ישיבת מליאה בתאריך 19/06/2023 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ל' בסיוון התשפ"ג, 19 ביוני 2023. כהרגלנו בקודש – הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ 3487/25/וכלה בהצעת חוק פ3546/25/: הצעת חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון – תמונה בדבר נזקי העישון), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אושר שקלים, אופיר כץ, בועז ביסמוט וניסים ואטורי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – רשות ערעור למדינה על זיכוי אדם בפלילים), מאת חברי הכנסת גדעון סער ואליהו רביבו; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שלילת אפוטרופסות בשל עבירת מעשה מגונה בנסיבות מחמירות), התשפ"ג–2023, מאת חברות הכנסת מירב כהן וקארין אלהרר; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – התיישנות וריבית מיוחדת), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת מירב כהן ודוד ביטן; הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – שיפוי המדינה על נזקי טרור), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אביחי אברהם בוארון, ארז מלול, משה פסל, צבי ידידיה סוכות, קטי קטרין שטרית, שמחה רוטמן, יוסף טייב, יצחק פינדרוס, משה סעדה ומשה סולומון; הצעת חוק סמכויות מינהליות (מעצרים והגבלות) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק אוויר נקי (תיקון – איסור שימוש בתנורים המוסקים בדלק מוצק), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת מטי צרפתי הרכבי, יוראי להב הרצנו, סימון דוידסון, שלי טל מירון, מיכאל מרדכי ביטון, חילי טרופר, אלון שוסטר, נעמה לזימי, מרב מיכאלי, יסמין פרידמן, דוד ביטן ודבי ביטון; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – הגבלת משך זמן ההליך), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת הגזענות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הגבלת שימוש בכרטיסי אשראי לסרבני גט), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק שיקום, פיצוי וסיוע משפטי לנפגעי עבירות מין, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון, סימון דוידסון, רון כץ, יוראי להב הרצנו ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – כפיית גט), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון, סימון דוידסון, רון כץ, יוראי להב הרצנו ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק הרשות לקידום מעמד האישה (תיקון – שם הרשות ותיקונים במבנה הארגוני של הרשות), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון, רון כץ, סימון דוידסון, יוראי להב הרצנו ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק נישואין וגירושין, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיסוי הכנסה מגורמים זרים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – החרגת שפיטה בענייני רכוש בעת גירושין), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון, סימון דוידסון, רון כץ, יוראי להב הרצנו ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מאבטח מעברים כעבודה מועדפת), תשפ"ג-2023, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק העונשין (תיקון – הארכת ההתיישנות בעבירות מין בקטינים), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת מעלית מטעמים מיוחדים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת מירב כהן ודוד ביטן; הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון – הרחבת הגישה לצילומים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – שיעור מס מופחת על מוצרי מזון בסיסיים), התשפ"ג-2023, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק איסור לכידת בעלי חיים באמצעות מלכודות, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – החמרת הענישה בעבירות של הסעה, הלנה והעסקה שלא כדין של שוהים בלתי חוקיים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – הקפאת כספי תגמולים לתושבי האזור מכוח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (כתב ברייל), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק הפסקת היריון, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – חובת בעל רישיון להעברת תוכני חוזי-שמע להפקה או רכישה של הפקות מקומיות), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת שלי טל מירון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – השתתפות עצמית ברכישת תכשיר מרשם מבית מרקחת שאינו בהסדר עם קופת החולים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, שרון ניר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק למניעת שחרור מוקדם של אדם שהורשע בביצוע מעשה טרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ג– 2023, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק האזרחות (תיקון – ויתור על אזרחות ישראלית), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת משה רוט; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – פיטורי עובד עקב הטרדה מינית), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת סיעוד בכסף בשיעור מלא), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון – שינוי הגדרת הנגב), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות להיבחר), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת משה סעדה, בועז ביסמוט, ניסים ואטורי, דן אילוז, משה פסל, עמית הלוי, חוה אתי עטייה, אריאל קלנר, ששון ששי גואטה ויולי יואל אדלשטיין; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות בנשק), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – הסכם כבוד הדדי), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון, סימון דוידסון, רון כץ, יוראי להב הרצנו ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות (תיקון – פיקוח ואכיפה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק העמותות (תיקון – הגבלת הכנסה ממדינות שאין לישראל יחסים רשמיים עימן), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אלמוג כהן ולימור סון הר מלך; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון, סימון דוידסון, רון כץ ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח שאירים לאלמן), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת הדיג (איכון ספינות דיג), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק צעירים חסרי עורף משפחתי, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מכשירים רפואיים מיוחדים), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון – חובת דיווח), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שמחה רוטמן, שרן מרים השכל, יולי יואל אדלשטיין, מנסור עבאס, יצחק פינדרוס, יונתן מישרקי וגלעד קריב; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מתן שירותים במרפאה ביישוב קטן לחברי קופה אחרת), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ייצוג הולם בקרב עובדי החברות הממשלתיות), התשפ"ג–2023, מאת חברות הכנסת מירב כהן ומירב בן ארי; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – הפחתת אגרה לעובדים בענף המלונאות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת הקלטת שיחות, שמירתן ומסירתן לצרכן), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת מירב כהן ודוד ביטן; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – פירוט עלות מעסיק), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (העדפות מתן רישיון למכשור רפואי בפריפריה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – מידע בדבר עמידת מעסיקים פרטיים גדולים ביעד הייצוג ההולם), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (חשבון השקעה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר ודן אילוז; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (החזר בתשלום למעונות יום לאימהות), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ביטול החרגת חיילים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אלי דלל, אופיר כץ, חנוך דב מלביצקי, קטי קטרין שטרית, דני דנון, טלי גוטליב, יוראי להב הרצנו, נאור שירי, מיכאל מרדכי ביטון, דבי ביטון, עודד פורר, אליהו רביבו, יונתן מישרקי ועמית הלוי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – כללים לעניין שיעורי ריבית ללקוחות), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אורית פרקש הכהן, דוד ביטן, משה גפני, אוהד טל וינון אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ידועים בציבור), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שלי טל מירון, סימון דוידסון, רון כץ, יוראי להב הרצנו ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – השעיה עד סיום ההליכים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת מירב כהן וניסים ואטורי; הצעת חוק מס הכנסה (מיסוי הכנסה מפעילות בכלי שיט לפי תפוסה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תחולה על מפעל תעשייתי ביישובים הסמוכים לגבול העימות בצפון, בשדרות וביישובי עוטף עזה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אלון שוסטר, מיכאל מרדכי ביטון, דבי ביטון, יצחק קרויזר, רם בן ברק, גלעד קריב, צביקה פוגל, ניסים ואטורי, נעמה לזימי, יואב סגלוביץ', שלום דנינו, דני דנון, דוד ביטן, מטי צרפתי הרכבי, מתן כהנא, ששון ששי גואטה, משה פסל, אלי דלל וינון אזולאי. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 5), התשפ"ג–2023; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 107) (הסדר גישור בין-לאומי), התשפ"ג–2023; הצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים, התשפ"ג–2023; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל והארכת כהונה של חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 79) (אחוז החסימה בבחירות לוועד מקומי), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת שרן מרים השכל וניסים ואטורי. דוח שנתי מס' 49 של נציב תלונות הציבור לשנת 2022. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מזמין את חבר הכנסת רון כץ לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה. ברוכה הבאה גם לסגנית יושב-ראש הכנסת חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. עד עשר דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה לפתוח ולשלוח חיזוקים לכוחות צה"ל שפעלו ביממה האחרונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

פועלים, לפי מה שכתבו לנו – – –

רון כץ (יש עתיד):

הסתיימה הפעילות. החלמה מלאה לפצועים. כך או כך – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

השם ישמור את חיילינו.

היו"ר אמיר אוחנה:

כולנו מצטרפים לקריאה שלך. אמן.

רון כץ (יש עתיד):

כך או כך, השם ישמור אותם, חיבוק גדול לכל אותם הגיבורים. הכנתי נאום ארוך פה היום, ואני חושב לשנות את הכיוון שלו, כי אני פשוט לא מבין מה קורה. אני פשוט לא מבין מה קורה בממשלה הזאת, ואני שמח שנמצאים פה גם שר החינוך וגם השר המקשר, כי אני חושב שגם הם, יחד עם ראש הממשלה, לא שולטים באירוע. באמת לא שולטים באירוע, כי לא יכול להיות שראש הממשלה נתניהו הגיע למצב הזה בכלכלה, ביחסי החוץ, בחינוך, בכול פרמטר שהוא אמור לשלוט. משהו לא הגיוני. משהו לא הגיוני בניהול היום-יומי של הממשלה הזו. היה אפשר לראות את זה בבירור ביום רביעי האחרון בוועדה לבחירת השופטים. התחלנו את היום בכך שראש הממשלה בעצמו אומר כמה חשוב לבחור נציג מהאופוזיציה. היום התקדם, והבנו שיש איזושהי בעיה פנימית בקואליציה, ופתאום מחפשים איזשהו סעיף דרקוני קטן בתקנון בשביל לדחות את הבחירות. וכשזה לא עבד, אז נבחרה נציגת אופוזיציה – ראויה, משפטנית, מי שאני חושב שכולנו בבית הזה נוכל לומר שהיא באמת מתאימה לתפקיד – אבל הפלא ופלא, דווקא נציג קואליציה לא נבחר. היינו מצפים שבמצב דברים כזה ראש הממשלה יפעל לבחור נציג מהקואליציה – לבחור נציג מהקואליציה, למנות את הוועדה ולהתקדם הלאה. אבל גם זה לא קרה. מה שקרה זה שהחליטו לא להחליט, ומי שעקב אחרי הגרפים באותו היום, של מדד השקל, של הבורסה, היה יכול לטעות ולחשוב שמדובר בחולה לב קשה. התנודתיות שהייתה באותו יום זה משהו שלא ראינו פה הרבה מאוד זמן. וזה קורה אך ורק כי אין פה ניהול. אין פה ניהול בשום תחום בחיים של אזרחי מדינת ישראל, ואנחנו מדברים על אותו ראש ממשלה שרק לפני חצי שנה עמד בקמפיין בחירות בסופר וקרע חשבונית ואמר: זה לא יכול לקרות, אנחנו נוריד את המחירים בחצי – ומאז המחירים עלו פי שניים או שלושה. זה אותו ראש ממשלה שניגש לאימא צעירה בגינה, פגש את הבת הקטנה שלה בעגלה, שאל אותה כמה משלמים עבור מעון, והיא אמרה לו שמשלמים אלפי שקלים בישראל עבור מעון מגיל לידה; הוא הזדעזע, והוא אמר: לא יכול להיות. אצלי גיל לידה יהיה ללא עלות – ומאז מעונות היום העלו את המחירים שלהם, ורובם הורידו גם את ימי השישי, ואזרחי מדינת ישראל משלמים הרבה יותר גם עבור הגיל הרך. והייתה הבטחה נוספת, שמדברת על משכנתאות. ואז, כשהוא הבין שאולי לא כדאי לדבר על המשכנתאות – דיברו על הארנונה. ואז, גם שם היה איזשהו בלבול, אם מותר או אסור – התשובה היא שאסור – וגם הן עלו. המשכנתה הממוצעת של זוג במדינת ישראל עלתה בכמעט 10% בתקופה של שישה חודשים. הארנונה עולה, סל הקניות עולה, כל דבר במדינת ישראל עולה. עולה הרבה יותר מדי. ותראו מה קורה לנו בזירה הבין-לאומית: איראן דוהרת לעבר האטום, ארצות הברית מתרחקת מאיתנו, מדינות אירופה מתרחקות מאיתנו, כל העולם נושא עיניו לשולחן הזה ואומר: איך יכול להיות שזה קרה דווקא לבנימין נתניהו? איך יכול להיות שהקיצוניים ביותר, השוליים של החברה הישראלית, השתלטו על ממשלת ישראל? וזה לא פלא שאף אחד לא רוצה לעשות עסקים עם הממשלה הזאת. עזבו לעשות עסקים – אף אחד לא רוצה להיפגש עם הממשלה הזאת. שר האוצר של מדינת ישראל ניסה להגיע לכמה בירות ברחבי אירופה, והפקיד הכי בכיר שהוא פגש זה אותו פקיד שחותם על הדרכון. שרים אחרים אפילו לא מנסים. אין מקום ואין מדינה ואין יעד – כולל המדינות ההזויות והרחוקות ביותר שחשבנו ששרים ייסעו אליהן – שבהם יסכימו להיפגש איתם. מה שהממשלה הזאת הצליחה לעשות בשישה חודשים, האויבים הכי קשים שלנו לא הצליחו לעשות ב-75 שנה. הקרע הפנימי בחברה הישראלית הוא משהו שאי-אפשר להסתיר, הוא משהו שכולם רואים. כולם מבינים שמה שקורה פה בגלל ניסיון קידום ההפיכה המשטרית הזאת קורע את העם. וכשעם ישראל נקרע, האויבים שלנו קודם כול חוגגים על זה, ואחר כך מנסים אותנו מצפון, מדרום; יש פעולות שלא ניסו לעשות ולא העזו לעשות במשך עשרות שנים, והם מעיזים לעשות עכשיו רק בגלל אדם אחד – ראש הממשלה נתניהו, כי הם מבינים שהוא לא שולט באירוע, שהוא נמצא בממשלה הכי קיצונית שהייתה לו, שבכל יום מתעורר שר אחר ודוחף אותו לפינה אחרת, ואין מדיניות בשום תחום; אין מדיניות לא לביטחון, לא לכלכלה, ודאי לא ליחסי החוץ, שהולכים ונעלמים. אם זה לא מספיק, שמענו את ראש הממשלה אומר בקולו שהוא יקדם באופן חד-צדדי את ההפיכה המשטרית. כצפוי הבורסה צנחה, השקל יורד, הדולר עולה, הכול הופך להיות יקר בצורה בלתי נסבלת במדינת ישראל. אני לא יודע כמה מיושבי הבית הזה חשים את זה ברמה היום-יומית, אני יכול לומר לכם שהיום אנשים נכנסים לסופר ומתלבטים אם לקנות מטרנה או אם לקנות פירות; מתלבטים בין מוצרים, מוצרים באמת בסיסיים, לבין אוכל שבעבר הם היו קונים לבית שלהם. אובדן השליטה הזה וההשלכות הברורות של זה הולכים והופכים להיות דרמטיות יותר ויותר בחיי היום-יום של אזרחי מדינת ישראל. אני באמת רוצה לנצל את הבמה המכובדת הזאת לפנות לראש הממשלה בשם אזרחי מדינת ישראל, שהוא שכח מזמן: תעצור את הטירוף הזה. תחזור להתעסק במה שחשוב – תתעסק ביוקר המחיה; תתעסק בלאחות את הקרע הנורא שפערת בעם ישראל; תתעסק בלהחזיר את החברים הכי טובים שלנו להיות החברים הכי טובים שלנו – את ארצות הברית, את אומות העולם; תתעסק במה שמעניין את רוב עם ישראל, ולא במה שמעניין את השוליים שבשוליים של עם ישראל, כי איכשהו 20% מהחברה הישראלית שולטת ב-100% מהחברה הישראלית, וזה קורה רק בגלל שלושה כתבי אישום וחולשה בלתי נסבלת. אני באמת מציע לראש הממשלה נתניהו: אל תיתן לביזוי הזה להיות המורשת; אל תיתן לדבר הזה – אדוני, ברשותך, משפט אחרון – אל תיתן לאירועים האלה להיות המורשת שלך. כשגוף לא מתפקד, לא שמים פלסטר, עושים ניתוח רציני. לממשלה הזאת אין יותר זכות קיום, תראה מה היא עשתה למדינת ישראל. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת כץ. יעלה ויבוא כעת השר המקשר בין הממשלה לכנסת, כבוד השר דוד אמסלם, בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אדבר בקצרה, בגלל שיש לי את הסיכום בסוף. אתה יודע, רון, אני אענה לך בסוף. אני דווקא רוצה לדבר על ציוץ שראיתי ותגובה של מישהו שהגיב עליו. הציוץ שראיתי הבוקר הוא של כתב הארץ יוסי מלמן. האמת היא שזה אחד העיתונאים שאני מעריך את הכתיבה המקצועית שלהם. הוא אומר: תיק הצוללות והספינות צולל, עד התביעה הראשי לא אמין, קיבל יותר מ-100 מיליון שקלים. בכלל, שאלתי את עצמי, שר החינוך, איך מדינת ישראל משלמת למאכערים על צוללות, לא הצלחתי להבין; מדינה רוצה לקנות צוללות – הרי לא מדובר כרגע בלקנות שני עגלים – לכו למקום, תנהלו משא ומתן, ותביאו. תחליטו על העסקה ותביאו. אני לא נכנס כרגע למה צריך ומה לא צריך. לא הצלחתי להבין איך יש מאכער בדרך. עכשיו, המאכער הזה מתפרנס שנים על גבי שנים – דרך אגב, יש עוד הרבה מאכערים בעקבותיו, בדרך, אלה בדרך כלל אנשי צבא שפרשו והם הופכים להיות מאכערים. לכן בכלל תמוה בעיניי שמדינה מתנהלת ככה עשרות שנים, ואותו מאכער, שקוראים לו מר ברקת – מוזמן לקוקטיילים, הוא עוד נחשב, אני מניח, לאיש חשוב, איש ענייני. אבל מה כותב מר דרוקר? דרך אגב, דרוקר, כשאתה מדבר על מלמן, אני מציע לך, של נעליך מעל רגליך. לרוב אתה רכלן, לא עיתונאי. אל תשווה אותך אליו בכלל – לא בוותק, לא בניסיון, לא בכתיבה ולא באמת. כותב לו: אני מקבל את התחושה שיש לך אינטרס לגמד את התיק, אולי בגלל הקשרים שלך בעבר בתעשיית הנשק. תראה מה כותב מר דרוקר – למה? בגלל שדרוקר חשב שהוא בעצם חשף את פרשת חייו. נסע לגרמניה, לקח את ברקת, יעני עשה איזה תחקיר חליאה ז'נטיל. קראו לזה גם תיק 3000, אתם זוכרים? לא הבנתי איך נגד ראש הממשלה יש 1000, 2000 ו-4000. איפה 3000 – לפי הסדר, הרי כבר תפרו לו גם את המספר.

נאור שירי (יש עתיד):

זה נקרא חשבונית עולה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ולכן, מר דרוקר, אתה בעצם מגן כרגע על התחקיר שעשית, גם אם אתה דובר כל הזמן דברי שקר ובלע. הרי מה אכפת למר מלמן? בוא תשמע את העד, תשמע את ברקת. הרי טיסנקרופ אומרים שהם שילמו לו פי שניים. אני גם שמעתי שהם פיטרו אותו. קראתי באחד המקומות, אני לא יודע אם זה נכון או לא, שהוא גם ניהל ונהיה מאכער של חברה אחרת. אז לא הבנתי. מר דרוקר, האמת אף פעם לא עניינה אותך, שום דבר. דרך אגב, גם כשאתה משקר, אתה תמיד מביא אותה באיזה סיום כזה, מייצר איזה מעטפת שקרית, תחושה של מוזיקה שקרית, אבל אתה אומר בסוף – אתה לא עיתונאי, אתה רכלן סוג ז'. לכן, דרך אגב, אני מתפלא שמדינת ישראל – איך פתחתם? אחת הפרשיות הכי חמורות. בגלל שרציתם בעצם לתפור את ראש הממשלה נתניהו, הרי זה מה שעניין אתכם. לכן תתבייש לך, מר דרוקר, ואני מבקש, אל תקרא לעצמך עיתונאי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר אמסלם. כעת אני מזמין את חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון לנמק את ההצעה מטעם סיעת המחנה הממלכתי. ברוך שובך, חברת הכנסת שאשא ביטון. בבקשה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

תודה רבה. ברוכים הנמצאים. כנסת נכבדה, אני רק אתחיל בשאלה קצרה לשר אמסלם, שבאמת הלין על האופן שבו התנהל כל העסק עם הצוללות: מי היה ראש הממשלה אז ומי היה שר הביטחון, ומטעם איזו מפלגה?

קריאה:

– – – בפרטים הקטנים האלה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

כי אתה יודע שצריך להפנות אליהם, לא אל מי שיושב כאן, אבל אני משאירה את זה לך. אני עליתי לכאן בהקשר של הצעת אי-אמון הנוגעת לתחום החינוך, שבעיניי הוא הנושא הכי חשוב במדינת ישראל. אמרתי לא פעם, ואני אומר גם בפתיחת דבריי – –

טלי גוטליב (הליכוד):

המתנדבים של המשטרה – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

– – החינוך הוא העתיד של מדינת ישראל. נקודה. כשרוצים לדבר על הביטחון של מדינת ישראל – זה החינוך של היום. וכשרוצים לדבר על עתיד הכלכלה של מדינת ישראל – זה החינוך של היום. וכשרוצים לדבר על מערכת הבריאות בעתיד – זו מערכת החינוך היום. ומה שאנחנו נשקיע במערכת החינוך שלנו, כך תיראה החברה במדינת ישראל. המערכת הזו נמצאת במשבר שהוא רב-שנים, משבר שהלך והעמיק בתקופת הקורונה כמעט בכל רובד אפשרי. אם זה הנושא של כוח אדם, ואם זה הנושא של הפדגוגיות השונות, שצף ועלה בעקבות הזום ובעקבות הצרכים המשתנים של עולם שהוא משתנה, הרלוונטיות של המערכת, וסוגיות רבות נוספות. ואנחנו, בשנה וחצי של ממשלת השינוי, כשאני הובלתי את המערכת, התחלנו לגעת בנושאים האלה. לקחנו כל אחד מהנושאים ופעלנו במקביל. אני אומר ביושר – באו ואמרו לי: תגידי, למה אתם עושים גם את זה וגם את זה וגם את זה וגם את זה? אמרתי: תקשיבו, אי-אפשר לטפל טלאי ועוד טלאי ועוד טלאי. חייבים ללכת לאיזשהו מערך כולל כדי להצליח להבריא את המערכת הזאת. אז טיפלנו בנושא של משבר כוח האדם. הספקנו, לצערי הרב, רק בגנים, ביסודי ובחטיבות הביניים. הנושא של הסכם השכר – השר קיש, באמת, אני אומרת, כדאי שתהיה איתי רגע. הסיפור של הסכם השכר שאנחנו חתמנו עם הסתדרות המורים – זה הסכם היסטורי. אתה יכול לעשות את אותו דבר עם ארגון המורים. בוא אני אפתיע אותך: אני לא חושבת שצריך להביא הסכם שיוצר שוב הבחנה בין מורים ביסודי לבין מורים בעל-יסודי. אסור לנו שזה יקרה, כי כשהמורים, בסופו של דבר, בוחרים לעבור מהמערכת הזו למערכת העל-יסודית, התוצאה היא פשוטה: אין גננות, אין מורים ביסודי. חווינו את זה, ואנחנו נמצאים עכשיו בתהליך של שיקום. אבל לתת לאוצר למרוח אותם בצורה נבזית כל כך הרבה זמן במשך חודשים ארוכים, לפני בחירות, אחרי בחירות, בתקופת בחירות, ולהביא לזה שמחר אנחנו יוצאים לחופש הגדול – חברים, אין למורים שום כלי בחופש הגדול אל מול האוצר כדי שיהיה אפשר להגיע להסכם בשביל שלילדים שלנו יהיו מורים ב-1 בספטמבר וב-1 באוקטובר ובעוד שנה ובעוד שנתיים. המערכת הזו מדממת את המורים שלה החוצה, ואפשר לעצור את זה, אם אתה תילחם יחד עם המורים מול האוצר כדי לשמור על המערכת שאתה אמון עליה. הסיפור הוא לא רן ארז. באמת, במחילה מכבודו, הוא לא מעניין. מעניינים המורים שצריך להילחם עליהם, כי בלעדיהם אין מי שייכנס ויהיה עם הילדים שלנו. בנושא של הגמישות הניהולית והפדגוגית – הרי הסיפור הוא לא רק שכר בתוך מערכת החינוך – אנחנו צריכים לתת למורים ולמערכת בכלל תנאים וכלים כדי שהיא תהיה מתקדמת, שהיא תהיה רלוונטית, שהמורים ירגישו שהם מתפתחים בתוכה, שהם צומחים מבחינה מקצועית, שהם מסוגלים להביא את עצמם ואת החזון החינוכי שלהם, וזה מה שעשינו באמצעות הגמישות הניהולית. לצערי הרב, אדוני השר, אתה באת ובנושא הזה פגעת – בגלל קמפיין שקרי שהרצתם, והיית חייב פשוט להראות שאתה עושה משהו – פגעת בגמישות הניהולית של המורים בכל מה שקורה למקצוע התנ"ך. אף אחד לא ביטל את התנ"ך – אתה יודע את זה היום טוב יותר מכולם. אף אחד גם לא ביטל את הבגרות בתנ"ך אלא הפכנו אותה למתקדמת יותר, לרלוונטית יותר, לכזאת שתשרת את הילדים שלנו, לכזאת שמותאמת לכל מה שקורה בעולם ולא שייכת למה שהיה לפני 40, 50, 60, 80 ו-100 שנים. המערכת שלנו חייבת ללכת קדימה. אבל אתה היית חייב לספק משהו. שכחתם שהבחירות הסתיימו. אז אמרת למורים: אתם תלמדו שעה בכל שנה. למה? למה? מורים – הרי בסופו של דבר לא שינית את מספר השעות. זה לא שהוספת שעות בתנ"ך ועכשיו יהיה אפשר לשחק עם זה קצת יותר. לקחת את אותו פול שעות וכפית עליהם איך ללמד את זה. מי אמר ששעה שנתית יותר יעילה ויותר אפקטיבית מלחבר שעתיים ולעשות בצורה משמעותית במשך שנה מסוימת, שנתיים, שלוש, כל בית ספר איך שהוא מחלק את זה? איפה הגמישות הניהולית שדיברתם עליה? שום דבר מהדבר הזה לא השארתם. למה? כי צריך לשלם את המס הזה של אותו קמפיין ארור שאתם קידמתם. אבל זה לא רק זה, זה לא רק הסיפור של שעות התנ"ך. באת ואמרת: אני מחזיר את התנ"ך, מכיתה ב'. השר קיש, יש לי חדשות בשבילך: כבר שנים, עוד מאז שהייתי ילדה – כל מי שיש לו ילדים יודע שמתחילים ללמוד תנ"ך בכיתה ב'. יש את אותה מסיבת ספר תורה מאוד מרגשת, מאוד חגיגית, אני לא יודעת אם הילדים שלך כבר בגיל הזה, כשמקבלים את הספר וצריך לרקום את העטיפה, כי הכול מאוד מאוד חגיגי לקראת האירוע הזה. אבל למה לתת לעובדות ולאמת לבלבל אתכם כשאתם, בשם השם, משקרים ומצליחים? הרי זו התפיסה שלכם. ואז אנחנו מתקדמים הלאה ורואים גם את הנושא של הרפורמה בבגרויות, שהייתה אמורה לשנות את פני מערכת החינוך, להפוך את הלמידה עבור הילדים שלנו למשמעותית, לרלוונטית, לחדשנית, למתקדמת. אתה מדבר גבוהה-גבוהה על הבינה המלאכותית. איזו בינה מלאכותית, אם אתה מחזיר את הבגרויות למה שהן היו פעם? הרי מה הילדים שלנו צריכים? הילדים שלנו צריכים כלים, מיומנויות, שיעזרו להם להתמודד עם כל מה שקורה בעולם. כן, גם עם הבינה המלאכותית בעתיד – איך להשתמש בה נכון, איך לבדוק שהמידע שהם מקבלים הוא נכון או לא נכון, איך ללכת לבחון אותו בכלים שאנחנו ניתן להם, איך לדעת לארגן אותו כמו שצריך, איך לדעת לשאול שאלות, איך לדעת ללמוד. היום בכל העולם מלמדים ילדים ללמוד; לא לשנן ולהקיא, אלא ללמוד. ואתה באת וכהרף עין פשוט ביטלת את הכול. למה? כי זה אני, כי זה אנחנו, כי זו הממשלה הקודמת. ואני אומרת לך בכנות, השר קיש, אני קיוויתי, לאור ההיכרות שלי איתך, שאתה תיכנס למערכת החינוך ואתה תראה את הילדים. אתה לא תראה את הקמפיין השקרי, אתה לא תראה את חבורת השוטים שאתה יושב לידם בממשלה – אתה תראה את הילדים. ולצערי הרב, אתה לא ראית אותם, וגם את הדבר הזה אתם דרסתם. אנגלית מגיל גן ולימודי הייטק אנחנו הכנסנו, כי אנחנו רוצים שהילדים באמת יתקדמו לתוך העולם החדשני שלנו. אפתיע אתכם – או אולי לא – בשנה הבאה אין קול קורא, אין הרחבה של התוכנית כפי שהיה בהתחלה, וגם את הדבר הטוב הזה עצרתם. לא ברור לי איך עצרתם את הדבר הטוב הזה, אם אתה נכנסת למשרד ואמרת שאתה רוצה לתגבר את לימודי האנגלית, האנגלית המדוברת – מבורך לחלוטין, זה הקו שאנחנו הובלנו – למה עצרתם את התוכנית? למה? למה הילדים עוד פעם צריכים לשלם בזה שהם יישארו במערכת מיושנת במקום לקבל את מה שהם צריכים? אז גם אנגלית מגיל גן והייטק, שקידמתי יחד עם חברתי אורית פרקש, שהייתה שרת החדשנות – גם הדבר הזה, אופס, לפח. יצירת רצף חינוכי: העברת מעונות היום למשרד החינוך. אני שמחה שלפחות כאן אתם שומרים על הקו, משמרים את כל הנושא של ההסדרה, אבל חינוך חינם מגיל לידה, שהובטח במסיבת עיתונאים גרנדיוזית על ידי ראש הממשלה, על ידיך ועל ידי שר האוצר – שום דבר מהדבר הזה לא נשאר. ויותר חמור, ככל שאנחנו צוללים פנימה לפרטים שאתם הבאתם שם, אנחנו מגלים כמה אתם לא מכירים את המערכת, לא יודעים בכלל מה הצרכים שלה ואיך באמת לבנות אותה באופן כזה שיביא גם למערכת מוסדרת וגם למערכת שהיא חינם מגיל לידה, או לפחות מסובסדת באופן מלא. החינוך המיוחד, חברים, סובל היום מהמשבר החמור ביותר בתוך מערכת החינוך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל היו לכם 120 מיליון שקל בעודף ולא השתמשתם בזה וקיצרתם את יום החינוך המיוחד. אני בדקתי את זה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

היה חוק לפני שלוש שנים, חוק שנכשל כישלון חרוץ.

טלי גוטליב (הליכוד):

120 מיליון שקל נשארו בקופת המדינה, ופגעתם בילדים שלנו. זה במשמרת שלך, גברתי.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אני אענה לך על זה, אוקיי?

טלי גוטליב (הליכוד):

במשמרת שלך, גברתי, 120 מיליון שקל, וקיצרתם לנו את יום הלימודים, לילדים החמודים שלנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

120 מיליון שקל נשארו בקופה. בדקתי בספר התקציב.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, שמענו.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

מערכת החינוך המיוחד נמצאת במשבר עצום, ואני אחדש לכם: זו המערכת שיש בה את התקציב הגדול ביותר – תקציב שבמשמרת שלי היה 12 מיליארד שקלים, עם גידול טבעי כל שנה של מיליארד שקל. וכמה עצוב שהתקציב כל כך גדול והילדים שלנו לא מקבלים את המענים שהם צריכים. אני ממש רק מסכמת את הנקודה הזו. הקמנו ועדה, הקמנו צוות שמורכב מאנשי מקצוע, מורים, פסיכולוגים, יועצים, כל מי שקשור למערך החינוך המיוחד, כולל הורים, כולל אנשי מטה, באמת צוות נרחב מאוד שישב כשנה שלמה כדי לגבש את השינוי שנדרש בתוך המערך הזה, כדי לא לעשות more of the same, אלא כדי באמת לשנות את השיטה.

היו"ר אמיר אוחנה:

ולכן, לסיום?

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

ומה קרה – אני ממש מסיימת – מה קרה, אדוני יושב הראש? הגיע שר חדש, ובמקום לקחת את הדבר הזה ולסיים אותו – אנחנו כבר כמעט בסוף הדרך; זה שלך, זה היה שלך; תאמין לי, הייתי משאירה לך את כל הבמה – אז הוא הקים ועדה חדשה. כאילו, שיחכו הילדים של החינוך המיוחד, את מי זה מעניין? אנחנו עכשיו נשב ונתחיל להתבחבש מחדש, ועוד פעם נעשה את כל מה שעברנו במשך שנה שלמה. אני אומרת לך, לא תספיק לכם שנה כדי לסיים את הדבר הזה, אם אתם רוצים לעשות משהו משמעותי. אז למה, למה הילדים שלנו צריכים לשלם מחיר? זה גם באוניברסיטה, שבאת וביטלת אותה כמו להכניס ילד חזרה לרחם של אימא שלו. האוניברסיטה הייתה גמורה – זהו זה, היה סגור וחתום – ואתה באת וביטלת אותה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

ואני יכולה, אדוני היושב-ראש – –

היו"ר אמיר אוחנה:

להמשיך עוד זמן רב, אני בטוח.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

– – להמשיך עוד זמן רב לדון במה שקורה במערכת החינוך. אתה יודע שזה משהו שהוא באמת יקר לליבי.

היו"ר אמיר אוחנה:

יהיו עוד הזדמנויות, אני בטוח.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

גם בדיונים של היום אני אמשיך לתת נקודות נוספות. כל מה שאני מבקשת ממך, השר קיש – באמת, לאור ההיכרות האישית שלי איתך, ואני אמרתי לך גם בכניסה: אני שומרת לך חסד נעורים על הכנסת העשרים – שנה רגע את הכיוון באמת; תשתחרר מהעדר של הממשלה הזאת, שמחפשת כל הזמן איך להיות קיצונית ואיך לדרוס הכול, ותציל את מערכת החינוך שלנו. תעשה את מה שטוב לה, ולא את מה שטוב לקיצוניים בממשלך שלך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת שאשא ביטון. יעלה ויבוא שר החינוך, כבוד השר יואב קיש. בינתיים אני מקדם בברכה את הצוערים מקורס קצינים ייעודי של משטרת ישראל, ובהם גם צוער אחד משלנו, תומר וקנין ממשמר הכנסת, שנמצא פה – ברוכים הבאים לכנסת. אני מקווה שתיהנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

בהצלחה לכם.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שלום לצוערים. מתנדבים שצופים גם מלמעלה, שלום לכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש פה גם מתנדבים משורות המשטרה ומערך כיבוי אש ומד"א וכוחות ההצלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

היום ציינו אירוע מיוחד למתנדבים. אנחנו מקדמים גם אתכם, כמובן, בברכה, מכל השורות והארגונים והגופים. ברוכים תהיו, ברוכים הבאים לכנסת.

שר החינוך יואב קיש:

אני מאוד שמח על ההזדמנות, באמת, היושב-ראש, לעלות ולדבר על מערכת החינוך, ועל המציאות שבה אנחנו נמצאים ולאן אנחנו הולכים. ראשית, אכן צודקת חברת הכנסת שאשא ביטון שמערכת החינוך עברה טלטלות קשות והיא במשבר עצום – קורונה – ואנחנו היום רואים את זה בגילאים היותר-מבוגרים, אם זה תלמידי התיכון שהיו בחטיבת הביניים, אם זה כיתות ג'-ד' שהיו בגן ולקראת בית הספר. אכן, זה אתגר גדול היום למערכת החינוך. תצרף לזה את חוסר היציבות – בעניין הזה אני מאמין, היושב-ראש, שאנחנו מתקנים עכשיו. היה חוסר יציבות של שנתיים, אולי אפילו קצת יותר – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

שלוש.

שר החינוך יואב קיש:

שלוש. קדימה, אחורה, החלפת שרים, החלפת מנכ"לים – בעצם אי-אפשר היה ממש לעשות. אני הגדרתי כיעד מרכזי למערכת החינוך – יציאה ממשבר ליציבות, קודם כול. יש חוסר במורים, חוסר עצום – אתגר מרכזי מאוד. דרך אגב, יש גם חוסר בגננות. זה לא רק מורים, זה גם חוסר בכוח אדם רחב, גם פארה-רפואיים בחינוך המיוחד. זה אתגר עצום שאני, לראשונה משרד החינוך – רק שתבין לאן הגענו בעיקרון, כן, בנושא המורים. הרי תמיד היו חסרים מורים, קצת פה ושם, ותמיד מנהלים היו שוברים את הראש, מתמודדים: איך אנחנו משיגים מורה כדי לפתוח את השנה, ובסוף מסתדרים, פלוס-מינוס, עם קצת חוסר פה וחוסר שם, אבל מסתדרים. הגענו למצב שמשרד החינוך הקים, כמטה משרד החינוך, יחידת השמה למורים. אנחנו פונים אקטיבית – הרי אנחנו יודעים למי יש תעודות הוראה, יודעים מי נמצא במערכת ומי לא נמצא. יוזמים אקטיבית פנייה דרך מרכז ההשמה שלנו לאותם אנשים; שואלים אותם למה הם לא – מנסים לאסוף, ומביאים, ומעבירים אקטיבית למנהלי המחוזות, ומשם למנהלי בתי הספר, מועמדים שיבואו וירצו ויתקבלו. זה אירוע שקורה ברגעים אלו. אני רק מלמד – אני רק מראה איך אנחנו מתמודדים עם החוסר, עם האתגר העצום, ומה אנחנו עושים היום שלא נעשה מעולם במשרד החינוך כדי לתת מענה. אני אגיד לך את האמת, אני מאוד מקווה שזה יביא אותנו ל-1 בספטמבר – אנחנו עושים גם פוקוס על בתי ספר. יש הבדל גדול אם חסרים לך בבית ספר שניים או שלושה מורים, או 15–20 מורים. אנחנו עושים גם פוקוס על אותם בתי ספר שהם לקראת משבר יותר קשה. אנחנו מקדישים להם יותר מאמץ ומפנים אליהם קודם כול את המענים. זאת אומרת, יש פה אירוע שמתכלל אותו המטה של משרד החינוך, והאירוע הזה זה אירוע של חוסר קשה בכוח אדם. אנחנו מתמודדים איתו, ואנחנו עושים פה דברים שלא נעשו מעולם במשרד החינוך. יש בעיה נוספת שהיא בעיה חברתית – יש פה את הצוערים – בעיית האלימות. אלימות היא בעיה היום בכלל החברה הישראלית, ומערכת החינוך – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

בזה אתם צריכים להתמקד. לעזוב את הפדגוגיה שעשיתם – – – ולהתמקד בזה.

שר החינוך יואב קיש:

אני בדיוק מדבר על מה שאנחנו עושים, חברת הכנסת שאשא ביטון.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

רק בזה. רק בזה.

שר החינוך יואב קיש:

אני חושב שזה לא רק בזה, כי גם מורים זה חשוב, ויש עוד הרבה דברים חשובים.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

ברור שמורים זה חשוב.

שר החינוך יואב קיש:

לא, אמרת "רק בזה".

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, אני אומרת – – –

שר החינוך יואב קיש:

ברשותך, אני ממשיך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שאשא ביטון, הערתך נשמעה, גברתי.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

למה? אנחנו מנהלים פה דיון.

שר החינוך יואב קיש:

נושא האלימות שלצערי שוטף גם את החברה הישראלית בוודאי מגיע למערכת החינוך. אנחנו בנושא שהוגדר כנושא מרכזי, עם חוזר מנכ"ל שיצא, עם הנחיות ברורות, עם תקצוב מיוחד, עם טיפול בתופעות של הרשתות, של החרמות, כי החרמות זו גם תופעה שאנחנו מקדישים משאבים ייחודיים בשביל להילחם בה. אנחנו נותנים היום הרבה יותר גיבוי למנהלי בתי הספר. היינו במדיניות של הכלה, נקרא לזה, שנים רבות, וניסיונות לייצר פתרונות. אנחנו, בהנחיה שלי, נתנו הנחיה ברורה שברגע שמנהל בית ספר אומר שהוא גמר עם נושא ההכלה ועכשיו הוא הולך לאירוע של הרחקה, הוא מקבל גיבוי מלא מהמערכת, וזה יקרה הכי מהר שאפשר.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

זה מה שיפתור? עוד יומיים הרחקה זה מה שיפתור? זה מה שאני מנסה להגיד לך, אתם לא – – – יומיים הרחקה לא ישנו.

שר החינוך יואב קיש:

אני חושב שהדרך – צריכים להבין שיש גם גבול לסבלנות של המערכת ולא יכול להיות – – – אני מבין שהגישה שלך אולי הייתה שונה, אבל אני חושב שצריך לתת גיבוי, צריך לתת גיבוי לשטח, ואם מנהל בית ספר – ואני סומך עליהם – בא ואומר: במקרים הקיצוניים האלה אין לי יכולת לטפל, הוא צריך לקבל גיבוי, ולא להפנות לו גב.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

מאה אחוז, אבל לא יומיים הרחקה.

שר החינוך יואב קיש:

הדבר הזה לא יקרה במשמרת שלי. אולי זה קרה במשמרת שלך, וזה בסדר. מותר לחשוב אחרת.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

יומיים הרחקה לא ישנו את המציאות. לכו לפעילות חינוכית.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, אני מבין שהנושא קרוב לליבך, וזה מבורך, אבל זה לא דו-שיח. כרגע זכות הדיבור – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

למה? אני רוצה לדון. חבל, אנחנו בדיון במליאה.

היו"ר אמיר אוחנה:

את דיברת ושמענו אותך. כרגע זכות הדיבור היא של השר קיש. הערת ביניים זה בסדר, אבל זה חוזר ונשנה.

שר החינוך יואב קיש:

הדו-שיח מתנהל בתרבות דיון. כשהיא הייתה פה אני הקשבתי ולא הפרעתי. כשאני פה אז מפריעים, אתה מבין.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

הייתי שמחה שתתייחס לדברים שלי, והיינו מנהלים שיח.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל זה לא עובד ככה.

שר החינוך יואב קיש:

כך מתנהל דו-שיח בכנסת. כשאתה על הפודיום, אז אתה מדבר, וכשאתה יושב שם, אתה מקשיב.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

למה? זה יכול היה להיות מרענן.

שר החינוך יואב קיש:

אחת הבעיות שאני יכול לומר לך, אדוני היושב-ראש, שגם כן ראיתי במערכת – וזה אולי קצת קשור לרקע שלי – היא היכולת לראות, לעשות בקרה, ללמוד מה הצליח לא הצליח, לתחקר, לתקן את מה שלא הצליח וללכת למקומות ולחזק את המקומות שהצליח. המערכת לא הייתה במקום הזה, ואנחנו מקדישים הרבה מאוד מאמצים בשביל לבנות את הדברים הנכונים, לתחקר ולקדם. אני רוצה להתייחס – התייחסה פה חברת הכנסת שאשא ביטון לנושא רפורמת הבגרויות הגמישה. היא כנראה לא מכירה את מה שבדיוק אני הובלתי ואת השינוי שעשינו, כי היא קראה לזה בגרויות, למה שהיה פעם.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

מכירה את זה.

שר החינוך יואב קיש:

אז זה מאוד שונה ממה שהיה פעם, וחבל שאת לא מכירה את הפרטים.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

מכירה את הפרטים בעל פה.

שר החינוך יואב קיש:

אבל אני יכול דווקא לומר לזכותך שאני דווקא הסתכלתי על הרפורמה שאת רצית להוביל. דרך אגב, היו בה דברים טובים. מה שהיה טוב – לקחתי. מה שהיה בה לא טוב – לא לקחתי. יותר מזה, היא הלכה למקום רע, כי היא לא התכתבה עם השטח. אם לא הייתי עושה שינוי, הייתה התנפצות של המערכת – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אנחנו חיים באותה מדינה?

שר החינוך יואב קיש:

שמעת את זה מפי, שמעת את זה מהנהלת משרד החינוך בוועדה. הם אמרו לך: אנחנו לא היינו מוכנים – את לחצת – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אף אחד לא אמר את זה. אל תגיד סתם. אף אחד לא אמר את זה. הם אמרו שתהליכים כאלה לוקחים שנים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שאשא ביטון, באמת, אני מאוד מבקש.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

– – – שזה לא עובד, איך זה יכול להיות? אמרת שזה לוקח שנים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אומנם מתחלף כרגע, חברת הכנסת שאשא ביטון – חברת הכנסת שאשא ביטון, אנחנו לא רוצים להגיע לקריאות בדיון הזה, בבקשה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אבל לא לשקר.

היו"ר אמיר אוחנה:

כבר הערתי, נכון? אז די, מספק.

שר החינוך יואב קיש:

הרפורמה שהובלנו היא רפורמה מצוינת, שהחזירה את הנושא המרכזי, כמו שאמרתי, לבקרה של מבחן חיצוני במקצועות הספר, מה שהיה חסר, על כמות חומר הרבה יותר מצומצמת, עם הרבה מאוד חשיבה על איך משלבים גם נושאים, מה שנקרא, מבחנים ברמות שונות בנושאים שונים. כן, גם בינה מלאכותית נשלב שם. אבל חייב להיות גם מרכיב של מבחן חיצוני יחיד, כי אחרת אתה לא יודע לפקח ולא יודע לקבל תוצאות.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

שר החינוך יואב קיש:

מה עוד עשינו? החזרנו את המסעות לפולין. נושא קטן שפשוט מאז הקורונה לא קרה, והממשלה הקודמת הסתכסכה פוליטית עם פולין. בחר ראש הממשלה הקודם ללכת למסלול מתנגש מול הפולנים. אנחנו לא שם – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה משקר, כי בכניסה שלך הודעתי לך שאנחנו לקראת סיום, והלכת וחתמת על רשימת אתרים שאתה אפילו לא מכיר.

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר. אי-אפשר לשמוע את השר. אפשר לשמוע אותך, אדוני השר, במקום לשמוע הערות ביניים?

שר החינוך יואב קיש:

קשה, קשה לשמוע את האמת, אבל האמת היא פשוטה: במשמרת שלנו החזרנו את המסעות לפולין. המסעות יוצאים לדרך, דרך אגב, בהחלטה מלאה של – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני השר, דבר אלינו. אנחנו מקשיבים לך.

שר החינוך יואב קיש:

אני יודע, היו עוד ספינים בתקשורת, שהפולנים מכתיבים לנו לאן ללכת – שקר וכזב. היחידים שיקבעו את המסלול שהם יהיו בו הם מנהלי בתי הספר.

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון מאוד.

שר החינוך יואב קיש:

משרד החינוך הוא זה שמכתיב את העניין הזה, ובשיחה עם שר החינוך הפולני נאמר במפורש – דרך אגב, הם רוצים להביא מסעות נוער אלינו.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

משלחות. זה לא – – –

שר החינוך יואב קיש:

משלחות. אנחנו לא נכתיב להם איפה להיות, והם לא מכתיבים לנו איפה להיות. אף אחד לא יגיד – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אני לא מאמינה שאתה אומר את זה.

שר החינוך יואב קיש:

אף אחד לא יגיד – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אפשר להתווכח, אבל מה זה עוזר?

שר החינוך יואב קיש:

אף אחד לא יגיד איפה הנוער יהיה מלבד המדינה שאחראית על הנערים.

טלי גוטליב (הליכוד):

די. אתם עשיתם, הם עשו – אדוני השר, דבר אלינו, אנחנו מקשיבים לך. מה אתה מתווכח עם שרה שכבר לא בתפקיד, שכל מה שהיא רוצה לעשות הוא להוכיח שהיא הייתה בסדר, והיא הייתה טובה? כל כך טובה שהחינוך המיוחד הסתיים ב-15:10.

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה להמשיך ולהגיד עוד כמה דברים, מעבר לדברים שעשינו. אנחנו קצת מחזירים את המושכות לניהול של ארגון הלמידה. הרצון לצאת לגמישות הביא למצב של אובדן שליטה במקומות מסוימים. פדגוגית, התנ"ך הוא כמו שפה, וכמו שאתה רוצה לשמור על רצף בשפה, אתה חייב לשמור על רצף בתנ"ך. אני אומר לכם בצורה הכי ברורה: לימוד תנ"ך הוא לא הדתה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

ברור שלא. מי המציא את זה בכלל?

שר החינוך יואב קיש:

לימוד תנ"ך הוא זהות יהודית, זה הבסיס שלנו, זה הקשר שלנו לארץ ישראל, לעם ישראל. וכל אלה שמנסים – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה מונע את כל – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק. הם לא מבינים את זה, זה מדהים.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

הרסת את המקצוע – – –

שר החינוך יואב קיש:

אנחנו דאגנו לחזק בחזרה את מקצוע התנ"ך.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

המקצוע הזה היה בשפל, ואתה הרגת אותו מחדש.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מי פגע בו? תגיד לי. אתה כל הזמן חוזר על הפייק הזה. מי פגע בתנ"ך?

שר החינוך יואב קיש:

מי פגע? מי שבסוף לא הקפיד – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כל הזמן. זה כמו "53 מיליארד לעבאס". די כבר, אתה שר החינוך, אתה לא באופוזיציה. כאילו מישהו פגע בתנ"ך. די כבר.

שר החינוך יואב קיש:

מי שראה פגיעה בחינוך בתנ"ך ולא עשה עם זה שום דבר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מי פגע בתנ"ך? די. אתה ממשיך עם הפייק הזה.

שר החינוך יואב קיש:

מה לעשות, כואב לכם. בסדר, אני מבין.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

– – – ממשלת הליכוד – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה אתה מבין? "53 מיליארד לעבאס", כמו הפייק הזה בתנ"ך. יואב, באמת, מי פגע בתנ"ך?

היו"ר ישראל אייכלר:

יבגני, אני לא רגיל לראות אותך צועק כל כך. אתה יכול לדבר, האולם ריק. מה אתה צועק?

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

כמה אפשר לשמוע שקרים? כמה? תגיד לי – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תקשיב, הילדים שלי לומדים תנ"ך יותר מרוב הילדים במדינה, אבל תפסיק כבר להגיד שפגעו בתנ"ך. מי פגע בתנ"ך? תצביע על בן אדם ספציפי שפגע בתנ"ך.

היו"ר ישראל אייכלר:

מרגע זה אני מבקש להפסיק את קריאות הביניים.אני איאלץ להתחיל להזהיר. בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אל תזהיר, אבל הוא חוזר על אותו פייק.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני השר, תכף הם יגידו שאין – – – לגבי 67 בדוכנים של חולדאי.

היו"ר ישראל אייכלר:

כשאמרתי "להזהיר" – אני מזהיר את כולם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כמו מנטרה הוא חוזר על זה, באמת.

היו"ר ישראל אייכלר:

השר יואב קיש ידבר עכשיו, ואף אחד לא יפריע לו.

טלי גוטליב (הליכוד):

חולדאי לא מכתיב לנו.

היו"ר ישראל אייכלר:

אמרתי שאף אחד לא יפריע לו.

שר החינוך יואב קיש:

אנחנו בעד גמישות במערכת החינוך, והגמישות היא דבר טבעי ונכון; אנחנו לא בעד אובדן שליטה. וחבר הכנסת סובה, אני מכבד אותך, אבל אתה כנראה לא יודע מה קורה במערכת החינוך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

גם אני מכבד אותך.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

מי שאיבד שליטה הוא הממשלה הזאת.

שר החינוך יואב קיש:

יש מקומות של אובדן שליטה, והדבר הזה לא יקרה יותר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תגיד לי איפה. תצביע על המקום הזה.

שר החינוך יואב קיש:

לא לומדים תנ"ך בכיתה ב' וג', ומתחילים בכיתה ד' – לא יקרה יותר; בוחרים לכווץ את התנ"ך לחלקים זניחים – לא יקרה יותר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תגיד לי איפה, תעזור לי להבין אותך. איפה זה קרה? אתה יכול להגיד?

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אף אחד לא כיווץ – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מתחיל לקרוא קריאות – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה מפזר סיסמאות בלי ביסוס. תגיד איפה פגעו בתנ"ך. פעם אחת אתה יכול להגיד את האמת?

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

שרת החינוך לשעבר, הוויכוח הזה ביניכם מוכר לכל באי – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

לא לא לא, לא יהיה פה שקר. לא ישקרו פה. אני לא אתן שישקרו פה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת שאשא ביטון, הוויכוח הזה, אם הייתה פגיעה בתנ"ך או לא, הוא מאז שנכנסת.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תגיד איפה בדיוק פגעו בתנ"ך, אני איתך. אני רוצה – – –

שר החינוך יואב קיש:

כל מה שקשה – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

יבגני, אם הילדים שלך זוכים ולומדים תנ"ך, זה לא אומר שכל ילדי ישראל.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

כל ילדי ישראל לומדים תנ"ך, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

על זה מדבר יואב קיש.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה יכול להגיד לי מקום ספציפי?

שר החינוך יואב קיש:

אני אגיד לכם – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גם הילדות שלי.

היו"ר ישראל אייכלר:

בסדר, שמענו.

שר החינוך יואב קיש:

קודם כול, אני אומר שאני שמח לשמוע שיש פה תמימות דעים על החשיבות של לימוד התנ"ך.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אני חיזקתי אותו. אתה פירקת אותו מחדש.

שר החינוך יואב קיש:

וזה בסדר גמור. בעניין הזה אין לנו חילוקי דעות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הטענה שלנו היא שלא החזרת שום דבר.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר'ה, אל תצעקו כל כך הרבה על התנ"ך. כתוב על פרשת השבוע "זאת חקת התורה", אני לא בטוח שאתה תשמח על זה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, סלח לי, אתה חוזר בכל פעם על אותו משפט. ביקשתי לחדד את המסר, זה הכול.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר'ה, אתם רוצים שאני אקרא קריאות ראשונות? אני לא רוצה.

שר החינוך יואב קיש:

לא, אל תקרא, אני אעבור נושא. תקרא בנושא הבא. יש כמה דברים מרכזיים שאנחנו עוסקים בהם, אחרי שנטפל ונחזיר את המערכת ליציבות. אמרתי, קיבלנו מערכת במשבר מאוד קשה, לא יציבה. דרך אגב, השינוי ברפורמה של הבגרויות החזיר את המערכת ליציבות.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

קשקוש בלבוש.

שר החינוך יואב קיש:

ובנושא צמצום פערים, בדיוק עכשיו אנחנו עוסקים – דרך אגב, אני לא אוהב את המילים "צמצום פערים", והסיבה שאני לא אוהב את המילים "צמצום פערים" היא שאתה כאילו מוריד את אלה מלמעלה. אז לא; באנגלית זה נקרא Level Up – לקחת ולהרים מלמטה קדימה כמה שאתה יכול. אנחנו עובדים בזה מאוד מאוד קשה, משקיעים בזה הרבה מאוד כספים, ואנחנו הולכים למודל של לימודים פרטניים, פרטיים, לקבוצות מיקוד, על מנת להרים אותם בדברים הכי בסיסיים שאנחנו צריכים. זאת תוכנית שיוצאת לפועל כבר בשנת הלימודים הקרובה, והיא מאוד מאוד משמעותית לחיזוק ולהובלה של Level Up במערכת החינוך. אנחנו מקדמים השקעות במה שנקרא "לימודים להייטק בפריפריה" – דרך אגב, יש פרויקט שהתחיל כבר בתקופת הממשלה הקודמת, הייטקלאס, שהיה שיתוף פעולה יחד עם השרה – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אורית פרקש.

שר החינוך יואב קיש:

– – אורית פרקש הכהן. אנחנו לקחנו ועשינו את זה בצורה מאוד משמעותית כלפי מעלה. כיתות עמ"ט – אנחנו לוקחים ועושים דבר שלא נעשה שנים. עמ"ט זו עתודה מדעית טכנולוגית. הייתה לנו השקעה של מאות כיתות נוספות שאנחנו מכניסים לתוך המערכת.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

למה רק הם? רצינו שכל ילדי ישראל ייחשפו להייטק.

טלי גוטליב (הליכוד):

רציתם את הכול, כי הכסף צומח על העצים ואפשר לעשות הכול – עכשיו נגזור כסף ונחלק אותו.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני אתחיל קריאות. אני לא רוצה.

שר החינוך יואב קיש:

השקעות של מאות מיליונים – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

היו"ר ישראל אייכלר:

אני לא רוצה לקרוא קריאות. את לא נותנת לו להשלים משפט אחד בלי הפרעה. לא יכול להיות דבר כזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כבר אי-אפשר לשמוע אותך.

שר החינוך יואב קיש:

השקעות של מאות מיליונים שהולכות להרים את כל הנושא של החינוך לעולם ההייטק בפריפריה, זה הפוקוס המרכזי.

טלי גוטליב (הליכוד):

יפה. והעלית את שכר הסייעות, ברוך השם, בעידודו של סגן היו"ר בוועדת הרווחה.

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה לסיים בשני נושאים שגם אליהם התייחסנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

כן, כן. זה בוועדת רווחה אצל הרב – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

שר החינוך יואב קיש:

טלי, עכשיו את מפריעה. שני נושאים – האחד לגבי נושא השכלה גבוהה: ראשית, אנחנו ממוקדים לחזק את ההשכלה הגבוהה בשתי רגליים משמעותיות; האחת היא מה שנקרא "דור ראשון להשכלה" – לאפשר לכל אחד את הגישה ללימודים להשכלה גבוהה, וזה בפריפריה, זה בפריפריה חברתית – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

זה היה, ואני רואה שאתה ממשיך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אי-אפשר. על כל דבר – אי-אפשר לשמוע.

שר החינוך יואב קיש:

– – וזה מאוד מאוד חשוב. בצד השני – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

מה לעשות, זה היה, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לא. תקשיבי, זה פשוט מדהים.

שר החינוך יואב קיש:

בצד השני יש את נושא המחקר, ובמחקר ובמצוינות חייבים להמשיך להשקיע. דרך אגב, המצוינות – בניגוד ללימודי ההשכלה הרחבים, שאנחנו רוצים להכניס כמה שיותר לתוך המעגל, דווקא במצוינות ובדחיפה קדימה של הקצה של הקצה תמיד אתה עוסק בבודדים, אבל אתה עוסק בהשקעה מאוד גדולה, וזה מזיז את כל הרכבת קדימה. אנחנו נלחמים על שמירת המוחות, להחזיר לפה. יש לנו אירוע של חוסר מטורף של רופאים שהולך להגיע; כבר מרגישים אותו במדינת ישראל. אנחנו נגדיל את כמות הכשרת הרופאים במדינת ישראל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איך?

שר החינוך יואב קיש:

יש את נושא האוניברסיטה בגליל.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

טלי גוטליב (הליכוד):

הינה, היא לא מסוגלת.

שר החינוך יואב קיש:

יש את נושא האוניברסיטה בגליל. אני כמובן הולך לקדם החלטה על הקמת אוניברסיטה בגליל. הסיבה שביקשתי – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

כבר יש. היא כבר אושרה, היא כבר יצאה לדרך.

שר החינוך יואב קיש:

הסיבה שביקשתי בחינה מחודשת למיקום היא שקיבלתי כל מיני הערות, שההחלטה שנלקחה בנושא היא החלטה לא מקצועית, והיא החלטה – – –

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

– – – זו הייתה ועדה מקצועית – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אי-אפשר ככה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני מבקש, חברת הכנסת שאשא ביטון, בפעם הבאה אני אקרא אותך קריאה ראשונה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

הוא משקר, אני לא יכולה עם זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הם רוצים בקריית שמונה, למרות שיש בכרמיאל.

היו"ר ישראל אייכלר:

אם הוא ישקר, תעלי אחר כך ותעני לו. אבל לא יכול להיות ששר לא יכול להשלים משפט אחד.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

שר החינוך יואב קיש:

לא, אין אפשרות לענות. מה זה, היא הייתה לפניי. זה אי-אמון, אני משיב לה.

היו"ר ישראל אייכלר:

בסדר, בסדר, עזוב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני השר, כל מה שתגיד, היא תגיד – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

מעכשיו אני אקרא קריאות ראשונות. בלי אפליות.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לא. דווקא לי, אדוני? זה המקום היחיד שבו מותר לי לדבר.

שר החינוך יואב קיש:

אולי קשה לחברת הכנסת שאשא ביטון לשמוע, אבל קיבלתי תלונות על כך שההחלטה שנלקחה הייתה לא עניינית ולא מקצועית, והיא נלקחה משיקולים אישיים, אז אני החלטתי לבדוק אותה, ואני מצטער שזה לא מתאים לך יותר מדי, אבל זו האמת.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

מתאים לי מאוד, רק תתקדם כבר – – –

שר החינוך יואב קיש:

יפה, אז אנחנו בודקים את זה. הנושא האחרון שאני רוצה לסיים בו הוא נושא הבינה המלאכותית. המשרד בהנחייתי מפוקס לחלוטין בנושא בינה מלאכותית, AI בחינוך. אני אומר לכם, החינוך הולך להשתנות בצורה דרמטית במדינת ישראל, מלמעלה למטה. כל מה שהכרנו הולך להשתנות. כל מה שאנחנו מדברים עליו עכשיו לא יהיה רלוונטי.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

נכון. בשביל זה – – –

שר החינוך יואב קיש:

לא צריך להסתכל על זה כמו על סייבר – הינה נכנס הסייבר, בואו נלמד סייבר, בואו נקדם את זה ונראה איך אנחנו מתמודדים עם סייבר; צריך להסתכל על בינה מלאכותית בחינוך כמו על קורונה בחינוך – אירוע שמשנה את הכול מהכול, ואנחנו גם לא יודעים לאן אנחנו הולכים.

נאור שירי (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

אז במקום הזה המשרד ממוקד, המשרד יוביל, ואני מאמין שאנחנו גם נצליח. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לכבוד השר.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס, אפילו מהמקום.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא. אם תטעני שהוא התייחס אליך, יש לך אפשרות להגיש בקשה להודעה אישית אחרי ההצבעה הבאה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

כן, הוא התייחס אליי, הוא אמר שזה – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תיגשי למזכיר, יש פרוצדורה. אנחנו עוברים לסיעות. הדובר הראשון – חבר הכנסת יאיר לפיד מטעם יש עתיד. שלוש דקות.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לשאול את שרי הממשלה שאלה: מה אתם עושים כל היום? לא, אני שואל ברצינות: מה אתם עושים כל היום? מחר 400,000 תלמידי תיכון במדינת ישראל ילכו לבית הספר לסיום שנת הלימודים – לא יהיו להם טקסי סיום, והם לא יקבלו תעודת גמר. כל השנה הם עבדו, אבל הם לא יקבלו תעודה, כי לא טרחתם לפתור את הבעיות שיש במערכת החינוך. ההורים הצעירים של אותם 400,000, כשאנחנו כבר ב-800,000, אומרים לעצמם: מה יהיה עם המשכנתה שלי שזינקה כרגע? הרי אלה בדיוק אותם אנשים. סבא וסבתא של הילדים האלה, הפנסיה שלהם נפגעת עכשיו בגלל ההתרסקות של הבורסה שאתם גרמתם עם המהפכה המשטרית. בכל הדברים האלה ובביטחון האישי של כל האנשים שכרגע הזכרתי, שפשוט פוחדים ללכת בלילה בשקט ברחוב, אתם לא מטפלים. אם יש להם חנות קטנה, הם משלמים עליה פרוטקשן. מה אתם עושים כל היום? איך זה יכול להיות שיש ממשלה שאף אחד לא מבין במה היא עוסקת, או למה היא מתעקשת לא לטפל בבעיות האמיתיות של אנשים אמיתיים? "ובימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" – וגם איש הלא-ישר בעיניו יעשה. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. אנחנו עוברים לסיעת ש"ס, נמצא פה אברהם בצלאל? לא מדברים בכלל מטעם סיעת ש"ס? אוקיי.

קריאה:

הם שובתים.

היו"ר ישראל אייכלר:

אני רואה שגם המחנה הממלכתי לא נמצא כדי לדבר. חבר הכנסת יעקב אשר מיהדות התורה נמצא? גם לא. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר מהציונות הדתית – גם לא; לימור סון הר מלך מעוצמה יהודית – לא נמצאת; יבגני סובה – נמצא. שלוש דקות לרשותך.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

יבגני, מזל שאתה פה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רציתי להגיד – לצערי שר החינוך עזב – אבל ממש בקצרה: בשנה האחרונה עלו למדינת ישראל 76,000 עולים חדשים, מאות של מורים, מאות של גננות, אם לא אלפים. כשאני פניתי בתחילת העלייה ואמרתי שצריך לפשט ולקלוט אותם במערכת החינוך, במערכת ההשכלה או בגנים, צריך פשוט לקחת את זה כהוראת שעה ולפשט את התהליך הזה, אמרו לי: כן, כן, כן – ובסוף לא נעשה שום דבר, והאנשים האלה לא נמצאים במערכת, כי שר החינוך כרגע דיבר על כך שהמערכת בודקת מי נמצא שם. אני אגלה לכם משהו, אולי שרי הממשלה לא יודעים: היום לוקח שמונה חודשים להכיר בתעודה של תואר שני. השר אמסלם, אתה שומע אותי? שמונה חודשים, אתה יודע למה – אתה לא קשור למשרד החינוך, אבל אתה קשור לממשלה – כי שני אנשים מטפלים בזה במשרד החינוך. מה זה הדבר הזה? אקדמאי שמגיע מחכה שמונה חודשים כדי שיכירו לו בתעודה – איך אתה רוצה שהמערכת תקלוט מורים חדשים? כי בתחילת העלייה הגדולה בשנות התשעים הגיעו לארץ 44,000 מורים למתמטיקה, למקצועות מחשב, לשפה, לאנגלית, לכל דבר. זה גם מה שהציל את מערכת החינוך של מדינת ישראל. אתה לא צריך להשקיע במורים; לקחת מורים, עשית להם הכנה – וקדימה. שמונה חודשים, ושר החינוך מדבר איתי על תנ"ך, על זה שהוא מחזיר לימודי תנ"ך. ביקשתי דבר אחד: תגיד לי פעם אחת, תן מקום אחד שבו הממשלה הקודמת פגעה, לדבריך, בלימודי תנ"ך. בוא תסביר לי, תצביע על המקום ועל התוכנית. לא היה שום דבר.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ואדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור לנושא אחר, ובדקה הזאת גם להספיק להגיד ששמעתי שראש הממשלה ביקר עכשיו את החיילים הפצועים ברמב"ם. אני חושב שכולנו מצטרפים לביקור הזה. כולנו מאחלים החלמה מהירה לכל הפצועים והחיילים שלנו. בהקשר לזה אני רוצה להעלות את הסוגיה הזאת. תראה מה קורה באיו"ש. תסתכלו מה היה באיו"ש בממשלה הקודמת ומה קורה באיו"ש בששת החודשים האחרונים. זאת האחריות שלכם, וזה שאתם, הממשלה והקבינט נותנים חסינות לחמאס, שעושה מה שבא לו באיו"ש – בסוף זה ייגמר כמו חיזבאללה. אני לא יודע, אני לא נותן פה עצות לאנשי צבא, ואני לא נותן עצות לקבינט, אבל אני אומר: אי-אפשר ככה להסתכל ולהגיד: כל הכבוד לחיילים שלנו – ובאמת מגיע להם כבוד – ולעבור לסדר-היום, כי בזה שהממשלה מעניקה חסינות לאנשי החמאס, שמרגישים לגמרי בטוחים בעזה, בכל פעם עוד סבב ועוד סבב, והם מרגישים חסינים – זה ייגמר רע באיו"ש, כי הם אלה שעושים את כל הבעיות ביהודה ושומרון, וכתוצאה מזה אנחנו רואים את מה שקורה בג'נין. לכן תתעוררו, כי זאת האחריות שלכם, זאת האחריות של הממשלה, ואל תפילו את זה על שרי הביטחון הקודמים. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. רע"מ – לא נמצאים. חבר הכנסת עופר כסיף, חד"ש-תע"ל, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הכפר בער. יש לך קבוצה של עשרות אנשים, והם מתחילים ללכת לכיוון חווארה. הם רעולי פנים, ולחלקם אולי יש סכינים. מה אתה חושב שהם באים לעשות? אבל אנחנו רק אפשרנו למתנחלים להמשיך ולהתקדם – כך העיד חייל בתחקיר חדש של CNN בעקבות הפוגרום בכפר חווארה. בתחקיר נמצא שבמהלך הפוגרום, בעת שחנויות הכפר ובתיו בערו, עמדו עשרות חיילים חמושים והשקיפו בחוסר מעש על הנעשה. רק כשהפלסטינים יצאו להגן על משפחותיהם ממתקפת הטרור, החלו החיילים לירות לעברם רימוני הלם וגז מדמיע. עוד נחשף שבקבוצת ווטסאפ, "לוחמים על החיים" שמה, שבה חברים חברת הכנסת סון הר מלך ויועציה מסיעת הטרור, נכתב כך לפני היציאה למסע התבערה: אנחנו דורשים נקמה, ואנחנו חייבים להשיב מלחמה. אנחנו עוזבים את בתינו ונלחמים על חיינו, כך נכתב. חבר הכנסת סוכות, טרוריסט מנוסה בעצמו, אף צולם עם הפורעים טרם יציאתם להצתות. התחקיר חושף את כל מה שכל אחד יודע: אלימות המתנחלים אינה תופעה ספונטנית אלא התארגנות מתואמת של ממשלת הכיבוש. כולם יודעים – הצבא, המינהל האזרחי, המשטרה, הממשלה – אך דבר לא נעשה למנוע את הפרעות. אני אישית פניתי לשר גלנט חמש פעמים והתרעתי; עד היום לא זכיתי לכל מענה. ומדוע שיעשו משהו? הרי שר במשרד הביטחון ויו"ר הוועדה לביטחון לאומי בכנסת קראו בעצמם למחוק את חווארה, וכך כנופיות המתנחלים משתוללות בהתאם. רק בשבוע האחרון פרצו לחווה ושדדו כבשים, התעמרו בבעלי דוכנים בשוק בחברון, תקפו רועים מזרחית ליטא, ירו רימוני הלם על תושבי עין סמיה, יידו אבנים צפונית לרמאללה, כרתו עצים והשחיתו בתים בתורמוס עיא, ותקפו פלסטיני שהעז לשוחח עם צעירה יהודייה בשייח' ג'ראח. והיום – ירי קטלני חסר הבחנה בג'נין, לרבות ירי צלפים בעיתונאים. שתקנו לכיבוש וקיבלנו הפיכה דיקטטורית; שתקנו לגזענות וקיבלנו רצח ברחובות. אם נמשיך לשתוק גם לטרור המתנחבלים ושולחיהם נקבל שפיכות דמים איומה שבעתיים, ואם לא די בכך, עכשיו צמאי הדם והנקם מתכננים עוד מתקפה רבתי על ג'נין ושכם. גם כובשים, גם מופתעים מהתנגדות הנכבש, וגם מבקשים להרוג בו עוד.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

משפט אחרון, ברשותך. כל עוד יש כיבוש, יש התנגדות. כל זמן שהמתנחבלים ממשיכים בפוגרומים והצבא בפלישותיו, איש לא יחיה בביטחון. סיימו עם הכיבוש והדיכוי, ולא יהיו התנגדות ומרי.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

צאו מהשטחים הפלסטיניים הכבושים ושפיכות הדמים תיפסק, כי לשני העמים מגיע לחיות בכבוד ובשלום. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. אתה גר ביפו במקרה, עופר? אתה לא גר ביפו. אז יפו יכולה להישאר. אפרת רייטן מרום מהעבודה נמצאת? בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו שומעים מצד אחד הרבה שמועות מצד הקואליציה, האופוזיציה, על דברים – כן הסכמות ולא הסכמות בבית הנשיא, תהיה חקיקה חד-צדדית, הרפורמה מתה. הרבה דברים עולים לאוויר ומופרחים ואנחנו לא יודעים מה כן ומה לא. חבל, בסוף הכול אמור להיות שקוף ולהיחקק כאן בכנסת ישראל בצורה שקופה על ידי כולם. אבל בכל זאת אם ניקח את הרציונל – האם תהיה חקיקה חד-צדדית או לא? האם בסופו של יום ישתנו היסודות שהם בין היתר המוסדות שמחזיקים את הדמוקרטיה במדינת ישראל? אז פתחתי הבוקר עיתון, כמה מהכותרות תפסו את עיניי, ואמרתי לעצמי: ברור לי שגם אם יצאו בהצהרות שהחקיקה נעצרה, הממשלה לא ויתרה ולא תוותר על הפרויקט שלה לרסק את התשתית של ההגנה והשמירה של יסודות המדינה הדמוקרטית. וכן, היא הולכת לפי ספר ההפעלה של הונגריה, ספר ההפעלה של פולין, ספר הפעלה שמשנה את התשתית ואת היסודות של המדינה מקצה לקצה. שימו לב למשל איך בעורמה ובשקט יחסי היא מבצעת טיהור של שדרת הפקידות הבכירה. שימו לב למשל לכותרת של היועץ המשפטי של משרד האוצר, שהורחק מהוועדה למכירת מניות המדינה. נכון שאין חוק שמחייב את הנוכחות של היועץ בוועדה, אבל תחשבו על המשמעות של יועץ משפטי שיש לו ניסיון מקצועי מצטבר בנושא הוועדה החשובה הזו, ובמיוחד על הרקע של דברים שבהם יהיו מכרזים מאוד משמעותיים להפרטת נכסי המדינה, כמו דואר ישראל ונמל אשדוד. זה אותו יועץ משפטי שנקרא על ידי השר המקשר "חבלן ראשי". אז מי זה "החבלן הראשי" הזה שרוצים עכשיו להעיף? הוא למשל היה אחראי לליווי המשפטי בתחום החיסכון הפנסיוני, פנסיה תקציבית, מערכת הביטחון, תחבורה, מים, תקשורת, מקרו. הוא בעל תואר ראשון בהצטיינות במשפטים באוניברסיטת תל אביב; בעל תואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים; בעל תואר ראשון בהצטיינות במדעי המחשב וניהול מערכות ויישומים באוניברסיטה הפתוחה. זה "החבלן הראשי" שאותו רוצה ממשלת ישראל לסלק; מה זה רוצה – סילקה מהוועדה שבה בעצם היא הולכת להפריט את הנכסים הגדולים של מדינת ישראל ולמעשה משחררת עוד מנעול ועוד שומר סף ששומר על הקופה הציבורית של כולנו. דרך נוספת – אני מסיימת.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. משפט סיום, כן.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

זו דרך נוספת שיש לשים עליה את העין ולא לעצום עיניים מפני ההפיכה המשטרית. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת הר מלך, לימור סון הר מלך.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום התקיים דיון בוועדת חינוך, אחד הדיונים, אני חושבת, אחד מני רבים, היותר-הזויים שהשתתפתי בהם; דיון שמדבר על כפר הנוער בן שמן, שכחלק מפעילות הקיץ כינס אליו, אפשר לארגון פורום בוחרים – לא בוחרים, חס וחלילה, משפחות שכולות, שבעצם זה פורום שמאגד משפחות שכולות שבניהן נרצחו בפיגועים או חיילים שנהרגו במהלך לחימה ביחד עם משפחות של מחבלים רוצחים.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

שקר. שקר.

היו"ר ישראל אייכלר:

הניסיון – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אפשר להשתיק אותו?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

הניסיון לייצר השוואה, השוואה הזויה, בין מי שרוצח את מיטב בנינו, שרוצח אזרחים, שנהרג במהלך פעילות של צה"ל, לבין הרג ורצח של חיילים ותושבים ואזרחים יהודים – הניסיון הנואל הזה, הביזיוני הזה, להשוות ולייצר פה משוואה – הם ישבו שם בתוך הוועדה וניסו לצייר כאילו מדובר באיזשהו אירוע תמים, שהם לא ידעו. אבל מי שנותן יד לדבר הזה – דרך אגב, כפר הנוער בן שמן הוא כפר שמתוקצב על ידי משרד החינוך. ולכן אני קוראת מפה למשרד החינוך, דרך אגב, שנמצא – חלק, אותו פורום, נמצא היום בתוך תוכנית הגפ"ן, תבינו. היום אני גיליתי את התגלית הזאת, וזה פשוט איום ונורא. ואני אדרוש שאת העיוות הזה, את התפיסה המעוותת הזאת, שמדברת נורא נורא יפה על פיוס ושלום ושוויון ואזרחים, משהו נורא נורא מתוק, עיוות תפיסתי יסודי – אני אדרוש שאת העיוות הזה אנחנו נדאג לתקן. אני היום ניצבת ומדברת מתוך גרונם, זועקת, של אותם אלה שבמותם ציוו לנו את החיים פה בארץ הזאת. לעמוד ולהשוות ולבזות את דמם ולהשוות אותו לדם של מרצחים שפלים, זה דבר שאני לא אתן לו יד. אני אעמוד פה ואמשיך להיות פה, על אפם וחמתם של כל אלה שמנסים להשתיק את הדבר הזה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. משפט סיום, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

ובעזרת השם נעשה ונצליח. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז – נעם, שלוש דקות.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול אמר פרופ' אהרן ברק שעילת הסבירות היא חשובה מאוד, הוא לא היה נוגע בה, אבל הוא מוכן שלא תהיה ביקורת שיפוטית על סבירות החלטות מרכזיות המבטאות את מדיניות הממשלה אם זה מרצה את לוין, את יריב לוין. הבוקר הוא סיפר על המשא ומתן שהוא מעורב בו ועל התנאים שבהם הוא מוכן לאפשר לממשלה לחוקק מעט תיקונים ובתנאי שזה סוף הרפורמה. האמת, אדוני היושב-ראש, התרגשתי מאוד. הוד מעלתו נשיא המהפכה מוכן ברוב טובו וחסדו לאפשר לנתיניו, נבחרי העם, לשחק קצת בדמוקרטיה ולחוקק תיקון קל בעילת הסבירות. ברצינות, אבל ברצינות, זה פשוט מדהים. אחרי שהסבירו לנו שהוא פרש מזמן וכבר לא מעורב ומשפיע, התגלה שוב עד כמה הוא המושך העיקרי בחוטים, וברור לו שהוא יכול להחליט על מה לוותר כביכול לממשלה, והעיקר שהרפורמה לא תצא לפועל. ועוד הוסיף בסוף דבריו את נימת הזלזול: אם זה מרצה את לוין – כאילו לא מדובר ברצונם של רוב ניכר מאזרחי ישראל אלא בסך הכול צריך לרצות את גחמותיו של שר המשפטים. רק על האמירות הללו ועל הרוח הנושבת מאחוריהן היה ראוי להוציא לפועל את הרפורמה ולהחזיר את שופטי בג"ץ למקום שאליו הם יועדו מלכתחילה, כלומר הרשות שתפקידה לשפוט על פי החוקים שמחוקקים נבחרי העם, ולא רשות-על, שרואה עצמה כמי שעל פיה, על פי ערכיה ועל פי מה שסביר בעיניה, יישק כל דבר במדינה. הרוח שנשבה בדבריו של ברק היא זו שנשבה בשלל פסקי דין של בג"ץ, למשל – וזה רק דוגמאות מעטות – הגבלת הסיכולים והריסת בתי מחבלים, ביטול נוהל שכן, ביטול שלילת תושבות או אזרחות למחבלים, חיוב החזרת גופות מחבלים, תשלום קצבאות להוריהם, שינוי תוואי גדר ההפרדה, ביטול חוקי המאבק בהסתננות, הכרה בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים, דיון בתוקפם של חוקי-יסוד, מתן אפשרות לתומכי טרור להתמודד בבחירות, טרפוד האפשרות להקמת יישובים יהודיים בנגב ובגליל, ביטול חוק הסדרת היישובים ביהודה ושומרון, כפיית החרבת יישובים, חיזוק התיישבות בדואית בלתי חוקית, בלימת פתרונות משבר הדיור, התערבות ביישום מתווה הגז, הטלת איסור על מניעת הכנסת חמץ לבתי החולים, ביטול פסקים של בתי הדין הרבניים, איסור מופעים בהפרדה, פסילת חוק ערוץ 7, התערבות בתפקיד יושב-ראש הכנסת ועוד ועוד. את העיוותים במערכת המשפט חובה לתקן, וכך, בעזרת השם, נעשה. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חנוך דב מלביצקי, הליכוד. אף אחד לא ישתיק אותך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, לפני ארבעה חודשים בערך, משהו כזה, קיבלתי טלפון ממזכיר הממשלה, והוא הודיע לי שאני מתבקש להצטרף לצוות של הקואליציה לשיחות בבית הנשיא. האמת היא שקודם כול הוחמאתי מזה שמחליטים לצרף אותי, אבל באיזשהו מקום חשבתי שזה בזבוז זמן. כשהגעתי לשיחות והתחלנו לדבר, הופתעתי. הופתעתי לטובה. הרגשתי שאנחנו הולכים לאיזשהו תהליך שבאמת יכול להיות מועיל, ושיכולות לצאת ממנו הסכמות רחבות. כל הזמן אמרו לנו שזו איזושהי הונאה ושזו איזושהי פיקציה, ושלא באמת רציניים, ושהם לא מתכוונים לזוז, ולא באמת יגיעו איתנו להסכמות, אבל עם אלו שהיו איתי בחדר, בניגוד אולי למי שלא היה בחדר – הייתה איזושהי הרגשה אחרת. לצערי הרב, בשבוע שעבר כולנו, כל הציבור הישראלי, הבין שהכול היה פסאדה אחת גדולה, ושהשיחות הללו הן לא יותר מקרדום לחפור בו או להשתמש בו בתור איזשהו אמצעי להפעיל לחץ על הקואליציה. עכשיו, אני מצר באמת על העובדה שגנץ ולפיד החליטו להמשיך להיות מריונטות של אהוד ברק, במקום לעשות את המעשה המנהיגותי הראוי, ולהצטרף לבנימין נתניהו כדי להביא הסכמות נרחבות בנושאים הללו לאזרחי ישראל. זה מגיע לאזרחי ישראל. אבל משזו ההחלטה של ראשי האופוזיציה, אנחנו לא נירתע ולא ניכנס למשחק הזה שוב, ולכן אנחנו נחושים להתחיל כבר בימים הקרובים לקדם את החוקים של הרפורמה שאנחנו חושבים שנכון להביא לעם ישראל בעת הזו. אנחנו נעשה את זה בשיקול דעת, אנחנו נעשה את זה באחריות; אנחנו נעשה את זה לטובת הציבור הגדול שבחר בנו ורוצה שהדבר הזה יתבצע, וכך יהיה. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. ישיב השר המקשר חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה. יעלה ויבוא. היום ראש חודש.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש, חודש טוב ומבורך לכל עם ישראל.

היו"ר ישראל אייכלר:

אמן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה רק לענות ללפיד לפני שאני איכנס לעוד כמה סוגיות. הוא שאל, מר לפיד שאל: מה אתם עושים כל יום? לפיד, אנחנו כל יום הולכים לעיתון במחנה, כותבים כל יום איזה כתבה של איזה כמה שורות וחוזרים הביתה לאכול את השניצל שאימא שלך מטגנת. אתה לא מתבייש, מה אנחנו עושים? מה אתה עשית? גם כראש ממשלה, גם כשר אוצר. אתה לא מבין דבר ולא חצי דבר לא בכלכלה ולא בחינוך. בקושי סיימת 12 שנות לימוד ואתה מספר לנו מה אנחנו עושים. האמת היא – הוא אמר משפט: בימים ההם איש הישר בעיניו יעשה. הוא צודק. היום, כשאנחנו רואים איך השמאל מתנהל, זה באמת איש הישר בעיניו יעשה. אין שופטים בישראל.

היו"ר ישראל אייכלר:

כתוב: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה".

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נכון, לכן אמרתי – אין שופטים בבג"ץ בישראל. הם לא רואים. פתאום הם הפכו להיות עיוורי צבעים. הם לא רואים. הם לא שומעים והם לא רואים כלום. הם לא רואים את ההסתות, הם לא רואים את החסימות, הם לא רואים את ההפגנות הלא-חוקיות. הם לא רואים שום דבר. רק דבר אחד הם רואים. בזמנו, כשעבר רמקול ליד הבית של פילבר – חבר הכנסת עמית הלוי – הם שלחו מייד כמה חוקרים, עצרו את האנשים, לקחו להם את הטלפונים, כן, ללא צו שיפוטי. זה, כן, חמור מאוד. מדינת ישראל עומדת להתמוטט. אבל כשאנשים פורעים כמעט כל חוק, גורמים לאנרכיה – את זה אנחנו לא רואים. לא שומעים ולא רואים. אני שומע – – –

עמית הלוי (הליכוד):

פרשת – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה מה שאני רוצה לומר. אני רוצה לומר, להזכיר לך, מר מנדלבליט, ולגב' מיארה – דרך אגב, אני רוצה לומר לך, גב' מיארה, וגם לכם, חברים באופוזיציה, רק שתבינו למה צריך את חוק היועמ"שים דחוף. שלושה חודשים לא נותנים לי למנות מנכ"ל. למה? גב' מיארה עסוקה. למה היא עסוקה? שלחו לה את זה לחוות דעת. אתם מבינים? שלושה חודשים פקיד עוצר משרד שלם. למה? ככה בא לו. ככה בא לו.

עידן רול (יש עתיד):

מה אתה תעשה במשרד הזה? אתה כלום ושום דבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הדוגמן המעופף. התגעגעו אליך במטוסים.

עידן רול (יש עתיד):

כלום ושום דבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הדוגמן המעופף. המסיבות, המסיבות מחכות לך. הרבה זמן לא טסת לאחד מהיעדים על חשבון המדינה. שלושה חודשים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אתה טסת בכל חברות התעופה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שלושה חודשים. דרך אגב, אני רוצה לספר לך, הוא ולפיד – המטוס היה נוחת וישר טס. אפילו לא עומד. צ'יק וטס.

שלי טל מירון (יש עתיד):

פי שניים טיסות מהממשלה שלנו. פי שניים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני רוצה לומר לך, רם בן ברק, שלושה חודשים אני לא יכול למנות מנכ"ל. למה? בגלל שגב' מיארה החליטה לסכל לי את העבודה.

רם בן ברק (יש עתיד):

משרד מיותר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יכול להיות, יכול להיות, יכול להיות. אז אני רק מצפה שהיא תכתוב לי שהמשרד שבו אתם שמתם את עיסאווי פריג' הוא מיותר. דרך אגב, בזמנו הוא לא היה מיותר. אני מסכים איתך. כשאמסלם דוד מגיע, הכול מיותר. אתה צודק. אתה צודק שהוא מיותר. כן. אבל שתכתוב לי שהמשרד מיותר. לכן אי-אפשר למנות מנכ"ל. אבל כבר שלושה חודשים היא ומר לימון מעבירים את קורות החיים מכאן לכאן, משם לפה. זה מה שהם עסוקים בו, כשהם מקבלים, כל אחד שם, משכורת של שופט עליון כדי לסכל לשר את העבודה, והוא נבחר על ידי הציבור והממשלה החליטה שזה תפקידו. אבל כשגב' מיארה מחליטה שזה לא התפקיד שלי, אז מי זאת המשלה בכלל? מי זאת הממשלה? מר לימון היום הוא הבן אדם הכי חשוב ומחליט הכול. מי זאת בכלל הממשלה? אתם מבינים? עכשיו אני נתתי לכם מה שנקרא, הם אוהבים להגיד, בקליפת אגוז, מקרה קטן, של מה קורה איתי. אז צאו וחשבו. תעשו עכשיו את האקסטרפולציה, ותבינו איך המדינה מתנהלת עם – איך אמרתי – היועצת המשפטית, שאני לא הייתי ממנה אותה אפילו למחלקת החניה בעיריית ירושלים.

רם בן ברק (יש עתיד):

אבל למה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אני רוצה לומר, היא לא ראויה לא ברמה המקצועית, לא ברמה הערכית. אבל אני רוצה לספר לך עוד משהו. בוא אני אספר לך: כשהייתה ההתנתקות – אני רוצה לספר לך למה היא צריכה ללכת הביתה, ואתמול, אם יש לה טיפה כבוד עצמי. דרך אגב, גם אני הייתי מצפה, אנחנו, מהממשלה שלנו, קודם כול, לפטר אותה, דוגרי. אני אסביר גם מדוע. תראה, כשהיה הגירוש, הייתה תנועה, זו ארצנו. אתה יודע, כל אחד בזווית הראייה שלו. אתה יודע, כל אחד רואה את זה מזווית אחרת. הייתה התנועה זו ארצנו של פייגלין. הוא קרא, מר פייגלין, בעצם למרי אזרחי בלתי אלים. הוא ביקש לעשות הפגנות וקרא למרי בלתי אלים. מה עשו לו? קודם כול עצרו אותו, הגישו נגדו כתב אישום, והוא קיבל שישה חודשים על תנאי וקנס של 10,000 שקל. הוא הורשע באיזו עבירה? של המרדה. אתה רואה היום את נשיא בית המשפט לשעבר ממריד; אתה רואה את אהוד ברק כל יום ממריד.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תזכיר מה עשיתם לבגין. תזכיר מה הליכוד עשה לבגין כל השנים. תזכיר, תזכיר את זה. אתם – – – את בגין. סגרתם לו – – – על מה אתה מדבר? עלק – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כל יום. הוא אומר: חבר'ה, אנחנו – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזו ממשלה קידמה את ההתנתקות? הליכוד קידם את ההתנתקות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אנחנו נעצור הכול – לא נשלם מיסים, נחסום את כל המדינה, נסגור את כל העסקים, ואני לא רוצה לספר לכם גם איזה עוד תוכניות יש לנו. הבן אדם הזה יושב בבית, שותה קפה אספרסו ומעשן סיגר ומצפצף על כל מדינת ישראל.

רם בן ברק (יש עתיד):

לפחות לא – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. אף יועץ משפטי לא שומע. הם לא שומעים באוזניים את התדר של ברק. אתה יודע, זה תדר שהם לא שומעים אותו באוזן. הם חושבים שהציבור טיפש. אתם מבינים למה צריכה להיות רפורמה, ודחוף, והאנשים האלה צריכים ללכת הביתה? בגלל שהם אנשים שעוברים על החוק כל יום. כל יום הם עוברים על הפרת אמונים. כל יום. מר פייגלין לא עשה כלום. דיבר, מה שאמרתי. כאן, חלוץ – אתה שומע אותו אומר: המדינה זה אנחנו. דרך אגב, הוא קרא למרי בצבא; לזה פייגלין לא קרא. אבל אתם מבינים את הצביעות של מר לימון, שכל היום יושב ועוסק וכותב לנו חוות דעת רק כדי להפריע לממשלה בכל דבר ודבר, מחוק הגיוס ועד זה. הכול – הם עושים כל מיני מאמצים, קורעים את גבול המעטפת, כדי שאנחנו לא נוכל לעשות. לא כדי לעשות – שלא נוכל. יש קשיים משפטיים כל היום. רבאק, תשמע את חלוץ, תשמע את ברק – –

רם בן ברק (יש עתיד):

אמסלם, רק אתם עושים דברים לא לגיטימיים. אתם לא תעשו את זה. לא ניתן לכם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – תשמע, תשמע את אהרן ברק, תשמע את אהוד ברק. שם אין קשיים משפטיים; שם יש עבירה על החוק פר אקסלנס, הכי חמורה כמעט בספר החוקים של מדינת ישראל. אבל על זה אתה עלית לכאן ואמרת מילה? מה פתאום. מה פתאום, למה שתגיד? למה שתגיד?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש משהו שאסור לכם לעשות? הכול מותר?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרי אתה הרי צבוע. הרי אם היית איש אמת – איך אמר פעם סגלוביץ'? אני תומך בחוקים טובים.

רם בן ברק (יש עתיד):

תגיד, אתה אמרת פעם משהו נגד "שמאלנים בוגדים"?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. אני איש אמת. אני תמיד – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

אמרת משהו? אמרת משהו?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. אני אגיד את האמת תמיד.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתה אמרת משהו?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בגלל שזה מה שחורה לנו.

רם בן ברק (יש עתיד):

או שהשמאלנים באמת בוגדים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אסביר לך, מר רם בן ברק. אני אסביר לך.

רם בן ברק (יש עתיד):

אולי אנחנו בוגדים? אולי אנחנו בוגדים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נמאס לנו מההתנהלות שלכם. אתם – הכוונה אתם והמערכות שאתם שולטים – –

רם בן ברק (יש עתיד):

נמאס לכם? תתפטרו. נמאס לך? אתה לא מסוגל לשלוט? תתפטר. תתפטר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – בהן, בראשות הגב' מיארה והגב' חיות. נמאס. אתם לוקחים מדינה שלמה בשבי. אתם קובעים כל דבר. גם היום, כשהפסדתם בבחירות, אתם עושים הכול. אני אומר, ניצחתם, אהלן וסהלן, תפעלו, מה שאתם מבינים. כן. אבל היום, כשאני רואה דבר כזה – האם אתה יודע להסביר לי למה פייגלין כן קיבל שישה חודשי מאסר, ואהרן ברק, דרך אגב, לא מקבל עשרה חודשי מאסר, בגלל שהוא כל יום עולה ומתסיס ומתסיס? המעמד שלו הוא שונה משל פייגלין. אז אתה מבין את הצביעות, אתה מבין שבאמת איש הישר בעיניו יעשה, כמו שאמר לפיד. אתה מבין שיש פה כאוס. אתה מבין שיש פה מערכת שדורסת את הממשלה, שזה התפקיד שלה, שקוראים לה פרקליטות המדינה, בראשות היועצת המשפטית לממשלה. אתה מבין את האמת.

רם בן ברק (יש עתיד):

אני מבין שאין לכם את הכישרון לשלוט.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כולכם יודעים את האמת. כולכם יודעים את האמת. והאמת, הדבר הראשון שהיינו צריכים לעשות ביום הראשון זה להעיף אותה. אני אומר לך את האמת. דבר ראשון, גם בגלל הרמה המוסרית שלה, וגם הרמה המקצועית; אותה ואת מר לימון, שהיה העוזר של מנדלבליט, שכידוע לך ויינשטיין כתב עליו לוועדה שהוא חושב שהוא לא מוסרי ושהוא לא אומר אמת ושהוא שיקר במשטרה. אבל מה זה משנה? אלה עוברים. זה לא משנה שפרקליט המדינה הטריד מינית – הכול בסדר. אבל המנכ"ל של דוד אמסלם – שלושה חודשים, למה? בגלל שקוראים לו משה סוויסה? זה מה שמפוצץ אותם? זה לא. תפסנו את אמסלם. לא ניתן לו לעבוד.

רם בן ברק (יש עתיד):

למה לא מינו אותך לשר המשפטים? בגלל שקוראים לך אמסלם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אנחנו לא ניתן לאמסלם לעבוד, ולא לממשלה הזאת.

רם בן ברק (יש עתיד):

בגלל שקוראים לך אמסלם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

למה? אנחנו קובעים פה. אנחנו קובעים מי יעבוד ומי לא יעבוד. אנחנו קובעים פה הכול. לכן אני אומר לך, אנחנו נביא את הרפורמה. לא יעזור לכם כלום. ואנחנו נתקן את המדינה, שתהיה מדינת חוק. חוק. היום המדינה נשלטת על ידי כנופיה אלימה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתם שולטים. אתם שולטים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה חושב. אמרתי לך, אנחנו קרטונים. אנחנו קרטונים. בוא אני אספר לך. יש פה אצטלה. זה היה 75 שנה, כולל היום. אז אני מודה בפניך, אנחנו לא שולטים. אלא מי שולט? כל היועצים המשפטיים, בתי המשפט וכו'. אנחנו לא יכולים להזיז דבר וחצי דבר. לכן אני אומר לך, אני כולה רוצה לעשות מינוי של מנכ"ל, מנכ"ל – שלושה חודשים. למה? מר לימון והגב' מיארה – –

רם בן ברק (יש עתיד):

איך אתה מסביר את זה? אולי מנדלבליט היה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – לא בא להם עליי. הם אומרים: אנחנו לא סובלים את אמסלם; אנחנו לא – יושבת-ראש רשות החברות עושה מה שהיא רוצה. כן, אבל לא חשוב, אנחנו נגן עליה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי מפריע לך להוריד את יוקר המחיה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ככה זה עובד. כל פקיד שם מנסה לקחת את הסמכויות אליו ולסרס את השר שלו, ולזה אנחנו לא נסכים אף פעם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי מפריע לך להוריד את יוקר המחיה, השר אמסלם? מי מפריע לך להוריד את יוקר המחיה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אף פעם. לכן, זה בעצם המאבק האמיתי שלנו היום. עליזה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי מפריע לך להיאבק ביוקר המחיה, אמסלם? מיארה? מיארה? מיארה מפריעה לך להיאבק ביוקר המחיה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוא אני אגיד לך משהו גם לגבי זה. אתה יודע שרצינו לעשות דיון גם על הביטחון. הרי יש מצב חירום במדינה בנושא של הפשע. הרי יש ארגוני פשיעה. בהגדרה, מה זה ארגון פשיעה? יש מה שנקרא פשיעה רגילה, ויש ארגוני פשיעה שבהם צריך לטפל בכלים אחרים לגמרי. אני טוען שזה יותר גרוע אפילו מהפיגועים באירועים הביטחוניים. מדוע? בגלל – – –

קריאה:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. בגלל ששם גם הם רוצחים אנשים, ודבר שני, הם גם מכרסמים והורסים את כל החברה פנימה. אתה מחר מקים עסק לפרנסתך, קם בבוקר, עמל, קשה, עובד, ובא מאן דהוא, נותן לך איזה כאפה על הכתף ואומר לך: הרצנו, אני שותף שלך. אתה אומר לו: מה זאת אומרת שותף? אני בניתי את העסק הזה בעשר אצבעות, 20 שנה אני כבר עובד. לא, לא, לא – אם לא, מחר נשרף לך העסק. אנחנו המלצנו – וראש הממשלה קיים דיון – להכניס את כל הכלים, אחרת החברה מתפוררת לגמרי. לגמרי. יש לך עוד מס הכנסה ששותף שלך, שהוא ארגון פשיעה עם אלפי חיילים, למה? בגלל שיש לו הרבה כסף. למה יש לו? זה רק מראה לך כמה אנשים נסחטים בכל מדינת ישראל. אבל היועצת המשפטית אומרת: שב"כ – חס ושלום, זה לא. אני אומר, רבותיי – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השב"כ אומר לא – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא חשוב. השב"כ לא מחליט על דעת עצמו. דרך אגב, זה מה שקורה בכל הגופים. כל גוף מחליט מה הוא עושה ומה לא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בן גביר עושה עבודה טובה בעיניך?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני שואל אותך שאלה. הוא כישלון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן, אני טוען – היא לא מאפשרת לשר לעשות מעצרים מינהליים של ראשי הארגונים. אין שום סיבה שהם יסתובבו בחוץ.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אמסלם, אתה יודע שבן גביר לא מצליח לעשות את העבודה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה טועה, בגלל שגם הם מחבלים – השר בן גביר הציע לעשות מעצרים מינהליים של ראשי ארגוני הפשיעה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

סגלוביץ' הצליח להוריד את הפשיעה ב-13%.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל מה? זה לא מריח טוב אצל גב' מיארה – זכויות אדם, זה ייפגע. זה מזכיר לי את הסיפור – הבית נשרף והסבתא מסתרקת. זה מה שקורה היום.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא עובד בפיתות ומקלחות, הוא לא עובד בהורדת הפשיעה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתם עיוורים, לא מעניין אתכם כלום. דרך אגב, מעולם לא דאגתם לזכויות אדם במדינה הזאת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זו דוגמה לא טובה, אמסלם, בן גביר לא עובד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מעולם לא. אז לכן, רבותיי, אני רוצה לחדש לכם: אנחנו נמשיך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

במקום שתהיה כן ותגיד: בן גביר כישלון, אתה מאשים את מיארה בזה שהוא לא עובד?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אנחנו נטפל בכל המונופולים שלא טיפלתם בהם בגלל שהם גם קשורים אליכם עסקית. כל המצביעים שלכם, רובם, אלה שתורמים לכם בהפגנות, הם אנשים בעלי – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – מפעלים גדולים, אלה אנשים שיש להם מונופולים במדינה והם מתדלקים אתכם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איפה? איפה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה האינטרס שלהם. אנחנו נשבור את כל המונופולים ואנחנו נפתח משק, משק פתוח במדינת ישראל.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מתי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו עובדים על זה. הרי אתם הייתם שנתיים, לא עשיתם כלום.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

על מה? על מה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז עכשיו אנחנו פועלים. אמרתי, בסופו של עניין אנחנו פועלים ליצור פה משק חופשי ביבוא, בעיקר בכל הנושא של היבוא, להוריד רגולציה ולפרק את כל המונופולים הקיימים. תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יושבת פה שרת הכלכלה לשעבר. היא עשתה את זה, אמסלם, היא הורידה את – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לשר אמסלם, השר המקשר בין הכנסת לממשלה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. אנחנו נצביע תחילה על ההצעה של סיעת יש עתיד להביע אי-אמון, אבל יש בקשה של האופוזיציה שההצבעה תהיה שמית. אז אנא, מזכיר הכנסת, לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ישראל אייכלר:

המזכיר יקרא בשמות החברים שלא הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ישראל אייכלר:

האם יש מישהו באולם שעדיין לא הצביע?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ישראל אייכלר:

יש עוד מישהו שלא הצביע? אין. תמה ההצבעה. חברי הכנסת, הינה תוצאות ההצבעה: בעד – 47, נגד – 54. אני קובע שההצעה של יש עתיד לא התקבלה. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה על הבעת אי-אמון בממשלה של סיעת המחנה הממלכתי. גם הצבעה זו תהיה שמית. המזכיר, בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ישראל אייכלר:

המזכיר יקרא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ישראל אייכלר:

יש מישהו באולם שרוצה להצביע ועדיין לא הצביע? ההצבעה תמה. חברי הכנסת, הרי תוצאות ההצבעה: 44 בעד, 52 נגד. אני קובע שההצעה לא התקבלה. הודעה אישית לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה.

היו"ר ישראל אייכלר:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 103), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון מס' 9), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הכספים. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, עמד כאן שר החינוך ודיבר על האוניברסיטה בגליל, שהוא עצר אותה בגלל שהוא קיבל הודעות שהשיקולים לפתיחת האוניברסיטה במיקום שלה היו נגועים בשיקולים אישיים. אתם מבינים איך מנוהלת מדינה? השר שמע שמועות, אז הוא עוצר אוניברסיטה בגליל שכבר הייתה צריכה לעמוד על תילה באוקטובר הקרוב, חיה ובועטת. מנהלים את הכנסת ואת הממשלה כאילו זו שכונה, ככה מתייחסים למשרד החינוך. ואני אומרת לכם שאם הוא היה רציני הוא רק היה צריך לקחת את הדוח של ועדה מקצועית, שישבו בה פרופסורים, באמת, מהראשונים, מהשורה הראשונה – פרופ' צ'חנובר, שקיבל פרס נובל, לא מספיק מכובד בשביל טייס, אתם מבינים? ופרופ' גייגר, שנמצא במכון ויצמן, מהשורה הראשונה של החוקרים ברמה הבין-לאומית, לא מספיק רציני בשביל טייס. הוא עוצר את זה, הוא שמע. אז הינה, אין אוניברסיטה בגליל בגלל ההחלטה של קיש, ואתם רוצים שאני אגיד לכם משהו? כן, זה מאוד אישי גם מבחינתי, כי שנים אני נלחמתי כבת המקום שתהיה שם אוניברסיטה. עשינו עבודה מקצועית, והייתי גאה שהאוניברסיטה הזאת תצא לדרך. אבל זה לא הדבר היחיד שעליו השר קיש עמד כאן וקשקש את עצמו לדעת. הוא גם בא ואמר שהוא רוצה לייצב את מערכת החינוך. מבורך, חשוב; מי שרוצה לייצב את מערכת החינוך לא מודיע לפני שהוא נכנס למשרד שהמשרד ישנה את הכיוון ושהוא מבטל את הרפורמה בבגרויות. איזו יציבות זו? זו הטלטלה הכי גדולה שהוא היה יכול להביא למערכת. ואז הוא אומר: אני אתן למורים גמישות כי המורים יודעים יותר טוב מכולם מה נכון לעשות בתוך מערכת החינוך, ובאותה נשימה הוא מחליט להם איך הם ילמדו את התנ"ך, באיזו פריסה של שעות. עכשיו, שתבינו, הוא לא הוסיף דקה אחת של לימודי תנ"ך. אחת. הוא לקח את אותן שש שעות ואמר להם: אני אחליט בשבילכם; אני, הטייס, שלא מבין כלום בפדגוגיה, אחליט בשבילכם איך ללמד את המקצוע. איפה הרצינות? איפה לראות מה מתאים מבחינה פדגוגית, מה נכון בתוך מערכת השעות הכוללת? כלום. הוא יודע. אז הוא אומר מצד אחד ככה, ומצד שני עושה משהו אחר לגמרי. ובואו נוסיף לזה את הנושא של החינוך המיוחד, וכולם דיברו על המשבר הגדול. אז במקום לקחת את מה שכבר התחלנו ולקדם אותו, הוא מקים ועדה חדשה ומתחיל את הכול מחדש. אתם יודעים מתי מקימים ועדות, כשרוצים להרוג את הנושא. ואני יכולה לתת לכם פה עוד שורה ארוכה של דברים שלא נעשים במשרד. האנגלית שדיברתי עליה, ההייטק שדיברתי עליו ועוד דברים נוספים. אבל מה טרגי? שהמערכת שלנו סובלת באמת ממצוקות קשות. הילדים נמצאים במצוקות רגשיות, חברתיות – אלימות, חרמות – כל כך הרבה דברים שצריך לטפל בהם. במקום לבוא ולהגיד: הינה, בפדגוגיה התחילו תהליכים, רצים קדימה, לתת לאנשים בשטח לעשות את העבודה, אני אטפל רק בנושא החברתי ואקח אותו כפרויקט – לא, מה פתאום, זה לא מספיק חשוב. יותר חשוב זה קודם כול לדרוס את כל מה שעשו כאן. ועוד נקודה אחרונה, רק כדי שאתם תבינו את הפערים בדברים שנעשים. השר קיש נכנס למשרד ואמר, תנ"ך זה לא הדתה, זוכרים? לפני דקה הוא עמד פה ואמר: תנ"ך זה לא הדתה. אני רוצה להגיד לכם שמה שאני עשיתי בשביל לימודי התנ"ך, הספרות, ההיסטוריה, האזרחות, זה פי כמה לחזק אותם ממה שעשה קיש. קיש הרג את המקצועות האלה והחזיר אותם אחורה, נקודה. אין שום דרך אחרת להגיד את זה. לעשות מבחן של שנת אנו-באנו בשנת 2023, כשהמערכת יצאה לדרך כדי לתת לילדים שלנו כלים ומיומנויות של מציאות מתחדשת, משתנה, של בינה מלאכותית שהוא מדבר עליה? זה לא לקחת את המבחן ההוא. אני יכולה רק להגיד לכם שליבי עם הילדים, עם הצוותים החינוכיים, שצריכים להתמודד עם כל הדבר הזה. הוא הטריל את המערכת, הוא הטיס אותה אחורה, ומי שישלם את המחיר זה לא רק הילדים, אדוני היושב-ראש, זה כל החברה הישראלית. ואם הוא לא יתאפס על עצמו כשר חינוך, שכולם נוגסים לו – הוא אחד משרי החינוך וכולם נוגסים לו בתוך המשרד, והוא כל כך רפה ולא יודע להגן על המשרד שלו – אז גם מערכת חינוך לא תישאר כאן. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום הוא הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל, התשפ"ג–2023, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר לשירותי דת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, להציג את הצעת החוק, בבקשה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק קלה ופשוטה. היות שהוגשה עתירה – הכול התחיל משם. אני אעשה סדר. הוגשה עתירה למשרד הדתות שהגוף הבוחר חסר בהרכבו, גם אין רבני ערים במקומות המרכזיים, אין ראשי מועצות דתיות במקומות המרכזיים, דבר שיכול להוביל, מוביל, סליחה, לכך שערים קטנות מיוצגות בגוף הבוחר ושערים גדולות לא מיוצגות – דבר שהוא לא הגיוני. יחד עם זה, הסמיכות לבחירות לרשויות המקומיות יכולה להוביל, חלילה, להליך לא נכון ולא חלק כמו שאנחנו רוצים לבחירות לגוף החשוב הזה, לבחירות לרשויות המקומיות. לכן אנחנו מבקשים את אישור הכנסת לקבל את החלטת הממשלה לדחות את זה בכמה חודשים. התאריך שמוצע זה א' בניסן. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. יש דיון אישי, ואנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה. שלוש דקות כל אחד.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

היושב-ראש, חברים יקרים – גוטליב, את נותנת לי לדבר, יקרה?

טלי גוטליב (הליכוד):

המפקדת, סליחה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

תודה רבה. תראו, אני מקשיבה לספינים שרצים, ובכל שעה שחולפת הספינים עוד הולכים ונעשים יותר הזויים. כמי שיושבת בהידברות מטעם יש עתיד, אני יכולה להגיד לכם שכל אמירה שקושרים אלינו שלפיה הסכמנו, אמרנו, התפשרנו על הדמוקרטיה, על פוליטיזציה של מערכת המשפט, על כל דבר שמתכתב עם זה – היא שקר וכזב. לא היה. אני מציעה להסתכל על העובדות כפי שהן: ב-14 ביוני אמורה הייתה להיות מוקמת ועדה למינוי שופטים, ומי ששינה את הסיכום הוא לא פחות מאשר ראש הממשלה. אני לא מגלגלת את האחריות לא ללוין ולא לאף אחד אחר. יש ראש ממשלה – תתנהג כמו ראש ממשלה. בחריגה שלו מהבטחתו שלו הוא בוודאות שינה את המציאות כפי שאנחנו תכננו, ואנחנו אמרנו: קודם כול תוקם הוועדה, אחר כך היא גם תכונס, ובהמשך נמשיך להידבר, כי כך סוכם. אז הוא כהרגלו אמר דבר אחד, עשה דבר אחר. אין לי מושג אם הוא הצביע לקארין אלהרר או לא הצביע, אבל טוב עשו חברי הליכוד, חברים אחרים בקואליציה, שהצביעו בעבור חברתי היקרה, שכבוד הוא לנו שהיא מייצגת אותנו בוועדה למינוי שופטים. אבל הטרלול הזה, כאילו מישהו אחר, בגללו, בגלל ההידברות, אנחנו חרגנו, אנחנו לא עשינו – לא עובר, לא עובד ולא משכנע אף אזרח במדינת ישראל. אז כדאי שתפתחו אסטרטגיה אחרת. אמרתי גם לליברמן ידידי היום: תגיד לי, מה אתה מדבר על המשמעות שהגענו לדיל או אחר? אנחנו אופוזיציה שתמיד ידעה לעבוד ביחד, כפי שידעתי לעבוד מולו כשר אוצר ואני כשרת כלכלה ולהוביל ולקדם נושאים משותפים. מאיפה בא הדמיון הפורה הזה שאנחנו עשינו איזה דיל מאחורי הקלעים? אז מישהו אמר לו משהו. אני אומרת לכם, גם הטיעון שלו – להד"ם, לא היו דברים מעולם. ועכשיו אני שואלת את עצמי, הממשלה הזאת – סמוטריץ' הורה לרוטמן לחזור למופע האימים כדי לדון בסבירות כזאת או אחרת – לא הספיק לכם? לא הספיקו המחאות? אתם חושבים שהציבור בישראל ישכח? הרי בעצם זה שרוטמן יכנס את הוועדה ויחזיר אחורה את האמירה שהרפורמה הזאת לא תקודם – מהרגע הזה אתם מתירים בעצם את המחאה, ואומרים: אנחנו מבינים שאנחנו עושים משהו בניגוד לדמוקרטיה, ומקובל עלינו שכך זה יהיה. היום נלחמים חיילים בג'נין, הציבור כולו מסתכל למעלה, אלינו, ואומר לנו: חברי כנסת, תעשו את מה שמוטל עליכם כלפי האזרחים, ואתם עסוקים בכינוס שהתכלית שלו היא איך מעצימים את ההפיכה המשטרית. אז ההפיכה המשטרית הזאת לא תקוים. אני אומרת לכם, אנחנו בכנסת והציבור ברחובות לא ניתן לזה לקרות. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. אני נועל את רשימת הדוברים. עכשיו מדבר חבר הכנסת מתן כהנא.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה "היושב בראש"?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

כי הוא לא היושב-ראש, הוא היושב בראש עכשיו.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אין מילה כזאת. רק שתדע, אין דבר כזה יושב בראש.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

תבדקי את זה, בבקשה. חברת הכנסת גוטליב, תבדקי את זה. אני מבקש לתת לי 12 שניות נוספות.

טלי גוטליב (הליכוד):

הינה, עזרתי לך לקצר את הנאום.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

כשאנחנו באים לדבר על בחירת רבנים ראשיים, דבר ראשון, חשוב להגיד שאנחנו עוסקים פה בתלמידי חכמים עצומים, גדולי תורה, שצריכים להיזהר בכבודם מאוד מאוד.

טלי גוטליב (הליכוד):

מאוד מאוד.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

מאוד מאוד להיזהר בכבודם, באמת תלמידי חכמים עצומים. לכן כל כך מצער שמה שעושה פה חבר הכנסת דרעי בתרגיל הזה – הוא בעצם מכניס לקלחת של הבעיה האישית שלו שני גדולי תורה, מכניס אותם לתוך קלחת פוליטית מכוערת, וזה ממש ממש כואב כשמדברים על שני ענקי תורה. אני חייב לציין שאני לא כל כך מצליח להבין. המפלגה שמתקראת "הציונות הדתית", מה האינטרס שלה לדחות? הרי מבחינתם הם הביאו מועמד שמוסכם על 40 מגדולי תלמידי החכמים של הציונות הדתית. אני אומר בעדינות שייתכן שסמוטריץ' מבשל פה איזה תרגיל כדי לנסות להחליף את המועמד שנבחר. אני מקווה שזה לא הסיפור. אני רוצה להסב את תשומת ליבכם למשהו מאוד מאוד מעניין: היום בוועדת הכנסת הסבירו השר ונציגו למה כל כך דחוף להם לדחות את הבחירות. מה היה אחד ההסברים? שבתל אביב, חיפה וירושלים אין רב ראשי, ולא ייתכן שכל כך הרבה אנשים יאבדו את קולם בהליך כל כך משמעותי כמו בחירת הרב הראשי לישראל, שהרי הן באמת שלוש ערים מאוד מאוד גדולות. אבל מה האנומליה פה? מצד אחד, כשבאים לדבר על בחירת הרב הראשי נורא חשוב שהקול של העיר יישמע, אבל כבר יש הצעת חוק שהונחה לשינוי הטכניקה לבחירת רב העיר, ומה בעצם שר הדתות הציע? לבטל באופן כמעט מוחלט את הכוח של העיר, של מועצת העיר, של ראש העיר, בבחירת הרב המקומי. אם בתקופתי העברתי לעיר 75% מהכוח בבחירת רב העיר וגם את ה-25% שלי, בכל עיר שהצלחתי לפתוח בה הליך באתי לראש העיר ואמרתי לו: אדוני ראש העיר, את הנציגים שלי אתה בוחר, ונתתי 100% מכוח הבחירה של רב העיר לעיר, כי העיר היא זאת שצריכה לבחור את הרב שלה; לא אני מסמיך רבני ערים בישראל. למי שלא יודע, מי שמסמיך רבני ערים בישראל, מי שקובע מי יכול להתמודד בכלל להיות רב עיר בישראל, הוא הרבנות הראשית לישראל. אין חשש; לא מתן כהנא ולא אלעזר שטרן קובעים מי יכול להיות רב עיר בישראל, רק הרבנות הראשית קובעת מי יכול להיות רב עיר בישראל. אבל אחד שהרבנות הראשית קבעה שהוא יכול להיות רב עיר – בואו ניתן לעיר לבחור את הרב שמתאים לה. אז מצד אחד, כשבאים לבחור רב ראשי לישראל פתאום חשוב מאוד מה יש לעיר להגיד, אבל מצד שני, כשבאים לבחור רב של העיר, פתאום זה לא משנה מה יש לעיר להגיד; פה שר הדתות, מועצת הרבנות הראשית היא שתקבע מי יהיה הרב של העיר. וזו באמת בעיה, כי זה פוגע בקרנה של רבנות העיר ושל הרבנות הראשית לישראל. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רואה את הצעת החוק הזו ואני לא מאמינה למראה עיניי, אבל זה כן קרה. זה קורה חודשיים לפני הבחירות, כי התאריך כבר היה ידוע מראש, כבר התחיל מרוץ, ומשהו פה לא מסתדר. אבל אתמול דלפו דברים של השרים בוועדת שרים לחקיקה, ואני מקריאה בעצם מה פורסם על הדיון של אתמול: דיון סוער התפתח בוועדת השרים לחקיקה סביב הצעת החוק לדחיית הבחירות לרבנות הראשית. השר בן גביר תוקף: זה מחטף, אתם רוצים לשנות את כללי המשחק תוך כדי משחק – בפעם הראשונה אני מסכימה עם בן גביר. והשר ביטון עונה לו: זה לא עניינך, הרבנים הראשיים זה שלנו, נעשה שם מה שבא לנו, אל תתערבו. אתם מקשיבים לזה? מי קבע שהרבנים הראשיים שייכים לש"ס? חבר הכנסת אייכלר, אני מאמינה שגם לך זה חשוב, במיוחד כאיש דתי, כאיש חרדי. גם לנו זה חשוב כחילונים, כי זה משפיע על החיים שלנו ביום-יום. ההחלטות של הרבנים הראשיים משפיעות על המשק, על הכלכלה, על סדר-היום של החברה הישראלית. מי אמר שהנושא הזה שייך לש"ס בטאבו? אני מבינה את המשחק הזה עכשיו, ולמשחק הזה יש כמה שמות: זה ינקי דרעי, שמאוד רוצה להיות רב ראשי; זה דוד יוסף, שרוצה גם הוא להיות רב ראשי – התברר שהוא קיבל את זה בירושה, גם את זה שמעתי. ממתי זה? תקשיבו, זה יצא מכלל פרופורציות; ואיש אחד, אריה דרעי, שהחליט שכל נושא שירותי הדת הוא הנחלה הפרטית, האישית שלו. והכי מדהים – כולכם בקואליציה מסכימים עם זה. כשאני ישבתי כיושבת-ראש הוועדה לשירותי דת, כל הזמן אמרתם לי: מה לך? את אישה חילונית. אגב, אני אבשר, זה קשור אליי. בכל פעם שאני הולכת לסופר, אני משלמת עבור התענוג הזה. אבל אתכם בציונות הדתית זה אמור לעניין, לכאורה, ואתם הסכמתם, אתם מסכימים בהסכמה שבשתיקה שזה יהיה של ש"ס. גם אתם ביהדות התורה. למה? מי קבע שזה אמור להיות ככה? זה שאריה דרעי הצליח דרך הקומבינות שלו להכניס לכל מקום את המקורבים והחברים שלו והעניינים האישיים – די, צריך לשים לזה סוף.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לאף אחד אין מונופול על היהדות, ובמיוחד לא לאריה דרעי. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת שטרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עמיתיי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לדבר על הנאיביות של חברי חבר הכנסת מתן כהנא כאשר הוא דיבר על השיקולים בבחירת רב ראשי לישראל. מעמדה של הרבנות הראשית כואב גם לי. אני חושב שחובה עלינו, על הכנסת, לעשות כל מה שאפשר כדי להחזיר אותה – אולי לימי הזוהר שלה, אולי לרומם אותה, אולי להביא בחשבון שכל התרגילים והמניפולציות שאנחנו עושים במינוי הרבנים הראשיים לישראל משפיעים גם על איך נראית יהדותה של מדינת ישראל. לכן אמרתי גם לשר מלכיאלי שדיבר כאן והסביר איזושהי אידיאולוגיה, עם בחירות לראשי הערים, אמרתי לו: אני מקווה שאתה לא מאמין למה שאתה אמרת, כיוון שבבחירות של ראשי ערים, אם זה לפני ואם זה אחרי, תמיד, לצערי הרב, דרך הבחירה אולי הקשה ביותר, אולי העלובה ביותר של בחירת רבנים ראשיים לישראל – ואנחנו כבר חווינו את זה כאן בכנסת, 150 בגוף הבוחר. כמעט אין תהליך פוליטי – וכבר הגענו לשפל המדרגה בהרבה תהליכים – שככה נראים בו הדברים. אני רוצה לנצל את ההזדמנות לעוד דבר אחד. שרת החינוך לשעבר שאשא ביטון דיברה על ההחלטה שלא תהיה – לדחות את הקמת האוניברסיטה בגליל ומה זה עושה לגליל. אני רוצה להגיד לכם משהו. זה בדיוק מה שעושות ההחלטות שקיבלו אתמול על יהודה ושומרון להתיישבות בגליל. שהממשלה הזאת תפסיק להיות צבועה. מי שלא פותח אוניברסיטה בגליל אבל כן פתח אוניברסיטה באריאל, ועיני לא צרה בכך, נותן יתרונות להתיישבות ביהודה ושומרון – לא על תל אביב, כי בתל אביב יש אוניברסיטאות – על הגליל ועל הנגב. בגליל אין אוניברסיטה. מי שנותן עדיפות או רוצה להשוות תנאים של יהודה ושומרון לגליל ולנגב, שלא יבכה אחר כך שאיבדנו את הנגב ואיבדנו את הגליל. אנחנו ראינו את זה קורה. אני אגיד עוד פעם. כשהלכתי לגליל עם עוד תשע משפחות להקים מצפה בגליל, הייתה אז בדיחה, כאילו: מה היתרון הגדול של תל אביב על ניו יורק? אתם יודעים, חבריי מיקי לוי ויואב סגלוביץ', מה היתרון הגדול? אני אגיד לכם. אמרו שהיתרון הגדול של תל אביב על ניו יורק הוא שהיא יותר קרובה לכפר סבא. כשאנחנו נותנים עדיפות ליישובים שקרובים לכפר סבא על חשבון הנגב והגליל, או אפילו במקביל, שלא נתפלא אחר כך שככה נראה הנגב וככה נראה הגליל. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני לא יודעת אם אתם שומעים את השקט הזה. יש כאן שקט לפני הסערה. כן, הסערה בוא תבוא, הרבה יותר מוקדם ממה שאנחנו חשבנו. ביום רביעי בבוקר ועדת החוקה תתכנס בהחלטה של ראשי הקואליציה לקדם את החקיקה, את ההפיכה המשטרית, חד-צדדית. ולא, לא כמו שאומר שר האוצר סמוטריץ', זה לא יהיה באחריות ובשיקול דעת, כי ראינו את האחריות ושיקול הדעת שלהם עד היום. אם תקשיבו עוד קצת לשקט הזה תשמעו גם, אולי, את הטלפונים מוושינגטון, שכבר מגיעים. שימו לב, הבית הלבן – עוד לא עברה יממה מהרגע שראש הממשלה נתניהו הכריז שהוא הולך לקדם את החקיקה באופן חד-צדדי, וכבר הבית הלבן מתנגד ומוציא הצהרה ברורה שרפורמה משפטית דורשת תמיכה ציבורית רחבה ופשרה; לא חד-צדדיות, אדוני ראש הממשלה, אין דבר כזה. הפיכה משטרית לא תהיה במדינת ישראל, לא באופן חד-צדדי ולא בכלל. ביום רביעי בבוקר אתה תראה מחדש את הכנסת מתמלאת מחדש באנשי האופוזיציה, נחושים בדיוק כמו שהיינו כאן במהלך החודשים האחרונים בוועדת החוקה. אתה תראה את החברה האזרחית שוב מגיעה לכאן ואת המחאות השונות. באים לכאן אזרחים טובים, שאכפת להם ממדינת ישראל; פטריוטים שאכפת להם ממדינת ישראל, והם נגד הבריונות והחד-צדדיות שלך ושל השותפים שלך. נחלשת, נסחטת, הגעת למבוי סתום, זה ממש לא מעניין; בסוף אתה, כמו שאמרת לכולם, עם הידיים על ההגה. לא תוכל לבוא בטענות לא ליועצת המשפטית, לא לבן גביר, לא לדרעי, לא לבית המשפט. היחיד שטוען על עצמו שהוא אחראי ועם ידיים על ההגה זה אתה, אדוני ראש הממשלה. אתה טועה גם בעניין הזה. כן, גם עילת הסבירות, אל תזלזל בה. היא תבעיר מחדש את החברה האזרחית ואותנו, את האופוזיציה. אז השקט הזה זוהי רק ההתחלה. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, ביום שבת השתתפתי עם שייח' מואפק טריף, הראש הרוחני של העדה הדרוזית, עם אלפי צעירים וצעירות, שייח'ים ואנשי דת דרוזים, בהפגנה הגדולה בחורשה ליד עוספיא. מטרת ההפגנה הייתה נגד חוק קמיניץ, נגד כל מה שקורה בנושא התכנון והבנייה, בעצם אי-תכנון ובנייה במגזר הדרוזי. צעירים מקבלים צווי ההריסה, צעירים מקבלים קנסות במיליונים – צעירים שלא יכולים לבנות את הבית שלהם על הקרקע הפרטית שלהם. מדינת ישראל יכלה לבנות מעל 700 יישובים, אבל לא יכלה לסדר ולתכנן 22 יישובים דרוזיים, 22 יישובים דרוזיים. 140,000 דרוזים חיים במדינת ישראל. אותם מדינת ישראל הפקירה. בעצם, ממשלות ישראל לדורותיהן הפקירו את העדה הדרוזית ולא הצליחו לתכנן את היישובים שלהם. חוקקו את חוק קמיניץ, אני חושב שהחוק הכי גרוע שחוקק בכנסת הזו. הוא מאפשר לפקיד להוציא צו הריסה, מאפשר לפקיד להוציא קנס במאות אלפי שקלים, וקנסות מגיעים עד 600,000 שקלים. אתה מתאר לעצמך שיש מדינה אחת בעולם שמאפשרת לפקיד להוציא צו הריסה, או להוציא צו וקנס ב-600,000 שקלים? במדינת ישראל יש דבר כזה. במדינה דמוקרטית אין דבר כזה. הרי אתם עכשיו הופכים את מדינת ישראל ללא דמוקרטית עם כל החקיקה שרוצים להוביל, אבל בעצם מדינת ישראל לא דמוקרטית בנושא הזה, בנושא של עדה שקשרה את גורלה עם מדינת ישראל לפני קום המדינה. לא כשלמדינת ישראל היה אפאצ'י – לפני קום המדינה היא קשרה את גורלה עם מדינת ישראל. ומה היא נתנה לה בתמורה? קנסות, צווי הריסה, אי-תכנון, אי-יכולת של צעיר לבנות את הבית שלו ביישוב שלו. מה אתם חושבים? אני לא מצליח להבין, מה הממשלה הזאת חושבת? מה הממשלה הזאת חושבת, שהצעירים – שנמשיך לשבת בשקט? אחוז הריבוי הכי נמוך היום במדינת ישראל הוא אצל העדה הדרוזית, כי לא מאפשרים להם לבנות את הבית שלהם בקרקע הפרטית שלהם. אין דרוזי אחד שבונה על קרקע של המדינה או פולש לקרקע של המדינה או פולש לקרקע שלא שלו.

היו"ר ישראל אייכלר:

נא לסכם.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

בונים על הקרקע הפרטית שלהם, ומקבלים קנסות של מאות אלפי שקלים, מקבלים צווי הריסה. אבל זה לא יכול להימשך.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול – חבר הכנסת אמסלם, למה באמת אין תוכנית בניין ערים שם? דבר איתו, דבר איתו על זה. כן, חבר הכנסת רול.

עידן רול (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, יש ספר ילדים מאוד ידוע שנקרא "החתיכה החסרה", של של סילברסטיין. "החתיכה החסרה" – אני חושב שזה מתאר יפה מאוד את מדיניות החוץ של הממשלה הזאת: הניסיון לבנות מדיניות חוץ שכביכול אמורה לשפר את מעמדנו בעולם, שכביכול אמורה למנוע גרעין איראני, שכביכול אמורה להביא את סעודיה לנורמליזציה – אבל מתעלמת מאותה חתיכה חסרה. והחתיכה חסרה הזאת היא נורא משמעותית, והיא תמשיך ותרדוף את הממשלה הזו באשר הם ילכו, כי אי-אפשר להתעלם ממנה. אותה חתיכה חסרה היא וושינגטון, הבית הלבן. היחסים שלנו עם ארצות הברית עלו על שרטון, ואפשר לראות את האדוות לכך בכל המזרח התיכון וגם בחלקים נוספים של העולם. כשוושינגטון לא עונה לראש הממשלה, כשוושינגטון מחרימה את השרים שלנו, העולם מסתכל, מתבונן, ורושם לעצמו הערה. הוא מבין שהקרבה בין ירושלים לוושינגטון היא לא מה שהייתה, ומחשב צעדים מחדש. אפשר לראות את זה בבריתות חדשות שנוצרות; אפשר לראות את זה בהסכם הגרעין המתחדש בפורמט החדש, המצומצם, בין ארצות הברית לאיראן. רק שהפעם, בשונה מהממשלה שלנו, אין פה את כל בירות העולם שפתוחות בפנינו כדי להפעיל את הלחצים, כדי לוודא שגם אם אנחנו לא בחדר המשא ומתן, אנחנו יודעים לשמור על האינטרסים הביטחוניים והלאומיים של מדינת ישראל. כל אזרח ישראלי צריך להיות מאוד מודאג בימים אלה כשקורים שינויים טקטוניים במזרח התיכון, ולנו אין את אותו מנוף השפעה שהיה לנו פעם, אותו מנוף השפעה שבנוי על ערכים משותפים, שבנוי על מערכת יחסים כנה. אנחנו ידענו לומר גם כשלא הסכמנו, אבל עשינו את זה בחדרי-חדרים, בצורה דיסקרטית. מעולם לא ביישנו לא את הבית הלבן, לא את סגנית הנשיא, לא את נשיא ארצות הברית, אף אחד. ידענו לנהל מחלוקות בצורה אחרת. עכשיו, אפשר תמיד לזלזל, ותמיד יהיו פה בקואליציה מי שיזלזלו, אבל יחסים בין מדינות הם כמו יחסים בין אנשים – צריך לטפח אותם וצריך לכבד אותם ולהשקיע בהם, גם בעיתות של אי-הסכמה, גם בעיתות של הסכמה. אנחנו נמצאים על קו פרשת מים בנושא האיראני, ואין לנו את אותה ההשפעה בעולם – לא בצרפת, לא בלונדון, לא בברלין ובטח לא בוושינגטון. אין פה רכבת אווירית כמו שהייתה בתקופתנו, של לפיד, של בנט ושל גנץ, שהלכו ונפגשו עם שרי החוץ, עם שרי ההגנה, עם כולם. כרגע שר ההגנה בכלל לא מוכן לבוא להיפגש עם שר הביטחון שלנו על אדמת ישראל.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

עידן רול (יש עתיד):

אז איך אנחנו יכולים להיות בעמדה שבה נוכל להבטיח שהסכם אפשרי בין איראן לארצות הברית תואם את האינטרסים של מדינת ישראל? תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת חילי טרופר.

חילי טרופר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו בימים שקורעים אותנו מבפנים. אבל ביום הזה אני מבקש רגע לעצור ולאחל רפואה שלמה בשם כל הבית הזה, אני מניח, לחיילי צה"ל שנפצעו היום בפעילות, לחבק את ההורים המודאגים שלהם; לאחל להם רפואה שלמה, ולהגיד להם תודה. תודה על הבחירה שלהם היום ובכל הימים, שלהם ושל חברים שלהם, להילחם על החיים של כולנו. גם אני נלחמתי שם. אני זוכר גם שהערכנו את זה שאנחנו מקבלים גב ציבורי, וגם הרגעים של הביקורת הציבורית קצת צרבו אותנו. אני חושב שזה היה נכון גם לגבי שלושת הלוחמים שנהרגו בגבול מצרים לפני כמה שבועות – התחושה הייתה שפוגעים בזכרם. גם היום כבר שמעתי שיש מי שממליץ: היה צריך לעשות ככה, ואולי היה עדיף ככה – וכל זה מרחוק. אולי כולנו צריכים לסגל מעט צניעות, מעט זהירות, לסמוך קצת יותר על צה"ל, לתת להם גב, גם לחבר'ה שנלחמו היום וגם לחברים כמו מהצוות שלי מהצבא, שחלקם נפצעו בגופם ובנפשם ועד היום סוחבים את הפציעות שלהם אבל תמיד מרגשים אותי מחדש כשהם אומרים: גם אם היינו יודעים מראש שכל זה יקרה, ושנשלם מחיר כל כך גבוה – היינו חוזרים על הכול בשביל המדינה שלנו. אז אשרי העם שאלה בניו ואלה בנותיו. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עלה לכאן קודם השר מלכיאלי להציג את החוק, ובאופן לא מאוד אופייני לחלק מהדיונים שמתקיימים כאן הוא אמר דברים כמעט כהווייתם. הוא לא ניסה לחרטט, הוא לא זייף. הוא אמר שיש עתירה, שלא נכון לקיים עכשיו את הבחירות לרבנות, ולכן נדחה אותן לא' בניסן. אם אכן היה מדובר באירוע יחיד, באירוע יוצא דופן, תקלה שקרתה ככה בלי שתכננו, אולי זה היה משכנע. אבל מה לעשות? אנחנו היום נמצאים בתקופה של ממשלה שבה דחיינות היא פשוט שיטה – ממשלת הדחיינות. אז היה לנו את פרויקט המטרו, אבל למירי רגב כרגע זה לא מתאים עם דברים אחרים – בואו נדחה אותו; יש לנו משא ומתן עם המורים העל-יסודיים, אבל כרגע אנחנו לא מגיעים איתם לעמק השווה – בואו נדחה, וכמו שאמר היום שר החינוך קיש, זה בסדר שנפתח את שנת הלימודים בשביתה של חודשיים; יש לנו בעיה עם ח'אן אל-אחמר – כבר כמה פעמים אנחנו לא יודעים לקבל החלטות – זה בסדר, אומר ראש הממשלה ביבי, נדחה גם את זה. והינה, עכשיו אנחנו לא יודעים לקבל, להגיע להסכמות. אז אנחנו נדחה, כי מה שקשה –דוחים. למה לעשות היום מה שאפשר לדחות למחר? למה אתם דוחים? למה דוחים את הבחירות לרבנים הראשיים? כי קשה לקבל החלטות, כי קשה להחליט בין הבן-של לבין האח-של. אז אם ש"ס לא מצליחה לקבל החלטות, אולי נדחה את הבחירות. מה יקרה עד אז? הפריץ ימות, הכלב ימות, אולי מישהו ייבחר לתפקיד – נצליח להגיע לאיזשהו שטיק אחר. ואולי, אולי בכלל לא כל כך נוח לשר האוצר שלא נבחר המועמד שהוא רצה, כי הוא בנה גוף בוחר אבל הוא לא שולט בו. אז מה נעשה? בואו נדחה. כי למה לעבוד עבור התושבים? חבריי היקרים, זה לא שמאל וזה לא ימין; זה לא עניין של דעה כזו או דעה אחרת. זה גם לא עניין של דאגה לציבור. הדחייה של הרבנות היא חלק משיטה של הממשלה הזו – שיטת הדחיינות. חברים יקרים, זה לא עובד. זה לא טובת הציבור. זה לא מה שמדינת ישראל צריכה. תעשו טובה, תתחילו לעבוד.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה להתפלל מכאן לשלום החיילים שלנו, שבעזרת השם כולם יצאו מזה בשלום. אני רוצה להתייחס למקרה שפורסם היום, של ישראל הירש – ליתר דיוק, סרן במילואים ביחידה קרבית ישראל הירש, שהותקף היום בעודו יושב באוטובוס סתם בגלל שהוא חרדי. קודם כול, זו בושה. אסור לתקוף במדינת ישראל כל אדם באשר הוא רק בגלל האמונה שלו או רק בגלל איך שהוא לבוש. אני מגנה את זה בכל תוקף מכל צד שהוא, וחשוב לי לומר את הדברים האלה מעל במה זו. יותר מזה, אני חושבת שאנשים מתוך החברה החרדית שבוחרים להתגייס, אנחנו צריכים לעשות הכול כדי לחבק אותם. בסוף מדובר במעטים ששוברים מוסכמות לא פשוטות. מצד אחד יש סדר גודל של 1,000 חרדים שמתגייסים מדי מחזור – זה אומר שיש אלפים בודדים של חרדים בצבא, בעוד שיש 150,000 אברכים ותלמידי ישיבות. זאת אומרת, האנשים האלה ממש פורצי דרך, ואנחנו כחברה צריכים לעשות הכול כדי לחבק אותם. אני רוצה לומר עוד דבר: כשהסיעות החרדיות במשכן הזה מקדמות חקיקה כמו חוק החמץ, חוק השרוולים, חוקים של כפייה דתית, כשמקדמים במשכן הזה חוקים כמו פטור גורף מגיוס לחרדים, כשמעלים קצבאות רק לאברכים אבל לא לסטודנטים – המדיניות הפסולה הזו היא בין היתר זו שמחרחרת שנאה בתוך העם שלנו. כשהמנהיגים החרדים מקדמים חוקים שכל מטרתם כפייה דתית ואפליה וחוסר שוויון, הם במו ידיהם, גם אם הם לא מתכוונים לזה, יוצרים את שנאת החינם הזו. אז אני אומרת, אני מגנה מפה כל אדם שתוקף מישהו רק בגלל אמונתו; ומהצד השני אני גם קוראת לסיעות החרדיות: תנו לכל אחד במדינת ישראל לחיות על פי אמונתו. לסיום אני רק אומר: ישראל הירש, תרשה לי להצדיע לך מעל הבמה המכובדת הזו. מגיע לך, כן ירבו כמוך.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה. ברשותך, חבר הכנסת, אני רוצה להגיד לחברת הכנסת מירב כהן: ההשוואה של סטודנטים לבני ישיבות – האוניברסיטאות מקבלות 14 מיליארד שקלים.

מירב כהן (יש עתיד):

לא לסטודנטים, למעבדות שעושות מחקר ופיתוח כדי שיהיו תרופות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ממש לא, לא נכון, הסטודנטים לא מקבלים מלגות.

היו"ר ישראל אייכלר:

אוה, רק רגע, רק רגע – הסטודנטים גם מקבלים מלגות רבות מאוד. עכשיו, הישיבות, כל תקציב הישיבות לא מגיע לאיזה מיליארד או שניים שקלים, לאותו מספר – –

מירב כהן (יש עתיד):

אז בוא אני אגלה לך: הייתי סטודנטית בעברית, שילמתי שכר לימוד – לא קיבלתי קצבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

– – כך שלהשוות את העניין הזה כאילו הסטודנט לא מקבל ובן הישיבה כן מקבל – זאת פשוט לא ההשוואה הנכונה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הסטודנט לא מקבל מלגות, אדוני.

מירב כהן (יש עתיד):

אני הייתי סטודנטית ולא קיבלתי קצבה, שילמתי שכר לימוד מלא.

היו"ר ישראל אייכלר:

גם אברכים וגם תלמידי ישיבות משלמים המון המון כסף על שכר לימוד.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

סטודנט לא מקבל מלגות.

מירב כהן (יש עתיד):

המעבדות והמחקר והפיתוח הם אלה שמאפשרים לנו קדמה במדינת ישראל. הם מאפשרים את התרופות, את המדע.

היו"ר ישראל אייכלר:

טוב, זה לא כשאני יושב פה, רק הערתי לצורך הזה. אני משבח מאוד את זה שהגנת פה על ישראל הירש. אני רוצה להגיד לך שלפני 40 שנה – מתי הייתה מלחמת יום הכיפורים, 40 שנה? כשאבא שלי היה ברמת הגולן וירד בערב למטה, שערי פינה, לקחת אוטובוס לירושלים, צעקו לו את אותן צעקות שצעקו היום על ישראל הירש – אותו דבר, לא השתנה.

מירב כהן (יש עתיד):

זה כואב לי מאוד, לא צריך לתקוף בן אדם בגלל אמונתו.

היו"ר ישראל אייכלר:

טוב, אני מסכים איתך. חבר הכנסת עטאונה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בשעות הצוהריים השתתפתי בדיון שהתקיים בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בבאר שבע. על סדר-היום של הוועדה היה דיון על הקמת חמישה יישובים – תקשיבו טוב – יהודיים בנגב. מי שהיה בדיון, ואני הייתי שם, שמע את הטיעונים ואת ההקדמה שהביאה הוועדה לאישור ואת הדיון בהחלטת הממשלה להקים חמישה יישובים חדשים ליהודים בנגב. הטיעונים היו: לפתח את הנגב, לשמור על ביטחון, היה דיבור על מאזן דמוגרפי – על מה לא דיברו בדיון? בכל הטיעונים שהעלו בתוך הוועדה הייתה פגיעה ישירה והתעלמות מהאוכלוסייה הערבית-הבדואית בנגב. אני רוצה להזכיר לכולם שבוועדה המחוזית בנגב אין אף נציג ערבי-בדואי בתוך הוועדה. לאוכלוסייה שהיא 37% מכלל האוכלוסייה בנגב אין ייצוג. נושא התכנון הוא נושא כל כך חשוב, כל כך נוגע לכל האוכלוסייה, ואין ייצוג בתוך הוועדה. אומרים שיש ייצוג, יש ממלאי מקום, אבל ייצוג קבע אין בתוך הוועדה. התכנון בוועדה המחוזית בדרום, התכנון בנגב בכלל, הוא תכנון סלקטיבי, הוא תכנון שמכוון אך ורק לאיך לפתח את הנגב לאוכלוסייה היהודית. מול הטיעונים הגזעניים שהיו בוועדה אנחנו באנו לוועדה כנציגי האוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב, ובטיעונים אזרחיים, שוויוניים. אין לנו התנגדות לפתח את הנגב, וגם אין לנו התנגדות להקים יישובים יהודיים חדשים. הנגב כל כך רחב, השטח של הנגב הוא 60% משטח המדינה, כשבתוך ה-60% יש רק 9% מאוכלוסיית המדינה. כשבאים לתכנן חמישה יישובים חדשים משאירים את כל השטח בנגב, ומתכננים דווקא איפה שיש אוכלוסייה בדואית. אם זו לא גזענות – מה אפשר להגיד על דבר כזה? אפשר לתכנן בנגב בכל מקום, למה מתכננים דווקא איפה שהאוכלוסייה הבדואית? ומה הולכים לתכנן ביישובים האלה? אלה יישובים קהילתיים שמשולבים עם חקלאות, דבר שלאורך שנים המדינה והממשלות מתנגדות לפתח לאוכלוסייה הבדואית. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה, אדוני היו"ר. אני פונה לעם ישראל, אני רוצה לספר לכם את סיפור חוני המעגל. רציתי לשאול אתכם: מה זה חבר כנסת? מה התפקיד של חבר כנסת? חיפשתי סיפור להיאחז בו, הינה הסיפור: היה אדון, שליח ציבור; לפני שהוא היה שליח ציבור, הוא היה חוני המעגל, הוא היה אחראי על איטום הגגות בירושלים מפני הגשם. אז הייתה לנו שליחות, להיות שליח ציבור, להתפלל לקדוש ברוך הוא שיוריד גשם. הוא אמר לקדוש ברוך הוא כשהוא צייר את המעגל – זה מה שהוא ידע לצייר, אדוני – פונה לקדוש ברוך הוא: תוריד גשם. הקדוש ברוך הוא מוריד גשמי זעף. חוני המעגל מעז להתעמת עם הקדוש ברוך הוא, הוא אומר לו: לא, לא, לא גשמי זעף. ואז הקדוש ברוך הוא עושה זרזיף של גשם. אומר לו חוני המעגל: לא, לא זרזיף של גשם – גשמי ברכה. מתעמת אותו חוני המעגל עם הקדוש ברוך הוא, כך לפי המדרש, והקדוש ברוך הוא מוריד עליו ועל עם ישראל גשמי ברכה. אומרים שצריך להטיל על חוני המעגל עונש קשה מאוד, כי הוא כבן המתחטא – נכון, אדוני? אלה המילים? כבן המתחטא לפני אביו.

היו"ר ישראל אייכלר:

כן.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה חטא, בפני אביו, רצו להטיל עליו עונש חמור. האם אתם חושבים שהמדרש מדבר על ענישה של חוני המעגל? לא. חוני המעגל לא נענש – ולמה? כי כשאדם הוא שליח ציבור, הוא צריך להיות שליח ציבור נאמן ולבקש גם מהבכיר והקדוש ברוך הוא את מה שצריך עבור העם, ולא לפחד. זה המסר של מדרש חוני המעגל ועם זה אני מסתובבת כבר ארבעה ימים, כשאני שואלת את עצמי מה התפקיד שלי כשליחת ציבור, ומה תפקיד של כולנו. האם אנחנו צירים בתוך המקום הזה, או האם יש לנו גם אמירה אישית? ופה אני אומרת לכם את הדבר הבא: לכל מי שתהה, משמעת קואליציונית היא דבר נכון וחשוב, כמובן, עד גבול מצע המפלגה. אבל בעיניי ולשיטתי, משמעת קואליציונית קשורה רק לחקיקה. לכנסת קבועה הזכות לבחור את נציגיה לכנסת. תאשר לכם קארין אלהרר, נציגת יש עתיד, שאמרתי לה: את תיבחרי. אני אישית לא אבחר בך, לא כי את לא מתאימה – כי אני במצפון שלי לא בוחרת נציגה ממפלגה שבעיניי – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איזה עונש מטילים, טלי?

טלי גוטליב (הליכוד):

רק שנייה. רגע, רגע, עונש מלקות. תכף, תכף יהיה לך מופע. אני רק אומרת לכם, שיהיה ברור: אני בצו מצפוני לא מוכנה להצביע לנציגת אופוזיציה, ובעיניי זה גם רצון הבוחרים שלי. וזה בסדר גמור, אני אינני בובה ואינני ציר – אני שליחת ציבור. וכמו שאמרתי בנאום הראשון שלי: "ה' שפתַי תפתח ופי יגיד תהִלתך" – אני אפעל לטובת עם ישראל בדרך שאני מאמינה בה מאוד. עכשיו אני אדייק את עצמי: אני ארכין ראש לא פעם במשמעת סיעתית ובחקיקה, אבל לא בדברים שהם צו מצפוני. ועם הסיפור של חוני המעגל אני מסתובבת. ומי אני? אני לא מתקרבת לקרסוליו של חוני המעגל, אבל אני נבחרת ציבור, שליחת ציבור, ואני לא אחשוש – לא משנה מי עומד מולי – לומר מה נכון בעיניי לעם ישראל ולבוחרים. אז היום אני מקבלת עונש חמור מאוד – אגב, שמעולם לא הוטל על נבחר ציבור, אף פעם – –

היו"ר ישראל אייכלר:

משפט מסכם.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – ששלושה שבועות אני לא מציעה הצעות חוק; אני לא יכולה לדבר בשם הסיעה שלי כאן – מזל שיש לי את הזכות לדבר בשם עצמי – עד סוף המושב; נלקחת לי הזכות – כי אני רואה בזה זכות – זכות החברות שלי בכל הוועדות – –

היו"ר ישראל אייכלר:

משפט סיכום.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – עד לתום המושב. אבל אל תעצרו את נשימתכם. אני אגיע לוועדות, כדרכי, אך אבוא מוכנה, גם אם אני לא מצביעה, כדי שהאזרחים ידעו שאנחנו עובדים עבורם – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – ומצדיקים את עבודתנו. אז מי ייתן ויהיו גשמי ברכה – כאן, ומאז ולתמיד. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת גוטליב, שמורה לך הזכות לבוא לכל הוועדות, לדבר בכל ועדה, ואף ועדה לא תוותר עלייך. עכשיו, המילה ה"מתחטא" – זה לא שהוא חטא, אלא מלשון מזדכך.

טלי גוטליב (הליכוד):

מזדכך. תודה, אדוני. אמרתי את הציטוט. התרגשתי.

היו"ר ישראל אייכלר:

כן, זה בסדר. כי בן המתחטא לפני אביו, הוא מזדכך. חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. איזה כיף זה לעלות לפה ולשמוע את חברת הכנסת טלי גוטליב אומרת לנו גם כן, בצורה די ברורה, שמה שרואים משם לא רואים מכאן. נכון?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לא, זה לא מה שאמרתי.

היו"ר ישראל אייכלר:

אל תתחילו ויכוח, זה בסדר.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

היכולת הזו, כשמדברים על משילות ועל הפרדת רשויות ועל כמה הפרדת רשויות באמת חשובה, אז בואו נתחיל מהפרדת הרשויות החשובה ביותר – בואו נדאג שהכנסת לא תהיה חותמת גומי של הממשלה, כי אין הפרדת רשויות אמיתית בין הכנסת לממשלה. לפני שאנחנו דואגים לחסל את האיזונים והבלמים בין הרשות השופטת למבצעת והופכים גם אותן לאחת, בואו נדאג שיהיו איזונים ובלמים בין הכנסת לרשות המבצעת. למשל אפשר לדאוג ששרים שמתמנים – כולם צריכים להתפטר מהכנסת, והם לא יכולים לחזור בחזרה. ברגע שהם יתחייבו להיות שרים הכנסת תהיה עצמאית ואת חברי הכנסת לא יהיה אפשר לנפנף ולהגיד: רגע, אם אתה לא מצביע עם הקואליציה השר הזה יחזור. להחליט שהם יהיו קבועים.

אופיר כץ (הליכוד):

רעיון מעולה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

למשל – נהדר. בוא נראה. ואתם יודעים מה עוד אפשר לעשות?

אופיר כץ (הליכוד):

אתם יישמתם אותו כשעשיתם את זה? שרן, איך אתם עשיתם את זה? על כל השרים או על חלק? איך? תזכירי רק לנו, לעם ישראל, איך אתם עשיתם את זה?

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

לקבוע שהשרים והממשלה הזו – –

אופיר כץ (הליכוד):

תספרי לנו מה אתם עשיתם כשהייתם בשלטון.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

– – אולי לא יחליטו מי ישב בוועדה כזו או אחרת. ואולי מנגנון – כן פיטורים מסוימים בעילה מסוימת מוועדות. אוקיי?

אופיר כץ (הליכוד):

אבל אצלכם זה לא כל כך עבד. לא יישמתם את הרעיונות האלה. למה לא יישמתם את הרעיונות האלה?

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תקשיב, קודם כול היו לי מספר חקיקות בעניין הזה. אני יכולה להראות לך, גם מכנסות קודמות. אני יכולה להראות לך. אגב, גם כשישבתי כמעט בכיסא שלך, שם מהליכוד, ניסיתי לא פעם לקדם את החקיקות האלה – אגב, גם בכנסת הקודמת. מה לעשות, זה תהליך. והינה, אני שולחת את היד, אופיר. אתה מוכן עכשיו ללכת איתי לחקיקה כזו, שתפריד, שתיתן יותר סמכויות לכנסת – –

אופיר כץ (הליכוד):

לא, אני יש לי רק שאלה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

– – בשביל הפרדת רשויות אמיתית? בשביל משילות אמיתית ודמוקרטיה אמיתית?

אופיר כץ (הליכוד):

את פתחת פה בנאום לעם ישראל כמה זה חשוב. אם זה כזה חשוב, למה לא עשיתם פסיק מכל מה שאמרת עד עכשיו? הייתם שנה ומשהו, הרבה זמן.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תקשיב, אופיר, אפשר להגיד כמה דברים. אבל אני לא פעם לא פחדתי על הכיסא שלי בשביל להגיד את מה שחשבתי שהוא נכון וכדי לעשות את מה שאני האמנתי שהוא נכון. לא משנה איפה הייתי – ומי כמוך יודע את זה, נכון?

אופיר כץ (הליכוד):

נכון.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אז תאמין לי – גם החקיקות האלה. לצערי אני לא הייתי יושב-ראש הכנסת, אני לא הייתי שרת הפנים, אני לא הייתי שרה כזו או אחרת – –

אופיר כץ (הליכוד):

היית אצבע בקואליציה של 61.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

– – ואני דרשתי את זה. אגב, העליתי את החוק הזה. חשוב לי להגיד עוד משהו.

היו"ר ישראל אייכלר:

הזמן תם. אני רק רוצה לשאול אותך: את מוכנה להגיש את הצעת החוק, מה שאמרת, ואתה מוכן לקבל אותה? אם שרן השכל תציג הצעת חוק כזאת, אתה תעביר אותה?

אופיר כץ (הליכוד):

אני אעביר אותה כמו שהם העבירו אותה בקדנציה שלהם.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה – – –

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תקשיב, אופיר, גם בקואליציה של 61, עם הליכוד – אתה יודע כמה אני התעקשתי כדי להעביר את הדברים האלה, ולא פעם שמו מקלות בגלגלים. למה? כי יש אנשים שהאינטרס שלהם הוא שלא תהיה הפרדה – –

היו"ר ישראל אייכלר:

טוב, תודה רבה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

– – ושלא תהיה משילות אמיתית. אז אני רוצה רק עוד חצי דקה, כי זה היה ככה ביני לבין אופיר. כי בכל זאת – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, לא, מבחירה שלך. דיברתם, זה בסדר גמור. הרעיון יפה, אבל יש אנשים שמחכים בתור. משפט סיכום.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אז עוד משפט. משפט על העניין של הרבנות הראשית. תראו, לא יכול להיות. הציבור מסתכל עלינו. גם עם החוק הזה עכשיו, של הדחייה של הבחירות לרבנות הראשית, אתם צריכים לזכור שהציבור תמיד מסתכל עלינו. וככל שאתם מנסים לעשות חוקים פרסונליים, חוקים שמתאימים לצד כזה או אחר, או שמנסים להכשיר את הבן-של, את האח-של, כל מיני דברים כאלה – יש ציבור שלם שמסתכל עלינו, נבחרי הציבור, והוא מאבד את האמון בנבחרי הציבור שלו.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. תודה רבה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

תחשבו טוב-טוב לפני שאתם מעבירים חוקים כאלה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון – נמצאת? חבר הכנסת גדי איזנקוט – נמצא? לא נמצא; חבר הכנסת זאב אלקין – לא נמצא. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – בבקשה. סליחה, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נבחרה לנו ממשלה לפני חצי שנה, והיא הורכבה ממפלגות הימין. אמורה הממשלה לשרת את כלל האזרחים במדינה, אבל לאחרונה אנחנו נתקלים בהפעלת כוח יתר מצד הגורמים הממשלתיים, מצד הרשויות, כלפי החברה הערבית בנגב, החברה הבדואית. ממשיכים להרוס בנגב. בשבוע שעבר הרסו חמישה בתים ביישוב ערערה שבנגב. אחרי זה הרסו ביישוב סעווה, אצל משפחת אל-קסאסי, ומסע ההריסות נמשך. במקביל, המדינה ממשיכה להקים עוד יישובים יהודיים בנגב – ואין לנו בעיה שיקומו יישובים בנגב, אבל לא על האדמות של הבדואים בנגב. יש לנו אדמות מלפני קום המדינה. יש לנו ויכוח עם המדינה בנושא הזה, ואנחנו כל הזמן דורשים מהממשלה שתפסיק את ההריסות ותיתן פתרונות לאנשים, אדוני היושב-ראש. ולא ייתכן שמסע ההריסות נמשך יום-יום לכל אורך חיי הממשלה הזאת. ולכן הדרישה שלנו מהממשלה – לדבר עם האנשים, לדבר עם האוכלוסייה, ולתת פתרונות במקום להרוס את הבתים של התושבים שלנו. הממשלה לא מספקת פתרונות בכל מיני תחומים – אם בפשיעה ואם ביוקר המחיה. כל התחומים שנמצאים על סדר-היום, הממשלה לא מטפלת בהם. בשבוע שעבר היו בחירות כאן בכנסת לוועדה לבחירת השופטים. מי לא נבחר כאן? הוועדה לבחירת שופטים מוסלמים, שרעיים, קאדים שרעיים, לא נבחרה. למה, מה הסיבה? שאר הוועדות נבחרו, אבל הוועדה הזאת, שנותנת מענה לתושבים שלנו, לאזרחים שלנו – ויש לנו מחסור רב בשופטים – אין לנו מענה בנושא הזה. אף אחד מהממשלה לא דאג לבחור את הוועדה הזאת על מנת שתיתן תשובות לאנשים ולאזרחים ושתיתן מענה גם לאוכלוסייה שלנו. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת מתי צרפתי הרכבי, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי, אין דבר יותר נכון או יותר אמיתי מזה שהממשלה הזאת אוהבת חוקים פרסונליים. עכשיו אנחנו דנים על חוק הרבנות הראשית, ואז אם זה האח, החבר, האבא. קוראים לזה נפוטיזם. אפרופו חוקים פרסונליים, אז היו לנו חוק דרעי 1, חוק דרעי 2, חוק הנבצרות, חוק המתנות, ועכשיו יש לנו גם חוק באריזת מתנה שלפני שבוע הועבר בקריאה טרומית – חוק לכבודו של בועז יוסף, ראש הוועדה הקרואה בטבריה. אז לפני קצת פחות משבועיים באמת עברה כאן בקריאה טרומית הצעת החוק של חבר הכנסת עמית הלוי שנועדה לאפשר לבועז יוסף להתמודד בבחירות לראשות עיריית טבריה כבר באוקטובר הקרוב. הצעת החוק הפרסונלית הזאת של חבר הכנסת הלוי זוכה להליך בזק ומחר תעלה לדיון בוועדת הפנים להכנה לקריאה ראשונה. ראש ועדה קרואה הוא עובד ציבור שממונה על ידי משרד הפנים. עם מינויו לתפקיד הוא יודע מראש שהחוק לא מאפשר לו להתמודד בבחירות לראשות העיר שאותה הוא מונה לנהל, ושאם יבקש להתמודד הוא מחויב בתקופת צינון של קדנציה אחת. אז מה עושים כשבועז יוסף, ראש הוועדה הקרואה בטבריה, המקורב ליושב-ראש ש"ס אריה דרעי, רוצה להתמודד בבחירות לראשות העיר בטבריה? משנים את כללי המשחק. מחוקקים חוק פרסונלי מושחת, שמאפשר לו להתמודד; עושים את זה בדחיפות רבה עם פטור מחובת הנחה בפני הכנסת; מקדמים אותו בהליך מזורז באופן שעוקף הצעות חוק חשובות לכלל הציבור ולא רק לאדם אחד – שחלילה המועמד המועדף לא יפספס זמן בקמפיין יקר, כי הרי הבחירות ממש מעבר לפינה. יש סיבה שהחוק היום לא מאפשר לראש ועדה קרואה להתמודד בבחירות לרשויות מקומיות. החוק הקיים נועד למנוע ממועמד יתרון שהוא לא דמוקרטי; החוק הקיים נועד למנוע ניגוד עניינים; החוק הקיים נועד למנוע שחיתות. אבל בממשלת הכאוס מבקשים לשנות את החוק הזה ארבעה חודשים לפני הבחירות המוניציפליות; לשנות את כללי המשחק כשהמשחק כבר בעיצומו – ללא איזונים, ללא בלמים, ללא מינהל תקין, ללא הליך ראוי. את עמית הלוי מהליכוד ואת 46 חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק המפוקפק זה לא מעניין; שחיתות לא מטרידה אותם; ניגוד עניינים לא מטריד אותם; הטיית בחירות לטובת מועמד שהמלך דרעי חפץ ביקרו לא מטרידה אותם; שמירה על הדמוקרטיה לא מטרידה אותם. אז הם מחוקקים חוק פרסונלי ומושחת ממש כמו שהממשלה הזאת אוהבת. אז אחריהם המבול ולעזאזל הדמוקרטיה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי.

עמית הלוי (הליכוד):

לא הייתה מילה אחת של אמת בדברייך, חברת הכנסת מטי, אבל זה לא הנושא. התייחסתי לזה בעבר.

נאור שירי (יש עתיד):

עמית הלוי (הליכוד):

לא, בנושא הזה פשוט. את הנושא הזה אני מבין. אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, חודש טוב. קראתי הבוקר את הודעת דובר הבית הלבן כי ארצות הברית מוטרדת עמוקות – deeply troubled – מהודעת הממשלה שלנו על קידום של יותר מ-4,000 יחידות דיור ביהודה ושומרון. אז לפני הכול אני רוצה לאחל מכאן, מירושלים, לידידינו האמריקאים שלווה ובריאות, לא טרדה ואי-נחת. "שאלו שלום ירושלָ‍ִם ישליו אֹהביך". הידידים שלנו, אוהבי ירושלים, ראויים לשלווה ולא לטרדה. אבל מעבר לכך, אני מוכרח לומר לכם, חברותיי וחבריי לכנסת, שהטרדה הזאת של הממשל האמריקאי מיישוב הארץ על ידינו הייתה לי מאוד מוזרה. אני רוצה לומר מכאן למר מילר, מתיו מילר, דובר הבית הלבן, ולכל ידידינו בוושינגטון: אדם צריך להיות מוטרד כשמשהו לא הולך כשורה, כשהדרך משתבשת, כשדברים לא טובים קורים. האמריקאים וגם אנחנו צריכים להיות מוטרדים, אבל אני אגיד לכם ממה אתם צריכים להיות מוטרדים, ידידינו האמריקאים: מהאיום על שלום העולם על ידי איראן; ממשטר רדיקלי שהחזון שלו מאיים על חירות האדם; שמצהיר כמו המשטר הנאצי אז על שאיפה להשמיד את ישראל; ממשטר ששואף להכניע את התרבות המודרנית בשם אמונה מעוותת; מהניסיון שלהם להגיע לפצצה גרעינית כדי להמשיך ולהשתלט על האזור כאן ואחר כך על העולם כולו. רוצים להיות מוטרדים? תהיו מוטרדים ממצב האנטישמיות. ניו יורק ולונדון, כמדומני – ערים שהאירועים האנטישמיים, אדוני היושב-ראש, הגיעו בהן לשיא, ושיח נוראי ברשתות; צריכים להיות מוטרדים מהסתה לטרור ברשות הפלסטינית, חינוך פורמלי ולא פורמלי שמחנך לרצח יהודים – בספרי החשבון, בספרי הלשון, שיש שם מחירון כמה עולה לרצוח יהודי, בחוק מאז 2004 על ידי אבו מאזן, שמשלם כמובן לפי המחירון הזה על רצח יהודים. מדברים כאלה אתם, ידידינו האמריקאים, ואנחנו בהחלט צריכים להיות מוטרדים, וגם כדאי שנעשה כמה דברים כדי למנוע אותם. אבל לא צריכים להיות מוטרדים, ואתם לא צריכים להיות מוטרדים כשהדברים הולכים כשורה. כשמדינת ישראל בונה בשילה ובבית אל, בדותן או בירושלים, אז עם ישראל חוזר הביתה, אז חזון הנביאים מתגשם. בוודאי לכם, האמריקאים, לא צריך להסביר את זה, מה זה ירושלים, מהי ירושלים, ובית לחם, בית אל, שילה, עם עוד עשרות רבות של ערים – הרי הם שמות של ערים ויישובים בארצות הברית. כשאנחנו חוזרים ליהודה ושומרון, אדוני היושב-ראש, אנחנו מחזירים לעולם את האמת ואת הצדק; כשאנחנו חוזרים לירושלים ולחברון אנחנו מחזירים ומחזקים בעולם את האמונה הטהורה. לא אמונה רצחנית מעוותת, אמונה שמושתתת על טוב ומוסר. כשאנחנו חוזרים לחבלי המולדת הללו אנחנו ניצבים בחזית המערכה של העולם החופשי על ערכי החירות והרציונליזם מול האסלאם הרדיקלי והחשוך. זה ברור לכל אמריקאי שקרא בתנ"ך ומכיר את הברית הישנה. זה נכון גם לכל מוסלמי אמיתי שנאמן לדברים שנכתבו בקוראן יותר מפעם אחת, שהארץ הזאת שייכת לבני ישראל. ולכן, מר מילר מכובדי, למעשה אנחנו מכאן, מירושלים המאוחדת, מגינים על פריז ועל לונדון, על וושינגטון ועל מדריד, כי קו החזית של הצדק והחירות הוא כאן, בחברון ובירושלים. ואם ישראל לא תחזיק במקומות הללו, לא תבנה בהם בית לאומי חזק של אמונה, של אמת ושל חופש, אז הציוויליזציה המערבית כולה תעמוד בסכנה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

משפט אחרון, ברשותך, אדוני היושב-ראש. President Biden, Mr. Blinken, Mr. Miller, לא רק שאתם לא צריכים להיות מוטרדים מבניין ארץ ישראל, כידידים וכששותפים לערכים התנ"כיים הללו אתם צריכים לקחת חלק בזכות ההיסטורית הזאת. לא רק שהיא לא מכשול לשלום, זו הדרך היחידה להביא ברכה ושלום לאזור ולעולם כולו. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. תהיה רגוע, עמית הלוי, תהיה בטוח שיהודים דאגו לגינוי הזה, לא גויים. נדמה לי שמילר עצמו יהודי. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.

מאיר כהן (יש עתיד):

יש מישהו שאתם לא רוצים לריב איתו – – – לחמם, לריב עם ארצות הברית, לריב עם העולם.

עמית הלוי (הליכוד):

להסביר לך – – – איחלתי להם רק שלווה.

מאיר כהן (יש עתיד):

יאללה, קדימה, אנחנו הגיבורים. קצת צניעות לא תזיק.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, קיבלנו הודעה היום שביום רביעי רוטמן חוזר – עילת הסבירות. ממשלה בלתי סבירה בעליל מחזירה את הנושא של המהפכה המשטרית ולא רואה בעיניים. ככה אומר נתניהו, נכון להיום, לשעה הזאת. אולי בעוד שעה זה יהיה אחרת. אבל זה הסיפור ביום רביעי. אבל הסיפור היותר-גדול הוא שכל המהפכה המשטרית הזאת באמת לא הופיעה במצע הליכוד, כי אין כזה. המהפכה המשטרית הזאת נולדה רק לדבר אחד בלבד, ששכחנו אותו: זה העטיפה הגדולה של ההסכמים הקואליציוניים הבעייתיים שהממשלה הזאת חתמה. אני אתן רק דוגמה אחת: אותו שר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שלפני כניסתו שינו ותיקנו את פקודת המשטרה. אז לפני יומיים, בבג"ץ שגם אנחנו הגשנו, הממשלה קיבלה צו על תנאי. אתם יודעים על מה היא קיבלה צו על תנאי? על טיפשות, על טמטום, על סכלות ועל גבהות הלב. ויותר מזה, חלק מהעניין זה הטיעונים עצמם שטען בן גביר בבית המשפט העליון. מה הוא טען? אני הייתי שם, שמעתי מה הוא אמר. שאלו אותו השופטים על ערך הממלכתיות, למה הוא מפריע לך? הוא אמר: מה, למה אתם שואלים אותי? למה, בר לב וסגלוביץ', בתקופתם זה לא היה? כי לא ביקשנו לתקן את החוק הזה. אז יש צו על תנאי כנגד הממשלה, וסמוטריץ' – תקראו היטב מה הוא כתב ב-2017 על תוכנית ההכרעה, אותה תוכנית שלו להפוך את המדינה הזאת למדינת אפרטהייד, לא פחות. אי- אפשר לעשות את זה בלי עילת הסבירות או בלי כל הדברים האלה. כל הסיפור התיאורטי המשפטי בא על גחמות פוליטיות קשות ביותר, שאתם מביאים את זה על עצמכם, וגם עכשיו מביאים את העולם עלינו. במעבר, אבל לא חד כי יש קשר, אני רוצה להעלות את הנושא שיש כבר למעשה בחודשים האחרונים תקיפות בלתי פוסקות של אנשי דת נוצריים, של כנסיות במדינת ישראל, של יריקות על אנשים, של ביזוי קודשי דת של אחרים שחיים פה בארץ.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

וגם אם לא.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

ופה הכול שקט. הפוליטיקאים לא מדברים. איך ידברו, אם אריה קינג, קינג מלך ירושלים, הוא אחד מהפורעים, עם הרב טאו? וחסידי הרב ברלנד – כן, אותו עבריין מין מורשע, עבריין מין ואתם עדיין קוראים לו "רב"? עבריין מורשע – בחיפה, בסטלה מאריס; פה, במדינת ישראל. כבר לא נדבר על האנטישמיות ומה קורה. איפה תמונת המראה? אז צדיקים יש. אני אגיד לכם גם מי הצדיקים. הרב שלמה עמאר, הרב הראשי לירושלים, הוציא גינוי חריף לתופעה והודיע שמדובר בעוון חמור וחילול השם, וכך גם אמר הרב דוד לאו. אבל פה בכנסת הזאת כל הימין על מלא, כל החרדים – אני עושה פה הכללה, כי יש הזדמנות שתגידו אחרת – לא באים ואומרים: איך אנחנו עושים דבר כזה, איך אנחנו עושים ופוגעים, פוגעים, פוגעים, בקודשם של אחרים.

גלעד קריב (העבודה):

בנצי גופשטיין – – – ישב פה – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

לא ראש ממשלה מדבר, לא שר משפטים מדבר. אף אחד לא פוצה פה ומצפצף.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

ממשלה מטורללת, מסוכנת. כן, ויש קשר בין איתמר בן גביר, אריה קינג, כל מה שקורה פה במדינת ישראל וכל מה שעוד צפוי לנו. אז בואו ביום רביעי. אנחנו גם כן נהיה שם ביום רביעי. הרפורמה הזו לא תעבור, כי המדינה יותר חזקה ממנהיגיה. בטח מהמנהיגים המושחתים שלה היום.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

בנצי גופשטיין, שקורא לשרוף כנסיות, ישב פה היום, עם החתן שלו, חנמאל דורפמן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אורח כבוד בישיבת הסיעה של עוצמה יהודית, גופשטיין.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אנחנו, חברי כנסת, חברי הכנסת הערבים, לאורך שנים, תמיד אומרים: אנחנו לא רוצים להתערב בענייני הדת שלכם, ואתם אל תתערבו בנושאי הדת שלנו. לצערי הרב, ממשיכים להתערב בנושאים שלנו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אז גם אתם תתערבו, אחמד?

היו"ר ישראל אייכלר:

לא להפריע, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כל החלטה שלנו היום – הוא לא מפריע לי – כל החלטה שלנו היום, אם בעד, נגד, או הימנעות, או אי-השתתפות, היא התערבות, היא אמירה. מה עוד שזה קרב בין דרעי ליושב-ראש מבוכה יהודית. אפרופו מבוכה יהודית, ראיתי את החרדים היהודים הקיצוניים שמתפללים בסטלה מאריס בחיפה, אבל לא ראיתי שיש סערה. אם מישהו היה עושה את זה בבית כנסת בצרפת, למשל, התגובה הייתה נשמעת יותר. אני אומר לכם שזה זעזע את הציבור הערבי באופן כללי, ואת הציבור הערבי הנוצרי בארץ. מאוד זעזע אותם. נפגעו קשות. נפגעו קשות. ונפגעו יותר מהתגובה הרופסת של מנהיגי המדינה, של אנשים כאן. זה כבר שנים שהאנשים האלה מנסים לפגוע בכנסיות בחיפה, וכבר שנים, שבוע אחרי שבוע, קיצוניים יהודים יורקים על כמרים בכנסיות בעיר העתיקה או פוגעים בהם או עושים פרובוקציות בדלת של הכנסייה. גופשטיין קרא בעבר לשרוף כנסיות. גופשטיין הזה שקרא לשרוף כנסיות ישב פה לפני כמה שעות עם קציני משטרה, שאחד מהם הסתחבק איתו. במקום להושיב אותו מאחורי סורג ובריח, הוא מסתחבק איתו. הוא והמשתין הלאומי – גם הוא ישב. המשתין הלאומי שלכם, של היהודים, ישב שם, שניהם, החנמאל הזה, לא יודע מה השם שלו, וגופשטיין עם שני קציני משטרה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

"משטרת הגבעות" צריך לקרוא לה. איך אפשר? לכן אני חושב שכל חבר כנסת חרדי כאן צריך לגנות את הפגיעה בכנסיות וברגשות של הנוצרים וצריך לחוקק חוק שאסור לפגוע בסמלי דת. יש חוק כזה, אבל יותר.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כי אנשים – ובזה אני מסיים – כי אנשים מרגישים שהם עושים את זה ואין הרתעה, אין גינוי, אין הוקעה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

רם בן ברק (יש עתיד):

הם חושבים שהם עושים את זה בשם אלוהים.

היו"ר ישראל אייכלר:

אגב, אני ראיתי את הסרטון, איך שבועטים ביהודי הזה, ולא ראיתי את הצד השני, כך שאני צריך לבדוק מה שהיה שם.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני יכולה להעביר לך מה הם עשו.

היו"ר ישראל אייכלר:

באופן עקרוני אנחנו מאוד מאוד נגד פגיעה בכל דת שהיא, ובכלל, אסור להתפלל במנזר, אם אתה יודע. להבדיל ממסגד, שבו כן מותר להתפלל, במנזר אסור להתפלל.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה עוון חמור.

היו"ר ישראל אייכלר:

עכשיו חבר הכנסת משה רוט, נמצא? חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני מתקן, זה משתין לאומני – לא משתין לאומי.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, במשך למעלה מארבעה חודשים אמרו לנו שהתאהבנו במחאות, אדוני היושב-ראש. אמרו לנו שאנחנו מחפשים ליצור כאוס; אמרו לנו שמטרת ההפגנות היא להפיל את הממשלה ולא להפיל את הרפורמה; אמרו לנו שאנחנו לא רוצים הידברות, וגם אמרו לנו: מה אתם מפגינים? הרפורמה מתה. הסכמנו ללכת להליך של הידברות בלב שלם ובנפש חפצה, למרות שידענו וחווינו על בשרנו את חוסר האמינות של ראש הממשלה והחבר'ה, חלק מהחבר'ה שסובבים אותו. אבל למען הציבור במדינת ישראל, למען הרגעת הרוחות, באנו לבית הנשיא בלב חפץ, כדי לתת צ'אנס אמיתי, כמו שאמר יאיר לפיד לפני כמה חודשים: בואו נלך לבית הנשיא ושם נברר את הדברים. לצערי הגדול, נבחרה, בניגוד לתוכניותיו של ראש הממשלה, חברת הכנסת קארין אלהרר לוועדה לבחירת שופטים – אין ראויה ממנה – אבל הוועדה לא קמה. לא קמה. רצינו לשמור, ואנחנו עדיין אוחזים בעיקרון הזה של לשמור על הדמוקרטיה הישראלית ועל זהותה של מדינת ישראל – אדוני היושב-ראש, כיהודי חרדי אני אומר לך – ועל היותה מדינה יהודית ודמוקרטית. מתווה הנשיא היה מכלול שלם שהציע פתרון לכל חוגי המהפכה. ולצערי מי שקובר את המתווה הזה ומי שמחזיר אותנו אחורה זה ראש הממשלה וחבריו בקואליציה, או ראש הממשלה והסיעה החדשה בסיעת הליכוד, סיעת יריב לוין. לא היו הסכמות – אני רוצה להגיד את זה מעל הבמה הזאת – לא היו הסכמות, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, לא על עילת הסבירות ולא על שום דבר. היה הליך של הידברות, וטוב עשה נשיא המדינה שהבהיר היום. לא החליפו טיוטות, לא היו הסכמות, וצר לי שמשתמשים בשקר הזה כדי להפיל עלינו ולהגיד: היו הסכמות, אתם פירקתם את הדבר. כל האמירות שיוצאות מראש הממשלה או נאמרות בשמו אינן נכונות, וטוב שהדגיש את זה הנשיא. זו לא דרכנו. לא התכוונו, ואנחנו לא רוצים לפגוע במרקם החשוב הזה. אנחנו נלחמים כדי לשמור על זהותה של המדינה הזאת. ולצערי, מה שאני אמרתי ומה שאמרו חבריי, לא משנה מה הם יגידו, בסופו של דבר מפעמת בהם רוח הקרב הזאת של "בואו נהרוס את המדינה הזאת".

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. משפט לסיום.

מאיר כהן (יש עתיד):

יכול להיות שחלקם לא עושים את זה במתכוון, כי אני לא רוצה לחשוד בכשרים, אבל חלקם עושים זאת במתכוון. ראינו עכשיו מופע אימים, שעולה חבר כנסת ומתריס כנגד מי? כנגד ארצות הברית, גדולת הידידות שלנו.

היו"ר ישראל אייכלר:

הוא דיבר מאוד בעדינות.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, לא, לא. אפשר להסתיר את הדברים, חבריא. אתה רוצה לדבר על התיישבות? תדבר על התיישבות. אתה רוצה לדבר על ציונות? תדבר על ציונות. כי אתה ימין ימין, ימין מלא מלא מלא. שום דבר אתם לא עושים חוץ מלריב עם הידידות הטובות ביותר של מדינת ישראל. תודה, אדוני.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה, חבר הכנסת כהן. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. עמית הלוי דיבר ממש בכבוד. אני זה שאמרתי לו שהיהודים דאגו לזה.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא אמרתי שהוא לא דיבר בכבוד, אבל אדוני היושב-ראש, זאת ארצות הברית. אתה רוצה להעביר ביקורת? בשביל מה?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני בטוח שמזכיר מחלקת המדינה הקשיב לעמית הלוי. הוא באמת חיכה לשמוע מה יש לו להגיד.

היו"ר ישראל אייכלר:

נו, אז ממה נפשך? אם אתה באמת חושב שזה לא חשוב, אז מה זה כל כך מסוכן? ביידיש אומרים: האט ער געזאגט.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מאיר כהן צודק. אין לנו יותר מדי ידידים בעולם. לא צריך להרחיק – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

מי שדואג שהאמריקאים יהיו נגדנו זה היהודים, אל תדאג. מי שדואג שהאמריקאים יהיו נגדנו זה יהודים, אל תדאג.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני דואג.

היו"ר ישראל אייכלר:

זה באמת מדאיג. חברת הכנסת סלימאן, אני מתחיל עכשיו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. לפני יומיים חשף ערוץ כאן 11 שראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, באחד הדיונים של ועדת חוץ וביטחון, חשף שעשרה גדודים מצה"ל, מהצבא, מתאמנים על מצב, או תסריט, של עימותים עם האוכלוסייה הערבית, עם אזרחי מדינת ישראל הערבים, במצב של מלחמה רבת חזיתות. אני פשוט עומדת פה ומתפלאת. מדינה שמאמנת את הצבא שלה איך להתעמת עם האזרחים שלה. זה המצב. אני רוצה להגיד שאחד הדברים שדיברנו עליהם בפגישה עם מר בנימין נתניהו הוא שחייבת להשתנות מהשורש הגישה הביטחוניסטית, הגישה המיליטריסטית, שעל פיה המשטרה מתייחסת לאוכלוסייה הערבית, וצריך להתחיל לעשות שינוי בתפיסת העולם, אם רוצים למגר את תופעת הפשיעה, לגישה שהיא מתן שירות לאזרחי המדינה – להגן על ביטחונם האישי. את האמת, אז ידענו שזו לא רק הגישה של המשטרה, אלא זו גישה שלצערנו הרב רווחת במדינה. לכן ישר קופצים לרעיון של להכניס את השב"כ, של להכניס את המעצרים המינהליים. עכשיו, אל תתפלאו לשמוע שאולי בעוד שבועיים, באחד מהדיונים של הוועדה שהקים מר בנימין נתניהו, אולי ידונו באפשרות של להכניס את הצבא כדי לטפל. אני אומרת את זה כי אנחנו מברכים על זה שסוף-סוף, אחרי חמישה חודשים, נענו לדרישה והקימו את הוועדה. אבל מי שמסתכל גם בתוך הוועדה ובהרכב הוועדה, שהיא לאוכלוסייה הערבית, רואה בדיוק את הגישה הביטחוניסטית, המיליטריסטית, העוינת, לאוכלוסייה. אני לא מצליחה להבין, מה אורית סטרוק שייכת לאוכלוסייה הערבית ולטיפול? בcapacity- שלה, בתפקיד שלה כשרת ההתיישבות, מה היא צריכה לעשות בוועדה הזאת? למה יושב-ראש המל"ל צריך להיות אחראי לוועדה ולהיות מתאם לוועדה שהיא בעניין האוכלוסייה הערבית אזרחי מדינת ישראל?

היו"ר ישראל אייכלר:

משפט סיכום.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הגישה הביטחוניסטית, מיליטריסטית, כלפי האוכלוסייה הערבית – תכוונו אותה נגד ארגוני הפשע. אולי סוף-סוף אתם תצליחו במשהו. אבל אם תמשיכו בצורה כזו, אתם רק תגדילו את העוינות יותר ויותר ותעלו את סף העוינות של המדינה נגד האזרחים שלה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת קריב, שלוש דקות.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, גברתי השרה, אני אבקש להתייחס לגופה של ההצעה. לפנינו קרב שי"ן בשי"ן, אבל לא קרב של שריון בשריון, אלא קרב של שחיתות בשחיתות. מן הצד האחד השחיתות של אנשי ש"ס, שמבקשים לדחות מועד של בחירות שקבוע בחוק רק מכיוון שחבר הכנסת דרעי אינו יכול להכריע בין המועמדות של אחיו לבין המועמדות של האח של הראשון לציון המכהן. מן הצד השני, השחיתות של חברי עוצמה יהודית, שמחפשים כל סדק כדי לקדם את המועמדות של אביו של השר אליהו, הרב שמואל אליהו, שהוגש נגדו כתב אישום בגין הסתה לגזענות, שנמשך על ידי הפרקליטות בתמורה להתחייבות של אותו רב עיר לא להמשיך בהסתה – התחייבות שהוא, כמובן, לא טרח לעמוד בה; רב שבהוראת בג"ץ צריך להיות מועמד לדין משמעתי. אלו מבקשים למנות את אח-של, ואלו מבקשים למנות את אבא-של, ואזרחי ישראל היהודים עומדים בין אלו לבין אלו ושואלים את עצמם מה הרלוונטיות של הגוף הזה, הרבנות הראשית לישראל, לחייהם. בכל אחד מהמחקרים וסקרי דעת הקהל שבודקים את מידת האמון של הציבור הישראלי במוסדות השלטון, אותם סקרים שחברי הקואליציה אוהבים לצטט בהקשרו של בית המשפט העליון, הרבנות הראשית לישראל נמצאת בתחתית הרשימה. זהו הגוף השלטוני שנתפס על ידי אזרחי ישראל כגוף הכי מושחת מבין כל רשויות השלטון. הגוף הזה מייצר לא רק סדרה של פגיעות בחירויות הפרט – בעיקר של נשים, אבל של האזרחים היהודים כולם – אלא הגוף הזה מחלל שם שמיים ברבים בכך שהוא גורם למאות אלפים אם לא מיליונים של אזרחים יהודים במדינת העם היהודי להתרחק מן המסורת היהודית. יושבים חברי הקואליציה ואומרים שבג"ץ זה מועדון סגור של חבר שמביא חבר, ולנגד עינינו מחזה מביש של אח שמביא אח. הראשון לציון מביא את אחיו, חבר הכנסת דרעי מביא את אחיו, ובשביל הקרב הזה דוחים בחירות ומשנים חוק, ועמיחי אליהו מנסה להביא את אבא שלו.

היו"ר ישראל אייכלר:

נא לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

אז טלו קורה מבין עיניכם. שחררו אותנו מעולה של הכפייה הדתית, ואת מלחמות השחיתות שלכם אל תעשו על גבנו. תודה, אדוני.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת כץ, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, היום נתבשרנו יחד עם עם ישראל על יוזמה חדשה פרי מחשבתו המאוד-יצירתית של שמחה רוטמן. מה הוא רוצה לעשות?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה הוא רוצה לעשות?

רון כץ (יש עתיד):

הוא רוצה להעלות ביום רביעי הצעת חוק חדשה. מה אומרת אותה הצעת חוק? הוא רוצה להגביל את עילת הסבירות. ומה הוא בעצם אומר? ננסה להסביר את זה לכל עם ישראל, כי לפעמים הדברים האלה שהוא רושם בכותרות, אולי קודים שלו עם שר המשפטים יריב לוין, אומרים דבר מאוד פשוט: ראש ממשלה, שר וכל נבחר ציבור יהיו פטורים מביקורת שיפוטית. ומה זה אומר? זה אומר שאם מחר בבוקר יו"ר הכנסת יחליט שהוא לא מוכן יותר לאפשר לחברי האופוזיציה לדוגמה להגיש שאילתות או כל דבר אחר, לא יהיה למי להתלונן, כי אנחנו נשנה; זה אומר שאם ראש הממשלה, נגיד סתם, היפותטית, משהו שלא יכול לקרות במדינת ישראל, ירצה לפטר את היועצת המשפטית ובמקומה למנות יועץ משפטי נוח יותר, לא יהיה למי לפנות; אם חבר כנסת, כל חבר כנסת במסגרת תפקידו יחליט למנות – איך זה עובד שם – את אחיו לכל משרה שנראית לו הגיונית, לא יהיה למי לפנות. על מי כן תהיה ביקורת? על הפקידים שכן עושים את העבודה שלהם. עליהם כן תהיה ביקורת. כלומר השר יוכל למנות את מי שהוא רוצה גם אם אין לו שום קשר לכישורים, ולא יהיה למי לפנות. המנכ"ל, שהוא הגורם המקצועי, או כל מנהל במשרד, אילו יעשה דבר כזה, אותו שר יוכל לפנות לבית המשפט בעילה של סבירות. כלומר אנחנו יוצרים פה מצב שבו נבחרי ציבור הם דה פקטו מעל החוק. לא מספיקה החסינות שכבר יש, עכשיו אנחנו אומרים שכל החלטה שלהם היא מעל החוק, אין למי לפנות. בתי המשפט לא יהיו מוסמכים לדון בהחלטות של כל נבחר ציבור, ראש ממשלה, יו"ר כנסת, חבר כנסת, שר. ואני אומר, למה להסתפק בזה? אפשר ללכת צעד אחד קדימה, להקים בחזרה את ממלכת ישראל. אדוני היו"ר, אולי תוכל לעזור לי. נמנה מלך בחזרה – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

זמנך תם.

רון כץ (יש עתיד):

משפט לסיום. אני אומר: בואו נמנה כבר מלך, את השרים נהפוך – אולי תעזור לי, איך הם היו במקרא?

היו"ר ישראל אייכלר:

יש מלך. אהרן ברק הוא המלך.

רון כץ (יש עתיד):

לא. לנו יש מלך אחר, קוראים לו "נתניהו ורעייתו". ואני אומר: אם מבחן הסבירות כבר לא חל עלינו, נעשה את זה כבר משהו אמיתי. למה ככה סתם? תודה רבה, אדוני.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. אנחנו עוברים לפי הרשימה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה, כבוד היו"ר. כנסת נכבדה, אנחנו בעיצומו של ניסיון לכונן כאן לא רק משטר דיקטטורי ולא דמוקרטי, אלא משטר נאמנות; ממשלה שהחליטה שרק אנשי שלומה, מקורביה המקומבנים, יהיו במערך הציבורי, והמקצועיות והאינטרס הציבורי ונציבות שירות המדינה ואנשים מוכשרים שעברו כברת דרך, הם לא מעניינים אותם. נדמה שבמקום להתעסק עם יוקר המחיה – מישהו פה זוכר דיון על יוקר המחיה? עם הפשיעה והאלימות שמשתוללות ברחובות, עם משבר האקלים או עם כל דבר אחר שאשכרה חשוב לציבור, לנו, הממשלה מעדיפה לעבוד ולספק כותרות שערורייתיות, אחרת באמת אין הסבר לצעדים שהיא לוקחת, לתקיפה שלה על מוסדות, על פקידי ציבור ועל שומרי סף. נתחיל עם הפיטורים של עו"ד אווקה זנה, ראש היחידה למאבק בגזענות במשרד המשפטים, שגם נמנה עם מייסדיה: זנה לקח את תפקידו במאבק למיגור גזענות ברצינות תהומית, ולמרות היעדר סמכויות ושיניים ליחידה הפך אותה למעשית ומשמעותית, ואולי זו בדיוק הסיבה שהשר במשרד המשפטים, שאוהב לדבר על גזענות והתנשאות במליאה, החליט להדיח את זנה, אחד מהפקידים הבכירים הבודדים מהעדה האתיופית, אחד משלושה. פחות משבועיים לאחר מכן הגיעו הפיטורים של עו"ד איילת רזין, ראש הרשות לקידום מעמד האישה. איילת הגיעה מהשטח; חמש שנים הייתה היועצת המשפטית של מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. היא הייתה מינוי נטו מקצועי, עברה ועדת איתור מסודרת. היה נדמה שהגיעה האישה הנכונה למקום הנכון, האישה הכי טובה לתפקיד. מה הדבר הראשון שעשתה השרה גולן? משהו שקשור למיגור אלימות מינית, אלימות כלפי נשים, שוויון מגדרי, נדמה לכם? לא. היא פיטרה אותה שנתיים וחצי לפני שהיא הייתה אמורה לסיים את תפקידה. למה? ככה, כי היא לא אשת שלומה, כי בממשלה הזאת רק למי שאכפת מהמקצועיות – למי אכפת בכלל ממינוי נשים בכירות? רק מהג'וב, ואם היא לא מהמיליה, אם היא לא חברת מרכז ליכוד, היא כנראה לא צריכה להיות בתפקידה. ונחזור לאמסלם, שקיבל לידיו את הסמכות על החברות הממשלתיות: הוא דאג להחיות את מוסד המינויים הפוליטיים לדירקטורים, הוא מעכב את מינוי היו"ר החדשה לוועדה לבדיקת מינויים בחברות הממשלתיות, כך שפשוט לא תהיה ועדה שתבקר את הבחירות שלו. אחרי שתי הדוגמאות הנפלאות ממש של שרים שחושבים רק על הג'וב הבא שיחלקו במקום לשמור על מקצועיות ולמנות את האדם הנכון, אנחנו באמת מתפלאים, כבוד יו"ר הכנסת, שיורם סופר, המועמד המועדף על השר בן גביר למפכ"לות, אומר בריאיון בחדשות 12 דברים מעוררי חלחלה, כמו למה שיגיד לא לשר הממונה? אם רוצים לעשות משהו נגד הדמוקרטיה – יש בחירות, אני לא הכלי. זה מטורף, אדוני. זה מסוכן.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

ממשלה שמעדיפה ג'ובים של נאמנים להם מאשר משרתי ציבור שנאמנים למדינה; ממשלה שמעדיפה את המלך על פני הממלכה.

היו"ר ישראל אייכלר:

סליחה, אני ראיתי שסיימת, ונתתי לך להשלים את הנאום. תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף נמצא? לא; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – לא נמצא; חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני מבקשת לחזק את גיבורי היום, הלוחמים מימ"ס איו"ש ומסיירת צנחנים, שלוחמים במסגרת פעילות מבצעית עיקשת יום-יום, שעה-שעה, למיגור תשתיות טרור בצפון השומרון ובג'נין בפרט. ומכאן נעלה על נס את פועלם ואת פעילותם המבצעית. אנחנו דנים היום בהצעת חוק להארכת כהונת רבנים ראשיים. אף שהחוק במהותו קובע שתהיה כהונה קצובה, המפלגות החרדיות מובילות את כולנו לחוקק הוראת שעה משיקולים פרסונליים גרידא. זה כמובן על מנת להרוויח זמן ולקבוע סידור עבודה למקורבים, וזאת מבלי לגרוע מכישוריו של אף מועמד כזה או אחר. אני שואלת את עצמי מה אמורים להרגיש אזרחי ישראל אל מול התהליך העקום הזה? האם הרבנות הראשית לישראל היא לא מוסד רבני עליון עבור כולם? הרבנים הראשיים מקבלים החלטות שמשפיעות על חיי היום-יום של כולנו, בלא יוצא מן הכלל, אגב, גם על הציבור החילוני, בין אם מדובר בנישואים, בגירושים, בכשרות, בלוויות, בגיור ודברים דומים. כיצד ייתכן שבמשך שנים המועדון הסגור הזה ממשיך להחליט בעצמו מי יעמוד בראשו, ומי יקבל את ההחלטות שמשפיעות על כולנו? איפה הייצוג של שאר חלקי העם בקבלת ההחלטה הכל-כך חשובה הזאת? הרבנות הראשית היא גוף שכבר שנים סובל מחוסר אמון הציבור; במקום לחזק אותו ולהחזיר לציבור את האמון בגוף הזה, ממשיכה ההנהגה החרדית לסגור דילים ולקדם מקורבים. הציפייה הבסיסית של כל אזרח במדינה היא שהרבנות הראשית והעומד בראשה יהיו גורם מקצועי קודם כול, שנבחר על בסיס שיקולים מקצועיים, ושוב – זאת כמובן מבלי להטיל דופי במתמודדים. אבל זו דרכה של הממשלה הזאת בכל הנוגע למינויים: זה שישה חודשים אנחנו רואים ממשלה שבוועדת שרים עוסקת באישור מינויים של מקורבים, שנפסלים על ידי הנציבות וחוזר חלילה – או מפאת היעדר התאמה, או מפאת הליך לא תקין, זה לא משנה – רק תהליכים שנפסלים. אז אם שאלתם את עצמכם למה הציבור בישראל מאבד משנה לשנה את האמון במוסדות השלטון שלו, זאת בדיוק הסיבה – דילים וקידום מקורבים. אתם נבחרי הציבור, ממשלת ישראל, העם נושא אליכם את עיניו. המינימום שאתם יכולים לעשות הוא לנהוג בהגינות.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

זה לא מגיע לציבור שלנו, שמאס בדילים שנסגרים על חשבונו ומעל ראשו. תודה, אדוני.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה איננו; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – איננה. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

שלום, אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה – מיכל, את לא מקשיבה, את הנאום הזה רציתי להקדיש לך, זו סוגיה שקרובה ללב שלך. תחילה אני רוצה לברך את חבר הכנסת סימון דוידסון, שאינו נמצא כאן, על ועדת משנה שהוקמה היום, ועדת משנה לוועדת חינוך, על ספורט, קידום הספורט בישראל. אני חושבת שאין נושא ראוי מזה שבו הוא בחר לפתוח כדיון ראשון, והוא גזענות ואלימות במגרשי הספורט. כל אחד משני הנושאים חשוב בפני עצמו. אני סבורה שצריך להפריד את שני הנושאים האלה, אני גם חושבת שכתוצאה מהדיון היום חבר הכנסת דוידסון יקיים דיון נוסף, אבל אני רוצה לדבר איתכם על מה שקרה בחודשים האחרונים, ואיזו עונה הייתה. אנחנו מדברים על העונה שהייתה רוויה בגזענות ואלימות, אולי העונה שהייתה הכי רוויה באלימות ובגזענות, ואם משווים את זה לאחת העונות הקשות שהיו, בשנת 2015–2016, אם אז היו 70, 80 אירועים, העונה עד מאי הסתיימה עם 160 אירועי גזענות: שחקנים שחורים שסופגים נהמות וחיקויים כאילו הם קופים, שחקנים ערביי ישראל שקוראים להם "ערבי זבל" ומתבטאים כלפיהם בצורה חריפה ביותר. אני לא יודעת אם אדם שלא חווה גזענות יכול להבין את חומרת המעשים האלה, בטח כשזה לעיני מדינה שלמה. זאת חרפה. במקום שזה יהיה מופע ראווה ספורטיבי, זה הופך להיות מופע ראווה גזעני בפני כל עם ישראל, ומה הילדים שלנו לומדים מזה, כאשר שחקן צריך לקבל קללות, גידופים וחיקויים של בעלי חיים רק בגלל צבע עורו? רק בגלל צבע עורו. הפגיעה במורל, הפגיעה בנפש, הפגיעה במוטיבציה, הבושה הגדולה, וזה בכלל לא משנה – ספורט, שאמור להיות דווקא אחד הכלים שמחבר בין לבבות, במקרה הזה, כאשר רק שמונה מקרים טופלו מתוך ה-160, זאת בושה וחרפה. שמונה מקרים – מה היינו אומרים אם היה קורה דבר כזה לשחקנים יהודים באירופה או בכל מגרש אחר? כולנו צריכים להזדעק ולהיאבק בגזענות במגרשים, כי מה שמתחיל בגזענות הופך לאלימות קשה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת דני דנון נמצא? לא. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איראן בדרך לפצצה, ארצות הברית בדרך להסכם גרעין איתה, יוקר המחיה טס לשמיים, המצב הביטחוני מתחיל להידמות יותר ויותר ליום הכיפורים 1973, ההשקעות בהייטק מאיימות לחזור לרמה של שנות השמונים הפשיעה משתוללת, הפחד שולט ברחובות. אבל מה שחשוב לראש ממשלת ישראל בדיוק עכשיו, בעת הזו, הוא להוביל הפיכה משטרית, להשתלט על מערכת המשפט ולהפוך את כולנו לביביסטאן. ואם זה לא מספיק, על הדרך גם התחילו עכשיו סזון. סזון, עונת ציד כנגד מי שנתפסים כ"בוגדים שמאלנים" בליכוד, אלה שהעזו לא להיות ביביסטים. בקיצור, לפי ביבי, מצבנו מעולם לא היה טוב יותר, כי ככה זה כשאתה משקר לעולם יותר מדי – אתה מתחיל לראות בעיניים שלך את השקרים שאתה מוכר לציבור וחושב שזאת מציאות. זה שעבורו השקר הוא דרך חיים, הביא למצב שחייו הפכו לשקר. בכל פעם שמשהו אחר מאיים להתפוצץ, ניהול המשבר לפי ביבי הוא לפוצץ את ישראל במקום אחר, כדי שלא ישימו לב. אתם יודעים מה זה מזכיר לי? חולה שמגיע לרופא עם כאב ברגל, הרופא נותן לו מכה בראש, מכירים את זה, כדי שהוא יפסיק לשים לב לרגל. הוא ממש הפך להיות ד"ר ביבי, זה האיש וזו ממשלתו. הם איבדו את השפיות, אבל הכי עצוב הוא שהם איבדו גם את החמלה כלפי האזרחים שלהם; הם עיוורים לנזקים שהם גורמים לציבור. רק תירוצים יש להם, ואחריות הפכה למילה גסה עבורם. היהדות הפכה רק לכותרת, והם שכחו והפכו להיות אמפתיים לערכי היהדות האמיתיים: אהבת האדם, דרך ארץ, קבלת הגר והאחר. לא אכפת להם מהיהדות, לא אכפת להם מהיהודים, לא מהמיעוטים, לא מהאזרחים, לא מהנושאים בנטל, לא מיוקר המחיה – אכפת להם רק מכוח, כסף וכבוד – וכמובן, כשאני מדברת על כבוד, מדובר על כבודו של מוסוביבי בלבד. מה שלא ביבי – לא קיים; מה שלא עוזר לו, לא מעניין אותם. כמו שהוא איבד את נשמתו ומוכן לשרוף את המדינה כדי להימלט מהכלא, ככה הם מוכנים לשרוף את המדינה כדי להגן על פולחן עגל הזהב מקיסריה. מה אני אגיד לכם, זאת בושה, פשוט בושה. אין מה לקרוא להם לעצור, גם אין מה לבקש ממנו להתעשת, זה חזק מהם. כל מה שנותר לנו לעשות הוא להביס אותם, לשלוח אותם הביתה, כי אין לנו ארץ אחרת, וכבר אין לנו אופציה אחרת. לא אכפת להם מאיתנו האזרחים – זה או ביבי או מדינת ישראל, ואנחנו, חברים, תמיד נהיה בצד של מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – איננה. חבר הכנסת אבי מעוז.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קיבוץ מגידו הוקם על ידי קבוצה מתנועת השומר הצעיר בשנתה הראשונה של המדינה, לאחר שתושבי העיירה לג'ון, שנכבשה על ידי חטיבת גולני, ברחו ברובם לאום אל-פחם. בבחירות האחרונות התפלגו כך המצביעים במגידו: יש עתיד – כ-44%, העבודה – כ-15%, המחנה הממלכתי – כ-14%, מרצ – כ-13%. יחד עם ה-1.5% שהצביעו לליברמן, הצביעו לשמאל מעל 88% מקרב המצביעים במגידו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ישראל ביתנו בראשות – – –

אבי מעוז (נעם):

בתקופה האחרונה מגיעים ערבים מאום אל-פחם להפגין ולהתפלל בסמוך לקיבוץ.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

מי שלא ביבי הוא שמאל.

אבי מעוז (נעם):

הם לא שכחו מעולם את הזיקה שלהם לאדמות מגידו. 75 שנים הם מחכים לשוב לאדמותיהם, כפי הבנתם, אבל מבחינת השמאל הישראלי, יש איזשהו חילוק מוזר בין חלקי הארץ ששוחררו במלחמת העצמאות לבין אלו ששוחררו במלחמת ששת הימים. בעוד ביחס ליהודה ושומרון ולמתיישבים בהם יש יחס מנוכר והאשמה שמדובר בכיבוש בלתי מוסרי ובלתי חוקי, עם חבלי הארץ מתש"ח אין להם שום בעיה מוסרית או חוקית. האמת שאכן יש הבדל בין שני סוגי ההתיישבות הללו: ביהודה ושומרון לא הוקמו יישובים על אדמות כפרים או יישובים ערביים שתושביהם גורשו. בתוך מה שמכונה הקו הירוק קמו מאות יישובים, קיבוצים ושכונות ממש על אדמות הכפרים הערביים, ולפעמים אפילו לא על חורבותיהם אלא באותם בתים עצמם, כמו למשל בכמה משכונות ירושלים. אבל בניגוד לאותה חלוקה מדומיינת של השמאל, אצל ערביי הארץ אין חלוקה כזאת. הנכבה מ-48' היא אסון לא פחות בעיניהם מאשר ההפסד הצורב במלחמת ששת הימים. ארגון הטרור אש"ף, שיושב-ראש רשות הטרור עומד בראשו, נוסד שלוש שנים לפני שחרור יהודה ושומרון. השאיפה המתמדת שלהם היא שחרור כל הארץ משלטון היהודים. תהליכי השלום המדומיינים, כמו אוסלו וההסכמה להקמת האוטונומיה שלהם, הם רק עוד שלבים בתורת השלבים להשמדת מדינת ישראל. שלא תבינו לא נכון, אין בי שום שמחה לאידם של חברי קיבוץ מגידו, מדובר באחים שלי. אבל הגיע הזמן לפקוח את העיניים. הגיע הזמן לברר לעצמנו מנין באמת נובעות זכותנו וחובתנו על הארץ הזאת. הגיע הזמן לחזור לעצמנו ולעצמיותנו, ומתוך כך להבהיר לאויבינו שאין סיכוי שבעולם לעקור אותנו מכאן. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אבי, מי זה האיש וחצי שהצביע לנו, בדקת? מי זה האיש וחצי שהצביע לנו?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, השרה גולן, חבריי חברי הכנסת, השבוע נמדדה הטמפרטורה החמה ביותר באוקיינוס האטלנטי שנמדדה באביב כלשהו אי פעם. למעשה, בכל יום מאז 21 במרץ ועד היום נשבר שיא יומי בטמפרטורת המים. לגלי החום האלה יש כמובן השפעה בלתי נתפסת על בעלי החיים, אירועי מוות המוניים של דגים. אבל מה שקורה בים לא נשאר בים. עליית הטמפרטורות באוקיינוסים צפויה להגביר אירועי קיצון גם ביבשה: גלי חום, בצורות, שרפות והצפות. "צפויה" אמרתי? המשבר כבר כאן. בשבועות האחרונים הטמפרטורות בצפון כדור הארץ כל כך גבוהות, כל כך חריגות. בקנדה, למשל, חרגו גלי החום בכמעט שמונה מעלות מהממוצע התקופתי של העשורים האחרונים. החום הכבד, היובש החריג, רוחות חזקות, הביאו ל-400 מוקדי שרפות, שכילו יער בגודל של דנמרק. לא רק בקנדה, באוסטרליה ב-2020 השרפות נגעו בכמעט 80% מאזרחי היבשת וכילו שטח בלתי ייאמן של 243,000 קילומטרים רבועים. בסיביר, ב-2020 ושוב ב-2021, שרפות היערות הביאו לפליטות פחמן של כמעט כל הגודל התעשייתי של גרמניה במשך שנה שלמה. כל הפליטות שיש בגרמניה בשנה שלמה. חברי וחברות הכנסת, אני חלילה לא מזלזל ולו במעט באתגרים הגדולים שניצבים מולנו מול איראן, באוקראינה, בסין. הם אכן אתגרים גדולים ומורכבים, אבל משבר האקלים הוא איום דרמטי שפשוט נשכח בצד. אנחנו צריכים להתעורר על החיים שלנו. ישראל מוכרחה להתייחס למשבר האקלים ככזה, איום דרמטי שיש לו השפעה על החיים שלנו ושל הדורות הבאים. ישראל צריכה חוק אקלים שאפתני, ששם מסגרת לתוכנית עבודה ממשלתית שתיאבק בצורה נחושה ושיטתית במשבר האקלים, בהאצת המעבר לאנרגיות מתחדשות, בהתייעלות אנרגטית, בהפחתת הפליטות מענף התחבורה בישראל. מבחינתי, מבחינתנו, אין אופוזיציה ואין קואליציה בצורך להיאבק במשבר האקלים. אמרתי את זה גם לשרה סילמן: אנחנו נתמוך בכל הצעה רצינית שמונחת על השולחן בבית הזה להיאבק בצורה רצינית ויסודית במשבר האקלים. האחריות היא על כולנו. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר נמצאת? לא. חבר הכנסת רם בן ברק.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עמד כאן השר אמסלם לפני איזה שעתיים-שלוש, אני יודע, ואמר לנו: על אפכם ועל חמתכם אנחנו נחוקק את ההפיכה המשטרית הזאת. אנחנו נשלוט, לא יכול להיות שהיועצים המשפטיים ינהלו את המדינה הזאת. אני רוצה לדבר קצת בשפה של אמסלם. אמסלם, מאי גולן, לא יעזור לכם שום דבר, אתם לא תקדמו את החקיקה הזאת. אתם לא תקדמו את ההפיכה המשטרית הזאת. אתם לא שולטים, כי אתם לא יודעים לשלוט, כי אתם לא מוכשרים מספיק, כי אין לכם יכולת לשלוט. אתם חבורת ליצנים שמובלת על ידי חבורה משיחית קיצונית שמחזיקה אתכם אני לא רוצה להגיד איפה ומנהלת את המדינה הזאת. ואנחנו לא ניתן לכם לעשות את זה. אתם יכולים להיות 64 מנדטים, נבחרתם, יכולתם לשבת כאן ולנהל את המדינה הזאת ולעשות את הדברים שצריכים. במקום זה בחרתם לשסות, להרוס, לרמוס כל דבר אפשרי כאן במדינה הזאת. אבל אנחנו, עם כל הכבוד, לא ניתן לאף אחד לקחת את מדינת ישראל, לקרוע את מגילת העצמאות לגזרים ולעשות אותה מדינה גזענית, כזאת שסוגדת לגזע אחד ורומסת את הגזעים האחרים.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

איזה גזע זה, אה?

רם בן ברק (יש עתיד):

אנחנו לא ניתן לקחת את המדינה היהודית שלנו, הנפלאה הזאת, ולהפוך אותה למדינת אפרטהייד. אנחנו לא ניתן לאף אחד לרמוס את הזכויות של הקהילה הלהט"בית, אנחנו לא ניתן לאף אחד לרמוס את הזכויות של הנשים במדינה הזאת. לא ניתן לאף אחד לרמוס את הזכויות של הערבים במדינה הזאת, כן וגם לא ניתן לאף אחד לרמוס את הזכויות של החרדים במדינה הזאת.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

מה אתה אומר, זאת בדיחת השנה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אנחנו מדינה יהודית, דמוקרטית, שוויונית, ושום חבורה סהרורית כמו זאת, שמספר הכיסאות הזה – שאי-אפשר לספור מרוב כיסאות של הממשלה ההזויה הזאת – – –

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

כמו החבורה שלכם, אתה מתכוון? אני יכולה לענות?

רם בן ברק (יש עתיד):

אף אחד מהם לא יצליח בזה. על אפכם, על אפכם ועל חמתכם.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

כל הארץ הם הסהרורים?

רם בן ברק (יש עתיד):

אתם תמשיכו לצעוק, אבל את ההפיכה הזאת לא ניתן לכם להעביר, גם אם נהיה ברחובות, וגם אם נצטרך לשתק את המדינה הזאת. כן, אנחנו לא ניתן לאף אחד לשנות לנו את המדינה. תודה רבה.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא דיברת בשפה שלהם, הם לא הבינו אותך, רם. אמרת שתדבר בשפה שלהם, ולא ירדת לשפה הזאת. איך הם יבינו אותך, אתה מבין?

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת שלמה קרעי, איננו. חבר הכנסת סימון דוידסון.

רם בן ברק (יש עתיד):

היו לי ציפיות.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אולי לדבר ברוסית?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא ירדת לשפה שלהם. כי אתה לא מסוגל לרדת לשפה שלהם.

רם בן ברק (יש עתיד):

זה נכון. אתה לא מסוגל, אני לא מסוגל.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

גם לא הבינו אותך. אמרת שתדבר בשפה שלהם, אבל הם לא הבינו אותך בשום אופן.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אולי תתרגם לי?

היו"ר ישראל אייכלר:

תאפשרו לחבר הכנסת דוידסון – – –

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

תתרגם לי, יבגני, תתרגם לי, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

את גם גזענית. בזה שאמרת "רוסית" את גזענית. זה בדיוק הבעיה שלך – –

היו"ר ישראל אייכלר:

יבגני, תאפשר לחבר הכנסת דוידסון.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – שאת לא מבינה על מה את מדברת.

היו"ר ישראל אייכלר:

אבל חבר הכנסת דוידסון הוא משלנו, הגיע מליטא.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אגב, דבר רוסית, רגע, לשרה. היא מתה לשמוע את השפה. תגיד לה כמה משפטים אולי – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

יבגני. חבר הכנסת – – –

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

בושה, בושה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – – יותר טוב מהשרה – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

(אומר מילה ברוסית.) הוא רוצה לדבר, מה? תן לו.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

תסביר לי בשפתך, יבגני, מה רע בזה? אני לא מבינה. אתה איש חכם. לא, לא, אני לא. אולי תסביר לי גם את סימון?

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת דוידסון, אני מאפס לך את השעון.

רם בן ברק (יש עתיד):

דוידסון, תנסה אתה לדבר בשפה שלה, אולי תצליח, אני לא הצלחתי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אין ספק, איזה מזל שאתה לא מדבר בשפת העם, והם לא בוחרים בך. איזה מזל, רם בן ברק.

רם בן ברק (יש עתיד):

ניסיתי, באמת, לא הצלחתי.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

ברוך השם שזכינו שהעם לא מדבר בשפתך. אתם המיעוט ואנחנו הרוב.

היו"ר ישראל אייכלר:

השרה – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אין לכם רוב בעם – – –

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

איזה יופי. גם לכם.

היו"ר ישראל אייכלר:

השרה גולן.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – – בקואליציה כולם רבים. ראינו מה קרה ביום חמישי.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

כמה מנדטים יש, חמש או ארבע?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני אומרת – – – אין לכם רוב.

היו"ר ישראל אייכלר:

רגע, אני אמור לקרוא אתכם לסדר? עכשיו שיהיה שקט ומי שיפריע אני אקרא אותו לסדר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. השנה הזאת, השנה האחרונה לספורט הישראלי, הייתה השנה הגזענית ביותר, האלימה ביותר. וכמו שאמרתי מספר פעמים, ההרוג הראשון במגרשי הספורט רשום כבר על הקיר, בכל הצבעים. זה שעד היום, במיוחד בשנה הזאת, לא הגענו למצב של הרוג במגרשי הכדורגל והכדורסל, זה נס, פשוט נס. היום בוועדת המשנה לספורט קיימנו דיון באמת מרתק בנושא הזה. זה כבר הדיון הרביעי שמקיימים בנושא האלימות והגזענות בספורט הישראלי. הגיעו באמת החשובים ביותר בספורט הישראלי – ראשי איגודים, ראשי אגודות, משטרה כמובן, נציגי אוהדים, אבל שום דבר לא מתקדם. ולמה לא מתקדם? כי החבר של מאי גולן, שר הביטחון הלאומי, החליט שהוא לא רוצה לקדם שום דבר, למרות שיש החלטת ממשלה כבר מ-2016, ויש תקציב מתוקצב, ויש כבר יחידה מיוחדת שאמורה להתחיל לפעול, אבל הפלא ופלא, לא אמרו לה להתחיל לפעול. ואני חוזר ואומר, ואמרתי גם לשר – – –

רון כץ (יש עתיד):

איזה שר, איזה שר? ממי אתה מצפה? הבן אדם לא יכול לנהל דוכן פלאפל.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני מסכים איתך, אבל הוא השר.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אגב, דוכן פלאפל זה מאוד קשה לנהל.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא להפריע. אמרתי שאני אקרא לסדר. לא להפריע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הדיון היום היה באמת מלא אמוציות כי אכפת לאנשים, ואנשים מבינים את הסכנה הטמונה בללכת למגרש כדורגל או מגרש כדורסל.

רון כץ (יש עתיד):

להם לא.

סימון דוידסון (יש עתיד):

להם לא אכפת. רק אספר לכם שלפני מספר ימים באולם סגור במשחק בין מכבי תל אביב לפועל תל אביב היו 70 אבוקות. 70 אבוקות בתוך אולם סגור. וזה באמת נס שהאבוקה הזאת לא נחתה על אחד האוהדים, כי לפני שלושה חודשים היא כן נחתה, וילד חמוד בן 17 נשרף והיה שבועיים בטיפול נמרץ, ושום דבר לא נעשה. אבל הדבר שאני רוצה ועליתי על הבמה כדי לדבר עליו זה לבקש סליחה, כי היום טעיתי. לדיון היום הגיע שלמה מזרחי המכובד מאוד, יושב-ראש מכבי תל אביב, ואמר את כל מה שעל ליבו, אבל לצערי נציג של הפועל תל אביב לא היה. הנציג לא היה כי הייתה טעות בהזמנה ולא הזמינו את נציג הפועל תל אביב, כך ששמעו צד אחד והצד השני לא נשמע בוועדה. אז אני קודם כול מבקש סליחה מאוהדי הפועל תל אביב על זה שנשמע רק צד אחד, ואני מבטיח לתקן את זה. כבר ב-4 ביולי יש יום ספורט בכנסת, ויהיה דיון בוועדה לביטחון לאומי בנושא אלימות בספורט יחד עם השר בן גביר והנציגים של האוהדים, והקבוצות יגיעו. ואני אגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש – הגיע הזמן שייעשה משהו עד הסוף. לא להתחיל ולדבר אלא ליישם החלטות ממשלה וליישם את התקציב שצבעו לדבר הזה כי הגיע הזמן לנקות את האלימות מהספורט הישראלי ולחזור ליהנות מההצגה הכי טובה, שזה בעצם הספורט עצמו. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השרה, חבר הכנסת רם בן ברק, אמרת שאתה רוצה לרדת לרמה של השפה שלהם, אבל בשביל לרדת לרמה של השפה של הקואליציה, שרק לפני שישה חודשים הייתה אופוזיציה, אתה צריך לדעת ללמוד לייצר פייקים, לגדף, לטנף, לשקר ולהשפיל בלי הפסקה. אני לא יודע, יכול להיות שבמוסד לימדו אותך לעשות את זה? לא, נכון? כל החיים היית שם. לכן קשה מאוד לרדת לשפה הזאת אם אתה לא למדת לגדף, לטנף ולייצר דברים שלא תואמים את המציאות. עכשיו, יש נטייה בזמן האחרון לחברים מהקואליציה להגיד: מה שהיה היה. מי חוזר לסיפור של 50 מיליון לביתו של בנט, עברנו כבר; מה זה משנה שזה לא אמת? מי חוזר לסיפור 53 מיליארד לעבאס, מס עבאס; אף אחד לא מדבר שהממשלה הזאת העבירה בדיוק את ההחלטה שהממשלה הקודמת והקודמת והקודמת עשתה. הרי מאיפה בא הכסף למגזר הערבי? מי ישב עם הרשימה המשותפת ב-2015, גברתי השרה? יושב-ראש המפלגה שלך.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

מה אתה צועק?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני צועק כי את מתעסקת בפלאפון, אז אני אצעק בשביל שתשמעי. עכשיו, אתם מייצרים פייקים, אתם לא נושאים באחריות על שום דבר. אתם חושבים שאפשר לעבוד על הציבור. אני אגיד במה אי-אפשר לעבוד על הציבור. אי-אפשר לעבוד על הכיס של הציבור.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

תספר כמה מנדטים – – – ארבעה או חמישה – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כי הכיס של הציבור לא בוגד. בן אדם שמגיע היום לסופר ומסתכל מה היה לפני שישה חודשים ומה קורה היום, הוא לא יבוא בטענה לליברמן – הוא יבוא בטענה אלייך, לשרים שיושבים לידך. הוא יבוא בטענה לכל חברייך בקואליציה כי אי-אפשר להפיל על הממשלה הקודמת את האחריות שלכם. זאת אחריות שלכם.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני אספר – – – זה לא קרה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

את יכולה לספר עד מחר. אין שום מיסים. שום מיסים. אתם ביטלתם מס על השתייה המתוקה. ביטלתם מס על השתייה המתוקה, נכון? נכון. עכשיו אני שואל שאלה: למה לא ירד מחיר השתייה המתוקה? למה אתם לא דואגים שהציבור ייהנה מזה שאתם ביטלתם מס ו-600,000 ישראלים ימשיכו להיות בסכנת סוכרת?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

טוב מאוד שהמחיר לא ירד. זה רעל. זה רעל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, הם לא בודקים את זה. עכשיו דבר נוסף, אתם חושבים שאפשר לבוא וכל הזמן לדבר על זה שהממשלה הקודמת עשתה. זאת האחריות שלכם. האחריות שלכם – פגיעה בהשקעות; האחריות שלכם – עלייה במשכנתאות; האחריות שלכם – כל מה שקשור גם לנתוני אבטלה, והאחריות שלכם על המדינה. ואם את, גברתי השרה, טרם הפנמת את זה, ואת יושבת על שולחן הממשלה, יש לך בעיה גדולה מאוד. כנראה גם לעולם לא תביני את זה. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר נמצא? חבר הכנסת אלון שוסטר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כנראה עוד לא הפנמת שהשרים לא – – –

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

ממשלה מושחתת לא יכולה להטיף לי מוסר. תתעסקו בעצמכם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני, אפשר בבקשה להבין – אייכלר, יש אפשרות להבין מי שוב מנפיק אישורי כניסה למשה מירון, שמוביל את המאבק נגד "שמאלנים בוגדים"? מי מכניס את האדם הזה למשכן הכנסת?

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת שוסטר, בבקשה. לא להפריע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי אחראי להוציא אישור כניסה למשה מירון לכנסת, שמסית נגד חצי עם?

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני רוצה לדעת מי הכניס את ראש מחאת המפגינים שלכם – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אחלה, בואו נבדוק.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, לא. אל תתחילו דיון. השרה גולן, ראית שלא עניתי לו כי הרעיון של הדמוקרטיה, שעדיין קיימת, זה שיציע הציבור פתוח לכולם. אבל הם יסגרו את זה פעם, אל תדאגי. בינתיים אני לא רציתי לפתוח דיון בזה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני מבקש לדעת מי, אני רק רוצה לדעת מי – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

עכשיו זכות הדיבור לשוסטר בלבד. רק לשוסטר יש זכות דיבור עכשיו.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

שלום לכם. חבריי האינטנסיביים מאגף האופוזיציה, אני מבקש לשים על סדר-היום שלנו אירוע שאני ראיתי אותו, אתם יודעים, ברשתות, של אותו אדם עם חזות חרדית.

היו"ר ישראל אייכלר:

אתם מפריעים לחבר הכנסת שוסטר. אני מבקש לא להפריע. אתה יכול לא להפריע לשוסטר?

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

כן, אז אני ברשותך רוצה לדבר על אותו אדם עם חזות חרדית שנסע באוטובוס והצליח לבלבל, לצאת מהקופסה – או, הכניסו אותו לתוך סטריאוטיפים ומסתבר שהתבלבלו, והסתבר שיש דבר כזה, אדוני היושב-ראש, אדם חרדי שהוא גם עורך דין, גם עובד, גם שירת בצה"ל, גם סרן וגם עושה מילואים. ההתבלבלות הזאת היא לא מנת חלקו של צד אחד אלא של כולנו. הרבה יותר קל לכולנו לשים את עצמנו בתוך קופסאות. אני מכיר קיבוצניקים שהמסורת היהודית חשובה להם, בדרכם או בדרך האורתודוקסית. אני מכיר – רק אתמול עשינו סיור, והיום דיברנו ביוזמתה של חברת הכנסת יסמין פרידמן על הייטקיסטים ויזמים בדואים; החיבור הזה, בדואי והייטקיסט, בדואי שמדבר אנגלית. טייסים – יש טייסים למשל, הינה, זה גם נורא מבלבל – טייסים שהם אינם בוגדים, מין דבר כזה משונה, ויועצים משפטיים שהם דווקא פטריוטים – ואנו לא תמיד שמחים בהחלטות שלהם, ואני אומר את זה על עצמי, בתור מי שהיה בחלק לא קטן מחייו ברשות המבצעת או שלוחה של רשות מבצעת. אני מכיר אנשים שהם דתיים ציוניים, כיפה כזאת או אחרת, ודמוקרטים בנשמתם. הקליידוסקופ האנושי הוא הרבה יותר מורכב מאשר התאים, האינקובטורים האלו, המגירות, שנוח לנו מכל מיני סיבות להכניס את עצמנו לתוכן. ואדוני היושב-ראש, זה לא במקום להיאבק בוויכוחים הנוקבים שאנחנו מקיימים בימים אלו על להיכנס ולהשתלב באזורים צפופי אוכלוסייה ביהודה ושומרון, ולהעמיק את הקושי שלנו להאמין שמדינת ישראל יכולה להישאר גם דמוקרטית וגם עם צביון יהודי, עם רוב יהודי, להאמין שאנחנו מסוגלים לקיים דמוקרטיה ייצוגית כראוי שתשמור על זכויות אדם.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

להאמין שאנחנו מסוגלים לקיים כלכלה עם שוק חופשי, אבל שמחזקת את תוצרת כחול-לבן. יש לנו המון נושאים להתווכח עליהם; לא להוסיף עליהם סטריאוטיפים מיותרים. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי – ניסים ואטורי יצא, אז חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הבושה של מדינת ישראל שם ביציע שמסתובב שוב בלי תג, ערב טוב לכולם. חבל שגם חמק פה קפטן ואטורי, ככה הייתי מקבל באמת שניים במחיר אחד, לדבר עליכם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

איפה השרה?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

רגע, אבל איפה השרה?

נאור שירי (יש עתיד):

אין שר. אוקיי, אז אין לי זמן? איך זה עובד?

שלי טל מירון (יש עתיד):

אבל שר, אין שר.

קריאה:

קרעי, קרעי פה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אל תשׂושׂו ואל תעלזו, שלמה קרעי נמצא פה והוא תכף ייתן לכם גם גימטרייה.

נאור שירי (יש עתיד):

איפה הוא? איפה הוא? אה, הוא פה?

רם בן ברק (יש עתיד):

היה עדיף שהוא לא יהיה פה.

נאור שירי (יש עתיד):

תראה, חשבתי הרבה על מה לדבר, אבל אין לי כבר מה לדבר על באמת הוד רוממותו הוגה הדעות בן ימינו, השני רק לעמית הלוי וקפטן ואטורי, משה מירון. אבל כן אני רוצה לדבר על מה שאתה מייצג. אתה מייצג בעצם את ההשחתה שעוברת מדינת ישראל. אנחנו רואים את זה בדמות שלך שיושבת מחייכת כמו – עזוב, אני לא, לא נמשיך – ואנחנו גם רואים את זה בשלבים אחרים שקורים פה במשכן. אנחנו רואים את זה כשבאים אנשי מקצוע ומדברים אליהם בצורה באמת זוועתית, גם חברי הכנסת, גם הציבור.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא ראוי שיכנס לבית הזה.

נאור שירי (יש עתיד):

אנחנו רואים את זה בתופעה שקיימת היום גם בין נבחרי הציבור. אם אנחנו מדברים, ונדבר, אני מניח, ביום רביעי על הכול שפיט, בממשלת ישראל ובעשר השנים האחרונות במדינת ישראל – הכול פלילי. פעם אם היית עושה משהו פלילי והיו תופסים אותך – מהבושה היית נשאר בבית, או לא מתיימר להתמודד למשרות ציבוריות. היום הבושה יושבת פה. היום אם יש לנו משהו פלילי, אם תפסו אותנו חס וחלילה עושים משהו לא טוב – אתה מקבל נקודות על זה. מחר יש בחירות ליו"ר לשכת עורכי הדין של מדינת ישראל. אני לא עורך דין, אבל תסכימו איתי שבמידה מסוימת צריכה להיות איזו מידה של הגינות וצדק. בסוף עורך דין הוא מטעם החוק, מייצג את החוק, בא לדבר על החוק. אבל זה לא משנה. יושב בן אדם היום, מתמודד סופר-לגיטימי וכנראה בעל סיכויים לנצח – וזה בסדר גמור במדינה שלנו. כי במדינה שלנו, אם אתה ראש ממשלה תחת כתב אישום, אתה מקבל קולות על זה. לכן, ראשי עיריות שהורשעו וישבו בכלא – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

רק מרוויחים מזה.

נאור שירי (יש עתיד):

– – הם רק מרוויחים מזה. הם מרשים לעצמם להתמודד גם תחת כתב אישום, וגם אחרי שריצו את זמנם, הם מגיעים ומתמודדים שוב. אתה רואה את זה אצל ראשי רשויות, אם זה בת ים, יש ברמת השרון; אתה רואה את זה בדרג הפקידותי; אתה רואה את זה בדרג המיניסטריאלי. אנחנו היום נמצאים במדינה שהיא סמל ומודל לשחיתות בת-קיימא. כי אם אתם עוברים היום עבירה פלילית, אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל, אני רוצה לבשר לכם את הבשורה המתוקה – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

– – שיש לכם היכולת והזכות לחלום על מקום בפרלמנט הישראלי, כי הבושה היא פה, והיא גם שם.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

איך ניסים ואטורי?

היו"ר ישראל אייכלר:

אני לא צריך לתת לך הסברים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ראית את מה שהוא אומר?

נאור שירי (יש עתיד):

אתה הבנת מה זה מחירי הארנונה, או שאתה רוצה לבוא לפה ואני אעשה לך שיעור?

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, הוא רוצה איזו גימטרייה טובה, אם יש לך.

נאור שירי (יש עתיד):

בוא תגיד לי גימטרייה. אתה לא יודע מה זה ארנונה בכלל. אתה לא יודע מתי יש מסחר בשער הדולר. תתבייש.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נאור שירי זה 777.

נאור שירי (יש עתיד):

הינה הוא עם הפנקס. היה היום מסחר בשער הדולר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

777 זה הקוניאק של פעם.

נאור שירי (יש עתיד):

היה היום מסחר בשער הדולר? אין לך מושג. מביך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היום היה מסחר. היום היה מסחר.

נאור שירי (יש עתיד):

שר תקשורת מעלי אקספרס.

היו"ר ישראל אייכלר:

אם אתה תמשיך לצעוק אני אצטרך לקרוא אותך לסדר.

נאור שירי (יש עתיד):

וואי, אוקיי, אז אני לא אצעק, כנראה, כי אתה תקרא אותי לסדר.

היו"ר ישראל אייכלר:

זהו. חבר הכנסת ואטורי, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היום יום שני, היה מסחר.

ניסים ואטורי (הליכוד):

רק על זה הייתי קורא אותו לסדר.

נאור שירי (יש עתיד):

אה, היה מסחר היום? מה שער הדולר? בכמה הארנונה עלתה היום?

היו"ר ישראל אייכלר:

נו, נו. תן, תן לדבר, סליחה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה עם מענקי האיזון שהבטחת?

היו"ר ישראל אייכלר:

סליחה. מה זה?

נאור שירי (יש עתיד):

לא, בבקשה, אתה צודק, הכבוד צריך להיות מופנה לקפטן ואטורי.

היו"ר ישראל אייכלר:

כבר שכנעת את אזרחי ישראל שצופים בנו שצריך להיות עבריינים ופליליים בשביל להיבחר פה, אבל קצת כבוד. חבר הכנסת ניסים ואטורי, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת שירי, הגימטרייה שלך גם – – –

נאור שירי (יש עתיד):

די, די, די, תעשה גוגל מה זה גימטרייה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

תלמד שכדאי לסתום את הפה לפעמים.

היו"ר ישראל אייכלר:

השר קרעי, אתה מפריע עכשיו לוואטורי.

נאור שירי (יש עתיד):

השר קרעי – – – כולה חיבור וחיסור, אתה לא גאון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

רק תלמד לסתום את הפה לפעמים.

היו"ר ישראל אייכלר:

השר קרעי, אתה פשוט מפריע לוואטורי, באמת.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה כמו ילד קטן עם פנקס, שמחבר ומחסר מספרים. זה כלום ושום דבר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תכף אני אגיד לך גם – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה נותן להם הזדמנות להפריע למליאה, לשתק את המדינה, כפי שהם הבטיחו. אז אל תיתן להם את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

בדיוק. תמשיך לרשום בפנקס: מתי יש לי שיעור אצל נאור, מה זה שיעור בארנונה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת ואטורי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

מתי מצמידים את המדד לארנונה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

חבר הכנסת נאור שירי, קריאה ראשונה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני ידעתי שזה מה שישתיק אותך, למה אתה – – – מי ישתיק אותך?

נאור שירי (יש עתיד):

דבר אליי בחוקי הימאות. אתה תפנה אליי בחוקי הימאות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

קודם כול, קודם כול, קודם אתה – יפה נפש, תקשיב, אתה אפילו פעם אחת לא דיברת, לא ראיתי שזה כל כך הדאיג אותך שהציגו את ראש הממשלה עם חבל תלייה. פתאום אתם הייתם הנחמדים, אתה יודע, הלכתם עם פרחים ברחובות, חילקתם לאזרחים.

נאור שירי (יש עתיד):

זה היה לפני שנתיים, לא הייתי חבר כנסת.

ניסים ואטורי (הליכוד):

תפסיק, תקשיב, נתפסת לדבר אחד.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ראש הממשלה צעד לפני ארון קבורה, על מה אתה מדבר?

ניסים ואטורי (הליכוד):

נתפסת לדבר אחד, אתה יכול לדבר עליו חודשיים עכשיו. אין לך מה להגיד חוץ מפיליבסטר זול, וזה לא מעניין.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ואטורי, ראש הממשלה צעד לפני ארון קבורה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

תקשיב, אני שאלתי – תגידי, אני דיברתי איתך?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה קשור?

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני מדבר איתו עכשיו. עוד מעט אני אגיד אלייך, שנייה, רגע.

היו"ר ישראל אייכלר:

קריאה ראשונה לחברת הכנסת יסמין פרידמן.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתם מדברים על דמוקרטיה? אז אדם צריך להיות – לא קראתי בשמך, אין לך זכות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – – ראש הממשלה שלך עשה. אני מזכירה לך, זה הכול.

היו"ר ישראל אייכלר:

תעזוב, נו, תן לו לצאת, שיירגע קצת.

רם בן ברק (יש עתיד):

ואטורי, אתה מוציא אותנו להורג?

ניסים ואטורי (הליכוד):

מי? חס וחלילה, איזה מוציא להורג, תגיד לי, עזוב, נו.

רם בן ברק (יש עתיד):

ואטורי, הינה חבר שלך.

ניסים ואטורי (הליכוד):

לא ראיתי שהוא החזיק שלט, אני לא יודע מה העניין.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת ואטורי, יש לך זכות דיבור, אז דבר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה אתה הכנסת את הדבר הזה לכנסת?

ניסים ואטורי (הליכוד):

יבגני, יבגני, עזוב, נו.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת ואטורי, דבר.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

ואטורי, אל תענה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני אמרתי דבר אחד.

נאור שירי (יש עתיד):

קראת לו "יבגני" עכשיו.

ניסים ואטורי (הליכוד):

מי דיבר "יבגני"? תגיד לי, יבגני זה הוא. הוא היחידי ששקט פה.

נאור שירי (יש עתיד):

אמרת "יבגני" עכשיו. אמרת "יבגני" עכשיו.

ניסים ואטורי (הליכוד):

נאור שירי, די, עזוב.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תגיד לי, אתה לא מבדיל בין הפלגה לטיסה? מה קורה לכם?

נאור שירי (יש עתיד):

קודם כול תחפש – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

חיפשתי. חיפשתי ומצאתי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יש הבדל בין טיסה להפלגה, מה קורה לכם.

ניסים ואטורי (הליכוד):

ואני, תקשיב, זה נאום בפני עצמו, קודם כול. לא קראתי לאף אחד שום דבר. אמרתי שמי – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

רק דבר אחד, אתה הכנסת את הדבר הזה לכנסת היום?

ניסים ואטורי (הליכוד):

כל הסרבנים צריכים לעוף, תקשיב, לקבל בעיטה ולעוף. זה לא משנה אם זה טייס או מכונאי. תשמע, כשאני חילצתי טייסים לא עניין אותי מי ראש ממשלה. מה זה משנה אם זה יאיר לפיד או נתניהו? כשיש צבא לא חורגים מהדבר הזה.

רם בן ברק (יש עתיד):

ומתי זה עניין אותנו? אני כל חיי שירתי – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני לא דיברתי עליך. תגיד לי, אני דיברתי עליך?

רם בן ברק (יש עתיד):

מה זה קשור? מה זה קשור?

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני דיברתי עליך? אבל אתה עלה התאנה של כולם פה, תקשיב.

רם בן ברק (יש עתיד):

למה הם התעוררו עכשיו? למה הם התעוררו עכשיו?

ניסים ואטורי (הליכוד):

זה לא מעניין. תקשיב, זה לא מעניין.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתם חבורה שבאה להרוס את המדינה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני אומר דבר אחד, להשאיר את צה"ל מחוץ לוויכוח.

רם בן ברק (יש עתיד):

אנחנו לא ניתן לכם להרוס את המדינה. לא ניתן לכם להרוס את המדינה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני לא שומע אותך. מרוב צעקות לא שומע.

רם בן ברק (יש עתיד):

לא ניתן לכם להרוס את המדינה. גם אם נצטרך לא לשרת – – – הרבה מאוד דברים.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אנחנו לא הורסים את המדינה, עזוב, נו, זה פופוליזם זול. אתה יודע טוב מאוד – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

– – – האלה הם הגיבורים האמיתיים של מדינת ישראל. לא אתה ולא החבורה שיושבת.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

בדיוק כך.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני לא גיבור. אני חושב שאני שירתי, אני אדם – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

ניסים ואטורי (הליכוד):

תקשיב, אני אדם צנוע, שירתי את המדינה שלי מספיק, שלושה חיילים בצה"ל יש לי, הרביעי בדרך.

רון כץ (יש עתיד):

ואטורי, יש לי רק שאלה אחת.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אשתי שירתה בצבא, אין פה בכלל ויכוח. תקשיב, מה שאמרתי זה דבר אחד: סרבנות, לא משנה באיזה עניין, סרבנות מימין, סרבנות משמאל, סרבנות מהמרכז – זה לא מעניין.

רון כץ (יש עתיד):

קפטן, תסתכל על מי אתה מדבר.

ניסים ואטורי (הליכוד):

יש לי 30 שניות, נו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל אתה יושב בממשלה עם סרבנים.

רון כץ (יש עתיד):

אתה מדבר על רם בן ברק, על מיקי לוי ועל אלעזר שטרן באותה שורה. תסתכל לשם, משתמטים.

היו"ר ישראל אייכלר:

רון כץ, אתה נקרא בקריאה ראשונה. קריאה ראשונה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

עזוב, עשיתי בדיקה, אל תפגע בהם. תגיד, מה אתה עשית בצבא. למה אתה הולך אליהם? .

רון כץ (יש עתיד):

כי אתה מדבר איתם.

ניסים ואטורי (הליכוד):

מי דיבר איתם? תגיד לי, אמרתי מיקי לוי? אתה סתם מערבב כי נוח לך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה לא משנה מה הוא עשה בצבא.

רון כץ (יש עתיד):

לא, אתה מרשה לי, הינה עוד שלושה קצינים.

ניסים ואטורי (הליכוד):

יש לי סוד בשבילך, מעטים האנשים, אולי בכף יד אחת, ורובם מהאופוזיציה, שלא עשו צבא, אוקיי? כן, עשיתי בדיקה.

רון כץ (יש עתיד):

איפה הם? איפה הם?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מי לא עשה צבא?

ניסים ואטורי (הליכוד):

שלי, כשניפגש אני אראה לך את הדוח שעשיתי, עברנו אחד אחד.

רון כץ (יש עתיד):

אני רוצה לראות אותם.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתה תראה, ואם כן, מה אתה מפסיד?

רון כץ (יש עתיד):

מה שאתה רוצה, עליי.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת ואטורי.

ניסים ואטורי (הליכוד):

ארוחה בפרסה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת ואטורי, תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תגיד לי, ואטורי, לפני שאתה יורד, מי מכניס אותו כל פעם? ואטורי, ועוד פעם אתה מכניס אותו כל פעם?

קריאות:

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת ניסים ואטורי. בבקשה. תנו לחבר הכנסת לוי לדבר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת ניסים ואטורי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ניסים, על מה רצית לדבר? לא הבנתי.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני אדבר מלמעלה, יותר טוב.

קריאות:

היו"ר ישראל אייכלר:

בבקשה, תנו לחבר הכנסת לוי לדבר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, השבוע, לפני כיומיים השר לביטחון לאומי – איזה שם מפוצץ, "השר לביטחון לאומי"; ביטחון לאומי, עשייה קטנה, ככה, חצי שנה, בקושי עשייה – לפני יומיים יצאה הדלפה לכל אמצעי התקשורת באופן מאורגן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מיקי, השר לביטחון לאומני.

מיקי לוי (יש עתיד):

השר אינו מתכוון להאריך את שירותו של המפכ"ל בארבע שנים.

רם בן ברק (יש עתיד):

– – – שמאלן – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

וואו. חצי שנה לפני סיום תפקידו של המפכ"ל. לגיטימי לא להאריך תפקידו של מפכ"ל, של רמטכ"ל, לגיטימי לחלוטין; עושים את זה שלושה חודשים לפני. מה הוא עשה בהודעה הזו? הפך את המפכ"ל לברווז צולע. גם ככה הארגון לא מתפקד, גם ככה הארגון תחת לחץ. שישה חודשים לפני הזמן, כאשר המפכ"ל נמצא בחו"ל, סועד את אחיו על מיטת חוליו באירוע משפחתי קשה. איזה שפלות רוח, איזה גועל נפש, איזה חוסר אנושיות, איזה חוסר – – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

שפלות.

מיקי לוי (יש עתיד):

כבר לא נשארו לי מילים להגיד לך מה אני חושב עליך. מכיר אותך מגיל 14.

רון כץ (יש עתיד):

בתור מה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עבריין.

מיקי לוי (יש עתיד):

בתור עצור שלי כמפקד תחנה. איזה שפלות רוח. ריסקת ארגון מפואר, 11 ניצבים פרשו. כולם אשמים. המפכ"ל לא מתפקד, הניצבים לא מתפקדים, היועצת המשפטית לממשלה לא נותנת לך יכולות לבצע מעצרים מינהליים.

רם בן ברק (יש עתיד):

המשנה של היועמ"שית.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא נותנים לך לעשות שימוש באמצעים של שירות ביטחון כללי. זוהי טעות לעשות שימוש בשירות ביטחון כללי. יש למשטרת ישראל את היכולת, פי עשרה אנשים שיכולים לעשות את העבודה. אסור להפעיל שב"כ כנגד אזרחי מדינת ישראל. אסור לעשות את זה, אפילו אם הם פושעים עבריינים. משטרת ישראל יכולה לעשות את זה. כולם אשמים, כמו שאמרתי, חוץ ממך. אתה מנסה להיות מפכ"ל-על, אבל השבוע, חבר הכנסת סגלוביץ', השר לביטחון לאומי קיבל את המכה החזקה ביותר. בית המשפט העליון הוציא צו מניעה למשרד לביטחון פנים ולמדינה – תבואו להסביר מדוע אתם הולכים לשנות את פקודת המשטרה, מדוע אתה רוצה להיות מפכ"ל-על. אני מבטיח לך, לא ניתן לך להיות מפכ"ל-על.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת בועז טופורובסקי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. סגנית המזכיר, מי השר התורן? אה, קרעי. שר תורן, חברות וחברי הכנסת, שלום. קודם כול, אני רוצה לפתוח בהשתתפות בצערה של משפחתו של רוכב האופנוע רזיאל בוחניק על מותו של רזיאל, שנהרג אתמול בתאונת אופנוע סמוך לשדה תימן. אני חושב שמדי פעם כשאנשים באים ומשתתפים בצער המשפחות על הרוגי פיגועים, מה שקורה פעם ב-, כדאי גם להזכיר לפעמים, או בכל יום שעולים לדבר כאן, שכל יום יש אנשים שנהרגים בדרכים ומשפחתם הופכת להיות משפחה שכולה, והקרובים אליהם, לעולם חייהם לא חוזרים להיות אותו דבר. ב-24 שעות, מעבר לרזיאל נהרגו עוד שני רוכבי אופנוע. כמובן, צערנו והשתתפותנו בצער כל המשפחות. אנחנו נמצאים עכשיו בדיון על חוק שהוא חוק פרסונלי. אני זוכר שכשאני הייתי נבחר ציבור צעיר, עוד באגודת הסטודנטים, היה לנו קטע כזה שהיינו בודקים באילו אגודות סטודנטים משנים תקנונים ממש חודשים לפני הבחירות כדי להימנע מבחירות או כדי לעשות כל מיני קונצים וטריקים. באגודות סטודנטים אין ביקורת כמו בבניין הזה, אבל יש מבקרים, כי זה עמותות, ויש מועצת הסטודנטים, והיינו עושים בלגן בכל מקום. זה היה נראה כל כך מושחת ולא תקין כאשר אנשים שנמצאים בשלטון – באופן זמני, כי הרי אנחנו בדמוקרטיה, אז השלטון לא של אף אחד מאיתנו – שוכחים עם הזמן שהשלטון הוא לא של אף אחד מאיתנו, וכשנוח להם, כשיש סיבות אישיות, בדרך כלל זה קשור לחברים, לעצמם או לבני משפחה, אז הם משנים את כללי המשחק כדי להתאים אותם למה שנוח להם, ושוכחים שהגוף שהם עומדים בראשו או שמקבלים החלטות בשמו הוא לא גוף שלהם, הוא גוף שהיה לפני שהם הגיעו ויישאר אחרי שהם יעזבו. זה חלק מהבעיה בשררה. כאשר אנשים מדי פעם, אחרי כמה זמן, שוכחים שהשררה היא זמנית וחושבים שהכיסא, המקום, הבית, הארגון, המדינה, שייכים להם ושבלעדיהם הכול יתרסק. ואיכשהו אנשים הולכים, ומדינות ממשיכות וצומחות, ולכל אחד ואחת יש מחליף. חלק מרכזי מהבעיה שלנו הוא שיש כאן אנשים שכנראה נמצאים יותר מדי זמן בבניין הזה, והם שוכחים שהיו אנשים לפניהם ושיהיו אנשים אחריהם. הם מסתכלים על המקורבים אליהם ועל ארגונים שיש להם השפעה בהם, והם מנסים לעשות הכול, אבל פשוט הכול, כדי שההשפעה, השליטה והכוח שלהם באותם ארגונים יישאר לעד. ואותם ארגונים – בין שקוראים להם רבנות ראשית, כנסת ישראל, חברה ממשלתית, אגודת סטודנטים, ועד עובדים, ארגון נכי צה"ל או לשכת עורכי הדין – בסופו של דבר, הארגונים האלה, במקום שהם ייצגו את הציבור שהם נמצאים וקיימים כדי לייצג אותו, במקום שיהיו שם אנשים שיעבדו מסביב לשעון בשביל לוודא שאנחנו נעשה טוב למען אחרים ולמען הציבור שאותו משרתים, הארגונים האלה הופכים להיות איזה כלי וג'וב לאנשים לעשות בהם כרצונם. האנשים שהארגונים האלה אמורים לייצג אותם לא מרגישים שהארגונים האלה מייצגים אותם, והאזרחים באים ואומרים: אלה לא נבחרי ציבור שלנו. אלה לא מייצגים אותנו. אלה לא ידברו – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

נגמר הזמן מזמן.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אני יודע, אני מסיים, צ'יק-צ'ק. אלה לא ידברו בשם הדת, אלה מושחתים ואלה הורסים כל חלקה טובה. ואנחנו כאן, במקום לבוא ולשנות את זה, במקום לבוא ולהראות דוגמה, במקום לבוא ולהגדיל את האמון של הציבור, אנחנו באים והורסים את האמון. הצעת החוק הזו, כמו הרבה מאוד דברים שאנחנו רואים כאן, דינה להיזרק לפח. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק.

קריאה:

יבגני.

היו"ר ניסים ואטורי:

לקרוא לך יבגני?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שרים, הממשלה הזאת, באופן לא מפתיע, לא מוכנה לקחת אחריות על שום דבר משורת הכישלונות שלה, והשורה הזאת היא ארוכה מאוד – בכלכלה, בביטחון, בחינוך, בתקשורת, בניהול המדינה ברמה הכי בסיסית ומתבקשת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ממליאת הכנסת – – – כל הבדיחות שלכם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גם רשימת האשמים ארוכה. אתה שר או טרול, אני לא מבין. האופוזיציה בכנסת אשמה – –

נאור שירי (יש עתיד):

הוא אחראי לשומה במחוז מרכז.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – המחאה ברחובות, נגיד בנק ישראל אשם, הממונה על התחרות, הכלכלנית הראשית, היועצת המשפטית לממשלה, אהוד ברק, אהרן ברק, ברק אובמה, רם בן ברק, ברק רביד, ברק יצחקי, ברק בכר. כולם אשמים – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

יש את ברק כהן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – למעט הממשלה המכהנת. מי אחראי לפשיעה הגוברת? השוטרים. מי אחראי לכאוס במערכת החינוך? ארגון המורים. מי אחראי לאינפלציה? המחאה. מי אחראי להברחת המשקיעים? המשקיעים עצמם. ליוקר המחיה? הצרכנים, וכמובן, הממשלה הקודמת, שנושאת באחריות לכל דבר – לזינוק במחירי החלב, להעלאה בתעריפי התחבורה, להסכם המתגבש עם איראן, גם למזג האוויר השרבי. לכל דבר יש אשם, ובלבד שהוא לא נמנה עם הממשלה הזאת, המכהנת כבר חצי שנה, מכהנת אך לא מתפקדת. הממשלה הכושלת, שבורחת מאחריות. חבריי השרים וחברי הקואליציה, יש לי חדשות בשבילכם: נגמרו התירוצים. אתם בשלטון. אתם נושאים באחריות לניהול מדינת ישראל. וכפי שזה נראה עד כה, אין לכם שום יכולת לעמוד במשימה. ממשלת הכאוס הגרועה בתולדות ישראל. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על המחסור במיטות אשפוז בבתי חולים במדינת ישראל, מחסור שנוגע לכלל אזרחי המדינה, ויש לו קשר ישיר לעומסים בבתי החולים ולשירות הלקוי שמקבלים החולים בארץ. לפי הסקר האחרון, שנערך בשנת 2022, שיעור מיטות האשפוז בישראל נמוך בהשוואה למדינות ה-OECD. בישראל יש שתי מיטות ל-1,000 נפש, לעומת 3.5 בממוצע של ה-OECD. בעוד שאוכלוסיית המדינה גדלה וגדלה, שיעור המיטות ביחס לנפש קטן וקטן. אביא קצת מספרים. בסוף שנת 2022 היו בישראל 16,869 מיטות אשפוז, שזה שיעור של פחות משתי מיטות ל-1,000 נפש. בשנת 2015, שיעור מיטות האשפוז ל-1,000 נפש עמד על 1.83, ובשנת 2022 הוא ירד ל-1.74 מיטות לכל 1,000 נפש. אתם מבינים? אוכלוסיית המדינה גדלה ומספר מיטות האשפוז קטן. אתמול פורסם בידיעות אחרונות כי חולי סרטן רבים בפריפריה נאלצים לעבור עשרות קילומטרים כדי לזכות בטיפול רפואי הולם. בבתי חולים רבים המרוחקים מהמרכז אין ולו מיטה אחת המיועדת לטיפול בהם. כך למשל בבתי החולים זיו בצפת, ברזילי, יוספטל, בני ציון – בהם אין אפילו מיטת אשפוז אונקולוגית אחת. חולי סרטן שעוברים טיפולים מיוחדים חשופים לזיהומים, ולכן בזמן האשפוז הם חייבים להיות מבודדים מחולים אחרים. בהיעדר מיטות אשפוז אונקולוגיות, חולי הסרטן מאושפזים במחלקות פנימיות, מה שעלול להעמיד אותם בסכנת חיים. אסור לנו להזניח את הפריפריה. אסור לנו לאפשר את המשך הידרדרות מערכת הבריאות שלנו. אסור לנו להשלים עם המצב הקיים. טיפול רפואי ושירותי בריאות צריכים להיות נגישים לכלל אזרחי המדינה, גם לאלה המתגוררים בפריפריה – בצפון ובדרום, בנגב ובגליל. הגיע הזמן להוסיף מיטות אשפוז אונקולוגיות בבתי החולים בפריפריה. הגיע הזמן לשנות את שיטת התקינה במערכת הבריאות בהתאם למציאות הקיימת בישראל. צריך לחזק את מערכת הבריאות הציבורית שלנו, וזה אמור להיות בראש סדר העדיפויות של הממשלה הנוכחית. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם על הדיון שנערך היום בבוקר בוועדת הנגב והגליל – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

שנוהל ביד רמה על ידי חברת הכנסת יסמין פרידמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – שחבר הכנסת מיכאל ביטון נתן לי לנהל הבוקר. אבל הדיון הזה נערך על אזור התעשייה המשותף עידן הנגב. עכשיו, אם מישהו לא מכיר, אזור התעשייה הזה הוא מופת ודוגמה לשיתוף פעולה פורה ומשמעותי בין האוכלוסיות שמרכיבות את הנגב. שותפים למיזם הזה המועצה האזורית בני שמעון, רהט ולהבים, כשרהט מחזיקה ב-44%. אזור התעסוקה מכיל בתוכו מפעלים, הייטק וחממת חדשנות, והוא מעסיק כ-3,000 עובדים. ולמעשה, מה שקרה מאז הוא שברהט אחוז האבטלה ירד בכמעט 44%. וזה מאוד מאוד משמעותי. יוזמות כאלה הן המפתח לחיים משותפים בנגב. זה עוזר למלחמה באלימות, לחינוך, לתעסוקה, וכמעט לכל היבט משמעותי. זה די ברור לנו שהיעדר התעסוקה הוא אחד מהגורמים המשמעותיים שמובילים לאלימות, אבטלה ופשע. אני חושבת שראוי שפרויקטים כאלה יקבלו תיעדוף משמעותי ממשרדי הממשלה, שהזניחה את הנגב שנים רבות. עכשיו, למה אני מספרת לכם את זה? כי יש כרגע תוכנית להגדיל את האונה הדרומית של אזור התעשייה. ההגדלה של האונה הדרומית תספק 15,000 מקומות עבודה חדשים, גם למגזר הבדואי וגם למגזר היהודי. זאת באמת בשורה משמעותית. וזה לא יקרה ללא החלטה משמעותית שאי-אפשר יותר להזניח את הנגב. שנים אף אחד לא טיפל באתגרים בצורה ראויה. דרושה ממש החלטת ממשלה שתקציבים של כל המשרדים יעברו לטובת הנושא הזה ולעוד פרויקטים דומים. אני חייבת לתת עוד איזשהו היבט. חודשים על גבי חודשים בממשלה הקודמת עלו לכאן שרים וחברי כנסת ודיברו על תוכנית החומש למגזר הערבי. הם קראו לה "מס עבאס", הם דיברו על סכום דמיוני של 53 מיליארד – המצאות מכאן ועד לפלנד. אבל אנחנו, תושבי הנגב, צריכים לאמץ כל תוכנית כזאת. תוכנית כזאת היא טובה לנו, היא טובה לכולם. אנחנו לא נלך לאף מקום, וגם הבדואים, האוכלוסייה הבדואית, לא הולכים לאף מקום. ואם לא נלמד לחיות ביחד ונשקיע בחינוך, בתשתיות, ברפואה, בתעסוקה – גם למגזר הבדואי – לעולם לא נגיע לשלווה ויחסים תקינים. הדוגמה של עידן הנגב היא דוגמה מדהימה. יש עוד יוזמות כאלה, וצריך להרחיב אותן כמה שיותר. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה. נראה לי שטעית בנאום. הבאת הרבה דפים. שלוש דקות, זה הכול.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

היושב-ראש, כשאתה תשמע את הנאום אתה תוסיף שלוש דקות. היושב-ראש, אני רוצה לדבר על שני נושאים, ואני רוצה לדבר בעין טובה. בכל נושא כזה יש גם מה לתקן, אבל יש גם עין טובה במציאות. 1. מחר אנחנו נקיים טקס חלוקת מלגות על שם יובל פרנקל, מנכ"ל איכותי ומיתולוגי של חברת עמיגור. זה יהיה במכללה למינהל ב-10:00. נחלק מלגות לארבעה פעילים מתנדבים של דיור ציבורי ולעשרה סטודנטים. יהיו שם רעייתו סיגל, ילדיו הילה ועדי, האחים טל, אייל ורווית. ההובלה גם של דני גיגי, מנכ"ל הפורום לדיור ציבורי, ועו"ד אסף דרעי, מנחה בקליניקה שפעל המון למען הדיור הציבורי. הדבר הזה הוא ביטוי לאיש מופת, שבסביבה קשה של דיור ציבורי ומחסור במשאבים קיים שירות בלתי ייאמן. אני חייב לספר לך שהייתי פונה אליו כבר כראש עיר וגם כחבר כנסת וכשר, ב-24:00, ואומר לו: תשמע, יש קשיש בחיפה שלא מרוצה מהדיור המוגן שלו וחייב, בגלל המשפחה, לזוז למרכז, או הפוך – והבן אדם טיפל. איך אתה בודק ארגון? אתה בודק כמה תלונות היו. לא רק שלא היו תלונות, זה אחד הגופים היחידים שעסק בדיור ציבורי – עמיגור – שקיבל מחמאות מכולם, גם מיושבי הבית הזה. וגם צריך לציין את הסוכנות היהודית, שבאה – בעצם החברה של עמיגור היא חברה משותפת שפועלת עם הממשלה והסוכנות היהודית. איש המופת הזה, האנושי הזה, המדהים, במקום קשה מאוד – הדיור הציבורי במחסור, והשירות לא טוב, ויש משבר, והדירות מתמעטות – נקודת האור שלו והערכים שלו והאנושיות שלו יהיו איתנו לעד. זה דבר אחד. דבר שני, היושב-ראש, אתה לא באת איתי השבוע לסיור של הוועדה לנגב והגליל, אבל אני סולח לך על זה, היית עסוק.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש מלא סיורים. תקשיב, היה סיור של ועדת החוקה יחד עם ועדת המשנה לביטחון לאומי, גם כן בנושא הפרוטקשן באזור הצפון. יש הרבה דברים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

חשוב. היית קורא לי, הייתי בא.

היו"ר ניסים ואטורי:

אבל תדע לך שבוועדת הבריאות קיבלו טיסות לאילת לסיור שם. אתה לא קיבלת, תבדוק את זה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לא, יש טיסות. טיסות יש. תבואו לאילת לסיור שלנו, יש טיסות. אנחנו הולכים לסייר. אנחנו הולכים – קריית שמונה, מטולה, אילת, גולן. אתה יודע, לא שוכחים את הפריפריה. לא מתעצלים.

היו"ר ניסים ואטורי:

הייתי במספר סיורים, שלא אחרי זה – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

היית איתי. היית איתי, אני מודה. אבל אני רוצה הכרת הטוב ופרגון למוסד רפואי שנקרא המרכז הרפואי צפון. לפרופ' ארז און, המנהל; לד"ר נועם יהודאי, סגן המנהל; לפרופ' עידו בירתי, שעושה את כל התחום הקרדיולוגי; ד"ר ארז כחל, מנהל מחלקת ניתוחי לב; ערן מאירוביץ', מנהל היחידה לצנתורי מוח. האנשים האלה לקחו מרכז קטן, צנוע, ולא התביישו לשים שם יעדים, להפוך אותו להכי טוב במדינה, בתחומים שבהם הם לא היו הכי טובים במדינה. יש להם מחלקת שיקום ישנה בתוך מבנה שבכלל נועד להיות בית ספר, ומעבירים אותו לבניין שיקום שהוא יהיה מופת. הרי בצפון לא היה שיקום ילדים; היו צריכים להסיע ילדים למרכז הארץ כשהם בשיקום. פתאום יש שיקום בצפון; פתאום יטופלו ויהיו מיטות, וזה בניין איכותי. אבל זה לא רק השיקום. הם הצליחו לגרום לד"ר ערן מאירוביץ' להצטרף אליהם. איש מופת, למד בחו"ל צנתורי מוח. יש בודדים בארץ, אולי עשרה כאלה, שעושים צנתורי מוח. בעדינות מגיעים ופותרים בעיות במוח. האיש הזה עושה עבודה מדהימה. ככה גם הקרדיולוג, שמתקין התקנים חשמליים, שהוא כבר בנוי לעשות ניתוחי לב-חזה. אני רוצה לפעול למענם. חסרים להם 50 מיליון שקל להצטיידות של מרכז השיקום המפואר הזה, ואני לא מבין למה לא נותנים אישור לרופא הזה שעושה צנתורי מוח לטיפול נוירו-פסיכולוגי. אז שר הבריאות חוזר עכשיו ממרוקו, היה לו ביקור מצוין. ואני מאמין שיחד איתו נסיר את העננה הביורוקרטית. יש שם מומחה ממש עולמי בתחום המוח, שיכול לתת שירותי נוירופסיכולוגיה, לאשר את זה. ולהביא את ה-50 מיליון שקל להצטיידות שם.

היו"ר ניסים ואטורי:

קצת יותר, אבל לא שתי דקות. תכף אתה בנאום של חקיקה, עשר דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה יודע מה, משום כבודך אני אסיים ואומר – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אני נהניתי, לא שמתי לב שעברו כבר – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כן, משום כבודך אסיים ואומר שאני מצדיע למרכז הרפואי צפון. אפעל איתכם להצטיידות; אפעל איתכם לטיפול הנוירו-פסיכולוגי; ונפעל איתכם גם להמשך ניתוחי לב-חזה, עם היכולת והידע שלכם. ואני מסיר את הכובע מול אנשי הרפואה בנגב ובגליל. יש לנו שירותי רפואה בעייתיים – פחות רופאים, פחות אחיות, פחות מיטות, פחות תשתיות, אבל מי שעובד בשבילנו הם נשמות גבוהות. ומי שלוקח יעדים להיות הכי טוב במדינה – והם הכי טובים במה שהם עושים – אז אני מוריד בפניהם את הכובע. תודה רבה, היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני יכול להצטרף לרוב דבריך. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. ערב טוב, כנסת נכבדה. קודם כול אני רוצה לשלוח איחולי החלמה מהירה ללוחמים שלנו. ליבנו איתכם, כולנו חושבים עליכם, ואנחנו מייחלים להחלמתכם המהירה. במוצאי שבת נאמתי בהוד השרון. דיברתי על כך שהממשלה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

עיר – – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

אין, העיר מס' אחת, נאור. דיברתי על כך שהממשלה הלכה למעשה הפכה להיות האופוזיציה למדינה. כל התרגיל, איך נקרא לו, התרגיל המלוכלך של יום רביעי, במי בסוף הוא פגע? חד-משמעית באזרחי מדינת ישראל. אם הבחירות לוועדה נדחו בעוד 30 יום, היא לא מתכנסת ואנחנו גם לא יודעים מתי היא תתכנס, מי בסוף סובל מזה? אותם אזרחים שזקוקים לסעד בבית המשפט, שהתיקים שלהם מחכים ומחכים ומחכים, אותם אזרחים סוג ב' שאף אחד לא סופר ולא רואה אותם. מעל 80 שופטים ברחבי הארץ לא מונו, ובסוף בסוף האזרח הקטן הוא זה שסובל. אבל למה אני מדברת על זה? כי ציינתי שם עובדה מעניינת. לפני 39 שנים – האמת, כמעט 40 שנה – באוגוסט 1983, היה מנהיג במדינת ישראל בשם בגין, שיצא בהצהרה ואמר את המילים "איני יכול עוד". הוא התפטר מתפקידו, הוא סבר שהוא לא יכול לתרום עוד. הוא הרגיש שזה הזמן הנכון לקום וללכת. ואמרתי לעצמי: איפה יש עוד מנהיגים כאלה, כמו שהכרנו אז, שידעו להניח לשררה, לכיסא ולמעמד, ולהגיד: איני יכול עוד, כי אני לא יכול כבר לתרום למדינה. ואז התבשרתי אתמול בישיבת הממשלה ששתי שרות במדינת ישראל יושבות בישיבת ממשלה, מקללות אחת את השנייה, מנבלות את הפה, ואני אומרת: איך עיני העם יהיו נשואות למנהיגים שלנו, לנבחרי הציבור, אם ככה מתנהלים נבחרי הציבור? איזו בושה לנו, לבית הזה, שזה מה שאנחנו מייצגים. עכשיו, אני כאדם פרטי, לא כנבחרת ציבור, לא מדברת ככה לאף בן אדם, לא משתמשת בשפה כזאת. ואני שואלת: על אחת כמה וכמה, אתן שרות בממשלת ישראל, איך יכול להיות שזה מה שמייצג אותנו? אז אחרי ששמעתי וקראתי את האמירות של בגין לפני 40 שנה, חשבתי לעצמי שאולי אנחנו צריכים להגיד לביבי: ביבי, איננו יכולים עוד. שחרר אותנו. שחרר את המדינה. שחרר את המדינה שאתה מחזיק כבת ערובה. תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

Let my people go.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חברת הכנסת שלי טל מירון, אנחנו לא מתואמות, אבל הדברים שאמרת כל כך מדויקים ונכונים. אני עמדתי כאן לפני שעה וחצי בערך ודיברתי על מערכת החינוך במדינת ישראל. ואת יודעת, כשאני מתחילה לדבר על מערכת החינוך במדינת ישראל, עשר דקות זה לא מספיק. חלק מהדברים שלי, ואמרתי שאני אשלים אותם עכשיו, מתייחסים באמת לנושא של החינוך במובן הרחב, כי בסוף – ואמרתי את זה, אגב, גם לאורך כל החודשים הראשונים של הממשלה הזו – חינוך זה לא רק מה קורה בבית הספר, זה גם לא רק מה שקורה בבית; זה מה שקורה בתוך הקהילה, זה מה שקורה עם המנהיגים שלנו, עם מי שאמורים לשמש דוגמה לאותם ילדים. ואני אפילו לא מדברת רק על הילדים, אני מדברת על כך שכל מה שקורה בבית הזה או על ידי האנשים בבית הזה מחלחל בסופו של דבר לחברה. ותראי, אני כבר לא זוכרת, כי רצף האירועים פה מאוד מאוד אינטנסיבי, אני חושבת שזה היה יום ראשון בבוקר, קמנו עם האמירה של אדוני היושב-ראש עם הטייסים, עם ההוצאה להורג. ואז אמרת: טוב, לא נירה בהם, אבל צריך לבעוט בהם בתחת ולהעיף אותם. אמירה שבאמת ראויה לכל גינוי. זה שיח שאין לו מקום כאן, אחרי שהשר קרעי, שנמצא כאן, שלח אותם לעזאזל, אחרי שהשרה דיסטל – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, שנייה. עצרתי לך את הזמן. סליחה, רגע. לא אמרתי את הדברים – קודם אמרתי את זה בנאום שלי – לא אמרתי לירות באף אחד.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אמרת שבוגדים בקרב – מוציאים אותם להורג.

היו"ר ניסים ואטורי:

דרך אגב, זה היה הפרש של חצי שעה. משהו אחר לגמרי. שאלו אותי שאלות בספייס. לא הכרתי את זה. לא איכנס יותר לספייס. אבל אני אומר עוד פעם, כדי למנוע עכשיו הסתה לאלימות וכו', גם להגיד שאמרתי זה לא טוב. לכן, אני אומר: לא אמרתי לירות באף אחד. אמרתי: לתת בעיטה, להעיף אותו מהצבא.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

בסדר, הינה, בועטים פה, מעיפים פה. קודם כול, אני מקבלת את מה שאתה אומר. אני לא מכירה, לא הייתי שם.

היו"ר ניסים ואטורי:

גם אם זה מימין וגם אם זה משמאל, דרך אגב.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

השיח הזה לא צריך להיות. אין לו מקום. ואני אשמח מאוד אם כל אחד ייקח את האחריות האישית וייזהר בפעם הבאה ויבחר את המילים שלו. אבל זה לא רק אתה היית, כי אני עוד לא הספקתי להגיב למה שאתה אמרת וכבר אנחנו ראינו את האמירה של השר עמיחי אליהו, כמה מפתיע, מעוצמה יהודית. שם הוא בעצם אמר שהנגיד הוא פרא אדם, שהיה צריך לגלגל אותו מכל המדרגות. זה בועט, זה מגלגל. ואז כששאלו אותו מה פשר הדברים, אז הוא אמר שזה היה לפני שהוא שתה את הקפה של הבוקר. ככה מנהלים בעוצמה יהודית את מדינת ישראל, לפני הקפה של הבוקר ואחרי הקפה של הבוקר. אגב, אם אתם שואלים אותי, במאמר מוסגר, נראה לי שכל הממשלה הזו עדיין לא שתתה את הקפה של הבוקר שלה. אבל זה עוצמה יהודית. אנחנו כבר רגילים. הרבה יהדות אין שם, לפחות לא בהתנהגות, אבל יש שם הרבה מאוד חרפה ועוצמה של בריונות, ועוצמה של חלם, ועוצמה של ברבורים בלי סוף, שמתחילה בעיקר בראש שלהם, של השר בן גביר, שאני עדיין מחכה שהוא ימשול, שבאמת הוא ידאג לביטחון האישי של כולם. אבל מרוב שהאנשים נעלמים כאן, עוד מעט כבר לא יהיה לו גם על מי למשול. אז זו ממשלה ששולחת חופשי לעזאזל, מגלגלת מהמדרגות, רואה רק את עצמה, ובמילים אחרות, ממשלת אסון לאומית. אבל גם על זה עוד לא הספקתי להגיב, והינה הגיעו חילופי הדברים בין השרות דיסטל לגמליאל. אני אקריא לכם כדי שתבינו על מה אנחנו מדברים כאן – ותסלחו לי על המילים מראש, אבל הן לא מילים שלי: תקפצי לי, יא מפגרת, אף אחד בליכוד לא אוהב אותך, בגלל זה שונאים אותך בליכוד, את אבן בנעל של הקואליציה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לסיים.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

תגידו לי, אני ישבתי שנה וחצי בממשלה, ואגב, גם ישבתי לפני כן בממשלה של נתניהו – מה זה הסגנון הזה? זה מה שהם עושים בישיבות ממשלה? זה מה שהם רוצים שהילדים שלנו ילמדו?

רון כץ (יש עתיד):

מי אמר את זה?

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

שרת התעמולה גלית דיסטל.

היו"ר ניסים ואטורי:

הסתיים הזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

נגמר הזמן.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

אני ממש מסיימת, כי אתה גם נכנסת לי בדברים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל עשו לך הפסקה. הוא עשה לך הפסקה.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

עשר שניות. אז אני אומרת, חברים, בסופו של דבר אנחנו צריכים לזכור שכולנו משמשים איזושהי דוגמה, גם לילדים, גם לאזרחים שלנו. מה שקורה כאן זה מה שיקרה גם למטה. ואם אנחנו מתייחסים גם לנושא של יוקר המחיה, כשפתאום אנחנו מגלים שהתחבורה הציבורית התייקרה, אז זו לא רק ממשלת אסון לאומית, זאת גם ממשלת דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. מסכם השר שלמה קרעי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא, מלכיאלי מסכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

מלכיאלי יסכם, בבקשה.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

רגע, אני צריך לדבר, קודם כול.

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה, לא ראיתי אותו. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפתח הדברים אני רוצה לאחל החלמה מלאה ומהירה ללוחמים שלנו שנפצעו בג'נין, ולתת גיבוי לפעולה של צה"ל בג'נין. אנחנו רואים הידרדרות במצב הביטחוני בצפון השומרון, ואנחנו, גם האופוזיציה, ניתן גיבוי לפעולה של צבא הגנה לישראל על מנת להחזיר את הביטחון, ככל שיידרש. לגוף הצעת החוק שלפנינו, אדוני היושב-ראש, מוצע לדחות את מועד סיום כהונת הרבנים הראשיים עד 9 באפריל 2024, ואת סיום כהונת חברי מועצת הרבנות הראשית עד יוני 2024. אני רוצה לחדד שהרבנים הראשיים היו צריכים לסיים את כהונתם באוגוסט, כלומר בעוד פחות מחודשיים. בוודאי חברי הכנסת יודעים ומודעים לכך שהרבנים הראשיים גם עומדים בראש בית הדין הרבני הגדול. כלומר, זה גם תפקיד שיפוטי לכל דבר ועניין. עכשיו תארו לכם שמישהו בכנסת היה בא ומציע שהנשיאה חיות, שמסיימת את תפקידה בעוד כמה חודשים – יאריכו לה בחצי שנה את הכהונה. ומתי יציעו את זה? ברגע האחרון לפני תום כהונתה. אתם יכולים להעלות על הדעת איזו מהומה הייתה קמה. זאת אומרת, הקואליציה חוזרת לסורה. שוב חקיקה פרסונלית; שוב שינוי כללי המשחק, לא באמצע המשחק – בדקה ה-89 של המשחק; שוב האובססיה שלכם לחוקים עקומים, לחוקים לא ראויים, לקומבינות. והציבור, שצופה בנו ועוקב יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, רואה ששום דבר טוב, שום דבר נכון, לא מביאה הממשלה לכנסת, לבית הזה, אלא רק דברים עקומים. אנחנו נצביע, אדוני, היושב-ראש, גם נגד הצעת החוק הלא-ראויה הזאת.

היו"ר ניסים ואטורי:

השר מיכאל מלכיאלי, בבקשה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, האמת היא ששמעתי חלק מהטענות שהושמעו בשעות האחרונות כנגד החוק, וכמו שאמרתי בתחילת דבריי, וכמו שאמרתי היום גם בוועדת הכנסת, אין לי ספק שאם חלק מהתוקפים את החוק מעל במת הכנסת ובתקשורת ובוועדה היום היו קוראים את המסמך שאני כתבתי, רק היו קוראים – אלעזר שטרן מחייך, אני לא יודע למה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה יודע. אתה מאמין למה שכתבת?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה קראת?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יפה. עכשיו, אדם אינטליגנטי שכמוך שקורא את הדברים שאני כתבתי בצורה פשוטה ועממית – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, לא, שיודע שאתה כתבת אותם ומכיר את השמות מאחורי הרבנים הראשיים והמועמדים, מה הוא היה חושב? בן אדם אינטליגנטי, לא צריך כמוני – פחות, אם יש.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אז אני חושב שהדברים שנכתבו, וברור לי שאם היית קורא את זה, ואתה יודע מה, היית מתנתק מהאופוזיציה-קואליציה, מתנתק מהמקום שאתה נמצא בו – אגב, ברור לי שאני לא אשכנע את אף אחד. ממקום מסוים יתמכו וממקום מסוים יתנגדו. הרי כשאתה היית בקואליציה תמכת בדברים שאתה לא חשבת אותם, התנגדת לדברים שאתה כן חשבת – זה המשחק, אין מה לעשות. זה לא טוב, זה כן טוב – זה נתון. אבל אם היית מתנתק ואומר: אני, אלעזר שטרן, עוזב שנייה את המליאה, אני מקוזז היום, ולוקח את המסמך וקורא אותו בנפש נקייה, היית אומר: תשמע, בא לי להצביע, ואם זו הייתה הצבעה חשאית כמו בשבוע שעבר, אני הייתי מהעורקים לקואליציה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בוא נלך על זה. בוא נלך, והתוצאות יהיו יותר טובות מלפני שבוע.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא זה מה שהצעתי. לא, אמרתי, אם אלעזר היה מתנתק מהמקום שהוא נמצא – היית תומך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השר מלכיאלי, אם אתה היית מתנתק רגע מהכיסא שאתה יושב בו וממי ששלח אותך לשם, האם גם אתה היית מצביע בעד?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יפה. שאלה מצוינת. שאלתי את עצמי השאלה שלך והתנתקתי לרגע מהתפקיד שלי. לקחתי את המסמך שאני חתום עליו, גזרתי את השם שלי למטה, את החותמת למעלה, קראתי – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה לא – – – אותו ככה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, כי רציתי להיות עם עצמי. קראתי אותו פעם, ואמרתי: וואו, הוא טוען טענות טובות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אמרת: הצלחתי לעבוד על עצמי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, לא. אנחנו לא עוסקים בלעבוד אחד על השני. אני חושב שלפעמים יש נקודת זמן – הינה יוליה גם מגיעה. אני ידעתי שיוליה תגיע בסוף.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתה מוכן להצהיר מעל בימת הכנסת שהחוק הזה בשום דרך לא קשור לאח של דרעי ולבן של עובדיה יוסף?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני חושב שזה כל כך ברור. כמו שלא תדרשי ממני להצהיר מעל בימת הכנסת שהחוק הזה קשור לביטוח לאומי או למס הכנסה, או שר התקשורת – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השר מלכיאלי, אתה מכיר את זה? תגיד, אתה מתכוון? תסתכל לי בעין, אתה מתכוון?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אני עונה ליוליה עכשיו. יוליה התפרצה באמצע השיח איתך. יוליה התפרצה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

שטרן – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לא ליהודה דרעי ולא – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ולכן, יוליה, היות – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אפשר להגיד את זה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שמה?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

שבשום דרך זה לא קשור לשני – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תראי, אני מצפה – יש דבר כזה, כשהייתי בכיתות ב', ג', ד', ה', ו', בתעודה יש הבנת הנקרא, המורה נותן לך ציון.

טלי גוטליב (הליכוד):

קודם צריך לקרוא בשביל להבין, אני שואלת אם קראתם.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ציון טוב, ציון לא טוב – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תענה לי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני עם יוליה, רגע. לא יפה, אני עם יוליה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

מלכיאלי, אותי שכנעת. אני מצביע נגד רק בגלל המשמעת הקואליציונית, אבל אותי שכנעת.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ברור לי, נו, מה – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

בשום דרך זה לא קשור לאחים? אין קשר?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אני אומר יותר מזה, לא רק לא קשור – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תגיד – כן קשור או לא קשור.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, לא אמרתי שלא קשור, אמרתי הרבה יותר מזה: הקשר למשרד התקשורת או לביטוח לאומי או לשירות אזרחי או למשרד האנרגיה הרבה יותר חזק מהטענות שאת מעלה פה עכשיו.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

זאת אומרת שאתה חושש שכל ראשי המועצות הדתיות הם מושחתים – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, זו לא הטענה, חלילה, יוליה. אני חושב – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לא?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, לא, לא. ראשי המועצות הדתיות הם אנשים שעומדים בראש החזית בשירותי הדת. יוליה, מי שהבין ממני דברים כאלה – לא. פעם אמרו לי – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מלכיאלי, אתה יודע למה אנחנו מצביעים נגד?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל אני באמצע שיח, רגע. יוליה מדברת, נו, מה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, תשמע. אנחנו חשבנו למה אתם לא נותנים להם שנתיים הארכה. למה אתה לא דוחה את הבחירות בשנתיים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אל תיתן רעיונות, שלא ניישם אותם. אל תיתן רעיונות חדשים. אבל עוד פעם – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

פעם היה רב עשר שנים. רבנים ראשיים היו חמש ויכלו עוד חמש – נתנו להם שבע בתנאי שזה שבע – אז עכשיו אתם גוררים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

פעם? אבל עכשיו זה עשר, לא שבע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

סליחה, היה שבע, ויכלו שתי קדנציות, נתנו אחת כדי שלא יאריכו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל שנייה, אלעזר, גם אחרי ששינו את החוק לעשר, בבחירות הקודמות, לפני עשר שנים, האריכו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

האריכו בכמה? כשהיה צריך – בחודשיים. לא האריכו בחצי שנה מעולם. מעולם לא האריכו בחצי שנה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, שלושה-ארבעה חודשים. אתה יודע, בגמרא יש ביטוי: "טעמו ונימוקו עימו", הנימוק של הנושא של המוניציפליים הוא לא משהו באוויר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הרי גם על ראש ממשלה ניסיתם להאריך, ואמרו, אי-אפשר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מי? משרד הדתות ניסה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן, כן, עכשיו. ניסו שהממשלה תהיה יותר זמן.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, לא משרד הדתות. לא יודע, אני עונה לך על משרד הדתות, משרד הדתות לא ניסה להאריך לראש ממשלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

היא אמרה על הבן של אריה דרעי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לא, אני הסתבכתי בין אח לבן, אבל הבן זה בדרך, זה הדור הבא.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ועוד פעם אני אומר, חלילה, חלילה לטעון את מה שנאמר פה מקודם, מהכיוון פה, הנושא של ראשי המועצות הדתיות. אגב, בהכירי את ראשי המועצות הדתיות, אלה אנשים שעובדים יומם ולילה ומסורים לתפקיד שלהם בלי – אנשים אפילו לא מבינים כמה דורש תפקיד של ראש מועצה דתית מהבן אדם. כל תפקיד ציבורי בשירות המדינה – אדם מגיע למשרד, לא משנה איזה משרד ממשלתי, מגיע ב-8:00, יוצא ב-16:00, אנשים עובדים ליגיע כפיהם. אני חושב שעובדי המועצות הדתיות – השר קרעי, תדע לך, אלה אנשים שמסורים 24/7, אנשים שאין להם ימי חופש, אין להם ימי מחלה, אנשים שמסורים לתפקיד שלהם יום ולילה. חלק מהטענות שהושמעו כאן עליהם כל כך לא נכונות. אני אספר לך סיפור שהיה לא מזמן. לכן אני אומר שהצעת החוק הזאת, בשונה ממה שניסו להדביק לה, אין בינה לבין מה שנאמר אפילו לא חלק אחד קטן. אני אחזור על הטענות שהושמעו היום בוועדת הכנסת, שם ביקשנו היום פטור מחובת הנחה לאותו חוק בגלל החשיבות שאנחנו רואים בחוק הזה דווקא בגלל התפקיד הכל-כך חשוב הזה. עכשיו אני רוצה לדבר על עוד כמה דברים: בחודשים האחרונים יש בשירותי הדת – אתה יודע, אלעזר, קודם היו כאן טענות, שהושמעו על ראשי המועצות הדתיות, כאילו אני חלילה לא סומך עליהם, כאילו יש חשד. אני רוצה לספר לך סיפור. לראש מועצה דתית אין הגדרת תפקיד כמו פקיד רגיל שמגיע ב-08:00 והולך ב-16:00, זה אדם שמסור לתפקיד שלו יומם ולילה. אדם שמת, לא עלינו, ב-01:00, 02:00, הוא לא אומר: אני אחכה ל-08:00, 09:00, לבדוק מה עושים עם הנפטר; הוא רוצה טיפול עכשיו. לא תמיד אפשר לקבוע בכל שעה – אבל כן. שלא נדע, הטלפון הראשון שעושה אדם שנקלע לסיטואציה כזאת הוא לראש המועצה הדתית – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לחברה קדישא.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, ודאי בערים הקטנות – עזוב ירושלים, מה שאתה אומר נכון בערים הגדולות. בערים הקטנות חברה קדישא היא בדרך כלל המועצה הדתית. בירושלים למשל יש את מועצת בתי העלמין, ויש את המועצה הדתית. אלה כאילו שני גופים שונים – כאילו. הערים הגדולות, אולי חרדיות – בערים הקטנות, ודאי הפריפריאליות, ראש המועצה הדתית מרכז בתוכו כוח עצום של שירותי הדת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אז אני מציע לך להפוך את זה למחלקה בעירייה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

חס ושלום. אני אגיד לך למה לא. שירותי הדת – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן, אתה מכיר את זה, תהפוך למחלקה בעירייה כמו בשוהם – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תראה, ניסו את זה בכל מיני מקומות, וזה לא הצליח. שירותי הדת הם לא – – –

קריאה:

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אמרו שלא. אנחנו צריכים לוודא ששכנענו את כולם. אני אומר, יש אגף שפ"ע בעירייה – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

צריך לוודא ששכנעת את עליזה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן. יש אגף שפ"ע בעירייה, יש אגף חינוך בעירייה, שירותי הדת הם לא עוד אגף בעירייה. אלעזר, אני רוצה לספר לך סיפור. באחת הרשויות המקומיות בצפון בקדנציה הקודמת – אתה יודע, עשו איזשהו טיהור, החליפו ראשי מועצות דתיות, ביום אחד העיפו, ואז מינו שם איזה בחורצ'יק עם חולצה מחויטת, הגיע מהטיס, שמו אותו שם ראש מועצה דתית. בסדר. אני תמיד אומר, ראש מועצה דתית הוא לא ג'וב, הוא שחקן נשמה – – –

גלעד קריב (העבודה):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תשמע, אלעזר מרותק, אתה מוציא אותו באמצע דיון. אחרי יום-יומיים, תשמע – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לך למישהו אחר, תמצא מישהו שיאמין שאתה מאמין למה שאתה אומר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה צריך לשמוע. אחרי יום-יומיים ברשות המקומית נפטר בן אדם – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הבעיה שלך איתי היא שאני מעריך אותך, לכן אני לא מאמין שאתה מאמין למה שאתה אומר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אלעזר, שנייה. אחרי יומיים מאז שההוא בתפקיד – אתה שומע, חבר הכנסת בליאק? נפטר בן אדם. המשפחה יודעת: נפטר מישהו, מה עושים? למועצה הדתית. מתקשרים ליושב-ראש המועצה הדתית – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא מאמין שאתה מאמין.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני מקשיב לך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יש נפטר. הוא אומר: מה אתם רוצים ממני, לכו לחברה קדישא. הם אומרים: אבל אין פה חברה קדישא, אתה חברה קדישא. הוא אומר: אתם נורמליים? אדם מחויט, אני אעשה טהרה למת? לא שהוא, חלילה – הוא לא יודע לעשות את זה. אמר: לא נגעתי במת מימיי. זה סיפור שהיה.

רון כץ (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, זה סיפור שהיה. הבן אדם אומר: רבותיי, אני לא יודע מה עושים עם מת. רון, אתה יודע מה עשה אותו יו"ר מועצה דתית? התקשר ליושב-ראש המועצה הדתית המודח, אמר לו: תקשיב, תעשה טובה, נשמה, יש לי פה מת, מה עושים? הוא, בלי משחקים הרים שרוולים, חפר בידיים, קבר את המת. אתה יודע למה? זה סיפור שהיה, לא "באבע מעשיות". אתה יודע למה? כי המקום של שירותי הדת הוא לא ג'וב, אלה אנשים שמסורים לעניין הזה.

רון כץ (יש עתיד):

כמוך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הלוואי, הלוואי ואני באמת אראה שליחות יום-יומית. אגב, אתה יודע מהו המקום היחיד שמעולם לא שבת? משרד הדתות. הקברנים מעולם לא שבתו, אף שהם לא מקבלים את השכר שמגיע להם – מעולם. הבלניות מעולם לא שבתו, אי-אפשר להשבית מקווה. המטהרים והמטהרות, משגיחי הכשרות, מעולם לא שבתו, גם כשלא שילמו להם חודשים רבים, למה? כי הם ידעו שהמקום הזה הוא שליחות, הוא לא ג'וב. ולכן אני אומר, החשד, מה שנאמר כאן מקודם, הוא ממש לא במקום. לכן גם מה שאנחנו נימקנו, חלילה אף אחד לא בא לטעון שחושבים שמישהו – איך אומרים? הכי חוקי והולך – אלה עובדי שירותי הדת. אני אגיד לך יותר מזה: בכל מקום גם מודדים את הדרגה של הבן אדם בשכר שלו. תבדוק כמה זמן אנשים עובדים, את שעות העבודה שלהם בשירותי הדת, מול השכר שלהם. אתה תגלה שאין שום הלימה בין הדברים. המקום היחיד שגם מחזיק מתנדבים הוא שירותי הדת. הצעת החוק הזאת, בשונה ממה שנאמר – טכנית, לא יותר מזה – הם אומרים שאני ארד? אני רוצה לתת פן נוסף. כולנו מדברים על מתווה הכשרות.

נאור שירי (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה עליזה? יש פה סדר, זה לא – – –

רון כץ (יש עתיד):

האנשים שיגיעו אליך עכשיו להוריד אותך, שים לב.

עידן רול (יש עתיד):

איך רזית.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

החוכמה היא לשמור על זה. אם הייתה פה עבודה אמיתית, לא איזו קוסמות, הייתי משוויץ בזה. החוכמה היא לשמור על זה הרבה זמן.

עידן רול (יש עתיד):

זה יחזיק, תראה את ארבל.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אגב, כל החיים אני רגיל לזה, אבל לא של 10 – 25–30. אין מניה בעולם שקפצה ככה.

עידן רול (יש עתיד):

ב-2019 היית ככה, כשנכנסנו לכנסת.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

היו שם עליות ומורדות, אין מה לעשות. זה הקושי, זה האתגר. תמיד יש את אלה שאומרים, נו, אבל אתה – עזוב. קודם כול, תודה על העידוד, גם בבית אומרים לי את זה.

עידן רול (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אז בחוק שוכנעת, אני מבין. בחוק שוכנעת? בוסו, הוא שואל אותך אם להשתכנע בחוק או לא.

עידן רול (יש עתיד):

אתה מכיר את המותג קנבוסו?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני קונה בעשר בעשר, לא במותגים.

עידן רול (יש עתיד):

זה מותג קנביס – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אה, לא, לא. תראה, אם אני מבין שלא שכנעתי אותך, אני אמשיך לבא. הצעת החוק, דיברנו, כתבתי אותה והדגשתי אותה גם היום בוועדת הכנסת. כמו שכולם יודעים, בוועדה מהסוג הזה הייצוג האמיתי של הציבור, אין דבר חשוב ממנו. במצב שנוצר היום, שבחצי שנה שלפני בחירות לרשות מקומית אי-אפשר למנות או לבחור הרכבים של מועצות דתיות, בעצם נוצר לנו חסר אמיתי בייצוג של ציבורים שלמים בתוך הגוף הבוחר. כתבנו על זה גם. למה? כי בערים שלמות כמו ירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע, אין ראשי מועצות דתיות נבחרות. כשאין ראשי מועצות דתיות נבחרות, מטבע הדברים אין להן ייצוג. אגב, בממשלה היה מישהו גם כאן שתקף אותנו – הרי באותם מקומות יש ממונים לאותן מועצות דתיות, אז למה אנחנו לא סומכים על אותם אנשים? אני אומר שאם היו מאפשרים לאותם ממונים להיות חברים באותו גוף בוחר, ברור שהיינו מברכים על זה. אבל זה לא המצב, היות וממונים לא יכולים להיות חלק מהגוף הזה. עכשיו אני רוצה לדבר על נושא נוסף. אחד הנושאים המרכזיים שהממשלה מתכוונת להילחם בו הוא יוקר המחיה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איך תעשו את זה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני עונה. יוקר המחיה הוא דבר שנוגע בכול. אין בית, אין אדם – ככל שאתה יותר חלש ובמעמד סוציו יותר נמוך, העגלה שלך הרבה יותר כבדה, הרבה יותר קשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל למה עכשיו, למה לא בינואר?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מה זה ינואר? שהיה או שיהיה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שהיה. איפה הייתם שישה חודשים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

ההבנה של הממשלה היא שהנושא של יוקר מחיה הוא לא קואליציה–אופוזיציה. לא עניין להגיד מי היה פה קודם – ממש לא. בסוף יש מחויבות. עכשיו, תראה, אף אחד לא בורח מאחריות. הייתה ממשלה הרבה שנים. אתה יודע, זה מאוד פופולרי להפיל את זה על ממשלות אחרות, אבל צריך לדעת שבסוף ממשלה לוקחת אחריות על העניין הזה. אני קורא לכולם לתמוך בהצעת החוק.

היו"ר אוריאל בוסו:

רבותיי, חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. נעבור להצבעה – הצעה 1635, הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל והארכת כהונה של חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023. כמובן, ההצבעה תהיה אלקטרונית, הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 נגד – 37 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל והארכת כהונה של חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

להלן תוצאות ההצבעה: 45 בעד, 37 מתנגדים. אני קובע שהצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל והארכת כהונה של חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה הראשונה ותעבור להכנתה לקריאה השנייה והשלישית בוועדת חוקה, חוק ומשפט. זה לא טרומית – גם בראשונה? אוקיי, היא תעבור לוועדת הכנסת לשם קביעת ועדה.

היו"ר אוריאל בוסו:

הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ. לאחר מכן – הודעה של השר שלמה קרעי מטעם הממשלה, בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון הזכות להיבחר), התשפ"ג–2023, פ/3343/25, של חבר הכנסת עמית הלוי וקבוצת חברי הכנסת.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אבקש להודיע על חילופי אישים מטעם סיעת הליכוד בוועדות הבאות: בוועדת החוקה, חוק ומשפט, במקום חברת הכנסת טלי גוטליב יכהן חבר הכנסת עמית הלוי עד סוף המושב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

במקום חבר הכנסת עמית הלוי, שכיהן כממלא מקום קבוע, יכהן חבר הכנסת אביחי בוארון. בוועדת הכלכלה, במקום חבר הכנסת עמית הלוי יכהן חבר הכנסת מושיקו פסל, רוטציה עם חבר הכנסת ששון גואטה, כל אחד שנה. בוועדה המיוחדת לזכויות הילד, במקום חברת הכנסת טלי גוטליב יכהן חבר הכנסת אופיר כץ. בוועדת החוץ והביטחון, במקום חברת הכנסת טלי גוטליב, שכיהנה כממלאת מקום קבועה, יכהן חבר הכנסת משה סעדה; כמו כן, חבר הכנסת אושר שקלים יכהן כממלא מקום קבוע במקום הפנוי לסיעה. החילופים של חברת הכנסת גוטליב – עד לסיום המושב.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה לחבר הכנסת אופיר כץ.

היו"ר אוריאל בוסו:

השר שלמה קרעי, הודעה מטעם הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה. בבקשה, השר שלמה קרעי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה. הינני מתכבד להודיע כי בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה הממשלה להודיע במליאת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת החוק למניעת אלימות במשפחה (פיקוח טכנולוגי להבטחת קיומו של צו הגנה והערכת מסוכנות – הוראת שעה), התשפ"ב–2022, מס' 1572, מיום 29 ביוני 2022. אדוני היושב-ראש, בדיון הקודם עלה לכאן חבר הכנסת שירי והשמיץ והדיח והסית נגד המחנה הלאומי כולו. חבר הכנסת שירי מתנהל בבריונות, כהרגלו, ממלא את פיו בצעקות בבוטות.

היו"ר אוריאל בוסו:

אין לך הודעה אישית, בגלל שהוא עכשיו מגיב בהודעה אישית על מה שאתה אמרת עליו. אז זה לא יהיה גלגל חוזר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון. אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת שירי, כשאתה בא – אני הייתי כאן ושמעתי את דברי הבלע וההסתה שלך.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אמרתי עליו – – – זה קריאות – – – לא אמרתי לו – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

אתה אמרת לו. הוא היה פה, ועכשיו הוא רוצה להגיב, כי הוא מגיב בהודעה האישית על מה שאתה אמרת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואני כל הזמן אומר לך – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא הייתי פה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת שירי, אני הייתי כאן.

היו"ר אוריאל בוסו:

אתה נאמת פה, לא?

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא נאמתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא נאם ודיבר וטינף והסית והדיח. אני אומר לו כל הזמן, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת שירי, כתוב: "נוע תנוע ארץ – – – והתנודדה כמלונה". תמיד כשאתה מדבר זה נראה כאילו שתית משהו לפני כן.

רון כץ (יש עתיד):

לא, לא. לא יפה, שלמה. לא יפה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ולא סתם "נאור שירי" בגימטרייה זה 777. זה הקוניאק שפעם היו שותים, ויש גם היום. אבל אני רוצה להגיד לך, היום, כששמעתי את דברי הבלע שלך – אני מציע לך לסתום את הפה קצת לפעמים כשאתה פוער פה על מחנה לאומי שלם בעם ישראל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה יש לך? מה זה הדיבור הזה? אתה חבר כנסת – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

כתוב, ואני אגיד לך – 777 זה לא רק נאור שירי.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתה חבר כנסת ישראל.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה, חברת הכנסת יסמין פרידמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא. סליחה, אדוני היושב-ראש – – – מה זה הדיבור הזה?

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. בפעם הבאה אני אקרא לך לעזור לנהל את המליאה. תודה רבה. היו פה התבטאויות הרבה יותר קשות, ומי שהיה פה שמע אותן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא אמר שהוא שתה. הוא אמר שיסתום את הפה.

היו"ר אוריאל בוסו:

למשל, חברת הכנסת מלינובסקי אמרה שינקי דרעי הולך לרוץ לרבנות הראשית לישראל, ואחר כך היא באה להתנצל, להגיד לי: טעיתי בשם. אז לזרוק הפרחות באוויר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, אדוני. כתוב בפסוק: "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו". אני לא אומר שאתה כלב, אבל יצא ש"לא יחרץ כלב לשונו" זה גם 777 בגימטרייה. אז כדאי שתסתום את הפה שלך כשאתה פותח את הפה על המחנה הלאומי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בושה, אתה בושה. תתבייש לך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הציבור שלח אתכם לאופוזיציה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תתביישו לכם. תסתמו את הפה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – – תתבייש, בריון – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה, חברת הכנסת יסמין. תודה רבה, חברת הכנסת פרידמן. קריאה ראשונה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הציבור שלח אתכם לאופוזיציה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה מה שאתה. אין משהו חכם להגיד?

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. קריאה שנייה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם תשבו בשקט, ואנחנו נמשיך להוביל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אז ככה אתה – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

קריאה שלישית, נא לצאת. תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

בושה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו נמשיך להוביל את מדינת ישראל על אפכם ועל חמתכם.

רון כץ (יש עתיד):

אתה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא מתרגשים מכם. לא מתרגשים מהאיומים שלכם. רם בן ברק מאיים פה להפציץ את המדינה. כל אחד חושב שהוא שווה מי יודע מה. אתם שווים כלום ושום דבר. זרקו אתכם לספסלי האופוזיציה.

נאור שירי (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

מהיום תזכור, נאור שירי, "לא יחרץ כלב לשונו", 777.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לשר שלמה קרעי. נעבור לנושא הבא בסדר-היום, הצעת חוק מטעם הממשלה – הצעת חוק תובענות ייצוגיות. הודעה למזכיר הכנסת. מי מציג את החוק הבא, אגב?

היו"ר אוריאל בוסו:

הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ. יש לו הודעה. שר המשפטים יציג. אוקיי, בבקשה. בדקנו ערנות של מזכיר הכנסת.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה כי הצעות החוק הבאות יועברו לדיון בוועדות, כמפורט להלן: ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – הזכות להיבחר), התשפ"ג–2023, פ/3343/25, של חבר הכנסת עמית הלוי וקבוצת חברי הכנסת; ועדת הכלכלה תדון בהצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון מקום חניה לרכב חשמלי), התשפ"ג–2023, פ/2637/25, של חבר הכנסת ארז מלול; ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת הגזענות), התשפ"ג–2023, פ/1583/25, של חבר הכנסת ישראל אייכלר.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת.

היו"ר אוריאל בוסו:

אנחנו נעבור לנושא הבא – הצעת חוק מטעם הממשלה לקריאה הראשונה מ/1625, הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 15), התשפ"ג–2023. מציג שר המשפטים וסגן ראש הממשלה חבר הכנסת לוין, בבקשה. נאור, מה אתה רוצה? הודעה אישית? אתה תכף עולה לנאום. אני אקדים לך את הנאום, שיהיה בהתחלה. אה, אתה לא רשום. גם אם אתה לא רשום, אני מעלה אותך. השר, בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 15), התשפ"ג–2023, מבקשת לתקן את התוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות בנוגע לתובענות ייצוגיות שמוגשות נגד רשות מקרקעי ישראל להשבת סכומים שנגבו שלא כדין, ולהעניק לה את ההגנות שקבועות בחוק עבור רשויות ציבוריות אחרות. תיקון זה מבקש למעשה לעגן בחקיקה ראשית את התיקון שנקבע זה מכבר בצו משנת 2018, לאחר שאושר בוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. הצו האמור קובע כי לצורך החוק רשות מקרקעי ישראל תיחשב כרשות ציבורית כאשר מוגשת נגדה תובענה ייצוגית. הצורך בהוצאת הצו עלה כתוצאה מפסיקת בית המשפט העליון, שקבע כי במקרים רבים רשות מקרקעי ישראל לא תיחשב כרשות ציבורית, אלא כעוסק, וזאת לאור פעילותה המערבת היבטים שלטוניים ועסקיים. המשמעות של היותה של רשות מקרקעי ישראל ציבורית לפי החוק היא שתינתן לה אפשרות החדילה הקבועה בסעיף 9 לחוק, המאפשרת לרשות להפסיק את הגבייה שבגינה הוגשה התובענה הייצוגית והתביעה נגדה לא תאושר, וכן תקופת השבה מצומצמת, כפי שנקבעה בסעיף 21 לחוק. בעתירה לבג"ץ שהוגשה לאחר התקנת הצו, הורה בית המשפט העליון על ביטול הצו, משום שלפי עמדת בית המשפט העליון, הוצאת הצו נעשתה ללא סמכות מספקת בחוק. יחד עם זאת, הורה כי ביטול הצו יושהה למשך 12 חודשים ממועד ההחלטה, כדי לאפשר למדינה לקדם הליך חקיקה שיעגן בחקיקה ראשית את ההסדר. על כן מונחת כאן הצעת החוק, על מנת לעגן את ההסדר שהיה קבוע עד היום באותו צו. מובן שרשות מקרקעי ישראל היא רשות ממשלתית. תקציבה הוא חלק מתקציב המדינה, וברור שהתייחסות אליה צריכה להיות כאל רשות ציבורית בעניין הזה. נדמה לי שאין שום היגיון שהדברים ייעשו בדרך אחרת. לאור האמור, הממשלה מבקשת להביא את הצעת החוק הזו כאן בפני הכנסת ואת אישורה בקריאה הראשונה. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לשר המשפטים וסגן ראש הממשלה חבר הכנסת יריב לוין. נעבור לרשימת הדוברים: הדובר הראשון, חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אף היא אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אף הוא אינו נוכח; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

מירב כהן (יש עתיד):

אדוני כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתם יודעים, השר בן גביר כבר זכה לכל כך הרבה תארים בתקופת כהונה כל כך קצרה: שר הפיתות, שר הטיקטוק, השר לכישלון לאומי. אבל אני חייבת להודות שהוא באמת הרוויח את כל התארים האלו ביושר. אבל בתקופה האחרונה הוא מוכיח שיש שם אחד שמתאר אותו יותר טוב מכל שם אחר: שר התירוצים. גם כשהוא כבר שר בכיר, חבר בקבינט הביטחוני וראש מפלגה כאן בכנסת, לבן גביר לעולם לא נגמרים התירוצים. אפילו שבתחילת הקדנציה הקואליציה הזו העבירה את חוק המשטרה, שמעניק באמת סמכויות חדשות וחסרות תקדים לשר לביטחון לאומי – בשמו החדש, השר לביטחון לאומי – בן גביר לעולם, אבל לעולם, לא נושא באחריות; פעם זו היועמ"שית, פעם זה בג"ץ, פעם זה מפכ"ל. בפעם הבאה אולי זה יהיה הרצל שאשם במצב של ביטחון הפנים במדינת ישראל. כולם אשמים חוץ ממנו. אז לבן גביר יש סמכויות ויש תואר מפוצץ, אבל אין לו שום אחריות – רק תירוצים. הכישלון של השר, שר התירוצים, זועק לשמיים. בממשלה שלנו, אני רק רוצה להזכיר, עם החוק הקיים, בלי סמכויות ובלי להפוך אותנו לשרים לאומיים, הבאנו להפחתה של 16% במקרי הפשיעה. עבדנו ביחד, בשיתוף פעולה, כל משרדי הממשלה, בלי להאשים אחד את השני. עבודה קשה פשוט מביאה את התוצאות, ואת זה השר הזה לא יודע לעשות. לצערי בממשלה הנוכחית לא מבינים את זה. במקום להבין עד כמה השר בן גביר הוא כושל ופשוט לפטר אותו למען הביטחון של כולנו, מבקשים לתת לו עוד ועוד סמכויות. כולנו שמענו על הצעת החוק שמבקשת לתת לבן גביר סמכות להפעיל גם מעצרים מינהליים. מי שבזמנו שנים רבות זעק מול כל מצלמה עד כמה הוא מתנגד למעצרים מהסוג הזה, עד כמה הוא מתנגד למעצרים מינהליים, פתאום מבקש לעשות בהם שימוש. בן גביר כבר הוכיח לנו שהתפקיד הזה גדול עליו, שכל מה שמעניין אותו זה לרוץ מאולפן לאולפן, להאשים את כולם חוץ מאת עצמו. שר כושל לא צריך עוד סמכויות, זה לא יעזור. הוא צריך ללכת הביתה, נגמרו התירוצים. השבוע סיעת ש"ס הוציאה הודעה חריגה לעיתונאים, ושם היא הודיעה שהשר בן גביר הוא השר הכושל ביותר בממשלת ישראל.

היו"ר אוריאל בוסו:

סיעת ש"ס לא הוציאה כזאת הודעה, ציטטו בשם בכיר בש"ס, שאנחנו לא יודעים מי זה. אז סיעת ש"ס לא הוציאה.

מירב כהן (יש עתיד):

אז ציטטו בשמכם שאתם אומרים – –

היו"ר אוריאל בוסו:

אבל לא סיעת ש"ס הוציאה כזאת הודעה.

מירב כהן (יש עתיד):

– – שהשר בן גביר, שאתם יושבים איתו בממשלה, הוא השר – –

היו"ר אוריאל בוסו:

לא נכון. לא אמרנו כזה דבר.

מירב כהן (יש עתיד):

– – הכושל ביותר בממשלת ישראל. והאמת היא שאני חייבת להודות שהפעם אני מסכימה איתכם. הינה, מצאנו מכנה משותף. השר לכישלון לאומי, לך הביתה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן. חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חבר הכנסת זאב אלקין – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חבר כנסת גדי איזנקוט – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן מרים השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת מטי צרפת הרכבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה שמעון רוט – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אף הוא אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ, חשבתי שאתה מוותר לנאור שירי, אבל תעלה ותבוא. שלוש דקות לרשותך, אדוני.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, צפינו פה לפני כמה דקות במופע איבוד שליטה קלאסי של ממשלת ישראל, שהדבר היחיד שהיא יודעת לעשות טוב זה לנסות לפלג, להסית. אני לא רוצה אפילו לומר מה באמת אני חושב על המופע המביש הזה, אבל אני כן רוצה לומר שזוהי לא דרכה של הכנסת. שרים לא אמורים להתנהג ככה, חברי כנסת לא אמורים להתנהג ככה. ומי שצופה בנו עכשיו ורואה אותנו עכשיו צריך לדעת שזו לא הדוגמה שאנחנו רוצים להעביר הלאה, כי בסופו של דבר מדובר פה בנבחרי ציבור שאמורים להיות דוגמה ומופת. והבעיה הזו מתחילה בדיוק על הדוכן הזה, כשמסתכלים אל עבר חבר כנסת שהיה סגן ראש עיר בעברו, לוחם בצה"ל, שעובד לילות וימים כדי להפוך את המדינה הזאת למקום טוב יותר, ועומד פה שר ועולב בו כאילו אנחנו נמצאים בשוק. וזה בדיוק מה שאנחנו רואים בממשלה הזאת. אנחנו רואים שרים שלא מצליחים לתפקד, אנחנו רואים ראש ממשלה חלש ולחיץ שלא מצליח לתפקד. אנחנו רואים מדינה בהתפרקות בגלל הממשלה ההזויה הזו, אנחנו רואים את הכלכלה שלנו מתרסקת, את יחסי החוץ שלנו עולים בלהבות ואת כל מה שיקר לנו במדינה הזו פשוט נמחק. זו מורשת נתניהו האמיתית, ככה זה נראה, ולצערי הרב, ככה נראית הממשלה הזו. עומד לנו שר הפיתות והטיקטוק, אחרי ש-11 ניצבים במשטרת ישראל התפטרו בגללו, מנסה לעשות פוליטיקה ברמות הנמוכות ביותר בתוך משטרת ישראל, כי הוא פשוט לא מצליח לנהל שום דבר. עומד שר האוצר שאמור להילחם ביוקר המחיה, ומהרגע שהוא נכנס לתפקיד הכול נהיה יקר יותר, כי הוא פשוט לא מצליח לנהל את זה. כל שר שנמצא בשולחן הזה אני יכול לנקוב בשמו ולומר במה הוא נכשל. ואני מצטער על כך וחבל לי על כך שארצי היפה יורדת לטמיון בגלל חבורה קיצונית, חלשה ונסחטת שכל רצונה זה שהשוליים שבשוליים של החברה הישראלית ישלטו במדינת ישראל. לשמחתי הרבה אין לכם רוב – לא בעם, והוועדה לבחירת שופטים הוכיחה שאין לכם אפילו רוב בכנסת. אז תמשיכו עם החקיקה הדמיונית והמטורללת שלכם ואנחנו נראה לכם שסופה של הממשלה הזאת הרבה יותר מהר והרבה יותר קרוב ממה שאתם חושבים. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – אינה נוכחת; חבר הכנסת דני דנון – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורנה ברביבאי – אינה נוכחת; חבר הכנסת השר שלמה קרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי – אחרון הדוברים, ולאחר מכן יעלה השר המסכם.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, נראה לי שצריך להסביר את מהות האובססיה שיש לשר מעלי אקספרס, שר התקשורת שלנו, כלפיי. בראשית הימים דיבר השר קרעי על הבטחת הבחירות של הליכוד, אם אתם זוכרים, בנוגע להורדת הריבית. לא הורדת הריבית, הורדת מחירי הארנונה. מאז גילה השר שאין לו מושג מה זה ארנונה. וזה לא הדבר היחיד שאין לו מושג בו. לא היה לו מושג מה זה מענק איזון, מה זה שעובר תקציב עירייה ומעבירים את תעריף הארנונה, והיה לו קצת קשה עם ההבנה שהאמת שאין לו מושג. ומאז שהוכחתי לו בדרכי המיוחדת, ואני מניח גם לא הרגועה במיוחד, אז הוא פיתח מעין אובססיה מיוחדת אליי. עכשיו, השר מתהדר ביכולת לנתח גימטרייה. יש לו קטע כאילו זה איזה מדע טילים שבכל פעם הוא מנחית מישהו על הירח כי הוא הבין מה מספר האותיות שלו, ואז מקביל את זה למשפטים אחרים. באמת, וואו איזו יכולת מופלאה, דוקטורט בגימטרייה. ואז הוא לא התאפק ורמז שאני שיכור. נכון, הייתה איזו פעם אחת שהייתי שיכור. אגב, ממש לא אכפת לי לשתות, אני פשוט לא שתיתי אז. גם עכשיו הוא חוזר לשיכור, כי תכלס פשוט נראה לי שהוא מאוד מאוד מאוכזב מחוסר היכולת שלו להבין מה זה תעריף ארנונה וחוסר היכולת שלו להבין מתי יש בכלל מסחר בשער החוץ. והאמת שאני כאילו עליתי – אמרתי: טוב, אני אתקוף אותו, וכתבתי לי מלא דברים. תקשיב, אתה – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

והחלטת שאתה בא לספר על הטיול במרוקו. יאללה, תן.

נאור שירי (יש עתיד):

ואז החלטתי שאני מרחם עליו. כי אם הוא רוצה לעלות לפה ברגע שהוא מציג הצעת חוק ולהיכנס בי ולהגיד כל מיני מילים מאוד מאוד נחמדות בגימטרייה, אז אני יכול להגיד לך, השר קרעי, ד"ר קרעי, דוקטור לכלום ושום דבר, שהמספר שלך בגימטרייה הוא 755. עכשיו, באופן מפליא זה קרוב ל-777, אבל אתה בגימטרייה זה דנה אינטרנשיונל; וגם: אם נפלת אז קום. יש גם עוד כל מיני, אני כאילו הולך פה על הקו הדק – נכון, חבר הכנסת אופיר כץ? כי אז יגישו עליי תלונה. אבל אני אגיד בכל זאת שהשר קרעי בגימטרייה זה: ברחה לי נפיחה לא צנועה. זה גם.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

די, שירי, די, לאן הגענו?

נאור שירי (יש עתיד):

עכשיו, נכון, עושים פרצופים. אבל בזמן שהוא עולה ומדבר כמו שהוא מדבר אף אחד מכם לא קם ואומר לו: ואללה, אתה יודע מה, בוא'נה, אולי הגזמת.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

לא, כי אתם – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אז אתה לא יודע את מחירי הארנונה – –

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

כשגב' מירב בן ארי עולה ומטנפת פה אתם לא קמים. די.

נאור שירי (יש עתיד):

– – ואתה לא יודע מה זה מענק איזון, ואתה לא יודע מה זה לקיים הבטחת בחירות, אבל מה שאתה בכלל לא יודע זה להשאיר את זה בצד המקצועי. וברגע שאתה יורד לקו האישי – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתה גם הפכת להיות כמו – – – הוא לא באולם.

נאור שירי (יש עתיד):

קפטן ואטורי, אל תפריע לי – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

הוא לא באולם, אבל. תגיד לי מה אתה – – – לספר סיפורים.

נאור שירי (יש עתיד):

– – ואל תגרום לי לסטות מנתיב השיט שלי.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אין לך אומץ, אין לך אומץ.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה. אז מי שלא יודע לשמור את זה מקצועי, הוא יקבל את זה בדיוק בצד האישי.

ניסים ואטורי (הליכוד):

היו"ר אוריאל בוסו:

מי מסכם את החוק?

נאור שירי (יש עתיד):

ובבקשה ממך, לא להפריע לי. אני רוצה להישאר בנתיב השיט שלי, ואתה מפריע לי. תודה ושיהיה לכם המשך ערב מהנה, מנו ספנות.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת נאור שירי. הבנתי שאין שר מסכם. טוב, חברי הכנסת, נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. הצעת חוק מטעם הממשלה. הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 15), התשפ"ג–2023, הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 15), התשפ"ג–2023, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק תובענות ייצוגיות – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוצאת אותי ולא קראת לי להצבעה.

היו"ר אוריאל בוסו:

את יודעת כמה עבר מאז? צודקת.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הוצאת את יסמין? למה הוצאת אותה?

היו"ר אוריאל בוסו:

צודקת. מאחר שזה לא משנה את זה, אז 12 קולות – ולפרוטוקול, 13 קולות, בתוספת קולה של חברת הכנסת יסמין. אני מתנצל. אני קובע שהצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 15), התשפ"ג–2023, עברה בקריאה ראשונה. לפרוטוקול – תוספת קולם של חבר הכנסת יצחק פינדרוס ושל חבר הכנסת סימון מושיאשוילי. יש עוד מישהו? אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור להכנתה בוועדת החוקה, חוק ומשפט לקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר אוריאל בוסו:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעה לפיצול הצעת חוק, הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות, התשפ"ג–2023, מ/1615. מציג חבר הכנסת ארז מלול, בשם יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. בבקשה.

ארז מלול (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות, התשפ"ג–2023, מ/1615, נדונה בכנסת בקריאה ראשונה ביום כ"ח בניסן התשפ"ג, 19 באפריל 2023, והועברה לוועדת הפנים והגנת הסביבה. בשל המורכבות הרבה של הנושאים האלה, הגשת רשימת מועמדים באופן ממוכן והליכים משפטיים בעניין ביטול הבחירות, וכדי לא לעכב את קידום שאר נושאי הצעת החוק, מוצע לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות כך שחלק אחד מההצעה יכלול נושאים אלה והחלק האחר מההצעה יכלול את יתר הנושאים שבהצעת החוק. בנוסף, ברצוני להביא לידיעת הכנסת כי במהלך דיוני הוועדה עלה צורך להסדיר את האפשרות של עוזרים אישיים לראשי רשויות מקומיות, לסייע להם בפעילותם הפוליטית. בעניין זה נשמעו דעות לכאן ולכאן, אך היה ברור כי הנושא טעון הסדרה. בשיחה בין יושב-ראש הוועדה למשנה ליועצת המשפטית לממשלה סוכם כי משרדי הפנים והמשפטים, בשיתוף יתר גורמי הממשלה הנוגעים בדבר, יערכו בחינה של האפשרות להסדרה של הסיוע בתחום הפוליטי של עוזרו האישי של ראש רשות או סגנו, בתקופת הבחירות ובכל הנוגע לעבודתו השוטפת עם ראש הרשות. הצוות הממשלתי יקיים שיח בעניין עם נציגי השלטון המקומי ויעבירו את ממצאי הבחינה לוועדה עד סוף חודש ינואר. כשהוועדה תדון בנושא שפוצל, היא תדון גם בנושא הזה של העוזרים האישיים. על כן, אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת הפיצול.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני מודה לחבר הכנסת ארז מלול, בשם יושב-ראש ועדת הפנים. חברי הכנסת, אני מבין שרשימת הדוברים אומנם נמצאת כאן, אבל אני גם לא אקריא את השמות של הדוברים, רובם אינם. אולי אני רק אזכיר את השמות של מי שנמצא. אני לא רואה מישהו כאן, עמית הלוי, אולי? הוא רוצה לדבר? כולם מוותרים. אין סיכום כאן, נכון? מאחר שזו רק הצעה.

קריאה:

אין.

היו"ר אוריאל בוסו:

אנחנו נעבור להצבעה, חברי הכנסת. הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות, התשפ"ג–2023, מ/1615. הצבעה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה – 12 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות, התשפ"ג–2023, נתקבלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהחלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות, התשפ"ג–2023, התקבלה, עברה, כמובן. ההחלטה התקבלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק מטעם הממשלה לקריאה השנייה והשלישית, מס' 1550, הצעת חוק התחרות הכלכלית (תיקון מס' 23 והוראת שעה), התשפ"ג–2023. יציג, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר ועדת הכלכלה חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, בבקשה.

סימון מושיאשוילי (בשם ועדת הכלכלה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק התחרות הכלכלית (תיקון מס' 23 והוראת שעה), התשפ"ג–2023, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. בהצעת החוק הממשלתית המונחת בפניכם מוצע לאסור על יבואן ישיר לפעול באופן שעלול להוביל לפגיעה ביבוא מקביל או ביבוא אישי או לפגיעה בתחרות, או אם עיקרו של המעשה הוא מניעה או הפחתה של התחרות מצד יבוא מקביל או יבוא אישי, כפי שאסביר בהמשך דבריי. יבואן ישיר מוגדר בהצעת החוק כמי שמייבא לישראל טובין או מפיץ טובין שיובאו לישראל בהתאם להסדר עם יצרן הטובין במדינת חוץ, וכן כמי שמייצר טובין בישראל מכוח הסדר עם אדם ממדינת חוץ. בשל מעמדו של היבואן הישיר והקשר הישיר שלו עם היצרן בחו"ל, ישנם לא אחת מקרים שבהם היבואן הישיר מנצל את מעמדו כדי להכביד, ואף כדי למנוע יבוא מקביל ויבוא אישי של המוצר שהוא מייבא, או יבוא של חלקי חילוף המוצר המדובר וכדומה. כדי לתת מענה לאותם חששות תחרותיים, נקבעה בשנת 2018 הוראת שעה שהייתה בתוקף למשך שלוש שנים, וקבעה את סמכות הממונה על התחרות לתת הוראות ליבואן ישיר, אם נוכח שכתוצאה ממעמדו של היבואן הישיר או התנהגותו קיים חשש לפגיעה משמעותית ביבוא מקביל או ביבוא אישי, ובשל כך עלולה להיפגע באופן משמעותי התחרות בענף שבו פועל היבואן הישיר. בהמשך להוראת השעה שלא הוארכה, ובמסגרת הפקת לקחים מיישומה, מוצע כעת לקבוע הסדר חדש, מרחיב יותר, שמטרתו לתת לרשות התחרות כלים אפקטיביים להתמודדות עם כוחם העודף של היבואנים הישירים. עם זאת, ההסדר החדש ייקבע כהוראה קבועה, ובשונה מהוראת השעה, מטרתן של ההוראות המוצעות היא מניעה מראש של אותם מעשים שעלולים לפגוע ביבוא מקביל או אישי, כך שהם יוגדרו בחוק. באופן זה, יהיה ברור מהם האיסורים שיחולו על יבואנים ישירים. יש לציין כי רשימת המעשים האסורים לא נכללה בנוסח הצעת החוק הממשלתית, שכן הצעת החוק הממשלתית אסרה על יבואן ישיר לעשות כל מעשה שעלול לפגוע ביבוא אישי או ביבוא מקביל, או שעלול לפגוע בתחרות. הוועדה סברה שמדובר באיסור רחב מדי, שעלול, בין השאר, להקשות את האכיפה. ולכן החלטנו לעגן בחוק באופן ברור את רשימת המעשים שעלולים, בנסיבות המתאימות, להעלות כדי הפרה. יש לציין כי הצעת החוק לא מבקשת לקבוע את האיסור כעבירה פלילית אלא כהפרה מינהלית, כך שסמכות הממונה על התחרות להטיל עיצומים כספיים שעשויים להגיע לסכומים גבוהים ביותר, של כ-100 מיליון שקלים, בשל הפרות של החוק, תחול גם על הפרת איסור זה. כדי שניתן יהיה לבחון אם ההוראות המוצעות מספקות ואם הן נאכפות בפועל, החליטה הוועדה לקבוע כי הממונה על התחרות ידווח לוועדה אחת לשנה, במשך ארבע שנים, על יישום ההוראות המוצעות ופעולות האכיפה שנעשו מכוחן. מאחר שמטרת התיקון המוצע היא הגברת התחרות והסרת חסמים כדי להביא להורדת יוקר המחיה, החלטנו להוסיף להצעת החוק הוראות ספציפיות ביחס ליבואנים ישירים של כלי הרכב, לאור הריכוזיות הגבוהה בענף זה ובהתחשב בכך שרכישת רכב היא ההוצאה השנייה בגובהה עבור משק בית אחרי רכישת דירה. בדיוני הוועדה עלה כי החסם המשמעותי הקיים היום בפני יבואנים מקבילים של כלי רכב הוא קבלת העדפה בשיעור המכס. חסם זה נובע מכך שהמסמכים שנדרשים היבואנים להמציא לנציגי המכס על מנת לזכות בהקלה האמורה – שזה בעצם תעודות מקור – מחייבים קשר ישיר עם יצרני הרכב בחו"ל, קשר שלרוב אינו מתאים עם יבואנים שאינם יבואנים ישירים. לפיכך, מוצע לחייב יבואנים ישירים לדווח למנהל המכס על דגמי כלי הרכב המיובאים על ידם ויש לגביהם תעודת מקור, וכך למעשה לאפשר ליבואנים המקבילים לקבל את ההטבה בשיעור המכס למרות שאין בידיהם את המסמכים שמקורם ביצרני הרכב. הוראה זו נקבעה כפיילוט לתקופה של כשנתיים עם אפשרות להארכה, כדי לבחון את השפעותיה על התחרות בענף הרכב. מכיוון שמדובר בהוראה חדשנית וייחודית, קבעה הוועדה כי סמכות המנהל במשרד התחבורה להטיל עיצומים כספיים על יבואן ישיר בשל הפרת הוראה זו לא תיכנס לתוקף מייד, אלא רק לאחר תקופה נוספת של שנה וחצי. חברי וחברות הכנסת, אני מקווה שהצעת החוק המונחת בפניכם אכן תסייע לקידום התחרות ולהפחתת יוקר המחיה, וכי רשות התחרות וכן משרד התחבורה יעשו שימוש בסמכויות החדשות שיינתנו להם. אני מבקש מכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ולדחות את כל ההסתייגויות.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת סימון מושיאשוילי על הצעת חוק חשובה שוועדת הכלכלה מביאה. מי שלא הבין, רגולטור, חברה גדולה שתנסה להקטין את היבואנים המקבילים הקטנים יכולה להגיע לקנס של עד 100 מיליון שקלים. אני חושב שזו אחת מהצעות החוק החשובות למלחמה ביוקר המחיה. חברי הכנסת, אני אקרא את רשימת המסתייגים שהוגשו כאן, ואחר כך יאמר לנו חבר הכנסת בועז טופורובסקי – להצעת חוק זו הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, אורנה ברביבאי, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי ושלי טל מירון; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדעון סער, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, יפעת שאשא ביטון, חילי טרופר, זאב אלקין, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, שרן מרים השכל ואלון שוסטר.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אין צורך להקריא, אנחנו מסירים את ההסתייגויות.

היו"ר אוריאל בוסו:

קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. אני מבין, חבר הכנסת בועז טופורובסקי, שאתם מסירים את ההסתייגות. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו ניגש להצבעה. מאחר שההסתייגויות להצעת חוק זו הוסרו, נצביע כנוסח הוועדה על סעיפים 1 עד 5, כולל 5, כל הסעיפים, בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–5 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו.

היו"ר אוריאל בוסו:

11 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שהצעת חוק התחרות הכלכלית (תיקון מס' 23 והוראת שעה), התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 10 נגד – אין נמנעים – אין חוק התחרות הכלכלית (תיקון מס' 23 והוראת שעה), התשפ"ג–2023, נתקבל.

היו"ר אוריאל בוסו:

עשרה בעד, אין מתנגדים. אני קובע שהצעת חוק התחרות הכלכלית (תיקון מס' 23 והוראת שעה), התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא – הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 12), התשפ"ג–2023. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הבריאות אוריאל בוסו.

אוריאל בוסו (יו"ר ועדת הבריאות):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. רבותיי חברי הכנסת, גברתי השרה, קודם כול, אני רואה שהצוות שלי הכין לי נאום די ארוך, ואני לא מתכוון לקרוא את כולו, כי אני הייתי בדיוק באותו מקום. אני רק אסביר את מהות החוק. חברי הכנסת, נאום להצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 12). אני אקדים ואומר שאני מגיש הצעת חוק לשנות כך שלא יהיה המינוח "חולי נפש" בכנסת ישראל ובספר החוקים. יש "מתמודדי נפש". אך מאחר שהצעת חוק זו הוגשה כמו שהיא כהצעה ממשלתית, הייתי חייב להתייחס אליה כמו שהיא, ולא הייתה לי אפשרות לשנות בוועדה. לכן, כשאני קורא את זה, לי זה צורם בוודאי, אבל זה לא ראוי. אין מושג "חולי" – יש התמודדות. לכן ההצעה שאני מביא כאן בפניכם – –

קריאה:

אוריאל בוסו (יו"ר ועדת הבריאות):

חד וחלק. – – לקריאה שנייה ושלישית היא הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 12). זה לא סוד שקיימת כיום במערך בריאות הנפש מצוקה כללית קשה, מחסור בפסיכיאטרים בכלל ובפסיכיאטרים בשירות המדינה בפרט. הכול, כמובן, על רקע הרפורמות, ויש כאן קושי שרק הולך ומחריף. זה גם גורם לעיכוב, לעבודה מסורבלת של הוועדה, ולפגיעה בוועדות שמתכנסות לאשר את כל התהליכים. מהיום למתמודדי נפש יש כתובת סטטוטורית מסודרת שאחראית לתלונות על התנהגות חברי הוועדה ועל ניהול התהליכים. התיקון המוצע יאפשר גמישות רבה, בעיקר בקביעת מוטבי הוועדות, מבלי לפגוע בהרכבן המהותי, שיכלול משפטן, רופאים. כמובן שכאן גם תהיה סמכות של השר ומנכ"ל המשרד לשנות את הרכב הוועדה לפי המלאי של הרופאים שקיים. תמיד אומרים שחברה נמדדת ביחס לחוליה החלשה ביותר. כשאני מבקר ונפגש עם מתמודדי נפש, אני חושב ואומר בכאב ובעצב שלעיתים נדמה שהם אפילו לא החוליה החלשה; לא חלשים – הם שקופים. לא רואים אותם, לא שומעים אותם, הם "שם" – באברבנאל, בגהה, במזור, בשער מנשה, בכפר שאול, באיתנים, במרכזים רפואיים נוספים. אני מתחייב לכם, חברי וחברות הכנסת, מתמודדי נפש ובני משפחותיהם, אנחנו כאן בשבילכם, בשביל כולם.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אוריאל בוסו (יו"ר ועדת הבריאות):

ללא ספק, החובה שלנו לפעול כך שמתמודדי נפש יקבלו את המענה המקצועי, המהיר והמיטיב ביותר כדי להתקדם. לכן הצעת החוק של הוועדות הפסיכיאטריות כאן, כפי שהוגשה על ידי המשרד, כוללת כמה תיקונים, כמו למנות שופט בדימוס כאחראי, לקבוע הוראה לעניין הפסקת כהונה, לקבוע תנאי למינוי חברי כל סגל הוועדות שלא הורשעו בעבירה פלילית, לקבוע הגבלת כהונה, לקבוע כללי ניגוד עניינים ואת שאר התיקונים כפי שהוגשו. אני רוצה להודות למשרד הבריאות על הבאת הצעת החוק; למשרד המשפטים, לסיוע המשפטי – על השותפות הרבה בקידום הצעת החוק; לצוות הוועדה – למנהלת הוועדה מיכל דיבנר כרמל, ליועצת המשפטית עו"ד נעה בן שבת; לעו"ד יעקב שטרן, ראש המטה שלי, ולכל צוות הלשכה שלי – נתן מור יוסף, מאיר פנחס, ראובן הופמן וכולם. להצעת החוק הזאת הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות או להסיר, ולאשר את זה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

יש הסתייגויות. האם אתם מושכים את ההסתייגויות?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מושכים את הכול ותומכים.

היו"ר ניסים ואטורי:

אוקיי. אנחנו נעבור להצבעה, חברים. אנחנו נצביע בקריאה שנייה על סעיפים 1 עד 7, כנוסח הוועדה. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אני מבקש לשבת במקומות. נאור, אתה מוצא את עצמך או שאתה רוצה ליווי? הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–7 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו.

היו"ר ניסים ואטורי:

16 בעד, אין מתנגדים. אני מודיע שהצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 12), התשפ"ג–2023, עברה בקריאה שנייה. נעבור להצבעה על הצעת החוק בקריאה השלישית, סעיפים 1 עד 7. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 12), התשפ"ג–2023, נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

15 בעד, אין מתנגדים. אני מודיע שחוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 12), התשפ"ג–2023, עבר בקריאה שלישית, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי א' בתמוז התשפ"ג, 20 ביוני 2023, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה, חברים. תודה רבה.