טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםנתונים רשמיים בלבד · הכנסת וועדת הבחירות המרכזית
טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםהאתר משתמש בכלי אנליטיקה (Microsoft Clarity) כדי להבין איך גולשים משתמשים בו — מפות חום וניתוח דפוסי גלישה, בלי מידע מזהה. הכלי נטען רק אם תאשרו. פרטים נוספים
רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.
מחלץ את נוסח הישיבה מהקובץ הרשמי
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעה לדיון מהיר בנושא: "מחסור בשירותי טיפול חירום באלימות מינית באיזור הצפון"
הצעה לסדר היום
הצהרת אמונים של חבר הכנסת משה פסל
פריטי מליאה · דיון
נאום בכורה של חבר הכנסת אושר שקלים
פריטי מליאה · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
החלטת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק יסוד: הממשלה, להעביר לשר הפנים סמכויות הנתונות לשר האוצר לפי מספר חוקים
פעולה על פי חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
עודד פורר (ישראל ביתנו):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
נעמה לזימי (העבודה):
גלעד קריב (העבודה):
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 15) (נבצרות ראש הממשלה)
מאיר כהן (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
מירב כהן (יש עתיד):
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
רם בן ברק (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
דבי ביטון (יש עתיד):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
עידן רול (יש עתיד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
גדעון סער (המחנה הממלכתי):
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
מירב בן ארי (יש עתיד):
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
טלי גוטליב (הליכוד):
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
רון כץ (יש עתיד):
מרב מיכאלי (העבודה):
משה טור פז (יש עתיד):
דוד אמסלם (הליכוד):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
שר התקשורת שלמה קרעי:
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) (ביקורת שיפוטית בעניין תוקפו של חוק)
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):
מירב בן ארי (יש עתיד):
רם בן ברק (יש עתיד):
חילי טרופר (המחנה הממלכתי):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) (ביקורת שיפוטית בעניין תוקפו של חוק)
מאיר כהן (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
דבי ביטון (יש עתיד):
גדעון סער (המחנה הממלכתי):
מרב מיכאלי (העבודה):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
גלעד קריב (העבודה):
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
משה גפני (יהדות התורה):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
נעמה לזימי (העבודה):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
עידן רול (יש עתיד):
מירב כהן (יש עתיד):
גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):
רון כץ (יש עתיד):
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
עמית הלוי (הליכוד):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
שלי טל מירון (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
משה ארבל (ש"ס):
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מיקי לוי (יש עתיד):
משה טור פז (יש עתיד):
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 7) (ביטול איסור הכניסה לשטח בצפון השומרון והשהייה בו), התשפ"ג–
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
חילי טרופר (המחנה הממלכתי):
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
גדעון סער (המחנה הממלכתי):
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
דבי ביטון (יש עתיד):
רון כץ (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
רם בן ברק (יש עתיד):
מאיר כהן (יש עתיד):
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
גלעד קריב (העבודה):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מירב כהן (יש עתיד):
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מיקי לוי (יש עתיד):
אריאל קלנר (הליכוד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 140), התשפ"ג–
הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 141), התשפ"ג–
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
דבי ביטון (יש עתיד):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
שלי טל מירון (יש עתיד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מיקי לוי (יש עתיד):
הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון) (הארכת תוקף), התשפ"ג–
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
הצעת חוק הגדלת נקודות זיכוי להורים במס הכנסה והגדלת מענק עבודה (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ג–
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
מירב בן ארי (יש עתיד):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
מיקי לוי (יש עתיד):
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 37) (מנגנון שבת למשאבת מים), התשפ"ג–
יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
מיקי לוי (יש עתיד):
הודעת ועדת החוקה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 72) (הגנה מפני עיקול של כספי סיוע להורה עצמאי), התשפ"ב–
הודעות ועדת הכנסת
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום כ' באדר התשפ"ג, 13 במרץ 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/2760/25 וכלה בהצעת חוק פ/2812/25: הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הוספת מכשור רפואי לפריפריה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מוות למחבלים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק לעידוד השקעות בשכירות ארוכת טווח (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, משה ארבל, יונתן מישרקי, אוריאל בוסו, יצחק פינדרוס, יצחק קרויזר, משה סולומון, אלי דלל, אליהו רביבו, מיכל שיר סגמן, שלום דנינו, קטי קטרין שטרית, ארז מלול, משה רוט, אושר שקלים וצגה מלקו; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חובת הענקת הנחה בארנונה לאדם בעל מוגבלות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק העונשין (תיקון – קביעת עונשים מזעריים לעבירות מין), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת משה סעדה; הצעת חוק מס להפחתת גודש התנועה באזור גוש דן (תיקון – ביטול החוק), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק ביטול עונש המוות (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יוסף עטאונה, איימן עודה, עופר כסיף ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – הארכת תקופת פטור מארנונה לחיילים בודדים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק העונשין (תיקון – חסימת כבישים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי בעד לימודי תואר ראשון), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יאסר חוג'יראת, מנסור עבאס, ווליד טאהא ואימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודות זיכוי למשפחות אומנה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (תקופת צינון למפקח על הבנקים), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – דירה שאינה בבעלותם המשותפת של בני זוג), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למעון), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שלילת אפוטרופסות בשל עבירת מעשה מגונה בנסיבות מחמירות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק הפחתת תוספות פיגור שנוספו על קנסות הנגבים בידי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים) (תיקון – ניכוי דמי שכירות ששולמו בעד דירת מגורים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק העונשין (תיקון – הפחתת ריבית פיגורים בשל אי-תשלום קנס), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס במועצות אזוריות בעלות רוב מוטב), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אלון שוסטר, מטי צרפתי הרכבי, צביקה פוגל, גלעד קריב, ניסים ואטורי, רם בן ברק, חוה אתי עטייה, גדעון סער, דוד ביטן, אוהד טל, יצחק קרויזר, משה סולומון, אליהו רביבו ומשה גפני; הצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין במשפחה (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, אחמד טיבי, עופר כסיף ויוסף עטאונה; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הקפאת ריבית פיגורים בימי שביתה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה ויאסר חוג'יראת; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לנפגעי הונאה ועושק), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הנפת דגל של רשות עוינת), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – מועד תשלום הקנס), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במוסדות התכנון), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יוסף עטאונה ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק התובע הכללי, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ביטול מעורבות רשות החברות הממשלתיות במינוי דירקטורים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (בחירות לוועד מקומי במועצה אזורית), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – ייעוץ הרבנות הראשית), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אבי מעוז; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – סבסוד מחוללי חמצן ניידים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה ויאסר חוג'יראת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק לכיסוי הוצאות בלידת בית), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת אזרח ותיק לשכר המינימום), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יוסף עטאונה, עופר כסיף, איימן עודה ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת ילדים כפולה בלידת תאומים או יותר), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יוסף עטאונה, עופר כסיף, איימן עודה ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – חובת תרומת מזון עודף), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – התפטרות הורה על מנת לטפל בילדו), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה ויאסר חוג'יראת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – משלוח הודעה בדבר זכאות המבוטח), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה ויאסר חוג'יראת; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל אשפוז ילד), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה ויאסר חוג'יראת; הצעת חוק דמי מחלה עבור מלווה בן משפחה לבדיקה רפואית (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה ויאסר חוג'יראת; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל אשפוז פג), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום דמי אבטלה לנשים שיצאו לחופשה ללא תשלום לאחר לידה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון – החלה על גני ילדים והגברת האכיפה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – איסור חקירה פלילית נגד ראש הממשלה במהלך תקופת כהונתו), מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול עבירת מרמה והפרת אמונים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי יועצים משפטיים של משרדים, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט מדינה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – צווי איסור פרסום), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק טובות הנאה לראש ממשלה או ראש ממשלה חלופי שחדל לכהן, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – מקום מושבו של ראש הממשלה), מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית לפרשת הממד החמישי, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק המפלגות (תיקון – הגבלת מימון של נבחרי ציבור), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית לפרשת מסמך הרפז, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק-יסוד: שכר נושאי משרה ברשויות השלטון (תיקוני חקיקה), מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק שכר נושאי משרה ברשויות השלטון, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר, חנוך דב מלביצקי ולימור סון הר מלך. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 133 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ג–2023; הצעת חוק רשות התעופה האזרחית (תיקון מס' 4) (אישור בדבר כשירות אווירית לכלי טיס של צבא זר), התשפ"ג–2023; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 141), התשפ"ג–2023. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 7) (ביטול איסור הכניסה לשטח בצפון השומרון והשהייה בו), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת יולי יואל אדלשטיין, לימור סון הר מלך וקבוצת חברי הכנסת. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה למזכיר הכנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
הנושא הראשון על סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה של סיעות יש עתיד, המחנה הממלכתי וישראל ביתנו. אני מזמין את חבר הכנסת מיקי לוי לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד, בבקשה. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני מבקש להשתתף באבלו של שר המשפטים יריב לוין על לכתו לבית עולמו של אביו פרופ' אריה לוין. יהי זכרו ברוך.
היו"ר אמיר אוחנה:
אמן.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, הממשלה הזו החליטה לחלק ולפרק את החברה הישראלית, לפרק את מוסדות המדינה שעוצבו והתפתחו בעמל רב 75 שנים. היא עושה זאת עם גרזינים שמופנים בכל יום לכיוון אחר כדי להטיל את מרותה. ממשלה קיצונית, שמרנית, ובעיקר חלקה מתנשא – מתנשאת על הכלכלנים, מתנשאת על הטייסים, על הרופאים, על אנשי ההייטק, על השופטים ועל היועצים המשפטיים, על המילואימניקים, על קציני המשטרה והצבא. חבורה עם ביטחון עצמי מופרז שיודעת הכול, יודעת הכול טוב יותר מכולם; חבורה מלאת אגו ואחוזת אמוק, שחבריה מתקרבנים מבוקר עד ערב; חבורה שהחליטה להרוס כל חלקה טובה בחברה הישראלית המגוונת והמורכבת שלנו; חבורה שלא מבינה מה המשמעות של תהליכים ושינויים שמתעצבים לאט, והיא חושבת שהיא מסוגלת במכה אחת למחוק הכול. והציבור הישראלי – רובו קונה בסופר, חולם על דירה, יושב בפקקים ומחכה בתורים בחדרי המיון, ושואל את עצמו: מה קורה? מה הולך כאן? איך יכול להיות שמכל המערכות במדינת ישראל הממשלה הזו מטפלת אך ורק במערכת המשפט? כאילו מערכת הבריאות, החינוך והתחבורה כבר טופלו ועובדות מצוין. איך יכול להיות, אדוני, שהטרור משתולל ברחובות והשר לביטחון לאומי מתעסק בפיזור הפגנות ומשסה את המשטרה במפגינים, במלח הארץ? איך יכול להיות שהחזר המשכנתאות רק מתייקר כל הזמן והממשלה מתעסקת בהגדלת תקציב מעונות ראש הממשלה? שני מעונות, אדוני. איך יכול להיות שהפקקים רק מתארכים ושרת התחבורה מתעסקת בהחלפת הצבע הסגול של השלטים? איך יכול להיות שמחירי המוצרים בסופר עולים וועדת הכספים יושבת יומיים לדון בהגדלת התקציב לראש הממשלה? הציבור מסתכל ותולש את שערותיו כשהוא רואה במה אתם מתעסקים. רק חודשיים וחצי עברו, וכמעט כל שרי הממשלה מקבלים ציון "נכשל" מהציבור בסקרי דעת הקהל. רוב מוחלט בציבור מתנגד למהפכה המשפטית שאתם מובילים, וכן, מעוניין בהידברות. מאות אלפי מפגינים ברחובות, כל אנשי המקצוע אומרים לכם שזה יוביל לאסון, אבל אתם רצים ריצת אמוק ולא מפסיקים עד הסוף המר, פירוק החברה הישראלית. כי לא ברפורמה או בתיקון מערכת המשפט אתם מעוניינים, אלא בדריסת ושבירת מערכת המשפט ובלקיחת כל הכוח אליכם מתוך מניעים פרסונליים, בלי איזונים, בלי בלמים. הדבר המעצבן הזה שנקרא דמוקרטיה פשוט מעצבן אתכם, וזה ניכר בכול, בכל הצורה שהשרים מתפקדים בממשלה הזו, בכל אמירה. התחושה היא של רצון לדרוס ולא לתקן, מין תאוות שלטון מהולה באצבע בעין לכל מי שהוא לא מסכים איתכם. יותר ממחצית העם רוצה בהידברות, רוצה בהסדר. שמעתי את ראש הממשלה אומר: בואו להידברות. אדוני ראש הממשלה, זו אינה אמירת אמת, זהו שקר, אדוני ראש הממשלה. לא ייתכן שנבוא להידברות, ובחדר השני בוועדת החוקה, חוק ומשפט הקטר ימשיך לדהור בלי שום בלמים ואיזונים. אני מניח כי אתה שומע את הדברים האיומים שהשרים שלך, חברי ממשלתך, אומרים: למחוק את חווארה; המפגינים אנרכיסטים פורעי חוק; המפגינים טרוריסטים; שילכו לעזאזל; אני בזה לטייסים, הם לא מלח הארץ, שילכו לעזאזל, לא צריך אותם. המפגינים, אדוני היושב-ראש, הם מלח הארץ, הם אלה שעובדים, הם אלה שמשרתים. המדינה יקרה להם. הם משרתים בצבא ועובדים ותורמים לחברה. אתה, אדוני ראש הממשלה, נושא באחריות. כן, דבר מה נוסף: השר לביטחון לאומי אינו מתאים לתפקיד שלו. אין לו את הניסיון, אין לו את היכולת לנהל, הוא משסה את המשטרה במפגינים. אדוני ראש הממשלה, אני מכיר אותך בעשר השנים האחרונות, ואני יכול להרשות לעצמי די טוב להגיד, אני מניח ששמעת את מה שאמר מנכ"ל טבע לשעבר ג'רמי לוין. ג'רמי לוין אומר בהפגנה בניו יורק וטוען כנגד המהפכה החוקתית. אומר ג'רמי לוין, ואני מצטט מילה במילה: יש לכך השלכות גלובליות עמוקות. יאשימו יהודים בכל העולם במה שקורה עם הממשלה. אני צופה מדינות רבות שינתקו מגע עם היהודים בשטחן. קהילות יהודיות בכל העולם יתחילו להתפרק. זה אירוע גלובלי שישפיע על כולם. הבנקים בישראל מזהירים מפני המהפכה החוקתית. לדעת גורמים כלכליים בעולם, שינויים אלה עלולים להשפיע לרעה על איתנות המשק. אדוני ראש הממשלה, ישראל במשבר אמיתי – משבר חוקתי, משבר מדיני. ביקרת באיטליה – חשוב, אבל לא כל כך, בוא נגיד את האמת; ביקרת בצרפת, אמרת שהביקור היה מצוין, אבל שופרו של הנשיא מקרון, העיתון Le Monde, יום למוחרת במאמר המערכת שלו כתב כי שמעת דברים נוקבים מנשיא צרפת; בשבוע הבא אתה אמור לבקר בברלין. עם הצהרות הקנצלר ונשיא גרמניה שנשמעו כבר, אני מניח שתשמע דברים קשים מאוד. שר האוצר שלך שמגיע לארצות הברית, אף גורם ממשלתי לא נפגש איתו, ואתה, אדוני ראש הממשלה, כבר חודשיים בתפקיד, עדיין לא קיבלת הזמנה מנשיא ארצות הברית. אדוני ראש הממשלה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד הביא הצעה כוללת, יסודית, לטובת כל אזרחי מדינת ישראל. בואו נעצור, נרכז מסביב לשולחן פרופסורים מהאקדמיה, היסטוריונים, כלכלנים, הוגי דעות, משפטנים, וכן, גם פוליטיקאים, ונביא אור ומזור למדינת ישראל, נביא חוקה למדינת ישראל, כי אין פתרון כולל. זה הדבר היחידי שיכול להוריד את גובה הלהבות ולחבר אותנו מחדש – חוקה למדינת ישראל לאחר 75 שנים, חוקה שתשמש לדורות, שתתווה את הדרך ותבטיח את עתידנו בארץ הזו. אני קורא לכנסת להביע אי-אמון בממשלה הכושלת הזו, שמנסה להרוס את הדמוקרטיה, לפרק את החברה הישראלית ולהרוס את הכלכלה; ממשלה שמתעסקת רק בעצמה, אינה מטפלת ברווחת אזרחי המדינה; ממשלה ששריה מקללים את המילואימניקים וקוראים להם ללכת לעזאזל; ממשלה ששריה לועגים לאזרחים פטריוטים שמפגינים – –
היו"ר אמיר אוחנה:
לסיום, אדוני.
מיקי לוי (יש עתיד):
משפט לסיום. – – ומכנים אותם אנרכיסטים; ממשלה שמתנשאת מעל חצי העם. אני קורא לכנסת להצביע אי-אמון. תודה רבה, אדוני.
היו"ר אמיר אוחנה:
אני מודה לחבר הכנסת לוי ומזמין את חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון לנמק את ההצעה להביע אי-אמון בממשלה מטעם סיעת המחנה הממלכתי. בבקשה, גברתי, עשר דקות לרשותך.
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אפתח את האי-אמון דווקא בשיקוף המצב כפי שרואים אותו בעולם ולא רק אצלנו. חזרנו הבוקר עם משלחת של ה-IPU, של חברי כנסת. הגענו לבחריין ואני מוכרחה לומר לכם – 140 מדינות שנמצאות שם, אני חושבת שאין מדינה שפגשנו ולא שאלה אותנו: מה קורה אצלכם? מה עם הדמוקרטיה? מה אתם עושים כדי למנוע את האפשרות שהדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון – שזה דבר שיש לנו כדי להתגאות בו, גם ב-IPU – תאבד את המשטר שלה? ואנחנו מצאנו את עצמנו מגינים על המדינה – אגב, קואליציה ואופוזיציה, היינו חברי הכנסת דני דנון, דן אילוז, אלעזר שטרן ואנוכי – ובאמת, אופוזיציה וקואליציה נלחמנו על השם של מדינת ישראל. אבל מצאנו את עצמנו גם אתמול בדיון מאוד מאוד טעון על המזרח התיכון, כשהחבר'ה מהרשות הפלסטינית, כמו גם ממדינות אחרות, התעקשו להעלות את הנושא הישראלי–פלסטיני בהקשר של ההתבטאויות של שרים מהממשלה הזו. מצאנו את עצמנו מול סרט תעמולה שבו מראים באופן ככה חוזר ונשנה את השר סמוטריץ' עם ההתבטאות שלו על חווארה, ואז את התמונות מחווארה, ושוב את השר סמוטריץ' ושוב את חווארה. ואנחנו מסתכלים אחד על השני וברור לנו שאנחנו נילחם, ואנחנו נלחמנו אתמול גם על הדבר הזה, והיינו צריכים כמובן לכסות על האמירה האומללה שלו. ואני חושבת שהמסר הכי חשוב מהדבר הזה זה לא מה הוא אמר – זה ההבנה הבסיסית שכשהם מדברים כאן לטיקטוק, לטוויטר, לפייסבוק, כדי לקושש עוד כמה לייקים, הם צריכים להבין את הנזק העצום שהם עושים למדינת ישראל בקרב מדינות העולם ומדינות ידידות, שנמצאות שם כדי לשתף פעולה איתנו, כדי להגן עלינו, כדי להשמיע את הקול שלנו. אפתח סוגריים ואומר בנימה אופטימית שהצלחנו להכניס את דני דנון לוועדה למאבק בטרור, ועדה מאוד מאוד חשובה; אגב, הוא קיבל את מרב הקולות, שזה באמת דבר שמאוד מאוד שימח. זה היה אחרי עבודה פוליטית מאוד אינטנסיבית של שלושה ימים. אבל חברים, זה לא מובן מאליו. אם אנחנו לא ניקח אחריות על מה שקורה כאן בפנים, במיוחד הממשלה, שכולם נושאים את עיניהם אלינו ואליה, לא בטוח שנצליח להמשיך ולהגן על מדינת ישראל גם בקרב מדינות העולם. ואז אני חוזרת הביתה ואני מסתכלת על החברה שלנו, אדוני היושב-ראש, והלב בוכה, הלב בוכה. אנחנו חברה שפירקו אותה. הממשלה הזו, חודשיים מיום הקמתה, הצליחה לפרק לגורמים את החברה הישראלית; פירקה את משרדי הממשלה והשלימה את המהלך בפירוק החברה. עכשיו, בואו נגיד את האמת, השיסוי, ההסתה, לא התחילו מהיום; נתניהו עשה אותם במלאכת מחשבת במשך הרבה מאוד שנים. אבל ייאמר לזכותו שמה שהוא עשה בחודשיים האלה – על סף הגאונות, אם יורשה לי – לקח את החברה ופשוט פירק אותה, פירק. זה לא רק מה יהיה במבחן התוצאה. אני כל הזמן שומעת את אנשי הליכוד, אני מקיימת הרבה מאוד שיחות עם חברים בליכוד. זה לא רק מה יהיה במבחן התוצאה, חברים, זה מה שקורה כאן בתהליך, כי בסוף, גם אם נגיע לפשרה, אנחנו צריכים לזכור שאת מה שקורה היום בתוך החברה הישראלית ייקח הרבה זמן לאחות בחזרה. ההשפעות של החוקים שמועברים כאן, שנדונים כאן, עוד לפני שהם בכלל עוברים בקריאה השנייה והשלישית – וחברי הממשלה לא מבינים את זה, ואני אתן לכם דוגמה רק מהיום בבוקר. הרי אנחנו מדברים על כל הנושא של החרדים והערבוב הזה של דת ומדינה ושל הכפייה הדתית. אז היום בבוקר התבשרה ילדה במרום הגליל, ילדה בת 13, שהיא לא יכולה לשיר בטקס כפי שהיא הייתה אמורה, כי יהיו חרדים בקהל וזה יפגע בהם רגשית. איפה לעזאזל הרגש כלפי הילדה הזו? לחשוב מה זה עושה לה מבחינה רגשית, אחרי שהיא מתכוננת, אחרי שהיא מתרגשת. רק מי שבא מתוך המערכת יודע מה זה ילד שצריך להופיע וכמה חזרות וכמה התארגנות כאן כדי להיות מסוגל לעמוד מול קהל, ובאים ברגע ואומרים לה: את לא תוכלי להופיע, יהיו חרדים בקהל. תגידו, השתגענו? השתגענו? לאן אנחנו לוקחים את החברה הזו? מילא, החרדים החליטו שלא מתאים להם לימודי ליבה, גם מי שבוחר לא צריך שילמד לימודי ליבה. יושב כאן שר האוצר לשעבר ליברמן. אנחנו הבאנו מתווה מיוחד שיאפשר לימודי ליבה למי שירצה, לא בכפייה, בלי לפגוע באורחות החיים שלהם, למי שירצה, ותתפלאו, יש הרבה שרוצים; בא נתניהו ובאו החברים החרדים ואמרו: לא, לא, אנחנו ניתן לכם את הכסף גם בלי שתלמדו. אז הם גם פוגעים בילדים שלהם, בעתיד שלהם, גוזרים עליהם חיי עוני, פוגעים בסופו של דבר בחברה כולה, כי הרי מי ישלם את המחיר? הילדים של כולנו ישלמו את המחיר, כי הם יצטרכו לשאת בנטל, אז לא רק זה, הם גם פוגעים בילדים האחרים, שרוצים לקיים שגרה שפויה, כמו שהם הכירו במשך כל שנות קיומה של מדינת ישראל. ואם זה לא די, אז לקחו חברי הליכוד ושחטו, אני חושבת, את הפרה הכי קדושה בחברה הישראלית, וזה צבא ההגנה לישראל, וזה הטייסים שלנו. אלה האנשים שבזכותם כולנו יכולים לשבת כאן ולקשקש את עצמנו לדעת, כמו שאנחנו שומעים כל לילה, בחקיקה הפרסונלית, בחקיקה האנטי-חברתית, בחקיקה האנטי-דמוקרטית שיש כאן; בזכות האנשים האלה ששומרים עלינו. אני, כילדה שגדלה בקריית שמונה, זוכרת איך כל פעם אחרי מטח קטיושות, כשהיינו שומעים את המסוקים ואת המטוסים, ידענו שעכשיו יהיה בסדר כי יש מי שמגן עלינו. לבוא ולומר להם "לכו לעזאזל"? "לכו לעזאזל"? עד כמה נמוך אפשר לרדת בשביל לרצות את השליט? לומר עליהם שהם לא עם ישראל? שהם לא טובי בחורינו? שבזים להם אחד-אחד? זה מה שאמרה השרה דיסטל, שאגב, התפטרה מהכנסת כי יש לה הרבה מאוד עבודה במשרד לכלום ושום דבר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
המדפסת תקועה. היא צריכה – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
יש לה בעיה עם המדפסת.
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
עוד לא מצאו לה משרד, עוד לא מצאו כלום, אבל היא חייבת לפנות את עצמה, כנראה בשביל לצייץ ציוצים עלובים כאלה. להם היא בזה? לאנשים שבזכותם היא יכולה לשבת כאן ולהשמיע את הקול שלה? חברים, איבדנו את זה לגמרי. וביבי הכבאי צריך פשוט להמשיך ולכבות את השרפות של הנתינים שלו. ואז אנחנו מתבשרים על כך שנדחתה הצעת החוק לאיזוק אלקטרוני – אתם יודעים, דברים שקשורים באלימות במשפחה, אלימות כלפי ילדים, הרצון שלנו להגן על נשים וילדים – גם זה נדחה כהרף עין. למה? כי חוק דרעי יותר חשוב, וחוק הנבצרות יותר חשוב, והחוק הצרפתי החדש עכשיו יותר חשוב, וההפיכה המשטרית יותר חשובה, והפגיעה במעמד מערכת המשפט יותר חשובה, והחוקים החברתיים יחכו, כי הציבור יחכה, כי זה לא באמת בוער, כי יש לנו פה ממשלה שמהרגע הראשון שהיא נכנסה לכאן עסוקה רק בעצמה. אבל מה שעצוב זה שאת כל מה שקורה בבית הזה ואת ההשפעות של כל החוקים האלה אנחנו מרגישים כבר עכשיו. מי שמכיר את התיאוריה של הלמידה החברתית של בנדורה, שמדבר על כך שלומדים מתוך חיקוי – זה מה שקורה לחברה שלנו, חברים. הילדים מסתכלים על הבית הזה ומתנהגים כך.
היו"ר אמיר אוחנה:
לסיום, גברתי.
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
הם רואים את האלימות והם אומרים: אם להם מותר אז גם לי מותר, ואם עבריין מורשע יכול להיות שר אז זה בסדר שאנחנו לא נשמור על החוק, ואם כל היום רק דופקים בראש על מערכת המשפט אז אולי היא באמת לא כל כך צודקת ואנחנו יכולים לעשות – איך אמר ראש הממשלה? איש הישר בעיניו יעשה. האדם היחיד שנמצא כאן היום ועושה כישר בעיניו זה נתניהו. ואני מסתכלת עליו, באמת – וידוי קטן ואני מסיימת – אני בסוף השבוע האחרון הסתכלתי על התמונות שלו בביקור שהיה לו ברומא. הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי בקול, כאילו הוא שומע: תראה מה קורה לעם שלנו, תעצור את זה. אני יודעת שאתה יכול לעצור את זה. אם אתה לא פועל מתוך נקמנות אישית, על בסיס מה שאמרה האישה שלך לפני כמה שנים, שהמדינה לא ראויה לך ושהמדינה תישרף – וזה מה שעשיתם, אגב, שרפתם את המדינה בחודשיים. בבקשה תעצור את הטירוף, כי רק אתה יכול לעשות את זה. אני מחכה ליום שהוא יעמוד כאן ויגיד: עד כאן, ויחזיר קצת מהשפיות שהייתה לנו לתוך הבית הזה ולתוך החברה שלנו. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחברת הכנסת שאשא ביטון. אני מזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לנמק את ההצעה מטעם סיעת ישראל ביתנו. נקדים ונברך את המצטרפים ביציע, חניכי הקורס הייעודי לקצונה במשטרת ישראל. יש גם נציג אחד של משמר הכנסת שנמצא פה. אז אנחנו מברכים אתכם בברכת ברוכים הבאים. בבקשה, עשר דקות לרשותך, אדוני.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, מה שראינו בימים האחרונים זה מופע צביעות שכזה לא ראינו מזמן. מצד אחד אין-ספור דיבורים: הידברות, הסכמה, פשרה, ומצד שני לוחצים על כל הדוושה להעביר את כל החקיקה המטורללת כאן בכנסת ישראל. תגידו לי, מה זה חוק הנבצרות? אני לא יודע אם אתה קראת, היושב-ראש, את כל הסעיפים של חוק הנבצרות. אחרי חוק נבצרות כזה, כל מה שנשאר לראש הממשלה הוא להכריז על יאיר נתניהו יורש העצר. זה הדבר היחידי שנשאר לו. אני מסתכל על כל שאר החוקים: חוק המתנות למשפחת נתניהו, חוק דרעי 1, חוק דרעי 2. אדוני היושב-ראש, כל החוקים האלה – דינם להיפסל. אנחנו נגיש את העתירה לבג"ץ באותו רגע שהם עוברים פה בקריאה השלישית. קיבלנו חוות דעת שאין להם שום סיכוי. כל החוקים האלה ייפסלו. ומה יקרה אחר כך? הבאתם את המדינה למצב של משבר חוקתי, דבר שלא חווינו מעולם. אותם משרתי ציבור יצטרכו להחליט למי הם מצייתים – לחקיקה של הכנסת או לפסיקה של הבג"ץ. אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, לפחות הציפייה שלי היא שכולם יצייתו קודם כול לפסיקה של הבג"ץ וכך יהיה. אני גם פונה לאותו חלק ליברלי של הליכוד, לאותם ח"כים שאני מכיר שהם אמורים באמת לייצג את הצד הליברלי: תפסיקו להיות נמושות, תתחילו להיות גברים. תגידו מה שאתם באמת חושבים. תתחילו להוביל מהלכים. אתם, יחד עם משפחת המלוכה, כרגע באמת גוררים את כל המדינה לתוהו ובוהו. אתם תיפלו בין הכיסאות, אתם תישארו קירחים מכאן ומכאן. כשאתם עוסקים בכל אותם חוקים מטורללים, מה הנימוק? אני שומע אותו כל הזמן: יש לנו רוב בעם, קיבלנו רוב, רוב הציבור הצביע עבורנו, יש לנו רוב בכנסת, אנחנו הולכים לממש את ההבטחה שלנו לציבור. מה בדיוק הבטחתם? להזכיר כל מה שהבטחתם? הבטחתם ביטחון אישי, משילות, מלחמה בטרור, הורדת יוקר המחיה, חיזוק התיישבות יהודית ביהודה ושומרון. הבטחתם לחזק את מעמד ישראל בזירה הבין-לאומית. כשאתם עוסקים בכל הטרטור הזה, תראו מה קורה בזירה הבין-לאומית: שר האוצר נמצא בוושינגטון, אף נציג רשמי לא מוכן לפגוש אותו; ראש הממשלה ושר החוץ שלו עדיין לא קיבלו הזמנה לא לבית הלבן ולא ל-state department. יתרה מזו, אתם חייבים – מי שחבר בוועדת חוץ וביטחון, תבדקו למה ראש הממשלה לא הוזמן למפרץ. אני יודע מה המאמץ שהוא השקיע, כמה שליחים הוא שלח, כמה הוא הבטיח, כמה ניסה לפתות כדי לבקר באבו דאבי, בבחריין, בדובאי. והתשובה אצל כולם הייתה התשובה: לא, תודה. תסתכלו מה קרה פה, באזור שלנו – חידוש היחסים הדיפלומטיים בין איראן לערב הסעודית. יתרה מזאת, כל אותם בעלי הברית שלנו – מצרים, אותן מדינות המפרץ – כולן מברכות. זה כישלון מדיני מהדהד הרשום על שמו של בנימין נתניהו, כי אדוני היושב-ראש, אף אחד לא מאמין בו, אף אחד לא סומך עליו, וכל מה שראינו זה אי-אמון אזורי כולל, זה אי-אמון של כל מדינות האזור בבנימין נתניהו. תסתכלו מה קורה בכלכלה: יש משבר עולמי, אבל מה קשור המשבר העולמי לעליית המחירים של העוף? העוף קפץ ב-45%, וזה לא חלק מהמשבר העולמי, זה כישלון ניהולי. אדוני שר החקלאות, כדאי שתתערב שם בכל הנושא של מחירי העוף. אותו דבר, מה קורה עם המשכנתאות? הבטחתם להקפיא תשלומי משכנתאות. תשאלו את הזוגות הצעירים שמתמודדים כרגע עם תשלום חודשי של המשכנתאות. ומה אתם עושים במקביל? במקביל ראש הממשלה דואג להעביר בוועדת הכספים תוספת של עשרות אלפי שקלים לאיפור ותסרוקת לעצמו ולרעייתו. במקביל הוא דואג לקבל אחזקה על חשבון המדינה של וילה בקיסריה ובית ברחביה. זה מה שאתם עושים במקביל, כשהצעירים שלנו נאנקים תחת תשלומי משכנתה. תסתכלו מה קורה בביטחון האישי: הבטחתם משילות וביטחון אישי – מה קרה רק אתמול והיום? עוד אישה נרצחה, אישה צעירה, אימא לשניים, בחצר אצלה בבית, מול העיניים של הילדים שלה; עוד אחד נדקר באופן קשה; מטען צד בבקעה בכביש 65; פיצוץ בבית מגורים בנתניה. זה הביטחון האישי שאתם הבטחתם? 31 נרצחים במגזר הערבי מאז שנכנסתם לשלטון. מה קורה עם ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון? דיברתם על חיזוק ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. מה קורה בדיוק עם חוק החלת הריבונות על בקעת הירדן? מה קורה עם אותם מאחזים שהבטחתם? מה קורה עם השטח E1? כל זה נדחה, נדחה ונדחה; עיתוי לא טוב. אתה יודע מה העיתוי הטוב בשביל ראש ממשלת ישראל? סוף כסלו, תחילת נובמבר, זה העיתוי היחידי שהוא מחפש כדי להוביל את כל הדברים האלה. ולכן אתם לא ימין, אתם סתם סמרטוטים שלא יודעים להתמודד עם הטרור, לא להוביל את ההתיישבות ולא באמת להוביל פה לביטחון אישי. אני מסתכל מה קורה ברצועת עזה: כל הטפטופים האלו חזרו, ללא תגובה. יש מילת מפתח – להכיל, הכלה, הכלה. אני מסתכל מה קורה בכלל במדינת ישראל, בתחומים אחרים. זה פשוט לא ייאמן. מעולם לא היינו כל כך מפוררים מבפנים וכל כך מבודדים מבחוץ. וזאת לא בדידות מזהירה,it's not splendid isolation, אדוני היושב-ראש. זו פשוט קריסה של כל המערכות, כי אתם עוסקים רק בדבר אחד – בהובלת אותם חוקים פרסונליים לטובת ראש הממשלה, לטובת אריה דרעי. אתם בכלל לא מתעסקים במדינת ישראל, זה פשוט לא מעניין אתכם. ודבר שכנראה גם אומר משהו על הממשלה הזאת, על ממשלת הסמרטוטים שכביכול מנסים לקרוא לעצמם ממשלת ימין: במשך שנה וחצי יושב פה ראש האופוזיציה יאיר לפיד, שנה וחצי דיבר איתי להגדיל את התשלומים לרשות הפלסטינית מאותן הכנסות שאנחנו מקבלים מהמיסים בגשר אלנבי – גם כשר החוץ, גם כראש הממשלה. שנה וחצי אמרתי: לא. וראש הממשלה שולח את המשלחת לעקבה, להתחנן לאבו מאזן לשקט – הוא כנראה לא זוכר את המנון בית"ר: שקט הוא רפש – ושם הוא מתחייב על 200 מיליון שקל לאבו מאזן מאותם מיסים שאנחנו גובים בגשר אלנבי, אותם 200 מיליון שקל שילכו כרגע לבן אדם שמוביל בזירה הבין-לאומית האשמות חמורות כלפי מדינת ישראל, מאשים אותנו בפשיעה נגד האנושות, קורא לחיילי צה"ל פושעי מלחמה. אז הוא מקבל כרגע 200 מיליון שקל. אז אדוני היושב-ראש, באמת יש גבול לכל דבר. ואני רוצה להגיד לראש הממשלה: לא יעזור כלום. אנחנו רואים כרגע מחאה שתכפיל את עצמה, כי מה שאתם מובילים זה משבר כלכלי מן העמוקים שידענו אי פעם. תוך ארבעה חודשים – תרשום – אנחנו נהיה במשבר כלכלי עמוק, עם קפיצה במחירי המזון וכל מה שקורה בתחום הדיור ובשער החליפין וכל מה שקורה בשוק הנדל"ן. תוך ארבעה-חמישה חודשים משבר כלכלי עמוק. ואז המחאה תכפיל את עצמה – –
היו"ר אמיר אוחנה:
משפט לסיום, אדוני.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
– – כי אלו שייפגעו מיוקר המחיה, גם הם יצטרפו. וזה יהיה גל שישטוף אתכם מהשלטון, אני מקווה שלהרבה שנים. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. אני מזמין את השר המקשר בין הכנסת לממשלה להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון. השר יואב קיש, בבקשה.
שר החינוך יואב קיש:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת ליברמן בחר להשתמש בביטויים "סמרטוטים" וכאלה כמה פעמים. אני לא הולך להתייחס לסגנון; לפחות הוא לא דיבר על מריצות הפעם. אני חושב שכן צריך לדבר על המהות ולדבר על מה אפשר וצריך לעשות. נמצא פה ראש האופוזיציה יאיר לפיד; אנחנו חודשיים שלמים קוראים לכם לבוא ולדון איתנו על החקיקה. גם היום, זה עוד לא מאוחר. אנחנו חושבים שזה הדבר הנכון. מעולם בכנסת ישראל חקיקה לא נעצרה כתנאי לשיח. זו דרישה לא קבילה, שפוגעת בבסיס הדמוקרטיה, אולי אפילו פוגעת בלגיטימיות של רוב נבחר בציבור, ולכן לדבר הזה לא ניתן להיענות. כן ידנו פתוחה לשיח אמיתי וכן – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
– – – לנבצרות והתגברות הלילה.
שר החינוך יואב קיש:
– – על כל דבר שאתם רוצים לעשות. ובהחלט ברגע שנראה שיש רצון מצד האופוזיציה – ולצערי לא ראינו עוד אף אחד מהאופוזיציה שרוצה אכן לבוא לשיח אמיתי. לעומת זאת אנחנו רואים אתכם נגררים – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
הפכתם את חוסר האמון הזה. אף אחד לא מאמין לכם. אף אחד.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
תגיד לי, אתה מאמין לעצמך? אתה מאמין לעצמך? זאת אחיזת עיניים.
שר החינוך יואב קיש:
– – אחרי קומץ שרוצה פה אנרכיה, ואתם מנצלים את הדבר הזה בשביל לפגוע בדמוקרטיה הישראלית.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
התגברות זאת אנרכיה.
שר החינוך יואב קיש:
חבל מאוד שהאופוזיציה – –
מיקי לוי (יש עתיד):
שילכו לעזאזל – – –
שר החינוך יואב קיש:
– – משתפת את פעילותה עם אנרכיסטים – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
לא נעלבת כטייס על "נפולת של נמושות"? לא נעלבת? לא נעלבת על זה כשאמרו לכם "תלכו לעזאזל"?
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת אורנה ברביבאי – – –
שר החינוך יואב קיש:
– – שחוסמים כבישים, שאמר עליהם, לדעתי, השופט דאז מזוז שמי שחוסם כבישים צריך להיכנס ל-20 שנה לכלא.
סימון דוידסון (יש עתיד):
האנשים האלו טסו איתך בטייסת, חברים שלך בטייסת – – –
שר החינוך יואב קיש:
אבל במקרה הזה הם חוסמים כבישים מהצד הנכון, ולא חוסמים כבישים למנוע התנתקות. איפה היית, חבר הכנסת דוידסון?
סימון דוידסון (יש עתיד):
החברים שלך מהטייסת. איך הוא לא מתבייש?
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת סימון דוידסון, די, מספיק.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
סימון, אין לו יותר חברים. אין לו חברים. לא נשאר לו חבר אחד.
סימון דוידסון (יש עתיד):
החברים שלכם – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת סימון דוידסון, קריאה ראשונה.
שר החינוך יואב קיש:
איפה הייתם כשעקרו משפחות מבתיהן?
סימון דוידסון (יש עתיד):
איפה אתה היית?
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת סימון דוידסון וחברת הכנסת אורנה ברביבאי.
נאור שירי (יש עתיד):
איפה היית – – –
שר החינוך יואב קיש:
איפה אתם הייתם כשעקרו אותם מבתיהם, הביאו אותם למלונות פה בירושלים, משפחה שלמה בחדר אחד?
נאור שירי (יש עתיד):
איפה מירי רגב הייתה? נמאס מזה.
שר החינוך יואב קיש:
כשירדה בחורה בת 14 למטה, זרקו אותה למעצר שבוע. איפה הייתם? בחרתם להיות בשקט.
נאור שירי (יש עתיד):
מספיק להאשים אותנו בהתנתקות. אתם – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
תשאל את ראש הממשלה. הוא הצביע על זה, לא אנחנו.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת נאור שירי, קריאה ראשונה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תפסיק – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת יבגני סובה, קריאה ראשונה.
שר החינוך יואב קיש:
איפה היה בג"ץ? איפה היה בג"ץ?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
איפה היה הליכוד?
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת עודד פורר, קריאה ראשונה.
שר החינוך יואב קיש:
אתם עסוקים בלקרוא לנו "סמרטוטים". שמעתי את ליברמן לפני רגע. חבל שהוא לא רצה – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אבל הוא לא היה בהתנתקות.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת פורר, קראתי אותך בקריאה ראשונה.
שר החינוך יואב קיש:
שמעתי את חבר הכנסת ליברמן לפני רגע ממשיך עם ה"סמרטוטים" שלו. אז אני אומר לך, הכינויים שלכם, החרמות שלכם, הניסיונות שלכם לפגוע בדמוקרטיה הישראלית, לא יצליחו – –
נאור שירי (יש עתיד):
מה לך ולדמוקרטיה?
שר החינוך יואב קיש:
– – כי יש מולכם קואליציה נחושה, שהיא הרוב בעם, והיא תעשה את מה שצריך בשביל להציל את הדמוקרטיה במדינת ישראל.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני לא מאמין שאתה חושב ככה. אני לא מאמין שאתה מדבר ככה. טייס במדינת ישראל.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לשר קיש. אני מזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד להיות ראשון הדוברים בפרק הדיון הסיעתי.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
מאיפה לשר החינוך יש את האומץ להגיד את השטויות האלה? זה המחיר שהוא צריך לשלם – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
השר קיש, שאלת איפה היינו בהתנתקות. אני אגיד לך איפה היינו: לא בבניין הזה. את ההתנתקות העביר הליכוד. הליכוד. אפילו לא קדימה. השקרנים שלכם אומרים שזו קדימה. לא. ההתנתקות הייתה בספטמבר, קדימה הוקמה רק בנובמבר.
שר החינוך יואב קיש:
חצי מהליכוד הצביעו – – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
אתם עשיתם את ההתנתקות. תבואו בטענות אל עצמכם. ולעניין האנרכיסטי – אנרכיסטים זה שר שאומר "לכו לעזאזל" לטייסים שלנו ושרה שאומרת "נפולת של נמושות" על החברים שלך בטייסת. אלה האנשים שהם אנרכיה. זו ממשלת האנרכיה והכאוס, שמפרקת את המדינה הזאת לחתיכות, פוגעת בכלכלה. 255 כלכלנים, המשקיעים הכי גדולים במדינת ישראל, הודיעו אתמול במכתב לראש הממשלה שהם מפסיקים להשקיע בישראל בגלל הטירוף שלכם, ואתה עומד פה ומדבר על ההתנתקות. אתם עשיתם את ההתנתקות, לא אנחנו. אנחנו לא היינו פה. יש עתיד לא הייתה קיימת בכלל; ישראל ביתנו לא הייתה פה. למה אתם מבלבלים את המוח וכמה אפשר לשקר?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
ישראל ביתנו הייתה נגד ההתנתקות.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
ישראל ביתנו התנגדה להתנתקות.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחבר הכנסת לפיד. אני מזמין את חבר הכנסת מתן כהנא. שלוש דקות. שלוש דקות לאחר העלאת הדוכן.
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת באופוזיציה מתבקשים ליישב את המחלוקות לאחר מכן. תודה.
נאור שירי (יש עתיד):
אלה לא מחלוקות.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
יש הבדל בין היסטוריה לבין מחלוקות.
היו"ר אמיר אוחנה:
שלוש דקות לרשותך.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אני רוצה לדבר על טייסי המילואים של חיל האוויר, ואני אפתח ואומר שאני קורא להשאיר את הצבא מחוץ לוויכוח הפוליטי. בשבוע שעבר שמענו שמכנים את הטייסים "הפריבילגים שמודעים לפריבילגיותם". "שילכו לעזאזל", קרא להם שר אחד; "לא פטריוטים, נפולת של נמושות", קראה להם שרה אחרת. בואו תשמעו כמה האנשים האלה הם פריבילגים: לטייסים ולנווטים של חיל האוויר יש פריבילגיה לעשות 60 ימי מילואים בשנה, כמו עוד 0.03% – 0.03% בלבד – מאזרחי מדינת ישראל; יש להם פריבילגיה לצאת פעם בשבוע מהבית בשעה 05:30 ולבוא לטייסת; יש להם פריבילגיה להגיע מותש אחרי טיסות לילה מאוחר בלילה ולדפוק את יום העבודה הבא; יש להם פריבילגיה להיות ארבעה סופי שבוע בשנה מחוץ לבית; יש להם פריבילגיה להיות כל החיים שלהם זמינים לקריאה מהטייסת – בארוחת שבת, באמצע מבחן באוניברסיטה ולפני טיסת עסקים לחוץ לארץ; יש להם פריבילגיה לטוס במהירות של 1,100 קמ"ש בגובה 30 מטר או במהירות של 180 קמ"ש בגובה חמישה מטרים, כשכל טעות של מאית שנייה מכניסה אותם בקרקע; יש להם פריבילגיה לטוס בלילות חשוכים, בעננים, מעל ים, ולהסתכן בוורטיגו שנגמר בהתנגשות בים או בהתנגשות באדמה; יש להם פריבילגיה לקבור אחים לנשק שהדברים האלה קרו להם; יש להם פריבילגיה לטוס לעומק האויב, למקום שיורים עליהם טילים; יש להם פריבילגיה לטוס לעומק האויב כשסתם ציפור או תקלה במטוס יכולה להשאיר אותם שם בארץ אויב ושהם לא יחזרו הביתה; יש להם פריבילגיה לעצור את החיים מעת לעת, פעם בחודש, יחד עם שאר אחיהם המילואימניקים, כדי להשתתף בעוד מבצע גדול או מלחמה. כמה זמן אתם חושבים שהכנפיים הבוהקות על החזה שלהם והמונח "הטובים לטיס", שגם ככה אנחנו לא מאמינים בו – כמה זמן אתם חושבים שהדברים האלה מחזיקים אותם לעשות את כל הדברים האלה שאמרתי? מה שמחזיק אותם זה שהם פריבילגים, שיש להם פריבילגיה להגן על מדינת ישראל. זה מה שמחזיק אותם. אז בפעם הבאה, שרי הממשלה היקרים, לפני שאתם שולחים לעזאזל את הלא-פטריוטים ואת הנמושות האלה, תחשבו טוב טוב. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לחבר הכנסת כהנא. אני מזמין את חבר הכנסת ארז מלול לומר את דברו.
דוד אמסלם (הליכוד):
בפעם הבאה תן נאום על הטנקיסטים קצת.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
גם.
דוד אמסלם (הליכוד):
תן, תן. איך הם מסכנים את עצמם, כמה אבק הם אוכלים – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אמרתי שלא?
דוד אמסלם (הליכוד):
– – גם נוסעים בלילה, מתהפכים עם הטנקים. ספר קצת. יורים עליהם. צה"ל זה לא רק חיל אוויר.
רם בן ברק (יש עתיד):
גם הם נגד הרפורמה.
דוד אמסלם (הליכוד):
דבר על כולם.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
חבר הכנסת אמסלם, כולם ראויים להערכה, רק שהאנשים האלה עושים 60 ימי מילואים בשנה.
מיקי לוי (יש עתיד):
ואותם שלחו לעזאזל.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת מלול, שלוש דקות לרשותך. בבקשה.
דוד אמסלם (הליכוד):
יש עוד אנשים בצבא, אתה יודע.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
חד-משמעית.
רם בן ברק (יש עתיד):
וגם הם נגד הרפורמה.
ארז מלול (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האופוזיציה מתנגדת בתוקף לשינוי הרכב הועדה של השופטים, להוסיף נציגים מהקואליציה, ואני מתפלא על כך. אני מחזיר אתכם לדיונים שהתקיימו בוועדת חוקה בעניין הצעת החוק לשינוי בוועדה למינוי דיינים בכנסת העשרים-וארבע. שם הקואליציה דאז ביקשה להגדיל את הכוח הפוליטי בוועדה למינוי דיינים, ומשרד המשפטים מאשר, היועץ המשפטי מאשר, בטענה שלא ייתכן שדיינים יקבעו מי החברים שלהם. שם הייתה דממת אלחוט. התקשורת? שום דבר. נאדה. דבר זה מלמד שהוויכוח פה הוא לא נגד הרפורמה או בעד הרפורמה; הוויכוח, לב-ליבו של הוויכוח, הוא אם אנחנו רוצים לראות פה מדינת כל אזרחיה או מדינה יהודית, מסורתית, דמוקרטית. זה בא לידי ביטוי ברפורמה. תיגמר הרפורמה – הם ימצאו דבר אחר. בטוח. דבר נוסף שרציתי להעלות באותו הקשר – לאחרונה היועץ המשפטי לשעבר מנדלבליט חזר ואמר שלא היה שום הסכם עם הרב דרעי לפרישה מהחיים הפוליטיים. מלבד זה הוא אמר שלא היה הסדר טיעון מקל וגם נגרם לו עיוות דין. אבל אני מצפה משופטי העליון, אנשים נכבדים, שיגלו אחריות ויגידו: טעינו, לא ידענו שלא היה הסכם כזה. לא ידענו, פסקנו מה שפסקנו כי לא ידענו. זו לא בושה להגיד "טעינו". אם הם יגידו את זה ויגלו אחריות, אני בטוח שמקצת האמון שנשאר בעם לבית המשפט העליון אולי יחזור, ואני בטוח גם שאם היועץ המשפטי לשעבר היה אומר את זה לפני פסק הדין, פסק הדין היה נראה אחרת. ולסיום, אדוני היושב-ראש, עברנו עכשיו את פורים. ראינו במגילת אסתר שכאשר המן רצה להשמיד את עם ישראל, הוא השתמש בטענה כי "ישנו עם אחד מפרז ומפרד בין העמים". בניגוד אליו, אסתר אמרה למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים". לצערי היום מנצלים את זה כל המנהיגים מסביב שרוצים בהשמדתנו. הם נהנים מכל הפירוד, מכל ההפגנות, מכל שנאת החינם. אני רוצה, בעזרת השם, שניקח את המסר הזה ונגיד: אין כוחנו אלא באחדותנו. שנשב ביחד – המנהיגים, שישבו ביחד, ידברו, יגיעו לאיזו הסכמה, ולו לטובת העם. תודה רבה, אדוני.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחבר הכנסת מלול. אני מזמין את חבר הכנסת ישראל אייכלר לשאת את דברו. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך החל מרגע הגונג.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, השר, חברי הכנסת, יש מצבים שחושבים שיש חופש ביטוי, אפשר להגיד מה שרוצים, ויש מצבים שעליהם נאמר "המשכיל בעת ההיא יִדֹּם" – המצב, אדי הרעל והפיצוץ שמרחפים בחברה הישראלית, אינם מאפשרים את חופש הביטוי או את היכולת להגיד כל מה שאנחנו רוצים להגיד. לכן אני מגביל את עצמי, וכל מה שלא אמרתי זה בגלל שאני רוצה להיות זהיר. אנחנו מצויים בעיצומה של תקופה מסוכנת מאוד שלא הייתה זה 75 שנה. אני נולדתי כשהמדינה הייתה בת שבע, אדוני היושב-ראש. אני זוכר הרבה מאבקים פוליטיים, חברתיים, אחרים, הפגנות, פועלים, עובדים, הפגנות דת, שבת – מעולם הדברים לא ירדו לעומקים הנפשיים, הפסיכולוגיים, של אנשים שחרדו חרדה איומה מפני האויב, שזה הזולת, החברה האחרת. היו דתיים והיו חילונים, היו אנשים שנסעו בשבת ואנשים שצעקו "שאבעס", אבל במישור האישי לא היה מצב שאנשים ירגישו חרדה מעצם לידתם וקיומם של ילדים חרדים בארץ ישראל. היום יש אנשים שלא היו אנטי-דתיים, הם היו חילונים, אבל הפחידו אותם. מנגנוני תעמולה תקשורתיים, שהם הרבה יותר מוכשרים מאשר התקשורת הסובייטית בתקופת סטלין ואחר כך, הצליחו באמת להפחיד את האוכלוסייה. כמו שמאות מיליוני אנשים ברוסיה האמינו שסטלין הוא הגואל שלהם, שמש העמים, ושהקומוניזם מסיר מהם את השרשראות והכבלים שהמעסיקים הנוראיים שמו על הפרולטריון, כך היום יש אנשים שבאמת מפחדים שהחרדים האלה, הדתיים האלה, הימנים האלה, הולכים לקחת את הדמוקרטיה. אני מאמין להם שהם מאמינים בזה. רוב האנשים ביניהם רוצים להגיע למתווה של שלום, אחווה והבנה, אבל יש אנשים שמסיתים. מדובר פה באנשים – ראשי ממשלות לשעבר, רמטכ"לים לשעבר – שמסיתים נגד הימין, נגד החלטת העם, נגד הדמוקרטיה, נגד הדת. אני לא מפחד מהם עצמם, כי הם אנשים מבוגרים, הם לא יעשו דברים נוראיים. אבל כשאנחנו רואים מה קורה במגזר הערבי, אדוני היושב-ראש – לפעמים מישהו עלול לחשוב שרק שם זה יכול לקרות, שיותר מ-60 או 100 אנשים נהרגים בשנה במסעי נקמות על רקע רגשי שלא תמיד זה רקע ריאלי. אני לא רוצה לעשות את הנמשל, אבל צריך לדעת שצריך להיזהר, כל אחד מהצדדים. אני לא אומר שמישהו יוותר על השקפתו, אבל באמת שידעו שגם אם אין חשש מהאנשים שמדברים, מהמנהיגים – – יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – מי שעלול לגרום, חס וחלילה, לבצע את מה שהם אומרים כשהם מדברים על שפיכות דמים ועל מלחמת אזרחים, צריך להסתכל על מה שקורה במגזר הערבי, ששם יש רציחות על בסיס נקמות וחמולות; שלא ירדו, חס וחלילה, לשיח הזה ושאנשים יפחדו מעצם קיומם של האחרים. אני קודם כול מתפלל לקדוש ברוך הוא, ה' יברך את עמו בשלום. גם סומך על האינטליגנציה של רוב אזרחי ישראל שלא יתפתו. התקשורת רוצה רייטינג.
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש. אין דבר שמביא להם רייטינג יותר גבוה מאשר מתח, חרדה ושנאה. הפוליטיקאים רוצים אולי לנקום את נקמתם האישית על זה שהם לא נבחרו ולא הגיעו לכאן. אבל אני מבקש מהעם, מכל הצדדים: אל תיסחפו. תתווכחו, תפגינו, תעשו מה שאתם רוצים, אבל אל תשנאו. בסופו של דבר, אנחנו לא מפחידים, ואתם, אל תפחדו. אתם לא מפחידים ואנחנו לא נפחד. בעזרת השם, נעשה ונצליח.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה לחבר הכנסת הרב ישראל אייכלר. הדובר הבא – חבר הכנסת אוהד טל, בבקשה. שלוש דקות.
אוהד טל (הציונות הדתית):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לכותרת הצעת האי-אמון שעל הפרק. כתבתם: ממשלה מנותקת שדואגת רק לעצמה, מפקירה את כלכלת ישראל וביטחון ישראל וקורעת את החברה הישראלית. אני רוצה לשאול אתכם, חברי האופוזיציה: לא נמאס לכם? לא נמאס לכם לשפוך עוד ועוד שמן למדורה? אין לכם מינימום של אחריות? ישראל לפני הכול זאת רק סיסמה? סלוגן? הרי אתם לא באמת מאמינים למה שאתם אומרים. הציבור של המחנה הלאומי, שעמד במבחנים הכי קשים ועמד מול דורסנות של ממשלות שהבטיחו משהו אחד לפני הבחירות ועשו את ההפך אחרי הבחירות – –
נאור שירי (יש עתיד):
נגיד סיפוח.
אוהד טל (הציונות הדתית):
– – אנחנו מעולם לא קראנו לשבירת הכלים כמו שאתם עושים היום. אנחנו מעולם לא קראנו לסרבנות ומעולם לא קראנו להוציא מכאן את הכסף ולפגוע בכלכלת ישראל. נכון, יש כאן ויכוח פוליטי נוקב, אבל אם טובת המדינה באמת לנגד עיניכם, תפסיקו כבר עם החרמות המטופשים הללו שלכם. תפסיקו עם האשמות השווא המופרכות. מספיק עם הדמגוגיה, בואו כבר לדבר. כמה פעמים אומרים את הדבר הזה? ועדת חוקה מקיימת אין-ספור דיונים, מביאה נציגים מכל הכיוונים. רק היום בבוקר הגיעו פרופ' אלבשן ונציגים נוספים להציג את המתווה. הקואליציה מייד אמרה: אין בעיה, אנחנו מוכנים לדבר, מוכנים לשבת ולהגיע להבנות. איפה אתם חוץ מלצעוק? אני באמת אומר. אני מצטרף למשפט הראשון שאמר הנשיא השבוע בקריאתו. די, די, מספיק עם הדבר הזה. קצת אחריות לעם ישראל. הרי אתם יודעים את האמת. לא צריך לסמוך עליי, לא על שמחה רוטמן, לא על השר לוין. אתם יודעים את האמת. הנשיא בעצמו אמר שאין כמעט פערים. אין. אז על מה הוויכוח פה? באמת, אני עומד כאן ומבקש קצת רצינות. אם טובתו של עם ישראל ומדינת ישראל באמת לנגד עיניכם, מספיק כבר עם הדמגוגיה. קצת אחריות. בואו נדבר, נגיע להבנות וניקח את ישראל לשלב הבא במקום להישאר תקועים באותה נקודה. תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה לחבר הכנסת אוהד טל. חברת הכנסת לימור סון הר מלך. צלצולי טלפונים במליאה, אשמח להשתיק. ברוך הבא, חבר הכנסת ואליד טאהא.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אדוני היושב-ראש, כנסת ישראל הנכבדה, את הסיפור הבא, שהוא סיפור שמאוד אהוב על ילדיי. אני רוצה להקדיש ליריב לוין שר המשפטים וליושב-ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן, הצועדים אחרי ומתוך ליבם ודאגתם לעם ישראל. תקשיבו, אני חושבת שכולנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה. השמש זורחת, / על גג וגדר, / וסבא עם נכד יוצאים לחצר // הם פונים לאורווה, / מוחאים כף אל כף, / ומייד הם יוצאים, / עם חמור ואוכף, // הם פונים אל הכביש, / בצעד מהיר, / ארוכה היא הדרך, / אל שער העיר. // הינה הוא הסבא, / רוכב על חמור, / הינה הוא הנכד, / צועד מאחור, // היי, מה זה?! גוער איש בקול מהדהד, / הגבר רוכב, / והילד – צועד?! // מי ראה, מי שמע, ומי ינחש – / כי דבר שכזה, חטא נורא שכזה, בעולם יתרחש! // ירד אז הסבא, מעל החמור, את הנכד הרכיב, וצעד מאחור. / גערו האנשים, / איזה ילד שובב, והוא בנחת רוכב, / והסבא נסחב! // מי ראה, מי שמע, ומי ינחש, / כי דבר שכזה, / חטא חצוף שכזה, / בעולם יתרחש?! // עלה אז הסבא, ורכבו הם בשניים, / לחמור המסכן, / רועדות הרגליים. // צעקו האנשים, / הן זה לא ייתכן, / שניים רוכבים יחד, / על בן עיר מסכן. // מי ראה, מי שמע, ומי ינחש, / כי דבר שכזה, / חטא איום שכזה, / בעולם יתרחש?! // ירדו אז השניים, / מעל גב החמור, / וכל השלושה, / צעדו במישור, / צחקו האנשים, / איך הולכים פה ברגל, / שלושה חמורים. / מי שמע, מי ראה, ומי ינחש – / כי דבר שכזה, ובזבוז שכזה, בעולם יתרחש. // ואז הסב עם הנכד הושיטו ידיים, / ואת החמור, הופ, נשאו על הכתפיים, // צחקו האנשים, / היי הביטו היטב, / הינה זוג חמורים את אחיהם סוחב. / מי ראה, / מי שמע, / ומי ינחש, / מין מחזה שכזה בעולם יתרחש. // עם שקיעה הם חזרו, / אל ביתם הקטן, ואת החמור, / הם קשרו למפתן. // אז הסבא פנה אל נכדו, / דני שמע, / הערב למדנו אמרה חכמה, / יש אלף דעות בעולם הגדול, / לא נוכל להשביע את רצון כול וכול. לכן, שמחה ויריב, מה שתעשו ואיך שלא תעשו, יהיו כאלה שיבקרו, ילגלגו על הבחירות שאתם עושים, על הדרך שלכם. לכן עדיף שתצעדו בדרך שלכם כמו שמתאים לעם ישראל, כמו שאתם רואים שטוב ונכון עבור עם ישראל. אז לכו בכוחכם זה והושעתם את ישראל. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. הדובר הבא – חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. אם כבר הזכרת את חבר הכנסת יריב לוין, שר המשפטים וסגן ראש הממשלה, אנחנו רוצים להשתתף בצערו על פטירת אביו אמש. שלא ידע עוד צער.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, רבותיי השרים, אני עומד פה היום עם כאב גדול מאוד, שכבר הולך ומתעצם מדי יום, מדי שעה, בחודשיים האחרונים. האירוע שאנחנו נמצאים לפתחו, הוא כבר לא איזו מהמורה חולפת, מכה קלה בכנף. שינוי סדרי המשטר במדינת ישראל שאליו יצאתם, כבר מפרק את המדינה הזאת מבפנים. הפירוק הוא כבר לא פירוק במובן של איך תיראה הדמוקרטיה הישראלית, שכבר לא תהיה כזאת בעוד כמה שבועות. הפטנט שאותו הצלחתם לטאטא מתחת לשטיח הרבה מאוד שנים, שבו חלק מהעם משרת, עושה מילואים, משלם מיסים, וחלק לא, גם הוא כבר לא עובר. הציבור היום כבר עוסק הרבה מעבר, הרבה מעבר רק לשינוי המשטרי, כי הוא מבין מה המשמעות של השינוי המשטרי ומה המטרה של השינוי המשטרי. והמטרה של השינוי המשטרי, וזה ברור לכולם: חצי מהעם ישרת וחצי מהעם לא. הרי למה הסיעות יהדות התורה וש"ס מתעקשות: פסקת ההתגברות? מעניין אותם נושאים משטריים? לא. הם צריכים את ההכרה הזאת שבה הילדות שלי, הילדים והנכדים של חלק מהאוכלוסייה ילכו לצה"ל והילדים שלהם לא. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, אדוני השר, הסיפור הזה נגמר. הציבור הישראלי אומר לכם בפה מלא, בכל מקום, בכל כיכר ובכל צומת: לא עוד. לא נסכים יותר לאמנה החברתית הזאת שנכפתה בצורה כזאת או אחרת. ומה שאנחנו צריכים עכשיו זה הרבה מעבר כדי לסדר את הבלגן שאתם עשיתם פה. זה לא חוק כמה יהיו בוועדה למינוי שופטים וכמה יהיה בפסקת ההתגברות. זה לא יספיק כדי לפתור את זה גם אם תהיה פשרה כזאת או אחרת אצל הנשיא. מה שנדרש היום, אחרי האמירות הקשות שנאמרו על ידי שרי הממשלה על לוחמות ולוחמי צה"ל, זה אמנה חברתית חדשה, אמנה חברתית של חוקה, שבלעדיה לא תוכלו להמשיך. הפטנט שבו אני, בנותיי, קיש, אחרים, הולכים לשרת בצה"ל והילדים של אחרים לא, כבר לא עובד, והוא גם לא יעבוד. לא יהיה אפשר להמשיך בצורה הזאת.
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
וגם אם תצליחו להעביר חוק כזה או חוק אחר, את הסיפור הזה כבר לא תוכלו לכדרר מתחת לשטיח, לא תוכלו לטאטא אותו ולהסתיר אותו ולהעביר את תפוח האדמה הלוהט הזה למישהו אחר. ולכן, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותיי השרים, זה כבר לא העניין של הוועדה למינוי שופטים. צריכים להתכנס אלה שבאמת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כמדינה ציונית – צריכים להתכנס ולנסח את האמנה הזאת מחדש. כי מה שאתם עשיתם בחודשיים זה שפירקתם את ההסכם בין המדינה לבין האזרחים שלה. וכדי לכתוב אותו מחדש – זה לא רק בפסקת התגברות אלא זה בחלוקה שווה גם של הזכויות וגם של החובות.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, עד שנת 2000 מקרי הרצח שהיו קורים בחברה הערבית היו כל כך מעטים, עד כדי כך שבכל יישוב, כאשר היה קורה מקרה רצח בכל עשר שנים, היישוב כולו היה מזדעזע לשנה; אנשים מתכנסים אל תוך עצמם, לא מקיימים חתונות, נמנעים מלקיים מסיבות שמחה. וזו תגובה גם לחבר הכנסת פרוש ולכל אחד שחושב שהחברה הערבית היא אלימה ביולוגית וגנטית. אז אני אומר לך שהפשע והרצח שקורה היום בחברה הערבית, הוא קורה בגלל שהמדינה הפנתה עורף לחברה הערבית; בגלל שהמדינה ויתרה על החלק שלה, על התפקיד שלה כלפי האזרחים הערבים; בגלל שהמדינה אפשרה לכנופיות הפשע, אם בקבוצות ואם ביחידים, לקרום עור וגידים ביישובים הערביים. רק אז התחילו מקרי הרצח להתבצע ולקרות כמעט בכל יום. אתמול בערב איבדנו אימא צעירה, בת 29, ביאן עבאס מכפר כנא, אם לשני בנים. שנה לפני איבדנו קרובת משפחה, רזאן עבאס. שתיהן נרצחו לא בכדורים תועים, כי אין כדורים תועים, יש כדורים רוצחים. פושע שמחזיק נשק ומשתמש בו בתוך יישוב הוא פושע, גם אם הוא עושה את זה באופן מאורגן, גם אם הוא עושה את זה באופן יחיד, גם אם הוא עושה את זה מתוך קבוצה, ולא משנה באיזו צורה – כאשר הוא משתמש בנשק בתוך יישוב אז הוא עלול לרצוח אנשים. והמשטרה והמדינה שהפקירה את היישוב היא גם שותפה לפשע הזה. יש לנו שר להזיות, שר ההזיות הלאומי, שכל הזמן מתעסק ביועצת המשפטית וביועצים המשפטיים, ובכל מיני דברים שלא ממש קשורים לתפקיד שלו, אז הוא שר להזיות לאומי.
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אז הוא גם מספק תענוג אולי לאלה שאוהבים את ההזיות. במקום שהוא יתעסק בתפקיד שלו ויאסוף את הנשק שהמדינה אפשרה, אפשרה אותו בידיים של ילדים בחברה הערבית, הוא עדיין מתעסק בדברים שלא קשורים בביטחון האישי של האזרחים. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה, חבר הכנסת ווליד טאהא. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. ווליד, הלב שלך – עכשיו חזרת?
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הכול בסדר.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, קודם – ברוך הבא, חבר הכנסת ווליד טאהא, החלמה מהירה. (אומר ערבית: ברוך שובך בריא.) ביום שבת השתתפתי בהפגנה בתל אביב נגד ההפיכה השיפוטית, כמו שאני משתתף מדי שבוע, והסתכלתי על האנשים שכל בן אדם דוגל בשני דגלי ישראל. חשבתי על המגנום אופוס, יצירת המופת של אמיל חביבי, "האופסימיסט". כשהוא דיבר על הבתים שבוואדי ניסנאס בשנות החמישים, אמר: איך ידעת מה הבית הערבי, מה הבית היהודי? אז הוא אמר: כשיש דגל ישראל אחד, הבנתי שזה בית של יהודי; כשיש כמה דגלי ישראל, הבנתי שזה בית של ערבי. למה? בגלל שערבים הרגישו צורך להוכיח נאמנות בפני הממשל הצבאי, שפחדו ממנו. ואני אומר: למה הציבור הזה נושא את דגלי ישראל בצורה הזו? בגלל שיש לחלקים גדולים רגשי נחיתות כלפי הימין. הם מרגישים שהלאומיות היא הפטריוטיזם האמיתי, ולא שוחרי השלום, הדמוקרטיה, הצדק החברתי, השוויון בין העמים. ואני אומר להם: לא צריך להוכיח שום דבר. לבוא עם הערכים הדמוקרטיים, זה הדבר העיקרי. כשהרמטכ"ל אמר שדיקטטורה איתנה חשובה מאנרכיה, באופוזיציה הרגישו מועקה. כשהוא אמר שלשום שהנכונות לסרבנות או למילואים נשענת על היותה מדינה יהודית ודמוקרטית, האופוזיציה הרגישה אתנחתה. אני רוצה להגיד לאופוזיציה הזו וגם לרמטכ"ל, שהדיקטטורה האמיתית זה מה שנעשה בשטחים הכבושים נגד העם הפלסטיני; האנרכיה – מה שנעשה עם העם הפלסטיני. מי שרוצה דמוקרטיה אמיתית צריך לחתור לשוויון של כל האנשים, גם הפלסטינים וגם היהודים, מדינה לצד מדינה ושוויון מלא בין ערבים ליהודים. לצערי הרב, אנחנו עדיין קול קורא מן המדבר. אבל זה לא יישאר כך. הקול שלנו עוד ינצח.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, כל כך הרבה תופעות חריגות, הייתי רוצה לומר על-אנושיות ולא טבעיות, התרחשו ב-60 הימים האחרונים, מאז שהוקמה הממשלה הזו, דווקא בקואליציה ובממשלה הימנית ביותר, הדתית ביותר מאז קום המדינה. ככה חיפשתי את האלוהים שבה, אבל לא מצאתי שום ניצוץ אלוהי, לא מצאתי שום שכינה. הניצוץ היחידי שמצאתי ושכל המדינה רואה הוא האש, האש שהשר המוכשר לענייני פירומניה מדליק: שרפה בין החיילים לחבריהם; שרפה בין השוטרים לאחיהם; שרפה בין האזרחים בישראל; הצתת דלקות בכל שדה ובכל גזרה וכל חלקה טובה בישראל. הדבר המחריד הנוסף שבא עם השרפה הזו, כמו כל פירומן טוב, זה פשוט ההנאה, ההנאה שלו בלראות את האש שמתלקחת. הלכתי ובדקתי וחיפשתי מה בדיוק ההגדרה לפירומניה, והינה כך זה אומר: מדובר בהפרעה נפשית שסממנה הוא דחף להצית אש ולחולל שרפות. הפירומן, או המציתן, לפי האקדמיה ללשון העברית, אינו עושה זאת על מנת לגרום נזק או לשם רווח כלשהו, אלא כדי להפיק הנאה מעצם מעשה ההצתה. הפרעת הפירומניה, אגב, למי שלא יודע, נפוצה יותר בקרב גברים מאשר אצל נשים, והיא מופיעה לראשונה לפני גיל עשר. אז כן, אני רואה את ההנאה המטורפת בימים האלה של הפירומניה. אני רואה את זה בעיניהם של האנשים שמנהלים את הממשלה הזאת, לא רק אצלו. אני רוצה לומר שכל מדינה מתוקנת לא הייתה ממנה אדם כזה לאף תפקיד שר, בוודאי שלא לתפקיד שר לביטחון פנים, שאולי חוסר הביטחון שלו וחוסר המודעות שלו גרם לו לקרוא לעצמו השר לביטחון לאומי. אבל החל ממינויו של השר לביטחון לאומי בממשלה השלושים-ושבע, אנחנו חיים בתקופה המסוכנת ביותר לאזרחי ישראל, לצערי הרב, אנחנו עומדים בתקופה שבה חוסר הביטחון האישי של אזרחי מדינת ישראל, בהשוואה לשנים הקודמות, פשוט מרקיע שחקים. אז מה מי כאן בעל הבית? ואיפה זמן בן גביר, אני שואלת. האם ככה נראה זמן בן גביר? צריך לומר לו, אם כך: הזמן תם. לא ייתכן שכל יום שהאיש הזה נמצא בתפקיד, אזרחי מדינת ישראל נמצאים בסכנה. מדינה חפצת חיים חייבת להתעשת ולסלק מהפוזיציה הכה-משמעותית אנשים בלתי אחראים כמו השר בן גביר, לפני שכולנו נשלם את המחיר ולפני שזה יהיה מאוחר מדי. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת דוד אמסלם.
אבי מעוז (נעם):
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לשלוח מפה איחולי החלמה לפצועים מהפיגוע בתל אביב. שנית, אני רוצה לשלוח מפה את תנחומיי לשר המשפטים, חברנו חבר הכנסת יריב לוין, על פטירת אביו. מחנה השמאל המוחה נגד הרפורמה במערכת המשפט הזדעק על כינויים שכינו את חלק מהמפגינים או את המפגינים כולם, כגון אנרכיסטים, כגון נפולת של נמושות. אז א. אני רוצה להבהיר את עמדתי. עמדתי היא חד-משמעית. רוב-רובם של המוחים מוחים באמת כי הם מודאגים, מוחים באמת כי כואב להם, וזה לגיטימי, סופר-לגיטימי. מיעוט, מיעוט שבהם נוקט דרכים לא לגיטימיות. אבל על מה מלינים ראשי מחנה השמאל? הרי בניגוד למחנה השמאל, אצלנו יודעים להבהיר דברים וגם להתנצל כשצריך. כשראש הממשלה קרא להלום בשקר, תקפו אותו בפראות כאילו הוא הסית לאלימות, למרות שידעו היטב שהוא מתכוון להתמודדות עם טיעוני השקר, ובכל זאת הוא טרח להבהיר את דבריו. גם כשהשר סמוטריץ' קרא באופן לא ראוי למחוק את חווארה תקפו אותו בפראות, והיה ברור שהוא לא מתכוון להרג המונים, חלילה, והוא אף טרח להתנצל על כך. אבל תראה איפה הצביעות של מחנה השמאל. כשליברמן קרא בממשלה הקודמת להעמיס את החרדים על מריצה ולהוביל אותם למזבלה, מישהו התנצל על כך? כשיאיר לפיד אמר שחברי כנסת הם יורשיו האידיאולוגיים של יגאל עמיר, הוא לא התנצל על כך. כשיאיר גולן, ממובילי המפגינים שצרו על אשת ראש הממשלה במספרה, קרא למתיישבים בהתיישבות הצעירה תתי-אדם, מישהו התנצל על כך? מישהו מחה על כך? כשניצן הורביץ קרא לנוער הגבעות נוער הזוועות מישהו התנצל על כך? לא שמענו מכם מילה. אז כן, אלו שחוסמים כבישים, אלו שתוקפים שוטרים בפראות, אלו שמעודדים סרבנות, אלו שקוראים להוצאת כסף מהארץ, אלו שדורשים מכוחות הביטחון שלא להישמע לממשלה הנבחרת, אלו שמנסים לבצע הפיכה – כל אלה הם באמת אנרכיסטים. עליכם, ראשי מחנה השמאל, אמר ינאי המלך לאשתו שלומציון המלכה – –
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים.
אבי מעוז (נעם):
– – "אל תתייראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפינחס". תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה, אחרון הדוברים. לאחר מכן יעלה לסכם השר המקשר, השר יואב קיש. בבקשה, אדוני.
דוד אמסלם (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול או שלשום שמעתי את לפיד בטלוויזיה שואל מה היה לראש הממשלה לנסוע לאיטליה. האמת היא שאתה צודק בשאלה שלך. הוא היה צריך להתייעץ איתך, הרי אתה היית הנוסע המתמיד, בחוג הנוסע המתמיד. כשהיית שר החוץ כמעט שלא היית בארץ, אתה והדוגמן, הסגן המעופף שלך. אז אתה לא מתבייש? בוא אתה תספר לנו למה נסעת לכל יעד, בזבזת, לקחת מטוס שלם למרוקו עם כל החברים שלך מקפה דובנוב. בושה וחרפה. אתה בושה וחרפה. אדוני היושב-ראש, עכשיו אני רוצה לגעת בנושא שמטריד אותי כבר חודשיים ימים. תראו, היום אנחנו רואים את אנשי השמאל בהובלתם של אהוד ברק, אהרן ברק, דן חלוץ, יאיר גולן – כל החבורה הזאת, חבורה בולשביקית, טוענת את טענת הקוזק הנגזל. זה מזכיר לי את אותו אחד שהורג את הוריו ובא לבית המשפט וטוען שהוא יתום. הרי אתם שורפים את המדינה. אנחנו מחוקקים בכנסת, אנחנו באים לעשות את העבודה. לפני כמה ימים אני נוסע, אדוני היושב-ראש, חוזר מנתניה, אני רואה איזה 50 אנרכיסטים שעצרו את הכביש. עמדנו בכביש שלוש שעות. למה? בא להם. רוצים לסגור את שדה התעופה – בא להם. ואיפה הרועצת המשפטית? מפריעה לממשלה – זה תפקידה. היא מקבלת פרסים, חיזוקים, מאהרן ברק וכל החבר'ה שלו: תמשיכי להפריע לממשלה, לתקוע טריז בגלגלי הממשלה, בגלל שהיא לא לגיטימית בעיניכם. דרך אגב, זו לא שאלה של חוק כזה או אחר. אני שואל את מפכ"ל המשטרה: אנשים חוסמים כבישים, עבריינים – זו עבירה על החוק – –
דבי ביטון (יש עתיד):
זו לא עבירה, זה – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
– – אין דבר יותר אנרכיסטי מזה. אני לא אמור להגיע לאירוע, למה? בגלל שמישהו החליט שאני לא אגיע. דרך אגב, הם לא חוסמים פעם-פעמיים; כשאני נוסע הביתה אני כבר שואל את עצמי איפה החסימות. חוצפה איך שמדינה מתנהלת ככה.
דבי ביטון (יש עתיד):
מה נורא בחסימות לעומת הפיכה?
דוד אמסלם (הליכוד):
זה בושה וכלימה. אין אנרכיה יותר גדולה. דרך אגב, חופש התנועה הוא זכות יסוד. חוק חופש התנועה הוא זכות יסוד לכל אזרח, אבל אצלם, מה זה משנה מה זה חוק-יסוד. אנחנו לא ננוע. למה? בגלל שהשמאל הבולשביקי החליט בבריונות – –
דבי ביטון (יש עתיד):
השמאל – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
– – אנחנו נעצור אותם, מיעוט שלא מקבל את תוצאות הבחירות.
דבי ביטון (יש עתיד):
תגיד לי איך אתה מקבל – – – לך תיק, אדון אמסלם.
דוד אמסלם (הליכוד):
אין פה ויכוח על רפורמה, זה לא הקשקוש. הוויכוח הוא שהם לא רואים את הימין ואותנו ואת עיירות הפיתוח ואת כל מצביעי הימין כאנשים לגיטימיים, שווים להם. הם הרי האליטה, הם החכמים, הם בעלי ההון, ואנחנו צריכים לפתוח ביובים, כמו שאמרתי. אנחנו צריכים לנהל מדינה? לא מתביישים?
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
מי זה "אנחנו"?
דבי ביטון (יש עתיד):
אנחנו ביטון – – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
דודי, מה השעה?
דוד אמסלם (הליכוד):
לכן אני קורא למפכ"ל המשטרה: התפקיד שלך זה לשמור על הסדר. אני רוצה לומר לך שבזמנו אריה עמית, שהיה מפקד המשטרה בירושלים, זה שקרא לנו, אמר: אני לא אח שלהם וגם לא בן דוד רחוק. דרך אגב, גם אתה לא אח שלי וגם לא בן דוד רחוק שלי. כשאתה פיזרת את המפגינים בשבת בבר-אילן השתמשת באלות, סוסים, מה לא עשית. פיצחת להם את הראש, בשבת.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
מצביעי הליכוד גם מפגינים – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
והיום, את איילון – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
– – – הם מפגינים נגדך ונגד ראש הממשלה שלך.
דוד אמסלם (הליכוד):
– – 50 צמתים בכל הארץ סוגרים, ואתה בא ומתפלסף. על מי? על המפכ"ל שאתה לא מגיע לקרסוליים שלו?
קריאות:
– – –
דבי ביטון (יש עתיד):
אתה צריך לראות את הליכודניקים – – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
ליכודניקים יוצאים להפגין.
דוד אמסלם (הליכוד):
אדוני המפכ"ל, התפקיד שלך זה לעשות סדר במדינה, וכרגע המדינה באנרכיה. אל תפחד לא מהעיתונאים, לא מהקשקשנים האלה בשמאל – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
לא ראית כלום, דודי.
דבי ביטון (יש עתיד):
תבוא לראות את הליכודניקים – – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
ליכודניקים יוצאים להפגין.
דוד אמסלם (הליכוד):
– – לא מהחבורה של המפכ"לים לשעבר שבפנסיה ובאים לבלבל לך את המוח כשהם קשורים לבעלי הון שמפרנסים אותם.
דבי ביטון (יש עתיד):
– – –
דוד אמסלם (הליכוד):
אתה תעשה סדר במדינת ישראל כך שכל אזרח שרוצה לנסוע, יגיע ליעד שלו.
דבי ביטון (יש עתיד):
כשתסגור להם כבישים בשבת, זו אנרכיה.
דוד אמסלם (הליכוד):
וכאן אנחנו נלמד אתכם מהי דמוקרטיה.
קריאות:
– – –
דוד אמסלם (הליכוד):
אתם לא מקבלים את העיקרון שהפסדתם בבחירות.
קריאות:
– – –
דבי ביטון (יש עתיד):
אנחנו כאן כדי – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
ועל זה דיברנו כל הזמן. איך אמרת? אנחנו הלבנים, אתם השחורים. אתם צודקים.
קריאות:
– – –
דוד אמסלם (הליכוד):
דרך אגב, 40 טייסים מחליטים לא לטוס – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
דודי, אני חצי-חצי. אתה מרשה לי להיות חצי-חצי?
דוד אמסלם (הליכוד):
– – 37 מהם הם חשובים מאוד מאוד. הרי הם התגייסו לצה"ל כמוני. אני הייתי שמח להיות בקורס טיס וגם לתרום את חלקי, אבל מה – –
קריאות:
– – –
דוד אמסלם (הליכוד):
– – הרי מישהו ארגן אותם. זה מרד. מישהו דיבר איתם.
קריאות:
– – –
דוד אמסלם (הליכוד):
יש לנו צבא על תנאי. צבא ההגנה לישראל הפך להיות במשמרת שלכם באופוזיציה לצבא הגנה על תנאי לישראל.
קריאות:
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
חברי הכנסת. תנו לו להשלים ולסיים.
דוד אמסלם (הליכוד):
אם זה בימין, אנחנו מחליטים לא להגן, נחשוב, אולי נבוא. אבל אם אנחנו בשמאל, כולם יבואו.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אתה לא ימין, אתה פשוט חלק מלהקת המעודדות של הדיקטטור, זה מה שאתה. אתה להקת מעודדות, אתה לא ימין.
דוד אמסלם (הליכוד):
מה עשה חלוץ? פעם, כשאחד הטייסים חשב מטעמי מצפון לא להפציץ, הוא הדיח אותו במקום, אבל היום הוא קורא לסרבנות. אתם לא מתביישים? אתם קוראים לסרבנות בצה"ל?
קריאות:
– – –
דוד אמסלם (הליכוד):
אתם קוראים לסרבנות בצה"ל? בושה וכלימה.
דבי ביטון (יש עתיד):
הטייסים האלה שומרים עליך. הטייסים האלה שאתה קורא להם – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
אתם מבעירים את המדינה וטוענים כלפינו: המדינה בוערת.
קריאות:
– – –
דוד אמסלם (הליכוד):
אתם הרי זורקים את הדלק, אתם עוברים על החוק, אתם מייצרים כאוס ובאים אלינו בתלונות למה אנחנו עושים את העבודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה לחבר הכנסת אמסלם. יעלה ויבוא להשיב השר המקשר, שר החינוך יואב קיש, בבקשה.
דבי ביטון (יש עתיד):
תראה לנו את השעון של הימין. תראה לנו.
קריאות:
– – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
– – – שאתה לא מאמין במה שאתה אומר.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
– – – הפכת להיות להקת מעודדות. קיש למד ממך איך להיות להקת מעודדות. טיפת אומץ אין לכם.
נאור שירי (יש עתיד):
אמסלם הוא לא השר המקשר? לא הבנתי, הוא לא שר?
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
לא, הוא לא מספיק חזק. דודי, לא היית מספיק חזק עם ביבי – – –
רם בן ברק (יש עתיד):
– – – איזו בושה.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
הוא צעק יותר חזק ממך, הוא זכה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא הבנתי איך הגעת – – – לא בירכת אותו שהוא מחליף אותך?
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לתת לשר להשיב.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אני רק מנסה לעזור לדודי.
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת שירי, ברוך הבא. מה שלומך?
נאור שירי (יש עתיד):
ברוך הבא – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
היית אצלי היום כמה שעות בוועדה, לא הספיק לך?
נאור שירי (יש עתיד):
– – –
רם בן ברק (יש עתיד):
אמסלם לא טוב להם, לא בא להם טוב?
שר החינוך יואב קיש:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני שמח שיש פה ח"כים שפעם היו בליכוד שדואגים למה שקורה בליכוד, אבל בסדר. מי שהיה בליכוד כנראה שנשאר לו הרצון לדעת מה קורה בליכוד.
קריאה:
אני אקרא לך כל מה שאמרת נגד ביבי – – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
לפחות לא חשבתי להקים מפלגה, יואב. אני לא יזמית כמוך, אין לי את גן היזמות הפוליטי שלך.
שר החינוך יואב קיש:
אני יכול להבטיח לכם, חברי הכנסת מהאופוזיציה – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אין לי את גן היזמות הפוליטי שלך.
שר החינוך יואב קיש:
– – אל דאגה – – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
חברת הכנסת שיר, אני לא רוצה לקרוא לכם קריאות. בבקשה.
שר החינוך יואב קיש:
אני רוצה לומר לכם, חבריי חברי הכנסת מהאופוזיציה – – –
רם בן ברק (יש עתיד):
– – – שהמדינה תישרף.
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת רם בן ברק.
רם בן ברק (יש עתיד):
שהמדינה תישרף – – –
נאור שירי (יש עתיד):
השר – – – להסביר לך על ההתנתקות.
שר החינוך יואב קיש:
חבריי מהאופוזיציה, אני רוצה לומר לכם, חבריי מהאופוזיציה: אל דאגה, יש לכם ממשלה נחושה, מאוחדת, יציבה, הכול בסדר. אל תדאגו, הסירו דאגה מליבכם.
קריאות:
– – – לנצח-נצחים אתם – – –
שר החינוך יואב קיש:
אני רוצה לפתוח בתנחומים של כל הבית הזה – אם יורשה לי לדבר בשם כל הבית הזה – לחבר הכנסת יריב לוין, שר המשפטים וסגן ראש הממשלה, שיושב שבעה על אביו, זיכרונו לברכה. שמעתי על עוד אירוע, אני לא משווה חס וחלילה, אבל בהחלט אירוע מצער מאוד של אלימות נגד חקלאים, שפגע גם אישית ברם בן ברק. כל הבית מחזק אותך בעניין הזה. דרך אגב, צריך גם לטפל בחקיקה בעניין הזה, ואני בהחלט חושב – – –
רם בן ברק (יש עתיד):
ביום רביעי נכנס חוק – – –
שר החינוך יואב קיש:
אני יודע. ישבנו על זה בוועדת שרים לחקיקה, ויש כוונה של המשרד להוביל חקיקה ממשלתית בדיוק.
רם בן ברק (יש עתיד):
אז תעבירו אותו בטרומית – – –
שר החינוך יואב קיש:
תראה, מכיוון שיש חקיקה ממשלתית בנושא, אם תבוא לשר ותגיד לו: אני מוכן לחכות אחרי הטרומית, יכול להיות שאפשר יהיה לעשות את זה. תחכה, תדחה את זה בשבוע, ואז אפשר יהיה להוביל את זה.
רם בן ברק (יש עתיד):
הינה, אני אומר לך כאן, עכשיו – – –
שר החינוך יואב קיש:
זה לא אני, סגור את זה עם השר.
רם בן ברק (יש עתיד):
תעבירו את זה טרומית – – – נציג שלנו.
שר החינוך יואב קיש:
אני חייב להתייחס לאופי המחאה כנגד הרפורמה המשפטית. אני חושב שבין האנשים שמתנגדים לרפורמה יש ציבור שלם ציוני, אוהב ישראל, אנשים שבגלל שטיפת מוח בטלוויזיה, חסרת מעצורים, שקרים כאילו זה קץ הדמוקרטיה, הולכים למקום לא טוב. את הדבר הזה – אני יכול להבטיח – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
תפסיק לעוור את הציבור, שיהיה לך את האומץ לפחות לספר לציבור את מה שאתם עושים לו. שיהיה לכם לפחות את האומץ לפחות לספר לציבור מה אתם עושים. אל תתחבאו.
שר החינוך יואב קיש:
אני לא יכול נגד קריאות ביניים.
היו"ר אוריאל בוסו:
חברת הכנסת שיר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
שר החינוך יואב קיש:
אני יכול להבטיח לכל אותם אנשים שדואגים, אני מבטיח לכם: השר יריב לוין, אני וכל חברי הקואליציה שומרים וחרדים לדמוקרטיה לא פחות מאף אחד אחר פה בבית הזה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מי ידאג לזכויות שלנו, אתם? אתם תדאגו לזכויות שלנו?
קריאה:
בושה.
קריאה:
די כבר.
קריאה:
לא שכנעתם.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הזכויות שלנו תלויות בך? ברצון הטוב שלך? בחסדים שלך?
שר החינוך יואב קיש:
והסלוגן השקרי כאילו מישהו פה רוצה דיקטטורה, זה פשוט ספין של משרדי פרסום.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
איזה בלם יהיה על הכוח שיש לממשלה? איזה בלם יהיה?
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אתה יודע שזה נכון. מי כמוך יודע שזה נכון.
קריאה:
BDS.
היו"ר אוריאל בוסו:
חברי הכנסת, חברי הכנסת, זה לא יעזור, הצעקות. כשצועקים לא שומעים.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
צבוע.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
איזה איזונים ובלמים אתם משאירים אחרי ההפיכה המשטרית הזאת?
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
כן.
היו"ר אוריאל בוסו:
תן לשר לדבר, כאילו לא קראתי אותך פעם ראשונה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
בלם אחד.
שר החינוך יואב קיש:
הסלוגן השקרי כאילו מישהו רוצה פה דיקטטורה צריך להיעלם מעל המפה.
רם בן ברק (יש עתיד):
זה לא מישהו, זה אתם.
שר החינוך יואב קיש:
זה קונספט של משרדי פרסום מתודלקים בכסף שכל המטרה שלו זה להפיל את הממשלה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
למה אתה משקר?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
לא, ואיזה בלם יש על הכוח שלכם? איזה בלם?
שר החינוך יואב קיש:
אז כמו שאמרתי לכם, אל חשש – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
רם בן ברק (יש עתיד):
זה מה שהחבר'ה בעופרה רוצים? זה מה שהחבר'ה בגוש עציון רוצים? נו, באמת.
שר החינוך יואב קיש:
אז כמו שאמרתי לכם, אל חשש.
מיקי לוי (יש עתיד):
אפשר לשאול שאלה את השר?
שר החינוך יואב קיש:
אף אחד לא הולך לדיקטטורה ואף אחד לא הולך להפיל את הממשלה. אלה שני דברים שלא יקרו, ולכן אני מציע: בואו נדבר על המהות, בואו נדבר על התוכן. אני חושב שיש פה בבית הזה שותפות רבה ברצון שמדינת ישראל תהיה דמוקרטיה חזקה, מדינה יהודית-דמוקרטית. אפשר לחשוב כל אחד בעמדתו, אבל לבוא ולטעון כאילו מישהו מחפש פה דיקטטורה – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
איזה בלם? איזה בלם?
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
לא סומכים עליך. לא סומכים עליך.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
– – אני אומר לכם: לא אני ולא אף אחד אחר בליכוד ולא בקואליציה רוצה לחיות במדינה שאין בה איזונים ובלמים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
איזה בלם? איזה בלם, קיש?
שר החינוך יואב קיש:
אנחנו מקפידים על האיזונים והבלמים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
איזה בלם יש?
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת יוראי להב, אתה בקריאה ראשונה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
לא, אבל הוא מדבר – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
אם הוא ירצה לנהל איתך דיאלוג, הוא ינהל איתך. כרגע אתה מפריע.
נאור שירי (יש עתיד):
אני אשאל: איזה בלם? איפה הברקסים?
סימון דוידסון (יש עתיד):
שהשר יגיד איפה הבלמים והאיזונים. איפה הבלמים?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
איפה הבלמים?
היו"ר אוריאל בוסו:
אתם רוצים שאני אענה במקומו?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
כן.
סימון דוידסון (יש עתיד):
כן.
היו"ר אוריאל בוסו:
אם היה רצון לנהל דיאלוג, היה דיאלוג. אין רצון לנהל דיאלוג.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
לא, עזוב דיאלוג, אין – – – מהצד שלכם, אין דיאלוג.
היו"ר אוריאל בוסו:
לא איזונים, לא בלמים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
איזה בלם אתם מטילים על הכוח שלכם?
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
עוד הלילה התגברות, עוד הלילה נבצרות. מה זה רוצים לדבר.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
איזה דיאלוג? דיאלוג הוא לא הבלם. איזה בלם יש על הכוח של הממשלה בהצעה שאתם שמים על השולחן?
היו"ר אוריאל בוסו:
גם את מסגרת הבלמים והאיזונים אפשר לנהל בדיאלוג.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
היושב-ראש, תשאל אותם על מה הם רוצים לדבר – אם הם מוכנים לדבר על הוועדה לבחירת שופטים, אם הם מוכנים לדבר על פסקת התגברות. הם לא מוכנים לשמוע על הדברים האלה בכלל. הכול אחיזת עיניים, אחיזת עיניים ורמאות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
חנוך, לא שומעים אותך, חנוך.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אז תקשיב. אז תקשיב.
סימון דוידסון (יש עתיד):
חנוך, חנוך לא שומעים אותך, חנוך.
קריאה:
תגביר, תגביר.
שר החינוך יואב קיש:
האמת שחבר הכנסת חנוך מלביצקי הוא חבר ועדת החוקה. אני לא נמצא בוועדות אבל אני יודע – – –
קריאה:
– – –
שר החינוך יואב קיש:
אתה רוצה להקשיב או שאתה רוצה להפריע? בסדר, אם אתה רוצה להפריע אני אחכה שתגמור להפריע, אבל אם אתה רוצה להקשיב, אני אומר לך בצורה ברורה: חברי הכנסת שנמצאים בוועדות, היום למשל יכלו לשמוע התייחסות למתווה אלבשן-פרידמן. עכשיו, תראו מה קרה. באה קבוצה שאי-אפשר לומר שהיא הגיעה מצד אחד. אני חושב שבעניין הזה אף אחד לא אומר שאלבשן, שהיה המועמד של ראש הממשלה אז לפיד – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
הוא בעצמו אומר שצריך שנה. הוא אומר: שנה צריך לדון על זה. שנה צריך לדון על זה.
שר החינוך יואב קיש:
– – למנכ"ל ביטוח לאומי, בא מעמדות הימין, ולא כך גם על גיורא ירון ולא על גיורא איילנד. הם באו והוציאו מתווה. אני לא רוצה להתייחס מהותית למתווה, כי זה לא ועדת החוקה פה. זה לא ועדת חוקה.
קריאה:
למה גיורא איילנד?
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אבל הוא אומר שצריך שנה. שנה צריך לעניין הזה.
שר החינוך יואב קיש:
אבל הכתישה, הכתישה שהם עברו, ההשמצות – אפילו עם החמאס אתם מוכנים לדבר אבל לא איתנו. תראו לאן הגעתם. אתם קוראים לזה "יום זעם" – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
החמאס מפסיק לירות טילים. הם מפסיקים לירות טילים. החמאס לא יורה טילים כשעושים איתו משא ומתן, חצוף.
שר החינוך יואב קיש:
– – אתם מוכנים לדבר עם חמאס, אבל אתם לא מוכנים לבוא לוועדת החוקה ולנהל שיח ענייני, אמיתי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
קיש, אתה טס טיסת לילה בלי משקפי ראייה, אתה לא רואה לאן אתה טס.
שר החינוך יואב קיש:
ז'ורנל, ז'ורנל, ז'ורנל, ז'ורנל.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה טס ללא משקפי ראייה, בלי פקח טיסה, בלי ז'ורנל, אתה לא יודע לאן אתה טס.
שר החינוך יואב קיש:
א. אתה טס בלי פקח טיסה, בוא אני אעדכן אותך.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא, אבל כדי לנחות אתה צריך פקח טיסה.
שר החינוך יואב קיש:
לנחות, אבל כדי לטוס אתה לא צריך. אמרת: אתה טס בלי פקח. אני תמיד טס בלי פקח.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לנחות.
שר החינוך יואב קיש:
אוה, לנחות? אז צריך את הבת שלך שם.
סימון דוידסון (יש עתיד):
בסדר, אבל אין, אתה לא משתמש באף אחד.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
השר לחינוך מחדש.
שר החינוך יואב קיש:
אני אומר לכם, חבריי, במקום להתייחס לאנשים שרוצים פשרה ולאנשים שבונים מתווה ומנסים לגשר על הפערים, במקום להתייחס אליהם בזלזול בהשמצות – תראו, אני הזדעזעתי לראות תגובות בטוויטר על הפוסט, על ציוץ התנחומים שכתב חבר הכנסת בני גנץ. אני שואל: לאיזה רמה מגיעים? באמת, אני אומר את זה באמת באמירה שאני חושב שהגיע הזמן שגם אנחנו וגם אתם נקרא לציבור להבין שאנחנו לא אויבים. לא, אין פה עניין של משא ומתן עם החמאס בעזה – שגם את זה יש אנשים שמוכנים לעשות. מגיעים אנשים שעשו עבודה, הגישו מתווה – שאני אפילו לא מתייחס אליו עניינית, את הדבר הזה צריך לעשות בוועדת החוקה – קורעים אותם על זה שהם בכלל דיברו עם הימין. עכשיו, מה זה הימין? הימין זה ממשלת ישראל וקואליציה בישראל, שמייצגת את הרוב בעם, שנבחרה רק לפני כמה חודשים, אז מאיפה כל השנאה הזו?
מיקי לוי (יש עתיד):
לא אני קראתי לממשלה הקודמת "הממשלה המקוללת". תתבייש.
שר החינוך יואב קיש:
אני רוצה לומר בצורה הכי ברורה: אנחנו צריכים לפעול לשיח פתוח. אפשר וצריך ועדיין לא מאוחר לעשות את זה. אופיר? איפה אופיר?
דבי ביטון (יש עתיד):
הוא סופר את הקולות עכשיו, אז אתה רוצה לומר עוד משהו שיעצבן אותנו – – –
שר החינוך יואב קיש:
פשוט קיבלתי מודיעין שיש שלוש שמיות, אז אמרתי: אם זה שלוש שמיות, אולי – מכיוון שאני רואה שחבריי לאופוזיציה עוד לא מילאו את הכיסאות, אז אני אתן לכם זמן להביא את חברי האופוזיציה. בסוף, אני חושב שכל ההתנהלות הזו של האופוזיציה – לצערי, אני אומר את זה בכאב – במקום לפתוח בשיח אמיתי וכן עם הקואליציה, נגררת אחרי אותם אלו שכל מה שהם רוצים זה רק להפיל את השלטון, בלי שום התחשבות במה שזה עושה למדינת ישראל, איזה אנרכיה, איזה אלימות. "יום זעם" הם קוראים ליום חמישי. "יום זעם". אני יודע על מישהו אחר שקרא לימים "ימי זעם". אני מציע לכם להשתמש במה שנקרא התבטאויות מסוג אחר. דרך אגב, אני לפחות שמח שאת הדגלים השחורים הם החליפו בדגלי ישראל. אפשר להגיד שמשהו טוב יצא מהמחאה הזו, שיש גאווה גדולה שרואים את דגלי ישראל, ובעניין הזה אני אומר לכם שזה אכן מהלך נכון. דרך אגב, כל ההפגנות, כל ההפגנות עם דגלים, דגלי ישראל, הן הפגנות חשובות, הן סמל הדמוקרטיה, אבל מפה ללכת לחסימות כבישים ולכוון לאנרכיה – הדבר הזה, אסור שיקרה. חנוך, איפה אופיר?
רון כץ (יש עתיד):
יואב, למה לא סיפרו למפקד הטייסת שהמסוק שלו ריק? מסכן, הוא עמד שם שעות. למה לא סיפרו למפקד הטייסת שהמסוק שלו יהיה ריק? הוא עמד שם שעות.
שר החינוך יואב קיש:
מה? לא שומע אותך. ומכיוון שתמיד צריך לשמור על אופטימיות, אז אני באמת באמת מקווה שתשנו את דעתכם ונפתח שיח אמיתי, באמת דיאלוג כן סביב החקיקה. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אני מודה לשר קיש.
היו"ר אמיר אוחנה:
הודעה למזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 15) (נבצרות ראש הממשלה), של חבר הכנסת אופיר כץ וקבוצת חברי הכנסת. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, בטרם נעבור להצבעות, אנחנו נקיים את הצהרת האמונים של חבר הכנסת משה פסל. חבר הכנסת פסל, אנא תפוס את מקומך. אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותה בכנסת של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, שנכנסה לתוקפה ביום ראשון, י"ט באדר התשפ"ג, 12 במרץ 2023, בא במקומה חבר הכנסת משה פסל. אנחנו מקדמים בברכה גם את החברים והמשפחה שנמצאים ביציע. חבר הכנסת משה פסל, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת ולסעיף 2 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תקום ותצהיר: "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. בבקשה, אדוני.
משה פסל (הליכוד):
מתחייב אני.
היו"ר אמיר אוחנה:
ברכות לחבר הכנסת משה פסל.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעות על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. ההצבעות יהיו הצבעות שמיות. נצביע תחילה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. בבקשה, מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– נגד
יולי יואל אדלשטיין– נגד
אמיר אוחנה– נגד
ינון אזולאי– נגד
גדי איזנקוט– אינו נוכח
ישראל אייכלר– נגד
דן אילוז– נגד
ואליד אלהואשלה– בעד
קארין אלהרר– בעד
זאב אלקין– אינו נוכח
דוד אמסלם– נגד
משה ארבל– נגד
יעקב אשר– נגד
אוריאל בוסו– נגד
דבי ביטון– אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– נגד
בועז ביסמוט– נגד
ולדימיר בליאק– אינו נוכח
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– בעד
איתמר בן גביר– אינו נוכח
אברהם בצלאל– נגד
אורנה ברביבאי– בעד
אליהו ברוכי– נגד
ניר ברקת– נגד
טלי גוטליב– נגד
מאי גולן– נגד
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– נגד
סימון דוידסון– אינו נוכח
אבי דיכטר– נגד
אלי דלל– נגד
דני דנון– נגד
שלום דנינו– נגד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– נגד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– נגד
מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– נגד
יאסר חוג'יראת– בעד
אימאן ח'טיב יאסין– בעד
ווליד טאהא– בעד
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
אחמד טיבי– בעד
יוסף טייב– נגד
אוהד טל– נגד
יעקב טסלר– נגד
חילי טרופר– אינו נוכח
אלמוג כהן– נגד
מאיר כהן– בעד
מירב כהן– בעד
מתן כהנא– אינו נוכח
עופר כסיף– בעד
אופיר כץ– נגד
ישראל כץ– נגד
רון כץ– בעד
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
מיקי לוי– בעד
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– בעד
אביגדור ליברמן– בעד
יאיר לפיד– בעד
סימון מושיאשוילי– נגד
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– אינה נוכחת
יונתן מישרקי– נגד
חנוך דב מלביצקי– נגד
ארז מלול– נגד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– נגד
צגה מלקו– נגד
אבי מעוז– נגד
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– נגד
יואב סגלוביץ'– בעד
יבגני סובה– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– נגד
משה סולומון– נגד
לימור סון הר מלך– נגד
אופיר סופר– נגד
אורית מלכה סטרוק– נגד
משה סעדה– נגד
גדעון סער– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– בעד
יוסף עטאונה– בעד
חוה אתי עטייה– נגד
חמד עמאר– בעד
צביקה פוגל– נגד
עודד פורר– בעד
יצחק פינדרוס– אינו נוכח
משה פסל– נגד
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– אינה נוכחת
יואב קיש– נגד
אריאל קלנר– נגד
יצחק קרויזר– נגד
גלעד קריב– בעד
שלמה קרעי– נגד
אליהו רביבו– נגד
משה רוט– נגד
שמחה רוטמן– נגד
עידן רול– בעד
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון– אינה נוכחת
אלון שוסטר– אינו נוכח
קטי קטרין שטרית– נגד
אלעזר שטרן– בעד
מיכל שיר סגמן– בעד
נאור שירי– אינו נוכח
אושר שקלים– נגד
עאידה תומא סלימאן– בעד
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר אמיר אוחנה:
מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
גדי איזנקוט– אינו נוכח
זאב אלקין– בעד
דבי ביטון– אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון– בעד
ולדימיר בליאק– בעד
מירב בן ארי– בעד
איתמר בן גביר– אינו נוכח
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– בעד
סימון דוידסון– בעד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– בעד
מיכל מרים וולדיגר– נגד
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– בעד
חילי טרופר– בעד
מתן כהנא– בעד
יוראי להב הרצנו– בעד
יריב לוין– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– בעד
יוליה מלינובסקי– בעד
שרון ניר– בעד
יבגני סובה– בעד
גדעון סער– בעד
מנסור עבאס– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– אינו נוכח
יסמין פרידמן– בעד
אורית פרקש הכהן– בעד
מטי צרפתי הרכבי– בעד
אפרת רייטן מרום– בעד
יפעת שאשא ביטון– בעד
אלון שוסטר– בעד
נאור שירי– בעד
פנינה תמנו– בעד
היו"ר אמיר אוחנה:
האם יש חברי כנסת שמבקשים להצביע ולא הצביעו? אנא לפנות למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
איתמר בן גביר – נגד
יצחק פינדרוס – נגד
מרב מיכאלי – בעד
דבי ביטון – בעד
גדי איזנקוט – בעד.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. 53 בעד, 60 נגד. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה. נעבור כעת להצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת המחנה הממלכתי. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– נגד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– נגד
ינון אזולאי– אינו נוכח
גדי איזנקוט– אינו נוכח
ישראל אייכלר– נגד
דן אילוז– נגד
ואליד אלהואשלה– בעד
קארין אלהרר– בעד
זאב אלקין– אינו נוכח
דוד אמסלם– נגד
משה ארבל– נגד
יעקב אשר– נגד
אוריאל בוסו– נגד
דבי ביטון– אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון– בעד
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– נגד
ולדימיר בליאק– אינו נוכח
מירב בן ארי– בעד
רם בן ברק– בעד
איתמר בן גביר– נגד
אברהם בצלאל– נגד
אורנה ברביבאי– בעד
אליהו ברוכי– נגד
ניר ברקת– נגד
טלי גוטליב– נגד
מאי גולן– נגד
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– נגד
סימון דוידסון– בעד
אבי דיכטר– נגד
אלי דלל– נגד
דני דנון– נגד
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– נגד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– נגד
יאסר חוג'יראת– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– בעד
ווליד טאהא– בעד
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
אחמד טיבי– בעד
יוסף טייב– נגד
אוהד טל– נגד
יעקב טסלר– נגד
חילי טרופר– אינו נוכח
אלמוג כהן– נגד
מאיר כהן– בעד
מירב כהן– בעד
מתן כהנא– אינו נוכח
עופר כסיף– בעד
אופיר כץ– נגד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– בעד
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– בעד
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
סימון מושיאשוילי– נגד
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– בעד
שלי טל מירון– אינה נוכחת
יונתן מישרקי– נגד
חנוך דב מלביצקי– נגד
ארז מלול– אינו נוכח
יוליה מלינובסקי– בעד
מיכאל מלכיאלי– נגד
צגה מלקו– נגד
אבי מעוז– נגד
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– נגד
יואב סגלוביץ'– בעד
יבגני סובה– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– אינו נוכח
משה סולומון– נגד
לימור סון הר מלך– נגד
אופיר סופר– נגד
אורית מלכה סטרוק– נגד
משה סעדה– נגד
גדעון סער– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– בעד
יוסף עטאונה– בעד
חוה אתי עטייה– נגד
חמד עמאר– בעד
צביקה פוגל– נגד
עודד פורר– בעד
יצחק פינדרוס– נגד
משה פסל– נגד
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– אינה נוכחת
יואב קיש– נגד
אריאל קלנר– נגד
יצחק קרויזר– אינו נוכח
גלעד קריב– בעד
שלמה קרעי– נגד
אליהו רביבו– אינו נוכח
משה רוט– נגד
שמחה רוטמן– נגד
עידן רול– אינו נוכח
אפרת רייטן מרום– בעד
יפעת שאשא ביטון– אינה נוכחת
אלון שוסטר– אינו נוכח
קטי קטרין שטרית– נגד
אלעזר שטרן– אינו נוכח
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
נאור שירי– בעד
אושר שקלים– נגד
עאידה תומא סלימאן– בעד
פנינה תמנו– בעד
היו"ר אמיר אוחנה:
נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא נכחו.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין– נגד
ינון אזולאי– נגד
גדי איזנקוט– בעד
זאב אלקין– בעד
דבי ביטון– בעד
דוד ביטן– אינו נוכח
ולדימיר בליאק– בעד
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– בעד
שלום דנינו– נגד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– בעד
ניסים ואטורי– נגד
מיכל מרים וולדיגר– נגד
יאסר חוג'יראת– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– בעד
חילי טרופר– בעד
מתן כהנא– בעד
ישראל כץ– נגד
יוראי להב הרצנו– בעד
מיקי לוי– בעד
יריב לוין– אינו נוכח
אביגדור ליברמן– בעד
יאיר לפיד– בעד
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– בעד
ארז מלול– נגד
שרון ניר– בעד
יבגני סובה– בעד
צבי ידידיה סוכות– נגד
גדעון סער– בעד
מנסור עבאס– אינו נוכח
יסמין פרידמן– בעד
אורית פרקש הכהן– בעד
מטי צרפתי הרכבי– בעד
יצחק קרויזר– אינו נוכח
אליהו רביבו– נגד
עידן רול– בעד
יפעת שאשא ביטון– בעד
אלון שוסטר– בעד
אלעזר שטרן– בעד
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
היו"ר אמיר אוחנה:
האם נוכחים חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? אם כן, נא פנו למזכיר הכנסת בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשם חבר הכנסת)
יצחק קרויזר– נגד
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. 51 בעד, 59 נגד. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה. אנחנו נעבור להצבעה על ההצעה האחרונה להביע אי-אמון בממשלה, של סיעת ישראל ביתנו. ההצבעה תהיה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת, בבקשה. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– נגד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– נגד
ינון אזולאי– אינו נוכח
גדי איזנקוט– אינו נוכח
ישראל אייכלר– נגד
דן אילוז– נגד
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
קארין אלהרר– בעד
זאב אלקין– אינו נוכח
דוד אמסלם– נגד
משה ארבל– נגד
יעקב אשר– נגד
אוריאל בוסו– נגד
דבי ביטון– אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון– בעד
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– נגד
ולדימיר בליאק– אינו נוכח
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– נגד
אברהם בצלאל– נגד
אורנה ברביבאי– אינה נוכחת
אליהו ברוכי– נגד
ניר ברקת– נגד
טלי גוטליב– נגד
מאי גולן– נגד
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– בעד
משה גפני– נגד
סימון דוידסון– אינו נוכח
אבי דיכטר– נגד
אלי דלל– נגד
דני דנון– נגד
שלום דנינו– נגד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– נגד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר– נגד
יצחק שמעון וסרלאוף– נגד
יאסר חוג'יראת– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
ווליד טאהא– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
אחמד טיבי– אינו נוכח
יוסף טייב– נגד
אוהד טל– נגד
יעקב טסלר– נגד
חילי טרופר– בעד
אלמוג כהן– אינו נוכח
מאיר כהן– בעד
מירב כהן– אינה נוכחת
מתן כהנא– אינו נוכח
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– נגד
ישראל כץ– נגד
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
מיקי לוי– בעד
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– בעד
יאיר לפיד– בעד
סימון מושיאשוילי– נגד
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– אינה נוכחת
יונתן מישרקי– נגד
חנוך דב מלביצקי– נגד
ארז מלול– נגד
יוליה מלינובסקי– בעד
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
צגה מלקו– נגד
אבי מעוז– נגד
שרון ניר– בעד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– בעד
יבגני סובה– בעד
צבי ידידיה סוכות– נגד
משה סולומון– נגד
לימור סון הר מלך– נגד
אופיר סופר– נגד
אורית מלכה סטרוק– נגד
משה סעדה– נגד
גדעון סער– בעד
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– בעד
יוסף עטאונה– אינו נוכח
חוה אתי עטייה– נגד
חמד עמאר– בעד
צביקה פוגל– נגד
עודד פורר– בעד
יצחק פינדרוס– נגד
משה פסל– נגד
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– בעד
מטי צרפתי הרכבי– אינה נוכחת
יואב קיש– נגד
אריאל קלנר– נגד
יצחק קרויזר– אינו נוכח
גלעד קריב– בעד
שלמה קרעי– נגד
אליהו רביבו– נגד
משה רוט– נגד
שמחה רוטמן– נגד
עידן רול– בעד
אפרת רייטן מרום– בעד
יפעת שאשא ביטון– אינה נוכחת
אלון שוסטר– אינו נוכח
קטי קטרין שטרית– נגד
אלעזר שטרן– בעד
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
נאור שירי– בעד
אושר שקלים– נגד
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– בעד
היו"ר אמיר אוחנה:
אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין– נגד
ינון אזולאי– נגד
גדי איזנקוט– בעד
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
זאב אלקין– בעד
דבי ביטון– בעד
דוד ביטן– אינו נוכח
ולדימיר בליאק– בעד
מירב בן ארי– בעד
רם בן ברק– בעד
אורנה ברביבאי– בעד
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
סימון דוידסון– בעד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– בעד
ניסים ואטורי– נגד
יאסר חוג'יראת– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
ווליד טאהא– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– בעד
אחמד טיבי– אינו נוכח
אלמוג כהן– נגד
מירב כהן– בעד
מתן כהנא– בעד
עופר כסיף– אינו נוכח
רון כץ– בעד
יוראי להב הרצנו– בעד
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– אינה נוכחת
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– בעד
שלי טל מירון– בעד
מיכאל מלכיאלי– נגד
בנימין נתניהו– נגד
מנסור עבאס– אינו נוכח
יוסף עטאונה– אינו נוכח
יסמין פרידמן– בעד
מטי צרפתי הרכבי– בעד
יצחק קרויזר– נגד
יפעת שאשא ביטון– בעד
אלון שוסטר– בעד
מיכל שיר סגמן– בעד
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
היו"ר אמיר אוחנה:
האם יש חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? אם כן, אנא פנו למזכיר הכנסת. אין. אם כן, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. 44 בעד, 59 נגד. אני קובע כי גם הצעת האי-אמון הזו לא התקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
ואנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום, והוא נאום בכורה של חבר הכנסת אושר שקלים. לאחר מכן יברך ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו. בלי מחיאות כפיים בשלב זה, בבקשה. תודה. חבר הכנסת אושר שקלים, אני מזמין אותך לשאת את דבריך. חברי הכנסת, חברת הכנסת גוטליב, זה נאום בכורה, אנא כבדו את המעמד. חברות הכנסת צרפתי הרכבי ואורנה ברביבאי. בבקשה.
אושר שקלים (הליכוד):
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
קריאות:
אמן.
אושר שקלים (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, משפחתי היקרה והאהובה, כבוד ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, אני עומד על במה מכובדת זו נרגש ומחויב. ראשית, אציג את עצמי בקצרה – מי זה החדש הזה עם השם הלא-קונבנציונלי. אני אושר, בנם של ויקטוריה, ויקי, לבית משפחת כהן, וישראל שקלים, ילידי איראן, תושב חולון, נשוי באהבה וחברות לרויטל ואבא לארבעת ילדינו האהובים. אדם ממוצע מהיישוב, מתגורר בדירת ארבעה חדרים בבניין בן כ-50 שנה, ללא ממ"ד, משלם משכנתה מדי חודש, עושה בעצמי את הקניות למשפחה בסופר או במרכול השכונתי ומשתדל להעניק למשפחתי את הטוב ביותר שביכולתי. בעשור האחרון שימשתי כמנהל מרכז המבקרים במכון השפד"ן, מפעל מחזור המים הגדול בישראל והגדול במזרח התיכון. בוגר תואר שני בתקשורת פוליטית מאוניברסיטת בר-אילן ותואר ראשון במדעי המדינה, כלכלה וסוציולוגיה, גם מאוניברסיטת בר-אילן. נכנסתי לכנסת לפני כארבעה שבועות, בפרשת שקלים. נבחרתי כנציג מחוז תל אביב, מקום 38 ברשימת הליכוד, ביתי הפוליטי האהוב. אבי היקר, ישראל שקלים, נולד באיספהאן, חודשים ספורים לאחר הכרזת העצמאות, ונקרא בשמו "סימן טוב לישראל". בשנת 1951 עלה ישראל הקטן, האח ה-12 מתוך 13 אחים ואחיות, לארץ ישראל, יחד עם משפחתו הענקית. בתחילה שוכנו במעברת שואבה בפאתי ירושלים, ולאחר מכן עברו לשכונת תל גיבורים בחולון, ותקעו יתד לאורכה ולרוחבה של מדינת ישראל, ועסקו בעיקר בתחום התעשייה, המסחר והטקסטיל. סבתי, זיכרונה לברכה, קאפי שקלים, זכתה להיות סבתא רבתא לכ-130 נינים ונינות בעודה בחיים.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא לא לא. אפשר מחיאות כפיים בסוף הנאום. אנא.
אושר שקלים (הליכוד):
אימי, ויקטוריה המנצחת, ויקי, האחות השלישית מתוך משפחה של שמונה אחים ואחיות, עלתה לארץ בשנת 1960 כשהיא רק בת 11, ושוכנה בירוחם. המעבר היה קשה ביותר. סבי יחזקאל ז"ל עבד בבניין, ואימי החרוצה נאלצה לסייע למשק הבית, לדאוג לפרנסת המשפחה, ועבדה במפעל "עץ הזית" שבדרום. המשימה לפרנס את המשפחה, קשיי השפה, ההתאקלמות בארץ, היו קשים מאוד, אך יחד עם זאת היה טעם מתוק ביותר על כך שהגשימו את חזון האבות לעלות ולהתיישב בארץ ישראל, ואף סייעו להפריח את השממה, פשוטו כמשמעו. אחרי שהוריי הכירו והתחתנו, הם קבעו את חולון כמקום מושבם. גדלתי במשפחה ממוצעת ושמחה, מסורתית, אוהבת הארץ, ממעמד בינוני יציב. הוריי תמיד דאגו להעניק לי, לאחותי ולאחיי את מלוא תשומת הלב, האהבה והחומרים הנדרשים שהיו שברשותם. גם הוריה של רויטל, אשתי היקרה, ירדנה וג'משיד שוהם, עלו לארץ מאיראן, בעקבות עליית ח'ומייני לשלטון. כמו שאתה רואה, אדוני ראש הממשלה, גם אצלי הנושא האיראני נמצא גבוה בסדר-היום. כבר בימי ילדותי התעצבה השקפתי הפוליטית והייתי צרכן אקטואליה מעבר למה שמצופה מילד. הייתי מעורה מאוד בנעשה במפת הפוליטיקה הארצית, ואפילו דמיינתי את הרגע הזה שבו אנאם מעל דוכן מכובד זה. עבורי זוהי סגירת מעגל לא פחות ממושלמת. זכורה לי במיוחד חוויית ניצחון הליכוד בשנת 1981, עת הייתי בן שבע בלבד, לרבות שיר ששרתי – ותסלחו לי – בגנותו של שמעון פרס, עליו השלום. הוריי האהובים, היושבים עימנו כאן, תמיד חינכו אותי ואת אחותי ואחיי להתבטא באופן ישיר, כן ופתוח, לסייע ולתת לאחרים ככל שניתן, להכרת הטוב, לגמילות החסד. מתוך הערכים האלה אני יודע שאוכל ליישמם באופן הטוב ביותר בשירות הציבורי, וזה – בכנסת ישראל. העקרונות שמנחים אותי מתחברים במדויק עם כתבו של זאב ז'בוטינסקי, זיכרונו לברכה, בהמנון בית"ר: גאון ונדיב ואכזר. גאון – בכוונתי לייצג בגאווה וזקיפוּת קומה את הציבור האדיר והנפלא שבחר אותי ואת חבריי למשימה חשובה זו, לשמש כנבחרי הציבור שלהם; נדיב – אשתדל תמיד לבצע את עבודתי בכבוד רב, בנדיבות, באחריות ובסובלנות; אכזר – אעמוד על עקרונותיי ואילחם עבור פתרונות צודקים למען כלל אזרחי ישראל. ידע כל מי שיתקוף מבית ומחוץ את מדינת ישראל או תושביה שאני אהיה שם כדי להילחם בחזרה ולפגוע חוקית במבקשי רעתנו. בכוונתי לקדם כמה מטרות בבית זה. המטרה הראשונה – שינוי שיטת הבחירות. כבר בגיל 16, בזמן נפילת ממשלת שמיר, בהצבעת האי-אמון, נחשפתי לשיטה הקלוקלת, לטעמי, והבנתי שיש לשנותה בדחיפות. אנו משלמים מחיר יקר עד היום בגין השיטה שמייצרת מתוכה חוסר יציבות, פוגעת באמון העם, בנבחרי הציבור, במשילות, מחזקת את הפקידות והביורוקרטיה הלא-מתחלפת ומאפשרת סחטנות, בזבוז משאבי ציבור ועיוות של רצון העם, כפי שקרה לדוגמה ביוני 2021. כשסיימתי את לימודי התואר השני בתקשורת פוליטית, כתבתי תוכנית לשינוי שיטת הבחירות יחד עם איש אקדמיה בכיר ביותר. בהזדמנות אחרת אציג בפירוט מדויק את כל התוכנית, מותנה כמובן בתיאום איתך, אדוני ראש הממשלה. אולם כעת אציג כמה עקרונות כלליים: את זהות הממשלה המסתמנת וראש הממשלה הנבחר נדע כבר בליל הבחירות. כל מפלגה תחויב להמליץ לפני הבחירות על המועמד שלה, גם אם הוא לא ממפלגתה, לראשות הממשלה. ראש הממשלה הוא שיקבל את מרב ההמלצות בליל הבחירות, גם אם לא קיבל 61. הדבר השני – ייקבע מדרג של בכירות שרים, לדוגמה: תיקים בכירים כמו ביטחון, חוץ, אוצר – מפלגה שקיבלה רק מ-12 מנדטים ואילך תוכל לדרוש את אחד מהתיקים הללו; תיקים בינוניים כדוגמת חינוך, משפטים, ביטחון לאומי, פנים – שמונה עד 11 מנדטים; שאר התיקים – ארבעה עד שבעה מנדטים. השיטה תביא לסדר, ולא כמו היום, שכל מפלגה עם מספר מנדטים מצומצם ותמיכה ציבורית מוגבלת יכולה לגרום לסחבת במשא ומתן הקואליציוני ולערער את היציבות במהלך כהונת הממשלה, כל ממשלה. נושא נוסף שברצוני לתקן הוא היחס לעברייני מין ופדופילים – לא רק החמרת הענישה אלא אף סירוס במידת הצורך, דבר אשר ימנע הישנות המקרים וייצור אפקט הרתעתי חשוב במיוחד. כמו כן, העמקת והטמעת זהותה וצביונה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי – לימודי המסורת, התנ"ך, התורה שבעל פה, המורשת היהודית, התרבות, אתרי המורשת המופלאים שבארץ ישראל, ארץ התנ"ך, זו שהתהלכו בה אבות אבותינו הלכה למעשה, ערכי המשפחה, קידוש ליל שבת, הליכה לבית הכנסת, הדלקת נרות שבת, הנחת תפילין. זוהי חוויית כיבוד המסורת, למען העתיד, למען ילדינו ולמען האמונה בצדקת דרכנו וזכותנו על ארץ הקודש וירושלים בירת הנצח. "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל", אמר, וכה צדק, יגאל אלון, זיכרונו לברכה. כבן לאב שהקים קונפקציה לבגדי ילדים ותינוקות שנקראה במשך כ-30 שנה "אופנת אושר", אני ער למצוקתם של בעלי עסקים קטנים ובינוניים. ברצוני להיות להם קול ומשענת ולדאוג לרווחתם – אותם עצמאים כדוגמת החשמלאי, האינסטלטור, הקוסמטיקאית, בעלי הפיצריות השכונתיות ודומיהם, אשר מתפרנסים מפה לאוזן, אנשי עבודת כפיים שעובדים קשה ומפרנסים את משפחותיהם, ולא תמיד המדינה יודעת לתגמל אותם כפי שהיו אם היו שכירים. בהקשר זה אפעל למען שוויון הזדמנויות וצמצום הפערים בין כל חלקי הארץ, מרכז, צפון ודרום. אני רואה בתפקידי כחבר כנסת שליח ציבור למען הציבור, ולראייתי, נושא שלוקה בחוסר אצלנו הישראלים הוא תודעת השירות, הן ברמה הציבורית והן ברמה העסקית. אשתדל להיות זמין ונגיש, להיענות ככל יכולתי לפניות הציבור ולפתור מצוקות שונות. נכנסתי לכנסת בתקופה סוערת ומאתגרת למדינת ישראל; מצבנו החברתי ידע תקופות טובות יותר, ואויבינו לא חדלו מלנסות להשמידנו. אני סמוך ובטוח שהתמזל מזלה של מדינת ישראל שדווקא בתקופה הזו הידיים שעל הגה ההנהגה הן של ראש הממשלה מר בנימין נתניהו. בהזדמנות זו אני מבקש להביע צער על פטירתו של פרופ' אריה לוין, חתן פרס ישראל, אביו של חברנו שר המשפטים מר יריב לוין. יהי זכרו ברוך.
היו"ר אמיר אוחנה:
אמן.
אושר שקלים (הליכוד):
ברצוני לחזק את יריב, חברי זה כ-20 שנה, שאני רואה בו איש הגון, מקצוען וישר. יריב מוביל בגאון את התוכנית לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית. העם נתן לנו מנדט ברור ומוחץ להוביל לשינוי המיוחל. אני פונה ליריב ולחברי מר שמחה רוטמן – יש סרט ישראלי שנקרא "שלאגר", יש שם שיר מוכר שנקרא "תן גז", אז כפי שגברי מהגשש שר, אז אני קורא ליריב ולרוטמן: תנו גז, תנו אותו בטוח, תנו אותו עכשיו. אני גם קורא לכל צדדי הבית לפעול ממניעים לאומיים, שכן האויבים הרבים שיש למדינתנו רק מייחלים לקרע בינינו ולנצל חלון הזדמנויות חד-פעמי מבחינתם כדי לנסות להשמידנו. בזמן שאנו כאן רבים, אויבינו חוככים ידיהם בהנאה, שכן מישהו עושה עבורם את העבודה. בקרוב נחגוג בעזרת השם את חג הפסח, ומצווה היא לבער את הרע מקרבנו, אז בואו נוציא את הרע הזה מקרבנו. אני מבקש להיות גשר בין חברי הבית המכובד הזה למען פיוס ואחדות בעם ישראל. על ידי כך אני חוזר שוב לעקרונות שטבע ז'בוטינסקי, גאון ונדיב ואכזר, ואם יורשה לי, אני מוסיף גם ישר. אנו נישיר מבט לעם, נסתכל לו בגובה העיניים, נאמר לו את האמת, ונעבוד קשה כדי להיות ראויים להיות נבחריו. לקראת סיום ברצוני לומר כמה תודות. הוריי היקרים – סליחה – אני מודה על כל מה שהענקתם לי. אני כאן בזכותכם. שמח שזכיתי להעניק לכם את רגעי הגאווה עבורכם, ואת השם שנתתם לי. תודה רבה לילדיי האהובים, משימת חיי. אתם מקור הכוח, העוצמה והחזון הנשקף לעיניי בדרך לשליחותי הציבורית. תודה מיוחדת לחברי היקר, אדוני שר החוץ אלי כהן, שותפי לדרך מאז שהגענו יחד לפני למעלה מ-20 שנה לסניף הליכוד בחולון, שהתפטר במיוחד מהכנסת, גילה מנהיגות ואחריות מפלגתית, ובכך אפשר את כניסתי לכנסת. אלי, אני אוהב אותך. תודה. תודה רבה לליכוד, מפלגת העם, ביתי הפוליטי האהוב, על ההזדמנות להתמודד כשווה מול שווים בתקופה שבה אנשים מסומנים בתגיות וזהויות שונות ולפי זה מקוטלגים ומשובצים. אני קיבלתי הזדמנות הוגנת מהליכוד להיבחר ישירות מתוך העם ולמען העם ולהתמודד מול כמה מועמדים, וניצחתי בזכות העבודה הקשה, החברות, הנאמנות לדרך וההערכה רבת-השנים. תודה רבה לך, כבוד ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, על הברכות, על ההיענות שלך והמנהיגות. אהיה לך לעזר ככל שיידרש. תודה רבה לחברים היקרים שתמכו ועזרו לי לאורך השנים. בתמיכתכם הוכחתם כי למרות שהפוליטיקה נחשבת כמונעת מאינטרסים, אכן יש ערך לחברות ולהליכה בדרך משותפת. בחרתי במיוחד לציין את חבריי מסניף חולון בראשות יוסף שבתאי, את אחי הפוליטי הגדול עזרא סיטון, סגן ראש העיר חולון, ואת מאיר חלבי, מורה הדרך הליכודי שלי, וכן עוד רבים וטובים ואהובים. ומחילה מכל מי שלא ציינתי את שמו. האחרונה וחביבה והיקרה מכול – אשתי האהובה, אשת חיל שמצאתי, החברה הכי טובה שלי. את הקמע שלי. מיום שהאל הטוב שלח אותך אליי קיבלו חיי את התפנית המיוחלת אל המסלול הרצוי, המבורך והמוצלח. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה". עכשיו אתם תצחקו עליי. ישנו קטע מסרט שגורם לי להתרגש ולבכות כל פעם מחדש, "רוקי 2". ובפרפראזה לקטע האחרון בסרט אני רוצה לומר לאשתי שנמצאת כאן ביציע: היי, רויטל, עשינו את זה. אסיים בברכה המסורתית והעתיקה: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד, ותמלא הארץ אותם" – זו מחויבותנו, זו משימתנו, ובעזרת השם נעשה ונצליח. תל חי.
היו"ר אמיר אוחנה:
אפשר למחוא כפיים.
(מחיאות כפיים)
ברכות לחבר הכנסת אושר שקלים. יעלה לברך ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו. חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם, כולל חבר הכנסת שקלים. ברכות מקרב לב לחבר הכנסת אושר שקלים. אנא תפוס את מקומך לשמוע את ברכתו של ראש הממשלה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אדוני היושב-ראש, מכובדיי, אני מברך אותך, ידידי הצעיר. זה יום של הרבה אושר והרבה שקלים. עכשיו, האושר הזה אינו תלוי במספר השקלים, באיכותם, אבל יש פה הרבה, אני חייב להגיד. אני מברך את המשפחה, את ההורים, את ויקטוריה וישראל ואת הרעיה רויטל והילדים, וכל משפחת שקלים – שהיא ענפה מאוד בארץ, אני רוצה שתדעו. אני שאלתי אותך, אושר, בזמנו, למה אתה רוצה להיכנס לחיים הפוליטיים, ואמרת בפשטות: אני רוצה שיהיה פה יותר טוב. אני חושב שזה בדיוק מה שמניע אותך ומה שגם יניע אותך. היום הזה הוא יום ההתחלה, הוא לא יום הסיום. זה לא "רוקי, עשינו את זה", זה "רוקי, נעשה את זה". ומי שנכנס לפה, יש לו משימות גדולות. אני חושב שאתה מבין אותן, הגדרת את חלקן, ויהיו בוודאי עוד. אתה בא מן השטח, אתה תפעל למען השטח, למען הקמעונאי ולמען האינסטלטור ולמען האנשים שהכרת, תמכו בך, תומכים בך ומצפים שאתה תתמוך בהם, ואני בטוח שכך תעשה. אני רוצה להגיד משהו על משפחת שקלים, שהיא דוגמה ומופת למשפחה שעלתה מאיראן, מפרס, והיא מייצגת בעיניי גם את הקהילה הפרסית הענפה, שאין ציונית ממנה, אין מושרשת ממנה עמוק בהיסטוריה היהודית ועכשיו בתקומה היהודית. אני מברך כל אחד ואחד מכם שאתם באים ומשתתפים ביום האושר הזה, ואני רוצה גם לברך אתכם בעוד ימים מאושרים רבים והרבה בריאות לך, ויקטוריה. תודה רבה לכם. תודה רבה והרבה הצלחה, אושר. הרבה הצלחה.
(מחיאות כפיים)
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לראש הממשלה. אנחנו מברכים אתכם, משפחת שקלים, חברים.
[מס' מ/1578 ומס' 1573; דברי הכנסת ה-24, מושב שני, חוב' ל"ה, ישיבה 151.]
היו"ר אמיר אוחנה:
נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על שתי הצעות חוק. ימסור את ההודעות השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה.
שר החינוך יואב קיש:
מצטרף לברכות של ראש הממשלה לאושר ולכל המשפחה. הרבה בהצלחה. כבוד היושב-ראש, בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, החליטה הממשלה להודיע במליאת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הסדרת העיסוק בעבודה במערכת קירור או מיזוג אוויר, מ/ 1578, מיום 15 באוגוסט 2022. כמו כן, החלת דין רציפות על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 146) (תקיפת עובד ציבור שהוא מטפל או ממלא תפקיד בארגון חירום והצלה טרום אשפוז או בחדר מיון), מ/1573. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לשר קיש.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/952).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 15) (נבצרות ראש הממשלה), לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ להציג את הצעת החוק, בבקשה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אבל תגיד את כל האמת, אופיר. רק את האמת.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
מה?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
רק את האמת.
היו"ר אמיר אוחנה:
עשר דקות לרשותך, חבר הכנסת כץ, בבקשה.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אנצל את ההזדמנות לברך גם את חבר הכנסת אושר שקלים, את משפחתו היקרה. בהחלט התרגשות גדולה. בהצלחה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, כן, חבר הכנסת יבגני סובה, אנחנו אומרים רק את האמת, ואתה יודע מה יפה? שככל שהתגלתה האמת בוועדה, הבנו את האבסורד שקיים אך ורק במדינת ישראל. להוציא ראש ממשלה לנבצרות לא מטעמי בריאות – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מי הולך להוציא אותו?
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
– – זה סטרטאפ משפטי ישראלי, שלא קיים בשום מדינה ובשום צורת משטר – –
קריאות:
– – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
– – לא בנשיאותי, לא בחצי-נשיאותי, לא בפרלמנטרי – רק בישראל.
קריאות:
– – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
למה? שיהיה לנו מנוף לאיים על בנימין נתניהו.
מיקי לוי (יש עתיד):
אופיר – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
למה? כי אנחנו לא מצליחים לנצח אותו בקלפי. אנחנו משתגעים מזה, אנחנו מתחרפנים מזה שבקלפי הוא תמיד מנצח אותנו, אז מה נעשה?
קריאות:
– – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אתם פרנואידים. ממה אתם מפחדים – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
יש לנו את השלטון שלנו – היועצת המשפטית, בג"ץ.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אתה מצחיק אותי עכשיו.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
זה השלטון האמיתי, ואנחנו ניעזר בו בדרכים לא דמוקרטיות בשביל להזיז את נתניהו.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
מתי הוציאו ראש ממשלה לנבצרות?
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
מתי הוציאו ראש ממשלה לנבצרות?
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אבל אנחנו לא ניתן לכם, באמצעות החברים המשפטיים שלכם, לבצע הפיכה במדינת ישראל.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אתם פרנואידים – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
לא ניתן לכם. יש מאחורינו – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
לפי הרשימה שבידיי, חברי הכנסת של ישראל ביתנו הם ראשוני הדוברים, אז אנא. בקרוב מאוד.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
בשביל זה אנחנו יושבים כאן – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
המתינו.
קריאות:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
המתינו. לא עכשיו.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
זה שלוש דקות, אפשר להתווכח. יש לו עשר. מה זה?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
לא עכשיו.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
שהסרטון שלו יהיה מעניין – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אתה יודע כמה סרטונים יש לי מהוועדה?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אגב, זה לטובתך. תעודד אותנו – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
לא, אני מנסה להסביר לכם, יבגני, באמת. אין שום מדינה בעולם שזה קיים, הדבר הזה. אין, זה רק פה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אבל זה לא קרה פה.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
לא, זה כן קרה פה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
ברגע שבית המשפט פתח את הדלת לעתירה ההזויה הזאת, ברגע שהוא פתח, הוא אומר בעצם שיש אפשרות. ובאה היועצת המשפטית – באופן מפתיע, כן? אנחנו כולנו נדהמנו שהיא התנגדה לחוק. אנחנו בדרך כלל רגילים מהממשלה הזאת מאז שהיא פה היועצת המשפטית, כל מה שאנחנו מביאים היא מאשרת, תומכת, דוחפת. באמת. תגיד, איך זה יכול להיות, מיקי? אני שואל אותך.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תעשה נבצרות ליועצת המשפטית – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אתם מתים שנדיח אותה עכשיו. לא ניתן לכם את התענוג.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תעשה נבצרות ליועמ"שית ביחד עם הנבצרות לראש הממשלה, ואז – – – של החוק.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
איך אבל, תסבירו לי איך, איך אותה בחורה, היועצת המשפטית גלי בהרב מיארה – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה זה "בחורה"? היא לא בחורה – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
– – איך באותו תפקיד, בממשלה אחת – הכול בעד, הכול מותר, הכול בסדר, אפילו היא גם נתנה ציונים טובים; קמה ממשלת ימין – הכול אסור, הכול לא טוב, הכול לא מותר לכם. איך זה יכול להיות? מה ההבדל? מה קרה פה?
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
יכול להיות שהיא מייעצת משפטית מפוזיציה?
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
יכול להיות שהיא אולי לא יועצת משפטית בכלל אלא יועצת פוליטית עבורכם? כי באמת, תראו את מספר המקרים שבהם היא אמרה לכם שהכול בסדר – אפילו לתת אירוע של מים טריטוריאליים של מדינת ישראל למדינה אחרת זה לא אירוע כזה – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אז למה לא – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
– – זה לא אירוע כזה גדול שצריך להגיע לכנסת. אירוע קטן.
קריאות:
– – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אירוע קטן, לא צריך להביא את זה לכנסת.
קריאות:
– – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אתה חושב שההסכם לא טוב – תבטל את ההסכם.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אבל מה שאנחנו מביאים – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אמר ראש הממשלה – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
יש לך רוב, תבטל את ההסכם.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
לא, זה לא עניין אם זה היה טוב או לא.
מיקי לוי (יש עתיד):
אמר ראש הממשלה – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
זה עניין שהיא אפשרה לכם לא להביא את זה לכנסת.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה יודע שזה קשקוש.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אנחנו כל דבר הבאנו לכנסת.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה אפילו לא יודע מה – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
בגאווה, לא התחבאנו, לא פחדנו כמוכם. הבאנו הכול, עמדנו מאחורי ההחלטות שלנו, וככה אנחנו גם נעשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אופיר – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
זה פשוט לא נכון מה שאתה – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
עכשיו, אני רואה את השיח – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אופיר, תאשר לי משפט אחד על חשבונך.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
משפט אחד.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה אפילו לא יודע מה המים הטריטוריאליים ומה המים הכלכליים. סליחה. אני אומר לך את זה. המים הכלכליים אינם מוגדרים 11 ק"מ מהחוף, ולכן אין כאן ויתור בשום דבר.
שר החינוך יואב קיש:
מיקי, אתה מטעה וטועה.
מיקי לוי (יש עתיד):
מעבר לעניין – – –
שר החינוך יואב קיש:
יש ויתור על מים טריטוריאליים בהסכם בצורה ברורה – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אין, אין. על מה אתה מדבר?
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אין שום דבר, אני ישבתי שם.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אין שום ויתור.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אני ישבתי שם. לא היה שום ויתור.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
שום ויתור. על מה אתה מדבר?
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
למה אתה אומר ויתור? אתה לא ישבת שם.
שר החינוך יואב קיש:
ההסכם עם הלבנונים – – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אני שמעתי את הרמטכ"ל, אני שמעתי את ראש המוסד, אני שמעתי שם את כולם, את ראש השב"כ.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תגיד, אתה פשוט מטעה את הציבור.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אתם מטעים את הציבור.
קריאות:
– – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אני ישבתי שם, אתה לא ישבת שם.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אתה פשוט מסכן בהטעיה שלך – – –
שר החינוך יואב קיש:
אתם לא יודעים מה שאתם מדברים.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
– – – מטעה את הציבור, אי-אפשר ככה – – –
שר החינוך יואב קיש:
פשוט נורא, אתה לא יודע מה אתה מדבר.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אי-אפשר ככה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כבר רוצים לדייק, חבר הכנסת לוי – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא, אפשר להגיד כל דבר – – – אבל אי-אפשר להטעות את הציבור בנושא – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת לוי, אם רוצים לדייק, המים הטריטוריאליים הם 12 מיילים ימיים מקו החוף, שהם כ-22 ק"מ.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
זה לא קשור. זה לא קשור – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
מיילים בתחום הטריטוריאלי ומים בתחום – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
אבל לקחנו יותר מדי מזמנו של חבר הכנסת כץ. בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
לקחתי את הזמן שהוא נתן לי.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
רגע, מיקי, בוא תשמע על הנבצרות.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אין בעיה גם להגיד שטעיתם, אבל אי-אפשר להטעות את הציבור, להגיד: אתם ויתרתם על המים הטריטוריאליים. זה שקר – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחבר הכנסת סובה.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אז אני רואה את השיח שמתקיים סביב חוק הנבצרות, אני רואה גם חברי אופוזיציה שמברברים את עצמם לדעת כשהם לא מבינים בכלל את החוק, הם לא מבינים ולא יודעים מה קורה בעולם, או שאולי הם יודעים ומשחקים אותה כאילו הם לא יודעים. לא היו בדיון פעם אחת. חמישה דיונים קיימנו בוועדה – לא היו פעם אחת. אבל שולחים מכתבים על החוק – אם הוא נראה להם, איך עשינו את זה, כן קבענו שעה, לא קבענו שעה – רק סיבובים פופוליסטיים, כשהם לא יודעים שום דבר ואפילו – אתה יודע, זה מדהים אותי. הם צועקים כל כך נגד החוק, מתראיינים נגד החוק, עולים פה למליאה נגד החוק. אם זה כל כך חשוב לכם, לא תבואו לוועדה להביע את עמדתכם, אולי לשנות?
מיקי לוי (יש עתיד):
האמת, זה לא חשוב.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
זה כן חשוב, אני אגיד לך למה: ולדימיר בליאק, חבר מפלגתך, העלה במהלך הדיונים – ח"כ חרוץ אצלכם – העלה במהלך הדיונים איזושהי בעיה שקיימת בחוק: מה קורה אם ראש הממשלה לא רוצה לצאת לנבצרות מטעמי בריאות והוא זה שמורה על קיום ישיבת הממשלה? אז בעצם יש פה ניגוד עניינים, שהוא לא יכול לקבוע את הישיבה הזאת. אז באמת הייתה הערה נכונה של ולדימיר בליאק, והכנסנו לתוך החוק את השינוי שלו. אבל הוא, אתה יודע מה, יש לו זכות לבוא ולדבר, כי הוא לפחות בא לוועדה, הסתכל על החוק, בדק, העלה טענה, והיום היא גם מופיעה בחוק שאנחנו מביאים לפניכם היום. ויש עוד מישהו שתוקף את החוק, זה ההוא ממקום 118 – איזה מקום הוא בנוכחות של חברי הכנסת? מה זה 118? ראש אופוזיציה לא אמור לשבת פה, לישון פה, לנסות להפיל את הממשלה? מה, הוא מסתמך עד כדי כך על ההפגנות? בגלל זה הוא לא רוצה להגיע לשום הידברות עם הרפורמה? פה עובדים. פה עובדים – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
ראש הממשלה, אתה יודע – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אני זוכר את נתניהו, כשהפסדנו בפעם שעברה, ראש הממשלה נתניהו, כשהוא עבר מראש ממשלה ליו"ר אופוזיציה, ירד מהנאום שלו, ישב בכיסא הזה, שנה וחצי ישב איתנו ימים, לילות, שעות, לא זז מפה, עד שהפיל את הממשלה הארורה שלכם. אבל העצלן הזה לא מגיע לא לוועדות, לא למליאה – – –
שרון ניר (ישראל ביתנו):
מה עובדים פה – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
זה לא יפה. אופיר, אופיר, אופיר, מילה – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
לא מגיע לוועדות, והוא מדבר על החוק אם הוא טוב או לא טוב. תבוא לעבוד. אתה רוצה להפיל אותנו? תבוא לפה, תפיל אותנו, לא רק בראיונות בתקשורת – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אופיר, מילה, תן לי מילה מתוך הלב, מתוך הלב.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
כן.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני בחיים לא אגיד על ממשלה "ממשלה ארורה" ולא "מקוללת". היא הממשלה שלי. אני יריב פוליטי.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
רעה. רעה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני יריב פוליטי. אל תחזור על מה שאמר קרעי, "ממשלה מקוללת" ו"ממשלה ארורה".
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
רעה. לא אמרתי מקוללת.
מיקי לוי (יש עתיד):
זו ממשלה נבחרת.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
נבחרת, והיא הייתה רעה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תגיד רעה, אין בעיה. זהו.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אוקיי, רעה.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אני מקווה שיאיר לפיד גם שומע את ההערות שלך, ואולי אם הוא יקשיב לך הוא יסית פחות מההסתה היום-יומית שלו – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
זה בסדר, לדיקטטורה אין גם אופוזיציה. אם גם את האופוזיציה – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
– – והתדלוק למחאה.
מיקי לוי (יש עתיד):
כשאני יכול לבוא ולהגיד על מילים קשות אני אומר. אני גם לא אומר לראש ממשלה "רוצח", חס וחלילה.
אופיר כץ (הליכוד):
העניין הוא שבהצעת החוק הזו – זה מדהים, אתם צועקים כל הזמן "דמוקרטיה", "דמוקרטיה" – זו בדיוק הצעת חוק שמגינה על הדמוקרטיה, שמגינה על הבוחר, שמגינה על אותו אזרח ואותה אזרחית שיצאו לבחור בבחירות דמוקרטיות, שמו את הפתק שהם מוצאים לנכון ואלה חברי הכנסת שהם רוצים.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
וזו הסיבה שהעליתם אותם, נכון – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אלה חברי הכנסת שהם רצו, וחברי הכנסת האלה שהיה להם רוב בחרו את ראש הממשלה – – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אף לא אחד מהם הצביע לדיקטטורה. אף לא אחד מהם הצביע לפסקת התגברות ב-61. אף לא אחד מהם הצביע שעבריין יכהן כשר.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
בחרו את ראש הממשלה נתניהו, שלמשל חברת הכנסת מיכל שיר, זה מוציא אותה מהדעת – – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אף לא אחד מהם הצביע כדי לוותר על החירות האישית שלו.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אנחנו גם מתחילים לדאוג למיכל שיר כשאנחנו רואים אותה. כל יום שאנחנו בממשלה, המצב שלה, ההתנהגות שלה, הולכים ונהיים יותר גרועים ויותר מחמירים. אני לא יודע, אני מתחיל – – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
המצב שלה דואג לציבור שיוצא לרחובות, יוצא לרחובות כל שבוע.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אני מתחיל לדאוג, להיות מודאג לגבי ההתנהגות שלך. אני חושב שזה לא אירוע פשוט. אבל אני רוצה להכין אותך, זה לא יהיה משהו קצר – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אופיר, תגיד לי שנייה, רגע, שאלה. בפתק, כשכתוב – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אנחנו פה לארבע שנים – – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אתם הולכים לבטל את הבחירות, אין ספק בכלל, לכן אנחנו נלחמים בזה. אם הייתי חושבת שזה קצר, לא הייתי נלחמת.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
לא נבטל את הבחירות. העם איתנו, בוחר בנו. אנחנו לא צריכים טריקים כמוכם, כמו עם היועצת המשפטית ובית המשפט.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אתם הולכים לבטל את הבחירות.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
לנו יש את העם. העם בחר בנו. אנחנו לא צריכים לעשות טריקים, אנחנו לא צריכים לרמות דרך פלפולים משפטיים – – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אתה, אופיר, אתה מכל האנשים פה, מכל האנשים האלה, אתה צריך להניע את הדיקטטורה? למה אתה רוצה להיות כתם בהיסטוריה?
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אנחנו נבחרים בצורה דמוקרטית, אנחנו בעד הדמוקרטיה. אנחנו דמוקרטים ואתם לא.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
למה אתה, אופיר כץ, רוצה להפוך להיות כתם בהיסטוריה?
היו"ר אוריאל בוסו:
חברת הכנסת שיר. חברת הכנסת שיר.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
הוא מדבר אליי. סליחה, אדוני היושב-ראש, הוא מדבר אליי, אני עונה לו. הוא הזכיר את שמי.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אנחנו דמוקרטיים, אתם לא, ונתניהו יישאר פה להרבה זמן. אתם צריכים להתמודד עם זה. לא פשוט, לא קל, עלול להגיע למצבים קיצוניים. חבר'ה, תירגעו.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אופיר, נכון שבפתק כתוב "הליכוד בהנהגתו של בנימין נתניהו"? נכון? איך זה כתוב בפתק? כן?
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
כן. הם הפריעו לי, הם הפריעו לי שתי דקות.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
רגע, שנייה, אופיר. תגיד רק מה היה כתוב בפתק.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
לא, אני מבקש את הזמן שלי חזרה רק, זהו.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה היה כתוב בפתק?
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
"בהנהגת בנימין נתניהו".
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
"שיילחם ביוקר המחיה", נכון? כך היה כתוב או לא? שאלת על הציבור, מה הוא בחר? מה הוא בחר?
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
ברוך השם שליברמן לא שר אוצר. לא שמענו לאחרונה על העלאות מיסים. ברוך השם, מהדבר הזה נפטרנו. אין יותר העלאות מיסים. אין.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אתה אומר "הציבור בחר" – שיילחם ביוקר המחיה, שיילחם בהקפאת משכנתאות, שיילחם – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אין יותר העלאות מיסים.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
ובמה אתה מתעסק? במה אתה בחרת להתעסק? בנבצרות שלא קיימת.
נאור שירי (יש עתיד):
אז בוא אני אעדכן אותך: יש העלאות מיסים, המחירים עלו, הגירעון עלה – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אם ליברמן היה נשאר עוד חודש, היה מעלה מס על הנשימה שלנו – על כל נשימה מס. אין דבר שהוא לא העלה מיסים.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אתה מבין מה זה? העיתוי הכי גרוע שיכול להיות, זאת הבעיה.
נאור שירי (יש עתיד):
נראה שאתה מנותק, בוא אני אסביר לך. הגירעון עולה, המחירים עולים, הארנונה עלתה – מה עם מחירי החשמל? מה עם הקפאת הריבית על המשכנתאות?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
איפה יוקר המחיה שהבטחתם להילחם בו?
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
ואני אחזור לחוק – שירי, אתה בדרך כלל ענייני, אני רוצה לחזור לחוק.
היו"ר אוריאל בוסו:
חברי הכנסת, עוד דקה וחצי נוסיף לו לסיים, לאחר מכן – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
הבעיה היא לא רק אתם, הבעיה היא שיש – – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תוסיף לו חמש דקות, רק שיענה על השאלה.
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת סובה, אני לא מאמין שתפספס את ההזדמנות שלך לשאת נאום.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אני לא שומע בגלל הרעש.
היו"ר אוריאל בוסו:
אני לא מאמין שתפספס את ההזדמנות שלך לשאת כאן נאום, אז אתם תגידו כל אחד בזמנו את דברו.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
ואני לא אפריע לכם.
היו"ר אוריאל בוסו:
בדיוק.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
ההפך, אני מבקש שתוסיף לו חמש דקות.
היו"ר אוריאל בוסו:
כל הלילה לפניך.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
הבעיה היא לא רק אתם. יש לכם את השותפים שלכם, יש לכם שותפה שהיא לא נבחרת ציבור, והיא חושבת שאפשר למחוק פה בחירות ובחירה של שני מיליון ו-300,000 אזרחי מדינת ישראל, לאיים על ראש הממשלה עם ניגוד עניינים – – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מי? מי? על מי הוא מדבר? היא אמורה לשמור עליך, היא אמורה לשמור על מדינת ישראל, על החוקים – – –
אופיר כץ (הליכוד):
אזרחי ישראל יצאו לבחור לא בגלי בהרב מיארה שתקבע להם פה מי יהיה ראש ממשלה. היא יועצת משפטית, היא לא מוסמכת להפוך פה את הבחירות, היא לא מוסמכת לזרוק לפח את הפתקים של אזרחי ישראל. לאן הגענו? מה היא חושבת שהיא?
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
מאז שהיועץ המשפטי הקודם הפך את ראש הממשלה לנאשם בפלילים אתם איבדתם את זה. אתם איבדתם את זה. אין איזונים, אין בלמים. מאז שהיועץ המשפטי הפך את הבוס שלך לעבריין אתם איבדתם את זה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
– – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
לעשות פה הפיכה? בשם מה? בשם מי? מי הסמיך אותה לזה? אנחנו מדינה דמוקרטית. נבחרי ציבור פה נבחרים על ידי הפתקים, על ידי הקלפי. והיא לא תעזור לכם, ולא ניתן – – –
קריאות:
– – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
היא חושבת שהיא השריף של המדינה – היא לא השריף של המדינה. אנחנו מדינה דמוקרטית. אנחנו בליכוד דמוקרטיים, בניגוד אליכם, מפלגות דיקטטוריות שרוצות להדיח ראש ממשלה בלי בחירות, רוצים באמצעות כל מיני טיעונים משפטיים – – –
נאור שירי (יש עתיד):
ראש הממשלה לא מעל החוק. זה הבלבול שלכם. ראש הממשלה לא מעל החוק. שוחד והפרת אמונים – – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
תעזוב את ראש הממשלה. מה הציבור עשה לך? למה אתה מעליב את הציבור, אבל? למה הציבור אשם בזה שהבוס שלך הפך להיות נאשם בפלילים? תסביר לי. למה הציבור אשם? למה הציבור צריך לשלם על זה בחירות שלו? למה?
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
ההצעה שלנו מגינה על הדמוקרטיה, חברת הכנסת ברביבאי – – –
נאור שירי (יש עתיד):
ההצעה שלכם היא ביזיונית. היא שוברת את הדמוקרטיה. ביזיון.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
איך זה פותר את יוקר המחיה?
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
בחירות שלנו אנחנו נשלם על כך שביבי עבריין.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אנחנו שומרים על הדמוקרטיה. אנחנו לא ניתן לתהליכים לא דמוקרטיים להיות במדינת ישראל – – –
נאור שירי (יש עתיד):
היא הפוכה לדמוקרטיה, היא הכי רחוקה מדמוקרטיה שיש.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אנחנו, אפרת, אנחנו דמוקרטיים, אתם לא – – –
נאור שירי (יש עתיד):
אין לכם שום דבר דמוקרטי. שום דבר דמוקרטי אין לכם – – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
העם קבע – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אנחנו עולים לשלטון ויורדים מהשלטון כשהעם קובע. אתם מנסים לקחת את השלטון במרמה באמצעות פלפולים משפטיים, ואת זה אנחנו לא ניתן לכם – – –
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אתם מובילים – – – את מדינת ישראל. ואתה נותן יד למשהו שההיסטוריה לא תסלח לך על זה.
נאור שירי (יש עתיד):
בבקשה, זו הקואליציה – – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
לא ניתן. נכון שלא ניתן להם? לא ניתן לכם.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
שוחד, מרמה והפרת אמונים זה של מישהו אחר. מרמה זה תפוס.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אני מניח שהצלחתי לשכנע אתכם לתמוך בחוק, חבריי באופוזיציה, אז תודה רבה לכם שהשתכנעתם, ואני מבקש לתמוך בחוק.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא שכנעת, לא. לא שכנעת.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת ויושב-ראש הוועדה המיוחדת חבר הכנסת אופיר כץ. רשימת הדוברים נעולה, כאמור. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת חמד עאמר. בבקשה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
חמד עמאר. חמד עמאר.
היו"ר אוריאל בוסו:
חמד עמאר. אני בודק ערנות.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
קל מאוד לבטא את זה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
אין ברירה, הוא צודק. היושב-ראש, הוא צודק, אין מה לעשות.
היו"ר אוריאל בוסו:
חמד עמאר, אני מתנצל. גם לי מפריע כשקוראים לי אריאל ולא אוריאל, אז אני מקבל.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר שנמצא איתנו וחברי חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, שמעתי אותך. דיברת כאן ואמרת: יועצת משפטית לא תזיז את ראש הממשלה וזה נגד הדמוקרטיה. מישהו מראשי הממשלה, עד עכשיו הוציאה אותו יועצת משפטית לנבצרות? קרה דבר כזה במדינת ישראל מאז שקמה מדינת ישראל? אני לא מצליח להבין למה מביאים חוק כזה. על מה מביאים חוק כזה? ממשלה, כנסת, 64 חברי כנסת, תפקידם תפקיד אחד: לחוקק חוקים אישיים. חוק הנבצרות, עכשיו אני שומע חוק צרפתי. וקראתי קצת את החוק. אם הממשלה – אני לא יודע, אדוני היושב-ראש, אם קראת את החוק – תחליט ב-75% להוציא את ראש הממשלה לנבצרות, זה לא מספיק. צריך להביא את זה לכנסת תוך שבוע, ובכנסת צריך 90 חברי כנסת שיצביעו על נבצרות של ראש הממשלה. ובית המשפט העליון ביושבו כבג"ץ, אין לו שום סמכות, לא יכול לדון בנושא הזה, לא יכול להתקרב לנושא הזה, ורק משתי סיבות מוציאים ראש ממשלה לנבצרות: אי-תפקוד גופני ואי-תפקוד נפשי. אני לא הצלחתי להבין, אם ראש הממשלה מחר מורשע, האם יש אפשרות להוציא אותו לנבצרות? לא. לא. אם ראש ממשלה רוצח מחר, יכולים להוציא אותו לנבצרות? לא. בשום מצב לא יכולים להוציא ראש ממשלה לנבצרות. אני לא מצליח להבין. חוק כזה מגיע לכנסת, על מה? לא חשבו על זה? לא היו חברי כנסת חכמים כאן שישבו בכנסת? לא היו חברי קואליציה חכמים שישבו, שרצו לשריין שראש ממשלה לא יזוז בשום מצב? על מה אתם מפחדים? אתם פחדנים, אני יודע. אתם מתחננים לאבו מאזן, אתם מתחננים לחמאס ומעבירים להם כסף, אבל ממה אתם מפחדים עכשיו? על מה אתם מפחדים? אני לא מצליח להבין. ואדוני היושב-ראש, לפי הפרוטוקול מחויב להיות יושב במליאה כאן שר, ואני לא רואה שום שר.
היו"ר אוריאל בוסו:
אני מבקש לקרוא לשר. יכול להיות שהוא יצא כרגע. תודה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אין להם מספיק שרים. שיבוא איזשהו שר וישב כאן במליאה.
היו"ר אוריאל בוסו:
צודק.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אין להם מספיק.
מיקי לוי (יש עתיד):
חבר הכנסת חמד עמאר, 33.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אני הפסקתי לספור שרים. 33, 34 – אני הפסקתי לספור. אני לא רוצה לספור.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אבל תעצור את השעון.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אם אני אשאל אחד-אחד מכם אם מישהו מחברי הכנסת יודע את השמות של השרים. אם אני אעשה מבחן לחברי הקואליציה עכשיו – לא ידעו את שמות השרים. אני לא יודע את שמות השרים.
היו"ר אוריאל בוסו:
השר דיכטר כאן, עד שיחליפו אותו.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
יש חלק שאני יודע, מכיר – אני מכיר את השם שלך – אבל הרבה מהשרים שיושבים כאן, אני לא מכיר אותם, לא שמעתי אותם.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה לחמד עמאר.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
בזמן שהוא לא היה אני יכול לדבר, ואתה יודע את זה. הוא לא היה כאן, זה הפרוטוקול, תבדוק את זה. תבדוק את זה. השר לא היה נוכח, השר צריך לשבת כאן במליאה.
היו"ר אוריאל בוסו:
גם אם לא עצרתי, הוא כבר מדבר דקה מעל הזמן. לא, לא, סוף דבריך הוא לא נכון.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
שר צריך לשבת במליאה. הציבור בישראל צריך לדעת: הממשלה הזאת, הכנסת הזאת, 64 חברי כנסת, תפקידם תפקיד אחד – לחוקק חוקים אישיים: חוקים לשריין עכשיו את ראש הממשלה; חוקי דרעי – להחזיר את דרעי לממשלה; חוק בן גביר; חוק סמוטריץ'.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
נמאסתם. אמרתי את זה בשבוע שעבר ואני אגיד לכם: יש לכם רוב בכנסת, אין לכם רוב בעם.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. והפעם לא התבלבלתי בשם, יבגני.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
השרה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
השרה, כן, השרה. בחודשים האחרונים, כשבעצם התחילה המחאה – אני אומר את זה בצער רב – השיח גם חלחל אל תוך הצבא. כולנו רוצים להשאיר את צבא ההגנה לישראל מחוץ לשיח, מחוץ לפוליטיקה, אבל אני לא יכול שלא להתייחס לאמירות שבעיקר נשמעות בתקשורת על ידי שופרות של הקואליציה, אולי שופרות של לשכת ראש הממשלה. קשה להתבלבל במסר, המסר הזה חוזר כל פעם. למשל, אומרים: הטייסים הפריבילגים, אבל מה תגידו לאותה אימא מדימונה ששולחת את ארבעת הבנים לגולני?
אפרת רייטן מרום (העבודה):
הוא אמר: עקרת הבית.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
עקרת בית. אז אני קודם כול רוצה להגיד, שיהיה ברור: אני מחבק כל אימא – לא רק בדימונה, גם בירוחם, גם בנתיבות, גם באופקים – –
שרון ניר (ישראל ביתנו):
גם במודיעין.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
– – בכל מקום – כל אימא ששולחת את הבנים לצבא ההגנה לישראל. אבל אני רוצה לחשוף, אדוני היושב-ראש, נתונים שיכול להיות שיהיו אפילו הפתעה לאותם שופרות בתקשורת שמייצגים את הקואליציה הנוכחית. לקחתי את עשר הערים הגדולות שמובילות את נתוני הגיוס: אז במקום הראשון העיר מודיעין, מודיעין-מכבים-רעות. 85% מכלל הבנים – אני מדבר על הבנים, לבנות יש תמיד את ההפרדה – מתגייסים לצבא, 54% ללחימה. מקום ראשון – העיר מודיעין. במקום השני – הרצליה, עם 84%, מתוכם 49% לקרבי; מקום שלישי – רעננה, עם שיעור גיוס של 78%; מקום רביעי – כפר סבא, עם שיעור גיוס של 83%, מתוכם 49% לקרבי; מקום חמישי, אדוני היושב-ראש – ראשון לציון; מקום שישי – רמת גן; מקום שביעי – חדרה; מקום שמיני – חיפה; מקום תשיעי – חולון; מקום עשירי – תל אביב. עכשיו, למה הצגתי את הרשימה הנכבדה הזאת? משום שאם אני לוקח את הרשימה הזאת ומסתכל על תוצאות הבחירות ב-1 בנובמבר 2022, אני רואה דברים מדהים, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אוריאל בוסו:
מה עם פתח תקווה?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
במודיעין-מכבים-רעות, 59% מתושבי העיר הצביעו נגד הקואליציה הנוכחית; בעיר הרצליה 65% הצביעו נגד הממשלה והקואליציה הנוכחית; בעיר רעננה – 56% נגד הקואליציה; כפר סבא – 62% נגד הקואליציה; ראשון לציון – 51% נגד הקואליציה. וכך בכל עשר הערים, כולל רמת גן, כולל חיפה, כולל חולון ותל אביב. יוצאת דופן מהעשירייה הזאת היא חדרה, שם זה מתחלק כמעט חצי – 49:51.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אני מסיים. תן לי שני משפטים, אני מסיים, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אוריאל בוסו:
משפט.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
בכל זאת, נתתי פה מחמאות לכל האימהות ששולחות את הבנים לצבא.
היו"ר אוריאל בוסו:
משפט.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אני מסיים במשפט. בפעם הבאה שמספרים לכם פייק על זה שישראל הראשונה לא שולחת את הבנים לצבא, פשוט תסתכלו על הנאום הזה ועל הנתונים שהצגתי, ותפסיקו להאמין לשופרות של הקואליציה בתקשורת. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. שלוש דקות. ביקשת שתיים, קיבלת שלוש.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת הנכבדים, עוברים על כולנו ימים ולילות ארוכים. אנחנו דואגים. נוצר כאן מצב כאוטי שמחוללת הממשלה, בעוד שאף אחד מחברי הקואליציה לא מסתייג ולו במעט. נזכרתי בלילה האחרון במערכון המיתולוגי של הגשש החיוור "אף אחד לא קם". זוכרים? מילים של יוסי בנאי, זכרו לברכה, ולחן של זיקו גרציאני. אז על אותו משקל של המערכון המצחיק, רק שהפעם זה ממש לא מבדר, אף אחד לא קם. אז רציתי לקבל כמה תשובות ולהעמיד אי אלו שאלות על דיוקן מהממשלה הנכבדת ולבקש ממנה לפתוח את סגור ליבה ולהיות ישרה עם עצמה, ואם למישהו יש משהו לומר – שיקום. מי שחושב שבמדינה דמוקרטית ממשלה יכולה להתנהל באופן תקין בעוד שהיא פוגעת אנושות במערכת המשפט – שיקום. מי שחושב שממשלה שעוסקת בהעברת צבר של חוקים שיפגעו אנושות במערכת המשפט, שעושה פוליטיזציה לוועדה לבחירת שופטים כאילו הייתה בית הדין של הליכוד, שמתעקשת על כך שלא תהיה ביקורת שיפוטית על חוקי-יסוד, שמתעקשת על פסקת התגברות ברוב של 61 ומתעקשת על יועצים משפטיים מטעם, וכעת, היום ממש, גם מעבירה את חוק הנבצרות מסיבות פרסונליות ובשל עתירה תלויה ועומדת נגד ראש הממשלה, אז מי שחושב אחרת – שיקום. אין פה חברי קואליציה שיקומו. מי שחושב שהמצב הכלכלי-ביטחוני יסתדר מעצמו בעוד הממשלה מרוכזת בהפיכה משטרית – שיקום. מממשלה שהבטיחה בקמפיין הבחירות להוריד את יוקר המחיה במדינת ישראל, להוריד את מחירי הדלק, את מחירי החשמל, את הארנונה, להקפיא משכנתאות, ובמקום זאת השקל נחלש, הבורסה מתרסקת, המשקיעים בורחים, הכסף יוצא מהבנקים, דירוג האשראי נמצא בסכנה, הריביות על המשכנתה מזנקות והכלכלנים זועקים – ועדיין אף אחד לא קם. מי שקיבל צו קריאה למילואים לחודש ונהיה עצוב כי זה לא הספיק לו, מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה, ומבין שבעוד שהוא משרת בצה"ל, עובד, משלם מיסים, מתחת לאף שלו יש כאלה שמתכננים לחוקק את חוק-יסוד: שירות הביטחון – –
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
– – שיגדיר שחצי מהעם ישרתו וחצי מהעם ילמדו תורה, ולא רק זה, כשכבר משרתי המילואים מחליטים למחות, עדיין יש חבר'ה שקוראים להם "אנרכיסטים" או "נפולת של נמושות" – ועדיין, אף אחד לא קם.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
רגע, משפט אחרון, אדוני.
היו"ר אוריאל בוסו:
אבל משפט, לא חצי עמוד.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אז מי שכבד לו על הלב, אדוני, כמוני, כי הוא נפגש עם אזרחים מודאגים שזועקים על ניתוק הממשלה ואף אחד לא מקשיב להם – שיקום. אנחנו כבר קמנו, וכל-כולי תקווה שיהיה צדיק אחד לפחות מהליכוד שיקום. אולי יולי אדלשטיין, אולי אבי דיכטר, אולי יואב גלנט – אולי מישהו כבר יקום.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
עמית הלוי (הליכוד):
דווקא הבורסה עלתה – – –
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אולי אתה, חבר הכנסת עמית הלוי.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, החוק הזה לא צריך להיות חוק נבצרות ראש הממשלה אלא חוק הפרנואידים, חוק הפרנויה. אני לא מצליח להבין את הפרנויה שלכם. פעם אחת לא קרה שהכריזו על נבצרות מעבר לאירוע שבו ראש הממשלה המנוח אריאל שרון נכנס לתרדמת. אני מנסה להבין מה הפרנויה. חבר הכנסת הלוי, על פראנואידים אומרים: זה שאתה פרנואיד זה לא אומר שלא באמת רודפים אחריך, נכון?
עמית הלוי (הליכוד):
שרדפו אחרינו.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אז אני מנסה לחשוב. אתה יודע מה? האמת שלא סתם, כי כשאני מסתכל איך מתנהל ראש הממשלה בחודשיים וחצי האחרונים, בדבר אחד אני בטוח – הוא חייב ללכת הביתה. כי בממשלה שבה שר שולח את הטייסים ללכת לעזאזל, ושרה אחרת קוראת לאנשי המילואים "נפולת של נמושות", וראש הממשלה מגיב על כל ציוץ של אחרון הצייצנים בטוויטר, לא מוצא לנכון לקום ובראש ובראשונה מיידית לפטר אותם ואפילו לא לגנות אותם, אפילו לא לגנות אותם – ראש ממשלה כזה, שלא שולח אותם הביתה, צריך ללכת הביתה. אבל אני מבין למה הפרנויה. זה ברור ממה הוא פרנואיד – כי הוא יודע שראש ממשלה שמעביר 200 מיליון שקלים לאבו מאזן, אחרי שהממשלה הקודמת לא הסכימה להעביר – כי אבו מאזן עוסק בטרור וכי אבו מאזן הוא שפועל כנגד מדינת ישראל בארגונים הבין-לאומיים – דווקא ראש הממשלה הזה מחליט להעביר לו 200 מיליון שקל, בתקווה אולי לקנות קצת שקט, ומקבל גם חרפה וגם מלחמה – ראש ממשלה כזה צריך ללכת הביתה; ממש בדיוק כמו שראש ממשלה שחזר להכיל את טפטופי הרקטות בדרום הארץ בכניעה שלו מול חמאס חייב ללכת הביתה; בדיוק כמו שראש ממשלה שדוחה את ההסדרה של ההתיישבות באביתר, דוחה את הבנייה בשטח E1 וגם דוחה את הפינוי של ההיאחזות הפלסטינית הבלתי-חוקית בח'אן אל-אחמר, שמזמן מזמן בג"ץ הנוראי, שנגדו אתם הולכים, כבר התיר לפנות אותה, אחרי כל העתירות שהוגשו כנגד אותה היאחזות פלסטינית בלתי חוקית, ועדיין ראש הממשלה נתניהו בורח מההחלטה הזאת – ברור לחלוטין שהוא צריך ללכת הביתה.
עמית הלוי (הליכוד):
זה בסדר, רוב אזרחי ישראל – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אם לא זה, אז אני אגיד על ראש הממשלה דבר אחד מאוד פשוט. הירי לעבר שדרות – –
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
בזה אני אסיים. הירי לעבר שדרות הוא תוצאה ישירה של המדיניות החלושה של נתניהו מול החמאס. ימין חזק מזמן היה מתקיף את החמאס במאות טילים, גורם לו לרדת על ברכיו ולא מעביר מיליוני דולרים למימון טרור ומתחנן להפסקת אש. את הדברים האלה אמר השר לביטחון לאומי לפני שהוא היה שר לביטחון לאומי, ב-2019, כשראינו את אותה מדיניות מאותו ראש ממשלה שצריך ללכת הביתה, לא בגלל נבצרות אלא פשוט כי הוא לא עושה את העבודה שלו.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. תשתדלו לעמוד בזמנים. ניתן לכם התראה 30 שניות לפני הסיום.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום, כשכבר ברור שבשלטון עומד רודן שמוקף בחבורת קיצוניים שרוצים למחוק את ערכי מגילת העצמאות לטובת עוד שבועת נאמנות לדוצ'ה מקיסריה, אני נזכרת במה שכתוב במגילת העצמאות: "מדינת ישראל תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע, ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך, ותרבות". חברים, אלה הם ערכי מדינת ישראל יותר משבעה עשורים. ואז הגיע מוסוביבי ושותפיו הכהניסטים הגזעניים, ההומופובים ושונאי הנשים. הם רוצים לכפות על כולנו מדינה אחרת, מדינה שבה מוסוביבי ימנה את השופטים, מוסוביבי ישלוט במשטרה ויהפוך אותה לגוף פוליטי, מוסוביבי והכהניסטים יחוקקו חוקים שיפלו את מי שהם החליטו שהוא לא מספיק יהודי. נשים תופלנה בצבא ומול מוסדות המדינה ובתי הדין הרבניים. הרי חצי הממשלה הזאת חושב ומאמין שחוץ מלהיות מכונה להולדת ילדים, נשים לא ראויות ולא שוות מספיק. משפחות להט"ביות תחיינה בפחד כשהן יודעת שחצי מחברי הממשלה חושב שהן בהמות לא יהודיות ולא ראויות להיות משפחות בכלל, וכל מערכות החינוך והממשל יחנכו ויובילו לאפליה של אותם מגזרים. אזרח שייפגע מהמדינה הביביסטית לא יוכל לעתור לבית המשפט, שיהיה עמוס במינויים פוליטיים. האזרחים ייאלצו לסתום את הפה ולהתחבא בפחד – פחד מהמשטרה הפוליטית או ממכונת הרעל שיפעיל עליהם בנו של הדוצ'ה, הידוע גם בכינויו הבייבי דוצ'ה. אלו לא הפחדות, זה בדיוק מה שהם מנסים לחוקק. ועכשיו מה הם אומרים לנו, שזאת דמוקרטיה? זאת דיקטטורה. הביביסטים שכחו מה זה להיות ישראלים. הם שיקרו לציבור לפני הבחירות, ועכשיו במהירות שיא הם רוצים לייתר את הבחירות ולחסל את ישראל היהודית והדמוקרטית. מעשיהם מהווים סכנה ברורה ומיידית לביטחונה וקיומה של מדינת ישראל. חברי הממשלה הביביסטית, בהצבעה שלכם על חוקי ההפיכה השלטונית אתם קושרים קשר נגד מדינת ישראל ונגד הציונות. עם רודנות אין ולא יהיה משא ומתן. זה לא חצי עם אחד נגד השני, זה השלטון נגד האזרחים. יש מהפכה ויש מתנגדים למהפכה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
ימנים, שמאלנים, דתיים, חילונים, מהמרכז והפריפריה, כולם יעמדו איתנים לצד הציונות והיהדות, לצד החירות.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אנחנו ננצח כי עם ישראל חי.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
שלום, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אוריאל בוסו:
וברכה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
מה שלומך?
היו"ר אוריאל בוסו:
ברוך השם.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
איך אתה מרגיש, יותר טוב?
היו"ר אוריאל בוסו:
בבקשה, שלוש דקות.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, החוק שבפנינו הוא חוק של פחדן, כפי שהגדיר את זה חבר הכנסת פורר, של פרנואיד, ואני מסכימה איתך לחלוטין. בעצם אנחנו עלולים להגיע למצב – חלילה, אני לא מאחלת את זה, כי אחר כך יגידו שהאופוזיציה הזאת אומרת דברים נוראיים על ראש הממשלה המכהן, אבל בחיים אי-אפשר לדעת מה יכול לקרות. אנחנו יכולים להגיע למצב שיהיה לנו ראש ממשלה גופה, שרק נושם, ואז אף אחד לא יהיה מסוגל להזיז אותו מתפקידו, כי יכול להיות שהמשפחה שלו לא תסכים לזה. זה חוק שנועד לשרת איש אחד, את הפחדים שלו, את הפרנויות שלו, את הפוביות שלו, והקואליציה הולכת כמו עדר אחרי דבר כל כך לא נכון. אגב, יכול להיות שראש הממשלה, לפי החוק הזה, יכול גם לעבור עבירות. אם חלילה הוא ירביץ לאשתו והיא תגיש תלונה, מה יקרה פה? או יעבור עבירה אחרת, כי זה בן אדם, הכול יכול להיות. אז לפי הצעת החוק הזאת, למרות שקשה לדמיין, אבל תיאורטית, אלימות במשפחה – כולנו נגד, כולנו נגד אלימות במשפחה, אבל תיאורטית הכול יכול לקרות בחיים, ואז אין מה לעשות. תקשיבו, אבל עכשיו ברצינות, זה היה קצת בצחוק. החוק הזה בעצם זה חוסר אמון מוחלט בתוך הקואליציה אחד בשני. זה שהוא בכלל הגיע לעולם מראה עד כמה האנשים שם לא מאמינים וראשי הקואליציה לא מאמינים אחד לשני, שהיום ביבי עושה לעצמו כזה חוק באמצעות יושב-ראש הקואליציה. זה לא חוק של יושב-ראש הקואליציה, זה חוק שנוסח בתוך הבית של ראש הממשלה, וכנראה משרת כמה פרנואידים נוספים שם בעניין הזה. אבל עכשיו אני רוצה להגיד, תקשיבו, פעם היה לנו מנהיג, השם שלו היה "נתניהו" – מנהיג גדול, רציני, מוערך, שגם אני הערכתי אותו, הערצתי אותו והצבעתי עבורו. היום נשאר לנו "ביבי" – קטן, עלוב, פחדן. אני לא רוצה כזה ראש ממשלה. תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת שהתלבטתי ככה על מה לדבר, אבל בגלל שהשביעו היום חבר כנסת חדש, אז החלטתי דווקא לדבר אליו. אני מבינה שהוא לא באולם, אבל אני רוצה לקוות שאולי הוא ישמע אותי. השביעו היום חבר כנסת נורבגי בשם משה פסל – פֶּסֶל או פַּסׇל?
היו"ר אוריאל בוסו:
פַּסׇל.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
משה פַּסׇל. הוא חבר הכנסת הנורבגי השמיני מסיעת הליכוד, ואני מבינה שהיד עוד נטויה. וכן, דווקא אני, בתור מי שהייתה נורבגית, אני מרשה לעצמי, כי הייתי נורבגית שנייה מתוך חמישה נורבגים במפלגה שלי, ומהרגע הראשון שדרכתי במליאה לא נתנו לי לנשום. "עובדים זרים" היה שמנו בכל פעם שהגענו להצביע. הושפלנו, דיברו אלינו לא יפה, ביקשו מאיתנו לשבת בשקט. לא הייתה פעם אחת שפתחתי את הדלת הזאת ולא נתקלנו באיזה מבול של יחס לא הוגן, לא ראוי. והינה, אתם מכפילים כפי הנראה את מספר הנורבגים מהכנסת הקודמת. למה? כי דווקא. לפני שבועיים עלתה חברת כנסת ממפלגתי לדוכן לנאום וקראה לראש הממשלה בשמו. מייד התרעמו חברי מפלגתך – אני עדיין מדברת אל חבר הכנסת שהושבע היום: איך את מעיזה לקרוא לו בשמו? זה לא מכובד. אבל אני חייבת לעדכן אותך, משה, אם לא עקבת בערוץ הכנסת בקדנציה הקודמת, שכשנפתלי בנט היה ראש הממשלה, עלו לדוכן הזה חבר כנסת אחרי חברת כנסת וכינו אותו בפניו "נוכל", "אפס מאופס", "נפתול תעלול" ועוד שלל שמות. למה? ככה. הם לא פחדו לקרוא לו כך, כי האופוזיציה הקודמת סירבה להקים את ועדת האתיקה, שבה אולי היו שוללים להם שכר, ואז הכול היה נראה קצת אחרת ויותר רגוע.
היו"ר אוריאל בוסו:
30 שניות לסיום.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
בדיוק באולם הזה הם ישבו וצרחו את נשמתם על בזבוז כספים, על כך שאנחנו מחלקים מיליונים לאחים המוסלמים. כך הם כתבו ברשתות, כך הם ענו באולפנים, כך הם צייצו בכל מקום. והינה, רק לפני שבועות ספורים מסתבר שאותו ההסכם ואותם הכספים ממשיכים להגיע למפלגות שהרגע הם היו האויב אבל עכשיו הם כבר לא. הם התלוננו על מספר השרים, וכרגע יש בממשלה הרבה יותר שרים – –
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים. תודה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
– – כולל שרים כפולים במשרדים ואחת ללא תיק. באמת, אני אקצר, רק משפט סיום.
היו"ר אוריאל בוסו:
יהיה לך עוד שלושה-ארבעה נאומים במהלך הלילה לפחות.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני רק רוצה לומר לחבר הכנסת החדש שאני מאחלת לו הצלחה – –
היו"ר אוריאל בוסו:
הכי חשוב.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
– – כי כולנו כנראה זקוקים לה. תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה לחברת הכנסת פרידמן. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה.
קריאה:
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
אפשר לדלג.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, קראתי היום באחד מאמצעי התקשורת ברשתות החברתיות – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
אל תאמיני.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אני מקריאה את מה שקראתי, סבבה? מארגני עצומת 430 אנשי המילואים, קצינים ולוחמים של מערך המבצעים המיוחדים, שולחים הודעה בזו הלשון.
נאור שירי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אין שר במליאה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
עוד פעם?
היו"ר אוריאל בוסו:
יש שרה.
נאור שירי (יש עתיד):
איפה?
היו"ר אוריאל בוסו:
איפה השרה גולן?
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לעצור שעון.
נאור שירי (יש עתיד):
אין שרה. אתה צודק.
היו"ר אוריאל בוסו:
אני אעצור בהחלט, ואני מבקש – – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מה קרה?
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
אין מספיק שרים.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
הם עסוקים.
היו"ר אוריאל בוסו:
אופיר, אם כל פעם אני אצטרך להפסיק, אני אנעל את המליאה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
הם עסוקים, השרים. קשה להם להיות פה בכנסת.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
עסוקים במדפסת, בתעמולה.
היו"ר אוריאל בוסו:
בינתיים ספרי לנו דברים נחמדים.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
איזה דברים נחמדים אני יכולה לספר לך בימים אלה? ימים קשים מאוד עוברים על כולנו – אגב, בניגוד מוחלט לתחושה שלכם שיש פה אנשים שנהנים מהמחאות, אנרכיסטים, ורוצים להגיע לכל הדבר הזה. תדע לך שזה ההפך המוחלט. קח את כל האנשים, כולל אותי, שכבר חולה במשך שבועיים ולא יכולה להיות בבית בשביל לנוח – כולם היו מוכנים – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
מה הסיפור להישאר תורנות מליאה?
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
אני כאן. הסיפור הוא שלפעמים הבן אדם רוצה לשתות כוס מים, הוא רק בן אדם.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
בסדר גמור. יש כללים, אבל. יש כללים.
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
אה, יש כללים. באמת, תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
השרה גולן. השרה גולן.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אין בעיה. את רוצה לרמוס את הכללים?
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
בואי תיסחפי עוד קצת.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לא. בואי את תיסחפי עם המים שלך.
היו"ר אוריאל בוסו:
סליחה, חברת הכנסת מרום.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
בואי תיסחפי. שרה בישראל. איזה יופי.
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
תמשיכי בנאום ההסתה שלך – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
השרה גולן.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
את יודעת מה יפה במדינה? שאני יכולה לדבר גם בלי ששואלים אותי.
היו"ר אוריאל בוסו:
סליחה, חברת הכנסת – – –
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
תמשיכי להסית – – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אבל כשיש שרה שנותנת לי דוגמה להתנהגות יפה, אצילית, פשוט כל כך מהממת, השרה, שאני רואה שהידיים שלה עסוקות בכל כך הרבה עבודה – מה התיק שלך? תזכירי לנו.
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
חברת הכנסת מרום, אני עצרתי את הזמן שתוכלי לנאום ואת מנהלת כאן דו-שיח.
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
– – – חצופה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לא, כי השרה מפריעה. אולי תעשה לה קריאה ראשונה, שנייה, שלישית.
היו"ר אוריאל בוסו:
השרה גולן, אני מבקש, שאלנו בסך הכול איפה שר או שרה, שר תורן. אם את רוצה לצאת לרגע, אפשר לקרוא למישהו מחליף. תודה.
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
– – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
איזה פה. הינה, איזה פה. היא מביאה הרבה כבוד לא רק לכנסת ישראל, גם לממשלת ישראל – –
היו"ר אוריאל בוסו:
בבקשה, תמשיכי.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – למין הנשי, לימנים, או שאולי נקרא לכם "יס-מנים". פשוט מדהים.
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
– – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
פשוט, באמת גאווה גדולה להיות חלק מהמחנה של הנשים בישראל כשאת מייצגת אותנו בגאווה גדולה בממשלה הזאת.
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
ברוך השם.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
כן, אולי רק השם יכול לעזור לנו באמת במקרה הזה. מה שאני רוצה לומר זה – אני אתחיל להקריא שוב את מארגני עצומת 430 אנשי המילואים, קצינים ולוחמים של מערך המבצעים המיוחדים. הם שלחו הודעה "לעבריין איתמר, שעזר להוציא את רבין לנבצרות תמידית", ואמרו לו: "אל תאיים על היועמ"שית", שלא תעז. "אנחנו כולנו חיילים שלה, ונגן עליה גם בגופנו. בוא ונראה אותך מולנו". זוהי ממש הודעה של 430 אנשי מילואים, קצינים ולוחמים, שהם עצמם מוציאים הודעה כזאת ואומרים שהם יגנו בגופם על היועמ"שית. איך הגענו למצב שבו יש לנו עבריין מורשע, שהוא היום הפך להיות השר שלנו, השר ששומר על הביטחון הלאומי שלנו, וצריך להגן על גופה של היועצת המשפטית לממשלה? האם יש מצב אבסורדי יותר מהמצב שבו אנחנו נמצאים? זה חלק מביזוי, חלק משיטתיות – לפגוע, להקטין, להשפיל, לדרוס, כל אותו ז'רגון ואותה טרמינולוגיה מפוארת שהאופוזיציה הקודמת דאז – היום היא הקואליציה השלטת – הביאה לעולם באדיבותה הרבה, ולימדה אותנו את כל המושגים הטהורים, הנאורים והיפים האלה, ועכשיו הם מבצעים את זה אחד לאחד. פשוט מתנהגים בצורה בריונית, כוחנית, מבזה, ובעצם המטרה הראשונה שלהם זה להעלים את היועצים המשפטים, כי למה להם החוק? למה להם שלטון החוק? למה להם מבקרים כשהם מעל זה? הרי בדיוק בשביל זה היום בבוקר, וכך גם אתמול, ישבנו בוועדה המיוחדת וחוקקנו חוקים שייתנו פריבילגיה לאנשים מסוימים.
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לא, לא, זה לא אותם פריבילגים שנמצאים במחאות, אלה פריבילגים אחרים, טובים, משלמי מיסים, אזרחים תמימים. מדובר על שני פריבילגים שחקיקה שלמה – כל הכנסת עובדת היום בשביל לתת להם זכויות יתר. אחד זה ראש הממשלה, השני זה השר דרעי.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. נא לסיים.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
שמחוקקים – מה זה, נעמה בלחץ?
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
תודה רבה לך, אדוני היו"ר.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי.
נעמה לזימי (העבודה):
אפשר אחר כך?
היו"ר אוריאל בוסו:
גם ככה אנחנו עושים מישמש ברשימה. תעלי עכשיו, אני סומך עלייך שתדעי מה לומר. אתן לך אפילו עוד חצי דקה.
נעמה לזימי (העבודה):
תן לי עוד דקה.
היו"ר אוריאל בוסו:
אני לא מבטיח, אבל בסדר. חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח.
גלעד קריב (העבודה):
פה, פה.
היו"ר אוריאל בוסו:
בבקשה, יעלה ויבוא.
נעמה לזימי (העבודה):
אני רוצה לדחות, אני באמצע פגישה. שינו סדר.
היו"ר אוריאל בוסו:
אז שיחכו בפגישה ותעלי.
נעמה לזימי (העבודה):
אתה יודע מה, אני אעלה.
היו"ר אוריאל בוסו:
היא תעלה לנאום ואחר כך אתה.
גלעד קריב (העבודה):
תעלי, לכבוד הוא לי. ככה אני אזכה לשמוע אותך.
נעמה לזימי (העבודה):
רציתי לדחות, רצתי, נפלתי ולא דחו.
היו"ר אוריאל בוסו:
כבר עזבת פגישה, עוד שלוש דקות. דברים היוצאים מן הלב. בבקשה.
נעמה לזימי (העבודה):
כבוד יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, רצתי לפה ונפלתי ולא דחו את הנאום, אבל הדברים עדיין חשובים. אומרים לנו שאתם הממשלה שמייצגת את ישראל השנייה.
קריאה:
אוה – – –
נעמה לזימי (העבודה):
אוה, איזו ישראל שנייה. רק אתמול דחו לי בוועדת שרים לחקיקה חוק חברתי קטן, בעלות נמוכה, שמוציא ממלכודות העוני. מה החוק, כבוד יו"ר הישיבה? שהורים יחידנים, שרובם הרי אימהות יחידניות, לא יצטרכו לבחור בין הבטחת הכנסה ליציאה לאקדמיה. במקום שהבטחת הכנסה תהיה מלכודת עוני – שהן יצאו ללמוד, אותן אימהות, ולא יבחרו בין אוכל לילדים שלהן לבין הזדמנות בחיים, הגשמה עצמית, פרנסה ראויה לילדים שלהן. אבל ממשלת ישראל השנייה עלק לא סופרת – לא סופרת אנשים בעוני ולא ציבורים מודרים. וכמובן שהתנגדות לחוק קטן בעלות נמוכה, לא חוק לעומתי שהעליתי, לא חוק שבא להביך את הקואליציה, אלא חוק בהסכמות, בהידברות – פניתי ודבר לא נעשה. אותה קואליציה שביטלה את חוק רן כהן לזכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי, אלה האנשים, האנשים שרוצים את הציבור המוחלש בישראל – כן, את המזרחים מהפריפריה, יו"ר הישיבה – רוצים אותם עניים, רוצים אותם לא יכולים להרים את הראש. ואז באים ומעירים למפגינים שרוצים שתהיה פה דמוקרטיה, שרוצים שלאנשים יהיו זכויות והגנות. אתם, שזורקים את דיירי הדיור הציבורי אל הרחוב, אל הפארק, לישון באוהל, אתם, שמבחינתכם אימהות חד-הוריות שרוצות להאכיל את הילדים שלהן לא יצאו לאקדמיה ויצאו גם לפרנסה טובה, לרווחה, אתם משקרים את הציבור שלכם. אני אגיד לך דבר אחרון – אתם גם משתמשים בשיח שקרי. הרי אתה יודע טוב מאוד כמוני ששום דבר בהפיכה המשטרית לא נוגע לעינוי דין ולא נוגע לייצוג וגיוון שופטים. אתה יודע איך אני יודעת את זה? אני הגשתי לפני שבועיים שני חוקים על גיוון וייצוג שופטים, כולל חרדים, ועל פתרון עינוי הדין, שזה השקעה כלכלית בבתי שפיטה, בשופטים ובצוות הנהלה. ואתה יודע מה עוד גיליתי, יו"ר הישיבה? שמעולם לא הונחו חוקים כאלה בישראל.
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים. משפט לסיום.
נעמה לזימי (העבודה):
יושב לו יריב לוין ואומר לציבור: אני רוצה לפתור עינוי דין. נמאס לנו שאין שופטים ערבים או מזרחים או חרדים, אבל דבר ברפורמה לא עוסק בזה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה.
נעמה לזימי (העבודה):
לוקח כאב של אנשים, שם אצבע ומסובב – זה מה שאתם עושים. ואני רוצה, יו"ר הישיבה, שתילחם על החוק שלי להבטחת הכנסה לאימהות חד-הוריות, שמגיע להן לצאת לאקדמיה ולפרנס ולהאכיל את הילדים שלהן, חוק בעלות נמוכה, מתחת לרף העלות התקציבית של אגף התקציבים, חוק שעבר בכנסת קודמת ועדת שרים לחקיקה, ואז נפלה הכנסת, לצערי. תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. בהחלט. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. אני לא מכיר את זה אבל אני אלמד את זה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, ערב טוב. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, ניתן לכנות את מתקפת החקיקה החוקתית של הקואליציה בכינויים מכינויים שונים: המהפכה המשטרית, המהפכה המשפטית, חוקי השחיתות השלטונית. ואני רוצה להציע הערב כינוי נוסף: חוקי אחיזת העיניים ומצגי השווא. וכפי שנראה בהמשך הערב, כאשר חבר הכנסת רוטמן יביא לכאן את הצעת החוק בנושא הביקורת השיפוטית על חקיקת הכנסת, הוא יטען שהצעת החוק מעגנת לראשונה את הביקורת השיפוטית, אבל עיון פשוט בחוק יגלה שכל תכליתו היא לבטל לחלוטין את הביקורת השיפוטית ולהשאיר את כולנו חשופים בפני חקיקה שפוגעת בזכויות האדם. וגם הצעת החוק שאנחנו עוסקים בה כאן, גם היא כולה מקסם שווא, אחיזת עיניים, שקר מוחלט. שהרי מה המשמעות לדרוש רוב של 90 חברי כנסת להכרזה על נבצרות, כאשר ברוב של 61 חברי כנסת מחליפים את ראש הממשלה? מה כל המשחק הזה בדרישת רוב כל כך קיצונית – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
אפשר לענות על חשבון הזמן שלך?
גלעד קריב (העבודה):
לא. על חשבון הזמן שלך.
היו"ר אוריאל בוסו:
אוקיי.
גלעד קריב (העבודה):
אין הרי שום משמעות לדרישת הרוב של 90 חברי הכנסת, אלא שכל הצעת החוק הזאת נולדה לעשות דבר אחד: להציג מצג שווא כאילו היועצת המשפטית לממשלה או האופוזיציה מבקשות להדיח את ראש הממשלה בהליך לא ראוי, ובכך להכתים את המחאה הדמוקרטית האדירה, שהולכת ומתפשטת כאש בשדה קוצים. אתם לא מסוגלים הרי להתמודד בענייניות עם הביקורת שמוטחת, בצדק, בחקיקה הקיצונית שאתם מקדמים, גם בעניינים פרסונליים כמו החוק למען השר דרעי ולמען ראש הממשלה נתניהו, כמו חוקים אחרים שנוגעים למהפכה המשטרית. אז השיטה של הקואליציה הזו, שידועה ביכולות ההסתה וההשחרה שלה של קהלים שלמים, היא לספר לציבור שקר מוחלט, כאילו מישהו מנסה להשתמש כרגע בעניין הנבצרות כדי להדיח ראש ממשלה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
ולשקר הזה, כמו ליתר השקרים של הקואליציה, ליתר השקרים של ראש הממשלה נתניהו, אין ולא יהיו רגליים. תודה רבה, אדוני.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. עד שהוא יגיע לכאן אני רק אזכיר שבמהלך הבחירות, גם המחנה הממלכתי וגם מפלגת יש עתיד אמרו שהן יעבירו חקיקה שרק ברוב של 80 אפשר לפזר כנסת, ואי-העברת תקציב לא נקרא פיזור הכנסת. זאת אומרת, ברוב של 60 רצו לחוקק חוקים של 80. זה פחות או יותר.
גלעד קריב (העבודה):
ב-61 אפשר להדיח ראש ממשלה, אז מה זה חוק הנבצרות?
היו"ר אוריאל בוסו:
אבל לא יצאת נגד מה שהעבירו כאן בקמפיין הבחירות. בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
די, נו, זה רק מראה כמה הכול אבסורדי.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
נמשיך במנהגנו – אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא רואה פה שר – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
השרה יושבת כאן.
נאור שירי (יש עתיד):
נראה אותך אומר לה שהיא לא פה.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
לא, לא ראיתי אותה. נמשיך במנהגנו להתקדם אט-אט במעלה הערב במגילת העצמאות. "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית – –"
היו"ר אוריאל בוסו:
כל פעם שאתה לא מתכונן להכין דברים – – – העצמאות?
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אני רוצה ללמוד את זה בעל פה בסוף. "– – בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. "מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו יישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית. "בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו. זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי. "השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים. "שארית הפלטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם. "במלחמת העולם השנייה תרם היישוב העברי בארץ את מלוא חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להימנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות. "ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ ישראל לאחוז בעצמם – –"
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
"– – בכל הצעדים הנדרשים מצידם הם לביצוע ההחלטה".
היו"ר אוריאל בוסו:
תשלים את המגילה בנאום הבא.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
הנוער שם, אתם למעלה, מתי שמעתם פעם אחרונה את מגילת העצמאות? אתם, אתם, קראתם את מגילת העצמאות פעם? בטוחים? לא נראה לי. טוב שהייתם פה.
היו"ר אוריאל בוסו:
אני הייתי שואל אותם מתי בפעם האחרונה הם שמעו דברים בהלכות חג הפסח.
מיקי לוי (יש עתיד):
לכו הביתה ותקראו.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
מה? מתי בפעם האחרונה?
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה, חבר הכנסת מתן כהנא.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
השנה? בשנה האחרונה עברתם על מגילת העצמאות?
היו"ר אוריאל בוסו:
חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
זה בסדר. אתם לא יוצאים דופן.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא ייאמן, לא קוראים.
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שוב אנחנו בחוק שלא נוגע לאזרחים במדינת ישראל או לטובתם, אלא נוגע באנשי הממשלה הנוכחית. וזה כל כך כואב, במיוחד על רקע זה שהשבוע דחתה הממשלה את הדיון בחוק האיזוק האלקטרוני. האיזוק האלקטרוני, למי שלא מכיר, זה חוק שבא להגן על נשים ועל ילדים שחווים אלימות במשפחה.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – שבועות הם דחו את האיזוק האלקטרוני?
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
הם דחו בוועדת השרים לענייני חקיקה, הבנתי. הם דחו בחצי שנה, אם אינני טועה.
מיקי לוי (יש עתיד):
זה לא ייאמן. זורקים את הנשים לגוב האריות.
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
אבל זה לא בוער, חבר הכנסת מיקי לוי, זה לא חשוב, כי הרי עדיין אין להם כאבי בטן. לא היו להם כאבי בטן כשהם היו באופוזיציה, והם אמרו: בשביל להיכנס לשלטון, אין כאב בטן, לא על נשים, לא על נכים, לא על חיילים, לא על ילדים, לא כלום. אבל עכשיו הם בקואליציה, ועדיין לא כואבת להם הבטן. אבל על מה כן כואב להם בבטן? הנבצרות, החוק הצרפתי, חוק דרעי ועוד שורה שלמה של חוקים שקשורים להפיכה המשטרית. שם כן כואבת הבטן, כי הם עסוקים כל הזמן בלדאוג רק לעצמם. אבל אני רוצה לחזור רגע לעניין של האיזוק האלקטרוני ושל הפגיעה באזרחי ישראל. ההצעה שהביא השר בן גביר כהצעת פשרה, אתם יודעים מהי? שיהיה אפשר איזוק אלקטרוני רק למישהו שיש לו כבר שתי הרשעות. זאת אומרת, אותן נשים שעוד לא רצחו אותן, או שהוא עוד לא הספיק לבצע את זממו – אי-אפשר להגן עליהן.
מיקי לוי (יש עתיד):
זה איזוק האלקטרוני? אני לא מבין. זה האיזוק?
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
זה הרעיון שהוא רוצה להביא, כן, זה השינוי שהוא רוצה להכניס. זאת אומרת, הוא רוצה להכניס שינוי שרק אחרי שהוא כבר הוכיח פעמיים שהוא מסוגל לרצוח אישה או לפגוע באישה או בילדים. ואז אני שאלתי את עצמי, כאילו: הוא רציני, הבן אדם הזה? לא מספיק שהוא מתעסק עם משטרה כמו איזה ילד מגודל – תסלחו לי על הביטוי; אתם יודעים שאני בדרך כלל לא מתבטאת ככה – ממש ילד מגודל שנכנס לאיזה לונה פארק שהוא לא מבין איך לשחק בו, חושב עדיין שהוא על הגבעה. בוא. שירד מהגבעות. מחוזות משטרת ישראל הם לא גבעות והוא כבר לא נער. אז הוא עסוק במינוי ובהדחה של אנשים שלא מבצעים את מה שנראה לו שצריך או נכון לבצע. עכשיו קראתי שהוא עסוק כל הזמן בכמה דוחות מקבלים המפגינים, זאת אומרת, על זה יקום וייפול דבר. אין פשיעה יותר, אין פיגועים, אין רצח של נשים.
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים.
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
אין, אין כלום. יש רק בן גביר והמפגינים; בזה הוא עסוק, בזה הוא מטריל את הממשלה. אז חלאס, בן גביר, כמו שאמרתי, אתה כבר לא נער. זה לא גבעות כאן. רד מהגבעה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
זה פשוט גדול עליו. כולם יודעים את זה.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
ערב טוב, היושב-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, הטעות הגדולה של מנהלי הקמפיין האדיר הזה נגד הערכים של מגילת העצמאות, אדוני היושב-ראש, היא שהם רוצים את הכול כאן ועכשיו. זאת טעות. זאת טעות. אני לא יודע אם היא טקטית או אסטרטגית, אבל אני חש שמשהו גדול מהם מניע אותם להספיק. משהו כנראה אמר להם, אולי הניסיון שלהם, שמה שלא עושים – מכירים את הרעיון הזה של 100 הימים הראשונים? אולי הם לא מאמינים ביכולת של הממשלה הזו לשרוד לאורך שנים, והיא עלולה להתפרק מהמתחים הפנימיים שיש במה שנראה כאילו ימין מלא מלא, שותפים לדרך. לא מניה ולא מקצתיה. יש כאן כוחות חזקים שיובילו לפירוק, וטוב שכך. אבל זה כנראה מה שמוביל אותם למחשבה שצריך למהר, צריך בבולמוס וצריך לעשות הכול כאן ועכשיו. ולמה, הייתי אומר, האסטרטגיה הזו, למה היא תקלה טקטית? משום שהיא מובילה לגיוס של החושבים אחרת, המחנה האחר, המחנה הדמוקרטי או המחנה שמגן, ככה אנחנו מאמינים, על דמוקרטיה ראויה, עוזר לנו להתגייס כאן ועכשיו. אנשים ששנים, הייתי אומר דור או שניים, לא עסקו בפעילות ציבורית, יוצאים לרחוב, וטוב שכך. אני סבור שהגילוי הגדול – לא גילינו פך שמן, גילינו אמת קשה, אבל אמת ראויה. האמת הקשה ושחשוב מאוד לדעת אותה היא שאנחנו לא תופסים כולנו כאיש אחד את האמיתות שמבחינתנו הן קודש, אותם ערכים שמופיעים במגילת העצמאות. מסתבר שיש מי מאיתנו שלא מאמין במה שאנחנו אוהבים להגיד, אולי לדקלם, אולי מתוך שגרה, "יהודית ודמוקרטית", ומסתבר שיש חולקים, אולי חולקים בענק, על הרעיון הזה. לכן מה שמסתבר מתוך המציאות שאנחנו חווים אותה – –
היו"ר אוריאל בוסו:
משפט לסיום.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
– – הוא שלא רק שצריך לבלום את התועבה הערכית שבאה לידי ביטוי בבליץ החקיקה, אלא שצריך לחזק, להעמיק את היסודות הבריאים – –
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
– – שנמצאים בסכנה, אותם עקרונות של שוויון, של חירות, של שלום – –
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
– – ברוח נביאי ישראל. תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. בבקשה.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ושוב אנחנו בעוד איזו הצעת חוק כמעט דמיונית, לימים קודמים או לכנסות קודמות, והפעם חוק הנבצרות, חוק שכל מטרתו, כמו כל החוקים בכנסת הזאת, שכשמקלפים ומבינים למי זה נוגע ומה הבעיה האישית שלו, אז פתאום מתחילים להבין את החוקים, כי אחרת אין להם שום היגיון. זה חוק שבא לשמור על ראש הממשלה מפני סכנת נבצרות במקרה שהוא יפעל באופן שיטתי בניגוד לחוק, יפר הסכמי ניגוד עניינים. צריך להגיד את האמת, אפילו אין בושה. בוועדה שאני חברה בה, בוועדה המיוחדת לדיון בחוק-יסוד: הממשלה, אמר אחד מחברי הכנסת ממפלגת ש"ס: לחוק הזה אנחנו קוראים "חוק דפנה ארז". כך תקראו לו, "חוק דפנה ארז". על שום מה? על שום שהשופטת צריכה לקבל עונש בדמות החוק הזה, בגלל שהיא העזה לא לדחות את העתירה בשאלת הנבצרות של ראש הממשלה והתאמתו לתפקיד מראש, אלא היא הסכימה לקבל תגובות. לכן, למעשה – איך שמעתי את חברת הכנסת אמסלם אומר? זה כמו מישהו – הוא נתן דוגמה של משפחה, אני כבר לא זוכרת – שמכים מישהו ואז הוא אומר: רגע, אבל מה אני אשם? בעצם פה תמיד אשם האדם השני. אנחנו פה בבליץ של שבועות העברנו בקריאה ראשונה פוליטיזציה של מינוי שופטים; חסינות חוקי-יסוד; היום פסקת ההתגברות; חוק המתנות; חוק הנבצרות; מחר, אם הכול ילך כשורה, גם יצביעו עבור חוק דרעי. זהו עוד חוק שבפעם השלישית כנסת ישראל מתקנת את חוקיה עבור אדם אחד. ואני רוצה לשאול אותך, היושב-ראש, אם לשם זה נבחרת כשהכלכלה בקשיים, כשהרחובות בוערים, כשיש בעיה קשה של בטיחות אישית וביטחון אישי, כשאיראן מייצרת לנו קשיים רבים שבגללם אנחנו זקוקים לתמיכה של הקהילה הבין-לאומית, שאותה אנחנו מאבדים בגלל ההפיכה המשטרית הזאת. והשאלה הכי חשובה שאני רוצה לשאול אותך היא איך עושים את כל הדבר הזה מתוך תקווה לסיים בעוד שבועיים. היום הייתי בוועדת החוקה כדי לשמוע את פרופ' אלבשן מדבר על הפשרה שלו. הוא עצמו אמר: אנחנו חושבים שכדי לחוקק את זה נכון נדרשים 12 חודשים. אז הינה, אנחנו כאן עושים חוכא ואיטלולא מכנסת ישראל, ואני אשמח שתחשבו על זה. תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חבר הכנסת גדי איזנקוט, בבקשה.
גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אדבר על חוק החסינות, חוק שהיה אמור לעלות בתחילת השבוע, אתמול, ונדחה לשבוע הבא. כמובן שכל מי שיושב פה, כולנו שותפים לרצון להגן על חיילי צה"ל, לתת להם גיבוי כמי שמגינים עלינו כל השנה. כך אני נהגתי לכל אורך השירות הצבאי שלי. הבעיה בחוק שעומד להיות מונח על ידי עוצמה יהודית היא שהוא חוק שבא כהבטחת בחירות מתוך חוסר ידע ופופוליזם, רצון להרוויח לרגע כותרת. ברור לגמרי שקידום של החוק הזה יסבך את צה"ל. אני מדבר גם כמי ששמו הוזכר בדוחות כאלה ואחרים: בדוח גולדסטון הוזכרתי בהקשרי אסטרטגיית הדאחייה בביירות, ב-2018 בדוחות על הפעלת הכוח לאורך רצועת עזה, ואני מודע לעניין הזה. כמובן שמי שמגן על חיילי צה"ל זה המפקדים שלהם, זה שדרת פיקוד מקצועית, נחושה, ערכית, שמובילה חיילים לבצע משימות בצורה מקצועית ונחושה, אבל גם על פי חוק וערכיות. כשאנחנו מסתכלים 75 שנים אחורה, אני חושב שיש במה להתגאות. מערכת המשפט הישראלית זוכה לאמון רב, כבוד, הערכה ויוקרה בעולם. היוקרה הזאת וההערכה הן שמונעות תביעות בחו"ל כלפי חיילים וקצינים. ובניגוד לאגדה על האמון או אי-אמון במערכת המשפט הישראלית, למיטב ידיעתי בסקרים האחרונים של המכון לדמוקרטיה מערכת המשפט, בג"ץ, זוכה ל-42%, הממשלה – ל-26%, הכנסת – ל-18% והמפלגות – ל-9%, אז כשמדברים על אמון צריך לדבר בצניעות, מעבר לעובדה שראינו את ההגנה הזאת לאורך כל המבצעים בעזה. יחד עם זה, יש אתגר גדול, ואי-אפשר להתחמק ממנו. צה"ל בעשרות השנים האחרונות פועל נגד אויב ציני שפועל מתוך סביבה אזרחית כדי לפגוע באזרחים ישראלים. מניסיוני כרמטכ"ל, במשך ארבע השנים שאני כיהנתי כרמטכ"ל, הוגש כתב אישום אחד בלבד נגד חייל על שימוש בלתי חוקי בנשק. אני ממליץ לא לאפשר את החקיקה הפופוליסטית, שתחשוף את מפקדי וחיילי צה"ל, ותעדיפו את טובת מפקדי וחיילי צה"ל לרגע – בזה אני פונה למגישי החוק מעוצמה יהודית – ולא יחסי ציבור לימים ספורים.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
היו"ר ישראל אייכלר:
הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת שרון ניר, מירב בן ארי ואלי דלל בנושא: מחסור בשירותי טיפול חירום באלימות מינית באזור הצפון. תודה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה.
(קריאה ראשונה)
היו"ר ישראל אייכלר:
חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מבקש להבהיר לכולנו ולכל חבריי מהקואליציה: מי שמנצח את האחים שלו – מפסיד; מי שמנצח את אנשי המילואים, אחיו, קורא להם "אנרכיסטים" ומחוקק חוקים דרקוניים – מפסיד במערכה; מי שמנצח את אחיו הטייסים וקורא להם "מוגי לב" ו"תלכו לעזאזל" – מפסיד במערכה; מי שמנצח אזרחים מהשורה שיוצאים להפגין ולשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית – מפסיד במערכה; מי שמנצח את הוגי המדינה הזאת שניסחו את מגילת העצמאות ואת הרעיון המרכזי שבה, שמושתת על דמוקרטיה וחירות – הוא אינו מנצח, הוא מפסיד; מי שמנצח את ערכי היהדות, את הערכים ההומניסטיים שביהדות, את הסובלנות שביהדות – מפסיד במערכה; מי שמנצח את אחיו החילונים בחקיקה דתית כפייתית – לא מנצח הוא, כי מפסיד הוא. אתם אולי תנצחו בהצבעות, אולי תנצחו ותעבירו את החוקים הדרקוניים האלה, אבל דעו לכם, חבריי, לא מנצחים אתם כי אם מפסידים – אתם מפסידים את האחים שלכם, אתם מפסידים את האחדות שאנחנו כל כך זקוקים לה, את האחדות בעם ישראל. אתם עולים לכאן ומדברים על הידברות, ובמקביל אתם מודיעים לנו שתוך שבועיים כל החוקים יעברו. את מי אתם מנצחים, את האחים שלכם? תנצחו את החיזבאללה, תנצחו את החמאס, תנצחו את הג'יהאד, אל תנצחו את האחים שלכם. אל תנצחו את האחים שלכם. תקשיבו לקולות, תרימו את הראש מתוך ריצת האמוק שבה אתם נמצאים ותבינו שכולנו נמצא את עצמנו שועטים לתוך התהום. אל תחככו ידיים על זה שניצחתם אותנו. אל תחככו ידיים על זה שאתם פוגעים במפכ"ל וברמטכ"ל ובאזרחים מהשורה שלא חושבים כמוכם. אף פעם לא מאוחר להתעורר, להביט מסביב ולהגיד: היי, לעזאזל, מה אנחנו עושים? תפסיקו את החקיקה הבוטה וחסרת התכלית שמובילה את כולנו – ואתם יודעים את זה – לאבדון. מאות אלפי אנשים נמצאים ברחובות. הם האחים שלנו, האחים שלכם, הם לא האויבים שלנו. אל תנצחו אותם, תקשיבו להם ולנו. תודה רבה, אדוני.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
ערב טוב, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, מה אני אגיד לכם, עוד ערב מורכב במשכנה של כנסת ישראל. תראה, אני לא יכולתי להישאר אדיש – שלום גם לקהל היושב ביציע, תודה שאתם מגיעים ומשקיעים מזמנכם לראות את הפרלמנט הישראלי המהולל, שעוסק אך ורק בחוקים למען הוד רוממותו ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל תודה וערב טוב. לא יכולתי שלא להתייחס לדברים שנאמרו על ידי חבר הכנסת דודי אמסלם. במשך כבר כמה וכמה וכמה וכמה נאומים שלך, אפילו כשהצגת הצעת חוק שכולנו הסכמנו עליה, אפילו בהצעת החוק שעליה הסכמת, מתוך עשר דקות הצגת החוק, טרחת לדבר ארבע וחצי דקות, שוב, על הבעיה שלנו, ואיך אנחנו האשכנזים – לי קוראים אשכנזי, זה בכלל מרגש אותי כל פעם מחדש, אני שמח על זה – אז אני באמת אתייחס לשלטון הבכיינות. עכשיו, למה אני אומר "שלטון הבכיינות"? כי אתם מ-2007 – למעט שני אירועים אזוטריים במובן ההיסטורי של ממשלות ישראל – מ-2007, ועוד לפני 2007, מ-1977, באמת למעלה מ-80% משנות השלטון היו של ממשלות הליכוד. עכשיו, נצא מנקודת הנחה שאכן הייתה אפליה, ואכן היה פה איזה אי-שוויון מסוים – לא ניכנס לסיבות, כי זה באמת לפתוח איזה פצע ישן, וזה גם לא נכון לשפוט את זה היסטורית, בטח לא בנאום בן שתיים וחצי דקות או דקה ו-20 שניות שנותרו לי – אבל מה מאפיין נורא את דודי אמסלם? הבכיינות. כל הזמן יש את מי להאשים: אין שופטים מרוקאים? אתם אשמים, בג"ץ אשם; אין אקדמאים מזרחים? אתם אשמים; הפריפריה שנות דור, ומתים הרבה יותר מוקדם מאשר במרכז? אתם אשמים.
קריאה:
יקר ברומא? אתם אשמים.
נאור שירי (יש עתיד):
יוקר המחיה? אתם אשמים; אין טייסים מזרחים? אתם אשמים; 8200? אתם אשמים. תגיד, יש משהו אחד, חבורה של בכיינים שלא יודעים לשלוט ולא יודעים לקדם מדיניות, ומפקירים יום-יום את הפריפריה בפרלמנט הזה ובכלל בשנות השלטון שלכם – יש משהו אחד שתיקחו בו אחריות, מר דודי אמסלם? אתה כל היום נותן לנו פה בראש, כאילו מה. יא מבולבל, אתה זה ששולט 30 שנה. אתם אלו שלא מקדמים את הפריפריה. אתם אלו שלא מקדמים את הפריפריה. והגיע הזמן, ידידי היקר, שמישהו יבוא ויגיד לך: נשמה, אתה אשם. אתה אשם שאין רכבות – –
דוד אמסלם (הליכוד):
שירי, זה מה שאנחנו רוצים לשנות.
נאור שירי (יש עתיד):
– – שאין חינוך, שאין אקדמיה, שאין שוויון. אתם אשמים.
דוד אמסלם (הליכוד):
זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לשנות.
נאור שירי (יש עתיד):
אתם אשמים.
דוד אמסלם (הליכוד):
רוצים לשנות את האליטה, ששולטת ולא נותנת לנו לשלוט. זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לעשות.
נאור שירי (יש עתיד):
לא האירוע הקטן של ממשלות השמאל – גם כמה אפשר כבר להגיד שמאל, שמאל וימין?
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
דוד אמסלם (הליכוד):
אתה כנראה עוד לא הפנמת מה קורה פה חודשיים.
נאור שירי (יש עתיד):
משפט אחרון. אתם אשמים, אף אחד פה לא אשם.
דוד אמסלם (הליכוד):
בדיוק, שלא עשינו את זה לפני 20 שנה.
נאור שירי (יש עתיד):
תסתכל במראה. ואני ממליץ למנכ"ל הכנסת לקנות שי לחג לפסח, מראה לחברי הכנסת – –
דוד אמסלם (הליכוד):
אנחנו אשמים שלא עשינו את זה לפני 20 שנה, אתה צודק. בזה אתה צודק.
נאור שירי (יש עתיד):
– – בייחוד מהקואליציה, שיום-יום תסתכלו במראה ותגידו לעצמכם. אתם הממשלה, אתם אשמים. אז תתבייש.
דוד אמסלם (הליכוד):
אתה צודק, אנחנו אשמים שלא החלפנו את בית המשפט והאליטות לפני 20 שנה. רק אנחנו אשמים.
נאור שירי (יש עתיד):
תתבייש כבר, תתבייש. כל הזמן אתה מאשים אחרים. אתה מדבר אלינו כאילו איזה חבורה של טמבלים.
דוד אמסלם (הליכוד):
דרך אגב, אני לא מדבר אליכם. אנחנו רוצים לעשות, לא לדבר.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה אשם בכול. אתה.
היו"ר ישראל אייכלר:
חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.
דוד אמסלם (הליכוד):
אתה צודק שאנחנו אשמים שלא החלפנו את האליטות כבר לפני 30 שנה.
נאור שירי (יש עתיד):
אז אתה אשם. תודה רבה.
דוד אמסלם (הליכוד):
נכון, ובאים לתקן עכשיו, הבנת?
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר, נראה אתכם מחליפים את האליטות. גיבור גדול.
דוד אמסלם (הליכוד):
שירי, שגאה להיות אשכנזי.
נאור שירי (יש עתיד):
אני אשכנזי?
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
אז אתה מקבל את שלטון האליטה על הראש שלך.
דוד אמסלם (הליכוד):
אתה מביך.
היו"ר ישראל אייכלר:
בבקשה.
מירב כהן (יש עתיד):
כן. עוד פריבילגית עלתה על הבמה.
נאור שירי (יש עתיד):
סליחה, השרה גב' מאי גולן – – –
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
על הראש שלך. על הראש שלך.
היו"ר ישראל אייכלר:
אתה מפריע לחברת הכנסת מירב כהן. בבקשה. לא להפריע, לא להפריע.
נאור שירי (יש עתיד):
השרה מעירה הערות ביניים שלא מהמקום, סליחה. זה בניגוד לתקנון.
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
מה אתה אומר?
היו"ר ישראל אייכלר:
אתה מפריע לחברת מפלגתך.
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
שכחתי שכתבת את תקנון הכנסת. איזו עליבות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
רגע, למה השרה לא יושבת פה? למה השרה לא יושבת?
נאור שירי (יש עתיד):
היא גם מפריעה, היא גם מפריעה, היא יושבת בצד.
היו"ר ישראל אייכלר:
היא לא חייבת לשבת איפה שאתה רוצה.
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
אני לא חייבת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא נכון, היא צריכה לשבת.
היו"ר ישראל אייכלר:
היא לא חייבת, לא.
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
עלוב, אתה עלוב, נאור. עלוב.
סימון דוידסון (יש עתיד):
השרה צריכה לשבת פה.
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
אתם עלובים.
היו"ר ישראל אייכלר:
היא לא צריכה לשבת.
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
אתם חבורה של עלובים.
היו"ר ישראל אייכלר:
איפה שהיא רוצה, שם היא תשב, ואל תפריע לחברת מפלגתך.
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
עליבות.
היו"ר ישראל אייכלר:
כן, היא יכולה לשבת איפה שהיא רוצה.
קריאה:
זה לא מכבד את הכנסת. אנחנו – – –
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
אתם עלובים, עלובים.
היו"ר ישראל אייכלר:
כן, כבדו אתם את הכנסת, ואל תגידו לשרים איפה לשבת.
נאור שירי (יש עתיד):
אנחנו מכבדים טוב מאוד את הכנסת.
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
עלובים. אתם לא מכבדים את עצמכם. עליבות.
היו"ר ישראל אייכלר:
שמענו, כן. בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא רק שמעת, גם ראית.
שרה במשרד ראש הממשלה מאי גולן:
עליבות.
היו"ר ישראל אייכלר:
גם ראיתי. אני אתחיל, לפנים משורת הדין, כי החברים הפריעו לך, אז אני מתחיל מהתחלה.
מירב כהן (יש עתיד):
אז קודם כול, לפני שנכנסתי, ראיתי את הכותרות של המהדורה, והייתה שם כותרת שאומרת שלא בטוח שהקואליציה הנוכחית תצליח להעביר את כל הרפורמה משפטית, אבל על דבר אחד הם בטוח יתעקשו, וזה השינוי של הרכב הוועדה לבחירת השופטים. מעניין, כאילו למה דווקא על זה הם מתעקשים? למה דווקא הרכיב הזה? זה לא ברור. אולי יש פה משהו אישי? אבל זה לא נשמע לי הגיוני. לא, לא יכול לקרות.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
לא יכול להיות. אין כלום כי לא היה כלום.
מירב כהן (יש עתיד):
לא, זה לא יכול להיות. לא, זה לא יכול להיות.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
טובת הציבור.
מירב כהן (יש עתיד):
מה פתאום? מה פתאום?
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
מה פתאום?
מירב כהן (יש עתיד):
בדיוק. אז זה מעניין, זו סוגיה. אולי חבר הכנסת אמסלם ידע לומר לי, למה דווקא את ההרכב לבחירת שופטים? יש פסקת התגברות, יש סבירות, יש יועצים משפטיים, יש כל מיני. מעניין למה ספציפית את מנגנון בחירת השופטים. אגב, אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל לראש הממשלה יש כתבי אישום, וסביר להניח שאחרי שהעניין יוכרע הוא יערער לבית המשפט העליון, ושם אולי הוא רוצה להשפיע על השופטים שיכריעו בעניינו. יכול להיות.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
לא.
סימון דוידסון (יש עתיד):
יש גם את החוק הצרפתי של חבר הכנסת אמסלם.
מירב כהן (יש עתיד):
יכול להיות? לא. זה לא הגיוני, לא הגיוני. אוקיי.
נאור שירי (יש עתיד):
זה למען יוצאי צרפת ומרוקו, זה לא חוק צרפתי.
מירב כהן (יש עתיד):
יש גם את החוק הצרפתי, אז הוא לא צריך את זה.
דוד אמסלם (הליכוד):
אתה יודע, חקירוקרטיה. אני מפנה אותך – חקירוקרטיה – למאמר של לפיד. השאלה היא רק מי מגיש את זה. ככה זה עובד, מבית המשפט העליון ועד הכנסת. השאלה היא מי מגיש, לא מה ההצעה אלא מי מגיש.
מירב כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אנחנו שומעים כל כך הרבה דיבורים על המהפכה המשטרית. כל כך הרבה ראיונות ניתנו על ידי חברי הקואליציה בנושא הזה – –
היו"ר ישראל אייכלר:
לא, לא להפריע. די, מספיק. מספיק, די.
מירב כהן (יש עתיד):
– – אין-ספור הודעות לעיתונות נשלחו, אבל הציבור – –
דוד אמסלם (הליכוד):
חקירוקרטיה.
מירב כהן (יש עתיד):
– – עדיין נותר עם שאלה שהקואליציה לא נתנה לה תשובה: מי יגביל את כוחו של השלטון? השאלה הזו היא לא שאלה שולית, כי מדינה שבה קיים שלטון ללא גבולות היא לא מדינה שיכולה לקרוא לעצמה דמוקרטיה. גם אם נניח, רק נניח, שהממשלה הנוכחית לא תפגע בזכויות אדם בסיסיות, מי ימנע מממשלות בעתיד לפגוע בזכויות כאלה? למשל גם כשאנחנו נחזור לשלטון, בעזרת השם, גם לשלטון שלנו לא הייתי רוצה כוח בלתי מוגבל.
דוד אמסלם (הליכוד):
דרך אגב, מי יגביל את כוחו של בית המשפט? מי יגביל את כוחו של בית המשפט? מי מגביל את כוחו של בית המשפט?
מירב כהן (יש עתיד):
המורשת שמשאירה הממשלה שלך בראשותו של נתניהו בעצם פותחת פתח מסוכן מאוד למשטר אוטוקרטי, שבו עלולים לפגוע בזכויות של כל אזרחי ישראל ללא יוצא מן הכלל. אז אני שבה ושואלת את חברי הממשלה: מי יגביל את כוחו של השלטון במדינת ישראל? הרי אצלנו אנחנו יודעים שהרשות המבצעת והרשות המחוקקת אחת הן.
דוד אמסלם (הליכוד):
החוק. דרך אגב, החוק, החוק. אבל מי מגביל את כוחו של בית המשפט?
מירב כהן (יש עתיד):
אבל אתם רוצים לשנות את החוק כך שלא יהיה אפשר להגביל את הרשות המבצעת.
דוד אמסלם (הליכוד):
לא, אבל יש חוק. אבל מי מגביל את כוחו של בית המשפט, שהוא מעל החוק? תשאלי את עצמך את השאלה. להפך, את שאלת את שאלת היסוד. מי שמגביל את הממשלה זה החוק – – –
מירב כהן (יש עתיד):
אבל היום הרשות המבצעת והמחוקקת אחת הן – –
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
מירב כהן (יש עתיד):
– – וההפרדה היחידה שיש לנו זה של הרשות השופטת.
דוד אמסלם (הליכוד):
מי מגביל את כוחו של בית המשפט?
היו"ר ישראל אייכלר:
חבר הכנסת אמסלם, היא סיימה את הזמן, תן לה לסיים.
מירב כהן (יש עתיד):
והשאלה היא איך באמת אנחנו נגביל. עכשיו – –
היו"ר ישראל אייכלר:
לא "עכשיו", תודה רבה.
מירב כהן (יש עתיד):
– – ברגעים האלו אתם מרסקים את הרשות השופטת, שהיא היחידה שיש לנו היום בעקרון הפרדת הרשויות. אתם רוצים למנות את השופטים על בסיס פוליטי ולא על בסיס הכישורים שלהם, ואתם מתכננים להעביר באופן מופקר חקיקה תחת הכותרת "חוקי-יסוד". הכול יהפוך להיות חוקי-יסוד כדי להימנע מביקורת.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. תודה רבה.
מירב כהן (יש עתיד):
והשאלה היא איך בכל זאת מישהו יגביל את הכוח השלטוני, ואתם לא נותנים לזה תשובה לא במקרה, וזו בושה גדולה. תודה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חברת הכנסת אורנה ברביבאי.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, חברים יקרים, במה אנחנו דנים עכשיו, ב-20:00? בחוק הנבצרות. אני רוצה להסביר לציבור בבית מה זה חוק הנבצרות. חוק הנבצרות, שמוביל אותו חבר הכנסת אופיר כץ, אומר את הדבר הבא: מי שיגדיר מהו נבצר ועל מה הוא נבצר זה ראש הממשלה. זאת אומרת, הוא מנוע מלכתחילה מלהיות ראש ממשלה, והוא זה שבעצמו יגדיר שיש לו היעדר נבצרות.
דוד אמסלם (הליכוד):
בולשביקים, זה בדיוק הבולשביקים. אתם – – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
לא מספיק, במקרה שיש לו נגיד איזו מגבלה פיזית או נפשית, חלילה, הוא זה שיגדיר לעצמו – תקשיבו מה אני אומרת – –
דוד אמסלם (הליכוד):
שניים וחצי מיליון איש – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
– – אם הוא כשיר או לא כשיר.
דוד אמסלם (הליכוד):
– – שניים וחצי מיליון איש הצביעו עבורו, שהוא כשיר, ואתם אומרים שהוא לא כשיר.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
ואחרי שהוא לא יגדיר לעצמו אם הוא כשיר או לא כשיר, נגיד שהוא לא יצליח – הממשלה שלו תקבע, ואם הממשלה שלו לא תקבע ברוב משמעותי, זה יובא לכנסת. נחשו כמה אנשים בכנסת, כמה חברי כנסת – אה, סימון, כמה אנשים צריכים להגדיר אותו, להכריע שהוא לא כשיר?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
90.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
90 ח"כים. על התגברות – שעוד נדבר הלילה, במעלה הלילה – להתגבר על בג"ץ, צריך רק 61, מספיק חברי כנסת; על זה שראש הממשלה לא כשיר – 90 חברי כנסת. וכאילו זה לא מספיק, אדון אמסלם מביא היום את החוק הצרפתי. מה זה החוק הצרפתי?
דוד אמסלם (הליכוד):
לא הבנתי. הנחתי אותו כבר ב-2015.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
אז לא מספיק שאי-אפשר – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
אני מ-2015 מגיש את החוק הצרפתי.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
יפה. כולכם תאבי שלטון – אתה, לוין, כולם.
דוד אמסלם (הליכוד):
וזה אחרי שקראתי את המאמר – אמרתי – של לפיד והסכמתי איתו.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
גם לא יכול לצאת לנבצרות וגם חסין מבג"ץ.
דוד אמסלם (הליכוד):
אמרתי לך, רק ביורוקרטיה. תקראי את המאמר.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
ואם זה לא מספיק, אז גם לבית משפט עשו – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
ולכן אני שוכנעתי מהמאמר של לפיד והגשתי את החוק.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
זאת הצעת החוק, אופיר. תתבייש לך. גם בית המשפט לא יוכל לדון בנבצרות של ראש ממשלה. ואני שואלת רק שאלה אחת: תגידו לי, אם הוא חף מפשע, ראש הממשלה, ואם הוא זכאי ואם הוא לא עשה שום דבר – לא שוחד, לא מרמה ולא הפרת אמונים – על מה אתם כל כך שומרים את האתרוג הזה? מה אתם כל כך פוחדים? מה הוא כל כך לחוץ שהוא צריך גם נבצרות וגם הגנה מבית משפט שלא ידון בו וגם התגברות וגם וגם וגם?
דוד אמסלם (הליכוד):
עוד מעט אני אסביר לך.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
וגם חוק צרפתי שאומר שהוא לא יוכל בזמן כהונתו כראש ממשלה להיות נידון על שוחד, מרמה והפרת אמונים. אתם כל כך מגינים עליו, כנראה שכולכם יודעים בדיוק מה הוא עשה.
דוד אמסלם (הליכוד):
אנחנו דואגים לדמוקרטיה.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
ואתם כל כך מתאמצים לשמור עליו כי אתם יודעים, אתם יודעים שאולי זה הסיכוי היחיד שלכם להיות פה.
דוד אמסלם (הליכוד):
דרך אגב, אנחנו דואגים לשניים וחצי מיליון שהצביעו, לא לאיזה מיעוט שמאלני שהצביעו עבורכם.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
אבל הציבור רואה – עוד פעם אני אומרת לכם – רואה לכם. ודבר אחרון שאני רוצה להגיד לך – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
אנחנו רוצים להגן על שניים וחצי מיליון מצביעים שלנו, לא על מיליון איש שהצביעו עבור כל השמאל.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
חבר הכנסת אייכלר, אני רוצה להגיד לך מילה. אתה עמדת פה קודם על הבמה ואמרת: מה אתם כל כך פוחדים – זאת תעמולה – מהחרדים? על מה אתם מדברים? מכניסים לכם שטויות לראש. אתה יודע, אתמול ילדה בת 13, אליענה חייט ממרום הגליל, חמש דקות לפני שהיא עלתה להופעה בבית הספר שלה לשיר, ילדה בת 13, אמרו לה: תרדי, את לא יכולה לשיר, יש פה בן אדם חרדי בקהל ואנחנו רוצים לכבד אותו. הפחד הוא לא פחד סתמי – הוא פחד מהפרדה, הוא פחד מהדרה, הוא פחד מזה שמחצית מהציבור יהיה זכאי לא לעשות שירות בכלל, כי ככה, כי הוא מקורב לשלטון, הוא פחד מכל דבר אחר.
היו"ר ישראל אייכלר:
אני מוכן לבדוק את הסיפור שלך.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
תבדוק, תבדוק. פורסם היום בעיתונים.
היו"ר ישראל אייכלר:
זה לא נשמע לי סביר, אבל כנראה שיש פה איזה פרט שחסר.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
שום פרט לא חסר. הדרה.
היו"ר ישראל אייכלר:
אם זה היה כתוב בעיתון סימן שזה שקר.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
הדרה. לא לא, הדרה. קבלו את העובדות כמו שהן. כשציבור גדול אומר לכם שזה בלתי אפשרי, יש סיבה.
היו"ר ישראל אייכלר:
אבל אם פנית אליי אני אגיד שהפרדה היא צניעות, היא קדושה, היא יהדות. זו לא איזו הפרדה גזעית. הפרדה שהנשים רוצות להיפרד מהגברים והגברים מהנשים שלא במסגרת המשפחה – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
לא, המרחב הציבורי הוא – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
– – זאת זכות דמוקרטית. המרחב הציבורי שייך לכל אחד – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
המרחב הציבורי הוא של כולנו, הוא שלך ושלי.
היו"ר ישראל אייכלר:
– – כולל הנשים שרוצות.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אבל היא לא רצתה. אבל במקרה הזה היא לא דרשה, היא רצתה לשיר. היא רצתה לשיר ומנעו ממנה.
היו"ר ישראל אייכלר:
את יודעת שבשווייץ, בציריך, יש חופים – בעיר הכי חילונית בעולם – חופים לנשים שדורשות שלא יהיו שם גברים.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
אבל זה לא הסיפור.
היו"ר ישראל אייכלר:
אבל יש שם הפרדה ברורה – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
ילדה בת 13 שבאה לשיר ואומרים לה: את לא תשירי בגלל חרדי.
היו"ר ישראל אייכלר:
– – הפרדה מגדרית בחוק של שווייץ.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
אבל אני לא מעוניינת בהפרדה.
היו"ר ישראל אייכלר:
אבל יש כאלה שכן רוצות.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
ואתה אומר לי: אני שולט במרחב הציבורי, ואני אדאג שתהיה לך הפרדה.
היו"ר ישראל אייכלר:
לא. זכותה של אישה שלא רוצה להיות מעורבת עם גברים – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
איך? אם אתה קובע חוק שאומר הפרדה – –
היו"ר ישראל אייכלר:
– – במרחב הציבורי, אז מה עושים?
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
– – אתה לא נותן לי את האפשרות.
היו"ר ישראל אייכלר:
לכן יש חוק החופים, שבכל עיר צריך להיות איזה חוף נפרד, ויש חופים מעורבים.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
חבר הכנסת אייכלר, כשאתה אומר שהציבור חרד סתם, אני עונה לך שהציבור מבין שאתם הולכים – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
אם יש מישהו לחרוד זה אנחנו. אנחנו המיעוט הנרדף.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
לא, לא. אתם לא המיעוט. אתם המיעוט שקובע לרוב, זאת הבעיה. במקום חיה ותן לחיות, אתה מיעוט שקובע לי, הרוב. זה הסיפור.
היו"ר ישראל אייכלר:
אני עכשיו אדבר – כסגן יושב-ראש כנסת אני לא יכול לדבר בכלל, אבל אם שאלת אני אגיד לך. אנחנו מיעוט חסר הגנה, ובראש ובראשונה חסר הגנה משפטית.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
איך אתה חסר הגנה אם אתה הולך להעביר עכשיו ביטול – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
כי שופטי בית המשפט העליון עוינים את כל אמונתנו.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
איך אתה חסר הגנה אם אתה הולך להביא עכשיו חוק לביטול הגיוס לצה"ל, כשהבן שלי והבן של כל אחד שיושב פה מתגייס לצבא?
היו"ר ישראל אייכלר:
על כל העניין הזה של צה"ל אני לא אדבר עכשיו, ואתם יודעים את דעתי. אני לא אגיד את זה פה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה דעתך? אנחנו לא יודעים.
היו"ר ישראל אייכלר:
אני אגיד, אבל לא כשאני יושב פה. אמרתי את זה לפני שבועיים. יש לי דעה מאוד ליברלית בעניין.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
אני אומרת לך שלא ליברלי להפריד, ובטח לא לתת לנערה צעירה בת 13 שאמורה לשיר, בגלל שיש חרדי בקהל.
היו"ר ישראל אייכלר:
את הסיפור בעצמו צריך לבדוק.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
ולכן זאת לא תעמולה – –
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
– – זה חשש אמיתי לצביון שלנו כמדינה דמוקרטית.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
היא לא הייתה פייטנית, היא הייתה פתיינית.
היו"ר ישראל אייכלר:
בבקשה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, חברים יקרים, מליאת הכנסת עומדת לאשר היום את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון) (נבצרות ראש הממשלה), חוק שמן הראוי היה לקרוא לו לא "נבצרות", אלא "חוק מניעת נבצרות ראש ממשלה". חוק פרסונלי, כמובן, כי אין דבר שהממשלה הזאת אוהבת יותר מאשר חוקים פרסונליים. אם חושבים על זה, זה אפילו קצת מצחיק, כי כולנו זוכרים את זעקות השבר כאשר אחרים ביקשו, ממש לא מזמן, לחוקק חוקים כמו חוק הנאשם או חוק הגבלת קדנציות. אז פרסונלי, מסתבר, זה לגמרי עניין של פוזיציה. בשבועות האחרונים אנחנו דנים בחוקים רבים שהדיון בהם היה אמור להתקיים, אתם יודעים, בוועדת החוקה – החוקה ואיטלולא, כן? אך הם מועברים לוועדות אחרות, ולעיתים אפילו מקימים לכבודם ועדות מיוחדות. כל זה כדי שוועדת החוקה תישאר פנויה לדון בנושא אחד בלבד: המרוץ להפיכה המשטרית שמקדמת ממשלת השחיתות והבושה. אז למה לנו חוק נבצרות דווקא עכשיו? הרי מאז קום המדינה הסתדרנו יפה מאוד עם הנורמה הקיימת, בוודאי מאז חוקק חוק-היסוד. החוק המוצע מאפשר נבצרות של ראש הממשלה רק בשל אי-מסוגלות פיזית או נפשית למלא את תפקידו, ולא מאפשר לבית המשפט העליון לדון בבקשה לנבצרות. יש כאן בעצם שינוי של הדין הקיים, המכיר במצבים נוספים אפשריים בנסיבות חריגות וקיצוניות ביותר ועל בסיס תשתית ראייתית כבדת משקל. אז את זה משנים. למעשה החוק הזה מעמיד את ראש ממשלת ישראל מעל החוק והופך אותו למורם מעם, ראש ממשלה בגלימת קיסר. והרי יכול להיות מצב – אני אומרת רק באופן ממש תיאורטי, כן? לא באמת – שראש הממשלה למשל מועל בתפקידו ומועל באמון הציבור – כמובן באופן תיאורטי, כן? מה יקרה אם ראש ממשלה יואשם, נניח, בשוחד, מרמה והפרת אמונים? האם גם במקרה כזה ראש ממשלה פטור מביקורת שיפוטית? אין שום איזונים ובלמים? אז הקביעה שראש ממשלה הוא מעל החוק עבורי מריחה כמו צעידה מסוכנת לכיוון של דיקטטורה. ועל מה החיפזון? אולי כדי למנוע מצב שראש הממשלה שלנו, עם שלושה כתבי אישום, שמתנהל נגדו משפט, יפעל בשיקול דעת המנוגד לטובת המדינה או העם? יכול להיות כזה דבר, שהוא יפעל בשיקול דעת שמנוגד לטובת המדינה או העם? תודה, אדוני.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי הקואליציה היקרים, תודה. רציתי להגיד לכם תודה באמת מעומק ליבי. בשקט בשקט קרה שבגלל כל ההמולה בשבוע האחרון על ההפיכה המשטרית והטיול של הזוג המלכותי לאירופה לרגל יום הנישואים, חמק מכולנו פרגון ענק שמגיע לקואליציה על חקיקה שמיטיבה עם כלל חלקי העם, מימין ומשמאל, חקיקה שמאחדת את כולנו ושבאמת עושה צדק עם אזרחי ישראל – חוק המשכנתאות הנהדר והעלום, שמסתבר שעבר באישון לילה בשבוע שעבר ועוזר במאבק שהכריזה ממשלת ישראל על יוקר המחיה, עם כל הצעדים המרובים שהיא עושה בעניין. אז אכן, יש 50% ירידה בהיקפי המשכנתאות שנלקחו ביחס לשנה שעברה, בגלל שאזרחי ישראל לא מסוגלים לקנות דירה, אבל מעכשיו הכול יהיה פיקס. אז תודה שהעליתם את זה לתשומת ליבנו. חיכינו לחקיקה הזאת במשך כל כך הרבה זמן. אני באמת מתנצלת שזה חמק מעיניי, אחרת הייתי אומרת תודה באופן אישי לראש הממשלה. תודה שאתה עוסק רק בחוקים שמיטיבים עם האזרחים שלנו. תודה שעמדת בהבטחת הבחירות של חינוך חינם מגיל אפס עד שלוש. איפה נאור? בדיוק רציתי לשאול. יש לו שני ילדים מתחת לגיל שלוש. זאת הייתה הבטחת בחירות מרכזית, שאמרת שתהיה בין הדברים הראשונים שתעשה, ועמדת בה כמו תותח. תודה שאתה עוזר להרים את הכלכלה באמצעות חיזוק בית המשפט והדמוקרטיה, מה שמביא הכנסות של מיליארדי שקלים חדשים למשק הישראלי. אין משקיע שמפחד להשקיע בישראל היום, בזכות הדמוקרטיה החזקה והיציבה שאתה אחראי לה. אז תודה שאתה דואג לכולנו, לא עושה צעדים קיצוניים בכלל, ובאמת מצליח להגיע להסכמות רחבות. אנחנו אסירי תודה שהממשלה עוסקת בחוקים שמיטיבים עם האזרחים בכל שעות היממה. תודה על החוק על שם נתניהו, שמונע הוצאת ראש ממשלה לנבצרות, שמכשיר שחיתות שלטונית ושהופך אותך לכול-יכול, כמו שמגיע לך – מעל לחוק; חוק על שם דרעי, שמאפשר לעבריינים להיות שרים; תוספת חשובה וקריטית של מימון לשני מעונות ראש הממשלה; וכמובן, איך לא? הכפלת תקציב הביגוד של ראש הממשלה ורעייתו ל-80,000 שקלים בשנה. זה חשוב מאוד. מה היינו עושים בלי זה?
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. משפט סיכום.
שלי טל מירון (יש עתיד):
עוד שני משפטים. אני שמחה שיש בירושלים ממשלה שדואגת בעיקר לעצמה, שמתעסקת סביב השעון בנושאים שקריטיים לעומד בראשה ולחבריו. אז כל שנותר לומר הוא נתראה בקרוב, בבחירות. תודה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום אני רוצה לדבר איתכם על קינג ביבי. מכירים את קינג ביבי? The King, הא, אופיר כץ? המלך המורם מעם, שטובתו האישית קודמת לטובת העם. מערכת המשפט של מדינה שלמה הולכת ונחרבת בגלל המצב המשפטי של אדם אחד, קינג ביבי. מחוק פרסונלי לחוק פרסונלי – חוק נבצרות, חוק תרומות, מימון הבתים שלו; היום כבר מר אמסלם התחיל לפרסם על החוק הצרפתי. ולכן, בשביל לחסוך את בזבוז הזמן בבניין הזה, של הכנסת, הצעתי לחברי הקואליציה בשבוע שעבר, אדוני היושב-ראש, להפסיק ללכת סחור-סחור, והכנתי בשבילכם הצעת חוק שקובעת שבנימין נתניהו עומד מעל לכל חוק, כיאה למלך במשטר מלוכה. זה החוק. אני אגיש לך אותו עוד מעט. יש בו שלושה סעיפים: 1. בנימין נתניהו חף מפשע, לא חשוב מה הוא עשה או יעשה; 2. מדינת ישראל תכלכל אותו ואת משפחתו מעתה ועד סוף ימיו; 3. בנימין נתניהו יעמוד מעל לכל חוק, ולא יהיה כפוף לביקורת שיפוטית. אבל, חבריי לקואליציה, לפי היהדות – אני שמח שאתה פה, אדוני היושב-ראש – אפילו למלך צריכות להיות הגבלות שמרסנות את הכוח שלו, ויש לי כמה ציטוטים. הראשון: לא ירבה לו כסף וזהב. לצערי, הקואליציה הזאת, במקום לדאוג ליוקר המחיה של הציבור, דואגת לכיס של נתניהו בשלל החלטות.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
לא, זה התרומות, זה המתנות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
חוק תרומות לנבחרי ציבור – זה עבור מימון ההליך המשפטי שלו; אישור תקדימי בוועדת כספים למימון שני הבתים הפרטיים של המלך נתניהו; תקצוב הוצאות רעיית ראש הממשלה באירועים; דירת איפור ותספורת, ועוד החלטות רבות שמנחם בגין היה מסמיק מבושה אם היה שומע אותן. הדבר השני, ואני מצטט: "לא ירבה לו סוסים". רק השבוע נחשפנו לשיירה של הרכבים של נתניהו שחצתה את איטליה, כי בכל זאת, צריכים להסיע את הפמליה שלו, שממלאת 60 חדרים במלון יוקרה. הציטוט השלישי: "לא ירבה לו נשים". ופה אני מברך אתכם, חברי הקואליציה. דווקא בצו הזה זכיתם, עמדתם יפה מאוד בו, עם ייצוג נשי שמתאים למדינות נחשלות בעולם – אפס מנכ"ליות במשרדי ממשלה, שש שרות בלבד, ששלוש הן חצי-חצי, ורק 14% של ייצוג נשי בקואליציה. תתביישו לכם, חברי הקואליציה. חברים יקרים, החקיקה ההרסנית שלכם מחזירה אותנו לימי המלוכה, רק שהפעם לא יהיה נביא בשער שיזעק ויבקר את השלטון, כי חברי הליכוד עוד לא גייסו את האומץ. הציבור מחכה לכם שתשמיעו קול – –
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
– – גלנט, דיכטר, ברקת, דנון, ישראל כץ, חיים כץ, אדלשטיין, אלי כהן, גילה גמליאל ואלי דלל. לא תוכלו להתעלם מזעקת העם, ולא – תיזכרו לדיראון עולם בספרי ההיסטוריה כחברי הכנסת שקרעו ופילגו את עם ישראל.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
משפט אחרון, ברשותך. לא צריך הרבה דמיון כדי להבין את זה. מספיק לבדוק כיצד מסתיים ספר מלכים. תודה רבה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה יודע איך הסתיים ספר מלכים?
היו"ר ישראל אייכלר:
אני יודע שאהרן ברק היה מלך בדיוק כמו שמנית פה. חבר הכנסת רם בן ברק.
רם בן ברק (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני שואל את עצמי, אופיר, למה החוק הזה כל כך דחוף, ומה אתם מתכננים לעשות, שאתם חוששים שיכריזו על נתניהו כמי שלא יכול למלא את תפקידו. למה אתם חושבים שהולכים לעשות כאן דברים שיביאו אנשים מסוימים להכריז על נבצרות? האם זה בגלל שנוסעים ל-24 שעות לרומא במחיר של 750,000 דולר, במקום שאפשר היה לחסוך את זה בנסיעה הלוך-חזור באותו יום לפגישה של 45 דקות, ואולי לעזור קצת לזוגות צעירים לקנות דירה? האם זה בגלל חוק המתנות המושחת, שמאפשר לראש הממשלה לקבל מתנות, ולא רק לו, לכולנו, לקבל מתנות מכל מי שרוצה להיות מקורב אלינו, ושנהיה חייבים לו? האם זה בגלל החזירות – אין לי מילה אחרת – שצריך לממן את שני הבתים באופן מלא? את כל הארוחות? אתה יודע, בפעם שעברה שהם ביקשו את המימון, בקדנציה הקודמת, כשהגיעו לוועדת הכספים, שאלתי את מנכ"ל משרד ראש הממשלה: תגיד, אני רוצה לשאול אותך שאלה ואתה תענה לי ביושר אם אני צודק. אם יושב יאיר נתניהו בבית בקיסריה ורוצה להזמין את החבר'ה מקיסריה, והם באים והוא מזמין עכשיו סושי, מי משלם את זה? הוא אומר לי: המדינה. על פי החוק – המדינה. אתם מבינים כמה המשפחה הזאת מושחתת? לא מטפלים ביוקר המחיה, לא מטפלים בדיור, לא מטפלים בשום דבר. דואגים למשפחת המלוכה. האם זאת הסיבה, שבנימין נתניהו חושב שיום אחד יבוא מישהו ויגיד: עד כאן, אי-אפשר להשלים עם השחיתות הזאת? אי-אפשר להשלים עם התופעה הזאת, שהוא בנה מרכז ליכוד, שכל הח"כים, כולל יושב-ראש הקואליציה, כל כך מפחדים שאם הם ילכו נגד נתניהו, הם לא ייבחרו לכנסת ולכן הם חייבים למלא את רצונו של השליט. שלא לדבר על הסיפור שקורה עכשיו בצה"ל. אבל זה, נראה לי שהפעם הבאה שאני אדבר תהיה איפשהו ב-03:00, 04:00. כשנדבר ב-03:00, 04:00 נדבר על הנושא הזה, כי אנחנו נמצאים במשבר שאם לא נפתור אותו יש סיכוי שלא נהיה פה. תודה רבה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איתמר בן גביר, שר הבט"ל, עמוס בהרשעות קודמות, היחיד מחברי הכנסת שהורשע גם בהסתה, משתלח היום בכלי התקשורת, כיכר השבת, בניצב עמי אשד, קצין ערכי, מקצועי, שפועל לטובת אזרחי המדינה למעלה מ-30 שנה. הוא טוען נגדו שהוא נותן לאנרכיה להשתולל – אדם שלא עשה דבר אמיתי אחד לטובת אזרחי המדינה למעט שנאה, פילוג, שיסוי, וביצוע של עבירות פליליות. אתם משווים בנפשכם את שר הביטחון עולה לשידור בתחנת רדיו ואומר כך או אחרת על אלוף פיקוד מרכז או דרום או על איזה ראש אגף בצה"ל? לא. לא תשמעו את זה אף פעם. האדם הזה נטול ערכים, נטול מצפון, אומר באותו ריאיון שהוא מקבל כל יום בין 70 ל-90 החלטות; כנראה איפה להתראיין, איפה לשדר, איזה סרטון להעלות – אלה ההחלטות שהוא מקבל. זה האיש, זאת דמותו. הדבר היחיד שמשתווה בכלל למספר ההרשעות הקודמות של איתמר בן גביר, שר הבט"ל – – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
שר הבט"ל.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
הדבר היחיד שמשתווה למספר שלו הוא מספר התפקידים שעשה ניצב עמי אשד במשטרת ישראל. הייתי מדריך בבית הספר הארצי לשוטרים בשפרעם והוא היה מפקד מחלקה בקורס קצינים, משם אני מכיר אותו. אדם שעשה כל מה שהוא עשה לטובת אזרחי מדינת ישראל. האמת, הוא מבין פחות באנרכיסטים ובפורעי חוק מאיתמר בן גביר, כי בזמן שהוא עשה את התפקידים האלה, הוא ביצע עבירות פליליות. היום הוא השר. בושה לממשלת ישראל, בושה לכל חברי הממשלה, בושה לראש הממשלה שידע מה הוא שם שם – את זה שהוא לא רצה להצטלם איתו. לא רצה להצטלם איתו זה האיש שאחראי לביטחון תושבי מדינת ישראל. הוא בא עם הטיקט, עם הסיפור שהוא יטפל בביטחון של אזרחי מדינת ישראל. פורע חוק, עבריין מורשע. בושה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ראיתי קודם את השר קרעי עומד כאן באחד המסדרונות עם קבוצה של פעילים שלו, כנראה. יום שני זה בכלל יום, אדוני היושב-ראש הקודם של הכנסת מיקי לוי, שהבניין מופצץ באישורי כניסה – קשה לנו כאילו לעבור פה – של אנשים טובים: חברי מרכז, פעילים, אבל הוא נראה אחרת. הציבור לא רואה את זה, לא מצלמים את זה, הוא לא יודע את זה. ראיתי את השר קרעי עומד עם איזו קבוצה של חברים כאלה, ורציתי להגיד לו משהו, ולא אמרתי לו כדי לא להעליב אותם חס וחלילה. אני לא מכיר אותם, אבל מה שרציתי להגיד לו, לשאול אותם, לשאול אותו אם אלה טייסי ה-F-15I שמחליפים את אלה שהוא אומר שנסתדר בלעדיהם. הוא מבין בזה כאילו כמו זה שיושב כאן על הכיסא, שקורא לי "יהודון", גם הוא מבין אותו דבר – –
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא שלח אותם לעזאזל.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – בקלות הבלתי-נסבלת הזאת של אנשים שבחיים לא היו במקומות האלה. הרי אנחנו יודעים, גם חברת הכנסת השרה לשעבר, ראשת אכ"א, אורנה ברביבאי, יודעת מי נכנס בתחילת התהליך וכמה יוצאים בקצה של התהליך של טייס F-15I; כמה אנשים מטובי הנוער שיש לנו – וגם הנערות, צריך לומר היום – נכנסים לתהליך של המיון לקורס טיס, כמה יוצאים, כמה מהם יוצאים טייסי קרב, וכמה שנים צריך לעבור כדי שהם יהיו טייסי קרב, כדי שאחר כך הם יטיסו ויהיו מובילים בטייסת 69.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
ומילואים. הרבה מילואים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אין לנו כאלה. זה מה יש. והקלות הבלתי-נסבלת הזאת של המחיקה שלהם, של "מסתדרים בלעדיהם", כאילו אלה יחליפו אותם, כאילו הוא יכול להחליף אותם. הזלזול הזה – אני לא בעד זה. כל אחד יש לו את היכולות שלו, את הכישורים שלו, את ההתאמות שלו, אבל שם אנחנו מכירים את הקושי, את המגבלה של הכמות, את האיכות הזאת, ואנחנו כאילו מבטלים אותם.
היו"ר ישראל אייכלר:
תם הזמן שלך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז אני אגיד משפט אחרון. אני רוצה רק לומר שההתעלמות הזאת או חוסר ההבנה זה כמו שמתעלמים מזה שראש הממשלה הזה, סתם לא מזמינים אותו לארצות הברית, איחוד האמירויות סתם מבטלים עסקה, הדולר סתם עולה ביחס לשקל.
היו"ר ישראל אייכלר:
המשפט הסתיים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני יורד. כאילו מציאות שמתרחשת מול העיניים ויש ממשלה שחיה באמת באמת במציאות אחרת. הבעיה היא שאת המחיר נשלם כולנו. תודה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
כמה כואב הלב. לפחות שיסתמו את הפה.
היו"ר ישראל אייכלר:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, אני מבקש את תשומת הלב של היועץ המשפטי, מטעם היועצת המשפטית של הכנסת, היושב בתא. אתמול, בתאריך 12 במרץ, הגישו סיעות האופוזיציה בקשה לדיון 40 חתימות בהשתתפות ראש הממשלה, לפי סעיף – תרשום לך – 45(א) לתקנון הכנסת. זה מופיע בתקנון הכנסת. לפי הסעיף הכנסת תקיים את הדיונים בתוך 21 ימים לקבלת הדרישה, כאשר ימי הפגרה לא יבואו במניין הימים. בתאריך 25 בינואר קבעה ועדת הכנסת כי כנס החורף – תרשום את התאריך – יסתיים ביום ראשון 2 באפריל. על בסיס הנתונים על הכנסת לקיים את הדיון עוד במושב הזה – לכן אני מבקש את חוות דעתה של היועצת המשפטית בעניין הזה בכתב. אני אומר את זה בכוונה מעל הדוכן. אני שומע ממשרדו של ראש הממשלה, והשליחים הגיעו אל כולנו – ראש הממשלה לא יבוא, זה לא נופל בימים, זה נופל בימים. אני מכיר את התקנון.
קריאה:
זה ממש לא נופל בימים.
מיקי לוי (יש עתיד):
חברת הכנסת בראשי, נראה לי שאת יושבת בתא הלא-נכון, עדיין לא בין חברי הכנסת. לכן אני מבקש מכם להוציא חוות דעת בכתב. בדקנו, זה נופל במניין הימים – –
קריאה:
לא.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – שראש הממשלה לא יבוא, אין בעיה. ואתם רשאים לכתוב חוות דעת כהבנתכם, אבל אחר כך נתמודד אם חוות הדעת תהיה שלילית. זה לעניין זה.
אופיר כץ (הליכוד):
אם שלחת מכתב, אתה יודע את זה.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא. אני בכוונה אומר את זה, כדי שיירשם – – –
אופיר כץ (הליכוד):
אתה מכיר את היועצת המשפטית, היא עונה לכל מי שפונה.
מיקי לוי (יש עתיד):
מרכז הקואליציה – הוא לוקח לי את הזמן, אז תוסיף לי חצי דקה.
היו"ר ישראל אייכלר:
אני לא מוסיף – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אני אומר את זה כדי שזה ייכנס לפרוטוקול הכנסת, אני לא אומר את זה סתם. ולכן כרגע זה נמצא על שולחנו של יושב-ראש הכנסת והוא בוחן את זה. אין מה לבחון, זה נופל במסגרת החוק. אני אומר דבר נוסף, אדוני היושב בראש. לאחר שנתניהו כשל למנות את מקורבו ואיש סודו מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי לממלא מקום ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ביקש ראש הממשלה נתניהו לעצור את המכרז. עוצרים מכרזים לאיתור מתאים לראש הלשכה לסטטיסטיקה עד לאיתור ומינוי ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מטעם נתניהו.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
נתניהו רוצה להשתלט – חצי דקה – גם על הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מטעמו. מה הסוד, חברים? שליטה במספרים. בדיקטטורות שולטים במספרים, מייפים אותם עבור הציבור.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
עד להיכן תגיעו? זוהי שחיתות ציבורית. אתם הופכים את ישראל לדיקטטורה בצעדי ענק. תודה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון.
מיקי לוי (יש עתיד):
פחד אלוהים להיות פה במדינה. דיקטטורה.
היו"ר ישראל אייכלר:
אתה מפחיד את עצמך ואת הציבור.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני בטוחה שאתה טועה. אני תכף אסדר לך את זה – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
לא לא לא, אני לא טועה. תספרי.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה טועה. אתה טועה.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, אני לא טועה. את טועה. תספרי טוב את הימים.
טלי גוטליב (הליכוד):
אל תדאג, לספור אני יודעת.
דבי ביטון (יש עתיד):
אפשר שקט? תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, "את פשוט לא מעניינת. את משעממת אותנו. אנחנו רוצים לדון בדברים שמעניינים אותנו". נכון, כבוד ראש הממשלה, מזה חודשיים אנחנו דנים רק בדברים שמעניינים אותך, את הבית שלך, את הנסיעות שלך, את הנבצרות שלך, את ההפיכה השלטונית, רק כדי שתימלט מאימת הדין. ומה איתנו? זה עד כדי כך משעמם? עד כדי כך משעמם לעמוד בהתחייבות שלך לאזרחים התמימים ששמו בקלפי, האמינו לך? ומה אתה עושה עכשיו? עסוק? חודשיים אנחנו יושבים, בכל יום דנים – במה דנים? במה שטוב רק לך. בשיא חוצפתך מצאת לנכון לנסוע בסוף שבוע שעבר ועוד סידרת לעצמך עוד סוף שבוע בקרוב, כי מה זה משנה? אמרה הגאונה, זו שמאוד שומרת עליך, "שתישרף המדינה". מה אתה חושב שקורה עכשיו? המדינה נשרפת. אנחנו נקרעים. יש קרע מטורף בעיר. אחים אנחנו. אתם מנסים ליצור מרחק בינינו. זה לא יקרה. אנחנו נמשיך ונפגין ונשמיע את קולנו. זו ההזדמנות שאני רוצה מכאן לחבק, להודות למפגינים ולמפגינות. תודה רבה שאתם מחזקים אותנו. תודה רבה שאתם יוצאים לרחוב ואתם מראים מה זה ישראל הליברלית, הדמוקרטית והיהודית. אף אחד לא ישנה את הצביון שלה. אנחנו נילחם. אתם הכוח שלנו. אנחנו מעריכים אתכם מאוד, מצדיעים לכם, לטייסים, לכל אנשי מלח הארץ, הפטריוטים. אתם לא אנרכיסטים. האנרכיסטים יושבים בצד הזה, כי הם עכשיו בונים לעצמם מדינה של עצמם. אבל שישכחו מזה – אנחנו פה כדי לשמור על המדינה הזו. בשביל זה נבחרנו. ימיה של הממשלה הזו ספורים, תזכרו את מה שנאמר. לו יהי.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא נתניהו – לא מעניין. מתברר, אדוני, שהקריטריון שלפיו קובעים אם חקיקה מתקדמת או לא בבית הזה הוא אם החקיקה תורמת לנתניהו או לא תורמת לנתניהו. אחרי הגדלת ההוצאות של הנסיעות לחו"ל, הוצאות האיפור, הכפלת מספר העובדים במעונות ראש הממשלה, אחרי חוק המתנות, שיאפשר לראש הממשלה ובני משפחתו לקבל תרומות מהציבור, הגיע הזמן לעבור לעוד חוק שעוסק, איך לא, בבנימין נתניהו. חוק נבצרות נתניהו שאנחנו דנים בו היום הוא חוק-יסוד פרסונלי שנתפר במיוחד למידותיו של בנימין נתניהו. הרי נתניהו חתם מול הציבור בבית המשפט על הסדר ניגוד עניינים שמונע ממנו לעסוק בנושאים המשפיעים על משפטו, ובהם חקיקה בעלת השפעה על ההליך הפלילי – הסדר שנתניהו, כמו שכולנו יודעים, הפר ברגל גסה יחד עם כל נורמה של תקינות ציבורית או מוסר. הוא הרי חתם על הסכמים קואליציוניים שבהם קיימת התחייבות גורפת להחלשת מערכת המשפט. הוא מינה ביודעין שר משפטים שמשאת חייו היא השמדת מערכת המשפט. בגלל שהוא נשען על פרנויות של נתניהו ולא על צידוקים חוקתיים אובייקטיביים, התיקון לחוק-היסוד הובא בהליך מזורז והוא מלא בחורים, גם מהותיים וגם טכניים. חברות וחברי הכנסת, מדובר במופת של שרלטנות, והוא מבוצע על חוקי-היסוד של מדינת ישראל. מדובר לכאורה בנבצרות זמנית, אך לפי הנוסח הזה שמביא לנו כאן אופיר כץ, ראש הממשלה שהוצא לנבצרות לא יוכל לשוב לתפקידו לאחר שסיים את תקופת הנבצרות. היא לא זמנית. אז האם מדובר בנבצרות או בהדחה דה פקטו, שעל הדרך גם מפזרת את הממשלה? ההצעה מדברת על נבצרות מטעמים בריאותיים בלבד. האם שרים וחברי הכנסת יקבלו החלטות על בסיס חוות דעת רפואית? מטעם מי? כמה חוות דעת? מה יהיו משקלן בתהליך קבלת ההחלטות? ההצעה דורשת רוב של 90 חברי כנסת כדי להוציא ראש ממשלה מכהן לנבצרות בניגוד לרצונו, הליך שצריך להיות מותנע על ידי חבר ממשלה שהוא גם חבר כנסת. למה שאותו חבר כנסת שהוא גם שר לא יהיה ילך לנתיב פשוט יותר של אי-אמון קונסטרוקטיבי, שלא דורש 90 אלא דורש רק 61? את כל השאלות האלה ועוד שאלנו בוועדת הכנסת, שאלנו ונותרנו ללא מענה. אין בנוסח שאנחנו מצביעים עליו שום היגיון, שום היגיון, אבל יש לו מטרה אחת ברורה: להלך אימים על היועצת המשפטית לממשלה ועל שומרי הסף של מדינת ישראל. זאת כל המטרה שלכם.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אתם עושים פלסטלינה מחוקי-היסוד שלנו ומהלכים אימים על שומרי הסף. תתביישו לכם.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה.
עידן רול (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, ברשותכם אני אתייחס רק ב-20 שניות לנושא הנבצרות ואז נמשיך לנושא הבא. גם לפי נוסח הצעת החוק שעליה אנחנו מדברים צריך להוציא את נתניהו לנבצרות. אם נתניהו אשכרה לא זוכר שהוא הצביע נגד ההתנתקות וחוזר ומגדיר את עצמו כמי שהיה אופוזיציה להתנתקות, זה מעלה שאלות כבדות משקל לגבי רמת התפקוד שלו והיכולת שלו, ואם החוק הזה עובר, אני מציע מייד להתחיל דיון בממשלה על נבצרות נתניהו. עכשיו לענייננו. אני רוצה להתייחס לנאום השקרים של השר המוחרם סמוטריץ', אותו אחד שאף אחד בוושינגטון לא רוצה לראות. אני מצטט, ובואו נפריך את השקרים: "בחודשים האחרונים כשר האוצר, אני עושה כל מאמץ כדי לחזק את מדינת ישראל. אני פועל להורדת יוקר המחיה, להגברת התחרות במשק ועוד". יוקר המחיה זה בערך הפרק היחידי בחוק ההסדרים שלא קיים, שהם הוציאו. הלאה. "אני מבצע צעדים על מנת לוודא שישראל מתנהלת במדיניות פיסקלית אחראית". זה הזמן להזכיר את הכותרת שהגיעה ממש לפני שבועיים, שבה סמוטריץ' תוקף את הנגיד בגלל העלאת הריבית. "אנחנו בונים את הארץ הזאת עבור כל יושביה". הוא שכח לומר: חוץ מהייטקיסטים, משפטנים, מדענים, אקדמאים, רופאים, טייסים או כל אחד, לא משנה מה המקצוע שלו, שמאמין בישראל כדמוקרטיה. הוא מסיים: את הארץ הזו אנחנו בונים ומביאים אותה אל קדמת הבמה העולמית. אז לא, הארץ הזאת הייתה בקדמת הבמה העולמית כמדינה חדשנית, כסטרטאפ ניישן. אתם מביאים את כל הסחלה ואת כל הקלקולים שלכם לבמה העולמית. מאז שאתם הגעתם יש לנו רק סיקור שלילי. הלאה. עכשיו הוא מתחנף ליהדות התפוצות, כאילו הם לא הוציאו מכתבי גינוי ודרשו שלא יכניסו אותה לארצות הברית רק לפני שבוע. "אני רוצה להגיד תודה", אומר סמוטריץ', "על החיבור הבלתי-ניתן לערעור של ישראל ויהדות התפוצות – – – יש בינינו אנשים דתיים וחילונים, רפורמים, קונסרבטיבים, unaffiliated ואחרים". יש לנו מחלוקות, בלה בלה בלה בלה, "אך לרגע אחד אסור לשכוח כי אנשים אחים אנחנו". אז מעבר לזה שכמעט כל ארגון בעולם, לא משנה כמה הם נמנעו עד היום מזה, כל פדרציה, ועידת הנשיאים, כולם גינו את סמוטריץ', אני רוצה לקחת אתכם לכותרת שאומרים בשם מפלגה שלו, הציונות הדתית: "המפלגה מתנגדת להכרה ולגיטימציה בזרמי הרפורמים והקונסרבטיבים. יש לנו עמדה נחרצת בנושא, כפי שהוכחנו בהתנגדותנו הברורה למתווה הכותל". סמוטריץ', יש אינטרנט, נשמה. אנשים זוכרים. יש גם google translate, הם יודעים יותר טוב ממך מה אתה אמרת פה. הלאה, לדבר השלישי, עוד פנינה: "הברית של ישראל וארצות הברית היא ברית של ערכים, של שוויון, של דמוקרטיה ושל הכלה".
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
עידן רול (יש עתיד):
"לערכים הללו, לצערנו, אין לנו הרבה שותפים בעולם שהולך ומקצין". העולם שהולך ומקצין זה הממשלה שלכם. גינו אתכם כבר הנשיא ביידן, שגריר ארצות הברית בישראל, דובר הבית הלבן וסנטורים מהרפובליקנים ומהדמוקרטים. הדבר היחיד שעשיתם טוב זה לתקן את הנזק של נתניהו מ-2015 – החזרתם את ישראל להיות בי-פרטיזני. עכשיו מגנים אותנו גם הדמוקרטים וגם הרפובליקנים.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק.
סימון דוידסון (יש עתיד):
רגע, אין שר. אין שר.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אין שר במליאה? יש. יש, יש, השרה גולן. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרה גולן, החוק הזה, חוק הנבצרות, הוא נולד בחטא, הוא קודם בחטא, וסביר להניח כי יאושר היום בחטא ויכתים פעם נוספת את הבית הזה בחקיקה פרסונלית ומושחתת. הרי מטרתו היחידה של החוק היא להעניק לראש הממשלה שמואשם בשחיתות אפשרות להתחמק מביצוע הסדר ניגוד עניינים מחייב. החוק הזה הגיע לוועדה מיוחדת – שגם היא, אגב, נולדה בחטא – בנוסח רשלני ומבולבל, וגם היום, אחרי שעות של דיונים, לכאורה עניינים ברמה הטכנית, הוא לא מוכן, פשוט לא מוכן לקריאה ראשונה. אבל בואו נעזוב את הטכני, בואו נדבר על המניע. כמה חוקים פרסונליים מושחתים עוד יגיעו לשולחן הכנסת העשרים-וחמש מטעם המשפחה שאינה יודעת שובע? וחברי כנסת, במקום לשרת את הציבור, משמשים כלי שרת של השחיתות. אני עדיין לא מצליח לשכוח את התמונה: 13 חברי כנסת מהליכוד נשלחים לוועדת הכספים להגן על מימון של שני בתים פרטיים למשפחת נתניהו ועוד כל מיני הטבות כספיות מופרכות. הבאתם לכאן להצבעה את חוק התרומות, או במילים אחרות, חוק מיליקובסקי, רק כי בית המשפט חייב את נתניהו להשיב 270,000 דולר שהוא קיבל בניגוד לחוק. ורק לחשוב כי מדובר בפוליטיקאי שעומד לדין בפרשת המתנות. הבושה מתה, היא פשוט מתה. ומה שמדהים – שניסיתם לתרץ את ההצעה המושחתת באצטלה של הטיפולים הרפואיים. הרי החוק היחיד, היחיד שעד כה מקודם בכנסת הזאת עם הכותרת "זכויות החולה", זה חוק החמץ. מה שאתם לא מבינים ולא רוצים להבין – שמגיע היום שבו החגיגה המושחתת מסתיימת, והיום הזה מתקרב בצעדי ענק. לאזרחים נמאס מכם, לרוב הישראלי השפוי נמאס מכם – מהשקרים שלכם, מהשחיתות שלכם, מהניתוק שלכם, מהצורך הבלתי-הגיוני שלכם להמשיך ולשפוך כספי ציבור, מיליוני שקלים על משפחה אחת בלבד. איבדתם את הדרך. איבדם את הבושה. חוק הנבצרות הבזוי יעבור היום במליאה, והוא יסמן ביתר שאת את הנבצרות הערכית והמוסרית של הקואליציה, שהתנתקה באופן סופי מאזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה. חברת הכנסת פנינה תמנו.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, תחילה אני מבקשת לשלוח מכאן איחולי החלמה מהירה לאור אשכר ורותם מנסנו, פצועי הפיגוע בדיזינגוף ביום חמישי האחרון. יחד עם כל עם ישראל התפללנו אתמול לשלומם, בתקווה גדולה לעורר את רפואתם, כך גם היום וכך גם עכשיו. מי שבירך אבותינו ואימותינו אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן, דוד ושלמה, שרה, רבקה, רחל ולאה, הוא יברך וירפא את כל חולנו, ובכללם אור בן נטלי ורותם בן מזל, הזקוקים לרפואה שלמה, בעבור שאנחנו מתפללים להחלמתם. בשכר זה הקדוש ברוך הוא ימלא רחמים עליהם להחלימם ולרפואתם ולהחזיקם ולהחיותם, וישלח להם מהרה רפואה שלמה מן השמיים, עם כל חולי ישראל, רפואת הנפש ורפואת הגוף, השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן. אמן.
היו"ר ישראל אייכלר:
אמן.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
במעבר חד, בנאום הזה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על אירוע חריג ביותר ומקומם שאירע אתמול בבית ספר בנתיבות. כמה תלמידות תיכון יוצאות אתיופיה, בנות הקהילה שלי, גילו לתדהמתן במהלך טיול שנתי שהמורות ה"אהובות" שלהן מנהלות קבוצת ווטסאפ ייחודית, שכותרתה בעבור התלמידות האלה "טיול שנתי לשחורות", על מנת ליצור מרחב בטוח, לצערי, לגזענות. בקבוצה המורות התבטאו באופן גזעני, מעליב ומשפיל וחסר כל חינוך ותרבות, תוך שהן מציינות את שמות התלמידות ומגדפות אותן על רקע צבע העור שלהן. אני מבקש מכם, חברי הכנסת וחברות הכנסת, לנסות לדמיין איזו חוויה זו עבור התלמידות – שיש לי בת בגיל שלהן – לגלות שהמורות שלהן, אותן מורות שאמורות להיות מודל לחיקוי ודוגמת להתנהגות סובלנית ומכילה, מתנהגות באופן הכי בזוי שיש, מתבטאות בתוך הקבוצה באופן גזעני, ואחת הבנות פשוט רואה את הקבוצה, רואה מורה מדפדפת והיא קולטת את השם של הקבוצה. הנזק הרגשי זה צלקת לכל החיים, בטח כשמדובר במורים. כפי שאמרתי אתמול, המקרה הזה הוא גם הזדמנות עבורנו ועבור משרד החינוך ושר החינוך בפרט לגלות אפס סובלנות לגזענות. אני שוחחתי אתמול עם שר החינוך קיש, ואני רוצה גם לברך אותו על הגינוי המיידי שלו. הוא גם הוציא סרטון ואמר שהוא יגלה אפס סובלנות. הזמינו את המורות לשימוע. אני אומרות שזה לא מספיק רק להזמין אותן לשימוע – הן לא יכולות להיות מורות בית ספר. לקחת את המקרה הזה אפילו עוד צעד אחד קדימה – להעביר הכשרות מורים להכלה; להעביר גם הכשרות לתלמידים ולתלמידות. לסיום הנאום, אני רוצה לומר שאפו ענק לאותן תלמידות חכמות ומקסימות על התושייה, שהצליחו לצלם את המסך גם כשאחת המורות מגוללת את ההסתלבטויות ואת ההתבטאויות הגזעניות. אני מחבקת אתכן מכאן. רבים מאיתנו כאן בכנסת, חברי כנסת וחברות כנסת, מגנות בתוקף את הדבר הזה, ובתקווה שאנחנו גם נביא אותן בשבוע הבא ונעשה להן חוויה מתקנת, שידעו שלא כל עם ישראל גזען. תודה רבה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה.
גדעון סער (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להקדיש את זמן הדיבור הקצר שיש בדיון האישי הזה להתייחס לדבר שאנחנו מרבים לשמוע עליו במשך כל היום, במהלך כל הימים האחרונים, וזה סוגיית ההידברות. הממשלה מנסה לייצר מראית עין כאילו פניה להידברות, בשעה שמעשיה אומרים את היפוכו של דבר, כולל בחוקים שאנחנו נתבקש להצביע עליהם הלילה. אבל אני רוצה להזכיר את תחילתו של דבר, כי הוא יכול ללמד גם על המשכו ועל סופו. בתחילת הדרך, כאשר הדבר הוצע, באו אנשי הקואליציה ואמרו: הידברות? איזה הידברות אתם רוצים? הידברות זה בוועדות; הידברות זה לצורך העניין בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. בענייננו, הוקמו עוד ועדות מיוחדות, כמו הוועדה שהכינה את הצעת החוק הזאת לקריאה ראשונה – אגב, הזיה, הזיה שתיקון לחוק-יסוד, שאמור להיות חלק מהחוקה, לא נדון בוועדת החוקה, חוק ומשפט כי זה מפריע לבולמוס החקיקתי הראשי שיש. אבל כל מי שעקב אחרי הדיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, יכול לומר שזה נראה כמו הכול חוץ מהידברות. הסובלנות, הקשב, הרצון לשנות אפילו דבר קטן – לא היה קיים ולא קיים היום באף אחד מהחוקים שעלו לדיון. אדרבה, באה האופוזיציה והציגה השגות מאוד רציניות; עזבו אופוזיציה, באו היועצים המשפטיים. לפחות בשני חוקים שאני זוכר, בשתי הצעות חוק שאני זוכר, באו ואמרו: כזה שינוי רדיקלי בכללי המשחק מחייב תחולה מהכנסת הבאה, מהכנסת העשרים-ושש. נו, זה שינה למישהו משהו? השתנתה אות באחת מהצעות החוק הללו שאיננה באה מגורמי הקואליציה עצמם? התשובה לכך היא כמובן שלילית. כשזה הלך הרוח, גם הדיון עצמו בוועדות נראה כמו פארסה, כמו מחזה של חוסר סובלנות כלפי דעות אחרות, כלפי תפיסות אחרות, והוא בוודאי רחוק מאוד מהמושג הידברות. וכאשר בצוק העיתים באים ואומרים: אז בואו נעשה הידברות שהיא איננה בוועדה הפרלמנטרית – אז אם היא איננה בוועדה הפרלמנטרית, הדבר המתבקש הוא שתהיה עצירה של החקיקה וניתן יהיה לקיים את אותו שיח.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מרדכי – מיכאל ביטון איננו? אז חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה.
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
ברשותך, אנחנו התחלפנו עם חבר הכנסת ביטון. טוב, תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יש פה שר? כן, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו למעשה נמצאים כאן באחד מהאירועים ההזויים בתולדות הכנסת, כי אנחנו דנים בחוק הזוי שלכאורה בכלל לא ברור מאיפה הוא בא לעולם, ואם יש בכלל סיבה לחששות הפרנויה של ראש הממשלה מהאירוע הזה של הנבצרות, זה דווקא התגובה שלו לאירוע, כן? לפעמים התגובה מלמדת שאולי יש דברים בגו. כי לפי מיטב הבנתי, אף אחד לא התכוון בשלב הזה לטעון לנבצרות של ראש הממשלה. זה נכון שבית המשפט העליון החליט לדון בסוגיה הזאת וזו זכותו – הוא קיבל עתירה, ובית המשפט דן בעתירה שהוא מקבל. אבל התגובה על ההחלטה הזאת של בית המשפט, כולל החוק הזה, שהוא המשך של התגובה הזאת – אני חייב להגיד שאם חשבתי לרגע שיש איזשהו מקום לדיון הזה, זה אולי התגובה עצמה. כי מה קרה? דיון רגיל בבית המשפט, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קורה לא פעם ולא פעמיים. מן הסתם, הממשלה התבקשה לתת תגובה. לפי ההדלפות שראינו, היועצת המשפטית לממשלה, למרות כל מה שמטיחים בה, בכלל לא התכוונה ללכת לנתיב הזה. ואז, איזו רמת פרנויה. אני ספרתי תוך 24 שעות, נדמה לי שלוש הודעות שונות מרגע הודעת בית המשפט יצאו מפי הגבורה על כך שיש פה הפיכה, הפיכה צבאית, ניסיון הדחה בלתי חוקי. אני, כזאת פעלתנות אינטנסיבית מזמן לא זוכר. אגב, לפי מיטב זיכרוני, זה איכשהו נפל בדיוק על מוצאי שבת ועל הזמנים אחרי פיגוע קשה שהתרחש בירושלים, ורק בזה עסקו. במקום להתעסק במאבק בטרור, עסקו במאבק עם הפרנויה והסכנה שבכלל לא הייתה קיימת, והגדילו לעשות עד כדי כך שאמרו שאם בית משפט יעז להחליט – אנחנו לא נכבד אותו. זה, אגב, נדמה לי הפעם הראשונה שראשי המדינה אומרים באופן ברור שאם בית משפט יעז להחליט משהו x – אנחנו מתכוונים לא לכבד אותו. אני לא זוכר אירוע כזה. אני זוכר אירוע הפוך, כשמנחם בגין, זיכרונו לברכה, החליט בית המשפט משהו שהיה מאוד מאוד לא לרוחו בנושא של אלון מורה, כשבאו אליו והציעו לו להוציא הודעה על כך שהחליטו לכבד את החלטת בית המשפט, אמר: מה קרה לכם? איך נוציא כזאת הודעה?
היו"ר ישראל אייכלר:
הזמן.
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
אני מסיים, אדוני היושב-ראש. אנחנו לא יכולים להוציא הודעה שהחלטנו לכבד את החלטת בית המשפט. אין בכלל אופציה לא לכבד. אנחנו נוציא הודעה מתי אנחנו נבצע את ההחלטה של בית המשפט. פעם זאת הייתה הגישה של מנהיג הליכוד ומנהיג המחנה הלאומי. ולאן הגענו היום? הגענו היום לזה שמוציאים הודעה על כך שלא יכבדו את החלטת בית המשפט, ואז אחרי זה עוד מביאים לנו חוק הזוי שבסופו של דבר מתמודד עם פרנויה של מי שעומד בראש המדינה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
אם היה מקום – לסיכום דבריי, אדוני היושב-ראש – לחשוב לרגע על כך שאולי יש מקום לשקול את עניין הנבצרות, זה רק מהתגובה הזאת על הדיון הזה על הנבצרות, שמגלה שראש הממשלה וסביבתו הקרובה באמת מביאים את מדינת ישראל למקום חסר תקדים של הודאה מטעם ראשי המדינה על כך שהם מתכוונים לא לכבד את החלטת בית המשפט. אם ככה מתנהגים ראשי המדינה, מה יגיד האזרח הפשוט בשדרות או באופקים או בדימונה? למה שהוא יכבד את החלטת בית המשפט אם ראשי המדינה שלו מתנהגים בצורה כזאת? תודה רבה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חברת הכנסת שרן מרים השכל – איננה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר – יש שר?
היו"ר ישראל אייכלר:
יש.
נאור שירי (יש עתיד):
יש שרה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
איפה היא? היא לא פה. אין פה שרה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז אין צורך בשעון – היא שם, סליחה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אהה, הינה את.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אוקיי. אני רוצה לספר לכם ממעלליו של השר לביטחון יהודים, במירכאות, כמובן. אני רוצה לדבר איתכם על השר לביטחון יהודים, כמובן לא שמאלנים אלא יהודים מסוימים. מסתבר שהשר עשה פגישה אצלו במשרד בנושא האיזוק האלקטרוני. האיזוק האלקטרוני – כלי מציל חיים שבעצם הופך את הפירמידה: במקום שהיא תברח למקלט, לדירת המסתור – תשמע, אומרים לה: תישארי בבית, אם הוא חלילה יתקרב אלייך ואל הילדים, כשאנחנו יודעים שהוא מאותר, שהוא התקשר אליה מהכלא ואמר: אני יוצא מהכלא, אני בא לרצוח אותך – אנחנו עכשיו נסתכל עליו. הוא יהיה עם צימוד – מי שראה, זה צמיד שחור. היא, יש לה פלאפון כזה, אני ממליצה לכולם ללכת לראות. זאת חברה ישראלית, אגב, שעושה לכל העולם – לספרד, לאוסטרליה. לניו זילנד, היא יושבת ברמת החייל. למדינת ישראל היא לא עושה, כי אנחנו הרי חיים במדינת חלם. וזה צימוד, זה צמיד שחור כזה שהוא הולך, וגם הילד הולך, כי גם הרבה פעמים גם הילדים מאוימים. והיא – יש לה טלפון. זה נורא מפריע לי שהשרה מדברת בטלפון. אדוני היושב בראש, אדוני, זה מפריע לי שהיא מדברת בטלפון כשאני מדברת. 1. אסור לה לדבר בטלפון; 2. זה מוציא אותי מריכוז בסיפור כל כך חשוב על הצימוד. ראית את זה?
ינון אזולאי (ש"ס):
– – – אל תסתכלי עליה, תשמעי לי, אל תסתכלי. אנחנו מקשיבים. אנחנו מקשיבים לך.
היו"ר ישראל אייכלר:
אני לא רואה על מה את מדברת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא מתאים. שם בתא.
היו"ר ישראל אייכלר:
אה, היא מדברת בתא וזה מפריע לך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן. היא מדברת בטלפון. אני, יש לי הפרעת קשב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
דרך אגב, זה לא נקרא אולם שם. שם מותר גם למי שלא מורשה – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון. נכון.
ינון אזולאי (ש"ס):
העניין נבדק. היא בשולחן של משה ארבל ואמרו לו שזה בסדר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא מקובל. אז שנייה, אני רוצה להמשיך את הסיפור, כי זה סיפור דרמטי. מסתבר שהשר עשה פגישה אצלו במשרד. את מי הביא השר לפגישה? את מי הביא יו"ר הוועדה? הוא הביא את ארגוני הגברים, ועל הדרך הכניס כמה ארגוני נשים, עשה טובה. עכשיו, קודם כול, מה זה קשור לגברים-נשים? הרי הוא יכול להיות נשוי לה ועדיין לרצוח אותה. מה זה קשור בכלל? דבר שני, מה הקשר? זה לא קשור לפמיניזם. אלימות נגד נשים היא נגד ערביות ויהודיות וחילוניות ודתיות, והיום יש כבר אישה חרדית – אתה שומע, אדוני היושב-ראש? ובכתה על החיים שלה ושל הילדים שלה. מה זה קשור לפמיניזם? מה זה קשור? איזה שר זה שלא מבין כלום? כלום הוא לא מבין בשום דבר. הוא מביא ארגוני גברים של גירושים לדיון על איזוק אלקטרוני. מה קשור? פעם אחת תגידו לנשים: תפסיקי לברוח לדירות מסתור, תפסיקי לברוח למקלט, תחיי עם הילדים שלך, אנחנו נסתכל עליו.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
איזוק אלקטרוני – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
רגע, לא, אני אסיים, כי הפריע לי הטלפון.
מיקי לוי (יש עתיד):
תן לה עוד דקה.
היו"ר ישראל אייכלר:
משפט סיום.
נאור שירי (יש עתיד):
הבעיה זה אלקטרוני – – – אלקטרוני.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מסיימת. לסיום אני אגיד לכם – עזוב רגע, עזוב, שנייה. אני מ-2016 – איפה עאידה? באירוע הזה באמת, מהכנסת העשרים אנחנו ביחד בסיפור הזה. אני לא מצליחה להבין משהו אחד. אתה יודע מה הוא אמר בסוף? למי הוא מוכן לתת את האיזוק? אני עוד לא סיימתי איתו; אני אחזור גם בנאום הבא שלי לדבר עליו – רק למי שעבר שתי הרשעות. שתי הרשעות. ניסיתי לרצוח אותה, פעם שנייה ניסיתי לרצוח אותה, פעם שלישית – אתן לו צימוד.
היו"ר ישראל אייכלר:
המשך יבוא. תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
המשך יבוא. מה שקורה במשרד לביטחון יהודים לא שמאלנים זה הזיה מטורללת. תודה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אפילו אמסלם בהלם – – –
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
מירב, יישר כוח.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תראה את האישה החרדית אלישבע, שבאה היום לוועדה וזעקה מדם ליבה. אנחנו מפקירים אותם למות בבתים שלהם. ארגוני גברים הוא מביא. מה קשור?
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא צודק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
חברות כנסת – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
חבר הכנסת איימן עודה, רשות הדיבור שלך.
קריאות:
– – –
היו"ר ישראל אייכלר:
נא לא להפריע לחבר הכנסת איימן עודה לדבר. בבקשה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, ביום שבת לפני יומיים השתתפתי בהפגנה בתל אביב נגד ההפיכה השלטונית, ואני חושב שכל כך חשוב להשתתף. עם זאת, התבוננתי במראה שכל אחד צועד עם שני דגלי ישראל. זה הזכיר לי את המגנום אופוס, יצירת המופת של אמיל חביבי "האופסימיסט", שכתב בשנות החמישים, איך ידע איפה הבית הערבי ואיפה היהודי בשכונת ואדי ניסנאס בחיפה. הוא ענה כך: כשראה ביום העצמאות דגל ישראל מתנוסס מעל בית, אמר: זה בית של יהודי, אבל כשיש שני דגלי ישראל, אז זה בית של ערבי. למה? בתקופת הפחד מהממשל הצבאי וניסיון להוכיח נאמנות, שמו מעבר לדגל אחד. היום מה שנקרא "שמאל" במדינת ישראל, יש לו רגשי נחיתות כלפי הימין בסוגיית הפטריוטיזם; רוצה להוכיח שהוא פטריוט ישראלי. עכשיו, פטריוטיזם לא במובן שאנו שוחרים שלום. זה פטריוטיזם – דמוקרטיה, שוויון בין האזרחים, צדק חברתי לשכבות המוחלשות. לא עולים על הבמה, מדברים על מי משלם מיסים. דרך אגב, רק 30% מהאזרחים משלמים מיסים. רק 30%. אז תראה על מי הם מדברים – על מי משרת בצבא. כך לא מציגים אלטרנטיבה דמוקרטית לימין, וכך השמאל נחלש כל הזמן. לכן אנחנו כן צריכים להמשיך להשתתף בהפגנות, יחד עם הצגת העקרונות שלנו, שיש במקום הזה שני עמים, ומגיעה לשניהם דמוקרטיה אמיתית. זה שהרמטכ"ל אמר שעדיף דיקטטורה פתוחה על אנרכיה – הרגיש מועקה. מי מדבר? הרמטכ"ל, על דיקטטורה, אבל אתה עושה דיקטטורה נגד העם הפלסטיני. אבל כששלשום אמר משהו אחר – אמר שהנכונות למילואים נפגעת כשהמדינה לא יהודית ודמוקרטית – באופוזיציה הרגישו אתנחתה. אבל זה לא הסיפור. הם צריכים להגיד דמוקרטיה לכולם – גם לפלסטינים, לא רק לאזרחי מדינת ישראל. אנחנו גאים בעמדה הערכית שלנו.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, כהמשך לחקיקת החוקים שמטרתםto take over, להשתלט, תרתי משמע, על מערכת המשפט, בעיקר על הוועדה למינוי שופטים, ולא רק למנות את השופטים, אלא גם למנוע את שיטת הסניוריטי, גיל פרישה – לדעתי זה הדבר הכי חשוב. אחר כך פסקת ההתגברות והסבירות – זה נגזרת. אחרי שמצליחים לעשות את כל זה, זה הופך להיות, חבר הכנסת מיקי לוי, זה הופך להיות כמו הונגריה, אורבן, ותל אביב הופכת להיות כמו בודפשט, עם הבדל אחד ברור – שם יש דנובה, פה יש נהר הירקון.
קריאה:
– – –
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מה? מה? זה לא דומה לאורבן?
דוד אמסלם (הליכוד):
אתה חוזר על הבלופים של הדוגמן ולפיד.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני מכיר מישהו שם מהסביבה שמביע הערצה לאורבן. הערצה, דודי.
דוד אמסלם (הליכוד):
הרי אתה יודע שהם מבלפים. אתה מסכים איתו.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא, לא. כידוע לך, אנחנו מפלגה עצמאית. אנחנו אפילו יודעים לחשוב לבד.
דוד אמסלם (הליכוד):
לכן אני מתפלא. אתה יודע מה? אני אוחז ממך – – –
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מי שמדבר פה זה נציג ציבור שלא נהנה מהסעד של בית המשפט העליון או של מערכת המשפט, נהפוך הוא, ובכל זאת אנחנו נגד, ובכל זאת יש יותר ויותר ערבים שמשתתפים בהפגנות – לא השתתפות המונית, אבל יש יותר ויותר. ויש שעושים כנסים בתוך היישובים הערביים, בטייבה למשל, בנצרת. חבר הכנסת איימן עודה היה בתל אביב בהפגנה.
דוד אמסלם (הליכוד):
ביישו אותו או לא?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא. הוא התקבל באהדה. התקבל באהדה.
דוד אמסלם (הליכוד):
מזל.
היו"ר ישראל אייכלר:
אמרתם שגם אתם?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
גם אנחנו. אתה מכיר את זה מאיזשהו מקום?
היו"ר ישראל אייכלר:
חשבתי – – –
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
בית המשפט העליון אישר את חוק הלאום, אישר את ועדות הקבלה ועוד ועוד; אישר התנחלויות. למרות כל זה אני אומר לך שאנחנו מתנגדים בתוקף להשתלטות עוינת של פוליטיקאים על – אגב, השקר הכי גדול הוא שכאילו שופטים ממנים את עצמם. זה פשוט לא נכון. זה שליש שליש שליש. יש איזונים בתוך הוועדה הקיימת עכשיו, ואני נציג ציבור שעדיין יש לו רק שופט עליון אחד, למרות שמגיע לנו שלושה.
דוד אמסלם (הליכוד):
מרוקאי אין גם אחד. אף פעם לא היה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אבל יהודים יש הרבה.
דוד אמסלם (הליכוד):
אבל לא ספרדי. יש ערבי אחד. לפחות תגיד תודה רבה. מרוקאי אף פעם לא היה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני לא אומר תודה רבה.
דוד אמסלם (הליכוד):
אני אומר לך, מרוקאי אף פעם לא היה. תגיד, לפחות ערבי היה.
היו"ר ישראל אייכלר:
אתה רוצה לסיים?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני חושב שמתאים – אני אסיים, אני עונה לדודי – למשל ניסים ואטורי מתאים להיות שופט עליון, לפי ההצעות האלה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אחרי ההפיכה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אחרי הזה – אתם קוראים לה רפורמה – אתם תוכלו למנות את מי שאתם רוצים, ואז לא תוכל להגיד שאין מרוקאים.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
ואטורי לעליון ומייד.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה, חבר הכנסת טיבי.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
שיתמרקן.
ינון אזולאי (ש"ס):
אנחנו לא – – – למרוקאי.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מה הוא, תוניסאי משהו?
ינון אזולאי (ש"ס):
טריפוליטאי משהו.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
טריפוליטאי? בית משפט שלום.
היו"ר ישראל אייכלר:
מה, אתה רוצה לסכסך בין טריפוליטאים למרוקאים? חברת הכנסת תומא סלימאן, בבקשה.
דוד אמסלם (הליכוד):
היה יפה.
ינון אזולאי (ש"ס):
טיבי, אתה כבר לא בטיפוס של המרוקאים, אתה בטיפוס של הטריפוליטאים. אני יצאתי מהתמונה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני מכיר את הסכנה.
היו"ר ישראל אייכלר:
בבקשה, שלוש דקות.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, שוב חוק פרסונלי, שוב מביאים עוד חוק פרסונלי שתפור כולו כדי להציל אדם אחד, להכניס אותו, למנוע את העלאת הטענה של ניגוד עניינים ולתת לו את האפשרות להמשיך לשלוט. כבר בתחילת הקדנציה הזו ראינו כמה וכמה חוקים פרסונליים. הממשלה הזו עסוקה, הקואליציה הזו, יש לה כל הזמן שבעולם להביא חוקים פרסונליים מצילי פוליטיקאים, אבל חוק אחד שהוא מציל נפשות, אין להם זמן לעסוק בו, ואם יש להם זמן לעסוק בו, אז הם דווקא מתעסקים בו כדי להאט את החקיקה שלו, כדי למנוע את האפשרות להציל נשים שנמצאות בסכנה. היום בבוקר התקיים דיון בוועדה לקידום מעמד האישה על הנושא של חוק איזוק אלקטרוני, ואני חייבת להגיד שכן, כשאני מדברת על החוק הזה אני לא ניטרלית. זה חוק שהבאתי איתי לכנסת, מ-2015 אני עובדת לקדם את החוק הזה, העברתי אותו בשלוש קריאות טרומיות, וכל פעם נפלה הממשלה ומתחילים את תהליך החקיקה מהתחלה. סוף-סוף, בקדנציה הקודמת – ואני חייבת להגיד את זה לטובת השר עמר בר לב, שקיבל על עצמו לקדם את החוק, שהיה תקוע, והמשטרה, פעם בתירוץ של לעשות פיילוט, פעם בתירוץ שזה לא מדויק, אי-אפשר להשתמש בטכנולוגיה הזו, למרות שבכל העולם משתמשים ודווקא קונים אותה מחברות ישראליות – סוף-סוף השר לקח על עצמו. קידמנו את החוק, עבר בקריאה טרומית החוק שלי ושל עוד כמה חברי כנסת, וקודם החוק הממשלתי, התמזגו כל החוקים לחוק אחד. אני עדיין זוכרת, ואני בטוחה שחבר הכנסת מיקי לוי, ואני מסתכלת סביבי, חברי הכנסת שהיו, והיית יושב-ראש הכנסת, ראית איזו מלחמה עשינו, חברות הכנסת, כולל חברת הכנסת מירב בן ארי, כדי לשכנע שזה יעבור כאחד מהחוקים המוסכמים על האופוזיציה והקואליציה, יעבור בקריאה ראשונה – –
מיקי לוי (יש עתיד):
שיהיה לו דין רציפות.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
– – כדי להעביר אותו בדין רציפות. אני חיכיתי בסבלנות עד שהקימו את הוועדה לביטחון לאומי ונכנס חבר הכנסת פוגל לתפקיד. ב-12 בפברואר כבר הגשתי לו בקשה שיקדם את דין הרציפות, והוא אכן קידם את זה. אבל מה, השר החליט פתאום שהוא רוצה לשמוע מה דעתם של ארגוני הגברים, וארגוני הגברים שמתנגדים לזה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אני רק חייבת להגיד דבר אחד. אני חושבת שאנחנו מביאות פה נושא שהוא הצלת נפשות, וכל מי שיחבל בתהליך הזה – וידוע כחבלן גדול, כמחבל גדול – אנחנו נעמוד נגדו.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
החוק הזה חייב לעבור דין רציפות, וחייבים לחוקק אותו – –
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
– – לא בשינויים שדיברו עליהם. אתה יודע, כבוד – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
לא, אני לא יכול.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אני רק אגיד משפט אחד.
היו"ר ישראל אייכלר:
אנשים מחכים בתור.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אתה יודע מה השר אומר לנשים בתרגום חופשי? קודם כול את חייבת להיות ניצולת ניסיון רצח ראשון, אחר כך ניצולת ניסיון רצח שני – –
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
– – ואז אולי אנחנו נשקול לתת צימוד אלקטרוני לגבר האלים.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אם תישארי בחיים אולי.
היו"ר ישראל אייכלר:
אני מבקש להקפיד על הזמנים, כי לא נעים כל פעם לעצור אנשים.
מיקי לוי (יש עתיד):
זו ההערה הכי חשובה – אם תישארי בחיים.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
הינה, חבל שיצאת. חברת הכנסת טלי גוטליב, אולי תכף תגיבי על חוק האיזוק האלקטרוני.
טלי גוטליב (הליכוד):
ורק סותמים את הפה פה לנשים. פה כל הנשים זה עדר.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אולי, אולי תגיבי.
טלי גוטליב (הליכוד):
אסור להביא דעה אחרת. אז אם בוועדה לקידום מעמד האישה סותמים לי את הפה, אני לא אבזבז את הזמן שלי כאן במליאה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר ישראל אייכלר:
חבר הכנסת כסיף, אתה לוקח את הזמן של המליאה.
טלי גוטליב (הליכוד):
שילמדו בוועדה הזאת להקשיב גם לנשים שלא אומרות: מה, מה, מה ומו, מו, מו, שמפעילות גם את הראש.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
– – – להציל את הנרצחת הבאה. חמש נרצחות, חמש נרצחות מתחילת – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
הסתיים הדיון ביניכן. תנו לדובר, לחבר הכנסת עופר כסיף, לדבר.
טלי גוטליב (הליכוד):
איך זה קשור לחוק איזוק אלקטרוני? תפסיקי.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
לא, זה לא קשור.
היו"ר ישראל אייכלר:
תנו לחבר הכנסת כסיף לדבר. פשוט המליאה מתמהמהת, אנשים מחכים.
טלי גוטליב (הליכוד):
תגידי ליו"ר הוועדה שלך שאם היא רוצה לקדם משהו, היא תהיה חייבת לשמוע גם דעות לעומתיות, אחרת זה פשוט לא יתקדם. כך זה עובד.
היו"ר ישראל אייכלר:
חברת הכנסת גוטליב. 120 חברי כנסת ילכו לישון יותר מאוחר, אם בכלל, בגלל העיכובים האלה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חברי הכנסת, המונח "בליץ חקיקה" קורם לנגד עינינו עור וגידים בסדר-היום שבו מגיעות הצעות חוק אחת אחר השנייה כאשר לכולן מכנה יסודי משותף אחד – ייסודה וביצורה של דיקטטורה על מלא. לכן זה לא מפתיע שהקואליציה פותחת עם ראש הנחש בחוק שאינו רק פרסונלי ומושחת ברמה האישית, אלא משקף יותר מכול את התפיסה הפשיסטית של מה שמכונה "המנהיג הכול-יכול", המנהיג שלא רק שאינו יכול לטעות, אלא שהחוק מונע כל אפשרות פיקוח ובקרה עליו ועל שיגיונותיו. ההיסטוריה של המאה העשרים צבועה בנהרות הדם של חזיונות הגדולה של מנהיגים טוטליטריים שדהרו בראש אל האבדון והובילו עמים שלמים, אך קודם כול את עמם שלהם, אל התהום. בספרו "דיקטטורות" מקדיש החוקר פרופ' בנימין נויברגר פרק שלם למה שמכונה "המנהיג הכול-יכול". המדינה הטוטליטרית היא מדינה המונהגת על ידי אדם אחד, דיקטטור, ומאורגנת בצורה היררכית ואוליגרכית. אותו המנהיג ניחן בתכונה אחד בולטת: יכולת תככנות פוליטית וכושר רמייה העובד ככוח מהפנט על המונים בציבור, עד כדי יצירת פולחן אישיות וייחוס תכונות על-אנושיות לאותו אדם, מופרכות ככל שתהיינה. החוק שבדמוקרטיה הליברלית נועד להגביל את השלטון ולהעניק כוח לפרט מול הממשל הופך גם הוא למכשירו של המנהיג בדיקטטורה הטוטליטרית. זהו בדיוק השינוי החוקתי שאותו נחפזת הקואליציה להעביר היום – שינוי חוק-היסוד שנועד למנוע משלטון החוק להפריע לרודנותו של השליט. בספרה המונומנטלי "יסודות הטוטליטריות" מתארת חנה ארנדט את התעמולה הטוטליטרית כמי שיוצרת בכל רגע עולם של שקר עקבי על ידי צמצום כל עובדה והתרחשות פוליטית לכדי פעולותיה של קונספירציה מסתורית חובקת עולם, שמוצאת את ביטויה בכנסת הזאת בהתקפות החוזרות ונשנות של להקת מעודדיו של הדיקטטור כנגד זרועותיה האחרונות של מדינת החוק. המנהיג הטוטליטרי, אליבא דארנדט, מציג עצמו להמונים כמי שביכולת כמעט על-טבעית מסוגל להבחין – –
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. את המשך הספר תקרא בנאומים הבאים.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אני מסיים עוד – תיתן לי עוד כמה שניות, בבקשה. – – מסוגל להבחין בדפוס העקבי של אותה הקונספירציה וכגורם היחיד המסוגל להיאבק בה. בשם כוח זה דרשו הרודנים הדיקטטורים – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
לא, אתה לא תוכל לסיים. זה מאוד מרתק, אז בפעם הבאה. תודה רבה. תן לחבר הכנסת עטאונה לעלות.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אז משפט באמת אחרון. לאור מה שאמרתי, אני מציע לקרוא להצעת החוק במקום "תיקון חוק-יסוד: הממשלה", "חוק-יסוד: המנהיג העליון". תודה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
רעיון מצוין.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה. איזה מזל שאני חייב לשתוק, עופר. מזל שאני חייב לשתוק. לא שמעת על סטלין, עופר, נכון?
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בוועדת החינוך העליתי את הסוגיה של מערך ההסעות במועצה האזורית נווה מדבר, וגם התייחסתי להסעות לכפרים הבלתי-מוכרים באופן כללי. האבסורד הכי גדול, שהסעות אלה עולות בשנה מאות מיליוני שקלים, והמדינה, במקום למצוא פתרונות לכפרים הבלתי-מוכרים בנגב, מוצאת לנכון – או לא לנכון – להסיע אלפי תלמידים למרחקים מאוד גדולים כל יום רק מסיבה אחת – שהילדים, התושבים בכפרים הבלתי-מוכרים ובמיוחד הילדים, מהווים בני ערובה בפני הממשלות השונות בכדי ללחוץ על אנשים; לא לספק להם שירותים בתוך הכפרים שלהם כדי ללחוץ עליהם, בהיעדר שירותים כאלה, לעבור ליישובי הקבע. מצב אבסורדי זה לא יכול להימשך. אי-אפשר לא לראות את האנשים האלה. האנשים האלה חיים בכפרים הלא-מוכרים הרבה שנים, אפילו לפני קום המדינה. במקום שהמדינה תתכנן ותכיר ביישובים האלה, היא מוצאת כל הזמן את הדרך איך להדק עליהם ואיך ללחוץ אותם כדי להעביר אותם. הדרך הנכונה ביותר היא להכיר בכפרים, אבל 75 שנה המדינה לא התמודדה עם סוגיה זו. לכן אני מציע כפתרון ביניים להקים מרכזי שירות בכפרים הבלתי-מוכרים שיספקו שירותי חינוך, רווחה ובריאות. אי-אפשר להשאיר את האנשים האלה ללא שום מענה. חובת המדינה לספק שירותי חינוך, בריאות, רווחה, לכל אזרח. אזרחי הנגב הבדואים בכפרים הבלתי-מוכרים, מגיעה להם כל הזכות לקבל את השירותים האלה, ולכן אני פונה מכאן לממשלה שתתחיל מיידית להקים מרכזי שירות בכפרים הלא-מוכרים. בסך הכול ל-35 כפרים יש רק תשעה מרכזי שירות. צריך להקים בשאר היישובים הלא-מוכרים מרכזי שירות ולספק שירותים לאנשים. תודה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.
קריאה:
וואי, היא עולה עצבנית.
טלי גוטליב (הליכוד):
תמיד עצבנית, תשאל את הגרוש שלי. אחרת הוא לא היה גרוש.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
טלי, טלי, רק הם חושבים ככה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אזרחי מדינת ישראל, אני פונה אליכם כדי שתבינו עובדות. כמו שאתם יודעים, אני מאוד מאוד אוהבת את החוק. קבלו את העובדות הבאות. חוק-יסוד: הממשלה קובע את הדבר הבא, חבר הכנסת אמסלם, הוא קובע מה קורה כשראש ממשלה חלילה מורשע, לדוגמה. אם הוא רק מורשע ופסק הדין לדוגמה לא חלוט, אז הכנסת יכולה להעביר אותו מתפקידו, ואם פסק הדין הוא חלוט אז הכנסת לא צריכה להעביר אותו מתפקידו – אוטומטית תפקידו מופסק והכנסת מתפזרת. כך קבוע בחוק-יסוד: הממשלה. ואז, אחרי שחוק-יסוד: הממשלה דן בהפסקת כהונתו של ראש ממשלה מחמת עבירות פליליות, כמו שאתם כולכם מזמרים פה – חברים, אזרחי מדינת ישראל, האופוזיציה מזמרת את אותו פזמון בלי לזכור את החוק – קבלו: חוק-יסוד: הממשלה, סעיף 18, שם באזור, שם, אחרי שמדברים על העברת ראש ממשלה מתפקידו מחמת הליך פלילי והרשעה בפלילי – שאת זה שימו בצד, כי זה קבוע בחוק, אנחנו לא נוגעים בזה, זה כבר נמצא שם – אז קבוע מה קורה חס וחלילה אם ראש ממשלה נפטר, ובאותו סעיף, נדמה לי סעיף 20, קבוע מה קורה – –
דוד אמסלם (הליכוד):
20(ב) – – – להסביר להם.
טלי גוטליב (הליכוד):
נכון. נכון. באותו סעיף, מפה ההקשר. – – כתוב מה קורה כשראש ממשלה חלילה נפטר. אני מסבירה לאזרחי מדינת ישראל. להם אני לא מנסה.
דוד אמסלם (הליכוד):
לחזור על זה עוד פעם.
טלי גוטליב (הליכוד):
שיהיה ברור, בדיוק. כתוב מה קורה כשראש ממשלה חלילה נפטר ומה קורה, חלילה, אם נבצר ממנו, מראש הממשלה, לעשות את תפקידו. אגב, יש עוד סעיף, שהוא גם יכול להתפטר אם הוא לא רוצה. הכול קבוע בחוק-יסוד: הממשלה. ואז, מנהלת המדינה החדשה, גב' יועמ"שית מיארה, בעתירה הזויה בעניין נבצרות ראש ממשלה. רציתי להזכיר לאזרחי מדינת ישראל עוד חוק שמתייחס לנבצרות, הלוא הוא חוק-יסוד: נשיא המדינה, שמדבר על נבצרות. אגב, בחוק-יסוד: הממשלה, שמתייחס לראש ממשלה חליפי, שם כתוב שנבצרות היא רק מסיבה של בריאות, וברור שזה תוקן מאוחר יותר, בשום שכל, בכוונת מחוקק, בהתכתבות עם חוק-יסוד: נשיא המדינה, ששם כתוב, בסעיף 21 – תתפסו אותי, תמצאו שאני לא טועה, אולי במספר של הסעיף – שם כתוב שנשיא מדינה, אם נבצר ממנו משיקולים רפואיים לשמש נשיא, אז הכנסת יכולה להידרש לנבצרות. חברים, זאת המסגרת החוקית, ולא היינו נוגעים בה. למה? כי יש לנו שכל בקודקוד והיגיון, וההיגיון שלנו אומר בדיוק את הדבר הבא: אם אדם ביצע עבירה, חלילה, והורשע, ממילא פסק דין חלוט זה כמו התפטרות של הכנסת. נגמר הסיפור. אנחנו לא שם. אתם יודעים למה אנחנו שם? כשאנשים חורגים מסמכותם, אז המחוקק נכנס לפעולה. כשהוגשה העתירה לבית המשפט – כן, אני שמעתי רכילות שביקשו מהתנועה לאיכות השלטון להגיש עתירה על זה. ככה שמעתי, סיפור – דודי, אתה לא מאמין. הוגשה עתירה. מה עושה השופטת – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
– – –
טלי גוטליב (הליכוד):
מה עושה השופטת ברק ארז? קבלו – אני מרגישה כמו בצ'יזבט במדורה בתנועת נוער – מה עושה ברק ארז השופטת? הרי אם היה ממש בעתירה, היא הייתה אומרת: תנו לי תגובה תוך יומיים, תוך שלושה, תוך שבוע – בהגזמה פראית – וכל עורך דין יגיד לכם את זה, כי ככה זה עובד. אבל ההחלטה של דפנה ברק ארז הייתה: תנו לי תגובה תוך 30 יום. אגב, למיארה זה לא מספיק – היא עובדת מאוד קשה, היא מוציאה מכתבים למפכ"ל, חורגת מסמכותה, שאז, כשאנחנו קולטים – – –
רון כץ (יש עתיד):
מה קורה עם הזמן?
סימון דוידסון (יש עתיד):
השר מסכם?
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא התחיל לי את הזמן לפני – הלכו לי פה שתי דקות. לקח לי עם העקבים – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
נו, תסיימי.
קריאות:
– – –
טלי גוטליב (הליכוד):
שירי, לך אתה עם העקבים שלי, תראה כמה זמן זה לוקח לך.
היו"ר ישראל אייכלר:
במקום להתווכח תיתני משפט סיום.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני מסיימת עוד דקה. אם אפשר עוד דקה.
דוד אמסלם (הליכוד):
סימון, אנחנו עם הרולקס, לאט-לאט.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
– – – זה ברור – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
יש לי עוד דקה במקום – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
משפט סיום. לא. משפט סיום.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
כמה לא מפתיע.
טלי גוטליב (הליכוד):
אז היו"ר יאפשר לי עוד שני משפטים, ברשותו, עד שזה יהיה שלם.
היו"ר ישראל אייכלר:
נו, אבל – – –
קריאות:
– – –
טלי גוטליב (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היו"ר. רגע, חברים, לא להתבאס. מה שחשוב כאן, שתבינו – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
אם לאדוני היושב-ראש היה שעון רולקס הוא היה יודע, אבל אין לך רולקס.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה שחשוב כאן, שתבינו, גב' מיארה הזכירה לנו שאנחנו צריכים להבהיר. זה לא חוק חדש, אנחנו מבהירים את הפשיטא שבפשיטא: נבצרות היא תמיד רפואית, תמיד, ואם זה לא ברור לך, גב' יועמ"שית, ואם זה לא ברור לך שאת צריכה לומר מייד – ואנחנו כבר יודעים, תודה לך באמת – –
היו"ר ישראל אייכלר:
משפט סיום.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – שנתניהו לא נבצר משום דבר. אתם תדברו אלינו, רבותיי – כשאתם תחרגו מסמכויות, אתם תקבעו פסקי דין מוזרים, החלטות משפטיות מוזרות, אנחנו נתכנס לשם מה שאנחנו מקבלים בשבילו משכורת, וזה לחוקק.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
נבצרות, מאז ומתמיד, ומתוך ההיגיון, ובשום השכל של כל מי שתובנה ותבונה וידענות משפטית בראשו – ותסתכלו בהתכתבות של זה עם חוקי-היסוד השונים – זה תמיד מסיבה רפואית, ואם הם לא הבינו, חברים, בואו נבהיר להם.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה. מיכאל ביטון.
טלי גוטליב (הליכוד):
גם יושב-ראש הכנסת נבצר, גם זה רפואי. נכון.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
טלי, תגידי – – – בלי קול, רק עם התנועות ידיים – – –
רון כץ (יש עתיד):
לך לאט, לך לאט, לטלי זה נתן עוד רבע שעה.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, בימים כאלה אנחנו שוכחים בעיות פשוטות וקטנות. והשבת – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
סליחה.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
השבת גיליתי דבר מדהים. טלי גוּטליב, את חייבת להקשיב לזה.
טלי גוטליב (הליכוד):
גוֹטליב. גוטליב. גוט, גוט, גוט. השם, השם, כמו ב-God.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
אני רוצה לשאול את חברי הכנסת מי יצא לו להיות מורה בבית ספר, ללמד, להעביר שיעור. תרימו יד. פורר. להיות מורה בבית ספר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
עשר שנים – – –
שרון ניר (ישראל ביתנו):
בית ספר צבאי זה נחשב?
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
לא משנה. לימדתם כמה זמן. גם אני. אני יושב עם מורה בשבת, והיא מספרת לי את הדבר הבא. היא מורה בתיכון, מצטיינת, והיא צריכה לשלם כל חודש 50 שקלים. על מה?
טלי גוטליב (הליכוד):
ועד. לא ועד? קופה קטנה – – – ההסתדרות, שלא עוזרים למורים – – –
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
גוטליב, אם לא תקשיבי לי אני אקרא לך גוּטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
גוטליב. עם חולם, שהגרוש לא יכעס. זה לא השם שלי, זה שלו.
קריאה:
ארגון המורים.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
מבקשים ממנה 50 שקלים – לא ארגון המורים, כסף מזומן לשלם על הקפה שלה ועל החלב והתה בבית ספר.
דוד אמסלם (הליכוד):
זה נקרא ועד מורים.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
חכה רגע, תשמע, הסיפור הזה מתפתח. אם המורה לא משלם – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
איזה מתח. מתפתח.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
אם המורה לא משלם, הוא לא יכול לשתות קפה בבית הספר.
דוד אמסלם (הליכוד):
ותה מה?
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
אין. עכשיו, זו לא הבעיה בכלל. קודם כול, זה היחס שלנו למורים בישראל? שאנחנו נתקצב ונגיד: גפן, וניהול עצמי, ותקציבים לבתי ספר, ומנהל, וחדר מורים מזמין – והוא צריך להביא מזומן מהבית לקפה ותה? אנחנו נקבל בכנסת קפה ותה חינם, והמורים, שהם אהובי ליבנו, לא יקבלו קפה ותה בעבודה?
דוד אמסלם (הליכוד):
למה הם לא מקבלים?
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
כי אף אחד לא משלם על זה.
דוד אמסלם (הליכוד):
התקציב של בית הספר.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
אבל בית הספר אומר: אין לי בשביל קפה ותה.
דוד אמסלם (הליכוד):
– – – של בית הספר.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
אבל הנוהל של משרד החינוך, הנוהל של משרד החינוך היום – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
זה הנוהל?
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
כן, לגבות מהמורה. אבל זה לא הסיפור. אז הם שילמו 50 שקל. צריך להפסיק את החרפה הזאת. אבל מה קורה בבית הספר? יש בנות שירות לאומי, יש שינשינים, יש מתנדבים, יש עובדים זמניים – שמים להם על המיחם "לא בשבילכם הקפה". מגיעה בת שירות לאומי להתנדב שנתיים, שירות אזרחי – אסור לך לשתות מהקפה, כי את לא שילמת. והיה שלט עוד יותר מדהים, אמסלם. אין להם הרבה כסף, אז החלב הולך רק לנס קפה, אז כתבו לשינשינים הצעירים – הם עוד בני 18, הם אוהבים לשתות שוקו – השלט אומר: אסור לשתות שוקו בבית ספר. זה המצב במדינת ישראל. אנחנו מטפלים בבעיות גדולות ואנחנו רוצים לעשות למורים משכורות, ומעמד המורה – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
רון כץ, תסתכל על השעון. אתה רואה, נו.
רון כץ (יש עתיד):
אם זה מיכאל, אני מפרגן לו.
דוד אמסלם (הליכוד):
גם אני מפרגן.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
אבל עכשיו, אמסלם, ברצינות, בוא נסיר את החרפה הזאת.
דוד אמסלם (הליכוד):
אני מסכים איתך.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
בוא ניתן לבתי ספר תקציב לקפה ותה. כל בית ספר יקבל מכונת אספרסו. האנשים שם מוציאים את הקול, שמונה שעות הוראה, מדברים כל היום, זו העבודה שלהם, לא יקבלו תה וקפה במימון של מדינת ישראל? אז אני אקרא – חבל ששר החינוך לא פה. אני גם אעשה על זה הצעה לסדר-היום, ואני מקווה שהנשיאות בראשותו של אופיר כץ – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
בואו נתקדם. זה בסדר, זה יטופל – – –
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
את תומכת?
טלי גוטליב (הליכוד):
זה בקטנה. זה בקטנה. בוא ניקח את החינוך המיוחד, שזה תקציב – – –
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
תודה רבה לכם. תודה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת בועז ביסמוט, בבקשה.
דוד אמסלם (הליכוד):
בועז, אנחנו במתח.
בועז ביסמוט (הליכוד):
תודה. לא, אין מה להיות במתח. אתה יודע, כבר הכול כל כך, לצערי הרב, כל כך ברור. הרי אנחנו כבר מכירים את התקליט השחוק הזה ופה את דברי ההיגיון. וחבל, טלי, חברת הכנסת גוטליב – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
טלי, טלי.
בועז ביסמוט (הליכוד):
טלי, אז טלי, אני יכול להרשות לעצמי. למה את מבלבלת עם עובדות?
טלי גוטליב (הליכוד):
כן, איך אני מעיזה לתת – – –
בועז ביסמוט (הליכוד):
אנחנו חיים בעולם של דימויים, פרספציה. עובדות לא חשובות. עובדות לא חשובות. יושב-ראש הקואליציה נמצא כאן? נמצא כאן. הוא תמיד נמצא כאן, להבדיל מאחרים. ומה אמרת קודם לכן? אני פספסתי. ראש הממשלה לשעבר, כמה נוכחות? איזה מקום?
אופיר כץ (הליכוד):
118.
בועז ביסמוט (הליכוד):
118. 118, אבל זה לא מפריע לו באמת להעלות סרטונים. כשאתה לא נוכח יש לך זמן להעלות סרטונים. וראיתי את הסרטון – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
בועז, פעם ביקשתי להביא תמונה שלו לכאן כדי שחברי הסיעה שלו לא ישכחו איך הוא נראה.
בועז ביסמוט (הליכוד):
דווקא רעיון טוב. אז ראיתי סרטון ממש עכשיו, שעלה לא מזמן, וכתוב שם כך: ראש הממשלה לשעבר – כי אנחנו אנשים מכבדים – טוען שנתניהו כבר עכשיו נבצר. השרים שלו לא סופרים אותו, נבצר ממנו לעשות משהו. פעם, הוא טוען, נתניהו היה דופק על השולחן, היה עוצר את ההפיכה משפטית, אבל היום הוא לא יכול, כי הוא חלש מדי. אותי לימדו שאם חלש מדי מנצח אותך אז זה הופך אותך בכלל לחלשלוש. הבעיה עם מה שאתם לא מבינים זה שהכול בדיוק הפוך. זה בדיוק הפוך. הוא כל כך חלש שלא נעים להגיד – איפה לפיד? הוא לא נמצא פה, אבל מישהו בטח יעביר לו, אם בכלל זה מעניין אותו – נתניהו לא כל כך סופר אותו כרגע, הוא יותר סופר את המצביעים ואת הציבור הישראלי. לא נעים לי להגיד לכם – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
הוא לא סופר אף אחד. הוא לא סופר אף אחד – – –
בועז ביסמוט (הליכוד):
שנייה, שנייה, שנייה. וראיתי איזו תמונה מסוימת, ראיתי תמונה – – –
רון כץ (יש עתיד):
– – – למה העולם לא סופר אותו?
בועז ביסמוט (הליכוד):
אני שמח שאתם מתעוררים. ראיתי תמונה מסוימת היום, ראיתי תמונה שממש הלחיצה אותנו – – –
רון כץ (יש עתיד):
הוא איש העולם הגדול – – –
בועז ביסמוט (הליכוד):
שנייה. ראיתי תמונה, ראיתי תמונה – – –
רון כץ (יש עתיד):
למה בארצות הברית לא מזמינים אותו?
בועז ביסמוט (הליכוד):
לא מזמינים אותו? אז תחליטו: או שהוא טס יותר מדי או שלא מזמינים אותו. אז תחליטו מה האמת. אין לכם מושג מה אתם אומרים.
רון כץ (יש עתיד):
הוא טס לחגוג יום נישואים. הוא טס לחגוג יום נישואים – – –
בועז ביסמוט (הליכוד):
ראיתי איזה צילום – אדוני היושב-ראש, הם מפריעים לי.
רון כץ (יש עתיד):
כשאומרים לך את האמת זה מפריע?
בועז ביסמוט (הליכוד):
לא, לא, אתם מפריעים לי לדבר, אבל לפחות שיהיו פה דברי טעם.
רון כץ (יש עתיד):
אין בעיה, אני עוד דקה אעלה ואני אדבר על זה.
היו"ר ישראל אייכלר:
אתה עולה אחריו.
רון כץ (יש עתיד):
זה מה שאמרתי.
בועז ביסמוט (הליכוד):
אתה עולה אחריי. ראיתי צילום של האופוזיציה – איך הם כתבו שם? של יאיר לפיד, של גנץ, ליברמן ומרב מיכאלי, וכתוב שם: ראשי מפלגות האופוזיציה היהודיות: אם לא תהיה הידברות, נחרים את ההצבעות במליאה על הרפורמה. ואלכ, אימאל'ה, כמו שאומרים. אני רוצה להגיד לכם דבר מאוד פשוט: ההסתכלות שלכם, של השמאל, עלינו, לא השתנתה. אתה יודע, לא השתנתה. אנחנו באמת פה בורים, אין לנו מושג. כל מה שאנחנו עושים זה רע, קץ הדמוקרטיה. הבאנו את הסכמי אברהם, דיברתם על F-35, מתווה הגז כמובן זה חורבן; כל מה שאנחנו עושים. בגין בזמנו – בכלל ידעו שתהיה מלחמה, לא משנה שבא שלום עם מצרים. כל מה שאנחנו עושים זה קץ הדמוקרטיה, קץ, חורבן. שנייה אחת. אבל הימין השתנה. ההסתכלות של הימין על הימין – כאן יש את השינוי. אנחנו לא צריכים את הלגיטימציה שלכם. אנחנו פונים אליכם. רוצים הידברות? תהיה הידברות. לא רוצים? לא צריך, כי רפורמה תהיה. ודבר נוסף שהוא מאוד מאוד חשוב, וזה דבר שאתם פשוט לא מצליחים להבין. מישהו כאן הזכיר קודם לכן, ורק להראות לכם את, איך נקרא לזה, תמימות, בורות – אני לא יודע אפילו איך לקרוא לזה. מישהו פה ציטט את חנה ארנדט, כאילו להוסיף עוד איזו הוגת דעות לדבר הזה. מה לעשות, אנחנו מכירים את חנה ארנדט. אז פה נחזור עוד פעם לימין. כאשר מנחם בגין, בדצמבר 48', מגיע לניו יורק, חנה ארנדט אומרת שמפלגת חרות זו מפלגה ימנית, גזענית, חשוכה, כל הדברים האלה. כל זה תם. לא מתרגשים. רפורמה תהיה, ולא נעים לי להגיד לכם, הצד הזה זה הצד של הצודקים. תודה רבה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.
דוד אמסלם (הליכוד):
רון, אני במתח.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אמסלם, תשאל את רון איזה שעון יש לו.
דוד אמסלם (הליכוד):
איזה שעון יש למי – אני צריך לשאול רק אותך.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא, לא, תסתכל. קום ותראה איזה שעון יש לו.
דוד אמסלם (הליכוד):
כפרה, אתה יודע, הוא עובד בשקלים, אתה ביורו ודולרים. לא ככה, רון?
רון כץ (יש עתיד):
אתה אפילו לא יודע. אדוני היו"ר, כנסת נכבדה – –
דוד אמסלם (הליכוד):
אתה קונה קוויאר בקילו, אחי, הוא קונה אותו בגרמים.
רון כץ (יש עתיד):
– – במשך חודשים הבית הזה עסוק בלהעביר את חוקי הקיסר. העבירו את החוק הצרפתי – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אני הולכת לשתות קפה, אל תיעלב. עוד פעם? אני לא יכולה לשמוע אותו – – –
רון כץ (יש עתיד):
– – החוק שמשתלט על הוועדה לבחירת שופטים, שיטת הסניוריטי, הולכת להשתלט על הוועדה לבחירת שופטים. אני חושב שהשביעיות והשמיניות יתחילו להיות פה עכשיו בוועדה לבחירת שופטים. מי שירצה להיות שופט עליון יצטרך להביא רשימות מתפקדים, ככה זה יעבוד. עובדים על פסקת ההתגברות, על הנבצרות, על חוק המתנות, על המעונות, על סעיף ההוצאות, ושמישהו יספר לנו שאנחנו לא הולכים לדיקטטורה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
רון כץ (יש עתיד):
ומי שלא שם לב לסופ"ש האחרון, שבו הקיסר מקיסריה נסע לרומא לסוף שבוע שלם שבו הוזמנו 60 חדרים במלון הכי יקר ברומא – –
קריאות:
– – –
רון כץ (יש עתיד):
– – עם שירות חדרים של פיסטוק עד לסוויטה הנשיאותית. ואף אחד לא יודע מה קרה שם. אתם לא תאמינו. אמסלם, אתה לא מאמין, הגשתי שאילתה ואמרתי: אני רוצה לדעת מי לן ב-60 החדרים, למה בחרו דווקא את המלון הזה, האם היה חילול שבת, כי בסרטונים נראה ש-200 אנשים היו צריכים לנסוע שם בשבת בשביל לספק איזו פיצה. שאלות פשוטות.
דוד אמסלם (הליכוד):
רק לפיד לוקח – – – רק לפיד לוקח – – –
רון כץ (יש עתיד):
אתה יודע מה הייתה התשובה? אבל אתה יודע מה הייתה התשובה? התשובה הייתה: לא עונים לך. הלכתי לתקנות, אמרתי: מה זה לא עונים? לא עונים לחבר כנסת במדינת ישראל על הכסף שהציבור משלם? אתם יודעים מה התשובה? לא עונים. תגיש שאילתה ישירה, יענו לך אחרי 21 יום, כשינסו לטשטש את כל העובדות. זה המצב. אתם לא תאמינו, אבל זה המצב. ראש הממשלה של מדינת ישראל נוסע לנסיעה מדינית שאף אחד לא מבין למה היו צריכים לעשות אותה בזמן שהמדינה בוערת, הכלכלה מתרסקת, יחסי החוץ שלנו מעולם לא היו במצב גרוע יותר, יש איתותים מכל מי שעשה איתנו עסקים בעולם – מהאמירויות, מהאמריקאים, מהצרפתים – כל מדינה נורמלית אומרת: חבר'ה, השתגעתם, והוא עוזב הכול והולך לחגוג יום נישואים. ואני אומר, לא יכול להיות, זה לא נתניהו שאני מכיר, אז שאלתי שאלה, שאילתה – ואף אחד לא עונה.
היו"ר ישראל אייכלר:
אני רק מעדכן אותך שהזמן תם.
דוד אמסלם (הליכוד):
זה לפיד טס – – –
רון כץ (יש עתיד):
אף אחד לא עונה לי. ואני רוצה לשאול גם מפה, אני רוצה לשאול גם מפה: אולי במטותא ממך, הקיסר מקיסריה, אולי תואיל ותענה למדינת ישראל; עזוב, לא לי – למדינת ישראל – –
דוד אמסלם (הליכוד):
יאיר לפיד שמונה פעמים נסע לפריז – – –
רון כץ (יש עתיד):
– – תסביר להם למה המלון הזה, מי היה בכל חדר, האם חיללו שבת. אין לי בעיה עם זה, תיהנה, לך תאכל פיצה, תחגוג יום נישואים, אבל אל תהיה צבוע, כל הקואליציה שלך, ביחד עם אדוני היו"ר. רוצים לדעת אם חיללת שבת. אתה רוצה לדעת אם הוא חילל שבת? גם אני רוצה לדעת.
היו"ר ישראל אייכלר:
אני לא חושד שהוא חילל שבת.
רון כץ (יש עתיד):
אתה חושב שלא? אני לא יודע.
היו"ר ישראל אייכלר:
אני לא חושד, אני לא חושד.
רון כץ (יש עתיד):
שיענה על השאילתה, זה כל מה שאני אומר.
דוד אמסלם (הליכוד):
רון, התקשרנו לרבאט לקבל את הרשימה של החבר'ה מדובנוב שנסעו איתו כשר חוץ, לא ראש ממשלה. לקח מטוס עם 100 חברים. התקשרנו לרבאט לשאול מי היה בחדרים – – –
רון כץ (יש עתיד):
אבל אתה יודע מה ההבדל, דודי? דודי, אתה יודע מה ההבדל? הכול היה שקוף. כשראש הממשלה לשעבר לפיד נסע לפגוש את מקרון – הינה, יוסי יושב פה – הוא חזר באותו יום.
יוסף טייב (ש"ס):
איזה מקרון – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
– – –
רון כץ (יש עתיד):
הוא חזר באותו יום. הוא חזר באותו יום. הוא פגש את נשיא צרפת בבוקר, סיים איתו את מה שהוא היה צריך לסיים איתו וחזר באותו יום.
היו"ר ישראל אייכלר:
משפט סיכום.
רון כץ (יש עתיד):
ואז הוא הלך, עשה את פסגת הנגב, ואז הוא חיזק את היחסים אם האמריקאים וחיבר בחזרה את כולם להיות ביחד עם עם ישראל. ופה, מה שקורה זה שהכול מתפרק. דודי, ואני יודע – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
משפט סיום.
דוד אמסלם (הליכוד):
אני מציע לך כחבר יש עתיד – – – אני אומר לך את האמת, יש לי הצעה בשבילך כחבר יש עתיד: על נסיעות לחו"ל אף פעם אל תדבר. לא כדאי. אף פעם. אני אספר לכם – – –
רון כץ (יש עתיד):
לא, לא, אני לא מסכים איתך, דודי. אני לא מסכים איתך. אני לא מסכים איתך.
דוד אמסלם (הליכוד):
דרך אגב, הוא נחת והמטוס שוב פעם עלה. נחת – עלה. הוא, דרך אגב, זה הדוגמה למעופף.
רון כץ (יש עתיד):
אבל ההבדל הוא שראש הממשלה לפיד – ההבדל הוא שראש הממשלה לפיד עשה את זה בשביל מדיניות החוץ של מדינת ישראל.
דוד אמסלם (הליכוד):
אף פעם אל תספרו פה על – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
חבר הכנסת אמסלם, כל זמן שאתה מדבר אליו אני לא יכול להוריד אותו, למרות שהסתיים הזמן.
רון כץ (יש עתיד):
מה שקורה פה זה שיש לך נסיעה, סופ"ש אחרי סופ"ש אחרי סופ"ש, שהיא רק בשביל לברוח מהמציאות, ממה שקורה במדינת ישראל. אין סיבה לנסיעות האלה. תראה, הוא רוצה לנסוע לצרפת – הם אומרים: אנחנו לא רוצים להיפגש איתך.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה, רון.
דוד אמסלם (הליכוד):
לפיד כשר חוץ – לא מדבר איתך כראש הממשלה – אתה מכיר שר חוץ אחד שלקח מטוס שלם, בואינג? שר חוץ.
רון כץ (יש עתיד):
רוצה לנסוע לאנגליה – לא רוצים להיפגש איתך. שר החוץ הראשון – משפט לסיום.
היו"ר ישראל אייכלר:
משפט לסיום.
רון כץ (יש עתיד):
דודי, משפט לסיום. תגיד לי אם אתה זוכר פה דבר כזה, אתה פה מספיק ותיק. שר האוצר הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל שנוסע לארצות הברית והנציג הרשמי היחיד שהוא פוגש זה פקיד ההגירה בשדה התעופה. זה לא בושה למדינת ישראל? אף אחד לא מוכן להיפגש איתו. זה מה שקורה בשלטון שלכם, ובגלל זה הוא לא יחזיק למעמד.
נאור שירי (יש עתיד):
בושה, בושה, בושה.
היו"ר ישראל אייכלר:
זה מה שהצלחתם לעשות. אתם עשיתם את זה.
יוסף טייב (ש"ס):
שיפסיקו ללכלך על ישראל – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
אם אתה מתגאה בזה – אתם גרמתם לזה. כן, את זה אני יכול להגיד.
רון כץ (יש עתיד):
לא, הוא עשה את זה, עם האמירות שלו.
היו"ר ישראל אייכלר:
חברת הכנסת מרב מיכאלי נמצאת? לא.
נאור שירי (יש עתיד):
עוד פעם אנחנו גרמנו לזה? קחו אחריות.
היו"ר ישראל אייכלר:
חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.
יוסף טייב (ש"ס):
שירי – – –
נאור שירי (יש עתיד):
גם בזה אנחנו אשמים? ואללה, איזה כוח יש לנו, כל הכבוד. בושה.
היו"ר ישראל אייכלר:
סליחה, חברת הכנסת מיכאלי הגיעה. בבקשה. שלוש דקות.
דוד אמסלם (הליכוד):
נסעה ברכבת, הגיעה.
מרב מיכאלי (העבודה):
תודה, אדוני היושב-ראש. אז ככה. אנחנו כאן הלילה כי הקואליציה והממשלה מביאות את חוק פרסונלי מס' מי יודעת כמה. אני מנסה לספור, חוק פרסונלי מי יודעת כמה. אז קודם כול החוק הזה, חוק הנבצרות, חוק ביבי מס' 12 או משהו, נועד למנוע כל אפשרות להכריז על בנימין נתניהו כנבצר מלהיות ראש ממשלה, בגלל, חס וחלילה, שיש נגדו תיקים פליליים. איזה סיבה מוזרה, שחיתות. הרי אנחנו מעבירים פה כל היום חוקים להכשיר שחיתות, אז בגלל שחיתות למנוע ממישהו לכהן כראש ממשלה? באמת דבר הזוי מאוד. עכשיו מה, הוא מתווסף לחוק דרעי הראשון, שאת זה העברתם עוד לפני שהקמתם ממשלה. העברתם את חוק דרעי הראשון, עכשיו אנחנו בעיצומו של חוק דרעי השני. העברתם עוד לפני הממשלה את חוק בן גביר, שיאפשר לו לנהל באופן חופשי את המשטרה, בלי שכל מיני חוקים ותקנות יפריעו לו להפוך את המשטרה לפוליטית. אחר כך היה את החוק הנורבגי, שזה חוק גלית דיסטל אטבריאן, מירי רגב, אלי כהן, אופיר אקוניס, בצלאל סמוטריץ', יעקב מרגי, חיים ביטון, אורי מקלב, מאיר פרוש, עמיחי שקלי, עידית סילמן, חיים כץ, יצחק גולדקנופ, מיקי זוהר, יואב בן צור ועמיחי אליהו – כאמור, כל אלה בחוק פרסונלי אחד. חלום של דבר. חוק בן גביר 2 עכשיו מתבשל, משום שלא מספיק סמכויות, מרגיש האיש שכל כך רוצה להיות בעל בית. בתקופתו מה זה יש פה ביטחון אישי, וואו, וואו, כמה ביטחון אישי יש ברחובות. אין טרור, חוסל הטרור, בחברה הערבית אין נרצחים, נשים לא נרצחות, רק כפול ממה שהיה בתקופות המקבילות אשתקד, כשעמר בר לב היה השר לביטחון פנים. כפול. עכשיו, יש לנו חוק ביבי שמאפשר לו למנות את השופטים שלו, ויש את שינוי התקנון ביבי, שמאפשר לדחות את הזמן שממנים את השופטות והשופטים בשביל שיוכלו למנות את השופטים שרוצים. יש לנו את חוק ביבי 17, של המתנות, בוודאי, החוק שמאפשר לתרום לראש ממשלה או לנבחר ציבור אחר מסוג כלשהו, אבל בתנאי שזה הומניטרי. בתנאי שזה הומניטרי, בטח. היום התבשרנו שמונח על שולחן הכנסת חוק ביבי 18, שלא יאפשר חקירה נגד ראש ממשלה מכהן גם אם הוא עבר על החוק.
היו"ר ישראל אייכלר:
הזמן אזל.
מרב מיכאלי (העבודה):
וכמובן חוק ההתגברות, שיאפשר למנוע מבית המשפט לפסול משהו מכל חוקי השחיתות האלה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
מרב מיכאלי (העבודה):
ובכן, ידע כל אזרח ותדע כל אזרחית ישראלית על מה הכנסת שלה מבזבזת את הזמן שלה בדקות יקרות אלה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת טור פז.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל עם שיר של נעמי שמר הפעם.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גב' גוטליב, במיוחד אלייך.
דוד אמסלם (הליכוד):
קינלי, תן לנו משהו.
משה טור פז (יש עתיד):
חוק הנבצרות. מה זה חוק הנבצרות? אין דין, ומעכשיו גם לא יהיה דיין. להבדיל מחלק מחבריי, ישבתי בוועדה שעוסקת בחוק הנבצרות שעות ארוכות עם יו"ר הוועדה אופיר כץ. מה המשמעות של החוק הזה – בואו אני אגיד לכם. הכול כשיר – כל עבירה, כל פשע, כל עוון, גנבה, אונס, רצח. כי החוק הישן, שראש ממשלה יכול לכהן עד להכרעה סופית, כבר לא מספיק, חברי דודי, אז בואו נרחיב את האפשרויות גם למקרה של הרשעה ועבירות נוספות.
דוד אמסלם (הליכוד):
זה לא היה שם.
משה טור פז (יש עתיד):
אז יש לי הצעה, חברים. מי שנמצא כאן מחברי הכנסת, תפתחו את החוברת הזו של החוק, של הצעת החוק, ובואו תקראו אותה קצת. אני אעזור לכם. תעברו ישר לדברי ההסבר. את חלקם הוסיפו לבקשתי בוועדה. חבריי חברי הכנסת, חוק נבצרות ראש ממשלה הוא חוק גבינה שווייצרית. בגבינה שווייצרית יש פחות חורים מאשר בחוק הזה, דודי אמסלם. אם תעברו ישר לסוף דברי ההסבר אתם תראו – ואני קורא: "לנוכח הערות חברי הכנסת, הייעוץ המשפטי לכנסת והייעוץ המשפטי לממשלה, בעת הכנת החוק תוסיף לדון הוועדה בנושאים הבאים" – שבעה נושאים, לא פחות. למה? כי היה צריך מהר מהר להעביר את החוק הזה. אז החורים בגבינה הם יותר מהגבינה: מהו פרק הזמן שהממשלה תוכל לקבוע, מה חוות הדעת הרפואית, הצורך במענה מיידי, המנגנון. שאלתי שאלה פשוטה את יו"ר הוועדה אופיר כץ. בחוק כתוב – עכשיו אני מצטט לגופו של עניין, טלי גוטליב – מה קורה כשראש הממשלה הודיע ליושב-ראש הכנסת שהוא מתנגד: יושב-ראש הכנסת יקבע ישיבה בתוך שבעה ימים. הרי ראש הממשלה הזה הוא נבצר. מה קורה אם הוא לא מודיע תוך שבעה ימים? למשל, בואו נגיד שחטפו אותו, או בואו נגיד שהוא נעלם, הוא לא מרגיש טוב, יש לו בעיה. האם הזמן הזה הוא מחייב? כל זמן תופס? הוא ענה לי בוועדה: אנחנו לא יודעים. חברים יקרים, החוק הזה מגיע אלינו – אתם הולכים להצביע עליו עוד כמה דקות – הוא לא מוכן. לגבינה, אמרתי, יש פחות חורים מאשר לחוק הזה. אתם יודעים מה, עזבו את זה שאנחנו מצביעים על חוק לא מוכן, עזבו את זה. למה שנשקיע בחוק? החוק הזה הוא חוק אובדן סטנדרטים. סטנדרטים כאלה, למשל, יש לראש ממשלת ניו זילנד. מה היא אמרה לפני כמה זמן? נגמר לי הדלק. יש לה שחיקה, היא כבר לא משרתת את הציבור. אז אולי, בואו נשווה אלינו. מה נעשה עבור הציבור בשנים האלה, כמה עבדו בשבילו, כמה משרתים את העם וכמה אתם משרתים את עצמכם? תסתכלו על הסטנדרטים אצלנו בכנסת. לשלושה מראשי מפלגות הקואליציה יש כתבי אישום. יש לנו עבריין לשעבר שהוא אחראי למערכת אכיפת החוק.
היו"ר ישראל אייכלר:
אני מעדכן אותך שהזמן אזל.
משה טור פז (יש עתיד):
כי מה שווה החוק אם אנחנו לא יכולים לכופף אותו? וההזיה הבאה – מה שווה הסטטיסטיקה אם אנחנו לא שולטים בה? אז בואו נמנה גם מישהו חדש שישלוט בסטטיסטיקה. חברים יקרים, החוק הזה לא מוכן להצבעה, זאת האמת. בכנסת הזו אין דין, ועוד רגע גם לא יהיה דיין. תודה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת דוד אמסלם.
נאור שירי (יש עתיד):
אני יכול לנחש? משהו שאנחנו אשמים, אנחנו אליטיסטים – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני מהמר שעכשיו אתה מדבר שבע דקות.
היו"ר ישראל אייכלר:
אם אתם תעזרו לו, זה ייקח יותר.
דוד אמסלם (הליכוד):
לפי הברייטלינג שלך או הרולקס? מה יש לך?
סימון דוידסון (יש עתיד):
אפל. תראה את שרון, אבל.
דוד אמסלם (הליכוד):
אפל יש רק למיליונרים, אתה יודע. אתה הבנת?
משה טור פז (יש עתיד):
– – – הגשת השבוע איזה 15 חוקים.
דוד אמסלם (הליכוד):
אדוני – רק שנייה, עוד לא התחלנו לדבר.
היו"ר ישראל אייכלר:
אתה רוצה שאני אתחיל מהתחלה או שאני אוסיף בסוף?
דוד אמסלם (הליכוד):
תוסיף בסוף. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לספר לכם סיפור. חברת הכנסת גוטליב, לא תאמיני. מר שרגא – הרי איך זה עובד, בית המשפט? התנועה להריסת השלטון מקבלת טלפון מהשופט, מרימה את הקרן, השופט נוגח, מזיז את השוער, נכנס שער. מה מר שרגא עושה בעתירה? מגיש אותה נגד ראש הממשלה, נגד הממשלה ונגד דוד אמסלם. אני המום. מה הקשר שלי לעתירה? אני יושב שלוש שעות אתמול, פותח את כל חוק-יסוד: הממשלה וקורא – המום. עכשיו אני אספר לכם. רבותיי, סעיף 18 לחוק-יסוד: הממשלה עוסק בראש הממשלה שעבר עבירה פלילית והוא בעצם, דרך אגב, הורשע בדין בעבירה שיש עימה קלון. עדיין הוא יכול לשמש ראש ממשלה, אלא אם כן הכנסת תעביר אותו מתפקידו. לאחר שהוא ערער ויש פסק דין חלוט, הוא צריך להתפטר. סעיף 20 מדבר על ראש ממשלה; סעיף 20(א) – שנפטר, סעיף 20(ב) מדבר על מי שנבצר ממנו לכהן. עכשיו, אם הוא עבר עבירה פלילית אז הוא נכנס לסעיף 18, זה יותר גרוע. אם ראש הממשלה, לשיטתם של הג'ינג'י והשופטת ברק דקל עבר, מה שנקרא, עבירה של ניגוד עניינים, זאת עבירה פלילית, אז הוא יושב סביב 18. רבותיי, יש פה שקר. מה שבית המשפט העליון עושה היום – הוא הופך להיות השופל שעולה על השלטון. זה השופל שהורס את הדמוקרטיה. השופטת דפנה ארז ברק, למה קיבלה את העתירה? אני אספר לכם. היא לא תוציא אותו לנבצרות, היא יודעת, היא עוברת על החוק. היא פשוט נתנה 30 יום. דרך אגב, אני קיבלתי את העתירה ביום שישי, כשאנחנו צריכים לענות ביום ראשון – אתמול. ואז אני אומר: חבר'ה, מה עמדתה של הרועצת המשפטית? היא ביקשה עוד 15 יום, קרי 45 יום אנחנו על המנגל. בית המשפט העליון עלק שם לנו את החרב המתהפכת, לראות איך אנחנו נתנהג עם הרפורמה. איך אמר אהרן ברק על שר המשפטים כשהוא בא להציג את הרפורמה, שבוע לפני פסק הדין של דרעי? אהרן ברק אומר: הוא איים על בית המשפט. שר המשפטים עבר עבירה פלילית. אומר הצדיק האדמו"ר, שלדעתי צריך לשבת במעצר היום, ובוודאי בחדרי החקירות, על הפיכה במדינה, בוודאי על הסתה להפיכה. אז מה אני אומר לדפנה דלק ברק, על אותו היגיון? את הרי מאיימת על הכנסת. את עוברת עבירה פלילית בעצם קבלת העתירה וזה שאת לא דוחה אותה על הסף. רבותיי, ככה זה עובד כאן, זאת היא האמת. זה הזכיר לי את הבדיחה, חבר הכנסת איזנקוט – שאלתי את עצמי: איך אני קשור? אז הוא כותב שם: קראתי בעיתון שימנו את אמסלם לשר. לא משנה, הוא גם כתב שאני אהיה חבר בוועדה לבחירת שופטים. אבל הוא רק לא יודע את החוק. מר ג'ינג'י, בוועדה לבחירת שופטים שר המשפטים הוא בעצם יושב-ראש הוועדה על פי חוק, והשר השני צריך להיות שרה. אני עניתי לבית המשפט: אני לא מתכוון כרגע לעשות ניתוח לשינוי מין, לכן אין אופציה שאני אהיה בכלל.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה במשרד המשפטים.
דוד אמסלם (הליכוד):
רק שנייה. לכן זה הזכיר לי הבדיחה – אמרתי לעצמי, זה מזכיר לי את הבדיחה שפעם ברוסיה החליטו לעשות עוצר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה זה משנה שר המשפטים א' או שר המשפטים ב'?
דוד אמסלם (הליכוד):
לא, אני שר במשרד המשפטים. גם בזה תדייק, אבל אני אלמד אותך אחר כך, חבל. יש לנו בדיחה. חבר הכנסת איזנקוט, יום אחד עשו עוצר ברוסיה הסובייטית. אמרו שמי שהולך בשעה 19:00 ברחוב, יורים בו. יום אחד שני זקיפים הולכים. אחד מהם רואה מישהו, מרים את הנשק, יורה והורג אותו. אומר לו חבר שלו: תגיד לי, השתגעת, עכשיו רק 18:30. הוא אומר לו: אני יודע איפה הוא גר, הוא לא יגיע בזמן הביתה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
דוד אמסלם (הליכוד):
יענו, הוא יודע שאני אהיה שר והוא כבר עותר נגדי. בושה וחרפה, הוא והשופטת שקיבלה את העתירה הזאת.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אמסלם, לפי איזה שעון?
נאור שירי (יש עתיד):
אמסלם, זאת פעם ראשונה שלא הבנתי מה אתה רוצה.
משה סעדה (הליכוד):
חבר'ה, אנחנו – – – של רולקס. מי שרוצה יכול לקנות ביום שני הבא.
היו"ר ישראל אייכלר:
נא לכבד את חבר הכנסת ווליד טאהא, הוא כבר מזמן לא דיבר כאן. בבקשה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, יש לי הרגשה שהיושב-ראש לא אהב את הבדיחה הראשונה של אמסלם על שינוי – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
אל תגיד, גם אתה לא אהבת.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כן, אתם מבינים? אמרת דברים שהיושב-ראש לא אהב, אמסלם. בפעם הבאה תחשוב על זה.
היו"ר ישראל אייכלר:
לא משנה, נדבר אחר כך. זה בסדר.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
חברים, בכל הקשור להליכי החקיקה שהקואליציה הנוכחית מובילה, עוד לפני שכוננה ממשלה הם התחילו במסע של חקיקה, שחלק ממנו היה בהתניה של מפלגה x או של חבר כנסת שמיועד להיות בתפקיד מסוים או של שבריר חלקי מפלגה. כל אחד דרש את הדרישות שלו והתנה את ההתניות שלו, ואמר: אם התנאים שלי לא יתממשו, לא תוקם ממשלה. עדיין לא הוקמה ממשלה. ואני רוצה לומר, רבותיי, שהחברה הערבית, בכל הקשור למה שבקואליציה הנוכחית מכנים "רפורמה משפטית", והיא לא, החברה הערבית היא לא על הגדר. החברה הערבית מתנגדת בתוקף לאופן שבו נעשתה החקיקה הזאת. הקואליציה נוסעת, הייתי אומר דוהרת, במהירות מסכנת חיים בכל הקשור לחקיקה, שמתבצעת בכל מיני כיוונים. לא דופקים חשבון לא לנשיא המדינה, לא לרוב מוחלט של אזרחים מודאגים במדינה, שלא רוצים – בדפוס, באופן שבו זה נעשה – וממשיכים לדהור קדימה. מי שבאמת היה מעוניין ברפורמה משפטית, אדוני היושב-ראש, היה מעוניין הכי הרבה בכמה שיותר הסכמות מכל רחבי המפלגות והציבורים במדינה. אחרת, זה לא ממש רפורמה, זאת השתלטות של מפלגה או אוסף מפלגות שהקימו יחד קואליציה. לא רק שהם השתלטו כמובן על הרוב בכנסת, וגם בממשלה, אז הם ישתלטו גם על מערכת המשפט באמצעות חקיקה שיעשו שמנוגדת לדעות של רוב הציבור במדינה. תודה רבה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במקביל להתקדמות החקיקה הממשלתית וההפיכה הממשלתית, נמשכת עליית המדרגה הדרסטית בקצב הריסת בתים, והאצת חלוקת התראות להריסת בתים של האזרחים הבדואים בנגב. הגל מתעצם והולך מאז קום הממשלה הנוכחית. רשויות המדינה מבצעות מדיניות של לחץ ועוד לחץ על האזרחים הבדואים בנגב – הריסת בתים על בסיס יומי והפקרת משפחות ללא שום פתרון או חלופה, חלקם זוגות ומשפחות של צעירים שאין להן שום אופציה אחרת לקורת גג, חלקן משפחות עם ילדים אשר בתיהם נהרסו לעיני ילדיהם; חורבן לא רק של קורת גג אלא חורבן נפשם של הילדים שראו את ההרס במו עיניהם, טראומה שתלווה אותם למשך כל החיים. איזו תודעה משאירה המדינה בראשם ובנפשם של ילדים אלה? אני מתריע מכאן: המעשים הנפשעים האלה שמבוצעים על בסיס יומי בנגב, ללא שום פתרון או חלופה או אחריות, יצמיחו דור שלם, דור העתיד, בלי שום תקווה או אמונה בעתיד שלהם. האחריות מוטלת לפתחה של הממשלה אשר מבצעת עכשיו את המדיניות הזו. אני קורא לאנשים האחראים להשמיע את קולם ולהראות גם מעשים בשטח. אנחנו הבדואים דורשים הפסקת הריסות, הכרה ותכנון משותף לטובת כלל הנגב והחברה בכלל. כבוד היושב-ראש, אתמול התבשרנו על מותה של ביאן עבאס מכפר כנא, רחימהא אללה, אשר נרצחה בדם קר בחצר ביתה לעיני ילדיה. אין יותר מזעזע מזה. עוד מקרה רצח איום ונורא בחברה הערבית. מתחילת השנה כבר הגענו ליותר מ-30 נרצחים בחברה הערבית. מדובר במספר כמעט כפול מהתקופה המקבילה אשתקד, עלייה שמעידה על המצב בחברה הערבית ועל אופי הטיפול הכושל עד מאוד של הרשויות. המדינה אמורה תמיד להעביר מסר של חוק, שלטון ומלחמה בפשיעה, אבל ההרגשה ברחוב ממש הפוכה: אין חוק, אין דין ואין דיין, ג'ונגל של ממש, ובערבית אומרים את זה: (אומר בערבית: חוק הג'ונגל, כאוס.) הממשלה חייבת לנתב משאבים וסדר עדיפויות אחר. במקום להשקיע כוח אדם ומשאבים עצומים של משטרה וכוחות אכיפה בהריסת בתים בנגב, ראוי שתפנה את אותם משאבים למלחמה חסרת פשרות באלימות הגואה בחברה הערבית. סדר העדיפויות המעוות שקיים עכשיו חייב להשתנות מיידית. תודה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק הנבצרות קיים, לא צריך להתאמץ בשבילו, אבל יש הרבה דברים בסיסיים שלא קיימים במדינה, ולמענם צריך להתאמץ. אנחנו כל פעם עולים לדבר כאן על חוקים שבאים לשרת מטרה אישית של איש מסוים, ולרוב מדובר בראש הממשלה או באחד משרי הממשלה. מה עם האזרחים? יסתדרו לבד. אבל אני לא יכולה לדבר על הדברים האישיים, ואני רוצה לדבר על הדברים האמיתיים. (אומרת בערבית: תחילה אני שולחת את תנחומיי הכנים למשפחת עבאס.) נכון שהרצח הנתעב של אתמול כבר הוזכר כמה פעמים באולם, בעיקר על ידי חברי כנסת ערבים. בכל זאת, כאישה – כבן אדם, אבל גם כאישה, כאימא, כואב לי על אימא צעירה בת 29 שנרצחת בפתח ביתה על לא עוול בכפה. משאירה שני תינוקות, שני ילדים, הגדולה – לא מלאו לה ארבע, הקטן – שנה וחצי. ומה עושים עם הסוגיה הבוערת של הפשיעה המשתוללת בחברה הערבית? בינתיים כלום. רק דיבורים. מי הריבון במדינה שיכול לעשות את מה שצריך אם לא הממשלה? וחבל. זה לא מעניין לא את ראש הממשלה, ולא את השר לכישלון לאומי, כי אין ביטחון, אין ביטחון בכלל, ונמשיך לזעוק את הזעקה הזאת עד שיהיה פתרון.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל בלנחם את משפחת עבאס ואת משפחת נאסר על האובדן שהיה אתמול, האובדן והרצח של ביאן. מספר הנרצחים מתחילת השנה הגיע ל-28 נפשות, וכל נפש עולם ומלואו. אם נעשה חישוב, בעצם זה אומר נרצח אחד בכל שלושה ימים. אתמול בכפר כנא, בשעות הערב, ביאן בת ה-29, אימא לשני ילדים, נרצחה בדם קר. בדיוק לפני שנה נרצחה גם רזאן בת ה-18 מאותה משפחה. רזאן וביאן נכחו במקום הכי בטוח עבור כל אדם – בביתן. לצערי, כדור הרשע פגע בהן ללא כל התראה. וכאן אנחנו שואלים ונשאלת השאלה: האם אנו בתור אזרחים צריכים לחשוש כשאנו נמצאים ומסתובבים בתוך המקום הכי בטוח שלנו, שזה הבית שלנו? אני תוהה לעצמי, איפה השר לביטחון לאומי? איפה הממשלה? מה היא עושה לשמירת הביטחון האישי של אזרחיה? רכבת החוקים דוהרת, וכנראה כל הרוכבים והנוסעים בתוכה לא שמים לב למה שמתרחש מסביבה. אנחנו כאן מנסים לתת ולאותת, לתת אורות אזהרה. הביטחון האישי נפגע ועדיין פגוע בכל החברה הערבית. הממשלה, במקום לחוקק, עוסקת רק בחוקים פרסונליים ובעצם מתעלמת מהדם הזורם ברחוב הערבי, מתעלמת מטיפול בפשיעה בחברה הערבית, מתעלמת מטיפול ביוקר המחיה ומעוד הרבה נושאים החשובים לכל אזרח ואזרח כדי לחיות בכבוד. אקרא בערבית מה שכתבה היועצת למעמד האישה בכפר כנא אתמול, אחרי הרצח. היא כתבה בערבית ואני אקרא את זה בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לא נשתוק. איבדנו את רזאן, ואחריה – את ביאן. אנחנו לא נושאים עוד את מרירות האובדן. איבדנו את הביטחון ואת הבטיחות. קליעי הרצח עלולים לפגוע בכל אדם. לא נשתוק עוד. שהאל יקלל כל רוצח שנושא נשק.) תודה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת אופיר, מי עולה?
אופיר כץ (הליכוד):
שר התקשורת.
היו"ר ישראל אייכלר:
השר? שר התקשורת, בבקשה. השר שלמה קרעי, בבקשה. כמה זמן?
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני לא מוגבל. תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, עם כל הכבוד להפגנות, גם אנחנו פה. ביקשתם שנצא, ויצאנו להפגנה הגדולה ביותר רק לפני ארבעה חודשים. שניים וחצי מיליון איש זה הרבה יותר חזק מכל הפגנות השניים וחצי מנדטים. אם לא תעבירו את הרפורמה, אין מה לצאת להצביע יותר. לא תהיה משמעות יותר לבחירות, ועוד ועוד – אלה רק חלק מהמשפטים שאני שומע מהציבור, וביתר שאת בשבועיים האחרונים. אנשים נחרדים מהמחשבה שהפגנות, תקשורת מלהיטה ומסיתה וסרבנים חסרי בושה יגרמו לסירוס או לביטול רצון העם ונבחריו. ישראל כבר מזמן לא דמוקרטיה על מלא. פעם נשלטים על ידי ספר אדום, פעם על ידי משפטנים, כשהספר האדום כבר לא עובד, ועכשיו, כשסוף-סוף באים לשנות ולהחזיר את ישראל להיות דמוקרטיה אמיתית, נכרע ברך בפני כמה אלפי או עשרות אלפי מפגינים? תודה לאל ולמצביענו, שכרגע לא יוצאים להפגין; הם כבר עשו זאת לפני ארבעה חודשים. אם הם היו יוצאים להפגין, הייתה התנגשות מיותרת וליבוי של שנאה בתוך עמנו. כנציגי הציבור שהם בחרו, מוטלת עלינו החובה לאפשר להם להישאר בבית ולקדם בכנסת את הרפורמה המשפטית במלואה על ידי המנדט שנתנו לנו. תראו את החוק הזה שעומד בפנינו. הוא פשוט בושה של חוק. בושה שאנחנו צריכים להבהיר – כאילו בפנטומימה, בנפנופי ידיים – לחבורת משפטנים שכאילו לא מבינים את השפה. לפי פרשנותם הבלתי-משוחדת, יש להם סמכות לבטל את רצון העם ולהוציא את ראש הממשלה לנבצרות. באיזו דמוקרטיה נשמע דבר כזה שאנחנו צריכים להביא כאן חוק ולהסביר ולהוסיף פרשנויות, כדי שחבורת-העל הזאת תבין שלא היא שולטת? שהעם הולך לקלפי וקובע מי יהיה כאן ראש הממשלה?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
החוק הזה זה חוק הדחה של ראש הממשלה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
בושה וחרפה שאנחנו צריכים כל היום לרדוף כאן אחרי הזנב המשפטי האנטי-דמוקרטי שמנסה לתעתע בנו. אבל גם זה לא ירתיע אותנו. ישעיה אמר: "נוע תנוע ארץ כשִׁכור והתנודדה כמלונה". הם מנסים לתעתע בנו כמו שיכורים. כנגד זה אנחנו נאמר: נוע תנוע הרפורמה. נוע תנוע מדינת ישראל להיות מדינה יהודית ודמוקרטית, על אפכם ועל חמתכם. זה מה שהציבור בחר וזה מה שאנחנו נעשה כאן.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
החוק הזה זה חוק הדחה של ראש ממשלה. למה אתם מביאים חוק הדחה של ראש ממשלה? למה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתם חושבים שאתם עושים רושם עם הפגנות של שניים וחצי מנדטים, ואומרים: הינה, אנחנו מפגינים, אבל הימין לא מפגין. זה מזכיר לי את הסיפור על אותו רב שהגיע לבית יהודי שלא שומר תורה ומצוות. היהודי הזה לקח משהו לא כשר ואמר לרב: אם יש אלוקים, אם אני אוכל את הדבר הלא-כשר הזה, שיהרוג אותי עכשיו. הכניס לפה את האוכל הלא-כשר ואמר לרב: הינה, אני חי, לא קרה לי שום דבר. באותו רגע נכנסה הבת של אותו אחד הביתה עם תעודה של מצטיינת בפסנתר. באה, הראתה לאבא שלה: תראה אבא, זכיתי. הרב אמר לילדה: אולי בואי נבדוק שאת באמת מצטיינת, תנגני איזה שיר קשה, משהו מיוחד. הילדה לא רצתה. היא ברחה לחדר שלה. אותו אחד אומר לרב: הרב, מה אתה חושב, שכל מי שיגיע ויגיד לה תוכיחי, היא תצטרך להוכיח לו שהיא מצטיינת בפסנתר? יש תעודה. הרב אמר לו: ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר. לפני שלושת אלפים שנה, במעמד הר סיני, בפני 60 ריבוא, בפני כל עם ישראל, הקדוש ברוך הוא נתן את התורה לעם ישראל. יש תעודה – יש לנו את חמישה חומשי תורה, את עשרת הדיברות, את התנ"ך.
רם בן ברק (יש עתיד):
אבל אתה לא מקיים את עשרת הדיברות.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה נראה לך, שכל אחד שיבוא, יגיד לקדוש ברוך הוא: תוכיח לנו עוד פעם, תראה לנו עוד פעם שאתה הוא האלוקים, והוא יצטרך לעשות את זה באותו רגע? לא. יש תעודה. גם אתם, חברים, להבדיל אלף אלפי הבדלות. הלכנו לקלפי, הוכחנו לכם פעם אחת שהעם רוצה שינוי, העם רוצה מדינה יהודית ודמוקרטית. הוכחנו את זה. לא צריכים, כל פעם שתחליטו לקפוץ על השולחנות בוועדה או ללכת לחסום כבישים, להוכיח לכם שגם אנחנו נמצאים. הראינו את זה פעם אחת בהפגנה הגדולה ביותר. הדבר היחיד שמנהיגי השמאל טובים בו הוא לייצר אנרכיה והנדסת תודעה. אתם רואים את החיוך שנמתח מאוזן לאוזן כשהם מצליחים להשיג עוד מכתב של סרבנות, עוד חסימת כבישים ופגיעה באזרחים. הם מזכירים לי את הסיפור על גידי. גידי חזר מבית הספר והראה לאבא שלו את התעודה. בכל הציונים – נכשל. דיברת קודם, ביטון, על המורים בבית הספר. כל התעודה מלאה ציונים גרועים חוץ מבזמרה – בזמרה גידי קיבל טוב מאוד. כשאבא שלו הגיע לציון זמרה, הוא כעס עליו מאוד. אומר לו: אבא, דווקא שקיבלתי טוב מאוד אתה כועס? הוא אומר לו: גידי, עם תעודה כזאת עוד יש לך חשק לשיר? ככה גם אתם, חבר'ה. נכשלתם, הייתם בממשלה הכושלת ביותר שהייתה כאן אי פעם. דאגתם לממשלה מנופחת, לג'ובים לחבר'ה, לכספים קואליציוניים, וחיוך יש לכם על הפנים כשאתם מצליחים לייצר אנרכיה? זה הדבר היחיד שאתם טובים בו? תתביישו לכם.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
קרעי, אין מספיק מקום סביב שולחן הממשלה שמילאתם: שר לענייני תעמולה, שר המורשת, שרת ההסברה. אין מקום.
שר התקשורת שלמה קרעי:
היה לנו ממי ללמוד.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מה זה? 33 שרים. תסתכל איפה השרים יושבים. אין מקום.
שר התקשורת שלמה קרעי:
חבר הכנסת הרצנו, אתה יודע, בא אחד לרב, אמר לו: אכלתי חזיר. בא עם חיוך לרב, אמר לו: הרב, אכלתי חזיר, אני רוצה תיקון לעבירה שלי. הרב מסתכל עליו, רואה אותו מחייך ואומר לו: תשתה כוס מיץ לימון. אמר לו: זהו, הרב? רק כוס לימון? זה ימחק את העבירה? אמר לו: לא, אבל זה ימחק לך את החיוך מהפרצוף. אתם, באמת, יש לכם חיוך כל כך גדול על הפנים כשאתם מצליחים לייצר כאן בלגן, אנחנו רואים אתכם צוחקים מאחורי הקלעים, אתם מבסוטים, קופצים על השולחנות, רוקדים, אחרי כל הכישלונות שהבאתם למדינה הזאת.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
על מה אתה מדבר? 33 שרים. על מה אתה מדבר? 33 שרים. איזה שחיתות. לפחות אל תשקר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתם מעודדים סרבנים. אתם מתגאים בכאלה שאומרים: לא נשרת את המדינה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אתה שולח אותם לעזאזל, את חיילי צה"ל. איך אתה לא מתבייש?
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני מוכן ללכת לעזאזל בשביל האנשים שלנו, בשביל העם שאני כאן נבחר ציבור שלו. מי שלא מוכן לשרת את העם בגלל ראש ממשלה מסוים, בגלל מדיניות של ממשלה נבחרת – אז תתביישו לכם שאתם מעודדים אותו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אתה שולח לעזאזל את מי שבזכותם אתה יושב כאן. בזכות החיילים אתה יושב. אתה שולח את חיילי צה"ל לעזאזל.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כמו שאמרתי לכם, נוע תנוע הרפורמה. הרפורמה המשפטית תעבור. מדינת ישראל תחזור להיות יהודית ודמוקרטית הרבה יותר מאי פעם על אפכם ועל חמתכם.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לשר שלמה קרעי. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ לסכם את הדיון, בבקשה.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, שרות, חבריי חברי הכנסת, אנחנו פה רגע לפני ההצבעה על חוק שמחזק את הדמוקרטיה במדינת ישראל. אני שומע צחוק מהמפלגות שבהן ממנים אנשים ולא מכירים את המילה פריימריז. כל אחד שם את מי שהוא רוצה.
נאור שירי (יש עתיד):
מה קשור פריימריז? מה קשור פריימריז?
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
איזה מנהלי – איך? מנהלי שטח. שניכם מנהלי שטח.
נאור שירי (יש עתיד):
– – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
למשימות מיוחדות.
נאור שירי (יש עתיד):
מחזקים את הדמוקרטיה.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
כן, נאור, אנחנו מחזקים את הדמוקרטיה. אני אגיד לך למה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
איך אתה מחזק את הדמוקרטיה? איך? איך? מה זה קשור?
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
בדמוקרטיה – אני אסביר לכם. אתם כנראה שכחתם – אני אסביר לך: בדמוקרטיה, מי שבחר אותנו פה לשבת, לנו גם היה פריימריז לפני – – –
קריאה:
– – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אה, אני מת על זה שאתה מדבר בשם הליכוד. אני הכי אוהב את זה. בדמוקרטיה, מי ששם אותנו פה, מי שקבע שכל אחד מאיתנו ישב על הכיסאות החשובים שנמצאים פה, הם אזרחי מדינת ישראל, לא אף אחד אחר. רק אזרחי מדינת ישראל שמו אותנו פה. עכשיו, יש פה איזו קליקה שהם האליטה. הם נחשבים יותר, אבל מה לעשות? בבחירות, סימון, כל קול הוא שווה. גם מי שיש לו פחות השכלה, גם מי שיש לו יותר, גם מי שבתפקיד בכיר יותר ומישהו בתפקיד מופחת, בקלפי, בבחירות, הקול הוא אותו קול. בבחירות האחרונות אזרחי מדינת ישראל קבעו שהם רוצים ממשלת ימין. 64 מנדטים – על זה אנחנו לא מתווכחים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אבל בשום מקום לא אמרתם מה אתם הולכים לעשות.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
ואת הדבר הקדוש הזה, את הדבר הקדוש הזה, בדמוקרטיה זה ערך עליון – הבחירות. אתם מוזמנים, כשתגיע העת של הבחירות, לבוא ולהציג את לעם את מה שאתם מאמינים בו ולנסות לשכנע אותו. בפעם האחרונה לא הצלחתם.
קריאה:
עוד מעט.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אבל לא ייתכן, לא ייתכן שיפסלו פה בחירות בגלל איזושהי המצאה ישראלית משפטית, אך ורק למדינת ישראל.
רון כץ (יש עתיד):
אה, אתה לא מאמין? אופיר, אתה לא מאמין? אני רוצה לעזור לך.
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
לא קיים בשום מקום בעולם. רם, בשום מקום בעולם אין דבר כזה נבצרות לא על בסיס בריאותי. לא קיים.
רם בן ברק (יש עתיד):
– – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
וגם מה שקיים אצלנו, למשל, נבצרות של נושא משרה, יושב-ראש כנסת או נשיא מדינה – כמו שטלי ציינה – גם זה רק על בסיס בריאותי. רק פה רואים שהעם רוצה ליכוד, העם רוצה את נתניהו כראש הממשלה, אז מנסים להפיל אותו בדרכים אחרות לנסות. לזה אנחנו לא מוכנים ואת זה אנחנו לא ניתן. אנחנו עושים פה תיקון חשוב. כלל הגורמים, כולל הייעוץ המשפטי לכנסת ולממשלה, ציינו שצריך להסדיר את העניין הזה של נבצרות. זה בדיוק מה שאנחנו עושים. זה חוק לכל ראשי הממשלה של מדינת ישראל בעתיד.
קריאות:
– – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
גם כשהשמאל יהיה בשלטון ויהיה ראש ממשלה מהשמאל. הרעיון פה הוא שלא יהיה אף גורם פוליטי – לא בית המשפט ולא היועצת המשפטית, או אם זה יועץ משפטי – שיחליטו להדיח, להוציא ראש ממשלה לנבצרות, ולא על בסיס בריאותי. כן, גלעד, אם לא היית מפוזיציה, אתה היית תומך בחוק הזה. כולם אמרו, כולם ציינו שצריך להסדיר את הסוגיה הזאת, שלא יכול להיות שנשאיר את זה באוויר.
גלעד קריב (העבודה):
– – –
אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):
בסקירה שקיבלנו ראינו שזה לא קיים בשום מקום, ואנחנו לא נאפשר שזה יקרה גם כאן. אנחנו מדינה דמוקרטית, נכון? אתם צועקים: דמוקרטיה. זו הדמוקרטיה. החוק הזה שאנחנו עושים פה הוא מחזק את הדמוקרטיה. עליזה? טוב. אז רון, אני מקווה ששכנעתי אותך. תודה רבה. אני מבקש לתמוך בחוק.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לחבר הכנסת כץ. אנחנו נעבור להצבעה. לבקשת שני הצדדים, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, נא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– בעד
ינון אזולאי– בעד
גדי איזנקוט– אינו נוכח
ישראל אייכלר– בעד
דן אילוז– בעד
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
קארין אלהרר– נגד
זאב אלקין– אינו נוכח
דוד אמסלם– בעד
משה ארבל– בעד
יעקב אשר– בעד
אוריאל בוסו– בעד
דבי ביטון– אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– בעד
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– אינו נוכח
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– בעד
אברהם בצלאל– בעד
אורנה ברביבאי– אינה נוכחת
אליהו ברוכי– בעד
ניר ברקת– בעד
טלי גוטליב– בעד
מאי גולן– בעד
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– בעד
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– בעד
סימון דוידסון– אינו נוכח
אבי דיכטר– בעד
אלי דלל– בעד
דני דנון– בעד
שלום דנינו– בעד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
עמית הלוי– בעד
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– בעד
יצחק שמעון וסרלאוף– בעד
יאסר חוג'יראת– נגד
אימאן ח'טיב יאסין– נגד
ווליד טאהא– נגד
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
אחמד טיבי– נגד
יוסף טייב– בעד
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– בעד
חילי טרופר– אינו נוכח
אלמוג כהן– בעד
מאיר כהן– אינו נוכח
מירב כהן– אינה נוכחת
מתן כהנא– אינו נוכח
עופר כסיף– נגד
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– בעד
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– נגד
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– נגד
סימון מושיאשוילי– בעד
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– אינה נוכחת
יונתן מישרקי– בעד
חנוך דב מלביצקי– בעד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– בעד
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– בעד
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– בעד
יואב סגלוביץ'– אינו נוכח
יבגני סובה– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– בעד
משה סולומון– בעד
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– בעד
אורית מלכה סטרוק– אינה נוכחת
משה סעדה– בעד
גדעון סער– נגד
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– נגד
יוסף עטאונה– נגד
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– נגד
צביקה פוגל– בעד
עודד פורר– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– בעד
משה פסל– בעד
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– אינה נוכחת
יואב קיש– בעד
אריאל קלנר– בעד
יצחק קרויזר– בעד
גלעד קריב– נגד
שלמה קרעי– בעד
אליהו רביבו– בעד
משה רוט– בעד
שמחה רוטמן– בעד
עידן רול– נגד
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון– אינה נוכחת
אלון שוסטר– אינו נוכח
קטי קטרין שטרית– בעד
אלעזר שטרן– אינו נוכח
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
נאור שירי– אינו נוכח
אושר שקלים– בעד
עאידה תומא סלימאן– נגד
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר אמיר אוחנה:
מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
גדי איזנקוט– נגד
ואליד אלהואשלה– נגד
זאב אלקין– נגד
דבי ביטון– אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
ולדימיר בליאק– נגד
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– נגד
אורנה ברביבאי– נגד
יואב גלנט– אינו נוכח
בנימין גנץ– נגד
סימון דוידסון– נגד
אריה מכלוף דרעי– בעד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– נגד
חילי טרופר– נגד
מאיר כהן– נגד
מירב כהן– נגד
מתן כהנא– נגד
רון כץ– נגד
יוראי להב הרצנו– נגד
מיקי לוי– נגד
יריב לוין– אינו נוכח
אביגדור ליברמן– נגד
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– נגד
שלי טל מירון– נגד
יוליה מלינובסקי– נגד
שרון ניר– נגד
יואב סגלוביץ'– נגד
יבגני סובה– נגד
אורית מלכה סטרוק– בעד
מנסור עבאס– אינו נוכח
עודד פורר– נגד
יסמין פרידמן– נגד
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– נגד
אפרת רייטן מרום– נגד
יפעת שאשא ביטון– נגד
אלון שוסטר– נגד
אלעזר שטרן– נגד
מיכל שיר סגמן– נגד
נאור שירי– נגד
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר אמיר אוחנה:
אם יש חברי כנסת שנמצאים כאן ולא הצביעו, אנא פנו למזכיר הכנסת. בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
מירב בן ארי– נגד
מיכאל מרדכי ביטון – נגד
דבי ביטון – נגד
פנינה תמנו – נגד
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות.
קריאה:
תמה ההצבעה? פרקש – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
תמה ההצבעה. נו, היינו פה. זה לא ישנה את התוצאה, אבל אמרנו. אם כן, 61 בעד, 51 נגד. אני קובע כי ההצעה התקבלה ותועבר לוועדה המיוחדת לתיקונים לחוק-יסוד: הממשלה. אני מציין לפרוטוקול שחברת הכנסת אורית פרקש הכהן, לאחר שתמה ההצבעה, ביקשה לציין שהיא מבקשת להצביע – כיצד? נגד, נכון?
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
מאה אחוז, אבל תשומת ליבנו הופנתה לכך לאחר מכן. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה, אבל לפרוטוקול אני מציין את הדבר.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/949).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) (ביקורת שיפוטית בעניין תוקפו של חוק). יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן. בבקשה, אדוני.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציע את הצעת החוק מטעם הוועדה, הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) (ביקורת שיפוטית בעניין תוקפו של חוק). הצעת החוק מבקשת להסדיר אנומליה בת כ-30, למעלה מ-30 שנה, למעשה, ואפילו קצת יותר. מאחר שכאשר הוצגו בכנסת חוקי-יסוד שעוסקים בקביעת נורמות עליונות שמכוחן ניתן לבטל חוק, ובעיקר כמובן חוק-יסוד: חופש העיסוק, כולל הדיבור על תוקפו של חוק חורג בשנת 1994, אבל גם בפרשנות מסוימת אפילו עוד קודם לכן, פרשנות שאני לא אציג את כל המחלוקת בעניינה – מאז אותו אירוע לא הסדירה הכנסת את הסמכות לפסילת חוקים על ידי בית המשפט. למרות זאת בית המשפט העליון פסל שוב ושוב חוקים של הכנסת, כאשר מקור סמכותו לעשות זאת כמעט איננו ברור, למעט במקרים מאוד מאוד מסוימים, כאשר חוק נחקק בניגוד להוראות שריון מפורשות כמו שיש בחוק-יסוד: הכנסת, בג"ץ ברגמן, כאשר נקבע בחוק-היסוד שהחוק הסותר צריך להתקבל ברוב של 61 חברי כנסת ולא היה ברוב המספיק וכדומה. מאז אותו אירוע גילינו פעמים רבות שבית המשפט העליון פוסל חוקים גם בסמכות חוקית לא ברורה וגם בכל הרכב. יתרה מזאת, למעשה הגענו למצב שכל שופט בכל ערכאה – היו אפילו כמה וכמה מקרים שבהם שופט שלום החליט שהחוק איננו מחייב אותו, שופטים בדרגה נמוכה, ובוודאי שמציאות כזאת איננה יכולה להיות מקובלת או לגיטימית במדינה דמוקרטית, ובוודאי לא במדינה דמוקרטית שלא העניקה במפורש ולא הגדירה את הסמכות לפסילת חוקים. הצעת החוק הזאת מנסה להסדיר זאת לראשונה, ומציעה לתת את הסמכות הייחודית לתת פסק דין או החלטה אחרת המבטלת חוק, מגבילה את תקופת תוקפו או משעה אותו זמנית, לבית המשפט העליון בהרכב הכולל את כלל שופטי בית המשפט העליון, למעט שופט שנמנע ממנו לשבת במותב, וההחלטה צריכה להתקבל על דעת ארבע חמישיות משופטי ההרכב, דהיינו 80% משופטי ההרכב, בחישוב לפי המספר השלם הקרוב. חשוב להבין, רבותיי: בית המשפט העליון למעשה כבר ביטל חוקים בדן יחיד ובהחלטה לא מנומקת. הדברים האלה התרחשו בבית המשפט העליון שלנו, וזו מציאות שאנחנו לא יכולים לקבל. לא ייתכן שהכנסת תתכנס, תקבל חוק, ובסופו של דבר יבוא שופט, דן יחיד, לפעמים אפילו לפני שנשמעו טענות המדינה, ויבטל את החוק. הדבר הזה התרחש פעמיים, פעם אחת בחוק לפיצול תאגיד השידור ופעם שנייה בחוק ההסדרה, והמציאות הזאת היא בוודאי מציאות גם לא דמוקרטית וגם לא מקובלת. ולכן החוק קובע שבית המשפט יוכל לעשות זאת בהרכב המדובר גם כאשר מדובר בארבע חמישיות משופטי ההרכב וגם כאשר מתקיימים התנאים – החוק צריך לסתור בבירור הוראה בחוק-יסוד שהרוב הנדרש לשינויה או התנאים לפגיעה בה קבועים בחוק-יסוד, דהיינו חוקי-היסוד שמשוריינים ב-61 וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
גלעד קריב (העבודה):
– – –
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
ובנושא הזה אני רוצה לנפץ את הפייק שמפלגות האופוזיציה מפיצות ללא בושה בשבועות האחרונים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
ללא בושה?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
ללא כל בושה מפיצים את הפייק.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
באמת? ללא בושה? מה אתה אומר.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
החוק הזה מאפשר לבית המשפט העליון, אם הוא יעבור, לבטל חוקים. לראשונה בית המשפט העליון יקבל הסמכה לבטל חוקים – –
גלעד קריב (העבודה):
– – –
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – מכוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, מה שעד היום בכלל לא היה. ולכן, לא רק שהחוק הזה איננו מצמצם את ההגנה על זכויות אדם – –
גלעד קריב (העבודה):
על מי אתה עובד?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – הקבועות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – –
גלעד קריב (העבודה):
לפחות תאמר אמת. כמה שקרים, כמה שקרים.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – אלא הוא מגביר אותה, כי הוא מעניק את הסמכות לעשות זאת. אדוני היושב-ראש, אני אשמח אם תגן עליי.
היו"ר משה טור פז:
כן.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
ועוד אפשרות, מלבד הוראה בחוק שסותרת בבירור הוראה בחוק-יסוד שהרוב הנדרש לשינויה או התנאים לפגיעה בה קבועים בחוק-יסוד, אפשרות נוספת היא כאשר החוק לא התקבל בכנסת ברוב או במספר הקריאות הדרושים לקבלתו על פי חוק-יסוד, חוק או תקנון הכנסת; בכך למעשה – חוק שלמשל לא עבר בשלוש קריאות, כמובן, או חוק שלא עבר, אם מדובר בהצעת חוק תקציבית, ברוב הנדרש לפי חוק-יסוד: משק המדינה ועוד. הצעת החוק גם מסדירה ומגדירה הוראה מה קורה כאשר הסיטואציה מגיעה בפני בית משפט בערכאה נמוכה או בפני בית המשפט העליון בהרכב שאיננו כולל את כל שופטיו. בסיטואציה שכזאת בית המשפט אמור להפנות את השאלה לבית המשפט העליון בהרכב בהתחלה של שלושה, שידון אם יש בהפניה הזאת צורך או תועלת, ולאחר מכן, ככל שיש צורך, הדבר יעבור להרכב המלא של בית המשפט בהתאם להוראה הקבועה בחוק. בנוסף, קובעת הצעת החוק הוראה שלפיה אם נכתב בחוק במפורש שהוא תקף על אף האמור בחוקי-היסוד, דהיינו, פסקת התגברות והחוק נחקק ב-61 בשלוש קריאות ולאחר מכן גם בקריאה רביעית בכנסת שלאחר מכן, תקבל ההוראה התגברות קבועה. אם בכנסת שלאחר מכן, בתוך שנה מיום שהתכנסה הכנסת שלאחר מכן, הכנסת תבחר לא לתת את אותה הגנה, תפקע ההגנה וההתגברות למעשה תהיה רק התגברות זמנית.
גלעד קריב (העבודה):
– – –
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת קריב.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
בנוסף, זה בעיניי חשוב מאוד כי הופץ פייק, כאמור שוב על ידי מפלגות האופוזיציה, ובעיקר ראש האופוזיציה – שלצערי איננו פה, אנחנו די רגילים לכך – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – –
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
והפייק הזה שהופץ, שאם תעבור הרפורמה המשפטית לא יהיו יותר בחירות במדינת ישראל – זו הייתה הטענה, זו הייתה הטענה – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – –
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת שטרן, הוא עכשיו על הדוכן.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תודה רבה. – – שאם תעבור הרפורמה לא יהיו יותר בחירות. אז אני מפנה את חבר הכנסת, ראש האופוזיציה יאיר לפיד, לסעיף 15ב(ב) להצעת החוק, שבו נכתב במפורש שהוראת ההתגברות לא תחול ולא יכולה לחול כאשר עוסקים בהוראות חוק-היסוד הסותרות את הסעיפים בחוק-יסוד: הכנסת, שלמעשה אוסרים על הכנסת להאריך את תקופת כהונתה. הדבר הזה, בניגוד להרבה מאוד השמצות, הופיע בהצעת החוק מיומה הראשון. זו איננה תוספת שנעשתה בתגובה על ביקורת. מהיום הראשון שהצעת החוק הזאת הונחה כטיוטה על שולחן ועדת החוקה – –
גלעד קריב (העבודה):
– – –
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – נכתבה בה במפורש ההוראה שאנחנו לא נאשר לכנסת, לאף כנסת, להתגבר על הוראה שמונעת ממנה להאריך את תקופת כהונתה. זה דבר שבעיניי הוא פשוט, הוא ברור, הוא לא היה עניין למשא ומתן, בגלל שאין שום ספק בנושא הזה. למרות זאת, למרות שהדבר מופיע בהצעת החוק מיומה הראשון, זה לא עצר את יאיר לפיד מלהפיץ את השקר הזה שוב ושוב ולהפיץ תבהלה חסרת כל בסיס, בחוסר אחריות, להפחיד אנשים ממציאות – – –
גלעד קריב (העבודה):
הציבור יודע. הציבור יודע למה אתם עושים את הצעת החוק הזו.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת קריב.
גלעד קריב (העבודה):
הציבור יודע שאתם רוצים – – –
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני, זה לא לעניין.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה. תודה.
גלעד קריב (העבודה):
מה אתה חושב, שכולם טיפשים?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
ולכן, העובדה שההוראה הזאת – ומי שרוצה יכול כמובן לבדוק. אני יודע שראש האופוזיציה יאיר לפיד איננו מכיר את חדר ועדת החוקה, אבל אני מקווה שאת אתר האינטרנט של ועדת החוקה הוא כן מכיר, והוא יוכל לבדוק שם בדיוק את הנוסח הראשוני שהונח על השולחן של הוועדה, ונאמר שם במפורש – –
גלעד קריב (העבודה):
זה מה שחשוב. תזכיר, תזכיר את מה שאתה עושה, בריון.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת קריב.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – שהוראת שהתגברות לא תחול על כל הוראה המאריכה את כהונת הכנסת. לכן, ההשמצה שלפיה אם החוק הזה יעבור לא תהיינה יותר בחירות במדינת ישראל היא אולי – כל אדם אומר מהרהורי ליבו – אולי זה מה שהוא היה עושה אם הוא היה עולה לשלטון. אצלנו אין כוונה כזאת, לא הייתה כוונה כזאת, היא הודגשה מלכתחילה, והעובדה ששקר כה מתועב, סליחה שאני אומר, מופץ על ידי ראש אופוזיציה במדינת ישראל מראה עד איזה שפל אפשר לרדת.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה מדבר על שקר?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
עד איזה שפל. בושה וחרפה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
בושה וחרפה באמת. אל תדבר על – – –
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת בליאק.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אחרי שהצגתי את הצעת החוק, אני חוזר ואומר שלמרות ההתנהלות חסרת האחריות שהציגה האופוזיציה עד כה, אנחנו – היום בוועדת החוקה – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
– – – חצוף.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת בליאק.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – הוצג מתווה והוצגו מתווים אחרים. אנחנו אמרנו כקואליציה ואני כמציע ויוזם של החוק הזה, שגם הוצע על ידי בהצעה פרטית וכבר עבר שינויים – אני רוצה להזכיר לכם שבנוסח הראשון הופיע פה שצריך 15 פה אחד, וירדנו לארבע חמישיות, ואנחנו מוכנים להידברות ללא תנאים מוקדמים.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
והדבר הזה – –
גלעד קריב (העבודה):
איזה הידברות – – –
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה ראשונה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – שוב ושוב נדחה על ידי מפלגות האופוזיציה בריש גלי – – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
שקרן.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת רוטמן, נא לסיים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה משקר, אתה שקרן.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אין לי הגבלת זמן כשאני מציג, למיטב ידיעתי.
היו"ר משה טור פז:
נאמר לי עשר דקות.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לי נאמר שלא, אבל לא משנה.
היו"ר משה טור פז:
מזכיר הכנסת.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה פשוט שקרן.
מאיר כהן (יש עתיד):
לפחות קרעי אומר את האמת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שקרן.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הדבר הזה נאמר שוב ושוב. חמור מאוד, חמור מאוד, חמור מאוד – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
כמה ספרים מכרת היום? מוכר ספרים – – –
היו"ר משה טור פז:
חבריי חברי הכנסת, תנו לחבר הכנסת לסיים את דבריו.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – שלמרות שהחוק הזה הוא חוק מאוזן, אפשר להגיע להסכמה על הרבה מאוד אלמנטים בו, אפשר לוודא את הצורך בו, אפשר לדון בו, ולמרות זאת היד המושטת – –
גלעד קריב (העבודה):
– – –
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
– – – פקה-פקה.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת וולדיגר.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – לא פגשה יד אחות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
שקרן.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
חבל מאוד, צר על כך מאוד. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לצוות הוועדה – – –
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
– – –
היו"ר משה טור פז:
שנייה. סגנית השר וולדיגר, את מפריעה לחברך לסיעה.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
הוא מפריע לי.
היו"ר משה טור פז:
אבל את מפריעה לחברך לסיעה.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
הוא מפריע לי, קשקשן.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני רוצה להודות לצוות הוועדה ולייעוץ המשפטי של הוועדה וגם לחברי הוועדה, כולל אלו שטרחו להפריע, אבל גם אלה שבסופו של דבר אמרו מעט הערות שטייבו את הצעת החוק עד כה ובעזרת השם לקראת הקריאה השנייה והשלישית יטייבו עוד, אני מאוד מקווה. אני רוצה להודות על הכנת הצעת החוק לקריאה ראשונה, ואני מבקש כמובן מחברי הכנסת לאשר אותה ולהצביע. אני רוצה לציין כמובן שהצעת החוק הזאת, אומנם אין לה – היא עוסקת בחוק-יסוד: השפיטה, אבל אני רוצה להסביר ולהדגיש שוב שכתוצאה מהצעת החוק הזאת – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה קורה?
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת רוטמן, נא לסיים.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני כבר מסיים. אני לא מכיר שיש הגבלה כשמציעים הצעת חוק מטעם ועדה.
היו"ר משה טור פז:
מזכיר הכנסת, יש לו הגבלה של עשר דקות, נכון?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
רד, רד.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
מספיק עם התיאטרון הזה, מספיק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שמענו, תודה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יאללה, רד, אפילו הקואליציה לא באה לשמוע אותך.
היו"ר משה טור פז:
חבריי, נא לתת לו לסיים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מספיק, כמה אפשר לשמוע את זה – – –
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת בן ארי, נא לתת לחבר הכנסת רוטמן לסיים.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הצעת החוק הזו, באופן אבסורדי – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אפילו הקואליציה לא באה – – –
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת שטרן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
צא החוצה, צא החוצה. אתה בקריאה ראשונה, שנייה, שלישית.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת שטרן, נא לתת לחבר הכנסת רוטמן לסיים.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
אתה מבייש את הבית הזה.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת ברביבאי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מזל שנשאר – – –
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת בן ארי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה בקריאה ראשונה, בקריאה שנייה, אתה בקריאה שלישית – – –
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת שטרן, מספיק. אתה בקריאה ראשונה.
היו"ר משה טור פז:
לא מגן עליי, לא קורא לסדר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני קורא לחבר הכנסת שטרן קריאה ראשונה. חבר הכנסת רוטמן, בבקשה סיים, זמנך עבר.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני מסיים, תודה רבה. הצעת החוק הזו למעשה, גם החלק של ההתגברות שבה, משריינת את זכויות האדם הקבועות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו יותר מאשר הן משוריינות היום. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו עבר ברוב של 32 – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
נו, אבל למה – – –
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת בן ארי.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – וניתן לביטול בכל רוב. אנחנו למעשה קובעים פה שכדי להתגבר על הוראותיו – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
מי מקשיב לך בכלל?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – יהיה צריך 61 בארבע קריאות.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
חבל, אתה מדבר רק עם עצמך, רק עם עצמך.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת ברביבאי, נא לתת לו לסיים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
צא החוצה, די.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כל השקרים שהופצו כאן ומחוץ לחדר הזה על ידי חברי האופוזיציה, חייבים להיות מוקעים על ידי כל אדם ישר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה, חבר הכנסת רוטמן. חבריי היקרים, אנחנו עוברים לסדר הדוברים. ראשון המתייחסים – חבר הכנסת בנימין גנץ. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו דנים בפסקת ההתגברות, שמהותה להתגבר על בג"ץ כאילו היה הוא אויב המדינה – הגוף שלאורך שנים היה שם עבור אוכלוסיות מוחלשות שנפגעו מההחלטות המדינה, דתיים, חרדים וחילונים, יהודים וערבים, דרוזים, ימין ושמאל. הערב הזה אתם מבקשים כאן בבית המחוקקים הישראלי לתת כוח בלתי מוגבל לעצמכם. אתם מבקשים לוותר על האיזונים והבלמים ולמחוק את הביקורת השיפוטית החשובה כל כך במדינה דמוקרטית. התגברות, בוודאי ברוב של 61, משמעותה עריצות הרוב. זו מחיקה של ערכי הדמוקרטיה המהותית והאמיתית. חברי הכנסת, בן-גוריון פירק את המחתרות והקים את צה"ל, ואתם בקואליציה מבקשים לפרק את הפרויקט הציוני, שתמיד שמר על כולנו. הערב, 13 במרץ, כ' באדר תשפ"ג, הוא הערב שבו הונע התהליך לסגירת צבא העם. לא עוד ניסיון להביא לשוויון בנטל; לא חשיבה על מתווה שירות שיחזק את צה"ל ויחבר את החברה הישראלית. הרמתם ידיים. אתם מתגברים על ביטחון המדינה. מראש הממשלה, ששירת כלוחם, שהוא אח שכול של מי שנהרג באחת הפעולות ההירואיות ביותר של צה"ל, הייתי מצפה שייאבק מול הכוונה הזו. משר הביטחון הייתי מצפה שיהיה פה וינאם וייצג את עמדת צה"ל ומערכת הביטחון. לצערי, הם הרימו דגל לבן על שירות החובה בצה"ל. אני מבקש לפנות לאחיי החרדים: אתם יודעים שאפשר להגיע למתווה שירות מוסכם שיאפשר לכל אחד לשרת ולתרום משהו למדינה. אין כמו החרדים שיודעים לתרום, לעשות מעשי חסד. החוק הזה הוא דרך עקומה לפתור אתגר משמעותי. אנחנו מכתימים את ספר החוקים במחיקת הביקורת השיפוטית לצורך חוק ספציפי. אנחנו נותנים לרוב כוח בלתי מוגבל על האזרח הקטן, שישלם בגדול. אני לא מוכן לסגור את הבסטה על ביטחון ישראל, ולכן ניאבק למען כל החברה הישראלית כדי שהחוק הרע הזה יושלך לפח האשפה של ארכיון הכנסת. ניאבק כדי שצה"ל ימשיך להתקיים, ושכל אזרח ייתן משהו למדינה, בבחינת כי מה שתרמת ונתת – הוא שלך לעד. אני פונה לראש הממשלה, לשר הביטחון, לאחיי החרדים: אל תיתנו יד לבושה הזאת.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, כנסת נכבדה, כהרגלו עלה חבר הכנסת שמחה רוטמן, דיבר את ההידברות שהוא עושה עם עצמו כמו כל החודש וחצי האחרונים – מדבר במתק שפתיים על הידברות והידברות ובעיקר מדבר עם עצמו. כל מי שבעד הרפורמה מקבל דקות ארוכות שבהן הוא יוכל לפרוס את משנתו המדהימה, אבל מי שמעז להרים את הראש ולהגיד משהו, הוא מקצר אותו והוא קצר אליו. וכל פעם הוא עולה לפה ומדבר בנחמדות ובאדיבות שלו, חושב שכולם מטומטמים. אז בוא, אני אחדש לך משהו, אדון שמחה רוטמן: לא, זה לא קורה. זה באמת לא קורה. אתה יכול להמשיך לעבוד על כל האנשים שמכרכרים סביבך ואומרים לך: כל הכבוד, שמחה. עמד פה היום חבר כנסת בנאום בכורה – ואללה, באתי לשמוע אותו. אמרתי: חבר כנסת חדש, נשמע – מה הוא אומר לו בנאום שלו, בנאום הבכורה? שבסרט שלאגר – אני לא יודעת, לא זוכרת – שמעת את הנאום שלו? מי היה איתי? סימון היה איתי, הוא לא כאן. בסרט שלאגר יש "תן גז". בנאום הבכורה אומר חבר כנסת חדש: אני רוצה להגיד לשמחה רוטמן: תן גז. זה מה שהוא אומר בנאום הבכורה שלו.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
מורשת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
העם קרוע, מפולג. אתה יושב, שומע חדשות – האמירויות נגדו, לארצות הברית מגיע שר האוצר, לא פוגש אף גורם רשמי, כל הכלכלנים נגד, כולם נגד, אבל שמחה רוטמן בהידברות. עם מי הוא מדבר, שמחה רוטמן? הוא מדבר עם עצמו.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
הוא פגש את – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
סליחה, חבר'ה, אני מבקשת. שר האוצר פגש את שגריר ישראל בארצות הברית. מדובר בהצלחה פנומנלית. אני אומרת לעצמי שכאילו אני חיה בסרט שלא ייאמן. שום דבר לא מדליק להם אורות. האמירויות לא עושים הסכמים שהם רוצים – הכול בסדר, יש לנו רפורמה. מגיע ראש הממשלה לנופש ליום הנישואים ברומא, כל מה – – –
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
אני מרגיע אותך, הולך להיות סרט בהמשכים.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת פינדרוס.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי, פינדרוס, פינדרוס, מתי תתעוררו שם?
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
הולך להיות סרט בהמשכים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מתי תתעוררו ותבינו שאתם לוקחים את המדינה – פינדרוס, היית בצבא? לא. נכון? סליחה, אני לא אוהבת ישר להגיד שחרדי לא היה.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
אני לא אספר, אבל תדעי לך, הולך להיות סרט בהמשכים הרבה זמן.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת פינדרוס.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה יודע, בצבא, יגיד לך פה הרמטכ"ל לשעבר, בצבא, כשאתה יוצא לניווטים – לא היה לי הרבה, הייתי קצינת חינוך, אתה יודע, בכל זאת לא ניווטתי כל חיי, אבל בפעם היחידה שעשינו ניווטים בקורס קצינות חינוך, אמרו לנו: תראו, אם את מתברברת – מה אומרים, אורנה? תחזרי לנקודה שיצאת ממנה, אל תלכי, כי בטח תיפלי לתהום. נכון, הרמטכ"ל לשעבר? הם יצאו לניווט, איבדו את הדרך. הרמטכ"ל לשעבר לשעבר – – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
אנחנו מוכנים להראות להם את הדרך.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת בן ארי, נא לחתור לסיום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הם איבדו את הדרך. אמר פה שמחה רוטמן, ונתת לו לדבר, כי אתה כזה איש מדהים. הבן אדם מדבר עם עצמו חודש וחצי, אז הוא דיבר עוד עשר דקות.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
– – –
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת פינדרוס.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תשמע משהו בניווטים.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
– – –
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת פינדרוס. חברת הכנסת בן ארי, נא לסיים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא שאני איזו מומחית גדולה, ולא חציתי ואדיות, אבל ביום שיצאנו לניווט – ברגע שאתה מתברבר, תחזור אחורה ואל תרוץ לקצה התהום, כי זה מה שאתם עושים. לא היה לי נעים להגיד לך, כי לא היית בצבא, אבל אם היית בצבא היית יודע שאתה לוקח את כולנו לאבדון. תודה רבה, אדוני.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
לנו אמרו לחתוך לכביש אם מתברברים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אומרים לחזור לנקודה. הינה, תגיד לו, נכון?
היו"ר משה טור פז:
מה זה, היית בגולני?
רם בן ברק (יש עתיד):
אני אמשיך במקום שמירב הפסיקה.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
בהתברברות.
רם בן ברק (יש עתיד):
בהתברברות.
היו"ר משה טור פז:
לאן אתה חתכת, חבר הכנסת בן ברק?
רם בן ברק (יש עתיד):
אני, פשוט, הניווט בדד הראשון שעשיתי בצבא היה באזור משמר העמק, ואני הייתי מבסוט – משמר העמק, נהלל, אני מכיר. המשאית הורידה אותי, גשם זלעפות, התחלתי ללכת, התברברתי, לא הבנתי איפה אני נמצא. היה איום ונורא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
חזרת למשמר העמק?
רם בן ברק (יש עתיד):
בסוף בסוף איכשהו הסתדרנו. בסוף איכשהו הסתדרנו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הבעיה – – – למשמר העמק.
רם בן ברק (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אנחנו צוחקים, אבל המצב ממש לא מצחיק. המצב מאוד חמור, הוא מדיר שינה מעיניי, ואני בטוח שמהרבה מאוד אנשים. מעבר למשבר העמוק באמת, העמוק והקשה, אני חושב הקשה ביותר שצה"ל חווה מיום היווסדו – מחאה של קצינים וחיילים במילואים מכל החילות, שאומרים לממשלה הזאת: תדעו לכם, אנחנו לא בטוח שנתייצב, כשאנחנו לא יודעים שמאחורי ההחלטות שנקבל עומדת ביקורת שיפוטית ערכית לפעולות שלנו. טייס F-16 לא יעלה על מטוס חמוש, יקבל את המשימה בדרך, בלי שהוא יודע שהמשימה הזאת ניתנה במדינה שיש ביקורת על המשימה. הם לא אומרים את זה כי הם רוצים להשתמט מהצבא, הם אומרים את זה כי באמת רוצים לבטוח במי ששולח אותם למשימות, שעושים את הדברים הנכונים ואת הדברים שצריכים, ולא מוחקים איזה כפר פה וכפר שם, כמו שכבר שמענו התבטאויות, ולכן העניין הזה מאוד מאוד חמור. בכלל, כשאתה מסתכל על הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה היום, אתה לא מצליח להבין את חברי הליכוד וחברי הקואליציה שלא רואים מה קורה. הרי לא מדובר באיזה קומץ של 20,000 איש שלא מוצא חן בעיניו משהו. אנחנו הגענו למצב ש-500,000 אנשים, מתוך מדינה של תשעה מיליון אנשים בסך הכול, יוצאים לרחובות תשעה שבועות ברציפות. הצבא במשבר. אין לי מילים, אני לא יכול לתאר את הסיטואציה הזאת. והם דוהרים כאילו שום דבר לא קרה, לא מעניין אותם כלום. הם כל היום מתעסקים באיזשהם חוקים. ואני אומר: אתם חייבים לעצור. אתם חייבים לעצור. ואני קורא לשלום דנינו: תתפסו אחריות.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
רם בן ברק (יש עתיד):
תגידו בסיעה שלכם: חבר'ה, מספיק. מספיק. למה אתם חושבים שאנחנו אלה שצריכים לוותר? אתם בשלטון.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אנחנו חושבים אחרת.
רם בן ברק (יש עתיד):
אתה חושב אחרת, אבל אני מבקש ממך, תסתכל מה קורה מסביב.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אני מסתכל.
רם בן ברק (יש עתיד):
תסתכל, תסתכל מה קורה מסביב.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
השאלה אם אתם מסתכלים.
רם בן ברק (יש עתיד):
זאת לא איזה אפיזודה, לא מדובר באפיזודה, מדובר בחורבן. אתם מובילים את המדינה הזאת לחורבן בשם איזשהו משהו מטורף. יכול להיות שאתם צודקים בחלק מהדברים.
שלום דנינו (הליכוד):
רם, שמעתי אותך אתמול, אני חושב בריאיון ברדיו – באמת זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי אותך מדבר בכזה איפוק ואחריות, ואני מצפה – אם אתה מדבר אליי בכנות, תשמור על זה.
רם בן ברק (יש עתיד):
אני מדבר אליך בכנות.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
למה לשמור?
שלום דנינו (הליכוד):
תשמור על האיפוק והאחריות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
רם, מתי אתה לא מדבר בכנות?
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת בן ברק, נא לסיים. תסיים.
שלום דנינו (הליכוד):
אפשר להתווכח.
רם בן ברק (יש עתיד):
אני אענה לו. שלום, אתה יודע שאני מאוד מעריך אותך, ואני משתדל תמיד לדבר בכנות ותמיד בנועם. לפעמים מתפלק לי, אני מודה, כמו לכל אדם, אבל אני חושב שיש כאן סיטואציה שלא הייתה אף פעם במדינת ישראל. תחשוב, תחשוב, אם אנחנו היינו ארצות הברית, זה לא היה חצי מיליון, זה היה 30 מיליון. תחשוב על הפרופורציות – מאחורי כל אחד שעומד ברחוב יש משפחה שהוא השאיר בבית. יש כאן אירוע מז'ורי. צריך לעצור, והאחריות נמצאת אצלכם, אתם מנהלים את המדינה, לא אנחנו. מי שיכול לעצור זה אתם, לא אנחנו. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה.
חילי טרופר (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, קודם כול, רם, אני מאחל לך שיימצאו הפושעים ושתמצא את הדרך לפצות על הנזק. אני מבין שכולם פותחים בסיפורים של ניווטים הערב, אז הניווט שאני זוכר זה מרמות מנשה. לילה אחרי כמה לילות של קילומטרים רבים, פספסתי כנראה איזה גדר תיל, נכנסתי בה ונקרעו לי כל הפנים, והקשר כמובן לא עבד. הלכתי עם הבן זוג שלי לקיבוץ רמת השופט או עין השופט, אחד מהם. בש"ג היה שם איש מאוד מאוד נחמד, והעיר את האחות של הקיבוץ באמצע הלילה. היא פתחה לי את המרפאה, חבשה אותי, התקשרו כבר לחפ"ק, לקחו אותי לבית חולים, תפרו אותי קצת, אבל זו נדיבות של ישראלים. ואם אנחנו מדברים על ישראלים, אני חושב שיש הרבה מאוד ישראלים כאלה, אגב, שתומכים ברפורמה, כאלה שמתנגדים למהפכה, מסתובבים עם הראש באדמה בימים האחרונים. אני חושב שכולנו לא פגשנו הרבה מאוד זמן ישראלי שמאוד גאה, ואוהב את מה שקורה כאן בזמן האחרון. גם אצל מתנגדי המהפכה, שמתרגשים מההתעוררות האזרחית המדהימה שדיבר עליה רם, זה נמהל בחרדה ובכאב, ואני חושב שגם אצל תומכי הרפורמה, שלכאורה אמורים מאוד להתרגש שסוף-סוף תפיסת עולמם מתקדמת ליישום, זה נמהל בחרדה ובכאב, ובפשטות אני חושב שמחירי המהפכה הזו פשוט גבוהים מדי. אני פוגש לא מעט אנשי ימין מהאזורים שלי שאומרים לי: רצינו ברפורמה, אבל אנחנו חושבים שהמחיר גבוה מדי, זה לא שווה את זה. גם המחיר הכלכלי שכולנו נרגיש בכיס, או בשפה של בכירי המשק, שראיתי – שאגב, לא מזוהים עם שום צד – אמרו בשבוע שעבר: להערכתנו, כתוצאה מהרפורמה, כל בית בישראל ייפגע כלכלית. הרפורמה תגרום לאבטלה של רבבות רבות של עובדים, שזה כמובן אנשי ימין, שמאל, תומכי ממשלה, מתנגדיה. הרבה מאוד אנשים הולכים לשלם בפרנסה שלהם. המחיר הביטחוני, כמובן, שזה אובדן גב ושותפות עם הידידים הטובים שלנו מעבר לים במשימות החשובות, ובראשן הגרעין האיראני; המחיר לצה"ל – דיברו על זה גם לפניי – שבר עמוק באמון בין לוחמים ומפקדים לבין הדרג המדיני. אני אגב מתנגד לסרבנות, אבל אני יודע שמדובר במיטב בניה של הארץ הזו, ויודע שבפשטות יהיה מאוד קשה להסתדר בלעדיהם. ומעל לכול, אני חושב שהמחיר לאחדות עם ישראל – תחושה קשה שאנחנו פשוט מדממים מבפנים. אז אפשר להמשיך לעסוק בהאשמות ולבקר חלק ממהלכי המוחים – לחלק מהביקורת גם אני שותף – אפשר להטיף להם ולבזות אותם כפי שעושים חלק משרי הממשלה. שום דבר טוב לא יצמח מהדבר הזה. ממשלה אחראית לא אמורה להביט בכל המחירים האיומים האלה ולהמשיך בדהירה למימוש מהלכיה. כשאנשים מאבדים את מקום עבודתם, כשהאויב מזהה את החולשה הפנימית, כשחברויות של שנים מתפרקות, כשצה"ל נקרע מבפנים וכשהשנאה הפנימית מתגברת, פשוט צריך לעצור. אני לא חפץ במנהיגות שכל היום מנופפת בצדקתה, שכל היום מספרת למה כולם אשמים, שכל היום מתעטפת בתחושה של קורבנות. אני מעדיף מנהיגות שלוקחת אחריות, עושה את המעשה הפשוט הזה, נותנת לכולנו קצת אוויר, עוצרת לרגע, ובעיקר – נותנת לנו תקווה. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן.
היו"ר משה טור פז:
מזכיר הכנסת יודיע הודעה, בבקשה, עד שחבר הכנסת כהן יעלה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת הודעת ועדת הבריאות בדבר רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 65) (החזר דמי נסיעה באמבולנס לחולה סיעודי ובעד חולה שנפטר), התשפ"ב–2022. תודה.
(קריאה ראשונה)
מאיר כהן (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי כנסת נכבדים, ציטוט קטן ממה שקיבלתי עכשיו, ואני משער שכולכם קיבלתם. להלן הציטוט: "מערכת משפט חזקה ועצמאית היא זו שמאפשרת את קיומם של כל המוסדות האחרים – – – תראו לי רודנות אחת, חברה לא דמוקרטית אחת שבה קיימת מערכת משפט עצמאית". בכל מקום שמערכת המשפט היא לא עצמאית, זו רודנות. אתם יודעים מי אמר? ראש הממשלה ביבי נתניהו, בשנת 2012. מדהים. אדוני היושב-ראש, עוד לפני כמה חודשים צעק השר איתמר בן גביר צעקות בכל ריאיון. הוא הגיע לכל פיגוע, העלה טיקטוקים וסרטונים, ובפתוס שקיפל בתוכו פופוליזם צעק שכולם נכשלו וצריך להחזיר את המשילות. ואתה אמרת, בן גביר, שכשאתה תעלה, אתה תחזיר מיידית את הביטחון האישי. לא עניין אותך לא הדם שמבעבע, לא המאמצים הבלתי-רגילים שהמשטרה וכוחות הביטחון עשו. כולם נכשלו, אמרת. רק אני אדע לנצח. חשוב שתקשיב, אדוני השר, לנתון שמתפרסם הבוקר על ידי יוזמות אברהם – תקשיב, יואב – נתון שיותר מכל דבר מעיד על השפל שאליו הגענו בפשיעה הגואה בארץ, לרבות ביישובים הערביים. מתחילת השנה, שלושה חודשים וחצי – תקשיב, יואב, עמלנו על זה ועמלת על זה קשה מאוד – רק בחברה הערבית נרצחו 31 איש ואישה; בתקופה המקבילה בשנה שעברה נרצחו מחצית. מה קרה, בן גביר? איפה אתה ואיפה ההבטחות שלך? ואתם, חברי הליכוד, רואים את המראות, שומעים את הקולות, נושכים שפתיים, רואים את החרפה ושותקים – שותקים גם כשהדבר היחיד שהשר עשה בארבעת החודשים הוא לשנות את שם המשרד למשרד לביטחון לאומי. לא ביטחון – איך אומרים בני הדודים שלנו? ואלה ביטחון ואלה בטיח. במה אתם עסוקים? בחקיקה דרקונית, אנטי-דמוקרטית, הגורמת לטובי הידידים שלנו לתהות לאן פנינו מועדות. לאן אתם הולכים? צא ולמד, איתמר בן גביר, צא ולמד מיואב סגלוביץ', שבמשך שנה וחצי הוא ועמר בר לב ישבו באדיקות, בפעילות שקטה, עקשנית, מקצועית, שידעה להבדיל בין העיקר לבין הטפל, עם דיווחים כל הזמן, ולאט-לאט ראינו שהפשיעה יורדת, בקושי גדול, אבל עם רצינות ועם אדיקות בלתי רגילה. והיום, לצערי הגדול, כל עניינו של השר אינו אלא לצעוק על המפכ"ל ולהגיד לו: כמה דוחות הוצאת למפגינים? טול את ידיך מהמשטרה. גם אתם מסכימים איתי, חבריי מהליכוד. המשטרה זה לא גוף פוליטי, טול את ידיך מהמשטרה. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום נדבר על תכנון ובנייה. הקומה הראשונה בתכנון ובבנייה היא הסכמים קואליציוניים. הקומה השנייה – סדרת חוקים שתאפשר את קיומה של הקומה הראשונה. מהי סדרת החוקים הזאת? חוק-יסוד: דרעי 2; חוק בן גביר – תיקון פקודת המשטרה; חוק הנבצרות; פסקת ההתגברות, שהתכנסנו לכבודה כאן היום, שתאפשר את כל החקיקה שנוגדת את העקרונות הכי בסיסיים שיש: היא תאפשר חוק גיוס מפלה, היא תאפשר חקיקה של חוק-יסוד: לימוד תורה, היא תאפשר מימוש תוכניות – –
קריאה:
– – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
– – לתפיסתי, הזויות ומסוכנות ביהודה ושומרון של סמוטריץ'. מי שרוצה לקרוא, ילך ויקרא שוב את אותה תוכנית מסוכנת מ-2017, תוכנית ההכרעה. לכו תקראו על מה אתם מצביעים היום. היום גם התווסף החוק הצרפתי, ועל מנת לתת גם קצת אווירה אירופית ושיק צרפתי, גם ביטול העבירה של מרמה והפרת אמונים. הגיש אותה היום איש הרולקס דודי אמסלם. כמובן שכנראה מחר, כשיישאל בנימין נתניהו על שני הדברים שהוא הגיש היום, הוא יגיד: זה לא על דעתי. מה פתאום? איך יכול להיות? זה לא אני. זה הוא וזה אתם. פסקת ההתגברות שנאמרת כאן ושעולה פה לדיון היא פסקה שמעבר לדיון שנעשה במשך שמונה שבועות. עומד פה שמחה רוטמן ומספר סיפור: רצינו, דיברנו, היינו, רצינו, דיברנו, לא הבאתם הצעות – שקר על שקר על שקר על שקר. מדובר בשקר, מה לעשות? כי גם אני הייתי שם. אומנם אני לא יושב-ראש ועדת חוקה, אבל אני אמרתי מה לדעתי צריך לעשות. שום דבר לא התקבל. שום דבר מהדברים לא התקבל בכלל. אז עכשיו חוזרים לתכנון ובנייה, ונראה את הבית שנבנה פה לתלפיות בכנסת המושחתת והרעה הזאת, שמובלת על ידי ראש ממשלה עם כתבי אישום ועל ידי שר שרוצה להיות שר – הוא עכשיו לא שר, אבל הוא רוצה להיות שר, ובשביל זה מחוקקים את חוק-יסוד: דרעי 2. ואז אתם שואלים על המבנה של שלוש, ארבע וחמש קומות. כמו שאמרה, או שאלה, לאה גולדברג: היפים השכנים בעיניך? ממש לא, לא יפים השכנים בעיניי. אתם ממש מכוערים.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אני לא רואה שר במליאה.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
יש, יש, למה את אומרת?
היו"ר משה טור פז:
כן. הוא נחבא אל הכלים, אבל הוא שר.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
– – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
שמע, חוק דרעי, חוק-יסוד – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש – – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
– – – בטוב.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
ברור, כולם במרכז – – –
היו"ר משה טור פז:
אתן לך עוד רגע. כן, חבר הכנסת סגלוביץ', תן לי, בבקשה. כן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בשבח של אחד משרי הממשלה, שר החינוך יואב קיש. אנחנו התבשרנו כולנו לפני כמה שבועות שבספרייה הלאומית – זה יוכנס לחוק ההסדרים, ויש שם מתווה חדש של הנהלה ושל בחירת האנשים. לא הבנו – הציבור לא הבין, האקדמיה לא הבינה, האוניברסיטה העברית אמרה שהיא תמשוך את מה שיש לה שם, גופים אחרים איימו על תקציב. ומה קרה? שר החינוך ראה את המציאות. יש שר בממשלה שמסתכל ואומר: אופס, זאת המציאות. גם אם יש לי אידיאולוגיה שלמה, שנגיד צריך לחסל חשבונות, וחלק מהאידאולוגיה – – –
היו"ר משה טור פז:
שנייה אחת, חבר הכנסת שטרן, רק בוא נעצור שנייה. יש שר במליאה? נא לקרוא לו. בסדר, אתה יכול להמשיך.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
כל כך הרבה שרים ותמיד הם נעלמים. מה יהיה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אולי בתוך ההפסקה – – –
היו"ר משה טור פז:
לא, לא, המשכנו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – – מי זה השר התורן?
היו"ר משה טור פז:
השר מלכיאלי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
השר מלכיאלי, אולי תציע להוסיף עוד שורה של שרים. הרי הביזיון של ראש הממשלה – הוא מתבייש לשים פה את השולחן באמצע, שלא ייראה הרבה. פעם היה פה שולחן. אז כאילו הוא דוחף את השרים שלו לתוכנו, לחברי הכנסת, ואז אנחנו מתביישים, מה שרים של הממשלה הזאת עושים בינינו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
– – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
באמת, באמת.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
– – – להתבייש.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה לא מקום. ושרי הממשלה הזאת – שישבו ליד הממשלה הזאת, שלא יתערבבו בינינו.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
אתה יכול אולי להפסיק להתבייש – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
– – – ישראל – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מלכיאלי, גם אתה מתלונן. כשאני רואה איפה אתה יושב – לך יש הכי הרבה סיבות להתבייש.
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
שלא יתערבבו בינינו, הא?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אוקיי, אני פונה אליך – – –
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אוהב ישראל גדול אתה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בוא נלך, בוא נלך רגע לתוך העניין. נו, באמת, מה קרה, התעוררתם? אומרים לכם את האמת, אומרים לכם את האמת.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת מלביצקי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אומרים לכם – לא דיברתי כלום, דיברתי על עובדות.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אתה יודע מה יפה אצלך?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כל השיחה הזאת – – –
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת מלביצקי.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
– – – טיפה מגרדים והכול יוצא החוצה. טיפה מגרדים.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת מלביצקי, עכשיו תורו של חבר הכנסת שטרן. אתה מוזמן להירשם לדיבור.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כל השיחה הזאת היא על עובדות. זאת עובדה שהשרים נדחפים אל בין חברי הכנסת. זאת עובדה ששולחן הממשלה לא מכיל אותם. אנחנו – דרך אגב, יש שמועות שאו-טו-טו יש עוד שר, ואז נפתח שורה חדשה. אבל אני רוצה להגיד משהו באמת עכשיו: שר החינוך זיהה את המציאות, והוא החליט שהוא חוזר בו מההצעה על הספרייה הלאומית. אולי גם ראש הממשלה יזהה את המציאות – דיבר על זה קודם חברי חילי טרופר – את מה שכל אזרחי ישראל רואים: שהשקל יורד, שהאמירתים מבטלים עסקאות – –
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – שהאמריקאים לא מקבלים את ראש הממשלה, שמיטב הנוער שלנו מסתובב ברחובות, שאנחנו נקרעים, שאנחנו כבר – כמו שנאמר פה קודם, כבר משפחות מתפצלות.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אפשר לחשוב – וזה המשפט האחרון – שהיה פה כל כך רע. הרי כל הזמן אומרים: אילו שנים אחרונות נהדרות היו פה תחת ראש הממשלה הזה, עם בית המשפט העליון הזה, עם מערכת המשפט הזו. אז אם הכול היה כל כך טוב, למה להרוס? כן, להרוס ולחרב את הכול. אולי ראש הממשלה ייקח דוגמה משר החינוך יואב קיש במקרה הזה? שייקח את כל הפוגרום הזה אחורה. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר הכפול, חבריי חברי הכנסת – כפול כי הוא שר בשני משרדים – עכשיו אני רוצה ברשותכם להקריא מדף. זה נורא מעניין. היום בתוכנית של ספי ויניר בגלי צה"ל הקריאו שרשור של שמחה רוטמן בטוויטר מ-2018. מה אתה בורח?
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אני לא בורח.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
מה אתה בורח? גלעד, תקשיב, אתה תהנה מזה: יוזר בשם גוליבר שואל – – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
– – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
יוזר בשם גוליבר שואל: אני שואל שוב: לפי השקפתך, איזה גוף במדינה דמוקרטית מתוקנת אמור לשמש בלם לחקיקה אנטי-דמוקרטית? וחבר הכנסת רוטמן עונה: העם. היוזר ממשיך ושואל: איך בדיוק, במרידה נגד השלטון? איך לשיטתך יתמודד העם הלכה למעשה עם חוק שיחוקק פרלמנט שיבטל את הבחירות מעתה ואילך? חבר הכנסת רוטמן עונה: בוודאי, מרד או מלחמת אזרחים, זו הדרך היחידה שגם תהיה אפקטיבית. 2018, מטוויטר, שודר היום בגלי צה"ל. והיום אתם בקואליציה אומרים על אזרחים שומרי חוק שהם אנרכיסטים, טרוריסטים. מה עוד לא אמרתם? שולחים אותם לעזאזל ואומרים שהם מוגלה שצריך להוציא. אני אפילו לא מעיזה לחשוב על מלחמת אזרחים, על מרד. אנחנו מדברים על אזרחים שומרי חוק שיוצאים להפגנות בצורה מסודרת נגד הדברים המגעילים שאתם עושים, וחבר הכנסת שמחה רוטמן ב-2018 כתב את זה. זה מה שיש לנו וזו האמת המכוערת. מה שאתם עושים פה זה מניפולציה זולה ומגעילה, וכולנו בסוף נשלם על זה מחירים – גם אזרחי, גם כלכלי, גם ביטחוני, גם אתם יודעים מה? כחברה, כאנחנו, כביחד, כי אין כבר ביחד; כי אנחנו הפכנו להיות לטרוריסטים, אנרכיסטים, מוגלה והולכים לעזאזל רק בגלל שאנחנו לא מסכימים איתכם ולא מסכימים עם חוק פרסונלי לביבי, וחוק פרסונלי לדרעי, ולא מסכימים לפסקת ההתגברות לחרדים, שכל מה שמעניין אותם זה השתמטות מצה"ל, אבל בצורה חוקית – חוק-יסוד: לימוד תורה. זו האמת. ולחבר הכנסת שמחה רוטמן אני רוצה להגיד: שמחה, לא רק שאתה שקרן וצבוע ברמה בין-לאומית, אתה גם אנרכיסט מדופלם. זה הכול כתוב ואי-אפשר להתכחש לעובדות האלה. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
נכון יפה? הכול במקורות. הכול כתוב.
היו"ר משה טור פז:
בבקשה.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, השעה עכשיו 23:50. אנחנו צריכים עכשיו להרדים את ראש הממשלה ביבי, אז בואו נספר לו שסבתא הכינה דייסה וחילקה: נתנה לביבי את חוק הנבצרות, נתנה לביבי את חוק המתנות, נתנה לביבי את חוק השפיטה, נתנה לביבי עוד כספים לבגדים ומעונות, ולמי לא נשאר? לכם, אזרחי מדינת ישראל. אזרחי מדינת ישראל, אני מוצאת את עצמי עם צורך לשתף אתכם בקטסטרופה שמתנהלת בכנסת ישראל, בהובלת הקואליציה ובראשה המלך הבלתי-מעורער ביבי נתניהו. ב-15 בנובמבר נבחרו כנסת וממשלה בישראל, ומה קורה במשכן, שאליו אני מגיעה כמעט בכל בוקר, נושאת עיניים ביראת כבוד? קורה הגרוע מכול: ממשלה דורסנית שבשפת העם לא רואה ממטר, ממטירה חוקים פרסונליים, מכשירה שחיתות ומבזה את טוהר המידות. מתוודה, כשנבחרתי לכנסת ישראל שמחתי שסוף-סוף אוכל לפעול למען הציבור – לטפל ביוקר המחיה, ציבור המיוחדים, נוער בסיכון, נפגעי אלימות, צמצום הפערים בפריפריה. מה אני מוצאת? לא קורה כאן כלום. אני, שמאמינה שחלומות מתגשמים, מוצאת את עצמי נאבקת בוועדות, בהפגנות, למען שמירת הדמוקרטיה. אני נושאת תפילה שבאמת חלומותיי לעשייה יתגשמו, ומי ייתן שניפטר מהממשלה ההזויה, המסוכנת, המסכנת. אני קוראת לכם מכאן לא להרפות, להמשיך לצאת לרחובות. אנחנו נסביר להם איך שומרים על הדמוקרטיה. תודה לכם שוב, כל המפגינים. אני מודה לכם. אתם הכוח שלנו, ואנחנו נמשיך מכאן בשביל כולנו. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער.
גדעון סער (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ההצעה שלפנינו בעצם היה ראוי לה שתיקרא חוק לביטול הביקורת השיפוטית על חקיקת הכנסת, כי כאשר אתה קורא את מכלול ההוראות שלה – ואני אתייחס לשלוש באופן ספציפי – אין שום הסתברות שתהיה על איזשהו חוק שיהיה חשוב לרוב ששולט באותה שעה להעביר אותו. קודם כול, על מנת לקיים את הביקורת השיפוטית יידרש לשבת הרכב של כל שופטי בית המשפט העליון ולקבל החלטה על דעת ארבע חמישיות מההרכב, דהיינו 12 חברים. כל מי שמכיר את ההרכב היום של בית המשפט העליון, שהוא הרכב הטרוגני, מבין שההסתברות להגיע בכלל לתוצאה כזאת היא הסתברות קלושה מאוד. אגב, אין שום דמוקרטיה מערבית שנדרש בה – ונדמה לי ב-85% מהדמוקרטיות יש ביקורת שיפוטית על חקיקה – אין כזה דבר רוב של 80% מההרכב לפסילת החוק. אבל למקרה שיקרה הנס הזה שישב כל ההרכב ועל דעת 12 או יותר מחברי ההרכב יגיע לקונסנזוס, נכללת הוראת התגברות, שניתן לקבל אותה גם מראש, בחקיקה עצמה, וגם לאחר החקיקה, אם פסק הדין לא מוצא חן בעיני הרוב השולט באותה העת, ולהפוך את ההחלטה השיפוטית, אם לא מראש, אז למפרע. לעבור את כל המסננות האלה זה בלתי אפשרי. אם היינו צריכים הסבר למה נדרשת ביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת, פשוט מאוד היינו צריכים רק לעקוב בשבועות האחרונים אחרי מה שקורה בבית הזה. כל החוקים המטורפים שעוברים פה, אלה שעברו עובר להקמת הממשלה ואלה שעברו לאחר הקמת הממשלה, מוכיחים את החיוניות של הביקורת השיפוטית. היא כמובן צריכה להיות תמיד בשום שכל, בזהירות, לא להשיג שלא לצורך את גבולה של הרשות המחוקקת, אבל זה דבר שחשוב שיהיה, ולא סתם כמעט אין היום מדינות רציניות שאין בהן ביקורת שיפוטית חוקתית. אני חושב שבדברים האלה, בעצם הקואליציה מוכיחה יום-יום לציבור ההולך ומתעצם מדי יום, מדי סוף שבוע, מדוע אי-אפשר לקבל – בהתנהגות שלה היא מוכיחה מדוע אי-אפשר לקבל את החוקים שהיא רוצה לקבוע ככלל. עכשיו דבר אחרון. אנחנו, כשאנחנו מחוקקים או מתקנים חוקי-יסוד, אנחנו פועלים כרשות מכוננת, לא כרשות מחוקקת. לבוא ולשנות את כללי היסוד של המשטר ברוב קוניוקטורלי, באופן שאנו רואים בכל מחקרי דעת הקהל שהוא בניגוד לדעת רוב הציבור – במקרה הכי טוב אפשר לטעון שהציבור חצוי לגביו – ככה לא מתקינים חוקה. ככה יוצרים מצב טרגי שבו לעולם העם היושב בציון לא יצליח להסכמה על כללי המשחק – לא על מדיניות, כי מדיניות היא דבר שסביר שהוא משתנה מממשלה לממשלה, אלא על עצם כללי הבסיס של היחסים בין הרשויות ושל המשטר הדמוקרטי.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי.
מרב מיכאלי (העבודה):
זה סדר הדברים, חברות וחברים. קודם הם העבירו כאן חוק מושחת שהופך את זה לכמעט בלתי אפשרי שראש ממשלה יהיה נבצר ממילוי תפקידו – ראש הממשלה הזה. ואז הם באים עכשיו להעביר חוק שימנע כל אפשרות לבטל את החוק המושחת שהם העבירו לפני רגע. עכשיו בואו, החוק המושחת הזה לא לבד. רשימה ארוכה ארוכה ומתארכת של חוקים מושחתים שעוברים כאן עכשיו בשבועות האחרונים: חוק דרעי, חוק ביבי, חוק ביבי, חוק דרעי, חוק דרעי 2, חוק ביבי 12 וכן הלאה וכן הלאה. עכשיו הם רוצים לוודא שאין מצב שמישהו יוכל לבטל את החוקים המושחתים האלה, כל שכן בית המשפט העליון. עכשיו, קוראים לזה "פסקת התגברות", לומר שהממשלה תמיד תוכל להתגבר על מה שיגיד בית המשפט ולחוקק את מה שהיא בכל זאת רוצה. ולמה אני אומרת הממשלה ולא הכנסת? משום שהם אפילו לא עושים את זה באיזה רוב משמעותי – נניח היו אומרים 90 מול 30, רוב אמיתי. לא. על חודו של קול אחד, 61, שלכל ממשלת מיעוט יש בכל מצב. ברוב הזה הם יכולים להתגבר על מה שיגיד בית המשפט – אותו בית משפט שהם פועלים להחליש אותו ולסרס אותו ולפגוע בו ולרסק אותו בחוקים אחרים. אבל צריך להגיד עוד דבר חשוב מאוד מאוד: ההתגברות היא לא התגברות על בית המשפט – היא התגברות על הזכויות של כל אזרחית ואזרח במדינת ישראל; היא התגברות על הזכות של בחורים חרדים לשרת בצבא, ללכת ללמוד, לצאת לעבוד, להיות בעלי רישיון נהיגה; היא התגברות על הזכות של מי שאולי יש להם אוטו ישן ודל לקבל השלמה או הבטחת הכנסה, אפילו שהאוטו הזה דרוש לעבודה או לטיפול בילדות וילדים או בקשישות וקשישים; היא התגברות על הזכות של חיילים לא להיות עצורים ארבעה ימים וארבעה לילות בלי לראות שופט. אלה הדברים שבית המשפט העליון טיפל בהם, ועל זה הם רוצים להתגבר. הם רוצים להתגבר על ההגנה שיש היום לכל אזרח, ובחלק מהמקרים גם לאזרחיות, כי אלוהים יודעת שלאזרחיות עוד אין שוויון מלא במדינת ישראל, אבל גם השוויון – –
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
מרב מיכאלי (העבודה):
– – שכבר הושג על ידי פסיקות של בית המשפט העליון, עליו הם רוצים להתגבר. הם רוצים להתגבר על המאבק לשוויון ולהנציח אפליה ואי-שוויון שהרבה מהם הם גם יביאו כשהם יגמרו לחוקק את חוקי ההתגברות האלה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני לא אדבר על השקרים המתועבים של רוטמן, אני אדבר על התוצאות של השקרים של רוטמן. היום בבוקר, אדוני היושב-ראש, הגעתי לכנסת והבנתי לפתע כי יש לי הרבה זמן. ועדת הכספים, אחת הוועדות החשובות של הכנסת, שבה אני משמש מרכז האופוזיציה, לא מתכנסת מזה 14 ימים. אתם תחשבו על זה, 14 ימים ללא ועדת הכספים. הקואליציה הזאת הבטיחה מאבק ביוקר המחיה, במונופולים, חינוך חינם מאפס עד שלוש, הקפאה של כל מיני מחוללי אינפלציה. בפועל – כלום ושום דבר. זה לא מעניין אותם. הכלכלה מתרסקת, המשקיעים בורחים, העולם הפיננסי בטלטלה בארץ ובחו"ל, אזהרות חמורות מגיעות מדי יום מכל רחבי תבל – ובכנסת 14 ימים ללא ועדת הכספים. אנשי הייטק, זוכי פרס נובל, מאות כלכלנים בכירים, ורק אתמול 255 משקיעים ואנשי עסקים יהודים מארצות הברית שהשקיעו מיליארדים רבים בישראל, הודיעו כי הם יקפיאו את המשך ההשקעות, אבל מה הם כבר מבינים? כולם מדברים על Silicon Valley Bank, שקרס בארצות הברית השבוע. היו כמה גורמים לקריסה: השקעות לא נבונות, העלאת הריבית, שינויים בלתי רצויים בפיקוח על הבנקים בממשל האמריקאי הקודם. הכול נכון, אך הסיבה העיקרית לקריסה היא חוסר אמון. מרגע שהחלה ההסתערות על הבנק, גם עודף הפיקדונות שהחזיק לא הציל אותו מקריסה, כי הנכס החשוב והיקר ביותר עבור המערכת הבנקאית בפרט, והמערכת הפיננסית בכלל, הוא אמון בהן. ההפיכה המשטרית של הממשלה המופרעת הזאת מאיימת קודם כול על האמון בכלכלת ישראל, אמון מבפנים ואמון מבחוץ. אם לא נעצור, אם לא נתעשת, המפולת היא כבר לא אירוע מופרך כל כך ובלתי אפשרי. ותחסכו ממני את הקשקושים שלכם נגד האופוזיציה. השווקים לא מגיבים על זעקות המפגינים, השווקים מגיבים על מדיניות הממשלה – הכושלת, המופרעת, חסרת האחריות, המנוגדת לאינטרס הישראלי הכי משמעותי. אני אומר לכם שוב: עצרו את החקיקה עכשיו. עצרו את ההפיכה לפני שייגרם נזק בלתי הפיך, לפני שיהיה מאוחר מדי. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נמאס לשמוע את השקרים של הקואליציה, של הממשלה: בואו נדבר, בואו נשב לדבר, ושמעתי עכשיו את חבר הכנסת רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, אומר: בואו נדבר ללא תנאים מוקדמים, והם דוהרים להרס הדמוקרטיה. רק לפני פחות מחצי שעה חוקקו את חוק הנבצרות בקריאה ראשונה.
קריאה:
אין שר.
היו"ר משה טור פז:
יש, יש שרה שם בפינה, השרה סטרוק. בבקשה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אה, אין שר. בנאום הקודם שלי לא היה שר, ואז – לא, לא, את נמצאת, ראיתי אותך. חוק הנבצרות – – –
היו"ר משה טור פז:
אומרים, בימים ההם אין מלך בישראל, אבל שר יש.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
עכשיו חוק השפיטה – –
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
עוד מעט יש גם מלך.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
– – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
– – שמבטל בכלל את הביקורת השיפוטית, שמובילה הממשלה הזאת; חוק דרעי, שמבטל את הסמכות של בית המשפט להתערב במינוי של שר; ועדת מינוי שופטים, שהולכים להשתלט עליה ולהפוך אותה לעוד סניף של הליכוד, וזו המטרה שלהם. השקרים שלהם התחילו בבחירות: נילחם ביוקר המחיה, נתגבר על הטרור, הפשיעה לא תהיה, רק תנו לנו להגיע לממשלה. 30 נרצחים מתחילת השנה. אני גר בשפרעם – רק בשלושת הימים האחרונים גנבים נכנסו לבתים, ליותר מעשרה בתים. איפה המשטרה? שמעתי ריאיון של מפקד התחנה – קראתי בעצם, לא שמעתי – אומר ומייעץ לאנשי שפרעם מה לעשות: תשימו סורגים, תתקינו מצלמות, במקום להגיד: אנחנו שמים מארבים, אנחנו יודעים את האזורים שיש בהם גנבות, כל הבתים שנמצאים בצד. לא. תשימו מצלמות, תשימו סורגים. תפקידו של מפקד משטרה לא לייעץ, תפקידו של מפקד משטרה להגיע ולתפוס את הגנבים. זה התפקיד שלו. ואני רוצה להגיד לך, אנחנו במצב מאוד קשה כלכלית.
היו"ר משה טור פז:
משפט אחרון. נא לסיים.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אני מסיים. הממשלה הזאת לא נוגעת בכלל בכל הנושא של יוקר המחיה, לא מתקרבת לטיפול ביוקר המחיה. השקל לא יציב, הבורסה לא יציבה, הריבית עולה. דברו עם זוגות צעירים שיש להם משכנתה – המשכנתה שלהם עלתה ב-1,100 עד 1,700 שקל. זה הצעירים שאני דיברתי איתם. תפסיקו לשקר. אתם משקרים לעצמכם, אתם משקרים לציבור, אתם משקרים לחברי הכנסת שיושבים כאן במליאה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון.
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, סיפרתי לכם קודם על הילדה מאתמול, ילדה בת 13 שקיבלה הודעה שהיא לא תוכל לקחת חלק בטקס, טקס של יוזמות חינוכיות, ולשיר. וכך נכתב לאמה: היי, אביגיל, צצה בעיה הלכתית לגבי הכנס. לצערי הרב, הם לא אישרו שירת נשים – ילדה בת 13, כן? שירת נשים. אני ממש מתנצלת שאליענה לא תוכל לשיר. זו ההודעה שקיבלה האם. אני השתמשתי בשמות כי הם פורסמו, ולכן הרשיתי לעצמי להשתמש בהם. תראו, חברים, אנחנו נמצאים במציאות חברתית מאוד מאוד בעייתית. אנחנו כבר בכלל לא צריכים לחכות, כמו שאמרתי קודם, שהחוקים יחוקקו. הדברים פשוט קורים בשטח. דיברו על חוק אפליה – אנחנו רואים אנשים שמרשים לעצמם לעשות דין למי הם כן נותנים שירות, למי הם לא נותנים שירות; ילד חרדי שחטף מכות רק בגלל כל הסיטואציה הזו; החרדים שמשתלטים על המרחב ומרשים לעצמם ליצור הדרה של ילדים, ילדים. ילדה בת 13, מה היא כבר יכולה לעורר בקרב חרדים מבוגרים? סליחה שאני אומרת את זה כך. אבל לבוא ולפגוע בנפש שלה? אתה יודע מה זה ילדה שמתכוננת, שיודעת שהיא תשיר, טקס של יוזמות חינוכיות, ואומרים לה: לא, יש בעיה הלכתית, את לא תהיי כאן? וזה מצטרף לעוד שורה שלמה של מקרים שאנחנו פוגשים במערכת החינוך – אגב, גם טקס שאני בעצמי נכחתי בו ושרה נערה וראיתי את החרדים מול עיניה עושים כך. ואני תוהה לאן אנחנו עוד נגיע באמת בחוסר הכבוד שלנו לילדים שלנו, בהקצנה שאנחנו רואים שהולכת ומתרגשת עלינו. ותוסיפו לזה מקרים נוספים של ילדים שנפגעים בתוך מערכת החינוך. אני אקח אתכם למקרה הקיצוני של ילד בן 13 שהתאבד בשבוע שעבר בגלל חרם מאוד מאוד קשה, מכות שחטף, הצקות, קללות, יריקות. ואני תוהה, בתוך המקום החברתי המורכב הזה, כשכל החברה בכלל עוד הולכת ונקרעת והילדים חשופים לאלימות שיש לא רק בקרבם אלא בכלל, בכל מה שקורה במרחב החברתי שלנו, במה הבית הזה מתעסק? במה אנחנו מתעסקים? בנבצרות, במימון של המעונות – –
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
– – בביטול הביקורת השיפוטית. אנחנו כל היום מתעסקים רק בעניינים של נתניהו ושותפיו. ואני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, נמאס לי, באמת, נמאס לי לראות כל הדברים האלה שקורים כאן, במדינת ישראל, לראות את החברה שלנו נקרעת, לראות את הילדים שלנו משלמים מחירים כל כך יקרים, ובמקום שאנחנו כחברה, כבית מחוקקים, נראה איך אנחנו מתגייסים כולנו בשביל להציל את הילדים שלנו – – –
היו"ר משה טור פז:
משפט אחרון.
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
אנחנו עסוקים פה בלראות איך אנחנו מצילים – אמרת מלך? הוא אולי חושב שהוא בבית מלוכה, אבל לעולם הוא לא יהיה מלך מבחינתי, כי הוא לא אחד כזה שמסוגל להציל את עמו. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב.
גלעד קריב (העבודה):
המלך הוא עירום.
היו"ר משה טור פז:
בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, בדבריי הקודמים הערב כיניתי את חוקי ההפיכה המשטרית "חוקי השקר והכזב". הצעת החוק שמובאת לכאן היא הבריח התיכון של גנבת הדעת. יו"ר ועדת החוקה טען שהחוק הזה מעגן לראשונה את הביקורת השיפוטית, אבל כל מי שיש בו טיפת יושרה יודע שהצעת החוק הזו נועדה לחסל את הביקורת השיפוטית ולהפוך אותה לתיאורטית בלבד. הצעת החוק הזו מחזירה את הדמוקרטיה הישראלית 30 שנים אחורה. היא מציבה את ישראל בין המדינות הדמוקרטיות הבודדות בעולם שאין בהן מנגנון אפקטיבי של ביקורת שיפוטית. אומרים לנו: מה, לפני 1992 ישראל לא הייתה דמוקרטיה? אז כן, היא הייתה דמוקרטיה, אבל דמוקרטיה רזה וחלשה בכל מה שנוגע להגנה על זכויות אדם. וחוץ מזה, למה לעצור דווקא ב-1992? למה לא נשאל אם לפני 1966 ישראל לא הייתה דמוקרטיה? אז אולי גם נחזיר את הממשל הצבאי על האזרחים הערבים. זה בטח יתאים לשר האוצר, אבי תוכנית ההכרעה הגזענית, או לבריון-מוקיון, מוקיון-בריון, שמונה לשר לביטחון לאומי. די להביט באסופת החוקים ההזויים שחברי הקואליציה מגישים בשבועות האחרונים, די לקרוא את הסעיפים של ההסכמים הקואליציוניים, על מנת להבין איזו השתוללות ואובדן גבולות יתרחשו כאן אם אכן תסורס ההגנה החוקתית על זכויות האדם. ואם בעניין הוועדה למינוי שופטים ניכרות טביעות האצבע של ראש הממשלה המושחת, של שר המשפטים הקנאי ושל יו"ר הוועדה הדורסני, אזי על ההצעה המסוכנת שאנחנו דנים בה עכשיו מופיעות בענק טביעות האצבע של המפלגות החרדיות. הן לא תעצורנה עד אשר בג"ץ יקבל כגמולו על שהעז לדרוש מתווה גיוס שלא מבדיל בין דם לדם, והן לא תשתוקנה עד אשר תיסלל הדרך לגל חסר תקדים של חקיקה דתית דורסנית, גל של כפייה, של הפרדה מגדרית ושל תקציבים ייחודיים ומגזריים. הערב הזה, כאשר אתם מקדמים אותנו צעד נוסף אל עבר משבר חוקתי, אנחנו אומרים לכם: אכן יש לכם את הרוב הקטן לחוקק את פסקת ההתגברות העלובה, אבל לעולם לא תצליחו להתגבר על המחויבות העמוקה של מיליוני ישראלים לערכיה של מגילת העצמאות. בושה, בושה, בושה על ראשך, חבר הכנסת רוטמן, ועל ראש כל שותפיך, לרבות, ואולי בעיקר, אלו שיודעים את גודל הסכנה אבל בוחרים לשתוק.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
גלעד קריב (העבודה):
אנחנו לא מתכוונים לוותר. החוק הבזוי הזה עוד יתברר כראשית נפילתכם הפוליטית. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
בושה, בושה, בושה.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שייך לאלה שלפי תפיסתם המדינית, המשפטית, הערכית – אני נרגש היום, כי אני חושב שאנחנו בפתח של יום גדול. אני חושב שהשינוי שאנחנו מובילים הוא נחוץ. אני שמח מאוד שאנחנו מגיעים אליו כבר ומתחילים לחוקק את הדברים שבעיניי הם הבסיס לכל חקיקה עתידית. אני יודע שאתם חושבים אחרת. אני גם מודע לשיח החירשים שאנחנו מנהלים בבית הזה בחודשיים האחרונים. די ברור לכולם שאני לא אשכנע אתכם. גם די ברור שאתם לא תשכנע אותנו, למרות מילות התוכחה המאוד-חדות ובוטות. ואני חושב שאנחנו כחברי כנסת – ובסופו של דבר כל 120 הכיסאות שיש פה מייצגים את עם ישראל כולו – צריכים להתחיל לחשוב ביחד על היום שאחרי. מכיוון שאתם מאוד לא רוצים, ואני מבין שבכם זה פוגע בנימי הנפש – בסופו של דבר החקיקה הזאת תעבור, והשאלה היא מה כולנו עושים אחרי. אנחנו כולנו רואים מה קורה בחברה. נאור ואני היינו במשחק כדורגל של חבר'ה צעירים שהסתיים בתגרה המונית. זה בכל מקום, הדבר הזה, ואני לא חושב שיש פה מישהו מחברי הכנסת שיכול להרגיש שידו לא בדבר הזה.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
אבל אתה מרגיש מאוד שמח, יום גדול.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
נכון, נכון, אני מודע לזה שגם לי יש אחריות לזה, ואני מאוד מקווה שאתם מודעים לזה שגם לכם יש אחריות לזה. לכן אני חושב שכולנו צריכים לחשוב מאוד מאוד ברצינות. עם ישראל שהכרנו, הדברים שחשבנו שמאחדים אותנו ושעומדים כבסיס הווייתנו כעם, מאוד מאוד מעורערים, כנראה. אני לא חושב שהרפורמה הזו קרעה את העם – אני חושב שהרפורמה הזו הציפה המון המון קרעים וחוסר הסכמות שהיו קודם. אני חושב שהתפקיד של כולנו כבית הנבחרים של ארץ ישראל, של עם ישראל בעת הזאת, זה לעבוד ביחד ולמצוא מחדש את מה מגדיר אותנו כישראלים, כי מה שהיה קודם כנראה לא כל כך עובד. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
אתה מצפה לאישור שחיתות מהאופוזיציה?
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף עטאונה.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
עכשיו נדבר. אחרי שאישרנו את המושחתים, פתאום לדבר.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה אומר: זה יעבור אם תרצו או לא, ועכשיו אתה מדבר.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מוצאים את עצמנו עוד פעם בתקופה האחרונה בדיון סביב חוק, הפעם זה ההתגברות. אני אמרתי כבר כמה פעמים, בכמה דיונים, שאנחנו לא מהחסידים הגדולים של בית המשפט העליון, כי לאורך שנים, כמיעוט לאומי, בסוגיות המהותיות בג"ץ לא עשה איתנו צדק, במיוחד בכל סוגיית הקרקעות בנגב. אבל אנחנו כמיעוט, יש לנו את החשש, כבוד היושב-ראש, מחוק כזה, שיכול את ההתערבות השיפוטית של בג"ץ בדברים וחוקים שיכולים להתקבל ברוב שקיים בכל קואליציה. במשך שנים רבות, בדברים בסיסיים ולא מהותיים, אנחנו מצאנו דווקא מפלט בבג"ץ. אני אביא כמה דוגמאות לדברים מאוד בסיסיים שממשלות רבות לא קיבלו את ההחלטה הנכונה או לא התייחסו שווה בשווה לכלל האוכלוסייה, ולכן מצאנו את עצמנו פעם אחר פעם, על דברים הכי בסיסיים שיכולים להיות, כמו דרך גישה לבית ספר, חיבור בית ספר לחשמל, חיבור בית ספר למים, הקמת בית ספר תיכון, אפילו הקמת גן ילדים – מצאנו את עצמנו הולכים לבג"ץ ומקבלים את ההחלטה. הצעת החוק שמובאת כאן היום באה לפגוע לנו כמיעוט אפילו במפלט הקטן, בדברים הבסיסיים. אנחנו חושבים שדמוקרטיה וכוחה של דמוקרטיה זה לשמור על זכויות המיעוט, ולכן אנחנו מתנגדים לחוק הזה. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. יפה, דייקת בדיוק בסיום, חבר הכנסת עטאונה. חבר הכנסת שלמה קרעי – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש לדבר בקצרה על כמה נושאים שעומדים על סדר-היום. הראשון שבהם, אני מוצא לנכון להגיד את זה מעל הבמה המכובדת הזאת – אנשים מדברים איתי ואומרים: אתם הולכים לעשות פה שינויים, ואנשים יצטרכו לחיות אחרת ממה שהם חיים. אני מודיע באופן חד-משמעי: אני העברתי פה בכנסת הרבה מאוד חוקים במשך כל השנים, ומעולם לא עשיתי חוק שיש בו רמז או איזשהו רצון לשנות אורח חיים של מישהו. שומר מצוות, לא שומר מצוות, דתי, חילוני – אני לא מתערב בעניין – – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
גפני, חמץ העברת לפני שבוע.
משה גפני (יהדות התורה):
אם אתה תרצה שאני אעשה שאלות ותשובות, אני מוכן, אבל לא על חשבוני.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת ברביבאי, תני לו להשלים, בבקשה.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
אבל תדייק, תדייק.
משה גפני (יהדות התורה):
אני, לא היה חוק אחד שנוגע לאורח חיים של מישהו מבין האזרחים, מבין התושבים, תושבי מדינת ישראל – מעולם לא עשיתי חוק כזה. יש כמה חוקי מסגרת שהיו עוד מזמן בן-גוריון שהיו לגבי שמירת הסטטוס קוו. מעולם מעולם מעולם לא עשיתי חוק כזה. אני יכול להגיד את זה גם בשם חבריי החרדים. אין אצלנו בשום אופן, אידיאולוגית, לבקש לשנות אורח חיים של מישהו. כל אחד לפי דרכו. איש באמונתו יחיה. אני כמובן רוצה שכל העם – מלאה הארץ דעה, וכולם ישמרו מצוות, אבל אני לא נוגע בעניין הזה, לא נגעתי. וההשמצה הזו שמוציאים נגדנו, שאנחנו הולכים לשנות פה אורח חיים של גברים או של נשים – זה פשוט לא נכון. אז זה דבר אחד שרציתי להגיד. ואני כמובן לא איכנס לעניין של חוק החמץ, גם זה מיותר לגמרי, אמרתי את זה. זה חוק מיותר שנולד רק בגלל שבג"ץ החליט, כמו בכל הדברים, להתערב. 70 שנה בתי החולים התנהלו על ידי מנהלי בתי החולים, לא נגעו בעניין הזה, הכול היה בסדר – אבל הוא התערב. כל דבר הוא צריך להרוס במה שנוגע לדת ומדינה, ואנחנו צריכים לתקן את מה שהוא מקלקל. הדבר השני – אני לא אהבתי את זה. אני נולדתי בארץ, לא אהבתי את זה שאמרו שמעבירים כסף מכאן, מהשקעות שיש בארץ ישראל, מעבירים אותן לארצות הברית. לא אהבתי את זה, אבל שתקתי, אני לא כל כך מתערב בעניין הזה. אנשים אומרים? אומרים. ותראו כמה אין להם סייעתא דשמיא: רק העבירו כסף – אני לא בטוח שזה נכון, אבל גם אם העבירו, ארבעה בנקים נפלו בארצות הברית עכשיו. על מה? למה היה צריך להעביר את זה לשם? למה צריך ללכת נגד ארץ ישראל, נגד עם ישראל? למה צריך ללכת? מה הולך לקרות? אז קודם אתם אומרים שאנחנו הולכים לשנות את אורח החיים שלכם, אחרי זה אתם באים ואומרים: אנחנו נעביר את הכסף. זה לא עובד ככה. פתאום נופלים בנקים בארצות הברית ואנשים איבדו את כספם. למה? מה הולך לקרות? יש כאן ויכוח, ננהל פה את הוויכוח, לא להעביר כסף לארצות הברית. והדבר האחרון – – –
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
משה גפני (יהדות התורה):
אני מסיים. תדעו – אנחנו לא כל כך בעניין, אבל אנחנו כן בעניין – 74 שנים, ומעולם מעולם מעולם לא היה פסק דין אחד לטובת הציבור החרדי. לפחות היו מפעם לפעם פוסקים איזה פסק דין אחד לטובתנו. אפילו אחד לא.
נאור שירי (יש עתיד):
מעונות היום, בשנה שעברה.
משה גפני (יהדות התורה):
אפילו אחד לא.
נאור שירי (יש עתיד):
הפרדה במוסדות הלימוד האקדמיים בתואר ראשון.
משה גפני (יהדות התורה):
הייתי עם אהרן ברק באוניברסיטת תל אביב, היינו בפאנל שם, והוא אמר לי: אתם תהיו באופוזיציה, אתם צריכים את בית המשפט העליון. אמרתי לו: מעולם מעולם מעולם בית המשפט העליון לא פסק לטובתנו, תמיד לרעתנו. אני גם מבין את זה – בכל אופן, ברק לא פתח דף גמרא, לא פתח חומש, הוא לא מבין בדברים האלה בכלל, איך הוא יכול לפסוק? תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.
נאור שירי (יש עתיד):
במעונות היום פסקו לטובתכם.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
בתי הדין הרבניים זה גם פסק דין – – –
משה גפני (יהדות התורה):
אבל זה פסק דין של בית המשפט – – –
נאור שירי (יש עתיד):
גפני, במעונות היום הם פסקו לטובתכם, בוועדה למוסדות אקדמיים פסקו לטובתכם – – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
גם המעונות, גם המעונות.
קריאות:
– – –
היו"ר משה טור פז:
חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת שירי – – –
נאור שירי (יש עתיד):
מה אתה עושה לי כאילו אני לא מבין – – –
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
אתה לא מבין.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת פינדרוס, חבר הכנסת פינדרוס וחבר הכנסת שירי, אני מזמין אתכם לדבר בהמשך. עכשיו תורה של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
מעונות היום – – –
היו"ר משה טור פז:
ששש, חבר הכנסת שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
לטובתך, זה לטובתך.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת שירי. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, את מוזמנת להתחיל, בבקשה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת, היה מעניין ומעורר השראה לשמוע את כבוד הרב גפני מדבר על 74 שנים. אני בדיוק שאלתי את עצמי, מה אנחנו קיבלנו ב-74 שנים פה? בית המשפט לא פסק לטובתנו אף פעם. אם היו פסיקות שאנחנו נהנינו – כאילו על הדרך, מה שבא ברוך הבא. 74 שנים לא קם שום יישוב חדש בחברה הערבית; 74 שנים אנחנו מבקשים הסדר והכרה ביישובים שנמצאים מלפני קום המדינה בנגב; 74 שנים, ואנחנו עדיין סובלים מאפליה בכל הרמות – בבריאות, בחינוך, בתכנון בנייה, בכל דבר. עכשיו אנחנו באים להתדיין כאן באמצע הלילה על נבצרות, התגברות ועוד – אותם מושגים שצריך להסביר אותם די הרבה, ובעיקר צריך לשכנע את האנשים בהם, כי לדעתי, יש כאן טעות מהיסוד, שצריך בכלל לא להתייחס אליה, ולנסות להתחיל מהתחלה ממקום אחר. לראות – – –
נאור שירי (יש עתיד):
– – –
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אופיר, תשמע, הוא מס' אחת בכנסת. אף אחד לא ידבר איתו. הוא נוכח כל הזמן. נגיד את זה גם לטובתו. אבל גם זה שאתה נמצא כאן כל הזמן, יושב-ראש הקואליציה – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
– – –
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תשמע, דברים טובים אומרים, אבל בצד. גם אנחנו מצפים שיהיו דברים טובים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מחייך, מחייך, מחייך – – –
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עכשיו זה הלך לדיבור – הוא נמצא כאן. תשמע, לפחות אנחנו יכולים להגיד שהוא יודע את האמת, והוא יוכל גם להגיד, אם הוא רק רוצה, מה טוב ומה לא טוב, לא מתוך עמדה של יושב-ראש הקואליציה, אלא מהעמדה של מה באמת טוב לאזרחי ישראל. לזה אנחנו נצפה. זה יבוא? בוא נראה. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עמיתיי, הוא היה בפריז וגם ברומא, ראה את שבעת פלאי תבל, נפגש עם מקרון וגם מלוני, וחזר לרגע לארץ ישראל. עם מזוודות כביסה עמוסות, 60 חדרים ופמליות ושיירות ארוכות ארוכות. שלום לך ארץ נהדרת, קיסרך מנופף לך מהמטוס. גם אם לעיתים נדמה שהוא בורח, הוא אוהב לנדוד אך תמיד יחזור. צריחי הכנסיות בברלין מחכים לו השבוע, וגגות הרעפים של לונדון יהיו הנוף שמבעד לחלונו בשבוע שאחריו, ולנו לא נותר אלא לנחש מה יהיה היעד הבא של ראש הממשלה. ובזמן שראש הממשלה נוסע לסופי שבוע שלמים בשביל פגישה של 45 דקות, המדינה בוערת: לוין ורוטמן דוהרים קדימה עם חקיקה דיקטטורית בדרך להפיכה משטרית; השקל צונח; המשקיעים בורחים מהארץ; יוקר המחיה ממשיך לזנק; מדינות העולם מפנות לנו כתף קרה; היחסים עם ארצות הברית, ידידתה הגדולה והחשובה של ישראל, בשפל חדש; מחאת אזרחי המדינה נגד הפגיעה בדמוקרטיה הולכת ומתעצמת משבוע לשבוע. אבל ראש הממשלה? אותו כל זה לא מעניין. אל תפריעו לו, הוא מתכנן את הטיול הבא – על חשבוננו, כמובן, בכסף שיכול היה לשמש לחדר מיון קדמי בקריית שמונה, למשל, או לרכישת מכשור רפואי חיוני, או למשכורות לסייעות ולהרבה מטרות חשובות אחרות. במקום לעסוק במשבר הגדול ביותר בתולדות המדינה – אבל הגדול ביותר, המקטב ביותר – במקום לפעול כדי לאחות את השסעים בעם, הוא נוסע לטייל. כך נוהג ראש ממשלה מנותק. כך נוהג ראש ממשלה נהנתן. כך נוהג ראש ממשלה שרואה רק את עצמו. "שלום לך, ארץ נהדרת, / עבדך הדל נושא לך שיר מזמור. / גם אם לעיתים נודד אני על דרך, / מה טוב לנדוד, אך טוב יותר לחזור." תודה רבה, אדוני.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון.
שלום דנינו (הליכוד):
צרפתי, שער הדולר 3.62, פחות או יותר כמה שהשארתם אותו.
נאור שירי (יש עתיד):
מה אתה אומר?
שלום דנינו (הליכוד):
כן. תבדוק כמה היה הדולר.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
כמה השקעות בורחות.
שלום דנינו (הליכוד):
תפתח גוגל.
נאור שירי (יש עתיד):
3.15.
שלום דנינו (הליכוד):
– – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
תקשיב, על דולרים אל תתווכח איתי. כל יום אני אגיד לך כמה הדולר.
נאור שירי (יש עתיד):
מה עם הריבית על המשכנתה?
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
לא הקפאתם את המשכנתה, דנינו.
שלום דנינו (הליכוד):
להמשיך להגיד את השטויות שדיברתם לפני?
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
המשכנתה, הארנונה, איפה?
שלום דנינו (הליכוד):
שירי, צריך קצת זמן לתקן.
נאור שירי (יש עתיד):
– – –
היו"ר משה טור פז:
חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת שירי, תורך עוד מעט יגיע. חבר הכנסת דנינו, אני רוצה לתת לחבר הכנסת דוידסון להתחיל.
נאור שירי (יש עתיד):
כמה זמן אנחנו נותנים לכם, גמרתם את המדינה.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
10 מיליארד שקל פחות מגביית מיסים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
במקום לטפל בנושאים האלה יחד – – –
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת להב הרצנו, חבריי, אני לא רוצה להוציא אתכם. חבר הכנסת דוידסון, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
הבעיה היא שאני מדבר רק עוד שעתיים, ודנינו לא יישאר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
דנינו יישאר.
היו"ר משה טור פז:
יישאר, יישאר, לא לדאוג.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – דנינו, אני שמח שאתה נמצא פה. אלרועי בן שבת, אלרועי בן שבת, אלרועי בן שבת, ילד בן 13 – בן 13, חבר הכנסת דנינו – מרעננה, שהתאבד ביום שבת. מה עובר על ילד בן 13 שמחליט לשים קץ לחייו אחרי שעובר התעללות מצד חבריו לבית הספר, חבריו לכיתה? אלימות פיזית, אלימות ברשתות, חרם; ילד שנשאר בודד לגמרי וצריך להתמודד לבד מול הררים של שנאה מיותרת שאי-אפשר לתאר אותה אפילו. לי, בת 12 – קראתי עכשיו מאמר – ילדה בת 12 מהצפון חגגה בת-מצווה. במשך חודשיים התכוננה לחגיגה, השקיעו כספים, וביום החגיגה אף אחד לא הגיע. אף ילד אחד לא הגיע לחגיגה של לי, לבת-מצווה. אותה ילדה ניסתה לשים קץ לחייה; למזלנו לא הצליחה. התופעות האלה של חרם במערכת החינוך מגיעות לכדי 60% מהתלמידים בכיתות ה', ו', ובעיקר באוכלוסיות החלשות, הרבה יותר באוכלוסיות החלשות מאשר בחברה בסוציו-אקונומי הגבוה. לצערי, השר קיש יצא מהמליאה, קודם ראיתי אותו, בגלל זה התכוננתי וקראתי כמה דברים. רציתי לשאול אותו: שר החינוך קיש, זה קרה לפני שלושה ימים. איך לא שמענו אותך? איך לא גינית את זה? איך לא עצרת את מערכת החינוך לשעתיים בכל מדינת ישראל לדבר על הנושא הזה? איך לא נעשה משהו קריטי, רוחבי, בכל מערכת החינוך? שום דבר. מילה לא שמעתי. זה עבר כאילו לא היה. ואם אתם חושבים שזה לא יקרה עוד פעם במקום אחר, אתם טועים. בסופו של דבר, הדבר החשוב ביותר לנו זה הילדים שלנו, הנכדים שלנו. אנחנו חיים בשבילם.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אני מפה פונה לשר החינוך, השר קיש, ואני אומר לו: אדוני השר, אני מבין שאתה לא מתעסק באמת במשרד החינוך, כי אני רואה אותך מסתובב פה בכנסת.
היו"ר משה טור פז:
משפט אחרון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני מבקש ממך לאסוף את הצוות המקצועי ולעשות תוכנית שתדון בנושא הזה של החרם והאלימות בבתי הספר. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת זאב אלקין.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
לא מעניין ילדים, רק התגברות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
למה הוא לא אמר? הוא שר החינוך. מילה. ילד התאבד.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
לא מעניין אותו כלום.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אז בשביל מה הוא שר? בשביל מה הוא שר חינוך בכלל?
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
אפרופו שרים, יש פה שר?
היו"ר משה טור פז:
כן. יש שרה, היא יושבת בפינה, אבל היא לא בעונש, אני מקווה. השרה סטרוק כאן.
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
אוקיי. בהחלט. גברתי השרה, סליחה שאני מפריע לך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו כאן נמצאים, חבריי, באירוע מעניין: הכנסת מביאה כנראה איזשהו קדימון במסגרת מאמץ ההידברות הגדול של ראש הממשלה, שהוא אמר שאם הוא נורא רוצה להידבר – – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
היד מושטת.
נאור שירי (יש עתיד):
– – –
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
אז במסגרת המתנה הזאת שלא מפסיקה לתת, מביאים לנו עוד חוק, שהוא עוסק בכמה נושאים. הוא עוסק בסוגיית ההתגברות, אבל חוץ מסוגיית ההתגברות הוא עוסק בסוגיה באילו נסיבות אפשר לפסול חוק. ראש הממשלה, דווקא אסור לו להתעסק בתוכני הרפורמה, אבל הוא דיבר לא פעם ולא פעמיים, רק לאחרונה, כמה חשובה הרפורמה וכמה זה קריטי לקדם אותה. ואז אני אמרתי, אדוני היושב-ראש, שאני אעשה תרגיל פשוט. מה לעשות, כבר צברתי פז"מ בבית הזה, אז אימצתי את זיכרוני ונזכרתי שמאמץ להעביר את החקיקה הזאת כבר היה בממשלה בראשות אותו בנימין נתניהו – אגב, עבר מאז יחסית די הרבה זמן, זה היה בקדנציה של 2009–2012. אנחנו היום יותר מעשור מאז, וכבר היה ניסיון להסדיר את מערכת היחסים בין בית המשפט העליון לכנסת בסוגיות האלה. יעקב נאמן, זיכרונו לברכה, בשבתו כשר המשפטים בממשלת נתניהו ההיא, הביא את חוק-יסוד: החקיקה, ובחוק הזה בין השאר היה גם סעיף משמעותי שדן בסוגיה באילו נסיבות, איך ומה בית המשפט העליון יכול לפסול. באותה טיוטה של יעקב נאמן, הדרישה הייתה שיהיה מינימום של תשעה שופטים. בואו, כולנו זוכרים שבהצעה שמביאים לנו כאן היום יש דרישה להרכב מלא. הדבר השני שהיה שם – שאפשר לקבל החלטה ברוב רגיל מתוך אותו הרכב של תשעה שופטים. פה אצלנו מדברים על כך שנדרשות ארבע חמישיות מההרכב, ולא מספיק, אלא נדרש אחד מהשניים: או פגם בהליך החקיקה – פגם טכני, שזה בדרך כלל לא קורה; חזקה על הייעוץ המשפטי של הכנסת ועל היועצת המשפטית של הכנסת, שנמצאת כאן, שמן הסתם הכנסת לא הייתה מאפשרת בכלל לחוקק בכזה מצב – או שיש סתירה מפורשת לסעיפים מסוימים של חוקי-יסוד שגם משוריינים בכך, זאת אומרת, מקרים מאוד מאוד נדירים. למה זה מעניין? כי, אדוני היושב-ראש, מה קרה עם אותה הצעה של יעקב נאמן, זיכרונו לברכה? עצרו אותה. תנחשו, חברי הכנסת, מי עצר אותה מלהתקדם?
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
בנימין נתניהו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
לא נכון.
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
ולא רק עצר אותה מלהתקדם, אלא אמר – וכך אמר; אני מצטט דברים שנאמרו על ידו ב-2012, ובזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש: במה נבחנת הדמוקרטיה? לא בהצעה רדיקלית כזאת או אחרת, אלא כיצד המנהיגות, המאסה של המנהיגות, מגיבה על הצעות הרדיקליות. היו הצעות להגביל או לקצץ בכוחו של בית המשפט העליון, שהוא אחד מנדבכי הדמוקרטיה שלנו. מנעתי את כולן – את כולן, אמר בנימין נתניהו בגאווה גדולה. פשוט שמרתי על עצמאות בית המשפט העליון. חוק להגדיל את סמכויותיו גנזתי. אחר כך הוא מדבר גם על מינוי שופטים – נושא אחר, שכרגע לא מובא אלינו. אבל הינה תראו איך הצעה של יעקב נאמן, הרבה הרבה יותר מתונה ממה שמובא כאן לפנינו היום, בנימין נתניהו קרא לה הצעה רדיקלית ביותר, והוא גאה בכך שהוא מנע וגנז אותה. והינה תראו איפה אנחנו נמצאים היום. עבר עשור מאז, והוא נואם לנו נאומים נורא נורא נלהבים על כך שזה הכיוון, מה שמוצע כאן, ואין בלתו, וכולם מתיישרים אחריו והולכים לעוד חוק ועוד חוק ועוד חוק, שביחד מביאים אותנו למצב הזוי, שאני מניח שאם מנחם בגין, היושב-ראש המיתולוגי של תנועת הליכוד, היה חי היום, הוא היה נואם פה נאום חוצב להבות כנגד החקיקה המסוכנת הזאת. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חברת הכנסת אורנה ברביבאי.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברים יקרים, אני עומדת פה, כמעט 01:00, ואני שואלת את עצמי כחברת כנסת באופוזיציה, מה השתבש? מה השתבש בבית הזה, שמשקף את החברה הישראלית – תכף נדבר גם על החברה – שחצי מהבית מרגיש שזה יום נוראי? אנחנו באופוזיציה מרגישים שהתקבלו פה החלטות שמביישות את הבית, את המורשת, את הערכים של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אנחנו מבינים שהחוק הזה, סדרת החוקים שמגיעים אחד אחרי השני, מהחוק של המתנות שמותר לתת לראש הממשלה – שבהגדרה זו הכשרה של חוק מושחת, שמשחית ויוצר נורמה שזה בסדר – עבור דרך חוק שעבר עכשיו, לפני שעתיים, בנושא הנבצרות, שראש ממשלה יכול להחליט שהוא נשאר לעד, ואין דרך להוציא אותו החוצה גם אם יש לו בעיה הכי קשה שיכולה להיות, וגם אין שופט שיוכל לשפוט ולהגדיר שהוא לא כשיר, ועכשיו אנחנו הולכים להביא את חוק ההתגברות, ועומדים פה חברי כנסת מהקואליציה ומאוד שמחים על הדבר הזה. ואני אומרת, אם הכנסת הזאת משקפת את החברה בישראל, איך זה קורה שהממשלה הזאת והכנסת הזאת מסוגלות להתעלם מציבור כל כך גדול שחש כאב, כמו שאנחנו יושבים פה עכשיו ואומרים? זה לא סביר, לא סביר שנוצר פער כזה. ואת השיקוף של זה בחברה הישראלית – אני רוצה להגיד, תראו, המטוטלת הזאת – אני אומרת את זה לחבריי בקואליציה. אין לי הרבה כאלה, אבל אני אומרת למי שעדיין מקשיב, המטוטלת הזאת תחזור חזרה, זה לא סביר אחרת. עומד פה גפני ואומר: מה אתם רוצים? אני לא יודע מה הבעיה. חרדים – 13% באוכלוסייה, בחברה הישראלית. הוא אומר: אני לא דורש שום דבר מאף אחד, אני מתעסק רק עם עצמי. אני אומרת לו: תגיד לי, זה שעכשיו ההתגברות הזאת, שהחזקת קצר את נתניהו כי הוא לא יכול בלעדיך להקים ממשלה, גורמת לבית המשפט – אתה חושב שהיא תגרום, אני מקווה מאוד שלא – להגיד שיש חוק אחד לחרדי, שלא יגייס את הילדים שלו, וחוק אחר לכל האחרים מעבר ל-13% שהוא מייצג, שכן יהיו חייבים בגיוס – אתה חושב שזה יעבור? אתה חושב שזה לא משפיע? או כשנתניהו נותן לך אישור לא ללמוד לימודי ליבה, וזה ישפיע על שוק העבודה, אתה חושב שזה רק עניינך? זה עניין החברה כולה. אז זה כן מעניין אותנו וזה כן ישפיע. והחברה כולה במטוטלת הזאת תחזיר את זה כל כך חזק לקואליציה הזאת, שהסחרור שהיא תיכנס אליו כתוצאה מהחוקים הנוראיים האלה שהיא מביאה, חוק אחרי חוק, יגרם לה לחטוף בחזרה את המטוטלת הזאת לפרצוף באופן כזה שימיה לא יאריכו. אנחנו כאופוזיציה נילחם. בלי הרחוב, בלי מחאה כל כך אותנטית וכל כך משמעותית, אנחנו נתקשה להביא לשינוי המיוחל הזה ולהחזיר את המטוטלת ואת האיזון בחברה הישראלית למקום שבו הוא צריך להיות כמדינה יהודית ודמוקרטית. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, קואליציית השחיתות והכיבוש ממשיכה בדהרה קדימה, או למעשה אחורה, אל עבר המחוזות האפלים ביותר של משטר רודני, דכאני ואלים. מאות אלפי מפגינים יוצאים שבוע אחרי שבוע לרחובות, ואני וחבריי ביניהם, אך הממשלה בשלה: מדברת גבוהה-גבוהה על פשרה והידברות בזמן שהיא שועטת כעדר קרנפים ורומסת כל מה שעומד בדרכה בדרך לתהום. ומדוע החקיקה הזאת דיקטטורית? כי כל יעדה הוא להפוך את הממשלה לרשות הבלעדית, עם הרבה מורא ומשוא פנים. כפי שחוק הנבצרות נועד לבצר את הדיקטטור ולהופכו לחסין משלטון החוק ולעליון עליו, כך החוק הזה נועד לפרק את מערכת המשפט העצמאית ולהפכה לקריקטורה גסה וחלולה, ואת המשטר בישראל ליצור הדומה למה שכינה ההיסטוריון יעקב טלמון בשם "דמוקרטיה טוטליטרית" – מעין אחיזת עיניים המאפשרת לממשלות שרומסות את זכויות האדם והאזרח להציג עצמן כדמוקרטיות הנסמכות על רצון העם ומבטאות אותו. הביטוי "רצון העם" כמסווה לעריצות הרוב הוא אחד הדברים הראשונים שמפניהם הזהירו אבות הדמוקרטיה הליברלית. כך כתב ג'ון סטיוארט מיל בספרו "על החירות", עוד ב-1859. הוא כתב את הדברים הבאים – תקשיבו טוב חברים: למעשה – הוא כתב – אין רצון העם אלא רצונו של אותו חלק מן העם שהוא הרב ביותר במספר או שהוא פעיל ביותר, כלומר של הרוב, או של אלה שעלה בידם להיות מוכרים כבעלי הרוב. אפשר ואפשר אפוא שירצה העם לדכא חלק אחד מתוכו, ונגד זה יש צורך בהגנה לא פחות מאשר נגד כל עריצות שהיא. כתב ג'ון סטיוארט מיל ב-1859. מערכת משפט עצמאית היא אחד הכלים המרכזיים להגנה כזאת, הגנה שבה הצעת החוק שלפנינו מבקשת להתנקש. בניגוד לדמוקרטיה הליברלית, שמאפיינה המרכזי הוא שמירה על חירויות האדם והגבלתו של הממשל, השלטון בדמוקרטיה הטוטליטרית מתיימר לייצג את ההמונים, ובשמם לרמוס כל ביקורת, ספקנות או התנגדות לו. ביקורת על השלטון מזוהה אוטומטית כעוינות לעם ולמדינה. בשם אותה גרסה מעוותת של שלטון העם, שבישראל הינה מעוותת אף יותר בעקבות הכיבוש המתמשך ושלילת חירותו וריבונותו של עם שלם, שואף השלטון הטוטליטרי המתגבש לרמוס את חירויות הפרט, להפוך את חוסר הסובלנות לאחר וביטול חופש המחשבה לעקרון-העל ואת הכוחנות למידת הצדק. מאות אלפים ואף למעלה מזה ימשיכו להפגין, ימשיכו למחות, ימשיכו להיאבק נגד הדיקטטורה בכל הכלים העומדים לרשותם, וננצח. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מכובדי היושב-ראש, איפה עידן? לא יפה שעידן יצא. רבותיי חברי הכנסת, לפני כמה ימים הייתי באירוע מאתגר, ספורטיבי, משמח, עם תוצאה צפויה, עופר.
נאור שירי (יש עתיד):
בני סח'נין.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
בני סח'נין, 2–0. אומנם היינו צריכים לנצח יותר – 4, 5 – נגד הפשיזם, בית"ר ירושלים.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, ההומניזם בבני סח'נין חוגג.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
תמיד. תמיד. הם אף פעם לא אמרו שיישרף לכם הכפר, והכפר נשרף. אף פעם. כי חווארה נשרף, נכון? ומי ששרפו אותו, סטטיסטית, הם תומכי בית"ר, אוהדי בית"ר. אני מעריך שהם מצביעים לצד הזה. אני ישבתי ביציע עם חברים ואז שמענו שריקה כמו טיל, מול העיניים. עבר זיקוק שנורה מהיציע של אוהדי בית"ר ליציע של אוהדי סח'נין ופגע באוהד, אדם ניג'ם, והוא נפצע בידו. אם הוא היה פוגע בראש או בעין, התוצאה הייתה קטלנית. מה אתה מצפה במקרה כזה? אגב, אני נגד שמשטרה תיכנס לתוך קהל וכדומה אלא במקרים חריגים. זה מקרה חריג, שבו יורים בכיוון ישיר זיקוק, דמוי טיל. המשטרה לא נכנסה. בטח יש שם שוטרים סמויים; גם הם לא פעלו; לא נעצר אף אחד, עד עצם היום הזה. למרות שאדם נפצע בידו, שתת דם, קיבל טיפול ושוחרר – אני מאחל לו החלמה – אף אחד לא נעצר. אני זוכר שכשהייתי בטדי, במשחק הראשון, היו קריאות של אוהדי סח'נין על מסגד אל-אקצא – איזו התערבות, יס"מ נכנס, לקח אנשים בכוח. פה ירו זיקוק שפצע אוהד. כדורגל זה כדורגל במגרש. אגב, אני גם נגד הזיקוקים האלה שיזרקו לתוך המגרש בתחילת המשחק. לא אוהב את זה.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
האלימות במגרשי הספורט, מכובדי היושב-ראש, היא דבר שכולנו צריכים לגנות ולמנוע. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי.
נעמה לזימי (העבודה):
תודה, כבוד יו"ר הכנסת. כנסת נכבדה, אני דווקא רוצה לספר על הדיון שפתחתי בו היום בוועדה למעמד האישה – ניהלה את הדיון מירב בן ארי – על חוק האיזוק האלקטרוני למניעת אלימות במשפחה ורצח נשים וילדים – חוק שלך ולי, יוראי, יש חוב בכנסת הזאת להעביר אותו בקריאה אחרונה, בקריאה שלישית, יחד עם עאידה. החוק הזה בעצם אומר שאנשים אלימים עם צו הגנה כנגד בן או בת משפחה – בדרך כלל גברים כלפי הנשים במשפחות; רצח נשים זו תופעה מאובחנת מגדרית, מה לעשות? מי שיש נגדם צו הגנה, יהיה להם איזוק אלקטרוני, כדי שהנשים והילדים לא יצטרכו לברוח אל המקלט, ואותם גברים אלימים לא יפרו את הצו, שהוא בסוף חתיכת נייר, מול מי שרוצה לרצוח את אשתו. אבל מה גילינו היום בדיון? גילינו שלא רק שהממשלה הזו מצירה את צעדיהן של נשים, היא פוגעת בנו צעד אחד צעד בכל דבר בהפיכה המשטרית הזו. השר לביטחון לאומי, זה שהיה מקרקר סביב כל אירוע, מפריע לכוחות הביטחון, מפריע לשר לביטחון פנים, שולף את האקדח כמו איזה אבו עלי – הוא, השר לביטחון לאומי, לא הלך ונפגש עם הנשים שורדות האלימות לשאול אותן על החוק הזה לפני שיעביר אותו. לא. הוא קודם כול נפגש עם ארגוני הגברים, ואז הוא החליט שהוא, הוא צריך להגיש חוק חדש. והחוק הזה יהיה ככה – יוראי, שתבין איזה חוק הוא רוצה להגיש: שתי הרשעות, ורק אז יהיה איזוק. הוא רוצה אותנו עמוק בקבר, ואז אולי הוא יאזוק את מי שמכה את אשתו ומאיים לרצוח אותה. שתי הרשעות. למה הוא מחכה, שהסטטיסטיקות ינצחו את כולנו? למה הוא מחכה? הם שונאים, שונאים נשים, פשוט ככה. אני אספר משהו אחר.
נאור שירי (יש עתיד):
אבל אם הן היו מפגינות או מפגינים, אז – – –
נעמה לזימי (העבודה):
כן. אתה יודע משהו? אני אגיד לך מה עוד יותר היה עצוב לי.
נאור שירי (יש עתיד):
חסימה אחת או שתיים.
נעמה לזימי (העבודה):
היו היום ארבע נשים חרדיות, כולן עם אותו סיפור. הן אומרות: איפה הנציגים שלנו? איך הם עזבו אותנו? אנחנו הצבענו ליהדות התורה. איפה הנציגים שלנו? השאירו אותנו מאחור. למה רק אתן כאן? שרון ניר אמרה יפה, ובצדק: אנחנו הגב שלכן, אנחנו רואות אתכן.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
נעמה לזימי (העבודה):
אנחנו איתכן. אבל זה לא צריך להיות ככה, כי בתופעה הזו לא אמור להיות ימין ושמאל ולא אמורה להיות פוזיציה פוליטית. דם על הידיים של מי שמונע עוד פעם ועוד פעם בציניות את הרצח הבא. הממשלה הזו מצירה את צעדינו בכל שלב ושלב, וכן, גם במקום הזה היא צינית.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
נעמה לזימי (העבודה):
היא צינית וקרה, וזורקת אותנו. אני בזה לכם. אני בזה לשר הזה, שמפקיר אותנו, שלא סופר אותנו ממטר, שהחליט שטיפול ברצח נשים – זו לא תופעה. רק להסית נגד מפגינים, רק להתערב בהפגנות – –
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
נעמה לזימי (העבודה):
– – זה יותר חשוב.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חברת הכנסת שרן מרים השכל – אינה נוכחת. חבר הכנסת – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני מחליף אותה.
שלום דנינו (הליכוד):
אתה לא יכול.
היו"ר משה טור פז:
לא. הוא יכול. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. הייתה טעות אצלנו, לא עודכן. בסדר גמור.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, פסקת ההתגברות מסוכנת. היא מסוכנת כי היא הולכת להעניק כוח בלתי מוגבל ל-61 חברי כנסת ותאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוק שבית המשפט פסל. בעצם מה שהיא תעשה – היא תאפשר לכנסת לומר לבית המשפט: אנחנו שמים פס על ההחלטה שלך. היא לא רלוונטית. רק אנחנו נשלוט פה, בלי הגבלות ובלי אף אחד שיפריע לנו. 61 חברי כנסת אמורים להיות רוב שאמור להיות לכל ממשלה, שיש לכל ממשלה. המשמעות היא שלכל ממשלה יהיה את הכוח לעשות כל מה שעולה על דעתה. עכשיו, לא צריך, אדוני, לדמיין מה התוכניות של הממשלה הספציפית הזו, כי הרי הם חתמו על הסכמים קואליציוניים. הם מדברים ומפחידים ומפחידים. פסקת התגברות, ויש פטור מוחלט לחרדים מגיוס לצה"ל; פסקת התגברות, ויש תקציבי ענק למוסדות חרדיים שלא מלמדים חשבון, אנגלית ומדעים; פסקת התגברות, ויש אפליית להט"בים בבתי עסק ומלונות; פסקת התגברות, ויש אפליה במתן שירותי בריאות; פסקת התגברות, ויש ביטול גיוס נשים לקרבי; פסקת התגברות, ויש ביטול של הפלות במדינת ישראל. אני חוזר ושואל, חברי הכנסת מהצד הזה – ביסמוט, דנינו, השרה סטרוק, חבר הכנסת הלוי: אחרי ההפיכה המשטרית תראו לי בלם אחד, אחד, על כוחה של הממשלה לעשות כל מה שבא לה, בלם אחד שימנע את רמיסת זכויות היסוד. עכשיו, אני שומע – – –
שלום דנינו (הליכוד):
יש פה כמה בלמים. יש פה כמה בלמים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
חבר הכנסת דנינו.
שלום דנינו (הליכוד):
פעם רביעית, הינה – אחד; ביסמוט – שניים; אני – שלושה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תודה רבה.
שלום דנינו (הליכוד):
כבר יש לך שלושה בלמים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אדוני, זה מה שאני שומע גם מהשרה רגב, מהשר סמוטריץ', מחבר הכנסת רוטמן: אל תדאגו, אנחנו הבלם; תסמכו עלינו, אנחנו נדאג לזכויות שלכם. אני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת דנינו, האם זכויות היסוד של הלהט"בים, של הנשים, של המיעוטים בישראל, תלויות באיך קמתם בבוקר? תלויות ברצון הטוב שלכם?
שלום דנינו (הליכוד):
לא.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
באיזה עולם זכויות יסוד, שאמורות להינתן לכל אדם באשר הוא אדם, לכל אזרח באשר הוא אזרח, שאפילו אלוהים לא יכול לקחת אותן מאיתנו, תלויות ברצונם הטוב של 61 חברי כנסת?
שלום דנינו (הליכוד):
זה לא מה שאומרת הרפורמה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
פסקת ההתגברות ברוב של 61 מאפשרת לכנסת לבטל החלטות של בית משפט, כלומר, אם 61 חברי כנסת יחליטו שאין הפלות בישראל, אז אין הפלות בישראל; אם 61 חברי הכנסת יחליטו שאין גיוס נשים לקרבי, אין נשים קרביות במדינה; אם 61 חברי כנסת שיחליטו שאני לא ראוי להיות אבא, אני לא אהיה אבא.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
וזכויות היסוד שלנו תלויות בארבעת המוסקטרים מהליכוד, ברוטמן, בסמוטריץ', בסטרוק.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
באיזה עולם זה יכול להתקיים? באיזה מדינה דמוקרטית זכויות היסוד תלויות בחסדם של חברי כנסת, של רוב מזדמן בפרלמנט? התשובה היא שאין. זו פארסה. אתם מוכרים את הזכויות שלנו, ובעבור מה? בעבור מה, חבר הכנסת דנינו? בעבור ביטול משפטו של בנימין נתניהו. בושה וחרפה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול.
עידן רול (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, יש בערב הזה משהו מאוד מצער, אבל יש בו גם תחילה של התפכחות, כי זה הערב שבו המסכות סוף-סוף יורדות. במשך חודשים הממשלה הכושלת הזאת מנסה למכור לציבור שמדובר ברפורמה עבור הציבור, רפורמה שמטרתה לייצר איזון בין הרשויות, רפורמה שמטרתה לייצר משילות, כשבפועל לכולם ברור: יש פה שתי נקודות שלעולם לא יהיו פתוחות להידברות; יש פה שתי נקודות שהם לא יזוזו מהן מילימטר: רוב אוטומטי בוועדה למינוי שופטים ופסקת התגברות ב-61. הינה, הגענו סוף-סוף לפסקת התגברות ב-61. אז לכל מי שעדיין, אלוהים יודע למה, האמין להם שהם עושים את זה באיזושהי צורה לטובת מדינת ישראל, הינה סוף-סוף הגענו לרגע שבו כולם מבינים שאתם עושים את זה לא בגלל חוק מסתננים, לא בגלל שום דבר אחר. כי כולם יודעים שהתגברות בחוק יצרו כבר בעבר, בחוק חופש העיסוק; לזה לא היה צריך פסקת התגברות. אנחנו התכנסנו פה היום כדי לדון בפסקת ההתגברות מסיבה אחת פשוטה – גפני מודיע לראש ממשלה סחיט וחלש: או שאתה מעביר לי את פסקת ההתגברות לפני פסח או שאין לך ממשלה. נקודה. והסיבה היחידה שפסקת ההתגברות הזאת קורית – ואגב, אם יש פה מישהו שהתעמק בזה לרגע הוא יודע שזה אפילו לא הדבר הכי טוב עבורכם ברמה הפרוצדורלית – פסקת התגברות קורית כדי שיהיה אפשר לחוקק פטור גורף מגיוס. אז קוראים לכל אותם לוחמים "סרבנים", אתם, שהשותפים שלכם ואתם, כל מה שאתם מנסים לעשות פה הערב הוא לחוקק סרבנות גורפת מכוח חוק. פסקת ההתגברות לא תתרום לכם בבית, לציבור, שום דבר לעולם. כל מטרתה היא לסדר פטור מגיוס לסיעות החרדיות. נקודה. כמו שכל מטרתו של אותו שינוי בוועדה למינוי שופטים היא לסדר מוטב שופטים נוח בעליון לערעור של נתניהו. נקודה. כל דבר שמנסים למכור לכם מעבר זה פשוט ספין, זה שקר, זה פייק. אין פה שום דבר חוץ מיצירת מאחזי כוח שיאפשרו להם לעשות כל מה שהם רוצים. פסקת התגברות היא התחלה של הסוף של כל בקרה שהיא. כשאתם מצמידים את זה יחד עם שופטים שמושפעים פוליטית ושמייצרים אווירה שנוחה לשלטון, אתם מקבלים מצב הרסני שבו אפשר להמשיל את מדינת ישראל לחנות רחוב שפרצו לה את המנעול, שברו לה את חלון הראווה ואז באים ואומרים: לא לא לא, אנחנו לא מתכוונים לגנוב כלום, אבל מאותו רגע החנות הזאת נתונה לחסדים של כל עובר אורח ברחוב ומתפללים שהוא יחליט לא לגנוב או לבזוז את המקום. זאת מדינת ישראל ביום שאחרי ההפיכה המשטרית – מדינה חסרת הגנות, שצריכה לקוות שלא יהיה אף אחד מספיק מושחת בשלטון שינסה לבזוז אותה. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן.
מירב כהן (יש עתיד):
אני רוצה לקרוא לכם תשובה שכתב הסופר אשכול נבו לאישה בשם צופיה שכתבה לו בפייסבוק. היא כתבה לו כך: אשכול יקר, מצער אותי לראות התבטאויות פוליטיות כאן בעמוד הפייסבוק שלך ולגלות שאתה גם מפרסם מאמרים פוליטיים ומדבר בהפגנות. כימנית, אני מרגישה שזה מרחיק אותי מהכתיבה שלך, שאותה אני דווקא אוהבת. למען האמת, אני לא בטוחה שארכוש את הספר הבא שלך. צופיה. והסופר אשכול נבו משיב לה ככה: צופיה יקרה, מצער אותי שמצער אותך. זאת אומרת, אני מבין לליבך, ומבין גם לליבם של אומנים שבוחרים לא להתבטא בענייני השעה כי הם חוששים לפרנסה שלהם או חוששים לאבד את אהבת הקהל, אבל תביני גם את לליבי, צופיה. ההתקוממות הפנימית שאני חש אל מול החדשות בשבועות האחרונים כל כך חזקה, שהיא יכולה להביא דמעות לעיניים שלי, סתם ככה באמצע היום, בפקק באיילון. את מבינה, צופיה, אני דווקא בן אדם שנוטה להבין את הצד השני, שמעדיף חיבורים על עימותים, ובכלל, מאמין שהמקום הזה, ששנינו חיים בו, הוא פסיפס עדין ושברירי שאי-אפשר להתקיים בו בלי לוותר ולהתפשר ולהיזהר בכבודו של האחר מבוקר עד ערב. ואני משתדל, צופיה, אני באמת משתדל להגיע לכל מקום שאליו מזמינים אותי להכיל דעות ששונות משלי בתכלית השינוי, להיות פתוח כל הזמן לאפשרות שאני טועה. אבל תביני, צופיה, חייבים להיות גם כמה ערכים בסיסיים שכולנו מסכימים עליהם, כאלה שמופיעים בחזונו של הרצל ובמגילת העצמאות, כאלה שהם מעבר לכל ויכוח. והסיבה שאני כותב מאמרים בעיתון ומדבר בהפגנות בזמן האחרון היא שאני מרגיש שהממשלה הנוכחית מנסה למחוק את הערכים האלה בדיוק, הערכים שאמורים לחבר ביני לבינך: דמוקרטיה, מערכת משפט עצמאית, חופש ביטוי, שוויון זכויות. כל אלה לא אמורים להיות חלק מהמשחק הפוליטי של ימין ושמאל, הם בליבת הישראליות, ואם ישראל תפסיק חס וחלילה להיות דמוקרטית, שוויונית ושומרת חוק, צופיה, היא כבר לא תהיה אותה מדינה שאני גאה לחיות בה לצידך. כי אני לא יודע מה איתך, צופיה, אבל לי ברור שאחיה כאן עד מותי. אין לי ולא יהיה לי דרכון פורטוגלי, ואין לי אשליות בקשר ללונדון, לונדון לא מחכה לי, ואני מכור, מכור לשפה העברית, לא מסוגל לדמיין את עצמי אוהב, כותב ומתלהב בשפה אחרת. אין לי שפה אחרת, צופיה, ואין לי ארץ אחרת, אז אין לי ברירה אלא להיאבק, בכל המילים שיש לי, על דמותה ועל נשמתה של הארץ הזאת, עד שתפקח את עיניה. ואם זה אומר שלא תרכשי את הספר הבא שלי, זה יצער אותי מאוד, אבל זה לא יעצור אותי. אשכול נבו.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת גדי איזנקוט.
גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מניח שהדחיפות לקידום פסקת ההתגברות נועדה בין היתר לאפשר העברה של חוק גיוס, שהפך ב-20 השנים האחרונות למטרד גדול עבור חלק מהאנשים. הוא נועד למצוא את המסלול שיעקוף או יתגבר על בג"ץ, וזו תהיה שגיאה אחת יותר מדי. צה"ל כצבא העם נמצא על פרשת דרכים, ואנחנו נמצאים היום באחת התקופות הביטחוניות החמורות ביותר בעיניי מאז מלחמת יום כיפור – לא כהפחדה, אלא כהבנה והערכה של מציאות על סמך מודיעין ועל סמך קריאת המציאות, גם בזירה האיראנית, גם הפלסטינית וגם בלבנון. בתקופה הזאת לא מומלץ לפגוע בצה"ל כצבא העם. היום מתגייסים לצה"ל 68% מחייבי הגיוס. 15% נושרים בדרך, כך שכמעט אחד משניים מסיימים שירות צבאי כחוק. כשמסתכלים רחב יותר על האוכלוסייה הישראלית או תושבי מדינת ישראל, מגלים ש-48% בלבד מהאזרחים והאזרחיות בני ובנות 18 משרתים, ו-35% מסיימים שירות. הערבות ההדדית כמובן נפגעת, והתחושה המוטעית שאין צורך במתגייסים היא אכן מוטעית. די להסתכל על דיון בוועדת החוק והביטחון שנדרש לאשר הרחבה חריגה ל-86 גדודי מילואים לשרת יותר. ברור לגמרי שאם היו יותר גדודי בט"ש זה לא היה נדרש. מה שנדרש לצה"ל בעת הזאת זה חוק גיוס לכול. זה שירות בצבא, שירות לאומי, שירות אזרחי או שירות בקהילה, הזדמנות גם להפסיק שירותי גיוס מקוצרים לאלפי חיילים שמשרתים שנה וחצי במקום קרוב לשלוש שנים, לעודד המשך פתיחת מערכים לנשים, וכמובן להוקיר ולתגמל את המשרתים בסדיר ובמילואים, שהם המיטיבים ביותר לחברה הישראלית. אני מבקש לסיים באזהרה: קידום מהלכים עוקפי חוק גיוס יהיו איוולת אחת יותר מדי. אל תיתנו יד, ותפיקו לקחים ממה שקורה בחודש האחרון. אני מכיר את המהלכים להכין חוק שיעקוף את המטרד הזה שנקרא חוק גיוס. זו תהיה טרגדיה לחברה הישראלית כולה וגם לחרדים. זה לא יבחין בין צד כזה או צד אחר בחברה הישראלית. לסיום, אני אומר, אל תיתנו יד לפגיעה בתעודת הביטוח של מדינת ישראל. חוק התגברות שיאפשר עקיפה של חוק גיוס יהיה בכייה לדורות.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ.
רון כץ (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, היום ראיתי עדכון שמפכ"ל המשטרה מבקש סוף-סוף מהניצבים לא לשתף פעולה עם השר לביטחון הפנים, שר הטיקטוק. אני חייב לומר שיש איזשהו משב רוח מרענן שסוף-סוף כולם הבינו את זה – המפכ"ל הבין את זה, הציבור הבין את זה, אנשים הבינו שאם לוקחים אנשים לא רציניים ואנשים שלא ניהלו דבר בחייהם, כנראה שההשלכות לא יהיו טובות. מפה אני רוצה לשלוח חיזוק גם לשוטרים, שנמצאים במצב באמת מורכב – מצד אחד הם נמצאים מול מי שאמור לתת להם את ההנחיות ומצד שני מול השר הממונה, ואיפשהו באמצע באמת קשה להתנהל במרחב הזה. אני חושב שהיום אנחנו מתחילים איזושהי דרך חדשה, דרך חדשה שאנחנו מבינים שלוקחים את האנשים הכי קיצוניים בחברה הישראלית, וכנראה שדבר טוב לא יצא מזה. ראש הממשלה בנימין נתניהו חייב לקחת אותם, כי הוא נמצא באיזושהי קונסטלציה שאין לו ברירה. גם פוליטית אין לו ברירה – כשאתה כל כך חלש אתה חייב להיאחז במה שנשאר לך, אז נשאר לו להיאחז באמת בשוליים. אז השוליים האלה כנראה יהיו אלה, לפי איך שאני רואה את הדברים, שיגמרו את הממשלה. אבל בואו נראה, אולי יוציאו את הנאום הזה בעוד כמה חודשים ויגידו: הינה, הוא היה נביא. אז הינה, אני אומר לכם, משם זה ייגמר. אם מישהו רוצה – אתם רוצים לחזק את השורות? תחזקו את השר לביטחון הטיקטוק והפיתות, כי ברגע שהוא לא מתפקד, כנראה ששם תהיה הבעיה האמיתית. דודי, אני מברך אותך על תבונות פוליטיות. אתה צודק במהלך שלך. אתה מבין שהממשלה הזאת כנראה לא תחזיק מעמד הרבה זמן, אתה צודק. גם משה שיושב פה צודק. אין לזה עתיד אמיתי. לא יכול להיות עתיד אמיתי כשלוקחים מישהו שמחריב את כל היחסים הבין-לאומיים של מדינת ישראל. נמצאים עכשיו באיזושהי סיטואציה שבה שר האוצר צריך לקפץ בין מדינות ולנסות לאתר איזשהו שביב של פגישה, אדוני היושב-ראש, ולא מצליח. השר לביטחון לאומי, מהרגע שהוא נכנס לחפ"ק ונתן את ההנחיות, שם זה נגמר. שר הביטחון לא עונה לו לטלפון, כי הוא מפחד שכל שיחה איתו מודלפת. ראש הממשלה לא מזמין אותו לקבינט, כי כבר לפני שהוא מגיע לקבינט הוא מוציא לכתבים את מה שהוא הולך להגיד בקבינט. גולת הכותרת הייתה כשהוא הגיע לתחנות הטלוויזיה ומדליף שיחה אישית עם המפכ"ל.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
רון כץ (יש עתיד):
לא יודע אפילו איך להתייחס לזה ששר מדליף שיחה עם המפכ"ל. ואם לא די בכך, אז היום, לפני כמה שעות, פורסם שלמרות הנחיית המפכ"ל, הוא דיבר עם הניצבים. אתם יודעים מה לא נאמר שם? לא נאמר שם עם איזה ניצבים הוא דיבר. אתם יודעים למה?
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
רון כץ (יש עתיד):
כי ככל הנראה הוא לא דיבר עם אף ניצב. אלו עוד פעם הדלפות של שר הלייקים, שרוצה להראות שהוא עדיין בעניינים. אז אני שמח שלפחות משטרת ישראל הבינה שזה מסוכן להקשיב לאנשים מסוכנים, והמפכ"ל שם לזה סוף. אני מאוד מקווה – –
היו"ר משה טור פז:
משפט אחרון.
רון כץ (יש עתיד):
– – שראש הממשלה יבין שהציבור לא ייתן להפקרות הזאת להימשך. לצערי – כי אני לא הייתי רוצה עוד פעם לופים של בחירות, אבל לצערי אנחנו נגיע לשם. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חבר הכנסת יצחק פינדרוס.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני תמיד מגיע לשיאים חדשים בתחושה שהבניין הזה הוא בניין שכולו שקר, והשיח פה הוא כולו שקר. תמיד זה מגיע לגבהים חדשים. יש פה דיון על רפורמה משפטית – אם תרצו, נקרא לזה מהפכה משפטית – –
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מהפכה.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
– – אבל השיח של הצד הפלורליסטי, הפתוח, הליברלי, שלא מוכן בכלל להבין שיש צד אחר בשיח, שיש אחוז קטן כזה מהעם, איזה כמה – אתם יודעים מה? לא רוב, מיעוט כזה קטן מהעם – שמרגיש שיש בעיה בדמוקרטיה הישראלית, עם איך שהיא מתנהלת מאז אהרן ברק. אני לא מדבר על הכושלים, על האהודים – אהוד אולמרט, אהוד ברק – והדן חלוצים. לא מדבר עליהם. אני מדבר איתך על אהרן ברק. יש אנשים שחושבים אחרת, מיעוט כזה קטן, עשרה, מניין של אנשים. יש אנשים שחושבים שהדוקטרינה של אהרן ברק ב-30 השנה האחרונות – ולא המהפכה, חס וחלילה, הרפורמה המשפטית שהוא עשה ב-30 שנה האחרונות – הזיקה לדמוקרטיה הישראלית, מה לעשות? אבל יש פה פלורליסטים, אנשים נאורים, שרוצים לקבל גם דעות אחרות, הם את זה לא מבינים, הם את זה לא מסוגלים להבין, והם מסבירים לנו שאנחנו דורסניים ואנחנו לא מוכנים לשמוע. אז רבותיי, יש לי חדשות בשבילכם, ההפך הוא הנכון. אנחנו אלה שמוכנים לקבל, רק מתחננים: תנו לנו זכויות מינימליות שבג"ץ לא נותן לנו; תנו לנו דברים מינימליים שבג"ץ דורס אותנו במשך שנים; תנו לנו את הדברים האלה, תנו לנו קצת, משהו, לא בשביל לעשות לאף אחד דווקא, לא בשביל להוציא לאף אחד את העיניים. כמו שאמר הרב גפני קודם, מעולם לא חוקקנו חוק להכריח מישהו לעשות משהו. מעולם לא. ניסינו לשמור על הסטטוס קוו שקבע בן-גוריון, אבל מעולם לא הלכנו מעבר לדבר הזה. בג"ץ כל הזמן מכרסם ומזיק לנו. לפחות תבינו שיש צד שני. כשאתם מתחילים את השיח, תבינו שיש אנשים שחושבים אחרת, על אף שהם לא – אתם יודעים מה, בהייטק, שהפסידו עכשיו את הכסף, אלה שהצליחו להבריח מהארץ; אלה שלא – היו צריכים להקים חפ"קים בבנק לאומי איך מחזירים את הכסף.
נאור שירי (יש עתיד):
– – – בחו"ל.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
היו צריכים להקים חפ"קים בבנקים איך להחזיר את הכסף. יש אנשים שחושבים אחרת. אתם, הפלורליסטים הנאורים, אתם, תחשבו על זה.
נאור שירי (יש עתיד):
מי מבריח כסף?
רון כץ (יש עתיד):
למה להבריח כסף שלך? זה שלהם.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת יבגני סובה.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
הינה, עכשיו רוצים להחזיר. הם מה זה מתים, בנק לאומי בשישי פתחו חפ"ק. פתחו חפ"ק ביום שישי בבנק לאומי – – –
רון כץ (יש עתיד):
– – – לעשות במקום אחר.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
הוציאו מבנק דיסקונט – – –
נאור שירי (יש עתיד):
עכשיו מה, נהיית לבלר?
היו"ר משה טור פז:
בבקשה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, השעה כמעט 01:30. אין לי מושג כמה מהצופים הנאמנים של ערוץ הכנסת עדיין ערים בשעה כזאת. אני רק אומר להם שתצטרכו להיות ערים לפחות עד 07:00 או 08:00, כי המליאה נמשכת. אם אתם צופים בנו בשעה כזאת אז אני רוצה לרענן את הזיכרון שלכם. אני בטוח שהזיכרון של הצופים הוא הרבה יותר מהזיכרון של חלק מהח"כים שמכהנים בקדנציה הזאת בבית הזה. אני מדבר, אדוני היושב-ראש, על הזיכרון שקשור לאירועים שהיו לפני כמעט 18 שנה, אירועי ההתנתקות. הרי זו לא חוכמה שבבית היוצר של ראש הממשלה הנוכחי יש אסטרטגיות, טקטיקה. מייצרים מסר, ועם המסר הזה הולכים. מורידים את המסר מלמעלה. לא כל הח"כים בכלל היו בתקופה הזאת ח"כים, אם בכלל היו כבר בחיים הבוגרים. המשפט הזה, איפה הייתם בזמן ההתנתקות? חוזר כמו מנטרה, שאותי מצחיקה, אדוני היושב-ראש. אני כבר הייתי עיתונאי באותה תקופה, אני בדיוק זוכר מה היה, אני בדיוק זוכר איך התנהגו בתוך הליכוד, ויתרה מזו, אני זוכר בדיוק מי מהליכוד הצביע בעד ההתנתקות. אני זוכר אנשים שהתלבטו – – –
רון כץ (יש עתיד):
מי, למשל?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
יש שמות, לא יודע, יש שמות.
קריאה:
אמסלם.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
קודם כול נתניהו הצביע בעד ההתנתקות. נתחיל מזה.
נאור שירי (יש עתיד):
גם דודי.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אני זוכר איך הוא הסביר את זה כשהוא אמר שאם הוא היה מצביע נגד ההתנתקות לפני, אז הוא לא היה משלים את הרפורמות כשר האוצר. הסבר. אז הוא חשב על הכלכלה. היום, כשהמדינה הולכת לאבדון, חודשיים וחצי הוא לא חושב על הכלכלה. הוא פונה ליועצת המשפטית ואומר: תני לי בבקשה, גברתי, לעסוק ברפורמה, רק את יכולה לעזור, כי את מונעת ממני לעסוק בהצלת הכלכלה. אבל שר האוצר הקודם, ראש הממשלה הנוכחי, הוא לא היחיד שהצביע בעד ההתנתקות. היו כמה שרים שהלכו במה שנקרא ראש מורם. כמה חודשים אחר כך קמה מפלגת קדימה. דרך אגב, קדימה לא עשתה מה שהליכוד תכנן לעשות בזמן ההתנתקות, ותיקי המפלגה יודעים טוב מאוד. לכן, חבר'ה – אני פונה כרגע לאנשי הליכוד; גם כבוד השר הוא איש ליכוד – לפחות אל תזלזלו בזיכרון של הציבור. אתם לא זוכרים מה הבטחתם בבחירות לפני שלושה חודשים? אני אזכיר לכם מה הבטחתם: להילחם ביוקר המחיה קודם כול. אתם פונים לזיכרון של הציבור בתקווה שהציבור לא זוכר מה היה בשנת 2005, בזמן ההתנתקות.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
משפט לסיום. ההתנתקות היא אחד מהאירועים החמורים ביותר שקרו בהיסטוריה של מדינת ישראל. אני מזכיר שמפלגת ישראל ביתנו התנגדה להתנתקות. אביגדור ליברמן אז היה יחד עם בני אלון, זיכרונו לברכה, בתוך הממשלה. אריאל שרון פיטר את ליברמן ובני אלון על זה שהם התכוונו להצביע בישיבת הממשלה נגד ההתנתקות, ותבדקו אותי, היה שם גם סיפור די מרתק ומצחיק כששרון רצה לעשות את זה בטלפון וחשבו שזה חיקוי; לא האמינו שבאמת מתקשר ראש הממשלה שרון, חשבו שזה יצפאן צוחק ומחקה את אריק שרון בקולו.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תבדקו את זה, תבדקו את זה לפני שאתם אומרים: איפה הייתם בזמן ההתנתקות? תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי.
עמית הלוי (הליכוד):
אדוני היושב בראש, השר שיקלי, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה" – אנחנו מתפללים בנוסח הזה מאות שנים. תפילה, כידוע לך, היושב-ראש, צריכה להיות בכוונה, לא מן השפה ולחוץ, והרבה כוונות אפשר להתפלל בתפילה הזו. אבל ב-27 השנים האחרונות לא צריך להיות רב גדול בשביל לכוון את הכוונה הפשוטה והנכונה, ויהודים רבים, בוודאי בישראל, כשהם מתפללים להשיב את השופטים כבראשונה, הם מתכוונים ב"כבראשונה" ללפני המהפכה החוקתית, כפי שכינה אותה פרופ' ברק; שישובו לשפוט לפי החוק, בהתאם לחוק, לא חקיקה שיפוטית, לא סבירות של אדם נאור, לא מידתיות, לא פרשנות תכליתית. פשוט לפי החוק, נאור. לפי החוק, לפי ההכרעה של הציבור.
נאור שירי (יש עתיד):
שאלתי אם אני יכול להגיב.
עמית הלוי (הליכוד):
"ויועצינו כבתחלה" – גם היועצים, הייעוץ המשפטי לממשלה – כבתחילה, לפני הערת האגב בהלכת דרעי-פנחסי. יועצים, יועצים שעצתם חשובה וחשוב שהיא תיאמר, אבל בשום אופן לא מחייבים את הממשלה; יועצים שמחויבים לייצג את הממשלה, אבל בשום אופן לא יכולים להודיע לממשלה שאין לה ייצוג בבית משפט. לאחרון העבריינים יש ייצוג. יבוא היועץ המשפטי או היועצת המשפטית ותאמר שלממשלה אין ייצוג? אני אומר כאן את הדברים הפשוטים האלה כיוון שקרה לי דבר מוזר, חבר הכנסת אמסלם. אני, בהתחלה, בפעם הראשונה שראיתי את הסיסמה "עוצרים את הדיקטטורה" – אמיתי, סיפור אמיתי. ראיתי "עוצרים את הדיקטטורה" בשלט. אני יוצא מהבית, אני רואה בבגין "עוצרים את הדיקטטורה". הייתי בטוח שזה של תומכי הרפורמה, לא של מתנגדי הרפורמה. זאת הסיסמה שלנו, "עוצרים את הדיקטטורה". כל הרפורמה הזאת נועדה להפסיק את הדיקטטורה, להפסיק את התופעה הזאת שרשות אחת בדמוקרטיה שלנו, שזלגה מזמן הרבה מעבר לסמכותה בחוק, נוהגת בצורה דיקטטורית כלפי הציבור כולו. אריסטוקרטיה – מחליטה במקום הציבור, מעל הראש שלו, מבטלת את חוקיו, מחליטה מה סביר ומה לא בשם כל מיני מושגים: דמוקרטיה מהותית – 300 שנה, מדעי המדינה, לא שמענו את המושגים האלה. בניתם כאן דיקטטורה לתפארת. אני רוצה לומר עוד משהו. גם בנושאים רגישים כמו ביטחון ישראל נהגתם בדורסנות. הרשימה היא ארוכה ויש לי מעט זמן, אני אזכיר כאן שלוש דוגמאות: 2017 – שר הפנים שולל אזרחות של אנשים שהפרו אמונים למדינת ישראל, בג"ץ מבטל את ההחלטה, אנשים שכבר נעצרו מאז על הסתה לטרור. הכנסת התכנסה כאן שוב, 2018, תיקנה את החוק, הבהירה שבמקרים האלה יש סמכות לשלול אזרחות. הבהירה. יואב קיש נדמה לי היה אז יושב-ראש ועדת הפנים, אולי אתה, דודי, הבהרתם שזה כולל זכויות סוציאליות, שלילת זכויות סוציאליות, שאזרחי ישראל לא צריכים לממן טרור ותומכי טרור.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
עמית הלוי (הליכוד):
מה עשה בג"ץ? הזיז לו? לא, שום דבר. הרצון של הציבור לא לממן תומכי טרור, להרתיע את הטרוריסטים – שום דבר. התכנסו שוב והחזירו להם את הזכויות. הלאה, נוהל שכן – עוד שתי דוגמאות קצרות – נוהל שכן, נוהל שרוכך. אגב, עמדת צה"ל הייתה ועודנה שזה נוהל שכן חוסך חיי פלסטינים. לשם כך הוא נועד. במקום להפעיל אש גדולה – לחסוך. לא, שום דבר. הפריע לבג"ץ. שום דבר. אגב, פרופ' כהן כותב בספר שלו: אין אח ורע בשום בית משפט במדינה דמוקרטית שפסל פעולה צבאית ספציפית. אז אין אח ורע. לא הפריע לבג"ץ. דוגמא אחרונה – גדר ההפרדה, בית סוריכ. אתה מכיר את זה, זה קרוב אליך. בית סוריכ, 30 קילומטר, אהרן ברק – אחרי שהמדינה, הרמטכ"ל, חוות הדעת שזה לביטחון ישראל, הדבר הזה, לא הזיז להם שום דבר. הזיזו. המדינה נתנה דווקא את התוואי הזה ופיצתה את הפלסטינים. לא הזיז שום דבר.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
עמית הלוי (הליכוד):
הרשימה ארוכה מאוד, אבל המסקנה היא קצרה ופשוטה: הפכתם את ישראל לדיקטטורה, למדינה של אדם אחד, של 15 איש. הדיקטטורה הזאת חייבת להיפסק, אדוני היושב-ראש, והיא תיפסק, ושופטינו ישובו כבראשונה ויועצינו כבתחילה. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הליכוד בפניקה. היום בישיבת הליכוד, בחלק הסגור, שהודלף כמובן לתקשורת, הבנו שאתם בפניקה. ואתם יודעים מה? יש לכם סיבה טובה להיות בפניקה. המדינה רועשת וגועשת, מיליונים של פטריוטים ברחובות, הכלכלה קורסת, הטרור גואה, ואתם בשלכם. חבר הכנסת יולי אדלשטיין מתח ביקורת על הקואליציה, על כך שהודיעה שהיא לא תעצור את החקיקה, ובכך לטענתו היא עוזרת לצד השני. יולי אדלשטיין, כרגיל, קורא את המציאות באופן מדויק. האחריות היא אכן על האוחז בהגה, ומעבר לכך, יש צדק גדול בדבריו של יולי אדלשטיין, שצריך סוף-סוף לערוך באמת דיון בסיעת הליכוד לפני הצבעה בקריאה שנייה ושלישית. טרללתם מדינה שלמה. הגיע הזמן שבאמת תדונו ברפורמה, תעשו איזה דיון קטן בליכוד כדי להבין על מה מדובר. במסגרת הישיבה הסגורה הצטרף אליו שר התרבות מיקי זוהר, אשר מתח ביקורת על ההסברה של הרפורמה ואמר בקולו: הם מנצחים אותנו, כי הם נלחמים בקבוצה, כי הם מאורגנים, ומה אנחנו עושים? אנחנו זורמים עם האירוע. אז מיקי זוהר, אתה צודק, אבל חלקית. אתם תפסידו את ההנהגה, כן, אבל לא כי אנחנו מאורגנים אלא כי אתם פשוט מנותקים. הגדיל לעשות היום בישיבה הסגורה חבר הכנסת רביבו, שטפל את האשמה על הנשיא וטען: עם כל הכבוד לנשיא, אנחנו לא זקוקים לו, ואם יש לו מה להשמיע – שיבוא ויתמודד עוד פעם. אז לא, רביבו, את המלכודת אתם טומנים לעצמכם. תראה לדוגמה את השרה רגב במהלך הדיון הסגור – היא טוענת שאסור למצמץ וצריך להמשיך עם הרפורמה כמו שהיא; או חבר הכנסת ביסמוט, שבמקום להתבונן על עצמכם האשים את המחאה: מעולם לא ראיתי מחאה כל כך עממית וכל כך עשירה. כמובן, המחאה היא הבעיה. אז חברים, תפסיקו לחפש את האשמים – האופוזיציה, המחאה, הדיון. האחריות היא שלכם – –
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
– – הקלון הוא עליכם. אתם פשוט ממשלה שהיא כישלון מפואר.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח. חבר הכנסת עודד פורר.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, יש בחוק הזה גם בשורה טובה למי שלא יודע, כי אם היה ספק לגבי הסמכות של בית המשפט העליון לפסול חוק – כי יש כאלה שסבורים, לפחות שר המשפטים הנוכחי עד לא מזמן כנראה חשב שאין בכלל סמכות כזאת לבית המשפט העליון – הרי בחקיקה הזאת שמביאה הקואליציה, מסתבר שאתם בטוחים שיש סמכות. הרי כל החקיקה הזאת נולדה מהחשש שלכם שבית המשפט יפסול, ומכאן אתם מודים שברור לחלוטין שיש לו סמכות. אז ראשית, יש כאן הכרה ברורה שלכם בסמכותו של בית המשפט העליון לפסול חקיקה. אי-אפשר להסתכל על הצעת החוק הזאת ככזאת שבאה לבד; יכול להיות שאם היינו מדברים על מערכת היחסים בין בית המשפט העליון לבין הכנסת, אפשר לדבר באמת על מהן הסמכויות, ומהם התנאים שבהם בית משפט יכול לפסול חוק, אם בכלל, אבל אי-אפשר להסתכל על זה במנותק מכלל החקיקה שאתם מביאים לכאן, לכנסת. החוק הזה לא עומד בפני עצמו, חבר הכנסת ארבל. אנחנו לא דנים כאן אך ורק על החוק הזה; אנחנו דנים על החוק הזה, אנחנו דנים על הוועדה למינוי שופטים ואנחנו דנים על כל שלל החקיקות שאתם מביאים לכאן, כולל חקיקה שתכשיר את המינוי של אריה דרעי לשר, כולל הרצון שלכם להכשיר את העובדה שחלק מהציבור ישרת וחלק מהציבור לא, ולכן אתם גם צריכים את פסקת ההתגברות, כי הרי ברור לחלוטין שהדבר הזה לא שווה. ולכן, זה הקונטקסט שעליו צריך להסתכל על החוק הזה. ואני דווקא רוצה לקחת את הדברים שאמר חברי חבר הכנסת עמית הלוי ומהם אולי לגזור גם לגבי תפקידכם, שהוא תפקידם של חברי הכנסת, תפקידם של השרים. הזכרת את הביטוי שמופיע גם בתפילה, "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה". מה המשמעות של הביטוי הזה? מה אחת הפרשנויות? אחת הפרשנויות אומרת ששופט שיושב בדין – זה נכון גם לגבי תליין – בפעם הראשונה אתה יושב בדחילו ורחימו. גם התליין, בפעם הראשונה שהוא תולה, חס וחלילה, זה אירוע, אבל אם הוא עושה את זה מדי יום – שופט יושב בדין מדי יום, ואז זה נהיה העבודה שלו. גם כאן, אני מניח, יכול להיות שיש כאלה שלא – לי לפחות הייתה חוויה כזאת בפעם הראשונה שנכנסתי למליאת הכנסת, אחרי שנבחרתי לחבר הכנסת. זה אירוע. אתה נכנס לכנסת, אתה נכנס למליאה, אתה פתאום בתוך אולם המליאה שתמיד ראית מבחוץ, אתה מתייחס לתפקיד הזה, אתה מבין מה המשמעות שלו – כבראשונה.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
ואתה צריך, כשאתה מכהן כחבר כנסת, כשאתה מכהן כשר, כראש ממשלה קל וחומר, גם אם אתה עושה את זה כבר הרבה זמן, גם אם אתה חבר כנסת כבר עשרות שנים – תסתכל על העבודה הזאת כאילו נכנסת לבניין הזה בפעם הראשונה. אתם עומדים בפעם הראשונה בפני האפשרות שלכם להשפיע, לעשות משהו, ואז תסתכלו החוצה – –
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – תסתכלו על הרחובות, תסתכלו על הצמתים, תסתכלו על הציבור, תסתכלו על העם, ותחשבו רגע מה התפקיד שלכם בתוך כל המכלול הזה, בתוך כל מה שקורה כאן. תחשבו: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה", תחשבו מה המשמעות של כל אחת ואחד מכם שיושבים כאן כחברים גם בקואליציה ויכולים להשפיע על מה שקורה פה במדינת ישראל, ותחשבו מה אתם עושים כדי שהחברה הישראלית כולה לא תיקרע כפי שהיא נקרעת היום לגזרים.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, השר שיקלי, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על אירוע כל כך כואב, אירוע כל כך מזעזע. אלרועי בן שבת, ילד בן 13, שם קץ לחייו בשבוע שעבר. הוא חגג לא מזמן בר-מצווה. הוא רק בן 13. הוא עבר חרם, התעללות, והילד הזה הרגיש בסוף שאין לו טעם להישאר בחיים. באיזה עולם מתוקן ילד בן 13 מחליט להתאבד בסוף? אחת ממורותיו אמרה: איך יכול להיות שהלב נשבר לרסיסים והעולם לא עוצר מלכת? והייתי רוצה לומר להוריו, לרונה ודניאל בן שבת, שגם כאן בכנסת אנחנו רואים את העיניים המיוחדות של אלרועי. כל אחד יכול לפתוח, לקרוא את הכתבות, לראות איזה ילד יפה, והלב נשבר לרסיסים. לצערנו העולם לא עוצר מלכת, אבל אנחנו כאן, בבית הזה, צריכים להשקיע את כל-כולנו יותר בעשייה למען ילדי ישראל. יש לא מעט שסובלים – סובלים מחרמות, סובלים מהיעדר כוח אדם במענה, בטיפול פסיכולוגי, ביותר יועצות, לעסוק במה שהאזרחים צריכים, במה שילדי ישראל צריכים. יהי זכרו של אלרועי ברוך. ואני רוצה לעבור לחרם אחר, חרם על תלמידות יוצאות אתיופיה בנתיבות, אבל הפעם לא על ידי ילדים – על ידי מורות. היום הייתה לי שיחה נוקבת עם אחת מהמורות באזור, יוצאת אתיופיה. היא סיפרה לי שהמורות בכלל לא רצו להוציא אותן לטיול השנתי, והאימהות התעקשו, והיא התעקשה, והן יצאו לטיול. רק מה, המורות – אי-אפשר לקרוא להן ככה – בגדולתן, פתחו קבוצה של כלל המורות, למעט המורה יוצאת אתיופיה בבית הספר, וקראו לקבוצה "הטיול השנתי של השחורות"; שמו תמונות מבזות שלהן, צחקו על צבע העור שלהן, והבנות גילו את זה. הבנות ראו את אחת המורות מגוללת את ההתכתבויות, את הלעג, את הביזוי, ועל מה? על צבע עורן. המורות האלה לא יכולות להיות מורות, לא מחנכות ובשום תפקיד אחר שנוגע בתלמידות ובתלמידי ישראל. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאני אדבר על הדברים שרציתי לדבר עליהם, אני רוצה להביע זעזוע עמוק מהמקרה הזה. באמת אין מילים שיכולות לתאר את הצמרמורת שעברה לי בגוף כשקראתי וראיתי את הסיפור הזה. זה פשוט מבחיל. את פשוט צודקת – הן לא צריכות להיות מורות בישראל. לא יכול להיות שדבר כזה קורה במשמרת שלנו. כולנו פה צריכים להביע קול מחאה גדול, וצריך לעשות פה מעשה. אבוי לנו אם יקרו מקרים כאלה שוב. ממלכת ישראל המאוחדת הוקמה בימי שאול המלך לאחר שזקני 12 שבטי ישראל רצו להתאחד תחת מנהיג אשר יילחם למענם. חלק סבורים שזה משום שבאותה העת הפלישתים החלו להתפשט לתוך הארץ וכבשו שטחים רבים מידי בני ישראל. המלך הראשון שנבחר איחד את שבטי ישראל ולחם באויבי העם. לאחר מות שאול היה במשך שנים רבות מתח, ולפעמים הרבה יותר, בין שבטי ישראל לשבט יהודה. לעיתים חשו שבטי ישראל כי שבט יהודה מנכס את דוד המלך לעצמו, מה שגרם לחלק מהעם למרוד בדוד ולקרוא: אין לנו חלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי. לאחר שהמרד נכשל, שלמה ניסה לאחד את השבטים, לכונן יחסי מסחר בין-לאומיים ולבנות את בית המקדש. אך עוד בימי שלמה הנביא אחיה השילוני הגיע לירבעם בן נבט, קרע בגד ל-12 חלקים ונתן לירבעם עשרה מהם כמשל לעשרת השבטים שעליהם ימלוך לעומת שלמה, שימלוך על שניים. דוד ציווה לפקוד את כל ישראל לצורכי קביעת מיסים באמצעות תוצרת חקלאית, מס עובד וגיוס לצבא – מפקד שבו שני שבטים לא נפקדו, שבט לוי ושבט בנימין, שהיה להם פטור ממס בגלל השירות בקודש של הלוויים, ובגלל שבית המקדש היה בגבולות הנחלה של שבט בנימין. שלמה הטיל מיסים כבדים על העם על מנת לממן את מפעלי הבנייה המרחיבים שיזם, ובתקופתו פרץ מרד בראשות ירבעם בן נבט, ונכשל. רחבעם סירב להוריד את המיסים, בעוד שכלל החכמים הזקנים ייעצו לו לכבד את רצון העם שרוצה להגיע איתו להסכמות – "אם היום תהיה עבד לעם הזה – – – והיו לך עבדים כל הימים". הוא נשמע לעצת החברים שלו, שייעצו לו להיות קשוח ולהכריז שיהיה קשוח ממה שהיה בעבר, מה שגרם לו להכריז: "אבי הכביד את עֻלְּכם ואני אֹסִיף על עֻלְּכם, אבי יִסַר אתכם בשוטים ואני איַסֵר אתכם בעקרבים". מרד גדול פרץ בעם, שהכריז בקולי קולות: "מה לנו חלק בדוד ולא נַחֲלָ֣ה בְּבֶן יִשַי לְאֹהָלֶיך ישראל". לאחר מכן גם רחבעם לא הצליח להרגיע את עם ישראל וזה סקל את אדורם, השר האחראי על הגזרה.
היו"ר משה טור פז:
נא להתכנס לסיום.
שלי טל מירון (יש עתיד):
עוד קצת. ממלכת ישראל המאוחדת פוצלה לשתי ממלכות, ישראל ויהודה. עם ישראל הוקיע את בית דוד והכריז על ירבעם כמלך שלו, ושבט יהודה ובנימין התייצבו לצד רחבעם. לאחר הפילוג הכול נפרץ, ועגלי הזהב הוקמו בממלכת ישראל על מנת למנוע כל אפשרות של קשר בין הממלכות.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
שלי טל מירון (יש עתיד):
עוד קצת. לבסוף שתי הממלכות הובסו, ובית המקדש הראשון הוחרב. לפני שמונה שנים נשיא המדינה דאז רובי ריבלין הצביע על ארבעה שבטים מרכזיים בחברה הישראלית: החילוני, הדתי-לאומי, החרדי והערבי. הוא סיפר על השינויים הדמוגרפיים ועל הצורך בשפה אזרחית משותפת ובאתוס משותף על מנת למנוע פילוג.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת מירון, משפט אחרון.
שלי טל מירון (יש עתיד):
עוד שלושה משפטים – לראות את הצד האחר גם כשזה קשה, לשמוע אותו גם כשזה צורם, להושיט לו יד. נכון זה מעניין? תודה. הגעה להסכמות היא לא רק סיסמה פוליטית שמשתמשים בה עכשיו, היא צורך מהותי בחברה הישראלית מאז ומתמיד על מנת למנוע פילוג. אנחנו צריכים להכיר בשוני בין השבטים שלנו ולהחליט ביחד על כללי משחק משותפים. מאז ומתמיד השאיפה לכך הייתה באמצעות חוקה בהסכמה שתעגן את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית כדברי מגילת העצמאות. לממשלה מנדט להתוות מדיניות שתיטיב עם האזרחים הישראלים, אבל אין לה מנדט לשנות את כללי המשחק תוך כדי המשחק ולגרום לפיצול אדיר בעם.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת דני דנון – אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי, חבר הכנסת שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בראשית דבריי אני רוצה לציין את העובדה המצערת בעיניי שבערב יום שישי – זה היה שישי? חמישי? אני כבר לא זוכר – בפיגוע היו שני נעלמים מאוד גדולים: אחד הוא ראש ממשלתנו הנאהב והמפואר, שפתח ביורו-טריפ כמו חייל משוחרר אחרי השירות, עושה איזה סיבוב באירופה, מנסה ללקט שם, לא יודע, גם חוויות, גם מנהיגים שידברו איתו. זה אחד שנעלם ולא חושב שבזמן שיש פיגוע והמדינה שלנו נקרעת, זה מספיק חשוב כדי לחזור, באמת, אחרי הפגישה המדינית בת 45 דקות הדגולה שהייתה לו. השני, שנעדר מזירת הפיגוע שלא כדרכו, היה השר לביטחון לאומי. משום מה כשיש פיגוע בתל אביב זה כנראה לא מספיק חשוב להגיע. בכל מקום אחר היינו רואים אותו כמו איזה חמור קופץ בראש. הוא הראשון שהיה שם. בהתחלה היה צורח וצווח כמו כרוכיה, אבל אחר כך גם ראינו אותו בפיגועים בימי שישי, מתבכיין בזמן שאנשים נטבחו בבית כנסת. הוא התבכיין שהוא מפספס ארוחה משפחתית. אבל באמת, אלה כנראה פיגועים מתל אביב, זאת לא המדינה שלו והוא לא צריך להגיע, פתאום יש התרעות ביטחוניות כאלה ואחרות שמונעות ממנו להגיע. אז זאת מחאה בראשית דבריי. ועכשיו, כדי להקליל את האווירה בערב המדכא, אני חוזר איתכם לקצת משחקים. מי רוצה להשתתף? אני מניח שמהצד של הקואליציה – עמית, אתה רוצה להשתתף? חבר הכנסת הלוי? אני אשאל שאלות ואתם תענו. אתה מכיר את זה. אני תמיד אמרתי שזה משחק שנורא אהבתי בלימודי התנ"ך. נכון היה תמיד מי אמר למי וכאלה? אז לכבוד המאורע, מה שנקרא, אני מקריא ציוץ, ותגיד לי מי אמר למי, בסדר? "כשאתה מקפיא את הבנייה כשפוט של ממשל ביידן, מארח בסלון ביתך את הספונסר הראשי של המחבלים, והצי"חים שלך – – – הם ישיבת חומש ו'אלימות המתנחלים', האויב מבין את המסר: ישראל חלשה, היא איבדה את אמונה בצדקת דרכה, וזו העת לתקוף. מר גנץ, ביטחון ישראל מתערער בשל המדיניות שלך". מי אמר למי? השר שיקלי. דאז היה חבר הכנסת. ציוץ.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים, חבר הכנסת שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
רגע, מה, רק עכשיו התחיל המשחק.
היו"ר משה טור פז:
משפט אחד.
נאור שירי (יש עתיד):
שנייה, הינה, הוא הפסיק לדבר.
היו"ר משה טור פז:
עוד אחד, לא, לא. קח עוד משפט אחד.
נאור שירי (יש עתיד):
מי אמר למי – 2.
היו"ר משה טור פז:
אחד.
עמית הלוי (הליכוד):
מה הפאנץ'?
נאור שירי (יש עתיד):
אין פאנץ'. מה, אתה לא מבין את הפאנץ'? באמת להסביר לך?
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת שירי, עוד אחד.
נאור שירי (יש עתיד):
אני יכול להסביר לך את הפאנץ'. משפט אחרון.
רון כץ (יש עתיד):
לא, אני לא הבנתי את הפאנץ' – – –
נאור שירי (יש עתיד):
לא. צריך להסביר את הפאנץ'.
רון כץ (יש עתיד):
אז תסביר.
נאור שירי (יש עתיד):
אז אני אסביר את הפאנץ'. הפאנץ' אומר, תראה מה אמרתם, נגיד, בנוגע למצב הביטחוני לגבי מה שהיום. זה הפאנץ'.
עמית הלוי (הליכוד):
– – –
נאור שירי (יש עתיד):
הקפאתם את הבנייה?
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
הקפאתם את הבנייה ב-E1?
עמית הלוי (הליכוד):
– – – מיליארד דולר – – –
נאור שירי (יש עתיד):
הקפאתם את הבנייה ב-E1? תודה רבה. אתם שוב שיקרתם לציבור, ואני צריך להסביר לך את הפאנץ'; כמו שאני צריך להסביר לך את תקנון הכנסת, שמאפשר לנבחר ציבור לקבל תרומות בנוגע לאירוע משפטי או אירוע בריאותי. גם את זה הייתי צריך להסביר לך.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת שירי, תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
אני צריך להסביר הרבה מאוד דברים פה. בגלל זה אני נמצא פה. משפט אחרון, כי הוא הבטיח לי והוא רק רצה הסבר.
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת שירי, אחרון.
נאור שירי (יש עתיד):
אחרון, אבחר אחד טוב. עכשיו הכרחת אותי לבחור.
היו"ר משה טור פז:
החיים מלאים בחירות.
נאור שירי (יש עתיד):
כן, כן, אתה צודק. "איזו ממשלה רקובה ומסוכנת. ממשלה בלי כבוד לאומי, שמסכנת את ביטחון ישראל ולא מגבה את חיילינו – – – שר ביטחון שתלוי באצבעות של חברי הרשימה האסלאמית, שקוראים לחיילנו מחבלים?! שר חוץ שהוא גיבור במחנה, הוא כוכב הקבינט הביטחוני? זהו שפל מוסרי שאין כדוגמתו, כתם שלעולם לא יימחה". כן, חבר הכנסת כץ?
רון כץ (יש עתיד):
אני עוזר לך בלי שתדע שאני עוזר לך.
נאור שירי (יש עתיד):
השר המיועד, מר דודי אמסלם. טוב, אני שמח שהשתתפתם בחידון נושא פרסים. נתראה בשעה מאוחרת יותר.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת דוד אמסלם – מוותר; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת; חבר הכנסת אריאל קלנר – –
רון כץ (יש עתיד):
אני יכול להחליף את – – –
היו"ר משה טור פז:
– – מוותר. חבר הכנסת משה ארבל, בבקשה.
משה ארבל (ש"ס):
מכובדי היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו הלילה מציינים בכל תפוצות ישראל את יום כ"א באדר, יום פטירתו של רבי אלימלך מליז'נסק, בעל הנועם אלימלך, זכותו תגן עלינו.
היו"ר משה טור פז:
אמן.
משה ארבל (ש"ס):
רבי אלימלך מליז'נסק היה דור שלישי בעצם למייסדי החסידות, תלמידו של הנגיד ממזריטש, שהיה תלמידו של הבעל שם טוב הקדוש. בתפילה שחיבר הנועם אלימלך – תפילה קודם התפילה, הכנה, כמו שהחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת לפני התפילה – המילים הללו הן מילים שהן חזקות תמיד, אבל בפרט בעת הזו, כשכולנו משוועים לרגעים של חסד, כולנו משוועים לרגעים של חמלה. כך אני מצטט – – –
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
– – –
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אדוני היו"ר, אני רוצה לשמוע את משה.
היו"ר משה טור פז:
חבריי חברי הכנסת, תנו לחבר הכנסת ארבל. בבקשה.
משה ארבל (ש"ס):
חבר הכנסת פורר ידוע כבר-אוריין, כתלמיד חכם וקובע עיתים לתורה. אני מקווה שאני לא הורס לו בפריימריז. ידוע – – –
נאור שירי (יש עתיד):
אתה הורס לו כמו שהוא הורס לך בפריימריז.
משה ארבל (ש"ס):
וידוע שהוא מונח גם בלחנו של אברהם פריד במילים הללו. אבל המילים הללו, גם בלי לחן, כל כך עוצמתיות וכל כך חשובות: "אדרבא, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם. ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה ותחזק התקשרותנו באהבה אליך, כאשר גלוי וידוע לפניך. שיהא הכול נחת רוח אליך". אמן.
היו"ר משה טור פז:
שיהא הכול נחת רוח, יפה מאוד. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
היושב-ראש, חבריי וחברותיי, מאות אלפי הישראלים שגודשים ועוד יגדשו את הרחובות והכיכרות, מכתבי הלוחמים, שביד רועדת הודיעו שלא יוכלו לשרת מדינה שאינה דמוקרטית, מחצית העם שחשה שנגזלת ממנה תחושת הבית במולדת, מבטאים פחד, כעס ונחישות – פחד שגובל בחרדה מקריסת הבית המשותף שהקמנו כאן ב-150 השנים האחרונות; כעס שמטפס לזעם על ביזוי הערכים המכוננים לפי מגילת העצמאות, החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל. הם נחישות להגן על הבית מפני גזרות השמד ומפני קעקוע ציפורי הנפש שלנו. מחצית העם ויותר מכך חשה שהאדמה נשמטת תחת לרגליה. האחריות לבקיעים החריפים בחוסן האומה מושתת על ראש הממשלה, שמוליך את עמו, עמנו, בדרך מרושעת וטיפשה, שבה הוא מחייב אותנו לקנות מוצר קלוקל במחיר מופקע. נתניהו מקדם חקיקה שתקריס את הרפובליקה הישראלית הדמוקרטית, ובכך מביא עלינו קעקוע של כלכלת ישראל, פגיעה חמורה בביטחון, חילול שם ארצנו בגויים ופרימת חוסן, חוסנו של העם היושב בציון. ראש הממשלה, שמוביל את מצעד האיוולת הזה, שקוע עד צוואר בחקירות ומצוי בניגוד עניינים חמור. הוא מתעלם בעזות מצח חסרת תקדים – – –
היו"ר משה טור פז:
חבריי חברי הכנסת, נא להיות יותר בשקט.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
לפחות אנחנו פה להקשיב.
היו"ר משה טור פז:
זה טוב מאוד. חבר הכנסת שוסטר, בבקשה.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
הוא מתעלם בעזות מצח חסרת תקדים, חברי ביטון, מההסדר שמחייב אותו להימנע מכל עיסוק במהלכים שיכולים להשפיע על משפטו. הוא עושה זאת תוך ביזוי היועצת המשפטית לממשלה ושופטי בג"ץ. במצב העניינים הקיים, שבו נתניהו מתעקש לאחוז בקרנות השלטון, הרי הוא יכול לבחור רק באחת משתיים: בהיותו ראש ממשלה או בהעברת חוקי הרפורמה. הצימוד של המשך כהונתו יחד עם השתלטותו על מערכת המשפט הוא בלתי קביל ובלתי חוקי כאחד. לחבריי העומדים בשער ומתכוונים להגן על עקרונות מגילת העצמאות – – –
היו"ר משה טור פז:
שנייה, חבר הכנסת שוסטר. ספסלי האופוזיציה, בבקשה, נא להיות יותר בשקט. תודה.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
אני אומר, עומדות לזכותנו אחדות הערכים, המושתתת על יסודות השוויון, הצדק והשלום, אחדות הרגשות – –
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
– – חרדה מקעקוע המפעל המשותף, זעם על המחוללים את הפוגרום במולדת ונחישות להגן על הבית, ואחדות המטרות – להגן על המשטר הדמוקרטי ועל חזון נביאי ישראל. יש בנו מתונים ויש רדיקלים; יש רבניים וריבוניים; יש במחנה שלנו תומכי כלכלת שוק וסוציאליסטים למהדרין; יש יונים ויש ניצים; יש ערבים ויש יהודים; יש מזוהים פוליטית ויש שלא. מגוון שדרות העם מתייצבות לדגל. ריבוי הקבוצות והרבים שמתרבים – –
היו"ר משה טור פז:
משפט אחרון.
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):
אני מסיים. – – והולכים במחננו הם קרן התקווה שלנו, הם וההכרה בצדק שמפעם בנו, שיהיה הבסיס למדינת ישראל המחוזקת שלאחר המזימה שמפניה התרענו, המזימה שהופכת לסיוט, שגם מפניו התרענו. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בואו נדבר על השר לכישלון לאומי. ב-14 בינואר – פיגוע ירי לעבר כוח של צה"ל בג'נין, אבל לשר לכישלון לאומי, שבא לעשות סדר, היה חשוב יותר להנחות את המשטרה שלא לתת למפגינים לחסום את איילון ולא לתת להם את התמונות שהם רוצים. ב-27 בינואר – פיגוע נורא בירושלים הבירה, והשר לכישלון לאומי מחליט 24 שעות לאחר מכן לתקוף את היועצת המשפטית לממשלה במקום את הטרור. ב-9 בפברואר זועק השר לכישלון לאומי מלוא גרונו: משטרת ירושלים איבדה שליטה על האנרכיסטים, ויום לאחר מכן חווינו את האסון של פיגוע הדריסה המזעזע בשכונת רמות. ושלא תטעו, השר לכישלון לאומי מייד מוציא הודעה שהוא הנחה את המשטרה להקים צוות שיעזור למפכ"ל להתמודד עם המחאה, כי אצל השר לכישלון לאומי סדר העדיפויות ברור. ב-9 במרץ השר לכישלון לאומי מדיח את מפקד מחוז מרכז כי הוא לא סיפק לו את הדם של המפגינים כפי שהוא ביקש, ובאותו היום, ב-9 במרץ – פיגוע בדיזנגוף תל אביב. אם תהיתם, השר לכישלון לאומי נעדר מהזירה. אבל ב-11 במרץ, בפגוש את העיתונות, השר לכישלון לאומי אומר, ואני מצטטת: אני לא רוצה דם ברחובות, אבל קבוצה של אנרכיסטים חוסמים ציר מרכזי שלוש שעות. והיום, חברים, 13 במרץ, השר לכישלון לאומי לא מדבר על תוכנית פעולה נגד הטרור הרצחני, אלא שאל כמה דוחות נרשמו נגד המפגינים. השר לכישלון לאומי מחפש את הדם של הטייסים, הלוחמים, המורים, התלמידים, החשמלאים, השרברבים, הרופאים, ההייטקיסטים. מחפש את הדם של הישראלים. אם את השר לכישלון לאומי היה מעניין לרדוף למשל אחרי פושעים, אנסים, מחבלים, טרוריסטים, אולי אצלנו הדם לא היה נשפך. אבל השר לכישלון לאומי חסר ביטחון, לחיץ, מזיע ומבוהל. השר לכישלון לאומי מאשים את כולם. השר לכישלון לאומי עולה לכולנו בדם.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה. חבר הכנסת מתן כהנא.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, נמשיך במנהגנו בשעות הערב הנעימות האלה – אני ממשיך מאיפה שהגעתי. "הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה. זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. "אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' באייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948" – תחשוב כמה זמן עבר – "תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מינהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל. "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ ישראל בשלמותה. "אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים. אנו קוראים – גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים. "אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו. אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל. "מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל-אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948". תודה, אדוני.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אני רוצה להקדיש את שלוש הדקות האלה לך, הרב גפני. שמעתי אותך קודם, אמרת שלוש פעמים, לא אחת: מעולם מעולם מעולם בג"ץ לא פסק לטובת החרדים. שלוש פעמים אמרת את זה, ואמרת את זה בצורה נחושה כל כך, שאמרתי: אני חייבת ללכת לבדוק את זה, אם זה לא קרה מעולם מעולם מעולם. היה קל למצוא את התשובות, אתה יודע. אתה יכול לדמיין שאני בודקת מהר. אני אתן לך כמה תשובות, כמה שייתן לי הזמן. הקפאת רפורמת הסלולר הכשר של הנדל, לטובת החרדים או לא?
קריאה:
לא.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לא. אני רק אזכיר למי שלא זוכר: ביולי 2022 החליט בג"ץ לקבל את העתירה שהגישה ועדת הרבנים לענייני תקשורת נגד הרפורמה בסלולר הכשר שהוביל שר התקשורת לשעבר יועז הנדל. שופטי בית המשפט העליון החליטו להוציא צו ביניים שהקפיא את הרפורמה בקווים הכשרים על רקע הבחירות לכנסת. בג"ץ – – –
משה גפני (יהדות התורה):
– – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אוה, אז אתה רואה, אי-אפשר להגיד "מעולם מעולם מעולם לא".
משה גפני (יהדות התורה):
מעולם מעולם – מה היה במעונות? מה היה?
אפרת רייטן מרום (העבודה):
בג"ץ הכריע לטובת סבסוד מעונות היום לילדי אברכים.
משה גפני (יהדות התורה):
בג"ץ אמר שהאישה תופלה לרעה, אבל אי-אפשר לעשות את זה באמצע השנה, אז היא תופלה לרעה בסוף השנה. זה מה שהוא אמר.
נאור שירי (יש עתיד):
אם הוא היה נגדך, הוא היה אומר גם באמצע השנה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אני רק מציינת את העובדות, אני לא נותנת פרשנויות, אתה יודע. אני הולכת עם זה. אוקיי, אני אתן עוד דוגמה. אני רואה שלא אהבת את הדוגמה הזאת, אני אתן דוגמה אחרת.
משה גפני (יהדות התורה):
תגידו מה הוא פסק לרעתנו – – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אין בעיה, לא חייבים להסכים. הכשרת לימודים בהפרדה מגדרית באקדמיה: ביולי 2021 קבע בג"ץ כי המועצה להשכלה גבוהה רשאית לקיים מסלולי לימוד בהפרדה מגדרית על מנת להגביר את השילוב של הציבור החרדי באקדמיה. גם זה לא?
משה גפני (יהדות התורה):
– – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
זה בסדר – גם לא; יש לי עוד משהו, יש לי עוד קצת זמן. הקמת מקווה ביישוב חילוני כפר ורדים – מה זה?
היו"ר ניסים ואטורי:
אם הוא רוצה, מותר לו.
משה גפני (יהדות התורה):
– – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אני רואה. המועצה כפר ורדים – להקצות קרקע ציבורית לבניית מקווה טהרה עבור נשות היישוב שומרות המסורת ולהקים אותו בתוך שנה וחצי.
משה גפני (יהדות התורה):
אני אתן לך את הרשימה של מה שהוא פסק לרעת הציבור החרדי.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לא, אבל ברגע שאמרת "מעולם מעולם מעולם לא", היה לי קשה לשמוע את זה.
משה גפני (יהדות התורה):
מעולם מעולם מעולם.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
סירוב פסילת חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, אישור ההכרה באוניברסיטה באריאל, אלה דברים אחרים – – –
משה גפני (יהדות התורה):
הוא מעולם מעולם מעולם לא פסק לטובתנו.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
עדיין – אוקיי. אני אתן עוד דוגמה אחת אחרונה, כי כבר נגמר, אני אתן ואני אסיים בזה: פסילת תשדיר בחירות של מפלגת שינוי שהשפיל וביזה חרדים ב-2006 – גיבה בית המשפט העליון את החלטת יו"ר ועדת הבחירות לפסול תשדיר של מפלגת שינוי שבו נראו חרדים אוחזים בקרסוליו של חילוני כעלוקות. אתה זוכר את תשדיר הבחירות המזעזע הזה? הם אמרו: יש בתשדיר דמיון מעורר חלחלה לתעמולה אנטישמית שהופכת את היהודי החרדי ליצור חסר פנים – כתב השופט – מי? מי?
נאור שירי (יש עתיד):
ברק.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
יפה. יא אללה, אז לא יודעת, לי זה נראה קצת – – –
נאור שירי (יש עתיד):
גפני – – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
יש פער בין המציאות לבין הדברים הכל-כך אסרטיביים שנאמרים פה על דוכן הכנסת.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מוותרת.
היו"ר ניסים ואטורי:
מוותרת. חבר הכנסת מיקי לוי?
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, בוקר טוב. כנסת נכבדה, אני מניח שכולנו עקבנו השבוע אחרי האירועים הלא-פשוטים שהיו במהלך ההפגנות בסוף השבוע הזה. תוך כדי ההפגנות השר לביטחון לאומי – עלק שר לביטחון לאומי – לוחץ על מפכ"ל המשטרה לפטר את מפקד מחוז תל אביב. עכשיו אנחנו קוראים שניצבים בכלל באים בטענות שהשר מתקשר אליהם באמצע הפגנות – לא שמעתי על דבר כזה – לשאול כמה דוחות הם עשו, כמה כסף אספו, כמה עצורים עצרו. הזוי. הרי הדגשנו כל הזמן ששינוי בפקודת המשטרה תביא לכך שהשר לביטחון לאומי עלק, הליצן הזה, יהיה מפכ"ל-על, והינה, זו ההתנגשות המשטרית הראשונה בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת, או לרשות השופטת, תסתכלו על זה איך שאתם רוצים. לא עובר הזמן, לא עוברת שעה קלה, והוא מפטר את מפקד מחוז תל אביב בשידור, באמצע אירוע, באמצע ההפגנה. רוצה הגורל, ואחרי 20 דקות – פיגוע. הרי הבטיחו לנו כאן ביטחון: הממשלה הקודמת לא סיפקה את הסחורה, אין ביטחון; תראו כמה – ואני לא אומר, אני מכיר את הפיגועים האלה מימים ימימה, פיגועים היו, פיגועים יהיו. אבל בכל פיגוע אתם רקדתם על הדם. השר הליצן הזה היה הולך לאזור האירוע, מתראיין, קורא לקודמו בתפקיד, מפקד סיירת מטכ"ל, "אפס". מי קורא למי "אפס"? בן גביר הליצן הזה קורא למפקד סיירת מטכ"ל "אפס". ואללה, העולם התהפך. ומה אני שומע ממנו כל הזמן? הבאתי 9 מיליארד שקל. מה אפשר לעשות ב-9 מיליארד שקל, כשכבר היום חסרים 4,500 שוטרים? תגייס קודם, תבוא ותתמקד בבניין הכוח. אבל לחבר הכנסת סגלוביץ' אין מושג מה זה בניין הכוח, הוא לא מבין את המושג הזה, "בניין הכוח". הוא מקפץ ממקום למקום, מאולפן לאולפן. הוא עוד לא התנער מכך שהוא נער גבעות. די, מספיק. אתה שר. נגמר הזמן? אני מתנצל. תודה רבה לך.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראש הממשלה נתניהו השתמש בדימוי של היד המושטת, אז חשבתי קצת על הביטוי הזה, "יד מושטת". למי לא הצלחנו להושיט יד במדינת ישראל בימים האחרונים? לרועי בן שבת בן ה-13, זיכרונו לברכה, מרעננה, ששלח יד בנפשו בלחץ חבריו לספסל הלימודים. היום בוועדת חינוך לא הייתה לנו הזכות לדון במקרה הנורא הזה – אני מקווה שעוד נעשה את זה בשבועות הקרובים – אלא דנו במקום זאת במהפכה המשטרית המתרגשת עלינו. כן, בקולותיהם של יותר משליש מחברי הוועדה כינס יו"ר הוועדה, טייב, יחד עם השר ביטון, דיון, ואני חושב שהיה דיון מכובד וענייני, בנושא ההפיכה המשטרית. ומכל הדברים החשובים שנאמרו בדיון הזה אני רוצה לצטט אחד – את הרב שלמה ברין, רב בישיבת ההסדר הר עציון. וכך אמר הרב ברין ביחס להפיכה המשטרית: תולעת השחיתות, תולעת השחיתות מאיימת בקריסת החברה, גורמת לקריסת החברה. ועוד הוא אמר: התורה עסוקה כל הזמן בלהגביל את כוח המלך. כל התנ"ך מלא במגבלות למלך ישראל. אוי לה למדינה – אני מצטט שוב – שלא תאפשר ביקורת שיפוטית ומינוי שומרי סף שידעו לעמוד בפני השלטון. כן, בדבריו של הרב ברין בוועדת החינוך היום הוא בעצם עשה הקבלה בין תפקידם של הנביאים, שעומדים באומץ מול מלכי ישראל – כולל דוד המלך, נעים זמירות ישראל – ואומרים לו: עד כאן, חטאת – בין שזה בחטא כרם נבות בהקשר אחד, בין שזה בהקשר של האישה שהוא לקח ושלח למלחמה את בן זוגה אוריה. כל הדברים האלה, אני חושב, ראויים – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
בת שבע. הוא שלח את בת שבע.
משה טור פז (יש עתיד):
בת שבע, סליחה. תודה. כל הדברים האלה נאמרו היום בוועדת חינוך. אני רוצה ברשותכם עוד לצטט דברים שאני אמרתי בוועדה. דיברתי שם על תרבות המחלוקת, בין השאר על כך שכאשר נחלקו, כאשר נחלקו בית שמאי ובית הלל, אף על פי שנחלקו במשך שנים לא נמנעו מלהינשא זה לזה, עד שהוכרעה אותה מחלוקת על ידי בת קול שיצאה ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים, והלכה כבית הלל. אני חושב שחינוך למחלוקת, לספקות, לשמיעת עמדות שונות, הוא משהו קריטי למערכת החינוך. כאשר אנחנו – אם אנחנו נגיע למשמעות של ההפיכה המשטרית הזו, היא בעצם תגרום לכך שמערכת החינוך תהיה מקום פחות סובלני, פחות פתוח, פחות בעל יד מושטת. ואולי נסיים בשבילך, טלי, עם הדימוי הזה שנתניהו השתמש בו. במקור, רחל בלובשטיין כתבה כך: "מי אתה? מדוע יד מושטת / לא פוגשת יד אחות? / ועיניים אך תמתנה רגע / והינה שפלו כבר נבוכות. // גן נעול. לא שביל אליו, לא דרך. / גן נעול, אדם. גן נעול. האלך לי? או אכה בסלע" – הדימוי לקוח ממשה רבנו – "עד זוב דם", עד זוב דם. הגן נעול, אין תקשורת. אל תכו בסלע. חס וחלילה, חס וחלילה, שלא יהיה כאן זוב דם. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, אתה גר בגולן, והטילים של החיזבאללה לא מגיעים אליך, כי אין הרבה תושבים בגולן, אבל הם יכולים להגיע אליך – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
מגיעים. מגיעים גם מגיעים.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
יכולים. אבל הטילים של חיזבאללה והקטיושות מגיעים לגבול הצפון כבר 40 ו-50 שנה, ואנחנו קיבלנו החלטה דרמטית למגן את הצפון. הקרדיט הראשון לשר הביטחון ליברמן, שקיבל החלטה להקצות בכל שנה 500 מיליון שקל למיגון הצפון – מיגון מבנים, בתים ומוסדות ציבור. אלא מה? הוא סיים את התפקיד, ומ-2018 היינו בכאוס של תקציב ולא הגיע הכסף, אפס תקציב למיגון הצפון. לפני התקציב הראשון שאישרנו, בממשלה הפריטטית, מצאנו 100 מיליון שקל והתחלנו למגן את הצפון. היינו לפני כמה שבועות בצפון אצל משפחת כהן, רפאל כהן מקריית שמונה, בבית שבסכנת קריסה. שמנו שם יסודות לרעידות אדמה, כי זה יושב על השבר הסורי-אפריקאי, ועשינו לו ממ"ד, ממ"ד ליגת-על. רפאל כהן ורעייתו יכולים לראשונה להיכנס לממ"ד. היה להם ממ"ד ישן שלא עמד בתקן. והינה ביצענו בכמה מאות מיליונים את מיגון הצפון. ומה מציעה המדינה בתקציב המדינה החדש למיגון הצפון ל-2023-2022, אדוני יושב-ראש ועדת כספים? מהו המספר למיגון הצפון? גפני, אתה איתי?
משה גפני (יהדות התורה):
כל הזמן.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
יפה. במקור – – –
משה גפני (יהדות התורה):
אני מכיר את זה – – –
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
יפה. במקור אמרנו 500 מיליון לשנה, כדי שתוך עשור נמגן את הצפון – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
מיגנתם – – –
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
מה עשור? התחלנו בכמה מאות מיליונים בשנה שעברה. אמרתי לך, או גוטליב או גוטליב. אם תעשי לי בעיות – גוֹטְליב, אם תקשיבי – גוּטְליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא השם שלי.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
גב' גוּטְליב, גוֹטְליב, שמנו מאות מיליונים במיגון הצפון.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
רגע, אבל אני רוצה שגפני יקשיב לי. אני לא ממשיך עד שהוא יקשיב לי. יושב-ראש ועדת הכספים, אני צריך שתקשיב לי. תגיד להם שיחכו עם תיקון חצות הזה. אתה איתי? אז הרציונל היה לשים 500 מיליון שקל – הינה, ליברמן נכנס – כדי שבתוך עשור נמגן את הצפון. פתאום בתקציב המדינה ל-2023-2022 – 100 מיליון. מה הם מתכוונים, שנמגן את הצפון ב-50 שנה? 50 כפול 100 – 5 מיליארד. רצינו לעשות את זה בעשר שנים. 50 שנה – אני לא יודע אילו טילים יהיו; אני לא יודע מי יחיה עוד 50 שנה. אני מבקש ממך לא לוותר – כשיגיע הסעיף מיגון הצפון, שיהיה בו מעל 300, 400, 500 מיליון שקל. הדבר הזה עושה חסד עם החלשים ביותר, בבלוקים של קריית שמונה וצפת ובית שאן ואילת. אלה המקומות שצריכים אותנו; טבריה. לא תמ"א 38 ולא 38 טמעים. 38 – הטמעים לקחו מיליארדים מהמדינה בתמ"א 38. אפס מיליארדים לפריפריה. הדרך היחידה במיגון לצפון היא למנף כסף ולשים אותו בביטחון, בשיכון, בפנים, כמו שעשינו בקריית שמונה, ממ"ד וביסוס יסודות לרעידת אדמה, אבל ב-100 מיליון לא נעשה כלום. אני מבקש ממך לעמוד על כך שהסכומים של מיגון הצפון יהיו מאות מיליונים, אחרת לא נמגן את הצפון. מה נגיד לתושבים שם, שרימינו אותם? ש-50 שנה הם ימתינו למיגון הזה במקום לגמור אותו בעשר שנים, כמו שליברמן תכנן, כמו שגנץ ביצע? אני מבקש ממך לא לוותר על הדבר הזה. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אחרונת הדוברים, בבקשה.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דיברנו כבר הרבה על אוסף החוקים ועל התהליך הזה שכולנו חווים אותו כאן. אני רוצה לדבר על האובדן הזה שאנחנו מרגישים בערבות ההדדית בתוך חלקי העם בישראל כתוצאה מהמהלך הזה, ולא רק על האובדן בחיבור של הערבות ההדדית בין כל אחד ואחד. אני חושבת שאנחנו לאט-לאט מאבדים את הלגיטימיות גם אל מול יהדות התפוצות, אל מול היהודים ברחבי העולם, שחלק מהאתגר שלהם הוא להגן על מדינת ישראל ולתמוך במדינת ישראל. אתם יודעים, אני הייתי בחופשה פרטית בצרפת בשבוע האחרון, בחג הפורים, והופתעתי ממש לפגוש אדם, מדען, שברגע שהוא שמע שאני מישראל – בן אדם מניו יורק, מדען מאוניברסיטת שיקגו, פרופסור – ברגע שהוא שמע שאני מישראל, הוא התוודה בפניי שהוא יהודי ואמר לי: את יודעת, אנחנו, יהדות ארצות הברית, באופן מסורתי גידלו אותנו, ההורים שלנו – אנחנו תמיד תומכים במדינת ישראל. אנחנו תמיד מחויבים לרעיון הזה שנקרא מדינת ישראל, ואתם מאלצים אותנו בקרוב לבחור צד. הדבר הזה כבר לא בטוח בכלל. כשאתם בכלל תהיו משהו שהוא לא דמוקרטי, או לא בערכים של דמוקרטיה, אנחנו נצטרך לבחור צד. זה גם מה שכתב תומס פרידמן בניו יורק טיימס. הצטרף אליו עוד מדען. מגיע אדם לא יהודי בכלל, מאירלנד או מאנגליה, אינני יודעת מאיפה. הוא אומר לי: אוי, את מישראל, איך קוראים לשר המשטרה שלכם? מה עשיתם עכשיו, לאחרונה, בנושא ההפגנות? אני חייבת להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שאני הייתי די מופתעת, ולרעה. הגיע המדען הרביעי, איטלקי, אני לא זוכרת אם היו באיזה מפגש כזה ביחד, קבוע, של מדי שנה. הוא אומר לי: מה קורה עם הפשרה אצלכם? תקשיבו, אתם חייבים להציל את עצמכם. ישראל הופכת למילה מגונה בעולם. אנחנו אומרים את זה פה, ואנחנו חיים את זה פה, אבל כדאי שנבין שאנחנו לא רק פורמים את הערבות ההדדית ואת הדבק שמחבר בינינו; אנחנו מתחילים לאבד את הלגיטימיות הבין-לאומית. כשאנחנו פה באמצע הלילה במקום להיערך לאתגרים הביטחוניים המורכבים ביותר שיגיעו – כתוצאה מהזירה האיראנית, כתוצאה מהרחובות הבוערים וחוסר השקט – במקום זה יש לנו את יו"ר ועדת הכספים שלא מקיים דיונים כי הוא דורש שנדון בהתגברות; אין עדיין חוברת תקציב כי עסוקים בנבצרות; השר לביטחון הפנים, במקום להחזיר באמת, כמו שהוא הבטיח, את הביטחון הלאומי, מבטיח בעיקרון את המלחמה ביועצת המשפטית.
היו"ר ניסים ואטורי:
אבקש לסיים רק.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):
במקום לעסוק בזוגות הצעירים, לצערנו אנחנו עוסקים בהפיכה המשטרית. חוק צרפתי, חוק מתנות, חוק מעונות – אלו לא הדברים שאנחנו צריכים. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. אבקש לסיכום את יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן. בבקשה.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, אני אשמח להגנה מפני הפרעות. הנושא שעומד לפתחנו – אני חייב לומר שכאשר – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הרס החברה – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת שטרן, קריאה ראשונה.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
הנושא שעומד לפתחנו, אני חייב לומר – כאשר לפני עשר שנים הקמתי יחד עם חברי יהודה עמרני את התנועה למשילות ודמוקרטיה, האמת היא שזה היה באמת עניין אזוטרי. למה? אומנם מי שקרא והתעמק בפסקי דין וראה מה ההשפעה של המשפטנים והמשפטיזציה על מערכת השלטון בישראל – זה היה עניין ליודעי חן. כמובן שיריב לוין, שהיה אז חבר כנסת, ידע היטב, הוא יודע את זה עוד לפני כניסתו לפוליטיקה, אבל זה בסופו של דבר היה עניין למביני דבר, שראו את הבעייתיות בהשתלטות של מערכת המשפט על מדינת ישראל. אבל זה באמת היה מיעוט, ודרש הרבה מאוד הסבר והבנה. היית יכול לבוא ולהגיד: שמעו, בית המשפט זה בעייתי. למה? תראו, הוא ביטל את חוק מנהלי השקעות, והוא כמעט ביטל את חוק החזיר, אבל הכנסת עשתה פסקת התגברות, אז פתרו את הבעיה, אבל אוי ואבוי מה היה קורה אם לא היו עושים את זה. והיה איזה חוק פה, חוק שם. הינה, תראו, אומנם בהתנתקות הוא לא עשה את עבודתו בהגנה על זכויות עצורים וחשודים, אבל בכל מה שנוגע לחקיקה – הינה, תראו, הוא ביטל אפילו סעיף בחוק ההתנתקות שהגביל את הפיצוי למפונים. נו, זה העניין? על זה אתה צועק? על זה אתה מתלונן – על בית המשפט שעושה כך? מה אתה צועק? מה אתה מתלונן? ובאמת היה קשה להסביר. שוב, למי שחקר את הנושא, למי שלמד, למי שבדק, היה אפשר להסביר. להרבה מאוד פרופסורים למשפט היה הרבה מה לכתוב כביקורת על המהפכה השיפוטית, לשר המשפטים פרידמן ולאחרים היה מה לומר, אבל זה באמת בסופו של דבר היה עניין למביני עניין. כשהקמנו את התנועה באמת הייתה הרבה עבודה. אני רוצה להודות מעל במה נכבדה זו ל-16 אנשים שבלעדיהם לא הייתי מצליח להסביר לציבור כל כך גדול, שהיום לפי כמעט כל בדיקה, הוא רוב גדול מאוד במדינת ישראל, ומבין שחייבים לעשות רפורמה במערכת המשפט – –
קריאות:
– – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
– – רוב אדיר, רוב אדיר, רוב שבאמת לא היה כדוגמתו בתולדות מדינת ישראל.
גלעד קריב (העבודה):
– – – את הריסת המערכת – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה ראשונה.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
– – – שצריך לעשות רפורמה במערכת המשפט. אבל אני אומר, באמת לא זכיתי באור מן ההפקר. היו לי 16 שותפים נאמנים: 15 שופטי בג"ץ ויועץ משפטי אחד. הוא התחלף לאורך הזמן, אבל בסופו של דבר 16 שותפים נאמנים, כי אלמלא בית המשפט העליון היה מבטל, בצירוף מקרים – התנועה למשילות ודמוקרטיה הוקמה בסוף שנת 2012 תחילת שנת 2013, ומן השמיים כך יצא שבשנת 2013, בשנת 2014 ובשנת 2015 בג"ץ ביטל, שנה אחר שנה, את החוקים למניעת הסתננות. עכשיו, אלה חוקים שעברו פה בכנסת ברוב גדול ואדיר. זה אפילו לא היה עניין של קואליציה–אופוזיציה. אגב, זה הלך והצטמצם עם הזמן. זה התחיל בתור משהו שהוא קונסנזוס, ולאט-לאט, עם פסיקת בג"ץ, זה הפך להיות עניין פוליטי. וזאת הטרגדיה הגדולה של המעורבות של בית המשפט העליון בחקיקה שהכנסת מייצרת: במקום לפתור את הבעיות, היא מייצרת קיטוב. סוגיית המסתננים, שהייתה קונסנזוס במדינת ישראל, הפכה להיות סוגיה של ימין ושמאל. למה? למה שזה יהיה כך? הסוגיה הזאת נהייתה ברורה לכולם כאשר בית המשפט העליון, שאומנם פסל סעיף בחוק ההתנתקות – שהוא החוק הבא, אגב; באמת צירוף מקרים שרק הקדוש ברוך הוא יכול לזמן לנו. מייד אחרי שאנחנו מסיימים את ההצבעה על החוק הזה, אנחנו דנים בביטול חוק ההתנתקות. זה מראה בפעם המי-יודע-כמה שמי שמגן על זכויות האדם ויודע לתקן את המעוות הוא הכנסת ולא בית המשפט. כי העובדה היא שחוק במדינת ישראל אוסר על יהודים להיות בארץ ישראל, רק על יהודים באשר הם יהודים, ללא שום סיבה ביטחונית, והחוק הזה לא מבוטל על ידי בג"ץ כי זה בסדר, כי זה מותר; למרות שהחוק הזה פגע בזכויות הקניין זה בסדר, זאת לא בעיה, כי הציבור תומך – כך הסביר אחד משופטי בית המשפט העליון למה הם לא ביטלו את חוק ההתנתקות: כי הציבור תמך. הציבור תמך, אז הם לא ביטלו את החוק. וחוק שהפך אדם – ושוב, בצירוף מקרים שרק הקדוש ברוך הוא יכול לזמן לנו – אדם שגר בביתו בחומש, ובאמצעות חוק הפך להיות מעצם שהותו בבית שהוא קנה כדת וכדין עם משכנתה על אדמת מדינה ממדינת ישראל – –
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
קנה בכסף – – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
– – בהינף חוק האדם הזה הפך להיות עבריין בתאריך מסוים בשעה מסוימת בעבירה שעונשה שלוש שנות מאסר; בן אדם שגר בבית שלו, הוא קנה טבין ותקילין, חוק יהפוך אותו לעבריין עם שלוש שנות מאסר – בית המשפט העליון הישראלי קבע שזה לתכלית ראויה, וזה במידה שאינה עולה על הנדרש. מה לא תכלית ראויה? מה כן מידה שעולה על הנדרש? אם מישהו יסתנן למדינת ישראל בניגוד לחוק, נכנס לכאן בניגוד לחוק, וחס ושלום, לא מכניסים אותו לכלא לשלוש שנים, אלא רק אומרים לו: אתה תהיה במתקן שהייה לשלוש שנים, עד שתצא. זה פוגע ביכולת שלו, בתחביבים שלו, ביכולת שלו לפתח את התחביבים. זה נכתב על ידי בית המשפט העליון: זה פוגע ביכולת שלו לפתח את התחביבים. התחביבים של תושבי חומש לא מעניינים, התחביבים של תושבי דרום תל אביב, לרדת לרחוב בלי להירצח, בלי להיאנס – תחביב כזה הוא לא חשוב, אבל התחביב של המסתנן – על זה הם נלחמו.
גלעד קריב (העבודה):
בושה.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
ב-2013 וב-2014 וב-2015 ושוב ב-2020 – על זה הם נלחמו, והכנסת אומרת להם לא, ודי. בסדר, אולי הגזמנו בפעם הראשונה, הכנסת מוחלת על כבודה; אולי הגזמנו בפעם הראשונה, אולי העברנו חוק קצת מוגזם; נעביר חוק קצת יותר עדין ב-2014 – מבטל; אולי הגזמנו, נעביר חוק קצת יותר עדין – מבטל; נעביר חוק עוד יותר עדין – מבטל. אז אתם מתפלאים שצריך פסקת התגברות? אתם מתפלאים שזה מה שצריך כדי שמדינת ישראל סוף-סוף תהיה דמוקרטיה?
קריאה:
מה איתך? עליזה אמרה – – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
עליזה אמרה? אם אתם תעשו כל מה שעליזה אומרת מעכשיו, אני יורד. איך? מסוכם. בסדר גמור. ולכן, רבותיי, בית המשפט העליון חרג שוב ושוב מסמכותו, הלך שוב ושוב נגד הבית הזה, נגד רוב של ימין ושמאל.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
די, די, שמענו.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
ולכן החוק הזה צריך לעבור, ואני קורא לחבריי חברי הכנסת לאשר אותו בשם תושבי דרום תל אביב, בשם תושבי גוש קטיף, בשם תושבי חומש ובשם – אני חייב לומר גם בנושא הזה – ולתפארת מדינת ישראל.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחבר הכנסת רוטמן. אנחנו נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) (ביקורת שיפוטית בעניין תוקפו של חוק). ההצבעה תהיה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– בעד
ינון אזולאי– בעד
גדי איזנקוט– נגד
ישראל אייכלר– בעד
דן אילוז– בעד
ואליד אלהואשלה– נגד
קארין אלהרר– נגד
זאב אלקין– אינו נוכח
דוד אמסלם– בעד
משה ארבל– בעד
יעקב אשר– בעד
אוריאל בוסו– בעד
דבי ביטון– נגד
מיכאל מרדכי ביטון– נגד
דוד ביטן– בעד
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– אינו נוכח
מירב בן ארי– נגד
רם בן ברק– נגד
איתמר בן גביר– בעד
אברהם בצלאל– בעד
אורנה ברביבאי– נגד
אליהו ברוכי– בעד
ניר ברקת– בעד
טלי גוטליב– בעד
מאי גולן– בעד
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– בעד
בנימין גנץ– נגד
משה גפני– בעד
סימון דוידסון– אינו נוכח
אבי דיכטר– בעד
אלי דלל– בעד
דני דנון– בעד
שלום דנינו– בעד
אריה מכלוף דרעי– בעד
עמית הלוי– בעד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– בעד
יצחק שמעון וסרלאוף– בעד
יאסר חוג'יראת– נגד
אימאן ח'טיב יאסין– נגד
ווליד טאהא– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– נגד
משה טור פז– נגד
אחמד טיבי– נגד
יוסף טייב– בעד
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– בעד
חילי טרופר– נגד
אלמוג כהן– בעד
מאיר כהן– נגד
מירב כהן– נגד
מתן כהנא– אינו נוכח
עופר כסיף– נגד
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– בעד
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– נגד
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– נגד
אביגדור ליברמן– נגד
יאיר לפיד– נגד
סימון מושיאשוילי– בעד
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– נגד
שלי טל מירון– נגד
יונתן מישרקי– בעד
חנוך דב מלביצקי– בעד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– בעד
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– בעד
שרון ניר– נגד
בנימין נתניהו– בעד
יואב סגלוביץ'– נגד
יבגני סובה– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– בעד
משה סולומון– בעד
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– בעד
אורית מלכה סטרוק– בעד
משה סעדה– בעד
גדעון סער– נגד
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– נגד
יוסף עטאונה– נגד
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– נגד
צביקה פוגל– בעד
עודד פורר– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– בעד
משה פסל– בעד
יסמין פרידמן– נגד
אורית פרקש הכהן– נגד
מטי צרפתי הרכבי– נגד
יואב קיש– בעד
אריאל קלנר– בעד
יצחק קרויזר– בעד
גלעד קריב– נגד
שלמה קרעי– בעד
אליהו רביבו– בעד
משה רוט– בעד
שמחה רוטמן– בעד
עידן רול– נגד
אפרת רייטן מרום– נגד
יפעת שאשא ביטון– נגד
אלון שוסטר– אינו נוכח
קטי קטרין שטרית– בעד
אלעזר שטרן– נגד
מיכל שיר סגמן– נגד
נאור שירי– נגד
אושר שקלים– בעד
עאידה תומא סלימאן– נגד
פנינה תמנו– נגד
היו"ר אמיר אוחנה:
מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
זאב אלקין– נגד
ולדימיר בליאק– נגד
יואב גלנט– אינו נוכח
סימון דוידסון– נגד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ווליד טאהא– אינו נוכח
מתן כהנא– נגד
רון כץ– נגד
מיקי לוי– נגד
יריב לוין– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
יוליה מלינובסקי– נגד
יבגני סובה– נגד
מנסור עבאס– אינו נוכח
עודד פורר– נגד
אלון שוסטר– נגד
היו"ר אמיר אוחנה:
אם נוכחים חברי כנסת שמעוניינים להצביע וטרם הצביעו, אנא פנו למזכיר הכנסת. אם כן, תמה ההצבעה. מזכיר הכנסת, נא לספור את הקולות. אם כן, 61 בעד, 52 נגד. אני קובע שהצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) (ביקורת שיפוטית בעניין תוקפו של חוק) התקבלה – בלי מחיאות כפיים – בקריאה הראשונה, ותחזור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה השנייה והשלישית. אנו עוברים כעת – – –
קריאה:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
ועדת הכנסת.
קריאה:
לא, לא, לא.
היו"ר אמיר אוחנה:
אוקיי. חוזרת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/951).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמיר אוחנה:
אנו עוברים כעת להצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 7) (ביטול איסור הכניסה לשטח בצפון השומרון והשהייה בו), התשפ"ג–2023, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין להציג את הצעת החוק, בבקשה. עשר דקות לרשותך, אדוני.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. זה ייקח פחות, אני מקווה.
היו"ר אמיר אוחנה:
בבקשה.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
תודה. אדוני היושב-ראש, לא יכול להתאפק – הנושא הזה הוא תמיד מאוד אמוציונלי בשבילי, אז דווקא כדי להוריד קצת מן האמוציות, אני חייב לומר שאני ראיתי עכשיו בתקשורת שבכיר בקואליציה אומר שיולי אדלשטיין צועד בצעדי ענק לכיוון השמאל. מכיוון שאני לא מאמין שיש מישהו בקואליציה שיכול לא לדייק, אז אני החלטתי לעשות צעדים לכיוון השמאל, וכצעד ראשון אני מתכוון להציג בפני מליאת הכנסת את חוק ביטול תוכנית ההתנתקות לקריאה ראשונה.
גלעד קריב (העבודה):
מה הקשר בין ההתנתקות לשמאל?
קריאה:
השמאל גרם להתנתקות.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
אני לא אחראי להבנת הנקרא, חבר הכנסת גלעד קריב, בבית הזה וגם בכלל.
קריאה:
– – –
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 7) (ביטול איסור הכניסה לשטח בצפון השומרון והשהייה בו), התשפ"ג–2023, כפי שאושרה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת לקריאה ראשונה. אדוני היושב-ראש, בחודש יוני 2004 קיבלה הממשלה ה-30 את ההחלטה מס' 1995, שעסקה בתוכנית ההתנתקות המתוקנת. בהחלטה זו נקבע, בין היתר, כי ישראל תפנה את כל אזרחיה ומתקניה הצבאיים משטח רצועת עזה ומארבעת היישובים באזור צפון השומרון – גנים, כדים, חומש ושא-נור. כדי ליישם את התוכנית נחקק חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה–2025. בסעיפים 23 עד 27 לחוק נקבעו הגבלה ואיסור כניסה ושהייה של אנשים בשטח המפונה החל ממועד מסוים, הסמכת כוחות הביטחון למנוע כניסה לשטח המפונה והוצאת מי ששוהה בו בניגוד לחוק, וכן הוראות עונשין בעניין זה. לאחר חלוף השנים מאז נחקק החוק ולאור המציאות המשתנה אין עוד הצדקה למנוע כניסה ושהייה של ישראלים בשטח המפונה בצפון השומרון. לפיכך, מוצע לקבוע כי סעיפים אלה לא יחולו עוד על השטח המפונה בצפון השומרון, ומעמדם יהפוך מבחינת הדין הישראלי לזהה לזה של השטחים האחרים שבאזור יהודה ושומרון שבשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית. בנוסף, בהתאם לדיונים שנערכו בוועדת חוץ וביטחון לקראת הקריאה הראשונה, אציין כי בכוונת הוועדה לבחון בעת הכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית אם לשנות את שם החוק כך שישקף את התיקון המוצע ואם לבטל גם את תחולתם של סעיפים 28 עד 30ב בחוק המקורי על השטח בצפון השומרון, שעניינם ביטול זכויות לגבי מקרקעין של ישראלים בשטח המפונה, מסירת מקרקעין ופינוי מיטלטלין. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית. נוסף לדברים האלה, אני רוצה להוסיף שהרבה מאוד שנים אני מנסה לטפל בנושא הזה של הפינוי, הגירוש של האזרחים מצפון השומרון. יש גם בקרב חברי הכנסת אנשים שפונו אז בתוכנית האיוולת המדוברת, ואני מקווה מאוד שאנחנו נוכל לתת דוגמה לכך שאנחנו בכנסת יודעים לתקן עוול גם אם עברו כמה שנים, וגם אם העוול היה נורא, וגם אם המשפחות סובלות עד עצם היום הזה. אנחנו נדע לתקן את זה ככנסת, כריבון. לאחר שנים רבות כבר ברור לכולם עד כמה שהתוכנית, תוכנית ההתנתקות כפי שקראו לה, הייתה תוכנית איוולת. אין לי הגדרה אחרת. ואני סמוך ובטוח שחברי הכנסת, כפי שהצביעו 62 מהאופוזיציה ומהקואליציה, מהקואליציה ומהאופוזיציה, בעד הצעת החוק בקריאה הטרומית, יאשרו את הצעת החוק גם בקריאה הראשונה, ונוכל להכין אותה עוד בכנס הזה של הכנסת לקריאה שנייה ושלישית ולהפוך אותה לחוק בישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. אני מזמין את היוזמת הבאה להצעת החוק.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אני רק לא דייקתי בפרט אחד, להסיר כל ספק: הצעת החוק לקריאה ראשונה היא מיזוג של שתי הצעות חוק פרטיות, אחת של חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין וקבוצה גדולה של חברי הכנסת, והשנייה של חברת הכנסת לימור סון הר מלך, ושתי ההצעות האלה מוזגו בוועדת החוץ והביטחון להצעה אחת. תודה על האפשרות לעשות את התיקון.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה על ההבהרה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אדוני היושב-ראש, כנסת ישראל הנכבדה, החוק, תיקון, כמה – אין מתאים מהשם הזה: תיקון – תיקון של הפשע. אבל צריך לזכור שהחוק הזה, ברוך השם, הוא רק תחילתה של דרך שבה אנחנו אומרים בקול רם ובשפה ברורה: לא להתנתקות, לא לגירוש, לא לבריחה, לא לחולשה, לא להתקפלות, לא לרפיון, לא לייאוש, לא לפחד, לא לשכחה, לא לפוסט-ציונות. אנו משנים כיוון ומחזירים לא רק את האחיזה היהודית בצפון השומרון, אלא משיבים את הרוח לכיוון הנכון: כן לתקווה, כן להתיישבות, כן לארץ ישראל, כן לציונות, כן לערכים, כן לאידיאולוגיה, כן למנהיגות אמיצה, כן לזיכרון, כן לתיקון. אני מברכת את יושבי הבית הזה ואת עם ישראל שנזכה, בעזרת השם, כולנו יחד, להמשיך את הרוח הנפלאה הזאת בשאר תחומי העשייה שלנו כאן בכנסת ובשאר חלקי הארץ. בימים אלו אנו ניצבים איתנים מול אויבים מבית ומחוץ, ומבהירים להם כמה אנו אוהבים ומוקירים את הארץ הזו, את הזכות לחיות כאן כיהודים גאים בנחלת אבותינו. ואליך, אבא שבשמיים, אני מתפללת ומייחלת: "ה' צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקד גפן זו וכנה אשר נטעה ימינך ועל בן אמצתה לך", כי לא נתרחקנו מעל אדמתנו, ואנו מבקשים לשוב ולחון את עפרה. "עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה".
היו"ר ניסים ואטורי:
אפשר רשימת דוברים, בבקשה? חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה. רשימת הדוברים סגורה.
חילי טרופר (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בימים קשים של ויכוח פנימי, יפים דבריו של אורי בנקי, אביה של שירה בנקי, זכרה לברכה, שנרצחה במצעד הגאווה בירושלים. כך הוא דיבר שנה אחרי שהיא נרצחה: "כשאדם שומע בחדשות שנערה נרצחה, שילדה של מישהו לא תחזור הביתה, אם אין לו לב של אבן, הוא כואב את האירוע, אבל גם מוקל לו שהאסון לא פגע בו, והוא משתדל להדחיק את הזוועה. הנטייה האנושית כל כך להדחיק את האירוע ולשכוח ממנו היא זו שמביאה עלינו את האירוע הבא. לעיתים זו קטטה, לעיתים זו אלימות מתפרצת ולעיתים זה רצח – – – הלקח שיש לנו ללמוד מהרצח של שירה ומחורבננו הלאומי לפני אלפיים שנה הוא שהמתינות היא מידה טובה לכולנו, כי ההקצנה, מכל סוג שהוא, היא שביל בטוח לחורבן. השתיקה של כולנו כנגד כל הקיצונים והמתלהמים ומתן אפשרות לשיח ציבורי מבזה ואלים, בין אם היא נובעת מפחד, ובין אם היא נובעת מאדישות ומהתנכרות, פוגעת באיכות החיים ולעיתים גם לוקחת חיים. "שלשום הרביצו להומו ברחוב ואנשים שתקו כי הם לא הומואים. אתמול אתיופי הושפל במועדון, אבל אנשים הפנו מבט, כי הם לא אתיופים. בשבוע שעבר קרעו סידור תפילה – – – כי מי שאחז בו לא היה מספיק יהודי לטעמו של הקורע. אבל אנשים חשבו שזה לא עניינם, כי ממילא הם לא מתפללים ולא הולכים לכותל. "לפני כמה ימים אישה מנעה מבחורה בדואית לשבת מולה ברכבת, אבל זה לא נגע להמון אנשים כי הם לא נוסעים ברכבת והם גם לא בדואים. ילדות חרדיות ממוצא מזרחי לא מתקבלות למוסד לימודי – – – אבל זה לא עניינם של רבים – הם לא חרדים וממילא שולחים את ילדיהם ללמוד במקום אחר. לפני שבוע מנהלת בית ספר מנעה מילדה ערבייה להיכנס לבית ספרה להרצות על דו-קיום, אבל זה לא היה חשוב להמון אנשים כי הם לא ערבים. בשנה שעברה רצחו את הבת שלנו כי היא חשבה שכל אדם זכאי לחיות את חייו מבלי להיות מבוזה בגלל מי שהוא. הפעם זה היה מאוד ענייננו, אבל זה היה מאוחר מדי עבורנו, ושירה כבר לא תזכה לראות את שינוי המציאות ואת מתינות המרחב והשיח הציבורי". אנחנו כולנו חיים בחברה שסועה, ועל מנת לצלוח את הסערות הפנימיות והחיצוניות האורבות למדינת ישראל עלינו לאמץ את המתינות והסובלנות כדרך חיים. זה לא מאוחר. אל תיתנו לשנאה, לבורות ולדעות הקדומות לגרוף אתכם. קומו ועמדו על זכותכם לחיות בחברה סובלנית ומתונה. ההקצנה וחוסר הסובלנות עיוורים לנפגעים הם. המתינות והסובלנות הן פקיחת עיניים והתבוננות בזולת. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – מוותרת. חבר הכנסת מתן כהנא.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
לשמחתי אנחנו, אדוני היושב בראש, גברתי השרה – אה, שני שרים. או-אה, שיחקנו אותה. מה את אומרת, ראש הממשלה יצביע הפעם על החוק הזה?
קריאה:
– – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אני בעד, אבל איפה ראש הממשלה? מה?
קריאה:
– – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אני בעד, אבל אני רוצה לקבל דוגמה אישית מראש הממשלה, לראות מה ראש הממשלה יצביע על החוק הזה. מה את אומרת, השרה? אני תוהה. בואו נראה בעוד שלוש שעות אם ראש הממשלה יהיה פה כדי להצביע בעד החוק הזה או לא. אנחנו מתחילים מחזור חדש של הקראה. "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית – –"
טלי גוטליב (הליכוד):
כל הנאומים שלו, שלושה נאומים – – – לא? מה זה?
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
"– – בה חי חיי קוממיות ממלכתית – –"
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
חברת הכנסת גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
חברת הכנסת גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני יודעת את זה בעל פה – – –
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
למה אין יושב-ראש לישיבה, למה?
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אם הייתי כישרוני כמוך, יכול להיות שכבר הייתי קולט את זה. אני לא מצליח. לא מצליח. חושב שכדאי פעם אחר פעם לחזור על זה. חברת הכנסת גוטליב, נחזור על זה מההתחלה. "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים, והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. "לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. "מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך, השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית. "בשנת תרנ"ז (1897) – –"
קריאה:
– – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
טוב. "– – נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו. "זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917, ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי. "השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים. "שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל ישרים במולדת עמם".
טלי גוטליב (הליכוד):
תזכור תמיד שבמגילת העצמאות אין המילה "דמוקרטית", רק "יהודית", "יהודית", "יהודית".
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
בשביל זה כדאי לחזור על זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני מזכירה לך.
נאור שירי (יש עתיד):
יש את המילה "שוויון".
טלי גוטליב (הליכוד):
לא מתכחשת לזה. אדרבא ואדרבא. רק מזכירה – – – במגילה, נכון, השרה סטרוק? אין שם בכלל המילה "דמוקרטית", רק "יהודית": "קם העם היהודי", יהודי יהודי יהודי יהודי.
קריאה:
– – – חבר הכנסת כהנא, רציתי להגיד – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה. אני מבקש לא להפריע.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא רציתי להפריע לך, כי אתה נורא משנה – – – יש שינוי הדוק.
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת טלי גוטליב, כשכולנו נרדמים את מתעוררת.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא, אני מנמנמת.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אבל הזמן שלי הולך.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
טלי, הצעקות שלך הקשו עליי להירדם עכשיו.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
טוב, תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מקווה מאוד שאתה תשמור על הזכויות שלי פה ולא תאפשר פה צרחות וצעקות. סומכת על שיקול דעתך. אדוני היושב-ראש, שרים – יש לנו פה היום הרבה שרים, איזה יופי – חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לצטט מדברים של חבר הכנסת יולי אדלשטיין, ואני ברשותכם אקרא את זה מהדף כדי להיות מדויקת: לא עליתי מתוך מוטיבציה ציונית. הייתי סטודנט, והיה רקע של מריבה עם מרצה בתולדות המפלגה הקומוניסטית. באחד הימים מחיתי על התשבחות שהמרצה העריף על סטלין, השליט הרודן, והזכרתי לו את המיליונים שאותו סטלין הביא לרציחתם. באותו יום סולקתי מהאוניברסיטה. חזרתי הביתה ואמרתי להורים שלי: עד כאן. אני במדינה הזאת לא ממשיך. לא רציתי להיות בדיקטטורה ולהיות תחת משטר דיכוי. רציתי להגיע לישראל, ארץ חופשית, ארץ שבה אוכל להתפתח, כי ישראל נחשבת לאחת המדינות הדמוקרטיות ביותר בעולם. ואני פונה אליך, חבר הכנסת אדלשטיין, וחיכיתי לרגע הזה שאתה כן תהיה באולם: יולי, מה שקורה כאן מזכיר לי וגם לך דברים שקרו במדינה אחרת שאתה אפילו יודע וזוכר טוב ממני. יש רגעים בחיים שבהם צריך להחליט. הגענו ל-Money Time. יולי, (אומרת ברוסית ומתרגמת:) ולמי שעדיין לא מבין רוסית: יולי, או שאתה תהיה גבר עם הערכים או שאתה תישאר סמרטוט רצפה של ביבי. הבחירה בידיך. תודה רבה.
אופיר כץ (הליכוד):
לנשים אין ערכים?
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה. חבר הכנסת גדעון סער. את רוצה לדבר או לא? אז תהיי עכשיו 9, בסדר? חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה.
גדעון סער (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפתח הדברים אני מבקש לברך את ידידי יושב-ראש – – –
קריאה:
– – –
היו"ר ניסים ואטורי:
אני לא יכול להעלות אנשים בכוח. קורא לבן אדם, לא קם, אז היא הגיעה – תכף תעלה. הכול בסדר. לא, אני אסביר לו. נאור שירי לחוץ.
גדעון סער (המחנה הממלכתי):
בפתח הדברים אני מבקש לברך את ידידי יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת יולי אדלשטיין, שיזם את החקיקה שבפנינו, ולציין שהוא גם בעניין זה מציג עקביות. הוא נמצא כאן יחד עם קבוצת ייחוס מאוד קטנה של חברים שהצביעו בכנסת השש-עשרה נגד תוכנית ההתנתקות, ואני רוצה לברך אותו על המהלך הזה. לגופו של עניין, בצורה הפשוטה ביותר, אין שום סיבה ואין שום טעם לתת לרשות הפלסטינית פרס ולקיים גזרות של שטח A על שטח שאיננו שטח A והוא איננו חלק מההסכמים המדיניים בינינו לבין הרשות הפלסטינית. כמובן שהדברים שונים – – –
היו"ר ניסים ואטורי:
אני מבקש במזכירות שם לשמור על שקט. תודה.
גדעון סער (המחנה הממלכתי):
אי-אפשר לגזור גזרה שווה היום בין שטחי רצועת עזה, שהוצאו מתחולת החוק, לבין שטחי צפון השומרון, אבל איסור השהייה של ישראלים בשטחי צפון השומרון אין בו שום היגיון, ולכן אני חושב שהצעת החוק היא נכונה, ולכן הצבעתי ואצביע בעדה. אני מוצא לנכון לציין כמה מילים בעניין שכתוב ההיסטוריה. ראינו לא מזמן את ראש הממשלה נתניהו ממש בפומבי מדמיין לעצמו בקול רם שהוא היה ראש האופוזיציה בתקופת ההתנתקות, ומאחר שיש פה, אני חושב, רוב של חברים שלא היה בתקופה הזאת, אז למען הדיוק ההיסטורי אני רוצה לציין מעל הבמה הזאת: לא רק שהוא תמך בתוכנית ההתנתקות בממשלה ובכנסת, גם בתוכנית ההתנתקות וגם בחוק יישום ההתנתקות, אלא הייתה לו משמעות רבה כאשר לאחר משאל המתפקדים שהתקיים ב-2004, משאל מתפקדי הליכוד, שהצביעו ברוב של 60% נגד התוכנית, הוא הוביל בעצם את קבלת מה שאז כונה "פשרת לבני", שלמעשה לא הייתה פשרה כלל ועיקר אלא בעצם אפשרה את ביצוע התוכנית. אני חושב שבוודאי באותו שלב, אחרי ביצוע משאל המתפקדים, בוודאי לגבי אותם יישובים בצפון השומרון, שהוכנסו לתוכנית אך ורק כתוצאה מלחץ אמריקאי ולא היו בתוכנית הראשונית של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, אין שום ספק שניתן היה אז להוציא אותם בעקבות משאל המתפקדים, וכל מי שהיה אז ליד הדברים – ואני הייתי – וידע מה שקל אריאל שרון באותם ימים, ידע שזה יכול להיות מעשי לגמרי. לכן לבוא ולשקר – דבר שכל אחד יכול לדעת שהוא שקר – זה באמת עוז פנים מאוד מאוד יוצא דופן, אבל מן הראוי, בוודאי היום, אחרי כל כך הרבה שנים, להעמיד את הדברים על דיוקם.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, בבקשה.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, חברים, השעה 03:30 כמעט, ואני מסתכלת על הלוח, רואה את הצעת החוק תוכנית ההתנתקות (ביטול איסור הכניסה לשטח בצפון השומרון והשהייה בו), ואני שואלת את עצמי אם זה הדבר שעכשיו ישראל צריכה לעסוק בו עכשיו, בזמן הזה שהטרור מכה ברחובות. הממשלה הזאת הבטיחה להחזיר משילות. הפיגוע הנוראי האחרון היה בחמישי האחרון בדיזנגוף, ומדברים פה – ראש הממשלה מדבר על האיומים, על איראן, על הצורך בברית ובשיתופי פעולה. עכשיו זה הזמן, בדיוק עכשיו, לבטל את איסור הכניסה לשטח בצפון השומרון, בכזה פתוס, בכזה רצון להנחיל את הנוכחות שלנו, דווקא עכשיו? למה? למה הטירוף הזה של הממשלה הזאת לפגוע בכל האינטרסים, לעבור אינטרס-אינטרס ולפגוע בו בצורה שיטתית? לא מספיק שהכלכלה נפגעת באופן גורף, אז מבטלים את הכלכלנים ואף אחד לא מבין שום דבר, ורק הממשלה הזאת יודעת במה מדובר, לא מספיק – עוברים להיבט הביטחוני. תאמינו לי, היום עשיתי הערכת מצב עם משאבי אנוש, עם צה"ל, ואני שומעת על האתגרים המורכבים גם בחובה, גם בקבע, גם במילואים. מה המשמעות? תעזבו רגע המציאות הנוכחית היום בהקשר של הרפורמה הנוראית הזאת. כמה מורכב ומאתגר להחזיק את מערכת הביטחון בכל הגזרות, על כל השלכותיה; מה המשמעות של המתיחות ביהודה ושומרון לתגבורת של כוחות וכו' – אנחנו מבינים שיש לזה משמעות גדולה. אז מה אנחנו עושים? באים הצבא ואומרים לנו: אנחנו רוצים להגביר את היקף כוח האדם במילואים, את הגדודים במילואים, כי אנחנו מבינים שיש מציאות ביטחונית מאתגרת. אז מה עושים? באים באישון לילה ומעבירים את חוק ביטול הכניסה לצפון השומרון כדי שהעומס הביטחוני יעלה, כדי שנצטרך לגייס עוד אנשי מילואים וכדי ששרים בממשלת ישראל יעמדו פה בפודיום ויגידו: כמה לא בסדר המילואים – אני אפילו לא רוצה לחזור על הביטויים הנוראיים האלה שהשמיעו כנגדם. ואני אומרת, מישהו פה מנהל את העסק חוץ מלהביא חוק נבצרות ששומר עליו, ותכף אמסלם יביא את החוק הצרפתי, שבכלל לא יהיה אפשר להגיש נגדו כתב אישום, וחוק ההתגברות, שמתגבר על מערכת המשפט ועל היועצת המשפטית שהפכה להיות מטרה לפגיעה בה? כל הסדרה הזאת היא סדרה מביכה, ואני אומרת לחברי הליכוד: העובדה שאתם נותנים לכל זה לקרות – בסוף אתם תישפטו על זה. אתם המפלגה הגדולה בקואליציה הזאת, ואתם תצטרכו להסביר לציבור איך קבוצת קיצוניים השתלטה עליכם ואיך היא שינתה את כל סדר-היום במדינת ישראל למצב שבו כל המערכות השתבשו. אתם תצטרכו לתת דין וחשבון.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השרים, אז מה השעה עכשיו, כבוד היושב-ראש? אני לא רואה שעונים. אמסלם לא נמצא עם השעון.
היו"ר ניסים ואטורי:
יש לך ממול – 03:27.
דבי ביטון (יש עתיד):
כנסת נכבדה, אנחנו מבלים שעות על גבי שעות על גבי שעות וימים ולילות על ההפיכה שבפתח, ובדרך אנחנו קצת מפספסים למה בעצם אנחנו נמצאים פה ובשביל מי אנחנו נמצאים פה. היום נפגשתי עם נציגים של פורום החירשים. שוחחנו ורציתי באמת להבין במה אפשר לסייע. היה עצוב לי לשמוע שבעצם יש להם רק דרישה אחת – שינגישו להם את התוכניות, ועצוב יותר – שאני מגלה שערוץ הכנסת לא מונגש. כרגע למשל אנחנו מדברים, וגם עם התוכניות, אדוני, עוברים בשידור חי, אז לא, אין מתרגמת לשפת הסימנים, ולא ברור לי איך בכנסת ישראל אין תרגום לשפת הסימנים. יש להם את הזכות לשבת ולצפות ולשמוע מה יש להגיד כאן, וזה לא קורה, וזה לא קורה בבתי חולים וזה לא קורה בבתי משפט וזה לא קורה בעוד הרבה מאוד מקומות ציבוריים. ולאוכלוסיית החירשים מגיע, מגיע להם. זימנתי מחר דיון מיוחד, דחוף, בוועדת העבודה והרווחה, שוב, על הנגשה. האבסורד הוא שאוטובוסים עירוניים מונגשים, הרכבת מונגשת, אבל אוטובוסים בין-עירוניים לא מונגשים. זאת אומרת, כשמי שיושב על כיסא גלגלים או צריך איזושהי הנגשה, צריך לנסוע באוטובוס עירוני, להגיע לרכבת, ומשם לנסוע ליעד שלו ושוב להתחלף. ואני חושבת לעצמי, איזה טיפשי זה. אם מצליחים להנגיש אוטובוסים עירוניים, איך קורה שבין-עירוניים לא מונגשים? מדוע אותם אנשים עם צרכים מיוחדים צריכים להמשיך להיות מטורטרים? בנסיעות שיכולות להיות שעה הם צריכים קודם כול לנסוע עם העירוני, ולהמשיך לרכבת – מה שהופך את זה לארוך יותר, יקר יותר, והכי חשוב: לא מונגש. הגיע הזמן שנתחיל להקל על האנשים המיוחדים האלה ולפעול להנגשה של כל מה שצריך, גם לקהילת החירשים וגם למיוחדים שצריכים הנגשה בתחבורה עירונית. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ.
רון כץ (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אנחנו חיים בעולם הפוך, עולם שמי שלא שירת דקה בצבא מבקר לוחמים; מי שלא ניהל ופיקד על אף אחד רוצה לשלוט על הגוף שמנהל את ביטחון מדינת ישראל, ואם זה לא מספיק, גם לקרוא לאנשים הכי טובים שיש בחברה הישראלית אנרכיסטים ולשלוח אותם ללכת לעזאזל. אז אני מפה רוצה לומר ולהעביר מסר לקואליציה, למי שפה, לשרים, ולומר: אולי די? מה אתם אומרים? חצי מיליון איש היו בהפגנה האחרונה במוצ"ש – טייסים, רופאים, האנשים הכי טובים שיש לנו בחברה הישראלית ומכל הקשת הפוליטית. אני יכול לומר לכם שבהפגנה בפתח תקווה ובהפגנה בנתניה היו הרבה מאוד אנשים שהצביעו לקואליציה הזאת, ואומרים: עבדו עלינו. עבדו עלינו כי דיברו על הביטחון האישי ובסוף הביאו לנו מי שמתעסק בטיקטוק ובפיתות ובזמני מקלחת, אבל בפועל, הפיגועים הקשים ביותר התרחשו בדיוק בתקופה הזאת. אני יכול להגיד לך, אדוני היושב-ראש, המשפחה שלי מבאר שבע. מאוד לא נעים בבאר שבע, כי הוא לא עשה שם כלום. רם בן ברק נמצא בצפון, ורק בימים האחרונים חלק מהמשק האישי שלו נשרף. הביטחון האישי מעולם לא היה נמוך יותר. בסופו של דבר, כל הבטחת בחירות הופרה או פשוט הוזנחה. פשוט שכחתם מה הבטחתם. דיברתם על ביטחון אישי, דיברתם על כלכלה, דיברתם על הגיל הרך, דיברתם על הקפאת הארנונות; אמרתם: משכנתה, ואז חזרתם בכם. דיברתם על הרבה מאוד דברים, ובסופו של דבר שום דבר לא נעשה. הדבר היחיד שקרה בתקופה של הכהונה של הממשלה הזאת זה שהכלכלה מעולם לא הייתה במצב גרוע יותר; יחסי החוץ של מדינת ישראל מעולם לא היו במצב גרוע יותר; הביטחון האישי של תושבי ישראל מעולם לא היה במצב גרוע יותר. ומה המסקנה הגדולה מכל האירוע המורכב הזה? ראש הממשלה נוסע לביקורים בחו"ל בלי תוכנית עבודה – כי אף אחד לא רוצה להיפגש איתו – פשוט בשביל להתנתק. משפט אחרון, אדוני. אני אומר לך, העברתם היום חוק שאף אחד לא מבין מה הוא אומר – –
טלי גוטליב (הליכוד):
עבר הזמן.
רון כץ (יש עתיד):
– – מה רציתם להעביר פה בחוק הכשירות הזה, שאומר – –
טלי גוטליב (הליכוד):
עבר הזמן.
רון כץ (יש עתיד):
הינה, טלי, בואי. – – מה רציתם להעביר פה, שצריך – –
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת טלי גוטליב, הוא אמר שהוא מסיים.
רון כץ (יש עתיד):
– – 90 חברי כנסת בשביל להכריז על אי-כשירות נפשית או גופנית. ממי אתם פוחדים, מהנפשית? ממי אתם פוחדים?
היו"ר ניסים ואטורי:
אני מבקש לסיים.
טלי גוטליב (הליכוד):
עבר הזמן. עבר הזמן.
רון כץ (יש עתיד):
תראו מה עשיתם בשביל לנסות להכשיר ראש ממשלה שאף אחד בעולם כבר לא מכיר בסמכות שלו – –
טלי גוטליב (הליכוד):
בחוק-יסוד: הנשיא – – – אתם שוכחים – – –
רון כץ (יש עתיד):
– – והוא ראש ממשלה בלי ממשלה כי כל שר עושה מה שהוא רוצה. מעולם לא היה ראש ממשלה חלש יותר במדינת ישראל. בכל רגע שהממשלה הזאת ממשיכה להתקיים, כל הציבור הישראלי משלם על כך.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שרים, כנסת נכבדה, אני רוצה להמשיך ולדבר על מעלליו על השר לביטחון יהודים – בסוגריים: כמובן, לא שמאלנים , כי השר לביטחון יהודים מתעסק אך ורק בביטחון של יהודים שהצביעו לו. עכשיו, למה אני אומרת את זה? כי השר אין-ביטחון, זה נכון – –
גלעד קריב (העבודה):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה נכון. תודה, גלעד, על ההערה הזאת. אני מסכימה איתך. – – השר הזה, הוא לקח לו משימה – לפרק את המשטרה. עכשיו תראו, יש לי צליאק, וצליאק זו מחלה אוטואימונית – התאים נלחמים בגוף. מה הוא עושה במחלה האוטואימונית שלו?
רון כץ (יש עתיד):
מה שבן גביר עושה למדינה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בדיוק. העניין הוא ששר המשטרה נלחם במשטרה. במקום לבוא, לשבת, לדבר עם מפקדי המחוז, מה הוא עושה? הוא מנסה לראות: רגע, מה הוא הצביע? מה אשתו הצביעה? אם לא, אז הוא לא יכול לנהל אותם. אבל לא תאמינו, המחלה הזאת התפשטה גם לשרים אחרים. כי שר התקשורת, מה הוא עושה? נלחם בתקשורת.
קריאה:
– – – שלח לעזאזל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עזוב את המילואימניקים שהוא שלח לעזאזל. כל מי שלא מסתדר עם תפיסת עולמו – השר נלחם בו. ואז הסתכלתי על עוד שרים ואמרתי לעצמי: האם יש שר אחד שלא נלחם באנשים שלו? אתם מכירים מישהו כזה?
רון כץ (יש עתיד):
אולי גלנט, הוא שקט.
מירב בן ארי (יש עתיד):
חבל אל תהרוס לו, זה יכול לפגוע לו בפריימריז, הרי. אנחנו ניקח עוד דוגמאות לשרים שנלחמים בעצמם. לי יש קצת התמקצעות במחלות אוטואימוניות, אז אין לי ברירה אלא לשקף לכם גם את תפקידו – אתם לא מאמינים. אתם יודעים איזה שר נלחם בעצמו?
קריאה:
איזה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תחשבו טוב.
רון כץ (יש עתיד):
בן גביר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עם בן גביר סיימנו. זו גם מחלה חשוכת מרפא.
רון כץ (יש עתיד):
– – –
גלעד קריב (העבודה):
שר האוצר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יפה. ובואו נעבור לשר האוצר, שנלחם בכל הכסף במדינה, זאת אומרת, מגיע שר אוצר, וכל מה שהוא עושה זה איך להוציא מכאן כסף.
רון כץ (יש עתיד):
והוא עושה את זה לא רע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ואני רוצה להזכיר לכם ששר האוצר טס לארצות הברית, כמובן על חשבוננו, ופגש אישיות רמת דרג בארצות הברית. אתם זוכרים מיהו?
קריאות:
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
השיא של שר האוצר – שבמקום להביא כסף מוציא כסף – גם אף אחד לא מוכן לפגוש אותו.
רון כץ (יש עתיד):
את יודעת מה הכי עצוב?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה הכי עצוב?
רון כץ (יש עתיד):
הוא היה במזנון לפני כמה חודשים, הוא היה יכול לחסוך מיליונים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון. ובמקום זה מה קורה? המדינה, מרוקנים לה את הכסף, והשקל מתרסק. אבל אל תשכחו שהכול עבודה שלכם. אוקיי?
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כי אל תשכחו שבזכות יאיר לפיד – כי בכול אשם יאיר לפיד. אני מסיימת, אדוני. אגב, יש לי לפחות עוד חמישה שרים, ובנאום הבא שלי אני אחשוף לכם מי הם השרים שנלחמים במשרדם כמו המחלה הידועה – אתה זוכר איך קראתי לה? אוטואימונית. כל יום לומדים משהו חדש. תודה רבה. אני עוד אשוב עם השרים הבאים.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
מירב, בממשלה הבאה את שרת – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
יש לי ניסיון במחלות – – –
רם בן ברק (יש עתיד):
לא קראת לי, אדוני.
היו"ר ניסים ואטורי:
קראתי. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.
רם בן ברק (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, תוכנית ההתנתקות שהתבצעה על ידי ראש הממשלה אריק שרון הייתה אחד מהדברים החיוביים ביותר שממשלת הליכוד עשתה. זה היה דבר נכון אסטרטגית, היה דבר נכון ביטחונית, וטוב שהיה כאן מנהיג אמיץ שעשה את ההתנתקות. צריך להגיד את זה ביושר: לא גירשו אף אחד – פינו את כולם. יש לפעמים מצבים שמדינות צריכות לקבל החלטות אמיצות, והוא קיבל. כל ההתבכיינות הזאת, ולעשות יום הגירוש הלאומי ויום הזה – לא מקובל עליי. אני חושב שזה היה מהלך נכון. אבל לא על זה רציתי לדבר. תראו, האויב המרכזי של מדינת ישראל זה האיראנים. אנחנו צריכים להיערך אולי לפעולה שם. ועכשיו הסתדרו הכוכבים. אנחנו נמצאים במצב שגם האמריקאים וגם האירופים פתחו חשבון עם האיראנים – אלה מוכרים נשק לרוסים, והאירופים מאוד מוטרדים מזה, כי זה יכול גם לפגוע בהם, אותם מל"טים. האמריקאים, כמובן, מאוד מוטרדים מזה, ויש כאן איזשהו אירוע שלא היה בשנים האחרונות, שאפשר לייצר קואליציה נגד האיראנים. אלא מה, יש לנו ראש ממשלה לא אחראי. אני, דרך אגב, קורא לו "אבי הפצצה האיראנית". יש לנו ראש ממשלה לא אחראי, שבמקום לנצל את הרגע הזה מול האיום הכי גדול על מדינת ישראל, הוא מעלה את בן גביר על הר הבית, הוא עושה פעולות כאלה ואחרות, ואף אחד לא רוצה לדבר איתו. במקום לנצל את ההזדמנות הזאת ולייצר קואליציה, ואולי לעשות מהלכים חשובים שנצטרך לעשות בשיתוף פעולה – במקום זה הוא בוחר להתעסק במה שאנחנו עושים עכשיו: להפוך את ישראל ממדינה נורמלית, שאנשים רוצים להיות ידידים שלה, למדינה מצורעת: שר אוצר שאף אחד לא רוצה לפגוש אותו בארצות הברית, למחוק את חווארה, להבעיר את הר הבית, לעשות פעולות מיותרות. וכל זה – בשביל מה? בשביל שהחקיקה שלו תמשיך לעבור פה? כדי שאנחנו נהיה מדינה ששום מדינה לא רוצה אותנו לידה? אני קורא לראש הממשלה: תתעשת. יש לנו משימות. אנחנו צריכים צבא חזק; אנחנו צריכים להתעסק בדברים הנכונים, החשובים, לביצור ביטחונה של מדינת ישראל. תעצור את החקיקה האווילית הזאת, שהופכת אותנו לדיקטטורה, וביחד נצליח, אולי. אבל אני יודע שאני מדבר לבן אדם שלא מקשיב כבר הרבה שנים. אולי הוא מקשיב רק לאשתו ולבן שלו. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
קצת לפני בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה לדבר בשלוש דקות על שני דברים: 1. שמעתי את אחד מחבריי לאופוזיציה מהדרום, שדיבר על כך שמה שאנחנו צריכים לעשות זה להקים מרכזי שירות. רק להזכיר: אתה יודע, מטבעם של דברים, כל מי שמתחיל משהו חושב שהוא מתחיל את ההיסטוריה. שלושה מרכזים כאלה הוקמו בשנה האחרונה. לא תמיד הייתם שותפים שלי או שלנו. לעיתים המרכזים האלה הוקמו בניגוד להסכמות שלכם, אבל עשינו את זה מכורח המציאות. וכשאני נוסע הרבה לח'אשם זאנה ואני רואה את בית הספר, או כשאני נוסע לעבדה, אז אני חושב שעשינו שם דברים, ואני מאוד מקווה שאתם תמשיכו עם הדבר הזה, כי בלי שיתוף הפעולה שלכם, הנגב – – –
קריאה:
– – –
מאיר כהן (יש עתיד):
אני לא מתכוון להתווכח איתך, באמת שלא. שלוש דקות, לא צריך להתווכח. בלי שיתוף הפעולה הזה שלכם ובלי הבנה שיש מסגרות חוק שחלות, בוודאי ובוודאי, על כל התושבים שם, שום דבר לא יקרה בנגב. לכן אני חושב שמפאת כבודך, כשעולים לכאן, צריך לבוא ולהגיד איפה אנחנו לא בסדר, איפה המדינה לא בסדר – ויש הרבה מאוד מקומות שבהם המדינה לא בסדר. אבל רק בנקודת המפגש הזאת אנחנו יכולים להתקדם. הדבר השני שאני ארצה להגיד, אדוני היושב-ראש, זה ששמעתי אתמול את ראש הממשלה אומר שמה שמעניין את האופוזיציה זה לא הרפורמה, אלא יצירת אנרכיה והפלת הממשלה הנבחרת. לא, אדוני ראש הממשלה, אנחנו לא רוצים ליצור אנרכיה. אתה יוצר את זה במו ידיך. החוק הזה הוא בדיוק חלק מהאנרכיה הזאת שפושטת כאן – התחושה שכל אחד מהקואליציה, או רוב חברי הקואליציה חושבים שמעמדם ייבנה מזה שהם יעקפו את הימין שבימין שבימין. אנחנו משפחה. אנחנו מדינה שהיא חלק ממשפחת העמים. היו זהירים – כל אותם אנשים שמעלים הצעות חוק או מתחילים לדבר בקול רם על פירוק מסגרות שהן חלק מהסכמים של מדינת ישראל. בוודאי ובוודאי שבתפיסת עולמי הייתי רוצה להיות מהים עד הירדן, אבל, יולי, אנחנו לא יכולים להיות מהים עד הירדן, ואתה יודע את זה, וכדאי שהמשיחיות לא תתחיל להפוך לשפה המדוברת כאן. גם אם אני מבקר את חבריי בליכוד – ואני מבקר גדול של ראש הממשלה, אבל לעיתים תפיסתו המדינית הייתה תפיסה שהובילה פשרות באזור. והיום אתם מגיעים, וכל מה שאתם עושים זה מנסים לאגוף מצד ימין. תזכרו, נכון שלעיתים אנחנו עם לבדד ישכון, אבל נושאים אלינו עיניים. אנחנו חלק ממשפחת העמים. אנחנו כן צריכים את ארצות הברית, וכן צריכים את האיחוד האירופי, וכן צריכים את החברים שלנו, וצריכים מאוד להיזהר באמירות האלה. אבל כנראה באמת החולשה תוקפת את ראש הממשלה, והוא מקשיב לאנשים שכוחם במשיחיות שלהם. יולי, אני רק אומר לכם: היזהרו מהם. תודה, אדוני.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף עטאונה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
תראה איזה יעילים אנחנו: רק דיברת – העלינו אותו.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – חבר הכנסת מאיר כהן, ידידי, אני רוצה לענות לך. אני דיברתי – כשעליתי קודם והצגתי את הנושא של מרכזי השירות בכפרים הבלתי-מוכרים, דיברתי על זה בקשר של השביתה של ההסעות במועצה אזורית נווה מדבר, שמשתמשים בילדים לאורך שנים כבני ערובה ומסיעים אותם למרחקים, לפעמים 30 ו-15 ו-7 קילומטר כל יום. הכסף שהמדינה משקיעה בהסעות האלה יכול לבנות עשרה בתי ספר ומאות גני ילדים כל שנה.
מאיר כהן (יש עתיד):
20. אני מודיע לך, 20.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
אז אני אמרתי בצורה ברורה ש-74 שנים המדינה לא הצליחה להתמודד ולא הכירה בכפרים הבלתי-מוכרים, ואז, כפתרון זמני, האנשים האלה חיים בכפרים הבלתי-מוכרים, והם צריכים לקבל את השירות, ואי-אפשר למנוע מהם. וציינתי מפורשות – מה שנעשה, תשעה מרכזי שירותים בכפרים הבלתי-מוכרים שנותנים שירותי חינוך, רווחה ובריאות – את המודל הזה, לפחות, עד להכרה בכל הכפרים – וזאת הדרישה שלנו – מרכזי השירות יכולים לספק פתרון זמני ולתת זכות לחינוך, לבריאות, לרווחה וכל התחומים, במרכזים האלה. אם הזכרת גם את שלושת מרכזי השירותים שהוקמו בשנה האחרונה – ידוע לי רק על אחד בשנה האחרונה, שהיה בח'שם זאנה.
מאיר כהן (יש עתיד):
הוא שאמרתי, שאתם מתנגדים לכל – – –
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
אני לא אמרתי שאנחנו מתנגדים. אני מבקש להקים – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
– – –
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
אני לא מתנגד למרכזי שירות, אני מבקש מרכזי שירות. אני לא התנגדתי למרכזי שירות. אני אמרתי בצורה הכי ברורה שאני אכן מסכים ומבקש שבשאר היישובים יהיו מרכזי שירות. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי השרים, חברי הקואליציה ולצערי גם חלק מחברי האופוזיציה חושבים שאנחנו נמצאים כאן בדיון היסטורי, דיון שצופה פני עבר. חלק מהדוברים נאמנים להיסטוריה ומשקפים נכונה את סיפורה של תוכנית ההתנתקות, וחלק עסוקים בפברוק מוחלט של ההיסטוריה כדי להשכיח את העובדה שראש הממשלה המכהן תמך לחלוטין בתוכנית ההתנתקות. אבל, אדוני היושב-ראש ואדוני יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, הדיון שלנו הבוקר הזה לא עוסק בעבר, הוא עוסק בעתיד – בעתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ובעתידם של שני העמים שנגזר עליהם לחלוק את אותה כברת ארץ. הצעת החוק הזאת היא לא הצעת חוק נוסטלגית לזכר גוש קטיף ויישובי צפון השומרון, היא הצעת חוק שמטרתה היחידה היא להכשיר הקמת מאחזים בלתי חוקיים בגבעות מסביב לג'נין. המטרה היחידה של הצעת החוק הזאת היא להגביר או לייצר מחדש חיכוך אלים בין מתנחלים לבין תושבים פלסטינים באזור היחיד ביהודה ושומרון שבו החיכוך הזה לא מתקיים. המטרה היחידה של הצעת החוק הזאת היא להנציח את המציאות הקשה בשטחים ולהבטיח את האחיזה של מדינת ישראל בשטחים באופן שימנע את ההיפרדות בינינו לבין הפלסטינים – תנאי הכרחי להבטחת עתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וחתירה אל עבר פתרון מדיני לסכסוך הישראלי–פלסטיני. מכיוון שאתה, אדוני יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, ידוע ביושרה שלך, והוכחת אותה גם הערב בהימנעות שלך או באי-השתתפות שלך בחוקי ההפיכה המשטרית, אז בוודאי תכבד את היושרה שלי כשאני אומר מכאן לאזרחי ישראל שבדיון שהתקיים בוועדת חוץ וביטחון לא שמענו את קולם של גופי הביטחון, לא צה"ל ולא השב"כ ולא המל"ל ולא משרד החוץ, לא בדיון גלוי ולא בדיון חסוי, על ההשפעה הדרמטית של החקיקה הזאת על המציאות הביטחונית בצפון השומרון ובשטחים כולם. לא סתם לא שמענו את דעתם, כי כפי שאמרה כאן חברת הכנסת אורנה ברביבאי, המציאות ידועה לך וידועה לכולנו – איזה אחוז מהסד"כ של צה"ל מושקע במשימת הביטחון השוטף בשטחים ומה תהיה ההשלכה של החקיקה הזאת, שתוביל בוודאות להקמת מאחזים בלתי חוקיים על כל גבעה באזור של צפון השומרון. אני קורא לך, אדוני יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, לכבד את האחריות שלנו לא לעבר הישראלי אלא לעתיד הישראלי, ולקיים דיון נאות בהשלכות הביטחוניות והמדיניות של החקיקה החמורה שאתה וחברת הכנסת סון הר מלך מבקשים לקדם. תודה, אדוני.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, השרים, תראו, אנחנו חודשיים וחצי בערך מיום הקמת הממשלה. הממשלה הזאת נראית כמו פרודיה. הבעיה היא שזאת ממשלה אמיתית. אנחנו התחלנו מזה שבזבזנו כאן כמה שבועות על שינוי שמות של המשרדים והעברת הסמכויות. ישבנו פה לילות כדי לשנות את השמות של המשרדים ולהקים משרדים מיותרים ולהעביר סמכויות, ולמיטב הבנתי, עוד לא סיימנו. אחר כך הייתה כאן תקופה של שירות שהקואליציה נתנה למשפחת נתניהו. 13 חברי כנסת הגיעו לדיון על מימון של שני מעונות והגדלת התקציבים וחוק התרומות, שזה בעצם חוק מיליקובסקי, ועכשיו הגענו לשלב הבא, כנראה. אני נמצא בכנסת היום זה 20 שעות. ב-20 השעות הללו עסקתי בחוק הנבצרות, בחוק דרעי 2, בחוק החמץ, בפסקת ההתגברות, ועכשיו – בחוק ההתנתקות. תשאלו עכשיו 100 אנשים רנדומליים ברחוב אם זה משפיע איכשהו על החיים של אזרחי מדינת ישראל, על בעיות היסוד שלהם. אתם הבטחתם מאבק ביוקר המחיה, אתם הבטחתם חוק חינוך חינם מאפס עד שלוש, אתם הבטחתם ביטחון אישי. אפרופו ביטחון אישי, ראיתי היום מספרים לגבי אלימות והפשיעה בחברה הערבית. בתקופה המקבילה אשתקד – –
נאור שירי (יש עתיד):
פי שניים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
– – היו 17 קורבנות, והשנה – 31. נכון, כמעט פי שניים. וליצן הטיקטוק, במקום לעבוד במשרד שלו – שאין לו כמובן כישורים, אבל בכל זאת – הוא שורף את האולפנים, והמיליציות שלו עד עכשיו שרפו חצי כפר ערבי, וזו התוצאה. אנחנו עוסקים פה בחוק ההתנתקות, אבל בפועל זאת התנתקות שלכם, של הקואליציה – התנתקות מבעיות היסוד של החברה הישראלית. עוד לא מאוחר להתעשת. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן.
מירב כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הוועדה לבחירת שופטים עומדת בלב השיח הציבורי בימים אלו. בדיוק היום פורסם שזה הדבר שעליו הקואליציה בשום פנים ואופן לא תסכים לוותר. בעקבות המהלך המסוכן שמקדמת הממשלה, ששואפת בעצם למנות שופטים על בסיס פוליטי ללא קשר לכישורים שלהם או להתאמה לתפקיד, אני מבקשת לרגע להפנות את הזרקור לסכנות הנשקפות מהמהלך הזה לזכויות שלנו, הנשים הישראליות. אני לא מחדשת לאף אחת כשאני מזכירה שזכויות נשים עשויות להילקח באותה קלות שבה הן ניתנו. שר האוצר בצלאל סמוטריץ', לדוגמה, לא מתבייש בזה, והוא אומר בצורה מאוד מאוד מפורשת: אני מאוד, אבל מאוד, נגד הפלות; מבחינתי, שאף אישה במדינה לא תעשה הפלה, גם לא אם היא בת 17 ולא נשואה. אז מה יקרה לדעתכן כשגורמים קיצוניים, שמרנים, כמו סמוטריץ' ורבים אחרים, לצערי, בממשלה הנוכחית, ימנו את השופטים? מה אתן חושבות שיקרה? למען האמת, התשובה היא די ברורה, לצערי. אפילו חוקת ארצות הברית, שבה מובילי ההפיכה הזו נתלים בטיעוני שקר כדי להצדיק את ההפיכה המשטרית שלהם – גם שם החוקה הזו לא מצליחה לתת מענה למקרה שבו שופטים קיצוניים ממונים על ידי נשיאים שזכויות הנשים, בואו נגיד בעדינות, הן לא נר לרגליהם. כולנו ראינו מה קרה לזכויות הנשים בארצות הברית כאשר לבית המשפט העליון מונו שופטים קיצוניים. רק בשנה שעברה בוטלה באופן באמת מאוד מאוד מדאיג, על ידי אותם שופטים, פסיקת רו נגד וייד משנת 1973, אותה פסיקה שהקלה על ביצוע הפלות בכל רחבי ארצות הברית. בכך, בהחלטה אחת החזיר בית המשפט בארצות הברית את הגלגל לאחור, והחזיר את המצב הרבה הרבה שנים אחורנית, והזכויות של נשים על הגוף שלהן נפגעו במדינות רבות בארצות הברית. אז ניתן לדמיין מה יקרה כאשר בארץ ימונו שופטים על ידי החברים הקיצוניים בממשלה הזו. ממשלה קיצונית שמבקשת למנות שופטים על בסיס פוליטי בלבד היא ממשלה שמכריזה מלחמה על זכויות נשים. ואני קוראת לנשים המועטות שנמצאות בממשלה הזו: תרימו ראש, תשמיעו את קולכן. אנחנו זקוקות לכן. יש לכן תפקיד היסטורי. אל תפקירו אותנו. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
תעדכן את היושב-ראש על המינוי החדש.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מכובדי היושב-ראש, זה לא חלק מהזמן שלי, אבל זה תלוי בך. חבר הכנסת שירי ביקש שאני אעדכן אותך שאנחנו הצענו אותך, אחרי הרפורמה-הפיכה, כשופט עליון, ואז התברר שמבחינת שיוך עדתי אתה לא יכול, כי אמרו שם שאתה לא מרוקאי.
קריאות:
לא מרוקאי. טריפוליטאי.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אמרו שהוא טריפוליטאי. לא ידעתי.
קריאה:
יכול להיות שופט – – –
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
רשם בבית המשפט. מכובדי היושב-ראש, חברת הכנסת מירב בן ארי דיברה על מחלות אוטואימוניות. היא דיברה על צליאק, שתאים תוקפים את הגוף בגלל טעות בזיהוי.
אופיר כץ (הליכוד):
למה לא הוזמנתם היום למפגש עם ראשי האופוזיציה?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
היה מפגש?
אופיר כץ (הליכוד):
היה מפגש.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מחלות אוטואימוניות יש כל מיני. יש מחלה שקוראים לה מולטיפל סקלרוזיס, טרשת נפוצה. למה אני מזכיר אותה? כי אנחנו מדברים על התנתקות, והדבר הזה מנותק. הם מנותקים מה שקורה ברחוב.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
איך זה נקרא?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
דקה, דקה.
נאור שירי (יש עתיד):
טרשת נפוצה, MS.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
למה אמרתי טרשת נפוצה? כי הם סובלים מטפשת נפוצה, טפשת. בגלל ההתנתקות, אתם מנותקים. תראו מה קורה ברחוב. אגב, האופוזיציה האמיתית היא לא פה בכנסת – אל תכעסו – היא ברחוב. היא ברחוב. אחר כך נתניהו איבד את זה. הוא כל הזמן בנה על העניין של איראן וסעודיה, סעודיה ואיראן. פתאום מוחמד בן סלמאן, יורש העצר, עושה צעד שאתראנג', שחמט, מנצח. ההסכם הסעודי-איראני הוא צעד גיאו-פוליטי ענק, גאוני, (אומר בערבית: מכה של מקצוען מצידו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן.). ואז אתה מסתכל על נתניהו ועל אנשיו שיצאו מהמליאה, (אומר בערבית: יש על הפנים שלהם הבעות של טראומה. הסכם חשוב, צעד גאוני מבחינה מדינית ודיפלומטית, והחבר'ה פה כאילו לא יודעים מה להגיד מרוב הפתעה.)
נאור שירי (יש עתיד):
אבל יש לנו שרת דיפלומטיה ציבורית.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
יש?
נאור שירי (יש עתיד):
היא יושבת פה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
יש תפקיד כזה?
נאור שירי (יש עתיד):
Public Diplomacy.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אוקיי. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לכן, אני אומר שזה צעד חכם מאוד, ויש לו היבט מדיני והשפעה גדולה על האזור ועל העולם. תראה, הוא הביא סטירת לחי לממשל האמריקאי המתנשא – –)
היו"ר ניסים ואטורי:
רק הסתיים הזמן, אדוני.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
(– – וסטירת לחי עוד יותר מהדהדת לזה שבדרך כלל יושב פה, בנימין נתניהו, ולחבורה שלו. ולכן, כל הכבוד על הצעד הזה ליורש העצר מוחמד בן סלמאן.)
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבל שמרכז הקואליציה יצא החוצה. חבר הכנסת טיבי, יש לי הודעה בשבילכם: מפלגת יש עתיד הגישה אתמול מכתב בקשה ל-40 חתימות. בא לנו. וכשספרו את הימים ופתחו את התקנון, התווכחו איתי ואמרו: לא, איחרתם. הוכחתי להם שלא איחרנו, ואמרתי: אל תכריחו אותי בפעם הראשונה לקחת את הייעוץ המשפטי של הכנסת לבית המשפט. אז אחרי שהם הבינו ואחרי שחברת הכנסת גוטליב צעקה לי מהצד הזה לצד הזה: לא, אתה טועה, כרגיל, לא הייתי צריך לא ניסים ולא נפלאות כדי להוכיח לה. יש תקנון, והספירה היא ספירה. לכן, למה אני רוצה שתשימו לב? חבר הכנסת אופיר כץ יצא. ב-1 בחודש, יום לפני היציאה לפגרה ב-2 בחודש – 40 חתימות. יום ראשון, כינוס המליאה כאן. ישב ראש הממשלה וישמע מה יש לנו להגיד לו.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
הסכימו?
מיקי לוי (יש עתיד):
אני לא צריך שיסכימו. יש תקנון, ואם לא יסכימו, אני אגרור אותם לבית המשפט.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני מודיע בשם סיעת חד"ש-תע"ל, שיש לה – – – שאנחנו מסכימים לו.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אני מאוד מאושר מההסכמה. ואז תשים לב, חבר הכנסת טיבי, הגיע האיום: אנחנו נזמן את ה-40 חתימות ב-2 בחודש, יום היציאה לפגרה. אמרתי: אהלן וסהלן. למה לא? נראה את חברי הכנסת של הליכוד מגיעים ביום הראשון של החופש. אני מניח שזה לא יקרה. אז רשמו לכם ביומנים: כינוס מליאה, 40 חתימות, ב-1 בחודש, יום ראשון, לפני היציאה לפגרה. ואם ימשיכו לאיים עליי ויגידו שיעשו את זה ב-2 בחודש – אהלן וסהלן, 2 בחודש. נא רשמו ביומנים. עכשיו לא נשאר לי הרבה זמן לתאר לכם את האבסורדים של הליצן הזה שנקרא השר לביטחון פנים, מה הוא עושה בימים האחרונים. מצלצל ישירות לניצבים ומבקש דוחות. אתמול בישיבת הספ"כ של משטרת ישראל – מה שהיה צריך להיות ברור ממילא, ניצבים לא מדברים עם השר, יש להם מפקד. השר לא יכול לצלצל לניצב ולהגיד לו: תבוא אליי, אני רוצה לנזוף בך; השר לא יכול לתת לו הוראה לפזר או לא לפזר. יש כל כך הרבה תובנות בשטח – אם יש כוח מספיק מול המפגינים, אם יש חלופות, אם אפשר להעביר את התנועה, אם אפשר להכיל את ההפגנה, כן או לא. אין כאן איזשהו פתרון בית הספר. לא מפרקים את הצורה למפגינים. הייתי מפקד תחנה צעיר כשהכניסה לירושלים נחסמה על ידי השר בן גביר, אותו נער גבעות, וחבורתו מחבורת כהנא. הכניסה לעיר ירושלים. הכלתי את האירוע, ספרתי עד 20, הפניתי את התנועה דרך גינות סחרוב, ובערך 40 דקות, חצי שעה, אולי קצת יותר – זיכרוני אינו כתמול שלשום – הכלתי את האירוע ונתתי להם לחסום. וכשאמרתי די – הכניסה לירושלים, הכניסה היחידה, וביקשתי להתפנות, לא התפנו. שילמתי על זה בשלוש צלעות שבורות כמפקד תחנה. אז השר בן גביר, אין לו מושג וחצי מושג בהפעלת כוח. שלא ייתן פקודות בדברים שהוא לא מבין. תודה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אם אתה קורא לו ליצן, אתה רק מחמיא לו. בעיניי, זה הרבה יותר חמור.
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת אימאן ח'טיב – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חבר הכנסת קלנר, בבקשה.
קריאה:
– – –
היו"ר ניסים ואטורי:
לא, פשוט יש המון החלפות, בגלל זה אני גם מתעכב בהקראת השמות. יש פה מחיקה של מחיקה של מחיקה. יש פה ארבעה שמות בזה. מישהו מהאופוזיציה נרדם אז מחליפים אותו, ואז פתאום הוא התעורר. בבקשה.
אריאל קלנר (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אין כוח בעולם שיוכל לנתק את הקשר בין עם ישראל ובין ארצו היחידה. בקיץ ימלאו 18 שנים לגירוש, 18 שנים למסירת חלקי מולדת לאויב – –
מיקי לוי (יש עתיד):
ראש הממשלה – – –
אריאל קלנר (הליכוד):
– – 18 שנים לכניעה המבישה לטרור, 18 שנים להפיכת מפעל ציוני של התיישבות לחול וחורבן.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אמרת את זה לנתניהו?
אריאל קלנר (הליכוד):
18 שנים להפרת זכויות האדם החמורה ביותר שהייתה בתולדות מדינת ישראל, בגיבוי המערכות המשפטיות והתקשורתיות ובדחיפתן. מאז היותי ילד, אדוני היושב-ראש, גיבורי המחתרות וספרי המחתרות ריתקו אותי, ואחת הדמויות המופלאות של מלחמת המחתרות להקמת המדינה היא עולה הגרדום דב גרונר. במשפטו אמר גרונר לשופט הבריטי: "אין כוח בעולם שיוכל לנתק את הקשר בין עם ישראל ובין ארצו היחידה, ומי שינסה לנתקו, ידו תקוצץ וקללת האלוהים תהיה רובצת עליו לעדי עד". המילים האלה חקוקות על ליבי מאז שהייתי ילד וקראתי את הדברים, ובמיוחד השתמשתי בהן בתקופת המאבק בגירוש. מול ההתנתקות המנוכרת, דברי גרונר היו המענה ההולם. אין כוח שיוכל לנתק. הייתי חוזר שוב ושוב על משפטו של דב גרונר לשופט הבריטי בחוגי בית, בגיוסי פעילים, ואפילו לעצמי בשעות הקשות: אין כוח בעולם שיוכל לנתק את הקשר בין עם ישראל לארצו היחידה. בחודש אב תשס"ה נראה היה לרגע שיש כוח כזה. בחודש אב, מדינת היהודים על כל מנגנוניה, צבאה, חייליה, שוטריה, גירשה יהודים מביתם והעבירה את נחלתם לגרועים שבשונאינו. אולם גם אז, כמו היום, אני יודע שאין כוח בעולם שיוכל לנתק את הקשר בין עם ישראל לארצו היחידה. והיום מתחילים בתיקון הגדול. בשירותי הצבאי בגולני למדתי שגם הליכה של מסעות בני עשרות קילומטרים מתחילים בצעד אחד. היום זה הצעד הראשון. אני מברך אותך, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, יחד עם שאר החברים שיזמו את החוק. לא זכיתי להצטרף ליוזמים, אבל אני מודה לקדוש ברוך הוא שזיכה אותי להצביע על תחילת התיקון. בעזרת השם, בקרוב נראה בבניין גם היישובים החרבים כולם, בגוש קטיף ובצפון השומרון. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אם הרמת לי על בן גביר, אז אתה יודע שבן גביר הבטיח לנו משילות, הבטיח לנו מיגור הטרור; מה זה הבטיח – התחייב, התחייב שהוא ימגר בכוחות עצמו את כל הפשע. אז מה הוא עושה בפועל? קודם כול, הוא שינה את שם המשרד לביטחון פנים למשרד לביטחון לאומי. זה עלה בערך 3 מיליון שקלים, אבל הי, ביטחון פנים זה לחלשים, אבל ביטחון לאומי זה מרתיע, נכון? ואז הוא גילה שאסירים ביטחוניים אופים לעצמם פיתות. כן, פיתות. אבל איש כמו בן גביר לא ייתן לפחמימה ריקה להרתיע אותו. הוא מייד הורה לסגור את המאפיות. אז עכשיו האסירים אוכלים פיתות, עדיין, כמובן, אבל זה עולה לנו איזה מיליון וחצי שקלים יותר, לקופה הציבורית. הצעד הבא של שר הטיקטוק והלאפות היה רדיקלי עוד יותר – קיצור המקלחות, נכון? קיצור מקלחות האסירים לארבע דקות. הפעם ההנחיה דווקא חוסכת כסף – שינוי מרענן, ללא ספק. כפיים לשר. ואז היה פיגוע, אבל כשהשר הגיע לזירה הוא הבין שמשהו השתנה – הרי אין לו על מי לצעוק, כי מה לעשות, הוא השר האחראי.
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא יצעק על עצמו.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
נכון. אז במקום לצעוק, הוא קצת התבכיין על זה שהוא נאלץ לעזוב את שולחן השבת. חיים קשים, ממש ממש קשים. אך אם חששתם לשלום זמן המשפחה של בן גביר, אז אפשר להסיר דאגה מליבכם, כי האיש שעד לאחרונה היה הראשון להגיע לזירת פיגוע, פשוט נעלם. אולי מישהו צריך לספר לו שגם אם אין מי שיצעק עליו, יש לו תפקיד. מר בן גביר, אתה השר הממונה. אולי בן גביר הבין שמה שרואים מכאן, לא רואים משם. אבל השר אימץ שני מנהגים במעמדו החדש. הוא ממשיך להתראיין ולהתראיין ולהתראיין כאילו אין מחר, ובין הראיונות הוא כמובן לא מזניח את הטיקטוק ואת הטוויטר, כי אם אתה לא שם אתה לא קיים, והוא ממשיך לנהוג כמו בריון מגודל. מפקד המחוז לא מספק מספיק דם בהפגנות, הוא לא נכנס במפגינים – מהר, להדיח אותו; היועמ"שית מסבירה לו שההליך לא תקין – נפטר אותה. חוק, נהלים, זה לא ממש מעניין. אז מה יש לנו? לא שר לביטחון לאומי, הוא באמת לא שר לביטחון לאומי. הוא אפילו לא שר לביטחון פנים. בן גביר הוא בקושי שר המשטרה. אני חושבת שצריך לשנות את שם המשרד בחזרה למשרד המשטרה. וגם אותה, את המשטרה, הוא דואג לרסק. אז דיבורים וטיקטוק כמו חול – –
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
– – ומשילות אין.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תגידו, מי כותב לכם את החומר, לקואליציה? כשאתם יושבים – מי כותב לכם את החומר? אני מדמיין אתכם בישיבה לקראת יום שני או יום רביעי, ישיבת צוות שמכינה את הימים העמוסים האלה בכנסת, ואני מדמיין איך חברת הכנסת טלי גוטליב יושבת ואומרת: רגע, רגע, יש לי קטע, אני אצעק עליהם כל הזמן. ואז שלמה קרעי, השר שלמה קרעי אומר: מה זאת אומרת? אני, אני פשוט אקלל אותם, שילכו לעזאזל. יושבת מבואסת ברמה גבוהה שרת התעמולה דיסטל אטבריאן – –
נאור שירי (יש עתיד):
בבקשה, public diplomacy.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
– – ואומרת: הטייסים האלה, שמבלבלים לנו את המוח, איזה טייסת משהו, 69 – נפולת של נמושות. הם יושבים שם וכותבים את החומר. מאי גולן יושבת ואומרת: מה נשאר לי? מה נשאר לי? מרימה את הראש למעלה – קולט אותה בעין השר שיהיה מקשר, מתישהו, כשהוא ייצור קשר, דודי אמסלם, מסתכל על השעון שלו, קצת מנצנץ, הרולקס, ואומר: אין זמן, חייבים לעלות לשידור, לא הכנתי את החומר. ואז יש לי פאנץ' מטורף, לא חשבו על זה קודם: אני הולך להביא אותה בהפוכה – גם חוק צרפתי, שתהיה ארומה, אבל אם לא יבינו עד הסוף את ההומור שלי, כמה שאני חד, אני גם אתן להם ביטול של מרמה והפרת אמונים באותו יום. הוא לא מגלה להם את זה. הוא גם לא מגלה לבנימין נתניהו שהוא שם את החוקים האלה. אני מניח שמחר, מתישהו – – –
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
– – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
נתניהו לא קשור לחוקים האלה. אני חושב שמה שאתה אמרת, חבר הכנסת טיבי, זה אחת האמירות הקשות באמת שאמר מישהו על אדם נקי ובר-לבב, שלא נשא לשווא נפשו ולא נשמע למרמה. אל תגיד את זה יותר על בנימין נתניהו, בקשתי אליך. בבקשה, חבר הכנסת טיבי. תודה רבה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני מקבל את בקשתך.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חברת הכנסת אפרת רייטן, בבקשה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום העברנו כאן את אחד החוקים המפוארים של הבית הזה, חוק הנבצרות. כמובן שזה חוק לא בשל, זה חוק שאין בו ולא צריך אפילו חוות דעת רפואית, אבל אני חושבת – ולכן גם ביקשתי מחבר הכנסת אחמד טיבי להישאר באולם, כי הייתי צריכה כאן רופא לאבחון. אתה שומע, דוקטור?
נאור שירי (יש עתיד):
הוא לא רופא, הוא מיילד.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
הוא רופא, מה זאת אומרת? הוא דוקטור, מה זאת אומרת? ד"ר אחמד טיבי, לא? מה קרה? אז אני אתן לך סימפטומים ואתה תגיד לי אם יש פה בעיה. אולי אין? כי אם יש פה בעיה אז יכול להיות שאנחנו כבר יכולים להחיל גם את חוק הנבצרות הקיים, שהם רוצים עכשיו להעביר – אפשר כבר להחיל אותו גם על הבן אדם, אוקיי? נגיד יש בן אדם שמתבלבל כמה וכמה פעמים. נגיד. הוא יושב ואומר: הקיצוניים שמובילים את הרפורמה הזאת. הקיצוניים שמובילים. אומרים לו: לא, אתה מתכוון למוחים. ואז הוא אומר: נכון, רציתי לדעת אם אתם מקשיבים, ואז: הקיצוניים שמובילים את הרפורמה הזאת. פעמיים, זה היה ברצף של דקה. יש בעיה. עדיין לא מספיק. נמשיך. אותו בן אדם גם בא ואומר – עושה תרגיל הטעיה. הוא עושה תרגיל הטעיה על האזרחים שלו עם מסוק משטרתי, בא, אומר: אני מסתכל על האזרחים שלי כאויבים ואני אעשה להם תרגיל הטעיה – אגיע במסוק וככה אני אבלבל את האויב שלי. גם סימפטום בעייתי, הייתי אומרת. הדבר הנוסף זה ששמעתי אותו יושב בחו"ל, נדמה לי באיטליה, ואומר שהוא מתכנן עכשיו רכבות מחיפה לסעודיה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
דרך טהראן.
קריאה:
פה חשדתי.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
כן. אז נראה לי שיש פה כמה וכמה מקרים – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
אני מאמין שזה ייכנס לאחד מעשרת – – –
אפרת רייטן מרום (העבודה):
פשוט הרצף של הדברים בתוך כמה ימים, יש לי תחושה – עשיתי קודם גוגל, ניסיתי למצוא מחלות כאלה. דיברתם על אוטואימוני – זה לא קשור, זה משהו אחר.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
הוא הטיל עליו נבצרות להזכיר את השם של האיש הזה, סגלוביץ'.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לא, אין צורך. אני שואלת על המחלה, אני לא שואלת על האישיות. יש לי עוד כול מיני דוגמאות, אבל אני יכולה לשמור את זה גם לאחר כך. אבל יכול להיות שהניתוק הזה, שגם קשור לניתוק של אותו בן אדם שנוסע לחו"ל כשהמדינה פה בבלגן – ניתוק על גבי ניתוק, אלה סימפטומים שנכנסים לך. עכשיו, אני אומרת שמה שחסר בחוק הנבצרות זה שהם לא הכניסו לשם חוות דעת רפואית. אז מבחינתנו, בגלל שלא צריך חוות דעת רפואית – –
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
– – חברי הכנסת הם אלה שמחליטים – אנחנו מחליטים. אפשר להכניס את האירוע הזה כבר לחוק הנבצרות הקיים, החדש.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום. חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, האמת, צר לי שלא אמשיך באווירה המשועשעת שהייתה עד עכשיו במליאה, כי פשוט מאוד, אני מסתכלת על הצעת החוק שמונחת מולנו ואנחנו אמורים להתדיין בה, ואני יודעת שהצעת החוק הזאת, שנראית ומשתמשת במכבסת מילים, שמדברת על ביטול איסור הכניסה לשטח בצפון השומרון והשהייה בו – ממש מכבסת מילים, ואני אנסה לתרגם באופן אפילו לא חופשי את הצעת החוק הזאת: הצעת החוק הזאת היא חלק מהתוכנית של הקואליציה הזו, של הממשלה הזו, שלצערי הרב גם נתמכת דווקא בנושא הזה על ידי חלקים ממי שקראו לעצמם "אופוזיציה", היא תוכנית להתרחבות ולביסוס עוד ועוד התנחלויות. ואני לא אשתמש גם במושג המכובס של "מאחזים בלתי חוקיים"; כל ההתנחלויות בשטחים הפלסטינים הכבושים הן בלתי חוקיות. אין דבר כזה התנחלות חוקית, אפילו אם ממשלת ישראל מחליטה עליה ואפילו אם הכנסת תומכת בה. כל ההתנחלויות הן עבירה על החוק הבין-לאומי, והן אפילו מוגדרות בחוק הבין-לאומי כפשע מלחמה, כי יש בזה ניסיון לשינוי דמוגרפי של האזור שנמצא תחת כיבוש. אי-אפשר לשבת פה ולשמוע את ההתבכיינות על גירוש ועל תיקון עוול שרוצים לעשות. מה תיקון עוול? ללכת, לגזול אדמות לא שלך, לבנות התנחלות, להפוך את המתנחלים לסוג של מליציות, שפורעים בפלסטינים, שביצעו רק לפני שבוע, שבועיים, פוגרום בחווארה, ולבוא ולדבר על החזרתם לשם? אני חושבת שהגיע הזמן להבין שכל הכאוס שיוצרים תחת הסיסמה של רפורמה/הפיכה משטרית, הוא האבק שמנסים ליצור כדי להעביר את התוכניות האמיתיות, ואף אחד לא רוצה להתייחס לזה, ורוצים להתעלם מהעובדה שיש תוכנית סדורה, כן – –
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
– – להרוג כל אפשרות לפתרון מדיני לעניין הכיבוש, דיכוי כל אפשרות לחיסול הכיבוש, וכן, לבסס את מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
מי שרוצה למחות על הפיכה שלטונית, חייב להתחיל לדבר גם על הכיבוש וגם על האפרטהייד וגם על העובדה שמבססים פה רק את ההתנחלויות.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, בשבוע שעבר נחשפתי לסיפור קורע הלב של אלרועי בן שבת, זיכרונו לברכה, ילד בן 13 ששם קץ לחייו; ילד שרק לפני שלושה שבועות חגג בר-מצווה ולא יכול היה עוד לשאת את הגיהינום שעבר תקופה ארוכה מצד ילדים אחרים, בני כיתתו: חרמות, קללות, הצקות, אלימות מילולית ופיזית שהונחתה עליו, התעללות רגשית. ילדים מבית ספרו קשרו אותו, היכו אותו, השפילו אותו, אמרו לו שאין לו מקום בעולם הזה, שהוא לא יחסר לאף אחד, וקראו לו להתאבד, וכך אלרועי הלך, במחשבה שאף אחד לא ירגיש בחסרונו. בלתי נתפס. למילים יש כוח, ודאי למעשים. בתוך העולם המורכב של ימינו, ילדים ונערים לא תמיד מבינים עד הסוף את המשמעות של מה שהם עושים או של מה שהם אומרים, ואני חושב שהחובה שלנו, גם כהורים, גם כמורים, גם כמבוגרים, גם כחברה כולה, להיות רגישים קצת יותר, ערניים יותר לסביבה שלנו, לפקוח את העיניים ולזהות סיטואציות שעלולות להידרדר לאלימות מילולית, לאלימות פיזית; לדבר עם הילדים או עם האחים שלנו על כוחן של מילים ועל הנזק הבלתי-הפיך שהן עלולות לגרום; לעשות הכול, אבל הכול, כדי לעצור את ההתאבדות הבאה של אותם ילדים, של אותו ילד, אותה ילדה, שעכשיו מרגישים הכי בודדים בעולם. המשמעות של להבחין בכך ולעצור את זה היא להציל חיים. דווקא בגלל שאנחנו נמצאים בכנסת ישראל, מקום שבו למילים יש כוח, פרלמנט, אני מוצא שלנו יש אחריות מוגברת בהקשר הזה, וכשאנחנו רואים בריונות – לא לעמוד מנגד אלא לזהות אותה, לקרוא אותה ולוודא שהיא לא הופכת לעניין שבשגרה, כי למילים יש כוח, ולעיתים כוח הרסני. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. באמת זה סיפור כואב מאוד שלדעתי לא מספיק תפס כותרות ראויות ומודעות. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת.
נאור שירי (יש עתיד):
מעניין למה.
היו"ר אוריאל בוסו:
חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, למרות כל מה שקורה – אין אף פעם זמן טוב לדבר על רצח נשים, אבל חשוב לדבר על זה גם כשקורים דברים חשובים אחרים מסביב. אסור לנו להפסיק לדבר על זה, אז אני בוחרת עכשיו לשים את הזרקור על הנושא הזה. בשנת 2023 נרצחו חמש נשים עד כה. בממוצע כל שבועיים אישה נוספת נכנסת למעגל הזה. אתמול נרצחה ביאן עבאס – אני מקווה שאני אומרת את השם שלה נכון – על רקע סכסוך בתוך המשפחה בזמן ששיחקה עם ילדיה בפתח ביתה. בחודש שעבר נרצחה סיגל אטיאס, אישה בת 53 מלוד, על ידי בן זוגה. לסיגל יש שלושה ילדים בשנות העשרים והשלושים לחייהם. לידר סוויסה בת ה-33 נרצחה בפתח ביתה בלוד. לידר התלוננה שבוע לפני כן על השכן, החשוד ברצח, על הטרדות חוזרות ונשנות, אך המשפחה טוענת שהמשטרה פשוט לא עשתה דבר. אביה אומר עליה: ילדה נדירה, מיוחדת מאוד, אוהבת לעזור לכולם. זה המלאך שלי, והוא הלך עכשיו. פולינה וייסמן, בת 40 ואם לארבעה ילדים, נרצחה באשדוד על ידי צעיר בן 23, שתקף אותה במכות פטיש. נוסף על כך, צעירה בת 27 מנס ציונה, שכל החיים עוד לפניה, נרצחה על ידי אח שלה בדקירות סכין בעוד היא זועקת לעזרה. ב-2022 נרצחו 24 נשים – עליה של 50% בהשוואה לתקופה המקבילה בשנת 2021. אנחנו נמצאים בשיא, וזוהי מכת מדינה. אתמול ועדת השרים לענייני חקיקה דחתה את המשך קידום חוק האיזוק האלקטרוני, שיוודא שצו ההגנה על נפגעות אלימות אינו מופר ושיאפשר פיקוח ומעקב ויזהה את התקרבותם של מפוקחים אליהן. בכל חודש מוגשות כ-850 בקשות בממוצע להוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת, אבל בפועל, צו הרחקה שהן יכולות לקבל במקרים מסוימים הוא נייר, וכל עוד אין פיקוח ממשי יישאר רק נייר. ההליכים להפליל גברים אלימים יימשכו ונשים ימשיכו להירצח, ואתם תמשיכו להגיד כמה הנושא חשוב לליבכם בזמן שאתם מצביעים בעד המשך מעגל האלימות. בחודש יולי ההצעה עברה בקריאה ראשונה, למרות ההתנגדות שלכם למנוע רצח נשים. זה אחד החוקים – –
היו"ר אוריאל בוסו:
משפט לסיכום.
שלי טל מירון (יש עתיד):
– – הכי משמעותיים שיש במשכן הזה. צריכה להיות סביבו הסכמה מוחלטת, בלי משחקים פוליטיים, וצריך להעביר אותו בדחיפות בקריאה שנייה ושלישית.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אני אמשיך את זה בנאום הבא שלי. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
בהחלט. תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה השעה כבר? 04:30.
נאור שירי (יש עתיד):
רגע, מי השר?
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני פשוט ראיתי שחבר הכנסת השר לשעבר יולי אדלשטיין נמצא פה, אז עליתי ואני אספר לכם סיפור מקביל, מה הקשר ליולי אדלשטיין. יולי, גם אתה לא יודע את זה, אבל אני אספר לך.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
אל תגיד לי שאנחנו קרובי משפחה או משהו.
נאור שירי (יש עתיד):
לא רחוקים מזה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא קרובי משפחה, אבל יש דברים מקבילים. אני נולדתי בשנת 1970 בווילנה בליטא, שהייתה חלק מברית המועצות. נולדתי למשפחה של שני הורים רופאים, צעירים, יהודים, ציונים, וכשהייתי בן שמונה ימים, כמו אבא טוב ויהודי, רצו לעשות לי ברית מילה. מה לעשות שבשנת 1972, בגלל החוקים, היה אסור לעשות ברית מילה בברית המועצות בצורה פומבית, והיה צריך לעשות לסימון הקטן ברית מילה במקלט ולהביא רב מקובנה במיוחד שיעשה ברית מילה. גדלנו בבית, עלינו לארץ מטעמים ציוניים, ואני כילד צעיר, אני זוכר שהיו שני שמות מאוד מפורסמים אצלי בבית, אנטולי שרנסקי ויולי אדלשטיין – שני אנשים שבעצם סימנו את היהודים בברית המועצות שהיו אסירי ציון ולא יכלו להגיע לישראל. באותן שנים סגרו את השערים – אני זוכר שזה היה 1987, נכון, יולי? מתי אתה עלית לארץ? ב-1987 יולי הגיע לארץ, וכמשפחה שהגיעה מברית המועצות לשעבר – ליטא היום זו מדינה עצמאית, אבל זה היה ברית המועצות, ובאמת זו הייתה חגיגה ליהודים שהיו במדינת ישראל. זה היה מין סמל. דיברתי עם אבא שלי, יולי. אני מדבר איתו המון. מאוד רע לו. הוא אדם בן 83, באמת מאוד מאוד ציוני, עשה קריירה מאוד מצליחה כרופא, ומאוד רע לו בשבועות האחרונים. וכשהוא מדבר איתי, הוא מדבר איתי על דברים של הרגשה כיהודי שחי במדינה שכאילו מחזירים אותו חזרה למדינה שהוא גר בה. אתם לא תבינו את זה אבל באמת, אם אדם בן 83 בוכה לי בטלפון ואומר לי: אני מרגיש שמחזירים אותי חזרה כיהודי לברית המועצות, למדינה שהייתה קומוניסטית, דיקטטורית – ככה הוא מרגיש. עכשיו, לא רק הוא מרגיש ככה. זה החברים שלו, המעגלים שלו, של אנשים שהם לא טיפשים, הם לא אנשים מטומטמים – זה אקדמאים, זה רופאים, זה אנשים שעברו דרך גם במדינה וגם במדינה הקודמת. ואני מסתכל על יולי ואני אומר: באמת, זה האדם היחיד שאני יכול להגיד שיש היום בליכוד שאני יכול להגיד – אולי יש אדם אחד שיכול להשפיע גם על אחרים ולעצור את ההידרדרות המטורפת הזאת, את ההתרסקות של המדינה, שאנחנו מרגישים שאנחנו נופלים לפי תהום.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
רק משפט אחרון: אני יודע שזה קשה – זה קשה ליולי, זה קשה לי, זה קשה לחברים שנמצאים פה – אבל אני באמת, אדוני היושב-ראש, מתפלל לא כאדם דתי. התפילה שלי היא תפילה לאלוהים שאיכשהו הדבר הזה, חלום הבלהות הזה, ייעצר, ושאנחנו לא נגיע למקומות שאנחנו לא רוצים להגיע אליהם. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חברת הכנסת שרן מרים השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת דני דנון – אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. חששתי שמא אני אשב כיושב-ראש ואתה לא תעלה לדבר.
נאור שירי (יש עתיד):
אני לא אאכזב אותך.
היו"ר אוריאל בוסו:
אני שמח שהמסורת נמשכת.
נאור שירי (יש עתיד):
היושב בראש, בוקר טוב. חבריי חברי הכנסת, היו לי לבטים. ראיתי שהחלפת את ואטורי – אמרתי: אני רוצה לעלות. לאחרונה, לאלעזר שטרן – יש לו פה ספר תורה. אמרתי: יאללה, בוא נתחיל לקרוא את זה. קראתי את זה בעבר, ורציתי לדבר איתך היום על הלכות המלחמה בספר דברים, ואז אמרתי: טוב, שלוש דקות, אתה תבקש ממני לשים כיפה, נכון?
היו"ר אוריאל בוסו:
לא.
נאור שירי (יש עתיד):
לא. לא משנה, אולי בבא. אבל דווקא בגלל שענית, אני רוצה לדבר איתך על שלושה מקרים שקרו לאחרונה, וזה מתקשר קצת לסביבה שאנחנו נמצאים בה. קודם כול אגיד לכם מזל טוב. זה חוק ראשון. אני לא תומך בחוק, אני חושב שזה חוק שהוא במובן היותר-רחב מהווה ויהווה מכשול בעיניי להיפרדות מהפלסטינים. זה כבר דיון אידיאולוגי, אבל אני מברך אתכם, כי זה חוק אידיאולוגי, חוק ראשון שאנחנו לא עוסקים באיזה העלאת תקציבים, חוקים פרסונליים. בסדר, כל אחד והשקפת עולמו. אפשר להתווכח על זה, אפשר לקיים את המדיניות, אבל לא תראו הפגנות שנוגעות לחוק הזה – מה שמוכיח את העובדה שההפגנות לא פה כדי להפיל את שלטון הימין אלא ההפגנות פה רק בגלל הרפורמה. אבל אני רוצה לדבר איתך על שני דברים שמתקשרים לחוק החמץ, וגם היינו היום בדיונים, ואתה מריץ את זה בוועדה שלך. אתה אומר באופן כללי שהכול יהיה בסדר, נכון? שהכול יהיה פחות או יותר אותו דבר, שאין פה שום שניסיון לפגוע בסטטוס קוו, ואנחנו סתם זורעים פניקה, או קצת נלחצים, עזוב זורעים פניקה. ואני רוצה להפנות אותך לשלושה מקרים שקרו בשבועיים האחרונים. שמעת על הילדה שלא שרה בטקס? שמעת על זה? גם שרת החינוך לשעבר העלתה את זה. ילדה בצפון, אני לא זוכר בדיוק מאיפה, הייתה אמורה לשיר בטקס, ואמרו לה שהיא לא יכולה לשיר. ילדה בת 12, אמרו לה שהיא לא יכולה לשיר בגלל בעיה הלכתית, כי היה קהל שזה היה פוגע ברגשותיו באירוע ציבורי. הודעה נשלחה לאימא שלה, אני יכול להראות לך את צילום המסך. חולצה ארוכה שרשום עליה – מישהי באה להיכנס עם חולצה ארוכה, חולצה ארוכה, כן? לא משהו חשוף – לכותל. כתוב על החולצה – תקשיב אוריאל – כתוב עליה "דמוקרטיה". לא נתנו לה להיכנס לכותל. אותו כנ"ל היה בכניסה לרכבת. מוכר לך? מפגינים חזרו מהפגנות, באו להיכנס לרכבת, ולא נתנו להם להיכנס לרכבת בגלל החולצה. עכשיו, למה זה מתקשר למה שדיברנו על חוק החמץ, שלא משנה כמה נגביל, נסייג את זה בחוק, נכוון לכוונת המחוקק שאנחנו באמת רוצים לעשות הסדרה? כי בסוף, בחיי היום-יום, כל החקיקה הזאת – כל מה שקורה במשכן הזה משפיע בקצה על ילדות שלא יכולות לשיר בטקסים, על אנשים שמגיעים לכותל עם חולצה ארוכה, לא שום דבר חשוף – אני אראה לך את החולצה – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה, טלי. באמת הסתדרנו טוב מאוד כשהיית בפרסה. אולי תחזרי לשם.
טלי גוטליב (הליכוד):
עבר הזמן. עבר הזמן. עבר הזמן.
נאור שירי (יש עתיד):
אני מדבר פה על משהו מהותי. אתה מבין לאן זה מגיע? לא, אני מדבר שנייה ללב היהודי שלך.
היו"ר אוריאל בוסו:
אני שומע, אני תמיד קשוב.
נאור שירי (יש עתיד):
וזה מה שזה גורם.
היו"ר אוריאל בוסו:
– – –
נאור שירי (יש עתיד):
אחרי זה נדבר על הלכות המלחמה בספר דברים.
היו"ר אוריאל בוסו:
בעזרת השם. יש לנו עוד לילה שלם לפנינו. תודה רבה לחבר הכנסת שירי.
טלי גוטליב (הליכוד):
מעכשיו – – –
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה, טלי. שיהיה לך בוקר טוב, לפנות בוקר טוב. אני מבין שהרחיקו אותך מחצי לילה במליאה בגלל שאת עושה פיליבסטר.
היו"ר אוריאל בוסו:
אף אחד לא מרחיק אותה. מה פתאום?
טלי גוטליב (הליכוד):
בואו, תנו לי קיזוז, אני – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. דודי אמסלם – אינו נוכח; יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב – מוותרת; חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כמעט התחלנו להתרגל – להתרגל לראש ממשלה שנוסע לפגישה של כמה שעות וחוזר לארץ, בלי "ויקנדים", בלי תענוגות, בלי "רעייתי", בלי ילדים ובלי סלי כביסה; כבר כמעט התרגלנו לראשי ממשלה שבאו לעבוד בלי לחלץ טובות הנאה. ואז הגיע ראש הממשלה הנוכחי והזכיר לנו "שופוני" מהו. אז בואו נדבר קצת על החמשוש הגדול של ראש הממשלה. ביום חמישי בשעה 13:00 המריא נתניהו לרומא, והפגישה עם ראשת הממשלה האיטלקית התקיימה רק 24 שעות לאחר מכן, ביום שישי בצוהריים – מה שאומר שהוא היה חייב להעביר את סוף השבוע בחו"ל, מה שנקרא צירוף מקרים מטורף. 60 חדרים הוזמנו לצורך הנסיעה באחד המלונות היוקרתיים ביותר ברומא. בני הזוג נתניהו התארחו בסוויטה הנשיאותית במלון, ששהות בה ללילה מוערכת בין 2,000 ל-3,000 יורו. בתור מישהו שנגזר עליו להעביר את השבת ברומא, ועל אחת כמה וכמה לאחר שהיה פיגוע ירי נוראי בתל אביב, הייתי מצפה שנתניהו והפמליה המפלצתית ייקחו את עצמם לשדה התעופה ויחזרו לארץ. אבל מה? הם כבר שם, אז למה שלא יקפצו ככה בקטנה לקולוסיאום עם כל המשלחת בשביל ה-fun? וגם ארוחת ערב פרטית של השף זה must, לא תפרגנו? בתוך כשלושה חודשים מהחזרה לכיסא, ראש הממשלה נתניהו יקיים שלושה ביקורים מדיניים ברחבי אירופה. רבים תוהים מדוע הוא טס כל כך הרבה, אבל האמת שאני גם קצת מבינה אותו. אם הייתי במקומו, גם אני הייתי מחפשת סיבות לברוח; לא בגלל המחאות – כן, יעקבו אחריו לרומא ולכל אירופה ולכל מקום שאליו הוא ייסע. הוא בורח כי הוא לא רוצה להתמודד עם הכאוס שהוא יצר פה בעצמו. ראש ממשלה שלא מצליח להשתלט על חברי מפלגתו, על השותפים החרדים, ועל בן גביר והקפצונים בכלל אין מה לדבר, אז למה שלא יברח? רחוק מהעין, רחוק מהלב, או כמו שרעייתו אמרה: נעבור לחוץ לארץ ושהמדינה תישרף. תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חבר הכנסת גדי איזנקוט – אינו נוכח. חברת הכנסת השרה אורית סטרוק, בבקשה. לאחר מכן, אחרון הדוברים – חבר הכנסת זאב אלקין.
השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:
מכובדי היושב-ראש, כנסת נכבדה, "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו". "רוצה לומר", כותב ספר הכוזרי, "רוצה לומר כי ירושלים אומנם תיבנה כשייכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה". החוק הזה, חוק התיקון של תוכנית ההתנתקות, תחילת התיקון, מגיע היום לקריאה ראשונה כאן במליאת הכנסת בזכות אותם אנשים שלא ויתרו, שהמשיכו לרצות את אבניה ואת עפרה של ארץ ישראל, את אבניה ואת עפרה של חומש, ושבו אליה שוב ושוב ושוב להתרפק על האבנים ועל העפר הזה, עפר ארץ ישראל, להתפלש בעפר הזה ולהידבק בו כדי לנחול אותו מחדש. הגיבורים האלה, גיבורי חומש, שרצו את אבניה ואת עפרה, הרצון הזה שלהם הביא בסופו של יום לרצון של רוב העם, של רוב נציגי העם כאן בכנסת – הרצון לתיקון במקום להרס וחורבן; הרצון לחיבור במקום להתנתקות; הרצון לחזור לארצנו ולחזור לעצמנו. תיקון החוק הזה בא לרפא את הפצע הפתוח שנפער בינינו ובין הארץ שלנו, פצע פתוח שכל מי שמגיע לחומש רואה אותו וכואב אותו. הכול נמצא בחומש, הכול – כבישים ומדרכות, עצים ופרחי נוי, חצרות ושבילים ומדרגות. הכול, כל מה שקיים בכל יישוב. רק שני דברים חסרים: הבתים והאנשים. אי-אפשר להימצא בחומש בלי לחוש בעוצמה את הכאב של הפצע הזה, לחוש כמה הוא עדיין פתוח ומדמם. את הפצע הזה אנחנו מתחילים לרפא היום. אבל מי ירפא את הפצע שנפער בינינו ובין עצמנו, את הפצע של הגירוש שקראתם לו ואתם עדיין קוראים לו "פינוי"? "פינוי"? זבל מפנים, אנשים מגרשים.
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים.
השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:
תן לי עוד קצת, בבקשה. אם למשל היה מדובר לא ב-10,000 מתנחלים אלא בעשרה ערבים או עשרה מסתננים או עשרה "אנשים אחרים", כמו שקורא להם לפיד, אז זה היה גירוש, אבל מכיוון שאלה מתנחלים, זה לא גירוש, זה פינוי. מי ירפא את הפצע המדמם הזה של סיוט שבו חיילי צה"ל על מדים, דגל ישראל, באים לגרש אחים לנשק, להשפיל אותם עד עפר, להחריב את בתיהם, למסור את אדמתם לאויב, לחלל ולשרוף באש את בתי הכנסת שלהם, להפוך אותם לפליטים בארצם ולזלזל, כן, לזלזל עד כאב בכאבם? גם היום אתם מזלזלים בכאב הזה. בכל הזדמנות אתם אומרים: מה הקשר בין ההתנתקות, שזה בסך הכול פינוי, לבין הרס הדמוקרטיה? את הפצע הזה צריך עדיין לרפא. תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת זאב אלקין.
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, בראשית דבריי אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת יולי אדלשטיין, שהביא לכאן את החוק להצבעה בקריאה ראשונה, על קידום הצעת החוק החשובה הזאת. בהרבה מאוד מובנים מבחינתי יש פה סגירת מעגל כפול: סגירת מעגל ראשון, קצר יותר, זה למעשה העובדה שבזמנו זכיתי יחד עם השרה אורית סטרוק, עוד בהיותה חברת כנסת – שנינו יחד היינו הראשונים שהנחנו את הצעת החוק הזאת על שולחנה של הכנסת לפני כמה קדנציות. לצערי, לא הצלחנו לקדם אותה בקדנציות הקודמות, ואני שמח מאוד שבסופו של דבר אנחנו מקדמים כאן את הצעת החוק הזאת לקריאה ראשונה, ובעזרת השם בקרוב, במהרה בימינו, גם לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, על הסיוע בהשלמת המעגל הזה. המעגל השני הוא קצת יותר ארוך. מבחינתי, למעשה התסכול העמוק ממה שקרה עם ההתנתקות לאחר תוצאות משאל העם בליכוד, היה אולי הסיבה הראשית להחלטה כן להיכנס לעשייה הפוליטית מתוך העולם האקדמי, הנוח הרבה יותר, מגדל השן. מאז זכיתי לקדם לא מעט הצעות חוק להגדלת הסיוע למגורשי גוש קטיף, אבל פעם ראשונה אני זוכה, יולי, להיות שותף למחיקה, ולו באופן חלקי, של העוול הזה של תוכנית ההתנתקות. אז לכן גם על זה תודה רבה לך על כך שזיכית אותי בכך. אני מקווה מאוד מאוד גם שאנחנו נראה כאן עוד מעט בהצבעה לא מעט חברי כנסת בעד הצעת החוק. אין לי ספק שבין אלה שיצביעו בעד הצעת החוק עוד מעט נראה פה גם את השר לביטחון לאומי, שבהסכם קואליציוני איתו הצעת החוק הזאת מופיעה. אין לי ספק שהוא בטח יגיע לכאן ויתייצב, למרות הטרדות הרבות, ואין לי ספק שאנחנו נראה בהצבעה הזאת גם את יושב-ראש – נדמה לי שדיבר על זה חברי חבר הכנסת גדעון סער – אין לי ספק שראש האופוזיציה בתקופת ההתנתקות, שכל כך נלחם בה, בטח יהיה בין הראשונים שייכנסו תכף למליאה ויצביעו בעד הצעת החוק, הלוא הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרק לפני ימים ספורים נאם נאום מפורסם ובו אמר: "ראשי האופוזיציה, ואני בתוכם, בתקופת ההתנתקות לא קראנו לסרבנות, לא אמרנו שלא נשרת במילואים, לא קראנו להשבתת המשק, לא עודדנו חסימת כבישים, לא ניסינו להוביל את המדינה לאנרכיה. בתמצית, לא חצינו קווים אדומים. אז האופוזיציה בראשותי התנהגה באחריות". אז כנראה שכח אדוני ראש הממשלה – –
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. נא לסיים.
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
אני מסיים, אדוני. – – שבתקופה הזאת הוא היה שר האוצר ולמעשה סיים את תפקידו פחות משבוע מהביצוע של ההתנתקות, או שאולי הוא ידע למלא בו זמנית את שני התפקידים, גם ראש האופוזיציה וגם שר האוצר, בו זמנית, אבל אין לי ספק שהשכחה הזאת – זה קורה לפעמים בגיל הזה ואחרי כל כך הרבה שנים של עשייה פוליטית, אבל אין לי ספק שמי שרואה את עצמו כראש האופוזיציה בתקופת ההתנתקות, גם אם אין שום קשר בין הדברים למציאות, יהיה בין הראשונים שתכף ינהרו למליאה הזאת ויצביע בעד הצעת החוק הזאת, כפי שהוא עשה רק לפני כמה שעות בהצבעה על חוק הנבצרות. חוק הנבצרות היה מאוד חשוב לו. אני מקווה מאוד מאוד שגם החוק הזה חשוב לו מאוד מאוד, אם הוא היה כל כך נגד ההתנתקות, ותכף נראה בהצבעה. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין לסכם את הדיון. בבקשה.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני לא אאריך – אתייחס כמו שצריך להתייחס מציע החוק ויושב-ראש הוועדה לדברים שנאמרו כאן. שמענו כאן, אדוני – וגם אתה הגבת – סיפור קורע לב על מישהו עם חולצה של דמוקרטיה שלא נתנו לו להיכנס לרכבת או לחנות או למה שזה לא היה. חשבתי למה הסיפור הזה נשמע לי מוכר, אז אני אגיד לכם: ב-2005 הבן שלי היה בן 15, ויחד עם החברים שלו מישיבה תיכונית – שאת מכירה, מיתקא, כן – הם חילקו פליירים בתל אביב. זה מה שהם עשו – חילקו פליירים בתל אביב. הם היו לבושים בחולצות כתומות. הם רצו לקנות פיצה בעזריאלי – לא נתנו להם. אמרו: אצלנו לא עושים הפגנות. אז הם, בלי פיצה, המשיכו לחלק פליירים. הגיעה ניידת ואמרה שעוצרים אותם במקום על הפרת חוק. המזל שלהם היה שהיה איזה נהג שלא היה קשור לאירוע בכלל – לא יודע אם היה ימני או שמאלני או מה שהיה – הוא פשוט ראה מה קורה, עצר את הרכב, יצא והתחיל לצעוק על השוטר, ואז השוטר פשוט נתן להם ללכת. אירועים כאלה קרו כל יום, כל שעה, כל דקה. אז אני אומר, משום מה זה נשמע לי מוכר, רק שכנראה אנשים מסוימים אז מחאו כפיים ולא ידעו שהיום זה קורה לצד אחד ומחר זה קורה לצד השני.
נאור שירי (יש עתיד):
אז אתה אומר שזה בסדר?
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
לא, זה לא שאני מצדיק את זה שלמישהו לא נתנו.
נאור שירי (יש עתיד):
קרה אז, קרה היום, יקרה.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
לא לא לא. אני אומר – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
הוא אומר שהאחריות היא על שני הצדדים.
נאור שירי (יש עתיד):
כשילדה בת 12 לא שרה בטקס, זה גם בסדר?
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
אני אומר שידעתי הרבה לפני שהיית חבר כנסת ולפני שהייתי יושב-ראש כנסת – –
נאור שירי (יש עתיד):
זה קרה לפני שנולדתי.
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
– – ידעתי לומר שכשהמשטרה הרביצה לחברי כנסת מסיעות ערביות, מה שנקרא, בזמן הריסת בית בחיפה, והרבה אנשים פה, בבניין, שמחו – אני מדבר איתך על 20 שנה אחורה – אמרתי: חברים, היום מרביצים לחברי הכנסת האלה, מחר ירביצו לנו. אמרו: לא יכול להיות. אנחנו? לנו? ואז הגיעה ההתנתקות. אז אני תמיד זוכר שזה קורה לשני הצדדים. לגבי הדיבורים שהיו כאן על הצעת חוק משיחית או על מגמות משיחיות – כבר לא בושה להיות משיחי, אבל היה לי חבר טוב, לצערי הרב מנוחתו עדן, קראו לו אורי אליצור, נואם בחסד עליון, מסבירן בחסד עליון. הוא לימד אותי כלל אחד גדול – הוא היה איש מאוד מאוד מאמין, אמונה עמוקה, ודאי בקדוש ברוך ובארץ ישראל – הוא לימד אותי כלל אחד: כשאתה מדבר על עניינים של ביטחון, הסכמים מדיניים, תתנתק מזה לגמרי. אל תגיד: אני עושה הסכם כזה – הקדוש ברוך הוא יעזור. אם אתה רוצה לנתח את הדברים, תנתח את הדברים. אז החוק הזה, נכון שהוא בא מאמונה שלי ושל עוד עשרות חברי כנסת – וודאי של חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אמונה שלמה בארץ ישראל השלמה ובעם ישראל. זה נכון, אבל כשאני שומע כל פעם את הטיעון הזה שחוזר: אתה בדקת כמה סד"כ צה"ל יצטרך להוסיף? אז פה אני באמת מאבד את הכיוון. הרי השאירו שליטה ביטחונית של צבא ההגנה לישראל בשטח הזה. אם השליטה היא אפקטיבית וטובה, אז לא מוסיף ולא גורע. מצוין. אם השליטה היא לא טובה ויש כל הזמן פיגועים בצפון השומרון, אז כנראה שצריך לשפר את השליטה ולהוסיף את הסד"כ. אבל מה זה קשור? מה זה קשור לכך שלא יהיה איסור של כניסה ושהייה של ישראלים?
גלעד קריב (העבודה):
לא קשור – – – שום חוות דעת ביטחונית – – –
יולי אדלשטיין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
ודבר אחרון שאני שמעתי כאן, וכל פעם זה באמת משגע אותי מחדש – מתחילים להזהיר אותי מהנזק המדיני. טוב, אני משום מה, עם כל הצניעות, חשבתי שאני מבין דבר או שניים בעניין הזה, המדיני, אבל אני באמת לא מבין. אנשים שבשיא הרצינות דיברו לפני ההתנתקות על הרווח המדיני העצום שיהיה מתוכנית ההתנתקות – מאווי מרמרה לבד גרמה יותר נזק לתדמיתה של מדינת ישראל מכל מיני דיבורים על הכיבוש ועל עשרות השנים וההתנחלויות הבלתי-חוקיות לאורך שנים.
גלעד קריב (העבודה):
ההכרה האמריקנית בגושים – זה לא קשור להתנתקות?
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
ולכן אני אומר, חברים, לא בושה להודות בטעות. לא בושה לומר: ב-2004, 2005, לא ידעתי, לא צפיתי. טעיתי. לא בושה. גם אני לפעמים אמרתי שטעיתי, כשטעיתי, אבל כאן לא אני ולא חבריי טעינו. לצערי הרב, לא הצלחנו לשכנע אז, אבל עכשיו מתקנים את הטעות. אני רוצה להודות מראש לכל חברי הכנסת שיעזרו לנו לתקן את הטעות ההיסטורית. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה לחבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ומגיש הצעת החוק. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, נעבור להצבעה. לפי בקשת 20 חברי כנסת מהאופוזיציה – התקבלה בקשה להצבעה שמית. סגנית מזכיר הכנסת תקרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– בעד
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– בעד
גדי איזנקוט– נגד
ישראל אייכלר– בעד
דן אילוז– בעד
ואליד אלהואשלה– נגד
קארין אלהרר– אינה נוכחת
זאב אלקין– בעד
דוד אמסלם– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אוריאל בוסו– בעד
דבי ביטון– אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– אינו נוכח
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
אברהם בצלאל– בעד
אורנה ברביבאי– אינה נוכחת
אליהו ברוכי– בעד
ניר ברקת– אינו נוכח
טלי גוטליב– בעד
מאי גולן– אינה נוכחת
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– נגד
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– נגד
אבי דיכטר– בעד
אלי דלל– אינו נוכח
דני דנון– אינו נוכח
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– בעד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– בעד
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
יאסר חוג'יראת– נגד
אימאן ח'טיב יאסין– נגד
ווליד טאהא– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
אחמד טיבי– נגד
יוסף טייב– בעד
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– אינו נוכח
חילי טרופר– נגד
אלמוג כהן– בעד
מאיר כהן– אינו נוכח
מירב כהן– אינה נוכחת
מתן כהנא– בעד
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
טלי גוטליב (הליכוד):
אנחנו חייבים – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
חברת הכנסת גוטליב, באמצע הצבעה.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא, אני רוצה לשקף את זה. זה חשוב – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
אנחנו באמצע הצבעה. את מפריעה לסגנית המזכיר לקרוא בשמות.
קריאה:
היא רצתה להגיד שלום למתן כהנא. מתן, שלא – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
חברי הכנסת, באמצע הצבעה אתם מפריעים לסגנית המזכיר לקרוא בשמות. חברי הכנסת, היא הפסיקה את ההצבעה. היא לא יכולה להמשיך.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
סימון מושיאשוילי– בעד
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– אינה נוכחת
יונתן מישרקי– בעד
חנוך דב מלביצקי– בעד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– בעד
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– אינו נוכח
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– נגד
יבגני סובה– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– בעד
משה סולומון– בעד
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– בעד
משה סעדה– בעד
גדעון סער– בעד
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– נגד
יוסף עטאונה– נגד
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– אינו נוכח
עודד פורר– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– אינו נוכח
משה פסל– בעד
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– אינה נוכחת
יואב קיש– אינו נוכח
אריאל קלנר– בעד
יצחק קרויזר– בעד
גלעד קריב– נגד
שלמה קרעי– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
משה רוט– בעד
שמחה רוטמן– אינו נוכח
עידן רול– אינו נוכח
אפרת רייטן מרום– נגד
יפעת שאשא ביטון– אינה נוכחת
אלון שוסטר– נגד
קטי קטרין שטרית– בעד
אלעזר שטרן– אינו נוכח
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
נאור שירי– נגד
אושר שקלים– בעד
עאידה תומא סלימאן– נגד
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר אוריאל בוסו:
סגנית מזכיר הכנסת תיקרא שוב בשמות חברי הכנסת שלא נכחו.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
אמיר אוחנה– אינו נוכח
קארין אלהרר– אינה נוכחת
דוד אמסלם– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
דבי ביטון– אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
ולדימיר בליאק– אינו נוכח
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
אורנה ברביבאי– אינה נוכחת
ניר ברקת– אינו נוכח
מאי גולן– אינה נוכחת
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
משה גפני– אינו נוכח
אלי דלל– אינו נוכח
דני דנון– אינו נוכח
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
ווליד טאהא– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
יעקב טסלר– אינו נוכח
מאיר כהן– אינו נוכח
מירב כהן– אינה נוכחת
עופר כסיף– נגד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– אינה נוכחת
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
אבי מעוז– אינו נוכח
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יבגני סובה– אינו נוכח
אופיר סופר– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– אינו נוכח
עודד פורר– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– בעד
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– אינה נוכחת
יואב קיש– אינו נוכח
שלמה קרעי– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
שמחה רוטמן– אינו נוכח
עידן רול– אינו נוכח
יפעת שאשא ביטון– אינה נוכחת
אלעזר שטרן– אינו נוכח
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר אוריאל בוסו:
האם יש מישהו באולם שמעוניין להצביע וטרם קראו בשמו? אם כך, תמה ההצבעה. נא לספור.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אדוני היושב-ראש, בפעם הבאה זה גוש קטיף, בעזרת השם.
נאור שירי (יש עתיד):
שמענו עליכם, אלה שמפנים. תפנים את מקומך בהיסטוריה – הימין מפנה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אני מחכה שתבוא איתי לנטיעות בנגב.
נאור שירי (יש עתיד):
אני עוד אבוא.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
– – – קיבלת הזמנה רשמית.
נאור שירי (יש עתיד):
בינתיים מי שמפנה זה רק הימין. תבין את המקום שלך בהיסטוריה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אצלכם לעזוב את גוש קטיף – – –
נאור שירי (יש עתיד):
לא אצלכם, לא נעליים. תכנס את הקבינט. מה אתם צריכים קבינט – – –
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
מה אתה רוצה ממנו? הוא לא יודע להביא את השרים שלו להצבעה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
זאב, אם אתה אומרים שחוזרים לגוש קטיף, אז אני עושה – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
אם כן, רבותיי חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 40 בעד, 17 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 7) (ביטול איסור הכניסה לשטח בצפון השומרון והשהייה בו), התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה הראשונה ותחזור לוועדת החוץ והביטחון להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. בשעה טובה ובהצלחה, חברת הכנסת לימור סון הר מלך וחבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1606).]
(קריאה ראשונה)
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1609).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אוריאל בוסו:
אם כן, רבותיי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 140), התשפ"ג–2023, והצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 141), התשפ"ג–2023, במשולב, לקריאה הראשונה. אני מזמין את שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אבי דיכטר להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני השר.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
בוקר טוב. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, מילה אחת לפני שאני מציג את הצעת החוק, ברשותך – מילה על פרופ' אריה לוין, שהלך לעולמו והובא למנוחות אתמול. אני לא יודע אם יושבי הבית הזה, או בעם ישראל, יודעים מה תרומתו של פרופ' אריה לוין לביטחון מדינת ישראל. כולם בטוחים שפרופ' לוין חי את חייו באקדמיה ובהוראת הערבית. תרשו לי לומר לכם שפרופ' אריה לוין העמיד דורות של דוברי ערבית במדינת ישראל.
היו"ר אוריאל בוסו:
חברי הכנסת, אלו דברים שבטח לא תשמעו במקומות אחרים. חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב, אלו דברים שבטח לא תשמעי במקומות אחרים.
טלי גוטליב (הליכוד):
אה, סליחה, אדוני.
היו"ר אוריאל בוסו:
מאוד מעניין.
טלי גוטליב (הליכוד):
עומד פה גיבור ישראל.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
פרופ' אריה לוין העמיד דורות, לדעתי אלפי ישראלים שמדברים ערבית, ובזכות הערבית שאריה לוין הקנה להם – כולל עבדכם הנאמן – יכלו לתרום לביטחון המדינה תרומה אדירה. במונחים שרבים מחברי הכנסת מכירים אולי טוב יותר, הייתי אומר שפרופ' אריה לוין היה התעשייה האווירית לשפה הערבית. יהי זכרו ברוך. חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, קובע את הרכבם של מוסדות התכנון, ובהם המועצה הארצית לתכנון ובנייה, הוועדה לתשתיות לאומיות, הוועדות המחוזיות והוועדות המקומיות. נציגי שר החקלאות ופיתוח הכפר מונו לפי החוק לחברים במועצה הארצית מכוח החלטת הממשלה, ובשאר הוועדות – מכוח הוראות החוק. בהתאם להסכמים הקואליציוניים שנחתמו לשם כינונה של הממשלה השלושים-ושבע, נתקבלה ביום 5 בפברואר 2023 החלטת ממשלה מס' 109, שעניינה שינוי שם המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל למשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, העברת שטחי פעולה, העברת סמכויות משר לשר ותיקון החלטת ממשלה. לפי החלטת הממשלה, כלל הסמכויות הנתונות לשר החקלאות ופיתוח הכפר לפי חוק התכנון והבנייה יועברו לשר לפיתוח הנגב, הגליל והחוסן הלאומי. כמו כן נקבע בהחלטת הממשלה כי לשר החקלאות יהיו נציגים בכל גוף, כפי שהיו לו מכוח תפקידו עובר להחלטה, וכי לשם כך יפעל משרד החקלאות ופיתוח הכפר לביצוע תיקוני חקיקה כך שעל אף העברת הסמכויות, יישארו לו נציגים בכל הגופים לפי החוק, וזאת בלי לפגוע בסמכויות המועברות לשר לפיתוח הנגב, הגליל והחוסן הלאומי. מטרתם של התיקונים המוצעים היא ליישם את החלטת הממשלה. ההצעה משקפת את העברת הסמכויות של שר החקלאות לשר לפיתוח הנגב, הגליל והחוסן הלאומי מחד גיסא, תוך השארת נציגיו של שר החקלאות במוסדות התכנון כפי שנקבע בהחלטת הממשלה מאידך גיסא. יובהר שיש דחיפות בקידום החקיקה בנושא, כיוון שכיום פועלים מוסדות התכנון ללא ייצוג של משרד החקלאות בהם כבעבר, וזאת לראשונה מזה 60 שנה. תחום החקלאות הוא תחום ייחודי, שבו אין לאף נציג אחר בוועדות את ההבנה או את המומחיות הנדרשת, לא מקרב נציגי הממשלה ולא מקרב הנציגים האחרים. הדבר גורם לכך שמתקבלות בפועל או עלולות להתקבל במוסדות התכנון החלטות שכרוכות בפגיעה בחקלאות, לעיתים ללא צורך, בלי שניתנה הדעת על פתרונות המקדמים את יעדי התכנון ללא פגיעה בחקלאות, או שההחלטות מתקבלות באופן שאינו מדויק לעניין הסטנדרטים החקלאיים הנדרשים. בנוסף, חסרונם של נציגי שר החקלאות במוסדות התכנון גורם לכך שהדיונים נערכים בלי שניתנת בהם הראייה הכוללת של צורכי פיתוח הכפר, היבטי ניקוז ומניעת שיטפונות, ושל הממשקים בין אנרגיה מתחדשת לחקלאות. על כן, בתיקון החקיקה המוצע מבקשת הממשלה להבטיח את מעמדו המקצועי של משרד החקלאות ופיתוח הכפר בפני מוסדות התכנון כדי להביא לכך שבהליכי התכנון יישקלו גם שיקולי הגנה על החקלאות, ביסוסה ופיתוחה של החקלאות בישראל. אדוני היושב-ראש, באותו עניין, הממשלה מציגה הצעת חוק נוספת לעניין הרכבי מוסדות התכנון, שאף היא נועדה ליישם את ההסכמים הקואליציוניים להקמת הממשלה. ביום 5 במרץ 2023 ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לאשר את טיוטת החוק והטילה על משרד הפנים לפרסם תזכיר חוק לתיקון החוק אשר יכלול גם את נציגי משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות, לפי החלטת הממשלה מס' 137, מיום 19 בפברואר 2023. בהמשך לכך פורסם תזכיר חוק, והוא אושר אתמול בממשלה.
היו"ר אוריאל בוסו:
עושה לך אחר כך מבחן.
נאור שירי (יש עתיד):
אני מנסה לעקוב – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
אני אחר כך בוחן אותה על כל מה שאתה אומר.
נאור שירי (יש עתיד):
אני כבר בוורטיגו.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
להתחיל מהתחלה או – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
לא, לא, לא.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
להתחיל מהתחלה או שתעמוד בזה?
נאור שירי (יש עתיד):
– – – חופשי – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
לפיכך, אדוני היושב-ראש, הממשלה מביאה כעת את שתי הצעות החוק להצבעה במליאת הכנסת, וכמובן, אני קורא לכם לתמוך בשתי הצעות החוק. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה לשר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אבי דיכטר. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה.
קריאות:
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
רגע. איפה מגילת העצמאות?
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
הפעם נלך על משהו אחר.
היו"ר אוריאל בוסו:
שלא יקרא לנו איוב.
נאור שירי (יש עתיד):
כמה גובה.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
188. אדוני השר, ידידי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי את דבריה המרגשים של חברתי השרה אורית סטרוק, אבל במקביל גם שמעתי עוד כמה דברים – שמעתי את שר המשפטים לשעבר גדעון סער מתאר פה איך ראש הממשלה טוען שאז הוא היה ראש האופוזיציה, מצביע פעם אחר פעם בעד תוכנית ההתנתקות, פעם אחר פעם בעד תוכנית ההתנתקות, ושבוע לפני ביצוע התוכנית עוזב את תפקידו, כאשר הוא יודע שלפחות את יישובי צפון השומרון הוא יכול להוציא מהתוכנית ולא עושה את זה. וזה מתחבר למה שלא היה צריך לשמוע אלא מספיק לראות, מספיק לראות גם היום, מספיק לראות גם בקריאה הטרומית – שהייתה לפני שבועיים? מתי הייתה הקריאה הטרומית? ואז ראש הממשלה נתניהו בחר, בחר, למרות שהוא היה במשכן, בחר שלא להגיע להצביע, וגם היום הוא בחר שלא להגיע להצביע. וזה מתחבר למה שאמרה לי שבוע שעבר חברתי שרת המשפטים לשעבר אילת שקד. היא תיארה את המצב כשהיא הייתה שרת המשפטים בממשלתו של נתניהו, ושבוע אחרי שבוע, כל שבוע היא הביאה לוועדת השרים לענייני חקיקה את החוק שאנחנו הצבענו בעדו עכשיו, שבוע אחרי שבוע הביאה אותו, ושבוע אחרי שבוע ראש הממשלה נתניהו דרש להוריד את החוק הזה מסדר-היום.
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
הוא היה גם אז ראש אופוזיציה.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
דרש – – –
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
גם כשהוא היה ראש ממשלה הוא היה – – –
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
גם כשהוא היה ראש ממשלה, בהקשר של החוק של חומש, הוא היה ראש האופוזיציה. פעם אחר פעם במשך ארבע שנים, שבוע אחרי שבוע, ראש הממשלה נתניהו דרש להסיר את החוק הזה מסדר-היום, ולכן זה לא מפתיע בכלל שבקריאה הטרומית הוא לא נכח פה, וזה לא מפתיע בכלל שגם בקריאה הראשונה הוא לא נכח פה, וזה לא יפתיע בכלל שגם בקריאות הבאות הוא לא ינכח פה.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא יהיה, הוא יצביע נגד.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
אז לכל אלה שפה עכשיו, שבאו והצביעו בעד הדבר הזה: תזכרו תמיד מי לא היה כאן, מי היה שם, מי הצביע בעד ההתנתקות, מי לא מנע את מה שקרה ביישובי צפון השומרון ומי גם עכשיו מקפיד שלא להגיע להצביע בעד החוק הזה. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
איש עקרונות. איש עקרונות, מתן.
היו"ר אוריאל בוסו:
– – – השר מלכיאלי, שהוא מאריך את כהונתם של זקני העדה ומכבד אותם, את הרבנים.
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
מתן – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. יישר כוח, השר. מי לנו אם לא הרבנים הוותיקים. אחד מעלה, אחד מוריד.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
מה לעשות, אנחנו נמוכים.
קריאה:
זה במגמת עלייה – – –
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת, אני רציתי לדבר על דברים אחרים, אבל לא יכולתי להתעלם מההצגה של השר דיכטר את העברות הסמכויות האלה.
היו"ר אוריאל בוסו:
אתה יכול לחזור על זה?
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
השר דיכטר, אני חס וחלילה לא אומר שאתה מצחיק אותי, אבל מה שאמרת היה מצחיק. הוא היה מצחיק. אני אנסה להסביר ואני איתלה באילנות גבוהים, או בכל מיני שיחות – לא ציטוט מדויק, אבל תוך כדי שדיברת נזכרתי בכל מיני שיחות אחרות שהיו לנו, אולי מזמן, או שמעתי אותך בכל מיני אירועים. אני זוכר איזה משפט שאמרת – זה בטוח לא מדויק, אתה עושה את זה יותר טוב ממני: כשהרגליים בתנור והראש בקרח אז בפופיק נעים. זה – 1. הדבר השני: מה שלא פשוט, פשוט לא עובד. בשני הדברים האלה אני מניח שאתה מסכים איתי, ומה שהקראת פה על העברת הסמכויות פשוט לא עובד. זה קטע פשוט טרולי לחלוטין, ובמידה מסוימת אפילו בין מגוחך לפתטי – ההצגה של הדברים, ודאי לא אתה, אדוני. אני רוצה לעבור לנושא האחר, שהוא נושא עצוב, הוא נושא שמדיר שינה מעיניי ואני בטוח שגם מעיניך, הנושא של הפשיעה בחברה הערבית. הפשיעה בחברה הערבית, במשך שנים – הזנחה פושעת של מדינת ישראל. לפני שנה וחצי, משהו כזה, כשהממשלה הקודמת הוקמה, זה הפך להיות יעד מרכזי לטיפול. יש הרבה עבודה לעשות, ולא הייתה יומרה לאף אחד לעשות שינוי בסדרי גודל, בלוחות זמנים, אבל כן הייתה יומרה וכוונה ורצון ואכפתיות לעשות שינוי. וניצניו – אני אומר בזהירות – ניצניו התחילו בכמה מישורים. האחד זה במישור הנתונים. הנתונים מאוד מאוד קשים, היו גם בסוף 2022, וזו פעם ראשונה מאז 2014 שהיא גם נבלמה וגם ירדה. הממשלה הזאת קמה בשם דברים של משילות, ונחזיר, וביטחון, ונגב. כולנו זוכרים את הנאומים, את השאילתות שהייתי עונה לו פה, לכולם, על מה צריך לעשות, עם הביקורת המוצדקת של חברי הכנסת הערבים והביקורת המוצדקת מצד שני על דברים שלא עשינו מספיק טוב, וגם אני לא עשיתי מספיק טוב, אבל לא התיימרתי לספר סיפור לא נכון. הממשלה הזאת היא ממשלה של שקרים. היא לא עושה דבר וחצי דבר. מספר הנרצחים בינואר-פברואר, נכון להיום, הכפיל את עצמו. מי שאמור להיות אחראי לדבר הזה זה ראש הממשלה והממשלה, לא אדם שמתיימר לעשות משהו שאין לו מושג בו. צריך לדבר אל החברה הערבית, לא על החברה הערבית – –
היו"ר אוריאל בוסו:
משפט לסיכום.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
– – להידבר עם המנהיגים. אתה חושב, השר דיכטר, שמישהו הרים טלפון לראש מועצת כפר כנא, עיז אלדין אמארה, ושאל אותו: תגיד לי, מה קורה? מה קורה שם אצלכם?
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
או לנצרת? או לרהט? שום דבר. להגיד לך יותר מזה – גם ללוד איתמר כבר לא מגיע. לשום מקום הוא לא מגיע.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
ואתם, הבעיה הכי גדולה היא שאתם, לא אכפת לכם. אתם גם לא יודעים, אתם גם לא רוצים, ובעיקר בעיקר לא אכפת לכם. פשוט בושה וחרפה. אני אומר את זה לך על מנת שאולי, בהיכרותי איתך, תעביר את המסר למי שיושב בראש השולחן הזה, שיש לו אחריות והוא אף פעם לא לוקח אותה, הוא רק בורח ממנה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
ושוב אנחנו מתראים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איזו ממשלה גרועה ונוראית קמה במדינת ישראל. זה פשוט לא יאומן.
נאור שירי (יש עתיד):
זהו, אתה יכול לרדת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
כל דקה, כל שעה, מבינים יותר ויותר אזרחי מדינת ישראל שפשוט איבדתם את זה, לגמרי, אבל. הכותרת המרכזית בבחירות הייתה הנושא של טיפול ביוקר המחיה. זה הדבר שניגנו עליו כל הזמן. ביבי נכנס לסופר, תדלק את הרכב – לא יודע של מי אפילו – ודיבר כל הזמן על יוקר המחיה, כמה שהממשלה שלנו הייתה לא טובה. אז בואו אני אספר לכם איך ממשלת ישראל בשנת 2023 מטפלת ביוקר המחיה. חודשיים וחצי הממשלה עובדת קשה מאוד בטיפול ביוקר המחיה. אז מה החוקים שהעבירו או מנסים להעביר? זה כבר עובר קריאה ראשונה, טרומית, ועדות. חוק אחד זה חוק הנבצרות – מאוד מאוד קשור ליוקר המחיה.
נאור שירי (יש עתיד):
זה יקר להיות נבצר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
זה הכי חשוב ליוקר המחיה.
נאור שירי (יש עתיד):
יקר להיות נבצר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
באמצעות חוק הנבצרות, המחירים ירדו. החוק השני, שהוא מאוד מאוד חשוב לטיפול ביוקר המחיה, זה חוק התרומות. זה מאוד מאוד מאוד חשוב ליוקר המחיה. של מי?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
משפחת נתניהו.
סימון דוידסון (יש עתיד):
של משפחת נתניהו.
נאור שירי (יש עתיד):
אבל גם לתורמים, כי יש זיכוי ממס.
סימון דוידסון (יש עתיד):
כי בזכות חוק התרומות, מר ביבי קינג, או קינג ביבי, יוכל לקבל תרומות, וזה יעזור לו מאוד ביוקר המחיה. החוק השלישי שמאוד חשוב ליוקר המחיה זה חוק דרעי 1, אבל בגלל שחוק דרעי 1 לא מספיק הוריד את יוקר המחיה, הוסיפו את חוק דרעי – –
קריאה:
2.
סימון דוידסון (יש עתיד):
– – 2 – –
נאור שירי (יש עתיד):
1.5.
סימון דוידסון (יש עתיד):
– – שהוא מאוד ישפיע על יוקר המחיה, אדוני יוראי להב הרצנו. מאוד ישפיע.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
– – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
החוק הבא, שהוא באמת באמת ישפיע על יוקר המחיה, זה חוק מח"ש. הוא ממש יעשה שינוי אדיר ביוקר המחיה, כי כשחוק מח"ש יעבור, מילקי יעלה חצי מחיר, וגם הקוטג'. והחוק הבא שהם רוצים להעביר – כבר מדברים עליו והוא בהכנה – שהוא מאוד מאוד ישפיע על מי שאוהב את המטבח הצרפתי – פילה מיניון וכדומה – זה החוק הצרפתי, כי כשהחוק הצרפתי יעבור, כל המוצרים מצרפת יהיו מאוד מאוד זולים, ואז חבר הכנסת נאור שירי יוכל לחגוג עם אשתו במסעדה צרפתית כשהמחיר יהיה נמוך.
נאור שירי (יש עתיד):
אני לא אוכל בשר.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תבוא עם הרולקס למסעדה וזה יהיה פחות כסף.
קריאות:
– – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
והחוק הבא, שישפיע מאוד על יוקר המחיה – –
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
– – זה החלום הבא שלכם, זה חוק ההפגנות.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה.
נאור שירי (יש עתיד):
חבר הכנסת סימון – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
אז בואו אני אגיד לכם משהו, חברים, חבריי בממשלה – –
היו"ר אוריאל בוסו:
אל תיתן רעיונות.
נאור שירי (יש עתיד):
אכילת בשר מעלה את יוקר המחיה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
– – איך הצלחתם להיכשל כל כך מהר? כל כך מהר נכשלתם. תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
רק שתדע שאכילת בשר מעלה את יוקר המחיה.
היו"ר אוריאל בוסו:
חברת הכנסת השרה אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.
קריאות:
– – –
נאור שירי (יש עתיד):
תתבייש, אוכל בשר.
קריאה:
חמלה, חמלה – – –
קריאה:
בושה, בושה – – –
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. 05:36, בוקר טוב, כנסת נכבדה. חוק ההסדרים שמקודם בימים אלה כולל מכירת חיסול של המשרד להגנת הסביבה – חבל שהשרה לא נמצאת כאן להקשיב. אחד הפרקים הדורסניים ביותר בחוק הוא פרק קידום תשתיות לאומיות, שמשמעותו קידום תוכניות ענק כמעט ללא רגולציה סביבתית. בפרק מוצע לאפשר למנהל מערכת החשמל לקחת את תפקיד המשרד להגנת הסביבה ולאפשר לתחנות כוח לחרוג ממגבלות הזיהום בהיתרי הפליטה שלהן בעת חירום. 14 מתוך 20 המפעלים המזהמים ביותר במדינה הם תחנות כוח. איך ייתכן שבעידן של משבר אקלים מחריף, וכשאלפים סובלים מחולי וממוות בגלל זיהום אוויר – ורק צריך לשמוע את הנתונים למשל באשקלון – ניתן לתחנות כוח לזהם ללא הכרה, גם אם האפשרות ניתנת רק בעת חירום? והמשמעות של עת חירום יכולה להימשך חודשים רבים. ידעתם שיחידות 1 עד 4 באורות רבין מונעות על פחם מזהם ללא סולקנים ופועלות כבר חודשים רבים במתכונת חירום? הפרק מציע גם להפריט את הייעוץ הסביבתי בוועדות התכנון המקומיות והמחוזיות, וכך מוציא את הגורמים נטולי האינטרסים ובעלי ההתבוננות התכנונית של המשרד להגנת הסביבה שנמצאים בוועדות ומחליף אותם ביועצים שאינם מתמצאים בתכנון הכולל. כך נפתח פתח לתכנון שנוגד את האינטרס ארוך הטווח לבלימת משבר האקלים וטובת הציבור. פרק תשתיות לאומיות קובע גם שתוכניות תשתיות גדולות יהיו פטורות מאישור ממשלתי. גם כאן מדובר בפגיעה אנושה ביכולת של המשרד להגנת הסביבה להתנגד לתוכניות ולהשפיע על תכנונן. תכנון שלא לוקח בחשבון את משבר האקלים הוא לא תכנון שמיטיב עם האוכלוסייה. תכנון כזה יגרום לכך שהאזרחים יסבלו יותר מהשלכות משבר האקלים בעתיד. מכירת חיסול של המשרד להגנת הסביבה היא מכירת חיסול של החיים שלנו, של הילדים שלנו. הצעדים הדורסניים לא נגמרים רק בחוק ההסדרים, הם ממשיכים עם כוונת השר לביטחון לאומי להעביר את המשטרה הירוקה והסיירת הירוקה למשרדו.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
הן עברו, מטי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
עברו, כן, ברור. מדובר בעצם בזרועות אכיפה מרכזיות שהיו בעבר במשרד להגנת הסביבה וברשות הטבע והגנים. העברתן למשרד לביטחון לאומי פותחת פתח לעירוב שיקולים פוליטיים פסולים בפעילותן. אז אני קוראת לממשלה לסגת מהמהלכים שיפגעו במשרד להגנת הסביבה לטובת העתיד של כולנו, לטובת עתיד מדינת ישראל.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
ואני גם קוראת לשר החקלאות לשמור על העוצמה ועל הכוח של משרד החקלאות במוסדות התכנון. היה קצת מביך לשמוע איך סמכויות ניתנות למשרד לא רלוונטי. צריך לשמור על החקלאות ועל עצמאות התכנון של משרד החקלאות.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם שלפני כמה שעות הייתי במשרד וברקע ערוץ הכנסת היה פתוח, כמובן. אני שומעת בחצי אוזן את מה שקורה במליאה, ואני קולטת שהתחיל איזשהו ויכוח שגרם לי כמובן להרים את העיניים מהמחשב. אני רואה את חבר הכנסת נאור שירי עומד מעל הדוכן וזועק את זעקת הפריפריה והשכבות החלשות – ואני כמובן מזדהה עם כל מילה שאמרת. הוא שואל את אמסלם איך הוא מעז להתבכיין על המצב בפריפריה החברתית והגיאוגרפית בזמן שהם אלה שמנהלים את המדינה הזאת למעלה מ-20 שנה. אז אמסלם אמר איזשהו משפט שהצליח להפתיע אותי, ובואו נגיד שאין לי כאלה ציפיות גבוהות. הוא אמר לנאור בתגובה: צודק, היינו צריכים להחליף את בית המשפט לפני 20 שנה. זה מה שהוא אמר. ברוב חוצפתו הוא מעז להאשים את בית המשפט בעובדה שהם נכשלו בקידום הפריפריה והשכבות החלשות. אני רוצה לפנות לאמסלם. אמסלם, נשמה, התבלבלת. לא חסרים דברים שהייתם יכולים לעשות בלי שום קשר לבית המשפט, ואני אתן לך כמה דוגמאות: יכולתם לתכנן את מערך הרופאים בפריפריות; יכולתם להקים בית חולים נוסף בנגב; יכולתם להקים חדר מיון קדמי בקריית שמונה; יכולתם ליצור מערך רכבות מהירות בין הפריפריה למרכז; יכולתם להקים את שדה התעופה בנבטים; יכולתם לפתור את בעיית הכלבים המשוטטים בנגב ובגליל; יכולתם לקדם העדפה מתקנת לבני המקום באקדמיה; יכולתם להגדיל את מלאי הדיור הציבורי במקום לייבש אותו ולזרוק משפחות לרחוב; יכולתם להשקיע בנוער בסיכון; יכולתם לקדם תוכניות הסדרה ביישובים הבדואיים. אפס מודעות, אפס לקיחת אחריות. מה עצר אתכם 20 שנה מלפעול למען הפריפריה? לא משנה מה קורה ולא קורה במשמרת שלכם, אתם ישר מחפשים את מי להאשים. איראן, סעודיה? בנט אשם. פוליטיקאים עבריינים? בג"ץ אשם. אין מזרחים ב-8200? האליטה האשכנזית אשמה. על אסון מירון מישהו מכם מתכוון לקחת אחריות מתישהו? איכשהו? ברשותכם, במחווה לנאור אני אסכם את הנאום בציטוט משיר של רביד פלוטניק וסימה נון, שנדמה שנכתב בדיוק עליכם ובשבילכם: "והלילות, הלילות ארוכים / ניסיתי כמיטב יכולתי רק לחפש, לחפש אשמים / זאת לא אשמתי / זאת לא אשמתי". תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה, יעלה ויבוא.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר אבי דיכטר, השר דיכטר, אני אשמח אם תאזין לדבריי, כי אני באמת כמעט בכל נאום מבקש לשאול את חברי הקואליציה, את השרים שנוכחים פה, בוודאי אותך, כי שימשת בתור ראש שב"כ ואתה יודע מה המשמעות של שמירה על הדמוקרטיה – אני רוצה לשאול אותך, השר דיכטר, אחרי ההפיכה המשטרית, אחרי שחבילת החוקים הזאת תעבור, איזה בלם אחד, השר דיכטר, יהיה על כוחה של הממשלה לעשות מה שעולה על דעתה, מה שעולה על דעתכם. אתה יודע, בדמוקרטיה יש איזונים ובלמים על כוחו של הרוב לעשות, לממש את כוחו. יש מדינות שיש בהן שני בתים בפרלמנט, יש חוקה, יש מגילת זכויות אדם, יש כפיפות לבית משפט עליון לזכויות אדם, במיוחד באירופה. בישראל יש בלם אחד על כוחה של הממשלה, ושמו בג"ץ. אחרי ההפיכה המשטרית, מי שישתלט על בית המשפט העליון הוא הממשלה. לכן אני רוצה לשאול אותך, השר דיכטר. אני באמת שואל, לא כדי להתריס, לא כדי להטריל, כי אני באמת רוצה להבין: בתור דמוקרט, בתור מי שהיה ראש השב"כ, שאמון על שמירה על המנגנונים הדמוקרטיים במדינת ישראל, איזה בלם ייוותר פה על כוחה של הממשלה לרמוס את הזכויות שלנו? אבי, אני באמת שואל, לא כדי להתריס ולא כדי להטריל: מה יהיו האיזונים, מה יהיו האיזונים והבלמים שתשאירו לדמוקרטיה הישראלית שיגבילו את כוחה של הממשלה? מי יגן על להט"בים, על נשים, על מיעוטים, מפני הדורסנות של הממשלה? אנחנו צריכים לסמוך על טוב ליבם של 61 חברי הכנסת? אנחנו אמורים לסמוך על זה שתקומו בבוקר ותגידו: נראה לנו שנשמור על הזכויות שלכם היום להיות, לחגוג, ליצור, לחלום, להיות? השר דיכטר, איזה בלם יישאר פה?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
אני יכול להבטיח לך דבר אחד – זה ייעשה בצורה הרבה יותר אחראית ממה שנעשה בתקופה שלכם, שהפקרתם שטח ריבוני של מדינת ישראל למדינת אויב.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
איי, השר דיכטר.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
בלי להביא לדיון בכנסת. זה יהיה לדיראון, לדיראון.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
השר דיכטר, השר דיכטר.
נאור שירי (יש עתיד):
תבטלו את ההסכם.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
אתה יודע – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
השר דיכטר, אתה עושה, אתה עושה – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
רגע, אתה ביקשת ממנו כאחראי לתת תשובה, וכשהוא נותן לך את התשובה, אתה כבר מבטל את זה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
לא. כי הוא עושה ווטאבאוטיזם.
היו"ר אוריאל בוסו:
או שאתה מכבד את דעתו באמת, כמי שהיה ראש השב"כ, או שאתה אומר: אם התשובה נוחה לי אז אני – – –
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני לגמרי מכבד את השר דיכטר. אבל השר – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
משפט לסיכום.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
השר, התרבות של הווטאבאוטיזם הזה היא לא מתאימה. אתה יודע, חצי מיליון איש יוצאים לרחובות – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
בעיני המתבונן.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
חצי מיליון איש יוצאים לרחובות, מאות אלפים יוצאים שבוע אחר שבוע.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני באמת לא מצליח למצוא תשובה. הבלם שאתה נותן לי הוא מה שעשינו עם הסכם הגז עם לבנון, הבין-לאומי? בעיניי הוא היה הסכם מצוין. אני ישבתי בכמה דיונים בוועדת חוץ וביטחון – ראש השב"כ, הרמטכ"ל. מה הקשר בין זה לבין בלם אחד שייוותר על כוחה של הממשלה אחרי ההפיכה המשטרית? מה הקשר?
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
– – – יותר חזקה, יותר אמינה, יותר אמיתית מהפקרת שטח ריבוני למסירה למדינת אויב.
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת יוראי, יהיו לך עוד הזדמנויות במשך היום.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני רק אומר שוב, אדוני, אני באמת מציף חשש כבד.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אתם לא משאירים בלם אחד על הכוח שלכם. זה מסוכן.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אתם פשוט מפקירים, אבי, אתם מפקירים את אזרחי ישראל ללא הגנה חוקתית על זכויות יסוד. זה מסוכן.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – לא נוכחת. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. אחד מעלה, אחד מוריד. שיגעתם את העמוד.
נאור שירי (יש עתיד):
מה אני אעשה, אני נמוך. מה, אתה חושב שאני לא מתבאס מזה כל יום? מתבאס. לא צריך לשים לי את זה בפנים. אני שוב נשבע לך שאני באתי לדבר איתך על הלכות המלחמה בספר דברים, אבל לא יכולתי להישאר אדיש – 1. זה לתשובתו של השר דיכטר – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
יש לנו עוד לילה ארוך.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר גמור. אז אני אומר, אני רק מציין את זה שבאמת באתי לדבר על הלכות המלחמה. קודם כול, אני לא יכול להישאר בלי תשובה לשר דיכטר. אני חושב שאם אתם באמת מתוך אחריות לאומית ודאגה להפקרות שנעשתה בממשלה הקודמת, מצופה מהממשלה הזאת לבטל את ההסכם. כבוד השר, דיכטר, תבטלו את ההסכם, מה הבעיה? אם תגיד שיש בעיה – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
שמעון פרס, עליו השלום, הייתה לו אמרה.
נאור שירי (יש עתיד):
אחת?
היו"ר אוריאל בוסו:
שנייה. השר, אני רק אגיד לכם, אם אתם מנהלים איתו דו-שיח וזה על חשבון הזמן, זה בסדר.
נאור שירי (יש עתיד):
הכול בסדר, מה עכשיו אנחנו? עד שיש פה דו-שיח בין קואליציה לאופוזיציה, גם את זה רוצים לחסל. אחרי זה תגידו שאנחנו לא באים בנפש חפצה. מ << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מצוין, אין בעיה, אבל במסגרת הזמנים.
נאור שירי (יש עתיד):
בבקשה, בבקשה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
האמרה שלו הייתה כדלקמן: אפשר לעשות מביצה חביתה אבל אי-אפשר לעשות ביצה מהחביתה.
נאור שירי (יש עתיד):
ניסחת את זה טוב. צפיתי תשובה בסגנון.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
שברתם את הביצה, ועכשיו להחזיר את זה למצב של ביצה זה כבר סיפור מורכב מאוד.
נאור שירי (יש עתיד):
צפיתי את התשובה, ואני רק רוצה להזכיר: בהסכם הגרעין עם איראן, שנעשה עם מעצמות, לקחו אחורה פנה וביטלו אותו.
היו"ר אוריאל בוסו:
התחילו עם האדם הלא-נכון.
נאור שירי (יש עתיד):
אני חושב שגם זה – אבל עזבו.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
– – – לצערי, אנחנו לא צד.
נאור שירי (יש עתיד):
נכון, אבל עדיין ביטלו הסכם כזה, שהוא הסכם הרבה יותר משמעותי. אבל אני לא רוצה להיכנס לזה, כמובן, אני לא אשכנע אותך. אני רק רוצה לומר למה הממשלה הזאת הכי מטורללת בעולם. שימו לב: לוקחים שר שהיה ראש שב"כ, שר לביטחון פנים, איש עם טונה וחצי של זכויות בחברה הישראלית, בטח במובן הביטחוני, ומה שמים אותו? בתקופה ביטחונית, בטח בפנים, מאתגרת במיוחד, מה עושים איתו? שמים אותו שר החקלאות, החקלאות, לוקחים מישהו שהוא בדוקאי של אותו ארגון ששר החקלאות עמד בראשו ושמים אותו השר לביטחון לאומי. עכשיו, עזוב את זה. אז לוקחים את אותו שר חקלאות – מורידים מהמשרד שלך כל הזמן סמכויות. מדובר פה על החלטה 109. החלטה 109 מעבירה את הסמכויות שלך – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
אני רוצה להחכים אותך. במדינת ישראל היו שלושה ראשי ממשלה שהיו בעברם שרי חקלאות: ראש הממשלה שמיר, ראש הממשלה אשכול, ראש הממשלה שרון.
נאור שירי (יש עתיד):
למה זה להחכים?
היו"ר אוריאל בוסו:
א. לא לזלזל בשר החקלאות. דבר שני – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
אני לא מציע לך לזלזל – – –
נאור שירי (יש עתיד):
לא, חלילה. חלילה, ההפך הגמור. אני ממש לא מזלזל בזה.
היו"ר אוריאל בוסו:
השר דיכטר, בכל תפקיד שהוא נמצא, הוא רואה בו שליחות של ממש, לא בכותרות.
נאור שירי (יש עתיד):
אני ממש לא מזלזל, נהפוך הוא. לוקחים את משרד החקלאות – מילא שמו אותך בתפקיד הזה, כשאני חושב שאתה יכול לעשות הרבה יותר – –
היו"ר אוריאל בוסו:
משפט לסיכום, תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
– – משר הפיתות והפיקות והטיקטוק. אתה יכול לעשות הרבה יותר.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה.
נאור שירי (יש עתיד):
באמת משפט, באמת משפט. אתה רואה, כל פעם מפריעים לי.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אל תנסה לעשות מניפולציות. השר מבסוט.
נאור שירי (יש עתיד):
"אל תנסה לעשות מניפולציות"? קראת את ההחלטה הזאת? אתה מדבר על מניפולציה? אתם לא יודעים להגיד מה אתם עושים פה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת אלמוג.
נאור שירי (יש עתיד):
אם אתה רוצה לדעת מי הנציג בוועדת תכנון ובנייה שהיה אמור להיות אחראי – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת אלמוג כהן.
נאור שירי (יש עתיד):
בבקשה תן לי לסיים. זה לא על זמני, את זה אני לא מקבל על זמני.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה, חבר הכנסת. נא לרדת.
נאור שירי (יש עתיד):
לא לא לא, הוא הפריע לי למשפט האחרון שלי, והוא בא שוב לצלם.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
נאור, סגן – – –
נאור שירי (יש עתיד):
אין לי שום בעיה עם הסגן. אין לי.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
סטילס מותר לצלם.
סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול:
– – –
נאור שירי (יש עתיד):
למה אתה כזה, בהרגשת קיפוח, נשמה?
היו"ר אוריאל בוסו:
משפט לסיכום.
סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול:
לא סיפורים, דבר לעניין. אל תדבר על שרים, אל – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
סגן השר, משפט לסיכום והוא יסיים.
נאור שירי (יש עתיד):
אני שמח שקודם כול זה עורר עניין. אני רוצה לומר לכם, כנציגי משרד החקלאות, לקחו מכם את הסמכויות שאמורות לייצג את המשרד שממנו אתם מגיעים והעבירו – לאיזה משרד? למשרד לחוסן לאומי. מה זה המשרד הזה?
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
הנגב והגליל והחוסן הלאומי.
נאור שירי (יש עתיד):
מעולה, וואו, החוסן הלאומי. לקחו סמכויות של משרד החקלאות, שאמור לייצג סקטור משמעותי מאוד, בעל חשיבות, והעבירו את זה לחוסן לאומי. למה? למה? איזה מטורללים אתם, יא אללה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה.
סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול:
תצביע על הצעה, תתקן את זה.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה רוצה את ההצעה הזאת? לוקחים לך את כל הסמכויות.
סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול:
תצביע. אל תקשקש, תצביע.
נאור שירי (יש עתיד):
– – –
סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול:
נאור, נאור, אני צועק לך. תצביע, אל תעשה פוליטיקה.
נאור שירי (יש עתיד):
אני אעשה מה שאני רוצה. אתה לא תגיד לי מה לעשות, אדוני היקר.
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.
סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול:
תצביע ואל תקשקש.
נאור שירי (יש עתיד):
אני לא שואל אותך מה לעשות ומה לדבר.
סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול:
אל תציע הצעות – – –
נאור שירי (יש עתיד):
שמעת? אני אציע הצעות, אני אגיד מה שאני רוצה ואתה תתמודד עם זה.
סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול:
– – –
נאור שירי (יש עתיד):
זאת המציאות שלך.
סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול:
אל תספר סיפורים שכואב לך.
נאור שירי (יש עתיד):
אני גם אספר איזה – – –
סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול:
– – – תצביע ואל – – –
נאור שירי (יש עתיד):
אני לא שואל אותך מה להגיד, שמעת? לא שואל אותך מה להגיד. לא שואל אותך מה להגיד, תבין את זה. זה הכול.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
אני שוב אגיד לך שאני לא שואל אותך מה להגיד, גם לא מה להצביע. סגן השר לכלום ושום דבר.
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר'ה, 05:55 ותראו איזה אנרגיות. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, תראו, בגלל השעה כנראה ובגלל הזמן שאנשים נמצאים כאן, העצבים יוצאים ולא מתרכזים כמו שצריך, לכן אולי צריך לעשות איזו אתנחתה קצת. אולי לעשות שירה, אולי לעשות משהו, ככה שאנשים יתעוררו וקצת יירגעו. אבל אני רוצה לדבר – האמת, התלבטתי על איזה נושאים לדבר. האם לדבר על תכנון ובנייה בחברה הערבית או לדבר על המדד של הדמוקרטיה של המכון לדמוקרטיה? אז אני אקח משניהם, ככה בקצרה. המכון הישראלי לדמוקרטיה מזה 20 שנה מוציא את מדד הדמוקרטיה הישראלית. הדוח פורסם בתחילת השנה, בינואר 2023, וכותרת הדוח הייתה: ירידה מתמשכת באמון הציבור במוסדות המדינה. אז הסתכלתי לראות אם מדדו כמה מוסדות בתוך המדינה ובדקו את האמון של הציבור באותם מוסדות. עשיתי השוואה בין האמון של היהודים לבין האמון של הערבים במוסדות המדינה, ונעבור עליהם. לא לקחתי את הכול, לקחתי כמה מוסדות. התחלתי בבית המשפט העליון, ונדבר על שנת 2022. אצל הנשאלים היהודים, בעצם ל-42% יש אמון בבית המשפט העליון. אצל הערבים זה 39%, אז המספרים קרובים יחסית. אם אנחנו עוברים למשטרה, אז 35% מהיהודים, יש להם אמון במשטרה, ואצל הערבים ירידה דרסטית – 17%. אנחנו נעבור לממשלה. אז היהודים, האמון שלהם בממשלה זה 24% ואצל הערבים זה 17%. אם אנחנו מסתכלים על מפלגות, אצל היהודים ל-8.5% יש אמון במפלגות ואצל הערבים זה 10%. אבל יש הסכמה אצל כולם, הם מסכימים שלבית המשפט העליון תהיה סמכות לבטל חוקים שהכנסת חוקקה אשר מנוגדים לחוקי-היסוד. כאן, בקרב יהודים, ל-51% מהיהודים יש אמון שלבית המשפט יש את הסמכות לבטל חוקים שנוגדים את חוקי-היסוד. אצל הערבים זה 87%. זאת אומרת, עדיין אצל הערבים רואים את בית המשפט העליון כמבצר האחרון שיכול להגן על החברה הערבית בתוך המדינה. אני סיימתי. תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. השעה 06:00, ואנחנו דנים בהצעת חוק של תכנון ובנייה. אנחנו כל יום בנגב, הערבים הבדואים בנגב מתעוררים ליום חדש, לא תכנון ולא בנייה, רק הריסות. אני כמעט בטוח שעוד שעתיים, שעתיים וחצי, גם אני וגם חברי ואליד אלהואשלה נקבל או שיחת טלפון או ווטסאפ שיש דחפורים בדרך להרס בית באחד היישובים. אם אין דחפורים, אני בטוח שיש פקחים בדרך לחלק עשרות צווי הריסה. המחזה הזה, אנחנו רואים אותו כמעט כל יום בנגב בתקופה האחרונה. הצעת החוק שבאה היום והתיקון המוצע באים בהמשך להסכמים קואליציוניים שמבוססים על אידיאולוגיה מאוד גזענית. ההסכם הקואליציוני מדבר בצורה ברורה על הצעת החוק הזאת. הם מדברים על שינוי מאזן דמוגרפי והם מדברים על שמירת הקרקע – שינוי מאזן דמוגרפי לטובת היהודים בנגב ובגליל ושמירת הקרקע מפני האויבים שרוצים להשתלט עליה. לכן אנחנו מתנגדים להצעת החוק הזאת, שבאה ומבוססת על אידיאולוגיה גזענית שרואה בבעלי המקום, בעלי הקרקע, כאויבים, ורוצה להילחם בהם מתוך ועדות התכנון הארציות והמחוזיות. הדרישה שלנו כאוכלוסייה ערבית, גם בגליל וגם בנגב, היא שאנחנו נקבל ייצוג הולם בוועדות התכנון והבנייה, גם הארצית וגם המחוזית, כי בוועדות האלה מתקבלות החלטות מרחיקות לכת לגבינו כאוכלוסייה. אני לסיום אתן דוגמה אחת ברורה לתכנון בנגב, תכנון גזעני, תכנון ליהודים ותכנון לערבים.
היו"ר אוריאל בוסו:
משפט סיכום.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
ניקח את המועצות האזוריות נווה מדבר ואל-קסום וניקח את כל המועצות האזוריות היהודיות בנגב ונראה את התכנון השונה. בכל המועצות האזוריות היהודיות בנגב יש רצף טריטוריאלי בשטח שלהן. בשתי המועצות האזוריות הבדואיות אין רצף טריטוריאלי.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
לכן, הגיע – – –
קריאה:
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה, חבר הכנסת עטאונה.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
באל-קסום ובנווה מדבר אין רצף טריטוריאלי, יש מובלעות של היישובים. במועצות האזוריות היהודיות יש רצף בכל השטח. לכן צריך ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית – –
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה על הדברים.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
– – בוועדות האזוריות והארציות, וכן לתכנן באופן שווה לכל האזרחים. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חבר הכנסת השר שלמה קרעי – אינו נוכח; חבר כנסת משה גפני – אינו נוכח. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
עד שבנו שכונה שלמה בשגב שלום, אי-אפשר להעביר לשם את האנשים. יש שם תביעת בעלות על הקרקע.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
לא שאלו את האנשים כשתכננו.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אה, לא שאלו? אז מי תכנן?
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
הגיע הזמן לשתף את האנשים בתכנון – – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
די, נו. אתה אינטליגנט, די, מספיק. כשבאה משפחת אבו עסא, אומרת: השטח הזה שלי – – – מה זה קשור?
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת אלמוג, אל תדליק לי עכשיו את כל המליאה בשעה כזאת. תודה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
לא, אנחנו מדברים על הנגב.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב בראש, כנסת הנכבדה, סבאח אל-ח'יר, יא ערב.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
סבאח א-נור, יא – – –
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומרת בערבית: בוקר טוב, ערבים. אין כוח אלא באלוהים.) אוקיי, נחזור לתכנון ובנייה. אני אמשיך את הקו של אחי יוסף. במדינה הזאת התכנון מתחלק לשני כיוונים. כיוון אחד – לפיתוח, לאסטרטגיה עתידית, לעשייה, לדברים טובים, להובלה למקומות יותר מאפשרים. יש תכנון מסוג אחר, שהוא נדבק לחברה מסוימת מזה 74 שנה: איך להדיר, איך לקפח, איך להרוס, איך לצמצם ואיך לא לאפשר להרחיב את היישובים. אף יישוב ערבי לא נבנה מאז קמה מדינת ישראל. לא רק זה, כל הניסיונות של הרשויות הערביות, והם רבים, לקבלת הרחבה ביישובים, הרחבת תחומי שיפוט, תמיד נמצאים בצד. משאירים אותם שנים על גבי שנים, מחכים לרגע שמישהו בלית ברירה בונה באדמה שלו שהיא על שמו, שיכולה להיות תחומה מטרים מסוימים מהאזור של הבנייה ואין לו אפשרות אחרת, ואז התכנון של המדינה הוא להרוס. אחר כך באים ושואלים למה הערבים כאילו לא מתנהגים והולכים לפי החוק. אנחנו כן רוצים לכבד את החוק, אבל קודם כול שהחוק יכבד אותנו כאזרחים שיש לנו זכות מלאה לבנות בתים ולבנות משפחות ולהיות גם אדונים באדמה שלנו.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה. תודה רבה לחבר הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח. חברת הכנסת דבי ביטון. אפשר לוותר.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
דבי, דבי.
דבי ביטון (יש עתיד):
כן, אלמוג, אתה יותר מדי רענן ב-06:00. למה אתה לא מתפלל עם החבר'ה שם? הלכתי לשתות, לא היה לי איך לעבור. הרגשתי לא נוח. הפרסה הפכה להיות בית כנסת? לא הבנתי.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אני להתפלל? אני מתפלל? מה זאת הכפייה הזאת? אני מתפלל לאלוהים שלי, זה יאיר לפיד.
דבי ביטון (יש עתיד):
זה מקסים לראות טליתות בבוקר – – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
– – – לא רואים אותו – – –
דבי ביטון (יש עתיד):
מה אתה רוצה, אתה, עכשיו? מה קשור עכשיו? אלמוג, תגיד, יש לך בעיה של קשב וריכוז. שאלתי שאלה פשוטה. הלכתי להכין לשתות. מאוד התרגשתי לראות את הטליתות, החבר'ה מתפללים, אבל אתה יודע, פחות היה לי נוח לעבור. השאלה הנשאלת אם שם צריך להתפלל, כשבית הכנסת הוא מטר מאיתנו. אני שואלת אותך באמת. זה לא נוח.
היו"ר אוריאל בוסו:
איפה בית הכנסת – מטר? איפה בית הכנסת?
דבי ביטון (יש עתיד):
כאישה, כאישה זה לא נוח לי, אבל זה יפה ובאהבה אני מקבלת את הברכה, רק שיתמקדו וייתנו לנו לעבור.
היו"ר אוריאל בוסו:
ברכת כוהנים, אלמוג.
דבי ביטון (יש עתיד):
ברור, בחוץ הם מתפללים. אז שאלתי את אלמוג, במקום לצעוק כאן למה הוא לא הולך להתפלל.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
כשאת עברת שם את כיבדת את הקדוש ברוך הוא.
דבי ביטון (יש עתיד):
אז יש לי הילה?
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
והם כיבדו אותך הרבה יותר.
דבי ביטון (יש עתיד):
מעולה. אם זה כך, אז הם קיבלו אישור. בוקר טוב. אז אלמוג ער ואני רגועה. האמת היא שאני רוצה להתייחס לאירוע מכוער שנחשפנו אליו, באמת שוב גזענות – מורות בבית ספר שפותחות קבוצת ווטסאפ, מנתיבות. בית ספר דתי על שם זבולון המר, שהיה שר החינוך. הן מחליטות לקרוא לקבוצה "טיול שנתי שחורות" – כך הן כינו תלמידות מהקהילה האתיופית, קבוצה שבה התייחסו בצורה פוגענית לתלמידות האתיופיות, קבוצה שבה בעצם כל חטאן של התלמידות שזה צבע עורן. איתרע מזלן של המורות והתנהלותן הבזויה התגלתה עת בכיסא אחורי ישבו התלמידות, אשר נדהמו למראה עיניהן, ובחוכמתן, וטוב שעשו כך, תיעדו את החרפה. תתארו לכם את ההשפלה שחשו התלמידות מהמורות, שאמורות להיות להן מורות לחיים, מערכת חינוך שאמורה להעצים, לחזק ולתת להן את הכלים לעתיד. אומר מעל בימת הכנסת שאני בזה למורות, שפעלו בצורה מחפירה, ולטעמי אין להן שום מקום במערכת החינוך. כמו כן, אני מחזקת את התלמידות, אשר מעוררות השראה. במעשיהן הן פעלו למען מיגור תופעה נלוזה. בגילוי לב אומר שמעולם לא חשתי התנהגות גזענית. לא זו בלבד, לפעמים אני אפילו דוחה את ההתבכיינות בנושא. לצערי, לנוכח מה שאני רואה, אני מתחילה להיות מוטרדת שכנראה שיש לנו, וצריך לטפל בתופעה הזאת.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. אני מצטרף לדברים. ראינו שגם שר החינוך דיבר בצורה מאוד ברורה בנושא. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. את רואה, גם לפנות בוקר אפשר לומר דברים חשובים שחשוב שייאמרו.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני רק רוצה להצטרף לזעזוע מהמקרה הזה. אני ראיתי בטלוויזיה כתבה על איך גילו התלמידות מה שהמורות שלהן אמרו עליהן בקבוצת הווטסאפ, והזדעזעתי לשמוע על זה. אנחנו אמורים להזדעזע בכל פעם מחדש. אבל אני רוצה להזכיר לכולם: זה לא התחיל היום וזה לא ייגמר היום. לצערי הרב, הגזענות היא תופעה מאוד מכוערת הנמצאת בתוך החברה הישראלית, והיא מתגלה ומבצבצת בכל פעם מחדש, אם זה נגד ערבים, אם זה נגד יוצאי אתיופיה, אם זה נגד יוצאי ברית המועצות לשעבר ונגד כל מיני קבוצות, גם נגד יהודים מזרחים. בכל פעם היא מקבלת צורה אחרת, והיא לא תגלית של היום. אבל האמת היא שאני עדיין בסוג של הלם מהחוק שרק עכשיו עבר בקריאה הראשונה, ואני עדיין זוכרת את הסערות שהיו בכנסת כאשר עבר החוק – אז קראו לו ההתנתקות, ואני שואלת את עצמי איך יכול להיות שבכנסת מחזירים את הגלגל אחורה, מכריזים על זה שרוצים להמשיך ולמסד את הכיבוש ולהפוך אותו לקולוניאליזם מאוד ברור וזה עובר בשקט, ומי שקוראים לעצמם אופוזיציה גם כן תומכים ונלהבים ומברכים על הצעת החוק הזו, לפחות חלקים מהאופוזיציה. איך יכול להיות שהחלקים האחרים מהאופוזיציה לא רואים בזה נושא ששווה להישאר ולהילחם עליו? אני שוב אומרת את זה, כי בסופו של דבר כל מי שנלחם על היות ישראל דמוקרטית, שכח כנראה שלצד הדמוקרטיה שהייתה ליהודים ורק ליהודים, ועדיין רוצים להילחם שהיא תישאר ליהודים, קיימים 22% מאזרחי המדינה שלא נהנו מהדמוקרטיה הזו. להפך, הם הודרו וקופחו לאורך השנים, והדוגמאות רבות. דמוקרטיה כזאת לא נקראת דמוקרטיה כאשר היא נשענת על המשך כיבוש ורצון להמשיך אותו.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
איך אפשר לכבוש את מה ששלך, אדוני?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, מיום חמישי שעבר דנה המועצה הארצית לתכנון בצירוף שני נציגים מהממשלה; אחד מהם הוא השרה סטרוק. כמובן, לא ניתנה הארכה מספקת, אבל לא על ההארכה אני רוצה לדבר אלא על המהות: שני נציגים, שאחד מהם הוא סטרוק, במועצה הארצית לתכנון ובנייה שמלכתחילה לא הטתה אוזן לצרכים של הציבור הערבי. התכנון במדינת ישראל הוא תכנון ציוני אידיאולוגי. אין תכנון אזרחי. לכן בדרך כלל גם נציגי הציבור הערבי מודרים מההחלטות, ועכשיו באה ההצעה הזאת כדי להקצין עוד יותר באמצעות מינוי עוין לציבור הערבי, בעיקר בנגב. אבל יש התנגדות רחבה של ארגוני המהנדסים, אדריכלים וכדומה, בשל קוצר הזמן ובשל כך שלא ניתנה להם ארכה מספקת כדי להתנגד. אני רוצה לברך את חברי הכנסת בליאק ושלי מירון. אני רוצה להעריך את העובדה שהם נשארו עד שעות כאלה כדי להצביע על חוק ההתנתקות. לא יודע מה הצבעת, אני מניח שאתם נגד. אבל בכל זאת סיעה של 25, 26, 27, אני לא יודע כמה, שנשארים בה שני נציגים, מבחינה פרופורציונלית זו הקרבה בשעות כאלה, 05:00, 06:00. אבל האמת היא שחבל מאוד שלא כולכם נשארתם כדי להצביע נגד החוק של ההתנתקות. זו אמירה אידיאולוגית, זו אמירה פוליטית – להצביע בעד, למשל, אם אתם מסכימים, נגד, אם אתם מתנגדים, או להימנע; לא להיות בבית.
אופיר כץ (הליכוד):
על מי אתה מדבר? לא שמעתי על מי.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה, חבר הכנסת טיבי.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני אומר את זה כי לפעמים אנשים מטיפים לנו מוסר. אני לא אוהב את זה.
אופיר כץ (הליכוד):
לא, לא שמעתי על מי אתה מדבר.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני לא אוהב שאנשים מטיפים לי מוסר. לצערי, אני לא מתכוון אליך. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה.
אופיר כץ (הליכוד):
על מי הוא מדבר?
היו"ר אוריאל בוסו:
תשאל אותו. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת גדעון סער – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי שלי מירון.
שלי טל מירון (יש עתיד):
מה יהיה עם השם שלי?
היו"ר אוריאל בוסו:
שלי טל מירון, העתקנו את זה בכתב. העיקר שאת נואמת. בבקשה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, השם הוא שלי טל מירון – עכשיו כולם יודעים. זהו, ישרתי קו.
אופיר כץ (הליכוד):
בוועדה אצלנו יש יותר אנשים, תגידי את זה שם.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אז ככה, אני רוצה להמשיך את הנאום שנאמתי בפעם האחרונה, עליתי ודיברתי על רצח נשים, נושא חשוב מאוד. דיברתי על חוק האיזוק האלקטרוני, ואני רוצה להמשיך בנקודה שהפסקתי. בחודש יולי ההצעה עברה בקריאה ראשונה למרות ההתנגדות שלכם, הממשלה, למנוע רצח נשים. זה אחד החוקים הכי משמעותיים שיש במשכן הזה. צריכה להיות סביבו הסכמה מוחלטת, בלי משחקים פוליטיים, וצריך להעביר אותו בדחיפות בקריאה שנייה ושלישית. אבל צריך להגיד את האמת – אתם פשוט לא יכולים להעביר את ההצעה. אז מי אתם מעדיפים שייפגעו במקום הגברים? אביטל רוקח, זכרה לברכה, נדקרה 50 דקירות כשהרוצח, בן זוגה, הפר צו הרחקה, והחוק הזה יכול היה למנוע את הרצח שלה. באותה מידה הוא יכול היה למנוע גם את הרצח של יעל מלניק, זיכרונה לברכה, מריה טל, זיכרונה לברכה, רויטל אמזלג, זיכרונה לברכה, מזל גליפרין, זיכרונה לברכה. אני הולכת לומר מילים קשות, אבל זו האמת. החוק הזה הוא מציל חיים, ובכל יום שבו הוא לא עובר, הדם הוא על הידיים של הממשלה הזאת. נשות הקואליציה, אני קוראת לכן להתעשת. זו יכלה להיות כל אחת מכן; זו יכולה להיות אימא שלכן, הבת שלכן, חברה שלכן. אפשר להעביר את החוק הזה. ניתן לכם את הקרדיט המלא, זה יהיה רשום על השם של הקואליציה, רק בואו נעביר את החוק הזה וכמה שיותר מהר. נכון להיום יותר מ-200,000 נשים בישראל נפגעות מאלימות מדי שנה, וכ-1,000 נשים נמצאות בסיכון בכל רגע נתון, לפי דוח התצפית הישראלית על רצח נשים. מאחורי נתונים אלו עומדות נשים שחייהן קופחו, בעוד הממשלה בוחרת לא לקדם את החקיקה ממניעים פוליטיים. אתם מתעסקים בריסוק מערכת המשפט, שמאז ומתמיד הייתה המגינה מס' אחת על נשים, וגם מסרבים לחתום על אמנת איסטנבול, האמנה הבין-לאומית למניעת אלימות כלפי נשים. בגלל זה גם לא ניתן לקדם תוכניות ושיתופי הפעולה למיגור התופעה. הליכוד סיכם עם סמוטריץ' השוביניסט והחשוך שישראל לא תצטרף לאמנה החשובה, כי לדעתו המשפחה היא יחידה עצמאית, והיכולת שלנו להיכנס אליה פנימה צריכה להיות בפינצטה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
גם הממשלה הקודמת מנעה – – – אמנת איסטנבול, למרות הכרזה של לפיד כשזה הוצג – – – אצלי באירוע.
שלי טל מירון (יש עתיד):
כניסה עם פטיש חמישה קילו משפטי ובין-לאומי, חלחול של תפיסות עולם, מפלגות ומתסיסות לתוך המשפחה, עלולים לערער את המוסד הקיומי המפואר הזה, כי לדעת סמוטריץ', מה למדינה ולמניעת אלימות נגד נשים? שהבעלים שלהם יחליטו מה לעשות. אז מר סמוטריץ', כבוד השר – –
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים.
שלי טל מירון (יש עתיד):
– – אני עומדת לעלות כאן מדי שבוע ולספר לך על כל אחת מהנשים המדהימות שחייהן נלקחו מהן בגלל שאתה מונע קידום חקיקה נגד אלימות כלפי נשים, ואני לא אפסיק עד שהיא תעבור. תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, השעה 06:20, ואנחנו מסיימים, לקראת הסיום של עוד לילה של פיליבסטר שאנחנו כאופוזיציה מנהלים במסגרת המאבק הפרלמנטרי שלנו כנגד ההפיכה המשטרית של הקואליציה המופרעת הזאת. תראו, אין ספק שהחוק שעבר הלילה, חוק פסקת ההתגברות, בעיני לפחות, הוא חוק איום ונורא, אבל אם אני מחפש משהו טוב מעצם אישור החוק האיום והנורא הזה זה העובדה שוועדת הכספים חוזרת. עכשיו, כשהדרישה של חבר הכנסת גפני לאישור פסקת ההתגברות בקריאה ראשונה התממשה, ועדת הכספים, אחת הוועדות החשובות בכנסת, יכולה לחזור לפעילות. 14 ימים, מ-28 בפברואר, ועדת הכספים הייתה משותקת, כי בעצם למה צריך את ועדת הכספים? הקואליציה הזאת הרי התנתקה לחלוטין מההוויה הישראלית, מכלכלת ישראל, מבעיות היסוד של החברה הישראלית. אני רק יכול להיזכר שבקדנציה הקודמת ועדת הכספים פעלה לפחות שלוש פעמים בשבוע, שבוע אחרי שבוע, שעות על גבי שעות, בדיונים מעמיקים ומקצועיים. במסגרת הדיונים, למשל, העברנו את הרפורמה בקרנות הפנסיה באג"ח המיועדות, שחוסכת כבר היום קרוב ל-10 מיליארד שקל לאוצר המדינה, והעלינו את קצבת השלמת ההכנסה לקשישים הכי עניים ב-580 שקלים בשנה, ונתנו העלאת תקציבים לאנשים עם מוגבלויות, כדי שיוכלו להרגיש שווים בחברה הישראלית. ההישג הכי גדול עד כה בוועדת הכספים בכנסת העשרים-וחמש זה כמובן ההחלטה המופלאה על הגדלת התקציבים למשפחת נתניהו – מימון שני מעונות, שני בתים פרטיים, בעצם, הגדלת התקציב לעיצוב שיער ועוד. בכל התקופה הזאת היה אפשר לעשות בוועדת כספים הרבה מאוד דברים חשובים. למשל, כחלק מהמלחמה ביוקר המחיה היה אפשר לקדם שקיפות של דוחות כספיים של המונופולים בשוק המזון, או לקדם דמי אבטלה לעצמאים, או ליישם את המתווה שהכנו להעלאת קצבת זקנה, שלא עלתה כבר קרוב ל-18 שנים, לדעתי.
היו"ר אוריאל בוסו:
נא לסיים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אבל ועדת הכספים הייתה משותקת, וכנראה היא תמשיך להיות משותקת, לפחות בחלקה, כי היא כלי שרת בידי הקואליציה בהפיכה המשטרית. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. חבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת עודה, מוותר? בבקשה, אדוני.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, רוצה להגיד סאבח אל-ח'יר לג'מיע. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: השעה עכשיו 06:24. אני חושב שאף אחד מהאנשים לא פותח טלוויזיה בשעה 06:24 – –)
היו"ר אוריאל בוסו:
השר דיכטר יכול לתרגם לנו?
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
(– – במיוחד בערוץ הכנסת. אדמת החורבן, אדמת החורבן, הכנסת הזאת, לכן ארצה להגיד לבני עמנו – –)
קריאה:
הוא מסביר לך למה – – –
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
(– – שיש רשימה אחת ויחידה – –)
היו"ר אוריאל בוסו:
השר דיכטר, השר דיכטר, אתה יכול לתרגם לנו?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
לא הקשבת.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
(– – שיש רשימה אחת ויחידה בכל הכנסת – אני חוזר עוד פעם – סיעה אחת ויחידה בכל הכנסת שכל חבריה, מאז אתמול בבוקר ועד היום בבוקר נמצאים בפרלמנט, 24 שעות ברצף, וזו סיעת חד"ש-תע"ל. מקצה הימין עד קצה השמאל אין סיעה שכל חבריה נמצאים בפרלמנט והיא נלחמת למען הזכויות של האנשים כמו הסיעה הזאת. רציתי לאחל לכם בוקר טוב. לכו לעבודה. להגיד את השמות, אבו אל-כאמל? העמית שלי אבו אל-כאמל, ד"ר אחמד טיבי, עאידה תומא, עופר כסיף, יוסף אל-עטאונה ואנוכי – חמישה מתוך חמישה. בוקר טוב לסטודנטים, לתלמידים שהולכים לבית הספר. בוקר טוב לאנשים שמתכוננים ללכת לעבודה. בוקר טוב ויישר כוח.)
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. אני לא הבנתי, אבל עופר כסיף לא נוכח, בניגוד למה שאמרת.
קריאה:
לא, הוא בבניין.
היו"ר אוריאל בוסו:
אה, הוא בבניין. טוב – – – במליאה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
נוכח או לא, הוא בבניין.
היו"ר אוריאל בוסו:
טוב, אני לא יודע, אני במליאה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
יבוא להצביע, כן או לא? כן. תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
אדרבה. תודה. חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת גדי איזנקוט – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת ווליד אלהואשלה – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת דני דנון – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת זאב אלקין – –
זאב אלקין (המחנה הממלכתי):
מוותר.
היו"ר אוריאל בוסו:
– – מוותר. השרה אורית סטרוק תעלה ותבוא לסכם את הדיון, בבקשה.
השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:
טוב. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי השר דיכטר, שמעתי ברדיו שהיום הזה נקרא יום המעשים הטובים. אני מרשה לעצמי לומר שזה המעשה הטוב הראשון שלי ביום הזה, וגם שלכם, חברי הכנסת, שתצביעו בעד החוק החשוב הזה. אני רוצה להקריא את הנימוקים לחוק כפי שהם נכתבו לא על ידי אלא על ידי אחד מאלה שביקשו את החוק הזה. אני אקריא. כך כותב ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל אייל בצר: מזה עשור, ובמיוחד בשנים האחרונות, הולך ומתהדק המצור התכנוני על ההתיישבות הכפרית בארץ. אישורה של תוכנית מתאר ביישובים כפריים נהפך למשימה שהיא כמעט בלתי אפשרית. הקצב של התכנון הואט עד כדי כך שהסיכוי של יישוב כפרי במחוז צפון לאישור תוכנית הוא פחות מאחד ל-30 שנה. פחות מאחד ל-30 שנה – כשמונה עד תשע תוכניות יישוביות בשנה מול כ-300 יישובים. העוול בולט מאוד נוכח התכנון המואץ מאוד במרחב העירוני בחברה הערבית והאישורים המואצים דרך הוותמ"לים, כלומר יש פה מגזרים שמקבלים תכנון ביד רחבה, ויש מגזר אחד שמופלה לרעה ופשוט נאנק תחת ידן של ועדות התכנון בהרכבן ובהתנהלותן הנוכחית. על רקע זה, כותב – שוב, לא אני, אלה לא מילים שלי ולא מילים של חברי הממשלה הזו, אלה מילים של ראש מועצה אזורית בצפון. על רקע זה ומתוקף תפקידן ואחריותן הלאומית של המועצות האזוריות לקידום ולפיתוח ההתיישבות והחקלאות, ובייחוד הנגב והגליל, עלה הצורך בהוספת נציג של משרד ההתיישבות לוועדות התכנון. לאחר עבודת מטה מסודרת ומיפוי הדרכים להסרת חסמים כדי לאפשר את המשכיות מפעל ההתיישבות בנגב ובגליל ולתת ביטוי לאינטרס ההתיישבותי באותן ועדות תכנון, שבהן נשמעים ונוכחים ובאים לידי ביטוי אינטרסים רבים: סביבתיים, ביטחוניים, בריאותיים וכדומה, אבל האינטרס ההתיישבותי נעדר. היעדרו של האינטרס ההתיישבותי – מוסיף וכותב ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל, אייל בצר – במועצת התכנון הארצית ובוועדות התכנון האזוריות, מובילה – שימו לב – להידלדלות והחלשה של היישובים, להזדקנות היישובים, לסגירת גני הילדים, לירידה בהיתרי הבנייה, לעלייה דרמטית במחיר הקרקע ולהיעדר היצע זמין למגורים. זה מכתב אחד מתוך רבים שקיבלתי מראשי מועצות אזוריות בנגב ובגליל, כולל ראש המועצה האזורית מרחבים, שהוא גם יושב-ראש מרכז השלטון האזורי, שי חג'ג'. כולם כאחד פנו אליי ואלינו וביקשו מאיתנו להיחלץ לעזרתם, ואנחנו אכן נחלצנו לעזרתם. גם בחוק הזה וגם בתיקונים נוספים שאנחנו עושים במסגרת הממשלה הטובה הזאת, הממשלה שתביא הרבה טוב לנגב ולגליל, נחלצנו לעזרתם, הסכמנו להיות שליחיהם לדבר המצווה הזה, מצוות יישוב הארץ, הסכמנו לפעול עבורם ולבוא להצלתם בלי שום חשבון פוליטי. בהתיישבות הכפרית באזורים האלה אין הרבה קהילות ימין ואין הרבה מצביעי ימין, בוודאי שאין הרבה יישובים או מצביעים שלנו, של הציונות הדתית, אבל זה לא משנה – אנחנו נפעל למענם, אנחנו נפעל להצלתם, משום שאנחנו בעד ההתיישבות באשר היא, ללא שום הבדל של דעה או מנהגים או אורחות חיים. כשהתארחתי בכנס התנועה הקיבוצית, אמרתי לחברי הקיבוצים שישבו שם, רובם ככולם אינם שותפים פוליטיים שלי: אני שרת ההתיישבות, ואני אפעל למענכם בלי קשר לשאלה אם אתם חובשים כיפה או לא, אם אתם שומרים שבת או לא, אם אתם מצביעים ימין או שמאל. אתם יכולים ללכת להפגין נגדנו במוצאי שבת, ואנחנו נמשיך לדאוג לכם, כי אתם אנשי ההתיישבות, אנחנו דואגים להתיישבות באשר היא, וכך נמשיך לעשות. אני רוצה לומר תודה מעומק הלב לחברי השר אבי דיכטר, לחברי השר מיכאל מלכיאלי ולחברי השר לשעבר ולעתיד אריה דרעי על השותפות בחקיקת החוק החשוב הזה, ואני קוראת לכל חברי הכנסת להצביע בעדו. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. אנחנו נצביע. שמית? הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 140), התשפ"ג–2023, הצבעה. אני מבקש לקרוא שמות. הצבעה שמית
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– אינו נוכח
גדי איזנקוט– אינו נוכח
ישראל אייכלר– אינו נוכח
דן אילוז– בעד
ואליד אלהואשלה– נגד
קארין אלהרר– אינה נוכחת
זאב אלקין– נגד
דוד אמסלם– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אוריאל בוסו– בעד
דבי ביטון– אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון– נגד
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– נגד
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
אברהם בצלאל– בעד
אורנה ברביבאי– אינה נוכחת
אליהו ברוכי– בעד
ניר ברקת– אינו נוכח
טלי גוטליב– אינה נוכחת
מאי גולן– אינה נוכחת
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– אינו נוכח
אבי דיכטר– בעד
אלי דלל– אינו נוכח
דני דנון– אינו נוכח
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– בעד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– בעד
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
יאסר חוג'יראת– נגד
אימאן ח'טיב יאסין– נגד
ווליד טאהא– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
אחמד טיבי– נגד
יוסף טייב– אינו נוכח
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– אינו נוכח
חילי טרופר– אינו נוכח
אלמוג כהן– בעד
מאיר כהן– אינו נוכח
מירב כהן– אינה נוכחת
מתן כהנא– נגד
עופר כסיף– נגד
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
סימון מושיאשוילי– בעד
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– נגד
יונתן מישרקי– אינו נוכח
חנוך דב מלביצקי– בעד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– אינו נוכח
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– אינו נוכח
יבגני סובה– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– בעד
משה סולומון– אינו נוכח
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– בעד
משה סעדה– בעד
גדעון סער– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– נגד
יוסף עטאונה– נגד
חוה אתי עטייה– אינה נוכחת
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– אינו נוכח
עודד פורר– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– בעד
משה פסל– בעד
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– אינה נוכחת
יואב קיש– אינו נוכח
אריאל קלנר– בעד
יצחק קרויזר– אינו נוכח
גלעד קריב– נגד
שלמה קרעי– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
משה רוט– אינו נוכח
שמחה רוטמן– אינו נוכח
עידן רול– אינו נוכח
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון– אינה נוכחת
אלון שוסטר– נגד
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
אלעזר שטרן– אינו נוכח
מיכל שיר סגמן– נגד
נאור שירי– אינו נוכח
אושר שקלים– בעד
עאידה תומא סלימאן– נגד
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר אוריאל בוסו:
המזכירה תקרא פעם נוספת בשמות חברי הכנסת שלא נכחו.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– אינו נוכח
גדי איזנקוט– אינו נוכח
ישראל אייכלר– אינו נוכח
קארין אלהרר– אינה נוכחת
דוד אמסלם– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
דבי ביטון– אינה נוכחת
דוד ביטן– אינו נוכח
מירב בן ארי– נגד
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
אורנה ברביבאי– אינה נוכחת
ניר ברקת– אינו נוכח
טלי גוטליב– אינה נוכחת
מאי גולן– אינה נוכחת
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– אינו נוכח
אלי דלל– אינו נוכח
דני דנון– אינו נוכח
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
ווליד טאהא– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
יוסף טייב– בעד
יעקב טסלר– אינו נוכח
חילי טרופר– אינו נוכח
מאיר כהן– נגד
מירב כהן– נגד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
מיקי לוי– נגד
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
יונתן מישרקי– אינו נוכח
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
אבי מעוז– אינו נוכח
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– אינו נוכח
יבגני סובה– אינו נוכח
משה סולומון– אינו נוכח
אופיר סופר– אינו נוכח
גדעון סער– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– אינו נוכח
עודד פורר– אינו נוכח
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– נגד
יואב קיש– אינו נוכח
יצחק קרויזר– אינו נוכח
שלמה קרעי– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
משה רוט– אינו נוכח
שמחה רוטמן– אינו נוכח
עידן רול– אינו נוכח
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון– אינה נוכחת
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
אלעזר שטרן– אינו נוכח
נאור שירי– אינו נוכח
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר אוריאל בוסו:
האם יש מישהו באולם שלא הצביע?
נעמה לזימי (העבודה):
אני.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשם חברת הכנסת)
נעמה לזימי – נגד
אופיר כץ (הליכוד):
רון, אתה התקזזת. אתה מקוזז.
רון כץ (יש עתיד):
אני לא מכיר את זה.
גלעד קריב (העבודה):
כמו ביטול ההתנתקות, ביטול הקיזוז.
היו"ר אוריאל בוסו:
אם כך, תמה ההצבעה, תודה. אם כך, רבותיי חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 27 בעד, 22 נגד, אני קובע שהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 140), התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה הראשונה ותעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה השנייה והשלישית. נעבור להצבעה על חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 41). לבקשת הממשלה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. סגנית מזכיר הכנסת תקרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– אינו נוכח
גדי איזנקוט– אינו נוכח
ישראל אייכלר– אינו נוכח
דן אילוז– בעד
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
קארין אלהרר– אינה נוכחת
זאב אלקין– נגד
דוד אמסלם– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אוריאל בוסו– בעד
דבי ביטון– אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון– נגד
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– נגד
מירב בן ארי– נגד
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
אברהם בצלאל– בעד
אורנה ברביבאי– אינה נוכחת
אליהו ברוכי– בעד
ניר ברקת– אינו נוכח
טלי גוטליב– אינה נוכחת
מאי גולן– אינה נוכחת
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– אינו נוכח
אבי דיכטר– בעד
אלי דלל– אינו נוכח
דני דנון– אינו נוכח
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– בעד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– בעד
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
יאסר חוג'יראת– נגד
אימאן ח'טיב יאסין– נגד
ווליד טאהא– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
אחמד טיבי– נגד
יוסף טייב– בעד
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– אינו נוכח
חילי טרופר– אינו נוכח
אלמוג כהן– בעד
מאיר כהן– נגד
מירב כהן– נגד
מתן כהנא– נגד
עופר כסיף– נגד
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– נגד
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
מיקי לוי– נגד
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– נגד
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
סימון מושיאשוילי– בעד
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– נגד
יונתן מישרקי– אינו נוכח
חנוך דב מלביצקי– בעד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– אינו נוכח
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– אינו נוכח
יבגני סובה– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– בעד
משה סולומון– אינו נוכח
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– בעד
משה סעדה– בעד
גדעון סער– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– נגד
יוסף עטאונה– נגד
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– אינו נוכח
עודד פורר– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– אינו נוכח
משה פסל– בעד
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– נגד
יואב קיש– אינו נוכח
אריאל קלנר– בעד
יצחק קרויזר– אינו נוכח
גלעד קריב– נגד
שלמה קרעי– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
משה רוט– אינו נוכח
שמחה רוטמן– אינו נוכח
עידן רול– אינו נוכח
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון– אינה נוכחת
אלון שוסטר– נגד
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
אלעזר שטרן– אינו נוכח
מיכל שיר סגמן– נגד
נאור שירי– אינו נוכח
אושר שקלים– בעד
עאידה תומא סלימאן– נגד
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר אוריאל בוסו:
פעם נוספת סגנית מזכיר הכנסת תקרא בשמות חברי הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– אינו נוכח
גדי איזנקוט– אינו נוכח
ישראל אייכלר– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
קארין אלהרר– אינה נוכחת
דוד אמסלם– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
דבי ביטון– אינה נוכחת
דוד ביטן– אינו נוכח
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
אורנה ברביבאי– אינה נוכחת
ניר ברקת– אינו נוכח
טלי גוטליב– אינה נוכחת
מאי גולן– אינה נוכחת
יואב גלנט– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– אינו נוכח
אלי דלל– אינו נוכח
דני דנון– אינו נוכח
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
ווליד טאהא– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
יעקב טסלר– אינו נוכח
חילי טרופר– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
יריב לוין– אינו נוכח
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
יונתן מישרקי– אינו נוכח
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
אבי מעוז– אינו נוכח
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– אינו נוכח
יבגני סובה– אינו נוכח
משה סולומון– אינו נוכח
אופיר סופר– אינו נוכח
גדעון סער– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– אינו נוכח
עודד פורר– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– בעד
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
יואב קיש– אינו נוכח
יצחק קרויזר– אינו נוכח
שלמה קרעי– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
משה רוט– אינו נוכח
שמחה רוטמן– אינו נוכח
עידן רול– אינו נוכח
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון– אינה נוכחת
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
אלעזר שטרן– אינו נוכח
נאור שירי– אינו נוכח
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר אוריאל בוסו:
האם יש מישהו באולם שמעוניין להצביע?
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
נגד.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
(קוראת בשם חבר הכנסת)
ואליד אלהואשלה – נגד
היו"ר אוריאל בוסו:
האם יש עוד מישהו באולם שמעוניין להצביע וטרם קראו בשמו? לא. אם כך, תמה ההצבעה, נא לספור. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 27 בעד, 23 נגד. אני קובע שהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 141), התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה הראשונה אף היא, ותעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
קריאה:
למעמד האישה.
היו"ר אוריאל בוסו:
למעמד האישה, למאבק בנגע הסמים, עוד מישהו? אז זה יעבור לוועדת הכנסת לשם קביעת ועדה. חשבתי שדווקא תבקש ועדת הבריאות. אחמד, הפסדת.
היו"ר אוריאל בוסו:
אם כן, רבותיי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות לשר הפנים. החלטת ממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר הפנים סמכויות הנתונות לשר האוצר לפי כמה חוקים. מציג שר החקלאות ופיתוח הכפר, חבר הכנסת אבי דיכטר, בבקשה. כמובן שרשימת הדוברים נעולה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר הפנים את סמכויותיו של שר האוצר, שהוקנו לו בחיקוקים הבאים: א. סעיפים 9ב(ב), 142ג(ב), 143א, 167(ה), 216(ב), 217, 219א ו-249ב(ג) לפקודת העיריות; ב. סעיפים 2א ו-38א לפקודת המועצות המקומיות; ג. סעיפים 2(א), 16א ו-17א(ג) לחוק איגודי ערים, התשט"ו–1955; ד. סעיפים 24, 25 ו-25א לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016; ה. סעיפים 4(ב), 7(ג), 12(א), 31, 32(א) ו-33 לחוק הסדרת הטיפול בחופי הכנסת, התשס"ח–2008; ו. סעיף 45א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, וכן סמכות שר האוצר לפי סעיף 46(ב) לחוק האמור, למעט לגבי בקשה לקבלת אשראי בסכום העולה על 5% מהכנסות הרשות המקומית בתקציב השוטף המפורטות בדוח המבוקר השנתי האחרון של הרשות המקומית; ז. סעיף 9(ב)(2) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג–1992, לגבי בקשה לאישור חריג להטיל ארנונה שלא בהתאם לאמור ברישה של הסעיף, ובלבד שהבקשה תואמת את הקווים המנחים שנקבעו על ידי שר הפנים ושר האוצר למתן אישורים לפי הסעיף האמור. אדוני היושב-ראש, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה להביא החלטה זאת לאישור הכנסת. תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה לשר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אבי דיכטר. נעבור לרשימת הדוברים בדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – איננו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני פה. אני מוותרת.
היו"ר אוריאל בוסו:
מדברת? מוותרת. חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – מוותרת; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורנה ברביבאי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת זאב אלקין – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – – –
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
אה, סליחה, חבר יאסר חוג'יראת – נוכח ומוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אחמד טיבי, איך יוותר? הוא רוצה לתת קצת פלפל לבוקר.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
סבאח אל-ח'יר. (אומר בערבית ומתרגם:) 07:05 – יממה רצופה, כמעט 24 שעות. אני מברך את כל מי שנמצא במליאה – סליחה, נאלצתי להסתכל ימינה אבל לא התכוונתי – ואני מגלה הבנה למי שלא נמצא, אבל אני גאה שהסיעה שלי, 100% מחבריה נמצאים במשך כל היום.
אופיר כץ (הליכוד):
אם הוא מקום 118, מי השניים שאחריו? אה, ווליד טאהא ובועז טופורובסקי.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
ווליד טאהא היה חולה בבית במשך חודשיים.
אופיר כץ (הליכוד):
בגלל זה אני אומר.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אז הוא לא נחשב.
אופיר כץ (הליכוד):
בגלל זה אני אומר. שני חולים – זהו.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
עכשיו, השר דיכטר קרא סעיפים. אנחנו לא ידענו מה הסעיפים – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
זה היה קוד גיוס של – – –
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אוקיי. אפילו החברים שלך לא ידעו, אבל זה העברת סמכויות מסמוטריץ' לדרעי, לכן אנחנו לא יכולים להתנגד. אוקיי. מסמוטריץ' לדרעי. אם זה היה מדרעי לסמוטריץ', היינו מתנגדים. ולכן אנחנו לא נשתתף בהצבעה הזאת. אבל האמת היא ששוב אני אדבר על חוקי התכנון והבנייה שהיו עכשיו ועל הסכנה בתכנון אידיאולוגי-ציוני שמדיר אוכלוסייה שלמה. אני רואה ויכוח ער בטוויטר על הביקור של ראש הממשלה בברלין, אם הוא ביקור מדיני או ביקור אחר. מהו ביקור אחר? כי דוברת משרד החוץ – שאלו אותה אם הוא ביקור מדיני, והיא אמרה: אני לא יכולה להתייחס. למה לא יכולה להתייחס? למה? אפשר להגיד: ראש ממשלת ישראל מגיע לביקור מדיני בגרמניה. למה דוברת משרד החוץ לא אמרה את זה? פי אישי? יש משהו? אני מעריך שבביקור בברלין – מירב – ראש הממשלה יוציא הודעה שהוא נפגש עם 300 אנשי כלכלה גרמנים ששווים 279 מיליארד יורו.
ארז מלול (ש"ס):
שעון, שעון.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אוקיי?
היו"ר אוריאל בוסו:
בבקשה לסיים.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
היו"ר אוריאל בוסו:
ארז, יש כלל במליאה: כמעט לא מפסיקים את אחמד. מה לעשות?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
אבל הוא תכף מסיים.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לאות סולידריות, אני מודה לך ואני מסיים. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. בפרט שהוא אמר לך שהוא לא מתנגד בהצבעה, אז מה אתה רוצה עכשיו?
ארז מלול (ש"ס):
הוא היה באמצע הסיפור – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
הוא ימשיך. יש לנו עוד דיונים. הוא יעלה בהמשכים. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח, או שנוכח ומוותר? מוותר; חבר הכנסת גדעון סער – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – נוכח ומוותר; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת גדי איזנקוט – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – נוכח ומוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי – נוכח ורוצה לדבר. הוא נותן ליושב-ראש – – –
קריאה:
הו, הקשבה מלאה.
מיקי לוי (יש עתיד):
מזמן לא שמעתם על בן גביר, אז תשמעו.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
יש מקום אחר – – – או שזה המקום היחיד?
מיקי לוי (יש עתיד):
המנהיג הדגול, זה שמפעיל את הכוח, זה שמשסה את המשטרה במפגינים. הינה זה, אתם רואים? אתם לא צריכים אותי, אתם לבד אומרים שר הטיקטוק. מה הוא עושה כל היום? בטיקטוק.
קריאה:
– – – מרב מיכאלי.
מיקי לוי (יש עתיד):
זה השר, זה השר, זו הצורה, זה הפרצוף. הרי ידעתם את זה. האיש שלא שירת מימיו; האיש שלא יודע להפעיל כוח; האיש שלא יודע להתנהל; האיש שמצלצל ישירות למפקדי מחוזות – – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
מיקי, שאלו כמה cc להביא לך.
מיקי לוי (יש עתיד):
אלמוג, עכשיו שב ושתוק.
קריאה:
לא יפה.
מיקי לוי (יש עתיד):
עכשיו, אלמוג, בבקשה אל תפריע לי.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
מה זה אלמוג? אלמוג.
מיקי לוי (יש עתיד):
אמרתי אלמוג, כי אלמוג זה לא עובד.
אופיר כץ (הליכוד):
מירב, אצלך בוועדה כשאמרו שתוק, את הערת על זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תשתקי.
אופיר כץ (הליכוד):
אה, ושתוק זה בסדר?
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לשון ציווי.
מיקי לוי (יש עתיד):
מצלצל ישירות למפקדי משטרה, שואל כמה דוחות נתתם, לכמה אנשים הרבצתם, כמה עצרתם. זה הפעלת הכוח. אינו מבין את תפקידו. במקום לעסוק בבניין הכוח, עוסק בפיקוד הישיר.
היו"ר אוריאל בוסו:
מאחר שהשר לביטחון פנים הקודם לא נמצא בשביל להגיב, אבל היו דברים הרבה יותר – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא לא מגיב והוא לא נמצא פה אף פעם. לא מגיב אף פעם.
היו"ר אוריאל בוסו:
אבל השר לביטחון פנים – הקודם, לא לביטחון לאומי – עמר בר לב, שבכל מה שקשור להפגנות התערב והגיע ווידא כמה הגישו ולא הגישו, ישירות למפקדים.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
עמר בר לב – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
או שתשתיק אותם או שתוסיף גם לי את הזמן של – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
אני נותן לך.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
עמר בר לב הנחה להפעיל – – – בהר הבית או לא?
היו"ר אוריאל בוסו:
הגיע פיזית לחפ"ק ונתן הוראות, אבל זה עמר בר לב, הוא מצד אחר.
מיקי לוי (יש עתיד):
עמר בר לב לא נתן הוראות ולא נתן שום מדיניות קלוקלת כמו השר הזה.
היו"ר אוריאל בוסו:
ממש לא.
קריאה:
הוא לא עשה כלום – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
ועמר בר לב – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
אתה קורא לזה מדיניות קלוקלת.
מיקי לוי (יש עתיד):
ועמר בר לב – אני לא עורך הדין שלו, אבל אם כבר הזכרת, עמר בר לב, שהשר הזה, שר הטיקטוק – –
היו"ר אוריאל בוסו:
זה לא רלוונטי.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – הגיע לכל זירת אירוע וקרא למפקד סיירת מטכ"ל, לוחם מהולל, "אפס" – זו הצורה של השר. אתה דיברת על עמר בר לב, אז אני אגן על עמר בר לב, שנתן את מיטב שנותיו לטובת מדינת ישראל ביחידה הטובה ביותר במדינת ישראל.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
ומה האיש הזה עשה?
קריאה:
תכלס, מה הוא עשה – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
מה האיש הזה עשה? דון קישוט. רואים אותו ואחרים מחממים בחברון ונטפלים לאיזה בעל באסטה מסכן, לערבי שיש לו חנות בגדים, מחממים בכוונה, וכשכולם מתחילים להתנכל לערבי בכוח וללכת מכות, מה עושה דון קישוט? הופך את הסטנד של הבגדים, נלחם בסטנד של הבגדים. אבל עזבו, אני מדבר עליו כי זו לא הצורה להפעיל משטרה – – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
השר עמר בר לב סיפר שביקש להשתמש – – – בהר הבית.
מיקי לוי (יש עתיד):
זה לא השר – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
מה לעשות?
מיקי לוי (יש עתיד):
– – שמתאים לתפקידו: מעולם לא לבש מדים, מעולם לא הבין הפעלת כוח מה היא. צריך פשוט להתבייש. אני יכול להבין את ראש הממשלה – לא רצה להצטלם איתו אפילו בטרם הבחירות. אם אתם חברים שלו, כדאי שתשימו אותו במשבצת המתאימה, כי הציבור מסתכל עליו.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא משסה את המשטרה – עכשיו חצי דקה – הוא משסה את המשטרה במפגינים. הוא רוצה לראות דם ברחובות. ראש הממשלה מדבר על איחוד, על אחדות – בושה וחרפה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
מיקי, אתה – – – אתה בקבוצת הווטסאפ של פורום הניצבים, כן או לא?
היו"ר אוריאל בוסו:
אלמוג, אלמוג.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
כי אני ראיתי שאתה בפנים.
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת אלמוג. אלמוג, תודה רבה. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי טל מירון?
שלי טל מירון (יש עתיד):
מוותרת.
היו"ר אוריאל בוסו:
מוותרת.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אבל אמרת יפה את השם. זה היה ברור.
היו"ר אוריאל בוסו:
לאט-לאט נלמד. חברת הכנסת שרן מרים השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת דני דנון – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – נוכח ומוותר; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת. אם כך, תמה רשימת הדוברים. השר, האם אתה מעוניין לסכם? האם יש צורך?
מירב בן ארי (יש עתיד):
יש שם שמית שלנו?
היו"ר אוריאל בוסו:
אין שמית.
אופיר כץ (הליכוד):
הצבעה.
היו"ר אוריאל בוסו:
אם כך, נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הודעת הממשלה – 18 נגד – 3 נמנעים – 1 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר האוצר לשר הפנים נתקבלה.
היו"ר אוריאל בוסו:
אם כך, חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 18 בעד, שלושה מתנגדים, אחד נמנע, שני נוכחים. אני קובע שהחלטת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לשר הפנים סמכויות הנתונות לשר האוצר לפי כמה חוקים התקבלה.
קריאות:
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
תסביר לי – – – אנחנו, קודם כול רוצים את זה בוועדת כספים.
היו"ר אוריאל בוסו:
לא. זה לא ועדות, זו החלטת ממשלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תסביר לי, איך אנחנו פה חמישה, והיו רק שלושה – – –
אופיר כץ (הליכוד):
הם אמרו שהם לא מתנגדים.
היו"ר אוריאל בוסו:
לא, הם לא הצביעו. הם לא התנגדו.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אדוני היושב-ראש.
היו"ר אוריאל בוסו:
רבותיי חברי הכנסת – – –
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
רגע. אני הצבעתי במקום – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
הם יבדקו. אבל מאחר וזה לא משנה את תוצאות ההצבעה – – –
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
היא תבדוק את זה.
[רשומות (הצעות חוק, מ/1601).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אוריאל בוסו:
נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק מטעם הממשלה בקריאה ראשונה, הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון) (הארכת תוקף), התשפ"ג–2023. יציג שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אבי דיכטר. יעלה ויבוא שר תורן, הקריין, המביא והמוציא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כל הקרדיט מגיע לו.
היו"ר אוריאל בוסו:
רגע, אני אציין לפרוטוקול: כנראה חברת הכנסת וסגנית השר מיכל וולדיגר הצביעה במקום הסמוך לה בטעות במקום חבר הכנסת צביקה פוגל, ולכן חבר הכנסת פוגל לא הצביע אלא סגנית השר הצביעה, והתוצאה נשארת כמות שהיא. בבקשה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון) (הארכת תוקף), התשפ"ג–2023: בהצעת החוק מוצע להאריך ב-12 חודשים, עד ליום ז' באדר ב' תשפ"ד, 17 במרץ 2024, את תוקפו של פרק א'1 בחלק י' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, שאמור לפקוע ביום כ"ד באדר התשפ"ג, 17 במרץ 2023. בכך מוצע כי יוארך תוקפו של מסלול עיכוב ההליכים לשם גיבוש הסדר חוב אשר נכלל כהוראת שעה זמנית בפרק כאמור. הוראת השעה נחקקה בתחילת שנת 2021 לנוכח משבר הקורונה והוסיפה לחוק הוראות מיוחדות לתקופה מוגבלת שיצרו מסלול ייעודי של עיכוב ההליכים לחייבים, יחידים או תאגידים המבקשים לאשר הסדרי חוב. היא נועדה ליצור מתווה להתמודדות עם עלייה משוערת בהיקף החייבים שייקלעו לחדלות פירעון בעקבות השינויים שעימם נדרש המגזר העסקי להתמודד בתקופת מגפת הקורונה. אומנם ההצדקות שעמדו בבסיס המסלול שעוגן בהוראת השעה נגעו באופן בלעדי להתמודדות עם משבר הקורונה ואינן רלוונטיות כיום, אולם לאור חשיבות הנושא והתובנות שניתן להפיק מהשימוש במסלול הייעודי, מתבצעת מזה תקופה עבודת מטה ממשלתית יסודית ומקיפה שתכליתה הפקת לקחים מיישום הוראת השעה. עבודה זו נועדה לסייע לגורמי המקצוע לגבש בראייה ארוכת טווח ובאופן מושכל המלצות עקרוניות אשר יובאו בפני קובעי המדיניות בנוגע לצורך בטווח הארוך במסלול ייחודי לעידוד הסדרי חוב של חייבים לשם שיקום כלכלי נוסף על המסלולים שנקבעו בחוק חדלות פירעון, שהוא כידוע חוק חדש ומקיף.לשם השלמת הבחינה והפקת הלקחים באופן יסודי, בין השאר בהתבסס על מסד נתונים רחב יותר ובמטרה לגבש המלצות מדיניות מעמיקות בהתבסס על מציאות משפטית רציפה ומתמשכת, מוצע כאמור להאריך את תוקפה של הוראת השעה ב-12 חודשים. יש להעיר כי במסגרת הבחינה האמורה והפקת הלקחים נבחנות כל החלופות הרלוונטיות לטווח הארוך, ובהן האפשרות שהוראת השעה תפקע בתום תקופת ההארכה המוצעת בהצעת חוק זו, האפשרות שההסדר שעוגן בהוראת השעה או חלקים ממנו יעוגנו בחוק בשינויים מסוימים כהוראת שעה חדשה או כהוראה קבועה והאפשרות לעגן בחוק הסדר חלופי כהוראת שעה או כהוראה קבועה. אדוני היושב-ראש, העבודה נמצאת כאמור בעיצומה, ובכוונת משרד המשפטים להשלימה במהלך תקופת ההארכה המוצעת, לרבות בהתבסס על נתונים מעודכנים שייאספו במהלך תקופה זו. כך גם תתאפשר שהות להביא באופן מסודר ושלם את ניתוח השפעותיה של הוראת השעה על בסיס מסד נתונים רחב ומלא בפני קובעי המדיניות. לשם כך מתבקשת הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת חוקה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה לשר אבי דיכטר. נעבור לרשימת הדוברים: חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – נוכחת ומוותרת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן מרים השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת ד"ר יאסר חוג'יראת – רוצה לדבר. בבקשה. תנעים לנו את הבוקר.
אופיר כץ (הליכוד):
היה סיכום שלא מדברים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בסדר, מה זה משנה? הכול טוב, שידבר.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני אעשה את זה קצר.
היו"ר אוריאל בוסו:
אופיר, אבל יש סיכום עד 08:00, אז בכל מקרה עד 08:00 נסיים. בבקשה, אדוני. אבל עד 08:00 יסיימו.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
בוקר טוב לכולם. זה יום קשה, אנחנו כבר מ-06:00 של אתמול, אז כל הכבוד למי שנמצא כאן.
היו"ר אוריאל בוסו:
קטן עליך.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
זה אומר שהוא בעצם בא בשביל לשרת את הקהל שלו. אני אדבר קצת על תכנון ובנייה בחברה הערבית. זה נושא מאוד חשוב, מאוד כואב, בחברה הערבית. ביישובים ערביים, כידוע לכם או לחלקכם, קיים מחסור משמעותי בקרקעות לבנייה, וזה גורם לכך שבעצם רוב הקרקעות לבנייה הן בחזקת קרקעות פרטיות; 98% מהקרקעות הן בבעלות פרטית. זה מקשה על התכנון גם על הקרקע הפרטית, כי יש הרבה חסמים ביישובים הערביים לתכנון ובנייה. לחלק גדול מהיישובים אין תוכניות מתאר מאושרות חדשות; לרובם יש תוכניות ישנות. אני יודע שהייתה תוכנית לעשות תוכניות מתאר להרבה יישובים, והיו 32 יישובים שנכנסו לתוכנית הזאת. אני לא יודע איפה זה עומד. אבל הנושא הזה הוא נושא מאוד כאוב. המחסור בקרקעות גורם לחוסר גם לצעירים, שגם להם יהיו מגרשים לבנייה. מצד שני זה גם מעלה את המחיר של הקרקע – הקרקע הפרטית היום ביישובים ערביים יכולה להגיע למיליון שקל ל-400 מטר. אפילו מגרשים שמשווקים על ידי המדינה ועל ידי רמ"י גם מגיעים למחירים כאלה, והחברה הערבית, כמעט 50%, מתחת לקו העוני. זה אומר שבעצם כדי שצעיר יוכל לצבור כסף, לחסוך כסף ולקנות מגרש, הוא צריך לעבוד הרבה שנים עד שיוכל לקנות את המגרש הזה, ולפעמים גם אין זמינות, ויש תחרות. התחרות הזאת על המגרשים שרמ"י מפרסם במכרזים, זה לפעמים גם גורם לתחרות ולקונפליקט בתוך היישובים הערביים. לכן זה נושא מאוד כאוב. אני מקווה שמשרד הפנים ורמ"י יפשירו קרקעות ליישובים הערביים, כי רוב הקרקעות במדינה בעצם מוחזקות על ידי מועצות אזוריות, וקשה מאוד להעביר קרקע מתחומי שיפוט ממועצה אזורית למועצה מקומית. זה נושא מאוד כאוב. אני יודע שזה לא רק ליישובים ערביים אלא גם ליישובים יהודיים. תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת דן אילוז – נוכח ומוותר; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת השר שלמה קרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – נוכחת ומוותרת; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת זאב אלקין – אינו נוכח; חברת הכנסת אורנה ברביבאי – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת גדעון סער – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. חבר הכנסת איימן עודה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
יעלה ויבוא.
משה אבוטבול (ש"ס):
נוכח ומוותר.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, בוקר טוב, סבאח אל-ח'יר. האמת היא שלא רציתי לדבר, אבל כשבקואליציה אמרו לי שסיכמו עם האופוזיציה, ובגלל שראש האופוזיציה יאיר לפיד רוצה אופוזיציה על טהרת היהודים ולא מזמין אותנו לישיבה – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אתה מבלבל? אחמד טיבי בכל האירוע, על מה אתה מדבר?
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
– – אז אנחנו עומדים פה ותוקפים, אנחנו, את הקואליציה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
על מה אתה מדבר? תגיד לי, אתה רציני עכשיו? גם עכשיו אתה מתלונן?
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
אבל ראש האופוזיציה יושב בבית שלו ולא עושה את תפקידו נגד הקואליציה, אז חשוב לי להעביר את העמדה הזו. אני רוצה להגיד לציבור הרחב, בוקר טוב לכולם ולכולכן. (אומר בערבית: בוקר טוב לכולם. לכו לעבודה, ובעזרת השם יהיה לכם יום שמח, הרבה יותר מחוסר השמחה שלנו באדמת החורבן הזאת בכנסת. בוקר טוב לכולם.)
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה לחבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת גדי איזנקוט – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – נוכח ומוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – נוכח ומוותר.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני מוכן, אבל היא סיכמה.
היו"ר אוריאל בוסו:
מה עם השר בן גביר? חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי טל מירון – נוכחת ומוותרת. בכל פעם שאני אומר את השם שלך טוב, את מוותרת על הדיבור.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אני מבסוטית. זהו.
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת דני דנון – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – נוכח ומוותר; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, תמה רשימת הדוברים. האם השר יעלה לסכם – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר:
לא, לא.
היו"ר אוריאל בוסו:
– – או שנעבור להצבעה? אנחנו נעבור להצבעה. אף ההצבעה הזו תהיה הצבעה אלקטרונית. הפעם אין לכם 60 שניות. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (תיקון) (הארכת תוקף), התשפ"ג–2023, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר אוריאל בוסו:
26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
תלמדו קצת איך להיות אופוזיציה נורמלית.
היו"ר אוריאל בוסו:
– – (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש) (הארכת תוקף), התשפ"ג –2023, התקבלה בקריאה הראשונה ותעבור לוועדת חוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1604).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אוריאל בוסו:
אם כן, רבותיי, נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק הגדלת נקודות זיכוי להורים במס הכנסה והגדלת מענק עבודה (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ג–2023. תעלה ותבוא חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, סגנית שר האוצר, להציג את הנושא. בבקשה.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
בוקר טוב לכולם. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברים יקרים, אז קודם כול, בפתח דבריי, להגיד יישר כוח גם לצד השמאלי, גם לצד הימני; עשיתי הפוך, אבל לא נורא. כולנו מעל 24 שעות ערים.
היו"ר אוריאל בוסו:
לעובדי הכנסת, לעובדי המשמר, לקצרנים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בוודאי. אמרתי, לצד הזה ולצד הזה.
היו"ר אוריאל בוסו:
לרשמים, לערוץ הכנסת, למזכירות הכנסת, למזכירות הסיעות.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
ועדיין כוחנו במותננו. זה מעייף, אבל זה לא מוריד טיפה מכוחנו. אז לפני שאני אדבר על החוק, וזה יהיה קצר – –
קריאה:
למה? זה חוק חשוב.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
– – לפני שאני אדבר עליו אני רוצה רגע לומר – – –
קריאה:
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
סוף-סוף הבאתם חוק אחד שלא קשור לביבי, תודה לאל.
היו"ר אוריאל בוסו:
פעם רביעית שאתם אומרים היום סוף-סוף חוק אחד.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
כן, לא נורא.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אדוני היושב-ראש, מירב ישנה כל הלילה, יש לה כוח.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז שתישרף המדינה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
זו פרסומת. חברים יקרים, אני רוצה לומר גם לנוכחים פה וגם לצופים בבית שאני כל כך מאמינה ברפורמה, כל כך מאמינה בה, ואני יודעת שזה לא כל כך פופולרי אולי לומר את זה לצד השמאלי של המפה, אבל כן, אני יודעת שהיא תעשה רק טוב למדינת ישראל ולכל אזרחיה כולם. ואז מגיע ראש ממשלה לשעבר ומצית גפרור וזורק, ולא מתוך עצבים או כאב אלא בידיעה שזה יגרום לשרפה, אבל כאילו לא אכפת לו, לא אכפת לו שזה יגרום לשרפה. ולא כמו נבואה שמגשימה את עצמה אלא כדבר שברור מאליו, הגפרור מצית שרפה, שרפה שיכולה להבעיר את הכול, להשמיד ולהחריב, וזה מה שקורה – יש שרפה. אז כעת יש לכבות אותה, ואחר כך נדאג לחפש ולטפל באשמים. אז איך מטפלים בשרפה הזו? לטעמי, לדידי, לא עוצרים, כי אם נעצור, השרפה – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
ההפך, ההפך, מירב יקירתי. יקירתי, את יכולה לצעוק, את יכולה לצעוק, אבל אני אומרת לך – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
מירב יקירתי, אני רוצה לעשות את זה קצר – – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
– – –
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
אז אני רוצה לפנות אלייך דווקא כחברה ולומר לך שאת חושבת שלעצור ימעיט את השרפה, אולי יכבה אותה. אני חושבת שעצירה רק תלבה אותה עוד יותר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה? את מכירה את המפגינים?
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
זכותי לחלוק עלייך.
מיקי לוי (יש עתיד):
ניסיתם?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תדברי על הרפורמה.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא ניסיתם.
קריאה:
זה יותר חשוב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ברשותך, אני מסיימת, ואני אדבר גם על הרפורמה, ואני חושבת שלעצור רק ילבה את השרפה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שורפים את המדינה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
ולכן, כדי להרפות את השרפה ולכבות אותה, יש לטפטף מים, יש להקשיב ויש לדבר. אז תבואו, לעזאזל – סליחה על הביטוי – לדבר. אני יודעת שאתם אוהבים רק הפגנות. בגבעת שמואל באים להפגין אנשי מרכז ושמאל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הם שמאל, אל תשכחי. כל המדינה שמאל. שמאלנים.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אני מזמינה אותם אליי הביתה: בואו נדבר – אין להם זמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
הם רצים להפגנה הבאה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
בואו נדבר, אני קוראת להם, אבל לדבר הם לא רוצים, הם רוצים רק להפגין.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שמאלנים – – –
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
לנו יש מדינה לנהל ויש לנו אזרחים לטפל בהם. יש לנו המון עבודה, המון עבודה, ואנחנו מחויבים להמשיך, אז אנחנו ממשיכים גם בחקיקת הרפורמה, מתוך רצון בהחלט להתאים אותה לכמה שיותר ושגם אתם תוכלו לחיות איתה בשלום, אבל אתם לא מוכנים לדבר, וזה צער גדול.
מיקי לוי (יש עתיד):
מיכל, לא ניסיתם. אנחנו ניסינו.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
לא, לא ניסיתם. אני פונה לכל אחד מחברי הכנסת בנפרד. אף אחד לא רוצה לשבת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה קשור אלייך? איפה שמחה רוטמן?
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
יקירתי מירב, אני לא העלבתי אותך, אז זה קשור אליי כמו שזה קשור אלייך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה קשור? מה זה קשור?
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
מירב, זה קשור גם אליי, כי גם אני אזרחית במדינת ישראל, וגם אני חברת כנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את יכולה לעצור את שמחה רוטמן?
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אני יכולה לעזור בדיוק כמו שאת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נתניהו לא עוצר אותו.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
ואני לא אצעק ואני לא אתלהם כמוך, מירב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
אני אמשיך ואפעל למען אזרחי מדינת ישראל, בין היתר – –
היו"ר אוריאל בוסו:
היא לא מתלהמת, היא מדברת.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
– – בחוק הנוכחי. החוק הנוכחי מדבר על הגדלת נקודות זיכוי להורים במס הכנסה והגדלת מענק בהוראת שעה. אז מטרתה של הארכת הוראת השעה, שהייתה קיימת בשנת 2022, אשר הגדילה את נקודות הזיכוי ממס הניתנות להורים בעד ילדיהם שמלאו להם שש שנים לפחות אך טרם מלאו להם 13 שנים – הוראת השעה הביאה למצב שבו בשנת 2022 אישה הייתה זכאית לשתי נקודות זיכוי בשל ילד בטווח הגילים האמור וגבר היה זכאי לנקודת זיכוי אחת. הורה במשפחה חד-הורית אשר כלכלת הילדים הייתה עליו היה זכאי בעקבות התיקון לשתי נקודות זיכוי בשל ילד בטווח הגילים האמור, והורה אשר כלכלת הילדים לא הייתה עליו היה זכאי לפני התיקון לנקודת זיכוי אחת. בשל הוראת סעיף 38 לחוק-יסוד: הכנסת בדבר הארכת תוקפם של חיקוקים בתקופת בחירות, הוארכה הוראת השעה עד ליום 15 בפברואר 2023. הצעת החוק שלפניכם קובעת כי הגדלת נקודת הזיכוי האמורה תהיה בתוקף עד סוף שנת 2023, אך באשר לתקופה שבין י"ב בסיוון תשפ"ג, קרי 1 ביוני 2023, לבין סוף שנת 2023, ובשל הצורך במציאת מקור תקציבי ליישום הוראת החוק, החוק ייכנס לתוקף רק לאחר כניסתו לתוקף של חוק התקציב לשנת 2024-2023. הצפי הוא שבמהלך חקיקת חוק התקציב והתוכנית הכלכלית לשנים 2023 ו-2024 יוקצה הסכום האמור והוראת השעה תימשך עד סוף שנת המס לפחות. אם לא ייכנס חוק התקציב לתוקף, תפקע ההוראה ביום 31 במאי 2023. לסיכום, בשל הצורך במתן ודאות לאוכלוסיות הזכאים הרלוונטיות ולמעסיקים שלהם, אבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק ולהעביר אותה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה, ונעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חברת הכנסת מירב בן ארי תעלה ותבוא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, בוקר טוב לכולם.
משה סעדה (הליכוד):
למה יאיר לפיד לא היה פה הלילה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לכולם. קודם כול, ברכות.
משה סעדה (הליכוד):
איפה יאיר לפיד? תעני. ראש האופוזיציה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
סוף-סוף הבאתם חוק שלא מתעסק בעצמכם, בדרעי, בנתניהו, בטיפול הרפואי שלו, שהוא כל כך צריך לזה מימון, בטיפול המשפטי שלו, שהוא נורא. זה בכלל לא בשבילו.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אבל מה זה שייך אלייך?
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא פרסונלי. מה פתאום? הוא דואג לכל הח"כים שפתאום צריכים לממן.
משה סעדה (הליכוד):
תעני, תעני פעם אחת – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
סוף-סוף הבאתם חוק שמתעסק בחיים עצמם. אתה יודע מה, מיקי? אתה לא מאמין של מי החוק הזה – של הממשלה שלנו.
משה סעדה (הליכוד):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
יש לכם, אגב, כשתתראיינו – זה נורא מפריע לי, בוסו, אני לא יכולה לדבר.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
את צריכה להנהיג את המחנה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה תאריך לי את הזמן. חבל, לא ישנתם, אלמוג עוד שנייה נרדם.
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת סעדה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה לדבר ואתם מפריעים לי.
היו"ר אוריאל בוסו:
עברנו לילה שלם. אתם מגיעים בבוקר ערניים ורוצים להתחיל את היום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה מפריע לי, וגם כשאתה קורא קריאות ביניים תשב. לא עומדים, לא עומדים בקריאות ביניים.
משה סעדה (הליכוד):
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
חברי הכנסת, חברי הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
צריך לעשות חפיפה על המשכן הזה, על הכללים.
משה סעדה (הליכוד):
הוא כל היום בהפגנות, הוא לא מגיע למליאה. זה מנהיג?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה לומר לכם שקודם כול הוא עוצר לי את השעון כל עוד אתם מפריעים לי.
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת סעדה, אתה ישנת. לא כולם ישנו.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
מירב, מה שאת עושה – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני לא מדברת אלייך, אני מדברת על החוק. על החוק.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת אלמוג כהן, למה אתם מפריעים כרגע לסיים את הדברים? חלק מחברי הכנסת לא ישנו בכלל, ואתם – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
החוק הזה הוא חוק שלנו, ואתם רק מעבירים אותו. נורא חשוב לי לדייק, כי כשאתם מתראיינים פשוט שתדעו על מה אתם מדברים, כי הבנתי שיש בעיה עם זה. ואני רוצה להגיד לכם עוד משהו לעניין הרפורמה שאת לא מוכנה להפסיק ושיאיר לפיד זרק את הגפרור. מתי דיברת עם מישהו שמפגין?
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
מתי התעניינת בכלל במפגינים? זה האנשים שלנו, ששירתו בצבא, שעושים מילואים, שאוהבים את המדינה הזאת, ואתם, לא מעניין אתכם. אתם, לא מעניין אתכם. שהמדינה תישרף – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – העיקר הרפורמה של שמחה רוטמן. בקושי חמישה מנדטים קיבל בסקר האחרון. מוביל אתכם. הוא מוביל אתכם.
משה סעדה (הליכוד):
איפה המנהיגות שלו?
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
איפה יאיר לפיד שירת? איפה הוא שירת? היה צלם במחנה, על מה את מדברת? היה על הברכיים של אימא – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
קודם כול, לפחות הוא עשה צבא. חצי מהקואליציה שלך לא הגיעו בכלל לבקו"ם.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
יאיר לפיד הלך עם – – – של אימא שלו – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
בוא, בוא, אל תפתח את זה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
על מה את מדברת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקשיב רגע, תהיה רגע בשקט.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
יאיר לפיד הוא – – –
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
למה שיהיה בשקט?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אגיד מה שאני רוצה. בפעם האחרונה עלתה לכאן שרה שכמובן אין לה תיק ולא עושה שום דבר – –
משה סעדה (הליכוד):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – עלתה לפה שרה ופתחה עליי ב-100 קמ"ש, אוקיי? פתחה עליי, קראה לי "קוקוריקו". עזבו, אני לא איכנס לזה. השרה הזאת, מסתבר, לא עשתה לא שירות לאומי ולא צבא.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אגיד לכם את האמת, אני מכירה אותה שנים, לא ידעתי את זה. לא ידעתי.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
לכן היא לא בן אדם? לכן היא לא בן אדם?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא ידעתי.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
סליחה, את סגנית שר האוצר, באת לפה לקבל נקודות זיכוי – התחלת לדבר על המפגינים כאילו את מכירה אותם, כאילו מישהו דיבר איתך בכלל עליהם. אם אין לך מושג. אל תדברי על ההפגנות. את לא יודעת מי אלה האנשים.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
תמשיכי לדבר – – – אני מקשיבה, אני מקשיבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין לך מושג על מה את מדברת. אמרו לך: יש רפורמה – באת להצביע על רפורמה. לא מעניין אותך הפגיעה בנשים.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
את, כל דבר שאת תעני לי אני אגיב לך. הינה, אני אומרת לך, אין לך מושג על מה את מדברת.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
חברת הכנסת, סגנית השר, נא לשבת.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
לא ייאמן, לא ייאמן. על מה את מדברת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
הינה, אני אומרת לך. באת לפה להעביר חוק של הממשלה שלנו – –
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – שעוסק באזרחי ישראל.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אם את לא תפסיקי לדבר אני אמשיך לדבר. והינה, אני אומרת לכם עוד משהו – –
היו"ר אוריאל בוסו:
סגנית השר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – כי רובכם פה חדשים.
היו"ר אוריאל בוסו:
אני לא יכול להפסיק אותה כשאתם מפריעים לה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
יש ליאיר לפיד מילואים בערוץ הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל שיעצור, אני רוצה להגיד משפט סיכום.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה לכם, חברי הכנסת, על הפיליבסטר שאתם עושים לעצמכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה.
היו"ר אוריאל בוסו:
אני מבקש שהיא תשלים.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
לא, לא, לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה לתת לכם משפט סיכום.
היו"ר אוריאל בוסו:
כשאת תעלי לסכם את הדיון, אם את רוצה, תגידי מה שאת רוצה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה לתת לכם משפט סיכום.
היו"ר אוריאל בוסו:
אמרת את שלך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
משפט אחרון, הינה, אני אומרת לכם, מאוד פשוט. יום אחד תסתכלו ופשוט תלמדו איך מתנהלת אופוזיציה.
משה סעדה (הליכוד):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל רובכם בכלל לא הייתם בכנסת הקודמת, אז אין לכם גם למה להשוות.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה, חברי הכנסת סעדה, חבר הכנסת ואטורי. תודה רבה לכם.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
מירב, ליאיר לפיד יש היום מילואים בערוץ הכנסת.
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת אלמוג כהן.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
שלא ייפצע – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
לפחות הוא עשה צבא.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
איפה, בגל"צ?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תסתכל, חצי מהקואליציה שלך בכלל לא – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת השר שלמה קרעי – אינו נוכח.
קריאות:
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
לא, עוד לא. אני צריך לקרוא את רשימת הדוברים. חבר הכנסת סימון דוידסון – חברי הכנסת, גם כשהמליאה ריקה אתם רוצים לצאת החוצה? מה קרה היום?
ניסים ואטורי (הליכוד):
כל היום הם מתגזענים עלינו. אנחנו לא עשינו צבא? מי לא עשה צבא? לא הבנתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה הקשר בין גזענות לצבא? מה הקשר?
מיקי לוי (יש עתיד):
תבדוק את השותפים שלך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה הקשר בין גזענות לצבא?
מיקי לוי (יש עתיד):
תבדוק את השותפים שלך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת דן אילוז – נוכח ומוותר; חבר הכנסת זאב אלקין – אינו נוכח; חברת הכנסת אורנה ברביבאי – אינה נוכחת. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
שני פסקי דין, אני רק אקריא אותם. באר שבע אתה מכיר, נכון?
משה סעדה (הליכוד):
תקריא, כן, תקריא את הכול, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – באר שבע אתה יודע. אתה יודע מי תופר תיקים.
משה סעדה (הליכוד):
מיקי לוי, אני אספר לך על חברים שלך, הניצבים, מה עשו במשטרה – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, אני אספר – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי, אתה לא יכול לעצור את זה? מה קורה?
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת סעדה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – שני פסקי דין שקבעו – – – לא אחד.
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת מיקי לוי, תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
שני פסקי דין, לא אחד.
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת מיקי לוי, תודה רבה.
ניסים ואטורי (הליכוד):
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת ניסים ואטורי. בבקשה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב בראש, (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בוקר טוב לנשים שלנו, בוקר טוב לאימהות שלנו, בוקר טוב לכל הפועלים והפקידים שהולכים עכשיו לעבודה – –)
משה סעדה (הליכוד):
– – – שנבין אותם. את זה אני מבין, עד פה אני הבנתי.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(– – בוקר טוב לילדים שלנו. שתלכו לבית הספר ותחזרו בשלום. נשים שלנו, היו בבטחה, הגברים שלנו, היו בבטחה ותחזרו לבתים שלכם – –)
היו"ר אוריאל בוסו:
השר דיכטר יתרגם.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(– – בטוב ובשלום. אני מאחלת שהיום הזה יעבור ללא תאונות דרכים וללא מעשי רצח ושתהיה בו מעט תקווה. יישר כוח ושיהיה לכם יום מבורך.)
משה סעדה (הליכוד):
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת משה סעדה, כל עוד זה אפשר בתקנון – – –
משה סעדה (הליכוד):
אסור לה על פי התקנון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מישהו חייב לקחת אתכם לשיעור על איך להתנהג בכנסת.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, חבר הכנסת חוג'יראת?
קריאה:
הסיכום היה שיתרגמו – – –
משה סעדה (הליכוד):
זה חובה, זה חובה.
היו"ר אוריאל בוסו:
זה דיון חדש. נוכח ומוותר. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת גדעון סער – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. חבר הכנסת איימן עודה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
לא רציתי לדבר, אבל בגלל שהוא דיבר על השפה הערבית, אז אני רוצה לדבר בשפה הערבית.
משה סעדה (הליכוד):
בוא תדבר, בכבוד, אני רוצה לשמוע. רק תדבר בעברית.
היו"ר אוריאל בוסו:
בהחלט.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
מדבר בשפה הערבית. איזה מטורף אתה. ממש חי על הקצה. חי על הקצה, מדבר בשפה הערבית. וואו. אם היו לציבור הערבי מנהיגים, המצב שלהם היה הרבה יותר טוב, תאמין לי. הבעיה שאין להם מנהיג, אולי בעזרת השם – – – יהיה להם מנהיג אמיתי.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
סליחה.
היו"ר אוריאל בוסו:
בבקשה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
שלא ידאג לכיס של התנועה האסלאמית.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
אין קריאה ראשונה? אין שנייה?
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת אלמוג כהן, תודה רבה. בבקשה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
החלטתי לדבר כל הנאום רק בערבית, וגם במבטא פלסטיני, אני אוהב את המבטא הזה במיוחד.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
מבטא שהולך ונעלם.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
(אומר בערבית: בוקר טוב לכל בני עמנו. תראו את המופרעים האלה, תראו את המופרעים האלה, איך הם מקפצים. אנחנו רואים שהפרלמנט – – –)
היו"ר אוריאל בוסו:
שנייה, אני אעצור. התקנות אומרות שאפשר לתת לו אחרי הנאום שלו 20 שניות לפחות בשביל שיסביר, שיגיד מה הוא דיבר בתמצות.
משה סעדה (הליכוד):
לא, לא, אין את זה בתקנון.
היו"ר אוריאל בוסו:
אנחנו קיבלנו את זה בהוראה של היועצת המשפטית.
משה סעדה (הליכוד):
הוא חייב. אז שיתחייב שהוא מתרגם. אין את זה בתקנון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי זה המומחה לתקנון?
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת סעדה, אנחנו קיבלנו הוראות מהיועצת המשפטית לכנסת איך לנהוג בנאום בערבית.
משה סעדה (הליכוד):
חוק הלאום קובע – – –
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
אני מבקש להוסיף לי זמן, בבקשה.
היו"ר אוריאל בוסו:
אתה מעוניין עכשיו לנהל דו-שיח ופיליבסטר עד מחר בצוהריים?
משה סעדה (הליכוד):
– – – לתרגם את זה.
היו"ר אוריאל בוסו:
אז אני, אחרי שהוא יסיים, שלוש דקות, ואם תפריע לו יהיו גם חמש דקות, יהיה לו גם זמן לתרגם. אבל זה תלוי בכם.
משה סעדה (הליכוד):
בסוף הוא לא יתרגם ואנחנו נהיה – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
אז אתה רוצה להמשיך? בוא נמשיך לנהל דו-שיח, אין בעיה.
משה סעדה (הליכוד):
על אידיאולוגיה נלחמים גם כשקשה. זה אנחנו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא קשור לאידיאולוגיה.
היו"ר אוריאל בוסו:
זו לא אידיאולוגיה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
אני מבקש.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אדוני היושב-ראש, זה לא הגיוני שהוא מדבר ואף אחד לא מבין.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה הוא פה? אני לא מבינה.
משה סעדה (הליכוד):
באיזו מדינה מתוקנת בן אדם יכול לדבר בלי לתרגם – – –
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
פעם היהודים ידעו שבע שפות.
היו"ר אוריאל בוסו:
אופיר, אתה לא עומד בסיכומים של עד 08:00. אבל זה מצידך, זה לא מצידם.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
היום בקושי 50% עברית ו-30% אנגלית.
דן אילוז (הליכוד ):
אני יודע ארבע שפות, זה מספיק?
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
טוב. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אתמול היה יום ההולדת של המשורר הנפלא שלנו מחמוד דרוויש, ובאחד משיריו הנפלאים הוא אומר – –)
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אללה ירחמו, אללה ירחמו.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
(– – אמר הנוסע לנוסע, לא נחזור כמו – – – ומחמוד דרוויש אומר: האם אני זה אני? האם אני נמצא שם או כאן? בכל "אתה" יש "אני" – – – אני זה "אתה" שאליו מדברים, זה לא גלות שאני אהיה אתה, זה לא גלות שאתה תהיה ה"אני" שלי, זה לא גלות שהים והמדבר יהיו השיר של הנוסע למען הנוסע. לא נחזור כמו שיצאנו, לא נחזור אפילו כאסיף.). איזו שפה יפה. (אומר בערבית: איזו שפה יפה, אחי.)
היו"ר אוריאל בוסו:
אפשר לתרגם? אתה יכול לתרגם להם מה שאמרת?
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
לא, יש לי עוד זמן. יש לי 20 שניות לתרגום, 20 שניות בסוף. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אימאן, מה את מציעה? מה להגיד, איזה שיר? את אוהבת אימרואו אל-קייס? תראי איזה מילים יפות: לילה, כגלי ים הוא השׁרה את חושכו, עלי בסוגים של דאגות, כדי שיהיו לי דאגות. ואני אמרתי לו כשהוא התרווח בכל כוחו והתארך כדי להאריך את ייסוריי. אוה, לילה ארוך, לך כבר, תביא איזה בוקר. הרי עליית הבוקר לא טובה ממך. הרי איזה לילה אתה, שהכוכבים שלו כאילו היו קשורים בחבל חזק, לא זזים ממקומם. אלה יש להם שפה כזאת?) יש עוד 55 שניות.
היו"ר אוריאל בוסו:
אבל תתרגם לנו קצת.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
לא, בסוף, 20 שניות בסוף. תגיד לי, למה הרב עובדיה יוסף ידע ערבית ואתה לא יודע ערבית? למה?
היו"ר אוריאל בוסו:
לא יודע, אם זו הייתה הבעיה היחידה שלי במה שהרב עובדיה ידע ואני לא יודע, הייתי במצב טוב.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
הוא ידע שירים של אום כולתום ושל עבד אל-והאב והוא ידע מקאמות. אתה יודע מה ההבדל ביני לביניכם?
היו"ר אוריאל בוסו:
שאתה יודע עברית.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
שאני ערבי גאה ואתם ערבים בהכחשה. אתם ערבים בהכחשה. מה, הנדסו אתכם? סידרו אתכם כמו שהם רוצים?
היו"ר אוריאל בוסו:
אתה לא רוצה שאני אגיב לך.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
טוב, לכן – אני, האמת, לא רציתי לדבר, אבל בגלל שמחו על זה שאנחנו מדברים בערבית, אז יצאתי, עליתי לפה ודיברתי בערבית. מה שאמרתי זה היה שיר של מחמוד דרוויש. למה מחמוד דרוויש? כי אתמול היה יום ההולדת של מחמוד דרוויש. זה שיר יפה, שמדבר על אנשים, המשוררים בתקופת המדבר, בתקופת השירים התלויים, אל-מועלקאת. הוא עשה השוואה בינו לבינם, ואמרתי את השיר הזה בערבית. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת גדי איזנקוט – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז. חבר הכנסת אלמוג כהן, בבקשה לשבת.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
שיעור בהיסטוריה.
היו"ר אוריאל בוסו:
בבקשה לשבת, אם אתה רוצה קריאות ביניים. חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח, או שהוא נוכח ומוותר; אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי יעלה ויבוא. שלוש דקות לרשותך.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, לא רציתי לדבר על בן גביר, אבל הוכרחתי, מה שנקרא. אני רק אקרא ציוץ של ג'וש ברנר: "רגע של רצינות".
קריאה:
בריינר.
מיקי לוי (יש עתיד):
בריינר.
אופיר כץ (הליכוד):
אלמוג, די. די לכם, די.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
לא, לא מצחיק. הוא לא ידבר על השר ואני אשתוק. לא.
אופיר כץ (הליכוד):
די, מספיק.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
הוא לא מדבר על השר – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
"רגע של רצינות". אני שמח שאני מרגיז אותך.
אופיר כץ (הליכוד):
– – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
לא ידבר על השר ואני אשתוק. לא.
מיקי לוי (יש עתיד):
"רגע של רצינות. אני מודאג כמו שלא הייתי מעולם. המשטרה מתפרקת, וזה אסון. הניצבים איבדו אמון במפכ"ל, המפכ"ל איבד אמון בקצינים הבכירים, כאוס מוחלט. ולכאוס הזה יש כתובת אחת: איתמר בן גביר. תוך 75 ימים הוא הביא לתוהו ובוהו מוחלט בארגון. הצילו את המשטרה לפני שיהיה מאוחר מדי". איפה סגנית שר האוצר? יצאה. אה, את פה.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
אני יושבת פה.
מיקי לוי (יש עתיד):
גברתי, אני ישבתי במשרד שאת יושבת בו.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
בכלל לא שמעתי – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, גברתי, את סגנית שר, זה בסדר.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
אמרתי שלא שמעתי מה שאמרת.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני אומר שישבתי במשרד שאת יושבת בו לפני עשר שנים. אני מבין קצת, קצת, למרות שלמדתי כלכלה. אני מבין מה שאת עושה עכשיו וכמה קשה לך. אני מבין מה היה מצבה של מדינת ישראל בשנים האחרונות, וגם ניהלתי חברה כלכלית אזרחית במשך שבע שנים, ולכן אני אומר לך, הכלכלה הרביעית בחוזקה בעולם, לפי ה-OECD, וקיבלתם כלכלה עם עודפי גבייה, קיבלתם כלכלה משגשגת, וכבר בשבוע הראשון ראש הממשלה נתניהו: השאירו לנו חורבן. אחרי יומיים פורסם מה שפורסם לגבי מצבה הכלכלי של מדינת ישראל, ואני מודאג. גברתי סגנית השר, אם את לא מודאגת, יש לנו בעיה. אני אומר לך שמספר הלקוחות הפרטיים – אחרי שהשארנו לכם כלכלה משגשגת – שביקשו לפתוח חשבון בנק בחו"ל זינק פי ארבעה; ירידות שערים בבורסה, ירידות שערים באגרות החוב הממשלתיות, שבהן מרוכזים מרבית כספי הציבור; התייקרויות נוספות של המשכנתאות השכם והערב – – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אפשר לבקש ממך, אלמוג, קצת שקט?
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
תגיד – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה. מנהל חטיבת המחקר של בנק ישראל – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
משפט לסיכום.
מיקי לוי (יש עתיד):
תראה כמה הוא הפריע לי. מנהל חטיבת המחקר של בנק ישראל, פרופ' מישל, אומר, ואני מצטט מילה במילה: לא הגיוני להביא רפורמה כזאת בחודשיים. אוסף התקנות מייצר תמונה מאוד מאוד לא רצויה – –
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – של משטרים אפלים. זה ישפיע על הכלכלה. זה ישפיע על כולנו. אתם לא רואים בנושא הכלכלה את כל האורות המהבהבים.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
כולנו נשלם בכיס. אזרחי מדינת ישראל ייפגעו, מדינת ישראל תידרדר, כלכלתה תיפגע ותינזק בצורה קשה מאוד.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת שלי טל מירון – נוכחת ומוותרת; חברת הכנסת שרן מרים השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת דני דנון – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – נוכח ומוותר; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת קטי קתרין שטרית – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף טייב – –
יוסף טייב (ש"ס):
מוותר.
היו"ר אוריאל בוסו:
– – נוכח ומוותר. תעלה ותבוא סגנית השר, אם היא רוצה לסכם את הדיון, או שנעבור להצבעה. בבקשה.
קריאה:
את לא חייבת.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
אני יודעת שאני לא חייבת אבל בכל זאת.
קריאה:
– – –
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
אני מרשה לעצמי, נכון. מה שנכון נכון. טוב. כדי שנעשה את זה קצר, בוודאי שמדובר בחוק מצוין וטוב שאנחנו מחוקקים בכנסת הנוכחית – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
את לא מחוקקת, את ממשיכה חוק שלנו, רציפות.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
– – ואנחנו קוראים לכולם להצביע בעד החוק הזה. ובעזרת השם, חבר הכנסת מיקי לוי, אני יכולה להרגיע אותך שכלכלת ישראל היא חזקה וטובה – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אה, אם את אומרת.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
– – וכך בעזרת השם יהיה גם התקציב – תקציב טוב – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
העיקר שאנחנו רגועים.
מיקי לוי (יש עתיד):
עכשיו אני מודאג.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
– – מאוזן וראוי. אז נכון – הייתי בדיוני התקציב, אני רגועה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אם את אומרת.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
אנחנו צריכים לעבוד קשה. נכון שיש לנו אתגרים, ובין היתר אופוזיציה – איך קרא לזה ראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד? אופוזיציה מופקרת שלא אכפת לה מה קורה ומוכנה לשרוף – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אה, אנחנו אופוזיציה מופקרת.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
– – את כל העולם ואחותו, כולל את כלכלת ישראל, לא מעניין אותה, וקוראת להוציא כספים. אבל זה בסדר, גם על זה נתגבר.
מיקי לוי (יש עתיד):
זה לא נכון. זה לא נכון.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
אני קוראת לכם להידבר – אתם ממשיכים לצעוק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
זה פשוט שקר. זה לא נכון.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
תמשיכי לצעוק. אני רק אמשיך ואומר למירב בן ארי, שדיברה באיזו פטרונות עליי כאילו היא יודעת בדיוק עם מי אני מדברת ועם מי אני לא מדברת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את לא מתנהגת בפטרונות?
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
אז מירב, אני אסכם ואומר גם לך וגם לכל הצופים בבית – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה את חושבת שאת יודעת הכול? למה, בגלל ששמו אותך סגנית שר?
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
– – שאני יושבת ומדברת והולכת להפגנות של השמאל ושל אנשי המרכז ומדברת איתם ויושבת איתם – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
– – וגם באים אליי לכנסת וגם לממשלה כלכלנים, בנקאים וכו' וכו'.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מכל העולם מתקשרים אלייך הכלכלנים הבכירים ואומרים לך שהכול בסדר, הכול פיקס.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
לכן אני אסכם ואומר שאנחנו רגועים, ובעזרת השם תעבור הרפורמה והכול יהיה בסדר, וגם החוק הזה. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. אנחנו כעת מצביעים על הצעת חוק הגדלת נקודות זיכוי להורים במס הכנסה – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
הכלכלה בטירוף, השקל בטירוף. זה חוק של הממשלה שלנו, אתם רק מאריכים הוראת שעה. את לא יודעת אפילו על איזה חוק – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
– – והגדלת מענה עבודה (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ג–2023. הצבעה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא חוק של הממשלה שלכם, זה בטוח. אתם מתעסקים בנבצרות – – – משפטי. ברור, מה, אני כמוכם? אני אופוזיציה לעניין. יש לי כאבי בטן על אזרחי ישראל. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגדלת נקודות זיכוי להורים במס הכנסה והגדלת מענק עבודה (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ג–2023, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר אוריאל בוסו:
אם כן, רבותי חברי הכנסת, 26 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הגדלת נקודות זיכוי להורים במס הכנסה והגדלת מענק עבודה (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה הראשונה ותעבור לוועדת הכספים להכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/950).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אוריאל בוסו:
רבותיי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא – הצעת החוק מטעם הכנסת לקריאה ראשונה, הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 37) (מנגנון שבת למשאבת מים), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת יעקב אשר ומשה גפני. יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. ככל שתנצל את הזמן שעומד לרשותך, יש לך עשר דקות. כשאתה עולה עם דפים, זה מפחיד.
יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאחר שבבוקר צריכים לדבר בכל השפות, אז אגיט מורגו א-למן, זיינאגיד אטוק, סבח אל-ח'יר. חברת הכנסת מירב בן ארי, אני רוצה לדבר עכשיו על חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, כי כולנו מפמפמים את זה פה, כמה חשוב לשמור על זכויות האזרח. בימים האלה זה הפסקול שמתנגן מבוקר עד לילה, ואני מציע פה את חוק כבוד השבת, החוק של כבוד – – –
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
– – –
יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
למה את מפריעה לי? אני האזנתי לך בקשב.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
להחליף את המסך.
יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
המסך לא נכון, אדוני היושב-ראש. היום אני מציע כאן את חוק כבוד השבת, חוק כבוד שומרי השבת, חירותו וזכויותיו של שומר שבת. בלי החוק הזה שומרי שבת אין להם חירות לגור בבית רב-קומות ולהשתמש בשבת בדבר הכי בסיסי, שנקרא מים. בהצעת החוק בפרק ו' לחוק המקרקעין נקבעים הסדרי ניהול לבית המשותף. בכלל זה, החוק קובע איזונים מתאימים כך שכל בעל נכס יכול לעשות שימוש ברכוש המשותף. בחוק נקבע הסדר למעליות שבת ולמנגנון תאורה בשבת, והסדרים אלו מאפשרים לדיירי הבית המשותף להשתמש בהם. בשנים האחרונות, עם התקדמות הטכנולוגיה ובניית בניינים רבי-קומות, מותקנות בבניינים רבים משאבות מים חשמליות שתפקידן ליצור לחץ מים גם בקומות הגבוהות. דיירים שומרי שבת ומסורת שמתגוררים בבניינים שבהם מותקנת משאבה חשמלית ניצבים בפני בעיה, שכן בפתיחת ברז המים בדירתם הם מפעילים את המשאבה החשמלית, שאסורה בהפעלה בשבת. הצעת חוק זו מבקשת לקבוע הסדר שבת למשאבות המים בבנייני מגורים, בדומה להסדר הקיים בחוק מעליות שבת ומנגנוני תאורה, שמאפשר התקנה של משאבות מסוג זה על חשבונו של הדייר שרוצה בכך, בלא צורך בהסכמת בעלי הדירות האחרים ובכפוף לתנאים המפורטים בהצעה. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את ההצעה החשובה והטובה הזאת. אני אנצל רגע את שעות הבוקר היפות. תפסיקו לעשות את האווירה הזאת של להילחם בין האנשים. תפסיקו להפיל כל דבר ולהפוך, כאילו באו לפה אנשים חשוכים ונמצאים פה וכל המטרה של הרפורמה המשפטית זה רק כדי שיוכלו להפוך את המדינה הזאת למדינת הלכה. אף פעם – אני עשר שנים חבר כנסת ובחיים לא ביקשתי, לא דיברתי, לא התפללתי ולא אמרתי שאני רוצה במדינת הלכה. תפסיקו. תהיו אינטליגנטים כולם. יש מחלוקת בסמכויות בית המשפט אל מול הכנסת. אנחנו נתקן את זה, נעשה את זה כמו אחים, ונמשיך הלאה לריב על דברים קטנים, כמו אחים, אבל בלי הסתה. תודה רבה. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בשבת. תודה רבה, ושבת שלום מראש.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יעקב אשר. נעבור לרשימת הדוברים, ולפחות בהקראת הרשימה תהיו קשובים ולא להפריע באמצע: ראשון הדוברים, חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – הפעם מוותרת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת דן אילוז – נוכח ומוותר; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת השר שלמה קרעי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת זאב אלקין – אינו נוכח; חברת הכנסת אורנה ברביבאי – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אף היא אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת גדעון סער – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת גדי איזנקוט – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אוה, לילה טוב.
היו"ר אוריאל בוסו:
אני מקווה שזה לא חלק ממחאות – – –
משה אבוטבול (ש"ס):
אין גנרטור שבת – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי יעלה ויבוא.
סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול:
– – – חבר אמיתי.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתם לא יכולים לצפות שסגנית השרה תגיד את מה שהיא אמרה ואני אשתוק.
משה אבוטבול (ש"ס):
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
בבקשה.
קריאה:
אלמוג, תשתוק. אלמוג, תשתוק.
קריאה:
אלמוג – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
גברתי סגנית השרה, זה בסדר אם את לא רוצה להסתכל עליי. אני בטוח שאת שומעת אותי. אני מדבר רק על מספרים. אני מדבר על מספרים. תבדקו מה קורה בכלכלה. מעבר לכך, אמרת: ירדתי למפגינים, דיברתי איתם.
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
תגידי, אנחנו כבר מדברים איתכם חודשיים: תעצרו, תעצרו – נבוא לדבר. תעצרו, רק תעצרו. 75 שנה יכולנו להמתין – אתם לא יכולים להמתין שבוע, שבועיים, שלושה שבועות? כלום? מה ביקשו? רק תמתינו. הרי אי-אפשר לבוא ולדבר כשבחדר השני הקטר רץ על 190. אי-אפשר. המהירות הזאת היא בלתי סבירה – אומרים גם אחרים. היום הופיעו פרופ' אלבשן ופרופ' פרידמן בוועדת חוקה.
קריאה:
אתמול, אתמול.
מיקי לוי (יש עתיד):
סליחה, אתמול, כי אנחנו כבר בבוקר. מה הוא אמר? אני צריך עוד שנה אולי כדי לגמור את זה. גם ההצעה שהבאת מחוררת, כי לא היה זמן וכי לא ניתן להשלים דבר כזה במהירות כל כך גבוהה. זה, לטענתך – עומד ראש הממשלה על כבש המטוס ואומר: בואו לדבר, אני מושיט יד, בדיוק כמו שאת אמרת. זה רק שני פרופסורים, ואני לא מדבר על כל האקדמיה שהופיעו אתמול ואומרים: אנחנו צריכים שנה כדי להשלים מהלך כזה. שנה. עכשיו אני מבקש ממך שתסתכלי על המספרים הכלכליים, תראי את הנתונים. אל תדברו איתנו גבוהה-גבוהה. תשמעי את השר שלך, שנוסע לארצות הברית, המדינה החשובה ביותר עבורנו. אף אחד לא רוצה לדבר איתו.
קריאה:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אף אחד לא רוצה לדבר עם שר האוצר של מדינת ישראל, אף אחד – לא שרת האוצר של ארצות הברית, לא כלכלנים. אף אחד. מה זה אומר? זה אומר שהוא רוצה למחוק את חווארה. זה אומר – מי שאומר לטייסים שהוא לא מעריך אותם ושהם לא מלח הארץ.
היו"ר אוריאל בוסו:
משפט לסיום.
מיקי לוי (יש עתיד):
זה אומר – שר שקרא לראש הממשלה "נבל", ולממשלה "ממשלה מקוללת".
קריאה:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, אני לא אגיד את זה. אתם ממשלה שלי. אני יריב פוליטי. לא, אני לא אגיד לראש הממשלה "נבל", כי הוא "אדוני ראש הממשלה".
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה.
ארז מלול (ש"ס):
מיקי, נגמר לך הזמן.
מיקי לוי (יש עתיד):
אבל יש כאן מישהו. אל תעיר לי.
היו"ר אוריאל בוסו:
הוא מסיים. הוא אומר משפט לסיום.
ארז מלול (ש"ס):
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, יש כאן מישהו שאחראי. אתה יודע כמה פעמים נתתי – – –
ארז מלול (ש"ס):
אין לך דרך ארץ.
מיקי לוי (יש עתיד):
אין לי דרך ארץ?
ארז מלול (ש"ס):
כן, אין לך.
מיקי לוי (יש עתיד):
מי שאומר את זה, אין לו דרך ארץ.
ארז מלול (ש"ס):
28 שעות, ואתה מבלבל בלבולי מוח – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
לא, חבר הכנסת מלול, הוא מדבר – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – – מדבר – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
זו הזכות הדמוקרטית של כל אחד בזמנו שקצוב לו, ולא להגיד לו בלבולי מוח ולא שום דבר. אני חולק עליך.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני כבר יורד, אדוני היושב-ראש.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – – היו יוצאים החוצה. אתה יודע מה עברנו פה שנה? אתה לא היית פה דקה.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא היית פה דקה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שלמה קרעי – – – בעצמו.
ארז מלול (ש"ס):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, לא. אתה יודע כמה פעמים נתתי למישהו לגלוש – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
איך אתם לא מתביישים? אין לכם בושה כבר – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
לסיים.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – 30 שניות ויותר מזה? והדברים שאמרתי מאוד חשובים. חבל שלא האזנת. תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מיקי, עזוב, עזוב – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרן מרים השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת דני דנון – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – נוכח ומוותר; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, תמה רשימת הדוברים. האם חבר הכנסת יעקב אשר רוצה לעשות ולסכם את הדיון?
אברהם בצלאל (ש"ס):
לא, לא. מספיק.
היו"ר אוריאל בוסו:
חבר הכנסת בצלאל, אתה יכול להגיד בוקר טוב, ואני – צפרא טבא, כי אתה התפללת ואני עוד לא.
אברהם בצלאל (ש"ס):
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
אם כך, רבותיי חברי הכנסת, נעבור להצבעה. אנחנו מצביעים כרגע על הצעת חוק המקרקעין (מנגנון שבת למשאבת מים), התשפ"ג–2023, בקריאה הראשונה. הצבעה. מי בעד? ירוק זה בעד, אדום זה נגד. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 37) (מנגנון שבת למשאבת מים), התשפ"ג–2023, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
מיקי לוי (יש עתיד):
פעם אחת לא הצביעו בעד על – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
כולל – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
כולל – – –
אופיר כץ (הליכוד):
לא נכון, לא נכון. אני הצבעתי בעד – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אחת, אחת.
היו"ר אוריאל בוסו:
רבותיי חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 21 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 37) (מנגנון שבת למשאבת מים), התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה הראשונה ותחזור לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
[מס' כ/906; דברי הכנסת, חוב' ט"ז, ישיבה 46.]
היו"ר אוריאל בוסו:
רבותיי חברי הכנסת, נעבור לנושא האחרון בסדר-היום – התנגדות להחלטת – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מסירה את ההתנגדות ואת ההצבעה השמית – לא בגללם אלא בגלל עובדי הכנסת.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה. התנגדות להחלת דין רציפות על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 72) (הגנה מפני עיקול של כספי סיוע להורה עצמאי), התשפ"ג–2022, כ/906. אז יש כאן התנגדות מטעם סיעת יש עתיד – היא הורידה את ההתנגדות. אין צורך להצביע עליה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
יש צורך להצביע.
היו"ר אוריאל בוסו:
יש צורך להצביע?
קריאה:
אנחנו נגד ההסתייגות.
יעקב אשר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, בשם החברים, תודה רבה על – – –
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה לכם גם כן על הסבלנות לשמוע אותי. אז קודם כול, ההצבעה היא על החלת דין הרציפות, והוגשו כאן התנגדויות מטעם סיעות מסוימות, והן לא מנמקות אותן, ואנחנו מצביעים. ההצבעה היא נגד ההסתייגות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בעד ההסתייגות.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
בעד ההחלה? אז יש הצבעה אחת?
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן.
היו"ר אוריאל בוסו:
אבל יש כאן כמה הסתייגויות. מה עם המחנה הממלכתי?
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אם הם לא נוכחים – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
היו"ר אוריאל בוסו:
אם הם לא נוכחים, אז אנחנו גם לא מצביעים על הנמקת ההתנגדויות של ישראל ביתנו. אה, זה רק נימוקים. אין מנמקים של המחנה הממלכתי, אין מנמקים של ישראל ביתנו, ויש כאן הסרה של הסתייגויות. לכן אנחנו מצביעים כרגע על החלת דין הרציפות. מי שבעד החלת דין רציפות – הוא בעד, ומי שנגד – הוא נגד. הצבעה מס' 5 בעד הודעת הממשלה – 19 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 72) (הגנה מפני עיקול של כספי סיוע להורה עצמאי), התשפ"ג–2022, נתקבלה.
היו"ר אוריאל בוסו:
חברי הכנסת, תוצאות ההצבעה: 19 בעד, אין מתנגדים, יש נוכח אחד. אני קובע שההחלטה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 72) (הגנה מפני עיקול של כספי סיוע להורה עצמאי), התשפ"ב–2022, התקבלה, וההצעה תחזור לוועדת חוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
היו"ר אוריאל בוסו:
חברי הכנסת, הודעת ועדת הכנסת בדבר הגדלת – – –
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לא. יש לי כמה הודעות.
היו"ר אוריאל בוסו:
יש הודעות ליושב-ראש ועדת הכנסת. חלק מההודעות מצריכות הצבעות.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אני אתחיל עם ההצבעה. תלכו ואני אמשיך. ב << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בבקשה.
היו"ר אוריאל בוסו:
הכנסת החליטה בישיבתה ביום כ"ד בשבט התשפ"ג, 15 בפברואר 2023, להעביר את הצעות החוק הבאות לדיון בוועדת החוץ והביטחון: 1. הצעת חוק גירוש משפחות מחבלים, התשפ"ג–2022, פ/729/25, של חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי; 2. הצעת חוק גירוש משפחות מחבלים, התשפ"ג–2023, פ/1299/25, של חבר הכנסת אליהו רביבו; 3. הצעת חוק גירוש משפחות מחבלים, התשפ"ג–2023, פ/1700/25, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת להעביר את הצעת החוק האמורות מוועדת החוץ והביטחון לדיון בוועדה לביטחון לאומי לשם הכנתן לקריאה הראשונה. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. הצבעה.
היו"ר אוריאל בוסו:
אם כך, הנושא הזה דרוש הצבעה. אני אעבור להצבעה. ההצבעה תהיה אלקטרונית.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתם עושים צחוק?
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
מיקי, אין להם זמן שם. אין להם זמן בוועדת החוץ והביטחון. תשאל את יולי – זה רק בגלל זה.
היו"ר אוריאל בוסו:
חברי הכנסת, הצבעה. מי שבעד הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת – בעד; מי שנגד – נגד; מי שהולך – שיהיה לכם יום נפלא, ניפגש בהמשך היום. הצבעה מס' 6 בעד הצעת ועדת הכנסת – 18 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר אוריאל בוסו:
18 בעד, ח"י, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהודעת יושב-ראש ועדת הכנסת התקבלה. ימשיך יושב-ראש ועדת הכנסת בהודעות שאינן דורשות הצבעה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אבקש להודיע על הוספת חברת הכנסת אפרת רייטן מרום כממלאת מקום קבועה בוועדת החוקה, חוק ומשפט מטעם סיעת העבודה. ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי הצעות החוק הבאות יועברו לדיון בוועדות כמפורט להלן: ועדת הכנסת תדון בהצעת חוק שירות הציבור (תיקון – תרומה למימון הליך משפטי או טיפול רפואי וחובת דיווח), התשפ"ג–2023, פ/2303/25, של חבר הכנסת עמית הלוי; ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיון בהחלטות ועדות משנה), התשפ"ג–2022, פ/853/25, של חבר הכנסת אלי דלל; ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – התראת חיוב בהתקשרות לחוץ לארץ), התשפ"ג–2023, פ/1573/25, של חבר הכנסת ישראל אייכלר. ועדת העבודה והרווחה תדון בהצעות החוק הבאות: 1. הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירה כלפי קשיש או חסר ישע), התשפ"ג–2022, פ/66/25, של חבר הכנסת אוריאל בוסו; 2. הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – זכאות לתגמולים ולפיצויים לפי חוק אחר), התשפ"ג–2023, פ/2540/25, של חברת הכנסת שרון ניר וקבוצת חברי הכנסת; 3. הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – שימוש בכספים שלא הוצאו על ידי עובדים זרים ומסתננים), התשפ"ג–2022, פ/748/25, של חברת הכנסת שרן מרים השכל. הוועדה לביטחון לאומי תדון בהצעות החוק הבאות: 1. הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מוות למחבלים), התשפ"ג–2023, פ/1738/25, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך; 2. הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מוות למחבלים), התשפ"ג–2023, פ/2198/25, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. הצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, פ/2559/25, של חברת הכנסת אפרת רייטן מרום וקבוצת חברי הכנסת, הועברה מהמליאה לוועדת הכנסת ביום ח' באדר התשפ"ג, 1 במרץ 2023, לצורך קביעת ועדה לדיון. ועדת הכנסת ממליצה כי הצעת החוק האמורה תידון בוועדה משותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, לפי ההרכב הבא: הוועדה תהיה בת עשרה חברים, חמישה חברים מכל ועדה. מטעם ועדת החוקה: חברי הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש, גלעד קריב, יצחק קרויזר, יעקב אשר וארז מלול; מטעם הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי: חברי הכנסת פנינה תמנו שטה, קטי שטרית, אימאן ח'טיב יאסין, מירב בן ארי ואלי דלל. תודה רבה.
היו"ר אוריאל בוסו:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ על ההודעות, ולהודות לך על יום שלם כיושב-ראש הקואליציה – ניהול מוצלח – וגם לך, מרכזת האופוזיציה חברת הכנסת מירב בן ארי, על יום חשוב למען אזרחי מדינת ישראל. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, בשעה טובה, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי כ"א באדר התשפ"ג, 14 במרץ 2023, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 08:16.