ישיבת מליאה בתאריך 14/03/2023 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. יעלה ויבוא חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כמו בכל שבוע, גם הפעם, לבקשת חבר הכנסת בועז טופורובסקי, נקריא את שמות ההרוגים ונציין את תאונות הדרכים הקטלניות שהתרחשו בשבוע החולף. ביום רביעי 8 במרץ נהרג רוכב אופנוע בן 20 בתאונה סמוך לחריש. ביום שבת 11 במרץ נהרגה אישה בת 80 בתאונה חזיתית בין שני רכבים בכביש 444. בהמשך אותו יום נהרג נהג בן 19 בהתנגשות עם רכב פרטי בהרצליה. 73 ימים חלפו מתחילת שנת 2023; 73 אנשים איבדו את חייהם בכבישים מתחילת השנה – הרוג בכביש בכל יום. זכרו זאת. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. יעלה ויבוא חבר הכנסת אליהו ברוכי, ואחריו – חבר הכנסת יונתן מישרקי.

אליהו ברוכי (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, בדקה שברשותי אני רוצה לתבוע את עלבונו של חבר הכנסת דודי אמסלם. בשבוע שעבר עמד כאן, על בימת הכנסת, חבר הכנסת עידן רול והפנה לדודי אמסלם את השאלה הבאה: מה עשית בקריירה שלך עד היום? ככה שאל אותו עידן רול. עשית משהו אשכרה למען המדינה? אי פעם עשית משהו? לא נתקלתי באף אחד שאמר פעם: אמסלם עשה, אמסלם חוקק. ובכן, יום אחד אחר כך, יום אחד בלבד, אושרה כאן במליאה בקריאה טרומית הצעת חוק של דודי אמסלם לפטור ממע"מ על תרופות אונקולוגיות מצילות חיים. כמה התנגדו להצעה? אפס. כמה נמנעו? אפס. אז אני פה אחד שעומד ואומר: אמסלם עשה, אמסלם חוקק. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת אליהו ברוכי. יעלה ויבוא חבר הכנסת יונתן מישרקי, ואחריו – חבר הכנסת ארז מלול.

יונתן מישרקי (ש"ס):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני, יחד עם חבריי לסיעה, מבקש להציב כאן יד ושם ליהודי אציל נפש, נוח לבריות, נוח למקום, אהוב למעלה ואהוב למטה, ידידי הצדיק רבי נתן בהר, זיכרונו לברכה. רבי נתן היה אוהב תורה, אוהב לומדי תורה, נעים זמירות ישראל, מאיר פנים לכל אדם. היה נחבא אל הכלים, לא החזיק טובה לעצמו. הוא היה איש פשוט, הוא היה איש מופת. העיד עליו ידידו, ייבדל לחיים טובים, רבי יחיאל נהרי: נתן היה מיוחד במעשי החסד שעשה לנזקקים, לזקנים, לחולים, לגלמודים. הוא שימש תלמידי חכמים ושימח לבבות. כולנו היינו עדים להתמסרותו העצומה בכל מה שקשור לקברו של גאון ישראל מרן רבנו עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה. נתן ראה בזה מפעל חיים, וברור שעם ישראל בכלל, ותנועת ש"ס בפרט, חייבים לו הכרת הטוב. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. יעמדו לו זכויותיו בעולם האמת. תנחומים גדולים למשפחתו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת ארז מלול, ואחריו – חבר הכנסת אבי מעוז.

ארז מלול (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איך אנחנו אומרים בתור לקופת חולים כשיש הרבה אנשים ואנחנו רוצים לעקוף? סליחה, חברים, רק שאלה. מכירים את זה? אז אדוני היושב-ראש, חברים יקרים, אני רק שאלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

או בנוסח הפרלמנטרי: אני רק דקה.

ארז מלול (ש"ס):

אני רק דקה. למה מח"ש, במקרה של הפגנות מתנגדי הרפורמה, מגלה כזאת נחישות, יעילות, זריזות, אולם בהפגנות של אוכלוסייה אחרת – חרדים, למשל – היא מגלה רפיסות, עצלות וגרירת רגליים? למה שלושה שוטרים שזרקו רימון בהפגנות הרדיקליות הפרועות כבר נקראו לחקירה במח"ש, ואילו בפרשת אהוביה סנדק, זיכרונו לברכה, למשל, מח"ש עשתה הכול כדי שהחקירה תזדהם? ותשאלו את משה סעדה, ידידנו. רק שאלה: היכן הייתה מח"ש כאשר בחודש אפריל 2020 ילדה בת שמונה נפצעה בפניה מרימון הלם שהשליכו השוטרים בהפגנה בשכונת מאה שערים, והאם דמה של ילדה חרדית פחות סמוק מדמו של כל מפגין אחר בתל אביב? ולסיכום, רק שאלה: בהפגנות הימין ובהפגנות החרדים המשטרה מגלה אפס סובלנות ויורה רימונים או בואש או מכה באלות ודורסת עם פרשים ללא רחם ובאפס סובלנות, ואילו בהפגנות מתנגדי הרפורמה, שמנסים להרוס את זרם החיים, המשטרה מגלה מקסימום הכלה. אני, כמו שאומרים, רק שאלה, אבל אני חושב שהתשובה ידועה לכולנו: הרפורמה המשפטית. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת מלול. יעלה ויבוא חבר הכנסת אבי מעוז, ואחריו – חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 81, והפעם על הקרע בעם. מכל עבר מזהירים אותנו מקרע בעם. הרפורמה המשפטית – קרע בעם; חוק החמץ – קרע בעם; ביטול סעיף הנכד – קרע בעם. פשוט הנדסת תודעה של מי שממש לא אכפת להם מקרע בעם, אבל מנסים לנגן לימין ולציבור הדתי והחרדי על ציפור נפשם, כלומר על אחדות עם ישראל. אז לא, לממש הבטחות בחירות זה לא קרע בעם; להחזיר את האיזון בין הרשויות זה לא קרע בעם; לחזק את הזהות היהודית, גם זה לא קרע בעם. אבל כשמיעוט שהפסיד בבחירות מנסה לכפות בכוח את השקפת עולמו ואת שימור הכוח של האליטות זה באמת יכול להוביל לקרע בעם. לא רוצים קרע בעם? פשוט תפסיקו לקרוע אותו. אני ממליץ לחבריי מהשמאל למחות בכל הדרכים החוקיות, אבל בשום אופן לא לשתף פעולה עם אלו שקורעים את העם. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת מעוז. תעלה ותבוא חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נאום קול המושתקים מס' 13. שלושה שבועות בלבד חלפו מאז הפיגוע הקשה בחווארה שבו נרצחו הלל ויגל יניב, השם ייקום דם, ולצערי, שום דבר לא השתנה. מה שאומר עכשיו יהיו אולי מילים חריפות, אך אין מנוס מלאומרן. חייהם של תושבי יהודה ושומרון, בדגש על גזרת גב ההר וחווארה, ממשיכים להיות מופקרים גם תחת ממשלתנו הנוכחית. אחרי הפיגוע הקשה בחווארה, שהיה השיא של חודשים ארוכים של שגרה מדממת, תושבי השומרון קיוו שמשהו ישתנה, שמישהו במערכות הביטחון יתעשת וישים סוף לעשרות הפיגועים שמתרחשים מדי שבוע בגזרה, שמישהו יפנים שעם מדיניות ההכלה הנוכחית, הפיגוע הבא הוא רק עניין של זמן, אבל כל זה לא קרה. ימים ספורים לאחר הפיגוע, שוב נרגמו בחווארה רכבים יהודיים זה אחר זה. שגרת הפיגועים חזרה, וביתר שאת. דודם של בני משפחת יניב, שנסע לבקר את המשפחה השכולה, נרגם באבנים בידי מחבלים 100 מטרים בלבד ממקום הרצח. רכבים נוספים שעברו זכו למטר אבנים מצד עשרות מחבלים שהתגודדו על הכביש כשהם אוחזים באלות וסלעים והופכים כל רכב יהודי שעבר במקום למטרה ניידת. ומה מערכת הביטחון עשתה בתגובה על הפיגועים הללו? המשיכה בדיוק באותה מדיניות ההכלה שהייתה עד היום. לא מבצע מקיף ושורשי כנגד הטרור בכפר, לא עוצר, ואפילו לא שורת מעצרים מינהליים כמו שניתנו לתושבים היהודים ביישובים הסמוכים. אומר לכם בצער, חבריי חברי הכנסת, אם המדיניות פה לא תשתנה בדחיפות ותאמץ קו תקיף ועוצמתי הרבה יותר, הפיגוע הבא הוא רק עניין של זמן. ואני שואלת את עצמי ואתכם: האם נוכל להגיד בלב שלם שידינו לא שפכו את הדם הזה? תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי. יעלה ויבוא אחרון הדוברים לפרק זה, חבר הכנסת אריאל קלנר.

אריאל קלנר (הליכוד):

תודה. אתמול השקתי את השדולה בראשותי בנושא המאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה. צריך להבין, האנטישמיות המודרנית היא בין השאר, ובמיוחד, דה-לגיטימציה למדינת ישראל, למדינה היהודית – הצגתה כמדינה גזענית, מדינת אפרטהייד, לעיתים אף השוואה לנאציזם. ארגוני דה-לגיטימציה שפועלים נגד מדינת ישראל פועלים מתוך אנטישמיות מובהקת, והמימון שלהם, המימון המדינתי הזר, הוא דבר שצריך להיפסק, כי הוא פגיעה בריבונותנו אחרי שחזרנו למדינה הזאת אחרי אלפיים שנות ייסורים. מעניין שאחרי אלפיים שנות ייסורים במקומות שבהם כל כך הרבה התייסרנו, לפעמים אותן מדינות מרשות לעצמן להתערב בתוך ענייניה הפנימיים של מדינת ישראל ולממן ארגוני דה-לגיטימציה למדינה היהודית. אני מודה לכל השרים וחברי הכנסת שהגיעו. השדולה תפעל בכל כוחה כנגד הדה-לגיטימציה וכנגד האנטישמיות המודרנית. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת קלנר.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הבא על סדר-היום – ציון היום הלאומי למדע. אני מזמין את חבר הכנסת איימן עודה, יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה ומי שמוביל את היום המיוחד, לשאת את דברו.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, קודם כול, יום הולדת שמח לאלברט איינשטיין – 144 שנים. החיים המעשיים שלו נמשכו גם אחרי פטירתו. תרומתו לאנושות – אי-אפשר להפריז בחשיבותה. אנחנו מודים לו לא רק ברמה המדעית אלא גם ברמה הפוליטית. כבוד היושב-ראש, אני מניח שלו איינשטיין היה בינינו, הוא היה מצביע לחד"ש-תע"ל, כי אין זרם פוליטי קרוב אליו יותר מהזרם הזה. אבל אני מסכים איתו לא רק פוליטית אלא גם רעיונית. הוא שאמר פעם שאי-אפשר לפתור בעיה באותה דרך מחשבה שהובילה לאותה בעיה. כשאני שומע את האנשים שמדברים בנאומים בני דקה על חווארה ואיך צריך להחזיר להם, ועל אנטישמיות, ומה צריך לעשות מול העולם כולו, אני שואל את עצמי: מה, לא דיברתם על זה גם בשנת 1950, 1955, 1960, 1970, 1980, 2000, 2010? מה, אתם לא לומדים? אתם רוצים לפתור את הבעיה באותה צורת מחשבה שלא פתרה את הבעיה, כמו שאמר איינשטיין? יש דרך אחרת, חברים, והדרך היא לחתור לשלום אמת, לשלום אמת; לכבד את שני העמים שנמצאים פה. ליהודים מגיעה זכות להגדרה עצמית; לפלסטינים מגיעה זכות להגדרה עצמית, נקודה. לכבד את שני העמים. כך הולכים לכיוון אחר, שהעולם כולו מכבד, ובצדק. אבל מה נעשה יום-יום בשטחים הכבושים? זו הדרך? לא לומדים מההיסטוריה? אותה תגובה?

אריאל קלנר (הליכוד):

– – – ההסתה במערכת החינוך הפלסטינית?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

ועדת המדע והטכנולוגיה פתוחה לכל האזרחים. לא הייתה ועדה במשך שנה וחצי, והיום יש ועדה פעילה. אני פונה לכל האזרחים, לרבות השכבות המוחלשות, לראות בוועדה הזו כתובת להם. אני רוצה להגיד עוד יותר: התפיסה העיקרית שלנו היא שהחברה היא כמו גוף של בן אדם, ממש כמו גוף של בן אדם. אם יש חלק בגוף הזה שהוא חלש או מוחלש, צריך לחזק אותו, כי זו טובת הגוף כולו וזו טובת החברה כולה, לכן, ביתר שאת לשכבות המוחלשות. הפתגם הסיני דיבר על המדע שהוא כמו מפתח שפותח את הדלת לגן עדן או את הדלת לגיהינום. אנחנו רוצים מדע שיפתח את הדלת לגן עדן לכולם, לכל האזרחים – יהודים וערבים – ולאנושות כולה. זוהי המטרה של ועדת המדע והטכנולוגיה שלנו. אני רוצה לפנות לחברות הבין-לאומיות שמחרימות או שמאיימות בהחרמת מדינת ישראל. אני רוצה להסתכל בפנים שלהן ולהגיד להן: זה לא המוסר, זה לא המוסר, זה האינטרסים שלכן. למה אני אומר את זה? כי אתם מפחדים מחוסר היציבות, כמו שהקפיטל בכל מקום מפחד מחוסר היציבות. אתם מפחדים מחוזים שבג"ץ לא יגן עליהם. אבל אני רוצה לשאול אתכם את השאלה המוסרית הקרדינלית: איפה הייתם בזמן שמדינת ישראל ממשיכה או מעמיקה את הכיבוש? איפה היה המוסר שלכם כשהורסים בתים בנגב, כשלא מכירים בכפרים בלתי מוכרים? חברים, אם להיות עקרוניים, אז עקרוניים עד הסוף, ולראות תמיד מה העיקר, ולא האינטרסים הכלכליים, בשל חוסר יציבות, אלא ממקום ערכי. האמת היא שאני לא תולה תקוות בקפיטל. זה לא בבית ספרי. אני חושב שהם מחפשים את האינטרס הכלכלי שלהם. אבל בכל זאת, אם כבר, אז כן, צריך להגיד שממסד שפוגע בעם אחר ובזכויות דמוקרטיות ראוי לכל עמדה איתנה נגדו, עד שיהיה פה מקום יציב שמושתת על צדק, שבעיקרו שלום, שוויון, דמוקרטיה וצדק חברתי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת עודה. הדובר הבא על פי הרשימה הוא חבר הכנסת ולדימיר בליאק, אלא שעל פי החלטת ועדת האתיקה הוא לא יוכל לדבר בפרק זה. על כן, תעלה ותבוא חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

שרת המדע לשעבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חמש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני באמת שמחה לדבר ביום לציון יום המדע הלאומי של הכנסת.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – – שלא ראיתי ולא אמרתי שנמצאת פה איילת חאקימיאן, שהיא מנהלת הוועדה, והיא המנהיגה הראשית של הוועדה. הרבה הערכה, הרבה הערכה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

בהחלט, בהחלט. באמת הייתה לי הזכות להיות שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה בממשלה הקודמת. ואני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, כמו שאתה כבר בטח יודע, שהתפקיד הזה שינה את פניו, וכל המשרד הזה עבר מהפכה במובן הזה שהממשלה שבה הייתי חברה החליטה להעביר את כל תחום ההייטק, לחבר אותו לעולמות המדע, המחקר והפיתוח, כי חד הם. כי התוצר – חברת ההייטק המצליחה היא תוצאה של מחקר ופיתוח. ובאמת, אני לא אשכח את ישיבת התקציב הראשונה של הממשלה הקודמת, אחרי שלוש שנים בהיעדר תקציב, בתור שרת החדשנות. משרד האוצר, אגף התקציבים וגורמי הכלכלה חזרו והציגו לנו, חברי הממשלה, כי בזכות ההייטק הישראלי, בעיקר, אנו יוצאים מהמשבר הכלכלי בתקופת הקורונה. בזכות ההייטק הישראלי, ישראל יצאה מאחת התקופות המורכבות שהיו כאן. אדוני בטח יודע שישראל סיימה עם נתוני צמיחה ראשונים ביחס למדינות אירופה מייד אחרי תקופת הקורונה בממשלה הקודמת, והרבה מאוד בזכות הכנסות המיסים והתרומה של תעשיית ההייטק, ששברה שיאים בשנתיים שבהן הייתה לי הזכות לכהן כשרה. ולא רק בכלכלה. תעשיית ההייטק ומעמדה העולמי בתחומי המדע ובתחומי ההייטק הם נכס מדיני ממדרגה ראשונה ליחסי החוץ של מדינת ישראל, החל מהסכמים שחתמתי עם האמירויות ועם מרוקו ועם מדינות אחרות ברחבי אירופה. ובכלל, צריך לומר שהרבה פעמים נקראתי אל משרד ראש הממשלה לפגישות שבהן, למשל, ראשת הממשלה היוצאת של גרמניה אנגלה מרקל – אם אתה זוכר, היושב-ראש – הגיעה לארץ בתום תפקידה והקדישה ערב שלם, איזה יומיים של ביקור, לשמוע ולהכיר את ראשי תעשיית ההייטק. ואם הייתם שואלים אותי אם יש סיכוי שממשלת ישראל תיקח את הנכס האסטרטגי הזה ותפגע בו בשל המהפכה המשטרית, לא הייתי מאמינה. אלו ימים קשים לכלכלה הישראלית ולהייטק הישראלי. המשקיעים שואלים שאלות ומבקשים להעביר כספים לחו"ל, גם בעבר וגם היום. וההייטיקסטים הציונים – אני יודעת ואני יכולה לספר לך מעדות ומשיחות איתם – נמצאים כאן כאקט ציוני במדינת ישראל. אין אחד מהם שלא עומד בלחצים יום-יום, שעה-שעה, מהמשקיעים שלהם, לעבור ולהעביר את עסקיהם לחוץ לארץ, לתחרות גדולה בעולם הבין-לאומי, ששם הם יכולים לעשות הרבה יותר כסף ולהעסיק יותר עובדים. אבל ההייטקיסטים הם ציונים. הם בוחרים כל יום להיות כאן על אף מחירים כלכליים, וכמובן שאני קוראת להם מעל הבמה הזו להישאר. הם עסוקים בעשייה פה. ענף ההייטק עבר קפיצה מאוד משמעותית בשנים האחרונות, של חברות גדולות ומלאות, ואנחנו חייבים לשמר את ההישג הזה ולא לקחת אותו אחורה. ולכן, אני קוראת לממשלה, בתור השרה לשעבר: התפקיד שלכם הוא לייצר סביבה מאפשרת להייטק הישראלי, כפי שאנחנו פעלנו בממשלה הקודמת, ולייצר ודאות עסקית. לכן, אם תעשייה כזאת, שמשלמת רבע ממס ההכנסה של מדינת ישראל, אומרת שהיא במצוקה בגלל ההפיכה המשטרית, אל תתעלמו מזה. אם תעשייה שאחראית למחצית מהיצוא של מדינת ישראל באה ואומרת שיש פה סכנה אמיתית להמשך ההשקעות בהם, תקשיבו. אם תעשייה שאחראית להעסקת 14% מהישראלים במדינת ישראל – ושהממשלה הזו ממשיכה בעצם צעדים שאנחנו רוצים לשלב עוד ועוד ישראלים בה – אומרת: אנחנו ניאלץ לסגור ולצמצם את הפעילות שלנו ולפתוח פעילות בחו"ל, תקשיבו. אני מקווה שהממשלה הנוכחית תעצור את החקיקה הרעה הזו כמה שיותר מהר. בתקופה כה מורכבת של משבר כלכלי, אינפלציה, עליית ריבית, רחובות בוערים, בעיות משילות, בעיות ביטחון, המדע הישראלי, החדשנות וההייטק הם הכתר שלנו, הם היהלום שלנו, ואנחנו צריכים סביבה תומכת ושילוב חברתי. אני אנסה, בדקה האחרונה שנותרה לי, כי בכל זאת יו"ר ועדת המדע דיבר כאן, כן לומר מה צריך לעשות. שמחתי מאוד לראות בתקציב של הממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, ששר המדע וגם שר החינוך הנוכחיים המשיכו הרבה מאוד מהתוכניות שהתחלתי כשרת מדע וחדשנות, ואני רוצה להגיד לך שממש התרגשתי, ואני מעריכה את זה מאוד. באמת, הרעיון שלי כשרה, ובמשרד, היה לייצר סביבה תומכת של שילוב חברתי, ושהישגי התעשייה הזאת יהיו קדימה. הרחבנו את תחום המשרד, כמו שאמרתי. הצגנו יעדים מאוד מוגדרים לשילוב עוד ישראלים בעולמות ההייטק, עם יעדי ביניים לרשות החדשנות, לשילוב נשים, חרדים, ערבים, ישראלים מהפריפריה; תוכנית לאומית להון אנושי עם יעדים עד שנת 2035, שוועדה שהעמדתי בראשה את דדי פרלמוטר, סגן נשיא אינטל, ששוב חוק ההסדרים הנוכחי אימץ אותה וממשיך אותה; תוכנית אימפקט לחברה הערבית לשילוב האוכלוסייה הערבית, וגם בחברה החרדית. שמחתי מאוד לראות היום את דוח רשות החדשנות, שאומר שכבר שיעור הנשים החרדיות בתעשיית ההייטק שילש את עצמו. תוכנית שמרגשת אותי במיוחד היא תוכנית הזדמנות שווה לכל ילד, תוכנית יוניקוד, הייטקלאס, שבה אנחנו מתחילים ללמד את ילדי ישראל את תחום ההייטק כחלק מנדטורי גם במקומות חלשים וכחלק מתוכנית הלימוד; מרחבי המראה, בינה מלאכותית ועוד ועוד. אני גם רוצה להביע את ההערכה שלי לשר האוצר על שהחיל דין רציפות על חוק שאני קידמתי יחד עם שר האוצר, שהוא חוק לעידוד תעשיית ההייטק, הגדרת תחומי עדיפות לאומיים ועוד. אדוני היושב-ראש, חשוב להמשיך לקדם את ההייטק והמדע הישראלי. הם היהלום שבכתר והם שמייחדים את ישראל כאור לגויים. הם מקור לגאווה גדולה. אני רק מבקשת מכאן: תאזינו למנהיגי התעשייה הזו. זו תעשיית ציונית של מנהיגים ופטריוטים. אל תיתנו לתעשייה הנהדרת הזו לקרוס. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי. אני מזמין את חבר הכנסת סימון מושיאשוילי לבוא ולשאת את דבריו. לאחר מכן, אם יהיה נוכח – חבר הכנסת יצחק פינדרוס, ואם לא, תסכם השרה גלית דיסטל אטבריאן. עד חמש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, אני גאה לעמוד על דוכן זה ביום שבו אנחנו מציינים את היום הלאומי למדע. ברוך השם שזכינו שמדינתנו היא מן החלוצות בתחום הזה. המדע הוא תחום רבגוני הכולל חידושים בתחומים רבים ללא גבולות, לרבות בתחומי הבריאות, התעופה, הצבא והסייבר. לצורך ההמחשה, בתקופה האחרונה אנו עדים לאזהרות של משרד הבריאות בכל הנוגע למחלת שיתוק ילדים הנגרם על ידי נגיף הפוליו. בתחילת המאה ה-20 התפרצה בארצות הברית מגפת הפוליו. בזכות מחקר ומאמצים רבים של רופא וירולוג יהודי, שהתגורר בארצות הברית, ד"ר יונה סאלק, שהצליח לפתח חיסון נגד מחלת שיתוק ילדים, הוא מנע מחלות רבות ותמותה רבה בקרב ילדים.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

סליחה, סימון. יש שר פה? יש שר במליאה?

היו"ר אמיר אוחנה:

כן. השרה גלית דיסטל אטבריאן נמצאת פה.

קריאה:

למה – – –

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

מעודד מאוד ומעורר השראה לראות עד כמה מדינות אחרות נהנות מההשקעה והפיתוח של מדינתנו. אני גאה בכך שהמדינה משקיעה בחינוך בתחום המדעים, כדי שנישאר בחזית הידע ובחזית החידושים במדע ובטכנולוגיה. לא זו אף זו, בזכות ההשקעה בתחום המדע, המדינה זוכה לפירות רבים, כגון הסכמים מול מדינות רבות בתחומי המדע והטכנולוגיה, אשר ללא ספק פותחים בפנינו ערוצי הידברות מגוונים מול מדינות העולם. למרות כל זאת, אין ספק כי למדינת ישראל, כחלק מהכפר הגלובלי, נכונו מבחנים לא מעטים בתחום זה, וכמובן שאנו צריכים להמשיך להשקיע בתחום, מתוך שאיפה להוות דוגמה לעולם, כדוגמת מכון ויצמן למדע, אשר מביא למדינה גאווה ואיכויות לא מבוטלות. אנחנו העם שנתן לעולם כולו את בשורת הרוח – את התורה, נביאים וכתובים הקדושים, שהם יסוד התרבות האנושית. הנשיא הראשון של מדינת ישראל, חיים ויצמן המנוח, בנאומו בישיבת הפתיחה של האספה המכוננת ביום ט"ו בשבט תש"ט, 14 בפברואר 1949, אמר, ואני מצטט: "כל ימיי עמלתי וחתרתי לעשות את המדע והמחקר יסוד למפעלנו הלאומי. אבל ידעתי גם ידעתי כי מעל המדע יש ערכים נשגבים אשר רק בהם מרפא לנגעי האנושות: ערכי צדק ויושר, שלום ואחווה". וכאן מצטט הנשיא המנוח את הנביא: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". סוף ציטוט. אני שמח שממשלת ישראל ממשיכה להעניק תמיכה לענף ההייטק. מדינת ישראל, בעזרת השם, תמשיך להיות אי של יציבות וסביבה תומכת בעולם כלכלי ופוליטי גועש. אני מאחל הצלחה לכולנו. הצלחת מדינת ישראל ועם ישראל בתחום זה יביאו לנו תועלת וגאווה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת מושיאשוילי. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – איננו נמצא, ועל כן תעלה ותבוא השרה גלית דיסטל אטבריאן. השרה, השרה גלית דיסטל אטבריאן, זמן לסכם, כן, עכשיו. בבקשה, השרה.

שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן:

כמה זמן, היושב-ראש?

היו"ר אמיר אוחנה:

ככל שתרצי.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני לא יודעת אם יצא לך להיות כאן בזמן הנאום של חברת הכנסת כהן מיש עתיד אתמול על העובדה המאוד-תמוהה בעיניה שאנחנו מתעקשים, דבר ראשון, על ועדת מינוי השופטים. ראית את זה?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא.

שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן:

אז היא עמדה כאן מאוד צינית, משוחקת להפליא, היא עשתה אחלה הופעה, ובמהלך ההופעה הזו היא ככה: למה, איזו סיבה בעולם יש להם דווקא להיטפל לוועדה למינוי שופטים? דווקא זה מעניין אותם? איך יכול להיות שדווקא זה מעניין אותם? מין טון ציני כזה שחיפש איזשהו תירוץ פנימי של הליכודניקים, ובכלל הגוש הזה של הטפילים והנבערים מדעת, אלה שההשכלה היא האויב שלהם, או המתנחלים המטורללים וכן הלאה וכו'.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

לא זה מה שהיא אמרה. היא אמרה שהכול זה שיקולים אישיים.

שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן:

נכון, בדיוק, בדיוק, אני מסכימה, ואני מודה לך על העזרה הזו. זה בדיוק מה שהיא אמרה. היא אמרה שמכיוון שלנו אין מוסר – זה הסאבטקסט שלי, אני אחרי זה אפרש אותו – או יכולת מושכלת או קוגניטיבית להבין מהי אתיקה, אז היא טענה שבעצם אנחנו עושים את זה כדי להציל את המושחת, את "נאשמיהו", שצריך ללכת לכלא מעשיהו. אתה מכיר את הגשטלט הזה שלהם, נכון? זאת אומרת, עזוב את הרדוקציה, את הרידוד שמה שעומד בסופו של דבר במרכז שלו זה גזענות, זה תפיסה סטריאוטיפית קריקטוריסטית. כי מה זה החברי כנסת שעושים את זה למען המושחת, ומה זה ה-64 מנדטים שעושים את זה למען המושחת? עדר עיוור שהולך אחרי הקוסם שאין לו שיקול קוגניטיבי ושכל מה שהוא רוצה בחייו זה להציל את המושחת ממשפט, ולכן אנחנו רוצים להשתיל שופטים לעליון, כדי שהשופטים יזכו את המושחת. כמה בעיות יש לי עם זה. דבר ראשון, הגב' כהן באה מהתפוצה המאוד-מסוימת, אותה תפוצה שעד שנת 2012, לדעתי, אם אני לא טועה – רק ארבעה שופטים מזרחים בעליון; עד שנת 2012 ארבעה מתוך עשרות. אולי בגלל זה, אולי בגלל זה חשוב לנו עכשיו לשנות את ההרכב של הוועדה. מה אתה חושב? אולי בגלל שהמקום שמחליט מה גזעני ומה לא, מה מדיר ומה לא, מה דכאני ומה לא, המקום שהוא האוטוריטה העליונה בישראל לקבוע מהי נאורות, סובלנות, הכלה וגיוון – לא מגוון, לא מגוון את עצמו כבר 75 שנה, ובאיזשהו אורח פלאי לחלוטין הקוביות נופלות ככה שרק אשכנזים יכולים לשבת בו. אני חוזרת אל הנתון שוב: פחות מאצבעות כף ידי, עד תחילת שנת 2014, מזרחים בעליון. למה? מה פגום בנו גנטית, הגב' כהן? למה אנחנו לא מספיק נאורים, חכמים, אינטליגנטים ומשכילים כדי לשבת בהיכלות העליון, הגב' כהן? אולי המוטיבציה היא לא באמת להציל את המושחת שלך; אולי המוטיבציה היא ששניים וחצי מיליון אנשים אמרו די. אולי הכבוד שלהם נמצא על השולחן. אולי הדיכוי שהם עברו נמצא על השולחן. אולי האפליה שנגדם נמצאת על השולחן. אולי הדרישה שלהם לשוויון אחת ולתמיד זה מה שעל השולחן. ואת, דווקא את, שאת באה מהם, שהם האחים שלך ובני הדודים שלך והשכנים שלך, דווקא את מנציחה את הדיכוי הזה כפל-כפליים, כן, עם כל הטון הציני והמשוחק שלך. או שאולי את לא מספיק אינטליגנטית להבין מה שקורה פה. 64 מנדטים אמרו חלאס, לא רוצים להיות מדוכאים יותר. זה לא נתניהו וזה לא המשפט של נתניהו, זה אנחנו, אנחנו, שמגדלים ילדים ושולחים אותם בהמוניהם לפקולטות של לימודי המשפטים בכל הארץ, צפון עד דרום – אוניברסיטאות, מכללות, הכול. אבל אז בואו נקרא את המחקרים של פרופ' אלבשן, שמראה שהחבר'ה האלה, שמסיימים גם בהצטיינות את הפקולטות האלה, ברגע שהם שולחים קורות חיים למשרדי עורכי הדין המפוארים עם לשכות המהגוני, ברגע שהם רואים את שם המשפחה בן חמו, הם לא מזמנים לריאיון, ואז הילדים של הציבור שאת כל כך צוחקת עליו חוטפים את תקרת הזכוכית מעל הראש. אין להם סיכוי להגיע לעליון, וגם אם היה להם, גם אם לא היו עוצרים אותם בשלב עריכת הדין, אזי ועדת השתיים היו יושבות והיו אומרות שהם פשוט לא קורצו מהחומר הנכון. ושנים אחר כך, אהרן ברק היה יושב ואומר: אולי טעיתי. אולי טעית? אתה מתיימר להסביר לתשעה מיליון אזרחים מהי גזענות כשאתה מתנהג כאחרון הגזענים. חצי מדינה אין לה כניסה לעליון, תחת המשמרת שלך, מר אהרן ברק. זה נקרא אולי טעיתי, הדיכוי הזה? ואיפה הייתם עם המשפט של ה"מושחת" נתניהו, אני באמת רוצה לדעת. עברנו הרגע מערכת בחירות ולא הזכרתם את המשפט שלו במילה. חמש שנים אתם אוכלים את הראש: המושחת, המושחת, המושחת, המושחת. חמש שנים המהדורות נפתחות בשוחד, מרמה והפרת אמונים, עד שהגענו למאני טיים. המשפט מתנהל כבר – כמה? יותר משנתיים, שלוש. למה אתם לא מביאים את ההוכחות מהמשפט? כי אין לכם. אם היה לכם בדל של הוכחה לשוחד, משהו, מהפרומו הארוך לאין קץ שעשתה הפרקליטות בשיתוף החונטה מהאולפנים הממוזגים, שגרמו לאלוהים יודע כמה מנדטים לא לבחור ליכוד בגלל המושחת, עכשיו הייתה לכם הזדמנות. נלחמתם על חייכם כדי להיכנס לפה לכנסת ולנצח, אופוזיציה נחמדה. למה לא השתמשתם במה שיוצא מבית המשפט? למה האולפנים הממוזגים כבר לא מראים את מה שקורה בבית המשפט? למה הם הראו לפני, כשהכול היה שמועות והסתה, אבל עכשיו, כשזה עובדות בשטח שיוצאות כל יום מהיכל המשפט של נתניהו, ומראות שזה לא המשפט של נתניהו – זה המשפט של הפרקליטות, עינויי דין, שקרים בוטים. חתירה בלתי נלאית להפיכה משטרית. שם ההפיכה המשטרית, לא ברפורמה הזאת. לא ברפורמה שנולדה למען העם, על ידי העם, ושתכניס את העם סוף-סוף כריבון בארצו בהחלטות של איך חייו אמורים להיראות. ככה נראית דמוקרטיה, לא דיקטטורה. לא יעזור כמה יגנו עליכם באולפנים הממוזגים, כמה ישקרו, כמה יפטרו ויטהרו כל ערוץ שבו יש דובר או דוברת אמת – אנחנו רואים מה קורה בערוץ 13 – זה לא יעזור. זאת רפורמה לשחרור מדינת ישראל מדיכוי, מעריצות המיעוט, מעריצות משפטית, למען העם ולמען הדמוקרטיה. רק שאין לנו איפה לומר את זה, כי המקסימום שאנחנו מקבלים זה 20 שניות באיזה אולפן ממוזג, שבתוכו כל שנייה וחצי מישהו מפריע לך לדבר, כדי שחס וחלילה הציבור לא ידע את האמת. אבל האמת היא שכרגע מה שקורה זה המון מוסת, המון שחונך לשנאה, המון שהוא האחים שלי, ששירתי לצידו בצבא ולמדתי לצידו באוניברסיטה וגידלתי לידו ילדים יד ביד. ההמון הזה צרך תעמולה שאין לה מקבילה באף מדינה דמוקרטית מתקשורת שאפשר לכנות אותה בהרבה דברים, אבל דמוקרטית היא לא. ההמון הזה יוצא לרחובות ורוצה להבעיר את המדינה הזו משום שהוא משוכנע לחלוטין שסופה מתקרב על ידי הדיקטטורים. לך תסביר עכשיו לכל 30 המנדטים האלה שהאור הוא חושך והחושך – אור; שמה שהם משוכנעים בו עד לקצות שערותיהם הוא שקר מוחלט, תעמולה בולשביקית. לי אתם קוראים שרת התעמולה כל יום; גבלס פה וגבלס שם; נאצים כמו נצנצים; היטלר על הקילו. אני כבר לא מזדעזעת מזה. אלו חדשות רעות מאוד עבורכם שאני כבר לא מזדעזעת מזה, כי שנים שמרתי על זיכרון השואה, שנים הזדעזעתי מזילות השואה. אני כבר לא מזדעזעת, וזה המשפחות שלכם שנשרפו שם. איך? איך? יושבים בכל האולפנים, משקרים במצח נחושה. כל האולפנים. מסיתים אח כנגד רעהו, כל האולפנים. ואני, שקיבלתי ציווי משפטי לא להוציא מילה על הרפורמה כשרת הסברה שבאה להסביר, שרואה את המדינה שלה הולכת פייפן, שרוצה להרגיע, שרוצה להביא עובדות – אני גבלס. רק תזכרו דבר אחד: מילא שאני גרועה כמו גבלס, אבל גבלס גרוע כמוני – זה הצד השני של המשוואה. מה זה אומר שגבלס גרוע כמוני? שהשואה הייתה מדפסת, מרפסת ופרס ספיר פעמיים – זה מה שגבלס עשה. זה חטאו, זה חטאם של הנאצים – גלית דיסטל אטבריאן, אותו דבר. אנחנו רואים את ניצולי השואה האחרונים הולכים לעולמם. הילדים שלכם, אלה שהסבא-רבא שלהם נצלה, אלה שהסבא-רבא שלהם ישב בתוך חדר מלא בציקלון B וגסס למוות, הילדים שלכם, מטורפים, הילדים שלכם יחשבו שהשואה זה אני. אין להם כבר מאיפה לשאוב. אם אנחנו מכחישים את השואה, מה נשאר? ללכת לאומות העולם? כל דבר טוב במדינה הזו, בחודש וחצי האחרונים אתם רומסים, רומסים. מחריבים את הכלכלה, מסרבים לשרת. ממתי, ממתי, אני רוצה לדעת, ממתי ההגנה של חיילי צה"ל על עם ישראל היא על תנאי? וכשאני עומדת וזועקת – מחר בבוקר החייל הימני לא ירצה לשרת. זה מדרון חלקלק, זה אפקט הדומינו. בפרה הקדושה הזו לא נוגעים. עד לפני יומיים ורבע, מי שהעז לפלרטט עם הרעיון של סרבנות, הוקענו אותו כולנו, מימין ומשמאל. פתאום זה נורמלי, זה סביר, זה הגיוני. הרי המדינה הולכת פייפן, כאילו שזו אקסיומה, כאילו שזה לא ויכוח פוליטי, כאילו שבאמת כלו כל הקיצין. מה אתם אומרים לגב' בן חמו משדרות, שכל שנה עמדה וראתה את המטס שלכם ואמרה: כפרה עליכם, אפילו שלא הכנסתם את הילד שלה לתוך המועדון האקסקלוסיבי של הטייסים, אפילו שהוא נתקע באלף תקרות זכוכית, וכל המחקרים מראים את זה? זה לא שהיא לא רוצה שהילד שלה יהיה משכיל; זה לא שהיא לא משכנה את כל מה שיש לה כדי שהוא ילך לאוניברסיטה. הוא הלך, רק שאתם מנעתם ממנו להתקדם. תחקיר של ynet מראה את זה לגבי 8200. תקראו את דוח מבקר המדינה. צבא הקסטות. גם שם אתם מונעים מאיתנו להתקדם. ואז באים אלינו בהפוכה ואומרים לנו: אנחנו מגינים עליכם, אנחנו משלמים מיסים עבורכם, אנחנו חוד החנית. אתם משתרכים מאחור – לא יצרנים, לא משלמים מיסים, לא משרתים. אנחנו לא מוכנים שאתם תחליטו עלינו. אבל זה לא שאנחנו לא רוצים – אתם מונעים מאיתנו בכל דרך אפשרית. פעם אחת תעברו על גורלו של ילד משדרות לעומת גורלו של ילד מצהלה. פעם אחת תלמדו כמה הוא מקבל בשנת לימודים אחת וכמה הילד מתל אביב מקבל. יעמדו לכם השערות. זה לא הממשלה, זה לא הממשלה. העיריות העשירות מעניקות מכספן לכל ילד מהערים העשירות. לעיריות בפריפריה אין את הכסף הזה, וכשאנחנו רוצים לשנות, מי עוצר את זה? לא אנחנו – ראשי הערים החזקים, שרוצים שהנתונים של הילדים שלהם יגברו ויגברו, הם שעוצרים את השוויון, מנציחים את הדיכוי, מנציחים את הפערים, כדי שמה? שאחר כך תבואו ותגידו: אתם נחשלים; אנחנו משכילים, אנחנו מחזיקים את המדינה? שימו לב כמה האפקט הזה הוא דיכוי כפול. דיכוי על דיכוי. אתם גם מונעים מאיתנו, גם לוקחים לכם את הזכות להתקדם, שמים לנו שלטים של אין כניסה בכל מוקדי הכוח, בכל מוקדי המצוינות, ואז באים אלינו בטענות: למה אתם לא מצליחים כמונו, למה אתם נבערים. אני קראת ציוץ מחליא בטוויטר: הביביסטים מרגישים שההשכלה היא האויב. כמה אתם תקועים בתוך האקו-צ'מבר של עצמכם; כמה חוסר מודעות, כמה חוסר בקיאות. ואז באה רפורמה שבאה לשנות את זה, בין היתר, זאת הרפורמה, ואז הם יוצאים לרחובות. השינוי שחייב להיעשות במדינה הזו – חייב, אין ברירה אחרת. אני לא יכולה לבוא לאף תומך ליכוד או תומך הקואליציה ולומר לו: אדוני, בגלל שנשים החליטו להתחפש לכיפה אדומה וללבוש שמלות אדומות ולהתעלל בספרה של מרגרט אטווד, כאתנחתה מזויפת לדיכוי מזויף בחיים המשעממים כשהן עושות את התואר שאבא ואימא משלמים – אני לא יכולה להגיד לאדם שמדוכא כבר 70 שנה: אדוני, הרפורמה שלמענה הלכת לקלפי, התקווה שלך לשוויון פעם ראשונה מאז שהמדינה הזו נוסדה, הולכת פייפן, כי אנשים לא טורחים להכיר את העובדות. לא יכולה להגיד לו את זה. ואני משוכנעת שאף אחד מהליכוד ומהציונות הדתית לא יכול להגיד את זה, כי כולנו מדוכאים – כן, כולל החרדים. האסון הכי גדול שלנו הוא שאין מנהיגות בשמאל. אין אחד, אחד, אחד שיש לו אומץ. הם כבר יודעים והם כבר רואים, אדוני יושב-ראש הישיבה, הם מודעים לזה שישראל הולכת פייפן. הם רואים מה קרה אחרי שהם הזניקו את אקדח ההסתה. הגולם קם על יוצרו. הם מבוהלים. לא בגללנו הם מבוהלים ולא בגלל הרפורמה הם מבוהלים, הם מבוהלים מהבייס. הם התסיסו, יצרו את זרע השנאה, השקו את השנאה וחשפו את השנאה לשמש, דישנו את השנאה ויצרו פה כזאת מפלצת של שנאה שקמה עכשיו עליהם. הם פוחדים מהבייס. אפס הנהגה. מהפחד שלהם הם ייתנו למדינה הזאת להתמוטט עד הסוף, כשכמעט 40 מנדטים משוכנעים שהסוף מגיע, שהמדינה מגיעה אל קיצה, בלי שום אחיזה במציאות, כלום, אפס. הדיכוי הוא שוויון; הדיקטטורה היא דמוקרטיה. ואני קוראת להם לאזור אומץ, ללכת לבייס, להפסיק להסית, הגב' מיכאלי. להפסיק להסית, אדון לפיד. אני יודעת שקשה לך לקום בבוקר, אבל ואללה, לשרוף מדינה רק כי לא בא לך לעבוד – לא דרך. אחד האחרונים, אם לא האחרון, שמגיע לפה, לכנסת. קומו ותעצרו את זה, כי אנחנו לא הולכים להגיד ל-64 מנדטים מדוכאים: תמשיכו להיות מדוכאים כי הטלוויזיה מסיתה ואין לנו מה לעשות. לא יקרה. קומו ותשנו את זה בעיקר בגלל סיבה אחת – אתם שמאל; אתם אמורים להכיר את הסיבה הזאת יותר טוב ממני: לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, לעולם לא תהיה שותפות כל עוד יש דיכוי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לשרה גלית דיסטל אטבריאן. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי כ"ב באדר התשפ"ג, 15 במרץ 2023, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.

(היו"ר יבגני סובה, 19:14)

היו"ר יבגני סובה:

היו"ר אחרי שינוי מנהל ושליפה מהפאנל

דן אילוז (הליכוד):

קריאה לצורך בדיקת ההמשך

היו"ר יבגני סובה:

היו"ר אחרי העתקת הקודם וחיזוק עם הקיצור

דן אילוז (הליכוד):

העתקת דן אילוז וחיזוק עם altshift

היו"ר יבגני סובה:

היו"ר אחרי העתקת הראשון וחיזוק עם altshift

דן אילוז (הליכוד):

העתקת קריאה דן אילוז והעברה לדובר המשך עם הקיצוןרים altshift

היו"ר יבגני סובה:

היו"ר אחרי העתקת הראשון בלי חיזוק – אין תמונה

שר הפנים משה ארבל:

העתקת דן אילוז, שינוי בהקלדה, שינוי באמצעות altshift – אין תמונה. התגית לא אפשרית

היו"ר יבגני סובה:

היו"ר אחרי העתקת הראשון ותיקון בסגנונות לסגנון יו"ר

היו"ר אמיר אוחנה:

היו"ר אחרי העתקת הראשון, שינוי השם ותיקון בקיצורים altshift

דן אילוז (הליכוד):

העתקת דן אילוז ושינוי לדובר עם altshift

היו"ר אמיר אוחנה:

היו"ר אחרי העתקת הראשון, שינוי השם וחיזוק עם הקיצור

משה אבוטבול (ש"ס):

דובר בשליפה מהפאנל

דן אילוז (הליכוד):

העתקת דן אילוז הדובר שנעשה למעלה, והחזרה לקריאה ב-altshift

משה אבוטבול (ש"ס):

דובר בשליפה מהפאנל ושינוי לדובר המשך, מס' 1

היו"ר אמיר אוחנה:

העתקת היו"ר אוחנה מהפעם האחרונה שהופיע וחיזוק עם altshift

משה אבוטבול (ש"ס):

העתקת דובר המשך 1 הקודם וחיזוק עם הקיצורים altshift

אמיר אוחנה (הליכוד):

גגג

משה אבוטבול (ש"ס):

שוב דובר בשליפה מהפאנל 2 – עכשיו צריכה להיות תמונה

היו"ר משה טור פז:

העתקת אוחנה והקלדה לטור פז. חיזוק עם altshift

משה אבוטבול (ש"ס):

דובר המשך באמצעות הפאנל, מס' 2

היו"ר משה טור פז:

העתקת היו"ר טור פז מלמעלה, שינוי לקריאה עם altshift

משה אבוטבול (ש"ס):

העתקת דובר ההמשך מלמעלה 2, ותיקון באמצעות קיצורים alt+shift

משה טור פז (יש עתיד):

העתקת היו"ר טורפז מלמעלה, הקלדה, שינוי לקריאה עם altsift

משה אבוטבול (ש"ס):

העתקת דובר ההמשך מלמעלה 2 ותיקון באמצעות קיצורים ctl+shift – אין תמונה. לא הקיצור הנכון.

אמיר אוחנה (הליכוד):

העתקת דובר המשך מס' 2, שינוי שם בהקלדה, חיזוק עם הקיצורים

משה אבוטבול (ש"ס):

העתקת אבוטבול כדובר המשך והפיכה לקריאעה

אמיר אוחנה (הליכוד):

העתקת הכותרת הקודמת – אמיר אוחנה דובר המשך, תיקון באמצעות alt + shift

משה אבוטבול (ש"ס):

העתקת הכותרת הקודמת – אמיר אוחנה 'דובר המשך – תיקון באמצעות ctl+ shift יוצא משה אבוטבול ! – לא הקיצורים הנכונים

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אחרי הזנת יו"ר חדש בפאנל

משה אבוטבול (ש"ס):

בחירת דובר מהפאנל ושינוי הסטטוס לקריאה

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

העתקת מלביצקי ותיקון סגנון ליו"ר בפאנל – לא עובד דרך הפאנל

משה אבוטבול (יו"ר ועדת הבריאות):

בחירת דובר מהפאנל, שינוי הסוגריים, חיזוק עם הקיצורים - אין תגית כזאת

משה אבוטבול (ש"ס):

בחירת קריאה מהפאנל X

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

ללל

משה אבוטבול (ש"ס):

העתקת הקריאה הקודמת x וחיזוק עם altshift – עכשיו צריך להיות עם תמונה

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

משה אבוטבול (ש"ס):

העתקת הקריאה הקודמת X ושינוי לדובר המשך עם altshift

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

השר משה ארבל (ש"ס):

העתקת הקריאה הקודמת X, שינוי השם, חיזוק עם altshift דוברי המשך:

משה אבוטבול (ש"ס):

דובר

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

משה אבוטבול (ש"ס):

דובר המשך מהפאנל

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

משה אבוטבול (ש"ס):

העתקת דובר ושינוי לדובר המשךalt shift

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

השר משה ארבל (ש"ס):

העתקת דובר המשך, שינוי שם, חיזוק עם alt shift – אין תגית כזאת

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

משה אבוטבול (ש"ס):

העתקת דובר המשך מהפאנל, שינוי באמצעות הסגנונות לסגנון דובר המשך – אין תמונה, זה שינוי סגנון מהפאנל השמאלי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

משה אבוטבול (ש"ס): הקלדה והגדרת סגנון דובר המשך – אין תמונה

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

משה אבוטבול (ש"ס):

הקלדה, הגדרת סגנון דובר המשך, חיזוק עם altshift