בטיחות התלמידים בדרך למוסדות החינוך בלוד

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, כבוד סגן השר, בטיחות התלמידים בדרך למוסדות חינוך בעיר לוד. בעיריית לוד לא הוסדר מעבר פסי רכבת המאפשר לתלמידים חצייה בטוחה. המעבר העילי היחיד באזור שכונת ס"ח היה נעול וחסום. חציית פסי הרכב סמוך לשכונת הרכבת – ורדה – אינה מוסדרת ואינה בטיחותית, ולעיתים קרובות חציית הפסים מתבצעת כאשר מחסום הרכבת יורד והאורות מהבהבים כסימן להתקרבות הרכבת. ברצוני לשאול: 1. האם ידוע למשרדכם על העניין? 2. כיצד יפעל משרד התחבורה בעניין זה?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. קודם כול, האם ידוע? אני אענה מייד שכן. וכיצד יפעל משרדכם? התשובה כאן רשומה לפניי בשני דפים ארוכים. אני אנסה לקצר למה שיותר מעניין, ולא בנושא העקרוני והחוקתי. אני גם הכרתי את המפגש הזה מתוך מפגשי עבודה שהיו, גם בקדנציה הקודמת וגם עכשיו, עם ראש העיר רביבו, שהיה עכשיו, לאחרונה, לפני שבוע, אצל השרה, והוא העלה את הנושא של מפגשי הרכבת המסוכנים והעברת תלמידים בדרך לבתי ספר. באופן כללי, מי שאחראי לכל הסדרת התנועה בצמתים האלה, 100 מטר ממפגשי רכבת, זה רכבת ישראל. היא רשות התמרור, ובאחריותה 100 מטר מסביב למפגשים. עכשיו אנחנו מדברים על סביבת העיר לוד. ישנם שלושה מפגשי רכבת ומסילה משולבים רכבים והולכי רגל, ויש שני מפגשים בלעדיים רק להולכי רגל לחציית המסילה. אני חושב שזה כמעט ללא תקדים, המפגשים הרבים שיש לעיר לוד, וכמובן, אתה מייצג את האוכלוסייה הערבית, שגרה קרוב למפגשים האלה. גם ידוע שלוד הייתה בכלל מפגש רכבות מאוד מאוד גדול, היא צומת, ולכן גם ריבוי רכבות במקום הזה הוא לא בכדי. אז אנחנו אומרים שיש שלושה מפגשים של מסילה משולבים רכבים והולכי רגל ועוד שניים רק להולכי רגל. אני לא אלאה כאן. לרכבת יש כאן מחויבות של 100 מטר מכל צד של המפגשים. יש פה עשרה סעיפים מה הרכבת צריכה לעשות בכל המפגשים האלה. היא מחויבת להשקיע והיא משקיעה משאבים רבים בבטיחות. אנחנו מדברים על הסדרי תנועה שמאושרים לכל מפגש. אין מפגש שאין בו הסדר תנועה, מאושר גם על ידי המשטרה. יש מחסומים. כולנו רואים מחסומים אוטומטיים, פנסי אזהרה מהבהבים, מחסומי זרוע שאנחנו רואים שמתריעים על הגעת הרכבת. אנחנו גם יודעים שיש בקרות למצב על הסדרי התנועה, שיש סיירים ייעודיים לנושא הזה ויועצי בטיחות שמסיירים בתוך המפגשים האלה, ויש גם תוכנית עבודה מסודרת איפה הם צריכים להיות. אני רוצה להגיד לך שלא מדובר בסתם סיירים סטודנטים; חלקם אנשים שהיו בתפקידים בכירים במשטרת התנועה הארצית – זאת הרמה שאנחנו מחפשים ושואפים לכל הנושא של בטיחות במפגשי רכבת רחבים, בוודאי להולכי רגל. מעבר לזה, יש אחזקה יזומה, בלי התראות ובלי שיש תלונות, פעמיים בשנה. מדובר על צבע, על טיפול במדרכות, טיפול החלפה וניקוי תמרורים – פעילות בשוטף שעליה נותנים דגש מאוד מיוחד. במפגשים גם עם הולכי רגל וכלי רכב עם הולכי רגל יש גם אמצעים טכנולוגיים: רמזור מקדים, מערכת לניטור רכבים, מערכת מצלמות, שילוט מקדים. אנחנו יודעים שאנחנו גם רואים את הבקרים נמצאים בכל מקום. יש מוקד בטיחות מיוחד רק למפגשים האלה, ויש עוד מפקחי מפגשים. אני לא אלאה אותך – יש תאורת דרכים בכל המפגשים, וגם דבר חשוב, שבטח יעניין אותך לשמוע: הפעלת קשרי קהילה להידברות עם משתמשי המפגשים, וביניהם תלמידים ותושבים הגרים בסמיכות, כולל הרצאות בבתי ספר. יש הסברים על מסוכנות, משמרות זהב ועוד. נותנים גם סככות, שלא יעמדו בשמש, יש סככות שנותנות צל למשתמשי הדרך – עד כדי כך אנחנו רוצים להיטיב. אתה מדבר על שני מפגשים שאני גם מבין מדברי התשובה שהם מורכבים בעניין הזה. אם אנחנו מדברים על מפגש 129, של שכונת הרכבת – ורדה, ורדה, אני חושב שזה השם שלה – האחריות הוטלה על ידי רכבת ישראל על חברת נתיבי איילון, שמתכננת עכשיו בשלב תכנון מוקדם הפרדה מפלסית במפגש הזה. חוץ מזה, חוץ מההפרדה, שכמובן נותנת בטיחות גדולה, רכבת ישראל מקדמת גשר הולכי רגל בתוואי המפגש הקיים, אשר נמצא בשלבי תכנון. הגשר יבוצע ללא תלות בביצוע ההפרדה המפלסית, ויאפשר חלופה בטוחה לתנועת הולכי רגל. הם הולכים על שני מהלכים: דבר ראשון – ואני חושב שחשוב מאוד שאתה מעלה את זה – שתהיה הפרדה מפלסית, ובמקביל – תכנון של גשר. אני גם אשמח שאנחנו נעמוד בקשר כדי לראות מה השלבים של ההתקדמות כדי לקדם. אני בטוח שתעשה את זה בלי שאני אומר לך, כפי שאני מכיר מהעבר. הנושא השני, ושם המפגש הוא יותר בעייתי, זה מפגש 126, בשכונת ס"ח. שם הרכבת השקיעה משאבים רבים. היה גשר להולכי רגל להפרדה מפלסית, עשו גשר, אבל הגשר שפתחו וסגירת המפגש הקיים – המשתמשים לא היו מעוניינים בו. אני מניח שזה בגלל שזה היה יותר ארוך ויותר קשה. הכרתי גשרים להולכי רגל שהתושבים החרימו, הם לא התכתבו עם המציאות. אנשים העדיפו לחצות כבישים, ובמקרה הזה לחצות רכבות, כדי לא לעשות סיבוב ארוך, לבזבז זמן רב, עלייה. זה דבר שהכביד עליהם, הוא לא קיים את התכלית שלו. מה שעוד היה – התושבים סגרו את המפגש שהיה ואז פרצו את הגדרות האלה, והייתה חציית פסי רכבת ללא מעבר מסודר תוך סיכון חיים, שזה בטח הביא אותך לידי שאילת השאילתה. היה עוד מקרה, שאני לא מכיר, אבל כותבים לי שילדי המקום החלו לזרוק חפצים מהגשר על הרכבת, ולכן סגרו, הרכבת. הוא לא שימש להולכי רגל, הוא שימש אולי למעשי שובבות או למעשי ונדליזם, אבל סיכנו את נוסעי הרכבת, אז סגרו את הגשר הזה שאתה מדבר עליו. בישיבה שהייתה לפני כשנתיים הייתה החלטה לסגור את הגשר ולהקים מפגש מסודר להולכי רגל שיהיה אלטרנטיבה לחציה הלא-חוקית, כדי שהסיכון יפחת. בסופו של דבר, אנחנו ממתינים עכשיו לפרויקט מסילה מזרחית, והגשר שם יהיה גשר שיהווה תחלופה לגשר הקיים. יפרקו את הגשר הקיים, שהשקיעו בו כספים רבים ומשאבים רבים ותכנונים וזמן רב, ושם יעשו גשר חדש שיהיה נגיש הרבה יותר וגם ייתן מענה לטענות שהועלו במפגשים עם הציבור. כדי להגיע לכניסה לגשר היו צריכים ללכת הרבה. אף אחד לא רוצה ללכת מרחק רב כדי לעלות ולצאת מהמקום השני ואז שוב ללכת כדי להגיע לבית הספר. זה מטרד. לא משתמשים בו. אנשים לא רואים את הסכנה לנגד עיניהם, במיוחד כשמדובר בילדים. באופן כללי צריך לציין שרכבת ישראל שמה דגש גם על מפגש 127 – לא ציינת את זה בשאילתה שלך – מעל רחוב מיכה רייסר בגני אביב. גם שם מקיימים עכשיו סוג של הפרדה, מפלס הפרדה אחר, וההפרדה המפלסית גם תיתן מענה. בסופו של דבר, אם אני מסכם את התשובה, בתשובה הראשונה סיכמנו שבאמת יש תכנון, ואנחנו מכוונים שזה יהיה לביצוע, ואנחנו מדברים על הפרדה מפלסית. זה – על הרכבת. לגבי מפגש 126, שם זה יותר מורכב, ושם ילכו על גשר חדש. זאת התשובה, בשתי מילים. תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.