אלימות כנגד נהגי אוטובוס ערבים

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, בימים האחרונים הותקפו שני נהגי אוטובוס ערבים, ב-18 ביוני בשכונת רמות וב-14 ביוני באזור התחנה המרכזית בירושלים. הם מצטרפים לשורה ארוכה של נהגים ערבים שהותקפו ממניע גזעני תוך ניסיון למנוע הפרת חוק. רצוני לשאול: 1. כמה נהגים ערבים הותקפו בעשור האחרון? 2. מה עושה המשרד כדי להבטיח את בטיחותם של הנהגים הערבים? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה, חבר הכנסת איימן עודה, על השאלה החשובה. ב-18 ביוני חזרתי לביתי בשכונת רמות ולא יכולתי להגיע לבית. האוטובוסים עמדו בכל הסביבה. שאלתי מה קרה, ואמרו לי שהייתה תקיפה מתמשכת של נהג, כנראה סוג של ויכוח עם נער, שבמקרה הזה הוא לא היה נוסע, אלא הגיע עם קורקינט וחסם, וזרקו אבנים על האוטובוס. זה אירוע שהמשטרה טיפלה בו, ואני חושב שגם עצרה. ידוע לי שהיא עצרה נער מהשכונה שההתנהלות שלו לא סטנדרטית. בכל אופן, השאילתה שלך נכונה. אני לא מכיר את האירוע השני. זה רק בדברי התשובה שקיבלתי על הדברים שלך. באופן כללי אני אתייחס לתשובות שקיבלתי ואחר כך אוסיף, ברשותך, גם משלי בעניין הזה. ראשית דבר: תופעת האלימות בתחבורה הציבורית קיימת במגזרים שונים ובערים שונות ללא קשר למוצא הנהג. אנו מגנים אותה בכל תוקף ופועלים בנחישות למגרה למען ביטחון ציבור הנהגים וציבור הנוסעים. אני אולי אגיד את זה קצת אחרת. קודם כול, אנחנו מגנים כל תקיפה של עובדי ציבור באשר הם עובדי ציבור. תקיפה של נהג אוטובוס היא הרבה יותר חשופה, ולכן אנחנו צריכים לטפל בה במהירות ובנחישות כדי למגר אותה, כיוון שהממשק וחוסר ההגנה לכאורה לנהג – זה הרבה יותר מעובד ציבור באופן כללי; פתוח לכולם, אין שום מחסום. עובר מזדמן מרגיש שהוא חשוף ושהוא יכול לתקוף נהגים. ודאי שזאת הייתה תקיפה על רקע גזעני. היום באופן כללי למעלה מ-70% הם נהגים ערבים בכל החברות ובכל הקווים או ברוב-רובם של הקווים, כך שכשמדברים על תקיפה, רוב התקיפות הן כלפי נהגים, והנהגים הם ערבים. הממשק הקבוע בין הנוסע, האזרח, לבין הנהג הוא שהנהג הוא הדמות הראשונית שהנוסע נתקל בה כשהוא ממתין הרבה זמן לאוטובוס וכשהאוטובוס לא מגיע. כשהוא ממורמר על כל העולם ומאחר לרופא או למקום העבודה, והוא ונמצא במצב לא רגוע, הממשק הראשון שהוא מוציא את זה עליו הוא הנהג. לכן, ודאי שצריך לחזק את הנהגים בנושא הזה, וזה מה שאנחנו עושים. משרד התחבורה, דרך החברות, מכנס אותם ומחזק אותם בעבודה ומשתדל לתת להם גם הגנות. כפי שידוע, הושקעו מאות מיליונים של שקלים – עשרות מיליונים, בוודאי, אבל כפי שידוע לי זה מאות מיליוני שקלים – בהגנה על הנהג. היום בחלק גדול מהאוטובוסים הנהגים כבר מוגנים בהגנה ששומרת עליהם מפני תקיפות ומפני התנכלויות של נוסעים. אנחנו לא מסתפקים בזה ורוצים שזה יגיע לכל האוטובוסים. משרד התחבורה, בהנחיית השרה – וגם לסייע למשטרת ישראל, שלא יכולה לעמוד בעומס משימותיה, ועל פי רוב, עד שהיא מגיעה, זה כבר מאוחר מדי, אחרי התקיפה של הנהג. משרד התחבורה יזם תקציב של 80 מיליון שקל לצורך הקמת יחידה לטיפול בתופעת האלימות בתחבורה הציבורית. זה כבר במקומות המועדים יותר, באזורים מועדים יותר וכו'. בימים אלה נערך המשרד לפרסום מכרז לחברות האבטחה לצורך הקמת היחידה. היחידה צפויה לפעול בכל רחבי הארץ ולספק מענה לנהגים ולנוסעים בכל הערים והמגזרים. אני רוצה להגיד עוד משהו אחד: ככל שהתחבורה הציבורית נתקלת היום בקשיים, כך הממשקים והחיכוכים בין הנוסע לנהג הרבה יותר גדולים. כשנוסע מגיע הביתה והוא מספר לילד שהנהג לא עצר לו, שדילג על תחנה, שהוא לא עצר בתחנה שבה היה צריך לרדת; כשנוסע באוטובוס אומר לנהג: תשמע, למה לא עצרת בתחנה, יש פה נוסעים – מערכת התחבורה הציבורית היום צריכה שיפור. אנחנו מודעים לכך שזה הסיפור, ואנחנו לא מטאטאים את הדבר הזה. אנחנו יודעים שהתחבורה הציבורית צריכה שיפור. גם אי-אפשר להשיג היום את הנהגים הטובים ביותר, כי יש מחסור של אלפי נהגים. זה אומר שאין גורם הרתעה. נהג שלא מתנהג כראוי, אז גם אם החברה מפטרת אותו, למוחרת, או עוד באותו יום, הוא מתקבל לחברה אחרת. כפי שאתה יודע, בכל מקום, בכל עבודה, כל אחד צריך לתת את המיטב, ככלל, לכל אזרחי ישראל. לכן, גם ההגנה הפיזית שאנחנו גורמים לכך שתהיה לנהג והיחידה החדשה שקמה, עם מודעות ועם חיזוק הנהגים – אנחנו מחזקים את הנהגים. בכל פגיעה בנהגים, ודאי פגיעה גזענית, שהיא חמורה יותר, המשטרה צריכה לפעול בנחישות מיוחדת, כמשימה מיוחדת. אני רק רוצה להגיד לך שאין לנו נתונים, כיוון שכמו התשובה בשאילתה הקודמת, משטרת ישראל – עבירות אלימות עוברות לטיפול המשטרה, ולמשרד התחבורה אין סמכות, והוא גם לא מטפל בזה, הוא לא יודע נתונים. אם אתה מבקש נתונים, צריך לפנות למשטרת ישראל.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה עוד שאלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד סגן השר, מכיוון שאני מכיר אותך אישית, אני יודע שיש לך כוונות בכיוון הנכון. יחד עם זאת, עצם העובדה שיש אלימות – כל אלימות היא מגונה, ויחד עם זאת, יש level של הלאומי והלאומני. מתייחסים אחרת למישור הזה. לכן, אני מבקש מכבוד סגן השר, כשאני פונה אליו בשאילתה, לבדוק אצל המשטרה ולתת לי מענה כמה אנשים נפגעו על רקע לאומני. אני מבקש ממך שתספק לי את הנתון הזה, בבקשה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אתה אמרת את זה גם בשאילתה הקודמת, ואני מבין אותך. אני לא יכול לתת לך תשובה מלאה על כל השאלות. מקובל היום שכל משרד אומר: זה לא קשור אליי, תפנה למשטרת ישראל או למשרד אחר, אבל אני מוכן לפנות עבורך למשטרת ישראל כדי לקבל נתונים. אבל אני חוזר ואומר: ככל שהנהגים חשופים היום לאלימות – ויש היום אלימות כלפי נהגים, כלפי עובדי ציבור באוטובוסים באופן כללי – היום מנסים לעשות אלימות, וכל סמל של משהו – – –

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

השאלה היא אם זה בכל מקום.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

פוגעים בתחבורה, בנהגים, באוטובוסים. לכן, זאת גם הסיבה שיש מחסור. חלק מהסיבה שיש מחסור היא מכיוון שזה מקצוע – למה הוא צריך להיות נהג אוטובוס היום כשהוא יכול להיות נהג משאית? הוא יושב למעלה במשאית. היום המשאיות משוכללות, טכנולוגיות. הוא לוקח ליפטים מנמל אשדוד ומנמל חיפה, ארבע שעות פורקים לו את זה, והוא יכול לישון למעלה. הוא אולי מרוויח יותר מנהג אוטובוס, הוא לא צריך לעבוד משמרות. היום להשיג נהגים – אנחנו עושים בזה מאמץ. משרד התחבורה רואה היום אתגר לאומי להשיג נהגי אוטובוס. נמצא כאן גם שר התחבורה לשעבר. מהתקופה שלו ועד היום יש מחסור של אלפי נהגים. כל חברות התחבורה הציבורית – אומרים לי: 1,000 נהגים. תביא לי מהמגזר החרדי, תביא. אנחנו עכשיו עושים מבצע במגזר החרדי של ניסיון לעשות מסלול של נהגים כדי לתגבר התחבורה הציבורית. אוטובוסים היום לא מבצעים נסיעות לא בגלל שמשרד התחבורה לא משלם על כך, לא בגלל שאין מימון ואין תקציב, אלא בגלל שהחברות לא יודעות לתת מענה. הוא לא יכול להצניח נהג. אוטובוס אולי כן, יש לו אוטובוסים, אבל אין לו נהגים. לכן, הדבר הזה, החיכוך – אני רוצה להגיד לך שיש גם נהגים שבאים לחברת התחבורה ואומרים: באזור הזה אנחנו לא רוצים. תן לי קווים דלילים, לא קווים עמוסי נוסעים. אני רוצה לנסוע – למה אני צריך לעבוד? אף שבסך הכול היום נהג בתחבורה ציבורית צריך לעבוד – יש היום חוקים שמגינים עליו, והוא יכול לצאת עם משכורות של 12,000 שקלים, 14,000 שקלים, 15,000 שקלים. זו לא משכורת רעב, אלה היום משכורות יפות שאפשר לקבל, ועם כל זאת, נהגים לא רוצים להגיע. חלק מהסיבות זה אלימות, ואנחנו רואים את זה גם כדי להגן על הנהג, ולא פחות – גם כדי לכבד את המקצוע הזה. בוודאי שכשזה נעשה על רקע לאומני, ודאי שמשטרת ישראל צריכה לטפל בתקיפות יתר. תודה לך על השאלה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

תודה רבה. אני אשמח גם אם תהיה הוקעה של אלימות כמו שראינו כלפי נהגת בבני ברק. אנחנו באיזו תחושה של התפרקות פה במדינה הזאת, ולצערי הרב, זה הופך להיות נגע, כל נושא האלימות.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

גם אני ודאי מצפה לכל גינוי של אלימות. זה שזה היה בבני ברק או לא בבני ברק, זה לא אומר שאני צריך להזדהות ואני צריך להיות הכתובת.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא, נתתי לך את הדוגמה שהייתה. באותה מידה, אם זה היה קורה במקום אחר, הייתי אומרת את שם המקום.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אנחנו כולנו מגנים כל אלימות שהיא, ולא לזהות סוג של אלימות בגלל שאולי נראה מרחוק.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

לא, ברור. זו אמירה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אנחנו לא דוגלים בשום אלימות בשום מצב, לא על רקע לאומני ולא על רקע אישי. ברור בעניין הזה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

אמירה כוללת. אמרתי, זה הפך להיות נגע, כל האלימות בחברה. המדינה בוערת. הזדמנות נוספת לקרוא להרגעת הרוחות, וזה יכול לקרות רק כאן, בתוך הבית הזה, אבל זה כבר דיון נוסף.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

צריך לעצור את ההפיכה המשטרית.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

נכון. אז אמרתי, זה דיון שאנחנו מנהלים אותו עכשיו, וזה מה שנכון וטוב שיקרה. יש שאילתה נוספת. נעבור לשאילתה הבאה, של חבר הכנסת אליהו ברוכי.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני הייתי לפני.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

ביטון נמצא פה.

היו"ר יפעת שאשא ביטון:

יש שאילתה ראשונה של חבר הכנסת איימן עודה – היה, ירד. מופיע לי עכשיו ברוכי, ורק אחריו מופיע מיכאל ביטון, בסדר? לפי הסדר. בבקשה, חבר הכנסת ברוכי.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

גם ברוך יהיה.