ישיבת מליאה בתאריך 21/11/2022 בשעה 16:00

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס לדברים המקוממים שנשמעו היום מצד ראש לשכת עורכי הדין אבי חימי. הוא השתמש במילים חריפות מאוד: אפרטהייד, אם חלילה פסקת ההגבלה תתקבל, שהדבר הזה זה הדבר היחיד שעוצר את המדינה מחורבן מלא, ועוד כל מיני מחמאות כאלה וכאלה. לשכת עורכי הדין היא מזמן לא גוף שפועל למען עורכי הדין. לשכת עורכי הדין הפכה לגוף עסקני מדרגה נמוכה, שמעבר לדילים שנעשים במחשכים לא קורים בו יותר מדי דברים. המצב שבישראל של 2022, כדי להיות עורך דין – ואני אומר את זה כעורך דין פעיל במשך למעלה מ-20 שנה – אתה צריך להיות חבר בגוף הזה ולשלם לו אלפי שקלים מדי שנה ולקבל מעט מאוד בתמורה, ועוד כשיש אנשים כאלה שלא מייצגים את ציבור עורכי הדין ומדברים דברים שלא יעלה על הדעת לשמוע – הגיע הזמן לעשות רוויזיה. בעזרת השם אנחנו נפעל שהחברות בגוף הזה שנקרא לשכת עורכי הדין תפסיק להיות חובה. אולי אבי חימי רוצה להקים גוף שיקדם את האג'נדות שלו, אבל עורכי הדין לא צריכים להיות מחויבים להיות חברים בגוף הזה. אנחנו נפעל לפרק את הגילדה הזו. תודה רבה.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. חברת הכנסת גוטליב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

חברים יקרים, אני רוצה לומר לכם מה צריך ולמה שלחתי מכתב למיארה, היועצת המשפטית לממשלה, שהיא לא מתאימה לתפקידה. לא יעלה על הדעת שמי שעומדת בראש מערך התביעה הפלילית תהיה גברת שאין לה שום ניסיון בפלילי. 22 שנים אני במקצוע הפלילי, הקשה מאוד, המורכב מאוד, בעל אלמנטים כמעט בלתי נתפסים בתוך עולם המשפט – והיא המחליטה, או שיש לה יועצים והיא חותמת גומי. זה למה היא לא מתאימה להיות בראש מערך התביעה הפלילית. ואתם יודעים למה היא לא יכולה להיות היועצת המשפטית לממשלה? כי היא הוכיחה לנו שהיא שמה לנו מקלות בגלגלים. ראינו את זה בחוות הדעת שלה בעניין דרעי. היא כותבת לנו בעמוד וחצי – בעמוד וחצי היא שוללת זכות של אדם לכהן כשר, מבלי שהיא יודעת שהמאסר היחיד שמרצים אותו זה מאסר בפועל ולא מאסר על תנאי. גם ראיתי שהיא מאשרת לראש הממשלה לפיד להיות דיקטטור ולחתום על הסכם הגז בלי להביא את זה למליאת הכנסת, וראיתי את זה בהחלטות מאוד מאוד משונות שלה במהלך הדרך, כשראינו שהיא ממנה את החבר הכי טוב שלה – אני אזכיר לכם, את מזוז – והיא לא מקבלת את המלצת בית המשפט לחזור בה מההחלטה הזו. זאת גברת שאיננה מתאימה להיות היועצת המשפטית לממשלה, ואני מקווה שתעזרו לי לשנות את הדבר הזה.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. חבר הכנסת בן צור, בבקשה.

יואב בן צור (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי קודם אנשים בבית הזה שיוצאים במסע הפחדה עם שלל דימויים נגד הרוב היהודי במדינה. אני רוצה לומר להם: סיימנו לקבל מכם הוראות. אותם אנשים שכפו על הרוב את דעותיהם והרוב אמר להם: די לשלטון שלכם, הם אותם אנשים שמסרבים לקבל את הכרעת הבוחר, שהוא הרוב היהודי במדינה, שבחר בשיא של שומרי מסורת דתיים וחרדים. זוהי תשובת המשקל של האזרח שמבקש פה יותר מסורת. רבותיי, העם בישראל אמר את דברו באופן ברור ביותר: כאן תהיה מדינה יהודית. נקודה. לא מדינה עם מדיניות מבולבלת. בשליחות העם באנו לתקן את הקלקולים, ובעזרת השם נעשה ונצליח. לסיום, אני מבקש לברך את חברי הכנסת החדשים, ואני מאחל כי תעמדו בפני האתגרים החדשים ותצליחו להיות נאמנים לשליחותכם. בהצלחה רבה.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה לחבר הכנסת בן צור. חבר הכנסת בוסו, בבקשה.

אוריאל בוסו (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, שמענו קודם במסיבת עיתונאים בישיבת הסיעה את ראש ממשלת המעבר הזמני, שקיבל את תפקידו בחטא, מר לפיד, שחזר לתפקידו המקורי – המסית הלאומי. צריך להזכיר: זה אותו אחד ששפך כאן מיליארדים על כל ח"כ סורר במליאה, על כל הצבעה, ללא הכר וללא תנאי אם יעשו צבא או לא יעשו צבא, והיום הוא כאן בשביל להסית נגד לומדי התורה. אז אנחנו כאן להגן על לומדי התורה. העם אמר את דברו בצורה ברורה: כן למדינה יהודית. ונזכיר לכם שאם רק היינו אומרים לו כן – וגם אם עכשיו נגיד לו כן – הוא ייתן הרבה הרבה יותר מיליארדים ללומדי התורה ולכולם בכלל. תודה רבה.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. חבר הכנסת רוטמן, בבקשה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אין שעון לדקה?

היו"ר מיקי לוי:

אני מעריך. יש תקלה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אוקיי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני הזדעזעתי, כמו רבים, מדברי הבלע של מי שכנראה שכח שהוא עדיין מכהן בתפקיד ראש ממשלה, דברי ההסתה והשיסוי הדה-לגיטימציה. היום בכנסת התקיים כינוס, "כיפת ברזל לדמוקרטיה". יש אנשים ששכחו כנראה ש"דמוקרטיה" פירושה "שלטון העם"; דמוקרטיה פירושה שכאשר העם בוחר משהו, צריך לכבד את זה, צריך לתת לזה את המשקל. ובאותו כינוס של "כיפת ברזל לדמוקרטיה", שותפתו של ראש הממשלה יאיר לפיד טרחה לקרוא לראש הממשלה המיועד, בעזרת השם בקרוב, בנימין נתניהו וגם לראש מפלגתי בצלאל סמוטריץ' – היא קראה להם "איום קיומי". עם השיח המסית, המפלג, המשסה, שיאיר לפיד ומרב מיכאלי מתכננים לייצר לנו בכנסת הזאת – הייתי אומר שזה משהו חדש, אבל לא, הם פשוט ממשיכים את מה שהם עשו בשנה וחצי האחרונות. אנחנו התרגלנו לזה. הגיע הזמן שהם יבינו שהיו בחירות במדינת ישראל. הגיע הזמן. תתרגלו.

היו"ר מיקי לוי:

תודה. חבר הכנסת מעוז, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אייכלר. תתכונן.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת הודעה מס' 61, והפעם על הדרת נשים. לא, אנחנו לא מתחילים מהכנסת החדשה. לא מתחילים מהתחלה. יש רצף, רצף שלטוני. רק עלו הכותרות על הרצון לתקן את המציאות המעוותת שבה מונעים מנשים וגברים דתיים וחרדים להשתתף בלימודים אקדמיים ובאירועי תרבות בהתאם לאמונתם, וישר קפצו חברי השמאל בזעקות שבר על הפרדה מגדרית ועל הדרת נשים מהמרחב הציבורי, כאילו עוד רגע כולאים נשים במכלאות. עוד הנדסת תודעה רדודה. ראשית, לא מדובר בהפרדה מגדרית, שאיש אינו יודע מה היא בדיוק; מדובר בהפרדה בין נשים לגברים. שנית, זו לא הדרת נשים. למנוע מנשים את הזכות ללמוד באקדמיה בהפרדה בהתאם לאמונתן – זו הדרת נשים; למנוע מסטודנטיות את האפשרות לרקוד מאחורי מחיצה בהתאם לצניעותן – זו הדרת נשים; למנוע מנשים את הזכות שלא להצטופף עם גברים במופע תרבות כדי שיוכלו לשמור על כבודן – זו הדרת נשים. אני ממליץ למי שכבוד האישה וכבוד האדם יקרים בעיניו, לאפשר מציאות של הפרדה בין המינים; הפרדה שאינה מדירה – –

היו"ר מיקי לוי:

תודה.

אבי מעוז (נעם):

– – אלא מאדירה נשים וגברים כאחד. תודה רבה.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר, ולאחר מכן אני אקח לעצמי את זכות הדיבור. בבקשה.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כצפוי, שמענו היום איומים על הדמוקרטיה מצד שלטון הדיקטטורה המשפטית, מצד כל דובריה וראש הממשלה שמשרת אותם ויושב-ראש לשכת עורכי הדין. הם מדברים בשם הדמוקרטיה, ממש הדמוקרטיה העממית הסובייטית, ש-70 שנה דיכאה עמים בשם הדמוקרטיה. אני רוצה לצטט, ברשותכם, מישהו שלא תצפו ממני. נשיא פיפ"א, שעושה את המונדיאל בקטאר, מקבל הרבה דברי מוסר על זה שבקטאר אין זכויות אדם כפי שאנשי המערב רצו. אמר אתמול נשיא פיפ"א: מה שאירופה עשתה לאנושות במשך 3,000 שנה, ייקח לה להתנצל ב-3,000 השנים הבאות לפני שתטיף מוסר לתרבויות האחרות כמו בקטאר וכמו עוד תרבויות אחרות. אני משתמש בביטוי שלו מול כל אלה שהנהיגו שלטון של דיקטטורה, עם שר אוצר פוטיני, שיבואו עכשיו להגיד על פסקת ההתגברות – שבאה לתת לממשלה ולכנסת הנבחרת את הסמכויות – שזה קץ הדמוקרטיה, ושקוראים לאנשים לצאת לרחובות ולא מקבלים את תוצאות הבחירות, כמו טראמפ בארצות הברית בבית הלבן. לכן אני אומר: דמוקרטיה זה שלטון העם ושמירת זכויות המיעוט, ואת שני הדברים האלה לא עשיתם. בעזרת השם, הממשלה הבאה תהיה שלטון העם עם שמירת זכויות המיעוטים כולם, כולל המיעוט החרדי, כמובן.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. לידיעת חברי הכנסת, הכנסת יזמה והזמינה חברי פורום בין-לאומי של מנהלי מרכזי פרלמנטים והם מתארחים כאן בכנסת. החברים האלה שנמצאים כאן ביציע משתתפים בכנס שנערך ביוזמת מרכז המבקרים של הכנסת, והוא כולל כ-70 נציגים מ-32 מדינות. הכנס מציג את הפעילות הענפה של מרכז המבקרים ומאפשר שיח ושיתוף פעולה בין פרלמנטים מכל רחבי תבל. בשמי ובשם חברי הכנסת, ברוכים הבאים למשכן הכנסת. אני מאחל לכם להפיק את המיטב. Welcome to Israel, welcome to Jerusalem, welcome to the Israeli parliament, the heart of the Israeli democracy. Welcome. אפשר למחוא כפיים. תודה רבה.

משה אבוטבול (ש"ס):

– – – שכחו להגיד לך שאני גם נרשמתי – – – נאום בני דקה.

היו"ר מיקי לוי:

לא שכחו. אתה ברשימה.

משה אבוטבול (ש"ס):

לא. אני רואה שאתה הולך עכשיו לאנגלית. אני עדיין בעברית.

היו"ר מיקי לוי:

אבל אמרתי שאחרי אייכלר אני לוקח את זכות הדיבור. עדיין מותר לי, חבר הכנסת אבוטבול, מה לעשות. ואתה לא בתור עכשיו. עם כל הכבוד, יש תור.

משה אבוטבול (ש"ס):

סבבה. נחכה בסבלנות.

היו"ר מיקי לוי:

חבר הכנסת כסיף, לפי תור הנרשמים, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מי שמכיר אותי יודע שאני חובב מושבע של כדורגל, ואני חייב להגיד שאני די הופתעתי – או נדהמתי – מעיתונאים ישראלים שיצאו חוצץ נגד הפרת זכויות האדם בקטאר, שאכן קיימת ואכן צריך להיאבק בה. אז קודם כול, אני מאוד מקווה שלא יאונה כל רע לאותם עיתונאים שדיברו על זכויות האדם, כי יש פה כבר שרים עתידיים שטוענים שמי שנאבק על זכויות אדם הוא סכנה קיומית, אז אני מאוד מקווה שלא תהיה בעיה לעיתונאים האלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

דבר שני, יש גם צביעות גדולה – – –

היו"ר מיקי לוי:

לא, לא נהוג בנאום בן דקה להפריע.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

יש גם צביעות גדולה במה שאמרו אותם עיתונאים, עם כל הכבוד, משום שאכן יש הפרת זכויות בוטה בקטאר, אבל כאן, איפה שאנחנו חיים, לא רחוק מפה יש עם שחי תחת כיבוש, מיליוני אנשים תחת כיבוש אלים ורצחני. ראינו רק לפני כמה ימים פוגרום של פורעים כנגד אותו עם בחברון. על זה הם לא מדברים. יש חוק שאני מנסה להעביר פה קרוב לארבע שנים להצלת עובדים, פועלים, שנהרגים – המספרים איומים – –

היו"ר מיקי לוי:

תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – ולא נתנו לי להעביר עד כה את החוק הזה. אז שייטלו קורה מבין עיניהם וייאבקו על הזכויות פה לפני שנאבקים על זכויות מעבר לים, עם כל החשיבות.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אתמול היה טקס מרהיב בפתיחת מהמונדיאל בקטאר. אני רוצה לדבר על הצביעות ועל המוסר הכפול. (אומר בערבית: אתמול הייתה פתיחה מרהיבה, מצוינת, אגדתית, של המונדיאל בקטאר. אני רוצה לדבר על המוסר הכפול וההתנשאות של המערב ולחלק מהישראלים, ובמיוחד כלי התקשורת הישראליים שנמצאים בקטאר, אלה המדברים על זכויות אדם, כשהם כובשים עם אחר – –)

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תרגום. תרגום.

טלי גוטליב (הליכוד):

תתרגם. תתרגמו לי.

היו"ר מיקי לוי:

לא, לא. מותר לו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

תתרגם לי.

היו"ר מיקי לוי:

חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה להבין.

היו"ר מיקי לוי:

חברת הכנסת גוטליב, מותר לו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר מיקי לוי:

את צריכה ללמוד את – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל תתרגם לי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר מיקי לוי:

אבל את צריכה להבין – זוהי זכותו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

לתרגם לנו. לתרגם לעברית.

קריאה:

צודקת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר מיקי לוי:

חבר הכנסת סעדה, אני מאפשר לך וממליץ לך ללמוד את התקנון. אתה עורך דין, לך תלמד את התקנון.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז לתרגם, לתרגם.

היו"ר מיקי לוי:

חברת הכנסת גוטליב, בבקשה, נא לא להפריע. חבר הכנסת אזולאי, שב, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תארו לעצמכם שהמונדיאל היה בארצות הברית. כל העולם היה מוחא כפיים, למרות שארצות הברית אחראית להרג מיליון עיראקים במלחמה בעיראק. (אומר בערבית: אם המונדיאל היה נערך בארצות הברית, כל העולם היה מוחא כפיים, למרות שארצות הברית אחראית – –)

היו"ר מיקי לוי:

תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מבינה. אני לא מבינה מה שהוא אמר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

קריאות:

היו"ר מיקי לוי:

שקט. חבר הכנסת סעדה, מספיק. לא, הוא לא חייב. תלמד את התקנון.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

האמת היא שאני ראיתי חלק מהעיתונאים וחלק מהאנשים כאן חמוצים. תסירו את החמיצות. תסירו את החמיצות.

היו"ר מיקי לוי:

חבר הכנסת טיבי, תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

משה סעדה (הליכוד):

– – – תכבד את זה.

היו"ר מיקי לוי:

חבר הכנסת סעדה, לא נהוג להפריע.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מה אתם חמוצים? למה? מדינה ערבית שעשתה את המונדיאל הטוב ביותר בהיסטוריה.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. אני רוצה להגיד לחברי הכנסת החדשים: מכיוון שזה נאום בן דקה, לא נהוג, לא נהוג – יש איזשהו כלל בלתי כתוב בין חברי הבית שהדקה היא כל כך קצרה – לא נהוג להפריע.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל הוא חייב לתרגם. הוא חייב לתרגם.

היו"ר מיקי לוי:

אבל מה לעשות, חברת הכנסת גוטליב – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא חייב לתרגם. זו כנסת ישראל, ואני רוצה להבין מה הוא אומר. שיתרגם לי. שיתרגם לי. הוא חייב לתרגם לי.

היו"ר מיקי לוי:

חברת הכנסת גוטליב, הסכיתי ושמעי. אם אינני טועה, את עורכת דין. נא ללמוד – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא חייב לתרגם לנו את זה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר מיקי לוי:

לא, לא, חבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת גוטליב, זה מה שקובע.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מכירה את זה, אדוני. אני מכירה. אבל אנחנו חייבים להבין, וחייבים לתת לו את התרגום. שידבר באיזו שפה שהוא רוצה – – –

היו"ר מיקי לוי:

הוא יכול גם בלי, מה לעשות?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

גם אם הייתי מדבר בעברית לא היית מבינה.

קריאה:

אני מוחה על זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ממש תתחילו להתבדח – – –

היו"ר מיקי לוי:

חבר הכנסת טיבי, תודה. חברת הכנסת ח'טיב יאסין, בבקשה. יש כל כך הרבה מתנדבים לעזור לי היום, זה נהדר.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – – הם תומכי טרור, זו האמת.

היו"ר מיקי לוי:

זה לא חשוב. תלמד.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

"הם תומכי טרור"? תראו מי שמדבר.

היו"ר מיקי לוי:

די, די. חברים, זה היום הראשון, נאומים בני דקה, תירגעו. בבקשה, חברת הכנסת ח'טיב. אני רוצה להעיר את תשומת ליבכם, חברי הכנסת החדשים, אם אתם לוחצים על החלון שמראה "עכשיו במליאה" אתם יכולים גם לראות את שמות הדוברים הבאים, כולל השמות שלכם. עכשיו, משתוקן השעון, אז אני גם מפעיל זמן נאום. בבקשה, נא לדבר.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס לידיעה שרצה היום בקשר לביטול ההחלטה, שבעיקרה היא אנושית, לגבי בית חולים אבו כביר, לגבי הגופות, שלמשפחות – אי-אפשר לתאר את המצב שמשפחה שיש לה נפטר ומחכה לשחרור הגופה תצטרך לחכות עד תחילת השבוע. אני חושבת שזה בכלל לא אנושי. המהות של הצעת החוק הזאת ושל הפתרון הזה היא אנושית.

משה גפני (יהדות התורה):

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז אני שמחה, אני שמחה שיש פתרון, ואני מקווה שתהיה רציפות ולא יסגרו לפני שבאמת תהיה תשובה בשטח. אנחנו לא מתווכחים על המקום; אנחנו רוצים לתת את השירות ההומניטרי הזה, שהוא מדרגה ראשונה.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. חבר הכנסת גפני, נשמח לדעת מה עומד מאחורי הדברים. אני נותן לך, שלא על פי הרישום, זכות דיבור. בבקשה.

משה גפני (יהדות התורה):

הידיעה שהתפרסמה, אדוני יושב-ראש הכנסת, חברת הכנסת יאסין, לא נכונה. אנחנו מבקשים את שמירת הסטטוס קוו ופתיחת שלוחה של המכון לרפואה משפטית בנצרת – שזה פותר את הבעיה, זה טוב לכל הצדדים, זה גם מחזק את בית החולים בנצרת. זאת הייתה הדרישה שלנו. זו הייתה דרישה כאן, במליאת הכנסת, ואנחנו חוזרים עליה גם עכשיו, ואני מקווה שאכן זה מה שיהיה: שמירת הסטטוס קוו ופתיחת שלוחה בנצרת.

היו"ר מיקי לוי:

תשובה מאוד טובה. תודה רבה. חבר הכנסת גפני, תודה רבה על כך שהבהרת את הדברים. חבר הכנסת ווליד, בבקשה, דקה לזכותך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, ביום חמישי האחרון נסעו שני צעירים, מוחמד עאווד אל-וודג' ומוחמד חסן אל-וודג', סמוך לכפר ביר הדאג' בנגב. במהלך נסיעתם נעצרו על ידי שמונה אנשים שהזדהו כשוטרים, חלקם חמושים. ללא כל עילה או סיבה מוצדקת הותקפו שני הצעירים על ידי אותם שוטרים. הם היכו ואזקו אותם, גרמו נזק רב לרכב ותכולתו, כולל קריעת דרכון של אחד הצעירים וקריעת שטרות כסף בסכום של כ-1,000 שקל, ואף איימו על חייהם. לאחר שהשוטרים נסעו, מייד חייגו שני הצעירים למוקד 100 והונחו על ידי המוקד להגיש תלונה במח"ש. יום למוחרת נודע להם על ידי מח"ש שלא מדובר בשוטרים אלא בחיילים, לכן הם יצטרכו לפנות למשטרה הצבאית, וכך הם פעלו. התנהגות כזאת של שומרי הסף היא התנהגות מזעזעת, ואם לא יינקטו צעדים להטלת עונשים הולמים תופעה כזאת עלולה להתפשט ולהחריף. פניתי היום לשר הביטחון ולשר לביטחון הפנים בדרישה לפקח באופן אישי על חקירת האירוע כדי למצות את הדין עם אותם שוטרים או חיילים שניצלו את מדיהם במטרה להתעלל ולפגוע באזרחים חפים מפשע. תודה.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. חבר הכנסת אשר, בבקשה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

מדובר במבריחי סמים בביר הדאג'.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה סתם – – – צריך לברר מה קרה שם.

היו"ר מיקי לוי:

בבקשה שקט. בבקשה, חבר הכנסת אשר.

יעקב אשר (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום, אדוני היושב-ראש, היית נוכח בשני מקומות: אחד בצוהריים, בוועדת הכספים, שבה נבחר ידידנו הרב גפני להיות יושב-ראש ועדת הכספים – ונאחל לו מכאן הצלחה גדולה, לפחות כמו שהייתה עד היום – וגם נכחת אחר הצוהריים, להבדיל, בישיבת סיעה, וראית את ההבדל ביני ובין חמי, מה שנקרא: הנאום של הרב גפני בבוקר היה נאום ממלכתי, מלכד; התפקיד שלו זה לעזור לכלל הציבור בישראל, כמובן גם לשולחיו, וזה כמעט אותו נאום מהשנים האחרונות שהוא היה בוועדה הזאת. בצוהריים היית נוכח במופע אימים, שבו יאיר לפיד הוריד את התחפושת ששנה וחצי הוא ניסה ללבוש, למרות שלא האמנו שזה נכון – ואין פה חבר כנסת אחד מהאופוזיציה שלא קיבל טלפון ממנו או מלשכתו כשהוא היה ראש ממשלה – והיום, פשוט בצביעות ובהסתה ובשיסוי נגד אחיו היהודים, מה שהוא לא עשה נגד האחים המוסלמים כשהוא היה צריך אותם, הלך ושיקר במצח נחושה וחשף את פניו האמיתיות. זה לא נקרא לאחד. זה לא נקרא מנהיג. מקומו באופוזיציה, והרבה יותר מזה. זה ההבדל. אתה ראית את זה, אתה שמעת את זה, ואני לא מצפה שתיתן לי תשובה בעניין.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק שמעון.

יצחק שמעון וסרלאוף (עוצמה יהודית):

וסרלאוף.

היו"ר מיקי לוי:

לא נראה לי שיש עוד יצחק שמעון. יצחק שמעון זה בסדר?

יצחק שמעון וסרלאוף (עוצמה יהודית):

לא, זה השם השני. וסרלאוף.

היו"ר מיקי לוי:

וסרלאוף. נלמד.

יצחק שמעון וסרלאוף (עוצמה יהודית):

אתה יכול לחסוך על "שמעון", אם אתה רוצה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, את הדקה הזאת, שהיא בעצם הפעם הראשונה שבה אני משמיע את קולי במליאה, אני רוצה לנצל כדי להקריא פה כמה מספרים. הגעתי לכנסת כדי לעזור לכמה שיותר אנשים ולנסות לסייע בפניות של הציבור העולות מהשטח. שמעתי אתמול סיפור קצר שתפס אותי, ואשתף. כשחבר הכנסת גפני נכנס לכנסת, לפני 30 שנה, כמדומני, הוא הלך לשיחה אצל הרב שך, שאמר לו: אם תספר לי שהבאת עוד 50 מיליון או 100 מיליון לישיבות ולמוסדות – אני לא מבין בזה, לא מבין בכסף, ולא אבין מה אתה אומר לי; אבל אם תספר לי שהייתה אישה אלמנה והיו לה בעיות בארנונה ועזרת לה – בזה אני מבין. אני פונה לציבור, אני כאן עבורכם. אני רוצה שמי שבציבור ששומע אותי כעת ייקח דף ועט וירשום את המספר האישי שלי. מספרי הוא 054-5852404; מספרו של העוזר האישי שלי, נריה – 052-3414391; מספר הלשכה שלי בכנסת – 1210; מספר הטלפון בלשכה – 02-6408166 – אני כבר מסיים – אם אני לא עונה, כמובן אפשר לשלוח ווטסאפ, אני אשתדל לענות בהקדם. אגב, ממש לא משנה אם הצבעתם עבורי, אני לא מבקש תמיכה של אף אחד. אני רוצה לעזור לכם ללא תנאי.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני השתתפתי אתמול בהפגנה עם תושבי ביר הדאג' במחאה שלהם נגד התוקפנות, נגד האלימות ונגד הפוגרום שהיה שם לשני תושבי היישוב. אנשים שם מספרים שבתקופה האחרונה – וזה לא המקרה הראשון – יש יחידות מיוחדות שפועלות באזור. עוצרים אנשים ועשו בהם לינץ' של ממש. בשנה האחרונה דובר רבות על אובדן משילות בנגב. מה שקורה בביר הדאג' מבחינת עבודת המשטרה, בבירור מול המשטרה, ביררנו מי היחידות האלה – המשטרה אומרת בפה מלא שהיא לא יודעת. זה אבסורד שמשטרה, שצריכה לספק ביטחון לאנשים וצריכה להגן עליהם ועל החירות שלהם והפעולה שלהם במרחב הציבורי בביר הדאג' – המשטרה לא יודעת מי עשה את המעשה הזה. לכן אני קורא מכאן לשר לביטחון הפנים וגם לשר הביטחון, כי גם אומרים שהמשטרה מעורבת שם, שצריך לברר את העניין ולהעמיד את הבריונים האלה לדין.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. חבר הכנסת סולומון.

משה סולומון (הציונות הדתית):

שלום, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי היקרים, זהו נאומי הראשון בכנסת – שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אני רוצה להגיד אולי משהו טיפה שונה ממה שאנשים פה מעלים. בעזרת השם, ביום רביעי הקרוב יתקיים יום מאוד מיוחד, הוא נקרא יום הסגד. הוא לא חג, הוא יום סגד, יום של תפילה ותחנון ואחדות ושלמות העם והארץ. אני רוצה להזמין את כולכם כאן להשתתף – מבעוד מועד, עוד ננאם פה ונעשה עוד דברים כאן, אבל אני עומד ומזמין את כולם כאן להגיע ביום רביעי הקרוב בין שעה 10:00 לשעה 13:00, מתקיימת תפילה גם בכותל המערבי וגם בארמון הנציב. זה יום של אחדות, באמת יום של חיבור לבבות. אני מקווה שזה גם יהיה סימן לכך שהכנסת הקרובה תהיה כנסת שנותנת ומשרתת ולא כנסת שמפלגת חלילה. תודה רבה.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. חבר הכנסת אבוטבול, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מרגי. בבקשה, דקה.

משה אבוטבול (ש"ס):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, איך אומרים? ושוב איתכם ושוב איתכם. בסייעתא דשמיא אנחנו שמחים לשוב לכנסת העשרים-וחמש, אך הפעם זכינו לאמון מלא מהעם, שהכריע ברורות על דמותה וצביונה של הכנסת, על דמותה של הממשלה היהודית שבה הוא חפץ, על דמותו של ראש הממשלה הנבחר מר בנימין נתניהו. מי שבאמת עזר לנו להגיע לתוצאה הנפלאה ולהכרעה הזאת של 64 חברי כנסת השייכים לגוש הימין זה דווקא הממשלה היוצאת, בדורסנות שלה כלפי הימין, כלפי הציבור החרדי, כלפי החלשים בחברה. הם נתנו לציבור להבין שחייבים להכריע ברורות. זה מה שהציבור ביקש וגם קיבל: ממשלת ימין, ממשלה יהודית, ממשלה עם חמלה לכל המגזרים; ממשלה שבעצם תיתן מענה אמיתי לרוב העם ולא תדיר ציבורים שלמים. אני רוצה גם כן לתת ברכות לחבריי היקרים בתנועת ש"ס, יושב-ראש התנועה שלנו היקר הרב אריה דרעי, חבר הכנסת, לחבר הכנסת החדש הנוסף החדש שלנו, הרב אברהם בצלאל; כמובן בראש ובראשונה לכל גדולי ישראל שחיזקו ועודדו ותמכו בנו – –

היו"ר מיקי לוי:

תודה.

משה אבוטבול (ש"ס):

– – בכל לב, בתנועת ש"ס, לכל אותם רבבות הפעילים היקרים, לאותם כמעט חצי מיליון שהצביעו לתנועת ש"ס והוכיחו ברורות – –

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה.

משה אבוטבול (ש"ס):

– – שדרכם של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל ומרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצ"ל – הם למעלה נתנו לנו סייעתא דשמיא להביא לחיזוק עולם התורה, עולם היהדות, חיזוק השכבות החלשות. ובעזרת השם, "ימין ה' עושה חיל, ימין ה' רוממה". שאו ברכה ומזל טוב.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. אני מבקש בכל לשון של בקשה מחברי הכנסת, אפשר לגלוש טיפה, אבל אי-אפשר לגלוש כפול. חבר הכנסת מרגי, בבקשה.

יעקב מרגי (ש"ס):

זה כמעט פורים משולש היה. מזל טוב – אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, באותה הזדמנות נאחל מזל טוב להולדת הנכד לחבר הכנסת משה אבוטבול. זה על חשבון הבית, עכשיו על חשבון הדקה שלי. נביא החורבן, הנביא ירמיה, אמר: "היהפֹך כושי עורו ונמר חברבֻרֹתיו". שנה וחצי התחפש לנו ראש הממשלה לראש ממשלת השינוי: חייך, לכאורה האיר פנים. אמרנו: אולי, בכל זאת, הגיל, התפקיד, האחריות הלאומית. אדוני היושב-ראש, בתחילת חודש נובמבר העם אמר את דברו בצורה ברורה. שנה וחצי הנדסתם את התודעה של החברה בישראל, ממשלת שינוי, למרות שהטחתם האשמות קשות, למרות ששיסיתם ציבור בציבור, הדרתם 50% מהעם, עשיתם דה-לגיטימציה לתפיסות עולם כאלה ואחרות, והכול היה לרשותכם. אמצעי התקשורת היו מגויסים גיוס מלא. אנא, קצת אחריות. אני מבין את הדאגה. אתם יודעים, יש חלק מהעם שדואג ומוטרד, לא יודע מה יקרה. אבל אני רוצה להביא לתשומת ליבכם, איפה שאני מסתובב אנשים מתחו שוב את גבם, זקפו את גבם שוב. מתחו את בית החזה, מחייכים. אני אומר להם: על מה אתם שמחים? הממשלה עדיין לא הוקמה. כבר מרגישים את הרוגע באוויר. אז אני קורא לכל עם ישראל, בלי יוצא מן הכלל, אלה שהצביעו לממשלת הימין ואלה שלא הצביעו לממשלת הימין: נער הייתי וגם זקנתי, שמיים לא נופלים; מקסימום קצת רוחות, סופות ורעמים. היינו בסרט הזה, הֵסַתֶּם נגדנו.

היו"ר מיקי לוי:

תודה.

יעקב מרגי (ש"ס):

ממשלה קום תקום, וננהיג ביד רמה ונביא את האחווה, השלום והרעות למדינת ישראל.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת מקלב.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

היום חבר הכנסת סמוטריץ' הודיע שהוא רואה בארגוני זכויות האדם במדינת ישראל איום קיומי על המדינה. הוא הבטיח שהממשלה תצטרך לטפל בהם. אני חושבת שכבר יש לנו כנראה כיוון שתוביל הממשלה הזאת שתקום. אבל צריך לזכור טוב מאוד שמי שהכשירה את הקרקע לאמירה כזאת היא גם הממשלה הקודמת, או הממשלה הזמנית הקיימת, כאשר הוציאה מחוץ לחוק ורדפה את ארגוני זכויות האדם הפלסטיניים בשטחים הפלסטיניים. לצערנו הרב, כנראה תרבות שמירת זכויות האדם עדיין רחוקה מאוד מהבנה במדינה, ואנחנו נהיה פה כדי להגן על ארגוני זכויות האדם הישראליים בדיוק כמו שניסינו להגן על ארגוני זכויות האדם הפלסטיניים.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. חבר הכנסת מקלב, בבקשה.

אורי מקלב (יהדות התורה):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מקווה באמת שבשנים הקרובות הקואליציה תהיה קואליציה יציבה. הקואליציה תעמוד למבחן, האופוזיציה תעמוד למבחן. אבל מה שראינו שנעשה היום – ראש הממשלה בהווה וראש האופוזיציה בעתיד נכשל במבחן הזה וכיוון את דבריו לכישלונות, לתשובות על דברים על הציבור החרדי, בהכפשות, בהשמצות, בעלילות דברים. אדוני היושב-ראש, בתווך, בתקופה הזאת, אני חושש שמי שתעמוד למרמס ולהכפשות והשמצות תהיה האוכלוסייה החרדית. במקום לתת תשובות, במקום לענות על שאלות, אנשים ייקחו את החברה החרדית כשהיא באה לבקש את תחילתה של דרך של שוויון בתרבות, שוויון בחינוך, הכרה בערך לימוד התורה – כל זה יהיה מסע אחד של הכפשה והשמצה. אני מבקש שמי שיהיה צריך לעמוד למבחן בעת הזו זה דווקא הציבור בישראל, הציבור כולו, קואליציה, אופוזיציה, מי שתמך בימין, מי שתמך בשמאל. האם אנחנו כחברה נדחה את הקיטובים המסוכנים האלה? לא נסכים לקבל אותם? לא נסכים לקבל? לא נהיה אוזן קשבת? נדחה אותם. נגיד לדוברים האלה, גם אם זה יהיה בקואליציה, גם אם באופוזיציה – –

היו"ר מיקי לוי:

תודה.

אורי מקלב (יהדות התורה):

– – שאנחנו מוקיעים, אנחנו לא מקבלים את זה. זה המבחן האמיתי של העם היהודי היום בארץ ישראל. אם אנחנו נעמוד במבחן הזה, אז באמת נראה כאן גם יציבות, אבל נראה באמת חברה שיכולה להכיל את הכול, ולא שייקחו חברה אחת שהיא תהיה למרמס ולהכפשות ולהשמצות בעקבות פוליטיקה כזאת או אחרת.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תודה רבה. כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי כנסת נכבדים, ההחלטה שניתנה היום בעניינו של אהוד אולמרט במשפט לשון הרע של משפחת נתניהו נגדו היא החלטה מבורכת. לצערי, היא לא מספיק מרתיעה, אבל מבורכת. הגיע הזמן שכל אחד ואחת מאיתנו יפסיק לקחת מחלות ומגבלות ולהפוך אותן למושא להכפשה, לזלזול, להנמכה, להקטנה. אני חושבת שהדבר הזה בזוי בכל תכלית הביזוי, וקשה לי וכואב לי. דווקא מנבחרי ציבור, דווקא מראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שבא ומטיח גם ביריבו הפוליטי האשמות של "חולה נפש" ו"זקוק לאשפוז" – אנחנו צריכים להפסיק עם זה מייד ועכשיו. הפנייה שלי היא לכל אחד ואחת מאיתנו: בואו נשמור על הפה, ובוודאי בוודאי על מתמודדי נפש, שהסטיגמה – התיוג החברתי גם ככה שלילי לגביהם, דבר שפוגע גם בהם, כי הם לא הולכים לקבל טיפול, וגם בכולנו. תודה.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. חבר הכנסת ואטורי, בבקשה, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אופיר כץ.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה הנכנס מר בנימין נתניהו, יש בעיה עם מערכת הבריאות בצפון, בפריפריה. אנחנו רואים ילדים חולי סרטן, חולי אונקולוגיה, שצריכים להגיע לקבל טיפולים במרכז, עם הקאות, בחילות וכיוצא בזה. אני חושב שזה סבל נוראי, ואנחנו כמדינת ישראל צריכים לדאוג להם. אני מקווה – הממשלה הקרובה תדאג לזה בטח, בגלל הרגישויות, ולא רק התעסקות באחים המוסלמים כמו שהיה עד היום, בשנה וחצי האחרונות. אני רוצה לקרוא קטע שאימא כתבה היום בפייסבוק. סליחה.

היו"ר מיקי לוי:

שקט, בבקשה, בתאי הסיעות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

האימא כותבת – זה חלק אחד שמורה על הבעיה עצמה – היא כותבת כך: אשמח אם אפשר לדורות הבאים, למען הילדים חולי הסרטן – שלא יהיו – בעתיד, שתקימו בבקשה מערך רפואי ראוי, מקצועי ומציל חיים לילדים אונקולוגיים תושבי הגולן והגליל, כי זה באמת לא הגון שהילדה שלי ועוד ילדים מתוקים אחרים צריכים להיות מטולטלים במושב האחורי של הרכב עם בחילות מטורפות, הקאות אחרי כימו, עם כאבי תופת אחרי ניתוח אחד או איזו בעיה, כמו במקרה שלנו. הם ילדים לא פחות ישראלים מהילדים במרכז הארץ, מהילדים שלכם – היא כותבת. הם ילדים שההורים שלהם משלמים מיסים, ארנונה, מים וחשמל, והדם שלהם באותו צבע. והם באמת לא מבינים למה. בעזרת השם, שנעשה ונצליח ונטפל בבריאות, ברפואה בצפון עבור ילדים. ילד בצפון לא צריך לסבול יותר מאשר ילד במרכז. תודה רבה.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. חבר הכנסת כץ, בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תודה. אני אנצל את הדקה – מאחר שלא הספקתי להגיע למינוי יושב-ראש ועדת הכספים הזמני, חברי חבר הכנסת גפני – לאחל לו מפה הצלחה. אני שמח שהוא חזר למקום שלו, המקום שבו הוא עושה את התפקיד בצורה הטובה ביותר, למרות מסע הדה-לגיטימציה שאנחנו עוברים בתקשורת – גם לממשלה, גם לניצחון שלנו, גם לאחינו החרדים וגם כמובן למה שהולך להיות בוועדת הכספים. אני הייתי עם גפני כחבר ועדה גם כשהיינו בקואליציה וגם באופוזיציה. ובקואליציה, אני חייב לומר, הוא באמת היה יושב-ראש ועדת הכספים של כל אזרחי ישראל, למרות איך שמנסים לצייר אותו. הוא באמת טיפל בכל פנייה תקציבית שהגיעה, ולא משנה מאיזה מגזר הגיעה הפנייה. אני באופן אישי פניתי אליו כמה פעמים בכל הנושא של בריאות בפריפריה, והוא סייע, וביחד הצלחנו להביא תקציבים לפריפריה. מה גם שעכשיו הוא כיו"ר ועדת כספים מתחיל – בכלל הממשלה מתחילה עם זה פלוס 53 מיליארד שקלים. אז אנחנו לא צריכים לממן את זה.

היו"ר מיקי לוי:

די – – –

אופיר כץ (הליכוד):

עכשיו יהיה לנו הרבה כסף לצרכים האלו בפריפריה. 53 מיליארד. זה שלא הספקתם לנצל, אדוני היושב-ראש, זה בגלל שהפלנו אתכם. אחרת הייתם מעבירים להם את כל ה-53 מיליארד.

היו"ר מיקי לוי:

סתם, אני בדרך כלל לא נוהג להתערב, אבל לך תבדוק באוצר. השקר הזה התקבע, מה לעשות?

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, הביצוע הופסק כי הפלנו אתכם, זה מה שקרה. אחרת היה 53 מיליארד. בהסכמים הקואליציוניים רשום 53 מיליארד שקלים.

היו"ר מיקי לוי:

אוקיי. תודה, חבר הכנסת כץ.

אופיר כץ (הליכוד):

רגע, לסיום.

היו"ר מיקי לוי:

אבל אתה כבר כפול זמן.

אופיר כץ (הליכוד):

לא.

היו"ר מיקי לוי:

בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

חבר הכנסת הזכיר את המונדיאל, אז אני רק מעדכן שבזמן שאנחנו פה איראן חוטפת בליץ, כבר 3:0 מול אנגליה. אז התחלנו את המונדיאל כמו שצריך. תודה.

קריאה:

5:1.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה.

אופיר כץ (הליכוד):

עדכנו אותי שזה 5:1 כבר.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה. הסעיף הראשון, של נאומים בני דקה, תם.

היו"ר מיקי לוי:

אנחנו עוברים לנושא השני בסדר-היום: נאומי בכורה. נאום הבכורה של חבר הכנסת יצחק גולדקנופ, בבקשה. יברך אותו חבר הכנסת גפני.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

כבוד ראש הממשלה המיועד – – –

היו"ר מיקי לוי:

סליחה, בבקשה. תתקרב, אחרת לא שומעים אותך. ממש עם הפה.

יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):

כבוד ראש הממשלה המיועד, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה לי נאום ראשון בבית הזה, ובהחלט אני נרגש – נרגש לתת ביטוי ראשון באולם הזה לשליחות ששלחו אותי בוחרי יהדות התורה והשבת, למשימה שזכיתי והטיל עליי מורי ורבי שליט"א והצטרפו לכך כל חברי מועצת גדולי התורה. אומר לכם את אשר אני מאמין בו בכל לב. רבנו סעדיה גאון, מגדולי חכמי ישראל בתקופת הגאונים, כתב בספרו "אמונות ודעות" את הביטוי העוצמתי המתמצת את מהות עמנו והמגדיר נאמנה את המושג זהות יהודית, והוא: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה – תורה שבכתב ותורה שבעל פה". ועוד הוא אומר: כיוון שהובטח לנו שקיומו של עם ישראל הוא כמי השמיים על הארץ, כך גם תורת ישראל תקפה ועומדת כמי השמיים על הארץ. התורה הקדושה היא היסוד שעליו עומד קיום העם היהודי, ואני מאמין בכך בכל לב. כך מאמינים ומשוכנעים רבים בעם. התורה הקדושה אינה נחלת מפלגה מסוימת או מגזר מסוים בעם ישראל; היא נחלת העם כולו, ואין איש מאיתנו ריבון או בעל סמכות לשנות כהוא זה מן הכתוב בה. רבותיי חברי הכנסת, זו אמונתי וזו השקפת עולמי, אך לא נשלחתי אל הכנסת ולא הגעתי אליה כדי לחנך אחרים שיחשבו כמוני וינהגו כמוני; באתי לכאן, כמו כל חברי הכנסת האחרים, כדי לקיים ככל שאוכל את מה שאני מאמין בו שהוא טוב לעם ישראל. באתי לייצג את ציבור שולחיי ולעמוד על זכויותיהם. באתי לכאן, יחד עם חבריי לסיעה, מתוך הכרה ברורה במסגרת תפקידנו ושליחותנו לסייע לכל אזרח שיפנה אלינו, ללא הבדל שייכות. באנו לכאן מתוך הכרה ברורה שהיה אם נזכה ונקבל אחריות מעשית על משרד ממשלתי או על ועדה בכנסת או כל תפקיד ממלכתי אחר, נדאג לכל האזרחים בלי יוצא מן הכלל. אנחנו מאמינים שזכויות אזרחיות מגיעות לכל אזרח באשר הוא אזרח. גדלתי בחברה החרדית; למדתי והתחנכתי בתלמודי תורה, בישיבות קדושות, ובהמשך בכוללים. מאז עברתי לשמש כמנהל חינוכי וארגוני בתלמודי תורה, עד שאבי, הרב יהודה אריה גולדקנופ, זיכרונו לברכה, שילב אותי במערכות החינוך שהקים בשנות החמישים – רשת גני ילדים ומעונות יום בית יעקב. אבא ז"ל היה איש חינוך. הוא הצליח בעצת רבו, האדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" מגור בפולין, שאמר לו שייסע לארץ ישראל. הוא הגיע לארץ בשלהי תרצ"ט, 1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, שבה נכחדו כמעט כל משפחתו עם ששת המיליונים שעלו על המוקד על ידי צורר היהודים שר"י. שש שנים עבדתי לצד אבא ז"ל, ומאז תשמ"ט, 1989, שימשתי כמנהל הרשת, עד לאחרונה. יחד עם הצוות שהיה לצידי הקמנו בסייעתא דשמיא מאות מוסדות חינוך לגיל הרך, ובהם גני ילדים, מעונות יום, צהרונים, משפחתונים, מועדוניות ועוד. הקמנו מרכז פדגוגי – "שתילי אריה", על שמו – לגיל הרך, יחיד מסוגו בארץ, המכשיר צוותי הוראה ומעניק עזרי לימוד והעשרה לגיל הרך. אך את מפעל חיי אני רואה בהקמת רשת מוסדות "פתחיה", מוסדות חלוציים לילד המיוחד, הפועלים במסירות להעניק חינוך ושיקום לכ-1,200 ילדים עם מוגבלויות שונות, החל ממעונות יום שיקומיים לילדים מכל סוגי הנכויות, ועד בתי ספר סיעודיים וכדומה. אני מזמין כל אחד ואחת לבקר במוסדות הללו, שהעניקו לי מדי יום שיעור מוחשי על ערך השותפות והערבות ההדדית. במהלך החודשים האחרונים פגשתי ציבורים מכל גוני החברה הישראלית – חקלאים עובדי אדמה, ראשי רשויות מקומיות, מנהלי ומנהלות מוסדות חינוך, קבוצות של בוני הארץ, אברכים, חרדים העובדים לפרנסתם, חיילים הנאמנים לעם ישראל, מתיישבים, אקדמאים – ופגשתי קבוצות המתמודדות עם אתגרים ייחודיים, כמו ארגון אמב"י, המסייע למתמודדים עם גמגום. הבנתי שיש לנו הרבה מאוד עבודה על מנת לתקן ולפתור בעיות הנמשכות שנים רבות. פגשתי אזרחים רבים שיוקר המחיה הפך את חייהם לקשים מנשוא; פגשתי זוגות צעירים ומבוגרים שהמונח "דיור בר השגה" הפך מבחינתם למילים חסרות פשר. אבל, רבותיי חברי הכנסת, פגשתי עוד דבר: פגשתי אזרחים רבים, והתרשמתי שרבים בעם הזה, מעבר להבדלי גישה והשקפה ושייכות מפלגתית, מבקשים לשמור על מסורת ישראל; מבקשים שהחזות של המדינה תהיה יהודית. הם רוצים שהילדים שלהם ידעו מה זה יהדות. חשוב להם שילדיהם ידעו מה זה "שמע ישראל", מה זו שבת קודש, מהן התפילין ומהי המזוזה. הרשו לי להביע רעיון – אולי סוג של שאיפה – והלוואי שהוא יתקבל, כי אולי טמון בו מפתח לתיקון שאנחנו חושבים שהוא חיוני ביותר עבור האזרחים כולם. כמעט לכל אחד ואחד מאיתנו יש שותפים בחייו: איש ואשתו הם שותפים; בין הורה וילדיו ישנה שותפות; גם בין אחים ואחיות, ילדים וחברי כיתתם – בין כל אלו מתקיימים יחסי שותפות. לעיתים זו שותפות גורל, לעיתים שותפות דם, ופעמים זו שותפות של עולם ערכים, וכמובן יש גם שותפים עסקיים. לרוב יש בין שותפים פערים, אך למרות זאת הפערים לא גורמים לפירוק שותפות. יש שותפויות שעולות על שרטון, אך רוב מערכות היחסים מתגברות על הקשיים ומקיימות את יסוד השותפות. הממשלה הזאת תהיה, בעזרת השם, ממשלה של שותפים במובן ובהקשר האזרחי של המושג. הביטוי "אזרחים שווי זכויות" מוכר בעיקר משימוש על דרך השלילה, בכל אותן פעמים שציבור כזה או אחר מתלונן על קיפוח ודורש להיות שווה זכויות. אברהם אבינו אמר ללוט כשביקש למנוע ממנו מריבה: "אנשים אחים אנחנו", ואנחנו אומרים היום: אנשים שיש ביניהם שותפות אזרחית אנחנו. בואו ונעשה את השינוי הקטן בראייה שלנו, ותראו שפתאום הכול נעשה קל יותר, כי גם בשותפות קורה שלשותף אחד יש תרעומת או ביקורת על השותף השני, והוא מכיל ומתגבר, ולא מכריז על ירידה מהארץ, כי הוא מבין שהשותפות גדולה לאין ערוך מהפער, אף אם הפער איננו ניתן לגישור. שותפות מתפרקת רק במקרה של משבר אמון, מעילה או עוול חריף שהוא גדול מערך השותפות. אני מודע לעובדה שגם החברה שאותה אני מייצג – הציבור החרדי המופלא, המונה למעלה ממיליון ו-200,000 נפש – לא פעם מציגה דרישות או עמדות שלציבורים אחרים במדינה יש קושי לקבלן. לציבור הימני בישראל ישנן עמדות שלאחינו השותפים בשמאל קשה לקבלן. ואלו הם רגעי המבחן שבהם יש לעצור ולומר: יש בינינו דברים משותפים. ומה הם אותם הדברים המשותפים? ובכן, אלה הם החיים שלנו כאן בארץ אבותינו, הארץ המובטחת, הארץ שבה אבות-אבותינו הקריבו קורבנות בבית המקדש, עלו לרגל, הביאו לכוהן את פרי אדמתם; ארץ זבת חלב ודבש, ארץ שאליה נכספנו אלפיים שנות גלות. זו הארץ שעליה נלחמו ומסרו את נפשם אודים מוצלים מאש ששרדו את זוועות השואה האיומה, רק כדי להנחיל לדורות הבאים מדינה יהודית שתהיה בית לעם היהודי. זוהי אבן היסוד של השותפות שלנו, והיא גדולה יותר מכל הפערים. רבותיי חברי הכנסת, בשם ערך הדאגה למשותף, אנחנו, חברי הכנסת של יהדות התורה, נחושים לעשות כל שביכולתנו לסייע להם, לכם, לכולם: ימין, שמאל, מרכז, חרדים, חילונים; לכל מי שהרוח הזו מפעמת בליבו. היו אמירות והתבטאויות שלי שעוררו שיח ציבורי, לכולן היה מכנה משותף אחד, שמקורו הוא החוסר בתחושת השותפות של הציבור החרדי, שעל ידו נבחרתי לכנסת בשליחות רבותיי. אבל אנחנו מאמינים ביכולת לשנות את התחושה הזו. כך אמרתי גם לראש הממשלה המיועד, ידידי ומכובדי מר בנימין נתניהו. הציבור החרדי לא יסכים לקבל תקציבים או תפקידים. כשם שבשותפות איש מהשותפים אינו מקבל דבר מה אלא הוא בעל חלק יחסי בשותפות, כך גם במערכת החינוך, כך גם בתוכנית הלימודים, כך גם בדיור. ילד חרדי זהה לכל ילד אחר במדינת ישראל, כי ככה זה בשותפות. גננת או סייעת חרדית אינה שונה מאחיותיה שממלאות תפקיד זה בחינוך הממלכתי. אנחנו לא מהגרים ולא מבקשי מקלט, אנחנו שותפים. כן, אני יודע שיש כמה גבות שמתרוממות ושואלות: ומה עם שותפות בתחומים נוספים שבהם פחות רואים את נוכחות הציבור החרדי? והשבתי על כך, שבדיוק כמו בין שותפים, כשערך השותפות גדול מהפערים, ניתן בהסכמה ובשיתוף פעולה להתגבר גם על אלה. שנזכה, בעזרת השם, לעשות טוב, שנזכה להיות ראויים לסייעתא דשמיא, שנזכור שכולנו בני איש אחד אנחנו. תודה רבה לכולכם.

היו"ר מיקי לוי:

חברי הכנסת, נא לתפוס את מקומותיכם. חבר הכנסת ביסמוט, בבקשה.

קריאה:

היו"ר מיקי לוי:

איי איי איי, אני מתנצל. חבר הכנסת גפני. אפשר בבקשה שקט? חברי הכנסת, בבקשה לשבת. חבר הכנסת גפני מבקש לברך.

משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה המיועד, אני מבקש לומר לך, אדוני היושב-ראש, היכרותי עם חבר הכנסת הרב גולדקנופ לא התחילה בכנסת; הרבה שנים שאנחנו מכירים האחד את השני, אנחנו מיודדים. באמת, העשייה שלו, העשייה הציבורית במשך כל השנים, היא עשייה יוצאת מן הכלל, ואפשר מאוד מאוד להשתבח בה. אבל לא ידעתי שהוא נואם מבריק כמו הנאום שלו היום. באמת. הוא חדש בכנסת, והוא הביא לידי ביטוי באופן אמיתי וחד את מטרתה – את ההיסטוריה של יהדות התורה, את המטרה שלשמה אנחנו נמצאים כאן. והוא אמר דבר נכון – אני לא יודע אם כולם שמו לב לזה: בניגוד למה שרוצים להגיד עלינו, אבל זה לא אמת, אנחנו, ביהדות התורה, ברגע שאנחנו מקבלים תפקיד – זה יכול להיות שר, זה יכול להיות יושב-ראש ועדה, זה יכול להיות כל תפקיד אחר – כשאנחנו מקבלים תפקיד ממלכתי בכנסת, אנחנו משתמשים בתפקיד הזה כדי לסייע לכולם. אנחנו לא שואלים אם זה ימין או שמאל, או אשכנזים או ספרדים, או יהודים או ערבים – אנחנו עושים את הכול בכל תפקיד שאנחנו מקבלים, ואנחנו עושים את זה עבור כולם. פעמים שיש אצלנו סימני שאלה שמנקרים בראש. אנחנו רואים איך שגננת חרדית מקבלת משכורת שהיא חצי משל חברתה שנמצאת בגן חילוני. היא מקבלת חצי, עם חרפת רעב, על פרנסתה לילדיה. ופתאום אנחנו רואים בתקשורת – כשאנחנו, חברי הכנסת של יהדות התורה, אנחנו מבקשים שוויון, שהגננת או המטפלת או הסייעת תקבלנה אותה משכורת – אז באים ואומרים שאנחנו סחטנו את ביבי, אנחנו דרשנו ממנו דברים משונים מאוד. אגב, אני חייב לומר שהבטיחו לי את הדברים האלה – וכל אחד מחבריי יכול להעיד על זה – אבל אני אומר לכם באמת שלו היינו הולכים לקואליציה עם השמאל היינו מקבלים את הכול והיה שקט בתקשורת, אף אחד לא היה בא בטענה. על מה? מה אנחנו מבקשים? אנחנו מבקשים משהו שונה בכלל? גם מציירים את זה כאילו שאנחנו רוצים לעשות פה איזו מדינה אחרת, לשנות סדרי בראשית. אנחנו לא רוצים. אנחנו רוצים שזו תהיה מדינה דמוקרטית ויהודית. אמר את זה הרב גולדקנופ בכישרון רב. עכשיו אני רוצה להגיד לך – אני לא יכול, אני צריך לדבר איתך בארבע עיניים, אבל לא חשוב, שישמעו – באת אלינו בטענות הרבה שנים, אמרת: אתם, חברי הכנסת, גורמים נזק למורים, למורות, לגננות, לסייעות – למה אתם לא פותרים את הבעיה הזאת? לא יהיה לך יותר למי להתלונן. אתה תהיה אשם בזה, יחד איתי, יחד איתנו.

שלמה קרעי (הליכוד):

והוא יפתור את זה. למה שהוא יהיה אשם?

משה גפני (יהדות התורה):

בסדר. אני אומר, העול עכשיו עליך. ואני אומר לכם, מאוד נוח לעבוד עם הרב גולדקנופ. הוא איש חייכן, הוא איש טוב לב, הוא איש שמדבר עם כולם בגובה העיניים. באמת, תענוג לעבוד איתו. בכלל, הוא הולך להיות שר השיכון, שלא תהיה טעות. משרד השיכון הופך להיות הבריח – לא משרד האוצר, משרד השיכון. זו בעיית הבעיות של החברה בישראל, של כולם – החברה הכללית, החברה החרדית. הנושא של הדיור הוא נושא קריטי, ויצטרכו לעשות פה פעולות לא שגרתיות, שלא נעשו מספיק בכל השנים שעברו. אנחנו לוקחים על עצמנו את האחריות, בחלק גדול מהשנים היינו חלק מהשלטון. צריך למצוא לעניין הזה פתרון, והרב גולדקנופ ימצא לעניין פתרון. עכשיו אני רוצה להגיד לכם, היות שאנחנו מדברים פה בארבע עיניים, אתם לא יודעים איזה שליח ציבור הוא. כשהוא יתחיל להתפלל בבית הכנסת פה לפני העמוד, המליאה תתרוקן. הוא מתפלל – וכולם יודעים את זה – בבית הכנסת, בבית המדרש של גור, זה דבר שלא רואים אותו כל יום. כשאתה צועק על מישהו במליאה, אתה לא חייב לעשות חזנות, אתה יכול רגיל. מוריי ורבותיי, אני רוצה לברך אותך על זה שהגעת למקום הזה שאתה תוכל לפעול. הוא היה במשך שנים רבות מזכיר הוועדה למען השבת, הוא היה יחד עם הרב יברוב, אבל הוא היה דומיננטי בעניין הזה. באמת, אנשים שהוא נלחם נגדם על הנושא של שבת היו חברים שלו. הוא דיבר יפה, הוא מדבר יפה, הוא יגיד פה את הדברים האמיתיים ויישאר חבר של כולם. אני מברך אותך, את משפחתך. אני מברך שבאמת תצליח, שלא תצטרך לבוא בטענות לעצמך ולחברי הכנסת, אלא באמת תפתור את הבעיות במשמרת שלך, בגלל שהבעיות הן גדולות. הן מתחילות בזה שצריך שתהיה מדינה דמוקרטית, שוויונית, ולא יפלו לרעה קבוצה כזאת או קבוצה אחרת, ושתוכל באמת, בתפקיד שלך, לעזור לכולם, ויהי ה' עימך. תודה רבה.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה לחבר הכנסת גפני. חבר הכנסת ביסמוט, נאום בכורה, בבקשה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

קריאות:

אמן.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אדוני יושב-ראש הכנסת, כבוד ראש הממשלה המיועד, חברי וחברות הכנסת, משפחה יקרה, חברים יקרים, אני נרגש לעמוד בפניכם בנאום הבכורה שלי כמחוקק בכנסת ישראל. הוריי עלו מתוניס לארץ ישראל, בדרך עברו בצרפת. בכל הגלויות שעברו אבותינו ואימותינו חלמו על היום שבו יוכלו לחיות כיהודים במדינה משלהם. אבי, ברנרד מאיר, זיכרונו לברכה, לא זכה לראותני כאן. הוא חסר לי. אבל ממנו למדתי מהי מסירות נפש למען העם שלנו ולמען ארצנו ומדינתנו. ממנו למדתי כמה מתעתעת האשליה שהינה הגענו אל המנוחה ואל הנחלה, וכמה לא מובנת מאליה העובדה שאנחנו נמצאים כיום במדינה יהודית עצמאית, דמוקרטית ומשגשגת. לא מזמן היה זה באירופה שמיליוני יהודים נטבחו ללא הגנה. צריך להביט אל המרחב סביבנו ולהבין שמדינת ישראל היא נס. אני מודה לאל שלפחות אימי, תיבדל לחיים ארוכים, ז'קלין שמחה, נמצאת כאן איתי. אימא הייתה מורה במשך שנים רבות ובקיאה גדולה בתרבות המערב, ובשנים האחרונות היא עברה התמודדויות רפואיות לא פשוטות. בבחירות האחרונות, כשלקחתי אותה לקלפי, שאלתי אותה מה היא רוצה להצביע. "מחל, איזו שאלה?" הייתה התשובה. עכשיו היא צופה בי מהיציע. תודה, אימא. לפני יומיים קראנו בשבת על האחיזה הראשונה שלנו באדמת הארץ הטובה. מייסד האומה, אברהם, קונה בחברון את מערת המכפלה לאחוזת קבר לאשתו שרה. בהמשך נקברו שם אבות ואימהות האומה, חוץ מרחל. המערה הזאת היא מונומנט היסטורי, דתי ולאומי. אבל הפרשה העוסקת בקברים נפתחת דווקא במילים "ויהיו חיי שרה". יש פה אמירה מחנכת לדורות, כולל הדור הזה: אנחנו לא שבנו לארץ ישראל מפני שכאן קבורים אבותינו ואימותינו, אלא מפני שכאן הם חיו והקימו עם וממלכה, ובמותם אספה אותם אדמת הארץ הטובה וזרעה זיכרון, ומאות ואלפי שנים לאחר מכן משכה בחזרה את צאצאיהם לכאן מכל גלות שאליה גורשו. במחצית הראשונה של המאה ה-12 כתב המשורר והפילוסוף רבי יהודה הלוי בשיר מפורסם, ואני מצטט ממנו שורות אקראיות: "ציון, הלוא תשאלי לשלום אסירייך, דורשי שלומך, והם יתר עדרייך? – – – לבכות ענותך אני תנים, ועת אחלום שיבת שבותך אני כינור לשירייך – – – מי יתנני משוטט במקומות אשר נגלו אלוהים לחוזייך וצירייך – – – אף כי בעומדי עלי קברות אבותיי ואשתומם בחברון עלי מבחר קברייך". ולקראת סוף שירו הוא מבטא משאלה: "אשרי מחכה ויגיע ויראה עלות אורך וייבקעו עליו שחרייך – – – בשובך אלי קדמת נעורייך". הינה יהודי גדול שכבר לפני כ-800 שנה ניסח לנו את תמצית הציונות. העם היהודי שב הביתה אל אבא ואימא. פעם, לפני כארבעת אלפים שנה שנה, היה אבינו הראשון גר ותושב פה. אבל אז מתה שרה אימנו, העברייה הראשונה. אברהם קנה אחוזת קבר, וממנה למעשה החל יישוב הקבע שלנו. במשך הדורות הגעגועים משכו לכאן רבים וטובים, וביניהם גם את הוריי, שבזכותם נולדתי כאן. הכיסופים הבלתי-פוסקים אל הארץ הטובה הביאו לכך שכאשר בנימין זאב הרצל הופיע בהיסטוריה עם תוכניתו לקומם מחדש את מדינת היהודים, הבסיס הלאומי הרעיוני כבר היה מוכן לפעולה. בהזדמנות זו, שבה אנו חוגגים את הצלחת הציונות והתהליך הדמוקרטי, אני רוצה להזכיר את הראשונים, שלא נכנסו דיים אל תוך ההיסטוריוגרפיה הישראלית. אני מתכוון לאותם חולמים, יזמים, הוגים ואנשי מעשה שעלו ארצה בסוף המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19 מצפון אפריקה ומארצות הבלקן. הם היו ציונים עוד טרם התנועה הציונית, ועלו הנה מתוך אמונה בשיבת ציון. בחוכמתם, בכספם, בתעוזתם ובזכות קשריהם עם הממשל העות'מאני והקונסוליות הזרות, הם הכינו את התשתית המדינית והפוליטית ואת התמיכה הכספית והמוסרית לעליות הראשונה והשנייה ולאלו שבאו אחריהן. וכך סיים רבי יהודה הלוי את ספרו הפילוסופי החשוב, הכוזרי: "כי ירושלים אומנם תיבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף, עד שיחוננו אבניה ועפרה". הדור שלנו, כבוד היושב-ראש, זכה לראות את התגשמות הכיסופים הללו במדינת ישראל, ובמיוחד עם שחרור ירושלים ומרחבי ארצנו. כחבר בתנועת הליכוד אני רואה בזה ציווי עליון לשמור על הארץ הזאת. מתוך אותה מחויבות היסטורית, תנועת הליכוד הובילה גם את אחד החוקים החשובים שנחקקו בשנים האחרונות, חוק-יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. כעורך העיתון ישראל היום הייתה לי הזכות ללוות ולתמוך בתהליך החקיקה ולתרום לדיון הציבורי מאמרים רבים שנימקו וביססו את החוק הזה, שבעיקרו נועד לתכלית עמוקה וחיונית: שאלת הזהות של העם היושב בציון. בתוך המדינה כל האזרחים שווים אל מול החוק, ללא הבדל דת, גזע ומין; אבל בשאלת הלאום, ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי. זהו המקום היחיד בעולם שבו זכאי העם היהודי להגדרה עצמית. מבחינה זאת, הדיבורים על מדינת כל אזרחיה שגויים מעיקרם, מכיוון שישראל כבר מעניקה זכויות שוות לכל אזרחיה. הביטוי "מדינת כל אזרחיה" נועד להסוות את המטרה האמיתית: מדינת כל לאומיה, כלומר מחיקת הזהות היהודית של ישראל, ודומני שעל כך בעיקר נסובו הבחירות הנוכחיות – סביב השאלה איזו זהות אנחנו מועידים למדינתנו. חזרנו הנה מ-70 גלויות ואנחנו אוחזים באלף דעות שונות ובהשקפות עולם דומות ומקוטבות. הזירה הציבורית מלבנת את הרעיונות והדעות, אבל הדרך להכרעה בסוגיות העומדות על הפרק עוברת כאן, בכנסת ישראל, באמצעות הכלל המקראי – אחרי רבים להטות. כדמוקרטים אנחנו מצווים לשמור על זכויות המיעוט ולהגן עליו מפני עריצות הרוב, וכך נמשיך לעשות במסורת הליברלית של הליכוד. עם זאת, אסור להגיע למצב שבו הרוב סובל מעריצות המיעוט, גם אם המיעוט עוטה גלימת משפט. לשם כך עלינו לתקן את הראוי לתיקון ולהשיב את האיזונים והבלמים בין שלוש הרשויות. אבל נעשה זאת בזהירות ובאחריות גדולה, מפני שבבחירות הללו קיבלנו מנדט ברור מן הריבון, הוא העם, לבצע את התיקונים הדרושים. ומילה על שינוי ותקווה. נער הייתי, ובתל אביב של שנות השבעים, מה לעשות, נאלצנו להסתיר את דעותינו הפוליטיות. לא העזנו לספר בחוץ שהצבענו ליכוד – ותמיד הצבענו ליכוד – מחשש פן יבולע לנו, וגם כי הדבר היה פוגע בקשרים עם השכנים, שחלקם התייחסו בהתנשאות להמונים שבחרו בליכוד ואהבו את מנהיגם מנחם בגין, זיכרונו לברכה. לכן לא סיפרנו. שנים רבות עברו, והמציאות השתנתה, תודה לאל. זכיתי להשתתף כעת במערכת הבחירות כמועמד מטעם התנועה שאהבתי. בשבועות האחרונים נחשפתי לאהבה ולתמיכה שהרעיפו ההמונים עלינו, נציגי הליכוד. בפעם הזאת זה היה בראש מורם, ללא התנצלות על דעותינו ועל מקומנו בחברה, ומתוך הבנה שמדובר בתנועה מפוארת ודמוקרטית, מפלגת שלטון הדואגת לכלל אזרחי המדינה. חברי וחברות הכנסת, כאשר השלטונות הסובייטיים כלאו את מנחם בגין בכלא לוקישקי במרכז וילנה, הוא כתב בספרו "בלילות לבנים" שלכתובות הרבות על קירות הבטון של הכלא נוספו גם כתובות בעברית. והוא מונה שתיים, האחת – "ציון הלוא תשאלי לשלום אסירייך", שירו של ריה"ל שהזכרתי בפתח דבריי, שהאסירים היהודים בכלא הטעינו אותו במשמעות מצמררת נוספת; הכתובת השנייה שמזכיר בגין היא "באור ובסתר זכור את הכתר", מתוך שיר בית"ר שחיבר זאב ז'בוטינסקי, שבו הוא מזכיר להמוני היהודים לא לשכוח שגם אם בתנאי חייהם בגלות הם חיו כעבדים, הרי בשורשם הם שייכים לעם קדום, עם תעודה רוחנית ובשורה מוסרית לעולם; עם המעוטר בכתרו של דוד המלך. ובלשונו: "אם עבד אם הלך נוצרת בן מלך, בכתר דוד נעטר". שתי הכתובות שהזכיר בגין משלימות את הרעיון הציוני: הכיסופים לציון, שהביע רבי יהודה הלוי ממעמקי גלות ספרד, ומטרת הכיסופים, כפי שביטאה זאב ז'בוטינסקי – מלכות בית דוד, כלומר הקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל. חבריי וחברותיי למשכן, כשאני עומד פה לפניכם אני זוכר שלושה אירועי שיא בחיי, שבדרכם שזורים זה בזה: יהדות, ציונות וביטחון האומה. הראשון הוא גיוסה של בתי הבכורה והאהובה, מאי, ההבנה שמשא ההגנה על המולדת עובר לדור הבא. באחת הפכתי לאב גאה ודואג. האירוע השני הוא גיורה של אשתי היקרה מכול, ונסה רות, שהיא כוחי. ונסה עזבה את ארצה, מולדתה ובית אביה, והלכה אחריי לעם חדש עם אמונה עתיקה וארץ מיוחדת. לעולם לא אשכח כיצד כיסתה את פניה ואמרה בנוכחות בית הדין "שמע ישראל". היא הלכה בדרכה של אימה של מלכות, רות המואבייה, שהקימה משפחה עם בועז משבט יהודה, ומהם נולד לאחר כמה דורות דוד מלכנו. האירוע השלישי הוא ברית המילה של בני דוד. הכניסה בברית העם ואמונתו נחתמת בבשרנו כבר אלפי שנים. בכל בוקר, כשאני רואה את ונסה – סליחה, רות – מלבישה את דוד בציצית בדרכו לבית הספר, אני מתרגש להתחבר לרצף הדורות של עמנו. זכיתי, תודה לאל. אני מאחל לראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו הצלחה בהנהגת המדינה. הסתכלתי עליך במערכת הבחירות הזאת, ועל רעייתך שרה, שתמיד עומדת לצידך, והסתכלתי עליך כמו הייתה זו מערכת הבחירות הראשונה עבורך. לא אסתיר, למדתי המון. איחולי הצלחה לחבריי וחברותיי בליכוד ולכל חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה כאחת. אני מתפלל לאל שאזכה להיות ראוי להמשיך את פעולותיהם של הגדולים שהזכרתי ברוח הרעיונות שהם לחמו למענם. תודה.

היו"ר מיקי לוי:

בהצלחה. בבקשה לתפוס את מקומותיכם. חבר הכנסת ביסמוט, תפוס את מקומך, בבקשה. חבר הכנסת נתניהו, בבקשה.

בנימין נתניהו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, קהל נכבד, אני מנצל את ההזדמנות הזו שאני בא לברך את חברנו בועז ביסמוט גם לשלוח ברכה לכל חברי וחברות הכנסת החדשים – רבים המה – וגם כמובן לחברנו חבר הכנסת גולדקנופ. שניכם נתתם כאן נאומים חוצבי להבות, שנכנסים ללבבות משום שהם יצאו מהלבבות, והרגשנו את זה. אני חייב להגיד, אני למדתי להכיר את חבר הכנסת גולדקנופ רק בחודשים האחרונים, והתרשמתי מחריפות שכלו ומחום ליבו, ואני חושב שכולם גם התרשמו, אבל יצא לי גם לראות חלק ממעשיו. ביקרתי אותו במתחם שנלר, שאותו הכרתי כחייל צעיר – אני זוכר את המתחם – ולהפתעתי ראיתי שם מבנים מרהיבים; מרהיבים לא רק בגודלם ובקיבולת שלהם, אלא באסתטיות שלהם. אתה יודע שאני פעם למדתי אדריכלות, יכולתי להעריך את זה. ראיתי שלך יש ניסיון רב בתחום הבינוי, בתחום השיכון, בתחום בניית מוסדות. אני חושב שמה שאמרת כאן מעל הבמה הזאת לא יישאר כמילים ריקות, אלא הן באמת מילים שמכוונות להיטיב עם כל אזרחי ישראל בלי יוצא מן הכלל, ואני מאחל לך ולנו הצלחה גדולה בכך. תודה רבה לך. אני מבקש לומר לחברנו בועז ביסמוט, אני חייב להגיד שהברכה הראשונה שאני נותן לך היא שעברת מקור האולפנים לחום של הכנסת, של הליכוד. הרי היית שם במקפיא קשה. בכל זאת אני יכול לומר שבכל שליחויות חייך – היית שליח ציבור גם כשהיית שגריר במאוריטניה; לא בחרת ארץ מרכזית, עם זוהר ועם נוחיות, הלכת באמת לקצה של אפריקה, וקצה לא פשוט – ועשית שם למען האינטרסים המדיניים והביטחוניים של מדינת ישראל. לא כולם יודעים, אני מודע לזה. גם אחר כך, כעיתונאי וכפרשן, לא בחרת בדרך הקלה, לא הצטרפת למקהלה של המקובלים. בערוצי התקשורת אמרת את האמת שלך, שמייצגת, כפי שאנחנו יודעים, מיליונים של אזרחים שמשום מה לא מקבלים את מקומם ברוב ערוצי התקשורת, ואם מקבלים, מקבלים במידה קטנטנה, שמייד מותקפת ונאטמת, ואם אפשר גם נעלמת. ובכן, אתה לא נעלמת, עשית את זה. לכן כששאלת אותי, בסך הכול לפני כמה שבועות, אם להתמודד בפריימריז של הליכוד, אמרתי: תתמודד גם תתמודד, ותגיע למקום גבוה ומכובד, כי אתה נלחם על האמת, על האמת שלנו. והינה, כך בדיוק היה, ואני בטוח שכך גם יהיה. תהיה לך כאן שהות ואפשרות לומר את דברך בתמיכה של רבים רבים אחרים. לא תהיה מבודד כל כך במקפיא ההוא. אני חושב שאתה גם תיהנה, ואני מרגיש שאתה כבר נהנה עכשיו. אלה הם הדברים, מה שמתחולל פה. זה השיח האמיתי שכל כך חסר ברוב אמצעי התקשורת; השיח האמיתי שמייצג את כל חלקי העם, ורבים רבים בעם שאנחנו מייצגים אותם לא זוכים לאותו קול, לאותה במה, לאותו ביטוי, אף על פי שכל אלה שמדברים בגנותנו מדברים על חופש הביטוי. הם מדברים גם על הדמוקרטיה – הדמוקרטיה זה קודם כול, קודם כול, האפשרות לומר את דברך; לומר את דברך ללא מורא וללא הגבלה, והדבר הזה כמובן ניתן בבית הזה, וימשיך להינתן בבית הזה ביד רחבה. הדמוקרטיה בנויה מליבון העמדות, ליבון הוויכוחים, ואם אפשר – הגעה להסכמה, וגם זה קורה לא מעט. וכשלא מגיעים להסכמה, מכריעים על ידי רצון הרוב. זה בדיוק ההבדל בין דמוקרטיה לבין שיטות אחרות: שם לא מכריעים לפי רצון הרוב, שם מכריעים לפי כוח הזרוע. בסוף לפי כוח הזרוע. לא. פה, מה שמאפיין דמוקרטיה, כל דמוקרטיה, זה החלטה של רצון הרוב. בסוף זו התשתית היסודית, שאם סוטים ממנה ולא מקבלים אותה – היא כמובן מוגבלת באמצעים כאלה, בזכויות כאלה, אף אחד לא טוען אחרת, אבל ברגע שפגעת בזכות הרוב וברצון הרוב, פגעת פגיעה אנושה מאוד בדמוקרטיה. אנחנו ננסה ללבן את הדברים, להגיע להסכמות רחבות ככל האפשר, וכשצריך נקבל גם החלטות באחריות, גם בזהירות, אבל אנחנו נבטא את המנדט שאנחנו קיבלנו מרוב העם. זוהי הדמוקרטיה. לכן אני גם לא מקבל את הטפות המוסר מנציגי הממשלה היוצאת, שרמסו את הדמוקרטיה, שרמסו כל נורמה של מינהל תקין כאן בתוך הכנסת, ועד ההסכם המוזר והתמוה עם לבנון, שלא הובא לכנסת, וכל מה שבדרך. די להטפות המוסר האלה. אנחנו נשמור על הדמוקרטיה הישראלית. אנחנו נשמור על מדינת ישראל. ברוכים תהיו אתם, שני חברי הכנסת החדשים, וכל חברי הכנסת באופוזיציה ובקואליציה כאחד, שנבטיח יחד את העתיד ישראל. תודה רבה לכם.

היו"ר מיקי לוי:

תודה רבה לחבר הכנסת נתניהו. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ח בחשוון התשפ"ג, 22 בנובמבר 2022, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.