נוסעי כביש חוצה צפון לא מקבלים את דרישות התשלום

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השרה, הרבה מנוסעי כביש חוצה צפון לא מקבלים את דרישות התשלום בזמן. הם מקבלים אותן באיחור ומגיעים להליכי גבייה והוצאה לפועל. ברצוני לשאול: 1. האם המשרד מודע לתופעה הזו? 2. מהי תוכנית המשרד לטיפול בתופעה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בבקשה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה. אני חושב שהשאילתה מצוינת, שהיא שאילתה נכונה. אני מקבל במשרד שלי פניות מאנשים שמגיעים רק לתביעות. הדרך שהיום מגיעים לאנשים היא דרך טבעית, על ידי משלוח בדואר, וכשמגיע משלוח בדואר, הכתובת היא לא מעודכנת. מאיפה לוקחים את זה? שואבים את זה ממשרד התחבורה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת. חברי הכנסת. חמד עמאר.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

– – ממשרד הרישוי, ככה שבאמת זה נכון. אני באמת אקריא לך. אני חושב שאנחנו לקראת שינוי בעניין הזה, אבל ברשותך, בשביל הפרוטוקול, אני אקריא את התשובה. בתשובה נכונה, כפי שלימדו אותנו בבית הספר, צריך לחזור על השאלה ואז לכתוב את התשובה, אז אני באמת אעשה מעין זה. הקטע המרכזי של כביש 6, שורק–עין תות, מופעל על ידי הזכיין חברת דרך ארץ, ואילו הקטע הצפוני, יוקנעם–סומך, מופעל על ידי הזכיין חברת 6 חוצה צפון – בעצם שתי חברות שמפעילות. אז אדם לא יכול להיות מנוי – אדם יכול להחליט שהוא רוצה להיות מנוי רק בחברה אחת. זה ודאי גורם לעוד יותר ויותר אנשים שהם נוסעים מזדמנים. כל מה שאתה מעלה, צריך להגיד, אלה בעצם נוסעים מזדמנים. נוסעים שהם מנויים לא מקבלים קנסות, הם מקבלים חיוב בבנק, הנושא מסודר, אבל זה קורה לנוסעים מזדמנים, או מי שהוא עם רכב מזדמן, דברים כאלה קורים. יש בעיה כשיש שתי חברות שמפעילות קטע שמבחינתנו הנוסעים זה קטע אחד, לא שני קטעים. בכל אופן, משתמשי הכביש רשאים להירשם ללא תשלום כמנויים ולקבל דרישת תשלום לכל כתובת שיבקשו, לרבות בדואר ובמייל. בהתאם לחוק ולתקנות, פרטיהם של משתמשי כביש מזדמנים שאינם רשומים כמנויים – איך משיגים אותם? לוקחים את המספר, לזכיין הרלוונטי יש אישור בחוק לקבל אותם באמצעות שאילתה למאגר הנתונים של משרד הרישוי. עכשיו, הזכיין שולח ומקבל את הכתובת, זה מה שהוא עושה. הוא שולח באמצעות הדואר הודעת תשלום, כפי שאמרתי לך, לפי הכתובת שרשומה במאגר כלי הרכב. זה גם קורה יותר, ככל שאלה נוסעים מזדמנים. ככה זה אותם אנשים שהרכב – הוא לא אומר שזו הכתובת שלו, מטבע הדברים. ואין מקום להרחיב כאן. אז מה שאתה העלית בשאלתך – אתה צודק. כששולחים בדואר – יש משוואה, והתוצאה היא ודאי הרבה אנשים שמקבלים את זה בשלב מאוחר עם דוחות ועם תשלום מוגדל. משרד התחבורה – וכאן אני אולי מגיע לבשורה; לא אולי, אני מקווה שזה יתבצע, אבל בכוונה ודאי זו בשורה – משרד התחבורה בשיתוף משרד האוצר וחברת חוצה ישראל שוקדים בימים אלו על מתן אפשרות ללקוחות מזדמנים לקבל חשבונית נסיעה באמצעות דיוור אלקטרוני. דהיינו, עד היום לא היה להם את זה. עכשיו, איך עושים את זה? לא תמיד במאגר הרכב יש את הדואר האלקטרוני. הם צודקים שאין להם את זה. כל המגע, כל המידע שיש לך לגבי הנושא הוא על ידי לוחית הרישוי שלו, וזה מביא אותך לחפש את זה במאגר של משרד הרישוי, ורק אלה הנתונים שיש שם, אין יותר מהנתונים האלה. עכשיו, למה שיהיה שם דואר? לא. זה פרויקט שצריך – איך אנחנו מביאים לשלוח לו הודעה, אבל ההודעה לא מגיעה אליו. למצוא – זה הפרויקט שהם רוצים לעשות, איך בכל אופן הוא יוכל לקבל את זה בצורה מקוונת, ואז זה יימנע. אנחנו מוצאים אנשים שרצו לשלם, אבל לא רוצים לשלם קנסות. הודעת התשלום כוללת בין השאר מידע על אפשרות – כשהיא כבר הגיעה אליך, אם אתה מקבל את זה בגלל שלא עשית את הפעולות, אז זו כבר בעיה של מי שקיבל את הקנס או מי שקיבל את חיוב התשלום. יש ועדת ערר ויש מידע איפה זה מופיע, אתר האינטרנט, חברת חוצה ישראל. מי שרוצה לדעת איך מגישים ערר, איך מתקיים תשלום אחרי שהוא קיבל את ההודעה – אני חושב שיש את הנגישות המתבקשת, הנגישות המתחייבת. בנוסף, בכל עת קיימת אפשרות לבירור בדבר קיומו של חוב למי מהזכיינים באמצעות אתרי האינטרנט וכן באמצעות מוקדי השירות שלהם. אם אדם חושב שהוא נסע והוא לא קיבל תשלום, הוא אומר: אני מבין שאין נסיעות חינם, אז אני חייב את זה, ואם אני לא אשלם, עובר חודש ולא קיבלתי, אז יש לו את האפשרות הקלה. הדבר האחרון: יש עוד אפשרות לתשלום, התשלום הוא גם בצורה קלה מאוד. באתר הזכיין הוא יכול לשלם את זה, הוא לא צריך ללכת לבנק לשלם את זה. הוא יכול לשלם בכל חנויות הנוחות של רשת ילו בתחנות התדלוק של פז, במוקד הטלפוני של הזכיין, וכן דרך חברות פנגו וסלופארק ביצירת מנוי אצלן. ככה ערעור, מידע ותשלום זה בדרך שאני חושב שהיא דרך טובה. קבלת הדוח, קבלת התשלום, היא עד עכשיו לקויה. אני מקווה שהיא תשתפר.

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע. יש שאלת המשך? בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לפני שאלת ההמשך יש לי רעיון לגבי הנושא הזה. יש אופציה שברגע שהנוסע עולה על הכביש הוא יכול לשלוח סמ"ס לכתובת של חוצה ישראל ואז הם שולחים לו בחזרה. בעצם, זה כמו שיש בפנגו היום – אתה יכול להתקשר בטלפון ואז הם אומרים לך איפה לחנות. אז אותו דבר אפשר לעשות. זה שימוש בטכנולוגיה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אתה רואה, אני לא ידעתי. לא ידעתי את זה. הם לא ציינו לי את זה, ככה שיכול להיות שצריך – – –

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה רעיון, זה רעיון שאולי כדאי לחשוב עליו. יש לי שאלה. אנחנו בעצם עדים – כאן דובר על פקקים בכבישי אגרה, כביש 6. הרבה אנשים יוצאים, מתכננים להגיע בזמן, ומתעכבים שעות לפעמים, אבל הם עדיין משלמים את התעריף המלא. אז אני אומר בהצעה שלי אולי לשנות את התעריף: יש כביש פקוק, אז התעריף יהיה תעריף מוקטן, מופחת, ובכביש פתוח נשלם את התעריף הרגיל.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אתה צודק במאה אחוז. הכביש המהיר, או המסלול המהיר שיש בכביש 1, זה אומר לך שהחשיבה קיימת. אתה צודק במאה אחוז. הייתה גם הצעת חוק של חבר כנסת לאחרונה שנדונה בוועדת שרים לחקיקה שהשתתפתי בה; אני חושב שחבר הכנסת אחמד טיבי הגיש הצעת חוק ועוד. על מה אני משלם היום? למה אני משלם היום עשרות שקלים לעבור בכביש 6 כשהוא לא היה כביש מהיר, הוא היה כביש שכל-כולו, נסעת בו ארבע וחצי שעות? אז תמיד אומרים שאם כבישים אחרים – הוא יותר מהיר מכביש אחר, עובדה שה-Waze שולח אותך לשם כמסלול הכי קצר. זאת לא תשובה. משרד האוצר לא נותן לקדם את זה בעקבות הסכמים וחוזים שיש עם החברות האלה. אני חושב שאלה חברות של כשל. אף אחד לא חקר כאן במדינת ישראל את כל החוזים האלה שעשינו ועשו באוצר אנשים שהיום לא נמצאים כאן בתפקידים שלהם – לבוא אחרי כמה שנים ולהגיד: צדקתם. הרכבת הקלה כאן בירושלים, אני חושב שהחוזים לא לטובתנו, וכמה מהפרמטרים – זה לא משנה עכשיו, לא נרחיב – וגם כביש 6. ולא זו אף זו, נגמר עכשיו הזיכיון, והחליטו להאריך להם באותה מתכונת. זה דבר שאני באמת מנוע ונשגב מבינתי להבין את זה, לא יכול להבין את זה. אני חשוב שבהחלט, חברי הכנסת, יש לכם כאן מקום לבוא ולשאול ולהגיד את זה בוועדות. אני לא – זה אירוע אוצרי שאני חושב שהוא לא נכון, ממש לא נכון בעליל. אדוני היושב-ראש, כפי שיש היום, זה לא נותן – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

את השירות שהוא אמור לתת.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני אגיד אחרת. הרווח שלו הוא רווח של כמעט מיליארד שקל, או מאות מיליוני שקלים, שנתיבי ישראל – אני מספר לכם כאן סוד – באו לאוצר ואמרו: אנחנו ניתן את התמלוגים שלכם, אתם מקבלים מהם – אולי 400 מיליון שקל תמלוגים האוצר מקבל – ואנחנו נשפר. העלות שלנו תהיה, נוכל להוסיף לכם עוד כמעט מיליארד או 0.75 מיליארד על דברים בעקבות ההכנסות שיש לכם. לא, זה נכנס לנתיבי ישראל. יש כאן נושא שזכותה של כנסת ישראל לברר ולדרוש את התשובות. יש כאן יושב-ראש חזק, ואם לא נותנים תשובות בוועדות, הוא עומד על כך. צריך לבוא ולשאול את השאלות: מדוע לא נעשה הסכם עם נתיבי ישראל?

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלה: מכיוון שחלק גדול מהתנועה היום מווסתת באמצעות תוכנות הניווט למיניהן, Waze וכו', האם במקרה הזה של כביש 6, כשהוא סתום, היא מנווטת אותם למקומות אחרים, או שבכל מקרה הם יגיעו לשם ויעמדו בפקק ארבע שעות?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

התוכנית לא קשורה לכביש 6.

היו"ר אמיר אוחנה:

אתם בקשר עם החברות הללו, עם Waze וכו'?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

בטח, יש קשר, משטרת ישראל מכוונת כשיש עומס בכביש – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

זאת אומרת שזה עדיין הכי מהיר לנסוע דרך כביש 6?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

כן. זאת התשובה שלהם – אתה מקבל, אתה משלם על משהו. אבל אני לא חושב שזאת התשובה. בוודאי שהם מכבדים, אבל בכביש 6 אין הרבה איפה לצאת. כדי לחזור לכביש 2 או לכביש 4, אלה דברים שקשה – יש מקטעים, ועד שאתה מגיע, זה משתחרר. הקטע הראשון, כביכול מחלף – אתה יכול להיות כבר אחרי הפקק. לפעמים הוא נותן – –

היו"ר אמיר אוחנה:

הבנתי.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

– – באזור כביש 65, החיבור לעפולה, שם אתה רואה הרבה פעמים שה-Waze שולח אותך החוצה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שולח אותך החוצה, מאה אחוז. השאילתה הרגילה האחרונה, לסגן שרת התחבורה, כמובן, היא של חברת הכנסת שלי טל מירון, בנושא: קריסת – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אולי כדאי שסגן השרה ייסע שם בכל יום ראשון או שני – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, הוא כמובן לא מתייחס למצב. את שומעת.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני חושב שאתם צודקים במאה אחוז. גם אני נוסע בכביש הזה. לא רק זה, אתה נכנס לכביש, אתה רואה שאתה תגיע, וזה קורה באמצע הנסיעה שלך – אתה כבר לא יכול, אתה נמצא בתוך התהליך הזה, ומאחר לפגישות, מאחר לאירועים. אין לך שליטה על הזמן. זה נכון, הנושא של הפקקים, אפילו בתוך ירושלים. לפעמים אני אוהב לשאול את השאלה הזו: אימא לשני ילדים שיש לה תור לרופא מקצועי שהיא חיכתה לו חמישה חודשים. היא גרה בשכונת רמות, והתור הוא בגילה, או שהתור במרכז העיר. היא רוצה לדעת כמה זמן היא צריכה לצאת קודם כדי לנסוע בתחבורה ציבורית. היא יוצאת מהעבודה, קבעו לה ב-17:00, היא צריכה לצאת מהעבודה, היא לא יודעת איך היא תגיע ממקום העבודה לאזור מוסדות החינוך או למסגרות החינוך, ומשם היא צריכה לקחת אותם ולנסוע. זה באמת קשה לתכנן את הזמן. אני לא מתכחש לזה, כולנו באותה סירה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז, אבל חברת הכנסת שלי טל מירון כבר עומדת, ואנחנו מתנצלים על ההארכה. השאילתה היא בנושא: קריסת שוק התעופה. בבקשה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני מתנצל.