסכימה איתו. רציתי רק לספר לכם, אם אנחנו כבר במהפכה התקשורתית של השר קרעי – בדקתי, כי מסתבר שחברת הכנסת גוטליב סיפרה לנו שצריך להוציא להורג עיתונאים, נכון? אתם יודעים, זה חלק מהמהפכה התקשורתית, לדבר על עיתונאים. אז עשיתי לזה בדיקה. נכון לשנת 2020 שיאנית הכליאה של עיתונאים בעולם היא סין. פגיעה בעיתונאים, הוצאתם להורג, נפוצות – תנחשו איפה? במדינות דיקטטוריות אפלות כאלה. אבל חברת הכנסת גוטליב מציעה לנו ללמוד מהם ולהתחיל להוציא להורג עיתונאים. אגב, נכון לשנת 2019, המדינות שבהן נכלאו עיתונאים במזרח התיכון – אני אתן לכם כמה דוגמאות: במצרים – 34, בסעודיה – 32, בסוריה – 26 ובטורקיה – 25. יש לנו ממי ללמוד, חברים. אנחנו צריכים ללמוד מהמדינות האלה איך להתנהל מול עיתונאים במדינת ישראל. אגב, זה בסדר גמור אם יש ביקורת על מה שכותבים עיתונאים, מותר גם להגיד את הביקורת, אבל מכאן ועד להציע להוציא אותם להורג, נראה לי שהדרך די ארוכה. אגב, במדינת ישראל נעצרו בעבר עיתונאים אך ורק מעבר לקו הירוק, ונכון להיום אין אף עיתונאי במדינת ישראל שהוא עצור, עד כמה שאני יודעת. אולי הממשלה כבר קידמה איזה משהו שאני לא מכירה. נצטרך לראות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה לא יפתיע.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אבל זאת פרקטיקה שלא נהוגה במדינות דמוקרטיות, גבירותיי ורבותיי. אני מציעה לממשלה להתאפס, להיזכר שאנחנו בינתיים עדיין מדינה דמוקרטית, והכי טוב יהיה אם הממשלה הזאת תוחלף, ובאופן מיידי. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, חמש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני רואה גם את השר כאן, שמעתי את ביטן, שדיבר חצי שעה. אני אסכם לכם בדקה: החוק הזה, חוק ה-KK, אני קוראת לו – קרעי את קלנר, קלנר את קרעי, לא משנה – חצי שעה הוא דיבר, ותכלס בסוף החוק מאוד פשוט. אגב, שלי, כל כך הרבה זמן הייתם שם בדיונים. החוק הזה בעצם פוטר מדמי ההפצה, ומכיוון שהתאגיד ישלם, זה בעצם הציבור ישלם, כי התאגיד זה אנחנו, ובעצם תפרו את החוק למידות של ערוץ 14. ואז באו מהייעוץ המשפטי ואמרו: זה לא מתאים רק ערוץ 14, בואו נפטור את כולם, אז פטרו את כולם, ואיזה יופי, ואזרחי ישראל ישלמו מיליונים. והינה, תראה, בדקה, אפילו פחות, הסברתי את מה שביטן הסביר חצי שעה. אבל אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי על חוק ה-KK, אני רוצה לדבר איתכם על בוני וקלייד הישראלים, שאתם לא תאמינו – לצערנו, כמובן, זה אירוע טרגי, אבל בואו ואספר לכם מה קרה ביום ראשון. אז ביום ראשון, לצערנו הרב, היה פיגוע בחולון. אני גם רוצה לציין את רינה דניב, זיכרונה לברכה, ואת אברהם סומיכי, זיכרונו לברכה, שני אזרחים ישראלים שיצאו בבוקר לעבודה ולסידורים ונרצחו בזירת פיגוע. שמעון, בעלה, ייבדל לחיים ארוכים, נפצע, ואני כמובן מאחלת לו איחולי החלמה מהירה. כמובן, מייד עם פרסום האירוע אץ לו רץ לו השר לכישלון לאומי אל זירת הפיגוע. אממה, הנהג של שר הכישלון, שגם הנהג עצמו הוא כישלון מהדהד – כידוע, הוא הדורס מרמלה, אוקיי? הוא גם דרס מישהו – איחר. ובגלל שהוא איחר, לא היססו בוני וקלייד, הלוא הם אילה ואיתמר בן גביר, ולקחו את הטיוטה של אילה ויצאו לזירת הפיגוע. אממה, שר לא יכול לנסוע בלי רכב משוריין, בעיקר כשהוא האישיות השנייה המאוימת במזרח התיכון – זאת אומרת, קודם כול ביבי, ולא אלי כהן, שיושב פה, אלא המאוים השני הוא איתמר בן גביר. איתמר שלנו ואילה – אני מזכירה לכם, בוני וקלייד הישראלים – אצו-רצו לזירת הפיגוע. עכשיו, שערו בנפשכם – אני אומרת לך, סגלוביץ', אני רוצה לתאר לך את הכביש: בוני וקלייד בטויוטה, מקדימה רכב של מאבטחים, מאחור רכב של מאבטחים שכורזים לו: אדוני השר, תעצור, תעלה לרכב המשוריין. מה? מה? מה? איך מישהו – תגיד, אתה רואה את הסצנריו הזה? עכשיו, אנחנו על כביש 60. ואל תתבלבל – הוא עובר דרך חברון, והוא עובר דרך הגדה, אזורים שהוא מאוים בהם, אבל שום דבר לא יניא אותו מלהגיע לזירת הפיגוע. וכמובן, במקום להגיד: אני אשמור עליכם, הוא אומר לאזרחי ישראל: תשמרו על עצמכם. נורא פשוט. אגב, כמו שהוא היה מגיע לזירה שלנו, רק לצערי, בזירת הפיגועים אצלנו בשלושת הפיגועים הוא כמובן האשים אותנו וכמובן את הממשלה. כשבן גביר מגיע לזירה הוא אומר לכולם: אל תסמכו עליי, תסמכו על עצמכם, תביאו נשק. עזבו שגם מי שנטרל את המחבל הוא שוטר, אבל מה לו ולעובדות, מה לו ולאמת. מילה אחת למאבטחים של בן גביר: תנחומיי. אין לי מילה אחרת. הם מוצאים את עצמם בסיטואציות שהן לא מוזרות, אלא הן סיטואציות הזויות. שתבינו, אגב, זאת לא פעם ראשונה; בפברואר 2024 הוא ברח להם שוב והסתנן לרכב של שכן. עכשיו, אני אומרת לעצמי, השכן יוצא בבוקר לעבודה, נכנס לאוטו, ופתאום נכנס אליו השר הזה. תאר לעצמך, ואטורי, אתה יוצא בבוקר לעבודה, במקרה אתה שכן של שר החידלון – הוא נכנס לך לתוך האוטו, ואתה צריך עכשיו לנסוע מהר מהר, ובאמצע המאבטחים כורזים לך: אדוני השכן של בן גביר, תעצור את הרכב. אגב, אני בטוחה שאתם נהנים, אבל תחשבו על המאבטחים המסכנים האלה. אז בכביש 60, אגב, הם הצליחו לעצור. תבינו, הם עצרו את האוטו של השכן, פיזית, והוציאו את השר – באמת, המטורף הזה – והכניסו אותו לתוך האוטו, וככה אצו ורצו לעבודה. תראו, ראינו כאן דברים. סגלוביץ' מחייך, כי גם הוא ראה דברים מטורפים בתפקידו הקודם, אבל ששר בורח למאבטחים כשהם עוצרים – תחשבו גם על הנוסעים בדרך, איזו סכנה. לא מעניין אותו, הוא שם פס. אילה ואיתמר, הלוא הם בוני וקלייד הישראלים, הגיעו לזירת הפיגוע.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. אחריהם הגיעו המאבטחים. אגב, אחריהם הגיע גם הנהג, ההוא הדורס מרמלה. נזכר להגיע לעבודה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

חברי הכנסת, הצעת החוק שלפנינו מבקשת לבצע השתלטות עוינת על התקשורת, לפגוע בחופש העיתונות ובשידור הציבורי, וכל זה באמצעות הטבות לערוץ השקרים וההסתה, ערוץ 14. מה היינו עושים בלי פסגת העיתונות של אותו ערוץ, שביום הפוטש הפשיסטי בשדה תימן בחר לאפשר ריאיון הסברה של חמושים רעולי פנים, שזה עתה שבו משדה המרד? אותו ערוץ נתעב גם מסית נגד יוצאי חבר מדינות ומצטיין בהסתה נגד האזרחים הערבים ובהתייחסות אליהם כאויבים מבית ותומכי טרור. אפשר לומר בפשטות שערוץ 14 משקף נאמנה את פניהן הכעורות של ממשלת הזוועות וקואליציית הדם, הגזע והדמעות. לכן, אין פלא שדווקא הוא זה שזוכה לגיוס מלא מהקואליציה. לא משפחות החטופים, לא מפוני ועקורי הצפון, לא קורבנות הטבח בנגב המערבי – הטייקון של ערוץ 14 והאספסוף שבעקבותיו הם קהל היעד של הקואליציה. ואכן, טיפוסי הוא לשליטים דיקטטוריים ולמשטרים טוטליטריים לפעול בכוחנות לעיצוב אמצעי התקשורת בצלמם ובדמותם ולרדוף בבריונות את מבקריהם. הדיקטטורים של המאה ה-21 שולטים באמצעות הספין. בספרם Spin Dictators מתארים פרופ' סרגיי גורייב ופרופ' דניאל טריזמן את הדיקטטורות של המאה ה-21. בעבר היו אלה דיקטטורות שבסיס כוחן היה בהטלת אימה, אבל בעולם של מודרניזציה, גלובליזציה ונגישות של מידע, השליטים נדרשים לשיטות מתוחכמות יותר כדי לבצר את כוחם. שליטת הדיקטטורים של הספין מושגת באמצעות הטעיה והולכת שולל. ברגעי לידת המשטר הדיקטטורי, ובשעה שהוא עודנו מחויב כביכול לעקרונות דמוקרטיים, למרות שבפועל פועל למוססם – מחנות מעצר, העלמת מתנגדים וצנזורה גורפת – הם מוחלפים על ידי ספינים, בוטים, יחצנים, שימוש ציני בחוקים ושליטה מוחלטת בשיח. כך גם הבחירות לפרלמנט הופכות לסרק ותו לא. הדיכוי של הרודנים פשוט הפך הרבה יותר מתוחכם. דיקטטורים של ספין – כתבו המחברים, ואני מצטט – מרכזים כוח ושולטים למען האינטרסים של עצמם ולא של האזרחים שלהם. מרביתם מושחתים מאוד, והם שואפים להפיץ שחיתות במדינה שלהם וגם בחו"ל, לצרף בני ברית ולהשיג את מטרותיהם באמצעות מניפולציות. ומכיוון שהם חופשיים מעיניהם הפקוחות של מוסדות דמוקרטיים ותקשורת חופשית, הם עלולים להוביל לאסון. כך כתבו בספרם. זה בדיוק מה שהחוק הזה מבקש לעשות – להכשיר את הלבבות לדיקטטורה של נתניהו ולממשלת ההפיכה המשטרית ולסרס את התקשורת החופשית. במקום כלב שמירה של הדמוקרטיה הופך ערוץ 14 את העיתונות לכלב שעשועים של השלטון המאולף לשמש ככלב תקיפה כלפי מתנגדיו. עדות לעומק החדירה של ההיגיון הדיקטטורי לתוך התקשורת המושג באמצעות הליכי חקיקה מעין זה, ראינו בהכנסת סוס טרויאני ביביסטי כמנכ"לית לחברת חדשות 13. זה מה שהממשלה רוצה – תקשורת חנפנית ומתרפסת שתפעל להשתיק כל מי שמעביר ביקורת על שלטון ההון, על המלחמה, הכיבוש, הגזענות והאפליה; תקשורת שתחגוג הוצאות להורג ללא משפט ולא תשאל את השאלות הקשות; תקשורת שתעלים מהציבור את הפשעים הנעשים ברצועת עזה ואת הסבל האנושי הבלתי-יתואר שם, כמו גם את הטיהור האתני האלים והרצחני שמובילים מתנחבלי הגדה; תקשורת שתהיה עבד לאינטרסים הכלכליים של הטייקונים, שאותם הנאשם נתניהו יודע מניסיון ארוך שנים כיצד לשחד; תקשורת בשירות רודנות הספינים הכהנאית שתכשיר את הלבבות להפיכה המשטרית המשיחית. כל מי שמציג לאזרחי ישראל את האמת, כל מי שחושף שחיתות או עוול, כל מי שמרים קול זעקה ציבורית, יועלם מהמסך, יצונזר ויושתק. ממשלת הרודנות טרם הצליחה במזימתה להשתלט על כלל התקשורת בישראל, ובזכות זאת נחשפו למשל דברים חשובים שאמר שר הביטחון לנתניהו – ואני מצטט: לא תהיה עסקה עם התנאים שהכנסת, ואתה יודע את זה. אין שום סיבה ביטחונית לעכב את העסקה. כיוון שאנחנו מדברים בכנות, אגיד לך שאתה, נתניהו, עושה שיקולים שאינם לטובת העניין. כך אמר שר הביטחון. דברי התוכחה הללו נאמרו בישיבת הממשלה טרם יציאת המשלחת הישראלית לקהיר, אך המשלחת חזרה ללא כל התקדמות ממשית וללא בשורה למשפחות ולחטופים המיוסרים. ואיך יתקדמו במשא ומתן? הרי ראש מפקדת החטופים בצבא אלוף במיל' ניצן אלון לא צורף למשלחת בשל דרישתו הישירה של נתניהו. אולי זה קשור לכך שאלון העז לומר בישיבת הממשלה שהמלך הוא עירום ולהציב מול נתניהו שביב של אמת. וכך אמר: אתה יודע שכל הפרמטרים שהוספת לא יתקבלו ולא תהיה עסקה. עם מה שאתה אומר אין לנו מה ללכת, אמר אלון. מעל 300 ימים שלחטופים אין לאן ללכת, והם עדיין נמקים בשבי החמאס ומופקרים על ידי ממשלת הדמים. אתמול, ביום הולדתו של אריאל ביבס, שאותו ציין בשבי, כתבה דודתו: אני פונה אליך, ראש הממשלה: זה לא מספיק להחזיק תמונה. הגורל שלהם בידיים שלך. יש עסקה שאתה חתום עליה. אל תוסיף לה שינויים, אל תציב גבולות אדומים חדשים. אל תהסס ואל תדחה. תסיים את המלחמה, תביא אותם הביתה. די לדיבורים על נקמה והרס, די לאובדן ולמוות. הגיע זמן לתקווה, לבנייה מחדש, לחיים. היום ניפגש בכיכר, ויחד עם בני המשפחה נדליק נר על עוגה, ובדקה של שקט נבקש את שובם של אריאל, של המשפחה ושל כל החטופים. נבקש את החיים לשיקום ואת החללים לקבורה. זו לא רק תקווה או משאלה, זו דרישה. זו זעקה. אבל ראש הנחש ממשיך להתעלם. אתה, נתניהו, אתה האחראי למותם של החטופים בשבי; אתה האחראי למותם של אלפים. למען ביצור שלטונך אתה מוכן לשפוך גם את דמם של החטופים ולסכן את החיים עצמם, שלנו ושל עמי האזור כולו, במלחמה עקובה מדם שניתן למנוע. כמה עוד? כמה עוד תכריח את משפחות החטופים למחות ולהפגין? כמה עוד תתיש את המשפחות לזעוק את כאבן כי אתה וכנופייתך ליבכם אבן? כמה עוד תסית נגדם כאילו דרישתם הצודקת היא שמונעת את הבלי הניצחון המוחלט, ה-Endsieg? יגב בוכשטב, שהכרתי, שהיה בחיים כשזוגתו רימון שוחררה במתווה הראשון, מת בשבי החמאס בשל סירובה העיקש של ממשלת הזוועות והעומד בראשה לקדם מתווה שחרור נוסף. זו הוכחה אחת מני מתים רבים שדם החטופים על הידיים שלכם. מתווה נוסף לא נחתם, וגם לא ייחתם כל עוד נתניהו עומד בראש. נתניהו, ידיך שפכו גם את דמם של עמירם קופר, יורם מצגר, חיים פרי, נדב פופלוול וכנראה של עוד לא מעטים, שיכלו להשתחרר אילו ראיתם אותם ולא את שלמות הקואליציה ונישול העם הפלסטיני לנגד עיניכם. די כבר לטירוף הדמים המשיחי. אין ניסים, יש בני אדם שגוועים בייסורים, ואתם בקואליציה בזדון ובזחיחות עושים להם וידוא הריגה. כרגע שיכרון הכוח מעביר אתכם על דעתכם וזחיחותכם בשמיים, אך לא לאורך זמן. קריסתכם תהייה כשל איקרוס: ככל שאתם יותר קרבים לשמש הפשיזם השורפת, כך כנפיכם נמסות יותר והתרסקותכם תהיה קשה יותר. אנחנו, יהודים וערבים, משפחות חטופים ותומכיהן, אנשי צדק ושלום שעדיין נמצאים פה במיליונים, לא נעזוב אתכם במנוחה ולו לרגע. נילחם בכם וכנגד פשעיכם בכל כוחנו עד שתסתלקו מחיינו לנצח. די למלחמות ולכיבושים. את כולם – עכשיו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אושר שקלים, יאסר חוג'יראת, טטיאנה מזרסקי, משה רוט, אחמד טיבי ואברהם בצלאל בנושא: התפרצות זיהומים עמידים לאנטיביוטיקה בבית החולים רמב"ם. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. עשר דקות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 305 ימים למלחמה, 115 חטופות וחטופים עדיין בשבי החמאס. ישראל נמצאת במלחמה רב-זירתית ובדריכות שיא לקראת הסלמה משמעותית מצד חיזבאללה ואיראן, וכנסת ישראל, רואות עיניכם, יוצאת לפגרה, פגרה ארוכה במיוחד של יותר משלושה חודשים, פגרה מיותרת, פגרה שהיא יריקה בפניו של הציבור, שמצפה ממנהיגיו, ובצדק, לעבוד. רשימת המשימות שמוטלת על הבית הזה ארוכה: 115 חטופות וחטופים שצריך להחזיר, עשרות אלפי עקורים שצריך למצוא להם מענים, מילואימניקים שעסקיהם קורסים, מערכת חינוך במשבר, מערכת בריאות חולה, תוכנית פעולה ליום שאחרי. רשימת המשימות הדחופות והחשובות ארוכה מאוד, ושבוע לאחר פתיחתה הרשמית של הפגרה, הינה, אנחנו מוצאים עצמנו אתמול והיום במליאה, עובדים.

גלעד קריב (העבודה):

ובשביל זה ביטלו דיוני ועדות שכן נוגעים לענייני החירום, כולל הבוקר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

נכון מאוד. על פניו זה מתבקש ומבורך שבאנו לעבודה ולעבוד, אבל רק על פניו, כי מספיק להציץ בסדר-היום של המליאה גם אתמול וגם היום כדי להבין עד כמה קואליציית הבלהות מנותקת מהמציאות, מנותקת מהעם, מנותקת מהצרכים האמיתיים של המדינה. במקום לעסוק בעסקה לשחרור חטופות וחטופים, במקום לתת מענה חינוכי לילדי העקורים, במקום למצוא דרכים להתמודד עם יוקר המחיה הנוסק, במקום לעסוק באלף ואחד נושאים חשובים, חיוניים, מבקשת הקואליציה לעסוק בשורה של חוקים שכל מהותם הישרדות פוליטית של הקואליציה עצמה; לא של המדינה, לא של אזרחי המדינה – הישרדות הקואליציה: חוק הרבנים המושחת, שנועד לייצר עוד ועוד ג'ובים על חשבון הקופה הציבורית המידלדלת; חוק התקשורת של הפרוקסי של נתניהו, חבר הכנסת קרעי, שנועד לתת הטבות מפליגות לערוץ התעמולה הפרטי של ראש הממשלה; תקדים של שליחת יד לתקציב תאגיד השידור, בניגוד לעמדת משרד המשפטים – וחברים, זה ממש לא קשור לחיסכון. הצעת החוק פוגעת בתחרות, בשוויון ובשידור הציבורי, וגם ברגולטור. שורה של חוקים שממשיכים את ההפיכה המשטרית, בהדרגה ובשיטת הסלאמי, ופוגעים פגיעה קשה בדמוקרטיה הישראלית. הקואליציה הזו כל כך עסוקה בעצמה, שהיא שוכחת שתפקידה לעסוק באזרחי המדינה. למזלנו, הקואליציה הזו גם כל כך מסוכסכת בתוך עצמה, שהדיונים על החוקים הרעים שלה נדחים פעם אחר פעם. אומנם כל עיכוב וכל דחייה של חוקים רעים אלה הם לטובה. ממשלת ישראל, מתי אתם מתכוונים לעסוק במה שחשוב באמת? מתי אתם מתכוונים, חברי הקואליציה, להתעשת, להתעורר ולזכור שאתם נבחרי ציבור, עם אחריות כלפי הציבור, עם תפקיד שאתם פשוט מועלים בו? מתי תתחילו להעדיף את טובת הציבור שבחר בכם, שאותו אתם אמורים לשרת, על פני טובתכם האישית וטובתם של עסקנים ובעלי עניין שטובת הציבור מהם והלאה? מתי נגיע לפה, לבית הזה, למליאת הכנסת ולדיוני הוועדות, כדי לעסוק במה שצריך לעסוק בו באמת? אני רוצה לעבור במעבר חד לנושא שהוא באמת חשוב. צבי זוסמן, אביו של בן זוסמן, זכרו לברכה, שנפל ב-3 בדצמבר 2023 בקרב בצפון רצועת עזה, ביקש לשאת תפילה למען שחרור שבוינו וחטופינו: יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתשלח אורך ואמתך לראשיה, שריה ויועציה של ממשלת ישראל, ותקנם בעצה טובה ותאיר עיניהם לקבל הצעות אחראיות המונחות לפתחיהם כדי להביא לשחרור שבוינו וחטופינו. אבינו מלכנו, עזרנו להוציא שבויינו מצלמוות לחיים, ונהיה כולנו עטורים בעטרת הניצחון והחיים, ונאמר אמן. מדינת ישראל נמצאת במלחמה רב-חזיתית, ועל מדינת ישראל ואזרחיה מוטל צל איומים כבד: חיזבאללה, איראן, חות'ים, חמאס, והיד עוד נטויה. חיילנו נלחמים בעזה ובצפון, ביהודה ושומרון, יישובינו מופגזים בכל יום, אזרחים נרצחים בפיגועים, ובכל רגע אנחנו עשויים למצוא עצמנו תחת מתקפה מסיבית שתגבה מחירים כבדים חלילה בקרב חיילים ואזרחים כאחד. אנחנו במצב חירום אמיתי, אזעקת אמת, והציבור הנפלא שלנו נחוש, חסון, מגויס. לצה"ל שלנו, לצבא שלנו, שמגן על כולנו, יש צורך קריטי בחיילים. הצורך בכוחות שיגנו על ישראל הוא צורך חיוני, צורך קיומי. האויבים הרבים שלנו מאיימים על כולנו, ולכן מובן שכולנו מחויבים לקחת חלק בהגנה על המדינה. חובת גיוס לצה"ל היא בגדר פיקוח נפש, ועדיין, יש כאלה המאמינים שאין להם חלק במשימה הקדושה של הגנה על המדינה והגנה על חיי אזרחי המדינה – כן, חובה קדושה, כי הצלת חיי אדם היא קדושה מהמעלה הגבוהה ביותר. ישנם אלה שמאמינים שאחרים צריכים למות למענם בעוד הם יושבים בבטחה, במקרה הטוב באוהלה של תורה, אבל במקרים רבים פשוט בבטלה; אזרחים שלא רק שאינם נוטלים חלק בנטל, אלא מייצרים זירה פנימית נוספת שמכבידה על הנטל עוד – נטל על כוחות הביטחון בגלל הפגנות אלימות וחסימות כבישים, נטל ההתמודדות עם אלימות בבסיס הגיוס בתל השומר אתמול והיום מצד אלה שמבקשים לחמוק מחובתם; אלימות קשה שמופנית אפילו כלפי רב חרדי, הרב דוד לייבל, רב שמבין את גודל השעה ומנסה למצוא דרך לאפשר לצעירים לבצע את חובתם כלפי המדינה, לממש את הזכות הגדולה לשרת בצבא, כל זאת תוך שמירה על אורח חיים חרדי. האמת, אתמול כולנו כאן דיברנו במליאה על המראות הקשים מבסיס הגיוס תל השומר, כאשר במקום להתייצב, כמו כל צעיר ישראלי שמקבל צו ראשון, הגיעו צעירים חרדים לייצר מהומות בהמוניהם. במקום לגייס את רוח הקרב שניכר שהם אכן ניחנים בה לטובת הגנה על המדינה, הם מגייסים את רוח הקרב שלהם לפגיעה במדינה, לפגיעה בצה"ל, לפגיעה בחיילים, לפגיעה באלה שכבר רוצים להתגייס – למרות שהם היו מועטים אתמול – לפגיעה בשוטרים ולפגיעה באנשי תקשורת. שמענו השוואות מחרידות מאותם פורעים: שהצבא גרוע מאושוויץ; שמענו את הקריאה "נמות ולא נתגייס". האמת, קריאות שקורעות את ליבו של כל הורה שילדיו מסכנים את חייהם מדי יום כדי להגן עלינו, על כולנו, יריקה בפניהם של הגיבורים שנפלו בשדה הקרב, פשוט ביזוי המת. זו אינה יהדות. זה אינו עולם התורה. זו אינה מלחמת קודש, זה חילול הקודש, חד וחלק, חילול הקודש. אין ספק, לתפילות יש תפקיד. לימוד תורה הוא חלק מהותי מזהותנו כעם וכמדינה. חשוב לטפח אותו, חשוב לאפשר אותו. אבל לא בכך מדובר. הסירוב העיקש, בכל מחיר, של ההנהגה החרדית שלא לאפשר לצעיריה לקחת חלק בנטל הוא לא קידוש השם ולא הצלה של עולם התורה, הוא פשוט שימוש ציני, צבוע ואלים – כן, אלים ובריוני – בזהות היהודית ובתורה הקדושה, שהם חלק בלתי נפרד של החברה הישראלית: חרדים, דתיים-לאומיים, מסורתיים וחילונים כאחד, כל אחת ואחד על פי דרכו. המאבק הזה נגד גיוסם של צעירים חרדים הוא מעילה בערך הערבות ההדדית, המרכזי כל כך ביהדות. אני קוראת כאן למנהיגי הציבור החרדי: קראו להם להתגייס. קראו לכולם לעשות את חובתם ואת הזכות הקדושה של שירות בצבא. כך לא נראה קידוש השם, כך נראה חילול השם, וחייבים להפסיק את זה עכשיו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול היה יום הולדת חמש לאריאל ביבס. לא יכולנו להגיע לעצרת כי היה כינוס מליאה, שהייתה אמורה לדון בכמה חוקים. חוקים אלה מסמלים את כל מה שרע ומופרע בממשלה הזאת. בזמן מלחמה היה אמור לעלות חוק שירותי הדת היהודיים, תנאי פוליטי של ש"ס. מול התנאי הזה מוציא השר לביטחון לאומי הודעה שאם לא ייתנו לו מקום בקבינט, יצביע נגד החוק. רק במדינה שאיבדה כיוון, שבה הקברניט נתניהו יושב חסר כיוון על ספינה טרופה שרק הרוח וזרמי המים מניעים אותה, יכול להיות מצב כזה. רוחות מלחמה, אזרחים מודאגים, ראש הממשלה ושריו לא מדברים עם הציבור, אך מראים לנו גם ביום זה מה באמת חשוב להם. והיום אנחנו כאן, בכינוס מיוחד עבור החוק של קרעי שנותן הטבות לערוץ 14. מישהו יכול להסביר איך זה קשור למלחמה, לחטופים, לאיומים שסביבנו? זה קשור רק לדבר אחד – לבייס של נתניהו. לא למדינה. ביום שבת האחרון התעורר לו איתמר בן גביר מהשנץ בכפר הרא"ה, והחליט ללכת לבקר ביישובי עמק חפר, ונכנס לקיבוץ עין החורש. מישהו יודע מדוע? האם פגש את כיתת הכוננות? האם בדק את מרכיבי הביטחון? האם נפגש עם ראשי היישוב ומנהלי הקהילה? התשובה היא לא. הסיבה היחידה היא לנסות ולעורר, כרגיל, פרובוקציה, עוד ציוץ, עוד אייטם בתקשורת. ואכן, לא איחר הזמן – צייץ איתמר בן גביר: "קיבוצניקית יקרה, עברו הימים שאתם לא מכניסים לקיבוץ – – – שלכם מהדעה הנכונה או מהעדה הנכונה. באתי, סיירתי, התרשמתי."

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

רגע, הוא לא בעד ועדות קבלה?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

לי זה לא חדש. משירותי הקודם במשטרת ישראל אני זוכר את איתמר בן גביר שנים רבות, עוד לפני שהיה ח"כ, מסתובב ביישובים ערביים – באום אל-פחם, במקומות נוספים – בשם חופש התנועה. זה האיש – פרובוקטור, הפעם עם חליפה, עניבה ושמירה. אבל מי שתפר לו את החליפה הוא החייט נתניהו, שתופר כל דבר, האמת היא, לפי מידותיו הוא, כי הפרובוקטור הגדול זה הוא, נתניהו. והיום הוא שר לביטחון לאומי. תחת כהונתו הפשיעה משתוללת, עם 138 נרצחים בחברה הערבית עד היום, לעומת 106 בכל שנת 2022. כן, 2022 זו אותה שנה שנתניהו לא היה ראש ממשלה, והייתה הפעם היחידה שירדה הפשיעה. ביום ראשון בלילה, קרוב מאוד לעין החורש, בעמק חפר, ביישוב באקה אל-גרבייה, נרצחו שני אנשים, אחרי עוד שני נרצחים שהיו בסוף השבוע במרכז תל אביב, בשרונה ובחיפה. לשם בן גביר לא מגיע. שם הוא לא מרגיש צורך להראות משילות. משילות זה ההפך מכל מהותו. בן גביר מייצג בלגן, חוסר תפקוד, חוסר סדר, כאוס. ביטוי זועק לחוסר משילות הוא מה שקורה בג'דיידה-מכר, שעדיין מוצפת בזבל בשל מאבק בין עבריינים כבר חודשיים. לשם בן גביר לא מגיע. שם הוא לא עושה סיבוב עם חיוך. שם לתוצאות של ביצועיו הכושלים יש גם צבע וגם ריח. 21,000 תושבים בטוחים שאין מדינה, חלקם בטוחים שהמדינה נגדם. זה לא מעניין את בן גביר. זה לא מעניין גם את הממשלה. האמת היא שהריח בג'דיידה-מכר הוא הריח שנודף מהממשלה הזו. בשבוע שעבר נפל דבר: חבר הכנסת סוכות מהציונות הדתית, סגן יושב-ראש הכנסת ואטורי מהליכוד, שיושב פה לידי, והשר עמיחי אליהו מעוצמה יהודית, פרצו לבסיס צבאי. חבר הכנסת סוכות פורץ לבסיס, אחר כך מגלגל עיניים לשמיים ומספר סיפור על חסינות. זו לא חסינות, זו בריונות, זו עבריינות. הם לא באים לשם לבד, הם מתדלקים את אנשיהם. בן גביר מצייץ לפצ"רית שתניח לחיילי צה"ל – עוד גיבור גדול שלא שירת מעולם – ובפועל הם תוקפים חיילי צה"ל בבסיס. ממשיכים משם לבית ליד – מראות שלא נראו מעולם, של חיילים רעולי פנים עם נשק, מאחוריהם חברי כנסת שנואמים. ומשטרה? אין משטרה. מההתקפה הפרועה הזאת על החיילים אין אפילו עצור אחד. מצבה של משטרת ישראל לא היה קשה כל כך מעולם, לא רק בשל ביצועים כושלים, אלא בעיקר בשל צביעתה בצבע פוליטי על ידי שר, ובשל העובדה שחלק ממפקדיה איבדו את המצפן. התנהגותם העבריינית של חברי כנסת, בשילוב חוסר טיפול ואכיפה, גרמו לרמטכ"ל להגיע לבית ליד. דבר נוסף אירע באותו מקרה, והמחשבה היחידה שהייתה בציבור, לצערי, היא שהמשטרה בכוונת מכוון לא הגיעה. חוסר אמון של הציבור אפילו באפשרות שקרתה תקלה, טעות או אי-הבנה של גודל האירוע, זה הביטוי העמוק ביותר והקשה ביותר של צביעת המשטרה בצבע פוליטי. משטרה בחברה דמוקרטית לא יכולה לפעול ללא אמון ציבורי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אמון הציבור הוא כלי מרכזי ביכולתה למלא את תפקידה. רק שיטור בחברות שאינן דמוקרטיות אינו זקוק לאמון ציבור.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

הכיוון שבו הולכת משטרת ישראל הוא כיוון מסוכן, ומי שיכול לעצור הם רק מפקדי המשטרה. חובתם לפעול על פי החוק, על פי הדין בלבד.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת יסמין פרידמן. חמש דקות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אפרופו החקיקה של ערוץ 14, אני רוצה להקריא לכם משהו שהרגע פורסם. ברדוגו בגלי ישראל כותב ככה, אומר ככה: אין לי את הזמן והיכולת, אבל כל מי שיכול לשפוך אור על מארג התורמים לאחים לנשק והאינטרסים, אשמח שישתף איתי את המידע. משהו פה מרגיש חולה מאוד. חייבת להיות פה שקיפות. זה בא מבית מדרשו של חוק המתנות, עמית הלוי, חוק המתנות שניסו להעביר פה, שנותן לגיטימציה לראש הממשלה, לאשתו ולילדים שלו לקבל מתנות.

עמית הלוי (הליכוד):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

וברדוגו מדבר על שקיפות של תורמים לאחים לנשק. אז אולי תעזור לברדוגו להבין מה זו שקיפות.

עמית הלוי (הליכוד):

אני מהמר שלא קראת את החוק הזה עד הסוף. הימור שלי. הימור שלי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן, אני ישבתי בכל הדיונים של החוק הזה.

עמית הלוי (הליכוד):

אם היית קוראת, היית תומכת, אולי.

נאור שירי (יש עתיד):

אני קראתי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שום דבר לא יצדיק את החוק המושחת הזה. שום דבר.

גלעד קריב (העבודה):

אנחנו עוד קוראים את חוק טבריה. עם – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן, בדיוק.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל עכשיו מזמינים אותנו לקרוא את – – –

עמית הלוי (הליכוד):

מה קורה עם חוקים כאלה באנגליה? מה קורה בכל מדינה בארצות הברית – – – שיש חקיקה פרסונלית – – –

נאור שירי (יש עתיד):

מה קורה עם הגבלת כהונה בארצות הברית?

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת.

נאור שירי (יש עתיד):

מה קורה עם – – – מחוקקים בארצות הברית?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה קורה עם – – – בארצות הברית?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי. חבר הכנסת נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מת על ההשוואות האלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עכשיו כל פעם – באמת, אני אתמול בלילה כמעט לא ישנתי. הבטן שלי התהפכה, כי כל פעם שאני חושבת שאי-אפשר לרדת נמוך יותר, אני מתבדה. השבוע זה היה סרטון של שני צעירים ברכב, מגיעים להפגנה של משפחות חטופים עם מוזיקה מחרישת אוזניים, יורדים מהרכב, מתחילים לרקוד ולמחוא כפיים, שונאים את משפחות החטופים. והמוח שלי מסרב לקלוט את הסיטואציה. הוא סירב לקלוט את זה שאדם מבוגר, בגיל שלי, עמד מול הפגנות חטופים, וכל פעם שהקריאו שם של חטוף הוא הוציא ועשה תנועה מגונה שאי-אפשר לחזור עליה כאן. כל שם – תנועה מגונה. ואני מתביישת. אבל גם אתם צריכים להתבייש, אני לא היחידה שצריכה להתבייש. הקואליציה הזאת הפכה צביעות, התחמקות והסרת אחריות למקצוע מבוקש, מבוקש באולפני הטלוויזיה, כשמטיפים מרעילים מצייצים עצמם לדעת נגד אחים לנשק, בזמן שאתם יושבים בממשלה עם מפלגות שסרבנותן היא אומנותן. איפה נשמעה צביעות כזאת? וכולנו יודעים שאם תיקלעו לצרה, מי שתרצו שיציל אתכם הם אחים לנשק, ולא השר לביטחון לאומי.

אושר שקלים (הליכוד):

ממש לא.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

איך אתם ישנים בלילה בידיעה שיש לכם חלק גדול ונכבד בקרע, בטבח שקרה ועדיין קורה במדינת ישראל? אולפנים מייצרים כובעים עם המיליםTOTAL VICTORY . ככה נראה total victory?

גלעד קריב (העבודה):

total loss.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ככה נראה total loss. הרעל זורם ברשתות וזולג לרחובות, כובש לבבות שבורים. הרי כולם כאן יודעים שלטבח כזה לא מתכוננים בחצי שנה. כולכם כאן הייתם ונכחתם בזמן שכל גורמי הביטחון הזהירו מפני ההפיכה המשטרית שלכם, אבל סירבתם לעצור, אטמתם אוזניכם. ועכשיו אין לכם ברירה, אתם חייבים למצוא אשמים אחרים, כי איך תצדיקו את ההיאחזות שלכם בתפקיד? איך תצדיקו את המעשים שלכם בדפי ההיסטוריה? אבל אין לי ספק שבלילה, כשאתם מסירים את האיפור ואחרי שאתם משכיבים את הילדים לישון, בדקות הספורות לפני שאתם נרדמים, אתם יודעים ואנחנו יודעים – אתם אשמים. אתם אשמים במה שקרה ואתם אשמים במה שקורה גם עכשיו. עוד זוכרת את ההלם של הקואליציה בקבוצת הווטסאפ המשותפת. כל יום הכנסת פרסמה את הטבלאות הכי עצובות שראיתי בחיים שלי – טבלאות של הלוויות. למעט בודדים, לא נכחתם בטבלאות האלה, לא השתבצתם בהלוויות, לא יריב לוין, לא קרעי ולא השר לביטחון לאומי.

אופיר כץ (הליכוד):

זה שקר מתועב, יסמין. זה שקר מתועב.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אמרתי, למעט ספורים. תפסיקו להיאחז בכל מילה.

אופיר כץ (הליכוד):

לא נכון. גם הוא היה בניחומים, למה להגיד סתם?

אושר שקלים (הליכוד):

יסמין, זה לא נכון.

היו"ר ניסים ואטורי:

כולם היו, כולם היו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עד שמכונת הרעל ודף המסרים הגיעו. אבל שום כמות לייקים, ציוצים ורעש לא תכסה על כישלונות. בסוף הכול צף. בסופו של יום זה יגיע לאזרחים, זה יגיע לעיר שלהם, לשכונה שלהם ולכיס שלהם. לא ייאמן שרק לפני שנתיים רבנו כאן על הכנסת חמץ לבתי החולים. היום? היום בתי החולים מלאים בפצועים בגוף ובנפש, אבל אתם לא קשורים. לא ידענו, לא שמענו, לא ראינו. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת יוסף עטאונה. אני חושב שצריך להגיד את האמת ולתקן. היו 90 – אופיר, כמה היו – 95 ח"כים בחמ"ל הזה, וכולם הלכו, ואני לא חושב שיש לאופוזיציה יותר מ-45 ח"כים ציונים, אז זה היה חצי–חצי בערך. אין מיעוט ולא כלום, היה שיתוף פעולה בין כולם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני יודעת ואתה יודע שבודדים היו. לא כולם היו.

דבי ביטון (יש עתיד):

לא רצו אותם, לדעתי.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא יודע נתון כזה. חמש דקות לרשותך, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדינה שלמה בכוננות אם תהיה תגובה, תהיה התקפה גם מאיראן, אולי מחיזבאללה, אבל אני רוצה לדבר על מתקפה ועל מלחמה ברגעים אלה, בימים אלה, שלא נפסקת לרגע אחד. אני מדבר על הריסת הבתים בחברה הערבית בכלל ובנגב בפרט. גם בעת הכי קשה הזו, המורכבת, בתקופה הזו, הממשלה הזו מוצאת לנכון בכל יום לבצע פשע בנגב. היום, היום, כוחות המשטרה ומינהל מקרקעי ישראל מכריחים אנשים בביר הדאג', אזרחים, להרוס את הבתים שלהם. לא קיים דבר כזה בשום מדינה בעולם שממשלה של מדינה מכריחה את האזרחים שלה להרוס את הבתים שלהם בידיים, ומשאירה אותם תחת כיפת השמיים בתקופה קשה זו, כשסכנת טילים ומלחמה מרחפת על כל האזור. ולכן, מה שיקרה בנגב כתוצאה מההפקרות הזו הוא על המצפון של הממשלה הזו. הממשלה הזו היא לא רק עוצרת ולא רק מבצעת פשעים בנגב. הריסת הבתים בנגב שנמשכת כל יום היא פשע, אבל פשע לא פחות – מה שקורה בעזה. כולנו שמענו אתמול את שר האוצר. מה הוא אומר? להמית ברעב שני מיליוני אזרחים זה צודק וזה מוסרי. ישעיהו ליבוביץ' דיבר וניבא את שלב ההתבהמות כתוצאה מהכיבוש. היום, בצל הממשלה הזו, אנחנו חיים בתקופת ההתבהמות, כי אין בן אדם או בר-דעת שיכול להתבטא בצורה כזאת. לא יכול להיות מצב ששר בממשלה במדינה דמוקרטית אומר להמית ברעב שני מיליוני אזרחים פלסטינים בעזה. זה צודק? זה מוסרי? ועדיין שואלים למה יש תביעה בהאג. אני חושב שהדברים של שר האוצר אתמול הם פשע מלחמה. הדברים של שר האוצר, להרעיב שני מיליוני פלסטינים למוות, הם קריאה להשמדת עם. אין מקום לזה. על דברים כאלה בניגוד לחוק הבין-לאומי צריך להעמיד אותו לדין מיידי, לא רק בהאג להעמיד אותו לדין, ולעצור אותו, כי אדם כזה הוא מסכן לא רק את אזרחי המדינה – הוא מסכן את כל האזור במזרח התיכון בתפיסה הגזענית הפאשיסטית שלו. ולכן, כשבאים בטענות על עסקת החטופים ולמה אין עסקה, כולנו יודעים, אבל אתם בוחרים להתעלם מזה: אין עסקת חטופים כי נתניהו לא רוצה בעסקה. מהרגע הראשון אמרנו שיש קבינט למלחמה ויש קבינט להישרדות הפוליטית של נתניהו, ואמרתי מעל דוכן זה מהרגע הראשון – כבוד היושב-ראש, אולי תשתיק אותם? אולי תיתן לי להגיד את הדברים שלי?

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, תודה רבה. תמשיך.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

מהרגע הראשון אמרנו שיש קבינט מלחמה ויש קבינט הישרדות פוליטית של נתניהו. הקבינט של ההישרדות הפוליטית של נתניהו לא מעוניין בעסקה, לא מעוניין בסיום המלחמה, כי הוא יודע שאם מסיימים את המלחמה ואם יש עסקה, כולם תמורת כולם, הוא יודע שהוא לא יכול להמשיך במציאות הזו להיות ראש ממשלה, ולכן הוא בוחר להיות במלחמה כמה שיותר זמן. הוא לא מעוניין בעסקה, הוא מטרפד כל אפשרות לעסקה. כל גורמי הביטחון שנמצאים ובקיאים בעניינים אומרים את זה לאורך כל הדרך, שבשלו התנאים לעסקה להחזרת חטופים, אבל נתניהו לא מעוניין בזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מישהו מוכן להסביר לי למה אנחנו בכינוס המליאה המיוחד הזה בתקופת חירום? מה היה כל כך חשוב אתמול? מה כל כך חשוב היום? אנחנו אולי מאשרים תוכנית חדשה לבניין הכוח של צה"ל? אולי אנחנו נדון בהסכם להשבת החטופים? אולי סיוע למפונים, זאת הסיבה שאנחנו כאן היום? אנחנו במלחמה ורגע לפני הסלמה עם איראן ושלוחותיה, ומה חשוב לראש הממשלה? שוב שימון ושימור הקואליציה שלו, ג'ובים למקורבי דרעי והטבות לערוץ הבית של מכונת הרעל. אתמול בכנסת ממש שפשפתי עיניים. אזרחים לא ישנים בלילה, אבל השר קרעי, שופרו של נתניהו, יושב פה ומתעקש להעביר חוק מתנות עכשיו, לייצר לילה לבן של הצבעות. בקושי הצליחו לשכנע אותו להעביר את החוק מאתמול, בלילה לבן, להיום בבוקר. האזור כולו בוער, אבל בדיוק עכשיו זה חשוב לתת מתנות לערוץ 14, או אולי זה תשלום לאלה שתוקפים את כל מוסדות מדינת ישראל, את המשטרה, מערכת אכיפת החוק, את הפיקוד הצבאי, את משפחות החטופים, לתת מתנות לאלה שמפיצים קונספירציות הזויות ומשסים ומסיתים תחת התואר של ערוץ מורשת. היה מצופה שאם כבר הקואליציה התעקשה להוציא את הכנסת לפגרה מיוחדת, ולמרות שממש עכשיו מטוסי צה"ל ממתינים בהיכון על מסלולי ההמראה – לא היה נכון יותר לנסות ולהעביר כמה החלטות וחוקים למען הציבור? אולי היום, במקום הטבות לערוץ 14, נעביר כסף למפונים? אולי למערכת החינוך שלנו, שמשוועת לניהול ולשיקום? אולי למערכת הבריאות הקורסת? אולי לרווחה? ממשלת ישראל, שברתם שיא שפל חדש. אנחנו במלחמה, ובזמן שהציבור יושב מתוח בבית ואין קשב לכנסת, גם לא לאמצעי התקשורת, כי כולם בכוננות שיא לתקיפה שתוביל אולי למלחמה כוללת, יושב ראש ממשלה בבונקר וכופה העברת חוקים מנותקים ומושחתים. ואיש מחברי הקואליציה לא קם ואומר: די. בזמן שאזרחי ישראל עסוקים במלחמת קיום על הבית, הממשלה עוסקת במלחמת הקיום שלה. הם אפילו לא טורחים להסתיר את זה יותר, והחקיקה היום בכנסת מוכיחה את זה. אבל עם כל זאת אני מעודדת. אני יודעת שאנחנו נחליף את השלטון המושחת הזה, זה שהוביל אותנו בעיניים פקוחות לאסונות ולמקום האפל ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל הריבונית. אני מעודדת כי יש לי עם חפץ חיים, עם שיודע להילחם כמו אריות ולביאות; עם שידע לנהל מדינה כשלא הייתה ממשלה; עם שיודע שקדושה ועשייה הולכים יחד ורוצה לחיות בתוך האיזון הזה; עם שיודע לחיות ממעט ולייצר ולבנות הרבה יותר; עם של ניסים; עם שמגיעה לו הנהגה ראויה, שתדאג לו ולא רק לחלקים ממנו. אנחנו נחליף את השלטון ונייצר עתיד של ביטחון, ביטחון אישי, ביטחון מדיני. נייצר עתיד עם חזון של שגשוג, צמיחה ותקווה עבור אזרחי ישראל. נוביל לעתיד של חלוקה תקציבית הוגנת עבור כל אזרחי ישראל מכל השכבות, מכל המגזרים, מכל האזורים. אנחנו נרים את הראש וניישר את הגב הכפוף של אזרחי ישראל, ואנחנו נייצר מערכת שלטונית שתהווה דוגמה ומופת לכל העולם. זה אפשרי. אנחנו נחזור להיות אור לגויים. יש לנו בעם שלנו ובמדינה שלנו את כל הכלים לייצר את המציאות הכי טובה שאפשר לחלום עליה, ועם הכלים האלה בידיים הנכונות, אנחנו נוביל לעתיד מבטיח עבור הילדים של כולנו, וזו המשימה העליונה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

ובעזרת השם, נעשה ונצליח. עם ישראל חי.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – כמה זמן?

היו"ר ניסים ואטורי:

עשר דקות. אתה יכול לשיר שירים.

נאור שירי (יש עתיד):

איזה שיר אתה רוצה לשיר? יש לכם הצעה? נגיע לשירים אחרי זה. אבל אם שאלת אותי על שירים, אני רוצה לשאול אותך אם אתה יודע מי זאת היימנוט. יודע? עכשיו, אני לא אפול עליך, כי אני יכול לשאול עוד הרבה חברי כנסת מי זו היימנוט. אבל לצערי – ודיברו גם חבריי חברי הכנסת לפניי, וגם לפני, על הסיבות לכינוס בזמן פגרה. למה יש בכלל פגרה? מה צריך לעשות בפגרה? האם בכלל עושים כינוסים? אבל נגיד, היימנוט זאת מישהי שלא הרבה מכירים פה, או חלק מכירים חלק לא.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ילדה שנחטפה.

נאור שירי (יש עתיד):

צודק, חבר הכנסת טיבי, זו ילדה אתיופית בת עשר, שבמשך חצי שנה נעלמה – נעלמה ממרכז הקליטה. אתמול גם הייתה כתבה של יוסי אלי על זה. רואים תמונה שלה נכנסת למרכז קליטה בעיר צפת – וזהו, נעלמה ילדה, חצי שנה. אני עליתי ודיברתי על זה, וגם חברת הכנסת צגה, וגם עודד פורר, שעושה על זה דיונים. עשו שלושה דיונים בוועדת הקליטה והעלייה של כנסת ישראל. אתמול אני גם ראיתי בכתבה קטע מזה, ילדה נעלמה במדינת ישראל. אף אחד לא מוצא אותה, גם לא משטרת ישראל, והוועדה שאמורה לפקח על עבודת משטרת ישראל, שאמורה לנהל את החיפושים, עשתה חצי דיון בקושי על היימנוט, מי שעושה את הדיונים הוא עודד פורר. אני תוהה, למה אף אחד לא מדבר על זה? למה על זה אנחנו לא עושים כינוס בפגרה, כינוס מיוחד? ידעת שהשב"כ בכלל לא באירוע? ידעת שעדיין לא חיפשו בשכונה שבה היא גרה בכל דירה ודירה? עד היום היו צריכים לדפוק על כל הדלתות בצפון ולראות איפה הילדה הזו. ילדה בת עשר נעלמה ואף אחד לא מדבר על זה. אתה יודע למה? כי היא אתיופית. אם היא הייתה בהוד השרון, ברעננה, ברמת השרון, בתל אביב ובצבע הנכון, כנסת ישראל הייתה מטפלת בזה הרבה יותר, השב"כ היה נכנס לאירוע הזה. זה בדיוק למה אף אחד לא מדבר על אברה, שעשר שנים חי ברצועת עזה – כי הוא אתיופי, כי אנחנו מתעסקים רק בעצמנו. ועל מה אתם עושים היום את הדיון המיוחד הזה? על הטבות לערוץ הפרטי שלכם. עכשיו תגידו מה שתגידו, אף אחד בבית הזה וגם אף אחד במדינת ישראל לא יכחיש את זה: ערוץ 14 הוא ערוץ פרטי של הימין. נקודה. מה הבעיה? תודו בזה. מנסים להסתתר ולהגיד שזה ערוץ – ופתאום אתם מאוד בעד תחרות, אבל כל מי שעובד שם הוא או שופר או מבוא לשופר. אם אתה מעריץ של ביבי ומצלם אותו ואומר: אתה היחיד בדורו, ואיזה כיף שבדור שלך זכיתי לחיות – אתה הופך להיות ראש הדסק הפוליטי. אם אתה רוקד מחוץ לבית המשפט לג'ינגל של הליכוד – השופר קים ג'ונג, ינון מגל – ואומר שמצביעי יש עתיד, לדוגמה, הם בבונים, ואומר שמי שמתנגד לראש הממשלה, צריך לרסס אותו במאג, ועוד חוזר ברדיו ואומר: נגה נגה נגה נגה, לא משנה שזה בכלל הנגב עושים; אשכרה, מאיים לרסס עיתונאים במאג וכלום לא נעשה, ההפך – אתה מקבל שדרוג בפריים-טיים בערוץ של צפון קוריאה, ערוץ הליכוד. לא רק שזה ערוץ פרטי של הליכוד – דיברה על זה לדעתי גם חברת הכנסת שלי טל מירון. אני אפתיע אותך או לא, אתה יודע כמה ראיונות נתן ראש ממשלת ישראל בכאן 11? יודע כמה? מ-2019, חמש שנים – אפס ראיונות. ב-2021 היו הראיונות האחרונים שלו בערוץ 12 ו-13. 24 פעמים הוא התראיין בו בזמן לערוץ המורשת, שעבר אבולוציה מדהימה, כמו איזה גולם שקם על יוצרו. 24 פעמים הוא התראיין שם. זה בלבד נושא לחקירה, כי בסוף, הרייטינג – אין מה לעשות, ראש הממשלה מביא רייטינג, בין שהוא טוב או לא. הרייטינג מביא לך יותר צפיות, צפיות מביאות לך יותר פרסומות, פרסומות מכניסות לך יותר כסף. זו הטבה. וזה ראש ממשלה, שמעבר לזה שהוא מקדם כובעי טמבל עם total victory, מקדם יצרן שמקדם את זה, מוכר את זה בשופרסל או ברמי לוי או whatever, הוא מקדם באופן סיסטמטי ערוץ אחד, וזה לא ערוץ 11, זה רק ערוץ 14. בהתחלה – לא שרצו אותי כל כך בתקשורת – התראיינתי גם לערוץ 14, כי אמרתי, אני לא סופר אתכם. אין לי שום בעיה לשים לכם את האמת בפנים. אני יודע שזה מפריע במיוחד לאיזה קאפח אחד, שדואג "למנשן" אותי כל הזמן בטוויטר כשאני שם לו את האמת בפנים. שיהיה לו בהצלחה. אפס דיון מהותי. אבל אם אתם זוכרים, אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת, ביוני 2023 נפלו ליה בן נון ואורי יצחק אילוז בגבול מצרים, לוחמים בברדלס, בגדוד המעורב. אתם זוכרים את זה? הדיון שנערך יום אחרי בערוץ 14 – ואני רוצה להקריא לכם – ביטון-רוזן, אין לי מושג מי זה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

הלל ביטון-רוזן, כתב ועיתונאי מעולה.

נאור שירי (יש עתיד):

סבבה. כתב לענייני – – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

כתב צבאי מצוין, אחד הטובים שיש.

נאור שירי (יש עתיד):

כתב צבאי.

טלי גוטליב (הליכוד):

הלל ביטון-רוזן. תודה על כל מה שהוא עושה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה, חברת הכנסת טלי גוטליב.

אושר שקלים (הליכוד):

וגם נועם אמיר.

נאור שירי (יש עתיד):

ואושר שקלים, מיאמי בלייב. "גם את זה צריך לשים על השולחן" – שימי לב, חברת הכנסת גוטליב – "לוחם ולוחמת, 12 שעות בלילה". ואז גולן – אני מניח בועז גולן – "בבודקה, מטר על מטר, אני יודע כמה?" ביטון-רוזן: "מראש יש פה טעם לפגם, אם כבר בחרתם לשים גדוד מעורב".

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – הם נרצחו בבודקה. ככה הצבא שומר על הגבול? ככה הצבא שומר על הגבולות שלו?

נאור שירי (יש עתיד):

פחות מיום אחרי שהם נפלו. המשפחות רואות את זה. "אין פה טעם לפגם. יש פה חוסר מקצועיות, זלזול בערכי הצבא, יש פה אג'נדות שמאל – ואנחנו פשוט פוחדים להגיד את זה".

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

נאור, מה הבעיה?

נאור שירי (יש עתיד):

"אני לא מפחד" לומר את זה. גולן: "יש פה פגיעה בחיילים". ביטון-רוזן: "זה חוסר אחריות. מאיפה זה מגיע? מאיפה נולד הדבר הזה? ונניח שיהיו שני גברים או שתי נשים?" דיון שלם על זה שגבר ואישה שומרים ביחד. זה פשוט טרלול. עוד לא קברו את החיילים, והם כבר רוקדים על הדם הזה. למה? כי יש פה אג'נדות פרוגרסיביות. אני לא מתפלא, כי סמוטריץ' כתב – אגב סרבנות, אתם צועקים פה, קלנר צעק פה: סרבנות, ותגנו – כתב נאום מנומק שתומך, ומגבה סרבנים. על מה? על שילוב של נשים בצבא הוא קרא לסירוב. מה אתם בכלל מדברים איתי על סרבנות פה?

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – הכול הפך להיות שלילי אצלם.

נאור שירי (יש עתיד):

באמת, אני יכול להקריא פה איך הם אומרים – שרון גל כתב: סנוואר שווה קמלה האריס. אתמול היה: הצבא האמריקני חלש יותר כי יש שם פחות גברים לבנים; אייכמן לא היה נשפט בכלל עם הייעוץ המשפטי של היום. אגב אייכמן ושפיטה, אני מזכיר לגדולי דור הימין שהמומלץ שלהם לנשיא בית המשפט עליון, איך קוראים לו, עו"ד שפטל – ממה הוא בנה את הקריירה שלו? על מי הוא הגן? אתם מדברים איתי על נוח'בות? הבן אדם הגן על נאצי. על זה אתם לא מדברים. שם היה שלטון חוק, וכולם צריכים לקבל ייצוג, וכמה ליברליות, אבל המומלץ שלכם לנשיא בית המשפט העליון הגן על נאצי. אתמול עוד הגדיל בתוכנית הטרללת של דודו טופז, שמנחה אותה aka ינון מגל, אמרו על הילדים מהצפון שדיברו בכתבה והציפו את הקשיים שלהם, ילדים בני 10, בני 12, היה דיון שלם על כמה הם טיפשים והם לא מבינים את המציאות. זה ערוץ 14. אי-אפשר להכחיש את זה. ואם כבר אנחנו בצפון, אתמול בנימין נתניהו דיבר, אדוני פורר, אחרי עשרה חודשים, עם ראש מועצת מטולה דוד אזולאי. עשרה חודשים לקח לו להרים טלפון, ואתמול הוא אומר לו: תקשיב, אני מאוד רוצה להגיע למטולה, אבל גורמי הביטחון מונעים ממני. ואלכ, תאמין לי, הבן אדם היה בעזה סיטי, ברפיח, בציר פילדלפי, הולך עם קסדה וחזייה שמגינה עליו – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, רגע, משפט אחרון.

דבי ביטון (יש עתיד):

גם בניר עוז לא הלכו לראות – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני אסביר לך למה. מבחינת ראש הממשלה מטולה זה חוץ לארץ. זה לא מדינת ישראל.

נאור שירי (יש עתיד):

בדיוק. משפט אחרון. תראו מה זה, ראש ממשלת ישראל לא הולך למטולה, ואומר לראש המועצה: אני לא יכול להגיע אליך. אחרי שהוא היה בקריית שמונה, עשרה קילומטרים – בקריית שמונה הוא לא הזמין את ראש העיר, הוא הזמין את זעפרני, המתמודד בליכוד – זה בסדר, אבל למטולה, אחרי שהוא היה ברפיח, בפילדלפי, בעזה, בכל מקום, עם קסדה, ויודע לצלם את עצמו עם חיילים ולעשות פרופגנדה – –

היו"ר ניסים ואטורי:

משפט ארוך מדי.

נאור שירי (יש עתיד):

– – לזה הוא יכול להגיע, אבל למטולה הוא לא יכול להגיע. בושה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת רון כץ.

גלעד קריב (העבודה):

אין שם איזה טייקון עם מקלט אטומי?

היו"ר ניסים ואטורי:

איפה מטולה ואיפה קריית שמונה.

גלעד קריב (העבודה):

איפה מטולה וקריית שמונה? 5 ק"מ.

היו"ר ניסים ואטורי:

תסתכל על המפה, זה בשפיץ. הייתי שם, הייתי במטולה.

נאור שירי (יש עתיד):

אה, היית שם? נשמה, כל המדינה הייתה שם. אתה לא יחיד סגולה.

רון כץ (יש עתיד):

אל תתחיל עם גיאוגרפיה, ואטורי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תנו לרון כץ לדבר, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

נסעת עם דרכון דיפלומטי או עם דרכון רגיל למטולה?

נאור שירי (יש עתיד):

– – – או ביאכטה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

בבקשה, עשר דקות לרשותך.

דבי ביטון (יש עתיד):

11 דקות. 9.1 – המרחק בין מטולה לקריית שמונה.

היו"ר ניסים ואטורי:

מה זה משנה המרחק? יש הבדל מבחינה גיאוגרפית ואם היא מטווחת מסביב. תודה רבה.

דבי ביטון (יש עתיד):

בסדר, גם בשדרות – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. סיימנו את הדיון.

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד, ורפיח לא מטווחת?

היו"ר ניסים ואטורי:

שם זה ניצחון מוחלט.

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד, עזה לא מטווחת?

היו"ר ניסים ואטורי:

נאור שירי, תודה רבה. זהו, די. לא הספיק לך? אתה רוצה עוד עשר דקות?

נאור שירי (יש עתיד):

מג'דל שמס, כשהוא הלך, לא מטווח? תגידו, אתם רציניים?

היו"ר ניסים ואטורי:

לך תסתכל על מפה של ארץ ישראל. תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

לך תסתכל במראה איך אתם נראים. אל תשלח אותי להסתכל במפות.

רון כץ (יש עתיד):

אבל הוא צודק. אבל נאור צודק.

היו"ר ניסים ואטורי:

קדימה, עשר דקות לרשותך.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה וריקה, אנחנו חיים פה בעולם מושלם. תראו איזה נחמד פה, מכנסים מליאה במיוחד להעביר חוקים שאף אחד במדינת ישראל לא צריך, ואין לנו פה איום מכמה חזיתות, פה אין לנו אווירת חירום, לא צריך ממ"דים, אין חטופים, אין יוקר מחיה, לא חוזרים ללימודים ב-1 בספטמבר. אין כלום. מדהים פה, מדהים. היום אנחנו מכנסים את הכנסת בפגרה לכינוס מיוחד בשביל חוק אחד. במצב נורמלי, אם היו מכנסים את הכנסת בשביל חוק אחד, הייתי אומר: טוב, באים עכשיו לעשות איזה רכש אדיר של ציוד צבאי, באים עכשיו לפתור את הבעיות של הגיל הרך, באים לפתור את הבעיות של המפונים מדרום ומצפון, מדברים על איך נראית ישראל בעולם, מה קורה למעמד הבין-לאומי של מדינת ישראל, שר החוץ נמצא איתנו פה. אבל לא. היום אנחנו עוצרים הכול, חברים, בשביל לדון בחוק – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לשעבר.

גלעד קריב (העבודה):

שר החוץ לשעבר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תכבד את הרוטציה.

גלעד קריב (העבודה):

לא, עכשיו הוא האנרגיה והתשתיות.

רון כץ (יש עתיד):

אה, סליחה. האנרגיה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אנרגיה חיצונית.

רון כץ (יש עתיד):

קשה לעקוב אחרי זה. אני יודע שגם אחרי חוזרים, פותחים את זה, אז יש עוד פעם זה. אלי, סליחה. אמרתי שר החוץ, לא ידעתי שזה התחלף. בראש שלי אתה עדיין שר החוץ, כי שר החוץ הנוכחי לא מתפקד.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

רון היקר, אתם תמשיכו לעקוב איזה שרים אנחנו נהיה, ואתם עושים באופוזיציה – התרגלתם לאופוזיציה, אין טעם, תישארו שם.

רון כץ (יש עתיד):

אלי, להפך, אני פרגנתי לך. אצלי בתודעה אתה עדיין שר החוץ, כי הקיים לא רלוונטי.

גלעד קריב (העבודה):

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אלי, איפה אתה רואה אופוזיציה בכלל? אין, אין אופוזיציה.

קריאות:

רון כץ (יש עתיד):

אלי, אפשר לפתור את הסוגיה הזאת בקלות ולצאת לבחירות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתם נהנים מזה שאין אופוזיציה.

רון כץ (יש עתיד):

חברים, חבל על הוויכוח. אפשר לצאת לבחירות ולראות מה העם יגיד.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

גם בפעם הזאת תפסידו. טוב לך באופוזיציה. תישאר שם, זה המקום שלך.

רון כץ (יש עתיד):

אלי, אפשר לפתור את הסוגיה הזאת בקלות ולצאת לבחירות.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אין בזה שותפים. אתם נהנים גם – – –

רון כץ (יש עתיד):

חברים, חבל על הוויכוח. אפשר לצאת לבחירות ולראות מה העם יגיד.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

טוב לך באופוזיציה, תישאר שם, זה המקום שלך.

רון כץ (יש עתיד):

אלי, אפשר פשוט לצאת לבחירות ולתת לעם להחליט. את זה אתם לא מוכנים לעשות.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

הייתי מוחא כפיים, אבל – – –

רון כץ (יש עתיד):

את זה אתם לא מוכנים לעשות, כי אתם יודעים שאת השלטון איבדתם ואין מנדט מהעם.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

רון כץ (יש עתיד):

איזה סקרים? בשום סקר אין לכם ממשלה, אלי. בשום סקר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

לא, לא, לא.

רון כץ (יש עתיד):

אפילו לא בערוץ 14, שבשבילו פתחנו את המליאה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

הממשלה היחידה שיכולה להיות לכם היא רק עם המשותפת.

רון כץ (יש עתיד):

אז למה אתם מפחדים מבחירות? אז למה אתם מפחדים מבחירות, אלי? אלי, אני אסביר לך משהו.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – – רון, לנו יש ממשלה ציונית – – – לאומית.

רון כץ (יש עתיד):

אלי אני אסביר לך משהו. אלי, אני יודע שאתה אדם אינטליגנטי ואתה יודע שאני מעריך אותך, אלי. אני מעריך אותך, אלי.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תן לי הסבר אחד. לא נתתם הסבר אחד – – –

רון כץ (יש עתיד):

אני אתן לך הסבר, אני אתן לך הסבר. בסוף – – –

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

שותף מלא במיטוט מדינת ישראל.

רון כץ (יש עתיד):

אני אתן לך הסבר הכי פשוט שיש. כשהבוחר יגיע לקלפי הוא יזכור ויראה את יוקר המחיה שעולה ועולה ועולה – –

נאור שירי (יש עתיד):

מה הוא עשה? פתח שגרירות – – –

רון כץ (יש עתיד):

– – את יחסי החוץ של מדינת ישראל שיורדים ויורדים ויורדים, את המפונים מדרום, את המפונים מצפון – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה מפריע לחבר שלך לדבר, נאור. די, מה אתה עצבני? מה קרה?

רון כץ (יש עתיד):

– – ואת כל מה שעוללתם למדינת ישראל, וישלח אתכם הביתה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אתה עם הישגים וואו, אתה קיסינג'ר – – –

רון כץ (יש עתיד):

זה מה שיקרה, אלי.

נאור שירי (יש עתיד):

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה יודע לספור כאן?

נאור שירי (יש עתיד):

די, די, עשו לי טובה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – – בירושלים.

נאור שירי (יש עתיד):

מי שיש לו כבוד למשרד החוץ לא מתייחס כאילו זה משחק פינג-פונג.

היו"ר ניסים ואטורי:

אבקש לשמור על שקט.

רון כץ (יש עתיד):

אלי, אם אתה רוצה לדבר על מה לפיד עשה, אני יכול לעמוד פה, ואני צריך יותר מעשר דקות. אני צריך 20 דקות רק בשביל להסביר מה הוא עשה ביחסי החוץ של מדינת ישראל, איך הוא קיבל את המשרד ואיך הוא יצא מהמשרד, כולל פסגת הנגב וקואליציה בין-לאומית.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי, תודה רבה. מרגע שירדת לא הפסקת לדבר.

נאור שירי (יש עתיד):

אמרת שתיתן לי יותר.

רון כץ (יש עתיד):

עכשיו, ברשותכם, אני אחזור לעיקר. ראיתם כמה אמוציות יש פה? עכשיו נסביר למה זה קורה. למה אמוציות? למה פותחים את המליאה? למה כולנו פה? מסיבה אחת פשוטה – כי בערוץ הזה שהשר דיבר עליו, שיש לו ממשלה, צריכים עזרה. כשבערוץ 14 צריכים עזרה, פותחים את המליאה בכנסת. לא החטופים פתחו את המליאה, לא יוקר המחיה פתח את המליאה, לא המצב העגום של ישראל פתח את המליאה, ואפילו לא איום קיומי על מדינת ישראל פתח את המליאה. מה כן פתח את המליאה? החלטה שניתנה בחוסר סמכות משר התקשורת. מה קרה בעצם? ב-8 באוקטובר, אולי כמה ימים אחרי, שר התקשורת החליט להעלות את ערוץ 14 יחד עם שאר הערוצים על עידן פלוס.

צגה מלקו (הליכוד):

מה רע בזה?

רון כץ (יש עתיד):

אני אסביר לך מה רע בזה. אחרי כמה שבועות, זמן קצר אחרי זה, שמו לב שאין לו סמכות לתת הנחיה כזאת. אין סמכות לשר התקשורת לתת הנחיה כזאת – צריך חוק. אבל מה קרה? שר התקשורת התנפח ואמר: לא, אני קובע. עברו עוד כמה חודשים. ערוץ 14 צבר חוב, ואז אמרו לו: תביא את הכסף, כי אתה לא קובע. קיפלו אותו שוב.

צגה מלקו (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

עכשיו אני אסביר לך מה הבעיה – שאלת מה הבעיה – הבעיה שזה לא הכסף של אימא שלו, זה הכסף של מדינת ישראל. הבעיה היא שלחיילים אין ציוד; הבעיה היא שלמורים אין מספיק כסף לפתוח את השנה.

אושר שקלים (הליכוד):

מה הקשר?

רון כץ (יש עתיד):

הבעיה היא שהכול קורס פה ואתם פותחים מליאה בשביל ערוץ 14, בשביל שהם יקבלו בחזרה את המיליונים על חשבון הציבור. לא רק שהם יקבלו רטרואקטיבית את המיליונים, גם עתידית, עכשיו, מהיום ואילך – – –

צגה מלקו (הליכוד):

היו"ר ניסים ואטורי:

נראה לי שלא שכנעתם אותו. לא שומעים אתכם גם ככה.

רון כץ (יש עתיד):

מהיום ואילך, אנחנו נכניס אותם לעד, קבוע, שיהיו built-in, חלק ממערך מושחת, אומנם ממוסד, של מפלגה אחת, אולי של שתי מפלגות. מהיום, השר קרעי צריך להיות יקיר ערוץ 14 על מה שהוא עשה. ואטורי, הוא לקח לך את הפינה, שתדע. מהיום הם צריכים להגיד לו תודה כל בוקר, צוהריים וערב. לא רק שהוא החזיר להם מיליונים שניתנו שלא בסמכות – הוא גם נותן להם הטבות קדימה. אני שואל את עצמי, באמת, באיזו עוד מדינה בעולם יפתחו מליאה, במיוחד בזמן מלחמה, כשאנחנו מבינים שהולכת להיות קשה מאוד; בזמן שאנשים רבים על חלב בסופר; בזמן שאנחנו לא יודעים אם שנת הלימודים עומדת להיפתח בזמן; בזמן שכל יום מהמרים מתי הולכים לירות על מדינת ישראל. אנשים פוחדים לצאת עם הילדים שלהם לגינה מתחת לבית. בזמן הזה אתם תביאו חוק למען ערוץ פרטי של אוליגרך. זה לא מביך אתכם? זה לא מביך אתכם? אני שואל באמת: זה לא מביך אתכם? זה לא מביך אתכם?

צגה מלקו (הליכוד):

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת צגה מלקו, תשבי. צועקים בישיבה.

רון כץ (יש עתיד):

יש שתי סיבות לכך שאתם פה: או שאין לכם מושג, או שאין לכם מושג מהחוק, או שאיבדתם את הבושה. אין שום סיבה אחרת שאתם פה ועוזרים להעביר את החוק המושחת הזה. היום בהצבעה שלכם אתם מכשירים הנחיה שניתנה בחוסר סמכות, חוסר סמכות של שר לתת כספים לערוץ מסחרי. אתם אומרים: אין בעיה. לשר אין סמכות? אז אנחנו נחוקק את החוק. הרי מה שווה חוק אם אי-אפשר לשנות אותו כמו פלסטלינה, איך שאנחנו רוצים? אז אני רוצה לומר לכם משהו: במדינה מתוקנת זה לא יכול לקרות. במדינה מתוקנת, כשמישהו עושה טעות ונותן הנחיה שלא בסמכות, יש לזה מחיר. במדינת ישראל, שחרתה על דגלה שאין אשמה – יש אשמה, אין אחריות – רק במדינה הזאת זה יכול לקרות. זה לא יכול לקרות בשום מדינה בעולם. אתה יודע מה? זה לא יכול לקרות בשום עיר בעולם שמישהו ייתן הנחיה ולא ישלם עליה. אם נקביל את זה רגע לשירות הציבורי, לראשי הערים – כשראש עיר נותן הנחיה שלא בסמכות, אתם יודעים מה קורה? מישהו יודע? אני יודע. בליכוד לא שמעו את השם הזה בחיים. שקלים, כשראש עיר נותן הנחיה שלא בסמכות – אתם יודעים מה קורה?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

שומרי סף.

רון כץ (יש עתיד):

דממה. קוראים לזה חיוב אישי. יש לנו פה ראש רשות – קוראים לזה חיוב אישי. לא משנים את החוק בשבילו, לא מכנסים מליאות בשבילו, לא עושים את כל הדבר המושחת הזה. פשוט אומרים לו: טעית – תשלם. אבל מה אתם אומרים? אתם אומרים: אנחנו טעינו – הציבור ישלם. הרי זה כסף של אבא שלכם, מה אכפת לכם מי ישלם? בינתיים, מישהו מכם חשב מה קורה ב-1 בספטמבר? חשבתם על זה, על הילדים בצפון ובדרום? זה מעניין אתכם בכלל איך הם הולכים לפתוח את שנת הלימודים? מעניין אתכם? שר האנרגיה נמצא פה. מעניין מה הולך לקרות למשק המים? מעניין מישהו מה הולך לקרות פה עכשיו מבחינת חברת חשמל, שאנחנו לא יודעים אם יהיה חשמל או לא יהיה חשמל? על זה תכנסו מליאה. תכנסו את כולנו בכל שעה שאתם רוצים. תביאו אותנו לפה ותסבירו לנו מה הולך לקרות בחברת חשמל, מה הולך לקרות במים, מה הולך לקרות במערכת החינוך, מה הולך לקרות בסופרים – איך אתם מתגברים את המזון, כי חלילה וחס, אם תהיה תקיפה על מדינת ישראל, מה אתם עושים? מישהו אחד בבניין הזה יודע מה אתם מתכוונים לעשות? גם לכם אין מושג. אבל הבעיה היא שלציבור אין מושג.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

רון כץ (יש עתיד):

לציבור אין מושג, כי אתם מחלקת הדגים הקפואים. אופיר מביא אתכם לפה, אומר לכם תצביעו, ואתם אפילו לא שואלים על מה. אני רוצה לומר לכם משהו: בסוף הציבור מחפש מנהיגים. אם הוא יבין שאדם אחד שולט בכל סיעת הליכוד, וקוראים לו אופיר, אז שיצביע לאופיר, שיהיה מקום ראשון בפריימריז. אם הוא יבין שיש לנו את שר הכישלון הלאומי בן גביר ששולט בממשלה – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

– – אז שיצביעו לו. אני יודע שקשה לשמוע את האמת בפנים, אבל זה המצב. תפתחו את המליאה כדי לדאוג לחינוך של הילדים שלנו, ליוקר המחיה, ליחסי החוץ, לא בשביל להעביר חוק מושחת לערוץ 14.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ניסים ואטורי:

נתתי לו, אל תדאג. גם עצרתי וגם נתתי לו תוספת. בסוף הוא אמר שלא נעים לשמוע את הדברים, אז הורדתי אותו. הוא לא יודע שזה שעון של הסיעה שלו. הם קובעים את הזמנים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

האמת שהוא ירד.

היו"ר ניסים ואטורי:

אמרתי לו תודה, אחרת הוא היה ממשיך. אין לו הפסקה. רון יכול לנאום פה כל היום. חמש דקות, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת, אני מסתכלת על האולם הריק שמלא לא יודעת במה. זה מפליא באמת שמוציאים אותנו לפגרה ומביאים אותנו בשביל דברים שמשרתים רק את האינטרסים של האדון. יש החוששים מהצעת חוק שפוגעת בדמוקרטיה, כאילו בקדנציה הזאת היו דברים אחרים. יש ח"כים שחוששים שזה, איך שאמרו, מדרון חלקלק לפגיעה בדמוקרטיה. אז אני רוצה להגיד שדמוקרטיה היא הזכות להביע דעה, ולא קבלת רשות להגיד את הדברים. אנחנו, הערבים במדינה הזאת, זה 76 שנים לא ידענו דמוקרטיה אמיתית, לא הכרנו דמוקרטיה אמיתית, אז אנחנו לא מדברים היום על פגיעה – אנחנו מדברים על התגלמות של דיקטטורה שקיימת במדינה הזאת מאז ומתמיד כלפי החברה הערבית. תמיד קבעו לנו עד מתי אפשר להגיד ומה אפשר להגיד ומה לא. בקדנציה הזאת אנחנו לא רק רואים – אנחנו חווים במפורש את המדיניות של האדון שקובע מה כן ומה לא. מביאים אותנו כדי להעביר חוק שמשרת ערוץ מסוים, שכולנו יודעים מה האג'נדה של הערוץ הזה ואת מי הוא משרת. אבל במקביל לא מביאים אותנו בשביל לקיים דיון עקרוני, מהותי, שבסופו יתקבלו החלטות להפסיק את הרצח בתוך החברה הערבית. כבר 138 נרצחים בתוך החברה הערבית. כל יום אנחנו לא יודעים למה אנחנו מתעוררים וגם לא יודעים מה מחכה לנו בסוף היום – אם זה רצח בגלל פשיעה, ואם זה רצח בדרכים, ואם זה רצח בתאונות עבודה. על זה לא מוכנים אפילו בימים רגילים של הכנסת ושל הוועדות לעשות דיון רציני שבסופו מתקבלות החלטות ונקבעים מדיניות וחוקים שבאמת מנסים ומתכוונים להפסיק רציחות בתוך החברה הערבית. שני מיליון אנשים עניים במדינה הזאת, וזו לא גזרת גורל – זו מדיניות מכוונת כלפי מגזרים מסוימים – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – כדי שיישארו תלויים ויחשבו רק על היום שלהם, איך הם מעבירים אותו, איך הם מביאים פת לחם לילדים שלהם. אני יודעת שהדברים שלי לא כל כך ימצאו אוזן קשבת, ואני יודעת שלא יקבלו התייחסות ומענה רציני, אבל למרות זאת, בגלל שאני מאמינה שהשליחות שלי היא להשמיע את הקול ואת הזעקה של אותם אנשים, של אותם יתומים, של אותן משפחות שאיבדו את יקיריהן, אני אמשיך להשמיע את הזעקה הזאת. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת מאיר כהן. רגע, סליחה, סליחה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. סליחה, אדוני סגן היו"ר מאיר כהן.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החלטתם לכנס את המליאה היום על מנת לדון בחוק שמיטיב עם ערוץ 14 ועם ערוצים אחרים, אבל אני לא רואה כאן את השרים שאמורים לתת פתרונות לאזרחים, לתושבים. יש כאן שר אחד, שר האנרגיה. בנגב יש יישובים שלמים שמופקרים בימים האלה. בימים המתוחים האלה יש יישובים בנגב, יישובים שלמים – כל היישובים הלא-מוכרים בנגב מופקרים מבחינת הממשלה הזאת. אין מיגון, למרות שפנינו מתחילת הקדנציה הזאת גם לראש הממשלה וגם לשר הממונה על פיקוד העורף, שר הביטחון, להציב מיגון ביישובים הבדואיים. אבל הממשלה החליטה שלא – החליטה לא להציב מיגון.

מאיר כהן (יש עתיד):

– – – של הרוגים.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן. אני רוצה להגיד לכם מה הממשלה הזאת מאשרת כל יום. היא מאשרת הריסות בנגב – זה כן, על מנת לרצות את השר הקשקשן בן גביר. הוא מצליח לכופף את ראש הממשלה ולהרוס בנגב. הפגיעות הראשונות מהירי הרקטי שהיה ב-7 באוקטובר היו ביישובים הבדואיים – אל-באט, ערערה, חורה, סעווה, כל ציר 31 וציר 25 ו-80. אני רוצה להגיד לכם משהו: איפה אנשים ישנים היום, אחרי כל המהומה שהייתה על הגבול הצפוני ועם איראן? אנשים ישנים בוואדיות, מתחת לכבישים, בגשרים. אתם לא מתביישים? איפה ראש הממשלה? איפה שר הביטחון? יישוב כמו אל-פורעה, בליל הכטב"מים – אמינה אל-חסוני נפצעה מרסיס של טיל איראני, ולאף אחד לא אכפת. הממשלה הזאת מפקירה את האזרחים. מה תגידו לאזרחים הבדואים? אחרי 7 באוקטובר נהרתם למגזר הבדואי. כל שר לקחת את הפמליה שלו ורץ לחברה הבדואית. היום תיתנו להם תשובות. לכו תיתנו תשובות לתושבי אל-פורעה. בביר הדאג' – אתמול אילצתם את מוסלם אזניב להרוס את הבית שלו בעצמו. אפילו את קורת הגג של האנשים, של האזרחים, אתם הורסים. הרסתם לאבו עסא, הרסתם לאלר'נמי ולאבו הילייל, אל-ע'ול, ואתמול בביר הדאג'. אתם לא מציבים מיגון מצד אחד, ומצד שני, אתם הורסים להם, מאלצים את האזרחים הבדואים בנגב להרוס. זה העסק שלכם, זו התעסוקה שלכם. הממשלה לא מתביישת. לא מתפקדת. חסרי רגישות. לכו תסתכלו איפה אנשים ישנים. אז מה הפתרון? איפה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים? מחר ועדת הכספים מתכנסת, אז שיאשר תקציב למיגון בנגב, או ועדת הפנים – שתאשר לאזרחים הערבים בנגב לבנות ממ"דים בעצמם. אבל האזרחים הערבים בנגב בכלל לא מעניינים את הממשלה הזאת. ממשלה גזענית, לא רוצה להחליט החלטות שאמורות להגן על הציבור שלנו. ותראו מה ההבדל, אפילו את התקציבים שאישרו ב-2022, בממשלה הקודמת, קיצצתם – החלטות 550 ו-1279. חבל מאוד. לא כך הממשלה צריכה להתנהל מול האזרחים שלה. בושה וחרפה. אדוני היושב-ראש, ברשותך, כמה מילים לאזרחים שלנו בערבית. (אומר דברים בשפה ערבית, להלן תרגומם: אנשינו הנכבדים בכל מקום, אתם רואים כרגע מה קורה במדינה – כל האיומים האלה על מלחמה מהצפון ומהדרום, מהמערב ומהמזרח. הממשלה ויתרה על האזרחים הערבים, אם במשולש, אם בגליל ואם בנגב. כרגע בכפרים הערביים באזור הנגב אין מקלטים. מדוע? הממשלה בכלל לא רוצה להתערב בעניין הזה ולתת תקציבים לחברה הערבית הקשורים בנושא המקלטים. 35 כפרים לא מוכרים באזור הנגב ללא מקלטים; 150,000 אזרחים ערבים ללא מקלטים. פנינו למשרד ראש הממשלה ושר הביטחון בנוגע למקלטים, והם לא גילו בזה עניין. יש התרשלות גדולה בעניין הזה. היא שנושאת באחריות, מכיוון שהממשלה הזאת כנועה לבן גביר, השר הקיצוני. ממשלה גרועה בכל מדד ובכל אמת מידה; ממשלה שלא רוצה טוב לערבים; ממשלה שלא רוצה לתת דבר, אפילו להגנה מפני רקטות, אינה מעוניינת לתת דבר לחברה הערבית. הממשלה הזאת נכשלה. הממשלה הזאת מקדמת את כל החוקים האלה שהכנסת מביאה למען שביעות רצונם של ציבור המתנחלים והשרים המתנחלים בממשלה הגרועה הזאת, בממשלה הגזענית הזאת.) תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת בועז טופורובסקי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, מי השר התורן?

היו"ר ניסים ואטורי:

אלי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

והשר כמובן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אף אחד לא התכוון שיהיו שרים שיקשיבו.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אני מכבד אותם, אז רצית לדעת את מי אני מכבד, זה הכול. פשוט, אני עולה לפודיום, יש לזה עניין ממלכתי. 265 הרוגים בתאונות הדרכים מתחילת השנה, ובמקום להתכנס כאן על מכת תאונות הדרכים, על המלחמה, על החטופים שלא נמצאים, על הדרך למצוא את זה – אנחנו נמצאים ב-6 באוגוסט בכנסת ישראל ליום שלם, ומביאים את כל העובדים, את כל חברי הכנסת, עוד מעט את כל חברי הממשלה, בשביל להצביע כדי שמשלמי המיסים ישלמו עוד כסף בשביל לממן ערוצים פרטיים. כולם מדברים כאן על הסיבה שאנחנו נמצאים כאן. חשוב מאוד לזכור שהכסף הזה שחוסכים וכביכול חוסכים לערוצים ותהיה תחרות וזה ירד מהתאגיד – מה זה ירד מהתאגיד או הרשות השנייה? מי שמממן את זה בסופו של דבר זה משלמי המיסים. וכאן, מה שממשלת ישראל באה ואומרת: אנחנו באים ומבקשים מכולם לבוא במיוחד בפגרה, עם כל המצב שבו המדינה נמצאת, הכלכלה, האינפלציה, הגירעון, מה שקורה בעולם, האיום של המתקפה האיראנית – שגם כן, זה אבסורד שאנחנו יושבים ומחכים לפגיעה – המלחמה בצפון, 100,000 מפונים, החטופים, המלחמה בדרום – –

קריאה:

שנת הלימודים.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

– – שנת הלימודים שאולי לא תיפתח בגלל שיש מלחמה, אבל גם בגלל שארגוני המורים לא רוצים. לא חסר על מה דחוף לבוא ולהתכנס, אבל במקום זה, כל הנהגת ישראל מגיעה לכאן בשביל להצביע, לתת כמה מיליונים הטבה למיליארדרים. איכשהו תמיד המיליארדרים מקבלים את ההטבות הכי גדולות. אבל אם היו עוד כמה מיליונים לתאונות דרכים, היינו יכולים להציל חיים. אם היו כמה מיליונים לתאונות דרכים, היינו יכולים למנוע פגיעות קשות מאוד שאנשים נפגעים. אנחנו בשיא לא רק בהרוגים, בכמות תאונות הדרכים מתחילת השנה – – –

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

גם תאונות עבודה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

גם תאונות עבודה, נכון, אנחנו בשיא גם בתאונות עבודה, אבל אם אני חוזר לתאונות דרכים – אנחנו גם בשיא בפצועים בתאונות דרכים מתחילת השנה. יש המון המון פצועים קשה, עם שיקום ארוך, עם נכות לכל החיים. זה ישפיע על כל המשפחה שלהם. זה יעלה מיליארדים למשק. ובמקום שאנחנו נתכנס כאן ובכמה שעות נקבל החלטה, נחליט מי אחראי וניתן כמה מיליונים תקציב בשביל להציל חיים, בשביל להוריד את העלויות למשק, בשביל למנוע פגיעה, בשביל לעשות מה שנכון, אנחנו כולנו מתכנסים כאן בשביל שאיזה מיליארדר או שניים, יהיה להם עוד מיליארד או שניים. בדרך כלל יום שלישי זה נאומים בני דקה, אז אני עולה ומספר על תאונות הדרכים שהיו בשבוע החולף. אין היום נאומים בני דקה, אז אני עולה כאן כדי לספר שבשבוע החולף ארבעה אנשים נהרגו בתאונות הדרכים. ביום רביעי 31 ביולי אוטובוס פגע ברוכב קורקינט חשמלי ברחוב משה דיין בחולון. זה היה לפני הפיגוע, כמובן. רוכב הקורקינט, בן 30, מת. ביום חמישי 1 באוגוסט רכב פרטי פגע בהולך רגל שחצה מעבר חציה בקריית מוצקין. דרך אגב, הצומת היה מרומזר. הולך הרגל, בשנות החמישים לחייו, מת גם כן. ביום שבת 2 באוגוסט רוכב אופנוע בשנות השלושים לחייו נסע ברחוב ויצמן בעיר נס ציונה – נס ציונה זו העיר שלי – התנגש באבן שפה, התהפך ונהרג. ביום ראשון 4 באוגוסט משאית נוסעת בסמטה בפרדס חנה, פוגעת בהולכת רגל בת 76. היא פשוט חצתה את הכביש לאט. הולכת הרגל נהרגה במקום. אז במקום לטפל בזה, אנחנו נמצאים כאן ומדברים על הטבות לערוצים כאלה ואחרים, על מדבב, על מרבב, על רשות שנייה ועל הרבה דברים שאולי הם חשובים בשוטף, אבל הם ממש לא חשובים בתקופה שאנחנו נמצאים בה. הייתי שמח – אם כי ככל שהזמן עובר, התקווה שלי מהממשלה הזאת – אין תקווה, אבל גם אם יש איזשהם חלומות, גם הם כבר מתנפצים – שקצת יזיזו דברים. קיוויתי שהחקירה המשטרתית נגד שרת התחבורה והבטיחות בדרכים תעשה את שלה. קיוויתי שהתחקיר יעשה את שלו. קיוויתי שדוח מבקר המדינה יעשה את שלו. הלוואי שבקרוב מאוד נראה תוצאות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת מאיר כהן – הפעם באמת – עשר דקות, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, מעבר לוויכוחים הפוליטיים שלנו, אני עומד כאן, אדוני, מלא דאגה ומתח כמו כולנו. ברור שעתידנו מונח על הכף, ואני עדיין לא מבין למה האסטרטגיה של ראש הממשלה היא להגיב על פי התוצאה ולא על פי הכוונה. אדוני יושב-ראש הקואליציה – שתמיד אני רואה אותו כאן, אז אני פונה – כל השנים חוזקנו, החוסן שלנו, היה בזה שהגבנו על פי הכוונה. היה ברור לאויבים שלנו – הייתי ילד בששת הימים, אמרו מה שאמרו, הגבנו, וככה היה בכל המלחמות. לצערי הגדול, אני לא מבין איך זה מדינה שלמה עוצרת את נשימתה ומחכה וכולם במתח. אני מאוד מקווה שהקונספציה הזאת שבה אנחנו שבויים תשתנה, אחרת אנחנו נשלם על זה ביוקר רב, אנחנו, בנינו ובני בנינו. כי מה שקורה כאן במרחב הזה זה סכנה גדולה מאוד. אם אנחנו שוב לא נחדד ולא נמרק את מעמדנו במזרח התיכון, אנחנו נמצא את עצמנו מאוימים ונכנסים למלחמת התשה של שנים על גבי שנים. טבעת האש הולכת ומתהדקת. בכוחנו לשנות את זה, ולצערי הגדול – וזה כואב מאוד – ממשלת ימין על ימין, מר ביטחון ממשיך להסס, לגמגם ולהיות מאוד מאוד לא ברור. וזה מוביל אותי – חבר הכנסת שטרן, שידבר אחריי – לנושא החטופים. חברים, החטופים עדיין נמקים שם, נמצאים שם. תעצמו עיניים, תחשבו, כל אחד, מה היה אם אלה היו הילדים שלנו, הבנות שלנו, הבנים שלנו, ההורים שלנו. האם גם היינו מגיעים לכנס בפגרת הקיץ שמתעסק ברגולציה כזאת או אחרת לגבי תחנות שידור? וזה מוציא אותי מהכלים, איך זה שאנחנו מגיעים לכאן כאילו שום דבר לא קורה. אמרתי אתמול: אני פוגש אנשים והם באמת שואלים אותי, לא מתוך זלזול אלא הם לא מבינים. הם אומרים לי: תגיד לנו, מאיר, אתם נמצאים ביקום אחר? אתם נמצאים באיזה מעגל דמיוני? אנחנו רואים אתכם, קוראים בעיתונים במה אתם מתעסקים כשיש חטופים שנמקים, כשכולנו עוצרים את הנשימה ומחכים, ואתם מתאספים לחוקי רבנים ולחוקים כאלה ואחרים. ואני מצפה מהשרים, מחברי הכנסת, שאת חלקם אני מכיר הרבה שנים, להשמיע את דברם. מה קרה להם שהם נעלמו? מה כל כך מפחיד אתכם? מה קרה שאתם לא יכולים לראות נכוחה את המציאות במדינה הזאת ולקום ולהתייצב ולהגיד: לא עוד, לא ניתן לזה להמשיך? מה קרה לאנשי הליכוד הליברלים שהם שבויים בידיהם של קבוצה של פשיסטים? אין לי מילה אחרת. כאלה שפורצים לתוך בסיסים של הצבא, כאלה שמגדפים כל מי שלא חושב כמוהם. ותזכרו, חבריי מהליכוד, בסופו של יום ההיסטוריה תשפוט אתכם. היא תשפוט את כל המתקרנפים, את כל אלה שטומנים את ראשם בחול ואומרים: לא ראינו, לא שמענו. אין לא ראינו, לא שמענו. זאת הממשלה שלכם. זו המשמרת שלכם. יכול ראש הממשלה להתפלמס ולספר. אף אחד לא יוריד מעל כתפיו את האחריות לטבח הנורא. אתמול ראינו, אדוני היושב-ראש – ואתה יושב איתי בוועדה, ואני שומע את דעתך – אתמול ראינו את החרפה הגדולה בלשכת הגיוס.

נאור שירי (יש עתיד):

גם היום, עכשיו.

מאיר כהן (יש עתיד):

גם היום, בוודאי. אני חייב להגיד לכם שאני לא נוטה להעביר ביקורת על הצבא, ובטח לא בוטה. אבל בשאלת הגיוס – אני ישבתי שם, ואדוני היושב-ראש, אתה ישבת איתי, ואמרתי לצבא בזו הלשון – חבר הכנסת שטרן, גם אתה אמרת את זה כראש אכ"א לשעבר, שמבין דבר או שניים בגיוס.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מסתבר.

מאיר כהן (יש עתיד):

ואמרנו: אל תשלחו 3,000 צווים. יש במחזור 13,000, במחזור אחד. תשלחו לכולם. לכולם תשלחו. ולצערי הגדול, מצאתי נציגים של אכ"א – סליחה שאני אומר את זה עליכם, כי אני יודע שאתם חיילים טובים, אבל חייב להגיד את זה – עם התנהגות של רפיסות, של הססנות. זה אותו צבא שראש הצבא, הרמטכ"ל, אמר: אני זקוק מיידית לעוד 10,000 חיילים. וציפינו שאכ"א, ראש אכ"א עם החיילים שלו, שהגיעו, יגיד: אכן, אנחנו מבצעים את הוראתו של הרמטכ"ל. ובמקום זה, מצאנו איזה גמגום לא ברור, גמגום לא ברור. הגדילו לעשות כשהם הגיעו לא מוכנים, שאפילו את המספרים הם לא היו יכולים לתת לנו. טוב עשה יושב-ראש הוועדה שהפסיק את הישיבה ואמר להם: תבוא עם נתונים. וכשהם באו, האכזבה הייתה עוד יותר גדולה. אני אומר את זה לא כדי לקנטר ולקטר על החרדים. לא, זה לא העניין. אנחנו צריכים לקטר על עצמנו – אנחנו, שעסוקים בסנגור, בהססנות, בשעה שהילדים והילדות שלנו, גם שלכם, הולכים לצבא, מקיזים את דמם. אנחנו מגיעים לוועדות, ופתאום יש קואליציה ואופוזיציה. מי שמבקש לגייס את החרדים, הוא שמאל, הוא נגד המדינה, ומי שרוצה לפטור אותם הוא פטריוט. השתגעתם. השתגעתם. אומר הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, ואומר אלעזר שטרן, שהיה ראש אכ"א, ואומרת אורנה ברביבאי, שהייתה ראשת אכ"א: כדי לגייס 4,000 או 5,000, צריכים להוציא 13,000 צווים. ועומדים אנשי אכ"א ואומרים: לא, רק 3,000, כי אנחנו – ועדת שקדי. כל הקשקוש הזה לא עזר לנו 70 שנה. 70 שנה אנחנו מתבוססים בשיח הלא-הוגן הזה, אנחנו רואים את העוול נרקם מול עינינו. אתמול היו חרדים שרצו להתגייס – לא הרבה, מעט, בודדים, אבל גם להם הקיצונים לא נתנו להתקרב. קיללו אותם, היכו אותם, השפילו אותם. ומה זה משנה אם אתה דתי או חילוני כשאתה רואה את המראות האלה, את הזוועה הזאת? בשעה שצה"ל דרוך, מתוח, בשעה שמגייסים עוד ועוד אנשים, אנחנו רואים תופעות כאלה, ומצופה מאיתנו להיות פטריוטים. מה זה להיות פטריוט? תעזוב את החרדים. לא נעזוב את החרדים. אם אנחנו חפצי חיים, אם אנחנו רוצים שהמדינה הזאת תמשיך להתקיים ושהמדינה הזאת תחרות על דגלה את השוויון, אנחנו חייבים – ואני פונה לאנשי הצבא: יש חוק במדינת ישראל. תגייסו את כולם, את כולם. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. חמש דקות לרשותך, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, נכנסתי גם הבוקר לכנסת והייתי במתח. יש פה סרטונים מדהימים, יוזמה של היושב-ראש אמיר אוחנה, לדעתי. אתה הולך במתח. בכל מסך אתה רואה את היושב-ראש מארח יושב-ראש פרלמנט מפה, נשיא משם. כולם באים לכנסת ישראל, ובא לך להתרגש. אבל אז אתה נכנס פנימה, ואתה מסתכל בעיניים של חברי הכנסת, אבל אולי יותר מזה – אתה מסתכל על סדר-היום של הכנסת, ואתה אומר: מה הקשר בין הסרטונים לבין מעמדה של כנסת ישראל בתוכו, בחוץ? הרי אנחנו מסתובבים ברחובות, פוגשים חברים, בני משפחה. מה אומרים לנו? תגידו, זאת כנסת ישראל? מה זה הבושה הזו? אנחנו יודעים את האמת. מה יגידו לך? אתה חבר כנסת? אני שואל: נעים מאוד, קוראים לי אלעזר שטרן. מה תגיד? אני חבר כנסת? מה פתאום שאני אגיד? אני מכיר את הבושה. יגידו: אבל תיכנס לכנסת, תראה את הסרטונים שהיושב-ראש דאג שיהיו. כן, זה בסרטים. זאת כנסת ישראל? אנחנו לא רצינו פגרה. אמרנו: בואו נמשיך לעבוד, אבל חברי יושב-ראש הקואליציה, לא התכוונו שנמשיך לעבוד על חוק של כסף למיליארדרים. כן כסף למשרתים, למשפחות שלהם – לא למיליארדרים. אנחנו חשבנו שנתכנס כאן לא בשביל חוק רבנים. לא שאתמול בערב יגידו לנו שהדיון ל-00:01 נדחה להיום בבוקר. איפה יושב-ראש הכנסת? אין יושב-ראש בישראל? מה, הוא לא ער למה שאומרים עלינו? על מה נתכנס, על הג'ובים לרבנים, למועצות דתיות? על כסף למיליארדרים? אין אחראי לבלגן הזה? רק פרוטוקול? וזה זמן של מלחמה. אני תכננתי לעלות לכאן ולקרוא בשם כל אחד ולהגיד לו: אתה שר החוץ בממשלת החורבן; אתה, שיושב שם, שר האנרגיה של ממשלת החורבן, שיירשם בפרוטוקול, וזה עוד יירשם. אבל אמרתי, אלה ימים של מלחמה, אני מוותר על זה. אז על מה אני מדבר? על זה שמחר תתכנס ועדת החוץ והביטחון להאריך את השירות של חיילי החובה, להעלות את הגיל המשרתים במילואים, והקרנבל בחסות הקואליציה בלשכות הגיוס יימשך. הרי אמרתי לכם, בוועדת החוץ והביטחון, איפה שאתם רוצים, שזה לא חוק גיוס, שזה חוק השתמטות. ולצערי, כמו שאמר פה קודם חברי מאיר כהן, ידענו. מה תבחר עכשיו? מי שעובד? מי שמשלם ביטוח לאומי? תביא אותו לבקו"ם? מה תעביר? איזה מסר תעביר? איזה מסר כלכלי? איזה מסר חברתי? איזה מסר ביטחוני? מה, לא ידענו שלא יגייסו? מה, לא ידענו שאלה שיגייסו אותם לא יחליפו מילואימניקים? חבריי המילואימניקים, לוחמי הסדיר, הילדים שלנו, לא נביא לכם בשורה מחר בבוקר. לא נביא חרדים שיכולים להחליף אתכם מתוך ה-60,000 האלה. כן ניצור להם תנאים כמו שיש בנצח יהודה, אבל הם לא יבואו, כמו שהם לא ממלאים את השורות לא בפלוגות הלוחמים בצנחנים ולא בגבעתי ולא בנצח יהודה. אז מה כן נעשה? אם כנים דבריכם, של חברי הכנסת ושל הממשלה, נדאג להפסיק לתת להם. לא נכניס אותם לבתי כלא – הם לא יבואו, אין לנו בתי כלא; לא נטיל קנסות – הם לא ישלמו, לא נגבה אותם. מה כן נעשה? פשוט לא ניתן להם את מה שהמדינה מתעדפת אותם, את מה שאנחנו שומעים בכל יום על רשתות החינוך המושחתות שלהם, שגם לא מוכנות לפיקוח אמיתי, והם מקבלם יותר מכולנו. את זה אנחנו נפסיק. ולאט-לאט, אלה שיבואו מהחרדים, אלה שהם באמת אחינו, אלה שהם באמת אחינו, לא המשתמטים, לא האלימים, לא אלה ששמים לנו אצבע בעין – אתם תגנו עלינו ואנחנו נשתמט, ואתם גם תשלמו לנו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אחינו החרדים שיתגייסו – אותם נחבק, להם וללוחמים ניתן את כל מה שנחסוך מאי-העברה של כספים למערכת המושחתת והמשתמטת. ויום יבוא, אני מבטיח – גם למי שנלחם בעזה, גם למי שבגבול הצפון, גם למי שהבטיחו לו שמעכשיו ימי המילואים יהיו 30 יום, וכמו אצלנו במשפחה שלי מקבל 60 יום – יבוא יום, ואנחנו יחד, אבל יחד באמת, נתקן גם את זה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה, חמש דקות לרשותך.

ירון לוי (יש עתיד):

שלום, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על היום שאחרי, היום שאחרי המלחמה, למרות שאף אחד לא באמת יודע מתי תיגמר המלחמה הזאת או מתי תיפתח חזית נוספת. אנחנו צריכים לדון ולדבר על הסוגיה הזאת של היום שאחרי. אנחנו נמצאים בימים מורכבים, וכולנו עסוקים בשאלה מתי יתקפו אותנו. זה השיח בבית; זה השיח בקבוצות הווטסאפ; זה השיח של הילדים שלי והחברים שלהם, שהם רק בני עשר והם כבר עושים חישובי מלחמה – מאיפה זה יגיע, מאיזה צד. יש חוסר ודאות אחד גדול, ועדיין, בכל חוסר הודאות הגדול הזה, אנחנו חייבים לעסוק בהווה, בכאן ובעכשיו, בשאלות וסוגיות שנפגוש בעתיד הקרוב. הממשלה ואנחנו, חבריי חברי הכנסת, חייבים לדבר ולתכנן איך אנחנו משקמים את החברה הישראלית. אם נמשיך לחיות בחוסר ודאות – אנחנו מפסידים; אם נמשיך לעסוק בוויכוח של ימין ושמאל – אנחנו מפסידים; אם הממשלה תמשיך לחלק כספים לסקטורים וקבוצות בחברה – אנחנו מפסידים. אבל בימים האלה, כשאנחנו חווים כל כך הרבה עצב, היו לנו גם כמה רגעים של ניצחונות ואושר. זה התחיל עם הניצחון והזכייה במדליה של פיטר פלצ'יק ואורן סמדג'ה. כולנו בכינו מהתרגשות ומעצב כשראינו את אורן ופיטר משחררים ים של אנושיות מול כל האנשים באולם ובעולם. אורן נתן למדינה שלמה תקווה והראה לנו, לכולנו, שאף אחד לא ישבור אותנו. עם ישראל חי, הוא אמר. הספורטאים הישראלים לימדו אותנו מהי נחישות והתמדה. שש מדליות אולימפיות, שיא של כל הזמנים. אני רוצה לברך את הספורטאים והספורטאיות שלנו, את המאמנים והצוותים המקצועיים ואת יושבת-ראש הוועד האולימפי יעל ארד. יעל אימנה אותי, אדוני היושב-ראש, שנתיים, במגמת הג'ודו בחולון. יש הרבה מה ללמוד ממנה.

היו"ר מאיר כהן:

כן.

ירון לוי (יש עתיד):

יעל עשתה היסטוריה בשנת 1992 – – –

היו"ר מאיר כהן:

גם אורן סמדג'ה היה.

ירון לוי (יש עתיד):

גם אורן, נכון. המאמן שלי דאג שאני אפגוש הרבה אנשים בעלי משמעות. יעל עשתה היסטוריה בשנת 1992 באולימפיאדת ברצלונה, ובימים האלה, באולימפיאדת פריז, בתור יושבת-ראש הוועד האולימפי, יעל ארד קובעת שיא חדש למשלחת הישראלית: שש מדליות. ההישגים של הספורטאים והספורטאיות לא הגיעו במקרה. אנחנו רואים שברגע שיש את האנשים הנכונים שמובילים במקצועיות ובנחישות את הספורט הישראלי, הם גם מגיעים להישגים. מדינת ישראל צריכה לאפשר לכל ילד וילדה לחלום להיות רז הרשקו או פיטר פלצ'יק. אנחנו חייבים לאפשר לכל ילד וילדה את האפשרות לעסוק בספורט ובתרבות. חוג במתנ"ס לא יכול להיות רק לילדים שלהורים שלהם יש כסף. הדרך שלנו להילחם במלחמה הצודקת הזאת היא לחזק את התרבות והיצירה והעיסוק בספורט. אנחנו חייבים לאפשר שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה. זה קורה בעיר שלי, בבת ים – חוג חינם לכל ילד. ראש העיר צביקה ברוט קידם את הנושא ביחד עם הנהלת העיר לפני כמה שנים. ראש עיריית הרצליה יריב פישר, ספורטאי עבר שהבין את חשיבות העיסוק בספורט – הוא מקדם תוכנית חוג חינם גם לילדי הרצליה. אנחנו, חבריי חברי הכנסת, צריכים לאפשר לכל רשות מקומית להפעיל חוג חינם לכל ילד. יש כסף למדינה. צריך לשנות סדרי עדיפויות. חוסר ודאות והמתנה לתגובה של האויב הם לא תוכנית עבודה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת אפרת רייטן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת ווליד טאהא.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, כולנו ראינו ורואים עכשיו, ברגעים אלה, את התמונות המבזות מתל השומר. 3,000 צווים, יותר נכון 1,000 צווים, נשלחו כדי לגייס את בני הישיבות. כמו שגם אמר קודם ידידי מאיר כהן, במסגרת ועדת חוץ וביטחון קבלנו, התרענו, אמרנו שזה בדיוק מה שהולך לקרות. אתה יודע מה? אפילו לא חשבנו שזה מה שהולך לקרות, עד כדי כך גרוע. המתווה הזה נכשל. פשוט קטסטרופה. ואני מסתכלת: "עורו והתעוררו למלחמת הקודש" – 1943, הרבנות הראשית של ישראל; "לציבור החרדים לדבר ה', תש"ח, אגודת ישראל. אנחנו קוראים לכל חברינו הגברים בגיל 17 עד 25 להתייצב בלשכות המפקד".

היו"ר מאיר כהן:

בתש"ח?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

זה תש"ח, זה 1943 – הרבנות הראשית. אגב, גם הרב אייזיק הלוי הרצוג, תכף אולי אפנה מכאן אל כבוד נשיא המדינה. תש"ח. עוד תש"ח, הודעה מס' 4: "אל ההמונים החרדים, צעירים בני 17 עד 25 נדרשים להתייצב לשירות העם. בני 25 ומעלה יירשמו במשמר העם. בנות ישראל, אל תתייצבנה, כל כבודה בת מלך פנימה". מי חתום על זה? מרכז אגודת ישראל ירושלים. מה קרה לנו בינתיים? מה קרה מאז ועד היום, שאנחנו רואים את התמונות האיומות האלה? כאילו לא הבנו על בשרנו שאנחנו זקוקים לאלפי לוחמים לא בשביל להתכונן למלחמה הבאה – להתכונן למלחמה הקודמת, אחרי שנגרעו לוחמינו החללים והפצועים, אחרי ששומעים בצורה נחרצת את הרמטכ"ל וגורמי מערכת הביטחון שמתחננים לחיילים – שוב, לא למלחמה הבאה, אלא לאותה מלחמה קודמת, רק כדי למלא את השורות. בעודי מדברת, כל הצפון עם אזעקות. כל הצפון מרושת עכשיו באזעקות. אנחנו כולנו מתכוננים לעוד איזו מתקפה איראנית, ואנחנו צריכים להתחנן בפני אחינו ואחיותינו שיבואו להתגייס למען קיומה, שרידותה והגנתה של מדינת ישראל? מצאתי מכתב תשובה של דוד בן-גוריון, שכתב שוב לרב הרצוג, שדחה מכול וכול את הכוונה שלו לבוא ולהגיד: רק 400, או: בוא תן לנו את הפטור הזה, כמו שדוד בן-גוריון רצה לסגור 400 כדי לשמור על הגחלת, לשמור על תורתו אומנותו, לשמור על בני הישיבות. אבל אחר כך, אחרי עשר שנים, ב-1958, רצו לבנות מתווה אחר, כי הבינו שהמתווה הזה הולך ונכשל כבר אז, והוא כותב לו בצורה מפורשת: "ואשר לבחורי הישיבות, הדבר, נדמה לי, אינו כה פשוט. כשפטרתי לפני עשר שנים בחורי הישיבה משירות צבאי היה מספרם מועט, וגם, כפי שנאמר לי, אז הייתה זו הארץ היחידה, שבה נשארו לומדי תורה לשמה. אם כי עליי לציין בשמחה כי בחורי הישיבה לקחו חלק בהגנה על ירושלים כשאר צעירי ירושלים. המצב מאז נשתנה. בחורי הישיבות רבו. אינני יודע אם יש יסוד להאשמה כי יש כאלה שהולכים לישיבה לשם השתמטות. אני רוצה להניח כי אין לטענה הזו שחר, אבל אין ספק כי במשך הזמן רבו בחורי הישיבות ומספרם הגיע לאלפים. בארצות נכר אין הגויים נזקקים למגיני ישראל, פה כולנו יהודים, וביטחוננו תלוי אך ורק בנו; וזוהי קודם כול שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר, שבן אימא פלונית ייהרג להגנת המולדת ובן אימא אלמונית יושב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים נפשם למות. אני לא אעז לבוא אליך בהלכה מפורשת של הרמב"ם כי במלחמת מצווה הכול יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, כי אתה, כמובן מאליו, בקי בהלכה יותר ממני, אבל נראה לי כי במדינת ישראל 'תורת הקשת' היא חלק מהתורה, ולא ייתכן שאלפי צעירים לא יהיו מסוגלים לאחוז בנשק ביום פקודה. אין גם להתעלם מאפשרות, כי ירושלים, חלילה, תנותק ותותקף על ידי האויב ומאות צעירים לא יהיו מסוגלים להגן על עצמם ועל חבריהם והוריהם ועל עיר הקודש. והוא הדין במרכזים אחרים של הישיבות. ולכן הצעתי (לא הוריתי, הצעתי) שבני הישיבה המקדישים כל חייהם ללימוד תורה – ילכו לאימונים בסיסיים של שלושה חודשים, ואחרים – ישרתו בצבא ככל צעיר בישראל. דבר זה הצעתי לחברי הכנסת של אגודת ישראל" ולשמעון פרס, המנהל הכללי של משרד הביטחון. "הוא הציע זאת לכמה מראשי הישיבות. אסור לשכוח שאין אנו ממשיכים פה חיי הגלות, ותלויים בחסדי זרים, ונמשיך לנהוג כעם הסמוך לשולחן אחרים. אנו עומדים ברשות עצמנו, ועול הביטחון מוטל עלינו בעצמנו. זוהי זכות גדולה שזכינו לה אחרי מאות בשנים. וזכות זו מחייבת לדעתי כל צעיר ישראל". אני ממליצה בחום להמשיך ולקרוא את המכתב הזה, ובכלל את כל חלופת המכתבים אי שם בראשית המדינה. לצערי גם את המכתב הזה דחה הרב ודחו אגודת ישראל, ולכן הגענו עד היום ולתמונות הקשות, המצערות והכואבות שאנחנו רואים היום. כולי תקווה שדווקא בכנסת הזו נצליח לפתור את הבעיה הזו ולהגן על כלל מדינת ישראל ותושביה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת טיבי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת עלו לדוכן בשעות הבוקר ותהו למה כל כך בוער לקואליציה הנוכחית להביא את חברי הכנסת, לכנס את הכנסת בזמן פגרה כדי להעביר את חוק ערוץ 14. והאמת, יש להם הרבה מאוד סיבות לכנס את הכנסת בזמן פגרה ולהעביר את חוק ערוץ 14. למה אני אומר את זה? אני אומר את זה כי למרות כל הכישלונות, למרות כל המחדלים, למרות כל התעלולים ולמרות כל האסונות שהממשלה הזו הביאה על המדינה, ערוץ 14 ממשיך להתאבד לטובת בנימין נתניהו ולטובת הממשלה החשוכה והגזענית הזו. אז למה לא להביא את הכנסת בזמן פגרה כדי להעביר להם חוק? כך למשל בכל הסקרים קיים רוב בין אזרחי המדינה לעסקה שתחזיר את החטופים, וכולם יודעים שמי שמטרפד את זה ומי שמונע את זה זה בנימין נתניהו והשרים הגזענים שלו, סמוטריץ' ובן גביר, כי הם מבינים שהליכה לעסקה תסיים גם כנראה את השלטון שלהם. למרות זאת ערוץ 14 מתאבד בהגנה על נתניהו גם בנקודה הזו, גם בנקודה הזו של הפקרת החטופים. הממשלה הזו אחראית לשורה ארוכה מאוד של מחדלים חמורים ביותר. למרות זאת ערוץ 14 מתאבד בהגנה על בנימין נתניהו ועל ממשלתו, שיש בה החשוכים הגזענים הפשיסטים הכהניסטים סמוטריץ' ובן גביר. מספר הרציחות בחברה הערבית הגיע לממדים שהם אות קלון על המצח של המדינה, וזה בגלל המדיניות של בנימין נתניהו והשר לביזיון לאומי שלו, המופקד על הביטחון האישי של האזרחים. למרות זאת ערוץ 14 מתאבד בהגנה על בנימין נתניהו ועל בן גביר, השר לביזיון לאומי, וממשיך לעשות זאת. מספר הנהרגים, מספר הקורבנות בתאונות הדרכים הגיע לשיאים מזעזעים – 265 הרוגים. מי שאחראי לטיפול בנושא הזה הוא הממשלה והשרים של הממשלה, והכשל הוא שלהם והמחדל הוא שלהם. למרות זאת ערוץ 14 מתאבד בהגנה על הממשלה, על שרי הממשלה, גם בנקודה הזו. המרקם החברתי והיחסים הפנימיים בתוך החברה הישראלית על כלל מרכיביה לא היה גרוע יותר מאשר בתקופה הזו. למרות זאת ערוץ 14 מתאבד בהגנה על בנימין נתניהו ועל ממשלתו. מצבה של מדינת ישראל בזירה הבין-לאומית לא היה גרוע יותר ממה שהוא היום, ולמרות זאת ערוץ 14 מתאבד בהגנה על בנימין נתניהו ועל ממשלתו. בקיצור, לקואליציה יש הרבה סיבות – אדוני היושב-ראש, אני מסיים – יש להם הרבה סיבות להביא את הכנסת בזמן פגרה כדי לעשות את הג'וב הזה עבור ערוץ 14, שמשרת אותם בכל התנאים.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבל על הזמן – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כמה עוד נמוך? כמה עוד נמוך אתם תרדו? כמה עוד נמוך?

טלי גוטליב (הליכוד):

חבל על הזמן. רד, רד, אדוני. עבר הזמן.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. אחמד טיבי, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

אוה, כל תומכי הטרור ברצף. כן, בבקשה.

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת טלי. חברת הכנסת גוטליב.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, היא קרא לעברי "תומך טרור".

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

גברת, את לא רוצה להכחיש את הטבח שהיה באוקטובר? אני במקומך – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היא קראה לעברי "תומך טרור".

היו"ר מאיר כהן:

חמש דקות, אדוני.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני בדרך כלל מתעלם ממנה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

תתעלם, תתעלם.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – אבל היא קראה לעברי "תומך טרור".

טלי גוטליב (הליכוד):

אמרתי לך, אני עצם בגרון שלך. עצם בגרון.

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת טלי גוטליב, אני מאוד מבקש ממך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה לא נשארת בחוץ? למה נכנסת כשעלינו לדבר?

היו"ר מאיר כהן:

ווליד, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא אתן, לא לך ולא לו ולא לחברים שלך, להוציא את דיבת הארץ שלי.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת טיבי, אני אאפס מחדש.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה יכול לשבת, בבקשה. כן.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

בוא נשמע מה יש לו לומר. אל תעצרו את נשימתכם.

היו"ר מאיר כהן:

גוטליב.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

היושב-ראש, מי השר?

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, אדוני היו"ר. כן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר מאיר כהן:

אדוני השר נמצא פה? אופיר, קראו בבקשה לשר, אני מבקש.

טלי גוטליב (הליכוד):

הם פה, מעבר לדלת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, אנחנו – אפשר להשתיק את תומכת הטרור הזאת?

טלי גוטליב (הליכוד):

תקשיב, אדון טיבי – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תומכת טרור. מי שתומך בנוער גבעות הוא תומך טרור.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדון גינקולוג, אדון גינקולוג, אתה תומך טרור, אתה מהלל שוהדא ואתה לא צריך להיות פה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

את מגלמת את תומכי הטרור.

היו"ר מאיר כהן:

רגע, רגע, רגע. רגע. רגע. חמש דקות תחליפו את מה שאתם רוצים – חמש שניות, ובעוד חמש שניות שניכם תצאו החוצה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא, לא, אני מבקש שתשמור על זכותי לדבר.

היו"ר מאיר כהן:

אני שומר על זכותך. אני שומר על זכותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אם תזכיר את השם שלי – – –

היו"ר מאיר כהן:

טלי גוטליב, קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

שלא יזכיר את השם שלי. בסדר, אדוני. אני מכבדת, אדוני, גם את הקריאה.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש, קריאה ראשונה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אוקיי, אני עוד לא התחלתי.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה. זהו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אגב, יש מה שנקרא טרור אקוסטי. מדובר בגברת הזאת.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך תרביץ לשומר בבית חולים. למד רפואה, דפק מכות למאבטח. אין דברים כאלה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טרור אקוסטי. טרור אקוסטי.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת טיבי, זמנך – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היא פוגעת, היא פוגעת בעור התוף של חצי מהכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא רוצה לטפל באיזו גברת? אתה לא רוצה לטפל באיזו אישה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תגיד, אם ניקח את הצעקות מהגברת הזאת, מה יישאר לה בכנסת?

טלי גוטליב (הליכוד):

אדון גינקולוג, לך תטפל באיזו גברת. לך תטפל באיזו אישה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא חוק, לא הצעת חוק, לא יוזמה בוועדה – כלום. רק צעקות וציוצים אהבליים, זה כל מה שיש לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך תגיד למישהי: תורידי את הבגדים. אדון גינקולוג, לך תגיד למישהי להתפשט.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, לגבי מיגון – – –

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת גוטליב, זהו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה לדבר על מקלטים.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ל-46% מהאוכלוסייה הערבית אין מיגון בישראל. לכמעט 600,000 איש אין גישה למרחבים מוגנים. דוח מבקר המדינה מיולי 2018 מיפה 71 רשויות ערביות; קראו להן לא יהודיות. רק ב-11 יש מקלטים ציבוריים, בסך הכול 29; בשלוש מתוכן רק מקלט ציבורי אחד. למחצית מתושבי 59 הרשויות שמופו אין מיגון תקני. נתוני פיקוד העורף אפילו: בעוד 100% של האוכלוסייה היהודית ביישובים הנמצאים עד 9 ק"מ מהגבול ממוגנת, בקרב החברה הערבית בטווח הזה בצפון, מעל 50% הם חסרי מיגון. גם במוסדות החינוך המצב דומה. בכפרים הלא-מוכרים המצב אף יותר חמור. בהתקפת הכטב"מים הראשונה מאיראן על ישראל נפגעה ילדה בדואית אחת, וההורים והאנשים בכפרים האלה הסתתרו מתחת לבטונדות. אין מיגון – לא בבתי ספר, לא מיגון ציבורי. גם הניסיונות, אחרי הפגיעה בילדה, להביא מיגון, לא שכנעו את הממשלה להביא מיגון. זה כישלון במזיד. זה נקרא להפקיר את החיים. טוב, זו ממשלה של מחדל והפקרה, ידוע. זו ממשלת המחדל וההפקרה. במקום, לבנימין נתניהו, ראש הממשלה, היו שני כיוונים: או ללכת על עסקה או ללכת על הסלמה. הוא החליט ללכת על הסלמה. הפקיר את החטופים. הסלים. התנקש בחיי איסמעיל הנייה בטהרן. שמעתי עכשיו מה אמר אהוד ברק – אמר שהוא עשה את זה כדי לבלום עסקה של חטופים, ושההתנקשות והחיסול היו טעות. ברור. רשעות וטעות. לא טעות מבחינתי; זה מכוון, במזיד. ברור שזו לא טעות, הוא התכוון לזה. הוא רצה בהסלמה הזאת. אמר הרתעה. איזה מין הרתעה? חיסול שמביא הרתעה כשכל המדינה נמצאת בפניקה, הסופרמרקטים מתרוקנים ואנשים מסתכלים על השעון כל חמש דקות מתי יהיו טילים. זאת הרתעה? לא בטיח ולא הרתעה. בנימין נתניהו עושה את זה במזיד. כל מי שאומר שאין לו אסטרטגיה, טועה. לאיש יש אסטרטגיה ברורה, היא משתקפת מול העיניים של כל העולם, ובנקודה שבה המעמד האסטרטגי של ישראל בזכות so called מר ביטחון נמצא בנקודה הכי רגרסיבית בהיסטוריה שלו, אבל גם של המדינה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם אתמול וגם היום אנחנו נמשיך לדרוש מראש הממשלה ומממשלת ישראל להגיע לעסקה שתשחרר את החטופים ותפסיק את המלחמה, תפסיק את תהליך העמקת העוינות והשנאה בין שני העמים שיושבים בארץ הזאת. זו קריאה מנקודת מבטם של אזרחי מדינת ישראל הערבים, שגם מפגינים אזרחות ומחויבות, וגם מצד שני כואבים את התוצאות הקשות של המלחמה הזאת. אולי אני אוסיף היום קריאה גם בערבית. אני אחזור על הדברים בשפה הערבית. גם לצד השני, מאיראן עד חיזבאללה, עד חמאס והפלגים הפלסטיניים – להתחיל לחשוב, כמובן נוסף למדינות ערב שמעורבות בצורה ישירה באירועים כאן, להתחיל גם הן לחשוב על דרך אחרת, על יוזמה מדינית, על הכרזה גם מצידן על הפסקת המלחמה, הבעת רצון אמיתי וכן לקדם תהליך של פיוס, של שלום, של מתן תקווה גם לאזרחים הפלסטינים וגם לאזרחים הישראלים כאן. לכן אני חושב שנקודת מבטם של האזרחים הערבים, אזרחי מדינת ישראל, מאוד חשובה. מאוד חשוב ששני הצדדים, גם כאן בישראל, האזרחים הערבים והאזרחים היהודים, יקשיבו לקול הזה, אבל גם חשוב שהאזרחים הפלסטינים, הערבים, המוסלמים בעולם, יקשיבו לקול שלנו. אנחנו דורשים הפסקת מלחמה; אנחנו דורשים יציאה לדרך חדשה של חיפוש אחר שלום, של חיפוש אחר פיוס בין שני העמים ושל הגעה לפשרה היסטורית שתסיים את הסכסוך הזה ותחסוך חיי אדם משני הצדדים. (חוזר על דבריו בערבית.) הוספתי משהו בשפה הערבית, גם קראתי לפלגים הפלסטיניים לאחד את השורות שלהם, להקים ממשלה שתייצג אותם, ממשלה שלא שייכת לפלגים, שתקדם תהליך של פיוס, שתקדם תהליך של הפסקת המלחמה ותחזיר את התקווה גם לעם הפלסטיני וגם לאזרחים או לעם הישראלי כאן. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. ראש האופוזיציה חבר הכנסת לפיד, חמש דקות, בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה דקות יצאה הודעה ששני אזרחים בצפון נפצעו קשה מפגיעת כטב"ם – אנחנו מקווים שזה יישאר "נפצעו קשה" וזה לא גרוע מזה – ויש עשרות אזעקות בצפון, ויש כוננות בדרום, וחיילים נהרגים ונפצעים. ועל מה כנסת ישראל מתכנסת בפגרה בזמן הזה? היא מתכנסת כדי לסייע כלכלית לשני מיליארדרים, שני מיליונרים ועבדם הנרצע. שני המיליארדרים זה מיכאל ויצחק מירלשווילי, כמובן, מיכאל מירלשווילי, שישב בכלא על חטיפה ורצח, ובנו יצחק מירלשווילי, שהם המממנים של ערוץ 14, רק שכדרכם של אנשים מאוד עשירים, לא בא להם לשלם על זה בעצמם, אז הם רוצים שאזרחי ישראל ישלמו על זה, שהמילואימניקים ישלמו על זה, שההייטקיסטים ישלמו על זה, שמעמד הביניים הישראלי הקורס ישלם על זה – הם אמורים לשלם את ערוץ 14 כדי שמירלשווילי יוכל לחסוך קצת כסף. שני המיליונרים הם כמובן ינון מגל וברדוגו, ששלחו הנה את עבדיהם הנרצעים כדי שיממנו להם את המשכורות המופקעות שלהם בזמן שהם מפרקים את מדינת ישאל מבפנים, משחיתים אותה, זורים שנאה לכל עבר, מפרקים כל סוג של אתוס משותף, פועלים נגד הציונות, נגד המדינה, נגד אהבת ישראל, נגד כל דבר קדוש שיש בחיינו. זה שני המיליונרים.

אושר שקלים (הליכוד):

מה אתה מדבר?

יאיר לפיד (יש עתיד):

ועבדם הנרצע הוא כמובן בנימין נתניהו.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

חבר כנסת שקלים, לא, זהו. חבר הכנסת שקלים, קריאה ראשונה. אתה אמור להעיר הערה, לא לנאום.

אושר שקלים (הליכוד):

היא לא עשתה שום דבר למען – – –

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת שקלים, קריאה ראשונה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

ועבדם הנרצע הוא כמובן בנימין נתניהו. הרי אנחנו לא חושדים בקרעי שהוא יודע על מה החוק הזה מדבר או שהוא החליט עליו על דעת עצמו, נכון? ברור לגמרי ששלחו אותו. בסדר, הוא עושה את עבודתו, שלחו אותו, הוא זחל על גחונו, עשה מה שהוא עושה תמיד. אבל בסוף, עבדם הנרצע הוא בנימין נתניהו, כי הם קנו לו ערוץ תעמולה שמשמש אותו כחלק מרכזי במכונת הרעל, אז הוא חייב לשני המיליארדרים, והוא חייב לשני המיליונרים, ועל זה מסנג'רים את כנסת ישראל כולה בזמן פגרה, בזמן שחיילים נהרגים, בזמן שאזרחים נהרגים, בזמן שמעמד הביניים הישראלי מתפרק ומתמוטט.

קריאה:

אין לנו פגרה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

באמת, נמאס כבר לעמוד פה ולהגיד: אין לכם בושה, כי כולם יודעים שאין לכם בושה. אתם הורסים את המדינה הזו, אתם הורסים את הבניין הזה, אתם הורסים את כנסת ישראל, ובעיקר – אתם מממנים מיליארדרים ומיליונרים מכספו של מעמד הביניים הישראלי, שלא יכול להרשות לעצמו צהרון לילדים או למלא את העגלה בסופר.

קריאה:

תגיד, מה עם הגז? תן גז, תעשה לנו טובה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. סליחה, אחד מיוזמי החוק הוא קלנר. קלנר, אדוני – איפה חבר הכנסת קלנר?

יאיר לפיד (יש עתיד):

למה באמת ביבי לא ביטל את הסכם הגז?

היו"ר מאיר כהן:

אחד מיוזמי החוק. חמש דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

למה באמת ביבי לא ביטל את הסכם הגז?

רון כץ (יש עתיד):

קלנר, רק שתדע שאני לא מבין למה אף שר לא הגיע. אני אומר לך שאתה צריך לזכור את זה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה קלנר או קרעי?

היו"ר מאיר כהן:

סליחה?

רון כץ (יש עתיד):

אמרתי שאתה צריך לראות שאף שר לא הגיע, כי הם מתביישים בחוק.

היו"ר מאיר כהן:

חברים. חמש דקות, אדוני, קלנר.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איזה "נכבדה"? הייתה נכבדה עד שבאתם.

אריאל קלנר (הליכוד):

אני חושב שהיא נכבדה עדיין. הטבות כלכליות לערוץ 14, אני שומע כאן כל הזמן. חבריי, תקשורת חופשית ומגוונת, תחרות וחופש דעה, גיוון שוק הרעיונות, עזרה לאזרח הקטן לשלם פחות ולקבל יותר – אלה עומדים בבסיס הצעת החוק הזאת.

רון כץ (יש עתיד):

כטב"מים באוויר עכשיו, כטב"מים באוויר, על מה אתה מדבר?

אריאל קלנר (הליכוד):

הצעת החוק הזאת מביאה בשורה ל-150,000 בתי אב בישראל המחוברים לפלטפורמת עידן פלוס כדי שגם הערוצים הזעירים – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מה עם הפנסיונרים, גם הם ישלמו? אין להם אינטרנט.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני, אני מבקש שתשמור על זכותי לדבר.

היו"ר מאיר כהן:

כן, כן, אני מבקש. בבקשה, תמשיך.

אריאל קלנר (הליכוד):

הצעת החוק הזו מביאה בשורה ל-150,000 בתי אב בישראל המחוברים לפלטפורמת עידן פלוס, כדי שגם הערוצים הזעירים – 9, 24, הלא TV, וכן, רחמנא ליצלן, גם ערוץ 14 – ייכללו בפלטפורמת עידן פלוס. זאת, כדי שהציבור יקבל מגוון.

היו"ר מאיר כהן:

עליזה, אני מבקש. תודה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אז למה יושב-ראש האופוזיציה יאיר לפיד מתנגד לזה כל כך? כי ללפיד הומוגניות של 90% בתקשורת לא מספיקה – 11, 12, 13, רשת ב', גלי צה"ל, ynet, וואלה ורוב מוחץ של העיתונות הכתובה, שמקדמים את אותה אג'נדה. הרי אתם יודעים שאם היו שמים שם קלפי, כנראה שכל הקואליציה לא הייתה עוברת את אחוז החסימה.

קריאה:

חבורה של פחדנים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, תודה.

אריאל קלנר (הליכוד):

כל הקואליציה לא הייתה עוברת את אחוז החסימה בעיתונות שאתם מקדמים.

קריאה:

חבורה של פחדנים.

אריאל קלנר (הליכוד):

אבל לאופוזיציה ובראשה יאיר לפיד זה לא מספיק. לכן ניסיתם לסגור את ערוץ 14 בזמנו, לכן ניסיתם לסגור את ערוץ 20 בזמנו, את ערוץ 7 סגרתם, את ישראל היום ניסיתם לסגור. נראה שמבחינתכם מיותר להתווכח, צריך למנוע את הוויכוח. בשביל מה להתווכח? זה ההבדל בין ליברליזם לבולשביזם, ואנחנו תמיד היינו ותמיד נהיה בצד של הליברליזם.

גלעד קריב (העבודה):

אין ספק, אתה ואבי מעוז.

אריאל קלנר (הליכוד):

עכשיו, חבריי – – –

גלעד קריב (העבודה):

– – – הליברל, אתה ואבי מעוז.

היו"ר מאיר כהן:

קריב, קריב.

אריאל קלנר (הליכוד):

חבריי, חברים, חייבים להבין – חברים, חייבים להבין שמגוון דעות – – –

היו"ר מאיר כהן:

חברים, גם אם אתם לא מסכימים עם שום מילה, תאפשרו לו לדבר. אני מבקש שקט.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת שטרן, תנו לו להמשיך.

אריאל קלנר (הליכוד):

חייבים לזכור שמגוון דעות זה לא רק צורך דמוקרטי, זה יכול גם למנוע אסונות. היום כבר ברור שהסכמי אוסלו היו בכייה לדורות, אבל אז, בזמן אמת, המונוליטיות של התקשורת השתיקה כל ביקורת. "אויבי השלום", "אנשי האתמול", כינו את מתנגדי ההסכמים. אדוני, אני לא יכול לדבר.

גלעד קריב (העבודה):

1.5 מיליארד דולר לחמאס.

היו"ר מאיר כהן:

גלעד קריב, אתה בקריאה ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – – אין – – –

היו"ר מאיר כהן:

לא. יוסיפו לך אם אתה מתעקש, אבל אתה בקריאה ראשונה. תודה. זהו, מספיק.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

היו"ר מאיר כהן:

עכשיו בשיא הרצינות. בבקשה, אדוני.

אריאל קלנר (הליכוד):

אבל אז, בזמן אמת, בשנות התשעים, המונוליטיות של התקשורת השתיקה כל ביקורת.

מיקי לוי (יש עתיד):

אריאל קלנר (הליכוד):

"אויבי השלום", "אנשי האתמול", כינו את מתנגדי ההסכמים. עזה תהפוך לסינגפור, בישרו הכותרות בשנות התשעים.

רון כץ (יש עתיד):

היו"ר מאיר כהן:

רון כץ.

אריאל קלנר (הליכוד):

אולי תחכימו, תשמעו משהו: לפני 30 שנה, לאחר שהגיע ערפאת, יימח שמו, ליהודה ושומרון, הוא עבר מעיר לעיר וקרא בפומבי לג'יהאד נגד ישראל. יגאל כרמון – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מי לחץ את ידו? נתניהו לחץ את ידו. תתביישו.

אריאל קלנר (הליכוד):

חוץ מנתניהו, לא נתניהו – יש לך עוד משהו?

מיקי לוי (יש עתיד):

משנים את ההיסטוריה.

אריאל קלנר (הליכוד):

שמענו על נתניהו, אבל עכשיו מדברים פה על משהו אחר. אני מבין שקשה.

רון כץ (יש עתיד):

היו"ר מאיר כהן:

חברים. חבר הכנסת רון כץ והיושב-ראש לשעבר מיקי לוי, תאפשרו לו לסיים את דבריו.

קריאות:

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – הסכם ואי – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

יגאל כרמון – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

אני לא אדבר.

היו"ר מאיר כהן:

רון, קריאה ראשונה.

רון כץ (יש עתיד):

מקבל אותה באהבה.

היו"ר מאיר כהן:

תקבל אותה באהבה.

אריאל קלנר (הליכוד):

יגאל כרמון ניסה להביא זאת לידיעת הציבור ונתן קריאות "ג'יהאד" של ערפאת. אחד האנשים שהוא פנה אליהם היה עיתונאי בכיר בשם נחום ברנע.

קריאות:

אוה – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

ברנע סירב לתת פרסום.

מיקי לוי (יש עתיד):

ברנע אשם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מצאנו אשם.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר מאיר כהן:

סיעת יש עתיד, אני מבקש.

אריאל קלנר (הליכוד):

אנחנו מדברים עכשיו על מגוון בתקשורת. אני מבין שחוץ מביבי, לא ביבי, נתניהו, לא נתניהו – אין לכם הרבה, כי זה כל מה שמדברים עליו – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

יורים עכשיו על אנשים – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

– – אבל אני מנסה לדבר פה – אפשר לדבר פה על עוד כמה דברים. אולי תרחיבו את הדעת.

קריאות:

מיקי לוי (יש עתיד):

פצוע אנוש במזרעה.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – אין לו מה להגיד – – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – – ואתה דואג לערוץ 14. אתה – – – את האירוע הזה?

היו"ר מאיר כהן:

מיכל, זהו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

קרעי לא הגיע לדיון על החוק של עצמו.

אריאל קלנר (הליכוד):

אחד האנשים – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היו"ר מאיר כהן:

ולדימיר, קריאה ראשונה, ידידי הטוב.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – – וברנע סירב לתת פרסום לחומר המקורי – –

היו"ר מאיר כהן:

עכשיו בשיא הרצינות, תפסיקו.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – הראשוני החדשותי הזה. כרמון מספר: הפצרתי בו – זאת האמת. ברנע השיב: אין אמת, כל ידיעה צריכה להיבחן לפי השאלה את מי היא משרתת, ואתה, כרמון, משרת את אויבי השלום. הלוואי שברנע היה היחיד.

רון כץ (יש עתיד):

מה קשור עכשיו נחום ברנע?

אריאל קלנר (הליכוד):

זה קשור למה שאני מדבר עליו.

רון כץ (יש עתיד):

יורים כטב"מים. אנחנו – – – מה אתה מדבר? לא, זאת הזיה – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

דבי ביטון (יש עתיד):

נפל כטב"מ בבסיס. יש לנו שם חיילים.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

יורים עכשיו – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

המונוליטיות והיעדר הגיוון בתקשורת הדהירו את ישראל אל האסון – – –

רון כץ (יש עתיד):

היו"ר מאיר כהן:

רון כץ, שנייה, שנייה, יש חברי כנסת שיכולים להתגבר על הרעש, ויש חברי כנסת – הוא רוצה להגיד את דבריו גם אם אתה לא מסכים.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – כטב"מ בבסיס – – –

היו"ר מאיר כהן:

אי-אפשר לייצר רצף של הפרעות, זה לא הולך, אז אני מבקש מכם. אני כבר הוספתי לו עוד דקה, ואני אוסיף לו ככל שצריך, אבל תפסיקו עם זה.

קריאה:

היו"ר מאיר כהן:

תנו לו לסיים.

אריאל קלנר (הליכוד):

אני מבין שקשה לכם עם נושא המגוון בתקשורת. לפני 19 שנה, ממש בימים אלה, בוצע הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, ואז גם התוודענו למושג שהפך למטבע לשון, "אתרוג". תקשיבו טוב, בפברואר 2005 טבע את המונח הזה אמנון אברמוביץ', עוד עיתונאי בכיר, בקשר לראש הממשלה דאז אריאל שרון.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

אריאל קלנר (הליכוד):

כחצי שנה לפני הגירוש אמר אברמוביץ' בכנס – –

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת קלנר, שבע דקות חלפו. אני מבקש ממך לסיים.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – אמר אברמוביץ' בכנס עיתונאים במכון ון ליר: צריך לשמור על שרון כמו על אתרוג, לשומרו בקופסה אטומה מרופד בספוגית, צמר גפן ונייר צלופן – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – לפחות עד תום ההתנתקות. לדעתי, צריך לשמור עליו לא רק מפני הדגלים הפוליטיים, אלא גם מפני דגלים משפטיים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה רבה.

אריאל קלנר (הליכוד):

לא, לא, אני – – – פה חמש דקות – – –

היו"ר מאיר כהן:

לא, אתה ניהלת איתם שיח. כבר שבע דקות אתה מדבר.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חמש דקות הפריעו לי – – –

היו"ר מאיר כהן:

כבר שבע דקות אתה מדבר, ואני מאוד מכבד אותך.

אריאל קלנר (הליכוד):

לא – – –

היו"ר מאיר כהן:

אני סוגר את הוויכוח. יש לך עוד 30 שניות, בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אני מבקש לסיים את דבריי.

היו"ר מאיר כהן:

לא, אתה לא יכול.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר מאיר כהן:

אתה לא יכול לנאום עשר דקות כאשר כולם דיברו חמש דקות.

אריאל קלנר (הליכוד):

אני לא נאמתי עשר דקות. אני מדדתי את הזמן שיש לי – שלוש דקות.

היו"ר מאיר כהן:

קלנר, הוויכוח מיותר. 30 שניות וסיימת.

אריאל קלנר (הליכוד):

כך גם עשיתם בבריחה מלבנון, כך גם היה בכל שאר הדברים.

קריאות:

אריאל קלנר (הליכוד):

מגוון בעולם התקשורת חיוני לא רק לדמוקרטיה; מגוון חיוני כדי למנוע אסונות. והיום זה צעד נוסף להגביר את המגוון, כדי שלאנשים שיש להם עידן פלוס – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – יהיה בשלט עוד כמה ערוצים, ולא רק את הערוצים שאתם אוהבים כל כך.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אני רוצה להגיד תודה – –

היו"ר מאיר כהן:

לא, אתה לא יכול.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – ליושב-ראש הוועדה – –

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

אוקיי.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – דוד ביטן ולשר התקשורת.

היו"ר מאיר כהן:

חבר'ה, אל תעזרו לי לנהל. תודה.

אריאל קלנר (הליכוד):

תקשורת חופשית – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – נגמר הזמן – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

לא יעזור לכם – יהיה מגוון בתקשורת. גם דעות שאתם לא אוהבים יישמעו, על אפכם ועל חמתכם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תתביישו. יש הרוגים בצפון – – –

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת ביטן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

נאום מדהים, מדהים הנאום הזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

בושה. תתביישו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

טוב שעלית על הדוכן ביום כזה.

רון כץ (יש עתיד):

חבל שעלית.

היו"ר מאיר כהן:

יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת ביטן, בצעדים זריזים עולה לבמה לסכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדאג – – – קיבלה חצי שעה בבוקר, מה יש עוד להוסיף – – –

היו"ר מאיר כהן:

דוד, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הבונקר האטומי? נתנו לך הנחיות? הבנתי שהמשפחה כבר נכנסה.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

גם אני החלטתי ללכת לבונקר. מה קרה?

קריאה:

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אנחנו נכניס לבונקר שניים מהאופוזיציה, שניים מהקואליציה. מה אתם דואגים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

חבר הכנסת לפיד, כנראה לא שמעת את מה שאמרתי בהתחלה.

גלעד קריב (העבודה):

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

בהתחלה הצגתי את החוק ופשוט לא היית, אז הפעם אני חייב להגיד לך שאתה טועה בגדול. שמעתי את מה שאמרת – אתה טועה. קודם כול, אני לא יודע על איזה מיליארדרים אתה מדבר שמקבלים הטבה – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

תן לי רגע. בינתיים בחוק הזה את ההטבה הכי גדולה מקבלים ערוצים 12 ו-13, שחוסכים להם 3 מיליון שקל שהם משלמים היום לעידן פלוס כל שנה. 3 מיליון כל שנה. ההטבה לערוץ 14 קיימת, אני לא אומר שלא, אבל היא קיימת סך הכול לחודשיים, זאת אומרת היום ההסכמים שיש לערוץ 14 עם הוט, yes, פרטנר, סלקום וכו' הם עד נובמבר 2024, ואנחנו הארכנו את הוראת השעה עד ינואר 2025, זאת אומרת, ההטבה היא לחודשיים. אני לא יודע מה העלות הכספית שלה, אבל היא בטח פחות ממה שערוץ 12 ו-13 מרוויחים. אז אם עזרנו למיליארדים – עזרנו יותר לערוץ 12 מאשר לערוץ 14, זה קודם כול.

יאיר לפיד (יש עתיד):

קרעי עוזר לערוץ 12?

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

כן, עזרנו.

יאיר לפיד (יש עתיד):

זה משמח.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אני אגיד לך למה עזרנו. אני רוצה שתבין קודם כול שבחוק הזה הלכנו עניינית. באיזה מובן עניינית? עזוב את הצעת החוק המקורית ששינינו אותה לגמרי, בסדר? כי מה קרה פה? בגלל שהשר – קודם כול, נתחיל מזה – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

רגע, אבל אולי תגיד מה רצו במקורית.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

לא חשוב. מה זה חשוב? חשוב מה יצא בסוף. מה זה מעניין מה היה במקורית? אני אומר, הרי מה קרה פה? אני חושב שלא יכול להיות שערוץ פרטי יממן שירות ממשלתי. מה שקרה עד היום, שעידן פלוס – הערוצים 12 ו-13, שהם ערוצים פרטיים, מימנו ב-3 מיליון שקל את עידן פלוס. אם הממשלה – מה קרה? מה ההתעוררות הזאת?

קריאות:

גלעד קריב

מתקפת טילים בצפון, זה מה שקרה.

רון כץ (יש עתיד):

– – – הפקרתם אותם. מה זה קשור – – –

היו"ר מאיר כהן:

יושב-ראש ועדת הכלכלה מסכם. אני מבקש לא להפריע לו.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

מה שקורה – המצב הוא כזה שאם רוצים להפסיק את התשלום של ערוצים 12 ו-13 – גם ערוץ הכנסת מממן, אבל נשים אותו רגע בצד, בזה לא נגענו. אם ערוץ 12 רוצה להפסיק את המימון הזה, שהוא לא הגיוני ולא סביר, ואם הממשלה רוצה שירות של עידן פלוס, היא צריכה לממן אותו, ולא ערוצים פרטיים. לא משנה מה הסיבות. לכן – – –

קריאות:

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

לכן, על מנת לעשות את זה צריך לסגור את המרבב הראשון. סגירת המרבב הראשון חוסכת לתאגיד 5 מיליון שקל בשנה, כי היא משלמת אותם סתם. סגירת המרבב השני תחסוך לתאגיד 30 מיליון שקל, אבל צריכים להתחיל עם הסגירה של הראשון. אז בואו, אפשר ביקורת וצעקות והכול בסדר גמור. גם ראיתי ושמעתי את האנשים שדיברו. לא דיברו על החוק הזה, דיברו על דברים אחרים – גם זה בסדר, מותר להם – אבל הם לא יכולים להגיד לנו שאנחנו מסייעים למיליארדרים. זה לא החוק ולא המצב. איפה לפיד? הלך? למה הוא הלך?

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא איתנו כאן, אל תדאג.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

כשאתה מכריח, מחייב ערוצים להיות בעידן פלוס, באותה הנשימה בחוק אחר כתוב שהם לא יכולים למכור שירותי תוכן, ואז הם מפסידים כסף מהצד השני. מכיוון שזאת הייתה זכות להיות בעידן פלוס, חוץ מ-12 ו-13, שאותם חייבו, יצא שאם אתה מחייב את הערוצים הקטנים – ערוץ 9, הערוץ הערבי, ערוץ 14, שהוא קטן; בחוק אחר הוא קטן, בגלל המחזור הכספי שלו. קבעו שם לא לפי רייטינג אלא לפי מחזור כספי. עד 80 מיליון אתה נחשב זעיר, ובזה לא נגענו. ולמה לא נגענו בכל החוקים האלה? מכיוון שצריכה לבוא הצעת חוק ממשלתית. זה תפקיד הממשלה, לעשות סדר בשוק התקשורת, לא התפקיד של ועדת הכלכלה, ובוודאי לא במסגרת הצעת חוק פרטית.

שלי טל מירון (יש עתיד):

ולמה אין הצעת חוק ממשלתית? למה אין?

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

לכן עשינו את זה בהוראת שעה לכמה חודשים, כדי לחייב את הממשלה לבוא עם הצעת חוק ממשלתית שמסדירה את כל שוק התקשורת אחת ולתמיד.

רון כץ (יש עתיד):

למה לפטור אותם אחורה?

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

רגע, זה בדיוק העניין, שאתם טועים. פטרנו את כולם מהתשלום, גם את 12 ו-13.

רון כץ (יש עתיד):

הם לא ביקשו את זה בכלל.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

לא נכון. עכשיו, בחוק הזה, בחוק שאנחנו מעבירים עכשיו, כולם פטורים, גם ערוץ 12, גם 13, גם ערוץ 14 וגם ערוץ 9 והכול, וגם הערוץ הערבי. כולם פטורים.

רון כץ (יש עתיד):

מי משלם את זה בסוף? מי משלם את זה?

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

עשינו את זה שוויוני. האי-שוויון נובע רק מדבר אחד – מזה שחודשיים ימים אנחנו בעצם נותנים הטבה מסוימת לערוץ 14, 9 והערוץ הערבי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל למי ההטבה משמעותית יותר? לערוץ 14 זה הרבה יותר משמעותי.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אז תפסיקו כבר לעשות מזה דרמה, כי אין פה דרמה. אין פה שום דרמה. תפסיקו כבר עם זה. כל דבר פוליטי – בסדר, הבנתי. תראו מה קורה עכשיו, תראו מי נמצא. רק אתם, יש עתיד עם קצת מפלגת העבודה, ואני רואה גם את אחמד טיבי פה, ורק הליכוד וסמוטריץ' וזה. מה עשיתם? מה, זה עניין פוליטי? החוק הזה הוא לא פוליטי?

גלעד קריב (העבודה):

בן גביר ברוגז.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

שוק התקשורת מעניין את כל העולם, ותמיד כשיש תקשורת, יש לחץ כזה ואחר. אבל אני אומר לכם, אנחנו עשינו פה משהו זמני כדי שהממשלה תבוא עם הסדר קבוע פעם אחת ולתמיד. יש המון חוקים, כל אחד נותן איזושהי פינה. צריך פעם אחת לבוא עם משהו. אם הממשלה לא תביא את החוק עד ינואר, התוצאה היא שבעצם הוראת השעה מתבטלת והכול יחזור לקדמותו בעוד שלושה, ארבעה חודשים. בחייכם, מספיק כבר עם זה. די.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

למה אנחנו פה, אתה יכול – – –

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

כן, כי אתם ביקשתם. כן, אתם ביקשתם. כן, הינה, היא פה. אומרים לי לרדת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, תודה רבה. שמחנו מאוד לשמוע את הדברים שלך. אפשר להתקדם.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אתם ביקשתם. למה אתם ביקשתם? לא רציתם שנמשיך את זה בלילה, ביקשתם היום. מה אתם רוצים? זה מה שאמר לי יושב-ראש הקואליציה. הינה, הוא אמר לי. הוא אמר לי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מוצה, מוצה.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

מה מוצה? למה מוצה? תעלי אחריי. הינה, הוא אמר. אל תכעס.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כמו שאומר השיר, נאמר כבר הכול ואין לי מה להוסיף.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

חוץ ממה שאתם אמרתם. טוב, מכיוון שמחייבים אותי, אני אומר לכם – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

בגללכם. אנחנו לא בגלל – – – אנחנו פה בגלל הרבנים ובגלל בן גביר.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

הינה, יושב-ראש הקואליציה אמר. מה אתה רוצה ממני? מה, אני יושב-ראש הקואליציה? הוא אומר את זה. ביקשתם להעביר את זה להיום, לא רציתם בלילה, מה אתם רוצים? מה אתם רוצים ממני? טוב, יש לי הרבה מה להגיד ואני לא אגיד, כי מבקשים ממני לרדת. אוקיי, תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. זה היה מאוד נחמד – עמדת פה ובשקט קראת לו: דוד, דוד. יש איזה מערכון: שרון, שרון. הוא מקשיב מצוין. השר קרעי. חבר הכנסת דיכטר, בבקשה. עליזה, אל תשאלי אותי למה דיכטר. בבקשה, תעלה.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, חברי השר, חבריי חברי הכנסת, על דעת שר התקשורת ועל דעתו של שר האוצר, אני מבקש להודיע לכנסת כי הממשלה מסכימה לעלות התקציבית של הצעת החוק, ולפיכך הממשלה תומכת בה. תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

זה סימבולי שראש השב"כ הקודם ידבר על הצעת החוק.

היו"ר אמיר אוחנה:

שר התקשורת, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברים, אפילו התומכים שלכם לשעבר מבינים כבר שאתם פייק, מציאות מדומה. אתם מדברים, מירב בן ארי, על יום שכינסנו במיוחד בשביל החוק הזה? שכחתם שרק אתמול החוק היה על סדר-היום יחד עם עוד 20 חוקים נוספים? הרי אתם, אתם אלה שביקשתם – –

רם בן ברק (יש עתיד):

לא אתמול, לא אתמול.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – שנדחה את החוק מאתמול בלילה להיום.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – ב-24:00 להיות כאן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מירב בן ארי, אפילו השתמשת בטוב הלב שלנו כדי לצייץ: הדיון הלילי של קרעי קופל.

רם בן ברק (יש עתיד):

קרעי, אתמול – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אולי אתם לא בשביל התפקיד הזה. לא מתאים לכם תפקיד כזה. אתם מעדיפים עבודה בין 09:00 ל-15:00 במקום להתיש אותנו בדיון לילי. אתם מעדיפים בין 09:00 ל-15:00 במקום להתיש אותנו כל הלילה.

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם ביקשתם לבוא אחרי ארוחת בוקר, אחרי כוס קפה, לבוא בכיף לעבודה מ-09:00 עד 15:00 ולסגור את החוק כאילו אופוזיציה לוחמת על מלא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה הבאת את החוק הזה בכלל? למה?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

שקרן, שקרן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם לא עובדים על אף אחד, חברים. מרוב הדקלום של כל דפי המסרים שלכם, יאיר לפיד כבר מצייץ היום – תקשיבו, אתם לא תאמינו מה יאיר, הבוס שלכם, מצייץ. הוא אומר שאתם סובלים מתת-ייצוג מחפיר בתקשורת. אתם, יאיר לפיד והאופוזיציה, סובלים מתת-ייצוג מחפיר בתקשורת. ערוץ 11, 12, 13, גל"צ, רשת ב', ידיעות, הארץ, ynet, דה-מרקר, כלכליסט, וואלה, מאקו, 12N – תת-ייצוג מחפיר בתקשורת.

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

יאיר, יאיר, הייתי מבקש ממך לגלות קצת בגרות, יאיר, אבל אין לך את הבגרות לגלות. ואני אומר לך משהו, חבר הכנסת לפיד, ראש הממשלה כבר הציע לך לעבור לערוץ 12, ואנחנו נקרא מזרקה על שמך. ככה תוכל להגביר את הייצוג שלך בתקשורת. ההצעה עדיין בתוקף.

רון כץ (יש עתיד):

כמה עוד פילוג אתה יכול לעשות בזמן מלחמה?

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

ושלא לדבר על חברת הכנסת כהן: פגיעה באוכלוסייה מוחלשת. אין לך בושה לעמוד כאן ולדקלם את השקרים שלכם? האוכלוסיות המוחלשות, בגלל החוק הזה – בזכות החוק הזה – יקבלו את כל הערוצים לעידן פלוס.

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה המערך של האוכלוסיות המוחלשות. הינה, תראי את חבר הכנסת עבאס מהנהן בראש. הוא יודע שאתם שקרנים, ובגלל זה אתם לא מסוגלים להיות אופוזיציה, כי לא כולם מסכימים לדקלם את השקרים שלכם. אני מרחם עליכם, חברים. אתם משרתים של כל מיני צייצנים בכירים ובעלי אינטרסים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה המשרת הכי גדול, אתה המשרת של נתניהו – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין לכם שיקול דעת. אין לכם מושג מה החוק הזה אומר, אם את עומדת כאן ואומרת שהחוק פוגע באוכלוסיות מוחלשות. אתה מאמין לזה, אדוני היושב-ראש? חוק שבא להוסיף את כל הערוצים למערך של האוכלוסיות המוחלשות, הוא פוגע באוכלוסיות המוחלשות. בושה וחרפה.

קריאה:

אתה בושה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואני אגיד לכם, בואו נדבר לגופו של עניין. החוק הזה – אתם מדברים על חוקים שהם במלחמה? למה באה ההנחיה שלי להעלות את כל הערוצים למערך עידן פלוס? בדיוק בגלל המלחמה. יש את האוכלוסייה דוברת הרוסית שאין לה את הערוץ הרוסי במערך; יש את האוכלוסייה דוברת הערבית שאין לה את הלא TV; יש את הצופים של ערוץ 14 שאין להם את הערוץ על המערך.

קריאות:

שר התקשורת שלמה קרעי:

והמטרה של החוק הזה, של ההנחיה שעכשיו אנחנו מסדירים בחוק, זה להרחיב את מעגל ההתראות, החדשות והמידע לאוכלוסייה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, מיכל שיר מקשה מאוד לדבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ביטון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

להרחיב את מעגל ההתראות במלחמה. דאגנו גם שאנטנה של עידן פלוס תהיה בכל מקלט ביישובי קו העימות.

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ביטון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא התלוננתם עד היום שקבוע בחוק לשלם 5 מיליון שקל, שהאוצר משלם על ערוצים 12 ו-13. כואב לכם. אתם מעדיפים להוציא עין לערוץ 14 וביחד עם זה להוציא עין לכולם, העיקר שמי שלא מדבר את השפה שלכם לא יוכל לעלות על המערך. אתם בעד דמוקרטיה? בעד חופש ביטוי? ולגבי משרד המשפטים, שהזכירו קודם: משרד המשפטים בדיון, בחוסר מקצועיות ובבורות מדהימה, אמר שהחוק הזה יכביד תקציבית על התאגיד, יכביד הכבדה ארוכת טווח על התאגיד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שקרן. שקרן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה בדיוק ההפך – התאגיד חוסך מהתקציב שלו 8 מיליון שקל בשנה בגלל סגירת המרבב. חברים, אני רוצה להודות לחבר הכנסת קלנר, ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת ביטן, לכל צוות הוועדה, לחברי הוועדה, לאיתי, היועץ המשפטי, לייעוץ המשפטי ולצוות כלכלה של משרד התקשורת ולכל אלו שהיו שותפים למלאכה. היום זו בשורה גדולה לאזרחי ישראל: יותר ערוצים, פחות כסף, כל המגוון על עידן פלוס בחינם. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות, אנא שבו במקומותיכם. אנחנו נצביע תחילה על ההסתייגויות. הוגשו הסתייגויות להצעת החוק של הקבוצות הבאות: קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול ויוראי להב הרצנו – יוראי פה? יום הולדת שמח בכל אופן – ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. ההסתייגות הראשונה שעליה נצביע היא הסתייגות לפני סעיף 1. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 2, לפני סעיף 1. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה, ולפיכך ההסתייגויות של לפני סעיף 1 הוסרו. נצביע כעת על הסתייגות לסעיף 1, הסתייגות 3. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 3 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 4 – הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייעות 4 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 5. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. כל ההסתייגויות של קבוצת המחנה הממלכתי, שאינם נוכחים, נמחקות בזאת, הסתייגויות 6 עד 19. נצביע על הסתייגות 20. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 20 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 21. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 21 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

31 בעד, 40 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 22. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 22 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 23. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 23 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 24. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 24 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 25. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 25 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

31 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. מצביעים כעת על הסתייגות 26. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 26 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

31 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 27. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 27 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על לחלופין, הסתייגות 27 לחלופין. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 27 לחלופין לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות שמספרה 28. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 28 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות שמספרה 29. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 29 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הצבעה על הסתייגות 30. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 30 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 31. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 31 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 32. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 32 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

28 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 33. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 33 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 34. הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 34 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

31 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אפשר להסיר את 35–40. נעבור ל-41.

היו"ר אמיר אוחנה:

מסירים, לבקשת האופוזיציה, את 35–40. נצביע כעת על הסתייגות 41. הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 41 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות שמספרה 42. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 42 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 43. הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 43 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

29 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 44. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 44 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

45–50 – להוריד.

היו"ר אמיר אוחנה:

לבקשת האופוזיציה, נמחק את הסתייגויות 45–50. נצביע על הסתייגות 51. אם כן, אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות 51. הצבעה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 39 נמנעים – אין הסתייגות 51 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

31 בעד, 39 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 52. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 39 נמנעים – אין הסתייגות 52 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 39 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 53. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 53 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

54–56 – להסיר.

היו"ר אמיר אוחנה:

הסתייגויות 54–56 מוסרות, לבקשת האופוזיציה. כעת נצביע על הסתייגות 57. הצבעה. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 57 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

31 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 58. הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 41 נמנעים – אין הסתייגות 58 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 41 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 59. הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 59 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

30 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 60. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 41 נמנעים – אין הסתייגות 60 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

31 בעד, 41 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 61. הצבעה. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 41 נמנעים – אין הסתייגות 61 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

30 בעד, 41 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 62. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 41 נמנעים – אין הסתייגות 62 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

31 בעד, 41 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 63. הצבעה. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 41 נמנעים – אין הסתייגות 63 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

31 בעד, 41 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

64–66, כולל.

היו"ר אמיר אוחנה:

להסיר. אנחנו מסירים, לבקשת האופוזיציה, את הסתייגויות 64–66, כולל. מצביעים על הסתייגות שמספרה 67. הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 41 נמנעים – אין הסתייגות 67 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 41 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 68. הצבעה. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 41 נמנעים – אין הסתייגות 68 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 41 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 69. הצבעה. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 41 נמנעים – אין הסתייגות 69 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 41 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

70–71 – להסיר.

היו"ר אמיר אוחנה:

מסירים, לבקשת האופוזיציה, את הסתייגויות 70–71, ולכן כל ההסתייגויות לסעיף 1 הוסרו. לכן אנחנו נצביע על סעיף זה כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 39 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 40 נגד – 32 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

40 בעד, 32 נגד. אני קובע כי סעיף זה, כנוסח הוועדה, התקבל – סעיף 1, בקריאה השנייה. נעבור להסתייגויות לסעיף 2.

מירב בן ארי (יש עתיד):

להסיר את 72–78.

היו"ר אמיר אוחנה:

לבקשת האופוזיציה, אנו מסירים את הסתייגויות 72–78, ומצביעים על הסתייגות 79. הצבעה. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 79 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 80. הצבעה. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 80 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. ההסתייגויות הבאות, של קבוצת המחנה הממלכתי, שאינם נוכחים באולם, נמחקות בזאת, 81–84.

קריאה:

מי לא באולם?

גלעד קריב (העבודה):

למה הם לא פה?

היו"ר אמיר אוחנה:

זו שאלה שצריך לשאול אותם. הסתייגות 85 כעת – הצבעה. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 85 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. שימו לב, חברי הכנסת, בזאת הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 2, ולכן אנחנו נצביע על סעיף זה כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 43 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 40 נגד – 32 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

40 בעד, 32 נגד. גם סעיף 2 התקבל, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. ההסתייגויות הבאות, אחרי סעיף 2, שהן של קבוצת סיעת המחנה הממלכתי, שכאמור אינם נמצאים באולם, נמחקות בזאת, 86–87. נצביע על הסתייגות 88. בבקשה. הצבעה מס' 44 בעד – 31 נגד – 40 נמנעים – אין הסתייגות 88 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

31 בעד, 40 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. יש לנו לחלופין ל-88, ונצביע על לחלופין. הצבעה כעת. הצבעה מס' 45 בעד – 31 נגד – 41 נמנעים – אין הסתייגות 88 לחילופין לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

31 בעד, 41 נגד. גם הסתייגות לחילופין ל-88 לא נתקבלה. לכן ההסתייגויות לאחר סעיף 2 הוסרו בזאת, ואנחנו נצביע כעת על החוק בקריאה השלישית. אנחנו מצביעים על החוק בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 46 בעד החוק – 41 נגד – 31 נמנעים – אין חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7 – הוראת שעה), התשפ"ד–2024, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

41 בעד, 31 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7 – הוראת שעה), התשפ"ד–2024, התקבלה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר אמיר אוחנה:

שתי הודעות אישיות, אחת מהקואליציה ואחת מהאופוזיציה. מחשוב, נא לבדוק את ההצבעה של חבר הכנסת קריב, אם נקלטה או לא נקלטה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי גם היא ביקשה הודעה אישית, ואני אאפשר לה אחריך. נמצאת. בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שישבתי פה במהלך הפיליבסטר של האופוזיציה ושמעתי את רוב הנאומים. הייתי די בהלם לשמוע את חברי הכנסת מהאופוזיציה, אחד אחרי השני, עולים ואומרים שהיום אנחנו כינסנו במיוחד את המליאה אך ורק בשביל החוק הזה. סדר-היום שהופץ היה סדר-יום שהיה אמור להיות אתמול לאורך הלילה. בסדר-היום הזה היו מעל 20 חוקים שכמובן שכחתם לציין – מה שטוב לאירופה טוב לישראל, לא נממן סנגוריות לנוח'בות ועוד ועוד חוקים טובים – וגם זה היה בסדר-היום. האופוזיציה היא זו שבמהלך כמה ימים ביקשה ממני להזיז את זה להיום, זאת אומרת, הם ביקשו להזיז את החוק הזה להיום, ואחרי שהזזנו לבקשתם, הם באים בטענות למה היום יש רק את החוק הזה. באמת נשגב מבינתי.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה הקשר לתוכן החוק?

אופיר כץ (הליכוד):

יש קשר. אני הזזתי לבקשתכם, אתם ביקשתם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אופיר, אתם הזזתם – – –

אופיר כץ (הליכוד):

היה קשה לכם – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל החוק הזה לא היה אמור לעלות.

אופיר כץ (הליכוד):

אותה אופוזיציה שאמרה שהכנסת לא צריכה לצאת לפגרה – היה קשה להם לעבוד קצת בלילה, אז הם פנו ורצו שנעשה את זה היום, ובסדר, קיבלתי את בקשתכם, ועשינו את זה היום. אבל לא הגיוני שאתם תבקשו מענה על בקשתכם ואז תבואו בטענות למה שינינו את זה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אופיר, אתה – – –

אופיר כץ (הליכוד):

ודבר נוסף, ייאמר לזכותכם, יש עתיד, שנלחמתם, ביקשתם להזיז, לא להזיז, נלחמתם נגד החוק הזה, עד השנייה האחרונה הייתם פה בהצבעות. מה שאני לא מצליח להבין זה מפלגות שניהלו מאבק, ביקשו להזיז, ואחרי שהזזנו הן אפילו לא נמצאות פה בטענה שהם מחרימות. לפחות הם נמצאים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אופיר, הם נגד האוכלוסיות החלשות, שיוכלו לקבל עכשיו מגוון של ערוצים – – –

אופיר כץ (הליכוד):

הם בעד חופש הביטוי עד גבול מסוים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. לאחר מכן אנחנו ננעל את הישיבה, רבותיי. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לנצל את הזמן רק להפריך את השקרים. נתחיל מהשקרים של השר שעומד עם כיפה על הראש ומשקר. אין לי מילה אחרת.

ינון אזולאי (ש"ס):

מה הקשר לכיפה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, מה לעשות? הוא עם ההתנשאות שלו. אחת ולתמיד בואו נסגור את זה, אחת ולתמיד. אתה תעלה ותגיב, אני אעלה ואגיב. יש לי הודעה אישית אחת – אתה כבר נתת פה נאום. הינה, אני אומרת לך, האירוע הזה של להביא – עכשיו בוא, אני בכנסת לפניך; בחיים לא היה לילה בפגרה – שנייה, שנייה, אני רוצה להגיד משהו על כבוד הכנסת הזאת, שנרמס כאן, נרמס. הפכתם את הכנסת הזאת באמת למקום שפשוט התבהם, אין לי מילה אחרת. לא היה כאן לילה בפגרה – מעולם לא הביאו חקיקה שלא בהסכמה. תמיד הפגרה נוצלה לחקיקה בהסכמה. אתם, לא רק שהבאתם בפגרה חקיקה שהיא לא בהסכמה, אתם רציתם לגרור את כל הכנסת ללילה – –

אברהם בצלאל (ש"ס):

אבל אתם רציתם שלא תהיה פגרה. אני לא מצליח להבין את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תחזרי רק שנתיים אחורה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – בזמן מלחמה. באמת, כל פעם שאני אומרת לעצמי כמה הכנסת הזו יכולה לרדת, אתם מורידים אותה באמת נמוך מים המלח. הרי מה ביקשנו? מה אמרנו לכם בוועדה של ביטן? החוק הזה הוא לא בהסכמה. הוא לא בהסכמה. למה להביא – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה משכתם את כל ההסתייגויות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

עכשיו תקשיב טוב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כי ללפיד יש טיסה? לפיד צריך לטוס לחו"ל עכשיו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ולבוא ולקרוא לנו משרתים?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

קרעי, תהיה ענייני.

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה משכתם את כל ההסתייגויות? לפיד צריך לטוס לחופשה בחו"ל?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך משהו.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אבל כנראה שזו האמת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לבוא ולקרוא לנו – הוא זורק והולך. לבוא ולקרוא לנו משרתים – שנייה, תנו לי לסיים, יש לי כאן פואנטה חשובה. לבוא ולקרוא לנו משרתים, כשאתה – איפה אתה? ברח – המשרת הכי גדול של בלפור. באמת, מזרחי שירד לשפל של השפל. בשביל מה? בשביל מה? מ-2021, 14 פעמים הופיע נתניהו בערוץ 14. הוא לא מופיע לא ב-12 ולא ב-13. אצל ד"ר פיל הוא מופיע, אבל כאן לא. מה אכפת לו מהאזרחים שלו. אין יותר שפל מדרגה מהחוק הזה. אני ניסיתי, ניסיתי בכל מאודי לא להשפיל את הכנסת הזאת, שתהיה פה בלילה; הורים כאן לילדים קטנים אומרים לי: תעזרי לנו, אנחנו לא רוצים שהילדים יהיו בזמן מלחמה לבד בממ"דים. פניתי אליו וכתבתי הודעות, שיגעתי אותו. אני בחיים לא מבקשת ממנו, וגם הוא ניסה, הוא ניסה, אבל הורדתם את הכנסת הזאת לעפר. יש מילה יותר קיצונית, אבל אני לא אשתמש בה פה, במליאה. תבדקו אותי, אני פה מ-2015, ולא היה דבר כזה בפגרה, ועוד בזמן מלחמה. אז לא, כל מה שהאופוזיציה הזאת עשתה הוא להציל את הכבוד של הכנסת, את השאריות של השאריות שנותרו. כן, היא גם עזרה להורים שהיו במצוקה – יש כאן גם עובדי כנסת. אתם כל כך עסוקים בעצמכם שאתם שוכחים שיש כאן עובדים שגם להם יש ילדים. אז מה קרה, להביא אותנו בלילה? אין לכם גבול? אין לכם באמת מעצורים? והינה, אני אומרת לכם, אני גאה בזה שהדיון עבר לבוקר, ואני גאה בזה שהיו כאן עובדים שבאו ואמרו לי: תודה רבה, מירב. אני לא מתייחסת ואני לא מתרגשת. אני שמה עליכם פס. יש כבוד לבית הזה, והכבוד הזה יישמר, ועשיתם כל מה שאפשר ביום האחרון כדי להשפיל את הכנסת הזאת. אז אני מודה לחברים שלי באופוזיציה, למי שנשאר פה, על כך שאנחנו הצלנו את הכבוד של הכנסת, את ה-leftovers, את השאריות שנותרו למוסד הזה, שהבאתם אותו – אתם יכולים לתאר למה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני כ"ב בתשרי התשפ"ד, 28 באוקטובר 2024, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.