ישיבת מליאה בתאריך 27/05/2024 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ט באייר התשפ"ד, 27 במאי 2024. אני מבקש לברך את חברנו השר וחבר הכנסת לשעבר מאיר שטרית, שנמצא כאן יחד עם הסטודנטים לתואר שני במנהיגות מהמרכז האקדמי רופין, שהוא עומד בראשו. אני מאחל לכולכם הצלחה בלימודים וגם בחיים שלאחר מכן. ברוכים הבאים לכנסת, ברוכים הבאים לירושלים. כעת הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4589/25 וכלה בהצעת חוק פ/4597/25: הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – מעטפת שיקומית לאחים שכולים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אופיר כץ ומשה סעדה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ניפוק תכשיר מרשם שניתן במרשם אלקטרוני או ידני בתנאי הסדר בכל בתי המרקחת), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת שלום דנינו; הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת צביקה פוגל ואופיר כץ; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הארכת הסמכות של ועדות מקומיות בגליל ובנגב), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה) (הארכת מועד לבקשת קבלת מימון), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה) (הארכת מועד לבקשת קבלת מימון), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אלי דלל וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה) (הארכת מועד לבקשת קבלת מימון), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת חוה אתי עטייה ואופיר כץ; הצעת חוק זיכרון אירועי הטרור של כ"ב בתשרי (7 באוקטובר) ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק זיכרון אירועי הטרור של כ"ב בתשרי (7 באוקטובר) ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר, אופיר כץ, ינון אזולאי, פנינה תמנו, יצחק פינדרוס, שמחה רוטמן, עודד פורר, זאב אלקין, אפרת רייטן מרום, דני דנון, דוד ביטן, יולי יואל אדלשטיין, אליהו רביבו, ניסים ואטורי, שלום דנינו, טלי גוטליב, גלית דיסטל אטבריאן, חנוך דב מלביצקי, בועז ביסמוט, משה סעדה, אלי דלל, דן אילוז, ששון ששי גואטה, צגה מלקו, חוה אתי עטייה, משה פסל, אריאל קלנר, קטי קטרין שטרית, אושר שקלים, יוסף טייב, אברהם בצלאל, סימון מושיאשוילי, יונתן מישרקי, ארז מלול, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, משה גפני, יעקב אשר, ישראל אייכלר, אליהו ברוכי, משה רוט, מיכל מרים וולדיגר, אוהד טל, משה סולומון, צבי ידידיה סוכות, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר, גדעון סער, יפעת שאשא ביטון, שרן מרים השכל, מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב, אלמוג כהן, צביקה פוגל ולימור סון הר מלך. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון) (הארכת תוקף), התשפ"ד–2024. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הגנה על זכויות ילדים נפגעי עבירת המתה בדירת המשפחה, התשפ"ד–2024, של חברות הכנסת עאידה תומא סלימאן, פנינה תמנו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 21) (פסלות לרשת), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת שמחה רוטמן, דבי ביטון וקבוצת חברי הכנסת. הודעת שר התקשורת על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עופר כסיף, אברהם בצלאל, צגה מלקו, ווליד טאהא ומשה רוט בנושא: עליית מחירים בבנק הדואר. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לסגנית מזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. תודה רבה. מי שלא הספיק, נא להירשם אצל סגנית מזכיר הכנסת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. בבקשה. אגב, במקרה קיבלתי לידיי את הרשימה ואתה הראשון.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היום אני רוצה לדבר על הנושא הבוער, הנושא המטריד, תאונות הדרכים במדינה. יש עלייה של 21%, אדוני היושב-ראש, ב-2024. הנושא הזה מצריך התערבות של הממשלה. אם אנחנו רואים שהשרה שהיא הממונה על הנושא הזה לא מטפלת ולא דואגת לציבור הנהגים, אז מוטב שהממשלה תיקח על עצמה את הנושא הזה. יש עלייה דרסטית, עלייה מטורפת. אנשים נהרגים ברחובות. מוטל על הממשלה לקחת את הנושא הזה לידיה, לטפל ולהוריד את מספר הנהרגים בתאונות הדרכים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. לפני זמן לא רב העברנו בנשיאות הכנסת הצעה לסדר-היום בדיוק בנושא הזה. אני מודה לך. הדובר הבא הוא חבר הכנסת סימון דוידסון, ואחריו – חבר הכנסת יאסר חוג'יראת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בוועדת החינוך דנו בחוק שהוא חוק טוב, חוק האחדות – חלק מזה גם בכנסת, יום בשנה שהכנסת תציין, ותדון בנושא האחדות במדינת ישראל. אממה, בעוד ימים ספורים יגיע חוק הגיוס לכנסת. איך אפשר לדבר על אחדות, אדוני היושב-ראש, אם חוק הגיוס שאמור לעבור פה בכנסת הוא ההפך הגמור מאחדות במדינת ישראל? אני מסתכל פה על חבריי בקואליציה, שאת חלקם אני מאוד מאוד מעריך, ואני שואל: האם אותם חברי כנסת שיצביעו בעד חוק האחדות יצביעו גם בעד חוק ההשתמטות? בטוח אני שהחוק הזה שאתם מגישים לא יעבור, כי אין לו הצדקה במדינת ישראל, במיוחד אחרי 7 באוקטובר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. אחריו – חבר הכנסת ווליד טאהא. בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אתמול כולנו צפינו במקרה של התנהגות אלימה של אחד השוטרים כלפי אחד המבקרים במירון, מבוגר חרדי. ראשית, אנו כמובן מגנים את המעשה וכל אלימות של שוטרים כנגד אזרחים, וגם של אזרחים כנגד אזרחים. שנית, ראינו ושמענו כולנו את הגינויים של כל שרי הממשלה, של חלק גדול משרי הממשלה, ובראשם גם השר לביטחון לאומי, שמיידית ביקש להשעות את אותו שוטר כדי להעניש אותו. אבל את אותם קולות, אותם שרים – לצערי, אנחנו לא שומעים את הקולות שלהם כשמדובר באלימות משטרתית כנגד אזרח ערבי או כנגד מפגין בקפלן. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה אדוני. חבר הכנסת ווליד טאהא, ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, כבישי הארץ הפכו, לצערנו, ובתקופה האחרונה ביתר שאת, למעין מלכודת של הרבה מאוד אזרחים, לא בהכרח נהגים, אלא גם נוסעים עם נהגים. אני מנצל את ההזדמנות שראש הממשלה נוכח במליאה כדי לומר לו: נושא תאונות הדרכים מחייב התערבות מיידית. כדי להפסיק את הקטל הזה שקיים בכבישים צריך תיעדוף. יש כבישים הידועים ככבישי מוות, שבהם נגרמות הרבה מאוד תאונות. צריך לטפל בהם, להשקיע בהם ולצמצם את התופעה הנוראית הזאת של אובדן חיים על כבישי הארץ. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אכן, נושא בוער. אני חושד שגם חבר הכנסת טופורובסקי ירצה לדבר בנושא הזה. בבקשה אדוני.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, כמובן, לא תודה לשרה הנוראית, שצריכה להיות בכלא, שיש לה דם על הידיים, שקוראים לה מירי רגב. רק בשבוע האחרון, אני רוצה לספר לכם על כמה – על 11 אנשים שהם לא יהלומים ובגלל זה הם מתו. ביום שלישי 21 במאי נהרג הולך רגל, לא יהלום, בן 79, לאחר שרכב פגע בו ביציאה מחניון בהרצליה – שזאת בכלל עיר שלא צריך להתייחס אליה, לפי השרה. ביום חמישי 23 במאי בתוך ארבע שעות נהרגו ארבעה בני אדם בכבישים: רוכב אופנוע בשנות העשרים לחייו בתאונה קטלנית באשקלון – אני מזכיר לכם, ראש העיר שם הוא באמצע, הוא לא ירוק, הוא צהוב, משהו כזה; אישה בת 32 שהורכבה על אופנוע, נהרגה ברחוב הירקון בתל אביב – שם בכלל זה לא קיים, הרי תל אביב היא לא במדינת ישראל לפי השרה; אישה בת 50 נהרגה בתאונה בין שני כלי רכב בצומת כליל שבכביש 70 – אני בטוח שהשרה לא יודעת מה זה כליל ומה זה המספר 70 ואיזה כביש זה; צעיר נוסף בן 20 נפצע באורח בינוני. התאונה הקטלנית הרביעית באותו יום, אדם עאדל – הוא ערבי, הוא בכלל מבחינתה לא קשור, הוא לא אזרח ישראלי בטח – בן עשר מכפר קאסם, נהרג לאחר שנפגע אנושות מפגיעת רכב ופונה לבית חולים. מבחינתה בטח גם לא היה צריך לטפל בו שם, אבל שם ניסו לטפל בו והוא מת. ביום שישי 24 במאי נהרגו שלושה גברים בשנות השלושים לחייהם בתאונה קטלנית ביותר בין שני כלי רכב בכביש 6 סמוך למחלף קריית גת לכיוון מחלף שורק. שלושה אנשים בשישי. היא הרי מחוברת למסורת. תראו איך אנשים מתו, בטח אלוהים אשם בזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני, לסיום.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

יש הרבה הרוגים, אדוני היושב-ראש, מה אני יכול לעשות.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, אבל אתה מוסיף תוספות. לסיום, בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

ביום שבת 25 במאי נהרגו אילן פייביש, בן 54, עיתונאי ומייסד מגזין הרכב טורבו, ויחד איתו צחי מנשרי, בשנות החמישים לחייו, בכביש 90 בין קליה לאבנת. לא היה שם פס הפרדה, לא הייתה שם גדר הפרדה, הם עשו טעות, ומתו במקום שרק ייפגעו. ביום ראשון 26 במאי נהרג רוכב אופנוע בשנות השלושים לחייו בתאונה על כביש 1 – את כביש 1 היא מכירה טוב. 179 בני אדם מתחילת השנה, 11 מתחילת השבוע; אנשים שהם לא יהלומים, משפחות שהן לא יהלומים, ועכשיו המשפחות האלה, החיים שלהן נהרסו כליל. למה? כי השרה הממונה – אם תראו בתחקיר המקור – אפילו לא מגיבה כשרת התחבורה והבטיחות בדרכים; היא רק שרת התחבורה. לדעתי היא שכחה בכלל שהיא השרה לבטיחות בדרכים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הדם של המתים על הידיים שלה, והיא צריכה להיות בכלא. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עופר כסיף. אני הוספתי את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ובזאת אני נועל את הרשימה, רבותיי. בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מה מתבשל במטבחון של שרת התחבורה? כיצד הגיבה כוורת המקורבים, מלחכי הפנכה ויועצי אחיתופל על מחאתם של שורדי קיבוץ בארי, שסירבו לאפשר לשרה לעשות סיבוב יחסי ציבור על חשבונם ולרקוד על דמם? משרד התחבורה הוא אחד המפרנסים העיקריים של בארי. אולי שווה לצאת למכרז חדש אם מנהל בית הדפוס מסלק את מי שמפרנסת אותו – כך הציע עופר מלכה, המנכ"ל לשעבר של רגב באותה קבוצת מטבחון משוקצת. לדובר השרה היה רעיון יצירתי יותר: להתחיל לערוף ראשים של שורדי הטבח בבארי. והרי זאת הייתה השרה בעצמה שהסתכלה בעיניים של שורדי הטבח בבארי ואיימה: אם לא תכניסו אותי עכשיו, נטפל בכם אחרונים – כך היא אמרה. את הבושה הזאת חייבים להפסיק. את המטבחון של רגב חייבים לסגור לצמיתות, והיא לא יכולה להיות שרה. זה המינימום.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני חמש שנים עמד מול פעילים אותו ראש ממשלה שנמצא כאן ושאל: מי שבעד – אז כולם אמרו: קנביס – צריך להצביע מחל. בשבוע שעבר קיימתי ישיבה בנושא הקנביס. שתי ועדות בכנסת המליצו להוציא את ה-CBD מרשימת הסמים המסוכנים, כי הוכח שאין בו חומר פסיכו-אקטיבי. ראש הממשלה נמצא כאן, והרבה אנשים טובים.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

יש משהו שהוא הבטיח והוא קיים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טופורובסקי, נאום בן דקה, באמת.

ירון לוי (יש עתיד):

רציתי לשאול: מדוע ממשלת ישראל, כנסת ישראל, לא מוציאה את ה-CBD מרשימת הסמים המסוכנים? זה יכול לעזור לעשרות אלפי פצועים בנפש ובגוף. עצם העובדה שאנחנו מאפשרים לדבר הזה לקרות ולא מכבדים את החלטות הוועדה – ועדת שמר ב-2022 וועדת היק"ר באוגוסט האחרון – בעצם אנחנו גורמים לאנשים לסבול.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חברת הכנסת שלי טל מירון, ואחריה – חבר הכנסת יוסף עטאונה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת, התלבטתי, כי יש כל כך הרבה על מה לדבר. חשבתי בהתחלה לדבר על נשיאת הבורסה ליהלומים החדשה, היהלומנית הראשית של מדינת ישראל. אחר כך אמרתי: אני אדבר על התמונות הקשות שראינו אתמול, של האלימות כלפי החרדים, שהייתה מזעזעת, זה בכלל לא משנה מאיזה מגזר, אבל שיניתי. אני מסתכלת עכשיו על היציע שלנו, ואני רואה שם את המשפחות של החטופים עם שלט: תסתכלו להן בעיניים, על החטופות שלנו, ואני לא יכולה להתעלם. היום הוא היום ה-234 למלחמה, ויש לנו עדיין 125 חטופים וחטופות. והמינימום שכל אחד בבית הזה, בטח ובטח חברי הכנסת וחברי הממשלה צריכים לעשות, זה להסתכל להם בעיניים. אני לא יודעת מה קורה שם עכשיו, מה מבקשים מהם, אבל זה שהם מחזיקים שלט זה בסדר גמור; זה שכולנו נסתכל להם בעיניים ונהיה חייבים להם את מה שאנחנו חייבים להם זה בסדר גמור. כולי מלאת הערכה וכבוד לעובדי הכנסת, משמר הכנסת וכולם, אבל את זה אנחנו צריכים להכיל. זה המינימום של המינימום שאנחנו חייבים למשפחות האלה, שלא לדבר על זה שאנחנו צריכים להחזיר אותם הביתה ועכשיו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת משה רוט.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שכבוד ראש הממשלה נמצא. כבוד ראש הממשלה, אני רוצה להעביר לך באופן ישיר את צעקתם של הבדואים בנגב. לפני עשרה ימים, בוואדי אל-ח'ליל באו כוחות ההרס והרסו 47 בתים, שיטחו אותם, החרימו את כל תכולות הבתים שלהם, וכבר עשרה ימים ויותר שאף משרד ממשלתי לא מגיש להם שום סיוע. הם באו, שיטחו את כל השטח – 47 בתים – ו-350 אנשים, ילדים, יש בהם גם חולים, המדינה עד לרגע זה משאירה אותם תחת כיפת השמיים. אני פונה אליך באופן הכי ישיר להתערב. מסע ההרס בנגב צריך להיפסק. ביום רביעי, כבוד ראש הממשלה, יש דיון על עוד כפר שהמדינה רוצה לפנות אותו. ברשות ההסדרה לבדואים מדברים על שמונה יישובים כאלה שרוצים להעביר אותם. אי-אפשר לדבר עם הבדואים בנגב עם בולדוזרים. צריך לשבת עם האנשים, עם ההנהגה, ולמצוא פתרונות מותאמים לאוכלוסייה הזו. במדינה מתוקנת אי-אפשר להשאיר את המצב בצורה הזו ולדבר רק בשפה של בולדוזרים. צריך לדבר עם האנשים, למצוא פתרונות מותאמים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חבר הכנסת משה רוט, ואחריו – חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. בבקשה.

משה רוט (יהדות התורה):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אתמול ל"ג בעומר, יום שמפסיקים בו להתאבל על המוות של תלמידי רבי עקיבא, שלא נהגו כבוד זה בזה. באותו יום – שזה יום שמחה, יום שחוגגים אותו ולומדים ממנו – באותו יום במירון, במקום של רבי שמעון, שם עמדו שוטרים והרביצו בצורה לא הגונה, לא הוגנת, באכזריות, דחפו אנשים בגב, אנשים שרצו לעזוב את ההר ולהסתלק משם, אבל זה לא היה מספיק מהר, נתנו מכות. ראינו תמונות קשות ומזעזעות. אני אומר, לא יכולתי לישון בלילה כשראיתי תמונה של שוטרת שמרביצה לאישה מבוגרת. לא חשבנו שנראה בארץ ישראל דבר כזה. זה אמור לזעזע כל נפש בישראל. אני קורא לכל אחד למחות על הדבר הזה ולעשות כל מה שאפשר שייפסק אחת ולתמיד, הדבר המזעזע הזה, שקוראים לו אלימות אכזרית של שוטרים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, ואחריה, אחרונת הדוברות – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השרים, ראש הממשלה, פנתה אליי צעירה מקסימה בת 31. היא רוצה להתחתן, רוצה להקים משפחה, מחפשת – לא מצליחה. אני מאחלת לה שתמצא כמה שיותר מהר. בינתיים השעון מתקתק. היא קיבלה עצה ועשתה זאת, ואני מברכת על כך – לעשות שימור ביציות. אתם לא רוצים לדעת כמה זה עולה לה. רוב הצעירות לא יכולות לעשות את זה. לצערי הרב, המדינה מחלקת בין שימור מסיבה רפואית לשימור סוציאלי. אני לא רואה מדוע יש חלוקה כזאת. היום כל צעירה שרוצה לעשות את זה בגיל הנכון – זו מצווה, זה נכון, זה ראוי. אני הקמתי שדולה לשימור פוריות. הדיון הראשון יהיה על הנושא הזה ב-18 ביוני, י"ב בסיוון, והוא חשוב. אני מזמינה את כולכם להגיע. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. אחרונת הדוברות לשלב זה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, לפני שבועיים או שלושה, כשעבר שר הכישלון הלאומי תאונה, שאלו אותו: למה עברת באור אדום? הוא אמר משפט: בעיר כמו רמלה מומלץ שאני אהיה כמה שפחות. אז הינה אני אומרת לשר: ברמלה יש אנשים שרוצים להישאר ברמלה ודווקא אוהבים את העיר, והתפקיד שלו הוא לעשות את החיים שלהם יותר טובים. לצערי הרב, התעוררנו היום בבוקר לרצח של אישה בהיריון מתקדם – אימאן אבו ג'אנם, בת 31. זאת הקורבן מס' 79 בין אזרחי מדינת ישראל הערבים מתחילת השנה. אני לא אעשה כמו חברי חבר הכנסת עופר כסיף ואפנה לראש הממשלה, שכיבד אותנו בנוכחותו, כי האמת היא שכבר פנינו וכבר ביקשנו שיטפלו בנושא הפשיעה באוכלוסייה הערבית, והנושא רק הולך ונעשה יותר חמור. מינית שר שמבחינתו – לעוף מרמלה מהר כמה שאפשר בלי לדאוג לאנשים שנמצאים ברמלה. הוא אחראי כאילו לביטחוננו. אני אומרת לך, הפקרת את דמנו. צריך לטפל בנושא הפשיעה, והממשלה לא עושה את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום הוא דיון בהשתתפות ראש הממשלה, שכבר נמצא איתנו כאן, על פי בקשתם של 40 חברי כנסת, בנושא: חזית המלחמה בצפון והמחירים חסרי התקדים לאזרחים. אני מזמין את חבר הכנסת רם בן ברק לפתוח את הדיון. לרשותך עד עשר דקות. אדוני, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים ביציע, בראשית דבריי אני רוצה לחזק את לוחמי צה"ל ואת המפקדים בסדיר ובמילואים, שנלחמים חודשים ארוכים במלחמה שאין קשה ממנה, ומביאים להישגים שאני בספק אם יש איזשהו צבא אחר בעולם שהיה יכול להביא את אותם הישגים. אני רוצה לשלוח מכאן מסר למשפחות החטופים: אנחנו לא נשכח אתכם, ונעשה ככל יכולתנו להניע את הממשלה לקבל את ההחלטות הנכונות ולהשיב הביתה את היקרים שלכם, שהם גם היקרים שלנו. אני פונה מפה לראש הממשלה ואומר לו: קח מנהיגות, קבל את ההחלטה הנכונה, ואל תדאג לשלמות ממשלתך. אם חלקים ממנה לא מוכנים להחזיר לארץ את מי שנחטף מביתו במשמרתם, הם לא ראויים להיות חלק מהממשלה ולא ראויים להיות חלק מההנהגה. ראש האופוזיציה יאיר לפיד אמר בעבר, ואני חוזר על כך: אם תצטרך את האצבעות שלנו בשביל עסקה, אתה תקבל אותן. אל תיתן לקיצוניים שבקיצוניים, שהלגיטימיות שלהם מוטלת בספק – אל תיתן להם לקבל את ההחלטות במקומך. הדיון היום הוא דיון על תושבי הצפון, הוא דיון של היום שאחרי – איך מחזירים אותם לביתם, איך מחזירים את הביטחון לגבול הצפון ואיך מזניקים את הכלכלה, החינוך, התרבות והתעסוקה באותו חבל ארץ שאתם הזנחתם, הפכתם לרצועת ביטחון הפוכה, ופיניתם את התושבים משם. שמונה חודשים עברו מאז 7 באוקטובר. הבטחות לתושבים יש כמו מים, אבל תקציב עדיין אין. עד מתי אתה, אדוני ראש הממשלה, תחשוב שמילים וסיסמאות, שרובן נבובות וחלולות, יכולות להיות תחליף למנהיגות, להיות תחליף להחלטות? הציבור כבר לא מאמין לך. למעלה מ-60% מהציבור חושב שהשיקולים שלך אינם ענייניים אלא פוליטיים. סיסמת הניצחון המוחלט שלך היא חידלון מוחלט. הצפון תלוי גם בדרום. האיום האמיתי שלנו, הגדול ביותר, הוא האיום האיראני ושלוחיו. את המלחמה שצריך לסיים בהחזרת החטופים ובהחלפת משטר חמאס במשטר אחר – אפשר לעשות את זה, ואפשר היה לעשות את זה מזמן, אילו לא פחדת מאותם גורמים קיצוניים שלא מאפשרים לך גם להגיע לעסקת חטופים. אם רק היית פחות חרד לממשלתך ויותר חרד לעמך, היית מקבל את ההצעה האמריקאית, או לפחות מדבר עליה במשא ומתן. אין תחליף ביטחוני יותר טוב מקואליציה ערבית, מפרצית, סעודית, אמריקאית, אירופית וישראלית למול נחש הצפע האיראני. אתה דן אותנו לדשדוש עמוק בבוץ עזתי ללא תוחלת, ואתה לא רק דן אותנו בעזה אלא גם בצפון, כי רק הניצחון בדרום יביא לשקט וביטחון בצפון. אתה יודע את זה ואתה מתעלם מזה. אתה מבטיח הבטחות סרק לראשי מועצות וערים גם בצפון וגם בדרום, ואלוהים יודע למה אתה מחכה, מה גורם לך לא לקבל את ההחלטות. אני רוצה להזכיר לך, אדוני ראש הממשלה: 61,184 אנשים התפנו מהצפון – 61,184 אנשים שאין להם בית לחזור אליו; 61,184 אנשים שאין להם מקום לארוחת שבת, המשפחות שלהם מתפרקות – ומה אתה מבטיח להם? שום דבר. אתה עסוק בדשדוש וחוסר יכולת לקבל החלטה שתביא אותנו לניצחון בדרום, ותוכל להתפנות להחזיר את הביטחון בצפון. הפחד שלך מסמוטריץ' ובן גביר ומעוד כמה מהמפלגה שלך, שזהותם הפוליטית דומה יותר לעוצמה יהודית מאשר לליכוד כפי שהכרתי אותו – הפחד מהם משתק אותך והופך אותך לבלתי כשיר להיות ראש ממשלה, להיות ראש ממשלת ישראל. אדוני ראש הממשלה, עדיין לא מאוחר מדי. ההצעות הרלוונטיות והנכונות עדיין נמצאות על השולחן. אתה עדיין יכול לעמעם את הכישלון החרוץ שלך בניהול המלחמה ולקבל שתיים, שלוש החלטות נכונות שיחזירו אותנו למסלול. אפשר וצריך – אפשר וחובה להחזיר את החטופים, אפשר להכריע את החמאס, ואפשר להחזיר את הביטחון ואת התושבים לגבול הצפון. כנראה, אם אתה לא מסוגל לעשות את זה, תהיה הגון מספיק לפנות את הכיסא שלך ולתת למישהו אחר לנהל את העניינים. 61,184 אנשים בצפון רוצים לחזור הביתה; 61,184 תושבים בצפון רוצים לחיות שם בכבוד ובביטחון ולא להיות פליטים בארצם. קום ותעשה מעשה, או שתפנה את הכיסא. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. הדובר הבא הוא חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת וחברות כנסת נכבדים, במציאות הקודרת הזאת שלנו – הרבה בזכות חוסר המשילות שלך, אדוני ראש הממשלה – אנחנו נמצאים בסיטואציה מאוד קשה. תרשה לי רק לצטט שיר שלימדה אותי המורה לזמרה בירוחם בכיתה ז'. יצא תקליט של יגאל בשן, אתם זוכרים? "אלף שיר לצפון, מגולן עד חרמון" – אתם זוכרים איזה שיר אופטימי? "נזמר והשיר יעפיל לעמון, יהדהד עד מדבר השממה". זה קורה בתקופתך – לא אלף שיר לצפון, אלא עשרות אלפים של תושבים מפונים בזמן ממשלתך; לא אלף שיר לצפון, אלא אלפי עסקים שקרסו בצפון בזמן הממשלה שלך; לא אלף שיר לצפון, אדוני היושב-ראש, אלא מאות, עשרות אלפי תלמידים שב-1 בספטמבר הבא – גם אז הם לא יהיו בבתי הספר שלהם, כמו שביקשנו ממך להודיע. אבל מי העלה את ההצעה? ראש האופוזיציה, אז למה שתקשיב? כי אם היית היום אומר: ב-1 בספטמבר בשנה הבאה הילדים יחזרו, לאנשים האלה הייתה תקווה, אבל גם את זה אתה לא יכול להגיד. הפכת את עכו ונהריה לגבול הצפון החדש, צמצמת את הריבונות והמשילות בצפון – חבריי מהליכוד, תקשיבו; נתווכח אחר כך, אבל תקשיבו לעובדות – והפכת את תושבי הצפון לפליטים בארץ שלהם. אין לך אפילו יכולת לנהל את המלחמה הזאת. אדוני ראש הממשלה, צר לי שאני אומר את זה – אני לא חושב שיש ציוני שהיה רוצה לעמוד כאן ולהגיד את זה לראש ממשלתו – אבל כלו הקיצין. תקשיב לאזולאי, ראש המועצה במטולה, תקשיב לרונן בנהריה, תקשיב לראשי המועצות, ולא ללכת אליהם לחמש דקות. שב איתם כל יום, תקרא להם כל יום. הם תושבי המדינה שמרגישים פליטים. ולכם, תושבי הצפון, אני רוצה לברך אתכם על מה שאתם, על זה שאתם הציונות המתחדשת. עימכם הסליחה. לא מגיעה לכם ממשלה שכזאת, מגיע לכם הרבה יותר טוב. נגיע לשם. אני מאוד מקווה שנחזיר את התקווה לצפון. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. מטעם סיעת הליכוד – חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד ארבע דקות לרשותך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, לפני שאתחיל, אני חייב רק להתייחס למה שאמר חברי מאיר כהן. באמת כלו כל הקיצין. כלו כל הקיצין לשמוע פעם אחר פעם את עלילת הדם שלכם כאילו רק אתם רוצים את החטופים. כלו כל הקיצין לעמוד פה ולדבר על דשדוש ולדבר על כל הדברים האלה כאשר החיילים שלנו נלחמים. כלו כל הקיצין מהדמורליזציה, מהדוברות הישירה של חמאס שאתם מבצעים מדי יום.

מאיר כהן (יש עתיד):

חוצפה. מחוצף שכמוך – – – קשקשן שכמוך – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מדי יום אתם מבצעים. מדי יום. תתביישו לכם.

דבי ביטון (יש עתיד):

מה עם הילדים שלנו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

אל תטיף לנו – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני אטיף היום ומחר ועד שלא תשנו את דרככם הרעה. עד שלא תפסיקו להיות גיס חמישי, אתם תשמעו את זה. איבדתם לחלוטין את הגבול. איבדתם את הרסן לגמרי.

דבי ביטון (יש עתיד):

בצבא – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם איבדתם את הגבול. אתם איבדתם את הגבול – – – רצועת ביטחון בתוך המדינה – – – בגללכם, בגלל הרפיסות שלכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, רבותיי, אני עצרתי את הזמן. עצרתי את הזמן.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – תסתכל – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אומר לכולם – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זו האחריות שלכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אומר לך, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, די. << יור >> חבר הכנסת מלביצקי האזין למרות שלא הסכים. עכשיו אני מבקש לא להפריע. לא להפריע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שלא יטיף לנו מוסר.

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא להפריע.

רם בן ברק (יש עתיד):

– – הוא קורא לנו גיס חמישי, זה נראה לך לגיטימי?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מה שאמרת זה לגיטימי?

היו"ר אמיר אוחנה:

אני לא חותם על כל מילה שכל אחד אומר על הדוכן.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מה שאומר ראש הסיעה שלך יום אחרי יום זה לגיטימי?

רם בן ברק (יש עתיד):

בושה וחרפה.

קריאות:

כן.

דבי ביטון (יש עתיד):

אז חבל שהוא לא ראש הממשלה – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

הוא לא יהיה ראש הממשלה בחיים. תרשמי: לא יהיה ראש הממשלה בחיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – אזרחי ישראל – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

2024 חרותה לנו בדם.

אושר שקלים (הליכוד):

חס וחלילה.

קריאות:

אוה, אושר שקלים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תני את הדף של הקריאות. תודה. טוב, רבותיי, מוקדם מדי בשביל זה, אבל אני מתחיל בקריאות משני הצדדים.

דבי ביטון (יש עתיד):

חזרתם מהחופשה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

נא לשמור על השקט. תודה. חברת הכנסת ביטון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בספר במדבר, פרק כ"ג, פסוק ט', כתוב: "כי מראש צֻרִים אראנו ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכֹּן ובגוים לא יתחשב". אולי בניגוד לנטייה הטבעית לפרש את הפסוק ככזה שמאפשר לנו לא להתחשב בגויים, הרי שרוב המפרשים – שטיינזלץ, "העמק דבר", ואחרים מסבירים שאנחנו הם אלה שלא נחשבים בין העמים, ובמילים אחרות, אנחנו לא חלק ממשפחת העמים. רבי יהודה לייב אשלג, הידוע כ"בעל הסולם", כותב בכתבי הדור האחרון כך: ישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטיזם וכו', כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר את שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו. אירועי האג האחרונים אינם יותר מתזכורת כואבת שאכן איננו חלק ממשפחת העמים, ושהשנאה אלינו באה built-in בהתאם למשנתו של השונא. אנחנו יכולים להיות צודקים מעבר לכל ספק סביר, לשאת על גבנו את עולה של מערכת משפטית פרוגרסיבית עד כדי טרלול, להעניק יחס אולטרה-אנושי לאויבינו המרים ביותר ולהילחם את מלחמותינו באופן המוסרי בעולם – כל זה לא משנה. יאנסו את בנותינו, יערפו את ראשי התינוקות שלנו, יפתחו אנשים בחיים מלמטה למעלה, יצהירו על כוונתם לרצוח את כולנו פעם אחר פעם – גם זה לא ישנה; חלקנו הוא לא עם משפחת העמים. לאומות העולם זה ברור באופן טבעי ברגש, לנו עדיין לא. הניסיון להיות חלק מעולם נאור, כביכול, רק מדרדר את מצבנו הבין-לאומי. ערכיהם אינם ערכינו, ייעודם שונה משלנו. נרצה או לא, מעולם לא היינו כמוהם ולעולם לא נהיה. במאמר על דמותה של החברה והמדינה כותב דוד בן-גוריון כך: מדינת ישראל אינה דומה לשאר המדינות בעולם ואין היא רשאית להסתפק בצורכי השעה. אין היא אך ורק מטרה לעצמה אלא גם אמצעי לייעוד ההיסטורי של האומה העברית כולה, ומערכת חוקיה צריכה לשמש את ייעודה של המדינה לא פחות משהיא צריכה לשמש את קיומה של המדינה. ייעוד זה, אפשר להגדירו בשני פסוקים קצרים: א. קיבוץ גלויות; ב. ואהבת לרעך כמוך. צריך להתעורר על החיים שלנו ולהפסיק לנסות ולהיות מה שאנחנו לא, להפנים ולהתיישר לפי הערכים שלנו והייעוד שלנו, ולא כלפי מה שזר ולא שייך אלינו. מדינת ישראל ניצבת בפני תהליך בנייה מחדש, על כך אין מחלוקת. עלינו החובה לבנות את מדינת הלאום של העם היהודי ככזאת שיכולה לעמוד בפני ייעודה והאתגרים הלא-פשוטים שעומדים בדרך. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי יאמר את דבריו מטעם סיעת ש"ס. נמצא איתנו? רבותיי, את מי שלא יהיה אני מוריד מרשימת הדוברים. בבקשה. חבר הכנסת מיכאל ביטון נמצא איתנו? נמצא. מטעם סיעת המחנה הממלכתי, בבקשה. מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה, אדוני, עד ארבע דקות לרשותך.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני ראש הממשלה, ממשלה נכבדה, איך אותה הממשלה ביד ימין וביד שמאל שלה עושה דבר והיפוכו? הולכת לנגב, לדרום, ששילם מחיר איום על הכשל הביטחוני והמבצעי, ומביאה מינהלת תקומה עם תפיסה חמש-שנתית, עם 18 מיליארד שקל, עם ביצועים בפועל, עם צוותים, והצפון זועק להחלטת ממשלה כבר שמונה חודשים. הממשלה עולה לצפון לפני ארבעה חודשים, וראש הממשלה מבטיח להם החלטת ממשלה תוך עשרה ימים. עברו ארבעה חודשים, ומה קרה בארבעת החודשים? מריבות מי יוביל את החלטת הממשלה. עד שיש שרים שעובדים בצפון וראש הממשלה מטיל על משרד הפנים ונגב-גליל לעשות את העבודה, בא משרד ראש הממשלה ובאים משרדים אחרים ואומרים: לא יקום ולא יהיה – אנחנו נוביל את ההחלטה. ועוברים ארבעה חודשים ומביאים החלטת ממשלה שהיא עלבון, שהיא לא דומה למינהלת תקומה, שהיא צובעת כסף ממשלתי קיים, שהיא לא נותנת מענה למשבר התיירות. מקימים ועדה. היא לא נותנת מענה לעזיבה של עסקים ומפעלים את קו הגבול – מפעל עדשות בחניתה, מפעל באדמית, מפעל אלביט בקריית שמונה. עשרות עסקים עוזבים את הצפון, והם נושאים עיניים לממשלה. כל הגולן ללא תיירות; כל הגליל העליון ללא תיירות; כל הגליל התחתון ללא תיירות; כל אצבע הגליל ללא תיירות. על מי חלה החלטת הממשלה הזאת? על מפונים? ומה עם אלה שנפלו בין הכיסאות? מה עם אלה בכפר בלום שפינו אותם בעל כורחם, שאין להם בית ספר, שאין להם מרפאה, שאין מקומות עבודה בקריית שמונה, שיש אזעקות כל יום? איך יכול להיות שהממשלה לא מביאה פתרון? אנחנו בוועדה שלי, בוועדת הנגב והגליל, דרשנו מכם לשנות ולשפר את ההחלטה הזאת. ברגע האחרון, בגלל מחאת שרים – שאני מצדיע להם, במשרד התיירות ובמשרד הפנים ובמשרד הנגב והגליל, שאמרו לכם: זאת החלטה לא טובה – שיפרתם פה ושם. אבל בסוף זה עלבון לאינטליגנציה. 3 מיליארד שקל – מיליארד כבר צבוע. מה, אתם ישראבלוף? המיגון – אתם נותנים את המיגון פעמיים לצפון? כבר בתקציב המדינה היה מיגון. מה, זו החלטת ממשלה? אתה בודק אילו שרים היו בצפון, אילו שרים היו רלוונטיים, מי נסע לחניתה, מי נסע למטולה, מי נסע לאביבים, מי היה בשתולה. יש שרים שהיו שם, יש ח"כים שהיו, אבל שרים משמעותיים להחלטה הזאת לא היו שם. ואחרי ההחלטה הזאת יש עננה כבדה על החקלאות, ועננה כבדה על התיירות, ועננה כבדה על העסקים בצפון, שנסגרים, ועננה כבדה על הטבות המס שהבטחתם להם בשיחה. אתם מקימים ועדה. אדוני ראש הממשלה, איך יכול להיות שאותה ממשלה יודעת להיות אפקטיבית ויעילה במינהלת תקומה לדרום והיא מפשלת בפעולה לצפון? אז הבאתם החלטה עכשיו – מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. אבל האם יהיה ביצוע בעוד שבועיים? האם יהיו העברות כספים בעוד שבועיים? הנושא הזה הוא בנפשנו. ודאות ביטחונית אנחנו לא יודעים להביא לצפון. הם באי-ודאות. את הוודאות של חיזבאללה וחמאס ואיראן אנחנו לא יכולים להביא. אבל ודאות כלכלית, אזרחית, קהילתית, חברתית, מוניציפלית, תיירותית – למה לא הבאנו להם, לחקלאים, ודאות? למה לא שמרנו על הלולים ושינינו את התקנות שלא יפנו אותם באמצע מלחמה? למה הפעלנו עליהם אכיפה באמצע מלחמה? אלה שאלות שאתם חייבים לתת עליהן תשובות. אנחנו בוועדת הנגב והגליל נשמע את פרטי התוכנית מחר, נדרוש תיקונים. אני יודע שהיושב-ראש גפני עסק בוועדת הכספים בתיקון ההחלטה הזאת. אני מוקיר את שר הנגב והגליל, שעסק בזה, את שר הפנים, את שר הבריאות, שנכנס לסיפור. אבל יש שרים שלא נכנסו. אני אומר את הטובים, אני אומר את מי שעבד, מי שרלוונטי, אבל יש שרים שלא הגיעו לחניתה ולא למטולה ולא לשתולה ולא לאביבים, ושר שלא הגיע לשם, אסור שיהיה שר במדינה הזאת. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. הדובר הבא יהיה חבר הכנסת משה גפני, מטעם יהדות התורה. ובטרם אזמין אותו לדוכן, אני מאוד מעריך את הודעתו של חבר הכנסת חנוך מלביצקי, שמבקש להתנצל על השימוש במילים "גיס חמישי" קודם. הוא בצדק אומר שלא היה לכך מקום. אני מעריך את הדבר הזה. בכלל, אני חושב שכולנו צריכים להוריד מעט את גובה הלהבות.

יאיר לפיד (יש עתיד):

האופוזיציה מוסרת את תודתה.

היו"ר אמיר אוחנה:

האופוזיציה מסרה את תודתה. אני בכלל מציע שכולנו נסיר מהלקסיקון שלנו מילים כאלה שמעלות את גובה הלהבות. אנחנו צריכים דווקא להוריד אותן. בבקשה, חבר הכנסת גפני, עד ארבע דקות לרשותך.

משה גפני (יהדות התורה):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, חבר הכנסת מיכאל ביטון, יצאת?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני פה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הוא פה, הוא פה, ממש מולך.

משה גפני (יהדות התורה):

אמרת על ההבדלים, שבנגב, בדרום, אכן היה סיוע של הממשלה, ובצפון זה עוד לא קרה. עכשיו אני אגיד לך מה ההבדל, בצניעות אני אגיד לך. כשהגיע אליי לוועדה, לוועדת הכספים, הסיוע ליישובי הדרום, הגיעו 4 מיליארד שקל. אנחנו קיימנו דיונים בוועדת הכספים, בשיתוף פעולה עם הממשלה, עם השרים ועם חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה, וזה יצא מהוועדה עם 17.5 מיליארד שקל. אנחנו טיפלנו בכל הנושאים הללו. יש החלטת ממשלה לגבי הצפון, החלטת ממשלה שלדעתי לא מספיקה. היא תבוא לדיונים בוועדת הכספים. אנחנו מאוד מקווים, מאוד, שנחזור על אותו דבר כמו שהיה קודם. הרי זה לא יכול להיות – נפגשים איתי מהיישובים באזור, כאלה שלא מפונים, אבל הם לא נמצאים. אין להם דבר וחצי דבר; אין להם פרנסה. מדובר בכאלה שהם בעלי עסקים או סתם אנשים שלא נמצאים כבר ביישוב הרבה מאוד זמן, כמעט שמונה חודשים. את הדבר הזה צריך להפעיל. הצפון היפה מבוסס על תיירות, הוא מבוסס על מקצוע כזה שבו כמעט ולא טיפלנו – כמעט לא טיפלנו בו בסיוע, מכיוון שהענף הזה נגדע לחלוטין עכשיו, ריק. אתה הולך אפילו בצפת – הרחוב ריק, שלא לדבר על קריית שמונה, אבל קריית שמונה פונתה. יש יישובים שלא פונו אבל נמצאים באותו מצב כלכלי קשה כמו אותם אלה שמפונים. להביא ולהגיד: פיקוד העורף החליט – זה לא הנושא שעומד דיון. הנושא הוא הפרנסה; הנושא הוא העסק הקטן שעליו מדובר. מכיוון שנתנו לי מספר דקות קטן, אני אעשה את זה ממש בקצרה. אני חייב להגיד שיש קיפוח בתוך הקיפוח, אפליה בתוך האפליה. זה לא בסדר. מערכת החינוך לא עובדת שם, אבל הגננת בצפת והגננת במעלות והגננת בעמקה מקבלות משכורת. רק אם היא חרדית היא לא תקבל את המשכורת הזאת, גם אם היא גרה בעמקה, גם אם היא גרה במעלות. אכזבו אותי חברי הכנסת החילונים. אני נמצא בבניין הזה הרבה מאוד שנים, ולימדו אותי שצריך שכולם יקבלו את אותה המשכורת, שיהיה שוויון. למה מי שגרה ועובדת בקריית שמונה, למה המשכורת שלה נמוכה?

נאור שירי (יש עתיד):

שוויון זה מה שמעניין אותך. מה עם גיוס?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא אמר "שוויון".

משה גפני (יהדות התורה):

למה הגננת הזאת שמלמדת את הילדים לא מקבלת את אותה משכורת? למה התקשורת החילונית כותבת כל הזמן שאני מבקש שישוו להן את המשכורת? למה זה לא בסדר? למה? איפה כל הדיבור הזה שכולם צריכים להיות שווים? אז אם היו אומרים שהחרדיות לא יודעות ללמד, לא יודעות לעשות – אני מדבר על גני ילדים, אבל אפילו בבתי ספר הטובות ביותר במתמטיקה הן החרדיות. הטובות ביותר. למה מפלים אותן לרעה? מה חטאו, מה פשעו הילדים האלה בגן הילדים, שהגננת לא צריכה לקבל את אותו דבר? ועוד באים אליי בטענות. בכלכליסט, בדה-מרקר, יכתבו שעל זה אני מעכב דברים בוועדת הכספים. בושה, בושה, בושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. מטעם סיעת הציונות הדתית – חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

גפני, לא בושה, תודה.

משה גפני (יהדות התורה):

לא תודה, סליחה.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד ארבע דקות לרשותך, אדוני.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, מתחילת המלחמה ארצות הברית פועלת בהובלת המתווך עמוס הוכשטיין לרקום הסכם עם חיזבאללה המבוסס על חידוש החלטת 1701 של האו"ם. זהו אותו מתווך שעמל על הסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון, הסכם שאותו כינית, אדוני, "כניעה היסטורית" – כי "המשוואה – – – שלפיה איומים נענים בכניעה היא סכנה אסטרטגית לביטחון ישראל". עיקרון זה מלווה אותך עוד בצעדיך הראשונים בציבוריות הישראלית. אתה, אדוני, היית המנהיג הראשון בעולם החופשי שעמד על יסודות המלחמה בטרור. כשהתחלתי את דרכי בעולם הציבורי וחיפשתי ללמוד על הטרור, רכשתי מיד שנייה את ספרך הראשון, "הטרור, כיצד יוכל המערב לנצח". לצערי הוא לא נמכר בחנויות; אולי באמת כדאי. אני למדתי הרבה מאוד מהספר הזה. בספר הזה כתוב כי נקודת המוצא למאבק נגד טרור היא הסירוב הגמור להיכנע לתביעותיו, בצד החלטה אמיצה להילחם בו עד חורמה. לפי פרסומים שונים נראה שהכניעה ההיסטורית בתיחום הגבול הימי בהובלת יאיר לפיד אינה הכניעה האחרונה הקשורה בגבולנו הצפוני. לפי אותם פרסומים, הנקשרים בשמו של שר הביטחון ושרים בקבינט המלחמה, רוצים להגיע להסכם עם חיזבאללה שאמור לחדש את החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם. בשל גילי הצעיר ובשל חוסר הבקיאות ההיסטורית שלי, אני רוצה לשאול כמה שאלות. בהנחה שהפרסומים האלה נכונים, מדוע יש לחדש החלטה שכבר התקבלה? היא הרי אושרה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם עם ערבויות של המערכת הבין-לאומית בהובלת ארצות הברית. שאלה נוספת היא כמה פעילי חיזבאללה נהרגו, נפצעו או נעצרו על ידי כוחות האו"ם במסגרת פעולות האכיפה לפי ההחלטה, כמה אמצעי לחימה הוחרמו ומאיזה סוגים. הם לא עשו כלום, כמובן, בכל השנים האלה. ההחלטה הזו לא הייתה שווה את הנייר שעליו היא נכתבה. השאלה החשובה מכול היא כיצד נוכל לחדש בפעם השלישית או הרביעית או החמישית או העשירית את אותה החלטה עוד פעם ועוד פעם אם חיזבאללה ימשיך לבסס את עצמו לאורך הגבול גם בפעם הזו ולא לכבד את ההסכם. צירוף המילים "חידוש החלטה 1701" הוא פרדוקס, הוא סתירה לוגית, הוא פתרון שזועק לשמיים את חוסר האונים וחוסר היכולת שבו. הוא הקונספציה כולה. אני חושב שברור לכל ישראלי שאין שחקן אחד בזירה הבין-לאומית שמסוגל ורוצה להבטיח את נסיגת חיזבאללה. אפילו לא אחד. ברור לכל ישראלי שחיזבאללה יעשה בדיוק את מה שהוא עשה בעבר לאחר מלחמת לבנון השנייה, וימשיך להעצים את היכולות שלו, כשהוא מבוסם מהטבח שהוא ראה בעוטף עזה. אדוני ראש הממשלה, לכולם ברור שהסכסוך הזה הוא לא טריטוריאלי, ו-7 באוקטובר הבהיר גם לאלו שהיה בהם עוד שמץ של ספק, ואדוני אומר את זה כל כך הרבה שנים לאורך כל העשורים האחרונים. במזרח התיכון אין תיקוני גבול שמנסה הוכשטיין לדחוף. הם רוצים להשמיד אותנו, ואם אנחנו ניתן להם איזשהו הסכם שייתן להם כוח – זה פשוט ייתן להם כוח להשמיד אותנו בהמשך. הקונספציה הזו ששלטה פה שנים רבות מדי, שלפיה נסיגות יביאו ללגיטימציה בין-לאומית שתאפשר לנו תגובה חסרת כל פרופורציה במלחמה – הקונספציה הזו נשברה. אמרו לנו שאם רק נצא מעזה, ניסוג מיהודה ושומרון או נברח מלבנון, הביטחון שלנו יעלה, המוטיבציה להילחם בנו תפחת, ואנחנו כמדינת ישראל נזכה ללגיטימציה בין-לאומית; הבטיחו לנו שאם הם יעזו לירות כדור אחד מכל אותם מקומות שברחנו מהם – פה על הדוכן הזה עמדו אנשים ואמרו: אם הם יירו כדור אחד, יירו קטיושה אחת מעזה, אנחנו נפרק להם את הצורה, אנחנו נפתח עליהם את שערי הגיהינום, ואז תהיה לנו לגיטימציה מכל העולם. אתה, אדוני ראש הממשלה, התנגדת בזמן אמת לכל הצעדים הללו – להסכמי אוסלו, להתנתקות, לכל הצעדים הללו שהובילו אותנו למקום הזה, שהובילו להפך הגמור. אתה גם אמרת בזמן אמת שהם יובילו להפך הגמור מהביטחון, ואנחנו לא נקבל לגיטימציה בין-לאומית אלא נקבל פחות לגיטימציה בין-לאומית. לצערי, עם ישראל למד את זה בדרך הקשה. הנסיגות הביאו לירידה בביטחון, להגברת המוטיבציה להילחם בנו. שערי הגיהינום היחידים שנפתחו עלינו, בניגוד לכל אותן הבטחות של האנשים שעמדו פה על הדוכן הזה, הם שערים שפתח חמאס על עוללינו, נערותינו וזקנינו, ובתמורה לכל הטבח הזה העולם מכיר לראשונה במדינה פלסטינית ומאיים להוציא לך, אדוני, צו מעצר. אדוני, מה שזעקת בזמן אמת מתרחש לנגד עינינו. הנסיגות האלה, ההסכמים עם ארגוני טרור והבריחה מלבנון הובילו אותנו – לא רק שהם לא הביאו לנו לגיטימציה בין-לאומית, הם הביאו לנו בדיוק את ההפך: הם הביאו לנו אפס ביטחון ואפס לגיטימציה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מי צריך אופוזיציה כשיש את צבי סוכות?

נאור שירי (יש עתיד):

אני רק מזכיר לך שהוא הצביע בעד ההתנתקות.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

ראש הממשלה יצא נגד ההתנתקות בצורה ברורה, אנחנו זוכרים את זה. הסכם עם חיזבאללה הוא הסכם עם הטרור, הוא כניעה מבישה לטרור ודלק – –

נאור שירי (יש עתיד):

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

– – ודלק אדיר להתעצמות של האויב עד הסבב הבא. אנחנו כאן, אדוני – אני עומד כאן בשם רבים מאזרחי ישראל כדי שנוכל להסתכל לתושבי הצפון בעיניים גם בהמשך. לעולם לא נוכל להבטיח להם ביטחון על בסיס הסכם עם ארגון טרור. אף פעם לא נוכל לעשות את זה. בשעה ההיסטורית הזו עם ישראל זקוק להנהגה חזקה, שלא ממצמצת, לא מפחדת ולא חותרת להסכמים עם חיזבאללה. אם שר הביטחון לא מסוגל למלא את תפקידו, אדוני ראש הממשלה, צריך להחליף אותו במי שמסוגל למלא את תפקידו. אם הרמטכ"ל טוען שצה"ל לא יכול לנצח מלחמה בצפון, בשביל מה היה לנו צורך בצה"ל כל השנים? צריך רמטכ"ל שכן מסוגל לנצח במלחמה בצפון.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת סוכות.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אנחנו צריכים הנהגה חזקה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת סוכות. השר יצחק וסרלאוף, מטעם סיעת עוצמה יהודית, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני עובר לגור ביישוב שלך.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה, בשבוע שעבר העברנו כאן בטרומית את חוק הנגב. הסברתי שאנחנו עושים תיקון של אולי כמה שנים טובות, בגלל שיועץ משפטי זוטר אחד החליט שקריית ארבע ודרום הר חברון הם לא חלק מהנגב, הם לא בקו הרוחב של 115, שמגדיר את הנגב. עמד כאן ראש האופוזיציה יאיר לפיד ונאם על כמה דברים. הדבר הראשון – על כך שאנחנו ממציאים וכדאי שנקנה מפה. אז יאיר, חבר הכנסת לפיד, קניתי מפה, אני אשמח להראות לך אחר כך. קניתי מפה גדולה שגם תוכל לראות. אני לא יכול להביא אותה לפה, בגלל שיש תקנות.

היו"ר אמיר אוחנה:

נכון.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ועוד דבר אמרת – שאנחנו גונבים כסף מהפריפריה. אני סולד מהאמירה הזאת כשלעצמה, אבל זה שלך, וכמו שאמרתי, המיקרופון סובל הכול. אבל אני רוצה להתייחס למה – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אתם שואלים ולא מחזירים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע, שנייה. עמד כאן חבר הכנסת מאיר כהן, שהיה יושב-ראש הרשות לפיתוח הנגב משנת 2009 ועד שנת 2013 – הוא אמר לי: מה אתם עושים קטסטרופה? והוא מספר שהוא היה יושב-ראש הרשות לפיתוח הנגב עד שנת 2013, כולל, והוא לא העביר שקל אחד לקריית ארבע ודרום הר חברון. אממה, אני הלכתי לרשות לפיתוח הנגב – אמרתם, חבר'ה, הרי רק בשנת 2014, בשנת 2015, איזה יועץ משפטי החליט שדרום הר חברון וקריית ארבע הם לא חלק מהנגב. זאת אומרת שלפני כן, כן היה – העבירו תקציבים לקריית ארבע ודרום הר חברון, כי הם היו חלק מהנגב. אז הלכתי ובדקתי, ועכשיו אני מדבר על עובדות, לא צריך מפות בשביל העובדות הללו. בזמן שמאיר כהן היה יושב-ראש הרשות לפיתוח הנגב, הועברו תקציבים. למשל ב-14 בפברואר 2013 העבירו לפסטיבל חבל יתיר בדרום הר חברון 40,000 שקלים. העבירו לעוד פסטיבלים, והעבירו קול קורא לצמיחה דמוגרפית, להביא מתיישבים, תחת מאיר כהן, יושב-ראש הרשות לפיתוח הנגב, שעמד כאן בשבוע שעבר ואמר שהוא לא העביר שקל לדרום הר חברון וקריית ארבע. העבירו תקציבים בסכום מצטבר – התקציב של הרשות דאז היה 10 מיליון שקלים, והעבירו כמעט רבע מיליון שקלים – יותר מרבע מיליון שקלים לדרום הר חברון וקריית ארבע. מה, מאיר כהן חשוד כמישהו שרוצה להסיט תקציבים מהנגב ליהודה ושומרון? לא. מאיר כהן מחויב לעבוד בצורה שוויונית. כי ברגע שדרום הר חברון וקריית ארבע מוגדרות כחלק מהנגב, צריך לדאוג גם להם וצריך לתת להם, כי אנחנו פועלים בשוויוניות, בממלכתיות, כפי שכולנו אוהבים להגיד ולצעוק. אז בואו ניישם, חברים. אלו העובדות ואלו הנתונים, ויש לי מפה בלשכה. כולם מוזמנים להגיע לשם, נראה ביחד ונלמד ביחד גיאוגרפיה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר וסרלאוף. כעת חבר הכנסת חמד עמאר מטעם סיעת ישראל ביתנו. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, הממשלה בראשותך לא רק הפקירה את הצפון, אלא ויתרה על הצפון. יותר מ-61,000 תושבים פונו מבתיהם בצפון. אדוני ראש הממשלה, בסוף היום שלך אתה חוזר לבית שלך, למיטה שלך, לכרית שלך, אבל יותר מ-61,000 תושבים לא חוזרים לבית שלהם ולא חוזרים למיטה שלהם, והם לא יודעים מתי הם יחזרו לבית שלהם ואם הם יחזרו לבית שלהם, אם הבית שלהם נהרס או לא נהרס. יותר מ-5,000 טילים נורו על הצפון, ומה הממשלה הזאת עשתה? כלום. הצפון במלחמה, ואתם משחקים אותה כאילו אנחנו לא במלחמה. אנשים סובלים. לאנשים אין אפילו תקווה מתי הם יחזרו לבתים שלהם. אני רוצה להגיד לך, אדוני ראש הממשלה – אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת – בחודש נובמבר אתה אמרת: הציבור הדרוזי יקר לי, ניתן לו את כל מה שמגיע לו. ואני רוצה להגיד לך מה הממשלה שלך נתנה לציבור הדרוזי. אתה יודע שיומיים אחרי יום הזיכרון, אדוני ראש הממשלה, הלכו להרוס בית בירכא? ואתה יודע איזה איש מילואים מקבל שני צווים? איש מילואים דרוזי מקבל צו 8 ביד ימין, וביד שמאל מקבל צו הריסה לבית שלו. מאות בתים עם צווי הריסה, זה כל מה שמגיע לנו. ואמרת: ניתן את כל מה שמגיע לכם. האם מגיע לנו צווי הריסה? בחודש יוני, אדוני ראש הממשלה, אמרת שצריך להכין תוכנית חומש למגזר הדרוזי לשנים 2024, 2025, 2026, 2027, 2028. אנחנו בחודש מאי 2024, עוד אין תוכנית חומש, עוד לא אושר שום דבר לעדה הדרוזית, מתחילת השנה אין תקציב, ובעצם אף הבטחה ואף אמירה שאמרת לטובת העדה הדרוזית לא עשית.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, אדוני. וכעת, מטעם סיעת רע"מ – חבר הכנסת מנסור עבאס. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד ראש הממשלה, שלחתי לך מכתב היום דרך מזכיר הממשלה. לא בטוח שיונח על שולחנך, לכן אקרא חלקים ממנו. בעקבות החלטת בית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג לעצור את הפעולה הצבאית ברפיח אני פונה אליך, ראש הממשלה, בדרישה להיענות להחלטת בית הדין הבין-לאומי לצדק ואף להרחיב אותה לכל רצועת עזה, להקשיב לקריאות של מדינות ערב והקהילה הבין-לאומית להפסיק את האש, ולהניח על השולחן יוזמה מדינית שתאפשר הגעה להסכם ראשוני שיחזיר את כל החטופים ויפתח את השערים למהלך מדיני רחב, שגם יקבע הסדר שלטוני וביטחוני חדש בעזה, אבל מטרתו בסוף היא חתירה לסיום הסכסוך והשגת שלום ופיוס בין הישראלים לפלסטינים. דעת הקהל בישראל קובעת שיש לתת קדימות להחזרת החטופים על פני המשך המלחמה. לא פעם אחת עמדנו וגינינו בחברה הערבית בישראל את הטבח ב-7 באוקטובר. אזרחים ישראלים רבים נרצחו ונחטפו, כולל 20 אזרחים ערבים, ושישה אזרחים ערבים נחטפו. מצד שני, התמשכות המלחמה בעזה גובה חיי עשרות אלפי אזרחים פלסטינים תושבי הרצועה, רובם ילדים, נשים, קשישים ואזרחים שלא מעורבים בלחימה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

למה אתה אומר "רובם"? רובם מחבלים, מנסור. רובם מחבלים. אלה תומכים בהם.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אלפי חולים איבדו את חייהם כי אין להם תרופות וטיפול רפואי מציל חיים, לאחר הרס רב של תשתיות מערכת הבריאות בעזה. יש רעב רחב בתוך רצועת עזה – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אין רעב. אל תשקר, אין רעב בעזה. אל תשקר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – שגבה חיי ילדים וקשישים ואזרחים רבים בעקבות מחסור חמור בסיוע הומניטרי. אין מלחמה שאין בה פשעים נגד אזרחים חפים מפשע – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אז למה אתה תומך בטרור?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

למה אתה תומך בטרור? למה אתה תומך בטרור?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – נשים, ילדים, קשישים, כולל ברצועת עזה. האירוע הלילה ברפיח הוא עוד דוגמה לעשרות רבות של טרגדיות שעברו אזרחי הרצועה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אתה תומך בעמותה 48, שתומכת בחמאס.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ישראל עומדת בפני שני בתי הדין הבין-לאומיים שדנים בטענות לגבי רצח עם ופשעי מלחמה. המשך המלחמה יוסיף מאסה קריטית של טרגדיות ויעמיד את העולם על רגליו, ולא רק בתי הדין הם שיכריעו שיש כאן עבירה על חוקי המלחמה, גם דעת הקהל בעולם כולו תכריע בשאלה הזאת.

אופיר כץ (הליכוד):

מאיפה אתה יודע שיש – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתה משקר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

התמשכות המלחמה בלי פתרון מדיני תחזק את האויבות והשנאה ותעמיק את התודעה על אודות התוקפנות לדורות רבים בשני העמים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עבאס, שנייה. אני רואה שאתה מקריא מהדפים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

דף אחד. אני מסיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא את הדף כולו.

טלי גוטליב (הליכוד):

עבר הזמן. תודה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מסיים. תודה. לאור כל אלה, זה הרגע שממשלת ישראל – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

רצח עם – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – תפעל בשיקול דעת רציונלי וריאלי ותפנה לנתיב מדיני שיאפשר את החזרת החטופים ויאפשר הסדר שלטוני וביטחוני חדש ברצועת עזה. לבסוף, אדוני היושב-ראש, כאזרח ישראלי וערבי אשמח לעמוד לרשות ראש הממשלה בזמן ובמקום שיבקש כדי להציע תוכנית מפורטת – –

אופיר כץ (הליכוד):

לא תודה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – למתווה מדיני שישיג את המטרה העילאית: השבת החטופים, סיום המלחמה, השגת פיוס ושלום בר-קיימא בין הישראלים לפלסטינים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

עם מי, עם החמאס נעשה שלום? עם החמאס?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה, אדוני היושב-ראש, שנתת לי הזדמנות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. ובטונים הרבה יותר רגועים בוודאי – חבר הכנסת עופר כסיף.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבר הכנסת הזה – מר יאיר לפיד, רציתי להגיד לך שהוא אמר שיש ג'נוסייד בעזה. הוא נמצא פה כי יש פה חברים שלא הצביעו על הדחתו.

נאור שירי (יש עתיד):

את אמרת שביידן אוהב את החמאס. אז מה?

טלי גוטליב (הליכוד):

כן, חבר הכנסת נאור שירי, ביידן הוא לא ידיד שלך, אבל הוא אומר שהחיילים שלך עושים ג'נוסייד בעזה ולא הצבעת לו.

נאור שירי (יש עתיד):

הצבעתי יש עתיד, לא הצבעתי חד"ש.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת נאור שירי, תודה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אתה הראש, אתה אשם.

אופיר כץ (הליכוד):

ברוך השם.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתה אשם בהמוני חטופים שמוחזקים בידי החמאס ברצועת עזה, אך שבויים בידיך ובהחלטתך הנואלת שלא לקדם עסקה לשחררם. אתה אשם שמבצעי חילוץ גופות הפכו לנורמה – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתה – – – עם החמאס. תתבייש. אתה אשם.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – ואות לגבורה, במקום שחרור אנשים חיים בהסכם. במקום גבורה הבאת קבורה. אתה אשם ברדיפה פוליטית של מרצים, מורים, אזרחים ערבים וכל מי שמשמיע קול החורג מההגמוניה העדרית, לרבות משפחות חטופים ונרצחים, שסופגות אלימות והסתה קשה ממך ומכנופייתך הכהנאית. את אשם בתקיפה של גדי קדם, שאיבד את בתו, חתנו, אימו של חתנו ושלושה מנכדיו בטבח אוקטובר והוכה על ידי תומכיך. אתה אשם בהפיכת המשטרה למיליציה כהניסטית אלימה, בפרשים שרומסים אזרחים, במעצרי שווא של מפגינים. אתה אשם ביוקר המחיה המאמיר, שפוגע קודם כול במוחלשים ביותר. אתה אשם בהפקרת הנגב והצפון. אתה אשם שהבטחת תקומה אך הבאת רק עוד חורבן. אתה אשם בטבח המוני, הרס וחורבן בעזה, ובהקרבת החטופים והחיילים כבשר תותחים על מזבח הישרדותך כראש ממשלה. אתה אשם בעשרות אלפי ילדים ונשים הרוגים. אתה אשם בבחירתך לתקוף ברפיח במקום לבחור בעסקה לשחרור חטופים. אתה אשם בתמונות המזעזעות מרפיח אמש, תמונות וסרטונים מחרידים של ילדים שרופים, של הורים המחלצים את יקיריהם מהריסות בוערות במחנה עקורים ופליטים שהפך לזירת מלחמה מדממת. אתה אשם בתרבות ושיח שמהללים אלימות, שחיתות ורצח. עבדך הנרצע ינון מגל חגג את השחיטה ברפיח וקרא לזה ל"ג בעומר. עיתונאית עורכת מקור ראשון נווה דרומי קראה לזה חג שמח. בנך עודד הפיכה צבאית חמושה ואלימה למימושה של תוכנית ההכרעה הג'נוסיידית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נו, נגמר לך הזמן.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתה אשם בהשתוללות הפורעים המתנחבלים בגדה המערבית הכבושה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – בהתקפות על רועי צאן פלסטינים, בפלישות לכפרים והצתת בתים ורכוש, בחסימת הסיוע ההומניטרי – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

משפט לסיום, משפט לסיום.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – והחוצפה שלו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, סליחה. חברת הכנסת גוטליב, את לא מנהלת את המליאה. תודה. משפט לסיום.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתה אשם בעוד דברים רבים. אתה אשם. אתה האשם.

טלי גוטליב (הליכוד):

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כדי למנוע חורבן לא צריך הסברה, צריך הסגרה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום מסיעת העבודה.

אושר שקלים (הליכוד):

גנץ אשם שאתה פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גנץ אשם בכול.

אושר שקלים (הליכוד):

בזה הוא אשם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בכול הוא אשם.

אושר שקלים (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

בכול? בכול?

אושר שקלים (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא שאכפת לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

בושה שבכנסת ישראל יושב אדם כזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קשור בני גנץ?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, רשות הדיבור לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום ולה בלבד. בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה. אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, אחריות. "אחריות זה לשאת באחריות. כשהכישלון במלחמה הוא כל כך רחב, כל כך יסודי, כשהמחיר כל כך יקר, כשחלקים של הארץ נתונים יום-יום במשך שבועות באש טילים, הצעד ההכרחי המתבקש הוא החלפתו של ראש הממשלה שכשל". דמיינו את אותם משפטים ואותן מילים רק בקול בריטון – אלו הם דבריו של ראש הממשלה נתניהו. נאה דורש נאה מקיים. בבקשה, אדוני ראש הממשלה, קח אחריות. אחריות היא לא דבר שצריך לקחת; היא מעצם טבעו של התפקיד, מעצם מוסריותו של האדם, מעצם ההבנה שלו לערכים ולכובד המשקל שהוא נושא על כתפיו. רבים, אולי מיליונים, במדינת ישראל, וגם יהודים, מלא, בכל העולם, מושפעים היום מההחלטות, מהערכים ומהמוסר של ראש הממשלה. במקום לקחת אחריות במהלך שמונה חודשים – ואנחנו לא סופרים את השנה הארורה שעוד הייתה כאן קודם לכן, עם ההפיכה המשטרתית – אנחנו שומעים במקום זה נאומים חוצבי להבות, שיכולים לאחד את העם ואת האומה בשלב כל כך קשה של מלחמה – מלחמות יכולות לאחד את העם, והינה, הן לא. שומעים כאן יום אחרי יום דברי רהב, דברים ריקים, סיסמאות, שהתחילו עוד כאן במליאה עוד לפני המלחמה ב"מעשה בחמישה בלונים" מזלזל בחברי הכנסת, בראש האופוזיציה, כי לא ראו ולא שמעו את האזהרות, כי אף אחד לא בא ומשך בדש המעיל. במקום לאחד ולומר לציבור המפוחד שקיים היום במדינת ישראל את האמת, אנחנו שומעים סיסמאות כמו הניצחון המוחלט; כפסע לקראת הניצחון המוחלט. אדוני ראש הממשלה, האם אנחנו כבר כפסע? בוא תגיד לנו עכשיו, שנדע כולנו מה זה הפסע הזה, שנדע לספור, שנדע להעריך, שנדע לעשות איזושהי ספירה לאחור. אבל הספירה לאחור היחידה שיש כאן זה רק הזמן האוזל של החטופים. מה תגיד לנעמה? מה תגיד ללירי, לקרינה, לדניאלה, לאגם, התצפיתניות שלנו, של צבא ההגנה לישראל – שנשבו בשבי החמאס? שנמצאות שם במרתפים? שההורים שלהן זועקים מעל כל במה אפשרית ומקבלים פה אוזניים ועיניים סגורות ואטומות? ולעוד 220 חטופים, בשר מבשרנו, בשר מבשרה של מדינת ישראל, שהפקרתם ונטשתם כל יום, כי לכם יש זמן? להם אין זמן. זה עליכם, זה על מצפונכם. וכבן של היסטוריון, ככה תיכתב בדפי ההיסטוריה, בפרק האחרון של כהונתך, בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, מטעם סיעת הימין הממלכתי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, שמונה חודשים תושבי הצפון מפוזרים להם בכל חלקי הארץ. משפחות שקורסות, שמתפרקות, חסרות אונים לחלוטין ואין אופק. כנראה, כמו שהם שיעממו אותך במשך כל שמונת החודשים האחרונים, הם משעממים אותך גם כעת, כי אתה אפילו לא מסוגל להישיר מבט ולהקשיב לדברים החשובים האלה שאני מביאה בשם תושבי הצפון. אני באמת תוהה, אדוני ראש הממשלה, איך אפשר לדבר על ניצחון – אני לא מדברת על מוחלט; אני מדברת על ניצחון – כשיש לנו חבל ארץ שלם שהוא מופקר, נטוש, רצועת ביטחון הפוכה בתוך מדינת ישראל. אני מקשיבה לכל אנשי הימין המשיחיים שמדברים על הקמת רצועת ביטחון בעזה, בלבנון. חברים, יש לנו רצועת ביטחון בתוך מדינת ישראל – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מה קשור משיחיים? איך זה קשור למשיחיים?

יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי):

– – אז על איזה ניצחון אנחנו מדברים כאן? ואתם יודעים מה יותר חמור מכך? שאין אופק. אין אופק. כשתושבי הצפון שואלים מתי הם יחזרו הביתה, אנו לא יודעים לענות להם. אבל שיא השיאים זה כשאתה, ראש הממשלה, אומר: מה יקרה אם הם יישארו מחוץ לבתים עוד כמה חודשים? אני אגיד לך מה יקרה. האנשים שם נגמרים לאט-לאט. אני הייתי עדה בניחומי אבלים, בהלוויות של אנשים. אנשים קוברים את היקרים להם בחצי שעה שנותנים להם, ככה, מהר מהר, בהיחבא, ובורחים. יושבים שבעה מחוץ לבתים שלהם. אני מסתכלת עליהם ואני רואה את השבר הגדול של האנשים האלה, כולל בני משפחה שלי, שנמצאים כל אחד במקום אחר ולא יודעים מתי הם יחזרו הביתה. וכשאני מדברת עם שרים, עם חברי כנסת, עם אחרים, הם אומרים לי: נו, אבל מה אפשר לעשות? אז אני אגיד לך מה אפשר לעשות – ואמרתי לך את זה, אדוני ראש הממשלה גם כשישבנו בחדרים הסגורים: תקבעו יעדים, תקבעו תוכנית; תגידו: אם עד לשלב כזה וכזה אנחנו לא מצליחים להחזיר את התושבים הביתה או לייצר תנאים שיאפשרו את החזרה שלהם הביתה, אנחנו נעשה את זה אם במאמץ מלחמתי ואם בכל דרך אחרת. אבל תגדירו. אל תוותרו על הצפון. איבדתם את הצפון. נסראללה אולי מפגיז את תושבי היישובים, אבל מי שמחסל את הצפון, אדוני ראש הממשלה, זה אתה והממשלה שלך, כי אתם לא מסוגלים להגדיר מתי ואיך אתם תחזירו את תושבי הצפון הביתה. הדבר הנוסף – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. תודה רבה.

יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי):

עוד משפט, ברשותך, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

משפט לסיום.

יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי):

תוכנית ליום שאחרי מתמהמהת. היום אישרתם תוכנית ואמרתם שתוך 45 יום אתם תביאו אותה לאישור סופי; היישובים שלא מפונים – אדוני היושב-ראש, יש הרבה מאוד יישובים שלא פינו אותם – אף אחד לא מתייחס אליהם. הם שקופים, הם ילדים חורגים לאלוהים. הם מצד אחד לא מפונים, מצד שני הם באזור לחימה, לא יכולים לקיים שגרת חיים כי העיר שלהם, מרכז החיים שלהם, שהוא קריית שמונה, מושבת, וזה נכון גם בגליל המערבי. אין אף אחד בממשלה הזו שזה מעניין אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי.

יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי):

אני מאוד מקווה שתתעשתו, שתתעוררו ותבינו שאנחנו, כל מדינת ישראל, כיעד אסטרטגי שלנו, צריכים את הצפון שלנו מאוכלס וחזק. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, מטעם סיעת נעם, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריהם – חברת הכנסת טלי גוטליב. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, כנסת נכבדה, השר בני גנץ הגיש לממשלה הצעת החלטה להקמת ועדת חקירה ממלכתית בגין אירועי שמחת תורה והמלחמה. על פי ההצעה, הוועדה תחקור את מדיניות קבלת ההחלטות, ההיערכות, הכוננות, המוכנות והשפעות של גופי הביטחון והמודיעין, כלל משרדי הממשלה והמערכות האזרחיות, ואת מהלכי יום 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, כלשונו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי שחרר? מי שחרר?

אבי מעוז (נעם):

מכיוון שגנץ היה רמטכ"ל באותה תקופה, וכרמטכ"ל – –

קריאות:

מי שחרר?

מיקי לוי (יש עתיד):

אז הוא שחרר.

אבי מעוז (נעם):

– – הוא תמך בעסקה, ואף הסביר שממשלת ישראל – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

איפה ראש הממשלה?

אבי מעוז (נעם):

– – הייתה מודעת למחיר ולאתגר האפשריים. מה הייתה הערכת המצב של הרמטכ"ל דאז?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אז הוא אשם בכול, הממשלה לא אשמה – – –

אבי מעוז (נעם):

אני מצטט: הערכת מצב – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

הרעיון ברור. נשמעתם היטב. תודה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הם לא מחליטים – – –

אבי מעוז (נעם):

הערכת מצב של הרמטכ"ל דאז. אני מצטט.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

שאתם מאמינים לעצמכם. איך אתה מסתכל במראה?

אבי מעוז (נעם):

חבר הכנסת טופורובסקי, תשמע ציטוט.

קריאה:

עזות המצח.

אבי מעוז (נעם):

"לא מן הנמנע שנפגוש חלק מהמשוחררים בפעילות הצבאית בעתיד. אבל בהערכת המצב שלנו אנחנו חושבים ששחרור האסירים הוא בר-הכלה מבחינה ביטחונית". עד כאן, סוף ציטוט. בשמחת תורה התברר לדאבון כולנו ששחרור האסירים אינו בר-הכלה מבחינה ביטחונית. לאותה תפיסה שותף הרמטכ"ל הנוכחי, שגנץ מינה אותו במחטף בממשלת מעבר, בגיבוי היועמ"שית, כדי לכפות אותו על הממשלה שקמה לאחר הבחירות. אותו רמטכ"ל עם אותה קונספציה, שגם הוא אומר כמה חודשים לאחר שמחת תורה שצה"ל חזק מספיק כדי שמדינת ישראל תדע להכיל עוד עסקה של שחרור אסירים. הקונספציה והאיוולת בצורה מזוקקת. תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

ומילה אחת לא שמענו – – – אין ראש ממשלה. הוא לא אשם. משפט אחד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב בן ארי, עד שלוש דקות גם לרשותך.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הוא לא אשם, אדוני ראש הממשלה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אה, הבנתי, אדוני ראש הממשלה, אחלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, הבנתי שהיום החלטת להעביר לווסרלאוף את 30 המיליארד, אז מזל שכינסנו את הדיון היום. חבל שלא כינסנו אותו בשבוע שעבר – בצפון היו מקבלים את 30 המיליארד בשבוע שעבר. אולי, בעצם, אם היינו מכנסים עוד שבוע, תושבי הצפון היו ממשיכים לכנס. אז תושבי הצפון, העבירו לכם היום בערך 30 מיליארד. עד שתראו את הכסף כנראה ייקח קצת זמן, כי יש למדינת ישראל קצת בעיה עם העובר ושב, אבל הכסף יגיע. מה שכנראה לא יגיע זה האדישות וההתעלמות וחוסר העניין של הממשלה שלך בתושבי הצפון. יפעת שאשא ביטון דיברה על זה שהיא לא מעניינת. אתה כבר ב-2018 אמרת לה שהיא לא מעניינת. "את משעממת אותנו", אמרת לתושבת קריית שמונה. ולא מזמן, בישיבת הקבינט על 1 בספטמבר, אמרת: מה צריך את 1 בספטמבר? מה יקרה אם יחזרו כמה חודשים אחרי? מה יקרה? אני אגיד לך מה יקרה. החוסן. החוסן של העם הזה. הצפון ההרוס, החבול, הבתים במטולה, במנרה – מתי מישהו יעלה לשם ויצליח לשפץ? אי-אפשר אפילו לשפץ את הבתים, כי כל מי שמגיע לשם יכול להיהרג כשהוא מנסה לשפץ את הבית. אתה הכנסת את רצועת הביטחון לתוך מדינת ישראל. כשאני הייתי בגולני, רצועת הביטחון הייתה מעבר לגבולות, מעבר לזרעית. חמש שנים הייתי בצבא. רצועת הביטחון התחילה מ-1988 בפנים, לדלעת, לבופור. חס וחלילה, אני לא מאחלת עוד רצועת ביטחון, אבל איך הגענו למצב שמטולה ומנרה הן רצועת הביטחון של מדינת ישראל? אלפי שיגורים של רקטות, כטב"מים, משגרים, כל יום חיזבאללה עושה מה שאתה רוצה, ומה עושים? מה עושים כדי למנוע את האירוע הזה? מה, אפילו לתושבים אין תקווה, אתם אפילו לא נותנים להם. תראו כמה אנשים זקוקים לטיפול נפשי. עסקים מרוסקים, יותר מ-70% מהעצמאים אומרים שהם לא יחזרו לעצמם, יותר מ-40% מתלבטים אם בכלל לחזור לצפון. מה עשית לצפון? איך הגענו למצב הזה? אני לא מצליחה להבין. ולמה אף אחד מהממשלה שלכם לא מסוגל לבוא ולקחת אחריות? מילה אחת אני רוצה להגיד לך, כי חיכיתי להזדמנות הזאת לדבר איתך. מה הסיפור הזה עם הבן שלך? אתה לא יכול להשתלט על האירוע הזה? נראה לך הגיוני שהוא מפרסם סרטון שתומך במרי נגד גלנט ונגד הרמטכ"ל, שתכלס הוא תומך בדיקטטורה, שהצבא יעמוד לרשותך? ואחרי זה אתה מוציא גינוי בחשבון הטוויטר שלך, אפילו לא נתניהו, אלא חשבון ראש הממשלה. הבן שלך פרסם סרטון בטלגרם שתומך בדיקטטורה שבה הצבא יעמוד ליד ראש הממשלה, ובמקום לצאת ולגנות את זה – איך, מה הבעיה להשתלט על זה? אימא שלי – ואני בת שמונה – עדיין מעירה לי. אתה לא מסוגל להעיר לו? ואחרי זה כולנו צריכים לשמוע את זה? מה יגידו המשפחות השכולות? אני רק רוצה להגיד לך משהו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. אתה אבא-של. לך פעם אחת לאימהות-של. לך לאימהות-של – לך לאימהות של החטופות והחטופים, תגיד להן משהו. הן מתחננות לפגישה איתך. הבת של קית' סיגל מתחננת לפגישה איתך.

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תפריע לי. מתחננת לפגישה. תפגוש אותן. תפגוש אותן. יום אחד מהזמן שלך תפנה להן. היא לא צריכה להתלונן על זה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב. אחריה – חבר הכנסת ולדימיר בליאק. עד ארבע דקות לרשותך, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני ראש הממשלה, אני לא ביביסטית, אי-אפשר לחשוד בי בביביזם. אבל אתה לא רוצה ביביסטים, כי אתה אדם שהוא ראש ממשלה שפתוח לכל ביקורת.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

מה שמדהים, מה שמדהים – תראה מה זה. אני אדגים עכשיו לאופוזיציה, שעסוקה בשקרים, עובדות על איך מתנהל ראש הממשלה שפתוח לביקורת. זה – 1; 2. ראש ממשלה שספג כתב אישום ולא אפשר לנו לומר מילה, אבל מילה, כנגד מסמוס ומיטוט התיק שלך וכנגד הרדיפה הפוליטית שעשו לך על חשבון הימין. אז בואו נדבר על ביקורת. הרי הבייס הימני דרש מראש הממשלה לבצע רפורמה משפטית. לא הייתה במה שלא דיברתי בה על הרפורמה וכמה היא נחוצה, וכמה היא נחוצה להפרדת רשויות, וכמה היא נחוצה לכיבוד הריבון באמצעות נבחריו, כמה מי שקובע מהו חוק חייב להיות נבחרי העם ולא בג"ץ שיפרש ויבטל חוקים. זה היה לי טריוויאלי כמו האוויר שאני נושמת. מקום שבו ראש הממשלה, שגם הוא מבין את החשיבות שבזה, אבל הוא ראה, הוא ראה – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

ותראי מה קרה עם הדבר הזה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת דוידסון.

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש הממשלה ראה שמחַדלים את העם – אומנם על יסוד שקרים, כי מה שעשתה האופוזיציה ומה שעשה השמאל הרדיקלי בישראל זה תזמורת ממומנת של שנאה בלתי רגילה – ראש הממשלה נתניהו, במקום לצאת החוצה ולומר: חבר'ה, תפסיקו עם השקרים הללו ומייד וזה לא עובר אותי, אמר: רגע, סטופ, לא רפורמה. בואו נתקדם. למרות הבייס, הפסיק את הרפורמה אחרי חודש וחצי. אני אמרתי לכם את זה בכל במה.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה הפסיק – – – נו, באמת, יש גבול.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע. אנחנו רצינו ממשלה נורמלית. ממשלה נורמלית מבקשת – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מפריעים לי הרעשים שם, זה זמזומים בשבילי. חברי הכנסת מבקשים להעביר את היועמ"שית מיארה מתפקידה, כי מיארה מונתה על ידי גדעון סער, מינוי פוליטי, וגרוניס, נשיא בית המשפט העליון, אמר עליה שהיא איננה מתאימה לתפקידה, כי לא יכול להיות מצב שבראש מערך התביעה הפלילית תעמוד גברת שלא נגעה בתיק פלילי מימיה – אמר גרוניס, לא גוטליב. אבל נתניהו אמר: לא לא לא, אם מישהו יגיד שזה בגלל התיק שלי – לא. אנחנו לא מפטרים את מיארה. רגע, לא נגמר. גלנט מנצל את העובדה שנתניהו, ראש הממשלה, נמצא בחו"ל, עושה לו מארב, מכנס מסיבת עיתונאים וחותר תחת כוונת הממשלה כולה לחוקק את חוק הסבירות, שמה הוא? כלום ושום דבר, אבל הייתה לו חשיבות גדולה לא להיכנע לפרוטקשן של השמאל הקיצוני. מה עושה נתניהו, מפטר את גלנט? לא. נותן לו את האפשרות להתחרט. למה? כי הוא מסתכל על כל העם. אגב, יותר קל להיות קיצוני כמוני בהקשר הזה, כי אין אצלי second chance. מי שחותר תחתיי, לא צריך להיות פה. מי שחותר תחת מדיניות העם, לא צריך להיות פה. מי שחותר תחת עקרונות הממשלה, לא צריך להיות פה. אבל נתניהו לא קיצוני, נתניהו ממלכתי. עכשיו, קבלו ביקורת שנתניהו סופג במהלך המלחמה. הרי אנחנו כל הזמן מעבירים ביקורת. אנחנו רוצים מצור על עזה, נכון? רוצים מצור על עזה. אבל כולם אומרים לנו: ארצות הברית, ארצות הברית. ואנחנו אומרים: מצור על עזה, יהיה מצור על עזה – נגיע לחטופים. ארצות הברית, ארצות הברית – נתניהו, למרות רעשי הרקע הקשים של הבייס של הימין, שלי ושל כמותי, לא מטיל מצור על עזה; פותח את המצור. אחר כך אנחנו אומרים שלא נכניס דלק, ויש לחץ גדול על ראש הממשלה מכל כיוון, אבל נתניהו, ראש הממשלה, מסתכל בזמן אמת, מתחשב ברעשי הרקע השונים. אני לא מקנאה בכלל, אדוני, עם מה אתה מתמודד. לא מקנאה. נכנס דלק. ארצות הברית מתערבת לנו בחימושים; ארצות הברית מתערבת לנו בשיטות הלחימה. הכי קל לומר בפה מלא שאנחנו נלחמים בדרך שנראית לנו, אבל צעד-צעד נתניהו מקבל ביקורת, כי הוא שומר על עם ישראל. ואל תתבלבלו, אמרתי לכם שאני לא ביביסטית. יש לי הרבה ביקורת. אני הרבה יותר נוקשה, אני מאמינה ש"עם לבדד ישכון" במובן הכי בסיסי שלו, ואני מאמינה שצריך יד חזקה מאוד מאוד על ההדק. אבל רגע, אני חייבת לומר לכם עוד משהו. נתניהו יכול היה לעמוד ולומר פה בפה מלא: רבותיי, נרדפתי. כשהתחיל המשפט של נתניהו, של ראש הממשלה – אדוני, סליחה שאני אומרת את השם שלך, ככה טבוע בי בעניין שבשגרה, זה לא מחוסר כבוד, כידוע. כשהתחיל המשפט של נתניהו, אמר ראש הממשלה: לא היה כלום. הוא אמר את זה מהמקום האמיתי שלו. כל אחד אומר: אז הוא אמר. נתניהו הוא לא עורך דין, אבל הוא חכם, ויש לו את הפעילות תמת הלב שלו בהקשר הזה. מה הוא יכול לומר חוץ מ"לא היה כלום"? עכשיו, תקשיבו טוב טוב למה שאני אומרת לכם: דינה זילבר – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אם אפשר לתת לי עוד דקה, כמו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לא לא. לא נתתי דקה, נתתי עוד משפט.

טלי גוטליב (הליכוד):

אוקיי. אני רוצה רק – זה חשוב שישמעו. דינה זילבר, אדוני, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני ניגוד עניינים – לפני הגשת כתב האישום נגדך הכינה חוות דעת למבקר המדינה, ובהתייחס לאירועי כתב האישום רשמה שגם בהינתן טענה של ניגוד עניינים בהקשר לבזק לא דבק רבב במעשיך והחרית-החזקת אחרי הדרג המקצועי. לידיעת כולם, הפרקליטות הסתירה את חוות הדעת הזאת מההגנה, ועל פי חוק חופש המידע זה נודע במהלך המשפט. תיק השוחד נפל מזמן. ביקשנו מנתניהו לדבר על זה, להסביר את הרדיפה – לא, לא להשתמש בתיק שלי, זה לא שיקול, ואני לא מוכן. זה ראש הממשלה נתניהו. ואתם עומדים פה ואומרים את הדברים המבזים, החצופים הבאים, אתם מאשימים אותו. באמת צריך להיות רע לב, ערל לב, לומר שנתניהו ראש הממשלה והממשלה לא עושים הכול להשבת החטופים. חשבתי, אולי האופוזיציה – אולי, אולי באמת תבוא ותאמר כאן: סנוואר רצח, סנוואר אכזרי, סנוואר טבח, סנוואר התעלל, ארגון הטרור ההזוי הזה גמר בנו ורצח בנו. אתם יודעים מה ראש הממשלה, ברוב אצילותו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מסיימת, מסיימת. ברוב אצילותך, אדוני ראש הממשלה, ביום פרוץ המלחמה, למרות שגילית שלא עדכנו אותך בלילה על חשד לתקיפת שני קיבוצים, באצילותך – לא שמעת את דבריי, לדוגמה – למען שלמות השלווה החברתית בישראל השארת את הרמטכ"ל, השארת את ראש אמ"ן, השארת את ראש השב"כ, השארת את הרמטכ"ל בתפקידו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז אני יכולה רק לומר לסיום, רבותיי: "הן הדרך עוד נמשכת", כמו שאומר יורם טהרלב, "ויגיע אל סופה רק מי שלא יפסיק ללכת". אדוני, הרם ראש, הובל אותנו לניצחון. אתה מסוגל להוביל אותנו לניצחון. אתה יכול לעמוד בכל הביקורת, בכל רעשי הרקע. אתה סופג את הביקורת, אתה עומד בה בכבוד. אנא, הובל אותנו בעוצמתך, באומץ שלך, לניצחון אויבינו בחזיתות השונות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה להחזיר אותך 20 חודשים אחורה, לאותו יום שבו הגעת לתחנת הדלק כי היית חייב לראות את המחירים במו עיניך. זה לא ייאמן, אמרת אז. זאת הייתה הפעם הראשונה שהגעת לתחנת הדלק ב-20 השנים האחרונות; אגב, גם הפעם האחרונה. הבטחת אז להוריד את מחיר הדלק. היות שאין לך מושג מה קורה בחוץ, אני כאן לעדכן אותך, אדוני ראש הממשלה: מאז הקמת הממשלה הכושלת והמופקרת שלך, אדוני, מחיר הדלק עלה ב-22%. 22%. כמה שבועות לאחר מכן הגעת לסופר והחזקת ביד קרטון חלב. הבטחת להוריד את המחירים. זאת הייתה הפעם האחרונה שהגעת לסופר. מכיוון שאתה לא קונה חלב, כי אין לך ארנק, ואתה לא מכיר את המחירים, אני כאן, אדוני ראש הממשלה, לעדכן אותך כי מאז הקמת הממשלה שלך מחירי החלב עלו פעמיים; בפעם האחרונה, רק ב-1 במאי, ב-4.5%. אדוני ראש הממשלה, אחרי הבחירות בחודש ינואר 2023 ערכת מסיבת עיתונאים עם שר האוצר שלך, והבטחת – שים לב – להקפיא את הארנונה. מכיוון שאתה לא משלם ארנונה כי אנחנו משלמים לך את הארנונה, אני כאן לעדכן אותך כי תעריף הארנונה עלה השנה בעת המלחמה ב-2.7%, ומ-1 בינואר 2025 יעלה ב-5.3%, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו – שיא של 17 שנים. ועכשיו אתה כהרגלך עושה את עצמך עסוק, כי אתה לא מסוגל להישיר מבט ולהודות כי אתה, בנימין נתניהו, אחראי להפרת כל הבטחות הבחירות שלך, לכישלון הכלכלי המחפיר, לכך ששיקרת לציבור. במשמרת שלך אנשים נאלצים לבחור בין לחם לקוטג'. במשמרת שלך העסקים של המילואימניקים בקריסה והמשפחות שלהם לא גומרות את החודש. כי כל מה שמעניין אותך, אדוני ראש הממשלה, הוא הבתים שלך, האיפור שלך והקואליציה שלך. החרבת את ביטחון ישראל, החרבת את כלכלת ישראל, את החוסן החברתי שלנו. הרסת את המדינה הזאת. לך הביתה. תן לנו לשקם את ההריסות שהשארת כאן. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, ואחריו, אחרון הדוברים בשלב זה – חבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, ראש האופוזיציה, אני יודע שאתה מאוד עסוק, אדוני ראש הממשלה. אני רוצה להציג את עצמי בפניך ובפני מי ששומע: אני אספסוף גאה. אתם זוכרים את הסטיקר הזה? ב-1999 הייתי חלק מסניף הליכוד בהוד השרון. הייתי ילד בן 13, 14 בערך. חילקתי, יואב קיש, אדוני שר החינוך – היום אתה חדש בעיר, אבל פעם היא עוד הייתה עיר קטנה, וסניף הליכוד היה סניף שוקק. הייתי עוד לפני קרעי. קרעי, מתי הצטרפת לליכוד? בערך ב-2010, נכון? אם הייתי נשאר עד היום בסניף הליכוד, כנראה הייתי יהלום אמיתי. נראה לי שהייתי סוחף אחריי. אבל אני רוצה לדבר על ההליך שקרה לך, בעיניי, לפחות. ההליך הזה בא לידי ביטוי – ואני שמח שגם שר החוץ יושב פה – בסרטון המדהים ששר החוץ פרסם, אגב הסברה. תראה מה קורה סביב ההתנהלות של הממשלה שלך. תראה מה. אתה ראית את הסרטון שלו עם ספרד? ראית את הסרטון? זאת ההסברה שלנו – סרטון של מוזיקת פלמנקו עם רקע של חמאס טובחים ביהודים. זה הסרטון, זאת ההסברה שלנו. תדע לך, האומה הספרדית רעדה כשהחזרת את השגריר. זה היה מדהים. ישב דודי אמסלם בערוץ 12. אמרו לו: תן לי הישג אחד של הממשלה בשנה וחצי. דודי אמסלם הוא שר – תגיד לי אתה לענייני מה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

השר המקשר.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא לא יכול היה לציין הישג אחד. כל מה שהוא עשה הוא להאשים אותנו, כרגיל. אנחנו, הפלג הזה, מונעים ממך להיות מדינאי דגול. ובכלל, מדברים על כלכלה, מר כלכלה, והיה איזה אחד שאמר שלפניך עוד היו תפוזים. היום תפוז אי-אפשר לקנות. אי-אפשר לקנות תפוז. תראה מה קורה בממשלה שלך ובהאג כשאנחנו מדברים. אדוני שר החוץ, אולי תשים גם אתה לב לזה שעמיחי אליהו הוא שר לענייני מסורת. רמת ההמצאות של המשרדים שלכם חצתה כל גבול. חמשת אלפים שנה שנה לא היה לנו שר מסורת, אבל עכשיו, ברוך השם, יש לנו. אמר שר המסורת: אנחנו צריכים לשדר לעולם שאנחנו משוגעים. הייתי רוצה לחלק את עזה לחלקים, לבנות שם מחנות גדולים ולחלק אוכל לאזרחים. אנחנו ננהל את החיים בעזה. מבוא להאג, פרק 1. מינית את בן גביר, שלא הסכמת להצטלם איתו שבועיים לפני הבחירות, לא הסכמת לעלות על במה – מינית אותו לשר לביטחון פנים. אתה בכלל באירוע של מה שקורה לביטחון הפנים שלנו? אתה שם לב מה קורה בחברה הערבית? אין יום שלא טובחים בנו ברחובות. אף אחד בכלל לא מדבר על זה. אף אחד לא מדבר על זה. מירון, אסון הכרמל, הטבח שעכשיו קרה – אני יודע, כן, אסון הכרמל, אתה היית עדיין ראש הממשלה, מה לעשות? מגיל 12 שלי אתה ראש ממשלת ישראל. אני כבר לא זוכר מי היה לפניך. משפט אחרון: בהיסטוריה – אתה כל כך אוהב היסטוריה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

נאור שירי (יש עתיד):

קרעי, אתה תלמד מה זה מאזן-איזון בכלל, בסדר? אתה, אחרי הפדיחות שעשית עם איי-פי, לא הייתי מדבר. הייתי מצטרף למירי רגב במקלט.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נאור שירי (יש עתיד):

זה דבר אחד. דבר שני, בגלל שאתה כל כך אוהב היסטוריה, וחלק גדול מהקריירה שלך עסקת במה יהיה ביום שאחריך – שאלוהים, כבר באמת צריך להגיד שצריך לסיים את ההיסטוריה הזו – לעד, לעד, אדוני ראש הממשלה, אתה תיזכר כמי שאחראי לטבח הגדול ביותר. לא משנה מה עשית לפני, לא משנה מה תעשה עכשיו – לעד זה מה שיזכרו ממך. עוד 20 שנה, כשהילדים שלי ילמדו היסטוריה – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

נאור שירי (יש עתיד):

קרעי, באמת, אני לא צריך את העזרה שלך. – – זה מה שילמדו ממך ועליך, תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. האחרון לשלב הדיון הסיעתי – חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה. בבקשה, אדוני, עד שמונה דקות לרשותך. בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חבריי חברי הכנסת, אגב, שירי, יש כל כך הרבה דברים שהממשלה עשתה, אבל בוא נלך על הדבר הטרי ביותר: העברנו ביחד חוק למען נשות המילואימניקים. נותנים להן שיפוי. העברנו ביחד, זה טרי מהבוקר, ביחד העברנו והצבענו, סתם בקטנה כזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה קשור לממשלה?

אופיר כץ (הליכוד):

הוא אמר שאין הישגים. יש כל כך הרבה הישגים, וזה היום, מהוועדה שעשינו ביחד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עם כל הכבוד לך וכל הכבוד לנאור, סדר-היום של הממשלה היום – – –

אופיר כץ (הליכוד):

אי-אפשר להפריד. אני חלק מקואליציה. אי-אפשר להפריד פתאום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל סדר-היום של הממשלה היום מורכב מחוק אחד, אז לא נראה לי שיש איזו פעילות מדהימה.

אופיר כץ (הליכוד):

יש כל כך הרבה – למילואימניקים עצמם יש כל כך הרבה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל הכבוד לך.

אופיר כץ (הליכוד):

לא לי. אי-אפשר להגיד שהממשלה לא עשתה כלום. זה פשוט שוב לשקר לציבור. אתם אלופים בזה וחוזרים על זה.

נאור שירי (יש עתיד):

אמסלם אמר את זה, לא אנחנו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – – הממשלה חייבת לעשות לציבור, היא חייבת לעשות את זה. אתה כאילו – – –

אופיר כץ (הליכוד):

נכון, היא צריכה לעשות, אבל אתם תפסיקו לשקר ולהגיד שלא עושים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אם אתם הייתם באופוזיציה, הייתם מתנהגים כמונו היום. זה – – – זו שאלת השאלות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כמה זמן יש לו? מה זה?

היו"ר אמיר אוחנה:

והינה אני עוצר את הזמן. תודה רבה לכם. בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

לפני כמה חודשים דנו על הדחתו של חבר הכנסת כסיף. במהלך התהליך התחילו לצוץ כל מיני מתייפייפים שאמרו שהמפלגות הערביות אינן קיצוניות, אינן תומכות בטרור, ושאפשר לייצר איתן דינמיקות. אני תוהה אם מי שרץ להגיד את זה באולפנים ובנאומים ראה את האירוע שקרה בימים האחרונים במפלגת רע"מ. מנסור עבאס התראיין ברשת ב' ואמר שאין לו דעה אם ישראל ביצעה פשעי מלחמה. היה מצופה כמובן ליותר מאזרח ישראלי ונבחר ציבור, להגן על המדינה, אבל בסדר. באה הנהלת מפלגת רע"מ בסערה, ומיהרה להוציא הודעת גינוי. אנשי רע"מ הגיעו והתחילו לתקוף את מנסור עבאס על זה שהוא אמר שהוא לא יודע. אמרו לו אפילו לשקול להתפטר. עכשיו, אני רוצה להקריא לכם חלק מההודעה שהוציאה מפלגת רע"מ: מה שקורה ברצועת עזה, ובכלל זה ההרעבה של ילדים ונשים וקטיעת הסיוע ההומניטרי עבורם, נוסף להפצצת בתי חולים ומסגדים, הינו בבחינת פשעי מלחמה שיש להעניש בגינם על פי החוק הבין-לאומי, וכן הם פשעים נגד האנושות, אשר דת האמת, אשר מעודדת לגישה אנושית ולרחמים – זו עמדת התנועה האסלאמית ורע"מ, וכל דבר אחר אינו מייצג את הגופים והמוסדות הרשמיים שלנו. פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, דת האמת המעודדת לגישה האנושית ורחמנית – הם כבר קבעו שאנחנו מבצעים פשעים ושצריך להעמיד את החיילים שלנו לדין. איפה הזעקה שלכם הייתה, אנשי רע"מ, כשמחבל נוח'בה ארור אומר בחקירתו שהוא ודוד שלו ואבא שלו אנסו את אחותנו אחד אחרי השני ואחר כך גם רצחו אותה? איפה אז הייתה הזעקה שלכם? איפה היה הזעזוע שלכם, אנשי רע"מ, עם כל המילים היפות שלכם, כשנתפסו אצל מחבלי נוח'בות מסמכים שעוזרים להם לתרגם מערבית לעברית? יש שם את המשפט שהם שיננו לעצמם: תורידי את המכנסיים. זה המשפט שהם שיננו כשהם נכנסו אלינו. על זה לא הזדעקתם. כי המפלגות האלה, כמו שאמרתי – עזבו את מתק השפתיים כשהם באים והם נואמים פה – הן מפלגות קיצוניות, תומכות טרור, אם במעשים, אם במילים, אם בעמותות; שלא רוצות שנהיה פה. אלו מפלגות שחיות בשלום עם זה שרוצחים אותנו, אונסים את אחיותינו, שורפים אותנו, טובחים בנו, חוטפים את ילדינו. אלה כנראה לא היו בשבילם פשעי מלחמה מספיקים, בשביל כל המפלגות האלה. אז תודה גם ליש עתיד, שבזכות הצבעתם הנאורה והליברלית, אחד כמו חבר הכנסת כסיף עדיין יושב פה איתנו, והמפלגות האלה ממשיכות לעשות מה שהן רוצות.

מיקי לוי (יש עתיד):

זו הכללה לא יפה.

אופיר כץ (הליכוד):

נושא נוסף – מיקי, זו הייתה הודעה של מפלגת רע"מ, הודעה רשמית.

מיקי לוי (יש עתיד):

דיברת עכשיו על יש עתיד.

אופיר כץ (הליכוד):

כן, על זה שאתם לא הצבעתם בעבור הדבר הזה, לא הצבעתם על הדחה שלו.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – על ה-50 מיליארד שקל שהממשלה שלך נתנה אותו דבר, 30 מיליארד שקל – – – שנתי, אבל שקרים זה בסדר.

אופיר כץ (הליכוד):

נושא נוסף שרציתי לדבר עליו – אני מחוקק פה חוקים לא מעט במשך חמש שנים, ובשבועיים האלה גיליתי שאזרחי ישראל לא שווים בפני החוק. אני יכול לחוקק משהו והוא יחול רק על חלק מהאנשים. מסתבר שאכיפת החקיקה נעשית רק על אוכלוסיות מסוימות, או על אמירות מצד אחד של המפה הפוליטית. בואו נלך לימים האחרונים: בחור, חייל במילואים, מעלה סרטון שבו הוא מעודד לא לציית להוראות הרמטכ"ל ושר הביטחון. כל אנשי השמאל יוצאים מהמחילות ומזדעקים, ממש מזדעקים: איך יכול להיות? מה זה הסרבנות הזאת? מה פתאום? זו סרבנות? השתגעתם? אסור לעשות דבר כזה. צ'יק-צ'ק מגיעים מצ"ח, פותחים בחקירה; צ'יק-צ'ק מעיפים אותו מהמילואים. הכול מהר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

טוב מאוד.

מיקי לוי (יש עתיד):

יש הבדל – זו הסתה למרד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא נמצא בתוך הצבא – – –

אופיר כץ (הליכוד):

פתאום כל מערכות האכיפה עובדות נפלא, עובדות מהר, מטפלות בסרבנות. אבל איפה היו כל המערכות האלה לפני שנה? איפה הן היו? לא שמענו מהם.

מיקי לוי (יש עתיד):

הם היו במדים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – הסרטון הזה.

דבי ביטון (יש עתיד):

מרד צבאי במדינת ישראל. לאן הגענו?

אופיר כץ (הליכוד):

איפה הן היו, כל המערכות האלה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, יש לך תמיכה – – – שאתם מביאים לפה.

אופיר כץ (הליכוד):

איפה הן היו, כל המערכות האלה, כשחתמו על מכתב הטייסים שאמרו שיפסיקו לשרת? איפה הן היו? איפה הן היו?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הם לא היו במדים, הם היו אזרחים.

דבי ביטון (יש עתיד):

אופיר כץ (הליכוד):

איפה הן היו כשמילואימניקים אמרו שלא יתייצבו? כשפעילי אחים לנשק, כשפעילי אחים לנשק אמרו בצורה ברורה, בלי מסכה, שהם לא יתייצבו לשרת? איפה אז היו המערכות האלה?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הם לא היו במדים. זה חייל במדים שאומר שהוא לא יקשיב למפקד שלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני שוב עוצר את הזמן.

דבי ביטון (יש עתיד):

אתה משווה טייסים למה שראינו שם? בן אדם – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

כן, אפילו אם הוא טייס, כן – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

יש הבדל בדמוקרטיה בין חייל לבין אזרח. אתם צריכים שיעור בדמוקרטיה.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – תקראו קורות חיים. תתביישו לכם, מושחתים. עבריינים הפכו להיות אלוהים כאן. תתביישו לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, חבר הכנסת מלביצקי, חברת הכנסת ביטון, חבר הכנסת טופורובסקי. תודה לכם.

אופיר כץ (הליכוד):

איפה היו המערכות האלה כשבכירי מערכת הביטחון לשעבר, רמטכ"לים לשעבר – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – – האנשים הנכונים.

דבי ביטון (יש עתיד):

תמשיכו לנבוח בלי להבין מה שאתם אומרים. בושה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בושה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חנוך, חבר הכנסת מלביצקי, תודה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

איפה בקשת סליחה? איפה המצפון? ביקשתם סליחה מהאנשים שמתו? מהמשפחות שלהם? מהמשפחות של החטופים?

דבי ביטון (יש עתיד):

איזה מצפון? הם רוצים מרד. גועל נפש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. רשות הדיבור לחבר הכנסת כץ.

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ביטון, די. תודה.

אופיר כץ (הליכוד):

איפה המערכות האלה היו כשבכירי מערכת הביטחון לשעבר, רמטכ"לים לשעבר, ראשי מוסד לשעבר ואלופים לשעבר גיבו את הסרבנות הזו? הם חתמו על מכתב שאומר: מגבים באופן מלא את מי שהחליטו לעשות מעשה ולהשעות את שירותם מהמילואים. איפה הן היו, המערכות, כשיאיר גולן אמר: "חובתנו להפעיל לחץ כבד על הממשלה, כולל לא להתייצב למילואים"? עוד הוא אמר: "אם יש איש מילואים שאומר היום: אני לא מוכן לשרת, אני תומך בו בלב שלם". זה היושב-ראש החדש, בקרוב, של מפלגת העבודה. איפה הן היו כשבוגי יעלון אמר: חובתנו לא לציית, או כשאהוד ברק אמר: אנחנו לא נשרת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם עשו את זה מתוך הצבא? בתוך המלחמה הם עשו? למה אתה משווה בכלל? מה קרה לך?

אופיר כץ (הליכוד):

ברור, אסור להשוות – – –

קריאה:

הם עשו את זה במדים?

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אסור להשוות, אלה האנשים הנכונים.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם אמרו את זה בתוך המלחמה? עוד פעם עם ההשוואות האלה?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – – הנפוטיזם שלכם – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתם קואליציה שמקדשת השתמטות. כל השותפים שלכם משתמטים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי. חבר הכנסת מלביצקי.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – – נגמר, נגמר, נגמר – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מלביצקי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זו קואליציה של משתמטים.

מיקי לוי (יש עתיד):

חנוך, אנחנו בוגדים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

חצופים. מי יושב איתך בממשלה? משתמטים – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אנחנו בוגדים, חנוך. אנחנו בוגדים, חנוך. בוגדים אנחנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

בואו נאפשר לחבר הכנסת כץ לסיים, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי הקואליציה שלך? כולם משתמטים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, די. תודה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – – זה ציבור – – –

קריאות:

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

חבר'ה, רק בלי סרבנות. תעשו טובה, כמעט שרפתם אותנו. בלי סרבנות.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הציבור של ההתנחלויות נהרג. איך את לא מתביישת?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, די. חברת הכנסת דיסטל אטבריאן.

קריאות:

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – – הציבור של ההתנחלויות נהרג. איך את לא מתביישת – – – חצופה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דיסטל אטבריאן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שמענו אותך, שמענו. תגידי שאת מתנצלת, ואחרי זה את בעצם לא מתנצלת – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, די. תודה. בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אל תזלזלי – – – שמקיזים דם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דיסטל אטבריאן, די. די.

דבי ביטון (יש עתיד):

צבועה. מה קרה? עוד פעם התהפכת?

היו"ר אמיר אוחנה:

די, חברת הכנסת ביטון. חברת הכנסת ביטון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חצי מהקואליציה שלכם לא שירתה – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הציבור – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב בן ארי, קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ומה זה?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דיסטל אטבריאן, קריאה ראשונה.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני ראש האופוזיציה, אני צריך את עזרתך. דיברתי על הסרבנות. דיברתי על אותה צביעות שיש פה, שמצד אחד פועלים מהר, מצד שני מתעלמים או מגבים – ופה אני צריך את עזרתך, אדוני ראש האופוזיציה, חבר הכנסת לפיד. ראיתי שגם אתה הזדעקת בגלל אותו חייל מילואים ואמרת שזאת סרבנות, אבל זה קצת בלבל אותי, כי רק לפני שנה אמרת: הם לא סרבנים, אלו פטריוטים שנלחמים על המדינה. אני צריך שתסביר לנו שוב.

קריאות:

אופיר כץ (הליכוד):

אתה עולה אחריי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אופיר, אני אזכיר לך – – – לפי האידיאולוגיה – – –

אופיר כץ (הליכוד):

כשאלה סרבנים שמשרתים אינטרס פוליטי צר, הם פטריוטים? איך זה עובד פה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת יסמין פרידמן.

אופיר כץ (הליכוד):

אם זה לא משרת את האינטרס הציבורי, צריך לגנות?

מיקי לוי (יש עתיד):

מה שהוא עשה זה מרד. מרד.

היו"ר אמיר אוחנה:

מיקי, מיקי.

אופיר כץ (הליכוד):

כשזה נוח, הם פטריוטים.

מירב כהן (יש עתיד):

זה פשוט לא נכון. תמיד יצאנו נגד סרבנות.

דבי ביטון (יש עתיד):

הם פטריוטים כי הם מתנדבים. הם לא חייבים, זה ההבדל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דבי ביטון.

יאיר לפיד (יש עתיד):

זה לא נכון.

אופיר כץ (הליכוד):

זה כן נכון. אתה עכשיו גינית את אותו סרבן, ולפני שנה אמרת שהסרבנים האלה הם פטריוטים.

קריאות:

אופיר כץ (הליכוד):

אני רוצה להגיד לכם לסיום – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

מייד יעלה ראש האופוזיציה ויוכל להשיב, גם באריכות.

אופיר כץ (הליכוד):

משפט אחרון. אני רוצה לסיים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אנחנו רק מזכירים לאופיר שהוא יושב בממשלה עם סרבנים אידיאולוגיים. חשוב שהוא יזכור את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, מייד יעלה ראש האופוזיציה ויוכל להשיב.

אופיר כץ (הליכוד):

אני רוצה לסיים. חברים – משפט.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ממשלה עם סרבנים.

אופיר כץ (הליכוד):

אני רוצה לסיים, חברים – משפט.

קריאה:

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שב בשקט, אתה.

היו"ר אמיר אוחנה:

משפט לסיום, בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

סרבנות היא אסורה וצריך להוקיע אותה ולא לעודד אותה, ולא משנה מאיזה צד היא מגיעה. אבל אל מול החוק אנחנו לא שווים, אנחנו סוג ב'. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, נגמר – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תנהלו כבר את המדינה במקום להתבכיין כל היום.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, נגמר שלב הדיון הסיעתי. כעת נשמע את ראשי שני המחנות, ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש האופוזיציה יאיר לפיד. אני מודיע שלא אהיה סובלני, ולכן מי שיוצא במהלך זמן הדיבור של אחד הדוברים, לא יחזור עד להצבעה. אז אנא מכם, נא לאפשר לשני הדוברים לומר את דברם. ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, בבקשה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני כמה ימים הייתי בפיקוד צפון עם כוחותינו מול חיזבאללה, וימים אחדים קודם לכן הייתי בפיקוד דרום עם כוחותינו מול רפיח. ראיתי את הרוח האיתנה של המפקדים והחיילים שלנו. ראיתי סגן מפקד אוגדה שאומר לי: אני בן 44, יש לי עסק שמתפורר, יש לי בן שקשה לו, ואני אומר לך, ראש הממשלה – לך עד הסוף. אל תקשיב לקולות האלה, לך עד הסוף.

משה טור פז (יש עתיד):

הסוף של מי? עד הסוף שלנו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

את זה אני שומע מהחיילים, את זה אני שומע מהקצינים. איזו עוצמה, איזו דבקות במשימה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – – לפני חודשיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כסיף, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ראיתי את הנחישות שלהם להשלים את המשימה, להשיג ניצחון על חמאס, להשיב את כל חטופינו, להבטיח שעזה לא תהווה עוד איום על ישראל, ולהחזיר את תושבי הצפון בבטחה לבתיהם. אלה היו ונשארו המשימות שלנו. אני שומע את הקולות שכופרים בצורך וכופרים באפשרות להשיג ניצחון.

מיקי לוי (יש עתיד):

מוחלט – – –

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

תכף תשמע – אז אני מבקש להבהיר: הניצחון היה ונשאר יעד מרכזי שלנו. אני שומע כאן ובאולפנים את קולות הדכדוך שמבטלים זאת, שאומרים, כל הזמן חוזרים ואומרים: אין אפשרות לנצח – כל מיני גנרלים לשעבר שהופכים להיות פרשנים בהווה, כל מיני פוליטיקאים שהציבור דחה. אז אזרחי ישראל, אם אתם רוצים חולשה, דכדוך, כניעה, תקשיבו לאולפנים, אבל אם אתם רוצים עוצמה, רוח וניצחון, תקשיבו ללוחמים. אני מצדיע ללוחמים הגיבורים שלנו. אני מחבק את המשפחות השכולות – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תסתכל להן בעיניים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מטי הרכבי, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – אני מאחל החלמה מהירה לפצועינו, ואני מחבק את משפחות החטופים. שמעתי כאן שאני לא נפגש איתן; נפגשתי איתן עשרות פעמים. הבוקר שוב נפגשתי עם המשפחות של חטופינו, שוב – לא בפעם הראשונה ולא בפעם השנייה – עם המשפחות היקרות של החיילות היקרות שלנו. לפני כמה ימים צפינו בכאב עמוק בסרטון מזעזע שמתעד את חטיפת החיילות הנפלאות שלנו, והלב נקרע.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מיכל שיר, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

הלב נקרע מן הסיפור האישי, לא רק של החטופות הללו – של כל החטופים והחטופות ושל כל המשפחות שלהם. הם תמיד בליבנו והם תמיד בראש מעיינינו. היום, כשנפגשתי איתן, הסתכלתי עליהן בעיניים והן הסתכלו לי בעיניים, והבטחתי להן שאני לא ארפה מן המאמץ להשיב את כולם הביתה – את החיים ואת החללים, עד האחרון שבהם.

קריאות:

את כולם, עכשיו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני מצדיע לחיילינו ולמפקדינו, שמסכנים את חייהם גם עכשיו כדי לאתר את החטופים, לחלץ אותם ולהביאם חזרה לישראל. אני דוחה מכול וכול את השקר הנתעב כאילו אני לא נותן לצוות המשא ומתן את המנדט שהוא מבקש ולא נענה לבקשות שלו. אז דעו לכם, מסוף דצמבר ועד עכשיו – ינואר, פברואר, מרץ, אפריל, מאי – קיבלתי אליי חמש פניות של צוות המשא ומתן להרחיב את המנדט, להגמיש את התנאים, ואני אישרתי את כל ההצעות, נעניתי לכל הבקשות, עד כדי כך שמדינאים מוכרים לכם, שאינם ידועים בדיוק כחובבי הממשלה הזאת, לא תומכים נלהבים שלי, אמרו שהלכנו כברת דרך משמעותית מאוד, השתמשו אפילו במילים הרבה יותר מרחיקות לכת. הם אמרו עוד דבר: שסנוואר הוא המכשול, ולא רק המכשול – המכשול היחיד לשחרור החטופים. והתדריכים השקריים הללו, שחוזרים על עצמם ערב-ערב, חוזרים על עצמם גם היום פה, פה, בדוכן הזה, שאנחנו המכשול, הם ספין שקרי שלא רק שפוגע במשפחות – זה ברור, ליבי איתם – הוא עושה דבר הרבה יותר גרוע: הוא מרחיק את השחרור, הוא פוגע במשא ומתן, כי במקום שהלחץ יהיה מופנה כלפי סנוואר, שבמרתפים שלו מוחזקים החטופים והחטופות, הוא מופנה כלפי ממשלת ישראל. ישראל מתבקשת שוב ושוב לעשות עוד ויתור ועוד ויתור ועוד ויתור. אז מדוע שסנוואר ייכנס ללחץ? הוא יושב בבונקר שלו, מחכך את ידיו בהנאה ושמח שעושים בשבילו את העבודה. חברי הכנסת, אזרחי ישראל, את הלחץ צריך להפעיל בכיוון הנגדי, נגד חמאס. ואנחנו עושים זאת. אנחנו נלחמים בעוצמה בצפון הרצועה, במרכז הרצועה, בדרום הרצועה, ברפיח. ברפיח כבר פינינו כמיליון תושבים בלתי מעורבים, ולמרות המאמץ העליון שלנו שלא לפגוע בבלתי מעורבים, קרתה לצערנו אמש תקלה טרגית. אנחנו חוקרים את המקרה, ואנחנו נסיק את המסקנות, כי זו המדיניות שלנו. הלחץ שמופנה – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – – ילדים – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי, קריאה ראשונה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, קריאה ראשונה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

קריאות:

שקט – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

גיס חמישי. גיס חמישי – – – גיס חמישי.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לעזור לי. אין צורך.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

חברי הכנסת, אצלנו כל בלתי מעורב שנפגע זו טרגדיה; אצל חמאס זו אסטרטגיה. זה כל ההבדל. הלחץ שמופנה מבית ומבחוץ כלפי ממשלת ישראל, שנלחמת בכל כוחה להחזיר את החטופים, רק מקשיח את עמדותיו של סנוואר, שדורש מישראל תנאי כניעה שמסכנים את קיומה, ולכן אנחנו לא יכולים להסכים להם. אני מבקש להבהיר: אני לא מוכן להיכנע ולהתקפל. אני לא מוכן לסיים את המלחמה לפני השלמת כל יעדיה. גיבורינו לא נפלו לשווא. אם ניכנע, הטבח, האונס והרצח של 7 באוקטובר יחזרו על עצמם שוב ושוב ושוב, בדיוק כפי שחמאס הבטיח. אם ניכנע, לא נחזיר את כל חטופינו. אם ניכנע, ניתן ניצחון אדיר לטרור, ניצחון אדיר לאיראן, לכל ציר הרשע הזה, לכל מבקשי נפשנו. מי שאומר שהוא מתייאש, מי שהוא אומר שהוא לא מוכן ולא יכול לעמוד בלחץ, שיחזור להרים דגל שחור; בעצם, שירים דגל לבן של כניעה. אני לא אניף דגל כזה. אני אמשיך להילחם עד שנניף את דגל הניצחון. לפיד וחבריו – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה עשית 15 שנה? 15 שנה. מה עשית עד עכשיו?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קריאה ראשונה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני יוצאת לבד. מי יכול לשמוע אותו? 15 שנה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

לפיד וחבריו אומרים כאן, ושמעתי את זה גם מאחרים – אומרים: קבל החלטות. אני מקבל החלטות, אבל לא את ההחלטות שהם רוצים שנקבל.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה לא מקבל החלטה ושום דבר – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

לפיד הרי צריך יותר מכל אחד אחר, להבין יותר מכולם את המשמעות של ויתור לטרור. אתה הרי ויתרת לחיזבאללה בהסכם הגז המופקר ואמרת, אני מצטט: "זה ירחיק את העימות עם חיזבאללה".

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה שקר זה, אדוני ראש הממשלה. שקר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מיקי לוי, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

טוב, ראינו, ראינו את מה זה הביא. כמה זה הרחיק.

נאור שירי (יש עתיד):

ראינו אותך – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת נאור שירי, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

לפיד וחבריו פה, על הדוכן וגם באולם, לא מעלים בדעתם שיש אפשרות לקבל החלטות בניגוד ללחצים מבחוץ. לוחצים עלינו – הקהילה הבין-לאומית, אמריקה – לוחצים עלינו מכל העולם. איך אפשר להתנגד? הם לחצו עלינו. אל תיכנסו קרקעית – נכנסנו; אל תיכנסו לשיפא – נכנסנו; אל תיכנסו לח'אן יונס – נכנסנו; אל תיכנסו לרפיח – נכנסנו.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – לא מתפקד. שבעה חודשים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ביטון.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

יש גם – לפי פרסומים זרים, אומרים שלחצו עלינו גם בעוד איזה עניין קטן, איראן. טוב, לזה אני לא אתייחס, כן?

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שירי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני רק אומר לכם, אתם לא מעלים על דעתכם שבעניינים קיומיים אנחנו מקבלים החלטות, החלטות שהן קשות, ומחייבות באמת מנהיגות, לעמוד מול הלחצים. ועכשיו, עכשיו אתם אומרים, אתם אומרים לי כך: קח מנהיגות ותיכנע. קח מנהיגות ותתייאש. אבל אני לא מתייאש. אני לא איכנע.

מיקי לוי (יש עתיד):

מי אומר את זה? מי אומר את זה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מיקי לוי, די.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני עומד בלחצים מבית ומחוץ, ואני עומד על האינטרסים הלאומיים שלנו מתוך אחריות לאומית. ולכן אני אומר לכם ביושר: אין תחליף לניצחון המוחלט.

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

יש כאן מאבק בין הרצון הלאומי שלנו להילחם על קיומנו לבין הרצון של אויבינו להשמידנו. אני מאמין ברצון הלאומי שלנו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, קריאה ראשונה.

מירב כהן (יש עתיד):

סיסמאות – – –

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

– – – מי עוצר אותך? מי עוצר אותך?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני מאמין שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, ובעזרת השם, אנחנו מנצחים אותם, וכך יהיה גם הפעם.

קריאות:

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

חברי הכנסת וחברות הכנסת, עמית בוסקילה, השם ייקום דמה, נרצחה ב-7 באוקטובר במסיבה ברעים. לוחמינו הגיבורים חילצו את גופתה לפני למעלה משבוע והביאו אותה לקבר ישראל. ברגעיה האחרונים עמית שוחחה בטלפון עם דוד שלה שמעון. המילים האחרונות שלה היו "שמע ישראל". אימה אילנה אמרה בעודה יושבת שבעה על בתה: הדבר הכי מוסרי זה למחוק את הרשע הזה מעל פני האדמה. הם הרשע המוחלט, היא אמרה, והילדה שלי, עמית, היא אור, זהב טהור. אכן כך. אלף תובעים בהאג – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

יש שם בנות – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, את בקריאה שנייה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, היא בראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הייתה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אלף תובעים בהאג אינם יכולים לעמוד ולו לשנייה אל מול האמת המזוקקת הזו של אילנה בוסקילה, אל מול צדקת דרכנו המוסרית, אל מול הרשע שנשבענו לנצח, ובעזרת השם, אנחנו ננצח אותו. תודה רבה לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לראש הממשלה, ומתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לומר את דברו. גם כאן אני אעמוד על זכותו של ראש האופוזיציה לומר את דברו ללא הפרעות, ולא תהיה סובלנות.

מיקי לוי (יש עתיד):

כמה שקרים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש משקפיים – – – מציאות מדומה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת דווקא מהאופוזיציה, אתם מפריעים לראש האופוזיציה להתחיל. בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, למה אתה עדיין ראש הממשלה?

קריאה:

יאיר לפיד (יש עתיד):

באיזה עולם ראש ממשלה שאחראי לאסון הגדול ביותר שקרה לעם היהודי מאז השואה הוא עדיין ראש הממשלה? באיזה עולם אתה לא עולה לדוכן הזה, מבקש סליחה מעם ישראל, מבקש סליחה והולך הביתה?

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים, קריאה ראשונה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

1,500 הרוגים ונרצחים. אתה לא יכול להישאר ראש ממשלה. בשבוע שעבר עמדנו בכיכר החטופים, דיברנו על 131 חטופים; השבוע עמדנו בכיכר החטופים וכבר דיברנו על 125 חטופים.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

יאיר לפיד (יש עתיד):

אתה לא יכול להישאר ראש הממשלה. ילדות נאנסות כל יום. קשישים מתים במנהרות. זה באחריותך, זה על ראשך. לא החזרת אותם הביתה. אתה לא יכול להישאר ראש הממשלה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה אתה עשית כשהיית ראש הממשלה חוץ מלהיכנע לחיזבאללה?

היו"ר אמיר אוחנה:

השר קרעי. אנחנו לא נוהגים לקרוא לשרים, אנא ממך, השר קרעי. בבקשה. תודה.

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן.

יאיר לפיד (יש עתיד):

היית ראש הממשלה כשחנן יבלונקה נפל בשבי, כשלירי אלבג נחטפה, כשמתן צנגאוקר נלקח אל מתחת לאדמה. אז אתה לא יכול להישאר בתפקיד, כי לא מילאת את תפקידך באמונה; כי כשלת ונכשלת ואתה לא לגיטימי, והממשלה הזו לא לגיטימית, ואתה ראש ממשלה לא לגיטימי.

קריאה:

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה ממש מחזק עכשיו את מדינת ישראל במאבק מול חמאס.

יאיר לפיד (יש עתיד):

כל הצפון הישראלי מפונה. חבל הארץ היפה ביותר, הפורח ביותר, נטוש, מצולק, הרוס. הייתי בכפר גלעדי הנטוש. עמדתי על מרפסת עם מפקד כיתת הכוננות שם, רן שביט. רק הם נשארו שם. לפני שלושה שבועות הבן שלו נהרג בעזה. כל סיפורה של מדינת ישראל במשפחה אחת. אני לא שואל אותך אם הרמת אליו טלפון; אנחנו יודעים את התשובה.

קריאה:

הוא לא – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

נכשלת מולו, נכשלת מול בנו. פינית אותם מביתם ואין להם תאריך חזרה. ב-1 בספטמבר מתחילה שנת לימודים. הם לא יודעים איפה לרשום את הילדים. גם בגלל זה אתה לא יכול להישאר ראש ממשלה. אנשי מילואים עושים 150 יום, 170 יום, 180 יום, מסכנים את חייהם, מאבדים את חייהם, נהרגים, נפצעים, העסקים שלהם נהרסים, ואתה עסוק בלילות בניסיונות להנדס לחרדים חוק גיוס. צה"ל אומר לך שהוא מוכרח אותם. זו כבר לא שאלה פוליטית, זו שאלה מבצעית וזו שאלה ביטחונית. החרדים צריכים להתגייס מפני שאין לנו מספיק גדודים ואין לנו מספיק חטיבות, ואתה עסוק בתרגילים ותעלולים פוליטיים כדי לשחרר אותם. אז אתה לא יכול להיות ראש ממשלה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ממש – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

מעמד הביניים הישראלי מתרסק. מלחמה על ראשם, הכלכלה על ראשם. הם ישראלים טובים, מעמד הביניים הישראלי. הם אלה שבמילואים, הם אלה שסופגים את המפולת הכלכלית, הם אלה שנטשת, איבדת עניין בהם. הם לא הבייס, אז אתה לא ראש הממשלה שלהם. המחירים עולים כל יום. חמש פעמים כבר עלה מחיר הדלק, ומוצרי חלב, לחם, בשר – הכול. אנשים הולכים לסופר, מגיעים עם העגלה לקופה, ולא מאמינים שזה קורה להם. אין לך עניין. כשיש כישלונות אתה הרי לא הולך לטפל בהם – אתה מרחיק את עצמך, אתה מאשים אחרים, אתה עובר נושא. אתה לא יכול להישאר ראש הממשלה כי אתה לא באמת ראש הממשלה גם עכשיו. אתה בן ערובה של הקיצוניים בממשלתך. אתה לא עושה את מה שאתה יודע שנכון כי אתה פוחד פחד מוות מבן גביר וסמוטריץ'.

אושר שקלים (הליכוד):

כמו שאתה פחדת ממנסור עבאס.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים, קריאה שנייה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

16 שנה היית ראש ממשלה. היו לך גם ממשלות אמיתיות. לא עם כולן הסכמתי, אבל הן היו ממשלות לגיטימיות. זה לא המצב היום. אתה יודע ואני יודע שמה שיש פה זה ממשלה מופקרת, מסוכנת, שמדרדרת אותנו לתהום.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו"ר אמיר אוחנה:

אנא לא נוהגים לקרוא לשרים. אנא ממך. אנא ממך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אתה יודע ואני יודע שאיבדת שליטה. הם לא סופרים אותך.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן וחברת הכנסת כהן, לשרים לשעבר אנחנו דווקא כן קוראים, אז אנא.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אולי – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת דוידסון.

יאיר לפיד (יש עתיד):

כל אחד עושה בממשלה שלך מה שהוא רוצה. שרים מפגינים עם מגפונים מול ישיבת הממשלה; שרים מפעילים מיליציות אלימות, שולחים אותן לשרוף משאיות סיוע שאתה שלחת לעזה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ואטורי, קריאה ראשונה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

גפני כבר אמר – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

קבינט אחד מחליט משהו, הקבינט השני מבטל. שרים לא מגיעים למשרדים, לא עובדים, אפילו לא מעמידים פנים של מינהל תקין, בוזזים את הציבור. הכול חלוקת קופונים. הכול סידורי עבודה. אין שיקולים מקצועיים. בושה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אלמוג כהן, קריאה ראשונה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

הבושה מתה. היחידים שעובדים, למרבה הצער, זה הקיצוניים המטורפים שהכנסת לממשלה שלך. הם יעילים מאין כמותם – שודדים את הקופה הציבורית ללא רחם, מסכסכים אותנו עם העולם, הורסים את העתיד של הילדים שלנו. אתה לא מצליח לנהל את המטורפים, הם מנהלים אותך. שנינו יודעים שאם הייתה לך ממשלה נורמלית, אם עדיין היית ראש ממשלה אמיתי, היה הסכם עם סעודיה, הייתה עסקת חטופים, הייתה תוכנית ליום שאחרי בעזה, היה חוק גיוס. אנחנו מחמיצים הזדמנות היסטורית להסכם שלום אזורי שיוביל גם להסדר בעזה וגם להסדר בצפון.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לא למדינה פלסטינית.

יאיר לפיד (יש עתיד):

יש פה עולם מדיני שלם, מורכב, מסובך, פרטני.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לא למדינה פלסטינית.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דיסטל אטבריאן, קריאה שנייה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

וכל מה שיש לך להגיד זה: לא חמאסטן ולא פתחסטן, כי כל מה שנשאר ממך זה חרוזים. כל היום אתה מדבר בחרוזים. עם הממשלה הזו לא ננצח במלחמה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

למה אתה אומר את זה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהן.

יאיר לפיד (יש עתיד):

מגיע לעם ישראל יותר. מגיעה לו ממשלה רצינית ושפויה, שתטפל בבעיות שלנו. מגיע לנו ראש ממשלה שהוא לא עייף ולא שחוק ולא אשם בכל כך הרבה אסונות, כולל האסונות של האנשים שעומדים שם למעלה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

יאיר לפיד (יש עתיד):

כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים בחירות מהירות. אני מוכן לשבת איתכם, נסכם בחירות בזק, נסכם אפילו על מערכת בחירות בלי הכפשות, בלי השמצות, מתוך כבוד ללוחמים שלנו. זה לא אידיאלי, בחירות בזמן מלחמה, זה רק הרבה יותר טוב ממה שקורה עכשיו.

קריאה:

יאיר לפיד (יש עתיד):

אנחנו צריכים ממשלה שפויה, הגונה, חרוצה, מאוזנת – כל מה שאין לנו עכשיו אצלך. תהיה לנו, אני אומר מפה לעם ישראל. תהיה לנו. תהיה לנו ממשלה טובה. אל ייאוש. אל ייאוש. אני יודע שזה לא קל, אבל זה יקרה. פעם אחת כבר שלחנו אותם הביתה, פעם אחת כבר הוצאתי אותך ממשרד ראש הממשלה. אנחנו נעשה את זה שוב. עוד תהיה לנו ממשלה שתקום בבוקר ותלך לעבוד. ככה זה היה בממשלת השינוי. אנחנו נעבוד בשביל האזרחים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קרעי, קריאה ראשונה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

נעבוד בשביל המילואימניקים, נעבוד בשביל מעמד הביניים, נעבוד כדי להחזיר לישראל את מעמדה בעולם. זה מה שהמדינה הזאת צריכה, וזה מה שיהיה לה. השאלה היא רק מתי. כל יום שהממשלה הזו קיימת פועל נגדנו, מדרדר את מצבנו. הגיע הזמן, אדוני, שפעם אחת בחייך, פעם אחת תעשה את הדבר הפשוט, ההגון: תודה שאתה כבר לא מסוגל להיות ראש הממשלה ותלך הביתה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אנא שבו במקומותיכם. ההצבעה תהיה אלקטרונית. מי שמצביע בעד, מקבל את עמדתו של ראש הממשלה ואת ההודעה שהציג. מי שמצביע נגד, דוחה אותה. אנא שבו במקומותיכם, חברות וחברי הכנסת. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד הודעת ראש הממשלה – 50 נגד – 39 נמנעים – אין הודעת ראש הממשלה התקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

50 בעד, 39 נגד. אני קובע שעמדת ראש הממשלה התקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שרון ניר (ישראל ביתנו):

רלוונטי מאוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

– – לחברת הכנסת שאת לכתה אנו מזכירים היום. בבקשה, חברת הכנסת שרון ניר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת נוזהת קצב, זכרה לברכה, אשת חיל, הייתה חברת כנסת מטעם סיעת המערך עוד כשהיו מעט מאוד חברות כנסת במשכן.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

כמו היום.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

בינקותה חלתה, והוריה – כשנולדה קראו לה שרה, אבל בעקבות המחלה הם שינו את שמה לנוזהת. בעקבות הפוגרומים בפרהוד בשנת 1941 עברה המשפחה לבצרה, בדרום המדינה. חברת הכנסת נוזהת קצב, מי שהייתה כמעט בכל מאבק למען המדינה שבדרך, מדינה שוויונית יותר, צודקת יותר, לחמה למען זכויות נשים כבר בשנת 1974, לחמה במאבק למען כלכלה הוגנת כשהייתה יושבת-ראש הרשות להגנת הצרכן, ובמאבק למען סביבה נקייה יותר כשעמדה בראש פורום ארגוני המתנדבים למען איכות הסביבה והחיים. הסיפור של נוזהת מספר במידה רבה את הסיפור הישראלי של כולנו, סיפורם של עולים ועולות חדשים וישנים במדינה שבדרך. כבת למשפחה של עולים ממרוקו, אני מסוגלת להבין היטב את הקשיים שחלו על עולים גם בראשית הדרך וגם חלים על עולים היום – עולים מהמזרח, מהמערב, דוברי ודוברות כל השפות. נוזהת עלתה מעיראק, וכבר בגיל 20 החלה ללמד עברית במעברות ובכפרים. עיקר פועלה של נוזהת היה למען נשים, כדי שקולן של נשים יישמע. מצוקתן של נשים הייתה תמיד נר לרגליה, בכל פעולה שבחרה לעשות. נוזהת קצב אכן פעלה ולא רק דיברה. היא יסדה את הביטאון "דבר האישה" בשפה הערבית. כשעבדה בהסתדרות כמזכירת מדור מועצת הפועלות לנשים ערביות ודרוזיות, עברה ממקום למקום בארץ, מכפר לכפר, מנצרת לכפר יאסיף, ליפו, ונפגשה עם נשים רבות, יהודיות, דרוזיות, ערביות, רק כדי לתמוך ולחזק. חברת הכנסת נוזהת קצב היא אשת חיל. כשהיא הייתה ילדה, אמרו עליה שהיא תשלוט בעולם של גברים – דבר שהיה קשה לקבל עוד בתקופה שהיא הייתה ילדה. כאמור, בעקבות הפוגרומים של הפרהוד ב-1941 היא עברה לארץ. בשנת 1954 היא גם ערכה תוכנית ברדיו קול ישראל לנשים שנקראה "פינת האישה" ועסקה בנושאים רבים ומגוונים שקשורים לנשים, גם חברתיים וגם משפטיים. יהי זכרה של נוזהת קצב לברכה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת אפרת רייטן מרום לשאת דברים לזכרה. חמש דקות לרשותך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד הוא לי יהיה היום לציין את זכרה ופועלה של חברת הכנסת לשעבר נוזהת קצב, זיכרונה לברכה, שכיהנה בכנסת השמינית. הכנסת השמינית זו הכנסת של מלחמת יום כיפור ומייד אחריה. נוזהת הייתה אישה מרשימה, מיוחדת ופורצת דרך, שפעלה רבות לקידום קבוצות מוחלשות. היא הלכה לעולמה בנובמבר 2022 בשיבה טובה, בגיל 90. נוזהת עלתה לישראל מעיראק בגיל 19 ולמדה מדעי המדינה ומזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים, לאחר שניהלה מאבק עיקש ומוצלח על זכותה ללמוד שם, יחד עם יוצאי מדינות ערב. מגיל צעיר, כאמור, בערה בה עשייה ציבורית, וכבר בגיל 20 הקימה קבוצה של סטודנטים שלימדו עברית במעברות. כך סיפר עליה הסופר אלי עמיר, חברה הקרוב: נוזהת הייתה אשת ציבור מלידה במהותה. היכן שהייתה היא תרמה תרומה רבה ומשמעותית, בסבלנות אין-קץ ויחס אישי לכל אלה שהיא באה איתם במגע. כך צריכה להיות אשת ציבור. היא הייתה אישה מסורה ומחויבת שפרצה את כל תקרות הזכוכית כאישה – ובפרט כאישה מזרחית – בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. בין הנושאים שפעלה בהם והיו קרובים מאוד לליבה היה קידום ופיתוח החברה הערבית בישראל. היא פעלה ללא לאות לקידום הנושאים הקשורים ברווחה ובמעמד האישה בחברה הערבית. במהלך כהונתה בכנסת כיהנה בשורת תפקידים חברתיים ופוליטיים חשובים, כמו יו"ר הרשות להגנת הצרכן, מייסדת ביטאון "דבר האישה", מזכירת מועצת הפועלות לנשים ערביות ודרוזיות, חברה בוועד הפועל של ההסתדרות, יושבת-ראש אגודת אח"י לעידוד המחקר, הספרות והאומנות וכיושבת-ראש ארגון "אדם לאדם חבר", שקיים דו-שיח עם הציבור הערבי בישראל. בתפקידה בכנסת הייתה חברה בוועדת הכספים ובוועדת הכלכלה. אני רוצה לומר דברי שבח על אישה שהייתה דוגמה ומופת לנבחרת ציבור, שפעלה מתוך שליחות ציבורית אמיתית ותשוקה לעשייה ציבורית, שהעזה ופרצה מכשולים, ופעלה למען חברה צודקת ושוויונית. אנחנו נמשיך להוקיר את זכרה, ללמוד ולהתפעל מפועלה. יהי זכרה ברוך. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 2), התשפ"ד2024–, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הודעת הממשלה על החלת דין רציפות. אני מזמין את כבוד שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין למסור את ההודעות מטעם הממשלה, בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כבוד השרה, ברשותך, אדוני, שתי הודעות. בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה הממשלה להודיע במליאת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26) (שילוב תלמידי ישיבות), התשפ"ב–2022 – הצעת חוק הממשלה מס' 1502 מיום 19 בינואר 2022. עד כאן ההודעה הראשונה. ההודעה השנייה – בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה הממשלה להודיע במליאת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 4), התשפ"ב–2021 – הצעת חוק הממשלה מס' 1489 מיום 29 בדצמבר 2021. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לשר המשפטים.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את כבוד השרה גילה גמליאל להציג את הצעת החוק בשם שר הביטחון. לרשותך עד עשר דקות; עד, לא חייבת.

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:

כבוד היושב-ראש, כבוד סגנית מזכיר הכנסת, חברי כנסת – אני לא רואה עוד פה – וחברת הכנסת, הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024. אני מתכבדת להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024. בעקבות מתקפת הטרור הרצחני שהתרחשה ביום כ"ב בתשרי התשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, החליטה ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי על נקיטת פעולות צבאיות משמעותיות בהתאם לסעיף 40 לחוק-יסוד: הממשלה, והחלה מלחמת חרבות ברזל. במסגרת הפעולות הצבאיות המשמעותיות המתמשכות קיים חשש ממשי מפני גישה של גורמי אויב למידע חזותי המופק ממצלמות נייחות, שיש בה כדי לסכן באופן ממשי את ביטחון המדינה ואת רציפות התפקוד המבצעי של צה"ל, וכן את ביטחון המדינה לפי ייעוד השב"כ ותפקידיו. לפיכך, עלה הצורך בהסמכת חיילים בצה"ל ובהסמכת עובדי שב"כ בעלי מיומנויות נדרשות לבצע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת כאמור ולבצע פעולה בלא ידיעת בעל חומר המחשב. לפיכך, ביום כ"ט בתשרי התשפ"ד, 14 באוקטובר 2023, התקינה הממשלה מתוקף סמכותה לפי סעיף 39 לחוק-יסוד: הממשלה תקנות שעת חירום המסמיכות חיילים בצה"ל לבצע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו, וזאת לעניין רשימת מחשבים שהקצין המוסמך אישר. בהמשך לכך, ביום ב' בחשוון התשפ"ד, 17 באוקטובר 2023, התקינה הממשלה תקנות שעת חירום המעניקות סמכות דומה לעובדים בשב"כ. ביום כ"ד בכסלו התשפ"ד, 7 בדצמבר 2023, פורסם חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2023. חוק זה החליף את תקנות שעת החירום והסדיר את הסמכויות של צה"ל ושב"כ בתחום זה במסגרת הוראת שעה לתקופה של שישה חודשים מיום פרסומו. הוראת שעה זו צפויה לפקוע ביום כ"ח באייר התשפ"ד, 5 ביוני 2024. עקב המשך הלחימה והפעולות הצבאיות המשמעותיות, בשל הצורך המתמשך במתן הסמכות האמורה בחוק לצה"ל ולשב"כ ובשים לב להערכת גורמי המקצוע, מוצע להאריך את תוקפו של החוק עד ליום ל' בכסלו התשפ"א, 31 בדצמבר 2024, כדי לאפשר לצה"ל ולשב"כ להמשיך ולפעול לסיכול ומניעת גישה של גורמי אויב למידע חזותי המופק ממצלמות נייחות. בשם שר הביטחון, אני מבקשת כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק ותעביר אותה להמשך דיון והכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוץ והביטחון. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השרה. כעת, חבריי, נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יעקב טסלר – אינו נוכח. חבר הכנסת אלעזר שטרן, שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

קשה למצוא חברי כנסת באולם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, דיברת על צורכי המלחמה המתמשכת. ברשותך, אני רוצה להמשיך את זה לדוגמה שנראה לי שתביני קצת יותר טוב. עלה לפה קודם שר המשפטים לוין וביקש להחיל עקרון רציפות על חוק גיוס, שבהתחשב בזמנים האלה הפך להיות חוק השתמטות. אבל אני רוצה להגיד לך משהו: הרי מה אנחנו אומרים לחרדים? אני אגיד את האמת, על אלה שלא משרתים קשה לי להגיד "אחינו". מי שלא מבין את המציאות שבה אנחנו חיים, שבה את חיה, של הילדים, של השכנים, של האחיינים, לא מבין איפה נמצאת מדינת ישראל. אבל אני רוצה להגיד לך עוד משהו: מתקשרים אליי בזמן האחרון – ומחר עתיד להיות דיון סגור בוועדת החוץ והביטחון על גיוס בנות לשמור על אסירי, שבויי – תקראי לזה איך שאת רוצה – הנוח'בה או טרוריסטים של חמאס. לוקחים נשים, חיילות שהיו מש"קיות ת"ש, מש"קיות חינוך ועוד תפקידים כאלה, ואומרים להן: אתן תשמרו עליהם. בחיים לא הכשירו אותן לזה. את יודעת על מה הזעקה? אני אגיד לך – על הטרדות מיניות שכבר קרו שם. למה זה קשור לחוק שעכשיו ביקשתם להחיל עליו רציפות? דרך אגב, החרדים לא השתתפו בהצבעה בממשלה, בגלל שגם בזה הם לא רוצים להיות חלק. אני אגיד לך למה זה קשור – בגלל שאם אפשר לקחת משק"ית חינוך – אתה שומע, אדוני היושב-ראש – שבחיים לא שמרה על אסירים – דרך אגב, במערכת האזרחית החלטנו להוציא את הבנות אחרי שהטרידו אותן מינית בבתי הכלא משמירה על אסירים ביטחוניים, אבל על הנוח'בה אפשר לקחת את הבנות שלנו בלי הכשרה. ונגיד שיכשירו אותן שלושה ימים או שבוע או שבועיים, את זה צריך לעשות לפני שלוקחים מאות ואלפי חרדים משתמטים ואומרים להם: תשמרו אתם על זה – אי-אפשר למנוע את זה? אי-אפשר למנוע מהבנות האלה אנשים שיעשו פעולות מיניות לפני העיניים שלהן? וההנחיה שנותנים לבנות: אולי תבואו עם בגדים רחבים, מדים רחבים. אז על זה אנחנו נדון בוועדת החוץ והביטחון בדיון סגור. אבל האם יעלה על הדעת שעשרות אלפי חרדים כאילו משתמטים – אותם אי-אפשר לקחת למשימות האלה? אני לא אומר להם לסכן את החיים שלהם – על מנת שלא יעשו את זה בנות שהן מוכשרות עוד פחות מהם לדברים האלה, שהסיכוי שהן ייפגעו שם הוא הרבה יותר גדול.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אני אגיד לך דבר אחד: אני מאמין שאנשים מתנהגים וחושבים באותן דיסציפלינות. מי שאתה מלמד אותו לשקר ולהשתמט ולפעול נגד הממשלה ונגד המדינה, שלא יתפלא שגם אם אתם תקראו להם במירון לא לבוא – הם יבואו ויכו שוטרים. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כולנו ראינו את הסרטון המזעזע ההוא: ילדות בקושי בנות 19 נחטפות בפיג'מות מבסיסן בנחל עוז. אבל יש מי שלא ראו את התיעוד הזה, או יותר נכון סירבו – אלה הם השרים שלנו, שפשוט רוצים לישון טוב בלילה. אז במיוחד עבורם תמללתי את הסרטון. אני מזכירה שזוהי הגרסה המצונזרת. תחילה רואים בסרטון את נעמה לוי כשכל פניה מרוחים בדם. היא מוצמדת בכוח לקיר, ידיה קשורות, וקושרים לה גם את הרגליים. מאחוריה לירי ואגם. אגם נוטפת דם מפיה. יש סביבן עשרות מחבלים חמושים מכף רגל ועד ראש. "יא כלבות, אנחנו נדרוך עליכן, צלם אותן" – זה מה שהארורים צרחו עליהן בערבית. "יש לי חברים בפלסטין" – נעמה מנסה לדבר איתם באנגלית. "יש כאן מישהו שמדבר אנגלית?", שואלת לירי. "שקט, שקט", המחבלים משתיקים אותן ומורים להן להתיישב על הרצפה. "האחים שלנו מתו בגללכן. אנחנו נירה בכולכן", הם אומרים להן. הלאה, עצירת סרטון. אחד המחבלים אוחז בטלפון, ככל הנראה של אחת הבנות. "זה מה שאתה מתכוון אליו?" שואלת לירי. המחבל מתעצבן עליה, והיא מנסה להסביר: "אני לא מבינה". "תראה לנו, תראה לנו", מבקשת אגם. מספר, הוא דורש מהן. "למי אתה רוצה להתקשר?" שואלת לירי, והארור עונה שהוא רוצה להתקשר לחבר שלו בעזה. היא מסתכלת לתוך הטלפון, ובזמן הזה אגם אומרת: "אני נשבעת, אני נשבעת". "מאיפה את?", שואל אותה המחבל. "מה?", היא לא מבינה. "מאיפה את?" הוא חוזר על עצמו באנגלית שבורה. "תל אביב". עוד עצירה. עכשיו כל חמש הבנות ביחד. דניאל גלבוע יושבת לידן, וקרינה שוכבת על הרצפה מולן. המחבלים יושבים בנחת סביבן, חלקם מתפללים, ויש קאט נוסף של הסרטון. קרינה כבר לא שוכבת אלא יושבת לידן. "את אלה אפשר להכניס להיריון", אומר אחד המחבלים ומצביע עליהן, "הן ציוניות". עוד קאט. מחבל אומר לקרינה: "את כל כך יפה". היא מתכווצת לתוך עצמה. בהמשך אנחנו רואים את המחבלים מובילים את החיילות לג'יפ. ברקע שומעים יריות, מיתמר עשן. בהתחלה הולכת נעמה, על ישבנה כתם דם. אחרי זה דניאל קופצת על רגל אחת וזועקת מכאב. המחבלים סביבם צועקים: "הג'יפ כבר הגיע, איפה אבו חזאם?" בהמשך הולכת קרינה צולעת, ועל מכנסיה כתמי דם. בסוף הסרטון לירי, אגם וקרינה נמצאות בתוך רכב ומסביבן המון צוהל. הן מפוחדות. הן פצועות. שרי ממשלת ישראל מסרבים לצפות בהן, לקחת עליהן אחריות או לבקש סליחה.

היו"ר ארז מלול:

מזעזע. היום כשניהלתי את ועדת החוקה וראינו את הסרט הזה של התצפיתניות – אני ראיתי את זה פעם ראשונה – הייתי צריך זמן כדי להמשיך לנהל את הוועדה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תחשוב על האימהות שלהן.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השבוע קיימנו בנגב את כנס הנגב, שדן בנושא ההריסות שהממשלה מאשרת בנגב בגיבוי של ראש הממשלה והשר בן גביר. שמענו את הקול של התושבים שלנו ומה אנשים רוצים אחרי שב-7 באוקטובר היישובים שלנו ספגו רקטות. 20 אנשים מהחברה הבדואית בנגב נהרגו, ואת ביקרת שם, מכובדתי השרה. לאנשים גם אין מיגון שם.

שרה משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:

כששמעתי שאין מיגון, ביקשתי שיביאו מיגון, והביאו לחלק – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הביאו למקומות ספציפיים, למוסדות ציבור וכו', אבל בכפרים הלא-מוכרים אין מיגון כמעט בכלל. אבל לא זאת הסוגיה העיקרית. הסוגיה העיקרית והבעיה הספציפית והמרכזית אצלנו היא נושא הקרקעות, נושא ההריסות שמבצע השר בן גביר בלי לשוחח עם אנשים. ומה האנשים רוצים? אנשים רוצים שמישהו ידבר איתם, לא להרוס ולהציב להם אלטרנטיבה אחת. אי-אפשר לנהל את הנושא הזה באופן חד-צדדי. אנחנו רוצים שהמדינה תפסיק את ההריסות אצל הבדואים ותנהל איתם שיח, זה מה שאנחנו רוצים. האזרחים והבדואים הם אזרחי המדינה. אין לנו ממשלה אחרת. לכן אני מבקש מכל הגורמים בממשלה להסתכל על החברה הבדואית בצורה שווה. אנשים רוצים פתרונות. ברשות הבדואים, בקנה שלה יש שמונה יישובים לא מוכרים או מקבצים שהמדינה רוצה להרוס. אני פונה מכאן לכל מי ששומע אותנו, גם ללשכת ראש הממשלה: לא להרוס את היישובים של הבדואים. אנחנו רוצים שרשות הבדואים תיתן פתרונות לאנשים. דרך אגב, אצל משפחת אבו עסא עובר התוואי של כביש 6. אנשים לא מתנגדים לכביש. אנשים רוצים פתרון שמתאים לאופי החיים שלהם. אי-אפשר להגיד להם: תעברו לאום-בטין כאשר הם רוצים את שכונת אל-מטלה מזרחית לתל שבע. ולכן, אנחנו דורשים שהממשלה תתייחס לחברה הבדואית בצורה שווה, תפסיק את ההריסות, תכיר בקרקעות של הבדואים ותכיר גם בכפרים הלא-מוכרים. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. אני סוגר את רשימת הדוברים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, כבוד השרה, חברות וחברי הכנסת, היות שבקואליציה המטורללת הנוכחית עברו כל כך הרבה חוקים מטורללים, פוגעניים – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

יש לך עוד מילה? תשחיז את העברית. תשחיז את העברית שלך. יש עוד מילים, לא רק מטורלל, מטורלל, מטורלל. זה כבר לא מרשים.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי, מה יש לך נגד ווליד טאהא?

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה שואל באמת? תשאל אותו איפה הוא מנחם אבלים – משפחות של מחבלים – ואז אתה תראה – – –

קריאה:

אבל הוא לא פנה אלייך.

טלי גוטליב (הליכוד):

שאלת, אז עניתי. לא אפריע לו, שידבר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני כבר הצעתי לעזור לה, לטפל בה על חשבוני הפרטי. היא צריכה עזרה. היא סובלת כל יום. אני מוכן לטפל בך על חשבוני הפרטי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני סובלת כי אתה כאן. תקשיב, אני סובלת שאתה כאן ועם ישראל סובל שאתה כאן.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הסגנון שלך מגעיל כל כך, מחליא כל כך.

טלי גוטליב (הליכוד):

עם ישראל סובל שאתה כאן, עם ישראל, והחיילים שלי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

די כבר, תפסיקי. כבר נגעל מהסגנון שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא אפסיק, ואני אשגע אותך עד שאתה תרד.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לכי. אני נותן לך גב. לכי כבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

"לכי כבר" תגיד לכלב של אשתך.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי, די.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מבקש שתתחשב בזמן שלי, כי תראה איך היא מתנהלת.

היו"ר ארז מלול:

אתה יכול לממן גם לי או שרק לה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה לא סובל. אם הייתי מרגיש שאתה סובל, אחלה, הייתי עושה את זה גם לך. אבל היא בוודאי סובלת, ובאמת אני מוכן לעזור לה, אבל היא לא רוצה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

רהט, אדוני היושב-ראש, עוד מעט תהפוך לעיר הגדולה ביותר בחברה הערבית, והיא צריכה את רשות הבדואים כדי לבוא במגע עם משרדי הממשלה השונים? זה מטורף.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, "שנים-עשר באוקטובר, אלף תשע מאות שבעים ושמונה / בשק"ם תל אביב אישה שחוחה כותבת / תאריך על צ'ק, / כותבת: 12.10.1973 / שבעים ושמונה, גברת, לא שבעים ושלוש, / קורא הקופאי, צוחק, קופא על מקומו, / מלחש: מה אפשר לעשות, גברת, / מה אפשר לעשות". השיר הזה, של אברהם בלבן, שיר בן למעלה מ-40 שנה, הוא אחד השירים הכי חזקים והכי עצובים שאני מכירה. התחושה היא שכבר 240 ימים מדינה שלמה מתעוררת אל בוקר השבת השחורה. אבל הזמן לא באמת עוצר. בעוד קצת יותר מארבעה חודשים נציין את יום השנה ל-7 באוקטובר. שנה. ואלא אם כן הכנסת שלנו תפזר את עצמה לפני תום כנס הקיץ – כמו שרוב גדול מאוד מהציבור היה רוצה שיקרה – אז הממשלה שהביאה עלינו את המחדל הזה היא גם זו שתכהן כאן ביום הזיכרון לאסון. 125 חטופים וחטופות עוד בעזה, עשרות אלפי ישראלים עדיין לא חזרו לבתים שלהם, ושרי הממשלה ימשיכו לשבת בבטחה על הכיסא כאילו כלום לא קרה. יש סימבוליות בכך שביום השנה למחדל תהיה כאן הנהגה אחרת, אבל הרצון הזה הוא בראש ובראשונה רציונלי. האיומים על עתיד המדינה לא הוסרו אלא אפילו העמיקו. המציאות הזו דורשת הנהגה אחראית בדחיפות. המפעל הציוני חייב להבטיח את קיומו ולדאוג שבראשו לא יעמדו מי שטמנו את ראשם בחול והשאירו את דלת הבית פתוחה, אלו שמתחמקים מהאחריות לאסון הגדול ביותר שקרה לעם היהודי מאז השואה. מי שהאכילו את הזאב לא ראויים לעמוד על הבמה בחלוף שנה ולדבר על הכבשים שנטבחו. לחטופים, לנרצחים, לנופלים, למפונים, לכולנו מגיע הרבה יותר. ביום הזיכרון לאסון חייבת להיות כאן, במדינת ישראל, ממשלה אחרת. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, אתמול התרחש אסון ופשע נוראי במחנה שקראו לו safe zone – ישראל הודיעה עליו כמקום בטוח – של פליטים שנעו, גורשו, נוידו, ובסוף טילים הרגו עשרות בני אדם, לרבות נשים וילדים, וחלק מהילדים היו קטועי ראש, decapitated, כמו שנהגו לומר. זה קרה כמה ימים לאחר החלטת בית הדין בהאג והאזהרות הברורות של בית הדין. עומד כאן ראש הממשלה בנימין נתניהו ומכנה זאת "תקלה". כמה תקלות יש כבר? כמה ילדים נהרגו, ילדים ונשים? 25,000? יותר. אלה לא תקלות. "תקלה", הוא אמר, וזה עבר ככה, גם פה וגם שם. ואז אני שואל את עצמי: מה הוא חושב לעצמו, ראש הממשלה, ששני בתי דין בגללו הוציאו החלטות, אחת מהן מתייחסת אליו, בהאג? הוא יכול לחמוק מהמשפט כאן, משפט השוחד. אולי באמצעות לחץ יכול לחמוק מהמשפט שם. אבל מהמשפט שלמעלה הוא לא יכול לחמוק. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אתה עלול לחמוק מבית המשפט שכאן, אתה עלול לחמוק מבית המשפט בהאג, אבל אתה לא תחמוק מאלוהים, "אכן נוראה נקמת אדונך". צדק האל הכול-יכול.) אדוני היושב-ראש, איך זה שהצבא שמפציץ אומר אחר כך שהוא בעצמו יבדוק ויחקור, כמו שהיה במקרה של העיתונאית שירין אבו עאקלה, רחמת אללה עליה. ירה בה צלף, ואמרו: אנחנו בודקים. בהתחלה שיקרו, אחר כך הודו, אבל זה היה אחרי הרבה זמן, הרבה זמן עבר. זה מה שיקרה גם עכשיו. וזה קרה כמה ימים – אני חוזר – אחרי האג. הזהירו את ממשלת ישראל מהדברים האלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר שחמאס, שהמלחמה, שהמפגינים מסכנים את ישראל. בנימין נתניהו הוא הסכנה הגדולה של ישראל והמזרח התיכון כולו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם יודעים, הפכנו לכנסת תומכי טרור. אלה למדו את השיטה. כולם אוכלים בחוץ – הם מטנפים פה את חיילינו, מטנפים את הממשלה. תכף יבוא כסיף יגיד: ג'נוסייד בעזה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה אתה מקשיב לה, היושב-ראש? למה אתה מקשיב לה?

טלי גוטליב (הליכוד):

איפה אני? איפה אני? איפה אני. לך תביא לי כדורים, אולי זה ירגיע אותי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תשתיק אותה, תוציא אותה כבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך תביא לי טיפול. לך תביא לי טיפול. לך תביא לי כדורים. בוא, בוא, תביא לי את הכדורים.

היו"ר ארז מלול:

די. ששש.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך תביא לי כדורים. בוא, בוא, תביא לי את הכדורים.

היו"ר ארז מלול:

טוב. חברת הכנסת טלי. טלי, זהו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

למי אמרת ששש, אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר ארז מלול:

לה אמרתי, וגם לו. אל תדאג.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה עושה איזון? היא זו שמפריעה, לא אני. תתחיל מחדש עם הזמן שלך.

היו"ר ארז מלול:

אתה מפריע לעופר. תתחיל.

טלי גוטליב (הליכוד):

אוי. תתחיל, יש עוד 15 שניות, אנחנו עוצרים את נשימתנו. קח עוד 15 שניות.

היו"ר ארז מלול:

חברת – טוב, די, חברת הכנסת טלי, זהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

קח, 15 שניות לתומך טרור.

היו"ר ארז מלול:

אני סבלן, אבל גם לסבלנות שלי יש גבול.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, תודה לשר לביטחון פנים על הנשקים. בקרוב נשתמש בהם נגד הגיס החמישי הבוגדני מקפלן – כך הגיב מישהו לציוץ שלי לפני כמה ימים. חודשים שאני מתריע שהנשק שהגזען שלא עוצר באדום מחלק בסיטונאות לתומכיו, יופנה בבוא העת נגד מתנגדי הממשלה. הזהרתי שראש הממשלה וכנופייתו מעודדים אלימות נגד משפחות החטופים והנרצחים, נגד דורשי השלום, נגד החברה הערבית, וכי כולנו על הכוונת, תרתי משמע. אם לא נלך עד הניצחון, 100,000 חיילי מילואים יישארו על הגדר. לא נזוז מהגדר, נקרא לתושבי מדינת ישראל להגיע לעזה ותחת אבטחה שלנו נקשיב למנהיג אחד – כך שיתף יאיר נתניהו, זרועו הארוכה של אביו, או אולי אביו זרועו הארוכה שלו, והכשיר את הקרקע שוב לפוטש נוטף שנאה ודם, שמטרתו להנציח את המלחמה ולממש בחסותה את תוכנית ההכרעה הג'נוסיידית. לא רק טבח בפלסטינים, גם את אזרחי ישראל מוכן נתניהו לחסל למען שימור שלטונו. דימיטרי שומסקי כתב בהארץ לפני כשבועיים כך, ואני מצטט אותו: "הימין הישראלי ההגמוני כיום, הנציונל-כהניסטי והביביסטי כאחד, הוא יצור שונא אדם. שנאת האדם שלו מוצאת את ביטויה בראש וראשונה ביחסו אל העם הפלסטיני. אולם אין לכם אשליה תמימה יותר מאשר האמונה ששנאת אדם יוקדת כזאת לעולם תישאר שנאת ה'אחר' ולא תופנה כלפי פנים – – – אנחנו אכן הבאים בתור – בתור למזבח קורבנות אדם למולך", כתב שומסקי. כנגד הסכנה הנציונל-משיחית דרושה חזית אנטי-פשיסטית שתצא למרי אזרחי בלתי אלים. "הדרך היחידה לעצור סכנה זאת היא שאזרחי ישראל יצאו לרחובות בהמוניהם במטרה להפיל את ממשלת קורבנות האדם הזאת", כתב שומסקי באותו מאמר, ולא נותר לי אלא להסכים. אם הסכנה היא דיקטטורה, הפתרון הוא דמוקרטיה, משטר ללא כיבוש וגזענות, משטר של שלום שוויון עמוק וצדק חברתי, ועל כזה צריך להילחם, חובה להילחם. הגיע הזמן שאלו המתהדרים בנוצות הליברליזם והדמוקרטיה בבית זה יבינו מי באמת מסכן אותנו ויצאו נגדו בכל העוצמה, במקום לשמש לו עלה תאנה מבית ופרקליטי שטן כלפי חוץ. כל עוד אינכם עושים כך, אתם חלק מהאסון שהיה, ועוד יותר מזה – שיהיה, שגם אתם תהיו מקורבנותיו. זוהי שעת חירום. קומו ועשו מעשה פוליטי אמיץ נגד ממשלת הזוועות הזאת. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. יש מישהו שקורא לך סולומון, אז זה בלבל אותי.

טלי גוטליב (הליכוד):

יאללה, בואו נראה מה יש לה לחדש. מה את מחדשת? בואו נשמע.

היו"ר ארז מלול:

תקשיבי.

טלי גוטליב (הליכוד):

בואו נשמע מה יש לתומכת הטרור לחדש שלנו, בבקשה. ממי את מצטטת? הוא ציטט משומסקי בהארץ. בואו נראה לאן עוד נגיע.

היו"ר ארז מלול:

די, חברת הכנסת טלי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא, לא, אני לא מוכנה לקבל את זה.

היו"ר ארז מלול:

עאידה, תני לי לנהל את – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

יש לי זכות להערות ביניים, זה כתוב בתקנון.

היו"ר ארז מלול:

זהו? גמרנו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תאמינו לי, למרות שאני יודעת שיש אנשים שלא אחראים להתנהגות שלהם, מה לעשות, לפעמים זה מרגיז; למרות הידע, למרות הידע שאין אחריות על המעשים.

טלי גוטליב (הליכוד):

את התרגלת להוציא טינופת על עם ישראל, ואני לא אתן לך.

היו"ר ארז מלול:

טלי, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא אתן לה, לא אתן לה. בואי נשמע, בבקשה.

היו"ר ארז מלול:

בזמן שלך תגידי – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

הינה, בבקשה, אני מקשיבה בקשב רב.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מתי היא תקבל קריאה ראשונה?

היו"ר ארז מלול:

כשאני אחליט.

טלי גוטליב (הליכוד):

מתי שתביא לי את הכדורים. מתי שתביא לי את הכדורים – הוורודים, הכחולים, מה שאתה אוהב. תביא לי מה שאתה רוצה, איזה כדורים שבא לך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לפני כמה ימים הכריז בית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג על החלטה מאוד ברורה בעניין הכניסה לרפיח והמתקפה על רפיח. נאמר בהחלטה הזאת – אומנם לא היה איסור מוחלט על מתקפה כזאת, לצערי, אני אומרת את זה – היה כתוב בצורה מאוד ברורה שעל ישראל להימנע ממתקפה אשר תסכן ותשליך על חיי אזרחים חפים מפשע. וזה לא איחר. המתקפה מממשלת הדמים, התגובה מממשלת הדמים ומי שעומד בראשה, בנימין נתניהו, הגיעה מאוד מהר. שלא תבינו אותי לא נכון, זאת לא הייתה המתקפה הראשונה על העיר רפיח וזאת לא הייתה אפילו המתקפה השנייה אתמול. העיר רפיח, כבר מפציצים אותה יותר משבוע. אבל מה קרה אתמול? מה שנקרא "תקלה". אלה היו זוועות שאמורות לזעזע כל בן אדם, אבל אותה ממשלה פטרה את המצפון הישראלי מלראות את הזוועות וסגרה את אל-ג'זירה, כאילו אם סוגרים את אל-גז'ירה העולם לא יראה את הפשעים המתחוללים. אז הינה, אני מביאה לכם ידיעה: העולם אתמול ראה, אתמול, ראה אוהלים של עקורים בפעם השלישית, שלתומם נאמר להם שהאזור הזה הוא אזור בטוח על ידי צבא ההגנה לישראל. נאמר להם: אם תעברו לשם, זה אזור בטוח. דווקא הגיעה ההפצצה לשם. ילדים, נשים וזקנים נשרפו אתמול. היו גופות בלי ראשים, והיו ידיים ורגליים שלא ידעו להתאים אותם. אני אומרת לכם, זה לא מתקבל על הדעת לבקש מאיתנו להזדעזע – ואכן הזדעזענו – מ-7 באוקטובר, ולהתפלא כאשר אנחנו מזדעזעים לראות את בני עמנו נטבחים בצורה כזאת. על הכיסויים אתמול, על השקיות של הגופות, נכתב "גבר", "אישה". אין כבר שם למתים שם. אין שמות כי כולם שרופים ואי-אפשר לזהות אותם. אני אומרת את זה כי אני יודעת: בתוך-תוכם הרבה ישראלים יהודים לא מוכנים שדברים כאלה ייעשו בשמם, חוץ מאשר השיח הקיים, שזה מסכן – ואכן זה מסכן – את חיי החטופים, שהיינו רוצים לראות אותם משוחררים ובחיק משפחותיהם. באותה מידה אני רוצה לראות את הילדים העזתים בחיק האימהות שלהם ובתוך הבתים שלהם. אבל אתם יודעים מה, לרובם כבר אין בתים. לכ-20,000 ילדים בעזה אין אבא ואין אימא, הפכו ליתומים ביום אחד. אז בואו נדבר בצורה הכי ברורה. עמד לפני שעה פה ראש ממשלה – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – שהפקיר את האזרחים שלו, ואומר להם: עד הניצחון המוחלט. על גופותיכם כולכם, על גופותיכם אני אגיע לניצחון המוחלט. אז מר ביבי, אין ניצחון כזה ולא היה ניצחון כזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

דרך אגב, אין פה שר. זה לא בסדר.

היו"ר ארז מלול:

תביא לי אישור בכתב. הינה, הינה, יש. אתה לא רואה, הינה שרה. יש שרה. אתה רואה רק שרים, שרות אתה לא רואה. בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני דווקא רוצה לדבר על פשע, כן, על פשע שמתחולל בימים אלה בנגב. כבוד השרה, לפני עשרה ימים הרסו 47 בתים בנגב. באו, שיטחו את כל המקום, החרימו את כל תכולת הבית שיש לאנשים. ומ-8 לחודש עד היום – ביום שבת אני הייתי אצל המשפחות – כ-350 נפשות וילדים תחת כיפת השמיים, עד לרגע זה. מדינה שבה שר שהתעקש להתמנות לאחראי לחברה הערבית הבדואית בנגב, מבצע פשע באוכלוסייה ברגעים אלה. כנראה, הייתה לו סיבה להתעקש, כי הוא בחר להיות שר התפוצות, שאחראי לחיזוק הקשר עם הקהילות היהודיות בעולם, זה שצריך לדאוג להן, ועל אזרחי המדינה שהוא התעקש להיות אחראי להם, הוא דוחף את הדחפורים. בקדנציה שלו, במנדט שלו – להרוס יום-יום בנגב ללא שום פתרון לאנשים. זה אכן פשע שממשלה, ששר, שרשות שאמונה על אזרחים, באה, הורסת 47 בתים, ומשאירה אותם ללא שום מענה. זה פשע שהאנשים שאחראים לו, במקרה הטוב, במקרה הטוב הם צריכים להתבייש ולהתפטר, ובמקרה הצודק הם צריכים לעמוד לדין. הוא דואג לקהילות היהודיות בעולם; באותו היום, ב-8 במאי, הוא הרס מסגד שקיים מעל 50 שנה בוואדי אל-ח'ליל. אתם מתארים לעצמכם שבית כנסת בקהילה יהודית בעולם נהרס, הורסים אותו – – –

היו"ר ארז מלול:

הרסו גם בארץ, בירושלים. גם בתי כנסת.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

הרסו מסגד שהוא מעל 50 שנה. השר הזה, שאני לא רוצה גם לנקוב בשם שלו – כי הוא לא ראוי להיות שר, לא ראוי להיות מופקד על אזרחים. החברה הערבית הבדואית שילמה מחיר כבד. בימים אלה באים והורסים לאנשים. זה לא נגמר בוואדי אל-ח'ליל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

ברשותך, כבוד היושב-ראש, כמה משפטים, כי הנושא כל כך צודק, כל כך כואב, כל כך מפריע לאוכלוסייה הזו, שאני גם פונה לצלם האנוש בכל חברי הכנסת, לקואליציה ולאופוזיציה: אי-אפשר להשאיר את המצב כזה. באים לאנשים. ביום רביעי יש עוד דיון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע על ראס ג'ראבה, שזה יישוב שלפני כל דימונה הוא קיים, והיום באים לבית המשפט ורוצים לפנות את האנשים. זה פשע שצריך להיעצר.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

ולכן אני פונה אלייך כשרה בממשלה, כדי שהקול הזה יישמע. גל ההריסות, מסע ההריסות בנגב צריך להיפסק. זה רק מגביר את השנאה, את העוינות, את התסכול. על מה יגדלו ילדים שהרסו להם את הבתים ומפקירים אותם עד לרגע זה ללא שום מענה?

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, אתה עולה לנאום פה, ואתה מתכונן, והעוזרים שלך מכינים אותך, אבל בדרך כלל אני משתדל לדבר מהלב. אני שמח שאת נמצאת פה, השרה, טלי גוטליב נמצאת פה, וחבריי מהאופוזיציה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני תמיד נמצאת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתם יודעים, בסוף אנחנו אזרחים במדינת ישראל, ויש לנו משפחות, ויש לנו ילדים, ויש לנו חברים ושכנים, ואני מדי פעם שואל את עצמי אם כל האנשים שנמצאים פה, זה היה החלום הכי גדול שלהם, להגיע לבניין הזה. מה המטרה בכלל שאנחנו נמצאים פה? אני באמת מאמין שכל אחד שנמצא פה רוצה לעשות טוב בתחומים שלו, באג'נדה שלו, לקדם דברים, ואני גם מאמין באמונה שלמה שהמדינה הזאת יקרה לכל אחד ואחת שנמצאים באולם הזה. ישבתי פה מהשעה 16:00 ושמעתי את חברי הכנסת, שמעתי את ראש הממשלה, את ראש האופוזיציה, וכשזה הסתיים, יצאתי החוצה לשתות כוס קפה, כי הייתי חייב להירגע מהאמוציות שהיו פה. חברים, יש לנו אחריות. יש לכל אחד ואחת, אדוני היושב-ראש, אחריות למעל תשעה מיליון אנשים שגרים במדינה הזאת. יש לנו אחריות להורים שלנו, שהגיעו מקצווי תבל ובנו מדינה לתפארת. יש לי אחריות לאבא שלי, שהוא ניצול שואה בן 85, שחרט על היד שלו: 7 באוקטובר 2023, עם דגל ישראל – כי לא היה לו את המספר של השואה, כי הוא היה קטן ולא חרטו את המספר. יש לי אחריות לבכי שהוא בוכה לי כמעט כל יום. אני מנסה להעביר את זה לחברי הכנסת בקטע של – לא יקרה כלום אם לא נהיה פה. באמת, לאף אחד מהבניין הזה לא יקרה שום דבר. אתם אנשים מוכשרים, אתם תתפרנסו בהרבה מאוד דברים, ואפילו הרבה יותר, כי כל אחד יודע מה המשכורת שנכנסת לבנק, והיא לא גבוהה. אף אחד לא נמצא פה בשביל המשכורת הזאת, אני בטוח לא; הרווחתי הרבה, הרבה יותר. אני מנסה לדבר לחבריי בקואליציה. גם את, טלי, את הרווחת הרבה יותר. ואני מסתכל לך בעיניים, גם לך, השרה, ולכל אחד שאני יכול, כדי שניקח אחריות, ניקח אחריות על מדינת ישראל. אנחנו במצב של התמוטטות טוטלית של המדינה, ומי שלא מבין את זה, או שהוא עיוור או שהוא טיפש, כי בכל נקודה שאני אגש ואגיש ואדבר עליה, אנחנו בהתמוטטות: כלכלה, ביטחון, החברה בתוכנו, יחסים בין-לאומיים. ממדינה לתפארת, באמת, מדינה שכל העולם רק מדבר עליה ורוצה ללמוד מאיתנו, הפכנו למדינה שהיא על סף התמוטטות. ואני, כמוכם, אין לי איזה לחצן שאני לוחץ עליו ואני אומר: אני לוחץ, והכול מסתדר. אבל הציפייה שלי היא שבאמת נצליח בבניין הזה לעשות שינוי, גם אם הוא קשה לנו לפעמים באופן אישי, למען הילדים שלנו. כולי תפילה שמצבנו ישתפר בעתיד. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

אמן. אמן ואמן. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, שלוש דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

אלמוג, יש לך איזו תביעה בשבילנו, משהו?

היו"ר ארז מלול:

נאור, זה לא מצחיק. טחנו את זה כבר, לעסו את זה. די.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – תצחיק אותי מדי פעם, אבל זה כבר ממוחזר לאללה – – –

היו"ר ארז מלול:

טלי, זה מפריע. חברת הכנסת שלי, זה מפריע.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מרכזת האופוזיציה, תנו לה את הכבוד. רק תתקני את עצמך, כי אולי הייתי בפאנל, יצא טונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, אני רוצה להתייחס בכמה מילים לתחקיר המטלטל של העיתונאי רביב דרוקר על פועלה של שרת התחבורה, או שמא נקרא לה "שרת החבורה".

שלי טל מירון (יש עתיד):

יהלומנית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין מה לומר. כל מי שראה את התחקיר – גילה, הבנתי שגם את נקלעת לאירוע, גם את חטפת, אבל בואו נגיד, יש עוד הרבה אחרים כמוך – אי-אפשר שלא לקבל גועל, ובואו נגיד, מיצי הקיבה עלו לי מהבחילה בעקבות התחקיר. עכשיו תראו, אנחנו לא מופתעים. ברור לנו שיש בעיה אמיתית בממשלה הזו, של עבודה מקצועית, של שירות ציבורי, של מינהל תקין. הכול אפשרי – אפשר לבזוז, אפשר לחגוג. לא הופתענו באמת מכמות הביזוי של השירות הציבורי. מה שעניין כאן, שזה כבר לא עניין של מי תומך בליכוד, אלא העניין הוא מי בעצם תומך בשרת החבורה – האם יש לה מתפקדים באותה עיר או לא. זאת אומרת, עיר ליכודית כמו קריית שמונה, נגיד, שבה רובם מצביעים לליכוד, היא לא נכנסה לרשימה שלה, כי אביחי, ראש העיר, הוא לא פוקד לה. אז העיר הליכודית קריית שמונה, כשהגיעה עם תוכניות, לא נספרה. עכשיו, ברור לי שגם אנשים מהליכוד – ואני מסתכלת עלייך, אבל מניחה שאת לא לבד, גם הם קצת קיבלו בחילה מהעניין הזה. עדיין, הינה, אני אומרת לכם, מכיוון שהייתה לי איזו שנה בוועדה לביטחון הפנים, ברור שהחוקר הכי פשוט, שסיים עכשיו קורס חוקרים, מבין שבתוך האירוע הזה יש עבירות של הפרת אמונים – כמובן לכאורה, זה ייבדק – ופרקליט המדינה והיועצת המשפטית לממשלה חייבים לפתוח בחקירה על הפרת אמונים. חייבים, כי הרי אין היגיון בזה. נתחיל ממושב זכריה, לדעתי, עם המדרכה – – –

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

לך זה ברור. איך יכול להיות הרי שמורידים את כל המדרכות ביישוב, אבל לאותו פוקד של מירי לא הורידו את המדרכה? אם זו לא הפרת אמונים, אז מה היא הפרת אמונים? מה זה? הרי אין פה שום דבר הגיוני. איך יכול להיות? מה שמדהים, אגב, מה שראיתם, כשהיא מקבלת החלטה – אני לא יודעת אם ראיתם את הדף, את זה את מכירה מצוין – אחרי החלטה של המשרד היא כותבת – ואני כתבתי כדי שאני לא אשכח – היא כותבת בכתב היד שלה: בהתאם להחלטת הדרג המקצועי. אין שום החלטה של הדרג המקצועי, אבל היא הוסיפה את זה בכתב. זה לא הפרת אמונים? ברור שזה הפרת אמונים. אל תגידי לי, אני אגיד לך. הסיפורים על המדרכות, על זה באמת אין מה לומר.

היו"ר ארז מלול:

טוב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, חכה, לא הספקתי אפילו להגיד מילה על היהלומים.

היו"ר ארז מלול:

מה אני אעשה? טוב, מה אני אעשה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי. אז תן לי עוד דקה אחת על יהלומים, כי בסוף – – –

היו"ר ארז מלול:

חלק ב'. זה ישודר בשני חלקים. תעשי חלק ב'.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יודע, בדיוק עכשיו דיברתי עליך, כן, שאתה איש יקר.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז תן לי רק להגיד משהו על יהלומים.

היו"ר ארז מלול:

זה איזה חלק של הפרת אמונים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא לא לא. עכשיו דיברתי עליך. תגיד לעוזר שלך, הוא יגיד לך. מילה על היהלומים. תשמע, תחבורה זה לא חלוקת ממתקים. זה לא. זה מציל חיים. החלטה איפה לשים כביש, איפה לשים מעקה בטיחות, איפה לשים רמזור – עם כל הכבוד, ויש לי הרבה כבוד למשרד שאת עומדת בראשותו, זה מציל חיים. אנשים יכולים לחיות או למות בעקבות החלטות של משרד התחבורה. ולכן אני רוצה לסיים את זה בנימה קצת יותר רצינית. נכון, התרגלנו לזלזול בשירות הציבורי, ומכונת הרעל כבר עובדת על יהונתן יוסף, וכבר הוציאה עליו דברים. אבל כל אדם מכם שהולך לישון בלילה, בעיקר בצד הזה, צריך לחשוב: אם החלטות כאלה מתקבלות אך ורק בגלל שפוקדים לה לליכוד, באמת באמת אבדנו. לא, אני לא מוכנה לקבל שכולם ככה. לא כולם ככה.

היו"ר ארז מלול:

נכון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אלמוג כהן, בבקשה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרה, אני היום רוצה לומר תודה. אני רוצה באמת להודיע רשמית לאחיי בקואליציה שאני עובר לצד הטוב, לצד הנכון של ההיסטוריה, לצד הנאור, לצד שצופה פני עתיד, לאנשים השונים כל כך והמיוחדים הללו. הלידרים שלהם: יאיר לפיד, מנחית מסוקים בשיטת ראיסי; גדי איזנקוט, רמטכ"ל לשעבר; בני גנץ, רמטכ"ל, שר ביטחון וכמעט אף פעם לא יהיה ראש ממשלה לשעבר; ואחרון חביב – סגן ראש המוסד רם בן ברק. אני עובר לצד שלכם כי אתם בצד הנכון.

נאור שירי (יש עתיד):

לא מכניסים – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אתם השארתם את החרפה שנקראת עופר כסיף. אתם השארתם את החרפה של האיש הזה שבזמן שחיילינו הקדושים, שהסוליה של הנעל שלהם שווה את כל הנאצים מהחמאס – אתם אפשרתם לאיש הזה להישאר. רמטכ"ל, רמטכ"ל, סגן ראש מוסד ואיזה מישהו שטוען שהוא לחם בלבנון או משהו כזה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה עם הלשכה? הבטחת – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

איך באמת? מה חשבתם לעצמכם? מה חשבתם לעצמכם כשהשארתם את החרפה הזו, שכל צעד שהוא הולך פה בבית הנבחרים הישראלי הוא ביזיון לחיילינו הקדושים, שבאמת נלחמים בעוז, נלחמים בגבורה, באחוות לוחמים, בערך הרעות, רצים לתוך התופת, לאש, כדי לשלם לנאצים על מה שהם עשו, והחתיכת כלומניק, האפס הזה, אתמול בערב מחליט שיש רצח עם. שימו לב, שופט בבית הדין הבין-לאומי בהאג, עופר כסיף, הגיס החמישי, מחליט שחיילינו הקדושים עושים רצח עם. לא ידענו אתמול בערב – ניסיתי להיכנס לתקשורת הערבית, להבין מה קרה. לא הבנתי. פתאום הוא קופץ בראש. אבל אתם יודעים מה? אני לא מאשים אותו. הוא עושה את העבודה שלו, זה בסדר. אני מאשים אתכם, אתכם, שאפשרתם לראשי המפלגות שלכם, ללידרים שלכם, לא להצביע בעד ההדחה של האיש הבזוי והשפל הזה. הרי אתם פטריוטים; הילדים שלכם משרתים, לוחמים, מטובי בנינו. למה אפשרתם את זה? למה? למה החרפה הזאת צריכה להיות פה בכלל? כשאנחנו נמצאים במלחמה עיקשת – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אתה הגעת והצבעת, אני זוכר, הצבעת שמית והיית בעד. כל הכבוד, אחי. נאור, כל הכבוד לך.

נאור שירי (יש עתיד):

כסיף הוא הבעיה של המדינה? עופר כסיף הוא הבעיה במדינה?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

עופר כסיף הוא חלק מהבעיות במדינה.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – חסרות בעיות למדינה הזאת?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

עופר כסיף נמצא פה, בבית הנבחרים הישראלי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אני רוצה לומר לכם – –

נאור שירי (יש עתיד):

– – – נושא שהוא – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – עוד לא מאוחר לתקן. תדברו עם גנץ, לפיד, איזנקוט ובן ברק ותגידו להם שהם צריכים להתבייש בעצמם. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת מתי צרפתי הרכבי, בבקשה.

קריאה:

מי שצריך להתבייש זה המדינה הזו.

נאור שירי (יש עתיד):

אלמוג, בלי שאתה תובע, זה לא נחשב.

מאיר כהן (יש עתיד):

רק בלייב. רק בלייב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אתה יודע, לא אמרתי – אמרתי שהם היו שם, לא אמרתי שהם היו איתך באולפן. לא רציתי לענות לך כי אני לא נכנסת – – – אמרתי שם. תסתכל על מה שאמרתי – – –

היו"ר ארז מלול:

טוב, תודה רבה על הדיאלוג. מירב, את מפריעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – אבל אני לא מתווכחת איתך. חבל על הזמן. אני מפחדת שתתבע אותי, אני בלחץ.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

חכי – – – כשתרד לך החסינות, חכי. עד לבאר שבע אני אביא אותך לבית משפט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אם יש מישהו שיתבע זה אני אותך על זה שאמרת לי שיש לי קול של ספונג'ה. אבל סלחתי לך על זה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

זו לא דיבה.

היו"ר ארז מלול:

טוב, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, 234 ימים למלחמה; 125 חטופות וחטופים עדיין נמקים בשבי החמאס. צריך לומר את זה שוב ושוב. אין זמן. חייבים לשחרר את כולם עכשיו, וכל הדברים האלה וכל הנאומים האלה – אין להם זמן, הם מתים בשבי. והצפון – היה קודם דיון 40 חתימות על הצפון – הצפון תחת מתקפה מתמדת, ואין מענה לתושבים המפונים – לא יודעת כמה, 70,000, 80,000, תלוי את מי שואלים. אין תמונת עתיד, אין צפי חזרה הביתה. המדיניות של הממשלה, אני שומעת, היא הגנה התקפית. מה זה בדיוק הגנה התקפית? אני לא יודעת. שמונה חודשים של ירי בלתי פוסק זה הגנה התקפית? הרס של יישובים ותשתיות זה הגנה התקפית? אז אני מודיעה: ההגנה ההתקפית של הממשלה הזאת נכשלה. היום, בייאושם, תושבי מושב מרגליות החליטו לנתק את עצמם מממשלת ישראל; להוציא את כל החיילים ממרגליות. אחרי שמונה חודשים – זהו, האמון בממשלה אבד לחלוטין, כי ההסכם בין הממשלה לאזרח הופר. למרות – אתם יודעים שכבר בינואר הוחלט לאשר תוכנית סיוע לצפון, אז היום, בשעה טובה, ממשלת ישראל אישרה תוכנית סיוע לצפון. לקח להם בערך חמישה חודשים רק לאשר. אז ממשלת ישראל איבדה את הדרום, ממשלת ישראל איבדה את הצפון, תרתי משמע, וממשלת איבדה את דרכה. מדיניות ההפקרה בצפון נמשכת, משפחות מתפרקות, התעסוקה בצפון מתרסקת, החקלאות בקריסה, החינוך מקרטע, לדור שלם אין אופק לעתיד. אין כאן הרבה חברי קואליציה, אבל אני באמת קוראת לכם להתעורר. מספיק עם הצביעות. אי-אפשר לגנות אלימות – וככה דיברנו על הסרטון – רק כאשר זה מופנה כלפי תומכי הממשלה. אתמול כולנו הזדעזענו לראות את האלימות הקשה של שוטרים כלפי אזרחים בעימותים במירון, ובאמת שום דבר לא מצדיק הטחה על הקרקע של קשיש בן 80. דברים כאלה לא צריכים לקרות. נקודה. מהר מאוד החלו כמובן לזרום גינויים, וגינויים מוצדקים, אבל הגדיל ועשה השר לביטחון לאומי כשהוא לא רק מיהר לגנות את האלימות, אלא הוא פנה ישירות למפקד מג"ב יצחק בריק והנחה אותו להשעות השוטרים האלימים. כל כך מהר הוא פעל ובכזאת נחישות, שהוא על הדרך עקף גם את מפכ"ל המשטרה, וזה בניגוד להחלטת בג"ץ, שאוסרת כמובן התערבות ישירה של השר בעבודת המשטרה. העובדה שבן גביר רואה בהחלטת בית המשפט בגדר המלצה היא לא חדשה. אבל זה אותו בן גביר שמתגאה בגיבוי שהוא נותן לשוטרים כשאמר באוגוסט כשהוא ליווה אותם למח"ש: אתם הגיבורים שלנו. באתי היום לחזק אתכם. אני וממשלת ישראל נותנים לכם גיבוי לפעול על פי חוק נגד פורעי חוק. זה הזמן לתת לכם גב, ובשביל זה אני כאן. אותו בן גביר, שלא פצה פה – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

שני משפטים. – – כאשר מפגינים בקפלן נפצעו מכינון ישיר של מכת"זית, מרמיסת פרשי המשטרה של מפגינים שעמדו על מדרכה, מזריקת רימון הלם אל תוך הקהל. אותו שר, להזכיר לכם, הוא עבריין מורשע. אז כך לא מנהלים מדינה מתוקנת; כך בונים מיליציות מסוכנות. ולא אמרתי מילה על שרת התחבורה, שהפליאה ללמד אותנו מהם כוח, כבוד וכסף.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תשמעו, אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לבכות, לבכות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז כדי שאני לא אצחק ולא אבכה, אני פשוט אספר לכם את הצ'יזבט הבא. קבלו קטע. יש איזה אחד, קוראים לו ניר אבישי כהן. ניר אבישי כהן לא מספר לנו מיהו. תכף נראה, הוא חבר טוב טוב של עופר כסיף: אני מסרב. אני, ניר אבישי כהן, רס"ן במיל', מס' אישי" וכו', "קצין אג"ם" וכו', "מודיע בלב כבד על סרבנות. אני מסרב להמשיך לשרת בצה"ל, צבא של מדינה שאינה דמוקרטית". ניר אבישי כהן מפרסם את הפוסט הזה שקורא לסרבנות. מישהו יכול רק לספר לנו – בואו נחשוב מה הוא, מה הוא היה? הוא היה דובר של שוברים שתיקה. זה הבן אדם. עניתי לו בתשובה: בלי טובות, נשמה. אני לא רוצה חיילים כאלה. אני לא רוצה לוחמים כאלה, אנשים שמשקרים על כבודה של מדינת ישראל. כי אנחנו דמוקרטיה. בין שאתם תהיו בשלטון ובין שאנחנו בשלטון, זו דמוקרטיה, שהיא בבואה של רצון העם. אז עזבו אתכם. אבל את זה אומר האדון הזה. רציתי, אגב, לשאול: הרי הוא לא במעצר, איך קוראים לו, ניר אבישי כהן, דובר שוברים שתיקה, פעיל שמאל רדיקלי – הוא הלך והשטנקר לשוברים שתיקה לפני שהוא הפך להיות הדובר שלהם, אבל שימו רגע בצד. האם שמעתם קול תרועה רמה של המעצר שלו? האם הוא נשלף מהבית למעצר בתור מי שקורא לסרבנות? האם עצרו אותו? לא לא לא. ממילא מיארה, היועמ"שית, מאוד עסוקה. היא בכנס באילת.

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא סירב ברמה האישית.

טלי גוטליב (הליכוד):

שנייה, רגע. תנו לי לסיים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל טלי, טלי, רק תגידי לי. הוא מסרב ברמה האישית. זה מה שיקרה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע. הוא קורא. לא, זה לא זה. אני מוכן להשלכות – וקורא. הוא יוצר לעצמו תדמית של: אני לוחם זכויות אדם. בוז לך, בוז לך, בוז לך. אני לא רוצה חיילים כמוך. אני לא רוצה לוחמים כמוך. זה, קודם כול.

היו"ר ארז מלול:

היית אצל מיארה.

טלי גוטליב (הליכוד):

איפה מיארה – אני זוכרת, ברוך השם, השם שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך – מיארה נמצאת בכנס באילת. אני אהיה שם מחר, לקצת זמן, לאיזה פאנל. היא נמצאת שם, ובגלל זה אין לה זמן להורות לעצור אותו, להורות לקרוא לו לחקירה; לא לעצור אותו, אני בעד – מתי שלא צריך, לא צריך. אבל את החייל הלוחם שהיה שמונה חודשים ביהודה ושומרון בלחימת מילואים עצימה, שהעלה סרטון ושלח לחבר, סרטון שכולכם התרעמתם עליו – – –

נאור שירי (יש עתיד):

טלי גוטליב (הליכוד):

שקט. הוא קורא בסרטון לניצחון, לניצחון, והוא מסביר את זה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע. הוא מסביר את זה בכאב שלו, שהוא רוצה ניצחון. אז אם אתה תומך בכבודה של מדינת ישראל, בזכותה הטבעית לביטחון, להרתעה, לגאווה לאומית, אז אנחנו נעצור אותך. הוא כמובן שוחרר, כי לא הייתה עילת מעצר. אבל כותרת בעיתון היא עילת מעצר. דעו לכם, כותרת בעיתון היא עילת מעצר. תוך כמה שעות אתה משתחרר, אבל יגידו שעצרו אותך. לעומת זאת, ניר אבישי הזה, שהוא פעיל שמאל רדיקלי, הוא מסוכן, כי הוא משתמש בעובדה שיש לו קהל גדול, והוא מביע סרבנות. אז יש לי חדשות לניר אבישי: בלי טובות, נשמה. אנחנו לא רוצים אותך. ואם תרשה לי, אדוני היו"ר, כי עבר לי הזמן. אתה נתת פה חצי דקה לעאידה סלימאן, ואני חייבת לומר פה משהו.

היו"ר ארז מלול:

כי את הפרעת לה חצי דקה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, לא. אבל אני לא רוצה לבקש רק את זכות הדיבור. אני רוצה להבהיר פה משהו אחד.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע. אחמד טיבי, שכרגיל משקר פה, אמר לכם שהייתה תקיפה ב-safe zone. דובר צה"ל הודיע ברורות, והוציא הודעה סדורה אחרי תחקיר, שהתקיפה לא הייתה ב-safe zone, מה שלא מפריע לאחמד טיבי להוציא את דיבת הארץ רעה. ולך, גברת עאידה סלימאן, כן, את יודעת מה ההבדל בינינו לבינך, בינינו לבין ארגוני הטרור? הרי את פשוט מאשימה את הצבא, לכן אני מכלילה אותך בתוך זה. אנחנו חושבים מאה פעמים ומצטערים מאה פעמים על כל בלתי מעורב, שעל זה אני מביעה את דעתי. לא תמיד צריך לעשות את זה. לעומת זאת, ארגון הטרור חמאס שולח אלינו טילים בלי התרעה, בלי לשלוח אותנו ל-safe zone, רצח את בנותינו ובנינו, אנס את בנותינו ובנינו, כרת את איבריהם מתוך תכנון, מתוך רשעות, מתוך אכזריות. אז שלי נעלייך.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הקשבתי היום לדבריו של ראש הממשלה. אני רוצה לפנות לבנימין נתניהו בעניין פרשנות המושג "ניצחון מוחלט". שמענו גם בנאומים קודמים וגם היום ניצחון מוחלט. מה הפירוש? על פי המילון העברי, "ניצחון" הוא התגברות על שונא או יריב והכרעת כוחו בקרב או בתחרות וכדומה; "מוחלט" פירושו אבסולוטי. איפה, אדוני ראש הממשלה, אתה רואה את הניצחון המוחלט, כאשר אנחנו ביום ה-234 למלחמה? החטופים עדיין שם, חוזרים כבר מזה זמן מתים. התצפיתניות – מי יודע כמה מהן כבר בחודש שביעי מאז מקרי האונס האכזריים? לירי, קרינה, אגם, נעמה, דניאלה. מה עם נשים נוספות שנמצאות בשבי, עד עכשיו בידי המפלצות האלה? רומי, ארבל, אמילי, נועה, שירי, כרמל, דורון – מי יודע אם הן עדיין בחיים? החיילים שלנו נהרגים מדי יום. הצפון שומם, עצוב, מוכה מפגיעות טילי נ"ט. האנשים שנותרו שם אינם מקבלים את הפיצויים שהם זכאים להם. עסקים קורסים. אין פרנסה. יש תשלומי מיסים, ואין אופק אמיתי ממוקד מציאות. המפונים – המפונים עקורים מבתיהם ללא עתיד חיובי נראה לעין. ילדים יצאו מהמסגרות. משפחות מתפרקות. כמה אפשר לחיות בחדר במלון? מתי בפעם האחרונה, אדוני ראש הממשלה, נפגשת ופגשת ודיברת עם המפונים? אני כן מדברת איתם. האם אתה פגשת אותם בכלל? יוקר המחיה עולה, ופוגע במיוחד במעמד הביניים, שכבר שחוק ממילא. החמאס צוחק לכולם בפנים, מתעתעים בעניין העסקה שהם בכלל אינם מתכוונים אליה. אתמול הם אף עשו לנו קריאת השכמה בשיגורים לתל אביב, לגוש דן ולאזור השרון. ואתה, ראש הממשלה, זחוח וחי בסרט שבנית לעצמך כדי לשמור על הכיסא שלך, כשימנים קיצונים לופתים את ידיך. האם זהו הניצחון המוחלט? זה ניצחון? לא ניצחון ולא מוחלט. אין אמון בך כבר מזמן, ואנחנו זקוקים לממשלה אחראית שפועלת לטובת האזרחים, כל אזרחי מדינת ישראל. תסיק את המסקנות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, שאל היום מדוע אתה עדיין ראש הממשלה. גם אני שואלת מדוע אתה עדיין ראש הממשלה. תתפטר.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

מי השר התורן?

היו"ר ארז מלול:

השרה גילה גמליאל.

משה טור פז (יש עתיד):

טוב. חבר הכנסת שקלים, החידה הבאה היא אליך: מי אמר את המילים הבאות? "לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם – –"

נאור שירי (יש עתיד):

יצחק רבין.

משה טור פז (יש עתיד):

"– – שם פרטי ושם משפחה – זהו צירוף שתי המילים 'יהיה בסדר'. צירוף המילים הזה, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום-יום של מדינת ישראל" – לא לגלות פה – "הוא בלתי נסבל. מאחורי שתי המילים האלה חבוי בדרך כלל כל מה שלא 'בסדר': יהירות, תחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה שאין להם מקום. ה'יהיה בסדר' מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות רבים מתחומי חיינו".

אושר שקלים (הליכוד):

אני יכול לענות?

נאור שירי (יש עתיד):

אתה חושב שזה ביבי אמר.

משה טור פז (יש עתיד):

מה אתה אומר, אושר?

קריאה:

הוא עשה גוגל, זה לא פייר.

היו"ר ארז מלול:

נו, תענה, תענה. תענה, אבל תענה מהר.

אושר שקלים (הליכוד):

הוא הוציא אותי מהריכוז, אני כבר לא שמעתי מה אמרת.

נאור שירי (יש עתיד):

צעקתי את זה, מה, אתה מסתלבט?

היו"ר ארז מלול:

יהיה בסדר, נו.

משה טור פז (יש עתיד):

טוב, אז את הדברים אמר בנאום בטקס סיום מחזור – – –

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא, רגע, תעצור את הזמן. תעצור את הזמן. צעקתי את זה, מה? אתה לא שמעת?

אושר שקלים (הליכוד):

לא, קשה לי לשמוע שניים במקביל.

משה טור פז (יש עתיד):

הוא לא שמע. אלה דברים ששומעים רק בצד הזה של האולם. נאום בטקס סיום מחזור של בית הספר לפיקוד ומטה של צה"ל, 1992. הדברים נאמרו על ידי ראש הממשלה דאז יצחק רבין, נאום ה"יהיה בסדר". אנחנו יודעים איך נראה ה"יהיה בסדר" של ממשלת ישראל הנוכחית. מדיניות "אין מדיניות", שהתחלנו איתה באוקטובר, ומחדל שנמשך עד היום, במאי, בהיעדר מדיניות.

אושר שקלים (הליכוד):

אתה מדבר עכשיו על – – –

משה טור פז (יש עתיד):

עכשיו אני אומר את זה, לא רבין. ב"יהיה בסדר" אין תוכנית, אין ממשלה מתפקדת, אין קבינט אחראי, אין מענה לאזרחים ואין טיפת מחשבה על היום שאחרי. יש שר, שר חוץ, שמתבטא באופן אינפנטילי כי הוא קיבל גישה לטוויטר ושכח את תפקידו, הוא חושב שיהיה בסדר. יש שרת תחבורה – לא, חצי תחבורה חצי טקסים – שבא לה לארגן טקסים כתחביב, אבל היא דואגת רק ליהלומים, למקורבים, לפעילים. מה, תחבורה? עבודה מקצועית? פקקים? תאונות דרכים? יהיה בסדר. יש שר חצי חינוך, קיש – החינוך העל-יסודי עוד שנייה בשביתה, יש מורים שזועקים על שכרם, יש תלמידים ששנת הלימודים שלהם עוד לא התחילה – יהיה בסדר. יש משפחה שפגע בה אתמול טיל במטולה, ואין לאן לחזור. מס רכוש אמור לפצות אותם, ובינתיים – שיסתדרו. איפה הם? מה המנגנון שדואג להם? מגורים? שיפוץ? יהיה בסדר. בעלי עסקים שמתפרנסים למחייתם; יש את שרה הקטנה בת החמש שצריכה לעלות לכיתה א' בשנה הקרובה, היא עברה כבר שלושה גני ילדים. לאיפה ההורים ירשמו אותה? מי יהיו החברים שלה בכיתה? מה תגידו לה? יהיה בסדר. כשרבין אמר "יהיה בסדר", הוא בעצם אמר שהרבה מאוד לא בסדר, שמדינת ישראל צריכה מקצוענות, שבטלנות היא לא תוכנית פעולה. אבל הזלזול של הממשלה הנוכחית באזרחי ישראל הוא כתב אישום נוקב של חוסר אחריות. כי לא בסדר – שום דבר פה לא בסדר.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון. נאור, אני חשבתי שהוא התכוון – יש איזה שיר כזה: יהיה בסדר, יהיה בסדר.

קריאה:

אשכנזי, לא מכיר.

היו"ר ארז מלול:

הוא לא מכיר, אתה מבין? אלה שירים של מזרחים. לא זוכר מי שר את זה.

אושר שקלים (הליכוד):

אני רק אזכיר לך את הסכם הגז, הסכם הכניעה של לפיד – – – מול חיזבאללה, שגם בזכותו הביאונו עד הלום, למצב שיש לנו צפון.

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד, אתה, אוהל עם ארבע יתדות לא ידעת לפרק, יא קשקשן. אתה מדבר איתי על חיזבאללה?

אושר שקלים (הליכוד):

גם אז הוא אמר "יהיה בסדר".

נאור שירי (יש עתיד):

די כבר, די. אוי, מסכן, אוהל סיירים – – –

אושר שקלים (הליכוד):

אז יאיר לפיד, יאיר לפיד שלך – – –

היו"ר ארז מלול:

אושר.

אושר שקלים (הליכוד):

יאיר לפיד שלך, ה"יהיה בסדר" בריבוע בריבוע.

נאור שירי (יש עתיד):

במקומך הייתי נכנס למקלט, לא יוצא עשר שנים, לא מרים את הראש, חצוף.

היו"ר ארז מלול:

אושר, חבר הכנסת אושר, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

אתה יודע שאני אוהב אותך.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אושר, די, זהו. נאור.

נאור שירי (יש עתיד):

איזה אושר? למי אושר פה?

היו"ר ארז מלול:

נאור. טוב, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

מאושרים אנחנו בטוח לא.

נאור שירי (יש עתיד):

איך לא שמעת שאמרתי יצחק רבין?

אושר שקלים (הליכוד):

אני מכיר את הנאום בעל פה, שירי.

היו"ר ארז מלול:

די.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כדאי לכם להקשיב, תירגעו, הכול טוב. אני מאוד מאוד גאה לעמוד פה עם חולצה של "אימא ערה". אתם יודעים, יש הרבה מאוד אימהות ערות בשמונת החודשים האחרונים, האימהות של הלוחמים שלנו. אני עוד לא שם, אבל יש לי ילדה שמתגייסת בשנה הבאה, ורק המחשבה על מה שהם עוברים, עוברות, האבות והאימהות, היא קשה. אימהות רבות מכל הארץ ומכל קצוות הקשת הפוליטית לא מצליחות לישון בשקט כבר שמונה חודשים. מתוך הדאגה הרבה הן הקימו את ארגון "אימא ערה", ובזמן שניתן לי לדבר אני רוצה להביא חלק מדבריה של רותם סיוון, ממובילות המאבק, בנאום בהפגנה במוצ"ש האחרון: ביום שנולד לך בן בישראל, נולדת ההבנה העמוקה והמצמיתה שיום יבוא והוא ילך אל הצבא. 21 שנה חלפו, בני הבכור משתחרר בימים אלה משירות בחטיבת הקומנדו אחרי ארבעה חודשים בעזה וח'אן יונס. בני השני מתחיל קורס חובלים בחודשים הקרובים, לאחר ששנת השירות שלו קוצרה. ההכרח של מדינת ישראל להגן על עצמה מאז הקמתה הוא ברור. ההכרח של לוחמים להגן על אזרחים הוא מובן מאליו. אלו ההנחות העומדות בבסיס נכונותנו כאימהות, בניגוד לכל אינסטינקט אימהי, להשאיל את ילדינו לצה"ל בהגיעם לגיל 18. ככל שעוברים השבועות מאז פרוץ המלחמה, מתברר לנו למרבה הזוועה כי לממשלת ישראל ולעומד בראשה אין אינטרס לסיים את המלחמה. נהפוך הוא, הם יודעים שהחזרת החטופים וסיום המלחמה יקרבו את קיצה של הממשלה, והם נחושים לדחות זאת ככל האפשר. מדינת ישראל קיבלה אשראי חד-פעמי כמעט לצאת לפעולה צבאית גדולת ממדים על מנת להבטיח שמה שקרה לה לא יוכל לקרות שוב. בסירובה של הממשלה לקיים את הדיון על אודות היום שאחרי, היא בזבזה את האשראי הזה והפכה אותנו למדינה מוקצית, המורחקת מהקהילה הבין-לאומית, ואף מחלישה את הקולות המתונים באזורנו. למען עתידנו עלינו להבטיח כי מנהיגינו יעשו כל שלאל ידם לבנות פה חברה ומדינה בטוחה, אשר תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות. מדינה אשר משרתת את אזרחיה כפי שהם משרתים אותם יום-יום, שעה-שעה. אני רוצה לשלוח מכאן חיבוק גדול וחזק לכל האימהות וגם לאבות במדינה, שהדאגה לילדיהם מדירה שינה מעיניהם כבר חודשים ארוכים. כולי תקווה שכולם ישובו הביתה במהרה ובשלום, וגם לכל פצועינו. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

אמן ואמן. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת להעלות פה על הדוכן את ההחלטה להציב חיילות בסדיר ובמילואים בתפקיד השגחה על מחבלי הנוח'בה, החלטה שבעיניי היא כשל מערכתי. אני שואלת את כולנו: האם לא למדנו שום דבר מפרשת הסוהרות? מחבלים מתועבים ואסירים ביטחוניים צריכים להיות בפיקוח של אנשי מקצוע בשירות בתי הסוהר שהוכשרו לכך במסגרת הכשרה ארוכה ובאופן ייעודי וייחודי. חובתנו לייצר סביבת שירות בטוחה ומוגנת לכל חיילי וחיילות צה"ל. לאחרונה הופץ פוסט ויראלי עם עדות מצמררת של אשת מילואים שהוצבה במתקן כליאה בתפקיד, וכך היא מספרת: שמרתי על אוהל שבו אושפזו שני מחבלי נוח'בה. לאוהל נכנסה שוטרת צבאית, ולאחר כמה דקות יצאה נסערת, כי אחד המחבלים עינג את עצמו בפניה. כבר בשנת 2022 קבע מבקר המדינה ש-38% מהסוהרות שהשגיחו על מחבלים חוו הטרדות מיניות. ברור לכולם כבר, על רקע 7 באוקטובר, שמחבלי הנוח'בה שהגיעו לכאן פעלו על פי דפוס שכלל גם טרור מיני של אונס ואלימות מינית. כעת, כשהם מאחורי סורג ובריח, זה הדפוס היחיד שהם עוד יכולים להשתמש בו. כבר אין להם נשק, אז הם יכולים לפגוע רק כך בחיילות שלנו. כיצד ייתכן שבנותינו שנקראות לשרת את המדינה מתוקף צו, צו 8, צריכות למצוא את עצמן במציאות מסוכנת כשהכתובת על הקיר? אם לא נעצור כעת את הטרלול, אנחנו פשוט פוגעים באמון הציבור בצה"ל. אנחנו שולחים את בנינו ואת בנותינו לשירות צבאי מתוך אמונה שיש מי שנותן את הדעת על כבוד האדם, על סביבת שירות בטוחה ומכבדת. אני דורשת ממערכת הביטחון לתת מענה מיידי לבעיה המערכתית ולהסדיר את המשימה ואת בעלי התפקיד. זוהי קריאה דחופה לפעולה. אני אומרת: מי שצריך לשמור על מחבלי נוח'בה אלה שב"ס והשר לביטחון לאומי. אבל השר לביטחון לאומי כנראה מאוד עסוק עכשיו בשימוע למפכ"ל. אז מחבלי הנוח'בה, במקום שהם יהיו בשב"ס, הם נמצאים במתקנים של צה"ל. עיוות מארץ העיוותים. צריך להסדיר גם את הנושא של המשימה וגם את הנושא של מבצעי התפקיד. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. אני מבקש שתדייק כמו חברתך. תמיד היא על השנייה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תמיד יותר.

היו"ר ארז מלול:

לא, היא אף פעם לא יותר. שרון תמיד מדייקת.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה יכול לשאול את סגנית המזכיר, תמיד אני נותן יותר. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, היום כאן באולם יושב-ראש הקואליציה ידידי אופיר כץ, כשהוא פנה לחברי האופוזיציה, הוא אמר: אבל תודו, הממשלה עשתה; תודו, הממשלה בכל זאת דאגה. אני אומר לחברי אופיר כץ ולכל חבריי מהאופוזיציה ומהממשלה: זה תפקידכם. ממשלה חייבת לעשות מהבוקר עד הלילה, כולל לילה, כל דבר למען האזרחים. האזרחים לא צריכים להגיד לכם תודה. הממשלה היא שחייבת. האופוזיציה צריכה למצוא את הליקויים בעבודת הממשלה ולשנות את עבודתה. אני רק שואל את עצמי, אם חס וחלילה זה היה קורה הפוך, שאנחנו היינו עכשיו בקואליציה, מה אתם הייתם עושים לנו? יש פה חברים שלא היו בכנסת הקודמת, אז אני רוצה להזכיר לכם. לא צריך לפתוח ספרי היסטוריה, פשוט תסתכלו. החברים שלכם לקואליציה היום, ודאז לאופוזיציה, הצביעו נגד חוקים שחשובים למדינת ישראל. איך אתם הצבעתם על תקנות איו"ש? איך אתם עשיתם לנו פיליבסטר על חוקים שלא קשורים לימין ושמאל? למה? כי שרת התחבורה – אז היא לא הייתה שרת התחבורה – אמרה: לא יהיו לנו כאבי בטן על שום דבר. אתם הייתם כל כך נחושים להגיע לשלטון, והינה, הגעתם לשלטון, והשלטון מתפרק בידיים שלכם. המדינה מתפרקת בידיים שלכם. לפעמים אני שואל את עצמי ותוהה: אתם לא מדברים עם אנשים? אתם לא מנסים לשמוע מה אומר העם? קולות העם. למה זה חשוב עכשיו מה היה פה עם חבר הכנסת כסיף? אני הצבעתי בעד הדחתו, אבל זה לא חשוב עכשיו לאנשים שלא גומרים את החודש, שהולכים למילואים, שמקבלים צווי 8. מה אתה עכשיו ממחזר את הסיפור הזה של חודשיים? אתה עכשיו צריך לצעוק לממשלה ולהגיד כיצד הממשלה שלך, שלך, מטפלת בכל הנושאים האלה. אתה עכשיו ממחזר משהו פה. עושים פה כל מיני צחוקים, כל מיני שטויות כאלה – מה היה פה. כן, אני הייתי רוצה שחבר הכנסת עופר כסיף יודח מהכנסת. כן, גם אני הצבעתי, הינה, בפנים אני אומר לך, אבל זה לא הנושא החשוב עכשיו.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

זה לא הכי חשוב, זה חשוב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זה לא הנושא החשוב עכשיו, כי הממשלה שלך, אלמוג, שאתה חלק ממנה, מהקואליציה, מפשלת בכל דבר שרק יכול להיות. בכל דבר אתם מפשלים, פשוט מפשלים. ראש הממשלה עולה לדוכן בדיון הכי חשוב – קודם כול תכבד את הכנסת. הכנסת זה הגוף שאמור לפקח על העבודה שלך. הוא לא מכבד את הכנסת, הוא לא מכבד את המצביעים. הוא גם לא מכבד אף אחד וגם לא מדבר אל המשפחות שבאו, משפחות החטופים. אני לא יודע, באמת, אני לא יודע. אני מסתכל על המצב ואני מנסה טיפה לקחת – גם אותנו, גם את האופוזיציה, טיפה להוריד מהעץ הזה, טיפה להחזיר לקרקע. תשאלו את האנשים בסביבה שלכם אם הם מרוצים, אם הכול בסדר. אפילו, אתה יודע מה אלמוג? אני אתן לך עוד עצה: תשאל אנשים שהצביעו לך אם זה מה שהם רצו לראות כשהם שמו פתק עבור הרשימה שלך, עבור המפלגה שלך. זה מה שהם רצו לראות היום, במאי 2024?

היו"ר ארז מלול:

באיזה מפלגה הוא?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שאלה טובה, אדוני. תודה לך.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שאתחיל בנושא שרציתי, יבגני, אני רק אענה לך שלגבי הנושא של מי שמכבד את הכנסת, אז ראינו באמת שלפני שנה וחצי, כאשר היה הסכם הגז המהולל, והיו אמורים להביא את זה לאישור הכנסת, אז הממשלה הקודמת צפצפה על הכנסת ועל העם ולא הביאה את זה. אז זה לגבי זה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

היא לא הייתה חייבת להביא את זה לכנסת.

היו"ר ארז מלול:

תשמע, הוא ענה לך, ענה לך טוב. מה שנכון נכון.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני הייתי בעד.

אושר שקלים (הליכוד):

בסדר, אתה היית בעד, אבל – –

היו"ר ארז מלול:

אבל הרוב לא היו בעד.

אושר שקלים (הליכוד):

– – ראש הממשלה והחלופי והקומבינה וכל אלה היו נגד. במהלך השנים, כאשר בית המשפט העליון התערב ללא סמכות בנושאים ביטחוניים, למשל, נאמר לנו הן על ידי המערכת, השופטים, התקשורת ושאר השלוחות של בית המשפט העליון: הוא כיפת הברזל המשפטית כנגד תביעות בבית הדין הבין-לאומי בהאג, או כפי שהשופטת בדימוס דליה דורנר אמרה: השכפ"ץ של המדינה. אפילו הגדיל לומר מר אליקים רובינשטיין בחגיגיות שבית המשפט הוא שכפ"ץ מול האג והוא נכס אסטרטגי של המדינה. אז בשבוע שעבר התוועדנו למופע אנטישמי, הזוי, כשמעמידים את ישראל לדין בגין רצח עם, כביכול, והשכפ"ץ הזה – שהוא אפילו לא צמר גפן, הוא אפילו לא שערות סבתא – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אז החלשתם את בית המשפט ועכשיו אתם מתבכיינים גם על זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

שנה שלמה מוטטתם את בית המשפט. מה לכם כי תלינו?

אושר שקלים (הליכוד):

– – פשוט התגלה כסתם גנבת דעת ותירוץ של מערכת המשפט ושלוחותיה לספח לעצמה עוד כוח שלטוני ולהתערב בהחלטות הממשלה, ובכך לעקוף את רצון העם ולנווט את מדיניות הצבא והביטחון על פי השקפת עולמם של השופטים.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה שטויות.

אושר שקלים (הליכוד):

לצערי, לא שמעתי אף אחד מבכירי השופטים מנסה באמת להגן על מדינת ישראל מפני המתקפות האנטישמיות והצבועות. איפה בדיוק אסתר חיות, שידעה להתערב ולהביע את דעתה כמעט בכל נושא?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה מודע לזה שראש הממשלה שלח את ברק לשם, כן?

אושר שקלים (הליכוד):

איפה אדוני ממלא מקום בית המשפט העליון מר עוזי פוגלמן? קולו עדיין לא נשמע בנושא הזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

החלשתם אותו. אין לך מושג.

היו"ר ארז מלול:

די, מספיק. יסמין.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא נעים. מביך.

אושר שקלים (הליכוד):

החלשנו אותו? אולי הפוך. אני, בתור אחד שמצדד במערכת משפט עצמאית, דמוקרטית וחזקה, אני שואל שאלה פשוטה: מהי תרומתה של מערכת המשפט למאמץ המלחמתי?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אימאל'ה.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה, הם נלחמים?

אושר שקלים (הליכוד):

אנחנו נמצאים במלחמה. ראינו שהממשלה עשתה מאמצים, אפילו הוקמה כאן גם ממשלת חירום.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אז מה אתה רוצה, שהם יתגייסו לקרב? תתגייס לקרב.

אושר שקלים (הליכוד):

יש הבנות כאלה ואחרות. אנחנו בכנסת הקמנו חמ"ל משותף, אנחנו משתפים פעולה בוועדות.

היו"ר ארז מלול:

די, די, יסמין. אני אסביר לך מה הוא רוצה – הוא רוצה שנשיאת בית המשפט העליון לשעבר, שהיא תגן על ישראל.

אושר שקלים (הליכוד):

הם הבינו טוב מאוד. תאמין לי שהם הבינו טוב מאוד.

היו"ר ארז מלול:

לא נראה לי שהם הבינו.

אושר שקלים (הליכוד):

אפילו חוקקנו כמה חוקים ביחד כדי לסייע להתמודד עם המצב.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא נראה לי שהוא הבין שהיא לשעבר.

אושר שקלים (הליכוד):

אבל כאן בולטת השתיקה הצורמת של מערכת המשפט, ואני באמת שואל שוב: כיצד התגייס בית המשפט העליון כדי לסייע למאמץ המלחמתי?

מיקי לוי (יש עתיד):

בלם את כל אלה.

אושר שקלים (הליכוד):

אני רוצה לדעת. מה הוא בלם? מה הוא בלם? אני רוצה לדעת איך בית המשפט מסייע לעם ישראל לנצח במלחמה. יש כאן הפרדת רשויות, כן או לא?

מיקי לוי (יש עתיד):

פופוליזם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

זה לא התפקיד שלו בכלל.

אושר שקלים (הליכוד):

אני רוצה שיקום כאן יום אחד שר ביטחון בישראל שיבוא ויגיד לבית המשפט: עד כאן. ישנם נושאים שאינם בסמכותכם, ואתם לא תקבעו לא את צורכי הביטחון ולא נוהלי הביטחון של חיילינו, וזה נכון לגבי נושאים של הוראות פתיחה באש ועניינים מבצעיים כאלה ואחרים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בית המשפט לא התערב בחיים בהוראות פתיחה באש. אל תמציא. מתי הוא התערב בהוראות פתיחה באש?

אושר שקלים (הליכוד):

מה את אומרת? מה את אומרת? מה? תלמדו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה לא נכון. זה לא יהפוך את זה לנכון.

אושר שקלים (הליכוד):

תבדוק מה קרה על הגדר בעזה ואיך בדקו אותנו ואיזה עתירות היו. על מה אתם מדברים?

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

לסיכום, במקום למגן אותנו בשכפ"ץ וירטואלי ששווה כקליפת השום, אולי שבג"ץ יתייצב יחד עם הממשלה והכנסת לטובת ייצוג אמיתי של העם. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם החלשתם את בית המשפט שנה שלמה.

אושר שקלים (הליכוד):

הפוך, הפוך.

מיקי לוי (יש עתיד):

שנה שלמה, מהפכה – – –

אושר שקלים (הליכוד):

לא, אני רוצה שיהיה בית משפט חזק. שלא יתערב בעניינים שהוא לא אמור להתערב בהם, זה הכול. בכל דבר הוא דוחף את האף שלו.

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא לא התערב בשום דבר שהוא לא אמור להתערב בו. ממש. אתה רואה? הפופוליזם הורג אתכם. בלי שום בסיס.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בית המשפט דוחף את האף שלו – באמת, אושר. נו, באמת.

היו"ר משה טור פז:

בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש – – –

קריאה:

היו"ר משה טור פז:

חבריי חברי הכנסת, נא להיות בשקט.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אלוהים יעזור, איזה מביך זה. פשוט מביך.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שוב חוזר הניגון, ניגון הכניעה: ניכנע עכשיו לכל דרישות המרצחים, ונספר לעצמנו שנילחם בהם בעתיד, וכמובן, נתקוף את כל מי שחושב אחרת שהוא ערל לב ושונא את החטופים, כאילו המתנגדים לכניעה הם האויב. אגב, אנחנו תמיד האויב, אדוני היושב-ראש. שנים המחנה שלנו היה אויב השלום רק כי אמרנו שדרך הנסיגות תביא למה שהיא הביאה באמת. לפני שנה היינו אויבי הדמוקרטיה. למה? כי דרשנו שגם עמדות שמרניות ולאומיות יקבלו ביטוי במערכת המשפט. ועכשיו אנחנו אויבי החטופים רק כי אנחנו חושבים שהדרך להחזיר אותם היא בדרך של עוצמה, ניצחון וגבורה, ולא בדרך של התרפסות וכניעה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

שמונה חודשים.

אריאל קלנר (הליכוד):

כשסנוואר יצא למתקפת הזוועות שלו – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מה המחיר? מה המחיר?

אריאל קלנר (הליכוד):

בכל מחיר? נכון, מה המחיר?

מיקי לוי (יש עתיד):

מה המחיר? בכל מחיר של הרוגים, של הילדים שלנו – –

אריאל קלנר (הליכוד):

בכל מחיר של מה?

מיקי לוי (יש עתיד):

– – ואתם לא מחזירים אותם – –

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – הכול מס שפתיים. חבורה של כלומניקים.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת לוי. בבקשה, חבר הכנסת.

אריאל קלנר (הליכוד):

בטח להתרפס ולייבב וליילל – ויחיא סנוואר אומר: וואו, עכשיו אני אוריד את המחיר. נכון, מיקי? זו הדרך? ממש גאון הדור אתה, גאון הדור. גאון הדור אתה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

קלנר, מה עשיתם שמונה חודשים – – –

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת צרפתי הרכבי.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה עשיתם? מה עשיתם?

אריאל קלנר (הליכוד):

גאון הדור אתה. גאון.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת הרכבי.

אריאל קלנר (הליכוד):

זה הפטנט מול יחיא סנוואר. זה הפטנט מול יחיא סנוואר.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה עשיתם? מה עשיתם?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

טיפה צניעות למי שאתה מדבר איתו. טיפה צניעות למי שאתה מדבר איתו.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – – יחיא, כל מחיר נשלם, יחיא.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת פרידמן, נא לאפשר לחבר הכנסת קלנר.

אריאל קלנר (הליכוד):

אז מה יחיא יעשה כשאומרים לו "כל מחיר"? מה הוא יעשה, אדון מיקי לוי, כשאתה בא ואומר לו: אני מוכן לשלם כל מחיר? מה? מה? גאון הדור.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מיקי, זה לא לרמה שלך לענות לו. מיקי, לא לענות לו.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה היה המחיר עד היום?

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת פרידמן. חבר הכנסת לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

צה"ל מספיק חזק להיכנס גם אחר כך.

אריאל קלנר (הליכוד):

בטח, בטח, צה"ל מספיק חזק.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מיקי, זה לא לרמה שלך לענות לו.

היו"ר משה טור פז:

חבריי חברי הכנסת, אני עוצר את השעון.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה הצבא שלי ושלך ושל כולנו.

אריאל קלנר (הליכוד):

כן, כן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מיקי, לא לרמה שלך לענות לו.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת.

אריאל קלנר (הליכוד):

כשסנוואר יצא למתקפת הזוועות שלו, הוא בנה בדיוק על זה – הוא בנה על כך שישראל תיכנע לו, ותמורות החטופים המלחמה תיפסק; הוא בנה על הטיעון הנצחי: ניכנע היום – נתקוף בעתיד. כמו באוסלו, מיקי, כמו בבריחה מלבנון, כמו בגירוש מגוש קטיף, שבו תמיד הבטיחו לנו: אם זה לא ילך, נתקן בקלות. נכון?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת פרידמן.

אריאל קלנר (הליכוד):

יש לנו צה"ל כל כך חזק – נתקן בקלות, נכון? אפילו העולם יתמוך בנו, נכון?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לנו אתה מטיף מוסר? לנו?

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת פרידמן.

אריאל קלנר (הליכוד):

אני אטיף לכולכם מוסר. תעשו חשבון נפש.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת פרידמן. אני עוצר את הזמן, חבר הכנסת קלנר.

אריאל קלנר (הליכוד):

טעיתם בכול, בכול. כל תפיסת העולם שלכם קרסה. כל תפיסת העולם שלכם קרסה, הכול.

מיקי לוי (יש עתיד):

מי החזיר את סיני?

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת לוי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שלנו? זה במשמרת שלכם.

מיקי לוי (יש עתיד):

מי החזיר את סיני?

אריאל קלנר (הליכוד):

הכול, הכול. הכול קרס, כל תפיסת העולם שלכם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה אחראי. הדם על הידיים שלכם.

אריאל קלנר (הליכוד):

הוכחתם שאתם לא מבינים כלום. כלום.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה מדבר מהגרון של פורום קהלת.

אריאל קלנר (הליכוד):

נכון, אני מדבר כי צדקתי, ואתה טעית בכול.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם ופורום קהלת – אתם מחריבי המדינה הזאת.

אריאל קלנר (הליכוד):

הרפיסות שלך, החולשה שלך ושל המחנה שלך, הביאו אותנו לכניעה אחר כניעה – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה חייל של פורום קהלת.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – והביאו אותנו בדיוק למה שחטפנו.

מיקי לוי (יש עתיד):

חייל של פורום קהלת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בושה, בושה שככה אתה מדבר. בושה.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת פרידמן.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – – תחת מי?

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת כסיף. חבר הכנסת כסיף.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, מתברר שקם כאן דור חדש, דור שרואים בסדיר, ובמילואים אתה בטח פוגש אותם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה הדור ששמר על הביטחון שלך 20 שנים.

אריאל קלנר (הליכוד):

דור הניצחון דורש ניצחון.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ילד פישר, זה מה שאתה. ילד פישר – – –

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת פרידמן.

אריאל קלנר (הליכוד):

מתברר שלא פשוט לתקן, והמחיר נורא. לא פשוט לתקן את נזקי הנסיגות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ילד פישר.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת פרידמן.

אריאל קלנר (הליכוד):

מתברר גם שהעולם עומד הרבה פחות – הרבה יותר לצד היהודים השחוטים והרבה פחות לצד אלה שעומדים על נפשם. אפשר להאשים אותנו, אפשר להאשים את נתניהו, את בן גביר, את סמוטריץ'.

היו"ר משה טור פז:

אני מוסיף לך עוד דקה, חבר הכנסת קלנר.

אריאל קלנר (הליכוד):

בסוף לא תפיסת העולם של הימין התרסקה. אנחנו מעולם לא אמרנו שיהיה קל לתקן. אנחנו זעקנו שזו בכייה לדורות, הנסיגות שהבאתם עלינו. והיום דור הניצחון כבר לא מוכן לקנות את האשליה של כניעה היום – ומחר נטפל. כניעה משמעותה שיחיא סנוואר יהפוך למיתוס, לצלאח א-דין שכל העולם המוסלמי ירצה לחקות. אתם מבינים מה ההשלכה של זה על הראאד סלאחים אצלנו בבית? על האויב בצפון, ביהודה ושומרון, באיראן? כניעה משמעותה נסיגה מציר פילדלפי והפקרתו להברחות טילים קטלניים. כניעה משמעותה השארת עשרות אלפי קניבלים מרצחים ברצועת עזה לאיים על יישובינו בעוטף. את כל החטופים – כל החטופים – צריך להחזיר בעוצמה ובגבורה, בלחץ צבאי אדיר. את הביטחון נשיב רק מתוך גבורה. את עתיד מדינת ישראל נבטיח בגבורה – גבורתם של חיילי צה"ל בסדיר ובמילואים.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אריאל קלנר (הליכוד):

דור הניצחון לא מוכן עוד לאותו הניגון, הוא דורש לזנוח אותו, את הניגון ההוא. דור הניצחון דורש הכנעה של האויב – כניעה של האויב, לא שלנו. דור הניצחון דורש ניצחון. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, יסמין וכל היתר – יסמין עושה פה רעש גדול, אני קוראת יסמין. ירון, אתה גם רוצה? אוקיי. ירון, ידידי הטוב, נאור, אל תיעלבו. ינון, גם אתה. גם אתה, ינון. טוב, עכשיו ברצינות. כמות הירי בלבנון לא הגיונית. רואה תמונות, רואה סרטונים, שומעת אנשים – לא הגיונית. כן, תתפלאו, אני קוראת למדינת ישראל ולממשלת ישראל לשים לזה סוף. זה לא הגיוני בשום קנה מידה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מסכימים איתך.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

שום מדינה לא הייתה מסכימה שכך ימטירו על תושביה, אזרחיה ושטחיה. אבל אני רוצה לומר עוד דבר. תסלחו לי, אבל ככה אני מרגישה ברגעים אלה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אנחנו איתך.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

בית האשפה בהאג – ככה אני קוראת לו כרגע – בראשו יושב שופט לבנוני, אוקיי? והוא מטיף לנו. קודם כול שיטיף לארצו, שמטילה עלינו – או מתוכה לפחות זורקים ומטילים על אזרחים טילים ללא סוף, והוא עוד מעז לבקר אותנו. אני חושבת שאנחנו חיים בעולם הפוך, שכן גם השמאל וגם הימין יכולים לשפשף עיניים, לפתוח את הגרון ולהגיד: זהו, אי-אפשר ככה, אי-אפשר לשמוע להם, אי-אפשר להאזין להם, אי-אפשר לקבל את מרותם עלינו. זה היה פתיח. עכשיו אני עוברת לנושא אחר לגמרי. חמי היקר והאהוב נפטר ביום כ"ח בניסן, י"ג לעומר. חמותי, רעייתו האהובה, נפטרה ביום י"ג באייר, כ"ח לעומר. הם נפטרו בהפרש של שבועיים ויום. 62 שנה ביחד. חמי היה אוד מוצל מאש, ניצול שואה בן 87 וחצי, איש אופטימי ונמרץ, ושמר על חמותי מכל משמר, דאג לבריאותה. היא הייתה דקיקה, שברירית, גוף חלש, מתמודדת עם צליאק שנים רבות. הלב, הכבד, הריאות כבר לא עבדו כל כך טוב, אבל הרוח – איזו רוח חזקה הייתה. כמה שהגוף היה חלש, הנפש שלה הייתה חזקה. והיא תמכה בו, נתנה לו גב, נתנה לו רוח גבית. כל פעם שהיא נכנסה לבית החולים הרופאים לא הבינו כיצד היא חיה – 38 קילו, זה מה שהיה בה, ובכל פעם היא הייתה כמו עוף החול, מתרוממת מחדש בשבילו, בשביל חמי, שהיה זקוק לה כמו אוויר לנשימה. לפתע הוא חלה, ותוך שלושה חודשים נפרד מאיתנו. או אז, היא שחררה. הגוף קרס כבר לפני שנים. מה שהחזיק אותה זה הרוח, החוסן הנפשי למענו, וכשהוא הלך, היא שחררה והצטרפה אליו. חמותי גם במותה שבה והוכיחה לי כמה החוסן הנפשי חשוב, כמה הוא חזק מהגוף, כמה חשוב לפתח אותו ולהצמיח אותו. לא בעת משבר – בעת משבר לא מפתחים חוסן, לא מצמיחים חוסן; אז משתמשים במשאבי החוסן. את החוסן מפתחים – יסכים איתי ירון – בזמן שגרה, ובמיוחד במיוחד במערכת החינוך, בבתי הספר, שבהם התלמידים שלנו רוכשים ידע ודעות, אבל גם דעות קדומות וסטיגמות. לכן כל כך חשוב לתת לילדים בתוך מערכת החינוך הגדרות, ידע, גם בתחום בריאות הנפש וגם בתחום החוסן, כלים להתמודד עם קשיים. לכן, בעזרת השם, אני מקווה שנצליח להעביר בכנס הזה את יום בריאות הנפש גם בתוך מערכת החינוך, שהתלמידים ילמדו ויכירו וכל אחד ואחד מכם ילמד ויכיר, כך שאנשים לא יפחדו ויסתירו אלא ילכו לבקש עזרה, ונצליח להצמיח פה דור חזק. כי לא רק המטוסים ולא רק כלי הנשק ולא רק הטנקים חשובים; חשוב שבעתיים זה שיושב בתוך אותם כלים ומשתמש בנשק, שיהיה לו חוסן נפשי. כך נצליח לנצח כל אויב, ובוודאי לצמוח גם באזרחי ולפרוח הכי רחוק שיש. אז תודה רבה, שיהיה לנו יום טוב, ותפסיקו לריב כבר.

היו"ר משה טור פז:

תודה. הדובר הבא – חבר הכנסת מיקי לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, מאיפה להתחיל?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מקלנר.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא קלנר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

או אושר שקלים.

מיקי לוי (יש עתיד):

גם לא. עומד כאן ראש הממשלה ואומר כי הוא דוחה את השקר שלפיו – ואני מצטט אותו: לא נתתי לצוות המשא ומתן מנדט. כך אמר: חמש פעמים הם ביקשו ונתתי להם. אז תסביר לי, אדוני ראש הממשלה, איך זה שהאלוף ניצן אומר שהמנדט לא ניתן ועם הממשלה הזאת החטופים לא יחזרו? כך אמר. אז למי נאמין, אדוני ראש הממשלה? לאור הניסיון שלנו איתך, זו לא הפעם הראשונה שאתה לא דובר אמת. המצב הכלכלי קשה – עלייה של 18% עד 25% במחירי המזון. משרד האוצר לא מתפקד; משרד הכלכלה לא מתפקד; משרד החינוך לא מתפקד. משרד האוצר – עליית מחירים; משרד החינוך – שביתה של המורים העל-יסודיים כבר כמה חודשים. לא מאפשרים – למרות הניסיונות שלי לגשר בוועדה לביקורת המדינה, הצלחתי להושיב אותם רק פעם אחת. ומה יקרה בסוף? אני אגיד לכם מה יקרה בסוף: בתחילת שנת הלימודים יכריזו על שביתה, האוצר ירוץ, ראש הממשלה ידפוק על השולחן, וייתנו להם מה שהם רוצים. אז למה להגיע למצב הזה? למה לתת לתלמידי ישראל העל-יסודיים לסבול, לא לקבל תשובות לבחינות, לא לצאת לטיולים – למרות שזה עכשיו מעט נפתר, ברצונם של המנהיגים של המורים עצמם. אדוני ראש הממשלה, הממשלה בראשותך מקבלת את הציון נכשל בכל התחומים, בכל הפרמטרים. אבד הביטחון האישי של אזרחי מדינת ישראל. מצב הרוח בשפל. מצב האושר של אזרחי מדינת ישראל בשפל של כל הזמנים. שביתת מורים בעל-יסודי ושר חינוך שאיננו מעורה ואיננו מתפקד. יש שני משרדי חינוך, אני אגלה לכם, שני משרדי חינוך, האחד – השר קיש, השר של הממלכתי-דתי, אדוני, ואתה איש חינוך ואתה יודע. המשרד השני – בראשותו של השר ביטון, שאחראי לחינוך החרדי. בחינוך החרדי: 3.5 מיליארד שקלים, תלושי שכר ידניים ולא ממוחשבים, היעדר חוק מכרזים, תקציב מועבר לחשבונות הבנק של המזכירה והמנהל בבית הספר ועוד כהנה וכהנה. אני קורא לחשב הכללי באוצר כאל שומר סף: עצור את הכספים האלה. לא יכול להיות ש-3.5 מיליארד שקלים ינוהלו בצורה חובבנית. הדרג המדיני ממסמס את הישגי צה"ל. לצערי, אנחנו מאבדים את הצפון. 100,000 מתושבי הצפון נמצאים בבתי מלון. יש רצועת ביטחון בתוך שטח מדינת ישראל. אני קורא לראש הממשלה: צריך לעשות מעשה. אין כאן עניין של אופוזיציה וקואליציה. צריך לתת תשובה ניצחת לחיזבאללה. לא יכול להיות שהצפון הנהדר הזה והיפה הזה הולך ונהרס. כך, גם במלחמה הכלכלית נתניהו ושר האוצר נכשלו כישלון חרוץ. שני אלה מובילים אותנו לגירעון דו-ספרתי, להורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל, אין מנופי צמיחה, ועליות המחירים מטורפות. זמני אזל. אני רק אתן לכם את הציון: נכשלתם.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת ירון לוי.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, בא לי ככה קטע משיר – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

נעזור לך, נעשה לך קולות רקע – – –

ירון לוי (יש עתיד):

כן? אבל אני לא ברמה שלך. לחן ועיבוד: ישי ריבו ונתן גושן.

נאור שירי (יש עתיד):

יש שיר טוב ששרתי לגלית דיסטל – – – לכל אחת יש תיק קטן, תיק קטן. את זוכרת?

ירון לוי (יש עתיד):

אז אני, באווירה של המפגשים שלי בחודשים האחרונים עם בני ובנות הנוער – יש שיר של ישי ריבו ונתן גושן שאני שומע אותו: "ריח הקרבות עוד באוויר – –"

טלי גוטליב (הליכוד):

"ריח הקרבות עוד באוויר."

ירון לוי (יש עתיד):

"– – עם עייף חובש פצעיו / יושב, סופר ימיו". טלי, אני הפרעתי לך בלחן של השיר – – –

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת, עכשיו תורו. את כבר שרת בזמנך.

נאור שירי (יש עתיד):

כל עוד היא שרה והיא לא קמה לרקוד, דיינו.

ירון לוי (יש עתיד):

טוב, כל עוד היא לא צועקת. אני אתחיל שוב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה מרים להנחתה.

ירון לוי (יש עתיד):

"ריח הקרבות עוד באוויר / עם עייף חובש פצעיו / יושב, סופר ימיו. // צעקות בושה בכל העיר / דור רוצה תשובה עכשיו / זכאי ולא חייב." במפגשים שלי עם בני ובנות הנוער, אני חייב לומר לכם, אני תמיד שואל אותם: אם הייתם באים לכאן, לפודיום הזה, מה הייתם אומרים לחברי וחברות הכנסת? בכל מקום, בכל עיר שאני עובר, בכל מפגש, הם אומרים: אנחנו מתביישים בשיח שלכם. וזה לא מעניין אותם ימין ושמאל. רובם הגדול עדיין לא הצביעו בבחירות. אנחנו לא יכולים לצבוע אותם באיזשהו גוון פוליטי, אבל אנחנו יכולים להקשיב להם, ובימים האלה הם מחפשים תקווה. ולפעמים התקווה נמצאת כאן, אבל אנחנו לא יודעים להוציא אותה החוצה. טלי, את מקשיבה?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אפילו כותבת עכשיו משהו עליך. תראה מה זה.

ירון לוי (יש עתיד):

כל אחד עסוק בהכפשות, בלתת ציונים, ומאחורי הפרסה כל אחד אומר: אני פונה לבייס שלי. אחרי 7 באוקטובר אין בייס. יש לנו עם, יש לנו מדינה אחת, אנחנו חברה אחת. המקום הזה הוא הפנים של החברה בישראל. בשבוע שעבר קרה לי דבר שקורה אחת ל-, כשאנחנו מתחילים משהו חדש בחיים, וזה יחסית חדש אצלי. שאלתי את עצמי מה אני עושה במקום הזה, איך אני מביא את עצמי לידי ביטוי במקום שבו הקיצוניות מנצחת. ואני מוצא את התשובות האלה במפגשים שלי עם בני ובנות הנוער. אני אסיים, כבוד היושב-ראש, נשארו עוד כמה שניות. הייתי בקול הנוער, כנס בבת ים, 300 י"בניקים. לפני שעליתי לבמה שאלתי את אורן, מנהל אגף הנוער: על מה היית רוצה שאני אדבר איתם? מה היית רוצה שהם ישמעו ממני? תן להם תקווה, דבר איתם על תקווה. אני ראיתי, עמדתי חסר תקווה, הסתכלתי עליהם ואמרתי להם: אני רואה את התקווה בעיניים. אתם התקווה של מדינת ישראל, הנוער בישראל. הלוואי שאנחנו נשכיל להבין שאנחנו צריכים להשקיע בהם ולדבר עליהם ועל ההורים שלהם, ופחות להתעסק במצלמות וליחצן את עצמנו. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה, חבר הכנסת לוי. חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת.

טלי גוטליב (הליכוד):

עד שיאסר עולה, אני מקריאה. מותר לי הערת ביניים, אז אני מנצלת את זה כדי לומר – – –

ירון לוי (יש עתיד):

לא לא לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

"עם בארץ אבותיו / נלחם עוד על חייו. / בגוף עייף מכישלונות / בלב שבור לחתיכות / נחכה לך שתקבל פנינו. / לך קראנו בלילות / ועוד נצעק ברחובות / רחם עלינו אבא, הושיענו". המילים המדהימות של השיר הזה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה, חברת הכנסת גוטליב. עכשיו חבר הכנסת חוג'יראת, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול הזדעזענו מהמראות שהיו בטלוויזיה, מהמראות של שרפה של יותר מ-45 אנשים בעזה – ילדים, תינוקות, נשים. ואני שואל: עד מתי? אחרי 234 ימים של מלחמה אנחנו לא רואים סוף למלחמה הזאת. אנחנו גם הזדעזענו ממה שהיה ב-7 באוקטובר, כמובן. אבל השאלה היא עד מתי המלחמה הזאת תגבה אנשים, הרג ורצח של אנשים, עד שהיא תסתיים. בסופו של דבר המלחמה תסתיים, אבל אחרי הרבה אבדות לשני הצדדים. אני רוצה לצטט חוקר, פילוסוף יהודי – אחר כך אני אגיד לכם מיהו – שכתב לפני 50 שנה. הוא אמר: "ביטחון אינו אלא שלום אמת בין שכנים – – – בהיעדר שלום אין ביטחון ואין הסדר גיאוגרפי-אסטרטגי שבכוחו לשנות מציאות זו. אין קשר ישיר בין בעיית הביטחון לבעיית השטחים: אין 'גבולות בטוחים'. ביסוס ההגנה על קווים מבוצרים – המנטליות של קו מאז'ינו – סופו תמיד היה כישלון, מימות החומה הסינית והלימס הרומי, ועד לחומה האטלנטית של היטלר". אנחנו עדים לממשלה שבה מי שהשתלטו על ההגה הם אנשים קיצוניים מהימין הקיצוני. הם מחזיקים בהגה בצורה מאוד מאוד חזקה. מה שמעניין אותם – סמוטריץ' – הוא להשקיע מיליארדים בהתנחלויות ולהקים עוד ועוד התנחלויות חדשות. בן גביר, מה שמעניין אותו הוא למנות עוד ועוד קצינים ולמנות את המפכ"ל הבא. זה מה שחשוב לו. הדם והרצח בחברה הערבית משתוללים; רק עכשיו, לפני כמה דקות, עוד שני ערבים נרצחו. ומה עושה השר לביטחון לאומי? כלום, כי מדובר בערבים. אז הגיע הזמן לסיים את המלחמה הזאת, לחתור לשלום, להחזיר את החטופים הביתה, ולא צריך לטרפד כל עסקה אשר תביא גם לסיום המלחמה ולהחזרת החטופים הביתה. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי – מוותר. חברת הכנסת יסמין פרידמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, יש לי כל כך הרבה חובות פתוחים היום, אבל אם אני אתחיל להשלים אותם, אני לא אסיים אף פעם. אבל בכל זאת, חוב אחד לאופיר – חבל שהוא לא כאן – לגבי הסרבנות, שמה סרבנות: אי-אפשר להטיף על סרבנות בזמן שאתם יושבים בממשלה עם מפלגות שסרבנות היא האידיאולוגיה שלהן, שמקבלות תקציב על סרבנות, שמעודדות סרבנות, שלא רוצות שאנשים יתגייסו. אי-אפשר בכלל לעלות לכאן ולדבר על סרבנות כל עוד אתם חלק בממשלה עם המפלגות האלה. אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר, כי הרבה פעמים עלו לכאן עם אגדות ילדים ועניינים. אז אני רוצה לדבר על מדינת ביבי. ברוכים הבאים למדינת ביבי 2024.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

קוראים לזה ביביסטן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן. מדינת ביביסטן נשלטת כבר כ-16 שנה על ידי ממשלות ימין, אבל כולם מתבכיינים בה שהם נכשלים בעבודתם בגלל השמאל. במדינת ביבי אתה יכול להיות עבריין עם 53 כתבי אישום ויעד של השב"כ, ועדיין תהפוך בה לשר. באותה מדינה חברי הכנסת כל הזמן מדברים על המזרחים המקופחים, אבל ממליכים גבר לבן, אשכנזי, פריבילג, לנהל אותם. במדינת ביבי היצרנים והיבואנים חוגגים לכולנו על הגב עם עליית מחירים פעם שלישית בתוך שנה בלי שמישהו יעצור אותם. באותה מדינה שרה שמפירה אמונים, מועלת בכספי הציבור, מסיטה אותם לטובתה האישית, מסיתה ומפזרת שקרים כדי להגן על מעשיה ובוגדת בתפקידה להגן על משתמשי הדרך – עדיין, שבוע אחרי, לא פוטרה. במדינת ביבי חבל ארץ שלם מופגז, מופצץ, מפונה, נשרף כבר שמונה חודשים, ואף אחד לא מדבר עליו, פועל למענו או מתקצב אותו. במדינת ביבי משתמטי צבא שלא שירתו יום אחד בחייהם, לבשו מדים רק בפורים, מעבירים ביקורת, מתראיינים ותוקפים מפקדי צבא. במדינת ביבי לשליט יש ערוץ טלוויזיה משלו, שלו בלבד, עם עובדים משלו, שדרנים משלו, שופרות משלו. בערוץ של ביבי הכול טוב, יפה, אין מלחמה, אין חטופים, ומשפחות החטופים הן בכלל הבעיה. תחת אחריותה של הממשלה הזאת מסתובבות פלנגות אלימות שעוצרות משאיות בכבישים, מבקשות תעודות זהות, שופטות אותם, מכות אותם ושורפות. באותה ממשלה אף אחד לא עוצר את זה או אפילו מגנה את זה. ממשלה שבה שר אוצר לא יוזם או מגיע לישיבות על יוקר המחיה, שבה הוועדה המיליון ואחת שראש הממשלה הקים להילחם ביוקר המחיה לא התכנסה אפילו פעם אחת, וכך גם הוועדה למוכנות העורף. אני יכולה להמשיך פה שעות, אבל השורה התחתונה די ברורה: שלטון לאורך זמן הוא משחית, הוא רקוב, והוא צריך ללכת הביתה עכשיו.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת מנסור עבאס – מוותר. אם כך, אני מזמין את השרה גילה גמליאל לסכם בשם שר הביטחון – מוותרת. אם כך, אנחנו ניגשים להצבעה. חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה הראשונה על הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר משה טור פז:

בעד – 21, נגד – שמונה, אין נמנעים, נוכח אחד. אני קובע כי הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר משה טור פז:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. תודה.

היו"ר משה טור פז:

חבריי חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – שאילתה רגילה של חבר הכנסת יוסף עטאונה לשרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה בנושא: תוכניות חינוכיות לצמצום הפערים בתחום המדע והטכנולוגיה בנגב. ברשותך, השרה, הוא ישאל מן הצד, אז את יכולה להישאר. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, רציתי לשאול לגבי התוכניות החינוכיות לצמצום פערים בתחום המדע והטכנולוגיה בקרב החברה הערבית הבדואית בנגב. בתחום המשרד שאת ממונה עליו, אילו תוכניות קיימות כדי לצמצם את הפערים בתחום המדע והטכנולוגיה? אילו תקציבים הוקצו לעניין הזה ומהו הניצול שלהם? תודה.

היו"ר משה טור פז:

בבקשה, גברתי השרה.

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אשיב למה שהוצג בפניי. משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה בראשותי מתקצב כמה תוכניות למען צמצום הפערים בתחום המדע והטכנולוגיה באזור הנגב. התוכנית הראשונה היא תוכנית מדעניות העתיד, שבמסגרתו תלמידות מצטיינות מחטיבות הביניים והתיכונים מקבלות שירותי תגבור והעשרה לאורך שלוש שנים – –

היו"ר משה טור פז:

תוכנית מצוינת, אני חייב לומר.

שרה משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל: << דובר_המשך

כן, ממש טובה. – – בתחומי ההנדסה והמדעים המדויקים, יחד עם פעילות העצמה אישית וקבוצתית וחשיפה לאקדמיה ולתעשייה. התוכנית נועדה לבנות תשתית אנושית נשית, מדעית וטכנולוגית ולעודד מצוינות בקרב תלמידות, תוך הקניית כלים המאפשרים הצלחה בבגרות בתחומי המדע, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה. יעד התוכנית הוא הגדלת שיעור הבנות אשר ניגשות לבגרות מדעית טכנולוגית ברמת חמש יחידות לימוד. במחזור שנפתח בשנה הנוכחית משתתפות בתוכנית שלוש קבוצות מהחברה הבדואית בנגב – בערערה, בתל שבע ובחורה. במחזור שייפתח בשנה הבאה ישתתפו ארבע קבוצות נוספות שהמיקום שלהן טרם נקבע. התוכנית השנייה כוללת תמיכה במרכזי מדעים וסל מדע. אנחנו מעניקים תמיכה בתשתיות פיזיות ואנושיות ברשויות המקומיות במטרה לאפשר הפעלה של מרכזי פעילות לחינוך בתחומי המדעים, הטכנולוגיה והחדשנות. המרכזים מעודדים מצוינות והעמקה בתחומי המדע, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה. יעד התוכנית הוא חיזוק התשתיות ברשויות המקומיות לביצוע פעילות חינוכית בלתי פורמלית בתחומי החדשנות, המדעים והטכנולוגיה באופן עצמאי ואיכותי. בשנת 2022 הוענקה תמיכה רב-שנתית בשני מרכזים קיימים, באשכול הנגב המזרחי וברהט, והוקם מרכז חדש בערערה בנגב. בשנת 2023 הוענקה תמיכה רב-שנתית לשני מרכזים קיימים, לחורה ולאל-קסום, יחד עם תמיכה חד-שנתית במרכז בכסייפה. בנוסף, הוענקה תמיכה בפעילות בלתי פורמלית כללית ביישובים רהט, שגב שלום, ערערה בנגב, תל שבע, נווה מדבר ולקיה. התוכנית השלישית היא קייטנות קיץ. משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה מעניק תמיכה בקייטנות קיץ מדעיות טכנולוגיות ברשויות המקומיות. יעד התוכנית הוא הגברת המוטיבציה של תלמידים להשתתף בפעילות חינוכית בלתי פורמלית במדעים וטכנולוגיה. בשנת 2023 השתתפו שמונה רשויות: אל-קסום, כסייפה, חורה, לקיה, ערערה בנגב, רהט, שגב שלום ותל שבע. 1,691 ילדים לקחו חלק בפעילות. צריך לציין שהיא תהיה גם בקיץ הקרוב, וזה פתוח כמובן לכולם. אני מאמינה שתהיה היענות כמו שהייתה בפעם הקודמת. נקווה ליותר. התוכנית הרביעית היא הקמת מצפה כוכבים ייעודי לחברה הבדואית. היעד המרכזי של התוכנית הוא הגברת החשיפה והידע בפעילות החלל האזרחית בישראל. בשנת 2022 זכתה הרשות חורה בהקמה של מצפה כוכבים. התוכנית החמישית היא תוכנית הייטקלאס. זוהי תוכנית ללימודי הייטק במערכת החינוך שנועדה לחשוף את התלמידים לעולם ההייטק ולאפשר להם להיות משתתפים פעילים בסביבה הטכנולוגית. בשנת 2022 השתתפה בתוכנית קבוצה מהיישוב לקיה. אלו חמש התוכניות של המשרד שאני עומדת בראשותו לצמצום פערי המדע והטכנולוגיה באזור הנגב. בשנים 2022 ו-2023 תוקצבו התוכניות בכ-9 מיליון שקלים. הפירוט המלא של הסכומים מופיע בתשובה הכתובה שהוגשה למזכירות הכנסת, והיא יכולה לעמוד לשירותך. המשרד שלי, כמובן, ימשיך להוביל מהלכים לטובת צמצום הפערים בחברה ישראלית בתחומי הידע המדעי והטכנולוגי. ממש היה לי עצוב לשמוע קודם את התחושות שקיימות בקרב החברה הבדואית. הקשר בין החברה הבדואית לכל חברה הישראלית הוא מובנה, בתור אזרחי מדינת ישראל שלוקחים חלק בזכויות ובחובות. חשוב לי לציין גם את המורכבות שהייתה בטבח האחרון, שלא פסחה על החברה הבדואית. אין לנו אלא להוקיר את החברה הבדואית ולעשות הכול על מנת לייצר את התשתית המתבקשת לשוויון הזדמנויות מלא לחברה הבדואית. יחד נמשיך לפעול למען הצלחת כל אזרחיות ואזרחי מדינת ישראל ולמען שגשוג כלכלי וחברתי בכל שכבות וחלקי האוכלוסייה. תודה רבה על השאילתה, שנתנה את ההזדמנות להציג את הדברים.

היו"ר משה טור פז:

תודה לשרה. יש לך עוד משהו לשאול, חבר הכנסת עטאונה? אם כך, חבריי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי כ' באייר התשפ"ד, 28 במאי 2024, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.