טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםנתונים רשמיים בלבד · הכנסת וועדת הבחירות המרכזית
טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםהאתר משתמש בכלי אנליטיקה (Microsoft Clarity) כדי להבין איך גולשים משתמשים בו — מפות חום וניתוח דפוסי גלישה, בלי מידע מזהה. הכלי נטען רק אם תאשרו. פרטים נוספים
רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.
מחלץ את נוסח הישיבה מהקובץ הרשמי
הצעת חוק
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
המלצה לבחירת סגן ליושב ראש הכנסת מטעם סיעת הימין הממלכתי, לפי סעיף 2(א) לתקנון הכנסת.
פעולה על פי חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
חילופים בוועדות הכנסת
פריטי מליאה · דיון
הצהרת אמונים של סגן השר מישל בוסקילה
פריטי מליאה · דיון
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
עוז חיים (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
מאיר כהן (יש עתיד):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מירב בן ארי (יש עתיד):
מרב מיכאלי (העבודה):
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 28 – הוראת שעה), התשפ"ו–
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
מירב בן ארי (יש עתיד):
משה טור פז (יש עתיד):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
רם בן ברק (יש עתיד):
מאיר פרוש (יהדות התורה):
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
דבי ביטון (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 28 – הוראת שעה), התשפ"ו–
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
שלי טל מירון (יש עתיד):
מאיר כהן (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
עדי עזוז (יש עתיד):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אוריאל בוסו (ש"ס):
ינון אזולאי (ש"ס):
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ירון לוי (יש עתיד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
נעמה לזימי (העבודה):
משה סולומון (הציונות הדתית):
קארין אלהרר (יש עתיד):
עוז חיים (יש עתיד):
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
מירב בן ארי (יש עתיד):
מרב מיכאלי (העבודה):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 28 – הוראת שעה), התשפ"ו–
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 28 – הוראת שעה), התשפ"ו–
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יאיר לפיד (יש עתיד):
שר התקשורת שלמה קרעי:
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
הודעה אישית של חברת הכנסת טלי גוטליב
טלי גוטליב (הליכוד):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 82), התשפ"ו–
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
רון כץ (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
שר התקשורת שלמה קרעי:
הודעה אישית של חבר הכנסת ולדימיר בליאק
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הודעה אישית של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35) (טיפול מותאם לנפגעי הלם קרב והקמת ועדה למתן סיוע לפנים משורת הדין), התשפ"ו–
משה סעדה (הליכוד):
רם בן ברק (יש עתיד):
מרב מיכאלי (העבודה):
מאיר כהן (יש עתיד):
אופיר כץ (הליכוד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
נאור שירי (יש עתיד):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
בועז ביסמוט (הליכוד):
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
ינון אזולאי (ש"ס):
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
שר החינוך יואב קיש:
הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–
אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–
משה טור פז (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
עוז חיים (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
דבי ביטון (יש עתיד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מיקי לוי (יש עתיד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מירב בן ארי (יש עתיד):
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח), התשפ"ו–
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מירב בן ארי (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
עוז חיים (יש עתיד):
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
עדי עזוז (יש עתיד):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ארז מלול (ש"ס):
מאיר פרוש (יהדות התורה):
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
משה סעדה (הליכוד):
עמית הלוי (הליכוד):
אורי מקלב (יהדות התורה):
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אריאל קלנר (הליכוד):
מירב כהן (יש עתיד):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
רון כץ (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
דבי ביטון (יש עתיד):
נעמה לזימי (העבודה):
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
משה טור פז (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
נאור שירי (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח), התשפ"ו–
רם בן ברק (יש עתיד):
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
ינון אזולאי (ש"ס):
מיקי לוי (יש עתיד):
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מאיר כהן (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח), התשפ"ו–
מרב מיכאלי (העבודה):
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח), התשפ"ו–
גלעד קריב (העבודה):
אופיר כץ (הליכוד):
אליהו רביבו (הליכוד):
ניסים ואטורי (הליכוד):
הודעה אישית של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשפ"ו–
אופיר כץ (הליכוד):
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
משה סולומון (הציונות הדתית):
מירב בן ארי (יש עתיד):
רון כץ (יש עתיד):
ירון לוי (יש עתיד):
רם בן ברק (יש עתיד):
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
ינון אזולאי (ש"ס):
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 12), התשפ"ו–
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
מירב בן ארי (יש עתיד):
עדי עזוז (יש עתיד):
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
רם בן ברק (יש עתיד):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
נעמה לזימי (העבודה):
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
מירב בן ארי (יש עתיד):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
מרב מיכאלי (העבודה):
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
מירב בן ארי (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מירב כהן (יש עתיד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עוז חיים (יש עתיד):
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אבי מעוז (נעם):
מאיר פרוש (יהדות התורה):
נאור שירי (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
נעמה לזימי (העבודה):
רון כץ (יש עתיד):
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
מאיר כהן (יש עתיד):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
ינון אזולאי (ש"ס):
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מירב בן ארי (יש עתיד):
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מרב מיכאלי (העבודה):
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יאיר לפיד (יש עתיד):
שר התקשורת שלמה קרעי:
נאור שירי (יש עתיד):
ניסים ואטורי (הליכוד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
חילופים בוועדות הכנסת
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
הודעת הממשלה על הפסקת כהונתה של סגנית שר ועל מינויו של סגן שר
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
הצהרת אמונים של סגן השר מישל בוסקילה
מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):
הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 46 – הוראת שעה), התשפ"ו–
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה), התשפ"ו–
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מאיר כהן (יש עתיד):
קארין אלהרר (יש עתיד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
עוז חיים (יש עתיד):
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 50), התשפ"ו–
אלי דלל (בשם ועדת הכלכלה):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 29 – הוראת שעה), התשפ"ו–
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
רם בן ברק (יש עתיד):
משה טור פז (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
מאיר כהן (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
מירב בן ארי (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
מירב כהן (יש עתיד):
מרב מיכאלי (העבודה):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8), התשפ"ו–
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
קארין אלהרר (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
ינון אזולאי (ש"ס):
הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 21), התשפ"ו–
יסמין פרידמן (בשם ועדת הכלכלה):
הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה) (תיקון מס' 9), התשפ"ו–
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
הצעת חוק נתוני אשראי (תיקון מס' 6), התשפ"ו–
רון כץ (בשם ועדת הכלכלה):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 19 – הוראת שעה), התשפ"ו–
צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):
רון כץ (יש עתיד):
הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 27 והוראת שעה), התשפ"ו–
מטי צרפתי הרכבי (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 16), התשפ"ו–
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
משה סעדה (הליכוד):
הצעת חוק משק הדלק (קווי תשתית), התשפ"ו–
שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):
הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 41), התשפ"ה–
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 5), התשפ"ו–
משה אבוטבול (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה):
מירב בן ארי (יש עתיד):
ינון אזולאי (ש"ס):
הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (הארכת הוראות שעה) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אושר שקלים (הליכוד):
אוריאל בוסו (ש"ס):
הצעת חוק תשלום בכרטיס אשראי בעד נסיעה בתחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 12) (התאמות עקב מחלה קשה), התשפ"ו–
יוסף טייב (ש"ס):
הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – התאמות בהשכלה גבוהה לסטודנטים עקב מחלה קשה), התשפ"ו–
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 24) (הבעת עמדה לעניין איסור פרסום שמו של חשוד), התשפ"ו–
מירב בן ארי (יש עתיד):
הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 23) (שמירת ערכות ייעודיות ישנות במשטרת ישראל), התשפ"ו–
מירב בן ארי (יש עתיד):
הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11), התשפ"ו–
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 73), התשפ"ה–
יעקב מרגי (ש"ס):
מירב כהן (יש עתיד):
הצעת חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה, התשפ"ו–
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
הצעת חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה, התשפ"ו–
ינון אזולאי (ש"ס):
הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ו–
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
מרב מיכאלי (העבודה):
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הודעת ועדת הכנסת
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
חילופים בוועדות הכנסת
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 17), התשפ"ו–
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 10), התשפ"ו–
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
שלי טל מירון (יש עתיד):
מרב מיכאלי (העבודה):
הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 46 – הוראת שעה), התשפ"ו–
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 268) (הסעת יולדת באמבולנס), התשפ"ו–
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
הודעת ועדת הכנסת
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון מס' 2), התשפ"ו–
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):
הצעת חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר, התשפ"ו–
יוסף טייב (ש"ס):
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
מירב בן ארי (יש עתיד):
הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של רבי נחמן מברסלב, התשפ"ו–
אליהו רביבו (הליכוד):
ינון אזולאי (ש"ס):
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
היו"ר אמיר אוחנה:
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ח בתמוז התשפ"ו, 13 ביולי 2026. הודעה למזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 40) (הסרת חסמים בייבוא בייצור של תמרוקים), התשפ"ו–2026; הצעת חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון) (תיקון מס' 11), התשפ"ו–2026. בנוסף, הונחו על שולחן הכנסת אשרור החלטה לתיקון פרוטוקול B להסכם לאזור סחר חופשי בין מדינות אפט"א (שווייץ, ליכטנשטיין, נורבגיה ואיסלנד) למדינת ישראל, וכן אשרור הסכם סחר חופשי בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה של קוסטה ריקה. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה למזכיר הכנסת.
[מס' כ/1206; דברי הכנסת, חוב' ל"ג, ישיבה 412; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אמיר אוחנה:
הנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה, של חברי הכנסת משה גפני ויעקב אשר, לקריאה השנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש ועדת הכנסת, להציג את הצעת החוק, בבקשה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הליכוד מציג את הצעת החוק?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת – כן, איתן, הליכוד מציג אותו. לליכוד אין בעיה עם זה שלימוד התורה הוא ערך חשוב מאוד במדינת ישראל. אני לא יודע, מה הבעיה עם הדבר הזה? למה זה כזה מפריע לכם?
עדי עזוז (יש עתיד):
אין שום בעיה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה הדבר הכי חשוב?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
למה? מה הבעיה? בכל דבר אתם נגד התורה. כל מה שמביאים – ציונות, יהדות – בהכול אתם נגד. מה קרה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה הקשר? מה הקשר?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
מדינת ישראל, מדינת העם היהודי. 3,000 שנה התורה החזיקה אותנו. 3,000 שנה התורה החזיקה אותנו. למה אתם כל כך נגד זה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה הקשר?
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
מה הקשר לחוק הזה?
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - - מה כואב לך?
היו"ר אמיר אוחנה:
אופיר, שנייה. חברי הכנסת – חבר הכנסת גינזבורג, חבר הכנסת גינזבורג - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
מה מפריע לכם?
מירב בן ארי (יש עתיד):
די כבר, את כל המדינה מכרתם.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת בן ארי, כולכם תקבלו את רשות הדיבור.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
זה היה חשוב, כן. זה היה חשוב גם בגולה, זה מה שהחזיק אותנו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה מה שחשוב עכשיו?
היו"ר אמיר אוחנה:
כולכם תקבלו את רשות הדיבור ובאריכות, אבל לא כך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא פונה אלינו.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אני עניתי, הוא פנה אליי. איך זה שהליכוד מציג – אני גאה להציג את זה. כן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יופי, תמשיך, תמשיך.
מאיר כהן (יש עתיד):
במה אתה גאה?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לא, אצלכם לא שומרים מסורת. אין לכם דברים כאלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין מסורת? לי אין מסורת?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
יש לכם, בגלל אני לא מבין על מה הטענה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני למדתי בבית ספר דתי. אתה למדת בבית ספר דתי?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
בגלל זה אני לא מבין, למה אתם אנטי? למה אתם אנטי לכל מה שקשור ליהדות ולדת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
הם יסבירו ברשות הדיבור שלהם. בבקשה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אתם פניתם אליי – עניתי לכם בשאלה: למה אתם אנטי לכל מה שקשור לדת, יהדות ומסורת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אנטי לדת?
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אתה אנטי.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אתה אנטי. מה מפריע לך בחוק הזה, בשורה הזאת? עשר מילים, מה זה מפריע לך? אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק - - -
שרון ניר (ישראל ביתנו):
מה עשר מילים? הצעת חוק למשתמטים.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
מה קשור למשתמטים, ריבונו של עולם?
מירב בן ארי (יש עתיד):
קשור, קשור למשתמטים.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אתם כמו תקליט, אתם על אוטומט: משתמטים. אני אביא עכשיו חוק של איכות הסביבה – משתמטים; חוק של מגרשי כדורגל – משתמטים. כל דבר "משתמטים", אתם על אוטומט.
שלי טל מירון (יש עתיד):
זה תמורת הדיל שלכם עם החרדים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה מה שחשוב עכשיו, חוק-יסוד: לימוד תורה?
מיקי לוי (יש עתיד):
יסוד, לא חוק פרטי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יסוד.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
מיקי, מה אתה מצביע?
מיקי לוי (יש עתיד):
תקרא את חוות הדעת של משפטנים בכירים במדינת ישראל. כשיבואו לדרוש ולשים דברים מסוימים אחד מול השני יגידו: הופ, עצור, חוק לומדי התורה, אני רוצה איזון. לכן, כל הכבוד שהורדת את הסעיף השני - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה כל הכבוד?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אבל אמרת שאם הסעיף הזה יורד, אתה מצביע בעד.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני מצביע.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אבל אמרת בעד.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, אני לא מצביע - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אמרת, ועוד כמה חברי כנסת - - -
מיקי לוי (יש עתיד):
אני לא מצביע - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, במהלך הדיונים - - -
מיקי לוי (יש עתיד):
לא אמרתי איפה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
זה לא בסדר. קודם כול בסדר שאתה לא מצביע נגד, זו כבר התקדמות.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא אמרתי איפה, נכון?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אה, לא אמרת איפה, אוקיי. אני זוכר שאמרת שאתה מצביע בעד. אז כבר התקדמות, הוא לא מצביע נגד.
מיקי לוי (יש עתיד):
למה אתה אומר את זה?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אמרת שאתה לא מצביע נגד.
מיקי לוי (יש עתיד):
החוק הזה עדיין מסוכן. התורה בורחת מהפתחים של המליאה. לא צריך אותו כדי לדעת שאני יהודי. לא צריך את החוק כדי לדעת שאני הולך לבית הכנסת ולומד תורה. הבעיה היא משפטית, שהחוק הזה עלול לפגוע באיזונים העתידיים במדינת ישראל. זהו.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
הוא לא עלול והוא לא יפגע. אדוני היושב-ראש, במהלך הדיונים אמרו כמה חברי כנסת למצלמה: סעיף 2 הוא סעיף בעייתי. אם אתם מורידים את סעיף 2, אנחנו מצביעים בעד.
נאור שירי (יש עתיד):
מי זה אנחנו?
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אף אחד לא אמר את זה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אותם חברי כנסת - - -
נאור שירי (יש עתיד):
לא כולם אמרו את זה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
שמעת אותי אומר "כולם"? היו חברי כנסת, אמרתי. חברי וחברות כנסת - - -
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אף אחד לא אמר את זה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אל תגידי אף אחד לא אמר – יש סרטונים, יש סרטונים, שרון, תיזהרי. יש סרטונים של חברי כנסת שאמרו שהם הצביעו בעד.
נאור שירי (יש עתיד):
אני אמרתי?
סימון דוידסון (יש עתיד):
זה הכול AI, אל תאמין.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה, שיזמו חברי הכנסת משה גפני ויעקב אשר, וועדת הכנסת אישרה לקריאה השנייה והשלישית. ההצעה קובעת כי לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי ובמדינת ישראל – לא מצליח להבין על מה התרעומת, למה ההתנגדות. נוסח הצעת החוק עבר גלגולים משמעותיים מהקריאה הטרומית, מהקריאה הראשונה, ולאחר מכן שוב בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה, בדיוני ועדת הכנסת בראשותי, להבטיח כי עיגון ערך לימוד התורה ייעשה מצד אחד גם על ידי המחוקק, וזאת בהמשך לפסיקה, ומצד שני, שהדבר לא יביא לפגיעה כלשהי בהטבות ובזכאויות שיש לחיילים ולוחמים כיום. אם כן, בהתאם להצעת החוק, כפי שאמרתי, נותר רק הסעיף הראשון, שקובע שלימוד תורה הוא ערך יסוד בכל מקום שבו חיו יהודים ובכל תקופת זמן בהיסטוריה היהודית. זה מה שהחזיק אותנו לאורך השנים, ובזכות זה העם היהודי נשאר והיום יש לו גם מדינה – בזכות התורה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא התורה הזאת.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לא התורה, לא התורה, בסדר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא התורה הזאת.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אז מה כן? לא למדת בבית ספר? מה לא התורה הזאת? מה ההבדל?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לך, היית בשבת בבית כנסת? קראת פרשת השבוע?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
הייתי בשישי בערב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני הייתי, אני קראתי, "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה?" זו פרשת השבוע הזאת. אז מה אתה מדבר איתנו על תורה? אתה עשית חוק לעריקים ולמשתמטים, לא לתורה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
מה הקשר? מה הקשר? אמרו לכם מה יוצא מזה. אין קשר, אין קשר לגיוס.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אופיר, למה זה החוק הראשון? אתה יודע למה?
קריאה:
מי אמר - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לא, לא היועצת המשפטית מטעמכם לממשלה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה יודע למה זה החוק הראשון?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
תשמע, זה היה הכי מדהים: המשנה של היועצת המשפטית לממשלה, אביטל, כל הדיון מדברת על סעיף 2, כמה הוא נורא, וכמה בגלל הסעיף הזה הם מתנגדים, וזה יביא לפגיעה, וזה קשור לחוק הגיוס, ואז כשהורדנו את סעיף 2, אמרנו: אוקיי, אם סעיף 2 ירד, עכשיו הייעוץ המשפטי יגיד שהוא בעד, או לפחות לא מתנגד. אז כמובן שגם על הדבר החשוב והפשוט הזה של עשר מילים, שלימוד התורה חשוב במדינת ישראל לעם היהודי, גם לזה היא התנגדה, ואז היא עברה להליך. עכשיו היא עברה להיות היועצת – אפילו למראית עין הם לא מנסים; היועץ המשפטי לממשלה – אפילו למראית עין הם לא מנסים. אז היא עברה להליך, הליך שנתתי - -
עדי עזוז (יש עתיד):
מה עם ערך השוויון - - -
היו"ר אמיר אוחנה:
שנייה, שנייה, חברות וחברי האופוזיציה, אתם תקבלו את כל זכויות הדיבור שלכם, אפילו באריכות, אבל נא לא להפריע. נא לאפשר לחבר הכנסת כץ להציג את הצעת החוק.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
- - הליך שאני לא חושב שיש פה עוד חוקים שנתנו כך ביטוי לכל מי שרצה לדבר וגם יותר מפעם אחת. כל חבר כנסת, כל דיון שהוא הגיע – יצא, נכנס – נתתי לו לדבר. כל הארגונים שרצו – לא רק נציג אחד - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
רק כשהגיעה - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לא, היא דיברה על ההליך. היא הפכה להיות היועצת המשפטית לכנסת, אביטל. לא היה לה מה להגיד נגד, כי זה שורה אחת, אז היא אמרה: ההליך לא היה תקין.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אופיר, היא לא יודעת שגם לייעוץ המשפטי של הכנסת אתם לא מקשיבים.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
קודם כול, אנחנו כן מקשיבים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לפעמים יש מחלוקות.
עדי עזוז (יש עתיד):
ראינו.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אנחנו מקשיבים. אנחנו לא מתדרכים כמוכם – אם היא אומרת פעם אחת משהו שלא מוצא חן בעיניכם, אתם הולכים לכתבי הבית בעיתון הארץ. אני לפחות מודה, יש לי מחלוקות איתה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אתם הולכים לעיתון הארץ להשחיר את השם שלה כי פעם אחת היא קיבלה איזושהי עמדה שלא מוצאת חן בעיניכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תגיד את זה. את תגיד את זה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לא את, מירב. מהצד שלכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, זה גם לא מכאן.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לא את, מירב. מהצד שלכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, זה לא מיש עתיד.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לא את, מירב. זה רק מהצד שלכם, כי אתם רוצים שומרי סף - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה טועה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
- - שהם עושים מה שאתם אומרים, שהם בובות שלכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אנחנו לא.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אם יש איזה שומר סף שהוא טיפה זז ימינה, שמאלה - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה טועה בזה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
- - כתבי הבית ישר עושים – כתבת מערכת עשו עליה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה טועה. תדבר עם מיכאל האוזר טוב, מה הוא אומר על לפיד, בוא, או על מירב, או על מאיר כהן - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
את יודעת כמה פעמים היא אומרת לי דברים שאני לא מרוצה ואני מקבל את זה? אז מה? מה קרה? שומר סף זה אוטומט כל מה שרוצים?
מירב בן ארי (יש עתיד):
הטיעון שלך לא נכון.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אם אתם בעד שומר סף זה בעד כולם, גם אם יש עמדה שלא מוצאת חן בעיניכם, ולא לרוץ ולהתבכיין לכתבים בהארץ, להשחיר את השם שלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה חותם על זה?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אין מקצועית ממנה, אין ישרה ממנה, אין הגונה ממנה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה לא בכיוון.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
ואת יודעת למה אני אומר את זה? כי כשאני רוצה דברים ואני מתווכח איתה, את לא יודעת מה היא עושה לי כדי להגן עליכם, על הזכויות של האופוזיציה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל אתה - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אין יותר ישרה ממנה. אבל פעם אחת היא קיבלה לא לרוחכם, אז אתם הולכים לעיתון הארץ.
קריאות:
- - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
יאללה, כתבות, שבוע שלם כתבות. תתביישו לכם. אתם, לא מעניין אתכם שומרי סף.
קריאות:
- - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - - היא מהיום הראשון אמרה שבוועדה שלך - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
נכון, אז אני רוצה להגיד לך, ארבע שנים, ארבע שנים, אני חושב שב-98% מהמקרים, לגבי איזה חוקים – 99% מהמקרים, כשהיא אמרה לאיזה ועדות צריך ללכת, הלכתי לפי העמדה שלה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אבל עכשיו אתה אומר - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לכן אני אומר, לפעמים יש מחלוקות. אולי היה ארבעה, חמישה מקרים שלא הסכמתי איתה מתוך מאות מקרים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - בחוק הזה - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
עכשיו הייתה בעיה עם ועדת חוקה, לכן העברנו את זה לוועדה הזאת, ונכון, הייתה לנו מחלוקת לגבי זה. היא לא הסכימה. אז מתוך מאות, אם יש אחד, שניים, שלושה, זה לא כזה נורא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אבל זה שהיא הוציאה נגדי, נגד מה שעשיתי, חוות דעת שלילית, אז אני אלך עכשיו לטנף את השם המקצועי שלה בכל מיני ערוצים ועיתונים?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל למה אתה אומר את זה?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
כי זה מה שעשיתם. זה מה שעשיתם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא נכון. תפסיק להגיד את זה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לא את, מירב. לא את, מירב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא יש עתיד.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
את יודעת שזה בא מהצד שלכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא יש עתיד.
שלי טל מירון (יש עתיד):
שקרן - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אל תגידי לי שקרן. זה בא מהצד שלכם. אם תקראי את הכתבה – לא נראה לי שאיש ימין יכתוב נגדה בסוגיה של חוק התקשורת. לא נשמע הגיוני.
קריאות:
- - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אבל הוא כתב נגד העמדה שלה למשל בחוק התקשורת, אז נראה לך שמישהו מהימין ייתן את זה, יגיד את זה?
שלי טל מירון (יש עתיד):
- - - ואמרה שצריך לפטר אותה, את הייעוץ המשפטי לוועדה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
נכון, ואני יוצא נגד האמירה הזאת. אני לא מקבל את זה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
רמסתם אותה - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אני לא מקבל את האמירה הזאת ואני יוצא נגד האמירה הזאת.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אנחנו הגנו עליהם חצי שנה בגופנו בוועדה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
הגנתם על עצמכם ועל האייטמים בתקשורת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אופיר, אני לא הייתי - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
הצבתם את האייטמים בתקשורת. לא הגנתם על אף אחד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה אומר דברים שהם פשוט לא נכונים, ואמרתי לך את זה כמה פעמים, והעובדה - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
מירב, את יודעת טוב מאוד שזה בא מהצד שלכם. תפסיקי. תפסיקי. את יודעת את זה טוב מאוד. את יודעת גם מי.
שלי טל מירון (יש עתיד):
מי? תגיד לנו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יש דברים שאתה - - - זה לא. ואללה, אתה טועה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לסיום, חבריי חברי הכנסת - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה אתה עלית להציג את החוק, אגב?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אני יושב-ראש הוועדה, אבל לא, אני לא מתנצל, אני גאה להציג חוק כזה. מדינת ישראל מדינת העם היהודי. התורה שמרה עלינו 3,000 שנה. תהיו גאים בזה. תצביעו בעד החוק הזה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
ברור.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
תפסיקו להיות נגד התורה, נגד כל מה שאנחנו מביאים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אנחנו לא נגד התורה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
ציונות, תורה, דת – הכול אתם נגד.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה חוק נגד התורה - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
מה, אין לכם מצביעים דתיים, מסורתיים? יש לכם.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה לא חוק על התורה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא על התורה.
עדי עזוז (יש עתיד):
תראה איזה חילול אשם אתה עושה בחוק-יסוד: לימוד תורה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה לא חוק התורה. אין חוק חשיבות התורה.
עדי עזוז (יש עתיד):
לא הכול פוליטיקה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אין חוק חשיבות התורה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אז אני מקווה שהצלחתי לשכנע אתכם.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
התורה חיכתה 3,000 שנה שיהיה חוק-יסוד - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אז אני מקווה שהצלחתי לשכנע אתכם.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
באמת. גם אם גפני - - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
גם חוק הלאום לא קרה ביום הראשון להקמת המדינה. גם חוק הלאום לא קרה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
הדגל, מדינת העם היהודי – זה לא קרה ביום הראשון של הקמת המדינה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
חוק לימוד תורה זה למען לימוד תורה - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
גפני לא עשה חוק על התורה, אל תתבלבל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, הוא עשה על - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
משתמטים בחסות התורה, זה מה שהוא עשה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לימוד תורה, נכון, לימוד תורה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז מה עם לימוד אזרחות? מה עם לימוד מתמטיקה? מה עם לימוד אנגלית?
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
מירב, משפט אחרון, אני רוצה לסיים. יש לנו עוד עבודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
גם לי.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
כן, ביחד יש לנו עבודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון, יש מלא עבודה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אז אני מקווה ששכנעתי אתכם. תצביעו בעד החוק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אנחנו לא.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
ואני מקווה שאותם חברי כנסת שצולמו ואמרו שאם סעיף 2 יורד הם יצביעו בעד – שיעמדו במילתם ויצביעו בעד החוק החשוב הזה. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. אם כן, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, כחול לבן, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. להלן שמות חברי הכנסת המסתייגים: קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי, עדי עזוז ועוז חיים; קבוצת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. יש רשימת דוברים? איפה? רק רגע. אם כן, אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. עד עשר דקות.
יאיר לפיד (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, כל כך אופייני לקואליציה הזאת שהיא פותחת את השבוע האחרון בחוק-יסוד: חילול השם. ככה אתם מסיימים את הקדנציה, ביריקה בפניהם של לוחמי צה"ל. התחלתי ואמרתי "אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה". אני אומר כנסת נכבדה כי זה הנוהג, אבל מה נכבד בכנסת הזו? איזה כבוד יש במה שמתחולל פה בשבוע הזה? את מי הכנסת הזאת מכבדת? מי מכבד אותה? בכל סקר שנעשה הכנסת הזו נמצאת בתחתית מדדי האמון של אזרחי ישראל. זו כנסת נטולת כבוד. היא הופשטה מכבודה, אין לה כבוד אפילו לעצמה. אם לכנסת הזו היה כבוד מינימלי לעצמה, למדינת ישראל, השבועה שכולנו נשבענו פה על הדוכן, הקואליציה הייתה מכנסת את כולנו פה במליאה ב-8 באוקטובר 2023 כדי להודיע על פיזור ובחירות חדשות מתוך כבוד למתים, מתוך כבוד לעצם הרעיון של לקיחת אחריות. אם לכנסת הזאת היה כבוד, כל סאגת חוק ההשתמטות וכל ילדיה החוטאים, כולל החוק הזה, חוק העריקים, חוק-יסוד: לימוד תורה, חילול השם, חוק המעונות – כולם היו עוברים מן העולם כבר לפני שלוש שנים. כי אנחנו במלחמה, ואנשי כבוד לא בורחים מן הקרב באמצע מלחמה. כנסת שמכבדת את עצמה הייתה אומרת: אנשים עושים 200 ו-300 ימי מילואים. כל בוקר אנחנו קמים לעוד הודעה של הותר לפרסום. לא יכול להיות שבמקביל נאשר פה חוקי השתמטות וסחטנות. זה לא לכבוד הלוחמים, זה לא לכבוד הנופלים, זה לא לכבוד הבית הזה. כנסת שמכבדת את עצמה לא הייתה מקימה ועדות מיותרות, לא הייתה מעבירה מיליארדי שקלים בלי לשאול לאן הם עוברים, לא הייתה מסכימה ששרים יעבירו חוקים על הראש שלה בניגוד לכל נוהג או נוהל מקובל. הדבר היחיד הטוב שיש לי להגיד על הכנסת הנוראה הזו הוא שזה נגמר. השבוע נגמרת מכירת החיסול של הכלכלה הישראלית, מכירת החיסול של הביטחון הישראלי, מכירת החיסול של הביחד הישראלי. הכנסת הבאה תהיה כנסת של תיקון. אנחנו נבוא לפה לא כדי להרוס, לא כדי לריב, לא כדי לגנוב, אלא כדי לתקן ביחד את מדינת ישראל, כדי לבנות ביחד מחדש את העוצמה הישראלית. החוק הראשון העליון של ניהול מדינות אומר: מה שהתקלקל, אפשר לתקן. בני אדם הם אלה שקלקלו – בני אדם הם אלה שעליהם לתקן. אם אתם בשבוע האחרון של הכנסת החלטתם להרוס כל חלקה טובה, אז אנחנו בשבוע הראשון של הכנסת הבאה נתחיל את התיקון בכל הכוח. את התיקון הזה נעשה ביחד, כל אזרחי ישראל. אם אצלכם היה 7 באוקטובר, רגע החורבן הנורא ביותר, אנחנו נעביר ועדת חקירה ממלכתית כדי שאזרחי ישראל ידעו שעשינו את הצעד הראשון כדי לתקן את השבר ולרפא את הפצע. תיקון מתחיל בזה שמכירים באמת. אם אצלכם הביטחון הישראלי ספג את המכות הקשות ביותר בתולדות המדינה, אנחנו נחזור ליסודות הביטחון הלאומי שלנו – ליתרון הטכנולוגי, לבניית ההון האנושי, לחיזוק הברית עם ארצות הברית, לערבות ההדדית שאפיינה בעבר את החברה הישראלית. אם חוקי ההשתמטות והסחטנות שברו את החוזה הפנימי בינינו, אנחנו נתקן את זה. מי שלא יתגייס, לא יקבל שקל מהמדינה. מערכת חינוך שלא תלמד מתמטיקה ואנגלית ואזרחות, לא תקבל שקל אחד מהמדינה. במקום זה, נציע לצעירים החרדים להיות שותפים מלאים ואמיתיים בסיפור הישראלי, להיות חלק מהמשפחה הישראלית. אם הכלכלה הישראלית הפכה בכנסת הזו לכלכלה של מקורבים וג'ובים וכספים קואליציוניים והעברות לא חוקיות, אנחנו נתקן את זה. נפסיק את תרבות הקצבאות והבטלנות; נפרק מונופולים; נעודד תחרות; נשקיע בקדמה ובטכנולוגיה וביזמות; נחזיר הביתה רופאים ומדענים. אם הקואליציה הזו הביאה לנו פוליטיקה מושחתת ומקולקלת ורקובה מבפנים, אנחנו נביא פוליטיקה של עשייה ובנייה ותנופה, נשקם את הצפון, נשקם את הדרום ונחזיר את הביטחון האישי לכל אזרח בישראל. אם הקדנציה הזאת כמעט פירקה את הדמוקרטיה שלנו, אנחנו נכתוב ונעביר חוקה, נבסס אותה על מגילת העצמאות, נזכיר לחברה הישראלית שהיא יכולה להיות גם יהודית וגם דמוקרטית וגם לכבד את האזרחים הלא-יהודים של המדינה. אם הכנסת הזו ליבתה שנאה והסתה ועסקה כל הזמן בשאלה נגד מי היא – נגד להט"בים, נגד שמאלנים, נגד ערבים, נגד מפקדי צה"ל, נגד שופטים, נגד ליברלים, נגד חילונים, נגד אנשים שלא מסכימים להיות נגד – אנחנו נתחיל תיקון של בעד. הגיע הזמן שלאזרחי ישראל תהיה ממשלה שהם מרגישים שהיא בעדה, שאכפת לה מהם, ממשלה שמכבדת אותם והם יכולים לכבד אותה. לא ממשלה שמקלקלת את החיים שלהם אלא ממשלה שעושה תיקון. תיקון הוא מושג יהודי. הרעיון היהודי הוא שאנחנו לא נמצאים פה במקרה. לקיום שלנו עלי אדמות יש מטרה. אלוהים אמר לנו שאדם צריך לקחת אחריות על העולם שבו הוא חי. זה השבוע האחרון של הכנסת הזו. אני רוצה לסיים את הסיוט הזה בכמה מילים של תקווה. כתב אותן מורי ורבי הרב ג'ונתן זקס, זכרו לברכה, שהיה הרב הראשי של יהדות בריטניה. כך הוא כתב: הסכנה הגדולה ביותר הרובצת היום לפתחן של החברות המערביות היא תחושת האין-אונים, התחושה שהעולם יצא משליטה, שהבעיות גדולות מכדי שנפתור אותן ושהשנאה עמוקה מהירפא. פוליטיקה של ייאוש היא הגרועה שבפוליטיקות. האומץ נולד ברגע שאנחנו מחליטים לא להתלונן, אלא לצאת במחאה אישית נגד הרע בעולם דרך עשיית הטוב. אתיקה של אחריות מובילה את הפרט לנחישות מופלאה. אנשים שהאחריות מדריכה אותם יכולים לצלוח כל מכשול ולהכין כל עתיד ללא פחד. זה מה שאנחנו עומדים לעשות בממשלה הבאה ובכנסת הבאה. בעתיד שאנחנו נתווה למדינת ישראל, נחזיר את המדינה לאחריות, לעשיית הטוב ולדרך היחידה שבה אפשר להתמודד עם כל מה שנשבר – לתקן אותו ביחד. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לדעתי כבר חצי שעה אין פה שר. רק אומרת.
היו"ר אמיר אוחנה:
השרה סטרוק נמצאת במליאה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני לא רואה.
היו"ר אמיר אוחנה:
הינה, היא פה.
קריאה:
אין פה שר, יש פה שרה.
היו"ר אמיר אוחנה:
נכון. בבקשה. עד רבע שעה, אדוני, לרשותך.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אני דווקא רוצה להתחיל בפנייה אליך, הערה אליך. אני הרבה שנים נמצא בבית הזה, ויושב-ראש כנסת זה דמות ממלכתית, אחת הדמויות החשובות בהיררכיה הישראלית. מעולם לא ראיתי יושב-ראש כנסת כל כך אנטי-ממלכתי כמוך. לא ראיתי דבר כזה, וראיתי פה הרבה יושבי-ראש כנסת. התנהלות אנטי-ממלכתית, אנטי-ציונית כמו אצלך, לא הייתה פה מעולם. לפי כל המסורת לא קרה, בטח לא בשבוע האחרון, שיושב-ראש כנסת מוריד הצעות אי-אמון של האופוזיציה. זה דבר חסר תקדים. תעבור על כל דברי הכנסת מאז 48' – לא קרה שיושב-ראש כנסת מוריד הצעות אי-אמון. כל ההתנהלות שלך - - -
היו"ר אמיר אוחנה:
כמובן אתה טועה. זה לא חסר תקדים.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
תעבור על כל דברי הכנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
זה לא חסר תקדים. זה לא נכון, מה שאמרת עכשיו.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
לא היה תקדים שבשבוע האחרון, כשמסיימים - - -
היו"ר אמיר אוחנה:
בוודאי. אדוני טועה ומטעה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
לא. אתה, אדוני, מטעה כל הזמן. דיברנו כאן, במקום הזה. העברתי שאילתה לשר לביטחון לאומי בתאריך 21 בינואר. 21 בינואר. עד עכשיו לא קיבלתי שום תשובה. דיברתי איתך פעמיים, גם פה, גם פניתי אליך באופן פומבי וגם ניהלנו פה דיון, דין ודברים. פניתי אליך בכתב ב-30 במרץ. ככה כתבתי: ב-25 בינואר הגשתי שאילתה רגילה מס' 4217 לשר לביטחון לאומי. בהתאם לסעיף 47(ב), בתוך 21 יום הייתי אמור לקבל תשובה. זו כבר פנייה אליך, מ-21 במרץ, שפניתי אליך – סליחה, מ-30 במרץ, שפניתי אליך. לא קיבלתי התייחסות, לא ממך ולא ממנו. תפקידך גם להגן על האופוזיציה. תפקידך להגן כדי שהכנסת תתנהל בהתאם לתקנון הכנסת ולכללי משחק מקובלים פה בין המפלגות בבית הזה. אתה הפכת ליושב-ראש הכי פוליטי. כל ההתנהלות שלך פוליטית; אפילו לא פוליטית, הפכת למשרת של המשפחה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת ליברמן, אני מציע לך לגשת למזכירות הכנסת, לבדוק בנשיאות הכנסת בארבע השנים האחרונות כמה הצעות לסדר-היום, כמה דיונים מהירים, כמה שאילתות התקבלו של האופוזיציה. מה שאדוני יגלה זה שיש עדיפות אצלי, בנשיאות שלי, לאופוזיציה. אתה יודע למה? כי אני יודע שלחברי הכנסת של הקואליציה יש טלפון לשרים. לחברי הכנסת של האופוזיציה אין הדבר הזה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
לא יכול להיות - - -
היו"ר אמיר אוחנה:
אז להגיד על הדבר הזה שזה יושב-ראש פוליטי? אולי לטובת האופוזיציה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
לא יכול להיות שמ-21 בינואר אני לא מקבל תשובה על השאילתה. ואני יודע למה אני לא מקבל תשובה מ-21 בינואר, כי אני יכול להקריא לך את השאילתה: ב-11 בינואר כ-100 חרדים קיצוניים פרצו לכנס הוקרה של חטיבת חשמונאים שנערך בבני ברק. הם תקפו את החיילים, המפקדים ואבות ששהו במקום. אחד החיילים שהוכה על ידי בריונים, התעלף ונזקק לטיפול רפואי, כמו גם חיילים אחרים שנפגעו. שמונה חיילים נפגעו. שאלתי את השר לביטחון לאומי: האם התוקפים נעצרו? מי מהם עדיין במעצר? האם הוגש כתב אישום אחד? לא קיבלתי תשובה. מ-21 בינואר אני לא מסוגל לקבל תשובה מיושב-ראש הכנסת ומהשר לביטחון לאומי. זה לא יכול להיות. אבל זה יירשם בספר דברי הימים, כל ההתנהלות הזאת; גם שלך, אדוני. עצם העובדה – לגבי החוק הזה, זה חוק הכי אנטי-יהודי שרק התקבל בבית הזה. אין שום קשר בין יהדות וכיבוד תורה לחוק, שהוא כולו חילול השם. אין משהו משותף ליהדות ולכל מה שקורה בבית זה. אין משהו משותף בין היהדות למפלגות ש"ס ויהדות התורה. חוץ מתחפושת חיצונית, אין בהם שום דבר יהודי. מאיפה לקחו שליהודי אסור להיות לוחם? כל גדולי אבותינו, כולם היו לוחמים. יהושע בן נון, כלב בן יפונה, המלך דוד, בר כוכבא והמכבים – כולם היו חיילים. מאיפה המצאתם שאסור ליהודי לשרת בצבא? כולם היו לוחמים. יתרה מזאת, משה רבנו זועם על אותם משתמטים, בזמנו בני גד וראובן, שלא רצו להצטרף למלחמה של שאר השבטים. מה אומר להם משה רבנו? "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה"? מאיפה לקחו את השטות הזאת? כותב הרמב"ם, גדול הוגי הדעות ביהדות: במלחמת מצווה גם חתן יוצא מחדרו וגם כלה מחופתה. אז מאיפה לקחתם את השטויות האלה? אין שום דבר יהודי, יש שלושת הכ"פים: כוח, כבוד וכסף. כל ההנהגה הזאת מנסה לשמור על הפריבילגיות שלהם על חשבון אותו ציבור שהיא מחזיקה בו כבני ערובה. שום דבר יהודי. מאיפה לקחתם שיהודי צריך לשבת ורק ללמוד ולא לעבוד? מאיפה זה? הלל הזקן היה חוטב עצים. כותב הרמב"ם בצורה הכי ברורה: כל אחד שעוסק בתורה ולא עושה מלאכה ומתפרנס מצדקה, הרי זה חילול השם. כל מה שאתם עושים זה חילול השם. אתה יודע, כל בחור יהודי שמתחתן מתחת לחופה, למה הוא מתחייב? לפרנס ולכלכל את אשתו, מהמילה כלכלה. מה קורה בפועל? היא מפרנסת אותו ומכלכלת את ילדיו. מאיפה לקחו את דברי ההבל האלה? אתה יודע, בכל שבת, מה לעשות, אני עושה גם קידוש שבת. מה אנחנו קוראים בקידוש בשבת? בכל יום שבת: ששת הימים תעבוד ועשית את כל מלאכתך, וביום השביעי לה' אלוהיך, אל תעשה כל מלאכה, אתה, בנך וכו'. אבל כתוב "ששת הימים תעבוד", לא כתוב ששת ימים תתבטל או תלמד. כל מה שאנחנו רואים פה – המציאו דת חדשה שאין לה שום קשר ליהדות. אנחנו בעד יהדות; אנחנו נגד כפייה חרדית. ואדוני היושב-ראש, לא יעזור כלום, אחרי הבחירות נבטל את כל החוקים האלה, כולל החוק הזה וחוק הג'ובים של אריה דרעי. הרי להגיד על חוק הג'ובים שזה חוק הכשרות – הדבר הכי לא כשר שקרה בבית הזה. קוראים לזה חוק הכשרות – בעלות של יותר מ-700 מיליון שקל. מאיפה לקחתם את זה? לצה"ל אין גרוש אחד, לחיילי מילואים אין תקציבים ליחידות הכי מובחרות, אין תקציב לשלם לבית החייל בקריית שמונה, לחיילי מילואים, אנשים שכולם מתנדבים. פה – אין בעיה, 730–770 מיליון שקל. אדוני היושב-ראש, פה הכול מוקלט: נבטל את כל החוקים האלה, נבטל את המועצות הדתיות. גם זה חוק שהוא כולו חילול השם. כל המועצות הדתיות האלה הן חילול השם, מזמן אין להן שום קשר לדת. מפעל ג'ובים. הפכתם את כל המועצות הדתיות לסניפים פוליטיים של המפלגות. כמו שיש מחלקת הנדסה, כמו שיש מחלקת תרבות, ככה חייבת להיות בכל עירייה מחלקה לשירותי דת. לא נסכים יותר, לא יהיו יותר מועצות דתיות. גם מבחינת התפקוד – חוק הבחירות, אדוני היושב-ראש – אני לא יודע איך אתם מסתכלים על עצמכם בראי. מה עשיתם באותו חוק בחירות? ביטלתם את הזכות של ניצולי השואה להצביע באותם הוסטלים או במקבצי הדיור, אבל אדוני היושב-ראש, כל אותם פושעים עבריינים שיושבים בבתי סוהר יוכלו להצביע בבתי סוהר. כלומר עבריין שיושב בכלא, בבית סוהר, יכול להצביע במקום מגוריו; ניצולי שואה שגרים בהוסטלים, במקבצי דיור, לא יוכלו להצביע. זה הרוח שלכם. בטח ז'בוטינסקי וטרומפלדור מתהפכים בקבר כשהם רואים מה שקורה פה בכנסת ישראל. שמעתי פה את אחד האנשים שאני מאוד מעריך, מכבד, מדבר על התורה, שמתוך כבוד לתורה וכממשיך של בן-גוריון, כחסיד בן-גוריון, הוא הסכים לתת פטור ל-3.5% מהחרדים, לא לשרת בצה"ל. קודם כול מי שיסכים לתת, לא משנה, 400, 200 פטורים מהצבא, זה אומר שמה שהיה זה מה שיהיה. בן-גוריון התחיל ב-400 ואנחנו כרגע מדברים על 140,000. מי שמתחיל ב-4,000 יסיים ב-400,000 פטורים. ופה לא תהיה שום פשרה, זה חייב להיות ברור. אגב, בן-גוריון מאוחר יותר מאוד הצטער, הבין את הטעות, באמת התחרט, אבל היה מאוחר יותר. אני זוכר את אחת השיחות המרתקות שלי עם מי שהיה בזמנו נשיא מדינת ישראל, יצחק נבון, שהשתתף בפגישה בין החזון איש לבן-גוריון ב-1952. אז הוא היה מזכירו האישי, והוא עשה גם רישום של אותה שיחה. לימים הוא כבר היה אזרח, סיים את הקדנציה שלו כנשיא. פגשתי אותו במסעדת לה-גוטה בירושלים. שני אנשים שתמיד אהבו לשבת שם, דוד לוי ויצחק נבון, שניהם ז"ל. שאלתי אותו מה היה שם בפגישה בין החזון איש ובן-גוריון. אמר לי: תקשיב, מדינה אחרי שואה, מדינה בדרך, החזון איש דיבר בפתוס: עולם הישיבות בסכנה, עולם התורה בסכנה – והוא הפגין חולשה, הסכים ל-400. מאוחר יותר בן-גוריון הצטער, ויצחק נבון הפנה אותי לשני מסמכים, שני מסמכים מרתקים. בשנות החמישים ובשנות השישים לא היה ווטסאפ, לא היה מייל, אנשים כתבו מכתבים, אז קל מאוד לעקוב. בן-גוריון כותב בשנת 1958, שש שנים אחרי אותה פגישה עם החזון איש, לרב הראשי יצחק אייזיק הרצוג, מכתב, וככה כותב: "זוהי קודם כול שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר שבן אימא פלונית ייהרג להגנת המולדת, ובן אימא אלמונית ישב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים את נפשם למות". זה אחד המכתבים שהוא כתב. גם בשנות השישים התעורר הוויכוח על השירות של החרדים, והוא כתב לראש ממשלה דאז לוי אשכול – מעניין מאוד גם המכתב הזה: "אני שחררתי בחורי ישיבה משירות צבאי. אומנם עשיתי זאת כשמספרם היה קטן, אבל הם הולכים ומתרבים... בכלל יש אולי לבדוק כל שאלת בחורי הישיבה אם הם צריכים להיות פטורים מחובת הצבא". אני חושב שבן-גוריון הבין את הטעות, ומה שלא מבינים כאן גם חלק מחבריי באופוזיציה, שש"ס של אריה דרעי היא לא ש"ס של הרב עובדיה יוסף. ואני רוצה לצטט מאחד השיעורים שנתן הרב עובדיה יוסף, וכך התייחס לחיילי צה"ל: "לראות חייל? צריך לנשק אותו. הוא מוסר את עצמו בשביל עם ישראל". וכשאנחנו מדברים על ש"ס של היום, אותה ש"ס עם אותה עצרת בבני ברק, כשעולה לבמה הרב יזדי, אריה יזדי, ומקלל את הרמטכ"ל: "הרמטכ"ל הארור יימח שמו וזכרו" – כשאתה קורא לא רק את הרב יזדי, אתה שומע את הרב יצחק יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף, מדבר פשוט שטויות בשצף-קצף: קודם כול, אתה מקבל צו גיוס, יש לך בבית אסלה, תוריד אותו ותוריד מים באסלה. אומר: "כל בן תורה פטור מללכת לצבא, גם מי שהוא בטלן ולא לומד. הולכים לצבא – מתקלקלים, יש שם חיילות, קצינים וניבול פה. יש שם דברים נוראיים. לא הולכים לשם, נקודה". נשיא מועצת חכמי ש"ס מדבר שטויות עוד יותר גדולות: "גיוס לצבא זו עבירה על הדת. אסור למי שלא לומד ללכת לצבא. מי שהולך היום לצבא, יצא ממנו מחלל שבת". אלו השותפים. הקואליציה הזאת הפכה לקואליציה של גולדקנופ ודרעי, קואליציה מגזרית שמשרתת אך ורק מגזרית, קואליציה אנטי-ממלכתית. אריה דרעי דואג למגזר שלו, גולדקנופ דואג למגזר שלו, סמוטריץ' ואורית סטרוק דואגים למגזר משלהם, וראש הממשלה דואג אך ורק לשמור על הגוש. המדינה לא מעניינת, הביטחון לא מעניין, ולכן אתם תלכו לאופוזיציה ולהרבה שנים.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אלון שוסטר, שאני לא רואה במליאה. נא לקרוא לו. בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת ליברמן, אתה בחצי שנה delay. אני מחכה שלוש וחצי שנים לשאילתות מבן גביר, אז המצב שלך, אני קונה אותו בשתי ידיים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כמה שאילתות הגשת לשר?
נאור שירי (יש עתיד):
יש לי 130 שאילתות בערך, אבל מה שנקרא, מי סופר, מה זה משנה.
מאיר כהן (יש עתיד):
- - - בקואליציה?
נאור שירי (יש עתיד):
לא, היום אני אמביוולנטי לנושא.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
- - - רשימה של כל השאילתות שלא נענו.
נאור שירי (יש עתיד):
קודם כול, אני מרגיש באמת ברגע היסטורי, בטח שמתחבר אולי למשפט על נהרות בבל ישבנו ועל חוק-יסוד: לימוד התורה במדינת ישראל חלמנו, עם כיסופים מטורפים ממש. אני לא יודע אם אתם מרגישים את האווירה החגיגית פה היום, כי זה באמת בעיניי רגע היסטורי, ומאוד מאוד חשוב לציין את זה בכנסת. עלה לפה יו"ר הקואליציה, הוא יו"ר ועדת הכנסת, ושאל: מה מפריע לכם? מה זה קשור למשתמטים? למה אתם תמיד נגד לימודי התורה? תמיד כשמזכירים לכם קצת מסורת, אתם שיושבים שם, בייחוד אתה, חבר הכנסת סימון דוידסון, וגלעד קריב ומירב בן ארי – למה כשמזכירים לכם קצת מסורת ישר אתם קופצים? מה יש לכם? מה? אז מה? למה אתה ישר קופץ? בייחוד את, מירב, שלמדת בחינוך הדתי, קצת מסורת מזכירים לך ואת ישר קופצת. תמיד את עם האנטי הזה. תפסיקי להיות אנטי. באמת, אני רוצה, מה שנקרא, לזהם את - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
גם אתה, הם באו גם אליך.
נאור שירי (יש עתיד):
אני בעייתי בכלל, אבל אני רוצה לזהם פה את הדיון ואת 13 הדקות הבאות במהות. אני אחרוג ממנהגי, למעט שתי הדקות האחרונות, ששם יש ספיישל סיום. אני רוצה לדבר על המהות, כי המהות חשובה מדי פעם. אני רוצה שתבינו, קודם כול, החוק הזה, כמו גלגולי הארבה, לחוק הזה היו שלושה גלגולים מרכזיים. החוק הזה הגיע, אם אתם זוכרים את הקפיצה הגדולה שהייתה פה, כשהייתה השוואה בין לומדי תורה לבין לוחמים. הנוסח היה: "זכויותיהם וחובותיהם יראו במי שקיבלו על עצמם להתמסר לתלמוד התורה בתקופה ארוכה כמי שמשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי". ואז קפצו כל הלוחמים, מגיני הצבא וחיילי צה"ל, הציונים החדשים משלל מפלגות הקואליציה, ואמרו: לא יקום ולא יהיה. לא יקום ולא יהיה. לא ישוו את חיילי צה"ל למי שלומד תורה. ישנו את החוק אחרי קריאה טרומית. אמרו וצדקו. הגלגול השני באבולוציה המדהימה היה הצעת חוק עם שני סעיפים. בסעיף השני היה כדלקמן: "מטרתו של חוק זה הכרה בלימודי התורה כערך יסוד במדינת ישראל כדי לייצר מאזני צדק אל מול ערכי יסוד אחרים במדינת ישראל". ואז החוק השתנה שוב, כי באו הלוחמים ואמרו: לא יכול להיות שאתם עדיין משווים אותנו, ובטח ובטח אם צריכה להיות פסיקה, אז לא יכול להיות שיהיו מאזני צדק אחרים. ואז שונה שוב החוק וסעיף מס' 2, שדיבר עליו יו"ר הקואליציה, אכן ירד. החוק הנוכחי מדבר על כך שלימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי ומדינת ישראל. חבריי חברי הכנסת וגם אתם שיושבים בקהל, האם אתם יכולים להגיד לי ערך יסוד אחד שמחוקק בספר החוקים של מדינת ישראל?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
שוויון.
נאור שירי (יש עתיד):
לא. אמרה חברת הכנסת - - -
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
כבוד האדם.
נאור שירי (יש עתיד):
לא. ערך היסוד היחידי שמחוקק בספר החוקים של מדינת ישראל הוא ערך יסוד לימוד תורה. היום, אחרי קריאה שנייה ושלישית, זה הערך היחידי שיחוקק – לא השוויון, לא השירות בצבא, לא ערבות הדדית, לא ערכים מוזרים של השכלה, של תרבות, של לא תעמוד על דם רעך, לא. ערך יסוד אחד, שזה ערך לימודי התורה. דיבר יושב-ראש הקואליציה ואמר שהיו לנו מחלוקות עם הייעוץ המשפטי לכנסת. ואללה, באמת, מגיני היועצים המשפטיים, הלוא היא קואליציית דרך ארץ קדמה לתורה. הם חושבים שכנראה לא היינו פה בארבע השנים האחרונות. איך הם דיברו אל יועצים משפטיים של הכנסת פה, להזכיר יועץ משפטי של ועדת החוקה, יועצת משפטית של ועדת הכספים, שבאמת, כאילו, ליטרלי יכולים להרגיש נפגעי דבר עבירה, מה שהם עברו פה בארבע השנים האחרונות. הם מלינים על זה שיש לנו מחלוקות עם הייעוץ המשפטי. אז מה שנקרא news flash: אכן יש לי מחלוקת עם הייעוץ המשפטי של הכנסת מסיבה פשוטה: הייעוץ המשפטי אמר שהחוק הזה הוא דקלרטיבי, הוא רק הצהרתי. חידון נוסף, חבריי חברי הכנסת: האם אתם מכירים חוק-יסוד אחד שהוא, מה שנקרא, הצהרתי בלבד, לא משנה כהוא זה את מארג החקיקה במדינת ישראל? הרי אין חוק-יסוד אחד כזה. כל חוק-יסוד – ואמרת קודם שוויון. השוויון זה נגזרת בפסיקה מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, זו נגזרת בפסיקה, ולכן גם החוק הזה, גם המשפט הזה ועשר המילים שדיבר עליהן יו"ר הקואליציה, גם להם תהיה השלכה בפסיקה. ולהלן גלגול או תולדות האנושות, מה שנקרא מהיום והלאה: מחר, מוחרתיים, עוד שנה, עוד שנתיים, הוועדה למינוי שופטים שאתם רוצים שתהיה, מה שנקרא, שמנסים לייצר עכשיו שרק פוליטיקאים יבחרו, יבחרו אדם בשם בבצ'יק לנשיא בית המשפט העליון או שופט בית המשפט העליון. ואני יודע שזה נראה לכם מוזר, ואמרתי את זה בוועדה. זה יהיה מוזר. היום אנחנו צוחקים על זה, אבל עוד שלוש שנים זו תהיה המציאות. ישב אדון בבצ'יק, או גפני, או פינדרוס, או אייכלר, או מי שתרצו, ויקרא את החוק: לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשתו של העם היהודי. הוא ערך יסוד. המחוקק הישראלי חוקק ערך יסוד אחד, והוא לימודי התורה. בבואו לבחון – כל יועץ משפטי במשרדים, כל יועץ משפטי ברשויות מקומיות, כל יועץ משפטי בכל רשות אחרת שתרצו, כל שופט בשלום, במחוזי ובעליון, ובטח ובטח בשבתו כבג"ץ, יבוא ויגיד: אם המחוקק הישראלי מצא לנכון לחוקק ערך אחד שהוא עליון מעל כולם, האם לא שווה להתייחס לזה בפסיקה? ברור. האם אלו שקפצו ואמרו שאנחנו משווים לומדי תורה אל מול הלוחמים, שעכשיו עשינו מה שנקרא "ויברח" – הם מעל הלוחמים, הערך העליון, הם מעל כל לוחם. ידע כל בחור ישיבה מהיום: אתה מעל הטייס, אתה מעל הטייסת, אפילו מעל הטייסות. הם, לא רק שיזכו לפטורים והנחות ופטור מתור ופטור מגיוס ופטור ממעצר והנחה בדירות והנחה בארנונה והנחה במעונות, הם הראשונים והיחידים שנמצאים בערך יסוד, הראשונים והיחידים. זו המהות, זו הפרשנות, והם תכננו את זה מלכתחילה, הם אומרים את זה בוועדה. יושבים חברי הכנסת החרדים, ולזכותם – מה שנקרא, זכותם תגן על כולנו – לזכותם, הם אומרים את זה. הם רוצים לייצר את המסד השיפוטי והמסד החוקתי לכך שחוקים כאלה יעברו. בעוד זה מדבר וזה בקומה שלישית, מחוקקים את הבסיס, את הקרקע לחוקי-היסוד: בקומה מתחת יש חוק מיוחד, פטור ממעצר רק לעריקים חרדים. אני רוצה, מה שנקרא, לומר עוד אמירה חד-משמעית ויסודית: אף אחד לא עוצר בן אדם במדינת ישראל בגלל שהוא לומד תורה. אף אחד. אברהם אבינו, משה רבנו, שירד מהר סיני והביא עלינו את התורה והמצוות ולוחות הברית, לא חיכה לחוק-יסוד: לימוד תורה. גם אף אחד לא נעצר בגלל שהוא לומד תורה. אנשים נעצרים בגלל שהם משתמטים; אנשים נעצרים בגלל שהקואליציה הזו, על אף הומוגניות היתר שלה והכוח המסיבי שלה, לא הצליחה להביא לפה חוק שפוטר אותם. אם יש מישהו אחד שצריך לקבל את התלונות והאשמות ללמה עוצרים בחורי ישיבות, הלוא הן המפלגות החרדיות וקואליציית החלומות של 68 מנדטים, שהם ימין מלא מלא וניצחון מוחלט והמחנה האמוני והגוש הריבוני והניצחון והלאה ומי שאתם רוצים. אז זו הסוגיה המהותית. אף אחד לא נעצר בגלל שהוא לומד תורה, אבל בטח ובטח הוא זכאי לפטור ממעצר בזכות זה שהוא לומד תורה. אני לא איכנס לפלפול מה זה בכלל לימוד תורה. חבר הכנסת עוז, האם מי שלומד דף גמרא פעם ביום או בלילה, האם הוא נחשב לומד תורה? נשמע לי שכן. אולי אני, מה שנקרא, העתיד עוד לפניי – אולי אני אתן איזה דף גמרא פעם ביום ואני איחשב לומד תורה, ואני אזכה לשלל ההטבות שהולכות לבוא אלינו. שלל ההטבות והחוקים שהגיעו עכשיו – בטח, מה זה, זה זכות עצומה, גם לימוד, גם רווח, גם הנחה במעונות, גם פטור מתור. הכול. אבל מה שנקרא הכול דקלרטיבי. זה לא ישנה במאומה. אני הבטחתי שלמרות שדיברנו קצת מהות, אנחנו נסיים בפינה שצריכה לעלות חיוך לכולנו, כי אני תמיד בעד לסיים באופטימיות. האופטימיות הראשונה היא שסופה של הקואליציה הזו, קואליציית הדבק האפוקסי שאתם הצגתם פה, עומדת להסתיים. לפני החלק ההומוריסטי, אני בפנייה לאחד בשם הרב גפני, שאומנם הוא לא יו"ר ועדת הכספים כבר זמן ממושך, אבל הוא, במו ידיו, מונע, אדוני היושב-ראש, תקשיב, את אישור סעיף 46 לעמותות. למה? כי יש עמותות שעוברות על החוק, במקרה לגמרי הן עמותות חרדיות, אבל כל שאר העמותות, כולל עמותות של חטופים, כולל עמותות של הדרום, כולל עמותות שמשלבות נערים חרדים, כולל אלף ואחת עמותות, לא יכולות לעלות על שולחנה של ועדת הכספים, כי יש עמותות של עבריינים, ועבריינים, במדינת החוק שעוד איכשהו נשארת פה, אמורים להיענש, ולכן כולם סובלים. אם הוא לא מקבל, אף אחד לא מקבל. וכשמדברים איתו החבר'ה מהעמותות, הוא אומר להם: אני בודק את זה. הוא בודק את זה, זה שמונע. הוא בודק את זה. אבל זה כלאם פאדי, כמו שסמוטריץ' אוהב לומר. בשתיים וחצי דקות, שתיים ו-40, אנחנו נעבור לחלק המעניין. בפינתנו, במקרה לגמרי, חברת הכנסת שלי טל מירון, במקרה לגמרי הגיעה הדוברת של שרת התחבורה, אחרי התפילות עם ספר דברים, פרשת בלק, אלה עלילות – הפרק הראשון, הגיעה ומצלמת אותה הדוברת של שרת התחבורה מכינה קפה, במקרה לגמרי, בבוקר. אגב, אני, כשאני קם בבוקר, אני לא מעוניין שאף דובר יצלם אותי; תן לי לצחצח שיניים, תן לי את הבוקר שלי. אבל כפי שנאמר מראש, לא אני שר התחבורה. מגיעה הדוברת ומצלמת במקרה לגמרי את השרה מכינה קפה. שואלת אותה הדוברת: מה את עושה כשאת קמה בבוקר? אגב, עם המוזיקה המאוד-יצירתית של אריק איינשטיין "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", מכיר? עונה לה השרה: קודם כול, מודה אני, דבר ראשון; דבר שני, אני נוטלת ידיים; דבר שלישי, ברכות השחר. ואללה, אני שואל שאלה מן הקהל: למה לא לצחצח שיניים קודם? סתם, לפני הברכות, לפני הזה, אבל – אחר כך אני שותה קפה שחור. אמרה שהיא שותה קפה שחור בעודה עומדת ליד מכונת נספרסו. אני לא יודע איך אתם שותים את הקפה שלכם. אני שותה אותו ליד הקומקום, כוס קפה וכפית, אבל יכול להיות שהיה יוצא משם קפה שחור. מה הבעיה? היא עומדת ליד מכונת הנספרסו, מכינה לה קפה שחור, ויש בכוס – אתם מכירים את זה לפעמים שאתם שוכחים לשים קפסולה? החבר'ה בקהל, לי זה קורה הרבה, לפעמים אני לוחץ ויוצאים קצת המים הפיכסי הזה, מכיר? כמו שאתה מנקה, ואז אתה צריך לזרוק את הכוס, כי טעית. לא לא, לא השרה לבטיחות בדרכים ושרת התחבורה. עכשיו הכוס מלאה, היא לוחצת ואין מים מאחור, זאת אומרת רק רעש, אבל כל הכוס עדיין מלאה. עלו על הבעיה, ואז ממשיכה השרה, בלי לשפוך את המים, מחזירה את הכוס, ממלאת מים, הכניסה את הקפסולה כמו שצריך ולחצה, זאת אומרת הקפה, יחד עם הזה, הקפה השחור.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
Haven't the Jewish people suffered enough?
נאור שירי (יש עתיד):
ואז שואלת אותה הדוברת במקרה לגמרי: איך את אוהבת את הקפה שלך? רק אמריקנו, קליל, אמריקנו עם נוזל ניקוי, באמת, שלוחצים, ככה אני אוהבת את הקפה שלי. ובאמת, אני אומר לכם, זה מחזה – אני צילמתי מסך, כי אירוע כזה של הכנת קפה זה אירוע קלוקל לחלוטין. 1. אני סיימתי לחלום לשתות קפה עם השרה, אני אכין את הקפה שלי.
היו"ר אמיר אוחנה:
סיימת גם את זמן הדיבור.
נאור שירי (יש עתיד):
משפט אחרון. תודה רבה, עליזה, על זה. יושב אחד, יודע את תפקידו פה. אז מה שנקרא עם ריח הקפה השחור הנהדר, עם הנח'לה, כשהוא יוצא ממכונת אספרסו, ללא קפסולה וללא מים, אסיים את דבריי. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. וכעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר. בבקשה. עד תשע דקות, אדוני, לרשותך.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, השרה ועשרה חברי כנסת, נגיד, ראשית, אדוני, אני מבקש לנצל את ההזדמנות ולפנות אליך בתוקף תפקידך. פניתי גם בכתב, כיושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה, לעשות כל אשר לאל ידך כדי לגרום לכך שיהיה מבקר מדינה מתפקד במדינה שלנו. אין ספק שלא רק המינהל התקין, גם האמון של תושבי ישראל, אזרחי ישראל, בממשל כולו בין היתר נשען על הביקורת הזו, על הרשות הנוספת הזו שעובדת לצידנו, לצד ממשלה, כנסת ובית משפט. אני מבין את הסיבוכיות, אבל לא יכול לקבל את המצב שבו לא יהיה מבקר. אני לא נכנס לעניינים שבין אולי הממשלה או אולי בינך לבין בג"ץ, אבל מבקר מדינה צריך להיות מתפקד. אני חושש מאוד מכך שבמשך חודשים ארוכים לא נצליח למנות לתפקיד. אגב, זאת משימה לבית הזה לשנות את החקיקה כך שיהיה ממלא מקום באופן קבוע, זו לקונה שצריך לפתור אותה. אני שב ומפציר בך, אדוני, לעשות כל מה שתוכל כדי שיהיה כאן מבקר מתפקד. אשר לחקיקה, מדובר בחקיקה שמרגיזה, לפחות משני טעמים. קודם כול, משום שזאת חקיקה שמתחזה לערכית, לרעיונית, ולמעשה היא לא יותר מאשר מרכיב, כלי, אמצעי כדי להשיג הישגים מגזריים, אינטרסנטיים, צרים. זה ברור לחלוטין. אני מציע שעל זה לא יהיה ויכוח. מה מתעוררים פתאום עכשיו, בשלהי, בדמדומיה של הכנסת, לקבל החלטה מובנת מאליה, שאנחנו, עם הספר, בית המחוקקים הזה, בבית השלישי או הרביעי – תלוי אם סופרים את יהודה וישראל כאחד או – פתאום אנחנו נזקקים להצהרה כזאת? קשקוש, הבל ורעות רוח. גם האומרים לא מתכוונים לכך. ברור שזהו מרכיב, שלא לומר מכשול, בפני בג"ץ עתידי כדי לאפשר את השערורייה של העדפת אנשים מסוימים, קבוצה מסוימת באוכלוסייה, שבחרה ביודעין להתחנך בדרך מסוימת, על פני אחרים. יהיו מי שיילחמו ויראו בזה זכות, ויהיו כאלה שיילחמו על זכותם שלא להילחם למען ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. זה הסיפור, וזהו מרכיב אחד שיישתל, בבחינת האקדח ששותלים במערכה ראשונה כדי שיופיע מתישהו, בוודאי לא יפריע. אבל יש, אדוני היושב-ראש, עוד נושא אחד, משמעותי ביותר, שמקומם בצורה יוצאת דופן – הגישה הזו, החצופה, שמסבירה לנו, בדרך אגב, מיהו יהודי, מיהו יהודי טוב, מהו בדיוק לימוד התורה שמזכה בפריבילגיה הזאת לא להיאבק למען ביטחונה של ישראל וביטחון תושביה. זוהי התורה, זוהי הדרך, זה אורח החיים של ציבור מסוים, שגם הוא יהודי טוב כזה, לא יותר מציבורים אחרים שחיים בארץ, שחיים מחוץ לארץ. יתרה מזאת, בהיסטוריה היהודית לא היה מעולם מצב שבו כבר דור שני מתחנך, מכוון את עצמו, משקיע את מרב משאביו הפוליטיים, נקרא לזה, והאחרים כדי לאפשר לציבור רחב לא לעבוד, לא לשרת, לעסוק בתחום מסוים שנראה לו חשוב, והוא חשוב. לא היה כדבר הזה. לימוד התורה בדרך הזאת או בדרך האחרת תמיד היה מלווה בעבודה. אני רוצה לקבוע שוב שהאדם היחיד שאנחנו מרשים לעצמנו להניח אותו מולנו כל הזמן, בנימין זאב הרצל, תיאודור, המכונה, יש מכנים אותו "היהודי", כמעט "היהודי המומר", היהודי שלקח אחריות על גורל עמו, שהרגיש אחריות להיסטוריה שעברה ולעתידם של היהודים, האדם שהגדיר את משימתו של הדור שבחילופי המאות ה-19 וה-20, ושכולנו לכאורה נשבעים על משנתו, עד כדי כך שהמילה "ציוני" כבר הפך למילה נרדפת לראוי, לטוב, לחיובי, למתנדב – האיש הזה, אמונתו, דרך חייו, לא נחשבת. הוא לא יהודי, משנתו לא יהודית, תורתו אינה יהודית. מי יהודי? ציבור מסוים של יהודים, שכאמור הם יהודים טובים, שקיבלו פריבילגיה ממדינת ישראל, מיציר כפיה של המדינה הציונית, הם מקבלים את הזכות הזאת. והאבסורד על גבי אבסורד הוא, שמי שהמדינה הציונית הזו, מדינתו של העם היהודי, המדינה הדמוקרטית של היהודים, נותנת לכאורה, בקובץ החוקים שהכנסת הזו לתדהמתנו עוסקת בימים האחרונים – מה שקורה כרגע זה שאנחנו נותנים בידי משמיציו של תיאודור הרצל, בנימין זאב, נותנים פריבילגיות בלתי סבירות, בלתי הגונות, שלא רק שהן עשויות למוטט את הבית כלכלית וביטחונית ומבחינת החוסן הכללי ותחושת ההוגנות שלנו, אלא זה גם צעד שהוא צעד אידיאולוגי מנוגד לעמדה הציונית שהוביל אותה, הקים אותה, בנימין זאב הרצל. והמתנגדים לו היו אותו ציבור שהחוק הזה וחוקים נלווים אמורים לשרת. זאת חוצפה, הייתי אומר, אם אתם רוצים שאני אהיה קצת יותר מתון. זאת עורמה של ההיסטוריה היהודית בעת החדשה, אירוע בלתי סביר בעליל. אנחנו נמצאים היום במציאות שבה אין שום ספק שכל אדם, גבר ואישה, נחוצים לנו כדי שנעבוד ונשמור על המדינה שלנו. לעובדה ולשומרה, לעובדה ולשומרה, כל אחד על פי יכולותיו. המדינה הזו היא מדינה שקמה כדי שהעם היהודי יוכל לקיים מסגרת ריבונית מדינית אחראית, לקיים מוסדות תרבות, חינוך, ספורט, גם לימוד תורה כפי שמתקיים בישיבות החרדיות אבל גם לימוד תורה כפי שמתקיים בישיבות שמאמינות בדרך נוספת, אחרת, לגיטימית מעין כמוה, של היהדות; גם מוסדות תורה של יהודים ריבוניים שאינם, מה שנקרא, מאמינים באלוהים אלא מאמינים בקובץ אחר, בטקסט אחר, בטקסטים נוספים. אדוני, אני מבקש להביע תרעומת חריפה על החוק הזה, ובעיקר על מניעיו הנסתרים. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, 15 דקות לרשותך.
גלעד קריב (העבודה):
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה וריקה, בעוד רגע אגש לדבר על החוק הבזוי למדי שאתם מבקשים לקדם, שאין בו לא דבר חוקתי וגם לא דבר יהודי, אבל קודם לכן שתי הערות פתיחה שאי-אפשר לדלג עליהן. אנחנו עולים ויורדים מן הדוכן, עוסקים במעשה החקיקה, הכול כביכול לפי הוראות החוק – חוק-יסוד: הכנסת, חוק הכנסת, לפי הוראות התקנון. הכול מתנהל כסדרו בשבוע האחרון של הכנסת הקיצונית ביותר בתולדות מדינת ישראל למעט דבר אחד – שיושב-ראש הכנסת שישב על הכיסא הזה עד לפני רגעים מספר מרים ידו נגד פסיקת בית המשפט העליון של מדינת ישראל וגורר את כולנו להיות בחזקת עבריינים מפירי חוק. זאת תמונת המצב. בית המשפט העליון הורה לכנסת לקיים בחירות חוזרות לתפקיד מבקר המדינה אחרי שיושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אמיר אוחנה חילל ביודעין את חשאיות הליך הבחירה, זיהם אותו ביודעין למרות כל ההתראות. בית המשפט העליון מצווה, ואמיר אוחנה מצפצף. ומכיוון שהפסיקה ניתנה לא נגד יושב-ראש הכנסת אלא נגד הכנסת, מכיוון שהחובה לבחור מבקר מדינה בהליך חשאי, החובה הזו מוטלת בחוק לא על יושב-ראש הבית אלא על הכנסת כולה, אמיר אוחנה הופך את כולנו לעבריינים ומפירי חוק. ואנחנו כאן משחקים בהתאם לכללי התקנון, מזכיר הכנסת יושב על כיסאו, היועץ המשפטי יושב בתאו, סגן יושב-ראש הכנסת ממלא את מקום היושב-ראש, כאילו לא נפל דבר, כאילו אין כאן יושב-ראש כנסת שגורר את כנסת ישראל למעמד של עבריינות. זו דמותה של כנסת ישראל תחת הנהגתו – אדם שגורר את כולנו להפר את החוק של הבית הזה, שמחייב ציות לפסקי דין. איזה בושה, איזה תת-תרבות עבריינית. יושב-ראש כנסת שחותר תחת יסודותיו של הבית הזה. ואם יושב-ראש הכנסת לא מציית לפסיקות בג"ץ, אז אנחנו נאמר מעל הדוכן הזה: אמיר אוחנה לא יכול להיחשב ליושב-ראש כנסת לגיטימי, בהיותו מרים יד על בית המשפט העליון, והיד הזו גם מורמת על כולנו. ואחרי שאמרנו את הדברים הללו על יושב-ראש הכנסת, והוא ראוי לכל גינוי – אדם שמוכר את שלטון החוק בעבור קולות בפריימריז, שמי יודע אם יתקיימו – יש כבר פסיקה של הדיקטטור הגדול אם יש פריימריז, אין פריימריז במפלגה הדמוקרטית. כמה לעג השמעתם פה מעל הדוכן נגד מפלגות שאין בהן פריימריז. במפלגה שלי יש, אבל כמה לעג ובוז הפגנתם כלפי מפלגות שאין בהן פריימריז, והינה, אצלכם הכול מראית עין. אז אחרי שדיברנו על יושב-ראש הכנסת, אי-אפשר גם לעבור לסדר-היום על דברים שנאמרו על ידי נציגים בולטים של מפלגת הליכוד רק לאחרונה. הערב הזה יסתיים כאשר 110,000 ישראלים וישראליות יהיו פקודים למפלגת הדמוקרטים וישתתפו בעוד שבוע בפריימריז, אבל במפלגת השלטון יש מי ששולח את חברתי נעמה לזימי להתמודד על הנהגת החמאס. המפלגה שהעבירה מיליארדים של שקלים לחמאס, גם אחרי שכל דוחות המודיעין אמרו למה משמש הכסף, המפלגה שהובילה את מדינת ישראל לשיתוף פעולה חסר תקדים עם שלטון קטרי מושחת ואנטישמי, שפועל נגד מדינת ישראל ונגד הקהילות היהודיות בכל העולם, המפלגה הזו מדברת על נעמה לזימי. שרה מטעם המפלגה הזו אומרת על אלפי רבנים ורבות שדגל ישראל מוצב על בימת בית הכנסת שלהם שהם מחתנים כלבים, וסגן יושב-ראש כנסת מטעם מפלגת המימון של החמאס ומפלגת שיתוף הפעולה הנפשע עם קטאר מעז לומר לנו שאנחנו מתמודדים על הנהגת חמאס. עבריינים, פלגנים, שקרנים ומדיחים, אלה הם פניה של מפלגת השלטון. ומכאן לחוק הזה, שכפי שאמרתי, אין בו קמצוץ של חוקתיות ואין בו קמצוץ של יהדות. לפני שלוש וחצי שנים, אחרי הנאום של השר לוין – עוד אדם שמרים ידו נגד פסיקת בית המשפט העליון ומסית לעבריינות – אחרי הנאום שלו על המהפכה המשטרית, חבר הכנסת שמחה רוטמן פצח בסדרת הדיונים על חוקי ההפיכה המשטרית, ובחוצפתו וביהירותו הוא נתן לדיונים הללו את הכותרת הלקוחה מתוך נבואתו הראשונה של הנביא ישעיה שאנו קוראים בשבת שלפני תשעה באב, שבת חזון, "ציון במשפט תיפדה”. כך הוא קרא לסדרת הדיונים במהפכה המשטרית לפני 7 באוקטובר. והיום, שלוש וחצי שנים אחרי אותו נאום בלהות של השר לוין, ואחרי כל מה שעברנו מאז 7 באוקטובר ועודנו עוברים, צריך לומר שהמילים היחידות מהפטרת השבת הקרובה, שבת חזון, שראויות לכל שלוש וחצי השנים האחרונות, לרבות חוק-היסוד הבזוי הזה, הן המילים הבאות: "איכה הייתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים. כספך היה לסיגים סבאך מהול במים. שריִךְ סוררים וחברי גנבים כֻּלו אֹהֵב שֹׁחד ורֹדף שלמֹנים יתום לא ישפֹּטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". אלה המילים הראויות לקואליציה וממשלה שהופכות את לימוד התורה לקרדום פוליטי לחפור בו, לכיפת ברזל שתגן על ברית מושחתת בין לאומנים לבין משתמטים. אוי לה לתורה, אוי לה לתורה שאתם כביכול מגיניה. אתם מגיניה? אתם ספסריה. אתם סוחרים בתורה ובערך לימוד התורה כדי להצדיק השתמטות פושעת מהגנתה של מדינת ישראל בימים הקשים ביותר מאז הוקמה. רבניכם ועסקניכם הפוליטיים לא העזו אפילו לומר את המובן מאליו, שמי שלא לומד באמת, שיתגייס. מתי מעט העזו לומר את זה וחטפו על ראשם. אתם מגינים על לימוד התורה? אתם הופכים אותה לקרדום, לעסקנות, למסחרה פוליטית, להגנה על ממסדים מושחתים שמה שמעניין אותם זה לא לימוד התורה ולא קדושת השם, העם והארץ, אלא רק היכולת להגן על אינטרסים צרים. הנביא עמוס אמר: על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה פשעי יהודה ועל שלושה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו. שלושה פשעים יש בחוק הזה. הראשון – חוק-יסוד שנחקק בחופזה, בסדרת דיונים, לא בדקה התשעים אלא בזמן הפציעות של הכנסת הארורה הזו. חוק-יסוד שחוקק במהירות הבזק, והראינו את המספרים בוועדת הכנסת בראשותו של יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ. מעולם לא חוקק חוק-יסוד בבית הזה בתוך שבועיים ימים. כך כותבים פרק בחוקתה של מדינת ישראל? כך עוסקים בערכי יסוד? כך דנים בלימוד התורה? רק על העניין הזה של חוק-יסוד שמחוקקים תוך שבועיים עתיד החוק הזה להיפסל בבג"ץ, ואז אתם, כחבורת בכיינים, כחבורת קוזקים נגזלים, כחבורת צבועים, תזעקו נגד בג"ץ. אתם אלה שעושים פלסתר ממעמדה של הכנסת. אתם אלה שרומסים את מעמדה של הרשות המכוננת. מה לכם שתלינו על בג"ץ אם אתם מחוקקים חוק-יסוד בשבועיים? ולאחר מכן מביאים חוק-יסוד של סעיף אחד שמילותיו לא ברורות. אם החוק הזה יאושר הערב הזה במשכן הכנסת, אזי הדבר היחיד שיוגדר כערך יסוד בחוקי-היסוד החוקתיים של מדינת ישראל זה ערך לימוד התורה. האם זהו המסר של הבית הזה? האם זהו המסר של מסורת ישראל? הרי מדי בוקר אנחנו אומרים אלו דברים שאין להם שיעור ואלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, וכן, תלמוד תורה כנגד כולם, אבל הוא מגיע אחרי שורה ארוכה של ערכי יסוד יהודיים שהם לא מוגדרים בספר החוקים שלנו כערכי יסוד – לא החתירה לשלום בין אדם לחברו, לא כבוד הבריות, לא קדושת חייו של אדם, לא צדק חברתי. כל אלה רשומים במשנה ובתלמודים כערכי היסוד של עם ישראל, אבל לכם חשוב דבר אחד – להגן על משתמטים – ולכן אתם מחוקקים חוק-יסוד שאומר שיש רק ערך יסוד אחד והוא לימוד תורה. שאלנו את יושב-ראש הוועדה, יושב-ראש הקואליציה, מה עומד מאחורי המילים ערך יסוד. הרי אלה מילים יחידאיות בחוקי-היסוד. שאלנו את היועצת המשפטית של הכנסת. שום הסבר, שום מסמך לא נכתב בעניין הזה. ואז אתם תלכו ותבכו על בג"ץ שיבוא ויאמר: לא כך מחוקקים את ערכי היסוד של המדינה היהודית והדמוקרטית. והפשע השלישי של החוק הזה, החמור יותר מכול, הוא ערך הפניית העורף לעשרות אלפי צעירים וצעירות, לעשרות אלפי מבוגרים ומבוגרות, הורים לילדים, שנושאים את האלונקה בשלוש השנים האחרונות על כתפיהם, משלמים בחייהם, בגופם השבור ובנפשם המצולקת. איך אתם לא מתביישים להביא את החוק הזה בשעה שהילדים והנכדים שלנו, בנות ובני הזוג שלנו, ההורים שלנו, מחרפים נפשם בכל החזיתות של מלחמת התקומה, מלחמת הניצחון המוחלט של המדינאי הכושל והמושחת שמוביל את מדינת ישראל? ביום תשעה באב נאמר את הקינה שבה מופיעות המילים "תורה תורה חגרי שק". הקינה הזאת נכתבה לזכרם של גאוני התורה שהקריבו את חייהם על קידוש השם. ואתם, חבורה נוכלת ומושחתת, אתם שולחים את בנינו ואת נכדינו למסור נפשם על קדושת השם, העם והארץ בשעה שאתם מתבטלים מהגנה.
היו"ר ניסים ואטורי:
נגמר הזמן.
גלעד קריב (העבודה):
עליכם צריך לומר - -
היו"ר ניסים ואטורי:
נגמר הזמן. תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
- - "תורה תורה חגרי שק". תתביישו לכם - -
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
- - נוכלים מושחתים.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. רד למטה. תודה. הסתיים הזמן מזמן.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
איך הוא מדבר ככה? אם מישהו כבר שאל. אני יכול להגיד מה שאני רוצה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום.
גלעד קריב (העבודה):
עזבי, זה סגן יו"ר הכנסת? זה עבריין, פושע, מסית, מדיח. הוא ואוחנה עבריינים.
היו"ר ניסים ואטורי:
קריאה ראשונה, גלעד קריב.
גלעד קריב (העבודה):
אתה עבריין - - -
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
אתה עבריין. מי אתה בכלל שתדבר - - -
גלעד קריב (העבודה):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
צא החוצה, צא החוצה.
גלעד קריב (העבודה):
- - -
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
- - - מי אתה בכלל?
היו"ר ניסים ואטורי:
אני מבקש להוציא אותו החוצה. להוציא אותו החוצה.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
מי אתה בכלל - - -
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מי שעובר על החוק הוא עבריין.
היו"ר ניסים ואטורי:
צא החוצה.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
- - - שתוק אתה.
גלעד קריב (העבודה):
מושחתים.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
ככה זה – מי שעובר על החוק הוא עבריין.
היו"ר ניסים ואטורי:
צא החוצה. אתה עבריין, אתה עבריין.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
- - - בואי נפתח את המילון.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
- - - בעצמך.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
בסוף זה לפתוח את המילון.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, ואף אחד לא יענה לו.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אני אומרת, בסוף, לפתוח את המילון, לראות את ההגדרה של עבריין. מי שעובר על החוק הוא עבריין.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
נכון, נכון. בגלל זה - - - חקירה - - -
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אז זה נכון מה שהוא אומר, זה "אמת דיברתי".
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
שום "אמת דיברתי". שום "אמת דיברתי".
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מי שמואשם על ידי מדינת ישראל הוא בגדר עבריין.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
אני לא יודעת אם שמעת - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
את אומרת שאני עבריין?
אפרת רייטן מרום (העבודה):
כל אחד, זכותו במדינת ישראל לבוא - - -
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
רק לכם מותר.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לכל אחד מותר, עד שתשנו את זה, כמובן.
היו"ר ניסים ואטורי:
שנייה, מאי.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אנחנו יודעים, עכשיו אני באה מוועדת התקשורת. יש שם סתימת פיות בסיטונאות, בואי.
היו"ר ניסים ואטורי:
מה זה "אמת דיברתי"? את מדברת עליי, כאילו?
אפרת רייטן מרום (העבודה):
למה שהוא אמר.
היו"ר ניסים ואטורי:
כן, הוא דיבר עליי.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
שמה? היה לך פעם כתב אישום?
היו"ר ניסים ואטורי:
לא.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לא הורשעת ולא כלום?
היו"ר ניסים ואטורי:
לא.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
הוא אמר לך "עבריין"?
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
כן, כן, הוא אמר עליו.
היו"ר ניסים ואטורי:
כן. תסירו את החסינות, אני אתבע אתכם.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
סבבה.
אופיר כץ (הליכוד):
- - -
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אני לא שומעת אותך, אופיר.
אופיר כץ (הליכוד):
לא, רק אמרתי שתסתכלי על השעון.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אה - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
תשע דקות.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
תודה רבה. אני עומדת בדוכן הזה היום כשאנחנו מגיעים עם הכנסת הזאת לסיומה, וברור לכולנו שלנתניהו יש חבר אחד. יש לו יתרון אחד בולט על כל האחרים. החבר הכי טוב שלו זה הזמן. הזמן מבחינתו הוא האמצעי שבו הוא רוצה להשכיח מאזרחי מדינת ישראל את כל האסונות, המחדלים והכשלים של ארבע השנים האיומות. ולכן חשוב לי לעמוד כאן ולומר "יזכור". יזכור עם ישראל את ממשלת הדמים הזו. יזכור עם ישראל את מי שביקשו לפרק את קיר הזיכרון, את מי שניסו לשנות את שם המלחמה כדי להנדס תודעה, את מי שצחק והתלוצץ שירד במשקל מ-7 באוקטובר ואת מי שבאמת הצטמקו ורעבו עד מוות, עונו ונרצחו במעמקי האדמה; את מי שעסקו בטשטוש עקבות ובבריחה פחדנית, שיטתית ומתמשכת מאחריות. יזכור עם ישראל את מי שניסו לכבס מילים בשם "תקומה" ועוד שקרים אחרים; את מי שניסו לשכתב פרוטוקולים. יזכור עם ישראל את ההיסטוריה המדממת, האיומה, של ממשלת הדמים הזאת, את יום הטבח – היום שבו נרצחו ונטבחו הכי הרבה ישראלים יהודים מאז השואה, את המחדל. אל תיתנו לזיכרון לתעתע בכם. יזכור עם ישראל את האזהרות של בכירי מערכת הביטחון, את המשיכה בדש המעיל ואת הסירוב ואטימות הלב מלהקשיב. יזכור את אותו היום שבאו לכאן בכירי מערכת הביטחון ערב ההצבעה על עילת הסבירות, איך הם ישבו כאן בצד מיותמים ומנודים ואף אחד לא ניגש אליהם. יזכור עם ישראל את דם נרצחינו ואת קולם שזועק אלינו מן האדמה. אותם אף אחד לא יוכל למחוק. זאת בהחלט השנה והבחירות הגורליות וההיסטוריות ביותר. ואני רוצה לפנות אל הציבור בבית, אל כולכם, אל הלוחמים, אל משרתי המילואים, אל המשפחות השכולות, אל מי שפונו מהבתים שלהם, אל האזרחים העובדים והנושאים בנטל: תזכרו, תזכרו, אל תטשטשו את הזיכרון. אל תגידו: זה כבר על עבר. אל תסכימו שישחקו לכם עם התודעה ויהנדסו אתכם. תזכרו את 7 באוקטובר, את היום שבו נסדק האמון הבסיסי ביותר בין האזרח למדינתו, את היום שבו כולנו הופקרנו. תזכרו את המחיר הנורא, הבלתי-נתפס, ששילמנו ושאנחנו עדיין משלמים מאז עלתה ממשלת המחדל, האסון והדמים הזאת לשלטון בדצמבר 2022 ועד היום: 1,240 חללים, גיבורים וגיבורות ישראל, טובי בנינו ובנותינו שנפלו למען המולדת, מעל 850 אזרחים שנרצחו בפעולות איבה ובטבח הנורא, ולצידם עשרות אלפים פצועים בגוף ובנפש ועשרות אלפים שבורי לב שנושאים את הזוועות של הממשלה הזו יום-יום, שעה-שעה. תזכרו. אל תיתנו לאף אחד למחוק לכם את הזיכרון. תזכרו איך בימים האלה, כשהארץ מדממת, הקואליציה והממשלה מביאות לנו כאן חוקי השתמטות. תזכרו את היריקה בפנים, תזכרו את סטירת הלחי. תזכרו את זה. מי ירק בפניהם של הלוחמים והמילואימניקים? מי אמר "נמות ולא נתגייס" בזמן שהורים קוברים את הילדים שלהם? תזכרו שאתם לא שווים בעיניהם. תזכרו את האפליה הזאת בקלפי. תזכרו את חוק ההשתלטות על התקשורת החופשית. תראו את הניסיון הבוטה לסתום לכולכם את הפה, את האיומים, את ההסתות, את הגרפיטי מחוץ למערכות, את האלימות, את ניפוץ הדלתות של מי שביקרו את השלטון. תזכרו ותיזכרו בשר קרעי, איך הוא לוקח דפים מהשולחן ומוחץ כמו חרקים את התקשורת החופשית. תראו איך הם מנסים להיטיב רק עם שופרות הממשלה ואת הניסיון שלהם להשתיק ביקורת ולמנוע מכם, מכולנו, לדעת את האמת. יזכור עם ישראל את הניסיון הנאלח לחסל את שומרי הסף במדינת ישראל, את הביקורת החופשית, את הביקורת השיפוטית; איך הם מנסים לחסל את מוסד הייעוץ המשפטי, את הרדיפה האישית, האלימה והמסיתה נגד שומרת סף אחת אמיצה, נחושה, שלא פחדה ולא מצמצה כשעמדה כמו חומה בצורה מול השחיתות, הבריונות וההסתה שלכם; את ההתעמרות בחברה האזרחית ובחברי האופוזיציה. תזכרו ואל תיתנו להם למחוק לכם את הזיכרון. ועדת טיוח – זה מה שהם מנסים לעשות. ועדת טיוח פוליטית לחקר האמת, זה מה שמנסה הכנסת הזאת לקדם ולחוקק. במקום להקים על פי חוק והחלטת ממשלה ועדת חקירה ממלכתית, כראוי, הוועדה החשובה, החזקה ביותר מכל ועדות החקירה לפי דין במדינת ישראל – במקום להקים את זה מייד, הם מורחים את הזמן במשך שלוש שנים ורוצים לעשות כאן איזה טריק, מניפולציה פוליטית, כדי להשכיח מכם את האמת: מי אחראי, מי היה אחראי ומי הוביל לאסונות האלה. זכרו ויזכור עם ישראל איך הם ישבו כאן זחוחים, אטומי לב, ונתנו חסינות לעבריינית, לחברת כנסת שסיכנה ביודעין עובד שב"כ, את משפחתו, את סביבתו, מקורות, והכול בזמן מלחמה – והיא גאה בזה; איך הם הגיעו סביבה צפופים ומחבקים, מרימים אותה למעלה על נס, את מי שהפרה את חוק השב"כ – עבירה פלילית – וסיכנה ביודעין לוחם שב"כ. יזכור עם ישראל שיותר מ-20 מיליארד שקל כספים קואליציוניים עברו כאן במשך ארבע שנים, כסף שהוא שוחד פוליטי ממוסד. והינה הגענו עד הלום לחלק את תעודות הגמר והסיום. מה שתקבלו אלו תעודות עניות – שפל חסר תקדים באמון הציבור, בכנסת שלכם. בארבע שנים תמימות, מה הצלחתם לעשות? שפל באמון הציבורי בכנסת ישראל: רק 13% מאזרחי מדינת ישראל נותנים אמון בכנסת ישראל. פלא, אחרי שחירבתם במשך ארבע שנים את מוסדות המשטר במדינת ישראל? יזכור באמת עם ישראל את החטא הנורא של שר המשפטים, האובססיה החולה שפתחה את השבר הגדול ביותר של החברה הישראלית.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. הסתיים הזמן.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אני מסיימת את המשפט, אדוני. מעל 200 חוקי הפיכה משטרית הצלחנו לבלום, אבל עוד לא נאמרה המילה האחרונה. אנחנו נסיים את השבוע הזה ונמשיך להילחם.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
באוקטובר הקרוב זה יהיה חודש המהפך, ונפתח דף חדש למדינת ישראל. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה. חבר הכנסת משה טור פז.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חוק חילול תורה, חוק חילול התורה – כמה רע זה יכול להיות? נראה לי ששמת לי תשע דקות במקום עשר, אבל אני אמחל לך על דקה.
היו"ר ניסים ואטורי:
רשום תשע. הסיעה הורידה את זה.
משה טור פז (יש עתיד):
אה, תשע? אין בעיה.
היו"ר ניסים ואטורי:
האמת היא שרציתי לגנוב לך דקה ולא הצלחתי.
משה טור פז (יש עתיד):
אין בעיה, לא, תקבל אותה.
קריאה:
קינלי, אם תגנוב את הדקה, זה בסדר.
משה טור פז (יש עתיד):
חוק חילול תורה. "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא", כך נאמר.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
- - -
משה טור פז (יש עתיד):
זה בסדר, אנחנו נסתדר, דן.
היו"ר ניסים ואטורי:
בסדר, נו, הוא יסתדר. אני אעזור לו.
משה טור פז (יש עתיד):
"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא". חז"ל כל כך החמירו באיסור הזה שהם אפילו אמרו: לא תעשון כן לה' אלוקיכם. הם אסרו עלינו למחוק את השם, הם אסרו עלינו לחלל את השם, כי יש דברים שלא עושים בשם התורה, גם לא בשם התורה; בעיקר לא בשם התורה. חוץ מפעם אחת. יש יוצא מן הכלל אחד שעליו נאמר שאפילו הקדוש ברוך הוא מוחל על כבודו ומתיר לשאת את שמו לשווא ואפילו למחוק אותו. פעם אחת. בשביל מה? בשביל להשכין שלום בית, כדי להשכין שלום בית בין איש ואשתו. למשל, בפרשת נשא בספר במדבר שקראנו, מסופר על אישה שמגיעה אל הכהן, ויש חשד שיכול לפרק בית בישראל, אז התורה מצווה לקחת את שם השם ולהדיח אותו במים כדי לברר את הטעות הזו. כל זה כדי מה? כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. כלומר תחשבו על זה, הקדוש ברוך הוא אומר: חילול השם זה דבר נורא, אבל אני מוכן להקריב את השם שלי, ליטרלי את השם, כדי להביא משהו גדול יותר. שלום זה הדבר הגדול ביותר, ושלום בתוכנו, שלום בבית שלנו, זה הגדול שבגדול. אני שואל אתכם, חבריי חברי הכנסת בקואליציה: מתי בפעם האחרונה עסקתם בשלום? כולם ישר רצים לשלום עם הפלסטינים או שלום עם הארצות שבהסכמי אברהם; לא. שלום בתוכנו. מתי הבית הזה, מתי הכנסת הזו, מתי הקואליציה הזו, קידמו שלום בתוך עם ישראל? אני אגיד לכם משהו: בחוק הזה בטוח שלא. מה שקורה בחוק הזה הוא בדיוק ההפך. אני חרד לשם שמיים כמי שמתפלל שלוש תפילות ביום ואומר: עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו. מה שהחוק הזה עושה זה בדיוק ההפך. באים לפה חברי הכנסת החרדים, גפני, דרעי, גולדקנופ, לוקחים את שם השם, לוקחים את שם התורה, מעלים אותו על נס, ומרבים מחלוקת בישראל. בשביל מה? בשביל עוול, בשביל להגן בחוק-יסוד – שבדמוקרטיה זה קודש-הקודשים – הבחנה בין דם לדם. אם אתה חייל מהציונות הדתית או מהציונות החילונית, כמו הקהל שיושב פה למעלה, אז זה בסדר – יש לך דין אחד; אבל אם אתה חרדי – הכול בסדר, אתה בחור ישיבה, אתה מעל כולם. לקחו את הקונסנזוס הכי גדול בחברה הישראלית, וגם אותו מחללים. אבל המחלוקת הזו היא לא תיאוריה; יש לה שם, יש לה פנים, לחיילים האלה ולמשפחות, שכבר שלוש שנים מקיזים את דמם שהוא גם דמנו, כפשוטו. חלקם לא חזרו, וחלקם חזרו בלי חלק בגוף או אפילו יותר גרוע – בלי חלק בנפש – כדי להגן על החיים שלנו. יש להם שמות, יש להם פנים. הם עושים את זה כדי שכולנו נוכל לחיות בארץ הזו בביטחון. בסוף השבוע קרה לי משהו נורא: ראיתי קבוצת חבר'ה שנמצאים בדיוק לפני גיוס, והם סיפרו לי על תחביב שלהם, תחביב נורא – הם נוסעים בחוצות גוש עציון בואכה בית שמש – אתה שומע, בבצ'יק – וכשהם רואים אדם חרדי שמנסה לעצור טרמפים, הם עוצרים לידו, ושואלים אותו: לבקו"ם? וכשהוא נבוך, מה הוא יגיד? ואז הם ממשיכים לנסוע וצוחקים. אמרתי להם: זה כואב לי, זה מגעיל, אבל אני מבין מאיפה מגיע הכעס שלכם. כי אנחנו למדנו – היהדות שלנו לימדה אותנו – שאדם חייב לעשות השתדלות. השתדלות היא תמיד חלק מהאמונה. אי-אפשר לסמוך רק על חסדי שמיים בלי לעשות מינימום מאמץ. בלשון חז"ל הם אמרו: אין סומכים על הנס, בוודאי ובוודאי שלא בשעת סכנה. אבל החוק הזה, חוק-יסוד: חילול תורה, יוצר מחלוקת שהיא לא לשם שמיים, ולכן אין סופה להתקיים, כמו שהחוק הזה לא יתקיים, כי מה הוא עושה? הוא יוצר הבחנה בין דם לדם, בין מי שנושא בנטל – כמו החיילים והחיילות פה למעלה, ותודה לכם על זה – לבין מי שמקבל פטור; בין מי שכורע תחת העומס לבין מי שמתעקש לשמר את הפריבילגיה הלא-הגונה לקבוצה מסוימת. אז כן, תראה, גפני, תראה, דרעי, תראה, גולדקנופ, יצרתם מחלוקת קשה יותר בעם ישראל. אי-אפשר להכריז על חוק-יסוד: לימוד תורה, כשאתם מייצרים בזה מחלוקת ושנאה. זו מחלוקת לשם כוח. תזכרו דבר אחד: אם החוק יעבור, זה לא המדד החשוב. אנחנו נמצאים בשלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב. אני מגדל זקן לכבוד הדבר הזה. מה אומרים חז"ל? לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דין תורה ולא נהגו לפנים משורת הדין. זה בדיוק מה שקורה כשאתה מעביר חוק בשם איזשהו רוב שיש לך, אבל אתה לא נוהג לפני משורת הדין. אז לפני שמחוקקים חוק-יסוד: חילול התורה, אתם צריכים לשאול את עצמכם אם זה מה שאתם רוצים להעביר ברוב בכנסת. לא אם יש לכם אצבעות, אלא אם אתם עומדים במבחן התורה, אם החוק הזה מגדיל שם שמיים, אם הוא מוסיף שלום, אם הוא מרבה אהבת ישראל, או שהתורה פה היא קרדום לחפור בו. כי מי שחופר באדמה במחלוקת שהיא לא לשם שמיים, הוא זה שיגרום בעקיפין לכך שהאדמה תבוא ותפתח את פיה. רבי ומורי הרב יהודה עמיטל, שאתמול, כ"ז בתמוז, חל היארצייט שלו, היה אומר שבכל דבר בחיים יש לנו בחירה אם אנחנו עושים קידוש השם או חילול השם. אין דרך באמצע. שמעתי את יו"ר הקואליציה, אותך, אופיר כץ, מציג את החוק הזה בהיתממות שאין כדוגמתה. זה חוק שמרבה חילול השם. זה חוק שנותן תחושה ש-7 באוקטובר לא הופנם פה. ואתם יודעים מה? כשאני מסתכל עכשיו על הוועידה שתיפתח בעוד שעה ו-20 דקות, אדוני היו"ר, במלון המלך דוד, מה שאתם קוראים "ועדת החוקה של הליכוד", שתצטרך להחליט מהי שיטת הבחירה של הפריימריז, אז אני אומר לך, מאי גולן, אני אומר לך, טלי גוטליב, אני אומר לך, אופיר כץ: מה זה אומר, הדבר הזה, שביבי רוצה לשריין שבעה, עשרה ח"כים, אולי אפילו לבטל את הפריימריז? מה זה אומר, שהוא מת על הרשימה שלו? שהוא בטוח בכם? שהוא חולה עליכם? שהוא חושב שאתם נבחרי ציבור מדהימים ושאיתו אתם תנצחו? או מה שמודלף בשמו, מה שמודלף בשמו - - -
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
- - -
משה טור פז (יש עתיד):
מאי, תקשיבי, מה שמודלף בשמו הוא שביבי מתבייש בכם. ביבי מתבייש בכם. ביבי לא רוצה אתכם, מה לעשות? אז הוא בא ומשווע לאנשים מבחוץ.
היו"ר ניסים ואטורי:
לפיד שריין 20 וכמה? 24.
משה טור פז (יש עתיד):
קשה לשמוע את זה, אני יודע. קשה לשמוע את זה. אבל אם המצב היה טוב, הוא כנראה לא היה הולך למה שנקרא טיוב הרשימה. אז כנראה שהדבר הזה מעיד שכל החקיקה הזו וכל הבושה הזו בסופו של דבר לא רק מחללת את השם, היא גם גורמת להברחת המצביעים. ואת זה אנחנו ביחד נתקן.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
אדוני - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
לא לא לא. קל יותר. זאת אומרת, אם ראש הרשימה לא מרוצה מהרשימה שלו, לא מפרגן להם, לא סובל אותם, רוצה להעיף אותם. הוא שריין 24.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
הוא בוחר אותם - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
לפיד שריין 24 ח"כים.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
באמת, המצע שלהם, אין דיקטטורי מזה. אבל הם מדברים עלינו. זו בדיחה טובה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תשע דקות, בבקשה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש. שבוע האחרון, ומן הסתם אנחנו עושים קצת סיכומים, קצת מדברים על מה שקרה פה. הכנסת הזאת הייתה כנסת קשוחה, ארוכה, עם המון מטענים וכאסחים. אבל בסוף אני מסתכלת – והיום בדרך לכאן, באוטו, יצא לי ככה לשוחח עם היועצת שלי. דיברנו על תנועת הליכוד, על מה שהיה פעם ועל מה שקרה עכשיו ואיך דברים השתנו. והוצאתי מהאינטרנט סוג של חוקה או אני לא יודעת איך אתם קוראים לזה, ערכי הליכוד, חוקת הליכוד, שמורכבת מעשרה סעיפים, וקראתי אותם. התחלתי ככה לראות - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
איזה עשרה, תגידי לי?
יסמין פרידמן (יש עתיד):
זה מה שרשום, עשרה סעיפים.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא, לא. יש יותר.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני לא יודעת איך זה נקרא – חוקת הליכוד, מטרות הליכוד, משהו כזה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תתחילי לקרוא ואז אני אגיד לך מה זה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
כן. אז אני אתחיל באמת לקרוא, ונראה עד כמה זה עומד. עכשיו, ברור שזה משהו שנכתב ממש ממש מזמן. בפרק של המטרות יש איזושהי כותרת-על: הליכוד, תנועה לאומית, ליברלית, דוגלת בקיבוץ גלויות, בשלמות המולדת, בחירות האדם ובצדק חברתי. ואז אני חושבת על זה, כאילו, באמת, מטרות ראויות, חשובות. ואז אני חושבת רק על השבוע האחרון, שלפני יומיים הפלתם את החוק של הדיור הציבורי, חוק שיכול היה לעזור באמת לאוכלוסיות חלשות, שמחכות כל כך הרבה זמן להחזיר את חוק המכר, שהן יוכלו לרכוש את הדירות שלהן – כמובן, עם הגבלות מסוימות, גם לי היו הסתייגויות – אבל מי שהפילו אותו הוא אתם. אז צדק חברתי – קצת פחות. חשבתי על הדיון שנערך לפני שבועיים בערך על ביטוח לאומי ועל כך שתוך בערך שבע שנים לא ניתן יהיה לשלם לא קצבאות זקנה ולא קצבאות נכות ולא קצבאות סיעוד, כי אין תקציב בביטוח לאומי. אף אחד מכם אפילו לא הגיע לדיון להקשיב, לשמוע, ללמוד, לחשוב, אולי ננסה לראות מה עושים. כלום, אפס התעניינות. אז איך הצדק החברתי משתלב פה בדיוק? אני חושבת על זה כמה ניסיתי, התרוצצתי, דיברתי, לנסות להגדיל את המענק השנתי לשורדי השואה. כלום. לא הצלחנו להעלות להם אפילו ב-100 שקלים. היה מענק שנתי של 3,500 שקלים; אנחנו קצת הגדלנו אותו, בממשלה הקודמת הכפלנו אותו ל-7,000 שקלים. רציתי להגדיל אותו עוד קצת. אחת לשנה פליטי שואה מקבלים מענק. גם זה לא צלח. איפה זה וצדק חברתי בערכים שלכם? חשבתי על עליית מחירי התחבורה הציבורית במעל ל-30% – במי היא פוגעת? באוכלוסיות הכי חלשות – ועל עוד הרבה דברים, ואז אני כאילו עוברת לעוד סעיפים וקוראת, ובאמת, הסעיפים הם מרשימים. ואני אומרת, איפה אתם ואיפה הסעיפים האלה? מישהו יכול להדביק את זה על הדלתות של חברי הכנסת מהליכוד? להזכיר להם מה המטרות? יש פה בסעיף ד': השרשת ערכיה הנצחיים, מסורת ישראל, חינוך, שמירת ערכי המוסר וטוהר המידות. אני רוצה להזכיר לכם שיש שרים שהורשעו בעבר, יש 14 מכם שעומדים תחת חקירות, הוזמנו לחקירות, כתבי אישום, והלאה והלאה והלאה. אני לא יודעת מה בגין היה אומר על זה. יש לי תחושה שאני יכולה לנחש. אני עוברת לסעיף נוסף – אני עוברת לסעיף ה', שמדבר גם על מניעת אפליה על רקע מין ונטייה מינית. אתם יושבים בקואליציה עם מפלגות שהתמודדות נשים אסורה בהן. לא מזמן דובר על ראש ממשלה שחיבל בקידום של אלוף בצה"ל אך ורק על רקע נטייה מינית. אז מה לכם ולזה? אני רוצה לדבר על סעיף י' – אני אקרא אותו – שמדבר על שירות סדיר של אזרחי המדינה ותושביה הקבועים בצבא ההגנה לישראל, או שירות מוכר כמשמעותו בחוק, שירות ביטחון. איפה הוא? איפה סעיף י'? מה, אנחנו צריכים להזכיר לכם שרק בשבוע הקרוב אתם הולכים להאריך את השירות הסדיר של מי ששירתו כבר לא מעט זמן? אתם הולכים להאריך להם את זה. רק השבוע אתם הולכים להעביר חוק שבעצם עריקים לא ייעצרו, אבל רק החרדים שבהם לא הולכים להיעצר. כולם יכולים לערוק – רק החרדים לא ייעצרו, מסתבר. אתם הולכים להעביר פה חוק – לפחות אתם מנסים להעביר חוק שרק חרדים לא ילכו לצבא, וכמובן, רק לחלק מהחרדים, אם הם הולכים לצבא, יש להם אופציה גם לשירות מקוצר, מה שלא קיים אצל אף אחד אחר. אז איפה אתם וסעיף י' על שירות סדיר של אזרחי המדינה ותושביה הקבועים? סעיף ט', שמדבר על חינוך – שוב, מסתבר שזה תלוי אם אתה במערכת הפרטית, שאין אותה רק לחרדים, אבל רק את זו של החרדים כולנו מממנים. בכל שאר מערכות החינוך הפרטיות ההורים מממנים, או אולי הילדים מממנים לעצמם. אז איפה זה בערכים שלכם בסעיף ט'? כי אתם מדברים על אחריות ממלכתית לרמה סבירה של ביטחון הפרט – נאדה; חינוך – נאדה. בריאות? להזכיר לכם מה קורה בבריאות? אני משלמת מס בריאות כמו כל אחד במדינה הזאת, אבל חיה ארבע שנים פחות – לא זוכה לקבל את אותם תנאי בריאות של שאר אזרחי המדינה שגרים במקומות אחרים. אז איפה זה בערכים ובחוקה שלכם? יש פה גם תעסוקה ואיכות הסביבה, אבל רק בשביל זה אני צריכה עוד ימים רבים. אגב, בסעיף ה' – אני חוזרת רגע לסעיף ה', אקריא אותו: קיום משטר ממלכתי-דמוקרטי במדינה: הבטחת עליונות החוק, זכויות האדם והאזרח, חופש המצפון, חירות הפרט, שוויון זכויות והזדמנויות לכל אזרחי המדינה ומניעת כל אפליה. איך זה מסתדר לכם בדיוק, סעיף ה'? עליונות החוק – תלוי של מי החוק. חברי כנסת ושרים צועקים בכל במה – פה באולפנים, על הבמה הזאת, בוועדות – בכלל לא לקיים פסיקות בג"ץ. אז מה לכם ולערכים האלה? ואללה, העליתם לי רעיון. נראה לי, מירב, שאני הולכת להדפיס את זה ולהדביק בשבוע האחרון על כל הדלתות של חברי הכנסת מהליכוד, להזכיר להם קצת מי היה בגין, מי היה ז'בוטינסקי ואיזה פער עצום יש בין הערכים שהם כתבו לבין מה שקרה בכנסת הזאת, באמת פער עצום. עכשיו, אני לא אומרת את זה בהתרסה, אני אומרת את זה בכאב עצום ואני אומרת את זה בבושה גדולה. בסוף אני חלק מהכנסת הזאת, ומה שקורה בכנסת הזאת הוא פשוט בושה אמיתית. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עליתי לכאן היום במסגרת החוק המוצע לדבר על המציאות הקשה אצלנו בחברה הערבית, במיוחד בנגב. אני מתכוון לעניין של הריסת בתים בנגב, חלוקת צווי הריסה בכמויות, בסיטונות, בלי להתחשב לא במשפחות ולא בילדים. משאירים אוכלוסייה גדולה מאוד ללא קורת גג. דיברנו על הרבה יישובים. במשך השנים האחרונות הייתה הריסה באום אל-חיראן בצורה קלילה, והייתה הריסה גם בוואדי אל-ח'ליל ובאום מתנאן ומערבית לשגב שלום, בכפר א-סיר. גם בעוד יישובים, כמו ראס ג'ראבא ואל-בקיעה, ממתינים להחלטות של הרשויות. פנינו לרשויות גם בעניין של ראס ג'ראבא וגם בעניין של אל-בקיעה על מנת למצוא חלופה לאזרחים, לתושבים. כאשר משרד הפנים, שר הפנים – אין שר פנים – לא יכול לחתום על הרחבת הוועדה הגיאוגרפית ולתושבים אין אפשרות ואין אופק למצוא פתרון, הרשויות מרימות ידיים ואומרות שהן לא יכולות לקבל החלטה. אז לאן ילכו התושבים? לאן יפנו האזרחים? מי הכתובת? מי אחראי? מי אמור לתת תשובות לראס ג'ראבא ואל-בקיעה? אתמול התווסף הכפר א-סיר – אנשינו בכפר א-סיר קיבלו התראות. יישוב היסטורי שממוקם צמוד לנבטים, צמוד לתל אל-מלח, אל-טראחיה ההיסטורית, שני יישובים היסטוריים שם בנגב; אנשים מחזיקים במסמכים היסטוריים, אנחנו דורות על גבי דורות, נולדנו שם, ביישובים האלה. ומגיע השר שיקלי ומנחית עלינו תוכניות, על החברה הבדואית בנגב. אני פונה לראש הממשלה ולכל האחראים: למה אתם לא מתערבים בעניין של הבדואים? למה אתם משאירים את האזרחים בנגב וגם בצפון וגם במשולש לבן גביר שיחליט עבורנו, שיחליט וייתן הוראות לאכיפה להרוס, ונותנים לשיקלי להחליט לגבי הבדואים בנגב בלי להתייעץ איתם? כל התוכניות האלה לא יצליחו, כי לא הייתה התערבות, לא היה שיח, לא הייתה הידברות עם המנהיגות הבדואית בנגב. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו מוחים על כל ההחלטות של הממשלה במשך שנים להרוס יישובים בנגב, להרוס בתים, להשאיר משפחות ללא קורת גג. גם בא-סיר וגם בטובא אמורים להרוס מחר משפחה בשכונה המערבית של טובא. לאן ילכו האזרחים? אנחנו רוצים כתובת שתחליט, אבל כנראה בממשלה הזאת הכול מחושק לבן גביר וסמוטריץ', לא יכולים לקבל החלטות; ממשלה שמשרתת חלק מהאזרחים, חלק מהאוכלוסייה, ומפקירה חלק אחר למפלגות הקיצוניות. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס גם בערבית למה שהזכרתי כאן. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן.
מירב כהן (יש עתיד):
כנסת נכבדה, כמה סמלי זה שאקורד הסיום הצורם של הקדנציה המדממת הזו, של קואליציית 7 באוקטובר, מסתיימת בשורה של חוקים שמטרתם בסוף לתת גב למשתמטים החרדים, לעזור לצעירים חרדים להמשיך להשתמט, וזה על רקע התרעות – כמעט תחינה – של הרמטכ"ל של מדינת ישראל, שאומר: אין לי מספיק כוח אדם, אין לי מספיק חיילים לשמור על הגבולות שלנו. זו ממשלה שכבר הוכיחה שהיא לא מקשיבה להתרעות, ולמרות שהיא ראתה מה המחיר שאנחנו משלמים בחיי אדם כשאנחנו לא מקשיבים להתרעות, היא ממשיכה באותה דרך בדיוק, לא עושה לרגע חישוב מסלול מחדש. כבר לא הקשבתם להתרעות של הרמטכ"ל וזימנתם לנו את 7 באוקטובר; נותנים לכם עוד התרעה – אין לצבא כוח אדם – ומה אתם מעבירים פה היום? עוד חוקי השתמטות לחרדים, חוקים שבשורה התחתונה יאפשרו לצעירים החרדים לא להתגייס, לא יעצרו אותם אם הם יהיו עריקים, ולמעשה הם יוכלו להמשיך לרשום את עצמם בכוללים ולקבל תקציבים מהמדינה עד סוף חייהם. אני מבינה מדוע ראש הממשלה נתניהו עושה את המהלך הפוליטי הזה – כי בעצם הגוש שלו ללא המפלגות החרדיות זה משהו כמו 35 מנדטים. הוא חייב אותם. אבל מה שמדהים פה זה שהוא פועל תחת הנחת עבודה שציבור הבוחרים של הליכוד – שזו מפלגה ליברלית חשובה, באמת עם תרומה היסטורית למדינה – שהבוחרים שאינם חרדים, שהילדים שלהם בצבא, ימשיכו ללכת שבי אחריו ולא משנה מה. הוא חושב שהוא יאריך את השירות הסדיר לילדים שלהם ויאריך את תקופת המילואים, ואפילו יעלה להם מיסים כדי לממן את כל החגיגה הזו למשתמטים, והם ימשיכו לתמוך בו. ואני חושבת שפה הוא טועה. אני חושבת שהוא הולך רחוק מדי. אני חושבת שאפילו אנשי ימין שכל השנים הצביעו לליכוד נשברים בנקודה הזו, כי זו באמת כבר לא דרך הליכוד, ואין שום קשר לתפיסת עולם ימנית. ברור לכולם, לכל מי שמסתכל על הסיטואציה הנוכחית, שמי שמצביע לנתניהו יקבל את דרעי וגולדקנופ, וכדי לתקן את המדינה, לעשות תיקון עומק אמיתי, צריך להזיז הצידה את הפוליטיקה החרדית ולשקם את המדינה. אני רוצה לסכם את כהונת הממשלה הזו, הממשלה השלושים-ושבע, במספרים, והמספרים הם כואבים. אז נתחיל במה שכמובן אי-אפשר שלא להתחיל ממנו – טבח 7 באוקטובר: 1,179 נרצחים והרוגים ביום אחד, כולל 363 חיילים ואנשי כוחות ביטחון, אבל גם עשרות תינוקות וילדים ולפחות 130 קשישים; היו לנו 251 חטופים, 85 מתוכם חזרו לא בחיים; זה קרה במוצבים, זה קרה בשדרות, זה קרה באופקים, בקיבוצים, במושבים; האסון הזה הותיר 1,023 יתומים, 257 אלמנים ואלמנות, 2,053 אחים ואחיות שכולים ו-1,143 הורים שכולים. מאחורי כל מספר כזה חיים שלמים שנחרבו. למעשה, מ-7 באוקטובר ועד היום איבדנו 2,066 אנשים, מתוכם 1,020 אזרחים, ומכוחות הביטחון זה 1,046 גיבורים וגיבורות. ואם שאלתם את עצמכם מה לגבי ועדות החקירה, כמה ועדות חקירה הוקמו אחרי כל כך הרבה מספרים, אחרי כל כך הרבה אנשים ונפשות שהלכו לנו, אז התשובה היא אפס. בעצם מה יש למהר? אמרו: רק כשיהיה שלום עולמי במזרח התיכון, נוכל להתפנות להקים ועדת חקירה ממלכתית. מאז 7 באוקטובר, איפה בדיוק אנחנו עומדים? למרות שהבטיחו לנו המון פעמים שאנחנו עוד רגע מנצחים, אבל ניצחון מוחלט – כבר היו 669 חללים מאז 7 באוקטובר ומעל 200 נרצחים, כרבע מיליון מפונים, חבלי ארץ שלמים שעמדו שוממים תקופה ממושכת. לפי אגף השיקום, מאז 7 באוקטובר יש 26,200 פצועים חדשים – למעלה מ-26,000 פצועים חדשים מאז 7 באוקטובר, כ-17,000 עם פציעות נפשיות, וקרוב למחצית מהם צעירים מתחת לגיל 30. זה, בזמן שמשרתי המילואים – שימו לב, 37% מהם הם הורים לילדים – עשו בממוצע 86 ימי מילואים בשנה. בשנה. בינתיים רק נזכיר: יותר מ-70,000 חרדים כבר מוגדרים או בדרך להיות מוגדרים כמשתמטים. אלה המספרים. הם מספרים מציאות מאוד מאוד כואבת. אבל החיים הם לא רק המצב הביטחוני, אז בואו נבדוק מה קורה בצד האזרחי, בתחום האזרחי: לפחות 1,050 נרצחים, מתוכם 131 נשים. בכל פרמטר מדובר בשבירת שיאים מטורפת. מה עוד היה לנו? לפחות 1,450 הרוגים בכבישים. גם פה, לצערי, מדובר בשיא שלילי. אחד מכל ארבעה ישראלים עושה שימוש בסיכון מוגבר בחומרים ממכרים; אחד מכל שמונה צעירים עושה שימוש בסמים ממריצים; אחד מכל תשעה בני ובנות זוג של חיילים משתמש במשככי כאבים. כי המציאות היא כל כך קשה. אז אלו הנתונים, על קצה המזלג. איך שאתם לא מסובבים את זה – אפשר להאשים את כל העולם ואחותו, אבל בסוף יש ראש ממשלה ויש שרים, ויש להם אחריות, וזה לא משנה בכלל איזה ספינים תעשו, מה תזרקו לחלל האוויר ולמי תפנו עוד ועוד ועוד אצבעות מאשימות. זה לא יעזור לכם לשסות אותנו אחד בשני. זו האמת, האמת הפשוטה, ואותה כולנו מרגישים – עד כמה נהיה פה קשה, קשה מדי לחיות במדינה שלנו, מדינת היהודים. וזה מה שעשיתם הקדנציה. תשאלו את עצמכם אם יש לכם במה להיות גאים. זה החשבון הפשוט במספרים.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. יאסר חוג'יראת, בבקשה.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על היישוב טובא-זנגרייה, יישוב שאתה, כבוד היושב-ראש, בטח מכיר. הוא עלה לכותרות בחצי השנה האחרונה לא בגלל שהממשלה משקיעה ביישוב הזה; לא בגלל שהממשלה משקיעה כדי לתת פתרונות לתושבים בטובא-זנגרייה. הוא לא עלה לכותרות בגלל פרויקטים שעשתה הממשלה או עשה שר השיכון או ממלא המקום שר השיכון, שהוא גם מופקד על רמ"י ואחראי לרמ"י; לא בגלל שהשר לביטחון לאומי הגיע בשביל לעשות סדר; לא בגלל ששר החינוך או יושב-ראש ועדת החינוך הגיע בשביל לעשות, לבקר בצורה מכובדת, אלא היישוב עלה לכותרות בגלל ביקורים להתגרות עם התושבים. ההתנהלות כלפי היישוב טובא-זנגרייה היא התנהלות של נקמנות מהשר לביטחון לאומי, שהוא אחראי לרשות האכיפה. מדי פעם אנחנו רואים שמגיעים צווי הריסה, ולא מזמן אותו שר שאחראי לרשות האכיפה, אותו שר לביטחון לאומי, הגיע וחילק צווי הריסה. אנחנו מודעים לכך שיש בעיה. זה היישוב הבדואי הכי צפוני, שנמצא באזור שכמעט קרוב לגבול. נכון שיש בתים שכנראה בגלל שנבנו על אדמות של רמ"י, בגלל שהייתה בעיה לעשות הפרדה בין האדמות הפרטיות לאדמות של רמ"י, נבנו, כן. אנחנו מודעים לכך שיש בעיה, וגם ראש המועצה וראשי המועצות של טובא-זנגרייה פנו לא פעם אחת כדי לתת פתרונות ולפתור את הסוגיה הזאת. אלא שאותם שרים, אותם גורמי ממשלה, מעדיפים שלא להקשיב לא לתושבים, לא לראש המועצה, לשבת ולתת פתרונות. התוצאה היא צווי ההריסה. הרסו עד עכשיו כארבעה בתים. יש צווי הריסה להריסה של עוד חמישה בתים, שאמורים להרוס מחר. ואני מכאן פונה לראש הממשלה: תעצור את צווי ההריסה. תעצרו את ההריסה ותנו פתרונות לאותם תושבים, לאותו יישוב בדואי, טובא-זנגרייה. לא להרוס להם בתים; לשבת איתם, לשבת עם ראש המועצה, לשבת עם אותם תושבים ולתת פתרונות. אני בטוח שאפשר למצוא פתרונות. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) כבוד היושב-ראש, אני רוצה עכשיו לדבר על סוגיה שהתרחשה לפני כמה שעות באזור הצפון, ביישוב שהוא קרוב אלינו. קוראים לו מורשת. היישוב מורשת צמוד ליישוב כאוכב אבו אל-היג'א, צמודים. שתי צעירות, או כמה צעירות, נכנסו לפארק ביישוב מורשת, ואז פתאום כל היישוב הגיע אליהן בשביל להוציא אותן, כאילו אסור להן לשבת. הילדות אומרות: אנחנו קטינות, אנחנו באנו לשבת, אנחנו לא מפריעות לאף אחד, תנו לנו להמשיך לשבת. והגיעו אליהן תושבות, או תושבת, ממורשת. אני מכיר תושבים ממורשת, ואני נדהם מהתנהלות ומההתנהגות הזאת. בסך הכול יישובים שכנים. במקום להראות אמפתיה, מראים כאילו שברגע שיש צעיר ערבי, צעירה ערבייה שנכנסה ליישוב לשבת בפארק, היא בעצם מהווה איום. אותה תושבת של מורשת מגיעה ואומרת להן: אני מייצגת את הביטחון של המורשת, ואני התבקשתי להוציא אתכן. והתשובה שהן אמרו לה: אנחנו צעירות, קטינות, אנחנו באות לשבת כאן, אנחנו לא מפריעות לשום דבר. ואז אותה תושבת הלכה והביאה כלב בשביל להפחיד את אותן נערות ולהוציא אותן. זה אומר דורשני. אני פונה מכאן לקהל ההגון, לחברה היהודית: אנחנו, האנשים ההגונים, צריכים לשמור על מרקם היחסים בין שתי החברות, היהודית והערבית. לא צריך לתת לקיצוניים להשפיע ולהפריע למרקם היחסים הזה. לא צריך לתת לאותם קיצוניים לחרב, לעשות חורבן ביחסים האלה ובמרקם היחסים הטוב בין יהודים לערבים. אני פונה לכל יהודי עם שכל ישר: תצאו כבר ותתריעו בפני האנשים, להגיד שזה לא מקובל. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) אני מקווה, שוב, אני רוצה להעביר את המסר הזה: יש הרבה אנשים טובים במדינה, יש הרבה יהודים טובים והרבה ערבים טובים, והטוב צריך להיות יותר חזק מהקיצוני. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת חילי טרופר.
חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, הבית הזה מתנהל השבוע כאילו נגמרה המלחמה – אפשר כבר לדאוג לעריקים, אפשר להמשיך לגבות השתמטות, אפשר להתעסק בתפקידים ובפיצול סמכויות, בערוצי התקשורת. אבל המלחמה עדיין כאן. הלוחמים שלנו גם בשעה הזו בתוך לבנון מסתערבים באיזה שיח עם מנות קרב, רודפים אחרי מחבלי חיזבאללה, או בדרום, ממשיכים לפוצץ מנהרות כדי שלא יבואו שוב מחבלים לבארי או לשדרות, בסמטאות ג'נין רודפים אחרי טרוריסטים. והם רואים היטב שבבית הזה, בשבוע הזה, מעדיפים עריקים על לוחמים, ממשיכים לקדם חוקים דחופים למען משתמטים כדי להקל על משתמטים ולהכביד את העומס דווקא על אלה שמשרתים. כך נראית יריקה בפרצוף של גיבורים. במחלקות השיקום נאבקים הפצועים במלחמה שאחרי המלחמה. היא אף פעם לא נגמרת – כל יום מחדש ללמוד לצעוד בלי רגל, לשרוך שרוכים בלי יד, ללכת בלי לראות. המלחמה הזו אף פעם לא נגמרת. בשיבא, במחלקת השיקום, החדרים מפוצצים. אין מקום. רק פה יש אשליה שהמלחמה נגמרה. שם יש פצועים בתוך חדרים במלוניות, כי אין מספיק חדרים במחלקות לכל הפצועים. שם מרגישים את המלחמה היטב. ואז הם רואים חברי כנסת שהולכים לבקר משתמטים בבתי כלא במקום לעבור במחלקות השיקום ולבקר את הגיבורים שלנו. יש פצועים ששואלים מה הקשר בין הכאבים והצרכים שלהם לבין הדברים שמתעסקים בהם בכנסת. ליד המיטות שלהם יש משפחות שחרדות לגורל הבנים והבנות שלהם, כי כשפצוע נפצע, כל המשפחה נפצעת. וכשבטלוויזיה בחדר יש איזשהו שידור מהכנסת, הם מעבירים ערוץ, כי הם לא מצליחים להבין מה הקשר בין מה שמתעסקים פה לבין החיים שלהם, ואולי כי בסביבה שלהם כולם מושיטים יד וכולם עוזרים, והם לא מצליחים לחבר בין הטוב שיש שם, במסדרונות של בתי החולים, לבין הקטטות הרעות שיש פה בכנסת. בקריית שמונה הפצועה והחבולה ובכלל ביישובי הצפון, שעוד מחכים להבטחות שימומשו מהכנסת הזו, או ביישובי העוטף, בקרווילות של המפונים מהקיבוצים, שאפילו עכשיו עוד לא חזרו הביתה, שואלים: מה בין מה שעוסקים פה לבין החיים שלהם? תראו את סדר-היום של הכנסת השבוע ותראו את החיים של הישראלים ותבינו מהו ניתוק. הלוחמים, המשפחות, הפצועים – כולם מסתכלים עלינו, העיניים שלהם עלינו. נראה לי שבשבוע כזה כולנו צריכים להשפיל מבט בפניהם. תחושה קשה שהכנסת הזו לא ראויה להם. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
חוק-יסוד: לימוד התורה במתכונתו הנוכחית הוא חוק שמתאים לימי בין המצרים, הוא חוק שמתאים לקואליציית החורבן, הוא חוק שמתאים לממשלת 7 באוקטובר, הוא חוק שמתאים לכל אלה שלא למדו דבר. הוא חוק שלא מתאים ללוחמי צה"ל, למשפחות המשרתים, למשפחות שכולות, לפצועים. הוא חוק שמתאים רק למשתמטים, וכל אלה שתומכים בו תומכים בו מטעמי שחיתות פוליטית. הם קיבלו משהו בשביל זה – הם קיבלו כסף למקורבים, הם קיבלו תפקידים, הם קיבלו ג'ובים, הם הרוויחו עוד כמה ימים בתוך קואליציית החורבן, והם חולמים שהם יהיו איתה גם בקואליציה הבאה. הם לא יהיו. איזה חוק היה יכול לעבור כאן? חוק שמונע חילול השם, לא חוק שמגביר; חוק שיהיה כתוב בו: חוק-יסוד זה מטרתו לעגן את מעמדו של ערך לימוד התורה כמרכיב יסוד בזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, תוך מניעת השימוש בשם התורה או באמונה הדתית להצדקת פגיעה בסדר הציבורי, בשלטון החוק או בעקרון השוויון. היה צריך להיות כתוב: לא ייעשה שימוש בלימוד תורה, במצוותיה או בנימוקים דתיים כדי לפטור אדם מחובות אזרחיות כלליות המוטלות על כלל אזרחי המדינה או כדי להצדיק מעשים הפוגעים בסדר הציבורי ובשלטון החוק. מעשים כאמור, יראו בהם משום ביזוי התורה וחילול השם. היה צריך להיות כתוב: רשות המדינה ומוסדותיה יפעלו מתוך מחויבות לשמירת השוויון בין כלל אזרחי מדינת ישראל בזכויות ובחובות ולא יעניקו הטבות או פטורים מוסדיים, כלכליים או מינהליים המבוססים על טיעון דתי באופן שאינו שוויוני. מעל הכול – מעל הכול – היה צריך להיות כתוב שם: החוק לא יאפשר אפליה בין דם לדם; החוק לא ייתן מקלט מאתגרי הביטחון של מדינת ישראל לאף אוכלוסייה באף בניין, לא משנה איך קוראים לו – ישיבה, בית כנסת או בית מדרש. הם לא נבנו כדי להיות מקלט מאויבינו, הם לא נבנו כדי להיות מקום שבו מפרידים בין דם לדם. הם לא נבנו כדי לתת פטור ממחלקות השיקום. הם לא נבנו כדי לתת פטור מהחלקות הצבאיות. החוק שאתם מביאים עכשיו, כל מה שהיה בראש של אלה שהביאו אותו, כל מה שחייבים לקחת בחשבון אלה שתומכים בו, זה שזה חוק שבא להנציח את זה שהמשתמטים והעריקים מהמגזר החרדי לא יגיעו לבתי עלמין צבאיים; שהם לא יגיעו למחלקות שיקום; שהלילות שלהם יהיו שקטים; שבחגים שלהם תהיה כל המשפחה יחד; שהשמחות שלהם כולן יבואו; שבחופשות שלהם לא יצטרכו לחשוב מי במילואים ולמי האריכו את שירות החובה. זה חוק שמתאים לימי בין המצרים פעמיים: פעם אחת בגלל שאנחנו בתוך ימי המצרים של כולנו, ימים של חורבן היסטורי, ופעם שנייה – החוק הזה בא להדגיש שכשיסתיימו ימי בין המצרים של כולנו, יתחילו ימי "בין המצרים" – במירכאות, אבל ימי בין המצרים – שבהם נראה אנחנו את המשתמטים חוגגים. נראה אותם באזורים שלנו, בכבישי הגליל, נראה אותם עוצרים לפיקניקים בתחנות הדלק, נראה אותם תופסים את החופים ואת המעיינות; משפחות שלמות, איש לא נעדר – לא בתעסוקה בלבנון, לא בתוך הקו הצהוב בעזה, לא בתורנות ליד בן או אח פצוע בבית חולים. הם יחגגו, הם ינפשו, וידעו שגם בראש השנה שיבוא חודש אחר כך, אצלם כולם יהיו בבית או בישיבה, אבל לא במקום שצריכים לדאוג לו. זו מטרת החוק הזה. את זה לא הסתירו בדברי ההסבר גפני, אשר ופינדרוס. מאז ומעולם היו ברורים ערכם וחשיבותם של לימוד התורה ולומדי התורה. מוצע לעגן כראוי בחוק-יסוד את החשיבות הרבה והערך הגדול שרואה המדינה בלימוד תורה ואת רצונה לעודד לימוד תורה חוצה מגזרים, כאילו שהתורה שלהם זאת התורה שלנו. כמו כן, מוצע כי חוק-היסוד יקבע כי מי שיקבלו על עצמם להתמסר ללימוד תורה לתקופה משמעותית ייחשבו כמי שמשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי וכי תהיה לכך השלכה על זכויותיהם וחובותיהם. הם לא מטומטמים, חברי הכנסת האלה. נכון, הם מחקו את זה במפורש מסעיף 2, אבל הם יודעים שכשיבוא בעוד שבוע חוק העריקים לבית המשפט העליון, הם ינופפו בחוק-יסוד: לימוד התורה. למה הם יעשו את זה? בגלל שאין להם אלוהים. אין להם אלוהים. הם מסתכלים לנו בעיניים והם מעבירים. אבל אני אגיד לכם מה מעודד – שהציונות הדתית האמיתית בזה לכל אלה שנהנים מלהידבק לכיסאות כאן, חברי הציונות הדתית. חושבים שהם קונים אותם ב-7% הנחה במס בעוד כמה יישובים, חושבים שהם קונים אותם במיליונים לכל מוסדות החינוך, חושבים שהם קונים אותם בעוד 5,000 שקל עודפים לתלמיד או תלמידה בחינוך הממלכתי-דתי על פני החינוך הממלכתי. ככה יוצרים שנאה. החרדים, זה תורתם אומנותם, אבל בציונות הדתית זה לא היה צריך להיות ככה. אתה מצדיק שנאה בשנאה, כסף בכסף. סמוטריץ' והחבורה שלו חושבים ובטוחים שהכסף יענה על הכול. אנחנו יודעים שהם לא באים להסתכל בעיניים של המשפחות השכולות שבאות לוועדת החוץ והביטחון או, במקרה הזה, גם לוועדת הכנסת, כדי להגיד להם שזה לא חוק-יסוד: לימוד תורה, זה חוק-יסוד: חילול התורה. על זה, גם על זה, ניפגש בקלפיות. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה. חבר הכנסת איתן גינזבורג.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ובעיקר אזרחי ישראל שצופים בנו ותוהים מה קרה לכנסת בשנים האחרונות, מה קרה לבית הנבחרים שלהם, אנחנו עומדים כאן ארבעה וחצי ימים לפני תום כנס הקיץ ויציאת הכנסת לפגרת בחירות, ובמקום להתעסק בביטחון המדינה, בביטחון תושביה, במקום לטפל ביוקר המחיה, אתם, חברי הקואליציה, דוהרים בלי למצמץ, בלי לעצור באדום, דוהרים לאן? לאן שהחרדים אומרים לכם לדהור. מה שמכתיבים לכם ש"ס ויהדות התורה, זה מה שאתם מחוקקים. לפני כמה זמן השרה מאי גולן אמרה שאין הבדל בין הליכוד לבין עוצמה יהודית. זו הייתה אמירה עצובה בפני עצמה, אבל האמת עצובה הרבה יותר. כבר אין שום הבדל בין הליכוד לבין המפלגות החרדיות. לא נשאר זכר מהמפלגה הלאומית הליברלית שהייתה פעם. אתם הפכתם לקבלני הביצוע של מדינת הלכה. תסתכלו מה קידמתם בקדנציה הזאת: חוק הרחבת סמכויות לבתי דין רבניים; חוק מונופול הכשרות של הרבנות הדתית; חוק ההשתמטות שפוטר מגיוס, כשאחרים משרתים וחלקם נופלים בקרבות; סבסוד מעונות לאברכים משתמטים; מיליארדים לחינוך חרדי שמנותק מהמדינה, עם שר חינוך נפרד רק לחרדים – מי שמע על דבר כזה, שר חינוך חרדים? חוק הפרדה מגדרית באקדמיה; והשיא מגיע היום – חוק-יסוד: לימוד תורה. חוק-יסוד – פרק בחוקתה העתידית של המדינה, חוק-יסוד: לימוד תורה, שנועד לתת ללימוד התורה מעמד עליון על פני כל ערך אחר – על פני ערך השוויון, על פני הציונות, על פני השירות בצה"ל. חבריי חברי הכנסת, אלה לא חוקים למראית עין. אתם משנים את חוקי-היסוד של המדינה ככה, מהר מהר, רגע לפני תום הכהונה המחרידה שלכם. אתם מחריבים את הבסיס המשפטי והערכי שעליו הוקמה המדינה הזאת. ובשטח, מה קורה בשטח? הרוח הזאת שאתם מביאים כבר מנשבת ברחובות. בתי עסק שפתוחים בשבת חוטפים איומים, סופגים פגיעות פיזיות והצתות אש. תחבורה ציבורית בשבת אין; הרכבת הקלה מושבתת בהוראת שרת התחבורה. אתם פשוט מכבים את האור במדינה הזאת. אתם ממש בתוך קונספציה, והקונספציה היא שזה לא באמת יקרה, שלא תהיה כאן מדינת הלכה. הרי המדינה היהודית הוקמה על יסודות דמוקרטיים וציוניים. אף אחד לא כיוון שנהפוך למדינת הלכה, למדינה על פי ההלכה, לתיאוקרטיה. אני אומר לכם, אם לא נתעורר עכשיו, נקום בעוד כמה שנים לתוך סיוט, נגלה שלאט-לאט, חוק אחרי חוק, ויתרנו על המדינה שלנו, שהיא שינתה את פניה. הממשלה הבאה תהיה חייבת להציב גבול ברור, קו אדום מברזל, ולהגיד: עד כאן. אנחנו לא איראן. הדת לא תכתיב לנו את חוקי חיינו. באיראן החוקים מוכתבים לפי חוקי הקוראן. זה מה שאתם רוצים להיות? איראן? זו מדינת ישראל, יהודית ודמוקרטית.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
- - - המזרח התיכון. כמה אתה מדבר שטויות ומשקר - - - עוד 200 שנה, לך - - - מאיפה שבאת. תתבייש.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תראו, שרה צועקת מהיציע כמו אחרונת חברי הכנסת. היא חושבת שמתייחסים לזה, שזה מעניין מישהו. תמשיכי לשתות את הקפה שלך, גברתי.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
כמה הסתה ושקרים - - -
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
את יותר מועילה כשאת שותה קפה מאשר כשאת צועקת צעקות שאף אחד לא מבין אותן מהיציע.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני, אם היא רוצה להעיר, שתתכבד ותבוא לכאן.
היו"ר ניסים ואטורי:
מאי, מאי.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
לא נבחרת ליש עתיד ולא תיבחר עוד מאה שנה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ברשותכם, אני רוצה לדבר רגע על החוק שאתם מנסים להעביר היום, חוק-יסוד: לימוד תורה. יושב-ראש הקואליציה, חברי הטוב חבר הכנסת אופיר כץ, עלה היום לדוכן ואמר: לליכוד אין בעיה עם זה שלימוד תורה הוא ערך חשוב במדינת ישראל. אני לא יודע מה הבעיה ולמה זה כזה מפריע לכם. 3,000 שנה התורה החזיקה אותנו, זה מה שהחזיק אותנו בגולה. מה הבעיה שלנו, אופיר? בוא אני אסביר לך. הבעיה היא לא יהדות, כמובן. אני גאה להיות יהודי, גאה מאוד להיות יהודי. סבא-רבא שלי, זכרו לברכה, היה גבאי בבית הכנסת בארגנטינה. אנחנו בחרנו לעשות עלייה מתוך טעמים ציוניים, כי רצינו לגעת בכותל ולהגיע לירושלים. זה היה חלום של כל דורות משפחתנו. כל שבת אנחנו עושים קידוש במשפחה. אני לא פחות יהודי ממך, ואתה לא תלמד אותי מהי יהדות. הבעיה שלנו היא שאי-אפשר יותר להסתמך רק על לימוד תורה ועל תפילה. אנחנו לא בגולה. אנחנו לא נתונים לחסדיהן של מדינות אחרות. יש לנו מדינה, יש לנו ממשלה, יש לנו צבא, ואם לא נדע לגייס את כל הציבור שלנו לטובת ההגנה על המדינה הזו, היא פשוט לא תהיה. הרי אתם לא מעבירים את החוק הזה סתם ככה כדי להגיד שלימוד התורה הוא ערך יסוד. אתם עושים הרבה יותר – אתם מנסים ליצור מאזני צדק, אתם מנסים ליצור מאזני צדק מול ערכי יסוד אחרים במדינה. לימוד חובה ולימודי ליבה הם לא ערכי יסוד שצריך לעגן בחוק-יסוד, שהוא פרק בחוקתה של המדינה הזאת. שירות בצבא לא מעוגן בחוקי-יסוד. ברגע שמעגנים את לימוד התורה בחוק-יסוד, אתם מעבירים מסר ברור: לומדי התורה הם במעמד גבוה יותר מאלו שמשרתים בצבא או רק למדו לימודי ליבה. זהו חלק ממפעל רחב יותר שהקואליציה עובדת בו שעות נוספות כבר כל הקדנציה, מפעל של עיגון ההשתמטות בחוק, של מתן אוטונומיה וזכויות יתר לחרדים, והכול על חשבון הציבור המשרת והעובד. כמו שאמרו חברי הכנסת החרדים בוועדה בקול מאוד ברור, החוק הזה ייתן כלים למחוקקים ולשופטים לקבל החלטות שייטיבו עם לומדי התורה על חשבון שאר הציבור. חשוב מכך, לצערי הרב, בחקיקת החוק הזה אתם הופכים את התורה – שהיא של כולם, שלא מוגדרת בחוק, שיש לה מעמד עליון לכל יהודי באשר הוא – אתם הופכים פתאום את התורה לסוגיה משפטית. אתם מורידים אותה למעמד נמוך יותר, אתם משנמכים את התורה לעוד מילה בספר החוקים, ככל המילים האחרות. זו הכוונה שלכם? הפכתם אותה מעקרון-על, מעיקרון ומשאת לב של כל יהודי, למונח משפטי בספר החוקים שעכשיו יתורגם על ידי משפטנים ושופטים. בושה שככה אתם מתייחסים לתורה. זו בוודאי לא היהדות שלי ולא של עוד רבים אחרים במדינה הזאת. החוק הזה הוא חוק מביש לתורה, הוא חוק מביש לחוקה שהוא אמור להיות פרק בה. זה חוק מביש לממשלה ולכנסת, שמקדמים אותו בגלל שיקולים קואליציוניים. בכנסת הבאה אנחנו נתקן גם את החוק הזה ועוד שורה רבה של חוקים שידרשו תיקון. בכנסת הבאה אנחנו נתקן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
צוהריים טובים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול פרסם הכתב הצבאי ניר דבורי במהדורה אזהרה מפורשת של הצבא לדרג המדיני. על פי הדיווח, צה"ל העביר בימים האחרונים אזהרה ישירה לדרג המדיני שאינה משתמעת לשתי פנים: מערך המילואים עומד בפני קריסה, וגם מערך הסדיר מגיע לקצה. כתוצאה מכך הרמטכ"ל נאלץ להורות על רידוד כוחות בעזה ובלבנון ולהעביר גדודי סדיר ליהודה ושומרון, לרענן את כוחות המילואים ולהחליף אנשי מילואים שביצעו עוד ועוד סבבים. כיום פועלים ביהודה ושומרון 26 גדודים בתעסוקה מבצעית, ובצה"ל כבר מעריכים שייתכן שיידרש תגבור נוסף לקראת חגי תשרי. אבל מה קורה השבוע בכנסת? מכירת חיסול. שבוע שלם בסימן חוקי השתמטות המונית, במרתון שמתחיל היום עם חוק-יסוד: חילול השם, שנועד אך ורק לעגן מעמד נורמטיבי למשתמטים בבית משפט. זהו סדר העדיפויות המעוות של הממשלה הזאת. צה"ל מתריע שחסרים לו אנשים, שכוח האדם בסדיר ובמילואים נשחק עד דק, שמשרתי המילואים קורסים תחת הנטל ואנשי הסדיר כבר לא מסוגלים לעמוד בכל המשימות, אבל מה עושה ממשלת החורבן לאחר שלוש שנים רצופות של לחימה, כשכל החזיתות פתוחות? הממשלה עסוקה אך ורק בלשמור על שלמות הגוש ולרצות את גולדקנופ ואת דרעי. במקום למצוא פתרון אמיתי למשבר כוח האדם בצה"ל, במקום לעסוק השכם והערב בהרחבת השורות, במקום להכריע את ההשתמטות – ההשתמטות מכריעה את הממשלה. שלא יהיה ספק, התורה היא מקור הזהות שלנו, הבסיס הרוחני של העם היהודי. היא ליוותה אותנו לאורך אלפי שנות גלות, רדיפה ותקומה. איש אינו צריך ללמד אותי מהי חשיבותה של תורה, ואיש גם לא יצליח להפוך את הוויכוח הזה למאבק נגד התורה ונגד היהדות. אבל דווקא מפני שלימוד התורה יקר לכולנו, אסור להפוך אותו לכלי במגרש המשחקים הפוליטי. אסור לקחת ערך משותף ולהפוך את התורה לקרדום לחפור בו. זה מה שהקואליציה הזאת עושה. שלא יעבדו עליכם, לא מדובר בחוק דקלרטיבי. חוק-יסוד הוא חלק מהתשתית החוקתית של מדינת ישראל, ובסוף מאפשר לבג"ץ לפרש החלטות של הדרג המדיני. חוק-היסוד הזה נועד לתת כיפת ברזל להקפאת מעצרים רק לעצירים חרדים. לכן צריך לשאול מה מטרתו של החוק, מה המשמעות, מדוע נדרש לעגן דווקא את הערך הזה בחוק-יסוד שעה שאין ערכים אחרים בחוק-יסוד, שעה שמדינת ישראל, לדוגמה, מדינה שנגזר עליה לחיות על חרבה – ערך השירות בצבא אינו מעוגן בחקיקה. והמסר שנשלח היום הוא קשה אבל ברור: בזמן שהמשרתים נדרשים שוב ושוב לעזוב את הבית, את המשפחה, את העבודה, את הילדים, את הלימודים, הקואליציה בוחרת להשקיע את כל מרצה בעיגון חוקתי להשתמטות. במקום לגייס את כולם, לחוקק חוק גיוס מלא ואמיתי, חוק גיוס שוויוני ומעשי, הקואליציה קובעת שהמשרתים ישרתו יותר והמשתמטים ישתמטו יותר. הקואליציה ממשיכה להתייחס לציבור המשרת כאל מובן מאליו, בזמן שהמציאות הביטחונית זועקת וטופחת על פנינו מדי יום ביומו. כל זה קורה אחרי שהרמטכ"ל הניף עשרה דגלים אדומים, הודיע בקבינט שהצבא יקרוס לתוך עצמו, הבהיר שהצבא זקוק לכל לוחם ולוחמת, והממשלה, במפגן אטימות וניתוק שאין כדוגמתו, ממשיכה להתעלם מדברי הרמטכ"ל. המשמעות ברורה: אותם צעירים שכבר משרתים יידרשו לתת יותר. אותו דור של צעירים, שהוא אמיץ יותר מדור תש"ח, אותן משפחות מילואים שכבר נשחקו, ימשיכו לשלם את המחיר. הציבור שלא משתתף בנטל ימשיך לקבל הגנה מהממשלה הזאת. הדרג המדיני לא יוכל שוב לומר שלא העירו אותו ב-06:29, שלא משכו בדש מעילו, שהוא לא ידע. כל חברי הממשלה והקבינט יודעים גם יודעים. כל חברי וחברות הכנסת בכל הוועדות יודעים גם יודעים. חוק-יסוד: חילול התורה הוא הכי רחוק מתורה ודרך ארץ. בסוף השבוע, בפרשת מטות נאמר בפירוש: "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה"? מי שחופר בתורה ולומד תורה יודע שהוא צריך לרוץ לשדה הקרב כמה שיותר מהר כדי לעזור לאחים שלו. אני מאמינה בספרא וסייפא, אני מאמינה בספר וחרב, שהם הולכים יחד. כך נבנתה היהדות, כך נבנתה הציונות, כך קמה מדינת ישראל. לימוד תורה ושירות המדינה הם לא אויבים – הם ערכים שדרים בכפיפה אחת. אפשר וצריך ליצור מסלולים שמכבדים אורח חיים חרדי, שומרים על עולם התורה ומאפשרים לציבור החרדי להשתלב בשירות צבאי או ביטחוני משמעותי. יש בציבור החרדי כאלה שמבקשים לתרום, ויש מי שעושים את זה כבר בגבורה, ועליהם אני מברכת. אבל תפקידה של הנהגה אחראית הוא לא לפלג ולשסע, כפי שעושה ההנהגה הזאת במשך ארבע שנים, אלא לקרב ולאחד ולכנס את כולם יחד בשעת חירום כדי לתת מענה לצורכי הביטחון. שותפות לא יכולה להתקיים כאשר צד אחד נשלח פעם אחר פעם לחזית וצד אחר מקבל מהקואליציה פטור גורף. שותפות לא יכולה להתקיים כאשר הממשלה מבקשת לעגן ערך לימוד תורה בחוק-יסוד אך מסרבת לעגן במעשה את האחריות המשותפת של כולנו לביטחון המדינה. שותפות בוודאי לא יכולה להתקיים כאשר ראש המטה הכללי מזהיר מפני המלחמה הבאה והממשלה ממשיכה להתנהל כאילו כוח האדם של צה"ל הוא משאב לא מוגבל. העם הזה זקוק למנהיגות מיטיבה, למנהיגות שמתבוננת למציאות הביטחונית בעיניים, למנהיגות שעומדת בראש המחנה ונותנת תשובות לצבא ההגנה לישראל. ואני אומרת כאן לאזרחי ישראל: כשנחזור לשלטון, נבטל את כל חוקי ההשתמטות ונקבע חוק אחד שוויוני, חוק גיוס מלא ואמיתי, כי זה מה שמדינה כמו מדינת ישראל, שנמצאת בג'ונגל הזה שנקרא מזרח תיכון, חייבת לעשות לאלתר. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה. חבר הכנסת מיקי לוי.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, אני מחזיק בידי סקר שנערך על ידי נשות המילואימניקים, סקר מטלטל, שעדיין לא הובא לידיעת הציבור, ומצאתי לנכון בימים קשים אלה להביא את הנתונים מעל דוכן הכנסת. מערך המילואים עומד בפני קריסה, כך מזהיר הרמטכ"ל אתמול. הנתונים שאני עומד להביא בפניכם הם נתונים של סקר מטלטל שיזם פורום נשות המילואימניקים, סקר שהקיף 1,696 משפחות של אנשי מילואים. אני רוצה להביא את הסקר הזה דווקא עכשיו, כשחוק-יסוד: לומדי התורה, שבסופו של דבר עלול לשחרר את לומדי התורה מגיוס לצה"ל, מובא ברגע הזה לכנסת ישראל. להלן נתוני משפחות המילואימניקים, 100,000 מתוך אני לא רוצה להגיד כמה משרתי מילואים. מצוקת בנות הזוג – 46% מדווחות על תסמיני חרדה ודיכאון; 48% – על מצוקה פוסט-טראומטית; 10% מדווחות על מחשבות על פגיעה עצמית. נתון מזעזע – נשות המילואימניקים חשבו על פגיעה אישית כזאת או אחרת עד אובדנות אישית. 35% מדווחות על רמת תפקוד נמוכה בניהול משק הבית, בזוגיות, בקשרים החברתיים. משפחות מתפוררות. וכאן מה? ברית המשתמטים. מביאים חוקים שיכשירו את ההשתמטות מהצבא. בקרב בנות הזוג של פצועים, המצב עוד יותר חמור: 14% – מחשבות על התנהגות של פגיעה עצמית; 63% – מצוקה פוסט-טראומטית; 37% – דיכאון; 60% – חרדה; 24% מהמשיבות דיווחו על פציעה של בן הזוג, פיזית או נפשית, וניכר כי רמות המצוקה שלהן גבוהה מאוד. מצוקה זוגית – כ-49%, כמעט 50%, מדווחות על שביעות רצון זוגית נמוכה אחרי שהבעל נמצא במילואים; 30% מהמשיבות מדווחות כי הן עסוקות באופן כלשהו בפרידה, בפרידה מבן הזוג שנמצא במילואים או מבת הזוג שנמצאת במילואים. משפחות מתפרקות, והממשלה הרעה הזאת עוסקת בחוקים שיביאו משתמטים, עוסקת במתן פטור ממעצר לבחורי ישיבה שמתחמקים מגיוס לצה"ל. העומס מכריע את המשפחה, פוגע בזוגיות, אבל למשתמטים בצד הזה לא אכפת. יש אלימות בתוך המשפחה. 31% מכלל המשיבות דיווחו על אלימות מצד בן הזוג שחזר מהמלחמה, או בת הזוג. בקרב בנות הזוג של פצועים, הנתון מזנק כמעט ל-45%. הנתונים האלה מתארים דפוס של אלימות הדדית. משפחות מתפרקות. 400–500 ימי מילואים, התא המשפחתי מתפורר, וכאן ממשיכים להשתמט. מביאים את חוק-יסוד: לימוד התורה. התורה מתביישת. מי צריך חוק? אנחנו לא יודעים שאנחנו יהודים? שהתורה היא לחם חוקנו, יסוד קיומנו? למה היא צריכה חוק? היא מסמיקה מבושה, בורחת מהפתחים של מליאת הכנסת החוצה. ומצב הילדים יותר חמור. גילי אפס עד חמש: קשיי נשימה – 62%; קשיי פרידה כשהאב יוצא למילואים או נוטש אותם – 67%; חרדה, פחד – 61%; הסתגרות – 58%. גילי 12–18 עוד יותר גרוע: חרדה – 58%, התפרצויות זעם – 49%. טיפולים וחסמי טיפולים – טיפולים לא ניתנים על ידי המדינה כמו שצריך. 16% מהאנשים ויתרו על טיפול עבורם מסיבות כלכליות. איפה המדינה נעלמה? 12.5% ויתרו על טיפול לילדים, טיפול בטראומה, טיפול פסיכולוגי, מסיבות כלכליות. איפה המדינה נעלמה? איזה בושה. אבל כסף לישיבות יש, אין בעיה, וכספים קואליציוניים, 5.5 מיליארד שקל, יש. איזו בושה. איזו ממשלה. הילדים האלה משלמים מחיר כבד, ילדי משפחות המילואימניקים. 80% מהאימהות מדווחות על מצוקה מוגברת של הילדים הקשורה למציאות של משרת במילואים. אלה הילדים, החיילים לעתיד לבוא. אלה החיילים שיגנו ויעבדו, יגנו על מדינת ישראל. תראו את הסקר העצוב הזה. זו הבבואה של החברה הישראלית. אלה המשפחות העובדות ומשרתות. אלה הנושאים בעול של קיום מדינת ישראל. אני מצדיע לכן, משפחות יקרות. אתן ראויות לכל ההערכה על התרומה למדינת ישראל. מצד שני, הממשלה הרעה הזאת מביאה חוקי השתמטות מכל הבא ליד – חוק מעצרים הפוטר מחובת מעצר את אלה שמשתמטים מהצבא, מהשירות. תגידו, אתם השתגעתם? יש חוק מעצרים בסדר הדין הפלילי. זה חוק על חוק. לא שמעתי על דבר כזה. ואת מי הוא פוטר ממעצר? רק את בחורי הישיבה. חילוני או חובש כיפה שמשתמט, אותו כן יעצרו. חוק שהוא מעשה נבלה, אין לי מילה אחרת. חוק לומדי התורה אינו חוק תמים. בבוא היום, על פי החוק העברי, המשפט העברי, יטענו החרדים כי כלל הזכויות מגיעות להם כפי שמגיעות למשרתים. הם יטענו כי חוק-יסוד זה, שמחוקק בחטף, מקנה ללומדי התורה שחרור מצה"ל. עד היכן תגיע החוצפה של הממשלה הזאת? זה לא חוק לומדי התורה, זה חוק ביזוי התורה. כבודה אבד. החוק הוא חוק השתמטות - -
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, חבר הכנסת לוי.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני מסיים. - - במסווה, השתמטות מצה"ל. הוא אינו חוק-יסוד בעיני המשרתים בצה"ל, הוא מקומם. מקומם של המשרתים גבוה הרבה יותר ממקומם של לומדי התורה. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. תשע דקות יקרות לרשותך, גברתי. בבקשה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, יש המתגאים בכנסת הזאת, ובמיוחד בממשלה הזאת, שהכנסת הזאת והממשלה הזאת ממלאת את ימיה. כל הכבוד.
מיקי לוי (יש עתיד):
ממש.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אבל, ויש פה אבל אחד גדול גדול, שכולנו, כל אחד, כל אזרח, צריך לשאול: במה הכנסת הזאת, הממשלה הזאת, מילאה את החיים של האזרחים? אתם רוצים לשמוע? אני אתחיל בחברה הערבית. 161 נרצחים. אנחנו עדיין חצי שנה – כן, 161 נרצחים ונרצחות, מתוכם עשרה נרצחים מתחת לגיל 17, כלומר ילדים, מתוכם 13 נשים, מתוכם חמישה על ידי המשטרה. היו במרדף, נכון, אבל אפשר לכוון לרגל אם יש עבירה והוא בורח, לא יודעת מה – לא לראש, לא לחזה, במטרה להרוג מלכתחילה. אז זו הממשלה, כן, זו הממשלה שמפקירה את האזרחים שלה. זו האחריות של השר הכושל שאחראי לביטחון האזרחים. כן, זו האחריות שלו לאסוף את הנשקים. קשה לשמוע את זה, אבל זאת האמת וזאת המציאות המרה, ואנחנו משלמים יום-יום. אנחנו מדברים על הנרצחים ועל הנרצחות. מה עם המשפחות? מה עם אלה שעוברים בכביש ומקבלים כדורים ורואים את מה שהם רואים? מי שואל עליהם? האם הם מקבלים טיפול? האם מישהו חושב לשאול מה שלומם? קשה להודות באמת. אני יכולה להבין, אבל לא יעזור דין וחשבון, מי שאחראי לאזרחים זה המדינה. מי שאחראי לביטחון של האזרחים זה המדינה, זה השר; זה הבעל של הבית, שהוא ראש הממשלה, שצריך לתת דין וחשבון קודם כול לאזרחים, קודם כול לאזרחים. תמשיכו לצעוק מפה ועד להודעה חדשה, אני יודעת שאין פה אף אחד שישמע, כי אתם לא רוצים לשמוע ולא לקבל, ובגלל זה גם לא יהיה טיפול לבעיה הזאת. אנחנו יודעים מתי יהיה טיפול. מדיניות משנים כשמשנים את האנשים שיושבים במקום של ההחלטה. והיום קרב, בעזרת השם, ויהיה משהו אחר במקום הזה. אז במה החיים שלנו מלאים חוץ מפשיעה ורצח? בעוני.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
אין ניתוק - - - או שאתם - - - או שאתם רוצחים בעצמכם - - -
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
השר גולדקנופ, אתה יודע ש-38% מהילדים החרדים הם עניים? אתה יודע ש-52% מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני? של מי האחריות? על מי האחריות? מי צריך לשים תוכניות? מי צריך לדאוג לאותם ילדים ולספק להם צרכים בסיסיים כדי שיגדלו לחיים נורמליים, שיהיו אנשים עצמאיים, יוזמים, חושבים, אחראיים? מי? אתם יודעים ש-28% מהצעירים הערבים בלי מעש, בלי מסגרת לימודים, בלי מסגרת מקצועית, בלי מסגרת של עבודה? למה, כי בא להם? בא להם לחיות בעוני? אני אומרת לכם שזה לא נכון. כי אין מקום לעבוד. אין מקומות עבודה שנותנים את מה שצריך לאותם צעירים וצעירות. לא נדבר על אנשים בחברה הערבית, שהאחוז הכי נמוך בשילוב בתעסוקה זה שלהם. אין אזורי תעשייה, אין נגישות ציבורית. ואחר כך מטילים את האחריות על החברה עצמה. איפה הממשלה? אני יודעת שהיא נמצאת במקום שהיא רוצה להימצא בו ולא במקומות אחרים. אז על מה אנחנו עוד נדבר? במה היא מילאה את היישובים שלנו? בערימות של הריסות בתים. בתים שנבנו אחרי מאמץ של חיים שלמים כדי שתהיה קורת גג לאותם ילדים, או לאותו זוג שמתכוון להקים משפחה – בן יום ובן לילה באים והורסים, לפעמים על כל מה שיש בבית. לא מאשרים הרחבת תוכניות מתאר, לא נותנים מגרשים. בערבית יש פתגם שאומר: (אומרת בערבית: החמות אומרת לכלתה: תאכלי עד שתשבעי, רק שימי לב, את מה ששלם אל תחלקי, ואת מה שמחולק, אל תאכלי). ככה גם הממשלה: לכו תעבדו, תצאו ממעגל העוני, אבל אנחנו לא נרחיב את תוכניות המתאר ולא נחלק לכם מגרשים כמו בשאר המקומות, ולא, ולא, הרבה לא. גם נאפשר נשקים לעבריינים ולמשפחות הפשע, וגם נאפשר אבטלה, נעשה שתהיה אבטלה ולא נקדם תוכניות בתוך החברה הערבית כדי שתישארו באותו מקום, אבל אל תבנו ללא היתר בנייה. תגידו, ריבונו של עולם, איך זה יכול להסתדר ביחד? איך זה יכול להסתדר ביחד? ואל תגידו לי שהממשלה לא יודעת מה יש, איפה יש וכמה יש, כולל נשקים. כן, כולל נשקים. ועוד דבר, אתם יודעים במה מילאה הממשלה הזאת את החברה הישראלית כולה, ערבים כיהודים? בשנאה, בפילוג, בשיסוע. היום קרה מקרה שבעיניי, בעולם מתוקן היה אמור להיות הפוך לגמרי. צעירות, אפילו לא מלאו להן 18, מיישוב ערבי – כמובן שאין בו פארק; פארקים זה לא לערבים, שתבינו, וגם אסור להיכנס לפארק בתוך יישוב יהודי – נכנסו לפארק ביישוב שכן בגליל. תחילה הביאו להן את הכלב, ואחר כך הביאו את המאבטחים וזרקו אותן החוצה. הן ישבו שם, לא הפריעו, לא עשו רעש, כלום. רצו לשבת ולנשום אוויר אחרי מבחן. זה מה שהן רצו, להתאוורר. אז קודם כול, אני רוצה להגיד לבנות האלה: (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לבנות הערביות שהיו בפארק היום, אני רוצה לומר להן: ליבנו איתכן. האימה שחוויתן – תהיו בטוחות שיש לכן זכות להיות בכל מקום, ולזכות בביטחון. בנוגע לזכות הזו, אתן צריכות גם למלא את החובה שלכן כדי שנוכל לקבל את הזכות הזו. המדיניות שקורית היום חייבת להשתנות, והיא תשתנה בבחירות הבאות, ב-27 באוקטובר.)
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ברשותך, רק משפט אחד. (אומרת בערבית: ב-27 באוקטובר הבחירות. שינוי המדיניות מגיע על ידי שינוי הממשלה. נצא להצביע כולנו, הצעירים והצעירות, המבוגרים והקטנים. ננצל את זכותנו, כמו שצריך. תהיו בריאים.)
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה.
יואב בן צור (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, שמחתי לראות אותך אתמול באזכרה לזכרו של הרב הצדיק רבי אלעזר אבוחצירא, זכר צדיק וקדוש לברכה. שיהיה לך ולנו לזכות.
היו"ר אליהו רביבו:
לא עלה בידי לראות אותך.
יואב בן צור (ש"ס):
יגן לנו ועל כל עמו ישראל.
היו"ר אליהו רביבו:
אמן ואמן. אמן ואמן. הזיכרונות שיש לי מצדיק יסוד עולם – הן בחייו, הן בברכתו, הן בסעודות שזכיתי להשתתף בהן, אפילו במרתף ביתו, בהילולה של באבא מאיר, הן בהילולות שהיה עושה בבאר שבע באולם הישן, והזכרתי אתמול לבנו וממשיך דרכו, רבי פנחס, שהטעם של התה שהוא שתה ממנו עדיין בפי, והן, לצערי, בליל הארור של הרצח המתועב, ביום חמישי בלילה. מי ייתן וזכותו תעמוד לנו ותאיר את דרכנו. בבקשה.
יואב בן צור (ש"ס):
גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, אני עומד כאן לפניכם היום לא כאיש ציבור אלא כבן לעם היהודי, שיומו הגדול ביותר בהיסטוריה היה במעמד הר סיני במתן תורה. זה חוק שאינו פוליטי, הוא אינו מגזרי והוא אינו עניין של קואליציה או אופוזיציה, שמאל או ימין; זה חוק-היסוד של נשמת האומה היהודית, חוק-יסוד: לימוד תורה. לאורך כל שנותיי במשכן הזה תמיד הדגשתי כי מדינת ישראל היא לא רק מקלט פיזי לעם היהודי. לאחר אלפי שנות גלות ורדיפות בנכר, היא הבית הרוחני שלנו. כפי שזכינו לראות את קיבוץ הגלויות מתגשם לנגד עינינו, עלינו לזכור תמיד מה שמר עלינו לאורך אלפיים שנות גלות מול רדיפות, פוגרומים וניסיונות השמדה. באותם ימים לא היה לנו כוח צבאי ולא כוח מדיני. הספר שמר עלינו, ספר הספרים. אומות עם צבאות חזקים ואימפריות נעלמו, ואנחנו, האומה היהודית, נשארנו איתנים וחזקים. התורה הקדושה היא תעודת הזהות שלנו, היא המצפן המוסרי שלנו והיא אש התמיד שמחממת את ליבם של כל יהודי ויהודייה. חוק-היסוד שאנו מניחים כאן היום בא לעגן את המובן-מאליו, את מה שחרתנו על לוח ליבנו מאז ומעולם וגם בעת הקמת המדינה – שלימוד תורה הוא ערך יסוד נעלה במדינת ישראל. לומדי התורה, אותם אברכים ובחורי הישיבות שממיתים עצמם באוהלה של תורה, הם לא נטל, הם חומת המגן הרוחנית של כולנו. הם אלו שממשיכים את שרשרת הדורות, שלא נותקה מעולם. משה קיבל תורה מסיני ועד לימינו אנו. אני פונה מכאן אל כל חברי הבית מכל קצוות הקשת הפוליטית: בשנים האחרונות חווינו סערות רבות, שסעים ומחלוקות שקרעו בנו, אך דווקא ברגעים אלו עלינו לחזור לשורשים המשותפים שלנו. התורה אינה שייכת למפלגות החרדיות; היא שייכת לעם ישראל כולו. וכפי שאמרתי מעל במה זו פעם אחר פעם כסרן במילואים בחטיבת הנח"ל וכמי שמכיר בערך לימוד התורה, האחדות שלנו היא העוצמה שלנו, והתורה היא המכנה המשותף העמוק ביותר, שמאחד את כולנו כעם אחד, חרדים לצד חילונים, מכל גווני הקשת של האוכלוסייה. חקיקת החוק הזה היא אמירה היסטורית לצד העמידה האיתנה למען חיילינו, טובי בנינו, הנלחמים בעוז ובעוצמה מול אויבינו. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, והיא מכירה בערך לימוד התורה, המגן על עמנו ועל חיילינו. מדינת ישראל מכירה בכך שלצד החוסן הביטחוני והכלכלי, החוסן הרוחני הוא שמבטיח את קיומנו לנצח-נצחים. "כי הם חיינו ואורך ימינו, ובהם נהגה יומם ולילה". אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש מכם להתעלות מעל כל שיקולי השעה, להביט אל עבר העתיד ולעבר העבר המפואר שלנו ולתמוך בהצעת חוק-היסוד החשובה הזאת. נעביר יחד מסר ברור לדורות הבאים: שלהבת התורה בישראל לא כבתה בתקופות אפלות בהיסטוריה והיא לא תכבה לעולם. לסיום דבריי אני רוצה להודות ליושב-ראש תנועת ש"ס, הרב אריה דרעי, שפעל ויזם את החוק החשוב הזה – בשם לוחמי צה"ל הגיבורים, בשם לומדי התורה היקרים, בשם העם היושב בציון, החפץ בשמירה על המסורת היהודית במדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת יצחק גולדקנופ, חמש דקות לרשותך, בבקשה.
יצחק גולדקנופ (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הכנסת משלימה את חקיקתו של חוק-יסוד: לימוד תורה. את הצעת החוק הזו הגיש כבר בתחילת הקדנציה חברי וידידי חבר הכנסת הרב משה שמעון רוט מאגודת ישראל. אילו הייתה נחישות אמיתית לקדם את החוק כבר אז, ייתכן שלא היינו מגיעים היום למציאות הקשה שבה אנו נמצאים. מאז ומתמיד ידענו מדוע שבנו לארץ ישראל. לא שבנו לכאן בגלל הנוחות ולא בגלל איכות החיים; שבנו לכאן משום שזו הארץ שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאבותינו, וזו זכותנו מכוחה של התורה. לכן במשך שנים לא העליתי על דעתי שנצטרך לחוקק חוק-יסוד כדי לקבוע שלימוד התורה הוא ערך יסוד במדינת ישראל. אבל בשנים האחרונות התברר שיש מי ששכחו את האמת הפשוטה: יש בינינו יהודים, תינוקות שנשבו, שאיבדו את ההבנה הבסיסית מה הביא את העם היהודי לארץ הזאת ומה החזיק אותנו פה אלפי שנים בגלויות, עד כדי כך שיש מי שמסתכלים על בני תורה כאילו הם עבריינים ועל עולם התורה כאילו הוא בעיה שצריך לפתור אותה. אני שמח שהכנסת עומדת לאשר את החוק הזה היום, אבל אינני יכול להתעלם מהתחושות הקשות שמלוות את הרגע הזה. בני התורה אינם זקוקים לחוק הזה. בני התורה, שמסגפים את עצמם בחיי העולם הזה וממיתים את עצמם באוהלה של תורה, יודעים היטב מה ערכו של לימוד התורה. הם אינם זקוקים שחוק-יסוד ילמד אותם את חשיבותה של התורה. משפחה ברוכת ילדים שחיה בצמצום ומוותרת על הרבה כדי לאפשר לאב המשפחה לשבת וללמוד, אינה זקוקה להכרה הזאת; היא חיה אותה יום-יום במסירות, באמונה ובהקרבה. גם התורה אינה זקוקה לחוק הזה. החוק הזה נועד למדינת ישראל. הוא נועד להזכיר ליהודים את מה שהיה צריך להיות מובן מאליו – שלימוד התורה הוא ערך יסוד שעליו נשען העם היהודי לאורך כל הדורות. התורה היא ששמרה על העם היהודי בגלות, בגזרות הקשות, בגירושים ובשנות השמד. היא זו שהחזיקה אותנו כשלא הייתה לנו מדינה, והיא גם היסוד הרוחני של המדינה שקמה כאן. אני מקווה שהחוק הזה לא יהיה סוף הדרך אלא תחילתו של תיקון. אני מצפה שההכרה הזאת תבוא לידי ביטוי גם במעשים – בהסדרה המלאה של מעמדם של בני התורה, כדי שבמדינת היהודים לא יהיה עוד בחור ישיבה בחשש ממעצר רק משום שבחר לשבת בבית המדרש וללמוד תורה. אני קורא לחבריי, לחברי הבית, לתמוך בחוק הזה. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שלא כל כך הבנתי את הדיון הארוך הזה שמתקיים כאן עכשיו. אמרו לי חברים, גם באופוזיציה, שאם אני אסכים להשאיר רק את הסעיף הראשון ונוריד את הסעיף השני, אז הם יתמכו בחוק הזה, בוודאי לא יצביעו נגד, אז בין יתר השיקולים שלי היה גם השיקול הזה. אני הייתי בטוח שיעבירו את החוק בכמה דקות ובזה ייגמר העניין, בגלל שהורדנו את הסעיף השני ונשארה האמירה, שהיא אמירה מאוד חשובה, מאוד קריטית, על ערך לימוד התורה במדינת ישראל. אבל אני לא יודע, יכול להיות שבבית הזה אומרים דבר, ובסוף עושים אחרת? זה נראה קצת קשה לעיכול. הרי אם אמרו שהם יתמכו, אז למה מתקיים כל הדיון הזה ומדברים על הרבה דברים אחרים? אבל זה המצב, ולכן אני מבקש לומר את מה שבחלקו אמרתי: לא היה צריך את החוק הזה בראשית שנות המדינה. כשבן-גוריון הקים את המדינה, הוא קבע שלומדי התורה יקבלו דחייה מהגיוס. אמר את זה בן-גוריון. ומתחילים עכשיו להתפלפל שזה היה כך וכך לומדי תורה – זו כבר פילוסופיה שאין לה בסיס במציאות, מכיוון שמספר האנשים, המשפחות או האוכלוסייה שגרה במדינת ישראל באותן שנים היה מועט מאוד. אין להשוות לתקופה של היום כמו שאין להשוות בין לומדי התורה בכמות של אז לבין הכמות של היום. ולכן, כל האמירה הזאת הייתה אמירה שהייתה בעד לומדי התורה; על כל פנים, לא היה מסע נגדם. לקחת כל מי שלומד תורה ותורתו אומנותו למעצר, זה היה דבר בלתי מתקבל על הדעת, ולכן לא הייתה סיבה לעשות את חוק-היסוד הזה. יתרה מזאת, לאחר מכן, כשבגין עלה לשלטון, אני זוכר שהוא בא לקודמינו בתפקיד כאן, חברי הכנסת החרדים, והוא וארליך, שהיה שר האוצר, אמרו שהם מבקשים לתקצב את הישיבות כמו שמתקצבים מלא את בתי הספר, את מוסדות החינוך, לתקצב אותן באופן מלא. ואז מרן הרב שך, זכר צדיק לברכה, התנגד. הוא לא רצה תקצוב מלא. הוא אמר: התורה לא יכולה לעמוד רק בגלל שיש קואליציה ואין קואליציה, אז לא יהיה. אנשים ומנהלים של מוסדות התרגלו לזה שהמדינה מתקצבת את הישיבות ב-100%, ולכן הוא הסכים שיקבלו תקצוב של 40%. היום אנחנו רואים כמה הוא צדק. על כל פנים, האמירה של ראש הממשלה, גם ממפלגת העבודה, שזה בן-גוריון, וגם מהליכוד, שזה בגין, הייתה אמירה בשבח לומדי התורה, שבלי לומדי התורה לא הייתה לנו זכות קיום כעם, לא היינו בכל הגלויות שהיינו, בכל המקומות והסבל שסבלנו. לומדי התורה היו אלה שהשפה שלהם החזיקה את העם היהודי בקנדה, בפולניה, במרוקו – בכל מקום בעולם על פני הגלובוס. לומדי התורה היו הנדבך ואבן הראשה שהחזיקה את העם היהודי, ואנחנו מדברים היום כאן, בירושלים, בארץ ישראל, אנחנו מדברים כשיש, ברוך השם, לומדי תורה, וכשראשי הממשלה לשעבר, גם מהצד הזה של המפה הפוליטית וגם מהצד השני, דיברו בשבח לומדי התורה – ואף אחד מאיתנו לא מצא לנכון להעביר חוק-יסוד על לומדי התורה. מה שקרה בשנים האחרונות זה חלום בלהות. קוראים את התקשורת החילונית נגד לומדי התורה, כל דבר שעולה על מציאות כזאת, שהיא מציאות שבמדינת ישראל יש את לומדי התורה, שצריך להשתבח בעניין הזה – מה שקורה זה שעושים את ההפך. גם בדיונים כאן, במליאה, בוועדות ובכלל הדיבורים נגד לומדי התורה הביאו אותנו, אותי, למשל, לעשות את החוק הזה, שקודם לא הייתי עושה אותו. בשנים האחרונות המציאות היא מציאות מאוד קשה, מאוד מאוד, ואנחנו לא מתכוונים לוותר בעניין הזה. זה הקיום שלנו, ואנחנו נשמור על לומדי התורה כדי שכאן, בארץ הזאת, בארץ ישראל, במדינת ישראל, לומדי התורה יהיו במקום מכובד. חוק-היסוד הזה נותן את המקום המזערי אבל החשוב ללומדי התורה בארץ ישראל, במדינת ישראל. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לכולם.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת יעל רון בן משה.
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני אתחיל בגילוי נאות: אתמול בוועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת פרוש, שיש לי איתו מחלוקות רבות אבל אנחנו יודעים גם להסכים על דברים מעטים – בדיון שעוסק בהארכת השירות הסדיר לחיילי החובה, ביקש ברוב חוצפתו מחברי הכנסת לעשות גילוי נאות על מי מבני משפחתם מקרבה ראשונה משרת בצה"ל וייהנה מהארכת השירות והתגמול שלצידו. לא הייתה חרפה כזאת בבית הזה, שחבר כנסת שכל מה שהוא דואג לו זה למגזר שלו, להפסקת מעצרים, לשוד הקופה הציבורית, מבקש מחברי כנסת להצהיר מי מבני משפחתם משרת בצבא, ואולי ייהנה מאיזושהי הטבה בעת הקשה הזו לעם ישראל, ביטחונית, חברתית, כלכלית. אז אני אתחיל בגילוי הנאות: אני אימא לחייל ביחידה לוחמת; נפצע לפני כחודש. לפניו עוד שיקום ארוך, אבל אני מקווה, בעזרת השם, שלקראת סוף השנה האזרחית הזו הוא יוכל לחזור גם לשירות משמעותי.
היו"ר ניסים ואטורי:
אמן. בהצלחה מכולנו.
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אמן. תודה. אני יודעת שזה מכולם. ואם אנחנו נצליח לעמוד בדרישות הצבא לגיוס חיילים נוספים או הארכת שירות החובה לחיילים המשרתים, והבן שלי, שיהיה בריא, יחזור להיות לוחם, יכול להיות שגם השירות שלו יוארך, והוא ייהנה מאותו מענק לחיילים התורמים. זה הגילוי הנאות שרצית, חבר הכנסת פרוש? לזה אתה מביא את הבית הזה? לזה אתה מביא את החברה הישראלית? אני בטוחה שכל חברי הכנסת שיש להם קרובי משפחה מדרגה ראשונה שמשרתים יצהירו על כך בגאווה, כולל יושב-ראש הישיבה הזו. אנחנו גאים בזה, אנחנו לא מתביישים בזה, ואנחנו חושבים שלחיילים האלה מגיע עוד, אם הם נותנים עוד, בוודאי, מה השאלה?
היו"ר ניסים ואטורי:
נכון.
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אבל אנחנו זוכרים שכל זה מגיע על רקע חוסר היכולת של הקואליציה הזו בכל השנים האחרונות להעביר חוק גיוס שיאפשר למגזרים נוספים להתגייס ולתרום ולהיות חלק מהמאמץ הישראלי. הקואליציה הזו הייתה יכולה להעביר מתווה גיוס עוד בתקופת יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון הקודם, והיא בחרה לא לעשות את זה. אחרי 36 דיונים שקיימנו בוועדת החוץ והביטחון עם היושב-ראש הנוכחי, הקואליציה הזו בחרה לא להביא את המתווה להצבעה במליאה, כי היא ידעה שהיא תיכשל בזה, שחברי כנסת מהקואליציה לא יתמכו בזה, במתווה שלהם עצמם. אני לא אוהבת את המתווה הזה שמציע יו"ר ועדת החוץ והביטחון, אבל לא בגלל זה לא הביאו את זה למליאה, לא בגלל האופוזיציה – בגלל הקואליציה, שהיו בה כמה צדיקים שאמרו: זה לא מתווה טוב, זה מתווה שלא עונה על צורכי הביטחון. ואל תתבלבלו, אין שום קשר להערכה שיש לנו לעולם לומדי התורה, אבל אנחנו יודעים שאפשר לאפשר גם לחלקים מסוימים להיות עילוי בתורה ולא להתגייס, ואולי אחר כך גם לא לעבוד, אבל אחרים, שאינם עילוי בתורה, יכולים להתגייס. ואנחנו רואים את בני הציונות הדתית, שהם יודעים גם להיות חכמים בתורה וגם לעשות שירות משמעותי. זה לא פטנט שאני החילונית המצאתי, זה רבנים חכמים ובכירים מכשירים, רוצים, מעודדים, ואנחנו יודעים שאפשר לעשות את זה. והדיבור פה כאילו למישהו מאיתנו עולם התורה לא חשוב, הוא אותו דיבור מפלג, משסע, שאני מאוד מאוד משתדלת לא להיגרר אליו. אבל בימים הקשים האלה, אחרי שמחליטים בוועדת החוץ והביטחון להביא פה למליאה חוק על הפסקת מעצרים של עריקים רק ממגזר אחד, ומהצד השני על הארכת השירות לחיילי הסדיר, שגם כך מקריבים את חייהם, פשוט מקריבים את חייהם – אי-אפשר שלא לצאת בזעקה כנגד הדבר הזה. אני צריכה להמשיך בגילוי הנאות, כי יש לי גם בת שהיא תומכת לחימה, ויכול להיות שגם השירות שלה יוארך במסגרת צורכי מערכת הביטחון. יש לי גם בעל שהוא מילואימניק. נכון, הוא כבר לא בגיל החובה למילואים, הוא בן 52, והוא קצין לוחם בחטיבת אלכסנדרוני. הוא לא היה צריך לקבל צו, והוא לא ידע איזה מענק הוא יקבל ב-7 באוקטובר כשהוא קפץ להגן על אזרחים. וגם אם הוא לא יקבל שום דבר, כמו הבן שלי, הוא ימשיך ויבוא, הוא ימשיך ויגן. אנחנו לא מחפשים איזו מלחמה כדי להיות ברווחה כלכלית ממנה, שלא תטעו. אני אומרת את זה כי אני יודעת שיש מסרים כאלה שעוברים. הלוואי שהיינו יכולים לחזור לחיינו המשפחתיים השלווים, השקטים. יש פה אנשים בבית הזה שלא יודעים מה זה הפחד מדפיקה בדלת, מה זה אימא או אבא ששבועות לא נרדמים בלילה כי הם מפחדים מדפיקה בדלת. הם לא יודעים. הפער בינינו נהיה כל כך גדול, ואני מרגישה שלי אין איך לתקן את הפער הזה. כשהם שומעים רכב באמצע הלילה נכנס לרחוב, הבית כבר לא ישן, וזה לא יעזור שקצינים בכירים בצבא יגידו לי: הרכב לא נכנס לרחוב, הוא מחנה בחוץ, והקצינים ככה צועדים ברגל אל הבית של אותה משפחה. יש פה ציבורים שבכלל לא מבינים על מה אני מדברת. וזה לא סיפור על מי מעריך את התורה ומי לא, וזה לא סיפור על כסף לחיילים או לחיילי מילואים, אבל התפקיד שלנו פה בבית הזה – לוודא שמדינת ישראל היא מדינה עם ביטחון לאומי הכי גבוה שיש, מדינה שמכבדת את כלל אזרחיה; אני לא צריכה להגיד, כן, גם את לומדי התורה, בוודאי שגם את לומדי התורה, אבל את כלל אזרחיה היא צריכה לכבד, ובוודאי את מי שתורם ועושה יותר, ללא בקשה לשום תמורה, תוך סיכון חייו. בוודאי שגם אותם צריך לכבד. הבית הזה גורם לנו – ואנחנו גורמים לזה, כן? זה לא הקירות – לא להכיר אחד את השני, לזלזל אחד בשני, במקרים מסוימים לשנוא אחד את השני. אני תוהה מה צריך לקרות כדי שזה ייעצר. אזהרת הרמטכ"ל בוועדת החוץ והביטחון לפני כמה חודשים על קריסת מערך המילואים לא עשתה שום שינוי. מגיע הרמטכ"ל לוועדת החוץ והביטחון ואומר: כמו שהתרעתי בקבינט המדיני-ביטחוני והנפתי דגלים אדומים, כך אני מזהיר גם כאן, בכנסת, בוועדת החוץ והביטחון: מערך המילואים עומד לקרוס לתוך עצמו. כך אומר הרמטכ"ל, וזה לא עושה שום שינוי. לא קיימנו שום דיון בנושא הזה בוועדת החוץ והביטחון, שמפקחת על הגופים הביטחוניים וגם על הצבא. יש פה ציבורים נרחבים שמיוצגים בכנסת הזו על ידי נבחרי ציבור שהאמירה הזאת לא מזעזעת אותם. אותן אימהות שלא ישנות בגלל החשש מדפיקה בדלת, לא ישנות גם מאזהרת הרמטכ"ל הזו. זו האחריות שלנו גם בקואליציה וגם באופוזיציה, אבל אנחנו פשוט לא עוסקים בזה. הימים האחרונים הם השיא של התהליך הזה, שהוא לא זלזול באופוזיציה, הוא לא זלזול בי כחברת כנסת – אני בכלל לא במקום הזה – הוא חוסר כבוד לחלקים נרחבים בחברה הישראלית שרוצים שכן יהיה לנו פה הווה ועתיד משותף וטוב, וכן רוצים להכיר אחד את השני, וכן רוצים לכבד אחד את השני – גם מי שלא יתגייס, גם מי שלא יעבוד. אבל לא יכול להיות שאלה יהיו מגזרים שלמים. לא יכול להיות. אנחנו לא יכולים לשאת את זה. אני מאוד מאוד מקווה שהכנסת הזו, שתתפזר השבוע ותצא לפגרת בחירות – כל אחד מאיתנו ידע לעשות על זה חשבון נפש עמוק, ושבכנסת הבאה מי שלא יהיה כאן, מי שלא ישב כאן, ידע לראות קצת יותר את האחר, קצת יותר את הציבור הישראלי כולו. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק. אני רוצה להגיד לך, יעל, מי ייתן והבן שלך יחזור לאיתנו, בעזרת השם. אמן, מכולם. בבקשה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, יש רגעים שבהם לא צריך לקרוא את שם החוק כדי להבין מה באמת עומד מאחוריו. אפשר לקרוא לו חוק לימוד התורה, אפשר לעטוף אותו בסיסמאות, אפשר לנסות למכור אותו לציבור כמסורת, כערכים, אבל האמת היא פשוטה: זה לא חוק לימוד התורה, זה חוק הקנייה, חוק הקנייה של הליכוד, קנייה פוליטית מבישה לעסקנים חרדים על חשבון מדינת ישראל. כי לימוד התורה אינו בעיה. התורה היא חלק מהזהות היהודית שלנו, התורה היא מקור השראה, ערכים, מוסר, אבל התורה מעולם לא לימדה שיש מי שמקריב את חייו ויש מי שפטור אפילו מהחובה לנסות. התורה לא לימדה שיש אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב'; את זה מלמדת אותנו הממשלה הזאת. בימים שבהם אלפי משפחות חיכו בכל רגע לדפיקה בדלת, בימים שבהם מאות אלפי מילואימניקים עזבו עסקים, לימודים, משפחות, בימים שבהם דור שלם נושא את מדינת ישראל על הכתפיים, אתם מביאים לכנסת חוק שאומר להם: יש מי שמגן על המדינה, ויש מי שמוגן ממנה. איזו בושה. ואיפה הליכוד? איפה מפלגת השלטון? פעם זאת הייתה התנועה הלאומית; היום זו מפלגה שנכנעה לכל גחמה של דרעי, של גפני, של גולדקנופ. פעם הנהיגה, היום היא מבצעת; פעם היא אמרה או דיברה על טובת המדינה, היום היא מדברת על טובת הקואליציה. זאת לא הנהגה, זו הישרדות, וכל אזרח בישראל משלם על כך את המחיר. אני רוצה לשאול את חברי הליכוד שאלה אחת בלבד: כשאתם מבקרים בבסיסי צה"ל, כשאתם לוחצים יד למילואימניקים, כשאתם מחבקים משפחות שכולות, האם אתם מסוגלים להסתכל להם בעיניים ולומר: כן, הצבענו היום כדי שהבן שלכם ישרת והבן של מישהו אחר יהיה פטור? אתם מסוגלים לומר את זה? כי אם לא, אל תצביעו היום על החוק הזה. כי יש הצבעות שנרשמות בפרוטוקול, ויש הצבעות שנרשמות בהיסטוריה, וההיסטוריה הזאת נכתבת עכשיו. ההיסטוריה לא תשכח את היום הזה. היא לא תשכח את מי שבחר בשוויון מול מי שבחר בפוליטיקה מושחתת. אני אומר גם לציבור החרדי: אנחנו לא נגדכם, אנחנו רוצים אתכם איתנו. אנחנו רוצים לראות יותר חרדים בצבא, אנחנו רוצים לראות יותר חרדים בשירות הלאומי, באקדמיה, בהייטק, יותר חרדים בשוק העבודה, יותר שותפות, פחות הפרדה. אבל הממשלה הזאת עושה בדיוק ההפך – היא כולאת דור שלם בתוך פוליטיקה של פחד. היא מספרת לצעירים חרדים שהדרך היחידה לשמור על הזהות שלהם היא לא להשתלב, וזאת טעות, זה שקר, זה עוול גם כלפי הציבור הזה. כי ישראל צריכה היום את כולם, ולא רק במיסים ולא רק בבחירות – גם באחריות, גם בשירות, גם בבניין המדינה. חבריי חברי הכנסת, אפשר להשיג רוב להצבעה המבישה הזאת. אולי גם תצליחו. אפשר להעביר את החוק, אבל אי-אפשר להעביר את תחושת העלבון והכעס שהציבור הישראלי, או חלקים רחבים מאוד בציבור הישראלי, מרגישים היום. אפשר לכפות משמעת קואליציונית, אבל אי-אפשר לכפות אמון. הציבור כבר מבין שהממשלה הזאת הפסיקה להנהיג. היא רק שורדת, והיא שורדת באמצעות ויתור אחרי ויתור, כניעה אחרי כניעה. אבל יש גם חדשות שבקואליציה אולי פחות ישמחו לשמוע. הציבור הישראלי השתנה. אחרי 7 באוקטובר הציבור מבין יותר מתמיד שאין ביטחון בלי שותפות, ואין שותפות בלי אחריות, ואין אחריות בלי שוויון. ולכן התיקון כבר בדרך ולא ניתן לעצור אותו – לא בחוק, לא בהצבעה, לא במשמעת קואליציונית ולא בעוד דיל קואליציוני. כי יש דור חדש, דור חדש של ישראלים, דור שלא מוכן לקבל קומבינות ושחיתות, דור שלא מוכן לקבל אפליה, דור שלא מוכן לוותר על המדינה שלו. הדור הזה מנצח. אנחנו ננצח. אנחנו נחזיר את השוויון, נחזיר את האחריות, נחזיר את המנהיגות, ואנחנו נקים כאן ממשלה שלא נכנעת לשום מגזר אלא מחויבת לכל אזרח, לכל אזרח, לכל הציבור הישראלי. אנחנו נקים ממשלה שמכבדת את לומדי התורה, אבל מכבדת גם את משרתי המילואים ואת לוחמי צה"ל ואת מעמד הביניים הישראלי, שמחזיק את המדינה בחיים גם בשגרה וגם בחירום. אנחנו נקים ממשלה שמאמינה בשותפות ולא בהשתמטות. אנחנו נקים ממשלה שמאחדת את העם במקום לסחור בו. אנחנו נקים ממשלה מתפקדת, ממשלה שתוציא את מדינת ישראל לדרך חדשה. והיום שזה יקרה, היום הזה מתקרב בצעדי ענק. הוא קרוב יותר ממה שאולי נדמה לכם, כי התקווה כבר ניצחה את הפחד, וזה לא היה כזה מזמן, והציבור כבר בחר בדרך אחרת – דרך של אחריות, דרך של שוויון, דרך של ציונות, דרך של אחדות. וביחד, ביחד אנחנו נתקן, אנחנו נשנה את הממשלה, את הרכב הממשלה, אנחנו נשנה את סדרי העדיפויות, אנחנו נשנה את העתיד של הילדים שלנו. בסופו של דבר זאת המטרה שלנו. למה אנחנו כאן? למה אנחנו כאן, בשביל עוד קומבינה? בשביל עוד דיל? אנחנו כאן בשביל הילדים שלנו, בשביל העתיד שלהם, בשביל שתהיה כאן מדינה טובה יותר וצודקת יותר ומשגשגת יותר. זאת הסיבה שאנחנו כאן. ואני חושב שיש פה אנשים שפשוט שכחו למה אנחנו כאן. אז אנחנו נשנה את סדרי העדיפויות ואנחנו נשנה את מה שהממשלה צריכה לעסוק בו כל יום. ולא רק נתקן ביחד – אנחנו נבנה כאן מדינה חזקה יותר וצודקת יותר ומאוחדת יותר. השינוי הזה הוא כבר בדרך, ואנחנו נעשה אותו ביחד. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי, סגן היושב-ראש בפועל.
יעקב מרגי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי הפרוטוקול, כפי שיודעים חבריי, אני בשנה האחרונה כמעט הייתי בתענית דיבור כאן בפודיום. הכנסת הזו לא התברכה בדיונים ענייניים, לצערי הרב. אני אומר את זה בצער. אני חס על כבודה של הכנסת, אבל היום אמרתי: אני אשתתף בחגיגה. עקבתי מקרוב אחרי מבול של מלל על חוק-יסוד: לימוד תורה, אבל לפני שאני אתייחס, אני רוצה מכאן לשלוח חיבוק וחיזוק לכל חיילי צה"ל, לאנשי המילואים, למשפחותיהם, לפצועים, למשפחות השכולות, על תרומתם שלא תסולא בפז. התורה פעמים רבות מלמדת אותנו מה ערכה של מסירות נפש. נחשון בן עמינדב הוא הראשון בכל דבר, הן בקורבנות הנשיאים, הן במסעות – מסירות הנפש עולה על הכול. אבל כן, אני הייתי רוצה לבקש בשם הכנסת הזו – כי אחרים לא עשו את זה – מחילה, סליחה וכפרה מהם, אשר הרבה פעמים אנו נושאים את שמם ואת זכותם ואת קדושתם לשווא, ואני אסביר למה. התורה לא צריכה את חוק-יסוד: לימוד תורה. אזרחי מדינת ישראל לא צריכים את חוק-יסוד: לימוד תורה. התורה התקיימה מאז נתינתה בתקופות קשות, תחת רדיפה. עם ישראל יודע לשמור על התורה והתורה שמרה עליו. החוק הזה שהיום אנו מביאים הוא לא בשביל – לא האברכים, לא בני התורה ולא המפלגות. הוא בא לומר אמירה לקבוצה קטנה וחשובה בחברה הישראלית, שקצת איבדה כנראה את המצפן – אני מקווה שלא את המצפון – חלק משופטי ישראל. החוק הזה היום מובא לא בשביל זכויות כספיות, לא בשביל חוק הגיוס. החוק הזה היום מובא כדי לומר לשופטי ישראל: אנא, תתייחסו קצת למורשת ישראל. בעבר היו שופטים - - -
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מה זה קשור לשופטים?
יעקב מרגי (ש"ס):
גברתי, אני מכבד אותך. אני שנה הייתי בתענית דיבור, לא עניתי ולא התייחסתי להבלים שנאמרו בבית הזה, אז אני מבקש לא להפריע לי. המסר היום הוא לקבוצה משופטי ישראל, ולכן החלטתי – ויפה שעה אחת קודם: קחו את החוק הזה ותחבקו אותו. אומות העולם מסתכלות על המסמך הזה. אתם לא רוצים להסתכל עליו כמסמך קדוש? תסתכלו עליו איך שאתם רוצים, אבל זו מורשתו של העם היהודי. החקיקה היום היא לא בשביל אף אחד חוץ מאשר אליכם, שופטי ישראל, אליכם, כן. בבואכם לדון, תסתכלו על המוסר, על החזון של נביאי ישראל, על הדרך שתורת ישראל מכוונת. הוויכוח על הגיוס, הוויכוח על לומדי התורה, הוא ויכוח לגיטימי, ואסור לשאת את שמם לשווא. בדקות, בשניות שנשארו לי – אני מקווה שיהיו לי השבוע עוד הרבה הזדמנויות לומר, אבל אני אתחיל את זה היום. השבוע אני אסיים – בסוף הקדנציה, כמובן – אבל בדיונים אני אסיים פרק חשוב, פרק חשוב בן 49 שנים. זה התחיל בגיל 17. בגיל 17 הקמתי מרכז קהילתי בשם בית מדרש מעיינות בשכונה ד', ומשם הגעתי לאן שהגעתי. ואני רוצה לומר לכם, בסוף הקדנציה הזו ימלאו לי כ-24 שנים בכנסת – 24 שנים של עשייה, של זכות גדולה שנפלה בחלקי, אחד מתוך 120 במדינת ישראל. כן, אני מייחס חשיבות למושג "כנסת", "כנסת ישראל"; כן, אני מייחס חשיבות רבה למושג "נבחר ציבור". ב-24 שנים ניתנה לי הזכות, בסייעתא דשמיא, לשרת את בניו של הקדוש ברוך הוא באשר הם, ולא משנה אם יש להם כיפה שחורה או כיפה סרוגה או כיפה שקופה או בלי בכלל. זאת הייתה זכות גדולה. אני יוצא עם חזה נפוח. תמיד אפשר היה לעשות יותר, אבל אני יכול לציין הרבה נקודות ציון דרך חשובות, סיפוק מלא, למען ילדי ישראל, מערכת החינוך - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אחרי שנתיים בתענית דיבור אני לא יכול לעצור אותו, אחי.
יעקב מרגי (ש"ס):
אני כבר מסיים. - - שירותי הרווחה. אני לא רוצה ללקט את כל השניות שנתתי לאחרים, אבל בזה אני אסיים, כי גם אני מקפיד על לוחות הזמנים. יהיו עוד הזדמנויות השבוע, יהיו הרבה נאומים. אבל שוב, תודה לבורא עולם, תודה לכל החברים שביחד - -
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
יעקב מרגי (ש"ס):
- - ולמפלגה החשובה שהייתי חבר בה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה על 24 שנות פעילות למען עם ישראל.
ינון אזולאי (ש"ס):
- - - אוהבים אותך, הרב מרגי.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
אוהבים אותך.
יעקב מרגי (ש"ס):
בעבור - - -
ינון אזולאי (ש"ס):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
בבקשה, הודעה למזכירות הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026, שהחזירה הוועדה למיזמים ציבוריים; הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 10), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו נמצאים היום בדיון יסודי, דיון עמוק, דיון רחב על חוק-יסוד: לימוד תורה. נשאלת השאלה – ספר התורה של 3,000 שנה המלווה את עם ישראל לא צריך שספר של חוקים בן 80 שנה ייתן לו אישור. אנחנו לא צריכים אף אחד שיבוא לאשר שהתורה היא חוק-יסוד בדרך חיינו, אותה תורה שמלווה ומאירה את דרכנו. אבל אני חושב שכשאנחנו באים בכנסת ישראל אחרי תקופה לא פשוטה של רדיפה מצד בתי המשפט, תקופה ארוכה – עשרות שנים של חקיקה, של פסקי דין שאנחנו יודעים מראש מה תהיה התוצאה של אותה פסיקה, רדיפה מתמדת אחר פסיקות של התורה, אחר רבני ישראל ואחר הציבור החרדי – והיום כנסת ישראל מתכנסת פה כדי לחוקק בקריאה השלישית את חוק-יסוד: לימוד תורה. עם ישראל אומר, אנחנו אומרים את זה לאומות העולם, אומרים את זה גם לנו בתוך הבית: אנחנו לא רואים לומד תורה כפרזיט, אנחנו לא רואים לומד תורה כמשתמט, אנחנו לא רואים לומד תורה כאדם שבחר בדרך הקלה, אלא ההפך – יש לנו הערכה והוקרה לאדם שבחר בחיים קשים, ללמוד תורה, להתנתק מהנאות העולם הזה, להיות חלק מאותם אנשים שמעבירים את הלפיד ממשה שקיבל תורה מסיני ועד היום הזה. אותה עגלה מלאה, מלאה במצוות, מלאה במסורת במשך אלפי שנים, פגשה הרבה עגלות ריקות מולה, ומעולם העגלה הריקה לא הצליחה לעצור את העגלה המלאה. העגלה המלאה תמיד ידעה לדהור קדימה, בין בעלייה ובין בירידה, כי העגלה הריקה תמיד ידעה לכבד אותה. נתקלנו בעשרות השנים האחרונות בכמה עגלונים של אותה עגלה ריקה שחשבו שהם יודעים לעמוד מול העגלה המלאה ולעצור אותה; יודעים לעמוד מול אותה עגלה מלאה ולחשוב שהריקנות שבאותה עגלה היא בעצם המלא. באנו לומר כאן שאותה עגלה מלאה 3,000 שנה היא אותה עגלה שאנחנו ממשיכים גם בימים אלו. אנחנו עדים לרדיפה מתמדת אחרי לומדי תורה. אנחנו עדים לאמירות חוזרות ונשנות על ידי שופטי בג"ץ, שמעולם לא הבינו את ערך לומד התורה, מעולם לא הבינו מיהו אדם שיושב ולומד תורה, מה התרומה שלו לביטחונה של מדינת ישראל, מה התרומה שלו לכלכלתה של מדינת ישראל, מה התרומה שלו שנהיה עם לא ככל העמים. "הן עם לבדד ישכֹּן" – יש אנשים שרואים את זה כקללה, יש אנשים שרואים את זה כברכה, אבל מה שברור, זה נתון: "עם לבדד ישכֹּן", ובלי התורה ששומרת עלינו, גם הגויים לא יתחשבו בנו. אני רוצה לנצל את הבמה להודות ליושב-ראש הרב אריה דרעי, שלקח על עצמו את החוק הזה מתחילה ועד סוף כדי להביא אותו לקריאה שלישית. כל הדרך אמרו: לא נצליח להביא לזה הסכמות ולא נצליח להביא את זה לחקיקה בקריאה שלישית. אנשים חושבים שזה סך הכול נועד לכותרות. ברוך השם, הגענו היום לקריאה השלישית, ויש פה אמירה מאוד מאוד חשובה. אני קורא גם לחברים באופוזיציה: תבואו לתמוך בהצעת החוק הזאת. אל תיתנו יד למרידה במלכות שמיים. אדם באופוזיציה, כל שכן אדם עם כיפה על הראש, שמתנגד לחוק הזה, מתנגד להיותנו אומה ותורתנו תורה. שמעתי כל מיני נציגים באופוזיציה שאומרים: כשאנחנו נגיע לממשלה, אנחנו נבטל את החוק הזה. אני רוצה להרגיע אותם: אתם לא תגיעו לממשלה. ממשלה שתבוא לשנות את חוק-יסוד: לימוד תורה, אין לה זכות קיום בארץ ישראל. זכות הקיום שלנו כאן היא בזכות התורה, ומי שירים יד על החוק הזה, לא מבין מהי מסורת ישראל. אני קורא עוד פעם לחברי האופוזיציה לגלות אחריות לאומית, היסטורית, ולתמוך בחוק הזה, כי זה כבודה של תורה, ובסוף זה גם כבודה של כנסת ישראל. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש, חמש דקות לרשותך.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
מכובדי היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לחרוג היום ממנהגי ולפנות מעל הדוכן הזה לא אל היושבים במליאה אלא לעשרות אלפי בני הישיבות ואברכי הכוללים, לומדי התורה הקדושה בארץ ישראל. בן ישיבה יקר, אברך יקר, הדקות הבאות מוקדשות לך. אני מדבר אליך, בן הישיבה, שמתחיל את סדר-היום ב-06:30, ואחרי התפילה וארוחת בוקר קצרה הוא רוכן על הגמרא והסטנדר כמעט ברצף עד 23:00; אליך, שמתעלם מראשי הרקע, מסיר מעליך את הבלי העולם הזה וצולל אל ים התלמוד. הניגון שלך, קול התורה שמהדהד בהיכלי הישיבות, הוא הפעימות של הלב היהודי. אני מדבר אליך, אברך, שחי משקלים בודדים עמוק מתחת לקו העוני, אליך ואל בני ביתך, אשת החיל נושאת בעול הבית והפרנסה רק כדי שתוכל להמשיך לכבוש את ספסל בית המדרש; אתם, שמוסרים את נפשכם ללימוד תורה מתוך הדחק – פת במלח ומים במשׂורה – בלי לחפש תהילה, בלי לבקש מחיאות כפיים ובלי שום כבוד מאף אחד מלבד כבודה של תורה. בשלוש השנים האחרונות אתם נתונים למרמס. הפכו אתכם לשק חבטות. קמפיינים אכזריים של הסתה, שיסוי ושנאה הופנו כלפיכם כאילו אתם חלילה הבעיה של המדינה ולא סוד הקיום שלה. מנסים לשבור את רוחכם, רודפים ועוצרים אתכם ברחובות, גוזרים עליכם גזרות כלכליות, הופכים את מי שמחזיקים את העולם למשתמטים. אני יודע כמה זה מעליב לשמוע את חיצי הרעל האלה, דווקא כשאתם אלו שמתפללים ומזילים דמעות יומם וליל על עם ישראל ומצוקתו. אבל אתם לא נשברתם. הקול בבית המדרש רק הולך ומתעצם. האמת היא שאתם לא זקוקים להכרה של הכנסת. התורה הקדושה שרדה אימפריות, מלכויות וגזרות הרבה לפני שהבית הזה הוקם, והיא תתקיים לנצח. לא הכנסת נותנת תוקף לתורה אלא התורה היא זאת שנותנת זכות קיום לעם הזה ולזכותו על ארץ ישראל. אבל בכל זאת קורה היום משהו בכנסת, משהו חריג לתקופה. רוב חברי הכנסת מתייצבים ואומרים בקול צלול: לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי. הכנסת עושה היום חסד עם עצמה ומכירה בכך שהתורה היא זאת ששומרת על העם היהודי מדורי-דורות. לצערנו, לפעמים גם המובן מאליו צריך חיזוק. בדור של בלבול, כשיש מי שמנסים לנתק את האדם ממקור חיותו, החוק הזה אומר לכל אברך ובן ישיבה: אתה, שיושב ולומד, עושה את המעשה הערכי והחשוב ביותר לנצח ישראל. לאלה באופוזיציה שמתכוונים להצביע נגד החוק הזה, אני אומר לכם: תתביישו. השנאה מעוורת את עיניכם. אפילו הוועדה המקצועית של הצבא, ועדת שקדי, שהוקמה אחרי אסון הטבח הנורא בשמחת תורה, אומרת את המובן מאליו, ואני מצטט: "שמירה על ערכי הליבה של העולם החרדי – שומרים על לומדי תורה ש'תורתם אומנותם' (לומדים שלושה סדרים ביום)". אלה דברים שהאלוף שקדי כתב חצי שנה אחרי שמחת תורה תשפ"ד. מה שהצבא מבין מתוך צורך קיומי ואמיתי – אתם, הפוליטיקאים הזולים, מסרבים להבין מתוך פופוליזם זול. אתם מצביעים היום לא נגד הקואליציה, אתם מצביעים נגד התורה הקדושה. בוז לכם.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת משה אבוטבול. כן, חמש דקות לרשותך.
משה אבוטבול (ש"ס):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבוקר דיברו ברשת על הכוס של יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן, הכוס שהרעישה את הרשת כי כתוב עליה: היועצת המשפטית ניתנת להדחה. הוא מאמין בזה, הוא חי את זה, הוא נושם את זה, הוא קם בבוקר על זה, וכך גם במהלך כל היום. הייתי איתו בוועדות, עקבתי אחריו בדיונים. אי-אפשר להסיח את דעתו מהמטרה המוצהרת שלו. חז"ל אמרו: אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו – כך בעירובין דף ס"ה. ואכן, זו הכוס של חבר הכנסת רוטמן, ידידי. לנו, לעם היהודי, הדבק בתורה, לנו יש כוס אחרת: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא", כדברי דוד המלך בתהילים קט"ז פסוק ג'. לפני כמה ימים, לרגל ההילולה של מורנו ורבנו אור החיים הקדוש, זכותו יגן עלינו, אמן, חולקה כוס מיוחדת במינה שעליה נכתבו המילים העוצמתיות של אור החיים הקדוש, שכתב בספרו: "שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא ייחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם". אחרי מילים כל כך חזקות, כמה חיוור החוק שאנחנו מדברים עליו, חוק לומדי התורה, לעומת האמת הגדולה והענקית של לימוד התורה, של התורה ולומדיה, שאכן, בזכותם העולם קיים. כפי שמופיע במדרש: בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, אמר הקדוש ברוך הוא: בזכות התורה ולומדיה יינצל העולם כולו ובזכות שושנה זו יינצל כל הפרדס. כן, בזכות התורה הקדושה כל העולם – לא רק מדינת ישראל – כל העולם כדאי הוא לקדוש ברוך הוא בזכות אותם לומדי התורה האלה, שלצערנו, מרבית יושבי הבית הזה לא מכירים אותם ולא מעריכים אותם, את תורתם ואת תרומתם לקיום העולם. איך יבינו אם לא יטעמו את הטעם הנפלא של התורה? כל היום חשיבתם היא נגד לומדי התורה, מנגחים אותם, וכבר חז"ל אמרו במסכת סנהדרין דף צ"ט, שמי שקורא ואומר: "מאי אהנו לן רבנן?", כלומר מה מועילים לנו רבנן בלימודם, הרי הוא מגלה פנים בתורה, וזה נחשב כדברי כפירה, ואין צורך להזכיר מה הפסדו לעולם שכולו טוב. כי כל לימודם של בני התורה הוא בעיקר לעולם כולו, לשמירה ולהגנה של כלל היקום. זה כוח התורה וזה כוח לומדיה. לכן חייבים אנו להוקיר, לכבד ולרומם את בני התורה היקרים, שבלימודם הם-הם הדלק והבנזין לכל העם, ובפרט לאותם אחים יקרים, חיילינו העומדים בחזית. לימוד התורה של אותם בני הישיבות והאברכים הוא זה שמזינים את מערכות הצבא. כן, זה הקול שלי, זו האמונה שלי ושל חבריי, של תנועת ש"ס ובפרט יושב-ראש תנועתנו הרב אריה דרעי, שלוחם של מועצת חכמי התורה: לפעול יום-יום למען לומדי התורה, לחזקם בכל דרך אפשרית. אני רק רוצה לבוא ולומר: רבותיי, חבל מאוד. מבחינתנו אנחנו כואבים את אלה שלא מכירים את נועם דרכם של בני התורה הנפלאים. מדובר במוח חד של היושבים ולומדים תורה. כמה הם מוסרים נפש בתנאים כלכליים עלובים ביותר, העיקר לשאת את התואר של בן תורה וישיבה. הם מוותרים על הרבה דברים, העיקר לשבת וללמוד, לפעמים שעות רבות. זה המקום להכיר להם תודה וברכה, זה המקום לחזק אותם. החוק הזה הוא סמלי מאוד, אבל אם אנחנו רוצים, אנחנו חייבים תמיד לזכור את דבריו של אור החיים הקדוש, שאמר את מה שאמרתי, שאם בני אדם היו יודעים מהי התורה ומהו כוחה של התורה, היו מתלהטים אחריה. כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת אוריאל בוסו. חמש דקות לרשותך, בבקשה.
אוריאל בוסו (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום כנסת ישראל תצביע על חוק כל כך מוצדק, שרשום על המסך, חוק-יסוד: לימוד תורה. בכנסת ישראל, כנסת היהודים של העם היהודי, כשמעבירים חוק, החשיבות שלו היא מכמה היבטים: במדינה שהגיעה לנו מכוח מתן התורה וזו מדינת היהודים, כפי שמופיע במגילת העצמאות, מדינה יהודית ודמוקרטית. וערך יהודי הוא חוק-יסוד: לימוד תורה, שלראשונה, גם אם לא חשבנו שנצטרך להגיע למצב הזה – אבל צריך לזכור, אין חוק שמוגדר כחוק שוויון, אבל במהלך השנים בג"ץ ובתי המשפט לקחו את ערך השוויון כחקיקה עליונה, והשאירו בצד את מה שלא נראה כשוויון, ולכן נזקקנו לכך. אז חוק-יסוד: לימוד תורה, יש לו שתי מטרות: קודם כול, בהיבט ההצהרתי, כל לומדי התורה, כל בני הישיבות, שכבודם ודמם וכל הליכותיהם נרמסו בשנתיים האחרונות ללא הרף – בדיוק שמים אותם במקום הנכון, בלי לזלזל בשום דבר אחר. תמיד כשאומרים על א', שואלים: אבל מה עם ב'? אין לזה שום קשר. כל אחד, בערך הנכון שלו ובקונטקסט הנכון, צריך לקבל את המקום שלו כאן במדינת ישראל. ובוודאי שלימוד תורה הוא ערך עליון. אז בצד ההצהרתי, וכמובן בצד המשפטי, פעם אחר פעם בתי המשפט פסלו חוקים, כמו חוק טל, חוק גיוס כזה או אחר, פסלו אותם בשם ערך השוויון. כעת בכל דיון שיהיה לבית המשפט, ברגע אחד שירצה לדחוק את הכול, הוא יצטרך להתחשב לחלוטין בחוק כל כך חשוב, שנקרא חוק-יסוד: לימוד תורה, כשאתה שם אותו כערך אמיתי, ערך משמעותי במדינת ישראל, ערך יסוד. שמעתי בדיונים האחרונים חלק מהשופטים, שופטי העליון, שאמרו: לא, אל תגידו לנו: אל תדונו בחוקי-יסוד; אנחנו יכולים לדון בכל דבר. איך זה נראה פתאום פשוט לבית המשפט העליון לומר בצורה ברורה ובוטה: אני אחליט במה אני נוגע, במה אני לא נוגע; איזה חוק נקרא חוק-יסוד; איפה יש פסקת התגברות ואיפה אין. אני לא מדבר רק על החוק הזה. חוקים שהקואליציה כאן העבירה במהלך הארבע השנים האחרונות נשלחו פעם אחר פעם בהינף יד למגרסה על ידי בית המשפט. צריך לזכור שחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהועבר באישון ליל ב-30 ומשהו קולות, עליו מתבססת כל כך הרבה חקיקה, כל כך הרבה דרישות לדברים שאף אחד לא מצליח להבין, והם יסודות שרומסים חקיקה של הכנסת – לעומת החוק הזה, שעבר בקריאה ראשונה ביותר מ-60 קולות, ואני מאמין שגם בקריאה השנייה והשלישית יעבור ביותר מ-60 קולות. בית המשפט לא יוכל לזרוק למגרסה פעם אחר פעם את עבודת הכנסת ואת ההחלטה של העם ששולח את נבחרי הציבור, שעושים פה עבודה, עבודה מקצועית, עבודה חקיקתית, לשים את שלוש הרשויות לפחות באותו מקום, לפחות: הרשות השופטת, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. לכן אני חושב שדווקא בימים הללו, ימי בין המצרים, ערב ראש חודש אב – בית המקדש הראשון נחרב על כל העבירות שבתורה: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, ולאחר 70 שנה הוא נבנה. בית המקדש השני, שנחרב על שנאת חינם – עד היום אנחנו לא מצליחים לבנות אותו, כי נבנה אותו רק באהבת חינם. לכן דווקא אמירה כזאת היא אמירה מסנגרת על העם היהודי, על עם ישראל. ואני מאמין שישנם עוד חברי כנסת שבתוך-תוכם – ואני גם יודע – שבתוך-תוכם יודעים שצריך לשים את היסוד הזה ואת הערך הזה במקום נכון, אבל עושים את ההפך בגלל צרכים קואליציוניים. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת יוסף טייב, בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך.
יוסף טייב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בתקופה האחרונה ישנם רבים בבית הזה ובתקשורת שדואגים להאשים אותנו ואת הציבור שאנו מייצגים בהאשמות קשות, רוויות פטרונות ויהירות, כאילו איננו כואבים את כאב השכול, כאילו איננו כואבים ומוקירים את לוחמי צה"ל הגיבורים, המוסרים נפשם בחזית. למטיפים הללו אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, בצורה ברורה: אל תטיפו לנו מוסר על שירות, על הקרבה ועל אהבת המדינה. ארבעה מאחיי עדיין משרתים בצה"ל. אני שירתי בצה"ל כקרבי. משפחתי וחבריי הקרובים משלמים יום-יום את מחירה של המלחמה. השתתפתי בעשרות לוויות, ניחומי אבלים של לוחמים, ולצערי, את חלקם גם הכרתי אישית. ההערכה שלי ושל הציבור שאני מייצג לחיילי צה"ל, למשרתי המילואים, למשפחות השכולות, לפצועי צה"ל, להלומי קרב, היא בלתי ניתנת לערעור. ודווקא מהמקום הזה, כמי שמכיר את מחיר המלחמה ואת משמעות ההקרבה, אני עומד כאן היום ואומר בקול ברור שלא משתמע לשתי פנים: אני תומך בחוק-יסוד: לימוד התורה. הצעת חוק-היסוד שלפנינו מבקשת להעניק הכרה חוקתית לערך לימוד התורה, ערך יסוד במורשתו של העם היהודי, כי מדינת ישראל כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בלימוד התורה. אין זו אמירה חדשה, אדוני היושב-ראש. זו האמת שליוותה את עם ישראל במשך אלפי שנים, מאז מעמד הר סיני. במשך אלפי שנים, למרות גזרות, רדיפות, פוגרומים, שואה, יהודים מסרו את נפשם כדי שלא תשתכח תורה מישראל. בזכות אותה מסירות נפש השתמרה הזהות היהודית לאורך הדורות, ובזכותה אנו עומדים כאן היום במדינה יהודית וריבונית. ואני שואל: מהי זכות הקיום שלנו כאן בארץ ישראל בלי לימוד תורה? מה שמר על העם היהודי במשך אלפי שנות גלות? אז לא הייתה ריבונות, לא היה צבא, לא היו מוסדות שלטון. הייתה לנו תורה. היא הייתה ועודה עמוד האש שהאיר את דרכנו, והיא שהחזירה אותנו לארצנו. יש מי שמנסים לצייר את הדיון הזה כמאבק בין לומדי תורה לבין משרתי צה"ל וכוחות הביטחון. זו איננה אמת, ואסור שניתן לשקר הזה להשתרש. אנחנו מוקירים, מעריכים, מצדיעים לכל חייל, לכל לוחם, לכל איש מילואים. בזכותם אנו חיים כאן בביטחון. בזכותם עולם התורה הולך ומשגשג. אין אדם הגון שיכול לחלוק על כך. אבל באותה נשימה, אנחנו אומרים דבר פשוט: אזרחי ישראל, במדינת היהודים יש מקום להכרה בתרומתם הייחודית של אלו שמקדישים את חייהם ללימוד תורה, לשימור הזהות היהודית ולהעברת מורשת ישראל לדורות הבאים. לימוד תורה איננו תחביב; לימוד תורה הוא אחד מיסודות קיומם של העם היהודי ושל מדינת ישראל. במשך דורות רבים ראו בלימוד התורה את הכוח הרוחני שמלווה את האומה בשעותיה הקשות. במדינת היהודים יש מקום להוקיר גם את מי שמגן על גבולותיה וגם את מי שמקדיש את חייו לשימור מורשתה ורוחה ששומרת על חיילינו. לצערי, בבית הזה יש מי שכל פעם שמוזכרות המילים "לימוד תורה", מאבדים את שיקול הדעת. במקום לנהל דיון ענייני הם בוחרים להסית, לפלג, להפוך את לומדי התורה לשק חבטות של הפוליטיקה הישראלית. ואני אומר כאן: לא עוד. אני אומר כאן באופן ברור: אנחנו לא נירתע. ככל שינסו לפגוע בעולם התורה, ככל שינסו לערער על מקומם של בני הישיבות והכוללים, כך נעמוד ביתר שאת כחומה בצורה להגנתם. כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, 15 דקות.
נעמה לזימי (העבודה):
נקבע תאריך לבחירות, 20 ו-7 באוקטובר. 20 ו-7 באוקטובר – על זה הבחירות: 27 באוקטובר וטבח 7 באוקטובר; 27 באוקטובר ומימון חמאס במזוודות של דולרים במזומן; 27 באוקטובר והסוכנים הקטרים בלשכת ראש הממשלה; 27 באוקטובר והשתמטות ממוסדת בזמן מלחמה; 27 באוקטובר והשחיתות פושה בכל מקום פה; 27 באוקטובר והג'ובים והקומבינות והספסור במשאבי ציבור; 27 באוקטובר והפיכה משטרית על סטרואידים, כי מנצלים את האסון; 27 באוקטובר – ריסוק מערכות השלטון והחוק; 27 באוקטובר – הפקרות הצפון, סורוקה, הנגב וכל מי שנפגעו, אלא אם כן הם חברים שלכם; 27 באוקטובר – ועדת חקירה פוליטית שתוציא את נתניהו מהאחריות שמרוחה על מצחו ככתם שלעולם לא ירד; 27 באוקטובר – הרצח והפשיעה, כי הכול פה התייקר ורק החיים נהיו יותר ויותר זולים. 27 באוקטובר – אנחנו נשלח אתכם הביתה; 27 באוקטובר – מהפך; 27 באוקטובר – ישראל היהודית והדמוקרטית, השוויונית והליברלית, תנצח את מחריביה מבפנים ומבחוץ; 27 באוקטובר – התקווה תנצח. אנחנו התרענו, אמרנו וידענו שהמינוי של דוד זיני הוא מינוי שנולד בחטא של נאשם בפלילים שחשוד בפרשות ביטחוניות ברף הגבוה ביותר ושזה מינוי לא ראוי – מינוי שנעשה בחטף, שלא לפי פרוטוקול, בדיוק כמו שנתניהו אוהב, כי הוא לא אוהב פרוטוקול, לא אוהב חוק ולא אוהב לציית לכללים ונוהגים; מבחינתו הם הפרעה. זיני, מה שנקרא, מממש את התחזית. הוא החליט לפתוח היום מחדש את העמדה של שב"כ, בניגוד לעמדת גורמי המקצוע בשב"כ, ולהכשיר כהניסטים תומכי טרור ולאפשר להם להיכנס לכנסת. ראש המשטרה החשאית בישראל. בדיוק מה שאמרנו שיקרה. זה הרי היה ברור מההתחלה. כולנו יודעים מאיפה הוא בא, מה בדיוק הכשרתם, מה בדיוק נרמלתם, מה בדיוק אפשרתם – ואני אומרת את זה לכל שאר האנשים באופוזיציה. אמרנו את זה, והכתובת הייתה על הקיר, הייתה על הקיר באורות ניאון. משפחת זיני נטועה עמוק בחוגי ישיבת הר המור ובחצרו של הרב צבי טאו, הקיצוני ברבני ישיבות הקו ומנהיג מפלגת נעם. קיצוניים חרד"ליים – מה לעשות? זה מה שהוא – לא כפופים לחוק, מבחינתם, רק לתפיסות הקיצוניות שלהם נגד נשים, נגד להט"ב, נגד ליברליות. "משיחיים אנו כולנו", אמר זיני. המשיחיות האקטיביסטית היא לא המשיחיות היהודית הקלאסית, הלגיטימית, היא משיחיות לאומנית מסוכנת. בזה דוגל דוד זיני. הוא הזרוע הביטחונית של ההפיכה המשטרית, ואנחנו מזהירים גם כאן מטוהר הבחירות וממה שיתחולל. הרי למה הוא הסכים לקחת את התפקיד? לא כי הוא ממלכתי – וגם הוא אמר, לא אני: לא כי הוא הכי מתאים – הוא לא היה מתקבל בכלל לעבוד בשב"כ – אלא כי הוא הכי נאמן לדרג הפוליטי, לטענתו ולאמירתו; הכי נאמן לנאשם שראיין אותו במושב האחורי של האוטו, אותו נאשם שלא רצה אותו כמזכיר הצבאי שלו כי הוא קיצוני מדי, אבל כראש שב"כ – פתאום הוא רוצה. אמר דוד זיני: המערכת המשפטית היא דיקטטורה ששולטת בכל המדינה. רק על זה צריך לפסול אותו מלכהן בתפקידו. זיני מפרק באופן שיטתי את מנגנוני הביקורת הפנימיים של השב"כ. נתק והחרמה - - -
ארז מלול (ש"ס):
את פוגעת בביטחון המדינה.
נעמה לזימי (העבודה):
אתה מעודד עכשיו השתמטות, אל תדבר איתי על ביטחון המדינה. אתה מעודד השתמטות. אני לא פוגעת, אתם פוגעים בביטחון המדינה.
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת מלול.
נעמה לזימי (העבודה):
אתם פוגעים בביטחון המדינה. בן אדם שפועל לנתק והחרמה של הייעוץ המשפטי – לשכת ראש השב"כ ממדרת את היועץ המשפטי של השירות מהחלטות ומדיונים מקצועיים הנוגעים לפעילות שב"כ והחלטות. זיני וסביבתו הגדירו את הייעוץ המשפטי "גורם מפריע", אבל חובת הליווי המשפטי של פעילות השירות איננה המלצה, היא תנאי לחוקיות פעולתו של ארגון המחזיק בסמכויות החודרניות ביותר במדינה. זאת, למשל, פגיעה בביטחון ישראל, ארז מלול. לא ההשתמטות שאתה מעביר כאן. הבנת? השתקה של גורמים מקצועיים – באפריל 2026 פורסם כי אנשי המקצוע בשירות התנגדו להצעת החוק שתחייב את היועצת המשפטית לממשלה לעבור בדיקת פוליגרף בידי שב"כ, וכי ראש השירות הנחה אותם לשתוק ולא להציג את עמדתם. כנ"ל, דרישה לחשיפת העותרים – באפריל 2026 פורסם כי ראש השב"כ דרש לקבל רשימה חסויה של בכירי שב"כ לשעבר שעתרו נגד מינויו, דרישה שיש בה אפקט מצנן מובהק על זכות הפנייה לערכאות ורדיפה פוליטית. שמעתם על זה משהו? אני יכולה לספר לך על זה משהו. שימוש בנכסי השב"כ לקידום עמדות אישיות ופגיעה במרקם הפנימי של הארגון – החל מאיגרת רעיית ראש השירות, שאני לא מבינה איך היא הגיעה לאנשי השירות ובשם מה, ועוד – היא פנתה לנשות העובדים דרך מערכות המייל הארגוניות, תוך התעלמות מהעובדות ומהמנהלות, המהוות יותר משליש מהארגון. הדבר הזה הוא לא אמיתי.
ארז מלול (ש"ס):
את מסכנת חיי בני אדם - - -
נעמה לזימי (העבודה):
אתה תקשיב - - -
ארז מלול (ש"ס):
תגידי, מה, את עובדת אצל האחים המוסלמים? מה זה? לא, יש גם קווים אדומים.
נעמה לזימי (העבודה):
ארז מלול, אני יודעת שאתה רגיל להביא מעטפות של דרעי. פה אנחנו לא מעבירים שליחויות לדרעי, ארז מלול, פה אנחנו אומרים אמת. פה אנחנו מדברים על מה שקורה.
ארז מלול (ש"ס):
יש קווים אדומים. יש קווים אדומים. את מסכנת חיי בני אדם. את מסכנת חיי בני אדם. את פוגעת בשירות הביטחון. יש קווים אדומים. די, די, כמה אפשר לפגוע בביטחון המדינה?
נעמה לזימי (העבודה):
אתה תחזור, אתה שליח של דרעי. ואל תטיף לי, שמעת? פירוק פינת הנצחה לנופלי 7 באוקטובר – גם זה בסדר בעיניך? תענה. למה אתה לא עונה? למה אתה לא עונה?
ארז מלול (ש"ס):
לא עובד ציבור. לא יודע, את יכולה לבקר הכול – לא עובד ציבור. לא בפופוליזם.
נעמה לזימי (העבודה):
מה אתה אומר? ראינו. פירוק פינת ההנצחה לנופלי 7 באוקטובר של השירות הכללי, זה לגיטימי בעיניך, ארז מלול? למה אתה שותק? צבועים. מה עוד אמר זיני בנימוק לפירוק פינת ההנצחה לנופלי 7 באוקטובר? לא צריך לראות את המחדל מול העיניים בכל יום. הפינה משקפת תבוסתנות. תגיד לי, זה יהודי להעלים את הזיכרון? כן? שכחתם מה זה להיות יהודים. שמעת? גם איפוס תקציב התא הגאה וביטול פעילות חודש הגאווה בארגון, גם זה חלק מהחרבת הערכים הליברליים שלנו. אני גאה להיות במדינה פלורליסטית, הומניסטית, שוחרת ערכים ליברליים. אתם בזים לזה, אבל זאת ישראל. אז תגיד שאתה לא רוצה את ישראל. לפחות תהיה כן, ארז מלול, אל תהיה פה פרוקסי של השתמטות.
ארז מלול (ש"ס):
לכי לאחים המוסלמים, שם הם מתגייסים כולם.
נעמה לזימי (העבודה):
וואו, איך פגעת בי. זרקת סתם הסתה.
ארז מלול (ש"ס):
את האחרונה שיכולה להטיף לנו. את האחרונה שיכולה - - -
נעמה לזימי (העבודה):
סתם הסתה. לך תחלק מעטפות של דרעי. נו, לך תחלק מעטפות של דרעי, ארז מלול. אבל למה אתה כאן?
ארז מלול (ש"ס):
לכי לאחים המוסלמים. את האחרונה, האחרונה, שאני יכול לשמוע ממך - - -
נעמה לזימי (העבודה):
אני רוצה לשמוע ממך על פירוק פינת ההנצחה.
ארז מלול (ש"ס):
חיילים רוצחים ילדים לארוחת בוקר.
נעמה לזימי (העבודה):
אני מוציאה אתכם מדעתכם כי אני זוכרת טוב מאוד מה הערכים ההומניסטיים שלנו ומה היהדות שלנו.
ארז מלול (ש"ס):
אין לך זכות. את - -
היו"ר יעקב מרגי:
ארז מלול, תודה.
נעמה לזימי (העבודה):
אתם שכחתם מה זה להיות יהודים.
ארז מלול (ש"ס):
- - מסיתה את החיילים.
נעמה לזימי (העבודה):
אתם מחוקקים השתמטות. אתה אומר חיילים? תתבייש.
ארז מלול (ש"ס):
את אומרת שהם רוצחים. את אומרת שהם רוצחים.
נעמה לזימי (העבודה):
איזו חוצפה. איזו חוצפה. תתבייש לך, חתיכת מעודד השתמטות מטיף לי על חיילים.
ארז מלול (ש"ס):
את ברחוב? מה זה "חתיכת"? מה, את ברחוב?
נעמה לזימי (העבודה):
דוד זיני, אתה צריך להתחלף. אותך אנחנו נחליף. שמעת, ארז? שמעת? אתה יודע שאני צודקת.
ארז מלול (ש"ס):
- - -
נעמה לזימי (העבודה):
אתה יודע שאני צודקת. אתה יודע שהמהפך יבוא, בגלל זה אתה עצבני. הקומבינה שלכם והתפיסה שלכם נגמרות, ארז. נגמרות.
ארז מלול (ש"ס):
אני לא מפחד משום מהפך - - -
נעמה לזימי (העבודה):
הקומבינה נגמרת, ארז. אבל אם כבר, את הדברים האחרונים שיש לי לומר אני אקדיש להסתה. שלום, ארז, זאת אני שסימנו לה מטרה על הגב. תסתכל עליי. אותי ניסו לחקור ולתפור לי תיק על הפגנות להצלת החטופים והחטופות. אני זוכרת מה זה "לא תעמוד על דם רעך" ופדיון שבויים, לא אתה, ואני לא נרתעת. ארז, עליי יריב לוין אמר: ההגנה שאת נהנית ממנה תיגמר, אנחנו בדרך לשם. אני לא מאיים, אני מודיע. עליי פינדרוס אמר לירות במפגינים ברגליים ולהתחיל בי, בי הוא אמר להתחיל. עליי ואטורי אמר: גרועה מהחמאס. המממן של החמאס זה בסדר, המזוודות של דולרים זה בסדר, סוכנים קטריים זה בסדר; להתנגד לנתניהו – חמאס. צבועים. בערוץ 14 – תשמע, ארז – היום בשידור עליי: יודנראט, אוטו- אנטישמית, חומר אנושי שצריך למשול עליו, למשול עליו בכל מחיר. זה הרעל היום-יומי שיוצא משופרות התעמולה והפרוקסי של נתניהו והשלטון. זה מה שאתם עושים נגדי, אבל לא רק נגדי – נגד כל המפגינים והמפגינות, הפעילים והפעילות. אתם, אתם מזמינים את הרצח הפוליטי הבא. אתם מזמינים אותו. אתם שמים מטרה על הגב של מתנגדי שלטון, ועוד מתקרבנים, ועוד מדברים בשם היהדות. איזה אלוהים יש בך, תגיד לי? כי אתה מתפלל? בגלל זה יש בך אלוהים? לא, ממש לא. ממש לא. שכחתם ממש ממש מה זה מוסר יהודי. לא תטיפו לנו דבר אחד, אנחנו, שנלחמנו לא להקריב את האחים והאחיות שלנו. כשהם נרצחו כששתקת אתה – אתה שתקת ואתה שתקת – לא תטיפו לנו, שמעת? אתם עכשיו מחוקקים מעמד מיוחד למשתמטים ואתה מטיף לנו? אתה אוהב ישראל? אתם בזים למדינה. אתם מעדיפים ג'ובים מאשר את ישראל, מעדיפים לבזוז מאשר את המדינה. הימים האלה נגמרו. אני לא יודעת אם אתה לא רואה, אבל הציבור התעורר, ארז מלול. התעורר כל כך. לא תעבדו עלינו, לא תאשימו באנטישמיות, לא תאשימו בטרור, לא תגידו דברים מסיתים ונשתוק. אנחנו רואים לכם, ובסוף אתם צריכים להסתכל במראה על עצמכם, על עצמכם, תומכים במממן החמאס, בלשכת סוכנים קטריים, השתמטות ממוסדת. הפקרתם חטופים להירצח. אתה מסתכל על עצמך במראה, ארז, ואתה משליך עליי, הבנת? זאת האמת, זאת האמת, ארז מלול. אני מסתכלת גם עליך, יעקב מרגי. גם עליך. כל מה שקורה כאן הוא גם עליכם, הוא לא רק על נתניהו. דבר אחר דבר שקורה כאן. אתם אולי מסבירים לכם שיש כמה רבנים שתומכים בהשתמטות הזאת, אבל אין בה שום מוסר, שום אנושיות. הכול ייעלם ביום שאחרי, והכתם – על כל אחד ואחת מכם. הכתם לא יישכח, וההיסטוריה תכתוב.
ארז מלול (ש"ס):
- - - יאיר גולן?
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
נעמה לזימי (העבודה):
ההיסטוריה תכתוב. של נעליך כשאתה מדבר על גיבור ישראל יאיר גולן. 40 שנה בצבא וחמשת בניו שירתו, לא השתמטו, ארז, לא השתמטו.
ארז מלול (ש"ס):
- - - אמר שאין קשר בין הראש לפה - - - על זה.
היו"ר יעקב מרגי:
ארז מלול, תודה.
נעמה לזימי (העבודה):
אתה מסתכל עליו ומתבייש, כי הוא הציל חיים, ואתם הקרבתם חיים. הוא הציל חיים ואתם הקרבתם, אז - - - ארז מלול.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נא לסיים. נא לסיים.
נעמה לזימי (העבודה):
וזאת האמת.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. יעלה ויבוא חבר הכנסת ארז מלול. ברוך השם, הסתיימו 15 דקות של הסתה פרועה, הסתה פרועה שמתלוננת על הסתה. בבקשה.
ארז מלול (ש"ס):
כן, כל הנאום שלה אנטישמיות אחת גדולה.
נעמה לזימי (העבודה):
אני מקריאה את מה שאמרו לי ואתה אומר "הסתה"? תתבייש לך, מרגי, גם אתה.
היו"ר יעקב מרגי:
חמש דקות לרשותך, אדוני.
ארז מלול (ש"ס):
ככה לא מדברים ליושב-ראש הכנסת.
נעמה לזימי (העבודה):
עולב-עולבים, זה מה - - -
ארז מלול (ש"ס):
איבדתם את זה. איבדתם את זה.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה.
ארז מלול (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בואו נעלה קצת את הרמה בפרלמנט זה.
משה אבוטבול (ש"ס):
- - - שירת הברבור. עוד מעט הביתה היא הולכת.
ארז מלול (ש"ס):
לפני יותר מ-1,000 שנים רב סעדיה גאון ניסח משפט שמסביר אולי טוב מכל דבר אחר את סוד קיומו של העם היהודי: אין אומתנו אומה אלא בתורותיה. אני חוזר: אין אומתנו אומה אלא בתורותיה. לאורך אלפי שנות גלות, כשלא הייתה לנו מדינה, לא היה לנו צבא, לא הייתה לנו ריבונות, מה ששמר על העם היהודי היה התורה, ומה ששמר על התורה היה לומדיה. לכן אני עומד כאן היום כדי לדבר על חשיבות חוק-יסוד: לימוד התורה. החוק הזה אינו יוצר ערך חדש; הוא מעגן בחוק-יסוד את מה שהיה ברור לעם ישראל במשך דורות: לימוד תורה הוא הערך של היסוד של העם היהודי, ומי שמקדיש את חייו ללימודה, תורם תרומה ייחודית ומשמעותית למדינת ישראל ולעם היהודי כולו. חבריי חברי הכנסת, יש מי שמנסים להציג את הסוגיה הזו כוויכוח פוליטי של השנים האחרונות, אבל האמת הפוכה לחלוטין. עוד מראשית הציונות הבינו גם מנהיגים שלא היו שומרי תורה ומצוות כי בלי התורה אין הצדקה לקיומו של הבית הלאומי. ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, אמר בפני ועדת פיל בשנת 1936 דברים שנחרטו בזיכרון הלאומי. כשהניף את ספר התנ"ך, הוא הסביר שהספר הזה שימר את הזיכרון הלאומי של העם היהודי במשך אלפי שנים. בן-גוריון הבין מה שפה לא מבינים היום – שצבא מגן על גבולות המדינה, אבל התורה היא ששומרת על זהותה. לכן, גם לאחר השואה, כאשר עולם הישיבות חרב באירופה, הוא קיבל את ההחלטה לשמר את גרעין לומדי התורה ולהחיות את עולם הישיבות, והוא ראה בכך אינטרס לאומי, ולא מגזרי. גם ראש הממשלה מנחם בגין ראה בתורה נכס לאומי מהמעלה הראשונה. בעיניו התורה לא הייתה עניין פרטי של ציבור כזה או אחר; היא הייתה היסוד שעליו נשענת הזהות היהודית של מדינת ישראל. חבריי חברי הכנסת, דווקא בתקופה שהעולם משתנה – בינה מלאכותית, אנשים הפסיקו לחשוב, הפסיקו לקרוא, עוד מעט הם לא יוכלו לדבר, והכול עושים במקומם – בלימוד התורה זה בדיוק ההפך. לימוד תורה – מי כמוך יודע, היושב-ראש – דורש עמל, חשיבה, זיכרון, עיון, עמקות. כל הדברים האלה, אם לא יהיה עולם הישיבות, אם לא יהיו בני תורה, מי ישמור את זה? מי יסגל את המחשבה הזאת? לא במקרה אנשי רוח גם מחוץ לעולם הדתי מזהים כיום את הערך הייחודי של עולם הישיבות כמקום שבו נשמרת תרבות של לימוד עמוק, של קריאה, של מחשבה עצמאית. כמו שהתנא אומר: הפוך בה והפוך בה דכולא בה. מעבר לכל אלה, מדובר גם בשאלה משפטית וחוקתית. במשך שנים הוסדר הנושא באמצעות חקיקה רגילה. בית המשפט בחן את ההסדרים מתוך מערכת האיזונים של החוק הקיים, ובמוקד עמד בעיקר עקרון השוויון. דרך אגב, באמרת אגב, אין חוק-יסוד לזכות השוויון. בג"ץ קבע את זכות השוויון כנגזרת מחוק כבוד האדם וחירותו. הצעת חוק-היסוד הזאת – אני רוצה להיות ברור – לא מבטלת את עקרון השוויון, היא מוסיפה למשוואה ערך חוקתי נוסף – היא קובעת שלימוד תורה הוא ערך יסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית. זהו בדיוק תפקידו של חוק-יסוד – לקבוע מהם ערכי היסוד של המדינה ולהנחות את רשויות השלטון ואת בתי המשפט כיצד לאזן ביניהם. במשפט החוקתי אין זכויות מוחלטות, אין ערך אחד שמבטל את כל הערכים האחרים. יש איזון, והאיזון הזה מחייב להכיר גם בחשיבות החוקתית של לימוד התורה. חוק-יסוד זה מבקש להגן על אחד היסודות שעליהם קמה מדינת ישראל כמדינה יהודית. לסיכום, אני רוצה להגיד: השאלה איננה רק מה יקרה בשנים הקרובות ומה יקרה עם החוק, השאלה היא איזו מדינה אנחנו מבקשים להוריש לילדינו ולנכדינו. האם מדינת ישראל תהיה רק מדינה שבה מדברים עברית, או שהיא תמשיך להיות מדינת הלאום של העם היהודי, מדינה שמכירה בכך שהתורה היא חלק בלתי נפרד מזהותה? חוק-היסוד הזה נותן תשובה ברורה. הוא מבטא את ההכרה שלימוד התורה אינו רק עניינו של ציבור מסוים – הוא נכס לאומי של כל העם היהודי כולו. אדוני היושב-ראש, אסיים בפסוק של החכם מכל אדם, שלמה המלך, במשלי: "באין חזון יִפָּרע עם ושֹׁמר תורה אשרֵהו". זה חוק שנוגע בזהותה של מדינת ישראל לדורות.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
ארז מלול (ש"ס):
אני מבקש מחבריי חברי הכנסת להתעשת, להתעלם מכל רקע הבחירות, רעשים פוליטיים, במיוחד גם בצד הימני של המפה – הוא נמצא פה, אז אני מתכוון גם אליו, בלי להזכיר את שמו – למען התורה, לכבוד התורה, לתמוך בחוק, ובעזרת השם, התורה תגן על עם ישראל. אמן.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. בבקשה, גברתי.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ולדימיר בליאק, ינון אזולאי ואלי דלל בנושא: היעדר מדיניות ממשלתית להתמודדות עם ירידת שער הדולר, הפגיעה האפשרית בתעשייה הישראלית וסגירת מפעלים ומקומות עבודה בישראל; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת חמד עמאר, נאור שירי ועפיף עבד בנושא: סכנת סגירה של מתפרות במגזר הדרוזי המועסקות על ידי משרד הביטחון ופיטורי כ-550 עובדות. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה לסגנית מזכיר הכנסת.
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יעקב מרגי:
תעלה ותבוא חברת הכנסת אורית פרקש הכהן.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
רציתי לומר לך שדיברת מאוד יפה. למרות שאני לא מסכימה, אהבתי מאוד, בטח את כל ההתחלה, איך שדיברת על הנושא.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. בבקשה, גברתי, תשע דקות לרשותך.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, אנו בימיה האחרונים של הכנסת הזו, שנתיים ותשעה חודשים לאחר 7 באוקטובר, בימים שבהם עדיין חיילינו מצויים בשבע חזיתות ומותשים מהשמירה על גבולותינו. תקופת השירות הוארכה לחיילינו, הצבא משווע לחיילים, ומה אתם תעשו פה עוד מעט? כמו עדר אתם תגיעו אחד-אחד ותצביעו על חוק-יסוד: לימוד תורה. חוק-יסוד: לימוד תורה הוא, לצערי, אדוני היושב-ראש, חוק שכולו טבול בשקר. חוק שמפקיר את ביטחון ישראל; חוק שלידתו והצגתו לציבור בישראל היו ועודן רצופות שקרים, כאילו מדובר בחוק שבסך הכול מכבד את ערך התורה, חוק אלטרואיסטי, רוחני, כאילו. וכל פעם השקר הזה התנפץ, כי הציבור הישראלי, אדוני היושב-ראש, מבין והבין שהחוק הזה הוא חוק של כסף, לא של תורה; חוק שמטרתו היא שהוא יהווה לבנת יסוד, תשתית שתכשיר מבחינה חוקתית את חוסר השוויון העמוק ביותר שקיים באיזושהי מדינה – חוסר שוויון בין חיים לחיים. החוק הזה גם יאפשר, בנוסף, מימון של חוסר השוויון והאפליה האלה על חשבון המשרתים והמקריבים. אדוני היושב-ראש, לא המדובר בכלל בחוק שמכוון ללומדי תורה על אמת. הרי יש לומדי תורה, ואתה יודע את זה היטב, גם בציונות הדתית, ויש ביניהם צדיקים גדולים, רק שהם גם משרתים, והם לא ייכנסו לגדרי החוק הזה. גם להפך – באותו האופן, מי ששייך למגזר החרדי והוא כלל לא בישיבה או שהוא עובד בשחור, הוא כן ייכנס לגדר ההטבות למשתמטים שחוק-יסוד: לימוד תורה בא לתת. כי החוק הזה מייצר בלוף בהגדרה שלו מיהו לומד תורה – רק למגזר החרדי, בין שהם לומדי תורה ובין שלא. אני רוצה לדבר על ההיבריס שליווה את תהליך חקיקת החוק הזה, אדוני היושב-ראש. בהתחלה באמת הייתם בוטים, חסרי בושה ורגישות. כתבתם במפורש בגוף החוק שהוא בא להשוות בין מעמד המשרתים והמקריבים לבין מעמד לומדי התורה. רק המיאוס הציבורי גרם לכם למחוק את המשפט הזה, כי הבנתם שהגזמתם. ואז התחלתם לשקר. מחקתם את המשפט הזה, וכל הלהקה מטעם הקואליציה המשיכה להדהד את השקר שמדובר רק בחוק הצהרתי. אין לו שום משמעות, אמרתם. מה קרה, לכולנו חשובה התורה, לא? שונאי ישראל, קראתם לנו. אבל מה לעשות שדברי ההסבר, שנכתבו שחור על גבי לבן בהצעת החוק, חשפו, אדוני היושב-ראש, את השקר. זה לא חוק שמדבר רק על החשיבות הרוחנית של לימוד התורה, אלא זה חוק של כסף. דברי ההסבר אמרו ברחל בתך הקטנה, ואני מצטטת: הצעת חוק-היסוד נועדה לתת מענה לסוגיות של בג"ץ, לשילוב בוגרי ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים ובהשלכות פסק הדין לעניין גיוס תלמידי ישיבות והעברת כספים למוסדות לימוד בעבור תלמידים שלא קיבלו פטור או ששירותם הצבאי לא נדחה. ואז, כשהתחילו נציגי הממשלה להגיע לוועדה בזה אחר זה – ממשרד השיכון, מזרוע העבודה, ממשרד החינוך – גם הם הודו בפנינו שלחוק הזה תהיינה השלכות ברורות של אפליה מול משרתים בשורה ארוכה של נושאים: בהנחות בדיור, בהנחות בקרקעות, בסבסוד מעונות, בסבסוד משכנתאות, בסיוע בשכר דירה. גם הם חשפו את השקר שלא מדובר בחוק הצהרתי. שיא האבסורד היה כשראיתי את הפרצוף של חברי הקואליציה כשהסבירו להם, לליכוד, שאפילו תוכל לעלות הטענה שאברכים זכאים לתשלום מקביל לממדים ללימודים. הם זכאים, בגלל החוק. השקר הזה נחשף שוב, פעם נוספת, כשהצעתי אני ליו"ר הוועדה: פשוט תכתוב שהחוק הצהרתי, תכתוב את זה. הכי פשוט. והינה, ההצעה שהצעתי, ואני מצטטת: מובהר בזה שאין בחוק זה כדי לגרוע מחובת השירות, ואין בו כדי להקנות כל זכות שתעקוף את חוק שירות הביטחון. פשוט, נכון? גם הייעוץ המשפטי הסביר שזו ההבהרה היחידה שתעבוד, וההסרה של המילים "מאזני צדק" לא מעלה ולא מורידה. אבל אדוני, כמובן שסירבתם. סירבתם להבהיר שמדובר בחוק אלטרואיסטי רוחני, כי המטרה של החוק היא לא באמת ערך לימוד תורה. זהו חוק של חילול השם, חוק פוליטי, חוק שמפקיר את ביטחון ישראל בימים של מלחמה, חוק שנלמד עליו בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל כנקודת שבר, לצערי, נקודת שבר חברתית – כיצד קואליציה שלמה איבדה את הדרך בימים של מלחמה, בניגוד לתחנוני הצבא. נציגי הצבא, היושב-ראש, אפילו לא היו בדיון. הם אפילו לא ראו טעם להיות ניצבים בהצגה השקרית הזאת. מי כן הגיעו? רבנים מהציונות הדתית, לוחמים ולוחמות, משפחות שכולות, נשות מילואימניקים, הלומי קרב – אלה שברו את ליבי. אני לא יודעת אם אתה היית שם, אבל אני חשתי ממש מועקה בלב כשראיתי הלום קרב כורע, כורע בפני חבר הכנסת גולדקנופ ואומר לו: גם אני אוהב את התורה, תעזור לי. גם אני אוהב את התורה. אני חייבת להגיד לך שמה שחשתי, אדוני היושב-ראש, זה זעם, זעם, כשראיתי שזהו הפילוג שגרמתם לעם שלנו. אני רוצה לסיים ולומר באילו ימים אנחנו מעבירים את החוק הזה. אתה הרי יודע שבעוד ימים ספורים נציין את תשעה באב, המועד שבו נחרבו שני בתי מקדש, למרות לימוד תורה, בגלל שנאת חינם. בעלי ביקש שאני אצטט מההפטרה שאותה נקרא השבת. וכך כותב הנביא ישעיהו: "למה לי רֹב זבחיכם יאמר ה'. שבעתי עֹלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי. כי תבֹאו לֵרָאות פני מי בִקש זאת מידכם רמֹס חצרָי. לא תוסיפו הביא מנחת שָׁוְא קטֹרת תועבה היא לי חֹדש ושבת קרֹא מקרא לא אוכל אָוֶן ועצָרה". מה ההפטרה הזו אומרת, אדוני היושב-ראש? היא אומרת שהקדוש ברוך הוא לא רק שלא מעוניין – הוא סולד מלימוד תורה ומעבודת השם כשזה בא בשנאת חינם ועל חשבון התנהגות אנושית ומוסרית בסיסית. זה לא שווה כלום. "תועבה היא לי", ככה כתוב באמת בספר ישעיהו. ולכן אני רוצה לסיים ולומר שאין סמלי ואין כואב שבימים האלה, בעוד זמן לא ארוך, חוק-יסוד: לימוד תורה ייכתב, כשהרמטכ"ל מוציא מכתב ואומר: הפקרתם את ביטחון ישראל, וזה קורה בבית הזה, שאמור להיות מגדלור של שותפות של החברה הישראלית, שאמור לייצג את כל החברה, והוא הפך, לצערנו, למראה מדויקת ומבהילה של שנאת חינם, פילוג וקיטוב. אז אני רוצה לבקש: החורבן החברתי שגזרתם עלינו הוא לא גזרת גורל, הוא תמיד תוצאה של בחירה. ודווקא מתוך הימים הללו אני מבקשת שנתקן. ובכל מקרה – אנחנו נתקן. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך, בבקשה.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, הוכיח סופו על תחילתו. לא סעיף כזה או אחר זה מה שמביא את האופוזיציה ואת כל המכפישים והמשמיצים להתייחס לחוק הזה, שהוא הרבה, אבל בסך הכול דיבר כמה מילים על כך שלימוד תורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי. מכפישים, משמיצים בנאצות ובשנאה. לפני כמה דקות עמד פה חבר כנסת מהסיעות האלה, מהשורות האלה, ואני אצטט לך, אדוני היושב-ראש, מה הוא אמר ומה הוא דיבר, הוצאתי מהפרוטוקול. הוא אומר: בעוד כמה ימים נראה אותם. נראה אותם באזורים שלנו, נראה אותם בכבישי הגליל, נראה אותם עוצרים לפיקניקים בתחנות הדלק, נראה אותם תופסים את המעיינות שלנו, משפחות שלמות. איש בל ייעדר, איש לא נעדר – זאת לשונו. ראיתי גם את שפת הגוף, את העיניים היורקות. אלה הדברים שנשמעים פה על הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה. אנחנו באמת נמצאים בימים מיוחדים, שבהם לא הצבא האדיר ומכונת המלחמה הרומאית הכניעו את העם היהודי – רק שנאת האחים, רק שרפת האסמים, רק הרעב שגרם לאנשים לשנאת חינם בינינו. בימים האלה בדורנו אנחנו נמצאים בימי בין המצרים שנעשים על ידי בני עמנו, שמצירים על אחיהם במאסרים, בגזרות כלכליות, בשלילת זכויות. אלו ימים שבין המעצרים; לא בין המצרים, אלא בין המעצרים לשלילת זכויות, והתחרות – כל מי שמצר יותר, הוא ראוי להיות ראש. זה מה שקורה בתקופה האחרונה, ובזה הם עושים רדיפת משפחות שלמות; לא רק את לומדי התורה, את משפחותיהם ואת ילדיהם. אין מדינה בעולם שרודפת, מתייחסת וגוזרת גזרות כאלה על לומדי התורה ועל משפחותיהם. אין דבר כזה. משליכים לומדי תורה לכלא. אני סיפרתי כבר שהייתי בבית המעצר וראיתי שם שני אולמות של דיונים, מקום אחד שבו דנים חיילים על עבירות קשות, על מסירת מידע לאויב, על מכירת נשק לעבריינים, על עוד דברים, על פגיעה, על רשלנות – ומצד אחר, כולם אחד אחרי השני, על זה שהוא לומד תורה. אנחנו יודעים דבר אחד – שלומדי התורה, גם בדור הזה, לא נשברה רוחם. הם יודעים שהם חדורי שליחות, יש להם שליחות דווקא בתקופה הזאת, להיות הסנגורים של עם ישראל, והם יודעים שהם נמצאים בהבטחה שלא ימושו מפיך, מפי זרעך ומפי זרע-זרעך. אני רק רוצה בימים האלה לצטט את הגמרא. מסכת מכות מספרת שרבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא עלו לירושלים. כשהם הגיעו להר הצופים, הם ראו את החורבן וקרעו את הבגדים, וכשהם הגיעו להר הבית וראו שועל שיוצא מתוך החורבות של בית המקדש, התחילו חכמים לבכות, ורבי עקיבא חייך וצחק. אמרו לו: מפני מה אתה צוחק? אמר להם: למה אתם בוכים? הם אמרו לו: מקום שזר לא היה יכול להתקרב הוא מקום ששועלים ילכו בו. והוא אמר להם: לכן בדיוק אני מחייך, כי יש את ההמשך של הנבואה של זכריה, שהיא תחילת הנחמה: עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים. במצב הזה גם אנחנו נמצאים. גם אנחנו מרגישים שהם חלק מהשליחות, של לא ימושו מפיך ומפי זרע-זרעך, והם נמצאים וממשיכים את הדבר הזה, את השליחות הזאת. אנחנו אומרים: משה אמת ותורתו אמת ואתם הבדאים. אנחנו יודעים שהתחרות שנמצאת פה בפגיעה בלומדי התורה, באופן שבו עושים להם את זה, כשבכל יום גזרה חדשה על מוסדות התורה, כמו שראינו בסעיף 46, למנוע גם תרומה וגם אחזקת תורה ותומכי תורה, שזה חלק אינטגרלי מהיסוד של קיומנו. בימים ההם – אנחנו יודעים שבימים האלה דווקא אנחנו צריכים להתחזק, ואנחנו יודעים שהשליחות הזאת של לומדי התורה בארץ ישראל, שהם יסוד קיומנו מאז ומתמיד – הם ידעו ואנחנו ידענו גזרות רבות כל התקופות, אבל בסופו של דבר האמת ניצחה והאמת תנצח. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת משה סולומון. בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך, בבקשה.
משה סולומון (הציונות הדתית):
15 דקות. ככה אתה מוריד לי?
היו"ר יעקב מרגי:
15 דקות, מתנצל.
משה סולומון (הציונות הדתית):
רציתי לפרגן לך שאמרת "סולומון" וזה יפה מאוד.
היו"ר יעקב מרגי:
ככה כתוב.
משה סולומון (הציונות הדתית):
נכון, יפה מאוד. באמת קוראים לי סולומון.
היו"ר יעקב מרגי:
בסדר, העיקר שמתכוונים לאותו אחד. בבקשה.
משה סולומון (הציונות הדתית):
בוודאי. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר אופיר סופר, שנמצא איתנו כאן, חבריי חברי הכנסת, אנשים שנמצאים ביציע, יש רגעים שבהם הכנסת נדרשת להכריע בין פוליטיקה לבין עקרונות. יש רגעים שבהם השאלה היא לא מי מרוויח ומי מפסיד, אלא מה נכון למדינת ישראל ומה נכון לעם ישראל. בעיניי, הדיון בחוק-יסוד: לימוד התורה הוא בדיוק רגע כזה. אני מבקש לפתוח בדבר אחד, שיהיה ברור: לימוד התורה הוא אחד היסודות שעליהם נבנה העם היהודי. במשך אלפי שנים התורה שמרה עלינו ועל המורשת שלנו. התורה ליוותה אותנו בגלויות השונות, מהגלויות הקשות בעבר דרך שואת אירופה ועד הגלות שממנה הגעתי אנוכי, גלות אתיופיה. התורה איננה רק ספר חוקים – היא הזהות שלנו, היא המוסר שלנו, היא הערכים שלנו, היא החיבור שלנו לדורות הקודמים והאחריות שלנו לדורות הבאים. אני בן הציונות הדתית, אני מאמין במדינת ישראל, אני מאמין בשירות צבאי, אני מאמין בהתיישבות, אני מאמין בעבודה, ואני מאמין בכל ליבי שגם לימוד התורה הוא ערך יסוד של מדינת ישראל. לכן מעולם לא התנגדתי ללימוד התורה, מעולם לא התנגדתי לעיגון מעמדה של התורה. להפך, אני חושב שמדינה יהודית צריכה לדעת לומר בקול ברור שלימוד התורה הוא ערך לאומי. אבל כאן בדיוק מתחילה האחריות שלנו כמחוקקים. חוק-יסוד איננו הצהרה, חוק-יסוד הוא אבן יסוד חוקתית. כל מילה בו נשקלת; כל סעיף בו מגיע עם השלכות על החברה הישראלית לשנים ארוכות. לכן כאשר הובא בפנינו הנוסח המקורי של החוק, אמרתי דבר פשוט: הרעיון נכון, אבל הנוסח איננו נכון. אמרתי זאת בחדרי הדיונים, אמרתי זאת בסיעה, אמרתי את זה באופן ישיר ומכבד, לא מתוך רצון להתנגח, לא מתוך רצון לייצר כותרות, אלא מתוך אחריות. הזהרתי שהנוסח כפי שהוא עלול להעמיק את הקרע בעם. הזהרתי שעיני הציבור נשואות אלינו, עיני תלמידי תורה הנמצאים בקרב, עיני עולם תורה שלם שאותו אנו מייצגים. הזהרתי שהוא יתקשה לעמוד גם במבחנים משפטיים וגם במבחן ציבורי. יכולתי לשתוק, יכולתי להרים יד ולהמשיך הלאה, זה היה הרבה יותר פשוט; יש לי גם חברים לקואליציה ולסיעה שבחרו כך. זה היה הרבה יותר פשוט, אבל נבחרתי לכנסת כדי להפעיל שיקול דעת, לא כדי להיות חותמת גומי, חלילה. על העמדה הזאת שילמתי מחיר – שילמתי מחיר פוליטי, שילמתי מחיר אישי, הודחתי מוועדות הכנסת, נלקחו ממני תחומי אחריות, מצאתי את עצמי משלם מחיר על כך שפעלתי לפי מצפוני. אבל גם אז לא שיניתי את עמדתי, מפני שלא התנגדתי לתורה, אלא התנגדתי לנוסח שהוצע. ואז קרה דבר חשוב. בסופו של דבר, גם מי שהוביל את החוק הבין שיש צורך לבצע שינויים. החוק תוקן – לא מפני שאני אמרתי, אלא מפני שהמציאות הוכיחה שהקשיים שעליהם הצבעתי היו אמיתיים. אני לא עומד כאן כדי לומר: אמרתי לכם. אני עומד כאן כדי לומר שעבודת חקיקה רצינית מחייבת להקשיב גם לביקורת. לצערי, עד לרגע זה אף אחד לא בא ואמר: טעינו. אף אחד לא אמר שההתנגדות העניינית הייתה מוצדקת. גם בתוך הסיעה שלי לא נשמעה אמירה כזאת. ואני אומר את הדברים לא מתוך עלבון אישי, מפני שבפוליטיקה אין משמעות לכבודו של חבר כנסת אחד, אבל יש משמעות ליכולת של מערכת פוליטית להודות בטעות. יש משמעות ליכולת לנהל מחלוקת עניינית. יש משמעות לכך שלא כל מי שחושב אחרת הופך מייד לאויב. גם היום, למרות שהחוק השתנה, למרות שהתברר שהייתה הצדקה לתקן אותו, אני עדיין מוחרם מוועדות הכנסת. זה מצב שאינו ראוי, לא משום שהוא פוגע בי אלא משום שהוא משדר לחברי הכנסת מסר מסוכן: מי שמעז לחשוב באופן עצמאי ישלם מחיר. אני מקווה שהכנסת תהיה מקום שבו מעודדים מחשבה ולא מענישים עליה. עכשיו השאלה החשובה באמת: האם הנוסח הנוכחי מושלם? לא. אני לא חושב שזו הדרך, אני לא חושב שזה העיתוי. כשמחוקקים חקיקה דתית, צריך להיזהר בתשומת לב יתרה שאנו לא יוצרים אנטי, שאנו לא פוגעים בערך שבאנו לקדם. אבל תפקידו של חבר כנסת איננו להצביע רק על חוקים מושלמים, מפני שכמעט אין חוקים מושלמים. תפקידנו הוא לבחון כל הצעת חוק לפי מצבה הנוכחי, לשאול: האם היא טובה יותר מהמצב הקיים? האם היא מקדמת את מדינת ישראל? האם היא מאזנת נכון יותר בין הערכים המתנגשים? בנוסח המקורי הייתה השוואה בין לומד תורה לבין מי ששירת את המדינה בשירות צבאי או לאומי. אני התנגדתי באופן נחרץ לנוסח הזה. לשמחתי, גם חברי סיעתי השתכנעו, ולכן הותנה שינוי נוסח לקריאה הראשונה. בנוסח לקריאה ראשונה אכן היה שינוי: במקום השוואה בין גברא, עברו להשוואה בחפצא – מושגים שאנחנו מכירים, אדוני היושב-ראש. במקום להשוות בין מי שלומד תורה למי שמשרת – השוואה בין ערך לימוד התורה לערכים אחרים. שוב עמדתי על התנגדותי. הסברתי זאת גם לחבריי לסיעה ולקואליציה. השוואה בין ערכים היא טעות מיסודה. לימוד תורה לא קיים במכלול ערכים סותרים במדינת ישראל. לימוד תורה והתורה הנצחית הם מעל כל ערך אחר. כל ערכי עם ישראל והעולם טמונים בתורה, ואין מה להשוות בחוק יבש בין ערכים אלו. לאחר שדבריי הוכחו דיון אחר דיון, שונה שוב הנוסח והפעם בוטלה כל השוואה. נשאר נוסח דקלרטיבי, הצהרתי: "לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי ובמדינת ישראל". לכן אני תומך היום בחוק המוצע כאן – לא מפני ששיניתי את עקרונותיי אלא מפני שהחוק השתנה; לא מפני שנכנעתי ללחצים אלא מפני שאני בוחן כל דבר לגופו. מי שהתנגד לנוסח הראשון ותומך בנוסח המתוקן הוא אדם עקבי. מי שבוחן כל נוסח מחדש לפי תוכנו הוא אדם שפועל מתוך אחריות. זו בעיניי משמעותה של מנהיגות – לא להיצמד לעמדה רק מפני שכבר אמרנו אותה, לא להצביע לפי מחנות, לא להצביע לפי כעסים, אלא להצביע לפי מה שנכון למדינת ישראל. אני מאמין בלימוד התורה, אני מאמין במדינת ישראל, אני מאמין באחדות העם, ואני מאמין שאפשר וצריך לחבר בין כל הערכים הללו. זו דרכה של הציונות הדתית שעליה גדלתי. זו דרכה של אחריות ציבורית וזו הדרך שבה אמשיך לפעול גם בעתיד. אומר כמה דברים מתוך פרשות השבוע שאנחנו נמצאים בתוכן. סיימנו השבת את הספר הרביעי, ספר במדבר, בשתי פרשות: מטות, מסעי. במסעי אנחנו מדברים על אותם 42 מסעות שעם ישראל עברו במדבר – וייסעו ויחנו. חז"ל אומרים שבאותם מסעות הם מדמים את אורך חייו של אדם. החיים של אדם הם עליות וירידות, מסעות וחניות, אבל ברגע שנבין שכל מהלך בחייך הוא הבונה את היותך עם, העם היהודי, ברגע שתבין שגם המוקשים וגם השמחות וגם הדברים הטובים הם חלק מהוויה אחת גדולה שהקדוש מזמן לנו, אז תגדל להיות עם סגולה, אז האומה תגדל להיות אומה שמטרתה להיות אור לגויים, אומה שמטרתה היא להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש. השבת נתחיל ספר חדש, ספר דברים, ובו אנחנו נפגוש את נאומו המיוחד והארוך של נביאנו משה רבנו. שם הוא פורט לאורך 37 פרקים, פורט אחד לאחד את מה שהוא מצפה מעם ישראל בהיכנסו לארץ, את מה שהוא מצפה מעם ישראל אחרי חוויה של 40 שנה של נדודים בגלות. כשאתם תיכנסו לארץ, לא יהיה עוד עמוד אש ועמוד ענן, לא תהיה עוד הנהגה ניסית, ש"ה' יִלחם לכם ואתם תחרִשון", אלא אתם תיכנסו לארץ חמדת אבות, אתם תבואו בשערי ירושלים. שם אתם תיאלצו, כאומה עצמאית, לבנות את האומה כאומה שתוכל להיות אור לגויים, כאומה שתוכל להקרין על העולם כולו דברים של הוויית השם. איך? על ידי עבודה. איך? על ידי בניית מדינה. איך? על ידי בניית כלכלה. איך? על ידי היכולת לקיים כאן אומה בארצה שיכולה לשמור על עצמה בביטחון, להקים צבא על כל המשתמע מזה, להקים כלכלה, להקים את כל המוסדות הנדרשים לקיים עם ואומה בארצה. אדוני היושב-ראש, אני באתי מן הגלות.
היו"ר יעקב מרגי:
גם אני.
משה סולומון (הציונות הדתית):
גם אתה. הלכתי לכאן כברת דרך כדי לחיות כאן יחד עם עמי, יחד עם כל שבטי ישראל. כשהיינו בגלות הסתפקנו בד' אמות של הלכה. חיינו בכפרים מרוחקים כדי לא להתבולל. לא השקענו שום מאמץ להיות חלק מהסביבה. כשאני מגיע לכאן, אני רוצה שנשקיע מאמץ כדי להיות יחד. אני רוצה שנשקיע מאמץ כדי לקחת חלק בכל תחומי החיים, גם בביטחון. אדם שלומד תורה חייב לקחת חלק בביטחון ישראל. אדם שלומד תורה לא יכול להתעלם מחלקים של קיום אומה. אני חובש כיפה, למדתי בישיבה, אני חי חיים של תורה ככל שאני יכול, ואני חושב שאחיי החרדים שוגים בדבר הזה, אף על פי שאני רואה ערך עצום בהחזקת עולם התורה. אבל נכון הוא, כשאחינו וילדינו נמצאים בחזית כבר כמעט שלוש שנים, להגיד: "עִמו אנוכי בצרה", לקחת חלק משמעותי, לצד לימוד התורה – להאדיר ולהתעצם ולהתמלא בעולם התורה ולקחת חלק בחזית. אני חושב שהחוק הזה שאנחנו מעבירים היום, בעזרת השם, צריך להיות המקפצה, המדרגה שעל גביה העולם החרדי אומר: אנחנו לוקחים חלק, אנחנו דורשים מהצבא להתאים את עצמו, אנחנו לוקחים חלק בביטחון ישראל. כך נוכל לאחד בין כל שבטי ישראל, ובכך נוכל לומר לאומות העולם שהשבטים שהתקבצו להם כאן בארץ חמדת אבות הם לא שבטים אנונימיים זה לזה. יש להם תורה שמחברת אותם, יש להם היסטוריה שמחברת אותם, יש להם מורשת שכל אחד הביא מביתו, והיחד הזה מייצר לנו את המציאות המתוקנת. היחד הזה ינכיח תורה, ינכיח ביטחון, ינכיח כלכלה, ינכיח את כל שדרות החיים בעם ישראל. אז אני היום אצביע בעד החוק הזה, כי בסופו של דבר הבינו חבריי, הבנו כולנו, שהסעיף השני בנוסח הקודם היה סעיף שלא נכון להביא אותו. הוא לא סעיף דקלרטיבי אלא סעיף אופרטיבי משמעותי, ולכן היה אסור שהוא יתקיים. אני שמח על התיקון. אני שמח שנצליח להעביר אותו. אני דורש ומבקש מאחיי החרדים לקחת את הנקודה הזאת וממנה להתעלות לגודל השעה ולהיות חלק מכל חלקי עם ישראל.
היו"ר יעקב מרגי:
תרשה לי, בנימה אישית: דיברתי קודם, והזכרתי שכמעט שנה הייתי בתענית דיבור בכנסת. לא נאמתי, לא יכולתי להשתתף בשיח. אתה ההוכחה – ולדעתי הפרוטוקול מתמוגג מנחת – שאפשר לומר דברים נוקבים, לא להסכים, ולומר אותם במכובדות. כך הציבור רוצה לראות אותנו, לשמוע אותנו. אפשר לומר דברים נוקבים, אפשר להתווכח וצריך להתווכח, וטוב שכך. כל הכבוד על הסגנון ועל העומק של הדברים.
משה סולומון (הציונות הדתית):
תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
וסליחה שאני נותן ציונים, קטונתי, אבל הייתי חייב להביע את רגשותיי.
משה סולומון (הציונות הדתית):
לאור גם גילך וגם ניסיונך בכנסת ישראל – כבר אמרת לי כמה פעמים והתייעצתי איתך. אני מודה לך מאוד על הדברים האלה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה, עשר דקות לרשותך. בבקשה, אדוני.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי משה סולומון, התרגשתי מדבריך. משה, משה, לא שומע.
משה סולומון (הציונות הדתית):
כן.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
התרגשתי מדבריך, ועדיין אני חושב שאתה צריך להצביע נגד החוק הזה. אני אסביר גם למה. אדוני היושב-ראש, כשאני קורא את החוק, אני לא בטוח שרוב אזרחי ישראל קוראים את השורה הזאת: "לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי ובמדינת ישראל" – שים לב, לא מורשת של מדינת ישראל, כמו מורשת של העם היהודי במדינת ישראל. מה אני מסיק? איזו מסקנה אני מסיק מכאן? שבמדינת ישראל אתה יכול להיות אנטי-ציוני, אתה יכול לא להגן על המדינה, אתה יכול לעשות מה שבא לך לעשות, אבל אם אתה לומד תורה, החוק הזה אמור לתת לך ערך יסוד, כאזרח, על פני אזרחים אחרים. זאת ההבנה שלי מהחוק הזה, ולכן אני שמח שהורדתם את הסעיף השני, שזה בכלל בעיניי אי-שוויון טוטלי – אני לא מדבר אליך באופן אישי, אני מדבר לקואליציה, סלח לי שאני - - -
היו"ר יעקב מרגי:
אני חלק מהקואליציה, מה לעשות? לוקח אותה עם כל מה שיש בה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אבל אני עדיין חושב שהחוק הזה בצורה הזאת, במתכונת הזאת, לא צריך לעבור, ובטח לא בשבוע האחרון של הכנסת. אני מאוד הייתי רוצה כחבר כנסת לראות את החוק הזה יחד עם עוד כמה ערכים שעליהם מתבססת מדינת ישראל, ואני אפילו חלמתי שביום אחד רוב האנשים בבית הזה יגידו: נכון, ללימוד תורה יש ערך, וחשוב שכל ילד בישראל – אני מדבר בעיקר על יהודים, אני לא דורש מהילד מהמגזר הערבי ולא מחייב אותו ללמוד תורה, אבל אין לי ספק שכל ילד במדינת ישראל צריך לדעת, להכיר ואפילו ללמוד תורה. אבל להפוך את זה לכלי פוליטי ולעשות מזה אצבע בעין של בית המשפט העליון – חברינו החרדים הרבה פעמים פנו לבית המשפט לקבל סעד, ואני יכול להביא לכם פה על אין-ספור דוגמאות שדווקא בית המשפט העליון הוא זה שמגן על החלשים, הוא זה שמגן על הצד שמתמודד מול המכונה הביורוקרטית הענקית. ולבוא בשבוע האחרון של הכנסת, כאשר מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של המלחמה, ולקחת את הדבר החשוב – ואני מסכים עם המשפט הזה, שיש פה ערך חשוב במורשת העם היהודי – לא הייתי צריך לראות את החוק הזה עובר כאן בנסיבות העניין, אני מדגיש את זה. איך אומרים? בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם. מי שיזם את החוק הזה בכנסת, מי שיצביע בעד החוק הזה בעוד כמה שעות, הוא גם לא צודק, ויכול להיות שגם לא חכם, כי זה יפגע בסיכויים האלקטורליים של מפלגת הליכוד, ועל פניו אני צריך להיות שמח. אני חושב שכל איש אופוזיציה צריך להיות שמח שתהיה פגיעה אלקטורלית במפלגת השלטון בעקבות החוק הזה, אבל אני מביע את העצב שלי כיהודי, כחבר כנסת וגם כאזרח במדינת ישראל. אני לא רוצה לראות את החוק הזה כפי שהוא בא לעולם, בנסיבות הללו. אתמול רב-אלוף אייל זמיר, ראש המטה הכללי, פנה במכתב חריף ליושב-ראש ועדת חוץ וביטחון חבר הכנסת ביסמוט בעקבות חוק להקפאת הליכי מעצר בחקירה של עריקים. הרמטכ"ל כותב בין היתר, ואני מצטט את המכתב שלו: הצעת החוק הונחה בעיצומה של מערכה רב-זירתית, ובעת שצה"ל מתמודד עם פער חריף בתחום כוח האדם, אשר משפיע ישירות על היכולת לעמוד במשימות המבצעיות. הרמטכ"ל, באמצעות קצינים בכירים של צה"ל, הביע את החשש בדיונים של ועדת חוץ וביטחון, וכאילו באולם המקביל, בוועדת הכנסת התנהל הדיון סביב החוק הזה – אני מדבר על חוק- יסוד: לימוד תורה – שאין לי שום ספק שהוא קשור לחוק שירות הביטחון. אם לא היה את הוויכוח בחוק שירות הביטחון, לא היה צריך ליזום את חוק-יסוד: לימוד תורה. אז השאלה הכי גדולה שאני ניסיתי לשאול את מי שייצג את החוק ומי שדיבר בעד החוק: בשביל מה אתם מחוקקים את החוק הזה? בשביל מה? תסבירו לי. מה, מדינת ישראל לא משקיעה בלימוד תורה? במדינת ישראל יש מאות, מאות מוסדות, אם לא אלפים, שמשקיעים מאות של מיליונים, אם לא מיליארדים, בלימוד התורה. ברוך השם, 78 שנה יש לנו מדינה עצמאית שמייחסת חשיבות ללימוד תורה, אבל מעולם, מעולם לא היה דבר כזה שלימוד תורה הופך לכלי פוליטי בעד ההשתמטות משירות צבאי. איזה מין דבר זה? ולכן כואב לי לראות את חבריי מהציונות הדתית, שאכן מייצגים את הציבור שבמשך כמעט שלוש שנים יודע לשלב את לימוד התורה ואת תרומתו האדירה להגנת ישראל. הציבור הזה משלם את המחיר הכי יקר שיכול להיות ביחס לשאר האוכלוסיות, לשאר המגזרים. הציבור הזה יודע לשלב גם לימוד תורה וגם שירות בצה"ל. במקום לקחת דוגמה מהציבור הזה, לקרב את הציבור החרדי ולהחיל עליו את הערכים שעליהם מדבר הרמטכ"ל, הקואליציה בשבוע האחרון של הכנסת כאילו יורה לעצמה ברגל. ואחר כך אתם מתפלאים שיש סכנה לגוש שלכם, חברי הקואליציה. מה, אתם מחזקים את הגוש או שאתם מחזקים את מדינת ישראל? אתם, חברי הקואליציה, נעלבים כשאנחנו אומרים שאתם קואליציה אנטי-ציונית, אבל במשך ארבע שנים הוכחתם שאתם אנטי-ציונים. תראו לי דבר אחד, אחד, שאתם עשיתם, משהו שקשור לחיזוק הציונות. אפילו הצלחתם להרוס את יחסינו עם התפוצות. הצלחתם לעצבן את יהדות אמריקה. הצלחתם לגרום לזה שיהודי העולם לא רוצים אפילו לעלות למדינת ישראל. כאלה שבוחרים במדינה אחרת כבית לאומי – אני מדבר למשל על יהדות צרפת – איך זה שיהודי צרפת לא בוחרים במדינת ישראל כמקום ראשון לעלייה? יהדות אמריקאית לא תומכת בישראל בגלל מה שאתם עושים פה בארבע השנים האחרונות. בתקופה של הממשלה הזאת הגענו לשפל של תמיכה ברחבי העולם. התחלנו את המלחמה שנכפתה עלינו ב-7 באוקטובר עם האחוז הכי גבוה של תמיכה, והיום, "בזכות" הקואליציה הזאת, הידרדרנו לשפל, לתמיכה העולמית הכי נמוכה שיכולה להיות, בין היתר בקרב הקהילות היהודיות. כשאני מצטט את המכתב של הרמטכ"ל, אני קורא שהרמטכ"ל וצה"ל מתנגדים בתוקף להקמת מנגנון שאמור לפקח על החוק הזה, על החוק של הקפאת מעצרים, בין היתר בגלל שמדובר בפגיעה בלגיטימיות ובאמון המשרתים, היעדר היתרון המקצועי והסטת קשב ומשאבים בעיצומה של המלחמה. אני חושב שאין יותר ברור מהדברים האלה של הרמטכ"ל, כשהוא פונה לחברי הכנסת ולחברי ועדת החוץ והביטחון, כמובן בעיקר לחברי הקואליציה. אני חושב שהקואליציה עושה טעות אסטרטגית בחוק הזה. אני חושב שהחוק הזה יביא לפילוג עוד יותר גדול בעם ישראל, ובסוף זה יירשם על שמה של הקואליציה הכושלת הזאת. אבל אני אגיד את זה במשפט לסיום: אנחנו נתקן את זה. אנחנו נגיע לבחירות, ננצח אותן, נרכיב ממשלה ציונית ונתקן את כל החוקים הנוראים האלה שאתם העברתם בארבע השנים האחרונות. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה, אדוני. תשע דקות לרשותך, אדוני.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, אני עומד פה בוש ונכלם, ואני רוצה להכות על חטא ולהתנצל. חבר הכנסת ינון אזולאי, אני שמח שאתה איתי פה. מי ששמע את ינון בוועדת הפנים על הרג חוק הדיור הציבורי, על המתת החסד, על מיתת הנשיקה שהרגו אותו, אחרי עמל שלי ושלו שנים להביא סוף-סוף את החוק הזה לביצוע. נושאות אלינו עיניים משפחות של עולים שעלו לפני 40, ו-50, ו-60 ו-70 שנה לבתים של הדיור הציבורי. ורן כהן – מגלגלים זכות על ידי זכאי – הביא חוק שעושה תיקון היסטורי. העיקרון היה פשוט: שכרתם את הדירות האלה עשרות שנים, שילמתם ממיטב כספכם – עכשיו תוכלו לקנות את הבית ולהנחיל אותו לדורות הבאים. ואם יש בבית שמונה או עשרה ילדים, וזה דירות זולות של כמה מאות אלפי שקלים או מיליון שקל, לכל ילד יהיה 100,000 שקל ללכת לקחת משכנתה כדי לקנות לעצמו בית. ואולי המשפחות האלה פעם ראשונה יצמיחו דור שירצה לקנות בית. והורגים את החוק הזה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
חלקם הספיקו, וזה הוכיח את עצמו.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
חלקם הספיקו, והם לא תלויים בדיור הציבורי יותר. אומרים שהדבר שהכי מוציא מהעוני זה קורת גג.
היו"ר יעקב מרגי:
זה win-win. אני חושב שהמדינה לא הפסידה מכך.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יותר גרוע מזה – ואתה היית שר הרווחה – מרוב שלא טיפלו בנושא הזה, והיינו מדינה ענייה בשנות השבעים, עם 200,000 בתים ויותר בדיור הציבורי – כמה היינו? שלושה, ארבעה מיליון איש – ועכשיו, כשאנחנו ב-OECD, מדינה מפותחת, מתהדרים בתל"ג, בתמ"ג, יש לנו רק 47,000 דירות. ורוצים לקלוט עלייה מרוסיה, ממקומות אחרים, מאתיופיה. מדינה עשירה מחזיקה 47,000 יחידות; מדינה ענייה של שנות השבעים, היו לה 200,000 יחידות. ואז אנחנו מסמנים את הדיור הציבורי כדיור של המטרידים האלה, המסכנים האלה, הרווחתיים, האם החד-הורית - -
היו"ר יעקב מרגי:
הנצחה. הם משתמשים בזה כטיעון, כאילו זה הנצחה. ההפך הוא הנכון.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - לנכים, למסכנים, לאם חד-הורית, למובטלת. למה לא עשו דיור ציבורי לזוגות צעירים? הראיתי להם, אלה מהאוצר; כמה הם אוהבים כלכלות מתקדמות: נורבגיה, שבדיה, צרפת, אנגליה. כל הארצות האלה – 10%, 20%; סינגפור – 80% דיור בבעלות ציבורית, איכותי, מנוהל; ישראל – 2%. היית עושה 10%, 20%, נותן לזוגות צעירים: חמש, עשר שנים, תגורו בדירה ב-1,500 שקל.
היו"ר יעקב מרגי:
מקפצה לחיים.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
כן, תצברו קצת הון, תקנו בית. ואתה רואה כמה הם היו קמצנים. והאוצר ישב על קרויזר, וקרויזר רצה לקדם את החוק. הוא התבייש, הוא אומר: ניסיתי. והאוצר קנה את משרד השיכון, כאילו בחובותיו. הוא אמר לו: אני אתן לך 500 מיליון שקל לשפץ דירות, אל תעשה את חוק המכר. למה? אם אין חוק המכר לא צריך לשפץ דירות? מה אנחנו נגיד לאלפי המשפחות האלה? לא נעים לי להגיד, אבל אמרתי את זה. מי דיירי הדיור הציבורי?
היו"ר יעקב מרגי:
אין להם לובי.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אין להם קול. ציטטתי בוועדה – שאין מי שישמע את דמעת העשוקים שדיבר עליה הרב עובדיה. אני מתבייש כשאני עומד פה, מתנצל בפני אלפי משפחות שהולכנו אותן שולל. ארבע שנים אנחנו מביאים את החוק הזה שפקע תוקפו. והחוק הזה פקע - - -
היו"ר יעקב מרגי:
תתחייב לקדנציה הבאה. אני כבר לא יכול להתחייב, אבל אתה יכול להתחייב.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני יכול להתחייב, אבל מי יודע מה ילד יום.
היו"ר יעקב מרגי:
התפקיד שלך להתחייב. מה ילד יום – ירחם השם.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ודאי שאני מתחייב לפעול בכל דרך שהחוק הזה יחודש, אבל אני הוספתי להם חרפה שנייה, חרפת הכשל בדיור בר-השגה. כל גאוני הדור הכלכליים האלה, מה יצרתם? דור של ישראלים שגר אצל ההורים? דור של ישראלים שלא יכול לקנות בית? דור של אדם עובד, מרוויח 7,000 שקל, 10,000 שקל – הוא לא יכול לקנות בית. מחיר הדירות בישראל מהגבוהים בעולם בחישוב של משכורת ממוצעת, ועולה ועולה ועולה. איך יקבלו בית? אתה בודק – אתה יודע, הגילוי הכי עצוב, שמחיר למשתכן, שאנחנו מצדיעים לכחלון, שהיה אמיץ, וקבלנים לא רצו לבנות מחיר למשתכן – הוא אמר: רק את זה אני אעשה, והביא לעשרות אלפי אנשים בית. כחלון. אנחנו מצדיעים לו פה בכנסת, כי הוא היה נחוש.
היו"ר יעקב מרגי:
ייזכר בטוב.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
נכון.
היו"ר יעקב מרגי:
יש מושג כזה של ייזכר בטוב.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הבן אדם נתן בית - - -
היו"ר יעקב מרגי:
ולא רק על זה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
נתן עשרות אלפי בתים, נגד קבלנים, נגד כולם. אבל מה קורה במחיר למשתכן? בדקו מי הגיש, מי זכה, וראו שההכנסה הממוצעת לזוג הייתה 20,000–30,000 שקל. זאת אומרת, גם שם היית צריך זוגות מעמד ביניים שיגישו. אבל מה עם אדם הגון שהוא עובד ניקיון, מאבטח, שמרוויח 5,000 שקל? והחוק אומר: 6,000 שקל שכר מינימום. הוא ואשתו – 12,000 שקל, שלושה ילדים. חוקי, מסור, חרוץ, אב בית במועצה, במתנ"ס, אב בית בבית ספר, עובד עם הילדים שלנו – יש לו 12,000 שקל, הוא יכול לקנות בית? לא. אז אני אומר, ינון כבר איננו פה, ואתה צודק שאנחנו נפעל, אבל למה לא יכולנו לתת את הבשורה הזאת?
היו"ר יעקב מרגי:
כבר הקדנציה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הם מחכים. כבר מעל ארבע שנים שהחוק הזה פקע. אבל אתה יודע, הייתה לנו זכות קטנה אחת בתוך המשבר הזה של חוק המכר. פגשנו את אורית עבדו, שאיבדה את נועם ישראל עבדו, לוחם בגולני שנפל בקרב יחד עם בית ספר למ"כים בעזה. והילד הזה אמר לאימא שלו, שלא היה לה בית בבעלותה, והם התמודדו כל החיים עם האתגר הזה, שאין בית – הוא אמר לה: אימא, אני אקנה לך בית. הוא נפל בקרב, והיא באה לוועדה כאן, ואני פוגש אותה, והיא אומרת לי: מה אני רוצה? רק לקנות את הבית של הדיור הציבורי אחרי ששנים גרתי במקלטים כדי לשרוד. והתחילה את התהליך, ופקע חוק המכר. בן אין לה, בת נפגעה בנובה, קשיים, ובית אין לה, ודאגה לעתיד שלה. אנחנו נלחמים ומנסים ומנסים. אז דבר אחד עשינו, כי החוק הזה עבר בקריאה ראשונה. היינו יכולים להשלים אותו בשנייה ושלישית. מיזגנו את החוק הפרטי שלי עם חוק שהממשלה הביאה. שמנו סעיף: משפחה שכולה זכאית לקנות בית בדיור הציבורי ללא תנאים וללא הגבלה של כלום לשנים, אבל החוק עדיין לא נכנס לתוקף, ואורית מחכה.
היו"ר יעקב מרגי:
עשית ציון דרך. ציון דרך.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אבל מה שפה זה דבר שהוא זכות. סמנכ"ל שיכון נתנאל לפידות – הבאתי אותו, הסברתי לו, הכנסתי אותו לחדר איתה. הוא אמר: אני אבדוק. אם היה פגם, אפילו קטן, של עיכוב בלהשיב לך, אני אראה את זה כרציפות של עסקה שלא הושלמה, ואני אאשר לך לקנות את הבית.
היו"ר יעקב מרגי:
והוא מצא.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הלך ובדק וראה פגמים בתקשורת ובתשובות ובטיפול, והיועצים המשפטיים אמרו שהיא תקנה את הבית. הקדוש ברוך הוא לא זיכה אותנו להשלים את חוק המכר ולהביא את הבשורה לדיור הציבורי; זיכה אותנו להביא קורת גג למשפחתו של גיבור ישראל נועם ישראל עבדו. ושהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו שיקוים בנו הפסוק של הנביא ישעיהו: "ועניים מרודים תביא בית". תודה לך.
היו"ר יעקב מרגי:
יישר כוח. תודה רבה לך, חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. זו תמיד חוויה חברתית לשמוע ולהקשיב לך. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה, אדוני.
קריאה:
- - - אם אפשר להעלות קצת את הטמפרטורה באולם.
קריאה:
לא יודע, לי חם.
היו"ר יעקב מרגי:
אוה, אני כשלתי כל הקדנציה לטפל בזה. הם מתלוננים שקר להם. בבקשה, חמש דקות לרשותך, אדוני.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הזה, מצד אחד הוא יום שאני חושב שהוא יום שמח, לפחות, גם כמגיש הצעת החוק וגם כמי שנמצא פה, אבל יש בי המון עצב ביום הזה, המון עצב. כי חוק שהיה אמור להיות שכולם יסכימו לו, מכל חלקי הבית – אני לא נאיבי, באמת שאני לא נאיבי, אבל חוק שהיו אמורים להסכים לו כל חלקי הבית. כל הדוברים מהצד השני של המפה, 90% מהם מתווכחים על מספרים, מתווכחים כמה, אבל הם מסכימים שצריכים להיות תלמידי ישיבה, והם מסכימים שהדבר הזה הוא ערך שצריך להיות. יש את האמרה של לפיד שאמר עילויים, יש עוד אמרות, יש עוד דברים. יכול להיות שיש ויכוחים בינינו, אבל עשר המילים שכתובות בחוק-היסוד הזה אמורות להיות מוסכמות על כל חלקי הבית. אולי לא על הסיעות הערביות, אבל חוץ מהסיעות הערביות אין לזה שום הצדקה הגיונית, מוסרית, תרבותית. כלום. ועל זה אנחנו קוראים בהפטרה: "ידע שור קֹנֵהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן". הרי אף אחד מאיתנו – אנחנו חיים פה על ניסים. אפשר להתלונן על המצב, אפשר להגיד שהמצב כן טוב, פחות טוב, יותר טוב, אבל אנחנו חיים פה, במזרח התיכון, במציאות הזו, בארץ ישראל, על ניסים. אנחנו חיים כאן בזכות התנ"ך, אנחנו חיים כאן בזכות התורה, אנחנו חיים כאן בזכות מסוימת. את המינימום הזה – עזבו, בין כה וכה יש בחירות עכשיו. כולם יוצאים לבחירות. זה לא מפיל ממשלה, לא מפיל ממשלה, אפשר ללכת, אפשר להתווכח פוליטית. אבל על עשר המילים האלה – את השורה השנייה הורידו כבר, החליטו שמורידים אותה, את השורה השנייה – על הדבר הזה, המינימלי, על זה אנחנו לא יכולים להסכים? "ידע שור קֹנֵהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן". מה זה המינימום הזה? איך אנחנו נמצאים פה? בזכות מה אנחנו נמצאים פה? אלפיים שנה לא היינו פה. מה החזיק אותנו כעם? כשאנחנו נמצאים פה, מה מחזיק אותנו כעם? נשיא ארצות הברית, שיכול להתהפך יום לפה, יום לשם? יושב-ראש בית נבחרים או חבר בית נבחרים שברגע אחד נעלם? הרי גם – אני בטוח, מיכאל, ואני בטוח שגם את, אין לי ספק שאתם מבינים שבסוף יש הקדוש ברוך הוא.
היו"ר יעקב מרגי:
עדי.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
חברת הכנסת, סליחה, חברת הכנסת עדי עזוז. יש מינימום של הבנה שיש הקדוש ברוך הוא שמשגיח עלינו. "ארץ אשר - - - עיני ה' אלוהיך בה מרֵשִׁית השנה ועד אחרית שנה". אז תתווכחו על כאלה, על כאלה, כמה, מי, מה, אבל קודם כול – על הערך הזה, על זה אתם מתווכחים? מתברר, לצערי, שכל מה שאמרתם עד היום לא היה נכון. כי עכשיו זה המבחן. הרי לא הביאו לפה חוק עכשיו, זה לא חוק המעצרים, לא הביאו לפה עכשיו חוק לפטור תלמידי תורה. מתברר שרימיתם – את עצמכם, לא אותנו. אנחנו ידענו, אבל רימיתם, לא התכוונתם לזה בכלל. כשאתם שמים כיפה ובאים לכותל ואומרים שיש לכם ערך – כלום, רמאות, לא התכוונתם לזה. עכשיו זה המבחן. ולמה אני אומר שעכשיו זה המבחן? עוד פעם, כי זה המושב האחרון, זה השבוע האחרון. אתם יודעים שזה לא יפיל ממשלה. חוק דרדלה, עשר מילים – על הדבר הזה אתם אומרים לא? זאת אומרת שעד היום רימיתם. עד היום, כל מה שאמרתם לנו – אנחנו מסכימים, אבל; אנחנו חושבים, אבל; אבל צריך שוויון, צריך נטל, צריך – כל זה היה סתם. עבדתם עלינו, לא התכוונתם לזה. איפה יהיה המבחן? היום פה ב-21:00. מי שירים את האצבע יגלה שהוא לא התכוון לאף מילה שהוא אמר. הוא התכוון שניעלם. ויש לי חדשות בשבילכם. אמרתי את זה הבוקר בתפילה: "לא ימושו – מפי זרעך ומפי זרע זרעך - - - עד עולם". הקדוש ברוך הוא יודע לשמור. אנחנו נעשה את המאמצים שלנו, הוא ישמור על התורה שלו. לא יעזרו לכם כל המאמצים, לא ניעלם. עולם הישיבות לא ייעלם. עולם התורה לא ייעלם, הוא ימשיך להתקיים. אבל חבל לי עליכם שאתם תהיו בצד הלא-נכון של ההיסטוריה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת עדי עזוז. בבקשה, גברתי, תשע דקות לרשותך.
עדי עזוז (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת שנמצאים, אני תוהה, פינדרוס, על הנאום שלך. ישבתי פה ושמעתי אותך מדבר, ויצא לנו גם שעות – לא יודעת אם לשמחתנו או לצערנו – יצא לנו שעות על גבי שעות בשבועות האחרונים לשבת בוועדות ביחד. אני ישבתי וכאבה לי הבטן ונחמץ לי הלב. למה לדבר אלינו ככה?
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
כי זה כואב. כי זה כואב.
עדי עזוז (יש עתיד):
איפה – אתה יודע, אתה אומר: התורה, התורה, התורה. אותי סבא שלי לימד: דרך ארץ קדמה לתורה. אנחנו יושבים פה, אתה משתלח בנו על חוק-היסוד, אתה אומר: חוק דרדלה, שורה. אני, אם הייתי רוצה להעביר חוק שאני יודעת שהוא אמור להיות טוב – אגב, מה זה אין בעיה בתורה? על זה – מסכימה איתך. מסכימה עם הרבה דברים שאמרת בנאום הזה, על זה שזה הבסיס שלנו וקיומנו. אבל למה להשתמש בתורה כדי להביא כל כך הרבה שנאת חינם לבית הזה? אם אתם מתכנסים בוועדה – פינדרוס, אני מדברת איתך בשיא הרצינות – ישבנו בוועדות ביחד, ראית את הלומי הקרב, ראית מה זה גרם להם, ראית התקפים פוסט-טראומטיים שלהם תוך כדי הדיון. היית שם, היית, ראית את זה במו עיניך.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
הם קיבלו את החוק שלהם. הם קיבלו את החוק שלהם. אבל הם קיבלו את החוק שלהם. גם בזה את לא צודקת.
עדי עזוז (יש עתיד):
מה זה "הם קיבלו את החוק שלהם"? גרמת להם להתחנן. לעשות להם טובה, לתת להם משהו - - -
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
ממש לא.
עדי עזוז (יש עתיד):
הפוך, גוטה. זה לא עובד ככה. אתה ואני פה לא רק בזכות התורה, גם בזכות הלוחמים שלנו, מי שנמצא כרגע בגזרות ולוחם. אני מצטערת, אלו לומדי תורה שהם גם לוחמים, וחלקם לא לומדי תורה והם כן לוחמים, ויש מקום בבית הזה גם לזה, גם לזה וגם לזה. והחובה שלנו היא להגיד שיש מקום בבית הזה גם לזה, כי אנשים גם נמצאים פה ביציע.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
תגידי את זה. אז תצביעי בעד. אז תצביעי בעד.
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת פינדרוס, תודה.
עדי עזוז (יש עתיד):
חבר הכנסת פינדרוס, דווקא חבל לי שאתה הולך. היינו גם בדיונים רבים בהסתייגויות ביחד. אתה יודע, אפילו הבת שלי הייתה באחד הדיונים, יעיד פינדרוס. היא ילדה בת 11, ומלכיאלי ניסה להוציא ממנה מחמאות לקיש ולמירי רגב, ובסוף היא אמרה לו: אתה צודק, המדינה עוד לא קרסה, אבל זה לא אומר שהיא טובה. והתפקיד שלנו הוא לגרום למדינת ישראל להיות טובה. וגם פה עכשיו נמצאים ביציע - -
עוז חיים (יש עתיד):
זה משפט בול, בול, פשוט.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - באמת, מכל הגוונים ומכל הסוגים. ואני מסתכלת ואומרת: זה היופי שלנו. באמת, מה שיש פה זה היופי שלנו. ודווקא בשבוע האחרון של הכנסת הזו להביא חוקים כל כך מפלגים – ואדוני סגן היושב-ראש, אתה היית שר הרווחה. אני הייתי באלו"ט כשאתה היית שר הרווחה, וגם אנחנו קידמנו חוק גדול, וכשהגעת – זה לא חוק שאתה קידמת, אתה קיבלת את החוק הזה. ואני רק רוצה להגיד: בשבוע האחרון לממשלת השינוי היית באופוזיציה, יכולת להפיל את החוק הזה.
היו"ר יעקב מרגי:
אני חוקקתי אותו יחד איתכם.
עדי עזוז (יש עתיד):
בדיוק, בדיוק - - -
היו"ר יעקב מרגי:
זכיתי לסיים אותו.
עדי עזוז (יש עתיד):
ממש ככה, גם זכית לחוקק אותו, קואליציה ואופוזיציה ביחד, כשהיית באופוזיציה, וזכית לקדם אותו כשר בקואליציה. בבית הזה בשנים האחרונות, בממשלה הזו, הכול פה הופך לפוליטי. ילדים עם מוגבלויות – פוליטי; נשים – פוליטי; תורה – פוליטי. איך התורה הפכה לדבר כל כך פוליטי? אתם לא נורמליים. תנו לאנשים לעשות מה שהם רוצים. אני רוצה להגיד בצורה הכי רצינית לגבי חוק-יסוד: לימוד תורה, ברמה המשפטית גרידא של האירוע. אין חוק-יסוד: שוויון. יש לנשים, למשל, יש חוק שיווי זכויות האישה. מה זה "שיווי" בעברית, אדוני יודע? גם אני לא. אתה יודע למה? אין מילה כזאת "שיווי". זה שוויון, הורידו את הנ'. שיווי, חוק שיווי זכויות האישה. אז זכויות של הנשים, הזכות לשוויון בכלל, נקבעה דרך בג"ץ. אימצו אותה בתוך החקיקה. אבל אז באים ורוצים לחוקק חוק-יסוד: לימוד תורה. זה אומר שהערך של לימוד התורה יהיה למשל מעל ערך השוויון. ניקח חוק נוסף שיש לנו, שיידון פה תכף בבית, חוק להפרדה מגדרית באקדמיה בתארים מתקדמים. מה החוק הזה בא להגיד? ואדוני באמת – ש"ס, להבדיל מיהדות התורה, מפלגה פרגמטית. החוק הזה בא ואומר שתהיה הפרדה מגדרית בספרייה, בקפיטריה.
היו"ר יעקב מרגי:
למי שרוצה ללמוד בהפרדה, במסגרות נפרדות. אף אחד לא כופה הפרדה מגדרית.
עדי עזוז (יש עתיד):
אני שמחה שאמרת את זה.
היו"ר יעקב מרגי:
אני הייתי יו"ר ועדת חינוך, אני אומר לך את זה.
עדי עזוז (יש עתיד):
אני שמחה שאתה אומר את זה, כי - - -
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
נפרד בעבודה, נפרד - - -
היו"ר יעקב מרגי:
אז תגידו שאתם לא רוצים שהחרדים ישתלבו בחברה הישראלית ובמשק, אין בעיה.
עדי עזוז (יש עתיד):
להפך, אני מאוד רוצה שהחרדים ישתלבו בעבודה. אני חושבת שאנחנו לא יכולים בלעדיהם.
היו"ר יעקב מרגי:
אז תאפשרו להם. בואי, אני אגיד לך. אני גם מסכים. את חוששת, אני לא שופט אותך, אבל הייתי אומר, וכשהייתי יושב-ראש ועדת החינוך באתי ליושב-ראש הוות"ת ויושב-ראש המל"ג, אפילו לרונית תירוש, שנזעקה, ראש הפורום, ואמרתי: תקשיבו, אתם טוענים שחלקם באוכלוסייה – השתתפותם באקדמיה ובשוק התעסוקה נמוך מחלקם באוכלוסייה. בואו, תנו עשר שנים של הוראת שעה כזאת, שאפשר לעשות את זה, כדי שנגיע לאחוז מכובד גם באקדמיה. אבל מסתבר שמי שלוחם אקטיביזם מנע זאת. לכן, אני אומר לך, אני לא רוצה הפרדה מגדרית - -
עדי עזוז (יש עתיד):
זה ממש חשוב בעיניי, מה שאמרת עכשיו.
היו"ר יעקב מרגי:
- - אבל למי שרוצה ללמוד, תאפשרו. בסוף מה קורה? בסוף זה מסתיים בתואר ראשון בקושי. זה לא משלב לא בשוק התעסוקה, לא באקדמיה. אי-אפשר להגיד בצד אחד: נשלב אתכם בתעסוקה, ולדרוש גיוס – זה הכול קשור אחד בשני, הפתיחות הזו היא אחד עם השני. הוויכוח הוא לגיטימי, אני לא אומר שלא.
עדי עזוז (יש עתיד):
אני מסכימה עם מה שאתה אומר.
היו"ר יעקב מרגי:
אני מחזיר לך את הזמן.
עדי עזוז (יש עתיד):
אני רוצה להגיד לך שדווקא אין לי ויכוח עם מה שאמרת. יותר מזה, אדוני מכיר אותי. בבית הזה רוב העשייה שלי זה קידום זכויות נשים וילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים. אם יש אישה שרוצה ללמוד והיא לא יכולה ללמוד במתכונת הקיימת, זו חובה שלנו לשבת איתן ולמצוא להן פתרונות. זו חובתנו. זו חובתנו.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לא להפריע, בבקשה, חבר הכנסת מישרקי.
עדי עזוז (יש עתיד):
אבל בחוק הספציפי הזה המל"ג הזמין בעצמו וקיבל מחקר על המשמעויות של הפרדה מגדרית בתארים מתקדמים – גם לאוכלוסייה עצמה, שהעידה על עצמה שהיא לא רוצה את זה בתארים מתקדמים, כי זה פוגע בהכשרה שלה. גם עלה שהתואר שלהן שווה פחות, מייצרים להן תואר סוג ב', והן לא רוצות. צריך להגיד, זה הרוב. רגע, אדוני, תכף אתה.
היו"ר יעקב מרגי:
אז אני אתאפק.
עדי עזוז (יש עתיד):
פה ביחסי הכוח לך יש יותר זכות להשיב ממני. תכף תשיב. אבל דווקא בגלל הדבר הזה אני רוצה להגיד: החוק, אפשר לבנות אותו כחוק טוב. ואתה, אדוני, היית יושב-ראש ועדת החינוך, ואני יודעת, כי אז אני גם הייתי באלו"ט, וישבנו על תיקון לחוק החינוך המיוחד. אני חושבת שאתה ואני יכולים להגיד בכנות שהתיקון הזה שעבר הוא בכייה לדורות. המטרה שלו הייתה מטרה טובה, אני רק רוצה להגיד, הייתה לו מטרה טובה – לשלב תלמידים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך – אבל זה שלא הקשיבו מספיק לארגונים ולהערות האזהרה הוביל לזה שמשרד החינוך פשוט גרם להסללה לחינוך המיוחד. והחוק של ההפרדה מגדרית באקדמיה, לצערי, זה בדיוק אותו סיפור חוזר על עצמו. אף אחד לא אומר לא לתת הזדמנויות, אף אחד לא אומר לא לתת בחירה למי שרוצה. החוק במתכונתו הנוכחית הוא הרי אסון. לא צריך להפריד. יותר מזה, אני הייתי בכל הדיונים, ואני אגיד לך, אדוני, בדיוק איך זה נעשה. חברת הכנסת המציעה אמרה: אני לא רוצה להפריד במרחבים הציבוריים, לא בקפיטריה, לא. היא אמרה שהיא לא רוצה.
היו"ר יעקב מרגי:
גם אני לא.
עדי עזוז (יש עתיד):
פינדרוס ויוסי טייב הכריחו אותה להשאיר את זה בחוק. בא המל"ג, מראה במחקר שלו שלא צריך להפריד במרחבים ציבוריים.
היו"ר יעקב מרגי:
אפשר לפתור את הבעיה בלי החוק, אני אומר לך, כי המל"ג והוות"ת הכניסו סייג שמוסד אקדמי לא יכול לפתוח שלוחה במרחק של 15 קילומטר, הגבילו את זה. מצד אחד אי-אפשר הפרדה מגדרית, אי-אפשר להקים מסגרות נפרדות שלא פוגעות במרחב הציבורי – אי-אפשר - - -
עדי עזוז (יש עתיד):
זה בר-פתרון, זה באמת בר-פתרון, אפשר לשבת ולמצוא לדבר הזה פתרון. אגב, זה גם מייצר – לכאורה אין לזה תמריצים כלכליים, אבל בפועל זה מייצר תמריצים כלכליים, כי למל"ג ולוות"ת יש אפשרות לעשות מקל וגזר לקמפוסים, לאוניברסיטאות.
היו"ר יעקב מרגי:
יש מחסור בקלינאי תקשורת.
עדי עזוז (יש עתיד):
מחסור אדיר.
היו"ר יעקב מרגי:
החברה החרדית יכולה לספק מאגר בלתי נדלה של אנשים שמסוגלים ללמוד ברמה גבוהה.
עדי עזוז (יש עתיד):
אין לי אלא להסכים איתך. לא רק קלינאיות, גם מרפאות תקשורת ועובדות סוציאליות.
היו"ר יעקב מרגי:
כנ"ל עובדות סוציאליות, ודאי.
עדי עזוז (יש עתיד):
אני מסכימה איתך, ודווקא בגלל זה אני חושבת שהחטא הכי גדול שאני נחשפתי אליו בוועדות של הממשלה הזאת הוא האצבע בעין. כל הזמן אצבע בעין. למה אצבע בעין? הרי צריך אנשי טיפול, צריכות להיות מרפאות בעיסוק, צריך מורות, הכול צריך, אבל אפשר לשבת ולפתור. הצעת החוק להפרדה מגדרית לא פותרת כלום, ומה שלא הצליחו לעשות פה – אגב, היום לדיון הגיע שר החינוך. אתה יודע, אני כמעט שנה חברת כנסת. ביום שנכנסתי לכנסת ביקשתי דיון אחד בוועדת החינוך בנושא שבליבי, דיון על דוח ועדת שפירא. כתבתי וביקשתי מהיושב-ראש, וכשנכנסתי בכלל הוועדה הייתה סגורה, כי אתם בדיוק יצאתם מהממשלה, אז היא הייתה סגורה במשך חודשיים. ואז צבי נכנס לפתוח את הוועדה, ואז היו לו דברים אחרים לעשות בוועדה. ובאמת, תלמידי החינוך המיוחד, מה, הם בעיה של יש עתיד? הם בעיה של כולנו. ובמשך שנה שלמה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
בעיה לאומית.
עדי עזוז (יש עתיד):
זו לא בעיה, סליחה, אגב, חשוב לי לדייק את הדברים, כי הם הדבר הכי מתוק שיש. זו הזכות שלנו לתת להם פתרונות, לילדים האלה ולהורים האלה. במשך שנה שלמה היושב-ראש לא מצא זמן לעשות דיון על דוח ועדת שפירא. אחרי תחנונים ופליק-פלאקים ובאמת לוליינות, הצלחנו לקבוע דיון לפני שבועיים, והוא דחה אותו בגלל הצעת חוק להפרדה מגדרית. הוא קבע אותו להיום, דחה אותו בגלל ההנצחה לרב – סליחה שאני לא זוכרת, יש כל מיני הנצחות בבית הזה. מיכאל, אתה זוכר על איזו הצעת חוק אני מדברת? אז מה עשה השר קיש היום בוועדה? נתן נאום על למה הוא בעצם מטפל בדוח ועדת שפירא, ולמה הוא עשה דברים כל כך נפלאים, ובממשלה הבאה הוא בעצם ימשיך לעשות את מה שעשה. קודם כול, הוא לא עשה כלום עבור תלמידי החינוך המיוחד. הקטסטרופה בחינוך המיוחד, לא הייתה כמותה, כמו שהיא נמצאת, כמו שהיא קיימת היום בישראל. ב. הדוח הזה בא ואומר להקטין את הכיתות. כל ילדי החינוך בישראל יצאו נשכרים, לא רק החינוך המיוחד. והוא מדבר על כספים. ההמלצות של הדוח בעצם מוסיפות כסף מדי שנה, אבל גם ככה היום משרד החינוך מוסיף 3 מיליארד כמעט כל שנה. אז זה בעצם להוסיף אבל אחר כך זה להוריד, וגם לתת כיתות קטנות יותר, גם לאפשר לימוד טוב יותר ולראות את המדינה. ואני אסיים בזה שהדבר שבאמת הכי חורה באיך שמסיימים את השבוע הזה – שכולם פה שונאים אחד את השני.
היו"ר יעקב מרגי:
חס ושלום, אוהבי ישראל אנחנו.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני אוהב את מרגי.
היו"ר יעקב מרגי:
אני אוהב כל אחד ואחד כנפשי ומאודי. אני לא עולה על יצועי כל לילה לפני שאני אומר את זה. חבר הכנסת יוני מישרקי, בבקשה, אדוני.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הוא בחור טוב.
היו"ר יעקב מרגי:
עדי, את יודעת שהוספתי לך שתי דקות?
עדי עזוז (יש עתיד):
כן, תודה רבה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לא שמעת, היא אמרה שהיא אוהבת אותך.
עדי עזוז (יש עתיד):
הוא יודע.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
יונתן מישרקי (ש"ס):
אם צריך עזרה, תגידו לי, אני אשתדל לסייע.
היו"ר יעקב מרגי:
אתה יודע, בפוליטיקה אוהבים אותך יותר כשאתה עוזב. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.
יונתן מישרקי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בימים שבהם מדינת ישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים חסרי תקדים, אנו עוסקים רבות בשאלה כיצד נגן על המדינה. אך לצד השאלה החשובה הזו, עלינו לשאול שאלה עמוקה יותר: לשם מה אנו מגינים עליה? אני לא בא לצטט את המובן מאליו, את אמרתו האלמותית של רבי סעדיה גאון שאמר שאין אומת ישראל אומה אלא בתורותיה, אלא שאפילו המשורר והוגה הדעות היהודי היינריך היינה, שהיה יהודי מומר, גם הוא הבין את חשיבותה של התורה להישרדות עם ישראל, וכתב כי לאחר חורבן בית המקדש נשא עימו העם היהודי את ספר התורה כמולדת ניידת במשך אלפיים שנות גלות, כאשר לא הייתה לנו מדינה, לא היה לנו צבא ולא הייתה לנו ריבונות. התורה הייתה המולדת שלנו. ואכן, העם היהודי הוא העם היחיד בהיסטוריה שהצליח לשרוד כמעט אלפיים שנות גלות ללא מדינה וללא שלטון. אימפריות אדירות קמו ונפלו, עמים נעלמו מעל בימת ההיסטוריה, ואילו העם היהודי המשיך להתקיים. מה שמר עליו? לא האדמה, לא השלטון ולא הכוח הצבאי. מה ששמר על העם היהודי הייתה התורה. בתי המדרש, הישיבות, לימוד התורה והעברת המסורת מאב לבן ומרב לתלמיד הם שהפכו את התורה למולדתו הניידת של העם היהודי במשך כל שנות הגלות. זכינו בדורנו לנס הגדול של הקמת מדינת ישראל. שבנו אל המולדת הפיזית, אל הארץ, אל הריבונות, אל היכולת להגן על עצמנו. אך אסור לנו לשכוח שהמולדת הרוחנית קדמה למולדת הפיזית. אלמלא אותה מולדת של תורה, ספק אם היה בכלל עם יהודי שיוכל לשוב לארצו. לכן אני רוצה להדגיש ולומר עכשיו לפרוטוקול: חוק-יסוד: לימוד תורה איננו חוק שנועד להעניק זכות למגזר כזה או אחר. מטרתו לעגן בחוק את אחת מאבני היסוד שעליהן נשען קיומו של העם היהודי לאורך כל הדורות, ולהבהיר שלימוד התורה הוא הערך העליון שמדינת ישראל קמה כדי לשמור עליו, והיא הוקמה בזכותו. הוא חלק ממטרותיה של מדינת ישראל, ולכן טענות על פגיעה בשוויון בעצם מתן מעמד תורתו אומנותו ללומדי תורה לא יכולות להתקיים. זוהי כוונתנו כמחוקקים, ועל זה אנחנו מצביעים. משעה שלימוד התורה הוא ערך עליון, הרי שחייל המשרת בצה"ל שווה למי שתורתו אומנותו. לא ניתן לקחת את התורה, שהיא ערך עליון של מדינת ישראל, ולהפוך את מי שמשמר אותה לפוגע בשוויון. חשוב להבהיר: איש אינו חולק על חשיבותו של צה"ל. ללא צבא חזק לא תהיה מדינה; ללא חיילים אמיצים לא יהיו גבולות בטוחים. אבל הצבא איננו מטרה בפני עצמה. תפקידו של צה"ל הוא להגן על עם ישראל, על אזרחיו, על אדמתו, על עצמאותו, ולא פחות מכך – על ערכיו ועל תורתו. הביטחון איננו הערך העליון, הוא האמצעי שמאפשר לשמור על כל מה שהופך את מדינת ישראל למדינה יהודית. אם חלילה נאבד את תורת ישראל, אם תיפסק שרשרת המסירה שנמשכת ברציפות ממתן התורה ועד ימינו, אם לא יהיו עוד תלמידי חכמים שימשיכו לבנות את עולם התורה ולהעבירו לדורות הבאים, על מה בדיוק אנו מבקשים להגן? מה תהיה משמעותה של מדינה יהודית אם תאבד את נשמתה? זו בדיוק המשמעות של תפיסת תורתו אומנותו. לא מדובר בלימוד מזדמן או בתחביב רוחני. שימור התורה מחייב ציבור משמעותי שזהו כל ייעודו וכל עיסוקו. כשם שלא ניתן להעמיד מערכת ביטחון באמצעות אנשים המתאמנים שעה אחת בשבוע, כשם שלא ניתן להכשיר רופאים, שופטים או חוקרים ללא שנים של התמסרות מלאה, כך גם לא ניתן לשמר את עולם התורה, ההלכה והמסורת באמצעות לימוד חלקי בלבד. כדי שתורת ישראל תמשיך לחיות, חייבים להיות אנשים שכל חייהם מוקדשים לה. זה איננו פטור, זהו תפקיד לאומי. במשך אלפי שנים היו לעם ישראל שני שומרים: היו מי ששמרו על העם מבחוץ, והיו מי ששמרו על נשמתו מבפנים, אלה שמרו על הגוף ואלה שמרו על הרוח. ההיסטוריה מלמדת שהעם היהודי זקוק לשניהם. גם במדינת ישראל של היום איננו צריכים לבחור בין שתי השליחויות הללו. אנו זקוקים לצבא חזק כדי להגן על המדינה, ואנו זקוקים לעולם תורה חזק כדי לשמור על זהותה של המדינה. זהו בדיוק הרעיון שמבקש חוק-יסוד: לימוד תורה לעגן – ההכרה שלימוד התורה איננו רק עניין פרטי אלא נכס לאומי וערך יסוד של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. בסופו של דבר, הוויכוח איננו אם צריך להגן על המדינה; כולנו מסכימים שכן. השאלה היא, מהי המדינה שעליה אנחנו מגינים? מדינת ישראל איננה רק שטח אדמה, היא ביתו של העם היהודי, והבית הזה קיים בזכות שני יסודות המשלימים זה את זה - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
יונתן מישרקי (ש"ס):
אני מסיים. - - מגיני הגבולות ומגיני התורה. אם נדע לשמור על שניהם גם יחד, נבטיח לא רק את ביטחונה של מדינת ישראל אלא גם את עתידו הנצחי של עם ישראל. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה, חבר הכנסת יונתן מישרקי. יעלה ויבוא חבר הכנסת ינון אזולאי, יו"ר סיעת ש"ס הנמרץ. חמש דקות לרשותך, בבקשה.
ינון אזולאי (ש"ס):
תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, חוק-יסוד: לימוד תורה, הצעת חוק – במדינה מתוקנת כמדינת היהודים, שזוהי מדינה יהודית לפני הדמוקרטית, אולי לא היה צריך לחדד דבר כזה. יש מדינת יהודים, המדינה היהודית – ערך לימוד התורה מובן מאליו. אך לצערי יש דברים - - -
היו"ר יעקב מרגי:
יוליה מלינובסקי, את אמורה לנאום אחריו. אני אקבל נאום מקביל. תודה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
סליחה.
ינון אזולאי (ש"ס):
יכול להיות שלא היינו צריכים בכלל להעלות את החוק הזה, אך לצערי יש לפעמים דברים מובנים מאליו שצריך לומר אותם, צריך לכתוב אותם. כנראה שהם גם לא יוכלו להימחק לעולם. עם ישראל, למעלה מ-3,000 שנה עבר גלויות, עבר צרות, עבר מלחמות, קהילות נכחדו בשואה, באינקוויזיציה, בפרעות, אבל לעולם העם היהודי נותר חי וקיים למרות כל הצרות, למרות כל אלה שמקטרגים ומשטינים וקמים עלינו לכלותנו אבל הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. כל זאת בגלל תורתנו הקדושה. זוהי גאוותנו בתורתנו הקדושה. החוק הזה שאנחנו מביאים היום לאישורה של הכנסת בקריאה השנייה והשלישית זה חוק שמבקש שני דברים: אחד – את הערך שמי שלא הבין זאת ורוצה לראות זאת חקוק באבן, בסלע, יראה זאת, אבל הדבר השני, אשר חשוב לא פחות – זה חוק שיפנה דווקא לאותם שופטים שבאים לשפוט בדין. כאשר מגיע ציבור מסוים כציבור החרדי, הוא מגיע ומבקש לפעמים סעד. ראינו זאת לא פעם בחוק הגיוס: תמיד, כל פעם שבית המשפט פסל חוק גיוס כזה או אחר, למשל בוועדת טל, שאז היה חוק טל, הוא פסל אותו בגלל ערך השוויון. ומאיפה ערך השוויון? הרי ערך השוויון זה בכלל לא חוק-יסוד, הכנסת לא חוקקה אותו כחוק-יסוד. אלא מה עשה השופט ברק? לקח את זה כנגזרת מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועל זה מתבססים כל טיעוניו. אנחנו בסך הכול רוצים לתת כלי לשופט שיבוא לשפוט. כי גם אם מחר ירצו לשפוט את אותם – כל חוק גיוס שנביא, שיהיה בהסכמת קואליציה ואופוזיציה גם יחד, זה לא משנה. אם לא נביא חוק, הם יגידו שאין שוויון, ערך השוויון. מה עושים? זהו חוק שייתן עוד שיקול דעת לשופט, והוא יוכל להכריע בו. לא ביקשנו תקציבים. עם כל הפחד והבהלה של משרדי הממשלה בראשותה של היועצת המשפטית לממשלה המודחת והמפוטרת גלי בהרב מיארה - - -
עוז חיים (יש עתיד):
גם מודחת וגם מפוטרת.
ינון אזולאי (ש"ס):
אתה צודק. יושבת-ראש האופוזיציה בפועל, היא וגיל לימון, אתה צודק. היא מזה לא מודחת ולא מפוטרת. היא זאת שמחדירה את השנאה והקיטוב בעם. היא זאת שגורמת לכל השנאה שהולכת היום ברחובות. ביקשנו ממנה, גם בנושא המעצרים, ועוד נדבר על זה, שתעשה – גיל לימון בוועדה: תוציאו רק הוראה, לא צריך יותר מזה. אבל הם בחרו שלא לעשות את זה, כי הם רוצים לראות כנראה עוד שנאה, עוד אש ברחובות. אנחנו לא רוצים לראות את זה. החוק הזה לא בא להוציא כסף. יום אחרי זה נשאלתי בוועדה: האם ביום לאחר מכן כל אלה שיש עליהם סנקציות מעונות, יחזרו להם מעונות? לא. דירה בהנחה יקבלו? לא. הם יוכלו לקבל פטור מיידי? גם לא. זו רק תבהלה של כל האופוזיציה, שקמו ביחד עם גלי בהרב מיארה ומשרדי הממשלה, שהיא באה ולקחה אותם תחת חסותה. לסיום, אני רק אגיד לכם מקרה שהיה בוועדה מול עינינו. היה משרד – לא משרד אחד, היו כמה משרדים שבאו וקצת זזו מהמקום הנוח לאביטל, המשנה ליועצת המשפטית. היא קראה להם רגע והעמידה אותם במקומם – הם חזרו ושינו את גרסתם. זה לזרוע פחד באותם פקידים, שגם אם הם רוצים לעשות את עבודתם נאמנה, הם לא מצליחים, בגלל המורא והפחד מהרועצת המשפטית. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה לך. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה, גברתי, תשע דקות לרשותך.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה רבה. אני רואה פה את השר סופר. אני אשמח מאוד אם הוא לפחות יסתובב אליי, כי לדעתי אתה מכיר גם על בשרך את מה שאני אדבר עכשיו. לא מזמן כל חברי הכנסת, אני מאמינה שגם אתה, השר סופר, קיבלו ספר של הרב חיים נבון, אם זה אומר לך משהו.
היו"ר יעקב מרגי:
חלק, חלק. לא כולם, כי אני לא קיבלתי.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
כל חברי הכנסת קיבלו, מי שרצה. מי שלא רצה, לא קיבל.
היו"ר יעקב מרגי:
לא, לא, רציתי ולא קיבלתי.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
הספר של הרב חיים נבון, אופיר, נקרא "מעשה בצדיק ואלונקה", אם זה אומר לך משהו. הספר הזה מספר סיפורי חיים של חללי ישיבות הסדר בשנה הראשונה של מלחמת שמיני עצרת. השר סופר, היו הרבה בחורי ישיבות וישיבות הסדר מהציונות הדתית שגם למדו תורה – יפה שאתה מסובב לי את הגב; זה הגב שאתה מסובב לציבור שבחר בך, שגם למדו וגם נלחמו. אגב, ינון, אבא שלך, זיכרונו לברכה, שהייתה לי הזכות להכיר אותו, היה חובש קרבי. הוא היה בן אדם – הכי איש תורה שהכרתי, והיה אהוב על כל הבניין הזה. כשהוא הלך לעולמו, היו הרבה מאוד סיפורים על החיים שלו ששמענו פה, איך הוא תרם ועזר וטיפל באנשים. הצבא לא קלקל אותו, הוא נשאר בן אדם צדיק גם כשהוא היה חובש קרבי.
ינון אזולאי (ש"ס):
אפשר לשאול אותך שאלה?
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אני בנאום, אתה תשאל אותי אחר כך.
ינון אזולאי (ש"ס):
לא, כי את מדברת על אבא שלי - - -
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אה, אוקיי, לא, אגב, אני מדברת עליו בכבוד רב.
ינון אזולאי (ש"ס):
לי יש שאלה קטנה עליו: למה בכל זאת הוא בחר לשים אותי בישיבה?
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אולי אתה פשוט לא הבנת עד הסוף את החשיבות של השירות הצבאי.
ינון אזולאי (ש"ס):
הוא שם אותי בישיבה, לא אני שמתי. אני הייתי בחור צעיר, והוא אמר לי: אני רוצה שזאת תהיה הדרך שאתה תתחנך בה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אז יכול להיות שהוא טעה בשיקול דעתו.
ינון אזולאי (ש"ס):
אה, אז עכשיו הוא פחות טוב. הבנתי.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אנחנו לא יודעים, אולי הוא חשב שאחר כך אתה תתבגר ותלך לשלב ב'.
ינון אזולאי (ש"ס):
מעולם לא דיבר איתי על זה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אוקיי, אני מדברת על אבא שלך כי הייתה לי הזכות להכיר אותו, באמת, היכרות אישית – איש צבא, איש תורה, הכול בסדר, הכול מהכול ולא התקלקל, ויצא אחלה בן, בסדר? הכול בסדר. אז הדברים מסתדרים. אבל אני פונה לשר סופר, שממשיך להראות לי את הגב. את הגב הזה אתה לא מראה לא לי. הגב הזה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
השר סופר, לא נהוג להפנות גב לדובר. אה, הוא מדבר בטלפון.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
כן, אולי הוא שם סוגר עוד דיל עם החרדים, מה עוד הציונות הדתית אמורה לקבל בדמות של מינוי כזה או אחר. מכרתם הכול. את הגב הזה אתה מסובב לאותם אנשים שאתה מכיר מהבית שלך, שגם לומדים תורה וגם נושאים בנטל. והספר הזה שחברי הכנסת קיבלו – ואני קראתי את הספר הזה, סיפורים של חבר'ה צעירים, באמת צדיקים, שהקריבו את עצמם, הקריבו את עצמם, אין חזרה, הם מתים במלחמה. הם למדו תורה, והם נלחמו, ונשאו נשק, ואפשר גם וגם. אני רוצה להראות לכם את הספר הזה – אני יודעת שזה לא נהוג. השר סופר, תסתכל.
היו"ר יעקב מרגי:
לא, לא נהוג, אז את יודעת שלא נהוג - - -
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תסתכלו. אז אתה יודע מה, לא – תסתכלו. לא נהוג, סבבה.
היו"ר יעקב מרגי:
לא נהוג. את לא רוצה שיורידו אותך מהדוכן.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
לא נהוג. זה ספר שכל אחד מכם צריך להתבייש שלא קרא ולא מסתכל, ולא אכפת לכם. אתה יודע, אין לי ציפיות גדולות מגפני, בסדר, אני יודעת עם מי יש לי עסק. יש לי ציפיות מש"ס, כי כשהייתי במועצת העיר חולון וספרתי מעטפות כפולות בבחירות, ראיתי שם מלא ש"ס. אלה היו חבר'ה מהצבא. הציבור של ש"ס יודע גם לעבוד, גם ללמוד תורה, גם לשרת. איבדתם את זה, הלכתם שולל אחרי עסקני הדת האנטי-ציונים והפכתם להיות למפלגה אנטי-ציונית. אני רואה את הטרנספורמציה הזאת. אתם רוצים להיות יותר צדיקים מגולדקנופ ומגפני – אז לא, הם לא מקבלים אתכם, הם לא יקבלו את הילדים שלכם למוסדות שלהם. אתם תמיד תהיו בשבילם סוג שני או שלישי במדרג. אתם בוגדים בציבור של ש"ס, שתמיד ידע גם לעבוד, גם לשרת וגם ללמוד תורה, אבל מה שנקרא, על מצפונכם. אבל הציונות הדתית המפוארת, הגדולה, עם מורשת – מה מייסדי הציונות היו אומרים? מה המפד"לניקים הגדולים שישבו פה בכנסת ישראל היו אומרים עכשיו על השר סופר וסמוטריץ' ומה שנקרא היום "הציונות הדתית"? הם היו רואים את הביזיון הזה, את החקיקה שאתם תומכים בה. אתה לא מסובב את הגב לי, אתה מסובב את הגב לכל הציבור שלך, לכל הערכים. מכרתם את נשמתכם ואתם תשלמו על זה מחיר, מחיר אלקטורלי, כמובן, כי אין היום משפחה בציונות הדתית שהמלחמה הזאת לא נגעה בה – או שהילד בצבא, או שיש מישהו שנפגע, או שיש חלילה מישהו ששילם בחייו. זה מעגל מאוד קטן. איך אתה, איך בצלאל יחזור הביתה לבן הגיבור שלו שנפצע ועדיין מתמודד עם הפצעים שלו, איך הוא יסביר את כל הביזיון הזה? אפשר ללמוד תורה, צריך ללמוד תורה, אבל אין פסול בללמוד תורה ולשרת את המדינה; אין פסול בללמוד תורה ולהגן על העם שלך; אין פסול בללמוד תורה ולפרנס את המשפחה שלך. אין, אין, זה הולך ביחד, זה תמיד היה ביחד בעם היהודי. שמעתם בכל העם היהודי שהיו כאלה שרק ישבו ולמדו תורה? תמיד עבדו, ואגב, הלכו לצבא, איפה שהם היו במדינות בגלות, זה תמיד היה. אז מה אתם מייצרים פה עכשיו? מחלקים את עם ישראל למשרתים ואדונים, למשתמטים, האלה שהם כאילו השכבה העליונה, שהאחרים צריכים להגן עליהם. כשהטילים נפלו בבני ברק במלחמה האחרונה – בני ברק ספגה קשות – כנראה שלא למדתם מספיק, אם אני מגיעה למסקנה הזאת. כמו ששמעתי רבנים גדולים, כשהייתה קורונה, הרב קניבסקי אמר: לא למדו מספיק תורה, וגם הנשים לא היו מספיק צנועות. אז מה קרה עכשיו שבני ברק ספגה כל כך הרבה טילים? הנשים לא היו צנועות ולא למדתם מספיק תורה, כנראה ככה זה בנוי. כל החוק הזה הוא לא חוק-יסוד: לימוד תורה, זה חוק הביזוי, זה חוק הביזיון, זה אות קלון על הראש שלך, סופר, על הראש של סמוטריץ' וכל מפלגת הציונות הדתית, שמכרו את נשמתם, את הערכים שלהם, תמורת כיסאות ועוד ג'ובים וכל מיני קומבינות שכרגע אני שומעת שקורות שם בין סמוטריץ' ודרעי. ולך, ינון, ולך, מרגי, אני רוצה להגיד – אני לא יודעת אם אנחנו עוד ניפגש; כנראה שניפגש. כשאני נכנסתי לכנסת קיבלת אותי מאוד יפה, ואני יודעת שאתה עוד מעט מסיים. אני רוצה להגיד לך שנהניתי לעבוד איתך.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. זה הדדי.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אני זוכרת את החוק הראשון שלי שאני העברתי, שהיה כזה משמעותי – הזכויות של המאבטחים. היום, כשכל אחד רואה את הבודְקֶה עם חשמל ומים למאבטח בכל מקום – זה חוק שאני העברתי, ואני זוכרת איך אתה ואיתן כבל תמכתם בי ועזרתם לי.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אני מאוד מאוד מעריכה אותך.
היו"ר יעקב מרגי:
לכבוד הוא לי.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
גם שירת בצה"ל וגם איש תורה ואיש ש"ס. אין סתירה בין הדברים. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
הודעה למזכיר הכנסת. בבקשה, אדוני.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לגיבוש הערכת מודיעין חלופית להערות גופי המודיעין, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת עמית הלוי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35) (טיפול מותאם לנפגעי הלם קרב והקמת ועדה למתן סיוע לפנים משורת הדין), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת משה סעדה וקבוצת חברי הכנסת. כמו כן, הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 28 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה למזכיר הכנסת.
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יעקב מרגי:
יעלה ויבוא חבר הכנסת רון כץ.
רון כץ (יש עתיד):
אני אוהב את ה"יעלה ויבוא" שלך.
היו"ר יעקב מרגי:
תיהנה ממנו.
רון כץ (יש עתיד):
נהנה, אחי, כל עוד אנחנו פה.
היו"ר יעקב מרגי:
תשע דקות לרשותך.
רון כץ (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, באמת רציתי להתחיל אופטימי. הייתה לי כוונה, אני אומר לך אמיתי, להתחיל אופטימי.
היו"ר יעקב מרגי:
תעמוד בזה, תעמוד. אין כמו אופטימיות.
רון כץ (יש עתיד):
אבל, אבל, אני אגיד לך, אבל בדיוק קפץ לי פוש ב-ynet: "הרמטכ"ל במכתב לנתניהו נגד חוק הקפאת מעצרים: צה"ל לא יהיה חתום על פטורים המוניים". ומי עונה לו? יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון מטיל בו דופי שהמכתב לא יצא בתזמון מקרי. אז אני רוצה לשאול: מה זה תזמון מקרי? תזמון מקרי זה שהצבא צריך חיילים, והרמטכ"ל עומד ואומר: אני חייב לוחמים עכשיו, מערך המילואים קורס, מערך הסדיר קורס. זה תזמון מקרי? תזמון מקרי זה שאנחנו רואים מילואימניקים מסכנים, באמת מסכנים, באים לוועדות פה כבר שלוש שנים, מתחננים על החיים שלהם, על המשפחות שלהם, על העסקים שלהם. זה תזמון מקרי? תזמון מקרי שצה"ל נלחם בכל החזיתות. זה תזמון מקרי? או שאולי, אולי מישהו בקואליציית הדגים הקפואים הזאת כבר יקבל על עצמו אחריות ויגיד: ואללה, אולי הרמטכ"ל צודק? אולי צריך רגע להקשיב למה שהצבא אומר? אולי אנחנו לרגע אחד נפתח את האוזניים שלנו ונבין שאי-אפשר להמשיך ככה, ששיטת "יהיה בסדר" הזאת לא עובדת יותר? לא יהיה בסדר. אין לנו יותר מילואימניקים להביא, אין לנו יותר חיילים להביא, זה מה שיש, עם זה אנחנו מסתדרים. עכשיו יש עוד מערך שלם, גדול, משמעותי, של בני 18, צעירים, בריאים, ברוך השם, שפשוט לא רוצים לבוא להתגייס, לא רוצים לבוא לקחת חלק. רואים את האחים שלהם נקרעים, נלחמים, מוסרים נפש, אמיתי מוסרים נפש, ואומרים: ואללה, זה לא קשור אלינו, לא קשור אלינו האירוע הזה. ואני רוצה לשאול אתכם: איך זה לא קשור אליכם? איך אתם מסוגלים לראות חצי עם ישראל נקרע בזמן שאתם מחפשים לעצמכם דרכים לא לחלוק בנטל? איך זה יהודי? איך זה תואם את הערכים שלנו? איך זה תואם את הדת שלנו? איך זה תואם משהו? שמישהו יעמוד פה ויסביר לי איך ולמה על פי הדת לא ניקח חלק בהגנת מדינת ישראל. האם יש איזה רב שיכול לבוא ולהסביר את זה? האם יש מישהו בבית הזה שיכול לבוא ולהסביר לי למה חתן ביום חופתו צריך לעזוב הכול וללכת להגן על המדינה, אבל היום משתמטים מקבלים פטור? ולא סתם פטור, לא, לא סתם פטור. סימון, תקשיב טוב, זה לא סתם פטור, זה פטור רק להם. אם אתה משתמט חילוני, יבואו לעצור אותך, אבל אם אתה משתמט חרדי – אהלן וסהלן, לא נוגעים בך. אין עם מי לדבר. אנחנו יושבים בוועדת חוץ וביטחון ומנסים להסביר להם: זה לא מידתי, זה לא חוקתי, אי-אפשר לעשות דבר כזה, אי-אפשר להפלות בין שני בני אדם שמקבלים צו פוקד. יושב פה רמטכ"ל לשעבר – ברגע שמוציאים צו לגיוס בצה"ל, הצו לא יודע אם הבן אדם הוא חילוני או הבן אדם הוא חרדי, וגם לא צריך לדעת. מי שהצבא רוצה לגייס אותו, צריך לגייס אותו, חושב שהוא צריך לקחת חלק – צריך להגיע לצבא. ועכשיו יעמדו פה אנשים ויגידו שאנחנו הבאנו למצב הזה, והיועמ"שית והפצ"רית ואלף ואחד תירוצים. ואני רוצה לומר לכם מפה: כל מה שהייתם צריכים להגיד זה שמי שלא לומד, שילך לשרת – ראיתי שזה יתפוס את האוזן שלך – מי שלא לומד, שיבוא לשרת, אבל גם את זה לא אומרים.
ינון אזולאי (ש"ס):
- - -
רון כץ (יש עתיד):
אומרים פה נציגים אחרים – לא אתה, ינון, נציגים אחרים – אומרים: גם מי שלא לומד אבל התכוון ללמוד, נפטור אותו. גם. איך? איך עושים דבר כזה? עכשיו אני אומר לך – הינה, אני אומר לך, ואני לא אומר את זה מהיום, אני אומר את זה שנים: מי שבאמת לומד בתורתו אומנותו, בוא נדבר על זה. אבל למה אתם לא יכולים להגיד אותו דבר הפוך? למה אתם לא יכולים להגיד: מי שלא לומד, שילך לתת כתף וילך לתת יד לחברים שלו, לאחים שלו, ליהודים אחרים שצריכים להיות שם? מישהו בבית הזה יכול להגיד את זה? והכי מצחיק, אם תבדקו את קורות החיים של החבר'ה מש"ס, כולם שירתו או עשו שירות לאומי. אבל אתם נלחמים פה עכשיו איך לפטור חבר'ה אחרים שלא צריך לפטור, באמת לא צריך לפטור אותם. והינה אני אומר את זה עוד פעם, בפעם המי-יודע-כמה: מי שלא לומד, שילך להתגייס לצבא.
ינון אזולאי (ש"ס):
ומי שלומד?
רון כץ (יש עתיד):
זה מה שאמרתי בפעם האלף. מי שבאמת לומד ותורתו היא אומנותו האמיתית, בוא נדבר על זה ונמצא לו פתרונות.
ינון אזולאי (ש"ס):
מה זה "בוא נדבר"? אין "בוא נדבר".
רון כץ (יש עתיד):
אבל מי שלא לומד, מה אתה עושה איתו?
ינון אזולאי (ש"ס):
אני אמרתי את זה כמה פעמים, אתה יודע את זה. אני אומר לך, אמרתי את זה כמה פעמים, פעם אחרי פעם. מה שאתה אומר, מי שלומד, מה עושה?
רון כץ (יש עתיד):
אני אומר, מי שלומד באמת, נמצא לו פתרונות, כמו שבציבור החילוני יש פתרונות לשחקנים מצטיינים.
ינון אזולאי (ש"ס):
מה יעשה?
רון כץ (יש עתיד):
יש פתרונות בצבא, זה מה שאתם לא מבינים. אתם מנסים לכפות על המערכת חוקים לא הגיוניים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
שיגדיר מה זה לומד. לומד זה מהבוקר עד הלילה.
רון כץ (יש עתיד):
לומד כל היום, תורתו היא אומנותו, מצטיין.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא שעה וחצי, בא והולך לים.
רון כץ (יש עתיד):
לא, לא, לומד אמיתי, שתורתו היא אומנותו, מצטיין, כמו אצל חילונים. אני איתך, ינון - - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
לומד לומד - - -
ינון אזולאי (ש"ס):
- - - הוא רץ כל היום - - -
רון כץ (יש עתיד):
חבר הכנסת אזולאי, אני אומר לך שבדיוק כמו שבציבור שלנו יש שחקנים מצטיינים - - -
ינון אזולאי (ש"ס):
הבחור הזה לא מחפש לא - - - ולא כלום, מחפש לשבת וללמוד, אתה יודע את זה. מי שיושב ולומד.
רון כץ (יש עתיד):
אז מה אני אומר לך? אני אומר לך שכמו שבציבור שלנו יש שחקנים מצטיינים, גם בציבור שלכם יש לומדים מצטיינים, אבל על כל השאר, בואו ביחד נגיד: תתגייסו לצה"ל. אבל אתה לא דוגמה, כי הינה, פרוש נכנס ויצא, כי הוא לא יכול לשמוע את זה. הוא גם לא יכול להגיד את זה, כי אצלו גם מי שלא לומד אולי מתישהו ירצה ללמוד. ואללה, גם אני אולי מתישהו ארצה ללמוד, אבל בזמן הזה עשיתי צבא, ואף אחד לא שאל אותי אם אני רוצה לעשות צבא או לא רוצה לעשות צבא, ואף אחד גם לא שאל את סימון דוידסון, ואף אחד ודאי לא שאל את בני גנץ, אם כבר אנחנו מדברים על הנושא הזה. ועכשיו הבטחתי לעלות להיות חיובי, אני עושה פאוזה.
היו"ר יעקב מרגי:
הבטחת אופטימי.
רון כץ (יש עתיד):
פאוזה. אופטימי.
ינון אזולאי (ש"ס):
לא ציפינו, אז אנחנו לא מתאכזבים,
רון כץ (יש עתיד):
לא, לא, הינה, אני לא רוצה לאכזב, אחי, אני יודע שזה חשוב לך.
ינון אזולאי (ש"ס):
תאמין לי שאנחנו לא מתאכזבים.
רון כץ (יש עתיד):
אני יודע שזה חשוב לך. רק רציתי להסביר את זה, כי מה שהסברתי בוועדת חוץ וביטחון בסוף כתבו בחוות דעת משפטית אחד לאחד. היית יכול להקשיב לי, לחסוך את כל הדבר הזה.
ינון אזולאי (ש"ס):
אה, הם לקחו ממך?
רון כץ (יש עתיד):
לא, לא ממני. מי אני בכלל?
ינון אזולאי (ש"ס):
תיאום מלא? הבנתי.
רון כץ (יש עתיד):
בורג קטן. אבל בזמן שכולם עולים ותוקפים, והמפלגות – מה שכולם עושים בבית הזה, אני לא רוצה להאשים אפילו את מי – והפילוג, ובאמת, ההרס הגדול שהמקום הזה יצר בארבע שנים, אני דווקא רוצה לבוא ולפרגן – לפרגן לציבור הישראלי, לפרגן למילואימניקים, לפרגן לסולידריות הישראלית, שאני חושב שהוכיחה שאין עוד עם כזה בעולם. אין עוד עם כזה בעולם שיעצור הכול ואחד יעזור לשני בזמנים הכי קשים. בזמנים שאתה אמור לחשוב על עצמך ועל המשפחה שלך, עם ישראל - -
היו"ר יעקב מרגי:
מתגייס.
רון כץ (יש עתיד):
- - עוזב הכול ומתגייס אחד למען השני. וגם על זה צריך לדבר בבית הזה, כי איכשהו אנחנו יוצרים כל הזמן תחושה שהכול לא טוב במדינה הזאת, ואין מה לעשות, ואנחנו רואים מספרים מטורפים של אנשים שיורדים מהמדינה – אנשים טובים, אנשים באמת טובים שיורדים מהמדינה הזאת, כי הם מאבדים תקווה, כי הם בייאוש טוטלי. ואני רוצה לומר לאותם אנשים: זה לא ככה, זה לא האירוע. האירוע יכול להשתנות בדקה. בסוף, ממשלה חדשה שתשב פה תביא רוח חדשה, תביא שלטון אחר, והכול יכול להשתנות בחודש. אנחנו צריכים להתמקד בזה – צריכים להתמקד בטוב שאפשר לעשות מהמקום הזה, ביכולת האמיתית לשנות, במה שאפשר לעשות מהמקום הזה. הוכחנו את זה כבר בשנה וחצי קצרות כשהייתה פה ממשלה אחרת: הכול נראה פה טוב יותר, הכול היה אופטימי יותר, היינו בטופ של כל מה שנגענו בו – בביטחון, בכלכלה, ביחסי החוץ – בכול, ינון, בכול. תבדוק אותי, יש נתונים.
ינון אזולאי (ש"ס):
- - -
רון כץ (יש עתיד):
יש נתונים, יש נתונים. תבדוק איפה היינו בכלכלה, בכמה ליברמן החזיר לך את משרד האוצר.
ינון אזולאי (ש"ס):
שנה ושמונה חודשים, אחי, וברחתם.
רון כץ (יש עתיד):
תבדוק איפה היינו בביטחון כשבני גנץ היה שר הביטחון.
ינון אזולאי (ש"ס):
שנה ושמונה חודשים – עפתם.
רון כץ (יש עתיד):
תבדוק איפה היינו בחוץ כשלפיד היה שר החוץ. תבדוק איפה היינו.
ינון אזולאי (ש"ס):
שיוציא את המיקרופון. לא נעים.
רון כץ (יש עתיד):
אני מוכן בנאום הבא שלי לבוא רק עם נתונים.
ינון אזולאי (ש"ס):
תוציא את המיקרופון, שלא ישמעו את הבדיחות. תכבד את המקום.
רון כץ (יש עתיד):
רק עם נתונים, רק עם נתונים, נעלה רק עם נתונים, אחי, רק עם נתונים. אני מוכן בנאום הבא שלי להביא נתונים, איזה נתונים שאתה רוצה. ובכל זאת אני אומר לך, עוד יהיה פה טוב יותר.
ינון אזולאי (ש"ס):
בכל זאת הציבור לא בוחר בכם שוב. למה, הם לא רוצים טוב? מה, הציבור מזוכיסט? לא הבנתי.
רון כץ (יש עתיד):
וברוך השם – אתה יודע, הציבור לא מזוכיסט, ובגלל זה אנחנו רואים בסקרים שאין לכם סיכוי - - -
ינון אזולאי (ש"ס):
אז מה?
היו"ר יעקב מרגי:
נא לאפשר לו לסיים, חבר הכנסת.
ינון אזולאי (ש"ס):
תן לו, הוא בסדר.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לאפשר לו לסיים.
רון כץ (יש עתיד):
אין לכם סיכוי בשום סקר, בשום פלטפורמה, בשום סיטואציה, להרכיב שוב ממשלה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
רון כץ (יש עתיד):
אין, אין. ולכן אני אומר לך מפה: בוא נהיה אופטימיים.
ינון אזולאי (ש"ס):
עזוב, בוא. בוא - - -
רון כץ (יש עתיד):
בוא נהיה חיוביים, בוא נהיה טובים יותר, לא עבורנו – עבור עם ישראל.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה, אדוני.
רון כץ (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני. ראית? סיימתי באופטימיות.
היו"ר יעקב מרגי:
כן, חשוב מאוד.
ינון אזולאי (ש"ס):
בוא, רון, שב לידי קצת, ננצל את הזמן. בוא.
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך.
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב בראש, טוב לי שאתה שומע אותי.
היו"ר יעקב מרגי:
לכבוד הוא לי.
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
טוב לי שאתה יושב בראשות הישיבה, למרות שהנושא הוא נושא כאוב, לדעתי, וחבל.
היו"ר יעקב מרגי:
אני מסוגל לשמוע הכול.
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני אבקש גם להגיד שלום לחבריי חברות וחברי הכנסת.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לא להפריע. בבקשה.
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אם אני הייתי מספר לאבי, אם הייתי מספר למורי ורבי הרב מנחם הכהן, אם הייתי מספר למורי הרב דרוקמן, שאעמוד בכנסת ואדבר נגד חוק לימוד התורה, הם לא היו מאמינים. גם אני מסתכל על המעמד הזה וחש מאוד מאוד לא בנוח. לימוד התורה הוא ערך חשוב. ישבתי בכולל בבני ברק. אדם פחות או יותר בגילי – אני שואל אותו: כמה זמן אדוני לומד פה? הוא אומר לי: 50 שנה. אמרתי לו: סליחה, אני לא רוצה להפריע לך, תחזור ללמוד. הוא כבר כתב 12 ספרים – אנחנו יודעים שזה איננו הממוצע. ומה שנעשה פה רק מחליש ופוגע בעולם התורה ובתלמידים המאוד-מרכזיים והנאמנים והמוחלטים שלו. מאבי, מהרב מנחם הכהן, מהרב דרוקמן, למדתי: "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שליבו חפץ"; לימוד תורה הוא דבר שעושים מרצון, מאהבת התורה ומאהבה לעם שלנו. משפחות יהודיות למדו תורה בסתר בגטו ובמחנות ההשמדה, למדו תורה בגלות ובמצור, ונמשיך ללמוד תורה. אבל העובדה שחוק לימוד תורה נחקק בכנסת ישראל מתוך מטרה, ישירה או עקיפה, למנוע גיוס לצה"ל ולהכשיר את ההשתמטות הזאת – פוגעת בביטחון ישראל, פוגעת בלוחמים שלנו, ולא פחות חשוב מכך, בעיניי, מבזה את התורה ואת לומדיה. בעיניי, זה לא חוק לימוד תורה, זה חוק ביזוי תורה. רק היום, חברי, פנו אליי ממערכת הביטחון והסבירו לי את החשיבות לאפשר את הארכת השירות, כי אין חיילים. ואנחנו יושבים פה, באולם ממוזג, ופוגעים בחיילים שלנו, ואין לי מילים אחרות לתאר את זה חוץ מאשר פוגעים בחיילים שלנו. ואני אומר לחבריי החרדים, ינון, ולך, יעקב ידידי, ולכל מי ששומע אותנו: החוק הזה כנראה יעבור היום; אולי חלק מכם יחגוג אותו. אבל אתם המפסידים, ואין כאן ניצחון. אתם משאירים אחריכם אדמה חרוכה של שנאה לחרדים, של שנאה בעם ישראל, דווקא בתקופה שבה האחדות בינינו כל כך קריטית. דווקא במלחמה ארוכה וקשה כל כך אתם פוגעים בערכי הספרא וסייפא, שבשלוש השנים האחרונות ראינו כולנו לא פעם את הביטוי הזה הלכה למעשה בסיפוריהם של רבים מלוחמינו. אני יושב פה. בכיסא שלי, ליד פנינה, תמיד יש לי ספר שאני קורא תוך כדי. הספר האחרון שגמרתי פה – אורחות חיים על פי הרמב"ם. בכל הצעת חוק קראתי פרק אחד שלו. תאמין לי, השכלתי מהרמב"ם יותר מאשר מהצעות החוק שהיו כאן. אבל לפני כן היה שם ספר שקראו לו "מעשה בצדיק ואלונקה", על 100 בני ישיבות שהלכו לקרב ולצערנו לא חזרו משם. והם היו בני תורה. ולכן אני אומר, אתם לא מנצחים היום, מדינת ישראל לא מנצחת היום, לא עולם התורה, לא אף אחד. הכול הפוך. אני מבין ומכיר בחשיבות התורה. אני אפילו מבין ומכיר בחשיבות הקהילה, במיוחד מבחינת החברה החרדית, שהקהילה היא כל עולמם – בתחום של החינוך, בתחום של השידוך, בתחום של התעסוקה, בתחום של החברה. אבל אתם לא יכולים לשכוח שבלי המדינה לא תהיה לכם קהילה. ועל המדינה הזאת צריך לשמור. ולכן, כך או אחרת, בממשלה הבאה אנחנו נקים קואליציה ציונית רחבה שתדאג שלצד לימוד התורה אנחנו נשרוד; שלא נצטרך לחזור ללמוד בגטאות ובגלות; שעם ישראל ינצח; שנשמור על תורת ישראל, ובעיקר על מדינת ישראל, שהיא זו שתאפשר את המשך לימוד התורה. החוק הזה יעבור, אבל גם הממשלה הזו תעבור. ומי שלא יהיה שותף למלחמה על קיומנו לא יוכל להיות שותף לממשלתנו. זאת המשימה וזאת המטרה, כדי שנרכיב ממשלה ציונית ורחבה, שתחלץ אותנו ממלחמת הגושים ושתשתף את כולם. ושום חוק שיובא היום ויעבור היום לא ישנה את העניין הזה. בעזרת השם, נזכה כולנו להמשיך וללמוד תורה. בעזרת השם, נמשיך כולנו לשרת ולהגן על מדינת ישראל או לשרת במדינת ישראל, כל אחד כפי שהוא רק יכול, ונתקן את העיוות שאתם יוצרים פה היום. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
אמן. תודה רבה לך. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה, גברתי, תשע דקות לרשותך.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
כן, קצת עצוב היום הזה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איבדתם את הדרך, קואליציה. הקואליציה הזאת ללא מצפון, ללא מצפן, ללא בושה, ללא עכבות. הקואליציה הזאת ללא אלוהים. חוק-יסוד: לימוד תורה הוא לא חוק הצהרתי. מדובר בחוק לביזוי התורה, וזה עובר כאן כחוט השני; חוק שמטרתו להכשיר את האי-שוויון בנטל, להכשיר מיליארדים של אתנן פוליטי, להכשיר כספים קואליציוניים. זה חוק הדגל והראשון בסדרת חוקים שמטרתם הכשרת ההשתמטות ההמונית – שלא תהיה דפיקה בדלת באמצע הלילה, שלא תהיה בשורה מרה. זה חוק שמפלה בין דם לדם. בפועל, זה חוק שמשווה את זכויותיהם של לומדי התורה לזכויותיהם של המשרתים והמשרתות. לא מדובר בחוק-יסוד: התורה – חוק-יסוד: לומדי התורה, לימוד התורה. יש כאן איזשהו כשל, כי אפשר גם וגם. נתניהו עושה כאן שימוש פוליטי מכוער בשם התורה להכשרת אפליה, להכשרת השתמטות ועבריינות. כי הרי מה כתוב בחוק? הכרה בלימוד התורה כערך יסוד בעם היהודי ובמדינת ישראל. אז אתם לא אנשי תורה אלא אנשים שמבזים אותה. ארבע שנים לא עשיתם דבר בעניין, לא קידמתם חוק כזה, ודווקא רגע לפני תום כהונת הכנסת, כאשר הצבא קורס לתוך עצמו ומשווע לעוד כוח אדם, לעוד לוחמות ולוחמים, כשהמשרתים ומשפחותיהם קורסים, עכשיו אתם באים לממן ולתמרץ דווקא את המשתמטים. חוק-יסוד, בהיותו חוק-יסוד, אמור להסדיר את המבנה המשטרי בישראל ואת ערכי היסוד של המשפט, אבל בשום אופן הוא לא נועד כחוק-יסוד לסייע לפתור בעיה פוליטית של מגזר, ועוד מגזר עברייני. אז דווקא בחרתם לחוקק אותו כחוק-יסוד, כאשר אתם יודעים שזו פגיעה במבנה החוקתי של ישראל. אתם יודעים שבג"ץ יהסס לבקר שיפוטית חוק-יסוד. חלילה, אם החוק הזה יעבור, זאת תהיה הסנונית הראשונה להפיכת ישראל למדינת הלכה, הפיכת ישראל לאיראן, סנונית לעוד חוקים שיפגעו בעקרון השוויון ויפגעו בזכויות אדם. חוק שירוקן מתוכן את המושג חוק-יסוד. שלא נתבלבל, מדובר בחוק שהוא נזק ישיר לכלכלה, לביטחון, לצבא העם וללכידות החברתית, שגם כך רעועה כל כך, במיוחד לאחר מחיר הדמים של 7 באוקטובר, במיוחד לנוכח זעקות השבר של הצבא. המשך ההשתמטות פשוט מסוכן לביטחונה ולעתידה של ישראל. אני חושבת שאפילו אתם לא באמת חושבים שלאורך זמן המשק הישראלי יוכל להמשיך ולשאת על כתפיו מגזר שלם שממומן מתקציבי מדינה, שלא תורם משמעותית לתוצר הלאומי. זאת ועוד, החוק הזה גם פוגע אנושות בעקרון השוויון. חובת גיוס בכפייה אינה ניתנת להשוואה מול מסלול לימודים, גם אם אלו לימודי תורה, שהוא מסלול לימודים התנדבותי בישיבה. כאן יש גיוס בכפייה, וזה מה שעושים הילדים שלנו. 45 שעות בישיבה ממוזגת לא משתוות לסכנת החיים שבה נתונים החיילים שלנו. בג"ץ כבר אמר בעבר, דרך אגב: "הפליה באשר ליקר מכול – החיים עצמם – היא הקשה שבהפליות". אז כולם יודעים, כולנו, גם אתם בעצמכם בקואליציה, שהישיבות הפכו מזמן למקום מקלט למשתמטים, לברירת מחדל להשתמטות המונים, ולא למסגרת המצומצמת של עילויים בתורה שהייתה אז בתקופתו של בן-גוריון ועד שנת 1977. שוב ושוב אתם יורקים בפרצופם של החיילים הנושאים בנטל. ואני שואלת: מה תגידו לאלפי הלוחמים יראי השמיים שמשתלבים, ולעיתים, לצערי, גם משלמים במותם, שמשלבים בין ספרא לסייפא? לימוד תורה לא עומד בסתירה לשירות צבאי. דרך אגב, גם המסורת היהודית לדורותיה תמכה בלימוד תורה לצד לקיחת אחריות ציבורית, והזכיר חבר הכנסת גנץ את הרמב"ם. אז הרמב"ם, בהלכות תלמוד תורה פרק ג', הלכה י', אומר: "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא". בקרוב זה ייגמר, בקרוב יהיו בחירות, כולם ישרתו, כולם יישאו בנטל, ומי שלא ישרת לא יקבל שקל מהמדינה. אנחנו נחזור ואנחנו נתקן, ביחד נתקן. היום חזרתי לספר שיצא בתקופת החטופים, "מר הפקרה". יש שם כמה מאמרי דעה שלאו דווקא נוגעים לחטופים. אני רוצה לקרוא קצת ממאמר דעה של פרופ' אניטה שפירא, שהיא פרופסור אמריטה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, וכמובן כלת פרס ישראל בחקר ההיסטוריה לשנת 2008. היא שואלת: "איך ייזכר בנימין נתניהו בהיסטוריה? זאת שאלה קשה. הוא אחד האנשים המורכבים ביותר שפעלו אי פעם בזירה הישראלית." היא מספרת שלפני שנים רבות, בהיותה דוקטורנטית צעירה במכון לחקר הציונות באוניברסיטת תל אביב, "קיימנו כנס והזמנו את פרופ' בנציון נתניהו, שהיה כמדומני כבר בן 100, לשאת הרצאת פתיחה. ראש המכון, שהיה אז גם דיקן הפקולטה למדעי הרוח, פרופ' דניאל קארפי, קידם את פניו של האורח הנכבד, ואני התבוננתי במפגש הזה של האריסטוקרטיה הרביזיוניסטית הישנה, שפנה זיווה אחרי פטירתו של ז'בוטינסקי ב-1940", דניאל קארפי, שהיה בנו של מנהיג הרוויזיוניסטים באיטליה, ופרופ' נתניהו, שהיה מזכירו של ז'בוטינסקי. "לנתניהו האב הייתה הדרת פנים והיו לו נימוסים שהלמו את ההדר הז'בוטינסקאי. גם פרופ' קארפי הקפיד על נימוסים אריסטוקרטיים. הוא לא העריך את יוצאי האצ"ל, שהקימו את תנועת החרות ודחקו הצידה את הרוויזיוניסטים הוותיקים. הוא ראה בהם אספסוף מקרוב בא. מסתבר שגם נתניהו האב היה שותף להסתייגות של פרופ' קארפי מהגרסה החדשה של הרביזיוניזם, שהיה ברור לכול, שחסרה את ההדר הז'בוטינסקאי. "מה היה אומר פרופ' נתניהו על התנהגותו של בנו, ראש ממשלת ישראל. הדר אין בה. גדולת נפש – ודאי שלא. בנימין נתניהו לא היה אמור להיות נצר המשפחה שיעלה לגדולה. אומנם הוא נשלח ללמוד במיטב בתי האולפנה באמריקה, אבל אביו לא ייעד אותו לגדולות. מן הסתם הכיר את אופיו של הבן. דומה שכל חייו בנימין נתניהו מנסה להוכיח לאביו שהוא יורש ראוי לו, שהוא הנתניהו הגדול. הוא אפילו קרא מחלף ליד ירושלים על שם אביו, כאילו בכך הוא מנציח את גדולת שניהם. "המבחן ההיסטורי של נתניהו הגיע עכשיו: האם ייזכר כמי שאחראי למחדל שבעה באוקטובר, כמי שהביא למלחמה שאין לה קץ ותכלית, כמי שהרס את החיבורים בחברה הישראלית, אולי אפילו גרם למלחמה רבת הרס נגד חיזבאללה, והכול למען שמירת שלמות הקואליציה המטורפת שלו, כדי להימלט מאימת הדין. או אולי יתעשת, ייזכר באביו ובמורשת ההדר" של ז'בוטינסקי "ויבין שהמעשה האחד שסביבו רוב רובם של הישראלים יתאחדו, או אפילו יסלחו לו על כמה מפגעי העבר, הוא החזרת החטופים הביתה". זה נכתב אז.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לסיים.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
"יכול להיות שהקואליציה תתפרק בשביל כך - -" – כן, עוד משפט אחד, אדוני.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
"- - אבל אפילו זה לא בטוח, כי לאן ילכו ההזויים האלה?" אז אני מסיימת, אני קוראת את משפט הסיכום: "זה לא מקום טוב בהיסטוריה. לא כך היה רוצה להיזכר. לא כך היה רוצה אביו שיזכרו אותו. בנימין נתניהו, ההיסטוריה קוראת לך – אתה עומד בפני החלטה שתקבע את המורשת שלך לדורות!" תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה, גברתי, תשע דקות לרשותך.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אתם יודעים, לקראת הנאום עכשיו, חשבתי על מה אני אדבר, ונזכרתי שלפני שלוש וחצי שנים, אפילו יותר, בדצמבר 2022, נאמתי נאום – עוד לפני 7 באוקטובר, עוד לפני מה שקרה, לפני שהקרע התרחב, הקרע בחברה הישראלית. אני רוצה לקרוא לכם את אותו הנאום, ואתם תבינו למה: "בואו נראה מה קורה כאן בחסות הליכוד, בנימין נתניהו. סיפור מהמציאות הישראלית. ברחוב אחד בירושלים גדלו שני בנים באותו גיל, אבל למשפחות שונות: יונתן, שהחבר'ה אהבו לקרוא לו יוני. הוא גדל יחד עם שני אחיו במשפחה חילונית, עם אבא איש אקדמיה ואימא שניהלה את המשפחה ביד רמה. בבניין ברחוב הסמוך גר בני, שחי עם שבע אחיו ואחיותיו במשפחה חרדית. האבא משגיח בישיבה והאימא תופרת. "בגיל 18 התגייס יוני לסיירת מובחרת ומילא תפקידים משמעותיים במשך שלוש השנים שבהן שירת בצבא, אחר כך חתם קבע. בני הלך לישיבה ללמוד תורה. הוא התחתן בגיל 18 וחצי, אשתו עבדה כגננת ופרנסה אותו ואת המשפחה, שהלכה וגדלה. כשיוני היה בן 22, עדיין רווק ללא ילדים, הוא נהרג במשימה צבאית והציל במותו קורבנות רבים וביניהם ילדים קטנים. בגיל 22 בני כבר היה אבא לארבעה ילדים, למד בישיבה, וכך המשיך בבגרותו ובזקנתו. אשתו פרנסה והקצבאות נכנסו כסדרן. אם היה צריך משהו מיוחד, אז הרב או המשפחה וגם כל מיני גמ"חים עזרו, וכך הצליח גם לקנות דירה, לערוך שמחות, לחתן ילדים ולעזור גם להם לקנות דירות משלהם. אף אחד מהבנים לא הלך לצבא. הם היו רשומים כתלמידי ישיבה, למדו יותר או פחות. אף אחד לא בדק. הנשים פרנסו. נולדו נכדים. והכול על מי מנוחות, ללא דאגה לילדים בצבא, וללא כל מיני דאגות שהן מנת חלקו של המגזר הנושא בנטל". אפשר קצת שקט שם בפינה?
היו"ר יעקב מרגי:
חברת הכנסת מיכל וולדיגר והשר סופר מפריעים לדוברת. לא כל אחד יש לו יכולות ווקאליות. עמדת היועצים, קצת שקט.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
רק כבוד לזולת. לא יכולות. אני יכולה לנאום. פשוט אני מדברת דברים מאוד חשובים.
היו"ר יעקב מרגי:
לא. את לא צריכה לצעוק. למה צריך לצעוק? צריך לדבר בנחת.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
"כעבור 40 שנה כבר היו לבני 12 ילדים, 32 נכדים, והמשפחה המשיכה לגדול ולגדול".
היו"ר יעקב מרגי:
סדרנים, כנראה הם לא מכבדים אותי. אולי אתכם יכבדו.
סימון דוידסון (יש עתיד):
נו, מה?
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
"יוני, שנהרג בשירות הצבאי, לא השאיר אחריו זכר. שום המשך של ילדים או נכדים או משפחה. לא הספיק. הקריב את עצמו למעננו. ליבם של הוריו נשבר, והם מעולם לא התגברו על מותו. הוא היה חסר לאחיו, ונותרו רק צילומים וזיכרונות. זה ההבדל בין להיהרג בשדה הקרב לבין להיהרג" באוהלה של תורה. מאז קום המדינה, במדינת ישראל נהרגו במהלך שירותם הצבאי, תקשיבו, 25,648 חיילים, ובהם בערך 6%–7% נשים, חיילות. "כמה משפחות נהרסו? לכמה מאלו אין דורות המשך? לעומת זאת, בני וחבריו", שנהרגים באוהלה של תורה, "חוזרים בערב הביתה, ממשיכים את החיים שלהם, בונים משפחות ודורות המשך". איך אפשר להשוות בכלל ובאיזו חוצפה אפשר לשים את הדברים באותו סדר חשיבות? את זה רוצה לקדם לנו כעת בנימין נתניהו יחד עם חברים שלו בקואליציה ובליכוד, שהייתה נחשבת מפלגה פטריוטית ליברלית איפשהו בעבר. אני לא באה בטענה לאנשים חרדים, ממש לא. ואני לא רוצה להגיד משהו נגד אנשים מאמינים, ממש לא. אני מכבדת אנשים מאמינים. אבל הצעות החוק שמגישות ומקדמות עכשיו המפלגות החרדיות הן הצעות הזויות, שהופכות את הציבור שנושא בנטל לשואבי המים וחוטבי העצים שלהם. אני לא מאשימה אותם שהם דורשים להפוך את לימודי הגמרא והתלמוד לחשובים יותר ממומחיות וממקצועיות בכל תחום. אני לא יכולה לבוא אליהם בטענה כשהם מזלזלים באופן גלוי ובוטה במחיר הכבד שמשפחות השכול שילמו במות יקיריהם ומשווים את הלימוד בישיבה לשירות בצבא. מה אכפת להם? הם עושים את מה שהציבור שלהם מצפה מהם. הם דורשים ומקבלים. ומי מאפשר להם את זה? ראש הממשלה בנימין נתניהו, העומד בראש המחנה הלאומי, שהפך להיות למחנה הצייתני למען הצלת נתניהו. באמת שאין לי טענות לחברי הכנסת החרדים שמשתוללים לאחרונה בהצעות ובדרישות, שאני בספק אם הם מאמינים לעצמם. את הנזק הגדול הם עושים גם לציבור החרדי עצמו. הציבור החילוני מתחיל יותר ויותר להבין שהציבור החרדי הולך לחיות על חשבונו ולפגוע בעתיד ילדינו. ציבור גדול עושה חשבון כבר עכשיו, ואת התוצאות אנחנו בטח נראה יותר ויותר. כבר עכשיו אנחנו עדים לבריחת מוחות – רופאים, מדענים והייטקיסטים עוזבים. שערי העולם פתוחים, והאוכלוסייה המשכילה והאיכותית, שלא תרצה לשלם עבור הישרדות נתניהו, פשוט עוזבת. גם הציבור הדתי-לאומי והימין הקיצוני לא טומנים את הידיים בצלחת. הם לא יצאו פראיירים מול החרדים, ודורשים לדחוק את הנשים מהעמדות הציבוריות ומעמדות בכירות. ותאמינו, כתבתי את זה ב-2022, לפני שלימור סון הר מלך הגישה הצעת חוק על הפרדה מגדרית באקדמיה. אתם מתערבים בחינוך. אתם מתערבים ורוצים לעצב את הזהות היהודית על פי תפיסתם. אתם יודעים מה? גם אליהם אין לי טענות. הם הבטיחו לבוחרים שלהם הבטחות מסוימות, והם יודעים שזו ההזדמנות הגדולה האחרונה שלהם, כי נתניהו בצרות, והוא סחיט והוא לחיץ. הוא יעשה הכול כדי להציל את עצמו על חשבון ביטחוננו, על חשבון עתידנו, בניגוד לכל ההיגיון. והמדינה, המדינה הישראלית, הציונית והדמוקרטית, יכולה ללכת לכל הרוחות. כואב לי. תקשיבו, כתבתי את זה בדצמבר 2022. שום דבר לא השתנה. המצב רק החמיר. ועכשיו אתם רוצים לקבע את חוק ההשתמטות. אתם ממשיכים להעמיק את הקרע בעם, ואתם הורסים את המדינה האהובה שלנו.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה, טטיאנה מזרסקי. תעלה ותבוא חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. בבקשה, גברתי, תשע דקות לרשותך.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אלה הימים האחרונים של הכנסת הזאת, של המושב הזה, ימים אחרונים לפני פיזור, ימים אחרונים לפני בחירות, ימים אחרונים לפני שהציבור ישלח את ממשלת ההרס של נתניהו הביתה. ומה בוחרת לעשות קואליציית המשתמטים של 7 באוקטובר בימיה האחרונים? האם היא רוצה להקל על החיילים? לפצות את המילואימניקים? להעביר תקציבים לצפון, לדרום, לעסקים, לפצועים, למשפחות השכולות? לא. לא. היא רצה בבליץ קומבינות כדי לקבוע עובדות בשטח רגע לפני ההפסד שלה בבחירות: חוק-יסוד: לימוד תורה; חוק למניעת מעצר עריקים חרדים; עוד חוקים לתקשורת; עוד חוקים של יועמ"שית; עוד חוקים של ועדת חקירה פוליטית; עוד חוקים שיגנו על נתניהו, על המשתמטים, על השותפים ועל הקומבינה. זה הדבר האחרון שהקואליציה הזו רוצה להספיק לפני שהיא מתפזרת – לא, חלילה, תיקון, לא אחריות, לא שוויון, לא ביטחון, אלא לקבע השתמטות בחוק-יסוד. תבינו את עומק החרפה. בזמן מלחמה, כשהצבא מתחנן לעוד לוחמים, כשהחיילים שלנו נשחקים, כשהמילואימניקים נקראים שוב ושוב ושוב למאות ימי מילואים, מאות ימים בשנה, כשהמשפחות שלהם קורסות, כשהעסקים שלהם נפגעים, כשהילדים שלהם גדלים בלי אבא, בלי אימא בבית – הממשלה לא רק שלא מחפשת איך להביא עוד אנשים מתחת לאלונקה, היא מחפשת איך לתת פטור למי שלא באים בכלל ולהכביד על מי שבא תמיד. זה לא חוק לימוד תורה; זה חוק-יסוד ההשתמטות. זה חוק שבא לקחת אי-שוויון, עוול, סחיטה פוליטית ופחדנות שלטונית ולעטוף אותם באיזשהו קלף של קדושה. הם קוראים לזה לימוד תורה כדי שאסור יהיה להתווכח. הם קוראים לזה ערך יהודי כדי להסתיר סיוע בפועל לאויב בשעת מלחמה. הם קוראים לזה חוק-יסוד כדי שבג"ץ לא יוכל לגעת. אבל הציבור לא מטומטם. החוק הזה לא נועד להגן על התורה, הוא נועד להגן על הקואליציה. החוק הזה לא נועד להגן על לומדי התורה, הוא נועד להגן על משתמטים. החוק הזה לא נועד להגביה את היהדות, הוא נועד כדי להנמיך את הציונות. ובמקביל הם מקדמים חוק למניעת מעצר עריקים חרדים. שימו לב – לא חוק שמבטל אכיפה נגד כל עריק; לא חוק שאומר שמעכשיו צה"ל מוותר על כל מי שלא מתייצב; לא חוק שאומר שמי שמסרב להתגייס מטעמים פוליטיים אנטי-ציוניים, שמאל קיצוני, ימין קיצוני, תומך אויב, סרבן אידיאולוגי – אז גם הוא מוגן. לא. זה חוק מיוחד: עריק רגיל יישאר עריק, עריק חרדי יקבל מטרייה פוליטית; צעיר חילוני שלא יתייצב – ייעצר, צעיר מסורתי שלא יתייצב – ייעצר, צעיר כיפה סרוגה שלא יתייצב – ייעצר, אבל בן ישיבה חרדי שלא יתייצב מאות ימים – לא, הממשלה רוצה להעניק חסינות, לתת תקציבים, תמיכות, שכפ"ץ. זאת לא מדיניות גיוס, זאת סלקציה בין עריקים. וזה קורה באותה שעה ממש שבה אותה הממשלה מכבידה את הנטל על הציבור המשרת. מדברים על מניעת קיצור שירות, מדברים על הארכת שירות, מדברים על עוד ימי מילואים, מדברים על עוד סבבים, עוד צווי 8, עוד משפחות לבד, עוד שכירים שנשחקים, עוד עצמאים שנחנקים, עוד לוחמים שעוברים מסדיר למילואים כאילו החיים שלהם הם רק רכוש של הקואליציה. לציבור המשרתים אומרים: תחזיקו עוד, חייבים, תתנדבו, תתרמו, אסור לכם להתלונן. לציבור המשתמטים אומרים: אל תדאגו, אנחנו כבר נייצר לכם פה חוק. למילואימניקים אומרים: תסגור עוד חודש בגבול, ולבן הישיבה המשתמט אומרים: אל תדאג, נוודא כבר שלא יעצרו אותך בדרך לחתונה. לחיילים אומרים: אין ברירה, המדינה צריכה אותך, ולשותפים החרדים אומרים: אין ברירה, נתניהו צריך אתכם. זאת ממשלת סלקציה. ציונים – שמאלה לצבא, למילואים, לפציעות ולמוות; המשתמטים – ימינה, לחסינות, לתקציבים, לחוק-יסוד, לפרזיטיות. ואז, אז הם עוד מעיזים לקרוא לזה יהדות. באמת? במלחמת מצווה, אמרו חז"ל, "הכול יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". לא אפילו חילוני מבאר שבע, לא אפילו קיבוצניק מהעוטף, לא אפילו בן הציונות הדתית, לא אפילו לוחם שכבר נמצא בסבב השלישי – הכול יוצאין. אז איך בדיוק במלחמת מצווה של מדינת ישראל מול חמאס, חיזבאללה, איראן, החות'ים, בן ישיבה לא יוצא מהכולל לבקו"ם? במיוחד כשכולנו יודעים שרבים מהם בכלל לא יושבים בישיבות. איך זה נהיה יהודי? משה רבנו אמר לבני גד ובני ראובן: "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה?". לא יאיר לפיד אמר את זה, גם לא בג"ץ. לא היועמ"שית אמרה את זה – משה רבנו. "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?" – זו כל השאלה. זו לא שאלה של שמאל וימין, זו לא שאלה של דתיים וחילונים, זו לא שאלה של תורה מול צבא; זו שאלה של מוסר יהודי בסיסי. האחים שלכם נלחמים, האחים שלכם נקברים, האחים שלכם נפצעים, האחים שלכם חוזרים הביתה אחרים, האחים שלכם מאבדים עבודה, משפחה, בריאות ונפש, ואתם תשבו פה? והתשובה של ממשלת נתניהו היא כן. אז לא, לא עוד. החוק הזה הוא לא יהודי, הוא לא ציוני, הוא לא מוסרי. הוא הסכם הישרדות של ראש ממשלה שתלוי במשתמטים, ולכן מוכר את המשרתים. ועל הכול מנצח בנימין נתניהו, אביר זכויות ההשתמטות – האיש שמדבר על ביטחון אבל נלחם יותר קשה למען הפטור מהגיוס מאשר למען הלוחמים; האיש שמדבר על אחדות אבל בונה מדינה של שתי קבוצות, אלה שחייבים הכול ואלה שמקבלים את הכול; האיש שמדבר על ניצחון אבל בשעת מלחמה מוסר את הניצחון הפנימי החשוב ביותר – השוויון בנטל – לידי שחקנים אנטי-ציוניים. כי זו האמת. השליש האנטי-ציוני בקואליציה לא רק לא משרת, הוא גם קובע מי ישרת; הוא לא נושא בנטל והוא מכתיב את חלוקת הנטל; הוא לא שולח את ילדיו לצבא והוא מחליט כמה זמן הילדים שלנו יישארו בצבא; הוא לא מתגייס, הוא מחוקק לעצמו חסינות. זה, כל זה קורה בימים האחרונים האלה של הכנסת, כי הם יודעים שהממשלה הזו בדרך החוצה. הם יודעים שהישראלים העובדים, המשרתים, משלמי המיסים, אנשי המילואים, ההורים, העצמאים, הלוחמים, השוטרים, הרופאים, המורים, תושבי הצפון, תושבי הדרום – כבר לא קונים את השקר הזה. ולכן אתם ממהרים: עוד חוק, עוד תקציב, עוד חסינות, עוד קומבינה, עוד פטור, עוד יריקה בפרצוף של הציבור שנושא את המדינה הזו על הגב. הבחירות האלה קרובות, והן לא על ימין ושמאל, הן לא על נתניהו או לא נתניהו והן לא על מי ישב באיזה משרד. הבחירות הקרובות הן על השאלה הפשוטה ביותר שיש: האם תהיה כאן מדינת משרתים או מדינת משתמטים? האם מי שנושא בנטל יקבל מדינה שמכבדת אותו או ממשלה שמנצלת אותו?
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
והעם, הציבור, יחליט. הוא יחליט להחליף אתכם. אנחנו נחליף אתכם, ואנחנו גם נחזיר את הביחד, כי רק ביחד ננצח. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת עוז חיים, בבקשה, אדוני. תשע דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.
עוז חיים (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לפני כמה ימים בוועדת הכנסת בישר חבר הכנסת גולדקנופ כי היום יהודים עוצרים יהודים על לימוד תורה. אז תנו לי לעשות רגע סדר: אף אחד לא עוצר פה יהודים כי הם לומדים תורה. עוצרים אותם פה כי הם מפירים את החוק. החוק קובע כי כל צעיר שמגיע לגיל 18 צריך להתגייס לצבא ההגנה לישראל. אתם שומעים את שלוש המילים האלה? "צבא ההגנה לישראל". אלו מילים שצמררו - - -
היו"ר יעקב מרגי:
חברי הכנסת, יועצים – רגע, תמתין. עודד פורר, אין לי בעיה, שב לידו, אבל שבו, זה מפריע לדובר. בבקשה, אדוני. מירב, חברך לסיעה, אתם מפריעים לו.
אופיר כץ (הליכוד):
סליחה, מרגי, סליחה.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה, אדוני. אוסיף לך את הדקה בסוף.
עוז חיים (יש עתיד):
תודה. עוצרים אותם כי הם מפירים את החוק. החוק קובע כי כל צעיר שמגיע לגיל 18 צריך להתגייס לצבא ההגנה לישראל. אתם שומעים את שלוש המילים האלה? "צבא ההגנה לישראל". אלו מילים שצמררו יהודים במשך דורות בגולה. זו הייתה משאלת לב, תפילה חרישית לפני השינה. בתקופות שבהן נזקקנו להתפלל לניסים, חלמנו על יום שבו לא נצטרך להיות תלויים בחסדי אחרים. מי היה מאמין שליהודים יהיה צבא משלהם – קצינים, טייסים, מפקדים, טנקיסטים, לוחמים? "גורלנו תלוי בשחרור ארץ ישראל מתחת השלטון הטורקי, ובשחרור הזה צריכים אנו להשתתף בתור יחידה צבאית עברית." אמר את זה ז'בוטינסקי, שהקים את הגדוד העברי יחד עם טרומפלדור. למרות שחברי הכנסת של הליכוד מעידים על עצמם ברגש עמוק כי הם התחנכו לא פחות מאשר על המשנה של ז'בוטינסקי, בפועל, נראה שהם יותר נוטים למשנתו של גולדקנופ, ששואל: איך ייתכן שכאן בישראל, אחרי כל הצרות שעם ישראל עבר, יהודים עוצרים יהודים על לימוד תורה? אז אני שואל: איך ייתכן שאחרי כל הצרות שעם ישראל עבר, אחרי גלות בת אלפיים שנה, אחרי פוגרומים, אחרי השואה, שביקשה להשמיד את העם שלנו, אחרי מלחמות קיום, אחרי 7 באוקטובר – איך ייתכן שיהודים משתמשים בתורה כדי לא להתגייס לצבא, כדי לא להשתתף בזכות של ההגנה על מדינת היהודים? איך ייתכן שיהודים רואים יהודים אחרים נלחמים מלחמת קודש, מלחמת מצווה על הגנת העם והארץ, ועומדים מנגד ולא נוקפים אצבע? היכן הרגשת השייכות? היכן הערבות ההדדית? היכן הכרת הטוב? אז בואו רגע נדבר אמת: לטעון שמישהו מונע את לימודי התורה פה בישראל? ממש געוואלד, זעקה לשמיים. מישהו חי פה בעשרות השנים האחרונות איתנו? מדינת ישראל משקיעה עשרות מיליארדי שקלים בשנה בתמיכה בלומדי תורה במערכות החינוך החרדיות, מיליארדים, סכומים שלא מושקעים בשום מגזר אחר. אדוני היושב-ראש, לא רק שאף אחד לא מונע מיהודים ללמוד תורה, מדינת ישראל ממש מתקצבת לומדי תורה כפי שמעולם לא נעשה בהיסטוריה היהודית. אבל כל זה לא מפריע לחבר הכנסת גולדקנופ לעמוד כאן לפני כמה שעות ולזעוק: יש בינינו יהודים, תינוקות שנשבו, שאיבדו את ההבנה הבסיסית מה הביא אותנו לארץ הזאת. חבר הכנסת גולדקנופ, תקשיב היטב: אנחנו, ילדינו, אחינו, הורינו והוריהם, איננו תינוקות שנשבו. אנחנו יודעים, זוכרים ומבינים היטב מה הביא אותנו לארץ הזאת. לא שכחנו לרגע את התורה, את הערך האדיר שלה, את הסיפור שלנו כעם. אך לצד זאת לא שכחנו את החלוצות והחלוצים, את אנשי החזון, את התנועה הציונית, שהגיעו לכאן, לחמו ובנו את הארץ הזאת בעמל כפיהם ובכלי הנשק שעל כתפיהם, ובהם גם חרדים וגם לומדי תורה. אלו הנשים, האנשים, שאנחנו יום ולילה צריכים להוקיר ולהזכיר – עשרות האלפים שהקריבו את נפשם ואת גופם למעננו. זה מה שהביא אותנו והשאיר אותנו כאן בארץ הזאת. אבותינו ידעו היטב: כשצריך לצאת למערכה, "הכול יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". זו התורה האמיתית של עם ישראל – אחריות, ערבות הדדית. זו הסיבה שהחוק הזה מעורר כל כך הרבה זעם בציבור. והוא עובר היום בקולותיהם של המשרתים שבחרו ליכוד, המשרתים שבחרו הציונות הדתית, המשרתים שבחרו עוצמה יהודית והמשרתים שבחרו ש"ס. לא תוכלו לכבס את המילים, לא תוכלו לעשות מניפולציות. לעולם ידעו כל מצביעי המפלגות הציוניות בקואליציה שבקולות שלכם הפקרתם אותם, ממש כפי שהחרדים הפקירו אותם בכל שנות המלחמה. אילצתם אותם לעשות עוד ועוד ימי מילואים, לא לראות בית, לא לראות משפחה, את בית העסק להזניח. אז אל תספרו לנו שזה חוק הצהרתי. זה חוק-יסוד שנועד להבטיח דבר אחד: הפיכת ערך לימוד התורה לא רק לערך עליון רוחני, אלא לערך עליון משפטי, ערך צופה פני בג"ץ. הרי אם ערך השוויון לא מעוגן בחוק-יסוד וערך לימוד התורה כן מעוגן בחוק-יסוד, אז מה גובר? זוהי, חברים, המוטיבציה הברורה לחוק הזה, והיא גם נאמרה בריש גלי. אחרת לא היה עולה כאן החוק כחוק ראשון שאין בלתו, שבלעדיו המפלגות החרדיות לא מרשות לקדם חוקים אחרים. כנראה שהאמון במפלגת השלטון אינו מרקיע שחקים בימים אלה. כך לא נוהגים בחוק הצהרתי בלבד, אלא בחוק שמאחוריו תילי-תילים של כוונות. וכאן, שימו לב, גם טמון האבסורד הגדול מכול: המפלגות החרדיות, שעל קולן רכבו לוין ורוטמן בהפיכה המשטרית, באותה רפורמה שפירקה את החברה הישראלית, הרפורמה שנועדה להחליש את בית המשפט העליון, בתקווה שיעניקו להם פטור מגיוס, עכשיו מאמצות בחום את משנתו של אהרן ברק ואת המהפכה החוקתית שממש נגדה הם לחמו, זו שנקבעה בפסק דין המזרחי, שלפיה לחוקי-יסוד יש מדרג גבוה יותר. אז המפלגות החרדיות, שביקשו להילחם בבית המשפט, משתמשות עכשיו במשנתו של אהרן ברק כדי לעגן את ההשתמטות לנצח. זה באמת מעמד מרגש, באמת באמת מרגש, לראות את המהפכה החוקתית מקבלת את תמיכת כל סיעות הקואליציה. אך הציניות שלכם לא תצלח. אזרחי ישראל, הציבור המשרת, העובד, הנושא בנטל, בקרוב כולכם תגידו את דברכם. אנחנו לא נוותר על הבית שלנו. אנחנו לא נוותר על הערבות ההדדית. ביחד נשנה את סדרי העדיפויות במדינה הזאת. ביחד נבנה אותם מחדש. ביחד נתקן. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת סימון דוידסון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
עוד פעם תגיד "יעלה ויבוא", אני אתבע אותך. אני אתבע אותך על פטנט רשום.
היו"ר יעקב מרגי:
ושוב אני אומר: חבר הכנסת סימון דוידסון יעלה ויבוא. לכבוד הוא לי להזמין את סגן יושב-ראש הכנסת. אתה רוצה שאני אנגן את זה כמו – איך קראו להם, שחור-לבן?
סימון דוידסון (יש עתיד):
יעלה ויבוא, יעלה ויבוא.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה, אדוני, תשע דקות לרשותך.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת – שר אין, אבל הרבה פעמים אין פה שר.
היו"ר יעקב מרגי:
יש. איפה הוא? היה, סופר. בבקשה, אדוני. אני אוסיף לך. מרגע שהוא יגיע תקבל את תשע הדקות שלך.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא, יש לי מספיק זמן. טוב, אנחנו מדברים היום על חוק-היסוד, חוק-יסוד: לימוד תורה. לא כמנהגי הרגיל אני מדבר בשקט, בניחותא.
היו"ר יעקב מרגי:
מי שר תורן?
מאיר כהן (יש עתיד):
עליזה, מי שר תורן?
היו"ר יעקב מרגי:
עמיחי אליהו. היה עד עכשיו השר סופר. בבקשה. הגיע השר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
היום הוא היום ה-1,010 למלחמה, 1,010 ימים שעם ישראל נלחם, 1,010 ימים שיש משפחות שחיות בין אזעקה לצו 8. אבל אם מסתכלים על סדר-היום של הממשלה ההזויה הזאת בשבוע האחרון של הכנסת אפשר לחשוב שלא הייתה פה מלחמה, אפשר לחשוב שאין אנשים שנקראים לצו 8, אפשר לחשוב שמדינת ישראל הפכה להיות שווייץ, שווייץ – ללא צבא, ללא אזעקות, ללא צווי 8. אני מרגיש שהקואליציה הזאת הכריזה על חזל"ש, חזל"ש על כל כך הרבה דברים. חזרה לשגרה, חזרה לקונספציה – אתם זוכרים את המילה הזאת, קונספציה? קונספציה, אני מזכיר לכם אותה. בעקבות הקונספציה שלכם הגענו למצב שהיה 7 באוקטובר, הגענו למצב שחמאס התעצם והיה יכול לבצע את 7 באוקטובר. זאת הייתה הקונספציה, קונספציה של ממשלת ישראל, וחזרתם אליה. כולנו נשבענו שלא נחזור לקונספציה, אבל הממשלה חזרה גם חזרה. ב-7 באוקטובר, יותר נכון, מ-8 באוקטובר, הייתה תקווה, הייתה תקווה שבעם ישראל קרה משהו. כי ב-7 באוקטובר קרה משהו לכולנו, לכל אזרח במדינת ישראל. לרגע אחד הרגשנו שהמגזרים נעלמו, אין יותר מגזר כזה או מגזר כזה, הרגשנו שכולנו ביחד, הרגשנו לרגע אחד שכולנו תחת האלונקה. הייתה תחושה שזה רגע היסטורי, שעכשיו כולם יבינו שאין "מישהו אחר יעשה" אלא כולנו נעשה, עכשיו כולם יישאו בנטל. אבל התקווה הזאת נגמרה מהר מאוד. במקום להפיק לקחים – לקחים, לקחים, לקחים – במקום לשנות את החוזה בין המדינה לאזרחיה, במקום לשאול איך מחזקים את צה"ל, במקום לשאול איך מחזקים את המשרתים, הממשלה חזרה לעסקנות הישנה שלה, לדילים, למאכערים, לעסקאות הקטנות האלה מאחורי המליאה, לאותה פוליטיקה רקובה שהייתה, כאילו לא עברו 1,010 ימים של מלחמה. אבל, חברים יקרים, יש ציבור שלם שלא חזר לשגרה. יש ציבור שלם שהשגרה לא חזרה לבית שלהם. המילואימניקים, המילואימניקיות, נשות המילואים – כל הבתים האלה לא חזרו לשגרה. כשהטלפון שלהם מצלצל הם רצים, שמים את המדים ומגיעים לצבא. כשהמדינה קוראת להם הם באים. הם לא שואלים אם נוח, אם קשה – הם באים. הם לא שואלים אם משתלם להם – הם פשוט באים. והמחיר שמשלמים אותם אנשים ונשים שלא חזרו לשגרה – הם משלמים בקריירה שלהם, בעסק שלהם, בלימודים שלהם, במשפחה שלהם, משלמים בילדים שלא רואים את אבא ואימא. מכירים את המושג הזה שלא רואים את אבא ואימא? ממש בא לי להגיד משהו לאלה שנמצאים בקהל למעלה, ממש, זה על קצה הלשון. סתם שאלה: אתם, כל החבר'ה שם, שמעתם על הדבר הזה שנקרא להתגייס? אתם מתגייסים? אתם מתגייסים? אני שואל, כן או לא? בזמן שאתם יושבים פה ומסתכלים עלינו כמו קופים בגן חיות, בגיל שלכם הולכים לעשות צבא. שמים נשק וקסדה ונלחמים בזמן שאתם מטיילים. זה משגע אותי. כל יום אני רואה פה עשרות כאלה שבאים ליהנות מהכנסת בזמן שהילדים שלי ושלו ושלו עושים צבא ונלחמים ומאבדים את החברים שלהם. נמאס לי לראות אתכם פה כבר מטיילים כמו בקרקס. לכו תעשו צבא. זה לא נקרא ללמוד מהבוקר עד הלילה. זה לא נקרא ללמוד מהבוקר עד הלילה. והמחיר שמשלמים, המחיר הוא כל כך כבד. אי-אפשר לראות את זה יותר. אי-אפשר לראות את זה יותר. עוד 100 ימי מילואים. אתם יודעים כמה אנשי מילואים מאבדים את העסקים שלהם, את המשפחות שלהם? אתם יודעים מה זה אימא ואבא שלא ישנים בלילה, שלא ישנים בלילה כשהילד שלהם בלבנון? אתמול דיברתי עם חבר שלי אלי אורגד. הבן שלו בלבנון. התקשרו ב-02:00 – תקשיב, סיפור מטורף. ב-02:00 מישהו התקשר, כנראה זאת הייתה טעות. הוא קיבל שיתוק בחצי פנים. הבן אדם משותק בחצי פנים מטעות בטלפון. אתה מכיר אותו, הבעלים של רדיו 90FM. זה מטורף. ואלה באים ויושבים לי פה כל היום. משגע אותי הדבר הזה. המשבר באמון הוא כל כך חריף. וואי, יש לי דופק.
מאיר כהן (יש עתיד):
תירגע, שתה מים, סימון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
בתוך כל המציאות המטורפת הזאת, אנחנו שומעים את הרמטכ"ל היום. ואני זוכר את היום הזה שהצבענו פה על חוק. מה זה היה החוק הזה? הצבענו על חוק מאוד מאוד חשוב בכנסת, ועליתי במדרגות, וראיתי חמישה אלופים עומדים ליד המשרד של ביבי נתניהו. חמישה אלופים, מיקי, חמישה אלופים בצה"ל עמדו שם.
מאיר כהן (יש עתיד):
הם באו להזהיר אותו מההפיכה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
איך נקרא החוק? שכחתי.
מאיר כהן (יש עתיד):
בכלל, הם באו לדבר על - - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
כן. לא, אבל הייתה הצבעה על החוק. כשגמרנו את ההצבעה ירדתי למטה, והם עדיין עמדו שם, ואני ניגשתי אליהם: שלום, נעים מאוד, שמי חבר הכנסת דוידסון. סתם שאלה: למה אתם עומדים פה כבר שלוש שעות? והם אמרו לי משפט שאני לא אשכח אותו: אנחנו מחכים לשיחה עם ראש הממשלה, חייבים להגיד לו כמה דברים לפני ההצבעה. וכבר הייתה הצבעה.
מאיר כהן (יש עתיד):
כן.
סימון דוידסון (יש עתיד):
זה בלתי נתפס. כאילו לא קרה שום דבר. ואחרי זה היה 7 באוקטובר. והיום אנחנו שומעים את הרמטכ"ל, כולנו שמענו אותו. במכתב חריף לראש הממשלה ולשר הביטחון הוא מזהיר את שר הביטחון ואת ראש הממשלה כי הפסקת האכיפה נגד מי שלא מתייצב לשירות עלולה לייצר שבר עמוק מול מערך המשרתים ולהגדיל את האי-שוויון. יהיו עוד ועוד כאלה שיגיעו, עוד ועוד, מה אתה חושב. ברגע שהחוק הזה עובר, ברגע שלא ירדפו אחריהם ולא תהיה משטרה צבאית, אז יגידו: מה, סבבה, עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד – מה אכפת לנו בכלל? מה אכפת לנו שאנחנו עושים חיים? ובאותו גיל הילדים שלנו הולכים ומחרפים את נפשם. מה אכפת להם? זה לא מזיז להם. תראה, אני עוד רגע פה מקבל לא יודע מה, התקף לב. והם? לא מזיז להם. לא מזיז להם. זו רק דוגמה, זו דוגמית. זה מה שקורה במדינת ישראל, ומה שמשגע אותי, שהציונות הדתית והליכוד הם אלה שעושים את זה. עמד פה אופיר כץ ונתן לנו פה נאום שאנחנו נגד התורה ונגד היהדות ומפיל את זה עלינו. שהוא לא יספר לי מה זה יהדות, שלא יספר לי מה זה תורה. אני אספר לו ולעוד אלף כמוהו. שיבדוק מאיזו משפחה אני בא. הוא יספר לי מה זה תורה ומה זה יהדות.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך.
סימון דוידסון (יש עתיד):
יש לי עוד דקה. הוא אמר לי שהייתי בדקה איחור.
היו"ר אליהו רביבו:
קיבלת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה. ולכן, מה שהכי מזעזע אותי – אתה יודע, יש עתיד והליכוד, אם אתה מסתכל על המצע שלנו, אנחנו דומים מאוד: מפלגה ליברלית, דמוקרטית – אין הרבה שוני. ואז אני מסתכל, ובאמת יושב פה חבר יקר, באמת חבר יקר, עשינו דברים ביחד. מה שהוא עשה, להביא עובדים זרים למדינת ישראל, אף אחד לא יעשה את זה. זה צריך להיות כתוב בהיסטוריה, אני אומר לכם, כאחד שהיה שם. לא היו עובדים במדינת ישראל, והוא התאבד על זה, התאבד על זה, והייתי לידו, נכון, רביבו? והבאנו, והבאת, באמת – הייתי קצת בעזרה – הרבה מאוד עובדים.
היו"ר אליהו רביבו:
היית שותף נאמן.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אבל איך אתם מצביעים? איך אתם הולכים? באמת, איך גולדקנופ מושך אתכם באף? איך הוא עושה את זה? איך גולדקנופ מושך אתכם באף?
מיקי לוי (יש עתיד):
הגוש, הגוש, הגוש.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אסור לכם. אסור לכם. אסור לכם. כל חבר ליכוד וכל חבר ציונות דתית במדינת ישראל, אסור לו, אסור לו להצביע על החוקים האלה. זה נורא. זה נורא. זה פשוט נורא. אני מצטער שצעקתי עליכם. מדם ליבי, באמת. זה מעצבן אותי נורא.
מיקי לוי (יש עתיד):
תתגייסו, אבל.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני רק אומר לכם דבר אחד: אתם חייבים להיות חלק, חלק ממדינת ישראל, חלק מהנשיאה של האלונקה. אל תזלזלו במה שאמרתי. אל תזלזלו. תתגייסו לצבא, זה יעשה לכם רק טוב. זה ישנה לכם את החיים. כל דקה בצבא, אני אומר לך, יש לה משמעות. יש משמעות לדברים האלה. זה לא יעשה אתכם פחות דתיים, זה יעשה אתכם לאזרחים יותר טובים למדינה, לאחים שלכם, למשפחה שלכם. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים – עליזה, אני מבקש שקט, זה מפריע לי. עם כל הכבוד שאני רוחש לכם, תעשו את זה בחוץ. אי-אפשר, זה לא מכבד.
קריאה:
מה אתה רוצה? אני לא דיברתי.
היו"ר אליהו רביבו:
זה נכון. תשמע, עד שפעם אחת, פעם אחת, היא עומדת ומקרינה מטובה ולא מדברת, אתה מעיר. אבל לפעמים יש פה – ופחד, אז הוא לקח כבר מקדם ביטחון. אני פה להגן. את צודקת.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, תראו, אני לא כועס על האנשים שנמצאים שם למעלה, על הילדים האלה. אני כועס על המנהיגות שלהם. אני כועס על הרבנים שלהם. אני כועס על ההתקרנפות של המנהיגים שלהם. אני כועס על זה שעולים לכאן אנשי ליכוד ומטיפים לנו מהי תורה. ואני שמח שעולה לכאן מרגי ואומר: מה, התורה צריכה חוק-יסוד? מזל, יש צדיק בסדום ששואל אם התורה צריכה חוק-יסוד. מאז הקמתה של המדינה, מאז עם ועולם, היהדות הייתה נכס, היא הייתה חלק מחיינו, של כולם. כשפוליטיקאים לוקחים את היהדות והופכים אותה לקרדום לחפור בו, אז מה הפלא שההישג שלהם הוא להחזיק כ-120,000, 130,000 צעירים שיכולים להתגייס, מחזיקים אותם כבני ערובה, לופתים אותם בצוואר ומונעים מהם להיות חלק מהמדינה הזאת? אנחנו צריכים לקרוא למנהיגות שלהם, סימון, ולהסביר להם שהם אלה שמוציאים אותם מתוך הקולקטיב הישראלי. הם אלה שצריכים לבקש סליחה על כך שהם מזלזלים יום-יום בציווי שהוא הפסקול של החיים שלנו: כל ישראל ערבים זה לזה. כל ישראל ערבים זה לזה. אז יש מנהיגות כאן, בתוך הכנסת, שאין לה שום קורטוב של צער על זה שהמדינה הזאת הולכת ומתפרקת. בכנסת הזאת בשבוע האחרון העובדות, המספרים, כל מה שמכונה בליץ החקיקה – זה מדבר בעד עצמו בצורה הקשה ביותר. השבוע האחרון של מושב הכנסת, ובמקום שהבית הזה יתעסק ביוקר המחיה ובמשבר החינוך, במקום שוועדת החוץ והביטחון תעסוק בשאלות האסטרטגיות, באיומים סביב מדינת ישראל, בקולות המלחמה שממשיכים להישמע סביבנו, אנחנו עסוקים בחוק ההשתמטות. ואם לא די בכך, אז יושבים אנשי הליכוד, שחלק מהם הם ידידיי, שהילדים שלהם, הבנים והבנות שלהם, משרתים בצבא, כמו הילדים שלנו, ומתנהגים כקרנפים; טומנים את ראשם בחול ומצביעים לדבר האיום והנורא שבא ואומר: הילדים שלנו ימותו ושל סקטור מסוים לא. הילדים שלנו יתגייסו כשהם עלמים ועלמות ויסכנו את נפשם. אז מילא חברי הכנסת החרדים, שמצווים על ידי הרבנים שלהם, אבל אתם, אנשי הליכוד? ואם לא די בכך, יעלו לכאן חברי ליכוד וינסו להטיף לנו מוסר ולקרוא לנו "נגד התורה". אני מזמין כל חבר ליכוד שאומר את זה לבוא וללמוד איתי דף גמרא, אני מזמין אותו עכשיו. אני מזמין כל אחד כזה שמטיף לנו, לאופוזיציה הטובה ביותר שהייתה בכנסות ישראל, שחבריה נלחמים בשוחות יום-יום, לילה-לילה, לאופוזיציה שרואה לנגד עיניה רק את המדינה, רק את בניה ובנותיה, רק את מצבה הקשה, לאופוזיציה שיושבת ימים ולילות ומנסה לתת ערך לבית הזה. אז עולים ומטיפים לאנשים הטובים האלה ואומרים להם: אתם מזלזלים בתורה. ויושבים אנשים בתוך ועדת החוץ והביטחון – מחוץ לוועדה הם מטיפים להשתמטות, ונכנסים לוועדה ומרימים יד בעד ההשתמטות ונותנים רוב. והעם שותק. אני קורא לכל אלה שצופים בנו: אנחנו כאן לא בכדי להעלות טיקטוקים ולא סרטונים. לא בשביל זה אנחנו כאן. אנחנו כאן כי הכאב זועק לשמיים, כי נחצו כל הגבולות בכנסת ישראל. אני רוצה שתדעו שהכול מרוסק. אתם יודעים איך משרד החינוך פשט את הרגל. אף אחד לא מטפל בזה. תשאלו את הילדים שלכם אם בשנה הזאת מישהו למד יותר מארבע, חמש שעות ביום. כל ילד וילדה מגיעים הביתה ומספרים להורים: היום המורה החסירה; היום היו שעתיים פחות. החינוך הרוס, יוקר המחיה הרוס, הביטחון – לא נכביר מילים. כל מי שהוא יועץ משפטי הופך להיות האויב הגדול של הכנסת הזאת. ועולים לכאן חברי כנסת, מטילים דופי באופוזיציה וקוראים לנו שונאי התורה. חוצפה שכזאת. תתביישו לכם. אתם אלה שפוגעים בתורה. אתם הם אלה שהופכים את התורה לקרדום לחפור בו. אני קורא לכל החיילים והחיילות שמתגייסים: תמשיכו להתגייס ותמשיכו להילחם על פרצופה של המדינה הזאת. אנחנו כאן כדי להפוך את המדינה הזאת לטובה יותר. תמשיכו להתגייס. ולאלה שלא מתגייסים: תתביישו לכם. ולמנהיגות שנותנת יד לדבר הזה שצעיר חרדי לא יתגייס ולא יטילו עליו סנקציות, אבל חילוני, אם הוא לא יתגייס, יבואו באמצע הלילה, יעצרו אותו וישליכו אותו לכלא – באיזו מדינה קורה דבר כזה? באיזו מדינה? איזה ראש ממשלה היה מרשה דבר כזה, אדוני היושב-ראש? מי, מנחם בגין? שמיר? מי? אני בכוונה מזכיר ראשי ממשלות מהליכוד, ממלכתיים. מי היה מרשה דבר כזה, להעביר חוק כמו זה שאנחנו מצביעים עליו? מי היה מרשה? מי היה מרשה לראות את ועדת החוץ והביטחון דנה בזוטות בשעת מלחמה? אבל זאת הזדמנות להגיד תודה רבה לשני השפויים שהצביעו עם האופוזיציה ולאופוזיציה הלוחמת. היו ברוכים ומאושרים, אתם מחזירים את כבודה של הכנסת הזאת. תודה רבה, אדוני.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, חבר הכנסת מאיר כהן. יעלה ויבוא חבר הכנסת חמד עמאר. עשר דקות לרשותך, אדוני.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שנה עברה מאז הטבח הנוראי שבוצע נגד הדרוזים בסוריה. אלפים נהרגו שם, בתים נשרפו. עד עכשיו 38 יישובים כבושים על ידי ארגון הטרור דאעש והחבורה שלו ושלטון הטרור של אל-ג'ולאני, ונשים וילדים עדיין חטופים ומוחזקים על ידי ארגון הטרור. אני אומר לכם, את הטבח הזה ניתן היה למנוע, ואני אומר, ישראל יכלה למנוע את הטבח הזה, ממשלת נתניהו יכלה למנוע את הטבח הזה. כי נתניהו הבטיח חודשים לפני הטבח, עם שר הביטחון ישראל כץ, שלא ייתן לאף אחד לפגוע בדרוזים, והדרוזים אחים שלנו. חודשים לפני הטבח. לפני שהתחיל הטבח הזהרנו, עלינו לתקשורת, אמרנו ששיירות עולות לכיוון הר הדרוזים, לכיוון א-סווידא והיישובים מסביב, על מנת לבצע טבח. הזהרנו את הממשלה, דיברנו עם כל האחראים בממשלת ישראל, כולל ראש הממשלה. חיכו, חיכו, והטבח התבצע ואנשים נרצחו, נשחטו, נשרפו, הושפלו, נשים נאנסו, בתים נשרפו. ואחרי זה, מה? עלה מטוס אחד, טיל ליד ארמון הנשיאות עצר את כל הטבח. תגידו לי, איך אני יכול להאמין שלא היה ניתן למנוע את הטבח בהתערבות ישראל בזמן? מטוס אחד, טיל אחד. ואל תשכחו שדרמר נפגש עם א-שיבאני – דרמר כשר בממשלת ישראל, א-שיבאני כשר החוץ של סוריה, נפגשו יום לפני הטבח. יום לפני הטבח. וטיל אחד עצר את המשך הטבח אחרי שאלפים נרצחו. אני לא יכול שלא לחבר אחת ועוד אחת ועוד אחת ולהגיד את זה בצורה ברורה: ממשלת ישראל יכלה למנוע את הטבח ולא הצילה את הדרוזים כי חיכתה. יכלה למנוע את הטבח בכלל, ולא היה צריך לעשות אזכרה לאותם נרצחים. אני אומר לכם, לא נשתוק, לא נשחרר את הנושא הזה ולא נעזוב את הנושא הזה עד שיהיה פתרון לדרוזים בסוריה. אני אומר לכם, אנשים הפסיקו לקנות את מה שאתם אומרים. אנשים רוצים תוצאות. עד עכשיו 38 יישובים מפונים, יותר מ-100,000 אנשים מחוץ לבית שלהם, פליטים בתוך א-סווידא. אבל נתניהו הבטיח שיהיה מעבר בטוח בין ישראל להר הדרוזים. עד עכשיו אין שום מעבר בטוח, שום מעבר בטוח אין, ואין יום שאין ירי ואין עוד הרג ועוד רצח ועוד חטוף ועוד השפלה, ועדיין הם במצור. מי שמבטיח, במיוחד ראש ממשלה של מעצמה כמו ישראל, צריך לעמוד בהבטחה שלו. אפילו הבטיחו להם – לפחות אלה שגרים מסביב לחרמון, הדרוזים שגרים מסביב לחרמון – להביא אותם לישראל לעבוד. ההבטחה הזאת הייתה לפני קרוב לשנה; עד עכשיו אחד לא נכנס לעבוד כאן במדינת ישראל. הבטיחו להם. אז תשכחו מכל ההבטחות. אני אומר לאנשים בסוריה, לדרוזים בסוריה: אתם תהיו מאוחדים, אתם תחליטו על הגורל שלכם, כי אתם יכולים לקבוע את הגורל שלכם. אם תמשיכו להאמין לאותן הבטחות, אתם רק תפסידו. אם תמשיכו להיות מאוחדים, אף אחד לא יכול לפגוע בכם. יש לכם כוח עצום. יש לכם אהבה לאדמה, לבית. בשורשים שלנו אנחנו, הדרוזים, לא עוזבים את הבית ולא עוזבים את מקום המגורים שלנו, אז תישארו עם שורשים בתוך האדמה, ואף אחד לא יפגע בכם. לנושא השני שאני רוצה לדבר עליו, נושא אחר לגמרי. ביום חמישי נסעתי לחיפה לניחום אבלים אצל משפחת פייסל, שנרצח הבן שלהם בגיל 17. סיים לימודים, כיתה י"ב, נרשם ללימודים אקדמיים, נסע למכולת לקנות שתייה; מגיע רכב, עוצר, יורה, וכל מי שנמצא ליד המכולת, הקיוסק – שני נרצחים, ויאם פייסל וג'ונתן חורי. פגיעה בראש. אחד נקבע מותו במקום, אחד בבית החולים, עוד פצוע אחד קשה ועוד פצוע אחד. שני פצועים ושני הרוגים – שני נרצחים בעצם, שני פצועים ושני נרצחים. אני מגיע לנחם אבלים שמונה ימים אחרי המקרה, תשמע, היושב-ראש, שמונה ימים אחרי המקרה, ואני שואל את האבא: הגיעו אליכם מהמשטרה לחקור אתכם? לשאול אתכם? הרי איבדתם ילד, אני לא יודע מה להגיד, ילד, נער בן 17. מישהו בא לחקור? לשאול? להגיד מה קרה כאן? הוא אומר לי: לא, אף אחד לא הגיע אלינו, אף אחד לא שאל אותנו, אף אחד לא חקר, לא שאל. הילד הזה לא קשור לארגוני פשע, לא קשור לפשיעה, גם הילד השני, ממשפחת חורי, גם הילדים שעמדו שם. אבל המשטרה לא ראתה לנכון להגיע אל המשפחה לחקירה, לשאול מה קרה, איך אנחנו מתקדמים בחקירה. אני קורא קודם כול למשטרה – אני כבר הייתי אצל הרבה משפחות אחרי אסון שהילדים שלהם נרצחים, הבעלים שלהם נרצחים, הבנים שלהם נרצחים. המשטרה לא מגיעה, לא חוקרת, לא שואלת. אני לא יודע מי מנחה אותם לא לשאול את המשפחות ולא להגיע אליהן ולחקור אותן. לכן אחוז הפיענוח הוא פחות מ-10% בחברה הערבית, כי זה לא מעניין אף אחד. עוד נרצח ועוד נרצח, זה מספר. 155 נרצחים בחברה הערבית, זה מספר. אבל ה-155 – אלה משפחות, אלה ילדים, אלה הורים, אלה נשים, אלה אימהות. אבל זה לא מעניין אף אחד. אנחנו נחליף את הממשלה הזאת. אני אחליף את השר בן גביר ואני אהיה השר לביטחון פנים. אני אומר את זה בצורה הכי ברורה: אנחנו נחזיר את המשילות למדינת ישראל. נטפל בכל הפשיעה שמשתוללת ובכל ארגוני הפשע. הם יפחדו, לא האזרח יפחד.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אני לא אאפשר שאזרח יפחד וארגוני הפשע חוגגים.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, מוותר? אני רוצה לתת לו להחליט, בבקשה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, קודם כול, אני חייב לומר שהייתי שמח אם היושב-ראש היה מעדכן אותנו על ההתפתחויות. אני הבנתי שיש מחוזות חדשים בתנועת הליכוד – יש את מחוז אתי, יש את מחוז קטי, יש מחוז פתי, אבל נראה שהסערה שמתחוללת כאן במליאה כאין וכאפס לעומת הסערה שמתחוללת בתוך תנועת הליכוד. לצערי אתם מגלים דברים, אתה יודע, שהיו גלויים עוד קודם, אך עיניכם היו עצומות אליהם. אבל מכאן אני רוצה לעבור לנושא שלשמו נתכנסנו. ראשית, השבוע קרה דבר: סוף-סוף הוכרז סופית ובאופן ברור מועד הבחירות. מועד הבחירות יהיה ב-27 באוקטובר. אני מניח שחלק מחברי הכנסת כאן יודעים שפרשת השבוע שתיקרא בשבת שלפני 27 באוקטובר תהיה פרשת לך לך. הפרשה הזו מתאימה בהחלט למה שצריך לומר לראש הממשלה בעניין הזה: לך לך לדרכך. באמת הספיקה לנו הקדנציה הזאת – שתחת אחריותך אירע הטבח הגדול ביותר לעם היהודי מאז מלחמת העולם השנייה, מאז השואה; שתחת כהונתך יוקר המחיה הגיע למצב שאזרחים לא יכולים לקנות פירות וירקות בסופר ושתחת כהונתך הביטחון האישי הידרדר לרמה שבה הורים לא יודעים אם לצאת עם הילדים לגן השעשועים, כי הם מפחדים שמא הם יחטפו כדור טועה. אבל אי-אפשר שלא להתייחס גם להצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזאת היא אולי המצערת ביותר – אותי לפחות – שהוגשה לכנסת ישראל. חוסר האמון של חברי הכנסת בקואליציה בחשיבותה של תורת ישראל הוא עד כדי כך שהם צריכים לחוקק חוק-יסוד: לימוד תורה, משמע, אם אין חוק-יסוד, אין לימוד תורה. אם לא נחוקק בכנסת חוק-יסוד, אין מעמד לתורה. דווקא כמי שרואה חשיבות גם במעמדה של תורת ישראל, גם בחשיבותה לא רק הדתית אלא גם ההיסטורית, אני חושב שעצם החקיקה הזו מצביעה על חולשה אמונית קשה מאוד שפשתה בקרב שרי וחברי הקואליציה. אני חייב לומר לשר המורשת, שאני רואה שיושב כאן: יש לך הרבה עבודה לעשות בענייני מורשת בקרב חברי הקואליציה אם הם זקוקים לחוק-יסוד: לימוד תורה כדי להבין מה החשיבות של תורת ישראל בעם ישראל. באמת, עד כדי כך חוסר האמונה שלכם וחוסר היכולת שלכם לקבל את האמונה הזאת. אבל הרי ההצעה הזו לא באה כדי להאדיר את שמה של תורת ישראל. היא לא באה כדי למלא את כל הארץ קדושה. ההצעה הזו כל-כולה באה כדי לחלל את כבוד התורה. זה לא חוק-יסוד: לימוד תורה, זה חוק-יסוד: חילול תורה. זה לא חוק שבא להלל את השם, זה חוק שבא לחלל את השם. מתוך מה אנחנו לומדים את זה, אדוני השר? מתוך העובדה שמדינת ישראל נמצאת במלחמה עקובה מדם. קרוב לשלוש שנים, קרוב לשלוש שנים אנחנו נלחמים על עצם קיומנו, על הזכות שלנו לחיות כאן. מה יותר סמלי מזה שכמו שקבעתם את תאריך הבחירות ביום שלישי שאחרי שיקראו בבתי הכנסת את פרשת לך לך, אתם מביאים לכאן את חוק-יסוד: לימוד תורה ביום שני, אחרי שקראנו בשבת את פרשת מטות-מסעי, ששם נאמר: "היבאו אחיכם למלחמה ואתם תשבו פה"? אולי תשאלו את זה את חבריכם לספסלי הקואליציה? אתם שולחים את הילדים ואת הילדות שלנו לקרב, ואתם אומרים להם: תצאו, תצאו, תלכו לקרב, תבואו למלחמה, אבל אנחנו נשב כאן. אין חילול השם גדול מזה. אין ביזוי תורה גדול ממה שאתם עושים כאן, בניסיון דרך חקיקה בכנסת להגיד: ההשתמטות קדושה מהשירות; להגיד: הדם של הילדים של חבר הכנסת רביבו ושל הילדות שלי פחות אדום מהדם של הילדים של גולדקנופ ואריה דרעי. הם יכולים לשבת בבית המדרש, הם לא צריכים לסכן את חייהם; הילדים שלנו כן. למה, אנחנו לא נלחמים על אותו דבר? אנחנו לא נלחמים ביחד על תקומת העם היהודי בארץ ישראל? אנחנו לא מקיימים את המצווה הקדושה ביותר של שמירה על האחים והאחיות שלנו? הגנה עליהם, שמירת הנפש – אין מצווה גדולה מזאת. והפכתם את אלה שבבוקר מניחים תפילין, יוצאים לקרב, חוזרים כדי ללמוד פרק בגמרא – הפכתם אותם כאילו הם לא תלמידי חכמים? הם לא בני תורה? חוק-יסוד: לימוד תורה – מספיק שתאזינו לדברי הרמטכ"ל, שאומר לכם על חוק הפטור ממעצרים שתביאו מייד אחר כך, פטור ממעצר המשתמטים. אני מבקש רק שתעצור לי את השעון, בבקשה.
היו"ר אליהו רביבו:
כי למה?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
כי אין שר במליאה. אז פטור ממעצר למשתמטים – אז כשאתם עושים פטור ממעצר למשתמטים - - -
היו"ר אליהו רביבו:
עליזה, עצרתי שעון.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
שלא תחשבו שכשאתם עושים פטור ממעצר למשתמטים, אתם מקדשים את שם השם. אתם מחללים אותו, אתם מחללים את שם השם. ואתם עושים את זה בשם מה? אתם עושים את זה בשם מפלגות סקטוריאליות. כל הרצון שלכם הוא לקדש את המפלגות הסקטוריאליות. יש לנו את אריה דרעי שדואג לסקטור שלו, את יצחק גולדקנופ שדואג לסקטור שלו, את משה גפני שדואג לסקטור שלו, את בצלאל סמוטריץ' שדואג לסקטור שלו יחד עם אורית סטרוק, ואת נתניהו שדואג לסקטור של הכיסאות – הוא דואג שיהיה כיסא שאפשר לשבת עליו. מי דואג לסקטור של עם ישראל? מי דואג לסקטור של ציבור המשרתים? מי דואג, אדוני היושב בראש, מי דואג, אדוני השר, לאלה שנמצאים כרגע על הגבולות? מי דואג לחייל במילואים שנמצא 300 ימים בשנה במילואים ומאבד את העסק שלו? מי דואג לאשתו של הלוחם, שמחזיקה את הבית וכבר לא מסוגלת לעמוד תחת הנטל של עבודה וילדים והחזקת הבית כשהבעל לא נמצא בכלל, כי הוא במילואים שוב ושוב ושוב ושוב, בזמן שעשרות אלפים בורחים ומשתמטים מהשירות? אז אולי כדי ללמד אתכם פרק במהי יהדות, מהי היהדות האמיתית. אני חושב שכדאי שתחזרו קצת ותקראו כמה ספרים, אתם יודעים, מעבר לארון הספרים הרגיל שאתם מכירים. יש אדם, חיים כהן שמו, היה בעבר שר המשפטים, חתן פרס ישראל למשפט. אדוני היושב-ראש, הסבא של אותו חיים כהן מצד אימו היה הרב שלמה קרליבך. הוא בוגר ישיבת מרכז הרב, גדל באורח חיים חרדי לגמרי, באגודת ישראל בגרמניה עוד. הוא כתב ספר מרתק שאני מציע לכם לעיין בו מדי פעם, ואני אנצל את הזמן שיש לי פה כדי להקריא לכם חלקים ממנו.
היו"ר אליהו רביבו:
כהרגלך בקודש.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
הספר נקרא "להיות יהודי". בספר "להיות יהודי" מתאר חיים כהן מהי מדינת ישראל, המדינה היהודית, וכך הוא כותב: מדינת ישראל היא מדינה יהודית, אך מהי יהודיותה? יהודיות המדינה אינה זהה עם יהודיות אזרחיה היהודים, שהרי אזרח-אזרח והיהודיות שלו, לפחות בכוח. עליזה, עליזה, עליזה, כדאי שתקשיבי, זה מעניין. כי במדינה דמוקרטית – כך כותב חיים כהן – אין כופים על אדם אמונות ודעות. כל אחד והשולחן הערוך שלו. איש המשפט ינסה לגלות יהודיותה של המדינה כמו יתר סגולותיה בחוקתה ובחוקיה, בהכרזותיה וביתר מקורות המשפט, וביניהם בולטים לעניין זה ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, היא מגילת העצמאות. היא החקיקה הדתית. חוק יסודות המשפט וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – ומנסה השופט בדימוס חיים כהן, זיכרונו לברכה, להראות איך משתקפת יהודיותה של המדינה מתוך החקיקה הזו בכל זוהרה וכל בעיותיה. מגילת העצמאות, חברי הכנסת, פותחת ומזכירה כי "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". קשר היסטורי ומסורתי קשר את העם היהודי לארץ ישראל בכל הדורות. חידוש מדינת ישראל בארץ ישראל בא לפתור את בעיית העם היהודי, כפי שקראו לה, על ידי שהיא תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי. ובקטע האופרטיבי: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות - - - תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל". אני אזכיר בזאת, אדוני, שאנחנו חוקקנו גם את חוק-יסוד: הלאום, וחוק הלאום גם הוא מזכיר, באותו הנוסח, שמדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות, מתוך כוונה לכך שלא יקבע לי לא חבר הכנסת גולדקנופ ולא חבר הכנסת גפני ובטח שלא חבר הכנסת דרעי מה הוא המד למי הוא יהודי – הוא מחליט לפי הסרגל שלו אם אני יותר יהודי ממנו או פחות יהודי ממנו. מצויים במדינת ישראל חמישה יסודות יהודיים: המורשת התרבותית, הגורל היהודי המשותף – אני אעצור כאן. מהו הגורל היהודי המשותף, חברי הכנסת, אם לא המלחמה שלנו על הזכות שלנו להיות כאן? מהו הגורל היהודי המשותף אם לא העובדה שבטנק בלבנון יש חייל דתי וחילוני, אשכנזי וספרדי, עירניק וקיבוצניק? מהו הגורל המשותף אם לא המלחמה שלנו כתף-אל-כתף כדי להגן על מדינת ישראל, כדי להגן על הזכות שלנו לחיות כאן? הדבר השלישי הוא המולדת שבארץ ישראל, קיבוץ הגלויות זה הרביעי, והחמישי – החזון הנבואי, החזון הנבואי של חירות, צדק ושלום. מכאן – כותב חיים כהן – שיהודיותה של המדינה אמורה לבוא לידי ביטוי והגשמה בשטח התרבותי-היסטורי, גיאוגרפי, פוליטי, דמוגרפי ומוסרי-משפטי. על ההיבטים הגיאוגרפי, הפוליטי והדמוגרפי אפשר לומר שיותר מאשר על מדינה יהודית, מצביעים הם על מדינת היהודים, או לשון אחרת, מבססים יהודיותה של המדינה על מיקומה והרכבה ולאו דווקא על תכניה. הוא ממשיך ומפרט כאן באריכות עד כמה ההכרזה צופה פני עתיד ואומר: היא צופה פני עבר בגלל ההבטחה לעתיד. תרבות ישראל ומורשתה לא רק קיימות מדור לדור, אלא המדינה מצווה שלא להתכחש להן, לטפח אותן, להנחילן לדורות הבאים. עם-עם ותרבותו, עם-עם ותולדותיו, ולא שונה העם היהודי לעניין זה מכל העמים. נהפוך הוא. התפארנו שאנחנו עם סגולה – דמותו של העם היהודי, הדמות הרוחנית, הדתית והמדינית, עוצבה במרוצת הדורות לא רק בארץ ישראל אלא בכל מקומות פזוריו. ואז יבוא השואל וישאל: באיזו מידה מדינת ישראל היא מדינה יהודית? ובאיזו צורה מגלה המדינה את יהודיותה, ולו גם בתורת יורשת בלבד? תשובה אחת – אדוני היושב-ראש, כותב חיים כהן – מתבקשת מאליה: הלשון העברית. עם כל ההבדלים בין השפה המדוברת כאן ועכשיו לבין שפת נביאינו וחכמינו, הרי היא אותה השפה שבאה אלינו בירושה כנכס תרבותי יהודי. ואין בכך כלום שלשון הקודש הפכה בשווקים וברחובות ללשון חולין. או טול את השבת – יום שבת קודש נעשה ליום המנוחה הרשמי, ואין זה גורע מיהדותה של השבת, שיום המנוחה הרשמי אינו מחייב שמירת שבת כהלכתה על כל פרטיה ודקדוקיה. ואולם, כאמור, מורשת התרבות ורצף ההיסטוריה אינם טעונים מעשים גלויים לעין, הם קיימים ומשפיעים בעל כורחנו. צריך להבין – וכאן אני עוצר, אדוני היושב-ראש – יהודיותה של המדינה תלויה בפרטים שלה, וכל אחד – באמונה היהודית שלו. הרי בסוף חבר הכנסת גולדקנופ וחבר הכנסת אזולאי אפילו לא מתפללים את אותו הנוסח בבית הכנסת. הם אפילו לא מתפללים את אותו הנוסח. חבר הכנסת גולדקנופ לא אומר תפילה לשלום המדינה בשבת; אתה כן אומר תפילה לשלום המדינה בשבת.
היו"ר אליהו רביבו:
מן הסתם.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
הם לא מתפללים – אז מה, הוא לא יהודי, או אתה לא יהודי? היהדות מורכבת מתוך המסורת הזו, מתוך המקום הזה. והפיכת האירוע הזה – כאילו מי שיקבע לי את יהודיותה של המדינה בחוק-יסוד: לימוד תורה. אני רק אומר לחבר הכנסת פינדרוס, שיושב פה: ניסיוני הדל, הדל, אני חייב לומר, לעומת רבים שיושבים כאן, לימד אותי שאתם מחוקקים חוק – אתם חושבים שחוק-יסוד: לימוד תורה מתייחס בכך לאיך שאתה לומד תורה. שלא תגלה בסוף שהחוק הזה בכלל מתייחס לאיך שחבר הכנסת גלעד קריב לומד תורה, ואולי בסוף אתה מקדם את החקיקה שתאדיר ותאפשר לדרך לימודו של חבר הכנסת קריב לפרוץ ולעלות. כשאתם מתחילים לחוקק חקיקה דתית בכנסת אתם פוגעים בדת היהודית. אתם פוגעים במסורת ישראל. אתם פוגעים במורשת ישראל. אתם פוגעים ביכולת שלנו לאפשר לכל אדם – איש באמונתו יחיה, גם בהיבט המסורתי. אתה יודע, אני מניח שאתה לא תאכל חומוס בחג הפסח, אבל חבר הכנסת אזולאי כן. מה לעשות.
היו"ר אליהו רביבו:
לא לא לא. אזולאי הוא מרוקאי, ככה נראה לי.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אז הוא – אני לא יודע, הרב עובדיה פסק שאפשר לאכול.
שר המורשת עמיחי אליהו:
99% - - -
היו"ר אליהו רביבו:
אתה אוכל חומוס, חבר הכנסת ינון? אתה אוכל חומוס בפסח?
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
מעולם לא חשבתי שיהדות מתבטאת בגעפילטע פיש.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
ולכן זאת הדוגמה הטובה ביותר כדי להבין - - -
היו"ר אליהו רביבו:
שמעת? שמעת?
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
חבר הכנסת, מעולם לא חשבתי שיהדות מסתכמת בגעפילטע פיש.
ינון אזולאי (ש"ס):
גם גבינות אני לא אוכל בפסח.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אריה דרעי כנראה כן.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
אתה חושב שזאת הבעיה שלי?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
בסוף, אתה יודע, יש אוכלי קטניות, יש שאינם אוכלי קטניות.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
כשחבר הכנסת קריב יסכים שתורה היא מסיני, אנחנו נגיע להסכמה על הכול.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
יש לי שאלה: כשתחוקקו את חוק החמץ, האם קטניות - - -
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
כשיסכים שתורה היא מסיני, נסכים על הכול.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
כשאתה תחוקק את חוק החמץ הזה בכנסת, האם קטניות הן חמץ או לא? הן חמץ או לא, לפי חוק בכנסת?
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
לא. לא - - - אשכנזים - - -
עודד פורר (ישראל ביתנו):
כל אחד, אתה יודע, ייצר בסוף את היכולת שלו להחליט איך הוא יחיה. בקובענו מה היא יהודיותה של המדינה - - -
קריאות:
- - -
היו"ר אליהו רביבו:
או גבינה ודגים.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
או גבינה ודגים, כן. גבינה ודגים זה בסדר? גבינה ודגים – אין שום בעיה.
ינון אזולאי (ש"ס):
מרגע - - -
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אתה יודע, אם אני אלך פה למזנון ואני אנסה לשים באותה צלחת בשר ודגים, המשגיח יקפוץ. יקפוץ. יש כאלה שאין שום בעיה. כי בקובענו מה היא יהודיותה של המדינה, אין אנו מתיימרים למנוע כל אדם מלדבוק בערכים שהוא רואה אותם כערכי אמת היהדות. אתה רואה את ערכי היהדות שלך בלימוד תורה, וזה בסדר. אחד רואה את ערכי היהדות שלו בדברים אחרים, וזה בסדר. אבל הגנת העם והארץ – כדי לוותר ולפטור אנשים מלהגן על העם והארץ אתם מעודדים אותם, מייצרים פה חקיקה של חוק-יסוד כאילו זה קדוש, חבר הכנסת פינדרוס. המדינה לחוד וכל פרט ופרט לחוד. גם אין בכך כלום שערכי היהדות הדתיים או ערכים אחרים אינם עולים בקנה אחד עם אותם הערכים שאנו רואים בהם ערכי אמת.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
איזה רב אתה מצטט?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני מצטט את חיים כהן, שהיה בוגר ישיבת מרכז הרב, בוגר ישיבת מרכז הרב, במקרה גם היה שר משפטים, במקרה גם חתן פרס ישראל למשפט. הוא כתב באופן יפה מאוד. אני מציע לך לקרוא את הספר שלו על מה זה להיות יהודי. אותם הערכים שאנו רואים בהם ערכי אמת או ערכי יסוד של היהדות, אך לא ניתן אף לא לאיש להכתים ולטנף ולפסול לנו דבר מאותם הערכים הנשגבים שבהם הכרנו ערכי האמת של היהדות. אתם הופכים את לימוד התורה כערך, שהוא ערך חשוב ביהדות, לוויכוח פוליטי. אתם הופכים את לימוד התורה לוויכוח פוליטי, כאילו על זה יש לנו כאן מחלוקת. לא שאנו רואים עצמנו בני סמכא ייחודיים לגלות אמיתותם של ערכי היהדות, אלא רק בלבד עשויים ומובטחים לפאר ולרומם את שם ישראל בשל יהודיותה. והעובדה שערכי הצדק והמוסר היהודיים היו לנחלת אומות נאורות רבות היא הנותנת שערכי היהדות לא בשמיים הם. לאמור: מי יעלה לנו השמיים וייקחם ויביאם לנו, ושהדברים קרובים מאוד בפינו ובלבבנו לעשותם. אנחנו נמצאים בעידן יוצא דופן בתולדות העם היהודי. אתה יודע, בכל פעם שאנחנו עומדים כאן על הדוכן, בכל פעם שאתה, אדוני היושב-ראש, יושב על כיסא היושב-ראש, תלויה כאן התמונה של הרצל. תלויה כאן התמונה של חוזה המדינה, שהלך כנגד הזרם של אלה שאמרו לו: לא לא לא, אי-אפשר להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.
יעקב אשר (יהדות התורה):
כמעט הלך לאוגנדה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
לא לא לא, אי-אפשר לעשות את זה.
יעקב אשר (יהדות התורה):
הוא כמעט הלך לאוגנדה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
והרצל בחזונו הוביל את העם היהודי מפזורותיו, מפזורותיו ברחבי העולם. כמעט 50 שנה לפני שואת יהודי אירופה הוא ראה מה הולך להיות ואמר: בואו נקים מדינה יהודית בארץ ישראל. הדבר היפה הוא שהוא גם השאיר לנו, הרצל, שבזכותו ובזכות חזונו ובזכות חלומותיו ובזכות הדחיפה שלו אנחנו גם יושבים כאן היום – הוא כתב לנו את ספר ההפעלה, איך צריכה להיראות מדינת ישראל. בתוך ספר ההפעלה הזה – אני אחזור שוב ושוב על הדברים שהוא אמר, וכדאי שיקשיבו לזה חברי הכנסת פינדרוס, אשר, וגם אליהו. מה כותב לנו הרצל על שלטון הדת? "האם יהיה לנו באחרונה גם שלטון הדת? לא!" אומר הרצל. "האמונה היא הקשר המאחדנו, אך המדע עושה אותנו לאנשים חופשיים. כל נדנוד מחשבה של כוהנינו לייסד שלטון דת – נפר בראשיתו. אנו נדע לכלוא אותם בתחום בתי הכנסיות, כשם שנחזיק את חיל צבאנו בבתי הקסרקטין" – רוצה לומר, גם לאנשי הצבא לא ניתן לנהל אותנו. מדינת ישראל תהיה כפופה לאנשי הרוח, לאנשי המדע, בענייני המדינה, ואנשי הדת יעסקו בענייני הדת. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
אני חושב שמעט הגינות כלפי הרצל – היית יכול לקרוא פסקה אחרת מכתביו מאשר את הבושת והנפולת הזאת, שרחוקה מאיתנו. אנחנו מדינת העם היהודי.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אם היושב-ראש ייתן לי, אני אקרא את כל הספר.
היו"ר אליהו רביבו:
יש גבול. בעיניי עשית לו שירות איום ונורא.
היו"ר אליהו רביבו:
לפני שתעלה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, הודעה למזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה השלישית: הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה) (תיקון מס' 9), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה תיקון קיגאלי לפרוטוקול מונטריאול בעניין חומרים הפוגעים בשכבת האוזון.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אליהו רביבו:
תעלה ותבוא חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. עשר דקות לרשותך.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, מי היה מאמין שאנחנו פותחים את השבוע האחרון לפני פיזורה של הכנסת העשרים-וחמש? הייתי רוצה לעמוד כאן ולדבר על כנסת שאנו יכולים לזכור אותה כאחת ממחוללות השינוי במדינת ישראל, אבל לצערי, את ארבע השנים האחרונות, ובעיקר את שלוש השנים האחרונות, כל אחד ואחת מאיתנו, אני מניחה, היה רוצה למחוק מהזיכרון האישי והזיכרון הקולקטיבי. זו אולי התקופה הקשה ביותר שעמנו חווה, חווה, בעת הזאת. אני חייבת לומר לכם – הינה, אני רואה את מיכל ברקאי, אחת הלוחמות האמיצות למען נשות המילואים והמשרתים – בתוך הטבח הנורא שפקד אותנו ב-7 באוקטובר 2023 – אתם יודעים מה? אני חושבת שהתעוררנו ב-7 באוקטובר – מעבר לדמעות, ללב השבור והכואב והתדהמה שאי- אפשר לתאר אותם במילים, אני חושבת שמייד לאחר מכן השיח, הדיבור, ההבנה, אם זה בן אדם לעצמו, אם זה בין אדם לחברו, היה, אדוני היושב בראש, סימון: איפה טעינו? איפה עם ישראל נפל? איפה שגינו? איפה הממשלה, בראש ובראשונה ראש הממשלה, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד, צה"ל, משטרת ישראל, אנחנו בראש ובראשונה גם בכנסת ישראל – איפה שגינו ואיפה טעינו? והיה נדמה שיש סנוניות של הבנה, ניצנים של הבנה ותובנה שהעם הזה, שמוקף בכל כך הרבה אויבים, יכולת ההישרדות שלו עומדת על החוסן הפנימי שלנו. מאותם ימים קשים, שאני יכולה גם לומר לכם שהיו גם רגעים שאולי דווקא ייזכרו, ובטח אתה זוכר, אם בכנסת הזאת עסקינן, שהקמנו את החמ"ל, חמ"ל חברי הכנסת, מעל 100 חברי כנסת, שכבר ב-8 באוקטובר 2023 זה לא עניין אותנו איזו מפלגה, קואליציה-אופוזיציה, חרדים–לא חרדים, דתיים–חילונים, נשים–גברים. זה לא עניין. פתחנו חמ"ל ועבדנו כל כך קשה מאחורי הקלעים בלי שדברים דלפו, רק כדי לעזור, כדי לסייע. אני אומרת לכם, באותם ימים רציתי להאמין שכשם שבחמ"ל הצלחנו לתפקד יחד אחרי האסון הנורא, אחרי מאות ואלפי נרצחים, מאות שנגררו חטופים לעזה, ילדים, התמונות של הילדים שנחטפים, ילדים קטנים, נשים, מבוגרים, על קטנועים, אנשים צעירים, צעירות, יפים ויפות ממסיבה – ואנחנו עברנו את כל הדבר הזה, ולא ייתכן, אני אומרת לעצמי, שדווקא הכנסת הזאת, שהייתה אמורה לעסוק רק רק במהות, בשילוב ידיים, היא מסיימת את ימיה, ולבושתי, לבושת כולנו, לבושת השלטון, הממשלה, הקואליציה, במרבית זמנה העיסוק היה בפירוד, בחוקים סקטוריאליים בכניעה פוליטית מוחלטת. וגם הסימן של הפיזור נפתח בחוק שנוי במחלוקת, שיביא אחריו עוד חוק ועוד חוק ועוד חוק שנויים במחלוקת, למעט אולי אחד שיעלה בעזרת השם השבוע, ואני חושבת שיש עליו קונסנזוס מקיר לקיר – חוק הלומי הקרב. הכאב הגדול על זה שאנחנו, כהנהגה בבית הזה, ובאחריות רבתי, מוגברת, של הממשלה והעומד בראשה, הייתי מצפה שבפיזור הכנסת נעסוק באלמנות, נעסוק ביתומים; מיכל, נעסוק בכן, נשות המשרתים, ואני גאה להיות חלק מנשות המשרתים. בן זוגי עשה למעלה מ-500 יום, ואני דואגת להרים לו פעם אחר פעם, למרות שאתן – אני לא ארים לעצמי, אבל נשות המילואים, שביושבי כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, המאמץ, התרומה של נשות הפצועים, האימהות של הפצועים שהגיעו, באמת, בדיונים כל כך קשים וטעונים מצד אחד, אבל מצד שני הכי אנושיים והכי נכונים. גם גילינו שיש כל כך הרבה לקונות שיש לתקן, בין שזה משפחות פצועים, שוטרים שנלחמו ב-7 באוקטובר, בין שזה הילדים שלא הוכרו במערכת החינוך כילדים של פצועים, וההטבות, וההקלות, והסיוע והמעטפת, בראש ובראשונה, שלא קיבלו. אני שואלת את עצמי ואני שואלת אתכם, אנשי הקואליציה: איך יכול להיות שבעת פיזור הכנסת הייתי רוצה לראות רעב, רעב להעביר כמה שיותר דברים שיעזרו בתקופה הקרובה, כשאנחנו כבר נהיה בבחירות והבית הזה יהיה ריק – לעזור לילדים, לעזור לילדי ישראל, הילדים שלנו, שרובם נמצאים בחופשה. ואנחנו יודעים מה מתחולל ברחובות, ואנחנו יודעים מה גובה הלהבות והאלימות, ובכל יום אנחנו מתעוררים לעוד ועוד ועוד כותרת שנרצח אדם, נרצחת אישה, אין דין ואין דיין, ואנחנו מבינים שיש עדיין משפחות רבות ואימהות רבות – באמת, בכאב אני אומרת, יוצא לי לשוחח עם כל כך הרבה אנשים – המצב הסוציו-אקונומי שלהם, גם בחופש – ילדים שלא יכולים לאפשר לעצמם בריכות, לא פעילות חווייתית כזאת או אחרת, אחרי שהם עברו מלחמה קשה. במקום לעסוק בזה, במקום לעסוק בנכי צה"ל בלבד, והילדים שלהם, ונשות המילואים, ובכל כך הרבה נושאים שאני אומרת לכם, היו יכולים להשיג כאן רוב בבית הזה – אנחנו עוסקים שוב פעם בחוקים מפלגים, ושום דבר כנראה לא מספיק נלמד, לא מספיק נלמד. זה מה שיהיה בעוכרינו כעם, זה מה שיפגע בחוסן הפנימי שלנו, ועל זה אנחנו ניבחן. ההיסטוריה תמדוד אותנו ותבחן אותנו ותזכור אותנו על הימים האלה בדיוק: מי עשה מה ואיך למען עם ישראל, מי הגביר את הביטחון במדינת ישראל, מי היה שם ולא עמד על דם רעו, שזה החיילים שלנו, מי יודע הלכה למעשה להגשים את האמרה "ואהבת לרעך כמוך", כשם שאמר רבי עקיבא. אם הוא צריך להגדיר, לתאר על רגל אחת מהי תורה – ואהבת לרעך כמוך. תסתכלו על הנשים שבוכות, החיילים. וואו, איזה חיילים. הם באים, הם לא מגדפים, אוהבי ישראל, אוהבי תורה, אוהבי ארץ ישראל ועם ישראל. והפצועים שמגיעים ואומרים: אנחנו בעד לימוד תורה, אנחנו אוהבים את תורת ישראל. גם הדברים שאני אמרתי לכם, אבל אמר פה לפניי חבר הכנסת עודד פורר: כשהם מכניסים לחוק – ואמרתי את זה גם אני – את תורת ישראל, זה רק פוגע בה, זה רק גורם לחילול שם השם. רבותיי, להביא לצד זה גם הגנה לעצירים, עריקים, זה פשוט לא רציני. לכו ולמדו, לכו לכלא, לכלא הצבאי. תראו מי נמצא שם. לצערי, אני אומרת לכם, יש כאלה שנמצאים שם כי הם ברחו לעבוד, כי הם ערקו מהבסיס כדי לעבוד, כי המצב הסוציו-אקונומי שלהם לא טוב. להם אין הגנה, אין להם הגנה. אז מי אמר שלימוד תורה יותר חשוב מהלכה למעשה לכבד את ההורים שלנו, מחייל שיצא לכבד את אביו ואימו? ולכן אני חושבת שהכאב הגדול – ואני מסכמת – הכאב הכי גדול שלי זה שאם חשבתי, אחרי כל מה שעברנו – ואמרתי קודם שכל אחד מאיתנו היה רוצה למחוק את שלוש השנים האחרונות מהזיכרון האישי והקולקטיבי, כנראה, אני סבורה שכך זה – אני ציפיתי שנלמד מההריסות, מהטבח, להיות עם אחד חזק, שיודע לעבוד בשביל שיקום ועתיד מדינת ישראל, ולא ככה אנחנו מסיימים את הכנסת הזאת. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו שטה. תעלה ותבוא חברת הכנסת מירב בן ארי. לרשותך 19 דקות ו-50 שניות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, עלה לפה יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ ואמר לי: מה יש לך, מירב, נגד לומדי התורה? נכון, אופיר? אתה שומע אותי? אני יודעת שאתה שומע אותי.
אופיר כץ (הליכוד):
תמיד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יפה. אתה כבר רגיל אליי, למרות שבקרוב מאוד כבר לא, בקרוב מאוד לא נצטרך לדבר כל שבוע. בקרוב מאוד אתה תלך לעסוק בענייני הפריימריז שלך, ואנחנו, כמו כל מדינת ישראל, נצא לקמפיין. אבל מכיוון שיש לנו שלוש וחצי שנים – ניר, חבל שאתה מפריע לנו כאן, אבל בסדר, אני רואה.
אופיר כץ (הליכוד):
- - - מפלגה של איש אחד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, מסתבר שגם אצלכם האירוע לא ממש מתכנס לפריימריז, אם נשאל את דוד ביטן, שהיום ראש הממשלה אמר לו: לך תהיה ראש ממשלה, נראה כמה מנדטים תביא. בוא נגיד שהדמוקרטיה שלכם בסכנה, אבל מכיוון שכל יום אתם מסכנים את הדמוקרטיה, מה היא עוד מפלגה בסכנה. עכשיו תראה, עלה לפה אופיר כץ ואמר לי: תראי, איך את מתנגדת לחוק-יסוד: לימוד התורה? הרי את למדת בבית ספר דתי. והוא בא – את יודעת, יש קטע, פנינה, שכאילו באים ואומרים: איך אתם, איך אתם נגד לימוד תורה? אז קודם כול, אנחנו לא נגד לימוד התורה. אפילו אני, וגם את, לדעתי – אני עשיתי חמש יחידות בתושב"ע, תורה שבעל פה. גם את למדת בבית ספר דתי, לא? חמש יחידות עשיתי לבגרות.
היו"ר סימון דוידסון:
כמה קיבלת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
ואללה, קיבלתי 100, כן. מאוד אהבתי תושב"ע.
היו"ר סימון דוידסון:
ואללה. בית ספר בר-אילן בנתניה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, בר-אילן בנתניה – אגב, אחד מבתי הספר הטובים בנתניה. עשיתי שם תושב"ע. גם פנינה עשתה. ואני אגיד לך את האמת, יעל, מכיוון שאת מאזינה לי, לא חשבתי שצריכים לממן אותי בבית הספר שלמדתי בו תושב"ע.
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הלם.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הלם שלא - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
הלם. לא מימנו לי את הלימודים. להפך, אימא שלי שילמה לי על חוגים, אימא שילמה את תשלומי ההורים, והיא לא שילמה לי על לימודי התושב"ע. לכן, קודם כול בשביל אופיר, אני מאוד אוהבת את לימוד התורה. אגב, אתה למדת בבית ספר דתי?
אופיר כץ (הליכוד):
גן דתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עזוב גן, גן זה – כולם שולחים את הילדים, כולם שולחים את הילדים שלהם. הלאה, הלאה, תתקדם איתי לחטיבה, תתקדם איתי לתיכון. סבבה, אתה רואה - - -
היו"ר סימון דוידסון:
משפחתון דתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה רואה, לא תאמין – לליכודניקים אין בעלות - - -
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מעון דתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מעון דתי. אגב, יש מלא הורים חילונים ששולחים את הילד לגן דתי, שידבק בו, שיידבק בו הדלקת הנרות. אין בעיה.
אופיר כץ (הליכוד):
מה רע בזה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני המשכתי בבית ספר דתי. אגב, בוא נגיד, לא עפתי על ההחלטה של אימא שלי, לא עפתי על ההחלטה הזאת. אני אהבתי ללכת לים בשבת, אני מודה, אז הלכנו ברגל. מכיר את זה מנתניה? אתה הולך ברגל לים. סבבה. אבל למה אני מספרת לך את זה? ינון, אתה פספסת את זה שקיבלתי 100 בתושב"ע, חבל שלא הקשבת – תורה שבעל פה.
היו"ר סימון דוידסון:
יוסי טייב, שמעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אגיד לך, גם יוסי טייב הצטרף.
היו"ר סימון דוידסון:
100 בתושב"ע חמש יחידות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
וכשלמדתי תושב"ע מאוד נהניתי. תקשיב, יוסי, לא מימנו אותי בלימודי התושב"ע.
ינון אזולאי (ש"ס):
מה עשית עם זה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
יכול להיות נחמד. למה שלא יממנו אותי בלימודי התיכון, שייתנו לי קצת דמי כיס על התושב"ע? מה, לא מגיע לי?
היו"ר סימון דוידסון:
עכשיו בנו בית ספר חדש לבר-אילן, נשים, מדהים, בקריית השרון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מדהים. אגב, היה לי בית ספר נהדר – למה אתם הולכים בשיא שלי? הרי אין לנו לימוד תורה, אנחנו לא אוהבים את התורה. מסתבר שגם ביש עתיד אוהבים את התורה. זה קצת לא נוח. אבל תראה איזה קטע – אני אספר לך את המשך עלילותיי בבר-אילן, המשך עלילותיה של מירב בבר-אילן. לאחר שסיימתי את לימודי התושב"ע פלוס – אגב, את לא תאמיני, למדתי גם תושב"ע, גם מתמטיקה, גם אנגלית, גם אזרחות.
קריאה:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. הצלחתי לשלב, לא תאמינו, בין לימוד תורה ללימודי ליבה.
היו"ר סימון דוידסון:
אשת חיל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אשת חיל. האמת? לא, לא כזה, כולם עושים את זה.
יוסף טייב (ש"ס):
מי ימצא.
היו"ר סימון דוידסון:
וגם הלכה לים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כולם עושים את זה. בשבת, אני מודה, הלכתי לים. אני מודה. גדלתי בבית מסורתי, של קידוש. אתה יודע, פעם היה את זה, וגם היום יש את זה. אבל רק כדי לסכם לכם את אירוע התיכון שלי, כי יש לזה המשך, למדתי את לימודי הליבה, למדתי את לימודי התושב"ע, והאמת? יצאתי בסדר; יש שיגידו פחות. אני חושבת - - -
יוסף טייב (ש"ס):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
גם סיימתי את התיכון בתעודת בגרות מצוינת. תשמע, סימון, כשסיימתי את לימודי התושב"ע, מכיוון שלמדנו רק בנות בכיתה – כן, כן, ביש עתיד, לא תאמין, יש אנשים שיש להם כבוד למסורת. אגב, גם סימון כמוני, אבל אתה מכיר אותנו.
יוסף טייב (ש"ס):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
יפה. כשסיימתי את לימודיי, רוב הכיתה שלי הלכה לשירות לאומי – בכל זאת, בנות וזה. אני, אימא שלי אמרה לי: את תבחרי, ואני בחרתי בצבא. זאת אומרת, הטכנולוגיה קיימת, ללמוד תושב"ע וללכת לצבא. זו לא אשת חיל, זה ממש פשוט. והלכתי לצבא והתגייסתי, ושמו אותי בגולני. אגב, גם צריך לומר שבהתחלה פחות התחברתי, אבל זרמתי עם זה, ולימים, לא תאמין, אפילו חתמתי קבע. גם פה הטכנולוגיה קיימת. אני מזכירה לך, למדתי תושב"ע חמש יחידות בכיתה של בנות.
יוסף טייב (ש"ס):
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
בבית ספר דתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בבית ספר דתי. הלכתי עם חצאיות. שמרנו מסורת בבית, תשמע קטע, וגם הלכתי לצבא. ועכשיו אני רוצה להכניס כוכבית – לא לשכוח, חברים: לא מימנו אותי, גם לא בצבא. והאמת שלא היה לי הרבה כסף, יעל. לא היה לי. אבל מה לעשות? הרגשתי מחויבות לעם שלי, הרגשתי מחויבות ללמוד בבית ספר דתי, לשמור על המסורת, וגם להתגייס לצה"ל, ואפילו להיות קצינה, ואפילו סיימתי גם את קורס הקצינות בהצטיינות. אגב, הייתי מופתעת, לא האמנתי שיבחרו בי.
היו"ר סימון דוידסון:
את יודעת למה כל זה קרה? כי יש לך אימא כזאת מדהימה. אני מת על אימא שלך, פשוט מדהימה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה נכון. אגב, היא חובבת את הז'אנר. יכול להיות שהיא צופה בנו עכשיו, אין לדעת.
היו"ר סימון דוידסון:
אם היא צופה בנו – אין כמוך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למרות שהיא גם אוהבת חדשות וגם רוקדים עם כוכבים, אז לא יודעת איך זה ישתנה.
היו"ר סימון דוידסון:
אבל גם יוסי טייב, היית צריכה לראות את אחים שלו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
רוקדים עם כוכבים?
היו"ר סימון דוידסון:
אני הייתי בחתונה של הבן שלו, ופתאום אבא שלו אמר: חכה שנייה. הוא הביא ארבעה חבר'ה והוא אומר לי: אלה האחים של יוסי טייב, זה לוחם בגולני, זה לוחם בסיירת - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
יפה. אז למה אף אחד מכם לא מסוגל לבוא לפה ולהגיד: תתגייסו לצבא? למה? למה זה מסובך? תראה, אפשר ללמוד תושב"ע, אפשר ללכת לצבא, אפשר לא לבקש קצבאות מהמדינה, והכול סבבה, ואתה יוצא בסדר גמור. אני רוצה להגיד לך עוד משהו. כשאתה בא ועושה חוק-יסוד: לימוד תורה, ובאותה נשימה – ועכשיו אני רצינית – מתעלם מאזהרות הרמטכ"ל, מה אתם עושים?
יוסף טייב (ש"ס):
מירב, רק שאלה, עד עכשיו לא היית רצינית?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, תמיד אני בן אדם רציני, פשוט אני מוסיפה קצת הומור וקוריוז. אתה יודע, בכל זאת, אנחנו פה שעות, רק התחלנו, בוא. למה אני אומרת לך את זה? כי הרמטכ"ל כתב מכתב מאוד רציני, אגב, והרמטכ"ל, צריך לומר, אמר על חוק המעצרים – כי מילא לימוד תורה, אבל יש לנו את חוק המעצרים, שגם עליו אני אדבר. מה הוא אמר בחוק המעצרים? קראת את המכתב של הרמטכ"ל?
היו"ר סימון דוידסון:
קראתי וקראתי, כמה פעמים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא נתן heads up, הוא נתן אזהרה.
יוסף טייב (ש"ס):
מירב, תשמרי משהו לחוק המעצרים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תדאג, לחוק המעצרים יש לי נאום בן 40 דקות.
היו"ר סימון דוידסון:
אנחנו מגיעים עם אזיקים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תדאג. למה אני מספרת לך את זה? כי יו"ר ועדת החוץ והביטחון בועז ביסמוט – לא אנחנו, חלילה – אמר שהצבא לא התנגד. אני לא יודעת באיזה חללית בועז נמצא, אבל הצבא התנגד. ושי טייב, שהוא תת-אלוף, ישב ואמר שהכלי לעצור זה כלי מצוין. יכול להיות שבגיל מסוים השמיעה קצת לא כמו שהייתה בעבר, זה קורה. גם לי, אגב, אני לא שומעת טוב, אני לא רואה טוב; בסדר, אחרי גיל 40 זה קורה. אחרי שיולדים, אגב – אתה לא יודע איך זה – זה קורה, החושים קצת נשחקים. אז יכול להיות – אולי הוא יגיד אחרת – שבועז ביסמוט לא שמע את שי טייב, הוא לא שמע.
קריאה:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. אוקיי, אז אם הוא שמע, איך הוא אמר – הרי שי טייב אמר שהמעצרים הם כלי אפקטיבי, אז למה אתם נותנים יד גם לחוק המעצרים? ולמה רגע לפני שהכנסת מתפזרת? במקום להביא ניקוי שולחן שמקובל על כל יושבי הבית.
יוסף טייב (ש"ס):
זה ניקוי השולחן הכי - - - השסע הבזוי הזה - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
את מה אתה מנקה, את המחויבות שלכם להתגייס לצה"ל?
יוסף טייב (ש"ס):
מה, מה זה נתן? מה זה נתן?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני באמת שואלת אותך - -
יוסף טייב (ש"ס):
מה זה נתן? חוץ - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - למה אף חבר כנסת חרדי לא מסוגל לעלות לפה ולהגיד לפחות את המינימום, שמי שלא לומד תורה יתגייס?
יוסף טייב (ש"ס):
אמרתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מתי? אז תבוא, תגיד, כי אתם לא אומרים את זה.
יוסף טייב (ש"ס):
אמרתי - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
ועובדה שאתם נותנים לגיטימציה ללא לעצור עריקים.
יוסף טייב (ש"ס):
זה לא נכון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן נכון.
יוסף טייב (ש"ס):
מי שיושב ולומד, מירב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, בוא. אני אומרת לך, זה לא מה – אגב, מתי הבוס שלך, דרעי, אמר משהו על זה?
יוסף טייב (ש"ס):
אני אמרתי, ינון אמר - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
איפה דרעי?
יוסף טייב (ש"ס):
- - הרב מאיה אמר. גדול מהרב מאיה? זקן מועצת חכמי התורה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל איפה דרעי? למה הוא בורח? הוא כמו אישה בורחת מבשורה, אריה דרעי.
עדי עזוז (יש עתיד):
מירב, אישה בורחת מבשורה בהפרדה, רק בהפרדה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
רגע, אין לי זמן, ויש לי עוד מלא נושאים על סדר-היום. למה לא תביא את דרעי לפה שיגיד: מי שלא לומד תורה שיתגייס? איי איי איי, זה יסבך אותך, אה? עזוב, אבל הרב דרעי אמר – אגב, הוא רב, דרעי? הוא לא אמר.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
לא, הוא לא רב.
היו"ר סימון דוידסון:
הוא לא רב?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
לא.
היו"ר סימון דוידסון:
יוסי, דרעי רב?
מירב בן ארי (יש עתיד):
יוסי, אתה לא מקשיב לקהל.
היו"ר סימון דוידסון:
יוסף טייב, יש פה שאלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
דרעי הוא רב?
יוסף טייב (ש"ס):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
בטח שהוא רב. מה הבעיה להיות רב?
היו"ר סימון דוידסון:
עם מי הוא רב?
מירב בן ארי (יש עתיד):
גם אני יכולה להיות רבה, למדתי חמש יחידות תושב"ע.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
טייב, איפה הוא עבר הסמכה לרבנות?
יוסף טייב (ש"ס):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
הלאה, אני ממשיכה, חברים. אני לא יכולה להתעלם ממה שקורה בליכוד.
קריאה:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
סליחה, אני סיימתי איתכם. במעצרים אני אמשיך איתך. אני רוצה לדבר על מה שקורה בליכוד. חגיגת הפריימריז כנראה לא תהיה כמו בעבר.
יוסף טייב (ש"ס):
רגע, עכשיו אני יכול לצאת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, לא, למה? אני מדברת. לא, ממש לא. חגיגת הפריימריז – ביבי חתך את הפריימריז ואמר: אני רוצה שריונים. אם כל כך טוב לו עם הרשימה, למה ביבי צריך שריונים? משהו קרה ברשימה של הליכוד שלא בא לו טוב – שלמה קרעי, מאי גולן, סילמן. איך נפלה עטרת ראשנו על סילמן. איך סילמן לא תהיה ברשימה בכנסת הבאה?
היו"ר סימון דוידסון:
נורא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה נעשה בלעדיה? איך קמים מכאן, סימון? הרי היא הייתה טובה עד הסוף, מה, לא מגיע לה עוד קדנציה? ככה, קדנציה אחת?
היו"ר סימון דוידסון:
בעלה אומר שהם סגרו דיל לשתי קדנציות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שמוליק כבר לא משפיע כמו שהיה. בוא נגיד שכבר לא עונים לה לטלפונים.
היו"ר סימון דוידסון:
לא?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. זה לא נעים להיות עידית סילמן היום. לא שאכפת לי, כן? באמת, היא הבן אדם האחרון שמעניין אותי. אמר לי פעם ליכודניק בכיר שאתה ואני מכירים, אסור לומר פה את שמו: מירב – אה, אתה עוד פה? אתה פה, אז תקשיב.
יוסף טייב (ש"ס):
לא, אבל - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אחרי זה אני אגיד לך בסוד. ליכודניק בכיר אמר לי: מירב, מתחת לגלגלים של האוטובוס של ביבי אין מקום, כבר כל כך הרבה ראשים נדרסו. עכשיו מי הולך להיכנס מתחת לגלגלים, אתה יודע? סילמן – כבר דיברנו; אמסלם – כבר דיברנו.
היו"ר סימון דוידסון:
ביטן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מאי גולן – כבר דיברנו, כל החמישייה; שלמה קרעי – דיברנו.
היו"ר סימון דוידסון:
לצערי גם ביטן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יפה, אתה תלמיד מצטיין. מי שהולך להימחץ תחת גלגלי האוטובוס של ביבי הוא דוד ביטן, ידידי.
יוסף טייב (ש"ס):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
חבל שאתה מפספס.
היו"ר סימון דוידסון:
יוסף טייב, לאן אתה הולך? לא בסדר.
יוסף טייב (ש"ס):
אני - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
יוסי טייב הוא לא עידית סילמן. הוא יכול ללכת לישון, לקום ביום של הבחירות, לשים חליפה ולבוא. ראית פעם עמדה של ש"ס בכניסה לקלפי? יש קמעות כאלה. הולכים, מצביעים, מה רע – עזוב אותך, שם חליפה, בא. מי לא ישים חליפה? ביטן. יש בעיה. זה כואב לנו.
היו"ר סימון דוידסון:
לצערנו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כי הוא בן אדם טוב, ביטן. אתה לא מאמין, היום הוא קיבל כתבה אוהדת בדה-מרקר.
היו"ר סימון דוידסון:
וואו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, כן, מה שאתה שומע. לדעתי, זה חיסל אותו סופית, אני רק אומרת. למה עכשיו? למה? הוא הלך, מה הוא אמר לביבי? הוא אמר לו: תן לי, תן לי את האפשרות להבין – לא, אין מה לעשות, יש בן אדם אחד והוא מחליט. ואז הם באים ועושים לך נאומים על דמוקרטיה וכמה שהם דמוקרטים. אז בואו נגיד שהם לא דמוקרטים. עכשיו אני רוצה להגיד עוד משהו אחד בדקות האחרונות שנותרו לי. יש כאן כמה חברי כנסת בקואליציה שהבינו את גודל האירוע והבינו שהם גם אוכלים את הדגים המסריחים וגם מגורשים מהעיר. אתה מכיר את המשפט הזה?
היו"ר סימון דוידסון:
כן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הם גם יצביעו על חוקי השתמטות וגם יגרשו אותם מהמפלגה. עכשיו, מה יגיד, נגיד, חבר שלך, אלי דלל, כשיחזור הביתה לנתניה? הרי אין לו סיכוי.
היו"ר סימון דוידסון:
יש לו ילדים קצינים בקבע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יפה. מה הוא יגיד להם? גם הצבעתי על ההשתמטות, וגם אני לא בא – מילא היו מבטיחים לך - - -
היו"ר סימון דוידסון:
מה יוסי יגיד לאחים שלו?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה תגיד? מה תגיד לאחים שלך?
היו"ר סימון דוידסון:
לאחים שלך הלוחמים?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה, מה תגיד להם?
יוסף טייב (ש"ס):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
תראה, אני אגיד לך את האמת. בסוף, אני אגיד לך את האמת - - -
יוסף טייב (ש"ס):
לוחמים - - - זה הנכון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בסוף יש כאן חברי כנסת ציונים, בוא, יש אנשים ציונים, והם יצטרכו להצביע על חוקים שהם אנטי-ציוניים.
יוסף טייב (ש"ס):
הם לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, הם אנטי-ציוניים, מה לעשות? מי שאוהב את המדינה לא מצביע על השתמטות. מי שאוהב את המדינה לא מאפשר לעריקים לשבת בבית. מה לעשות? זה אחת ואפס, אפס ואחת, אתה מבין? אין דבר כזה לבוא ולהגיד שאני יושב פה במליאה רגע לפני פיזור הכנסת, ולמרות זאת - - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
סימון - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אנחנו מדברים.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
יותר סגנים מטעמנו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ראית? כי הוא איתי.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא עומדים במילה שלהם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בבקשה. אין להם, הם הלכו לנוח, יבגני. יבגני, הם הלכו לנוח, אין להם כוח.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
והשעה רק 20:30. מה יהיה ב-24:00?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה יהיה ביום שלישי ב-24:00? מה יהיה ברביעי ב-24:00?
יוסף טייב (ש"ס):
תאמין לי, אתם באופוזיציה יכולים ללמוד מאיתנו טוב טוב איך להישאר ערים עם האופוזיציה בלילה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אפשר לעשות עסקים עם טייב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה? תראה מה נשאר מכם. שלוש וחצי שנים אתם פה - - -
יוסף טייב (ש"ס):
בית ספר לאופוזיציה אנחנו עושים לכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שלוש וחצי שנים, מה העברתם? מה העברתם? מה נתתם? מה עשיתם? שלוש וחצי שנים, מה אתם עושים? תגיד. רבים אחד עם השני? מה אתה עושה?
יוסף טייב (ש"ס):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
שנה וחצי ביבי מחזיק את הכנסת כבת ערובה. אתה אפילו לא מחוקק חוקים כבר שנה וחצי. אין לכם חוקים בטרומית. אין לכם, נשמה.
יוסף טייב (ש"ס):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין לך. אז למה אתה יושב פה? למה אתה יושב פה?
יוסף טייב (ש"ס):
לראשונה - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה? תראה איזו ערמה של חוקים קיבלנו. קיבלנו ספר. הלוואי שכל כתב פוליטי ייקח את ספר החוקים שהקואליציה הניחה ויעשה טבלה הכי פשוטה, אתה שומע? הכי פשוטה – כמה חוקים שמה הקואליציה – כמה חוקים עברו. בוא נגיד, אני לא צריכה מכם יותר מדי זמן, כי לא יעברו הרבה חוקים של הקואליציה, כי מה לעשות, אין מקום לכול, כשאתה מביא כל כך הרבה חוקים גרועים אחד אחרי השני. תראה, תמיד היה ניקוי שולחן, תמיד היה חוק אחד, שניים, בעייתיים. כאן יש שישה חוקים בעייתיים; שישה חוקים שהם קטסטרופה; שישה חוקים שהם סכנה לדמוקרטיה הישראלית; שישה חוקים שהם סכנה ללכידות הישראלית; שישה חוקים שהם אנטי-ציוניים. אנטי-ציוניים. והקואליציה, הימין מלא מלא, זאת שכל היום מדברת על חיילי צה"ל, חיילי צה"ל הגיבורים, מה עושה? שמה להם אצבע בעין, יורקת להם בפרצוף. אתה לא יכול להיות חבר כנסת ציוני ולתת יד לחוקים האלה. ולכן התחלתי, אגב, בקטע הדתי, כי אתה לא יכול להיות איש דתי ולהגיד שלא יעצרו עריקים. אתה לא יכול לדבר על חוק-יסוד: לימוד תורה ולהתעלם מזה שהצבא זקוק ל-12,000 חיילים. אתה לא יכול לדבר על חוק לימוד תורה ולהתעלם מהפצועים ולהתעלם מהמשפחות השכולות, שזעקו מדם ליבן בתוך הוועדה ואמרו: מה אתם עושים? אני רוצה להגיד לחברי הכנסת הציונים שעוד נותרו בקואליציה: מה אתם עושים? מה אתם עושים? למה אתם מביאים לנו את החוקים האלה? למה לא להביא חוקים שיעזרו לאזרחים? למה לא להביא חוקים שיקדמו את המדינה הזאת למשהו? אני אומרת לך בתור מרכזת האופוזיציה, יש חוקים טובים. צריך לפשפש, צריך להפוך, אבל יש. החוקים האלה ילכו לפח. עכשיו, אני אגיד לך משהו לסיום, כי עליזה פה בסטרס – אבל זה לא מפריע לי, יש לי מלא מה לומר. מצידי לדבר גם שעתיים, ועוד כשאתה יושב איתי פה, בכלל. אני רוצה להגיד לך משהו אחד.
היו"ר סימון דוידסון:
איזו מירב זאת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עשיתי הרבה ניקויי שולחן. א. אני אוהבת לנקות את הבית, את יודעת, עליזה. זה התחביב שלי. אני, בניגוד לכל השרות שלך, שיש להן עוזרות, אני מנקה את הבית שלי בעצמי. תשמעי, אני אוהבת לנקות שולחן, תמיד אהבתי לנקות שולחן. אריאל, כמה מנקים שולחן - - -
קריאה:
בואי אליי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין בעיה, נשמה. לא, אני אוהבת לנקות את הבית שלי, אני לא אוהבת של אחרים. תמיד ניקיתי שולחן. מ-2015 אנחנו מנקים שולחן, אבל השולחן הזה הוא באמת כל כך מטונף, שגם אם תעשה עליו אקונומיקה, לא יעזור, כי החוקים האלה, אחד אחרי השני, הם חוקי – אתה מבין אותי, אה? היא לא יכולה להגיד את זה בקול רם, שיבואו ויגידו לי: את לא ממלכתית. ועוד מילה אחרונה לכל חברי הקואליציה, לא הח"כים אלא התומכים שלהם. כל הזמן הם כותבים לי: תכיני קורות חיים. מה תעשי בכנסת הבאה? את כבר לא בכנסת הבאה. כאילו, כן, אתה מבין? כאילו אני חברה של בצלאל סמוטריץ', במפלגה שלו. אני לא. אני לא. ברוך השם, יש לנו מנדטים. אז אני רוצה להגיד לכל המודאגים: 1. אני כנראה אהיה בכנסת הבאה, אוקיי?
היו"ר סימון דוידסון:
נכון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני כנראה. אני אוהבת "כנראה". אני לא עפה על עצמי, אני לא מירי רגב, אני כנראה. אבל העובדה שאם אתם חושבים שלרגע זה מזיז לי – זה לא מפריע לנו; אפילו לך, אני מניחה. זה לא מפריע לנו. כי מה שלא נעשה ואיפה שלא נהיה, אנחנו נשרת את עם ישראל. עשיתי את זה כשהלכתי לצבא כשכמעט אף אחת בכיתה שלי לא הלכה. עשיתי את זה כשכולם הלכו להיות עורכי דין מעולים במשרדי עורכי דין ואני הלכתי ופתחתי מרכז לנוער בסיכון וקיבלתי 5,000 שקל משכורת; חברים שלי, 20,000–30,000 וקיבלתי 5,000, אבל עשיתי את זה בשביל המדינה, עשיתי את זה כי אני מאמינה במדינה הזאת. אבל המדינה הזאת ומה שנותר בה, הדבר הכי הכי חשוב, אתה יודע מה יהיה? זה שבפעם הבאה שתהיה פה קואליציה היא באמת תעשה ניקוי שולחן ותביא חוקים טובים, אמיתיים, למען אזרחי ישראל. אלה היו 20 הדקות שלי. אני יכולה כמובן עוד להמשיך, אבל בשביל עליזה אני ארד.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. זה היה מרתק, מעניין וגם מצחיק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני שמחה. נכון, למה לא?
היו"ר סימון דוידסון:
תעלה ותבוא חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה.
יוסף טייב (ש"ס):
קשה לדבר אחרי מירב.
היו"ר סימון דוידסון:
ואחרי זה – מנסור עבאס. עשר דקות לרשותך.
מרב מיכאלי (העבודה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שני דברים שאני רוצה להפנות את תשומת ליבכם אליהם, חברותיי וחבריי חברי הכנסת. אחד זה שאנחנו מחוקקות ומחוקקים כאן חוק-יסוד. הקואליציה הזאת אוהבת להתלונן על בית המשפט העליון שמרשה לעצמו להתערב בחוקים, ובמיוחד בחוקי-יסוד, שכן חוקי-יסוד, כשמם כן הם – יסוד. הם היסודות של החקיקה שלנו, ואיך מרהיב עוז בנפשו בית המשפט להתערב במלאכת הקודש הזאת של הכנסת, שיוצקת יסודות. אבל ככה הם מחוקקים חוק-יסוד, הם מביאים אותו ככה, ככה, במין קומבינה, דיל פוליטי, שחיתות, שוחד בחירות מעכשיו לעכשיו, מין המצאה מוזרה שכזאת – חוק-יסוד: לימוד תורה, שלפי היועצת המשפטית של הכנסת לא אומר שום דבר חוץ מאשר אתנן פוליטי לראשי המפלגות החרדיות, שמרגישים כנראה שנתניהו רימה אותם, שיקר להם, גנב אותם, סחב אותם, מרח אותם והשאיר אותם בלי כלום להביא לרבנים שלהם ולציבור שלהם. ולכן הם ככה, במין מחטף כזה – חאפ-לאפ, היו קוראות לזה פעם – הם מגבבים את הדבר הזה שנקרא חוק-יסוד. ואחר כך ילכו ויבכו שבית המשפט העליון מתערב להם בחוקים, משום שהם עושים פה הליך חקיקה פגום בחוק אחרי חוק אחרי חוק, בצורה מטונפת, מקולקלת והרסנית, ויתפלאו שמתערבים להם במלאכה הקדושה הזאת של הטינופת. אז זה לחלק הראשון של המילים "חוק-יסוד", אוקיי? אוקיי. החלק השני נוגע לתוכן החוק. חוק-יסוד: לימוד תורה – כי לימוד התורה צריך חוק-יסוד, כי התורה, אם לא היו מחוקקים אותה פה במעמד חוק-יסוד, אנה היא באה? אנה היא באה? התורה לא יודעת את נפשה, היא אומרת: מי אני? מה אני? מי מחזיק אותי פה בעולם? מי נותן לי תוקף? מתוקף מה אני קיימת? איך ילמדו אותי? הצילו. מסכנה שכמוני. מזל שמחוקקים חוק-יסוד בשבילי בכנסת ישראל. כמה פתטי, אלוהים. אבל מעבר לפתטיות הזאת, שימו לב לעניין אחד קטן שמסתתר בתוך הדבר הזה. מי נחשב אצל הקואליציה הזאת ויוזמי החוק הזה לומדי תורה? מי הם אלה שלימוד תורה הוא הערך הקדוש שאותו הם באים לרומם, להשיא, להעלות ולקדש? בנים, גברים, יהודים, עם כיפה מסוג מאוד מסוים. זה חוק בשבילם, רק בשבילם. רק הם רשאים להיות לומדי תורה. הרי נשים – המסלול הזה סגור בפניהן. הרי ללמד אישה תורה משמע ללמד אותה תִפלות, אמרו גדולי ישראל לדורותיהם; והרי נשים פטורות מלימוד תורה כמו שהן פטורות ממצוות שהזמן גרמן, כדי שלא יבטלו חלילה את זמנן על דברים כאלה – אותיות, מילים, משפטים, תוכן, חוקים, מעשיות, סיפורים – בזמן שהן יכולות לנקות, לבשל, לסדר, לכבס, לתלות, לקפל, לחנך את הילדות והילדים, לדאוג שהילדות הגדולות יגדלו את הילדים הקטנים, לראות מה צריך לקנות, לוודא שיש מספיק כסף לקנות, ללכת לעבודה, לחזור מהעבודה, בשביל לממן את אלה שישבו וילמדו תורה, כי מישהי צריכה לעשות משהו שהוא לא ללמוד תורה. ולכן חוק-יסוד: לימוד תורה זה חוק לגברים, חוק עליונות יהודית דתית מסוג מאוד מסוים, חוק שהוא הכול חוץ מרלוונטי לקיומה של מדינת ישראל כפי שחוקקנו אותה במגילת העצמאות שלנו, שאמרה: שוויון ללא הבדל דת, גזע ומין. הכול, הכול בחוק הזה הפוך ממה שמדינת ישראל צריכה להיות. פשוט מבוכה, בושה וחרפה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחברת הכנסת - - -
מרב מיכאלי (העבודה):
או במילים אחרות, חוק-יסוד: לימוד תורה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה. לאחר מכן – בנימין גנץ. אני לא רואה אותו פה.
מרב מיכאלי (העבודה):
לא, הוא כבר דיבר, הוא לא מדבר שוב.
היו"ר סימון דוידסון:
ויאיר לפיד מדבר? לא?
קריאה:
לא, לא. מנסור אחרון.
היו"ר סימון דוידסון:
מנסור אחרון?
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, למעשה השבוע אנחנו מסיימים את עבודתה של הכנסת ויוצאים לפגרת הבחירות – ב-27 בחודש אוקטובר. הממשלה הזאת – אהבנו או לא רצינו את זה – תשלים את ימיה, ממש, היא תישאר בשלטון עד היום האחרון. תמיד שאלו אותי, אדוני היושב-ראש: אם 7 באוקטובר היה קורה בתקופת ממשלת השינוי, מה היה קורה? אני תמיד אמרתי: הייתי ברמה האישית קודם כול לוקח אחריות. מתפטר מהכנסת. לוקח אחריות. מאוד מוזר שהתרבות הפוליטית היום במדינת ישראל לא מביאה את ראש הממשלה להתפטר, להניח את המפתחות על השולחן ולהגיד: נכשלתי ואני מתפטר והממשלה מתפטרת, וקמה ממשלה אחרת שתטפל בהשלכות של 7 באוקטובר. אבל חברי כנסת רבים מהצד הזה, של הקואליציה, כמה הם התרפסו והתחנפו ועשו את כל מה שרצה בנימין נתניהו ואפשרו לו להישאר ראש ממשלה עד היום האחרון, והוא היום מחזיר להם למעשה על ההתרפסות הזאת. זה שהם מכרו את הערכים שלהם, את תפקידם להיות נציגי ציבור, נבחרי העם, והם רק פעלו כדי לשרת את בנימין נתניהו ולאפשר לו להשלים את הקדנציה הזאת, זה אות קין לכל חברי הכנסת שאפשרו את המהלך הזה. כאשר מדברים על אחריות, על מנהיגות, אפשר תמיד לבוא ולטעון נגד אחרים, אבל בסופו של דבר אתם חייבים לקחת אחריות, להסתכל במראה ולראות כמה הפנים של הקואליציה הזאת מכוערות. ברשותכם, כמה מילים בערבית, מכיוון שאנחנו לקראת סיום המושב הזה של הכנסת ויציאה לפגרת הבחירות. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
כמה אתה יכול לשקר?
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - תהיה פה. זה מה שעשינו פה ארבע שנים. דאגנו שאתה לא תהיה פה. ארבע שנים זה מה שעשינו.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
ארבע שנים דאגנו שאתה לא תהיה פה, וגם לא תהיה עוד ארבע שנים. זה מה שדאגנו ארבע שנים.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני חוזר לעברית.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא צריך - - - ארבע שנים - - -
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני רוצה לתרגם דברים שאמרתי. דברי מופנים הפעם גם למפלגות האופוזיציה. אני דיברתי בערבית על הלקח – איך לא הצלחנו לשמור על הקואליציה בממשלה הקודמת ולמצות את הפוטנציאל שהיה בממשלת השינוי לטובת כל אזרחי מדינת ישראל כולם. הממשלה ביום הגרוע שלה, ממשלת השינוי, הייתה לאין שיעור יותר טובה מממשלת הימין על מלא, ממשלת החורבן, ממשלת 7 באוקטובר.
מיקי לוי (יש עתיד):
וואו.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ולכן זה הלקח, למעשה. תינתן לנו ההזדמנות, ואני מאמין שהציבור, הבוחרים, האזרחים בישראל, יצאו ויצביעו לטובת השינוי הזה. חשוב שנדע לנצל את ההזדמנות הזאת ולהציג קו ראוי, מאחד, שמשרת את כל אזרחי המדינה, ולא נוהג באופן גזעני, מפקיר גם את האזרחים היהודים וגם את האזרחים הערבים. ב-7 באוקטובר, ביום אחד, נרצחו 1,200 אזרחים ישראלים. מהיום הראשון של הממשלה הזאת, ימין על מלא, עד עכשיו יותר מ-900 אזרחים ערבים הם קורבן לארגוני הפשע. זאת ממשלה שהפגינה עוצמה מול אזרחים נורמטיביים וחולשה ורפיסות מול ארגוני הפשע. זה אחד המחדלים של הממשלה הזאת. השר לביטחון לאומי, במקום שהוא יכה על חטא על כישלונו לשמור על הביטחון האישי והקהילתי הפנימי בתוך מדינת ישראל, לקח על עצמו משימה לקדם הריסת בתים. הוא מתגאה בכמה בתים הרס בכל שנה. מתריס ואומר: שיכינו עוד בתי ספר – אנחנו נמשיך להרוס, ושיגורו בתוך בתי הספר. איך אפשר לקבל שהאיש הזה ימשיך לכהן כשר במדינת ישראל ובממשלת ישראל?
היו"ר אליהו רביבו:
משפט סיום, בבקשה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לכן אנחנו נלך לבחירות האלה, ואנחנו נקרא לאזרחים להעניש את הממשלה הזאת, להחליף אותה, שתהיה לנו תקווה ואפשרות לתקן - -
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - את העוול ולשקם את כל תחומי החיים - -
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - של האזרחים. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת בנימין גנץ. חבר הכנסת יאיר לפיד?
קריאה:
לא, לא, אין.
היו"ר אליהו רביבו:
חבר'ה, יש לו זכות. מוותר – אני צריך לשמוע את זה ממנו.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אני כבר נאמתי, אבל אם אתה מתגעגע אליי, תמיד אפשר עוד פעם.
היו"ר אליהו רביבו:
אני פועל על פי הרשימה המצוינת ושומר לכל אחד את זכותו. חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להזמין את חבר הכנסת אביחי בוארון, בשם יושב-ראש ועדת הכנסת, להשיב למסתייגים על הסתייגויותיהם. בבקשה.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נפלה בחלקי הזכות לסכם את הדברים על החוק החשוב מאוד הזה שמובא היום לכנסת ישראל, 77 שנים מאז כוננה מדינתנו האהובה; החוק הזה, שהיה אמור להיות מקופל בין דפי ספר החוקים של מדינת ישראל מקדמת דנא, כדי לבטא יסוד עמוק, שורש עמוק של אומתנו, של מדינתנו, של עמנו – הוא שורש התורה. תרשו לי לפתוח במילותיו של רבי שמעון בר יוחאי בזוהר: איילת אהבים ויעלת חן, דדייך ירוון בכל עת, באהבתה תשגה תמיד. אורייתא, אורייתא. נהירו דכל עלמין – אור של כל העולם; כמה ימין ונחלין ומקורין ומבועין מתפשטין מנך לכל סטרין – כמה ימים ונחלים ומקורות ומבועי מים מתפשטים ממך לכל צד; מינך כלא – ממך הכול; עלך קיימי עלאין ותתאין – עלייך קמים עליונים ותחתונים; נהירו עילאה – האור העליון; מנך נפקא – ממך יוצא; אורייתא, אורייתא; מה אימא לגבך – מה אפשר לומר עלייך? איילת אהבים ויעלת חן, עילא ותתא רחימין דילך – מי יזכה לינוק ממך כמו שצריך? אורייתא אורייתא, שעשועים דמארך מאן יכיל לגלאה ולמימר – סתרין וגניזין דילך – מי יכול לומר את הצפונות בך? אדוני היושב-ראש, בשעת הדיונים על החוק הזה – בחלקם ישבתי – אני חושב שלא היה גורם שלא היה בעד קיפול התורה ולימוד התורה בספר החוקים של ישראל. לא היה גורם אחד. אולי היה איזה גורם, אבל לא היה גוף – כמעט לא היה גוף שהיה נגד מתן ביטוי חשוב לחוק הזה בחוק מדינת ישראל. אפילו נציג התנועה הרפורמית שהיה בדיון הזה אמר שהוא לא מתנגד להכנסת עקרון לימוד התורה כחלק מחוקי-היסוד של מדינת ישראל. חברים יקרים, הלוא אנחנו חיים במדינה יהודית ודמוקרטית. כפי שנאמר בחוקי-יסוד אחרים – כפי שנאמר בחוק-יסוד כבוד האדם וחירותו, כפי שנאמר בחוק-יסוד חופש העיסוק – המטרה של חוקי-יסוד היא להוריד את הערכים העליונים שנמצאים תחת הכותרת של "יהודית ודמוקרטית" ולהטמיע אותם במסכת החוקים של מדינת ישראל. עשתה הכנסת טוב כשחוקקה חוקים אחרים, ועושה טוב כשבאה למלא את החלל הגדול שנוצר תחת הערך "יהודית". מדינת ישראל היא לא רק מדינה דמוקרטית, מדינת ישראל היא קודם כול ובראש ובראשונה מדינה יהודית; לא מדינת היהודים כי אם מדינה יהודית.
גלעד קריב (העבודה):
רק אתה - - -
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
כפי שכתב אחד ממורי השמאל בישראל, ערך לימוד התורה הוא ערך בסיסי במדינה היהודית - -
גלעד קריב (העבודה):
אתם מבזים את הערך הזה.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
- - וטוב עושה הכנסת שמתכנסת היום, יוצקת את הערך הזה בחוק-יסוד ונותנת לו מקום של כבוד כערך יסודי בערכיה של מדינת ישראל. בכל זאת, למרות שהדברים ברורים מאליהם, למרות שהדברים כל כך פשוטים, למרות שהתורה היא שהצילה את עם ישראל במשך אלפי שנים, למרות שכל בר-דעת יודע שאילולא התורה לא היינו מגיעים לארץ ישראל – אולי היינו מגיעים לאוגנדה; ספק אם היינו מגיעים לאוגנדה, כי לא היה מה שישמור עלינו עד לאותו הצומת. אבל ודאי שהגענו לארץ ישראל מכוח התורה, וודאי שהקמנו את מדינת ישראל מכוח מציאות של אלפי שנים שעם ישראל שמר על עצמו, שמר על זהותו, שמר על דתו ושמר על לבושו מכוח התורה, מכוח הרעיונות המקופלים בתורה, מכוח משנתם של ישראל. על זה גדלו הורינו וסבינו וסבי-סבינו עד הדורות הראשונים, אלפי שנים. בכל זאת, בכנסת ישראל בעידן הזה יש מי שהרים יד נגד החוק הזה. למה? באיזושהי טענה שדווקא החוק הזה יפטור אנשים מגיוס, דווקא החוק הזה יפטור צעירים חרדים מגיוס. ובכן, לא. קודם כול, החוק הזה עומד בפני עצמו בראש ובראשונה, בגלל שזה ערך יסוד מערכיו של עם ישראל, שאחרי אלפיים שנות גלות התקבץ ובא בתהליך שיבת ציון, ומסרטט כאן היום את זהותו, את משנתו, את חייו הלאומיים והפרטיים החדשים-ישנים.
גלעד קריב (העבודה):
איפה ביבי? איפה?
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
בכל זאת יש פוצה פה ומצפצף, בכל זאת יש מי שמבקש רפורמה, בכל זאת יש מי שמבקש חידוש, למרות שראינו במהלך השנים הארוכות ששום רפורמה לא עמדה להם, למבקשי רעתנו, ושום רפורמה לא צלחה, והיין הישן והמתוק הוא זה ששמר עלינו והוא זה שהוסיף להשתבח. שוב, אני חוזר ואומר: החוק הזה יחזק את אותם אלו שמחזיקים בספר, ובפועל, את כל עם ישראל. כל יהודי אומר לא פעם בחייו את אמירת הקדיש הכל-כך מקודשת לעם ישראל ובו השורה שכולנו גדלנו עליה; לחלקנו יצא גם לומר אותה: "על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיהון ועל כל תלמידי תלמידיהון. דעסקין באוריתא קדשתא. די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר". עם ישראל העלה על נס את לומדי התורה, העלה על נס את מובילי התורה, העלה על נס את אלה שדור אחר דור העבירו את המסורה מרב לתלמיד לרב לתלמיד, ובמשך הדורות הארוכים, בעיתות שמחה ובעיתות עצב, ידעו להעביר את המסורה הזו מדור לדור עד לימינו אלה. היום אנחנו, בניהם ובני-בניהם של אלפי דורות ראשונים, באים וקובעים בכנסת ישראל את הברור מאליו ומחדשים את הברור מאליו, את הקשר ההיסטורי ואת הזיקה ההיסטורית הישנה-חדשה של עם ישראל לתורת ישראל. תורת ישראל הייתה, הווה ותהיה יסוד מוסד בעם ישראל ובמדינת ישראל.
נאור שירי (יש עתיד):
הלאה, משה רבנו.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
תורת ישראל אינה עניין חיצוני לעם ישראל. עכשיו, אני יודע שיש חלקים בעם ישראל שרוצים ליצור פה את הישראלי החדש, שחרתו על דגלם "עולם ישן עד היסוד נחריבה". אנחנו אומרים להם היום: לא יקום ולא יהיה – עולם ישן יתחדש. כמו שאמר הרב קוק, "הישן יתחדש והחדש יתקדש". זה מה שאנחנו אומרים היום פה בכנסת ישראל. ברשותכם, אני רוצה לומר עוד משפט אחד: שמענו היום את הרמטכ"ל מוציא הודעה על כך שהכנסת מחוקקת חוקים שפוגעים לכאורה בגיוס חיילים לצה"ל.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא לכאורה, לא לכאורה.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
ובכן, לא היא. החוק הזה יחזק את גיוס חיילי צה"ל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה הקשר? מה הקשר? למה אתה תומך בהשתמטות ולמה אתה מבלבל את המוח? מה קרה לך? מה?
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
החוק הזה – אדוני היושב-ראש, אני לא יכול עם הרעשים האלה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
בוא נקרא לו חוק הגיוס.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
החוק הזה יהווה נדבך בחוק הגיוס שאנחנו נעביר אחרי הבחירות, חוק גיוס שיגייס אלפי צעירים שלא לומדים ויסדיר את מעמדם של אלו שלומדים.
היו"ר אליהו רביבו:
בסדר, צעקתם.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
כן, כן, מעניין אותך הגיוס.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - - למה אתה מבזה את עצמך?
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
אני יודע שתורת ישראל זרה לכם.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
ברור, מה זה - - -
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
אני מצטער על כך. לא נותר לי אלא לבכות על כך. מה לעשות? אבל אנחנו מאמינים בכך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה תורת ישראל? בא לך לבכות? אני לא מצליחה להבין איך הגעת למצב הזה. איך? איך?
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
אני יכול להסביר לך ואז תביני, אולי אז תביני. אני לא בטוח. החוק הזה - - -
נעמה לזימי (העבודה):
- - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
ברור, רק לזה. חוצפן.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
החוק הזה יחזק את גיוס אותם אלו שלא לומדים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
חבל שפספסת - - - את בית ספר בר-אילן, שגם לומד תורה וגם מתגייס לצה"ל. שנינו למדנו באותו בית ספר. איך הגעת למצב הזה שאתה תומך במשתמטים ואני לא? איך? למדנו באותו התיכון.
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת בן ארי, אני אפשרתי. ותמצי, בבקשה, תמצי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא יודע על מה אני דיברתי.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
החוק הזה יאפשר לגייס את אותם אלה שלא לומדים ויסדיר את מעמדם של הלומדים. זאת המציאות.
מאיר כהן (יש עתיד):
בשם מי אתה מדבר? בשם מי אתה?
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
בשם חבר כנסת שישב כמוך בוועדת החוץ והביטחון והבין, כפי שאתה הבנת, מאנשי הייעוץ המשפטי, שלצד עקרון השוויון צריך את עקרון לימוד התורה. מכוחם נסדיר את מעמדם של הלומדים ונגייס את אלה שלא לומדים. עוד יותר מזה, יושב פה שר הביטחון, ואני שמח שהוא ישמע את הדברים האלה – אני רוצה לומר לרמטכ"ל: אדוני הרמטכ"ל, לא יכול להיות שאתה, הרמטכ"ל, תיתן ציונים לדרג הנבחר. אתה לא יכול. נגמרו הימים האלה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
בוארון, מי אתה שתדבר על הרמטכ"ל? מי אתה שתדבר ככה על רמטכ"ל? מה יש לכם? אתם השתגעתם לגמרי?
קריאות:
- - -
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
אני אגיד לך מי אני.
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת דבי ביטון. חבר הכנסת סימון דוידסון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתם, תתביישו לכם. תתביישו לכם.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתם נגד צה"ל.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
אני אגיד לך מי אני – אני נבחר ציבור והוא רמטכ"ל, הוא משרת ציבור. אני נבחר ציבור והוא משרת ציבור.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תתביישו לכם.
גלעד קריב (העבודה):
תתבייש לך.
סימון דוידסון (יש עתיד):
רק אתה בסדר, עכשיו הרמטכ"ל לא בסדר. תתביישו לכם.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
הרמטכ"ל, כמו כל קצין בצה"ל, צריך למלא את מצוות הציבור ולמלא את מצוות שליחיו.
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת שלי טל מירון.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תמשיך לדבר ותסיימו ב-7 באוקטובר.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
גם הרמטכ"ל צריך להיות כפוף לדרג הנבחר, דווקא אחרי 7 באוקטובר. הגיע הזמן שלובשי מדים יבינו את הברור-מאליו: הדרג הצבאי כפוף לדרג המדיני, מבצע את הוראותיו, מבצע את שליחותו, לא מרים ראש ולא מרים קול כלפי הדרג הנבחר, ואם יש לו ביקורת, הוא עושה את זה בחדר הסגור, בצורה מכובדת ונאותה. לא כי את כבודנו אנחנו מבקשים - -
נעמה לזימי (העבודה):
- - -
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת לזימי.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
- - אלא את כבוד הציבור.
מיקי לוי (יש עתיד):
ראינו מה קרה בחדר הסגור וראינו את האזהרות שקיבלתם.
דבי ביטון (יש עתיד):
הרמטכ"ל זה הדבר הכי טוב כאן בבית הזה.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
לכן, חבריי חברי הכנסת, דווקא אחרי 7 באוקטובר – וגם עד 7 באוקטובר זה היה, אבל ודאי אחרי 7 באוקטובר – הבנו את העניין. לכן, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש מכם לתמוך בחוק הזה. החוק הזה הוא חוק היסטורי, חוק חשוב - - -
מיקי לוי (יש עתיד):
את לא רואה שהיא בורחת מהמליאה? התורה בורחת מבושה ומסמיקה מבושה.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
חבר הכנסת מיקי לוי, התורה איננה בורחת מהמליאה, התורה הולכת ושוכנת במליאת הכנסת, ברוך השם. ודווקא היום.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
דווקא היום אני רוצה להקריא לכם את שירו המופלא של הזמר המוכשר והמופלא אביתר בנאי. הוא שר כך: "אורייתא אורייתא" – קראתי את זה מהלשון של רבי שמעון בר יוחאי, אבל בואו ותראו את המילים היפות-יפות האלה: "עד שנפגשנו אני ואת / הייתי צריך את הכאב / כדי לרגע להתקרב / היום אני איתך ואני יודע / כמה עומק יש בלי גבול / בנחמה - - - עלך כתיב / יקרה היא מפנינים / כמה גניזין טמירין אית בך / כמה פליאן / נפקין מינך". מוריי ורבותיי, אנחנו מחנכים את ילדינו "ושִננתם לבניך ודִברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשׇכבך ובקומך". מישהו אמר לי: מה, כל מצווה עכשיו אנחנו נעגן בחוק-יסוד? ואני הסברתי שהתורה היא ה"לאן" שלנו והיא ה"מאיפה באנו" והיא גם ה"למה" שלנו. התורה, כלשונה, מורה לנו לאן ללכת. אבל זה לא רק עניין הלכתי. התורה היא שכל, שכל ותפיסת עולם, ואומרת לנו גם לאן צריך להגיע; לא רק איך ללכת אלא גם לאן צריך להגיע. היא החזון שלנו. כתוב על הקדוש ברוך הוא שהוא הסתכל בתורה וברא את העולם: "אסתכל – באורייתא וברא עלמא". מה, הקדוש ברוך הוא צריך להסתכל בתורה כדי לברוא את העולם? אלא המימרה הזאת באה לבטא אמירה אחרת, הרבה יותר עקרונית, הרבה יותר עמוקה, רעיון הרבה יותר עמוק, והרעיון הוא שהעולם כולו נבנה על פי שכל עליון, על פי מחשבה עליונה, על פי תפיסה. והתפיסה הזאת, השכל הזה, השפה הזאת, אם תרצו, שעוברת מדור לדור, הרעיון הזה שעובר מדור לדור, הוא זה שעליו נישא עם ישראל, אבל לא רק – הוא זה שעליו נישא העולם. אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן. מה זה הבל פיהם של תינוקות של בית רבן? מה יש בו, בהבל הפה הזה, שמקיים את העולם? אלא זאת ההמשכיות שעוברת מדור לדור, ובעצם מקיימת את הנר הזה, את האור הזה, שהולך ודולק, הולך ומאיר את העולם. וגם על זה יש מימרה מפורסמת: "כי נר מצווה ותורה אור" – המצווה היא כמו נר שמאיר, אבל התורה היא כמו האור הזה, האין-סופי, שמאיר את הדרך לעם ישראל ולכל מי שהוגה בתורה. מה זה התורה? אנשים חושבים שהתורה היא סוג של מדע. לא מדובר במדע. "המאור שבה – מחזירן למוטב". מה זה "המאור שבה – מחזירן למוטב"? כשאדם לומד, הוא מתכתב עם משהו הרבה יותר גבוה ממנו, הוא מתכתב עם אור אין-סוף שנוצק דרך האותיות, דרך הכתובים ודרך המרווח שבין האותיות. ואותו אור - - -
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
עוד משהו, עוד משהו. דרך ההשתוקקות שלו להבין מה הוא לומד - - - דרך זה לבורא עולם. סתם לשבת לקרוא – לא יעזור.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
דרך ההשתוקקות. תודה, חבר הכנסת מלביצקי. דרך ההשתוקקות שלו למה שהוא לומד. והאור הזה, שמחבר עולם עליון לעולם תחתון, שנוגע בנשמה, שעובר דרך העיניים והגוף אל הנשמה, אל השכל, זה האור שמפיח רוח חיים; זה החיבור של הסוף לאין-סוף. אני לא מאמין שאני אומר פה דברים כאלה, אבל אולי - - -
היו"ר אליהו רביבו:
ימי המשיח.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
מה?
היו"ר אליהו רביבו:
ימי המשיח. אולי תקרא מהתיקון הכללי?
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
מה לקרוא?
היו"ר אליהו רביבו:
התיקון הכללי. אתה רוצה?
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
לא, אני לא - - -
היו"ר אליהו רביבו:
לא בקטע.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
תביא מזמור אחד. אותו אור – ינון? דניאל? יניב?
אופיר כץ (הליכוד):
תמשיך.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
אני נותן פה שיעור כללי עוד שנייה.
היו"ר אליהו רביבו:
עזוב, יש דברים יותר חשובים. ינון, יש דברים יותר חשובים. התיקון הכללי.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
אותו אור - - -
קריאה:
אסור - - -
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
זה חפץ? סידור.
היו"ר אליהו רביבו:
לא להציג. הוא קורא מזה.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
אותו אור, שמגיע - - -
רם בן ברק (יש עתיד):
- - - שמעתי שאתה הולך להיות שגריר.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
תראה מה זה.
היו"ר אליהו רביבו:
ראית מה זה? אתה יודע כמה דברים שמעתי עד היום?
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
מה, השגריר אלי רביבו? הוא איתנו בליכוד עוד הרבה שנים.
רם בן ברק (יש עתיד):
- - -
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
מי זה? אני הולך להיות שגריר?
רם בן ברק (יש עתיד):
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
איזה שגריר. מקסימום תפעיל פה - - -
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
לא שגריר. רם בן ברק, אני שליח של עם ישראל. הייתי לפני הכנסת שליח של עם ישראל ונהיה אחרי הכנסת שליחים של עם ישראל. אתה – כמוך, כמוך, אתה היית שליח של עם ישראל הרבה שנים בלי להגיע לכנסת. בכנסת המשכת את השליחות. אני מאחל לך שגם אחרי הכנסת תמשיך את השליחות, איפה שתבחר. אבל דיברנו על התורה ועל לימוד התורה, אז התחלתי לספר לכם שהאור הזה שמגיע מלמעלה - - -
רם בן ברק (יש עתיד):
- - -
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
לא. ידידי בן גביר, יש לו הרבה אנשים, אנשים טובים. אבל אני דואג מה יהיה איתך, חבר הכנסת רם בן ברק. מה יהיה איתך? מה עם יש עתיד? אבל אותו אור, דיברנו על האור הזה - - -
רם בן ברק (יש עתיד):
- - - מאחוריי יש משהו.
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
מה אתה אומר?
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת נאור שירי, אנא, כבה בבקשה את המצלמה.
נאור שירי (יש עתיד):
מותר לעשות תמונות.
היו"ר אליהו רביבו:
זה תמונה או וידיאו?
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
דיברנו על "המאור שבה – מחזירן למוטב". אז דיברנו על האור, אור אין-סוף, שיורד אל לומד התורה ומחבר בעצם את האדם הסופי, המוגבל, את האדם שתכונתו היא "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורֹת שמונים שנה, ורהבם עמל ואָוֶן, כי גז חיש ונעֻפה". אז אנחנו יודעים לומר שאנחנו חיים חיים מוגבלים, אבל כשאנחנו לומדים תורה – תקשיבו, חברים, מי שלא יוצא לו, מי שלא זוכה לעניין הזה – אז כשאנחנו לומדים תורה, אנחנו בעצם מחברים את הישות המוגבלת שלנו כבני אנוש, את הישות המצומצמת שלנו, שאנחנו כבולים בחומר, אנחנו מחברים את הנשמה שלנו אל אותו אור אין-סוף שמגיע מלמעלה. ואז לא הגוף הוא זה שמשתבח, אלא הנשמה היא זו שמפכה, והחיבור הזה הוא זה שמחיה אותנו. הרי מה הסוד, מה הסוד של אולמות שלמים? חברת הכנסת מירב בן ארי, מה הסוד של אולמות שלמים? חשבתם על זה פעם, חבריי? אולמות שלמים. חבר הכנסת נאור שירי, למה אלפי צעירים יושבים באולם וכל מה שהם עושים זה יושבים מול ספר פתוח? מה מעניין אותם כל כך?
נאור שירי (יש עתיד):
למה אלפי צעירים מגיעים לבקו"ם, לובשים את אותם מדים, אותה כומתה, אותן נעליים, והולכים לשם? למה? למה? איך? חשבת על הפלא הזה? איזה פלא - - -
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
אבל שאלתי אותך. אני אסביר לך למה אני, אני אסביר לך למה עשיתי. אז אני אסביר לך, אני אסביר לך. אני אסביר. אני אסביר לך, חבר כנסת שירי. אני אסביר לך. אני הלכתי לבקו"ם כי מבחינתי מדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו. היא משהו שעם ישראל חלם עליו ופנטז עליו אלפיים שנה. אבא שלי ואימא שלי הגיעו מלוב, מהגלות הארורה, ופה הם בנו בניין בעשר אצבעותיהם. ואנחנו, דור שני לגאולה, נשבענו להגן על המולדת, על הבניין הלאומי. אבל מה שנתן לנו את הכוח, מה שנתן לנו את הכוח זה האמונה שאנחנו חלק משרשרת הדורות, ואנחנו מבטאים בגופנו את חזון הנביאים. מי ייתן ויתקיים בנו גם החזון "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" במהרה בימינו אמן. מה?
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
אביחי אברהם בוארון (בשם ועדת הכנסת):
חברת הכנסת טלי גוטליב רוצה שאני אדבר על יהודה ושומרון.
היו"ר אליהו רביבו:
אופיר, יש לך שר שרוצה להגיב? שר, יש לך שר?
אופיר כץ (הליכוד):
רד, רד, רד.
היו"ר אליהו רביבו:
רד, בבקשה. תודה. אוקיי, אבקש להזמין שר מטעם הממשלה. לא צריך? אוקיי. מאורגנים? אוקיי. חברות וחברי הכנסת היקרים, אני מבקש מכם, אנא תפסו את מקומותיכם. אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו מבקשים לעבור לשלב ההצבעות. אז ככה, אנו נעבור להצבעות בקריאה השנייה והשלישית על הצעת חוק-יסוד: לימוד התורה. כאמור, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. חברת הכנסת בן ארי, אני מבקש להבהיר שכל הסתייגות שלא נצביע עליה, המשמעות היא שהיא הוסרה. בסדר?
מירב בן ארי (יש עתיד):
בסדר גמור.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה. לפיכך נעבור להצבעות על ההסתייגויות. מהי ההסתייגות הראשונה שאת מבקשת להצביע עליה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
1.
היו"ר אליהו רביבו:
אנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 1. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 בעד, 62 מתנגדים, ארבעה נוכחים. לפיכך אני מודיע בזאת שהסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. מה ההסתייגות הבאה שאת מבקשת להצביע עליה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
2.
היו"ר אליהו רביבו:
אנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 2. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 בעד, 62 מתנגדים, שבעה נוכחים. אני מודיע בזאת שגם הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. ברשותכם, אנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 4. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 בעד, 62 מתנגדים, שישה נוכחים. אני מודיע בזאת שגם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. חברות וחברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 5. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 בעד, 62 מתנגדים, שבעה נוכחים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. אנו נעבור להצביע על הסתייגות מס' 9. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 9 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 בעד, 62 מתנגדים, שבעה נוכחים. אני מודיע בזאת כי הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. אנו נעבור להסתייגות מס' 10. הסתייגות – הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – 1 הסתייגות 10 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 בעד, 62 מתנגדים, שישה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. חברות וחברי הכנסת, שימו לב, אנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 17. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – 1 הסתייגות 17 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 תומכים, 62 מתנגדים, נמנע אחד, שישה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. נעבור, בבקשה, להסתייגות מס' 27. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – 2 הסתייגות 27 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 בעד, 62 מתנגדים, שני נמנעים, חמישה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. חברות וחברי הכנסת, אנו נעבור ברשותכם להצבעה על הסתייגות מס' 34. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 61 נמנעים – 1 הסתייגות 34 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 בעד, 61 מתנגדים, אחד נמנע, חמישה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. חברות וחברי הכנסת, אנו עוברים כעת להצביע על הסתייגות מס' 46. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 61 נמנעים – אין הסתייגות 46 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 בעד, 61 מתנגדים, שישה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. חברות וחברי הכנסת, ברשותכם, נעבור להצביע על הסתייגות מס' 53. הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 53 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
43 בעד, 62 מתנגדים, אין נמנעים, חמישה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. אנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 60. הצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 60 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
43 בעד, 62 מתנגדים, אין נמנעים, שישה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. נעבור ברשותכם להצבעה על הסתייגות מס' 70. הצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 70 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 בעד, 62 מתנגדים, אין נמנעים, יש שבעה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. חברות וחברי הכנסת, אנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 75. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 75 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 תומכים, 62 מתנגדים, אין נמנעים, שבעה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 84. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 84 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 בעד, 62 מתנגדים, אין נמנעים, שישה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. אנו נעבור, ברשותכם, להצביע על הסתייגות מס' 86. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 86 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 תומכים, 62 מתנגדים, אין נמנעים, שבעה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. אנו נעבור ברשותכם להצביע על הסתייגות מס' 89. הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 62 נמנעים – 1 הסתייגות 89 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 תומכים, 62 מתנגדים, נמנע אחד, שבעה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. אנו נעבור להצביע על הסתייגות מס' 99. הצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 99 לא נתקבלה. < יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 42 תומכים, 62 מתנגדים, אין נמנעים, שבעה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. אנו נצביע ברשותכם על הסתייגות מס' 103. הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 103 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 תומכים, 62 מתנגדים, אין נמנעים, שבעה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. אנו נצביע על הסתייגות מס' 121. הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 121 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 בעד, 62 מתנגדים, אין נמנעים, שישה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. אנו נצביע כרגע על הסתייגות מס' 141. הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 141 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 בעד, 62 מתנגדים, אין נמנעים, שבעה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. חברות וחברי הכנסת, אנו נעבור להצביע על הסתייגות מס' 151. הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 151 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
42 בעד, 62 מתנגדים, אין נמנעים, חמישה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
608.
היו"ר אליהו רביבו:
לא, לא, אנחנו כרגע נעבור להצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. סעיף 1 שלפני, חברים. חברות וחברי הכנסת, אנא היו מרוכזים. אנו כרגע עוברים להצביע על סעיף 1, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 23 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
63 בעד, 52 מתנגדים, אין נמנעים, אין נוכחים נוספים. אני מודיע בזאת כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, אושר. אנו נעבור בבקשה להצביע על הסתייגות לאחר סעיף 1. מה ההסתייגות, 608, גברתי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
608.
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת, כרגע אנו נצביע על הסתייגות מס' 608, לאחר סעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 61 נמנעים – אין הסתייגות 608 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
43 בעד, 61 מתנגדים, אין נמנעים, שישה נוכחים. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מבקשת שעל הסתייגות 610 תהיה הצבעה שמית.
היו"ר אליהו רביבו:
לא, לא, שנייה. הייתי צריך לקבל חתימות - - -
אופיר כץ (הליכוד):
זה ההסכם בינינו.
היו"ר אליהו רביבו:
אה, זה מוסכם ביניכם?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן. 610. אופוזיציה, אנחנו עושים שמית. מצביעים בעד.
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת, ברשותכם, אנו נעבור כרגע להצביע על הסתייגות מס' 610. ההצבעה על ההסתייגות תהיה שמית. ברשותך, אדוני המזכיר, אנא התחל בהקראה. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– נגד
יולי יואל אדלשטיין– אינו משתתף בהצבעה
אמיר אוחנה– נגד
ינון אזולאי– נגד
דן אילוז– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
קארין אלהרר– בעד
עמיחי אליהו– נגד
זאב אלקין– נגד
יעקב אשר– נגד
אביחי אברהם בוארון– נגד
אוריאל בוסו– נגד
מישל בוסקילה– נגד
דבי ביטון– בעד
חיים ביטון– נגד
מיכאל מרדכי ביטון– בעד
דוד ביטן– נגד
בועז ביסמוט– נגד
ולדימיר בליאק– בעד
מירב בן ארי– בעד
רם בן ברק– בעד
איתמר בן גביר– נגד
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יואב בן צור– נגד
ניר ברקת– נגד
ששון ששי גואטה– נגד
טלי גוטליב– נגד
יצחק גולדקנופ– נגד
מאי גולן– נגד
איתן גינזבורג– בעד
גילה גמליאל– נגד
בנימין גנץ– בעד
משה גפני– נגד
סימון דוידסון– בעד
אבי דיכטר– נגד
גלית דיסטל אטבריאן– נגד
אלי דלל– נגד
שלום דנינו– נגד
אריה מכלוף דרעי– נגד
עמית הלוי– נגד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– נגד
מיכל מרים וולדיגר– נגד
יצחק שמעון וסרלאוף– נגד
יאסר חוג'יראת– אינו משתתף בהצבעה
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
עוז חיים– בעד
אכרם חסון– נגד
ווליד טאהא– אינו נוכח
משה טור פז– בעד
אחמד טיבי– אינו משתתף בהצבעה
יוסף טייב– נגד
אוהד טל– נגד
יעקב טסלר– נגד
חילי טרופר– בעד
מאיר כהן– בעד
מירב כהן– בעד
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– נגד
ישראל כץ– נגד
רון כץ– בעד
יוראי להב הרצנו– בעד
ירון לוי– בעד
מיקי לוי– בעד
יריב לוין– נגד
נעמה לזימי– בעד
אביגדור ליברמן– בעד
יאיר לפיד– בעד
טטיאנה מזרסקי– בעד
מרב מיכאלי– בעד
שלי טל מירון– בעד
יונתן מישרקי– נגד
חנוך דב מלביצקי– נגד
ארז מלול– נגד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– נגד
צגה מלקו– נגד
אבי מעוז– אינו נוכח
אורי מקלב– נגד
יעקב מרגי– נגד
שרון ניר– בעד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– בעד
יבגני סובה– בעד
צבי ידידיה סוכות– נגד
משה סולומון– נגד
לימור סון הר מלך– נגד
אופיר סופר– נגד
אורית מלכה סטרוק– נגד
משה סעדה– נגד
מנסור עבאס– אינו נוכח
עפיף עבד– נגד
איימן עודה– אינו משתתף בהצבעה
עדי עזוז– בעד
חוה אתי עטייה– נגד
חמד עמאר– בעד
צביקה פוגל– נגד
עודד פורר– בעד
יצחק פינדרוס– נגד
משה פסל– אינו נוכח
מאיר פרוש– נגד
יסמין פרידמן– בעד
אורית פרקש הכהן– בעד
מטי צרפתי הרכבי– בעד
אריאל קלנר– נגד
יצחק קרויזר– נגד
גלעד קריב– בעד
שלמה קרעי– נגד
אליהו רביבו– נגד
שמחה רוטמן– נגד
יעל רון בן משה– בעד
אפרת רייטן מרום– בעד
אלון שוסטר– בעד
קטי קטרין שטרית– נגד
אלעזר שטרן– בעד
מיכל שיר סגמן– בעד
נאור שירי– בעד
אושר שקלים– נגד
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– בעד
היו"ר אליהו רביבו:
אדוני המזכיר, אנא תתחיל בבקשה בסיבוב השני של ההצבעה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
דן אילוז– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
ווליד טאהא– אינו נוכח
עופר כסיף– אינו נוכח
יוליה מלינובסקי– בעד
אבי מעוז– אינו נוכח
בנימין נתניהו– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
משה פסל– אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
היו"ר אליהו רביבו:
האם יש מי באולם שטרם מימש את זכותו ומבקש לעשות זאת?
גלעד קריב (העבודה):
נתניהו. אה, הוא לא פה.
היו"ר אליהו רביבו:
האם יש מי באולם שטרם מימש את זכותו ומבקש לעשות זאת?
גלעד קריב (העבודה):
אפשר להמשיך, הוא לא פה.
היו"ר אליהו רביבו:
אדוני המזכיר, תמה ההצבעה. חברת הכנסת בן ארי, סיימת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני סיימתי עם ההסתייגויות.
היו"ר אליהו רביבו:
62 מתנגדים, 42 בעד. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. חברות וחברי הכנסת היקרים, ברשותכם, נעבור להצביע על הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 25 בעד החוק – 63 נגד – 52 נמנעים – אין חוק-יסוד: לימוד תורה נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
63 בעד, 52 מתנגדים. אני מודיע בזאת כי הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חברות וחברי הכנסת היקרים, אנו נצא כעת להפסקה ונחדש את הישיבה בהתאם להודעה שתישלח אליכם על ידי מזכירות הכנסת. הפסקה.
(הישיבה נפסקה בשעה 21:48 ונתחדשה בשעה 02:21.)
[מס' מ/1502; דברי הכנסת, מושב שני, חוב' ל"א, ישיבה 179; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברות וחברי הכנסת, אני מתכבדת לחדש את הישיבה. הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 28 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת בועז ביסמוט, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, להציג את הצעת החוק.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
גברתי היושבת בראש, חבריי וחברותיי, חבר הכנסת שנמצא פה, לבקשתם של שר הביטחון ישראל כץ ומזכיר הממשלה אנו מביאים היום לאישור המליאה את הוראת השעה. שר הביטחון ומזכיר הממשלה הציגו בפניי ובפני חברי ועדת החוץ והביטחון שבראשותי את הקשיים הנובעים ממדיניות המעצרים ואת השפעתם האפשרית על הרחבת שורות צה"ל. אני עומד לפניכם לאחר שעמלנו והתאמצנו ולא חסכנו בדיקת כל פתח ואפשרות להעברת חוק הגיוס עוד בכנסת הנוכחית. לצערי, לא הספקנו. המלחמה גזלה את רוב תשומת הלב של עיסוקנו, ובזמן שנותר לא היה די לפתור סוגיה כה כבדה שנמצאת בליבת הקיום שלנו כאן, כמדינה יהודית הנדרשת לאזן בין הרצון לשמור על עולם התורה לבין הצורך להגן על המדינה באמצעות כוח לוחם. במונחים יהודיים עתיקים, אפשר לדבר על חובתנו לאזן בין מצוות לימוד התורה לבין מצוות "עזרת ישראל מיד צר". מעבר לסוגיית הזמן, אני יכול להעיד שהרבה גורמים בחשו בהצעת חוק הגיוס. היו שבאו בתמימות וברצון טוב, והיו שבאו להכשיל רק כי זו אינה הממשלה שלהם, ומה זה חשוב אם יכולנו לפתור את הסוגיה. חבריי לאופוזיציה, אנחנו יודעים שלו תינתן בידכם הברירה לצרף מפלגות חרדיות לממשלה בראשותכם, או לחוקק חוק גיוס חרדי, אתם תפטרו אותם מגיוס. בשבועות האחרונים אנחנו עדים למסע תעמולה מקיף נגד אחינו החרדים על ידי רוב כלי התקשורת ומפלגות האופוזיציה והמועמדים השונים המתחרים על תשומת לב בוחריהם. לחרפתנו, שנאת החרדים מביאה קולות. החרפה גדולה עוד יותר שעה שאנחנו זוכרים באיזו תקופה אנחנו נמצאים, תקופת בין המצרים, בין י"ז בתמוז לתשעה באב. כשקוראים, חבר הכנסת פינדרוס, את יוסף בן מתתיהו, מבינים שלא ריבוי המפלגות והכיתות והקולות גרם לחורבן, אלא אי-קבלת האחר הפוליטי, האחר הרוחני, האחר התרבותי, ובייחוד האחר הסוציולוגי. רב נפתלי צבי יהודה ברלין, הלוא הוא הנצי"ב מוולוז'ין, תיאר במאה ה-19 את מה שבמאה הראשונה בירושלים במילים קצרות ומצמררות: "מפני שנאת חינם שבליבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה" – כלומר, קיצונית – "ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית". אנחנו לא צמים לחינם ולא מתאבלים לשווא, אלא מבקשים ללמוד מהעבר ולהשליך אותו על ההווה שלנו. יהודים חרדים עוברים כיום ברחובות ישראל ושומעים חרפות וגידופים ולעיתים מקבלים מכות. ראיתי סרטון של מפגינה שכינתה אדם חרדי בכינוי "אויב". ובכן, האיש הזה שירת בצבא ובנו משרת כעת בקרבי, אבל די היה בחזותו החרדית כדי שהחצופה הזו תבזה אותו. אני רואה בה תוצר באושים של אווירת ההסתה נגד אחינו ואחיותינו. ביחס לסוגיית הגיוס יש כיום הסכמה, הסכמה רחבה אפילו, הסכמה הרבה יותר רחבה ממה שמציגים אותה בתקשורת בחברה הישראלית, שמי שלומד תורה יכול לשבת וללמוד ללא חשש. צריך לומר, אגב, וזה חשוב להגיד: זו זכותה של מדינת היהודים, שהיא תומכת בלומדי התורה. תורת ישראל קשורה לזהות היהודית העמוקה ששמרה עלינו בלילה הארוך של גלותנו במשך כמעט אלפיים שנה. יחד עם זה, קיימת גם הסכמה רחבה מאוד, רחבה מאוד מאוד, שמי שלא לומד תורה חייב להתגייס. עכשיו זה כבר קורה, עם הקמת היחידות החרדיות לסוגיהן, אם כי במספרים פחותים ממה שיכולנו להביא לו העברנו את חוק הגיוס. עם החוק הזה יכולנו להביא בתוך ארבע שנים לגיוסם של יותר מ-30,000 חרדים. איזו החמצה. בעזרת השם, נתקן בכנסת הבאה. אך אם לא נפריע למהלך ההיסטורי, ציבור המתגייסים הזה ילך ויגדל, בעזרת השם. ביקרתי עם ראש הממשלה בבסיס החשמונאים, וראינו מקרוב את חזון הגיוס החרדי הופך למציאות בשטח. אנחנו יודעים, גברתי היושבת בראש, שבחברות אולטרה-שמרניות כמו החברה החרדית, השינויים מתבצעים באיטיות, אבל ברגע שהם קורים, מדובר בשינוי קבוע. אנחנו זקוקים לסבלנות. לצערי, המחשבה הנואלת כאילו קמפיין השנאת החרדים בתקשורת יביא לניצחון השמאל בבחירות גורמת להחמצת השעה ואי-הבנת גודלה. אז לאחר שהכשילו את חוק הגיוס המלא, נותרנו עם רדיפה מסוג אחר – מעצר של לומדי תורה. שימו לב, בניגוד לתעמולה השקרית בתקשורת, החוק שאני מניח על שולחן הכנסת, לבקשת שר הביטחון ומזכיר הממשלה, מבקש לבלום את הסחף הנורא של מעצר לומדי תורה לתקופת הבחירות ומעט אחריה, בתקווה שהממשלה הבאה תצליח להעביר את חוק הגיוס, ומתוך הבנה כי המעצרים יוצרים אפקט הפוך מן הרצוי ועלולים לפגוע במאמץ הגיוס ולהקטין את היקף המתגייסים בפועל. אמרו את זה לא פעם גורמים הפועלים בשטח בתחום שילוב חרדים בצה"ל. בינתיים, המראה של מעצר לומדי תורה הנכלאים בעוון הלימוד הוא בלתי נסבל במדינת היהודים, גברתי היושבת בראש, תהא הסיבה אשר תהא. מדינת היהודים אינה מסגרת ריקה בלבד, אלא התגשמות הרעיון של משה שקראנו שלשום בפרשת השבוע: "והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אֹתה". לשבת בארץ יכולים לעשות יחידים תחת שלטון זר, אבל להוריש את הארץ לדורות הבאים יכולה לעשות רק האומה ולא יחידים, באמצעות הקמת ממלכה או מדינה שתחיל את הריבונות על הארץ וכך תוכל להנחיל אותה לדורות הבאים. במדינה כזאת, שהיא חזון הדורות, לא ייתכן שיכלאו יהודים בעוון לימוד תורה. ושוב, לא מדובר על מי שלא לומד תורה, שהוא חייב להתגייס לכל הדעות – מדובר על תלמידי הישיבה העוסקים בתורה. אחזור שוב: לא מדובר על פטור גורף לכל המגזר החרדי, אלא רק ללומדי תורה. אני חוזר על זה, כי כנראה שזה לא ברור. לא מדובר על פטור גורף לכל המגזר החרדי, אלא רק ללומדי התורה. כאמור, אנחנו נמצאים כיום בימי בין המצרים, אסור לגרום לקטרוג גדול, חלילה, על עם ישראל. העם עצמו בריא וחזק ומתנגד ברובו הגדול לביזוי כבוד התורה. התיקון של שנאת חינם מתחיל בראש ובראשונה בלימוד מעמיק של הסיבות לחורבן, וממילא הדרכים לתקנו. אני מצפה מכל חבריי, במיוחד חבריי באופוזיציה, להתעלות לגודל השעה ולהצביע ביחד איתנו על החוק הזה. במהלך הדיונים בוועדה ביקשנו מנציגי צה"ל להציג ולו מקרה אחד שבו מעצר של לומד תורה הוביל לגיוסו לצה"ל. הם לא הצליחו להציג מקרה אחד כזה, משום שאין אחד כזה. מדיניות המעצרים רק מעמיקה את השסע והקרע בחברה הישראלית. כולנו עדים לחסימות הכבישים ולמהומות ברחובות. המציאות הזו, האמינו לי, אינה מחזקת את הגיוס – להפך, היא אינה מחזקת את צה"ל ואינה מחזקת את החברה הישראלית, שכה יקרה וחשובה לנו. חבריי וחברותיי, הבה נתאחד סביב התיקון הזמני הזה – שוב, התיקון הזמני הזה בלשמש דוגמה לילדינו שהינה, אנחנו יודעים להתאחד ולא רק לריב ולהצביע על המומים של האחר. ביום רביעי יחול ראש חודש מנחם אב. הינה ההזדמנות לתיקון. תודה רבה, גברתי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי, עדי עזוז ועוז חיים; קבוצת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. ראשונת המנמקים – חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. הקשבתי קשב רב לנאום של חברי חבר הכנסת בועז ביסמוט. יש לי כמה הערות קטנות אליך, אם אתה שומע. אמרת שיש אישה שקראה לגבר חרדי "אויב" – אגב, ביטוי אומלל בעיניי. חבל שאתם לא מסוגלים להגיד את זה כשקוראים לשמאלנים או לאחים לנשק "אויב" ו"בוגדים". זה סבבה מבחינתכם, מעולם לא גיניתם את זה. אז אם אתה מגנה, צריך לומר על שני הצדדים, שהמילה "אויב" או "בוגד" ליהודי שחי בתוכנו היא מילה אומללה, שצריכה להימחק בכלל מהחיים שלנו. חבל שזה תמיד רק מה שנוח, אז בוא. אני רוצה להגיד לך משהו על החוק הזה. אמרת שיכולתם לעשות חוק גיוס, והתקשורת – הקשבתי לכל מה שאמרת. האמת שמי שלא הביא את חוק הגיוס זה אתם. יש לכם רוב של 68 מנדטים, יש לכם את החרדים בקואליציה, יש לכם יו"ר ועדה שכבר העפתם אותו, את יולי אדלשטיין, ושמתם את ביסמוט. יכולתם להביא חוק גיוס. אבל כמו כל דבר שאתם עושים, אתם עושים חצי כוח. יכולתם להביא חוק גיוס טוב, יכולתם להביא אותו בכנסת בקריאה שלישית, אבל לא עשיתם את זה, ולעמוד פה ולהאשים את התקשורת – אולי פשוט תאשימו את עצמכם שלא הצלחתם, נכשלתם בחוק הגיוס. אגב, צריך להגיד משהו גם לצמד ינון ואופיר, מה שנקרא עמי ותמי, הנזל וגרטל, את כל כינויי החיבה אני נותנת לכם, הכול בסדר: אם הייתם עובדים על חוק הגיוס בכזאת מסירות כמו שעבדתם גם על מעצרים וגם על לימוד תורה, אולי היה יוצא חוק גיוס.
אופיר כץ (הליכוד):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אתם הייתם כל כך מסורים השבוע, צריך לתת לכם ציון על מסירות.
ינון אזולאי (ש"ס):
האמת, היינו מסורים מאוד לאיך שאתם - - - באופוזיציה, אני חייב להגיד לך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
באמת, אז איפה הייתם בחוק הגיוס? עכשיו אני יודעת שממש ניסית, אבל אני רק אומרת, אם היית לוקח 20% מההשקעה שלכם בשבועיים האחרונים בחוק המעצרים, אולי היה יוצא, אבל איך אומרים? הבטיח - - -
ינון אזולאי (ש"ס):
בקדנציה הבאה - - - עושים יותר טוב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תדאג, בקדנציה הבאה אנחנו נעשה חוק גיוס ונתקן.
ינון אזולאי (ש"ס):
- - - בקדנציה הקודמת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
וכמובן נמחק את החוק הזה, שהוא חוק אנטי-ציוני, שהוא חוק נגד.
ינון אזולאי (ש"ס):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
תשמע, אפשר להגיד הרבה דברים על חוק לימוד תורה, אוקיי. כי הרי אופיר כץ בא לפה ואמר לי: איך את, בחורה שגדלה בבית ספר דתי – ואז מסתבר שבכלל אופיר כץ למד בבית ספר חילוני ואני למדתי בבית ספר דתי; איך את – ואני אמרתי לו: אני עשיתי חמש יחידות בתושב"ע, קיבלתי בזה 100, אבל ואללה, לא חשבתי שיש מישהו שצריך לממן לי את הלימודים שלי בתושב"ע, לא. אתה, לעומת זאת, למדת בבית ספר חילוני, לא עשית כמוני חמש יחידות בתושב"ע לבגרות, אז יש לי איזשהו יתרון קטן עליך, ולמרות זאת, באת ואמרת לי: איך את מתנגדת? אני לא מתנגדת. אני חושבת שלימוד תורה זה דבר נפלא. אני גם אוהבת לקרוא בתורה, אני גם קוראת דברים אחרים, אבל אני לא חושבת שמישהו צריך לממן אותי, ואני לא חושבת שזה שאני לומדת תורה, זה לא אומר שלא הלכתי והתגייסתי לצבא לחמש שנים. וההבדל, אני רוצה להגיד לך, יש – סליחה?
ינון אזולאי (ש"ס):
את למדת בהפרדה? את למדת בהפרדה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
למדתי בהפרדה, רק בנות. אין שום בעיה עם זה. אני גם – תראה, יש לכם קטע שאתם רואים מישהו מיש עתיד - - -
קריאה:
- - - לימור.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אולפנה - - - אנחנו למדנו באולפנה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, יש לכם קטע – אגב, אין לי בעיה עם לימודים בהפרדה בתיכון, בחטיבה, בגן, בתואר ראשון. יש לי בעיה בתואר שני ושלישי, אבל אנחנו נפתח את זה כשתגיע העת, כי לצערי, העת הזאת תגיע בקרוב, אז נפתח את האירוע הזה. אבל אני כן רוצה להגיד משהו על הדת: המנהיגים הכי גדולים של העם היהודי היו הלוחמים הכי טובים, מיהושע בן נון וכלב בן יפונה. אתה רוצה שאני אמשיך לכל המנהיגים האדירים של ישראל שנמצאים בתנ"ך והובילו את ישראל גם בתורה וגם – לא, העובדה – שמה? שמה?
ינון אזולאי (ש"ס):
- - - הצבא שלנו הוא אותו צבא של אז?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זאת אומרת?
ינון אזולאי (ש"ס):
מה זה "מה זאת אומרת"?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה רוצה שנדבר על כל ענפי הדת שנמצאים בצבא, רבנים גדולים ומדהימים שביקרתי אצלם?
ינון אזולאי (ש"ס):
לא, את רוצה שאני אדבר על הכול? על דוד המלך? מי היה יוצא למלחמה? מה צריכות להיות אז התכונות? בואי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה, למה אתה לא – אתה יודע מה הבעיה? אני אסביר לך מה הבעיה. גם ככה אני בקושי שומעת, אז בטח בשעה כזאת. אתה יודע מה הבעיה שלכם? הבעיה שלכם שבחוק הזה אתם לא יורקים בפרצוף של החילונים – הם ילכו ויתגייסו, הם יודעים, כי אם לא, הם ילכו לכלא, אין להם את ה-carte blanch שיש לחרדים. אתה יורק בפנים דווקא של אנשי הציונות הדתית, דווקא של אותם רבנים שלומדים ומתגייסים – בפנים שלהם אתה יורק. הרי מה אתה אומר, שמה?
ינון אזולאי (ש"ס):
אלה שאמרו לא לשירות המשותף בשריון? אלה שאתם יצאתם נגדם? אלה, הציונות הדתית, ככה יוצאים נגדם?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אה, זה מה שמפריע לך? אגב - - -
ינון אזולאי (ש"ס):
על אלה אתם יוצאים, ופתאום עכשיו הם הטובים שלכם? אני תמיד איתם, זה ההבדל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הינה, אני אומרת לך – קודם כול יפה שאתה דואג לשירות המשותף בשריון.
ינון אזולאי (ש"ס):
- - - זה עולה לי כשאני נשאר פה בשביל לאתגר אותך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בוא תתחיל לדאוג לזה שתתגייסו קודם. אחרי זה תחליט אם מתאים לך להיות ביחד. מה הבעיה? מי שאדם דתי, יש לו היום – אגב, בניגוד לאקדמיה, החובה להתגייס היא חובה מנדטורית, ולכן צריך שיהיו יחידות נפרדות, אני בעד. אבל מה אתה עושה בחוק הזה? מה אתם עושים בחוק הזה? אתם אומרים לאותם אנשים דתיים שמתגייסים, ששמים את חיי הישיבה והספר ומשלבים את זה עם הצבא – אני אומרת לך, לא בפנים של החילונים אתה יורק, הפנים של החילונים כבר רגילים, יורקים עליהם כל הזמן והם מתגייסים. אין להם אלטרנטיבה, אין להם. בסוף אחיין שלי עכשיו, שהגיע לגיל 18, התגייס. זו בכלל לא הייתה שאלה, זה חלק מהחיים שלו. זו המסורת, זו המשפחה שלו. אנחנו נתגייס – אבל מי שמשלם את המחיר אלה אותם אנשים דתיים, אנשי דת. לא המסורתיים, לא אלה שעושים קידוש בשישי והולכים לים בשבת – הם יתגייסו. אותם אנשים דתיים שבאים ואומרים: אפשר לשלב. אתה אומר: אי-אפשר לשלב. אתה אומר: לך תלמד, וגם כשתלמד, כשירצו לעצור אותך – לא נעצור אותך, כי מותר לך ללמוד תורה, אבל הוא ילמד תורה ויתגייס לצבא. והעובדה שאתם באים ופעם אחרי פעם אומרים: מי שלומד תורה – סליחה, לא כולם צריכים, יש גם כאלה שיכולים לשלב. עובדה שההסדרניקים עושים את זה מעולה, עובדה שאנשים חרדים עושים את זה מעולה. אבל כל עוד אתם תמשיכו להפלות בין דם לדם, וכל עוד יהיו כאן אנשים פריבילגים, ואנשים סוג א' ואנשים סוג ג', ואז יבוא לפה יו"ר ועדת החוץ והביטחון ויגיד: זה תיקון זמני – מה זה זמני? במדינת ישראל, אם יש משהו שמאפיין, זה שהזמני הופך לקבוע. הרי ממה התחיל בן-גוריון מול החזון איש? מול 400 תלמידים. תראה על כמה אתה. כמה? 100,000? 120,000? כמה? לאן אתה רוצה להגיע? לכמה? כמה עוד אנשים? ועוד מילה אחת לך, ידידי בועז ביסמוט: ישב אצלך תת-אלוף שי טייב, רח"ט תומכ"א, אמר לך שהמעצר הוא כלי אפקטיבי, אמר לך שבאמצעות המעצר - - -
ינון אזולאי (ש"ס):
לא אמר, לא אמר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אמר, יש ציטוט שלו. אפשר להנדס - - -
ינון אזולאי (ש"ס):
אני אגיד לך מה הוא אמר. שאלו אותו - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
תראה, אפשר להנדס תודעה וללכת לערוץ הממשל.
ינון אזולאי (ש"ס):
אני הייתי שם. הוא שאל - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אחלה, אבל אני ראיתי את הסרטון, ולא תאמין, אפילו גם שמעתי דברים מהצבא - -
ינון אזולאי (ש"ס):
בואי נדייק מה הוא אמר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - אבל – אני יודעת מה הוא אמר.
ינון אזולאי (ש"ס):
לא, את לא יודעת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תראה, אפשר, להנדס תודעה – יש ערוץ טלוויזיה כזה, זו ההתמחות שלו.
ינון אזולאי (ש"ס):
נכון, צודקת, 12, ערוץ התבהלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה ערוץ 14, הוא מהנדס את התודעה. הכול אצלו happy, happy, good time, הכול סבבה, הכול מהמם.
אופיר כץ (הליכוד):
לא - - - יותר טוב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הינה, אני אומרת לך. הוא אמר במפורש שהמעצר הוא כלי אפקטיבי, והינה, אני אומרת לך, שיהיה ברור: המעצר הוא כלי אפקטיבי, כי אם הוא עובד על חילונים ועל אנשים דתיים מהציונות הדתית, הוא עובד מעולה. העובדה – שמה? שמה?
בועז ביסמוט (הליכוד):
הוא לא הצליח להוכיח, הוא לא מצא אפילו אחד. תני לי אחד שהתגייס בגלל מעצרים – אחד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אחלה, אז תן לי דוגמה – אז למה - - -
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אבל אתם לא מבינים שזה ייעשה בטוב, ייעשה בטוב - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אחלה, אז אל תעצור חילונים. אז למה אתה עוצר חילונים?
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
סבבה. למה אתה עוצר חילונים? למה אתה עוצר אנשים חובשי כיפה? למה?
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
כי פה עוסקים בתלמידי ישיבה, נו, באמת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
סבבה, אז אני אומרת, אין בעיה, אני אצביע איתך. אמרת שהאופוזיציה תצביע בעד – אחלה, אז שלא יהיה מעצר לאף אחד בהוראת שעה, שלא יהיה.
ינון אזולאי (ש"ס):
את רוצה תשובה על זה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
שלא יהיה. כן, נו.
ינון אזולאי (ש"ס):
התשובה על זה היא פשוטה: כשבא שי טייב, שאת מדברת עליו, אז התשובה הייתה פשוטה. הוא התנגד לתת לכולם. למה? בציבור החרדי יש לו את הסנקציות שעובדות, שמקבלים. הוא לא ידע לענות לנו מה יותר ממה, ואם המעצרים הם האפקטיביים, ויכול להיות שבכלל לא. לציבור הכללי אין לו סנקציות - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
- - - לא עוצרים - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז סבבה, אז אין בעיה, אז אל תעצרי. למה מישהו דתי כמוך – עזבי, למה יעצרו בן אדם שגר ביהודה ושומרון? למה יעצרו – שני אחיינים שלי, ברוך השם, התגייסו. אצלנו אין דבר כזה, זו לא שאלה, זו חובה מנדטורית לסייע למדינת ישראל במלחמה הקיומית היום-יומית שלה, כמו שזה אצלך במשפחה. אז למה אתכם יעצרו? למה את המשפחה שלי יעצרו ולמה אותו לו? למה? מה ההבדל? מה, יש לו דם כחול? אני לא מצליחה להבין את הקטע הזה. אין לו דם כחול, ואת יודעת מה? אין לי ציפיות מהם, זה הבייס שלהם; אבל אתם, זה הבייס שלכם: אנשים שמתגייסים לצבא – אנשי ספר, אנשי תורה. מתגייסים. ואומרים – תראי, רבנים. כמה משפחות שכולות פקדנו, שהיו משפחות שכולות שגרות גם בהתנחלויות וגם במדינת ישראל, שעושים תורה ועבודה כמו שתמיד היה? אז למה? בגלל שאתם נתתם בחוק הזה פשוט פריבילגיה לאנשים פריבילגיים, עם דם כחול, וכל אלה עם הדם האדום ימשיכו למות בשביל המדינה הזאת, להיפצע בשביל המדינה הזאת, להיות הלומי קרב בשביל המדינה הזאת. ואז תלכו ותחבקו אותם, ותגידו להם: הינה, נתנו לכם נופש באילת וקופון, ויש לכם שובר לאשתך – ללכת למילואים. תחזיר לה את בן הזוג שלה, נראה לי שהיא הייתה מעדיפה את זה. אני מסיימת. הם גם דיברו. אין לי בעיה, אני מסיימת גם ככה. 1. אנחנו נמשיך לנמק את ההסתייגויות, ויש לנו עוד הרבה הסתייגויות.
ינון אזולאי (ש"ס):
את רוצה להודות לנו שנשארנו לשמוע אותך ולא היית לבד?
מירב בן ארי (יש עתיד):
קודם כול, אתה יכול להישאר בכיף. אני בחיים לא מחייבת, אתה מכיר אותי. אבל דבר שני, אני חושבת שחשוב שייאמרו הדברים שנאמרו כאן, כי בסוף מה שעשיתם פה זה איפה בין דם לדם. אנחנו נמשיך לשלם את המחיר על המדינה הזאת, שאנחנו אוהבים אותה ונלחמים עליה, כי אין מה לעשות – אתה כל היום במלחמה קיומית – אין לנו את הפריבילגיה לוותר על לוחמים, ובחוק הזה ויתרתם על אלפי לוחמים. תודה רבה, גברתי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, בהתאם לסיכומים, אנו נצא כעת להפסקה ונחדש את הדיון בשעה 09:00. הפסקה.
(הישיבה נפסקה בשעה 02:41 ונתחדשה בשעה 09:00.)
היו"ר יעקב מרגי:
חברות וחברי הכנסת, בוקר טוב, אני מתכבד לחדש את הישיבה. כזכור, אנו ממשיכים בדיון בהצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 28 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. לפני היציאה להפסקה הצעת החוק הוצגה על ידי יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון והתחיל שלב הנמקת ההסתייגויות. אנו ממשיכים היום בהנמקת ההסתייגויות להצעת החוק בהתאם לרשימת הדוברים שבפניכם. ראשון הדוברים, חבר הכנסת משה טור פז. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך, בבקשה.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, יש פה? לא רואים. שלום עליך. יש לי הכבוד המפוקפק להיות ראשון הדוברים בהתייחס לחוק העריקים הבוקר. אני רוצה שתשמע את הסיפור הבא, אדוני היושב-ראש. ב-7 במאי 2014 נוחת בנתב"ג בחור חרדי צעיר מחסידות בעלז, הוא נעדר כבר כמה שנים מישראל, ובמעמד עריק. ולהפתעתו, אחרי שהוא היה שנים רבות בדרום אמריקה, הוא נעצר בנמל התעופה בן-גוריון ב-7 במאי 2014, ואומרים לו: יש לך שתי ברירות, או שאתה הולך לכלא, או שאתה הולך לכלא ואז מתגייס. והינה, הפלא ופלא, הוא מתגייס. ולא רק שהוא מתגייס, הוא ממשיך בצה"ל והוא הולך מחיל אל חיל, והוא משתחרר כעבור שבע שנים בדרגת רב-סרן. ובניגוד לאגדות לא נס ליחו, לא ירדה ציציתו, פאותיו עדיין סדורות וארוכות, והוא ממשיך לחיות את חייו כחרדי. אחרי כמה שנים הוא מגיע למסקנה שמה שקרה לו לא צריך לקרות לאחרים, והוא מבין מה חסר לצעיר החרדי כדי להתגייס – מעטפת רוחנית, כמו שיש אצל המזרוחניקים, הד"לים, כמו שאתם קוראים לנו. והוא מקים את אחת מישיבות ההסדר החרדיות הראשונות בישראל. ואחר כך הוא רואה כי טוב ומקים עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת. והיום מתוך עשר ישיבות ההסדר החרדיות הפעילות, חמש בראשותו, הרב יונתן רייס. בניגוד לאגדות, חברים, בניגוד למה שאוהבים לומר פוליטיקאים או אחרים, המעצרים עובדים. הם לא נעימים, הם מקשים על זרועות הביטחון – זה הרבה עבודה: לעצור, להכיל, לשמור, ואז אנשים באים להפגין. זה מעמיס, זה לא נעים, אבל מעצרים עובדים. בדקתי לקראת הדיון הזה: רק לאחרונה גויסו לצה"ל לא מעט חרדים שנעצרו בעוון עריקות או באו אל הבקו"ם מיוזמתם ואמרו: אנחנו מפחדים להיות עריקים, אנא, גייסו אותי. אז מעצרים עובדים, וזה לא נעים. ואני אגיד לכם משהו, נוטים לומר שהבושה מתה, וזה נכון. בבית הזה יש תחושה כזו לעיתים קרובות מאוד, שהבושה מתה. אדוני, דווקא בחוק הזה אני רואה צל של בושה, כי אפילו אתם, קואליציה חסרת בושה וחסרת חוליות בעמוד השדרה, לא קבעתם פה חוק. עד כדי כך לירוק בפרצוף המשרתים לא עמד לכם חוסר הבושה. לא אמרתם: אין מעצרים לבחורי ישיבות יותר, שזה באמת מזעזע – קבעתם הוראת שעה לכמה חודשים, הוראונת, כי לא נעים, כי מבייש. כי הוראת שעה לג'ינג'ים – סליחה, לחרדים בחורי ישיבות – זה לא נראה כל כך טוב, אפעס, אפילו אנחנו שלא שמים על אף אחד שום דבר. ג'ינג'ים עדיין מותר לעצור, תירגעו, אלא אם כן, מטי, הם ג'ינג'ים שלומדים בישיבה. תדע לך, אלי, אם הג'ינג'י לומד בישיבה, זה אסור. דרך אגב, לגופו של עניין, מעצרים זו לא הדרך היעילה ביותר למדינה שרוצה לטפל באוכלוסייה ענקית של 100,000 עריקים ולגרום להם ללכת לצה"ל. יש כלים הרבה יותר טובים, שאתם, ממשלת ישראל, כשלתם להשתמש בהם. ואילולא בג"ץ והיועצת המשפטית לממשלה, שאתם כל כך אוהבים להשמיץ, גם לא הייתם עושים כלום, אבל בלית ברירה התחלתם להפעיל חלק מהכלים הכלכליים – חלק, עדיין לא כולם. ואני אומר לכם, לא בהשערה אלא בוודאות: כשנחזור לשלטון, וזה לא יקרה עוד הרבה זמן, פחות מ-100 ימים או כ-100 ימים, אנחנו נפעיל הכול. ומי שלא יתגייס, ולא משנה אם הוא ג'ינג'י, רוסי שעלה מארצות הברית ולומד בישיבה, יש בטח איזה אחד כזה, גם הוא לא יקבל שקל מהמדינה אם הוא עריק. דרך אגב, גם אם קוראים לו אחמד וגם אם קוראים לו יוסף. עכשיו צריך לומר משהו על הטכניקה פה. יש במדינת ישראל חובת ציות לרמזור אדום, ידעתם? יש חובה לחגור חגורת בטיחות כשנכנסים לרכב, יש חוק חינוך חובה, ילדים צריכים ללכת לבית ספר, יש מס בריאות, יש מס ביטוח לאומי, כל אזרח חייב לשלם. יש חוק לא תעמוד על דם רעך, אבל נניח אותו לשנייה בצד. אלה חוקים, אנחנו לא בוחרים מה לקיים, מה לא מסתדר. זו המשמעות של מדינה, חז"ל אמרו את זה: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו". אתה שומע, אלי, מה זו מלכות? חז"ל לא אומרים את זה על מלכות ישראל השלמה, הם אומרים את זה על מלכות הרשעה, מלכות רומי. הוי מתפלל על שלומה של מלכות, שאלמלא אימת מלכות, איש את רעהו חיים בלעו. הם אמרו את זה על הרומאים; אנחנו בוודאי אומרים את זה בכוונה יתרה על מדינת היהודים. בישראל יש חוק גיוס חובה שחל על כל בן ובת 18 מהמגזר היהודי, צריך לומר, והחל מיוני 2024 החוק הזה בתוקף, כי כל הוראות השעה שלכם פגו ואינן בתוקף. אלה החוקים והמשפטים, אומרת התורה. מסבירים לנו מה ההבדל בין חוק ומשפט. חוק – אנחנו לא מבינים אותו, אנחנו מחויבים לציית לו. משפט – אנחנו מבינים באיזשהו שכל חברתי הגיוני. חוק הגיוס לא נועד סתם לעשות לצעירים פה קייטנה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, ביום חמישי לפנות בוקר הייתה לי הזכות להשתתף בסיום מסע הכומתה של אחד מילדיי. הם הלכו - -
היו"ר יעקב מרגי:
יום?
משה טור פז (יש עתיד):
יום חמישי לפנות בוקר.
היו"ר יעקב מרגי:
בגבעת התחמושת?
משה טור פז (יש עתיד):
זה היה דווקא במודיעין, הסיום הזה. היה במקביל. ורצתי שם עם הבן שלי, שצעיר ממני ב-35 שנה, רצתי איתו כשהכתף שלי מתחת לאלונקה והכתף שלו מתחת לאלונקה. ובאותה האלונקה היה גם חייל שלי לשעבר, שהבן שלו נמצא באותו צוות. וככה רצנו, שני צעירים בני 21 שסיימו שניהם כמה שנים בישיבות לפני שהם התגייסו, ושני הורים בשנות החמישים לחייהם, שהשקע בכתף מהאלונקה עדיין שם. אז מה נגיד, חוק הגיוס הזה וחוק העריקים הזה הם באמת משהו שקשה להבין אותו. דרך אגב, יש לי שכנה בכפר עציון שהגיעה משטרה צבאית לעצור אותה. תגיד – היא אישה, אישה. דרך אגב, היא גם ג'ינג'ית. היא אישה ג'ינג'ית שהמשטרה הצבאית הגיעה לעצור אותה. למה?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
בגלל שהיא ג'ינג'ית.
משה טור פז (יש עתיד):
כי שלחו לה חמישה צווים – היא קצת מעופפת, לא שמה לב, והיא לא הוציאה פטור, כי היא לא מאמינה שאכן היהדות אוסרת עליך להתגייס לצה"ל כנגד צו מצפונך, היא חושבת שזה לא נכון. ומשטרה צבאית הגיעה לעצור אותה אצלנו ביישוב. ואחרי שהיא הסדירה את זה, היא התגייסה לצה"ל ושירתה שירות מלא. והינה, יש לנו את החוק, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כולם קוראים לו חוק העריקים. אני מציע לקרוא לו חוק המקפצה. בכנסת ישראל העשרים-וחמש אין יותר "מהמקפצה" מהחוק הזה. חוק לחרדים בחורי ישיבות בלבד. אם אתה לא חרדי, או אם אתה לא בחור ישיבה - -
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
עברייני. עברייני.
משה טור פז (יש עתיד):
- - לא. רק לחרדי בחור ישיבה שהוא עבריין. הינה, בואו נעשה חוק פטור לחילונים מעמידה ברמזור; חוק לבעלי עיניים כחולות שפטורים מביטוח לאומי; בואו ניתן למתנחלים הטבות מס – אה, רגע, בעצם את זה עשיתם, סליחה. זה אומנם אבסורד, אבל עשיתם את זה. אבל בשירות הצבאי באזרחי ישראל יש סוג א' וסוג ב'. סוג א' לא חייב לשרת, וסוג ב', אוי, כן. אז מה נראה? מה אתם חושבים שיקרה, חברים? מה נראה לכם שיקרה? חברי כנסת דתיים מהציונות הדתית ומהליכוד, מה אתם חושבים שהולך לקרות עם החוק הזה? עם שוויון בנטל, עם ציונות, עם משילות, עם אחריות? מה אתם עושים פה באמת? כל זה עוד לפני מכתב הרמטכ"ל, שאמר – מה הוא אמר בסך הכול, הרמטכ"ל? חברים יקרים, אל תהפכו אותי לשוטר שלכם ולא לפותר הבעיות שלכם; תנו לי חיילים ואל תערבו אותי בפוליטיקה. לא, זה לא בסדר. מי יודע אם לעת כזו הגעתם למלכות.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. עשר דקות לרשותך.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, מכתב הרמטכ"ל לראש הממשלה שנשלח שלשום הוא לא אחרת מהתראה אסטרטגית חמורה, המבשרת על פגיעה מודעת ביכולת של צה"ל להרחיב את שורותיו. זאת פגיעה בביטחון המדינה. עוד חוזר הניגון. זה דומה בעיניי להתראה האסטרטגית שניתנה לכנסת ערב 7 באוקטובר, כשהכנסת חוקקה את עילת הסבירות. רק שהמצב חמור יותר; זה אחרי שאנחנו כבר שלוש שנים בלחימה, וכל החזיתות פתוחות. מכתב הרמטכ"ל הוא תמרור עצור למתן חסינות גורפת לעריקים חרדים בלבד. חקיקת החוק שיחוקקו היום מהווה תמריץ שלילי לגיוס לצה"ל, כשצה"ל מתמודד עם פער חריף בתחום כוח אדם. זה מצטרף להתראות אסטרטגיות נוספות של הרמטכ"ל שהיו בשנה החולפת: הרמטכ"ל הניף עשרה דגלים אדומים; הרמטכ"ל הודיע בקבינט שהצבא יקרוס לתוך עצמו; הרמטכ"ל הודיע שכוח אדם בסדיר ובמילואים נשחק עד דק. ובלשון המכתב: החוק הזה לא עולה בקנה אחד עם צורכי צה"ל – והוא מוסיף, הרמטכ"ל: וזאת באופן מובהק וחד-משמעי – אם לא הבנתם. החוק הזה גם פוגע בלגיטימציה ובאמון המשרתים בצה"ל. יש פה אמירות כל כך חריפות. מצפים מהרמטכ"ל להקים ועדה שתיתן פטור גורף למשתמטים בשעה שהוא שולח את הילדים שלנו לשדה הקרב; בשעה שהוא שולח רבבות של אנשי מילואים למאות ימי מילואים. ומה קורה בכנסת? מכירת חיסול של מדינת ישראל ושל כל הערכים הכי בסיסיים של החברה הישראלית. שבוע שלם בסימן חוקי השתמטות המונית. אתמול חוקקתם חוק-יסוד: חילול השם, שנותן מעמד נורמטיבי חוקתי למשתמטים, 90,000 במספר. וכעת, חוק חסינות גורפת למשתמטים חרדים בלבד. זה סדר עדיפות של ממשלת חורבן, לאחר שלוש שנות לחימה בכל החזיתות. העיקר לרצות את השותפות, העיקר לרצות את גולדקנופ, העיקר לרצות את דרעי, העיקר לרצות את גפני. נדהמתי אתמול לראות שהאולטימטום של הרמטכ"ל לא גורם לכם להניד עפעף. לילה שלם, לבן – לא בגלל מכתב רמטכ"ל, לא ספרתם אותו בכלל. לילה לבן בגלל השרירים שהפעילו כאן המפלגות החרדיות – זה הרעיד את אמות הסיפים פה בלילה. בואו נדבר קצת על גלגולו של החוק הזה, כדי שאזרחי ישראל יכירו. החוק התחיל כהצעה ממשלתית רחבה, שאמורה הייתה להתמודד עם שאלת גיוס בני הציבור החרדי; ניסיון להתמודד עם אי-שוויון, עם צורכי הצבא, עם שילוב בשירות ובתעסוקה והכרה בחשיבות לומדי התורה. עברנו פה סדרה של 86 דיונים, בהתחלה עם יושב-ראש אחד של ועדת החוץ והביטחון, אחרי זה עם יושב-ראש אחר של ועדת החוץ והביטחון, ובנובמבר 2025 הציג יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון מתווה חדש. גם הוא ניסה להתמודד עם האי-שוויון – עם צמצום האי-שוויון – אבל במהלך הדיון דיברו על מרכיבים: מרכיב אחד היה יעדי גיוס, מרכיב שני היה פיקוח וסנקציות, מרכיב שלישי היה רשימת ישיבות ותנאים ברורים למי שמבקש להיחשב כתלמיד ישיבה. ואז, בסוף יוני הגעתם עם חוק שהוא לא מתיחת פנים – שהוא שינוי צורה לחלוטין, שהוא חוק שפשוט עוסק בהקפאת מעצרים והליכים כנגד מי שלא התייצבו. זה הפך להיות ליבת ההצעה. למה? כי את מתווה הגיוס לא הצלחתם להעביר עם המפלגות החרדיות, כי גולדקנופ התנגד לסנקציות. אז אמרתם: אנחנו ניתן כאן חסינות גורפת. ההסדר הזה לא מתייחס רק למי שכבר השתמטו בעבר, הוא נותן הגנה גם למי שישתמט בעתיד, שלא יתייצב. הוא בעצם נותן תמריץ, שלא יתייצב. הוצאתם מהחוק את כל המנגנונים המאזנים: אין יעדי גיוס, אין מכסות, אין שלילת הטבות, אין פיקוח אפקטיבי. כך, הצעה שניסתה להיות הסדר גיוס מינימלי הפכה להיות הצעת השתמטות גורפת; הפכה להיות מנגנון שמקפיא גיוס. ואני חייבת לצטט את חוות הדעת המשפטית שאומרת בפירוש: החקיקה פוטרת באופן מעשי אוכלוסייה מסוימת מחובותיה על פי דין ללא מנגנון נורמטיבי מאזן, ללא מנגנון מניע לגיוס. היא מייצרת הסדר שאינו עומד במבחנים חוקתיים, אינו מתיישב עם עקרון השוויון בפני החוק, ועולה עד כדי אפליה פסולה. תגידו לי, אתם לא מבינים שאת החוק הזה יפסלו בבג"ץ אחרי רבע שעה? אבל בג"ץ הפך להיות בכלל איזשהו סוג של יעד לחבוט בו. אני שואלת את מצביעי הליכוד, חבל שהשר יצא, ואת כל חברי הכנסת – אולי שווה לקרוא לשר ולעצור לי את הזמן.
היו"ר יעקב מרגי:
אבקש לקרוא את השר. תמשיכי, ואני אוסיף לך את הזמן שבו הוא לא פה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אז מה שאתם עושים פה היום למעשה, חברי הכנסת מהליכוד, שאתם מתיימרים להיות – והשר אלי כהן, אני שמעתי אותך מספר חזור וספר על הבן שלך שמשרת, על משפחתך שנמצאת באמת בשירות צבאי. אני שואלת: אדוני השר, איך אתם מסתכלים בפנים של הציבור המאוכזב שלכם? איך אתם מסתכלים בפרצוף של הילדים שלכם? ונגיד שאתם מוכנים לעשות הכול כדי לשמור על הכיסא – אתם מדממים מנדטים. הסקר של אתמול מראה שהחוקים האלה פוגעים אנושות בליכוד. אתם יורקים בפרצופו של ציבור המשרתים. זאת פרצופה של הממשלה הזו, ממשלת משתמטים, שבוחרת יום-יום, שעה-שעה, בהשתמטות על פני ציונות, וקובעת: המשתמטים ישתמטו יותר והמשרתים ישרתו יותר. ככה, אפליה. מעגנים אפליה בחוק. אפליה שמבחינה בין אדם לאדם, אפליה שמבחינה בין דם לדם. זה מה שאתם מחוקקים פה היום. אתם ממשלה אנטי-ציונית שמחוקקת חוק כזה, ולאט-לאט כל השקרים שלכם יוצאים לאור. אתמול פורסם שאתם מממנים הפגנות משתמטים בשעה שלוחמי צה"ל נאנקים תחת עומס ושחיקה. במקום לעצור לאלתר את מוקד הפעילות של צבע שחור, שמעודד השתמטות בשעת מלחמה, ופוגע במאמצי צה"ל לגייס חיילים ולהרחיב את השורות – יש מוקד שנקרא "צבע שחור", מארגן הפגנות ענק של "נמות ולא נתגייס", וכספי משלם המיסים מועברים לאותו מוקד. 796,000 שקלים מועברים לעמותה שמתקצבת את מוקד צבע שחור, ואותה עמותה זוכה גם להטבות מס. אני חייבת לסיים.
היו"ר יעקב מרגי:
הוספתי לך את הדקה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
תודה רבה, אדוני. בזמן שנותר לי: פקודת היום של דוד בן-גוריון להקמת צבא ההגנה לישראל משנת 1948 – אגב, שבועה שכל חייל צריך לקרוא; אגיד לכם שגם את השבועה הזאת, שמחייבת כל אזרח במדינה, פשוט גימדתם. "הינני נשבע ומתחייב בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקתה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעותו של צבא ההגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש כל כוחותיי, ואף להקריב את חיי, להגנת המולדת ולחירות ישראל". הפכתם את השבועה הזאת למילים ריקות. אתם ממשלה שמחוקקת השתמטות, נותנת כיפת ברזל למשתמטים. זה מה שאתם.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חברת הכנסת יסמין פרידמן. בבקשה, גברתי. 12 דקות לרשותך. בבקשה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב בראש, בוקר טוב.
היו"ר יעקב מרגי:
בוקר אור.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לילה קשוח עבר עלינו.
היו"ר יעקב מרגי:
על כוחותינו.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני רוצה להאמין ולקוות, באמת לקוות, שגם על הקואליציה עבר לילה קשה. אני רוצה להאמין ולקוות שאף אחד לא היה שלם עם ההצבעה שעברה פה בלילה ועם ההצבעה שהולכת לעבור פה הבוקר. בסוף, חוק-יסוד: לימוד תורה, למרות ההורדה של סעיף 2, הוא אצבע בעין: הוא אצבע בעין לחילונים, הוא אצבע בעין למשרתים, הוא מעמיק את השסע בתוך העם. אני רוצה להזכיר שזה לא מגיע בחלל ריק. חוק המעצרים הוא כל כך בלתי נתפס, שאני אפילו לא יודעת איך לתווך אותו. בסוף אנחנו גם מגיעים בסופי שבוע הביתה ויושבים עם המשפחה, ויושבים עם החברים שלנו – ואתה יודע איפה אני גרה – ואני אומרת להם: איפה נשמע דבר כזה? באילו מדינות יש חוק נפרד לפלח אוכלוסייה מסוים וחוק נפרד לפלח אוכלוסייה אחר? איפה נשמע דבר כזה? באיזה עולם זה קיים? הרי זה לא עקרון השוויון, שהוא אחד העקרונות הכי חשובים במדינה דמוקרטית ובמדינת ישראל, שהיא עדיין דמוקרטית, לפחות בינתיים. איפה נשמע דבר כזה? ובואו תגידו לי איך בית המשפט אמור להתמודד עם חוק כזה. הוא יגיע לבג"ץ, מה נראה לכם שזה יעשה? את מי תאשימו עוד פעם? את בג"ץ. אני לא מקנאה בו, עם מה שהוא היה צריך להתמודד בקדנציה הזאת; עם החקיקות האנטי-דמוקרטיות שכל פעם הגיעו לפתחו והוא צריך לעסוק בהן. יושב הרמטכ"ל, יושבת כל הצמרת הצבאית ואומרת: זה הולך לפגוע בכלי שהוא, מה לעשות, כלי אכיפה נגד השתמטות. זה פשוט לא עניין אף אחד. זה פשוט לא מעניין אף אחד. אין לנו כבר מילים לתאר את הסיטואציה שאליה נקלענו כמחוקקים, כחברי הכנסת, כאזרחים שהילדים שלהם בצבא. מישהו שאל אותם? מישהו שאל אותי אם אני רוצה להתגייס או אם אני לא רוצה להתגייס? מישהו שאל את הילדים שלנו מה הם רוצים?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
למות, לא למות.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אף אחד לא שואל אותם. אני לא הצלחתי לישון, ואז, באמצע הלילה, מה לעשות, היינו ערים ב-3:00, אני מגלה שבבני ברק – את יודעת, אתמול זה היה אצבע בעין, היום זה לסובב את האצבע. אז אני מתעוררת ואני מגלה שבבני ברק החליטו להפריד מדרכות, גברים ונשים. אחרי שאנחנו יושבות, כולנו, בדיונים על הפרדה מגדרית באוניברסיטה, ואומרים לנו: אתן היסטריות, אתן חוששות, מה אתן עושות עניין? זה מה שהן רוצות, למה אתן לא נותנות להן? לא, זה לא מה שהן רוצות, זה מה שהם רוצים. אפילו באיראן אין מדרכות מופרדות בין גברים לנשים. אני בכל פעם אומרת, מי שלא ראה את הסדרה "סיפורה של שפחה", לכל אישה במדינת ישראל זו חובה לראות את הסדרה הזאת, כמה מהר דברים מידרדרים; כמה מהר נשים יכולות לאבד את החופש שלהן, את החירות שלהן ואת הזכויות שלהן. ככה זה קורה. את אומרת: לא, רגע, מה הם ביקשו? בסך הכול רוצים לימודים בהפרדה, צריך לשלב אותם בשוק העבודה. למי יותר חשוב מאיתנו לשלב חרדים בשוק העבודה? לא, מה זה, רק פה קצת, ורק הרחבה הזאת בכותל, שעוד היה אפשר להתפלל בה ביחד – לא, גם שם אי-אפשר יהיה להתפלל נשים וגברים ביחד. לא רק זה, רק ככה, רק ככה. ויום אחד אתה מתעורר – את מתעוררת – ומגלה שחצי מהזכויות שלך נעלמו באוויר. אז לא, בני ברק לא יוכלו לעבור על החוק. אין דבר כזה, חוק עזר עירוני. ואם בני ברק רוצה הפרדה במדרכות אז שבני ברק פשוט תעשה לעצמה טובה ותנתק את עצמה ממדינת ישראל ולא תקבל תקציבים לכלום – לא לחינוך, ולא לגינון ולא לתחבורה ציבורית. אין זכויות וחובות נפרדות. לא הגיוני. זה פשוט לא הגיוני. כל אישה, לא משנה מה היא מצביעה – ימין, שמאל, מרכז – כל אישה צריכה להזדעזע. אי-אפשר להפנות את הראש יותר, אין את הפריבילגיה הזאת. אין לנו יותר את הפריבילגיה להפנות את הראש, כי כל פגיעה, כל הפרדה, בסוף פוגעת בנשים. אנחנו נילחם על זה גם אם אנחנו נצטרך לבוא להפגין בבני ברק הפעם. זה לא יקרה. עכשיו, אפרופו זכויות, משטרת המחשבות, טירוף מערכות – אני מתמללת דברים של, מה שנקרא, ח"כ בכיר בשם משה סעדה, מוועדה בכנסת. תמלול, אוקיי? אני לא רוצה להתייחס – למי הוא דיבר. אם תרצו, אני אחר כך אספר. ככה הוא אומר לאזרחית שאמורה להתמודד בפריימריז באחת המפלגות, עד כמה שידוע לי: את צריכה לעוף מפה. את קראת לאנשים להגיע לאבן יהודה למחות נגדי. "היא מפרסמת את הסרטון - - - היא כותבת – היא יושבת פה, בוועדה בכנסת – כתבה ככה בטוויטר שלה", והוא מצטט מה אותה אישה כתבה בטוויטר שלה: "'כך ייעשה לכל משת"פ של ממשלת הבגידה, ההשתמטות, הביזה, הטבח וההפקרה, עד שהם יעופו מחיינו', ומפרסמת את הסרטון - - - בריש גלי, בלי לחשוש. אתה יודע למה היא עושה את זה?", אומר סעדה, "כי יש לה חסינות. ואחר כך תדבר איתי על מילים ומוסר - - - אני מצפה ממך עכשיו", הוא פונה לשני שוטרים שיושבים בוועדה, "- - - במדינה מתוקנת, אם היא עושה עבירות פליליות, היא תיעצר פה - - - וזה ייתן תחושה שיש דין ויש דיין. אם היא פה יושבת ומחייכת לך מול הפנים ואתה לא עושה דבר – זה מראה שאתם לא פועלים. יש פה אוזלת יד, וכל מה שאתם אומרים הן מילים חסרות משמעות. לכן אני מצפה ממך, תרים טלפון עכשיו למפכ"ל המשטרה, לשר לביטחון לאומי" – אני מזכירה שהוא עבריין בעצמו, כן? עבריין מורשע. "אני מצפה שהיא לא תצא מהאולם הזה מבלי שכובלים אותה באזיקים – לא יכול להיות - - - היא תשב מחייכת עם תחושה של ביטחון - - - אני מניח שקיבלה - - - 989 לייקים - - - ומה עושה משטרת ישראל?" משה סעדה הפך להיות שטאזי. מה היה השטאזי? ממשלת המחשבות. שכנים היו מִשטנקרים על שכנים. אני רוצה להזכיר למשה סעדה שעדיין במדינת ישראל אנשים יכולים להגיד מה שהם רוצים. היא לא הסיתה נגדך. היא ביקשה מאנשים לבוא ולהפגין מול הבית שלך. מה לעשות, זה חוקי. וכן, היא חושבת שאתה חלק מממשלת הבגידה. מותר לה לחשוב ככה. עדיין מותר לה לחשוב ככה, ואי-אפשר לעצור אותה. אבל מה משה סעדה מראה לנו? שעוד קדנציה אחת בשלטון ואזרחי מדינת ישראל לא יוכלו לחשוב מה שהם רוצים; לא יוכלו להפגין מתי שהם רוצים ואיפה שהם רוצים – עם אישור, כמובן, אף אחד לא יכול להפגין במדינת ישראל בלי אישור משטרה. משה סעדה רוצה שיעצרו ויכבלו באזיקים מישהי שקראה לבוא להפגין נגדו. וזה מה שמחכה לאזרחי מדינת ישראל עוד קדנציה אחת. זה מה שמחכה לנו. כי יש פה חבורה שלמה שבתוך הליכוד – הליכוד, שאמור להיות מפלגה עלק ליברלית – קיצוניים, מסוכנים, שמדברים במתק שפתיים. וכולם יודעים מיהם. זה קלנר וזה עמית הלוי וזה משה סעדה וזו טלי גוטליב, שלא חושבת שיש להם זכויות במדינה הזאת, לא חושבת שלהפגין זאת זכות לגיטימית. לא חושבת שלחשוב שהקואליציה. קואליציה שכרגע מעבירה חוק – אתם יודעים באיזה חוק אנחנו דנים עכשיו, ביציע? אתם יודעים איזה חוק? אני אספר לכם. החוק בעצם קובע שאם אתה חרדי ולא התגייסת לצבא ואתה משתמט, אי-אפשר יהיה לעצור אותך; אם אתה חילוני ולא התגייסת לצבא, אפשר לעצור אותך. אנחנו במדינת ישראל, מדינה שעדיין אמורה להיות דמוקרטית – ויהיה חוק שונה לשני סוגים של אזרחים. שמעתם על דבר כזה? התעוררתם הבוקר לשמוע שהולכות להיות בעיר מדרכות מופרדות לנשים וגברים? שמעתם על זה? יש פה נשים בקהל – מקובל עליכן? אני מקווה שגם על הגברים זה לא מקובל. תודה. אז הולך להיות חוק נפרד במדינת ישראל, ואת זה מובילה קואליציה עלק ליברלית. עכשיו, אני עמדתי פה והקראתי את הסעיפים מהחוקה של הליכוד. סעיף י' אומר: גיוס חובה לכולם. הם שכחו מזה. שכחו לחלוטין. זה מה שקורה. הולך להיות לנו יום קשוח, שבו במקום להעביר – זה ניקוי שולחן, בדרך כלל בשבוע האחרון עושים ניקוי שולחן, מעבירים חקיקות בהסכמה לטובת אזרחי מדינת ישראל. מה שהולך לקרות כאן השבוע זה שיעברו שישה חוקים שמפרידים בין דם לדם, מפלים בין שני סוגים של אזרחים, והכול, הכול לרעת הצבא ולרעת אזרחי מדינת ישראל, העמקת השסע והפרדה. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בבקשה, גברתי, עשר דקות לרשותך.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת ריקה ונכבדה, אזרחים ביציע, אתם זוכרים שמנהיג הזרם הליטאי הרב משה הלל הירש אמר לא מזמן שזו מצווה להיות עריק? אז מהיום אני לא אומרת תרי"ג מצוות, אני אומרת תרי"ד מצוות. יש לנו מצווה חדשה, מצווה להיות עריק. אז אני רוצה קצת להרחיב על המצווה הזאת, כי זה נשוא החוק הזה. ואני רוצה לצטט מדבריו של חגי, הוא אבא של סמל ראשון במילואים אלישע יהונתן לובר, זיכרונו לברכה, מיצהר, שנפל בדרום רצועת עזה בי"ג בטבת תשפ"ד. יהי זכרו ברוך. אז כך הוא כותב – זה פוסט ישן: "מצוות העריקות – שמעת, יהונתן? יש מצווה חדשה בתורה, 'מצווה להיות עריק'. איך פספסת את המצווה הזו כשהסתערת על האויב? איך לא ידעת, כשהגנת בגופך על נשים, ילדים וזקנים, שאתה עובר על מצווה? חשבת שיש מצוות פיקוח נפש, חשבת שאתה מקיים מלחמת מצווה, חשבת שאתה עושה רצון ה'. טעית. יש מצווה אחרת, גדולה יותר, שלמה יותר, מפורשת כנראה בספר כלשהו שפספסת. מצוות העריקות. מצווה שמתן שכרה בצידה, היא מאפשרת לך לחיות, להוריך לא להתאבל ולכאוב, לאשתך לא להיות אלמנה מתגעגעת, ולילדיך לא להיות יתומים ללא אב. המצווה להיות עריק. לא התייעצת עם גדולי תורה 'נכונים'. שמעת לדוד המלך, לאברהם אבינו וליהושע. טעית. מצווה להיות עריק. אז חבל שאתה לא מתהדר בכותרת 'ליטאי' - - - חבל שאתה לא נולדת לאלו שכן מקיימים מצווה, מצוות העריקות. חיית בטעות, מַתָּ בטעות. אבל הטעות הזו מקנה לך מקום של כבוד על כנפי השכינה. ובזכות הטעות הזו הליטאים יכולים ללמוד בלי הפרעה. ובגלל שטעית ילדים יכולים להגיע לגיל בר מצווה, ונשים יכולות ללדת בבטחה, ואברכים – להתפלל בקול ענות חלושה. והרשה לי, כבוד הרב, לעוץ לך עצה. הכאב שהסבת לי ולרבים אחרים – גדול מנשוא. אם זו לא הונאת דברים, אני כנראה לא מבין כלום בהלכה. ולכן, אנא, דבר על חשיבות לימוד התורה, על הצורך בבחורים שילמדו בלי הפסקה, ואל תקטין, 'על הדרך', את המצווה הגדולה שעליה מסרו נפשם רבים כל כך, שלמים כל כך, תלמידי חכמים כל כך, כל כך יראי שמיים ואוהבי ה'. אנא, ליבנו פצוע. ומתוך שדמעתנו מצויה אונאתנו קרובה, וצערנו בוקע שמיים ומגיע עד כיסא הכבוד". יהי זכרו ברוך.
היו"ר יעקב מרגי:
אמן.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אז הקואליציה הזו, בעזות מצח, בלי שום ייסורי מצפון, אכן מקדמת את מצוות העריקות. דרך אגב, כבר בינואר 2026 שלח הרמטכ"ל מכתב זעקה לראש הממשלה, לשר הביטחון וליו"ר ועדת החוץ והביטחון, וקרא לקדם את כל חבילת החוקים, אחרת תיפגע הכשירות של צה"ל. הוא זועק להגדלת מצבת כוח האדם, הארכת שירות החובה, תיקון חוק המילואים. הוא משך כבר – לא יודעת – מאז שהוא מונה, הוא מושך שוב ושוב בדש מעילו של ראש הממשלה. הוא מרים עשרה דגלים אדומים, זועק, מתריע שצה"ל קורס לתוך עצמו, שהמילואים לא יחזיקו מעמד, שצבא העם בשבר גדול – אבל ממשלת ישראל והעומד בראשה מתעלמים שוב ושוב. מתעלמים מהתרעות הרמטכ"ל, פשוט מסכנים את ביטחון ישראל. אבל מה כן עשה ראש הממשלה נתניהו? מה הוא עושה בשבועיים האלה? קומבינות, דילים פוליטיים. במקום לתקן את חוק שירות ביטחון ולפעול לשילוב תלמידי ישיבות ובוגרי מוסדות חינוך חרדיים, הוא מכשיר בחוק הזה עריקים ופועל לתת להם חנינה על היותם עבריינים. עבריינים. עשרות ימים, מאות שעות דנו בוועדת החוץ והביטחון בתיקון, שבמקור מטרתו הייתה לצמצם את האי-שוויון בגיוס לשירות סדיר. בהתחלה חבר הכנסת אדלשטיין אפילו פעל לקדם את השתלבות החרדים בשוק העבודה, אבל הפלא ופלא, שבוע לפני פיזור הכנסת מטרת החוק לצמצום האי-שוויון פשוט נמוגה, נמחקה לחלוטין. כל הסעיפים הרלוונטיים בחוק שירות הביטחון ירדו. החוק צומצם כך שתינתן חנינה גורפת לעבריינים המשתמטים, החרדים. בחוק הזה אין מעצרים, אין סנקציות פליליות, אין סנקציות כלכליות, אין יעדי גיוס, אין מתווה ביסמוט, אין מנגנון פיקוח אפקטיבי, אין מנגנון עידוד גיוס, אין סנקציות וקנסות על ראשי ישיבות ותלמידים שמצהירים תצהיר שקר. גם ראש הממשלה יודע שהחוק הזה הוא לא חוקתי, שהחוק עושה את ההפך הגמור מצמצום האי-שוויון. גם הייעוץ המשפטי בוועדה כתב: הסדר זה מונע הליכים משפטיים ומעניק חסינות מסנקציות פליליות לתלמידי הישיבות בשל אי-מילוי חובת התייצבות, בעוד סנקציות אלה נותרות בעינן כלפי הציבור הכללי. אז במילים אחרות, לא תהיה כאן כל אכיפה על עבריינים עריקים חרדים, והם יזכו לחנינה מלאה, בעוד עריקים לא חרדים כמובן ייעצרו. לא רק שהקבינט הביטחוני והקואליציה התעלמו לחלוטין מדברי הרמטכ"ל במשך – אני חושבת שזה כבר יותר מחצי שנה – הם גם חוקקו חוק אנטי-ציוני, שיוצר היררכיה, אי-שוויון מלא, מלא על מלא, בחברה הישראלית. באמת, תתביישו. ואתמול הרמטכ"ל כותב מכתב נוסף בזעקה – כותב מכתב לראש הממשלה, לשר הביטחון וליו"ר ועדת החוץ והביטחון. הנדון: התנגדות צה"ל לוועדה לבחינת מעמדם של תלמידי ישיבות במסגרת תיקון לחוק שירות הביטחון. הוא זועק שהחוק הזה הוא לא במקומו; הצעה שלא עולה בקנה אחד עם צורכי צה"ל; הוא מביע התנגדות נחרצת למנגנון שבהצעת החוק, כאילו צה"ל אמור לפקח; הוא פוגע בלגיטימציה; הוא פוגע באמון המשרתים; הוא מגדיל את האי-שוויון. לצה"ל אין כל יתרון יחסי, כלים או מומחיות בבחינת קריטריונים לפטור. הוא אומר שזה מסיט קשב ומשאבים, וגם ככה צה"ל, אין לו תקציבים ואין לו כוח אדם, בעיצומה של מלחמה. ישראל במלחמה כבר יותר מ-1,000 ימים. והוא מסכם: לאור כל האמור, ככל שהחוק צפוי לעבור, אבקשכם לפעול ללא דיחוי להסרת מנגנון הוועדה, כפי שמוצע בהצעת החוק. רמטכ"ל זועק. אני רוצה לסיים בקטע קטן מהספר "מר הפקרה", פסקה מתוך מאמר דעה של פרופ' אהרן צ'חנובר – מי שלא מכיר, חתן פרס נובל לכימיה בשנת 2004. בכותרת: תדע כל אם עברייה כי היא מפקירה – מפקידה, סליחה – מפקידה את בניה ובנותיה בידי מי שיפקירם לגורלם. אני קוראת את הסיפה של המאמר: ראש ממשלה העשוי מחומרים על-אנושיים, שרומס עד כלות למען שמירת שלטונות את המדינה היהודית היחידה, את ערכיה, אחדותה, ביטחונה, כלכלתה, למעשה את קיומה, הוא האיש שמה שייוותר אחריו הוא המראה שבה ראה את עצמו. נניח למשיחיים ולחרדים, שלחלקם אין עם המדינה דבר וחצי דבר, אך לא ברורה זכותם המוסרית לשלוח אחרים אל מותם. מדאיגה ביותר היא הקבוצה שחבריה שירתו בצבא ובשירותי הביטחון בתפקידים בכירים, ובהם דוברת צה"ל לשעבר מירי רגב, טייס קרבי לשעבר יואב קיש, קצין קרבי לשעבר ניר ברקת, ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר ואחרים. אלו לקו במחלות קשות: הקרנפת והחנפת. האפשרות שמחלות אלה הן תורשתיות, מפחידה. כיצד חדרו דרך המסננת הערכית הצה"לית? האם אופיים ואישיותם שלהם ושל כמותם עומדים בבסיס הכישלונות החוזרים והנשנים של הצבא בראיית שדה המערכה ב-1973? ב-2023? האם הטייס שטס לצידו של קיש יכול להיות בטוח שהאיש ישמור עליו, או שמא יקריבו ויציל את עצמו? האם ניתן היה לבטוח בשיקול דעתו של דיכטר כששלח את אנשי השירות למשימות מסכנות חיים? מסופקני.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נא לסיים.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
משפט אחרון, אדוני.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אם מדובר במחלות שנרכשו עם הורדת המדים והכניסה לביצת החיים הפוליטיים, האם לא היו להן סימנים מדאיגים קודם לכן? שינויים בדנ"א שניתן לגלותם קודם? הרפואה יודעת לאבחן מחלות שנים לפני פריצתן; המוסדות האחראים לחיינו ולקיומנו – לא. את המחיר הכבד משלמים כולנו.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך.
חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת, תכף אני אדבר על משהו אחר, אבל ראיתי שאתה פה, וזאת אחת הישיבות האחרונות שאתה מנהל, לא? כחבר הכנסת.
היו"ר יעקב מרגי:
אכן.
חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
כמה שנים?
היו"ר יעקב מרגי:
בסוף הקדנציה – 24.
חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אז רק הזדמנות להכיר תודה לך - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה גם לך.
חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - על הלב הגדול שלך. שירת בצבא, בנך משרת. כמה פעמים דיברת על השיח המתבהם פה. גם אם יש מחלוקות, הלוואי שכולם כמוך.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הכנסת תחסר אותך, אז תודה לך.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אלקנה לוי נפצע בדיוק לפני שנה בעזה, קצין גולני. איבד את שתי רגליו, ובשבוע שעבר, בדיוק במלאת שנה, הוא עשה מסיבת הודיה. אגב, גם הוא וגם שני אחיו נפצעו. שלושה אחים במשפחה אחת נפצעו קשה. הוא אמר הרבה מילים טובות ויפות, אני אקרא רק כמה מהן, קצת על החוויה של פצוע. אולי בחוויה שלנו המשכנו הלאה, אבל יש הרבה מאוד פצועים שבכל יום מחדש הם עדיין במלחמה לחזור לחיים. אלקנה כותב: הרגשתי כל כך הרבה, הרגשתי הכול. הרגשתי שקרס עליי עולמי, הרגשתי שאין לי סיכוי, הרגשתי שאני יודע איך נכנסתי, אבל אין לי מושג איך אני יוצא. הרגשתי שאני לא יכול, הרגשתי שאני לא רוצה, הרגשתי שאני לא מרגיש, הרגשתי שאני יותר מדי מרגיש. הכול הרגשתי, אני מרגיש הכול. הרגשתי טוב, הרגשתי רע והרגשתי רגיל. הרגשתי שלא מבינים אותי, שלא מבינים מה זה להיפצע, מה זה לאבד רגליים, שלא מבינים מה זה להיות בשיקום, מה זה לגור בבית חולים. שלא מבינים מה זה כשלא מבינים אותך. והיום אני יודע שאי-אפשר להבין אותי. אי-אפשר להבין מה זה לאבד חייל; אי-אפשר להבין מה זה לא להצליח לצאת מהמיטה פיזית; אי-אפשר להבין מה זה כשהדרך היחידה להתמתח היא בשכיבה; אי-אפשר להבין מה זה להרגיש רע עם הגוף שלך כי אין לך רגליים, ולא כי אכלת יותר מדי; אי-אפשר להבין מה זה להתקלח, ובטח אי-אפשר להבין כמה מאמץ זה להתקלח במקלחת לא נגישה; אי-אפשר להבין מה זה לנסוע בכיסא גלגלים ולהיתקע במשהו בדרך; אי-אפשר להבין מה זה אומר לצאת מהאחורה של האוטו; אי-אפשר להבין מה זה כשאי-אפשר לפתוח את הדלת של האוטו ביד אחת; אי-אפשר להבין מה זה לגלות שנגמרה לך הסוללה ברגל או בכיסא; אי-אפשר להבין מה זה לשטוף את הליינרים בכל לילה, לפני שאתה הולך לישון, אחרת מחר לא תלך; אי-אפשר להבין מה זה לא להצליח לעמוד כי כואב או לא לעמוד בכלל; אי-אפשר להבין את המשמעות של ליפול בגיל 24; אי-אפשר להבין את המשמעות שעוצרים אותך ברחוב כאילו אתה סלב; אי-אפשר להבין מה זה כשהפציעה היא פרטית, אבל אתה של כולם; אי-אפשר להבין מה זה כשמציעים לך עזרה בפעולות שאתה מצליח ומסתדר; אי-אפשר להבין מה זה להיות מרכז החדר עוד לפני שהוצאת מילה מהפה. אי-אפשר להבין מה זה אומר ללכת; אי-אפשר להבין איך זה מרגיש ללכת מכוער או מה זה דורש להתיישב, או מה זה אומר לקום; אי-אפשר להבין מה זה להרגיש שלא מבינים אותך. אי-אפשר להבין. אבל אני אנסה לפתוח לכם פתח מה זה להבין שאשכרה אתה שמח שאתה חי; מה זה להבין שאשכרה אתה רוצה לחיות; מה זה באמת להכיר תודה למי שהציל אותך – למשפחה, לחברים, לאלוקים; מה זה באמת להרגיש עטוף מכל כך הרבה מעגלים; איזה דבר זה להרגיש נאהב, איזה דבר זה להרגיש מוערך, איזה דבר זה להצליח בפעם השנייה. כמה הלב מתרחב; כמה הלב מתרחב כשאתה בוחר להצליח; כמה הלב מתרחב כשאתה בוחר לצאת מהבית, למרות שאתה יודע שזה מכווץ את אותו הלב; כמה הלב מתרחב מתגובה טובה ברחוב; כמה הלב מתרחב מחיבוק אמיתי של חבר; כמה הלב מתרחב על כתפיים של חבר בחתונה או במדרגות; כמה הלב מתרחב והביטחון מתמלא בכל צעד; כמה הלב מתרחב מכל בחירה לנסות משהו חדש; כמה הלב מתרחב. אוי, כמה הלב הזה הרגיש ומרגיש. וואו, כמה שהוא מתרחב. תודה רבה, ורפואה שלמה לאלקנה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חיבוק גדול ורפואה שלמה לאלקנה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, 12 דקות לרשותך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת לא נכבדה, כנסת מאוד לא נכבדה, החוק הזה שקואליציית 7 באוקטובר מביאה היום הוא חוק שיוצר פירוד, הוא חוק שיוצר שנאה, הוא חוק שאין אחד בבניין הזה שחושב שהוא יחזיק מעמד יותר מיום אחד. אז למה הקואליציה הזאת מביאה אותו? בגלל דבר אחד, שהוא יוצר שנאה.
שר התיירות חיים כץ:
אלעזר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
השר חיים כץ, אם אתה רוצה, תבוא לפה. אני לא מדבר משם. גם אתה בין אלה, בעניין הזה, שצריכים להתבייש בחוק הזה. הילדים שלך, הנכדים שלך - - -
שר התיירות חיים כץ:
- - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תעזוב. במקום לבזבז את השעות על הפריימריז עם נתניהו, היית יכול לשכנע אותו שהחוק הזה לא יחזיק.
שר התיירות חיים כץ:
אבל אותי לא משריינים כמוך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אפילו דקה אחת הוא לא יחזיק. הוא לא ייתן הגנה אפילו לעריק אחד, וכל מה שאתם מרוויחים ממנו – כל אחד מכם, כל אחד מכם מהקואליציה שיצביע – זה רק שנאה, שנאה, שנאה. אבל הלוואי שזאת הייתה רק שנאה כלפיכם. אני לא אוהב לשנוא. אני כמעט לא משתמש – אני לא שונא, לא יודע. אבל אתם מרוויחים את זה ביושר. הבעיה היא שלא ישנאו רק את חברי הכנסת ואת הממשלה – ישנאו את היהדות, ויש כאלה שישנאו גם את התורה, בגלל מה שעשיתם והפכתם אותה לקרדום לחפור בו. אתם חושבים שחוקים כאלה עוזרים. לכו תסתכלו כמה מתחתנים פחות ברבנות היום – ואני רוצה שיתחתנו כדת משה וישראל. אני רוצה גם שמי שבוחר בדרך אחרת – לאפשר לו, אבל אני מעדיף שיתחתנו כדת משה וישראל. תסתכלו כמה זה בירידה. למרות שאתם חזקים ואתם יהודים, ורק אנחנו שכחנו מה זה להיות יהודים. אבל אמרתי, ככה משניאים את התורה, ככה משניאים את החרדים, וככה משניאים גם את הציונות הדתית, זאת שתומכת בהשתמטות, בעריקים. אולי היא מרוויחה עוד שלושה כבישים ביהודה ושומרון ועוד כמה מאחזים חוקיים ולא חוקיים. תגידו, זה שווה? מה אתם חושבים? כמה זמן מי שלא נמצא בבית שלו בפסח ובסוכות ובראש השנה, ומבלה את הזמן ביהודה ושומרון, בגלל שהמילואימניקים כבר מזמן מתפרקים והמשפחות שלהם מתפרקות – כמה זמן אתם חושבים שהם לא יתהפכו גם על מי שהאמין שצריך עוד מאחז פה או מאחז שם? מה אתם עושים? למה אתם עושים את זה? אתם לא יודעים שהחוק הזה הוא חוק של שחיתות? שמי שמסובב אתכם ככה – דרעי, שגאה בנכדים העריקים שלו. זו שחיתות, בגלל שהוא שולח את הילדים האחרים, גם של חלק מחברי הקואליציה, ויש לו תעודות על השחיתות שלו, חתומות. אז לו אתם נכנעים? בשבילו אתם מקריבים את הערכים הכי בסיסיים שלנו? בשביל אייכלר האנטישמי, שבא בטענות שטוב להם גם בלי שיש פה מדינה? למה הם צריכים לשרת, למה הם צריכים לשלם מיסים? אנחנו בחרנו להקים מדינה, לא הם. הם בחרו להישאר באירופה. ואנחנו יודעים מה היה למי שהאמין להם שרק התורה מצילה. גם התורה מצילה, בתנאי שיודעים גם להגן כשצריך, ושאת המלאכה העליונה כל כך, הזכות הגדולה כל כך, אבל גם המחיר הכבד כל כך, לא משאירים לאחרים. אני אגיד לכם איך עוד משניאים. אנחנו גרים בגליל. כמה אני צריך להשקיע כדי שלא ישנאו את החרדים שבאים עם מכוניות, שכורות בדרך כלל – חלקם לא – ואנים, מיני-ואנים – ועוצרים במעיינות, בתחנות הדלק, בחופים, בצידי הדרכים, כל המשפחה. איש בל ייעדר. מתי עושים את החופשה? מתי שרוצים. למה, יש צו מילואים, יש 100 ימים, יש הבטחה שיעשו רק 80 יום בשנה, ועכשיו עושים 120 יום בשנה? והאחריות הזאת היא על כל אחד מחברי הקואליציה הזאת. שואלים אותי: איך הם הצליחו לשרוד אחרי 7 באוקטובר? אני ראיתי כאן, כאן, את יריב לוין, את נתניהו, ב-8, ב-9, ב-10 באוקטובר – ירוקים. מאז, מה שהם עושים – דוחים את הקץ לכך שיבוא היום, בקרוב, בעזרת השם, בחודש חשוון הבא עלינו לטובה, ופתאום לא יהיו להם כספים, ולחלקם הגדול גם לא יהיו כיסאות. והדבר שהם הכי יזכרו, ואנחנו נזכור, והילדים שלהם יזכרו והנכדים שלהם יזכרו – הם יבואו ויגידו: אבא, איך נתת ל-7 באוקטובר לקרות? היית חבר כנסת, היית שר. הזהירו אתכם שאתם מביאים חורבן בזה שאתם משסים את החברה הישראלית עד הקצה, בזה שאתם לא מתפשרים גם על המהפכה המשפטית, על שורה אחת – ולהפך, הולכים למקום הכי קשה. אמרנו לכם כאן. ישבתי כאן, צעקתי לאוחנה: תצלם לי את הממשלה, שתהיה לי מזכרת מממשלת החורבן. עשיתי את זה בדיוק לפני שלוש שנים ועוד ארבעה ימים, כשהעברתם פה את הסבירות. ואמרתי לחלק מהשרים שהיו פקודים שלי: תגידו, מה קרה לכם? אז אמרו לי: גם אתה לא היית נותן יד לסרבנים. הם יושבים בממשלה עם ערמה של משתמטים, נותנים להם מיליונים שיחנכו לא לשרת, וכאילו הסרבנים מפריעים להם פתאום. אמרתי לו, לניר ברקת – הוא עבר כאן לידי. הוא אומר לי: המפקד, גם אתה לא היית נותן יד לסרבנים. אמרתי לו: א. אין סרבנים; ב. נטפל בהם אחר כך. עכשיו אתם מחריבים את המדינה. והחרבתם את המדינה, לא משנה האידיאולוגיה. כסף קטרי כדאי לתת לחמאס, בגלל שלרשות הפלסטינית יש מעמד בין-לאומי, אז היא עוד יכולה אולי באמת פעם, פעם, פעם, להביא לאי-לוחמה או ליותר מזה. אז בואו ניתן כסף לחמאס, בגלל שאותם שונאים יותר, ואין סיכוי שהם ירצו להקים מדינה יחד איתנו, לידנו, לא משנה איך. אז נתתם להם כסף וגידלתם אותם, ובא 7 באוקטובר ולא למדתם כלום. כלום. חוץ מאיך להגדיל, איך לוודא שלילדים של הח"כים החרדים ולנכדים שלהם לא יהיה מקצוע, לא יהיו מקצועות ליבה. הינה, גם הבוקר פגשתי מישהו שאומר לי: אני על האף שלך אלך לבלות בבין הזמנים. אז אמרתי לו: יש לי הרבה כבוד גם למי ששוטף את הרצפה, אבל אתה תמשיך לשטוף רצפה וגם הנכדים שלך ימשיכו לשטוף רצפה במקום להיות בהייטק ובמקום להיות עורכי דין ובמקום להיות מהנדסים, בגלל שאלה היכולות שקוברים בציבור החרדי עם חוקים כמו שמביאים לפה, עם זה שמונעים מהם לא רק מקצועות ליבה אלא התחככות בחברה הישראלית. בכל העולם יודעים שאחת הסיבות הברורות להייטק הישראלי, ליצירתיות לרמה, היא זה שיש פה צבא שמכריח אותך להיות יצירתי, בגלל שמסביב יש מיליוני אויבים. ואתה, שלומד לעבוד יחד בקבוצה שיש לה מטרה, שיודעת לחשוב גם על מה שהצד השני רוצה ליזום, אחרי זה אתה ממיר את זה, ואתה אומר, אוקיי, עכשיו זה המתחרה שלי בהייטק, בואו נראה מה הוא חושב, בגלל שבצבא למדתי לעשות ניהול סיכונים גם של האחר. ואתם, שמביאים חוק עריקים ורוצים שהם ייקברו בישיבות – לא ילמדו בישיבות, ייקברו בישיבות – אתם קוברים גם את הנכדים שלהם מלהיות הורים גאים וסבים גאים לנכדים שמשרתים ושתורמים, ואתם יודעים מה? שמגדלים את הילדים שלהם בכבוד, שלא צריכים את תלושי המזון של דרעי. אל תדאגו, על הגב שלכם דרעי לא צריך תלושי מזון. הוא צוחק עליכם. דרעי, יש לו בתים, וילות, לנכדים שלו, מכוניות, לא יודע, BMW, מרצדסים – לו, לנכדים של הרב הזה, של הרב הזה, בבד"צים האלה והאלה. והציונות הדתית משמשת כחמור שלהם, וגם מצביעי ש"ס. אני יודע. אדוני היושב בראש, אתה יודע כמה מצביעי ש"ס משרתים בצבא. הם לא מבינים. כשאמרו להם: נחזיר עטרה ליושנה – במקום להחזיר את עטרת התורה, החזירו את העטרת של הגלות, שלא צריך לשרת. זה צבא של מלך מרוקו, של שליט עיראק; זה לא צבא שלנו, זה צבא שלהם, זה צבא של הציונות. זאת העטרה שדרעי וחבורת המרעים שלו החזירו לנו. לשמחתנו יש שם עוד כאלה שאומרים את האמת ומשרתים בצבא, ויכול להיות שהם לא ערים למה שבבניין הזה עושים כדי שהם ישרתו יותר – כן, גם מצביעי ש"ס, גם מצביעי ציונות דתית, גם הרבה מאוד מצביעי ליכוד. ושואלים אותי: תגיד, איך אין להם גבולות? אדוני היושב בראש, אתה בטח - - -
היו"ר יעקב מרגי:
נא לקרוא לשר, בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, לא צריך את השר. עזוב, לא צריך, לא צריך. לא מכבד אותנו.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תעצור - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא משנה מי השר התורן. לא צריך פה שרים. אני רק אומר דבר אחד: עד עכשיו זה היה הפצ"רית, היועמ"שית; כל מי שעלה לפה דיבר עליה. מעכשיו מתחילים לדבר על הרמטכ"ל, שעשה הכול – הכול – כדי לא לכתוב את מה שהוא נאלץ לכתוב אתמול על הפגיעה ברוח צה"ל, על זה שהצבא לא ידע לעמוד במשימות שלו. מעכשיו יעלו כל אלה שמקבלים את דפי המסרים של נתניהו, ויגידו: צריך לפטר את הרמטכ"ל – כאילו הרמטכ"ל לא מייצג צבא שלם. יום יבוא, בקרוב – אנחנו נפיח תקווה, אנחנו נזיע לתקן את כל מה שממשלת החורבן הזאת קלקלה. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. יבגני סובה, בבקשה, אדוני.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להשיב תגובות למגיבים אצלי ברשתות. חלקם שואלים אותי: מה הטעם לנאום באולם ריק? אתה מדבר - - -
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
איך האולם ריק?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אולם ריק – תכף, אני משיב. אולם ריק – ואנשים מקבלים שכר, אגב, משני הצדדים. אתה לא יכול להיכנס להסברים ולהסביר שמדובר על עבודה של חברי הכנסת, חלקם באים, חלקם לא באים. אבל הסבר אחד יש לי: אני מדבר לא רק לחברי הקואליציה, גם לחברי האופוזיציה ולחבריי לסיעה שרון ניר, חמד עמאר – אני בעיקר מדבר לציבור, וגם אליך, אדוני היושב-ראש. אני אוהב - - -
היו"ר יעקב מרגי:
כולי אוזן.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אני אוהב לקיים דו-שיח.
היו"ר יעקב מרגי:
השיחה בינינו – אני אתן לך את הדקה. חשבתי הבוקר: חבר כנסת בא לפה, אומר דברי טעם – קשים, נוקבים – מסיים, הולך. יושב פה, ואלכ, יושב-ראש הישיבה, שעתיים-שלוש, חוטף וחוטף וחוטף. אם הוא מכבד, הוא מקשיב. אני מאלה שמקשיבים. חלק עושה עליי רושם. תשמע, אבל אין ספק, צריך לחשוב איך עושים את האיזון הרגשי הזה בין היושב-ראש לדוברים – אבל הכול בסדר, באהבה. בבקשה, אדוני.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה שאני מציע לך, את כל המחשבות האלה תאסוף לי, כי אתה פורש מהכנסת.
היו"ר יעקב מרגי:
אני כותב לי פתקים. יש לי פתקים קטנים, אני כותב.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
בדיוק, בדיוק. אז תאסוף את זה.
רם בן ברק (יש עתיד):
לא רוצים שתפרוש.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
זאת הבעיה. כולנו לא רוצים שתפרוש, אבל - -
היו"ר יעקב מרגי:
אנחנו במדינה דמוקרטית.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - אבל דווקא האנשים הטובים פורשים.
שר התיירות חיים כץ:
- - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
עכשיו אתה מוסיף. תעצור את הזמן כשהשר מדבר.
שר התיירות חיים כץ:
שלא ייווצר מצב שאתה - - -
רם בן ברק (יש עתיד):
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה, אדוני. הוספתי לך - - -
שר התיירות חיים כץ:
אני מה?
רם בן ברק (יש עתיד):
אתה מסוכן. אתה משוריין, שמעתי.
שר התיירות חיים כץ:
ממתי אתה מאמין למה שכתוב?
רם בן ברק (יש עתיד):
נו, אני מאמין. כן.
שר התיירות חיים כץ:
יאללה, תאמין.
רם בן ברק (יש עתיד):
אני מאמין, כן.
היו"ר יעקב מרגי:
סליחה, נא לאפשר לדובר. לקחנו רגע של עברית.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תעצור. פשוט תעצור.
היו"ר יעקב מרגי:
אל תדאג, אני אחזיר לך. בבקשה, אדוני. הוספתי לך שתי דקות.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אני חוזר ואומר: אנחנו כאן בכנסת מכבדים את המעמד. מדברים קודם כול לציבור שיושב בבית, שרואה אותנו. הציבור הזה שומע את העמדות שלנו, במיוחד כשאנחנו באופוזיציה ומציבים אלטרנטיבה שלטונית. ככה הכנסת צריכה לעבוד. לא פעם אמרתי שאת כל הוויכוחים צריך לנהל כאן, באולם הזה, ואני מצטער שחברי הקואליציה, שפעם אחר פעם באים ומרימים ידיים על החוקים כשחלקם בכלל לא יודעים מה זה החוקים האלה – לא משתתפים בדיונים, לא רק באולם המליאה, גם בוועדות. ולצערי, אנחנו רואים את זה ביתר שאת בשבועות האחרונים של הכנסת העשרים-וחמש. לאנשים אין מושג על מה הם מצביעים. כרגע הם עסוקים בהישרדות הפוליטית, עסוקים באיך להימנע מהפליטה מהכנסת, ולא מעניינים אותם שום חוקים. בפרסה, מאחורי המליאה פה, בשיחות סגורות, חלקם מביעים התנגדות. בשביל זה נבחרתם, בשביל להביע התנגדות באולם הזה, כי זאת ההתחייבות שלכם בפני הבוחר שלכם. אם אתם מתנגדים לחוק, ושם, איפה שאתם שותים קפה, אומרים שאתם לא מרוצים מהחוק, וכאן אתם מרימים ידיים בעד החוק – אז תחפשו עבודה אחרת. בשביל מה נבחרתם לכנסת? זאת התשובה שלי לכל המגיבים ששואלים אותי: למה אתה נואם באולם ריק? אז מה אתם רוצים, שאני לא אנאם? אני נואם, ואני חושף את כל הדבר שאנחנו יודעים, כי החוק הזה, שאנחנו דנים עליו עכשיו, לא רק שהוא פסול בהיבט הציבורי – יש גם פגמים משפטיים, בחוק הזה, והפגמים האלה נדונו בוועדת החוץ והביטחון. אפשר לשמוע את הנימוקים וההסברים של הקואליציה – החוק הזה ייפסל בבג"ץ, החוק הזה בא לעקוף את החלטת בג"ץ. חלק מחבריי בקואליציה יגידו: נכון, בג"ץ לא צריך להתערב. זאת המטרה שלנו. בואו נהרוס את בג"ץ, בואו נשלח D9 לבג"ץ. אבל ככה עובדת מערכת עם איזונים ובלמים. ואם בג"ץ אומר שצריך לחוקק חוק שירות הביטחון שיהיה שוויוני לכולם, אי-אפשר לעשות החלטת ממשלה, כפי שעשתה הממשלה הזאת עוד לפני 7 באוקטובר – החלטת ממשלה קובעת לא לאכוף את חוק שירות הביטחון, ואחרי גל של ביקורת ציבורית להביא בדלת האחורית חוק שייאסרו מעצרים, ולא של אלה שמשתמטים – רק של תלמידי ישיבות. זו לשון החוק. עכשיו, הייתם באים ואומרים: אנחנו רוצים להקפיא את כלל המעצרים, שלא תהיה אכיפה. מי שמשתמט מהצבא – איך אומרים, אנשי הקואליציה: מה עם תל אביב? מה קורה עם תל אביב? תבדקו מה קורה עם תל אביב, מהם אחוזי הגיוס בתל אביב, לפני שאתם מדברים שטויות. כי אחוזי הגיוס בתל אביב הם בין הגבוהים במדינה. אבל אתם המצאתם את הסיפור הזה של משתמטים בתל אביב; המשתמטים החילונים, כמו שאתם אומרים. תבדקו. אז לפחות, אם הייתם הוגנים, הייתם אומרים: בואו נקפיא את המעצרים של כולם. לא, אתם לא מסוגלים לעשות את זה. בלשון החוק אתם כותבים שמי שלומד לא פחות מ-45 שעות שבועיות – אסור יהיה לעצור אותו גם אם הוא משתמט משירות צבאי. תגידו, אתם אשכרה השתגעתם? מי תכנן את הרעיון ההזוי הזה? אתם מדברים שם על כל מיני מנגנונים, שבתוך הישיבה יהיה אחראי שיבדוק כמה שעות לומד הבן אדם; אחר כך בצבא יהיו אנשים שיאכפו את הדבר הזה, שיגידו: אותו אתה תעצור, אותו לא תעצור. ואז אתם מתפלאים שהרמטכ"ל כותב מכתב חריף נגד ההזיה הזאת, אין לי מילה אחרת מאשר לקרוא לחוק הזה הזיה. ואתם קוראים לרמטכ"ל – תתפטר, דע את מקומך. זה הרמטכ"ל שאתם בחרתם אחרי 7 באוקטובר. אני רוצה להזכיר לחלק מחברי הקואליציה שאתם בגאווה רבה צעקתם: זה הרמטכ"ל שלנו – כאילו אתם הפרטתם את צה"ל, כאילו צה"ל זה רק שלכם, כאילו לצד הזה אין בנים ובנות שמשרתות ומשרתים בצבא. פשוט בושה איך שאתם מתנהגים. הרמטכ"ל שם תמרור אזהרה מובהק. ואני שומע שאנשים אומרים: לא טוב לך? שים את המפתחות, תתפטר. אבל אתם בחרתם ברמטכ"ל הזה. הרמטכ"ל צריך לקבל גיבוי מלא, כי הרמטכ"ל אמון על צבא הגנה לישראל, וצבא הגנה לישראל שומר על מדינת ישראל. ואם אתם פוגעים ברמטכ"ל באמירות שלכם, אתם פוגעים בביטחון במדינה, אתם פוגעים במדינת ישראל. אני חושב שלחלק מחברי הקואליציה לא נפל ולא ייפול האסימון. הם פשוט לא מבינים את הדברים הבסיסיים, שלצערי עליהם אנחנו צריכים לדבר פעם אחר פעם כאן, מעל דוכן הכנסת. חברי הכנסת, אני מייצג את סיעת ישראל ביתנו. אנחנו פעם אחר פעם אומרים – מתוך האופוזיציה כמובן, אופוזיציה ממלכתית – דבר פשוט מאוד: מדינת ישראל זקוקה לממשלה ציונית ויציבה. מדינת ישראל גם זקוקה לראש ממשלה שיעמוד בראשות הממשלה שלא רק שיהיה לו הניסיון המתאים – חשוב שיהיה לו חזון ציוני. ולכן אנחנו בישראל ביתנו אומרים שני דברים פשוטים; לא צריך לפרשן אותנו, אנחנו מאוד ברורים וחדים במסרים שלנו: קודם כול, להחליף את הממשלה הרעה הזאת, הממשלה הכושלת, שאין לה כמעט שום הישג. והדבר השני, לדאוג לכך שאביגדור ליברמן יעמוד בראשות הממשלה, שהיא תהיה ציונית, רחבה, שהממשלה הזאת תעבוד למען הציבור ושהממשלה הזאת תחזיר שפיות לעם היהודי ולמדינת ישראל. וכשאני מדבר על הממשלה הציונית, אני חותם שבממשלה שלנו לא רק שנבטל את החוקים ההזויים האלה – גם לא נקדם רעיונות של כל מיני קבוצות קטנות ששולטות בממשלה כולה ולוקחות את המדינה לשוליים. הסיפור הזה הוא באמת שוליים. הסיפור הזה הוא סיפור של קיצוניים. גם כשאני שומע חלק מהרבנים שאומרים: נמות ולא נתגייס – אני רוצה לשמוע גינוי טוטאלי; לא אמירה של: אנחנו מתנערים, אבל אנחנו נוכחים באותו כנס עם אותם רבנים. איך זה מסתדר? גינוי זה גינוי. מעולם לא ראיתי דבר כזה שבכנס של רבנים יושבים אנשים שלא מסכימים עם הדברים, ופתאום אתה רואה שהם קמים ועוזבים. לא ראיתי דבר כזה, אז אם אתם לא קמים ולא עוזבים, אתם מזדהים עם האמירות האלה. לו הייתם קמים ועוזבים ואומרים: לא נשתתף בפעם הבאה בכנס הזה, שבו אומרים דברים קשים כאלה, איכשהו הייתי מקבל את ההסבר. אבל לא רק שאתם לא מתנערים, אתם גם עושים הכול בשביל שאחרי זה הקואליציה והכנסת יקדמו חקיקה שהיא תואמת את הדברים הקשים שנאמרים בכנסים האלה. אז אני לא משתכנע מה"כנות" שלכם. אתמול הכנסת העבירה חוק-יסוד: לימוד תורה. דיברנו על זה בהרחבה, הסברנו מדוע החוק הזה רק יגביר את הפילוג ואת השיסוע. והחוק הבא בשבוע האחרון של הכנסת הוא חוק שאומנם נקרא תיקון מס' 28, והשם הזה לא אומר הרבה לציבור הרחב, אבל החוק הזה אוסר מעצרים של משתמטים. אני אמרתי שלצערי ועדת חוץ וביטחון הפכה לוועדת חוץ והשתמטות, ולא לוועדת חוץ וביטחון. בקומת הסיעות כאן, בקומה הראשונה בכנסת – ואני מדבר אליך, אדוני היושב-ראש; אמרת שאתה תוסיף לי, נכון?
היו"ר יעקב מרגי:
הוספתי לך שתי דקות שלמות. גם אמרתי.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
סומך עליך. בקומה הראשונה של הסיעות יש תמונות של חברי הכנסת מהכנסת הראשונה. כל סיור בכנסת עובר דרך הקומה הראשונה של הסיעות, והמדריכים המדהימים שעובדים כאן בכנסת מאגף המבקרים לוקחים את הקבוצות האלה ומסבירים להן ומספרים להן על האנשים הגדולים שישבו כאן בבית הזה, בשולחנות האלה, בכיסאות האלה. ויש שם אנשים ברמה בין-לאומית. יש אנשים שידעו לקיים פה ויכוחים קשים. אני מסתכל על הסרטונים משנות ה-70 – אני חושב שבשנות השבעים כבר הכניסו מצלמות למליאה. אתה אומר לעצמך: וואו, איזה דברים היו פה לפני 50 שנה. היית שומע ויכוח אידיאולוגי אמיתי, אם זה לפני פינוי סיני, לפני הסכם השלום עם מצרים; אם זה בשנות השמונים, כשהיו שתי ממשלות אחדות; שנות התשעים, הקשות ביותר שהיו פה ושהמדינה ידעה. את כל זה מספרים לקבוצות שמגיעות לכנסת, ואתה שואל את עצמך: אם האנשים האלו היו עכשיו בכנסת, הוויכוח שמתנהל סביב החוקים – לא רק החוק הזה, גם עוד חמישה-שישה חוקים שהכנסת תעביר אותם בשבוע האחרון – איך הוויכוח הזה היה מתנהל פה בכנסת? אני משוכנע שהיינו רואים פה מעשים דרמטיים. היינו רואים אפילו פיצולי סיעות. היינו רואים פה שאנשים מתפטרים על רקע אידיאולוגי, כי הם עומדים על דעתם. אני לא מדמיין שאנשים שבנו את המדינה בשנות הארבעים, חמישים, שישים, והמשיכו לכהן גם בשנות השבעים, וחלקם גם בשנות השמונים, היו מעבירים חוק כמו פסקת ההתגברות נגד בג"ץ; אבל על מה? על עניין אידיאולוגי? לא, על עניין שולי שנוגע לחבר'ה של המפלגות החרדיות. אצבע בעין לבית המשפט, כשהם בעצמם יודעים שהחוק רק יגביר שנאה ופילוג כלפי הציבור החרדי. ואחר כך באים אנשים ואומרים: קשה להיות חרדי במדינת ישראל, יש שנאה כלפי החרדים. אני מתנגד בתוקף לשנאה, לא רוצה שום שנאה. אבל אני רוצה שיהיה היגיון.
קריאה:
שנאה - - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אני רוצה שאנשים יבינו שאי-אפשר לחוקק חוק שאומר: אתה תהיה אזרח סוג א', ואתה, זה שמשרת, אתה תהיה אזרח סוג ב' – למה? כי אתה לא בממשלה. אנחנו בממשלה, ומותר לנו לעשות, כי אנחנו בשלטון. אני לא מדמיין שהאבות המייסדים של המדינה, שהיו כאן שנים, בבית הזה, היו מאפשרים לחוק ההזוי הזה לעבור. אני רק אגיד לסיום: זה יהיה מבחן הציבור בבחירות ב-27 באוקטובר. אנחנו רוצים שהציבור ששומע אותנו בבית, שמגיע לבקר אותנו – ברוכים הבאים לכנסת – ישמע על מה אנחנו מתווכחים כאן, איזו מדינה אנחנו רוצים לראות, ואיך אנחנו נדאג שהחלום הציוני ימשיך להתגשם, ולא כפי שעושה הקואליציה, שהורגת במו ידיה את החלום הציוני של מדינת ישראל. כי החוק הזה, ובזה אני מסיים, לא רק שהוא, כמו שאמרתי, אנטי-חברתי – הוא אנטי-חוקתי, הוא גם אנטי-ציוני. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך, אדוני.
רם בן ברק (יש עתיד):
תהיה נדיב, תן 11. מה אני אעשה עשר דקות? חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, באמת הצטערתי לשמוע שאתה לא ממשיך איתנו בכנסת הבאה.
היו"ר יעקב מרגי:
אבל אני ממשיך עם העם.
רם בן ברק (יש עתיד):
אתה ממשיך עם העם, וזה חשוב. למרות שאתה יודע, יש לי עליך הרבה ביקורת. אתה יודע למה?
היו"ר יעקב מרגי:
לגיטימי.
רם בן ברק (יש עתיד):
אני חושב שמבחינת הערכים שלך, בזה אתה נמצא במקום הנכון במאה אחוז, אין לי ספק בזה, כי אני מכיר אותך. אבל הצייתנות הזאת לראש המפלגה ולרבנים בנושאים שהם לא הלכתיים – כל מה שהוא הלכתי, יש סמכות רבנית, צריך; אבל בכל מה שהוא פוליטי, תככני, סידורים – אני חושב שזה המקום של חברי הכנסת להגיד: רבותיי, אנחנו נבחרנו, אנחנו נציגי ציבור, ואנחנו גם צריכים שיהיה לנו עמוד שדרה. אני מבין את הקושי, גם אני נתקל בו לפעמים, למרות שאני, אין לי רבנים. אבל יש מצבים – ואני חושב שהיום אנחנו נמצאים במצב כזה – יש מצבים שצריכים להיות מעבר לשיקול אם אני אהיה או לא אהיה. אני בטוח, אגב, אדוני, שזאת אחת הסיבות שאתה לא ממשיך לכנסת הבאה. לפני שאני מתחיל לדבר על הנושא המאוד-כאוב שלנו, על זה שלא עוצרים חרדים עריקים אלא עוצרים רק עריקים – הינה, אני מדבר עכשיו לקהל שיושב פה עכשיו.
היו"ר יעקב מרגי:
ומייד נקדם אותו בברכה.
רם בן ברק (יש עתיד):
תנסו לרגע לדמיין את זה. יש מדינה, יש בה חוק. החוק אומר שמי שלא מתגייס, צריך לעצור אותו. באים החרדים, הסיעות החרדיות, אגב, שתי סיעות שבכלל לא מכירות בנו כמדינה – הם אומרים: זאת לא מדינה, אתם החלטתם להקים מדינה, לא אנחנו; אתם החלטתם להקים צבא, לא אנחנו, מה אתם רוצים מאיתנו? הם אומרים לנו: יש לנו כוח פוליטי. עכשיו יש לכם שתי אפשרויות, או שתעשו מה שאנחנו אומרים לכם, או שאנחנו נפיל את הממשלה או לא נהיה איתכם בממשלה הבאה. מה הם אומרים? אין בעיה עם החוק שלא לעצור עריקים; תעצרו עריקים, אבל לא את העריקים שלנו. העריקים שלנו, אותם אי-אפשר לעצור. הם בנו כאן, במדינה הזאת, שהייתה פעם מדינה דמוקרטית, מדינה של מעמדות. אם אתה במעמד מסוים, שייך למפלגה מסוימת, יש לך הטבות: לא עוצרים אותך, אתה יכול להשתמט, אתה לא חייב להתגייס; ההפך, מעודדים אותך, נותנים לך כסף ללמוד. ואם אתה שייך למגזר אחר, יעצרו אותך, אתה תשלם מיסים, אתה לא תקבל כלום אם לא תעבוד. זה המצב שאנחנו נמצאים בו. את כל הדבר הזה מוביל האחד והיחיד, הבלתי-מעורער, בנימין נתניהו ראש ממשלתנו. יש מי שאומר שהוא קוסם פוליטי, ואני אומר שהוא נוכל פוליטי, לא קוסם ולא נעליים, פשוט נוכל מהסוג הגרוע ביותר. שקרן, מוכן למכור את אימא שלו בשביל הכיסא, בשביל הסידורים הפוליטיים. זה בנימין נתניהו. אני שואל את עצמי בכלל: בנימין נתניהו, או כמו שהוא נהג לקרוא לעצמו כשהוא היה בארצות הברית – הוא קרא לעצמו בנג'מין ניתאי. מי זה בנג'מין ניתאי? הוא יורד? הוא מתייוון? למה שינית את השם? מה זה בנג'מין ניתאי? קשה להיות ישראלי בחו"ל? מה אתה יותר – נוצרי, יהודי, אמריקאי, ישראלי? מי אתה, מי אתה בנג'מין ניתאי, מי אתה בעצם? לא השם הוא הבעיה, גם לא האנגלית. לא השנים באמריקה, לא החליפות ולא המבטא. לא הנאומים לקונגרס ולא נאומים בכל מיני פורומים אחרים. הבעיה היא הפער, הפער בין מי שמטיף לעם ישראל על נאמנות, ובין מי שכל חייו הפוליטיים בנויים על נאמנות לעצמו; הפער בין מי שמדבר על ציונות, ובין מי שהפך את המדינה לכלי שרת של הישרדות אישית; הפער בין מי שמדבר על ביטחון, ובין מי שתחת שלטונו התרחש האסון הביטחוני הגדול בתולדות המדינה; הפער בין מי שמדבר על אחריות, ובין מי שמעולם לא לקח אחריות; הפער בין מי שמדבר על עם אחד, ובין מי שמפרק את העם הזה לשבטים, למחנות, לבוגדים ולנאמנים. אז, כן, מותר לשאול: מי אתה, בנג'מין ניתאי או בנימין נתניהו? האמריקאי שמרצה לישראלים על פטריוטיות? הקוסם שמוכר פחד ומקבל שלטון? המדינאי שמבטיח עוצמה ומשאיר אחריו מדינה מותשת, מפולגת, פצועה וחסרת אמון? היהודי שמנכס לעצמו את היהדות, כדי לרמוס בשם היהדות את ערכי הצדק, האחווה והאחריות? הישראלי שמוכן לשרוף כל מוסד ישראלי, כל נורמה ישראלית, כל ברית אזרחית רק כדי להישאר עוד יום אחד על הכיסא? זו לא שאלה של שם, זו שאלה של אמת. בנג'מין ניתאי או בנימין נתניהו – השם פחות חשוב. המעשים הם החשובים, ובמעשים, בנימין נתניהו, אתה לא פטריוט ואתה לא ציוני, אתה נוכל, נוכל שיודע לסדר פוליטית הסדרים פוליטיים ודילים. והדיל הזה שאנחנו מדברים עליו עכשיו הוא הדיל המושחת ביותר שהיה אי פעם במדינת ישראל. זה דיל שנעשה בשבוע האחרון של הכנסת על מנת להבטיח את הנאמנות שלהם לאחרי הבחירות. זאת אומרת, אני אתן לכם חוקים, חוק-יסוד: לימוד תורה, הוא מעל הערכים האחרים, כדי שאי-אפשר יהיה לחוקק נגדכם חוקים. אני אדאג שבין-הזמנים, כשכל החיילים בפוטנציה יבלו במעיינות ובכינרת ויעשו חיים, אף אחד לא יוכל לגעת בהם, כי הם חרדים אז הם מורמים מעם, ואתם בתמורה תחתמו לי שתהיו איתי ולא תלכו עם אף אחד אחר. זה בנימין נתניהו, זה הנוכל נתניהו, כזה שאצלו הכול עסקים, אין אצלו שום ערכים. אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, גם אתם שיושבים שם למעלה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
תרשה לי, אם פנית אליהם, כדי שנדע. קודם כול, נקדם אותם בברכה, זו המפמ"רית החדשה עם הצוות שלה. שיעורי האזרחות העתידים שלנו נתונים בידיים שלהם, אז טוב שהם ביום כזה שומעים את הדיון הנוקב, וכך צריך להיות.
רם בן ברק (יש עתיד):
אני רוצה להמשיך, ברשותך, אדוני היושב-ראש. זה לא עניין של אידיאולוגיה של ימין או אידיאולוגיה של שמאל, זה הכול עניין של ערכים, עם איזה ערכים אתה בא לכנסת ועם איזה ערכים אתה נמצא כאן. האם אתה בא מתוך ערכים שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, דמוקרטית ושוויונית, שבה כל האזרחים שווים, כולם צריכים לתת אותו דבר ולקבל אותו הדבר? שזה לא משנה אם אתה ילד בהרצליה או ילד בכפר מנדא או ילד בדימונה, כולם צריכים לקבל את אותו תקציב חינוך כי זו מהותה של המדינה הדמוקרטית, או שזו מדינה שחיה לפי שבטים – יש כאלה שמשרתים וכאלה שלא משרתים? כל הבחירות, כל מה שאנחנו מדברים עליו, זה על זה. זה לא על אידיאולוגיה של ימין ושמאל, זה על האם אתה בן אדם ערכי, ישראלי שחי במדינה על פי ערכי מגילת העצמאות או שאתה מישהו אחר, או שאתה נוכל, קומבינטור, כזה שעושה עסקאות בשביל להישאר בשלטון, כזה שמשקיע מיליארדים, מיליארדים, במגזרים ולא בעם, כזה שמקצץ את סל התרופות, אבל מעביר להתנחלויות, כי שם נמצא הבייס שלו, כזה שאין לו מספיק כסף לניצולי שואה, אבל יש לו מספיק כסף לבנות חוות. זה הסיפור. אבל אל תדאגו. אנחנו בקרוב נחליף את הממשלה הזאת. ולא נחליף אותה בשביל לדאוג למגזר שלנו. לא, אדוני היושב-ראש, אנחנו ביחד נתקן את המדינה הזאת. כשאני אומר "אנחנו ביחד", זה אנחנו הממשלה, זה אנחנו הכנסת, זה אנחנו יחד עם הציבור, זה אנחנו יחד עם הרופאים, יחד עם המורים, יחד עם הפסיכולוגים, יחד עם הצבא, יחד עם גופי הביטחון, יחד עם גופי החברה האזרחית. ביחד, כולנו. יש משמעות לביחד. אבל זה לא ביחד בשביל לקלקל, זה ביחד בשביל לתקן. ואנחנו ביחד נתקן. נתקן את הכול. נתקן את החינוך ואת הכלכלה ואת הביטחון. את הכול נתקן. ואנחנו נדאג לכולם אותו הדבר, גם לחרדים וגם לחילונים. אנחנו נדאג שכולם יקבלו אותו דבר ויעשו אותו דבר. זה הסיפור. לא יכול להיות שאם יש לך כוח פוליטי אתה מקבל יותר ואם אין לך כוח פוליטי אתה מקבל פחות. זה ייגמר. ביחד נתקן את זה. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
נעשה ונצליח. תודה. יעלה ויבוא חבר הכנסת מאיר פרוש. בינתיים נקדם בברכה סטודנטים, עולים חדשים, מתנדבים בקהילה, מחיפה ומבאר שבע. ברוכים הבאים. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
מכובדי היושב בראש, חברי הכנסת, השר התורן, אתמול אישרנו כאן חוק, חוק-יסוד, שסיפק הצהרה חשובה מאוד, שלפיה הכנסת, נציגי רוב העם, ויתרה מכך, רוב מוחלט ומובהק של נציגי העם היהודי בארץ ישראל, מכירים בכך שלימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי ובמדינת ישראל. היום אנחנו עושים עוד צעד חשוב, ואולי אף יותר חשוב, והופכים את ההצהרה הזו למעשים. בעזרת השם, הכנסת תאשר היום באופן סופי את הצעת החוק המפסיקה את מעצרם הנפשע של לומדי התורה בארץ ישראל. ראיתי את הפרסומים על מכתבו של הרמטכ"ל, והאמת היא שהדברים תמוהים מאוד בעיניי, מאחר שהדברים סותרים את העמדה המקצועית של הצבא, עמדה שהרמטכ"ל זמיר היה מבין המובילים לגיבושה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
שקר. של נעליך - - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, תדאג לגרום לכך שלא יהיה זה, כי הרי הם לא ייקחו מזמני - - -
היו"ר יעקב מרגי:
חברת הכנסת שרון ניר, דיברת דברים נוקבים.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
למה הוא מדבר על הרמטכ"ל? ולמה הוא משקר? אבל הוא משקר.
היו"ר יעקב מרגי:
הוא יכול לדבר. א. הוא יכול לדבר, זה זמן הדיבור שלו. תודה. קריאת ביניים בלבד. בבקשה, אדוני.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אפילו לדבר לא נותנים.
קריאה:
זה האירוע.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
העמדה המקצועית של הצבא – עמדה שהרמטכ"ל זמיר היה מבין המובילים לגיבושה. במה דברים אמורים? אדוני היושב-ראש, אני רוצה שתקשיב ותגן עליי. מספר חודשים אחרי האסון הנורא בשמחת תורת תשפ"ד, בחודש דצמבר 2023 למניינם, מקים שר הביטחון דאז יואב גלנט ועדה; לא נתניהו, לא ישראל כץ – גלנט; לא ועדה פוליטית – ועדה צבאית מקצועית. בראשה הוא מציב את האלוף במילואים אליעזר שקדי. מאחר שגלנט, אלוף במיל', הוא שר הביטחון, סוג של דמות פוליטית, האלוף שקדי לא מוכן לצאת לדרך בלי ברכתם של הגנרלים הלוי וזמיר. וכך הוא כותב, האלוף שקדי: "חודשיים וחצי בתוך מלחמת חרבות ברזל, בדצמבר 2023" – כך הוא כותב בדוח המסכם – "ביקש ממני שר הביטחון" – אני מבקש לא להפריע – "ביקש ממני שר הביטחון להוביל צוות ולעסוק בגיוס חרדים לצה"ל. בקשה שכזאת בעת מלחמה רחוקה מאוד מלהיות מובנת מאליה". וממשיך האלוף שקדי וכותב: "החלטתי להיענות לבקשתו ולעשות זאת. היה חשוב לי", כותב האלוף שקדי, ואני מצטט, "שהדבר יהיה על דעת ובתמיכה מלאה של הרמטכ"ל ומנכ"ל משרד הביטחון". מי היה אז הרמטכ"ל? רב-אלוף הרצי הלוי; מי היה אז מנכ"ל משרד הביטחון? אלוף, לימים רב-אלוף, שמו אייל זמיר, היום הרמטכ"ל. ומה כותב שקדי בדברי הפתיחה שלו? הוא התמנה בדצמבר. הוא כותב אותם במאי 2024, חצי שנה אחרי פתיחת המלחמה. כותב שקדי כך: "נעסוק בנושא מתוך כבוד הדדי, בהבנה וברגישות, כך שהעשייה תהיה משמעותית, תכליתית ורלוונטית לכל מצב – אם יש חוק ואם אין חוק". כאמור, אם יש חוק ואם אין חוק, כמו המצב היום. ומה עוד מוסיף האלוף שקדי? הוא מוסיף וכותב עוד מספר נקודות חשובות, כמו למשל: "יש חשיבות גדולה בקירוב לבבות ובמניעת קרע פנימי עמוק". את זה כותב אלוף בצה"ל, שהוא לא פוליטיקאי, שאין לו אינטרסים, שלא יושב ביש עתיד או במפלגה אופוזיציונית אחרת. אבל לפני שהוא, האלוף שקדי, צולל למסקנות המלאות, הוא מציג את הדגשים ביציאה לדרך, ובכלל זה הדברים הבאים, ואני שוב מצטט מילה במילה: "שמירה על ערכי הליבה של העולם החרדי – שומרים על לומדי תורה שתורתם אומנותם, לומדים שלושה סדרים ביום". סוף ציטוט. לא הייתה בוועדה הזו אף דמות פוליטית. היו בה שבעה קצינים בכירים בסדיר ובמילואים: אלוף, שני תתי-אלופים, שלושה אלופי משנה וסגן אלוף. אליהם אפשר להוסיף את מי שהפך לימים גם כן לאלוף, עו"ד איתי אופיר – אז הוא היה היועץ המשפטי של מערכת הביטחון. אחד משני התתי-אלופים הוא רח"ט תומכ"א שי טייב, לא אחד שאפשר לטעון כלפיו כי הוא לא מכיר את צורכי המערכת. אני חוזר שוב, הוועדה הזו הוקמה אחרי אסון שמחת תורה, מה שאתם מכנים 7 באוקטובר – חודשיים וחצי אחר כך, היא הוקמה בדצמבר 2023. היא הגישה את המלצותיה במאי 2024 למניינם – חצי שנה אחרי זה. הוקמה אחרי, כמו שאני אומר – חצי שנה אחרי פתיחת המלחמה, הגישו אחרי. אבל יש כאלה שמנסים לשכתב את ההיסטוריה. הצעת החוק הזו שנצביע עליה היום, שמבקשת להפסיק את מעצר לומדי התורה, היא אימוץ ישיר של ההמלצה של ועדת שקדי, ועדת מקצועית בלתי תלויה, שממליצה, ואני מצטט: "אם יש חוק ואם אין חוק"; "שמירה על ערכי הליבה של העולם החרדי – שומרים על לומדי תורה שתורתם אומנותם, לומדים שלושה סדרים ביום". ואני מברך את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת בועז ביסמוט, שמתוקף תפקידו קשוב לקולות העולים ממערכת הביטחון על יישום ההמלצה של ועדת שקדי וקידום הצעת החוק הזו, אשר תפסיק את המראות הנוראיים ברחובות ישראל של מעצר לומדי תורה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - - שיתגייסו - - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נא לא להפריע.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
את מדברת כפוליטיקאית במפלגה של שונאי דתיים, ואני מצטט דוח מקצועי של האלוף שקדי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי שונא דתיים? מי?
היו"ר יעקב מרגי:
לא צריך. נו, בשביל מה הוויכוח? נא לא להפריע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי שונא דתיים? מי שונא דתיים? מה אתה חושב, שיש לך בעלות על הדת, בעלות על היהדות? תתגייסו כבר, ולא יהיו ויכוחים. לא יצטרכו לעצור אתכם. פשוט תתגייסו. אתם חושבים שיש לכם דם כחול.
היו"ר יעקב מרגי:
מירב בן ארי, נא לשבת. תודה. אפשר לקרוא קריאת ביניים, לא לנאום. נא לשבת. תודה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
את, במפלגת יש עתיד - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אני לא צריכה שתטיף לי על הדת שלי.
היו"ר יעקב מרגי:
אה, עכשיו בישר! איפה את היום?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני לא בישר! אתה - - - על החיים שלך.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לא להפריע.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
את, במפלגת יש עתיד, מפלגה של שונאי דתיים, אלעזר שטרן בראשם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני? אה – אף אחד לא שונא דתיים.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
ואת פוליטיקאית. והאלוף שקדי, כאיש מקצוע, כותב דברים אחרים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אנחנו לא אוהבים משתמטים.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
סליחה, עכשיו אני מדבר. כשאת תעלי תדברי על מה שאלעזר שטרן אומר לך להגיד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא צריך לתרגם. פשוט תגיד שצריך להתגייס לצה"ל.
היו"ר יעקב מרגי:
מירב.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
הצעת החוק הזו תאושר היום, בעזרת השם, כאן, במלאת הכנסת, על ידי נציגי רוב העם היהודי, שיבקשו לקבוע את המובן מאליו. לא הגיוני שבארץ ישראל יעצרו לומדי תורה. לא הגיוני, לא סביר ולא ייתכן. זה לא יהודי ולא דמוקרטי.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
דבי, בדיון שומעים את שני הצדדים. מהבוקר אף אחד לא הפריע לדעות - - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אבל אני רוצה – שני צדדים, שני פוליטיקאים. שיביאו המלצה של שקדי שצריך לגייס. הוא כתב את זה, חצי שנה אחרי מלחמת אוקטובר. הוא כותב שמי לומד שלושה סדרים יישאר ללמוד ולא ייקחו אותו לצבא. הצעת החוק הזו - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל מה עם כל השאר? מה עם כל השאר?
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - תאושר היום, בעזרת השם, כאן במליאת הכנסת, על ידי נציגי - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה אתה לא אומר שמי שמתבטל שיתגייס?
מאיר פרוש (יהדות התורה):
זה לא יפה שאת מפריעה לי.
היו"ר יעקב מרגי:
מירב, הוא לא רוצה להשיב לך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא יפה?
מאיר פרוש (יהדות התורה):
זה לא יפה. אני יכול לעשות את זה יותר טוב ממך כשאת תדברי. הצעת החוק הזו תאושר היום, בעזרת השם, כאן במליאת הכנסת, על ידי נציגי רוב העם - - -
דבי ביטון (יש עתיד):
תעצור בוועדות בעזרת השם.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
בוודאי בעזרת השם, אני בבוקר אומר "מודה אני לפניך". הכול הכול בעזרת השם. נציגי רוב העם היהודי יבקשו לקבוע את המובן מאליו.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - - חיילי צה"ל.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אבל אני כן רוצה להתייחס למה שגם כנראה יקרה היום, לעתירות שיוגשו לבג"ץ היום או מחר נגד החוק הזה. אני רוצה לפנות מכאן, מעל במת הרשות המחוקקת - - -
קריאות:
- - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
זה מפריע לי עד פה, הדיבורים. מפריע לי עד פה, סליחה. מפריע לי עד פה הדיבורים שלכם שם.
היו"ר יעקב מרגי:
חברים, חבר הכנסת מקלב, פינדרוס, זה מפריע לדובר.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אני רוצה לפנות מכאן, מעל במת הרשות המחוקקת, ולהתריע בפני הרשות השופטת: הישמרו והיזהרו לכם מלבטל או להקפיא את החוק הזה.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אתם משחקים באש. מעשיכם עד היום, יחד עם הייעוץ המשפטי לממשלה, יוצרים קרע בלתי ניתן לאיחוי בעם.
קריאות:
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
רף הספיגה שלכם נמוך.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אתם הובלתם את החברה הישראלית לסף התהום. נציגי הציבור כאן, הרוב שבהם, החליטו לקחת מכם את הגפרורים ולנסות לכבות את האש. אם תפגעו גם במאמץ הזה, הדם יהיה על הידיים שלכם. האקדח שנשלף בכביש 1 כלפי המוחים החרדים, מכות עד זוב דם שקיבל האברך הצעיר מאשדוד השבוע, העבריינים שמסתובבים חופשי כי נפגעי העבירה חוששים - -
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
דבי, מספיק.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - מלפנות לרשויות החוק שאמורות להן עליהן, ההסתה שמשתוללת ברחוב נגד הציבור החרדי – כל זה עליכם. אתם הפוליטיקאים ולא אנשי המקצוע, ואתם שופכים עוד שמן למדורה. אני מתרה בכם: פגיעה בחוק הזה היא עוד צעד אחד רחוק מדי, צעד שאתם תתחרטו עליו. מכאן אני פונה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נא לסיים.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
הפריעו לי גם. מכאן אני פונה גם לעשרות אלפי השוטרים, שאני יודע שהרוב המוחלט בהם אוהב את לומדי התורה, וקורא לכם: אל תבצעו פקודה לא חוקית שדגל שחור משחור מתנוסס מעליה. גם אם בג"ץ יבטל את החוק הזה, הוא עושה את זה בחוסר סמכות, זה לא החוק. החוק נשאר חוק, והוא מה שמחייב אתכם. אני יודע שלא רציתם בשום שלב לציית לפקודה המטורפת של המפכ"ל לצוד בני ישיבות ברחובות.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לסיים, תודה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
כעת נותנים לכם מכאן את הגיבוי החוקי כי אסור לכם לעצור לומדי תורה. מי שעוצר לומדי תורה גם עובר על המוסר היהודי וגם עובר על החוק. חברי האופוזיציה, לפחות אלה שנשמה יהודית פועמת בקרבכם, כאלה שיש להם קצת מצפון, אני פונה ללב היהודי שלכם: לא הכול זה פוליטיקה. בשעה זו יש עשרות אברכים ובני ישיבות שיושבים בכלא, כאן בארץ ישראל, בעוון לימוד תורה. ועמוק בפנים גם אתם יודעים שזה לא הדבר הנכון, גם אתם מבינים שזה לא הגיוני להכריז על 90,000 איש עבריינים ולהוציא להם צווי מעצר. גם אתם יודעים שאין לצבא מקומות כליאה ל-90,000 איש, אז מה הקטע? האם זה מכבד אתכם להיות מדינה עם 90,000 עבריינים? תקשיבו לקול ההיגיון ותצביעו בעד החוק.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לסיים, אדוני.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
ואני רוצה בסיום דבריי להודות לחבר הכנסת הרב ינון אזולאי, שותפי לוועדת חוץ וביטחון, שיחד פעלנו לקידום הצעת החוק הזו בוועדה; יחד נאלצנו להתמודד עם כמויות שנאה בלתי נתפסות מסביב לשולחן שם, שנאה כלפי לומדי התורה וכלפי כל הציבור החרדי. ברוך השם שקול התורה וקול ההיגיון ניצח את השנאה. אנחנו מצפים לאישור הצעת החוק היום בעזרת השם, כי זה חלק - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - מההבנה שלנו, שהתורה תנצח ולא בג"ץ.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה, אדוני.
מירב בן ארי (יש עתיד):
קודם כול החיילים ינצחו, ואחרי זה.
היו"ר יעקב מרגי:
אפילו את המיקרופון שלי זה – בבקשה.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
בבית הזה צריך לסגל תכונות שאפשר לשמוע דברים שלא מסכימים איתם, גם אם הם נוקבים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין בעיה, אבל הוא לא - - -
היו"ר יעקב מרגי:
לא, אבל זה לא יכול להיות חד-צדדי.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
מהבוקר חברי סיעתך אמרו פה דברים – דברי טעם או לא טעם, נוקבים וקשים – ואף אחד לא הפריע להם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, כן. תגיד לי - -
היו"ר יעקב מרגי:
וגם קריאת ביניים היא לגיטימית, אבל לא נאום, לא הפרעה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - מה יש לפרוש תמיד לבוא ולהגיד, שנייה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
זה הוא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אה, זה הוא?
היו"ר יעקב מרגי:
זה הוא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז זו אני. יופי.
היו"ר יעקב מרגי:
בסדר. אז אני אעיר לך, כי זה בניגוד לתקנון. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - - שלא רוצים לגייס.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את מה?
היו"ר יעקב מרגי:
עכשיו, חבר הכנסת פרוש, שלוש דקות קודם נתתי לך. בבקשה, אדוני.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. מרכזת האופוזיציה, שמעתי את דברך אתמול ואני שומע אותך צועקת גם היום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
על מה אתמול?
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
אחרי בועז ביסמוט.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אה, על - - -
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
שמעתי, כן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני פשוט מדברת הרבה.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
והצביעות, אתם יודעים מה? אני חוזר על עצמי, רק בגלל שזה מחרפן אותי תמיד מחדש. הרי אין אחד, אחד, במדינת ישראל, שחושב שאפשר לשנות זהות של אנשים ותרבות של אנשים על ידי מעצרים. הרי אין אחד כזה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
לא קמה. ומי שיש, אולי צריך לשלוח אותו לפסיכיאטר. הרי אין באף מדינה בעולם – תארי לעצמך שבמדינה מסוימת נגמרה הרגולציה לנהגי משאיות. לא הצליחו להעביר חקיקה כי היה תיקו, וכל נהגי המשאיות, בטל הרישיון שלהם. אז מה את חושבת שקורה? כולם מתחילים ללכת ברגל ולסחוב עם עגלות וסוסים? 1. מה נראה לך שקורה? עוצרים את כל נהגי המשאיות? מה נראה לך? מה נראה לכם שקורה במדינה נורמלית מערבית? 2. אני רוצה לשאול עוד שאלה: יש קבוצה שיש לה אידיאולוגיה – אתה אוהב את זה, אתה לא אוהב את זה, אתה מסכים עם זה, אתה לא מסכים עם זה, הכול בסדר. אבל נראה לכם שיש מציאות של סרבנות אידיאולוגית, לצורך העניין, בשפה הפלורליסטית שלכם, ועוצרים עשרות אלפי אנשים על סרבנות אידיאולוגית? יש דבר כזה במדינה מסוימת בעולם? יש תפיסה כזאת? הרי אתם לא העליתם בחלום שלכם, למשל – בסדר? אני אומר כמשל ולא בשביל ההשוואה, ואני שמח שאת לא רוצה לענות, כי זה פשוט יקל עליי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא - - -
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
אני לא אצטרך להרים את הקול על הבוקר לפני הקפה, הכול בסדר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הייתי יושבת בכיף.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
הכול בסדר. אני רק אומר, הדבר הזה שאתם חושבים שתצליחו בו – על ידי מה? מעצרים? יש מדינה כזאת בעולם? יש סרבנות אידיאולוגית. עוצרים אנשים כי לא הצליחו להעביר חוק, כי בנסיבות פוליטיות כאלו ואחרות לא הצליחו להתארגן על עצמם? יש מציאות כזאת באיזשהו מקום בעולם? מצאתם לזה אח ורע? תחשבו אם יש מציאות שמשנים – אתם יודעים מה, האחרונים שניסו היו הרוסים. הם ניסו לשנות אידיאולוגיה של אנשים באמצעות חוקים. זה הצליח? הרי זה נכשל כישלון טוטלי. אין לזה שום סיכוי בעולם. אז מה אתם חושבים לעצמכם? מה נראה לכם? אתם באים פה, תוקפים, מסבירים, מוכרים כל מיני סיפורים. מה נראה לכם שהמציאות הזאת יכולה לעשות? ואני רוצה לומר עוד משהו, אדוני היושב-ראש: עולים פה ואומרים, ואומרים את זה חלק מנציגי האופוזיציה: הממשלה הייתה צריכה לחוקק, הממשלה לא חוקקה. זה מזכיר לי את המשל הידוע על החיגר והסומא. המלך ששם שומרים על הפרדס שלו אחד חיגר ואחד סומא. ראה החיגר את הפירות, ביקש מהסומא להרכיבו על כתפיו ואכל מהפירות. בא המלך, רואה שאין פירות. אומר לו החיגר – אני לא יכול ללכת, אני לא לקחתי מהפירות. אומר הסומא – אני לא ראיתי את הפירות. אמר להם – אין בעיה. שם את החיגר על הסומא ואמר להם – אני אשפוט אתכם כאדם אחד והעניש אותם כאדם אחד. מגיעים נציגי האופוזיציה ואומרים: הממשלה לא העבירה חוק. מגיעה היועצת המשפטית לממשלה ולא מאפשרת להעביר חוק. מגיע בית המשפט העליון ואומר: אין חוק. אז יושבים פה בהיתממות – אבל זה החוק, מה אתם רוצים? עוצרים אתכם. צריך לקחת את כולכם ביחד – דרך אגב, ואת הממשלה, שבאמת לא חוקקה חוק – את הממשלה, את היועצת המשפטית לממשלה, את שופטי בית המשפט העליון, את אנשי התקשורת ואתכם ביחד, ולהלקות אתכם. את בחורי הישיבות צריך לעצור? אתכם צריך להלקות. ההיתממות הזאת – מה אתם רוצים? לא חוקקתם. זה החוק במדינת ישראל. מה אתם רוצים? אבל היועצת המשפטית לא תאפשר לחוקק חוק. ואז – מה אתם רוצים ממנה? היא בסך הכול אמרה מה החוק אומר. ואז בית המשפט העליון אומרים – מה אתם רוצים? זה החוק, אנחנו רוצים. ואז משטרת ישראל – מה אתם רוצים? עוצרים אותם. ואז, כשבאים לחוקק הוראת שעה, להמתין עם העניין עד אחרי הבחירות – אסון. תקראו את התקשורת היום בבוקר – אסון לאומי. אסון. איך אתם קוראים לזה? השתמטות. מה ההשתמטות? מאיפה הגעתם עם השטויות האלה? מאיפה הגעתם עם הסיפור הזה? עכשיו אני רוצה להגיד לכם למה בסופו של דבר – נכון, אנחנו ערב ראש חודש מנחם אב –למה אני בסופו של דבר רגוע. הגמרא בברכות מספרת שלפני כ-2,000 שנה – 1,800 שנה, 1,900 שנה – גזרה מלכות רומי לא ללמוד תורה. זאת אומרת, זאת לא פעם ראשונה שגזרו לסגור את עולם הישיבות. זה לא קרה פעם ראשונה, כבר היו דברים מעולם. אותה מלכות גזרה, ורבי עקיבא המשיך להקהיל קהילות. בא אליו פאפוס ואמר לו: מה אתה עושה? הרי יהרגו אותך. אמר לו את המשל של השועל והדגים: השועל ראה דגים בים, אמר להם: בואו, צאו ליבשה. אמרו לו: אנחנו לא יכולים לצאת ליבשה, חשבנו שאתה פיקח. אם אתה רוצה להוציא אותנו ליבשה, כנראה שאתה חיה טיפשה. אתה רוצה להוציא אותנו לזה, אין לזה סיכוי. לימים רבי עקיבא נכנס לבית הסוהר, ופאפוס נכנס לבית הסוהר, אמר לו: אשריך שנתפסת על דברי תורה. מה אני למד מהסיפור הזה? מעבר למציאות שכל ילד שלמד תורה יודע שהתורה היא מקור החיות של העם היהודי, מקור החיות של העולם, על זה מושתת העולם, על זה יסודות העולם, מעבר לדבר הזה אני לומד עוד משהו: בעוד 100 שנה, 200 שנה – יכול להיות שתצליחו עוד שנה, עוד שנתיים, תציקו עוד, עוד שלוש שנים, עוד עשר שנים – אבל עוד 100 שנה ימשיך עולם הישיבות להתקיים, בדיוק כמו שניסו לסגור אותו לפני 200 שנה, ולפני 2,000 שנה, ולפני 800 שנה, ולפני 900 שנה. אבל הפלורליזם שלכם, וסיפורי העלי באבא שלכם, לא יהיו. התפיסה שלכם לא תהיה בעוד 200 שנה. מאיפה אני יודע את זה? מההיסטוריה. אני היום עומד, רומי לא קיימת. הישיבה שרבי עקיבא הקהיל אז עדיין קיימת כאן בירושלים, כאן בבני ברק, כאן בכרמיאל, וכאן בצפת, וכאן בכל עיר ועיר בארץ כמעט קיימת ישיבה. אז אותה ישיבה עדיין קיימת. רומי כבר לא קיימת. זהו, מלכות רומי נעלמה מן העולם, וזה עדיין קיים. הקומוניזם שסגר את הישיבות בליטא כבר לא קיים, נגמר הסיפור. יש ישיבות גם ברוסיה, גם בליטא, גם בלטביה יש ישיבות. כל זה נגמר. תחשבו דבר אחד, בעוד 100 שנה, בעזרת השם, הנכדים שלי עדיין יהיו פה בישיבות, והתרבות שלכם תיעלם. תיעלם כלא הייתה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון. חברת הכנסת דבי דבורה ביטון, בבקשה, גברתי, עשר דקות לרשותך.
דבי ביטון (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה?" אלה לא היו דברי אופוזיציה, אלה לא היו דברי פרשן, אלה היו דבריו של משה רבנו. כששבטי ראובן וגד ביקשו להישאר בעבר הירדן, הם באו עם הסברים: היו להם שדות, היה להם מקנה, משפחות, מלא נימוקים, אבל משה לא שאל אותם כמה טובה הסיבה שלהם, הוא שאל אותם שאלה שחוצה אלפי שנים: "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה?" זו השאלה שמונחת היום על השולחן. אני מבקשת לומר דבר ברור: אני מכבדת את עולם התורה, אני מכבדת כל אדם שהקדיש את חייו ללימוד, אבל התורה עצמה מלמדת אותנו גם מהי ערבות הדדית: לא תעמוד על דם רעך, כל ישראל ערֵבים זה בזה, ואין ערבות בלי שותפות. אני אימא לשלוש בנות. לשתיים מהן יש עיוורון מלידה; לשתיהן היה פטור מלא משירות. אף אחד לא היה בא אליהן בטענות אילו נשארו בבית; אבל הן לא ביקשו הנחות, הן בחרו לתרום. מור שירתה בצה"ל בחצרים, וזיו שירתה בשירות לאומי בבית הנשיא. הן ידעו שלא שואלים רק מה המדינה חייבת לי, אלא גם מה אני חייבת למדינה. הבת השלישית, נועם, היא קצינה בצה"ל. היא קמה בכל בוקר כדי לחנך דורות של לוחמים. היא מלמדת אותם אחריות, מנהיגות, רעות וערבות הדדית, ואת המשפט שכל חייל מכיר: לא משאירים חבר מאחור. לכן קשה לי מאוד עם החוק הזה, כי הוא אינו עוסק רק בלימוד התורה, הוא עוסק במסר, והמסר הוא שיש אזרחים שנושאים בנטל, ויש אזרחים שהמדינה מחפשת בעבורם מסלול אחר. מאז 7 באוקטובר ראינו את פניה היפות של מדינת ישראל. ראינו חילונים, ראינו דתיים, ראינו מסורתיים, ראינו דרוזים, ראינו בדואים, ראינו עולים חדשים, ראינו אנשים שעזבו את מקום העבודה, עזבו משפחות וילדים, ופשוט התייצבו. איש לא שאל אותם למי הצביעו; איש לא שאל אותם אם נוח להם. שאלה אחת הייתה להם: איפה אתה צריך אותי? דווקא אחרי היום הנורא הזה, שאנחנו מכירים – וכל אחד חווה אותו בדרך שלו – דווקא כשאלפי משפחות שילמו את המחיר הכבד ביותר, דווקא עכשיו להעביר חוק שמעניק אי-שוויון, זו טעות מוסרית. אני מבקשת מחבריי, חבריי בקואליציה: אל תצביעו לפי משמעת, תצביעו לפי מצפון. תחשבו על ההורים שמלווים את ילדיהם לבקו"ם; על המילואימניקים שנמצאים כבר מאות ימים; על המשפחות שמנהלות את הבית לבד; על הפצועים ועל משפחות הנופלים. תשאלו את עצמכם, אתם, האם אתם יכולים להביט להם בעיניים ולהגיד להם: כך נראית ערבות הדדית? לא, אתם לא תוכלו לומר להם את המשפט הזה. אסיים בתפילה קצרה. שנזכה להיות עם אחד, שלא יהיו בו שבטים של נושאים בנטל ושבטים הפטורים ממנו; שנזכה שמי שלומד תורה יעשה זאת מתוך כבוד, ומי שמגן על המדינה יעשה זאת מתוך כבוד, אבל שהאחריות לביטחון ישראל תהיה אחריות משותפת. כמו שאמר משה רבנו לפני אלפי שנים: "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה?" אני מבקשת מאיתנו להשיב למשה: לא. כולנו יחד, כולנו נושאים בנטל וכולנו ערבים זה לזה. כבוד היושב-ראש, האמת שעוד היו לי ציפיות אמש שהצעת החוק הזו באמת תוסר מעל השולחן; שחברינו לומדי התורה יבינו שיש צורך עילאי לגיוס חיילים; ש-7 באוקטובר גבה מאיתנו מחיר כבד, בין בחללים ובין בפצועים. אני לא מצליחה להבין איפה הלב, איפה המצפון, איפה האחריות הזו? יש מי שדמו כחול ויש מי שדמו אדום. אלה ישבו בישיבות ללמוד, והסכנה היחידה שעומדת להם היא אולי שהמזגן יטפטף, ואלה שיצאו לשטח יזיעו, והסכנה שעומדת להם זה RPG או איזה מחבל שיזדנב. ואני שואלת למה, למה זה קורה? איך זה יכול להיות במדינה ב-2026? זו המדינה היחידה שיש לנו, אין לנו ארץ אחרת, זו המדינה שלנו. אם כולנו לא נדע לשמור עליה אז אנחנו נפקיר אותה, ואם נפקיר אותה, אז עם כל הכבוד למי שיש לו דם כחול, כנראה שגם הוא ישלם את המחיר. כמי שסיירה לא מעט בעולם גם במסגרת תפקידה – כבוד היושב-ראש, כשאתה מגיע לניו יורק אתה רואה חרדים בחנויות חשמל, בחנויות תיקים, אתה רואה אותם עובדים. אני רוצה לשאול: מה, הם לא לומדים תורה? עצם העובדה שהם מגיעים, עובדים, מתפרנסים ושותפים לנטל בכלל, גם הכלכלי וגם האישי – וכן, הם לומדים תורה. לכן, להחליט שמי שלומד תורה הוא פטור מהכול, מאחריות על המדינה שלנו, ושאנחנו הציבור צריכים לעבוד ולשלם בגין זה – זה מדאיג. זו לא המדינה שפיללנו לה. דוד המלך נלחם, שאול נלחם, התורה כולה מדברת על הקרבות שהיו בישראל, כדי שנכבוש אותה וכדי שתהיה לנו מדינה משלנו. איך קורה שבגלל פוליטיקה קטנה – בעוד שלושה ימים תתפזר הכנסת, ואנשים פה עושים מחטף? פוליטיקאים קטנים. כי אני בטוחה שאם אנחנו ניכנס לישיבות ונשאל: מי רוצה להתגייס וגם ללמוד תורה? אני מבטיחה לכם ש-70% יצביעו כן, ראינו את זה בחשמונאים וראינו את זה בעוד יחידות. אבל כשהרבי אומר, וב-2026 אנחנו צריכים להיות כפופים לרבי, הם צריכים להיות כפופים לרבי – זה מביך. אני פגשתי לא מעט חיילים חרדים שהתגייסו, שמרגישים גאווה ומעלים תמונות ברשתות על כמה זמן פנוי יש להם כדי לשבת ולקרוא תהילים ולקרוא כל מה שהם רוצים וללמוד תורה. אז איך זה קורה עכשיו, כשאנחנו במצב הנוראי? כי בטח אף אחד לא משלה את עצמו שחמאס סיים את עבודתו, ואף אחד לא משלה את עצמו שאיראן ועיראק וכל הסביבה שלנו סיימו את עבודתם. אנחנו עם שברור לו שבכל הזדמנות שיוכלו לפגוע בנו, יפגעו. אבל איך אפשר להגן על מדינה שלמה כשאנחנו חייבים מעל 20,000 איש? בפעם הראשונה רמטכ"ל במדינת ישראל – שאגב, גם ב-7 ולפני ה-7 אף אחד לא ספר אותו, וראינו את התוצאה; תארו לעצמכם, אם הצבא מבין את מה שקורה, אנחנו צריכים להיות מודאגים כאן, אסור לנו לחכות לאסון הבא. אני קוראת לכם, תלמידי חכמים, נבונים, אוהבי תורה: אל תקשיבו. אני לא ממרידה אתכם, תעשו מה שנכון למדינה ולכם. תודה רבה, כבוד היושב-ראש.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, חברת הכנסת דבי דבורה ביטון. יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד קריב. עד שיבוא, אני מבקש לקדם בברכה את האורחות והאורחים שהגיעו אלינו מחטיבת התעסוקה שבשירות בתי הסוהר, ברוכות וברוכים הבאים. יישר כוח על עבודתכם המסורה. נהניתי לבקר אתכם במקום עבודתכם, שהיא שליחות של ממש. יישר כוח גדול על הגעתכם. בבקשה, עשר דקות לרשותך, חבר הכנסת גלעד קריב.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם אני מצטרף לברכות ללובשי המדים שביציע, אבל גם לברכות לאלו שאינם לובשי מדים, לכל האזרחים והאזרחיות שהגיעו לבקר בכנסת ולצפות בדיונים. אני מתנצל בפניכם, כשם שאני מתנצל בפני כל אזרחי ישראל, שימיה האחרונים של הכנסת העשרים-וחמש מנוצלים על מנת לקדם חוקי השתמטות בזויים, על מנת לחוקק מחטפים אנטי-חוקתיים, על מנת להכשיר שחיתות שלטונית. לא כך היה ראוי שיסתיימו ימיה של הכנסת הזו. אני מנצל את ההזדמנות כדי לשלוח ברכה נאמנה לשר חיים כץ, שיושב כאן בירכתי האולם – שר הבריאות, שר הרווחה, שר התיירות, שר השיכון והבינוי, כי הרי ברור שלא צריך להפקיד שרים על המשימות הללו, ודי באדם אחד, הכול במסגרת הדילים המושחתים עם אריה דרעי, שטרח להגיע אתמול למליאה אחרי חודשים שהוא לא הראה את פרצופו. אז השר כץ, אני מברך אותך על הסיכום עם ראש הממשלה נתניהו. הבנתי שמסתמן שאתה תקבל שריון.
שר התיירות חיים כץ:
עוד לא.
גלעד קריב (העבודה):
עוד לא, אבל זה הכיוון, ואני חייב לומר שאני מבין למה. אני מבין למה, אם בן אדם אחד הוא גם שר השיכון והבינוי, גם שר הרווחה, גם שר התיירות, גם שר הבריאות – איך תתמודד בפריימריז? אז בסדר גמור, תקבל שריון, אולי בדרך ייתנו לך להיות גם שר הפנים. למה לא? הרי שנה שלמה אין שר פנים במדינת ישראל, שיעבוד עם הרשויות בצפון. אוי לה לכנסת, שכך נראים ימיה האחרונים. ובאמת, הכנסת הזו, אדוני היושב-ראש, שברה את כל שיאי הבושה של כל כנסות ישראל. הינה, בימים האחרונים נרשם שיא פרלמנטרי חדש של חוסר בושה, של חוסר גבולות, של רמיסת כל נורמה, של יריקה בפרצופם של כל אזרחי ישראל ובמיוחד בפרצופם של חיילי וחיילות צה"ל ובני משפחותיהם. אין-ספור פעמים בנאומים שלי כאן במליאה, בשלוש וחצי השנים האחרונות, ציטטתי את הפסוק הידוע מספר משלי, ספרו של שלמה המלך: "ככלב שב על קֵאו כסיל שוגה באִוַלתו". כשם שלכלב יש נטייה מוזרה ובזויה לחזור ולהריח את קיאו, ככה הטיפש והאוויל נוטה לחזור פעם אחר פעם על טעויותיו. אבל הבוקר הזה צריך לתקן את מילות הפסוק. אנחנו לא מדברים על כסיל ששוגה באיוולתו המשול לכלב, אנחנו מדברים על פושע שחוזר פעם אחר פעם לזירת הפשע, על כנופיות שחוזרות פעם אחר פעם על מעשה האלימות שלהם. זה הדימוי המתאים לממשלה הזו ולקואליציה: ככלב שב על קיאו, פושעים חוזרים על חטאם. כמה הורים ישראלים התהפכו הלילה הזה במיטתם מצד לצד כי הבן או הבת נמצאים בעומק הרצועה, בעומק רצועת עזה בואכה הקו הצהוב? כמה הורים לא עצמו עין כי הבן או הבת נמצאים במוצבים חודרים בסוריה? כמה הורים לא עצמו עין כי הבן או הבת נמצאים בדרום לבנון? כמה אימהות צעירות התעוררו הלילה לקול הבכי של הפעוטות, כי האבא לא נמצא בבית כבר שבועות, כי אחרי מאות ימי מילואים קראו לו לעוד סבב? עשרות אלפים, מאות אלפי ישראלים שלא ישנים בלילה כי בני הזוג ובנות הזוג, כי הבנים והבנות, כי האחים והאחיות, כי הנכדים והנכדות נמצאים מעבר לקווי הגבול, ובמה מתעסקת קואליציית השחיתות וההשתמטות? בהענקת חסינות לעריקים ולמשתמטים. במדינת ישראל של שנת 2026, כמעט שלוש שנים לתוך מלחמה, די שיש לך ז'קט שחור ומגבעת כדי לקבל חסינות על הפרת חוק. והחוצפנים הללו עוד אומרים לנו שאנחנו שונאים את הציבור החרדי – למה? כי אנחנו דורשים מ-60,000 צעירים חרדים לעשות את מה שנדרש מכל אזרח במדינה מתוקנת עוד לפני השירות הצבאי, לציית לחוק. אולי נעביר כאן חוק חסינות לעברייני תנועה? אולי נחוקק חוק חסינות לעברייני פרוטקשן? כי לא מצליחים לאכוף את החוק. אז בואו פשוט ניתן לדורשי דמי החסות חסינות. ממשלה וקואליציה שהולכות להעביר בעוד כמה שעות חוק שאומר ל-60,000 משתמטים: זה בסדר שאתם מפירים את החוק. הבת שלי, אם תעז לא להתייצב לצו ראשון, לא תראה את פרצופה ברחוב, קודם כול מבושה ואחרי זה מכיוון שהיא תיעצר. אבל כאן, בשכונות ירושלים החרדיות, בביתר עילית, במודיעין עילית – שים מגבעת על הראש, שים ז'קט שחור, ולעזאזל עם החוק. אפוד קרמי לא לשדה הקרב, אלא נגד אכיפת החוק. איזו בושה. לאיזו תהום הידרדרתם כדי להגן על הברית המושחתת שלכם, שסנוורה את העיניים שלכם לפני 7 באוקטובר למרות כל האזהרות, וממשיכה לסנוור את עיניכם גם עכשיו. הרמטכ"ל, זה שאתם מיניתם, לא הממשלה הקודמת, אומר לכם: צה"ל על סף קריסה, הן מבחינת כוח האדם, כי חסרים 15,000 חיילים, והן מן הבחינה הערכית, כי איך אתה יכול לומר לתלמידי י"א וי"ב: התייצבו לבדיקות רפואיות, למבחנים פסיכומטריים, לראיונות, לשיבוצים – בשעה שבני גילם מצפצפים על החוק, רוקדים לצלילי שירי שנאה למדינת ישראל ולצה"ל, אבל בסוף החודש רוצים שהצ'ק ייכנס לישיבה? אומר הרמטכ"ל: אי-אפשר לנהל ככה צבא. וטלי גוטליב קוראת לפטר את הרמטכ"ל. את הרמטכ"ל לפטר? אתכם, חבורות מושחתים, מגיני משתמטים – אתכם צריך לפטר. וזה מה שאנחנו נעשה ב-27 באוקטובר – נעיף אתכם לספסלי האופוזיציה, כי לא אכפת לכם ממדינת ישראל; כי לא אכפת לכם מהביטחון הלאומי; כי לא אכפת לכם מההורים שלא ישנים בלילה; כי לא אכפת לכם מחיילי צה"ל. בן גביר, העבריין המשתמט, שלא שירת יום אחד בצה"ל ובמילואים – לא בסדיר ולא במילואים – תוקע את חוק הבחירות כי הוא רוצה שירשו לו לפרסם סרטוני תעמולה עם חיילים ועם שוטרי מג"ב ועם סוהרי השב"ס, שביקרו אותנו לפני רגע. להצטלם איתם לקמפיין הוא רוצה, אבל להגן עליהם – להגן עליהם הוא לא מוכן. הוא יורק להם בפרצוף, ואז הוא רוצה לנצל אותם לקמפיין. איזה איש בזוי. איש בזוי בממשלה בזויה שנתמכת על ידי קואליציה בזויה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
ככלב שב על קיאו, כך אתם חוזרים על פשעיכם.
היו"ר אליהו רביבו:
אני רק לא הבנתי למה תמיד אתה מסיים נאום ארוך במילים כל כך נבובות. אני לא מצליח להבין את זה, אבל זה שלך, זוהי בחירתך. אם ככה אתה מעדיף לסיים את אחד הנאומים האחרונים שלך בכנסת ישראל, זה שלך לחלוטין.
גלעד קריב (העבודה):
אתה לא מצליח להבין - - - אני אהיה פה - - - השתמטות - - -
היו"ר אליהו רביבו:
לפני שתעלה ותבוא חברת הכנסת יעל רון משה, אני מבקש לאפשר הודעה אישית לסגנית מזכיר הכנסת. בבקשה, גברתי.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 16), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך.
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת יעל רון משה – יעל רון בן משה.
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
בדיוק. מהבית אני רון, ובעלי – בן משה.
היו"ר אליהו רביבו:
אז רון בן משה. עשר דקות לרשותך, גברתי, בבקשה.
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אורחים יקרים, כותבת הבוקר חברת הכנסת טלי גוטליב לרמטכ"ל: מכתבך החרפתי מאתמול מחייב את פיטוריך. היא תוקפת אותו שהוא מחליש את מורל חיילינו ואזרחי ישראל. אני שואלת אתכם שם ביציע: אתם חשים שהרמטכ"ל מחליש את המורל בכך שהוא אומר את האמת שלו? אז הינה מכתב הרמטכ"ל שעליו חושבת חברת הכנסת גוטליב שצריך לפטר: "עמדתו המקצועית של צה"ל ביחס להצעת החוק" – החוק שאנחנו דנים בו – "הוצגה בוועדת החוץ והביטחון על ידי ראש חטיבת תכנון ומינהל כוח אדם בצה"ל, וזאת במהלך מספר דיונים שנערכו בוועדה. כפי שהובהר, לא רק שהצעת החוק אינה צפויה להביא לתוספת כוח אדם בשורות הצבא בטווח הזמן המיידי, אלא ההפך – היא מעניקה תמריץ לאי-התייצבות לשירות צבאי" – זה מה שאנחנו הולכים לעשות פה היום. תקשיבו טוב, אנחנו הולכים להעניק תמריץ לאי-התייצבות לשירות צבאי. כך אומר הרמטכ"ל, כפי שנאמר בוועדה על ידי תת-אלוף שי טייב בצורה ברורה – שכן בצד ההצעה הזו "יהיה פטור מהעמדה לדין ומהליכים פליליים. בכך ההצעה לא עולה בקנה אחד עם צורכי צה"ל, וזאת באופן מובהק וחד-משמעי". עוד כותב הרמטכ"ל בנושא הדיון שאנחנו מנהלים כאן: מדובר ב"פגיעה בלגיטימציה ובאמון המשרתים – צה"ל פועל בימים אלה בכל האמצעים העומדים לרשותו להרחבת שורותיו – זאת באמצעות גיוס נרחב של אנשי מילואים, בעצם בחינת הארכת השירות הסדיר ובמיצוי מרבי של כלל מקורות כוח האדם. לא ייתכן שהמערכת הצבאית בראשותי, אשר תובעת ממשרתיה הקרבה חסרת תקדים, תהיה חתומה בו-זמנית על מתן פטורים המוניים מהעמדה לדין. מהלך כזה ייצור שבר עמוק מול מערך המשרתים הנושאים בנטל הלחימה מזה כשנתיים וחצי, ויגדיל את אי-השוויון". הרמטכ"ל ממשיך לנופף בדגלים אדומים אחרי שכבר הניף עשרה דגלים אדומים בקבינט המדיני-ביטחוני, ופה, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, מקריסת מערך המילואים. אבל איש אינו שומע. זאת ועוד, הייעוץ המשפטי של ועדת החוץ והביטחון כותב לחברי הוועדה ולחברי הכנסת לגבי הצעת החוק הזו: "ניתן בהחלט להתווכח בעתיד על אודות הסדר הגיוס הראוי והנכון. אך לעמדתנו, אין מקום לקבע בחקיקה הסדר שאינו מעגן את עקרונות היסוד ההכרחיים הללו – גם כאשר מדובר בהוראת שעה קצובה למספר חודשים בודדים. הסדר הפוטר קבוצה מסוימת מן החובה לעמוד בהוראות החוק ללא מנגנונים משלימים, מפר את האיזון הנדרש. בהצעת החוק הנוכחית" – כותב הייעוץ המשפטי לוועדת החוץ והביטחון, ההצעה הזאת, שאנחנו דנים בה פה במליאה – "אין ולו את המינימום של ההסדרים המקרבים אותה אל התכלית הראויה והמאזנת, המשלבת בין חשיבות לימוד התורה לבין צמצום אי-השוויון בנטל". וכן, במשך השנים האחרונות היה בוועדת החוץ והביטחון ניסיון להביא מנגנונים שלא יפרו את האיזון הכה-החשוב הזה – זו תוספת שלי, את זה לא אומר הייעוץ המשפטי, אני אומרת את זה כחברת ועדה – היה ניסיון, והיינו יכולים להגיע גם להסכמות, אבל לא, מביאים פה הצעה שאינה תקפה, לא ערכית, לא מוסרית, והינה, גם לא משפטית. והינה היום בבוקר דורון קדוש מפרסם אצל יניר קוזין ואריאל כהנא בגלי צה"ל: "אזהרת הצבא על קריסת מערך המילואים – כך זה נראה מבפנים. החטיבות והגדודים שלנו" – שימו לב – "חלולים - - - ואחוזי ההתייצבות לא משקפים מציאות; זה בלוף". איפה חברת הכנסת גוטליב? דורון קדוש פוגע במורל חיילי צה"ל. לפטר מייד. הוא ממשיך ומדווח בגלי צה"ל: "בימים האחרונים עלתה חטיבת שריון במילואים לתפוס גזרה מבצעית חשובה ברצועת הביטחון בלבנון" – שומרים על הבית שלי, על המשפחה שלי בקו עימות בצפון – "אלא שבפועל, בזמן שהציבור ומקבלי ההחלטות שומעים על חטיבות ואוגדות בלבנון, עדויות המפקדים והלוחמים מספרות סיפור אחר לגמרי. לא מדובר בחטיבות בהיקף מלא, רחוק מכך. המצב הזה לא יפתיע איש ממשרתי מערך המילואים. אבל הינה, בכל זאת, תמונת מצב מפי המפקדים בשטח". ובכן, באווירת הבית הזה – לפטר מייד את המפקדים בשטח. הם מחלישים את המורל של החיילים והאזרחים, נכון? זה מה שהבית הזה רוצה. והוא ממשיך ומדווח בגלי צה"ל: "מלכתחילה הצבא לא מזמן למילואים את כל הפלוגה. וכך הצבא 'משפץ' את אחוז ההתייצבות. האחוזים נקבעים לפי אחוז המתייצבים מתוך המוזמנים – ואם מלכתחילה מזמנים פחות אנשים, כך האחוזים נראים כלפי חוץ גבוהים יחסית, כשבפועל המצב מורכב יותר: גם מי שמוגדרים 'מתייצבים' לא בהכרח מגיעים אופן מלא" – חלק מגיעים רק לחלק. אילוצים. האם על זה נקיים דיון בוועדת החוץ והביטחון – על אופן הדיווח לצה"ל, על עמידות השורות, על עומק היקף כוח האדם בגדודים המשרתים? לא, לא. במה נעסוק בוועדת החוץ והביטחון? בפטורים לציבורים שלמים על פי מגזר. מוסיף ומדווח דורון קדוש בגלי צה"ל. "מפקד במערך המילואים אומר לנו: 'יחידות המילואים היום חלולות; גדוד הוא אינו גדוד מלא, פלוגה היא אינה פלוגה בפועל. הציבור ומקבלי ההחלטות שומעים על חטיבות שלמות בלבנון, בפועל – זה סד"כ קטן בהרבה" יפוטר מפקד במערך המילואים, הוא מחליש את צה"ל, הוא מחליש את מורל החיילים והאזרחים. ועוד דוגמה שנותן דורון קדוש: "פלוגת מילואים שסיימה לאחרונה את משימתה המבצעית בלבנון, נותרה עם קצין אחד בלבד בכל הפלוגה - - - כל יתר המ"מים הם חיילים שאינם קצינים". מוסיף לי פה יועץ שלי בצוות שלי בכנסת, עובד כנסת, מוסיף לי בכתב יד: גם הפלוגה שלי ככה. יפוטר היועץ שלי מהכנסת, הוא מחליש את המורל כשהוא מספר את האמת, על איך נראה גדוד המילואים שלו. איפה חברת הכנסת גוטליב שתקרא מייד לפטר את מי שמוריד את המורל? דורון קדוש ממשיך ומדווח על גדודים נוספים. גם צוות של לוחמי קומנדו בחטיבת המילואים 551 – לפטר מייד, הם מחלישים את המורל, מה זה הדבר הזה? אבל רגע. יש גם אנשים שהם תומכי הקואליציה הזו; תומכים לשעבר; רוצים לתמוך בה. הינה, עמנואל ויזר, שאני לא מכירה באופן אישי, מפרסם פוסט בפייסבוק: אני, "חבר הליכוד במשך יותר מ-30 שנה, חבר מרכז הליכוד, שופט בית הדין של הליכוד, נגיד לשעבר של מסדר ז’בוטינסקי, חובש כיפה ובוגר החינוך הדתי. איני יכול עוד. במשך תקופה ארוכה אני מתאפק ומקווה לראות את הליכוד חוזר להנהיג את מדינת ישראל ולא מאפשר למפלגות החרדיות לירוק בפרצופם של חיילי צה"ל. לצערי, אין שום צעד לתיקון. להפך, לא רק שהליכוד לא מחוקק חוקים השוללים הטבות ממי שמסרבים לשאת בנטל עם כלל אזרחי ישראל, הליכוד נכנע לחרדים ומתאמץ לשמור על ההטבות הניתנות להם". וכך הוא ממשיך ומתאר – אדם עם איזושהי אמת פנימית, יושרה פנימית. לא, לא אני, חברת הקיבוץ מהגליל, אימא למשרתים; את זה אומר חבר מרכז ליכוד. הוא אומר לכם: תתביישו לכם. והינה, מיכל לוינזון, אזרחית שאני לא מכירה, מפרסמת בפייסבוק צו של 110 ימים שקיבל אחיה הקטן. ותקשיבו מה היא אומרת, בחורה שהיא איננה פוליטית: זה אחי הקטן, יוסי. היום הוא קיבל עוד צו מילואים. 110 ימים. סבב שביעי. 410 ימי מילואים כבר מאחוריו מאז 7 באוקטובר. שוב לעצור את החיים. בשנתיים וחצי האחרונות הוא עושה את זה שוב ושוב. בזמן שחברים שלו מסיימים תואר, מתקדמים בעבודה, מטיילים, בונים זוגיות ומתכננים את העתיד – הוא שוב אורז תיק. הוא לא מתלונן. הוא פשוט מגיע. אבל אי-אפשר להתעלם מהמחיר. המחיר הוא לא רק הימים שהוא במדים. זה התואר שנדחה, זו הקריירה שנעצרת, אלה תקופות המבחנים שהוא נאלץ לעבור תוך כדי מילואים, אלה האירועים המשפחתיים שהוא מפספס, זו השחיקה הנפשית, אלה החיים שנמצאים בהמתנה. ובזמן שאותם אנשים ממשיכים לשאת בנטל – כך כותבת האזרחית מיכל לוינזון – פעם אחר פעם, יש בישראל עשרות אלפי צעירים שלא נושאים בו בכלל. ובזמן שהם ממשיכים להתייצב שוב ושוב, המדינה מקדמת מהלכים שמשמעותם שפחות אנשים יישאו בנטל. זה לא עניין של ימין או שמאל. זה לא עניין של דתיים או חילונים. זה עניין של צדק בסיסי. אי-אפשר לבנות מדינה שבה אותם אנשים נקראים שוב ושוב, בזמן שאחרים כלל לא נדרשים לשלם את אותו המחיר. וממשיכה מיכל ושואלת שאלות קשות ונוקבות. ולי אין תשובות. אני מסיימת בדברים שפרסם לפני כמה שעות – דברים כואבים של צבי גרינגליק, אביו של סרן במילואים שאולי גרינגליק זיכרונו לברכה, קצין בחטיבת הנח"ל, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. הוא כתב כך: "מה אני אספר לשאולי כשאפגוש אותו? מה אני אעשה כשהוא ישאל אותי: 'אבא, מה עשית כשכל זה קרה? מה עשית כשביזו את התורה, שכל כך אהבתי? מה עשית כשראית את החיוך של גפני ודרעי רוקדים על הקבר שלי?' לא בכיתי הרבה זמן. קשה לי לבכות. הערב הדמעות מתקרבות. אני יודע דבר אחד, כל אלה שהצביעו היום על החוק הנורא הזה - -
היו"ר אליהו רביבו:
משפט סיום, בבקשה.
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - ויצביעו על חוק המעצרים וכל יתר החוקים המבזים את תורת הנצח, לא יזכו בעולם הזה ובעולם הבא להתקרב להרוגי המלכות שיושבים מתחת לכיסא הכבוד. אל תעזו להתקרב", כותב האב השכול, "שערי גן עדן נעולים. הקב"ה ישלם לכם כגמולכם". כל כך עצוב, כל כך כואב, ואין נחמה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. בבקשה, חברת הכנסת שלי טל מירון, עשר דקות לרשותך.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבל שחבר הכנסת פינדרוס בדיוק יצא, רציתי להפנות אליו את דבריי. אבל מכאן אני קוראת לכל הסיעות החרדיות בבית הזה, ומבשרת להן את הבשורה החדשה: השר קרעי מרמה את הסיעות החרדיות. השר קרעי נכנס לפלונטר פוליטי עם חוק התקשורת, והיה צריך לפתור את נושא היישומון, שלטענת הסיעות החרדיות גרם ליותר חילול שבת וכמובן להעלאת תוכני תועבה. מה עשה השר קרעי עכשיו, במחטף, בוועדה, בלי שהם יודעים? הם לא חברים בוועדה, כי הם לא יושבים שם, אבל אני כן. ישבתי שם 500 שעות, ואני פה לבשר להם שהשר קרעי מרמה אותם. השר קרעי משנה את הסטטוס קוו במדינת ישראל בנושא השבת, ואני אסביר איך. החרדים ביקשו מהשר קרעי להסיר את היישומון מהחקיקה. אחרי שמיניות באוויר פתחו את החוק, הצבענו על זה פה במליאה, הביאו את הוועדה, פתחו אותה מחדש, והתחילו הדיונים. אממה, מה הוא לא סיפר לכם? שבעצם, נכון שהוא הוריד את היישומון מהחוק, ונכון שהוא מחזיר את מערך עידן פלוס, אבל הם חשבו שהוא משמר את הסטטוס קוו בגלל שהוא מוריד את היישומון ושומר את מערך עידן פלוס, אבל מה שהוא לא סיפר להם זה שאחרי שהוא פרסם את הנוסח המתוקן, שדנו עליו בוועדה בימים האחרונים, הוא הגיע לוועדה ובחטף שינה סעיף שלמעשה מרחיב מאוד את חילול השבת בעידן פלוס. עד היום רק שני ערוצים מסחריים שידרו על גבי עידן פלוס, ערוצים 12 ו-13. בעקבות התיקון שעשה בחטף השר קרעי, כל הערוצים שמפוקחים לפי חוק הרשות השנייה יהיו מחויבים לעלות למערך עידן פלוס: ערוץ 14, ערוץ 9, הלא TV ועוד ועוד ועוד. אז במקום שני ערוצים שמחללים שבת על גבי מערך עידן פלוס, עכשיו יהיו מלא ערוצים שמחללים שבת על גבי עידן פלוס. יותר מזה. השר קרעי כל הזמן הסביר לסיעות החרדיות שדווקא מערך עידן פלוס מחלל יותר שבת מאשר היישומון. הוא ניסה לשכנע אותן כן להשאיר את פרק היישומון, כי הוא אמר שבעצם זה כמו אתרי אינטרנט – מי שרוצה נכנס ומי שרוצה לא. אבל במערך עידן פלוס יש טכנאים, יש עובדים שצריכים לתחזק את זה. עכשיו, כשהוא הוריד את היישומון והשאיר את עידן פלוס, ויהיו עוד מלא ערוצים שיחללו שבת, נצטרך גם יותר טכנאים, יותר רוחב פס, יותר ויותר ויותר. אז הסיעות החרדיות, בוקר טוב, אני פה לבשר לכן שהמחטף שעשה השר רק גורם ליותר חילול שבת. חמור מזה, זה שינוי סטטוס קוו חוקתי במדינת ישראל. הוא עובד עליכן בעיניים. תתעוררו. אבל מה? השינוי של הסטטוס קוו, הוא לא באמת יותר חשוב מזה שערוץ 14 יעלה למערך עידן פלוס. למה כל כך חשוב לשר קרעי שערוץ 14 יעלה למערך עידן פלוס? כי תכף בחירות; כי מאות אלפי בתי משק במדינת ישראל יצפו בערוץ 14 על גבי עידן פלוס. זו עוד חשיפה, זו עוד הנדסת תודעה, וזה כמובן יותר חשוב לשר קרעי מאשר חילול שבת. זה סעיף אחד. הנושא השני שבו השר קרעי מרמה אתכם הוא נושא התועבה. זוכרים שדיברנו כאן שוב ושוב על כך שבחוק של קרעי יהיה ניתן לשדר תוכני תועבה? אני פה לספר לכם שהתיקון של השר קרעי בחוק ממש ממש לא מונע שידורי תועבה, ואני ארחיב ואומר: לא תוכני תועבה, פורנוגרפיה של ממש. ואיך זה יקרה? כרגע המגבלה היחידה שקיימת בחוק ביחס לתכנים מיניים מתייחסת לכך שבפלטפורמות – אלה שמשדרים את הערוצים, הכבלים, כביכול, מה שאנחנו מכירים – לא חייבים להעביר ערוצים כאלה בחינם. אבל אין שום הוראה שאוסרת על פלטפורמה לשדר ערוץ כזה, בין אם מדובר בערוץ שלה, של הפלטפורמה, שהיא מקימה את הערוץ הזה, או זה ערוץ שהיא רוכשת. עכשיו, אני רק רוצה להזכיר לכולם שהפלטפורמות הן גופים מסחריים, לא ממשלתיים. הם פה כדי להרוויח כסף. אם תהיה להם אפשרות כלכלית להרוויח כסף משידור ערוץ פלייבוי, הם יקנו את ערוץ פלייבוי וישדרו אותו. לא רק שהם ישדרו אותו, הם גם ישדרו אותו בשבת. אז ברור לכולם שהשיקול המסחרי יגבר פה על כל שיקול אחר. אני רוצה גם לחדד ולהגיד שלמעשה חוק העונשין, שמדבר על תוכני תועבה, בעצם לא כולל פורנו, וזה פתח מסוכן מאוד. אז אני מסכמת רגע את האירוע הספציפי הזה וחוזרת ואומרת לסיעות החרדיות בבית הזה – שלא יושבות בוועדת התקשורת, שלא מכירות את החוק ושלא היו פה בימים האחרונים כשפתחנו מחדש את החוק, כדי כביכול לפתור את נושא חילול השבת והתועבה – שהשר קרעי מרמה אתכן. הוא הכניס בחטף סעיף שמעלה הרבה יותר ערוצים למערך עידן פלוס, הרבה יותר ערוצים ישדרו בשבת ויחללו שבת. עצם ההעלאה של הערוצים האלה תגרום למערך שלם של טכנאים וכו', שירבו חילול שבת. איך אתם נותנים לו לרמות אתכם שוב ושוב ושוב? פשוט תגיעו לוועדה, פשוט תשבו שם ותראו את המחטפים שהוא עושה. וכל זה למה? כי הפריימריז של השר קרעי יותר חשובים מכל דבר אחר. שר כושל שלא הביא בשורה אחת לעם ישראל מאז תחילת הקדנציה שלו, כלום ושום דבר. שיחה מירושלים לתל אביב בכביש המהיר אי-אפשר לעשות בלי שהיא מתנתקת שלוש פעמים. אפילו קליטה בכביש המהיר הוא לא סידר כשר תקשורת. אבל עכשיו, עכשיו, עכשיו, הכי דחוף להעביר את החוק הזה. למה? כדי שלשר קרעי יהיה הישג בפריימריז. אגב, ראיתי ביום שישי בחדשות שראש הממשלה לא בדיוק שש לקדם את השר קרעי, הוא יותר מעדיף להסיט אותו מהדרך, ולא פלא. השר קרעי לא מייצג את ערכי הליכוד, אני לא מבינה מה הוא עושה במפלגה הזאת בכלל. זה כאילו נטע זר, או מש"ס או מעוצמה יהודית, חדר לתוך שורות מפלגת הליכוד. אבל מפלגת הליכוד כבר איננה מה שהייתה פעם. השר הכושל הזה עושה את כל המהלך הזה כשהוא יודע, הוא יודע בוודאות, ואני יודעת שהוא יודע, שהחוק הפגום והמזעזע והכושל הזה שהוא מביא להשתלטות על התקשורת החופשית במדינת ישראל הולך להיפסל בבג"ץ, מפני שהתהליך היה פגום מיסודו. אני ישבתי שם כל השעות, צפיתי ועקבתי אחרי כל פגם ופגם ופגם שהיו, וכל הפגמים האלה יביאו לפסילה של החוק הזה. אבל לשר קרעי לא אכפת. כל מה שאכפת לו זה לקדם את עצמו בפריימריז שלו על חשבון הציבור במדינת ישראל ונגדם. למי שלא מבין מה זה אומר השתלטות על התקשורת החופשית במדינת ישראל כדאי להתעורר, כדאי להבין שתקשורת חופשית במדינת ישראל זה חלק מהדמוקרטיה. בלי תקשורת שיכולה להגיד מה שהיא רוצה, לבקר את השלטון, להגיד דברים קשים, לא תהיה פה דמוקרטיה. שר שמסרב לגנות אלימות כנגד עיתונאים, שר תקשורת שאמון על התקשורת מסרב לגנות, מסרב לגנות לבנה שמנפצת את הדלת של חדשות 12, מסרב לגנות לבנה שמנפצת את מערכת עיתון הארץ. אני יושבת מולו בוועדה ואומרת לו: תגנה, והוא אומר לי: מה זה קשור אליי? ככה עונה לי שר בממשלה. שר שמפרסם סרטון לפני שבועיים וחצי, שבו, תקשיבו טוב, הוא מתייחס לערוצי התקשורת החופשית כאל חרקים, יתושים, ג'וקים, ומה שהוא עושה בסרטון זה מוחץ אותם כמו ג'וקים – בושה וחרפה למדינת ישראל ששרים כאלה יושבים על הכיסא. תיק 5000 מונח לפתחכם, חוק שנותן טובות הנאה רגולטוריות למקורבים לשלטון, לערוצים שמלטפים את השלטון, לבעלי הון שמקורבים לשלטון, וחוק שמטיל סנקציות קשות מאוד על התקשורת החופשית במטרה לחסל אותה. ככה נראית מדינה דיקטטורית, לא מדינה דמוקרטית. אנחנו נמשיך להיאבק. אתמול היינו פה עד 02:00 בוועדת התקשורת, נלחמנו עד הרגע האחרון, עד הרגע האחרון. עכשיו החוק הזה אמור לעלות למליאת הכנסת, ומכאן אני קוראת לסיעות החרדיות, שוב: תתעוררו, עובדים עליכן בעיניים. אנחנו נדאג שהציבור החרדי ידע שהחוק הזה מרבה חילול שבת ומעלה תוכני תועבה, ושהשר קרעי מרמה אתכם בשביל הפריימריז שלו. תתעוררו על עצמכם.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. הגענו לימות המשיח, את מזהירה מפני חילול שבת המוני.
שלי טל מירון (יש עתיד):
חד-משמעית.
היו"ר אליהו רביבו:
ממש מחמם את ליבי. יעלה ויבוא ידידי, חברי ורעי מאיר כהן, ברוך הבא. בבקשה, אדוני.
מאיר כהן (יש עתיד):
תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
בשיא הכנות.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת.
היו"ר אליהו רביבו:
שנייה, אני עוד לא מפעיל לך את הזמן.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - - אני אומר לך, אני ישבתי עם שלי לפני חצי שנה, גם כעיתונאי לשעבר וגם כחבר ועדת התקשורת. החוק הזה זה אסון לעתידה של מדינת ישראל. וחבל שחברי הקואליציה לא הגיעו כלל – חוץ מאבי מעוז, שלא נחשב קואליציה – לא הגיעו להשתתף בדיון. הם מרימים יד, וחלק מחברי הקואליציה במליאה ולא יודעים על מה הם מצביעים. זה פשוט אסון, החוק הזה. גם לימין, תזכור מה שאני אומר לך, גם לימין זה אסון, כי בסוף, השלטון, יש לו נטייה להתחלף, יש לו נטייה להתחלף, אז זה יכול להיות אסון לימין.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה. זכות לגיטימית לחשוב ככה. אני סבור שאתה טועה, ועדיין אתה מציג עמדה עניינית, שניתן ושווה לנהל על זה דיון. אני לא דיברתי על האזהרה שאתה מזהיר, אני אומר שחברת הכנסת שלי טל מירון מביעה חשש לפגיעה בקדושת השבת, ואין לי אלא להתרגש מזה ולהודות לה שנושא השבת מאוד מאוד חשוב לה. זהו.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
עכשיו משפט לסיום וזהו, אני לא מפריע לחבר הכנסת כהן. הבעיה שכשאתה מביע חשש, אתה צריך למצות את הדיון. כשהכנסת לא ממצה את הדיון בגלל שלוח הזמנים דחוס, זו לא סיבה להעביר את החוק. כי אם אתה לא מיצית את הדיון – מי כמוך יודע, אתה יושב בכיסא של היושב-ראש, אתה יודע שאנחנו צריכים למצות את הדיון, וזה לא מוצה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אם אתה רוצה שזה לא יהיה דחוס, אז תגמור פה, כי אחרת - - -
היו"ר אליהו רביבו:
בדיוק.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אני יכול להגיד לא למנהל בית הספר?
היו"ר אליהו רביבו:
יעלה ויבוא מכובדנו מאיר כהן. בבקשה, אדוני.
מאיר כהן (יש עתיד):
חמודים הילדים האלה, אדוני היושב-ראש, תגיד להם מילה טובה.
היו"ר אליהו רביבו:
ברוכים הבאים, עלמי החמודות. כל כך מחמם את הלב שאתם בוחרים להשקיע ולבלות בימי הקייטנה שלכם בכנסת ישראל ולעקוב אחר עבודת החקיקה שלנו. השם ישמור אתכם. תחזרו לפה, בעזרת השם, כתלמידי מכינות, כלוחמים ואחרי כן כנבחרי ציבור. יישר כוח. אני מאפס לך, אדוני.
מאיר כהן (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברות וחברי הכנסת, המעט שנמצאים והרוב שנחים אחרי לילה סוער. קשה לי להאמין, אדוני היושב-ראש, שהכנסת הגיעה לנקודת שפל חסרת תקדים שבה הקואליציה, ובתוכה מחוללי החרפה הזו, ראש הממשלה נתניהו וחבריו החרדים, שנעים לו בחיקם החם, עושים יד אחת כנגד לוחמי ולוחמות צה"ל, אנשי המילואים, עשרות אלפי הפצועים בגוף ובנפש, משפחות השכול, וכן, זכר הנופלים. לא ניתן לתאר את השבר הזה. קשה לתאר את הקרע בעם שגרמתם לו, ואתם גורמים לו, בשעה שאתם מצביעים על חוק שמפלה בין דם לדם, על חוק שכל תכליתו להעניק חסינות מסנקציות פליליות לתלמידי ישיבות בשל אי-מילוי חובתם להתייצב, בעוד שהסנקציות האלה נותרות ונאכפות ביתר שאת כלפי שאר בנינו ובנותינו. הם, תלמידי הישיבות החרדים, פטורים מגיוס, מורמים מעם, והחוק לא חל עליהם – ובנינו ובנותינו, ילדינו ונכדינו, ישרתו בצבא, יקיזו את דמם בהגנה על המולדת, כשכל שנה 14,000 צעירים חרדים פטורים מהחוק, מחוק הגיוס; אכיפה סלקטיבית פסולה, פגיעה קשה בשלטון החוק ועקרון השוויון. אבל מה אכפת לכם? מהו שוויון בעיניכם? שימותו אחרים – למה בנינו ובנותינו? מה זה ה"נמות ולא נתגייס" הזה? ולמי שנלחם בתופעה, רוב העם שמגייס את ילדיו, המשפחות שבשעת מלחמה ליבן מחזיר פעימה מכל טלפון ומכל נקישה בדלת – לאלה אתם קוראים שונאי התורה. תתביישו לכם. עד היכן מגיעה עזות המצח? תליטו את פניכם בטלית, מנהיגי החרדים, הפוליטיקאים הציניקנים; תתביישו, אנשי הליכוד ומנהיגי הציונות הדתית – אתם, שכן שולחים את בניכם ובנותיכם למלחמה – שמגיעים לכאן ומצביעים על חוק כזה. כאן אין בכם את האומץ לקום, להילחם על דמותה של המדינה, על כבודם של הבנים והבנות, לקום ולהגיד: ידנו לא במעל – כמו שעשו באומץ גדול כמה גיבורים מקרבכם. אבל כשיתחיל הקמפיין – כמה שאתם תרוצו לחבק חיילים, לדבר על ביטחון המדינה, לזעוק בכל מקום "ימין מלא על מלא". איך תצאו מכאן? לא תצליחו להסתיר את טעותכם המרה. צאו מהמשכן הזה, ולפחות שאו עיניכם לשמיים ותבקשו סליחה ומחילה מחיילות וחיילי צה"ל, ממשפחות השכול, מכל המפלגות הציוניות ששלחו אתכם – המצביעים של המפלגות ששלחו אתכם לבית הזה. לא יעזרו לכם ההסברים הנבובים, חסרי התכלית והמגומגמים. אתם הצבעתם ומצביעים היום על חוק שמפלה בין דם לדם. לא תמצאו שום תירוץ בהצבעה הזאת מלבד כניעה חסרת בושה למפלגות חרדיות, שזועקות "לא נתגייס". אל תדברו יותר על צורכי הביטחון ועל חיילינו היקרים; אל תשבו בוועדת החוץ והביטחון ותשאלו: מאין נמלא את שורות הצבא? מאין נמלא את שורות הצבא? אל תתארו את צורכי ההגנה בצפון, במזרח ובדרום; אל תדברו יותר על מערך המילואים שקורס; אל תגלגלו את עיניכם לשמיים כמי שדואגים לצורכי הביטחון. אין בכם לא דאגה ולא כפרה. אתם אפשרתם למנהיגים, לפוליטיקאים ציניקנים, לחייך כמנצחים – ראינו כאן אתמול את החיוכים – לחייך כמנצחים מול גופם המצולק ונשמתם הטהורה של החיילים והחיילות שלנו. כך זה נראה אתמול. כל מי שמצביע בעד החוק הנורא הזה, שמפריד בין דם לדם, בין משרתים לבין משתמטים – אני מציע שלפחות בימים הנוראים תבקשו סליחה, וכך תגידו – זאת התפילה שאתם צריכים לשאת: מבקשים אנו סליחה ומחילה כי החלשנו וביטלנו את מערך האחריות ואת החובה לעמוד ביחד להגנת עמנו; סליחה ומחילה כי לא עמדנו בציווי: "לא תעמד על דם רעך"; סליחה ומחילה על שהלבנו את פני אבותינו ואת גדולי האומה, שציוו אותנו: כל ישראל ערבים זה לזה; סליחה וכפרה על כי רוב עמנו נושא בעול הביטחון, המדינה ואזרחיה, ואנו ממאנים להקשיב לפסוק: "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה". אבינו שבשמיים – כן, כך אתם צריכים להגיד, כל מי שמצביע בעד החוק הנורא הזה – סלח לנו, ותן בליבנו בינה לקיים את דברי הנביא יחזקאל: "ונתתי להם לב אחד"; ותן בליבנו בינה לקיים את ציוויו של הרב קוק, זכר צדיק לברכה: היוצאים למלחמה – כך אמר הרב קוק – קדושים הם. אדוני היושב-ראש, ביום הזה נכתבים שני ספרי חוקים במדינת ישראל – למי שמשרת ולמי שלא משרת; למי שמציית לחוק ולמי שאדנותו מאפשרת לו לצפצף על החוק. כולם, כל מי שמצביע בעד החוק, מעביר מסר שאי-ציות לחוק משתלם. דעו כולם שהדבר הראשון שנעשה לכשתקום הממשלה החדשה, בעזרת השם, הוא להעיף מחיינו את כל החקיקה של השבוע הנורא הזה. זו לא תהיה מערכת בחירות של שמאל וימין, אדוני. זו לא תהיה מערכת בחירות של ערבים ושל יהודים. זו תהיה מערכת בחירות של משרתים, של עם ששולח את ילדיו, מול משתמטים; זו תהיה מערכת בחירות של מפלגות ציוניות, של יהודים שמאמינים במדינה יהודית ליברלית שלא מפרידה בין דם לדם. על זה תהיה מערכת הבחירות, ומי שנותן את ידו לבושה הזאת ביום הזה, לא יינקה. אני רוצה שכל מי שמאזין, והמורים של הילדים האלה והמלווים שלהם – אני משער שאתם מהציונות הדתית המכובדת, נכון, גברתי? נכון. זכורים דבריו של הרב קוק, זכר צדיק לברכה, שאמרתי אותם: היוצאים להילחם – קדושים הם. אני מקווה שאתם יודעים שהציבור שלכם – ואני פונה למנהיגי הציונות הדתית – הציבור שלכם הקיז את דמו, מקיז את דמו, ילדיו הגיבורים, בנותיו שמשרתות גם בצבא וגם בשירות הלאומי, הגיבורות הגדולות, האימהות מהציונות הדתית שיושבות איתנו עד אמצע הלילה, כל יום, בכל ועדה, מבכות את המציאות הקשה – ואני אומר לכם, כל מי שיצביע, לא יינקה מהחרפה. תודה, אדוני.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. אפשר, בבקשה, להזמין את חבר הכנסת נאור שירי. עשר דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה. טוב שבבצ'יק הסב את תשומת ליבי. אני קמתי היום בבוקר – אולי אתה יכול לעזור לי – עם תחושה מדהימה בלב, ואני לא הצלחתי להבין למה. אדוני היושב-ראש, אולי יש לך משהו או מישהו, אתם יכולים לעזור לי? אני הרגשתי כאילו השכינה אצלי בלבבות, איזו תחושה שעשינו שניים-שלושה צעדים לפחות לקראת הגאולה.
היו"ר אליהו רביבו:
אני חושב שעשינו יותר.
נאור שירי (יש עתיד):
חברת הכנסת שיר, אולי את יכולה לעזור לי – למה קמתי עם התחושה הזו? אולי מישהו מהקהל, אתם שמתם לב שקמתם היום לבוקר שונה לחלוטין מאתמול? אתמול עבר חוק לימודי התורה, חוק-יסוד: ערך לימודי התורה. קמנו כולנו היום בבוקר עם הרגשה טובה בלב, ובאמת, אני לא יודע איך הבוקר שלכם נראה – הקפה שלי היה טעים יותר, השיניים שלי צוחצחו באופן חד יותר.
שלי טל מירון (יש עתיד):
רגע - - - עשית במכונה כמו מירי?
נאור שירי (יש עתיד):
לא עשיתי במכונה כמו מירי. אני מה-old school של הקומקום.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אני רק שואלת.
נאור שירי (יש עתיד):
ארוחת הבוקר שלי הייתה טעימה הרבה יותר. החביתה הייתה ממש ממש חמה יותר.
היו"ר אליהו רביבו:
לא היו פקקים.
נאור שירי (יש עתיד):
פקקים? אני כבר ממש לא יודע מה זה. אני קמתי לבוקר שונה מהותית, בגלל שאתמול, לקול מחיאות הכפיים הסוערות במליאה, עם 62 אצבעות של יחידי סגולה, העברנו את חוק-יסוד: לימוד התורה. איזה בוקר. ואז, מה קרה לי בבוקר הנפלא שלי? פתחתי רדיו, ואז שמעתי שטלי גוטליב רוצה לפטר את הרמטכ"ל, כי חס וחלילה – תתפלאו, חברי הכנסת – באמת, הוא העז, העז להגיד משפט מקצועי בנושא שלא יודע, איכשהו קשור אליו – הצבא. ואז באתי היום בבוקר, ואני רואה את הכותרת הנהדרת, שנשמעת טוב – אנשים בקהל, שלום, מה שלומכם? אני בטוח שהתחברתם לתחושת הבוקר הנהדר שהיה לי עם השכינה – זה נשמע טוב, הצעת חוק שירותי הביטחון, תיקון מס' 28, זה שולי כזה, יש מלא תיקונים, הוראת שעה – גם זה שטויות. סך הכול נותנים פטור לחרדים, פטור ממעצר. כל מי שהוא לא חרדי, אין לו פטור. איזה מדהים, איזה כיף זה להיות פטוריסט. מה שנקרא, Welcome to the free Republication – או לא יודע מה – of the Banana Land. אין, רפובליקת בננות על מלא. זה נשמע חוק נהדר, ממש, מתקנים איזו שורה בחוק הביטחון, מדהים. תראה, אדוני, אני קמתי היום, מה שאמרתי, אני ממש ברוח טובה, וראיתי גם את הציוץ של אחד שנושא את שמך, רביבו, מה שנקרא; בבצ'יק, אח יקר שלי, גם אח יקר שלך צייץ אתמול. מה שנקרא, לא נביך אותך בדיוני הפריימריז, אני חלילה לא רוצה להתערב לכם. אני רוצה לקחת אותך – אבל דווקא בגלל שדיברנו על הרשות המקומית, ליישום, שאנחנו לאט-לאט מגלים לאן הבאתם אותנו, שמעת על עיריית בני ברק, אני מניח, עיר שולית, עיר מחוז במרכז הארץ, שהחליטה לקחת את המרחב הציבורי ולתכנן אותו מחדש. יש הרבה מתכנני עיר בבני ברק. הם עושים, אגב, עבודה נהדרת. העיר נראית נהדר, אין שום חריגות בנייה, הכול מתוקתק. אתה מסתובב בבני ברק, ובאמת אתה אומר, ואללה, זו עיר – אני יודע שאת עושה לי "לא" ככה עם הראש – אני הייתי שם. זה קצת כאילו, אני לשון סגי נהור, אני הבנתי שאת קלטת את זה. אז נכון, זה לא כך, לא כך. מלא חריגות בנייה, אין חוק. באמת שאגף שיפור פני העיר שם זקוק להרבה מאוד עזרה וסיוע, אבל מה שנקרא, לא באנו להתעסק רק בענייני בני ברק. שם החליטו לעשות משהו חדשני, אני מודה שעוד לא שמעתי – לקחת את המרחב הציבורי ולחלק אותו לגברים ונשים, שטויות. מה, זה לא קרה לנו פה? הרי חברי הכנסת החרדים בכנסת, זה ידוע לכולם שהם לא מוכנים שיהיו נשים בסביבה שלהם – לא יועצות משפטיות, לא מנהלות סיעה, לא חברות כנסת – הם לא, הם ממש שומרים על הפרדה. אתם יכולים לראות את זה, אגב, בדיונים – אל תאמינו לי, תפתחו כל ערוץ, תפתחו את נניח, סתם, ועדת הכספים, ב-50 שנים האחרונות שגפני מנהל אותה – אין נשים מסביב לשולחן – אין. ועדת החינוך, שחברת הכנסת עזוז חברה בה, נכון? כשיוסי טייב היה יושב-ראש הוועדה, האם היו נשים?
עדי עזוז (יש עתיד):
משני - - -
נאור שירי (יש עתיד):
מה פתאום, לא, לא, לא, את טועה, את טועה. אנחנו פה עובדים בהפרדה מלאה, אנחנו מקיימים את חוק-יסוד: לימודי התורה, אנחנו לא מוכנים לקבל נשים אצלנו. ראו את הכנסת – ובבני ברק יישמו. עכשיו, אני אספר לכם עוד סיפור על בני ברק – אין לי עוד הרבה זמן: לפני כמה חודשים פנה אליי, פנו אליי כמה תושבים מפרדס כץ, מכירים? מה שנקרא, לא מהמצביעים שלנו. הם, שנים על גבי שנים היה נהוג שמכבדים אחד את השני, כי זו שכונה בתוך בני ברק; יש מרחב דתי ויש מרחב חילוני, ובשבת הם, מה שנקרא, ניהלו את הסטטוס קוו שנים על גבי שנים. לאחרונה החליטו תושבים חרדים שהם סוגרים את הרחובות. הם הציבו שלטים, ממש כאילו ועדת התחבורה בעיריית בני ברק התכנסה – רק שלא – והציבו שלטים והחליטו לסגור רחובות. התחילו עימותים ומכות וכמעט דריסות ומחסומים ופיצוצים. אני מגיע לשם גם בימי שבת ורואה את הדברים בעיניים שלי. אני פונה לעיריית בני ברק, אומר להם: תנו לי את הפרוטוקולים מוועדת התחבורה, למה החלטתם לסגור את הרחוב. פונה למשטרה – אין תשובה; פונה לבני ברק – אין תשובה; פונה לממונה על המחוז במשרד הפנים – הם למדו מהכנסת עם השאילתות – אין תשובה; ממונה על המחוז – מפברואר לא עונה לי; פונה לשר הפנים – חדשות: אין שר פנים במדינת ישראל, לא ציפיתי, זה אירוע מיותר לחלוטין. שר הפנים – אין תשובה. פונה למנכ"ל משרד הפנים, חצי שנה הוא לא עונה. אני מתכתב איתו בווטסאפ, תענה לבן אדם – לא עונה. ככה זה, יש מדרכות לנשים, יש מדרכות לגברים, יהיו מדרכות לאשכנזים, יהיו מדרכות למזרחים, יהיו רחובות שהם חוסמים על דעת עצמם. ככה זה נראה, זו המדינה שאתם מביאים, זו המדינה שאתם מוליכים אליה. עכשיו, גם בנוגע לחוק, מה הייתה התלונה? סליחה שאני עושה פינג פונג וקפיצה – מה הייתה התלונה המרכזית שגורמי המקצוע – איך היא אמרה היום: מצער מאוד שהרמטכ"ל לוקח חלק במשחק הפוליטי והוא מביע עמדה שלא מעניינו. עכשיו, אני לא חבר ועדת חוץ וביטחון, אבל היו כאלה שישבו שם שעות על גבי שעות. אני שמעתי הרבה פעמים אנשים עם תארים שנשמעים מקצועיים – רח"ט תומכ"א נשמע מקצועי, נכון? ראש חטיבה, תכנון, כוח אדם, סדיר, לא משנה, בבצ'יק יקצר לנו אחרי זה, הוא יודע, הוא חזק באתג"ר בצצ"ת – אתם מכירים את הכול, נכון? אז אחרי זה הוא יפרש לנו את כל הקיצורים. אומר רח"ט תומכ"א: אי-אפשר להשאיר את הדברים בלי הכלי הזה, כלי המעצרים. כלי האכיפה כולל המעצרים הם חלק מהיכולות שלנו לממש את חוק הביטחון. יושב רח"ט תומכ"א ואומר לכם: כדי לממש את החוק שאתם הכתבתם לי, אני צריך את הכלים שאתם הכתבתם לי. הוא אומר לנו את זה בעברית, כולם אומרים את זה פעם אחר פעם אחר פעם – וזה לא מעניין אף אחד. אבל מה זה משנה? כולנו קרובים יותר לשכינה ולגאולה עם חוק-יסוד: לימודי התורה. אני גם אגב חושב שזה רגש נורא ישראלי, נכון? אני לפני שבועיים הייתי בשפיים עם הילדים. יצא לכם להיות פעם בפארק מים? איזה מעצבן זה שעומדים בתור למגלשה, ואז כולם עוקפים, נכון? רצים, הילדים מתחת, וזה; איזה מעצבן שאתם עומדים ברמזור, עם פקק בפנייה שמאלה, ואתם רואים את כולם חותכים; אתם עומדים בנתב"ג – מירי, אגב, סיפרה לי, אני הרבה זמן לא הייתי – עומדים בנתב"ג, עומדים בתור, וכולם עוקפים, אתם מכירים את זה? אוי, כן, הילד, הינה, אבא, הוא עושה לו שלום, עוקף בתור. איזה מעצבן זה, איזה מעצבן, אין יותר מעצבן מזה, באמת. בתור לקופה – אין, אין, הכי ישראלי שיש זה להתעצבן שעוקפים אותך בתור. אגב, הכי ישראלי שיש זה גם לעקוף בתור. אין על החרדים. איך הם סידרו לעצמם את הפטור מתור? אגב, הם הולכים לאמץ את זה, לא רק פטור ממעצרים יהיה; יהיה להם פטור מתור, יהיה להם פטור מלעצור בעצור. למה לעצור בעצור? עצור זה לכם, לאלה שמשרתים, מיסים, וכל השטויות שלכם עם החיילים. הם גם הולכים עכשיו לקבל פטור מארנונה. אגב, ההמלצה שלהם, שכל חוקי התנועה לא יהיו קבילים. זה לא משנה, הם מקבלים הוראות רק מהשכינה. איזו מדינה נהדרת, The free Republic of Banana Land, דנה בננה מהטוויטר עושה היום באמת - - -
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
למה תודה?
היו"ר אליהו רביבו:
סיימת מזמן.
נאור שירי (יש עתיד):
למה?
היו"ר אליהו רביבו:
אני יודע למה? כשנהנים, הזמן עובר - - -
נאור שירי (יש עתיד):
אני לא יודע אם שמעת, אדוני היושב-ראש, אני קיבלתי פטור מהזמן. אני קיבלתי פטור מהזמן. אתה אולי אתה כפוף לזמנים, אני כבר לא כפוף לזמנים, אני במטריקס.
היו"ר אליהו רביבו:
סליחה, אומנם השכינה שורה עליך, אבל אתה עוד לא חרדי.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. תעלה ותבוא חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. חמש דקות לרשותך, גברתי. תראה כמה רוח הקודש שורה בך, שאין מי שלא נהנה לשמוע את הגיגיך. בבקשה, גברתי.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, שם ביציע, אני רוצה להודיע בזאת באופן רשמי: חבל לי על הזמן שלכם, על הכוחות שלכם ועל כל החגיגות שיהיו פה בסוף השבוע הזה. את כל מה שעובר פה, את כל החקיקה ההזויה הזאת, ב-28 בחודש, אחרי המהפך שיקרה פה בבחירות – אנחנו נבטל. פשוט נבטל, וטוב מאוד שחיים כץ דאג לעצמו לשריון שם ברשימת הליכוד, כי הוא ימצא את עצמו עמוק עמוק בתוך האופוזיציה יחד עם שאר רשימת הליכוד. חבל לכם על הזמן שאתם רבים על מקומות ומדברים על נורבגים ועל כל מיני דברים אחרים – תחלמו, זה מה שיקרה פה. ואני מודיעה בזאת באופן רשמי: נבטל את כל החקיקה ההזויה הזו, ויהיה פה מצב אחר. כל צעיר וצעירה ישראלית – ערבי, יהודי, חרדי, חילוני, מסורתי – כולם כולם יישאו בנטל. כי זה שוויון, כי זה נכון. כי אין מדינה אחרת. כי זה מה שכל אחד מאיתנו חייב לעשות. לא יהיו פטורים, לא יהיו קומבינות, לא יהיו סיפורים. כולם יצטרכו ויחויבו לבוא לבקו"ם ולהתגייס לצה"ל, וצה"ל יעשה את העבודה ויחליט מי הולך לאן. אם בן אדם רוצה ללמוד תורה וזה באמת כל כך חשוב לו, הוא יכול לעשות את זה תוך כדי. שום דבר לא מונע ממנו, כלום. מי שבאמת רצה ללמוד תורה עשה את זה גם בבתי כלא במשטרים האפלים, ועשה את זה בלילות, ועשה את זה יחד עם עבודה ופרנסה. שום דבר לא מפריע, אלא אם כן אתה רוצה יחד עם לימוד התורה לקבל חבילת סיוע וחבילה של הטבות, וזה כבר סיפור אחר. הפכו את לימוד התורה לביזנס מאוד מתגמל, בוודאי. למה שאני אלך לעבוד, ולמה שאני אלך לשרת, אם יחד עם לימוד תורה אני אקבל חבילה של 8,000 שקל, אפילו יותר? ויש פה עסקני דת ששוכבים על הגדר כדי שאני אישאר שם – שאני לא אעבוד, שאני לא אשרת, שאני חלילה לא אצא תחת פיקודו – שאני אהיה חייל, אבל חייל בלי שכל, כזה, כמו עדר. וזה נותן כוח. לגבי מעצרים, תראו את ההזיה הזאת. אם עכשיו יהיה בחור או בחורה חילונים או מסורתיים, ציונות דתית – חבר'ה, הציונות דתית, אתם בוגדים פה בציבור שלכם – אם עכשיו יהיה בחור מהציונות הדתית שיחליט שהוא לא רוצה להתגייס, מה יקרה לו? נכון, הוא עריק. מעצר, כל מה שמדינה עושה למי שעובר על החוק. אם לידו יהיה לומד תורה – הוא לגמרי תלמיד חכם; אם לידו יהיה מישהו ממגזר אחר, האדונים שלנו עכשיו ינשקו אותו וישחררו לשלום. זה נשמע לכם הגיוני? בכלל, מאיפה הרעיון הדבילי הזה? אני רואה בכותרות שאימהות חרדיות עכשיו בסטרס כי הן לא יודעות, והן דואגות לבנים שלהן שהם לא ייעצרו. אז יש לי חדשות: יש הרבה אימהות שהן גם בסטרס והן לא ישנות בלילה, כי הן בכלל לא יודעות איפה הבנים שלהן. בלי קשר, לא יודעים. אין קשר – אולי עזה, אולי לבנון, אולי סוריה, אולי איראן – אלוהים יודע. אני אחת מהן. אני לא יודעת איפה הבן שלי עכשיו. אף אחד. אנחנו לא ישנים בלילה. כשהבן שלי התגייס לצה"ל הבנתי מה אומר המשפט "לא ישנה בלילה". זה נכון, כי אין לי מושג איפה הוא, מתי הוא יחזור, מה הוא עושה, ואם הכול בסדר. אין לי מושג. אז יש אימהות שחוששות שהבן שלהן ייעצר – אבל הוא בחיים, הוא בריא, הוא שלם, הכול בסדר – כי הוא עריק, כי הוא רוצה רק לקבל מהמדינה הזאת, והוא לא מוכן לעשות שום דבר. ויש אימהות כמונו, שלא ישנות מסיבות אחרות. הטיעון הנוסף הכי הזוי ששמעתי הוא שזה עושה קושי לחבר'ה צעירים במגזר החרדי, כי כשיש סנקציות והם חוששים שהם ייעצרו בנתב"ג, זה פוגע בשידוכים. סליחה, תתחתנו בארץ. אם זה האירוע, תתחתנו בארץ. תבינו, שמיים וארץ, איפה אנחנו חיים ואיפה הציבור הזה חי. ואגב, הציבור לא אשם. מי שמטפח את זה, היושב-ראש, הם עסקני דת, כי הם רוצים להחזיק את הציבור הזה סמוך לשולחנם, בלי השכלה, בלי פרנסה, בלי יכולת לנהל את החיים שלהם ובתלות מוחלטת. אנחנו נבטל את זה ברגע שננצח בבחירות, ויהיה פה מהפך.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה, חמש דקות לרשותך.
עדי עזוז (יש עתיד):
תודה, אדוני. אדוני היושב בראש, חברות וחברי הכנסת, אתמול היינו פה בלילה, ושמתי לב למשהו מעניין מאוד: יש תמיד שלב אחד במהלך ההצבעות שאנחנו רואים פה מישהו, שהוא כזה קצת כמו דנידין, שאנחנו לא רואים ולא רואות אותו באופן כללי. אבל מתי אנחנו תמיד רואות אותו? כשמדובר בבזיזה וכשמדובר בלקחת. מדובר כמובן על האריה שאהב כסף, כוח וכבוד. כל פעם שאנחנו מתכנסים בבית הזה להצבעה בשנייה ושלישית על חוק שבא לבזוז את הקופה הציבורית, שבא לרמוס את חיילי צה"ל, שבא לפגוע בזכויות נשים – תמיד נמצא את אריה דרעי. כל יתר הזמן – אל תאמינו לי, לכו תבדקו בנוכחות הכנסת – לא תראו פה את האריה שאהב כסף, כוח וכבוד; יכול להיות שבזמנו הפנוי הוא דווקא אוהב תות. אבל לבוא לכנסת ולעבוד הוא פחות אוהב. לכן, אין לי כל כך טענה לאריה דרעי ולחבורת העסקנים שלו מש"ס ומיהדות התורה. אליהם יש לי פחות טענות. זה החומר. נשים לא יכולות לכהן במפלגות שלהם. הם לא מאמינים בנשים, הם רוצים להפריד בין נשים וגברים באקדמיה, הם רוצים להפריד בין גברים ונשים ברחובות בני ברק. באמת, נשגב מבינתי, לא יודעת, אולי אלוהים נתן להם משהו שאנחנו לא קיבלנו, זה יכול להיות. אבל מה כתוב בהצעת החוק שהם מביאים לפה היום? הקפאת הליכי מעצר, חקירה או אכיפה כלפי מיועד לשירות ביטחון שהוא תלמיד ישיבה. מי אתם חושבים שאתם? מה זה השטויות האלה? למה ילדים אחרים חייבים להתגייס, אם הם עריקים עוצרים אותם – ואם אתם לא תתגייסו, לא יעצרו אתכם? שוב, כאמור, אין לנו תקווה מכם, אבל באמת, חבורות הליכוד – הליכוד נותנים יד לפטור לעריקים. עכשיו, השאלה שנשאלת – תגידו, אתם של ישראל? הרי מי יילחם את המלחמות שלנו? as we speak פה, יש לנו גזרות פתוחות. מי נלחם שם? מי יילחם שם? הרי גם הילדים שלכם נלחמים שם, בדיוק כמו הילדים שלנו. לקחתם את העצם בגרון הזו והפכתם אותה להיות כלל ישראל. מכרתם כל מה שחשוב לכם, ובשביל מה? הייתי אומרת בשביל כיסא, אבל כל מי שרואה מה קורה בליכוד – לא נעים לי, אדוני, לא ניכנס, אני לא, לא נדרוך על שום דבר, אבל אני חושבת שהאצבע צריכה לרעוד לכל חבר כנסת מהליכוד כשהוא בא. אגב, ב- essenceשלכם, בבסיס שלכם, אתם הרבה יותר דומים למפלגת יש עתיד. אתם אנשים ליברליים – ז'בוטינסקי. אתם מאמינים בגיוס לכולם, אתם מאמינים במגילת העצמאות. זה הליכוד בבסיס שלו. איפה הלכתם? למי חברתם? לאריה דרעי? למי – גם הציונות הדתית, מה נסגר? באמת טובי בניה נלחמים ונהרגים כל יום. כל הדבר הזה, כל מכירת החיסול הזאת של כל מה שחשוב לנו, באמת בזויה. אבל יש לי תקווה שהדבר הזה תכף ייגמר. ובאמת, זה מזכיר לי: אתמול בערב הייתי בריאיון, עם מי? עם שרון גל. ומה הוא אמר לי? חברת הכנסת, אבל את לא רוצה לנצח באיראן? את לא שמחה על הניצחון באיראן? אני הייתי מאוד שמחה על הניצחון באיראן. אפילו אמרו לי שזה ניצחון לדורי-דורות. אבל, חברת הכנסת מיכל שיר, את יודעת בת כמה הייתי כשקרה הניצחון לדורי- דורות? 39. את יודעת בת כמה הייתי כשהיא פרצה שוב? כמעט 40. כאילו, הדורי-הדורות הזה, לא יודעת, לא החזיק הרבה. באמת, אני בעד ניצחון. זה גם כיף לנצח. אני אוהדת את הפועל תל אביב. באמת, שנים אנחנו מפסידים. בשנת 2000 היינו בדאבל, היה כיף, לקחנו גם את הגביע, גם את האליפות. באמת, נסעתי גם לסן סירו, היה כיף. אבל שמעון גרשון - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
- - - שתמשיכו - - -
עדי עזוז (יש עתיד):
אני מקווה שננצח. באמת, גם הפסדים אני יודעת – אבל אני גם אוהבת לנצח. באמת, זה כיף לנצח. אבל אתם לא יודעים לנצח, ריבונו של עולם. שלוש שנים אתם מביאים לנו רק הפסדים. הכול עולה ביוקר, הכול לא נורמלי, אבל החיים שלנו הפכו למאוד מאוד מאוד זולים. אז באמת, בקרוב אנחנו נחזור ונתקן. ואגב, אני גם מאחלת לליכוד שהיא תבנה נבחרת ראויה, ואני אומרת "ראויה" גם כמזרחית – הם לא נמצאים פה, אבל כל חבורת אמסלם; שתביאו מזרחים קצת מזרחים, ולא אנשים שמבקשים לעשות מאיתנו קריקטורות. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. אני מבקש להזמין את חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, וגם לרשותה יעמדו חמש דקות. בבקשה.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רק אציין, רק כדי שתראו כמה מגוון יש לנו ביש עתיד: חבר הכנסת בליאק תומך מכבי - - -
עדי עזוז (יש עתיד):
אוהד.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אוהד, אוהד. אני לא רואה כדורגל. אני רק יודעת שאנחנו בית"ר.
היו"ר אליהו רביבו:
גם תומך, גם אוהד, גם משחק. גם מריע.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
בדיוק. אוהד מכבי, ואני בית"ר. בית"ר, ויש לנו במשפחה גם בני יהודה, כדי שלא - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
- - - מכבי יש רק בתל אביב.
עדי עזוז (יש עתיד):
אבל תל אביב אדומה.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
תל אביב כבר לא כזאת אדומה. אתם רואים, יש את הוויכוחים האלו גם בתוך יש עתיד, בתור מפלגה לאומית ליברלית.
היו"ר אליהו רביבו:
ספורטיבית.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, פורסם הבוקר בגל"צ, אני מקריאה: "בשר נרקב, עובש של הקירות ותשתיות קורסות: המוצב בגבול לבנון שלא ראוי למגורי אדם ועדיין – מאכלס יותר מ-100 לוחמי מילואים. תיעודים שהגיעו לידינו ועדויות של לוחמים ממוצב ציפורן, שנמצא בגבול לבנון ליד מרגליות, מעלות תמונה קשה. המוצב סובל מתנאים תברואתיים בעייתיים למדי: חדר האוכל של המוצב נסגר על ידי חיל הרפואה בגלל שנמצא בתוכו בשר שנרקב שם במשך חודשים והעלה ריח, ונאלצו להפוך חדר אחר במוצב לחדר אוכל; משאית שעלתה באש בכניסה למוצב גרמה לנזקים של הצתה גם לחלקים מהמוצב; הלוחמים מצאו עובש על הקירות; אין ניקוז מים בתוך המוצב – מים זורמים בתוכו ונוצרו שלוליות בתוכו. וכך החיילים נאלצים לישון בתנאים רעים, תשתיות קורסות ומטבח שלא עומד בתנאי הסניטריה. אחד המפקדים אמר לנו: 'זה מוצב שאינו כשיר לשהיית בני אדם, איך מביאים לפה חיילי מילואים?' באוגדת הגליל, אוגדה 91, שאחראית על המוצב, מודעים למצב ומנסים לסייע, אבל כאמור, התנאים מורכבים מאוד וצה"ל מתקשה לספק לחייליו תשתיות ראויות". ואני רק אומרת: למה מחכים? שהעורף האזרחי שוב יגייס כספים, שוב יתגייס, ישלח – מה? אינסטלטורים שיתקנו שם את כל הדברים? אתם זוכרים בתחילת המלחמה, כשגויסו הון תועפות של כספים כדי לעזור לחיילים? מה נסגר? עכשיו, אני לא לגמרי מתפלאת, כי באותה השעה שהביוב זורם לחיילים שלנו במוצב יושב פה שר הביטחון ומצביע בעד חוק של השתמטות. והממשלה הזו, של אותם החיילים, של אותם המילואימניקים, שרוצה להאריך להם את השירות, שרוצה לקצר את הזמן שלהם באזרחות ובכלל את הזמן שלהם עם המשפחות שלהם, מעבירה פה חוקי השתמטות באותו זמן בדיוק. ותוך כדי כך באים לאותם חיילי מילואים שלא ראו בית, שלא ראו בית, ואומרים להם: אתם תמשיכו לשרת, ואתם תגורו בתוך הביוב, אתם תגורו עם העובש על הקירות. אנחנו מודעים, אבל פשוט הכסף שלכם הולך לאנשים שלא מתגייסים, אז אנחנו מצטערים, אין לנו כרגע את היכולת לסייע לכם. אז תוך כדי זה גם צועקים עליהם וזורקים על אותם הלוחמים עגבניות סרוחות, כי אם הם מתלוננים – אז מסתבר שאם אתה מתלונן אתה שונא את התורה, ואתה שונא את היהדות, בכלל ספק אם אתה יהודי אם אתה כבר הולך לכיוון הזה. ואני אומרת כאן לממשלה ולציבור החרדי: התורה שלנו, הנפלאה והנהדרת, היא לא הבעיה. לומדי התורה הם גם כן לא אויב, הם אחים שלנו. יש יהודים מאמינים, דתיים, חרדים לשעבר, חרדים בהווה, בני ישיבות הסדר, תלמידי מכינות, רבנים, לוחמים, אנשי מילואים שנושאים גם תורה וגם נשק. אין סתירה. הסתירה היא בין תורה לבין סחטנות; הסתירה היא בין יהדות לבין השתמטות; בין מלחמת מצווה לבין חוק שמגן על מי שלא יוצא אליה. הסתירה היא בין משה רבנו, ששואל: "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה", לבין נתניהו, שאומר: כן, הם ישבו פה, ואני אארגן להם חוק. ולכן צריך לומר בצורה ברורה – חוק-יסוד: לימוד תורה צריך להיקבר. ובעזרת השם, עוד כמה חודשים על ידי הממשלה החדשה הוא אכן ייקבר. חוק חסינות לעריקים חרדים צריך להיקבר, ממשלת ההשתמטות צריכה ללכת הביתה, ובעזרת השם תכף זה קורה, ובמקומה תקום ממשלה ציונית, ממשלה שתעביר חוק גיוס אמיתי, ממשלה שתבטל את הסלקציה בין דם לדם, ממשלה שתגן, שתגן על לומדי תורה האמיתיים, אבל לא תאפשר השתמטות המונית תחת איזשהו שם קדוש.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אה, כבר נגמר לי?
היו"ר אליהו רביבו:
מזמן.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
טוב, אז אני רק אסיים: ממשלה שתכבד את המשרתים לא רק במילים אלא בחוק, בתקציב, ובחלוקת הנטל. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת ולדימיר בליאק. עשר דקות לרשותך, אדוני.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש רגעים שבהם כנסת ישראל מחוקקת חוק, ויש רגעים שבהם היא מחוקקת מסר. והיום המסר של הקואליציה הכושלת הזאת הוא מאוד מאוד ברור: מי שמשרת הוא פראייר, ומי שלא מתגייס מקבל חסינות מהמדינה. זה לא תיקון טכני, זה לא הסדר מינהלי, זה לא איזון משפטי, זה חוק שמבטל את אחד האמצעים, אחד מאמצעי האכיפה הבודדים שנשארו מול מי שבוחר להשתמט משירות צבאי. בזמן שעשרות אלפי משרתי מילואים עוזבים שוב ושוב את הבית, את המשפחה, את העסק, את הילדים, את מקום העבודה, הקואליציה עוזבת את ערכי היסוד של מדינת ישראל. בזמן שהחיילים נמצאים בחזית, הממשלה נמצאת בחזית אחרת, חזית הברית עם המשתמטים. זה לא חוק ביטחון, זה חוק קואליציה, זה חוק ציני ולא ציוני. זה חוק כניעה, כניעת הליכוד, כניעה לסחטנות, כניעה לפוליטיקה קטנה. והמחיר? לא הממשלה משלמת אותו, משלמים אותו חיילי מילואים, משלמים אותו הלוחמים שלנו, משלמות אותו משפחות המילואימניקים, משלמים אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה לומר כאן בצורה מאוד ברורה: אין לנו מלחמה עם הציבור החרדי. יש לנו מאבק על עיקרון אחד פשוט וחשוב: במדינת ישראל אין זכויות בלי חובות, אין אזרחים סוג א' ואין אזרחים סוג ב'. אי-אפשר לבקש מלוחם מילואים לצאת בפעם השביעית לעזה, ללבנון, ליהודה ושומרון, ובאותו יום להצביע כאן בעד חוק שמסיר לחץ ממי שאפילו לא מתייצב לצו. זה לא מוסרי, זה לא צודק, זה גם לא יכול להחזיק לאורך זמן, וראו את האזהרה החמורה מאוד של הרמטכ"ל, שגם אותו הקואליציה הפכה לאויב. אני מבקש היום להסתכל בעיניים של משרתי המילואים. תסתכלו על אנשים שכבר חודשים ארוכים חיים על תיק ארוז ליד הדלת; על עצמאים שהעסק שלהם כבר קרס; על ההורים שלא ראו את הילדים חודשים ארוכים; על בני ובנות הזוג שמחזיקים בית לבד; על סטודנטים שדחו את החיים; על אנשים שאומרים כן למדינה בכל פעם שהיא קוראת להם, ומה הם מקבלים חזרה? עוד חוק חצוף שמספר להם שהם פחות חשובים מהדיל המסריח הזה בין הליכוד לבין העסקנים החרדים. זה לא רק פוגע בכיס, זה פוגע בלב, זה שובר אמון. ואיפה הליכוד? בעצם מה נשאר מהליכוד? איך חבר כנסת ציוני וערכי יכול להרים יד בעד החוק הבזוי הזה? מה קרה לכם? איך אפשר לדבר על ערבות הדדית ולחוקק אפליה כל כך בוטה? זו חרפה, לא פחות. חרפה מוסרית, חרפה ציבורית וחרפה לאומית. מי שיצביע היום בעד החוק הזה צריך לדעת: ההצבעה הזאת תירשם בלב של מאות אלפי משפחות משרתות, בלב של מי שנושאים את המדינה על הגב, גם בשגרה וגם בחירום. אבל אני רוצה לומר גם משהו למשרתי המילואים: אני יודע איך אתם מרגישים. אתם כועסים. אתם פגועים, ולא מעט מכם מרגישים שניצלו את תחושת השליחות שלכם. אני שומע אתכם, אנחנו שומעים אתכם, ואתם לא לבד. יש כאן ציבור עצום שמבין שהחוזה בין המדינה לבין המשרתים הופר, אבל החוזה הזה יתוקן, ולא בייאוש ולא באלימות ולא בשנאה אלא בדרך הדמוקרטית. ביחד אנחנו נתקן. יש מי שחושב בטעות שאפשר לנצח את הציבור הישראלי. נכון, גפני, דרעי, גולדקנופ – אתם לא פה, ברחתם – אפשר להמשיך להעביר עוד חוק, עוד קומבינה, עוד דיל פוליטי ציני ומושחת. אבל הם לא מבינים, גפני, דרעי, גולדקנופ, פרוש, כל החבורה הזאת, משהו אחד בסיסי: הציבור הישראלי אולי סבלני, אבל הוא לא שוכח. הוא רואה, הוא זוכר, ובסוף בסוף, שימו לב, הציבור הזה גם מצביע. אני מאמין גדול במדינת ישראל, אני מאמין גדול בחברה הישראלית. אני מאמין שגם מתוך המשבר החמור הזה יכולה לצמוח תקווה, יכול לצמוח התיקון הישראלי הגדול: מדינה שבה כולם נושאים בנטל, כולם תורמים, כולם שותפים; מדינה שלא שואלת מאיזה מגזר באת אלא מה אתה מוכן לתת למדינה, לתרום למדינה. כי בסוף הטיל לא בודק אם אתה חילוני, מסורתי או חרדי. המחבל לא שואל לאיזו מפלגה הצבעת. והדגל שמונף מעל הארון הוא דגל אחד לכולנו. ולכן יש גם תקווה, תקווה גדולה, כי השינוי כבר התחיל. הוא מתחיל בשטח, בשיח הציבורי, באנשי המילואים, במשפחות, בצעירים שמסרבים לקבל את המציאות של האפליה. והוא יגיע גם לכאן, אדוני היושב-ראש, אל הכנסת, אל הממשלה, אל ספר החוקים. והיום יש לו תאריך: 27 באוקטובר, יום הבחירות, יום השחרור של משרתי המילואים מהפוליטיקה הצינית והמכוערת. ביום הזה אזרחי ישראל יוכלו לומר את דברם – לא בצעקות ולא בכעס, בפתק אחד ביחד. מדינת ישראל חוזרת להיות מדינה שבה מי שתורם זוכה להערכה, מדינה שבה שירות הוא ערך, מדינה שבה אין אזרחים מעל החוק ואין אזרחים מתחת לנטל. עד אז אנחנו נמשיך להיאבק כאן. אני תמיד אומר, אנחנו נאבקים כאן לילות כימים, לא כפרפראזה, חבר הכנסת חיים. אנחנו כאן לילות כימים, אנחנו נהיה כאן עד הסוף, עד הרגע האחרון. אנחנו ניאבק בכם. נמשיך להילחם על הצדק, נמשיך לעמוד לצד משרתי המילואים, לצד מעמד הביניים, לצד בעלי העסקים הקטנים, שהם הלב הפועם של הכלכלה שלנו. נמשיך לומר את האמת גם כשהיא לא נוחה, כי אין לנו מדינה אחרת ואין לנו צבא אחר ואין לנו עם אחר. ולכן אסור לנו לוותר, לא על השוויון, לא על האחריות, לא על הציונות ולא על התקווה. היום אתם יכולים להעביר את החוק, אבל לא תוכלו לבטל את תחושת הצדק והתקווה של העם הזה. לא תוכלו לעצור את הדרישה לשוויון, לא תוכלו לעצור את התיקון, והתיקון בדרך. הוא בדרך והוא מגיע, בכוח הדמוקרטיה, בכוח הציבור ובכוח של מי שמאמינים שמדינת ישראל חייבת להיות מדינה יהודית, דמוקרטית, חזקה, צודקת ומשגשגת. ואנחנו נבנה כאן מדינה כזאת. אחרי 7 באוקטובר, נבנה אותה ביחד, ביחד נתקן. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה, עשר דקות לרשותך.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אתמול אתה, היושב-ראש, ישבת כאן, ואני דיברתי על ניחום אבלים אצל משפחת פייסל בחיפה. אחרי שדיברתי כאן קיבלתי הרבה טלפונים בנושא, אבל לפני כן אני רוצה להזכיר לכולם: משפחת פייסל גרה בחיפה, משפחה שאין לה שום קשר לארגוני פשע, למשפחות פשע. הבן שלהם – ילד, נער, עם כמה נערים ניגש לקיוסק קרוב לקנות שתייה. עומדים שם, מגיע רכב, עוצר, יורד חמוש, יורה בכל מי שנמצא שם, הורג שניים, פוצע שניים. ויאם פייסל נהרג, ועוד בחור בשם ג'ונתן חורי, גם הוא מחיפה, גם הוא נהרג. בני 17. ועוד שני פצועים, אחד מהם קשה מאוד, בבית חולים. הוא היה בחור צעיר שנרשם לאוניברסיטה, רצה להמשיך את הלימודים שלו, להתבסס במדינת ישראל, לחיות. משום מקום מגיע מישהו, יורה בו באמצע הרחוב, ליד הבית שלו – וכלום לא קורה במדינה. 155 נרצחים רק בחברה הערבית מתחילת השנה, וכאילו כלום לא קורה. אם רק הייתי מתרגם את ההצהרות של שר הכישלון בן גביר למעשים ואת הטיקטוקים שהוא יוצא בהם – כאילו, מרגישים שאנחנו נמצאים בגן עדן. התגברנו על כל הפשיעה, על כל ארגוני הפשע, על כל מה שקורה. אבל זה לא ככה, אנשים עדיין נרצחים ברחובות. והתעוזה של הפושעים, הרוצחים, היום, כשהם נכנסים לתוך הבית ורוצחים אנשים בתוך הבית, כאילו אין שלטון, אין מדינה, הפקרות. אתם קולטים? מישהו ישן במיטה שלו, מישהו יושב בסלון שלו, מישהו מעז להיכנס לתוך הבית ולרצוח אותו רק בגלל דבר אחד – כי לא הסכים לשלם פרוטקשן, דמי חסות. ודמי חסות היום משתלטים על הכול. אותם ארגוני פשע היום מגלגלים מיליארדים. הרי היה דוח שפרסמו עכשיו – שהמדינה מפסידה 23 מיליארד שקל רק בנושא הפרוטקשן. אנחנו משלמים יותר על הירקות והפירות כי אנשים משלמים פרוטקשן. אנחנו משלמים יותר על הדירות כי אנשים משלמים פרוטקשן. ואז מוציאים את זה מתוך המחיר, והאזרח הפשוט, שהולך לעבוד כל היום בשביל לפרנס את המשפחה שלו, נדרש לשלם לאותם ארגוני פשע. והציבור הכללי גם נדרש לשלם, כי אותו קבלן שנדרש לשלם פרוטקשן – הוא צריך להביא את הכסף. מאיפה הוא יביא את הכסף? מאותו איש שבא לקנות את הדירה, וזה מעלה את המחיר של הדירה בכמה אחוזים. ואני שומע רק הצהרות: מכניסים את השב"כ, לא מכניסים את השב"כ, השב"כ ייכנס, מיליארד שקל נשים ונשקיע כדי שהשב"כ ייכנס. הרי ארבע שנים אתם יושבים בממשלה הכושלת הזאת, ממשלת 7 באוקטובר. עכשיו, לקראת הבחירות, נזכרתם שצריך להכניס את השב"כ? הרי אני מדבר על נושא הכנסת השב"כ - - -
היו"ר אליהו רביבו:
כמה זמן? כמה זמן אתה מדבר על זה?
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
שנים. על להכניס את השב"כ – גם כשהייתי שר דיברתי על זה.
היו"ר אליהו רביבו:
אני מדבר על זה עוד לפני שומר החומות.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
בממשלה הקודמת בכל פעם העליתי את הנושא – שהשב"כ צריך להיכנס ולטפל. אבל אני אומר לך משהו אחר: אני השתתפתי באחד הדיונים בוועדה לביטחון לאומי, ונאמר לי שהשב"כ נכנס – כשפוגעים בראש רשות השב"כ צריך להיכנס, במיוחד עם ראשי הרשויות. והיו שבעה מקרים שבהם השב"כ נכנס, הצליח לפענח ולהגיע לרוצחים. אז למה אנחנו לא מעבירים חלק מהכלים שנמצאים בשב"כ למשטרה? הרי גם המשטרה היא גוף ביטחוני. כשהמשטרה היא גוף ביטחוני, אתה יכול להעביר חלק מהכלים, כמו רוגלות, ואני לא יודע למה אתם מתנגדים להכניס את הרוגלות. במה זה פוגע בכם? מי שישר לא מפחד. שיכניסו רוגלות. מפחד מי שלא מתנהג נכון. למה לא מכניסים את הרוגלות? הרי אני שמעתי קציני משטרה אומרים לך: תשמע, משפחות הפשע יכולות לשלוח בווטסאפ מה שהן רוצות, ואנחנו לא יכולים לעלות על זה; הן יכולות לדבר בווטסאפ על מה שהן רוצות, ואנחנו לא יכולים לעלות על זה. אנחנו יודעים שיש כלים שאנחנו יכולים לתת למשטרה. המשטרה יכולה להתגבר על הפשיעה שיש היום. יש לנו משטרה טובה, אבל לא נותנים לה את כל הכלים. אני אומר לך: אני מדבר ארבע שנים גם על הקמת מטה חירום לאומי של השב"כ, של המשטרה, של הפרקליטות, של מס הכנסה. רק לפני שבוע אני שומע שהייתה החלטת ממשלה להקים מטה חירום לאומי, רק לפני שבוע. ולפני שבוע גם התחילו לדבר על הכנסת השב"כ, וארבע שנים נרדמו. אתה יודע כמה נרצחים יש במדינת ישראל מאז שהממשלה הזאת הושבעה? יש מעל 1,030 נרצחים במדינת ישראל בגלל ארגוני פשע ופושעים. אבל אני אומר, ואני אמרתי את זה הרבה זמן: אנחנו נתקן את הכול. אני אהיה השר לביטחון לאומי – אתם יודעים מה? אני אתקן את זה. אנחנו לא צריכים שר לביטחון לאומי, אנחנו צריכים שר לביטחון פנים, כי אין לנו ביטחון בפנים. את כל הסיסמאות האלה צריך לזרוק, ולא צריך סרטונים שבהם שר יעמוד וידבר על מה שהוא עשה בבתי סוהר, מה עשה ואיזה אוכל אוכלים. תעשה, תשתוק, תטפל ותביא תוצאות. זה תפקידו של שר, ולא להתגאות אצל הספר – אם אתה מוריד שערה, רק שערה על כל בית שהרסתי, אני אהיה קירח. אתה לא צריך להגיד את זה. עשית – תשתוק. תטפל, אל תתגאה בסרטונים שאתה עושה. זה בדיוק מה שעושה השר לביטחון פנים, השר הכושל הזה, כשהתוצאות הן אפס. כשאנשים ואזרחים מפחדים לצאת מהבית, אימא מפחדת לקחת את הבן שלה לגן, ואישה מפחדת שתאבד את בעלה כשהוא יצא לעבודה – אין ביטחון פנים במדינת ישראל. אתה שר כושל, לא קיימת את העבודה שלך ולא עשית את העבודה שלך. שר שלא מפחד, בכל רצח שמתבצע במדינת ישראל, הוא מגיע לשם, מתחקר ושואל: מה קורה ואיך קורה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
משפט אחד, ואני מסיים, היושב-ראש.
היו"ר אליהו רביבו:
בבקשה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אמרתי לך שביקרתי את משפחת פייסל בחיפה. ביקרתי אותם שמונה ימים אחרי הרצח.
היו"ר אליהו רביבו:
אחרי שמונה ימים.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
שמונה ימים אחרי הרצח שאלתי אותם: הגיעה המשטרה? חקרה אתכם? שאלה אתכם? והתשובה שלהם הייתה: לא. אז אם השר היה מגיע לכל רצח, מביא את המפכ"ל, מביא את מפקד המחוז, מביא את כל צמרת המשטרה ואומר להם: אני רוצה לקבל נתונים והתקדמות בחקירה בכל יום – המצב היה אחר במדינת ישראל. אבל זה לא מעניין אותו.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני המזכיר, ראשית, אני חושב – והסבו את תשומת ליבי – שייתכן שיש טעות בכותרת: התיקון הוא תיקון 26, אם אני לא טועה. אולי המזכיר אחר כך ישים לב לעניין.
היו"ר אליהו רביבו:
לא, זה תיקון 28.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מי העיר לי? יעל, זה תיקון 28. עומדים על כך שזה 28.
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
כן, המזכיר הסביר את זה.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אוקיי, הבנתי. בסדר גמור. כך או כך, 26 או 28, מדובר פה בהשתלטות עוינת על חקיקה שהוביל בזמנו שר הביטחון בני גנץ, לפני כמה חודשים, או לפני 7 באוקטובר, ומטרת התיקון הייתה לקיים הסדרת ביניים לפני שמחילים רפורמה, מתקינים רפורמה יסודית, מהותית, לשיווי זכויות, לנטל שמחולק היטב בין אזרחי המדינה. היה איזה חוק שהמטרה שלו הייתה – לתקופה קצובה, תקופת ביניים – להסדיר את נושא גיוס בני הישיבות, ובתוך זה היה רכיב מורטוריום כזה, איזו דחייה של הסנקציות לתקופה קצובה. מה שאנחנו רואים כאן כרגע זה בעצם – אמרתי – סוג של השתלטות עוינת על מבנה, שמסירים ממנו את כל תושביו, את כל רהיטיו, את הקירות שלו, ונשאר איזשהו קונטור כללי של חוק, שהשם שלו נשמר – תיקון כזה, תיקון אחר – והשאירו בו איזה רכיב, איזה בוידעם אחד בדמות הפטור מסנקציות. זאת פארסה צינית, זאת קודם כול פארסה צינית, שחשוב לשים אותה בזרקור הציבורי – שימוש בקולב, בקונסטרוקציה קיימת, כדי לייצר קריקטורה מעליבה, פוגענית מאין כמותה. יתרה מזאת, יש בזה גם התחזות, התחזות פחדנית. לא מביאים חוק מיוחד. הרי היה אפשר לעשות את זה – חוק מיוחד שאומר את הדברים במפורש: חוק לדיכוי השוויון בין בני האדם שחיים כאן במדינת ישראל ולזכות יתר לחלק מהאנשים, המסומנים היטב, שלומדים במוסדות מסוימים. כמובן, יש בחוק הזה שאנחנו מדברים עליו פגיעה מהותית, נוקבת, חזיתית, בחוסן האומה ובתחושת הצדק. אמר אלתרמן בתש"ח, במלחמת העצמאות: מה אומר השטן, לא עלינו, כאשר הוא רוצה לפגוע ביכולת שלנו לעמוד אל מול אתגרים אדירים? השטן אומר: אנחנו נפגע בתחושת הצדק, בתחושת השליחות, בתחושת ההוגנות, בסיבה העיקרית שבגללה אנשים מוכנים להרוג ולהיהרג. החוק הזה מייצר סדק הרסני בתחושת הצדק החיוני לעת הזו ובכלל. אנחנו נמצאים כאן, אדוני היושב-ראש, שלוש שנים לאחר פרוץ המלחמה, התקופה הממושכת שבה מדינת ישראל מתמודדת עם אתגרי ביטחון חסרי תקדים בכל הגזרות. לאורך כל התקופה הזו הנטל המקצועי הכבד ביותר מוטל על כתפיהם של המשרתים בסדיר, במילואים ובכוחות הביטחון; הנטל הזה על חיילי החובה הצעירים במשימות השונות, על אנשי הקבע והמילואים ועל בני משפחותיהם, שהינם חלק אינטגרלי, עקבי, חיוני, ביכולת של החיילות והחיילים לצאת למשימותיהם הקרביות, המינהליות, בחזית ובעורף של מדינת ישראל – החיונית מאין כמוה. השאלה של שותפות בנטל היא לא רק על שותפות של בני אדם שנקראים או לא נקראים לבצע את המשימה; היא שאלה של שותפות ואיזון ושוויון בין המשפחות, בין החברים, בין מעגלי האוכלוסייה השונים שמקיפים את המשרת – המעסיקים, הקולגות בעבודה, השותפים, השותפים העסקיים. חוסר ההוגנות הזה ילווה אותנו עד אשר אנחנו נגיע, במהרה בימינו, בחודשים הקרובים, בשנה הקרובה, לתיקון משמעותי, תיקון תרתי משמע – תיקון של החוק, תיקון בלב האומה. המציאות מלמדת אותנו – ואנחנו שומעים את זה שוב ושוב כאן בבית הזה, בוועדות השונות – על שחיקה מתמשכת בחוסן, בתחושת ההוגנות, בהתייצבות למשימות השונות. המחסור בכוח אדם בצה"ל כבר מזמן איננו בעיה תיאורטית או סוגיה משפטית מופשטת; הוא הפך לאתגר מבצעי משמעותי בשטח, שמשפיע באופן ישיר על הכשירות של מערכת הביטחון לנוכח חזיתות שלא נסגרות, ובחלקן לא נסגרות בכוונת מכוון או במדיניות – כשאפשר לבחור אחרת, תוך שמירה ותוך הגברת הביטחון של מדינת ישראל ותושביה. רק שלשום, בוועדה לענייני ביקורת המדינה, שאני עומד בראשה, קיימנו דיון בנושא המיון והגיוס לצה"ל, והדגש היה על הפעולות הקונקרטיות שהצבא ומערך הגיוס מקיימים כדי למצות את הגיוס באוכלוסיות השונות. האוכלוסייה החרדית לגווניה היא רק אחת מהן. אנחנו ממצים, במאמצים לא פשוטים ובצורך באיזון פנימי בתוך צה"ל, את גיוס הבנות, הנשים – ואני מזכיר, אנחנו מדברים על גיוס בני ישיבות, קרי: הגברים שמתחנכים בחינוך החרדי, שאנחנו כל כך זקוקים להם במערכות השונות של ביטחון המדינה, ואנחנו בכלל שמים בצד מגזר שלם, 50%, הן הנשים הצעירות החרדיות. אני לא מצליח להבין איך אפשר לוותר על הדרישה, שהיא זכות מאין כמוה, להורות על מציאת דרכים לשותפות ונשיאה בנטל של הנשים. אנחנו רוצים לראות את זה גם במגזר הדתי – עוד ועוד התייצבות של נשים למשימות הלאומיות; זה קורה וזה צריך להמשיך לקרות. ויש לנו את מגזר המיעוטים, שחשוב לשלב אותו במשימות הכלליות; ויש לנו עוד מתנדבים ופטורים, אנשים שחיים בחוץ לארץ, אנשים שנמצאים במצבת כוח האדם אבל לא מתייצבים. וכל הללו הם יעד לפעולה של אכ"א, של מערכת הביטחון. החוק הזה בעצם שולל את העשייה החיונית לביטחון ישראל ותושביה, וחמור מכך – לתחושת הצדק וההוגנות של כולנו. אני משוכנע, אדוני היושב-ראש, שאנחנו נמצאים בסיטואציה שבה הרצון – הבולימיה של הקואליציה לעת הזו, בימים הללו – הוא להעביר עוד ועוד חוקים ולדפן את דופנות ואת קירות המבצר האידיאולוגי הפסול שהקואליציה מקדמת כעת. אגב, אני משוכנע שבהתנגדות של חלק משמעותי מחבריה, מעבר למי שמעז להצביע נגד ההנחיות, העשייה הזו תיתקל ב-backfire, בתגובה ברורה, בממשלה אחרת, יהיה הרכבה אשר יהיה. אין מצב, אין יכולת אמיתית למדינת ישראל לשאת עוד חודשים ספורים, שבועות כאלו, כמו השבועות הבולימיים, המביכים, הציניים, הפוגעניים בחזון של האיש הזה, שאמר לנו: לכו לארץ ישראל ותבנו מדינה דמוקרטית ליהודים. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. חמש דקות לרשותך, אדוני.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רואה פה את השם: הצעת חוק שירות ביטחון, תיקון מס' 28. זה חוק השתמטות מביטחון, קלקול מס' 28, זה השם הנכון שלו. כמה פעמים שמעתי פה את חברי הקואליציה הזו, קואליציית החורבן וההשתמטות, עולים פה ומדברים על פטריוטיות ועל ציונות – ואת זה אתם מביאים בשבוע האחרון של הכנסת. קואליציית החורבן, נטולת הבושה, אתם מסתובבים היום בכנסת ישראל עם החוק הזה ומצדיקים אותו? אין חוק מתאים מזה שבו תסיימו את הקדנציה המופרעת, המסוכנת, שבה נרצחו אנשים ומתים אנשים ברחובות, ואתם מביאים פה עכשיו חוק של השתמטות. יותר מזה, אתה קורא את סעיפי החוק, ואין לכם את האומץ אפילו להחליט הכול לבד. עירבתם פה את הצבא, שהצבא יחליט. כותב לכם הרמטכ"ל אתמול מכתב – הוא לא רוצה חלק בגועל נפש הזה. כמי שאחראי על צבא ההגנה לישראל, הוא אומר לכם שאתם מסכנים את מדינת ישראל. אבל הוא אומר לכם את זה, ולא אכפת לכם. לא אכפת לכם, כי בסוף האתנן, השוחד הפוליטי שאתם מחלקים אחד לשני פה, הוא שקוף. אתמול עבר פה חוק-יסוד: לימוד תורה. לא חוק-יסוד: התורה – חוק-יסוד: לימוד תורה, כאילו חוק-היסוד הוא על הלומדים תורה. ודרך אגב, אפילו, מה זה 45 שעות שבועיות? תגידו לי. 45 שעות שבועיות זה הממוצע של חבר כנסת. זה נקרא תלמידי חכמים? 45 שעות? זה משרה רגילה. אפילו בזה אתם קלוקלים. יושב יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון בועז ביסמוט, שהוא פרצופה האמיתי של הממשלה הזאת, מעביר את החוק הזה. הוא יושב שם, אין לו מושג על מה הוא מדבר, ולא אכפת לו. הרי גם את התפקיד הזה הוא קיבל באתנן פוליטי, מאותו ראש ממשלה. כל כך הרבה פעמים שמעתי את בנימין נתניהו פה על הדוכן או בנאומים מצולמים אומר על לוחמינו הגיבורים – איזה לוחמינו גיבורים? הגיבורים היחידים שאותם הוא מאדיר הם משתמטים. זה מה שהוא עושה עכשיו, בשבוע האחרון של סגירת הכנסת, כשכל החזיתות פתוחות – מאיראן, עובר דרך לבנון, עזה, מה שקורה ביהודה ושומרון, שלא נדבר על החזיתות הפתוחות והמדממות אצלנו בתוך מדינת ישראל: שישה רימונים נזרקו בלילה, נרצחים בכל מקום, וזה מה שעושים – כלום ושום דבר. החוק הזה הוא אות קין על פרצופו של בנימין נתניהו, לא אף אחד אחר. הוא אות קין על כל חבר קואליציה שאומר שהוא פטריוט ישראלי. אתם חברי הקואליציה הנלוזה והמופרעת הזאת, שעל ראשכם ועל ידיכם האסון הנורא ביותר שהיה אי פעם. אתם היום משחררים אנשים שאין שום סיבה אמיתית לשחרר אותם למעט אתנן פוליטי. בשבוע האחרון של הכנסת אתם עושים סחר-מכר מכוער, שפל ומגעיל. לי זה לא חדש. אני רואה אתכם במערומיכם מהיום הראשון, מהיום שבו לוין שם את הרפורמה המשפטית, כמו שהוא קרא לה, המופרעת. גם בזה אתם הולכים ראש בראש. עם מי אתם הולכים ראש בראש? אתם היום הולכים ראש בראש עם ראש המטה הכללי, שמייצג את כולנו. הוא אומר לכם: אל תעשו את הדבר הזה, אתם פוגעים בצבא, פוגעים בביטחון. אתם תמשיכו לעשות את זה, ותעלו פה לדוכן ותדברו אחר כך על פטריוטיות ועל אהבת הארץ. איזו אהבת הארץ? איזו ציונות? איזו פטריוטיות? חבורת אנשים שלא עשתה דבר, ומדברים בשם התורה לשווא, בשם התורה לשווא. אומר ראש הממשלה – שלאכול שרצים הוא יכול, אבל היום יש לו גם שרץ בדמות החוק הזה – שהגיע היום בלילה להצביע על החוק הזה, ולאחר מכן שלח סרטון מצולם על חיילינו הגיבורים. שידבר על חיילינו המשתמטים, אותם הוא מחייל עכשיו באוהלה של תורה. גועל נפש.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. יעלה ויבוא חבר הכנסת אוריאל בוסו. חמש דקות לרשותך. בבקשה.
אוריאל בוסו (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, בשביל לשים במסגרת הנכונה את הצעת החוק שאנחנו דנים עליה כאן היום, אחרי כל כך הרבה רעל, התנגדות והסברים, וכמה דיו נשפך עם מכתב הרמטכ"ל ועם עוד ועוד, רק להסביר על מה אנחנו מדברים כאן. ישנה הגישה המאוד מאוד מאוד ברורה של קבוצה ענקית – אבל אני חושב שהיא ממינוף פוליטי – שמבקשת להשתמש בטיעון הזה של הסדרת מעמדם של לומדי התורה 50 שנה. הכאוס הזה משרת בדיוק את החלק הפוליטי שהם רוצים להוביל – להוביל הפרדה, להוביל פלגנות, להוביל שנאה. יש מי שבוחר בדרך הבן-גוריונית. למרות כל מה שיגידו, כשאמר בן-גוריון: כן, מי שלומד לומד, ומי שלא לומד שיתגייס, אז התחילו להסביר: כן, אבל אז היה רק 400 ו-800, ולא הייתה המלחמה, ולא היה הכול. אז בואו נוציא אותו מהקבר ונשאל אותו למה התכוון המשורר. אבל, ממש לא. חלק מהריפוי, אני חושב, התחיל בהובלה של יושב-ראש ש"ס הרב אריה דרעי, שנהג באחריות יתרה בכל הקדנציה הזו. לא שמעתם אותו מתראיין ושופך רעל. הוא ניסה להגיע לעוד הבנה ועוד הבנה ועוד הסכמות בנושא החוק להסדרת מעמדם של לומדי התורה לאורך כל הקדנציה, באחריות יתרה. הוא היה בקבינטים וידע את המשמעויות, ולצד זה רצה להגיע למצב שאפשר להוביל את המדינה הזאת למסלול שיכול ללכת ביחד. וכשראינו שהדבר הזה נמצא במבוי סתום, בדיוק מאותה מטרה של הקבוצה שנמצאת כאן בצד ימין, שביקשה להגיע לכאוס, לא להגיע להסדרה – כי אם היו מגיעים להסדרה, יכול להיות שהיו היום עוד כמה אלפים; כשמדברים על חוסרים, זה בדיוק מענה לאותו מכתב הרמטכ"ל. כשמדברים על הקפאה – של מי? של קבוצה גדולה שהמדינה שינתה איתם את ההסדר במעמד צד אחד, ללא ידיעתם. ברגע אחד הופכים אותם לעבריינים. אז מה חשבתם באמת? גם הצופים הרי מבינים שאתם לא מדברים בצורה רציונלית. אתם באמת חושבים שבדקה אחת כל 70,000–80,000 העריקים – אני לא יודע בכמה מדובר – יכולים לבוא לצבא ונגייס את כולם? ושבו בנים לגבולם? הרי אתם מבינים שאתם לא רוצים את זה. יום אחר כך אתם כולכם תגידו: זה לא הצבא שדיברנו עליו ולא מעוניינים. אבל איך מתחילים במסלול כלשהו? זו בדיוק הדרך. אתמול, לזכותה של כנסת ישראל – אני חושב שזו סנגוריה אמיתית בשלושת השבועות – עובר חוק-יסוד: לימוד תורה. מי חלם שבמדינת היהודים נצטרך לחוקק חוק שלימוד תורה הוא ערך עליון? לא חלמנו שנגיע לזה, אבל זה בדיוק המקום שאליו אתם הובלתם, ויש לכם זכות רבה בזה – לך, יאיר לפיד, ולכל הקבוצה שאתם מובילים. ראיתם – וכשאתם כל הזמן אומרים: העם לא איתכם, אני שואל אתכם שאלה: אתם באים כאן לקדנציה הזו עם 24 מנדטים. עשיתם את המקסימום בכל מהלך הקדנציה הזו. כשהולכים בסוף, בסקרים, חברתם לבנט, כי אחרת אתם לא עוברים את אחוז החסימה. אתם רוצים להחליף את העם? משהו לא עובד הרי ברעל הזה. מהרגע הראשון, כשנפתלי בנט שופך רעל על כל לומדי התורה, הוא רק יורד בסקרים. אז רגע, אתה רוצה להחליף את העם? למה אתם תמיד טוענים: העם איתנו, העם איתנו, אנחנו הרוב? בסוף מסתבר שגם בסקרים זה פשוט לא עובד. אם איזנקוט דיבר על איזה 3%, כולכם שפכתם עליו רעל, ואתם רואים שהוא בסקרים מתייצב. אני לא חושב שהוא בסוף יכול להוביל את המדינה מסיבה מאוד פשוטה: הוא מגיע עם קבוצה מסביבו; מגיע עם יאיר גולן ומגיע איתכם, והינה, מחשקים אותו מצד ימין ליברמן ומצד שמאל יאיר גולן, והכול בסדר. אנחנו בטוחים שזה לא יקרה. אבל אני רק אסביר לכם, הרעל הזה לא עובד ברחובות. אתם חיים בתוך עצמכם, ותסתכלו בסוף על הסקרים ועל הכול. לכן אני חושב שהתהליך הנכון והריפוי יתחיל להיעשות לאחר חוק-יסוד: לימוד תורה. כרגע בואו נקפיא את המעצרים, נעבור את התקופה הטעונה כל כך הזו של הבחירות, ולבסוף נשב סביב שולחן אחד ונוכל להסדיר את מעמדם של לומדי התורה בצורה נכונה. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת בוסו. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. לרשותך חמש דקות, בבקשה.
ינון אזולאי (ש"ס):
תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, השרים, חבריי חברי הכנסת, בנאום שלי אני מבקש להתייחס לכמה טענות ולשבור כמה מיתוסים שעלו בוועדה. הרי ראינו כולנו את חוות הדעת של היועצת המשפטית של הוועדה, של הכנסת, על דין רציפות לא רציפות, האם החוק חוקתי או לא חוקתי. אז בואו נעשה סדר. דין רציפות יכול לחול על חוק שבעצם ממשיך גם עם מה שהיה מה"כחול". בחוק הזה, למשל, אם אנחנו נסתכל, יש בו גם מיהו בחור ישיבה, מה שנקרא תורתו אמנותו, יש את הפיקוח, משרד החינוך, משרד הביטחון, מאוחד. כתוב שם במטרות: צמצומי האי-שוויון. אגב, אין יותר מהצמצום הזה. משאירים את השוויון. אין פה שום פטור לאף אחד. כולם חייבים בגיוס. זה מה שהחוק אומר. החוק הקיים, שעכשיו מונח לפניכם, אומר שכולם חייבים בגיוס. מה החוק אומר עוד? הוא אומר דבר פשוט. חברים, שלא יזרו לכם חול בעיניים. לא מדובר פה על חנינה, מדובר פה על הקפאה לזמן מוגבל. הוראת שעה על דבר אחד בלבד: של המעצרים בלבד. אז עולה פה שאלה: תגיד לי, ולמה לא לכולם? אין בעיה. אמרנו בוועדה: בואו נעשה לכולם. אגב, הצבא התנגד לכולם. הוא אומר: אם אני אעשה לכולם – למה? היות שלכלל האוכלוסייה אין סנקציות כלכליות כמו שיש לציבור החרדי – לציבור החרדי כרגע יש סנקציות כלכליות, אין שום הקפאה שלהן. הם ימשיכו לא לקבל את המעונות, את המחיר למשתכן, בביטוח הלאומי וכן הלאה, בתחבורה ציבורית, מה שאתם לא רוצים. אפילו עכשיו נשקל במשרד היועמ"שית של הממשלה, זאת המודחת, לקחת גם מס על החמצן שהם נושמים. גם להוריד את הסבסוד על הלחם האחיד, אל תדאגו, גם זה בראש שלהם.
ירון לוי (יש עתיד):
זה לא רק שלכם.
ינון אזולאי (ש"ס):
לא, אחי, זה רק שלנו. אל תיקחו לנו, מה ששלנו, אל תיקחו לנו.
ירון לוי (יש עתיד):
לחם אחיד?
ינון אזולאי (ש"ס):
לא. הם רוצים להוריד את הסבסוד לנו. לכם ישאירו, אל תדאגו.
ירון לוי (יש עתיד):
- - -
ינון אזולאי (ש"ס):
כן, אחי. זו הדרך. זו הדרך שלשם הם מדרדרים. אז אנחנו אומרים שהסנקציות נשארות. לא ביקשנו. ולכן כאשר אתה בא ומבקש בשביל כולם, אז הדבר הזה לא נכון. עכשיו, אין לי בעיה, אבל הצבא, למשל, שאלנו אותו שאלה פשוטה: כמה בחורי ישיבות שתורתם אומנותם שעצרתם, הבאתם אותם לכלא, נתתם להם 21 יום – כמה מהם הלכו משם לבקו"ם? כמה מהם הגיעו לחשמונאים, כמה לנצח יהודה, כמה לקודקוד, כמה לגולני, כמה לקריה? אה, לקריה הם לא שולחים, כי יש מישהו אחר שהולך לקריה. אוקיי, אבל כמה? אתם יודעים מה התשובה הייתה? זו התשובה: אפילו אחד אין להם. המעצרים לא הועילו. עכשיו, יכול להיות שאני הוזה, יכול להיות. אז אני רוצה קצת להיתלות: תת-אלוף, סליחה, סגן אלוף אביגדור דיקשטיין, ראש ענף חרדים בצבא, אמר ב-23 באפריל 2025: יש יכולת לבצע מעצרים, אבל זה לא אפקטיבי בקצה. האם הבחור הזה שנתפוס אותו ואכניס אותו לניידת יתגייס בסוף? לא אני אמרתי. יוסי לוי, מגייס חרדים, מנכ"ל האיגוד הלאומי לשילוב חרדים "שומר ישראל", בדיון בוועדת חוץ וביטחון התרה כמה פעמים, שלח מכתב לראש הממשלה ואמר לו: זה לא אפקטיבי, המעצרים. הוא אומר לו: אני מבקש מכל אלה לפעול להרגעת הרוחות, לעצור את הפגיעה בעולם התורה, ובעיקר לעצור באופן מיידי את גל המעצרים נגד בחורי הישיבות. זה מפריע ופוגע באופן ישיר בגיוס חרדים לשירות משמעותי בצה"ל. אז בואו, אני שואל אתכם, מה עוד אנחנו צריכים אחרי כל האזהרות האלה לשמוע? אם הייתם הולכים ואומרים: טוב, בואו נראה כמה התגייסו בתקופה הזאת, והייתה עלייה של עוד 1,500 – אגב, אני אף פעם לא האשמתי את האופוזיציה שלא הביאו את חוק הגיוס. אתם לא אשמים, אתם עשיתם את העבודה שלכם. אני באתי בתלונות אל הקואליציה, אל חברים מהקואליציה, שהם אלה שמרדו; הם אלה שפגעו בנו, בשותפות שלנו, והם אלה שבשביל איזו כותרת באיזה ערוץ 12, 13, 11, לא יודע איזה ערוץ, הם היו מוכנים למכור את הכול. לכן הטענה אליהם. הם, בגללם לא העברנו את חוק הגיוס. זה בסדר, החליטו לעשות את זה. אבל עכשיו אנחנו מבקשים דבר אחד – אדוני, אני מסיים – לעצור את הדימום ברחובות. רק שתדעו לכם, יש כבר שניים מהמפגינים שנדרסו, נרצחו. אני ביקשתי, והתחננו גם מהיועצת המשפטית לממשלה: עצרי את זה בלי חוק. אנחנו לא רוצים להידרדר, לא רוצים להגיע לשפיכות דמים. ואמרתי לה שאם חלילה תהיה עוד שפיכות דמים, זה על הידיים שלה, לא של אף אחד אחר, כי היא גורמת לזה. ורגע לפני שאסיים, תודה רבה לך, אדוני בועז ביסמוט, אני יודע כמה ספגת וספגנו יחד, קללות ונאצות והכול. למרות שאמרו החברים, גם באופוזיציה, ומשרד האוצר, כל המשרדים – אמרו דבר אחד, שהמעצרים – אנחנו לא רוצים מעצרים, לא רוצים אפקטיביים. אבל כשאתה מביא את זה, הם הורידו את המסכה וגילינו את הצביעות שלהם. תמשיך, תהיה חזק, אנחנו עושים את זה למען אחדות ישראל, למען עם ישראל, לתקופה מסוימת, ובעזרת השם, אחרי הבחירות, כשנחזור, אנחנו נביא גם חוק שיועיל לכלל האוכלוסייה בעם ישראל, גם לחיילים, שהקדוש ברוך הוא ישמור לנו אותם וייתן להם את הכוחות, וגם לבני התורה, שזכות הלימוד תעמוד לכולנו, בעזרת השם. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה. לרשותך עשר דקות.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה עוד אפשר לומר אחרי הדברים ששמענו עכשיו?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
בגללנו.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
כן. פשוט צריך להתאפס רגע ולהבין. לעכל את הדברים ששמענו עכשיו. ברגעים אלו ממש, בעודנו יושבים כאן במליאה, חיילי צה"ל מסכנים את חייהם בלבנון, בעזה, בסוריה, כדי לשמור עלינו, כדי לשמור על המדינה הזאת. הם לא רואים בית, הם לא יודעים אם יחזרו הביתה. ההורים שלהם לא ישנים בלילה מאז שהם התגייסו. ובדיוק עכשיו, ברגע הזה, הכנסת הזאת, הממשלה הזאת, הקואליציה הזאת, בוחרת להעביר חוק שמעניק חסינות ממעצר למי שבורח משירות צבאי. אתם דורשים מחברי הכנסת להצביע על הקפאה מלאה של הליכי מעצר, חקירה והעמדה לדין עד סוף נובמבר, ובפועל אולי גם מעבר לזה, כמו ששמענו פה מחבר הכנסת אזולאי.
ינון אזולאי (ש"ס):
לא שמעת ממני - - - למה - - -
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אנחנו, אנחנו – אדוני, אתה אמרת: גם אחרי התקופה הזאת, בעזרת השם, נביא תיקון ושוויון בין הדברים האלה.
ינון אזולאי (ש"ס):
מה אמרתי עוד - - -
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ולהגיד את הדבר הזה, אני מפרש את זה כאילו אולי תאריכו את ההסדר הזה, ולכן המילה שלך שהשתמשת בה, ראוי שתחזור בך. תודה.
ינון אזולאי (ש"ס):
אני לא אחזור בי. אתה יכול - - -
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני לא הפרעתי למילה אחת מהדברים, שלא הסכמתי איתם. תתכבד, תשב, תקשיב ותאזין.
היו"ר מישל בוסקילה:
חבר הכנסת ינון אזולאי, תודה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
זה לא עוד חוק על הנייר, זה מסר ישיר לחייל צה"ל שעומד בעמדה שם בלבנון: מי שלא בא, לא קורה לו כלום; מי שבא ימשיך לשאת בנטל. מה אותו חייל בעמדה אמור לחשוב? הוא יודע שאם יחליט ללכת הביתה, תגיע אליו המשטרה הצבאית, והוא ייכנס לכלא. אבל אם הוא חרדי שלומד בישיבה והוא החליט לא להתגייס – אהלן וסהלן, יש לו שטיח אדום. תעשה מה שאתה רוצה. איך אתם חושבים שזה מרגיש לסכן את החיים עבור המדינה הזאת, עם אפס ערכים, שמעודדת עבריינות, חוק אחד לאלה וחוק אחד לאלה? אגב, לא אני אומר את זה, לא האופוזיציה אומרת את זה – זה היועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון בעצמה אומרת את זה. הם כתבו שחור על גבי לבן, שהחוק – איך הם כתבו את זה? מעניק חסינות מסנקציות פליליות לתלמידי הישיבות בשל אי-מילוי חובת התייצבות, בעוד שהסנקציות האלה נותרות בעינן כלפי הציבור הכללי. פשוט לא ייאמן, אפליה מוסדרת בחוק. ברור לכולנו מה אתם עושים כאן. כאילו ויתרתם על חוק ההשתמטות עצמו, אבל בפועל אתם מעבירים כאן מיני חוק גיוס; תבנית ברורה שממנה ייגזר בעתיד גם הפטור הגורף. תסתכלו על סעיף המטרה של החוק. לא נשאר בו זכר לשוויון בנטל; אין זכר למי שכן משרת; נשארה רק חשיבות לימוד התורה. זו ממש לא הוראת שעה טכנית, זו הצהרת כוונות כלפי העתיד. ואז, יום לפני ההצבעה הסופית כאן במליאה אתם מקבלים תמרור אזהרה עצום, קול זועק ומצמרר של הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר, הקצין הראוי, שמונה לתפקיד ראש המטה הכללי של צה"ל, שאתם מיניתם אותו לתפקיד. אתם מיניתם אותו לתפקיד הזה, אתם בחרתם בו, לא איש אופוזיציה, לא שמאלן. רמטכ"ל צה"ל שולח מכתב אזהרה חריף לראש הממשלה, לשר הביטחון, ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, וכותב במפורש: החוק מעניק "תמריץ לאי-התייצבות לשירות צבאי", הוא אינו "עולה בקנה אחד עם צורכי צה"ל, וזאת באופן מובהק וחד-משמעי", כך הוא כותב. ואת המשפט הזה שהוא כותב תזכרו, אני מצטט עכשיו שוב: "לא ייתכן שהמערכת הצבאית בראשותי, אשר תובעת ממשרתיה הקרבה חסרת תקדים, תהיה חתומה בו-זמנית על מתן פטורים המוניים מהעמדה לדין". חברי הכנסת, בצבא מעריכים מחסור של 15,000 חיילים, מהם בין 7,000 ל-8,000 לוחמים. הרמטכ"ל כבר התריע בקבינט שבקצב הנוכחי של הגיוס צה"ל הולך לקרוס לתוך עצמו ושהמילואים לא יחזיקו מעמד. ברגע שהצבא זועק למשאבים ולתגבור שורות, הממשלה עסוקה בחקיקת חוק שמעודד בדיוק את ההפך. אז אני שואל אתכם, חבריי בקואליציה, איך אתם קוראים לזה שממשלה שומעת אזהרה חד-משמעית מהגורם המקצועי הבכיר ביותר בצבא, גורם שהיא עצמה מינתה, ובכל זאת ממשיכה בדיוק לדהור באותו כיוון רק כדי לרצות את השותפים הפוליטיים המשתמטים ולשמור על הקואליציה והשותפים הטבעיים עוד כמה ימים? מה זה, אם לא מכירת חיסול ערכית? אתם לא אידיאולוגיים, ולימוד תורה לא באמת מעניין אתכם, הרי לא עסקתם בזה לאורך כל הקדנציה. זאת החלטה מודעת להעדיף שרידות פוליטית על אזהרה ביטחונית מפורשת בזמן מלחמה. זה הפקרת ביטחון המדינה לטובת אינטרס פוליטי צר. ואני מזכיר לראש הממשלה ולחבריי בממשלה, שנזעקו שלא העירו את ראש הממשלה, שלא משכו בדש מעילו – הינה, הינה המשיכה בדש המעיל. הינה האזהרה. אל תגידו: לא ידענו, אל תגידו: לא אמרו לנו. ואם לא די בכך, חברת הכנסת טלי גוטליב יצאה בציוץ נגד הרמטכ"ל, והיא כתבה שהוא החליש את מורל חיילינו. והיא הוסיפה במפורש: אני הייתי מפטרת אותך ללא היסוס, ויפה שעה אחת קודם. תחשבו על זה רגע. חברת כנסת קוראת לפטר את הרמטכ"ל על כך שהוא הזהיר בכתב מפני פגיעה בביטחון המדינה. נו, תנו לזה רגע לשקוע. לא על טעות מקצועית, לא על כשל בשדה הקרב, אלא על כך שהוא העז לומר את האמת המקצועית שלו לדרג המדיני. ואם זה לא מספיק, הגיע יעקב ברדוגו. בשידור בערוץ 14 הוא כינה את הרמטכ"ל – השר התורן שיושב כאן – רמטכ"ל פוליטי קפלניסט. הוא טען שהוא מסכן את הדמוקרטיה הישראלית. הוא אמר במפורש שהוא היה משחרר אותו מהתפקיד, שהרמטכ"ל מפחד להילחם בעזה ובאיראן. באיראן ובעזה. פתאום הרמטכ"ל לא ראוי. להאשים את מפקד צה"ל בעיצומה של מלחמה שהוא מפחד להילחם באיראן ובעזה, זה לא רק שקר, זו פגיעה מכוונת בלגיטימציה של הפיקוד הצבאי מול הציבור. זה בדיוק באותה שפה שמשתמשים בה כדי לתאר, סליחה שאני אומר את זה, את אויבי המדינה. איזו ממשלה שולחת את מקורביה לתקוף בשידור חי את מי שאחראי על חייהם של בנינו ובנותינו רק כי הוא אמר אמת לא נוחה לקואליציה? מה זה? מה זה? חברי הכנסת, חברי הקואליציה, אני רוצה להגיד לכם שלצערכם ולצערנו הצבא הזה, בדרך הזאת, לא תמיד יהיה כאן. כי בסוף הוא מורכב מאזרחים שמרגישים את הצורך לשרת את המדינה, ועושים את זה לא רק כי החוק מחייב אותם – הם עושים את זה כי הם באמת רוצים לשרת את המדינה. הם רוצים לעשות את זה באמת, ועם החוקים שאתם מעבירים כאן, אתם פשוט שוחקים את הרצון שלהם. אתם שוחקים את הרצון שלהם, אתם מחלישים את הצבא, אתם פוגעים בביטחון המדינה ובביטחון של כל אזרח ואזרחית בישראל. עוד רגע אזרחי ישראל ילכו לקלפי, ואנחנו נדאג שיזכרו לכם את כל מה שעשיתם השבוע. אתם אולי תצליחו לגרום לחרדים משתמטים לחמוק מעונש, אבל אתם לא תחמקו מהציבור. את הגמול שהציבור ייתן לכם אי-אפשר לעצור עם חוקים. הממשלה הבאה תבטל את החוקים ההזויים האלה שאתם מעבירים בחופזה בשבוע הזה, ותדאג שכולם ישרתו את המדינה: חילונים, חרדים, דתיים, דרוזים, ערבים. כולם ישרתו את המדינה. המדינה הזאת היא של כולנו, ומי שרוצה זכויות צריך להבין שיש לו גם חובות. ומעל הכול, כולנו צריכים לדאוג – אנחנו צריכים לשרת אותה ולדאוג לביטחון ישראל, לדאוג לביטחון חיילינו, לדאוג לחוסן הלאומי שלנו. ואנחנו, בעזרת השם, עוד נתקן. תודה רבה, אדוני.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת גינזבורג. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. לרשותך חמש דקות, בבקשה.
ירון לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו קרוב לשלוש שנים במלחמה קשה, שעודנה נמשכת, ובמקום לקדם חוק גיוס ולשלב את אחינו החרדים בשירות צבאי, במקום להגדיל ולחזק את השורות, אתם בוחרים להביא חוק שמקפיא מעצרים ממשתמטים. במקום להוסיף כוח אדם, אתם בוחרים להאריך את השירות הסדיר. זה לא הוגן וזה לא צודק. המזל שלנו שזה השבוע האחרון שלכם כאן בכנסת; המזל הגדול שלנו שרוח הלוחמים שנמצאים כעת בקרב, הרוח שלהם מגיעה מאהבת הארץ ולא מרוח הפילוג של חברי הכנסת מימין ומשמאל. הלוחמים והלוחמות שלנו משרתים – הם נלחמים על חברה עם דעות מגוונות ושונות, אבל הם משרתים את כלל המדינה, את כלל אזרחי המדינה. הם נלחמים בשביל כולנו. אנחנו, חברי הכנסת, משרתים פילוג ומחנאות. אני רוצה להתייחס למכתב ששלח הרמטכ"ל זמיר לראש הממשלה ולשר הביטחון. הוא מנה שלוש סיבות עיקריות להתנגדות שלו לחוק הלא-מוסרי הזה שמונח כאן. אחת היא פגיעה בלגיטימציה ובאמון המשרתים; היעדר יתרון מקצועי לצה"ל באשר לבחינת הקריטריונים לפטור; הסטת קשב ומשאבים בעיצומה של מלחמה. "הצעת החוק הונחה בעיצומה של מערכה רב-זירתית, ובעת שצה"ל מתמודד עם פער חריף בתחום כוח האדם, אשר משפיע ישירות על היכולת לעמוד במשימות המבצעיות". את הדברים הללו לא אני אומר – אומר אותם הרמטכ"ל של מדינת ישראל. הוא לא אדם פוליטי, הוא לא שייך לשום מחנה, הוא משרת מדינה ולא דעות. במקום לקחת את הדברים החשובים שאומר הרמטכ"ל בחרדת קודש, אתם עולים לכאן ותוקפים אותו? עכשיו, על מה אתם תוקפים אותו, על העובדות שהוא מציג לכם? על האמת שהוא משקף? על האחריות הלאומית והביטחונית שמונחת על כתפיו? ואסור לנו – גם בימים האחרונים, במקום החשוב הזה אני מסרב להתרגל לשבת כאן במליאה ולשמוע חברי וחברות כנסת שמטילים ספק באמינות אנשי כוחות הביטחון. עולים לכאן חברי כנסת ומשמיעים ביקורת, חמושים במילים מפלגות ופוצעות, שמקדמות את מקומם בפריימריז אבל לוקחות את החברה שלנו צעד אחורה. אמרה חברת כנסת מהקואליציה שדברי הרמטכ"ל החלישו את מורל לוחמינו. אמת של מי שאחראי על צבא הגנה לישראל היא מה שנותן את הרוח ואת האמונה ומבעיר את האש הפנימית של הלוחמים. האמת של הדברים של הרמטכ"ל מחזקת את הכוחות בשטח, ואסור לנו לצבוע את הרמטכ"ל בצבע פוליטי. יש צבע אחד למדים של מדינת ישראל, של הצבא שלנו, ירוק זית, לא ימין ולא שמאל. והשימוש כאן של חברי וחברות כנסת בהטחה ברמטכ"ל, על הדברים שלו – זה נוראי, כי הוא לא יכול להגיב להם. אסור לו להגיב, והם מנצלים את העובדה הזאת. בזמן שנשאר לי, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשתף אותך – בדרך כלל, חברי הכנסת, הולכים לסיורים בעמותות, מפרסמים ומראים מיזמים כאלה ואחרים, ואני רוצה לספר לך שיש לנו מיזם בבית, שצמח והפך לעמותה, תיק לכל תלמיד. זה מ-2015, זו השנה ה-11 שהמיזם הזה פועל ב-100 רשויות, והוא מחלק תיקים וציוד לבית ספר. אשתי היקרה ועוד אנשים טובים עושים את זה. לא הלכתי לבקר שם בשלוש השנים שאני חבר כנסת, אז זאת הזדמנות להגיד לך, אורטל, ולכל הצוות המנהל, שעושה את זה בהתנדבות ועוזר לילדים לפגוש את בית הספר שלהם עם תיק ולא עם שקית ניילון – ולא משנה אם הם דתיים, חילונים, מה הלאום שלהם, הם ילדים – את ואנשים טובים נותנים להם תקווה, והלוואי שהמקום הזה גם ייתן תקווה לאנשים שנמצאים בחוץ. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת ירון לוי. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. לרשותך עשר דקות, בבקשה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, כבוד השר, שר התפוצות, אני שמחה שאתה כאן באולם, ואני רוצה לדבר על המדינה שלנו. אתם יודעים, אני עליתי בגיל 17 לארץ. נולדתי בתפוצות, נולדתי בברית המועצות לשעבר – אז עוד הייתה קיימת ברית המועצות. נולדתי למשפחה של עברים – לא ידענו מה זה "יהודי", ידענו "עברי" (אומרת ברוסית: משפחה עברית). עברי. גם בפספורט הרוסי שלי היה רשום "עברייה". עליתי למדינה שפתחה את שעריה לקיבוץ גלויות; לא עליתי למדינה של שבט אחד, לא מגזר אחד או קבוצה אחת שמחליטה איך כולם יחיו כאן. עליתי למדינת ישראל – מדינה יהודית ודמוקרטית, הבית הלאומי של כל העם היהודי. עליתי למדינה שבה לכל יהודי יש מקום – דתי, חילוני, מסורתי, חרדי, עולה חדש או בן למשפחה שחיה כאן דורות; מדינה שבה אפשר להתווכח, אבל לא לשלול מאדם את הזכות לחיות לפי אמונתו ודרכו. זה היה החלום הציוני שלי – לחיות, להקים משפחה, להקים בית במדינה שבחיים לא ארגיש בה זרה. הציונות זאת לא רק עלייה לארץ, היא גם ההבטחה לבנות כאן חברה חופשית, יצרנית, מוסרית, שמכבדת את האדם ואת חירותו. אבל היום אני מרגישה שהמדינה משתנה לנגד עינינו. היא משתנה לא מתוך אמונה – מתוך רצון לכוח. יש מנהיגים שמדברים בשם התורה, אבל עסוקים בשליטה על התקציבים, על מוסדות המדינה, על אורח החיים של כולנו. אתם יודעים למה שרים וחברי כנסת של ש"ס ושל יהדות התורה תמיד שאפו להתחבר לקואליציה ולקבל שליטה על משרד הפנים, הביטוח הלאומי, על משרד השיכון? שנים הרב גפני היה יושב-ראש ועדת הכספים. הם רוצים להיות קרובים לקופת המדינה. יש מנהיגים שלא מחפשים את האמת, את הצדק ואת השוויון במדינה; הם דואגים למגזר שלהם, של הבוחרים שלהם. הם אינם מבקשים לקרב את האנשים לאמונה וליהדות, אלא לכפות את מרותם על המדינה. הם רוצים כוח, הם רוצים שליטה, הם מנסים עכשיו לסנן מי יקבל זכות כזו או אחרת, מי ייכנס למדינה, מי לא ייכנס, מי יקבל ויזה ואשרה ומי לא. הם שולטים. המסורת היהודית מזהירה מפני עבודת אלילים, ויש פרק שלם שמספר בספרות היהודית ובתנ"ך על עגל הזהב. עגל הזהב מסמל את הרגע שבו הכסף, הכוח והאינטרס מחליפים את הערכים האמיתיים. כאשר הפוליטיקה הופכת לכלי לסחטנות, תקציבי המדינה בעצמם הופכים למטרה, וההנהגה דואגת קודם כול לשמר את כוחה. זו אינה מנהיגות של אמונה ואינה המנהיגות שעליה מדובר בתורה, זו פוליטיקה של שליטה וכוח. ואיך שומרים על הכוח הזה? באמצעות הכסף. מכניסים יד לקופת המדינה. תגידו לי, מי ממלא את קופת המדינה? מי שעובד, לומד ומשרת בצבא, משרת במילואים ותורם למדינה מזמנו, מכוחו, מכישוריו ומכספו. אזרחים שעובדים, משרתים ותורמים. אנחנו מכבדים את המסורת היהודית, מכבדים את האמונה ואת האנשים שבאמת מאמינים, ואת הזכות של כל אדם לבחור את אורח החיים שלו, מה שמתאים לו. אבל כבוד, אתם יודעים, זה ערך הדדי. אנחנו לא נסכים שמיעוט פוליטי יכתיב לרוב הציבור כיצד לחיות; אנחנו לא נסכים להפוך את ישראל למדינה שבה הכוח הפוליטי יגבר על ערכי מגילת העצמאות. אתם יודעים ממה אני חוששת ממש, כמו סיוט שאני צופה שיכול לקרות למדינת ישראל? שהמדינה היפה, המתקדמת, המתפתחת והמפותחת שלנו תהפוך לשטעטל, שתהפוך ליישוב היהודי שהיה כאן לפני קום המדינה. שכאן גרות קבוצות, כת, כת יהודית, קבוצות של יהודים דתיים שמתקיימים מתרומות שמגיעות מחו"ל, מיהודים עשירים בתפוצות ומאוונגליסטים שתורמים ליהודים שגרים בארץ ישראל. זה חלום רע, זה סיוט שאנחנו נאבד את המדינה כפי שבנו אותה מ-1948. אני מקווה שאנחנו נוכל לשמור עליה. אני אוהבת את המדינה שלנו, אני אוהבת את מדינת ישראל כפי שהיא. עליתי לכאן ב-1993. עליתי מתוך ציונות כי נולדתי במשפחה עברית, ואני מגדלת כאן את בני. אני חלמתי שהילדים שלי לא יחוו אנטישמיות כפי שאני חוויתי בילדותי, ואני מאמינה שגם הדורות הבאים ראויים לחיות במדינה יהודית-עברית דמוקרטית, חופשית ושוויונית. מדינה שיש בה מקום לכולם, ולא מדינה שבה קבוצה אחת קובעת מי יהודי מספיק ומי פחות כשר, פחות טוב; מי מספיק ישראלי ואיך כל אחד אמור לחיות. בבחירות הקרובות הציבור יבחר בין מי שישמור על המדינה לבין מי שימשיך להרוס אותה. אני מאוד מאמינה שיהיה אחוז הצבעה גבוה, שכל מי ששנים לא הגיע ביום הבחירות לקלפי ייקח אחריות, יממש את זכות הבחירה שלו ויבוא לקלפי להראות, לממש את זכות הבחירה שלו ולהשפיע מי יקבל החלטות בשבילו. שלא נמצא את עצמנו תחת כפייה דתית של זרמים או של זרם אחד ביהדות. וזאת לא היהדות הטהורה היחידה. יש הרבה זרמים, ויש מקום לכולם. יש ערכים של אמונה, יש אלוהים אחד. אני מקווה מאוד שאנחנו נשמור על החברה שלנו ונצליח לאחד את כל הקרעים שהיא כבר נקרעת, שאנחנו נצליח לאחד את כולם ביחד. בבחירות הקרובות הציבור יעשה את בחירתו, ואני מקווה שאנחנו ננצח. אנחנו נצטרך לתקן את הנזק שהקואליציה הזאת גרמה במשך ארבע שנים. אני מאמינה מכל הלב שיש מקום לתקווה ולשינוי חיים במדינת ישראל. אנחנו באים לא רק עם סיסמאות, אנחנו באים עם ניסיון. אני באה עם הניסיון שלי, וכפי שהתחייבתי לפני חמש שנים, אני מתחייבת להמשיך לשרת את הציבור. מה שאני עשיתי – השגתי המון בתחום הבריאות, בתחום הרווחה, למען עולים חדשים. אני אמשיך לפעול למען הציבור, כפי שהבטחתי. אני מקווה שהציבור ייתן בי אימון ואני אמשיך לעבוד, אמשיך לעמוד כאן ולא רק לדבר, אלא לפעול, להשיג תקציבים ולשנות את החיים. הכי חשוב – אנחנו מגיעים לא רק עם ניסיון ורצון טוב. מי שנמצא איתי במשפחת יש עתיד, במשפחת ביחד, אלה אנשים שיש לנו אחריות ומצפון. חבל לי מאוד שמי שעכשיו נמצא ומחזיק את ההגה במדינה – איבדתם את המצפון. איבדתם את המצפון, בגלל שרק אנשים בלי מצפון יכולים לקבל החלטות כאלה ולהצביע כמו שהצבעתם בלילה, כמו שתצביעו עכשיו. אתם קורעים את העם, אתם הורסים את השוויון, הורסים את המדינה היפה שלנו. ואנחנו נחזיר את השוויון, נחזיר את הצדק, נעבוד ונשרת לפי המצפון ולפי הערכים האמיתיים. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.
נעמה לזימי (העבודה):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, יש פה חוק שלא נתפס בעיניי, וזה שאתם מעבירים אותו בשוויון נפש בתוך המלחמה והמציאות הכאוטית, בשבוע האחרון של הכנסת הזאת, הוא שיא הטרלול. אני מסתכלת גם על משה סולומון, שאני יודעת שבטוח קשה לו עם החוק הזה. בטוח. אני מסתכלת פה על שר התפוצות, שהיה ראש מכינה, ועומד ככה כשר תורן על חוק שחרור עריקים ומשתמטים. אני באמת רוצה לשאול: האם יש פה תפיסה של "דף המסרים סופג הכול"? הכול אפשר להנדס? הציבור דפוק? יאכל את זה? אפשר למכור לו שזה שהילדים שלו משרתים ועריקים אחרים מקבלים פטור זה בסדר? מה המחשבה הפנימית שיש? אני באמת רוצה להבין. כן, לגיטימי, בתוך כל מה שעובר בסגירת הכנסת – לא רק המושב – חוק שחרור לעריקים ומשתמטים. ואיך ישנים בלילה? איך ישנים בלילה? ואם אפשר, גם איך מסתכלים במראה? אני לא מצליחה להבין את זה. באמת, אם יש איזה משהו שמזקק מהו מוסר שונה, מצפון שונה, הכול – אתם אשכרה עומדים להעביר את זה. מה נסגר איתכם? איך אפשר לדבר בשבחו של צה"ל, בשבחם של החיילים, בשבחם של הלוחמים, ולהעביר חוק שחרור עריקים ומשתמטים? אני לא יודעת. אני לא יודעת. אתמול העברתם חוק-יסוד שנותן מעמד-על למשתמטים, היום אתם מעבירים חוק שמשחרר משתמטים. באמת, זה מה שבאת לעשות, מישל? זה מה שבאת לעשות כאן? אני לא מאמינה, אין מצב. אין מצב. משה, אין מצב שכשהושבעת לכנסת זה היה תפקידך. אני לא מאמינה. החרבת צה"ל. עכשיו, אומר לנו הרמטכ"ל – רמטכ"ל שאתם מיניתם, אתם מיניתם אותו, אי-אפשר לומר כלום; הרמטכ"ל ההתקפי שמיניתם, כן? הוא הוציא מכתב חריף, ואומר: לא רק שהצעת החוק אינה צפויה להביא לתוספת כוח אדם בצה"ל בטווח הזמן המיידי, אלא ההפך – היא מעניקה תמריץ לאי- התייצבות לשירות צבאי, שכן בצידה יהיה פטור מהעמדה לדין ומהליכים פליליים. היועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון אמרה שזה פטור מגזרי. אתם מעבירים פטור מגזרי משירות בצה"ל, מצבא ההגנה לישראל, מצבא העם. אומר בנוסף הרמטכ"ל: "לא ייתכן שהמערכת הצבאית בראשותי, אשר תובעת ממשרתיה הקרבה חסרת תקדים, תהיה חתומה בו-זמנית על מתן פטורים המוניים מהעמדה לדין". תגידו, חיוך מביבי באמת באמת שווה את זה? גדלתם במדינה הזאת, חינכתם ילדיכם לשירות. הקריבו פה את היקר מכול. היה פה טבח הכי גדול ונורא מאז קום המדינה. על זה תהיו חתומים? אתם, בסוף גם אתם חתומים על זה, כן? בהיסטוריה של עם ישראל, השמות שלכם יהיו על הדבר הזה. אני אומרת את זה כי אולי, אולי זה ייגע פה במישהו. השמות שלכם, של ראש המכינה לשעבר שיקלי, שאלוהים יודע מה מחזיקים עליו שהוא מתנהג ככה, משה סולומון, מישל בוסקילה – אתם חתומים על זה. זה שלכם. זה לא של החרדים, זה לא של נתניהו – שלכם. אני בטוחה שהוא גם לא יבוא להצביע על זה, כמו אתמול. שר הביטחון הצביע על חוק העליונות למשתמטים, ביבי לא בא להצביע. באמת, באמת זה שווה? תכף מתפזרת הכנסת. זה שווה את זה, להגיע הביתה לילדים שלכם ולראות? זה שווה את זה? אני יודעת שלא. אל תעבירו את החוק הזה. על שם מה? על שם מי? יש ברית פוליטית ששווה את צבא העם? הלוואי שתענה לי. יש ברית פוליטית ששווה את צבא ההגנה לישראל? נכתב? יש איזה משהו ששווה את זה? השרידות של נתניהו שווה את צבא ההגנה לישראל? היא לא שווה. לא. זה לא שווה. אין שווה. זה חוק לא ציוני, לא לאומי, לא שוויוני, והוא חרפה – על כל אחד ואחת ממי שיצביעו. אתם תקבלו אולי חיבוק מכמה שילטפו אתכם לרגע, אבל ההיסטוריה לא תשכח. אני אומרת את זה כאן, בבית העם. ההיסטוריה לא תשכח. את החלק האחרון של הנאום שלי כאן אני אקדיש לנושא אחר. אני יודעת שגם זה יעניין אותך גם. השבוע נקבר סופית החוק של דיירי הדיור הציבורי, חוק זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי, חוק רן כהן. אני לא יכולה לומר כמה הלב שלי כבד על הדבר הזה. החוק הזה הוציא אנשים מעוני, החוק הכי חברתי שיש. הוא לא רק הוציא מעוני, הוא לא רק מכיר בזכות לקורת גג – הוא מנתק עוני רב-דורי. מישל, אתה יודע איפה גדלנו. את העניים זרקתם. את זה אתם מעבירים. את העריקים אתם מעבירים עכשיו – את דיירי הדיור הציבורי זרקתם. אל תחרטטו שהאוצר לא מסכים. כולם סחרו באנשים האלה. כולם סחרו בהם. גולדקנופ סחר בהם להטבות לחברה החרדית, וחיים כץ סחר מאחורי הקלעים ושיחק אותה עם איזה מכתב פקקטה, אבל בעצם מכר אותם. כולנו יודעים, גם הדיירים יודעים. אתם העפתם אותם, אתם שכחתם אותם, את ההכי-עניים. אין על זה מחילה. הכול פה אתם מתקתקים, חוק-יסוד מעמד עליון למשתמטים – העברתם, אבל את חוק דיירי הדיור הציבורי זרקתם. אני באמת קיוויתי שזה יעבור. אני קיוויתי שהחוק האחרון שאעביר בכנסת הרעה הזאת יהיה חוק רן כהן. עשיתי הכול, ביטלתי כל לו"ז שהיה לי כדי לבוא לכל דיון שהיה. לא פספסתי אף דיון. התחננתי, הסכמתי לכל שיתוף פעולה, קואליציה–אופוזיציה. לא ראיתי בייס, לא ראיתי מצביעים, ראיתי את מי שבשבילו נשלחנו לכאן. אבל הקואליציה שלכם איבדה את הנשמה. היא איבדה את הנשמה. אין לה נשמה. זו קואליציה בלי נשמה, בלי לב, בלי חמלה. ואתה יודע מה עצוב לי? אני מקבלת כל כך הרבה הודעות מאנשים שהצביעו לכם, שאומרים: איך זרקו אותנו; זרקו אותנו כמו כלום. החוק הזה, פג תוקפו בסוף פברואר 2023. אני ניסיתי בינואר-פברואר להגיע לגולדקנופ, שיחדש את החוק לפני שפג תוקפו. ואמרתי לו בישיבה הראשונה, בתחילת ההפיכה המשטרית, עוד הייתי יותר נחמדה: נפלה לך הזכות לעשות מעשה לשם שמיים ולחדש את החוק הזה. ואמרתי לו: אתה יודע, אלה לא מצביעים שלי. הוא אמר לי: יאללה, אלה גם לא מצביעים שלי. אבל אתה יודע משהו? לפחות הוא אמר בפנים, כי חיים כץ משחק אותה. אז עדיף, עדיף שיגידו בפנים. כולם מכרו אותם. עשו מסחרה על אנשים עניים. אני אומרת, אין לזה מחילה, כמו הרבה דברים שאין להם מחילה. אבל לזרוק את דיירי הדיור הציבורי ולהעביר את החרפה הזאת, הכול ככה – אני בטרומית העברתי את החוק הזה ביום שעבר חוק טבריה; תוך שבועיים נחקק חוק טבריה, ולדיירי הדיור הציבורי נופל החוק. ואני אומרת, יש בורא עולם. יש אלוהים. מה שעשיתם למדינה הזאת לאורך כל ארבע השנים האלו לא יישכח ולא ייסלח – לא היריקה בפני החיילים והמשפחות השכולות, לא הקרבת החטופים והחטופות ולא הקרבת העניים, הצפון וכולם. זה מה שעשיתם. זו המורשת שלכם: מורשת של הקרבה, מורשת של היעדר חמלה. זאת המורשת. ואני אסיים ואני אקריא רגע עדות של דיירת דיור ציבורי.
היו"ר מישל בוסקילה:
אין בעיה. יש לך את הזמן.
נעמה לזימי (העבודה):
אני אקריא עדות. אישה בת 38, ככה היא כתבה לי: במשך 30 שנים עבדתי, שילמתי מיסים והתפרנסתי בכבוד. גם כשהייתי אם חד-הורית לא ביקשתי דבר מהמדינה. ואז החיים השתנו. בתי מתמודדת עם שיתוק מוחין, מוכרת ב-100% נכות וב-80% ניידות לצמיתות – היא כתבה לי את זה לפני שעה. היא מתניידת בכיסא גלגלים וזקוקה להשגחה ולעזרה כמעט בכל פעולה. לא בחרתי בדיור הציבורי; החיים הובילו אותי אליו. אם הבת שלי הייתה בריאה, לא הייתי גרה בדיור הציבורי. זה כל הסיפור. אנחנו לא מדברים כאן על אנשים שבחרו לחיות על חשבון המדינה, אנחנו מדברים על אנשים שעבדו, שילמו מיסים, וביום אחד המציאות שלהם השתנתה. לכן חוק רן כהן הוא לא מתנה, הוא לא נדבה; הוא ההזדמנות היחידה של אלפי משפחות לרכוש את הבית שבו הן מתגוררות, לצבור נכס ראשון ולהפסיק להעביר עוני מדור לדור. בא לי לבכות. כן, יש מחסור בדירות בדיור ציבורי, אבל השאלה היא אם הפתרון הוא לקחת את התקווה דווקא ממי שאין לו שום דרך אחרת. אם חסר מלאי, תגדילו את המלאי; אם חסר תקציב, תוסיפו תקציב; אם יש צורך בשיפוצים, תעשו אותם. אבל אסור שהפתרון יהיה לשלול מאלפי משפחות את האפשרות היחידה שלהן לצאת ממעגל העוני. אני לא מבקשת שהמדינה תוציא אותי מעוני, אני מבקשת שהיא לא תמנע ממני לצאת ממנו. והיא אומרת דבר נוסף: אני לא מפחדת לעבוד. עבדתי כל החיים ואמשיך לעבוד בכל פעם שהמציאות תאפשר לי. אני מפחדת רק מדבר אחד – מהיום שבו הבת שלי תישאר לבד בעולם בלי בית ובלי ביטחון. אני מבקשת מכם, בואו נסיים את המושב הזה עם החלטה שנוכל להסתכל עליה בגאווה. תחזירו את חוק רן כהן. תחזירו לאלפי משפחות את האמונה שמדינת ישראל עדיין יודעת לעמוד לצד מי שזקוק לה באמת. לילי, אני מצטערת שהמקום הזה אכזב אותך. ואני מצטערת בשם אסיה, שאותה אני מלווה תקופה מאוד ארוכה. אני ממש מצטערת, כי המקום הזה אמור לעשות את הדברים האלה. את הדברים האלה הוא אמור לעשות, לא לשחרר עריקים. אתה יודע איפה גדלנו, מישל. החוק הזה מציל את האנשים האלה. ואני רואה גם אותך דומע. אז תעבירו את זה, תעשו משהו טוב. תעשו משהו אחד טוב, משהו אחד טוב. אם תלחצו, זה יעבור. אם מעבירים השתמטות ועריקים ופטור ממעצר, גם זה יכול לעבור, גם דיור ציבורי יכול לעבור. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לך, חברת הכנסת לזימי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת משה סולומון. בבקשה, לרשותך עשר דקות.
משה סולומון (הציונות הדתית):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, נעמה יקרה, הדברים שאמרת כאן הם דברים שנוגעים ללב כל אדם, בוודאי ובוודאי למי שחווה ומכיר את זה. הבוקר הייתה לי שיחה עם אחד כזה. בכל יום יש לי שיחה עם עוד אחד שהולך לאבד את הדיור הציבורי היחיד שיש לו בחייו. זו החובה שלנו, זו החובה שלנו כמי שגדלו בשכונות האלה, כמי שגדלו במקומות האלה, כמי שמכירים מקרבה ראשונה אנשים שזקוקים לזה, ואת צודקת שזו חובתנו, ואין לנו דרך להימלט מזה. אבל בהמשך לדברים האלה, אני רוצה – אם תוכלי להישאר כאן גם לנאום הזה, כי פנית אליי גם תוך כדי הנאום שלך. אדוני היושב-ראש, אני עולה לדוכן הזה מתוך תחושת אחריות – אחריות למדינת ישראל, אחריות לחיילי צה"ל, אחריות ללומדי התורה ואחריות לכך שהכנסת תחוקק חוקים נכונים, חוקים שמחזקים את החברה הישראלית ולא מחלישים אותה. כבר מראשית הדיונים אמרתי בצורה ברורה: אני מתנגד לחוק הזה בנוסחו הנוכחי; לא התנגדות פוליטית, לא התנגדות אישית – התנגדות עניינית, התנגדות שנובעת מהבנה עמוקה של המשמעויות שלו על החברה הישראלית ועל צה"ל. במהלך הדיונים בוועדה הגשתי שורה של הסתייגויות, לא כדי להפיל את החוק, לא כדי לעכב אותו, אלא כדי לתקן אותו, כדי לצמצם את הפגיעה שהוא עלול לגרום. לצערי כל ההסתייגויות נדחו, למרות שהן היו מהותיות וקשורות לסעיפי החוק ממש. אבל גם עכשיו אני אומר: עדיין לא מאוחר. המליאה היא לא חותמת גומי של הוועדה. לכל חבר כנסת יש אחריות אישית. יש אפשרות לתקן. יש אפשרות להצביע בעד ההסתייגויות ולהפוך חוק רע לחוק טוב יותר. האחריות הזו נמצאת בידיים של כל אחד ואחת מאיתנו. לאורך כל הדרך אמרתי שאם רוצים לעסוק בסוגיית המעצרים בלבד, אפשר לעשות זאת בצורה נקודתית ומצומצמת. אפשר לייצר הסדר ברור, שעוסק אך ורק בנושא המעצר, בלי להכניס שינויים רחבים נוספים, בלי ליצור מסר ציבורי של העדפה בלתי מוצדקת, בלי לערער את האמון בין חלקי החברה הישראלית. אבל זה לא מה שנעשה כאן. הצעת החוק הלכה והתרחבה, נוספו לה סעיפים מצד אחד והוסרו ממנה סעיפים חשובים מצד שני. היא מתחמקת, מלאת חורים ופוגעת בצבא. כשמחוקקים חוק בתקופה רגישה כל כך, אי-אפשר להסתכל רק על הסעיף המשפטי, חייבים להסתכל גם על המציאות. המציאות היא שמאות אלפי אזרחים משרתים כבר חודשים ארוכים במילואים. יש משפחות שמתמודדות עם עשרות ומאות ימי שירות; יש עסקים שנסגרו; יש עצמאים שאיבדו הכנסות; יש ילדים שכמעט לא ראו את ההורים שלהם; יש מפקדים שמנסים פעם אחר פעם לגייס עוד כוח אדם, והנטל רק הולך וגדל. בתוך המציאות הזאת הכנסת חייבת לשאול את עצמה שאלה אחת פשוטה: מה המסר שאנחנו מעבירים? האם אנחנו מחזקים את תחושת השותפות או שאנחנו מעמיקים את תחושת חוסר השוויון? אסור להתעלם גם מהמכתב החריג של הרמטכ"ל, שהוזכר כאן פעם אחר פעם. כאשר הרמטכ"ל מתריע בפני הכנסת מפני השלכות החוק על צה"ל, כאשר הוא מזהיר מפני פגיעה בלכידות הצבא, כאשר הוא מצביע על הקושי הולך וגובר במערך המילואים ועל הסכנה לשחיקה ואף לקריסה של מערכים חיוניים, זו לא עוד עמדה מקצועית שאפשר להניח בצד, זו נורת אזהרה. צה"ל איננו עוד גוף ממשלתי, צה"ל הוא צבא העם. הלכידות שלו היא חלק מהחוסן הלאומי שלנו. מערך המילואים הוא אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר של מדינת ישראל. אם נאבד את תחושת השותפות, אם נאבד את תחושת ההוגנות, אם נאבד את האמון של המשרתים, אנחנו עלולים לשלם מחיר ביטחוני כבד. האחריות לשלמותו של צה"ל אינה מוטלת רק על הרמטכ"ל, היא מוטלת גם עלינו, על הכנסת, על הממשלה, על כל מי שמרים כאן את ידו בהצבעה הקרובה. ולכן אי- אפשר לומר שהאחריות היא רק על מערכת הביטחון. היא שלנו. אנחנו חייבים לשאול את עצמנו: האם החוק הזה מחזק את צה"ל או מחליש אותו? האם הוא מחזק את רוח המשרתים או חלילה שוחק אותה? האם הוא מוסיף אחדות או מוסיף מחלוקת? אני משתף פה משהו שלא סיפרתי מאז 7 באוקטובר. חלק מכם יודעים שבאותו יום קשה, בערב, פניתי לראש אכ"א וביקשתי להתגייס. לא כי קראו לי – הרי אני חבר כנסת ומוקפא ממילואים – אלא כי אי-אפשר היה להישאר בבית. התגייסתי לפיקוד העורף. ניהלתי במשך תקופה חמ"ל נעדרים וחטופים – לצערנו, חמ"ל אחד מני רבים. הרבה כבר לא זוכרים את זה, אבל מי שהיה שם לא ישכח לעולם: חוסר האונים, הבלבול, משפחות שלמות שלא ידעו מה עלה בגורל יקיריהן, אם הם בסדר, אם הם פצועים, אם הם חטופים, או חלילה אם הם אינם חיים. ישבתי שם יחד עם נציגים וחברים ממשטרת ישראל, שב"כ ועוד. אני לא יכול לספר כל מה שהיה שם, האמצעים והשיטות שהשתמשתי בהם; אני לא יכול לספר על המקרים הפרטניים שבהם טיפלנו, שחלקם הפכו לשמות מוכרים בכל בית במדינה. אבל אני יכול לומר דבר אחד: הימים האלה שינו אותי לתמיד. הימים האלה היו הצצה קטנה למה שחוו וחווים עשרות ומאות אלפי משרתי מילואים, סדיר וקבע כבר שנתיים וחצי. למענם, ולו רק למענם, אני פונה מפה לחבריי: תחשבו טוב-טוב מה נכון לעשות בהצבעות בעוד שעה. אני אומר את הדברים גם לאחיי החרדים: אני מכבד את עולם התורה. אני מכבד את לומדי התורה. אני מאמין שלתורה יש מקום מרכזי בזהותה של מדינת ישראל. אבל דווקא משום כך אסור להפוך את התורה לנקודת מחלוקת שמפלגת את העם. התורה צריכה להיות הגורם המאחד, לא גורם שמעמיק את הפירוד, ולכן גם ההצעות שהגשתי ביקשו למצוא את נקודת האיזון: לא לפגוע בלומדי התורה, אבל גם לא לפגוע במשרתי צה"ל; לא לפגוע בעולם הישיבות, אבל גם לא לפגוע בתחושת הצדק של מאות אלפי אזרחים שנושאים בנטל. חבריי, בסופו של דבר כל אחד מאיתנו יצטרך להסביר לציבור כיצד הצביע; לא רק מה הייתה עמדת הסיעה, אלא מה הייתה עמדתו האישית. ולכן אני מבקש מכם פעם נוספת: תעיינו בהסתייגויות, תקראו אותן, תבחנו אותן. אל תצביעו באופן אוטומטי. אם יש הסתייגות שמתקנת את החוק, אם יש הסתייגות שמצמצמת את הפגיעה, אם יש הסתייגות שמחזקת את צה"ל ואת החברה הישראלית – תצביעו בעדה. עוד לא מאוחר. אני רוצה לסיים בשאלה פשוטה לאנשי הסיעות החרדיות: אם באמת מטרת החוק היא רק להקפיא מעצרים, אם באמת מדובר רק בנושא נקודתי, אם באמת הכוונה היא אך ורק לתלמידי ישיבות, אז מדוע אתם מתנגדים להסתייגויות שעוסקות בדיוק בזה? מדוע אתם מתנגדים לנוסח שמצמצם את החוק אך ורק להקפאת מעצרים של לומדי תורה? מדוע אתם מסרבים להגדיר בצורה ברורה ומפורשת את גבולות החוק? למה שתצביעו נגד הסתייגות 224 והסתייגות 229, שכל מה שהן אומרות זה: החוק יהיה רק הקפאת מעצרים, בלי ביטול של סנקציה אחת שכבר קיימת? למה שתצביעו נגד הסתייגות 223 והסתייגות 232, שכל מה שהן אומרות זה: תלמיד ישיבה שלא נמצא בשתי ביקורות לא יכול פשוט לעבור ולהירשם בישיבה אחרת ולהמשיך ליהנות מהקפאת מעצר? למה שתצביעו נגד הסתייגות 218 והסתייגות 219, שכל מה שהן אומרות זה: תלמיד ישיבה לא יכול להיות במעמד תורתו אומנותו ולעבוד במקביל? אבל אתם תצביעו נגד ההסתייגויות, כי אתם משקרים לציבור ולקואליציה. אם זו באמת כל מטרת החוק, לא צריך לחשוש מההסתייגויות האלה. אפשר וצריך לתמוך בהן. ואם מתנגדים גם להן, הציבור זכאי לשאול אם באמת מדובר רק בהקפאת מעצרים, או שמא יש כאן מטרות רחבות הרבה יותר. אני מקווה שעוד יהיה אפשר לעצור, לתקן, ולקבל החלטה שתשמור גם על עולם התורה, גם על צה"ל וגם על האחדות, שכל כך נחוצה לעם ישראל בימים המאתגרים הללו. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת סולומון. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. לרשותך חמש דקות, בבקשה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, בדיוק בכניסה לכאן אני מקבלת פוש חדשות, שכותרתו: סכנה לכשירות מבצעית. לוחמים בלבנון לא הוצאו להפוגה במשך חודש של לחימה רצופה – וזה בניגוד להנחיות של ריענון צה"ל. ומה קורה כאן, בכנסת ישראל? מה שקורה זה שעליתי לשאול אתכם שאלה אחת: איך אתם מעיזים? איך אתם מעיזים? ואיך תסתכלו להם בעיניים, לאותם אנשים ששומרים עלינו יום אחרי יום, שמקריבים סבב אחרי סבב את המשפחות שלהם, את העסקים שלהם, את החיים שלהם? מה תגידו להם עכשיו? מה בעצם אומרים למישהו שיורקים לו בפרצוף פעם אחר פעם בצורה הגסה ביותר? כי אחרי שהלילה העברתם את חוק-יסוד: לימוד תורה, עכשיו אתם הולכים להעביר גם את חוק מעצר עריקים או מניעת מעצר עריקים. מה זה אומר במילים פשוטות? שאנחנו, יש לנו מדינה אחרת ויש לנו חוק אחר – אחד לציבור המשרת והשני לציבור המשתמט. זה חוק של אוכלוסייה פריבילגית, וכל זה על גב הלוחמים שלנו. למרות כל האזהרות של צה"ל, למרות שהרמטכ"ל מניף דגלים אדומים, למרות שעברנו את קצה גבול היכולת – הקואליציה בחרה בעת הזאת, בשלהי הכנסת העשרים-וחמש, להעניק את ההטבות האלה לציבור החרדי. חוקי ההשתמטות האלה מראים לנו דבר אחד: שאין לקואליציה הזאת אלוהים, שאין להם, אין להם שום בעיה לדרוס כל מי שמפריע לדילים הפוליטיים המושחתים שלהם. אזרחי ישראל, דווקא ברגע הזה אני רוצה לומר לכם: תזכרו, תזכרו במה הם התעסקו; תזכרו שהם לא התעסקו בביטחון, הם לא התעסקו בכלכלה, הם לא התעסקו בחינוך, לא במיגור הפשיעה, לא ברווחה ולא בבריאות, אפילו לא באיחוד החברה. במה הם התעסקו? בדילים פוליטיים ציניים ומאוד מסריחים. הם התעסקו בהשתמטות. זו לא יהדות וזו בטח לא ציונות. אבל ברגע הזה אני גם אומר שיש לנו תקווה ויש לנו הזדמנות לתיקון, וההזדמנות הזאת קרובה. יש לה אפילו תאריך – 27 באוקטובר. ביחד נחליף את הממשלה הרעה הזאת, את הממשלה הצינית הזאת, שלא רואה, לא רואה את האזרחים, לא רואה את הלוחמים, לא רואה את המשרתים, לא רואה את הציונים. היא לא רואה אותם. בתאריך הזה, ב-27 באוקטובר, יש לנו הזדמנות לתקן, וביחד אנחנו נתקן כל מה שהתקלקל וכל מה שנהרס בארבע השנים האחרונות האלה; ביחד אנחנו נבנה כאן חברה טובה יותר, חברה שרואה את האזרחים – אם הם חילונים, אם הם דתיים, אם הם אינם יהודים – את כולם היא תראה, ותבנה כאן חברת מופת. את זה נעשה כולנו ביחד. אנחנו נתקן. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת עוז חיים, בבקשה. לרשותך 15 דקות, בבקשה.
עוז חיים (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, את הנאום שלי אני רוצה להתחיל בסיפור, בחיים עצמם. אני רוצה לספר לכם על בניין מגורים במרכז הארץ – הוא יכול להיות בפתח תקווה, הוא יכול להיות בראשון לציון. האמת, הוא לא חייב להיות במרכז הארץ, הוא יכול להיות גם בבאר שבע, הוא יכול להיות גם בכרמיאל. אבל בקומה השלישית בדירה 7 גר בחור חילוני. הוא סיים תיכון, הגיע הצו הראשון בשלב מסוים, הגיעו מיונים, סיירות, אולי טיס. ואז לאחר כמה זמן הגיע צו גיוס. אותו בחור הוא גם תלמיד מצטיין. מה זה מצטיין? הכי מצטיין בכיתה, מסתבר שהוא התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטה נחשבת מאוד בישראל. אז הוא חושב וחושב ואומר לעצמו: החלטתי שאני לא מתגייס, אני לא מתייצב. מבחינתו, ללמוד רפואה זה ערך עליון. הוא רוצה לסייע לחלשים, הוא רוצה לסייע לחסרי ישע, הוא רוצה מאוד לקדם את מערכת הבריאות בישראל. הגיע יום הגיוס, חבר הכנסת דוידסון – מי לא התייצב? נכון, גיבור הסיפור שלנו מפתח תקווה, ראשון לציון, באר שבע. עוברים-חולפים להם 21 ימים, והוא הופך לעריק. בשלב הזה המערכת המשפטית הצבאית במלוא כובד משקלה יודעת מה לעשות איתו. המשטרה הצבאית תגיע, הוא יובא בפני שופט, והוא ישלם מחיר כבד על הבחירה שלו. סביר להניח שגם ישב בכלא. אגב, גם הבושה הציבורית תבוא, הרי במגזר שאליו שייך אותו בחור, להתגייס לצבא זה ערך עליון, זו זכות, זה לא דבר שבכלל אפשר להתפשר עליו. עכשיו, בוא נעלה קומה אחת למעלה באותו בניין בדיוק – בקומה הרביעית בדירה מס' 10 גר בחור חרדי. הגיע גיל הגיוס – אגב, הגיע הצו הראשון, אבל הוא לא הגיע בכלל הביתה, כי מי שאסף את הדואר לקח את הצו הראשון, קרע אותו, ולאן זרק אותו? לאסלה. חולפים הימים, מגיע צו הגיוס עם תאריך ההתייצבות, וגיבור הסיפור החרדי שלנו, גם הוא מחליט: אני לא מתייצב. מה זה מחליט? הוא לא שקל אף פעם אחרת, הוא פשוט לא בא. זה לא שלו, זה לא קשור אליו, זה של אחרים, זה שלטון הכופרים, זה לא שלנו. ואז מגיע החוק הזה, החוק שמונח כאן על השולחן; החוק הציני הזה, הבזוי הזה, שחברי הקואליציה – ואין לי מילה אחרת – ממש נסחטו ומחויבים להצביע בעדו. עכשיו, תקשיבו טוב למה שקורה בבניין הזה – אתם זוכרים את הבניין שלנו עם הקומות, קומה רביעית, קומה שלישית? המשטרה הצבאית, זו שאמונה על אכיפת החוק הצבאי, מקבלת הנחיה: היא יודעת שבקומה שלישית בדירה מספר 7 יש עריק; החילוני שהתקבל לימודי רפואה, צריך לקחת אותו בגלל שהוא לא התייצב. אז הם באים אליו, הם לא שואלים יותר מדי שאלות – אם הוא תלמיד חכם, מה הוא חושב, אם הוא סטודנט מצטיין לרפואה, מה הערכים שלו, אם הוא חושש שאם הוא יתגייס אולי הוא לא יהיה מספיק חילוני, אולי בכלל הצבא יחזיר אותו בתשובה כי הוא יאכל כשר בצבא – הם לא שואלים אותו, הם פשוט דופקים בדלת, ומה עושים? לוקחים אותו למעצר. הוא, חבריי, משלם את המחיר, בצדק. הקריירה המוקדמת שחלם עליה, הקריירה הרפואית שלו נעצרת, השם שלו מוכתם – כי במגזר שהוא נמצא, לא להתגייס לצבא זו בושה. הוא מובל בצדק למערכת משפטית צבאית קשוחה שממצה איתו את הדין. אבל אותה משטרה צבאית, אותו צה"ל, מגיע ממש באותו היום גם לקומה הרביעית. אתם במתח? כי בקומה הרביעית בדירה מס' 10 מי גר? נכון, הבחור החרדי. הם יודעים הרי שהבחור החרדי לא התייצב. אבל אז, רגע לפני שהחייל בא לדפוק בדלת, אומר לו המפקד: עצור, אל תפתח את הדלת הזאת. למה, אומר לו החייל, למה? אומר לו המפקד: הוא מוגן. למה הוא מוגן? שואל החייל את המפקד. אה, זה פשוט, כי סדרו לו שכפ"ץ. שכפ"ץ? אה, לא, לא שכפ"ץ כמו שאתה מכיר, לא שכפ"ץ צבאי – שכפ"ץ משפטי. זה אומר שבו אנחנו לא יכולים לגעת. החייל לא יודע את נפשו. הוא מתקשר לאבא שלו, כי הוא זוכר שאבא שלו בחר בליכוד. הוא אומר לו: אבא, מה עשית? אתה יודע שבקולות שלך אנחנו נותנים פטור לחרדים לא להתגייס לצבא? האבא לא יודע מה לענות לו, בצדק. אני פונה אליכם, חברי הכנסת שלא נמצאים פה, אדוני השר, אתם אלה שמייצגים גם את אזרחי ישראל המשרתים, יש לכם הרבה מאוד בוחרים שנושאים בנטל. תסתכלו לי, תסתכלו להם בעיניים ותגידו, תגידו לי: זה שוויון? זו דמוקרטיה? עכשיו, אל תהפכו את השיח הזה לשיח על דת או שיח על לימוד תורה או על אורח חיים. אנחנו מדברים פה על החוזה הישראלי הבסיסי ביותר, החוזה שאומר שאם כולנו חיים באותה מדינה וכולנו זקוקים להגנה של צה"ל – ואנחנו זקוקים להגנה של צה"ל – אז כולנו גם נושאים באותה אחריות. כשאנחנו מעניקים חסינות לקבוצה אחת שיש לה כוח פוליטי מופרז, אנחנו לא רק עושים עוול לבחור מהקומה השלישית, אנחנו מפוררים את היסודות של המדינה כולה. איך אפשר? איך אפשר? אני שואל גם את האנשים פה ביציע. תגידו, איך אפשר להסביר ללוחמים וללוחמות שלנו, למשרתי המילואים, שחוזרים הביתה מאובקים ועייפים אחרי ששמרו על כולנו, אחרי מלחמה שנמשכת כמעט שלוש שנים, אחרי שהם ראו את החברים שלהם נהרגים ונפצעים? מה נסביר להם? מה נגיד להם, כשהם רואים עשרות אלפי חרדים פשוט מקבלים פטור, פטור משירות צבאי? מדובר פה בצעירים בריאים, כשירים, שיכולים ממש להחליף אותם, שיכולים להקל עליהם, שיכולים לגרום להם לראות את המשפחה שלהם יותר, ללכת לבית העסק שלהם. מה נגיד להם? שאנחנו מדינה שוויונית? אנחנו לא. זו לא מדינה שוויונית, זה לא שוויון. החוק הזה מנציח באמת בחוצפה ובאות קלון שאי-אפשר למחות כמדינה, שהצדק תלוי בכתובת המגורים שלך או יותר נכון, במגזר שאליו אתה שייך. עכשיו, תראו, אני שומע את הקולות שאומרים לי: תשמע, זו פוליטיקה, אין מה לעשות. האמת, הלוואי וזה היה רק עניין פוליטי. זה לא עניין פוליטי. בימים האחרונים כולנו קראנו את המכתב של הרמטכ"ל, האיש שאמון על הביטחון של הילדים של כולנו, האיש, אגב, שמונה על ידי הממשלה הזאת, הממשלה הזאת של הימין מלא מלא מלא מלא – שמענו איך הוא מזהיר אותנו בבירור. החוק הזה הוא לא צעד טכני, שנותנים איזשהו פטור, איזו הוראת שעה – זה תמריץ, תמריץ שלילי, אקטיבי, לאי-התייצבות לשירות צבאי. עכשיו, אם צה"ל אומר שזה מנוגד לצרכים שלו, לצרכים המבצעיים שלו, הוא לא מתכוון לטבלאות אקסל, הוא מדבר על היכולת שלנו לנצח במלחמה הבאה. לא למדנו שום דבר? לא למדנו להקשיב לאזהרות הצבא? אתמול עמד פה חבר הכנסת דוידסון ותיאר איך פסע לפני שאישרו פה את עילת הסבירות הוא יצא החוצה, והוא ראה חמישה אלופי צה"ל יושבים ומחכים. הוא שאל אותם: מה אתם עושים פה? הם אמרו לו: אנחנו רק רוצים להזהיר מפני התפוררות הצבא. ואת הסוף אנחנו כבר יודעים. הרמטכ"ל מדבר על הצורך שלנו בכוח אדם איכותי, בכמות מספקת של לוחמים ושל תומכי לחימה. כשאתם, אנחנו, פה בבית הזה מחוקקים פה חוק שאומר שלא יינקטו צעדים נגד עריקים, אנחנו אומרים לכל חיילי צה"ל: ההקרבה שלכם, המסירות שלכם, השליחות שלכם, הן פשוט מובנות מאליהן, ואגב – רק בגלל שאין לכם מפלגה שמצליחה לסחוט לכם פטור משירות, כי אם הייתה לכם מפלגה, הייתם יכולים ללכת ללמוד רפואה, לפתח תחביבים שלכם. אז אני שואל את ממשלת ישראל, ממשלת 7 באוקטובר: אתם באמת רוצים להיות ממשלה שפוגעת ביכולות של צה"ל, ביכולות של צה"ל להגן עלינו? אתם באמת חושבים שניתן לנהל צבא עם כשאתם מעודדים ציבור שלם לא להגיע אליו? המציאות הביטחונית שלנו דורשת אחריות, היא דורשת גיוס, היא דורשת שכולנו נהיה תחת האלונקה יחד. והחוק הזה הוא סכין בגב של כל משרת ומשרתת בצה"ל, הוא סכין בגב הלוחמים, הוא סכין בגב המילואימניקים, הוא סכין בגב המשפחות השכולות, הוא סכין בגב הפצועים ומשפחות הפצועים. ואז, כאילו לא די בכל הטוב הזה, אנחנו מגיעים לשיא הציניות באותה נשימה ממש. ממש פה באותה מליאה, ממש באותה דרך, אותו מושב, מונחת כאן הצעה להאריך את השירות הצבאי ל-32 חודשים. אני רוצה לפנות לקהל בבית: תעצרו רגע ותחשבו על המסר המעוות הזה. מצד אחד נותנים פטור גורף לעשרות אלפי חיילים פוטנציאליים, ומצד שני מאריכים את השירות הצבאי לחיילי החובה היום. במקום שילכו ללמוד, במקום שילכו לטיול הגדול שלהם, במקום שיתחילו לפתח את החיים שלהם – לא, לא, לא, יש צרכים פוליטיים, הממשלה הזאת צריכה לשרוד עוד שבועיים. אז מה אנחנו אומרים לחיילים, באמת, שנמצאים עכשיו בעזה, בשירות מילואים ארוך, מתיש, אנשים שעזבו את העסק שלהם? אתה, בגלל שאתה משרת, אנחנו נכביד עליך. למה? כי חסרים חיילים, צה"ל במצוקה, אתם צריכים לשאת בזה. אבל אתם, הקבוצה השנייה – לא, לא, לא, לא, אתם לא צריכים להגיע, אתם תישארו פה, ואנחנו נגן עליכם מכל השלכה משפטית. תגידו, איך אפשר? איך אתם יכולים להסתכל על החיילים האלה בעיניים? איך הממשלה הזאת מעיזה להסתכל לאימא של חייל קרבי ששולחת את הבן שלה לעוד תקופה ארוכה של שירות, ולהגיד לה: אנחנו מאריכים לו את השירות, אבל אנחנו לא מוכנים לאכוף את החוק על מי שבוחר לא להתגייס בכלל? זה עולם הפוך, חברים. זה עולם שבו אנחנו מענישים את מי שבוחר בטוב, ומתגמלים את מי שבוחר בהשתמטות. זו לא הנהגה, זו הפקרות. כבר אמרתי לא פעם שאני מאמין בערך של לימוד תורה, אני מכבד כל אדם שבוחר להקדיש את חייו לרוח, אבל אני לא מקבל את העובדה שערך אחד הופך להיות דגל שחור מעל חובת השירות למדינה. מדינת ישראל היא לא רק סטרטאפ ניישן, היא צריכה להיות מגדלור של ציונות. והציונות הזאת מהיום הראשון שלה מושתתת על השותפות, ושותפות זה להבין שכולם נושאים בנטל. בחוק הזה אתם מחריפים את הקרע. אתם מעמיקים את הפער. אנחנו גורמים לאזרחים החילונים, הדתיים-לאומיים וגם הדרוזים להרגיש שהם לא חלק ממערכת צודקת. אנחנו דוחפים אנשים לא להאמין במדינה הזאת. וזו – זו הסכנה הקיומית הגדולה ביותר למדינה. חבריי לקואליציה, יש לכם ילדים, יש לכם אחים, יש לכם משפחה שמשרתת – תשאלו את עצמכם: האם החוק הזה עושה טוב למדינת ישראל? האם הוא מחזק את הצבא? האם הוא מחליש את הצבא? מנהיגות אמיתית היא היכולת להגיד "לא" גם כשזה קשה; היא היכולת להגיד שהביטחון של המדינה קודם. אבל אני רוצה להגיד לאזרחי ישראל, לצעירים, לאנשים שמביטים אל הבית הזה: בעוד שלושה חודשים נחליף את השלטון. בעוד שלושה חודשים נוכל להסתכל לכם בעיניים, להישיר אליכם מבט, להגיד לכם: בואו נספר ביחד סיפור ישראלי חדש, סיפור ישראלי שיש בו שוויון, שיש בו הוגנות, להביא אנשים בעלי יכולת, בעלי ניסיון, ונתקן את המדינה הזאת – רק ביחד. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת עוז חיים. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. בבקשה. לרשותך עשר דקות. בבקשה.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אחרי שאתמול הצביעו כאן באישון לילה על חוק-יסוד: לימוד תורה, בעוד זמן קצר תצביע הכנסת המופקרת הזו על עוד חוק, חוק שיקפיא כל הליכי מעצר או אכיפה כלשהי כלפי – ואני מצטטת: מי שמיועד לשירות ביטחון שהוא תלמיד ישיבה. עוד חוק, באמת, אין מה לומר, חוק בזוי, שהוא חלק מאקורד הסיום של הממשלה הזו, שמפקירה את ביטחון ישראל בימים של מלחמה, ומחלישה את צבא ההגנה לישראל. והינה אתמול, שלא במפתיע, מוציא הרמטכ"ל, מכוח אחריותו לצה"ל, מכתב חסר תקדים לראש הממשלה ושר הביטחון ויושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אני מצטטת מהמכתב של הרמטכ"ל: "הנדון: התנגדות צה"ל לוועדה לבחינת מעמדם של תלמידי ישיבות במסגרת התיקון של חוק שירות הביטחון". וכך אומר הרמטכ"ל: היום אישרה ועדת החוץ והביטחון בכנסת את הצעת החוק בנושא לקראת הצבעה לקריאה השנייה והשלישית במליאת הכנסת. כידוע לכם, השינוי בחוק מבקש לקבוע הסדר מיוחד לתלמידי ישיבות, שלפיו לא יינקטו הליכי מעצר, לא יינקטו הליכי חקירה או אכיפה כלפיהם לפרק זמן של מספר חודשים אשר צפוי אף להתארך לאור הבחירות הקרובות. "הצעת החוק הונחה בעיצומה של מערכה רב-זירתית" – אומר הרמטכ"ל – "ובעת שצה"ל מתמודד עם פער חריף בתחום כוח האדם, אשר משפיע ישירות על היכולת שלו לעמוד במשימות המבצעיות". זה החלק שבאמת אני לא מבינה איך אפשר לזלזל בו – אומר הרמטכ"ל: "עמדתו המקצועית של צה"ל ביחס להצעת החוק הוצגה בוועדת החוץ והביטחון על ידי ראש חטיבת תכנון ומינהל כוח האדם בצה"ל" במספר דיונים שנערכו. "כפי שהובהר, לא רק שהצעת החוק איננה צפויה להביא לתוספת כוח אדם" הנדרשות "בשורות הצבא בטווח הזמן המיידי, אלא ההפך – היא מעניקה תמריץ לאי-התייצבות לשירות צבאי, שכן בצידה פטור מהעמדה לדין ומהליכים פליליים. בכך ההצעה לא עולה בקנה אחד עם צורכי צה"ל - - - באופן מובהק וחד-משמעי"; "ברצוני להביע את התנגדותי הנחרצת למנגנון זה בהצעת החוק - - - משלושה טעמים מרכזיים" – פגיעה בלגיטימציה ובאמון המשרתים; היעדר יתרון מקצועי; הסטת הקשב והמשאבים בעיצומה של מלחמה. זה מכתב של הרמטכ"ל. במדינה נורמלית המכתב הזה היה מרעיד את אמות הסיפים וגורם לראש הממשלה לומר: עצרו הכול. אני עוצר את החוק הזה. אנחנו במלחמה של שבע חזיתות, הוא מספר לנו, לא? וזה, כמובן, כפי שנאמר במכתב, אחרי התרעות קודמות שלו שהצבא קורס לתוך עצמו, ואחרי אין ספור הצהרות של גורמי הצבא בוועדת החוץ והביטחון, שהצבא צריך לפחות 7,000–8,000 לוחמים. אז מה זה, אדוני היושב-ראש, אם לא התרעה ברורה ומיידית של הרמטכ"ל על סכנה לביטחון ישראל? אתה מכיר מכתב כזה? אני לא מכירה עוד מכתב כזה אלא לפני 7 באוקטובר, כשהרמטכ"ל הקודם – אני זוכרת כי הייתי פה – ניסה בתחנונים להגיע אל ראש הממשלה, לדבר על ליבו לפני ההצבעה על עילת הסבירות ולומר לו שהדבר הזה מפרק את העם ושאויבינו מפרשים את זה כחולשה אסטרטגית היסטורית של ישראל עם התרעה למלחמה. אתה יודע מה קרה אז? ראש הממשלה סירב לפגוש את הרמטכ"ל – החוק על עילת הסבירות היה יותר חשוב – וכל מה שקרה אחר כך, ואסון טבח 7 באוקטובר, שאותו אנחנו מכירים. אבל מה שחורה לי פה זה שהינה, אנחנו רואים שבממשלה הזו לא מדובר באיזו תקלה חד-פעמית, בהתעלמות חד-פעמית, בהיסח דעת, בתום לב, מתוך רצון טוב. יש פה שיטה – שיטה להפקיר את ביטחון ישראל, להחליש את צה"ל – של ממשלה שבאמת איבדה את הדרך. יש לכם פה עוד התרעה ברורה ומיידית, ושוב מתעלמים, ושוב מזלזלים, ושוב בזים. שמענו את האדון הגאון חנוך מלביצקי אומר: בז לרמטכ"ל. בז לו, מזלזל בו, אומר מילים של ייאמרו: אה, הרמטכ"ל הזה, הוא גם כמו קודמו – אני לא יודעת, אני מחפשת את הציטוט הבזוי הזה מאתמול. מה הוא אמר על המכתב? "הרמטכ"ל זמיר מזמן איבד את זה". הרמטכ"ל זמיר זה "סיפור טרגי על אותו ילד שלא היה מקובל ובעטו" אותו אותם אנשים. תגידו לי, מה קורה פה? באמת, אנחנו פסע מתהום, ואני רוצה לומר שזהו דגל אדום. אני באמת מקווה, באמת מתפללת, שבעוד שלושה חודשים אתם פשוט תסתלקו מחיינו, כי הפשעים האלה שאתם עושים נגד חיילי צה"ל ונגד החברה הישראלית, הם לא יימחו. עכשיו אני רוצה לדבר על נקודה שנייה שנוגעת לחוק הבזוי הזה של חוק אי-מעצר רק עריקים חרדים, וזו תופעת השקרים שעוטפת, כמו להקה של שקרנים בקואליציה הזאת. אתם כל כך מתביישים במה שאתם עושים שאתם פשוט משקרים כל הזמן, וזו שיטה: חוק ריסוק היועצת המשפטית לממשלה, שבעצם הוציא את כל נושא פיצול היועמ"שית – אין שם שום זכר בין הפיצול של התובע, והוא בעצם אומר שהממשלה תוכל לפעול בניגוד לחוק – אתם מציגים אותו כמו שלטון החוק; על חוק סבסוד המעונות לאברכים – שבכלל אין ספק שהוא ייתן עדיפות, בניגוד לכוונה שאתם מצהירים עליה, לאברכים משתמטים כדי לעקוף את חוק הגיוס על גבי הלוחמים שלנו – אתם אומרים: לא, זה רק קידום נשים; חוק-יסוד: לימוד תורה – אכלתם לנו את הראש שהוא רק הצהרתי, הוא רק הצהרתי – הוא כל כך הצהרתי שאף אחד בקואליציה, כולל אופיר כץ, סירב לכתוב את האמת, שהוא הצהרתי, נכון? מדוע? כי הוא לא הצהרתי, כי הוא חוק שהוא התשתית, הוא הפלטפורמה, שיעזור להעביר את החוק הבזוי הזה של העריקים ואת חוק סבסוד המעונות וההשתמטות בחסות של הממשלה הפוליטית הזו. אבל הפעם באמת התעליתם על עצמכם. בואו נדבר על מה ששמענו פה מפי האנשים בקואליציה על החוק, שאומר: אנחנו לא נעשה מעצר ושום סנקציה לעריקים רק אם הם חרדים. אני אישית שמעתי את חבר הכנסת בוארון, גם אתמול בכנסת, גם באיזה שידור – הוא באמת משכנע את כולם שזה חוק, תקשיב, היושב-ראש, זה חוק שהמטרה שלו – תקשיבו טוב – לעודד גיוס. ברגע שנעביר את החוק הזה – אתם מספרים לנו בשקרים, שהם פשוט כבר מקוממים, מקוממים – זה חוק שבא לקדם גיוס. אחריו, אחרי שלא יהיו סנקציות ופטור ממעצר לכל החרדים שמשתמטים – אוה, שוין, זה מה שיעזור לגייס. ולמה לשקר? כי לשקר אין רגליים. כי עומד ראש המערכת הצבאית, איש המקצוע במדרגה הכי גבוהה, הרמטכ"ל, ואומר: לא היא, זה שקר, החוק הזה פוגע בצה"ל. בא טייב בוועדת חוץ וביטחון ואומר: יש עלייה בגיוס, אנחנו זקוקים לכלי הזה, אל תבטלו אותו. זו באמת הנקודה שאני רוצה לדבר עליה, ואני רוצה לצטט את בוארון. הוא אומר: החוק הזה יאפשר לגייס את אותם אלה שלא לומדים ויסדיר את מעמד הלומדים, זו המציאות. אז אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שאתם באמת חציתם כל קו אדום, כל קו אדום של מוסר, של אינטגריטי, של יושר. הציבור באמת באמת מסתכל, והוא פשוט משתאה מרמת השקר, מהעומק של השחיתות שהגעתם אליו. איך אתם יכולים בלי בושה לעמוד פה ולומר שהחוק שנצביע עליו עוד מעט – שאנחנו הרי יודעים שהוא לדרישת החרדים; חיכינו לילה שלם לראות מי ינצח בקרב, כי החרדים, אחרי שקיבלו את חוק-יסוד: לימוד תורה, אמרו: אם אין חוק עריקים מייד, מלא מלא, שלא עוצרים אותם, אנחנו לא ממשיכים איתכם – בעצם לומר פה, לעמוד ולא להתבייש ולומר שזה חוק שבא לגייס? מילא שאתם מפקירים את ביטחון ישראל ואת חיילי צה"ל, לפחות תפסיקו לשקר. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת אורית פרקש הכהן. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה. לרשותך 20 דקות, בבקשה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, טוב לראות אותך בדוכן. וזו גם הזדמנות להגיד לך תודה על משהו שמעטים יודעים. כשהציעו את המינוי שלי לסגן יושב-ראש הכנסת, גם המינוי שלך היה על הפרק, והיה עיכוב במינוי שלך, ולכאורה הקואליציה הייתה יכולה לבלום את המינוי שלי. ואתה באת ואמרת להם: אתם תרוצו ותמנו את מיכאל ביטון, ובבוא העת גם אני אהיה סגן יושב-ראש כנסת. ואני מודה לך על זה, כי זה מעשה חברי ומעשה שיש בו ענווה, וזה גם מוכיח שבכנסת אפשר לכבד ולהיות חברים ולהיות משני צידי המתרס ולעבוד יחד. תודה רבה על המעשה הזה.
היו"ר מישל בוסקילה:
הגיע לך להיות, וראוי היית להיות אתה ראשון.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, רבים שואלים אותי שתי שאלות מדי פעם, בחוגי בית, במפגשים עם אנשים. שאלה אחת שהם שואלים: מה היה לך רע להיות ראש העיר ירוחם, והיו לך סמכויות ויכולת לקבל החלטות מהר, ולבנות עיר, ולהתמיד ולהיבחר שוב; לעזוב מרצון אחרי שתי קדנציות וללכת לכנסת, ולהגיע למקום שבכל שנה אתה מוטל בספק, וחמש מערכות בחירות, ואתה הולך עם תיק ולא ישן בבית שבועות וישן בכנסת? מה היה לך רע? למה להיות חבר כנסת? לאן אתה ממהר? אז אני רוצה להשיב על השאלה הזאת. והשאלה השנייה שאני רוצה להשיב עליה, שהיא נגזרת – מה ראוי שיקרה בכנסת? ומה ראוי שחבר כנסת יחיד יעשה בכנסת? ומה ראוי היה שיתרחש פה בכנסת הזאת? וגם, איני יודע מה ילד יום, אני לא יודע אם נהיה פה בכנסת הבאה. נעשה את ההשתדלות לשרת את הציבור, אבל הקדוש ברוך הוא גם יחליט, ונעשה את המיטב. אז זה מבט קצת - - -
רון כץ (יש עתיד):
ויציב. יחליט ויציב.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אתה נשמה, רון כץ.
רון כץ (יש עתיד):
תדע לך, שני אנשים אהובים בפריים אחד, שניכם.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה לך. מבט קצת כולל על המציאות, ככה, כמעט סיכום תקופה שאנחנו מבקשים לעשות. וגם שאלה שנגזרת ממה ראוי, להיות חבר כנסת, ואיך ראוי שכנסת – אילו חוקים ראוי להביא בימים הקשים האלה של עם ישראל. בטוח לא חוקים של השתמטות ופטור מעריקות, ולהטיל עוד נטל על צעירים חיילים, עוד חודשיים, ולא להתייחס לאנשי המילואים כראוי, ולהגיד שמישהו אחר שלא עושה מילואים הוא יותר חשוב מהם. הרי החוק הכי חשוב שהיה יכול להיות פה, ב-100% הצבעה, זה חוק הוקרת מעמד אנשי המילואים לדורות, ושהם צריכים את העדיפות הכי גדולה במדינה בדיור, במיסים. אני רואה אותם, אני פוגש אותם כל יום. אבל זה לא החוק שיסיים את הכנסת הזו. אבל, עדיין, למה ראוי להיות חבר כנסת? למה כדאי לסיים להיות ראש עיר או מנכ"ל עמותה או יזם חברתי ולבוא לכנסת? כי רק בכנסת אתה תשפיע על מדיניות ארצית. רק בכנסת אתה תשנה נושא לאומי וארצי. ולשינויים האלה יש שני מרכיבים: האחד, לחוקק חוקים; השני, מעשים, תקציבים, מאבקים. החלק הזה, של המעשים, מדיניות, תקציבים, מה שעשינו במלחמה, בכיתות כוננות, בחקלאות, במכינות אופק, זה נושא שנדון עליו פעם אחרת, על איך עושים מעשים בכנסת וגם איך אתה משפיע כשאתה באופוזיציה על עשרות ומאות מיליונים, מתוך האופוזיציה. אבל היום אני רוצה לדבר על חוקים, כי חוקים זה לדורות, וחוקים משפיעים על המדינה הזאת. החוק הראשון שאני רוצה לדבר עליו, שהצלחתי להעביר בקריאה שנייה ושלישית, הוא חוק בקונסנזוס מלא של כל חברי הכנסת, מעל 84 חברי כנסת חתמו עליו, והוא חוק שמגן על אנשי המילואים שהם סטודנטים. יש 80,000 אנשי מילואים סטודנטים, ומכינות ואוניברסיטאות טיפלו לפי כללים שונים, ונעשו עוולות ולא נתנו להם תנאים כראוי. כל הח"כים חתמו פה, למעט שרים, שלא יכולים לחתום. כך ראוי להביא חוקים – בקונסנזוס מלא. והחוק הזה נכנס לתוקף. זאת סיבה להיות חבר כנסת. החוק השני שהצלחתי להעביר בקריאה שנייה ושלישית הוא החוק שמגן על נכי צה"ל והלומי קרב מעושק וגזל של עורכי דין. שבע שנים אני נאבק על החוק הזה. שבע שנים שהעושק הזה נמשך. אפילו לוחמים של חרבות ברזל פגשו מאכערים במיטות, שיחתימו אותם על חוזה. למה הם בכלל צריכים לשלם לעורכי דין? בצד השני הלכנו והבאנו תקציב סיוע משפטי, שנכי צה"ל יפסיקו לשלם כסף. החוק הזה מגן על נכי צה"ל – היחידים שלא היו מוגנים בחקיקה בישראל. ניצולי שואה מוגנים, נכי תאונות עבודה מוגנים, נכי תאונות דרכים מוגנים, רק נכי צה"ל לא מוגנים בהגבלת שכר טרחה. שבע שנים לוביסטים בלמו את החוק הזה. הבאנו אותו בקריאה שנייה ושלישית. במושב הזה הובלתי, יחד עם אחרים, את החוק להגדלת מענק ממדים ללימודים, אותו מענק שהרמטכ"ל בזמנו יזם יחד עם שר הביטחון – איזנקוט, אני חושב, וליברמן – והיה תלוי בתרומות. בקורונה לא היו תרומות, ויותר חיילים רצו ללמוד, ולא היה כסף. הכנסנו את זה בחוק של 75% מענק שכר לימוד ללוחמים, והגדלנו את זה ל-100% מענק – כיסוי שכר הלימוד של לוחמים. עשינו את החוק שמדבר על אחדות, שפעם בשנה, לפחות, נסביר למה חשוב שתהיה פה אחדות. ואני רוצה לצטט את חגי סגל, שאמר לרוני קובן בטלוויזיה: המדינה הזאת צריכה עשר שנים של אחדות, גם אם אני איפגע באידיאולוגיה שלי. את זה חגי סגל אומר, ואת זה גם אני אומר. את זה רבע, שליש, חצי מהעם הזה רוצה, שנפסיק את הברדק של כן ביבי-לא ביבי, ושנפסיק את השנאה הזאת ונעשה אחדות. אם חגי סגל יכול להציע אחדות ולשלם מחיר אידיאולוגי, אז בוודאי. אז יש לנו חוק פה, שנקרא "חוק יום האחדות", שהעברתי. עשינו את החוק של דמוקרטיה. שלחנו קלפיות ללוחמים בעזה, וזה חוק שהעברנו פה. חוק שמוקיר את נכי צה"ל – הוקרה. יש יום הזיכרון. היושב-ראש, אני ואתה אחים שכולים. מעולם הצבא לא נטש אותנו. 50 שנה יבוא נציג צבאי וישים פרח על הקבר של האחים שלנו. אתה, לא עלינו, וכמה כאב, ההורים שלך איבדו שני אחים, ואני איבדתי אח ושלושה בני דודים ודוד. 50 שנה הצבא הביא פרח וביקר אותנו. אבל מי מבקר את נכה צה"ל? מי בצבא יודע שהוא קיים? בכל גדוד או חטיבה יש אתר הנצחה לנופלים, אבל אין רכז נכי צה"ל. אז דרשתי מהצבא. הקמנו יחידות לנכי צה"ל בצבא. דרשנו ממפקדים: תביאו נכי צה"ל לעשות מורשת קרב. תזמינו אותם ליום ספורט, ליום יחידה, ועשינו יום בשנה של הוקרת נכי צה"ל. עשינו אותו מירוחם, בהתנדבות של בני עקיבא, של אליעד אברקי, למועצות, לממשלה, והבאנו את החוק הזה פה בקריאה שנייה ושלישית. אבל יש חוקים שאני עוד מחכה איתם. השבוע הם לא קיבלו עדיפות. יש חוק שמגן על הסטודנטים האלה מהדחה מתוכנית לימודים. ראינו סטודנט שעשה 200 ימי מילואים ולומד עבודה סוציאלית, והוא צריך להוציא ציון 80. על 79.5 הדיחו אותו. החוק בהסכמה, אבל הוא צריך לבוא השבוע לקריאה שנייה ושלישית. ויש לי חוק עם ינון, שהגיע לפה עכשיו, של הוקרת ושימור מורשת יהדות מרוקו. אבל אנחנו אמרנו – לא רק יהדות מרוקו, כל מדינות צפון אפריקה. ולא עשינו את זה לבד. נשענו על חוק כזה שיש ליהדות תימן, וחוק כזה שיש לקהילה האתיופית. זה צריך לבוא השבוע. אבל איזה חוקים יכולנו להביא בכנסת הזאת? איזה חוקים יכולנו לעשות, במקום להתנגח, במקום מלחמות היהודים? חוקים שיקשיבו לאזרחים ולכאב שלהם, חוקים שעוסקים בחיים עצמם, חוקים שהם נדרשים, שאפשר להביא אותם. לחלקם אין עלות כספית, רק רצון טוב של המדינה. אבל היא מבזבזת את הזמן על מלחמות היהודים, על שנאה, על חוקים שסתם יביאו אותם היום ויבטלו אותם מחר, וכל תנועת המטוטלת הזאת. הינה, חוק הדיור הציבורי, שכמה שנלחמנו עליו – ינון, כמה נלחמנו על חוק הדיור הציבורי? – כבר הגענו לבאר. יכולנו כבר להגיע למי באר ולהביא מזור לאלפי אנשים שנשאו אלינו עיניים, ושכתבו אליך ואליי הודעות: אנחנו רוצים לגמור את הסיפור של הבית של ההורים כדי שיהיה להם קורת גג עד 120, כדי שלשלמונה ילדים בדיור ציבורי תהיה ירושה של 100,000 או 200,000 שקל, ושהם ילכו לקנות בית בעצמם במשכנתה ויצאו מקו העוני. וכל הכנסת בעד, אבל האוצר הרג את החוק הזה. כואב לי שחיים כץ לא הכריע אותו. ואני יודע שקרויזר רצה אותו. אבל הינה, עובדה, עכשיו, ברגע זה, אין חוק דיור ציבורי. היושב-ראש, גם אתה גדלת בדיור ציבורי, ואתה גם מבין נדל"ן. אתה בנית בתים באשקלון ובמדינה. ומה כאב למדינה להגיד: הינה, עוד מעט תהיה התחדשות עירונית בבלוקים האלה באשקלון, ואדם ששילם שכירות 30–40 שנה סוף-סוף יהיה בעלים של נכס, הוא יוריש אותו לילדים, אין לו הון לתת להם, והינה, תתחיל פה יציאה מקו העוני? כי אדם שאין לו בית, זה קו העוני החמור ביותר, במדינה שלא עושה דיור בר-השגה, וכשהיא עושה דיור בר השגה, מחיר למשתכן, אתה רואה שהמשכורות הן של אנשים שהרוויחו 30,000 שקל, כי אלה ב-10,000 שקל בכלל לא יכולים לדעת לגשת למחיר למשתכן. למה הרגו את חוק הדיור הציבורי? מישל, אני יודע שאתה בעדו. אם הוא היה בא לכנסת – פה אחד. בוועדה – פה אחד. אני וינון, אופוזיציה-קואליציה. רביבו בחוק הזה, נעמה לזימי, זה אופוזיציה-קואליציה.
היו"ר מישל בוסקילה:
זה אחד החוקים הצודקים ביותר, שאמור לעבור, ואם לא, בעזרת השם יעבור בקדנציה הבאה חוק הדיור הציבורי. זה אחד החוקים שנתנו להורים שלנו לעבור את התקופה המאוד-מאתגרת שהייתה להם. ללא הדיור הציבורי הם לא היו עוברים. אני מסכים איתך לגבי החוק הזה, ואני מקווה שהוא, בעזרת השם, יעבור בקדנציה הבאה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
צריך שיהיו פה כוחות שינצחו את האוצר, כי האוצר ניצח אותנו. והאוצר אכזב אלפי אנשים שהמתינו לבשורה הזאת. אבל באיזה חוקים הכנסת הזאת הצביעה נגד? בחוקים שכל כך טובים לאזרחים. באנו והצענו חוק, חבר הכנסת סולומון, לאנשים בשירות מילואים – חבילה של מימון וטיפול נפשי זוגי לבני הזוג לאור כל מה שהם עברו במשך 200 ו-300 ו-400 ו-700 ימים. בעוונותינו, יש גירושים, יש מתחים, יש כעסים. תנו להם חבילה לטיפול משפחתי. הצביעו נגד החוק הזה. פה הממשלה הודיעה לכנסת בוועדת השרים שהיא נגד החוק. חברי הכנסת אולי בעד, מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, אבל קיבלנו הכתבה מממשלה שלא רוצה לתת טיפול או חבילה טיפולית לאנשי מילואים. עליזה, בואי תנאמי במקומי, את יותר חזקה ממנה, בואי, קחי שבע דקות ממני. הצענו לכם בחוק שלי: קחו את כל אנשי השירות הלאומי, השירות האזרחי, הנפלאים, תביאו אותם למילואים. יש ביניהם חובשים, פרמדיקים, אנשים שעבדו בבתי חולים. זה חוק שלא עולה לכם כלום – להביא במלחמה כוח אדם מיומן למשטרה, למכבי אש. חוק מילואים לשירות אזרחי ושירות לאומי – הצבעתם נגד. הבאתי לכם חוק שאתם רוצים אותו, שדיברתם עליו, שהבטחתם אותו.
היו"ר מישל בוסקילה:
חברים, נא לשמור על השקט, בבקשה, זה מפריע פה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הבאתי לכם חוק בסיסי, פשוט, אתם יודעים את זה. זה ההורים שלי ושלכם, זאת אימא שלי, שהייתה פועלת ניקיון בלי פנסיה, כי העבירו אותה בין חברות כוח אדם לפני חוק פנסיה ממלכתית. אז יושבת אישה ומנקה בתי ספר ובתים ומרוויחה 5,000 שקל, ובגיל 62 היא יוצאת הביתה לפנסיה, אבל אין פנסיה, כי היא עבדה אצל כוח אדם. ואז היא ענייה, 2,000 שקל, ואז היא חולה. מאיפה היא תביא מטפלת? מאיפה היא תביא תרופות? איך אדם שעבד כל חייו אצל כוח אדם, 5,000 שקל, הכנסנו אותו לעניים בגיל 62 או 67? אז באתי ואמרתי לכם: בואו ניקח רק את האנשים האלה, שאין להם פנסיה, ואין להם הכנסה מנדל"ן, ואין להם הון, ואין להם ירושה, וניתן להם משהו, שישרדו. לא נתתם, הצבעתם נגד. ביקשתי: בתי חולים בפריפריה – תקלו עליהם, תורידו להם את תעריפי החשמל, הם נושאים בנטל, אין להם רופאים, אין להם אחיות, אין להם תקנים, הם צריכים גם לבזבז כסף על חשמל. ביקשתי, אל תנתקו חשמל לעניים, יש חוק שאוסר לנתק מים, את הדבר הבסיסי של הקיום. אדם זקן בבית, ינתקו לו חשמל בחורף? מים כבר אסור לנתק בישראל. אתה יודע, היושב-ראש, אסור. מים – אתה יכול לעשות הליכי גבייה, פריסה, לדבר עם הבן אדם, יש חריגים. אבל בחשמל – אדם עני עם ארבעה ילדים בחורף, פתאום הם עכשיו יקפאו בבית, הקיום היסודי ביותר. הצביעו נגד החוק הזה. הצעתי להתחיל לממן טוב יותר את החינוך הבלתי-פורמלי, למה מי יכול לקנות חוגים וקייטנות, ושיעורים פרטיים במוזיקה, ותנועות נוער, שזה כבר עולה אלפי שקלים לילד? מי יכול לקנות את זה? רק מי שיש לו כסף. אבל אנחנו לא רוצים מדינה שכל ילדיה הולכים לתנועת נוער? שכל ילדיה הולכים לקייטנה? שהם לא בסיכון? שכל ילדיה יש להם יכולת לאבחון פסיכו-דידקטי? הצעתי: בואו נממן ב-2,000 שקל לכל ילד אם הוא צריך אבחון – הצביעו נגד החוק הזה. הצענו לעשות בצפון, כמו באילת, שנתיים-שלוש אזור סחר חופשי, כדי לשקם את הכלכלה. רואים את השיירות שנוסעות לאילת לקניות – היינו עושים שלוש שנים בצפון פטור ממע"מ, רק שייסעו לצפון לקניות, להחזיר את הפעילות הכלכלית. לא ביקשנו לכל החיים, לא ביקשנו לצמיתות – שלוש שנים, להניע את הכלכלה הצפונית ולעשות אזור סחר חופשי בצפון – הצביעו נגד. באנו ואמרנו: בואו ניתן מגרשים לאנשי מילואים, בואו ניתן 70% מהקרקעות לבנה ביתך לאנשי מילואים בעדיפות – הממשלה נגד הדבר הזה. ראש הממשלה נואם: אני אתן מגרש לכל אחד במילואים. מביאים לו חוק – 70% מבנה ביתך שילך לאנשי מילואים, הממשלה נגד בוועדת השרים, הכנסת מצביעה נגד. אמרנו: בואו ניתן עבודה מועדפת בצפון, בקו העימות, בעוטף, בכל מיני תחומים שאין בהם עבודה מועדפת, כדי לשלוח לשם צעירים שיגורו שם – הצביעו נגד. אמר בן גביר: הוא יילחם בנשק לא חוקי. עשיתי חוק. אי-אפשר לדעת, נגיד, בבית שגרים בו 30 איש, מי מחזיק את הנשק הלא-חוקי. אמרתי: בוא ניתן קנס 100,000 שקל לנכס. נכס שיימצא בו נשק לא חוקי – קנס. זה חוק שלא עולה לו כסף, חוק מרתיע, חוק פותר בעיה, כי הוא לא מחפש את הבן אדם. הנכס שברשותו יש נשק ישלם 100,000 שקל, הבעלים של הנכס. למה לא אישרתם את החוק הזה? חוק פשוט. מדברים על משילות ומאבק בפשיעה, וכל המדינה מתפוצצת. מסעדות ג'פניקה, רימונים, הכול מתפוצץ, ומציעים לכם חוק – 100,000 שקל קנס לבית שיש בו נשק. זה לא עולה לכם כלום. על מה אתם מצביעים נגד? מה זה הצביעות הזאת? יורים פה ברחובות כל יום עכשיו. הציעו לכם חוק – אתם נגד. אמרנו: בנגב לא מקבלים בריאות – חצי מכמות הרופאים, חצי מכמות האחיות. תקלו בדמי בריאות, תעשו הנחה. אמרתי: חצי בריאות – חצי מחיר. אל תביאו לי חצי מחיר, תביאו לי בריאות מלאה. מעל 30–40 שנה יש פי שניים רופאים, פי שניים רופאים במרכז הארץ על 1,000 תושבים, ביחס לדרום. לא יומיים. פי שניים – 100% פערים. ככה גם אחיות, ככה גם מיטות אשפוז. רוב הרופאים שלומדים בנגב הולכים למרכז. הנגב מייצר רופאים לתל אביב. אמרנו: לפחות שתושבי הנגב, כשהם משלמים ביטוח בריאות, ישלמו חצי מחיר, עד שתוזילו – שום דבר. אמרנו: בואו נתחיל בתהליך על פני עשר שנים של רפואת – אני רואה שסיימתי, תראה מה זה, על כמה חוקים יש לי עוד לדבר שהגשנו והצביעו נגד. אני אגיד חוק אחרון. השאלה, שאלתי פה במליאה כשהבאתי את החוק: איך יכול להיות שרק טיפול שיניים זה לא בקופת חולים? בן אדם, עושים לו ניתוח לב שעולה 30,000 דולר – יקבל אותו חינם בבית חולים. אדם מבוגר צריך טיפול לשן או ניתוח חניכיים – ילך להוציא מאות שקלים. איך הוצאנו את הדבר הכל-כך יסודי של האדם בקיום? בלי פה הוא לא יכול לאכול, לדבר, הוא מתבייש בעצמו, הוא לא מחייך. איך הוצאנו את זה מקופות חולים? אמרנו: בואו נכניס את זה על פני עשר שנים. כמו שהכנסנו רפואת שיניים לילדים, בואו נכניס את המבוגרים על פני עשר שנים לקופות – הצביעו נגד החוק. אבל כמו שאמרת, היושב-ראש, לא עליך כל המלאכה לגמור ואין אתה רשאי ליבטל ממנה. העברנו חוקים, ובשביל חוקים כאלה ראוי להיות בכנסת ישראל. זו תשובה לשאלה הראשונה. ועוד נמשיך לשרת את העם, תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. לרשותך 15 דקות, בבקשה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני מניח שאתם יודעים מה התאריך הלועזי – למניינם, מה שנקרא – היום 14 ביולי. נראה אם מישהו יודע מה קרה ב-14 ביולי לפני 237 שנה. בסטיליה, נכון. בעצם פרצו את הבסטיליה. ויש משפט, אחד המשפטים שנאמרו על אותה פריצת הבסטיליה, ששקר אינו יכול להתקיים לעד. זה הדין של מה שקורה פה כרגע. השקר הזה, שהופך את המשתמטים לגיבורים ואת הגיבורים לסוג ב' במדינת ישראל, לא יוכל להתקיים לעד והוא לא יוכל להימשך לעד. אני חושב שמי שאמר על העובדה שהמצב הזה לא יכול להימשך – אמר פעם שר בממשלת ישראל: מה שהיה לא יוכל להמשיך, צריך חרדים מתחת לאלונקה. לא יודע אם אתה זוכר, השר שיקלי, כך אמרת בחודש מרץ 2024. היום אתה יושב פה כשר, כנציג הממשלה, בחוק שלא זו בלבד שהוא לא מגייס חרדים, אלא הוא נותן פטור מיוחד וייעודי למשתמטים. בדצמבר 2025 סיפרת לנו שהמצב הנוכחי, שבו ציבור יהודי עצום, בשר מבשרנו, לא לוקח חלק בנטל ההגנה על ביטחון המדינה – זהו עיוות מוסרי בלתי נסבל. אז מה זה החוק הזה? תגיד לי אתה, אדוני השר, מה זה החוק הזה שהממשלה שלך מקדמת? את כל הקואליציה ריתקתם לטובת העניין הזה. לילות כימים הסתובבתם, בשביל מה? בשביל להצדיק את העיוות המוסרי הזה ולהפוך אותו למעל החוק? בשביל זה נבחרת לכנסת? בשביל זה עשית את המאמצים, עשית את המעברים שלך בין הצדדים? בשביל זה? כדי להצדיק את ההשתמטות? מה שקורה כאן, אדוני היושב בראש, אדוני השר, זה שאתם יוצרים הסדר חקיקתי חסר תקדים, שלא מסתפק בקביעת הסדרים מהותיים לעניין מעמדם של תלמידי ישיבות לפי חוק שירות ביטחון. לא באתם באמת ואמרתם: אוקיי, אנחנו רוצים להסדיר את מעמדם של תלמידי הישיבות, אלא יצרתם כאן הסדר חוקתי שמעניק לקבוצה מוגדרת של מיועדים לשירות ביטחון חסינות. חסינות רחבה מפני אכיפה פלילית, זה מה שאתם עושים כאן. למה? כדי להגן על הילדים של חלק מכם, על האחים, על החברים, על השכנים של חלק מכם, שבוחרים להשתמט משירות צבאי? אתם קובעים כאן שבתקופה מוגדרת אתם מגדירים לרשויות האכיפה: לא יינקטו הליכי חקירה, מעצר או אכיפה בגלל השתמטות – לקבוצה מסוימת, כמובן, לא לכולם. למורמים מעם, ליחידי הסגולה המשתמטים אתם יוצרים את הפטור הזה. זה לא רק פטור ממעצר, פטור מכל הליך חקירתי. ואתם עוד קובעים שמספיק שהם יגישו בקשה לוועדה שלא קיימת – והם יהיו חסינים עד שהוועדה שלא קיימת תכריע. השר שיקלי, יש עיוות מוסרי גדול מזה בשעת מלחמה? יש עיוות מוסרי גדול מזה? ואתה יודע מה, אין לי טענות אליך. גם ככה אין לי ציפיות. אבל בקואליציה יש קבוצה שקוראת לעצמה הציונות הדתית, הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ', שאמורה לייצג מגזר של לוחמים בני תורה, ואני לא צריך להסביר פה שוב ושוב על החלק שלהם בנופלים, בלוחמים, בפצועים, שלומדים ונלחמים. איפה אתם? איפה אתה, בצלאל סמוטריץ'? איפה אתה, אוהד טל, יושב-ראש הסיעה? איפה אתם, סיעת הציונות הדתית, כלפי הציבור שלכם בעת הזאת, כשאתם יוצרים את החוק הנפרד למשתמטים? זו לא הסדרה של מדיניות הגיוס, זה לא רק קביעת תנאי זכאות לדחיית שירות או לאיזשהו פטור. אתם מייצרים משטר משפטי נפרד של אי-אכיפה, אי-ניהול הליכים פליליים, כלפי קבוצת אוכלוסייה מוגדרת. ממש כמו שתבואו לכאן מחר ותחוקקו שג'ינג'ים לא יכולים להצביע. למה? ככה, כי זה טוב לקואליציה. ממש כמו שאתם מחוקקים שחס וחלילה לא ישימו קלפיות בבתי אבות, כי אולי ניצולי השואה, שזאת ההצבעה האחרונה שלהם, מעדיפים להצביע למפלגות אחרות שאינן מפלגות הקואליציה שדרסו אותם במשך כל הקדנציה הזאת. צריך להבין מה המשמעות של החוק שאתם מחוקקים כאן. גם אתה, אדוני היושב בראש. עם כל הכבוד לרצון להשתריין ברשימה הבאה ואולי לקבל עוד איזשהו משהו, תבינו מה אתם מחוקקים כאן: אתם יוצרים למשתמטים הגנה סטטוטורית מפני אכיפה עוד לפני שבכלל בחנו את הזכאות שלהם בגין זה שהם רשאים לקבל דח"ש לפי איזשהו עיקרון. מייד אתם יוצרים להם את ההגנה הזו. פגיעה קשה בשוויון, בנטל השירות. אבל היא לא מסתיימת רק בפגיעה בעקרון השוויון; זו פעם ראשונה שאתם באים לכאן, לכנסת ישראל, ומחוקקים חוק שמטרתו למנוע מרשויות האכיפה לאכוף חוק אחר. אתם קוראים כאן בחוק הזה לרשויות האכיפה, שאמורות לאכוף את החוקים שאנחנו מחוקקים כאן, להימנע מלהפעיל את הסמכויות שלהן – הן חייבות להפעיל את הסמכויות האלה לפי חוק – ולהפסיק הליכים פליליים תלויים ועומדים כנגד משתמטים. בפועל אתם לא רק ממשיכים כאן מהלך חקיקתי שכבר נמצא בעבר שהוא פוגע בערך השוויון, אלא שאתם מבקשים ליצור כאן מנגנון דיוני ואכיפתי חדש, ולהחיות איזושהי תכלית שכבר נפסלה בעבר, וליצור מסלול נפרד ומועדף עבור קבוצה מיוחדת – מיוחדת, שאתם חושבים שהדם שלה יותר אדום מהדם של הילדים שלנו. ושיא השיאים זה שראש המטה הכללי של צה"ל, הרמטכ"ל שאתם מיניתם, שאתם בחרתם – אין לכם את מי להאשים, להסתתר מאחורי "ההם מינו, ההם עשו, גלי בהרב מיארה" – הרמטכ"ל שאתם בחרתם מתריע, ולא בפעם הראשונה, יש לומר. הוא כבר התריע בקבינט בעניין הזה. ולא שמעתם להתרעה שלו בקבינט, אז הוא ממלא את חובתו ומתריע פומבית במכתב שהוא שולח לכנסת, ומזהיר מההשלכות הקשות של החוק, ואומר כך, ואני מצטט: "בעיצומה של מערכה רב-זירתית, ובעת שצה"ל מתמודד עם פער חריף בתחום כוח האדם, אשר משפיע ישירות על היכולת לעמוד במשימות המבצעיות", כך מתאר הרמטכ"ל את התקופה שבה אתם עושים את האירוע הזה, את חוק ההשתמטות הזה, ומעמיד את צורכי הביטחון שלנו – ואז הוא אומר: אתם מחוקקים כאן חוק שמעניק תמריץ "לאי-התייצבות לשירות צבאי, שכן בצידה יהיה פטור מהעמדה לדין ומהליכים פליליים". את זה לא אומר עודד פורר מישראל ביתנו, לא אומר את זה פוליטיקאי. אומר את זה מפקד הצבא, במלחמה, ואתם לא שומעים, ממש כמו שלא שמעתם את הרמטכ"ל שבא לכאן לפני 7 באוקטובר להזהיר אתכם, לא שמעתם את האלופים שבאו לכאן, התחננו להיפגש עם השרים, התחננו להגיד לכם: אנחנו בסכנה. אז הרמטכ"ל שאתם מיניתם כבר שולח לנו מכתבים, מתחנן. צה"ל קורס, הוא אומר לכם. אתם פוגעים באמון ובלגיטימציה של השירות הצבאי, ואומר הרמטכ"ל עוד שאין זה מתקבל על הדעת שהמערכת הצבאית, שדורשת הקרבה מהמשרתים שלה, תהיה מופקדת במקביל על מתן פטורים המוניים מהעמדה לדין – מצב שייצור שבר עמוק ביחסי האמון בין צה"ל לבין המשרתים. בשעה שהמדינה מטילה על ציבור המשרתים חובות שירות נוספות – הרי אתם תביאו כאן גם את החוק להארכת תקופת השירות – ומעמיקה את היקף הפגיעה בזכויותיהם, אתם מוסיפים הגנה סטטוטורית מפני אכיפה על אותה חובה עצמה, ומעצימים את האי-שוויון. בעוד ציבור אחד נדרש לשאת בנטל שהולך וגובר – עם הארכת שירות, עם הרחבת היקף שירות המילואים, עם העלאת גיל הפטור, עם הכבדה מתמשכת בנטל המבצעי ובמשימות – יש קבוצה אחת שבגלל שהיא בקואליציה היא מקבלת הקפאת הליכי אכיפה, היא מקבלת הקפאת הליכי חקירה, היא מקבלת הקפאה של העמדה לדין, והיא דורשת שהילדים שלנו ילכו לצבא ושלהם לא; שהבנות שלנו ישרתו ושלהם לא; שהאחים והחברים והמשפחות שלנו יקרסו תחת הנטל, והם? הם ישבו כאן ויחלקו את העוגה, הם יעשו חיים. חברי הכנסת דרעי, גולדקנופ, אזולאי ואחרים, הדם של הילדים שלכם לא יותר אדום מהדם של הילדים שלנו. הדם של הילדים שלכם לא יותר אדום מהדם של הילדים של חברי הציונות הדתית, שאיתכם בקואליציה, שאתם דורסים אותם, ואני לא מצליח להבין איך הם עוד יגיעו לכאן ויניפו את האצבע שלהם בעד החוק הזה, יניפו אצבע בעד החוק ונגד כל הציבור ששלח אותם לכאן. ויעשו את זה חברי הציונות הדתית וחברי הליכוד. למה? בשביל מה? בשביל מי? כדי שאריה דרעי יסתובב כמו טווס ויספר: הינה, הצלחנו לדאוג לעוד כמה משתמטים? אני יכול להעמיק פה בניתוח החוקתי של הפגיעה החוקתית שמתקיימת כאן, אבל באמת, באמת, כבר אין לזה סוף, אין תחתית שלא הגעתם אליה. וההתעלמות הזאת שלכם מדברי הרמטכ"ל, ההתעלמות הזאת שלכם מזעקת החיילים והחיילות, מזעקת המילואימניקים והמילואימניקיות, מזעקת האחים והאחיות של כולנו, מזעקת הילדים של כולנו, ההתעלמות הזאת שלכם היא העדות הברורה לכך שנתניהו ודרעי וסמוטריץ' בוחרים להימנע מלתת לשיקולי הביטחון ולצורכי כוח האדם של צה"ל ולהשלכות ההסדר על אמון המשרתים ועל עקרון השוויון – הם נמנעים מלתת לזה בכלל משקל בהחלטות שמתקבלות כאן. המשקל היחיד הוא שלמות הקואליציה. משמע, מדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי, נוסדה בארץ ישראל כדי לשמור על שלמות הקואליציה. זה קדוש יותר מלשמור על שלמות המדינה, זה קדוש יותר מלהגן על חיי אדם, זה קדוש יותר מהאחים שלנו שנהרגים בגבולות ונפצעים שם – השלטון. אין בזוי מזה, ואין בגידה גדולה מזו בציבור ששלח אתכם לכאן. ואין לי ספק גם שהציבור הזה יבוא איתכם חשבון, והוא יבוא איתכם חשבון באופן כזה שלא יהיה ספק שברית המשתמטים הזאת תקרוס אל מול ברית המשרתים.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת פורר. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, על החוק הבזוי הזה דיברתי בלילה, ב-2:00, כשהוא הוצג על ידי יו"ר ועדת החוץ והביטחון. את דעתי עליו אמרתי. והעובדה שיש כאן חברי כנסת שמתעקשים להישאר ולהצביע למרות שרובם יהיו כבר בבית – מה הם יגידו לאחים שלהם, מה הם יגידו לילדים שלהם? זה גדול עליי, זה כנראה משהו שאתם צריכים לפתור בעצמכם. אני רוצה להתייחס לציוץ של חברת הכנסת גוטליב, שכתבה, ואני מצטטת: "הרמטכ"ל אייל זמיר, אני מציעה לך, דע את מקומך. אינני מאיימת – אין לי שום סמכות" – אני עושה בקצרה – "אך מכתבך הַחֶרְפָּתִי – מחייב את פיטוריך. העזת לרדת למגרש הפוליטי, ולהחליש - - - את מורל חיילינו ואזרחי ישראל - - - אני הייתי מפטרת אותך ללא היסוס, ויפה שעה אחת קודם". עכשיו, העובדה שחברת כנסת מהקואליציה קוראת לפיטורי הרמטכ"ל ואף אחד מקואליציית הדגים הקפואים לא אומר מילה – אולי היא מגזימה, אולי זה לא הזמן, כשמדינת ישראל נמצאת במלחמה רב-זירתית, לקרוא לפיטורים? אבל לא, הכול בסדר. שטלי גוטליב תצייץ מה שהיא רוצה, כולל לפטר את הרמטכ"ל. עכשיו, אני רוצה להגיד לך משהו, כי במקרה את פה. קודם כול: מי את בכלל?
טלי גוטליב (הליכוד):
אני תמיד פה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי את שתפטרי את הרמטכ"ל?
טלי גוטליב (הליכוד):
אין לי אפשרות, אני לא שרה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי את? את חברת כנסת, כמוך יש עוד 119.
טלי גוטליב (הליכוד):
אין לי סמכות. כתבתי את זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את לא בן אדם מיוחד. בואי, אני אסביר לך: היום את פה, מחר את שם.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל כתבתי שאין לי סמכות לפטר אותו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את לא. את כולה חברת כנסת. לא. את בסך הכול – אבל תיתני לי לדבר. אני יודעת שזה קשה. אני יודעת שזה קשה. תעצור - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
כתבתי, אין לי סמכות. את גם הקראת את זה. אין לי סמכות לפטר אותו, כתבתי את זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אוקיי, את קראת לפיטורים של רמטכ"ל תוך כדי מלחמה רב-זירתית.
טלי גוטליב (הליכוד):
נכון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את חברת כנסת חסרת אחריות.
טלי גוטליב (הליכוד):
ראש הממשלה עשה את זה, ברוך השם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ואת בסך הכול חברת כנסת. הוא מפקד הצבא.
טלי גוטליב (הליכוד):
ראש הממשלה, ברוך השם, שמע לי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא מפקד הצבא, כדאי שתכבדי – זה קודם כול.
טלי גוטליב (הליכוד):
ברוך השם שראש הממשלה שמע לי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אם היא מפריעה, תעצור לי את הזמן.
היו"ר מישל בוסקילה:
טלי, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הקול שלי גבוה, אבל אני לא מתכוונת - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
מה את פונה אליי? אל תפני אליי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני יודעת שקשה לך, אבל תתמודדי.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא קשה לי בכלל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני, בניגוד לחבורה הקפואה פה, לא דופקת לך חשבון. ואני, בניגוד אליהם, אומרת לך: מי את בכלל? מי את?
טלי גוטליב (הליכוד):
למה את מדברת ככה? לא חינכו אותך? למה את מדברת ככה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אגיד מה שאני רוצה. ואני אמשיך. בכל עולם נורמלי את היית מועמדת לדין על פגיעה בביטחון המדינה, אלמלא העובדה שהשאירו לך את החסינות רק בגלל שיקולים של קואליציה, וכמובן התחנפות אלייך, ומותר להם להתחנף אלייך. זאת הסיבה. את מדברת על רמטכ"ל כשאת בעצמך פוגעת בביטחון המדינה. מה לעשות, את פרסמת שם של איש שב"כ. אני לא אומרת דברי בלע, אני אומרת את האמת. וכשמישהו מפרסם – בואי נגיד שאם חבר הכנסת עופר כסיף או ולדימיר בליאק היו מפרסמים שם של איש שב"כ, היו מסירים להם את החסינות.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל אני לא פרסמתי - - - תקראי את כתב האישום, תקראי את כתב האישום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל את נהנית מהגנה של חברי כנסת. ואני אמשיך. את חברה בקואליציה שמסכנת את ביטחון המדינה, שמעדיפה להגן על זכויות של משתמטים מאשר על זכויות של חיילים. מאוד פשוט, עשיתם כאן איפה ואיפה: נתתם לחרדים את האפשרות להימלט מהצבא, ולחילונים ולכיפות הסרוגות אין אפשרות – מי שלא יתגייס ילך לכלא. זה מה שהחוק הזה אומר. בכל עולם נורמלי, קואליציה ציונית – שכל היום מבלבלת את המוח על חיילינו הגיבורים וכל היום מדברת עליהם – הייתה נותנת להם גב בחוק בזוי שכזה? והעובדה שפעם אחר פעם אתם יורקים בפנים של חיילי המילואים, של חיילי הסדיר, ויושבים פה והולכים ומתראיינים בערוץ הבית שלכם, ולא מפסיקים להגיד על חיילינו הגיבורים – אם את בעד חיילים גיבורים, תקלי עליהם את העומס. תקלי עליהם את העומס. אנשים עושים מאות ימי מילואים, מאבדים את הבית שלהם, את המשפחה שלהם, את העסק שלהם, את החיים האישיים שלהם. אתמול היה סקר, אני לא יודעת מי מכם ראה – 30% מהנשים, בנות הזוג של אנשי המילואים, רצו לפרק את הבית. 30%. אז מה אתם מוציאים? מעמיסים עוד, פוטרים את אלה שהיו צריכים להשתתף בנטל. מה הקטע? מה תגידו לילדים שלכם? מה תגידו לאחים שלכם? מה תגידו להם, שנתתם פטור לאנשים בגלל שהם לומדים תורה? אז שילמדו תורה וילכו לצבא. הטכנולוגיה קיימת. אני לא מצליחה להבין את זה. אני דיברתי על זה ארוכות אתמול – איך משלבים את התורה עם הצבא. ואתם לא צריכים אותי, כי יש באמת מאות אלפי חיילים של הציונות הדתית שפשוט עושים את זה. ואתה יודע מי עוד עושה את זה? עושות את זה חיילות, חיילות דתיות, אלפי חיילות דתיות מתגייסות לצה"ל. למה? למה לבוא לפה ולתת פטור לאנשים כאלה רק בגלל שהם לומדים תורה? אז שילמדו תורה וילכו לצבא. יש חטיבת חשמונאים, יש נצח יהודה. למה? למה אתם עושים את הדבר הזה? מה אתם אומרים אחרי זה? מה אתם אומרים? מה תצדיקו? הרי חלק מכם, אם לא רובכם, הולכים הביתה. מה תגידו? גם אכלתם את הדגים הסרוחים וגם גירשו אתכם מהעיר – גם הצבעתם על חוקי ביזה וגם נזרקתם מהכנסת. אני לא מצליחה להבין את העניין הזה. ומה עשה הרמטכ"ל, שקראת לפיטוריו? מה עשה הרמטכ"ל? הוא הצביע על הבעיה. ולדעתי חברי חבר הכנסת פורר הגדיר במדויק את הבעיה: הוא עשה, ביום שהצבענו על עילת הסבירות, את מה שעשו כאן קצינים בכירים ב-7 באוקטובר. האם אתה זוכר, ידידי, יריב לוין ישב פה, ושר הביטחון דאז יואב גלנט – ואמר לו: תן לי משהו. תן לי משהו. הינה, יש לי צמרמורת. הוא אמר לו: תן לי משהו. ובאו לפה הקצינים הכי בכירים בצה"ל.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
וסירבו להיפגש איתם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא רצו לפגוש אותם. לא הסתכלו. אז מה עושה הרמטכ"ל? אומר לכם, חברי קואליציה וחברי אופוזיציה – אותנו הרי לא צריך לשכנע. הוא אומר: אל תיתנו יד להשתמטות מאורגנת. ומה אתם עושים? משיקולי "נשמור על נתניהו מאוחדת" אתם עושים את זה, ומגיעים ומצביעים פה כמו אני לא יודעת מה. מה צריך לקרות פה כדי שמישהו ינער אתכם ויגיד לכם: אתם טועים? כותב הרמטכ"ל, מפקד צבא הגנה לישראל, מתריע בשער, אומר שהצבא קורס לתוך עצמו. אומר שחסרים לו חיילים בסדיר ומילואים. כותבים לי חיילי מילואים, כותבים לי: מירב, תצעקו בשבילנו. אבל גרוני ניחר. כמה אפשר לצעוק לכם שהצבא קורס, שאין אנשי מילואים? אז מה אתם עושים? מה אתם עושים? נותנים אפשרות למשתמטים? אין לכם טיפה חשומה בעצמות? אין לכם טיפה, טיפה בושה? טיפה לבוא ולהגיד – עכשיו, אתה יודע, אני צועקת כי אני רואה מה הם כותבים לי באינסטגרם, אנשי מילואים: תדברי, תצעקי בשבילנו, תגידי את האמת. הינה, אני אומרת לכם, לכל חיילי המילואים: לא מגיעה לכם הממשלה הזאת, לא מגיעה לכם החבורה הזאת, שיורקת לכם בפרצוף, שנותנת כאן היום, בחוק הבזוי הזה, אפשרות לאנשים רק ללמוד תורה. לא. אפשר ללמוד תורה, אפשר אפילו לעבוד, לא תאמין. בארצות הברית זה עובד מהמם. פה – למה צריך לעבוד? למה? גם ככה יממנו אותך. למה? אבל זה לא העניין של עבודה. זה העניין הפשוט שבסוף יש כאן אנשי מילואים שקורסים, ובמקום לבוא ולעזור להם, ולהרחיב את השורות, ולהרחיב את האפשרות שלהם ללכת הביתה, ללכת לאישה, לילדים, אתם מטילים עליהם עוד ימים, עוד שוטים ועוד עקרבים. זה מה שמטילים על חיילי המילואים. בא הרמטכ"ל ואמר: אתם טועים. ובמקום לבוא ולהגיד: ואללה, בוא נשמע אותך, כבר טעינו פעם אחת, ב-7 באוקטובר, טעינו שלא הקשבנו – מה אתם עושים? עושים לו אצבע בעין. אומרים לו: מי אתה בכלל? אנחנו נפטר אותך. היא קוראת לפיטוריו, גב' גוטליב. אם הייתה לה האפשרות היא הייתה מפטרת אותו. מי את שתפטרי את הבן אדם הזה? מי את? אנחנו צריכים כל יום להצדיע לחיילי המילואים, לרמטכ"ל, על מה שהוא עושה למען ביטחון המדינה. אז את קוראת לפיטוריו? ואף אחד מחברי הכנסת של הקואליציה הזאת לא מסוגל להגיד לה: מי את, מי את שתפטרי את הרמטכ"ל? את חברת כנסת בסך הכול, את לא יכולה. הבנתי שאין לך אפשרות.
טלי גוטליב (הליכוד):
כתבתי שאין לי סמכות. תקראי - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
את לא יכולה לקרוא לפיטורים של רמטכ"ל. את כולה חברת כנסת – אגב, צריך לומר, עם אפס הישגים בכנסת הזאת, זה גם שבוע סיכום. אין לך שאילתות, אין לך חקיקה, אין לך הצעות לסדר-היום. אני יושבת בכל יום שני בנשיאות, מעולם לא הגשת אפילו בקשה לדיון מהיר על משהו. אין לך אפילו חוקים. אני, חברת כנסת מהאופוזיציה, העברתי עשרה חוקים, שישנו לאזרחי ישראל. מה את עושה חוץ מלריב, להסית, לפלג, והיום – לקרוא לפיטורים של רמטכ"ל שהוא ה-gatekeeper, שהוא האיש שבשער, שהוא זה שבא ואומר: אני לא יכול לאשר את החוק הזה?
טלי גוטליב (הליכוד):
מיהו הרמטכ"ל, שיאשר חוק? מי זה הרמטכ"ל, שיאשר חוק?
מירב בן ארי (יש עתיד):
והעובדה היא שבמקום לבוא ולעשות הפוך, את גורמת לפיטורים שלו.
טלי גוטליב (הליכוד):
מי זה הרמטכ"ל, שיאשר חוק?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה להגיד לך, אדוני הרמטכ"ל, אם תשמע את זה: מדינת ישראל מאחוריך, חיילי צה"ל מאחוריך. אנחנו אוהבים אותך, אנחנו מאמינים בך, אנחנו יודעים מה עשית למען ביטחון ישראל. בניגוד אלייך, שאת בכלל חשודה בעבירת ביטחון, הוא הרמטכ"ל, והוא זה שאחראי על ביטחון אזרחינו, וכשאת הולכת לישון הם נמצאים בגבול, בזכות הרמטכ"ל ובזכות הצבא.
טלי גוטליב (הליכוד):
ובזכות הבן שלי, שלא היה מעז להתערב בהחלטה של ממשלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
והעובדה שאף אחד מכם, אף אחד מכם, לא עוזב את דברי הבלע, ואף אחד – היא כל הזמן מפריעה לי. תן לי לפחות חצי דקה לסיים.
היו"ר מישל בוסקילה:
אני נותן לך.
טלי גוטליב (הליכוד):
אל תזכירי את השם שלי בכל משפט. דברי על עצמך. דברי על עצמך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני לא שואלת אותך. אני אזכיר את השם שלך. תראי, אני לא מפחדת ממך. גם לא האצבע.
טלי גוטליב (הליכוד):
את לא צריכה לפחד ממני. למה את צריכה לפחד ממני?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. אני אומרת לך את האמת. אני אומרת לך את האמת.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל את לא צריכה לפחד ממני.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אמרת? מה אמרת?
טלי גוטליב (הליכוד):
למה את צריכה לפחד ממני?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי מפחד ממך, תגידי.
היו"ר מישל בוסקילה:
בנות, אם אפשר – לסכם.
טלי גוטליב (הליכוד):
למה צריך לפחד ממני? למה צריך?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגידי – אני לא.
טלי גוטליב (הליכוד):
בדיוק. למה את אומרת את זה כל הזמן?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקשיבי לי טוב. אני רוצה להסביר לך משהו אחת ולתמיד, כי אנחנו בסוף הכנס. תן לי לסיים.
טלי גוטליב (הליכוד):
תסבירי לי למה את כל הזמן אומרת זה. למה את אומרת את זה כל הזמן, שאת לא מפחדת ממני?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה להסביר לך, גב' גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
למה מישהו צריך לפחד ממני?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני לא מפחדת ממך.
טלי גוטליב (הליכוד):
בדיוק. למה את אומרת את זה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני לא מתרגשת ממך.
טלי גוטליב (הליכוד):
מצוין.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את חשודה בעבירת ביטחון המדינה. ויום אחד הקואליציה תסיר לך את החסינות, את תעמדי לדין, ויותר מהכול, תתנצלי בפני הרמטכ"ל.
היו"ר מישל בוסקילה:
מירב, אם אפשר לסכם. תודה רבה.
משה סעדה (הליכוד):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
ואתה האחרון שיכול לתת לה גב. אז בוא, אני גם לא צריכה אותך.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה. תודה רבה לרמטכ"ל. אנחנו מאחוריך, בניגוד לקואליציית המשתמטים. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה למירב בן ארי. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - למה את רק שונאת את כולם?
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - - את לא מעניינת אותי. את פגעת בביטחון המדינה, ותחיי עם עצמך.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה יש לך עם נשים חזקות? מה יש לך? למה את שונאת כל אישה? למה את אוהבת רק נשים קורבנות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תחיי, תחיי עם עצמך את החיים. מה לעשות, מה לעשות? אני יודעת שזה קשה לך. תחיי עם זה. את זאת שצריכה.
טלי גוטליב (הליכוד):
רגע, אדוני היו"ר, סליחה, רציתי להגיש לך בקשה - - - הודעה אישית.
מירב בן ארי (יש עתיד):
על מה? אמרתי את האמת. הודעה אישית אחרי ההצבעה על הסתייגויות. אין הודעה אישית – רק אחרי ההצבעות.
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת מרב מיכאלי, עשר דקות לרשותך. היומן לא מסודר. בבקשה.
מרב מיכאלי (העבודה):
אפשר? יופי, תודה רבה. ובכן, הקואליציה מעבירה עוד חוק, שזה כבר לא VIP, זה כבר VIP של דם כחול, כחול מכחול, דם סגול. זה אנשים שלא רק שהם מקבלים פטור משירות, פטור מסכנה, פטור מנשיאה בנטל, פטור מהשתתפות, פטור מלקיים את החוק – הם מקבלים גם פטור מהסנקציות שנובעות מזה שהם מפירים את החוק. זה חוק שאומר: מותר לא לקיים את החוק, ואסור בשום פנים ואופן להעניש את מי שמפר את החוק. לא, לא, זה כרטיס יציאה מהכלא, אשכרה. הקפאה של המעצרים, אסור לעצור אותם. את רואה משתמט חרדי – כי רק חרדים הם משתמטים ברישיון, המשתמטים או העריקים האחרים הם נעצרים, נעצרים ועוד איך, וחלקם ילכו לכלא גם כן, ולא משנה שחלקם זה מסיבות רווחה וסיבות כלכליות וסיבות משפחתיות וסיבות נפשיות, כך או כך הם ייעצרו וייענשו וישלמו את המחיר. אבל אם אתה גבר מסוג יהודי עם כיפה מסוג מסוים, אתה רואה אותו – היו אומרות פעם, כשהייתי קטנה, "על הפרנג'י", נכון? משהו כזה, היה ביטוי כזה – בכיף שלו הולך, בין הזמנים, למעיינות, לטיולים, עם המשפחה, אולי בהפרדה מגדרית, אולי לא בהפרדה מגדרית – משום שזה לא באקדמיה, בכל זאת; באקדמיה חובה הפרדה מגדרית, אבל בטיולים יכול להיות שיש מצב להקלות. אבל בכל מקרה, הוא פטור מדאגה, לא צריך לתת דין וחשבון, לא להיענש, לא להיעצר, חלילה, לא ללכת לצבא, חלילה, לא להסתכן, לא להילחם, לא לשרת. כלום. ככה, כרטיס חופשי-חיים. לא חודשי, לא שבועי – חיים. החיים בתור עליון, פשוט עליון, מעל כולם. כל הפלבאיות והפלבאים, אנחנו, צריכות ללכת לצבא. חלקנו אומנם לא היו לוחמות גדולות, כי עם פרופיל 31 לא מתקבלות לקרבי, אבל לשרת צריך. אלוהים יודעת, בנות משרתות, או-הו משרתות. אלוהים גם יודעת שלכל סוגי הכיפות יש מה להגיד נגד שירות של נשים, ומאמץ וקרביות ולוחמנות של בנות ונשים בצה"ל. אבל יש סוג מסוים של כיפות, שנמנה עימו סוג מסוים של פוליטיקאים, שמקבל פטור גורף, הורס. האפליה עוצרת הנשימה המטורפת הזאת בין דם לדם, בין אזרחות לאזרחות, בין זכות לחוסר זכות, בין זכות-יתר לסתם שירות – לא מספיקה. מה עוד עשו? ממש, זה כאילו הדובדבן על קצפת האירוניה והטירוף והשחיתות והגועל והשיגעון. לא זו בלבד שאוסרים על צה"ל לנסות לגייס את העריקים החרדים, אלא נתנו לצה"ל את התפקיד של להחליט מי נחשב בן ישיבה לצורך חוק הפטור ממעצרים, כן, כן. צה"ל אמור לפנות שלושה מפקדים בכירים – זה דרגת אלוף משנה ומעלה – והם לא יעסקו עכשיו בחזית בצפון, לא בחזית בעזה, לא בהתכוננות, חס וחלילה, לתרחישים עם איראן, לא בחזית המיותרת והמוגזמת של הגנה על טרור יהודי ביהודה ושומרון, לא במאמצי ההגנה מפני טרור פלסטיני ביהודה ושומרון. לא. הם יעסקו בלהחליט מי מהחרדים נחשב בין ישיבה לצורך פטור ממעצר. עכשיו, תנו לי לספר לכם סוד. אתם חושבים וחושבות לעצמכם: זהו, החרדים קיבלו הכול, הכול, מה עוד אפשר לתת להם? באמת, מה עוד אפשר לתת להם אחרי שנותנים להם פטור ממעצר על זה שהם משתמטים?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אנחנו תמיד מגלים שאפשר - - -
מרב מיכאלי (העבודה):
בדיוק. אז באים ראשי ישיבות ספרדים ואומרים: אסור בשום אופן לתמוך בחוק הזה, למה? כי החוק הזה מייצר פיקוח על מי לומד ומי לא לומד בישיבה, ואסור שחלילה, רחמנא ליצלן, יהיה פיקוח על מי לומד ומי לא לומד בישיבה. למה? כי הרי בסוף, בינינו, בואו, ללמוד בישיבה זה קשה מאוד, זה לא עניין של מה בכך. ישבתם פעם ללמוד דף גמרא, משנה, חז"ל, כל היום? מאוד קשה. חפירה מאוד מאוד משמעותית. מרתק לעיתים, משעמם לעיתים, חוזר על עצמו לעיתים, לעיתים וואו, אבל קשה, ממש לא כולם בנויים לזה. אז הרבה לא לומדים בישיבה. חלקם אולי אפילו לא באים לישיבה. החוק הזה, הוא לא בא לייצר איזה מנגנוני פיקוח אמיתיים על מי לומד. אפילו לא על מי בא. ויותר מזה, הוא אומר: ישיבה שיתברר שבאמת לא לומדים בה ולא באים אליה – תיסגר; לא נורא, תלמידים שלא באים ולא לומדים – הם יירשמו בישיבה אחרת. הקומבינה הצרופה. באמת כפיים, כפיים לאריה דרעי, שהופך את השחיתות לאומנות. באמת באמת, אם היה פרס נובל לשחיתות, אריה דרעי היה זוכה בו. אילו היה פוליצר לחוקים מושחתים – אריה דרעי היה זוכה בו. אילו הייתה אליפות העולם, מונדיאל בשחיתות – לא היה רואה ממטר לא את מסי, לא את רונאלדו, לא את אמבפה. לא היה רואה אותם. בקיצור, חברות וחברים, אנחנו פה – חלקכם שותפים, אגב, להישגים המפליגים האלה של השחיתות, וחלקנו נצביע נגד, אבל כך או כך, כל אזרחיות ואזרחי ישראל, כולם שותפים למדרגת שחיתות של מעלה. מי הייתה מאמינה שיש כזאת מדרגת שחיתות של מעלה, זוהרת, משגעת והורסת, וקוראים לה הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 28 – הוראת שעה), פטור מפטור של הפטורים של גדול גדולי הפטורים, כרטיס יציאה מהכלא לבחורים שאריה דרעי והחברים שלו רוצים ביקרם.
היו"ר אליהו רביבו:
הודעה למזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 29 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת קארין אלהרר, נעמה לזימי, אלון שוסטר, מיכל מרים וולדיגר, אחמד טיבי, לימור סון הר מלך, שלום דנינו, ואליד אלהואשלה ויבגני סובה בנושא: אי-תקצוב מרכזי חוסן לשנת 2026. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אליהו רביבו:
אני מבקש להזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן. בבקשה, אדוני, 15 דקות לרשותך.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, איך יכול להיות שאותו רמטכ"ל שראש הממשלה הנוכחי ממנה אותו שלוש פעמים – פעם ראשונה למזכיר הצבאי שלו, פעם שנייה למנכ"ל משרד הביטחון, ובפעם השלישית לרמטכ"ל, מפקד צה"ל – איך הוא פתאום הופך לקפלניסט? לחלק מהדיפ-סטייט? איך אותו ארגון – ארגון, לא יודע למה קוראים לו "מכונת רעל", ארגון רעל – מתנפל ומשתלח בו? איך זה יכול לקרות? אני אומר לרמטכ"ל: כל הכבוד, חזק וברוך, עם ישראל איתך, ותזכור את השיר: חביבי, הכול עובר, חביבי, כולל השלטון של ביבי. הכול עובר. אנחנו בחודש אוקטובר מעיפים אותם. ואל תדאג, נחזק אותך, נעשה כל מה שצריך על מנת לשפר את הביטחון. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולפנות לחברי כנסת בליכוד. ואדוני היושב-ראש, אתה יודע, יש לי הרבה יותר חברים בליכוד מאשר לבנימין נתניהו, ומה שאני אומר לך, דברים בדוקים.
היו"ר אליהו רביבו:
יש לך הרבה חברים בליכוד, זה ידוע. יותר מבנימין נתניהו? אני בספק.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
בטוח. ואני יכול להגיד לך, נתניהו כרגע עובד על הרשימות. הוא עובד איך הוא זורק מהכנסת כמה וכמה ח"כים שעזרו לו לעבור את התקופה הזאת מ-7 באוקטובר עד היום, ואתה מככב שם. גם אתה, אדוני היושב-ראש, נמצא באותן רשימות של מי שנתניהו מתכוון לזרוק אותם, ולא תהיה ברשימה בכנסת הבאה. ואני אומר לך, הוא מעביר את זה - - -
היו"ר אליהו רביבו:
ברשותך, אדוני, הינה, אני עוצר את הזמן שלך. מכיוון שאדוני פונה אליי ולמעמדי ולסיכויי באופן אישי, אז אני מבקש להתייחס במשפט אחד. להבדיל מסיעות רבות, גם של אדוני, אצלנו יש בית דין, וכמו שאתה יודע, הוגשו לא מעט עתירות. גם אנוכי התכבדתי והגשתי עתירה מנומקת לבית הדין, שעדיין לא אמר את דברו, אז תחי הדמוקרטיה. בבקשה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
דמוקרטיה נוסח נתניהו. אני חושב שהוא יכול לתת שיעורים גם לארדואן. אבל אני באמת רוצה לפנות גם אליך, אדוני, גם לחבר הכנסת משה סעדה – גם אתה מככב באותן רשימות שנתניהו מתכוון לזרוק מהכנסת הבאה. ואני רוצה לפנות לחבר הכנסת אלי דלל, אני רוצה לפנות גם לחבר הכנסת ששון גואטה, לחבר הכנסת ניסים ואטורי, לחנוך מלביצקי, לצגה מלקו, לאושר שקלים ולחבר הכנסת משה פסל – זו הרשימה שנתניהו ינסה להיפטר מכם לקראת הבחירות לכנסת הבאה.
טלי גוטליב (הליכוד):
הצביעו בסקר יותר ממה שהצביעו לך לממשלה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
וגם ממך, אגב, טלי. לא תעזור לך כל החנופה, כל החנופה שלך. כל הניסיונות שלך להשתלח ברמטכ"ל לא יעזרו לך.
טלי גוטליב (הליכוד):
חנופה? למי התחנפתי? למי התחנפתי?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
גם את שם מככבת. גם את שם מככבת. גם ממך הוא ינסה להיפטר.
טלי גוטליב (הליכוד):
בסקר בערוץ 14 בחרו בי יותר ממה שבחרו בך לכנסת.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אז אני אומר לכם, פעם אחת תצביעו על המצפון שלכם.
משה סעדה (הליכוד):
אביגדור, אי-אפשר לחסל גם ב-145,000 איש - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
תפסיקו להתנהל כמו כבשים. תפסיקו לפחד. תעברו - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
אי-אפשר. אי-אפשר.
משה סעדה (הליכוד):
ממה?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
תעברו את מחסום הפחד שלכם. תעברו, תפסיקו להתבטל. תצביעו עבור צה"ל, תצביעו עבור הביטחון, תפסיקו עם כל ההתבטלות הזאת.
משה סעדה (הליכוד):
איזו התבטלות?
טלי גוטליב (הליכוד):
לך למנסור עבאס. לך למנסור עבאס, החבר שלך.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
תצביעו, שתוכל להסתכל בראי בבוקר כשאתה נכנס למקלחת, שתוכל להסתכל על עצמך. אבל שלא יהיה לכם ספק, כל מה שהקראתי לכם - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
לך למנסור עבאס.
היו"ר אליהו רביבו:
טוב, תודה. אפשרתי לכם, מיצינו. בואו נתקדם, בבקשה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
כל מה שהקראתי לכם זה אמת ויציב. אלה אנשים שהוא ינסה להיפטר מהם. אז תצביעו פעם אחת לא איתו, אלא עם צה"ל ועם הביטחון.
טלי גוטליב (הליכוד):
לך למנסור עבאס, שישבת איתו.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
הרי זה לא משנה שבאמת נכשלתם בכל דבר. כבר כמעט שלוש שנים הממשלה הזאת לא הצליחה לסגור חזית אחת, לא הצלחתם להכריע אף אחד מאויבינו. תסתכלו, החזית עם איראן פתוחה, החזית עם החות'ים פתוחה. כל החזיתות פתוחות, גם עם חמאס, גם עם חיזבאללה. הרי אתם פשוט לא מסוגלים להכריע. למה הממשלה הזאת לא מסוגלת להכריע? כי אותה ממשלה שאחראית על טבח 7 באוקטובר ממשיכה בדיוק באותה קונספציה, ממשיכה בהכלה. הרי מה זה קונספציה? מה זה קונספציה, אדוני היושב-ראש? זאת השלמה עם ההתעצמות של הצד השני ורפיסות בהפעלת כוח. אני מסתכל מה קורה בעזה: חמאס משתלט על אותם אתרים של חלוקת סיוע הומניטרי, משתלט על כל המשאיות. אותו מתאם, אותו מתפ"ש, מזהיר – האלוף לוי, שמונה על ידי הממשלה הזאת – שמעבירים פי שלושה משאיות מהדרישה, מהצורך של רצועת עזה. כל המשאיות האלו זה מימון של ארגון חמאס. חמאס שם בונה, מתחיל לייצר מחדש רקטות – לא נעשה כלום. חיזבאללה – העניקו לחיזבאללה מרחב חסינות. חודשים לא נגעו ברובע דאחיה, שם המפקדות, שם המחסנים, שם ייצור הרקטות, משם יוצאות הפקודות להרוג חיילי צה"ל. כלום לא נעשה. לכן הממשלה הזאת פשוט לא מסוגלת לעשות מה שצריך, והיו צריכים פה לנקוט צעדים אחרים. אני חושב שגם בנושא איראן נכנסתם פה למערכה בלי לחשב את כל הצעדים קדימה, בלי לשחק שח - - -
משה סעדה (הליכוד):
ליברמן, אתה לא רואה את ההצלחה?
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
פשוט אין לכם מושג מה אתם עושים.
משה סעדה (הליכוד):
- - -
טלי גוטליב (הליכוד):
מה יש לך?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
המושג שלכם בביטחון שואף לאפס.
משה סעדה (הליכוד):
מה? זה לא קשור - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
לא עשיתם כלום.
משה סעדה (הליכוד):
חכה - - - מה זה "לא עשיתם כלום"? היינו חיילים, היינו חיילים, עשינו מילואים. מה זה "לא עשיתם"?
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - להגיד. אחד. ישראל הצליחה - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אתם חברים בוועדת החוץ והביטחון – אין לכם מושג על מה שנעשה בביטחון. אין לכם מושג - -
טלי גוטליב (הליכוד):
הצלחה כבירה. כבירה. הצלחה כבירה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
- - בדיוק כמו שאין בושה לח"כים החרדים, הנציגים של המפלגות החרדיות.
קריאות:
- - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
יושבים בקבינט, יושבים בוועדת החוץ והביטחון, ואתם מקבלים החלטות על הילדים שלנו.
משה סעדה (הליכוד):
- - - בצבא. מה זה אין לנו בושה - - - ארבעה ילדים שלי משרתים, אני שירתי בצבא.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
טלי, הרי חוץ מלצעוק את לא יודעת כלום. אין לך מושג בשום דבר. רק בהצגות ובצעקות, ובזה את - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - אני רואה שאני מפריעה, אבל תדע לך, ליברמן, מה תעשה איתי? מה תעשה איתי, איווט? מה תעשה?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
זאת המדידה היחידה שלך – בצעקות, בצרחות, בגימיקים. אני חייב - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
מה תעשה איתי?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
טלי, אני חייב לציין - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - אתה לא מפלגת ימין. אתה לא מפלגת ימין, תראה לאיזה רמה הגעת, זה הטיעון שלך.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
- - שגם ארץ נהדרת לא מסוגלת – גם שם לא מסוגלים להתעלות. המציאות הרבה יותר טובה פה מבארץ נהדרת.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה הטיעון שלך. ליברמן, בגילך? בגילך זה מה שאתה מדבר לאישה? זה מה שאתה אומר לאישה?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
הם לא מתקרבים אלייך.
משה סעדה (הליכוד):
- - - מודד באמת.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אני לא שומע. תצעקי יותר חזק, לא שומעים אותך.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה מה שאתה אומר לאישה?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
לא שומעים אותך.
טלי גוטליב (הליכוד):
ככה אתה מדבר על - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
לא שומעים אותך.
טלי גוטליב (הליכוד):
בארץ נהדרת, עם ישראל - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
לא שומעים אותך, טלי. אני לא שומע אותך.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - כזה - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
טלי, אני למדתי ממך, את לא מבינה כלום. את לא מבינה כלום בביטחון.
טלי גוטליב (הליכוד):
תמשיך, תמשיך - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
רק בצעקות.
משה סעדה (הליכוד):
למה לבטל? למה לבטל?
טלי גוטליב (הליכוד):
כל מילה כזאת שמראה את היחס שלך לחברת כנסת - - -
משה סעדה (הליכוד):
האנשים שעומדים לצידך, וזה חברי כנסת רהוטים, שמכירים - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
תסתכלו - - -
משה סעדה (הליכוד):
שמכירים - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
הינה חבר הכנסת ואטורי. אל תדאג, גם אותך בנימין נתניהו מנסה לזרוק מהרשימה הבאה של הח"כים בליכוד. גם אתה נמצא על הכוונת.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - תמשיך. ליברמן, תמשיך.
משה סעדה (הליכוד):
ליברמן, לך יש רשימת תאריכים?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אז אני אומר לך, גם אתה על הכוונת.
טלי גוטליב (הליכוד):
מעולה. איפה הכבוד שלך? איך לך חזון, ליברמן?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אז לפחות פעם אחת אל תהיה כמו כבשה, תצביע עם המצפון שלך. תצביע עבורך, תצביע עבור הביטחון - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - אין לך חזון - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
- - לא עבור מישהו שמנסה לפרוט – עזרת לו שלוש שנים פה בכנסת, עשית עבודה שחורה, וכרגע הוא מנסה לזרוק אותך מהרשימה הבאה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה יודע טוב מי הבוס שלך - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אבל אני רוצה לעבור לנושא הבא. דיברנו על ביטחון – מה קורה עם ביטחון פנים?
טלי גוטליב (הליכוד):
תלמד את החומר. תלמד לבחור את - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
תסתכלו, כבר לא מדובר על אום אל-פחם, מדובר פה על הרצליה, נתניה – כל לילה רימונים, ירי. זה כבר נמצא במרכז הארץ. אותה פשיעה, אמרו, כל עוד זה במגזר הערבי – ניחא, אפשר להתעלם. זה כבר לא במגזר הערבי, זה כבר בהרצליה ונתניה. מה עשיתם? איך הגענו לזה? שישה רימונים, ירי, צרורות. זה במרכז הארץ כבר. אתם לא מסוגלים להבטיח לא ביטחון, לא ביטחון פנים. פשוט נכשלתם בכל דבר ועניין. במקביל לכל מצעד האיוולת הזה בכנסת, עם כל החקיקה המטורפת שלכם, מה שאתם עושים פה, גם אתמול, גם היום – שוד. שוד הקופה הציבורית. אני מסתכל על העברות הכספים אתמול בוועדת הכספים, פשוט טירוף מוחלט, טירוף מוחלט: 92 מיליון שקלים למוסדות חרדיים, כולל מוסדות הפטור, לחינוך המוכר שאינו רשמי, לחינוך העצמאי, לאל המעיין, כל אותן רשתות, כל אותם מוסדות חינוך שלא מלמדים לימודי ליבה. רבותיי, זה ייגמר אחרי הבחירות. בממשלה הבאה אף מוסד שלא מלמד לימודי ליבה לא יקבל אגורה אחת. זה נגמר. הסיפור הזה נגמר. לא מלמדים לימודי ליבה – לא תקבלו גרוש אחד, פשוטו כמשמעו. אותו דבר אני מסתכל – 52 מיליון שקלים לרשות לפיתוח חברתי-כלכלי במגזר החרדי במשרד ראש הממשלה; 15 מיליון שקלים למשרד ראש הממשלה לצרכים קואליציוניים. אפילו ארגון צבע שחור קיבל מכם 800,000 שקל. אגב, אני רק רוצה להזכיר, אדוני היושב-ראש, גם הח"כים של הליכוד, אותו חוק, חוק העונשין מ-1977, שמדבר על כך שמי שמסית נגד גיוס לצה"ל בזמן מלחמה צפוי ל-15 שנות מאסר – מי הוביל את החוק הזה? באיזו ממשלה זה התקבל? אצל מנחם בגין. מנחם בגין, ראש הממשלה, ועזר ויצמן, שר הביטחון. תסתכלו איזו דרך עשיתם. מה הקשר בין התנועה הלאומית לתנועת הליכוד של היום? שום דבר. לעומת זאת, תסתכלו מה קורה באזורי ספר, מה קורה באזורי פיתוח, מה קורה בצפון. תסתכלו, ב-3 ביוני התקבלה החלטת צפון, המעניקה הטבות מס של 300 מיליון שקל לתושבי קו העימות. ב-4 ביוני קיים ראש הממשלה פגישה עם כלל ראשי הרשויות בצפון והתחייב כי הממשלה תגיש תזכיר חוק בנושא, שיעבור באופן מיידי בכנסת. מה קרה עם זה? עד היום, חודש וחצי אחרי, אין תזכיר חוק. שר האוצר וראש הממשלה הוכיחו שוב לתושבי הצפון: אתם לא מעניינים את הממשלה הזאת. ואם אני רוצה לחזור, אז אני באמת חייב להזכיר, אדוני היושב-ראש: קראתי עכשיו באחד הציוצים – ציוץ מאוד מעניין, וכל הקרדיט מגיע לעדי מסיקה. ככה כתוב באותו ציוץ: מי היה מאמין שיותר קל לנסות לגייס את פאקינג אחמדינג'אד מאשר לגייס את החרדים? אבל זאת המציאות, לשם אנחנו הגענו. ואני מאוד מקווה שגם אותם ח"כים – תחשבו פעם נוספת איך אתם מצביעים. אגב, חבר הכנסת אלי דלל, חבר כנסת דלל, הזכרתי אותך קודם, לא היית פה, אז גם אתה נמצא באותן רשימות שנתניהו מנסה להעיף, שלא תופיע ברשימה הבאה לכנסת.
משה סעדה (הליכוד):
שמעתי שיש לך עריקים בליכוד. ליברמן, אמרת שיש לך עריקים מהליכוד. אמרת שיש לך עריקים בליכוד.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אז תחשוב היטב מה אתה מצביע. אני אומר לך את זה - - -
משה סעדה (הליכוד):
אתה לא אמרת אמת. אתה לא אמרת אמת. שיקרת ואמרת - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אני אומר לך אמת ויציב.
משה סעדה (הליכוד):
אתה משקר עכשיו. אמרת שיש לך עריקים בליכוד. זה לא נכון.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אתה תופיע שם באותן רשימות שנתניהו ינסה להיפטר מהן.
משה סעדה (הליכוד):
אתה תראה שאני איבחר גבוה, טלי תיבחר גבוה, אני איבחר גבוה. זה לא יעזור לך. זה שקרים. זה שקרים.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
גם אתה, גם טלי, גם רביבו, גם אלי דלל. אני מאוד מקווה שתצביעו עם הקואליציה, אז הלוואי - - -
משה סעדה (הליכוד):
זה לא נכון - - - תגיד אמת. לא אמרת אמת על העריקים. אמרת שיש עריקים בליכוד - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
זה נכון בריבוע. זה נכון בריבוע.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה זה "נכון בריבוע"?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
תראה לפי התוצאות. תראה לפי התוצאות.
משה סעדה (הליכוד):
זה שקר. זה שקר - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אנחנו נראה במציאות איפה תהיה.
משה סעדה (הליכוד):
אתה תראה אותי ואת טלי במקום גבוה - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
גם אתה, אושר שקלים. גם אתה.
אושר שקלים (הליכוד):
איתי הוא בסדר.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
גם אתה, אל תדאג.
אושר שקלים (הליכוד):
אבל אותי הוא רצה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
נתניהו יעשה הכול כדי שלא תהיה ברשימה הבאה.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - מה זה "נכון בריבוע"? איך מכפילים נכון בריבוע?
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
לא לדאוג, חבר'ה, לא תהיו ברשימה הבאה. אז לפחות פעם אחת תצביעו כמו שצריך. תודה.
משה סעדה (הליכוד):
בוא, ליברמן, שנייה, ליברמן, התערבות – אתה אמרת שלא נהיה ברשימה הבאה. התערבות פה בכנסת. התערבות - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אנחנו ניפגש – אתה זוכר?
משה סעדה (הליכוד):
אני אומר לך שאני אהיה ברשימה הבאה - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
פעם הייתה אמירה: ניפגש בשביעיות.
משה סעדה (הליכוד):
לא, לא, לא. אמרת שלא אהיה - - - המילה שלך - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
תיזכר, ניפגש בשביעיות.
טלי גוטליב (הליכוד):
בוא נתערב - - -
היו"ר אליהו רביבו:
תודה.
משה סעדה (הליכוד):
ליברמן, אל תפחד, אמרת שלא נהיה – תעמוד מאחורי המילה שלך. אתה יודע שזה שקר, כמו שאמרת שיש עריקים בליכוד. זה שקר. תתבייש - - -
קריאות:
- - -
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. סאונד, אם אפשר, בבקשה, סאונד.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - תפחד - - -
משה סעדה (הליכוד):
- - - אנחנו נהיה בגדול. מה אתה - - -
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת סעדה, תודה רבה. חבר הכנסת סעדה – חברים, אפשרתי בלי גבול, נכון? מיצינו. תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
נכון בריבוע הזה - - -
היו"ר אליהו רביבו:
טוב, תודה. יעלה ויבוא חבר הכנסת בני גנץ.
היו"ר אליהו רביבו:
עד שיגיע חבר הכנסת בני גנץ – הודעה למזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יסמין פרידמן, שלום דנינו, מיכאל מרדכי ביטון, גלעד קריב ויעקב מרגי בנושא: קריאה להחלטת ממשלה ומימוש העברת הכספים לבית החולים סורוקה; בהצעתם של חברי הכנסת ולדימיר בליאק, יאסר חוג'יראת, יצחק קרויזר ועופר כסיף בנושא: היתכנות לפגיעה בהטבות המס של קרנות ההשתלמות. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, אדוני המזכיר.
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אליהו רביבו:
בבקשה, חבר הכנסת בנימין בני גנץ. חמש דקות לרשותך. בהצלחה.
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו בשבוע האחרון של הכנסת הנוכחית. הפעם הבאה שנבחרי הציבור בישראל יעסקו בחקיקה למען אזרחי ישראל תהיה בעוד קרוב לחצי שנה. אבל במקום שננצל את הימים האחרונים שלנו במושב הזה לפעול למען המוחלשים בחברה, אלה שבלי דיור ציבורי, לפעול למען החינוך, לפעול למען נפגעי 7 באוקטובר, לפעול למען החיילים שלנו, אנחנו יושבים פה כדי לטפל באלו שלא מוכנים לשרת, שלא מוכנים לתרום. אכן, אלפי שנים שהתורה שמרה על ישראל, אבל לצערי דווקא בדור שבו שבנו לציון, בנינו מדינה, משתמשים בה בכדי לפרק אותנו. כמו בהפיכה המשטרית – עוד לבנה, עוד חוק. אתמול חוק-יסוד: לימוד תורה; היום חוק אחד למשתמטים חרדים וחוק אחר למשתמשים מתל אביב או באר שבע או חיפה. עוד חוק שקובע שיש אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב'. אני מציע לכם, חברי הקואליציה הציוניים, תנסו, לכו לראש הממשלה, תגידו לו: חלאס, אנחנו – כך תגידו לו – צריכים להסתכל לילדים שלנו בעיניים. אנחנו – כך תנסו להגיד לו – צריכים להסתכל בבוקר במראה; כמה עוד תבזה אותנו עבור ברית פוליטית שמתה מזמן? הברית הפוליטית שבה משלמים בביטחון המדינה עבור שלטון מתה. אחרי הבחירות יהיה פה רוב ציוני שיעשה סדר, לא משנאה, לא מתוך מחשבה שמאות אלפי חרדים ילכו לכלא – זאת איננה המטרה שלנו – אלא מתוך אהבה לעם שלנו כולו ומתוך הבנה, בסיסית אבל פשוטה, שכדי לשרוד פה, אנחנו צריכים את כולם. ומי שלא שותף בבניית המדינה ובהגנה עליה, לא יהיה שותף גם לממשלה. ראש הממשלה נתניהו אולי לא מעכל עדיין, אבל ברית המשתמטים עם המצביעים הציוניים של הליכוד נגמרת השבוע. כן, אתם, חבריי, תצביעו בעד המשתמטים, תבזו את עצמכם, וזה רק יעזור לנו להסביר למה ישראל חייבת ממשלה ציונית רחבה, למה כל מעודדי ההשתמטות חייבים להישאר מחוץ לשולחן הממשלה. תם הטקס, כך פשוט. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, אדוני. יעלה ויבוא ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד. גם לרשותך חמש דקות, בבקשה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לרגע לנסות לדבר מעבר לבניין הזה, מעבר למליאה הזו, ולהגיד לאזרחי ישראל: אנא, זכרו שאנחנו טובים מזה. אנחנו טובים ממה שקורה פה היום. אנחנו טובים מהפסטיבל הציני לגמרי שמתנהל פה כרגע. אנחנו טובים מהרעיון שאפשר למכור ערכים בשביל הפוליטיקה הכי קטנה. אנחנו טובים מהאפשרות שאדם יגיע הנה וייתן למקום הזה לקלקל אותו עד היסוד. אני פונה מפה לחבריי בקואליציה: לא מולנו אתם צריכים היום לתת דין וחשבון, אפילו לא מול חברי המרכז שלכם או הבחירות, אלא מול עצמכם הצעיר. תשאלו את עצמכם, אם הייתם פוגשים היום את עצמכם לפני עשר שנים או 12 שנים או 15 שנים, כשנכנסתם לפוליטיקה, והייתם מספרים לעצמכם שאתם תיכנסו הנה למליאה ותבגדו בכל ערך שאי פעם האמנתם בו – אם הייתי אומר לאחד מכם שיום אחד אתם תיכנסו הנה למליאה ותצביעו נגד חיילי צה"ל, ותצביעו בעד השתמטות, ותצביעו בעד עריקים, ותצביעו בעד ביזוי של כל ערכי הציונות, אתם לא הייתם מצליחים להכיל את זעמכם. הרי עוד שנה, עוד שנתיים, עוד שלוש, אתם תעמדו לבד מול עצמכם ותצטרכו לענות לעצמכם מה קרה לכם ביום הזה. איך זה קרה לכם שהיום נכנסתם – ולא הצבעתם נגד הערכים שלנו, הצבעתם נגד ערכים שלכם.
אושר שקלים (הליכוד):
אתה הקמת ממשלה עם תומכי טרור.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
אושר שקלים (הליכוד):
למה אתה מטיף לנו? אתה הקמת ממשלה עם תומכי טרור.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. תודה, אמרתי. חבר הכנסת שקלים, אתה בקריאה ראשונה. תודה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
לא רק בלוחמי צה"ל אתם בוגדים היום, לא רק בציונות אתם בוגדים היום – בערכים של עצמכם אתם בוגדים.
אושר שקלים (הליכוד):
- - - אתה לתומכי טרור – לא עשית את זה.
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת שקלים, תודה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אני מכיר את ערכי המפלגה, את הליכוד, המפלגה הלאומית-ליברלית, אני יודע מה הערכים שלכם. תצטרכו יום אחד לעמוד ולהסתכל על עצמכם בראי ולשאול: מה קרה לי ביום הזה? מי הצליח להוביל אותי למצב שבו אני מצביע נגד כל מה שהיה קדוש לי אי פעם בחיי? זה מה שאתם עושים היום. ולאזרחי ישראל אני אומר: אנחנו טובים מזה ויהיה פה טוב מזה. כל מה שאתם רואים פה זה קואליציה בשלהי חייה, בימים האחרונים שלה, שבאה הנה ואומרת: אני מוכרת הכול בשביל עוד כמה ימים בשלטון, עוד כמה רגעים על הכיסא. זה נגמר. ואז אנחנו נלך ונעשה פה תיקון גדול - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
לא הצלחת להפיל את הקואליציה - - -
יאיר לפיד (יש עתיד):
נלך ונתקן, ואחרי שתלמדו או תיזכרו במי אתם, נתקן גם ביחד. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, ראש האופוזיציה. אחרון הדוברים, המסכם, שר התקשורת, חבר הכנסת ד"ר שלמה קרעי, מוזמן ללא הגבלת זמן.
סימון דוידסון (יש עתיד):
ללא הגבלת זמן?
היו"ר אליהו רביבו:
ללא הגבלת זמן. בבקשה, אדוני.
סימון דוידסון (יש עתיד):
איזה עונש. איזה עונש.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אתה לא חייב להקשיב.
סימון דוידסון (יש עתיד):
ביסמוט, אתה יכול להחליף אותו, בבקשה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נכבדה בחלקה – נכבדה בחלקה. אמר פעם מי שאמר, שהשמאל שכח מה זה להיות יהודי. כשאני רואה את 24 השעות האחרונות כאן במליאת כנסת ישראל, ביתו של העם היהודי, אני מתבייש.
קריאה:
גם אנחנו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני רואה כאן את החבורה שיושבת בירכתי המליאה, איך שהם מלאים במילים נוטפות רעל ושנאה כלפי כל הקדוש והיקר לעם ישראל, כלפי חוק-יסוד: לימוד תורה, ש"לימוד תורה הוא ערך יסוד במורשת ישראל ובמדינת ישראל". כשאני שומע כאן את הדברים, אני מתבייש. אני מתבייש, אבל מצד שני, אני גאה בחבריי לקואליציה, באלו שלא הולכים שולל אחרי מלכודת הדבש של ערוצי התבהלה ושל האופוזיציה ושל כל אלו שמנסים להראות כאילו מי שייאבק נגד לומדי התורה ונגד לימוד התורה הוא זה שנשזור כתרים לראשו. אני רואה את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון לא ממצמץ, לא מתנצל, כמו אבותינו ואבות-אבותינו אלפיים שנה; עומד על שלנו, על התורה שלנו, על ערך לימוד התורה, ולא מתבייש מכם, מסתכל עליכם מלמעלה. מי אתם בכלל שתבואו ותרימו יד בתורת משה? מי אתם שתבואו ותצביעו נגד האמירה שלימוד תורה זה ערך יסוד במדינת ישראל? בושה וחרפה. מסופר – כולם מכירים את הסיפור הזה – על פפוס, שפגש את רבי עקיבא, וראה אותו לומד תורה למרות הגזרות של הרומאים, ואמר לו: איך אתה לומד תורה? הרי הרומאים גזרו גזרה שמי שילמד תורה ייהרג. בוא איתי, אל תלמד עכשיו כדי שתוכל לחיות. הוא משל לו את המשל על השועל שבא לדגים בים ואמר להם: בואו למקום שלי כדי שהמצודות לא יתפסו אתכם. אמרו לו: מה אם במקום חיותנו כך, במקום שהוא לא חיותנו, אנחנו יכולים בכלל לחיות? ואחר כך, כשנתפסו שניהם והוכנסו לבית המעצר, אמר לו פפוס לרבי עקיבא, אמר לו: אשריך, רבי עקיבא, שנתפסת על דברי תורה; אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים. אני אומר לכם, אני אומר ללומדי התורה – אנחנו מדברים כאן על לומדי התורה, על אלו שתורתם אומנותם. הרי אילולא איזבל המרשעת, ששולחת את השוטרים לעצור דווקא את אלו שלומדים – אם היו עוצרים רק את אלו שאין תורתם אומנותם, החוק הזה לא היה בא לעולם בכלל, לא היינו צריכים את זה, כולם מסכימים. על זה אנחנו מדברים בחוק הגיוס – מי שלא לומד, שיתגייס, יעבור חלוץ לפני אחיו למחנה. אבל אם לא איזבל המרשעת והשלוחים שלה, שהולכים רק כדי לתפוס דווקא את לומדי התורה בהוראה מפורשת, לא להבדיל בין מי שתורתו אומנותו לבין מי שלא, בניגוד לעמדת הממשלה, בניגוד לעמדת העם, בניגוד לעמדת הריבון, בניגוד לשורשים וליסודות שלנו כעם ישראל כאן בארץ נחלת אבותיו – אלמלא זה, החוק הזה לא היה בא. אני אומר לאותם לומדי תורה, לאותם אלו שתורתם אומנותם שנעצרו: אשריכם שנתפסתם על דברי תורה. ואנחנו כאן נוודא שלומדי תורה שתורתם אומנותם לא ייעצרו יותר. אני גם אומר עוד דבר: יכול להיות שבסוף מעז יצא מתוק. כתוב שהקדוש ברוך הוא מעמיד על ישראל מלך שגזרותיו קשות כהמן, ומחזירן למוטב. המן זה בגימטרייה 95 – בדיוק בג"ץ. לפעמים דווקא כדי לחזק את לומדי התורה, שישקדו יותר על התורה יומם ולילה, צריך שיהיה כאן הדיון הזה, שכולם יבינו עד כמה חשוב, עד כמה זה חשוב לכולנו כאן שאנשים ישבו – אלו שתורתם אומנותם – וילמדו. נכון, יש מחלוקת על הדרך לעשות את זה. אני מאלה שחושבים – ועוד רבים כמוני – שמי שזוכה ולומד בישיבה ויוצא לקרב במלחמת מצווה, אין כמוהו, אין כמוהו. אלה ישיבות ההסדר, הישיבות הגבוהות שיוצאות. לומדים תורה יומם ולילה, וגם יוצאים לקרב כשצריך אותם. אבל אנחנו מבינים שההסדר, שהיה קיים מאז ומעולם, אפילו בלי לבדוק אם תורתו אומנותו או לא – זה הסדר שכדי לשנות את הדברים, כדי להביא באמת לשיעורי גיוס גבוהים מקרב אלו שאין תורתם אומנותם, אנחנו מקבלים גם את אלו שאומרים: בוא נחלק, יחלוקו – חציים ישבו וילמדו, והחצי השני יתגייסו. בחוק הגיוס אנחנו מביאים את זה לכדי שיעור הגיוס הכללי באוכלוסייה, אותו חוק גיוס שאתם מתנגדים אליו בתוקף ופוגעים גם במערכת הביטחון ובצורכי הצבא.
רם בן ברק (יש עתיד):
הצבא גם הציג את זה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
הצבא, לא אפשרו לו להגיע בכלל לוועדת החוץ והביטחון ולהציג את עמדותיו כבר כמה שנים.
רם בן ברק (יש עתיד):
ועדת החוץ והביטחון - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני מנסה לומר לכם, חבריי לאופוזיציה. קודם כול, הצבא לא קובע מדיניות. מה זה "הצבא מתנגד"? הצבא מבצע פקודות, הצבא מבצע את מדיניות הדרג המדיני, את מדיניות הדרג הנבחר, והצבא בעד לגייס עכשיו אלפים ורבבות מקרב הציבור החרדי. איך עושים את זה? אנחנו מתווים את הדרך. רק שכל אותה חבורת משפטנים שמנסים לסכל את הדבר הזה, הם מבינים שברגע שהחוק יעבור והציבור החרדי יתגייס ויוכל לשמור על אורח חייו בצבא – הם מבינים שאז הלך להם כל הקמפיין. מה הם יעשו בבחירות? את מי הם ישנאו, את מי הם יתקפו, נגד מי יסיתו? חייבים את החרדים, להסית נגדם, הם חלק מהקמפיין שלנו. ולכן, לצערי, חוק הגיוס ההיסטורי הזה, שאף אחד מכם – גם כשהייתם כאן בממשלה, בטעות, לא הצלחתם להביא אפילו הצעה שמתקרבת לחוק הגיוס שאנחנו מביאים – חוק הגיוס הזה לצערי לא הצליח, אבל אנחנו נעביר אותו, בעזרת השם, בממשלה הבאה, כאשר לאט-לאט נפרק את אותה כנופיה שאוחזת בקרנות המזבח של המשפט והתקשורת. אנחנו מפרקים את האחיזה של המונופול במשפט ובתקשורת, נביא לייצוג של העם במחוזות האלה, וככה באמת יהיה אפשר לקדם את מדינת ישראל למה שהעם באמת רוצה. התחלתי ואמרתי שאמר מי שאמר שהשמאל שכח מה זה להיות יהודי. אני חושב שאתם שכחתם מושכלות יסוד במיהו יהודי. שכחתם את מה שאנחנו אומרים: אין אומתנו אומה – את מה שאמר רבי סעדיה גאון: אין אומתנו אומה אלא בתורותיה. מה זה "מיהו יהודי"? למה אנחנו כאן? למה חזרנו אחרי אלפיים שנה? במה נאחזנו אלפיים שנה עם כל הצרות והגלויות והרדיפות? במה נאחזנו אם לא בתורה? ואתם פה הצבעתם, הרמתם יד בתורת משה והצבעתם נגד זה, נגד זה, נגד האמירה שלימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת ישראל ובמדינת ישראל. זה כל החוק. שורה אחת. חוק-יסוד: לימוד תורה – הרמתם יד נגד. בושה וחרפה. אני לא אפריז אם אומר ששונאי הדת ושונאי התורה בכל הדורות היו מגייסים אתכם בחדווה לקמפיין ההסתה שלהם נגד הדת ונגד היהדות. לגופו של עניין, אני אומר שהחוק הזה זה חוק שלא היה צריך בכלל לבוא לעולם. הוא דבר פשוט. יש כאן חוק גיוס שמקודם; ברור לכולם שמסדירים את המעמד של אלו שתורתם אומנותם ומגייסים את אלו שאין תורתם אומנותם. ומכיוון שזו המדיניות של הממשלה, זה מה שהעם בחר, זה מה שהיה קיים כאן שנות דור, אין שום סמכות ושום הצדקה לחברי כנופיית שלטון החוק לבוא ולהילחם נגד המדיניות הזו ולעשות מה שהם רוצים. אנחנו כאן מדינה דמוקרטית. במדינה דמוקרטית העם הוא הריבון והעם קובע, ולא חבורה של משפטנים שמחליטה לקחת את החוק לידיים ולעשות ככל העולה על רוחה. החוק הזה הוא תוצאה של ניסיון להשיב את השפיות, להחזיר את המשילות ולומר לאותה חבורה: תפסיקו לרמוס את החוק, תפסיקו לרמוס כאן את העם, תפסיקו לפגוע בביטחון. אנחנו מביאים כאן חוק גיוס היסטורי, חסר תקדים. אל תהרסו את זה, אל תגרמו לחרדים לצאת למלחמת קודש גם נגד אלה שאין תורתם אומנותם. יש הסכמה, יש אלפים ורבבות שיכולים להתגייס אם לא מלחמות הדת הטיפשיות שלכם. אנחנו כאן כדי לתקן את זה. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שמעתי כאן שיש ניסיון – ניסיון סיכול אחרון של ערוצי התבהלה נגד חוק התקשורת. ראיתי שדפנה ליאל מייד מיהרה – היא לא בדקה, היא יודעת שזה שקר, אז הפעם היא לא כתבה את זה כידיעה, אלא אמרה: חברת כנסת כאן במליאה, לטענתה, כך וכך וכך. אלה ניסיונות סיכול, זה האתרוג, ההון-שלטון, היחסים האלה שיש בין ערוץ 12 לבין אותם חברי אופוזיציה שמנסים לשרת אותם. עמדה כאן אותה אחת שאומרת שהיא ישבה 500 שעות בוועדת התקשורת והיא מכירה את כל החוק על בוריו. היא עומדת כאן – או שהיא משקרת במצח נחושה בניסיון סיכול של החוק, או שהיא פשוט עדיין בורה ולא באמת הבינה כל כך טוב את החוק. היא באה לכאן ואמרה שמערך עידן פלוס המיושן, שנשאר, והיישומון, שבוטל – עדיין יוכלו להעלות עוד הרבה ערוצים למערך המיושן. זה שקר מוחלט. חוק הפצת שידורים נשאר על מכונו, לא שינינו מי רשאי להעלות ומי לא רשאי להעלות, על פי חוק הפצת שידורים, למערך עידן פלוס; אלה רק ערוצים שהם בעלי רישיון של הרשות השנייה. תקראי את חוק הפצת שידורים, אל תשקרי ואל תנסי לסכל כאן את החוק בניסיון סיכול, כשערוץ 12 מפעיל אותך. בעזרת השם, אני רוצה לומר לכם – כל פסקה אני מסכם עם "בעזרת השם". זה לא אומר שסיימתי, יש לנו עוד הרבה זמן. בעזרת השם, החוק הזה יעבור כאן במליאה ביומיים הקרובים בקריאה השנייה והשלישית. שוק התקשורת ייפתח לתחרות על אפם ועל חמתם של אלו שרוצים לשמר את המונופול של השמאל על התודעה. כבר נפתחו – ערוץ 14 כבר לפני כן, ערוץ 15 וערוץ 16, שקם גם כן, וקולות מגוונים יישמעו. שני חוקים מגיעים לכאן למליאה, ומרחיבים את מגוון הדעות: גם רפורמת השידורים הגדולה, וגם חוק הרדיו, שאושר לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה. גם הוא פותח את השוק, אומנם בתהליך איטי יותר. זה לא מיידי כמו בחוק השידורים, זה בעוד מספר שנים, אבל כבר נטענו את הגרעינים, את הזרע שיצמיח כאן מגוון דעות גם בשוק הרדיו. ערוצים אזוריים יוכלו לשדר בכל הארץ ולהתחרות באותן רשת ב' וגלי צה"ל, שהיא בכלל תחנה לא חוקית בשידור הארצי. גם רפורמת השידורים תגיע לכאן. הרי מה קורה? תבינו, יש כאן שני מעוזים עיקריים של השמאל. יש את המשפט והתקשורת – מה, השרה רגב? מה את עושה פה?
שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:
אתה אמרת שאתה מחליף אותי רק ב-17:00.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אבל קראו לי לנאום, אז את יכולה להקשיב. אנחנו פה בשעה הקרובה.
שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:
בקשב רב אני מקשיבה לך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תתעלמי ממי שהביא לעצמו יועצת מהאחים המוסלמים. יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון במדינת ישראל עם יועצת מהאחים המוסלמים.
שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:
מהאחים המוסלמים?
שר התקשורת שלמה קרעי:
מזל, מזל, תודה לאל שהייתם פה רק שנה אחת. עשיתם המון נזק, אבל אנחנו מתקנים אותו. את האבן שטיפש אחד זורק לבור לוקח לנו זמן להוציא. אבל אנחנו מוציאים. ויש לנו עוד הרבה שנים לעשות את זה, בעזרת השם. המשפט והתקשורת, אלו שני מעוזים שאחד בלי השני הם לא יכולים להתקיים. הרי תארו לכם שהייתה כאן תקשורת שמציגה את האמת, שמשקפת את המציאות נכונה. מה היה קורה כשבג"ץ היה רומס חוק? מייד "ותהם כל העיר", מייד הייתה רעידת אדמה, היו פותחים מהדורות – מה קרה לבית המשפט העליון הזה, השתגע? הם חושבים שהם מעל העם?
רם בן ברק (יש עתיד):
אתה לא מעניין אף אחד.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מי נתן להם סמכות לפסול חוקים בכלל? מי נתן להם סמכות לפסול חוקי-יסוד? איך הם שמו את עצמם עליונים מעל כולנו? ככה היו צריכות להיפתח כל מהדורות החדשות בתקשורת. אבל מה, יש כאן יחסי תן וקח. התקשורת שומרת על מערכת המשפט, ומערכת המשפט שומרת על התקשורת. הממשלה ממנה על פי חוק רשות שנייה; בא בית המשפט, מחזיר את הרשות השנייה של הממשלה הקודמת; חברים ברשות השנייה מתפטרים כי הם לא רוצים לכפות את עצמם על הציבור בניגוד לרצונו; בית המשפט אומר: לא נורא, החוק אומר שצריך מינימום עשרה חברי מועצה? בית המשפט אומר: גם שבעה טוב לנו. תעשו מה שבא לכם, נגד החוק, נגד המחוקק, רמיסת העם. ומה התקשורת באה ואומרת? הממשלה טועה, הם קץ הדמוקרטיה, הם לא מצייתים לבג"ץ. מי זה בג"ץ שנציית לו כשהוא רומס את החוק?
רם בן ברק (יש עתיד):
מי זה בג"ץ? כולה - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
אם יבוא יצחק עמית ויגיד: אין זכות בחירה לג'ינג'ים, אז מה, נציית לו? אם יבוא יצחק עמית ויגיד: אין יותר משמעות לרמזורים במדינת ישראל, זה לא שוויוני – למה שאלה יעמדו ברמזור והיכן שאין רמזורים לא נעמוד – אז מה, נציית לזה? מה, השתגענו? מי נתן לבג"ץ סמכות לרמוס חוקים? לאן הגענו? איזו עוד מדינה דמוקרטית, בית המשפט שלה מבטל את העם, מבטל חוקים, מבטל חוקי-יסוד, רומס את החוק בלי נימוק? איפה התקשורת האמיתית, המגוונת, כלב השמירה של הדמוקרטיה? איזה כלב, הם אפילו לא כלבלב, אפילו לא פודל קטן. הם לא מעיזים אפילו לפתוח – רק לפתוח את הפה, בלי להוציא הגה, הם לא מוציאים נגד מערכת המשפט, שמאתרגת אותם. אלה יחסי התן וקח שיש בין שתי המערכות האלה. אבל, בעזרת השם, "כלם כבגד יבלו", כלבוש נחליפם ויחלופו. כולם, בעזרת השם, מתחלפים. ארבעה שופטי בג"ץ - -
רם בן ברק (יש עתיד):
אין קשר בינך לבין השם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - הלכו הביתה, ועוד חמישה, שישה מהם ילכו בכהונה של הממשלה הקרובה. פרקליט מדינה, יועץ משפטי לממשלה, התקשורת שנפתחת לתחרות – לא משנה כמה הם יצליחו לסנדל ולרמוס את העם, בעוד שנה, בעוד שנתיים זה נגמר, הם הולכים הביתה. פתאום קם העם במדינת ישראל ואמר לבג"ץ: לא. אמר לבג"ץ: אתה לא תרמוס אותנו יותר. אנחנו מסירים את שלשלאות התעמולה, את שלשלאות עולו של בג"ץ ושל התקשורת המוטה והמגויסת לטובת אותן מערכות; מסירים את השלשלאות האלה מתודעת החירות של העם. העם הזה יוצא לחירות, אי-אפשר לעבוד עליו יותר. הוא לא צופה רק במהדורות החדשות של ערוצי התעמולה. הוא צופה גם ברשתות החברתיות, והוא מבין את האמת. הוא רואה גם בהסכתים הרבים שקמו ומשדרים לציבור את המציאות ואת האמת. הדבר הזה הולך וקורה ומתרחש, יש כאן חירות אמיתית. הליכוד היא מפלגת חירות ליברלית, והחירות הזו, אנחנו דואגים שתהיה חירות אמיתית לאזרחי ישראל. אתם, אין לכם מושג מה זו חירות. אתם אומרים – איך אמר? הינה, יושב כאן חבר הכנסת דוידסון, ואני בטוח שאף אחד לא ישכח לו את זה – תקשיבו, הציבור ביציע. חבר הכנסת דוידסון ועוד רבים אחרים כאן באופוזיציה, אומרים: לכו לקלפי, תצביעו למי שאתם רוצים, אבל אנחנו מעדיפים שבבג"ץ 15 שופטים שם יקבלו את כל ההחלטות. הם אומרים לנו: אנחנו לא סומכים על 120 חברי כנסת שאתם בחרתם, ואת זה אנחנו מתקנים. העם הזה קם והחליט להסיר מעליו את עולו של בג"ץ ולצאת לחירות. יש לנו כבוד גדול לבית המשפט. זו רשות שלישית, שצריכה להעביר ביקורת שיפוטית, אבל איך אמר יצחק רבין, זיכרונו לברכה, במה שהיה פעם מושכלות יסוד בדמוקרטיה? הוא אמר: את בג"ץ צריך להשיב למקומו. הוא אמר: אני לא חושש משופטי בג"ץ, הם ישפטו לפי החוקים שאנחנו נחוקק. אלו היו פעם מושכלות יסוד גם בשמאל. היום השמאל הפך להיות שמאל אנטי-דמוקרטי, כי הם מבינים שבדרך דמוקרטית הם לא יכולים לנצח, לכן הם מעוותים את כל השיטה. במקום להגיד: שופטי בג"ץ ישפטו לפי החוקים, הם אומרים: שופטי בג"ץ יקבעו את כל החוקים. לזה אנחנו לא מוכנים, לזה אנחנו לא מוכנים. לכן, בלית ברירה, מכיוון שכל אותה חבורה נאבקת נגד הממשלה – יועצת משפטית שהודחה כחוק, בא בג"ץ ואומר: תמשיכי, תישארי, תהיי מבפנים סוס טרויאני, תסכלי את כל מה שהם מנסים לעשות, אנחנו איתך ביחד. את הדבר הזה אנחנו נעצור. מושכלות היסוד של מדינה יהודית ודמוקרטית נמצאים היום על השולחן. איך אמר אהרן ברק? אם הממשלה הזאת תנצח שוב, אבדה תקוותנו. אז אני רוצה לומר לכם, בהחלט אבדה תקוותכם, אבל אנחנו נותנים תקווה לעם הזה. העם הזה מלא בתקווה, מלא בציפייה לממשלה הבאה שנקים מחדש, ממשלה שבה היום הכול על השולחן. לא תוכלו לומר: אין לכם מנדט, יש לכם מנדט, בואו נלך לבחירות, בואו נשאל את העם. הולכים לבחירות, שואלים את העם, והעם הזה, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא", יאמר את דברו, בעזרת השם.
רם בן ברק (יש עתיד):
השם ממך והלאה. אין קשר בינך לבינו. שום קשר. אתה גם שקרן, גם רמאי וגם מסית. אין שום קשר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תגיד, מה עשית עם היועצת מהאחים המוסלמים שעבדה אצלך? באיזה ג'וב שמת אותה אחרי הג'וב כאשת הסוד של יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון? באיזה ג'וב שמת אותה?
רם בן ברק (יש עתיד):
עורכת הדין, להבדיל ממך, עברה תחקיר ביטחוני בהצלחה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כן.
רם בן ברק (יש עתיד):
שאתה לאו דווקא היית עובר את זה. אני לא בטוח שאתה היית עובר.
קריאה:
- - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
תגיד לי, אתה לא מתבייש? לשכת ראש הממשלה הם סוכנים של קטר. אתה מדבר על זה? אתה מדבר על זה? לשכת ראש הממשלה עבדו עם קטר, עם קטר, שמימנה את חמאס. כמה אתה צבוע. כמה אתה צבוע.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לשאלתך, אף אחד שם לא מהאחים המוסלמים. אף אחד שם לא מהאחים המוסלמים. כולם ציונים, אוהבי הארץ.
סימון דוידסון (יש עתיד):
איזה אוהבי הארץ? קיבלו מאות אלפי שקלים מקטר - - - קיבלו מקטר. על מה אתה מדבר?
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא יעזור לכם כלום. כל העלילות וכל השקרים, כל הרדיפה, כל האכיפה הבררנית נגד ראש הממשלה ונגד הסביבה שלו – לא יעזור לכם כלום.
סימון דוידסון (יש עתיד):
- - - תסתכל - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
הציבור כבר לא מאמין לכל התעמולה והשקרים שלכם, וגם אני לא.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לשכת ראש הממשלה, לשכת ראש הממשלה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
חוק התקשורת, לבקשתך, חברת הכנסת גוטליב, קודם כול, אושר הלילה בשעה 02:00 בקריאה השנייה והשלישית בוועדת התקשורת, למרות כל ניסיונות הסיכול, למרות - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
עתרו לבג"ץ לפני שחוקקת את החוק.
שר התקשורת שלמה קרעי:
הבג"ץ הזה כבר קיים. כבר מנסים הרבה זמן. אבל כנראה שהאמירות הנחרצות שלנו כלפי החריגה מסמכות של בג"ץ גרמו לו אתמול להיזהר, גרמו לו אתמול לא להתערב בסדרי הדיון של הרשות שנמצאת מעליו – וזה מה שצריך לומר: הרשות שנמצאת מעליו. הכנסת היא הרשות שנמצאת מעל הרשות השופטת, כי היא מחוקקת את החוקים, וגם שופטי בג"ץ מושבעים להיות נאמנים למדינת ישראל ולחוקיה. מי קובע את החוקים? הכנסת. כלומר, הכנסת היא מעל בג"ץ. אלה מושכלות יסוד בדמוקרטיה. אז חוק השידורים, שיגיע בעזרת השם לקריאה השנייה והשלישית ביומיים הקרובים, הוא חוק שלמעשה כל הטוב שהיה בו, על שלל ההטבות שבו לאזרחי מדינת ישראל, נשאר בחוק. הסרנו מהחוק, בגלל חוסר הסכמה וקוצר הזמן, את נושא מהימנות החדשות, כך שלמעשה חזרנו לעמדה שלי המקורית, שאין פיקוח לגמרי על התוכן בכלל, בניגוד למה שרצו היועמ"שים והפקידים וכל אותה חבורה, שאמרו: אנחנו רוצים שפקידים ויועמ"שים יפקחו על התוכן. אז כל נושא הפיקוח על התוכן יצא מהחוק ופוצל. נושא האכיפה והפיקוח, שגם הוא אירוע בדיעבד – רק אחרי שתקום המועצה, ורק אחרי שתקבע כללים, רק אז, בעוד שנה-שנתיים, תתחיל מלאכת האכיפה. ועד אז, בכנסת הבאה, בעזרת השם, נחוקק גם את החלק הזה. אבל יתר הדברים שיש בחוק התקשורת למעשה נותרו בדיוק כמו שהבטחנו לאזרחי ישראל. גם הנושא של הרחבת מגוון הדעות, אותם ערוצים שהבטחנו, שיש חובת העברה של עשרה ערוצים חדשים על גבי ספקי התכנים, זה נותר. קם כבר ערוץ 15, וקם ערוץ 16, ויקומו עוד ערוצים שיפרקו את המונופול של השמאל על התודעה. לא סתם אתם רואים את קשת 12 נאבקת עם עשרות לוביסטים ומשתוללים בוועדה ושולחים את כולם, ורשות האסדרה, שאמורה להיות מקצועית, היועמ"שית שלה מגיעה ונלחמת, ומשנים את חוות הדעת שלהם ברגע האחרון, והייעוץ המשפטי לממשלה, שהפכנו אותו להערת שוליים. אתם צריכים להבין, אזרחי ישראל, קרה כאן עם חוק השידורים אירוע מכונן, עוד לא הגיע בהיסטוריה של מדינת ישראל חוק ממשלתי לכנסת, ובוודאי לא לקריאה השנייה והשלישית כבר, כשיש בו כוכבית בדף הראשון של החוק, ונאמר באותה כוכבית, הערת שוליים: החוק הוגש בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה. הם חשבו שיכתבו את הערת השוליים הזאת, ואני אתבייש בה. הם לא מבינים שהערה כזאת היא כתר לראש שלי. היא כתר לראש של מחנה הימין, שמנסה ונאבק כדי להחזיר כאן את המשילות למדינת ישראל. אם עד היום חוקים ממשלתיים לא היו יכולים לעבור את המשוכה הזו של אישור הייעוץ המשפטי לממשלה, אני הפכתי אותם להערת שוליים. מחומה בצורה, מכאלו שאי-אפשר לעבור אותם, פרצנו את החומה הזו. הפכנו אותם להערת שוליים בחוק. והחוק הזה עובר על אפם ועל חמתם של כל המשטינים וכל המקטרגים וכל אלו שניסו להערים קשיים לאורך כל הדרך. כמו עמוד הענן, שהיה מיישר את הדרך, הרים וגבעות וקוצים, סללנו את הדרך והעברנו, ואנחנו מעבירים את החוק, בעזרת השם, בקריאה השנייה והשלישית. אז בתוך החוק, כמו שאמרתי, יש הרחבת המגוון. יש הפסקת המעורבות במודל העסקי. אם עד היום הערוצים היו יכולים רק פרסומות, וספקי תכנים, מפיצי תכנים, היו יכולים רק דמי מינוי, אנחנו מבטלים את המעורבות שלנו, של המדינה, במודל העסקי, והם יוכלו להכניס כסף ממקורות נוספים – מפרסומות, מדמי מינוי, ממה שהם ירצו – ובסופו של דבר, החיסכון הזה יתגלגל לצרכן; ביטלנו המון רגולציה. גם כן רגולציה – כל רגולציה שעולה כסף לבעל העסק בסוף מתגלגלת לצרכן. המון רגולציה. ביטלנו את חברת החדשות, את המינימום של ההשקעה, את דמי הרישיון – הכול, הכול יורד, והצרכן ישלם פחות. עם הזמן, כשהרפורמה תוטמע בשוק, אתם תתחילו לראות ספקי תכנים ששואלים את הלקוח: איזה ערוצים אתה רוצה בחבילה שלך? הוא יוכל לומר: אני רוצה 2, 4, 6, 8 – זאת החבילה, אני רוצה לשלם רק עליה. אני לא רוצה לשלם על כל המדף. לא צריך 200. אלה הערוצים שאני רוצה אותם. זה גם יוכל להרחיב את הציבור שערוצים מסוימים לא טובים לו, וגם כל אחד ישלם רק על מה שהוא רוצה. הטבות לצרכן, הכוח עובר לצרכן, גם במגוון וגם במודל העסקי וגם במחיר. ודיברו כאן – ראיתי גם עוד קמפיין שקרי של דפנה ליאל בערוץ 12, והגבתי אליו. היא שמה שם סרטון אנימציה שהצגנו בו את זה שהחיילים יוכלו לצפות בספורט בטלפון הנייד שלהם. עכשיו, רואים בסרטון שהחייל אומר לחבר שלו: רגע, אני שילמתי על החבילה הזאת, למה אני לא יכול לראות את זה בנייד? שילמתי על החבילה – יש לו מינוי. ועד היום היו יכולים ועשו את זה. חלק ממשחקי הספורט בערוצי הספורט, לא היית יכול לצפות בהם בנייד. אמרו לך: אתה יכול רק בטלוויזיה, בנייד אתה לא יכול. מזה בכלל עלה העניין שבחוק נאמר שאי-אפשר להגביל טכנולוגית. אם יש לך חבילה באחת הפלטפורמות, באחד מספקי התכנים, אתה יכול לצפות בה בכל טכנולוגיה, כולל בטלפון הנייד. והדבר הזה נשאר בחוק. מה אומרת דפנה ליאל? עכשיו, בגלל שהשארנו את מערך עידן פלוס, זה בוטל. מה הקשר? מה עניין שמיטה להר סיני? כמה תעמולה. כמה שקר. כמה ניסיונות לסכל ולשמור. אני מבין אותם. אני מבין את ערוץ 12 לגמרי. הם רוצים להישאר המונופול של השמאל על התודעה. הם רוצים שהם יוכלו להסית נגד החרדים ונגד לומדי התורה ונגד הממשלה ולשקר לכולם, ולא יהיה מי שיאתגר אותם. לא יהיה מי שיציב מולם מראה על השקרים. אבל הם לא הצליחו וגם לא יצליחו. החוק הזה, בעזרת השם, יעבור, ואנחנו נדאג, נוודא שהשוק ייפתח לתחרות, שערוצים חדשים יקומו. נעודד את זה. נאפשר למגוון הדעות להישמע. נאפשר לציבור להשמיע את קולו. יש עוד בשורות רבות בחוק הזה שעובר: יש את איסור הבלעדיות בספורט, יש את משחקי הספורט הציבוריים, שעד היום משחקי ספורט שהוכרזו כבעלי חשיבות ציבורית היו משודרים רק למי שיש מינוי, שזה למעשה בערך 50% ממשקי הבית בישראל; יתר ה-50% ממשקי הבית שאין להם מנוי לא היו יכולים לצפות באותם משחקי ספורט. בחוק הזה אנחנו קובעים שמשחקי הספורט שהם בעלי חשיבות ציבורית ישודרו בערוץ פתוח לכולם, או לחלופין באיזשהו אתר אינטרנט שהמועצה תקבע, שהוא נגיש לכולם, וככה המשחקים האלה יוכלו להגיע לכולנו, לא רק למי שיש לו מינוי. ועוד ועוד שלל הטבות, כמו שאמרתי, שיש בחוק השידורים החשוב הזה. הוא יגיע בעזרת השם מחר למליאה, ואני אוסיף עוד כמה דברים בקשר לבשורות שיש בו לציבור. יש עוד דבר, אגב, שנכנס ברגע האחרון, וזה בזכות האופוזיציה, בזכות המאבק שהם ניהלו כנגד היישומון וגרמו ליישומון בסוף לרדת, למרות שבעיניי הייתה דרך להישמר מהבעיות שהתעוררו כתוצאה ממנו. אבל מה שקרה, שגם ההבטחה שלנו – בעצם בהתחלה, כמו שאתם יודעים, יושב-ראש ועדת הכספים מלביצקי אישר לקריאה ראשונה את חוק תקציב התאגיד, למעשה את הקיצוץ בתאגיד ואת הפיקוח של הממשלה ושל הכנסת על תקציב התאגיד, תוך כדי שהממשלה והכנסת גם יקבעו את מטרות הכסף הציבורי שהולך לתאגיד. ועדת השרים נתנה החלטה מאוד מאוד מפורשת, שהליבה שלה היא - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת טלי גוטליב. חברת הכנסת.
עדי עזוז (יש עתיד):
אין הפרדה מגדרית? היא מצליחה לדבר איתם. זה מדהים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - שהתאגיד יפסיק להתעסק עם תעמולה על חשבוננו ונגדנו, נגד חלק מהציבור; שיהיה שם מינימום שבמינימום שנדרש לצורך מהדורת חדשות, וכל היתר יושקע בתרבות, במורשת, בהפקות מקור, ביצירה ישראלית, בחדשות בשפות זרות, גם בספורט. אגב הספורט – עכשיו בחוק הזה הגדלנו את התקציב שיושקע בספורט בתאגיד, כולל משחקים בעלי חשיבות ציבורית. אז בחוק הזה שבא לפניכם, בזכות המאבק הנחוש של האופוזיציה, גם הבאנו בסוף חוק מדויק יותר, וגם התאגיד בזכותם קוצץ בקיצוץ הראשון של 30 מיליון שקלים בערך מתקציב התאגיד, שזה אפילו לא מגיע אומנם להצמדה שהייתה לו – כשלכל משרדי הממשלה קיצצו בקורונה ובמלחמה ורק התאגיד עלה בתוך שלוש שנים מ-780 מיליון ל-900 מיליון שקל תקציב. אז קיצצנו לו, אומנם מעט מזעיר, אבל זו ההתחלה, כי יש כאן אמירה שתאגיד ציבורי לא יכול לשדר הסתה ותעמולה נגד חלקים גדולים בציבור על חשבון הציבור. אתם רוצים תעמולה? תעשו את זה על חשבונכם. נפריט אתכם – תשדרו תעמולה כמה שאתם רוצים. אנחנו בעד חופש ביטוי, בעד שוק חופשי ותחרותי, אבל לא תעמולה נגד הציבור על חשבון הציבור. וגם זה, גם את ההבטחה הזו, שנתחיל להכניס, לפקח ולוודא שכסף ציבורי לא הולך לתעמולה נגד הציבור על חשבון הציבור – גם זה נכנס כבר בתוך חוק השידורים הזה. אז יש לנו את חוק השידורים בטלוויזיה, יש לנו את חוק הרדיו, שגם יגיע ביומיים הקרובים ופותח את השוק לשידורי רדיו מסחריים ארציים, שייתנו תחרות לשידור הציבורי הארצי, ויש לנו גם את הקיצוץ הראשון בתאגיד שבא בחוק הזה. ויש לנו – כמו שאמרתי, יש דברים שכבר עשינו במהלך השנים האחרונות: סגירת אל-ג'זירה, הפסקת המימון לעיתון הארץ, להפסיק את ההסתה. והתודה ליושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת פוגל, שבקרוב נצטרך להביא את הארכת ההוראות האלו. אגב, אם כבר אנחנו מדברים, תדע שצריך לעודד את הצנזור להביא את חוות הדעת שלו. חוות הדעת של הצנזור חסרה בעניין הזה של הארכת סגירת אל-ג'זירה. אז אלו הסוגיות בנושא שידורים, הבטחות שהבטחנו והבטחות שקיימנו בפתיחת השוק, ברפורמת הימין בתקשורת. כמו שאמרתי קודם, הרפורמות גם של התקשורת וגם של המשפט, שתיהן רפורמות שכרוכות אחת בשנייה, כי בלי משפט לא היה מי שיגן על המונופול של השמאל על התודעה, לא היה מי שהיה מחזיר את מועצת הרשות השנייה של הממשלה הקודמת ומאפשר לה לפעול בניגוד לחוק כדי לבצע מחטפים ולעשות את מה שהמונופול הזה רוצה; וגם הצד השני – אם לא הייתה תקשורת מוטה ומאתרגת, בית המשפט לא היה מעז לעשות את מה שהוא עושה באופן אנטי-דמוקרטי, באופן הזה שבו הוא רומס את החוקים, מבטל חוקים, מבטל חוקי-יסוד, עושה כל מה שמתחשק לו. אבל כמו שאמרתי כבר, נשמעה – יש את הסיפור על רבן יוחנן בן זכאי, שהיה ויכוח אם לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת. רבן יוחנן בן זכאי, ביבנה, אמר: נתקע. בני בתירה אמרו לו: לא נתקע. אמר להם: חברים, אין זמן, עוד מעט השקיעה, בואו נתקע ואחר כך נדון. תקעו בשופר. אמרו לו בני בתירה: טוב, בוא נדון. אמר להם: כבר נשמעה קרן ביבנה, ואין משיבין לאחר מעשה. נגמר, כבר תקענו, מה יש לדון? אז אני אומר אותו דבר: בשבוע שעבר הממשלה הביאה החלטה, החלטה שכל-כולה חירות – חירות אזרחי ישראל מעולם של דיקטטורים שחושבים שהם מעל כולם. אומנם יצאו פה וניסו לעשות ככה, וכל אחד יצא ונאבק בזה, ומאמרי דעה, ואיך לא מצייתים, ואיך ככה. אף אחד לא אומר איך בג"ץ לא מציית לחוק. אבל על זה אמרתי, כבר נשמעה קרן החירות בממשלת ישראל, שלה ושל העם היושב בציון, ואין משיבין לאחר מעשה. אי-אפשר לעצור את תקיעת השופר, את תקיעת קרן החירות הזו של ממשלת ישראל ושל אזרחי ישראל. והדבר הזה, בעזרת השם, רק ילך ויתגבר, כי יש לנו אחריות כלפי אזרחי ישראל, יש לנו אחריות כלפי העם היושב בציון. החבורה שיושבת כאן הם חסרי אחריות. הם מוכנים לבטל את כל החוקים, להחזיר אותנו, חברת הכנסת עזוז, לימי הביניים החשוכים, שבהם דבר המלך הוא החוק. אין נימוקים, אין ניסיונות להביא להכרעת הרוב. מה שאומר המלך זה החוק. זה בדיוק מה שאתם עושים עם יצחק עמית.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - - הפרדה מגדרית בעד - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה הבעיה בזה, אם אנשים רוצים ללמוד תואר? הרי מה אנחנו כל הזמן אומרים? החרדים צריכים לצאת לשוק, לעבוד, לחזק את הכלכלה של מדינת ישראל. אז מה אומרים להם? אנחנו מוכנים שתצאו לעבוד, אבל רק במשרות נמוכות שמצריכות רק תואר ראשון. רק תואר ראשון תוכלו ללמוד לפי אורח חייכם, תואר שני כבר לא. לא אומרים לך, חברת הכנסת עזוז, שתלמדי תואר שני בהפרדה. לא. הם אומרים: אנחנו רוצים שיהיה לנו מסלול בשבילנו בהפרדה.
עדי עזוז (יש עתיד):
זה לא נכון, שלמה. למה צריך להפריד?
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה הבעיה? אני הייתי מרכז גברים חרדים במכללת אשקלון ובאוניברסיטת בר-אילן כחבר סגל באוניברסיטה. הייתי מרכז התחום. היה להם מקום נפרד, קטן, לא מפריע לאף אחד, שם הם היו בהפרדה. מה הבעיה עם זה?
עדי עזוז (יש עתיד):
שלמה, למה צריך הפרדה בספרייה? בדשא? בקפיטריה? למה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה לא נכון.
עדי עזוז (יש עתיד):
אבל זה כן נכון. זה מה שהחוק אומר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אבל זה שקר. היושבת-ראש תענה לך. היושבת-ראש, את מוכנה? את מוזמנת לענות לה.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
המציאות באמת לא כל כך משנה תמיד. אנחנו אמרנו את זה עשרות פעמים במהלך הדיונים - -
עדי עזוז (יש עתיד):
זה לא משנה. החוק אומר משהו אחר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
- - שאנחנו מדברים, החוק מדבר על כיתות הלימוד בלבד. אבל מה זה משנה? מה זה משנה, אם אפשר להדהד את השקר הזה שוב ושוב ושוב.
טלי גוטליב (הליכוד):
שקר, שקר, כל הזמן.
עדי עזוז (יש עתיד):
את - - - לא רוצה לשמוע אותך בכלל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת עדי עזוז, את יודעת את האמת, ולא יעזור כמה שתמשיכו להדהד את הנרטיב השקרי הזה כדי לייצר הפחדה מהחוק החשוב הזה. זה לא יעבוד לכם. יש אמת, ובסוף הציבור ידע אותה, גם אם אתם תעבדו מאוד קשה לספר את השקר שלכם.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
יושבת כאן מי שכתבה את החוק - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אמרנו את זה עשרות פעמים.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - ואומרת לך את הדברים בצורה מפורשת. מספיק, מספיק עם השקרים. מספיק, באמת, חברת הכנסת עזוז. הרי אם היה לך את זה כתוב בחוק, היית מקריאה לי עכשיו את הסעיף מתוך החוק. אבל את מהדהדת את השקרים, אין לך שום אסמכתא לזה. יושבת כאן מי שכתבה את החוק, אומרת לך: לא קיים, לא היה ולא נברא. למה? די עם ההסתה.
עדי עזוז (יש עתיד):
להקריא לך? אתה רוצה שאני אקריא?
שר התקשורת שלמה קרעי:
תקריאי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אדוני השר, אמרנו את זה עשרות פעמים במהלך הליך החקיקה - -
עדי עזוז (יש עתיד):
יאללה, אני מקריאה לך: "ובכלל זה לימודים לתואר שני ולתואר שלישי ובלבד שבמסלולי הלימוד הנפרדים במוסדות שאינם" - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
- - וכתוב שחור על גבי לבן שהחוק מדבר רק על כיתות הלימוד, מלבד המקומות שבהם גם ככה יש סטטוס אחר של הפרדה, כמו סמינרים וכאלה - -
עדי עזוז (יש עתיד):
הוא רצה שאני אקריא, אז למה את לא נותנת? כי את משקרת. כי החוק שלך מפריד בספריות ובקפיטריה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
- - אז אמרנו: אנחנו לא נוגעים ולא פוגעים בסטטוס הקיים. זה כל האירוע.
שר התקשורת שלמה קרעי:
בוודאי. היא עונה לך על זה. יש מקומות, יש מוסדות - - -
עדי עזוז (יש עתיד):
עזוב. אני מדפיסה לך ומביאה לך. אלה שקרים. אני מדפיסה לך. עזוב. אני מדפיסה ומביאה לך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
בכל מקרה, ברור שיש מוסדות ששם כל המוסד כולו הוא בהפרדה מגדרית, כמו - - -
עדי עזוז (יש עתיד):
אין דבר כזה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
בטח שיש.
עדי עזוז (יש עתיד):
רק קמפוס. קמפוס, לא מוסד.
שר התקשורת שלמה קרעי:
קמפוס. נכון. נכון. זה בסדר. מותר להם. זה מה שהם רוצים. אף אחד לא מכריח אותך ללמוד שם.
עדי עזוז (יש עתיד):
אני מדפיסה ומביאה לך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
המרכז האקדמי לב, למשל, יש לו קמפוס גברים וקמפוס נשים. מה, זה מפריע לנו? אין שום בעיה.
עדי עזוז (יש עתיד):
אבל הגברים נכנסים גם לספרייה של הנשים, לפעמים, בכל מיני שעות אחרות - - - אחרים. החוק הזה אוסר גם על ההפרדה כשהן לא נמצאות. למה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
החוק הזה לא אוסר.
עדי עזוז (יש עתיד):
הוא כן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הוא פשוט מדבר על שמירה על המציאות הקיימת במוסדות הנפרדים. זה מה שהוא עושה.
עדי עזוז (יש עתיד):
להגיד - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון. אז באמת אולי תחשבי איפה זה מדבר אלייך. בבקשה.
עדי עזוז (יש עתיד):
לימור, לקרוא ברוך השם אני יודעת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
גם אני. וגם לכתוב ברוך השם אני יודעת, וגם לראות שמהדהדים שקר אני יודעת.
עדי עזוז (יש עתיד):
בואי נראה. אגב, בג"ץ יפסול לכם את זה, כי זה לא חוקי, ואז תבכו: פסלו לנו את החוק. תפסיקו לחוקק חוקים - - - את החוק.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נו, בסדר. בסדר. שמענו. שמענו. בסדר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתם יודעים, אני רוצה לחזור לחוק שנמצא כאן על השולחן יחד עם החוק שעבר אתמול בקריאה השנייה והשלישית, חוק-יסוד: לימוד תורה. פשוט כמה שאני אזדעזע כאן מעל הדוכן, מהמחזה שהיה כאן – לראות עשרות חברי כנסת של עם ישראל, בכנסת ישראל, מרימים יד בתורת משה, מרימים יד נגד המשפט האלמותי "לימוד תורה הוא ערך יסוד במורשת ישראל ובמדינת ישראל". הרמתם יד נגד המשפט הזה. אני לא יודע מה חשבתם לעצמכם. מה תספרו לנכדים שלכם? מה תספרו לילדים שלכם: אנחנו שונאי תורה? אנחנו מתכחשים למורשת שלנו? אנחנו חושבים שלימוד תורה זה דבר לא חשוב? אנחנו לא מבינים שלימוד תורה זה מה ששמר והגן על עם ישראל בכל הדורות? לא הבנו את זה? בשביל לצאת ולהסית נגד החרדים עמדנו כאן במליאה והרמנו יד בתורת משה? באמת, דוגמאות כל כך רבות לכל מיני אמירות שיצאו נגד לומדי התורה. קשה לי להבין. הרי אתם חוגגים את חג החנוכה. על מה אתם חוגגים את חג החנוכה? מה, אתם מתייוונים? אם אתם מתייוונים, תפסיקו לחגוג את חג החנוכה. על מה חג החנוכה בכלל? על זה שגזרו גזרות: לא לשמור את הדת, לא לשמור שבת, לא לקדש את החודש, לא לעשות ברית מילה. איך אתם באים לכאן ומרימים יד נגד התורה, מרימים יד בתורת משה? אין לכם בושה? מה אתם חושבים? שכל אותם מסורתיים שבטעות הצביעו לכם לא רואים את זה, לא אומרים לעצמם: איך הם הרימו יד נגד חוק-יסוד: לימוד תורה? איך הם מתכחשים למורשת שלהם, איך הם מתכחשים לערכים שלהם? המן בא לאחשוורוש ואמר לו: בוא נשמיד את היהודים, כי הם עסוקים כל הזמן בשה"י פה"י – שבת היום, פסח היום. הם כל הזמן לומדים. הם לא עושים כלום, רק לומדים תורה. כל החגים שלנו מבוססים – חג שבועות על מתן תורה, שמחת תורה, פורים, חנוכה. מה, אתם לא קוראים, להבדיל, קדיש על מישהו שנפטר? רובכם מן הסתם – כל אחד יש לו משפחה – אומרים בקדיש: "על ישראל, ועל רבנן, ועל תלמידיהון, ועל כל תלמידי תלמידיהון - - - דיתבין דעסקין באוריתה קדשתא". אתם מבקשים מהתורה הזאת שתגן על הנפטרים שלכם, מתלמידי חכמים, על רבנן, החכמים והתלמידים שלהם, ותלמידי-התלמידים שלהם. אתם אומרים קדיש. איך אתם באים כאן ומצביעים נגד לומדי תורה? אין לכם רשות לומר קדיש יותר, אלא אם כן תחזרו בתשובה על הדבר הזה.
מיקי לוי (יש עתיד):
מי אתה שתגיד את זה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
אין לך רשות.
מיקי לוי (יש עתיד):
מי אתה? חתיכת אידיוט. אתה תגיד לי לא להגיד קדיש? חתיכת אפס. אתה תגיד לי לא להגיד קדיש? מי אתה בכלל? זה שלך? חתיכת - - - חתיכת אפס. אתה אפס. אתה אפס.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתה לא יכול לומר, לקרוא לקדוש ברוך הוא שיגן על הנפטר בזכות רבנן ותלמידיהון ותלמידי תלמידיהון, ואז לבוא כאן ולצאת נגד לומדי תורה, ואז לבוא לכאן ולומר: תעצרו את אלו שתורתם אומנותם. איך אתם חיים בפרדוקס הזה? איך אתם חוגגים את החגים שלנו? מה, שכחתם מה זו יהדות? שכחתם מה זו תורה? לאן הגענו? באמת, משפט כל כך פשוט: לימוד תורה הוא ערך יסוד במורשת ישראל. זה החוק. מה אתם רוצים מהתורה? ואחר כך תבואו ותשתמשו בתורה ככלי כשאתם צריכים אותה, בתלמידיהון, בתלמידי תלמידיהון? באמת, הייתי בטוח שלפחות חלקים מכם יצאו החוצה, לא יצביעו, יחרימו. לעמוד כאן ולהצביע נגד, לעמוד כאן ולהרים יד בתורת משה? וגם עכשיו, שוב. מה החוק הזה אומר? בא בג"ץ, באה איזבל המרשעת ואומרת: אל תעצרו רק את אלו שלא לומדים. אם הייתם עוצרים את אלה שלא לומדים – בסדר, אין לי בעיה עם זה; תעצרו דווקא את אלו שלומדים, דווקא את תלמידיהון ותלמידי תלמידיהון. איך אתם באים אומרים כאן: תעצרו אותם – ואז הולכים ואומרים קדיש ומשתמשים בשם שלהם? לא מאוחר, לא מאוחר לחזור בתשובה, חבריי לאופוזיציה. לא מאוחר להפסיק את השנאה וההסתה. מחבר הכנסת שטרן אני לא מצפה, כי שנה ופירש קשה מכולם. השנאה שלו כלפי החרדים היא דבר שאני באמת מרחם עליו. אני מרחם על חבר הכנסת שטרן. שנה ופירש קשה מכולן. לו הכי קשה. הוא מקנא. הוא רואה תלמידי חכמים, הוא אכול קנאה. הוא לא מסוגל לראות את זה, אז הוא נלחם בהם.
מאיר כהן (יש עתיד):
על מי? על מי?
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא אתה – הוא. אבל איך אתם באים ומרימים יד בתורת משה? איך אתם באים ומרימים יד נגד תלמידי חכמים?
גלעד קריב (העבודה):
יאללה, תרד.
שר התקשורת שלמה קרעי:
זו לא התורה שלך. זו לא התורה שלך. חוק-יסוד לימוד תורה זה תורת ישראל, לא של הרפורמים, לא של המתייוונים.
גלעד קריב (העבודה):
נכון. זאת לא התורה שלי. אתה צודק. השתמטות זאת לא התורה שלי. אתה צודק. בטלנות זאת לא התורה שלי. בטלנות זאת לא התורה שלי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אצלך את בית המקדש היית רוצה בתל אביב. אתם מחקתם את ציון מסידור התפילה שלכם. אתם מחקתם את ציון מסידור התפילה שלכם. לא אני אמרתי את זה. אמר דוד המלך: "הלא משנאיך השם אשנא ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי". לא אני אמרתי, בתהילים זה כתוב.
גלעד קריב (העבודה):
השקרים זאת לא התורה שלי. שנאת החינם זאת לא התורה שלי. השקרים זאת לא התורה שלי. ההגנה על המשתמטים זאת לא התורה שלי. השנאה, השנאה זאת לא התורה שלי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת קריב.
גלעד קריב (העבודה):
עבודת האלילים זאת לא התורה שלי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת קריב, אתה לא ברשות דיבור.
גלעד קריב (העבודה):
החנפנות למושחתים זאת לא התורה שלי. הגזענות זאת לא התורה שלי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתם שונאי השם. אתה שונא את התורה. אתה שונא את תלמידי החכמים. זו בוודאי לא התורה. אם מישהו חשב אחרת, חוק-יסוד: לימוד תורה, שהביא הרב גפני, זה לא התורה שלך. התורה שלכם לא תעבור כאן כחוק-יסוד.
גלעד קריב (העבודה):
אני לא שונא תלמידי חכמים. אני שונא את המשתמטים. אני שונא את המושחתים. אני שונא את מי שהופך את התורה לקרדום לחפור בו. תתבייש לך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת קריב, אתה לא ברשות דיבור. חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה ראשונה.
גלעד קריב (העבודה):
אתה איש של שנאת חינם. אתה לא פניה של התורה. אתה לא פניה של היהדות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה ראשונה. חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה ראשונה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
"הלא משנאיך השם אשנא ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי".
גלעד קריב (העבודה):
אתה לא יהדות. אתה שנאת חינם. אתה - - - חינם. אתה עבודת אלילים של הגנב המושחת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה ראשונה.
גלעד קריב (העבודה):
אתה יהדות של עגל הזהב המושחת.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני אחזור על השאלה, חבר הכנסת כהן. שאלתי איך מלאכם ליבכם להרים יד בתורת משה אתמול, להרים יד נגד לומדי התורה? מה, אתם לא אומרים בקדיש "על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיהון ועל כל תלמידי תלמידיהון"? אתם לא קוראים ומבקשים מהקדוש ברוך הוא, לעילוי נשמת הנפטרים שלכם, בזכות רבנן ותלמידיהון? ואתם מצביעים נגד לומדי תורה?
מאיר כהן (יש עתיד):
אתה לא אומר: כל ישראל ערבים זה לזה? אתה לא אומר?
שר התקשורת שלמה קרעי:
איך זה קשור אחד לשני? בוודאי שערבים, בשביל זה אני מוכיח אתכם. אני ערב, כואב לי על מה שאתם עושים.
מאיר כהן (יש עתיד):
אה, רק כשלא מתגייסים, לא כשמתגייסים? כשמתגייסים לא? כשמתים לא? כשנלחמים לא?
שר התקשורת שלמה קרעי:
כואב לי. לא. אז אני הסברתי, אני אמרתי, אני הסברתי יפה מאוד.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
- - - קדיש. מתפללים תפילה לשלום המדינה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
בוודאי שכן, בוודאי שכן. תפילה לשלום חיילי צה"ל, תפילה לשלום המדינה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה לך ולחיילי צה"ל? אתה תומך במשתמטים. אתה תומך בהשתמטות. מבלבל את המוח כל הזמן. אתה אמרת – אין משתמט כמוך - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
חברת הכנסת בן ארי, מכיוון שפתחת את הפה אני אגיד לך משהו. את יודעת, חברת הכנסת בן ארי, יש מושג הלכתי שנקרא אישה קטלנית. את מכירה את המושג, מה זה אישה קטלנית? לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי, אתה, אין לך מה לעשות? אין לך מה לעשות - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
יש מושג שנקרא אישה קטלנית.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה פשוט איש רע.
קריאות:
- - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
אישה קטלנית זה, לא עלינו ולא על אף אחד, אישה שהתאלמנה משני בעלים.
יאיר לפיד (יש עתיד):
משלושה. סבתא שלי הייתה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
משניים. לשלישי כבר אומרים להיזהר.
יאיר לפיד (יש עתיד):
לא, זה שלושה. סבתא שלי הייתה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
חברת הכנסת בן ארי, את הרגת את מפלגת כולנו, הרגת את יש עתיד, עכשיו את בדרך להרוג גם את בנט? הרגת את כולנו, הרגת את יש עתיד, עכשיו את בדרך להרוג גם את בנט? באמת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לך תפחיד אנשים אחרים. לך תמצא לך חיים, תדבר עם החברים שלך ותניח לי. תגיד לי, מה אתה רוצה ממני? מה? יש לך אובססיה אליי?
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה בסדר, אני מאחל לבנט שיכניס אותך טוב-טוב לרשימה, שתהרגי גם את המפלגה של בנט.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה. הבנתי שביבי לא עף עליך לאחרונה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
חבר הכנסת לפיד, למיטב ידיעתי זה שניים ומזהירים את השלישי, אבל יכול להיות שיש דעות אחרות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא מעוניינים לשמוע.
יאיר לפיד (יש עתיד):
סבתא שלי הייתה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אחרי שלושה?
יאיר לפיד (יש עתיד):
בגלל השואה, בגלל השואה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אז אתה אומר, בנט יכול לקחת אותה עדיין. בסדר, נלך לפי הפרשנות שלך. אצלכם, התורה היא שוביניסטית, התורה לא טובה לכם. התורה – היא טובה לנו רק כדי לגייס אותה נגד החרדים ונגד לומדי התורה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אתה איש רע, בזוי, רעיל - - - אתה איש בזוי, תתבייש.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר כנסת גלעד פורר, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי זה גלעד פורר?
היו"ר לימור סון הר מלך:
סליחה, חבר כנסת עודד פורר. סליחה. חבר הכנסת עודד, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
- - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתם, המפלגה שלכם, חבר הכנסת סובה, המפלגה שלכם, כשהייתם בממשלה הקודמת, אמרתי אז לחברת הכנסת מלינובסקי שהיא, ביחד עם השר כהנא, היא הקולמוס שבאמצעותו הקואליציה שלכם חרטה על קרן השור: אין לנו חלק ונחלה באלוהי ישראל. זה מה שעשיתם בממשלה הקודמת. ברפורמה בכשרות, בשבת, כל הקדוש והיקר לעם ישראל – אתם חרטתם לעצמכם: אין לנו חלק ונחלה. לשמחתנו, העם היושב בציון שלח אתכם הביתה, או, אפשר לומר, לירכתי המליאה. ואנחנו תיקנו. תיקנו, מתקנים את הכשרות; ותיקנו את הניסיונות שלכם לפגוע בחרדים עם הקומה הכשרה בתקשורת שלהם; תיקנו ואנחנו מתקנים את כל מה שרציתם לפגוע בו, כל הקדוש והיקר לעם ישראל. והינה, בזכותכם ובזכות כנופיית שלטון החוק, שמסדרת לכם את המשפט כמו שאתם רוצים ונאבקת בחרדים למענכם, אנחנו גם זכינו אתמול להעביר כאן את חוק-יסוד: לימוד תורה, שאתם, באמת, לחרפתכם ולבושתכם, לצערי הרב, עמדתם כאן והצבעתם נגד לימוד התורה. הצבעתם נגד תורת ישראל. והיום אתם מתכוונים להצביע שוב נגד לומדי התורה, נגד אלו שתורתם אומנותם. היום אתם ממשיכים לחרוט עם הקולמוס על קרן השור: אין לנו חלק ונחלה באלוהי ישראל ולא בתורתו, לא ברבנן, לא בתלמידיהון ולא בתלמידי תלמידיהון. אל תזכירו אותם בקדיש שלכם. תורידו את רבנן, תלמידיהון ותלמידי תלמידיהון מהקדיש שלכם.
גלעד קריב (העבודה):
- - - אתה עובד אלילים. מי שואל אותך מה אנחנו נאמר בתפילה? אתה עובד אלילים, אתה אדם של שנאת חינם. מי בכלל שואל אותך?
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתה מחקת את ציון מסידור התפילה שלך. אז זה בסדר, אתה יכול להמשיך, אתה יכול להמשיך למחוק את ציון מסידור התפילה, ולדאוג לבקש מחולדאי שיקים לך כותל מערבי בתל אביב. אתה יכול. אנחנו לא מתנגדים.
גלעד קריב (העבודה):
- - - פרזיטים ומשתמטים. אתה אויב של חיילי צה"ל. אתה - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה ראשונה.
גלעד קריב (העבודה):
אתה דורך על המשפחות השכולות, אתה - - - צה"ל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה שניה.
גלעד קריב (העבודה):
אתה וחבורת המושחתים - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה שניה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אנחנו לא מתנגדים שרון חולדאי יקים לך כותל מערבי בתל אביב, כמו שביקשת פעם. אנחנו בעד. הרי מחקתם את ציון מסידור התפילה שלכם, אז מה זה כבר לשים כותל מערבי בתל אביב?
סימון דוידסון (יש עתיד):
זהו, נגמר לך הרעל? הרעל נגמר, או שיש עוד רעל?
שר התקשורת שלמה קרעי:
יש עוד הרבה דברים חשובים שכדאי שתשמעו.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הנחש ארסי - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני רוצה לומר לכם, לסיכום הדברים, כי אני רואה כבר שהמליאה מתמלאת, שאנחנו נחושים לעמוד במשימה שלנו. אנחנו נחושים. יחד עם חברי שר המשפטים הבאנו החלטת ממשלה היסטורית בשבוע שעבר, שאומרת לבג"ץ: אתם לא מעל החוק. אתם כפופים לחוק. אם כבר יש רשות אחת שהיא מעל הרשויות האחרות, זה בבירור הרשות המחוקקת. כי הרי גם שופטי בג"ץ נשבעים אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, ומי קובע את החוקים? הבית הזה. אתם אומרים לאנשים שנמצאים כאן ביציע: לכו לקלפי, תבחרו מה שאתם רוצים, אנחנו כאן רק עציצים, מי שיקבע בסוף את החוקים זה בג"ץ. נכון, חבר הכנסת דוידסון? זה מה שאתה אומר. הוא אומר לכם: אל תלכו לקלפי, בג"ץ קובע הכול. ואני אומר לכם שאנחנו עומדים על דעתנו, עומדים על שלנו, עומדים על שלכם, עומדים על להסיר את שלשלאות התעמולה, עומדים על הסרת שלשלאות התעמולה ושלשלאות עולו של בג"ץ מעליכם, מעל העם היושב בציון. אנחנו מסדרים את העניינים – התקשורת בקרוב נפתחת לתחרות, אתם כבר רואים את הניצנים שלה. ערוץ 15 כבר ממוחרתיים יתחיל לשדר בכבלים ובלוויין לעוד מאות אלפי משקי בית שלא מקבלים את זה; גם בג"ץ מתחלף כולו, בעזרת השם, בקרוב; יועץ משפטי לממשלה, פרקליט מדינה, כולם כלבוש נחליפם ויחלופו. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור להצבעות בקריאה השנייה על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 28 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור להצבעות בקריאה השנייה על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 28 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026. כאמור, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות סיעות יש עתיד, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. אני מציינת לפרוטוקול שכל הסתייגות שלא נצביע עליה, מוסרת. בטרם נתחיל, ביקשו חברי הכנסת לתת גילוי נאות לפני הצבעות. בבקשה, חבר הכנסת אלעזר שטרן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תודה. בהמשך - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני רוצה להדגיש שרק אם מדובר בגילוי נאות אנחנו מאפשרים. בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
חד-משמעית. בהמשך לשאלה ששאלתי בוועדת החוץ והביטחון כשפניתי ליועצת המשפטית – נדמה לי, גברתי, שאת גם נכחת שם – ובהתאם לתשובה שהגיעה היום מהיועצת המשפטית של הכנסת, שבה כתבה: כללי האתיקה מגדירים עניין אישי - - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
מה הגילוי הנאות?
קריאה:
זה לא גילוי נאות.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא לא לא, סליחה. חבר הכנסת שטרן, זה לא גילוי נאות.
קריאות:
- - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז אני אקצר. בהמשך למה שהיא הנחתה על גילוי נאות - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה, אני נותנת עוד הזדמנות אחת. בבקשה.
קריאות:
- - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בבקשה. כל מי שיש לו נגיעה אישית שלו או של צאצא שלו, שהוא נמצא בתהליכים של עריקות - -
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אוקיי. זה לא גילוי נאות. חבר הכנסת שטרן, בבקשה תחזור למקומך.
קריאות:
- - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - הוא צריך לבוא ולהעיד.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה לא גילוי נאות.
קריאות:
- - -
קריאה:
תנתקי לו את המיקרופון.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
חבר הכנסת דרעי אמר שיש לו שלושה נכדים עריקים.
קריאות:
- - -
קריאה:
תכבי לו את המיקרופון. תכבי לו את המיקרופון.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה לנתק את המיקרופון.
קריאות:
- - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה נוגע בו. הוא צריך להצהיר.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
סדרנים, בבקשה. חבר הכנסת שטרן, בבקשה.
קריאות:
- - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז מה זה גילוי נאות?
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת שטרן, בבקשה.
קריאות:
- - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז מה זה?
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבל. חבל.
קריאות:
- - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה גילוי נאות. מה זה גילוי נאות?
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה. אני מתחילה בקריאות. בבקשה.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת אלעזר שטרן. גלעד קריב, אתה בקריאה שנייה ועוד רגע בקריאה שלישית.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה שלישית. בבקשה החוצה. בבקשה החוצה.
(חבר הכנסת גלעד קריב יוצא מאולם המליאה.)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת עודד פורר.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
יש הצבעות. את לא יכולה להוציא אותו בקריאה שלישית, מה זה?
קריאות:
- - -
(חבר הכנסת אלעזר שטרן יוצא מאולם המליאה.)
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת שמחה רוטמן.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת שמחה רוטמן. חבר הכנסת עודד פורר, אתה בקריאה ראשונה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, לא. אין דבר כזה.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
עכשיו אנחנו בגילוי נאות. בבקשה. בבקשה. חברי הכנסת, בבקשה תאפשרו לנו לנהל את זה נכון. בבקשה.
קריאות:
- - -
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
תודה רבה. אפשר? תודה רבה. יש לי קרובי משפחה וחברים שעוסקים בגיוס חרדים לחשמונאים ולישיבות ההסדר החרדיות, והם התחננו שאצביע בעד החוק הזה. תודה רבה.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה לא גילוי נאות. זה לא בסדר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה גילוי נאות? זה גילוי נאות?
קריאה:
זה לא בית כנסת.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, אנחנו - - -
קריאות:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
היועצת המשפטית של הכנסת אמרה שחברי הכנסת החרדים - - -
אפרת רייטן מרום (העבודה):
זה גילוי נאות? איזה בושה. זה גילוי נאות?
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אנחנו דיברנו עם היועצת המשפטית, והיא אמרה בדיוק את מה שאני הולכת להקריא עכשיו, בסדר?
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה. תודה רבה.
קריאות:
- - -
עודד פורר (ישראל ביתנו):
- - - הם הסדרנים שלך. בכנסת אין - - - הם נותנים לנו הוראות, איפה אנחנו עומדים, מה אנחנו אומרים - - - צועקים עליהם. מה זה? איזה מין דבר זה?
קריאות:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
עכשיו הם עושים גילוי נאות?
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני עושה בשמם. הם הגישו לי את הגילוי הנאות. בבקשה שקט. חברי הכנסת, בראשית דבריי אני רוצה לומר שאני לא חושבת שצריך לעשות גילוי נאות על לימוד התורה, אבל - - -
קריאות:
- - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מי שואל אותך?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי שואל אותך?
היו"ר לימור סון הר מלך:
שנייה. שנייה.
קריאות:
- - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
זה לא חשוב מה את חושבת. מי שואל אותך?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה הדבר הזה? תגידי - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני רוצה לקרוא את הגילוי הנאות שעשו פה חברי הכנסת מתנועת ש"ס: אנו, חברי הכנסת מסיעת ש"ס, מודיעים כי מתוך עשרות אלפי לומדי תורה, גם לנו, בסייעתא דשמיא, יש ילדים ונכדים מעל גיל 18 המשמשים כשבט לוי - -
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
- - ואנו גאים בהם – אשר ייתכן שלהוראות - -
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
- - הצעת החוק הנוכחית תהיה השפעה עליהם.
קריאות:
- - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מי שואל אותך? מי שואל אותך?
קריאות:
- - -
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אתם מבזים את המשרתים.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
על החתומים: חבר הכנסת הרב אריה מכלוף דרעי - - -
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
הם אומרים שיכולה להיות לזה השפעה עליהם, לחוק. יש פה גילוי נאות קבוצתי.
קריאות:
- - -
עודד פורר (ישראל ביתנו):
- - - חוות הדעת הזאת זה כלום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה הוא לא אומר את זה?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
למה חוות הדעת הזאת לא הועברה לחברי הכנסת? מה זה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה אושר על ידי היועצת המשפטית. תשאלי את היועצת המשפטית למה הוא לא אומר את זה. תשאלי את היועצת המשפטית. זה מה שהיועצת המשפטית אמרה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אף אחד לא שואל אותך.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
איפה חוות הדעת של הייעוץ המשפטי? איפה היא? איפה חוות הדעת של היועצת המשפטית? איפה חוות הדעת של הייעוץ המשפטי?
קריאות:
- - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אף אחד לא שואל אותך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הרב אריה מכלוף דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו, יוסף טייב, יונתן מישרקי וארז מלול.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
זה לא לעניין.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
בנוסף, גם אנו, חברי הכנסת מסיעת יהדות התורה, מודיעים כי מתוך עשרות אלפי לומדי תורה, גם לנו, בסייעתא דשמיא, יש ילדים ונכדים מעל גיל 18 המשמשים כשבט לוי – ואנו גאים בהם – אשר ייתכן שלהוראות הצעת החוק הנוכחית תהיה השפעה עליהם – יצחק גולדקנופ, משה גפני, מאיר פרוש, אורי מקלב, יעקב טסלר, יעקב אשר ויצחק פינדרוס.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת מירב בן ארי, אנחנו עוברים להסתייגויות.
קריאות:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה הדבר הזה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
קודם כול, בבקשה לשבת. לשבת. אנחנו עוברים להסתייגויות.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
ההליך שנעשה כרגע הוא בהתייעצות ובאישור היועצת המשפטית. בבקשה, גם אם זה לא נוח לכם, בבקשה לשבת במקומות.
קריאות:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא נוח.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
קריאות:
- - -
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
לחברת הכנסת מלינובסקי יש גילוי נאות. יש לה גילוי נאות.
קריאות:
- - -
עודד פורר (ישראל ביתנו):
יש לחברת הכנסת גילוי נאות. יש לה גילוי נאות. יש לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי גילוי נאות.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה לא גילוי נאות.
קריאות:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אם שמחה עשה גילוי נאות, וזה לא חל - - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מה ששמחה רוטמן עשה היה גילוי נאות?
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון, זה לא היה גילוי נאות. את צודקת, מירב, נכון, ולכן ביקשתי ממנו, ברגע שהבנו שזה לא גילוי נאות.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, שבו במקומותיכם. אנחנו נאפשר לחברי הכנסת שהוצאו החוצה להיכנס פנימה. אנחנו עוברים להצבעות על ההסתייגויות. בבקשה לשבת במקומות.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה, משמר. בבקשה. זה לא הגדרה של גילוי נאות.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אנחנו עוברים להצבעות.
קריאות:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
כל מי שיש לו ילדים בצבא יכול לעשות גילוי נאות, מה לעשות.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני מבקשת מכולם לשבת. מי שלא ישב עכשיו יצא החוצה.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת מירב בן ארי, מה ההסתייגות הראשונה שנצביע עליה?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
יש לנו גילוי נאות.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, לשבת במקום. חבר הכנסת עודד פורר - - -
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
כל מי שיצא, שייכנס בבקשה לטובת ההצבעה.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה, משמר, להושיב את כל חברי הכנסת.
קריאות:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
סליחה, אנחנו מבקשים - - -
קריאות:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
גברתי, את לא שומעת אותי. את לא שומעת אותי.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
סליחה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל אם שמחה רוטמן עשה כאן מעשה שהוא לא גילוי נאות, את צריכה לתת - - -
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון, והורדנו אותו ברגע שהבנו שזה לא גילוי נאות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אחלה. אז תיתני - - -
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
ביקשתי ממנו לרדת ברגע שהבנו שזה לא גילוי נאות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - - אז תורידו אותם. מה זה הדבר הזה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני מתחילה בקריאות.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אנשי המשמר, אני מבקשת להושיב את חברי הכנסת. חבר כנסת שלא יושב יוצא החוצה ברגע זה. בבקשה. חבר כנסת שלא יושב במקומו או לא עומד ליד מקומו, יוצא החוצה ברגע זה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, הסתייגות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
רגע, אבל חסרים לי חברי כנסת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מה ההסתייגות הראשונה שנצביע עליה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
שנייה, חסרים לי חברי כנסת. מה את רוצה שאני אעשה, אביא אותם מהירח? שעה וחצי שמעתי את הרעש שלו. שעה וחצי. עלה, קרא לי "אישה קטלנית". אז שהח"כים שלי ישבו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת מירב בן ארי, איזו הסתייגות? חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, את בקריאה הראשונה. אנשי המשמר, אני מבקשת, חבר כנסת שלא יושב במקומו – בבקשה לצאת החוצה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - - להצביע. את לא יכולה להוציא ח"כים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת מירב בן ארי, את רוצה לומר מה ההסתייגות הראשונה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן. אני רוצה שחברי הכנסת של האופוזיציה ישבו, ואז אני אוכל. תסתכלי מה קורה כאן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת מירב בן ארי. אוקיי, כולם לשבת, בבקשה. תתחילו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני דרשתי שיוליה מלינובסקי תעשה גילוי נאות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אנחנו עכשיו בהצבעה על ההסתייגויות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה הבעיה? ושמחה רוטמן עשה גילוי נאות? מה הבעיה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת מירב בן ארי, אנחנו נתחיל עכשיו - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני לא מצליחה להבין למה את לא מסוגלת לתת לחברת כנסת מהאופוזיציה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
את יודעת יפה מאוד שזה הליך, ובוודאי שזה לא - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז מה עשה שמחה רוטמן?
היו"ר לימור סון הר מלך:
שמחה רוטמן – ברגע שהבנו שהוא לא אמר גילוי נאות, הוא ירד. בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה הבנו? הוא סיים לדבר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אנחנו מתחילים. חברי הכנסת, אנחנו נצביע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, לא, את לא מצביעה. את לא מצביעה עד שאני לא אומרת לך איזו הסתייגות אני בוחרת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אז תגידי לי, בבקשה, מה ההסתייגות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ואני מבקשת שיוליה תעשה גילוי נאות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, זה לא עובד ככה. אם את לא אומרת, אנחנו מתחילים.
קריאות:
גילוי נאות. גילוי נאות. גילוי נאות. גילוי נאות. גילוי נאות. גילוי נאות. גילוי נאות. גילוי נאות. גילוי נאות. גילוי נאות. גילוי נאות. גילוי נאות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אם את לא אומרת עכשיו את ההסתייגות, אני עוברת להסתייגות. אני עוברת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את לא יכולה להסיר לי את ההסתייגויות, סליחה. זה לא - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני לא מסירה שום דבר. אנחנו נעבור הסתייגות-הסתייגות.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לא, את לא יכולה לעבור. את לא יכולה לעבור.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, אנחנו נצביע על ההסתייגות הראשונה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אנחנו לא נצביע. לא נצביע. לא נצביע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את יכולה להצביע על כל ההסתייגויות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, אנחנו נצביע על הסתייגות ראשונה, לפני סעיף – את רוצה לומר לי מה ההסתייגות? חברי הכנסת, אנחנו נצביע על הסתייגות ראשונה, לפני סעיף - - -
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לא, לא - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אנחנו יכולים. חברת הכנסת אפרת רייטן, את בקריאה ראשונה. מירב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני ביקשתי גילוי נאות ליוליה מלינובסקי. מה ביקשתי מכם? מה? שעה וחצי אכלתי את הרעל של שלמה קרעי הזה. שעה וחצי. עמד, קרא לי "אישה קטלנית". כמה אני יכולה לסבול את החרא הזה? די. יוליה מלינובסקי תעשה גילוי נאות. מה זה הדבר הזה? שעה וחצי כי - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, לא.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת יוליה מלינובסקי תעלה לגילוי נאות. מירב. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, גילוי נאות, ואחר כך אנחנו עוברים להצבעה.
קריאות:
לך. לך. לך. לך. לך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני לא מאפשרת, אם לא יהיה פה שקט. בבקשה.
קריאות:
לך. לך. לך. לך. לך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, אנחנו נותנים לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי בתנאי שכולם ישבו במקומותיהם. בבקשה, ולאחר מכן אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות. בבקשה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. ואני אומרת שוב: אם לא מדובר בגילוי נאות, אנחנו נפנה אותך ותחזרי למקומך.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תקשיבי לי טוב, אני רוצה לראות שמישהו יעז לפנות אותי, בסדר?
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, למקום שלך. בבקשה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
בואי נשמור על הפה. הגילוי הנאות הוא כזה: אני מדברת בשמי כבן אדם פרטי, כאימא ללוחם בצבא ההגנה בישראל, שאין לי מושג איפה הוא נמצא עכשיו, ובשם האימהות - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה לא גילוי נאות. בבקשה, אני מבקשת מהמשמר להוריד.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
רגע, רגע. החוק הזה משפיע באופן ישיר עליו. בגלל החוק הזה הוא יישאר עוד כמה חודשים בנוסף כשאחרים - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה – זה לא גילוי נאות, בבקשה להוריד. אנשי המשמר, אפשר, בבקשה? אפשר לכבות את הרמקול לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הינה, הוא הגיע. הינה, ביבי הגיע. ביבי הגיע. כפיים. הינה הגיע תומך המשתמטים.
גלעד קריב (העבודה):
הינה הוא הגיע.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - - שב במקום שלך, תומך ההשתמטות של מדינת ישראל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת מירב בן ארי, את רוצה לומר את מספר ההסתייגות? בבקשה. בבקשה. חברי הכנסת, לשבת. חברת הכנסת מירב בן ארי.
קריאות:
בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על ההסתייגות הראשונה, לפני סעיף 1. בבקשה, הצבעה.
קריאות:
בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מי בעד ההסתייגות? הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 17, מתנגדים – 56. אין נמנעים.
קריאות:
בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
סדרנים, אפשר, בבקשה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא יעבור בשלום, החוק הזה. תומכי השתמטות - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 17, מתנגדים – 56, אין נמנעים. אני קובעת כי ההסתייגות לפני סעיף 1 נפלה. חברי הכנסת, נעבור להסתייגות - - -
קריאות:
בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור להסתייגות 2, לסעיף 1. בבקשה, הצבעה.
קריאות:
בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה ראשונה. חבר הכנסת דוידסון, קריאה ראשונה. חברי הכנסת, אתם בקריאה ראשונה ואתם תצאו.
סימון דוידסון (יש עתיד):
את לא יכולה להוציא אותנו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בושה. מר השתמטות. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 58 נמנעים – 1 הסתייגות 2 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הסתייגות מס' 2, בעד – 17, מתנגדים – 58, נמנעים – אחד, נוכחים – שניים. אני קובעת כי הסתייגות מס' 2 נפלה. חברי הכנסת, נעבור להסתייגות מס' – חברת הכנסת מירב בן ארי, את רוצה לומר את מספר ההסתייגות? 3? הסתייגות מס' 3, לסעיף 1 – הצבעה.
קריאות:
בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 3 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 24, מתנגדים – 60, אין נמנעים. אני קובעת כי הסתייגות מס' 3 נפלה.
קריאות:
בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הסתייגות מס' 4, לסעיף 1 – בבקשה, הצבעה.
קריאות:
בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 61 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 28, מתנגדים – 61. ההסתייגות נפלה. הסתייגות מס' 5, לסעיף 1, בבקשה.
קריאות:
בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. בושה. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 27, מתנגדים – 60. ההסתייגות נפלה.
קריאות:
לך. לך. לך. לך. לך. לך. לך. לך. לך. לך. לך. לך. לך. לך. לך. לך. לך. לך. לך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, בושה. בהחלט בושה. זו בושה גדולה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הסתייגות מס' 5, לסעיף 1.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שבו. הלך. כולם לשבת. אנחנו נקבע פה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אז הסתייגות מס' 6. סליחה, אנחנו נעבור להסתייגות מס' 6, לסעיף 1. בבקשה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
צעקות יותר טובות מהצבעה על הסתייגות. זה יותר אפקטיבי. זה תשדירי בחירות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זו טעות. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 6 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זו טעות. בעד – 38, מתנגדים – 59. הסתייגות מס' 6 נפלה. נעבור להסתייגות מס' 7, לסעיף 1. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 7 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 37, מתנגדים – 60. ההסתייגות נפלה. נעבור להסתייגות מס' 8. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 8 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 37, מתנגדים – 59, אין נמנעים. הסתייגות מס' 8 נפלה. הסתייגות מס' 9, בבקשה. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 9 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, הסתייגות מס' 8. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 8 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 36, מתנגדים – 59, אין נמנעים. ההסתייגות נפלה. הסתייגות מס' 9. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 9 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 40, מתנגדים – 58. הסתייגות מס' 9 נפלה. הסתייגות מס' 10. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 10 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 38, מתנגדים – 58. הסתייגות מס' 10 נפלה. הסתייגות מס' 11. אם אתם לא אומרים, אז אתם לא אמורים להיות עם מיקרופון, מיקי. בבקשה, הסתייגות מס' 11. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 11 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 39, מתנגדים – 59. הסתייגות מס' 11 נפלה. הסתייגות מס' 12. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 12 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 38, מתנגדים – 58. הסתייגות מס' 12 נפלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אגיד לך את - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
את רוצה לומר לי את המספרים, חברת הכנסת בן ארי? או שאנחנו עוברים להסתייגות מס' 13? הסתייגות מס' 13.
מירב בן ארי (יש עתיד):
89.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת בן ארי, הסתייגות מס' 89?
מירב בן ארי (יש עתיד):
89.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הסתייגות מס' 89. חברת הכנסת בן ארי. הצבעה. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 89 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 38, מתנגדים – 60. הסתייגות מס' 89 לא נתקבלה. חברת הכנסת בן ארי, 90? הסתייגות מס' 90, בבקשה. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 90 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 41, מתנגדים – 60. הסתייגות מס' 90 נפלה. הסתייגות מס' 91. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות 91 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 36, מתנגדים – 60. הסתייגות מס' 91 נפלה. הסתייגות מס' 92, לסעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 92 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 39, מתנגדים – 60, אין נמנעים. הסתייגות מס' 92 נפלה. הסתייגות מס' 93. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 93 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 41, מתנגדים – 60. הסתייגות מס' 93 נפלה. הסתייגות מס' 94. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 94 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 40, מתנגדים – 60. הסתייגות מס' 94 נפלה. הסתייגות מס' 95. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 95 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 39, מתנגדים – 60. הסתייגות מס' 95 נפלה. הסתייגות מס' 96, הצבעה. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 96 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 40, מתנגדים – 58. הסתייגות מס' 96 נפלה. הסתייגות מס' 97. הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 97 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 40, מתנגדים – 58. הסתייגות מס' 97 נפלה. אני רק רוצה לומר שזה לא עובד אצלי פה. לחצתי וזה לא עובד. זה בסדר. זה הסתדר. הסתייגות מס' 98. הצבעה. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 98 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 39, מתנגדים – 60. הסתייגות מס' 98 נפלה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מוציאים נשות לוחמים מהיציע. תראה לאן הגעתם. תתביישו, חבורה של אפסים.
גלעד קריב (העבודה):
אתם לא מתביישים? נשות מילואימניקים. - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
הסתייגות מס' 99. הצבעה. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 99 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 40, מתנגדים – 59. הסתייגות מס' 99 נפלה. הסתייגות מס' 100. הצבעה. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 100 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
32 – בעד, מתנגדים – 57. הסתייגות מס' 100 נפלה. הסתייגות מס' 101. הצבעה. הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 101 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 34, מתנגדים – 39. הסתייגות מס' 101 נפלה. הסתייגות מס' 102. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 102 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 40, מתנגדים – 59. הסתייגות מס' 102 נפלה. הסתייגות מס' 103, הצבעה. הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 103 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 41, מתנגדים – 59. הסתייגות 103 נפלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מבקשת להצביע על הסתייגות 217, של חבר הכנסת משה סולומון.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נצביע על הסתייגות 217. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 217 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 44, נגד – 60. ההסתייגות נפלה. חברת הכנסת מירב בן ארי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הסתייגות 218, של חבר הכנסת משה סולומון.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הסתייגות מס' 218. בבקשה. הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 218 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 38, מתנגדים – 58. הסתייגות 218 נפלה. חברת הכנסת מירב בן ארי, את רוצה לומר?
מירב בן ארי (יש עתיד):
221, של חבר הכנסת משה סולומון.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הסתייגות מס' 221 – הצבעה. הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 221 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 60. הסתייגות מס' 221 נפלה. חברת הכנסת מירב בן ארי, את רוצה לומר?
מירב בן ארי (יש עתיד):
223, של חבר הכנסת משה סולומון.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הסתייגות מס' 223. בבקשה. הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 223 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 58, נוכח אחד. הסתייגות 223 נפלה. חברת הכנסת בן ארי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
229, של חבר הכנסת משה סולומון.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הסתייגות מס' 229. הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 229 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 45, מתנגדים – 60. הסתייגות מס' 229 נפלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
230, של חבר הכנסת משה סולומון.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הסתייגות מס' 230. בבקשה. הצבעה מס' 62 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 230 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 45, מתנגדים – 60. הסתייגות 230 נפלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
231, של חבר הכנסת משה סולומון.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הסתייגות – רגע, שנייה, סליחה. לחצתי בטעות, עצור הצבעה. הצבעה מס' 62
מירב בן ארי (יש עתיד):
את שלחת להצבעה, תגידי מה לעשות. זו הסתייגות שחשובה לי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הסתייגות מס' 231 – הצבעה. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 231 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 44, מתנגדים – 60. הסתייגות 231 נפלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
232, של חבר הכנסת משה סולומון.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הסתייגות 232 – הצבעה. הצבעה מס' 65 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 232 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 44, מתנגדים – 59. הסתייגות 232 נפלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הסתייגות 233, אחרונה של חבר הכנסת משה סולומון; לא אחרונה שלי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הסתייגות מס' 233 – הצבעה. הצבעה מס' 66 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 233 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 44, נגד – 59. הסתייגות מס' 233 נפלה. חברת הכנסת, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מבקשת להצביע על הסתייגות מס' 1714, של חבר הכנסת דן אילוז.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, לפני ההסתייגות, תחילה נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 66 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 59, מתנגדים – 48. אני קובעת כי הסעיף הראשון אושר. אנחנו בהסתייגות 1714. חברי הכנסת, נצביע על הסתייגות 1714. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 1714 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 45, נגד – 58. ההסתייגות נפלה. חברת הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
1748, של חבר הכנסת דן אילוז.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בטרם נצביע על ההסתייגות, נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 69 בעד סעיף 2 – 58 נגד – 46 נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 58, נגד – 46. סעיף 2 אושר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
וכעת 1748.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נצביע על הסתייגות 1748. הצבעה. הצבעה מס' 70 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 1748 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, נגד – 58. הסתייגות 1748 נפלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
1749, של חבר הכנסת דן אילוז.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נצביע על הסתייגות 1749, בבקשה. הצבעה מס' 71 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 1749 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 46, מתנגדים – 58. הסתייגות 1749 נפלה. הסתייגות מס' 1750 – הצבעה. הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 1750 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 42, מתנגדים – 58. הסתייגות 1750 נפלה. חברת הכנסת בן ארי, את רוצה לומר?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני סיימתי עם ההסתייגויות. אפשר לעבור להצבעה בקריאה שלישית.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, אנחנו נצביע על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 73 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 57, מתנגדים – 51. אני קובעת כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 28 – הוראת שעה), תשפ"ו–2026. ההצבעה תהיה שמית. בבקשה, מזכיר הכנסת. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– נגד
אמיר אוחנה– בעד
ינון אזולאי– בעד
דן אילוז– נגד
ואליד אלהואשלה– נגד
קארין אלהרר– נגד
עמיחי אליהו– בעד
זאב אלקין– בעד
יעקב אשר– בעד
אביחי אברהם בוארון– בעד
אוריאל בוסו– בעד
מישל בוסקילה– בעד
דבי ביטון– נגד
חיים ביטון– בעד
מיכאל מרדכי ביטון– נגד
דוד ביטן– בעד
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– נגד
מירב בן ארי– נגד
רם בן ברק– נגד
איתמר בן גביר– בעד
סימון דוידסון (יש עתיד):
בושה, תתבייש לך.
גלעד קריב (העבודה):
סרבן.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מי שומר עליך?
היו"ר לימור סון הר מלך:
הבושה שלכם.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יואב בן צור– בעד
ניר ברקת– בעד
ששון ששי גואטה– בעד
סימון דוידסון (יש עתיד):
מי שומר על הביצים שלך?
היו"ר לימור סון הר מלך:
מה זה הדיבור הזה? מה זה?
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
טלי גוטליב– בעד
יצחק גולדקנופ– בעד
מאי גולן– בעד
איתן גינזבורג– נגד
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– נגד
משה גפני– בעד
סימון דוידסון– נגד
אבי דיכטר– בעד
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– בעד
שלום דנינו– בעד
אריה מכלוף דרעי– בעד
עמית הלוי– בעד
שרן מרים השכל– נגד
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– בעד
יאסר חוג'יראת– נגד
אימאן ח'טיב יאסין– נגד
עוז חיים– נגד
אכרם חסון– בעד
ווליד טאהא– אינו נוכח
משה טור פז– נגד
אחמד טיבי– נגד
יוסף טייב– בעד
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– בעד
חילי טרופר– נגד
מאיר כהן– נגד
מירב כהן– נגד
עופר כסיף– נגד
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– בעד
קריאות:
בושה, בושה, בושה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הבושה שלכם. שקט במליאה, בבקשה. שקט במליאה.
קריאות:
בושה. בושה. בושה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
שקט במליאה. סדרנים, בבקשה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתם הבושה.
מיקי לוי (יש עתיד):
שר ביטחון בישראל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
שקט במליאה. אני מבקשת לאפשר. סדרנים, אני מבקשת שמי שמפריע והצביע – בבקשה להוציא החוצה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשם חבר הכנסת)
רון כץ– נגד
היו"ר לימור סון הר מלך:
להוציא את חבר הכנסת להב הרצנו, קריאה שנייה - - -
קריאות:
- - -
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מה את עושה? יש לי קול פה.
נאור שירי (יש עתיד):
- - -
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
יוראי להב הרצנו– נגד
ירון לוי– נגד
מיקי לוי– נגד
יריב לוין– בעד
נעמה לזימי– נגד
אביגדור ליברמן– נגד
יאיר לפיד– נגד
טטיאנה מזרסקי– נגד
מרב מיכאלי– נגד
שלי טל מירון– נגד
יונתן מישרקי– בעד
חנוך דב מלביצקי– בעד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– נגד
מיכאל מלכיאלי– בעד
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– בעד
אורי מקלב– בעד
יעקב מרגי– בעד
שרון ניר– נגד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– נגד
יבגני סובה– נגד
צבי ידידיה סוכות– בעד
משה סולומון– נגד
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– אינו נוכח
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
דבי ביטון, קריאה שנייה. אני אוציא אותך.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
ולדימיר בליאק, קריאה ראשונה.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
ולדימיר בליאק, קריאה שנייה.
קריאות:
- - -
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
לך תתבייש לך.
נאור שירי (יש עתיד):
מה אתה מצביע עליו? לוחץ יד לגולדקנופ - - - שר ביטחון בישראל.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אפס מאופס.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת פרוש, אנחנו רוצים להמשיך. תודה רבה. בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
אורית מלכה סטרוק– בעד
משה סעדה– בעד
מנסור עבאס– נגד
עפיף עבד– בעד
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת שטרן, קריאה ראשונה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
איימן עודה– נגד
עדי עזוז– נגד
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת סגלוביץ', קריאה ראשונה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– נגד
צביקה פוגל– בעד
עודד פורר– נגד
יצחק פינדרוס– בעד
משה פסל– אינו נוכח
מאיר פרוש– בעד
יסמין פרידמן– נגד
מטי צרפתי הרכבי– נגד
אורית פרקש הכהן– נגד
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
יסמין פרידמן.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
אריאל קלנר– בעד
יצחק קרויזר– בעד
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת סגלוביץ', קריאה ראשונה.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת סגלוביץ', קריאה שנייה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
גלעד קריב– נגד
שלמה קרעי– בעד
אליהו רביבו– אינו נוכח
שמחה רוטמן– בעד
יעל רון בן משה– נגד
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תסתום את הפה שלך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתה והחברים שלך.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
בושה, בושה, בושה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת יסמין פרידמן, קריאה שנייה.
קריאות:
- - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה אפס מאופס.
שר התקשורת שלמה קרעי:
משתמט, אני שירתי ואתה לא.
נאור שירי (יש עתיד):
ראשונה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, אני כבר קראתי לה. בבקשה, אני מבקשת, אני אוציא מפה - - -
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשם חברת הכנסת)
אפרת רייטן מרום– נגד
עדי עזוז (יש עתיד):
את יודעת למה אף אחד מהליכוד לא מחליף אותך? כי הם מתביישים לשבת בכיסא שלך בהצבעה הזאת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מה? את משווה את מה שקורה פה עם - - -
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
אלון שוסטר– נגד
קטי קטרין שטרית– בעד
אלעזר שטרן– נגד
מיכל שיר סגמן– נגד
נאור שירי– נגד
אושר שקלים– בעד
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– נגד
נאור שירי (יש עתיד):
שאבס.
היו"ר לימור סון הר מלך:
סיבוב שני, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת
קריאה:
למה הוא ברח?
קריאה:
איפה נתניהו?
קריאות:
- - -
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשם חבר הכנסת)
ווליד טאהא– נגד
קריאה:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת פרוש, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשם חבר הכנסת)
בנימין נתניהו– אינו נוכח
דבי ביטון (יש עתיד):
איפה ביבי, איפה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
זאת בושה, בושה שלכם, לקרוא לאח שכול "בוגד" זאת בושה.
קריאות:
בוז, בוז, בוז.
נאור שירי (יש עתיד):
שאבס.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
אופיר סופר– אינו נוכח
משה פסל– אינו נוכח
אליהו רביבו– בעד
עדי עזוז (יש עתיד):
בושה, בושה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
בושה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשם חברת הכנסת)
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
היו"ר לימור סון הר מלך:
האם יש מי מחבר הכנסת שמעוניין להצביע?
קריאות:
ביבי, ביבי, ביבי. איפה ביבי, איפה ביבי?
היו"ר לימור סון הר מלך:
אם כן, אין. תמה ההצבעה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
גולדקנופ, איפה ביבי? ביבי לא הגיע, גולדקנופ.
היו"ר לימור סון הר מלך:
די, נגמר, זהו, מספיק, בושה, מספיק עם ההצגה, די, די.
קריאות:
- - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
כי אין עתיד, זה נגמר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא ישכחו לכם לעולם.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
היום הפסדתם את הבחירות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הליכוד לא ישכח לכם את זה, לא ישכחו לכם את זה לעולם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בסדר.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
המנהיג? המנהיג ברח - - -
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה, שקט במליאה. חבר הכנסת דוידסון.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה תשב בשקט, לקקן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת דוידסון, קריאה ראשונה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מה נהיה, להם את לא מחלקת קריאות?
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה אפס, אפס.
סימון דוידסון (יש עתיד):
שב בשקט, שמעתי אותך שעה וחצי. ביבי התבייש וברח.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לא היה פה, ביבי לא היה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
איפה ביבי, איפה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
הבושה הגדולה והשפל הגדול זה לקרוא לראש ממשלה שאיבד את אח שלו, שהוא אח שכול – לקרוא לו "בוגד". אתם מזדעקים על זה שקוראים "בוגד" לאנשים, ואתם בעצמכם קוראים את זה.
קריאות:
- - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
זה ראש ממשלה פחדן.
גלעד קריב (העבודה):
לא, לא, לא ולא.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בסדר, לצביעות אין גבול. אח שכול, לקרוא לראש ממשלה "בוגד" – תתביישו לכם. אתם מזדעקים על האמירה הזאת ואתם בעצמכם קוראים ככה, תתביישו לכם.
קריאות:
- - -
גלעד קריב (העבודה):
הוא אבא של משתמט, זאת הבושה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תתביישו לכם. ככה להגיד - - - טיפת כבוד לא נשארה. ואתם מדברים על נקודת שפל – זאת נקודת שפל, טיפת כבוד לא השארתם למקום הזה.
קריאות:
- - -
מיקי לוי (יש עתיד):
אל תחנכי אותנו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
ראינו אתכם.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
עדיף שתשתוק.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - -
גלעד קריב (העבודה):
מאיר, שתוק, נמאס לנו לשמוע אותך.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מה את צועקת עלינו?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה תשתוק, פשוט תשתוק. תשתוק.
היו"ר לימור סון הר מלך:
די, מספיק, די. זהו. זהו, עכשיו יהיו תוצאות. זה לא משנה מה.
עדי עזוז (יש עתיד):
הפכתם את שנאת החינם למצווה במשמרת שלכם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מה שקרה עכשיו זאת שנאת חינם.
קריאה:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אח שכול.
עדי עזוז (יש עתיד):
הוא אח שכול ואבא של משתמט.
גלעד קריב (העבודה):
אין לך בושה?
מיקי לוי (יש עתיד):
מה זה שייך? מה זה שייך?
קריאות:
- - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
למה ביבי לא פה?
גלעד קריב (העבודה):
אח שכול נפל - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
טוב, אנחנו עוברים לתוצאות. אבל רגע לפני שנעבור לתוצאות, אני רוצה לומר: מה שקרה פה, באמת, זאת נקודת שפל. זאת נקודת שפל. לקרוא לאח שכול "בוגד" זאת נקודת שפל.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
החוק הזה הוא נקודת השפל.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
ועכשיו נעבור לתוצאות. בעד – 58, מתנגדים – 54. אני קובעת כי הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 28 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.
קריאות:
בושה, בושה, בושה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, חברי הכנסת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת טלי גוטליב מוזמנת להודעה אישית, בבקשה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
טלי, הם בחוץ, הם כולם יצאו.
טלי גוטליב (הליכוד):
אביגדור ליברמן, לאן ברחת?
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא שומעים אותך. אפשר, בבקשה, לסדר פה את המיקרופונים?
טלי גוטליב (הליכוד):
תקראו, תקראו לו, יהיה לו מעניין. אביגדור ליברמן, אייכה? השמע קול. ליבי איתך. אתה מכנס מסיבת עיתונאים באיזו ישיבת סיעה שלך השבוע, וזה אפילו לא זוכה לסיקור. אתה מספר שם שראש הממשלה הלך בבחירות הקודמות בפריימריז לראש עיריית נתיבות ואמר לו: תצביעו לטלי גוטליב, האישה החדשה, רק לה תצביעו. ואתה אומר שעכשיו ראש הממשלה יגיד לאותו ראש עיר לא להצביע לי. איווט, אתה כזה שקרן, אתה יודע מה הבעיה? אתה יודע כמה הצביעו לי בנתיבות בבחירות הקודמות, בפריימריז הארציות, כשרצתי לגמרי לבד? וראש הממשלה דווקא לא אמר לראש העיר להצביע לי, כי אם הוא היה אומר לו להצביע לי, היו מצביעים לי. בנתיבות, מתוך 2,040 אנשים שהצביעו, כמה הצביעו לי? 60 אנשים הצביעו לי. לא 2,040 וגם לא 1,500, אדון איווט. ושמעתי שאתה נורא חושש ממני, ממשה סעדה, מבועז ביסמוט, ואתה אומר שראש הממשלה יגיד לא להצביע לנו. אולי אתה רגיל לקומבינות, אתה אולי רגיל לאנשים שנשכבים בשבילך על הגדר, והמבין יבין. לי אין אפילו פקוד אחד בליכוד, ליברמן, מה יהיה? אה, תשמיע קול, כל מה שיש לי זה חזון. עמדת כאן בנאום שלך נגד חוק בישראל. ראש מפלגה שמדמיין כל מיני דמיונות, מה מצאת לדבר עליי? שאני עולה, איך אמרת על החיקוי ב"ארץ נהדרת", נו אתה רציני? אתה רציני, זה מה שיש לך להגיד? אנשים מסתכלים עליך. אתה מדמיין שאתה מנהיג? אתה רוצה להנהיג? גן ילדים אתה יכול להנהיג. איך אמרת? נכון בריבוע. מה זה "נכון בריבוע"? מי מדבר ככה? איך אמרת לי, אני לא מבינה בביטחון, כך אמר לי ליברמן. מה הדרגה שלך בצבא, ליברמן? מה הדרגה? אה, רב"ט, רב-טוראי, גם אני, ממש כמוני. אתה יודע מה ההבדל ביני לבינך? יגידו לך החברים שלך לסיעה שבדרך כלל הפרשנות שלי על המזרח התיכון, ובכלל, היא בדרך כלל נכונה. אני לא צריכה סופרלטיבים ממך וגם לא ציונים. אני חושבת שהנאום שלך שעסק בי, בסעדה, בביסמוט, בחנוך ובאופיר – באמת, באנשים פה שהם מאוד ימניים – זה מלמד עליך דבר מדהים, שאין לך מה להגיד. אין לך מה להגיד בנאום שמסיים קדנציה בכנסת. לדבר עלינו ככאלה שראש הממשלה עסוק בנו – ובכן, יש לי חדשות בשבילך: יש דבר כזה בליכוד קולות חופשיים. קולות חופשיים, בוחרים שמחליטים לגמרי לבד, כי הם חכמים ונבונים. עד כדי כך חכמים ונבונים, שסיעת הליכוד שנמצאת כאן בכנסת הובילה לכך שהממשלה מילאה את ימיה. לא עזר לך כלום – לא שנאות ולא אפס חזון, ולא אפס אידיאולוגיה. לא. כל מה שנשאר לך זה לעלות לכאן היום ולספר במליאת הכנסת, אחרי שסיפרת את זה בישיבת עיתונאים ולא זכית אפילו לכותרת, שראש הממשלה הלך לראש עיריית נתיבות. ובכן, ובכן, ובכן, 60 אנשים בנתיבות הצביעו לי בפעם הקודמת, ואני אכן מקווה, תושבי נתיבות היקרים, שבניגוד למה שחושב פה איווט ליברמן הזה, שאתם תיתנו בי אמון. כן או לא, זה שלכם, כך זאת הדמוקרטיה. זה באשר לך, איווט ליברמן. אני נמצאת פה בכנסת, יושבת לי כאן, עומדת כאן חברת הכנסת הקרקרנית והצרחנית, כך מכנים אותה, ובאה בטענות נגדי. אממה? את יודעת מה נקלט לי בהקלטה והעליתי עכשיו לטוויטר? מירב בן ארי, ממפלגת יש עתיד – מפלגת אין עתיד – במהלך הצווחות כאן, מי נותן לה ייעוץ אסטרטגי? גדול תומכי הטרור בכנסת ישראל, הלוא הוא אחמד טיבי. אחמד טיבי נשמע בהקלטה שנמצאת אצלי בפייסבוק ובטוויטר, אומר לה, לבן ארי, כשיש פה צרחות וחילול קודש הפרלמנט בזמן הצבעה – הוא אומר לה: כן, כן, הצעקות אפקטיביות יותר מהצבעה על ההסתייגויות. היועץ החדש, הקמפיינר של מפלגת אין עתיד – אחמד טיבי, אחמד טיבי, שאתם מסתחבקים איתו פה. צדקה היו"רית, ואני מחזקת אותך, באחד מניהולי הישיבות המאוד-מאוד קשות – כל מה שנשאר למפלגת אין עתיד זה שנאות. זה מראות קשים לצפייה. זה למה הם חשבו שאין להם ברירה אלא להתאחד עם בנט, אבל גם זה לא יעזור להם בקושי להגיע לשישה מנדטים. תנחומיי. ברוך השם, לא נצטרך לראות אתכם פה. לא נצטרך לראות מופעים שמבזים פרלמנט באשר הוא, וכנסת ישראל בעיקר. עומדים וצועקים לראש ממשלה "בוגד". אי-אפשר לשאת את זה, אי-אפשר, אי-אפשר לשאת את הדבר הזה. אדוני ראש הממשלה, כמו שאני אומרת כל בוקר בתפילתי, שהקדוש ברוך הוא יוסיף ויתקין עצה טובה, פעם אחר פעם, בהחלטות שאתה לוקח לטובת העם והארץ. תודה. בראייה רטרוספקטיבית, ההסכם עם לבנון, שכולם צרחו פה: טראמפ זנח אותו, טראמפ לא זנח אותו, כן או לא – ראש הממשלה הבין את מה שלטראמפ לקח זמן להבין, הוביל להסכם מצוין עם לבנון. בוודאי ובוודאי הבין גם הבין את איראן. תנחומיי לכם, לאחוזי השנאות, לאחוזי השקרים, למי שמוביל לשיסוי, למי שמוביל לפילוג, הכול על יסוד שקרים. בשנאות ובשקרים, בשיסוי ובפילוג לא משיגים הנהגה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה על הדברים. מצטרפת לברכות ולתפילות. ובאמת, מה שקרה פה עכשיו זה היה נקודת שפל איומה ונוראה. לקרוא לאח שכול "בוגד", לראש ממשלה, זה משהו שאני - - -
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אף אחד לא קרא לו "בוגד".
היו"ר לימור סון הר מלך:
אין גבול, אין גבול. לא הותרתם למקום הזה טיפת כבוד.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אף אחד לא קרא לו "בוגד". לא קראו לו "בוגד".
היו"ר לימור סון הר מלך:
הודעת מזכירות הכנסת, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 50), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה.
[מס' מ/1931; דברי הכנסת, חוב' כ"ו, ישיבה 390; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר לימור סון הר מלך:
הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 82), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת יצחק קרויזר, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, להציג את הצעת החוק.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, כל פעם מרגש מחדש לעלות לנאום כאן במליאה ולראות אותך בתפקיד המאוד מאוד מאוד מכובד והמיוחד הזה, מנהלת את מליאת הכנסת ביד רמה, במקצועיות ובענייניות. זו הזדמנות גם כאן, מהמקום המכובד הזה, לאחל לך מזל טוב, למשפחה שלך מזל טוב, להולדת הנכד, לברית של הנכד. שתזכו להמשיך ולשמוח ולחגוג, את, משפחתך וכל עם ישראל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אמן, אמן, אמן. וכן למר.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אדוני השר, גברתי היושבת-ראש, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 82), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. פקודת המועצות המקומיות קובעת את סמכותו של שר הפנים להכריז בצו על הקמת מועצה מקומית. תנאי להכרזת השר כאמור הוא כי מספר התושבים בכפר, בקבוצת כפרים או באזור אשר יתנהלו על ידי אותה מועצה מקומית עולה על 10,000, ובנסיבות מיוחדות שיפורטו, רשאי השר להכריז כאמור גם אם מספר התושבים אינו עולה על 10,000, ובלבד שהוא עולה על 5,000. משמעות התנאי בדבר מספר התושבים המינימלי הנדרש לצורך הכרזה על הקמת מועצה מקומית היא כי הקמת יישובים חדשים תיעשה בהכרח במסגרת רשות מקומית קיימת, כל עוד מספר תושביהם אינו עומד ברף הנדרש להקמת מועצה חדשה ותלוי בקצב פיתוחם. בכך נוצר קושי במתן מענה להקמת יישובים חדשים שנמצא שקשה לשייך אותם למועצה אזורית קיימת, בין השאר מטעמים גיאוגרפיים, למשל יישוב שמרוחק מיישובי המועצה, או בשל אופיים המתוכנן, למשל יישוב המתוכנן לקום כיישוב עירוני כאשר מרבית יישובי המועצה הם בעלי אופי כפרי. בהיעדר מסגרת מוניציפלית מתקשים הגורמים הרלוונטיים לקדם את הקמת היישוב, לרבות פיתוח תשתיות והקמת מבני ציבור הנדרשים לצורך הקמתו, וכך מתקשים לתת מענה לאספקת השירותים הנדרשים לתושבים הראשונים עם קליטתם. על כן, מוצע לקבוע בהצעת חוק זו שיזמה הממשלה כי על אף האמור בסעיף 1(ב) לפקודה, יהיה רשאי להכריז בצו כי כפר פלוני או קבוצת כפרים פלונית או אזור פלוני יתנהלו על ידי מועצה מקומית או אזורית גם במקרה שבו מספר התושבים בהם אינו עולה על 5,000, וזאת בכפוף לקיומם של שלושה תנאים: 1. קיימת תוכנית מתאר מחוזית מאושרת המאפשרת את קיומו של יישוב באותו כפר, קבוצת כפרים או אזור, לפי העניין; 2. אושרה או הופקדה תוכנית מפורטת שכוללת למעלה מ-2,500 יחידות דיור, ואם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת – 1,250 יחידות דיור; 3. השר שוכנע, לאחר עיון בתסקיר של ועדת חקירה שמינה לצורך כך, כי היישוב צפוי לכלול למעלה מ-20,000 תושבים בתוך עשר שנים ממועד הקמת המועצה המקומית, ואם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת – 10,000 תושבים. יודגש כי אין מטרתה של ההצעה לאפשר הקמת מועצות קטנות שאינן עומדות ברף האוכלוסייה העקרוני שנקבע על ידי המחוקק, אלא אך ורק לאפשר תקופת מעבר לצורך הקמת מסגרת מוניציפלית אשר צפויה להגיע לרף האוכלוסייה הנדרש כפי שנקבע כיום לצורך הצדקת קיומה של מועצה נפרדת. המגבלות הקבועות בהצעה בעניין הסטטוס התכנוני והתחזית הריאלית לעמידה בהיקף האוכלוסייה הנדרשת כיום מבטיחות כי ההסדר ייתן מענה רק ליישוב מתוכנן בפיתוח מואץ, שמלכתחילה נועד להיות יישוב גדול, וזאת לתקופת מעבר עד להגעתו לרף התושבים הקבוע כיום בחוק. הצעת חוק זו מוגשת בצירוף הסתייגויות, אך אבקש כי הכנסת תדחה הסתייגויות אלה ותתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה. ברשותכם, חבריי חברי הכנסת, אני אנצל את ההזדמנות המכובדת הזו, ואני רוצה להודות, אחרי 11 חודשים בוועדת הפנים והגנת הסביבה, לצוות הוועדה היקר – לאה קריכלי, ליאת סעדון, רחלי דיין, איה נחום, רחלי דיאס, בת השירות הלאומי נועה חן כהן; לדוברת לירון וייס; לייעוץ המשפטי – לעו"ד תומר רוזנר, שפרש מהכנסת זה לא מכבר, לעו"ד גלעד קרן, לעו"ד רוני טיסר, לעו"ד רעות בינג, לעו"ד אביטל שרמן ביסמוט, למתמחה שיראל שרה דומני; לחברים שלנו מהממ"מ – עמי צדיק, אורלי, שירי, ד"ר מיכל, אסנת, לירן, ד"ר רוני, ד"ר יהודה וד"ר אלירן.
נאור שירי (יש עתיד):
איזה שירי? נאור שירי? זו הודעה אישית.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
נאור שירי, גם אפשר להודות לו, למרות שאתה לא חבר בוועדת הפנים. בנוסף – לחברים היקרים מהקואליציה ומהאופוזיציה, שעבדו בצורה מקצועית ועניינית על צבר חקיקה, ואני מאוד מקווה שנוכל להביא עוד ועוד חוקים שעמלנו עליהם בשנה האחרונה בוועדת הפנים. לסיום, לעניין החוק, אני רוצה להודות לשרת ההתיישבות והמשימות המיוחדות, השרה אורית סטרוק היקרה, שנמצאת כאן היום, על עבודה מקצועית ועניינית, ועל העשייה שלך לפיתוח הפריפריה, לחיזוק הצפון והדרום. וכמו שאמר בן-גוריון, שבנגב ייבחן העם, אז אני חושב שאת יכולה להישיר מבט גם אל בן-גוריון וגם אל העם עצמו ולהגיד שאת נתת מכל כוחך וכל מרצך - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
עמדת במבחן.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
- - לעמוד במבחן באופן אישי כשרה ולהביא אותנו, את הכנסת, לעמוד במבחן שהצטווינו עליו על ידי דוד בן-גוריון; כמובן לשר האוצר סמוטריץ', שתומך ומגבה את הצעת החוק הזו; לשר הפנים לשעבר משה ארבל, שגם עזב את הכנסת לא מזמן והיה מבין דוחפי ויוזמי החקיקה - - -
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
הוא יזם אותה.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
ליוזם החקיקה, השר לשעבר משה ארבל – נאחל לו הצלחה רבה בהמשך חייו המקצועיים; למנכ"ל משרד הפנים היקר ישראל אוזן; ליועמ"ש משרד הפנים עו"ד יהודה זמרת; למזכיר הממשלה יוסי פוקס, וכמובן ליועץ הנחמד והיקר והמקצועי שלך שמואל שניידר וכל צוות משרדך, שעמל ועמד ופעל כדי שאנחנו נוכל להעביר בקריאה השנייה והשלישית את הצעת החוק הזו ולפתח את הנגב ביחד. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
השרה ביקשה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אין בעיה, אז השרה אורית, בבקשה. כבוד השרה אורית סטרוק, בבקשה. וגם לך מגיע מזל טוב.
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
נכון, ברוך השם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נחת.
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
גברתי היושבת-ראש, אני לא יכולה שלא לפתוח באמת בהתפעלות מהעמידה האיתנה שלך בתוך המהומה שהייתה פה. ניהלת את המליאה בצורה הכי מכובדת שאפשר, ואני רוצה ללחוץ את ידך.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מזל שזה לא היה מרגי, אז אי-אפשר היה ללחוץ.
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
מגיע לה, אני חושבת.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מה שמגיע מגיע.
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
בעדינות ובנחישות, כל הכבוד. אנחנו, חבריי חברי הכנסת, בערב ראש חודש אב, חודש החורבן, שבו כולנו אבלים על חורבן הארץ. בעת הזו אין טוב מלעסוק בתיקון חטא המרגלים, החטא של "וימאסו בארץ חמדה". זה מה שאנחנו עושים כשאנחנו מחוקקים את החוק הזה. אני יודעת, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, שאת היית שותפה גם בדיונים בוועדה, ואני יודעת שאת מבינה את ערכו של החוק החשוב הזה. החוק הזה הוא לא חוק של ימין והוא לא חוק של שמאל – הוא חוק ציוני בסיסי על חבל ארץ שאין עליו שום מחלוקת בתוך כל החברה הציונית. שום מחלוקת. יש לנו מחלוקת עם מי שעלולים להיות בני בריתכם אם חלילה חלילה תרצו להקים ממשלה שוב עם התנועה האסלאמית, שלא אפשרה אפילו נטיעות בנגב, אבל בקרב החברה הציונית לא אמורה להיות שום מחלוקת על הנגב. החוק הזה נועד לאפשר הקמה מהירה של היישובים החדשים שאנחנו מקימים בנגב. לכן אני, בראש ובראשונה, לפני כל דבר אחר, רוצה לקרוא מעומק ליבי גם לחברי הכנסת של המפלגות הציוניות באופוזיציה לתמוך בחוק הזה, כי תמיכה בחוק הזה היא תמיכה בהתיישבות בנגב. ואנחנו מדברים על זה שאם אין התיישבות, אין משילות ואין ריבונות, גם אם הריבונות הפורמלית קיימת. בהתיישבות החדשה בנגב ישבו, בעזרת השם, גרעיני התיישבות מכל המגזרים, מכל צידי החברה בישראל, ואני חושבת שהמטרה שלנו, לעזור להם להתיישב כמה שיותר מהר ובתנאים הכי טובים, צריכה להיות מטרה משותפת. אני רוצה לומר שאני מאוד מאוד שמחה שהחוק הזה, בגלל הוויכוחים על העיתוי שבו הוא יוצבע, זכה לכינוי "חוק סטרוק". הוא לא באמת חוק סטרוק, הוא באמת חוק שיזם חברנו משה ארבל, והוא רק ביקש ממני, כשהוא פרש הממשלה – הוא אמר: לך זה חשוב, תקדמי את זה. אני מודה לכל מי שעזר לי לקדם את החוק החשוב הזה. אני באמת חושבת - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
מי שגמר את המלאכה, על שמו היא נקראת.
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
מי שגמר את המלאכה זה חברנו יצחק קרויזר, אבל רבים רבים אחרים עזרו על הדרך, לרבות ראש הממשלה.
ינון אזולאי (ש"ס):
חברים, מי שיגמור את המלאכה זה אלה שיצביעו בעד.
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
בנגב ייבחן העם בישראל. הנגב הוא המבחן הלאומי שלנו. עלינו לעמוד במבחן הזה יחד, מאוחדים, כי האתגרים בנגב רבים מאוד. ואני באמת קוראת מעומק הלב לכל מי שהנגב יקר וחשוב לליבו להצביע בעד החוק החשוב הזה, כי זה המבחן הלאומי שלנו. אני רוצה לסיים בפסוקים מספר עובדיה שמתארים את גאולת ישראל, שאנחנו כבר התחלנו להיות בתוכה, ברוך השם. כתוב בספר עובדיה: "ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו בית יעקב את מורשיהם. והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עֵשָׂו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עֵשָׂו כי ה' דִּבֵּר. וירשו הנגב את הר עשו והשפלה את פלשתים וירשו את שדה אפרים ואת שדה שמרון ובנימן את הגלעד - - - ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה". תודה על הזכות לעמוד כאן ולקרוא להצביע בעד החוק החשוב הזה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. לרשותך 15 דקות.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תודה רבה. גברתי יושבת-הראש, גברתי השרה, אני אבקש לנצל את הזמן שברשותי לדבר על הצעת החוק הספציפית, וגם אולי אחר כך להתייחס למה שקרה כאן קודם. אני עליתי לכאן כדי להתנגד להצעת החוק, בעיקר בגלל אופן הליך החקיקה שלו.
קריאה:
20 דקות.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
20 דקות, גברתי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אז 20.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
הכנסת, בארבע השנים האלה, כבודה נרמס בהדרגה, והליכי החקיקה לקו בחסר. אני אומרת את זה בלשון המעטה. החוק הזה עלה לדיון בערך לפני חודש וחצי, אושר בקריאה ראשונה כאן במליאה. אחרי שלושה ימים הוא הובא בפני ועדת הפנים כבר להצבעות. בעצם לא הונחה בפני ועדת הפנים – אני חברה בוועדת הפנים – שום הערכה תקציבית, שום עבודת מטה, שום מידע שיכול היה להקל עלינו, ובעצם הכוונה הייתה שהחוק הזה יאושר לשנייה-שלישית בדיוק כמו שהוא נכנס. אני כמובן מאוד נזעקתי ושאלתי כמה שאלות, שאני אשתף אתכם בהן: שאלתי, אם זה כל כך חשוב, למה חיכו לחודש-חודשיים האחרונים של הכנסת ולא הביאו את זה לחקיקה קודם? חיפשתי, בניגוד למה שאמרה השרה סטרוק, איזושהי התייחסות בחוק, בנוסח החוק, לנגב – מה שהיא אמרה, שזה מיועד להתיישבות בנגב, התיישבות יהודית בנגב – לא מצאתי שום אזכור בנוסח החוק לנגב. ובעצם העובדה היא שמובא כאן חוק בשם משרד הפנים, בשם שר הפנים, כשלמדינת ישראל כבר שנה אין שר פנים מכהן בגלל שראש הממשלה נמנע מלמנות שר פנים, ואנחנו בשיטת הסלמי כל הזמן מוסיפים לו סמכויות, אבל אי-אפשר עד בלי סוף; במשך שנה במדינת ישראל, אחד המשרדים הכי קריטיים לשלטון המקומי, ואין שר פנים. כיצד ימונה כאן ראש רשות, או כיצד יבוא החוק הזה לידי ביטוי כשאין שר פנים מכהן? אני חשבתי שזה לוקה בחסר ששר הפנים, שהתפטר לפני שנה, יבקש מהשרה סטרוק לקדם הצעת חוק. זה נראה לי מאוד מאוד חשוד, וזה נראה לי בעיקר איזושהי קומבינה לעוד ג'ובים, לעוד מינויים פוליטיים. החוק הזה כמובן גם מאפשר גמישות בלתי מידתית לשר. זה עומד בניגוד למדיניות המדינה, מדיניות משרד הפנים, של איחוד רשויות ולא ביזור ולא פתיחה של עוד רשויות מקומיות. לא היה ברור בהצעת החוק – שוב, לא הוגשה בפנינו שום עבודת מטה, אז לא היה ברור איך בדיוק אותה רשות שהשר יכריז עליה תזכה לאיזה חוסן רשותי. מדובר כאן בעיקר על תושבים ועל יחידות דיור, אבל לא ברור לי, ושוב, לא הוצגה בפנינו – למחוקק, אנחנו המחוקק – לא הוצגה בפנינו שום עבודת מטה, איך בדיוק, מה יהיו העוגנים הכלכליים של אותה רשות דמיונית שתקום, איזה אזורי תעשיה, על מה היא תתבסס, מה יהיו ההכנסות שלה. זאת עבודת מטה שהיא קריטית. שום דבר לא הוצג בפנינו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אלה לא דברים שנעשו או שלא הוצגו?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
לא, לא, לא. לא נעשו. גם לא נעשו. אנחנו שאלנו. לא הוצג ולא – ואני ביקשתי לקיים דיון, למרות שרצו מייד להביא את זה כבר לשנייה ושלישית בלי דיון בוועדה. אני רוצה לומר שאני כן יכולה לשתף שאני כן הצלחתי, בעקבות הסערה – הייתי מאוד מאוד נרגשת מאופן הליך החקיקה, מאופן החיפזון והזילות – כן הצלחתי להוסיף סעיף לחוק, תחת באמת הרבה לחצים, של פיקוח, של דיווח לכנסת, דיווח לוועדת הפנים. זה הסעיף היחיד שהצלחתי להכניס לחוק. אבל אני כן רוצה לשתף אתכם במה שכתוב בחוק, כי זה יכול ללמד על למה אני חושבת שההליך היה פגום ולמה צריך להצביע נגד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה סעיף מאוד חשוב, כי הוא בעצם - - -
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אז אני אספר – מה? מדובר - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, זה סעיף דיווח, הוא סעיף - - -
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אה, זה. זה מאוד מאוד חשוב, כי באמת במקור הכנסת היא רק חותמת גומי, ועם כל הכבוד, לא נדווח לוועדה? לפחות את זה, כי יהיו איזושהי רגולציה ואיזשהו פיקוח. אבל אני רוצה רגע לשתף. כתוב שהשר רשאי להכריז בצו כי כפר פלוני או קבוצת כפרים או אזור פלוני יתנהלו על ידי המועצה המקומית גם אם לא מתקיימים בו התנאים המנויים. ואני אספר. זאת אומרת, שר הפנים, שימו לב לחופש שיש לו – ושוב, בעבר זה היה גם בלי דיווח – שר הפנים יכריז על מועצה מקומית, באיזה מקרים? במקרים חריגים, לא על פי הצו, אם קיימת תוכנית מתאר מחוזית – תוכנית מתאר מחוזית שמאפשרת הקמת יישוב או קבוצת כפרים, כמו מועצה אזורית נניח. אני לא יודעת אם אתם יודעים, תוכנית מתאר מחוזית זה כתם רעיוני תכנוני. זה לא תב"ע מאושרת ליחידות בנייה, שאפשר להוציא היתרים – זה כתם רעיוני בעלמא, שבינו לבין בנייה עוברות שנים רבות. זה תנאי ראשון. תנאי שני – זה יורד מדרגה אחת למטה – אושרה או הופקדה תוכנית מתאר מקומית שממנה אפשר לגזור היתרים. מה זה "אושרה או הופקדה"? כשאושרה תוכנית, זה אומר שלכאורה ראש הרשות שימונה על ידי השר יכול להתחיל לקדם בנייה – היתרי בנייה, תשתיות, ביוב, כבישים, מדרכות, חוקי עזר, היטלים, היטלי פיתוח. לכאורה הוא יכול, ועוד מדובר על אדמה חשופה. אין שם כלום – לא תושבים, לא בתים, לא אזורי תעשייה, לא כבישים, לא ביוב, לא תאורה, כלום, כלום, כלום. ימנו ראש עיר, ימנו ראש רשות, ימנו בעלי תפקידים, ימנו וימנו. אבל מילא, אם אושרה תוכנית – נניח, אבל כאן כתוב "הופקדה תוכנית". השלב בין "הופקדה" ל"אושרה" הוא נצח. מניסיון. אני הייתי, גברתי, יושבת-ראש ועדה מקומית, הייתי חברה בוועדה מחוזית כראש רשות. כשתוכנית מופקדת, זה עוד לפני כל השלבים של ההתנגדויות, של הירוקים, של התשתיות, של משרד הבריאות, של הביוב – זה רחוק רחוק במעלה. ניחא, אם היה כתוב "אושרה תוכנית", זה אומר שאפשר עכשיו לצאת לתכנון מפורט, לביצוע. אבל כש"הופקדה תוכנית" זה לוקח זמן. אז שר הפנים רוצה את החופש להקים רשות מקומית, למנות ראש רשות ממונה, למנות בעלי תפקידים, כשאין תוכנית שמאושרת – רק "הופקדה", עוד רחוק במעלה. אני רוצה להמשיך. אני רוצה להמשיך. אז אושרה או הופקדה תוכנית מתאר מקומית מפורטת, שכוללת בתחום אותו כפר, לפי העניין – שימי לב – 2,500 יחידות דיור. 2,500 יחידות דיור – בממוצע כ-10,000 תושבים. אבל – אוה, ופה יש עוד חופש לשר הפנים – אבל אם שוכנע השר כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, מספיק 1,250 יחידות דיור. תקום רשות מקומית, ימונה ראש רשות בוועדה קרואה, ימונו בעלי תפקידים, יקימו ועדת תכנון, אגפים, משרות, יקימו את הכול על 1,250 יחידות דיור. ואני מזכירה לגברתי, במקור זה היה בלי שום דיווח לכנסת. אז ל-1,200 יחידות דיור, שמה זה, זה שני בניינים בתל אביב, תקום רשות מקומית, וזה בסמכות השר, אם שוכנע כי "קיימות נסיבות". ושוב, אין אזכור למילה "נגב". והפרט האחרון: השר שוכנע לאחר עיון בתזכיר של ועדה גיאוגרפית, לפי העניין, כי – וזה הכי חזק, גברתי – צפויים לכלול בתוך עשר שנים ממועד הקמת המועצה למעלה מ-20,000 תושבים. 20,000 תושבים – אבל אם שוכנע כי קיימות נסיבות מיוחדות או מצדיקות, אז אפשר בלמעלה מ-10,000 תושבים. זאת אומרת, השר, יש לו חופש להקים, כשיש תוכנית שרק הופקדה – הוא יכול ב-1,250 והוא יכול ב-10,000 תושבים שתקום רשות מקומית. זה ממש בניגוד למדיניות המדינה, בניגוד למדיניות משרד הפנים. לפיכך, אני התפתלתי והרגשתי מאוד מאוד לא נוח, גם עם החופש הלא-מידתי שיש לשר הפנים, גם עם העובדה שלא הוזכר הנגב, גם עם העובדה שלא הוצגה בפנינו כמחוקקים שום עבודת מטה, גם עם העובדה שהגמישות שניתנת פה לשר היא לא מידתית, גם עם העובדה שאין פה שום אזכור לחוסן הרשות – תקום רשות, ואיך היא בדיוק תתפרנס? הרי אנחנו יודעים שזה לא רק תושבים; תושבים עולים יותר מאשר הרשות צריכה. זאת אומרת, יש כאן באמת – זה הכול נעשה בחודש האחרון של כהונת הכנסת, בלי שום דיון, ובאותו יום רצו להביא את זה להצבעות. אני שמחה שהצלחתי להכניס סעיף, וכתוב כאן ששר הפנים ידווח לוועדת הפנים אחת לשנה על אופן יישום החוק, אבל זה רחוק מלהיות חקיקה תקינה. יש כאן הליך באמת פגום, חפוז, בלי דיון עומק, ואין לי אלא להצטער שכך זה מובא כשאין שר פנים במדינת ישראל. למה? כי לא מרשים לראש הממשלה למנות שר פנים, אפילו לא ברבע משרה – כי יש כאן עוד שבעה משרדים שכן יש בהם רבע משרת שר. כשכל שרי ש"ס עזבו לפני שנה, אז לקח לראש הממשלה כמה חודשים, ואז הוא מינה שרים ברבע משרה: שר עבודה ברבע משרה, שר רווחה ברבע משרה, שר בריאות ברבע משרה, שר שיכון ברבע משרה. כל המשרדים הכי חברתיים הם ברבע משרה. אבל במשרד פנים אין שר כלל, שזה הממשק הישיר עם כל הרשויות המקומיות, עם כל התושבים. אין שר. ובכל זאת, חודש לפני פיזור הכנסת מובא כאן חוק לאישור הכנסת, לאיזשהו מערך של מינויים, של ג'ובים, של רשויות מקומיות. בינם לבין הנגב אין ולו אזכור אחד, שום דיווח. באמת, הליך חקיקה ממש חפוז. זו הסיבה שאני מתנגדת לחוק הזה, ואני חושבת שהחוק הזה הוא מבחינתי איזשהו דגל או איזושהי דוגמה – בכמה זילות אפשר להתייחס לבית המחוקקים שלנו ובכמה בחוסר כבוד. ולכן גם נזעקתי כל כך אז, ואני גם עומדת כאן מעל בימה זו ונזעקת שנית. זה לעניין החוק. אני מקווה, גברתי, ששכנעתי אותך. ובכל זאת – לא, אני בטוחה שהקשבת ברוב קשב, ובאמת את יכולה לבדוק כל מילה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הקשבתי, זה בוודאי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
כן. אני רוצה לומר משהו על מה שהיה כאן קודם. פחות על ההתנהגות בתוך המליאה, אלא על החוק שבעצם נותן חנינה גורפת לכל אותם עריקים חרדים; תלמידי ישיבות שכרגע מוגדרים עריקים, הוא בעצם פוטר אותם מאיזושהי חבות פלילית, כי כרגע הם עבריינים שיש להם חבות פלילית. הקיטוב כאן בלט לכול, אבל אני חייבת לומר שלי זה כאב בבטן, אותי זה צבט ברחם, כאימא. ואני רוצה להקריא שיר של נעם חורב, שנקרא "שבועת האימהות": "אימא שלי לא נולדה לביאה – / זו המציאות פה, / שהצמיחה לה ציפורניים / שחידדה לה את השיניים/ שלימדה אותה לנעול את הדלת, / פעמיים. // אימא שלי לא נולדה לביאה – / אלה החיים פה, / שהשאירו אותה דרוכה / ששלחו אותה לישון עם עין פקוחה / שאילצו אותה לעמוד על הרגליים האחוריות / ולהקשיב בכל ליבה לאינטואיציות הוריות. // אימא שלי לא נולדה לביאה – / זה המקום הזה, / בו האיום הוא אמיתי / ששייף לה את האינסטינקט החייתי / שעיבה לה את חבל הטבור / שגרם לה לזנק כשהייתי עוד גור / ואם צריך גם לחטוף במקומי את הכדור. // אימא שלי לא ביקשה להיות גיבורה / לא להפוך לסמל או לאות / רק לשמור עליי תמיד מכל רע / ולקיים על בשרה את שבועת האימהות." שבועת האימהות הזאת נכונה לי, נכונה לך, גברתי, נכונה לאימהות שישבו ביציע והוצאו בבושת פנים, אימהות הלוחמים ונשות המילואימניקים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הן לא הוצאו.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
הן הוצאו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, הן לא הוצאו.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
הן הוצאו. הן הוצאו על ידי המשמר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא הן לא הוצאו, הן ישבו פה. אני ראיתי אותן.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
הן הוצאו על ידי המשמר ופונו מהכנסת. אבל לא נתווכח. באמת, בתקופה הזאת, שהיא כל כך טעונה, האימהות מתגלות כלביאות, כולן, כולן, כל האימהות. אז זה לכבודן של האימהות, שהרבה על כתפיהן בתקופה הזאת, במלחמה העקובה מדם הזו, ובכלל בהיסטוריה העקובה מדם של מדינת ישראל. נותרו לי עוד כארבע דקות. אני רוצה לשתף אתכם בעוד קטע, במאמר דעה מ"מר הפקרה" של פרופ' ערן הלפרין, שהוא חוקר ומרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, מייסד מרכז אקורד, כותב הספר "אזהרת שוליים – איך נתנו לשנאה ולקיצונים לפרק אותנו (ואיך נבנה חזרה)". ומאמר הדעה הזה הוא "ההיסטוריה והחברה בישראל לא יסלחו לנתניהו". "אמפתיה היא אחת מהחוויות האנושיות והחברתיות הבסיסיות ביותר. היכולת של בני אדם 'להיכנס לנעלי האחר', להבין את מחשבותיו, לחוש את כאבו ולנסות לפעול כדי לסייע לו להתמודד עם אותו כאב, היא חוזקה אנושית מובילה, שמאפשרת לחברות לפעול, לשרוד וגם לשגשג. היכולות האמפתיות של החברה נדרשות בעיקר אל מול אתגרים קשים וטראומות לאומיות. במצבים כאלו, הנכונות של אזרחים לפעול למען 'האחר', שאינו בהכרח בן משפחה, מהווה את התשתית לחוסן החברתי ולמנגנוני ההתמודדות האישיים והקולקטיביים עם הקושי, הסבל והטראומה. לכן, אמפתיה היא הדבק, המנוע והברומטר של היכולת של חברות להתאושש מטראומות לאומיות, להביט בתקווה אל עבר העתיד ולבנות עתיד משותף. "נדמה לי שרובנו רוצים לראות את עצמנו כאנשים אמפתיים. יותר מזה, רובנו היינו רוצים להאמין שהאמפתיה שלנו לא מוגבלת רק לקרובים שלנו, ושנדע להבחין, לחוש וגם לפעול אל מול סבל של אנשים שאינם חלק מהקבוצה החברתית-לאומית שלנו, אפילו אם אנחנו לא מכירים אותם באופן אישי". אני קצת אדלג, כי ייגמר לי הזמן. "בהינתן ההטיות האנושיות הללו, מה שמבחין חברות אנושיות בעלות חוסן חברתי גבוה מכאלו עם חוסן חברתי מוגבל, היא היכולת לחוש אמפתיה לקושי ולסבל מעבר לקווים האידיאולוגיים, הערכיים, הדתיים והאתניים. לצערי, אחד מהנזקים הגדולים ביותר שיירשמו על שמו של בנימין נתניהו בדברי הימים של ההיסטוריה של החברה הישראלית, הוא בדיוק פירוק היכולת הזו. נתניהו, שהוא אבי המהלך של נרמול הקיצוניים והמשיחיים בחברה הישראלית, האיש שהפך כל נושא ערכי, לאומי או אנושי, לפוליטי (כלומר לכזה שמחלק את החברה בין קבוצות שונות), הוא האיש שבנה סכר גבוה, שאינו מאפשר לזרימת האמפתיה האנושית הפשוטה לעבור מצד פוליטי ואידיאולוגי אחד לשני. פוליטיקה היא כמובן משחק של יחסי כוח בין קבוצות, וזה לגיטימי שמנהיג פוליטי משחק (גם) את המשחק הזה. אבל למנהיג אמיתי יש גם אחריות ליצירת התשתית של החוסן החברתי של החברה שלו, בעיקר על ידי פירוק חומות האמפתיה. נתניהו לא רק כשל בתפקיד הזה, אלא שלאורך שנים האמירות, הפעולות והמהלכים הפוליטיים שלו בנו רשת סבוכה של חומות אמפתיה בתוך החברה הישראלית, רשת שהיום לא מאפשרת לנו כחברה לעמוד לצד משפחות החטופים ולפעול כגוף אחד להחזרתם. במידה רבה, הפקרת החטופים היום" – זה נכתב אז – "היא רק קצה הקרחון לתהליך הקרסת האמפתיה חוצת הקווים בחברה הישראלית, תהליך שנתניהו חתום עליו באופן אישי. במילה 'הפקרה' יש ניחוח של פסיביות. לצערי, חומות האמפתיה שהובילו להפקרה הנוכחית, נבנו תוך תכנון והפעלה אקטיבית של מערכות שונות ומתואמות. על כך, ההיסטוריה והחברה בישראל לעולם לא תסלח". תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. לרשותך עשר דקות.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה, גברתי היושבת בראש. אי-אפשר לדבר על החוק הזה בלי להתייחס למה שקרה פה. ואללה, מירב בן ארי, רק רציתי להגיד לך תודה. היו פה לחץ וצעקות, ואת ניהלת את האירוע הזה בצורה מקצועית וחכמה, כמו שאת עושה כבר כל כך הרבה שנים. אז תודה רבה על ההובלה, הזדמנות להגיד לך, את אלופה, פשוט אלופה. קודם כול, אני רוצה להתנצל, אני רוצה להתנצל בפני האנשים שישבו ביציע. ישבו הלומי קרב ביציע בזמן האירוע הזה ונאלצו לצפות בהצבעה שפשוט מפרידה, מפרידה בחוק, על פי חוק, בין אנשים בישראל – יהיה חוק נפרד לאנשים חילונים, יהיה חוק נפרד לאנשים חרדים. תארו לכם שהיה חוק נפרד לשחורים ולבנים, תארו לכם שהיה חוק נפרד לגברים ונשים, זה היה נשמע למישהו הגיוני? למה זה הגיוני שיש חוק במדינה הזאת, שאמורה להיות דמוקרטית – אמורה – חוק נפרד לחרדים ולחילונים? אני באמת לא מצליחה להכיל, המוח שלי לא מצליח להכיל את האירוע הזה. ויושבים פה הלומי קרב וצריכים לראות את זה; הלומי קרב, שבזכותם כולנו פה, יכולים להתווכח ולריב ולצעוק. ולידם ישבו נשות המילואימניקים, שבזכות ההקרבה שלהן ושל הבעלים שלהן ובני הזוג שלהן, גם בזכותם אנחנו כאן. אבל אוי ואבוי, הן העזו להרים דף עם מספר ימי המילואים שהבעלים שלהן עשו – והן הוצאו. הן לא רק הוצאו מהיציע, אלא הוציאו אותן מהכנסת. ואותי מעניין לדעת של מי הייתה ההוראה להוציא את נשות המילואימניקים מהכנסת. מי נתן את ההוראה הזאת? מישהו יכול לענות על זה? באמת.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
כנראה יושב-ראש הכנסת, או ראש הממשלה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אנחנו עוד נברר את זה. יושב-ראש הכנסת, אולי, נברר. אני לא רוצה להגיד סתם. אבל זה יתברר, ואנחנו נברר את זה ונפיץ את זה ונפרסם את זה. לא הגיוני. זה כאילו אנחנו חיים פה בכנסת בעולם הפוך, הפוך. מגיעים אנשי מקצוע, מגיעים מילואימניקים לוועדות חוץ וביטחון – זורקים אותם. מגיע מרדכי דוד – מקבלים אותו כאילו הוא מלך. הכנסת הזאת הפכה להיות עולם הפוך, נמוך ומזעזע. אי-אפשר בכלל להבין את האירוע הזה. ובסוף, מי שישלם את המחיר הזה זה לא המפלגות החרדיות או הדתיות. יש לי טענות אליהם – יש לי טענות אליהם שהם לא מוכנים לבוא ולהתגייס בשעתה הקשה של מדינת ישראל, להתגייס למאמץ הלאומי ולתת כתף. אין להם בעיה עם זה שמשפחות מתפרקות פתאום, אין להם בעיה עם זה שילדים סובלים, אין להם בעיה עם זה שכולם קורסים. הם לא מוכנים לשמוע להתרעות של אף אחד. דיברתי על הלומי הקרב, ואני רואה את נד, ביציאה, ואת אבא של נד. אני רוצה להגיד לכם שרגעי הנחת היחידים שיש לי בשבועות האחרונים – אני אבכה, אתה הורג אותי. הוא מחבק את נד. רגעי הנחת היחידים שיש לי בשבועות האחרונים במשכן הזה, עם כל הכעס, זה לצאת לרגע למרפסת, לעשן סיגריה, ללטף ולחבק את נד - -
נאור שירי (יש עתיד):
לא טוב לעשן.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
- - את צ'ייסר ואת ריף, לקשקש קצת עם ההורים שלהם, ולראות כמה הכלבים האלה הם משענת, וכמה החיבור הזה בין בעלי החיים לבני האדם הוא חשוב ומשמעותי. תודה שאתם באים איתם ונותנים לי כמה דקות של חסד במקום הקשוח הזה. באמת, תודה. נד, אתה כלב משהו. סיפרתי לך שמרוב שנישקתי את נד ושמתי עליו אודם, אבא שלו חשב שהוא נפצע? כי נישקתי אותו יותר מדי והשארתי עליו סימנים של אודם. הוא פחד, הוא חשב בהתחלה שזה דם, עד שפתאום הוא קלט שזאת אני מנשקת את הכלבים. יצאתי קצת מריכוז, אני אחזור. בעלי חיים מוציאים אותי מריכוז תמיד. אני אחזור להצעת החוק הזאת. בסוף זה עוד חוק מושחת. אני לא אתעלם מכך שיכול להיות שהיו בו גם כוונות טובות, אבל מה שיצא זאת שחיתות אחת גדולה. הרי באים לכאן ומציגים את זה את זה כאילו רוצים ליישב את הנגב, אבל לא ראיתי פה מילה אחת שמדברת על הנגב. זה – 1. 2. אם תשאלו את כל ראשי הערים בנגב, יגידו לכם: במקום לבנות עוד ועוד יישובים, בואו תשקיעו בערים הקיימות. תשקיעו בבאר שבע, בירוחם, בדימונה, בנתיבות ובכל הערים האלה, שזקוקות להשקעות ולכספים נוספים, לציבור שיבוא ולמשפחות צעירות שיגיעו מכל הקשת המגוונת של מדינת ישראל. אבל במקום זה אנחנו הולכים ומשקיעים בעוד יישוב ועוד יישוב ועוד יישוב ועוד יישוב. אני לא תומכת באג'נדה הזאת. אני חושבת שצריך להשקיע בערים שנמצאות בנגב ולהגדיל אותן.
נאור שירי (יש עתיד):
לא רק את, כל מדינה נורמלית.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
זאת גם מדיניות-העל של המדינה - - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני רוצה להזכיר לכם, 41% מתושבי הנגב אינם יהודים. אנחנו משוועים לעוד אנשים שיגיעו, אנחנו רוצים שיגיעו, אנחנו ממש צריכים שיתמכו בנגב, בכל ההיבטים. אבל החוק הזה בטח ובטח לא בא. החוק הזה הוא עוד ג'ובים, עוד כספים, עוד השקעות עם איזו אג'נדה שלא להשתלט – שהבדואים לא ישתלטו על אדמות הנגב. איזושהי הסתה שממשיכה. אני רוצה להזכיר לכולם, בטח שיש אתגרים בנגב עם החברה הבדואית, אבל כל ההסתה הזאת – החברה הבדואית יושבת על 5% משטחי הנגב, אוקיי? זאת לא השתלטות. צריך סדר, צריך להסדיר את תביעת הבעלות על הקרקעות, צריך להשקיע בחינוך, בתעסוקה, בתשתיות. אני חוזרת על זה פה שוב ושוב. העתיד של הנגב תלוי ביחסים בין האזרחים היהודים לבין שכנינו הבדואים, ושום דבר שיסית, יפוצץ ויהרוס בתים – שום הריסת בתים לא תורמת לביטחון הזה ולא תורמת למערכת היחסים הזאת.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
- - - משרת בצבא.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
דוח ריפמן, שהשר עובד מולו, קובע חד-משמעית – דוח ריפמן קובע שהריסת הבתים בלי לתת פתרון יעיל וארוך טווח רק מוסיפה שמן למדורה, רק פוגעת בביטחון שלנו. אבל כל אחד פה עם איזושהי אג'נדה מאוד מאוד צרה, מסתכל מהחור של הגרוש, לא מסתכל בראייה הוליסטית על הנגב. אף אחד לא עושה את זה בממשלה הזאת. בעזרת השם, הממשלה הבאה שאנחנו נקים תסתכל על הנגב בצורה רחבה, מלמעלה, ותיתן מענה לשלל האתגרים שאנחנו מתמודדים איתם בנגב. זה לא הגיע מממשלות הימין משנת 77', שלא ראו את הנגב, ואני מקווה שזה יגיע בממשלה הבאה. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה, לרשותך עשר דקות.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, חברת הכנסת פרידמן, אומנם את אוהבת בעלי חיים, אבל פחות טוב לעשן. לא הייתי ממליץ, בטח למי ששומע. אבל בסדר, אני מנסה איתך. אולי פעם אחת אני אצליח לצמצם את - - -
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
בכנסת הבאה נתקן. ביחד נתקן, ויסמין לא תעשן. זה חרוז.
נאור שירי (יש עתיד):
כן, בכנסת הבאה. יפה. אני לא חבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה, וגם לא הייתי בוועדת הפנים והגנת הסביבה בניסוח החוק הזה. חברת הכנסת מטי דיברה, ודיברה נכוחה על החוק הזה, על התוכניות ההפוכות והעקומות של מדינת ישראל לייצר פה איזה תוכניות מתאר ארציות – איך נראית עיר, איך נראה יישוב, איך מחזקים מתאר עירוני, איך מחזקים עיר שנותנת שירותים, נניח כמו באר שבע, במקום בכל פעם להקים יישובים מסביב ולתת הטבות מס שפועלות נגד עיר הליבה. אבל מה שנקרא, ממש לא ציפיתי שמדינת ישראל תעשה את זה ותעבוד בכפיפה אחת – כולנו יודעים מה מטרת החוק, אבל, מה שנקרא, לא יעזור. אני רוצה לדבר על מה שהיה פה במליאה. היושבת-ראש ציינה שזה רגע שפל במיוחד, כשצעקנו – אגב, לא צעקנו "בוגד", צעקנו "לך".
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא. צעקתם "בוגד".
נאור שירי (יש עתיד):
לא צעקנו "בוגד".
היו"ר לימור סון הר מלך:
צעקתם.
נאור שירי (יש עתיד):
צעקנו "לך".
היו"ר לימור סון הר מלך:
צעקתם "בוגד".
נאור שירי (יש עתיד):
תאמיני לי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
צעקתם "בוגד".
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, לא. לא נכון.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, לא, לא, לא. לא היה, לא היו דברים מעולם. אף אחד פה לא צעק "בוגד".
מיקי לוי (יש עתיד):
אף אחד לא צעק - - - במצלמות.
נאור שירי (יש עתיד):
את אמרת את זה. אני לא רציתי להפריע לך, כי היית ברגע אמוציונלי, כשאת מטיפה לנו מוסר, ולהגיד על "בוגד". אף אחד לא צעק "בוגד". צעקו "לך" וצעקו "בושה".
היו"ר לימור סון הר מלך:
בוודאי שצעקו "בוגד".
מיקי לוי (יש עתיד):
לא נכון.
נאור שירי (יש עתיד):
לא בוודאי ולא נעליים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
צעקו "בוגד".
מיקי לוי (יש עתיד):
לא נכון, לכי למצלמות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אולי לא אתם, צעקו "בוגד".
קריאות:
לא, לא, לא, לא.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מיקי, מיקי.
נאור שירי (יש עתיד):
מיקי בטוח לא צעק "בוגד".
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, מיקי אני יודעת שלא.
נאור שירי (יש עתיד):
בטוח הוא לא צעק.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אבל היו פה חברי כנסת שצעקו "בוגד". נקודה.
נאור שירי (יש עתיד):
ממש לא.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר, זו דעתי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אנחנו נוציא את הסרטונים ונראה.
נאור שירי (יש עתיד):
אנחנו נוציא את הסרטון. אגב, לפני שעליתי לפה עברתי על הסרטונים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אין בעיה.
נאור שירי (יש עתיד):
אגב, אם את רוצה, אני צילמתי בעצמי. אני מודה שעברתי על תקנון הכנסת וצילמתי וידיאו במליאה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מאוד אובייקטיבי.
נאור שירי (יש עתיד):
צילמתי וידיאו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, אתה מתבסס - - -
נאור שירי (יש עתיד):
גם ברגע של כנות, כשאני אומר שצילמתי וידיאו בניגוד לתקנון, את אומרת לי: מאוד אובייקטיבי. טוב, אי-אפשר לנצח איתכם.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אבל היושב-ראש חבר הכנסת אוחנה אישר לצלם וידיאו, אתה זוכר? בבחירות למבקר.
נאור שירי (יש עתיד):
אף אחד לא צעק "בוגד". זה דבר אחד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
צעקו.
נאור שירי (יש עתיד):
צעקו "לך" וצעקו "בושה".
היו"ר לימור סון הר מלך:
ו"בוגד".
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, לא, לא. לא כדאי שתגידי את זה.
נאור שירי (יש עתיד):
מה שנקרא, לא רק שהוא הסכים איתנו, הוא גם התבייש וגם הלך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני לא אומר פה בקול מי צעק.
מיקי לוי (יש עתיד):
תבקשי עכשיו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני יכולה לומר לך, יש פה שניים שצעקו "בוגד".
מיקי לוי (יש עתיד):
תבקשי עכשיו.
נאור שירי (יש עתיד):
תגידי, תגידי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, אני לא אומרת. זאת לא דרכי.
נאור שירי (יש עתיד):
רגע, מה שאת עושה – את עושה דבר יותר גרוע.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, אין בעיה. אנחנו נוציא את הסרטים, ואז כולם יראו מי.
נאור שירי (יש עתיד):
למה את עושה דבר יותר גרוע? כי אם יש שני אנשים - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אבל לקרוא לראש ממשלה ולאח שכול "בוגד" – באמת, איזה דבר זה?
נאור שירי (יש עתיד):
רגע, אני אסביר. אפשר להסביר?
היו"ר לימור סון הר מלך:
אח של גיבור ישראל, מה זה הדבר הזה?
מיקי לוי (יש עתיד):
גם אם תגידי עוד פעם, זה לא נכון. זה פשוט לא נכון. אל תגידי את זה.
נאור שירי (יש עתיד):
רק תעצרי את הזמן, אם את גם - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, סליחה, אני אתן לך. אני אתן לך כמה שאתה רוצה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, לא. אני אומר, למה את עושה דבר יותר גרוע? כי את פונה לכולם, לכל צד האופוזיציה, ואת אומרת: קראתם לו "בוגד". אז אם את יודעת מי קרא ואת אומרת שהיו רק שניים מתוך, נניח, 52 חברי כנסת - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אבל אני לא עושה דברים - - -
נאור שירי (יש עתיד):
- - בעיניי, את פוגעת בכולנו. זה דבר אחד. אבל, מה שנקרא, כמו שסמוטריץ' אוהב לומר: having said that, ישבת פה במשך הפיליבסטר כשעלה שר מסוים ואמר לאח שכול, ששכל שני אחים, ויושב פה, אמר לו: אתה לא תגיד יותר קדיש, אין לך מה להגיד יותר קדיש. לא שמעתי את הזעזוע.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני לא שמעתי את זה, ואם הוא אמר - - -
נאור שירי (יש עתיד):
לא שמעת את זה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, לא שמעתי, לא הייתי פה.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא חזר על זה פעמיים. חזר על זה פעמיים. אמר למיקי – מיקי ישב שם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אבל אמירה כזאת, בעיניי, היא אמירה - -
נאור שירי (יש עתיד):
רגע, אני מדבר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
- - סליחה, היא חמורה.
נאור שירי (יש עתיד):
מה, מה קורה פה? מה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
אתה צודק.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, בסדר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני לא שמעתי. אתה מאשים אותי במשהו כשלא הייתי פה.
נאור שירי (יש עתיד):
אוה, אוה, מעולה. את ממש מגיעה איתי לאן שרציתי ללכת. מה הוא אמר? הוא אמר לו את זה פעמיים. ישב מיקי וצרח שם איך הוא אומר לו את זה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מיקי, מיקי.
נאור שירי (יש עתיד):
את יודעת מה? אני בכף זכות – לא שמעת ולא ראית את זה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני הייתי פה כשזה נאמר?
נאור שירי (יש עתיד):
את היית. ברור, ברור, ניהלת את הישיבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא שמעת? לא שמעת?
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מי היה השר?
מיקי לוי (יש עתיד):
אני פשוט צרחתי.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא צרח את חייו על זה. אין לי בעיה, אני אומר, יכול להיות שהתעסקת בדברים ולא שמעת.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תגיד מי היה השר שדיבר ככה.
נאור שירי (יש עתיד):
אבל זה לא הפריע לך להאשים את כולם שרק את יודעת ששני אנשים, נניח – ואני אומר נניח; אני לא אומר לך שאת, חלילה, לא דוברת אמת, נניח שמעת את שני האנשים – את כולנו את מאשימה שקראנו לאח שכול שהוא ראש ממשלה "בוגד", אבל בזה אין בעיה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון, מה שהיה פה זה היה בושה גדולה.
נאור שירי (יש עתיד):
אבל כשאומרים לאח שכול שהוא לא יקרא יותר קדיש – הוא לא יכול, כן? כי הוא מצביע נגד החוק שנותן פטור ממעצר לאנשים שעברו על החוק, זה – דממה. זה – דממה. והביזיון הגדול הנוסף ברצף הביזיונות שהיו פה בהצבעה זה שטס ראש הממשלה במסוק צה"לי, מצלם את עצמו קורא ספר עם הפנס – את כל הדאווין על מלא אנחנו מקבלים, את כל ה"איזה מלך אני". יושב לידו המזכ"צ, חייל, טס במטוס שמטיסים אותו חיילים, חיילי מילואים, טייסים, צוות אוויר, חיילים. הוא טס בעזרת חיילי צה"ל להטיל עול נוסף על אותם חיילים. הוא מצטלם כל היום עם חיילי צה"ל בלי שום בושה, ובא לכנסת במיוחד, בורח כמו לא יודע מה, נגיד שפן צוקים כזה, הוא בא לכנסת במיוחד, כל הקואליציה שלו מחוקקת כל היום חוקים נגד חיילי צה"ל. לא אני אומר את זה, צה"ל עצמו אומר את זה. ויושב לידו שר הביטחון, מצביע ולוחץ יד לגולדקנופ, זה שרקד "בלשכות" שלנו. הוא לא מגיע, הוא לא מתגייס, הוא רוקד על הדם שלנו. אלה מגיני החיילים. ועוד מתלונן על אנשים שמעלים תמונות עם חיילים. הוא עושה קמפיין בעזרת החיילים ודופק את החיילים בו בזמן, ואין שום בעיה. ובגילוי הדעת המדהים ששלחו חברי הכנסת – קראתם אותו? הם אומרים: אנחנו משמשים כשבט לוי. ואללה, איזה יופי, שבט לוי. גולדקנופ הוא שבט לוי. זה ששבט לוי, לא הייתה להם נחלה – נכון? כי הם עבדו בקודש, נכון?
יסמין פרידמן (יש עתיד):
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
איזה נחלה? הבן אדם אימפריה של מעונות יום. הוא לא יודע מה זה בכלל סופר. הבן אדם מסתובב עם צעיפים ששווים משכורת חודשית שלנו, ואני לא אדבר על האנשים החלשים בחברה. אין גזל של כבשת הרש שאתם לא עושים. הוא דמות שאמורה להיות שבט לוי? או אריה דרעי, הוא שבט לוי, עם הווילות בספסופה, דופלקס בהר נוף? לבריאות. שבט לוי אתה לא. הם מייצגים את מי שגוזל את כבשת הרש כל היום. אתם, מעניינים אתכם הדתיים? החלשים בחברה? העניים? 2 מיליון אנשים עניים, העוני רק עולה וגדל. הכישלון הטוטלי של מפלגת ש"ס, שבאה לתקן את זה, הוא כישלון היסטורי. מהרגע שהם הגיעו לכנסת העוני רק עולה. מעניינים אותם העניים? גוזלים את כולם, את כולם. תסתכלו על החקיקה. הם מבסוטים, הם בעננים. הם הצליחו להביא הישגים. ראיתי גם את הטוויטר: איזה הישגים מטורפים. מה הם עשו? זחוחים, יושבים פה, רוקדים עלינו. הולך גולדקנופ, לוחץ את היד לישראל כץ.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
הזיה, הזיה.
נאור שירי (יש עתיד):
איזה אח על מלא. שותפות הסרבנים. אח. גולדקנופ את כץ, ברית האחים. איזה מדהימים אתם. יורקים בפנים של כולם בלי בכלל להתבייש, ואנחנו הבעייתיים, כל פעם עם זה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
שלושה חודשים מעכשיו - - -
נאור שירי (יש עתיד):
מה, את הוראת השעה?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
כן. שלושה חודשים שירות להאריך.
נאור שירי (יש עתיד):
אין להאריך את זה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
זה בין הזמנים, לטייל במעיינות.
נאור שירי (יש עתיד):
אין להאריך. בין הזמנים. מעולם לא הייתה ממשלה כזאת ביזיונית, באמת. לפחות נתניהו זייף שיחת טלפון ויצא, ולפני שהוא ירד – אגב, לא ראו את זה בכל המצלמות, אבל לפני שהוא ירד, הוא כבר הוריד את הטלפון. הייתה לו שיחה מאוד דחופה, שנגמרה בעשר שניות, ואז הוא ברח. לפחות לו יש עוד שכל. יושב שר הביטחון, שעכשיו כל מה שמעניין אותו זה אלאור עזריה. זה האירוע.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
הזיה.
נאור שירי (יש עתיד):
זה האירוע. מה מעניין אותו? אלאור עזריה וגולדקנופ. אלה השותפים. שלט באיילון צריך. בכל המדינה הייתי שם שלט של הדבר הזה, את גולדקנופ בא ללחוץ לו את היד אחרי שעשה הורה על הדם של כולנו. תתביישו לכם. תתביישו על מה שאמרתם על מיקי לוי. תתביישו על מה שעשיתם. תתביישו כולם. האחרונים, האחרונים בעולם שיטיפו לנו מוסר על ציונות, על לוחמים, על מילואים, על סדיר, זה אתם. אתם קואליציה שלמה של משתמטים. איתמר בן גביר בא לפה, משתמט ומתלהב ומגן על כולם; צבי סוכות – משתמט עם מצפון, מגן על כולם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
היית רוצה להיות מה שהוא עשה בשביל מדינת ישראל. יש לך עוד הרבה.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא מצביע על הסרבנים. השר סמוטריץ' – מה, למה את כל שנייה נותנת לי?
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, יש לך דקה.
נאור שירי (יש עתיד):
יש לי דקה וחצי, מה את כל שנייה אומרת לי מילה? לא הבנתי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
בבקשה, זאת הזכות שלי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תמשיך, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
בבקשה ממך לא להתערב, ועוד אני לא אדבר על זה שאמרת לי שאני אדבר כמה שאני רוצה בעקבות ההפרעות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הוספתי לו זמן.
נאור שירי (יש עתיד):
סמוטריץ', שכתב וקרא לכל חיילי צה"ל, לבני הציונות הדתית, לדלג על מחזורי גיוס כי חס וחלילה הוא ראה נשים – הוא מטיף לנו? הוא מטיף לנו? מי? גפני, דרעי, גולדקנופ? מי? אייכלרים? מי השותפים שלכם? מי הלוחמים שלכם? מי יפרנס אותנו? 50% אבטלה אצל הגברים החרדים – אתם מטפלים בזה? אתם מקצצים כל הזמן את כל הכספים שמושקעים כדי לערב אותם בכלכלה. מעניין אתכם? מה מעניין אתכם? קולקציה של כלום ושום דבר, כלאם פאדי. ועוד פעם תצעקו לנו: לכו עם מנסור. יאללה, כל היום אותו דבר. מ-1996 – שנאה, פילוג, זה מה שיש לכם למכור. כלום.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נשאר לך עוד זמן.
שר התקשורת שלמה קרעי:
גברתי היושבת-ראש, את יודעת למה - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, אבל אני רוצה כן לומר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - את יודעת למה לא שמעת את מה שהוא תיאר כאן, שכביכול דיברתי על מיקי לוי? כי לא היה ולא נברא.
מיקי לוי (יש עתיד):
שקרן, שקרן. אמרת "אל תגידו קדיש".
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - -
מיקי לוי (יש עתיד):
שקרן. אמרת "אל תגידו קדיש". אתה שקרן.
שר התקשורת שלמה קרעי:
דיברתי לאופוזיציה, לא התייחסתי אליו בכלל.
מיקי לוי (יש עתיד):
מכונת רעל. שקרן. אתה אמרת "אל תגידו קדיש".
היו"ר לימור סון הר מלך:
טוב, תודה רבה. אני באמת לא הבנתי איך הדבר הזה קרה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה אמרת "אל תגידו קדיש". שקרן, כלומניק, אפס, שקרן, טינופת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
טוב, סליחה, סליחה. חברי הכנסת, בבקשה. אני רק רוצה לומר שנייה ביחס לדברים שנאמרו ביחס לשר הביטחון ישראל כץ שהוא דואג לאלאור עזריה. אי-אפשר לומר – אלאור עזריה הוא סמל להתעמרות, להתעללות - -
נאור שירי (יש עתיד):
בדיוק, בדיוק. לדרדור המוסרי - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
- - שנתנה פתח להתעללות ולהשחרה של כוח 100.
נאור שירי (יש עתיד):
איזה התעללות? הוא - - - 20 דקות אחרי.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תגידי, עכשיו בזה צריך לעסוק שר הביטחון?
היו"ר לימור סון הר מלך:
ולכן, ולכן - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
בזה צריך לעסוק שר הביטחון?
היו"ר לימור סון הר מלך:
- - לומר שאתם דואגים ללוחמים שלנו? לדאוג לאלאור עזריה ולדאוג לכוח 100 זה לדאוג ללוחמים שלנו. תודה רבה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
כשיש מלחמות, בזה שר הביטחון צריך לעסוק? בושה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה לא אמרת קדיש, קרעי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אמרתי לאופוזיציה "אל תגידו קדיש".
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת מיקי לוי, אני חושבת שהוא לא התכוון אליך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - - מיקי - - -
מיקי לוי (יש עתיד):
שקרן, שקרן.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה כרגיל שקרן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בסדר, תודה רבה. חבר הכנסת שירי, עכשיו אתה לא ברשות דיבור.
מיקי לוי (יש עתיד):
שקרן. אתה שקרן. אמרת "אל תגידו קדיש".
נאור שירי (יש עתיד):
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אתה, היה לך כמה זמן שרצית. לא עצרתי אותך.
מיקי לוי (יש עתיד):
מי אתה שתגיד לנו לא להגיד קדיש? מי אתה שתגיד לנו לא להגיד קדיש? אפס. מי אתה שתגיד לנו לא להגיד קדיש? מי אתה? תתבייש, תתבייש. כלומניק אחד, אפס, מכונת רעל. מי אתה שתגיד לנו לא להגיד קדיש?
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני אגיד מה שבא לי.
מיקי לוי (יש עתיד):
מי אתה שתגיד לנו לא להגיד קדיש? כלומניק שכמוך. כלומניק. מכונת רעל. מכונת רעל.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - - בפרצוף שלכם. אתם נגד דיקטטורה אבל אומרים קדיש על - - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אין לך טיפת כבוד, טיפה של כבוד לאנשים מבוגרים ממך. אין לך טיפת כבוד - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
מצביעים, רוצים לגנוב - - - ומשתמשים בלומדי תורה - - - שלכם.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אתה בושה, אתה בושה לעם ישראל.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתם בושה, ותודה לאל שלא תהיי פה. זה השבוע האחרון שלך פה, תודה לאל.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
בושה, בושה. גם שלך, כנראה. קרעי, גם שלך, מסתבר. כן, מה לעשות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
טוב, תודה רבה. תני בבקשה לחבר שלך לדבר.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי היושבת בראש. אני, כמו האחרים, לא שמעתי שמישהו אומר "בוגד" לראש הממשלה, חס וחלילה. הוא יריב פוליטי. תורידו בבקשה את המצלמות ותראו. בדקתי עם חבריי, לא היה כדבר הזה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני שמעתי.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא היה כדבר הזה. עכשיו אני אגיד עוד משהו. כן צעקנו "בושה", כן צעקנו "לך", כן דפקנו על השולחנות. את המילה הנוראית הזו לא אמרנו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נאמרה.
מיקי לוי (יש עתיד):
לעומת זאת, יש שר בממשלת ישראל הנוכחית שבהיותו חבר כנסת בממשלה הקודמת קרא לראש הממשלה "נבל", "נבל", "נפתלי בנט, לך", לראש הממשלה – זה האיש שהוא מכונת הרעל. אני לא מזכיר את שמו.
קריאה:
רק זה? רק זה?
יסמין פרידמן (יש עתיד):
רק זה? רק זה?
מיקי לוי (יש עתיד):
יש לי רשימה ארוכה של מה הוא דיבר על המילואימניקים, על הטייס, על אלה שבבלפור, על אלה שברחוב עזה. אבל זה האיש. זה הראי. זו הצורה של הליכוד. הממשלה הזאת, גברתי, הפקירה את משרתי המילואים. 100,000 משפחות שמתמודדות עם המחיר הכבד של המלחמה הזו. היום הממשלה הזו העבירה את החוק הכי בזוי, הכי בזוי, שמבדיל בין דם לדם; חוק שמשחרר ממעצר את בחורי הישיבה, אבל כן עוצר משתמט אחר – ואני נגד משתמטים באשר הם, אם מהציונות הדתית או מתל אביב או מהר חברון, מכל מקום אחר. מישיבות ירושלים ובני ברק אסור לעצור אותם. איזה ביזיון. איזו בושה. אתם מבדילים בין דם לדם. רק סוג של דם אחד ספוג באדמת ארץ ישראל. אלה שהדם שלהם ספוג נתנו לנו את החיים בארץ הזו. וחברים של מי אתם? של שתי מפלגות של משתמטים? ראש מפלגה אומר שהוא גאה בשלושת הנכדים שלו שלא עושים צבא, וכשגולדקנופ יושב פה, אני שואל אותו: ב-03:00 יש אורות בחוץ – אתה יודע מה האורות האלה, גולדקנופ? אלה אורות המבשרים שמחכים לאור ראשון כדי לדפוק בדלת ולבשר למשפחה את הנורא מכול. אלה האורות האלה. היום העברתם חוק שהוא ביזיון למדינה הזו, לעם הזה. ידעו אנשי המילואים, ידעו אנשי הסדיר, שהממשלה הזו הפקירה אתכם, כולם, חוץ מכמה צדיקים שהצביעו נגד, וחוץ מכמה כאלה שלא היו כי התביישו. גם ראש הממשלה ברח. הוא הבין שההצבעה הזו היא לא טובה בשבילו. הוא פשוט ברח. בושה וחרפה לעם הזה שככה אתם מתייחסים אליו, מבדילים בין דם לדם. המילואימניקים יכולים לעשות 400, 500 – הבן שלי שירת 402 יום, מחזיק צו 8 ל-90 יום נוספים, ולמרות שאומרים לו: אתה לא תלך – הוא ילך, כי אין מישהו אחר למלא את השורות. 100,000 משפחות של מילואימניקים מתוך – אני לא רוצה להגיד כמה, כדי לא לגלות. 100,000 משפחות מתמודדות עם המחיר הכבד של המלחמה הזו. סקר שנעשה על ידי נשות המילואימניקים – לא אני, לא איזה מדגם אקראי: 48.5% מדווחים על תסמיני פוסט-טראומה, 46% – על חרדה, ויותר מ-30% נקלעו למצוקה כלכלית. מצוקה כלכלית של משפחות של מילואימניקים. אבל המחיר לא נעצר שם. מצב הילדים הוא עוד יותר חמור. אני רואה את זה אצל הנכדים שלי. מעל 80% מהמשפחות מדווחות על מצוקה מוגברת של ילדיהן: חרדה, קשיי נשימה ופרדה, והתנהגויות חמורות, כולל התנהגות אלימה. בזמן שהם קורסים תחת הנטל, הממשלה הזו ממשיכה לדאוג למשתמטים. זו לא הנהגה, זו הפקרה. זה הבדל בין דם לדם; הבדל בין הגיבורים שיוצאים לקרב, שיוצאים להגן על המדינה הזו, לעומת המשתמטים, "נמות ולא נתגייס". ואללה, שר אחד לשעבר מש"ס הדהים אותי ברשת ב' בתגובה שלו. שאלו אותו: מה דעתך על "נמות ולא נתגייס"? וזה שר שהתגייס, ממפלגה שלא מתגייסים שם. אני לא רוצה לחזור על מה שהוא אמר. נראה לי שקצת קשה מדי. הסופר דב אלבוים, חרדי לשעבר, בוגר ישיבת חברון, כותב היום מילים קשות ביותר: "יזכור אלוהים את שפלות הרבנים, רבני הקהילות, האדמו"רים, ראשי הישיבות וראשי הכוללים, שהפנו את עורפם, סגרו את ליבם ומילאו את כיסיהם בדמים. יזכור אלוהים את שחץ דבריהם, פלגנותם ותועבת השתמטותם מעזרת אחיהם ואחיותיהם הגיבורים, שמסרו נפשם על קדושת השם, על משמר החיים. יזכור אותם אלוהים, את הפוליטיקאים, את העסקנים והמאעכרים הקטנים עם הגדולים, שספסרו בדם נקיים עבור כבוד, כוח ושלמונים. יזכור לדיראון עולם בתולדות העם והמולדת. למשל ולשנינה בלב ישראל יהיו חתומים לדור ודור ולנצח-נצחים". את הדברים האלה כתב הסופר דב אלבוים, חרדי לשעבר, בוגר ישיבת חברון. מילים קשות ביותר. אין ברירה אלא להגיד אותן ביום קשה זה. דם אחינו, בנותינו, ילדינו, נכדינו, הורינו, זועק לנו מן האדמה. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.
רון כץ (יש עתיד):
מה קרה, לימור?
היו"ר לימור סון הר מלך:
יהיה טוב.
רון כץ (יש עתיד):
מה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
יהיה טוב.
רון כץ (יש עתיד):
הכול טוב?
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן.
רון כץ (יש עתיד):
להביא לך מים?
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, לא, לא. אני בסדר. אתה רואה, זה לא מה שחסר בעולם הזה.
רון כץ (יש עתיד):
טוב. גברתי היושבת בראש, אדוני השר, קודם כול, כל פעם שאני עולה לפה, חוץ מההודעות שאני מקבל מאנשים שאני מאוד אוהב, אני חושב בסוף איך הילדים שלי יסתכלו עליי ועל התקופה שהיינו פה. אז אני רוצה לומר שההתנהגות הזאת היא משני הצדדים, אבל חייבת להיעלם מהשיח של המקום הזה, כי זה יורד הלאה. וכשאנחנו מתנהלים בצורה הזאת, אז אנשים חושבים שזה לגיטימי לצעוק על אנשים או לריב עם אנשים בצורה הזאת. תגידו מה שאתם רוצים, את הדברים הכי נוקבים, איך שבא לכם תדברו - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
שיהיה ענייני.
רון כץ (יש עתיד):
- - אבל תנסו לחשוב רגע שיש עוד דורות שמסתכלים על הבית הזה ואומרים: ואללה, אם הם מתנהגים ככה ואלה הנבחרים שלנו, אז מי אנחנו בכלל? אני רואה את זה מגני ילדים ועולה למעלה. אבל לא בשביל זה באתי. פשוט זה קצת ערער אותי. אז זהו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
צודק.
רון כץ (יש עתיד):
אבל אני דווקא אדבר על הגיבורים השקופים, שהחוק הבא ידבר עליהם. אבל אני באמת רוצה לומר שזה המעט שאפשר לעשות עבור אלו שהמדינה שלחה, ועשו את הדברים הכי מסובכים, וראו את הדברים הכי קשים, ונתנו את הדברים ואת הנפש שלהם עבור הגנת המדינה. ועל זה אנחנו באמת צריכים להגיד לכם בכל יום תודה. המדינה צריכה להתגייס 100% מאחורי אותם גיבורים שאנחנו רואים פה כל יום בוועדות, ולא רואים את רובם. היא צריכה באמת לעשות הכול להתעסק בכם. אני חושב שהחוק שעבר היום הוא חוק ביזיוני, שאסור היה שיעבור במדינת ישראל. אני חושב שהיה צריך לשמוע לדברי הרמטכ"ל. אני חושב שצורכי צה"ל צריכים להיות מעל כל שיקול פוליטי במדינת ישראל. וכרגע צורכי הצבא הם ברורים: חסרים לוחמים בצה"ל. הצבא עובד קשה מדי, פרוס יותר מדי, צריך את העזרה של כל מי שיכול להתגייס. ולכן, ברגעים האלה, כמו שעכשיו העבירו חוק שפוטר לתקופה מסוימת עריקים חרדים, הייתי מצפה שיעבירו חוק שלפחות מגייס לתקופת חירום עריקים חרדים. כי אין לנו דרך אחרת ואין לנו צבא אחר ואין לנו מדינה אחרת, ואנחנו צריכים לעשות הכול בשביל להתגייס ולשמור על המדינה היחידה שיש לנו בעולם. אין לנו עוד. אין לנו יותר מזה. לא תהיה לנו גם מדינה אחרת. זו המדינה שלנו, ואין מה לעשות, צריכים להתגייס בשביל לשמור עליה. אני מנצל את שתי הדקות האחרונות שנשארו לי בשביל לומר: הולכים להיות לנו עוד יומיים לא פשוטים במקום הזה, ואנחנו יכולים להחליט איך אנחנו הולכים להעביר אותם – או שנעביר אותם במלחמות של יהודים או שננסה לעשות פה דברים יעילים לטובת עם ישראל. זאת ממש הבחירה שלנו. מיקי, אני רוצה להגיד לך, שמעתי את הדברים שלך ואני מזדהה איתך, ואני יודע שזה לא סתם נאמר פה בשביל להגיד, ואני חושב שגיבור כמוך צריך לקבל את הכבוד שלו, באמת, מכל הלב. אני יודע כמה זה כואב לך, אמיתי, ואני מקווה שתשמע יותר את הדברים האלה, כי מה שקורה פה הוא באמת מעבר למה שאנחנו צריכים לעבור. אבל נעבור את זה, בשביל עם ישראל נעבור את זה. זה התפקיד שלנו, זה חלק מהעבודה. אבל באמת, יושבים פה גיבורים, ומיקי לוי הוא אחד הגיבורים האלה. לא כולם יודעים, אבל בזמן שהיה מפקד מחוז ירושלים, אחרי פיגוע קשה שהוא טיפל בו, אחרי אני לא יודע כמה פיגועים שהיו באותו חודש, קיבל אירוע לבבי תוך כדי הפינוי והטיפול, ועדיין לא זז משם עד שלא פינה את כולם. אז צריכים לזכור גם את הדברים האלה. ויושבים פה באמת אנשים שנתנו את כל-כולם למען מדינת ישראל. אז גם אם לא מסכימים, ויש הרבה אי-הסכמות פה, וגם אם חושבים שעושים פה דברים הפוכים לגמרי מהדעות שלנו, צריכים לזכור שבסוף, איך שאנחנו מדברים פה ואיך שאנחנו מתנהגים פה, זה יורד הלאה. אני מנצל 30 שניות להגיד גם למירב בן ארי, ששומעת אותי, כי היא עוברת דברים. מירב, אני מנצל 30 שניות, 30 שניות בשבילך, שאת עוברת פה דברים לא פשוטים. אבל לא הייתה מרכזת אופוזיציה – מרכזת אופוזיציה זו מילה קטנה מאוד – מנהיגה, מנהיגה שעברה את מה שהיא עברה ובלמה בגופה מה שהיא בלמה למען מדינת ישראל. אני רוצה להגיד לך מפה – לא מספיק אומרים לך את זה, אני יודע שלא מספיק, ואני רואה מה את עוברת, אז זה בשמי, כי אני אוהב אותך מאוד, אבל בשם כולנו, תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, תודה לידידי משכבר הימים חבר הכנסת רון כץ. האם ידעת שיוראי ונאור זה נהוראי? בבקשה. אוקיי, מה קורה איתכם? אין צבא, משהו, ישיבה? מה, יש זמן לנפוש בכנסת? חבר'ה, או צבא או ישיבה, אוקיי? אי-אפשר, אין, אין בנופש, אוקיי? מה, בן כמה אתה? מבוגר? ואללה, אתה נראה צעיר מפה. אז אני מחמיאה לך.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
44?
קריאה:
אין מצב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה לא? אנשים נראים צעירים לגילם. זה מחמאה. אני רוצה רק לומר משהו על האירוע שהיה כאן ממש לא מזמן, כי שמעתי שבאו ואמרו: האופוזיציה צעקה. כאילו, מה ציפיתם שיקרה בחוק הזה? מה, שנשב, שנהיה נחמדים? אוה, הינה אדון "אישה קטלנית". מה זה, תגיד לי? איפה היית עד עכשיו? תגיד לי רגע, שנייה, אני חייבת להגיד לך משהו. תראה, קראו לי בהרבה שמות בחיים, אבל "אישה קטלנית" – אתה יודע מה, אם לוקחים את זה, מוציאים את זה שנייה מעולם התורה, ואללה, זה לא כזה נורא, כי בסוף, אישה קטלנית זה אומר אישה חזקה, אישה לוחמנית, אישה שקוטלת. אגב, באופיי, מי שמכיר אותי, אני לא אישה קטלנית. אני יכולה להיות מאוד מאוד, לצורך העניין, אגרסיבית אולי מבחינת מחנה מסוים, אני יכולה להיות דומיננטית מבחינת מחנה מסוים – אבל "אישה קטלנית" קרא לי השר והתקשורת חבר הכנסת שלמה קרעי. קודם כול אני רוצה להגיד לך משהו. האמת, לא אכפת לי שתקרא לי ככה, זה לא מפריע לי; זה אפילו טיפה מחמיא לי. ואתה יודע מה, לשמוע את זה ממך, באמת, שכאילו, אפשר להגיד עליך הרבה דברים. אפשר להגיד עליו הרבה דברים. אין לי עכשיו שום דבר, אין לי עכשיו מה להגיד עליו. אני יכולה להגיד עליו הרבה. מה אומרים על גבר, אם זו "אישה קטלנית" – גבר קטלן?
שר התקשורת שלמה קרעי:
קטלני.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה לא קטלני.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא גבר קפלניסט.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה אולי קפלני. קח את זה לקמפיין שלך בפריימריז.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מירב, הוא אמר - - - את הבעל השלישי שלך. זה מה שהוא אומר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אה, זה מה שאתה דואג?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
זה מה שהוא אומר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה לאל, ברוך השם, לא הייתי בסיטואציה הזאת של להתחתן.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא הבנת. אמרתי שאת הורגת מפלגות, לא בעלים. מפלגות. הרגת את כולנו, הרגת את יש עתיד - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה בכלל התחלת בש"ס. מה אתה עושה בליכוד?
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא התחלתי בש"ס.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אתה אומר? התחלת בש"ס.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מעולם לא. זה שקר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אתה עושה בליכוד בכלל?
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה שקר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אתה עושה בליכוד?
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה שקר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל לא, אין לי זמן לשטויות שלך. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה על אלמנות, זה בכלל לא רלוונטי אליי. אולי אם היית קורא את קורות החיים שלי לא היית אומר את זה, אבל לא משנה, לא מעניין אותי. אני רוצה להגיד משהו אחד. הגיע לפה ראש הממשלה בנימין נתניהו. חשב שימצא אופוזיציה חמודה שתשב, תצביע על הסתייגויות, תהנהן; קיבל אופוזיציה קטלנית, לא אישה קטלנית, אופוזיציה קטלנית שעמדה, צעקה, ובסוף הוא קיבל טלפון – אמרו לו: ביבי, זה לא נראה טוב. אבל יותר מביבי, אני רוצה לדבר על יושב-ראש הכנסת. יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה ישב כל ההצבעה בכיסאו. הוא יכול להיכנס לאירוע, הוא יכול להשתלט על הבלגן במליאה, אבל הוא לא קם, כי גם אמיר אוחנה יודע שהאירוע הזה לא טוב לליכוד; אולי טוב לנציג מפלגת ש"ס בליכוד, אבל למפלגת החיילים הליברלית הוא לא טוב. אני רוצה להגיד לכם משהו. הייתי כאן באירועים שיצאו משליטה. אגב, גם באותו אירוע שיצא משליטה חברת הכנסת לימור סון הר מלך ניהלה; הוא בא, הוריד אותה וניהל את הישיבה. אבל יושב-ראש הכנסת לא עלה. את יודעת למה הוא לא עלה? כי זה נראה על הפנים, החוק הזה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הינה, אני מסיימת.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
הוא מילט את נתניהו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
על החוק הזה אתם תשלמו במנדטים, והאמת, מגיע לכם. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. טוב שזה לא תלוי בך. אני מזמין את השר שלמה קרעי, בבקשה.
עדי עזוז (יש עתיד):
שלמה, כל פעם שאני באה, אתה עולה לפודיום.
שר התקשורת שלמה קרעי:
במיוחד בשבילך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, באמת, אני מאחל לך, חברת הכנסת בן ארי, לאופוזיציה שלך, כמו שהגדרת אותה, שתהיה אופוזיציה קטלנית, שתרסק את עצמה לאט-לאט, ממנדט למנדט, כדי שתוכל לקום כאן שוב, בעזרת השם, ממשלה לוחמנית, ממשלה שתחזיר כאן את הכבוד של מורשת ישראל, של עם ישראל, של מדינת ישראל. אני עמדתי כאן, ישבתי כאן, וראיתי. כתוב על עם ישראל שהם ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים. ראיתי את החבורה הזאת שקמה כאן וצרחה כאן בצרחות אימים. אם היינו אומרים פעם שזה לול תרנגולות, אם תסתכל על הסרטונים, תראה – כמו חבורה שנובחת. זה מה שהיה נראה כאן. בלי בושה. לא ביישנים, לא רחמנים ובטח לא גומלי חסדים. לא מתביישת. עומדים כאן ורודפים את לומדי התורה. הם הרי מבינים. למה אנחנו מביאים את החוק הזה של להפסיק את המעצר שלו לומדי התורה, של אלו שתורתם אומנותם? כי אנחנו רוצים להביא חוק גיוס שיגייס אלפים ורבבות שאין תורתם אמנותם. יש הסכמה. יש הסכמה היסטורית, שאנחנו הצלחנו להביא אותה – מה שהם לא חלמו בכלל, שההסכמה תהיה גורפת – שכל מי שאין תורתו אמנותו יתגייס. זה לא היה, זה אפילו לא היה חלום אצל גנץ ואצל לפיד ואצל ליברמן, הם אפילו לא הגיעו לרבע מזה. והם רואים איך אנחנו מצליחים להסדיר ולתקן את העיוות הזה, ועיניהם כלות. הם לא מצליחים להבין איך באה הממשלה בשותפות עם החרדים והולכת לגייס חרדים; והינה הצבא מקים חטיבת חשמונאים, ונותן לחרדים לשרת לפי אורח חייהם, והינה זה מתקדם, והינה מסדרים את זה. הם רואים את זה ומשתגעים. הם לא מבינים איך זה קורה. הם, שהיו ממשלה בלי חרדים בתוכה, לא היו מסוגלים לעשות אפילו קרוב לזה. וכשנציגי הסיעות החרדיות, נציגי החרדים, הולכים איתנו יחד לחוק שמגייס, שמגיע לשיעור הגיוס הכללי באוכלוסייה, אז מה עושה כל החבורה הזו, החבורה המופקרת הזו, אפשר לומר, שביטחון המדינה לא מעניין אותה כהוא זה? אם היה מעניין אותם ביטחון המדינה, הם היו אומרים: תעבירו חוק גיוס, בואו נגייס אלפים ורבבות, מה שאפשר עכשיו, ואם נצטרך אחר כך, נתקן. אם נצטרך אחר כך, נתקן. אבל לא. אבל לא. אבל הם אומרים: לא.
גלעד קריב (העבודה):
קרעי, עליזה - - - ניסים, עליזה אומרת - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה הדובר של עליזה? לא הבנתי. לעליזה אין דוברים.
גלעד קריב (העבודה):
אני העוזר הבכיר שלה. קרעי, מספיק. יאללה, די.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני מבקש לא להפריע.
שר התקשורת שלמה קרעי:
חבר הכנסת קריב, כמו במשפט שלמה, ככה מתנהלת האופוזיציה: "גם לי גם לך לא יהיה גזֹרו". בואו נחתוך את מדינת ישראל; בואו נלבה שנאת אחים; בואו לא נגייס את החרדים, את אותם אלפים ורבבות שאפשר לגייס כבר עכשיו; בואו נייצר פילוג; בואו נילחם בכל מה שטוב ונחבק את כל מה שרע; גזורו – גם לנו לא תהיה מדינת ישראל וגם לכם לא תהיה מדינת ישראל; בואו נחתוך את הכול; בואו נפרק את הכול. זה מה שראיתי כאן כשעמדה כאן החבורה הזו ונבחה בקולי-קולות. בערבית אנחנו אומרים למראה כזה "אנבח". זה מה שהיה לי לומר אליכם כשעמדתם כאן ונבחתם על ראש הממשלה. פשוט נבחתם. בושה. בושה וחרפה של ממש. נראה לכם שהצרחות האלה – פרסמה חברת הכנסת גוטליב שאחמד טיבי יעץ לך, חברת הכנסת בן ארי, שהצרחות האלה זה מה שיעשה לכם טוב, שזה יותר טוב מאשר להיאבק באופן דמוקרטי. תצרחו, ואולי עוד כמה שהולכים כמו עדר אחריכם יגידו לעצמם: הינה, הם צורחים, זה אומר שהם יכולים למשול, בואו ניתן להם. אבל אל תאמינו להם. הם היו כאן שנה אחת, שנה אחת בלבד, ובשנה הזו הם הרסו כל חלקה טובה ולא הצליחו לשרוד, מפרשת קרח. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, הממשלה שלהם, בנט הוכתר לראש ממשלה, מונה לראש ממשלה בשבוע שאחרי שבת קרח, ופוזר אחרי שבת קרח. מקרח לקרח. משנאה ומחלוקת לשנאה ומחלוקת. מחלוקת שאינה לשם שמיים לא יכולה להתקיים. ולכן היא לא שרדה לכם יותר מ-12 חודשים.
היו"ר ניסים ואטורי:
ואז נפערה האדמה ובלעה אותו ואת כל עדתו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא. זה מה שקורה עכשיו ליש עתיד. אדמת הטרשים של בנט בולעת את יש עתיד. לא סתם אמרתי למירב בן ארי שהיא קטלנית. היא הורגת מפלגות: הרגה את כולנו, הרגה את יש עתיד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה חייב לשחרר ממני. יש אנשי מקצוע שמומחים באובססיות לאנשים. די. אני אפילו דיברתי אליך, חייכת. די.
שר התקשורת שלמה קרעי:
גם אני מחייך, חברת הכנסת בן ארי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז די, שלמה. שלמה, מה תעשה בלעדיי בפגרה? עוד תארוב לי מתחת לבית. די. די. שלמה, די.
שר התקשורת שלמה קרעי:
האמת, האמת אנחנו חייבים לקבוע, כי אני לא יודע מה יהיה עם המפלגה של בנט, מה את הולכת לעשות לה, מה את הולכת לעשות לה בבחירות האלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נראה לי שגם אתה בבעיה. לא הייתי עפה על עצמי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
בסדר. את הבעיות שלי תשאירי לי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תדאג, נשמה. החיים שלי טובים, ברוך השם. הכול בסדר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
ברוך השם. אני מאחל לך, חברת הכנסת בן ארי, את כל הטוב, את כל הטוב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
גם אני. גם אני לך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אבל מקסימום באופוזיציה. רק באופוזיציה.
גלעד קריב (העבודה):
מזל שאין לה צמות, שתמשוך. כמו ילד קטן, הוא מאוהב בך. אתה כמו ילד קטן מאוהב בה. אתה צריך תשומת לב ממירב בן ארי? מושך בקוקיות. די. מספיק למשוך בקוקיות.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יש רב מחתן. יש רב מחתן כבר - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי הרב? יש רב רפורמי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אבל את חוק-יסוד: לימוד תורה שלו לא העברנו פה.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני מבקש מהציבור בבית להחזיק חזק. אנחנו באווירת אס"ק.
עדי עזוז (יש עתיד):
אבל אישה קטלנית זה שניים. אישה קטלנית זה שניים - - - השלישי?
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא. שניים – זה כולנו ויש עתיד. ועכשיו ביחד. עכשיו ביחד של בנט.
קריאה:
- - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא. היא לא באה לליכוד. אם היא תבוא לליכוד, הייתי מפחד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תראה, אין לי בעיה, אבל אל תמציא, כי ביחד ויש עתיד זה ביחד.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן. כן.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אבל לא נשאר. מיש עתיד לא נשאר כלום. בנט הרג לכם את הכול. עכשיו אני רוצה לומר עוד משהו, אדוני. קודם – באמת, אני לא מכחיש את זה שיש לי ביקורת נוקבת, וממש חורה לי כשאני רואה חברי כנסת מעם ישראל, שמייצגים פה חלק חשוב בעם ישראל, חלק שאולי לא מבין כל כך מה הם עשו כאן כשהם הרימו יד נגד חוק-יסוד: לימוד תורה. מה הוא אומר? מה אמר חוק-יסוד: לימוד תורה? מה כתוב בו? "לימוד תורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי ובמדינת ישראל". אמירה כל כך טריוויאלית, כל כך פשוטה; אמירה שעליה מסרו את נפשם רבבות ומאות אלפים מעם ישראל אלפיים שנות גלות. על התורה, על לימוד התורה, מאנטיוכוס וטיטוס והמן וכל שונאי ישראל שנלחמו בתורה – ואתם כאן באים, בלי שאף אחד כופה עליכם את זה, אף אחד לא מאיים עליכם עם אקדח להצביע נגד, ואתם באים ומצביעים נגד לימוד התורה, נגד תורת ישראל. זה הדבר שחורה לי. ולכן באתי והצבתי כאן מראה נוקבת, ואני עדיין מציב אותה. בחיים של כל יהודי יש הרבה הרבה אירועים שקשורים בקשר הדוק לתורה, אם זה בחגים, שהזכרתי, ואם זה בנסיבות מצערות בקדיש שאומרים. בכל הדברים האלה אמרתי: אל תגידו קדיש, אתם לא יכולים לומר קדיש. אז באו ואמרו: רגע, אמרת את זה רק לפלוני, רק להוא, דיברת לאח שכול. תפסיקו עם הדמגוגיה. תענו לגופו של עניין. איך אתם יכולים לבוא ולהשתמש בקדיש ולומר: "על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיהון ועל כל תלמידי תלמידיהון - - - דיתבין דעסקין באוריתא קדשתא"?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא. לא מתכוונים אליך. לא אליך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
איך אתם באים ומשתמשים בזה – כל אחד מאיתנו – ומצד שני באים ואומרים: לכו תעצרו לומדי תורה שתורתם אומנותם? הרי אנחנו מסכימים שמי שלא לומד תורה צריך להתגייס. אנחנו אומרים את זה, מנסים לחוקק את זה, אומרים: רק מי שתורתו אמנותו. אני גם שמעתי כאן את חברת הכנסת ביטון, שאמרה: נגד בכוח. היא עלתה כאן ואמרה שהיא בעד האברכים שיושבים ולומדים תורה ומוסרים את נפשם. פעם אחת היא אמרה את זה, ואמרתי לה: הקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר כל בריה. זה שכר שיחה נאה. באת ואמרת כאן משפטים בעד אברכים שבאמת יושבים ולומדים תורה ותורתם אומנותם. ואז את קמה עכשיו וצועקת: נגד – כאילו מה עשו לך אותם אלו שתורתם אומנותם? מה כואב לכם? איך הצלחתם להסית את עצמכם? מי מסית אתכם ככה? מי מסית אתכם ככה? הבושה כולה שלכם, ויש לכם הזדמנות לחזור בכם. אתם לא חייבים להישאר. חבר הכנסת ביטון, אתה חושב שסביך וסבתותיך והמורשת שלכם במרוקו, ביהדות המזרח, הייתה לצאת נגד לומדי תורה, נגד תלמידי חכמים? באמת, איך הצלחתם להגיע למקום כל כך שפל? איך הצלחתם להגיע למקום כל כך שפל? אני חושב שכל פעם שאתם מגיעים לדיוטה תחתונה, אתם מוכיחים לאחר מכן שאין דיוטה תחתונה – שיש עוד יותר, שיש עוד תחתית, לרדת יותר למטה. ובאמת, אני גאה על מה שהקואליציה הזו עושה. אתם יודעים מה, יש לכם חלק בזה. למרות שאתם מצביעים נגד, אתם מחדדים את הנושאים הכל-כך חשובים האלה לעם היהודי, את ערך לימוד התורה בעם ישראל, את ערך אלו שתורתם אומנותם. לא היה חוק-יסוד כזה במדינת ישראל, ועכשיו בזכותכם יש חוק-יסוד כזה במדינת ישראל. אז אני באמת לא יודע אם מי שרוצה לקלקל ויצא מתקן מקבל איזשהו שכר על התיקון שקרה בגללו. זו שאלה עמוקה, פילוסופית. אני לא יודע. אולי כן יש לך חלק בזה שחוק-יסוד: לימוד התורה עכשיו חוקק, כי אתם גרמתם לו. אתם גרמתם לנו לעמוד על הערכים שלנו, לעמוד על המורשת שלנו, להיאבק לטובת העם היושב בציון, שחזר לארץ הזו אחרי אלפיים שנה, אחרי שמסר את נפשו על התורה והמצוות לאורך כל השנים, לאורך כל הרדיפות, מפרעה וטיטוס והמן ואנטיוכוס והאינקוויזיציה בספרד, לאורך כל השנים, והפרעות שהיו באירופה – שרפו ספרים, שרפו ספרי תורה. באמת, לאורך כל שנותיו של העם היהודי נלחמו אותם גויים בתורה, ואף אחד לא הצליח. העם הזה הוא עם נצחי. נצח ישראל לא משקר. אף אחד לא יכול. כל הגרזינים שהונפו על סלע המורשת נבלעו כלא היו, ועם ישראל נותר איתן, נצחי, חי וקיים, עם תורת ישראל, עם מורשת ישראל. לכן, ברור לי שהמאבקים האלה שלכם לא יעזרו בשום דבר. להפך, הם יחזקו יותר, יחזקו יותר את השורשים שלנו לעם לארץ הזו, למורשת שלנו. אבל אתם, אתם, תסתכלו על עצמכם ותחשבו רגע: מה אנחנו עושים? מה אנחנו עושים? נלחמים בתורה? נלחמים בתלמידי חכמים? אחר כך אנחנו צריכים – איך אנחנו חיים את הפרדוקס הזה? איך חיים את הפרדוקס הזה עם אירועים, חגיגות ואירועים פחות משמחים בעולמו של יהודי, ומצד שני באים ומצביעים נגד התורה, נגד לומדי התורה?
גלעד קריב (העבודה):
לדעתי הוא אפליקציה של AI, אין שום דרך שהוא אנושי. אתה אפליקציה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
עכשיו, שמעתי כאן מישהו, יש כאן חלקים מכם שעמדו וצרחו על השר בן גביר: משתמט, משתמט, משתמט; חלק מכם, כאלה שלא שירתו גם בעצמם בצבא, חלק מכם שהשתמטו בעצמם והולכים להקים ממשלה עם האחים המוסלמים. חבר הכנסת בליאק עמד וצעק: משתמט משתמט – הוא לא שירת בצבא. לא שירת.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא משנה, גם אברך – יש אברכים שמתגייסים גם בגיל 30, יש אברכים שמגייסים אותם לשירות מקוצר, אבל הוא השתמט, אבל הוא השתמט.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
רק תוריד את החסינות, חתיכת אפס.
שר התקשורת שלמה קרעי:
בליאק, חבר הכנסת בליאק - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תקשיב טוב, תקשיב טוב, חתיכת כלום. אתה תוריד את החסינות, אוקיי? תוריד את החסינות, ואתה תשלם לי המון כסף.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני לא עובד אצלך. אני לא עובד אצלך, ואם יש לך משהו להשיב, תבקש הודעה אישית.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת בליאק, לחזור למקומך. קריאה ראשונה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
שמעת? אפס מאופס.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אבל בוא, אני נותן לך הזדמנות, תספר לנו איפה שירת בצבא. תספר לנו איפה שירת בצבא. איפה שירת בצבא? איפה שירת?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תוריד את החסינות. תוריד את החסינות.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תספר לעם ישראל, איפה שירת בצבא? אל תאיים, אל תאיים, ותספר לעם ישראל איפה שירת בצבא.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
עדי עזוז, להירגע.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה בן אדם רע. הוא עלה לארץ בגיל 25.
שלי טל מירון (יש עתיד):
- - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה זה קשור? אז הוא לא שירת בצבא, אז מה?
היו"ר ניסים ואטורי:
שלי טל מירון, קריאה ראשונה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
עלה לארץ אבל לא שירת.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תוריד חסינות. תוריד חסינות.
היו"ר ניסים ואטורי:
בליאק, קריאה שנייה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אם שירת, בוא ספר לכולנו איפה שירת בצבא.
משה טור פז (יש עתיד):
אתה זבל, זבל מרוכז.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תוריד חסינות.
שר התקשורת שלמה קרעי:
ואז מה? אתם רוצים שהאברכים יתגייסו בגיל 26 - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
טור פז, קריאה ראשונה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה יש לך? אתה רע. אתה רע.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
בליאק, קריאה שלישית. להוציא אותו החוצה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
מה יש לך?
היו"ר ניסים ואטורי:
שלי טל מירון, את בקריאה שניה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - - גם בגיל 28. אתם רוצים שלומדי תורה יתגייסו גם בגיל 30.
שלי טל מירון (יש עתיד):
- - -
משה טור פז (יש עתיד):
תתבייש - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
טור פז, קריאה שנייה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה הבעיה? מה הבעיה להתגייס?
משה טור פז (יש עתיד):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
טור פז, קריאה שלישית. תוציאו את שניהם החוצה, בבקשה. הם בקריאה שלישית.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אתם ביטלתם את הפטור שהיה עד גיל 26 - -
היו"ר ניסים ואטורי:
בליאק, קריאה שלישית, וגם טור פז קריאה שלישית.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - גם בגיל 28 אתם רוצים שאברכים יתגייסו, אז בגיל 25 לא? מה הבעיה? מה הבעיה להתגייס?
שלי טל מירון (יש עתיד):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
שלי טל מירון, את בקריאה שנייה, תיזהרי.
(חבר הכנסת משה טור פז יוצא מאולם המליאה.)
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה הבעיה להתגייס בגיל 25? אז מה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד את זה לחברים שלך, המשתמטים. כל החברים שלך משתמטים.
שר התקשורת שלמה קרעי:
האברכים, אפילו בגיל 30 אתם רוצים שיתגייסו, אפילו שאתם מבינים שזה פוגע בכלכלה. אתם דורשים מהם להתגייס גם בגיל 30, אז מה הבעיה עם גיל 25? אני לא מצליח להבין.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
הוא לא צריך לבוא לכאן להביא, מה זה? לא, די, אצלי מתנהגים טוב, מתנהגים יפה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
בישיבות הגבוהות הציוניות לומדים גם עשר שנים ומתגייסים גם בגיל יותר מאוחר. מה הבעיה? אם הצבא כל כך חשוב, תתגייסו גם בגיל 25. אז מה? מה הבעיה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לחברים שלך, תגיד להם שיתגייסו.
היו"ר ניסים ואטורי:
מירב בן ארי.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תגיד לי, נגמרו לך הטיעונים על חוק התקשורת? תחזור לחוק התקשורת.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לחזור לחוק התקשורת?
עדי עזוז (יש עתיד):
שלמה, זה ממש מגעיל, מה שאמרת. ממש מגעיל.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה מגעיל? מה מגעיל? מגעיל לעמוד ולקלל ולנבוח, זה מה שמגעיל.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
ומה אתה עושה? אתה משווה עולה חדש - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
סדרנים, הוא בקריאה שלישית. אין משא ומתן, שיכתוב בחוץ.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מגעיל לעמוד פה לקלל ולנבוח ולצרוח את עצמכם לדעת בלי בושה ולצאת נגד הערכים והמורשת של עם ישראל.
היו"ר ניסים ואטורי:
שיביא את הפתק. אני מבקש להוציא אותו. תעצור שנייה אחת. אתם יכולים אתם להביא את הפתק, הוא לא צריך לבוא עד אליי.
(חבר הכנסת ולדימיר בליאק יוצא מאולם המליאה.)
שר התקשורת שלמה קרעי:
אדוני היושב-ראש, אני אגיד לך, לטעמי, לא מגיע לו להשיב כאן כי הוא עמד כאן וקרא לי "אפס" וקרא לי בקללות ובכינויי גנאי. אני לא חושב שצריך לתת לו.
שלי טל מירון (יש עתיד):
מי שואל אותך?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
זה לא ועדת התקשורת, אל תשתלט - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני לא משתלט, אני מציע. אני תמיד מציע ליושב-ראש מה לעשות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
יש לך מזל שאני לא יושב שם. הייתי מוריד אותך למטה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מותר, זה דמוקרטיה, יש חופש ביטוי, מותר לי גם להציע ליושב-ראש.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
הוא כנסת, אתה ממשלה - - - באמת?
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
משתמט. הוא לא שירת. אתם נהנים עכשיו מההילה של ערוצי התעמולה. ערוצי התעמולה מחבקים אתכם, היועמ"שית המודחת מחבקת אתכם, בג"ץ מחבק אתכם. אתם חושבים שאתם רואים את האור, אתם חושבים שאלו הם בני האור, על פיהם יישק דבר. הם אומרים שיהדות ומורשת זה כלום, שפסח זה רק דיאטת מצות, ואתם חושבים לעצמכם: רגע, בני האור אומרים שיהדות ומורשת זה לא שווה כלום, לכן בוא, גם אנחנו. הם שורקים לכם במשרוקית, כמו חברת הכנסת טל מירון, שורקים במשרוקית, וכולם מתייצבים. שורקים במשרוקית, שורקים במשרוקית, ואתם מתייצבים דום לצאת נגד הערכים שלנו, נגד המורשת שלנו, נגד התורה שלנו.
שלי טל מירון (יש עתיד):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
שלי, את בקריאה שנייה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
הוא פונה אליי, הוא קרא בשם שלי.
היו"ר ניסים ואטורי:
תפסיקי לצעוק. אצלי לא משתוללים, בסדר? נא לשבת ולא לצעוק ככה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הוא פנה אליה, מה זה?
היו"ר ניסים ואטורי:
דוידסון, כשאתה תנהל את המליאה, תעשה מה שאתה רוצה, על פי התקנון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני הייתי מוריד אותו למטה בכלל, חתיכת גזען.
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה יכול, בסדר, אוקיי.
שלי טל מירון (יש עתיד):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
שלי, די.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אגב, לחברי האופוזיציה, גם חבר הכנסת יוסי טייב עלה לארץ בגיל מאוחר והתגייס, מש"ס.
מירב בן ארי (יש עתיד):
די כבר, תרד, תרד כבר. אתה רק מרעיל את המקום הזה. תרד כבר.
היו"ר ניסים ואטורי:
מירב, מירב.
שר התקשורת שלמה קרעי:
חבר הכנסת טייב מש"ס עלה לארץ והתגייס, אבל יש עתיד, כשעולים, לא מתגייסים. תצביעו, חברים, בעד החוק. אל תתרגשו מהקללות וההשמצות של החבורה הזאת. הם חסרי בושה, ורובם כאן לא יראו את הכנסת הבאה, בעזרת השם. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. נעבור להצבעה על ההסתייגויות. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי ועדי עזוז. אני מבקש להכניס את מי שהוצאתי. אני מבקש לשמור על שקט. ארז מלול, ברוך הבא לכנסת ישראל. אנחנו נצביע על הסתייגות של קבוצת יש עתיד. הסתייגות 1 לסעיף 1. אין הודעה אישית לפני הצבעה. אין כזה דבר. ואף אחד לא תקף אותך, מיכאל. הצבעה על הסתייגות 1, לסעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 74 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה.
היו"ר ניסים ואטורי:
בעד – 35, נגד – 46, שניים נוכחים. אני קובע כי הסתייגות מס' 1 הוסרה בזאת. יש כאן תקלה עם המחשב. כעת נצביע על הסתייגות מס' 2, לסעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 75 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 45 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה.
היו"ר ניסים ואטורי:
בעד – 34, נגד – 45. אני קובע כי גם הסתייגות מס' 2 הוסרה. בהצבעה הקודמת, אני מתקן, המסך שלי היה שונה מהמסך הכללי: 34 היו בעד, 46 נגד, ולכן גם הסתייגות 1 הוסרה, גם 2 הוסרה. כעת נצביע על הסתייגות מס' 3. הצבעה מס' 76 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 45 נמנעים – אין הסתייגות 3 לא נתקבלה.
היו"ר ניסים ואטורי:
33 בעד, 45 נגד, ארבעה נוכחים. הסתייגות מס' 3 הוסרה בזאת. נעבור להצביע על הסתייגות מס' 4. הצבעה. הצבעה מס' 77 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 45 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה.
היו"ר ניסים ואטורי:
34 בעד, 45 נגד. אני קובע כי הסתייגות מס' 4 הוסרה בזאת.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
בליאק - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה - - - תשתלט על עצמך, איך אתה מדבר? מה זה?
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת מאיר פרוש, אנחנו בהצבעה. לא מתאים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא מתאים.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 5. הצבעה. הצבעה מס' 78 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה יש לך? איך אתה מדבר? אל תעשה לי ככה - - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
שיסתום את הפה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי, מה זה לסתום את הפה? מה זה? איך אתה מדבר? מי אתה? מי אתה בכלל? מה אתה מדבר ככה? תהיה בשקט כבר.
היו"ר ניסים ואטורי:
34 בעד, 46 נגד. אני קובע כי הסתייגות מס' 5 הוסרה. חבר הכנסת מאיר פרוש, קריאה ראשונה. חברת הכנסת מירב בן ארי, קריאה ראשונה. תודה. סליחה, את בקריאה שנייה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
די. חבר הכנסת פרוש, אני לא רוצה להוציא אנשים בזמן שאנחנו בהצבעה. כעת נצביע על הסתייגות מס' 6. הצבעה. הצבעה מס' 79 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 6 לא נתקבלה.
היו"ר ניסים ואטורי:
בעד – 34, 46 נגד, שלושה נוכחים. אני קובע כי הסתייגות מס' 6 הוסרה בזאת. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 7. הצבעה. הצבעה מס' 80 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 7 לא נתקבלה.
היו"ר ניסים ואטורי:
33 בעד, 46 נגד. אני קובע כי הסתייגות מס' 7 הוסרה בזאת. לכן נצביע על הסתייגות מס' 8. הצבעה. הצבעה מס' 81 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 8 לא נתקבלה.
היו"ר ניסים ואטורי:
34 בעד, 46 נגד. אני קובע כי הסתייגות מס' 8 הוסרה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 9. הצבעה. הצבעה מס' 82 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 47 נמנעים – אין הסתייגות 9 לא נתקבלה.
היו"ר ניסים ואטורי:
32 בעד, 47 נגד. אני קובע כי הסתייגות מס' 9 הוסרה בזאת. נצביע כעת על הסתייגות מס' 10. הצבעה. הצבעה מס' 83 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 47 נמנעים – אין הסתייגות 10 לא נתקבלה.
היו"ר ניסים ואטורי:
33 בעד, 47 נגד. אני קובע כי הסתייגות מס' 10 הוסרה. לסעיף 2 אין הסתייגות, לכן נצביע על סעיף 1 וסעיף 2, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה. הצבעה מס' 84 בעד סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה – 47 נגד – 40 נמנעים – אין סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר ניסים ואטורי:
47 בעד, 40 נגד. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 82), התשפ"ו–2026, עברה בקריאה השנייה. לכן נעבור להצביע על הצעת החוק בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 85 בעד החוק – 49 נגד – 37 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 82), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר ניסים ואטורי:
49 בעד, 37 נגד. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הודעה אישית.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת בליאק, הודעה אישית. בבקשה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עמד פה איזה מישהו, אמרו לי שקוראים לו שלמה קרעי, והוא שר התקשורת הכי כושל בתולדות המדינה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שר ההסתה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אני רוצה לספר לכם סיפור. לפני שש שנים, בכנסת העשרים-ושלוש, לדעתי, עלתה הטענה מצד שלמה קרעי, אז חבר כנסת, שראש הממשלה מרוויח פחות משכר מינימום. איזה חישוב הוא עשה? הוא לקח את השכר נטו של ראש ממשלה וחילק ל-18 שעות ביממה, ויצא לו פחות משכר מינימום. מה הבעיה? איך מחשבים שכר מינימום? במונחים של ברוטו, לא נטו. אז שלמה קרעי, רואה החשבון, התבלבל בין ברוטו לנטו. רואה חשבון – אני חוזר – רואה חשבון התבלבל בין ברוטו לנטו. רואה חשבון שלא מבין את ההבדל בין ברוטו לנטו. השאלה היחידה שצריכה להישאל היום, שלמה קרעי, כמה שילמת וממי קנית את רישיון רואה החשבון שלך? תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. נתתי לבליאק לענות, כי באמת – אי-אפשר להגיד שכל אחד שקראו בשם שלו, אפשר לתת לו הודעה אישית.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הוא פנה אליי.
היו"ר ניסים ואטורי:
הוא לא פגע בך. מיכאל, עזוב. אני עובר לנושא הבא על סדר-היום.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
למה? למה?
היו"ר ניסים ואטורי:
אני אסביר לך למה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הוא פנה אליי וזה כן פגע, כי הוא אמר שאימותיי ואבותיי לא חשבו ככה.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא כל פנייה אליך מצריכה הודעה אישית, סליחה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הוא הזכיר את ההורים שלי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא רשום - - -
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לא רוצה להירשם. אני רוצה עכשיו. הוא השמיץ את ההורים שלי.
היו"ר ניסים ואטורי:
בסדר, יש לך, הינה. הוא הזכיר את ההורים שלך לחיוב, דווקא, הלוואי שהיו מזכירים אותי ככה. תודה רבה. הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק מטעם הכנסת בקריאה הראשונה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
זה לא נכון, מה שאתה אומר. הוא פגע בהורים שלי.
קריאה:
מי ייגע בהורים שלך?
היו"ר ניסים ואטורי:
הוא עולה תכף, לא?
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לא. אני לא עולה תכף.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא דיבר על ההורים שלו.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אל תגיד לי שהוא לא פגע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תיתן לו. הוא דיבר על ההורים שלו. הוא גם דיבר על ההורים שלי, אבל אני, אני לא סופרת אותו.
קריאה:
גם על ההורים שלי דיברו פה. רגע, עזבו.
היו"ר ניסים ואטורי:
מיכאל ביטון אחרון, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא חושב שכל המזרחים, כולם עבדים של ביבי. לא. מסתבר שלא. יש כאלה שיש להם נפש חופשית והשתחררו מהכבלים שלו. השתחררו. הם אנשים חופשיים.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני יודע שהוא פרגן לך. אולי לא שמעתי. בבקשה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
השר קרעי פונה אליי ומסביר לי מי אלה אבותיי ואימותיי, ושאני מצביע נגד התורה, ושאימותיי ואבותיי לא היו כאלה. אז אני אסביר לשר קרעי מי זאת אימי ומי זה אבי. אבא, עליו השלום, היה רב בבית כנסת, עבד בכור האטומי כמפעיל וכפועל ניקיון. מיום ראשון עד חמישי, 06:00 – שחרית, 07:00 – בעבודה, 21:00 או 24:00 – חוזר הביתה. שישי-שבת – בבית הכנסת. מיום שפרש מהעבודה – כל ימיו בבית הכנסת, 5 מ' מהבית. בית כנסת שהוא הקים. אימא מסעודה גידלה 11 ילדים, איבדה שני תינוקות – אחד בראשית הדרך, ואחד אחרי שנולדתי. אימא מסעודה איבדה בן בצבא. שמונה בנים ובת. הבת שלה הגדולה, בשנת 1976, 13 שנה אחרי העלייה לארץ, דרשה להתגייס לצבא, והייתה בצאלים בתפקיד בשריון. שמונה בנים הלכו לשרת – שבעה לוחמים בגולני, צנחנים, בנח"ל, בשריון, בתצפיות, בחרמש, בהנדסה קרבית. בן אחד שלה ביקש ללכת לפנימייה צבאית בגיל 14, והוא נפל ונהרג בעת מילוי תפקידו. זה אח שלי אבי, עליו השלום. היחיד שלא היה לוחם, נהרג. סבתא מסעודה איבדה את אח שלה בצבא, ניסים ועקנין. הם יחד איבדו שלושה אחיינים, בני דודים: אייל ביטון, מיכאל מכלוף ביטון וגבי ביטון. כששאלו את אבא שלי בסרט "להיות קצין", בדקה 26: אתה אבא שכול, למה אתה נותן לבן שלך להיות קצין? הוא אמר: להיות קצין בצה"ל זה כבוד. אלה ההורים שלנו. ואני יודע שאתה גם ככה, מישל, שאיבדת שני אחים בצבא. אף אחד לא יסביר לנו מי זה ההורים שלנו. בשבילם צה"ל זה קדוש. מתוך שמונת האחים שלי, לארבעה יש זהות חרדית – של ברסלב, של חב"ד, של ליטאים. כל האחים שלי דתיים, בישיבות הסדר. כולם עשו צבא, כולם היו לוחמים. ארבעה אחים חרדים יש לי, עשו צבא ומילואים. אלו אבות-אבותיי ואימותיי, השר קרעי, אל תעלה אותם על דל שפתיך.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. תודה רבה. אני רוצה להגיד לכם שמיכאל, איש יקר – אני רוצה לספר סיפור אישי שלי, ואני מאוד מעריך אותו, למרות שלפעמים אני מקבל החלטות כאלה או אחרות לפי ראות עיניי. הבן שלי היה בוועדה, ומישהו תקף אותו. דרך אגב, בוועדה מאחת מהמשפחות תקפו אותו קשה מאוד רק בגלל שהוא הבן שלי, ומיכאל הלך לידו, ישב לידו, דיבר איתו ועודד אותו, למרות שהבן שלי מאוד חזק. הבן שלי, דרך אגב, חזר עכשיו משני סבבים בלבנון. ואני מאוד מעריך אותך על זה. תודה רבה.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1210).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ניסים ואטורי:
הצעת החוק הבאה, מטעם הכנסת, לקריאה הראשונה – הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35) (טיפול מותאם לנפגעי הלם קרב והקמת ועדה למתן סיוע לפנים משורת הדין), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת משה סעדה וקבוצת חברי כנסת. חבר הכנסת סעדה יציג את החוק. אבל לפני זה אני רוצה לכבד פה את הגיבורים שלנו, שנמצאים ביציע. הלומי קרב, נמצאים פה בכנסת כבר תקופה ארוכה מאוד. מותר למחוא להם כפיים, חברים.
(מחיאות כפיים)
היו"ר ניסים ואטורי:
עומר אמסלם, יוסי סרדי, חגי עזרן, נדב הירש, מיכה כץ, איציק סעידיאן, בועז פריד, עמי חזן, אלון חסון, מאיר קדוש, דוד נוזיצה, תומר בדני, עידו גל רזון, שמיר בניטה, נתנאל שקד ומיכה. מיכה, אחי היקר. אוהבים אתכם מאוד, תודה רבה על מה שאתם עשיתם למען עם ישראל, מגיעות לכם הכפיים האלה. אנחנו מוקירים את המסירות שלכם. מסרתם את הנפש שלכם, תרתי משמע, למען עם ישראל. אוהבים אתכם מאוד כולם פה, מכל צידי הבית. תודה רבה. משה סעדה, בבקשה.
(מחיאות כפיים)
משה סעדה (הליכוד):
אחיי היקרים ביציע, הלומי הקרב, היום אנחנו זוכים לתקן - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אני רק נועל את רשימת הדוברים, שלא יגידו שלא נעלתי. נעלתי את רשימת הדוברים. תודה רבה. בבקשה. תמשיך, תמשיך.
אופיר כץ (הליכוד):
רגע, שנייה, אל תסגור.
משה סעדה (הליכוד):
אחיי הלומי הקרב, היום אתם יכולים להסתכל על עצמכם בגאווה במראה ולהגיד – אתם עושים היסטוריה בעם ישראל. אתם מתקנים עוול נוראי של עשרות שנים שנגרם להלומי הקרב. אני חושב שהחוק הזה שאנחנו מעבירים היום הוא חוק ערכי, הוא חוק מוסרי, והכי חשוב, הוא חוק ציוני. מדינת ישראל ב-7 באוקטובר קראה לאנשים להגיע לשדה הקרב. ב-7 באוקטובר היינו כפסע מהשמדה. היו אנשים שלא קיבלו צו, אף אחד לא קרא להם – והלכו והתייצבו במערכה. לצערי הרב, חלק מהאנשים הללו לא חזרו. ויש מי שחזר כשהוא פצוע בגופו. אבל יש גם אנשים שחזרו כשהם פצועים בנפשם, ואת הפציעה בנפש לא תמיד אנחנו מסוגלים לראות. אני זוכר, באחת הוועדות שישבתי בהן ניגשה אליי אימא עם דמעות בעיניים. היא אמרה: אני רוצה לספר לך משהו. אמרתי לה: מה? מה קרה לבן שלך? היא אומרת לי: הרע מכול. אמרתי לה: מה? היא אומרת: הוא חזר מעזה והוא לא קם מהמיטה. ביקשתי ממנו שיקום, וראיתי שקשה לו. אמרתי, הוא צריך כמה ימים למנוחה. ואחרי כמה ימים ועוד כמה ימים, הבן שלה, שהוא תלמיד מוצלח ומצטיין בכל מקום, לא מסוגל לקום. והיא חשבה שאולי הוא לא רוצה לעזור לעצמו, שאולי הוא לא מרים את עצמו. היא ניסתה בכוח להרים אותו, והיא לא הבינה שהבן שלה הלום קרב. והיא אומרת: אתה יודע מה עשיתי לבן שלי? אני, אני, אימא שלו, אני, אימא שלו, לא האמנתי לו. ואני יודע שזה הכי קשה, לפעמים התחושה שאתה יודע ששילמת מחיר אבל אתה שקוף מבחינת החברה. והיום, כשאנחנו מתקנים את העוול הזה – זה הרבה בזכותכם, התיקון הוא בזכותכם, כי אתם זעקתם, צעקתם, שמתם לנו תמונת מראה גם כשלא רצינו לראות. היום אנחנו מתקנים. מתקנים במובן שקודם כול מכירים בהלומי הקרב, ואני חושב שיש חידוש משמעותי, שלא היה עד היום בכלל – מכירים במעגל המשני. כי כאשר אתם, כל אחד מכם, כל אחד מכם שהוא הלום קרב, משלם מחיר, גם המשפחה שלו משלמת מחיר. ולפעמים המחיר הוא כבד מנשוא. ועד היום החברה בישראל לא הכירה במחיר הזה, במעגל המשני. ואני חושב שהיום, גם בעניין הזה פרצתם דרך. איפה אופיר? החוק הזה, שאנחנו מחוקקים אותו במהירות שיא, בספרינט שלא היה מעולם, אופיר, זה הרבה בזכותך. התקשרת אליי ביום שישי – תקשיבו, אחיי הלומי הקרב, ביום שישי אני מקבל טלפון מאופיר, והוא אומר: תקשיב, אני הולך לחוקק חוק עכשיו, ראשונה, שנייה ושלישית בתוך כמה ימים. אמרתי לו: אופיר, אבל אין לנו זמן. הוא אומר: משה, זה חשוב, זה היסטורי, זה משמעותי. אנחנו מקיימים את זה ונעשה את זה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא התייחסתם אליהם שלוש וחצי שנים. היה להם שלד.
משה סעדה (הליכוד):
וברוך השם, בזכות תמיכה של כל חלקי הבית – ימין, שמאל, קואליציה, אופוזיציה – אנחנו עושים היסטוריה, אבל בעיקר זה בשבילכם, אבל זה שלכם. בעזרת השם נעשה ונצליח.
קריאות:
אמן.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה; ואליד אלהואשלה – לא פה. רם בן ברק.
רם בן ברק (יש עתיד):
חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, חבריי הפצועים, אני חושב שהיום אנחנו באמת עושים מעשה שהיה צריך לעשות מזמן. אני יודע שנאבקתם על זה קשה, הייתם צריכים להופיע כאן בוועדות, הייתם צריכים לשכנע. אני יודע שזה לא היה קל, אבל עכשיו אני חושב שמתחיל הפרק הראשון בתיקון, שבסופו של דבר, בסופו של דבר, הלומי הקרב, או נפגעי הלם קרב, כאלה שהשתתפו בקרבות, יוכרו ככאלה ויקבלו את הטיפול המתאים והמותאם על מנת לנסות ולהחזיר אותם לחיים בחברה. אני חושב שהסיפור הזה של השוואת נכות בין נכים פיזיים לנכות נפשית לפי רמת התפקוד הוא דבר מאוד מאוד חשוב. אני מתנצל על זה שזה לקח כל כך הרבה זמן. זה היה צריך להיות הרבה יותר פשוט, זה היה צריך להיות הרבה יותר מהר, אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם. אני מברך את הכנסת על זה שהיא מחוקקת את החוק הזה. עלו והצליחו והשתקמו כמה שיותר מהר.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
מרב מיכאלי (העבודה):
בכל הפגישות המרובות שלנו בוועדה, וגם כשהייתי אצלכם באוהל, לא סיפרתי לכם שהפעם הראשונה שיצא לי להתחיל להיאבק על זכויות של נפגעי הלם קרב הייתה לפני יותר מ-25 שנה. הייתי אז כבר נורא נורא מיומנת בלפעול למען נפגעות תקיפה מינית, כבר כמה שנים של קמפיין ציבורי נגד פגיעה מינית ואונס – שהיה אז טאבו מוחלט, לפני 30 שנה במדינת ישראל, ואף אחד ואף אחת לא דיברה על זה. ואז פנה אליי אבא של חברה טובה שנלחם בקרבות המרים במלחמת יום כיפור, וביקש להתייעץ, ועם הניסיון שלנו בהתמודדות למען נפגעות תקיפה מינית, שכמו שאנחנו יודעות ויודעים גם הם מתמודדות ומתמודדים עם פוסט-טראומה לא מבוטלת, לעזור לעמותה של נפגעי הלם קרב. לפני 25 שנה, חברים, לא יודעת איך לספר לכם את זה, אבל גם המונח "הלם קרב" היה חדש. ובמשרד הביטחון, לא זאת בלבד שהיה קשה לקבל זכויות, אלא שגם אלה שבסופו של דבר הסכימו שהם באמת סובלים מטראומה ובאמת מתקשים מאוד לעבוד, לתפקד, לחיות את החיים האלה, היו עוקבים אחריהם, ואשכרה שולחים אחריהם בלשים שיראו אם באמת הם לא עובדים ואם הם באמת לא מצליחים ללכת לבד. חוסר האמון היה כל כך כל כך עמוק, והייתה אי-הבנה כל כך מוחלטת של מה שאתם סובלים ממנו, וחלק גם סובלות ממנו. היום, ברוך השם, אנחנו במרחק עצום. ככלל, הציבור הישראלית יודעת שיש דבר כזה תגובות קרב, הלם קרב, פוסט-טראומה. צה"ל עשה דרך מאוד ארוכה בהבנה ובהתמודדות ובמתן מענים, אבל יש לנו עוד דרך ארוכה מאוד מאוד מאוד לעשות. ואתם עומדים בחזית של הקרב הזה. אתם עמדתם בחזית בקרב, ועכשיו אתם בקרב החדש הזה, שהוא הקרב על החיים שלכם ושל המשפחות שלכם ושל הילדות והילדים שלכם. אנחנו צריכות וצריכים ללמד את כל המוסדות ואת כל בעלות ובעלי התפקידים בכל מקום להבין שזה לא רק אתם; זה המשפחות שלכם, זה הילדות והילדים שלכם, שצריכים לקבל את החום, את התמיכה, את ההכרה, את ההגנה, בשביל להוציא את כולנו מהבור העצום הזה שגורמת לנו כל מלחמה, ובוודאי מלחמה של שלוש שנים, קשה וארוכה כל כך. לסיום, להגיד לכם תודה רבה. תודה רבה על הקרב ההוא, ותודה רבה על הקרב עכשיו. אני מגויסת לזה מאז ומעולם, ואני מקווה שהחוק הזה הוא התחלה של דרך חדשה, שבה כולם יהיו מגויסות ומגויסים אליכם על מלא.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. מיכה, אני מזהה אותך. אבל אני רוצה לספר לכולם שלפני כמה חודשים, ב-06:00, אני מקבל טלפון מהלום קרב שאומר לי שהוא יצא עם הכלב שלו בבוקר לחוף הים בראשון, ולרגע, לשנייה, הוא שחרר את הכלב, ואז התייצב פקח ורשם לו דוח של 500 שקלים. הוא כעס וניסה להסביר לו: אני הלום קרב. והיינו צריכים להתקשר למשטרה ולהגיד להם: נו, נו, נו, ולהסביר להם, שיהיו רגישים. ומאז יש נוהל מסוים. אני רוצה להגיד לכם שהקשבתי לכם הרבה, בשקט, כי כולנו היינו צריכים קצת להתבייש. הגדולה שלכם היא בזה שלקחתם את כל התסמינים הקשים האלה, שבדרך כלל גורמים להלומי קרב להישאר בבית ולהיות ספונים בבתים שלהם, והבאתם אותם לכנסת, ללב הפועם, בין אם הוא טוב או פחות טוב, ונלחמתם על זה. אתם החלוצים של המחנה. כשדיברו במשך הרבה מאוד שנים על אנשים שקופים, לא כולם הבינו שהראשונים בלהיות אנשים שקופים זה הלומי הקרב. אני בוגר מלחמת יום הכיפורים. אם אנחנו היינו מבינים אז את כל הסיוטים, את כל הכעסים, את כל נדודי שינה של החברים שלנו, ואת כל המשפחות שלעיתים התפרקו, המצב היום היה טוב יותר. אנחנו מחויבים לחוק הזה – כולנו, בכל ממשלה. כי מעכשיו והלאה רק אפשר לטפס בזכויות, במה שהמשפחות צריכות לקבל, במה שאתם צריכים לקבל. רק לטפס. אף אחד לא ייקח את זה אחורה. אנחנו מחויבים לזה. ובשם חברים שלי, שהם הלומי קרב – אני אומר להם: תבואו לכנסת, והם אומרים לי: מאיר, אין לנו כוח; אתם מצאתם את הכוח ובאתם לכאן – גם בשמם ובשם המשפחות שלהם צריך להגיד לכם תודה רבה וחיבוק גדול. תודה על מה שאתם עושים. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר כנסת אופיר כץ.
אופיר כץ (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, גברתי השרה, בין כל האינטנסיביות של החוקים שאנחנו מעבירים, אני באמת באמת עכשיו מתרגש יחד איתכם. לצערי הייתם צריכים לראות את החוקים הקודמים שהעברנו, וראיתי אתכם מסתכלים שם עלינו די בהלם, איך אנחנו פה מתווכחים ורבים וצעקות. אני יודע שזה מחזה שלא נעים לראות, אבל עכשיו אנחנו במקום אחר. אתם פתאום רואים את השקט, את השלווה, את הקואליציה, את האופוזיציה, וזו אמירה מאוד מאוד חדה וברורה לכבוד שאנחנו רוחשים כלפיכם. זו הזדמנות ענקית להגיד לכם תודה גדולה על מה שעשיתם, על המחיר היקר שאתם משלמים יום-יום, וגם הנשים, הילדים וכל המשפחה הקרובה והרחוקה. זה אירוע מאוד מאוד קשה. אני לא יכול לדעת את זה, אבל ממה שאני שומע מהשיחות איתכם זו באמת באמת מציאות קשה לתפעול עם כל המשפחה. הכול משתנה, הכול קשה יותר. דברים שהייתם אמורים לעשות, היום הרבה יותר קשה לעשות. ואתם נתתם הכול למדינה הזאת, נתתם הכול לאזרחים. אתם באים לפה כבר כמה שנים וזועקים: נתנו, עשינו את זה, ונעשה את זה עוד פעם, ונעשה את זה עוד 20 פעם. אתם אומרים את זה. אני יודע. מיכה, אתה גם אומר את זה כל הזמן. ומה באתם לבקש פה? אני אומר לכם, זה נכון שאנחנו מעבירים היום את החוק, ועשינו את זה באמת באפס זמן, אבל אני חושב שזה סוג של כישלון עבורנו, כל חברי הכנסת – מהשבוע הראשון שהייתם פה, בשבוע שלאחר מכן זה היה צריך לעבור ולא לקחת שלוש שנים, ועל זה אני גם מתנצל בפניכם שזה לא קרה עד עכשיו. אבל אנחנו עושים היום צעד מאוד מאוד מאוד משמעותי. בפעם הראשונה תהיה הגדרה לכם. הרי באתם לוועדה, מה ביקשתם? תכירו בנו, בכאב שלנו, בצרות שלנו, שלנו כהלומי קרב. אל תשייכו אותנו לכל מיני דברים אחרים, כל אחד והכאב שלו, משפחה אחת של כאב. רציתם את הייחודיות שמגיעה לכם, שזו הגדרה והכרה. אבל זה לא יסתכם רק בהכרה. אני חושב שזה יהיה בסיס, עוגן מצוין להמשך. זו רק תחילת הדרך. אנחנו מעבירים את זה בקריאה ראשונה, עשינו את זה הכי מהר. אנחנו נמשיך את הפגישה שלנו אחרי שנצביע. מחר ב-10:30, בעזרת השם - -
טלי גוטליב (הליכוד):
כל הכבוד לאופיר כץ, כל הכבוד ליו"ר הקואליציה.
אופיר כץ (הליכוד):
- - מחר בבוקר, בעזרת השם, אנחנו נמשיך. אני יודע שאנחנו מנסים להיטיב את החוק ולעשות אותו עוד יותר טוב, גם אם זה לא יהיה 100%, אין פה חוקים שמקבלים בהם 100%, אני אומר לכם, אבל יש פה דריסת רגל. אנחנו סוף-סוף נכנסנו למקום הזה שיש לכם הגדרה. אתם תתחילו לקבל זכויות, אתם תתחילו לקבל טיפול, הוא מיועד רק עבורכם, איך לטפל בכם, בייחודיות שלכם, ובזכותכם. אתם אומנם, כמה אתם פה? 20 חברים יקרים – אתם מייצגים פה, ובזכותכם עשרות אלפים נכנסים עכשיו לאיזושהי נקודת אור, לאיזושהי דרך חדשה שהמדינה, על הבסיס של החוק הזה, תוכל לעשות עבורכם ולחוקק עבורכם. ואנחנו תכף מחכים גם לישיבת הממשלה, שגם שם אנחנו אמורים לשמוע בשורות טובות לגבי ההמשך מבחינת הממשלה. אנחנו רק בתחילת הדרך, ואנחנו נעשה עוד הרבה, ואני וכל חברי הכנסת נהיה כאן בשבילכם. אני רוצה לסיום, אדוני היושב-ראש – אני יודע שאני חורג – אני רוצה להגיד. דיברתי על שיתוף הפעולה בין הקואליציה לאופוזיציה, אז אנחנו אומנם רק באמצע הדרך ומחר אנחנו נשלים, ובמהלך השבוע עד יום רביעי, חמישי – הינה, אמרתי "חמישי", שלא תתעצבן עליי; זה יכול להיות רביעי או חמישי, יש פה הרבה גורמים. עומר כל הזמן מתעצבן עליי. עומר כל הזמן עצבני עליי, לא יודע מתי אני אשנה את זה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני אומרת לכם, אופיר כץ, יו"ר הקואליציה - - -
רון כץ (יש עתיד):
כנראה שיש סיבה.
אופיר כץ (הליכוד):
כל הזמן, כל הזמן. אז אני רוצה להודות לכם, אחים שלנו היקרים, ואנחנו פה נהיה לרשותכם ותמיד נעזור לכם, ובכל מה שצריך אנחנו פה בשבילכם. אנחנו אוהבים אתכם. אז לגבי קואליציה-אופוזיציה – ממש מתנצל, עוד דקה.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא, תשמע, אני מאוד מעריך את העבודה שעשית. באמת, אני עכשיו, תראה, אנחנו לקראת פריימריז, כל אחד מתחרה. אני רוצה להגיד לך: תקשיב, עשית את זה יפה מאוד, באמת, כל מה שקשור לחיילי צה"ל, ואני מצדיע לך. זה לא היה קורה בזמן הזה.
אופיר כץ (הליכוד):
אנחנו מצדיעים להם. מצדיעים להם. תודה, ואטורי. אז אני רוצה להודות למיכל וולדיגר, שבאמת מלווה אותם הרבה שנים, ואיך ששמעת, בלי משחקי אגו, בלי שום דבר, אמרת לי: אני בתוך האירוע. הינה, מוחאים לך כפיים, מיכל, מגיע לך, כל הכבוד; לחברת הכנסת מירב בן ארי – אתם רואים, אנחנו כל הזמן רבים, ושימו לב איך זה יוצא דופן שפה איתכם אנחנו משתפים פעולה, ועושים את זה ביחד – למירב בן ארי, שגם מסייעת; לפנינה, כמובן, שגם הייתה בדיונים, בכל הדיונים, הכניסה שינוי מאוד חשוב, ואת תרחיבי עליו, לגבי הנגישות לעולים; לחברי חבר הכנסת ינון אזולאי, שהינה נכנס – רק אמרתי "ינון", והוא נכנס – תודה גם לך על שיתוף הפעולה ושאתה עוזר בכל מה שצריך בנוגע לחוק הזה; למי שבעצם הביאה, בתוך הסערה, מי שהביאה את הפתרון היצירתי, ומאותו רגע עד עכשיו היא כל הזמן עוזרת ומנסחת, שגית אפיק, היועצת המשפטית – תודה, שגית, בלעדייך לא היינו מגיעים למקום הזה, אם לא היית מוצאת את הפתרון איך להביא נוסח; למזכיר הממשלה יוסי פוקס, שבדרך כלל לא מגיע פה לחקיקת חוקים – הוא הגיע, ואנחנו תכף נתעדכן גם מה היה בישיבת הממשלה; לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' – כמו שראיתם, ההצעה היא תקציבית, וצריך את אישור הממשלה. התקשרתי אליו, אמרתי לו: בצלאל, אני צריך את האישור שלך, כי אחרת קשה להעביר. הוא אישר לי את מה שכתוב בחוק, הוא רק עוד לא יודע שאנחנו אמורים להגדיל את זה לקראת קריאה שנייה ושלישית; ואחרונה חביבה, לראש המטה שלי נטע מולכו, שהיא לא פה, שגם כמובן עוזרת ומסייעת לכל מה שהחברים פה צריכים, וגם בתהליך חקיקת החוק; ואורית, בטח – אורית, כל מה שקשור לחיילים, שוטרים, סוהרים, פצועים, אורית תמיד נמצאת שם, נכון? גם כבאים. אז אנחנו ב-50% מהדרך. מחר, בעזרת השם, אנחנו נמשיך. ותודה לכם, ואנחנו פה לרשותכם, תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי. לפי הנוהג לא מוחאים כפיים. אני עד עכשיו ויתרתי בגלל הנושא של הדיון, אז בואו נשאיר את הכפיים לסוף, בסדר? גם כי זה היה לשגית, אז לא יכולתי להגיד לא. שלוש דקות לרשותך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אומר בקצרה, קודם כול אני רוצה לפתוח בהתנצלות ולהצטער, ולבקש מכם סליחה. אתם יושבים קרוב לשנתיים, פותחים כל ועדה, אנחנו מכירים אתכם, את המשפחות שלכם, אפילו את הכלבים. ואללה, צריך לבקש מכם סליחה, זה היה צריך להיות לפני שנה. זה, כולם צריכים לבקש מכם סליחה, כולם, כי היה צריך לעשות את זה לפני שנה, לשבת, לעשות דיונים. אבל אומרים שמוטב מאוחר מאף פעם לא, נכון? אז האמת שהיה צריך, אבל הגענו לרגע הזה. אני תמיד עושה לכם לבבות. אני רוצה להגיד לך, איציק, פגשתי אותך בפעם הראשונה בשיבא בתל השומר, וראיתי אותך באמת בווילות האלה למטה שם, ואני לא יכולה לשכוח אותך. היית כל כך חבוש, ולמרות זאת, היה לך חוש הומור, עדיין נשאר לך. ומהרגע שיצאתי מהווילה שם בשיבא – כאילו, לפעמים כשמסתכלים על בן אדם אחד ואומרים איך אפשר לעשות שינוי אמיתי, אז זה להסתכל עליך, כי צריך לומר שאתה היית הראשון, ובעקבותיך הלכו רבים. אז קודם כול, אני ביקשתי סליחה, אבל אני רוצה גם להגיד לו תודה, כי הוא פתח בפני מדינת ישראל את העולם של הלומי הקרב. ולפעמים צריך אחד בשביל לשנות כפר שלם. אז סליחה, ותודה, ותודה גם שנתת לי להיכנס לחדר שלך שם, כי זה לא קל, כשאתה כולך חבוש וחבול לאפשר בכלל לחברי כנסת – שאני אישה זרה – להיכנס. אבל פתחת את הלב של כולם. אני רוצה להגיד עוד משהו אחד, ובאמת, אני לא אאריך במילים. שמיר, איפה שמיר? חיים שלנו, שמיר, אין, אי-אפשר לפספס אותו, נכנס לתוך השולחן. לא, אני יודעת שהוא לא פה, תאמיני לי, את כולם אני מכירה. ומיכה ועומר וגיא וחגי ואיציק ויוהן ונתי ועידו וגל ואבי, שכחתי מישהו? נדב, חמוד שלי. אמרתי לכם משהו ביום שנפגשנו: בכלל לא אכפת לי מה תצביעו, תעשו מה שאתם רוצים, אבל תזכרו שביום הזה כולם כאן עבורכם, ולא רק עבורכם – עבור הילדים שלכם והבנות שלכם ובנות הזוג שלכם וההורים שלכם. באמת, יש לי צמרמורת, אבל אני לא רוצה להכביר מילים. אנחנו אוהבים אתכם. אני רוצה להגיד לכם תודה שפתחתם בפני כל מדינת ישראל את הלב עבור הלומי הקרב, וזה לא רק הלומי הקרב של השנים האחרונות, זה הלומי הקרב מששת הימים, ויום כיפור, ומלחמת לבנון הראשונה והשנייה, והבחור האחרון שיצא היום מהקרב ויודע שכולכם איתו, ושהבאתם את כל עם ישראל איתכם. אני אוהבת אתכם, אני בשבילכם בכל דבר, ותודה, וסליחה, סליחה, היינו צריכים יותר. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה, אדוני היושב בראש. האמת, נורא מרגש. אי-אפשר היה לסגור את המושב הזה, את הכנסת הזאת, בלי שהחוק הזה עובר, פשוט אי-אפשר. אנחנו פגשנו את כולכם בוועדות, הנפש שלנו נקשרה בנפשכם, מי יותר מי פחות, אבל כולכם מהממים, כולכם יהלומי קרב, כולכם אחים, אריות. אריות, באמת, אין דברים כאלה. ואני יכולה לומר לכם - -
(מחיאות כפיים)
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מגיע להם, מגיע להם. - - לא לכל אחד יש את תעצומות הנפש והכוחות לצאת מהבית ולממש שליחות. שליחות לאלפים, אם לא מאות אלפים, שיושבים בבית וכאלה שאולי אפילו לא יודעים שבעבורם ובשבילם אתם כאן, לא רק בשביל עצמכם. אני רוצה להזכיר את השם שלכם עוד פעם, כי מגיע לכם: איציק סעידיאן – אתה בלב שלי, אין, אין. יוסי היקר – אתה לוחם, ולוחם בכמה גזרות, בעוד הרבה מאוד דברים. חגי, נדב, מיכה – אם לא, מי? אני מסתכלת, אומרת: מי זה, משה? מיכה, איך אפשר שלא. מיכה, תקשיב, אתה עם העולים מההתחלה. מההתחלה. עלית בעצמך לארץ. בועז, עמי ורעייתך היקרה, אלון, מאיר, דודו נוזיצה – שלא רבים יודעים, הוא היה איתי בתיכון, נשבעת לכם, יפה הבלורית, העיניים התכולות. אמרו לי: יש לך הפתעה. ואני לא הבנתי. ביום הראשון, השני, אומרים לי: פנינה, תשמעי – עושים לי לבבות, ואז אומרים לי: יש לך הפתעה. ולא הבנתי איזו הפתעה. וההפתעה הייתה – קודם כול, הפתעה טובה – שדודו מגיע אליי. הוא הלום קרב, והוא למד איתי בתיכון, ובאמת שלא חשבתי שזה המקום שאני אפגוש אותו. תומר, עידו, שמיר, נתנאל ושי-לי – תודה לכולכם, אתם שניצחתם קרבות בשביל כל עם ישראל, לצערנו התחלתם את הקרב על החיים שלכם. אחרי שירי התותחים נדם, הקולות הפנימיים שלכם משאירים אתכם ערים בלילה, המראות של החברים שלכם שנפלו בקרבות. אנחנו איתכם במאבק הזה על החיים שלכם, אתם לא צריכים להישאר לבד ולא המשפחות שלכם. ולכן החוק הזה, שבפעם ראשונה אנחנו אומרים – על הדבר הבסיסי נלחמו פה, להכיר בהם קודם כול – הלומי קרב. אתם הלומי קרב. לא רציתם בתואר הזה, לא פיללתם ולא ביקשתם, אבל אנחנו מכירים בכם ולא מכסת"חים את זה ולא מספרים על PTSD כזה או אחר וכל מיני מושגים שלא קיימים. אני מסיימת. אני רק אומר לכם שאתם כל כך גיבורים. עמדתם לצידי כשהתעקשתי, התעקשתי שיכניסו את ההנגשה השפתית והתרבותית לעולים חדשים, ואני חייבת לספר את זה, אדוני היושב-ראש. הגיעו אליי אימהות שלא יודעות את השפה העברית – מותר לך לתת לי.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני יודע שמותר לי, אבל חבר'ה, אנחנו לא נסיים את זה, רוצים להצביע. יש לנו עוד לעבוד על החוק לשנייה-שלישית תוך יום, זה לא קרה בכנסת.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מותר לך. אדוני המזכיר, בבקשה. תאמין לי, החברים יאפשרו לי עוד דקה. הגיעו אליי אימהות - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
פנינה, לא בשביל משהו, אני מוכן לתת לכם – נתתי לכולם over זמן, אבל עליהם, אוקיי?
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לא, חס וחלילה, אם זה עליהם, הם יורידו אותי מפה.
היו"ר ניסים ואטורי:
אז תסיימי פה, סיימת בטוב. די.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אז אני אומר, עוד דקה אחת ואני מסיימת.
היו"ר ניסים ואטורי:
עוד דקה.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הגיעו אליי אימהות של עולים חדשים, תקשיבו טוב, שהילדים שלהן, הלומי הקרב, נכנסים לחדר ולא יוצאים, או מסתובבים ברחובות. כשהם מתקשרים בטלפון למשרד הביטחון אין מי שיענה להם בשפה שלהם. אין מי שיעזור להם בכלל להגיש את הטפסים או שיבינו בכלל את הזכויות שלהם. לצערי רק בחודשים האחרונים יותר מחמישה עולים חדשים התאבדו, הלומי קרב שהתאבדו. ולכן היה כל כך משמעותי שנכניס את זה בחוק הזה, ומעכשיו, משרד הביטחון – לא נבוא לקושש או לבקש מכם טובות. חיילים עולים חדשים ובודדים הם חיילים לכל דבר ועניין. תודה שהייתם איתי לצדי בקרב הזה.
היו"ר ניסים ואטורי:
לגמרי, תודה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ותודה לאופיר כץ – אופיר, בלעדיך זה לא היה עובר. תודה על ההתגייסות, ולשגית, לך, מיכל וולדיגר, ומירב בן ארי ועודד פורר. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. זה עוד לא היה, נראה לי, לא? שמישהו ירד וחזר לדבר עוד פעם. שלוש דקות לרשותך. אני מבקש לעמוד בזמנים. תודה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הלומי הקרב, שאני גאה בכם, באמת שאני גאה בכם. אני פגשתי אתכם בוועדות, שמעתי אתכם, הרגשתי את הכאב שלכם. נכון, לקח הרבה זמן, אבל בסוף זה הגיע. אנחנו לקראת פיזור והליכה לבחירות. אמרתי לאופיר כץ: עכשיו, לפחות דבר טוב עשית לנו ועשית לעם ישראל, לכל אחד ואחד מכם. ואתם עזרתם להרבה אנשים כמוכם. לקחת את הדבר הזה, להגיע כל שבוע לכנסת, להיכנס לוועדות, לדבר, לשפוך מה שיש לכם בפנים – זה לא קל, אני אומר לכם, זה לא קל. הרבה אנשים משאירים את זה בפנים, נושאים את זה איתם גם בלילה, גם ביום, גם עם המשפחות שלהם ולא מעיזים להוציא את זה. זה אומץ בלתי רגיל. חברי הכנסת, זה אומץ. זה אומץ בלתי רגיל, מה שהם עשו בוועדות. אני גאה בכם ואני גאה בכנסת, שלפחות עושה דבר טוב לפני שאנחנו מתפזרים, ונביא את זה לקריאה שנייה ושלישית. בנושא הזה אין קואליציה ואין אופוזיציה, יש את הלומי הקרב. כל הכבוד לכם.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני באמת שמח, שמח על היום הזה שסוף-סוף הגיע. אני רוצה להזכיר את המלחמה, ועזר רם בן ברק, את ההתחייבויות הממשלתיות שהיו כשהעבירו את הפרק הראשון והעבירו את מה שמופיע פה בחוק כהתחייבות של משרד האוצר ומשרד הביטחון, ולצערי לא עמדו בו. אני רוצה להתנצל גם בפני החברים – נדב, נתי, עומר – שבלהט הדיון, כשמישהו ניסה לנצל אותם בדרך לא ראויה, לדעתי, אולי הרגישו נפגעים ממני. אבל יש מישהו אחד שאני חייב לומר, כבר שנתיים אבי אבוטבול כל יום שישי לא מוותר. הוא סחב אותי לבית המשפט העליון בכוח. אני לא נכנס לבניין הזה, אמיתי, אני לא אוהב להיכנס לבניין הזה, אומר לכם מראש. ובדיון הראשון שלו הגעתי, כי הבנתי כמה רימו אתכם, כמה סובבו אתכם, כמה עבדו עליכם וכמה אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, חייבים לכם הכרת הטוב על זה שאתם נושאים את זה יום-יום. ואבי, תודה על הנדנוד. אין יום שישי שאתה מוותר לי, אין דבר כזה. אין כניסת שבת שהוא יוותר, יגיד לי – תשמע, זה הדוח, זה מה שעשינו השבוע וזה מה שהולך להיות שבוע הבא. תמשיכו לעשות. ואופיר, רק אתה יכול להביא את האוצר, את האופוזיציה ואת כולם להסכמה להעביר השבוע את החוק הזה. ובעזרת השם, הפעם אני מקווה שלא יצליחו לעבוד עליהם, והעסק יעבוד נכון. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי - - -
נאור שירי (יש עתיד):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
קדימה, בוא. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
יש בעיה של delay. בחוץ יש בעיה של delay, זה כמו לראות מונדיאל בסלקום. פינדרוס, שכחת עט.
היו"ר ניסים ואטורי:
זה לא כותב בשבת. שלוש דקות לרשותך.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אתם כל כך הרבה זמן פה שראיתם דברים חמורים יותר ממה שהיה במליאה, זה באהלן-אהלן, ובטח ובטח ראיתם דברים הרבה יותר גרועים בחיים שלכם. אז הכול טוב – תעברו את זה, עברתם את זה, והכול יהיה בסדר. אני לא ארבה במילים, אני חושב שאנחנו צריכים לעבוד במליאה ובוועדה על מנת לתת לכם, שזה יהיה באמת, מה שנקרא, אפילו לא המינימום של המינימום, אלא לעשות חוק טוב. לא רק להכניס את השם, ואז: בואו נחוקק בעוד עשר שנים, או: בואו נתחיל ונכניס רגל. לא. אפשר וצריך לייצר פה חקיקה שתיתן מענה. יש הרבה מאוד הצעות חוק בכנסת הזו שהוגשו, ואפשר לקחת אותן ולהלביש אותן, ממש אחד על אחד. גם בוועדה ישבנו וראינו ביחד את ההצעות האלה. אנחנו נהיה שם. אני בטוח שכולנו נהיה ביחד. אתם צריכים לקבל את הכבוד הזה. אז המון תודה לכולם, וגם תודה לייעוץ המשפטי, שהצליח לבנות שלד בורסאי שעליו אפשר יהיה להלביש הצעות חוק בצורה מדהימה, רק שזה לא יהיה תקדים להמון הצעות חוק אחרות. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אחיי יהלומי הקרב, אני רוצה להגיד לכם: יגעת ומצאת, תאמין. החוק הזה הוא לא מחווה – הוא בזכות. הוא החובה המוסרית הכי בסיסית של מדינה כלפי אלו שיצאו להגן עליה. אנחנו מכירים את הנתונים: לפי אגף השיקום ומערכת הביטחון, היקף הפצועים צפוי להגיע ל-90,000, ובאמת, 26,000 רק במלחמה האחרונה. הזעקה שלכם היא כל כך אותנטית, והיא גם צופה פני עתיד. כי אגף השיקום מדבר על 86,000 פצועים היום, ועל 100,000 בשנת 2028, אלה שאנחנו עוד לא יודעים עליהם, אותם אלה שהפוסט-טראומה עוד לא התגלתה אצלם, עוד לא יצאה החוצה. לכן ההגדרה הזו שמוגדרת היום בחוק היא כל כך רלוונטית, לא רק עבורכם – אתם מניחים פה תשתית לחברים שלכם, לאלה שיצטרכו בהמשך טיפול. אני רוצה להגיד לכם תודה, כי זה לא רק עבורכם. אתם סוללים פה דרך, דרך לחברים שלכם, דרך למשפחות שלכם, דרך לילדים שלכם. כי פוסט-טראומה היא פציעה שקופה, ואנחנו צריכים לדעת לראות אותה, להתבונן לה בעיניים. להתבונן לה בעיניים ולהושיט יד, להושיט יד לאלה שחווים לעיתים התקפי זעם וחרדה, לאלה שהחיים שלהם פשוט השתנו מקצה לקצה, לאלה שצריכים את ההכרה הזו. אני רוצה להגיד לכם שהמאבק שניהלתם כל כך מראה עד כמה אתם לוחמים עזי נפש. אני רוצה להגיד לכם תודה. תודה לכל מי שיזם פה באמת לחוקק את החוק הזה, זה באמת אולי אחד מרגעי הנחת הבודדים שיש פה במשכן הזה, כשיש פה שיתוף פעולה והבנה מאוד ברורה שבשביל אלו שחירפו נפשם למעננו, אנחנו צריכים לפעול בלב פתוח ובנפש חפצה ולהכניס את היד לכיס גם בעניין הזה. תודה רבה ושיהיה בהצלחה. תודה ליושב-ראש הקואליציה, שמוביל את החוק, לייעוץ המשפטי, שעזר, וגם על תהליך הבזק צריך להגיד שאפו גדול. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש. מיכה, תסתובב רגע. אני רואה שאתה בחזית. אני מדבר, וכולם – אתה לא צריך. לא, לא, אני רואה שאתה מצדיע, הפעם זה הפוך. הפעם אנחנו מצדיעים לכם, זה מה שאנחנו עושים כאן הערב. אתה יודע, אתם יודעים – אני אגיד לכם מה אתם לא יודעים: אתם לא יודעים שאני נוגע ונגעתי בפצועי צה"ל מכל הסוגים, עשרות שנים. חשבתי שמכל הסוגים. ואתם לימדתם אותנו, אתם ובני המשפחות שלכם, אלה שבאו ואלה שלא באו, בחדרי הוועדות, במסדרונות, באוהל – הייתי שם גם היום וגם במקומות אחרים. ואני חושב שבמה שעשיתם כאן, במה שאתם עושים כאן היום, במה שאתם שעוד תעשו, אני אגיד ככה: אני לא יודע, אני כנראה לא הייתי הלום קרב, אני יודע שעזרתם לי להבין מה זה להיות הלום קרב. אבל אני אגיד יותר מזה, יכולתם להסתגר כל אחד בפינה שלו ולטפל בעצמו, כל אחד מכם וכל אחת מכן. יכולתם להשאיר את זה בעיה שלכם ושל המשפחות שלכם, אולי גם היה לכם נוח יותר, אני לא יודע, נוח יותר שכל אחד יטפל בעצמו. אבל כל אחת ואחד מכם בא לפה בשביל לטפל באלפים שאין להם את התושייה, שאין להם, אולי, את היכולת לצאת מהבית, לצאת מהרחוב, ולבוא לכאן ולהילחם בשביל אלה שלא באים לכאן – ואני אגיד עוד משהו: בשביל אלה שגם לא יבואו לכאן. אבל אתם הייתם בשבילם כאן. אני רוצה להגיד לכם עוד משהו: הייתם גם בשבילנו. הייתם בשבילנו, בשביל להסביר לנו מה אנחנו עוד לא מבינים. עזרתם לנו להבין וגם לפעול. אז תודה לשני הצדדים של הבית הזה. אתם יודעים מה? גם בזה, בערב כזה, עזרתם לבית הזה על משהו אחד להסכים. תודה לכם.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת עדי עזוז – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה אבוטבול.
משה אבוטבול (ש"ס):
אני מעביר.
היו"ר ניסים ואטורי:
מעביר ל-? זה כמו מכירת עלייה לתורה, אתה יודע. מעביר לחברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה. אני מחכה לנאום של ינון עוד מעט.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, יהלומי הקרב האהובים שלי, אני כן אקרא, כמו כולם, אני מפחדת לפספס, אבל בכל זאת אני אקריא את השמות: נדב, נתי, שלא נמצא פה אבל נמצא פה ברוחו, מיכה ואיציק היקר, יוסי, גיא, שמעון ושמיר, חגי אביב, רועי, אסף, עומר, דוד, יהודה, בועז ומאיר. באמת כל אחד ואחד מכם אלופים – פשוט אלופים, אין לי מילה, באמת אין לי מילה להגיד. אתם נאבקתם, אתם תמשיכו להיאבק, כי אנחנו רק בתחילת הדרך. התחלנו לעלות, אנחנו עוד לא הגענו לפסגה. ואני אומרת לכם שביחד אנחנו עוד נשים את הדגל ונכבוש את הפסגה. אנחנו עוד רחוקים, יש לנו דרך ארוכה, אבל אני כל כך סומכת עליכם. ברשותכם, אני אקריא איזה שיר קטן, כי זה מה שמגיע, באמת, מגיע לכם, שום מילה אחרת לא תספיק: יש מי שחזר מן הקרב ויש מי שהקרב חזר איתו. את המדים הוא כבר קיפל, את הנשק הניח, אבל הלילה עדיין אינו מרפא. יש פצעים שאין להם תחבושת, אין להם גבס, אין להם צבע. רק לב שיודע ונפש שנושאת. אנחנו מריעים ללוחמים כשהם יוצאים אל החזית, אבל המבחן האמיתי שלנו מתחיל דווקא כשהם שבים ממנה. לדעת להמתין, לדעת להכיל, לדעת שלא כל פצע נראה לעין, ושגם שתיקה יכולה להיות זעקה. הלום הקרב אינו חלש, הוא חזק עד כאב, הוא נתן מעצמו יותר מכפי שנפש אנושית יכולה לשאת. והיום, היום תורנו – לא להפנות מבט, לא למהר לשפוט, לא להשאיר איש לבד, לא להשאיר אותו לבד במלחמה שנמשכת בתוכו. כי עם שמקדש את לוחמיו חייב לקדש גם את שיקומם. רק כשנדע לחבק את מי ששב מן הקרב באותה אהבה שבה שלחנו אותו אליו, נוכל באמת לומר שלא השארנו אף אחד מאחור. אני חייבת לומר לכם שלאורך כל הדרך אמרתם לי שזה לא הכסף, אני מאמינה לכם כל כך. חזרתם ואמרתם לי שזה השיקום, שאתם רוצים לחזור לחיות, שייתנו לכם לחזור לחיות, מיכה עם הכלבים, וכל אחד ואחד מכם עם משהו שבאמת נותן לכם את הדרייב להמשיך ולחיות. אתם צריכים את העזרה הזו. לתת לכם לחזור לחיים, זאת, נראה לי, החובה הכי בסיסית שלנו, ואנחנו מחויבים לכם – מחויבים לכם ומחויבים למשפחות שלכם. לא הזכרתי את הנשים שלכם, וביניהן את נאוה ואת יערית, את נעמה ואת אביה, ואת שירית ואת מיכל ועוד ועוד; את ההורים שלכם ואת כל המשפחה ואת הילדים שעוטפים אתכם. אנחנו חייבים לכם עולם ומלואו. אני אקרא לזה נכות שקופה, כי לא בהכרח רואים את זה, אבל אני יודעת עד כמה אתם פצועים, עד כמה זה קשה, עד כמה הלילות מסויטים, עד כמה קשה להתרומם בבוקר. אז יש גפיים, יש רגליים, יש ידיים, אבל קשה לקום בבוקר, כי הנפש פצועה, ואני לא אתן לאף אחד, לאף אחד, להניח את זה מאחור. אני רוצה להודות באמת בענק לאופיר כץ, כי מגיעה לו באמת את כל התודה שבעולם. רק הוא יכול להזיז את כל הדברים האלה, אף אחד לא היה יכול לעשות את הדבר הזה. אני רוצה להודות ליתר חברי הכנסת – פנינה, שהלכה, מירב, שלא נמצאת פה, אבל הם בהחלט פה, עודד פורר, כל חברי הכנסת שהיו חלק מזה. הינה פנינה, שבאה לחבק אתכם; כמובן, לשר סמוטריץ', שבאמת נתן וייתן, בעזרת השם, בנפש חפצה; אני אומרת לינון ולכל אחד ואחד מחברי הכנסת פה שיודע שמגיע לכם, וביחד נמשיך, כי זוהי אך ורק ההתחלה. החוק הזה הוא פסיק קטן לעומת מה שמגיע לכם. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת עוז חיים – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חבר הכנסת עודד פורר, שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. לוחמים יקרים, אחרי מלחמת יום הכיפורים כתב יונתן גפן על חוויותיו מהמלחמה: "אני שוכב בתוך שוחה שטוחה, רועד כמו עלה נידף - - - אבא כל כך פוחד בשוחה שלו. כמעט כל החברים שלי נהרגו או נפצעו. אני חי, אבל את מה שמת בי, לא תחזירו לי לעולם". השורות האלה, שנכתבו לפני עשרות שנים, אחרי המלחמה ההיא, הן שורות שמתאימות לכל מלחמה ולכל קרב ולכל אירוע כזה שמלווה בתוכו את אלה שהמלחמה נשארה איתם. חברים, אתם מסתובבים כאן בינינו כבר יותר משנתיים, אבל אתם מייצגים את אלה שמסתובבים בינינו ברחובות, בקניון ובמרפאה, ושאנחנו רואים אותם ואנחנו לא יודעים מה קורה להם בפנים, ואנחנו לא יודעים מה הם עוברים בבית. ואלה חבר'ה שנושאים את זה כבר עשרות שנים. זה לא רק מהמלחמה האחרונה, זה מלבנון השנייה ולבנון הראשונה, ומלחמת יום הכיפורים ומלחמת ששת הימים. זה בכל מלחמה ומלחמה, ולצערי, מלווה רבים גם בתוך הבית שלהם עם החוויות שהם עוברים שם, עם מה שהנשים שלהם עוברות, עם מה שהילדים שלהם עוברים. בדיונים איתכם היו הרבה דברים חשובים שנכנסו לתוך החוק, אבל אמרתם: אנחנו רוצים שתכתבו בחוק את המילים "הלם קרב", תכתבו אותן. והן כתובות בחוק הישראלי בזכותכם ובזכות ההתעקשות שלכם. אני אקריא לכם מדברי ההסבר: "הצעת חוק זו נועדה להכיר בייחודיות הפגיעה עקב הלם קרב". אתם מקבלים כאן, מעבר לכול – אתם, אנחנו, מדינת ישראל, החברה הישראלית – את ההכרה בעניין הזה. אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, שלקח את המשימה הזאת עליו בצורה באמת לא פשוטה. אנחנו מבינים את התהליך הזה ומה זה להעביר אותו; לא פשוט. אני רוצה להודות ליועצת המשפטית לכנסת. אני רוצה להודות לפנינה תמנו, שנשאה כאן את דגל העלייה והקליטה יחד איתי. עברנו את הדיונים האלה, לצערי, בוועדת העלייה והקליטה על הלוחמים הבודדים, על החיילים הבודדים, המילואימניקים הבודדים, שאין להם את התמיכה, ונכנסו גם הם לתוך החוק הזה כדי ללוות אותם ולא לעזוב אותם. אני רוצה להודות למירב בן ארי, מרכזת סיעות האופוזיציה, ולחבריי באופוזיציה, ומעל הכול להודות לכם, לוחמים יקרים, ולסיים אולי בשורה מהשיר של שולי רנד: מה התכלית של זה הכאב, אם לא לנענע לנו את הלב, שמזמן כבר לא החסיר פעימה. הלב של כולנו החסיר פעימה כשראינו אתכם בוועדות. נענעתם לנו אותו חזק מאוד, ואולי מתוך הנענוע הזה יצא משהו, כשגם אתם רואים בתוך השבוע המוטרף הזה של מריבות שכל הכנסת הזאת מתכנסת יחד כדי לעשות את מה שצריך. עם לוחמים כמוכם אני מוכן לצאת לכל קרב ולכל מלחמה. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה לך. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, השר, חברי הכנסת, אחיי הלוחמים, יחד איתכם, יחד עם רבים כאן באולם, אני חלק ממשפחת הנפגעים – במקרה שלי, נפגע גוף. נפגע נפש הוא הנפגע השקוף. אתם לקחתם אחריות, לקחתם ומימשתם אותה יום אחרי יום, והפכתם מדינה שלמה – נתתם לנו הזדמנות להיות טובים יותר, ראויים יותר, רגישים יותר. הרגישות הזו אינה אבן נגף בדרך להיות לוחמים טובים, מקצועיים, נחושים, אבל היא הכרחית כדי לאפשר לנו להמשיך ולדרוש מעצמנו את הנחישות הזו, את ההתגייסות הזו, שוב ושוב. אנחנו, ששולחים אתכם, אנחנו, שגאים בכם כשמתגייסים, מגיעים לבקו"ם, צריכים להיות איתכם בזמן התוצאות. חשוב לי לומר, לא מעט פעמים אנחנו שומעים דברים קשים על האוצר, על אגף השיקום, על ארגון נכי צה"ל. זה מותר, לגיטימי. כל הגופים הללו הם שותפים חשובים, מרכזיים, בעלי אחריות, והיום אנחנו מקבעים נרטיב שנותן מקום לפגיעה הנפשית, לנפגעים ולמשפחות, וזה יסתנכרן מול הארגונים החשובים הללו. הדבר האחרון שחשוב לי לומר לכם: אתם נתתם הזדמנות כאן לבית הזה, לכנסת הזו, המתלהמת, המחולקת, המפולגת – באופן אותנטי, אנחנו לא עושים הצגות, יש פה מתחים גדולים מאוד, אבל נתתם לנו הזדמנות לשתף פעולה בנושא חיוני, אמיתי, אותנטי לא פחות מהמחלוקות, ולהראות לנו, לעצמנו, לכם, לציבור הישראלי, ואתם יודעים מה, גם לאויבים מסביב: דעו לכם שאנחנו מסוגלים לריב היטב, אבל מסוגלים לשלב ידיים, כמו שהוכחנו בבוקר 7 באוקטובר, גם במדים וגם בלי מדים, ואת זה עשינו כאן ואת זה אנחנו נעשה. זו קריאה ראשונה, נכון?
היו"ר ניסים ואטורי:
כן.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
קריאה ראשונה, ואנחנו נצטרך להמשיך, כמובן. תודה לכל העושים במלאכה, ואני מקווה שנביא אותה לידי גמר. תודה לכם.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח. חבר הכנסת בועז ביסמוט, שלוש דקות לרשותך.
בועז ביסמוט (הליכוד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברים יקרים, הינה, מיכה, אני מחזיר לך באותו מטבע ובאותו אגרוף, באותה שמחה. ואני מסתכל פה גם על החברים שם, מצד ימין. אבל אני רוצה דווקא לפנות אליך, מיכה. אתה פנית ואני פונה, ואתה בהחלט יכול לעשות וי. אבל אתה אפילו לא מודע לעובדה – וגם החברים שלך פה, והינה, כולכם חברים שלי, וכמובן איציק. אני חייב להגיד שהיום במידה מסוימת אתם כביכול באתם לפה ובאתם להגיד לנו תודה, אבל זה התפקיד שלנו להגיד לכם תודה, תודה כפולה. יש את התודה הראשונה, כמובן, כי אתם, עם כל הכבוד, הגעתם למצב הזה כי באתם להגן עלינו, באתם להגן על המשפחות שלכם, על עם ישראל, ולכן זו התודה הראשונה שאנחנו חייבים לכם. אבל יש עוד תודה. אומרים שביהדות אין מקריות. אין מקריות ביהדות. והיום היה יום קשה בכנסת, יש יום קשה. לעיתים באמת אנחנו אפילו מרחיקים לכת. יש אי-הסכמות, וזה מותר שתהיינה אי-הסכמות, מחלוקות הן דבר לגיטימי – הכנסת נועדה גם לשם כך, וטוב שכך – אבל לעיתים קצת חורגים, פעם אלה, פעם אלה, וזה קצת משאיר טעם לא כל כך טוב. ועם ישראל מסתכל עלינו, ומה עם ישראל רוצה בסופו של דבר? עם ישראל רוצה אחדות בעם ישראל. עם ישראל לא רואה את החברות בינינו בפרסה, עם ישראל רואה את הריבים כאן, במליאה. ואתם הגעתם לפה ביום כזה, ולכן גם אתם, כמה שאתם הלומי קרב, תראו את העוצמה שיש לכם, תראו את העוצמה, את העוצמה כביכול בכאילו-חולשה, אבל אין לכם שום חולשה, זה חוסן, כי יש לכם את היכולת. לא רק שאתם הגנתם על העם, אלא אתם גם היום מאחדים את העם. כי היום, כאשר אתם באים לפה, על מה אתם מפגינים? אתם מצליחים להוציא ביום טעון שכזה את הקונסנזוס שבנו, כי בסוף, אתם רואים, כולנו פה מאוחדים, יש קונסנזוס בעם ישראל, ואתם, כאשר אתם באים לפה, אתם משקפים אותו. ולכן תודה ענקית. אין מקריות בזה שאתם פה בדיוק היום, כי בסוף, ביום כזה קשה, אנחנו נצא ממנו עם טעם טוב מהאופטימיות, מהחוסן, מהעוצמה שלכם. עכשיו מילה ברמה האישית, ואני אומר את זה לאיציק סעידיאן, והוא יודע את זה היטב, והוא זוכר את זה היטב. כנראה שצדקת וטעיתי, אבל הכוונות שלי היו טובות. ועדת חוץ וביטחון, אני זוכר בהתחלה – אני הגעתי לתפקיד הזה בערך לפני כשנה – ואז אתם, איך אני אגיד את זה? זה לא כרעם ביום בהיר, אבל אי-אפשר להגיד שכאשר נכנסתם לאולם הדיונים או לוועדה, לא בלטתם במיוחד. ידעתם לתת עבודה, וטוב שכך, לכן הגעתם עד הלום. אבל אני רוצה להגיד לך משהו מסוים. אני זוכר את המונולוג הראשון שלך, את המונולוג הכל-כך נוקב, המונולוג הכל-כך צודק, המונולוג שהוא סוג של "אני מאשים", אבל "אני מאשים" עם תובנות וגם עם פתרונות. ואז באתי אליך ואמרתי לך: אדוני, אני חושב שאתה יכול לעשות את העבודה. בוא תעבוד איתי. וכעבור שבוע הגעת וישבנו – אתה זוכר היטב – ואמרת לי: אני מעדיף להמשיך בפלטפורמה שלי, שאני הקמתי עם החברים שלי. ובדיעבד, כאשר רואים את התוצאה היום, אתה צדקת, ואיזה כיף שאתה צדקת, כי מה לעשות, ההיסטוריה תזכור אותך כגדול ממני, ואני אומר את זה בהכנעה, באהבה. אוהב אותך מאוד, אוהב אתכם מאוד, וגאה גם במליאה הזו. בואו נשמור על הקונסנזוס הזה. אנחנו גם, אופוזיציה–קואליציה, נראים הרבה יותר טוב. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.
אושר שקלים (הליכוד):
בועז, יישר כוח. כל מילה.
היו"ר ניסים ואטורי:
מי מחא כפיים?
אושר שקלים (הליכוד):
אני.
היו"ר ניסים ואטורי:
הוא לא יכול לתת לך ועדה, אחי. נגמרו ועדות המשנה בחוץ וביטחון.
אושר שקלים (הליכוד):
לא משנה, אבל מגיע לו. על מה שמגיע – מגיע. כל מילה מהלב.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה לברך אתכם על המאבק שלכם. מאבק שהתחיל כמעט בטרגדיה של איציק – זה יכול היה להיגמר אחרת לגמרי – מסתיים היום בקריאה ראשונה. ואני מדגיש את זה, זה עדיין לא חוק, זה חוק שעדיין לא עבר, ולכן אתם יכולים להרגיש פה אווירה חגיגית, אבל אצלכם זו לא חגיגה, אצלכם זאת התמודדות יום-יומית. אני רוצה להגיד לכם שגם באווירה הזאת החוק הזה היה צריך להיות הרבה לפני השבוע האחרון של הכנסת. אנחנו כאן, חברי הכנסת, מעבירים לילות במשכן; אתם לא ישנים בלילות. זה ההבדל. אתם לא ישנים בלילות כי אתם סוחבים את המטען הזה כל החיים. ולכן יש פה לא רק עניין מוסרי, להעביר כמה שיותר מהר את החוק הזה – והאופוזיציה לא עשתה ולא תעשה אפילו גרם אחד של התנגדות. זה לא עניין פוליטי. כל מה שהממשלה תבקש בנושא הזה, תהיה לכך הסכמה רחבה בבית הזה. אני לא יודע אם אפשר לעשות את זה ביומיים שנשארו, אני לא יודע, אבל אני בטוח שימצאו דרך לעשות את זה גם כשהכנסת תתפזר ביום שישי בבוקר. נאמרו כבר הרבה מילים. אני רק רוצה להצטרף לדברים שנאמרו, אבל אני רוצה להגיד לכם עוד משפט אחד, שאף אחד לא אמר. אני רוצה גם לציין את הכלבים החמודים שתמיד אתכם. אלה החברים האמיתיים שלכם, נכון? אלה האנשים שמלווים אתכם 24/7. וכשאנחנו כאן בכנסת רואים מישהו מכם עם כלב שירות, באינסטינקט טבעי כל אחד מאיתנו רוצה ללטף, אבל מה רשום על הכלב? "אני מבקש לא ללטף אותי". זה מה שרשום על הכלב, כי הכלב הזה מכיר רק אתכם. הוא מכיר את הרגשות שלכם, הוא מכיר את התגובות שלכם. הוא גם מכיר אתכם הכי טוב. אז מגיעה גם לכלבים האלה תודה ענקית, למרות שהם לא מבינים אותנו, אבל מגיעה להם תודה ענקית. ריגשתם אותנו, ריגשתם באמת. לקח לי כמה שעות להירגע אחרי דברים קשים שראיתי בוועדה שדנה בחוק-יסוד: לימוד תורה, אבל אמרתי לעצמי לפני שעליתי: אני לא רוצה לקשר בין שני הדברים. זה לא הזמן וזה לא המקום. אני רוצה שהכנסת והממשלה, כמה שיותר מהר, יעבירו את החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית. הקול שלנו, של האופוזיציה, ללא כל סייג יהיה אתכם. תודה רבה לכם, ורק תשמרו על עצמכם. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת אביחי בוארון – אינו נוכח. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
חברים יקרים, אני באמת מרגישה שאתם חברים, חברים לדרך. אני באמת מרגישה שכשישבתי איתכם, לא היה מי שהבין יותר, לא יכול להבין יותר ממני את מה שאתם עוברים, כי פשוט הייתי שם. בחודשים – בכלל בשנים האחרונות – אני חושבת שהתחברתי מאוד לעולם שלכם. נפגשתי איתכם, לוחמים גיבורי ישראל, עם בנות הזוג שלכם, עם הילדים שלכם, עם ההורים שלכם, עם אנשי המקצוע, שמעתי את הסיפורים, את הכאב, אבל גם שמעתי שם הרבה מאוד תקווה. ואת היכולת שלכם לקום מהמקומות הכי כאובים, הכי תהומיים, ולהגיד: אנחנו לא רוצים שיהיה פה עוד אחד שיעבור את מה שאנחנו עוברים, שיתמודד עם מה שאנחנו מתמודדים – את הזעקה הזאת אנחנו שמענו. ובאמת, כמו שנאמר פה על ידי קודמיי, אנחנו צריכים לבקש סליחה, כי כנסת ישראל הייתה צריכה – הרבה לפני שאיבדתם שם חברים שלא קיבלו את המענה הזה. ביקשתם הכרה: רק תכירו בנו, רק תראו אותנו, רק תראו שזה משהו אחר, אל תשימו אותנו באותו level, באותו מקום עם כאלה שעברו דברים שבכלל אי-אפשר להשוות לעומת מה שאנחנו מתמודדים איתו, לעומת מה שאנחנו עוברים. אני רוצה לומר, לפני כמה שבועות ביקרתי אתכם בחווה מדהימה. עכשיו, החוק הזה – הינה, מיכה היה איתי שם – החוק הזה הוא חוק חשוב, הוא חוק שנותן הכרה, הוא חוק שמדבר על שיקום, על שיקום אמיתי, אבל הוא תחילת הדרך. ומה שראיתי שם בחוות נעלה, חווה להלומי קרב שנותנת מענה באפרת – עכשיו תראו, הפרדיגמה המדהימה שפגשתי שם, אם אנחנו נדע לקחת אותה ולהדביק אותה: חווה שיקומית שמחוברת למרכז החוסן של היישוב אפרת, שנותנת מענה גם בתחומים של רווחה, בריאות, חינוך, לא רק להלום הקרב אלא לכל המשפחה שלו; שמבינה שכדי שהלום קרב יצליח לצלוח ולקום מהשבר שלו, הוא צריך לראות קודם כול שבזמן שהוא בשבר, מישהו לוקח ואוחז עבורו ושומר על המשפחה שלו, על ההורים שלו, על הילדים שלו, על האנשים שלו. זו הדרך לשיקום – לראות את הכול כמכלול אחד. הלום קרב הוא לא יחידה עצמאית, יש לו משפחה, וכשנדע וכשמדינת ישראל תדע ותשכיל לפעול באופן הזה, אנחנו בעזרת השם נצליח לראות אותם קמים מן העפר, אותם גיבורים שנתנו ומסרו הכול עבורנו. היום אנחנו צריכים להתייצב עבורם. אני רוצה להודות לאופיר כץ, לשגית, למיכל וולדיגר, לינון, לעודד, לפנינה האדירה, שידעה בדיוק לדייק את המקומות האלה, הוואקומים האלה, שבהם הולכים כולם לאיבוד.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
והכי תודה רבה לכם, שהייתם שם עבור כל אלה שלא נמצאים כאן, שלא מסוגלים להרים את עצמם ולהיות כאן. תודה רבה על כל מה שאתם פועלים ושאתם משמיעים את הקול הזה. אנחנו אוהבים אתכם מאוד. תודה רבה בשם כל עם ישראל.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
ינון אזולאי (ש"ס):
תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, מירב, אני מקווה שזה לא אישי שאת מבקשת לקצר, זה לא אישי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
איתך לא - - -
ינון אזולאי (ש"ס):
אני מדבר פה גם בשם חברת הכנסת קארין אלהרר, שנמצאת פה ומבקשת גם היא להביע - - -
רון כץ (יש עתיד):
למה אתה לא אומר את שמי?
ינון אזולאי (ש"ס):
אתה דיברת.
רון כץ (יש עתיד):
לא דיברתי.
ינון אזולאי (ש"ס):
אני רוצה רק להגיד לכם משהו קטן: תודה. תודה לכם, תודה למשפחות שלכם. מיכה, כשהגעת אליי לחדר בפעם הראשונה, אני זוכר את ההתפרצות של הדמעות, ואני ראיתי את הכאב. דיברנו על הילדים, על החווה שאתה נמצא בה. היום ישבתי בחדר של אופיר כץ. אופיר, קיבלת הרבה תודות, אבל תדע לך, אני אגיד לך משהו כאח, לא מגיעה לנו תודה. זו המחויבות שלנו, ועשית את זה בגלל שהרגשת שאתה חייב, ואנחנו עושים את זה כולנו כי אנחנו מרגישים מחויבים. היום הייתי בחדר, היינו ביחד ודיברנו על הלומי קרב, ודיברנו על פגיעת ראש, להכניס או לא. ואז נדב אומר: חברים, צריך להכניס. פגיעת ראש זה בעצם, אם תעשו – לכולנו, לכולם יש פגיעת ראש, אנחנו עברנו משהו. והוא זעק את זה. ואתה יודע מה עשית לי, נדב? אני אספר לך. יש לי דוד שהוא נכה צה"ל, והחיים משתנים ברגע שמקבלים את המכה הזאת – שלו, של הסובבים אותו. זה מלווה אותנו בכל רגע. אני זוכר שבהיותי ילד, אבא שלי, זיכרונו לברכה, היה יכול לקבל טלפון ב-03:00 שקרה משהו, שיגיע מייד. אימא שלי, היית רואה אותה פתאום באמצע הלילה רצה למשפחה – הם גרו לידנו – ולוקחת את הילדים, לראות מה אפשר לעזור. זה משנה את כל הבית, זה משנה את כל הסביבה. ולכן, קודם כול תודה לילדים שלכם, כי אנחנו יודעים כמה אתם רוצים שיהיה להן טוב, לנשים שלכם. איך אמר לי היום – אם הוא ירצה, הוא יגיד את זה לבד: אני כבר התגרשתי עשר פעמים וחזרתי. אז אמרתי לו: יש מצווה להחזיר גרושתו. הוא אמר לי: תגיד לקדוש ברוך הוא שכבר עשיתי את זה עשר פעמים. עשיתי את זה עשר פעמים. הוא אמר את זה בחיוך, אבל הוא אמר את זה מתוך כאב. יש אנשים שראו את הסרטונים שהבאתם בוועדה, והם לא הבינו מי אתם. אמרו: תגידו לי, מה, איך לא מעיפים אותם? אמרתי להם: רק רגע, אתם יודעים על מי מדובר? זה הלומי קרב. אמרו: סליחה, לעולם לא נהיה במקום שלהם. פעם הלכתי לנחם בן אדם, אבא שלו נפטר בגיל 90, ניחמתי אותו. הוא אומר לי: תגיד לי, אתה בא ואומר לי: מן השמיים תנוחמו. אתה יודע מה זה שאבא נפטר? אמרתי לו: האמת שלא. עכשיו, הוא היה ציני כזה. כשישבתי על אבא שלי שבעה הבנתי. שתחיו עד 120 מתוך בריאות. אבל אף אחד לא יבין אתכם, אף אחד לא יבין את הכאב שלכם, ושגם לא נבין, בסדר? כי אתם עוברים את זה. אף אחד לא יכול לדעת מה קורה לכם ברגע אחד, בשנייה אחת. וכמה פעמים אחרי זה באים ומחבקים אותנו: אנחנו אוהבים אתכם, סליחה. על מה סליחה? אנחנו מבקשים סליחה על שהייתם צריכים להגיע למצב הזה ורק אז נתעורר. אנחנו היינו צריכים לבקש סליחה, ואנחנו מבקשים סליחה. ואנחנו עדיין לא מברכים על המוגמר, כי זה רק קריאה ראשונה. נכון, בעזרת השם, מחר נתאמץ ונביא ונעשה, אבל מגיע לכם יותר מזה, וצריך לעשות את הכול יותר מזה. אבל רק תראו – גם אפשר לסיים משהו תמיד בחיוך. תראו בסוף איך הכול מתחבר. ממתי זה פרץ והתחיל? מאיזה חוק? חוק-יסוד: לימוד תורה. אז בעזרת השם, התורה מגינה עלינו. מגיעה לכם הכרת הטוב ענקית. תודה רבה לכם. אוהב אתכם.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
ינון אזולאי (ש"ס):
חולה עליכם. ובעזרת השם, שביחד אנחנו נברך על המוגמר, והכול מתוך בריאות ושמחה לכל החיילים, בעזרת השם. תודה רבה לכם.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. שר העלייה והקליטה אופיר סופר, בבקשה. שר נוסף. חמש דקות, בבקשה.
שר העלייה והקליטה אופיר סופר:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אעשה את זה קצר. אני קודם כול רוצה להגיד תודה רבה לכל החברים – גילוי נאות: אני בלי משקפיים, אז אני לא לגמרי מזהה – ולהגיד תודה רבה על כל הפעילות ועל כל הנחישות. יש כאן אנשים שצועדים במסע הציבורי – לא במסע האישי, במסע האישי הרבה יותר – ובמסע האישי הציבורי כמה שנים טובות. אני זוכר שהקמתי פעם ראשונה ועדה, ועדת משנה, שעסקה בסוגיה הזאת, והתלבטתי מאוד אם לעסוק בזה ככה, לשים את העניין על השולחן. החבר'ה בצוות שלי אמרו: תשים. וזה לא היה קל, ושמונה חודשים אחרי שפעלה הוועדה, הגענו ליום הזיכרון, וקרה המקרה של איציק, ואחר כך העסק התחיל לזוז בצורה אחרת, ועדיין היה לא פשוט. אבל אתם, המשפחות, האימהות, הילדים, אתם הלוחמים בעצמכם, הלוחמות, הכול הכול שלכם, הכול הכול בזכותכם. כפי שאמר כאן כמדומני עודד, יש כאן לוחמים ממלחמות קודמות, ולצערנו אנחנו פוגשים לא מעט מהמלחמה הזו. תודה אחרונה וראשונה אני רוצה להגיד לחבריי חברי הכנסת שהובילו את האירוע הזה ועסקו בעבודה הזאת יום-יום והביאו את זה עד לכאן. אם אני שוכח, אז מחילה. אז חבר הכנסת ינון אזולאי, חברת הכנסת וולדיגר, שבתור יושבת-ראש ועדה בכלל קשובה לנושא ומעלה הרבה דברים שקשורים לפצועי לחימה, וחבר הכנסת כץ, אופיר כץ, שהוביל, שחוץ מכל העבודה החשובה שהוא עושה בקואליציה, הוא מוצא את הזמן הנכון לעשות את הדברים הכי חשובים במדינה. תודה רבה, אופיר.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. שר החינוך יואב קיש, בבקשה. עד שיואב יגיע, אני רוצה להגיד שהייתי שמח – נגמר, זהו האחרון – שאני שמח שבוועדה בראשותי גם נתנו עשרות מיליונים לשיקום של החיילים בקרבות, להקים מרכזי שיקום. זה האחרון, חבר'ה.
רון כץ (יש עתיד):
זה הכסף של הגז.
שר החינוך יואב קיש:
ערב טוב. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת שהיו פה נאומים מרגשים. חקיקה חשובה. אני זוכר את הביקור שלי גם אצלכם באוהל. הראיתם נחישות לכל אורך הדרך. כולי תקווה שהחקיקה הזו תפחית גם את הכאב שלכם ותמנע מקרים קשים בעתיד. קודם כל אני רוצה לעדכן שהממשלה, גם על דעת שר האוצר, כמובן, מודיעה על הסכמתה להצעת החוק, ומכאן – לעלות התקציבית שלה, שגם זה מאושר על ידי הממשלה. אז המהלך הזה, שנולד בכנסת, קיבל את תמיכת הממשלה, ומגדיר אולי פעם ראשונה את ההתייחסות להלומי קרב, מה שלא נעשה אף פעם. ואתם שיושבים פה, ואיציק, שהובלת את זה שנים רבות, מגיע לכם יישר כוח גדול – עברו גם לשם, נכון, כל מי שאיתנו גם שם – יישר כוח גדול. הכנסת עושה צעד ראשון חשוב. דרך אגב, צריך להמשיך לשנייה ושלישית, אז ניפגש פה בשנייה ושלישית. בהצלחה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברי הכנסת, אבקש לתפוס את מקומותיכם. נעבור להצבעה על הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35) (טיפול מותאם לנפגעי הלם קרב והקמת ועדה למתן סיוע לפנים משורת הדין), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 86 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 61 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35) (טיפול מותאם לנפגעי הלם קרב והקמת ועדה למתן סיוע לפנים משורת הדין), התשפ"ו–2026, לוועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר ניסים ואטורי:
61 בעד, אין מתנגדים אני קובע כי הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35) (טיפול מותאם לנפגעי הלם קרב והקמת ועדה למתן סיוע לפנים משורת הדין), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת הכנסת לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. תודה רבה. אוהבים אתכם כולכם. אוהבים אתכם.
[מס' מ/1957; דברי הכנסת, חוב' כ"ט, ישיבה 398; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ניסים ואטורי:
נחזור למציאות הסוערת. חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת אוהד טל, יושב-ראש הוועדה למיזמם ציבוריים, להציג את הצעת החוק.
אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אוה, אוה, הלוחם למען ש"ס.
אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):
תודה רבה. אני שמח שיש מצב רוח במליאה בשבוע האחרון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תגיד לי, איך הצלחת להשאיר כזה תותח לעבוד בשבילך?
אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים):
חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא היום בפני הכנסת את הצעת חוק איסור הונאה בכשרות לקריאה השנייה והשלישית. חברים, כשמשפחה נכנסת למסעדה או רוכשת מוצר בסופר ורואה בכניסה תעודת כשרות, היא מצפה לדבר אחד פשוט. היא לא אמורה בהכרח להכיר את שם הרב שנתן את ההכשר, היא לא אמורה לדעת מי הגוף שעומד מאחוריו, והיא בטח לא צריכה להיות מומחית בדיני כשרות; היא מצפה לדבר אחד פשוט – שאם כתוב שהמוצר כשר, שהוא באמת יהיה כשר. וזה, אדוני היושב-ראש, בדיוק מה שהרפורמה הזאת אמורה לעשות. חבריי, בשנים האחרונות אנחנו עדים למשבר גדול בתחום הכשרות במדינת ישראל. לאורך שנים רבות, התחום הזה הוזנח. כולם ידעו אבל העדיפו להעלים עין. אף אחד לא רצה להתעסק בסוגיה המורכבת הזו. הממשלה הקודמת קידמה רפורמה שאני באמת מאמין שהתחילה מכוונה טובה, מתוך רצון אמיתי לשפר את מערך הכשרות, להכניס בו תחרות שתוריד את המחירים ותשפר את רמת הכשרות, אבל לצערי המנגנון שנבנה היה מנגנון חסר ולקוי. האפשרות של רבנויות לתת כשרות מחוץ לתחום, ללא מערך השגחה ופיקוח מספקים בשטח, יצרה פגיעה קשה מאוד בכשרות. אני יכול לספר לכם שלאורך תקופת הדיונים בוועדה, הגיעו אולי גם לוועדה עצמה אבל עוד יותר מזה, מחוץ לדיוני הוועדה, סיפורים מזעזעים על טרפות שנמכרו עם תעודת כשרות, על ריקבון מערכתי קשה, ובעיקר על פגיעה אנושה בערך הכשרות, החשוב כל כך לרוב-רובו של הציבור הישראלי. אלמנט נוסף שהיה בחוק הקודם היה שכל שלושה רבנים יוכלו לייצר לעצמם תקן כשרות ותאגיד כשרות עצמאי ולהתחרות על לב הציבור. אני יכול להגיד שלכאורה אני, בטח כאיש כלכלה חופשית, בוודאי מעריך כל ניסיון ליצור תחרות שתוריד מחירים, תתמרץ יעילות ותשפר את השירות. רק שבפועל קרה בדיוק ההפך: המחירים לא ירדו, איכות הכשרות נפגעה קשות, ריבוי התקנים וחוסר השקיפות יצרו בלבול, והיעדר מנגנוני הפיקוח והבקרה יצרו פרצות שהביאו בסופו של דבר לפגיעה אנושה באמון הציבור, במשגיחי הכשרות ובמערך כולו. חבריי, החוק הזה יחזיר, בעזרת השם, את האמון במערכת. יצרנו מערכת אחת עם כללים אחידים וברורים, עם סטנדרט ארצי אחיד של הרבנות הראשית ועם אחריות ברורה של רשויות הכשרות המקומיות. ליבת החוק היא הסדרת העיסוק של משגיחי הכשרות עצמם. במציאות הנוכחית, רוב-רובם של משגיחי הכשרות מועסקים ישירות על ידי בית העסק שעליו הם משגיחים, והם מקבלים את השכר שלהם ישירות ממנו. עכשיו, כל בר-דעת מבין את האבסורד והבעייתיות שביחסים האלה. תארו לעצמכם שמבקר מס הכנסה היה מקבל את השכר שלו מהנישום שעליו הוא מפקח, או שמפקח בנייה יהיה מועסק על ידי הקבלן שאותו הוא אמור לבדוק. זה הרי לא היה מתקבל על הדעת. ודאי זה מעלה סימן שאלה על טיב הפיקוח עצמו. כך גם בתחום הכשרות. אנחנו מנתקים סוף-סוף את הזיקה שבין המשגיח לבין המושגח ושמים סוף לניגוד העניינים הזה. המשגיח יהיה נאמן לדבר אחד בלבד: לכשרות ולאינטרס הציבורי. אגב, אני רוצה להתייחס לטענה שעלתה, שחוזרת שוב ושוב, כאילו שהחוק הזה הוא חוק שנועד לייצר ג'ובים. חברים, האמת היא הפוכה בדיוק. אחד הנושאים שהעסיקו אותנו הכי הרבה היה איך בונים מערכת מקצועית נקייה ושקופה. החוק הזה מסדיר לראשונה את עבודתם של משגיחי הכשרות בצורה ברורה ואחידה, קובע תנאי סף להעסקה, הכשרה מקצועית, הסדר ניגודי עניינים, שקיפות במודל ההעסקה ועוד. לא עוד הסדרים מאולתרים, לא עוד מציאות שבה כל מקום מתנהל אחרת, לא עוד תלות אישית בבעל העסק, אלא מערכת מקצועית עם כללים ברורים ושקופים. אבל עבודת הוועדה לא הסתיימה שם. במהלך הדיונים שיפרנו באופן משמעותי את ההצעה הממשלתית. החוק שנכנס לוועדה הוא ממש לא החוק שיצא ממנה, וטוב שכך. זו בדיוק האחריות שלנו כחברי כנסת – להיכנס בעובי הקורה, לשמוע את כלל הצדדים, ומתוך למידה ואחריות לייצר נוסח חוק טוב ומאוזן. במהלך הדיונים שמענו את כל הגורמים: רבנים, מועצות דתיות, בעלי עסקים, את משגיחי הכשרות, את משרדי הממשלה והרבה מאוד ארגונים אזרחיים, שכולם באו, ושיפרנו באמצעותם את הצעת החוק באופן משמעותי לאור הטיעונים שעלו בוועדה. הוספנו מרשם ארצי של כל תעודות הכשרות, חייבנו מנגנוני שקיפות ודיווח, קבענו שתקני ההשגחה יתבססו על קריטריונים מקצועיים ברורים ולא על החלטות שרירותיות, הקמנו ועדת השגות – מנגנון שלא היה קיים בכלל. במקום שבעל עסק יצטרך לרוץ לבית המשפט על כל מחלוקת מינהלית, תהיה לו כתובת מקצועית, מהירה, ועדה שתכלול נציג של שר האוצר והמגזר העסקי, שתבטיח שגם לבעלי העסקים יהיה מענה מהיר והוגן כאשר מתעוררת מחלוקת מקצועית שאינה הלכתית. בעיניי מדובר בשינוי דרמטי, משום שמערכת ציבורית טובה לא נמדדת רק בסמכויות שהיא נותנת אלא גם ביכולת שלה לבקר את עצמה ולתקן טעויות. בנוסף, היה חשוב לנו לוודא שההסדרה לא תייצר התייקרות של מוצרי המזון ותעלה את יוקר המחיה. קבענו שמערך ההשגחה יתנהל כמשק כספים סגור ושהמעבר למודל החדש ייעשה רק לאחר שיוסדר מודל כלכלי אחראי ורק לאחר שיובטח מנגנון העסקה שיאפשר גמישות ניהולית, לא יכביד על הרשויות ולא יתגלגל למחירי המזון שהציבור משלם, כלומר דאגנו גם לאמינות הכשרות וגם ליוקר המחיה. חבריי חברי הכנסת, כשמפלגת הציונות הדתית נכנסה לממשלה, היא שמה לנגד עיניה את טובת הציבור, טובתו של עם ישראל, בכל תחומי החיים: בכלכלה, בהתיישבות, בביטחון, בעלייה ובקליטה, בתיקון מערכת המשפט בסוגיות חברתיות, וכן, גם בסוגיות של דת ומדינה. זה לא טעות, זה לא חלק מדילים כאלה ואחרים, זה פשוט בנפשנו. יש מי שמנסים להציג את החוק הזה כאילו הוא חוק שנועד רק לדתיים. אני חושב שהאמת היא הפוכה בדיוק. החוק הזה נועד למיליוני אזרחים, דתיים, מסורתיים וחילונים, שמבקשים לשמור כשרות ומסתמכים על תעודת הכשרות של המדינה. הם זכאים לדעת שמה שכתוב עליו "כשר" – יש מאחורי המילה הזאת משמעות ברורה ואמינה. זה לא חוק של הרבנות, זה לא חוק של פוליטיקאים, זה לא חוק של ש"ס. זה חוק של הצרכן הישראלי, זה חוק של עם ישראל; חוק שמחזיר את האמון במערכת הכשרות ומבטיח שמי שרוצה לצרוך מזון כשר, יוכל לעשות זאת מתוך ודאות, שקיפות ואמון. אבל בסופו של דבר הדיון הזה הוא לא רק דיון על משגיחים, על תקנות ועל נהלים. זה דיון על דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. מדינה יהודית לא יכולה להסתפק בכך שיש לה מערכת כשרות. היא צריכה לוודא שהמערכת היא מערכת מקצועית, אמינה, הגונה וכזאת שהציבור יכול לסמוך עליה כמו שצריך במדינה יהודית. בסוף דבריי אני רוצה להודות – בראש ובראשונה למשגיחי הכשרות, לאותם אנשים שרובם המוחלט אנשים ישרים והגונים, שפועלים במסירות גדולה, פעמים רבות בשכר זעום, על מנת לספק לציבור מזון כשר ואיכותי; אני רוצה להודות לארגוני החברה האזרחית שהגיעו לאורך ימי הדיונים הארוכים, העלו התייחסויות רבות והצעות שעזרו לעצב את הצעת החוק המונחת בפניכם; לחבריי בקואליציה, אבל לא פחות מזה גם לחבריי באופוזיציה, שהשקיעו את זמנם ומרצם בוועדה. הערכתי הרבה לשאלות ולסוגיות שהעליתם, שאתגרתם איתן את הוועדה, ובזכותכם הנוסח הסופי היה טוב וראוי יותר. תודה מיוחדת לצוות המקצועי של הוועדה – למנהלת הוועדה אריאלה אהרון, לשקד, בת השירות, לדובר הוועדה קותי, לצוות הייעוץ המשפטי המדהים, לגלעד, לרעות, לאביגל ולשחר. תודה רבה לכולכם על עבודה מקצועית ומסורה. זה החוק האחרון שהוועדה בראשותי מביאה לאישור הכנסת בקדנציה הזאת. זכינו לאורך הקדנציה לעסוק בכמה רפורמות גדולות במגוון תחומים: בעולמות הפיננסיים – הגברת התחרות בשוק הבנקאות, אחד הגורמים המרכזיים ליוקר המחיה במדינת ישראל; בתחום התשתיות – בדיגיטציה של השירות הציבורי; בהרחבת ההתיישבות בנגב ובגליל; בהסדרת מערך הכשרות במדינת ישראל ועוד. בעזרת השם ובעזרת הציבור, נמשיך לעבוד למען עם ישראל גם בכנסת הבאה ובכל מקום שבו נזכה לשרת את אזרחי מדינת ישראל. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבר הכנסת טל, שהוביל את החוק הזה, אדוני השר – חבר הכנסת טל, הצחקת אותי.
אוהד טל (הציונות הדתית):
אני שמח.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
האמת היא, יש לי שתי אפשרויות, לצחוק או לבכות. זה כאילו שהיית עומד פה עכשיו ומציג שגם החוק הקודם שהצגת, חוק העריקים, זה לא חוק של ש"ס, זה חוק של הציונות הדתית. מישהו יאמין לכם?
אוהד טל (הציונות הדתית):
- - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מישהו יאמין לכם? מישהו, אתה חושב, מאמין לך שיש לך איזו אידיאולוגיה מאחורי חוק העריקים שהצבעת בשבילו?
אוהד טל (הציונות הדתית):
לך יש אידיאולוגיה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לי יש אידיאולוגיה, ועוד איך יש לי אידיאולוגיה. יש לי גם תורה וגם מעשה. אבל אתה יודע שהקול קול יעקב והידיים ידי עשו. שני החוקים שדנו בהם עכשיו, עכשיו, בערב הזה, אחד עריקים ואחד כשרות, כולם מבית מדרשו של דרעי. אתה רק משוטה – ככה קוראים לזה בגופי המודיעין. אתה חושב, אתה חושב שאתה עושה משהו שאתה מאמין בו, אבל אתה עושה משהו שמשרת את הדבר הכי מושחת במדינת ישראל לאורך שנים. אתה חושב שהרבנות הראשית של היום יכולה לתקן את זה? אתה הרי יודע כמה שחיתות יש במושג הזה שקוראים לו "כשרות". אתה יודע מה? גם דרעי יודע. גם האנשים שלו יודעים. גם גולדקנופ יודע. אתה יודע איך אני יודע שהוא יודע? כי הוא לא אוכל את הכשרות הזאת שאתה דואג לה. אתה יודע למה הוא רוצה את זה? בגלל הג'ובים, בגלל הכסף. אתה יודע למה? אני אתן לך דוגמאות. אני אתן לך דוגמאות. אני שמעתי מה שאמרת, אני אתן לך דוגמאות. תגיד, הרב של גבעתיים יכול לתת כשרות ברמת גן?
אוהד טל (הציונות הדתית):
- - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לך: לא, הרב של גבעתיים לא יכול לתת כשרות ברמת גן. אתה יודע מי כן יכול? בד"ץ בית יוסף, כשרות הרב לנדאו, העדה החרדית. הם יכולים. אתה עומד כאן, מספר לנו ורוצה שנאמין. כן, אני אכלתי – תדע – אני אכלתי כשרות צוהר, וידעתי שאני יכול לסמוך על זה יותר מאשר על כשרות רבנות, בד"ץ בית יוסף וכל מה שאתה רוצה. אבל תראו מה אתם עושים ליהדות של המדינה. אמרת לי שאנחנו, הציונות הדתית, אמרת לנו שאנחנו, הציונות הדתית, מתעסקים גם בדת ומדינה, ככה זה נראה; שאתם, סמוטריץ' ושות', מתעסקים גם בדת ומדינה. כשאתם מתעסקים בדת ומדינה, תסתכל כמה אנשים במדינת ישראל מתחתנים, לדוגמה, כדת משה וישראל. יש לכם חוקים, אתם החזקים, אתם עושים מה שאתם רוצים. אתם המודל לחיקוי של דת ומדינה. אז תלכו להסתכל כמה בתי ספר – ואני אומר את זה בכאב – לא רוצים להתעסק ביהדות כיוון שהם מזהים אותה איתכם. ואני חושב שהיה צריך להתעסק. דרך אגב, גם בצבא, בתנאי אחד – שלא תגידו מי יהודי יותר טוב ומי יהודי פחות טוב ומי פגש את הקדוש ברוך הוא בהר סיני ומי לא פגש. אתם חושבים שבפגישה של גולדקנופ עם הקדוש ברוך הוא אמר לו שבשפת אמת מקבלים יותר נקודות מאשר בגדוד 13 בגולני אצל הקדוש ברוך הוא? אני אגיד לגולדקנופ, לגפני, למי שאתם רוצים, בפגישה שלי עם הקדוש ברוך הוא: בגדוד 13 או 12 בגולני מקבלים יותר נקודות מאשר במיר, סלובודקה או שפת אמת. אבל מה העניין? ששנינו לא היינו. אז אני לא אומר לך מה אמר הקדוש ברוך הוא, אבל אתה רוצה להגיד לי שהוא אמר שלהשתמט זה יותר חשוב מאשר לשרת, בגלל שאולי לא תחזור לבוש כמו חרדי. אתה יודע מה אצלנו אומרים? אולי לא תחזור בכלל. אתם לא מבינים מה זה, אתם לא יודעים מה זה. אמרתי לדרעי קודם – הצעתי לו את הטלפון שלי אחרי שהעברתם את חוק העריקים, שיתקשר לשלושת העריקים, הנכדים שלו, שהוא גאה בהם, ויגיד להם: סבא הבטיח לכם שבבין הזמנים תוכלו לצאת לטייל, סבא, כי הם לא יעצרו אתכם. זהו, זה כל האירוע. סמוטריץ' והחברים שלו משוטים, חושבים שהם באמת תורמים למשפחות של הציונות הדתית, שכן משרתות, כן נושאות בנטל, אולי באופן ממוצע גם יותר מאחרים, למצביעי הליכוד, ודרך אגב, גם למצביעי ש"ס שכן משרתים, שהמשפחות שלהם כן קורסות. אז אתם רוצים ש-20 דקות אחרי שהעברתם חוק שהעריקים יכולים להסתובב בחופשות בכל הארץ לא יעשו להם כלום – סליחה, רק העריקים תלמידי הישיבות – אתם רוצים שיאמינו לכם למילה אחת על הכשרות? אמרתי לכם קודם, אתם יודעים מה אתם עשיתם? אתם יודעים מה אתם עושים? אני אמרתי מעל הדוכן הזה כבר כמה פעמים: יצרתם מערכת שכשרות שווה שחיתות. ושר החינוך, שיושב פה, הוא מהתורמים הגדולים לעניין הזה. אבל עכשיו יצרתם עוד דבר, שגם לזה שר החינוך תורם, שכשרות שווה שחיתות שווה עריקות. ושר החינוך של מדינת ישראל, שעשה את הקריירה שלו על שוויון בנטל, נותן כסף, מיליונים, מאות מיליונים למוסדות חינוך שמחנכים לא להתגייס. למה אתה יוצא, יואב קיש? למה אתה יוצא? אני יודע שזה לא נעים. אבל זה מה שאתה עושה. יואב, לא מתאים לך. היית טייס קרב. לא מסתובבים – מתמודדים עם האמת. יואב קיש, תשמע, אני אעזור לך. אני יודע שהיית שר בממשלת החורבן ב-7 באוקטובר. אני יודע שאתה נותן למשתמטים, אתה נלחם בשבילם. אני יודע שמערכת החינוך שלך בכל המבחנים – שאתה מסתיר אותם – לא מצליחה. אבל אל תברח. מה יגידו התלמידים? מה יגידו המורים? יואב, זה לא מתאים לך. אבל אני אגיד לך מה אתה יכול לתקן. תיקח, אתה יודע מה, 50% ממאות המיליונים שאתה נותן לבתי ספר בגילי 12 עד 18 שאתה יודע שאומרים שם: נמות ולא נתגייס – הרי אם היו אומרים לך שעושים את זה בתיכון אהל-שם או בליך ברמת גן או קלעי בגבעתיים או חוגים בחיפה, או לא משנה איפה, או במכבים-רעות, מה היית עושה? מתנפל עליהם. אומר להם: אני עוצר את התקציבים לבית ספר, תביאו לי את המורים. ומה אתה עושה? נותן להם עוד מיליונים ועוד מיליונים ועוד מיליונים. אתה יודע שהם מחנכים לא להתגייס. אתה יודע שהיום, לפני שעתיים, אמרת להם: תמשיכו לחנך לא להתגייס, אני אסדר לכם פטור ממעצרים. וסידרת להם. עד שבג"ץ יציל את כולנו, מחר כבר, אני מקווה. אבל זו אחלה שיטה. יש פה כאילו שר במליאה שצריך להיות נציג של הממשלה, שמקשיב וכשקצת קשה לו - - -
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מפנה לך גב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא הולך. הוא הולך. הוא הולך. הוא לא מפנה גב אליי. הוא מפנה גב למשרתים. הוא מפנה גב לאלה שהפגינו איתו על שוויון בנטל. הוא מפנה גב לציונות. הוא מפנה גב למורים שמחנכים למצוינות במתמטיקה ובפיזיקה, ונלחמים על מקצועות ליבה, ויוצרים מוטיבציה לשרת. לכל אלה הוא מפנה גב. והוא מפנה להם גב כנציג ממשלת החורבן, שלא למדה כלום, רק בורח משולחן הממשלה להתעסק באיזה טלפון, שאני בטוח שהוא לא קיבל, אבל כאילו, או שהוא יזם אותו עכשיו. אבל זה לא ייקח עוד הרבה זמן. בקרוב, בעזרת השם, יום יבוא. יואב, האמן לי, יום יבוא, טוב יהיה, מבטיח גם לך. ואתה תיהנה לא להיות שר בממשלה, בגלל שנתקן את כל מה שאתה והחברים שלך – לא את הכול אפשר לתקן. יש כאלה שלא נוכל להחזיר. אבל את כל מה שאפשר לתקן, אנחנו נתקן. תודה, אדוני.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. איך אפשר לקשור את השר יואב קיש – סליחה, כבר אני אתן הודעה למזכיר – לקשור אותו לסרבנות? הבן אדם טס יותר מאשר נסעת ברכב.
קריאה:
מאיפה?
היו"ר ניסים ואטורי:
משימות קרב. תודה. בבקשה, אדוני המזכיר, הודעה למזכירות הכנסת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2026, שהחזירה הוועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים) התשפ"ו–2025. תודה.
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ניסים ואטורי:
אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז. אה, הוא פה. הוא היה סגן, אז הוא מכיר את זה.
משה טור פז (יש עתיד):
כן. זריזים מקדימים למצוות. אנחנו בערב ראש חודש אב, שעליו נאמר: "משנכנס אב ממעטין בשמחה". אני מודה לכם שאתם עוזרים לנו לקיים את האמירה הזו בהידור רב. לפני שאני אדבר על חוק הכשרות, יש לי חוב מהחוק הקודם. קראתי בגילוי הנאות, הכאילו-נאות, שכמה חברי כנסת עזי פנים טוענים ככה: בסייעתא דשמיא גם לנו יש ילדים ונכדים מעל גיל 18 המשמשים כשבט לוי, ואנו גאים בהם. אז תקשיבו לי, חצופים עזי רוח. יש פה שני אנשים שהם משבט לוי: מיקי לוי וירון לוי. לא שמעתי על אף אחד, אף אחד פה שקיבל הסמכה כשבט לוי. רק מיקי לוי וירון לוי.
מיקי לוי (יש עתיד):
מקודם אמרו, הם שבט לוי.
משה טור פז (יש עתיד):
למיטב ידיעתי, אין להם לא ילדים, לא נכדים ולא עריקים במשפחה. ואם היו, חלילה, הם בטח לא היו גאים בהם. אז לא רק בשם חברי הכנסת אני מוחה – גם בשם שבט לוי. כי חברי הכנסת הבורים – אתה יודע, איזה בורים ועמי ארצות אתם. להשתמש בביטוי "שבט לוי" זה רק אומר דבר אחד, שלא הייתם בבית כנסת השבת או שהגעתם והייתם עסוקים בדיבורים, כי אם הייתם מגיעים לבית כנסת השבת, חברי הכנסת החתומים על ההצעה החצופה הזו, הייתם קוראים בתורה – תקשיב טוב, אדוני היושב-ראש: "מן בני הלוי ארבעת אלפים ושש מאות". מה זה ארבעת אלפים ושש מאות? הם מדברים פה על לוחמים. "ויהוידע הנגיד לאהרן ועִמו שלשת אלפים ושבע מאות". שימו לב, דין פרוטה כדין מאה. ו"צדוק נער גִבור חיל ובית אביו שרים עשרים ושניִם". כל אלה – תקשיב לי, גפני, בור ועם הארץ – כל אלה אנשי מלחמה, שבט לוי, "כל אלה אנשי מלחמה עֹדרי מערכה בלבב שלם". איזו בורות. מי שביקש פטור ממשה רבנו היו אנשי גד וראובן. ומה אמר להם משה רבנו? "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה". הציטוט הוא כמובן מדברי הימים, הציטוט הראשון. הציטוט השני מפרשתנו. ומה הם ענו לו? ואנחנו נחלץ חֻשים לפני בני ישראל". אז תגידו לי בשם איזה שבט לוי דיברתם פה, חתיכת מלאימי שבט. שבט של לוחמים, שבט לוי. לא משתמטים כמוכם. אז פשוט בושה וחרפה. לא שבט לוי. ממציאים המצאות הלכתיות, ועוד גאים בילדים והנכדים המשתמטים שלהם. בושה. ואחרי זה, בואו נדבר על חוק הכשרות. נעשה הפוך מדברי חז"ל. אני אתחיל בשבח ואסיים בגנות. אז קודם כול, יו"ר הוועדה ח"כ אוהד טל, באת לחוק הזה עם שאיפה אמיתית לשפר אותו, כי ראית שזה חוק גרוע. והאמת, הוא גם קצת השתפר. תודה לך על זה, ולכל מי שהיה שותף לשיפורים האלה. שמחנו לעזור. ועכשיו לבעיות. החוק הזה הוא כמו רשת דייגים. יש בו יותר חורים מחוק. ראש וראשון וגרוע מכול, החוק הזה מבטל את התחרות בין הרשויות השונות לכשרות. עכשיו, מילא הייתם אומרים: יש תחרות בין מחלקת הכשרות של יואב קיש למחלקת הכשרות של גלעד קריב, ואתם לא רוצים את מחלקת הכשרות של גלעד קריב, כי יואב קיש בא לכם יותר טוב; אתם יודעים מה? נניח.
יעקב מרגי (ש"ס):
- - -
משה טור פז (יש עתיד):
ברור, ותודה על זה. אבל מה הבעיה? שמדובר פה על תחרות בתוך הרבנות. אתם ביטלתם פה חלק קריטי מרפורמת כהנא, שגם בה הייתה לי הזכות לשבת, שיצרה תחרות בתוך עולם הכשרות, באיזו תואנה ריקה, כל מיני טענות ריקות שהיו לכם. ובזה החוק הזה עשה יותר גרוע. בעיה נוספת: תגידו את זה אלף פעם, אוהד טל – החוק הזה הוא חוק ג'ובים. החוק הזה הוא חוק ג'ובים. למה? כי נכון שאלה אותם אנשים, ותיאורטית, אותם אנשים שמועסקים היום – 3,500 תקנים, 5,000 איש – ימשיכו להיות מועסקים. אומנם לא הצלחתם להסביר לנו, ותאמין לי שניסינו, איך יתקיים משק הכספים הסגור הזה, וזה לא יוטל על כתפי המדינה, אבל נגיד; הרי אתם יודעים ש-5,000 אנשי הג'ובים האלה, שרובם ככולם באים מש"ס, מה לעשות? הם כולם יעברו עכשיו מתנאים של פרילנס לתנאים של עובד חברה או עובד רשות. ואללה, שיפור שכל אחד היה חותם עליו. אתם יודעים מה? היה אמור להיות היום דיון על עובדי קרב, שר החינוך, שזועקים במר ליבם. אני לא בעד להפוך אותם לעובדי מדינה, אבל ואללה, אתם נלחמים על זה. גלעד רוצה אותם עובדי מדינה, אני לא. אבל תקשיב לי, זה ברור שהתנאים שלהם ישתפרו. ומי ישלוט במנגנון שימנה אותם? נחשו מאיזו מפלגה הם יהיו. ועוד בעיה. במהלך כל החקיקה הזו ישב בדיונים, למעט בדיון אחד שהיה בחקירה במשטרה, מנכ"ל משרד הדתות, אדם שנאשם בפלילים. נכון, הוא זכאי. אבל הוא נאשם בפלילים.
היו"ר יעקב מרגי:
הוא חשוד. הוא לא נאשם.
משה טור פז (יש עתיד):
נאשם. נאשם, חשוד. מאשימים אותו בפלילים.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - -
משה טור פז (יש עתיד):
אוקיי, אז חשוד. חשוד בפלילים. קיבלתי. על מה? על כך שמשפחתו קשורה למפעל כשרות שיושפע ישירות מהחוק. תקשיב, יש מה שנקרא בבריכה ויש מהמקפצה. כלומר, מי שמקדם את החוק הזה יותר מכל אדם אחר, יש מעליו דגל שחור שאמור היה למנוע ממנו. אני לא בא בטענות. יכול היה סמנכ"ל לקדם את זה. היו גם סמנכ"לים בדיון, היו גם אנשים אחרים – אבל לא, למעט הפעם האחת שהוא היה בחקירת משטרה, הוא ישב בדיון מאל"ף ועד תי"ו.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אתה זוכר למה קוראים לו אבידן? הוא שינה את שם המשפחה.
משה טור פז (יש עתיד):
בסדר, אני לא פוגע, לא בכבוד המשפחה, ואדם יש לו חזקת חפות. אבל לשבת בדיונים שעוסקים בעניין שעליו אתה נחקר? ועכשיו להיבט הסוציולוגי, החברתי והדתי. תראו, בכל הכנסת הזו, לצערי, יש מעט מאוד אנשים שאוכלים את כשרות הרבנות הראשית, שהחוק הזה רלוונטי להם. רוב החרדים אומרים שהם לא אוכלים כשרות רבנות. אפילו חלק מהחרד"לים פה לא אוכלים כשרות רבנות. ומי שלא אוכל כשר, בטח שזה לא רלוונטי לו. אני מהאנשים הבודדים בבית הזה שהכשרות הזו ממש רלוונטית לו. אני אוכל קודם כול כשרות רבנות, ובנוסף גם צהר.
היו"ר יעקב מרגי:
למה אתה חושב שאתה מהבודדים?
משה טור פז (יש עתיד):
כי ספרתי כמה אנשים, שאלתי גם.
היו"ר יעקב מרגי:
מה? לפי מה? לפי מה? כיפה שקופה, סרוגה?
משה טור פז (יש עתיד):
לא.
היו"ר יעקב מרגי:
לא שאלת אותי.
משה טור פז (יש עתיד):
פניתי לאנשים במפלגה שלך.
היו"ר יעקב מרגי:
תדע לך שהרבה שומרי מהדרין ובד"צים סומכים על רבנויות רבות.
משה טור פז (יש עתיד):
אז אני מספר לך, פחות משליש מהאנשים בבית הזה – פחות משליש – אמרו שהרבנות זה מה שהם אוכלים. חלק כי לא חשובה להם בכלל כשרות, חלק לא אוכלים כשר, וחלק רוצים כשרות אחרת. הגעתי לפחות משליש. אני אחד מהשליש הזה. אני רוצה כשרות רבנות טובה. כמה מחבריי אפילו עוסקים בתחום. אני רוצה גם צהר וגם תחרות ברבנות. אני רוצה גם OU וכשרויות שפועלות מעולה בחו"ל. כל הדברים האלה נפגעים מהחוק הזה. ולבסוף אני רוצה לומר, וזאת אולי הנקודה הכי חשובה. אמרתי לאוהד טל ולנוכחים בחדר – וזו עמדתי העקרונית על כל חקיקה שעוסקת בענייני דת: כשאתה מחוקק בענייני דת אתה צריך לגשת לזה בשבעה נקיים, בחיל ורעדה. למה? כי בגדול, מאוד מאוד קל להוציא קלקלה על ידך ויש שם שמיים מתחלל. הרבה מאוד מהחקיקות הדתיות שהוציאה מתחת ידיה כנסת ישראל, ללא קשר למי הוציא אותן, יצרו חילול השם גדול ושנאת דת. אז מה יזכור הציבור מהחוק הזה? אני רוצה לומר – ג'ובים, פגיעה בתחרות, פגיעה גם בכיס של אנשי עסקים. לא נחה דעתי בוועדה, וישבתי כמעט בכל הדיונים, לא נחה דעתי שהחוק לא יפגע בהם. ניסינו למנוע את סוגיית טובות ההנאה במלונות, ולצערי התעקשו ממש לא לשנות את זה בחקיקה. ולכן אני אומר, למרות שנתתי כאן פרגון לנקודת הפתיחה, החקיקה הזו לא טובה לכשרות, היא לא טובה לעם ישראל, ובעיקר היא רעה לשמו של הקדוש ברוך הוא בעולם. וכן, זה חשוב לי. וכן, צר לי על כך. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה, גברתי. חמש דקות לרשותך.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, צדקו חבריי, זה חוק שנולד בחטא. הרי הקונץ-פטנט הזה – שהוועדה למיזמים ציבוריים היא זו שאחראית על חקיקות מיוחדות, זה צוות מיוחד, צוות משימה – כבר קרה. וגם הפעם, במקום שהחוק הזה יידון בוועדת הכלכלה, הוא נדון בוועדת המיזמים הציבוריים של אוהד טל, כי זה הקונץ-פטנט של החקיקה. אז זה לגבי הפרוצדורה. אבל לגבי המהות, מדובר כאן בחוק שבעצם מחוקקים אותו בגלל שהממשלה לא קיימה את החוק הקיים, את הרפורמה של הממשלה הקודמת. והיה בג"ץ. אז מה עושים אם לא רוצים לקיים את החוק ויש בג"ץ? מחוקקים חוק חדש. מה אני אגיד לכם? אני אוכלת גם כשר. אני צמחונית, אז אני לא אוכלת בשר, לא אוכלת דגים, פחות בפרוצדורה. אבל אלפיים שנה הסתדרנו. והייתה כאן רפורמה שפירקה את המונופול, עודדה את התחרות, היא יכלה להשפיע על יוקר המחיה. אז במקום לכבד אותה, מחוקקים חוק, שכמו שאמר חבר הכנסת טור פז, זה חוק של ג'ובים. בסוף עלויות כוח האדם יושתו על המוצרים. זה ישפיע על יוקר המחיה. וגם, כמו שנאמר, יש ברוב המוצרים היום במדינת ישראל כשרות נוספת, מהודרת יותר, כי רבים מהאוכלוסייה לא רוצים את הכשרות של הרבנות. אז זה גם וגם, זה שתי כשרויות שישפיעו על יוקר המחיה. אז הכול בסוף ישורשר לאזרחים, לכיס של האזרחים. אני באמת לא מבינה למה צריך את המונופול הזה ולמה אי-אפשר שתהיה תחרות, ולמה זו קליקה סגורה של מקורבים ועסקנים וג'ובים. אין לי הרבה מה לומר. אני הייתי בדיונים. אני חושבת שקינלי סיפר על זה רבות. אני רוצה לשתף אתכם בסדר-היום השבועי של המליאה בשבוע האחרון. אז אתמול חוקקנו את חוק-יסוד: לימוד תורה. אחר כך, חוקקנו היום את חוק החנינה הגורפת למשתמטים העריקים, ועכשיו אנחנו עושים את חוק הכשרות, ואו-טו-טו יהיה גם החוק להפרדה באקדמיה. ורק אחר כך, אחרי שהחרדים קיבלו במזומן את הדיל, רק עכשיו ייכנסו כל חוקי ההפיכה – היועמ"שית והתקשורת וכאלה וכאלה חוקים. אבל קודם כול, נתניהו שילם במזומן, בא במטוס על חשבוננו בשביל להצביע על החוק הבזוי הזה של חנינה לעריקים. אז זה סדר-היום שלנו. דרך אגב, הוא היה עלום עד אשר אישרנו את החוקים האלה, את חוקי הקומבינות האלה. ומה חסר בסדר-היום הזה? אתם יודעים מה חסר בסדר-היום הזה? חסרות בסדר-היום הזה הבחירות החוזרות למבקר המדינה. אבל כנראה שיו"ר הכנסת ממש לא מתכוון לקיים את הבחירות החוזרות למבקר המדינה. זאת אנרכיה בחסות היושב-ראש. חבר הכנסת אוחנה מתעלם בעזות מצח מפסיקת בג"ץ. פסיקת בג"ץ קבעה שהבחירות למבקר המדינה לא קבילות. נפל פגם מהותי, עמוק וחמור בחשאיות ההצבעה, כך כתב המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט סולברג, אותו שופט שמרן. ובפסיקה, אנחנו, אזרחי ישראל, נשמנו לרווחה – יש שופטים בירושלים. אני גם חושבת שראוי היה שעו"ד ראבילו בעצמו, כמועמד, היה מפגין טיפה יושרה ומודיע שהוא מכבד את פסיקת בית המשפט ושהליך הבחירה המזוהם אינו חוקי. אבל האמת המרה נאמרה: הבחירות של ראבילו למבקר המדינה זוהמו, התנהלו ממש כמו ארגון פשע. חווינו את זה על בשרנו. אין מילה אחרת. אפס ערכים, אפס טוהר בחירות, 100% עבריינות שלטונית, תמונת סיכום שמזקקת ארבע שנים של קואליציה כושלת, מושחתת, מופקרת ומפקירה. וראש הממשלה ושריו הסוררים כבר ארבע שנים מכשירים בהדרגה אט-אט את הקרקע למשבר חוקתי. גם יועמ"שית הכנסת אמרה: יש לקיים בהקדם בחירות חוזרות למבקר המדינה. אבל זה לא על סדר-היום. יושב-ראש הכנסת כדרכו מצפצף, והשרים רואים ומיישרים קו. שמעתם גם אמירות של שרים – שר המשפטים, שר התקשורת – כנגד פסיקת בג"ץ בעניין הרשות השנייה. אז אם זה תלוי בנתניהו ובקואליציה, ישראל בדרך לאנרכיה מוחלטת, לאובדן שליטה. הזיהום השלטוני הזה גם מחלחל ומצית באופן ישיר את הרחובות שלנו. תוצאות ההסתה ניבטות ברחוב: שרפות של בתי קפה ברמת גן, רגימה באבנים של יושבי בית קפה שפותחים בשבת, פעילים פוליטיים של מפלגת הדמוקרטים שמותקפים באלימות, פורעים שמנפצים חלונות בעיתון ובערוץ טלוויזיה. ושום גורם בממשלה לא טורח לגנות את האירועים הנוראיים האלה. הכול מתרחש בחסות ממשלה עבריינית ואנרכיסטית שמבזה את הרשות המחוקקת - -
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
משפט אחרון – שמבזה את הרשות השופטת.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא. אבל תלוי מה את אומרת. תמשיכי, תסיימי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
בסדר. - - שקוראת בגלוי להפר פסיקות בית משפט. ממשלה שמזהמת את שלטון החוק, שמסרבת להתייצב לחקירות, שלא לוקחת אחריות. לכאן הבאתם אותנו. אתם האחראים לפירוק של הברית הבסיסית והיסודית שקיימת בין ממשלה לאזרחים. הגיע הזמן שתסגרו את הבסטה, תלכו הביתה. בקרוב נחליף אתכם בקלפי, נחזור, וביחד נתקן.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה וריקה, מכובדי השר, ראיתם איך ראש הממשלה נתניהו ברח מהמליאה? מי התקשר אליו לנייד?
היו"ר ניסים ואטורי:
טראמפ.
גלעד קריב (העבודה):
הוא מספר שהוא קיבל שיחה מדינית חשובה. אני מהמר שזה היה גאון הדור טופז לוק, שאמר לו: ראש הממשלה, תברח, תברח, זה נראה לא טוב. זה נראה לא טוב שאתה מצביע בעד משתמטים ועריקים, וכולם עומדים מולך וצועקים לך "בושה", ומזכירים לך שהבן שלך השתמט משירות מילואים, לפני שהוא שינה את שמו, אחרי שהוא שינה את שמו. הבנתי גם שיושב-ראש הכנסת, זה שנוהג בעבריינות ומסרב למלא את פסיקות בית המשפט העליון, גם לא רצה להצביע בעד חוק המשתמטים. הוא חיפש בצורה נואשת קיזוז. לשמחתי, אף אחד מחברי וחברות האופוזיציה לא הסכים למלט אותו מהרגע המביך הזה, שבו הוא רומס את חוק הכנסת בכך שהוא מעניק ל-60,000 משתמטים חסינות מפני הפרת החוק. ועכשיו, כדי להוסיף חטא על פשע, בערב ראש חודש אב מביאים את החוק הזה, שאין בו גרם אחד של כשרות, כל-כולו שחיתות, כל-כולו השנאת מסורת ישראל על הציבור הישראלי שמעוניין בצריכת מזון כשר. כל עניינו העמקת הקשר המסריח והמסוכן בין הממסד הדתי לרשויות השלטון. חבר הכנסת אוהד טל, שמונה ליו"ר ועדה שלא עשתה כלום בכנסת הזו, יו"ר הוועדה הכי פחות עסוק בכנסת ישראל, לא טורח אפילו לשבת כאן בדיון כדי שהוא יוכל לענות על הטענות שלנו. את חוק הרשויות המטרופוליניות, שאמור לחלץ את התחבורה הציבורית בישראל מהפקק הבלתי-נתפס שהיא מצויה בו – את החוק הזה זרקו הצידה. דווקא החוק הזה היה יכול להיות מקודם על ידי הוועדה למיזמים ציבוריים. אבל לא. הוועדה הבטלנית הזו נזכרה להתחיל לעבוד שלושה שבועות לפני פיזור הכנסת, ולטובת מה? לטובת מפעל ג'ובים, מפעל נקניקיות, מפעל של בשר טרף לטובת האינטרסים הצרים של ש"ס. אוהד טל שם על ראשו כיפה סרוגה. מפלגתו מתיימרת לדבר בשם הציונות הדתית. אבל הערב הזה הוא הערב שבו בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק, שמחה רוטמן, אוהד טל, מיכל וולדיגר, צבי סוכות – האיש והמסור – הפכו את הציונות הדתית המפוארת לאסקופה נדרסת של המפלגות החרדיות. הערב הזה ציבור אדיר שמשייך את עצמו לציונות הדתית, שיש לה תפקיד חשוב בחברה הישראלית – למרות המחלוקות שיש לי עם רבים מבניה ובנותיה גם בעניינים מדיניים, גם בענייני אמונה, בוודאי בענייני דת ומדינה, אך אין ספק שיש לה תפקיד מוביל בחברה הישראלית – הציונות הדתית קיבלה שתי סטירות לחי מצלצלות מאסופת העסקנים שמתיימרים לייצג אותה כאן בבניין הזה: על הלחי האחת הונחתה סטירה מצלצלת בחוק המשתמטים והעריקים, ועכשיו מבקשים להנחית עוד סטירת לחי מצלצלת על הלחי השנייה, בדמותו של חוק שהופך את חלק מבכירי רבניה של הציונות הדתית למוקצים מחמת מיאוס בשוק הכשרות. כל רב חרדי זב חוטם מקים לו מפעל כשרות, ובניגודי עניינים מקדם את עסקיו באמצעות מערך המועצות הדתיות והרבנות הראשית, אבל בכירי רבני הציונות הדתית נבעטים משוק הכשרות. אמרו לי, אנשי הציונות הדתית, אלה הנציגים שאתם רוצים בכנסת הבאה? אוהד טל, שמכר אתכם בהליך חפוז של מכירת חיסול? בצלאל סמוטריץ', שכל מאחז לא חוקי על גבעות יהודה ושומרון חשוב לו יותר מהתפקיד ההיסטורי של הציונות הדתית כגשר בחברה הישראלית? אלה נציגיכם? איזו בושה. אמור לי, שר החינוך, יש לך משהו לומר על יושב-ראש ועדת החינוך של כנסת ישראל, השותף שלך צבי סוכות, שבשבועות האחרונים מדלג מפרובוקציה לפרובוקציה, מנסר שערים של בתי ספר ממלכתיים, מהלך אימים על מנהלים ומורים שאתה משלם להם את המשכורת? איפה אתה? יש לך מה לומר כשיושב-ראש ועדת החינוך מהקואליציה שלך מבקר בערים במדינת ישראל ומעורר בהן פרובוקציות מחוץ לשערי בתי ספר ממלכתיים? בדיוק כפי שלא שמענו את קולך כאשר מרדכי דוד הבריון התפרץ לחדר המנהל של תיכון אהל שם המפואר, שאתה מכיר היטב, והעלה משם צילומים וסרטונים אלימים – לא שמענו את קולך – כך אין לך מה לומר כאשר יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת מגיע עם מסור חשמלי לשערי בית ספר. לך תחלק ספרי תנ"ך לתלמידים שכבר קיבלו ספרי תנ"ך. לך תוציא חוזר מנכ"ל על דוכני תפילין, שאומר בדיוק את מה שהיה במערכת החינוך במשך שנים, ותתפאר בעניין למול המתפקדים החרד"ליים שחדרו לליכוד, התנועה הלאומית הליברלית. נתניהו דיבר היום באזכרתו של ז'בוטינסקי. אתם ממשיכי דרכו של ז'בוטינסקי? לכו תקראו מה אמר ז'בוטינסקי על יחסי דת ומדינה. מה לכם ולז'בוטינסקי? כולכם שלמונים לממסד דתי מושחת, כולכם כניעה והרכנת ראש לפני חבורה של משתמטים אנטי-ציונים. הכיסא חשוב לכם מכל ערך. אין בכם טיפת הדר, אין בכם טיפת ממלכתיות, אין בכם טיפת כבוד. עלה לכאן אוהד טל, חבר הכנסת אוהד טל. ברוב חוצפתו הוא טען שהרפורמה שלו מתקנת את השחיתות במערך הכשרות. בחוצפתו ובשקריו הוא תלה את חוסר האמון של הציבור במהפכת הכשרות של ממשלת השינוי. על מי אתה עובד, אוהד טל? הרבנות הראשית נתפסת על ידי הציבור הישראלי כמוסד השלטוני המושחת ביותר. סקר אחרי סקר, מחקר אחרי מחקר. הציבור הישראלי, לרבות רבים מחובשי הכיפות הסרוגות, מסתכלים על הרבנות הראשית ורואים מוסד רקוב, מושחת, שמשניא את מסורת ישראל על הציבור. ואוהד טל מדבר על חוסר האמון של הציבור? כל הרפורמה שלו הרי רק תגדיל את השחיתות בתוך מערכת הכשרות. אלפי משגיחי כשרות יועסקו עכשיו בדרכי תעסוקה מחוררות לחלוטין – אני לא מקנא בהם על מה שהם יעברו בשנים הקרובות – יועסקו על ידי מועצות דתיות. והינה הנבואה שתתגשם גם תתגשם אם לא נבטל את השטות הזו – ונעשה זאת בקואליציה הבאה: תעריפי הכשרות יעלו כל שנה, האגרות תכפלנה את עצמן כל חמש שנים. מה שמוגדר היום כמשק סגור – תוך שנים אחדות, אם הרפורמה הזאת לא תבוטל, המערך הזה ידרוש מאות מיליוני שקלים ממדינת ישראל לטובת המשכורות של אלפי משגיחי כשרות. אוהד טל, אביר הכלכלה החופשית, האדם שמדבר נגד מונופולים כשמדובר בשירותי רווחה, בשירותי חינוך, בשירותי בריאות, פתאום כל ערכיו כליברל, כקפיטליסט, הכול קורס כשמדובר בענייני דת ומדינה. כאן המונופול הוא קדוש – מונופול בתחום הנישואין והגירושין, מונופול בתחום הכשרות, מונופול בתחום הקבורה. הכול מתוך טענת כזב שזה מה שהציבור הישראלי רוצה. מה שהציבור הישראלי רוצה זה חופש בחירה בנישואין וגירושין; מה שהציבור הישראלי רוצה זה תחבורה ציבורית בשבת; מה שהציבור הישראלי רוצה זה שהאדם יוכל להיקבר בהתאם לצו מצפונו; מה שהציבור הישראלי רוצה זה שוויון בין היהדות הדתית ליהדות החילונית ובין כל זרמי היהדות. והציבור, אדוני שר החינוך, לא מוכן לקבל את זה שתלמיד תיכון בחינוך הממלכתי-דתי יתוקצב ב-30% יותר מהילדים שלנו, וגם שלך, השר קיש, שלומדים בבתי הספר הממלכתיים. הציבור הישראלי רוצה חופש דת, שוויון, פלורליזם, לא מתוך שנאה למסורת ישראל אלא מתוך כבוד למסורת, מתוך רצון להתחבר לתרבות היהודית, אם בזווית דתית ואם בזווית חילונית. אבל אתם משניאים את היהדות על הציבור הישראלי. אתם הופכים את היהדות למסחרה ולג'ובים. אתם מעניקים זכויות יתר דווקא למי שלא נושא בנטל, ומשתמט מחובת ההגנה על המדינה ועל הארץ. אתם הפכתם את התורה ואת היהדות קרדום לחפור בו. אתם גרמתם ליהדות להיתפס כתירוץ לשחיתות במקום מקור לכמיהה לחברה מתוקנת וצודקת, חברה שמבוססת על המצוות שבין אדם לחברו, על ערכים של ערבות הדדית. הפכתם את היהדות לנושא לוויכוח ולפלגנות במקום לדבר מאחד. הממשלה הכי יהודית בתולדות מדינת ישראל היא הממשלה שהסבה את הנזק הכי גדול ליהדות הישראלית. הקואליציה שמתיימרת בחוצפתה לדבר מעל הדוכן הזה בשם תורת ישראל, הפכה את תורת ישראל למרמס. אנחנו גם בעניין הזה נתקן. אנחנו נחזיר לא רק את כבודה ומעמדה של הדמוקרטיה הישראלית, אלא גם את מעמדה וכבודה של היהדות הישראלית, מכיוון שנעשה הכול לבטל את המונופול המושחת.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת איתן גינזבורג.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומד כאן היום מול מליאה ריקה, אבל בכל זאת זה עדיין היכל הדמוקרטיה הישראלית. אני מסתכל על השר שמייצג את הממשלה, על אנשי הקואליציה, מביט ותוהה: האם נותר עוד קו אדום אחד שלא חציתם בקואליציה? האם נותר עוד קו אדום אחד שלא חציתם בדרך להפיכת השירותים הציבוריים של ישראל ללשכת תעסוקה פרטית של עסקני חצר? האם נותרה טיפת בושה במסדרונות הממשלה הזאת, שמביאה היום לפתחנו עוד חוק מביש: הצעת חוק איסור הונאה בכשרות? איזה שם מכובס, איזה שם מעונב להונאה הגדולה באמת, הונאת הציבור הישראלי, הונאת העסקים הקטנים והבינוניים, הונאה של אלפי משלמי מיסים, ישראלים טובים, שנקראים שוב לממן את קופת המקורבים הבלתי-נגמרת של ש"ס. אז בואו נסיר רגע את המסכות. החוק הזה לא עוסק בדת, הוא לא עוסק בהלכה, הוא בוודאי בוודאי לא עוסק בהגנה על שומרי המסורת מפני הונאה. החוק הזה הוא מכונת ג'ובים משומנת המונעת בדלק של כוח פוליטי מושחת, שנועדה להבטיח רק דבר אחד: שליטה מוחלטת, אבסולוטית ונצחית בשוק הכשרות הישראלי, תוך רמיסת הכלכלה החופשית והעסקים הקטנים. רק לפני כמה שנים נעשה כאן בבית הזה צעד היסטורי קטן: הרפורמה הקודמת פתחה את שוק הכשרות לתחרות, אפשרה לגופים פרטיים להיכנס, להציע אלטרנטיבות, להביא יעילות, להוזיל עלויות ולשבור את המונופול ההרסני של המועצות הדתיות. היא נתנה לעסקים הקטנים, לאותם בעלי מסעדות, בתי קפה, קונדיטוריות, שקורסים היום תחת הנטל, את הזכות הבסיסית לבחור מי יפקח עליהם, איך ובאיזה מחיר. היא הכניסה אוויר נקי של תחרות למערכת חנוקה. והינה, מגיעה הצעת החוק הזאת ומבקשת להחזיר אותנו לימי הביניים של הכלכלה. היא מבטלת את האזוריות של הכשרות, מוחקת את הגופים הפרטיים, מחזירה את הסמכויות הבלעדיות למועצות הדתיות ולרבנות הראשית. וכל זה למה? כי תחרות, חבריי חברי הכנסת, תחרות היא האויב הגדול ביותר של הממסד המושחת, כי תחרות דורשת יעילות, תחרות דורשת שקיפות, תחרות דורשת יושרה. ושלושת הערכים האלו הם הקריפטונייט עבור מי שרוצה לשלוט ללא מצרים. ולכן גם מר כלכלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכל השנים מנסה לחנך את הציבור ומדבר על תחרות ונגד ביורוקרטיה, ופתיחת השוק – הוא מאפשר את העברת החוק הזה, כי זה נותן לו שקט שלטוני. ותראו את הציניות המושלמת שמגולמת בסעיפי החוק הזה. אני קראתי אותו. החוק קובע שמשגיחי כשרות לא יועסקו יותר על ידי העסק עצמו, וזה טוהר המידות. אוה, איזה טוהר מידות הבאתם עלינו בש"ס. מעתה המשגיחים יהיו עובדים ישירים – איך קראו לזה? של "רשות כשרות מקומית", כלומר המועצות הדתיות. אבל מי שולט במועצות הדתיות בישראל? מי הגוף שמפקח על השלטון המקומי, ששם אולי יקימו מחלקות דת כשאין מועצה דתית? מי שולט היום במשרד לשירותי דת או במשרד הפנים? מפלגת ש"ס. איזו מקריות נפלאה, מפלגת ש"ס ששולטת במשרדים ממשלתיים ושולטת במועצות הדתיות, מחלקות הדת – היא זו שתפקח. אז גם כשהם כבר לא יושבים – או נגיד את זה אחרת: גם כשש"ס כבר לא יושבים על הכיסא של השר באופן רשמי, מנגנוני השליטה שלהם נותרו נעוצים עמוק בבשר הציבורי. השרים הוחלפו, אבל הפטרונים נשארו. במשרד הדתות, במשרדים האחרים, השרים שיושבים שם לא זזים בלי אישור של אנשי ש"ס. המנכ"לים עדיין אנשי ש"ס. במשרד הפנים הממשלה הגדילה – לא מינתה אפילו שר. למה צריך שר? יש מנכ"ל. אם צריך, נעביר סמכויות לראש הממשלה, עוד סמכות ועוד סמכות, ועוד סמכות. כל שבוע פה מעבירים סמכויות, למרות שאסור לו להיות שר. להזכירכם, האיש נאשם בעבירות פליליות, ולכן לא יכול להיות שר, אבל הסמכויות של שר הפנים – בשפע. כל שבוע מעבירה הממשלה המושחתת הזאת, כי מה אכפת לה מהחוק, מה אכפת לה מנורמה ציבורית, מה אכפת לה מתקינות פוליטית, מה אכפת לה מניקיון כפיים. החוק הזה, חבריי חברי הכנסת, יוצר יש מאין אלפי משרות חדשות של משגיחי כשרות, אלפי תקנים של עובדים שיהיו תלויים במישרין בחסדיהן של המועצות הדתיות שנמצאות תחת שליטה פוליטית מובהקת והדוקה של מפלגת ש"ס; אלפי משפחות שידעו היטב למי צריך להצביע ביום הבחירות כדי לשמור על מקום העבודה שלהן. חברים, זו לא דאגה לכשרות. זו לא דאגה לכשרות במזון, זוהי פנסיה תקציבית לכל החיים למקורבי התנועה, במימון ישיר של בעלי העסקים והצרכנים, מימון ישיר של הישראלים משלמי המיסים. ואלו לא רק האגרות שיזנקו לשמיים כדי לממן את המתווה הכלכלי החדש שבו הוצאות המערך לא יחרגו מההכנסות – ככה זה מנוסח בחוק, כן; הם חושבים שהם עובדים עלינו, שהם יוצרים איזה מין משק כספי סגור, שלא יהיו הוצאות מעבר להכנסות. על מי אתם עובדים, תגידו? מה אתם חושבים, שכולם מטומטמים? זה הרי צועק לשמיים. זה שחור על גבי לבן. החוק הזה כובל את בעלי העסקים באזיקים של ביורוקרטיה דורסנית. שר החינוך, שיושב כאן, היה חלק מהקבוצה הליברלית בליכוד. כן. נשאו על נס הדגל ליברליות, כלכלה חופשית, שוק חופשי. בוא תשמע, שר החינוך, מעבר לאוזני הפודקאסט, מה החוק הזה עושה לעסקים הקטנים בישראל. הוא אוזק אותם באזיקים של ביורוקרטיה דורסנית. מסעדן קטן בתל אביב, בירושלים או בחיפה – אני אגיד את זה אחרת, מסעדן הוא לא קטן, עסק קטן. בעל עסק קטן בתל אביב, בירושלים או בחיפה כבר לא יכול לבחור את המשגיח שלו. עד היום הוא היה יכול לפנות למשגיח בעיר כזאת, למשגיח בעיר אחרת. היום הוא יהיה מחויב לעבוד עם המונופול המקומי, לשלם את האגרות שהיא קבעה לו, להרכין ראש בפני כל גחמה פקידותית, כי אחרת אין לו משגיח כשרות, אחרת הוא לא יקבל השגחה, הוא לא יקבל תעודה. ואם הוא יעז להתלונן, אז יש לו ועדת השגות מפוארת שהחוק מקים, ועדה שבראשה יעמוד כמובן הרב המקומי. תראו איזו מערכת אובייקטיבית ובלתי תלויה, ממש מופת של הפרדת רשויות לביקורת עצמית. פשוט בושה וזלזול באינטליגנציה. חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא יריקה בפרצופו של מעמד הביניים הישראלי, של הציבור העובד, הציבור המשרת ומשלם המיסים. היא מסרסת את היוזמה החופשית, היא פוגעת בפרנסה של עשרות אלפי עסקים בישראל, היא מטילה מס דת סמוי על כל צלחת אוכל במדינת ישראל. והכול כדי להשביע את רעבונם הבלתי-נגמר של עסקנים שמנצלים את הכוח הפוליטי גם מחוץ ללשכות המיניסטריאליות שלהם. הם לא שם במשרדים, אבל הם שולטים היטב היטב בחיינו שלנו. המסורת היהודית והכשרות יקרות לליבם של מיליוני ישראלים, אבל מה שאתם מציעים כאן איננו כשרות, זהו חילול השם הגדול ביותר. חיללתם היום עם חוק-יסוד: לימוד תורה, חיללתם היום עם חוק פטור ממעצר לעריקים, ועכשיו אתם מחללים עם חוק הכשרות הבזוי הזה. להפוך את המושג המקודש כשר למילה נרדפת לג'וב, למקורב, זהו שפל מוסרי שאין כדוגמתו. הסירחון הפוליטי העולה מהחוק הזה מגיע עד השמיים, ואתם יודעים מי נמצא בשמיים. אבל אדוני היושב-ראש, למרות החושך שמביאה עלינו הצעת החוק הזו, אני מסרב לאבד את התקווה. אני מאמין שישנה דרך אחרת, יהודית, ציונית, הגונה וישרה. מגיעים לנו שירותי דת שלא פועלים כקרטל כוחני. מגיעים לנו שירותי דת שמחברים, שירותי דת שמקרבים. אנחנו זקוקים למערך כשרות, אבל כזה שמבוסס על שקיפות מלאה, על תחרות בריאה, על שותפות אמת בין העסק לבין המפקח. מערך שישקם את האמון הציבורי, שיאפשר לכל יהודי בישראל לצרוך מזון כשר בלי להרגיש שהוא שותף בעל כורחו למימון מנגנון של עסקנות פוליטית. ולכן, חבריי חברי הכנסת, יש לי תקווה, יש בי גם אמונה, ואני נושא עיניי ליום שבו נחזיר את הכשרות לעם, ליום שבו המושג כשר יחזור לבטא טוהר, יושרה, הגינות וטוהר מידות מוסרי, לא מנוף סחיטה. זה אפשרי. זה ראוי. זה נכון. וזה התיקון האמיתי שהחברה הישראלית כל כך מייחלת לו, כל כך צריכה אותו. יושבת כאן חברת הכנסת מלינובסקי שעמדה בראש הוועדה שהעבירה את הרפורמה בכשרות בכנסת הקודמת, בכנסת העשרים-וארבע., איזה פער יש בין שתי הרפורמות. איזה פער יש בין שתי הכוונות. אני קורא לחברי הכנסת, לאלה שעוד נותר בהם שמץ של יושרה, שמץ של הגינות, שמץ של הוגנות, לכל אותם ליברלים בליכוד שחופש העיסוק והצדק הכלכלי כל כך יקרים לליבם – אני גם מתפלא מאוד על יושב-ראש הוועדה, שמדבר על פירוק מונופולים, על שוק חופשי, על אפס ביורוקרטיה. כל אותם ליברלים בליכוד, בציונות הדתית, תהיו הגונים עם עצמכם, תצביעו נגד חוק הג'ובים המושחת הזה. ותאמרו לא, תאמרו לא מוחלט להשתלטות העסקנית על הצלחת של כולנו. זה לא מגיע לנו. זה לא מגיע לישראלים. זה לא מגיע לאף אחד שרוצה לאכול כשר. תנתקו את השחיתות הזאת מהדת. תאפשרו הוגנות, שקיפות ויושר. בואו ותשתדלו, אולי דווקא בשלהי ימיה של הכנסת הזאת, אולי בהצבעה אחת. אני לא תמים, אדוני היושב-ראש, אבל אפשר להאמין, אפשר לקוות.
היו"ר יעקב מרגי:
טוב לקוות.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
טוב לקוות. צודק, אדוני. בואו תנסו לא להצביע בעד החוק הזה. אל תיתנו לזה יד. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה לך. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
איך הרמתי לך? עשיתי לך הכנה, אני הייתי הפרומו. עכשיו זו ההופעה האמיתית.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אתה הפרומו? אז חכה חכה, אני אפילו אבקש ממך להישאר כמה דקות.
היו"ר יעקב מרגי:
עשר דקות לרשותך, גברתי.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להתייחס למה שמכונה שר התקשורת, שלמה קרעי. שלמה קרעי הוא מיזוגין, הוא שוביניסט והוא הומופוב. הוא צריך לשטוף את הפה שלו עם אקונומיקה ולהתבייש – טוב, הוא לא יודע להתבייש כי זה לא באופי שלו. אנחנו צריכים להתבייש שהדבר הזה הוא חבר כנסת ועוד שר במדינת ישראל, כי מהבן אדם הזה לא יוצאת שום מילה טובה. הוא שונא את כולם, הוא לא אהוב על אף אחד, אין לו תקשורת נורמלית עם אנשים, גם בנושאים שהם במחלוקת. הוא יורד נמוך ברמות שאין לתאר, ואני בכלל כבר לא מבינה את מי הוא מייצג. פעם, כשהייתי קטנה, ואולי יצאה לי מילה לא טובה, סבתא אמרה שצריך לשטוף את הפה עם סבון. אז במקרה של שלמה קרעי שום סבון לא יעזור, זה רק אקונומיקה. איך אמר טראמפ? שאם למישהו יש קורונה, שישתה אקונומיקה. אז בלי שום קשר לקורונה, שלמה קרעי, תשטוף את הפה עם אקונומיקה. אני מקווה מאוד שבוחרי הליכוד ומתפקדי הליכוד יעיפו אותך מהרשימה, ואם לא הם אז ביבי, כי שמענו בתקשורת שראש הממשלה לא כזה מתלהב משר התקשורת שלו. במקרה הזה אני מסכימה, יש לזה אלף ואחת סיבות. את הליכוד הוא לא מייצג, וזה בטוח. לפחות את הליכוד שאני הכרתי פעם. לגבי חוק הכשרות – בינו ובין כשרות אין שום דבר. אריה דרעי לקח את מדינת ישראל לשיעבוד, אגב, לנצח. הוא כנראה חושב שנושא היהדות, הכשרות, זה רק בחצר שלו. הוא שכח שיש פה עם ישראל, ולעם ישראל יש הרבה מאוד פנים, ולאנשים יש זכות לבחור מה הם יאכלו, באיזו כשרות הם ישתמשו, ובלי לשלם טונות של כסף לעסקני הדת של אריה דרעי ולמקורבים שלו. הייתי אומרת שאנחנו, כל מדינת ישראל, תחת בד"ץ דרעי. עזבו הכול – בית יוסף, בד"ץ העדה החרדית, שום דבר – בד"ץ דרעי, והוא מרוויח מכל מוצר שנכנס למדינת ישראל או כל מה שאנחנו קונים בסופר. אם לא אריה דרעי באופן אישי, אז מישהו מטעמו מרוויח מזה כסף. תהיו בטוחים בזה. אני רואה את זה גם בחוק שכרגע על שולחננו. הוא בנוי אך ורק במטרה אחת – לשלוט במדינת ישראל שליטה מלאה, שחלילה שום דבר לא יתפספס. אגב, אריה דרעי אלוף בזה, הוא לא התחיל עכשיו. זה סיפור ארוך. זה סיפור ארוך. בזמנו עבר פה חוק מוצרי בשר, שנתן לרבנות הראשית סמכות בלעדית בנושא הבשר. אריה דרעי קיבל את זה כשוחד מרבין על אוסלו. אפרופו, אריה דרעי ימין – סיפורי סבתא, וכל מה שמספרים לנו פה אנשי ש"ס. אז אני רק מזכירה שחוק הבשר זו תוצאה של שוחד שאריה דרעי קיבל מרבין תמורת הסכמי אוסלו, ואי-אפשר לברוח מזה, זה כתוב בדפי ההיסטוריה, זה מה שהיה. אז עכשיו אנחנו רואים מהדורה שנייה: חוק הכשרות, שביבי נותן לאריה דרעי כשוחד תמורת הישרדות פוליטית. זה פשוט האירוע. בגלל חוק הבשר, אגב, כל אחד מאיתנו משלם הרבה יותר בסופר עבור בשר. זו העובדה, זו המציאות, זו האמת. ראש צוות שחיטה בחו"ל מרוויח יותר מ-300,000 שקל בחודש. רגע, הבנתם? שמעתם, נכון? יותר מ-300,000 שקל בחודש מרוויח ראש צוות שחיטה. בודק פנים – יותר מ-120. למה? ויש מונופול. אף אחד לא יכול להתקרב לרשימה הזאת, אף אחד לא יכול להתקבל לשם, זו רשימה סגורה, 640 איש. אם אתם תבדקו את הרשימה הזאת, תגלו כמה מקורבי אריה דרעי יש שם – כולם. אין שם אנשים במקרה, כולם. זאת אומרת, בחוק הכשרות הזה שכרגע בפנינו, שזה חוק שוחד לכל דבר ועניין, מה אין? אין רפורמה בשוק הבשר שהייתה מוזילה משמעותית לכל אחד מאיתנו את הקניות בסופרים, כי אנחנו משלמים על זה. זה שמישהו הרוויח שם 300,000 שקל בחודש – הציבור בקצה משלם על זה. אין רפורמה בבשר, אין פתיחה של שוק הבשר. אני אגלה עוד משהו: יש עכשיו עתירה – אפרופו, אלוהים ישמור – איגוד השוחטים הגיש עתירה לבג"ץ. למה הם לא הלכו למועצת חכמי התורה של אריה דרעי? לבג"ץ הם הלכו, כדי לחייב את משרד הדתות והרבנות לעשות מבחני הסמכה, ולפתוח את שוק הבשר ולאפשר לאנשים לעבוד בצורה חופשית. יהיה מאוד מאוד מעניין מה המדינה, משרד הדתות, הרבנות ואריה דרעי יטענו שם. אז אנשים פנו לבג"ץ. אגב, הם יהודים מאמינים, שוחטים, לא חילונים, לא קפלניסטים ולא יוצאי ברית המועצות, חלילה. אז בחוק אין את הרפורמה בשוק הבשר, אין שום רפורמה שקשורה לשוק החלב. עד עכשיו לא הבנתי למה אבקת חלב נוכרי מותר וחלב נוכרי אסור, למרות שבארצות הברית זה בסדר. אותם יהודים, אגב, אותם קהלים, אם לא יותר. ואין שום סיפור לגבי יבוא. ברפורמה שאני הובלתי פתחתי את השוק ליבוא. אמרתי: מה שטוב לאמריקה, טוב לישראל. כל אחד מאיתנו שנוסע לארצות הברית אוכל שם כשר, במיוחד אלה שמאמינים, שזה חשוב להם. קונים מוצרים בסופרים. יש ארגוני כשרות בין-לאומיים שמקובלים על כולם, חוץ מישראל. אז לא בשר, לא חלב, לא יבוא. מה יש? כי אם אנחנו נאפשר את כל זה, חלילה, הרבה מאוד אנשים מקורבים ירוויחו פחות כסף. זה לא מקובל על אריה דרעי, נכון? כי כפי שאמרתי, מכל דבר מרוויחים. אנחנו כולנו חטופים באירוע הזה. אז מה יש? יש שוחד, יש מונופול, יש ריכוזיות, יש סמכויות יתר לעסקני דת. יש 4,500 משרות בשירות הציבורי למקורבים. ברור שמי שיתקבל בסוף, אלה לא יהיו אנשים מהרחוב. זה הכול מכול – הכול ברור, שלא יהיה ספק לאף אחד. כשנקים את הממשלה הבאה – ואנחנו נקים את הממשלה הבאה, כי כל מה שקורה פה, בכנסת, מראה עד כמה אתם לא מסוגלים ועד כמה אתם לא ראויים למדינה הזו – נבטל את הדברים האלה. נתקן, נפתח. נחבק, נשמור על היהדות, נשמור על המסורת, אבל לא במטרה להרוויח לעצמנו או למקורבינו, אלא באמת שהכול יהיה לפי רוח המדינה היהודית, אבל בצורה חופשית ופתוחה שתשרת את הציבור ולא את עסקני הדת. אם כן, זה האירוע ומה שקרה פה בכמה הימים האחרונים בהרבה מאוד חוקים, וגם בחוק הזה. אני כבר אומרת, לא כדאי לכם אפילו להתחיל ליישם את החוק הזה, כי חבל. פשוט חבל כי אנחנו נבטל את זה ונחזיר את היהדות לעם, פשוט מאוד – נחזיר את היהדות, את הערכים, את המוצרים, את היהדות הטובה, המחבקת והמכבדת לעם ישראל ולא לעסקני דת או עסקנים מדת, שכל מה שהם רואים ורוצים זה להרוויח עוד כסף ועוד כסף ועוד כסף, ולהחזיק את כולנו כבני ערובה בטענה שזה למען היהדות. אז אריה דרעי היקר, לא יעזור לך שום בצל – לא אחד, לא שניים, ולא עשר קילו. ולא יעזרו לך דמעות התנין האלו. החוק הזה הוא בעצם תעודה – לא, הוא חוק לא כשר. הוא מראה מה באמת חשוב לך. כפי שקיבלת שוחד מרבין בשנות התשעים בנושא הבשר – ואני מתחייבת פה שאני אטפל בדבר הזה ברגע שנקים ממשלה – אתה עכשיו מקבל פה שוחד מנתניהו כדי לשמור על הכיסא שלו ועל השלטון עוד כמה ימים. אז גם את זה אנחנו נבטל, ושום דבר לא יעזור לך. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת עוז חיים, בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך.
עוז חיים (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפתח הדברים שלי אני מבקש לשתף אתכם בסיפור שקרה לפני כשנתיים במקום שבו אני מתגורר. נתקלתי בו ממש במקרה. קראתי ממש ממש במקרה פוסט זועם ודי עצוב שכתבה בעלת מסעדה חדשה שנפתחה במקום שבו אני גר. נקרא לבעלת המסעדה רינת. קראו לה בשם אחר, אבל נקרא לה רינת. קראתי ובאמת לא האמנתי למקרא עיניי. ככה היא כותבת, אדוני היושב-ראש: אני רינת, שומרת כשרות, ואני מאחלת לכל המשחקים אותה שישמרו ויקפידו כמוני. אבל לא תהיה אצלי תעודה לעולם. אני לא משלמת פרוטקשן לאוכלי חינם – כך היא כותבת. בתורה רשום: "בזעת אפיך תאכל לחם", ולא רשום: בזיעה של אחרים, אז שהמשגיח ימצא עבודה אמיתית. ושוב, לכל מערך הכשרות, אני, רינת, לא הייתה לי ולא תהיה לי תעודת כשרות. אני מכריזה בזאת שאני לא משלמת פרוטקשן לאוכלי חינם. רק למען הסר ספק, המקום כשר ללא תעודה. לא אשלם 20,000 שקל בחודש, דרישה ראשונית, ולא 30,000 בשנה – הצעה שקיבלתי לפני שבוע. אותה רינת היא אישה דתייה, אבל כמו רבים אחרים, היא לא יכלה לעמוד בנטל התשלומים, והיא גם לא הסכימה לגלגל את המחיר המופרך שהיא התבקשה לשלם על הלקוחות, עלינו. אני חושב שמאות התגובות לפוסט שהיא קיבלה הן הטיעונים הטובים והמשכנעים ביותר נגד החוק הזה, שמבקש באמת לקחת אותנו אחורה, להרחיק אנשים מהיהדות, מהכשרות, למנוע תחרות, ולצערי, גם להעלות את יוקר המחיה. אדוני היושב-ראש, אנחנו חיים בעידן שבו הבינה המלאכותית משנה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
המסעדה הזאת קיימת?
עוז חיים (יש עתיד):
המסעדה הזאת נסגרה.
היו"ר יעקב מרגי:
נסגרה. ואתה יודע מה קרה לאלה שלא נסגרו? הפכו להיות כשרות, כי הציבור מצביע. לא הרבנות.
עוז חיים (יש עתיד):
אני חייב להגיד שדווקא המקום שבו אני נמצא הוא מקום שדווקא הדרישה לכשרות היא לא מאוד גבוהה. אני כן יכול להגיד לך שיש הרבה מאוד אנשים שמעדיפים לאכול כשר מכל מיני שיקולים, אבל ברגע שהם קוראים פוסט כזה, זה נותן להם אפילו יותר מוטיבציה להגיע ולאכול במקום הזה. אגב, היא נסגרה לא מהטעמים האלה, אלא כי העסקים האלה של המזון המהיר הם עסק קשה. אבל אני רוצה רגע לקחת אותך למחוזות אחרים. אנחנו באמת חיים בעידן שבו הבינה המלאכותית משנה את כללי המשחק. העולם הולך למקומות של התייעלות, של הורדת חסמים, של טכנולוגיה שמייתרת תיווך מיותר וגם – בתקווה – מורידה את יוקר המחיה לאזרח. בזמן שהעולם העסקי מבין שביורוקרטיה היא נטל, אנחנו כאן מחוקקים חוק שמחזיר אותנו אחורה. הוא מרחיק אנשים מהיהדות וגורם לבעלי העסקים להעדיף שהעסק שלהם יהיה ללא תעודת כשרות או בעל תעודת כשרות אלטרנטיביות – לא יודע אם שמעת על זה – מלשלם לרבנות. אז אני שואל, זו היהדות שאנחנו רוצים?
היו"ר יעקב מרגי:
תגידי לי, למכון התקנים משלמים אגרה – נכון?
עוז חיים (יש עתיד):
נכון, משלמים לו אגרה. אבל השאלה היא כמה, ואם זה פרופורציונלי.
היו"ר יעקב מרגי:
המדינה קובעת.
עוז חיים (יש עתיד):
נכון. השאלה אם זה פרופורציונלי. בואו נקרא לילד בשמו. אגב, יש רפורמה "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" – אני לא בטוח שאנחנו רוצים לעשות את הרפורמה הזאת בעולם הכשרות.
היו"ר יעקב מרגי:
אתה יודע שהרבה רבנויות אימצו שבחלק מהמקומות יסתמכו על מצלמות.
עוז חיים (יש עתיד):
בכשרות?
היו"ר יעקב מרגי:
כן, בכשרות.
עוז חיים (יש עתיד):
הלוואי. אשרינו.
היו"ר יעקב מרגי:
יש. מה זה "הלוואי"? זה קיים. רק כל מקרה לגופו.
עוז חיים (יש עתיד):
טוב. אבל אני חושב שבמקרה הזה אנחנו צריכים לקרוא לילד בשמו: מדובר פה בסופו של דבר בהחזרת מונופול שהוא בעיניי דורסני. ובמקום שוק חופשי שבו יש כמה גופי כשרות שמתחרים על איכות ועל שירות, אנחנו מחזירים את הכוח המוחלט לרבנות הראשית. ומה התוצאה? יוקר מחיה. ומי ישלם בסוף? האזרח הישראלי שייאלץ לשלם יותר על כל קילו עגבניות או על כל ארוחה במסעדה. כל זה לפני שהתחלנו לדבר על הג'ובים הפוליטיים שהחוק הזה מעניק – 5,000 במספר, משגיחי כשרות. ובמקום להפוך את המערכת לאפקטיבית, אנחנו הופכים אותה לכלי פוליטי. זה לא ניהול מודרני, זה ניהול של העבר. בעולם שבו אנחנו צריכים להילחם ביוקר המחיה ולפתוח את השוק לתחרות, אנחנו סוגרים את השערים ומעדיפים ג'ובים פוליטיים על פני שירות איכותי לציבור. הציבור הישראלי לא צריך מונופול, הוא צריך שוק פתוח. הוא לא צריך עוד ג'ובים במערכת הדתית, הוא צריך צלחת זולה יותר ונגישה יותר. ונחזור, אדוני היושב-ראש, לבינה המלאכותית. הבטחתי שאני אתייחס לדבר הזה. בעוד העולם צועד בצעדי ענק אל עבר העתיד, ומערכות בינה מלאכותית מורכבות מחליפות תכנתים, מאבחנים רפואיים, ואפילו מנתחים, אני רוצה להרגיע אתכם: יש מקצוע אחד שנותר מוגן בחסות הקומבינה האנושית – משגיח הכשרות. אני חושב, ותקן אותי אם אני טועה, שזה אחד המקצועות הבודדים שהבינה המלאכותית לא תצליח להעלים. זה יישאר. חבל לי באמת על החוק הזה. אני חושב שהחוק הזה בסופו של דבר מרחיק אנשים מהיהדות, ובוודאי לא עוזר לאזרח הישראלי שרוצה לאכול כשר. זו ההתייחסות שלי לגבי חוק הכשרות. ואני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, להתייחס גם למה שהיה פה היום. ואני אתייחס בכך שאני אקריא שיר שכתב סבא שלי לפני 42 שנים, בשנת 1984. סבא שלי, השופט בדימוס יואב בירון (קטן), כתב שיר ערב הבחירות לכנסת, 1984. אדוני השר, אני מקריא שיר שכתב סבא שלי ערב הבחירות לכנסת. אני אשמח שתקשיב. לשיר הזה קוראים "עמי": אהבתיך עמי על ימינך ושמאלך / על צבעי הקשת ועל כלל מפלגותיך. // אהבתיך עמי לאשכנזים אשר לך / על הספרדים שבקרבך וכל יוצאי גלויותיך. / אהבתיך עמי על שבטיך ועדותיך / על שבעים הלשונות ועל הגר בביתך // אהבתיך עמי על גון סיעותיך / על הדתיים שבך ועל שלל דעותיך / אהבתיך עמי בניגודים שבתוכך / אהבתיך עמי. השיר הזה כאילו נכתב אתמול.
היו"ר יעקב מרגי:
הלוואי שהיה נכתב אתמול.
עוז חיים (יש עתיד):
אני אומר שכאילו נכתב אתמול, כי יושבים פה אנשים שבאמת אוהבים את העם הזה. והיום חזיתי במחזה – אתה יודע, זה לא סוד שאני חדש פה בכנסת הזאת, בסך הכול חודש וחצי, וחזיתי במחזה שבאמת אי-אפשר להסביר אותו. כי יושבים פה 120 חברי כנסת שבאמת אוהבים את העם הזה אבל מקבלים פה החלטה שבעיניי היא לא מיטיבה עם העם הזה, אני חושב שהיא מזיקה לו. והיצרים שהיו פה והריבים שהיו פה בוודאי אינם מאחדים אותנו, בטח לא מקרבים אותנו אחד לשני. אתה יודע, יש מחקר ששאלו בו את הישראלים: ממה אתה הכי מפחד שהוא האיום הקיומי הגדול ביותר על מדינת ישראל. היו כמה אפשרויות: המלחמה עם איראן, המלחמה מול הפלסטינים. אתה יודע מה הייתה התשובה?
היו"ר יעקב מרגי:
ממתחים.
עוז חיים (יש עתיד):
נכון. הקיטוב בעם זכה לאחוזים הגבוהים ביותר – האיום הקיומי על המדינה הזאת. זאת אומרת שיש פה באמת משהו, אנשים רוצים שאנחנו נביא משהו אחר. הסתכלתי בעיניים לכמה אנשים שבאמת עשו פה כל מיני פרובוקציות, ואני משוכנע שעמוק בלב שלהם הם יודעים שהחוקים שהם הצביעו עליהם הם לא טובים. אבל בגלל שיקולים פוליטיים – ואני לא מתייפייף, ואני מבין, אני גם פוליטיקאי, אבל אני חושב שצריך להיות איזשהו גבול, איזושהי אמת פנימית, איזשהו עמוד שדרה מוסרי לכל פוליטיקאי, והוא צריך להגיד: עד כאן. והחוקים שעברו היום היו צריכים לעורר בהרבה מאוד פוליטיקאים, דווקא בצד הזה, את עמוד השדרה הפנימי שלהם, שיגידו: עד כאן, עם זה אני לא מוכן לשתף פעולה, למען החיילים שלנו. אגב, וראינו את זה, איך הבית התאחד למען הלומי הקרב, איך אנחנו כן יכולים לעמוד פה כולנו, למחוא כפיים כאילו לפני חמש דקות לא רבנו. זו נקודה למחשבה. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה לך על כי בנימה אופטימית זו סיימת. חבר הכנסת סימון דוידסון, שוויתר על המשחק והגיע לנאום את נאומו.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא ויתרתי, 1:0 לספרד בינתיים.
היו"ר יעקב מרגי:
עשר דקות לרשותך, אדוני.
סימון דוידסון (יש עתיד):
שלום, מה שלומכם? על מה אתם רוצים שאדבר? תנו לי נושא.
היו"ר יעקב מרגי:
לא מדברים עם היציע.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. אז בואו אספר לכם משהו. אתם רואים את האדם המקסים הזה, קוראים לו יעקב מרגי. השר קיש, יעקב מרגי מסיים 25 שנים בכנסת.
היו"ר יעקב מרגי:
24.
סימון דוידסון (יש עתיד):
24, אני מוסיף לך עם מע"מ. כמעט 25 שנים בכנסת. אם יש בן אדם בכנסת ישראל שמגיעה לו ההערכה הכי גדולה זה האיש הזה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הבן אדם שיודע לחבר בין כל חלקי הבית, תמיד עם חיוך, תמיד באהבה, תמיד בשיחה טובה. וגם כשצועקים הוא יודע להוריד את האש, וגם כשהוא צועק הוא יודע אחרי זה להירגע – אף פעם לא מרוע, תמיד בכוונה טובה. ואני רוצה להגיד לך, אני מסיים חמש שנים בכנסת, כל פגישה איתך הייתה פגישה שהייתי יוצא ממנה - -
היו"ר יעקב מרגי:
זה הדדי, אני יכול לומר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה רבה. - - עם הרגשה כל כך טובה, באמת. זה לא משנה, הייתי באופוזיציה, בקואליציה – תמיד רצית לעזור, תמיד, גם כשזה לא בעולמות שלך, בעולמות אחרים לגמרי. וגם עשינו דברים ביחד למען עם ישראל, למען הילדים. ואני חושב שמה שמיוחד בך– ואני אומר לך את זה כאחד שעוד מעט הולך לתקוף את הקואליציה – זה שאתה שונה בנוף של הפוליטיקה הישראלית, במיוחד בנוף של העולם החרדי.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני מדבר עם אדם שהיה קצין בצבא, שהילדים שלו חיילים ומילואימניקים, שיודע לכבד את שני העולמות, ומבין גם את הכאב שאנחנו – אתמול למשל, מה שהיה לי עם החבר'ה האלו למעלה, שיצא לי מדם ליבי, גם הבנת אותי, הבנת מאיפה זה בא. ואחרי זה נרגעתי, וגם ביקשתי, אמרתי: לא הייתי צריך אולי לצעוק ככה. אז אני רוצה להגיד לך – ואני מקווה שיוציאו את הקטע הזה וייתנו לך אותו – שאתה מבחינתי דוגמה ומופת בכנסת ישראל - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
- - והלוואי ועוד היו כמוך, היינו נראים אחרת לגמרי, כי בסוף אנחנו צריכים ללמוד, להסתדר.
היו"ר יעקב מרגי:
יש הרבה טובים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
כן, יש. אבל אתה מיוחד, אתה באמת מיוחד.
היו"ר יעקב מרגי:
צריך לנער את האבק ותמצא הרבה טובים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה באמת באמת בן אדם מיוחד.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
ואחרי כל מה שאמרתי – איזו קואליציה דפוקה אתם. אי-אפשר, אתה יודע, אני כבר לא יודע מה להגיד, לא יודע מאיפה להתחיל להגיד כמה אתם גרועים, באמת. מה שאני אגיד עכשיו אני אגיד כי יש פה חבר'ה צעירים, זוגות. יש לכם ילדים קטנים, נכון? איזה קשה לחיות בישראל, איזה יקר לחיות בישראל? זה מטורף, אי-אפשר לתאר את זה.
היו"ר יעקב מרגי:
סימון, עכשיו, רגע, רגע, החמאת לי כדי שאני לא אעיר לך?
סימון דוידסון (יש עתיד):
עכשיו אני אגיד לכם למה יקר לחיות בישראל. יש לכל הדברים האלו סיבות, אדוני היושב- ראש. אז בואו אני אספר לכם. אני לא צריך להגיד שעגלה בסופר זה יקר, ואנחנו ב-30% ומשהו יותר יקרים מאירופה; ואני לא צריך להגיד לכם כמה המשכנתה יקרה וכמה יקר לקנות דירה, וכמה יקר לקנות רכב, ודלק ושמלק, הכול. וכמה מטרנה יקר, וסימילאק יקר, וחיתולים. זה מטורף כמה שזה יקר. עכשיו, בואו נספר לכם למה יקר. לפני יותר משנתיים ראש ממשלת ישראל, זה בנימין נתניהו – אתה זוכר, עוז, שהוא ברח היום מהכנסת? בא כאילו להיות עם החרדים וברח, השאיר אותם לבד, ככה. לא משנה, ברח, הוא יודע לברוח. הוא, לפני שנתיים ומשהו אמר: אני, בנימין נתניהו, אני משנה את יוקר המחיה. איך? אני מקים קבינט יוקר המחיה. שמעת על זה, יעקב מרגי?
היו"ר יעקב מרגי:
הייתי חבר בו.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא היית צריך להגיד את זה.
היו"ר יעקב מרגי:
ועדת שרים. מה אתה רוצה, שאני אשקר?
סימון דוידסון (יש עתיד):
ההבטחה הייתה כל כך גדולה. אמרו: קבינט יוקר המחיה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
הם לא התכנסו פעם אחת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
ראש הממשלה אמר: יהיו תוכניות עבודה, לוחות זמנים, עידוד תחרות, הורדת מכסים, שבירת מונופולים. כל הציבור – אני אפילו ישבתי פה, אמרתי: וואי, איזה כיף, יש שינוי. בוא, בוא, בוא. ההבדל בין המילים למעשים – כמו גשר המכבייה, אתה זוכר שהוא התרסק? ככה ההבדל. מה קרה בפועל? התכנסו, הצטלמו, הצהירו, ואז התפזרו כאילו לא היה כלום. שוב התכנסו, שוב הצטלמו והתפזרו. אבל המחירים לא חיכו לקבינט המדהים הזה. בין מרץ 2023 למרץ 2025 מחירי המזון עלו כמעט ב-18%, גם פירות וירקות, כל דבר בסיסי. בזמן שקבינט יוקר המחיה התכנס – אני אגיד לכם עוד כמה פעמים – המחירים רק עלו, עלו ועלו, והיום אנחנו יותר יקרים מיפן, מניו יורק, מלונדון, אפילו ממיאמי. זה בלתי נתפס. הקבינט – מי שידע כמה פעמים הוא התכנס מקבל פרס. סוף שבוע אצל עוז בבית, גר בבית יפה. כמה פעמים התכנס הקבינט, אולי אתה יודע, חבר הקבינט?
שלי טל מירון (יש עתיד):
פעם אחת.
היו"ר יעקב מרגי:
לא, לא, יותר מפעם אחת. אחר כך פרצה המלחמה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
בשלוש שנים.
שלי טל מירון (יש עתיד):
לא, אני מדברת על המלחמה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
טוב, שש פעמים בשלוש שנים. אבל שתי הפגישות האחרונות התבטלו, אז גם את זה אנחנו מורידים. בקיצור, לא קרה שום דבר, הקבינט הזה פשוט לא עשה שום דבר. ואחר כך אני אגיד לכם מה אמר יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר שלך, ביטן. אתה יודע מה הוא אמר? הוא אמר את זה בוועדה, ואני מצטט: מה הם עשו? שתו קפה?
שלי טל מירון (יש עתיד):
ישבתי שם.
סימון דוידסון (יש עתיד):
את זוכרת שהוא אמר את זה, זה מה שהוא אמר על קבינט יוקר המחיה. ואם חשבתם שבזה נגמרו ההבטחות, טעיתם. למה? כי הקימו אחרי זה ועדה. איך קראו לה? סלבין. ועדת סלבין, עם הגאון הכלכלי הזה, ואמרו, זה בטוח ישנה את התמונה. מה קרה עם ועדת סלבין? אני אגיד לך מה הוא אמר, ואני מקריא לכם, מצטט לכם מה אמר יושב-ראש הוועדה שמואל סלבין – ציטוט: "אף אחד לא סופר אותנו"; "אין לי ברירה אלא להחזיר את המנדט ולהביא לפירוק הוועדה". לקחו אנשים, הקימו דירקטוריון, עלה ים של כסף, ואחרי זה פירקו את זה. לא יצא מזה כלום, שום דבר. למה? כי כל המלצה שהוא הביא, לא התייחסו אליה. בקיצור, גם זה הלך פייפן. חברים יקרים, יוקר המחיה הוא לא גזרת גורל. יש צעדים שאפשר לעשות, יש חסמים שאפשר להסיר, יש רפורמות שאפשר לקדם. הבעיה היא שיש ריכוז של כמה מונופולים, וברגע שהממשלה, ולא משנה איזו ממשלה, לא רוצה לפרק את המונופולים – לא תהיה תחרות. ואחרי שאני אומר את מה שאמרתי – ולמה אמרתי "תחרות"? כי אני מגיע לחוק הזה שלכם. אל תתרשמו ממה שכתוב בכותרת, זה בבל"ת. כתוב "חוק איסור הונאה", שטויות במיץ עגבניות. זה חוק הגדלת משגיחי הכשרות ושליטה בכל משגיחי הכשרות. אבל בואו אני אגיד לכם – ואני יודע שהוא יכעס עליי, אבל לא אכפת לי, אנחנו מסיימים את הכנסת.
היו"ר יעקב מרגי:
אני לא כועס. למה אתה חושב? אתה קורא מחשבות?
סימון דוידסון (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אני - - -
היו"ר יעקב מרגי:
עכשיו פרגנת לי שאני יודע להכיל הכול.
סימון דוידסון (יש עתיד):
נכון. רציתי קצת פלפל.
דבי ביטון (יש עתיד):
זה קצר לך, יש גבול.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני, סימון דוידסון, הייתה לי בנתניה מסעדה כשרה. אני יודע מה זה משגיח כשרות, אני יודע מה הכוח שלהם, אני יודע איך זה משפיע על יוקר המחיה, אני יודע איזו עוצמה יש להם ואיך הם מחזיקים אותך, לא רוצה להגיד איפה. תקשיבו טוב, משגיח כשרות מגיע פעם ביום, משחק עם האורז, ככה, מוציא איזה לא יודע, משהו קטן כזה, שחור, אומר – אוי, היה משהו שחור.
דבי ביטון (יש עתיד):
מביא את כל החבר'ה לאכול.
סימון דוידסון (יש עתיד):
שם את זה לשף ואומר לו – יאללה, תתחיל להכין סושי.
דבי ביטון (יש עתיד):
לא כולם.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הולך הביתה, אתה רואה אותו למוחרת. אתה משלם 7,000 שקל בחודש. עכשיו, אם נגיד המשגיח, לא בא לך עליו – שלי, קורה, נכון? אני מעסיק שפים, מלצרים, מיליון ואחד אנשים – משגיח כשרות אתה לא יכול לפטר, אתה לא יכול להזיז אותו מהתפקיד. הוא יעשה מה שהוא רוצה: הוא יבוא, הוא ישב לך בעסק, הוא יביא חברים, הוא ישתה. תלך למועצה הדתית, תתלונן עליו – אתה לא יכול להזיז אותו. עכשיו, החוק הזה ייתן להם הרבה יותר כוח. למה? פעם אחת, הוא לכל החיים, אתה לא יכול להזיז אותו; פעם שנייה, יהיו להם את האנשים שלהם, והם שולטים בהם. אבל מה הכי גרוע? וזה יוקר המחיה – שאין תחרות. יש מונופול אחד שקובע את המחיר, ולך תדבר ללמפה. כי אם בא להם, הם ייקחו לך את התעודה, ואין לך עסק, כי יש מקומות מסוימים שרוצים כשרות. תחרות זה הדבר המרכזי ביוקר המחיה. ברגע שאין לך תחרות המחירים לא ירדו, וזה בכל דבר ככה. תשימו ברחוב כמה פלאפליות – ברגע שיש תחרות ביניהן, המחיר של הפלאפל ירד. ברגע שיש אחד שמוכר קולגייט, המחיר לא ירד. ברגע שיש אחד שאחראי על המחיר של הכשרות, המחיר לא ירד. ולכן מה שרוצים החברים האלו, היקרים – הם רוצים לשלוט, והם רוצים שלחברים שלהם יהיו עוד ג'ובים, והם רוצים לשלוט בכל העולם הזה שנקרא משגיחי כשרות. ולכן, שלא יבלבלו אתכם: זה לא חוק שעוזר למי שרוצה כשרות, זה לא חוק שעוזר לדתיים – זה חוק שעוזר רק לחברים שלהם כדי לקבל ג'ובים, ג'ובים, ג'ובים.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חברת הכנסת שלי טל מירון. ותודה על הדברים. עשר דקות לרשותך.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להצטרף לדבריו של סימון. בהחלט - - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
שלי, יש משחק כדורגל, אני מצטער, אני לא נשאר.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אתה יכול לפרוש, שלום גם לכם. קודם כול, להגיד שבמקומות שבהם יצא לנו לעבוד ביחד התרשמתי בדיוק באותו האופן, למרות שכנראה יש בינינו מחלוקות מאוד גדולות בנושאים אידיאולוגיים.
היו"ר יעקב מרגי:
אין ספק.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אני מאוד מעריכה עבודה פרלמנטרית ראויה וקשה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
וגם כשר רווחה עשית עבודה יוצאת דופן. אני רוצה לגעת רגע בנושא שעלה פה קודם, וזה הלומי הקרב, ואחר כך, איך לא, לחזור למגרש הביתי שלי, חוק התקשורת של השר קרעי. נתחיל רגע מהלומי הקרב. חשוב לי מאוד להגיד: התרגשנו פה מאוד כשראינו אותם ביציע, אחרי ששנים אנחנו רואים אותם פה, בוודאי מתחילת המלחמה, יום-יום זועקים מדם ליבם, בוכים, נשברים, מתחננים שנמצא להם פתרונות. לצערי זה לא קרה עד עכשיו. אומנם עלתה היום הצעת חוק, אבל בואו נזכור שזו רק קריאה ראשונה, זה לא מספיק. זה צעד ראשון. אבל עד שלא נעביר חוק באמת, זה, מה שנקרא, על הנייר.
היו"ר יעקב מרגי:
זה יעבור בקריאה שנייה ושלישית השבוע.
שלי טל מירון (יש עתיד):
הלוואי.
היו"ר יעקב מרגי:
יעבור, יעבור.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אני מאחלת להם, אבל אני אומרת, יש עוד עבודה לעשות. ואני רוצה לציין בהקשר הזה שאני הנחתי הצעת חוק בכנסת הזאת ביחד עם משפחתו של אסף דגן, זיכרונו לברכה. אסף היה נווט קרב בחיל האוויר ששירת שירות מילואים וסבל מפוסט-טראומה ולקח את חייו. זה סיפור מאוד מורכב וקשה, ואני מלווה את המשפחה כבר הרבה מאוד זמן. הם באמת קיבלו הכרה לא מזמן. אירוע מורכב. אבל הם באו אליי עם רעיון להצעת חוק שהוא באמת רעיון חשוב מאוד, שאומר שכשבן משפחה מדרגה ראשונה פונה לצבא ומתריע בפניהם שיש איזושהי בעיה – שהצבא יהיה מחויב לבדוק את זה. כי במקרה של אסף, זיכרונו לברכה, אימא שלו זעקה והתריעה. מה זה זעקה? ניערה את המפקדים וכו', ולא התייחסו אליה ולא לקחו את זה ברצינות, ולצערי הסיפור הזה הסתיים רע מאוד. ולכן הצעת החוק הזו היא באמת לא פחות ממצילת חיים, כי מספיק שרגע בודקים את זה, שהצבא מחויב לבדוק את זה – אולי נוכל להציל חיים. ואני מאוד מקווה שהחוק הזה יעבור בכנסת הבאה במהרה, אני אעשה הכול כדי שזה יקרה. ואני רוצה לברך את יהלומי הקרב שהיו פה, ולקוות מאוד שבאמת החוק יגיע לקריאה שנייה ושלישית. זה מגיע להם, ומגיע להם עוד הרבה יותר מזה. ועכשיו אני עוברת לנושא שאני עוסקת בו, כמו שאתם יודעים, שעה-שעה, דקה-דקה, יום-יום. היום השר קרעי היה שר מסכם כמה פעמים, והוא ניצל את הבמה לדבר עליי באופן אישי. האמת שגם ביקשתי הודעה אישית והיא לא ניתנה לי, אז הינה, אני מממשת את זכותי לדבר ולהשיב לו על מה שהוא אמר. אמר פה השר קרעי, חזר על הביטוי שהוא השתמש בו בוועדה, בחר לעשות את זה גם במליאת הכנסת. הוא קרא לי, אני מצטטת, "משרוקית הכלבים של הפרקליטות". עכשיו, תראו, באיזשהו מקום הוא נתן לי מחמאה, השר. אתם יודעים, בסוף נכנסתי לכנסת בקדנציה הראשונה, חברת כנסת, הייתי מקום 24 ביש עתיד, אחרונה ברשימה, ותראו מה זה, איך בשלוש שנים אני הפכתי להיות משרוקית הכלבים של הפרקליטות. מתברר שכשאני שורקת הם מתייצבים והם עושים כל מה שאני אומרת להם. אני חזק חזק בתוך הדיפ-סטייט. הדיפ-סטייט זה אני; בעצם כחברת אופוזיציה מהשורה האחרונה אני שולטת בדיפ-סטייט של מדינת ישראל. קודם כול רציתי להודות לשר קרעי על המחמאות הגדולות שהוא חילק לי היום. ועכשיו רגע של רצינות. תראו, ועדת התקשורת שהתכנסה בשבעת החודשים האחרונים הייתה ועדה לא פשוטה בכלל, מורכבת מאוד מבחינת החוק עצמו, החקיקה עצמה, הליך פגום שדיברנו בו אין-ספור פעמים. גם הייעוץ המשפטי לממשלה התנגד, גם רשות האסדרה, גם הייעוץ המשפטי לוועדה וגם היועצת המשפטית לכנסת. כל כך הרבה קרה בשבעת החודשים האלה, כל כך הרבה פגמים בתהליך. אני לא חושבת שכנסת ישראל פגשה חקיקה ממשלתית שכזו אי פעם. והרבה מאוד ח"כים בבית הזה, במיוחד בצד הזה, של הקואליציה, אין להם מושג מה החוק הזה אומר. אין להם מושג. עכשיו, זה לא כמו עוד חוק, זו רפורמה עצומה שהולכת לשנות את מפת התקשורת במדינת ישראל עשרות שנים קדימה. ולמי שמבולבל ושכח, תקשורת במדינה דמוקרטית היא נדבך מאוד חשוב. אין דבר כזה דמוקרטיה בלי תקשורת חופשית. תקשורת צריכה להיות כזו שמבקרת את השלטון, שחושפת עוולות, שעושה את עבודתה נאמנה מבלי לחשוש, לא מהממשלה ולא מהשרים. ולא להיות במקום כלב השמירה של הדמוקרטיה עוד איזה פודל מפוחד וצייתן – למרות שהשר קרעי מאוד רוצה שזה מה שיקרה. ובחקיקה הזו, שהאנשים בבית הזה לא מבינים על מה היא מדברת ומה היא עושה, השר קרעי עשה הרבה מאוד מחטפים. אדוני היושב בראש, אני רוצה לספר לך, כי אולי אתה לא יודע את זה, אבל חשפתי את זה היום כאן במליאה. האמת שזה מסתובב ברשתות ובתקשורת די חזק, אבל אני אספר גם לך: השר קרעי מרמה את הסיעות החרדיות. צר לי, אבל זו האמת. לכן הוא עלה לפה מאוד טעון וכועס. אבל מה לעשות שאני מדברת אמת. אמת דיברתי. מי כמוני יודע, כי אני ישבתי 500 שעות בוועדה, ואני מכירה את החוק הזה בעל פה. תעיר אותי משינה ואני זוכרת את ההסתייגות ששמתי – הינה, הוא מחייך, הוא יודע. אני העלוקה של השר קרעי. אני יושבת עליו לא רק בשבעת החודשים האחרונים – גם בוועדת הכלכלה לפני, בכל החוקים הפרטיים. מה עשה השר קרעי? הוא נכנס לפלונטר פוליטי. החרדים אמרו לו: תשמע, חילול שבת ביישומון הממשלתי, תועבה, תוריד את היישומון. אמר השר: טוב, אין לי ברירה, אני לא הולך על ההסתייגות של אבי מעוז – הוריד את היישומון. אממה, מה הוא לא סיפר לכם? שתוך כדי שהוא פתח את החוק מחדש בוועדה השבוע, כשישבנו שם, תוך כדי, בנוסח שהוא הציג לכם ואמר לכם: הינה התיקונים, הינה הפרק הזה שאני מוציא – הוא פשוט לא סיפר לכם שהוא הכניס תוך כדי הדיונים סעיף חדש, שמעלה למערך עידן פלוס עוד ועוד ערוצים זעירים שישדרו בשבת. אז אם היום יש את 12 ו-13 שמשדרים על גבי עידן פלוס בשבת ומחללים שבת, עכשיו, בעזרת הסעיף החדש שקרעי הכניס ממש ביומיים האחרונים, מבלי שהחרדים יודעים, יהיו עשרה ערוצים שיחללו שבת על גבי עידן פלוס. האם זה פחות חילול שבת? בחשבון פשוט זה יותר חילול שבת. אני רוצה גם להזכיר שהשר קרעי אמר שעידן פלוס מחלל שבת יותר מהיישומון, וזה מה שהוא הלך ואמר לכבוד הרב יוסף וניסה להסביר לו. אז בעצם השר קרעי מודה שעכשיו אנחנו נחלל יותר שבת. עוד דבר שהוא לא סיפר לכם הוא שהפלטפורמות במדינת ישראל, חברות הכבלים למיניהן שמשדרות את הערוצים, יכולות לשדר בחוק הזה הסתה, אלימות ותועבה. מה זה תועבה? מחר בבוקר חברת כבלים תחליט לקנות את ערוץ פלייבוי ולשדר אותו, כי זה כלכלי וזה רווחי – החוק הזה מאפשר את זה. אז אני רק אומרת לסיעות החרדיות: פשוט אל תהיו תמימים ואל תיתנו לו לעבוד עליכם בעיניים, כי זה בדיוק מה שהוא עושה. שוב, הוא מתעצבן עליי נורא, כי אני חושפת אותו, אבל זאת האמת, מה לעשות? מה לעשות שזאת האמת?
דבי ביטון (יש עתיד):
זאת העבודה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אני שוב אומרת, אמת דיברתי. עכשיו, הדבר הנוסף שרציתי לדבר עליו, ועוד לא דיברתי עליו היום בהקשר של החוק הזה, זה מה הוא הבטיח. היום במקרה, באמת במקרה, נתקלתי בנאום שלי ממאי 2025, שמדבר על מסיבת העיתונאים שבה השר קרעי הכריז על הרפורמה בתקשורת. הייתה מסיבת עיתונאים, היו כרזות מאחור, היו שלושה אנשים במסיבת העיתונאים החגיגית, ומה היה כתוב בפוסטרים מאחור? הכוח עובר לצרכן. ככה הבטיח השר קרעי. רק שמה מבטיחה הרפורמה של השר קרעי? הוא הבטיח שיהיה יותר זול ושהוא יוזיל את זה לצרכן, ויהיה פריקות, וכל אחד יוכל לבחור איזה ערוצים שהוא רוצה והוא לא יהיה מחויב בחבילות. אבל ברגע שהוא ביטל את היישומון, מה קרה להבטחות של השר קרעי? אין ערוצים בחינם לאזרחי ישראל, אין שידורי ספורט בחינם לאזרחי ישראל, אין לחיילים את ההטבות שהוא הבטיח להם, כי אין יישומון – די פשוט. אז רק היה חשוב לי להזכיר לאזרחי ישראל שגם הסלוגנים הנורא-יפים שהיו לו – אה, אגב, נזכרתי, אני זוכרת שבוועדת הכלכלה, כשהוא רק הניח את החקיקה הממשלתית, הוא בא אלינו לוועדת הכלכלה עם דפים מנוילנים עם הסלוגן של הרפורמה, זה היה מרשים בצורה בלתי רגילה. אגב, אני מחפשת את הדף המנוילן הזה בנרות, זה סובניר של החיים. אני ממש רוצה לתלות אותו במשרד. אם למישהו יש, אני אשמח לקבל אותו. בכל מקרה, הוא חילק לנו את העלון המנוילן, שמכריז על הרפורמה המאוד-חגיגית שלו לצרכנים, רק שכל מה שהוא הבטיח לצרכנים לצערנו לא יקרה בחקיקה הזאת. אבל יותר מזה, החקיקה הזאת – דינה להיפסל. עזבו את המהות – בפרוצדורה השר הזה נכשל בכול: פרץ את מתווה היועצת המשפטית לכנסת, הביא פיצול שהוא כתב.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה, נא לסיים.
שלי טל מירון (יש עתיד):
רגע, אני אסיים בשני משפטים.
היו"ר יעקב מרגי:
אתן לך.
שלי טל מירון (יש עתיד):
בהיסטוריה של הכנסת אין דבר כזה ששר כותב פיצול חוק, זה אמור להיות בידי הכנסת, אבל השר הזה ממציא את השיטה מחדש. אז מכאן אני שולחת לו איחולי לילה טוב. ניפגש בהצבעות. תשקול מחדש את הביטויים שבהם אתה משתמש לגביי, אולי אני אביא גם כמה ביטויים. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ערב טוב, אדוני היושב-ראש. באמת שחשבתי על מה אני אדבר היום, וחשבתי לשתף אותך בתובנות שאהבתי, של עיתונאי בשם יניר קוזין, שאתה בטח מכיר אותו מגלי צה"ל.
היו"ר יעקב מרגי:
מכיר.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הוא היה בהרבה מאוד מקומות. הוא ניתח את האירוע הזה שבו ראש הממשלה ישב לכמה דקות, ואז פתאום, יעני הוא קיבל איזו שיחת טלפון, קם, נטש ועזב את האולם. עכשיו, תראה מה הוא כותב, הוא כתב כאן משהו מעניין. אני חשבתי שצעקו לו: בושה, ואולי הוא באמת התבייש, אבל תראה מה כתב יניר קוזין, ואני מצטטת: "מאז ההצבעה ההיא על ההתנתקות, שנתניהו הצביע בעד תוכנית ההתנתקות, יש לו טריק: בהצבעות על חוקים נפיצים הוא נעלם מהמליאה. מדוע, אתם שואלים?" יש שתי סיבות: 1. האחריות. כנראה שהוא סבור "שאנשים טיפשים ולא מבינים שאם כל הקואליציה שלו הצביעו בעד והוא לא נכח, זה לא אומר שזה לא באחריותו. ובכן, הוא ראש הממשלה, וגם כאן זה בהובלתו ובאחריותו. 2. הפריים. כשאתה לא בפריים, קל יותר לטעון את ההפך: אני? אני הצבעתי בעד חוק שפוטר חרדים עריקים ממעצר? מה פתאום? מה פתאום, אני התנגדתי. תוכיחו. הינה, אני לא נמצא. וככה, חברים וחברות, מסלפים את ההיסטוריה ביתר קלות". ולא סתם אומרים שהוא גאון פוליטי. זה דבר אחד שהוא כתב. אני אגיד לך את האמת, אפילו לא חשבתי על זה. דבר שני שהוא כתב, אני לא יודעת אם אתה ראית, אבל בעצם הוא אמר משהו, מרגי, שהאמת שגם לי נאמר. הוא כתב כאן משהו נכון מאוד. השר לשעבר דרעי צייץ שהאופוזיציה עוד מעט תרוץ לבג"ץ ותפסיד ותפסול את החוק וכו'. הוא ענה לו – אותו עיתונאי, יניר קוזין, ענה לו, בצדק – ואני אומרת לך, היושב-ראש, אלה דברים שנאמרו גם לי – הוא אמר לו: עשה טובה, עכשיו שהצלחת להעביר את חוק הכשרות וחוק העריקים, לך לחבריך בליכוד שהצביעו היום בעד ותשאל אותם מה הם אומרים לכל מי ששואל אותם למה ואיך הם הצביעו בעד. אגלה לך סוד: הם אומרים שמייד אחרי ההצבעה יגישו עתירה לבג"ץ, ובעזרת השם בג"ץ יבטל את החוק הזה. דרך אגב, זה דבר שאמרו לי גם הח"כים בליכוד. אמרו לי: מה וזה, בג"ץ, בג"ץ יבטל, ואז גם נטנף על בג"ץ – כאילו כפול ומכופל. אז תשמע, אתה באמת מזקני חברי הכנסת, ואני רוצה להגיד שגם מהטובים והאהובים שביניהם, אבל אתה יודע שיש אמת בדברים האלה, ושהדברים לפעמים מורכבים. אלו באמת הדברים של יניר. והוא גם אמר עוד דבר שהפתיע אותי מאוד: ששר הביטחון ישראל כץ לחץ, ביקש והשביע את ראש הממשלה שישב לידו, שהוא לא יהיה לבד בהצבעה הזאת – והינה, לא הלך. פתאום הגיעה שיחת הטלפון, והוא נשאר לו לבדו עם הלחיצה של גולדקנופ. אני באמת אסיים בנושא אחר. רציתי להגיד מה הפריע לי במיוחד, אני לא יודעת אם אתה ראית, אבל חבר הכנסת פרוש לא הפסיק לצעוק ולצעוק. כל ההצבעה, אגרופים, איזושהי גבהות לב. ואני חושבת שמה שהכי מפריע לי - - -
היו"ר יעקב מרגי:
ראיתי גם את זה וראיתי גם את המבטים שלך אליו.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
כשהסתכלתי עליהם.
היו"ר יעקב מרגי:
מה לעשות, יש לי בעיות של קשב וריכוז.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
כן, אני אגיד לך מה, זה הפריע לי נורא. אני אגיד לך את האמת, ואתה מכיר את הרקע שלי, אתה יודע שאני התחנכתי בציונות הדתית, שיקרה מאוד לליבי. אני חושבת הרבה על חילול השם שהתופעה והחוק הזה גורמים בעם ישראל, ואני אומרת לך, מרגי, נוצרה כאן כזו שנאה לדת. קודם כול פער, תהום שנפערה עם אנשי הציונות הדתית, ואתם יודעים את זה. היינו בוועדת חוץ וביטחון ובאו גדולי רבני הציונות הדתית, לוחמיה, אבות שכולים, ממש פלפולים על פלפולים של ויכוחים על התורה – וגם, אני אומרת לך, דורות צעירים של ישראלים לא דתיים, הרי בארץ יש כל כך הרבה אנשים מסורתיים. זה פשוט גרם לשנאה. גם כשאני הסתכלתי בכנסת אני הזדעזעתי, כי הרי מה אמרתי, על מה מבוסס כל החינוך של התורה והחינוך הדתי – על מידות, נכון?
נאור שירי (יש עתיד):
בוודאי.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
על מידות, ועל לא להיות גבה לב, לא לייצר שנאת חינם, "כל ישראל ערבים זה לזה", "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", "ואהבת לרעך כמוך". באמת, אני חושבת שזה נזק לדורות. גם, דיברנו על זה – בעיתוי אחר, בזמן אחר, אני לא חושבת שזה היה גורם לאותה התוצאה, אבל בעיתוי כזה, ממש על הראש של הלוחמים? אני חושבת שהדברים היו יכולים להיעשות אחרת, ואני מקווה שאת הנזק הזה נתקן. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, עשר דקות לרשותך. בבקשה, גברתי.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש ימים שבהם התחושה שהמרחק בין מה שקורה בתוך המשכן הזה לבין אזרחי מדינת ישראל הוא עצום, והיום הוא יום כזה. חשוב לציין שהאזרחים קמים בבוקר, אבל הם לא קמים כדי לשמוע עוד מריבה, עוד כותרת, עוד חוק שמשרת אינטרס של קבוצה אחת. הם קמים לעבודה, למילואים, לעסק, לבית החולים, לכיתה, לשדה, למפעל; הם מגדלים ילדים, דואגים להורים מבוגרים, מתמודדים עם יוקר המחיה, עם מציאות ביטחונית מורכבת ועם חוסר ודאות; והם מצפים מאיתנו לדבר אחד – שנשרת אותם, לא את עצמנו, לא את הפוליטיקה ולא את ההישרדות של קואליציה כזו או אחרת, אלא שנשרת את מדינת ישראל. בשבועות האחרונים אנחנו רואים יותר מדי חקיקה שמעמיקה את הקרע, יותר מדי מאבקים שמפלגים את העם, יותר מדי ניסיונות לשכנע את הציבור שמי שחושב אחרת הוא אויב. אבל האמת פשוטה הרבה יותר: אפשר לאהוב את התורה וגם להאמין בשוויון בנטל; אפשר לכבד כל ציבור במדינת ישראל, ובאותה נשימה לומר שלכל אזרח יש חובות וגם זכויות; אפשר להיות בעד מסורת, בעד יהדות, ובעד מדינה שבה אף אחד לא נושא לבדו באחריות לביטחוננו. זו אינה מלחמה בין דתיים לחילונים. זו גם לא מלחמה בין ימין לשמאל. זו שאלה איזו מדינה אנחנו רוצים להשאיר לילדים שלנו – מדינה שבה כל אחד תורם כפי יכולתו, מדינה שבה אף אחד לא מקבל פטור רק בגלל כוח פוליטי, מדינה שבה השירות, הנתינה והערבות ההדדית הם הערכים שמחברים בינינו. אני מגיעה משדרות. ראיתי מקרוב מה המשמעות של מדינה חזקה ושל חברה חזקה. ב-7 באוקטובר לא שאלו מי הצביע למי, לא שאלו מי דתי ומי חילוני, לא שאלו מי גר במרכז ומי בפריפריה. עמדו שם אנשים שפשוט רצו להציל חיים, וזו ישראל שאני מאמינה בה; ישראל שיודעת להתאחד ברגעי מבחן. ולכן כל כך כואב לראות איך יש מי שמנסה להפוך את הפילוג לשיטה. אבל אני רוצה לומר היום גם משהו אחר. אני רוצה לדבר על תקווה, כי ההיסטוריה של מדינת ישראל מלמדת אותנו שגם התקופות הכי קשות, גם הן חולפות. ממשלות מתחלפות, חוקים משתנים, טעויות מתקנים. ואני מאמינה בכל ליבי: יהיה טוב יותר, אנחנו נתקן. תהיה כאן ממשלה שתדע לאחות את הקרעים; שתחזור ותחזיר את האמון של הציבור; שתחזק את מערכת הביטחון, שתשקיע בחינוך; שתראה את אנשי המילואים; שתראה את המשפחות השכולות; שתראה את השבים שלנו ואת משפחותיהם; שתראה את תושבי הצפון והדרום; שתראה את האנשים עם המוגבלויות – זו הזדמנות – תודה לכבוד השר שידע לעשות עבודה נהדרת איתם, והלוואי שהיינו ממשיכים בקו הזה; שתראה את הקשישים, שתראה את הילדים, ואת כל מי שמרגיש שלפעמים פשוט שכחו אותו. כי תפקידה של הממשלה הוא לראות את כולם, לא רק את מי שמחזיק או מחזק אותה. לא רק מי שהצביע בעבורה, אלא את כולם. אני מבטיחה לאזרחי מדינת ישראל דבר אחד, ואני גם רוצה לבקש: אל תתייאשו. לא נפסיק להיאבק על הערכים שאנחנו מאמינים בהם. נמשיך להיאבק למען שוויון בנטל, נמשיך להיאבק למען שלטון חוק חזק, נמשיך להיאבק למען מערכת ציבורית נקייה, הוגנת וממלכתית, ונמשיך להיאבק כדי שכל ילד וילדה במדינת ישראל יגדלו במדינה שמעניקה להם הזדמנות, ביטחון ועתיד. אנחנו לא נלחמים נגד אנשים, אנחנו נלחמים למען רעיון – הרעיון שמדינת ישראל חזקה, כשהיא מאוחדת, ושהיא חזקה יותר כשהיא הוגנת, חזקה יותר כשהיא דורשת מכל אחד לתרום את חלקו. אני יודעת שהיום יש הרבה מאוד אזרחים שמרגישים אכזבה. יש כאלה שאפילו כועסים, יש כאלה שאיבדו אמון. אבל אני רוצה לבקש מכם דבר אחד: אל תאבדו תקווה. המדינה הזו חזקה יותר מכל ממשלה, העם הזה חזק יותר מכל משבר, וגם התקופה הזו תחלוף. בסופו של דבר האחריות הממלכתית והשכל הישר ינצחו, כי זו דרכה של מדינת ישראל מאז הקמתה. אנחנו נסיים את הוויכוחים, נתקן את מה שדורש תיקון, נחזק את מה שמאחד אותנו, ונבנה כאן עתיד טוב יותר לילדים שלנו, לנכדים שלנו. זו האחריות שלנו, זו השליחות שלנו, וזו גם התקווה שאני מבקשת מכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל: אל תתייאשו. כמה זמן יש לי?
היו"ר יעקב מרגי:
יש לך עוד שלוש דקות. דרך אגב, הזכרת אזרחים ותיקים – בימים אלה סגר משרד הרווחה מיזם משותף - -
דבי ביטון (יש עתיד):
ראיתי. של - - -
היו"ר יעקב מרגי:
- - של התמודדות עם מאבק בבדידות לאזרחים ותיקים. מיזם משותף של המשרד, עם כספים קואליציוניים, כמובן שלנו, יחד עם הקרן לידידות ועוד גוף, והשלטון המקומי, ויש 50 מיליון ש"ח. זה אתגר לאומי להתמודדות במאבק בבדידות של אזרחים ותיקים. יישר כוח שהזכרת לי את זה. תודה.
דבי ביטון (יש עתיד):
זה באמת עוד נדבך מקסים. אבל כשנופל כאן חוק שמבקש ודורש לשנות את קצבת הקשישים שלנו, הוותיקים שלנו, שנתנו את כל-כולם ובסוף מקבלים פרוטות – הם לא יודעים אם לקנות אוכל, הם לא יודעים אם לקנות תרופות. מי כמו אדוני, ששירת את הממשלה הזו, את המדינה הזו 24 שנים, ואדוני יודע – איך אמר אדוני? אני 24 שנים, יוצא, וזה הזיה. וגם זה חלק מהדברים שמוטל עלינו לדאוג להם. אני רוצה לשתף את כבודו בעוד משהו. בתי משרתת כקצינה, היא מ"מית, הרימה אליי טלפון. אנחנו בבית לא מדברים פוליטיקה. לא מדברים פוליטיקה. אני רוצה לשמור על הבית שלי. אנחנו יכולים לדבר על הא ודא. והיא צלצלה אליי עכשיו, והיא אמרה לי: אימא, את יכולה להסביר לי מה זאת אומרת החוק הזה שעכשיו אישרו? ואמרתי לה: כן, חוק עצוב, חוק שיהיו משתמטים, חוק שכנראה גם לא יביאו עוד חיילים. והיא אומרת: איזה הזוי, אנחנו יוצאים עכשיו למסע – כי זה לוחמים, זה החיילים הבאים שיעמדו בקרבות ולמען מדינת ישראל. ואני חשבתי לעצמי, היא בחיים לא דיברה, לא העבירה ביקורת, לא כלום. אבל תחשבו על מה שקרה כאן, תחשבו על החיילים שלנו שנמצאים בשטח, נמצאים בבסיסים, ומבינים שהדם שלהם שונה מהדם של האחרים. והיא שואלת אותי שוב: את בטוחה? רגע, אני לא מבינה, אבל מי שעריק קיבל צו, נכון? אמרתי לה: נכון, אבל יש עריקים סוג א', שלא נוגעים בהם, ויש עריקים. אגב, אני נגד עריקים, לא משנה מאיפה. אני אומרת לך, אדוני, אם אני קיבלתי את השיחה הזו, והיא ילדה שבחיים לא נכנסה לזה, שכל-כולה לוחמת, רובאי 12, שטח, ח'אן יונס – וזה לא בגלל שהיא הבת שלי, זה בגלל שהגאווה שלנו לראות את החיילים שלנו, את הבנות ואת הבנים, את אלה שעמדו בחזית ואת אלה ששילמו מחיר – ולחשוב על מה שקרה כאן היום, אדוני. אני ראיתי גם את דבריו של אדוני, אני גם יודעת שיש לך אנשים שמשרתים, ובצבא, ומה דעתך בנושא. אני באמת מתפללת מכאן שבג"ץ יפיל את זה, כי זה לא הוגן לאף אזרח במדינת ישראל. תודה, אדוני.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. בבקשה, גברתי. נאור, תתכונן.
נאור שירי (יש עתיד):
כבר אחרי איזה 50-60 דקות - - -
היו"ר יעקב מרגי:
סומך עליך. בבקשה, גברתי. חמש דקות, לרשותך.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים, אני מתנגדת להצעת חוק כזאת, ולא משום שאני מתנגדת לכשרות. להפך – מדינת ישראל היא מדינה יהודית, ורבים מאזרחיה מבקשים לצרוך מזון כשר, והמדינה צריכה להבטיח אמינות, שקיפות ומניעת הונאה, בדיוק כפי שרשום בשם של החוק הזה. אבל החוק הזה אינו מחזק את הכשרות, הוא מחזק מונופול. הממשלה הקודמת העבירה רפורמה אמיצה; היא שמרה על הסטנדרט ההלכתי של הרבנות הראשית, אך פתחה את השוק לכשרות בתחרות מפוקחת. הרבנות הייתה אמורה להיות רגולטור שקובע את הכללים, וגופי כשרות נוספים היו אמורים להתחרות על שירות, יעילות ומחיר. אלא שהרבנות לא יישמה את החוק. בג"ץ דחק את הקואליציה לפעול, וכעת, רגע לפני פגרת הבחירות, היא מבקשת לבטל את הרפורמה הקודמת במקום ליישם אותה. כולנו יודעים מה קורה בכל תחום במדינה שלנו: כשיש תחרות, השירות משתפר; כשיש מונופול, המחירים עולים. בתקופת הממשלה הזאת יוקר המחיה הגיע לשיאים חדשים, אז למה להחזיר את המונופול? החוק הזה מעביר עוד כוח ועוד כסף לרבנות הראשית. הוא מבטל את האפשרות לפעילות גופי כשרות פרטיים ומחזיר את הסמכות לרבנות הראשית בלבד. חבר הכנסת אוהד טל, כשהציג את החוק הזה, טען שהמטרה היא ליצור סטנדרט אחיד, אבל סטנדרט אחיד לא מחייב מונופול. תקשיבו, גם ברפואה, בתחבורה, במזון, יש תקנים אחידים, אך בשום מקום זה לא מחייב שרק גוף אחד יהיה חייב לספק את השירות. רגולציה – כן, מונופול – לא. הצעת חוק תפגע באלפי בעלי עסקים – מסעדות, בתי קפה, אולמות אירועים ומפעלי מזון. הם לא יוכלו לבחור את הגוף שנותן להם את השירות הטוב ביותר; הם יהיו חייבים לעבוד עם מי שהמדינה תקבע ולשלם למי שהמדינה תקבע. בעצם לא המדינה – הפוליטיקאים, בעלי כוח, הם יקבעו למי לשלם ומי יעשה את הפיקוח והשגחת הכשרות. במשך שנים בעלי עסקים התריעו על עלויות גבוהות, חוסר שקיפות ותלות במערכת שאין בה כמעט תחרות. דווקא תחרות ופיקוח היו יכולים לחזק את אמון הציבור. בסופו של דבר, השאלה פשוטה: האם אנחנו רוצים מערכת שמשרתת את האזרח או מערכת שהאזרח ישרת אותה? רגולציה שקופה ומסודרת או מנגנון של מינויים וג'ובים למקורבים? אתם יודעים, אני מכבדת מאוד את שומרי הכשרות, בכלל אנשים מאמינים, ואני מאמינה במדינה יהודית דמוקרטית מתקדמת, שיודעת לכבד את המסורת בלי לפגוע בחופש העיסוק, ובלי לפגוע בתחרות ובלי לפגוע בזכויות האדם וחירותו. בחוק הזה אנחנו לא משיגים את המטרה שמופיעה כל כך יפה בשם של החוק. החוק הזה לא יחזק כשרות ולא יקרב לבבות לאמונה יהודית – הוא ירכז עוד כוח בידי הרבנות הראשית, שגם כך התחזקה במהלך ארבע השנים האלה, ואני קוראת לחברי הכנסת להצביע נגד החוק הזה. אנחנו נדאג לתקן את העוול הזה אחרי 27 באוקטובר, אחרי הבחירות, והציבור יעשה את בחירתו. אני מאמינה, ואני ממש מאחלת למדינת ישראל להיות אותה מדינה מתקדמת יהודית דמוקרטית, ואנחנו נשמור עליה. אין לנו ארץ אחרת.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. בדיוק רב עם הזמנים. חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כל חבריי חברי הכנסת וכל הצופים שאמרו עכשיו: במקום שנראה את צרפת–ספרד, נפתח את ערוץ הכנסת ונצפה יחדיו - - -
היו"ר יעקב מרגי:
תמיד אני מופתע, אני מקבל הודעות, אני מבין שאנשים צופים.
נאור שירי (יש עתיד):
יש, יש.
היו"ר יעקב מרגי:
מה שנקרא "רואים לנו".
נאור שירי (יש עתיד):
אני תמיד תוהה אם זה החבר'ה שיושבים בפרסה ועושים לנו כאילו, או שיש.
היו"ר יעקב מרגי:
לא.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, יש אנשים, יש קהל. מה שנקרא, יש קהל לאירוע. הבנתי שאנחנו התכנסנו פה לדבר על חוק הכשרות. אגב, אדוני, איפה פעם ראשונה מוזכרת הכשרות, המילה "כשרות" בתנ"ך?
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
לא.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
המילה "כשר"?
היו"ר יעקב מרגי:
בוא נבדוק תוך כדי. תמשיך.
נאור שירי (יש עתיד):
מה אתה אומר, מיקי? מעניין אותי סתם אם זה בהקשר של דווקא אוכל או בהקשר המעשה הכשר. לא משנה. פעם ידעתי את התשובה הזו, אבל אם אתה בודק, אני לא אבדוק.
היו"ר יעקב מרגי:
תבדוק, תבדוק.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, אני זוכר. טוב, לא משנה, לא נשחית את זמננו, שהקהל בבית יבדוק, ואתם מוזמנים לסמס לי, כי הכול פה פתוח.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לא מופיע במשמעות של מה אוכלים.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, לא בהקשר של האוכל, בהקשר של מעשה כשר. אה, אסתר, אסתר.
היו"ר יעקב מרגי:
"וכשר הדבר בעיניך" – מגילת אסתר. חזק וברוך.
נאור שירי (יש עתיד):
תאמין לי, חמש יחידות, 92.
היו"ר יעקב מרגי:
לא בתורה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא בתורה, במגילת אסתר. טוב, לימדת אותי משהו.
היו"ר יעקב מרגי:
גירסא דינקותא שלך. אתה לימדת אותנו כאן.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, חלילה. אני רוצה לעבור. אני חושב שאם במעשה הכשר עסקינן – כי אני חושב שכל האירוע, כל השבועיים האחרונים וכל החוקים בשם התורה הם בגדר תפוקה שולית פוחתת, ודיברתי על זה בכמה הזדמנויות. לא על זה התכנסנו לדבר. אני רציתי לדבר על הממשלה הכשרה והמעשים הכשרים שנעשו פה בשם אותה כשרות, בין כשרות המעשה לבין כשרות התזונה של כל אחד ואחד מאיתנו, ולעשות כמה מעשים כשרים שעשתה הממשלה הזו ולשאול את דעתכם על המעשים, על הכשרות, האם זו כשרות של בד"ץ או חס וחלילה בית יוסף, וכל באמת העסקונה הנהדרת – אתה לא מאמין, הווטסאפ שלי פתוח, אני מקבל מצופים.
היו"ר יעקב מרגי:
אמרתי לך שצופים בנו.
נאור שירי (יש עתיד):
הצופה ע' נתן לי אפילו ציטוט. יפה, אז נו, בסדר, עידן, צדקנו.
היו"ר יעקב מרגי:
עידן יוסף תמיד צופה בנו.
נאור שירי (יש עתיד):
טוב אתה.
היו"ר יעקב מרגי:
תמיד צופה. תוך כדי ועדות הוא מעיר. זה אזרח שאכפת לו ממה שקורה בבניין הזה.
נאור שירי (יש עתיד):
יפה. מה עוד אתה יכול לספר לי על עידן יוסף?
היו"ר יעקב מרגי:
הוא בקי לעיתים, בלי לפגוע בחברי כנסת - - -
נאור שירי (יש עתיד):
יותר מחברי הכנסת?
היו"ר יעקב מרגי:
תוך כדי הדיונים ומפנה לתשומת הלב. חבל על הזמן. רק מילים טובות יש לי.
נאור שירי (יש עתיד):
יפה. טוב, מה שנקרא, עכשיו נעבור לחלק המהותי. אני תוהה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האם זה כשר להפקיר שם של סוכן שב"כ? האם זה כשר להתנהל בצורה שבה התנהלה היום הכנסת? האם זה כשר לפטר יו"ר ועדת חוץ וביטחון רק בגלל שהוא רוצה לגייס, רחמנא ליצלן, חיילים, על פי החוק? האם זה כשר לקבל מתנות מחברים? האם זה כשר, כאשר המתנות אוזלות, לבקש אספקה – לי זה פשוט לא קרה – נוספת של אותן מתנות? האם זה כשר שראש ממשלה יושב עם מוציא לאור של עיתון ודן איתו על כמות העותקים שאמורה לצאת בסוף שבוע בעיתון אחר? האם זה כשר, אגב, להקליט את עצמך עושה ומתאם את אותם עותקים? האם זה כשר, אדוני חבר הכנסת מיקי לוי, שהילד של ראש ממשלת ישראל יושב במיאמי, מאובטח על ידי אנשי השב"כ – אל תגיד את הכמות, שלא חס וחלילה יתקשר אלינו חליוה ויגיד שעברנו על סוד מדינה – אבל האם זה כשר שהוא מפיץ על המאבטחים שלו תיאוריות קונספירציה? האם זה כשר, אדוני שר הרווחה לשעבר, שבמשך למעלה משנה אין שר בריאות במדינת ישראל, אין שר רווחה במדינת ישראל, חלילה שיהיה שר פנים במדינת ישראל, שר עבודה במדינת ישראל, האם זה כשר? שר שיכון, אגב, גם אין במדינת ישראל.
מיקי לוי (יש עתיד):
שר רווחה.
היו"ר יעקב מרגי:
הוא אמר, הוא אמר.
נאור שירי (יש עתיד):
אמרתי. פתחתי ואמרתי עם שר הרווחה.
היו"ר יעקב מרגי:
סמוך על נאור, הוא לא מפספס. במיוחד כשהיד בכיס, הריכוז - - -
נאור שירי (יש עתיד):
נכון, אתה מעיר לי על זה, ושים לב - - -
היו"ר יעקב מרגי:
אני מפרגן לזה, לא מעיר. מי אני שאעיר לך?
נאור שירי (יש עתיד):
יש לי בעיה עם היד בכיס, אני עובד על זה. אחרי זה אקריא את כל מי שכתב לי, כי כותבים לי מלא, וכנראה יש לך צופים, אדוני. אני תוהה, אתה מעלה את הרייטינג?
היו"ר יעקב מרגי:
הכנסת, הכנסת.
נאור שירי (יש עתיד):
הכנסת. טוב. האם זה כשר – בפחות נימה של צחוק – להכות משפחות של חטופים בכנסת? האם זה כשר להקים פורומים מיוחדים שיילחמו או ייאבקו או יהוו איזה משקל נגד על פורום משפחות החטופים שקמו? האם זה כשר לפרוץ לבסיסי צה"ל? יש שיגידו שאולי כן. האם זה כשר להכות חיילי צה"ל ולרגום אוטובוס של חיילי צה"ל באבנים, רק בשל היותם חיילי צה"ל? האם זה כשר לגנוב סנדוויצ'ים בתור סגן יו"ר כנסת, האם זה כשר? אגב, האם הסנדוויצ'ים היו כשרים? שאלה. כי אם הסנדוויצ'ים לא כשרים - - -
היו"ר יעקב מרגי:
תעשה גילוי נאות שזה לא קשור אליי.
נאור שירי (יש עתיד):
לא קשור, חס וחלילה.
היו"ר יעקב מרגי:
יושב פה סגן יושב-ראש כנסת. בלי שמות.
נאור שירי (יש עתיד):
העוקבים, מי שעוקב פה, ויש עוקבים, הם יודעים בדיוק על מי אני מדבר. האם זה כשר, והאם סנדוויצ'ים לא כשרים הופכים את המעשה של הגזל לכשר? יכול להיות שכן. האם זה כשר לשלוח מאות ימי מילואים, מאות מילואימניקים למאות ימי מילואים, בעוד אנחנו פוטרים אוכלוסייה שלמה אחרת? האם זה כשר למנות יו"ר ועדת חינוך, שאמור לפקח על משרד החינוך, בהיותו סרבן? האם זה כשר למנות עבריין תנועה עם 78 הרשעות תנועה, תעבורה, בתור השר שממונה על משטרת התנועה? לא יודע, אולי. האם זה כשר לעשות אפליה על רקע עדתי ברשתות חינוך במדינת ישראל? האם זה כשר להפקיר את קריית שמונה רק בגלל ששרה נתניהו אוהבת את זפרני ולא את אביחי שטרן? האם זה כשר לקבל את המציאות שבה תלמידים בכיתות א' עד ח', בקריית שמונה, 39% מהם סובלים מחוסר ידע בקרוא וכתוב? הוא למד בישיבה. האם זה כשר לרצות לסגור ערוצי טלוויזיה בגלל שאתם פחות אוהבים את מה שנאמר עליכם? האם זה כשר שממשלה שלמה, אחרי 1,000 ימים, עדיין לא לקחה אחריות על הטבח הנוראי מקום מדינת ישראל? האם זה כשר להעלים נשים מהמרחב הציבורי? האם זה כשר לשקר ולהמשיך לומר שהיית ראש האופוזיציה בזמן ההתנתקות? האם זה כשר להמשיך לשקר על ח'אן אל-אחמר? אגב, מה קורה עם ח'אן אל-אחמר? האם זה כשר להעסיק סוכנים קטריים בלשכת ראש הממשלה? האם זה כשר להעסיק מטרידנים מיניים בלשכת ראש הממשלה? מה שאני רוצה לומר, מה שנקרא לסיום, כי הזמן עבר לי מהר מאוד, זה היה עשר דקות? היו עשר דקות.
היו"ר יעקב מרגי:
יש לך עוד דקה, למה אתה מבזבז אותה?
נאור שירי (יש עתיד):
יש לי עוד כל כך הרבה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
מניסיון פה לימדו אותי – כשנהנים הזמן עובר יותר מהר.
נאור שירי (יש עתיד):
רוצה לומר, אדוני, שהממשלה הזו, על אף היותה הממשלה הכשרה ביותר, היא בעיניי הממשלה הטמאה ביותר. אני חושב שהבאתם סיאוב וריקבון שלטוני כתוצאה מ-30 שנות שלטון. אני חושב שעשיתם את הדברים הכי לא כשר שאפשר לעשות. אני חושב שניסיתם ומיניתם עבריינים, ליטרלי, לתפקידים שרים. באמת אני אומר, אם בכשרות עסקינן, הדבר הכי לא כשר בכנסת ישראל היום זה מה שקורה פה עכשיו, והדבר הכי לא כשר זאת הממשלה הזאת. הדבר הכי טמא שאפשר לעשות זה להמשיך להעביר חוקים בשם התורה שהם 180 מעלות ממה שהתורה מדברת, ממה שהתורה מלמדת, ממה שהתורה אמורה לעשות, מה שנקרא: לא לתורה הזאת פיללנו. וסיימתי בדיוק עם הזמן. ככה לסיים?
היו"ר יעקב מרגי:
קח משפט סיום.
נאור שירי (יש עתיד):
מה שלומך?
היו"ר יעקב מרגי:
ישתבח שמו לעד. לא מתלונן.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אתה עושה שעות נוספות?
היו"ר יעקב מרגי:
אתה דורך לי על היבלות, אדוני. פתחתי את היום ואני סוגר את היום.
נאור שירי (יש עתיד):
למה אתם לא מחליפים אותו קצת?
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
בשבוע האחרון של הכנסת הוחלט שנציגי האופוזיציה לא ינהלו ישיבות.
היו"ר יעקב מרגי:
באמת?
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אתה לא היית בנשיאות? לא עודכנת?
היו"ר יעקב מרגי:
לא, לא הייתי בנשיאות.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אה, לא היית בנשיאות? אז אמרנו, שאלנו, חבר הכנסת כהן ואני שאלנו, מה, אתם לא סומכים עלינו?
היו"ר יעקב מרגי:
אני דווקא סומך עליכם, מה הבעיה?
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ככה הם אמרו - - - כשהקואליציה היום תהיה באופוזיציה, אנחנו ניתן להם לנהל - - -
נאור שירי (יש עתיד):
טוב, לאלה בשלטון המקומי, תודה רבה שצפיתם, אני מחזיר ד"שים. כנ"ל לעידן, צדקת. כנ"ל לאלו שמשלבים, איציק משלב בין צפייה במונדיאל לצפייה בערוץ הכנסת, ולשאר האנשים.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה. אני מאחל לך המשך משמרת נעימה, ואני שמח שליבנו את מקור מילת הכשרות ואיפה היא הופיעה לראשונה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. 15 דקות לרשותך, אדוני.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי ביציע, אי שם שר, מה שלא כשר זה שאנחנו נמצאים כאן במקום לראות כרגע 2:0, ספרד מובילה על צרפת, ואני מקווה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
רגע, אתה מצר על כך או מברך על כך?
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לא, על זה שאנחנו פה במקום לראות כמו בני אדם, אבל אנחנו פה.
היו"ר יעקב מרגי:
התחמקת בדיפלומטיות מלומר את מי אתה אוהד.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אנחנו מחכים למחר וארגנטינה מחכה ליום הגדול.
היו"ר יעקב מרגי:
הינה העוטף, הדרום.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
זו חוכמה קטנה מבחינתי. אני רוצה להידרש לחוק שאנחנו מבקשים להעביר. מכל שרשרת החוקים שהם תנאי להמשך החקיקה, להמשך ההפיכה המשטרית, החוק הזה, אם אני מדרג אותו – יש בו כשלים, ואנחנו נתנגד לו, אבל הוא לא מהחמורים ביותר שיש, יש יותר חמורים. ודווקא בגלל זה כדאי לברר את הדברים. תראה, חברי ושכני וידידי היושב-ראש, אני לא יודע לפעמים להסביר איך הפער הזה – והוא קורה בכנסת עם סיעות שונות – איך יכול להיות, אם אנשים כל כך מוכשרים וענייניים ואינטליגנטיים, וחלקם משרתים בצה"ל, איך הסך הכול הוא כל כך מקומם? אני רוצה לומר, סיפור קטן ממני, שמדגיש את העובדה שכשאתה חי בסביבה סגורה ולא נפגש עם מי שחי לצידך ממש, אז אתה מתפלא. כשהתגייסתי, בשבועות הראשונים הגעתי ליחידה שהיו בה דתיים, דתיים לאומיים. ואני זוכר שאמרתי להם בפליאה אמיתית: איך יכול להיות שאנשים – כמו שאמרתי לך עכשיו, פחות או יותר – מצחיקים וחכמים וחברים טובים וחסונים ואידיאית הם אחלה, איך יכול להיות שאנשים כאלה מאמינים בקיומו של אלוהים? הפליא אותי בתור אדם שחושב אחרת, ומסתבר שזה אפשרי. עצם קודקס הערכים והמחשבות האחר לגמרי בחלק מהמקרים, הוא בוודאי לא אומר דבר וחצי דבר על היכולת לעבוד ביחד. אבל כאשר אני מזהה חוק שבאופן קטגורי נאבקים עליו בלי שאני מצליח לרדת לעומקם של השינויים – למה זה כל כך חשוב? אני לא מצליח להבין, לתת לעצמי אלא את הפרשנות הפשוטה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
היית שותף לדיונים בוועדה?
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הייתי, חלקית.
היו"ר יעקב מרגי:
קיבלת תשובות?
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
וקיבלתי תשובות חלקיות. מה שחשוב לי – תראו, יש פה בבית הזה, יש כאן משאבים: דירה נאה מאוד, ועובדים מסורים כאן, וכמובן אנשים מצוידים בתנאי חיים, בפרנסה ראויה. אבל בעיקר נותנים לנו פה זמן – זמן לעשות את הדברים הראויים. כשיש התעקשות, אני מנסה תמיד לברר. אגב, גם בחיים האזרחיים אני מסתכל על ההתעקשויות, ואדם ניכר בהתעקשויותיו, וגם בוויתוריו. ברור. אז ההתעקשות הזאת, אדוני, חברי היושב-ראש, נראית לי משונה, היא נראית לי סקטוריאלית, פוליטית. כשלעצמה זה לא רע, אבל אם זה העניין – למה אני אומר את זה? כי אני מזהה פה מאבק אידיאולוגי, רליגיוזי, מהותי. אני אגע בנקודות אחרות, אבל יש פה עימות טיטאני, שבא לידי ביטוי גם בנושאים אחרים, אבל גם כאן.
היו"ר יעקב מרגי:
זה מאבק בין תפיסות.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
גם כאן. כן, כן. אני אומר, יש דבר כזה, אבל זה לא מה שמוביל את הנושא, לטעמי. יש כאן מאבק כלכלי, ואני רואה את העניין הזה, לא הצלחתי להשתכנע שהוא לא מרכזי ביותר. ממש לא. יש מי שיגיד: בוודאות, זה העניין. אז אני מוכן לקבל שיש כאן מרכיבים שונים של מוטיבציות לחקיקת החוק הזה, לעצירת הרפורמה. אני לא יכול שלא להיזכר – אדם קרוב אצל עצמו – באירוע שאני חוויתי, וסיפרתי אולי פעם ופעמיים, כי הוא מאוד – לא טראומטי, אבל מאוד מכונן מבחינת ההבנה שלי את המערכת שאני לא עסוק בה, המערכת הדתית שנותנת שירותים. אני כראש מועצה הייתי חייב לתת שירותים, והיה לי רב מצוין.
היו"ר יעקב מרגי:
שעבר לאור יהודה. שנבחר באור יהודה.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
כן, כן, כן. הרב ציון כהן. שירת בצבא, צנחן. מצוין. וכאמור, דור רצה להתחלף, ואני, כראש מועצה של קיבוצים לא דתיים, רציתי שהשכנים מקיבוץ סעד – שאחד מהקצינים בסעד, שהיה רב, יהיה הרב של שער הנגב. חשבתי שזה יכבד את התורה, יכבד את המחשבה הזו, האורתודוקסית. ולא. מי שעמד מולי, או מטעמו של השר המרכז, מטעם ש"ס, לא אפשר. הגענו ל-deadlock, היה מצב של יכולת לייצר deadlock. אז נוצר מצב, עד היום - - -
היו"ר יעקב מרגי:
מה קרה בסוף?
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אין רב, אין רב אורתודוקסי, אין רב אורתודוקסי מטעם הרבנות הראשית בשער הנגב. מה יש, אגב? יש רבה רפורמית, שמשרד התרבות, נדמה לי, מממן. משרד החינוך והתרבות מממן את המשכורת שלה, וזה משרת את הקהילה, את האנשים, שזה מה שהם מעוניינים בו. אני מאוד שמח על כך. הרב גלעד קריב היה בזמנו בסוד – לא בסוד – במהלך הזה. זה הטריד אותי משום שיש פה מצב שאם אלה לא אנשינו, אז לא יהיה. אז עדיף שלא יהיה. מותר לי להגיד ברוך השם? יש אנשים שרוצים את הרבנות האורתודוקסית, והם לא מקבלים אותה. למה? כי זה לא האדם המסוים שהמפלגה המסוימת רוצה. יש כאן מאבק על פני היהדות, בהחלט. אני רואה את החברים מהציונות הדתית, שמרגישים מודרים, מרגישים מושפלים – למה הרבנים שלנו, ההתארגנות שלנו, הארגון שלנו לא זכאי? אני לא בקי בנושא, אבל נדמה לי שזרמים חרדיים מסוימים יכולים לייצר כשרויות ביתר קלות במרחבים הטריטוריאליים, בעוד שהציונות הדתית – יותר קשה לה. יש פה מאבק עקרוני על פני היהדות. אני מזכיר שוב ושוב את היהודי הזה שתלוי לנו כאן, שהוא בעליל לא היה יהודי דתי, אבל הוא היה יהודי שלקח אחריות על ההיסטוריה. השאלה הגדולה מהי יהדות באה ומתגלמת גם פה. נכון, יהודים ריבוניים, מה שקוראים חילונים, לא עסוקים בזה כל כך, ואנשים ליברליים כמוני מאפשרים – זה נראה לי הגיוני ביותר שנאפשר לאנשים שרוצים כשרות לאכול כשר. וזה בסדר גמור, רמות שונות של כשרויות, אין שום בעיה. ההכפפה המרכזית לרבנות אחת לא נראית לי סבירה. המדינה צריכה להיות רגולטור ולא יותר, וצריכה לאפשר חופש פעולה. יש פה שאלה של ריכוזיות, של ריכוז השליטה במקום אחד, בירושלים. חזרנו לימי רפורמת יאשיהו, ספר דברים – ריכוז הפולחן, בין מצב שבו כל קהילה תייצר לעצמה, תחת רגולציה הגיונית, את השירותים – במקרה הזה, השירותים הדתיים.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אולי גם בשירותי כבאות נעשה ככה? כל קהילה - - -
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
קודם כול, בכל נושא - - - ודאי, ודאי, ודאי.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
למה לא? למה רק בכשרות?
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
זה יושב-ראש הכנסת? לא.
היו"ר יעקב מרגי:
לא. זה שר הדתות לשעבר, בהווה ובעתיד.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הדיון לגיטימי לגמרי, והאיזון נכון. אני רק אומר שבדיון הזה, הרעיון שבו אנחנו מרכזים בחזרה הוא בעיניי אינו רק דיון עקרוני מהסוג שאתה מעלה כרגע, אלא יש בו גם את הנושא הזה, אבל גם הקשרים אחרים. אז אנחנו נצביע נגד, ואני מאוד מקווה שנצליח – הלוואי שנצליח ביום מן הימים להגיע לאיזשהו סוג של הסכמות גם בנושאים כאלה. אני מכיר בכך שמעבר לעניינים הכלכליים, הפוליטיים, השליטה של – איך אמרנו? כוח, כבוד וכסף שנמצאים פה – משחקים משחק מרכזי. אני מסכים שיש גם נושאים אידיאולוגיים וגם נושאים ארגוניים נוסח מרכז ופריפריה. אני רוצה לנצל את הזמן שאני נמצא כאן, ומפסיד, אולי, את הגול השלישי במשחק, כדי לומר מילה על החוק החשוב מאוד והמעניין שהעברנו קודם לכן בהסכמה רחבה, בנושא נפגעי הנפש. מסתבר שבתחום הזה, לאחר ששלחנו את החיילים – אנחנו אוהבים לקרוא להם גיבורים – הם מבצעים את משימתם, הם אזרחים שהגיעה שעתם, והם יוצאים למשימה. לעיתים הם לא חוזרים ממנה. אבל הם עושים את זה כי הגיעה שעתם. הינה עוד סיפור. בזמן מלחמת יום כיפור, כשיושב-ראש הכנסת לשעבר, יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה, שהיה לי הכבוד להחליף – אתה היית כבר חייל, אולי קצין במלחמת יום כיפור, אני הייתי נער, נער בן 16 וחצי. בשבוע הראשון של המלחמה בקיבוץ הייתי רץ ממשלט למשלט. פתאום קיבלתי צו גיוס, והייתי משוכנע שהמדינה לקראת התפרקות ומגייסים את בני ה-16 וחצי. זאת הייתה התחושה שלי באותו רגע. מסתבר – לא כלום, שגרתי. בן 16 וחצי מקבל צו גיוס, זה הכול.
מיקי לוי (יש עתיד):
צו ראשון.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
צו ראשון. צו ראשון. אז היה לי כבוד גדול. אבל אני מביא את הסיפור רק כדי להגיד שזה לא יותר מאשר ביורוקרטיה שעבדה נכון, וגם כשהותקפנו מכמה גזרות – איפה היית, מיקי? באיזו גזרה אתה הסתובבת ביום כיפור?
מיקי לוי (יש עתיד):
ברמת הגולן.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
בגולן? אז בזמן שמיקי וחבריו באמת חירפו את נפשם, כמו שאנחנו יודעים, אנחנו היינו לא יותר מאשר מלש"בים. והמהלך הזה הוא מהלך רגיל בבתים רבים, במרבית הבתים. אני משוכנע שהצד החשוב, החיוני, שממשלה חדשה צריכה להכניס עמוק את הידיים שלה, זאת השאלה כיצד אנחנו – אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש – לפחות עושים את הדבר שבשיחות אוף-רקורד כולם, כולל חרדים מאוד, אומרים: אכן מי שלא לומד – וצריך לחדד את השאלה מיהו זה שלא לומד – צריך להתגייס. אגב - - -
היו"ר יעקב מרגי:
מי מונע את זה היום? למה – אני שואל – אני מבין, הוויכוח הוא לגיטימי.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
כן.
היו"ר יעקב מרגי:
אני מתפלא על אלה שעולים פה, מדברים בלהט, מדם ליבם. שאלתי את אלעזר שטרן: פעם אחת לא ביקרת את הצבא על חוסר מעש. בוא, אמת, הרי אף אחד לא עומד עם נשקים, מאיים ומפריע. בואו נאמר שנתחיל עם אלה שלא לומדים, בסדר? אף אחד לא עושה את זה. שנים אנחנו מדברים. ב-2013 התבטל חוק טל. אנחנו שמנו את הכיפה על המשבר. שמנו את התבלין הפוליטי. אבל זה היה על חשבוני, אתה יכול - - -
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אבל זה המצב. זאת המציאות. אני רק אומר, אני מחדד ואומר שיש מצב, יש פה אתגר, אתגר לאומי. האתגר הלאומי זה לקחת את ההסכמה דה פקטו שקיימת בין רבים-רבים, כולל בציבורים החרדיים, כולל דברים שאני שמעתי במו אוזניי, עם אמצעים ביומטריים, לראות מי מחסיר שעות ולא ממלא את השעות בישיבה. בואו נתחיל. אלא מה, איפה זה נעצר? אני יודע איפה זה נעצר. זה נעצר בהצהרות, שהן לא העיקר, אבל הן תנאי הכרחי, בין מי שאומר: אנחנו קודם כול לומדים, ומי שלא לומד, מתגייס, ובין: אנחנו קודם כול מתגייסים, ומי שמוכרח שהוא עילוי וכו' וכו', משוחרר. ההבחנה הזו היא הבחנה לא קלה, אני מודה, קשה לפיצוח. אבל אנחנו כל החיים – כל מגשר ממוצע, כל החיים שלנו בין בני זוג, בעניינים העסקיים – אנחנו עוסקים בדיוק בזה.
היו"ר יעקב מרגי:
פשרה אחת גדולה.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
בדיוק, לנסות לזהות במה אנחנו מסכימים ובמה אנחנו לא מסכימים.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
זה היה עשר או 15?
היו"ר יעקב מרגי:
15 שהסתיימו.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
15 עברו, יפה.
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת מיקי לוי, יו"ר הכנסת לשעבר. אני ביום כיפור הייתי בן עשר.
מיקי לוי (יש עתיד):
ואללה? ביום כיפור הייתי קצין.
היו"ר יעקב מרגי:
לא, בן 13, סליחה. אבי היה בבסיס תחמושת, עליו השלום, ואחי היה בחטיבה 7 בשריון, ברמת הגולן, בסיני, נע בין.
מיקי לוי (יש עתיד):
הייתי בחופשת שחרור. עדיין היה לי את הרכב הצבאי עם אפוד וקפל"ד. אימא שלי מעירה אותי ב-10:00 ואומרת לי: קום. מה קום? יום כיפור, הייתי בבית כנסת אתמול. קום, קום, יש אזעקות.
היו"ר יעקב מרגי:
מלחמה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני פותח רדיו, חשכו עיניי.
היו"ר יעקב מרגי:
עשר דקות, אדוני.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני. תודה רבה, אדוני היושב בראש. אני שמח ששר הדתות לשעבר יושב פה. הוא בטח מבין יותר טוב ממני, גם שני שרים - - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
הרב מרגי.
היו"ר יעקב מרגי:
הוא מתכוון אליך. אני הייתי שר לשירותי הדת היהודיים.
מיקי לוי (יש עתיד):
אה, שינו את זה. אבל זה במעמד שר.
נאור שירי (יש עתיד):
עד אז - - - שר הדתות - - - דת היהודית - -
היו"ר יעקב מרגי:
כן, כן. היה שר.
נאור שירי (יש עתיד):
שר הדתות הוא שר הפנים. אבל אין שר פנים, ואין שר דתות.
היו"ר יעקב מרגי:
נאור, תודה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, אני מבקש להעלות מעל בימת הכנסת סוגיה חמורה של ממשל תקין טוהר המידות, ניגודי עניינים, אמון הציבור במערכת הכשרות והרבנות במדינת ישראל. אני יודע שמשרד הדתות הוא לכאורה גוף נפרד מהרבנות הראשית, אבל לא כך היא. הרי יש קשר גורדי בין השניים. לא תמיד לשר הדתות יש מה להגיד לרבנות הראשית, אבל – וזה אבל גדול – אני חושב שמדובר במערכת שלמה שמבקשת לשמור לעצמה סמכויות, כוח, כסף והשפעה. אבל כשקוראים, בודקים מה קורה בתוכה פנימה, מגלים מציאות טיפה מטרידה – לא טיפה, מאוד מטרידה. וכשאתה בודק, אומנם הרבנות הראשית לא נמצאת במדד שביעות רצון הציבור כמו המשטרה, הממשלה, הכנסת, צה"ל, השב"כ וכו', אבל מצאתי כמה כתבות והתייחסויות לגבי הרבנות הראשית. הרבנות הראשית, בוא נגיד בצורה עדינה, מפאת כבודה, איננה סובלת מעודף – איך להגיד את זה, שאני אהיה עדין – הערכה של הציבור. היא לא סובלת מעודף. ובהחלט יש כאן מציאות מטרידה. אני פניתי גם לשר לשעבר, לשר הדתות מלכיאלי, היום חבר הכנסת מלכיאלי, ודיברתי על הרב הראשי לישראל, הרב קלמן בר, אשר נבחר לתפקיד הרב הראשי לישראל לאחר שכיהן כרב העיר נתניה. מצאתי שלושה מכתבים, ביניהם מכתב אחד של השר מלכיאלי, שפונה ישירות לרב הראשי לישראל, הרב האשכנזי, יש לומר, קלמן בר, ואומר לו: כבוד הרב – באמת, מכתבים מנוסחים בצורה עדינה – אני מקווה שאני לא מלבין את פניך, חברי, חבר הכנסת מלכיאלי, אני מנסה להגיד את זה בצורה עדינה לטובת המערכת: כבוד הרב הראשי, הרב קלמן בר, כשנה וחצי חלפו, מאז נבחרת לתפקיד הרם – של יותר – כמה זמן הוא כבר? שנה וחצי, אז דייקתי – נבחרת לתפקיד הרם של הרב הראשי לישראל, לאחר שכיהנת כרבה של העיר נתניה. אבל הפלא ופלא, לעיר נתניה אין רב, כי הרב הראשי, הרב בר, ממשיך לכהן כרבה הראשי של נתניה וליהנות ממנעמי השלטון בנתניה – הוא מחזיק לשכה, הוא מחזיק עוזר, הוא מחזיק כוח; הוא נותן תעודות כשרות; הוא מבצע נישואים, גירושים, וכל מה שקשור לשירותי הדת, שאנחנו מחויבים להם כיהודים. אין על זה ויכוח, ואני תומך בזה. אבל תתכבד, ובבקשה החזר את תפקידך לעיר נתניה, למען תבחר ברב ראשי. לא ראוי ולא יאה שאני מעל דוכן הכנסת מצביע על הרב הראשי למדינת ישראל, הרב קלמן בר. הבן שלו, אני לא יודע אם יש לו תעודת כשרות או לא. אני נזהר בלשוני. הוא משגיח כשרות במלון וורט, אחד המלונות הגדולים בעיר נתניה. אז איך אתם רוצים שלא נחשוד בכם? איך? שנה וחצי אין רב לעיר נתניה. ראיתי שלושה מכתבים של מנכ"ל משרד הדתות, ונדמה לי – אני לא בטוח, אני נזהר – של השר, שר הדתות מלכיאלי, אחד לפחות, אם אינני טועה, שבצורה מנומסת אומר לרב הראשי: שחרר, תחזיר את התפקיד. לעיר נתניה מגיע רב ראשי. אדם נבחר לתפקיד רב ראשי בישראל, זה באמת תפקיד ממלכתי ציבורי, בעל סמכויות, השפעה על כלל מדינת ישראל – מצופה ממנו להתנתק באופן מלא, רשמי ומעשי מתפקידו המקומי, ובוודאי מהעיר שבה מערך כשרות, בתי מלון, עסקים, משגיחים, מינויים ותלות ישירה ברבנות המקומית. ראוי שיהיה לה רב ראשי שישגיח על כלל נותני השירות בעיר נתניה. אני פונה לרב הראשי לישראל, הרב בר: אל תחכה לבחירות. החזר את תפקיד רב העיר נתניה כבר עכשיו. הרב קלמן בר לא התנתק בפועל מתפקידו, מוקד הכוח בעיר נתניה, וחבל. אני אישית לא אעזוב את זה. רב ראשי כמובן לא יכול להחזיק בתור רב עיר, לא במישרין ולא בעקיפין. תושבי נתניה חייבים וזכאים לרב עיר שמונה כדין ופועל עבורם. המצב הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת, בפרט כשמדובר ברב ראשי שאמור לפקח על מערך הכשרות המקומי. הרי אם הוא רב ראשי למדינת ישראל, לא צריכה להיות לו דקה זמן שהוא יכול לפקח על הרבנות בעיר נתניה ועל כל המערכים הקשורים בדת ישראל. אני מקווה מאוד שהוא שומע אותי, או שימסרו לו. אני מתחייב להמשיך ולטפל בזה, לא לרדת מזה עד שימונה רב לעיר נתניה, וכבוד הרב הראשי ימשוך את מועמדותו או יפנה את מקומו. קח למשל – אדוני היושב-ראש, בוודאי אתה מכיר חלק מהשמות – את רב העיר נשר, שהתנגד לרפורמת הכשרות של השר לשעבר מתן כהנא, אותה רפורמה שביקשה לפתוח את השוק לתחרות, לפרק מונופולים ולתת לציבור יותר שקיפות ויותר בחירה ולאפשר תחרות בשוק הכשרות. אני לא מוריד מערך הכשרות; כאדם יהודי שבא מבית דתי, אני אוכל כשר, הבית שלי הוא כשר, יש לי שתי מערכות של כלים. חס וחלילה לא נכנסת טרפה הביתה וכו' וכו'. אותו כבוד הרב יצחק לוי לא מכהן כרב העיר נשר. לאחר הליך שמעורר שאלות קשות, הוא גם חותם ומשפיע בפועל על מערכי כשרות נוספים, לרבות חיפה וטירת הכרמל. אז תסבירו לי, איך זה מסתדר? איך, בחייאת, חברי חבר הכנסת מלכיאלי, איך זה מסתדר? ואתה יודע שאני צודק.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
לא.
מיקי לוי (יש עתיד):
הרב הזה השתמש – ואני לא נכנס לכיס שלו - - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
- - - כשיש רב מכהן, מועצת הרבנות של ישראל ממנה רב עיר למקום אחר, שאין בו רב עיר.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני איתך. כמה זמן?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
הרב יצחק לוי כרב של נשר, מכהן.
מיקי לוי (יש עתיד):
חודש? חודשיים? שנה? שנה וחצי? תגידו לי כמה זמן.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
עד שיהיה רב עיר.
מיקי לוי (יש עתיד):
בחייאת, מלכיאלי.
היו"ר יעקב מרגי:
זה חוסך משכורות. זה יעיל.
מיקי לוי (יש עתיד):
אבל זה לא מפקח על הכשרות. תחליטו.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
מה אתה מציע?
מיקי לוי (יש עתיד):
אני מציע למנות רב לחיפה ולטירת הכרמל.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אבל בחיפה ניסינו למנות. ניסינו, לא הצליח. נשר מינו.
מיקי לוי (יש עתיד):
רגע, אלה הוויכוחים עם הציונות הדתית?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
לא, לא. יש עוד ויכוחים.
מיקי לוי (יש עתיד):
אה, לא? אלה ויכוחים אחרים.
היו"ר יעקב מרגי:
זה סביב ראשי ערים.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
יש. אבל צריך להבין, מיקי, אין חוק שמחייב למנות רב. יש חוק שלא נותן לנו להשתמש - - -
מיקי לוי (יש עתיד):
אולי נצטרך לעשות את זה, הינה. אולי נצטרך לעשות את זה.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
לא, בספר החוקים יש חוק כזה. משרד המשפטים אומר: לא, אי-אפשר להשתמש בחוק הזה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אולי המפתח יהיה אם 75% או בין 60% ל-70% מתושבי העיר שייכים לזרם כזה או אחר, נמנה רב מזרם כזה או אחר. אולי נעביר חקיקה, כי לא יכול להיות שלא יהיה רב עיר.
קריאה:
אנחנו איתך.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
לכן צמצמנו את הערים, שאין שם ערים שאין רב.
מיקי לוי (יש עתיד):
טוב, נראה מה נעשה הלאה. הרב הזה – ואני לא נכנס לכיסו – אבל הוא היה מהלוחמים המרכזיים נגד רפורמת כהנא. והוא, ראה זה פלא, לאירוע אישי שלו, פרטי שלו – מה? נגמר לי הזמן? כשנהנים הזמן נגמר מהר, אני מסיים – לקח כשרות פרטית לאירוע שלו. אבל שיבושם לו. אינני נכנס לכיסו, אני רק מבקש שיסדירו את זה. אני מאוד מאוד חושש שמה שעשינו עכשיו לא יעלה יפה, וביקשנו בת"ת גם בוועדה עצמה בעוד כשמונה חודשים, לאחר הבחירות, לקיים דיון מעקב בנושא רפורמת הכשרות שמתבצעת רק עכשיו. שיהיה לעם ישראל בהצלחה וכשרות מופלגת.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אה, רק חמש?
היו"ר יעקב מרגי:
זה מה שהקצו לך.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
בסדר גמור.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
יש כאלה שבחמש דקות מצליחים לעשות מה שאחרים עושים בחצי שעה.
היו"ר יעקב מרגי:
הינה, קיבלת מחמאה. עוד לא דיברת אפילו.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה לשר לשעבר מלכיאלי. אדוני היושב-ראש, מאוד התרשמתי מהנאום שלך – מתי זה היה, היום בבוקר או אתמול?
היו"ר יעקב מרגי:
אתמול.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתמול. אז מאוד התרשמתי.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה לך. אני מניח שאין הרבה צופים עכשיו בערוץ הכנסת, חבר הכנסת סובה, נכון? כי הצופים נמצאים במקום אחר.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אבל לא רק צרפת הפסידה היום, כנראה, או בדרך להפסיד. באופן קצת מפתיע, גם הליכוד הפסיד היום בחירות. אני חושב שמה שקרה היום זה לא עוד אירוע וזה לא עוד חוק. נחרתה אצלי תמונה אחת של שר ההשתמטות ישראל כץ יושב כאן ומשפיל מבט ובטח רוצה להיעלם מהאירוע, אבל אין מה לעשות, הוא נאלץ להצביע, ואז תוך כדי שהוא מנסה להעלים את עצמו, בא אליו גולדקנופ ומנסה לעודד אותו וגם מרים יד כאות הניצחון. זו תמונה שעושה קמפיין. זו תמונה שיכולה בשביל צד אחד להפסיד בחירות, ולצד אחר – לנצח בחירות. וזה קרה היום, והליכוד הולך לשלם על זה. הליכוד הולך לשלם על זה. מי שעוד הולך לשלם על מה שקרה היום זה המפלגות החרדיות. כי ההשפלה הזאת שהמפלגות החרדיות העבירו היום את המעמד המשרת, את מעמד הביניים הישראלי, את משרתי המילואים, את חיילי צה"ל – זה אירוע שלא יישכח ב-100 הימים הקרובים. לא יישכח. ב-27 באוקטובר אנשים שיצביעו בקלפי יזכרו את האירוע הזה, כי אין לכם מושג מה עוצמת הכעס ועוצמת האכזבה ועוצמת הנחישות של הקהל שלנו לקראת הבחירות אחרי האירוע היום. המפלגות החרדיות הולכות לשלם על זה – קודם כול הן הולכות לשלם על זה בשנים רבות באופוזיציה, אבל זה בסדר, אפשר לשרת את הציבור גם באופוזיציה, אנחנו עשינו את זה בצורה מיטבית בשנים האחרונות. ואתם גם הולכים לשלם על זה לפי הקונספט שאתם אולי פחות מכירים – אתם הולכים להיות אזרחים שווי זכויות; אזרחים שווי זכויות, מה שכבר מזמן לא הייתם. אתם תקבלו הנחות בארנונה כשמגיעות לכם הנחות בארנונה, ותקבלו תקציבים כשבאמת מגיעים לכם תקציבים, והילדים שלכם ילכו לצבא, ומי שלא עובד יצטרך לצאת לעבוד – כי מי שלא עובד ומי שבוחר לא לשרת, לא יקבל שקל מתקציב המדינה. את זה באמת עוד לא ניסו באופן אמיתי, ואנחנו הולכים לעשות את זה. אני שוב אומר: האירוע שקרה היום זה לא עוד אירוע, ועוצמת הכעס ועוצמת האכזבה ועוצמת הנחישות של אזרחי מדינת ישראל – אתם תרגישו את זה ב-27 באוקטובר. צריך לשנות כאן הרבה מאוד דברים. אתם בחרתם במודע לרמוס אותנו, לדרוס אותנו ובאמת לחצות את כל הקווים האדומים בקדנציה הזאת. זה היה קצת מפתיע, ואולי לא מפתיע – אבל זאת הבחירה שלכם, ולכל דבר בחיים יש מחיר. המחיר הזה יגיע. המחיר הזה יגיע – שוב, אנחנו נתרגם את הכעס לשינוי, לשינוי עמוק בכל התחומים – בתחום החינוך, בחיזוק החינוך הממלכתי על חשבון החינוך המפלגתי. וכולם יתגייסו, וכולם ילכו לעבוד, ואנחנו נבנה כאן מחדש ישראל חזקה, עוצמתית, צודקת ומשגשגת. זה מה שיהיה. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה לך. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך, אדוני.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אי-אפשר שלא לדבר על האירוע שקרה כאן בבית הזה, באולם הזה, לפני כמה שעות, כאשר ראש ממשלת 7 באוקטובר נכנס לאולם, כששר הביטחון ישראל כץ יושב באולם, ושניהם מתכוונים להצביע בעד החוק שאמור להקפיא את המעצרים של המשתמטים משירות צבאי, ולא סתם משתמטים – אלא תלמידים שלומדים תורה ומשתמטים, שני טייטלים בטייטל אחד. פתאום ראש ממשלת 7 באוקטובר מקבל שיחה חשובה – שיחה מאוד חשובה, אני מניח. בקלאסה יוצא מהאולם ומשאיר את שר הביטחון להצביע בעד החוק, כאשר הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, מפרסם יומיים לפני כן מכתב חריף מאוד נגד החוק, ומדבר על כך שהחוק הזה פוגע באמון המשרתים, פוגע בכוח האדם של צה"ל, ולמעשה החוק הזה – את זה אני אומר במילים שלי – ביזה את צבא ההגנה לישראל. ושר הביטחון יושב ומצביע ללא ראש הממשלה, ולאחר מכן יושב-ראש יהדות התורה, חבר הכנסת גולדקנופ, מגיע, לוחץ את ידו של שר הביטחון, ומנפנף לכיוון האופוזיציה. אם היינו רוצים להמציא את תמונת הניצחון, במירכאות, של הממשלה והקואליציה – אין תמונה טובה מזו; תמונה שאמורה להישאר לפחות – כך אני מייחל – עד 27 באוקטובר, על מנת שהציבור שילך לקלפי, שרוצה לשנות את המצב במדינה, שברוב המקרים גם אומר לנו, לאופוזיציה: תעשו משהו – אני רוצה שהציבור יראה את התמונה הזאת ולא ישכח אותה עד 27 באוקטובר. משום שהדרך היחידה כרגע למנוע את התמונות האלה בעתיד זה לעשות את המעשה היחיד והדרוש ב-27 באוקטובר: לבוא ולהחליף את הממשלה הזאת. רוב הציבור בישראל הוא ציבור ציוני, הוא ציבור שומר חוק, הוא ציבור שנושא בנטל, הוא ציבור שמשרת, ואת כל זה אפשר להגדיר במילה אחת – ציונות. אם אתה רוצה שהמדינה תשגשג, אם אתה רוצה שהילדים שלך יקבלו חינוך וערכים, ישרתו בצה"ל, יגנו על המדינה, יעבדו, ישלמו מיסים, יעשו שירות מילואים – אתה ציוני, או את ציונית; אבל אם אתה מעודד שהילדים שלך מכיתה א' לא ידעו מי זה ז'בוטינסקי או הרצל, לא ילמדו לימודי ליבה, לא ידעו מה זה גיוס לצה"ל ולא בטוח שיצאו לשוק התעסוקה – אז אין לך זכות, או לָךְ – אין לכם זכות מוסרית לקרוא לעצמכם ציונים. כי במה מתבטאת הציונות שלכם? במה בדיוק אתם תורמים לבניין הארץ, אם אתם לא מעודדים ולא מחנכים את הילדים שלכם לשרת בצה"ל? לכן, אני חושב שהיום כל בר דעת מבין שאין מנוס מלהקים ממשלה ציונית אחרי 27 באוקטובר. זה מה שאנחנו רוצים לעשות, וזה מה שאנחנו בישראל ביתנו נעשה. אנחנו נחליף את הממשלה הזאת קודם כול. אנחנו נקים ממשלה ציונית. השרים הכושלים שעולים פעם אחר פעם לדוכן הזה, וצועקים "עבאס, עבאס, עבאס" – אני מאחל להם שהם יצעקו אחרי 27 באוקטובר "עבאס, עבאס" מהאופוזיציה, כי הם ישבו עם המפלגות הערביות באופוזיציה, אלא אם כן המפלגות הערביות יהפכו לציונים, אז זה יהיה משהו אחר. אבל המפלגות הערביות לא ציוניות. לכן אנחנו לא מתכוונים להקים ממשלה לא ציונית. אנחנו כן חושבים שלאור האתגרים, לאור מה שקורה בשנים האחרונות במדינת ישראל, חייבים חזון ציוני. וכשאני מסתכל על האפשרויות, אז אין לי שום ספק שישראל ביתנו ומי שעומד בראש המפלגה, זה שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן, ראש המפלגה שלנו, שר האוצר, שר החוץ לשעבר – הוא בהחלט יעשה הכול על מנת להחליף את הממשלה ועל מנת להקים ממשלה ציונית. אחר כך הם גם יסכמו מי יעמוד בראשה, כי אני חושב שהממשלה הקודמת הוכיחה ששרים יודעים לעבוד, ששרים יודעים לא להפריע אחד לשני, ולשר בכיר כזה או אחר יש תפקיד משמעותי בחיזוק הקואליציה ובחיזוק הממשלה. כשאני מסתכל על המעשה, מה שהיה פה לפני כמה שעות, אני שואל את עצמי: למה זה היה צריך לקרות? למה? למה יש מפלגות שלא רק שהן אנטי-ציוניות, אלא גם שולטות בקואליציה כשהמפלגה הגדולה אמורה להיות מפלגה ציונית? אין לי תשובה לזה. יש לי הרבה תשובות – אבל לשאלה הזאת אין לי תשובה הגיונית. הדבר היחיד אולי שקרה היום, ביום הארוך הזה, זה חוק להלומי קרב. ואני אמרתי ודיברתי מהדוכן, ואני אומר: זו קרן אור של תקווה בחושך הזה שאנחנו רואים בשבוע האחרון של הכנסת, עם החוקים החשוכים. זה הדבר היחיד שקצת – אני לא רוצה להגיד את המילה "שימח" – אבל הייתה פה תקווה, תקווה למשהו שאכן אפשר לעשות בבית הזה, למען אנשים שסך הכול התגייסו, נקראו לדגל ועשו למען כולנו את המקסימום שאנחנו ביקשנו מהם לעשות. לכן אני מאוד מקווה שהחוק הזה אכן יעבור קריאה שנייה ושלישית – אני מדבר על הלומי קרב, כמובן, כי מגיע לאנשים האלה. והממשלה הזאת פשוט לא ראויה אפילו ליחס שאנחנו נותנים בשבוע הזה, כי דברים שמעבירים כאן בשבוע האחרון – אם זה חוק-יסוד: לימוד תורה, אם זה חוק הקפאת מעצרים, וגם, אדוני היושב-ראש, חוק הכשרות, למעשה ביטול רפורמה בכשרות – בעיניי הם חוקים שפוגעים באחדות העם, פוגעים בחלום הציוני. בדקה שנשארה לי אדבר על הרפורמה בכשרות: כשהרפורמה הזאת יצאה לעולם בממשלה הקודמת, כשאנחנו היינו חלק ממנה, שאלנו שאלה פשוטה – שאלנו את בעלי העסקים, המסעדות, בתי הקפה, שרוצים לשמור על הכשרות, והם לא פתוחים בשבת, רוב האנשים הם דתיים – שאלנו: מה מפריע לכם? הם אמרו אז, לפני חמש שנים: מפריע לנו שכופים עלינו דברים, זה מייקר לנו את המוצר, זה לא משאיר לנו ברירה. זה מגביל אותנו, למרות שאנחנו בדיוק כמו הנציגים שבאים ועושים לנו השגחה. אין הבדל בינינו לבין משגיח כשרות שבא לבדוק. אבל לא סתם קוראים לזה "חוק הג'ובים", כי החוק הזה, לא רק שהוא מבטל רפורמה טובה שקידמנו, בכבוד לכשרות – אני מדגיש את זה: ביטול הרפורמה וחוק הג'ובים, ומי שהתעמק, התעמק בחוק, רק יפגעו באותם בעלי עסקים, בוודאי ובוודאי לא יוזילו את יוקר המחיה, ופשוט יפגעו ביחס כלפי היהדות וכלפי הכשרות כולה. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חברת הכנסת שרון ניר. בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
לילה טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. ראשית אני מבקשת לברך אותך, אדוני, ולאחל לך דרך צלחה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
ולהודות לך גם על מה שעשית כשר רווחה, דברים חשובים גם לנפגעות אלימות במשפחה, אלימות מינית. אז תודה רבה, דרך צלחה, ושתעשה לביתך.
היו"ר יעקב מרגי:
לכבוד הוא לי. תודה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
ומכאן לענייני דיומא: אחד מרגעי השפל הגדולים של הכנסת העשרים-וחמש – וללא ספק היו הרבה – היה היום בצוהריים, כשחוקקתם את חוק הקפאת המעצרים, שזה לא אחרת מחוק השתמטות המונית. ברית המשתמטים המבישה שנוצרה כאן על ידי הקואליציה בהובלת הליכוד עם ש"ס, עם יהדות התורה, חוקקה חוק שהוא לא אחרת מאשר יריקה בפרצופם של המשרתים. ומי ברח מההצבעה? ראש הממשלה ברח מאחריות כבדה שתרבוץ עליו אם יצביע בעד לאחר שהרמטכ"ל צלצל בכל הפעמונים. בדיוק, אגב, כפי שראש הממשלה בורח מאחריות על אסון 7 באוקטובר ולא מקים ועדת חקירה ממלכתית. ומי נותר בדד בדד? ישראל כץ, הלוא הוא שר הביטחון. הפך להיות מוביל של ברית המשתמטים, ונאלץ ללחוץ יד לגולדקנופ בסוף החקיקה.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא לא נאלץ, הוא עשה את זה בחדווה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
לא, בוא נגיד שהוא הגיע אליו, והוא לא אהב כל כך את התמונה. אבל זה מה יש. אבוי לחרפה. אני רק חושבת, אתה יודע, על הלוחמים שלנו, עזי הנפש - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
זו תמונה משנה מציאות.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
כן. - - והבן האהוב שלי בתוכם. כשהם רואים את התמונה הזאת, אלה שלוקחים אחריות בכל יום מחדש, אלו שהמושגים אחריות ואחריי ומאל"ף ועד תי"ו הם חלק מהדנ"א שלהם, ערך מוביל בסט הערכים שלהם – מה הם אומרים כשהם רואים לנגד עיניהם את הממשלה הזאת, שמתנערת מאחריות, וראש ממשלה פחדן שבורח מאחריות, מלקחת אחריות על הצבעה מבישה? כי יש לזה אחריות משמעותית כשרמטכ"ל אומר: אני מתנגד לחקיקה מהסוג הזה. אבל אני רוצה להגיד שאני מאוד גאה בחיילי צה"ל ובלוחמינו, שהקוד האתי שלהם הוא בדיוק ההפך מהקוד האתי של ההנהגה שלנו, הפוך מהקוד האתי של ממשלת החורבן. בזמן שנותר לי אני רוצה להתייחס גם לרפורמת הכשרות – רפורמה, אגב, מושחתת, שאתה הובלת, אוהד טל. מי שמתיימר להיות באמת קפיטליסט הוביל רפורמה שכל-כולה מונופול.
אוהד טל (הציונות הדתית):
שרון, קראת את החוק?
שרון ניר (ישראל ביתנו):
כל הרפורמה היא מונופול, ואתם מעבירים כאן - - -
אוהד טל (הציונות הדתית):
קראת את החוק?
שרון ניר (ישראל ביתנו):
כן, כן. אני הבנתי שהערך של הרפורמה הזו בסופו של דבר זה 700 מיליון שקלים למשרות.
אוהד טל (הציונות הדתית):
- - - זה סיסמאות - - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה, אוהד.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
700 מיליון שקלים למשרות ומכירת חיסול, כדי שיהיה פה דיל מושחת.
אוהד טל (הציונות הדתית):
- - -
שרון ניר (ישראל ביתנו):
הרפורמה הזאת היא לא אחרת מאשר מפעל ג'ובים, אוהד טל, שעולה למשלם המיסים 700 מיליון שקלים.
אוהד טל (הציונות הדתית):
שקר וכזב.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אגב, העיקר ששלושת הכ"פים יהיו בידי ברית המשתמטים – כוח, כסף וכבוד.
אוהד טל (הציונות הדתית):
את מוכיחה שאין לך מושג על מה את מדברת.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
יש לה מושג. אתה - - -
שרון ניר (ישראל ביתנו):
פגעתם באופן אנוש בתחרות. השארתם את המונופול - - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. נא לא להפריע. יבגני, אוהד.
אוהד טל (הציונות הדתית):
אדוני היושב-ראש, היא פנתה אליי.
היו"ר יעקב מרגי:
נגמר, זהו. קריאת ביניים.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
השארתם את המונופול בידי הרבנות הראשית, השארתם אלפי משרות ותקנים למקורבים, על חשבון משלם המיסים, על חשבון הצרכן, שהעלויות האלה יועמסו עליו - - -
אוהד טל (הציונות הדתית):
איפה היית בקרב על - - -
שרון ניר (ישראל ביתנו):
הייתי בחוק ההשתמטות. היו לנו פה הרבה מאוד קרבות לנהל. איפה אתה? לך יש את הוועדה הכי מדוללת. לא עשית כלום, שום ברכה, רק ועדה מצ'וקמקת שעולה 700 מיליון שקל ג'ובים. רפורמת כשרות - - -
אוהד טל (הציונות הדתית):
- - -
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אגב, לסיום: רפורמת הכשרות הזאת היא הדבר הכי לא כשר שעשיתם כאן בכנסת – פגיעה בתחרות, מפעל ג'ובים פסיכי וועדה שלא עשתה שום דבר חוץ מליצור משרות ב-700 מיליון שקלים. החוק הכי לא כשר והכי מושחת שיכול להיות. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה לך. חבר הכנסת רון כץ – איננו. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – אם אפשר, ברשותך, אדוני סגן היושב-ראש.
היו"ר יעקב מרגי:
יועצים, נא לשמור על שקט.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
חשוב לי בשעה הזאת של הלילה בכל זאת להתחיל דווקא בדברים חיוביים, וברמה האישית לומר לך, חבר הכנסת יעקב מרגי, השר לשעבר, שר הרווחה – תודה. אני יודעת שאתה בחרת לפרוש מהחיים הפוליטיים, וזה השבוע האחרון של הכנסת הזאת. לי הייתה הזכות, באמת, מתחילת הדרך – נכנסתי בגיל 31, מי היה מאמין, לכנסת ישראל, אומנם היו לי שלוש שנים שהייתי מחוץ לכנסת. כמו שאנחנו יודעים, בבית הזה – יש גם בבית הזה אנשים שמתחברים בגלל תחומי עיסוק.
היו"ר יעקב מרגי:
יש חברויות.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ובתוך הקליקה החברתית שהרגשתי שנכנסתי אליה, קליקה של חברה, רווחה, אוכלוסיות מוחלשות, פגשתי אותך במעשיך ובעשייתך. בעיקר, כשאני מוניתי ליושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, ואתה כשר הרווחה, זכיתי לראות שר קשוב, בעיקר סביב הנושאים של נשים שחוות אלימות, נשים שחיות בצל האלימות. אני יכולה לומר לך שלא הייתי צריכה בכלל לשכנע אותך; אתה הבנת עוד לפני שנכנסת לתפקיד שלך כשר הרווחה, כמי שאמון על התוכנית הלאומית למאבק באלימות כלפי נשים על כל רבדיה. אבל לא כל שר הוא פרודוקטיבי, רואה לנכון לעבוד בשיתוף פעולה עם חברי כנסת; אתה מייד שיתפת איתי פעולה כיושבת-ראש הוועדה במתן התקציבים כדי ליישם את החוק שמגדיל בלמעלה מ-50% את המענקים של נשים מוכות שיוצאות ממקלטים. כשאני הנחתי את החוק הזה, אמרת לי: אל תדאגי, אני אמצא את התקציבים; בהרחבת המקלטים – בתי המעבר, אנחנו קוראים לזה; בתמיכה – למרות שהחוק לא עבר עד הסוף – של מתן זכות לשנתיים דיור ציבורי לנשים שיוצאות ממקלטים, כדי שלא יחזרו לגבר המכה. והיו עוד הרבה מאוד נושאים חשובים, אקוטיים, שהיו אמורים – מה זה היו אמורים? שעזרו בפועל, ויש דברים שלא סיימנו, ובעזרת השם, כנאמר: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה".
היו"ר יעקב מרגי:
חזק וברוך.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
משמע אנחנו נמצאים בבית הזה, ובאמת לא אחת אני מדברת על זה שנכון, זה בית מאוד מאוד פוליטי, אבל הפוליטיקה היא כלי, וצריך לזכור לא להפוך את המשוואה. המשוואה אצלי היא 80% שליחות, 20% פוליטיקה. אבל כשזה הופך להיות הפוך, זה בהחלט פוגע בציבור. ולכן אנחנו צריכים לזכור שלא משנה במה אנחנו ניגע, באיזה נושא אנחנו ניגע ונרצה לקדם, גם אם עכשיו אנחנו בסיומה של כנסת, אני אומרת לך, יש חוקים שיושבים על שולחן הבית הזה, בין אם זה החוק שהעברתי רק לאחרונה לתיקון החוק של ביטוח לאומי בהכרה של עגונות כאלמנות – כי יש עגונות שהבעל מעגן אותן, אבל כשהוא נפטר, למרות שהם לא התגרשו, לא מכירים בהן לצורך הקצבאות, קצבת שאירים כעגונות, ועוד הרבה מאוד נושאים. ברשותך, אני לוקחת חמש דקות של רון כץ, הוא הודיעו לי שהוא – אין צורך? הכול בסדר. אם לא צריך, אני אשמח לקחת עוד דקה אחת.
היו"ר יעקב מרגי:
דברי, אני אתן לך.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
נושא אחר שחשוב לי לגעת גם בו: היום עבר החוק, אני אקרא לזה, למתן חסינות לעריקים. תקשיבו טוב, מירב, וגם אופיר, ובמיוחד ביסמוט, ביסמוט.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
ללומדי תורה.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תראה, אני דיברתי על השליחות שלנו בבית הזה. דיברתי על נשים, עכשיו אני אדבר גם על עולים חדשים, ולא רק עולים חדשים – גם בני ובנות הקהילה שלי. ואני אספר לכם - -
היו"ר יעקב מרגי:
נתתי לך עוד דקה.
נאור שירי (יש עתיד):
עריקים.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
נסיכים.
נאור שירי (יש עתיד):
עריקים - - - עבריינים.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לא להפריע. אתם מפריעים לדוברת.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני מבינה שהשעה קשה, אבל זה מפריע. ובעיקר ביסמוט, אני רוצה שרגע תשמע כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אני קיימתי דיון עם צה"ל ומשרד הביטחון על חיילים יוצאי אתיופיה במשרד הביטחון ובצה"ל. הנתון שאני נחשפתי אליו היה כל כך קשה, נתון של כמה כלואים יש לנו בכלא הצבאי ממוצא אתיופי. אנחנו 2%, 2% מהאוכלוסייה, וכ-15% מכלל הכלואים הם יוצאי אתיופיה.
היו"ר יעקב מרגי:
זה נתון שזועק לשמיים, צריך להיבדק.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
זועק לשמיים. הם גם לא הסתירו את זה שזועק לשמיים. 30% עם ליקויי שירות, ופתאום נפלה לי תובנה ולא בציניות. היה לי ממש קשה עם חוק העריקים. הקושי היה שרוב הצעירים האלה שנמצאים בכלא, יש להם בעיות ת"ש. כולנו יודעים מה זה אומר בעיות ת"ש, לא נרחיב. והרבה מהם עושים כיבוד אב ואם, אבל אין להם חסינות, אדוני היושב בראש. ואמרתי, אולי אני אגיד להם פשוט להפוך להיות חרדים. אולי אם הם יהיו חרדים, חבר הכנסת מלכיאלי, כל ה-15% יצטרכו להשתחרר מהכלא. עכשיו, אני אומנם צוחקת אבל זה ממש לא מצחיק.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לסכם.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני אומרת לך שבוועדת ההסכמות אנחנו נדרוש דיון על הנושא הזה. חבר הכנסת ביסמוט, אני מצפה לדיון נוקב בנושא הזה, ואנחנו נאשר את זה בוועדת ההסכמות, כי אומנם אנחנו לפני בחירות, והליכוד הרבה פעמים קורא ליהודי אתיופיה להצביע לו – אני גם גאה שרבים מהם מצביעים בסוף לי, אבל אני חושבת שמה שחשוב, כמו שאמרתי, זה לא המשוואה של ה-80% פוליטיקה, 20% שליחות, אלא ההפך – 20% פוליטיקה, 80% שליחות. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
חברת הכנסת מירב בן ארי. מוותרת. חשבתי מוותרת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אני באה אליך מרגי. נראה לך שאני לא אנצל את הזמנים האחרונים שלנו ביחד?
היו"ר יעקב מרגי:
אופיר, כל ההשקעה שלך – היא לא ויתרה על זכות הדיבור.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה שאני אוותר? איך אני אנצל את זמן האיכות שלנו ביחד?
היו"ר יעקב מרגי:
יאללה, קדימה, 15 דקות לרשותך.
קריאה:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה לך, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה – מה?
קריאה:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני יכולה לפטפט לי עם ידידי, חבר הכנסת מרגי, ארוכות, מכיוון שאנחנו, יש לנו היסטוריה. מה?
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
שבוע אחרון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ימים אחרונים, יש לומר. נכון, אז אני התחלתי את תפקידי בכנסת איתו. הוא היה יו"ר ועדת החינוך, ואני הייתי, מה שנקרא, סגנית לענייני נושאים שמרגי פחות התחבר אליהם – אז אני החלפתי אותו בוועדת החינוך. וזה היה – תשמעי, אני הגעתי חברת כנסת צעירה, 2015, לא מבינה כלום מהחיים שלי, וקיבלתי כאן שועל ותיק, והוא לימד אותי הרבה דברים.
היו"ר יעקב מרגי:
מאז הסתבכנו איתה, את מבינה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון. אתה מבין, מלכיאלי? בכלל, המצב שאליו הגעתי - - -
היו"ר יעקב מרגי:
אמרתי לך שאת תסבכי אותי בסוף. תראי, עכשיו כולם כועסים. אני חייב לספר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, חלק ממה שאני היום – תשמע סיפור, תשמע סיפור.
יונתן מישרקי (ש"ס):
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
עשיתי מילואים בעזה לפני ההתנתקות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יש לך תלונות עליי, מישרקי?
היו"ר יעקב מרגי:
כשהיה עוד אפשר להיכנס עם הרכב - - -
נאור שירי (יש עתיד):
בכל זאת, אנחנו לא למדנו בישיבה, אבל - - - לפני ההתנתקות - - -
היו"ר יעקב מרגי:
עוד אפשר היה להיכנס עם רכב לעזה. הקצין שלי, קצין המילואים, אומר לי: בוא איתי, סיבוב. הולכים איתו לסיבוב, מטייל ליד הממשל, ליד המינהל האזרחי, מי שמכיר את הממשל והמינהל האזרחי, יורד, נותן צ'פחה לאיזה מישהו, מחבק אותו. אמרתי לו: מה היה פה? הוא אמר לי: אל תדאג, עוד כמה דקות תשמע. ככה מחסלים בן אדם בעזה. זה מה שהיא כנראה מנסה לעשות. קדימה.
נאור שירי (יש עתיד):
חס וחלילה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תראה, מרגי היה יושב-ראש ועדת החינוך, וייאמר לזכותו שבנושאים שהוא פחות התחבר אליהם, הוא נתן לי לנהל. אחד הדברים הראשונים שלמדתי ממרגי בכנסת – מכיוון שאנחנו קצת חיים שכאלה שבועיים – מרגי אמר לי: מירב, לא כל דבר שאת חושבת את צריכה להגיד. תעשי לעצמך מערכת סינון.
היו"ר יעקב מרגי:
זוכרת את זה, אה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
ויום אחד אני נפלתי בלשוני. כמובן, למה זה לא מפתיע? ואמרתי את מה שאני חושבת. הייתי חברת כנסת ממש צעירה, לדעתי בחודשים הראשונים שלי. והוא ישב לידי, וכשאני אמרתי את המשפט שאמרתי - -
נאור שירי (יש עתיד):
מה אמרת?
היו"ר יעקב מרגי:
לא, לא. אני לא ממליץ.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה להחזיק אתכם במתח בשעות האלה. - - הוא אמר לי: מירב, די, די. שומר נגיעה כמובן, אבל נתן לי איזה מרפק, יעני.
היו"ר יעקב מרגי:
באוויר, וירטואלי. אמרתי לך, היא החליטה לחסל אותי היום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מירב, די. ואני, אתה יודע מה קורה, לפעמים כשאנחנו עושים טעות, אנחנו מתחפרים בה. והוא ניסה לתת לי עוד חילוץ, ואני התחפרתי, והתחפרתי. סיימנו את ועדת החינוך – אני עושה חיים שכאלה עם מרגי, רון.
רון כץ (יש עתיד):
עם מרגי זה טוב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ואני זוכרת, אני עומדת במזנון ח"כים.
רון כץ (יש עתיד):
אמרו כבר כחלון?
מירב בן ארי (יש עתיד):
עוד לא. אני עומדת במזנון ח"כים עם המגש – זה בתקופה שהייתי אוכלת במזנון, היום כבר לא, אני מודה, כבר שנים – ופתאום אני מקבלת שאילתה מעיתונאי: תגידי, חברת הכנסת בן ארי, את אמרת את זה ואת זה? אמרתי לו: כן, אבל.
נאור שירי (יש עתיד):
כן, אבל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
פעם תיארתי את זה, וכל חבר כנסת פה לדעתי עבר את זה - -
היו"ר יעקב מרגי:
אין מי שלא עבר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - כשהוא אמר משהו. והוא לא מכיר את זה, כי אנחנו באים מהאזרחות. אנחנו אומרים דברים, אתה יודע, משה, מפטפטים.
היו"ר יעקב מרגי:
כי באזרחות הכוונה היא הכי חשובה, ובפוליטיקה אתה נתפס על דברים, על האמירות, לא תמיד על הכוונות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה יודע איך תיארתי את זה? מכיוון שאני אוהבת את הים, תיארתי את זה כאדם שעומד מול הים והים שקט. לפעמים הים שקט ואין גלים.
היו"ר יעקב מרגי:
עד שהוא בא ונותן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ופתאום מגיע לך גל, צונאמי מול הפנים שלך, לא מבינים מאיפה הוא בא. ופתאום עיתונאים: את ממפלגת כולנו, הייתי צריכה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
משה כחלון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
איך אמרת דבר כזה? זוכר את זה?
היו"ר יעקב מרגי:
טוב שזה קרה בהתחלה. זה בית ספר, אין מה לעשות. שכר לימוד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקשיב, אני חטפתי סטירה ולמדתי לקח. אני חייבת לומר לכם. אתם שואלים מה אמרתי?
נאור שירי (יש עתיד):
לא.
היו"ר יעקב מרגי:
לא כדאי, עזבי את זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז לא נגיד מה אמרתי.
נאור שירי (יש עתיד):
תגידי.
היו"ר יעקב מרגי:
לא כדאי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עכשיו אנחנו לא נגיד לו מה אמרתי.
נאור שירי (יש עתיד):
מה הבעיה? שנייה, אני אומר לך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, לא.
היו"ר יעקב מרגי:
אתה לא חבר.
נאור שירי (יש עתיד):
שנייה, אני אומר לך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אמרתי שהפעיל עלי גל של צונאמי – וואי, הרשתות, קרעו אותי. אתה יודע, ישר עפים עליך ב-100 קמ"ש. אבל מרגי, ייאמר לזכותו, אמר לי ולימד אותי. אני אומרת לך, לפעמים גם אני חושבת שאתה צריך לקבל סטירה כדי ללמוד לקח, וירטואלית, כן? אנחנו נגד אלימות, אנחנו אנשים לא אלימים.
נאור שירי (יש עתיד):
להגיד לך?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אמרתי?
נאור שירי (יש עתיד):
היו שם מיכל רוזין ותמר זנדברג?
מירב בן ארי (יש עתיד):
היו חברות כנסת ממרצ.
נאור שירי (יש עתיד):
אמרו משהו על - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, לא שוברים שתיקה.
היו"ר יעקב מרגי:
עזוב את זה. למה, נאור?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מרינוש, מה אמרתי? אני אגיד לך מה אמרתי.
היו"ר יעקב מרגי:
את מתעקשת – תאמרי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יש גם קטע – משה, אתה שומע? אני רואה שאתה קשוב. כשאתה אומר משהו, כולם נופלים עליך, ואז אחרי יום הצונאמי, פתאום אנשים באים ואומרים לך: אתה יודע מה? סתם נפלו עליך.
היו"ר יעקב מרגי:
אתה צודק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מכיר את זה?
נאור שירי (יש עתיד):
- - - תגיד עליי - - - יקבלו, לא סתם נפלו עליך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
סתם נפלו עליך. אז מה אני אמרתי? אנחנו ישבנו בוועדת החינוך והיה דיון על תשלומי הורים, ואני עשר שנים ניהלתי מרכזים לנוער בסיכון. עכשיו, אתה יודע מה? מה אמרתי, מרגי? בחייאת מרגי, אתה זוכר?
היו"ר יעקב מרגי:
ודאי שאני זוכר מה אמרת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד מה אמרתי.
היו"ר יעקב מרגי:
לא אומר, לא אומר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אמרתי?
היו"ר יעקב מרגי:
אני חושב שאת לא צריכה לומר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני זוכרת את זה.
נאור שירי (יש עתיד):
היא עדיין לא תקשיב לך.
היו"ר יעקב מרגי:
כי את לא מאמינה בזה, זו מעידה לשונית בגלל שהיית חדשה, לא יותר מזה. לא צריך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אשאיר אותם במתח?
היו"ר יעקב מרגי:
אני חושב שאת צריכה להניח.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למרות שתדע לך שאחרי זה קיבלתי תגובות שחיזקו אותי.
היו"ר יעקב מרגי:
לא קשור. אבל עדיין זה לא היה צריך להיאמר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אוקיי, אז מי שירצה, אני אגיד לו אחרי זה, למי שבמתח. הופה, הינה חבר ועדת החינוך הגיע. אבל לך אני רוצה להגיד תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
אין על מה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כי אתה לימדת אותי, קודם כול, איך אמרת לי: מירב, תעבדי בבטן לפני שאת מוציאה, לא יקרה לך כלום. ככה אמרת לי. לא צריך כל דבר – אפשר גם לשמור לעצמך דברים. ואני חושבת שקיבלתי ממך שיעור, ואני - - -
היו"ר יעקב מרגי:
ועשינו הרבה דברים טובים ביחד בוועדת החינוך לטובת ילדי ישראל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עשינו דברים מדהימים ביחד, מרגי ואני. אתה יודע, אף אחד לא ידע להכיל את הצוות הזה.
היו"ר יעקב מרגי:
אני ניצלתי את הקשר הזה, כי היה לה שר אוצר טוב, חברתי. ועשינו הרבה דברים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הביא כסף.
נאור שירי (יש עתיד):
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
כחלון. בתקופה הטובה שלה היא הייתה עם כחלון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מירב הייתה עם כחלון?
היו"ר יעקב מרגי:
מה לעשות? הרבה נופלים. היא הייתה בתקופה טובה עם כחלון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מרגי היה שולח אותי אל שר האוצר להביא כסף, וכחלון היה מביא מיליונים.
היו"ר יעקב מרגי:
אז אני אספר לכם מקרה אחד, ברשותה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ספר, ספר. את יכולה להגדיל לי לעוד עשר דקות.
היו"ר יעקב מרגי:
תוך כדי, הייתה סערה בציבור, שהצהרונים מנוהלים כבייביסיטר. כל אחד עושה איך שהוא רוצה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כל מי שיש לו דופק.
היו"ר יעקב מרגי:
אני, כיו"ר ועדת החינוך – עשינו שולחן עגול. אני אהבתי לעשות שולחנות עגולים, לא מחייבים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כל דבר עשה שולחן עגול.
היו"ר יעקב מרגי:
לעצב את דמותו של הצהרון. תוך כדי – מה קורה במדינת ישראל? שמעו את זה: אקזיט של מובילאיי ב-2018.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מיליונים.
היו"ר יעקב מרגי:
שעשוע, זוכרים? אנחנו תרגמנו מה המס שמדינת ישראל הולכת להרוויח מזה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מהעסקה של מובילאיי.
היו"ר יעקב מרגי:
אנחנו בשיחה ככה, תוך כדי השולחן העגול, אני אומר לה וליפעת שאשא ביטון, שהיו חברות, אני אומר: מה דעתכן שנעשה סבסוד צהרונים למעמד הביניים?
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון. פעם חשבו על הציבור.
היו"ר יעקב מרגי:
דברו, דברו עם שר האוצר. תאמינו לי, פחות מ-24 שעות, הוא אומר: תכינו מסמך כלכלי. עכשיו, אנחנו חטיארים פה בכנסת; מסמך כלכלי, ייקח לנו – אני פונה לשלטון המקומי, שהיה שותף לשולחן העגול, אני אומר לה, לגב' מיכל מנקס – הלוואי שהיא שומעת – אני אומר לה: תגידי לי, היחידה הכלכלית שלכם יכולה להכין לנו מסמך כלכלי של כמה מודלים לסבסוד?
מירב בן ארי (יש עתיד):
וכמובן, הוא אומר לנו: 24 שעות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
פעם, כשרצו לקבל החלטה ביקשו מסמך כלכלי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
היית מאמין?
היו"ר יעקב מרגי:
לא, זה כשאנשים רציניים מנהלים את הנושא.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
בדיוק.
היו"ר יעקב מרגי:
הבאנו כמה מודלים, הצגנו את זה לשר האוצר, שר החינוך, פנו לשמוע. זה היה אז בשווי של 980 מיליון ש"ח לשנה. מ-2018 מעמד הביניים חוסכים – באשכולות 1עד 3, אם אני לא טועה, המשפחות האלה שולחות את הילדים שלהן לצהרונים במחיר אפס. אני חושב שאין תרומה יותר טובה לילדים האלה בצמצום פערים, בהכנתם לקליטתם האיכותית במערכת החינוך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בנט היה ודאי שר החינוך, כחלון היה שר האוצר.
היו"ר יעקב מרגי:
שר האוצר, שר האוצר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ובזכות העבודה של שניהם הצלחנו להכניס את הכסף לצהרונים.
נאור שירי (יש עתיד):
מה עם גפני?
היו"ר יעקב מרגי:
עוד בתקופת נוח בתיבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ותקשיב, הכול בזכות העסקה של מובילאיי. הבאנו מסמך כלכלי, ולדי, הבנו איך אפשר לממן.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
פעם היה שר אוצר שביקש מסמך כלכלי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
וגם שר חינוך, יש לומר, ובזכותם היום כל הצהרונים מסובסדים ומפוקחים, וגם לא רק זה, 1 עד 3 לא משלמים. אגב, אתה יודע מאיפה המסקנות של 1 עד 3? אתה יודע? ממנואל טרכטנברג. עכשיו אתה זוכר?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מהוועדה של 2011?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מהמחאה החברתית על יוקר המחיה. היא הביאה את המסקנות של מנואל טרכטנברג, ובאמת – מ-1 עד 3.
היו"ר יעקב מרגי:
וגם לכן מאז אני חסיד של להקים ועדות, לכתוב את המסמך, גם אם לא יישמו. ברגע שהייתה ועדה ונכתב מסמך – זה לדורות, אז לוקחים משם כל פעם.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא ועדה כדי למרוח.
היו"ר יעקב מרגי:
לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, מה פתאום?
היו"ר יעקב מרגי:
כל פעם אתה לוקח ממנו פרק, כמו דוח אלאלוף, כמו ועדת ביטון. אלה מסמכים מכוננים שצריכים מדי פעם לעיין בהם ולקחת את הדברים הטובים האלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תשמע, אני שמחה שיש לי את ההזדמנות פה ככה לעשות איתך חיים שכאלה, ולדבר על איך פעם באמת שינו כאן לאנשים את החיים, למעמד הביניים, למעמד העני במדינת ישראל. אתה יודע, אני אספר לכם עוד סיפור עליי ועל מרגי, שגם עשינו ביחד. נראה אם תיזכר. כשאנחנו היינו בוועדת החינוך, עולם המכינות, המכינות – אנחנו עושים חיים שכאלה, זה שבוע - - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, לא. אתה התפרצת לשיחה.
היו"ר יעקב מרגי:
אתה יודע מה זה חסד של אמת? זה חסד שאתה עושה כשאתה לא מצפה לקבל תמורה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון.
היו"ר יעקב מרגי:
אני הודעתי שאני לא מתמודד, כך שהיא לא עושה לי שירות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
גם מה יוצא לי מהחנופה למרגי? מילא להתחנף אליך. בקיצור, אנחנו הגענו לעולם המכינות, אתה שומע? ועולם המכינות היה עולם שהיו בו מעטים, ומי הכי טובים? יעני, זה שגדל לצורך העניין בעומר או בלהבים הלך למכינת רבין או עין פרת, אם אתה זוכר, והיו שם 30 כאלה, והמדינה גם מימנה גם. מימנה. יעני, לקחת את הטוב, הפכת אותו לטוב יותר. ואנחנו נכנסנו גם לעולם המכינות כשהיינו בוועדת החינוך.
היו"ר יעקב מרגי:
750 דיונים. כמעט לא היה נושא שלא נגענו בו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ולקחנו עוד פעם את כחלון - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
בנט.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - ובנט, ולקחנו את עולם המכינות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
כחלון במפלגה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני שמחה שאתה מתעניין. אוקיי, אתה יודע, אתה זוכר מה עשינו? פתחנו את תוכניות אופק, מכינות חצי-שנתיות. זה היה מיזם מקסים של כמה חבר'ה אידיאולוגים, מכינה חצי-שנתית לילדים מהפריפריה שלא הגיעו למכינות השנתיות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
גפ"ן גם התחיל אצלכם?
מירב בן ארי (יש עתיד):
גפ"ן התחיל לפנינו, לא?
היו"ר יעקב מרגי:
אני חושב שבתקופה שלנו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, יכול להיות. אז שתדע לך שבזכות מרגי נכנסנו לעולם הזה של המכינות הקדם-צבאיות, ופתחנו את זה – אתה איתי?
היו"ר יעקב מרגי:
איתך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שלא תשכח את זה אף פעם.
היו"ר יעקב מרגי:
לא שוכח.
מירב בן ארי (יש עתיד):
פתחנו לאלפים, והיום יש במדינת ישראל מכינות חצי-שנתיות שנמצאות בכל הארץ, בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. אתה יודע שהמרכז שלי בנתניה, כן? לא תגיד אופקים, ירוחם – בנתניה, בתי הספר טשרניחובסקי ולבוביץ'. היו לי המרכזים שלי ב-2012, 2013. לא הציעו להם להצטרף למכינות. לא נכנסו אליהם לבית הספר. מילא אנחנו, אבל אתה יודע, זה כבר היה. ופתחנו את עולם המכינות החצי-שנתיות לפריפריה החברתית הגיאוגרפית. אתה יודע שהיום יש שם כבר אלפים? אלפים. אתה יודע, זה עולם שלם שפעם באמת התעניינו בציבור. אתה זוכר תקופה כזאת? איך אתה מרגיש היום בוועדת חינוך, מתעניינים בציבור?
סימון דוידסון (יש עתיד):
קטסטרופה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה קטסטרופה? ראיתי, אגב, שיו"ר ועדת חינוך – ראית מה הוא עשה היום?
היו"ר יעקב מרגי:
נא לסיים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אה, זהו?
היו"ר יעקב מרגי:
כשנהנים - - -
נאור שירי (יש עתיד):
אגב, מירב, יו"ר ועדת חינוך קנה מסור דיסק על חשבון הקשר עם הציבור.
מירב בן ארי (יש עתיד):
קנה מסור דיסק, והלך והוריד שלט בכניסה לבית ספר. בוא נגיד, ובזה אני מסכמת, שאצל מרגי לא היו דברים כאלה. ואנחנו ביקרנו – אתה זוכר שביקרנו אפילו ברהט – גם במגזר הערבי, גם במגזר היהודי. מעולם יו"ר ועדת החינוך פה לא קנה מסור דיסק.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
טוב, בכלל רציתי לדבר על דברים אחרים, אבל לפחות יהיו לנו עוד ימים ככה השבוע?
היו"ר יעקב מרגי:
אני חושב, לדורות הבאים, דברים חשובים נאמרו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רואה שדן מאוד מתעניין, שתדע. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. חבר הכנסת אביגדור ליברמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא הספקתי לדבר על חוק הכשרות. רוצה שאני אמשיך את מרב מיכאלי?
היו"ר יעקב מרגי:
אביגדור ליברמן – הזמנתי אותו כבר. 15 דקות לרשותך, אדוני.
סימון דוידסון (יש עתיד):
ליברמן, אתה מדבר 15 דקות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה לא?
היו"ר יעקב מרגי:
15 דקות לרשותך, אדוני.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על אומץ ליבך. שמעתי את הריאיון שלך היום, מה שאמרת – מילים כדורבנות. כל הכבוד. זה לא דבר מובן מאליו. אבל אני רוצה להתחיל דווקא בדברי השר שלמה קרעי, שדיבר פה בחוק הקודם. וחשבתי לעצמי, כך בדיוק תנועת הליכוד, תנועה לאומית ליברלית, הופכת למח"ל: מפלגה חרדית לייט. זה בדיוק מה שקרה לליכוד. ואני הייתי מאוד מציע לשלמה קרעי לקרוא ספר אחד קטן, "מדינת היהודים". יש שם פרק שנקרא תיאוקרטיה.
היו"ר יעקב מרגי:
חברי הכנסת, נא לשמור על השקט.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
ובפרק הזה, תיאוקרטיה, כך כותב הרצל: אנחנו ננהל את מדינת היהודים במדע ובחוכמות, ואם כוהני הדת שלנו ינסו להתערב בניהול המדינה, נדע לכלוא אותם בבית מקדשי אל. הוא באמת היה נביא, הבין שמוקדם יותר או מאוחר יותר נגיע למשבר בין התנועה הציונית לממסד הדתי. לצערי, כרגע הממסד החרדי הצליח להכריע. וזה לא מן הסתם. תראו, גם ב-1948, בדיונים לפני הכרזת המדינה, מי מתנגד להכרזה על מדינת ישראל? הממסד החרדי. החזון איש, הרבי מבריסק, עומד על הרגליים האחוריות נגד ההכרזה על מדינת ישראל. החזון איש אומר: אנחנו נתפלל תפילת תחנון ביום העצמאות, תפילת אבל. אז אותם יורשים, ברור כרגע לאן הם מובילים. ואני רוצה להגיד עוד פעם לנציגים של תנועת הליכוד – שאני לא רואה – פעם הייתה בתל אביב מצודת זאב, שבינתיים הפכה למצודת הזאבים. וכשאתה נכנס לשם, בכל קומה יש לך או פסל או תמונה של הרצל, ז'בוטינסקי וטרומפלדור. מה המשותף לשלושתם, אדוני היושב-ראש? שלושתם אתאיסטים מוחלטים. לא חילונים, אתאיסטים מוכרזים, אתאיסטים מוחלטים. אני גם רוצה להזכיר, בשנת 1949, בנו של זאב ז'בוטינסקי, ערי ז'בוטינסקי, נבחר לכנסת מטעם תנועת החירות. מה הייתה הדרישה הראשונה שלו, פה במשכן הכנסת? הוא אמר: איפה המזנון הלא-כשר? הוא דרש להקים פה מזנון לא כשר.
עוז חיים (יש עתיד):
צודק.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
כן. אבל אנשים כבר שכחו מזה. שמעתי ששלמה קרעי רותם את המקורות שלנו.
ארז מלול (ש"ס):
אם חסר לך - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
כן. אני מדבר רק על העובדות ההיסטוריות, מדבר על העובדות ההיסטוריות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
האמת, חבר הכנסת ליברמן, אנחנו אוכלים גם כשר.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
כן, אוכלים גם כשר. בבית אני אוכל רק כשר, בחוץ – כל מה שטעים. לי יש חלוקה מאוד מאוד ברורה.
ארז מלול (ש"ס):
שרימפס - - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה אומר שכשר זה לא טעים.
משה טור פז (יש עתיד):
אתה רומז שיש סתירה בין השניים.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אבל מה שנדהמתי הוא שאותו שר רותם את המקורות שלנו להצדיק השתמטות. השתמטות משירות צבאי, השתמטות מהלחימה. אני הייתי מפנה אותו לעוד ספר. היה פעם יהודי חכם, חי לפני הרבה מאוד שנים, כמובן, יוספוס פלביוס, יוסף בן מתתיהו, "מלחמות היהודים". הוא מתאר את התקופה של המרד הגדול משנת 66 לספירה, שבע שנים, עד שנת 73 לספירה. המרד הגדול. מי מוביל את המרד הגדול, מי נלחמים שם? הכוהנים. הכוהן הגדול יהושע בן גמלא, הוא מוביל את אותו מרד, הוא מוביל את הלחימה נגד הרומאים, וגם המנהיג השני, הבן של הכוהן הגדול, אלעזר בן חנניה, גם הוא ממנהיגי המרד. כלומר, לא סתם הרמב"ם כותב: במלחמת מצווה, גם חתן יוצא מחדרו וגם כלה מחופתה, כנראה יש על מה להסתמך. אבל מאוד הייתי מציע שאת שני הדברים האלו, שני הספרים האלו, ידעו לקרוא גם השרים בתנועת הליכוד. אני גם זוכר תקופה אחרת, כאן, במשכן הזה. אני עוד זוכר שמנהיג הליטאים פה היה הרב אברהם רביץ. לא יודע מי זוכר את הרב אברהם רביץ, זיכרונו לברכה. הוא היה לוחם בלח"י, שירת בצה"ל, היה איש משכיל, היה כיף לדבר איתו על אומנות, על כל מה שקורה בעולם המודרני. אפרופו, גם הרבנים האחרים – סערט ויז'ניץ, מחיפה, היה אחד הלוחמים הגדולים של צה"ל. ב-48' נלחם, חשבו שיום אחד יהיה רמטכ"ל. הציעו להחתים אותו קבע. הוא נלחם שם, ברמת יוחנן, נפצע. בסופו של דבר, לצערי, חזר לקהילה שלו. אבל היה לו פוטנציאל.
חיים ביטון (ש"ס):
- - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
כן, בדיוק. הרבי מלובביץ'. הבן אדם סיים אוניברסיטת סורבון, אוניברסיטת ברלין, כמה דוקטורטים, שירת ב-Navy האמריקאי בתור מהנדס. מהנדס ב-Navy האמריקאי. מאיפה המצאתם את כל הדת הזאת, החדשה, שאין לה שום קשר ליהדות? הדת שלכם זה שלושת הכ"פים – כוח, כבוד וכסף. חוץ מתחפושת חיצונית, אין שום קשר ליהדות. זאת לא היהדות שאנחנו מכירים. זאת לא היהדות שאנחנו ידענו. כשאני שומע גם מה קורה היום – אתה יודע, בבני ברק, מדרכות נפרדות לגברים ולנשים; חוק הפרדה באקדמיה. למה מתחילים בבני ברק? למה מתחילים באקדמיה? בואו נתחיל פה, במשכן הכנסת. איך יכול להיות? גולדקנופ הולך פה בפרוזדור ורואה נשים. גפני נתקל בצעירות, בנשים. לא כולן לבושות באופן צנוע. אולי גם פה, במליאה – נעשה פה עזרת נשים, עזרת גברים. גם בפרסה, אולי גם במזנון, אולי גם פה נעשה איזשהם - - -
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אל תיתן להם רעיונות.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
לא, לא, אני דווקא בעד שנתחיל כאן. אני רוצה לראות איך פה בכנסת יפרידו. יעשו שביל לגברים, שביל לנשים. לאן אנחנו הגענו? לאן זה מתגלגל? טירוף מוחלט. אני חייב להגיד, במולדובה, איפה שגדלתי, בקישינב, היה רב אחד. באמת, הערצתי את האיש. הרבי מריבניץ. למה הערצתי אותו? אז גם לא קראנו לו הרבי מריבניץ, קראנו לו חיים זנוויל. פה הוא הפך לריבניצער רבי. אבל למה הערצתי את האיש? האיש קודם כול נתן דוגמה: חי בח'רבה, אולי 18 מטר כל הבית, עם – מי שעוד זוכר – היה פעם פרימוס כזה עם מים שהיו מביאים מהנהר. למה הוא היה גר על שפת הנהר? כי לא היה מקווה; הוא היה טובל בנהר. וגם בחורף הוא היה שובר את הקרח וטובל שם בנהר. הגדולה שלו הייתה שהוא ראה את שליחותו בהשכנת שלום בין היהודים. הוא היה יוצא ביום ראשון בבוקר, מסתובב בכל האזור, בכל מקום שהוא שמע שיש בו שני יהודים שרבו: בעל ואישה, אח, אחים, אחות - -
היו"ר יעקב מרגי:
חברת הכנסת עדי עזוז.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
- - זקנים, חברים – הוא לא היה מחכה שיקראו לו; היה מתייצב ולא היה עוזב את המקום עד שהיה משכין שלום בין היהודים. זאת הייתה השליחות. אלה היו מנהיגי הציבור. מה אנחנו רואים פה? הרבנים מעורבים בתקציבים, מעורבים במינויים. זה ביזוי התורה, ביזוי המעמד. ממתי הרבנים צריכים להתעסק בחוק כזה או חוק אחר? הם צריכים להתעסק באמת בתורה, בבתי כנסת, אבל בטח לא בחקיקה ולא בכל חלוקת הכספים הקואליציוניים פה. טירוף מוחלט. לכן, אדוני היושב-ראש, אני בטוח שכל מי שצפה היום וכל עם ישראל – שרואה את כל ההתעסקות הזאת, בסופו של דבר, שכל הכביכול-עולם הישיבות, עולם התורה, בסופו של דבר אתם פורטים אותו לשטרות, לכספים, לתקציבים, לכוח, כבוד וכסף – מבין מה קורה כאן. אף אחד לא יעבור פה לסדר-היום. והפגיעה היום ברמטכ"ל, ההשתלחויות כאן בצבא, הניסיון הזה באמת להפריד, לחלק את עם ישראל, אם צריך למצוא סיסמה, אז "נתניהו יחלק את העם". פעם דיברנו, אני זוכר, בקמפיין 1996, "פרס יחלק את ירושלים". לא. נתניהו יחלק את העם. זה שפה מייצרים מעמדות בתוך העם, אלה שנושאים בחובות ואלה שנהנים מהטבות – הדבר הזה לא יימשך, ואני בטוח שב-27 באוקטובר העם יגיד את דברו, ואנחנו נראה אתכם באופוזיציה להרבה שנים. בזמנו, משה רבנו הלך 40 שנה במדבר עד שראה דור אחר. אני מאוד מקווה שאנחנו לפחות נוריד אתכם לשמונה שנים לאופוזיציה. רק אחרי שתהיו שמונה שנים באופוזיציה נוכל לחזור ליהדות מקורית, לא לשלושת הכ"פים. נוכל לבנות פה חברה מאוחדת, חברה שמבוססת על אותם ערכים, על אותו חזון. לא יעזור כלום, מי שהקים את המדינה הזאת זה התנועה הציונית, והתנועה הציונית, יש לה חזון, ואת החזון הזה הגדיר הרצל, הגדיר את זה בצורה ברורה: קיבוץ גלויות, מיזוג גלויות, וכמובן הקמת חברת מופת, אור לגויים, חברה שמבוססת על מדע, על מחקר, על החוקה הכי מתקדמת בעולם, וזה מה שאנחנו נעשה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה לך. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי יסכם את הדיון. בבקשה, אדוני.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
בוא תסביר לנו איך 5,000 שקל זה עניין הלכתי.
קריאה:
אתה לא חייב. לא חייב.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, עוד בטרם אני אענה לחברי האופוזיציה, ששאלו כבר כמה שעות כמה שאלות על החוק, אני לא יכול בלי לפתוח בכמה הודיות, מלשון הודיה: קודם כול למנכ"ל המשרד הרב יהודה אבידן, שליווה את החוק הזה במשרד שלוש שנים מול כל גורמי הממשלה, משרדי הממשלה, בוועדה. אני רוצה להודות לייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, לעו"ד יערה למברג ועו"ד עדי כהן, שהקדישו הרבה שעות עבודה עד הוועדה ובוועדה כדי לדייק כל מילה ולהביא את זה לגמר; הייעוץ המשפטי של משרד הדתות, עו"ד שירי פוגל ואלעד טובי; היועץ המשפטי של הרבנות עופר יעקב ורואת החשבון ראומה צמח-לוי, שעשו עבודה מקצועית באמת יוצאת מן הכלל; תומר ואביחי פילבר, שנתנו לנו את הייעוץ לאורך כל הדרך בחוק הזה; אוהד טל, יושב-ראש הוועדה, על קידום החוק; מנהלת הוועדה אריאלה אהרון, היועץ המשפטי גלעד, עו"ד רעות בינג, עו"ד אביגל כספי, שחר, הרמ"ש עו"ד חופי, רבותיי, וכל מי שעזר לחוק.
סימון דוידסון (יש עתיד):
שכחת מישהו.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
לא שכחתי אף אחד. ופה אני רוצה להתחיל לדבר על החוק. כמו שאתם יודעים - - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
רגע, שכחת את הכי חשוב.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
לא שכחתי אף אחד. לא שכחתי אף אחד.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אם לא היה חוק, מה היית עושה?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תאמין לי, לא שכחתי אף אחד. וכעת אני רוצה באמת לפתוח בהסבר על החוק. אבל בראשית דבריי - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה לא צריך.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
- - עוד לפני שאני אענה לחברי האופוזיציה על כל השאלות שנשאלו כאן – חלקן באמת שאלות טובות, חלקן שאלות פחות טובות – עד שאני אקבל את האות שאני יכול לרדת, אני אנסה להסביר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה יכול לרדת.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אבל אני רוצה גם לנצל את הבמה להודות ליושב-ראש התנועה שלנו רבי אריה, שבאמת ליווה את החוק מתחילה, ובלי התמיכה שלו והעצות החכמות שלו איך להביא את זה לכאן, לא הייתי מגיע. אז רבי אריה, אני רוצה להודות לך על ההבטחה שלך שאנחנו נבצר את חומות הכשרות – אנחנו מביאים את זה עכשיו לגמר בקריאה השלישית – ובשם המוני בית ישראל, להגיד לך תודה. בשעות האחרונות נשאלו כאן במליאה הרבה שאלות על החוק, ואני שמעתי את רובן; גם אותך. הייתי בחדר ושמעתי, אני יכול לחזור שאלה-שאלה. נאמרו הרבה דברים – נאמר על 600 מיליון ו-700 מיליון, מיליארד, 3,000 תקנים, 5,000 תקנים, כמובן, מטי בוועדה, ואני רוצה לנפץ אחת ולתמיד את הטענות שנאמרו כאן. ראשית, הרפורמה החדשה שאנחנו הולכים להצביע עליה היום זו רפורמה שלא תעלה שקל לקופת המדינה. משרד האוצר הוציא מסמך כתוב – לא על ידי היועץ המשפטי של משרד הדתות, שיש לי הערכה גדולה אליו, אלא על ידי היועץ המשפטי של משרד האוצר, שכתב וחתם שהרפורמה הזאת לא עולה שקל לקופת המדינה. יתרה מזאת, זו רפורמה שהולכת לחסוך הרבה מאוד כסף. אני אסביר. זה – 1. 2. מחקרים רבים שהמשרד עשה והלמ"ס עשה מראים שעם ישראל רוצה לאכול כשר. עם ישראל רוצה, כשהוא מגיע לקניון או יורד לארוחת ערב, רוצים לאכול – הם רוצים לאכול כשר. לצערי הרב, הממשלה הקודמת, תחת הרפורמה שנקראת "רפורמת כהנא", יכול להיות שהתכוונו לטובה, אבל יצא, ובכוונה, חורבן לכשרות ולמסורת ישראל. הרפורמה שאנחנו הולכים להעביר היום היא רפורמה שלא תוסיף תקנים. ההפך, ההפך, היא פעם אחת תעשה סדר לאותם אלפי משגיחי כשרות שמסורים ועובדים לשם שמיים. מגיעה להם הסדרה - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
- - - פחות תקנים - - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
כן.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
כן?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
כן, כן, כן. אני אחזור עוד פעם, אני אחזור 400 פעם: כן, יהיו פחות תקנים, תהיה יותר הסדרה, תהיה תעסוקה.
היו"ר יעקב מרגי:
הוא חי בסרט, הוא לא - - -
קריאות:
- - -
עודד פורר (ישראל ביתנו):
- - - יגדיל את - - - בתי סוהר שבהם יושבים עריקים. אין לך פתרון.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אתה מביא רעיונות. לוועדה הגיעו כמה חברי אופוזיציה והציעו הצעה: אנחנו מוכנים לתמוך בחוק אם תצהירו שזה לא יעלה ולא יוסיפו תקנים. אני הייתי מוכן. כל חברי האופוזיציה ברחו.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה אומר שלא יעלה. זה יעלה - - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אבל גם – רגע, אני הסכמתי, אני הסכמתי. אני הסכמתי שיהיה כתוב בחוק, ונכתב בחוק – כל חברי האופוזיציה ברחו מהדלת. אף אחד לא היה מוכן להסכם שלי. אני רוצה להגיד יותר מזה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אבל יש לי שאלה. מירב שאלה: אם זה כל כך טוב, למה אתה לא אוכל מהכשרות הזו?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אני כן אוכל.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מירב, הוא אומר שהוא כן אוכל.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
למה לא אצל בד"ץ?
מירב בן ארי (יש עתיד):
רבנות - - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
רגע. כן. רבותיי, אני רוצה לחדד את הדברים. אמרנו בוועדה, ויש כאן כמה חברים שהיו שעות בוועדה, ואני רוצה להודות לכם. חלק מהזמן היו דיונים טובים, אבל אתם ראיתם כמה נתונים הבאתם לוועדה שאין בינם לבין המציאות כלום. כמה נתונים הבאתם - -
היו"ר יעקב מרגי:
הייתי מתנצל אם הוא - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - - נתון מדויק אני הבאתי. תגיד.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
הינה, אתה דיברת, אלעזר, אתה דיברת על הכסף שהחוק הזה יעלה, ואתה שמעת את משרד האוצר עומד בוועדה ואומר שהחוק לא יעלה כלום. האם חזרת בך ממסכת ההשמצות? התשובה היא שלא.
קריאות:
- - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
ואני רוצה לומר, וחשוב לי לומר את זה: משרד הדתות שנה שלישית, שנה שלישית ברציפות, מקבל מקום ראשון בכל משרדי הממשלה בשביעות רצון. אתם יודעים למה? אתה יודע למה? כי משרתי הקודש, הבלניות, הקברנים, משגיחי הכשרות, הרבנים, אלה אנשים שמוסרים נפש, מעולם לא שמעתם את הקברנים מאיימים בשביתה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כמה מקבל היום ראש צוות שוחטים? תגיד להם את זה.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אז אני אענה. אלעזר מעלה סוגיה נכונה, וכשאתה פתחת את פיך בוועדה – בדרך כלל אני חולק עליך – אמרתי לך שאתה צודק, הייתי מספיק גבר לומר: אתה צודק. העמדת את הנתונים שלך מול המשרד ואמרתי לך שאתה צודק, אבל הוספתי עוד משהו, אלעזר, ותהיה אמיתי. החוק הזה לא עוסק ביבוא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
יפה. אז כל הנתונים שאמרת זו דמגוגיה, זה סתם, זה כותרות, זה לא החוק. החוק עוסק במהות, ואנחנו פותרים את הבעיה. ולראשונה, בעזרת השם, בחוק יוסדר לפתור את בעיית משגיח המושגח. רבותיי, דבר נוסף שהוסף בחוק, אנחנו נקים בעזרת השם, עם הרבנות הראשית, ועדה שתפקח על כל נושא הכשרות – ועדה שהוביל אותה יושב-ראש הוועדה אוהד. אומר לכם את האמת, לא אהבתי את כל מה שהוא אמר בוועדה, היו בינינו חילוקי דעות קשים בוועדה ומחוץ לוועדה. אבל אני רוצה להודות לך שאתה בסוף ניהלת את זה בטוב טעם, והוצאנו מתחת היד חוק שממצה. ויש עוד מה לתקן, ונתקן בעזרת השם.
רון כץ (יש עתיד):
גמרת אותו עכשיו - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מתי נכנס לתוקף?
מירב בן ארי (יש עתיד):
הרסת לו את הפריימריז.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אני אענה. החוק, חלקו ייכנס לתוקף היום, וחלקו בעוד שנתיים, אחרי תקנות השר.
רון כץ (יש עתיד):
תחזור בך. יש לו פריימריז. תחזור בך.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
לא, יש ויש. מה? בסוף, החוק הזה היום - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
איזה חלק נכנס עכשיו?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אוה, החרפה הגדולה, שרצו לפרק את הרבנות הראשית, וכל שלושה אנשים שיבואו ימנו לעצמם רבנות – זה לא יהיה. תחולת החוק בנושא של להכניס אותם לעובדי מועצות דתיות, זה ייקח זמן. הפלומבות ייקחו זמן.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
- - - נתערב שזה לא יקרה?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אני יודע מה אתה חושב, אני חושב שכן יקרה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
זה לא יקרה.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
טוב. אני חושב שכן יקרה, ובעזרת השם זה יקרה, כי אני חושב שהכוונה שלנו היא אחת: לעשות טוב לעם ישראל, שכשהולכים בכל מקום יוכלו לאכול כשר. אני חושב שהמהפכה הזאת שהחוק הזה עושה, אחרי 70 שנה, זה לעשות צדק עם משגיחי הכשרות. משגיח כשרות לא אמור לעבוד בחינם, משגיח כשרות לא אמור לעבוד כשהוא אוסף ממנו 300 שקל וממנו 400. כן, סיפרנו בוועדה, היו משגיחי כשרות שעבדו ולא שילמו להם בזמן, לא הפרישו להם תנאים כמו שמגיע להם.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מי לא שילם כסף?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
המעסיקים שלהם, הפיצוציות, איך זה נקרא? הפיצוציות, המרכולים, לא שילמו להם, לא שילמו. ואתה יודע מה, הגיע הזמן לעשות צדק אמיתי עם אותם אלפי משגיחי כשרות שמוסרים נפש יומם ולילה כדי שאני ואתה נוכל לאכול כשר. שמעתי פה כל כך הרבה השמצות על מערך הכשרות. אני חושב שמי שמכיר באמת את מערך הכשרות, יודע את המסירות של רבני ישראל, של מנהלי האגפים, של המפקחים, על מנת שאנחנו נוכל בסוף לאכול כשר, על מנת שאנחנו בסוף נביא מוצר מוגמר. ואני רוצה גם להודות לשר הדתות והמשפטים יריב לוין על התרומה הגדולה שלו להצעת החוק – להיטיב אותה, לדייק אותה, שעות על גבי שעות במשרד, זה לא מובן מאליו. באמת להודות לך.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
- - - כמה תקנים?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אז אני מסביר, הרבה פחות ממה שהיום. הסברנו בוועדה. תראה, יש - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
500? 2,000? כמה?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
הם קיימים היום. מה? לא שומע.
קריאה:
- - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אה, בגללך לא, בגללך לא. טוב, טוב. בקיצור, רבותיי, דבר נוסף שהוועדה תעשה, היא השאירה לתקנות השר – על מנת ליצור סדר ואחידות בנושא שעות כשרות. אנחנו יודעים שהנושא הזה היום הוא פרוץ, והרבנות הראשית לישראל, שהיא הגוף העליון שאמור לפקח ולהסדיר את נושא הכשרות, היא תיתן את הסטנדרטים האחידים לרבנויות המקומיות, על מנת שלבעלי העסקים יהיו בצורה שקופה הדרישות שהם צריכים, ולא יהיו דברים שהם לא אחידים כמו - - -
קריאה:
- - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אני נהנה לדבר, יש דבר כזה. דבר נוסף, הסדרנו בחוק את כל נושא - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - - עולה שר, מדבר - - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אני לא שר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא משנה, פה אתה – בינינו, אתה כן שר.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ואתה לא שופך רעל.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אני משתדל שלא. אני משתדל להסביר את החוק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה עולה, חברי כנסת של האופוזיציה מדברים איתך. אתה מדבר.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
מקיימים שיח, למה לא?
מירב בן ארי (יש עתיד):
יש שיח תרבותי. לא תמיד חייבים לעלות ולשפוך רעל.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אני רוצה להגיד לך, גם בוועדה היו דיונים של שעות, והרבה חברים מהאופוזיציה הגיעו ושאלו, חלקם אפילו השתכנעו. כן, היה שיח אמיתי, ובסוף הוצאנו תחת ידנו חוק טוב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא כל כך. אל תגזים, אל תגזים.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אני רוצה להגיד, אמיתי. תשאלי חברים מהאופוזיציה. הרבה שינויים בחוק נעשו מתוך למידה של החוק תוך כדי ועדה. חלקם דברים שלא אהבתי, הינה, אוהד יודע, דברים שרם בן ברק העלה בוועדה, שבגלל ההערות שלו הוטמעו בחוק, ולא אהבתי את זה, ורם בן ברק יודע את זה.
רון כץ (יש עתיד):
מה למשל?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
מספר דברים. אבל בסוף אני יודע כמה דברים. אנחנו חשבנו שהוועדה צריכה להיות בצורה אחרת, ויושב-ראש הוועדה אוהד ועוד חברים החליטו אחרת, וקיבלנו את דעתם.
רון כץ (יש עתיד):
אני מת עליך, שתדע.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
לא, אל תמות, חלילה, תאריך ימים. זאת אומרת, בסוף, כשנכנסנו לוועדה, עשינו מאמץ גדול להביא את הנוסח ואת החוק הטוב ביותר שיש. גם בוועדה שמענו את כל הארגונים, כל הארגונים שנוגעים בנושא של הכשרות, כולם העירו את ההערות שלהם, באמת, דברי טעם ודברי חוכמה. אני אגיד לך משהו על ראש חודש. כתוב "משנכנס אב ממעטים בשמחה", אבל אני חושב שהחוק הזה, שהוא מחוקק בקריאה השלישית פה, זה "מרבין בשמחה". אתה יודע למה? בגלל שעם ישראל, על פי הרבה מאוד מחקרים, רובו המוחלט רוצה לאכול כשר. הוא סומך על הרבנות הראשית, והוא יודע שרק החוק הזה, בשונה מהחוק שאת העברת אצלך בוועדה, יביא לעם ישראל בסוף - - -
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
- - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
הרי את עכשיו שואלת שאלות, זה נקרא: טענו חיטים, והודה לו בשילוח הקן. את יודעת שהחוק הזה לא נוגע בבשר וביבוא. כל הבעיות שאת מדברת עליהן, אין לזה שום קשר לחוק. את נותנת דרשה ארוכה, שזה לא קשור.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תסביר - - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
את רוצה להביא בעיות? בואי, תקריאי לי בעיות במשרד התחבורה או משרד אחר. אין קשר בין מה שאמרת, שום קשר.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אין קשר?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
שום קשר.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
למה עכשיו - - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
מי שקרא את החוק שמונח על שולחן הכנסת יודע שאין שום קשר בין הדברים שלך לחוק הזה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
- - - תסביר לי. למה אתם סגרתם - - - כמה איגוד השוחטים עכשיו - - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אני אחזור פעם נוספת. אין שום קשר בין העתירה שיש עכשיו של איגוד השוחטים לבין החוק הזה. שום קשר ושום שייכות.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
- - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אין שום קשר. את יודעת שאין קשר. בוועדה הבהרנו שאין קשר. יש עתירה, שתתמודד איתה. אגב, אני גם מסכים עם חלק מהדברים, אבל אין לזה שום קשר לחוק.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
- - - אתה יודע למה אין קשר?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
נו?
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
- - - לא הולך לכיס הנכון. זה אין קשר - - - אתה לא רוצה - - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
לא, זה לא נכון. מי שקרא את החוק הזה יודע שהחוק הזה לא עוסק, לא ביבוא, אני אחזור על זה פעם עשירית, לא בבשר. הוא עוסק בחקיקה אמיתית, לייצר ולמצב את מערך הכשרות.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אתה רוצה, על הרבנות, על המשגיחים - - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
לצערנו הרב, החוק שאת בוועדה שלך העברת גרם להרבה מאוד קשיים ולהרבה מאוד חורבן למערך הכשרות.
רון כץ (יש עתיד):
מלכיאלי, שתי שאלות.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
שתי שאלות.
רון כץ (יש עתיד):
1. כמה מרוויח שוחט? 2. איך מתקבלים?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
יש עכשיו, בערוץ – לא זוכר איזה – התלוש של המדינה. תשלח להם, יגידו לך כמה הוא מרוויח.
רון כץ (יש עתיד):
באמת?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
לך אני אומר, אלעזר העלה את זה בוועדה, ואני הסכמתי איתו. אבל זה לא מדבר על החוק, אין לזה קשר.
רון כץ (יש עתיד):
מה זאת אומרת?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
החוק הזה לא עוסק ביבוא. לכן, הדברים שאתה מדבר עליהם, שהם נכונים, אין לזה קשר לחוק הזה. אגב, אני חושב שאם היה מספיק זמן היה צריך לטפל גם בנושא הזה. אבל תדע לך שלרבנות הראשית יש צוות שהיא הקימה לטפל בדיוק בנושא הזה – גם בראשי הצוותות, גם במנקרים, בכל הסיפור הזה. הם מטפלים בזה. אתה שואל אותי אם דבר קורה מהרגע להרגע – התשובה היא לא. כל דבר לוקח זמן. אבל זה נושא שאנחנו מודעים לו ומטפלים בו. אגב, זה גם לא קשור אם יש בחירות או אין בחירות, הרבנות מתפקדת.
רון כץ (יש עתיד):
עכשיו השאלה השנייה - - - להתקבל להיות שוחט?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
קודם כול, צריך למצוא את המתנדב שיישחט.
רון כץ (יש עתיד):
נמצא אותו.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
נמצא אותו. נמצא, נראה. קודם כול תמצא.
רון כץ (יש עתיד):
אתה עדיין חייב לי - - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
בוא, אי-אפשר הכול בבת אחת. יש סדר. אני רוצה לדבר על דבר נוסף שהחוק הזה - - -
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
- - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
איווט ליברמן, בסוף הסידור, בכל סידור תפילה, יש בסוף – נקרא: סדר הטבת חלום. כשאדם חולם חלום עושים לו הטבת חלום. אני מציע לך לקרוא לשלושה אנשים, לעשות הטבת חלום. אגב, הדיינים שם לא צריכים מינוי, כל דיין יכול.
רון כץ (יש עתיד):
מלכיאלי - - - אבל לאופיר כץ יש בשורות.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
זה תמיד טוב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אני קורא לחבריי לתמוך בהצעת החוק. קורא לחברים באופוזיציה לגלות אחריות כלפי הכשרות ועם ישראל ולתמוך בהצעת החוק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
חבל על הזמן, מלכיאלי. יאללה, בוא, בוא.
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת היקרים, ברשותכם, נעבור להצבעות בקריאה השנייה על הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026. כאמור, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן; קבוצת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו שטה, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי, עדי עזוז ועוז חיים. אני מבקש לציין ולהבהיר לפרוטוקול שכל הסתייגות שלא נצביע עליה, משמע שהצבענו עליה ולכן היא מוסרת. אני מבקש מחברת הכנסת מירב בן ארי לדעת מהי ההסתייגות הראשונה שעליה היא מבקשת שנצביע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הסתייגות 73.
היו"ר אליהו רביבו:
אנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 73. הצבעה מס' 87 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 47 נמנעים – אין הסתייגות 73 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
40 בעד, 47 נגד. אשר על כן, אני מבקש להודיע בזאת כי הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
109.
היו"ר אליהו רביבו:
אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 109. הצבעה. הצבעה מס' 88 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 47 נמנעים – אין הסתייגות 109 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
40 בעד, 47 נגד. גם הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. ברשותך, נעבור להסתייגות הבאה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
148.
היו"ר אליהו רביבו:
אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 148. הצבעה. הצבעה מס' 89 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 148 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
40 בעד, 46 נגד. אני מבקש להודיע בזאת כי גם הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 193. הצבעה. הצבעה מס' 90 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 193 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
40 בעד, 46 נגד. גם הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
199.
היו"ר אליהו רביבו:
אנו נצביע כעת על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 91 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
46 בעד, 41 נגד. אני מודיע בזאת כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, אושר. אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 199. הצבעה. הצבעה מס' 92 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 47 נמנעים – אין הסתייגות 199 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
40 בעד, 47 נגד. אני מודיע בזאת כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, אושר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא.
היו"ר אליהו רביבו:
שנייה, שנייה. 40 בעד, 47 נגד. אני מודיע בזאת כי גם הסתייגות זו הוסרה, ותוסר מסדר-יומה של הכנסת. אנו נעבור להצבעה - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
281.
היו"ר אליהו רביבו:
אנו נעבור כעת להצבעה על סעיף 2 כנוסח הוועדה. למה? 281.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, לא נוסח הוועדה. אתה עכשיו בהסתייגות לסעיף 2.
היו"ר אליהו רביבו:
אה, אוקיי. חשבתי שזה אחרי. אנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 281. הצבעה. הצבעה מס' 93 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 281 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 בעד, 46 נגד. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
350.
היו"ר אליהו רביבו:
אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 350. הצבעה. הצבעה מס' 94 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 350 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 בעד, 46 נגד. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
353.
היו"ר אליהו רביבו:
אנו נצביע כעת על הסתייגות - - -
אופיר כץ (הליכוד):
- - - סעיף 2.
היו"ר אליהו רביבו:
350. אוקיי. מיצינו את ההסתייגות לסעיף 2. אנו נצביע כעת על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 95 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
46 בעד, 41 נגד. אני מודיע בזאת כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, אושר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
353. ביקשתי לפני כן.
היו"ר אליהו רביבו:
אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 353. הצבעה. הצבעה מס' 96 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 353 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 בעד, 46 נגד. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
367.
היו"ר אליהו רביבו:
לא, אז אנחנו נצביע כעת על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 97 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
46 בעד, 41 נגד. אני מודיע בזאת כי גם סעיף 3, כנוסח הוועדה, אושר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
וכעת 367.
היו"ר אליהו רביבו:
אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 367. הצבעה. הצבעה מס' 98 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 367 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 בעד, 46 נגד. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 464. הצבעה. הצבעה מס' 99 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 464 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 בעד, 46 נגד. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 548. הצבעה. הצבעה מס' 100 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 548 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 בעד, 46 נגד. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 589. הצבעה. הצבעה מס' 101 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 589 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 בעד, 46 מתנגדים. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שים לב, 757.
היו"ר אליהו רביבו:
אנו נצביע כעת על סעיף 4 כנוסח הוועדה. נוסח הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 102 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
46 בעד, 41 מתנגדים. גם סעיף 4, כנוסח הוועדה, אושר. אנחנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 757. הצבעה. הצבעה מס' 103 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 757 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
40 בעד, 46 נגד. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
774.
היו"ר אליהו רביבו:
אנו נצביע, ברשותכם, כעת על סעיף 5 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 104 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
46 בעד, 41 נגד. גם סעיף 5, כנוסח הוועדה, אושר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
831.
היו"ר אליהו רביבו:
לא, את אמרת 774.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יפה מאוד, בדקתי שאתה ערני.
היו"ר אליהו רביבו:
אוקיי. חברות וחברי הכנסת, אנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 774. הצבעה. הצבעה מס' 105 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 774 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 בעד, 46 נגד. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 841. הצבעה. הצבעה מס' 106 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 841 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 בעד, 46 מתנגדים. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת.
גלעד קריב (העבודה):
לביבי ולאריה דרעי אסור להיות ביחד באותו מקום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
848.
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת, אנא שמרו על ריכוז.
קריאות:
- - -
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת, חנוך, הם רוצים להסיט אותנו. בואו נתעלם. חברות וחברי הכנסת, אנו נצביע כעת על סעיף 6 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 107 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
46 בעד, 41 נגד. הריני להודיע בזאת כי גם סעיף 6, כנוסח הוועדה, אושר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
848.
היו"ר אליהו רביבו:
אנו נצביע כעת, חברות וחברי הכנסת, על הסתייגות מס' 848. הצבעה. הצבעה מס' 108 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 848 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 בעד, 46 מתנגדים. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. ולכן אני מבקש לעבור להצבעה על סעיף 7 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 109 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
46 בעד, 41 מתנגדים. אשר על כן אני מודיע בזאת כי גם סעיף 7, כנוסח הוועדה, אושר. אנו נצביע, ברשותכם, על הסתייגות מס' 850. הצבעה. הצבעה מס' 110 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 850 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
40 בעד, 46 מתנגדים. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
903.
היו"ר אליהו רביבו:
אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 903. הצבעה. הצבעה מס' 111 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 903 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
40 בעד, 46 מתנגדים. גם הסתייגות זו תרד מסדר-יומה של הכנסת. חברות וחברי הכנסת היקרים, אנו נצביע על הסתייגות מס' 954. הצבעה. הצבעה מס' 112 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 954 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 בעד, 46 מתנגדים. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. לכן אני מבקש לעבור להצבעה על סעיף 8 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 113 בעד סעיף 8, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף 8, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
46 בעד, 41 מתנגדים. גם סעיף 8, כנוסח הוועדה, אושר. ביקשת 955, בסדר?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן.
היו"ר אליהו רביבו:
אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 955. הצבעה. הצבעה מס' 114 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 955 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 בעד, 46 מתנגדים. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. חברת הכנסת בן ארי, את רוצה משהו לחלופין?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אני רוצה את 957.
היו"ר אליהו רביבו:
אוקיי. חברות וחברי הכנסת, אנו כרגע עוברים להצבעה על סעיף 9, כנוסח הוועדה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
9 ו-10 כנוסח הוועדה.
היו"ר אליהו רביבו:
אוקיי. אנו נצביע כעת על סעיפים 9 ו-10 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 115 בעד סעיפים 9–10, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 41 נמנעים – אין סעיפים 9–10, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אליהו רביבו:
46 בעד, 41 מתנגדים. גם סעיפים 9 ו-10, כנוסח הוועדה, אושרו. כעת נעבור להסתייגות מס' 957. הצבעה. הצבעה מס' 116 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 957 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 תומכים, 46 מתנגדים. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. אנו נעבור כעת להצביע על הסתייגות מס' 988. הצבעה. הצבעה מס' 117 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 988 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
40 תומכים, 46 מתנגדים. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. אנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 1025. הצבעה. הצבעה מס' 118 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 1025 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 תומכים, 46 מתנגדים. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
1030.
היו"ר אליהו רביבו:
אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 11 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 119 בעד סעיף 11, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף 11, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
46 תומכים, 41 מתנגדים. אני מבקש להודיע בזאת כי גם סעיף 11, כנוסח הוועדה, אושר. חברות וחברי הכנסת, אנו עוברים כעת להצביע על הסתייגות מס' 1026. הצבעה. הצבעה מס' 120 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 1026 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 תומכים, 46 מתנגדים. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יפה. כעת 1066.
היו"ר אליהו רביבו:
אנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 1066. הצבעה. הצבעה מס' 121 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 1066 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 בעד, 46 מתנגדים. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הלאה, 1095.
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת, אנא שימו לב, אנו עוברים להצביע על סעיף 12 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 122 בעד סעיף 12, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף 12, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
46 בעד, 41 נגד. גם סעיף 12, כנוסח הוועדה, אושר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
1167.
היו"ר אליהו רביבו:
אני חושב שאת ביקשת קודם 1095.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, 1095.
היו"ר אליהו רביבו:
אוקיי. אנחנו נעבור, ברשותכם, להצביע על הסתייגות מס' 1095. הצבעה. הצבעה מס' 123 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 1095 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 תומכים, 46 מתנגדים. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עכשיו 1167.
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת, אנו כעת עוברים להצביע על סעיף 13 כנוסח הוועדה.
קריאות:
ו-14.
היו"ר אליהו רביבו:
אוקיי, אנו נצביע כעת על סעיפים 13 ו-14 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 124 בעד סעיפים 13–14, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 41 נמנעים – אין הסתייגות 13–14, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אליהו רביבו:
46 בעד, 41 נגד. גם סעיפים 13 ו-14, כנוסח הוועדה, אושרו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
1341 - - -
היו"ר אליהו רביבו:
לא, לא, על 1167 ביקשת להצביע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יופי, כל הכבוד.
היו"ר אליהו רביבו:
טוב. אנו נעבור כעת להצביע על הסתייגות מס' 1167. הצבעה. הצבעה מס' 125 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 1167 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 בעד, 46 מתנגדים. גם הסתייגות זו הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. חברות וחברי הכנסת היקרים, אנו עוברים כעת להצביע על סעיפים 15, 16, 17 ו-18 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 126 בעד סעיפים 15–18, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 41 נמנעים – אין סעיפים 15–18, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אליהו רביבו:
46 תומכים, 41 מתנגדים. גם סעיפים אלו, כנוסח הוועדה, אושרו. כעת נצביע, ברשותכם, על הסתייגות מס' 1341. הצבעה. הצבעה מס' 127 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 1341 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 תומכים, 46 מתנגדים. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. לכן אנו עוברים כעת להצביע על סעיף 19 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 128 בעד סעיף 19, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף 19, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
46 תומכים, 41 מתנגדים. גם סעיף 19, כנוסח הוועדה, אושר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
1412.
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת, אנו מצביעים כעת על סעיף – 1400.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ו-12. אתה רואה? אתה לא בכיוון בכלל. יש לך מלא "כנוסח הוועדה". לא שאכפת לי.
היו"ר אליהו רביבו:
כדי שלא אקריא כל סעיף בנפרד, אני מבקש להודיע בזאת כי כעת נעבור להצבעה על סעיפים 20–41. הצבעה. הצבעה מס' 129 בעד סעיפים 20–41 – 46 נגד – 41 נמנעים – אין סעיפים 20–41 נתקבלו.
היו"ר אליהו רביבו:
46 תומכים, 41 מתנגדים. גם קבוצת סעיפים אלו, כנוסח הוועדה, אושרו. אני מבקש להצביע על הסתייגות מס' 1412. הצבעה. הצבעה מס' 130 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 1412 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 תומכים, 46 מתנגדים. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הסתייגות 1516.
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת, אנו מצביעים כעת על סעיפים 42–45, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 131 בעד סעיפים 42–45, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 41 נמנעים – אין סעיפים 42–45, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אליהו רביבו:
46 בעד, 41 מתנגדים. גם קבוצת סעיפים אלו, כנוסח הוועדה, אושרו. ולכן נעבור להצביע על הסתייגות מס' 1516. הצבעה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה? מה אמרת?
היו"ר אליהו רביבו:
הסתייגות מס' 1516 ביקשת. הצבעה מס' 132 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 46 נמנעים – אין הסתייגות 1516 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
41 בעד, 46 מתנגדים. גם הסתייגות זו תוסר מסדר-יומה של הכנסת. לכן נעבור להצבעה על סעיפים 46, 47 ו-48 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 133 בעד סעיפים 46–48, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 41 נמנעים – אין סעיפים 46–48, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אליהו רביבו:
46 בעד, 41 מתנגדים. אני מודיע בזאת כי גם קבוצת סעיפים אלו, כנוסח הוועדה, אושרו. אני מבקש לקבוע בזאת כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברות וחברי הכנסת, אנו עוברים כעת להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 134 בעד החוק – 46 נגד – 41 נמנעים – אין חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
46 בעד, 41 התנגדו. אשר על כן, אני מבקש לקבוע בזאת כי הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ולפיכך תיכנס לספר החוקים.
נאור שירי (יש עתיד):
של איזו מדינה?
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
מדינה מיוחדת במינה.
[מס' כ/1192; דברי הכנסת, חוב' כ"ט, ישיבה 397; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת, אנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת חנוך דב מלביצקי, יצחק קרויזר, אריאל קלנר, אלי דלל, מישל בוסקילה, ניסים ואטורי, אליהו רביבו, שמחה רוטמן, אביחי אברהם בוארון, עמית הלוי וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, את הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח), התשפ"ו–2026. הצעת החוק שמונחת בפנינו פוצלה מתוך הצעת חוק מקיפה יותר, שביקשה לערוך פיצול מוסדי של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לשניים – יועץ ותובע כללי. הצעת החוק הנוכחית לא מפצלת את תפקיד היועץ באופן האמור – זה יישאר לכנסת הבאה, בעזרת השם – אך היא מבקשת לערוך בו שינויים משמעותיים בשלושה היבטים מרכזיים: מעמד חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, אופן ייצוג הרשות המבצעת בערכאות על ידי היועץ, וקביעת הסדרים הנוגעים לפיקוח הממשלה על עבודתו של היועץ. השינויים הם משמעותיים עד מאוד, אדוני היושב-ראש, אך אין מדובר בשינויים בחקיקה, שכן סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה נגזלו מאת הציבור ללא כל חוק שמסדיר זאת, והצעת החוק הזאת מבקשת לקבוע מושכלות ראשונים ולהשיב עטרה ליושנה. אני חושב שאין שבוע מתאים יותר מלעשות זאת מאשר השבוע שבו נקרא בהפטרת השבוע: "ואשיבה שֹפטַיִך כבראשֹנה ויועצַיִך כבתחִלה, אחרי כן יקָרא לך עיר הצדק קריָה נאמנה" – אנחנו עוד לא נחזיר את היועצים למה שהיה לפני 2,000 ו-3,000 שנה, אבל גם 70 שנה אחורה זה לא רע, בהתחשב בנסיבות.
שר המורשת עמיחי אליהו:
35.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא, לוועדת אגרנט של שנות החמישים. בנושא חוות הדעת של היועץ, הצעת החוק מבקשת לקבוע הסדרים שונים הנוגעים לייעוץ המשפטי שהיועץ מעניק לממשלה ולרשות המבצעת ומעמד חוות הדעת שלו. החובות המוטלות על היועץ: בעת שהיועץ המשפטי לממשלה נותן לממשלה ייעוץ משפטי, הוא יידרש – ואני מקווה שכל חברי הכנסת יושבים – היועץ המשפטי יידרש לסייע לממשלה בהגשמת מדיניותה ויעדיה ולהצביע בפניה על החלופות המשפטיות להגשמתם במסגרת הדין ותוך הקפדה על שמירתו. בנוסף, היועץ יידרש לסייע לממשלה להשליט חוק ומשפט ברשות המבצעת ולהנהיג בה אחידות ותיאום בפרשנות הדין. אופן מתן הייעוץ: לפי המוצע, היועץ המשפטי לממשלה יהיה אחראי לתת לכל גורמי הרשות המבצעת ייעוץ משפטי לפי בקשתם או ביוזמתו, בכלל זה ייעוץ משפטי בענייני חקיקה, למשל בסיוע בהכנת הצעת חוק ממשלתיות וחקיקת משנה וכיוצא בזה. חוות הדעת שייתן היועץ המשפטי לממשלה יהיו בכתב. יכול שיינתנו גם בעל פה, אם יש טעם בכך. חוות דעתו של היועץ המשפטי: אני חייב לומר, פסיקת בית המשפט העליון בנושא זה בעיניי מייצרת הרבה יותר בלגן ממה שהיא מייצרת סדר, אבל החוק מבקש לקבע את מסקנות ועדת אגרנט, שהבחינה בין הממשלה במליאתה ליתר גופי הרשות המבצעת. לגבי הממשלה קבעה הוועדה שהסדר הטוב במדינה מחייב שבדרך כלל תתייחס הממשלה לחוות הדעת של מי שממלא את התפקיד של היועץ המשפטי לממשלה כאל חוות הדעת המשקפת את החוק הקיים, אולם הממשלה רשאית להחליט כיצד עליה לפעול במקרה המסוים לפי שיקול דעתה שלה. לגבי כל יתר גופי הרשות המבצעת סברה ועדת אגרנט כי מחובתם לראות את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כמדריכה בשאלות חוק ומשפט. אגב, שימו לב להבדלים בין "לראות חוות דעת כמדריכה בענייני חוק ומשפט" למה שהפך את זה בית המשפט והיועץ המשפטי לאורך השנים – חוות דעת שמבחינתו היא מחייבת. כמובן שהדבר הזה היה ללא בסיס, והצעת החוק מבקשת כאמור להחזיר את העטרה ליושנה. מטרתו של ההסדר המוצע כעת היא לקבוע כי ככלל גורמי הרשות המבצעת יראו חוות דעת משפטית שניתנה בכתב על ידי היועץ המשפטי לממשלה בדבר הדין הקיים כמשקפת את הדין. הוראה זו לא תחול על גורמים המפעילים סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית נוכח הצורך בשמירה על עצמאותם, ואם הממשלה תראה טעם בכך, היא לא תהיה חייבת להתייחס לחוות דעת מסוימת של היועץ המשפטי לממשלה כמשקפת את הדין. היא תהיה רשאית לפטור את כל גורמי הרשות המבצעת מחובה זו. ולשם השקיפות הציבורית מוצע לקבוע כי החלטה כאמור תהיה מונחת על שולחן ועדת החוקה או שולחן ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. כדי לשמר את העצמאות של גופי האכיפה בתחום המשפט הפלילי, מוצע לקבוע כי סמכות זו של הממשלה לדחות את חוות דעתו של היועץ לא תחול לעניין הפעלת סמכויות בתחום המשפט הפלילי, כך שעצמאות הדין הפלילי – בהקשר הזה, הפעלת הסמכויות – תישמר. אבל כמובן שפרשנות הדין צריכה להיות אחידה בממשלה, וכל גופי השלטון צריכים לקחת בחשבון את ההחלטה, מה קבעה הממשלה בהחלטתה, כדי שלא כל אחד יעשה שבת לעצמו. בנושא ייצוג המדינה בערכאות: לפי פסיקת בית המשפט העליון, שגם היא נטולת כל בסיס בחוק, ולמעשה גם נטולת כל בסיס בהיגיון וגם אין לה אח ורע בעולם, היועץ המשפטי לממשלה מציג את עמדת הממשלה בפני בית המשפט גם במקרים שבהם עמדתם של גורמי המדינה שהיועץ מייצג שונה מזו של היועץ. כך אנחנו נתקלים בכותרות אבסורדיות, כמו "הממשלה מתנגדת לעמדת המדינה". חוק-יסוד: הממשלה קובע שהממשלה היא הרשות המבצעת של מדינת ישראל, אבל בבית המשפט כמובן היועץ מחליט מהי עמדתה של הרשות המבצעת, גם אם הממשלה קובעת אחרת. הדבר הזה חסר כל בסיס והיגיון, והחוק נועד בהקשר הזה לתקן זאת. מוצע לקבוע כי ככלל הגורם בעל הסמכות להציג את עמדת הרשות המבצעת בהליכים המתנהלים בפני בית המשפט הוא היועץ המשפטי לממשלה. במסגרת זו הוא גם חייב לסייע ככל יכולתו בהגשמת המדיניות והיעדים של הממשלה, וחובות המסירות, הנאמנות, ההגינות ושמירה על כבוד המקצוע, והיחס כבוד לבית המשפט, שחלות על כל עורך דין בשעה שהוא מייצג את לקוחו, יחולו גם על היועץ המשפטי לממשלה, שהוא עורך הדין של הממשלה. היועץ יוכל לייצג גם גופים אחרים שאינם חלק מהרשות המבצעת, ובלבד שיש הסכמה לכך הן מצד היועץ והן מצד אותם גופים, ואם מדובר בכנסת, צריך גם הסכמה של היועץ המשפטי לכנסת, שיש לו מעמד בחקיקה. מוצע להבהיר את העיקרון שלפיו הסמכות לקבוע את עמדת המדינה שתוצג בפני בית המשפט על ידי היועץ המשפטי לממשלה נתונה בידי הממשלה. היועץ, כאשר הוא קובע את העמדה שמוצגת, עושה זאת בשם הממשלה, ולכן קביעתו עומדת, אלא אם כן קובעת הממשלה עמדה אחרת. לכן, אם הממשלה לא קבעה אחרת ויש מחלוקות בין גורמים ברשות המבצעת באשר לעמדה שיש להציג בפני בית המשפט – קובע זאת היועץ. ואולם, אם הממשלה קובעת אחרת, היא מכריעה, והמדינה והממשלה תדבר בקול אחד, והקול הזה יהיה קולה של ממשלת ישראל הנבחרת ולא קולו של היועץ המשפטי, גם אם הוא חושב, כמובן, שהוא צודק, או כפי שנאמר בדיוני הוועדה: זו לא תקלה, זוהי השיטה, שהיועץ מציג עמדות שמנוגדות לעמדתם של שרים ולעמדה של הממשלה. מוצע לקבוע כי אם היועץ המשפטי לממשלה יסבור שלא ניתן להציג את עמדת המדינה בהליך מסוים כפי שהתקבלה על ידי הממשלה, הוא יידרש להודיע על כך לממשלה, לשר המשפטים ולשר הנוגע בדבר. במקרה כזה הממשלה היא שתהיה רשאית לקבוע שבאותו הליך עמדת המדינה תוצג על ידי עורך דין אחר שתקבע. כמו כן, הממשלה תהיה רשאית להחליט על ייצוג חיצוני. גם אם השר הנוגע בדבר יסבור שבהליך מסוים עמדת המדינה אינה מוצגת או לא תוצג כראוי, הממשלה היא שתקבע מיהו עורך הדין החיצוני ואת שכרו. כדי למנוע מהיועץ המשפטי לממשלה לטעון כנגד המדינה וכנגד הממשלה, מוצע לקבוע כי אם הממשלה החליטה על ייצוג חיצוני, היועץ לא רשאי להתייצב באותו הליך מכוח סמכותו לפי פקודת ההתייצבות, אלא אם כן הממשלה תאשר זאת. אבל כדי לשמור על העצמאות בתחום המשפט הפלילי, בעניין הנוגע לסמכויות בתחום המשפט הפלילי, היועץ כן יכול להתייצב בבית המשפט מכוח פקודת ההתייצבות גם ללא אישור הממשלה, גם במקרה שהממשלה החליטה על ייצוג חיצוני. לנוכח עקרון היסוד בדבר עצמאות שיקול הדעת של היועץ בכובעו כתובע הכללי, מוצע להבהיר כי הוראות הפרק, לרבות לעניין קביעת עמדת המדינה או החלטה על ייצוג חיצוני, לא יחולו לעניין הליכים בתחום הפלילי. באופן דומה, מוצע להחריג מהוראות הפרק גם סמכויות שהוקנו בחיקוק ליועץ המשפטי לממשלה וגם גורמים המפעילים סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית. לכן, כאשר המחוקק קבע שהסמכות נמצאת בידיים של היועץ המשפטי לממשלה באופן ישיר ואישי ולא כמייצג של המדינה בערכאות, תהיה לו אפשרות בכל זאת להתייצב בבית המשפט, אם נקבעה בנושא הזה עמדה אחרת על ידי הממשלה. יש פיקוח והוראות כלליות, פרק נוסף בחוק, סעיף שהוא די מקביל או דומה לסעיף שמופיע לגבי היועץ המשפטי לכנסת: "ראה בית משפט בהליך שלפניו שנדרש לברר את שאלת תוקפו של חוק, הוא יודיע על כך ליועץ המשפטי לממשלה". חשוב לי להבהיר, בנוסח שמופיע בחוק לא עוסקים כאן בשאלות של חוקתיות של חוק. אני כמובן לא מקבל את ההנחה שבית המשפט יכול להחליט כל הזמן על חוקתיות של חוק, אבל יש שאלות של תוקפו של חוק – לפעמים חוק לא מתקבל ברוב הדרוש. אלו לא שאלות שעוסקות בחוקתיות. העובדה שבית המשפט העליון מרשה לעצמו לפסול חוקים היא עניין שלו, אבל החוק בוודאי לא נותן הכרה או תוקף לסמכות שכזאת. אבל כאשר בפני כל בית משפט נטענת טענה בנוגע לתוקפו של חוק, הוא צריך להודיע על כך ליועץ המשפטי לממשלה. זה סעיף דומה לסעיף שקיים לגבי היועץ המשפטי לכנסת לפי סעיף 17(ג1) לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, והרשות המבצעת תהיה רשאית להשמיע את טענותיה בפני בית המשפט. כמובן שגם כאן עמדתה תיקבע על ידי היועץ המשפטי, אלא אם כן הממשלה תקבע אחרת, ולא יהיה מצב שהממשלה סבורה שחוק מסוים הוא תקף והיועץ יטען כנגדה, ודאי לא ללא רשותה. עצמאות שיקול הדעת של היועץ: מוצע לקבוע כי היועץ המשפטי לממשלה יהיה עצמאי בשיקוליו ובהחלטותיו, זאת אומרת, יש מנגנונים שמאפשרים לו זאת. זו בעצם הלכת מיכלין הידועה, ששומרת על עצמאות של כל גוף שמקבל סמכות על פי דין. אבל אין בעצמאות שיקול הדעת האמורה כדי לגרוע מההוראות בחוק שמנחות את היועץ לפעול כדי לסייע לממשלה בהגשמת מדיניותה ויעדיה במסגרת פעולות הייעוץ או בייצוג, וכן על ההוראות שמאפשרות לממשלה להתגבר על עמדתו במסגרת פעולת הייעוץ או הייצוג. ולכן, הצעת החוק בעצם מקבעת את הלכת מיכלין שקיימת לגבי כל נושא משרה כאשר הוא מקבל סמכות בחוק, וכמובן משמרת גם את עקרון העצמאות ושיקול הדעת של הממשלה. מוצע לעגן בחוק את עקרון היסוד בדבר עצמאות שיקול הדעת של היועץ המשפטי לממשלה בכובעו כתובע הכללי, ולקבוע בנוסף כי בעניינים הנוגעים לתחום המשפט הפלילי, אין עליו מרות זולת מרותו של הדין, בהפעלת הסמכויות הפליליות שלו, כמובן. לפי המלצות דוח ועדת אגרנט בנושא הפיקוח, מטעמים של אחריות כלפי הציבור והכנסת, לממשלה צריכה להיות סמכות לפקח על היועץ המשפטי לממשלה. לכן מוצע בחוק לעגן את העיקרון הזה ולקבוע שהיועץ המשפטי לממשלה יישא באחריות למילוי תפקידו בפני הממשלה והוא יהיה נתון לפיקוחו של שר המשפטים, שיפעל בעניין זה מטעם הממשלה. דובר בדיונים על אותו עץ ארגוני שקיים במשרד המשפטים, שלפיו היועץ שואב את סמכותו – אין לי מושג מאיפה, ואין גורם שמפקח עליו, גורם שהוא חייב לו דין וחשבון. הדבר הזה צריך לעבור מן העולם. לא יכול להיות גורם של רשות מבצעת שאיננו נותן דין וחשבון כלפי הציבור באמצעות הממשלה. כדי לאפשר פיקוח כאמור, מוצע לקבוע כי על היועץ להביא בחשבון את החלטות הממשלה ומדיניותה בכל הנוגע לעניינים כלליים של מדיניות אכיפת הדין הפלילי ולסדרי המינהל של הפרקליטות הפלילית. כמו כן, היועץ יידרש למסור לשר המשפטים דיווח תקופתי על פעולותיו ולבוא עימו בדברים במקרים שבהם הוא סבור שהתעוררה שאלה בעלת חשיבות ביטחונית, מדינית או ציבורית מיוחדת. כמו כן ימסור היועץ לשר המשפטים לבקשתו דוח על פעולותיו דרך כלל או במקרה מסוים. גם ההוראות האלה, שעוררו הרבה כעס וזעם בוועדה, נקבעו על ידי משפטן זוטר, השופט אגרנט, בדוח שלו. גם אז מושכלות ראשונים – לפעמים צריכים לחזור עליהם, כאשר גילינו שהיועץ המשפטי לממשלה לא שומר על הוראות הדין בנושא הזה. כדי להבטיח את עקרון עצמאות שיקול הדעת של היועץ המשפטי לממשלה עם הסדרי הפיקוח, מוצע להבהיר שאין בהסדרי הפיקוח כדי לגרוע מעצמאות שיקול הדעת של היועץ בעניינים הנוגעים לתחום המשפט הפלילי או כדי להתיר לממשלה, לשר המשפטים או לכל גורם אחר ברשות המבצעת להנחות את היועץ או להורות לו כיצד עליו לפעול בהליך פלילי מסוים. כמו כן, אם היועץ סבור שלבוא בדברים עם שר המשפטים או למסור לו דוח עלול לגרום פגיעה באינטרס ציבורי חשוב, ובכלל זה להעמיד את שר המשפטים במצב של ניגוד עניינים, הוא לא יהיה חייב לעשות כן, אבל הוא יהיה חייב למסור את הדין וחשבון לנציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות במקרים הללו. החלטת ממשלה בדבר דרכי המינוי: מוצע לקבוע כי בתוך 30 ימים מיום תחילתו של החוק המוצע, שיהיה ב-1 בינואר 2027, כ"ב בטבת התשפ"ז, הממשלה תידרש לקבל החלטה בהתאם לסמכותה לפי סעיף 5 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט–1959, כלומר החלטה באשר לאופן המינויים וגם לאופן הפיטורים של היועץ המשפטי לממשלה, עקב כך שהחוק מסדיר את תפקידו ומעמדו, ולא ייתכן שדרך המינוי ודרך הפיטורים יתעלמו מהשינויים שעשה המחוקק. החוק גם מבהיר, למקרה שיעלה ספק, שהחוק הזה לא מיועד להוסיף ליועץ המשפטי לממשלה אף סמכות שלא הייתה לו ערב החוק, ומבהיר שמטרת החוק הזה היא להסדיר את סמכויות הפרא שגדלו למוסד הזה לאורך השנים, אך בוודאי ובוודאי שלא להוסיף על סמכויותיו או לקבוע לו סמכות שלא הייתה לו קודם לכן. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. ובטרם אסיים, אומר את הנתונים הבאים, אדוני היושב-ראש, שגם אתה נמנה בין מציעי חוק זה, ואני שמח שהייתה לך ההזדמנות לנהל את הישיבה הזאת.
היו"ר אליהו רביבו:
אני מבקש, ברשותך, אדוני, לקטוע אותך. אתה לא מוגבל בזמן, ואני חורג, אני לא נוהג לעשות את זה. אבל אני רוצה, ברשותך – נגעת בנקודה מאוד מאוד רגישה. אחי, מורי ורבי והמצפן הערכי שלי, יאיר, שאתה מכיר היטב, חוגג היום יום הולדת.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הוא היה גם ראש העיר שלי.
היו"ר אליהו רביבו:
נכון. זכינו שהוא גם ראש העיר בעיר שבשליחות גדולה הגעת לגור בה בימיה המאתגרים ביותר. הוא זוכה היום לחגוג יום הולדת, יום של אהרן הכהן, אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. אני מתפנה עכשיו לכתוב לו הודעת ברכה, ואני בדיוק בנקודה שבה אני כותב לו שאני זוכה שאחד מהחוקים המשמעותיים שאני שותף כיוזם שלהם – אנחנו זוכים להשלים אותו כרגע כשאני יושב בנשיאות. אז כיוונתי לדעת גדולים. יישר כוח גדול.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
ותמסור לו גם מזל טוב ממני, כמובן. אני רק אציין שהחוק הזה – ראשון החוקים, כאמור; הוגשו כמה – ב-26 בדצמבר 2022, ממש עם תחילתה של הכנסת הזאת, עוד בטרם השבעת הממשלה, הונחו הצעות החוק, חלקן על שולחן הכנסת. הן מבוססות גם על הצעות חוק שאני הגשתי בכנסות קודמות. קיימתי בהצעת החוק הזאת בוועדה 40 דיונים בהכנה לקריאה הראשונה. ב-1 ביוני 2026 החוק עבר בקריאה ראשונה. לאחר מכן קיימנו 28 דיונים להכנה לקריאה השנייה והשלישית, מתוכם שישה דיונים אחרי שהחוק פוצל. ב-6 ביולי פיצלנו את הצעת החוק. 19 חברי כנסת חתומים על הצעות החוק השונות הללו. מדובר בתשע הצעות חוק שמוזגו. בקריאה הראשונה הצביעו בעד החוק 65 חברי כנסת, 47 התנגדו, ולחוק הוגשו 14,500 הסתייגויות. אני לא אפתיע אותך, כמובן, אדוני היו"ר, אם אספר לך שרובן לא היו ענייניות אלא היו לצורכי פיליבסטר. אבל אני חושב שמדובר בחוק שהוא אחד החוקים החשובים ביותר שהכנסת הזאת העבירה, והיו רבים, חוקים חשובים שטיפלו בסוגיות רבות, גם במערכת המשפט וגם בנושאים אחרים. ואני שמח לומר שבעזרת השם, אחרי שהחוק הזה יעבור, אנחנו נוכל להגיד שתיקנו דבר שרבים לפנינו ניסו. ומילה אחת אישית בסוף – אנחנו כמובן נדבר בסיכום, אבל מילה אחת אישית חשוב לי לומר: הרבה מאוד פעמים עלו טענות כנגד הרפורמה וכנגד התיקון, ואמרו: הכוח, והתגובה, וכוח גורר כוח, וכל מיני סיפורים, בגלל שאתם הולכים ככה ומחוקקים ככה. לצערי, מערכת המשפט הישראלית פעלה בכוחנות קיצונית כלפי כל מי שהציע תיקון, מינורי ככל שיהיה. ההסדרים שמופיעים בהצעת החוק הזו, בוודאי אלו שעוסקים בפרק הייעוץ, והסדרים אולי אפילו תקיפים מההסדרים שיש פה, הופיעו בתזכיר החוק שהציע פרופ' פרידמן. דיברו עליהם שנים רבות מומחי משפט ומומחים למדעי המדינה, וכל פעם שמישהו רק חלם ליזום הצעת חוק שכזאת, הוא חטף קיתונות של זעם ובוז מבית המשפט העליון, מאנשי מערכת המשפט ומכל שומרי הסף, אם תרצה, מטעם עצמם של הדיפ-סטייט הישראלי. אני שמח שהקואליציה הזאת, הממשלה הזאת והכנסת הזאת מביאים את התיקון הזה. ותמימות הדעים – בדיון אחד מדיוני הוועדה התייצבו המשנים ליועץ המשפטי לממשלה, כולם כאיש אחד, לדבר נגד החוק הזה. שאלתי אותם שאלה אחת ויחידה: אם הייתם, כמו הרבה מאוד משפטנים שאינם חלק מהתזות שלכם, אם הייתם חושבים שמדובר בחוק טוב – שאלה ראשונה: האם הייתם יושבים פה היום? ושאלה שנייה: האם הייתם יכולים להגיע לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה? מדובר במערכת שמשכפלת את עצמה, מסתירה ומחביאה כל התנגדות, ודווקא אנשים שמספרים כל הזמן שחייבים לתת להם שיקול דעת עצמאי הם אלו שמדכאים את החשיבה העצמאית. הייתה עצומה אחת שחתמו עליה לדעתי איזה 30 או 40 לשעברים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
טוב, מה? די, יאללה, מספיק. למה אני צריכה להישאר עכשיו? מספיק כבר.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אמרתי להם: אם היו 38 שחותמים שהם מתנגדים לחוק ושני אנשים שהיו אומרים שהחוק טוב ושהם תומכים בו, הייתי חושב, הייתי תוהה לעצמי אם אני עושה דבר נכון, אבל מאחר שאתם כולכם באותו צד ובאותו קו, אני יודע שהאחידות המחשבתית וסתימת הפיות - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה סתימת פיות - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
- - היא לא בצד שלנו אלא בצד שלכם. ולכן אני משוכנע היום יותר מאי פעם שהחוק הזה הוא הדבר הנכון למדינת ישראל ולמוסד היועץ המשפטי לממשלה, ורק אם התיקון הזה יעבור וייכנס לתוקף אפשר יהיה להתחיל לדבר על שיקום אמון הציבור במוסד שנקרא היועץ המשפטי לממשלה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, מכובדי ורעי ושותפי יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. אני מבקש להזמין את מרכזת האופוזיציה - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אתה צריך להגיד שלחוק הוגשו הסתייגויות מטעם - - -
היו"ר אליהו רביבו:
צודקת. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי, עדי עזוז ועוז חיים; קבוצת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף וסמיר בן סעיד; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. אני מבקש להזמין את ראשונת המסתייגים, מרכזת האופוזיציה חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מירב, להישאר? מה שתגידי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תישאר, אני - - - בניגוד אליך. תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה.
היו"ר אליהו רביבו:
בוודאי. היא לא תנצל את כל חמש הדקות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אני אדבר רק חמש דקות, יחסית לנאום שנתת כאן, באמת, נאום שהקשבתי לרובו. תראה, אני חייבת להגיד לך הרבה דברים. אבל אני הייתי בכנסת – היום אני ביום נוסטלגי – הייתי בכנסת וב-2015 הבאנו את חוק פיצול היועמ"ש. מי הביא את חוק פיצול היועמ"ש? גלעד ארדן. הוא היה שר בממשלה, והביא את זה דרך חברי כנסת. אפילו אני וחברים בסיעת כולנו – פולקמן – רצינו להביא את החוק ובאמת לעשות פיצול בין הייעוץ לתביעה. וזה היה חוק טוב – לא כמו החוק שלך, שלדעתי הורס את הייעוץ המשפטי – ממש חוק שרוצה לפצל, אוקיי? מי זה שבלם את החוק, אתה יודע? מי זה? למה – תהיה איתי, אני רואה שזה מפריע לך.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי בלם את החוק של הייעוץ המשפטי?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני לא הייתי אז בכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל אתה יודע, כי היית בפורום קהלת שם, לא?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא הייתי בפורום קהלת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
היית באיזה פורום כזה. היית באיזה משהו.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הייתי בתנועה למשילות ודמוקרטיה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
סבבה, נו, אותו דבר, אותה גברת בשינוי אדרת, מה זה משנה? מי בלם את החוק? אני אגיד לך, כי לא נעים לכם. מי שעצר את חוק פיצול היועמ"ש זה ביבי נתניהו. הוא התנגד לפיצול תפקיד היועמ"ש, וכל חוק שהבאנו שקשור איכשהו לבית המשפט העליון – מי שהתנגד זה ביבי נתניהו. אבל אתה עולה לפה ומדבר על הדיפ-סטייט ועל זה שלקחו לך ושתו לך ואכלו לך והפקידים. מי כאן ראש ממשלה כמעט 30 שנה רצוף? מי זה שנתן לפקידים? מי? ועכשיו אתה מוריד את הראש ואתה מתעסק בטלפון, כי לא נעים לך להודות שמירב צודקת - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא הבנתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - שיש כאן ראש ממשלה כמעט 30 שנה שבכל הזדמנות שהייתה לו לפרק - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זה שהוא שינה את - - - אבל למה את לא שינית את החוק?
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - לפרק את הדיפ-סטייט - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מה התירוץ שלך - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
כמעט 30 שנה רצוף הוא ראש ממשלה, מה לעשות?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מה התירוץ שלך שלא שינית את זה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
התירוץ שלי? אני חברת כנסת, חביבי.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
את אמרת בזה - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי, אתה אמיתי? עלית לפה ובכית על הדיפ-סטייט. מי זה שהיה כאן ראש ממשלה, שעדיין לצערי ראש ממשלה? מי?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
נו, אז אותו שכנעתי. למה את חזרת - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי זה שהתנגד? העובדה שהוא מביא את זה רק אחרי כתבי האישום שלו, מאפשר לך לעשות את ההפיכה המשטרית הזאת ומאפשר לך להביא את החוק הזה – זה רק בגלל שיש לו כתבי אישום ורק בגלל שהוא מואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. אם ראש הממשלה הזה לא היה נמצא עכשיו בתוך תהליך בבית המשפט ואם הוא לא היה כל כך קבור בתוך הנושא המשפטי שלו – שבעצם קובר אותו, כי הרי הוא שמונה שנים חיכה, ולא היה כלום כי אין כלום, אבל היה לו מאוד חשוב לבוא לבית המשפט ולהגיד שלא ינהלו לו את הדיון, כן? זה היה לו מאוד חשוב. זה הדבר הכי חשוב, שלא יעשו את זה מהר מאוד, כי זה מפריע לו. אז אם אין לך מה להסתיר, למה אתה לא מסיים את הסאגה המשפטית? ולמה בזמן שאתה בתוך המשחק אתה משנה את כללי המשחק? עכשיו ראית את המשחק, לא? ראית את המשחק של ספרד, ראית מה זה משחק.
שר המורשת עמיחי אליהו:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני הימרתי על ספרד מההתחלה, שתדע. אני רואה שהערתי אותך ככה. אתה לא משנה את הכללים של המשחק תוך כדי המשחק, אתה לא משנה את הכללים של המונדיאל תוך כדי מונדיאל, וגם לא אפילו סתם משחק מחבואים של ילדים בשכונה. אבל אתם, בגלל שראש הממשלה – איך אומרים? איך שהוא אמר בעצמו על אולמרט – שקוע בחקירות עד צוואר, במקרה שלו הוא כבר אחרי החקירות ואחרי כתבי האישום, אתה מביא את החוק. החוק הזה לא מפצל את היועמ"ש, החוק הזה מחסל את מוסד היועמ"ש. אבל ברוך השם זה תכף נגמר. סחבת ארבע שנים, הגעת, מה שנקרא, לקצה של הקצה. הבאת את החוק הזה, שהוא חוק גרוע מאוד, ואנחנו נדאג לבטל אותו, כי כך צריך בחוק הזה. למרות שעשית עבודה, מה שנקרא, ניסית והבאת ועשית דיונים, אבל בסוף החוק הזה גרוע, ואני מאוד מקווה שהוא יבוטל. עד כאן, אדוני היושב בראש. אני מבקשת להוציא את המליאה להפסקה ולכנס אותה שוב בשעה 09:00 להמשך הנמקת ההסתייגויות של האופוזיציה. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
ואין לי אלא למלא אחר בקשתך. לכן, כנסת יקרה, אני מבקש להודיע בזאת כי המליאה יוצאת להפסקה ותחדש את דיוניה בחוק הנדון בשעה 09:00. הפסקה.
(הישיבה נפסקה בשעה 02:08 ונתחדשה בשעה 09:00.)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברות וחברי הכנסת, אני מתכבדת לחדש את הישיבה. כזכור, אנו ממשיכים בדיון בהצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. לפני היציאה להפסקה הצעת החוק הוצגה על ידי יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט והתחיל שלב הנמקת ההסתייגויות. אנו ממשיכים היום בהנמקת ההסתייגויות להצעת החוק בהתאם לרשימת הדוברים שבפניכם. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. בוקר טוב. לרשותך 15 דקות.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
בוקר טוב. גברתי היושבת בראש, כנסת ממש לא נכבדה, חברי חבר הכנסת גלעד קריב, השבוע הסתיים המושב של הכנסת הכי מופרעת, הכי מסוכנת שהייתה אי פעם במדינת ישראל. השבוע הסתיים גם מושב שהתחיל לפני כמעט ארבע שנים עם ממשלה שניתן לשים את אות הקין שהיא שמה על עצמה, ממשלת החורבן. אתמול פניה המכוערות ניבטו עוד פעם כאן, בכנסת ישראל. הממשלה הזאת ופניה המכוערות לא מתחבאות לא מאחורי וילון ולא מאחורי חרכי התריסים; הן מביטות אלינו, כולנו כאן, אזרחי ישראל, מפניהם של חברי הממשלה. התמונה שהייתה כאן אתמול, של חוק שעבר על ידי ממשלה שמכנה את עצמה פטריוטית וציונית – הממשלה אתמול הצביעה וחברי הקואליציה הצביעו על זה שישוחררו עריקים משתמטים מגיוס. היה צריך לראות במקום נאומים שלוש תמונות שמסבירות מדוע לממשלה הזו מגיע התואר של ממשלת החורבן, ואני כבר לא מדבר על האסון הנורא של 7 באוקטובר. לבוא לכאן בזמן שכל החזיתות פתוחות – בעזה, בלבנון, באיראן – כשהחזית הפנימית פתוחה ומדממת ורימונים נזרקים בכל מקום ואנשים נהרגים בכל מקום, ולראות כאן את בנימין נתניהו מגיע להצביע כמי שכפאו שד, כמי שיושב בראש הקבינט ושולח חיילים למלחמה, ואז יוצא בבושת פנים לקריאות בוז מוצדקות של אופוזיציה שאומרת לו: לך מכאן, איש דמים. ותמונת הסיום – לראות את שר הביטחון של מדינת ישראל, ישראל כץ, יושב עם חיוך משונה ומוזר על פניו, וגולדקנופ ניגש אליו ולוחץ את ידו בשמחה, כשכולנו יודעים מה נמצא מלמעלה: נמות ולא נתגייס. וכל חברי הכנסת, רובם בקואליציה, מצביעים בעד חוק בזוי, מושחת, עברייני, של ממשלת חורבן, ולא עושים את זה בהסתר – עושים את זה בקול רם, עם חיוך זחוח, כשיושב כאן אריה דרעי שמתגאה ששלושת נכדיו עריקים ומצביע בעד, ואז אומרים גילוי נאות וכותבים מכתב, שכן, יש איזו השפעה על חברי הכנסת של החרדים, ומסתפקים בזה ומוחים כפיים בסוף הדיון. אלו פניה של הממשלה הנוראה ביותר של מדינת ישראל – לא מאחורי וילון, ולא מתחבאת; בקול רם, כשהיא יורקת בפרצופם של לוחמים, של אזרחים, ועוד קוראת לעצמה ממשלה ציונית ופטריוטית. יכולים לעשות 700 דיונים על חוק שקוראים לו או קראו לו "פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה". זה לא פיצול, גם פה ירדה המסכה, כי גם במקרה הזה, מדובר כאן על "חוות דעת, ייצוג ופיקוח", כמו שכתוב. וגם פה אפשר לראות את פרצופה הנורא של הקואליציה המופרעת ביותר שהייתה אי פעם. מספר המציעים להצעת החוק הזו, לדעתי הם יותר מ-12. אף אחד מהם לא הגיע לדיונים. אף אחד מהמציעים לא הגיע לדיונים. רובם ככולם יעלו היום בערב ויצביעו בלי שיש להם מושג ירוק על מה מדובר בהצעת החוק. הם פשוט לא הגיעו, כי לא אכפת, כי החוק הזה ראוי יותר לכותרת – לא פיצול חוק היועץ המשפטי לממשלה; צריך לדבר עליו בלשון בני אדם. לחוק הזה צריך לקרוא: החוק כי מתחשק לנו, כי בא לנו, כי אנחנו יכולים, כי יש לנו את הכוח. זה שם החוק הזה. והדוגמה של חברי כנסת שיעלו פה למליאה, והם יעלו בשצף-קצף, וידברו על היועצת המשפטית לממשלה, ומה היא עשתה לנו, ואי-אפשר למשול, והם לא יודעים מה יש בפנים כי הם לא הגיעו אפילו כמציעים – מעולם לא הייתה בושה פרלמנטרית כל כך גדולה. הפער בין מה שמדברים גבוהה-גבוהה מעל הדוכן הזה לבין רמת ההבנה של מה שיש בחוק הזה – אין קשר בין הדברים. ואנחנו נשמע את הנאומים האלה, ונשמע אותם במערכת הבחירות, וידברו פה על משילות בזמן שאזרחים נרצחים ברחובות ובתאונות דרכים. ידברו איתנו על משילות. ממשלה פורעת חוק. מדברים פה על "חוות דעת, ייצוג ופיקוח" באיזשהו דיון תיאורטי, כאילו, בזמן ששר המשפטים ושרי ממשלה אומרים שלא יקיימו החלטות של בית המשפט העליון. זאת המציאות – מאותו מקום, כי בא לנו או כי מתחשק לנו, כי יש לנו את הכוח. כי אלוהים בחר בנו? במי הוא בחר? בחדלי אישים שלא יודעים על מה הם מדברים. והמליאה הריקה הזאת של הבוקר הזה מדגימה יותר מכול את הריקנות שיש בליבם ובראשם של חברי הקואליציה הזו, קואליציה של אנשים ערלי לב, שלא יורדים לפרטים ולא אכפת להם מדבר. ויש חוט מקשר בהתנהגות שאני רואה, שומע – משתדל כמה שפחות – את שלמה קרעי מדבר פה על הדוכן. מי מלהק אתכם לתפקידים האלה? מי? להעלות את שלמה קרעי לדבר על העריקים שאתם הולכים לשחרר? את שלמה קרעי מכולם? זה הליהוק שלכם? זו גאוותכם? מפיץ גלולת הרעל שלמה קרעי, אין לי מילה אחרת לומר. ואתם יושבים ושותקים. ויושב פה אבי דיכטר אתמול ומצביע על זה שישחררו עריקים. אבי דיכטר, ראש שירות הביטחון הכללי, שר ביטחון הפנים לשעבר, יושב כאן ומרים את ידו, אותו אבי דיכטר שהיה צריך להסיר את החסינות או לתת חסינות לחברת כנסת פורעת חוק ששמה טלי גוטליב. ראש שירות הביטחון הכללי מרים את ידו בעד מתן חסינות למי שחשפה לוחם שב"כ, וזאת בשם הפטריוטיות. המילה פחדנות כבר מאבדת לעצמה את הפרשנות שלה במילון כשרואים אתכם. אבל לדבר גבוהה-גבוהה על אומץ לב – זה שמענו את כולם, את גיבור ישראל כץ, שלוחץ את ידו של גולדקנופ אתמול: לא נשחרר שטחים, ויהיה לנו פרימטרים, וננצח את כולם. עם מי תנצח, עם חבורת משתמטים עלובה? עם מי? החוק הזה שנמצא היום על שולחן הכנסת – הרבה פעמים בפסיקה מחפשים השופטים, מחפשים המשפטנים, את כוונת המחוקק. פה לא צריך לחפש, היא נאמרת בריש גלי. ובאמת, בכמה רגעים של גבהות לב וגם טמטום, כי אין מילה אחרת, יושב יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן בדיון המסכם עם כוס שכתוב עליה: ניתנת להדחה. באמת, תחכום רב שכתוב על הכוס, העניין הזה. קח את הכוס כמו שהיא, ושייקחו העותרים את הכוס הנלוזה הזאת איתם לבג"ץ. זאת כוונת המחוקק, וכל המילים וכל התיאורים וכל הסיפורים הם הבל. יושב שר המשפטים לשעבר גדעון סער בוועדת החוקה, חוק ומשפט ומסביר על הפיצול, כמה זה חשוב שהתובע והיועץ המשפטי – כי היועץ המשפטי, קשה לו להעמיד לדין נבחרי ציבור, שרים שהוא עובד איתם צמוד. מה הקשר בין זה לחוק הזה? כלום ושום דבר. אבל הוא יצביע בעד חוק מושחת, רע וקרימינלי. קרימינלי – מדוע? כי לא מדובר על חוות דעת של יועצת משפטית או יועץ משפטי לממשלה – היא תהיה הפרשן המוסמך של החוק, לפי החוק הזה. דיברו על זה שיהיה ייצוג לממשלה, לאחר מכן יהיה מי שישמור על האינטרס הציבורי, ויהיה תובע כללי – מזה לא נשאר כלום. מהעץ המפואר שניסיתם לנטוע נשאר ענף תלוי באוויר, בלי כלום, בלי שורשים. אבל יש לו דבר אחד משותף: אנחנו יכולים, יש לנו הכוח ונעשה מה שאנחנו רוצים, כי שרירות הלב היא הבסיס לחוק הזה. רוצה יועץ משפטי ואומר לממשלה: עד כאן. הממשלה תגיד: לא לא לא, זה יעלה למליאת הממשלה והממשלה תחליט. היא הפרשן המוסמך של החוק. מי הפרשן, בנימין נתניהו, לוין, שלמה קרעי? הם יהיו הפרשנים המוסמכים של החוק? סמוטריץ', בן גביר? הם יגידו מה המותר והאסור לממשלה? על זה אתם הולכים להצביע. על זה אתם הולכים להצביע היום. ובשני נושאים התעקשנו, אני וחבריי לאופוזיציה, שנקבל תשובות ברורות, שני נושאים שהם בליבת העיסוק הדמוקרטי: בנושא בחירות ובנושא שירות הביטחון הכללי. היה דיון חסוי. לדיון הראשון לא הגיעו נציגים של שירות הביטחון הכללי. אחרי מהומה שעשינו כאן הגיע נציג של שירות הביטחון הכללי, אבל לא לא לא, לא נציג של הייעוץ המשפטי – הגיע מישהו שנשלח על ידי ראש שירות הביטחון הכללי. שלחתי שאלות בכתב לשירות הביטחון הכללי לגבי הסכנה של חוסר ריסון לגוף חשוב כמו שירות הביטחון הכללי אל מול החברה האזרחית; מהן מגבלות הכוח אל מול הלכות עבר, אל מול עובדות שכתבנו להם שהיו בעבר, ומי מחר ומוחרתיים ישמור עלינו מפני שרירות לב, כל שרירות לב. תשובות לא קיבלנו. העלינו את הדברים האלה פעם, פעמיים ושלוש – תשובות לא קיבלנו. ואני אומר לאזרחי ישראל: מחר או מוחרתיים יחליט ראש ממשלה שהוא נותן הנחיה לשירות הביטחון הכללי לפעול בניגוד לחוק – אתם לא תדעו על זה. וכבמטה קסם, יומיים לאחר מכן אנחנו קוראים שיש פה דיון שלם על חקירה של ערוץ 12. מי ישמור עלינו מפני שרירות הלב? אני אומר לכם מניסיון – אני מכיר את העבודה: אף אחד. ואני אומר לכם, לכל חברי הקואליציה הזאת: אתם הראשונים שצריכים לדאוג. כי מי שנמצא בקצה הפוליטי צריך לדאוג משרירות הלב של שלטון, כל שלטון. ודיברנו על חוקי הבחירות, ואמרנו: מי יגיד "עד כאן" לממשלה בזמן בחירות, כשיש לה אינטרס מובהק להשתמש בכוח שיש על מנת לנצח? זה טבע האדם וטבע העולם. גם שם חוות הדעת של יועצת משפטית או יועץ משפטי לא תהיה מחייבת. הממשלה, ברצותה תקבל, ברצותה תגיד לא, היא תגיד לא – לא מתאים לי, לא בא לי, לא מתחשק לי. ייצרתם פה חוק בצלמו ובדמותו של כל מי שרוצה לפרק כל מוסד וכל מוסד ממלכתי במדינת ישראל. אבל גם את זה עשיתם ברשלנות, אפילו את זה, עד כדי כך שיועץ משפטי לוועדת חוקה, חוק ומשפט אמר, כששאלנו, שיש פה חלקים בלתי חוקתיים. אבל מה אכפת לכם? הרי שר המשפטים לוין אומר שלא יציית גם להחלטות בג"ץ, ואף אחד לא אומר לו: עד כאן. אז ממשלה של עבריינים בכוח ובפועל, שלא רואה ממטר ועושה מה שהיא רוצה, זאת הממשלה שפניה ניבטות מהשולחנות והכיסאות הריקים. אבל במובן מסוים הרבה יותר נוח לי לדבר אל כיסאות ריקים מאשר לראות את פרצופו של דיכטר, את פרצופו של בנימין נתניהו, את פניהם של בן גביר, של סמוטריץ', שמחרבים פה כל חלקה טובה. אני מודה על ההזדמנות שהייתה לי לנאום היום במליאה על החוק הנורא הזה מול כיסאות ריקים על מנת שלא אראה את פרצופם של מחריבי מדינת ישראל, כי 7 באוקטובר ניבט פה מכל כיסא בממשלה ומכל כיסא שנמצא פה בקואליציה. ובסיום דבריי אני רוצה להודות לחבריי לאופוזיציה, היחידים שהיו בדיונים האלה – נמצא פה איתנו חבר הכנסת הרב גלעד קריב – על מאבק מקצועי, ענייני, שנתקל בחומה בצורה של אדישות וחוסר אכפתיות של ממשלה שאין מילה אחרת – ואני אומר מילים קשות – היא ממשלת זדון וחורבן. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב. בעזרת השם שיהיה לכולנו חודש טוב ומבורך.
גלעד קריב (העבודה):
חודש טוב ומבורך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לרשותך 30 דקות.
גלעד קריב (העבודה):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה וריקה, מכובדי שר העלייה והקליטה אופיר סופר, חודש טוב לכולם. לפני דקות אחדות קיבלתי דיווח קצר מחברותיי חברות ארגון נשות הכותל על החוויה הרוחנית – מרוממת הנפש, כביכול – שהייתה להם גם הבוקר הזה. למרות הפעילות הלא-חוקית של סדרני הקרן למורשת הכותל המערבי, הן עמדו על זכותן בדין ובצדק לקרוא מן התורה בעזרת הנשים. והבוקר הזה, לרפרטואר של הנערים הצעירים שנשלחים על ידי הישיבות שלהם לשיר שירי הסתה – הפעם אנחנו בערב ראש חודש אב – הצטרף הרפרטואר "נקדש שם שמיים ונשבור לרפורמים את השיניים" ו"הרפורמים הם חמאס". אלה הקריאות, גברתי היושבת-ראש, שנשמעו הבוקר ברחבת הכותל. ונזכיר לכולם שבנימין נתניהו המושחת חתם במו ידיו על פשרה היסטורית בכותל שהייתה יכולה למנוע את הפיכת הכותל המערבי לזירה של שנאת חינם. אבל בפחדנותו ובדבקותו בדבר אחד, בכיסא, הוא ביטל את הסכם הפשרה בלחץ המפלגות החרדיות. ליבי עליך, השר אופיר סופר. ראיתי אתמול את ההתרגשות הגדולה והמוצדקת שלך כשהכנסת הזו לרגע עשתה את מה שראוי לעשות בשבוע האחרון של החקיקה וקידמה בקריאה הראשונה הצעת חוק שמפנה מבט אל עבר הלומי הקרב. ראיתי את התרגשותך, ולצערי, גם ראיתי את רגעי החרפה, כאשר המפלגה שלך וגם אתה תומכים בהענקת חוק שמעניק חסינות למשתמטים ולעריקים. הגעתי הבוקר הזה אל המשכן אחרי שעות ספורות של שינה, ואני גאה לדבר אחרי חברי חבר הכנסת יואב סגלוביץ', שותפי הבכיר למאבק בחוקי ההפיכה המשטרית בוועדת החוקה. ישנו שעות ספורות, והדבר רק סמלי, מכיוון שאם החוק הזה יאושר, אזרחיות ואזרחי ישראל לא יכולים לישון בשקט. בכוונת מכוון ביקשתי חצי שעה, על מנת להציג טיעונים סדורים ביחס להצעת החוק. בכוונתי להעביר מעין סמינריון זוטא על הצעת החוק המסוכנת הזו, ומי שחושב שהדברים ימצאו את דרכם לעתירות חוקתיות שתוגשנה לבית המשפט העליון, אינו טועה. מכיוון שהחוק הזה, כפי שציין חבר הכנסת סגלוביץ', וכפי שציינו היועצים המשפטיים של ועדת חוקה בשפתם הדיפלומטית-משהו, החוק הזה אינו חוקתי. בכוונתי להציג את הדברים בצורה מסודרת מתוך תקווה שגם עיתונאים וגם הציבור הרחב ידעו לתאר נכונה את החוק הזה, שכל תכליתו להעמיד את הממשלה מעל החוק. יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אמיר אוחנה, בחר להעמיד את הכנסת מעל החוק. חוק-יסוד: מבקר המדינה קובע בחירות חשאיות למבקר המדינה – הוא רמס את העניין, וכרגע הוא מבזה את פסיקת בית המשפט העליון ומונע קיום בחירות חוזרות לתפקיד המבקר. זהו מפעלו של יושב-ראש הכנסת אוחנה ומפעלו של חבר הכנסת רוטמן, להעמיד את הממשלה מעל החוק. כל מי שיודע איזה כוחות אדירים מופקדים בידי הממשלה, איזו יכולת יש לממשלה בכל מדינה וגם במדינת ישראל, להשפיע על כל רגע בחייו של האזרח – כל אדם בר-דעת צריך להבין שהחוק הזה מסכן את חירויות האזרח במדינת ישראל בצורה דרמטית וקיצונית. חמש הערות מקדימות קצרות: הראשונה – לממשלת נתניהו אין לגיטימציה ציבורית וחוקית לעסוק בסוגיית מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה בהיותו גם התובע הכללי, התובעת הכללית, של מדינת ישראל שמנהלת הליכים פליליים נגד ראש הממשלה. ממשלת נתניהו הייתה מנועה מלקדם חקיקה שנוגעת לתביעה הכללית במדינת ישראל, ויש כאן הפרה נוספת של הסכם ניגוד העניינים. נתניהו פעם נוספת רומס את הסכם ניגוד העניינים שעומד בבסיס יכולתו לכהן כראש ממשלה למרות שלושה אישומים פליליים. הערה שנייה, שציין חבר הכנסת סגלוביץ' – חברי הקואליציה, לרבות מציעי הצעת החוק, למעט חבר הכנסת רוטמן, לא נטלו חלק בדיונים. הם אינם יודעים מה צורת החוק שעליו הם יצביעו היום בערב. נקודה מקדמית שלישית – חבר הכנסת רוטמן הציג וימשיך להציג את מספר הדיונים הגבוה שהתקיימו בעניין הצעות החוק הנלוזות הללו, אלא שהחוק הזה זכה לשינוי מהותי שבועיים לפני תום המושב. חלקים גדולים פוצלו מהחוק, והחוק לבש צורה חדשה, והדיון בעניין צורתו החדשה של החוק לא מוצה. החוק הזה, למרות שחבר הכנסת רוטמן מתפאר בעשרות דיונים, מגיע אל המליאה לישורת האחרונה כשהוא תפור בתפרים גסים, כאשר לא ניתנו תשובות מספקות לטענות ולחששות חברי האופוזיציה, וכאשר נציגי הייעוץ המשפטי לממשלה וגם הייעוץ המשפטי לכנסת לא זכו להציג את הניתוח המעמיק לצורתו החדשה של החוק. ולא מדובר בשינויים קוסמטיים. כל טענה שהתקיים כאן דיון חקיקה סדור, כל טענה כזאת קורסת לנוכח מה שאירע בשבועות האחרונים. ההערה המקדמית האחרונה – וגם כאן חבר הכנסת רוטמן אינו דובר אמת. בדיוק כמו בכל חוקי ההפיכה המשטרית, היו אלה חברי האופוזיציה שהציעו פשרות, שהציעו מסלול להתקדמות מתונה במתן מענה ענייני לטענות מסוימות שעלו מצד הקואליציה. באופן מפתיע, ההצעות שלנו היו ברוח דבריו של שר המשפטים לשעבר, שר החוץ הנוכחי, שהגיע לאחד הדיונים הראשונים, הציג את משנתו, ומאז נעלמו עקבותיו. ואנחנו חשבנו שגדעון סער הצטרף לממשלת נתניהו, לוין, סמוטריץ', בן גביר, גולדקנופ, דרעי וגפני על בסיס הסכמות בעניין הרפורמה המשפטית. אנחנו אמרנו לגדעון סער: יש על מה לדבר, אם זה מה שאתה מבקש לקדם. אבל הכול היה עלה תאנה לתוכנית המרחיבה של לוין, רוטמן ונתניהו. גדעון סער שימש כאן – בדיוק כפי שקרה בעניין החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים – שימש רק כעלה תאנה. רוב עלי התאנה אינם מודעים לשימוש שנעשה בהם, וגדעון סער התנדב לעשות זאת מעל המקפצה. ואחרי הטענות או ההערות המקדמיות הללו, שדי בהן כדי לפסול את הלגיטימיות של החוק הזה, בדגש, כפי שאמרתי, על טענת ניגודי העניינים שראש הממשלה נתניהו טובע בהם, אבקש להעיר כמה הערות לגבי החוק עצמו. אבן הראשה של החוק הזה הוא הפוליטיזציה המוחלטת של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. חבר הכנסת רוטמן אינו מסתיר את העניין הזה. מבחינתו, היועץ המשפטי לממשלה משול לעורך דין של חברה פרטית: ברצות הבעלים הוא ממנה אדם להיות עורך הדין של החברה, וברצותו הוא מפטר אותו. מבחינת שמחה רוטמן, העובדה שאנחנו עוסקים במדינה שיש בה עשרה מיליון אזרחים, מדינה שמתיימרת לפעול בהתאם לעקרונות שלטון החוק, כפיפות כל הרשויות לדין, הפרדת הרשויות – זה לא מעניין את שמחה רוטמן. היועץ המשפטי הוא עורך דין פרטי של הממשלה. אין לו שום תפקיד מהותי בהגנה על שלטון החוק, בהגנה על זכויות האזרח, בהגנה על האדם הישראלי שניצב מול הכוח העודף הדרמטי של השלטון. הפוליטיזציה המוחלטת של תפקיד הייעוץ המשפטי תפורה לאורך כל 19 סעיפי החוק, אבל היא באה לידי ביטוי מובהק בהגדרת התפקיד של היועץ המשפטי, והיא באה לידי ביטוי מובהק ביכולת למנות, לשלוט בו במהלך הכהונה, וכאשר הוא סוטה מרצון הממשלה בשם ההגנה על החוק – גם לפטר אותו. הביטוי המובהק ביותר למגמה הזו הוא העובדה שברגע האחרון, בלי דיון מספק, הוכנסה לחוק גלולת רעל בדמות הסעיף שקובע ש-30 ימים אחרי הקמת הממשלה הבאה, הממשלה למעשה תפטר את היועצת המשפטית ותמנה חדש במקומה – סעיף שאין כדוגמתו בשום חוק אחר, שמחייב את הממשלה לפטר את היועצת המשפטית, שהיא גם התובעת הכללית במשפטיו של נתניהו. אנחנו נדאג שנתניהו המושחת יפנה את כיסא ראש הממשלה, אבל העניין התיאורטי, שהדברים לא יהיו כך – האם יעלה על הדעת שהנאשם יפטר את התובעת הכללית של מדינת ישראל? פוליטיזציה מוחלטת של תפקיד הייעוץ המשפטי. החטא השני, כפי שכבר אמרתי, אבל חשוב לעמוד על כך: הגדרת תפקיד שמעלימה את התרומה המכרעת של היועץ המשפטי לממשלה להגנה על זכויות האזרחים הישראלים. אפילו את העניין הפעוט הזה, של הוספת האלמנט הזה של ההגנה על זכויות האזרח, סירב שמחה רוטמן לשלב בהצעת החוק. הנקודה שלישית – הצעת החוק הזו מאפשרת לממשלת ישראל, וגם לוועדת שרים מטעמה, לבצע overruling לחוות דעתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה. ממשלת ישראל הופכת את עצמה להיות הסמכות המשפטית – לא הפוליטית – העליונה של הרשות המבצעת. אריה דרעי, אם יכהן כשר, יהיה יועץ משפטי-על; בנימין נתניהו, בהיותו נאשם בשלושה אישומים פליליים, יהיה יועץ משפטי-על. הראייה הזו באה ואומרת שבכל רגע נתון, בלי קריטריונים, בלי הגדרת נסיבות מיוחדות, בלי פרוצדורה ברורה, די בהחלטת ממשלה על מנת לקחת חוות דעת משפטית של היועץ המשפטי לממשלה ולקרוע אותה, להשליך אותה לפח האשפה. מה מציע לנו שמחה רוטמן? שחוות הדעת תונח על שולחן ועדת החוקה, חוק ומשפט או על שולחן ועדת החוץ והביטחון, שהן ועדות קואליציוניות. אנחנו רואים את הטנגו המושחת שרוקדים יחד לוין ורוטמן מאז אותו ערב ארור של השקת המהפכה המשטרית ב-4 בינואר 2023. הממשלה היא היועצת המשפטית לממשלה. ואומרים לנו: ממה אתם מפחדים? הרי דלתות בית המשפט פתוחות. הפוסק האחרון הוא בית המשפט. האזרח שנפגע מאותו overruling דורסני של חוות הדעת של הייעוץ המשפטי יכול לעתור לבג"ץ. על מי אתם עובדים? ראשית, אתם לא מקיימים את החלטות בג"ץ, אז אתם מציעים לנו להישען על בית המשפט שאתם עסוקים בלקעקע? שנית, הרי אתם כל היום טוענים שאל לו לבית המשפט להתערב בהחלטות הממשלה. אז אתם שולחים אותנו אל בתי המשפט, את האזרח שעומד לבדו מול הממשלה? פתאום אתם חסידים של אקטיביזם שיפוטי, או שבעצם אתם גם מתכננים לרסק את בתי המשפט? ראינו את זה בניסיונות שלכם לשנות את תהליך הבחירה של השופטים. אתם רוצים להשתלט פוליטית גם על הייעוץ המשפטי לממשלה וגם על בתי המשפט, והאזרח, אותו אתם משאירים עירום מהגנה מפני שרירות ליבו של השלטון. וכדי להוסיף חטא על פשע – וזו הנקודה הרביעית – לא די לכם בדריסת חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה – אתם גם רוצים לסתום את פיו כאשר הנושא יובא לבית המשפט. לפני שנייה אמרתם לנו: הכול בסדר, יש בתי משפט בישראל. הממשלה תעשה overruling לחוות הדעת המשפטית של היועצת, אבל האזרח יקבל את יומו בבית המשפט. אם כך, מדוע אתם משתיקים את היועץ המשפטי לממשלה מהצגת חוות דעתו בבית המשפט? מדוע אתם מכפיפים את היכולת של היועץ המשפטי לממשלה לבוא ולומר מדוע חוות דעתו היא הצודקת? מכפיפים את היכולת הזו להחלטה אקטיבית של הממשלה: ברצותה תסתום את הפה ליועץ המשפטי, ברצותה תאפשר לו לדבר. ואיפה? לא באולפני הטלוויזיה אלא באולם בית המשפט, שאליו שלחתם את האזרח הישראלי להתגונן מפני עוצמתו של השלטון. באילו משטרים סותמים את הפה? באילו משטרים מונעים בירור מלא של העובדות? אנחנו, האופוזיציה, הצענו לכם: בואו נטפל בסוגיה הזו של ייצוג דעתה של הממשלה כך שנבטיח בחוק שלעולם הממשלה יכולה להציג את עמדתה בפני בית המשפט. גם אם הייעוץ המשפטי לממשלה אומר: העמדה הזו לא חוקית, אני לא מייצג אותה – תתכבד היועצת המשפטית, והממשלה תוכל בכל רגע שהיא רוצה להציג את עמדתה. שמחה רוטמן הסכים לפשרה הזו? שמחה רוטמן רצה באמת לפתור את בעיית הייצוג, שכולנו חשבנו שיש טעם לעסוק בה? לא. שמחה רוטמן רוצה עורך דין פרטי. ואני רוצה להזכיר לכם שגם ארגוני פשיעה מסתייעים בשירותיהם של עורכי דין פרטיים. גם גדולי הפושעים שוכרים עורכי דין פרטיים, וזה בסדר, כך מתנהלת מדינת חוק, אבל זה מה שאתם רוצים – שהיועץ המשפטי לממשלה לעולם יגן על פשעיכם השלטוניים. העיוות שקיים בחוק הזה הוא כמובן עיוות כללי, אבל הוא מתבהר ומתחדד לנוכח סוגיות קונקרטיות שאת כולן העלינו בוועדה, גם אנחנו וגם הייעוץ המשפטי של הוועדה, כמובן גם הייעוץ המשפטי של הממשלה, גם היועצים המשפטיים של רשויות שלטון נוספות, גם אנשי האקדמיה, גם ארגוני החברה האזרחית ומכוני המחקר הדמוקרטיים. כולם הציגו את הנקודות הבאות, ומענה אין. מענה אין לא מכיוון שקשה לייצר מענה, אלא מכיוון שהצמד הזה, מקס ומוריץ של הקואליציה, לוין ורוטמן, אלה שיודעים לשים על עצמם חליפות ועניבות, אבל הם בעצם שני פורעים בשלטון החוק – שני אנשים שמבקשים לחולל מהומה לשם מהומה – לוין ורוטמן לא רצו לתת מענה, כי המענים הוצעו. אבל הם רוצים ממשלה ללא מגבלות. הם רוצים שלטון מעל החוק. הם רוצים להקטין את האזרח הישראלי לגודל מינימום ולנפח את שריריה של הממשלה, לנפח את שרירי השלטון, שברצותו, מוחץ את האזרח. הם כנראה לא קראו את מה שיש לתורה לומר על מלכים שמנסים להעמיד את עצמם מעל החוק, אפרופו חוק ביזוי תורה שהעברתם כאן, בכנסת הזאת. ואלה שלוש הזירות שכל אזרח ישראלי צריך לדעת ולהכיר, שלוש זירות שבהן החוק הזה יכניס עיוות דרמטי וסכנה דרמטית לחיים הדמוקרטיים בישראל. חברי חבר הכנסת סגלוביץ', שאוחז במומחיות בסוגיה הזו של הפעלת הכוח החקירתי מול האזרח יותר מכל חברי הקואליציה והממשלה גם יחד, עמד ביחד איתי והתריע חזור והתרע על השלכות החוק הזה על פעולותיו של שב"כ. כל בר-דעת יודע, ולא נרחיב בכך, שלשב"כ יכולות אדירות ודרמטיות, שעולות פעמים רבות על כל דמיון, לחדור לפרטיותו של האדם. שאלנו: האם הממשלה יכולה לעשות overruling לחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה לגבי הפעלת הסמכויות של שב"כ? האם יעלה על הדעת שהיועץ המשפטי יאמר: זה לא חוקי לפעול ככה מול האזרח במחשכים, וועדת השרים לענייני ביטחון תעשה overruling? ומי ידע על כך? והאם האזרח יוכל לפנות לבית המשפט? הוא הרי לא ידע. לא קיבלנו מענה. ראש השב"כ, למרות הבקשות החוזרות והנשנות שלנו, לא שלח את הייעוץ המשפטי של השב"כ לדיון בהצעות החוק. ברגע האחרון, כי איימנו להפוך את השולחן, שלחו אדם אחר מן השירות, מכובד ככל שיהיה, רק חסר כל הבנה משפטית. כך מחוקקים חוק שיאפשר לראש הממשלה לתת הוראות לא חוקיות לשב"כ? וכשם שלא ניתן מענה בעניין הזה, כך לא ניתן מענה על שיבוש מוחלט של תקופת הבחירות. עשרות שנים נבנה כאן דין לגבי הגבלת יכולת הפעילות של הממשלה בתקופת הבחירות, שהרי הממשלה יכולה לשבש את הליך הבחירות, והממשלה גם יכולה לפעול באופן שמנצל את כוחה השלטוני כדי להבטיח יתרון בבחירות. אפילו את התקופה הזו של הבחירות פורעי שלטון החוק מהקואליציה לא הסכימו להחריג מהצעת החוק. גם בתקופת הבחירות, שבוע לפני הבחירות, היועץ המשפטי לממשלה יאמר לממשלה: אתם לא יכולים לעשות את זה, והממשלה בהחלטתה תהפוך את חוות הדעת המשפטית. ומה נעשה אז? נרוץ בעתירה לבג"ץ 24 שעות לפני הבחירות אם הממשלה תחליט לשבש את הליך הבחירות? ביקשנו פתרון ראוי – לא ניתן. ומה בדיוק הגדרת ההליך הפלילי שהממשלה לא יכולה לעשות בו overruling? מחר תקבע היועצת המשפטית לממשלה בחוות דעת שהמשטרה אינה יכולה להפעיל סמכויות בדרך מסוימת, סמכויות שנוגעות לחופש המחאה, לחופש הביטוי, להגנה על עיתונאים, להגנה על עובדי ציבור. זה לא חלק מהדברים שבהם אי-אפשר לתת לממשלה לעשות overruling? הממשלה והקואליציה שנשבעו להרוס את בג"ץ שולחות אותנו לבג"ץ. איזו צביעות, איזו יוהרה, איזו מחשבה גסה שאזרחי ישראל הם מטומטמים. ממשלה שכל עניינה למנוע מבג"ץ להתערב בהחלטות ממשלה, שולחת את האזרח לבג"ץ על סוגיות בסיסיות של חופש ביטוי, של חופש מחאה. כל הנקודות הללו מתקבצות לתמונה אחת: שוב הביאו לנו חוק לא חוקתי, חוק שלא מייצר איזונים ובלמים מדויקים יותר. תמיד, בכל זירה שלטונית, יש מקום גם לשיפורים. אף אחד מחברי האופוזיציה לא אמר אי פעם שאין דברים שראוי לעסוק בהם ולתקן אותם בעניין היחסים בין הרשויות או בעניין מערכת המשפט. אני, כיושב-ראש ועדת חוקה, עסקתי בנושא הזה מבוקר ועד ערב. אבל מגמת פניה של הממשלה הזו, שבראשה עומד נאשם בפלילים וששר המשפטים שלה הוא קנאי ושיו"ר ועדת החוקה של הקואליציה מטעמה הוא אדם אנטי-דמוקרטי – אנטי-דמוקרטי, סמכותני, תיאוקרטי – הממשלה הזו לא מעוניינת בתיקונים, הממשלה הזו מעוניינת בהחרבה. שמחה רוטמן העז לקרוא לדיונים בשלב הראשון של ההפיכה המשטרית, שהובילו אותנו ל-7 באוקטובר, לכנות אותם במילות הפסוק "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", שנקרא השבת הזו בהפטרת חזון. הכותרת היחידה שראויה לוועדת החוקה תחת הנהגתו של שמחה רוטמן היא "איכה היתה לזונה קריה נאמנה" – המילים שגם אותן נקרא, בשבת שלפני תשעה באב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
"איכה היתה לזונה קריה נאמנה".
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמר, בבקשה, לרשותך 20 דקות.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי כנסת, כבוד השר, כנסת יכולה לעשות דברים טובים ולחוקק חוקים טובים. לדוגמה, אתמול חוקקנו את חוק הלומי הקרב, שנלחמו כאן קרוב לשלוש שנים, וכולנו כאן ידענו שמגיע להם וצריך לחוקק להם חוק ולתת להם את כל הזכויות שמגיעות להם. החוק עבר בהסכמות, קואליציה, אופוזיציה. אין אחד שלא הצביע בעד החוק. 61 חברי כנסת, גם קואליציה, גם אופוזיציה, הצביעו לחוק, כי הוא חוק שבא להיטיב. הם מקבוצה מסוימת שנתנה ותרמה למען המדינה. אבל מה אנחנו מקדמים בשבוע האחרון של הכנסת הזאת, הכנסת העשרים-וחמש? אני אומר לכם, הרבה אנשים יזכרו את הכנסת הזאת בעוד הרבה מאוד שנים, ואת הממשלה הזאת, אחרי 7 באוקטובר. ואני אומר לכם, אין אחד, אין ישראלי שישכח את 7 באוקטובר, וכולם יזכרו שראש הממשלה היה ביבי נתניהו, ומי ישב בממשלה ומי ישב בקואליציה, ולא יסלחו לכם, ואני לא אסלח לאף אחד מכם על מה שקרה ב-7 באוקטובר. אבל איזה חוקים אנחנו מחוקקים מיום שני עד היום, וזה יימשך גם מחר וגם ליום שישי? חוק ראשון – חוק לימוד תורה. אני אומר לכם, אני כדרוזי מסורתי מכבד אנשי דת, מעריך אנשי דת, אבל אני לא מסוגל לקבל שמישהו שיושב במזגן ולומד תורה וחייל שנלחם בעזה ובלבנון וטייס שטס שעות רבות לתקוף באיראן הם שווים, הם תורמים אותו דבר. יש תרומה ויש תרומה. אני מכבד את התרומה של הדת, אבל צריך להבדיל בין מישהו שמסוגל לתת את החיים שלו למען המדינה למישהו שיושב מול מזגן ולומד. חוק שני – חסינות מפני מעצרים. אתמול התקשר אליי בחור דרוזי צעיר – ושתבינו, אחוז הגיוס אצל הדרוזים הוא 86%, 87% – והוא אומר לי: תשמע, אני עריק, לא התגייסתי. החוק הזה תופס בשבילי? אני יכול להסתובב חופשי עכשיו? אמרתי לו: לא, החוק לא תופס בשבילך, החוק תופס רק ללומדי תורה, רק לתלמידי ישיבה, ואתה, יתפסו אותך – תיכנס לכלא. אני מציע לך, לך תשרת ותעשה צבא. אבל זה חוק שחוקק כאן בכנסת בשבוע האחרון. שכחו את 7 באוקטובר, שכחו את האזהרה של הרמטכ"ל, שכחו את המחסור בחיילים, שכחו שיש אנשים שהמשפחה שלהם התפרקה בגלל המילואים – עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם צו 8, הוא לא יכול לבנות את החיים שלו. יותר מ-1,000 ימים אנשים חיים בין צו לצו. ויש לנו עם נפלא, שמוכן לתרום ולתת, ולא שמעתי על סרבן אחד מהמילואים. כולם מתייצבים, כולם רוצים להיות עם החבר'ה שלהם, כולם רוצים להילחם עם החבר'ה שלהם, כולם לא רוצים לשבת בבית, כולם רוצים להיות חלק. רק קבוצה מסוימת לא רוצה לחיות חלק. ואני אומר לכם, אני מציע להם – אני כדרוזי, אני מהצד – אני לא התערבתי בחוקי דת, ואמרתי שאני לא חלק מהדברים האלה במלחמת היהודים, אבל אני אומר לכם, אנחנו זקוקים לכל חייל היום. אני מכיר את הצבא, ואני יודע שכשהרמטכ"ל אומר ומזהיר, הוא מתכוון לזה, והוא יודע מה הוא צריך. אבל אנחנו כאן כמחוקקים – האינטרס הפוליטי גובר על כל דבר, ואסור שהאינטרס הפוליטי יגבר על טובת המדינה, על ביטחונה של מדינת ישראל, על קיומה של מדינת ישראל. ומה החוק השלישי שמקדמת הממשלה? חוק הכשרות. תהרגו אותי, אני לא מבין בזה, תסלחו לי, אני לא מבין בזה, בכל הנושא של הכשרות, אבל חוק הכשרות – בדקתי קצת מה זה חוק הכשרות שמקדם חבר הכנסת דרעי. מתברר לי שזה חוק הג'ובים. אני הייתי באחד הדיונים ושמעתי את ראשי הרשויות, כמה זה יעלה להם וכמה הם מתנגדים לחוק הזה. מאות מיליונים זה יעלה לאזרחי ישראל. קופת המדינה זו קופה של אזרחי ישראל; קופת הרשות המקומית זו קופה של האזרח. אם הסתדרנו עד עכשיו בלי חוק הכשרות, אני לא יודע למה אנחנו צריכים את החוק הזה, חוק הג'ובים של דרעי, עכשיו, בזמן הזה, כשאנחנו צריכים כל שקל להשקיע בביטחון של מדינת ישראל, באותם אנשים שמשקיעים ונותנים למען מדינת ישראל. ועכשיו אנחנו בחוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח). אני לא מצליח להבין, מה אנחנו צריכים עכשיו להיכנס גם ברשות השופטת? הרי מהדקה הראשונה, מה שרצה ראש הממשלה זה להשתלט על הרשות השופטת, כמו שהוא השתלט על הרשות המחוקקת – כי הממשלה שולטת בכנסת. אין דבר שהממשלה רצתה והכנסת הזאת לא ביצעה. יש את הרשות המחוקקת, יש את הרשות המבצעת, יש את הרשות השופטת, ונתניהו רוצה לשלוט גם על הרשות השופטת וגם על הייעוץ המשפטי. הוא היה מעדיף, עם חלק גדול מהקואליציה הזאת, שלא יהיה בכלל ייעוץ משפטי ויעשו מה שהם רוצים. וזה מה שאנחנו מחוקקים עכשיו, חוק הייעוץ המשפטי. ומה אחרי זה אנחנו נלך לחוקק? עוד חוק להשתלטות על התקשורת. קרעי רוצה להשתלט על התקשורת – בעצם לא קרעי; קרעי זהו כלי. חברים, זה כלי שמשתמש בו נתניהו, עושה מה שהוא רוצה איתו. עכשיו רוצים להשתלט גם על התקשורת. מה המטרה? כיסא השלטון, לחזור לראשות הממשלה, להשתלט על התקשורת, לחסל כל תקשורת שמייצגת את הציבור, כל תקשורת חופשית, כל תקשורת שתוכל להגיד את האמת. בוא נביא את התקשורת שתגיד מה שנתניהו רוצה והממשלה של נתניהו רוצה וממשלת 7 באוקטובר רוצה. זה בדיוק מה שקורה עכשיו כאן בכנסת, אלה החוקים. תגידו לי, זה נתפס? בשבוע אחרון של הכנסת, חוקים כאלה מקדמים? זו בושה לכנסת, בושה לממשלה. אני אמרתי, אחרי 7 באוקטובר הם לא היו צריכים להישאר יום אחד בשלטון. הציבור היה צריך לקבוע ולהחליט, כי אנחנו רואים, אין הכרעה בשום זירה: בזירה הלבנונית, החיילים שלנו עדיין נלחמים שם ונמצאים שם ומסכנים את החיים שלהם שם; בעזה חמאס מתעצם, חוזר ל-30,000 חיילים – איזה חיילים? טרוריסטים – בונה מנהרות, מכין את עצמו ליום שאחרי. ומתי יגיע היום הזה? אמרו: פירוק חמאס. לפני יותר מ-1,000 ימים שמעתי על פירוק חמאס. מי שולט בחמאס? מישהו יודע מי שולט בחמאס עכשיו? אני אומר לכם, חמאס נשאר אותו חמאס, אותו ארגון טרור, אותה יכולת, אבל חמאס שולט בעזה עכשיו, שולט בסיוע שמגיע לעזה. כל שקית חלב שמחולקת שם ושקית קמח שמחולקת שם – חמאס שולט ועושה כסף, והרבה כסף, ומשלם לאנשים שלו. אחת המטרות של המלחמה, פירוק חמאס – לא השגתם את זה. חיזבאללה בלבנון, הוא הולך ומתעצם, ואיך אני יודע שהוא מתעצם? לפי התקשורת הלבנונית. למזלי, אני גם מבין ערבית ואני יודע מה מדברים בתקשורת ומה אנשים אמרו. לפני כמה חודשים, אנשים בתוך לבנון תקפו את חיזבאללה ואמרו: רוצים שלום עם ישראל. היום הטון התחיל להשתנות, וברגע שאתה רואה שהטון התחיל להשתנות, אתה מבין שחיזבאללה חזר להתחזק והוא מתחזק. זאת זירה פתוחה. ואיראן – כולם יודעים מה קורה עכשיו באיראן. ארצות הברית תוקפת כל יום והמלחמה התחדשה שם. אנחנו מחוץ למלחמה עכשיו, אבל אני לא יודע מתי נחזור ונהיה חלק מהמלחמה, וזה לא יהיה עוד הרבה זמן. אז תגידו לי, איזו זירה? מה עשתה הממשלה הזאת שאתה יכול לשים וי ליד? דיברנו על חמאס – לא; חיזבאללה – לא; טהראן – לא; חות'ים – לא. ומה עם הזירה הפנימית? מה עם הזירה הפנימית? ירי ורצח בחברה הערבית – מילא, אמרתם שזה לא מעניין; ערבי הורג ערבי – פחות ערבי. שרים אמרו: אתם הורגים אחד את השני ובוכים? לחברי הכנסת הערבים אמרו. אני ישבתי שם. אחד אמר להם: אתם יורים ובוכים? מה קרה בהרצליה לפני יומיים ואתמול? וזה יהיה מחר. מה קורה בתל אביב? מה קורה עם זריקת הרימונים? הירי? ההשתלטות של ארגוני הפשע? הפרוטקשן? זה יגיע להרצליה, לתל אביב, זה יגיע לרעננה, לפתח תקווה, לראשון לציון – זה יגיע לכל חור במדינת ישראל. נושא הפרוטקשן והפשיעה והרצח והשתלטות של ארגוני הפשע יגיע לכל מקום, כי גם כאן נכשלתם, ונכשלתם בגדול. אני שומע שאתם מקימים עכשיו מטה חירום לאומי. דיברתי על זה לפני ארבע שנים. תקימו מטה חירום לאומי: שב"כ, משטרה, פרקליטות, מס הכנסה. כל הרשויות האלה היו צריכות להתאגד כבר לפני ארבע שנים ולעבוד יחד. לא יכול להיות שצעיר בן 22, כל התפקיד שלו הוא לצאת מהבית, ללכת לרצוח מישהו, ויומיים אחרי זה ללכת לטייל בעולם ולנסוע עם רכב חדש. איפה מס הכנסה? איפה המשטרה? הרי כל ילד בכל שכונה בחברה הערבית יודע מי העבריין ומי היורה, אבל הם מפחדים. והכי מצחיק, שאומרים: החברה הערבית לא משתפת פעולה. זה מעיד רק על דבר אחד – על חולשה של המשטרה ושל הממשלה. וארגוני הפשע יותר חזקים מכם, כי מפחדים מהם ומכם לא מפחדים, ולא רק שלא מפחדים – הם בטוחים שאתם לא יכולים לשמור עליהם ולתת להם את הביטחון. אני בתפיסת עולם, ואני אהיה שר לביטחון פנים. אני אומר לכם, אני אהיה שר לביטחון פנים. אני מכיר את השטח. אני חי את השטח. אני יודע איך להפעיל את המשטרה, ואיך לנהל את המשטרה, ואיך למנוע את הרצח הבא, ואיך לפענח את הרצח, אם יהיה. כי אחוז הפיענוח הוא אפסי. כשאני אומר לכם: אנחנו יכולים לעשות את זה – כי באחד הדיונים שהשתתפתי הגיע השב"כ ואמר: אני התערבתי בשבע חקירות, ובשבע החקירות שהתערב השב"כ היה פיענוח והייתה תפיסה של הפושעים. אז גם את היכולת של השב"כ יכולים להעביר למשטרה, והמשטרה יכולה לעשות, נוסף על להיעזר בשב"כ. ראש השב"כ לשעבר כאן איתנו, והוא יודע על מה אני מדבר ואיך יכולים לעשות את זה. לכן אני אומר לכם, יש לכם עוד שלושה חודשים. בשלושת החודשים האלה הדבר החשוב ביותר עכשיו זה לעבור את התקופה הזאת, הקשה לכל אזרחי מדינת ישראל. ואני לא רוצה לדבר על יוקר המחיה עכשיו, כי איפה שתיגע, נכשלתם. אני רוצה לדבר כמה דקות רק על החברה הדרוזית, שאני בא ממנה. אני רוצה להגיד לכל דרוזי שחושב להצביע לאחת מהמפלגות שיושבות בשלטון לשאול אתכם איזה חוק חוקקתם לטובת העדה הדרוזית. הרי הבטחתם את חוק החשמל. כשאני אמרתי שהחוק לא יהיה, יושב-ראש הקואליציה אמר לי: נחיה ונראה. חיינו וראינו ולא היה חוק. הבטחתם תקציבים ענקיים, תקציב ענק לעדה הדרוזית. תדברו עם ראשי הרשויות. אני מדבר עם ראשי הרשויות; חוץ מהשוטף – שום דבר. איזה פרויקטים יש היום בחברה הדרוזית? איזה כסף מושקע בתכנון ובבנייה, בתשתיות, במגרשים, בחינוך, בחינוך הבלתי-פורמלי? כלום. הבטיחו להקים ועדה ייעודית לעדה הדרוזית, אחרי שהבאתי חוק כאן להקמת ועדה ייעודית לחברה הדרוזית עם סמכויות של ועדה מחוזית שיכולה לקדם את כל התכנון, שיכולה לפתור את כל בעיית התכנון בתוך שנה, שנתיים, עם תקציב ענק. זה מה שעשיתי כשהייתי שר במשרד האוצר – תקציב ענק לתכנון, 178 מיליון שקל רק לתכנון. איזו ועדה קמה? כלום. הבטיחו לי, הפילו את החוק שלי, ולא הקימו ועדה. לפני שנתיים. עד עכשיו אין ועדה. אז תקציבים אין, חשמל אין, תכנון אין. הדרישות שלי יהיו בממשלה הבאה, ואני אהיה חלק מהממשלה הבאה: תקציב ייעודי לתכנון; הסדרת כל היישובים הדרוזיים. אם בשלושה, ארבעה ימים יכולים לחוקק את כל החוקים האלה, הם יכולים לחוקק חוק שיסדיר את כל התכנון בחברה הדרוזית. לא צריכים להיות בתים עם היתר, בלי היתר, באדמות פרטיות, בקרקע פרטית. צריך לתת לתכנן, להרחיב. קו כחול זה לא גזרה מהשמיים. קו כחול – יכולים לשנות מקום ולהרחיב; להסדיר, יכולים להסדיר; לחבר לחשמל, יכולים לחבר לחשמל. להשקיע, להשקיע. החברה הדרוזית צריכה להיות הפרויקט החשוב ביותר בממשלה הבאה, ואיך אני פותר את כל הבעיות של החברה הדרוזית ומתקדם עם החברה הדרוזית. אני לא אאפשר שהמצב יישאר ככה, בשום מצב. הבטחות, הבטחות, הבטחות. אל תקנו את ההבטחות עוד פעם. יכולים לשחק איתנו על רגש, ואני יודע על מה משחק עכשיו נתניהו – אני רואה את הפרסום שלו, את הקמפיין שלו אצל הדרוזים, על הדרוזים בסוריה. תגידו לו: יכולת למנוע את זה, כי בטיל אחד ליד ארמון הנשיא, נעצר הכול. טיל אחד. שלא ישחק על הרגשות שלכם ולא יגיד לכם: אני הצלתי את הדרוזים בסוריה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. הסתיים הזמן. תודה רבה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
מי שהציל יכול היה למנוע, ואם היינו מונעים, היינו חוסכים - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת, הסתיים הזמן.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
- - אלפים של נרצחים, נשים נאנסות - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
- - בתים נשרפים. אנשים נשרפו חיים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה, חבר הכנסת. הסתיים הזמן.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
דקה, שנייה, אני מסיים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בסדר, נתתי לך עוד קצת זמן. כן.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אנשים נשרפו חיים. קשרו אנשים לכיסא.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. תודה רבה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
שתביני, היושבת-ראש, קשרו אנשים לכיסא ושרפו אותם חיים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בסדר, אבל הזמן הסתיים, אני מתנצלת. חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה. אנחנו מכירים בדיוק מה קרה שם. לרשותך עשר דקות.
חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, עסקנו פה הרבה השבוע בעריקים. אני רוצה דווקא להעלות על נס כמה סיפורים של לוחמים ולוחמות, חיילים וחיילות. יסכה מרק, שאולי את מכירה - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן.
חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - היא בת 36, אימא לשלושה ילדים, אחות במקצועה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הייתה בשבת כתבה במקור ראשון.
חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
נכון, במקור ראשון. היא התגייסה לצה"ל בגיל 36, די מדהים; מישהי שאיבדה את אביה אליהו, שנרצח בפיגוע.
היו"ר לימור סון הר מלך:
את בעלה.
חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אחר כך את האבא, שהפך לדמות אב עבורה, הרב מיכי מרק, שנרצח גם הוא בפיגוע. בעלה שלומי, כמו שאמרת, בנו של מיכי מרק, נהרג כשהוקפץ לגוף ביטחוני שבו שירת. קרוב משפחתה אלחנן קלמנזון, מהצוות המפורסם של קלמנזון, שב-7 באוקטובר רצים לבארי, מצילים למעלה מ-100 אזרחים; הגיס שלה פדיה מרק, שנפל במלחמה בעזה. אחרי המחיר הכבד הזה שהיא שילמה, מחיר בלתי נתפס, היא בחרה להתגייס. במילים ישירות ופשוטות היא כתבה במהלך הטירונות: נתן יונתן כתב: "ארץ שמתקו לה רגביה / ומלוחים כבכי כל חופיה, / שנתנו לה אוהביה / כל אשר יכלו לתת". כך כותבת יסכה: "זהו בעיניי אחד התיאורים המדויקים ביותר של אהבת הארץ. לא אהבה תמימה שאינה מכירה בכאב, אלא אהבה שיודעת את המחיר ובוחרת להישאר. אהבה של אנשים שנתנו לארץ ולמדינה האהובה שלנו כל אשר יכלו לתת". כך כותבת יסכה: "הרגשתי שגם אני מבקשת לומר את ה'הינני' שלי. לא מתוך חובה, לא משום שלא הייתה לי דרך לתרום עד היום, לא מתוך המוות, אלא משום שרציתי להצטרף, בדרך שלי, לאותה שרשרת ארוכה של אנשים שבחרו באהבה, באחריות ובשייכות. מתוך בחירה בחיים, בשביל כל מי שאיננו וכל מי שעודנו". אשרי העם שיש בתוכו נשים עם שיעור קומה כמו יסכה. אליסף פרץ, שלפני שבוע הצטרף אליי למפלגה החדשה, מסתובב עם שרשרת שיש לה תבליט קטן של ארץ ישראל ועליה כתובות המילים: לא סתם. שאלתי את אליסף למה הוא בחר דווקא בצמד המילים הזה. הוא ענה שהוא בחר להניח על לוח ליבו את המילים הללו כי הן לקוחות מתוך קטע קצר שכתב אחיו, אוריאל, זכרו לברכה, שנהרג בלבנון בשנות התשעים. מאוחר יותר נהרג גם אחיו אלירז בעזה. ואוריאל כתב: עם מכלול הקוצים והצמחים שנכנסו לי לגוף אפשר להקים ערוגה של מטר על מטר. אבל אלו לא סתם קוצים, אלו קוצי ארץ ישראל. אליסף לקח את המילים "לא סתם" כי מבחינתו כל מה שהוא עובר בחיים – כל המשפחה המיוחדת הזו, משפחת פרץ, העצב והשמחה, הרגעים למעלה והרגעים למטה, האובדן של שני אחיו, הבחירה של אליסף ואביחי האחים להמשיך לשרת בשירות מילואים ארוך. אליסף עשה כמעט 500 ימים רק במלחמה הזו. העשייה החינוכית רבת-השנים שלו כראש מכינה, בכל מיני יוזומת חברתיות; הוא הקים את עמותת "האחים שלנו" של האחים השכולים; עד לפני כמה ימים הוא ניהל את אגף החברה והנוער בעיריית ירושלים. ובכלל, בעומק, הבחירה שלו לחיות כאן בארץ והבחירה להיכנס לשדה הפוליטי הן לא סתם. יש לו משמעות, יש לו אמונה בדרך, יש לו מחויבות לדרך, וכמה טוב שאנשים כמו אליסף, בעזרת השם, בעוד כמה חודשים, יהיו פה בבית הזה. עוד גיבור שאני רוצה להעלות על נס דווקא בשבוע הזה הוא סשה טרופנוב, שחזר מהשבי. סשה התחתן עם ספיר כהן. כשראיתי אותם כשהם התחתנו, נזכרתי ברגע מיוחד שהיה לי עם סשה לפני כמה חודשים, בחנוכה האחרון. שנינו הגענו יחד להדלקת נרות של פצועי צה"ל. סשה הגיע על קביים כי הוא היה אחרי עוד ניתוח בשיקום שלו. ביקשו ממנו להגיד כמה מילים, אז הוא פנה לפצועים ואמר להם שאומרים לו שהוא גיבור, אבל מה, הוא גיבור? הם גיבורים, והוא רוצה להיות הקול של החטופים שאומר להם: תודה על כל מה שנתתם, על כל מי שאתם, ותודה לאל שיש בעם שלנו אנשים כמוכם. אתה רואה חטוף שחזר ויודע להגיד תודה ולהכיר תודה לפצועי צה"ל, וזה מראה איזה עם אנחנו, וגם הבחירה שלהם להתחתן אחר כך ולהקים עוד בית בישראל. זה קצת הסיפור של כולנו. ובזמן שנותר לי, אלקנה לוי הוא פצוע צה"ל קשה. הוא נפצע קשה, מפקד מחלקה בגדוד 13 בגולני. שלושה אחים שנפצעו, שלושתם נפצעו קשה. אלקנה איבד את שתי רגליו. בשבוע שעבר הגעתי למסיבת ההודיה שלו, בדיוק שנה אחרי שהוא ניצל. 40 דקות הוא עומד מול קהל ענק שהוא הזמין, כל האנשים שהיו שותפים בדרך, עומד על שתי פרוטזות, ו-40 דקות הוא מקריא דברים שהוא כתב. כל מילה היא מרגשת וכל מילה – ראוי שבמערכת החינוך ילמדו אותה. אני לא אוכל להקריא את הכול, אבל אני אקח כמה קטעים, מה שנספיק. כותב אלקנה: בעל התניא מביא בשם ספר הזוהר את המשפט שמקפל כל כך במדויק את התחושה הזו: "בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא, וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא" – כאב צועק מצד אחד של הלב, והשמחה צועקת מצד אחד של הלב. אני מניח שגם את תוכלי להזדהות, עם מה שאת חווית. וממש כך זה מרגיש, כותב אלקנה. בכל רגע נתון אני מרגיש את זה שאין לי רגליים, אני לא צריך להיזכר בזה. אני מרגיש את זה בכל פינה בגוף שלי, לפעמים יותר, לפעמים פחות, אבל תמיד מרגיש. מהצד השני, אני בטוב, אני באחת התקופות הטובות של חיי – תקופה שהיא המשך ישיר של עבודה של כל החיים, תקופה שהיא המשך ישיר של בה"ד 1 והתפקיד הקצר. בצד הזה של הלב, אני באמת מרגיש כל כך הרבה שמחה, כל כך הרבה ערגת חיים, כל כך הרבה כנפיים להצליח, ובאמת מרגיש כאב, ובאמת מרגיש שמחה, כמעט בו זמנית. ואני לא למוד שנות חיים ארוכות – אלקנה הוא בחור צעיר בן 24 – אבל זה המתכון שלי, להרגיש. להרגיש את הכאב האמיתי כי הוא פה ונוכח, ולתת לעצמי להרגיש את החיבוק; ללמוד להרגיש אותו ולעבור דרך הכאב ואיתו להתפתח, דרכו לשמוח, כי הוא נוכח. אז תן לו מקום, אבל עוד כל כך הרבה נוכח. כל כך הרבה למידה – ללמוד לשחרר, ללמוד להרפות, ללמוד להרפות את זה שאתה לא מצליח להרפות, ללמוד ליפול, אחר כך ללמוד ליפול יפה, ואחר כך ללמוד לקום, גם אם מכוער, ללמוד לבקש עזרה, ללמוד להיעזר, בטוב, לתת לעצמי להרגיש בנוח בתוך העזרה. לתת למי שעוזר לי את התחושה שהוא עוזר למישהו שיכול, לא למישהו שהוא לא. להגיד לו תודה אמיתית, מהלב, גם אם בפעם האלף. ללמוד לתת מקום לזה שבפעם הבאה זה ידרוש ממני עוד נשימה עמוקה, לבקש עזרה. ללמוד לתת מקום להכול, לכל ההפכים. לרצות מאוד להצליח עם הרגליים, כי זה קיומי, אבל לנסות לתת לעצמי להבין שהאושר שלי לא תלוי בכמות הצעדים היום, אם בכלל היו כאלה היום. אני איש בלי רגליים – או שאני יותר איש, או שאני יותר בלי רגליים? לרצות לדבר, אבל לא לרצות להיות סלב. לקבל הערכה, אבל לא להיות רוקסטאר. לתת מקום לכאב הפרטי, אבל להבין שיש פה סיפור לאומי, כי הכאב הוא פרטי, אבל הגאווה היא נצחית – הגאווה ללבוש מדי צה"ל ולהתגייס לגולני; הגאווה להיות חייל של תומר מלדסי; הגאווה להיות מפקד של כל אחד מהחיילים שעברו תחתיי בהכשרה או במחלקת השמונה האדירה. אבל האכזבה שזה היה קצר מדי. הצביטה בלב שהם משתחררים ואני לא חלק; שקיבלתי משימה לשנה, ואחרי שבועיים הלכתי. הגאווה להילחם, מחנות המרכז, ח'אן יונס, עייתא א-שעב, ושוב ח'אן יונס. הגאווה בדרך שעשיתי, ואנחנו עושים, מאז הפציעה. אני מרגיש את החסדים של הקדוש ברוך הוא מהרגע הראשון. אני מרגיש את החסד בפינוי המהיר להפליא; אני מרגיש את החסד בזה שלא איבדתי הכרה בפינוי; אני מרגיש את החסד בכך שישנתי רק יומיים, על אף שהערכות דיברו על בין ארבעה לשישה שבועות; אני מרגיש את החסד בכך שנשארה לי ברך; אני מרגיש את החסד בכך שהרסיס בעין ימין היה רק בגבה ולא איבדתי ראייה גם בעין זו. אני מרגיש צורך לעצור, ולמרות שכולנו יודעים בשביל מה התכנסנו, להדגיש זאת במילים ברורות ופשוטות: היום, ממש היום לפני שנה – כך אומר אלקנה בחמישי האחרון – במגנן על ציר מגן עוז הצפוני בעיר ח'אן יונס עלו שני אנשים, חייל ומפקד, לגג האיתור שבו הם שהו. ממש היום לפני שנה התפוצצנו. ב-15:22 עמית היקר נהרג, ואני שכבתי שותת דם על גג האיתור של מחלקת השמונה בעזה. ממש היום לפני שנה. ניסיתי לשים לעצמי חוסם עורקים, ופשוטו כמשמעו, לא עלה בידי. ובזמן שאני נאבק, עדן הגיע וזיהה אותנו והזעיק עזרה. ממש 50 שניות אחרי זה, דוידזאדה המלך הגיע ונתן לי כאפה. הוא ביקש ממני להישאר פה איתו, והבטיח שהוא יעשה מכאן את השאר. ושניות לאחר מכן נועם משה חי האגדי הצטרף אליו, וביחד תוך שניות ספורות הם שמו לי שני חוסמי עורקים והצילו את חיי. בתוך שלוש דקות אני שוכב בגג האיתור שלי בעזה ומעליי מנדיל, וישראל הפרמדיק, ונריה הדוקטור, וברקאי האהוב. הם רוכנים מעליי ומצילים את חיי, ואני לוחש לעצמי: תהיה פצוע גבר, אל תפריע להם. ותוך כדי אני רואה את נועם וישי החובשים, הגברים של המחלקה שלנו, מחפשים רלוונטיות. אני שוכב על גג האיתור בעזה, אני שוכב שותת דם, בלי רגליים, ומרגיש שמטפלים בי בצורה יוצאת דופן. היום ממש לפני שנה. הם מרימים אותי ובריצה מכניסים אותי לנמ"ר, בפיקוד כחלון, שמחכה בפתח האיתור. היום לפני שנה, נירו הסמל, שאני חייל שלו, לוקח פיקוד על המחלקה, ובשעה 15:27 אני מסתכל על השעון בתדהמה כשאנחנו מגיעים למנחת. היום לפני שנה, ב-15:33, אני כועס עליהם שהמסוק עוד לא הגיע, תוך כדי שרופא נוסף נותן לי מנת דם,. ותוך כדי זה אני חוטף שיחה קצרה עם יואב האלוף, ששבועיים אחרי שהוא נכנס לתפקיד, הוא מנהל מנחת בצורה יוצאת דופן. כך הוא ממשיך את הסיפור, איך מחלצים אותו ומעבירים אותו ב-669, והרופאים בסורוקה, ואז בשיבא. היום אלקנה איתנו, איש מופת. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ממש. כמה התפללנו עליו. חבר הכנסת עוז חיים, בבקשה. ממש מרגש אותי. לרשותך עשר דקות.
עוז חיים (יש עתיד):
גברתי היושבת בראש, חברות וחברי הכנסת, בשבועות האחרונים הקדשתי את רוב זמני לדיונים הקדחתניים בוועדת החוקה סביב החוק המכונה חוק פיצול היועמ"שית – שם מכובס, שנבחר בקפידה, וניסה להנדס את תודעתו של הציבור כאילו מדובר פה באיזה מהלך טכני, חיובי או יעיל כזה, שיוכל לסייע למערכת לעבוד יותר טוב. אבל בפועל, ממש לא מדובר בחוק פיצול. מדובר בחוק ביטול, ביטול דה פקטו של מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה כמגן האינטרס הציבורי, כקולו של האזרח ומגן שלטון החוק, שרואה לנגד עיניו את האינטרסים של המדינה ולא רק של הממשלה. תראו, דמוקרטיה איננה רק שלטון הרוב; דמוקרטיה היא קודם כול היכולת לרסן את הכוח, לבזר אותו ולא לרכז אותו במקום אחד. כל ממשלה רוצה כוח. זה לגיטימי. אבל הממשלה הזאת לא רוצה רק כוח – היא רוצה את היכולת לפעול ללא מעצורים, ללא שומרי סף. הממשלה הזאת לא רוצה שיעצרו אותה, שיפסיקו אותה, שישאלו אותה שאלות. היא לא רוצה שיגידו לה מה לעשות, ונראה שבוודאי שהיא לא רוצה שיזכירו לה שהיא כפופה לחוק. היא לא רוצה מתנגדים שיפגינו נגדה; היא לא רוצה תקשורת חופשית שתחשוף שחיתויות; היא לא רוצה שיגידו לה את מי למנות או את מי לא למנות. לא פלא שהממשלה הזאת תוקפת ללא הפסקה את התקשורת, את האקדמיה, את מערכת המשפט, את התרבות ואת לשכת עורכי הדין. מה משותף לכל אלה? אלה שומרי הסף, אלה הגורמים שגורמים לדמוקרטיה שלנו להיות משגשגת. אבל מה לעשות, דמוקרטיה בריאה נוטלת על עצמה מגבלות ואמצעים לריסון של הכוח. אבל הממשלה הזאת, היא לא רוצה ריסון – היא רוצה לדרוס, היא רוצה להרוס, היא רוצה לעלות עם D9 על בית המשפט העליון. באיזה כיבוס של מילים המציאו שם וקראו לחוק "חוק פיצול היועמ"שית", והסבירו לנו שזה בכלל לייעל את המערכת, זה בכלל להפריד בין היועץ לתובע, ושהיועץ צריך לייצג את הממשלה ולא להיות נגדה. על פניו, חלום דמוקרטי בהתהוות, אבל בתוך זה החביאו את הכוונה האמיתית – לתת לממשלה כוח בלתי מוגבל, לאפשר לה לעשות כל מה שהיא רוצה. והינה, ראו זה פלא, מהחוק עם השם המכובס, נחשו מה? לא נשאר בכלל פיצול. אין שום פיצול בחוק הזה פרט לפיצול המדינה מהממשלה שלה. בחוק שמובא היום להצבעה, וחשוב שתדעו את זה, נותרה רק הכוונה האמיתית שעמדה תמיד מאחורי החוק הזה: לא פיצול – ביטול, ביטול מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה, הפיכתו לפוליטי, לחלש, לכנוע ולמפוחד. אם היועץ המשפטי לממשלה סבור שמעשה של הממשלה נוגד את החוק – אין שום בעיה, נביא חוות דעת אחרת על חשבון הציבור. אתה לא תקבע – אנחנו נקבע. אם הממשלה חושבת שהיא צריכה לעשות מעשה והיועץ המשפטי לממשלה אומר לה: אסור לך, ואני גם לא יכול לייצג אותך בבית המשפט העליון, כי זה בניגוד לחוק, אומרים: אין בעיה, שב בצד. לא רק שאתה לא תייצג אותנו, אסור לך להתקרב לבית המשפט העליון. אנחנו נביא עורך דין מטעמנו. ומי יקבע מהו החוק? מי יפרש את החוק? היועץ המשפטי לממשלה? לא לא לא. הממשלה. הממשלה היא החוק? החוק הוא הממשלה? מי יגן על אינטרס הציבור? מי יגן עליכם, אזרחי ישראל? חשוב מאוד שאתם תדעו שבפעם הבאה שתהיה לממשלה דילמה של ריסון כוח, של הגנה על מיעוטים, הגנה על הדמוקרטיה, לא יהיה מי שיגן עליכם. חשוב שתדעו: הממשלה איננה המדינה והמדינה היא לא הממשלה. במדינה יש מיעוטים, יש חסרי ישע, יש אזרחים שראויים להגנה; יש זכויות יסוד כמו חופש הביטוי, כמו חופש התנועה, כמו חופש ההפגנה, כמו החופש להתאגד. היועץ המשפטי לממשלה לא צריך לייצג רק את הממשלה – הוא לא עורך הדין הפרטי של השרים. הוא הכתובת של האזרח אל מול עוצמות השלטון. האזרח הישראלי, לצערי, לא מודע לכמות החוקים שבהם היועץ המשפטי לממשלה נמצא כמגן האינטרס שלו. במהלך הדיונים בוועדה השתתפתי בכמה דיונים מסווגים, ואני אומר את האמת, יצאתי מודאג, מודאג מאוד. ברגע שאנחנו גוזרים על המוסד הזה של הייעוץ המשפטי לממשלה להיות חלש, להיות כנוע, להיות פוליטי, אנחנו מאבדים את המחסום האחרון מפני שרירות לב, מפני שחיתות שלטונית, מפני כוח בלתי מוגבל. אם הממשלה תרצה מחר להאזין למפגינים נגדה, מי יעצור אותה? אם הממשלה תרצה לסגור גופי תקשורת, מי יגיד לה שזה נוגד את חופש הביטוי? לא יהיה שם אף אחד. החוק הזה לא רק מחליש את היועץ המשפטי או את היועצת המשפטית לממשלה באיזה מסע נקם מעוות; זה חוק שמחליש את הדמוקרטיה הישראלית. זה חוק מסוכן שמביא אותנו לעוד נקודת שפל בדמוקרטיה שלנו. חשוב לי לעצור כאן ולהוקיר את כל עובדי הציבור, את נציגי משרד המשפטים, את נציגי המשרדים השונים ואת היועצים המשפטיים שהגיעו לדיוני הוועדה. פגשתי אנשים מסורים, מקצועיים, שדרכם המקצועית והערכית עמדה לנגד עיניהם גם מול לחצים פוליטיים כבדים מאוד. אתם עמוד השדרה של המדינה הזאת, וזאת זכות גדולה שיש לנו משרתי ציבור מסורים כאלה. אני מבקש להודות גם לאנשי החברה האזרחית, אותם אזרחים מודאגים, אותם ארגונים שהגיעו לוועדה יום-יום, שעה אחר שעה, השקיעו משאבים והשקיעו זמן. אתם השראה גדולה ומעניקים לנו רוח גבית וכוח גדול להמשיך להילחם למען החברה הישראלית. חברות וחברי הכנסת, החוק הזה, לצערי, כנראה יעבור, אחרי הסתה של שנים נגד הייעוץ המשפטי לממשלה, נגד מערכת המשפט כולה. אבל דעו לכם, אזרחי ישראל, בפעם הבאה, כשיעלה צורך דחוף בריסון הכוח, בהגנה על הזכויות שלכם, פשוט לא יהיה מי שיגן עליכם. אבל המסר שלי אליכם היום הוא לא מסר של ייאוש. לא רחוק היום שבו יתיישבו כאן אנשים אחרים על ספסלי הממשלה, אנשים שרואים לנגד עיניהם את טובת המדינה, את שלטון החוק ואת דמותה הדמוקרטית של ישראל, ולא רק את ההישרדות הפוליטית והצינית שלהם. אנחנו – אני יכול להבטיח לכם – לא נוותר. אנחנו נמשיך להיאבק על הבית, נמשיך להיאבק על הערכים שלנו, נמשיך להיאבק על הדמוקרטיה הישראלית. ביחד נתקן. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה. חודש טוב, שיהיו לנו בשורות טובות. לרשותך 12 דקות.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
גברתי היושבת בראש, אחד הכאבים הכי גדולים של אזרח בישראל זה יוקר המחיה, וההוצאה הכי גדולה של אזרח בישראל מתוך המשכורת שלו היא הבית שלו. אם הוא קנה בית, אז המשכנתה תופסת לפעמים 50% מההוצאה שלו, ואם הוא שוכר בית – באותה מידה. הגענו לשפל המדרגה במחירי הבתים בישראל ולשפל המדרגה במחירי השכירות. הבחירות לא יוכרעו לפי יוקר המחיה ולא לפי המצב של דיור בר-השגה. אבל האם ממשלה לא אמורה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי לייצר דיור בר-השגה? האם לא לפחות להראות לנו, למראית עין, שיש שר שזה כל עולמו? לצערי, משרד השיכון היה בהובלה של חשיבה מגזרית מאוד מאוד מצומצמת. שאר המשימות הכלליות, לדאוג לאוכלוסייה בישראל, לא עניינו את משרד השיכון במשך שלוש שנים כמעט, ורשות מקרקעי ישראל, שהיא גורם דרמטי באיך לעשות דיור בר-השגה, גם כן נכנעה לתכתיבים ולגישה של חדלות עשייה, של ייאוש מהאפשרות להביא דיור בר-השגה. ולהביא דיור בר-השגה זה נע מדיור ציבורי במצב משפיל, לא מתוחזק, לא משופץ, לא גדל, ששמור לאנשים שרק מחמירים את הקריטריונים, ולא ניתן לזוגות צעירים בראשית החיים כפי שהיה בעבר – דיור ציבורי שימש לזוגות צעירים להתחיל את החיים בארץ ישראל. המציאות הזאת של היעדר דיור בר-השגה, זה כשל ענק של הממשלה. אני זוכר את ראש הממשלה בקמפיין לפני ארבע שנים נכנס לבית של משפחה מהקהילה האתיופית ומכריז: אני אוזיל את המשכנתאות. הוא חזר בו מהאמירה הזאת, לא ראיתי אותו מתעסק בזה. אבל היו ראשי ממשלה אחרים, אפילו בליכוד – ראש הממשלה בגין הרגיש חובה כלפי הקהילה שהרימה אותו לשלטון, כלפי הפריפריה, כלפי עיירות הפיתוח והשכונות, ותוך שנה הודיע על פרויקט שיקום שכונות. בנה גנים, בתי ספר, מתנ"סים, שיפץ את כל הבניינים, פארקים, הביא את יהדות העולם להתחבר אליו בשיקום שכונות. עשה מעשה גדול ומסיבי למען האזרחים. ראש ממשלה אחר, רבין, לצד המעשים הביטחוניים והמדיניים שלו, הדגיש את ההיבט החברתי והגדיל את התקציבים של חינוך, קהילה, פיתוח, תחבורה ויזמות בפריפריה באופן משמעותי. ראש ממשלה שהיה גאון בבינוי וקידום דיור בר-השגה, שצריך להוריד בפניו את הכובע, זה אריאל שרון. כשאריאל שרון כשר שיכון רואה גלי עלייה ושואל את עצמו: איך אני משכן את האנשים האלה בלי להשפיל אותם במעברות מחדש – בונה חשיבה מדהימה שעד היום משפיעה על בתים, מאות אלפי בתים בישראל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, נכון, הייתה לו השפעה על אלפי בתים בישראל, כן - -
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
בכול. עכשיו הוא אמר - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
- - לכאלה שלא יהיה להם דיור הרבה מאוד שנים. הוא דאג לקחת כאלה שהיה להם, ושלא יהיה להם.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
עולה, עולה חדש מגיע, מקבל מגרש של 250 מטר, ועל המגרש הזה בנוי בית של 60 מטר, קטן, שני חדרי שינה וסלון, אבל היתר בנייה, להפוך את הבית הזה ל-120, או אותו דבר עם קומה שנייה סגורה, שכשהעולה, משתפר מצבו, פותח את הקומה השנייה ועושה פינישים. בית של 60 מטר שצומח ל-120 מטר. אני למדתי מאריאל שרון. בטעות השאירו אצלי 500 יחידות של רבע דונם, ואמרו לי: התוכנית הזאת לא קיימת. הלכנו עם המהנדסת, עשינו החייאה על התוכנית, ומכרנו רבע דונם ב-110,000 שקל, 250 מטר. נתנו היתרי בנייה לבנות בית של 180 מטר על רבע דונם – קומה ראשונה 90 מטר, קומה שנייה עוד 90 מטר, ועדיין יש גינה קטנה, והינה, זוג צעיר, במיליון או מיליון וחצי מרים בית לעצמו. יש עוד אחד שעשה דיור בר-השגה – השר כחלון. הוא נתן למאות אלפי ישראלים הזדמנות לקבל דיור בר-השגה. הוא עשה את זה בנחישות. הקבלנים עשו לו מרד, כי זה פגע ברווחים שלהם. הוא אמר: רק מחיר למשתכן, רק זוגות צעירים, רק דיור בר-השגה, ואז אתה יכול לקנות דירה בשיטה הזאת בירוחם במחיר של 700,000 שקל. במקום אחר, שהאדמה קצת יותר יקרה והפיתוח יותר יקר, דירות של כחלון נקנו במיליון או 1.5 מיליון, ומיידית הרוכשים זכו בעצם לשווי בית של הטבה מהמדינה בעוד 0.5 מיליון שקל. הוא האחרון שעשה דיור בר-השגה. עוד מילה טובה זה לשר גלנט ולג'קי לוי כסגנו במשרד השיכון, שהתייחסו ברצינות לדיור הציבורי, ונכנסו לגל שיפוצים ומחשבות איך להחזיק את הדבר הזה כמו שצריך. מאז, מאז כחלון, אין דיור בר-השגה בישראל. עכשיו, במלחמה הזאת שירתו מאות אלפי חיילים סדירים, כחצי מיליון אנשי מילואים, בערך מיליון חיילים וחיילות, בני ובנות הזוג שלהם – במקרה עכשיו אני רואה פה חיילים, אז ברוכים הבאים לכנסת. זה מרגש שאתם נמצאים איתנו. אני רואה מרחוק, אני לא יודע אם זה קצינים או אנשי קבע, אבל זה אותו דבר בשבילי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ברוכים הבאים לכנסת ישראל.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תגידו לנו, אנשי הביטחון, תספרו לנו מי נמצא שם, אנחנו נזכיר אותם בשמם, תבואו להודיע לנו, תביאו פתק. מה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, עוד רגע. הוא מברך אותם.
עמית הלוי (הליכוד):
- - -
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אין על חפ"שים. אני עכשיו – אתה יודע שאני רב-סרן במילואים, ואני חוזר למילואים, ונתתי להם הוראה אחת: אסור לי לתת פקודות, רק לקבל פקודות, בסדר? זו המצווה. לא, מי שהלך לצבא הוא בשבילנו גיבור, אפילו אם הוא במשימה הכי פשוטה. אבל מה חובתנו כלפי 400,000–500,000 אנשי מילואים, מאות אלפי סדירים ששירתו במלחמה, עשרות אלפי פצועי צה"ל – מה חובתנו בדיור בר-השגה? איתם ובני הזוג שלהם זה 2 מיליון איש, עם הילדים שלהם זה 3 מיליון איש, צעירים שנתנו את הלב והנשמה למדינה והם רוצים לקנות בית. ומישהו משמיץ את המשכורות של אנשי הקבע. לפני המלחמה היה פה קמפיין של השמצות לאנשי קבע, תוספת הרמטכ"ל, עיתונאים וכל מיני פופוליסטים הסבירו שאנשי הקבע חוגגים. משנות השבעים הם קיבלו תוספת לא מוסדרת וסידרו אותה.
עמית הלוי (הליכוד):
הפוך.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מה?
עמית הלוי (הליכוד):
הפוך, מיכאל. זה היה מאבק שבמקום לתת הגדלות לפנסיות התקציביות המנופחות, לתת להם, לתת לקבע, לתת תוספת למשכורות של הקבע - - -
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
כן, תוספת הרמטכ"ל עסקה בשוטף במשכורת. הסדרנו את זה והגדלנו לצעירים, כי הם צריכים לקבל יותר. אבל איש קבע שירוויח 8,000 שקל, 10,000 שקל, הוא יכול לקנות בית? רשות מקרקעי ישראל מפרסמת מכרז ואומרת: עדיפות לאנשי מילואים, כי אנחנו נלחמים שתהיה עדיפות, ואז הם עושים מכרז, הם לא עושים הגרלה במחיר קבוע למגרש, ואז המגרשים בהאון נמכרים ב-2 מיליון שקל, 3 מיליון שקל, עוד לפני עלויות פיתוח והיטלים. איזה חייל שמרוויח שכר ממוצע יכול לקנות מגרש בהאון? מה זה הבלוף הזה? עדיפות לאנשי מילואים? כשאתה נותן עדיפות לאנשי מילואים בבנה ביתך, המחיר צריך להיות קבוע ומפוקח ומסובסד על ידי המדינה, כמו שמכרנו בירוחם חצי דונם ב-200,000 שקל, ב-300,000 שקל. בן אדם ישקיע 1.5 מיליון שקל, יהיה לו בית צמוד קרקע עד 2 מיליון שקל. אבל אפשר לעשות דיור בר-השגה גם בבניינים, גם במרכזי ערים. תבנה בתים שהם 90 מטר, 100 מטר, תשאיר אדמה במגרש לתוספת בנייה עתידית, תן לאדם לקנות ב-90 מטר במחיר למשתכן, ב-1.5–2 מיליון, וכשייטב לכל הבניין הזה אחרי עשר, עשרים שנה, כשמצבם משתפר, יוסיפו לכולם עוד שני חדרים בבניין בתב"ע, בתוכנית מאושרת מראש. אפשר לעשות דיור בר-השגה בישראל, אפשר לתת לאנשי מילואים מגרש בזול, אבל קשה לנהל את רשות מקרקעי ישראל, זה הפך להיות איבר בודד במערכת. הממשלה נותנת לו הוראות להוזיל את המגרשים, והוא עושה מה שבא לו, הוא מעדיף את מי שבא לו. אי-אפשר לתת לו הוראות. ואז מפקירים את משרד השיכון שנה. השר חיים כץ, חבר שלי, מחזיק ארבעה, חמישה תיקים. איך אפשר גם תיירות, גם פנים - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
גם בריאות.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - גם בריאות - -
עדי עזוז (יש עתיד):
גם רווחה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - גם רווחה? לא צריך שר שיכון שיביא דיור בר-השגה לאנשי המילואים ולחיילים? למה בזבזנו שנה על המשימה הזאת? למה אנחנו מדברים - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
בנגב ובגליל זה יהיה יותר - - -
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
את רוצה לברך אותם?
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, זהו, יש לנו תשובה. קודם כול, כנסת ישראל מקדמת בברכה את חיילי יחידת אלמ"ר של צה"ל, מחנה ענתות. ברוכים הבאים לכנסת ישראל, ותודה לכם על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל ומדינת ישראל. ברוכים הבאים.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ברוכים הבאים. מצדיעים לכם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מצדיעים לכם, בהחלט.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני רוצה לסיים בדברים ולומר: אני שוב צריך להתנצל בפני אזרחי ישראל שלא העמדנו פה שר שיכון שדואג לזוגות צעירים לוחמים במילואים ובסדיר לדיור בר-השגה. פספסנו ארבע שנים, והמחירים בשמיים. אבל אפשר לעשות דיור בר-השגה. אין ייאוש. אני מתפלל שיבוא מנהיג, שיהיה פה שר שיכון – שיהיה דומה לכחלון, שיהיה דומה לאריק שרון, שיהיה דומה לבגין, שיהיה דומה לרבין – ויכריע את הנושא הזה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
או שמי שיעמוד בראשות רמ"י יהיה דמות שתדע לעשות, ועם הרבה ניסיון, כמו מי שכרגע נאבקים נגדו. טוב, חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה. לרשותך עשר דקות.
עדי עזוז (יש עתיד):
גברתי היושבת בראש, חברות וחברי הכנסת, אורחים נכבדים שלנו ביציע, קשה. הבוקר הזה קשה. ביום שני נפתחה המליאה, בשעה 12:00, היא תינעל ביום שישי בשעה 14:00 בצוהריים. כשהגעתי לפה קודם הייתי בטוחה שיום שלישי, אבל אז הבנתי שאנחנו כבר ביום רביעי. אנחנו ביום אחד ארוך, ומסיבת הסיום הזו של הממשלה, של הכנסת, היא מסיבת הסיום הכי עצובה שאני ראיתי. כל הכותרות, בכל מקום, כל מה שקורה בבית הזה, הכול – כל עיני הציבור נשואות למה שקורה פה. כמות ההודעות והפניות שאנחנו מקבלים דווקא בימים האחרונים מכל חלקי הציבור, אני חייבת להגיד, פשוט שוברת את הלב. מייאש מאוד מאוד לצפות מהבית במה שקורה ועובר פה בימים האחרונים האלה. אתמול עבר חוק אחד שדווקא היה חוק טוב, וכולנו, אופוזיציה וקואליציה, ברגע נדיר, נדיר, של הממשלה והכנסת הזו, הצבענו ביחד. זה היה חוק למען הלומי הקרב. היינו בוועדות, בוועדת הכנסת, כשהממשלה רצתה להביא חוק-יסוד: לימוד תורה, וחשוב להגיד את זה, הלומי הקרב הגיעו יום-יום לוועדת הכנסת, בגרון ניחר, מדם ליבם, מראות שאני לא חשבתי שאנחנו כיהודים נראה בכנסת שלנו. חיילים שלנו מתחננים לקבל מענה על חוק-יסוד: לימוד תורה. זו הייתה הצעת החוק של הממשלה. רצו לתת למשתמטים מעמד יותר גבוה משל החיילים שלנו. גם אני הייתי חיילת – אגב, חיילת בודדה. אני מניחה שסטטיסטית גם ביניכם יש. זה מה שמחנכים אותנו: לקום, ללכת, להתגייס לצבא, לעבוד, ללמוד, לתמוך במדינה הזו. ואז באה ממשלת הכול הפוך. הם היו צריכים לזעוק מדם ליבם, ואז הקואליציה עשתה להם טובה – הביאה להם חוק. היא באה להשוות אותם למשתמטים. תודה רבה. החיילים הם פי עשרה יותר מהמשתמטים שלכם. אתם לא מסוגלים לגייס את הילדים שלכם? אתמול גברתי עשתה גילוי נאות. מביך, מצעד הבושה שהיה פה לכל – את עשית, נתנו לך לעשות את הבושה שלהם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני לא עשיתי גילוי נאות, אני לא צריכה.
עדי עזוז (יש עתיד):
אריה דרעי, שלושת הנכדים שלו משתמטים. כולם פה אחד-אחד. היה צדיק אחד בסדום מש"ס, יעקב מרגי, שהתראיין ואמר על אלה שצועקים: נמות ולא נתגייס – אז הוא אמר להם: אז תמותו. מה זה הדבר הזה? מי שמתגייס מת, לא מי שלא מתגייס. החובה של הבית הזה היא קודם כול החיילים, אבל מה, אילו חוקים עברו פה אתמול? חוק פטור ממעצר לעריקים חרדים, ספציפית, זה החוק. זה החוק שעבר פה אתמול. איזה חוק יעבור פה מחר בבוקר? חוק הארכת השירות הסדיר לחיילים. איזה עוד לא חוקים, אבל צווים מעבירים כל היום בוועדת החוץ והביטחון? להאריך ימים של מילואימניקים. בני הזוג שלנו, הילדים שלנו, קורסים תחת הנטל, ופה מיליארדים, מיליארדים עפים באוויר לטובת המשתמטים. זו לא טעות, זו מדיניות. זו המדיניות של הבית הזה, ובמסיבת הסיום שלכם אלה החוקים שאתם מביאים. אתמול הגיע לפה ראש הממשלה בנימין נתניהו – שהוא בהצבעות על העריקים, והוא ברח, כי לא היה לו נעים. אז הוא השאיר פה אנשים מכובדים. יושב פה גם אדוני השר אבי דיכטר. סיפרתי לכם שהייתי חיילת, אני שירתי בשב"כ, ואני זוכרת, השר, שאתה היית מגיע כראש השב"כ, בזמנו – היינו נעצרים, הייתה לנו יראת כבוד: ראש השב"כ מגיע, הוא נכנס עכשיו למתחם, למטה. חלפו 22 שנה מאז. אתמול אני הייתי פה בבית הזה, מגיע ראש ממשלה, שמילה טובה אין לי להגיד עליו, אחת אפילו, ומה שקרה לו פה אתמול זה מה שיהיה לראש הממשלה ולכל חברי הממשלה לדיראון עולם. הם תמיד ילכו כשקולות הציבור יהיו עליהם: לך, לך. קולות הציבור ירדפו אותם: בושה, בושה. לא יעזור לאריה דרעי, שעמד פה אתמול ועשה ככה, ניסה לעשות ככה, כאילו אנחנו לא מעניינים אותו, כאילו הוא מנקה אותנו מעליו. הוא לא מנקה אותנו מעליו, הוא מנסה להוריד את הכתם, את הכתם שדבק בו. האריה שאהב כסף, כוח וכבוד, זה אריה דרעי. לילדים שלי אני מקריאה את האריה שאהב תות – קצת יותר מוצלח. את מכירה את הספר, גברתי?
היו"ר לימור סון הר מלך:
מכירה גם מכירה.
עדי עזוז (יש עתיד):
האריה אהב כסף, כוח וכבוד או האריה אהב תות?
היו"ר לימור סון הר מלך:
נו, באמת.
עדי עזוז (יש עתיד):
האריה שאהב תות. תות זה טעים, אבל הממשלה הזו - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אל תערבי את הילדים. עד הילדים שלנו, בסדר?
עדי עזוז (יש עתיד):
לא, הם אוהבים תות, תות זה טעים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זהו, אז תירגעי.
עדי עזוז (יש עתיד):
זה ספר ילדים. אגב, את יודעת משהו, גברתי? הילדים שלנו הם הסיפור. אני פה לפחות בשביל הילדים שלי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
גם אני.
עדי עזוז (יש עתיד):
אני קמה בבוקר כי אני באמת מודאגת מהעתיד שלהם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
גם אני. הילדים שלי והנכדים שלי, ברוך השם. גם אני. כולנו כאן בעבורם.
עדי עזוז (יש עתיד):
אני שמחה לשמוע, גברתי. אני שמחה לשמוע שגם את כאן בעבורם. ואני הבאתי את הבת שלי, כי זה חופש גדול, אז אין ברירה, צריך לג'נגל בין הורות לקריירה. אתם עוד נראים צעירים, אני לא יודעת אם יש לכם את הבעיה הזאת, שם למעלה ביציע, אבל זה לא פשוט. זה לא פשוט. ועוד חוקים שעוברים פה – ממש היום בערב תעלה, במקביל להצעת החוק הזו של פיצול היועמ"שית – שאני באמת לא יודעת אם כל מי שנמצא פה יודע מה זה אומר פיצול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה, אז נספר לכם על קצה המזלג. זו הצעת חוק מאוד גדולה שהביא שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. החוק הזה בא להגיד שמחסלים את תפקיד הייעוץ המשפטי לממשלה. מה זה הייעוץ המשפטי לממשלה? ממש על קצה המזלג. זה תפקיד שהיום הוא בלתי תלוי. ממנים אותה או אותו לשש שנים. היא מחויבת להגן על האינטרס הציבורי. מה זה האינטרס הציבורי? למשל חוק גיוס חובה לכולם. כולם צריכים להתגייס, זה האינטרס הציבורי. יכולה להגיע ממשלה ולהגיד: אחלה האינטרס הציבורי, לא מעניין אותי. תתקדמו, אני רוצה לעשות פטור לאלה, אני רוצה שלא יעצרו את העריקים האלה, אני רוצה להאריך לאלה את השירות, להאריך לאלה את צווי המילואים, ואלה – החיים שלהם טובים, שייהנו. תבוא היועצת המשפטית לממשלה – אם היה במקרה סצנריו מופרע שבו ממשלה, חלילה, רוצה לעשות דבר כזה, לא עלינו, תבוא היועצת המשפטית לממשלה ותגיד: סליחה, לא, אתם לא יכולים. תבוא הממשלה ותגיד: סליחה, אבל אנחנו הרוב, אנחנו נבחרנו, מה זאת אומרת? אתם לא נותנים לנו לעשות את מה שלשמו נבחרנו. אז תבוא היועצת המשפטית לממשלה ותסביר להם: רוב בלי בלמים זה סתם רוב. גם סטלין וגם היטלר עלו והיה להם רוב. רוב זה יכול להיות סתם רוב. רוב דמוקרטי זה רוב שיש לו איזונים ובלמים אינהרנטית בתוך שיטת המשטר. זה רוב שיש לו הפרדת רשויות - - -
עמית הלוי (הליכוד):
לסטלין לא היה רוב. להיטלר לא היה רוב.
עדי עזוז (יש עתיד):
עמית הלוי, לצערי, שמעתי אותך מספיק בוועדות. הספיק לי.
עמית הלוי (הליכוד):
היטלר דאג שישרפו את הפרלמנט. לא היה לו רוב. לא היה לו רוב, להפך, דוגמה הפוכה.
עדי עזוז (יש עתיד):
ישרפו את הפרלמנט? אתה רוצה שגם פה? למי לא היה? אתה יודע איך היטלר עלה לשלטון?
עמית הלוי (הליכוד):
כן, אני יודע.
עדי עזוז (יש עתיד):
אז כשתעלה אחר כך, אחריי, תספר לכולנו, שכולנו נלמד היסטוריה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
טוב, הכותרת יצאה, הבנו.
עדי עזוז (יש עתיד):
איזה כותרת?
היו"ר לימור סון הר מלך:
מה שרצית, ההשוואה.
עדי עזוז (יש עתיד):
אני עוד לא הגעתי לפואנטה, הוא מפריע לי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אה, וזה בלי להגיע לפואנטה.
עדי עזוז (יש עתיד):
לא.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני אוסיף לך את הזמן אם תצטרכי.
עדי עזוז (יש עתיד):
לוקחים לי את הזמן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן. אנחנו עוזרים לך.
עדי עזוז (יש עתיד):
אמרתי לך שאני צריכה לעשות קורס גם במגדר וגם בהיסטוריה. יש לנו הרבה קורסים להעביר בבית הזה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ואני חשבתי שאת ישבת עם חבר הכנסת עמית הלוי ושמעת כמה דברי טעם, חוכמה ותבונה יוצאים מהאיש הזה, כי אני תמיד מתפעלת מאוד.
עדי עזוז (יש עתיד):
אז אני מאוד שמחתי דווקא כחברת ועדת החינוך שהפלנו לחבר הכנסת עמית הלוי את ההצעה שלו לסיפוח יהודה ושומרון ולקחת שוב מכספי הציבור שלנו במקום לתת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני במקומך לא הייתי מתגאה בזה.
עדי עזוז (יש עתיד):
כמו שגם אמרתי קודם לחבר הכנסת ביטון, לתת את זה לדיור בר-השגה ולדיור הציבורי במקום לתת את זה לעתיקות בשטחים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה לא קשור.
עדי עזוז (יש עתיד):
סדר עדיפויות קלוקל. בכל מקרה, מה שקרה זה שהתפקיד של היועצת המשפטית לממשלה הוא להגיד לממשלה: חבר'ה, לא, יש אינטרס ציבורי. האינטרס הציבורי הוא שבחורים צעירים ובחורות צעירות שמסיימים את השירות שלהם – זכותם ללכת ללמוד, להשתלב בכלכלה. אתם יודעים מה? עזבו רגע ללכת ללמוד. זכותם לטוס לחו"ל, לעשות כיף, ליהנות. די, קרעו את התחת שנתיים-שלוש. סעו, תיהנו, תבלו, רק תעדכנו את ההורים שהכול בסדר, אבל תעשו חיים. אחרי שאתם חוזרים, החובה שלנו היא לאפשר לכם להתחיל ללמוד. זו לא רק חובה – זו גם זכות וזה גם הכרחי לכלכלה, כי אתם גם אלה שיחזיקו את הכלכלה. אז היועצת המשפטית תתנגד לזה, אבל מה תגיד הממשלה? לא. היא תתחיל להילחם בה, ואז תתחיל לעשות לה דה-לגיטימציה: היועמ"שית המודחת. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט מגיע עם כוס שכתוב עליה: היועמ"שית, ניתן להדחה. את צוחקת, גברתי? אני חושבת שאת צריכה להתבייש אם את צוחקת על דבר כזה. זו בושה וחרפה. דיברנו על ילדים. הילדה שלי, בת 11, אם היא תעז לעשות כוס כזאת על מישהו - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
כל תפקיד ניתן להדחה, חברת הכנסת.
עדי עזוז (יש עתיד):
לא, לכתוב - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אז איך יכול להיות שיש תפקיד בעולם שהוא לא ניתן להדחה? מה לעשות?
עדי עזוז (יש עתיד):
אני איתך, אבל אני אגיד לך שזה לא הסיפור.
היו"ר לימור סון הר מלך:
איך יכול להיות? איך יכול להיות?
עדי עזוז (יש עתיד):
קודם כול, זה לא הדחה. אפשר לפטר. אני אגיד לך יותר מזה, על הכוס שלו הייתה תמונה של מדיח עם כלים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני אתן לך עוד זמן, אבל לפני שאתם הולכים, ראיתי שהצטרפו עוד, אז ברוכים הבאים לכנסת ישראל, ברוכות הבאות לכנסת ישראל. תודה רבה לכם. אנחנו מצדיעים לכם בשם כנסת ישראל ושליחי הציבור. תודה רבה רבה. תמשיכו, לכו בכוחכם זה והושעתם את ישראל. בבקשה.
עדי עזוז (יש עתיד):
התפקיד של היועצת המשפטית לממשלה, שעכשיו הם בעצם מחסלים אותו – מה המשמעות? המשמעות היא שכבר לא ממנים אותה לשש שנים. היא תהיה תלויה רק בשר המשפטים בגיוס שלה ובפיטורים שלה. היא כבר לא תהיה עצמאית. היא לא תוכל לתת חוות דעת על האינטרס הציבורי, כי את האינטרס הציבורי בעצם מוחקים, הוא כבר לא יהיה קיים. בעצם במשמעות הכי הכי פשוטה, אם להסביר את זה במילים הכי פשוטות, היא תהפוך להיות שכירת חרב של הממשלה הזו, וזה מה שהממשלה הזו רוצה. הממשלה הזו רוצה חוק-יסוד: לימוד התורה, הפרדה מגדרית באקדמיה, הפרדה מגדרית במדרכות בבני ברק, חיסול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה, פטור לעריקים, להרחיב לכם את השירות, ולגמור את כולנו. זה נראה מייאש, אבל אני אסיים בזה שאני אגיד שהתקווה מאוד מאוד קרובה. אני לא אגיד את השם של חבר כנסת שפגשתי הבוקר במקרה והיו לידו חברי מרכז הליכוד, לא אגיד את שמו ולא את שמם. בא חבר הכנסת, נתן להם חיבוקים, אז אמרו לו: יופי, חבר הכנסת, אנחנו איתך וזה. והיה אחד שככה עמד ולא דיבר, גם חבר מרכז ליכוד. אז הוא אמר לו את השם שלו, והוא אמר לו: מה, איפה, למה אתה לא שמח? מה, אנחנו לא עובדים מספיק קשה? אז הוא אמר לו: לא, אדוני, אני כבר לא איתכם. אז הוא אמר לו: לא, אז אני צריך לעבוד יותר קשה, אנחנו כנראה לא עובדים מספיק קשה. אז הוא אמר לו: לא, פשוט תפסיקו, אל תעבדו. פשוט תפסיקו. אני כבר לא איתכם. אנחנו נחזיר את התקווה ואנחנו נשנה ביחד. מה שאמרת על הילדים שלנו – עבור הילדים שלנו, גם עבור הנכדים שעוד יהיו לנו. ומדינת ישראל והבית הזה עוד יראו ימים טובים, הם יראו מחיאות כפיים מטוב, הם יראו קואליציה ואופוזיציה עובדות ביחד, הם יראו ראש ממשלה זקוף קומה בלי כתם על המצח.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.
עדי עזוז (יש עתיד):
אבל נהנית, לימור.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כשאת עולה אני תמיד נהנית. עונג צרוף ממש. לרשותך שמונה דקות.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושבת בראש, כנסת נכבדה וריקה – חה"כ עזוז, את יצאת, אבל אני רוצה להגיד לך, במסיבת סיום בדרך כלל מחלקים דברים טובים ונותנים גם אותות הוקרה למצטיינים.
עדי עזוז (יש עתיד):
למי ניתן?
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ככה זה במצב הנורמלי, אבל אנחנו בכלל לא במצב ולא בסיטואציה ולא בתקופה נורמלית בשנים האחרונות, בכלל. המצב הפוך על הפוך. בדרך ראיתי מודעה: מחפשים שר חינוך. הסתכלתי, הבטתי ואמרתי לעצמי: אנחנו צריכים שר חינוך, שר בריאות, שר רווחה, שר עבודה, שר שיכון.
עדי עזוז (יש עתיד):
גם ראש ממשלה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ראש ממשלה, שר לביטחון אישי. ביטחון, ביטחון, ביטחון. תגידו, יש מישהו במדינה הזאת שמרגיש בטוח? אני אומרת לכם, אף אחד. אף אחד, אף אחת – לא טף, לא זקן, לא צעיר, לא אישה, לא גבר. אף אחד לא מוגן. זאת הממשלה הזאת, זה סימן ההיכר שלה. ההפקר, העוני, הרצח, הפשיעה – זה מה שיש לנו, וברוך השם, קרוב היום שיהיה כאן משהו אחר, בעזרת השם. תגידו, איפה שר הבריאות כשיש לנו 4,000 רופאים מובטלים שסיימו את העבודה שלהם, עשו סטאז', קיבלו המלצות מצוינות במחלקות שהיו? זו לא סתם אבטלה. א. אלה אנשים מובטלים בעל כורחם; ב. אלה אנשים מודרים, למרות הצורך העמוק ברופאים במערכת הבריאות הישראלית – היא משוועת, אבל לא רוצים לקבל רופאים ערבים. ככה גם לגבי מומחים. מה לעשות? מדברים על סימן ההיכר האחרון שיכול להיות במדינה דמוקרטית, התפקיד של היועמ"שית, שאמורה לפקח על עבודת הממשלה, לעמוד לצד הציבור ולהתעקש על שוויון. (אומרת בערבית: אין שוויון ולא בטיח במדינה הזאת.) כן, כלום לא נשאר מהדמוקרטיה במדינה הזאת. אפילו בוגרי ההייטק כבר מרגישים את המצוקה במדינת ההייטק. בוגרים סיימו את הלימודים שלהם, עשו את כל החובות, וההורים שילמו את כל מה שיש להם, חסכו מעצמם, מהאוכל של הילדים כדי לתת את שכר הלימוד, ובסוף הם יושבים בבית. איפה שר העבודה? איפה שר המדע? איפה כולם? איפה ראש הממשלה? הוא לא רואה? לא קורא עיתונים? אבל מזמן הממשלה הזאת חיה בבועה, בתוך עצמה, ולא רואה משהו חוץ מהאינטרסים האישיים, הפוליטיים, הנקודתיים שלה. זה מה שהיא רואה, במקום לפעול לרווחת האזרחים במיוחד בתקופה קשה כזאת. בשנים האחרונות המדינה הזאת עברה טלטלה גדולה – גם קורונה, גם מלחמה. ובמקום לדאוג לאזרחים, מה הם עושים? הם דואגים להכנסת כספים לכיס ולחלוקה בין חברי הקואליציה. זה מה שמדאיג אותם. במקום לשאוף לשלום תמידי כדי להפסיק את המלחמות, סוגרים על כל נקודת אור אפשרית שתוכל להביא בעתיד הקרוב לשלום לכלל האזור. לא, הם לא מעוניינים בזה. הם מעוניינים בהרג, ברצח, בפשיעה, באבטלה. תגידו, במה אפשר לזכור אתכם? תגיד, ראש הממשלה, מה אפשר לזכור מהתקופה הזאת חוץ מהכאב, החולי, העוני, הרצח? יש משהו טוב שתוכל להגיד: לזה דאגתי? אני אומרת לך: כלום, כלום – אתה והממשלה שלך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת ארז מלול, בבקשה. לרשותך עשר דקות.
ארז מלול (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, חודש טוב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חודש טוב.
ארז מלול (ש"ס):
שיהיו בשורות טובות, בעזרת השם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אמן. אמן.
ארז מלול (ש"ס):
הצעת החוק המונחת בפנינו אינה עוסקת בשאלה פרסונלית ואינה מיועדת לעסוק באדם כזה או אחר. אם יתאפשר מבחינת הזמן, אני כן אסביר שהיועצת המשפטית המודחת היא בעצם שדחפה את קידום החוק. היא עוסקת בשאלה עקרונית, מהותית ויסודית למשטר הדמוקרטי בישראל: כיצד מתחלקות הסמכויות בין הדרג הנבחר, שעומד למבחן הציבור, לבין הדרג המקצועי, שלא עומד למבחן הציבור, ומהו האיזון הראוי בין שלטון החוק לבין עקרון המשילות. אלה שאלות שאינן נוגעות רק לממשלה הנוכחית או לכנסת הזאת, אלא שאלות שימשיכו ללוות כל ממשלה מכל צד של המפה הפוליטית וכל כנסת שתיבחר בעתיד. בדמוקרטיה פרלמנטרית, מקור הסמכות הוא הציבור. אזרחי ישראל יוצאים לקלפיות, בוחרים את נציגיהם ומפקידים בידיהם את האחריות לעצב את מדיניות המדינה. הממשלה אינה רק בעלת סמכות, היא גם נושאת באחריות ציבורית מלאה. הציבור בוחן אותה על הישגיה, על כישלונותיה ועל יכולתה לממש את המדיניות שלשמה נבחרה. זהו עיקרון בסיסי של כל משטר דמוקרטי. אין סמכות ללא אחריות, ואין אחריות ללא סמכות. אלא שבמשך השנים, ובמיוחד מאז כהונתו של אהרן ברק כנשיא בית המשפט העליון, התפתח בישראל מודל ייחודי של ייעוץ משפטי אשר בפועל העניק לחוות הדעת המשפטית משקל החורג לעיתים מתפקידה הטבעי של מערכת ייעוץ מקצועית. במקרים מסוימים נוצרה מציאות שחוות דעת משפטית לא נתפסת רק כהמלצה מקצועית בעלת משקל, אלא כהכרעה מחייבת המגבילה את יכולתה של הממשלה לפעול לפי השקפת עולמה ולהפעיל את סמכויותיה. התוצאה היא חוסר איזון מוסדי: מצד אחד, הממשלה נושאת באחריות הציבורית והפוליטית ועומדת למבחן הציבור; מצד שני, בנסיבות מסוימות היא מתקשה לממש את המדיניות שלשמה היא נבחרה. מציאות זו אינה מיטיבה עם המשילות ואינה מיטיבה גם עם אמון הציבור במוסדות המדינה. כאשר הציבור מתקשה להבין מי מקבל את ההחלטות ומי אחראי להן, נפגעת השקיפות ונפגעת האחריותיות – שני עקרונות יסוד של המינהל הציבורי. סתם בערב שבת בא אליי מישהו: עוד מעט יש בחירות, מה יעזור שתיבחרו? מה יעזור שגוש הימין ייבחר? הרי מי שקובע זה היועצת המשפטית המודחת, ואחרי זה בג"ץ. אז אמרתי לו: השבוע תהיה בשורה, בעזרת השם. יהיה את חוק פיצול היועץ המשפטי. יהיה לנו קל יותר ליישם את המדיניות שלנו, על פי חוק, אבל ליישם את המדיניות שלנו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ארז, זו המטרה – לייאש את הציבור.
ארז מלול (ש"ס):
ודאי. הציבור לא טיפש. הם חושבים שהמיעוט יכול להכתיב, אבל זה לא יהיה. הצעת החוק מבקשת להתמודד עם סוגיה זו באופן מאוזן באמצעות שלושה נדבכים מרכזיים: ראשית, היא מבהירה את מעמדה של חוות הדעת המשפטית. ייעוץ משפטי הוא כלי מקצועי חיוני לקבלת החלטות, ויש לייחס לו משקל רב, אולם בסופו של יום האחריות להכרעה מוטלת על הממשלה. ההצעה אינה שוללת את חובת הממשלה לפעול בהתאם לדין, אלא מבהירה כי המחלוקת הפרשנית ביחס לדין אינה שוללת את סמכותה לקבל החלטה במסגרת סמכויותיה. שנית, ההצעה מסדירה את מערכת היחסים המינהלית בין הייעוץ המשפטי לממשלה לבין שר המשפטים. בכל מערכת ציבורית תקינה קיימים מנגנוני אחריות, פיקוח ודיווח. לא מדובר בפגיעה בעצמאות המקצועית אלא ביצירת מסגרת ניהולית ברורה המבטיחה אחריותיות, שקיפות, גם ביחס לתפקיד בעל השפעה כה משמעותית על עבודת הממשלה. עד היום היועצת המשפטית הייתה מעל כולם. אין פיקוח עליה. נכשלה בבג"ץ זה, נכשלה במשפט נתניהו, נכשלה בכל הנושא של טיפול בגיוס חרדים – הכול כישלון. היא לא נותנת דין וחשבון, היא לא חייבת לאף אחד. היא יכולה לעשות פשוט מה שהיא רוצה. דיקטטורה לשמה. שלישית, ההצעה מבקשת לעגן מחדש את תכליתו של הייעוץ המשפטי. ייעוץ משפטי איכותי אינו נמדד במספר הפעמים שבהן הוא מונע קבלת החלטות, כמו שקורה. כמה פעמים באתי לשר המשפטים על הצעות חוק חברתיות בהוצאה לפועל, בנושאים מסוימים, והוא אומר לי: תשמע, אני לא יכול לקדם את זה מטעם הממשלה, כי מחלקת החקיקה קיבלה הוראה לא לפרסם תזכיר. זה לא מופיע בחוק. זה תקנון הממשלה, שלפני הצעת חוק ממשלתית מפרסמים תזכירים לציבור. היא מחליטה לא לפרסם את התזכיר. השר כבול, לא יכול להביא הצעות חוק ממשלתיות. איזו דמוקרטיה זה נשמע? התפקיד של היועץ המשפטי הוא להתריע, להראות, לכוון, אבל לא למנוע, לא לשלול, בפרט כשהוא בא עם איזו אג'נדה שהפוכה לזו של הממשלה שנבחרה. חשוב להבהיר גם מה הצעת החוק אינה עושה. היא אינה מתירה לממשלה לפעול בניגוד לחוק, כפי שבדיוני ועדת החוקה התריעו חברי האופוזיציה: אבל הממשלה תפעל. היא לא. היא מחויבת לחוק, והיועץ המשפטי לממשלה – תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לכוון את הממשלה לעשות על פי חוק. והיא גם לא פוגעת – הצעת החוק לא פוגעת בעצמאות של מערכת המשפט, והיא אינה גורעת מחובתה של כל רשות שלטונית לפעול בהתאם לעקרונות המשפט הציבורי. ההצעה מבקשת אך ורק להשיב את האיזון בין הייעוץ לבין קבלת ההחלטות, בין הדרג המקצועי לבין הדרג שנבחר על ידי הציבור. בדמוקרטיות רבות בעולם קיימים מודלים שונים של ייעוץ משפטי לממשלה. המשותף לכולם הוא שהייעוץ המשפטי מעניק חוות דעת מקצועיות חשובות, בעוד האחריות לקביעת המדיניות נותרת בידי נבחר ציבור. זהו ביטוי לעקרון האחריות המיניסטריאלית, שהוא מאבני היסוד של כל משטר פרלמנטרי. הציבור לא בוחר יועצים משפטיים, הציבור בוחר כנסת וממשלה. הציבור מצפה שנקבל החלטות. ברוך השם, השבוע קיבלנו הרבה החלטות. הרבה חוקים עברו פה, בסייעתא דשמיא, חוקים שטובים לעם ישראל, שנישא באחריות להחלטות האלה ושניתן עליהן דין וחשבון. כחבר בוועדת החוקה, חוק ומשפט, השתתפתי בלא מעט דיונים בנושא פיצול היועץ המשפטי לממשלה.
משה סעדה (הליכוד):
ארז, בוקר טוב.
ארז מלול (ש"ס):
בוקר טוב, חבר הכנסת סעדה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בוקר טוב. חודש טוב.
ארז מלול (ש"ס):
אני חושב שחובתנו לעצב הסדרים חוקתיים שיחזקו הן את שלטון החוק והן את עקרון המשילות. אין סתירה בין השניים. להפך, שלטון החוק ומשילות משלימים זה את זה כאשר כל רשות פועלת בגדר סמכויותיה וכל גורם ממלא את תפקידו בהתאם לאחריות המוטלת עליו. הצעת החוק מבקשת לחזק את האיזון הזה. היא אינה מבטלת את חשיבות הייעוץ המשפטי אלא מגדירה את גבולותיו. היא אינה מחלישה את שלטון החוק אלא מחזקת את העיקרון שלפיו מי שנבחר על ידי הציבור הוא גם מי שנושא באחריות הציבורית. חוק זה יחזיר את האמון במוסדות המדינה. הציבור איבד את האמון במוסדות המדינה. אני רוצה להביא לכם כמה דוגמאות, ככל שיתאפשר עם הזמן, על מהלכים של היועצת המשפטית המודחת שהם לא חוקתיים ולא מידתיים.
משה סעדה (הליכוד):
תראה לי משהו אחד חוקי שלהם.
ארז מלול (ש"ס):
תיקון עילת הסבירות – עומד ענר, וראיתי את הדיונים בעיון רב. ענר, מכיר אותו, כן? חבר שלך: תיקון עילת הסבירות יפגע ביסודות הדמוקרטיה בישראל. איך זה יפגע? הרי כל החוק התבסס על מאמרו של השופט סולברג אחד לאחד, ולמדתי את המאמר בעיון רב. לא מיניה ולא מקצתיה. להפחיד את הציבור. הרי עילת הסבירות זה לפי האדם האובייקטיבי בעניין. לא יכול להיות שסביר ששופט עליון יקבע לציבור מה נכון ומה לא. מי שצריך לקבוע זה הציבור שנבחר, מה סביר ומה לא. הרי אני עומד למבחן הציבור. עילת הסבירות – הרי מה אומרים? אתה תעשה מה שאתה רוצה. אני לא אעשה, כי אני עומד למבחן הציבור כל ארבע שנים. הם לא עומדים. לא ייתכן שקבוצה שלמה קובעת לפי הסבירות שבעיניה, לפי התורה, לפי איך שהם גדלו, לפי האידיאולוגיה שלהם. הם יודעים מה זה ערך תורה? מה זה תורה מגנא ומצלא? הם יודעים דבר כזה? חוק הנבצרות לגבי ראש הממשלה – ראש הממשלה על פי חוק יכול, וברוך השם, רואים את ההצלחות שלו. תארו לכם שבג"ץ היה מקבל את חוק הנבצרות. ח'אמנאי היה חי, נסראללה היה חי, כל הפושעים, כל הטרוריסטים היו חיים. מינוי אריה דרעי לשר – 400,000 איש בחרו, ידעו על פסק הדין, ידעו את המשפט. אין פה שום עילת הסבירות. הפוך, עילת הסבירות היא שהוא יהיה שר כיוון שהציבור בחר בו. אף אחד לא העלים מהציבור את פסק הדין שהיה לפני, והציבור הביע אמון. אבל בג"ץ והיועצת המשפטית לממשלה לא הביעו. הם קובעים, הם אמון העם, הם קובעים מה יהיה אמון העם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת, הזמן הסתיים, אבל בסדר, אפשר משפט אחד.
ארז מלול (ש"ס):
אני מסיים.
משה סעדה (הליכוד):
מעניין, מעניין.
ארז מלול (ש"ס):
אני מסיים. וראינו מה תרומתו של יושב-ראש ש"ס אריה דרעי, גם בקבינט המצומצם, גם מבחינה חברתית – כל הפרשנים, מהשמאל ומהימין, אומרים: ראש הממשלה לא זז בלעדיו. אני אגיד עוד שלושה. גיוס בני ישיבות, כל המעצרים – לא היה מעניין אותה צה"ל או ביטחון המדינה אם היו מתגייסים עוד אלפי חרדים, באחריות. מינוי נציב שירות המדינה, הדחת יושב-ראש רשות החברות הממשלתיות, פיטורי ראש השב"כ – איזה בדיחה. מינוי ראש המוסד. ואחרון אחרון חביב, הנושא שהיא כתבה חוות דעת על עצמה, שאם זה לא היה מצחיק, אז הייתי בוכה, באמת. היא כתבה חוות דעת שאי-אפשר לדון על פיטוריה. איפה ניגוד עניינים? אבל אני משאיר למשה סעדה את עניין הפצ"רית. אזרחי ישראל, באנו לתקן ואנחנו מתקנים. בעזרת השם נעשה ונצליח. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה, לרשותך עשר דקות.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, השבוע הזה, דווקא בעיצומם של הימים הקשים, ימי בין המצרים, עומד בסימן של תיקון. אנחנו נמצאים בשבוע האחרון של הפעילות כאן בכנסת, בתום כמעט ארבע שנות קדנציה שבמהלכן - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני עוצרת אותך, סליחה ומחילה. אנחנו רוצים לקדם בברכה את קבוצת המנהלים מרשת המתנ"סים של עפולה. תודה רבה, ברוכים הבאים לכנסת ישראל. תודה רבה. אני אוסיף את הזמן, תהיה לך עוד דקה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אנחנו נמצאים בשבוע האחרון של הפעילות, בתום כמעט ארבע שנות קדנציה, שבמהלכן נעשו לא מעט טעויות על ידי הממשלה והקואליציה. טעה ראש הממשלה שלא הסדיר את מעמד בני הישיבות מייד אחרי הבחירות. טעתה הקואליציה שלא השכילה למצוא את הדרך להפסיק את הגזרות נגד לומדי התורה הרבה קודם לכן. טעו כל הממשלות והקואליציות שלא קידמו את תיקון מערכת המשפט. טעתה הכנסת הקודמת כאשר פגעה במערך הכשרות. טעו מערכות השלטון שלא הסדירו טוב יותר ומוקדם יותר את מערכת התקשורת כדי שתיתן קול גם לרוב העם שנפגע ונרדף מכלי התקשורת המרכזיים היום. טעתה הכנסת בכך שלא הקשיבה לזעקתם והסדירה מוקדם יותר את מעמדם של הלומי הקרב, אשר לגביהם אין שום מחלוקת בחברה הישראלית. את כל זה ועוד הכנסת מנסה לתקן, או לפחות להתחיל לתקן. ביום שני חוקקנו חוק שהיה אמור להיות מובן מאליו במדינה שמתיימרת להיות יהודית ודמוקרטית. מהו החוק? "לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי ובמדינת ישראל". אתמול חוקקנו חוק הקובע כי לא משנה מה המחלוקת בינינו על הפרטים, העיקרון הוא שלא ייתכן לעצור לומדי תורה, ושעל המערכת להפסיק מיידית את המצוד אחרי בני ישיבות ואברכי הכוללים. לפנות בוקר תיקנו את החוק של ממשלת בנט-לפיד שביקש להרוס את מערכת הכשרות בישראל. חוקקנו את ההסדרה המתבקשת ביחס להלומי הקרב. בהמשך השבוע נקדם, בעזרת השם, גם את חוק התקשורת, כשהוא מתוקן, ושמוביל אותו השר שלמה קרעי, לאחר הכנסת התיקונים הנדרשים כדי למנוע פגיעה בקודשי ישראל. כעת אנחנו דנים בחוק להסדרת תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אותו תפקיד שהפך מזמן להכול חוץ מיועץ. הצעת החוק הזו היא רק פרומיל קטן מהרפורמה הנדרשת במערכת המשפט, שמזמן איבדה את המצפן; היא איבדה את הכיוון או אפילו קשר כלשהו ליעד. בקהלת נאמר "מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". ניתן לומר ביחס למצבנו היום כי מקום המשפט – משרד המשפטים, הייעוץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות ויתר האגפים שיש בהם שחיתות שם בבניין – שמה הרשע. במקום הצדק, אותו היכל המכנה את עצמו בית המשפט הגבוה לצדק, מקום עם הכי הרבה אי-צדק בעולם – גם שם הרוע. אנחנו רואים את זה יום-יום. שרים רוצים למנות ולקדם מדיניות שלשמה נבחרו, לתקן עיוותים של שנים, ונתקלים בחומה בצורה של מניעה משפטית. החלטות ממשלה שנועדו להיטיב עם האזרח הפשוט נפסלות בהינף קולמוס של פקידים שלא עמדו מעולם למבחן הבוחר. הם הפכו את הממשלה לבת ערובה של הייעוץ המשפטי, ואת השרים – לסטטיסטים בהצגה שבה הפקיד הוא הריבון. דמוקרטיה איננה שלטון בג"ץ ואיננה שלטון הייעוץ המשפטי, דמוקרטיה היא שלטון העם. מיליוני אזרחים יצאו לקלפיות, עמדו בתור, בחרו בקואליציה הזו כדי שתמשול, אבל המערכת המשפטית החליטה שהפתק שלהם בקלפי שווה פחות. הם מסתכלים עלינו, נבחרי הציבור, מלמעלה למטה, בבוז ובהתנשאות; שואלים אותנו: מי אתם בכלל? היום אנחנו עונים להם: אנחנו נציגיו של רוב העם בישראל, והרוב הזה דורש שהקול שלו יישמע ושההחלטות שלו יבוצעו. לפני כשנה עשיתי צעד פרלמנטרי לא מקובל והעברתי את לשכתי, כמחאה, מחוץ ללשכת היועמ"שית כאן בירושלים. זעקתי את זעקתו של ציבור ענק, 90,000 לומדי תורה ומיליון וחצי נפש חרדים שנרדפו על ידה, והזהרתי שם: את, היועמ"שית, מובילה למלחמת אחים. את מובילה לקרע בלתי ניתן לאיחוי בעם. כאשר הצעת החוק הזו עברה בקריאה טרומית, זו שאנחנו דנים עליה היום, בימי הפורים לפני יותר מחצי שנה, אמרתי: במגילת אסתר כתוב: אם "החלות לנפול לפניו - - - נפול תפול", והוספתי: עו"ד מיארה, נפול תיפלי. המון ח"כים שהיו כאן במליאה ענו לי אז "אמן", והיום אנחנו מוציאים יחד את ה"אמן" הזה לפועל. רגע קודם במגילה נאמר: "אם מזרע היהודים מרדכי", ואני עומד כאן היום ואומר לכל מי שחושב לרדוף את תלמידי התורה, בין בייעוץ המשפטי לממשלה בין בבג"ץ: אתם, עם שיכרון הכוח שלכם, מתנהגים כמו המן. חוץ מלתלות את לומדי התורה על העץ כבר עשיתם כמעט הכול. אבל לא לעולם חוסן. לא לעד. "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו". ההיסטוריה היהודית רצופה באימפריות, בשליטים, ברודנים ובפקידים אחוזי שיגעון גדלות שניסו לעקור את התורה, להצר את צעדיהם של לומדיה ולכפות עלינו תרבות זרה. איפה הם היום? קורסים תחת עפר ההיסטוריה. ואיפה אנחנו? גדלים. נצח ישראל לא ישקר. הפקידות המשפטית, זו שיושבת במגדל השן, התרגלה לחשוב שהיא בעלת הבית על המדינה, שהיא תוכל להטיל גזרות, לעצור תקציבים, להפוך את אברכי הכולל לעבריינים, ושאנחנו נרכין ראש. אז זהו, גמרנו להרכין ראש. היום אנחנו מחזירים את הכוח להנהיג לעם, לנבחרי הציבור, ולא פחות חשוב מכך – אנחנו שמים תמרור עצור בוהק מול מסע הרדיפה האנטי-יהודי הזה. ואי-אפשר שלא לדבר על הצביעות. אותה מערכת משפטית שיודעת להיות אקטיביסטית ודורסנית כשמדובר בלומדי תורה, לפתע היא נעלמת, שותקת ומעלימה עין מהנעשה אצל חבריה ומקורביה. ובואו ניזכר בפרשת הפצ"רית. אכיפה בררנית היא רשע, היא ריסוק של אמון הציבור. כשהמערכת מתגייסת להגן על צד אחד של המפה הפוליטית ולרמוס את הצד השני, היא מאבדת את הזכות המוסרית שלה להיקרא מערכת צדק. החוק הזה שאנחנו נעביר אותו היום, בעזרת השם, הוא רק קריאת הכיוון. בבחירות הקרובות הציבור יצטרך להכריע אם הוא מעוניין בהמשך העריצות של מערכת המשפט, אם הוא רוצה לתת עוד כוח למיארה ולשופטים, או שהוא רוצה נציגות שתסיים לתקן את אותן הטעויות שהתחלנו לתקן השבוע. החוק שאנחנו מעבירים היום מחזיר קצת את השפיות. הוא קובע עובדה פשוטה שקיימת בכל דמוקרטיה מתוקנת בעולם: יועץ הוא יועץ ורק יועץ. תפקידו לייעץ. תפקידה של הממשלה להחליט. לא ייתכן שיועץ משפטי יכתיב לממשלה את מדיניותה או ימנע ממנה הגנה משפטית בבית המשפט. היום אנחנו מפסיקים את האבסורד הזה שהממשלה צריכה לשכור עורכי דין פרטיים כדי להתגונן מפני היועצים של עצמה. ודווקא בימים אלה, ימי בין המצרים, שבהם אנו מבכים את חורבן הבית שחרב בגלל שנאת חינם, עלינו לזכור שגם היום הרדיפה הזו כלפי עולם התורה נובעת מאותו מקום של ניכור ושנאת אחים. אבל אנחנו לא ניתן לזה לקרות. ידע כל אברך שמסר את נפשו באוהלה של תורה, ידע כל בחור השוקד על תורתו יומם ולילה: הניסיון לעקור, חלילה, את עולם התורה דרך צווים משפטיים וייעוץ עוין נכשל היום, והוא ייכשל גם מחר. כל פסילת חוק שתנסו לייצר, כל פסק דרקוני שתוציאו, רק יחזק אותנו. אלה הם פרפורי הגסיסה של דיקטטורה משפטית שאיבדה את הלגיטימציה הציבורית שלה מזמן. לומדי התורה, גברתי היושבת-ראש, הם ינצחו. שלטון המשפט יקרוס.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה.
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
בוקר טוב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חודש טוב.
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
תודה רבה. כל פעם מרגש מחדש לעמוד פה כשאת יושבת כאן. צריכים לתת עוד חברים שישבו פה בשולחן המצומצם, אבל גם זה בסדר לבוקר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעזרת השם.
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
תודה רבה. גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני עומד כאן היום במליאה כשותף וכיוזם של החוק ההיסטורי הזה, הצעת חוק הייעוץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח). במשך עשורים שלמים הלכה והתפתחה במדינת ישראל מציאות משפטית מעוותת, מציאות שאין לה אח ורע בשום דמוקרטיה מתוקנת בעולם – מצב שבו פקיד ציבור, מוכשר ככל שיהיה, מקצועי ככל שיהיה, מחזיק בידיו כוח וטו מוחלט על מדיניותה של ממשלה נבחרת; מצב שבו הממשלה מבקשת להוביל מדיניות שלשמה היא קיבלה את אמון הציבור, והתשובה שהיא מקבלת: מניעה משפטית – מניעה שהפכה פעם אחר פעם להנחיה מחייבת שחוסמת את רצון הבוחר. החוק הזה שאנחנו מניחים היום במליאת הכנסת לקריאה השנייה והשלישית, בא לעשות דבר כל כך פשוט אך יסודי מאין כמוהו – להחזיר את המשילות לנבחרי הציבור ולהגדיר מחדש, בבהירות ובחוק, את גבולות הגזרה של מערכת הייעוץ המשפטי. החוק עושה סדר בשני מישורים קריטיים שליוו את שלטון החוק במדינת ישראל: הייעוץ והייצוג. במישור הייעוץ, החוק קבע בצורה ברורה כי תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה הוא לסייע לה להגשים את יעדיה ומדיניותה במסגרת הדין ולהצביע על חלופות משפטיות ולהגשמתן. חוות דעתו של היועץ היא כלי עבודה יקר, יקר ערך, שמשקף את הדין הקיים, אך הממשלה בהחלטתה רשאית לחרוג מחוות הדעת הזו אם ראתה טעם בכך. המשמעות היא שחוות הדעת, כשמה כן היא, חוות דעת מייעצת ולא צו חסימה שלטוני. במישור הייצוגי, החוק קבע כי לא יתאפשר עוד מצב שבו הממשלה נגררת לבג"ץ ומוצאת את עצמה מיוצגת על ידי ייעוץ משפטי שמקדם בפני השופטים עמדה הפוכה לחלוטין מעמדת הממשלה שאותה הוא אמור לייצג. לפי החוק, הסמכות לקבוע את עמדת הרשות המבצעת בבית המשפט תישאר בידי הרשות המבצעת. חבריי, בואו נדבר עובדות על היועמ"שית הנוכחית. גם בג"ץ מבהיר שוב ושוב שחוות הדעת שלה היא לא תורה מסיני. הוא פוסק פעם אחר פעם בניגוד לעמדתה. כך קרה כשהיא ניסתה להתערב ולפסול מינוי של ראש שב"כ בזמן מלחמה. היא קבעה שההליך פסול וניסתה למנוע זאת, היא קיבלה גיבוי, לצערי, מהחברים כאן באופוזיציה, מערוצי התקשורת, וגולגלה מכל המדרגות. זה קרה גם במינוי של ראש המוסד. גם שם היועצת הנוכחית ניסתה לפגוע, וגם שם, לצערי, היא קיבלה גיבוי מהחברים כאן מהאופוזיציה, שוחרי הדמוקרטיה היקרים, ומערוצי התקשורת, וגם שם גולגלה מכל המדרגות. כך היא ניסתה פעם אחר פעם להלך אימים על ראש ממשלה ועל שרים בזמן מלחמה וניסתה לפגוע בביטחונה של מדינת ישראל, לא פחות מכך. אם השופטים בבית המשפט העליון מבינים שחוות הדעת שלה מייעצת, אז כל שכן, בוודאי, כאן, ברשות המחוקקת. שמעתי את חבריי מהאופוזיציה, ראיתי את מטר ההסתייגויות שהגישו, שמעתי את האמירות על חיסול שומרי הסף, על הפיכה שלטונית. אני רוצה להרגיע אתכם, חבריי. החוק הזה לא רק שאינו מחליש את שלטון החוק, הוא מחזק אותו, ומי שמפחד מהחוק הזה למעשה מפחד מהדמוקרטיה עצמה. הוא מפחד מהמחשבה הפשוטה שהציבור הוא שיקבע את המדיניות ולא חבר פקידים שלא נתן דין וחשבון לאף בוחר מעולם. הצעקות שנשמעו בוועדה במהלך החקיקה ובהפגנות לשמירה על הדמוקרטיה אולי מסתירות את הסוד שאף אחד לא רצה שיתגלה. ממה פחדתם, ממה אתם מפחדים, שהציבור הוא זה שיכריע? ממה אתם מפחדים, שהציבור הוא זה שילך לקלפי ויבחר כנסת שתבחר ממשלה שתכריע, ולא שההחלטות יתקבלו בחדרים סגורים, הרחק מאור הזרקורים ובניתוק מוחלט מהכנסת ומהממשלה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
ומהציבור.
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
ומהציבור, בוודאי מהציבור. חברים יקרים, ברגעים ההיסטוריים האלה של השינוי של החקיקה והבהרתו, אני רוצה שנזכור את עלילת הדם נגד אנשי כוח 100 הגיבורים, שאת אותה עלילת הדם הובילה הפצ"רית, בגיבוי מוחלט של היועצת המשפטית לממשלה, ואת זה - - -
משה סעדה (הליכוד):
לא גיבוי, קרויזר, היא חלק. היא לא מגבה, היא חלק מהמעשה - - -
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
תודה רבה לך, חברי סעדה.
משה סעדה (הליכוד):
אני לא אומר לך סתם, אני יודע.
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
אני חוזר עוד פעם ומדייק את עצמי לתיקון שאתה מוציא, והוא חשוב. אנחנו לרגע לא נשכח את עלילת הדם כנגד גיבורי כוח 100, שהובילו יחד הצמד-חמד הפצ"רית והיועמ"שית - - -
ארז מלול (ש"ס):
ובמי זה פגע?
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
פגע בביטחונה של מדינת ישראל, פגע באותם לוחמים גיבורים ואנשי מערך המילואים. דרך אגב, עכשיו בוועדת הכנסת אנחנו עושים תיקון היסטורי לנזק שנגרם לאותם לוחמי מילואים, גם להם, לאותם יהלומי קרב. אבל מי שפגש אותם, גיבורים, את אותם לוחמי כוח 100, ראה איזה נזק נפשי נהיה להם. ובוועדת הכנסת כרגע אנחנו עושים תיקון עוול של שנים, ביחד, גם עם האופוזיציה, גם קואליציה, כדי באמת להחזיר את הטוב. אותם יהלומי קרב שילמו במחיר בנפש, ואנחנו עושים באמת תיקון. אבל כאן אני חושב שאנחנו צריכים להצביע על הנקודה המשמעותית, כי יש מי שמפחד מהדמוקרטיה, יש מי שמפחד מיום הבוחר ומנסה להלך אימים על אזרחי מדינת ישראל, ואולי אפילו קצת לזלזל בהם ולהגיד להם: זה לא משנה מה תעשו ביום הבוחר, כי בסופו של יום, במחשכים, בחדרים הסגורים - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לייאש אותם.
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
- - ההחלטות שם יתקבלו. אתם תלכו לקלפי מיואשים. אבל לשמחתי הרבה, הציבור, עיניו בראשו, הוא גאה בנבחרי הציבור שהוא שלח לכאן ובמה שהם מקדמים ובמה שהם עושים, ובתיקון העוול ובאיזון ובגיוון של מערכת המשפט והחזרת האיזון לכך שתהיה כאן הפרדת רשויות ברורה, כתובה, מחוקקת: הכנסת מחוקקת, הממשלה מבצעת, בתי המשפט שופטים והיועצים יועצים. אני קורא לכל חבריי שיושבים כאן בבית הזה, לכל מי שהדמוקרטיה חשובה לו, להצביע בעד הצעת החוק. ולהגיד תודה רבה לשר המשפטים, השר לוין, ולחבר הכנסת רוטמן, יו"ר ועדת החוקה, שהובילו - -
משה סעדה (הליכוד):
לחברי ועדת החוקה.
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
גם החברים, רגע. - - שהובילו את החקיקה הזו בצורה מקצועית, עניינית, רצינית, עבורכם, אזרחי מדינת ישראל, וכמובן, ללוחמים בתוך ועדת החוקה, שישבו שם שעות על גבי שעות, עם ניסיון להפחדה ולייאש ולמרמר ולנסות לגרום לכך שאנחנו נצא ממסלולה של מדינה דמוקרטית. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ואני רוצה בהזדמנות הזאת להודות לך, אדוני חבר הכנסת, על כל העשייה שלך כדי לתקן את מערכת המשפט, עשייה בשקט, ביסודיות, במקצועיות אדירה. אני יודעת שאתה עושה לילות כימים עבור הדבר הזה, ובשם כל מדינת ישראל אני רוצה, על המהלכים המדהימים שאתה מוביל, בצניעות ובשקט ובענווה, להודות לך בשם כל עם ישראל. תודה רבה.
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ואנחנו מקדמים, כנסת ישראל מקדמת בברכה את עובדי החברה הממשלתית נתיבי איילון. ברוכים הבאים לכנסת ישראל. תודה רבה. חבר הכנסת משה סעדה, בבקשה. לרשותך חמש דקות.
משה סעדה (הליכוד):
חבריי חברי הכנסת שצופים, גברתי היושבת בראש, המוזמנים שצופים בי, החוק במדינת ישראל היום הוא בשירות חבורה עבריינית. זאת אמירה קשה, ואני חוזר עליה: החוק היום הוא בשירות חבורה עבריינית, חבורה עבריינית שמי שעומד בראשה זה לא אחרת מאשר גלי בהרב מיארה. חבורה עבריינית שלא אוכפת את החוק ומייצרת פה אכיפה בררנית; חבורה עבריינית שמסכלת ומיירטת אנשים, כמו שאמר חברי קרויזר – גופמן, זיני, ראש ממשלה, קובי יעקובי, אבישי מועלם, ועוד הרשימה ארוכה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
איתמר בן גביר.
משה סעדה (הליכוד):
איתמר בן גביר. חבורה שפועלת לצופף שורות ולהגן על עצמה כל הזמן, ואותה היא רואה, את עצמה. 24 שנים גדלתי בתוך המערכת הזאת. אהבתי אותה עד מאוד, האמנתי במערכת הזאת, עד שהבנתי שהיא סרחה. ואני רוצה לתת סיפור קטן שאני כותב עליו בספר שלי "עבריינים בשירות החוק". אלשיך ניסה לשבש לי חקירה במח"ש. הוא היה מפכ"ל המשטרה. אמרתי: למי אני מגיש תלונה, לעצמי? נוקש בדלת? הלכתי ליועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, שחשבתי שהוא איש בית"ר, פצ"ר לשעבר, מזכיר הממשלה, שהוא איש אמת, שהוא איש הגון, אמרתי לו: אלשיך משבש לי חקירה. הוא זימן אותי לפגישה דחופה בערב. זה היה יום חמישי בערב. אני מגיע לפגישה. מי נמצא שם? אלשיך. אתם יודעים מה זה כיפה אדומה בעגה העבריינית? ועושים לי שם כיפה אדומה, מכניסים אותי לחדר – אני ראש רשות חוקרת, ממלא מקום ראש מח"ש – צועקים עליי, מאיימים עליי, על המחלקה שלי, על העובדים שלי, לפרק, לפרק, לסכל, ליירט. חבורה של עבריינים. ואני אומר לעצמי: אני לא אשתוק. אני בפגישה לא אומר מילה, כי ידעתי שכל מילה תשמש נגדי. אני מסתכל בעין נוקבת אל היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה. אתם יודעים מה היועץ המשפטי לממשלה עושה? כולו נרעד מאלשיך, מפוחד. הפגישה מתפוצצת. אני אומר להם: אני הולך לפוצץ את האירוע הזה. למוחרת, יום שישי, אני בשנ"צ לפני שבת ומקבל ווטסאפ משי ניצן, פרקליט המדינה. הוא כותב לי: עמדת אתמול באירוע בגבורה ובאיפוק, זה לא היה קל. חוצפן, עבריין. למי זה לא היה קל? על מי איימתם? על מי צרחתם? עליי. בסוף הוא כותב לי סמיילי לשמור יד לפה, ליד פרח. ניסו להשתיק אותי. וכשאני ראיתי את הדברים האלה בעין, אמרתי שאני לא אשתוק, אני לא אחריש. ואני שמח שכמי שראה את המערכת בקלקולה, אני יושב פה היום בכנסת ישראל ופועל לתקן אותה. החוק הזה שאנחנו עושים כיום זה חוק שיחזיר את מערכת המשפט למסלולה, שיחזיר את אמון הציבור במערכת. מעכשיו, לא יועץ משפטי שכופה את החוק, שרומס את החוק, שדורס את החוק, אלא יועץ משפטי – כשמו כן הוא – שמייעץ, שמייעץ. כשראש הממשלה רוצה ייעוץ הוא מקבל ייעוץ. זה התפקיד שלו. אנחנו עכשיו מחזירים את השלטון משלטון הפקידים אליכם, אתם, אתם היושבים ביציע. לעם, לעם ישראל. שלטון שמשקף את מה שהציבור בוחר. ולכן אני שמח שהיום, ככה, בימים של כדורגל, על ה-buzzer, ברגעים האחרונים של הכנסת, אנחנו עושים רפורמה ומתקנים. ואני חוזר ואומר, כמי שראה את המערכת בקלקולה, אני פועל פה היום בכנסת ומתקן. כשהם פעלו נגדי, הם אמרו לעצמם: בסדר גמור, אנחנו חזקים, אנחנו עוצמתיים, נסיר אותו מעלינו ונמשיך קדימה לרמוס. אבל אמרתי בנאום הפתיחה שלי: הם חשבו עליי לרעה, אבל הקדוש ברוך הוא חשב לטובה, ואנחנו כאן כדי לתקן. תודה רבה לכם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. וואו. יישר כוח. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. בהחלט, הם חשבו לרעה, והקדוש ברוך חשב לטובה, ממש. לפעמים דווקא מהמקום הזה - - -
משה סעדה (הליכוד):
הקדוש ברוך הוא מסובב את זה ככה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ממש.
משה סעדה (הליכוד):
רק מי שראה בעין, שיודע כמה המערכת מקולקלת, כמה היא מושחתת, יכול לתקן. כי אחרת היו אומרים לי בהתחלה – היום הם כבר יודעים: אתה מגזים, זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות שמנדבליט עבריין. עמית, אני רוצה להוסיף עוד משהו: אמרתי להם שהם עבריינים בשירות החוק, והכי פשוט היה להגיש נגדי תביעת לשון הרע. לא הייתה לי חסינות, לא היה לי שום דבר. אתה יודע, עמית, מישהו מ-1,300 הפרקליטים שיש להם, מישהו מהם הגיש נגדי תביעת לשון הרע? אף אחד מהם לא קם ולא הגיש. אני הגשתי נגדם, זכיתי ב-110,000 שקל, הגשתי נגד אותם עבריינים, נגד אותה מערכת משפט. ולכן, עמית, ואת לימור, כל מי שנמצא פה מהימין, אנחנו מתקנים ועושים צדק, לא לעצמנו – לאזרחים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה תיקוני עולם ממש. תודה רבה, חבר הכנסת סעדה. לרשותך עשר דקות, עמית.
עמית הלוי (הליכוד):
תודה רבה, גברתי היושבת בראש. אזרחי ישראל, השאלה שאנחנו דנים בה עכשיו כאן, במשכן הכנסת, היא באיזו חברה אנחנו רוצים לחיות. באיזו חברה אנחנו רוצים לחיות? האם אנחנו רוצים לחיות בחברה חופשית, שבה חופש הוא המוטו המרכזי, הערך המרכזי שעל פיו החברה שלנו מתנהלת? האם אנחנו רוצים לחיות בחברה שבה אתם קובעים, אזרחי ישראל, הציבור קובע, הציבור הולך בשיטה הדמוקרטית, הולך לקלפי, בוחר – נכון, בדרך של רוב ומיעוט – אחרי מנגנוני השכנוע וההסכמה, אחרי חופש הביטוי? הוא מגיע לקלפי, קובע את רצונו, את ערכיו, והם צריכים להיות מתורגמים כאן, בבית הזה, לחוקים, ואחר כך לפעולות של הממשלה. האם אנחנו רוצים לחיות בחברה כזאת או שאנחנו רוצים לחיות בחברה שבה כמה אנשים – שלושה אנשים, 15 אנשים – טובים ככל שיהיו, חשובים ככל שיהיו בעיני עצמם, בעיני אחרים, הם יחליטו על עשרה מיליון אזרחים. החברה שלנו הידרדרה, המדינה הזו הידרדרה למצב הזה, למצב הנוראי הזה, המצב העריצותי הזה, שבו כמה אנשים בודדים יכולים לקום בבוקר, לשתות קפה, להגיע למשרד שלהם בבית המשפט העליון, לבטל חוק-יסוד, למחוק, לעשות delete, ולהמשיך הלאה לארוחת צוהריים. ואני אומר שוב, יכול להיות שהערכים שלהם טובים או לא טובים, חשובים או לא חשובים, נעלים או לא נעלים – אנחנו מחריבים בהידרדרות הזאת את הערך המרכזי, את ההישג המרכזי של האדם המודרני, את ליבת המהפכה ההומניסטית, הרנסנס, הנאורות. מה ההישג הכי גדול? ההישג הכי גדול זה הליברליזם. ההישג הכי גדול זה החופש. מי החשיב את האדם לפני העידן המודרני? מי החשיב אותו? החשיבו את גודל החרב, גברתי, את הכוח, כמה צבא היה לקיסר, לטיראן, לעריץ. זה מה שנחשב, לא האדם. מה החידוש של המהפכה? שסופרים אתכם, סופרים אותך, סופרים אותך. מה אתה חושב? מה אתה חושב? סופרים אתכם, אתם שיושבים כאן ביציע. מה דעתכם? תבואו לקלפי באוקטובר, תשלשלו את הפתק, והפתק הוא זה שיקבע, לא החרב. עברנו מהחרב לפתק, והפתק קובע, כי הפתק מייצג את הרצון של כל אזרח. זה לא היה צריך להיות שנוי במחלוקת ימין ושמאל. אם אני הייתי איש שמאל קיצוני, הייתי אומר את אותם דברים בדיוק. הציבור הוא שיקבע. דמוס קרטוס – שלטון הציבור, הדמוס הוא שיקבע. על זה אנחנו דנים כאן – על החופש שלכם לחשוב, על החופש שלכם להביע את המחשבות שלכם ועל החופש שלכם גם לבחור בפועל באנשים שמייצגים את המחשבות הללו ויתרגמו אותן למדיניות ציבורית בפועל. ואנחנו כאן כי הגענו לדיוטה התחתונה. אני רוצה להתחיל משתי הסוגיות שלפנינו, ואני שמח שיושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט – את החוק הזה שאני שותף לו וגאה להיות שותף לו – לקח את החלק המרכזי – בצוק העיתים הפרלמנטרי שלנו – לקח את החלק המהותי. החלק המהותי מתייחס למצב הבלתי-נסבל הזה מבחינה דמוקרטית שבו אישה אחת – אפילו לא שופטים; לפעמים לשופטים יש טריבונל, הם שומעים את שני – אישה אחת או איש אחד יושב בחדר והוא מחליט על דעת עצמו מה שהוא מחליט, וזהו, זה מחייב, חוות דעת מחייבת. והדבר השני – ייצוג מחייב. באה הממשלה, יש לה עמדה מסוימת, מגיע מישהו, עותר לבית המשפט – מצוין, עד כאן מצוין. עותר עתירה נגד רשות מינהלית, נגד הממשלה, נגד אחד ממשרדי הממשלה, ובאה הממשלה, רוצה לייצג את עצמה, לומר למה היא עומדת מאחורי דעתה, כזאת או אחרת. אין לה ייצוג. לאחרון העבריינים, הרוצחים, האנסים, יש ייצוג במדינת ישראל, אבל לציבור כולו – לממשלה, שמייצגת את רוב הציבור – לא יהיה לה ייצוג. למה? כי מישהי אחת החליטה שלא יהיה לה ייצוג. נשמע כדבר הזה? יש לזה אח ורע בדמוקרטיה אחת בעולם? אני רוצה להקריא את המקרה אולי הכי סוריאליסטי שקרה בהקשר הזה של ייצוג. הרי הסיפור הזה שהייצוג מחייב מתחיל מהלכת דרעי-פנחסי, שבה החליטו בזמנו השופטים לומר שאומנם ראש הממשלה דאז, המנוח יצחק רבין, הייתה לו עמדה שונה מהיועץ המשפטי לממשלה דאז חריש – שלא הסכים לייצג אותו, את העמדה שלו, לא הסכים שעמדת רבין תישמע בכלל, לא הסכים להביא את שתי הדעות, גם את זה הוא לא הסכים – והשופטים אמרו: כן, עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה משקפת את העמדה – איך נאמר שם? חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה שונה מעמדתו של ראש הממשלה, ובמצב דברים זה על היועץ המשפטי לייצג לפנינו את ראש הממשלה על פי תפיסתו של היועץ המשפטי לממשלה. רוצים לשמוע את רבין? הינה, חריש משמיע לכם את רבין. זו הייתה ההלכה ההיא. אבל לא מזמן, ב-2018, כלומר הרבה אחרי הלכת דרעי-פנחסי של שנות התשעים, יש לנו את המקרה – אני אומר סוריאליסטי – כי בא שר המדע דאז, השר אופיר אקוניס, הוא לא אישר מינוי של פרופ' יעל אמיתי, לא חשוב, שרצתה להתמנות לקרן ישראלית-גרמנית כנציגה. היא חתמה על עצומה של סרבנות שבה דרשה מחיילי צה"ל לא לשרת ביהודה ושומרון, ולכן השר לא הסכים למנות אותה. אני מקריא לכם, אזרחי ישראל, מהאירוע הזה בבית המשפט העליון. תדמיינו, תיכנסו לנעליים – נכנסתם לבית המשפט העליון, יושבים השופטים, ויושבים הגברת שעתרה ואלו שעתרו בשמה, ראשי האוניברסיטאות, פרופ' יעל אמיתי; ויושב מצד אחד נציג המדינה, לכאורה, ענר הלמן, ראש מחלקת בג"צים היום, כמדומני, ונמצא שם גם איזה מישהו כזה, גברתי, מין איזה אדם כזה, זה נקרא השר אופיר אקוניס. ועכשיו מגיע השופט הנדל ושואל את הפרקליטות, את ענר הלמן: את מי אתם מייצגים? עונה לו ענר: את המדינה. אומר לו הנדל, השופט: המדינה לא צד להליך אלא שר המדע. מתי הודעתם לו שאי-אפשר להתנגד לעתירה? הוא אומר לו: הודענו לו כמה ימים מראש. שואל אותו השופט הנדל: הסברתם לו שהוא יכול לקבל ייצוג אחר? הפרקליטות אומרת, ענר הלמן עונה: הוסבר לו שבמקרה הזה לא. הבהרתם לו שהוא לא יכול לייצג את עצמו? אומר ענר הלמן בשם הפרקליטות: העמדה של היועמ"שית – שבעתירה הזאת יש עמדה משפטית אחת, היא מיוצגת על ידי היועמ"ש, והיועמ"ש לא מאפשר לשר – הוא בחדר, כן? הוא בתוך בית המשפט – לא מאפשר לו לייצג את עצמו. אומר השופט שטיין, שמונה באותה תקופה, לא מזמן: ייצוג היא זכות חשובה מאוד. האם נתתם לו הזדמנות להציג עמדה חלוקה על העמדה שלכם? האם אפשרתם לו להציג עמדה אחרת? הנדל שואל: אם הוא ירצה לומר כמה מילים בדיון, אתם תתנגדו? אומר ענר הלמן: כן. וזה כשניצב השר בעצמו. ואני אומר את זה, גברתי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא נורמלי. לא ייאמן.
עמית הלוי (הליכוד):
לא ייאמן, נכון. ועומד השר בעצמו – כלומר, בעצם בבית המשפט נכנסו כאילו לחדר מיליוני אזרחים דרך השר אופיר אקוניס, ויש אדם אחד, ענר הלמן, שעומד בשם עצמו, על דעת עצמו, ואומר: לכם, אזרחי ישראל, לא יהיה ייצוג. הנשמע כדבר הזה באיזושהי דמוקרטיה? זה לגבי הייצוג. ובזמן שנותר לי אני אומר על הדבר השני שאנחנו מתקנים בחוק הזה, וזה מה שנקרא חוות הדעת המחייבת. שוב, באותו אבסולוטיזם נוראי, נוראי – ועושים את זה כאילו בשם נאורות, כאילו בשם ליברליזם. הפוך בדיוק. בשם אותו אבסולוטיזם: אני אחליט, אני, יחיד, אני אחליט, בשם אותו אבסולוטיזם, גם לגבי חוות הדעת. חוות הדעת מחייבת. אין בספר החוקים של מדינת ישראל בדל אחד – יש 150 מקרים בערך, סעיפים, בחוק הישראלי שמופיע היועץ המשפטי. באף אחד מהם לא מוגדרת סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה. באף אחד מהם. יתרה מזו, הוועדות הציבוריות שדנו בזה – גם ועדת אגרנט בשנות השישים, גם ועדת שמגר יותר מאוחר – כולם קבעו כהאי לישנא – אני מקריא מוועדת אגרנט: "עם זאת, לגבי הממשלה, רשאית הממשלה להחליט כיצד עליה לפעול לפי שיקול דעתה שלה" – שלה, כן? אגרנט אמר בזמנו עוד לבן-גוריון: חופשית להכריע, זאת דעתי. חופשית להכריע על פי שיקול דעתה. חזרה על המסקנה הזאת, על המסקנה הפשוטה הזו, ועדת שמגר. בכל זאת, למרות זאת – ובחוצפה, אגב, באמת, בעזות מצח שאין לתאר – פרופ' ברק, בשם אותה ועדה, כאילו ציטט הרצאה של יצחק זמיר, שהיה יועמ"ש וגם שופט, שעיוות את ההחלטה, אמר שחוות דעתה – כלל ראשון שמצא את ביטויו גם בוועדת אגרנט, ציטט זמיר אז, הוא הכלל שחוות דעתו של היועץ המשפטי מחייבת. את זה לקח פרופ' ברק – כאילו שכח את המילה לא, לא מחייבת. חוץ מהמילה לא, ציטט את אגרנט נכון, וככה הגענו למצב הנוכחי, שעוד פעם, כמו לגבי ייצוג, גברתי, גם לגבי חוות הדעת, יושב אדם אחד, אדם אחד, ומחליט בשביל עשרה מיליון אזרחים. ולולא היה מדובר בהחלטות הרות גורל, אולי לא היינו כל כך חריפים – למרות שהנושא עצמו, אמרתי, הוא בלב הדמוקרטיה – אבל כיוון שאנחנו היינו כאן, ושנינו היינו כאן בשנים האחרונות, ואנחנו מכירים את חוות הדעת של היועצת המשפטית – אני צריך לסיים, אני יודע, אני אומר במשפט אחד – אנחנו מכירים את חוות הדעת שלה, הן לא חוות דעת שחייבו רק איזה, לא יודע, ספרן בהרווארד. הם חייבו את חיילי צה"ל להיכנס לח'אן יונס ולעזה, ולשג'אעייה, ולמחנה שאטי, כשהאויב היה שבע ורענן במקום שיהיה מותש ורעב, והיא לא אפשרה לעשות מצור, למרות שזאת צורת הקרב הקלאסית. אנחנו היינו כאן כשהיא התנגדה לפיטורי מורים תומכים בטרור; היינו כאן כשבנכלוליות – אי-אפשר לומר אחרת – ניסתה למנוע את מינוי רומן גופמן; להעביר איזו חוות דעת כאילו סודית, שהתברר שהיא לא סודית, דרך דדי ברנע. היינו כאן כשהיא ריסקה את מבקר המדינה, שומר הסף האחרון שנשאר פה, שהיה צריך לשמור ולבקר את הצבא – כן, הכול תחת רוממות ועדת החקירה הממלכתית בפיהם – ריסקה את הגוף הזה בזה שלא אפשרה לו לחקור. והיינו כאן כשהיא ריסקה את ועדת הרוגלות – וזה חוזר אליכם, אזרחי ישראל – הרוגלות שחדרו, שאותו מבקר המדינה קובע: כמעט 13,000 חדירות לאזרחים, לא רק בתיקי נתניהו. באה הוועדה לחקור, טייחה עם ועדת מררי, טויח, ואחרי זה, כשבאה ועדת דרורי, גם זה טויח. את הדבר הזה אנחנו מתקנים היום. אני אומר כך: הרבה שנים, לימור, יש עלינו ביקורת שאנחנו לא עשינו מספיק. והביקורת צודקת. בקדנציה הזו התבגרנו, אזרחי ישראל. אנחנו מתקנים. יש עוד דרך ארוכה לעשות. החוק החשוב הזה הוא אבן דרך חשובה בתיקון, ואנחנו מתקנים. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. דבר אחד אני יכולה לומר: עשינו באמת מה שיכולנו, ויש הרבה מאוד מה לעשות. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, לרשותך חמש דקות.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה, גברתי היושבת בראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, מי שנמצא פה, נאמר פה הרבה שזה מבחן לדמוקרטיה וזו הצלה של הדמוקרטיה. אני חושב שזה נמצא עוד הרבה הרבה לפני כן. אנחנו נמצאים כאן בשלב שמה שמתקיים פה בנושא היועצים המשפטיים זה רודנות יועצית, זה אקטיביזם של יועצים. הייתי אומר, גם לנוכח העוזרים והסגנים, שזו חונטה של יועצים שהשתלטו על המדינה, על מערכות הממשלה. הופתעתי לשמוע, לפני קצת זמן, ורציתי לדעת – הדיונים שהיועצת המשפטית קיימה במשרדה, 13 ישיבות, 12, 14 ישיבות, עם כל גופי הממשלה, והיא זאת שמחליטה שמעצר לומדי תורה צריך לעלות רף בקדימות של המשטרה. זאת אומרת, יש מעשי אלימות, יש פרוטקשן, יש רצח, יש ממש רצח בחברה הערבית, יש אלימות, הפרוטקשן כבר לא רק בחקלאות ובבנייה, הוא נהפך – במסעדות ובכל מקום, פרוטקשן קשה מאוד, וצריך הרבה משאבים והרבה מודיעין. גם בעניין הזה היא מעכבת איזו חוות דעת. יש חוות דעת, הנחיות, שצריך לעשות – הכול מוקפא. יש דבר אחד. היא מחליטה מה העדיפות ומה עכשיו על סדר-היום. מאות – כל הדברים שאנחנו יודעים שקיימים במדינה, אבל היא לא רק אומרת שצריך להעלות את זה, היא מוציאה לא רק ייעוץ, חוות דעת, היא גם מנחה. היא המנחה. הממשלה לא יכולה להנחות את המשטרה. הממשלה צריכה לקיים דיון ולראות אם המשטרה עומדת במשימות שלה. להנחות – היא הגוף המנחה, היא הגוף ששולט. ואני רוצה להגיד שהבעיה היא לא רק עכשיו. יכול להיות שספסלי האופוזיציה מרגישים כאן שהאירוע עובר לידם. זה נכון, זה לא קשור אליהם. אני תמיד גם דוגל בתפיסה הזאת שהגלגל מתהפך. אני תמיד אומר: תמיד מישהו מבטיח שכשאתה נמצא בשלטון אתה שולט על זה. אין לך שלטון. אבל צריך לחשוב. במקרה הזה אני יודע שחוות הדעת היא חד-צדדית, והם רגועים בעניין הזה. אבל אזרחי מדינת ישראל צריכים לדעת שהעשייה הזאת שנעשית כאן, על ידה, פוגעת בהם. מערכת בתי המשפט עוטפת את הפסיקות שלה. לא שזה אחרת בבית המשפט ובבג"ץ – עוטפים את זה עם תקדימים. כאן אין, לא צריך לא תקדימים, ולא צריך להיות דומה, להנחות על משהו שמונח על איזשהו בסיס חקיקתי. עושים מה שרוצים. האופוזיציה לא נמצאת כאן, אבל אין ספק שחשבון הנפש שנעשה והרקע – זה ודאי נעשה במשך ארבע שנים. ארבע שנים יושבת כאן אופוזיציה שלמה. אני רוצה לצטט את מה שנאמר ב-2024: "אני לא רוצה להשאיר אתכם בלי שביב של תקווה – התחזית שלי ל-2024 היא שהממשלה הזו לא תחזיק מעמד. הם לא יצליחו להעביר יותר מתקציב אחד. הסחטנות של השותפים" – הכול. ואני אומר כאן היום, כשאנחנו לא נמצאים בממשלה, אני כבר יכול להגיד את זה. כבר שנה אנחנו לא נמצאים, אבל ודאי לא התקרבנו לאזור הזה, לכל הסיעה הזאת, בגלל שהסיעה הזאת, המסרים שהיו במשך ארבע שנים – שיעשו חשבון נפש – היו רק הכפשות, רק הסתות, רק השמצות. זה היה השיח. לא הגישו ולא הביאו שום משנה – משנה כלכלית, משנה ביטחונית, ביטחון הפנים, חברתית, רווחתית. לא הייתה שום משנה. במשך כל הימים וכל השעות הרבות היה רק הדבר הזה, מה לא טוב אצל השני, להכפיש ולהשמיץ. עכשיו יש לנו חמישה ימים, ארבעה ימים דיונים במליאה. הם שולטים, האופוזיציה שולטת על השיח פה. השעות הן שלהם; לנו יש קצת. היינו צריכים לראות קצת חשבון נפש, להעביר לציבור שלכם את המסרים, מה אתם כן רוצים, מה כן עשיתם, מה אתם רוצים. אין שום דבר. יודעים להעביר שוב הכפשות והשמצות. אני לא נרגע מזה. לא שמעתי את רוב הנאומים, אבל שמעתי נאום אחד, של חבר כנסת מיש עתיד, אתמול. הוא מדבר על החרדים, לא רק על המתגייסים; על המשפחות החרדיות. ואז הוא אומר: אנחנו נראה אותם בין הזמנים, "נראה אותם באזורים שלנו. יש חרדים ריין, משפחות חרדים ריין. באזורים שלנו – מה זה האזורים? כבישי הגליל – שלהם, שהם כבשו. "נראה אותם עוצרים לפיקניקים בתחנות הדלק, נראה אותם תופסים את החופים ואת המעיינות. משפחות שלמות, איש לא נעדר". אני לא נרגע מהדבר הזה. זה השיח שיש לאנשים להגיד? העם לא איתם. העם לא איתם. יש כאן איזה מסך של עשן שנותן לנו לריב כאן, וזה לא נעים. אבל בכל המדינה יש יותר ביקוש לדת, יותר ביקוש לקירוב, להתקרבות, יותר ביקוש ורצון לחינוך שורשי. זה השיח, וזה רוב הציבור. ואנחנו יודעים שיכול להיות שהעשן הזה פה הוא כדי שבכל המדינה יעזבו אותם לדרכם ויעשו את זה. אני רוצה להביא דוגמה אחת, כשאני מדבר על האופוזיציה. מי שסבל זה העם, דעו לכם. הם היו עסוקים בציבור החרדי ולא התעסקו עם הדברים – היה שיח בוועדת הכספים על העברות. תשע שעות או שמונה שעות של דיונים – אני מסיים בזה – שמונה שעות של דיונים על חינוך, והיה גם משהו על חינוך חרדי. כל השיח, כל השיח - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
התנקז לשם. ראינו את זה.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אין בעיות בחינוך הכללי. אין בעיות בחינוך הכללי. אין בעיות. איפה כבוד המורה? איפה המשמעת שיש? איפה היכולת ללמד תכנים? בעיות של הוראה, חוסר במורים – לא העלו את החוסר במורים. לא שאלו את המשרד: מה עשיתם כדי להעלות את החינוך? אנחנו לא יודעים שהיום בחינוך יש הרבה – בתיכון בוודאי אין כמעט נער שרוצה להצליח בלימודים שלא צריך עזרה מחוץ לבית הספר כדי לקדם אותו, כדי שהוא יוכל להצליח במקצועות, מכיוון שהמערכת לא נותנת מה שהיא צריכה לתת. אבל מה שמעניין זה החלק הזה: 16 ישיבות היו בוועדת הביקורת, 16 ישיבות בוועדת הביקורת על דוח ישן של מבקר המדינה בנושא חינוך. למבקר המדינה יש עשרות דוחות שבאים בשביל האזרחים: הביורוקרטיה וכל הקלקולים שיש וכל מה שצריך לתקן. לא דנים בזה. 16 ישיבות על נושא אחד. התחלפו יושבי-ראש, ועדיין דבקים במטרה הזאת. אז צריכים לדעת. זה לא רק שמתעסקים בציבור החרדי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה מגמתי.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אתם פוגעים ופגעתם באזרחים. לא עשיתם את מה שהייתם צריכים לעשות. בארבע השנים שהייתם פה לא עשיתם שום דבר. יש לכם היום כמעט התפוגגות של המפלגה. דרך אגב, אבא של לפיד, טומי לפיד, כבר זיהה את האקטיביזם של הייעוץ המשפטי, את השלטון, את ההשתלטות, הרודנות הזאת, אבל זה לא עזר שום דבר. התעסקתם בנו ולכן אתם מפסידים. מפסידים, הפסדתם ותפסידו הלאה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. כנסת ישראל מקדמת בברכה את בית בקהילה, נשים בעלות צרכים מיוחדים ממשואות יצחק. ברוכות הבאות לכנסת ישראל. אני מזמינה את חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. בבקשה. הינה, תראי את הסנכרונים. בהזדמנות הזאת, עד שתגיעי, אני רוצה להודות לך על החוק שהעברת אתמול, באמת, בשותפות עם חבר הכנסת אופיר כץ, חוק הלומי הקרב – ההכרה, השיקום, תהליכים. נכון שיש עוד דרך, אבל מה שהתחלתם הוא באמת חסר תקדים. ותודה רבה באופן כללי על כל מה שאת עושה עבור מתמודדי הנפש.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
גם לך, גם לך, לימור. קודם כול, ריגשת אותי עם האורחות היקרות, בית בקהילה. וואו, לא ידעתי, הופתעתי, ואין הפתעות טובות מאלה. ממש, עם המון אהבה – אין כמו קהילה. אני חייבת לומר – לא על זה תכננתי לדבר, אבל אני חייבת לומר שקהילה היא השורשים שלנו, היא החוסן שלנו, שיש לנו אחד את השני, שאחד יודע שאם הוא ייפול, מישהו אחר יחזיק אותו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
שכחתי לשים לך זמן מרוב שהתרגשתי.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
כן. אוקיי, מצוין, אז הרווחתי עוד דקה – עוד כמה שניות; הלוואי דקה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
דקה, דקה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
בכל אופן, אני שמחה שאתן פה. ותדעו לכן שמה שרואים בטלוויזיה – צעקות וצווחות, זה נראה כמו איזה מחול שדים – זה לא שאתן טועות, זה אכן מה שאתן רואות, אבל זה קצת ממה שקורה פה. ממש עכשיו הגעתי מוועדת הכנסת. אנחנו דנים באותו חוק מצוין שדיברת עליו, חוק הלומי הקרב, כדי להכין אותו לקריאה שנייה ושלישית, מתוך שאיפה – ובעזרת השם זה יקרה – שנצביע עליו מחר והוא ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אז אנחנו עושים פה עבודת קודש, וזה מקום חשוב להיות בו. ואני באמת אומרת לכולם: אנחנו לפני בחירות. כל מי שחושב שהוא מסוגל ויכול – כי זה לא קל – יאללה, תבואו. אנחנו מחפשים אנשים טובים שיהיו פה בכנסת ויחוקקו חוקים טובים ויבקרו כמו שצריך את משרדי הממשלה, שגם באים עם רצון טוב, אבל לא תמיד מצליחים לקיים את הדברים. ואני כן אעבור למה שרציתי לדבר עליו, וזה בדיוק החוק של הלומי הקרב. אני רוצה רגע להסביר לכולנו שכל פצוע מלחמה הוא עולם ומלואו, ומגיע לו הכול. בן אדם יצא להילחם בשבילנו כדי שאנחנו נוכל לדבר פה, כדי שאתם תוכלו להקשיב פה, כדי שנוכל לחיות פה בשלום ובשלווה. וכשהוא יוצא למלחמה הוא צריך לדעת שאם, חלילה וחס, הוא ייפגע בין בגוף ובין בנפש, המדינה תדע לעטוף אותו ולעטוף את בני משפחתו. גם זה נקרא חוסן. כי בלי זה לא יהיו לנו חיילים טובים. אז אני מקווה שלא נצטרך להילחם, ואני מקווה שלא יהיו פצועים, אבל אנחנו יודעים באיזה עולם אנחנו חיים, ולכן החוק הזה הוא חוק נורא חשוב. ואני אגיד לך למה, לימור. בגלל שיש לנו חוק הנכים, ויש לנו מעטפת באמת טובה לנכי צה"ל, כוחות הביטחון ונפגעי פעולות האיבה – תמיד אפשר לשפר יותר, ואנחנו עובדים על שיפורים – אבל מי שנדחק לקרן זווית ונמצא בסוף שרשרת המזון הם אותם פצועי נפש. זה גם באזרחי וגם בצבא וכוחות הביטחון – הלומי הקרב ופוסט-טראומה. כי כשלא רואים פציעה פיזית, כשלא רואים את הקטיעה של איבר, באופן טבעי אנחנו נוטים לחשוב: אוקיי, אז הוא סתם עצלן, זה לא באמת, אמיתי, הוא עובד עלינו, הוא סתם רוצה כסף, הוא סתם רוצה שילטפו אותו, הוא מבקש חמלה, זה לא זה שמגיע לו. וזה לא נכון. כי פציעה נפשית – אני לא רוצה להגיד קשה יותר, אבל היא קשה לא פחות מפציעה פיזית. ואני בטוחה שכל מי ששומע אותי ראה ופגש, בוודאי מאז 7 באוקטובר, חיילים שנקטעו להם גפיים – יד, רגל, לפעמים גם יד וגם רגל, לפעמים שתי רגליים – ואחרי שיקום טוב, עם תמיכה של קהילה ותמיכה עוטפת, אנחנו רואים אותם היום רצים עם הקביים ומתנהלים התנהלות – הלוואי על כולנו – עם מלוא החשק והרצון, ומתקנים עולם. יש אנשים שנפצעו בנפש, ויש להם גפיים, יש להם רגליים, יש להם ידיים, הכול נראה חיצונית מעולה, ולא מסוגלים לקום מהמיטה. אמיתית. עד כדי כך שחלק מהם, לא נעים לי להגיד, מטופלים אפילו עם חיתולים, כי הם לא מסוגלים ללכת לשירותים. אני אומרת את הדברים כי זה אמיתי, אני מכירה כאלה. וגג הנכות שנותנים להם זה אולי 50%. במקרה הכי הכי גרוע הם יצליחו להגיע ל-70%, כשהם צריכים 100% נכות ויותר כדי לזכות בכל הדברים שאנשים עם פגיעה פיזית מקבלים. אז עד היום הפלינו אותם לרעה, ולכן אני רואה בחוק הזה צורך להפלות אותם לטובה. נכון, זה לא הוגן, כי כולם נפצעו. מי שאין לו גפיים פצוע כמו מי שיש לו חור בנשמה. אבל מאחר שהלומי הקרב נפצעו כל כך קשה ולא הוכרו עד היום, ותמיד תמיד הם מופלים לרעה – כשמגיעים לכל מיני ועדות מיוחדות ורואים מישהו בלי רגליים ומישהו שיש לו לכאורה רק חור בנשמה, אוטומטית כולנו נוטים לתת לזה שאין לו רגליים. זה פשוט לא הוגן ולא פייר, ועכשיו בוועדה אנחנו מתווכחים ומתווכחים כדי לתת להם את מה שמגיע להם, ותאמינו לי שמגיע להם המון. נשארו לי עוד 44 שניות, אז אני כן אוסיף ואומר שאני חייבת המון תודה ללימור לוריא, שעומדת בראש אגף השיקום במשרד הביטחון. היא עוד מעט עוזבת, היא מסיימת את תפקידה. ועם כל האהבה וההערכה שיש אליה, והיא עשתה באמת דברים מדהימים מדהימים באגף, משהו באגף צריך להשתנות. כי זה לא רק תקציב. הייתה ועדת מור יוסף – את חלק מהמסקנות שלה אני עוטפת ממש ביד רחבה, כמו הדיגיטציה. לא יכול להיות שהם יעבדו כמו משרד מלפני 400 שנה, שעובד עם נייר ועט, ולא על מחשב. קטסטרופה. מייד צריך לתקן את זה, ולא משנה כמה תקציב צריך לתת בשביל זה. וצריך תקנים, חסרים להם תקנים וכוח אדם. אבל המגמה שם היא ניהול נכות והכרה ולא ניהול שיקום. צריך לשנות משהו במחשבה, בניהול של המערכת. אנחנו צריכים לשקם, לשקם. שלא יבואו לוועדות ויגידו כמה הם מסכנים ואז ייתנו להם יותר. אלה בעצם ועדות אנטי-שיקומיות. אנחנו צריכים לתת ועדות ולעשות ועדות חדשות שיעודדו שיקום, שיקום, שיקום.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מיכל.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אני יודעת שאני צריכה לסיים את דבריי, אז אני רוצה לברך את כולנו בבריאות הנפש ובריאות הגוף.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אמן, אמן.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
ושרק נמשיך לעשות טוב למען עם ישראל. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
"הצעת החוק מהווה איום חמור מאין כמותו על שלטון החוק, ופותחת פתח מסוכן לשרירות, לאפליה ולשחיתות בכל דרגי הרשות המבצעת. ההצעה פוטרת באופן מעשי את הממשלה ואת כל גופי הרשות המבצעת מכפיפות לחוק, ומגבילה גם את האפשרות לביקורת שיפוטית אפקטיבית של הפרות חוק מצד הממשלה. תחת כסות של הסדר חקיקתי, שמוצג כמוגבל בהיקפו, מתוכנן מהלך דרמטי שיפגע קשות בשלטון החוק. לפי הצעת החוק, הממשלה רשאית להתעלם מן העמדה המקצועית של הייעוץ המשפטי לממשלה בנוגע לדין, ולפטור גם כל גורם שלטוני אחר מכפיפות לפרשנות הדין של הייעוץ המשפטי. משמעות הדבר היא שחרור הממשלה על גופיה ורשויותיה מן החובה לציית לחוק, כל עת שהיא מוצאת לנכון, בכל סוגי ההחלטות והעניינים – מדיניות וביצוע, מינויים ומכרזים, שלילת זכויות והקצאת משאבים. הגוף הכפוף לחוק יהיה לגוף שקובע מהו החוק." במילים החריפות הללו שציטטתי פתח פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה את גילוי הדעת הנוקב נגד הצעת החוק שלפנינו. אך למעשה לא בהצעת חוק עסקינן ולא בהסדר רגולטורי מוגבל, אלא בקריאת תיגר אלימה וישירה על עצם המושג שלטון החוק. שלטון, כל שלטון, שאינו מוגבל על ידי החוק ומרות הדין, הוא בהגדרה שלטון דיקטטורי, גם אם הוא מקיים הליכי בחירות ראווה חופשיות יותר או פחות. הליכים אלקטורליים אינם ערובה נגד עריצות הרוב ועריצות בכלל, כפי שהניסיון המר מהמחצית הראשונה של המאה ה-20 מלמד אותנו. שלטון החוק ומרות הדין הם ערובה הכרחית, גם אם לא מספקת, לשמירה על זכויות האדם והאזרח, להגנה מפני השחיתות, הדיכוי והרצחנות המאפיינות כל משטר דיקטטורי במוקדם או במאוחר. מה שמשותף לכל אחת משיטות ההגנה הללו היא ההבטחה שהריבון יהיה כפוף למרות הדין ושהחוק יהיה עליון על כל יסוד אחר בשיטת המשטר. את זה בדיוק מבקשת את הצעת החוק לחסל. מטרת-העל של הממשלה בצונאמי החקיקה לשינוי יסודות המשטר בכלל ובמתקפה החזיתית על הייעוץ המשפטי לממשלה בפרט היא להשתחרר מכל בלם ומכל מעצור בדרך לכינון משטר דיקטטורה של עליונות יהודית על מלא, ועל כך עוד ארחיב בהמשך. מרגע שבו אנו מבינים את מטרת-העל של הממשלה כמתקפה על עצם המושג שלטון החוק ועל עצם כפיפותה שלה עצמה למרות הדין, מתבהר גם מדוע מוסד היועץ המשפטי לממשלה עומד על הכוונת. כל הבכי והנהי כנגד האישיות, היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב מיארה, שתובלו במנות גדושות של הסתה כמיטב המסורת של מכונת הרעל הביבית, אינם העיקר. זאת למעשה הייתה דרכם של יועצי הדמים של נתניהו וכנופייתו להונות את הציבור ולסמא את עיניו מאופייה האמיתי של ההפיכה שאותה הם מבצעים. לא האישיות עומדת על המוקד אלא האורגן; עצם מוסד היועץ המשפטי לממשלה הוא היעד. הדבר הזה נחשף במיוחד לאחר פיצול הצעת החוק הנוכחית והמחיקה של רבים מהשינויים היותר-מוסכמים ברגולציה של התפקיד, למשל ההצעה להפריד בין ראש התביעה הכללית לבין הפרשן המוסמך של הדין, שאפשר למצוא בה היגיון או אפילו נחיצות, כל עוד עצמאותם וחוסר כפיפותם של שני התפקידים לגורם פוליטי כלשהו מעוגנים בדין נוקשה. הפרדה זו, שוועדת החוקה השחיתה זמן כה רב בדיונים על אודותיה, כלל אינה נמצאת עוד בחקיקה שלפנינו, מאחר שזאת לא הייתה מטרת החקיקה מלכתחילה. מה שכן עומד לפנינו הוא נוסחה מזוקקת של המזימה לחיסול שלטון החוק. הרי שלטון החוק הוא מושג משפטי מופשט, המחייב בין השאר הפרדה מבנית בין הגורם האוחז בכוח השררה, השלטון, לבין הגורם הדובר עבורו את הדין. מכיוון שהוא מושג משפטי מופשט, אזי אי-אפשר להגיש הצעת חוק שתקבע כי הדין אינו תקף עוד; אי-אפשר להציע שינוי חוקתי שקובע: החוק הוא רק המלצה. אבל זה בדיוק מה שקואליציית החורבן עושה, מאחר שהיועץ המשפטי לממשלה כמוסד, לא כאישיות ספציפית, הוא האורגן האחראי לפרשנות, לאחידות ולמרות הדין ברשות המבצעת. את מושכלות היסוד הללו לא בדיתי ממוחי הקודח אלא גזרתי מהאילנות הגבוהים ביותר שצמחו במשפט הישראלי. אני מצטט: "היועץ המשפטי מסייע לרשויות השלטון כאשר הוא כפוף להוראות החוק. בעשותו כן מודרך היועץ המשפטי על ידי הוראות הדין ומקום בו מתנגדת המדיניות, הרצויה לרשויות, עם הוראות החוק, לרבות עם קיום ערכי היסוד החוקתיים, יש לחוק - - - עדיפות חד-משמעית. היועץ מגן על שלטון החוק ומתפקידו להנחות את רשויות השלטון מה אסור ומה מותר, מה חוקי ומה בלתי חוקי - - - בבואו להציג דעתו בפני הרשויות, משמש היועץ המשפטי כפרשן המוסמך של החוק, כל עוד לא יצאה הלכה מלפני בית המשפט". כך קבעה בשנת 2000 ועדת שמגר, הוועדה הציבורית לבחינת דרכי פעולתו של היועץ המשפטי לממשלה. את הכוח הזה שואפת הממשלה להחריב ולחמוס לעצמה, לקבוע מה חוקי ומה בלתי חוקי, מי חוקי ומי בלתי חוקי, כמו שנהוג בכל משטר דיקטטורי דכאני. אלא שבישראל הסכנה היא אף רבה יותר ועוצמתית יותר, משתי סיבות מרכזיות: הסיבה הראשונה היא בשל החולשה האינהרנטית בין רשויות השלטון, כלומר בין הכנסת לממשלה. לא רק שהממשלה שולטת בכנסת מתוקף הרוב הקואליציוני המובטח לה, שבארבע השנים האחרונות חזינו באימה כיצד ניתן לו הכוח להכשיר כל שרץ, להעניק חסינות לכל עבירה ולדהור לעברו של כל פי פחת בשאול, אלא שלכנסת כרשות שלטונית אין כל יכולת לכפות על הממשלה או מי מזרועותיה או שריה את החלטותיה, ואין לה כל יכולת לאכוף דה פקטו את מעמדה הסוברני הבכיר, לכאורה, של עצמה ושל חבריה. לחברי כנסת כיחידות חוקתיות עצמאיות שמורה למשל זכות לקיים ביקור פיקוח במתקני כליאה ולהיפגש עם אסירים. זה לא הפריע לשר, שהושבע לתפקידו מכוח הצבעה של הכנסת, להפעיל מדיניות בלתי חוקית ולמנוע את הביקורים הללו מחברי הכנסת של האופוזיציה. המשטרה והצבא למשל כרשויות ציבוריות מחויבות להעביר מידע למרכז המחקר של הכנסת. זה לא הפריע להן לצפצף במשך שנים על החובה ולהימנע מלהעביר נתונים על היקף תופעות טרור המתנחלים, למשל. והדוגמאות עוד רבות. כך מרוקן מתוכן עקרון הפיקוח הפרלמנטרי, ועליונות הפרלמנט נותרת כסיסמה בלבד לעומת השררה שבה מחזיקה הרשות המבצעת. הסיבה השנייה מדוע בישראל סכנת העריצות חריפה ועוצמתית יותר קשורה לאופייה והתנהלותה של המדינה מלכתחילה, ובמיוחד תחת ממשלת הדם, הגזע והזוועות הנוכחית. הרי אין דבר כזה דמוקרטיה עם כיבוש. אין בעולם עוד דמוקרטיה בעיני עצמה שכובשת ומשעבדת עם אחר, שגוזלת את אדמותיו וחירותו, שמִמֶנָּה שרים המורשעים בטרור יכולים לפקד על המשטרה, שמממנת מכסף ציבורי חוליות טרור שמבצעות טיהור אתני בשטח כבוש, שחבריהן שורפים כפרים, מציתים שדות, מכים פעילי זכויות אדם ולא בוחלים בלהפעיל את נחת זרוען אפילו על חברי קונגרס. אין עוד דמוקרטיה ששולחת ארגוני ביון לרגל אחרי מורים בבתי הספר ומרצים באוניברסיטאות, שמפעילה צנזורה על האקדמיה ועל הסטודנטים, שמבטלת אישורי כניסה לעיתונאים שחושפים את האמת הכואבת, הנפשעת. כאן מצויה הסכנה הגדולה ביותר – לא רק שחרור הממשלה מכפיפותה לחוק, אלא שחרור הזרועות הארוכות של השירותים החשאיים ממרות הדין. במשך עשורים פעלו ללא כל פיקוח חוקי, עד שבמאמץ לא קל הצליחה הכנסת לחוקק בשנת 2000 את חוק שירות הביטחון הכללי ולהכפיף לחוק בפעם הראשונה את ארגון הסתרים, לפחות חלקית ולמראית עין. חרף העובדה שהיישום של אותה כפיפות לדין ודאי לא היה מיטבי, עצם העיקרון היה הישג משמעותי. כעת, אם חוק שב"כ קובע כי השירות נתון למרות הממשלה, כפי שאומר החוק – נדמה לי סעיף 4(א), אם אני זוכר נכון – אך הממשלה עצמה משוחררת מכל רסן ומכל חובה לכבד את החוק, המשמעות היא שגם שב"כ יהפוך לעוד כלי בשירותו של הרודן. את הצניחה החופשית בדרך לחזון הבלהות של מדינת המשטרה האפלה כולנו חשים על בשרנו כבר כעת. רק השבוע חשף רונן ברגמן כי תחת ראש שב"כ, אותו משיחיסט שנאמנותו אומנותו, החל הארגון להפעיל כלי מעקב ובילוש נגד עיתונאים מתנגדי נתניהו. במקביל הוא הורה להכשיר את התמודדותה בבחירות של מפלגה רצחנית, שהרוח החיה בה הוא ברוך בן יוסף, או בשמו הקודם, אנדרו גרין, מי שהיה חבר בתת-טרור של תנועת כך בארצות הברית, ורצח עם עוד שניים שני אזרחים אמריקאים, ובהם אלכס עודה, מראשי הליגה האמריקאית-ערבית נגד השמצה. כך, למי שאינו זוכר, הוגדרה בישראל כארגון טרור, ותחת ממשלת הכהניסטים זכתה לרהביליטציה דה פקטו. זו מטרתם – להפוך את ישראל לדיקטטורת גזע פשיסטית מובהקת, שבה ארגוני הביון בולשים אחרי עיתונאים, מורים, מרצים, ארגוני עובדים ומפגינים ופעילים פוליטיים. רודפים אותם למעצרי שווא בתנאים בלתי אנושיים בזמן שחוליות טרור המתנחלים, בריוני החולצות החומות וחסידי תורת הגזע הכהניסטית משתוללים ברחובות. את האלמנטים הנוראיים ביותר של הכיבוש מבקשת הממשלה לייבא לתוך ישראל הריבונית על מנת להחריף את הדיכוי והרדיפה גם אל האזרחים עצמם. במשך שנים הזהרנו שהכיבוש משחית ושהנורמות הנפשעות של משטר הכיבוש יחדרו גם לתוך ישראל ויפרקו את מעט מנגנוני ההגנה שיש בה. קראנו שאין דמוקרטיה עם כיבוש ואין שלטון חוק עם כיבוש. בארבע השנים האחרונות חזינו במשמעות של שלטון דיקטטורי שפועל בעריצות, מפר בצורה סדרתית פסקי דין של בית המשפט ודורס כל נורמה חוקתית של משטר דמוקרטי. מה שנעשה בעבר בלחש ובהסתר, נחגג היום בראש חוצות: הסתה לרצח העם, לפשעי מלחמה, לטיהור אתני. דה-הומניזציה מוחלטת של האחר, של עם שלם, הם לחם חוקה של ממשלת הדמים. הצעת החוק הזו מבקשת לעגן ולהסדיר בחוק את הטירוף הזה, למסד את פשעי הממשלה ולהופכם ממנורמלים חברתית לחוקיים רשמית, ולברוא על יסודות החברה הישראלית המוחרבת את דיקטטורת הגזע הפשיסטית של הפושע נתניהו, הטרוריסט בן גביר והמצית סמוטריץ'. על זה בדיוק ייסובו הבחירות הקרובות, ולכן הציבור הדמוקרטי, יהודים וערבים, חייב לצאת בהמוניו, להציף את הקלפיות ולסלק את ממשלת הדם, הגזע והזוועות לנצח.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כמה דייקו בספר ישעיהו כשנאמר הפסוק: "מהרו בניך, מהרסיך ומחריביך ממך יצאו". תודה רבה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
מי כמוך יודעת. טרוריסטית.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סולימאן, בבקשה. לרשותך 25 דקות.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, אני מסתכלת סביבי – חבר הכנסת עופר כסיף ומזכיר הכנסת. האמת, יש רגעים שבהם המילים כבדות מדי ויש רגעים שבהם הן הכרחיות, וזה אחד מהרגעים האלה, לפחות עבורי. אני עומדת פה היום ואני כמעט בטוחה – אלא אם כן יהיו לי התערבויות קטנות ביומיים הבאים – שזה יכול להיות נאום הפרדה שלי מהכנסת הזו, מהכנסת באופן כללי. אחרי יותר מ-11 שנים בכנסת, שש כנסות, אלפי שעות של דיונים, ויכוחים, מאבקים, לילות לבנים, ניצחונות קטנים ותבוסות כואבות, הגיע הזמן להגיד שלום – לא שלום של ייאוש ולא שלום של כניעה; שלום של מי שיודעת שהמאבק נמשך גם אם הבמה משתנה. בנאום הראשון שלי סיפרתי שנולדתי בנצרת ואני בת שישית משבע בנות לאב שעבד ולאם שבנתה בית. גדלתי בבית שבו לא היה עושר חומרי אבל היה עושר של ערכים, שאמרו כל הזמן: כל אדם שווה, כל אישה שווה, כל עם ראוי לחיות בכבוד וביטחון. ואלה לא היו סיסמאות; אלה היו כללי חיים שלימדו אותי בבית, ואלה הם הכללים שהבאתי איתי לכנסת ב-2015, כשנכנסתי לכנסת. אני ידעתי, כשנכנסתי לכנסת ב-2015, שאני נכנסת לבית, לבניין, שלא תמיד ירצה אותי. ידעתי שאני אישה ערבייה, פלסטינית, קומוניסטית, פמיניסטית, בפרלמנט של מדינה שההתמודדות עם שאלת זהותה הייתה תמיד ביחס לאזרחים הערבים. לא הגעתי לכאן כדי להיות נוחה ולא הגעתי כדי לעשות חברים; אומנם חלק נעשו לאורך הדרך. הגעתי לכאן כדי לייצג – לייצג את מי שקולם לא נשמע מספיק, את מי שהמערכת שוכחת, את מי שהמדיניות פוגעת בהם ביום-יום. ואני רוצה להגיד משהו שאולי יפתיע חלק מהשומעים: הגעתי לכאן גם כדי לדבר אל כולם, לא רק לסיעה שלי, לא רק לציבור הערבי ולא רק לבוחרים שלי, אלא אל כל מי שמאמין שאפשר לחיות כאן אחרת, שאפשר לבנות חברה שוויונית, שאפשר לסיים מלחמות וכיבוש, שאפשר וצריך לבחור בחיים. בתחילת דרכי בכנסת נבחרתי כחברת כנסת ערבייה ראשונה למלא את תפקיד יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. מילאתי את התפקיד הזה שמונה שנים, ועוד ארבעה חודשים כיושבת-ראש ועדת העבודה ורווחה. בתחילת דרכי בוועדה לקידום מעמד האישה שאלתי את עצמי שאלה מאוד פשוטה: עאידה, מה תרצי שיזכרו ממך כיושבת-ראש של הוועדה הזו? ידעתי דבר אחד: כמי שהגיעה ממאבקים ומפוליטיקה של ההמונים, אני חייבת לפתוח את הדלת לכל אלה שמנהלים ומנהלות מאבקים יום-יומיים בנושאים שקשורים לחיים שלהם. ידעתי שהוועדה צריכה להיות הבית והמקום לכל הנאבקות על ערכים של שוויון, דמוקרטיה ופמיניזם – פמיניזם שכולל את כולם, פמיניזם שמרגיש את הכאב של כולן, של נשים יהודיות כנשים ערביות, ערביות וגם חרדיות. את כל הנשים. לא להוציא מהכלל אף אישה או אף מגדר. אני יודעת שזאת הייתה עבודה קשה, במיוחד שעברנו כמעט שש בחירות, שגזלו הרבה מהכוחות שלנו; בחירות שאמרו בצורה הברורה וביטאו בצורה הברורה את המשבר האמיתי במדינת ישראל, משבר שהלך והעמיק עם השנים וכולם לא רצו להתייחס אליו. חשבו שזה משבר בין חילונים לדתיים, משבר בין אלה המשרתים ללא-משרתים. המשבר האמיתי שהמדינה הזו, לצערי הרב, תמשיך לסבול ממנו, וגם האזור שלנו ימשיך לסבול ממנו, הוא הרצון לא לסיים את הכיבוש, הרצון לא לסיים את דיכוי העם האחר – העם שלי, במקרה הזה, העם הפלסטיני. זה מה שגורם למשבר, והרצון הזה לדהור לכיוון של מדיניות לא רק פשיסטית אלא קולוניאליסטית, לדהור לכיוון של לכבוש עוד ועוד ועוד תחת הכותרת של ביטחון, כאשר התוצאה האמיתית היא לגרוע יותר ויותר מביטחונם לא רק של הפלסטינים אלא של אזרחי המדינה הזו. כנראה כל עוד המדיניות הזו משתוללת, אנחנו נמשיך לשלם מחיר מאוד כבד, והשבר והקרע בתוך החברה הישראלית בין אוכלוסיות שונות ימשיכו לגדול. אני חושבת שהממשלה הזו יודעת מה היא עושה, ואסור לנו להגיד שהממשלה הזו נכשלה, כי היא מיישמת את המדיניות שלה והתוכניות שלה נאמנה ובהצלחה. מה שנכשל זה כל הניסיונות לעצור את הדהירה הפשיסטית הזו ואת הרצון הזה ליותר ויותר מלחמות ויותר ויותר דם. לצערי הרב, אנחנו חווינו בארבע השנים האחרונות השתוללות שלא הייתה כדוגמתה. נכון, בנימין נתניהו יודע שיש לו הזדמנות היסטורית – פעם ראשונה ממשלת ימין על מלא, פעם ראשונה ממשלה ימנית שכוללת בתוכה אנשים פשיסטים וטרוריסטים תומכי טרור שנתנו להם להנהיג את המדינה – יש לו הזדמנות היסטורית ליישם את החלום – חלום הבלהות, בעיניי – שהוא מנסה לקדם, מה שקוראים לו ישראל הגדולה. זה מה שגרם לנו לשלם מחירים כבדים, כולל ב-7 באוקטובר. זה מחיר, לצערי הרב, שהחברה הישראלית שילמה אותו בהרבה כאב, ואנחנו חלק מהחברה הישראלית. אבל גם המלחמה המשוגעת, מלחמת הנקמה, מלחמת רצח העם שהוביל נתניהו אחר כך, לא הביאה ביטחון ולא שיפרה את המצב, ואני מאמינה שלא גרמה לכאב לדהות אלא הוסיפה עוד ועוד כאב. מהמלחמה המשתוללת בגדה המערבית אי-אפשר להתעלם. כן, זאת מלחמה, מלחמה שבה הכיבוש על זרועותיו, גם הצבא וגם המתנחלים, מפעילים טרור כלפי תושבים פלסטינים, בני המקום, שנאחזים בבתים שלהם וברצון שלהם לחיות בכבוד. המלחמה הזו היא חלק מהתוכנית הכללית והכוללת שהממשלה הזו מקדמת. אל לנו לזרוק את האשם רק על היחידים. נכון, כל מתנחל שמבצע פשע צריך לשלם על זה, אבל הוא לא לבד. האחריות הינה אחריות של הממשלה כולה. האחריות היא אחריות של כל הדרג שמגן על המתנחל ומגן על איש הצבא. השבוע שמענו את שר המלחמות ישראל כץ, שהתגאה שההרס בעזה לא היה מקרי אלא היה חלק מתוכנית. אותו שר, הוא מגן על אלאור אזריה ורוצה להמתיק את עונשו.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
חנינה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
במקביל, עוד שר וחברי הכנסת שלו שמחים על זה שחוקקו את החוק הנפשע של הוצאת פלסטינים להורג. אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהחוק הזה הוא חוק אפרטהיידי, אי-אפשר לא להגיד את זה. עכשיו, לאורך השנים היו הרבה תחנות קשות במיוחד. אולי הקשה ביותר הייתה ארבע השנים האחרונות, אבל לפני זה אנחנו עברנו גם את החקיקה של חוק הלאום, החוק שנגזרה ממנו הרבה מהמדיניות המפלה והגזענית, לצערנו הרב, וממשיכים לגזור ממנו. יש אנשים שאומרים על חוק-יסוד: הלאום – אמרו לנו: על מה אתם מתרעמים? זה חוק הצהרתי, זה חוק שמטרתו הצהרה והגדרת המדינה. היינו אמורים, אנחנו, האזרחים הערבים, כאילו לשכוח מזה ולהתעלם מזה שהמדינה התעלמה מ-21% מאזרחיה, שכחה להזכיר אותם בחוק הזה והתפארה בעובדה שהיא מדכאת ומפלה אותם ממש בכתיבת סעיפים על זה, כאשר כתבה – וביקרנו את זה – שהתפתחות יישובים יהודיים תהיה בעדיפות לאומית. הריסת הבתים בנגב והריסת כפרים שלמים כדי לבנות עליהם יישובים יהודיים נגזרת מאותו סעיף. איך אפשר להתעלם? אני אומרת לכם, צודקים כל מי שהתנגדו, ואנחנו התנגדנו, לחוק לימוד תורה, ושוב אומרים: זה חוק הצהרתי. נחכה ונראה מה ינסו לגזור מתוך החוק ההצהרתי הזה. לצערי הרב, אני יודעת גם שעברנו את השנים של הקורונה, עברנו הרבה מלחמות, אבל נשמע לי כאילו ארבע השנים האחרונות כמעט מחקו גם את החקיקה שחוקקתי, גם את ההצלחות וגם את השעות הטובות שהיו בבניין הזה. אני חייבת להגיד שבארבע השנים האלה, כדי להעביר את התוכנית הפוליטית-מדינית של ממשלת הדמים, הם תכננו את מה שקראו לו "הרפורמה המשפטית", והרפורמה הזו היא בעצם הפיכה משטרית, הפיכה משטרית. והדבר הראשון שהיה צריך להפיל כדי שיצליחו בהפיכה הזו זה המקום הזה. הכנסת הזו היא הראשונה שנפלה בשבי של מחוללי ההפיכה הזו. כאשר הכנסת והמסדרונות של הכנסת הופכים צרים ומדירים יותר ויותר, וכשהאלטרנטיבה כאילו מנסה גם היא להשתיק את קולנו, התשובה שלנו חייבת להיבנות מלמטה. המאבק לצדק, לשוויון, לשלום, לביטחון אישי ולדמוקרטיה אינו מוגבל לכתליו של הבניין הזה. הוא נמשך ברחובות וביישובים שלנו, בקרב ההמונים שלא מוכנים לוותר על עתידם. כמו שאמר מרקס, בני אדם ישחררו את עצמם או לא ישתחררו לעולם. בגלל זה, כשאני פורשת מהפוליטיקה הייצוגית, אני מדגישה שאני לא פורשת מהפוליטיקה. הגעתי לכנסת הזו דרך הפוליטיקה של ההמונים, דרך המאבקים העממיים, גם על זכויות החברה הערבית, גם למען שוויון וגם למען נשים, ואני אמשיך את המאבק גם משם. אבל לפני שאני מסיימת אני רוצה להגיד תודה, תודה אמיתית מקרב לב לחברות ולחברים בסיעת חד"ש-תע"ל. שנים של עבודה משותפת – התחלפו פנים, אבל תמיד תמיד היו לנו גם הסכמות וגם אי-הסכמות, ועל זה אני מברכת. התווכחנו, עמדנו ביחד מול הרוחות שהפכו לסוערות וגזעניות בתקופה האחרונה, אבל ידענו להגן אחד על השנייה ואחת על השני, ידענו לשמור על הערכים שלנו ונשאנו את קולם של המושתקים. תודה לכם על שנים כאלה. תודה לכל חברות הכנסת וחברי הכנסת שעבדתי לצידם לאורך השנים, גם לאלה שחלקתי עליהם. אני הצלחתי ללמוד המון. גם כשהסיתו נגדי וגם כאשר תקפו אותי, הצלחתי ללמוד איך לעמוד איתנה ואיך להאמין בדרך ואיך להבין שגם מתקפות מחשלות אם לא הורגות. לכן, תודה. תודה לצוות הסיעה, למנהל הסיעה מג'די וגם לרכזים. תודה לצוות הנהדר שלי, אלה שנמצאים אותי עכשיו בעת הפרישה ואלה שליוו אותי מתחילת דרכי. תודה גם לכל ארגוני החברה האזרחית שהגיעו אליי וסיפרו את הסיפור שלהם והסכימו שאני אהיה שותפה במאבקים שלהם. תודה לגברים ונשים, צעירים וצעירות, יהודים וערבים, שהפכו לשותפים לדרך והאמינו שביכולתי לשמור על סודותיהם ולשמוע את סיפוריהם. רק מכם למדתי איך להמשיך את הדרך, ובשבילכם המשכתי את הדרך. כמובן, כמה מילים בערבית לציבור הנהדר שליווה אותי. שכחתי להגיד תודה לחבריי במק"י ובחד"ש שהמשיכו לבחור בי פעם אחרי פעם והאמינו שביכולתי לייצג אותם. (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת סמיר בן סעיד. "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". לרשותך חמש דקות.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
(אומר בערבית: שלום עליכם ורחמי האל וברכתו.) אני אנאם בערבית היום. הנאום האחרון שלי. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
היו"ר לימור סון הר מלך:
פה זה לא פלסטין, ואם אתה לא רוצה להיות אזרח ישראלי, אתה מוזמן לעוף מפה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
(- - -)
היו"ר לימור סון הר מלך:
תם זמנך, בבקשה. תם זמנך. בבקשה, אנשי המשמר. אפשר להוריד את חבר הכנסת סמיר בן סעיד. בבקשה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
(- - -)
היו"ר לימור סון הר מלך:
להוריד אותו, בבקשה. להוריד את חבר הכנסת – אוקיי. כמו שאמרתי, פה זה לא פלסטין, ואם אתה לא רוצה להיות אזרח ישראלי, אתה מוזמן לעוף מפה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
מי את בכלל?
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
- - - - - - אני פלסטיני ואת יהודייה. יש שני עמים פה, בארץ. מה קרה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
יופי, אנחנו שמחים. ברוך השם, ברוך שפטרנו. זמן קצר. באמת, הקדוש ברוך הוא לא נתן לנו הרבה זמן לסבול ממך. בבקשה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. לרשותך עשר דקות.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
את מבינה ערבית? אני יכול לתרגם לך כאן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני מבינה ערבית. יש לי סבתא עיראקית וסבתא מרוקאית, אוקיי? ערבית אני מבינה.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על אירוע שהיה אתמול ושתועד ברשתות החברתיות. חבר הכנסת ויושב-ראש ועדת החינוך תיעד את עצמו מגיע לבית ספר, מדרסת דאר אל-איתאם אל-איסלאמיה אל-קודס, והוא לוקח את שלט בית הספר ושובר אותו מול המצלמות. זו התנהגות שהיא לא מקובלת מאדם פשוט, ובטח לא כשמדובר בנציג של כנסת ישראל, שמגיע ולוקח את החוק לידיים. אני לא יודע מה היה שם, אבל לקחת את החוק ולשבור שלט של בית ספר? כפי שלימדנו אותו, בית ספר הוא בית מקדש. כך צריך להתייחס לבתי הספר, לא משנה אם זה בית ספר ערבי או יהודי. בתי הספר הם בתי מקדש, וצריך לקדש אותם ולשמור עליהם, אפילו אם יש - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
יאסר, אתן לך את הזמן, אבל גם בתי ספר שיצאו מהם מחבלים בעזה? גם זה בית מקדש?
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
בית ספר – תפקידו לחנך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אוקיי, בסדר, אז אנחנו מסכימים. אני אתן לך את הזמן.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני אומר, בתי ספר – תפקידם לחנך. אני לא נכנס עכשיו לתוכן, אני מדבר על ההתנהלות. זו לא פעם ראשונה שיושב-ראש ועדת חינוך מגיע לבית ספר ומנסה להיכנס לתוך בית ספר בכוחנות. אני מאמין שחבר כנסת צריך להיות דוגמה אישית להתנהלות ולהתנהגות. מה אתה אומר לתלמידים בהתנהלות עבריינית ואלימה כזאת? איזו תמונה אתה מעביר לתלמידים? ככה מתנהגים חברי כנסת? חברי כנסת צריכים להיות הדוגמה האישית לתלמידי ישראל, לנוער, בהתנהלות טובה ולא בהתנהלות אלימה. אחר כך אתה שואל למה הנוער אלים – בכלל, ואצלנו, בחברה הערבית, האלימות נמצאת עוד יותר. האמת, בדקתי הבוקר לראות אם יש גינוי ואם מישהו גינה את ההתנהגות הספציפית הזו כשחבר כנסת מגיע ותולש שלט ושובר אותו. לא שמעתי גינוי, לא מראש הממשלה. גם לא שמעתי גינוי בצורה פומבית מנשיא המדינה, מחברי קואליציה, מיושב-ראש הכנסת ומשר החינוך. בעצם, אי-גינוי תופעה כזאת היא בסוגריים מין הסכמה לתופעה כזאת. אנחנו מגנים כל צורה של התנהלות באלימות, התנהגות באלימות. לכן, אם זה בבתי הספר ואם זה מחברי כנסת ומכל אדם רגיל, היה צריך לצאת גינוי כלפי התופעה וההתנהגות הספציפית הזו של חבר הכנסת, שהוא גם יושב-ראש ועדת החינוך. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוגי'ראת, דרך אגב, דע לך שבבית הספר הזה מלמדים תכנים של הרשות הפלסטינית. אני לא אומרת מה כן ומה לא, אני אומרת לך שבבית הספר הזה יש תכנים ששוללים את קיומה של מדינת ישראל. תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. לרשותך עשר דקות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תודה, גברתי. אדוני השר, כנסת נכבדה, כולם ראו את הסרטון הזה? אדוני השר, ראית את הסרטון שפורסם אתמול שבו צעיר חרדי, בערך בגיל גיוס, תוקף חייל צה"ל ואומר לו: "שיהיה לך ברור, התורה לא שומרת עליך. אתה תמות בעזה, אתה תישרף בעזה. ככה, בתוך טנק יפה תישרף, שניצל. שניצל חייל"? ראית את הסרטון הזה, השר דיכטר? השר דיכטר, ראית את הסרטון הזה שבו משתמט תוקף חייל צה"ל? התיעודים המצמררים האלה לא צומחים בחלל ריק. הם לא קורים סתם. הם תוצר ישיר של מדיניות הממשלה הזו, שמשדרת למשתמטים ולעריקים שהם מורמים מעם, וללוחמים שלנו היא משדרת שהם בשר תותחים, בשר תותחים, פראיירים שאפשר לדרוך עליהם. זה התוקף המוסרי והחוקי של חוק החסינות ממעצר לעריקים שהעברתם פה אתמול. הממשלה הזו יורקת בפנים של הלוחמים שלנו. הממשלה הזו נותנת גב לעריקים ולמשתמטים ויורקת על לוחמי צה"ל. אתה היית ראש השב"כ. איפה זה פוגש אותך, כבוד השר? הלוחמים שלנו שיוצאים מלבנון ומעזה צריכים לראות בחדשות ששר הביטחון הצביע נגדם, נגד הרמטכ"ל, נגד ביטחון ישראל? מה אתה חושב שזה עושה לחוסן שלהם? מה אתה חושב שזה עושה לחוסן של החברה הישראלית? הממשלה הזאת מפרקת אותנו מבפנים, שוברת את עמוד השדרה של החברה הישראלית, מפוררת את הערבות ההדדית, והכול בשם תורת ישראל, שאתם הופכים אותה לקרדום לחפור בו. אתם הופכים את ההשתמטות לאידיאולוגיה שמקבלת מעמד חוקתי. אתה שירתָּ עשרות שנים את ביטחון ישראל. איך זה יכול להיות שהממשלה שאתה חבר בה, הממשלה הזאת נותנת גב למשתמטים ויורקת על לוחמי צה"ל? התיעודים המצמררים האלה לא קורים סתם, השר דיכטר, הם לא צומחים בחלל ריק. אני באמת נחרדתי כשראיתי אתמול את התיעוד הזה, את הלוחם שמגיע לעריקים ואומר להם: תודה שאתם לומדים תורה, אז הם אומרים לו: התורה לא תשמור עליכם, אתה תישרף בטנק, תישרף יפה כמו שניצל.
היו"ר יעקב מרגי:
עוד לא עצרו אותו? צריך לעצור אותו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
חד-משמעית. הבעיה, אדוני, שהתיעוד המצמרר הזה הוא תוצאה ישירה של מה שקרה פה אתמול, של חוק חסינות ממעצר לעריקים. איזה מסר אתם משדרים לעריקים, למשתמטים? שהם מורמים מעם, שהם מעלינו, שהם מעל הלוחמים, שהלוחמים הם בשר תותחים, שאפשר לרמוס אותם, לדרוס עליהם, שהם פראיירים. זה המסר שאתם משדרים פה. אני באמת לא מבין איך אדם כמו אבי דיכטר, ראש שב"כ, שירת עשרות שנים את ביטחון ישראל, הרים את ידו, חבר בברית המשתמטים ולא בברית המשרתים. שיהיה לכם ברור, ברית העריקים והמשתמטים תפסיד; ברית המשרתים תנצח. כל החוקים האלה, חוקי ההשתמטות, יבוטלו בכנסת הבאה, ואנחנו נחוקק חוק ברור מאוד: כל צעיר וצעירה צריכים לשרת את מדינת ישראל בהגיעם לגיל 18, לא רק כי זה צודק – כי אלה צורכי הביטחון של מדינת ישראל; כי הרמטכ"ל אמר שאנחנו זקוקים לעוד 12,000 חיילים ותומכי לחימה, לוחמים ותומכי לחימה, כדי להגן עלינו. בזמן שנותר לי אני רוצה לדבר על חוק חשוב שירד מסדר-יומה של הכנסת – חוק רשויות תחבורה מטרופוליניות.
היו"ר יעקב מרגי:
אתה שמח שירד?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
לא. אני רוצה לדבר עליו כי אני מצטער שהוא ירד. מדובר במהפכה של ממש, שאמורה לשפר את התחבורה הציבורית בישראל, חוק שמחכים לו 61 שנים, שישבנו שעות בוועדת הכלכלה כדי לשפר אותו ולטייב אותו יחד עם ראשי הערים, סגני ראשי הערים. זאת הסיבה שעשינו את זה. זאת הסיבה שישבנו עשרות, מאות שעות בוועדה. זאת הסיבה שהאופוזיציה תומכת בו. אם התחבורה הציבורית בישראל לא תשתפר באופן דרמטי, כולנו נמצא את עצמנו יושבים בפקק אחד ארוך שלא נגמר. במכתב ששלחו אתמול משרדי האוצר והתחבורה ליושב-ראש הקואליציה, הם דיווחו שעלות הפקקים למשק היא 40 מיליארד שקל כיום. הערכות של אגף התקציבים באוצר – הנזק יגיע ל-70 מיליארד שקל אובדן פריון למשק ב-2040. ב-2050 אוכלוסיית ישראל צפויה להכפיל את עצמה. עכשיו, הסיעות החרדיות מתנגדות לחוק הזה והאופוזיציה תומכת בו. הסיבה הרשמית, אדוני, היא כי יש חשש שהרשויות תוכלנה להפעיל תחבורה ציבורית בשבת. זה קשקוש, שהרי סעיף 77ח להצעת החוק קובע במפורש שאין לרשות המטרופולינית סמכות להפעיל קווי תחבורה ציבורית בשבת. יותר מזה, נפלה הסתייגות שלי שמאפשרת לרשות המטרופולינית להפעיל קווים בסופי שבוע באזורים חילוניים, נדונה ונפלה, כך שברור מאליו שהרשויות המטרופוליניות לא יוכלו לשנות את הסטטוס קוו – לצערי, אבל זאת המציאות. כששוחחתי עם חברי כנסת מהסיעות החרדיות, הם אמרו לי שההתנגדות שלהם מסתעפת מתחום התחבורה. בעברית פשוטה זה אומר: אנחנו נוקמים בדרגי המקצוע באוצר בגלל העמדות שהם השמיעו על חוקי ההשתמטות. כלומר החוק הזה, שאמור לשפר את התחבורה הציבורית בישראל, לא יעלה לסדר-יומה של הכנסת, לא ייכנס לספר החוקים, לא ישפר את התחבורה הציבורית שלנו, כי החרדים נוקמים בגלל עמדות האוצר ביחס לחוקי ההשתמטות. אני רוצה לשאול את חבריי חברי הכנסת לסיעות החרדיות: את מי אתם מענישים? את מי אתם מענישים? את הבוחרים שלכם, שהם הרי הצרכנים הראשונים של התחבורה הציבורית בישראל? את אזרחי ישראל אתם מענישים? החוק הזה הוא טוב, הוא טוב מאוד, הוא אמור להביא מהפכה של ממש בתחבורה הציבורית בישראל, לתקן את העיוות הבלתי-נסבל שבו כדי להזיז תחנה של אוטובוס ממקום אחד למקום השני כדי לשפר את השירות, צריך לחכות לאישור ממשלה. האופוזיציה תומכת בו. ישבנו מאות שעות כדי לטייב אותו. אחרי 61 שנים שאנחנו מדברים עליו, אפשר להעביר אותו. ריבונו של עולם, למה אתם מתנגדים? את מי אתם מענישים בדיוק? לפי משרד האוצר והתחבורה, היום העלות של הפקקים עולה למשק 40 מיליארד שקל; לפי אומדן של משרד האוצר, העלות אמורה להאמיר ל-70 מיליארד ב-2040. אני קורא לכל חברי הכנסת, אני קורא ליושב-ראש הקואליציה: יושב-ראש הקואליציה, גלה מנהיגות. להצעת החוק הזאת יש רוב בכנסת. גם אם החרדים יתנגדו, האופוזיציה תתמוך בו, כי אנחנו לא אופוזיציה למדינה, אנחנו אופוזיציה לממשלה, וכשהממשלה מעבירה חוקים טובים, אנחנו נתמוך בהם. ולכן אני מבקש, חבר הכנסת אופיר כץ, אני מקווה שאתה שומע אותי מכאן: גלה מנהיגות, העלה את הצעת חוק רשויות מטרופוליניות לסדר-יומה של הכנסת, אפשר לאזרחי ישראל תחבורה ציבורית יעילה, זמינה, נגישה, כי אחרת כולנו נמצא את עצמנו בעוד לא מעט זמן – או לא הרבה זמן – עומדים בפקק ארוך שפשוט לא נגמר. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.
אריאל קלנר (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. החוק הזה לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה – למעשה, זה חוק שהגשתי אותו, החוק הראשון שלי שהנחתי על שולחן הכנסת בקדנציה המאוד-מאוד קצרה שהייתה לי ב-2019; הוא לא התקדם מאז. ברוך השם, היום אנחנו רואים שהוא מגיע לידי סיום, לפחות חלקים מרכזיים ממנו. זה חוק שבא ואומר את מושכלות היסוד שכל אדם במדינה דמוקרטית, משטר דמוקרטי מתוקן – צריך היה להיות קונסנזוס שהיועץ המשפטי לממשלה הוא רק יועץ, כשמו. כשמו כן הוא, יועץ. בסוף מי שיקבע את עמדת הממשלה זה הממשלה. היא תייצג את עצמה, אם היא – היועץ לא רואה את עצמו כמי שיכול לייצג את הממשלה, אז הממשלה תייצג את עצמה בדרך אחרת. מושכלות יסוד בסיסיות של משטר דמוקרטי, של שלטון העם באמצעות נבחריו, של שלטון בהסכמת הנשלטים. אנחנו שומעים, אדוני היושב-ראש, את הדמגוגיה העלובה שחוזרת פעם אחר פעם, דמגוגיה שבאה ואומרת לנו שקוראים לזה עצמאות; בעצמאות כולם צריכים להיות עצמאים. כל שוללי הדמוקרטיה מדברים על עצמאות. על פי הגישה הזאת, כולם צריכים להיות עצמאים. הבג"ץ כמובן עצמאי. הוא לא עצמאי במובן הבסיסי שכולנו מסכימים לו, שאין לשופט אלא מורא הדין ושכמעט כמעט בלתי אפשרי להדיח שופט – וטוב שכך, אלא אם כן באמת עשה דברים נוראיים. אבל במצב רגיל, גם אם טעה, אנחנו לא מדיחים שופטים. זו העצמאות של שופט במדינה דמוקרטית. אבל אצלנו שופט הוא עצמאי כי בגישה של תומכי העריצות המשפטית, הוא עצמאי כי הוא עושה מה שבא לו, כמה שבא לו ואיך שבא לו, וכולם צריכים לעמוד דום ולציית. יש בחוק, אין בחוק, מוסמך, לא מוסמך – לא משנה, הוא החליט, הם החליטו. היועמ"שית, אדוני היושב-ראש, היא בכלל עצמאית. היא וגיל לימון הם הרי נטולי פניות לחלוטין, ממש מלאכי השרת. התאגיד – הוא מקבל 850 מיליון ש"ח מכספי הציבור, אבל הוא גם כן עצמאי. הוא עושה עם הכסף מה שבא לו, ואנחנו חייבים לשלם. הוא עצמאי. אוי ואבוי אם נפגע לו בעצמאות. הוא מקבל את הכסף מאיתנו ועושה, בצורה עצמאית לחלוטין, מה שהוא רוצה. יש כמובן את כל האתוס הזה של שומרי הסף, שגם הם כמובן עצמאים, איך לא? ויש את ראש השב"כ, הארגון החשאי החמוש. גם הוא חייב להיות עצמאי, הסבירו לנו. אוי ואבוי אם הוא בא ואומר: אני נאמן לראש הממשלה – לכל ראש ממשלה – אני כפוף לראש הממשלה, אני עושה מה שראש הממשלה אומר לי. לא, לא בסדר, אתה צריך להיות עצמאי. הרמטכ"ל, המפכ"ל, כולם צריכים להיות עצמאים נטו, עצמאים ומקצועיים, כי הם נטולי פניות. אגב, מה זה עצמאי, אדוני היושב-ראש? אנחנו יודעים מה זה עצמאי – כפוף לרוח קפלן. אם לא, אתה כבר לא עצמאי. אם אתה לא מוכן לעשות מה שקפלן אומרים, אתה כבר לא עצמאי. זו העצמאות היחידה. מי אסור שיהיה עצמאי, אסור בתכלית האיסור שהוא יהיה עצמאי? אלה האנשים האלה שהעם בחר בהם, האנשים האלה שהבבונים חסרי המושג בחרו. הם תמיד בניגוד עניינים, הם תמיד פסולים – אגב, במיוחד אם זו ממשלת ימין. ואת זה, לפחות חלקית, אבל צעד משמעותי, אנחנו עושים היום – אנחנו עושים היום צעד משמעותי שהממשלה, שהאנשים שהעם בחר, יהיו עצמאים באמת, לפחות בקידום המדיניות שלהם על פי חוק. המסכות בשנים האחרונות הוסרו, כולם רואים כבר הכול, ועל זה אנחנו הולכים למשאל עם, הולכים למשאל עם באוקטובר: האם שלטון העם בידי העם, למען העם, או שלטון פוסט-ציוני בראשות גלי בהרב מיארה ויצחק עמית? האם החזרת מושגי יסוד ציוניים, מושגי יסוד של ייהוד הנגב, ייהוד הגליל, או תקאדום על סטרואידים? רק היום ראיתי שמנסור עבאס אמר: בממשלת השינוי נהרסו רק ארבעה בתים בלתי חוקיים, לעומת 5,700 השנה. אפשר גם בלי חוק, ואף אחד לא יהרוס. האם המשך מדיניות חוץ וביטחון תקיפה, או בחירה באלה, שאם נסתכל לאחור נראה שטעו בכל צומת, בכל צומת החלטה אפשרית? הרי אין דוגמה אחת בשנים האחרונות שאפשר להסתכל בדיעבד ולומר: איזנקוט צדק, מישהו צדק. במה? בכל צומת הם טעו, מרפיח, מהביפרים – בכל צומת אפשרי, בכל דבר. אדוני שר האוצר, האם המשך תנופה של התיישבות ביהודה ושומרון או חזרה לדרך אוסלו ונותנים לתוכנית פיאד לכבוש את לב הארץ עבור הרשות הפלסטינית?
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נא לסיים.
אריאל קלנר (הליכוד):
האם חקר אמיתי של 7 באוקטובר עם ועדה שוויונית, או יצחק עמית יטייח ויתפור את מי שצריך לתפור? אדוני היושב-ראש, משפט אחרון. אנחנו מחזירים לעם את חירותו. ההצעה הזאת שהגשתי אז בשנת 2019 – היום נגיע לידי סיום. בעזרת השם, ננצח גם במשאל העם באוקטובר, ונחזיר את החירות לעם באופן מוחלט, כדי שתהיה כאן מדינה יהודית עם משטר דמוקרטי מתוקן. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. מירב כהן, בבקשה, גברתי. עשר דקות לרשותך, בבקשה.
מירב כהן (יש עתיד):
תודה. כנסת נכבדה, אני רוצה לנצל את הבמה הזו כדי להסביר לצופים ולצופות, לעם ישראל, מה אומר החוק הזה לפירוק תפקיד היועמ"שית. זה פוצל הרבה פעמים, אלה הרבה מונחים משפטיים, אז אני חושבת שכדאי להסביר את המשמעות שלו – מה שנקרא הסבר ללא משפטנים. החלק הראשון של הצעת החוק קובע שחוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה לא יהיו מחייבות. מה זה אומר? זה אומר ששרי הממשלה יוכלו לעשות דין לעצמם, להחליט בעצמם מה המשמעות ופרשנות החוק. למשל, נגיד ששר התרבות מחליט שהוא לא רוצה להעביר כסף לענף הקולנוע כי איזשהו סרט לא בא לו טוב, אז הוא יוכל לעשות את זה גם אם היועצת המשפטית תאמר לו: שמע, זה לא בסמכותך. או למשל, שר יחליט שהוא רוצה לעשות מהלך מסוים אבל יש לו ניגוד עניינים – נגיד זה קשור למשפחתו או למשהו אישי שלו – אז הוא יוכל להחליט שאין לו ניגוד עניינים. שר יוכל להחליט, למשל, לשרת או להעביר תקציבים שמנים במיוחד לרשות מקומית מסוימת; אולי זה קשור למספר החברים במרכז הליכוד, או מה הזהות הפוליטית של אותו ראש עירייה, מה שנקרא אם הוא יהלום או לא יהלום – היועצת המשפטית יכולה לומר: זה לא עומד במבחן של השוויון, והוא יוכל להגיד: לא אכפת לי, לדעתי, זה כן עומד במבחן השוויון. זו המשמעות שחוות הדעת של היועצת המשפטית לא תהיינה מחייבות. תמיד, גם אחרי החוק הזה, הדברים יכולים להגיע לדיון בבג"ץ, אבל צריך להבין, הציבור צריך להבין, שבממשלה – הייתי שרה בממשלה פעמיים, הייתה לי את הזכות לכהן שם – מתקבלות אלפי, אלפי החלטות. הרי יש בכל משרד ממשלתי יועץ משפטי, ומעליו יש את היועצת המשפטית לממשלה. אלו המון החלטות. תכלס, אנחנו לא נדע, אנחנו לא נדע על דברים לא תקינים שקורים, ואנחנו פשוט נגיע למצב שאם משהו לא יתגלגל לתקשורת או לארגון חברה אזרחית, הציבור אפילו לא ידע על השחיתות, הוא לא ידע על העוול. לא רק שזה לא ייעצר, זה אפילו לא יובא לידיעתו. זה החלק הראשון של הצעת החוק. החלק השני מתייחס לזה שיהיה אפשר לקבל ייצוג חיצוני – שעם זה האמת שלי אין בעיה. כבר היום היועצת המשפטית לממשלה מאשרת ייצוג חיצוני בבתי משפט לשרי הממשלה שמבקשים זאת. אבל החלק החמור הוא שלא תינתן ליועצת המשפטית לממשלה הבמה להביע את עמדתה, כלומר בהצעת החוק הזו, בית המשפט לא ישמע את הפרשן הבכיר של החוק. הוא לא ישמע את עמדתו, הוא לא יקבל ממנו את המידע הדרוש לצורך קבלת החלטה: אילו ישיבות היו? מה היו הנתונים? מה התשתית המקצועית? מי אמר מה ובאיזה דיון? הדברים האלה לא יישמעו. זאת אומרת, חוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה לא תהיה מחייבת, ואף חמור מכך, יסתמו לה את הפה. בדרך הזו חברי הממשלה יוכלו למנוע ממידע לצאת החוצה. ככה הם יוכלו להסתיר מידע מהציבור, כי אפילו אסור יהיה לה להציג את עמדתה בבית המשפט. תבינו עד כמה זה מרחיק לכת. החלק הנוסף של הצעת החוק מדבר על זה ששר המשפטים יוכל לדרוש דיווח ספציפי, דין וחשבון מהיועצת המשפטית לממשלה גם בתיקים ספציפיים, בחקירות ספציפיות, במהלכים ספציפיים. למשל, הוא יוכל לזמן אותה ולשאול אותה: תגידי, למה אתם חוקרים את אוריך? מה בדיוק אתם עושים? למה זה צודק? למה לא עשיתם את זה בצד השני? להתחיל להלך אימים או להציק אפילו בתיקים ספציפיים. ברור לאן זה מכוון. אלה עיקרי החוק, וזו הסיבה שברמה המקצועית אני מאוד מאוד מתנגדת לחוק הזה, שמפר את כל האיזונים והבלמים שקיימים היום ברשות המבצעת, ובאמת זה נותן לרשות המבצעת כוח שהוא בלתי מרוסן. הנקודה האופטימית היא שהחוק הזה ייכנס לתוקף רק בשנת 2027, ולכן, בעזרת השם, אני מקווה שעד אז אנחנו נחזור לשלטון ונוכל לתקן את העוול הזה ולעשות delete על הצעת החוק המסוכנת הזו. זה באשר להצעה שכרגע מובאת להצבעת הכנסת. אני רוצה להתייחס למה שקרה פה בשתי היממות החולפות. היו לנו שני חוקים מטורללים שעברו במליאת הכנסת, גם חוק-יסוד: לימוד תורה וגם החוק שאומר שחרדים הם מעל מערך האכיפה הפלילי, ואם הם עורקים מהצבא, הם ורק הם לא ייעצרו. השבוע, למעשה, ממשלת 7 באוקטובר, שהראתה לכולנו שהיא ממש לא מפיקה לקחים, ממשיכה לא להישמע לאזהרות וממשיכה לצפצף על אזהרות הרמטכ"ל. ממשלת 7 באוקטובר הקימה השבוע שתי מדינות לשני עמים. השבוע סופית הליכוד הקים מדינה נפרדת עבור החרדים. במדינה החרדית אפשר להשתמט; במדינה הישראלית משרתים ואפילו יאריכו למשרתים את השירות. במדינה החרדית אסור לעצור עריקים חרדים; במדינה הישראלית מי שיערוק יוכנס לכלא לאלתר; במדינה החרדית בן אדם יכול להירשם כמי שלומד בכולל כל החיים, ללא מגבלת זמן, ולקבל קצבאות עד סוף ימיו; במדינה הישראלית מאריכים עוד ועוד את גיל המילואים, ואתם יודעים מה? לא נדיר למצוא לוחמים שחצו כבר את גיל 50. במדינה החרדית מקבלים קצבאות, הנחות בארנונה, סבסוד מעונות יום; במדינה הישראלית צריך לעבוד קשה, קשה מאוד, כדי לפרנס את הילדים שלך, כדי לפרנס את המשפחה שלך, ועל הדרך אתה משלם מיסים כדי לפרנס גם אחרים, שבוחרים לא לעבוד. במדינה החרדית לא מלמדים ליבה בבתי הספר, ולמעשה בית הספר מנוהל על ידי מפלגה, מפלגה פוליטית, שמעתם נכון; במדינה הישראלית מחנכים את הילדים מגיל אפס לאתוס הציוני, לשליחות ולחשיבות שבשירות הצבאי. במדינה החרדית אומרים: נמות ולא נתגייס; במדינה הישראלית מתגייסים ומתים. תזכרו את השבוע הזה, השבוע האחרון של הכנסת הגרועה ביותר, הרעה ביותר בתולדות מדינת ישראל, קואליציה שהביאה עלינו באמת – זימנה לנו – את האסונות הגדולים ביותר שהיו לנו מאז ימי השואה. השבוע הזה ייזכר כשבוע שבו סופית יצרתם במו ידיכם שתי מדינות לשני עמים בתוך מדינת ישראל. אני רוצה להתייחס לתלמידי ישראל. אנחנו שקועים פה בצרות שלנו, אבל תלמידי ישראל יצאו בשבועות האחרונים לחופש הגדול. לאחר עוד שנה משובשת, יחד עם שאר שנות המלחמה הנוראיות ושנות הקורונה – שימו לב לנתונים על מה עובר על תלמידי ישראל. הנתונים השמרניים ביותר מראים כי מאז פרוץ מגפת הקורונה תלמידי מדינת ישראל הפסידו בין חצי שנת לימודים במקרה הטוב לשנה וחצי של לימודים במקרה הרע. בין חצי שנה לשנה וחצי. זה תלוי כמובן איפה אתה גר, אבל תחשבו שיש תלמידים במדינת ישראל ששנה וחצי ישבו בבית ללא מעש, תחת חרדה, תחת אזעקות, תחת בני משפחה שנמצאים בקרב, תחת ידיעות על זוועות. מדינת ישראל נמצאת בגירעון חינוכי לאומי עצום של מיליון שנות הוראה. מיליון שנות הוראה. זה זמן שהיינו צריכים להשקיע בקשר, בלימוד, בהתפתחות. הילדים שלנו משלמים מחיר גדול מאוד מאוד, גם אם אנחנו לא רואים את זה כרגע לנגד עינינו. כך למשל, שימו לב, 28% מילדי קריית שמונה בכיתות א' עד ח' מתקשים בקרוא וכתוב. רק 3% מתלמידי ישראל עמדו בדרישות של תוכנית הלימודים במדעים. במדד הבורות של ה-OECD ישראל מככבת לרעה והוגדרה כמדינה שבה כחמישית מהסטודנטים הם בעלי יכולות של ילדים בני עשר.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נא לסיים.
מירב כהן (יש עתיד):
אתה מאמין? זה המצב בישראל.
היו"ר יעקב מרגי:
אני יודע, לא מאמין.
מירב כהן (יש עתיד):
אז מה עושים עם זה? אנחנו נמשיך לדבר על זה, כי נראה לי שזה אולי אחד מהנושאים הקריטיים שיש לטפל בהם. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה, גברתי. עשר דקות לרשותך.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש. מירב, בהמשך לדברים שלך רק רציתי להגיד שלפחות בבית הפרטי שלי אני מברכת על כך שאני, עם מערכת החינוך סיימתי.
מירב כהן (יש עתיד):
תאמיני לי.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
וכשסיימתי בירכתי - - -
היו"ר יעקב מרגי:
אני ארגיע אותך, יש לך ילדים, יהיו לך גם נכדים.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
בינתיים סיימתי.
היו"ר יעקב מרגי:
יהיו, יהיו נכדים, את צריכה לדאוג תמיד.
מירב כהן (יש עתיד):
עד שהם יגיעו, בעזרת השם, נתקן.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
ובאמת שפגשתי מורים נפלאים ופגשתי מורים פחות, אבל מערכת החינוך זקוקה – אני אפילו לא יודעת איך לקרוא לזה.
מירב כהן (יש עתיד):
טיפול שורש.
היו"ר יעקב מרגי:
אני אעזור לך.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
למחוק ולהתחיל מחדש.
היו"ר יעקב מרגי:
פינוי-בינוי, אני הגדרתי את זה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
ממש ככה.
היו"ר יעקב מרגי:
כיו"ר ועדת החינוך, אני חושב שצריך לעשות פינוי-בינוי.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
נכון.
היו"ר יעקב מרגי:
היא לא עדכנית.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מיושנת.
היו"ר יעקב מרגי:
למרות ההשקעות הרבות, יאשר שר האוצר.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
כי זה בכל פעם פלסטר על פלסטר על פלסטר. בסוף אף אחד לא עושה תיקון ראוי, וכשאני רואה את שר החינוך מתעסק בדברים אחרים, בכול, בעיקר בפוליטיקה, במקום בחינוך, אז אני מבינה מה הוא עשה בארבע השנים האחרונות. אני רוצה שנייה לדבר על הצעת החוק. ישבתי בלא מעט דיונים שנוגעים להצעת החוק. עכשיו, מה מגוחך? שחודשים על גבי חודשים אנחנו יושבים בדיונים ודנים על הפיצול, שכל הזמן דיברו עליו: פיצול, צריך לפצל, יועמ"שית – התובע הכללי. דפים על גבי דפים של סעיפי חוק. מי אחראי להם? האם היועמ"שית, האם התובע הכללי, האם שומר האינטרס הציבורי? ועל כל סעיף כזה שעות על גבי שעות שאנחנו דנים בזה. בסוף מגיע לכאן החוק, ואין בו שום פיצול. 1. בזבזנו ימים שלמים, שבועות שלמים, על דיוני סרק על ידי יו"ר וועדה שביום טוב בקושי עובר את אחוז החסימה – דיונים בריוניים שבהם אנשי מקצוע בקושי הורשו לומר את דברם. אני לא יכולה בכלל לספור את מספר הפעמים שנזרקתי מהוועדה הזאת, וככה כל חברי הוועדה. רק מי שהיו"ר אהב לשמוע את דבריו נשאר בוועדה, ומי שדבריו לא נעמו לאוזניו של היו"ר נקטע בבריוניות, זה במקרה הטוב - -
היו"ר יעקב מרגי:
בבריונות.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
בבריונות. - - או נזרק החוצה, פשוט ככה. ימים שלמים שאנחנו צריכים להחזיק את זה. ואז מגיע הפיצול של הפיצול של הפיצול, מה שנותר מהחוק הזה, ואנחנו מגלים מה באמת היו הכוונות של יו"ר הוועדה ושל הממשלה. הכול היה רצון לשליטה, להפוך את הדבר הזה שנקרא יועץ משפטי לממשלה לפוליטי, מינוי פוליטי פרופר. זו הייתה המטרה מההתחלה. חבל שהוא לא אמר את זה והמשיך לבזבז לכולנו את הזמן. כל מה שהיה לב ההצעה הוסר. ההצעה הנוכחית פוגעת בסמכויות, מרוקנת את תפקיד היועץ המשפטי. בסוף, לא רק שהמינוי הולך להיות פוליטי, אלא יש גם סעיף בחוק שאומר: אנחנו גם לא חייבים להקשיב לו, זאת אומרת שהיועץ המשפטי לממשלה - -
היו"ר יעקב מרגי:
מכובדיי הסדרנים.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
- - בכלל לא מתייחסים אליו כמפרש החוק. אז למה אנחנו מחזיקים את התפקיד הזה? לאיזו מטרה? והשאלה שהכי צריכה להטריד את אזרחי מדינת ישראל – כשהם שומעים פיצול היועמ"שית זה נראה להם משהו תמים. הצעת החוק הזו מפרקת לחלוטין כל איזונים ובלמים של ממשלה, כל ממשלה. עכשיו, באמת, חבל שלא יושב פה שמחה, כי הייתי רוצה לשאול אותו: אם לא תקימו את הממשלה הבאה, אם אנחנו נקים את הממשלה הבאה, זה יהיה לך גם בסדר שיהיה יועץ משפטי שהוא דמות פוליטית?
היו"ר יעקב מרגי:
ייאמר לזכותך, את עוד שואלת "אם". חברייך בטוחים.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני לא מתעסקת. מה שאחרי הבחירות – אחרי הבחירות.
היו"ר יעקב מרגי:
לא, יש בזה מידת יושרה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני פונה יותר לאזרחי מדינת ישראל, שאתה יודע, הם לא מבינים, רובם לא יודעים באמת מה סעיפי החוק ומה המשמעות. גם אני, כשלא הייתי בתוך הכנסת, רוב הזמן לא הבנתי את סעיפי החוק. אבל החוק הזה מפרק איזונים ובלמים. כל מה שלמדנו וחונכנו לאורו – דמוקרטיה, עריצות הרוב, איזונים ובלמים של כל ממשלה זה אלף-בית בדמוקרטיה – החוק הזה מפרק. וכשדמוקרטיות מתפרקות ככה ואיזונים ובלמים מתפרקים ככה, הם לא פוגעים רק בצד אחד של המפה, הם פוגעים בכל הצדדים. הם פוגעים בכל אזרחי מדינת ישראל, לא רק בחלק. אתם יכולים להסתכל, יש אין-ספור דוגמות בעולם מה קרה כשלממשלה הוסרו בלמים. שלטון שמבוסס על כוח ושליטה מוחלטת הוא שלטון שאף אחד מאיתנו לא רוצה לחיות בו, לא משנה באיזה צד במפה הפוליטית אתה נמצא. ולכן אני קוראת לאזרחי מדינת ישראל: אנא, צללו לסעיפי החוק. אנא, הבינו על מה אנחנו נלחמים פה, על מה חברי יש עתיד יחד עם עוד חברים מהקואליציה נלחמים פה יום ולילה במשך חודשים ומתנגדים להצעת החוק המסוכנת הזאת. עברו פה השבוע עשרות הצעות חוק נוראות וימשיכו לעבור פה עד יום שישי עוד הצעות חוק נוראות, אבל החוק הזה הוא החוק שאחריו מדינת ישראל לא תוכל להמשיך להיראות אותו הדבר. ואני באמת אומרת לכם, אתם חייבים לצלול, לא משנה לאיזו מפלגה אתם מצביעים. זה מסוכן עבורכם, לא משנה באיזה צד פוליטי תהיו. ועכשיו אני רוצה לשאול אותך, מרגי: האם שמעת את נאום ראש הממשלה בדימונה השבוע?
היו"ר יעקב מרגי:
לא.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לא. אז הינה, אני אספר לך. נתניהו היה השבוע בדימונה ונשא נאום, כמובן, על דימונה. אני רוצה להודות, כמובן, לאורי משגב, שהציף את זה – תכף תשמע מה, כי את הנאום שלו אני שמעתי. בעצם הוא ממחזר את אותו נאום שהוא נאם לפני שנה, ולפני שנה הוא מחזר נאום שהוא נאם בדימונה לפני שמונה שנים, מילה במילה. ומה המילים החשובות כל כך שהוא ממחזר אותן כל כך הרבה שנים? אלה המילים החשובות שהוא אומר: עד שהגיעו ממשלות הליכוד היו בדימונה דירות עם מקקים וג'וקים. זה מה שהיה בדימונה עד שראש הממשלה הגיע. ב-2018 הוא סיפר בנאום שלו שבדימונה, עד שהוא הגיע, היו דירות עם עכברים, אוקיי? זה מה שהוא חושב על דימונה. זה מה שהוא חושב על התושבים. מגיע לדימונה כל פעם, ממחזר נאום שבו הוא מספר: אני האורים והתומים, לפני שהגעתי במדינת ישראל בכלל עוד קטפו תפוזים, זה מה שהיה לפני שהגעתי. לא היה פה כלום, אנחנו הקמנו הכול. בדימונה היו ג'וקים ועכברים, בבאר שבע היו רק גמלים, מן הסתם, עד שבנימין הגיע.
היו"ר יעקב מרגי:
וברחובות תפוזים.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
וענף היצוא היחיד שהיה למדינת ישראל בטח היה תפוזים. לא היה הייטק, לא היו כבישים, לא היה כלום לפני ראש הממשלה. עכשיו, אני קוראת לתושבי דימונה, באמת, כאילו, אף אחד מכם – זה לא מעליב אתכם? לא הייתה עיר לפניו? לא היו שם אנשים טובים? לא הייתה פרנסה? לא הייתה קהילה? רק בזכותו דימונה הפכה להיות מה שהיא היום? ואני מאוד אוהבת את דימונה, ואני אוהבת את ראש העיר הנוכחי שלה, ואני בעיקר אוהבת את ראש העיר הקודם שלה, מאיר כהן, שעשה המון דברים טובים למען דימונה. דימונה משגשגת היום לא רק בזכות בנימין נתניהו. אני לרגע לא מסירה אחריות.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
למרות בנימין נתניהו.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
הוא העביר כספים – בכל זאת, יש לו שם ראש עיר ליכודי הרבה שנים. אבל דימונה משגשגת בזכות האנשים שלה ובזכות הקהילה שלה ולא בזכותך. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני.
נאור שירי (יש עתיד):
מאתמול בלילה אתה עדיין פה ככה, מנהל את המליאה?
היו"ר יעקב מרגי:
ב-01:30, אחרי שסיימנו, נסעתי לדרום. הגענו כמעט ב-04:00.
נאור שירי (יש עתיד):
באיזה דרום, באילת?
היו"ר יעקב מרגי:
לא, למושב. ב-06:30 הייתי על הרגליים עוד פעם.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
הלוואי - - - לנסוע הביתה.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה, אדוני. 15 דקות לרשותך.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, אלה היו ארבע שנים קשות – קשות לחברי הכנסת, קשות לי באופן אישי, קשות לציבור, יהודים וערבים כאחד. טוב שהקדנציה הזאת מסתיימת, אבל האמת שהיא הייתה צריכה להסתיים כמה שבועות אחרי 7 באוקטובר, כמו שאמר השר הנוכח כאן בצלאל סמוטריץ'.
היו"ר יעקב מרגי:
מי נכשל?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
תכף. אם אתה מת לשמוע, אני אסביר.
היו"ר יעקב מרגי:
אני מת לשמוע מי נכשל בזה שנשארנו ארבע שנים.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מי שלא לקח אחריות על 7 באוקטובר.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני אסביר. אין נושא שהממשלה הזאת נגעה בו ולא כשלה: גם ההפיכה המשטרית, גם עליית מחירים, מצב כלכלי, פגיעה בפריפריה וביישובים הערביים, וכמובן חוסר קבלת אחריות על המחדל של 7 באוקטובר, ובעיקר, מבחינתנו, התפשטות והתרחבות והשתלטות ארגוני הפשיעה על החיים בחברה הערבית.
היו"ר יעקב מרגי:
על החיים בארץ.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לאחרונה בכלל בארץ.
היו"ר יעקב מרגי:
על הכלכלה בארץ, על החיים בארץ, אבל אין ספק, יותר בוטה במגזר.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
רשויות מקומיות, מכרזים, ג'פניקה לאחרונה, רימוני רסס, פיצוצי רכבים. אגב, שמת לב, כבוד היושב-ראש, שפתאום המשטרה נכנסה מהר לפעולה - -
היו"ר יעקב מרגי:
איפה?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - בפיצוצים האחרונים? עצרה ראש ארגון פשע במיידי. ומהדורות החדשות – בערוצים פתחו מהדורות לדבר על הפיצוצים ועל ההתקפות ועל גל הפשיעה הנורא הזה. למה? כי זה פוגע ביהודים.
היו"ר יעקב מרגי:
בחצר שלהם.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
בתוך הבית. לא בחצר האחורית, כפי שאתם מתייחסים לחברה הערבית, שהיא חברה יוצרת, בניגוד למלעיזים, והם אזרחים שראויים לזכות לביטחון אישי. ארגוני הפשיעה הפכו להיות שליט בחלק מהיישובים, פגעו בראשי רשויות, איימו על ראשי רשויות, השתלטו על מכרזים, ובמקום לטפל בזה, באו לקצץ בתקציב לרשויות המקומיות של החברה הערבית. נאבקנו פה בקיצוצים, ואני גאה על המאבק. בחלק מהמאבק הזה הצלחנו, בחלק הממשלה לא.
היו"ר יעקב מרגי:
ברווחה הצלחנו.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
ברווחה. בחלק מהתקציבים לרשויות המקומיות הצלחנו, וחה"כ משה גפני היה בתמונה, בחלק לא. מה שקורה לאחרונה, העברת מאות מיליונים לשב"כ – מאיפה באים מאות המיליונים? מהרווחה באים.
היו"ר יעקב מרגי:
שום דבר מהרווחה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא, צעירים חסרי מעש, למשל, במקום לטפל בהם, מזניחים אותם. עכשיו אומרים שב"כ – מנכ"ל עיריית טירה נרצח לפני כמה שנים; השב"כ לקח פיקוד על החקירה וזה עדיין לא פוענח. מילת הקסם "שב"כ" היא לא משהו. במה יכול השב"כ לעשות ולתרום? אם הוא יסיר את החסינות – לפי בכיר במשטרת ישראל לערוץ 12 – מחלק מראשי ארגוני הפשיעה שהוא נותן להם חסינות, השב"כ. זה מה שאמר בכיר במשטרה. עכשיו, בעולם פוליטי לא יציב, צריך לחזק את הרשויות המקומיות, וכאן מחלישים את הרשויות המקומיות. מה קורה? איך גם מחלישים את הציבור, פוגעים בו ומחלישים את הרשות? הריסות בתים. שר שמתגאה שהוא הורס אלפי בתים בנגב, משאיר אנשים ללא קורת גג – או במוסמוס, או צווי הריסה בטייבה, או תחנה ומוקד אגרגטים בטייבה – שפוגע באיכות החיים של התושבים, מפקיע קרקעות. אנחנו לא רוצים שידברו איתנו בשפת הדחפורים אלא בשפת התכנון. זו דרישה יסודית של כל אזרח, של כל קהילה, של כל יישוב. השיא של הגרוטסקה הגיע כשמינו כמה ראשי ועדות. אתה היית יושב-ראש ועדת החינוך. תיארת לעצמך שפעם תיקח מסור, דיסק חשמלי, ותנסה לנסר שער של בית ספר?
היו"ר יעקב מרגי:
בחיים לא אלך למקום שבו לא רוצים אותי.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא, אפשר לתאם, אגב. אפשר לתאם עם המועצה המקומית, עם בית הספר, אבל זה לא קרה. בא עם מסור חשמלי, הסוכות הזה, והולך לשבור שלט בכניסה לבית ספר - -
היו"ר יעקב מרגי:
יועצים. יועצים.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - שלט בכניסה לבית ספר באל-קודס. יש משהו פתולוגי בהתנהגות הזאת, כמו שהממשלה, יש בה משהו פתולוגי, בהתנהלות שלה. היא חולנית, היא נפשעת. לפני יומיים – אני רוצה לתת לך דוגמה לאווירה הגזענית שהפכה להיות נורמטיבית – כמה קטינות מהצפון, מטמרה, נכנסו ליישוב דתי ליד כאוכב אבו אל-היג'א. פתאום הגיעו כמה נשים מיישוב מורשת, ואחת מהן אמרה להן: למה אתן פה? ישבו קטינות בפארק, פארק יפה, אמרו: אנחנו יושבות. אמרו: אתן לא צריכות להיות פה, אני אקרא לביטחון, אני הביטחון. אחר כך, כדי להפחיד אותן, הביאו כלב. אני לא יודע מי יותר חמור; אני אוהב כלבים ואוהב בעלי חיים, אבל ההתנהגות המחליאה הזאת, היא הייתה צריכה לבוא בלבוש חום, חולצות חומות. היא לא יודעת או לא מכירה את ההיסטוריה היהודית של ההורים שלה או של הסבא שלה. זה היה נורא. בסוף הם סילקו את הבנות. דיברתי עם האימא של אחת הבנות. זה פוגע, מקומם. זה לא מקרה בודד, אלה מקרים. וכשיש פיגועי טרור של מתנחלים נגד פלסטינים – לפעמים בעזרת חיילים ולפעמים פרויקט עצמאי – זה joint venture, מיזם משותף, שהשר הזה סיפק לו ריינג'רים. הם באים עם הריינג'רים ופוגעים בפלסטינים, בישראלים של נוכחות מגינה, אנשים טובים, בעלי מצפון. גם במלחמה בעזה בוצעו פשעים שלפי החוק הבין-לאומי הם פשעי מלחמה מובהקים, מובהקים – ילדים, נשים – וזה עובר כלאחר יד. אני גאה שבקדנציה הזאת הצבענו נגד המלחמה. הוקענו כל פגיעה באזרחים, גם ב-7 באוקטובר וגם לאחר מכן. כל מה שקרה לאחר מכן היה הדבר החמור ביותר בהיסטוריה המודרנית של 30, 40, 50 השנים האחרונות. כבוד היושב-ראש, אני אגיד את הדברים בערבית, ברשותך.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה, אדוני.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
חצי מיליון בוחרים ערבים לא השתתפו בבחירות האחרונות.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
ובהשוואה ליהודים, כמה? אחוז ההצבעה גם, דומה.
היו"ר יעקב מרגי:
לא, יותר.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא, לא. אחוז ההצבעה אצלכם יותר גדול, אחוז ההצבעה, גם הארצי.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
"בן גביר" זה בלועזית.
היו"ר יעקב מרגי:
זה בין-לאומי.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
(- - -)
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
(- - -)
היו"ר יעקב מרגי:
נא לסכם.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
(- - -) תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, שמונה דקות לרשותך. בבקשה, אדוני.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שר האוצר, יש מי שמציג את המאבק על מערכת המשפט כוויכוח משפטי, יש מי שמציג את המאבק כוויכוח פוליטי, אבל האמת פשוטה הרבה יותר. זה קודם כול ויכוח כלכלי, ובאמת טוב ששר האוצר כאן – הזדמנות לשוחח, כי הכלכלה לא בנויה רק על כסף; כלכלה בנויה קודם כול על אמון – אמון של משקיעים, אמון של יזמים, אמון של עסקים, אמון של אזרחים, שהכללים לא ישתנו לפי מצב הרוח של השלטון. כששוברים את האמון, שוברים את הכלכלה. בהקשר הזה, מערכת משפט חזקה היא קודם כול מנוע צמיחה. אין מדינה מתקדמת בעולם בלי מערכת משפט עצמאית. משקיע לא שואל רק כמה מס הוא ישלם; הוא שואל אם האחוזים שלו יכובדו, אם תהיה הגנה בפני השלטון, אם יש שופט עצמאי, אם יש שומרי סף שלא הולכים להתקרנף. כאשר המענה לכל השאלות האלה לוט בערפל, הכסף מתחיל לחפש מקום אחר, כי כסף מפחד מחוסר ודאות. החלשת מערכת המשפט היא בדיוק יצירת חוסר ודאות, וזה ההפך הגמור מהטענות של שר האוצר על ודאות בדיני חוזים במהלך ההפיכה המשפטית. הכלכלה שונאת סיכונים פוליטיים. כשהמדינה מחלישה את מוסדות הביקורת שלה, המשקיעים דורשים פרמיית סיכון, פרמיית סיכון גבוהה יותר, והמשמעות היא פשוטה: יותר יקר למדינה לגייס כסף, יותר יקר לעסקים לקבל אשראי, יותר קשה ליזמים לגייס השקעות, ובסוף, יותר יקר לחיות כאן. זו אינה תיאוריה, כך פועלים שווקים בכל העולם, וזה מה שקורה בישראל תחת ממשלת נתניהו-סמוטריץ': המוסדות נחלשו, הסיכונים התגברו, דירוג האשראי ירד, פרמיית הסיכון עלתה, והינה, השנה אנחנו נשלם, אדוני שר האוצר, 78 מיליארד יותר על החובות שלנו ביחס למה ששולם ב-2022. אתה יודע כמה זה יהיה בשנה הבאה? קרוב ל-90 מיליארד שקלים. כי חיסול הייעוץ המשפטי זה חיסול הוודאות במשק. יש מי שמציג את הייעוץ המשפטי לממשלה כמכשול, אבל בעולם העסקי יש לזה שם אחר. קוראים לזה ניהול סיכונים. ייעוץ משפטי עצמאי לא נועד לעצבן שרים, הוא נועד למנוע מהממשלה לקבל החלטות בלתי חוקיות שיגררו עתירות, ביטולים, פיצויים, נזקים כלכליים. כשהייעוץ המשפטי הופך להיות משרת אמון, הוא מפסיק להיות שומר סף, וכשאין שומר סף, הסיכון גדל, וכשיש יותר סיכון, העלות הכלכלית עולה. ומי משלם את המחיר, אדוני שר האוצר? לא אתה, לא השרים של הממשלה ואפילו לא חברי כנסת. מי שמשלם את המחיר זה המשפחה שעושה קניות בסופר, בעל העסק, החברה שמגייסת עובדים, הזוגות הצעירים שלוקחים משכנתה. כל עלייה באי-ודאות מחלחלת בסופו של דבר אל כיסו של הציבור. זו לא שאלה של ימין או שמאל, זו שאלה של כלכלה אחראית, וזה מה שהיוזמים של החוק הזה וגם שר האוצר שתומך בחוק הזה, זה מה שהם לא מבינים. כי אין כלכלה בלי מוסדות חזקים. אפשר להתווכח על מדיניות המס, אפשר להתווכח על תקציב וסדרי עדיפויות, הכול לגיטימי. אפשר להתווכח על רמת הרגולציה במשק. אבל אי-אפשר להתווכח על עיקרון מאוד בסיסי: כלכלה מצליחה חייבת מוסדות אמינים, בית משפט עצמאי, ייעוץ משפטי מקצועי, שומרי סף שלא חייבים את תפקידם לפוליטיקאי כזה או אחר, כי ברגע שהכול הופך פוליטי, גם הכלכלה הופכת לפוליטית, וזה בדיוק מה שמבריח משקיעים. מי שבאמת אוהב את מדינת ישראל אמור לרצות שהיא תהיה חזקה לא רק צבאית, גם כלכלית, והחוסן הכלכלי שלנו לא נבנה רק בסיסמאות. הוא נבנה באמון, באמון בשלטון החוק, במערכת משפט עצמאית, בידיעה ברורה שלכל אדם, לכל עסק, לכל משקיע, יש כתובת מקצועית בלתי תלויה והוגנת. אפשר להעביר חוקים – אנחנו רואים את זה כאן בשבוע האחרון – אפשר להשיג רוב; אי-אפשר לחוקק אמון. זה לא עובד. אמון בונים במשך שנים ומאבדים ברגע. הלילה פורסם עוד דוח של מודי'ס. באופן כללי אני מציע לקרוא את הדוחות של מודי'ס, של פיץ', של P&S, ותראו כיצד מדינת ישראל, תחת הממשלה הזאת, איבדה אמון, והציבור משלם את המחיר הכבד. ולכן כל מי שחושב שהחלשת מערכת משפט וחיסול מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה – וזה מה שהחוק הזה מדבר עליו – זה רק שינוי משפטי, הוא טועה ומטעה. זה מהלך שיש לו מחיר כלכלי מאוד מאוד כבד. אנחנו כבר רואים את זה. המחיר מתבטא כבר היום בפחות ודאות, בפחות צמיחה, בצמיחה שלילית ב-2023, שלילית ב-2024, זניחה ב-2025, ב-2026 כבר פעמיים עודכנה כלפי מטה, והמחיר הזה מתבטא גם ביותר עלויות למשק. ולכן, אם באמת אכפת לכם מהעתיד הכלכלי של המדינה, עליכם לחזק את מוסדות השלטון, מוסדות שלטון החוק, ולא להחליש אותם. הבעיה האמיתית היא שלחברי הקואליציה לא אכפת מהמדינה, לא אכפת מהכלכלה, לא אכפת מהביטחון – אכפת רק מעצמם, מהתקציבים הקואליציוניים, מהמשרדים המיותרים, מהפוליטיקה המגזרית, שמפרקת אותנו. זו קואליציית "לא אכפת". אבל להבדיל מקואליציית לא אכפת, לנו כן אכפת. ולכן, בעוד ארבעה חודשים, אדוני היושב-ראש, אחרי ניצחון סוחף בבחירות, אנחנו נרכיב כאן ממשלה חדשה, שתחזק את הביטחון, תחזק את הכלכלה, תחזק את מוסדות המדינה, תחזק את מערכת המשפט ותחזיר את האמון, כי ביחד אנחנו נתקן. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. יש מי שיגיד לך: חלומות שווא ידברו, אבל מותר לחלום.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מי שלא חולם, אתה יודע, לא מגיע לשום מקום.
היו"ר יעקב מרגי:
מכובדי שר האוצר מבקש להתערב בדיון. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אדוני היושב-ראש, קודם כול אני אנצל את ההזדמנות לומר לך שאני אוהב אותך - -
היו"ר יעקב מרגי:
זה הדדי, מלב אל לב.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
- - שאתה אחד משליחי הציבור המדהימים שידעה מדינת ישראל.
היו"ר יעקב מרגי:
אתה יודע כמה פעמים הספידו אותי בחיי?
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
לא מספיד אותך, אבל לצערי אתה מסיים. אתה איש מדהים, אתה שחקן נשמה, עשית כל כך הרבה טוב, ותחסר לנו, זה בטוח.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה, מחמם את הלב.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
מקווה שהנכדים שלך ייהנו.
היו"ר יעקב מרגי:
ודאי.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
פה, בבית הזה, תחסר עם האצילות שלך. אז באמת תודה, יעקב, על מה שעשית.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
התודה השנייה שלי היא לחבר הכנסת שמחה רוטמן. שמחה, קודם כול אתה שותף, וזה לא דבר טריוויאלי בפוליטיקה, שהיא בדרך כלל רוויית מתחים, ויכוחים ודילמות מאוד קשות, והשנים האלה היו שנים מאתגרות. אני אומר את זה באמת בהרבה הערכה, כיושב-ראש מפלגה שמסתער קדימה ולוקח החלטות ויודע שמאחור יש נאמנות ושותפות, ואף פעם לא צריך להסתכל אחורה ולראות שלא תוקעים סכין בגב, וזה לא יסולא בפז. ואתה גם איש מקצוע – מאוד חכם, מאוד ידען, מאוד מעמיק, אבל מאוד כזה שיודע לא להישאר רק ברמת התיאוריה אלא לתרגם אותה אחר כך הלכה למעשה ולהפוך אותה לחוקים, בדיוק כמו החוק הזה, שאנחנו נאשר, אני מקווה, בשעות הקרובות. חצבת בסלע בתיקונים הכל-כך חשובים במערכת המשפט הישראלית, שהם תיקונים של הדמוקרטיה, ושל היהדות, ושל הביטחון, ושל הכלכלה. מה שאמר קודם חבר הכנסת בליאק – זה פשוט הכול אבל הפוך. אני אשתדל בדקה, שתיים להשיב על הכלכלה. היית מושא לחיצי ביקורת ורעל, אתה ומשפחתך, בצורה לא לגיטימית. עמדת בזה, עמדת בזה באצילות, עמדת בזה בנחישות, אני חושב מתוך אמונה גדולה בצדקת הדרך, שאתה עושה את הדברים הנכונים. אף אחד גם לא יכול לקחת לך את היכולת בסוף ליצור כאן שיתופי פעולה וחיבורים, והיו לא מעט חוקים שהצלחת להעביר שהם חוצי מחנות, קואליציה-אופוזיציה ושיתופי פעולה גדולים, כולל חוקים שהם קונטרוברסליים, ולא פעם ידעת גם להתפשר, בניגוד לאיזו תדמית לא הוגנת שמנסים לשוות לך כאיזה איש חריף, קיצוני ומפלג. אז באמת תודה. ועכשיו לחוק הזה, שמשלים, אני חושב, נדבך מאוד מרכזי - - -
היו"ר יעקב מרגי:
רק לומר לך ממני, כבוד השר, שבשונה מהתדמית, אוהבים אותו כאן בבית, על החריצות וגם על הסגנון.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
מאוד קל לאהוב אותו. באמת מאוד קל לאהוב אותו.
רון כץ (יש עתיד):
אתה גומר אותו. יש לו פריימריז. אל תגזים.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
זה גוף קטן אצלנו, אבל זה נכון, כי שמחה בסוף אדם מאוד ענייני ומאוד מכבד. ואיזהו מכובד? המכבד את הבריות. שמחה ואני פרסמנו לפני הבחירות הקודמות מצע אחד בלבד. אני חושב שאף אחד לא היה צריך שנשים מצע על יהודה ושומרון, למרות שאם מישהו היה נותן לי דף ועט לפני ארבע שנים ואומר: תכתוב את החלומות שלך ביהודה ושומרון, לא הייתי כותב רבע ממה שבסוף הצלחנו, ברוך השם, וגם בתחומי זהות יהודית וגם בהרבה מאוד תחומים אחרים. אבל הבנו שהדבר החשוב עכשיו זה התיקון הזה של מערכת המשפט, כדי לחזק את הדמוקרטיה ואת היהדות ואת הציונות ואת הביטחון ולאזן נכון יותר בין כנסת, ממשלה ומערכת משפט. פרסמנו תוכנית חוק וצדק, ומבעד לכל הרעשים ומסך העשן, אני חושב שמי שייקח את התוכנית הזאת ויסתכל מה קרה בקדנציה הזאת – ואללה, הגשמנו חלק ענק ממנה, שמחה, וזה הרבה בזכותך. והחוק הזה, ולדי, הוא זה שיחזיר את הוודאות ואת היציבות, שאתה צודק שהם כל כך קריטיים לכלכלה, כי אין דבר שיותר יוצר חוסר ודאות מאשר כשיש חוק חרות, ואין לך מושג איך הוא יפורש; יש נוהל ברור, ואין לך מושג איך הוא יפורש, אם אתה ממשלה מסוימת ויצחק עמית יגיד שאפשר למנות נציב שירות מדינה בדרך א', ואותו יצחק עמית על אותה סיטואציה יקבע אחרת ויגיד: זאת ממשלה אחרת. משך אכיפת חוזים במדינת ישראל הוא פי שניים מהמקובל במערב, למעלה מ-900 יום, כשהממוצע הוא 400 ומשהו – אל תתפוס אותי במילה – כי בתי המשפט מתעסקים בכל מה שלא חשוב חוץ מלהכריע בסכסוכים ולבצע את תפקידם. יועץ משפטי לממשלה, כשיש ממשלה אחת שהוא אוהב, אז הוא פותח לה דלתות לרווחה ונותן לו לעשות הכול. אגב, הקושיה הכי גדולה על מה שאמרת פה, ולדי, היא נורא פשוטה: אין אף מדינה בעולם שיש בה יועץ משפטי שהוא שחקן וטו, שהוא מחליט מה מותר ומה אסור, וכולם כפופים לו, והוא גם מחליט את מה מייצגים.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מה האיזונים והבלמים שיש לממשלה?
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
עמדה פה קודם חברת הכנסת כהן ודיברה על זה שאנחנו רוצים בחוק הזה שהיועץ המשפטי לא יוכל אפילו להציג את עמדתו. אתה יודע שהמדינה, הממשלה הנבחרת, היא היום הגוף היחידי במדינת ישראל שאין לו את יומו בבית המשפט? יש עותרים, יש יועץ משפטי לממשלה שהוא המדינה, והוא מחליט שהוא תומך בעותרים, ולי כשר אין הזדמנות אפילו – אני צריך להתחנן לקבל ייצוג עצמאי, ועושים לי טובה לפעמים ונותנים לי את זה.
היו"ר יעקב מרגי:
להתכנס לסיום.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אני אתכנס כבר. אנחנו בסך הכול מחזירים את מדינת ישראל להיות מה שכל מדינה נורמלית, דמוקרטית, מתוקנת, ומה שהיא הייתה עד לפני כמה עשרות שנים, כשהייתה פה השתלטות עוינת של מערכת המשפט שהבינה שהציבור הולך ימינה – יותר יהדות, יותר ציונות, יותר התיישבות. אמרו: איך נמשיך לשלוט במדינה? נעביר את מרכז הכובד של קבלת ההחלטות מנבחרי ציבור לגורמים לא משפטיים, והשמאל ימשיך להוביל את מדינת ישראל. אני חייב משפט, ממש חצי דקה.
היו"ר יעקב מרגי:
משפט, בבקשה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
רק תגיד על איזונים ובלמים, אדוני. מה האיזונים והבלמים של הממשלה? תגיד לנו.
היו"ר יעקב מרגי:
רגע, תני לו לסכם.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
בוודאי. יש בג"ץ, גם יש יועץ משפטי. לא קבענו עכשיו שכל אחד עושה מה שהוא רוצה. הממשלה במליאתה יכולה לשקול היטב את העמדה ולא לקבל. אין מדינה בעולם שזה לא כך. אתם פשוט לקחתם את הלא-נורמלי והפכתם אותו לנורמה, ואם מישהו מעז לחזור לנורמלי אז אוי ואבוי, שומו שמיים. אבל רק דבר אחד על כלכלה וקבלת החלטות. תראו, המתכון הבטוח ביותר לקבלת החלטות רעות זה ככל שיש מרחק גדול יותר בין מי שמקבל את ההחלטה למי שבסוף נושא בתוצאות של ההחלטה הזאת. הניתוק בין סמכות לאחריות הוא אם כל חטאת. כשיש גורם בעל סמכות שאין לו אחריות, הוא יקבל החלטות שגויות. זה אלף-בית של מדעי המדינה, מדעי החברה, פסיכולוגיה אנושית בגרוש.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לסכם.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
כל מה שאנחנו עושים בכל הרפורמה הזאת זה להחזיר בחזרה סמכות ואחריות. אנחנו נושאים באחריות, הסמכות אצלנו, וכשאנחנו נקבל החלטה אנחנו מייד גם נהיה אלה שנושאים בתוצאות שלה, ולכן נקבל החלטה נכונה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אין לי זמן להרחיב על זה. זה הדבר הנכון. אדוני היושב-ראש, תודה לך. שמחה, תודה לך. תודה לכל חברי הציונות הדתית, שעשו כאן עבודה יוצאת מן הכלל בארבע שנים האלה. אולי עוד יהיה לי זמן לעמוד פה לסכם קדנציה.
היו"ר יעקב מרגי:
יהיה, יהיה לך זמן, תבוא בסוף.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
תודה לכל חבריי בקואליציה ותודה גם לאופוזיציה, שבסוף עשיתם יופי של עבודה ואפשרתם לנו למלא את ימינו, ואנחנו, בעזרת השם, נמשיך להוביל את מדינת ישראל בדרכנו גם בקדנציה הבאה. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה לך, כבוד שר האוצר. תעלה ותבוא חברת הכנסת יעל רון בן משה. בבקשה, גברתי, שמונה דקות לרשותך.
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאפנה לנושא שעל סדר-היום, אני מבקשת להשתתף בצערה הכבד של משפחת כץ. מיכאל כץ, תושב חיפה, בן 82, נפצע אנושות מפגיעה ישירה של טילי איראני בבניין מגורים בחיפה במהלך מלחמת שאגת הארי. במשך יותר משלושה חודשים הוא נאבק על חייו, והיום נפטר מפצעיו. מיכאל עבד עשרות שנים ברפאל, תרם לביטחון המדינה וזכה בפרס רפאל. הוא הותיר אחריו את רעייתו נינה, את בניו איתמר ויואב ושישה נכדים. יהי זכרו ברוך.
היו"ר יעקב מרגי:
אמן.
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מיכאל הוא תזכורת לכך שגם כשהכותרות מתחלפות, המלחמה עדיין כאן. יש משפחות שהמלחמה עבורן לא תמה ויש כאלה שממשיכות לשלם את מחירה מדי יום. אדוני היושב-ראש, זכות היא לי לנאום כאן היום, רגע לפני פיזור הכנסת הזו, כשאתה יושב בראש, בראש ישיבת הכנסת. אתה, שבירכת אותי כאן, בדיוק במקום הזה, עם בחירתי לכנסת הראשונה שבה כיהנתי, הכנסת העשרים-ושלוש – בחרתי וביקשתי ממך שתברך אותי ונעתרת. אתה חה"כ ותיק, אני הייתי אז חברת כנסת צעירה, חדשה, וזכות היא לי לעשות את הנאום הזה פה היום.
היו"ר יעקב מרגי:
היה לכבוד לי אז וגם עכשיו.
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה. אחד המשפטים החשובים שאמרת לי בכנסת העשרים-ושלוש: רב המשותף בבית הזה על המפריד. וזה הולך איתי כאן כל יום, בכל דיון, בכל ישיבת מליאה, וגם כשאני יוצאת החוצה למפגשים.
היו"ר יעקב מרגי:
ועדיין לא היה סוער כפי שהיה סוער היום.
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
נכון. לצערי, אני רוצה כן להגיד - - -
היו"ר יעקב מרגי:
לתקן.
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני רוצה מאוד לתקן, אבל אני לא רוצה לעטוף את זה במילים. אני חושבת שהייתה פה הידרדרות גדולה, וזה התפקיד שלנו ושל מי שיהיה פה בהמשך לתקן. הצעת החוק שלפנינו, העוסקת בפיצול תפקיד הייעוץ המשפטי לממשלה, היא הצעת חוק משמעותית. היא עוסקת באחד ממוקדי הכוח המרכזיים של המשטר הדמוקרטי בישראל ובמערכת היחסים שבין הממשלה, מערכת אכיפת החוק והציבור. אני אולי אפתיע אותך, אדוני היושב-ראש, אולי אני אפתיע אותך, שר האוצר, אני לא חושבת שכל מה שמופיע בהצעת החוק הוא פסול. להפך, במשך שנים התקיים ויכוח מקצועי אמיתי בשאלה אם נכון להמשיך לרכז בידי אדם אחד גם את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה וגם את תפקיד ראש התביעה הכללית. יש משפטנים בכירים שתמכו בפיצול ויש אחרים בכירים שהתנגדו לו. אפשר לנהל את הדיון הזה ברצינות. אני מסכימה שיושב-ראש הוועדה פעמים רבות ניהל את הדיון הזה ברצינות. היו פעמים אחרות – כולנו בני אדם, או הלחץ דחק – שהיה דיון פחות ענייני. בכל מקרה, אם מחליטים על פיצול, מאוד חשוב גם להבטיח עצמאות מלאה של התביעה, מנגנוני מינוי מקצועיים, איזונים, בקרה, כאלה שימנעו פוליטיזציה של מערכת אכיפת החוק, שכל כך חשובה לכולנו. כל אלה נושאים הכרחיים ולגיטימיים לדון בהם, ואני לא בטוחה שמיצינו את הדיונים בכנסת הזו. אבל האתגר האמיתי עם החוק הזה הוא בכלל לא התוכן, לטעמי. האתגר הוא העיתוי. לוחמות ולוחמי צה"ל נלחמים בכמה חזיתות, אלפי משפחות מילואים נושאות בנטל, אזרחים רבים עדיין מתמודדים עם מציאות ביטחונית מורכבת ולא יציבה, בטח במקום שבו אני חיה, בקו העימות בצפון. ואדוני שר האוצר מכיר היטב, ויש לנו גם קשר ישיר בנוגע לבעלי עסקים ספציפיים, אני יודעת שגם אתה וגם הצוות שלך מנסים לסייע. המשק כולו מתמודד עם השלכות המלחמה. בתוך המציאות הזו בוחרת הממשלה לקדם חוק שנמצא בלב אחת המחלוקות הקשות ביותר בחברה הישראלית. ואני שואלת את עצמי: האם זה הדבר הדחוף ביותר בעת הזו? האם זה מה שמדינת ישראל צריכה עכשיו? האם זה מה שיחזק את החברה הישראלית? האם זה מה שיחזק את בעלי העסקים בצפון? האם זה מה שיחזק את לוחמי צה"ל שנמצאים ברגעים אלה בלבנון, בעזה, בסוריה, ביהודה ושומרון, באוויר, בים, ומי מדמיין איפה עוד? בעיניי התשובה היא ברורה וחד-משמעית: לא. אני מבינה שאחרים חושבים אחרת, אני משתדלת לכבד את זה, ועדיין התשובה שלי היא שלא, זה לא מחזק. גם אני אשת מילואימניק, גם אני אימא לחייל וחיילת. בעיניי זה לא מחזק. החיילים שנמצאים בחזית באים מכל גווניה של החברה הישראלית, אני יודעת שגם מהבתים האישיים שלכם. אלה לא שאלות שהם עוסקים בהן כעת. אתמול הם אולי התווכחו על עניין הפסקת מעצרי העריקים. זה כואב מספיק, לא צריך להוסיף על זה עוד. מנהיגות אינה נבחנת רק ביכולת לגייס רוב; מנהיגות נבחנת גם ביכולת להבין שלא כל מה שאפשר לעשות, נכון לעשות. יש רגעים שבהם האחריות הלאומית מחייבת להמתין. תמיד ולעד טובת המדינה קודמת לטובת הקואליציה, אבל בוודאי שבשנות מלחמה, ואני יודעת שאנחנו לא חלוקים על זה. לצערי, זו בדיוק האחריות שהממשלה והקואליציה האלה נכשלות בה שוב ושוב. הממשלה צריכה להיות המבוגר האחראי, הענייני, הממלכתי. במקום זה בשנים האחרונות, וביתר שאת בימים האחרונים, בבית הזה אנחנו רואים שוב ושוב דפוס של כוחנות: במקום לבנות הסכמות, בוחרים בדריסה; במקום לחפש מכנה משותף, מחפשים הכרעה; במקום לכבד את העובדה שכמחצית מהציבור הישראלי חושב אחרת, יש מי שמבקשים לנצח את הציבור הזה, ולא רק זה – גם להשפיל אותו. ראינו את זה פה ממש בלילה הקודם, כמו להוכיח מי בעל הבית משל היינו בתגרת רחוב ולא בכנסת ישראל. צר לי, זו אינה מנהיגות. כך לא מתנהלות ממשלה וקואליציה שבטוחות בעצמן. כך מתנהג מי שרואה בכל מחלוקת קרב שיש לנצח בו ולא ויכוח בין אחים ואחיות החלוקים על הדרך. ממשלה וקואליציה אינן מקבלות מהציבור רישיון למשול בכוחניות ודורסניות. הפוך – הן מקבלות אחריות למשול עבור כלל האזרחים, גם עבור מי שלא הצביעו להן, גם עבור מי שמוחים נגדן, גם עבור מי שחושבים אחרת. ההתנהלות הדורסנית היא טעות קשה. היא טעות מוסרית והיא גם טעות אסטרטגית. החוסן הלאומי של ישראל לא ייקבע רק בשדה הקרב, הוא ייקבע גם ביכולת שלנו לשמור על החברה הישראלית בריאה ושלמה. מדינה לא יכולה להתקיים כאשר כל מערכת שלטונית הופכת לזירת התגוששות בין מחנות. מדינה לא יכולה להתחזק – ואנחנו צריכים להתחזק – כאשר כל רוב פוליטי מבקש לעצב מחדש את כללי המשחק כדי להכריע את המחנה השני. הדמוקרטיה איננה רק שלטון הרוב, היא גם האחריות של הרוב כלפי המיעוט; היא ההבנה שאפשר לנצח בהצבעה אבל להפסיד את החברה הישראלית; היא התפיסה שלא נמדדים ביכולת לדרוס אלא דווקא ביכולת לרסן את הכוח; היא הידיעה שיש נושאים שנמצאים בלב המחלוקת הלאומית ושאותם נכון לקדם – אני לא אומרת לא לקדם – נכון לקדם בזהירות, בהידברות ובהסכמה רחבה ככל האפשר. בסופו של דבר הממשלה והקואליציה האלה לא ייזכרו רק לפי החוקים שהן העבירו, הן ייזכרו גם לפי הדרך שבה בחרו להעביר אותם. גם מי שתומך בחוקים האלה שעוברים בימים האחרונים פה בכנסת – שבעיניי הם חוקים נוראיים, ואני מבינה שאחרים חושבים שהם חוקים טובים – יזכור גם שהבחירה לקדם דווקא עכשיו חוקים שנמצאים בלב המחלוקת הציבורית היא בחירה שגויה, שממיטה חרפה על הבית הזה ועל החברה הישראלית. לא כך נוהגים מי שמתיימרים לנהוג באחריות לאומית. משפט אחרון, ברשותך: הצעת החוק שלפנינו היא הצעת חוק שממחישה פעם נוספת עד כמה אפשר היה להגיע להסכמות ועד כמה הקואליציה הזו בוחרת להעמיק את הקרע במקום לרפא אותו, להעדיף ניצחון פוליטי על פני האינטרס הלאומי, לפעול כאילו מחצית מהעם יריב שצריך להכניע. למדינת ישראל מגיע טוב יותר. החברה הישראלית האדירה תנצח. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה לחברת הכנסת יעל רון בן משה. יעלה ויבוא חבר הכנסת רון כץ.
רון כץ (יש עתיד):
אני מת על "יעלה ויבוא".
היו"ר יעקב מרגי:
בדקתי בהיסטוריה, זה לא של סימון, הוא לא הראשון.
רון כץ (יש עתיד):
מה, "יעלה ויבוא"?
היו"ר יעקב מרגי:
ודאי. הבוקר אמרנו בתפילה "יעלה ויבוא". בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.
רון כץ (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, אני מנצל רגע את ההזדמנות ששר האוצר פה. שר האוצר, אני רוצה להגיד לך, לא הרבה יודעים, לא הרבה אומרים, אולי אומרים לך בפרטי, אבל יושב שם היועץ שלך, אחד האנשים המוכשרים והנחושים והמסורים – ברק, אתה לא מקשיב. אין, הוא לא מקשיב אפילו. ברק, זה עליך, תקשיב, תקשיב רגע.
היו"ר יעקב מרגי:
סוף-סוף אחד מחמיא לך.
רון כץ (יש עתיד):
אני רוצה להתחיל בטוב, להתחיל בטוב. אמרתי לשר שיש לו יועץ נחוש, מוכשר, שבאמת מוסר נפש בשעות-לא-שעות, בכל מיני – לנו יצא להיפגש בנושא של הגיל הרך, אבל בעוד אלף ואחד נושאים, אז אני מנצל את הנאומים האחרונים פה – אולי האחרון, אולי האחרונים – להגיד תודה לאנשים טובים, אז יישר כוח גדול, והזדמנות טובה שאתה נמצא פה. מרגי, אני אמשיך איתך – שבאמת לא תחסר לי, כי אנחנו - - -
היו"ר יעקב מרגי:
נמשיך להיות בקשר.
רון כץ (יש עתיד):
בדיוק, כי אחרי זה אנחנו הולכים ללמוד ביחד.
היו"ר יעקב מרגי:
בשמחה רבה.
רון כץ (יש עתיד):
תזכור שזו ההבטחה שלך. אבל באמת, אתה הדור היפה והטוב של חברי הכנסת, שכנראה בגללם הגעתי לפה, ואני מאוד מקווה שייכנסו ויראו את דרך הארץ, את הנעימות, את הדרך לנהל. וכמו שאתה תמיד אומר לי – ואנחנו מכירים הרבה שנים: אפשר להתווכח, אפשר להיות חדים, אפשר לעשות הכול, אבל צריך לדעת לריב.
היו"ר יעקב מרגי:
במכובדות.
רון כץ (יש עתיד):
ואני מקווה שהבית הזה ילמד טיפה יותר לנהל את הריבים בצורה קצת יותר טובה. ואני לא חושב שאפשר להתווכח עם איך שאנחנו אומרים את הדברים בצורה חדה. אנחנו יודעים להגיד את הדברים בצורה חדה, ויש פה נושאים שבאמת קורעים את העם, אבל יש דרך להגיד כל דבר, ואני מאוד מקווה שזה מה שיהיה. והיום אמר לי חבר: בכוהנים - - -
היו"ר יעקב מרגי:
ברכת הכוהנים.
רון כץ (יש עתיד):
לא, לא ברכת הכוהנים. הכוהנים שעבדו בבית המקדש. הם היו מחולקים למשמרות.
היו"ר יעקב מרגי:
נכון.
רון כץ (יש עתיד):
וכשהייתה יוצאת משמרת, אז הם היו מברכים את המשמרת הבאה. אז בתור כוהן אני מברך מפה את המשמרת הבאה שינהגו טיפה יותר בדרך ארץ, ידעו לנהל את המחלוקות שלהם בצורה טובה יותר - - -
היו"ר יעקב מרגי:
שיהיו יותר טובים מאיתנו.
רון כץ (יש עתיד):
ושיהיו הרבה יותר טובים מאיתנו, ועל זה נאמר אמן. אני רוצה לומר משהו. עכשיו הגיעה אליי פנייה – פניות רבות יש בנושא הזה – על כוונה של עיריית בני ברק להפריד מדרכות. אני חייב לומר משהו בנושא הזה. עזבו את זה שזה לא חוקי, שזה לא חוקתי, שאני חושב שהציבור – דרך אגב, מי שפנה אליי זה הציבור שגר בבני ברק, שלא תגידו שחילונים פנו בנושא הזה. אין צורך להגביר את המחלוקת ואת השנאה ואת הפילוג שיש בעם בהחלטות שהן החלטות טיפשיות ופופוליסטיות. מפה אני רוצה לומר משהו בצורה הכי ברורה שיש למי שמקבל את ההחלטות האלה בעיריית בני ברק: זה לא יכול לעבור. לא ניתן לזה לעבור. לא נאפשר לזה לעבור. זה לא משהו שמישהו יכול להחליט למישהי אם היא תלך במדרכה כזאת או אחרת, לא יכול לעבור בשום סיטואציה ובשום דרך. לפני שעושים על זה עכשיו מאה סיבובים, אני מצפה שתהיה אמירה ברורה מעיריית בני ברק, או שמי שהחליט את ההחלטה ההזויה הזאת, הלוואי שיגידו: מדובר בפייק, זה לא נכון, מישהו הבין אותנו לא טוב, שיוציאו הבהרה, כי אין מקום – בבקשה, מרגי, ראיתי שאתה רוצה להגיד משהו.
היו"ר יעקב מרגי:
כן. יש בדיחה שאומרת שקודם כול יתחילו ללכת על המדרכות, כרגע הם הולכים על הכביש.
רון כץ (יש עתיד):
גם זה נכון. אבל אני כן רוצה לומר שחייבת להיות אמירה, לפחות שלנו פה בבית הזה, להגיד שאנחנו לא מקבלים את זה, ודאי שבג"ץ לא יקבל את זה, והלאה והלאה והלאה. אבל מפה אני אומר, לא הייתי רוצה לראות עוד מלחמה קורית על הדבר הזה. גם ככה יש אלף ואחת סיבות למלחמות פה. אני חושב עם עצמי מה אומרים עכשיו לחייל שנמצא בכלא על עבירת משמעת, כשהוא רואה עריקים שעושים עבירה פי כמה יותר חמורה, ואתמול פטרו אותה מעונש. מה אומרים לאותו חייל? איך מסבירים לחייל הזה, למשפחה של החייל הזה, מה ההבדל בין הדברים? אי-אפשר להסביר. אי-אפשר להסביר. אי-אפשר להסביר. ואותו דבר, אי-אפשר להסביר לנשים למה הן יכולות ללכת על מדרכה כזאת ולא ללכת על מדרכה כזאת, ואי-אפשר להסביר ללוחמים למה הם מבקשים חילוף ואף אחד לא בא להחליף אותם. ואי-אפשר להמשיך עם הדבר הזה, עם מכירת החיסול הזאת, כאילו כלום. אני חושב שצריכה להיות אמירה ברורה של מי שמנווט את הממשלה הזאת עכשיו, מי שמנהל את המדינה בימים אלה, שזה דבר שלא יכול לקרות, דבר שלא יכול לקרות. אני אומר מפה, ואני מאוד מקווה שתצטרף אליי, לפחות בנושא של המדרכות.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה נסגר?
רון כץ (יש עתיד):
מרגי, תקשיב, בזה אולי אנחנו נעשה משהו ביחד במסגרת הפינישים שלנו.
היו"ר יעקב מרגי:
- - -
רון כץ (יש עתיד):
נושא המדרכות בבני ברק – חייבת להיות אמירה ברורה של כולם שזה משהו שלא יכול לקרות.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
רון כץ (יש עתיד):
תודה לך.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. בזמן הזה, לפני שאזמין את חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, אני רוצה לקדם בברכה משלחת של אנשי עסקים בכירים מארצות הברית בראשות מר דייוויד קפלן. אני מקווה שהם שומעים בתרגום הסימולטני. אנחנו בימיה האחרונים של הכנסת הנוכחית, לפני צאתנו לפגרת בחירות. ברוכים הבאים למעוז הדמוקרטיה בשכונה המופרעת שלנו. בבקשה, גברתי, שמונה דקות.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא יודעת אם שמתם לב, אבל – יבגני - - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
מכובדי הסגן, זה מפריע.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
לא יודעת אם שמתם לב, נתניהו מודאג מהסקרים, וכשהוא בלחץ, אז הוא מנסה לארגן איזו נסיעה לBFF- שלו בארצות הברית, לטראמפ, בשביל לחזק את הדימוי, לשפר את הסקרים. כשנתניהו מודאג מהסקרים והוא בלחץ, הוא בדרך כלל שולף גם את קלף הקסמים של ממשלה לאומית רחבה. זוכרים שהוא אמר את זה ב-2019, כשקמה ממשלת השינוי? והוא הבטיח את זה ב-2022, כשקמה הממשלה הזו, הנוראה בתולדות המדינה. אבל מה לעשות, אחרי ארבע שנים של הפיכה משטרית ומלחמה בלתי נגמרת, הקלף הזה כבר לא עובד על האזרחים, לא עובד עלינו. הציבור לא ייפול שוב למלכודת הזאת. נתניהו יוצא וקורא באיזו מסיבה מצולמת, מסיבת עיתונאים מצולמת: די לחרמות. אבל האופוזיציה לא באמת מחרימה את נתניהו רק כי הוא לא נחמד. הסירוב לשבת איתו בקואליציה נובע ממניעים ערכיים, אלה שהיו לו פעם ואבדו לו, אלה שאינם עוד. נתניהו מודאג מהסקרים אבל יודע שהממשלה הזאת תיזכר כממשלת האין-מה-לעשות. הוא מנסה לשכנע אותנו, את הציבור, פעם אחר פעם, שאין מה לעשות – אין מה לעשות בגיוס חרדים, אין מה לעשות כדי לפרק את חמאס ואת וחיזבאללה מנשקם, אין מה לעשות מול איראן, אין מה לעשות מול יוקר המחיה, אין מה לעשות מול האלימות הגואה, אין מה לעשות מול הנידוי הבין-לאומי. אין מה לעשות. אבל הקואליציה עושה, עושה מה שמתאים לה ולא למדינה. בשבוע הזה אנחנו קיבלנו עוד הוכחה שהקואליציה וראש הממשלה מייצגים תפיסת עולם מופקרת, קיצונית ומושחתת, תפיסת עולם שהלכה למעשה מסכנת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ערב פיזור הכנסת בעוד יומיים, הקואליציה הכריזה על מכירת חיסול: מקדמת בטירוף חוקים, מקדשת את הברית עם החרדים על חשבון המדינה – חוקים שמפרקים את המדינה מבפנים, משאירים אחריהם חורבן, קיטוב, שנאה. אנחנו דנים עכשיו בחוק לחיסול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה, חיסול האיזונים והבלמים; חוק לחיסול הביקורת והתקשורת החופשית; העברנו חוק לחילול השם, להכשרת האי-שוויון תוך ביזוי תורת ישראל; חוק למתן חנינה גורפת למשתמטים, עריקים, עבריינים; חוק להכשרת הג'ובים בשם הכשרות העברנו אתמול; חוק להשתקת והעלמת נשים מהמרחב הציבורי באקדמיה יבוא מחר לדיון – עוד ועוד חוקים לחיסול הדמוקרטיה הישראלית, לחיסול העתיד לילדינו. אווירת סוף קורס עם דיל מסריח מלא על מלא. נתניהו מוכר את הציבור המשרת והעובד בנזיד עדשים בעבור עוד כמה ימים עלובים בשלטון. אז נתניהו מודאג מהסקרים. הוא יודע שעל כישלונות ואסונות משלמים, יודע שהקואליציה הנוכחית תפסיד בבחירות הקרובות ומדינת ישראל תינצל. אז מה נשכח מסדר-היום בכל הטירוף הזה שאנחנו נמצאים בו? על מה הם לא מדברים? על ההבטחה לניצחון מוחלט; על יותר מ-2,000 חללים ונרצחים. גם אחרי יותר מ-1,000 ימים, מר ביטחון לא מתכוון לסיים את המלחמה הארוכה בתולדות המדינה. מעל 1,000 ימים הממשלה מדברת איתנו על חיסול, מיגור, כיבוש אל מול אויבינו בכל החזיתות, מספר לנו שרק בכוח צבאי ניתן לנצח, שזה עוד לא הזמן לתהליך מדיני. אז די, הגיע הזמן להפסיק לסכן את ביטחון אזרחי ישראל, את ביטחון לוחמינו. כמה נצטרך לשלם בדם החיילים כדי שהקואליציה סוף-סוף תבין את זה? לצה"ל חסרים יותר מ-12,000 אלף לוחמים. נתניהו ודרעי, גולדקנופ וסמוטריץ', עסוקים בעוד דיל מושחת שיבטיח שהציבור המשרת יישאר לבד מתחת לאלונקה, שאף אחד לא יחליף אותו. בהיעדר אסטרטגיה מדינית, לא תעזור שום שליטה, שום שליטה בתא שטח או ציר או גבעה או מבצר. כל מערכה צבאית חייבת, חייבת להסתיים ברגל מדינית. רק כך האזרחים שהופקרו בצפון, שהופקרו בדרום, יזכו לביטחון בר-קיימא. נתניהו יודע שאי-אפשר להביס ארגוני טרור בכוח בלבד, אבל הוא לא עושה כלום, כי הוא כבר לא יכול. נתניהו הבטיח לנו ניצחון מוחלט, אז הוא חושש להצטייר כתבוסתן בעיניי הבייס. הוא יודע שמחדלי הממשלה שלו יעלו בהפסד בבחירות. נתניהו יודע שהמחיר שנידרש כמדינה וכאומה לשלם בעקבות המלחמה הוא בלתי נתפס ויהיה אתגר לאומי לעשרות שנים קדימה. נתניהו יודע שילדינו ונכדינו ייאלצו להתמודד עם השלכות מלחמת הנצח. הוא יודע שאנחנו נקים ממשלה הגונה שדואגת לאזרחים. הוא יודע שאנחנו נרפא את החברה, נאחה את השברים בכלכלה ונשקם את יחסי החוץ. הוא יודע שנעבוד עבור אזרחי המדינה. בקרוב, כמובן, נחליף אותם. ביחד נתקן וגם נגייס את כל חייבי הגיוס. ביחד נתקן את כל מה שהממשלה הזאת קלקלה בארבע שנים כל כך רעות. ארבע שנים כל כך רעות, ונראה לי שדווקא, או במיוחד בשבועות האחרונים, הקואליציה פועלת פשוט על סטרואידים. קואליציה שהחליטה להרוס הכול, לחרב הכול, הולכת על זה בכל הכוח. חרבו דרבו על המדינה. ברשותכם, בשתי הדקות הנותרות, אני רוצה משהו אופטימי עם הרבה תקווה. קצת דמיון מודרך, תלכו איתי עם זה: התאריך הוא ינואר 2027, שלושה חודשים אחרי הבחירות הגורליות בתולדות המדינה. לפני כמה ימים הושבעה ממשלת שינוי חדשה, בעיקר שרות וגם קצת שרים, ממשלה שאכפת לה, ממשלה נקיית כפיים, ולשם שינוי, שרות ושרים שלא מתנהלים נגדם חקירות: שר ביטחון פנים שנאבק בפשיעה ומחזק את הביטחון האישי של האזרחים; שרת חינוך שלא עסוקה בגימיקים אלא בדאגה לקידום מערכת החינוך הממלכתי, בגיוס מורים טובים ובחיזוק ההישגים של התלמידות והתלמידים; שרת תחבורה שבמקום לדאוג ליהלומים ולפרשת השבוע דואגת לאזרחים, משפרת את התחבורה הציבורית ומוציאה אותנו מהפקקים; שרת אוצר שמוודאת חלוקה הוגנת של תקציבים, שלא מפנקת מגזרים מקורבים, ויוקר המחיה בירידה; שר חוץ שפועל לשיקום הנזק הרב שהממשלה הזו גרמה ליחסי החוץ של מדינת ישראל; שר ביטחון שבראש מעיניו קידום השוויון בנטל, עצירת ההשתמטות וחיזוק צה"ל כצבא העם. ועוד שרות ושרים, הרבה פחות מאשר בממשלה הנוכחית, שעובדים קשה, הופכים את המדינה הזו לטובה יותר, לראויה יותר לילדיה, לבטוחה יותר לאזרחיה, שכבר לא נאלצים לשהות ימים במקלטים, בלי הפחד המצמית להסתובב ברחוב. ומעל הכול, יש למדינת ישראל ראש ממשלה ליברלי, דמוקרטי, כזה שאכפת לו מהאזרחים, לא כזה שנאשם בפלילים ולוקח מדינה שלמה כבת ערובה בניסיון להימלט מאימת הדין. ממשלת התיקון הזו באה לעבוד, באה לתקן, נאמנה לכל האזרחים, מאחה את הפצעים, מקימה ועדת חקירה ממלכתית. אחרי ארבע שנים שחורות, כנסת ישראל, הכנסת העשרים-ושש, מבטלת את חוקי הדיקטטורה. הממשלה הופכת את הפירמידה – מי שמשרת יקבל הכול; מי שלא משרת, לא יקבל שקל מהמדינה.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לסיים.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אזרחי ישראל, הטוב קרוב. ביחד נתקן.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. אזמין את חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. אקדם בברכה את האורחות שלנו בכנסת ביציע, וכן את תלמידי בני ובנות מצווה מבקעת הירדן, שדמות מחולה. ברוכים וברוכות הבאות. בבקשה, גברתי. חמש דקות לרשותך.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
שלום ותודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, יש חוקים שמתקנים את המערכת; יש חוקים שמפרקים אותה. החוק שמונח כאן היום הוא פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אבל האמת שמדובר בניסיון של הממשלה לפרק את האיזונים ואת הבלמים, להחליש ולהרוס את המוסד של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בסוף, זו המהות של החוק הזה – לא לחזק את הדמוקרטיה ולא לייעל את עבודת הממשלה אלא לוודא שכאשר יועץ משפטי יגיד לממשלה שהיא פועלת בניגוד לחוק, אפשר יהיה פשוט לעקוף אותו. תפקידו של היועץ המשפטי אינו רק למצוא לממשלה דרך לבצע את רצונה. תפקידו לסייע לממשלה לפעול, אבל גם לומר לה היכן עובר הגבול. הוא אינו אמור להיות חותמת גומי אלא מצפן ומצפון. לכל מדינה חייב להיות מצפן ומצפון, מצפן שמראה לממשלה את הדרך החוקית ומצפון שמזכיר לה שגם לרוב נבחר יש את גבולות החוק; שגם כוח שניתן בקלפי חייב לפעול בתוך כללים, מגבלות ועקרונות. כל נבחר ציבור או עובד בסקטור ציבורי חייב את המצפן הזה, גם בשלטון הארצי וגם בשלטון המוניציפלי. אתם יודעים, כשכיהנתי כסגנית וממלאת מקום ראש עיריית כרמיאל, פניתי הרבה ליועץ המשפטי עוד לפני שעשיתי משהו. פניתי לשאול אם אני יכולה להעסיק יועץ חיצוני כזה או אחר, שהוא יבדוק שלא יהיה ניגוד עניינים. הוא לא החליט במקומי, אני החלטתי מה לעשות, והיועץ המשפטי נתן לי את דעתו על חוקיות התהליכים ועל בעיות משפטיות אפשריות שיכולות לצוץ. כך ראוי שהמדינה תפעל גם היא. זה תפקידו של היועץ המשפטי – מצפן חוקתי. ומה אנחנו מבקשים היום? מה אתם מבקשים בהצעת החוק הזאת? יועץ שייתן את חוות הדעת שלו אבל אתם, הממשלה, אתם בסוף תחליטו לעשות או לא לעשות. זה לא מחייב אתכם להקשיב לדין ולהקשיב לקולו של היועץ המשפטי. הממשלה תוכל להשיב: תודה רבה, שמענו, ועכשיו נעשה מה שבא לנו. זה לא ייעוץ משפטי עצמאי, זה שוק של חוות דעת לפי הזמנה. לא אהבתם את התשובה? אז מחליפים את המשיב. ארבע שנים אתם מסבירים לנו פעם אחר פעם שהציבור בחר בכם. זה נכון, אף אחד לא מתווכח. הציבור בחר בכם בבחירות האחרונות, אבל הוא לא בחר בכם להיות מעל החוק; הוא לא בחר בכם לבחור לעצמכם את הפרשנות המשפטית שנוחה לכם בכל פעם מחדש. בשביל מה בכלל צריך ייעוץ משפטי, בשביל תפאורה? בשביל תמונה על הקיר? תגידו את האמת, אתם לא רוצים ייעוץ משפטי ומצפן, אתם רוצים מחלקת חותמות גומי. המשילות איננה חופש של השלטון לעשות כרצונו. משילות היא יכולת להוביל מדיניות בתוך גבולות החוק. אתם יודעים, דמוקרטיה לא מתה ביום אחד, היא נשחקת לאט-לאט – עוד סמכות שהממשלה לוקחת לעצמה, עוד שומר סף שמוחלש, עוד קול ביקורתי שנעשה חלש יותר, עד שיום אחד מתעוררים ומגלים שכבר אין מי שיעצור את מי שעובר על החוק. שאלה שכולנו צריכים לשאול: איזו מדינה תהיה כאן כשהממשלה הזאת כבר לא תהיה? אני שומעת את חברי הקואליציה מדברים על אמון הציבור. אמון הציבור לא נבנה כשממשלה מחלישה את מי שאמור לפקח עליה, אמון הציבור נבנה כשאזרחים יודעים שיש מי שאומר גם לשר, גם לראש הממשלה וגם לכל בעל כוח: רגע, עד כאן. זה בדיוק התפקיד של היועץ המשפטי. ממשלה חזקה אינה ממשלה שאין עליה ביקורת, ממשלה חזקה היא ממשלה שאינה מפחדת מביקורת. רק מי שחושש מהחוק מפחד מהיועץ המשפטי. רק מי שחושש מהביקורת מנסה להשתיק את המבקרים. אתם יודעים, ההיסטוריה לא תזכור בכמה הצבעות ניצחתם, היא תזכור מי עמד כאן והגן על הדמוקרטיה.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לסיים.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אני מסכמת. אתם יודעים, אני גאה שאני נמצאת בצד שמצביע נגד הצעת החוק הזו, ולכן אני קוראת לכל חברי הבית: אל תיתנו יד להחלשת שומרי הסף. אל תיתנו יד להחלשת שלטון החוק.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אל תיתנו יד להצעת החוק המסוכנת הזאת. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה, שמונה דקות לרשותך.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש פסוק אחד בתורה שמלווה את עם ישראל כבר אלפי שנים. כשיתרו רואה את משה רבנו יושב לבדו לשפוט את העם, הוא לא אומר לו: תרכז בידך כוח, אלא אומר לו: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע". כבר אז הבינו שהנהגה טובה אינה נמדדת בכמה כוח יש לה, אלא בכמה היא יודעת להפקיד סמכויות בידי אנשים מקצועיים, ישרי דרך ועצמאים, אנשים שלא אומרים למנהיג רק את מה שהוא רוצה לשמוע, אלא גם את מה שהוא חייב לשמוע. זוהי תמציתו של שלטון תקין, והיום, לצערי, אנחנו מתרחקים מהרעיון הזה. הצעת החוק שלפנינו אינה עוסקת רק ביועצים משפטיים; היא עוסקת בשאלה הרבה יותר מורכבת: האם במדינת ישראל אנשי המקצוע יהיו נאמנים לחוק או שיידרשו להיות נאמנים לשר שמינה אותם? אומרים לנו שאין כאן שום דרמה, שהיועץ המשפטי ימשיך לייעץ, אבל אם השר יכול להתעלם מהעמדה המקצועית שלו בכל רגע שיבחר, אני באמת שואלת, בשביל מה צריך יועצים? אם חוות הדעת שלו אינה מחייבת, אם אפשר להשליך אותה לפח ברגע שהיא לא נוחה פוליטית, אולי נקרא ליועץ המשפטי קישוט, תפאורה. כי אין שומר סף שאפשר לפגוע בעצמאותו. ברגע שאתה עושה את זה, הוא לא שומר סף, הוא בובה על חוטים, וכששומרי הסף הופכים לבובות, הציבור הוא הראשון לשלם את המחיר. חבריי חברי הכנסת, הממשלה הזו אוהבת להשתמש במילה משילות, אבל משילות אינה היכולת לעשות כל מה שרוצים. נהפוך הוא, משילות היא היכולת למשול תוך כיבוד החוק, תוך שמירה על כללי המשחק ותוך קבלת ביקורת מקצועית גם כשהיא לא נעימה. דווקא שר בטוח בעצמו רוצה לידו יועץ טוב; דווקא שר שפועל למען הציבור אינו חושש מחוות דעת מקצועית. מי שחושש מיועץ מקצועי או משפטי, אולי לא חושש מהיועץ אלא מהמגבלות שהחוק מחייב. חבריי חבר הכנסת, עו"ד רוטמן, אני באמת שואלת: מתי תעצרו? כמעט בכל מושב אנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב בדיון על איזשהו חוק שבאיזושהי דרך מגיע למערכת המשפט – עוד שומר סף, עוד איזון, עוד בלם. נדמה שבכל פעם שאתם נתקלים במוסד שאומר לכם לא, באופן אוטומטי אתם רוצים לשנות אותו, אם זה בית משפט, אם זאת היועצת המשפטית לממשלה ואם אלה היועצים. והשאלה היא, האם הבעיה היא של המוסדות הללו? אם הכיוון עצמו הוא כיוון שמדאיג כל כך הרבה אזרחים, אולי הגיע הזמן לעצור לרגע ולשאול? חבריי, במשך חודשים ארוכים ניהלה האופוזיציה מאבק עיקש נגד החקיקה הזו. אני רוצה לנצל את המעמד הזה ולהודות לחבריי חברי הכנסת מסיעתי וחברי הוועדה, חברת הכנסת קארין אלהרר, חבר הכנסת יואב סגלוביץ' וחברי אופוזיציה נוספים, שישבו כאן ימים ולילות שעות ארוכות, עברו סעיף-סעיף, הציבו אלפי הסתייגויות, ניהלו ויכוחים מקצועיים, לא מתוך רצון לעכב או דווקא, אלא מתוך אחריות, מתוך אמונה שהאיזונים והבלמים במדינת ישראל אינם רכוש של ימין או שמאל, הם רכושה של הדמוקרטיה במדינת ישראל. בזכות המאבק הזה הצלחנו לבלום חלקים משמעותיים מתוך המהלך. היום נשארו כמה חלקים בודדים. אז על מה ההתעקשות? הרי גם ככה זה לא יחול מעכשיו, אז על מה ההתעקשות? האם מדינת ישראל תקרוס אם לא יעבור החוק הזה? האם יוקר המחיה ירד? האם זוג צעיר יקנה דירה בגלל החוק הזה? האם חיילי המילואים יקבלו יותר סיוע? האם תושבי הצפון והדרום ירגישו בטוחים יותר? התשובה היא לא. אבל אפשר להוציא הודעה לתקשורת, אפשר לעשות וי – עוד עסק פוליטי, עוד כותרת. נדמה שלפעמים הכותרת חשובה יותר מהתוצאה ומהאזרחים. אבל אנחנו לא מחוקקים בשביל כותרות, אנחנו מחוקקים בשביל אזרחי מדינת ישראל. חוק טוב לא נמדד בשאלה כמה כוח הוא מעניק לשר; חוק טוב נמדד בשאלה כמה הוא מגן על הציבור מפני השימוש הלא-נכון בכוח. יש עוד פסוק אחד שכולנו מכירים: "צדק צדק תרדֹף". לא כוח, לא שליטה, לא ניצחון – צדק, מפני שהמשפט הוא לא מכשול בפני הדמוקרטיה, הוא אחד מאבני היסוד. וההיסטוריה מלמדת אותנו דבר פשוט: כל ממשלה בטוחה שהיא תישאר לנצח, אבל ממשלות מתחלפות, שרים מתחלפים, קואליציות מתחלפות. החוקים שאתם מחוקקים היום ישמשו גם את הממשלה הבאה. לכן, כשהם מחלישים את שומרי הסף, הם לא מחלישים רק עבור הממשלה הנוכחית, מחלישים אותם גם עבור הממשלה הבאה. אני מבינה שזמני קצר. אוקיי. זו הסיבה שהוויכוח כבר איננו אישי. הוא איננו נגד שר כזה או אחר. הוא איננו נגד ימין או שמאל. הוא בעד מדינת ישראל; הוא בעד שירות ציבורי לאזרחים; בעד שלטון החוק; הוא בעד אחריות להשאיר לילדים שלנו מדינה שבה אנשי מקצוע יכולים לומר את דעתם ללא מורא גם כשהיא אינה נוחה לדרג הפוליטי. אני מאמינה במדינה חזקה. אני מאמינה שמדינה חזקה אינה מדינה שבה כל הזמן אומרים לשר כן. זו העוצמה של הדמוקרטיה. לכן אני מתנגדת לחוק הזה – מפני שאני רוצה יועצים משפטיים שמשרתים את החוק ולא את הפוליטיקה; משום שאני רוצה שומרי סף שהם באמת שומרי סף ולא בובות על חוטים; מפני שאני מאמינה שגם מי שנמצא היום בקואליציה עוד יודה יום אחד על כך שהיו במדינת ישראל אנשים שהגנו על עצמאותם של שומרי הסף. ולסיום ובנימה אופטימית, ב-28 באוקטובר תקום ממשלה חדשה כאן. אתם תראו ממשלה חדשה שתחוקק ותתקן את כל מה שהרסתם, כי רק ביחד ננצח. תודה, אדוני.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. עשר דקות, בבקשה.
נעמה לזימי (העבודה):
אי-אפשר שלא לפתוח בצו הביניים שהוציא בג"ץ עכשיו נגד החוק לשחרור עריקים. בג"ץ נגד פירוק הצבא. בג"ץ נגד פירוק צבא העם. עוד פעם אנחנו רואים איך בג"ץ הוא ששומר על צה"ל, על החיילים ועל עם ישראל, כשהממשלה הזאת – אתם – פוגעת בעם ישראל, פוגעת בצבא ופוגעת באינטרס הלאומי. זה בג"ץ. בג"ץ הפעם, גם הפעם, שומר על המדינה. זאת האמת. שימו לב, צו ביניים על דבר שצריך להיות ברור מאליו: לא לשחרר עריקים, בטח לא בזמן מלחמה. גם המובן מאליו הפך להיות אבסורד תחת הממשלה הזאת. אז כן, אנחנו רואים בית משפט עצמאי ששומר על המדינה, שומר על הצבא, שומר על האינטרס הלאומי, וממשלה שרוצה לפרק את עצמאות בית המשפט, פוגעת בעם, פוגעת בצבא, פוגעת בחיילים, פוגעת בביטחון. עכשיו נדבר על החוק הזה. חוק פיצול היועמ"שית, או בשמו האמיתי חוק פירוק תפקיד היועמ"שית לגמרי תחת הממשלה הזאת. אבל בואו נדבר על המוטיבציות לחוק הזה, כי אנחנו יודעים כמה החוק הזה מסוכן. הם לא רוצים איזונים ובלמים, הם לא רוצים כל רסן; הם רוצים ייעוץ משפטי נאמן לשלטון, לא נאמן למדינה. את זה אנחנו מבינים. בואו נדבר על המוטיבציות לחוק הזה. מה הביא לחוק הזה? אז המוטיבציות לחוק הזה הן ממשלה עבריינית, קואליציה עבריינית, מי שרוצים פה עיר מקלט לעבריינים. הם רוצים את בית העם, את כנסת ישראל, עיר מקלט לעבריינים. ניסו להוביל חוק חסינות לחברי הכנסת מעבירות, לא הצליחו, אז מפרקים את תפקיד היועמ"שית. זה מה שקורה כאן. ואני הולכת לפרט בדיוק כמה נגועים כאן בחשדות בשנים האחרונות. אז יש לנו את הכוכבים ניסים ואטורי, אלמוג כהן, עמיחי אליהו וצבי סוכות, שחשודים בפריצה לבסיס צה"ל בניסיון לשבש חקירת מצ"ח ולא התייצבו לחקירה. הם רוצים פיצול יועמ"שית. יש לנו – נלך, יש פה הרבה – יש לנו את איתמר בן גביר, שנגדו מתנהלת חקירת משטרה שנפתחה בשנת 2024 על חלוקת רישיונות נשק לא חוקיים. נכון, עבריין סדרתי, כהניסט שהורשע בסיוע לטרור, לא יכול להיגמל. הוא לקח את המשטרה ונוהג בעבריינות גם בתוכה. אגב, המשרד לביטחון לאומי אף הודה – הודה בבג"ץ, כן? בית המשפט שעוד קיים כאן – שנפלו ליקויים באישורים ודרש מעשרות אנשים להחזיר את נשקם. עבריין סדרתי. חנוך מלביצקי, הכוכב החשוד באונס; יש כאן את אריה דרעי, שיאן ההרשעות בממשלות ישראל לדורותיהן, שרוצה גם פטור מהחובה שלו להיות אדם שומר חוק כדי להיות שר; יש את חיים כץ, שהורשע בקשירת קשר להשגת מטרה כשרה באמצעים פסולים. ויש לנו את אחת הכוכבות, היא מאי גולן. אין מילים, וגם יש לומר שאפו לעיתונאי תותח, יוסי מזרחי, שפשוט חושף שחיתויות ברמות הגבוהות ביותר. מאי גולן חשודה בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים ובהגשת התצהיר כוזב. היא עומדת במרכז חקירת פרשת כספים. החשד הוא שהיא העבירה תקציבים, שהיא מינתה מקורבים למשרות פיקטיביות בניגוד לחוק. זאת עבריינות משוכללת. בנוסף, היא נחקרה בעבר על הגשת תצהיר כוזב לגבי מקום מגוריה בבחירות המקומיות ב-2013. גם היא כנראה סדרתית. יש לנו את מירי רגב, האישה והרמזורים, האישה והיהלומים, מה שתחליטו. היא חשודה בשוחד, מרמה והפרת אמונים בעקבות תחקיר עיתונאי במקור, בעקבות תחקיר של עיתונאי אמיץ, רביב דרוקר. נפתחה נגדה חקירה פלילית בחשד שהיא הפעילה במשרד התחבורה מנגנון רמזור שתיעדף פרויקטים ותקציבי תחבורה לרשויות מקומיות לפי מידת הזיקה הפוליטית של ראשיהן למפלגת הליכוד ולשרה עצמה ולא לפי מידת האינטרס הלאומי. כספי המיסים שלנו עבור מפקד הליכוד. אוי, הכוכבת הבאמת ראשית בליכוד, הבאמת באמת ראשית, היא טלי גוטליב. היא זומנה לחקירה בחשד לגילוי מידע סודי – היא חשפה פרטים מזהים על עובד שב"כ – וסירבה להתייצב. האישה סיכנה את חייו של איש שירות ביטחון כללי, ועוד מגזלטת ומספרת שהיא עושה מעשה למען עם ישראל, כשזה המעשה הכי מסוכן שאפשר לעשות. אותה טלי גוטליב, שגם הייתה מכונה שנים "המלאכית של האנסים", בגלל שהיא הייתה מייצגת סדרתית של אנסים ומשפילה נאנסות מעל דוכן בית המשפט, היא גם הוגת חוק החסינות לחברי כנסת מעבירות פליליות. אין מה לומר, ממש רמה גבוהה. אלי כהן, מתנהלת נגדו חקירה בחשד לפגיעה בטוהר המידות בפרשת הדרכונים הדיפלומטיים. כן, כל אחד והתיק שלו. מיקי זוהר נחקר באזהרה בפרשת השחיתות בהסתדרות בחשד לשוחד, מרמה והפרת אמונים. חיים ביטון חשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים, בחשד שהשתמש בתקציבי רשת החינוך המפלגתית שלו, של ש"ס, כדי לממן עיתון של ש"ס. אנחנו מממנים רשת חינוך מפלגתית, והוא גם לוקח את זה לעלונים מפלגתיים. אין מה לומר. יש פה גם אנשים שיש להם עבירות עבר שהם בטח רוצים שלא תפרענה להם לעבירות העתיד. צביקה פוגל נחשד בחשד להסתה לטרור. אלמוג כהן נחקר באזהרה בחשד שתקף אזרחים כשהיה שוטר. דודי אמסלם נעצר בחשד לזיוף מאות טופסי חברות בליכוד ונחקר באזהרה בפרשת הולילנד. אוריאל בוסו נעצר כסגן ראש עיריית פתח תקווה בחשד ללקיחת שוחד, תיווך לשוחד והלבנת הון. יואב בן צור נעצר בשנת 2000 בחשד לשוחד, מרמה, רישום כוזב. סמוטריץ' היה עצור ושוחרר ללא כתב אישום על קשירת קשר לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נזק לתשתיות וחברות בהתאגדות אסורה, או יותר נכון לומר, נתפס עם 700 ליטר בבגאז', אל עבר כוחות ביטחון. אללה יוסתור. ככה, יש לנו גם את כל חברי הכנסת הללו. בטח פספסתי כמה, עימכם הסליחה. יש יותר מדי עבריינים, יותר מדי אנשים עם עבירות פליליות. אבל הכוכב – הרי בסוף תפוח רקוב אחד מרקיב את כל הסל. במקרה הזה יש הרבה תפוחים רקובים, אבל אחד רקוב במיוחד, הנאשם בנימין נתניהו. נאשם בקבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים. הנחקר הראשי בוועדת החקירה הממלכתית, שתקום גם תקום אחרי שנחליף אתכם. כמובן, יש לו אינטרס ראשי ומיידי בפיצול תפקיד היועמ"שית בגלל הפרשות החמורות, ברף הגבוה ביותר של פגיעה בביטחון המדינה, קטרגייט. משום מה לכל מי שכאן, בצד הזה, נשמע לגיטימי שאיכשהו קטר זיהתה ספציפית, מכל המדינה, את אלו שעובדים אצל נתניהו כדי לעבוד איתם. המדינה, מדינת החסות של חמאס, משום מה חשבה שאוריך הוא שמש העמים ורק איתו אפשר לעבוד. מעניין מה הקשר של נתניהו לפרשות הללו. אז אין מה לומר, יש לו אינטרס ראשי – בן אדם שמי שסביבו חשודים בפרשות ביטחוניות כה חמורות, וגם הוא ביניהם – לפצל את תפקיד היועמ"שית. כי הפרשות הפליליות שלו – שוחד, מרמה והפרת אמונים – הן בדיחה לעומת קטרגייט, כי הוא מכר את ביטחון המדינה. לא רק שהוא מימן את חמאס עד הטבח – הוא גם נתן לקטר כניסה חופשית למשרד ראש הממשלה. לקטר, כן? איזה טירוף. אבל האנשים כל כך לאומיים פה, שמשום מה על קטר הם מחליקים. אין מה לומר. אבל אי-אפשר לדבר על בנימין נתניהו בלי לדבר על הנספחת הקבועה, רעייתו שרה נתניהו, שהיא גם עבריינית מורשעת וגם הורשעה בפרשת המעונות. לא חסר, מה שנקרא. היא גם בעצמה רואה את עצמה ממנה לתפקידים, אז אי-אפשר שלא לדבר גם עליה. אם היא מראיינת ראשי מוסד, אז כמובן שגם היא תהיה חלק מהרשימה הזאת – שלא בסיווג, אגב, כן? וכבר הזכרתי את יועצי נתניהו, הסוכנים הקטרים. כל כך הרבה אינטרסים בפיצול תפקיד היועמ"שית, כל כך הרבה עבריינים, כל כך הרבה אנשים חשודים בפלילים. ממש מעניין למה הם לא רוצים שתהיה יועצת משפטית לממשלה שאמורה לדאוג לאינטרס של המדינה, לעמוד על החוק ולא להיות נאמנת שלטון. מה לעשות? האם להיות עיר מקלט לעבריינים, שחיתות ולהקריס את המדינה, או להיות מדינת מופת לגיטימית עם טוהר מידות, בלי שחיתות ועם התנהלות נורמלית? מה יותר הגיוני? תגידו לי אתם. לממשלה הזאת הדבר היותר-הגיוני הוא זה שייתנו להם לעשות שחיתות בשקט. הם רוצים שלא נפריע להם להיות מושחתים. ואני אומרת לכם, אני אפריע לכם להיות מושחתים. אני אפריע לכם כל הזמן להיות מושחתים. ובקרוב נחליף אתכם - -
היו"ר יעקב מרגי:
נא לסיים.
נעמה לזימי (העבודה):
- - ואנחנו הולכים לנקות אורוות, אין לכם מושג. תודה רבה. התקווה תנצח.
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת איתן גינזבורג, אני חושב שהדוברת שכחה איזו חברת כנסת שהציתה צמיגים, חסמה נתיבי תחבורה, סיכנה אנשים בנתיב תחבורה.
נעמה לזימי (העבודה):
עולב עולבים, מרגי. תראה על מה אתה מדבר. עולב עולבים.
היו"ר יעקב מרגי:
מה לעשות?
נעמה לזימי (העבודה):
עולב עולבים. אתה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
מה לעשות? סובייקטיביות, מה לעשות? אקטיביסטית אנרכיסטית.
נעמה לזימי (העבודה):
עולב עולבים. עולב עולבים.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי בקואליציה, ניכר שנראה שאתם חושבים שהעם מטומטם, ותסלח לי, אדוני היושב-ראש, על הביטוי הלא-כל-כך פרלמנטרי הזה. אתם חושבים שאם תעמיסו בשבוע אחד חבילה של חוקים בזויים שרוב הציבור מתנגד להם, אז הציבור פשוט יאבד קשב, יסתום את האוזניים; אנשים יגידו: נמאס לי, אני לא עוקב יותר, ואתם תעבירו כל חוק מזיק שבא לכם בשקט, בלי שאף אחד יתייחס לכך. זו טעות, זו טעות חמורה, כי הציבור שומע, והציבור רואה, והציבור זועם. הזעם הזה לא נמצא רק אצל מי שממילא מתנגד לקואליציה. אני רוצה שתבינו את זה טוב: הבייס שלכם זועם. אנשים שהצביעו לכם, שהאמינו בכם, ששלחו את הילדים שלהם למלחמה הזאת בחזיתות שונות שעדיין פתוחות – הם לא מבינים היום איך זה קורה להם. ובכיכר העיר החדשה, ברשתות חברתיות, אנחנו רואים – היא הרי מלאה בישראלים טובים, פטריוטים, ציונים, לא רק שמאלנים, כמו שאתם אוהבים לתייג כל מי שמבקר אתכם. אלה אנשים מכל חלקי המפה הפוליטית והחברתית בישראל שנמצאים במצב של ייאוש. הם פשוט התייאשו מכם. אני רוצה להקריא לכם דוגמה אחת מיני רבות שנתקלתי בה, פוסט של אופק צח. הוא כותב כך, אדוני היושב-ראש: חץ בלב. כל היום הזה אני מסתובב עם מועקה בלב, כזאת שמזכירה את 7 באוקטובר. שבע שנים שירתי בצה"ל – בצוק איתן, ביהודה ושומרון ובחרמון, בגשם, בבוץ, בשלג. כמה הייתי גאה להיות קצין, לצאת עם נשק הביתה, להביא גאווה למשפחה. אם היו אומרים לי שהממשלה תירק עליי ככה, כנראה שהייתי בוכה. אבא שלי, זכרו לברכה, הלום קרב, שנתן את חייו למדינה, בטוח היה בוכה. כשליש וכקצין מיון טיפלתי באין-ספור עריקים, ותמיד ידעתי שהמערכת לא סובלת את זה. שירות לכולם, כולל כולם, ומי שלא – ייענש. היום ממשלת הימין הלאומי ירקה עליי, על המשפחה שלי ועל כל המשרתים בצה"ל. היום ממשלת ימין מלא מלא קבעה שהדם שלי ושל החברים שלי שווה פחות. אני מתבייש. כך כתב הערב אופק. אני מתבייש, הוא כותב. קצין, בן להלום קרב, שירת שבע שנים, מתבייש במה שקורה במדינה שלו בגללכם. ואני רק רוצה לשאול: איך זה גורם לכם להרגיש, חבריי בקואליציה? אתם מתגאים במה שעשיתם, ששחררתם משתמטים מהצבא שעברו על החוק? זה מה שדמיינתם שתעשו כנבחרי ציבור? בשביל זה הגעתם לכאן? אני רוצה להקריא, ברשותכם, עוד פוסט קצר של אדם מוכר לכולכם, חנוך דאום, שאתם בטח מכירים. חנוך מגיע מהציבור הדתי-לאומי, וכותב ישירות לשר דרעי: כמעט שלוש שנים שאני פוגש לוחמים פצועים, אלמנות, משפחות שכולות, כמעט מדי יום ומדבר איתם. כמעט שלוש שנים של מלחמה בלתי פוסקת. ואני לא יכול להסביר לך, אריה דרעי, כמה פוצע אותנו לראות אותך מחייך, כמה פוצע אותנו לראות את החיוך הזה שלך שצולם במליאה בזמן שהצבעת בעד העריקים, שחלקם נכדים שלך. כמה זה מכאיב, כמה זה מנותק ואיזה חילול השם נוראי זה. חבריי בקואליציה, כולם כבר מבינים מה קורה. אתם בונים על דבר אחד – שהזמן יעבור ואיתו גם הזיכרון, בדיוק כמו שדאגתם שיעבור הזמן מ-7 באוקטובר, כדי שנשכח שהיו כאן חטופים שנלקחו מהמיטה שלהם, שחלקם מתו בשבי כי לא החזרתם אותם בזמן, ושלא הקמתם ועדת חקירה עד היום. בדיוק כמו שאתם מקווים שנשכח ששלוש שנים אנחנו במלחמה, שכמעט כל שבוע או אפילו כל יום היה כאן חייל שנפל, עוד הותר לפרסום ועוד הותר לפרסום. אלפי משפחות שכל החיים שלהן נהרסו, והכול במשמרת שלכם. ועכשיו, בשבוע האחרון של הכנסת הזאת, דאגתם לשלוח מסר ברור לכל משפחה שכולה, לכל פצוע, לכל מי שמשרת את הצבא שאתם אחראים לו: הדם שלכם – זה המסר שאתם שולחים – הדם שלכם לא שווה כמו הדם של לומדי הישיבות או של אלה שמשתמטים משירות צבאי. השירות שלכם הוא ברירת מחדל; ההשתמטות שלהם היא זכות. זה מה שהם שומעים, וזה מה שהם לא ישכחו גם בדרך לקלפי, גם אם אתם בטוחים שכן. אלה דברים מכאיבים, אדוני היושב-ראש, וחבל שהגענו למצב הזה, וחבל שהגענו לרגע הזה. וביחס לחוק שעומד כאן היום לפנינו, כמה רעש עשיתם על פיצול תפקיד היועמ"ש הזה. חודשים של דיונים, הצהרות. חבר הכנסת רוטמן לקח את זה כפרויקט אישי שלו. כמה התגאית בו, רוטמן. הצגתם את זה כרפורמה מקצועית. כל בעל תפקיד יתמקד בתחום המומחיות שלו, כתבתם. נמנע ניגוד עניינים מוסדי, נחזק את אמון הציבור – מילים יפות כאלה. אבל בסוף, כשלוח הזמנים לחץ עליכם, כשקלטתם שאתם לא מספיקים להעביר את ההצעה המקורית, הבנתם שצריך לצמצם. בואו נאמר את האמת לציבור, לכל מי שיושב כאן, לכל מי שצופה בנו עכשיו בבית, כדי שיבינו בדיוק מה הבחירה הזאת אומרת עליכם: דבר ראשון, לא פיצלתם את תפקיד היועמ"ש, בואו נגיד את האמת. הפיצול עצמו – שלושה תפקידים: יועץ משפטי, תובע כללי ומייצג המדינה בערכאות – נמחק, לא כלול בהצעת החוק שעומדת בפנינו. זה בכלל לא קורה. דבר שני, ותקשיבו טוב – לראשונה בתולדות המדינה מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה יעוגן בחוק בזכותכם, ממשלת ימין על מלא מלא. תחשבו על זה רגע. 78 שנה המדינה הזאת קיימת, וכל הממשלות, כל הכנסות, מימין ומשמאל, אף אחת לא טרחה לעגן את המוסד הזה בחקיקה ראשית. אתם עשיתם את זה. זה ההישג, ההישג היחידי האמיתי של ההצעה הזאת, וזה ההישג של ממשלת הימין מלא מלא, שמתנגדת ליועץ המשפטי לממשלה, הכי ימנית שהייתה לנו כאן אי פעם כביכול. היא זו שמעגנת את התפקיד. כמובן שעשיתם את זה ועיגנתם את זה בצורה עקומה, בצורה שמחלישה את המוסד הממלכתי הזה, עוד מוסד שאתם מנסים להחריב. אני קראתי את הצעת החוק, ואני מביט ממש באימה בהצעת החוק המונחת לפנינו, חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח). תחת הכותרת התמימה הזאת, שמראה כאילו הסדרת סמכויות, מבקשת הקואליציה לבצע פיגוע חוקתי מתוכנן היטב בגרעין הקשה של שלטון החוק בישראל. החוק הזה הוא לא פחות מניסיון להפוך את שומר הסף של הדמוקרטיה הישראלית, היועץ המשפטי לממשלה, למשרתם הכנוע של פוליטיקאים, פקיד צייתן שנועד להכשיר כל שרץ ולאותת אור ירוק לכל גחמה של הדרג הפוליטי. אני מפנה אתכם למשל לסעיף 5 ולסעיף 7 להצעת החוק הדורסנית הזאת, ותראו כמה מפורר השלטון במו ידיו את המחיצות המגינות על האזרחים מפני שחיתות ומפני עריצות. החוק קובע במפורש שהממשלה רשאית, על פי שיקול דעתה הבלעדי, להחליט שחוות הדעת של היועץ המשפטי לא מחייבת אותה. ולא הסתפקתם גם בזה, כי הסמכות לקבוע את עמדת המדינה בבתי משפט, גם אם היא לא חוקית, מופקעת מהמשפטן הבכיר של המדינה ומועברת לפוליטיקאים, שיוכלו לקחת עורך דין פרטי משל עצמם, מכספי הציבור, כדי שייצג את האינטרס האישי והפוליטי שלהם גם אם זה נוגד לחוק. המשמעות המזוקקת והמבהילה של הסעיפים האלו היא רק אחת – שהדרג הפוליטי הופך להיות השופט של עצמו, הפרשן של עצמו והמיוצג של עצמו, תוך רמיסה מוחלטת של עקרון הפרדת הרשויות. הרי תפקידו של היועץ המשפטי הוא לוודא שפעולות הממשלה, שיש לה כוח אדיר, יהיו רק במסגרת החוק. בניגוד לכל אזרח, שיכול לעשות מה שהוא רוצה חוץ ממה שהחוק אוסר עליו, אצל הממשלה החזקה כל כך המקרה הוא הפוך – לשלטון מותר לעשות רק מה שקבוע בחוק, ואת החוק לא היא מפרשת אלא היועץ המשפטי לממשלה. אדוני, זה משפט הסיכום. אני מקווה שתיתן לי עוד כמה שניות אחרונות.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
חבריי חברי הכנסת, זהו חוק שמחסל את העצמאות המקצועית של שומר הסף שתפקידו לדאוג לאזרח הקטן ולדאוג לאזרחים ושהמיעוט לא ייפגע מהכוח הרב שיש לממשלה ולרוב. אתם מבקשים ליצור כאן מציאות שבה המשפט כפוף לכוח ולא הכוח כפוף למשפט. זוהי פגיעה אנושה בזכויות האזרח, בשוויון בפני החוק ובטוהר המידות ציבורי. אם החוק המושחת והמסוכן הזה יעבור, מדינת ישראל תתעורר לבוקר שחור שבו אין עוד מי שיעמוד בשער ויאמר לממשלה: אסור לכם, זה לא חוקי. לכן אני קורא לכל מי שעתידה של הדמוקרטיה הישראלית יקר לליבו להתייצב כחומה בצורה, לגלות אחריות לאומית ולהצביע נגד החוק המביש הזה. חבריי לקואליציה, משפט אחרון אני אומר לכם. חבריי לקואליציה, מכרתם לציבור פיצול תפקיד, כי פיצול נשמע מקצועי, ניטרלי, כמו רפורמה שלא צריך לפחד ממנה. אבל אין פה שום פיצול. מה שנשאר על השולחן הזה זה האמירה הברורה שהממשלה נמצאת מעל החוק באופן רשמי, והכול בחקיקה ראשית. תתביישו לכם.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה, אדוני.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. 30 דקות לרשותך.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, האדמה היפה הזאת טובה לכולנו, ערבים כיהודים. אם נהפוך אותה לשדה קרב, היא תקיא אותנו. אם נזרע יחד זרעים של עתיד, היא תברך אותנו בכל פירותיה. את הדברים האלה אמרתי כאן בנאומי הראשון בכנסת. האמנתי בהם אז, ואני מאמין בהם גם היום. לא שלוש השנים האחרונות והארורות, לא בנימין נתניהו ולא שני הפשיסטים הקטנים בן גביר וסמוטריץ' הצליחו להזיז אותי מעמדתי אפילו במילימטר. אני מאמין בכל ליבי שבעוד כמה שנים החלום הזה יהיה למציאות. אני עדיין משוכנע שהבחירה שעומדת בפנינו פשוטה, בפרפרזה על רוזה לוקסמבורג: זה או שלום או ברבריות; זה או שלום או כיבוש; זה או שלום או הפיכה משטרית; זה או שלום או גזענות, דיכוי וכהניזם; זה או שלום או אפרטהייד; זה או שלום או עוני; זה או שלום או מוות. ואנחנו נבחר תמיד בשלום, כי שלום איננו רק היעדר מלחמה; שלום הוא שוויון, שלום הוא דמוקרטיה, הוא ביטחון, הוא זכויות וצדק ושגשוג כלכלי. שלום הוא חיים, ואין דבר גדול יותר מלבחור בחיים. בנאומי הראשון ביקשתי מהציבור לעצום לרגע את העיניים ולדמיין איך ייראו הארץ והחברה שלנו בשנת 2025. דמיינתי מציאות שבה שני העמים בחרו סוף-סוף בחיים, מציאות של שלום, של חיים משותפים, של שוויון ודמוקרטיה, מציאות שבה כולנו, יהודים וערבים, רק מרוויחים. בחרתי שלא להתמודד לכנסת הבאה, משום שאני רוצה להקדיש את כל-כולי למאבק למען השלום. לכן אני יוצא למסע יחד עם ישראלים ופלסטינים. אנחנו יוצאים לדרך כדי להביא את השלום בין שני העמים החיים בארץ הזאת. כן כן, דווקא עכשיו. אני קורא לכל מי שמאמין שהמציאות הזאת אינה גזרת גורל להצטרף אלינו. נכון, לא אהיה בכנסת הבאה, אבל אני לא עוזב את הזירה הפוליטית. לכן אני פונה מכאן לכל המפלגות השותפות: בואו נקים מחדש את הרשימה המשותפת הכוללת. זהו רצון הציבור שלנו, כי החברה שלנו צריכה ריפוי ולא שיסוי, והמשותפת היא שתגדיל את היכולת שלנו להשפיע. אין היום משימה חשובה יותר מהגדלת שיעור ההצבעה בחברה הערבית. זוהי הערובה הבטוחה ביותר להדוף את הפשיזם. אנחנו חייבים לצאת להצביע בהמונינו. אני פונה מכאן גם לציבור היהודי הדמוקרטי: אל תראו בשיעור ההצבעה של האזרחים הערבים עניין של החברה הערבית בלבד. זה אינטרס של כל מי שמאמין באמונה שלמה בשוויון ובדמוקרטיה. בלי שותפות יהודית-ערבית שוויונית ואמיתית אי-אפשר לנצח את הפשיזם ולא יהיה כאן שינוי אמיתי. אנחנו ננצח ביחד, יהודים וערבים. אנחנו ננצח את הפשיזם, את הגזענים, את אוכלי המוות, את מחרחרי המלחמה. אנחנו נכריע אותם בקלפי. זכותנו, זכותו של הציבור שלנו, לקבל סקירה על עשייתנו הפרלמנטרית. במהלך השנים האלה ידענו לא מעט הישגים, וחלקם היו חסרי תקדים. אני זוכר את ההישג חסר התקדים של 13 מנדטים ואת חיוכי הגאווה של הציבור שלנו כשהשגנו 15 מנדטים לרשימה המשותפת. זו הייתה התגלמותה של אחדות הציבור הערבי, יחד עם יהודים דמוקרטים שהאמינו בשותפות אמיתית. אני זוכר בהתרגשות את המשא ומתן שהוביל לתוכנית 922, שהזרימה כ-15 מיליארד שקלים לרשויות המקומיות הערביות ולמוסדות שונים, ובין היתר תרמה לעלייה בשיעור השתתפותן של נשים ערביות בשוק העבודה מ-24% ל-49%. תוכנית 922 היוותה בסיס לתוכנית 550 שבאה בעקבותיה, כפי שכתוב בהקדמה שלה. בשנים האלה העלינו את סוגיית מעמדם של האזרחים הערבים למקום מרכזי בשיח הציבורי הישראלי במשך עשור, והוכחנו לחלקים גדולים מהציבור שאי-אפשר לעצב את עתידה של המדינה בלי שותפות ערבית מלאה וגם לגיטימית. הבאנו את הסוגיות שלנו אל הזירה הבין-לאומית בהיקף שלא נראה בעבר – באו"ם, באיחוד האירופי, בוושינגטון, בבריסל, בג'נבה. הצגנו את מציאות חייהם של האזרחים הערבים ואת עמדתנו וזכינו להקשבה, להערכה, לתמיכה בין-לאומית משמעותית. פעלנו בתקופה הקשה ביותר שידעה המערכת הפוליטית בישראל אי פעם. עברנו שש מערכות בחירות, התמודדנו עם מגפת הקורונה, אירועי מאי 2021, 7 באוקטובר והמלחמה על עזה. עמדנו גם מול מכונת הרעל שהופעלה נגד הציבור שלנו ונגד סיעתנו, ובתוכה גם הניסיון להדיח אותי מהכנסת לפני שנה בדיוק. בצל האסון הנורא, יחסי יהודים וערבים היו עלולים להידרדר למציאות הנפיצה והמסוכנת מאז קום המדינה. גם ברגעים הקשים ביותר עמדנו על הצורך לשמור על חיים משותפים באחריות ואנושיות. עשינו זאת בלי לוותר לרגע על עמדתנו הברורה נגד המלחמה והכיבוש ומתוך אמונה עמוקה בדרך הזו. בקיצור, אלה היו חיים של מאבק מתמשך. כמו מגדלור העומד מול הסערה וממשיך להאיר, כך גם סיעתנו, בתקופה חשוכה וכואבת כל כך, מול גלי ההסתה והשנאה, מול קריאות נקמה ומלחמה ועוד מלחמה ועוד מלחמה מכל עבר בבית הזה, לא ויתרנו על העקרונות שלנו. להפך, עמדנו איתנים. לא ויתרנו, לא שתקנו, לא נכנענו. עמדנו איתנים גם מול ההגמוניה הפוליטית והרווחת. בכל זאת המשכנו להאמין בצדקת דרכנו. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) פעלנו בתקופה קשה במיוחד גם בעולם הערבי, תקופה של טלטלות ומשברים עמוקים. חששנו שהמתחים הללו יזלגו אל תוך החברה הערבית כאן, ולכן פעלנו בנחישות וללא הרף כדי למנוע הידרדרות לעדתיות ולפילוג. הצלחנו לשמור על מרקם חיים משותף, מכבד ומאוחד בחברה הערבית גם בימים סוערים במיוחד. בתקופה הזו היינו עדים להצלחות חברתיות אדירות וגם לכישלון צורם. מצד אחד, אחוז הסטודנטים והסטודנטיות הערבים עלה באופן משמעותי, ואף עלה על חלקם היחסי באוכלוסייה, כולל במוסדות האקדמיים המדעיים המובילים במדינה. מצד שני, אחד הדברים המרכזיים שטרם הצלחנו לפתור הוא מכת הפשיעה בחברה הערבית. ניהלנו מאבק חסר תקדים, חסמנו כבישים, שבתנו רעב, הפגנו, הצענו תוכניות, ישבנו עם ראשי ממשלה ושרים, הבאנו את הזעקה שלנו לכל במה אפשרית, גם בזירה הבין-לאומית. עוד לא הצלחנו, אבל לא ויתרנו ולא נוותר. נמשיך כולנו ביחד להיאבק, וחייבים לנצח במאבק הזה. חייבים. לפני 11 שנים עמדתי כאן ותיארתי את העתיד שייחלתי לו, והיום אני מבקש מכם לדמיין יחד איתי את העתיד הזה. המציאות של שלוש השנים האחרונות הייתה קשה מנשוא, לכן אני מבקש הארכת זמן. השנה היא 2035. המלחמות הסתיימו כולן. גם הכיבוש הסתיים. הילדים שוב מחייכים בעזה, בעוטף, בג'נין, בתל אביב, בביירות ובקריית שמונה. בנינו אמון בין שני העמים, בנינו חזון לעתיד משותף. מדינת פלסטין קמה לצד מדינת ישראל, ושני העמים סוף-סוף מתחילים לרפא את הפצעים שלהם. בנימין נתניהו כבר אינו מעצב את חיינו, אם הוא בכלא כאן או בהאג או אם הוא ברח למיאמי. בן גביר, סמוטריץ' וכל הכהניסטים חזרו למקומם הטבעי, ומלמדים עליהם בבתי הספר יחד עם האנשים הרעים בתולדות המדינה. גם ההפיכה המשטרית היא כבר פרק אפל בספרי ההיסטוריה. המרחב הדמוקרטי לא רק שרד, הוא התחזק. יותר ויותר אזרחיות ואזרחים מרגישים שהם לגיטימיים ושהוא שייך גם להם. בזכות הירידה החדה בתקציב משרד הביטחון בעקבות השלום, מערכת החינוך מקבלת סוף-סוף את המשאבים שהייתה זכאית להם ומחנכת גם לערכים – לדמוקרטיה, לשלום, לחיים משותפים; הילדים מדברים זה בשפתו של זה ומתחנכים להכיר זה את זה. הכלכלה צומחת. הרווחה מתרחבת. כבר אין מאמצים לגיוס מלא, כי כבר אין מלחמה. במקום להתגייס לצבא מתגייסים לאוניברסיטאות, לעבודה, ונהנים מהחיים. השנה היא 2035. ישראלים נוסעים לרמאללה, יש שם חיי תרבות שלמים ומסעדות נהדרות. פלסטינים נוסעים לתל אביב, גם שם יש הופעות, ויש גם מסעדות נהדרות, אם כי הן עדיין יקרות. הפשיעה בחברה הערבית כבר איננה גזרת גורל – המדינה כבר הצליחה להילחם בארגוני הפשיעה באותה נחישות שבה היא מגינה על כל אזרחיה. הרחובות בטוחים, ילדים משחקים בגנים עד שעות הערב בנצרת, באום אל-פחם, ברהט, בכל יישוב ערבי. הביטחון האישי הוא סוף-סוף זכות של כולם. אני רואה בחלום הזה גם את הילדים ואת הנכדים שלכם, יחד עם הנכדים שלי, נשארים כאן, כי על האדמה הזאת יש מה שראוי לחיות בשבילו. זה העתיד שאני מבקש מכם שתדמיינו. זה העתיד שאני מבקש מכם שנבנה ביחד. ויש גם רגעים שבהם אנשים עוצרים, מביטים לאחור ושואלים את עצמם: זה כל כך צודק וגם כל כך מוצלח, איך לא חתמנו על הסכם שלום קודם? לישראל יש שגריר במדינת פלסטין, בירושלים המזרחית. לפלסטין יש שגריר בישראל, בירושלים המערבית, אף שהעיר נשארה פתוחה, ללא גבולות פיזיים. לפעמים הם שותים יחד קפה, לפעמים הם מתווכחים, כמו שכנים, כמו בני אדם. ואני אגלה לכם סוד: רק ימים ספורים אחרי שהכיבוש הסתיים, המזרח התיכון התחיל להשתנות. עוד ועוד מדינות ערב כוננו יחסי שלום מלאים עם ישראל. מטוסים המריאו מתל אביב לביירות, לריאד, לדמשק ולבגדד. פתאום התברר שהשלום לא היה הוויתור הגדול ביותר – הוא היה ההזדמנות הגדולה ביותר. ולבסוף, אני רוצה לומר תודה, תודה לציבור שלנו, (אומר בערבית: תודה לכם, היקרים באנשים, בני ובנות העם שלנו, היקרים באנשים). תודה לשותפים היהודים הדמוקרטים, שנתתם לי את הזכות העצומה לייצג אותו לאורך כל השנים האלה. זו הייתה זכות גדולה מאוד. תודה לביתי הפוליטי, חד"ש – החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון. תודה מעומק הלב לרעייתי נרדין ולילדיי האהובים טייב, אסיל ושאם. תודה לכל היועצים שליוו אותי לאורך כל הדרך, שאם אני אזכיר את כל השמות שלהם, אצטרך עוד הארכת זמן. בלעדיכם לא הייתי יכול לצעוד בדרך הזאת אפילו יום אחד. (אומר בערבית: תודה. תודה לכם מקרב לב. תודה.) כבוד היושב-ראש, שלוש שנים כל כך קשות, אבל יש נקודות אור, וצריך לציין זאת. מה שקרה בעיריית חיפה, וגם בתל אביב, וגם בעכו, ולפני זה בנוף הגליל וגם במעלות-תרשיחא, זה שיש סגני ראש עיר ערבים. מילה טובה מגיעה לרון חולדאי, איש אמיץ, שבחר שיהיה לו סגן ערבי, ולחברי יונה יהב. יונה יהב קיבל יותר מ-90% מקולות האזרחים הערבים. יש לו יחסים היסטוריים עם האזרחים הערבים במדינה. בשנתיים האחרונות היו בינינו מחלוקות לא פשוטות. לפני שפאחר ביאדסי נבחר להיות סגן ראש העיר, ביקרתי אצלו בלשכה, והוא עבד יומם ולילה בשביל שפאחר יהיה הסגן שלו. מילת הערכה ליונה יהב. גם בעכו, ראש עיר מטעם הליכוד – טוב שחברי הליכוד יקשיבו גם לזה – בחר באדהם ג'מל להיות הסגן שלו. וזה מצב מתמשך גם בנוף הגליל – חברי היקר שוכרי עואודה, וגם במעלות תרשיחא, יש שם סגן ראש עיר שמגיעה לו הערכה. השיתוף הזה בערים המעורבות – דווקא בתקופה הזו, אנחנו רואים פה סימן לדברים הטובים שצריכים להיות בכל מקום במדינה הזו. כבוד היושב-ראש, אולי אתה תעזור בזה. גשר אלנבי, ג'סר אל-מלכ חסין, ג'סר אל-כראמה, זו היציאה הכמעט בלעדית של תושבי הגדה המערבית לכל העולם – דרך ירדן, או לירדן עצמה, ודרך הירדן ממשיכים. המחסום פתוח שם רק לחמש שעות. לפני זה הוא היה פתוח הרבה זמן, כמו המצב בבית שאן, באל-שייח' חוסיין, המעבר ליד בית שאן. אנחנו מבקשים ששעות הפתיחה גם בגשר המלך חוסיין, אלנבי, יהיו זהות למספר השעות באל-שייח' חוסיין בבית שאן. זה אנושי, זה טבעי וזו זכות. בגדה המערבית חיים שלושה וחצי מיליון פלסטינים. זה המעבר הבלעדי. איך יכול להיות שאנשים, גם בחום הזה, בעמק הירדן, במקום החם ביותר, באים שלושה ימים לפני, ישנים ברכבים שלהם, ישנים במסגדים, בשביל שאחרי שלושה ימים אולי יצליחו לעבור? למה הפגיעה בציבור? למה הפגיעה הזו? למה? למה לעשות דבר רע? למה? וזה לא יום, לא שבוע, לא חודש, לא שנה – זה מתמשך כבר שלוש שנים. זה ממש להתכוון לדפוק את הציבור הזה. אין שום פוליטיקה בחיי היום-יום של אנשים חוץ מאנשים שרואים כל דבר כפוליטי. אני מבקש גם מכבוד היושב-ראש וגם מכל חבר כנסת שרואה שזה עוול שצריך להסתיים, שנשלב כוחות ונדבר עם שרת התחבורה, עם כל מי שצריך, בשביל לפתור את הבעיה הזו. הנושא האחרון הוא הנושא של היועמ"שית. אני רוצה להגיד את עמדתי לגבי היועמ"שית. זה שלוש שנים וחצי אני מתבונן בהתנהלות שלה. מצד אחד, אני מלא הערצה, איך היא עומדת איתנה, איתנה מול מערכת שלמה, מול הסתה של פוליטיקאים. היא עומדת איתנה, והיא ראויה להערכה על העמידה הזו. יחד עם זאת, אני מסתכל איך היא מתנהלת מול האוכלוסייה הערבית. היא מתנהלת באופן רע לאוכלוסייה הערבית, כולל להפגנות שלנו. מי שעמד נגד הפגנות לגיטימיות, אפילו בהרמת סיסמאות, במשמרת, עשרה אנשים שעומדים עם סיסמאות – המשטרה יצאה נגד, התביעה גיבתה אותם, ומעל התביעה, היועצת המשפטית. והאמת, אני שאלתי את עצמי, אמרתי, אולי היא בחרה את המאבק. היא מבינה שיש פשיזם שמתנהל, והאזרחים הערבים, הקורבן האולטימטיבי – אפשר להשאיר אותם מרחוק. זו עמדה גזענית בפני עצמה, אבל חשבתי, בצל הגזענות הרגילה, שאסור לבן אדם להתרגל לגזענות. אמרתי, אולי היא בחרה להיאבק בעניין הזה ולעזוב עניין אחר. אבל כבוד היושב-ראש, זה נושא רגיש. היא הגישה עתירה נגד בן גביר לבית המשפט העליון על זה שהוא לא ראוי להיות השר לביטחון לאומי, היא כתבה על כל דבר, אבל יש נושא אחד שהיא לא הזכירה, והוא הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. אפס. אפס. אז מה את מחפשת, כבוד היועצת המשפטית, להחזיר את המצב בישראל היפה שלך – לא של אבא שלי בתקופת הממשל הצבאי; שלך, את, ולא של חלק מהאזרחים שנפגעו בשנות החמישים והשישים. אז מה זה, התנשאות? זו דמוקרטיה לחלק מהאוכלוסייה? אני רציתי להעמיד את הדברים בצורה המדויקת, כי דמוקרטיה זו דמוקרטיה לכולם. ובכל זאת אני יודע טוב מאוד שכשיש פשיזם בשלטון, העמדה האחראית שלנו, שאין לך, היועצת המשפטית, היא להיאבק עכשיו נגד הפשיזם. כן, אני אעמוד לצידך, וסיעת חד"ש-תע"ל תעמוד לצידך מול הפשיזם, כי זו העמדה האחראית שאין לך, שאין לך, לא הייתה לך, כלפי האוכלוסייה הערבית, ודומני גם כלפי חלקים שלא דומים לך. דמוקרטיה היא דמוקרטיה לכולם. אם את לא היית עקבית, אנחנו נהיה עקביים. אנחנו נעמוד לצד המוסד הזה של היועצת המשפטית מול הפשיזם. זו עמדה עקרונית, וזו העמדה שלנו. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, אני חושב שנאום מסכם עם תקווה וחלום – יישר כוח שבחרת לסכם בתקווה ובחלום. תודה רבה לך.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
תודה רבה לך. מעריך מאוד.
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה, אדוני.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אפשר שאתה תנהל עד סוף - - -
משה טור פז (יש עתיד):
עד פיזור הכנסת.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חשבתי שאתה אוהב אותי, אבל התבדיתי. אני סופר את הדקות. מזל שהשעון מולי.
משה טור פז (יש עתיד):
יש שיר כזה של בית"ר: מי שסופר את הבתים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בפתח דבריי, אני רוצה לברך את השר אופיר סופר על החלטתו לפרוש מהפוליטיקה. לא כי הוא לא אדם ראוי. להפך, הוא אדם ראוי ביותר. אופיר, כולנו ראינו כמה קשה לך בקואליציית הרשע. הגוף שלך שידר כמה לא טוב לך. גם כשחלקתי עליך קשות, כיבדתי גם את העמדה שלך, גם את הדרך, ובעיקר – את כבוד הבריות שלא אבד לך. ועכשיו, כנראה, חוק המעצרים הבזוי היה עבורך הקש ששבר. אתה יודע מה? יש גם כבוד על הפרישה. שימו לב, חבריי בקואליציה, אומנם באיחור רב, אבל תראו כמה חברים איבדתם, כמה כבר לא איתכם, כמה כבר לא מצביעים איתכם. נדמה לי שספרתי חמישה, ואני לא מדבר על אנשים ראויים מאוד, כמו משה ארבל וכמוך, אדוני היושב-ראש, שבחרתם לסיים את דרככם בסוף הכנסת הזו. דעו לכם, זה לא מקרי. להצלחה, לטוב, אנשים מצטרפים; מביזיון, חולשה וחושך אנשים בורחים. ואני מבקש לברך גם על מתן צו ארעי שנתן בג"ץ להקפיא את חוק המעצרים, או כמו שהוא באמת צריך להיקרא, "חוק המקפצה". כי מה חשבתם שיקרה? פשוט לא ייאמן שמישהו העלה על דעתו שצריך את בג"ץ כדי לומר את המובן מאליו, שאין אפליה בין דם ציוני לדם חרדי, בין בחור ישיבה מחברון, פה, בגבעת מרדכי, לבחור ישיבה מהר עציון. למה צריך פה את בג"ץ? מה, לא כתוב בתורה "לא תכירו פנים במשפט כקטֹן כגטֹל תשמעון"? באמת. וחצי18 שעות נמשכה החגיגה הבזויה שלכם, והינה הסתבר שגולדקנופ יותר חכם מדרעי, ושהעצירים ימשיכו להיעצר, למרות שזה לא יעיל. אבל אין מה לעשות, גם הצדק צריך להיעשות. יש לי חובות מאתמול. אני רוצה להתחיל עם חוק יהלומי הקרב, אחד החוקים הראויים ביותר שעבר בכנסת הזו, אומנם רק בקריאה ראשונה, אבל עדיין כל הכבוד לאופיר כץ ולכל חבריי פה שעסקו בזה. אני רוצה לומר לכם משהו: אנשים, אנחנו, אדוני היושב-ראש, לא מבינים כמה עיניים נשואות לכנסת ישראל ועד כמה הרעל שיוצא מכאן מחלחל. הבוקר דיברתי עם יהלום כזה, יהלום שהחוק אמור לדאוג לו. הוא ביקש שאני אנקוב בשמו. קוראים לו עופר. הוא אדם יוצא דופן, גם כי הוא שילם בגופו ובנפשו על המלחמה לעזרת ישראל מיד צר, והוא יוצא דופן בעוד דבר מדהים. אתה שומע, סימון? שני הבנים שלו, גם תמיר וגם מאור, נוסף אליו, נפצעו במלחמה הזו. תאר לעצמך, יצחק גולדקנופ, תאר לעצמך, משה גפני, תחשוב על זה, מאיר פרוש – שלושה פצועים במשפחה אחת, אבא ושני בנים, פצועים בגוף ופצועים בנפש. תחשבו איך משפחה אמורה לתפקד ככה. ומה הטריד את עופר היהלום הבוקר? שני דברים הטרידו אותו. עם כל הכבוד לחוק הלומי הקרב, שעבר בקריאה ראשונה, הוא שאל אותי: קינלי, מה קורה עם תקציב פצועי צה"ל? אומרים לי מארגון נכי צה"ל שהתקציב לא אושר ולא הגיע. איך זה יכול להיות? והוא בחרדה אמיתית, מוצדקת: איפה הכסף? ואתם יודעים מה הדבר השני שהפריע לו? הוא לא האמין שכנסת ישראל חוקקה אתמול חוק שעריק חרדי כן ועריק חילוני או דתי לא. הוא לא האמין שיכולה להיות אפליה בין דם לדם בכנסת הזו. חבריי החרדים, אני כל היום עסוק בלעזור לחרדים שרוצים להתגייס לישיבות ההסדר המועטות. רק לפני יומיים היה כאן יום החייל החרדי. יש לא מעט חיילים בודדים חרדים. אני עוזר גם לשלוש וחצי עמותות שעוסקות בעניין. אבל דעו לכם, ההשתמטות החרדית במלחמת חרבות ברזל לא תישכח ולא תיסלח. שלא תתפלאו, לא תתבכיינו. אל תשאלו: למה שונאים אותנו; אל תטעו: למה מדברים אלינו ככה. אתמול עשיתי טעות – אתה שומע, ולדי? והלכתי להתראיין ברדיו חרדי. אומר לי המראיין – והוא התייחס גם אליך: למה עמותות של ישיבות מפסיקות לקבל תקציב ואוניברסיטת תל אביב לא? הרי בשניהם יש משתמטים. מה אתה אומר? גאון. תקשיב לי טוב, מר אבי מימרן היקר, אתה ורדיו קול חי וכל הצבועים: הסיבה היא שאין קשר. אין קשר בין מוסד שמחנך ילדים בני 18 להשתמטות ובריחה מצה"ל, גם אם קוראים לו ישיבה – כל הישיבה הזו לא שווה אם בתוכה מלמדים: תעמוד על דם רעך, תשתמט, תתעלם, אל תושיט יד לאחיך – אין קשר בין זה לבין אוניברסיטה, שקודם כול יושבת בעיר שיש בה 85% גיוס. תקשיבי, בני ברק: 85% גיוס בתל אביב, ויש לה הכי הרבה מילואימניקים בארץ. בעיר תל אביב יש 42,000 אנשי מילואים – מספר אחת בישראל. זה בערך 41,000 יותר מאשר בבני ברק השכנה. ומה לעשות, אין קשר בין מוסד של גיל שירות למוסד אקדמי לאחרי שירות. אין קשר. אבל אבי מימרן, תמשיכו לשקר, תמשיכו לספר לעצמכם סיפורים. אנחנו נחזור ונתקן גם את זה. עוד חוב אחד אחרון – שלמה קרעי. ד"ר שלמה קרעי, ד"ר רעל, דוקטור לשנאה, דוקטור לגועל נפש, דוקטור לשחצנות דתית חסרת סיכוי, דוקטור לשנאת חינם, אתמול פתחת את הפה שלך כמו אתונו של בלעם ודיברת על חבר שלנו ולדי, ולדימיר בליאק. תקשיב טוב, ד"ר קרעי: מאסנו ברעל, בגלגול העיניים. לא נשכח, לא נסלח, לעבד שימלוך. היו פה הרבה שרים רעים. אתה עלית על כולם ברוע, בשחצנות, ביהירות. גם שלמה המלך, שאתה קרוי על שמו, בהתחלה מלך על כל העולם, ובסוף, אומר המדרש, לא מלך אפילו על מטהו. יכולה להיות לך ביקורת על האופוזיציה, אתה יכול לטעון טענות מוצדקות. לרדת לגופו של אדם, לדבר אישית על חבר כנסת מצוין, שסיפר פה מעל הדוכן איך הוא עבד כשומר בחניון כשהוא עלה לארץ, איך הוא התגבר על הגמגום שלו והפך להיות חבר כנסת מעולה – נכנסנו יחד לכנסת – אז לתקוף אותו על זה שבגיל 25 הוא עלה לארץ והוא לא שירת? איזה גועל נפש. דע לך, שלמה, היום ראש חודש אב. ממעטים בו בשמחה, כי נכפלו ושולשו בו צרות. ובחודש הזה אנחנו נזהרים כפל-כפליים, כי אין ברכה בחודש הזה. אתמול בלילה צהלתם על ביטול הרפורמה והעברת חוק הכשרות ועל חוק העריקים. אפס. לא על כך תהיה תפארתכם. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. יעלה ויבוא חבר הכנסת סימון דוידסון – ראש חודש.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני – אדוני השר, צוהריים טובים לך. בדקות הקרובות שיש לי, אני פונה לחברים שלי, המאוד-טובים, שאני אוהב אותם, חברי הליכוד בנתניה, כל החבר'ה – אלון אלרואי, רונן מנטין, אמיר סיני – כל אלה שמחזיקים בכל הקולות של הליכוד בנתניה. אני פונה אליכם ואני מסתכל לכם בעיניים ואני בטוח שאתם מתביישים. אני בטוח שכל מי שמתפקד בליכוד ושילם את ה-100 שקלים האלה, מתבייש במפלגה הזאת, מתבייש במפלגה – גם אני עד 2012 הייתי מחלק פליירים, הייתי עוזר למרים פיירברג, זיכרונה לברכה; הייתי רץ בשביל המפלגה הזאת, מפלגת הליכוד. אני אומר לכם כמי שהיה ליכודניק בעבר, אני מתבייש במפלגה הזאת שנקראת הליכוד. אני בטוח שמנחם בגין, זיכרונו לברכה, מתהפך בקבר כשהוא רואה מה עשתה המפלגה הזאת בשלוש וחצי השנים האחרונות, והגיעה לפיק שלה בשבוע האחרון. אפס חקיקה לציבור הישראלי, אפס חוקים של הליכוד. הליכוד הפך להיות הצינור של החרדים, של עוצמה יהודית, של סמוטריץ'; שום דבר לא בשביל הליכודניקים האמיתיים. אני לא יודע אם אתם מבינים מה קרה פה בשבוע האחרון, אבל ביומיים האחרונים עבר פה חוק-יסוד: לימוד תורה, כדי להרים מעל העם את לומדי התורה, ולא רק את אלה שלומדים, אלא בעיקר את אלה שלא לומדים; אלה שמסתובבים פה כל הזמן, אלה שכל הזמן מסתובבים ברחובות, אלה שלא לומדים מהבוקר עד הערב – אותם הם מחזקים. עבר פה חוק הכשרות כדי לחלק ג'ובים, ג'ובים, ג'ובים, ג'ובים, כסף, כסף, כסף, למקורבים של דרעי בעיקר. לא דבר שיעזור לעם ישראל – רק למקורבים. חוק ביטול מעצרים, שזה חוק ההשתמטות הכי גדול – זה אתם, אנשי הליכוד, אתם העברתם, כדי שלמי שמשתמט מהצבא היום לא יבואו הביתה, לא יעצרו אותו, ואז יהיו יותר משתמטים. את זה הליכוד העביר. הליכוד העביר את חוק ההשתמטות הכי גדול. והיום בלילה עולה חוק הזוי לגמרי – חוק הפרדה מגדרית באקדמיה, הפרדה מגדרית באקדמיה לתארים שני ושלישי. זה מה שמעניין אותם, רק החקיקות האלה. אתם, הציבור, לא מעניין אותם. אלון, רונן, אמיר, אתם לא מעניינים אותם. אפילו פריימריז כבר לא יעשו. הקול שלכם לא שווה שום דבר. אבל מה שאני הכי מתפלא עליו, ואני חושב על זה יום-יום, הוא אם אנשי קריית שמונה, שבאמת זו ההזנחה הכי גדולה שיש מצד הליכוד, הכי גדולה, האם הם עדיין ישימו פתק מחל, מחל, מחל, מחל, מחל, בקלפי? האם אתם, האנשים שבאמת השפילו אתכם, רמסו אתכם, חיים זה לא חיים, האם אתם עדיין תלכו ותשימו את הפתק מחל בקלפי? האם עד כדי כך אתם לא שמים לב? האם עד כדי כך אתם שקופים? תראו מה קורה במדינת ישראל. יוקר המחיה – לא טיפלו בו, אפילו לא פגישה אחת, ישיבה אחת, רפורמה אחת, שום דבר. שלוש וחצי שנים עברו, ולא הייתה רפורמה אחת מצד שר האוצר ושר הכלכלה בנושא יוקר המחיה. הביטחון האישי – אני אספר לכם סיפור על נתניה. שלשום חבר טוב שלי משכונת אגמים מתקשר – זרקו להם רימון לתוך הבניין, בכניסה, בלובי, רימון באמצע הלילה, בנתניה, בשכונה טובה. זה ביטחון אישי? זה ביטחון אישי? יושב פה השר וסרלאוף מהמפלגה של בן גביר. וסרלאוף, תקשיב טוב, הכישלון הכי גדול בהיסטוריה של מדינת ישראל זה הבוס שלך. הבוס שלך בן גביר זה הכישלון הכי גדול.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אתה לא מתבייש?
סימון דוידסון (יש עתיד):
איך בן אדם יכול לבחור בקלפי בן גביר? איך? איך?
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
1,000 כיתות כוננות - - -
נאור שירי (יש עתיד):
וואי - - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
תפסיק לבלבל את המוח.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
חימש את האזרחים, המחבלים - - - הכלא.
סימון דוידסון (יש עתיד):
איזה כיתות כוננות? שום דבר לא נעשה.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אתם מדומיינים, כי הממשלה שלכם - - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
תראה מה קורה כאן ברחובות. תראה מה קורה ברחובות.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
הממשלה שלכם ישבה עם התנועה האסלאמית, עם הטרוריסטים.
היו"ר יעקב מרגי:
כבוד השר, בישיבה.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אתם אפילו לא מתנצלים על זה. אתם תעשו את זה שוב.
סימון דוידסון (יש עתיד):
בסוף, מבחן התוצאה, מבחן התוצאה הוא שאין ביטחון אישי במדינת ישראל.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
מבחן התוצאה, מבחן התוצאה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
כבוד השר בישיבה, רק בישיבה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אין ביטחון אישי במדינת ישראל. אתם כישלון אדיר.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אתם, אתם.
היו"ר יעקב מרגי:
תם הזמן.
סימון דוידסון (יש עתיד):
בן גביר זה כישלון אדיר.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה, סימון.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
שותפים של הטרוריסטים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
רגע, נשאר לי עוד משפט. בן גביר זה הכישלון הכי גדול בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית. ואני אגיד לך דבר נוסף - -
היו"ר יעקב מרגי:
תודה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
- - זה לא נעצר אצל החברה הערבית.
היו"ר יעקב מרגי:
נא לאפשר לו לסיים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה הוא עשה?
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
30 שנה לא עשו פה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תגיד לי מה הוא עשה חוץ מלחלק נשקים.
היו"ר יעקב מרגי:
כבוד השר, רגע, רגע.
סימון דוידסון (יש עתיד):
שום דבר הוא לא עשה.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
נתן עוד שוטרים. הרס מעל 5,000 – מעל 5,000 הריסות בנגב.
סימון דוידסון (יש עתיד):
איפה השוטרים? איפה השוטרים?
היו"ר יעקב מרגי:
רגע, רגע.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
מה אתם עשיתם? נטיעות, נטיעות בנגב. בנט לא הסכים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
וסרלאוף, תקשיב טוב.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
בממשלה שלכם.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה יכול להגן עליו, ואתה יכול לשמור עליו - -
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
לא, כי אתם צבועים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
- - אבל בסוף, בסוף, רואים לכם.
היו"ר יעקב מרגי:
סימון, סימון, תודה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הוא יכול לעשות טיקטוק - -
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
נטיעות בנגב.
סימון דוידסון (יש עתיד):
- - והוא יכול להסתובב עם מצלמה - -
היו"ר יעקב מרגי:
דוידסון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
- - אבל זה לא שווה כלום, אחי. אתם לא עשיתם כלום.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
נטיעות בנגב לא היה לכם אומץ לעשות.
היו"ר יעקב מרגי:
סימון דוידסון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
ביטחון אישי אפס. ביטחון אישי אפס.
היו"ר יעקב מרגי:
סדרנים. תודה. חבר הכנסת נאור שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
התחלפנו. יוליה עולה.
היו"ר יעקב מרגי:
למי הודעת? ביניכם? שניכם תנהלו את העסק. יש פה מזכירות, יש פה סדר, מה זה? תודיעו למזכירות הכנסת. רגע, טעות. אבל טעות גוררת טעות, כי יש גם את שלי טל מירון באמצע. טוב, בבקשה, לפנים משורת הדין. נא לתקן את זה ולתאם עם המזכירות.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר - - -
היו"ר יעקב מרגי:
חמש דקות לרשותך.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה רבה. אדוני השר, היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – יש לי נוסחה, ככה: בימי ראשון, שלישי וחמישי, הקואליציה שונאת את היועץ המשפטי לממשלה, ובשאר הימים הם שונאים את בג"ץ. היום יום ד', נכון? בג"ץ, כי עכשיו הוא הוציא צו ארעי נגד החוק ההזוי הזה של המעצרים, מה שעבר פה אתמול בלילה; אבל ביום שישי, זה הרי לקראת שבת, שונאים גם וגם – גם את בג"ץ וגם את היועמ"שית, כאילו שהשולחן יהיה מלא, שיהיה בכיף לכולם. זה האירוע. אלה שלא יודעים לעבוד, אלה שלא יודעים לקבל החלטות, שרי ממשלה הזויים שמחפשים רק את הטובה המגזרית, שונאים בסוף אנשים אחרים שאיכשהו מפריעים להם לקלקל את המדינה. תקשיבו, הייעוץ המשפטי לממשלה לא מושלם, מערכת המשפט צריכה תיקונים – מסכימה לגמרי. אני לא אוהבת אותם, אבל אני לא שונאת אותם. הם בסוף חלק מעם ישראל וחלק מהמערכת של המדינה. כן צריך רפורמות, כן צריך התייעלות, אבל לא לטובת פוליטיקאי כזה או אחר שלא יודע לעבוד אלא לטובת המדינה; לא לטובת פוליטיקאי כזה או אחר שרוצה רק טובת הנאה האישית שלו אלא לטובת האזרחים. בכל הרפורמה המשפטית הגדולה הזאת שהתחילה – איך זה היה עובד, עוזר לאזרח? זה היה עוזר לו יותר לקבל סעד בבית משפט? זה היה עוזר לו פחות לעמוד בתור? המערכת הייתה יותר יעילה? כל מה שעניין הוא: נפרק את הבג"ץ. הבג"ץ הוא אויב העם, קמפיין שלם. אגב, החוק הזה של המעצרים שעבר פה אתמול – הם ידעו מראש שזה ייפסל. הם אמרו לי את זה. הם אמרו לי: יוליה, אנחנו יודעים שזה ייפסל בבג"ץ, אבל אנחנו עושים את זה כדי להראות לציבור שלנו שאנחנו נלחמים. ועכשיו יהיה קמפיין של הקואליציה שבג"ץ לא בסדר כי הוא פסל חוק, או נתן צו נגד חוק שהעבירה הכנסת. אז אני פונה לאזרחי ישראל: אל תקנו את הלוקשים האלה. יש הרבה מאוד מצבים בכנסת שבהם עושים דברים הזויים מראש, בכוונה, כדי שזה ייפסל בבג"ץ. ואני שמעתי את זה לא פעם מח"כים: אני אעשה מה שאני רוצה, שזה ייפסל בבג"ץ. ויש מצבים, כאשר לפוליטיקאים לא נוח לקבל החלטה כי זה לא מתאים אלקטורלית, ואז מפילים את התיק על יועצים משפטיים: לא, היועץ המשפטי לא מאפשר. אני בסדר, אני מאוד רוצה, פשוט היועץ המשפטי ההזוי הזה לא נותן לי. אני אגיד לכם ככה: אני כבר יכולה להרשות לעצמי, חוקקתי הרבה מאוד חוקים, מקלים עד קשים, והאמת, כל חוק זה אירוע. כשאתה יודע לעבוד, כשאתה מכיר מערכות, כשאתה גם כן יודע את האיזונים והבלמים שלך, כשאתה יודע להקשיב לאנשי מקצוע – לא תמיד להסכים אבל למצוא פתרונות – אז לא בג"ץ ולא היועצת המשפטית לממשלה, שום דבר לא מפריע לך. אז החוקים עוברים ועובדים, והכול בסדר. עכשיו המציאו את הפיצול הזה. אני אגיד לכם ככה ברוסית.
סימון דוידסון (יש עתיד):
דא.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
יופי. אתה בטח תכיר, ואני אתרגם את זה, מרגי, אולי זה יעניין אותך. ברוסית יש כזה פתגם: (אומרת ברוסית ומתרגמת:) בתרגום חופשי: אם בברז אין מים - - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
יוליה, זה קצת גזעני.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
לא.
היו"ר יעקב מרגי:
מדויק.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
מדויק: אם בברז אין מים, היהודים שתו. החוק הזה בדיוק.
היו"ר יעקב מרגי:
אלו הבדיחות האנטישמיות.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
כן, אנטישמי, אבל זה בדיוק זה. אנחנו אפסים, אנחנו רוצים לשדוד את המדינה, אנחנו מוכרים הכול לטובת הכיסאות והדילים המלוכלכים, ומי אשם? היועמ"שית. היועמ"שית היא האשמה. מי אשם? בג"ץ אשם. אז לא, תקשיבו: כן רפורמות, כן תיקונים, כן התנהלות, כן הידברות עם מערכות, אבל לא הדברים ההזויים שקורים פה. והדוגמה שקיבלנו – ברכות, חבר הכנסת אזולאי, על הצו הארעי שקיבלתם בבית המשפט. נבטל גם את החוק ההזוי הזה. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. חבר הכנסת נאור שירי. תראו, הוא מתייסר, סימון, הוא לא כל כך רוצה לעלות.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אבל נכון המשפט ברוסית היה טוב?
סימון דוידסון (יש עתיד):
נאור לא רוצה לעלות? נאור רואה מיקרופון באמצע הלילה, הוא מתעורר.
היו"ר יעקב מרגי:
לא יודע, הוא מתייסר, נראה לי, כמו תינוק שלקחו לו את הבקבוק. בבקשה, אדוני, שמונה דקות לרשותך.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה. שמונה זה אבי נמני, לעד. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראיתי פה קודם, סימון, שצעקו - - -
שלי טל מירון (יש עתיד):
אני אקשיב.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, בסדר. צעק לך השר וסרלאוף: מה זה? מה אתה רוצה מאיתמר בן גביר? מה אתה בכלל בא אליו בתלונות? ואלכ, אנשים לא יכולים לשבת בג'פניקה כבר שבוע, כל היום רימונים וריסוסים איפה בן גביר? ואני חשבתי שיש לו קטע עם ג'פניקה – הרי הוא אוהב, אתה יודע, לפרסם עסקים, מה הבעיה? הוא צועק לו: פתחנו 1,000 כיתות כוננות, וזה, אגב, מוטיב חוזר. לא על זה רציתי לדבר, אבל הוא אומר לסימון. הוא אכן פתח 1,000 כיתות כוננות. אתם יודעים מתי? ב-8 באוקטובר, כשאנשים הבינו שאין צבא ואין משטרה ואף אחד לא מגן עליהם.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
ב-7 באוקטובר לא הייתה משטרה? אתה לא מתבייש?
נאור שירי (יש עתיד):
ששש, אדוני.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
נאור, ב-7 באוקטובר לא הייתה משטרה?
נאור שירי (יש עתיד):
רגע, אין לי בעיה לענות לך.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
הגיבורים שעמדו מול מחבלים הם היו השוטרים הגיבורים. אתה צריך להתבייש שאתה אומר שלא הייתה משטרה.
נאור שירי (יש עתיד):
רגע, רגע. איך סמוטריץ' אומר? hold it, hold it. אתה יכול להפסיק לצרוח? רק תעצרו לי את הזמן, כי הוא צועק עליי.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אני שואל, ב-7 באוקטובר הייתה משטרה?
נאור שירי (יש עתיד):
אתה השר, אתה יכול לבוא לענות אחרי זה מה שאתה רוצה. אני אסביר לך בדיוק.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אין לי כוח לענות לך.
נאור שירי (יש עתיד):
אז אל תענה, שב איפה שאתה רוצה ואל תענה. אין לך כוח, אבל אתה יודע - - -
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
הייתה לי קצת תנועה - - -
נאור שירי (יש עתיד):
אם יש לך כוח – אז תחליט, אתה בעולם של כוח או בעולם של - - -
היו"ר סימון דוידסון:
אדוני השר.
נאור שירי (יש עתיד):
אני רק מבקש להוסיף לי את הדקה, כי הוא צועק.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
עכשיו זה שניכם.
היו"ר סימון דוידסון:
אדוני השר וסרלאוף, יהיה לך זמן להשיב.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אין לי כוח, בזבזת לי את כל הכוח. נשאר לי קצת – נתתי לו. אני הולך.
היו"ר סימון דוידסון:
יש לך הרבה כוח, אתה אדם חזק.
נאור שירי (יש עתיד):
לך תאכל סושי בג'פניקה, אולי יהיה לך קצת כוח. עכשיו אני אסביר לך בדיוק, כי שאלת.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
מה הקשר? מה הקשר ג'פניקה?
נאור שירי (יש עתיד):
מה הקשר ג'פניקה? לא יודע, בן אדם, אתה חי פה בשבוע האחרון? מה הקשר ג'פניקה. בעולם של ביטחון הפנים, משפחות הפשע, שכל שנייה מתפוצץ פה סניף של ג'פניקה – מה הקשר? מה הקשר? אל תברח. צועק פה על כיתות הכוננות, ועל אנשים שלא ידעו, שהתקשרו למשטרה ולא הייתה משטרה – כן, לא הייתה משטרה. אף אחד לא עזר לאנשים ב-7 באוקטובר. להזכיר לך את השיחות של ילדים שהתקשרו למשטרה ואמרו שנרצחו להם ההורים? תגיד, אתה היית פה על הפלנטה? פתחתם 1,000 כיתות כוננות אחרי שאנשים יצאו להגן על הבית שלהם, כי אף אחד לא היה, לא ממשלה, לא משטרה, לא צבא, לא שב"כ. אף אחד לא היה. ראש הממשלה שלהם היה עסוק בלהתאפר בקריה. עכשיו אתה מדבר על ביטחון הפנים? מעל 1,000 נרצחים, מעל 1,000 נרצחים בלי 7 באוקטובר – 1,200 נרצחים ביום. אתה מדבר על משילות? תגיד, איפה אתם חיים? איך יש לכם את התעוזה בכלל לקום ולדבר כשמישהו מדבר, לקום ולהגן על עצמכם ולהגיד: אתם לא ידעתם לנטוע בנגב? ואללה, אז לא נטענו בנגב. נניח. אבל אצלנו אנשים עם כפכפים, כמו שראש הממשלה שלך אמר, לא הלכו ושחטו אותנו. אתה מדבר על עץ ונטיעות בנגב? מה, אתה נהיית לי עכשיו מהחברה להגנת הטבע? לא נטענו נטיעות בנגב. אנשים נרצחו, נטבחו, נאנסו. אתה בכלל יש לך פרצוף לדבר על משילות? איפה אתם חיים? פתחנו 1,000 כיתות כוננות. וואו. כשאנשים נושאים נשק ובאים להגן על הבית שלהם, זה אומר שני דברים: 1. הם לא סומכים על הממשלה; 2. הם לא סומכים על המשטרה. למה אתם צריכים תמיד להתחיל מוזר ואז להגביר? למה אתם כאלה מוזרים? אלוהים, או אלוקים, או טאטע, או ה', או מה שאתם רוצים. יא אללה.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
בשבילכם זה אללהו אכבר, לא?
שלי טל מירון (יש עתיד):
Oh my god.
רם בן ברק (יש עתיד):
מה ההבדל בין אללהו אכבר לבעזרת השם? כל אחד והאלוהים שלו.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
כל אחד והשותפים שלו.
נאור שירי (יש עתיד):
בשבילי זה אללהו אכבר? אתה מבין איזה ליצנים אתם? מה אתם יודעים לעשות? מה אתם יודעים לעשות בביטחון הפנים?
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
כל אחד והשותפים שלו.
נאור שירי (יש עתיד):
אין מדד אחד אובייקטיבי – לא נאור, לא אתה – שאתם לא קורסים בו. אין, כלום, שום דבר, כלום. אין ביטחון פנים, אין משטרת תנועה. כולם, כל דאלים גבר. אתה מסתלבט עלינו, תגיד? ועוד אתה אומר שאני אומר אללהו אכבר? אתה צריך להתבייש, אבל למה אני מצפה בכלל שתתבייש?
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
לא הבנת - - -
נאור שירי (יש עתיד):
אה, אתה מדבר אל רם בן ברק? לרם בן ברק הוא אומר: תגיד אללהו אכבר. ואללה, מה שהוא עשה בעשר ,שנים אתה והמשתמט שלך לא תעשו עוד 40 שנים, כל אחד, בשנייה. חי בסרט. אתה אשכרה אומר לרם בן ברק, קצין בסיירת מטכ"ל, לוחם במוסד, סגן ראש המוסד – הוא אומר לו: אללהו אכבר.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אמרתי שרם בן ברק אמר שאין בעיה להגיד, אז מה אתה רוצה?
נאור שירי (יש עתיד):
השר שלך הוא בדוקאי של השב"כ, עבריין תנועה עם 78 הרשעות תנועה, מורשע בפלילים שמונה פעמים. הוא חירב את המשטרה, חירב את הביטחון האישי שלנו. הוא טוב בטיקטוק. הוא, אגב, גם טוב בכדורגל. הוא עושה אחלה הקפצות. כשאני ארצה ביום שישי ללכת לים לעשות הקפצות, אני אפנה אולי לפיתמר. כשאני ארצה עכשיו לבדוק את התזונה בשב"ס, אולי אני אפנה לאיתמר. אבל אני בטוח לא אפנה לאיתמר כשאני ארצה שמישהו ישמור עליי. הבן אדם פירק אותנו, פירק. משילות, נגב, פרוטקשן – באמת, חבורת עוץ לי גוץ לי הגיעה. יופי, כל הכבוד. כל הזמן שלי הלך על פיתמר עכשיו.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
התעצבנת.
נאור שירי (יש עתיד):
לא. זה היה mid-level בעצבים.
היו"ר סימון דוידסון:
אלה דברים מהלב.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, באמת, פתח כיתות כוננות. יאבאלה. אתמול – חבל שמרגי עזב, לא שיש לי חס וחלילה בעיה איתך.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
במעבר חד.
נאור שירי (יש עתיד):
כן, במעבר חד. רציתי לשאול אותו אם לקראת סיום השהות שלו בכנסת, הקריירה הפוליטית שלו, היותו חבר כנסת, אם היה לו טיפ אחד לחברי הכנסת חדשים, או חברי הכנסת בכלל, או פוליטיקאים בכלל, שרים. הינה, הוא נכנס. רציתי לשאול אותך, אדוני, אתה ברחת לי. אמרתי, אתה מאתמול מ-00:00 ניהלת מליאה, אז אני לא בא אליך בתלונות. רציתי לשאול אותך אם יש לך טיפ אחד לפוליטיקאים מתחילים.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
מה? מה?
נאור שירי (יש עתיד):
לא אתה. מה מה? מה אתה קופץ? פוליטיקאים מתחילים. אתה מתחיל, אני מתחיל.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
תגיד את השם שלי, אני פוליטיקאי מתחיל.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר, מה אתה רוצה?
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
גם אתה כמה שנים.
נאור שירי (יש עתיד):
מה יש לו זה, תגיד? אמרתי אני?
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
לשמחתי, אני לא מקשיב לכל מה שאתה אומר.
היו"ר סימון דוידסון:
רגע, בוא נשמע את חבר הכנסת מרגי.
נאור שירי (יש עתיד):
אל תקשיב. טיפ.
יעקב מרגי (ש"ס):
להיות שליח ציבור.
שלי טל מירון (יש עתיד):
חזון אחרית הימים, מה שנקרא.
נאור שירי (יש עתיד):
אז אני, באופן קצת יותר פרקטי, סיגלתי לעצמי בתקופה האחרונה את היכולת להתבונן במראה. לפעמים אני לא אוהב גם מה שאני אומר; לפעמים בסוף יום אני מסתכל ואני אומר: ואללה, לפעמים יש לי קצת קווץ'. כשאתה בלהט הרגע עושה שטויות או כותב דברים. אני חושב שאתמול, בעזרת ערוץ הכנסת, הפוליטיקאים פשוט לא צריכים מראה, הם יכולים להסתכל ולראות מה קרה פה במליאה. אגב, זה היה מדהים. יש כמה מפלגות חרדיות בכנסת ויש פה קואליציה שלמה שעוסקת בזה, ומה שנקרא, מתחזקת את עולם התורה, שמעולם לא חווה רנסנס כזה. משפט, כי בטח לא הוספת לי את הדקה של החילופים שלכם כשלא הייתם. אתמול התפרסם נער מהחבר'ה של העגלה המלאה – לא כמונו, העגלה הריקה, שאין לנו ערכים וכאלה – בהפגנה של הפלג. אני כבר לא יודע מי הפלג, אבל לא משנה, בטח שזה לא גיא פלג. הוא פנה לחייל חרדי שהתגייס ואומר לו: אתה שהוצאת את עצמך מעולם התורה, לא תקבל כלום. הוא פונה לחייל ואומר לו: אתה תמות בעזה ותישרף בטנק. זאת העגלה המלאה. מילה אחת. אני בטוח, אגב, בטוח, שבטח לא כל החרדים, גם לא המפלגות החרדיות, וגם לא חרדים, זו המראה שלהם, אבל אף אחד לא הוציא על זה מילה. על בג"ץ הם יטוסו, על גלי בהרב מיארה הם ידברו, כולנו – הינה אני – כולם יגנו. מילה אחת לא שמעת מאריה דרעי, שהסתובב כל היום ועשה לנו את התנועה הזו. אתם יודעים מה זו התנועה הזו? זה לא אפס, נכון? זה ש"ס. ינון, זה ש"ס, נכון?
ינון אזולאי (ש"ס):
איך? תראה. נאור שירי עושה ש"ס?
נאור שירי (יש עתיד):
לא, שאלתי.
ינון אזולאי (ש"ס):
איך? איך?
נאור שירי (יש עתיד):
עושה ככה. הסתובב פה אריה דרעי, שאגב, הוא לא קיבל תעודת חה"כ, הוא קיבל תעודת תייר זמני פ,. קיבל תייר זמני. ינון אפילו היה צריך להסביר לו איך מצביעים במליאה.
ינון אזולאי (ש"ס):
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
הסתובב ועשה לכולנו ככה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
ויזת תייר.
נאור שירי (יש עתיד):
אבל לגנות את הביזיון הזה, אף אחד לא אמר. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת שלי טל מירון. לרשותך שמונה דקות.
שלי טל מירון (יש עתיד):
יהיה לך מעניין, אני מבטיחה. תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רואה שיושבים ביציע המבקרים. שלום, זה דווקא מכוון מאוד אליכם. אני ממליצה לכם להקשיב למה שיש לי לספר לכם. תראו, בחברה הישראלית יש איזה חוק לא כתוב שכולנו מכירים. הדבר הראשון שמלמדים את הישראלים זה לא לצאת פראיירים. זה נראה לי מוסכם על כולם, כולנו יודעים: פראיירים אנחנו לא נצא. אבל אתם יודעים, אני מסתכלת עליכם, במיוחד על החבר'ה מהסיעות החרדיות, יש פה איזה נציג, ואני רואה שיש פה בקהל גם כאלה, ואני לא מצליחה להבין את הסיבוב שעשו עליכם. באמת, מהבוקר אני מנסה להבין את האירוע. בואו נדבר על הדיל שנתפר בעבורכם. הציעו לכם: אתם תיתנו לממשלה את האצבעות שלכם, אתם תצביעו על כל החוקים שהממשלה מביאה – על פיצול היועמ"שית, על חוק התקשורת – ובתמורה, מה תקבלו? את ההישגים שרציתם להביא לציבור שלכם ולא הצלחתם עד עכשיו. אבל בואו נסתכל על המציאות. מה קרה? מה בפועל קרה? חוק גיוס – אין; מעצר עריקים – יצא צו ביניים של בג"ץ. אז לא הבנתי את הדיל. אתם יצאתם בלי כלום – מופסדים, מושפלים מול הציבור שלכם. לא הבאתם שום שום שום הישג לקהל שלכם, אבל את האצבע שלכם אתם תרימו עכשיו על החוקים של הממשלה? לא הבנתי את האירוע. אפילו חוק-יסוד: לימוד תורה, הפכתם אותו לדרדלה של הדרדלה. עכשיו, אני לא יודעת אם אתם מבינים את המשמעות. כל מה שהבטיחו לכם – כלאם פאדי, יצאתם בלי כלום. אז לא הבנתי את הדיל, כאילו, אתם rookies? אתם טירונים בפוליטיקה? אתם לא יודעים איך אתם סוגרים דילים כמו שצריך? ספגתם את כל האש, הציבור שלכם כעס מאוד, ובסוף אתם יוצאים בלי כלום. עכשיו אני רוצה לספר לכם שם בקהל על מה שילמתם בדיל הזה. בואו אני אספר לכם, כי אתם בטח לא מכירים. על הראש שלכם מעבירים פה היום או מחר את חוק התקשורת. אתם יודעים מה החוק הזה עושה? החוק הזה מאפשר לא רק חילול שבת – פורנוגרפיה בשבת. זה ההישג שהמפלגות החרדיות מביאות לציבור החרדי – לא חוק מעצר עריקים, לא חוק גיוס, אבל מה כן? פורנוגרפיה בשבת. אחלה דיל סגרתם עם הממשלה. לא יודעת, אני חשבתי שאתם רציתם ללכת לכיוונים אחרים, אבל מסתבר שזו המהות של הדיל שאתם רקמתם. אני רוצה להגיד לכם משהו. אתם יודעים, בממשלה הזאת יש הרבה הבטחות, הבטחות, הבטחות – בפועל לא הרבה. אתמול הסתכלתי פה על שר הביטחון ישראל כץ יושב. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח לו שהוא יהיה בהצבעה על מעצרי עריקים. נכנס ראש הממשלה, יענו בטלפון, הוא נורא עסוק, הוא לא יכול, ויצא בהצבעה. מה יצא בפועל? בואו אני אגיד לכם מה קרה בפועל. גילה גמליאל, גלית דיסטל, משה סולומון, מיכל וולדיגר, אופיר סופר, לא היו בהצבעה.
היו"ר סימון דוידסון:
מושיקו פסל.
שלי טל מירון (יש עתיד):
מושיקו פסל. לא היו בהצבעה. אבל ישראל כץ, שר הביטחון, הצביע נגד צה"ל והחיילים. יותר מזה, הוא לחץ את היד לגולדקנופ בסוף. כמה פראייר שר הביטחון יצא, ביבי הוציא אותו, באמת, באמת, סמרטוט רצפה, אין לי משהו אחר להגיד. אתה נתת שגילה גמליאל לא תצביע על זה, ואתה הצבעת נגד החיילים שאתה מוביל לקרב? כמה פראייר אפשר לצאת בפוליטיקה הישראלית. איזה סיבוב של מתחילים, כאילו אתמול הוא נכנס לכנסת. מה אני אגיד לכם, בממשלה הזאת – סיבובים בלי סוף. אני רוצה להגיד גם לציבור החרדי שיושב בבית ולא כל כך מבין על מה החוקים האלה פה בסוף. הנציגים של הסיעות בבית הזה הולכים להרים את האצבע שלהם על חוקים של הממשלה בזמן שאתם לא קיבלתם כלום. כלום. כל ההישגים שהבטיחו לכם, כל החוקים שהם עבדו עליהם, נפלו. כלאם פאדי. אבל על החוקים שלהם הם ירימו את היד. ואתם יודעים מה? יהדות התורה כבר הודיעו שהם כנראה לא יהיו בהצבעה על חוק התקשורת. אני שואלת: מה, רק ליהדות התורה חילול שבת ופורנוגרפיה חשוב? מה עם הסיעות החרדיות האחרות? לכם לא חשוב חילול שבת? עמדתי פה, הסברתי לכם אתמול ממש ממש בבירור למה החוק המדובר של קרעי אכן מחלל שבת יותר מהגרסה הנוכחית, וגם הסברתי לכם שיהיה אפשר לשדר תועבה ופורנוגרפיה. תחברו את הדברים – לא רק תועבה, לא רק חילול שבת, גם תועבה בשבת. הסברתי את זה פה: השר קרעי עובד עליכם, עוד סיבוב על הגב שלכם. כמה סיבובים יעשו עליכם בבית הזה בימים האחרונים של הכנסת? גם סיבוב על החוקים שלכם שלא יצא מהם כלום, וגם אתם חותמים על חוק שפוגע בכם ובציבור שלכם. אני לא מכירה ככה את הסיעות החרדיות. בדרך כלל הם הראשונים שלא מוכנים לצאת פראיירים. אבל פה, עכשיו, ביומיים האלה, כשצריך להרים את האצבעות, אלה הפראיירים הראשיים – מרימים את היד ופוגעים בכם, בכם, אלה שיושבים שם ביציע. אתכם הם אמורים לייצג. למי שפספס את פרקי עלילות הצאר קרעי, שאתמול חשפתי אותם שוב, אז רק שתבינו שהשר קרעי, שפתח את החוק מחדש השבוע והביא אותו עוד פעם לוועדה, מרמה אתכם. במקום שיהיו שני ערוצים על מערך עידן פלוס, יהיו עכשיו בערך עשרה. במקום שני ערוצים מחללי שבת – עשרה ערוצים מחללי שבת. כל פלטפורמה במדינת ישראל תוכל לשדר תועבה ופורנוגרפיה, הסתה ואלימות. אתם יודעים, ראיתי בשעה טובה שאחת מכוכבות חתונמי – סליחה שעוד לא יצא לי לראות את הפרקים, אני לא כל כך מכירה את השמות, אבל יצא לי לראות שאחת מהכוכבות נכנסה להיריון מבן הזוג שלה בחתונמי. בשעה טובה, מה שנקרא. וואי וואי וואי, תאר לך מה זה לשדר חתונמי בשבת עם מישהי שנכנסה להיריון מחוץ לנישואים. אוי ואבוי, השם ישמור אותנו. את זה רוצים כנראה החרדים לשדר בשבת, הם בעד העניין הזה.
היו"ר סימון דוידסון:
יש דברים יותר גרועים – שבחורה בת 24 לא יודעת מי זה יצחק רבין.
שלי טל מירון (יש עתיד):
על זה בכלל עשיתי סרטון – אתה יודע, קצת השתוללו. אני רק אגיד שזו תעודת עניות גדולה מאוד, סימון, למדינת ישראל. ואגב, היא ממש לא היחידה. כשהעליתי את הסרטון הזה וזה התפרסם בכל מיני אתרים, כתבו בתגובות כל כך הרבה אנשים צעירים, חבר'ה צעירים, שהם לא יודעים. אתה יודע, יש לי שתי בנות בבית, אחת במערכת החינוך, אחת קצינה בצה"ל. אני יודעת שבבתי הספר המפוקחים יש טקס יום הזיכרון ליצחק רבין. מלמדים עליו, זה חלק מתוכנית הלימודים. איך יכול להיות שיש במערכת החינוך שלנו במדינת ישראל בתי ספר שלא מלמדים מי היו ראשי הממשלה שלנו ושהיה פה רצח פוליטי? בטח עכשיו, כשאנחנו על הקצה עם אלימות ושיסוי ופילוג, וגם אלימות כנגד עיתונאים, שהיא ממש ממש על הקצה. הגיע הזמן להתעורר. הגיע הזמן לחזור לערכי היסוד שלנו. הגיע הזמן לחינוך נורמלי. ואתם שם, תחשבו טוב על מה שאמרתי. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון. ועכשיו תעלה ותבוא חברת הכנסת – מי עולה עכשיו? אה, תעלה ותבוא חברת הכנסת אורית פרקש הכהן.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אתה תלך היום?
היו"ר סימון דוידסון:
היום יום רביעי?
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני לא יודעת, כבר הכול התחבר לי לגיהינום.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אין לנו מושג איזה יום היום, מה השעה.
היו"ר סימון דוידסון:
לא, פשוט יש לי משהו עם אורית, יום נחמד – יום לא נחמד.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הוא טוען שאני נחמדה בימים זוגיים. לא תמיד אני אומרת לו שלום, לפעמים לא. הוא לא מבין שזה הגיל.
היו"ר סימון דוידסון:
לרשותך עשר דקות.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו ביום השלישי והלפני-האחרון של מכירת החיסול שמבצעת הקואליציה הזו מאז שנבחרה – מכירת חיסול של מדינת ישראל, מכירת חיסול של ערכי היסוד שלנו במדינה יהודית ודמוקרטית, מכירת חיסול של הערך מנהיגות עם דוגמה אישית, מכירת חיסול של כספי המיסים שלנו בשביל שוחד בחירות, מכירת חיסול של הערבות ההדדית בתוכנו, מכירת חיסול של הערך הכי בסיסי שלנו, ואהבת לרעך כמוך. אבל אתה יודע משהו, אדוני היושב-ראש? אני לפחות שמחה על דבר אחד. על מה? על זה שנשף המסכות הסתיים. כל המסכות נקרעו. אתם לא חושבים ככה? אם כולנו עוד ניסינו להתבלבל או להקשיב לשקרים ולהסחות הדעת של הקואליציה הזאת, כעת, באקורד הסיום שלכם, אתם הסרתם את המסכות, והמעשים שלכם מדברים בעד עצמם. הרי אתמול היה פה מחזה קשה עד כאב לצפייה עבורי, אני חושבת שלכולנו – מין איזה היבריס מטורף, מין איזה פיק של שיכרון כוח ושמחה לאיד של הקואליציה הזאת. על מה, על חוק הגנה על עריקים חרדים? על הפקרת ביטחון ישראל באמצע מלחמה? על זה שעוד מעט ביד אחת מביאים חוק להארכת השירות הסדיר לחיילינו וביד השנייה מעבירים חוק-יסוד: לימוד תורה, ואתמול – חוק אי-מעצר עריקים חרדים? ואני באמת חושבת שמיליוני ישראלים שאלו את עצמם אתמול: מה קורה פה? איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שהממשלה הזאת הסכימה לעשות את מה שהיא עשתה אתמול, למכור את חיילינו ככה? איך הם לא מתביישים להפקיר ככה את ביטחון המדינה? איך זה ייתכן? אז הינה. אני רוצה לומר לכולכם שהיום, עכשיו, על החוק הזה שתכף כולנו נצביע עליו, בעוד כמה שעות – הינה התשובה. הצעת החוק שלפנינו מסירה את המסכה. החוק הזה של ריסוק היועצת המשפטית לממשלה נותן את התשובה למה שקורה פה: זו פשוט עסקת מזומן. ראש הממשלה, שחייב להדיח את התובעת שלו, לעצור את המשפט שלו, להתנקם במערכת המשפט, לרסק את התקשורת ולנצח בבחירות, הוא פשוט נותן הכול, הכול, במזומן ומראש, למפלגות החרדיות, לציונות הדתית. במזומן. מכר את המדינה, מכר את חיילינו, מכר את ביטחוננו. ומהי העסקה? לפי העסקה, החרדים קיבלו את כל חלומם: חוק-יסוד: לימוד תורה, חוק סבסוד מעונות, תלושי מזון, חוק הכשרות, ג'ובים לרבנים, ג'ובים למשגיחים, הגדלת סמכויות בתי הדין הרבניים, חוק הפרדה, מניעת מעצר לעריקים חרדים. חלום. וגם הכול מראש, כי לא סומכים על הצד השני בעסקה, ראש הממשלה. סמוטריץ' מכר את לוחמי הציונות הדתית בשביל עוד כסף ועוד כסף ליו"ש, והינה, נתניהו והשרים שלידו עם הבעיות המשפטיות מקבלים כוח בלי גבול – השתלטות על התקשורת ועל המשפט שלו לצורך ביטול משפטו. לא פיצול של תפקיד היועמ"שית – חיסול של שלטון החוק והמחויבות של הממשלה לפעול כשווים בפני החוק. עסקת מזומן. המסכה נקרעה. ועכשיו אני אסביר לכם את עסקת המזומן הזו. מהי התמורה שראש הממשלה מקבל בחוק הזה של ריסוק מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה? בואו נסביר לכולכם על מה אנחנו כולנו מצביעים היום. בואו נתחיל: סעיף 19 – נתחיל מהסוף – פיטורי היועצת המשפטית לממשלה. בתוך הצעת החוק שאנחנו מצביעים עליה היום מוחבא סעיף כזה, תמים: בתוך 30 יום מיום תחילתו של החוק הזה תקבל הממשלה החלטה בהתאם לסמכותה לפי סעיף 5 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט–1959. מה קובע הסעיף הזה שמפנים אליו? זהו סעיף שאומר שהממשלה תקבע את הדרכים ואת התנאים למינוי ולהפסקת מינוי של יועץ משפטי לממשלה, כלומר, בואו נסביר לך את עסקת המזומן: בעצם סעיף 19 לחוק שנצביע עליו מאפשר בתוך 30 יום מינואר 2027 לראש הממשלה לכנס את הממשלה ולהחליט על דרך חדשה וקלילה לפטר את התובעת במשפט שלו, כי עד עכשיו הוא לא הצליח לעשות את זה בדרך החוקית הישנה. הינה רכיב אחד של עסקת המזומן שבשבילו מכרו את כולנו. 2. נמשיך לעוד סעיפי עסקת מזומן. בפעם הראשונה יש לנו פה קובץ של חוקים שמפירים ברגל גסה את עקרון השוויון בפני החוק. הממשלה, בפעם הראשונה, הפוליטיקאים, השרים, הם מעל החוק. כל האזרחים שווים בפני החוק, והם – מעל החוק. והינה, נפרט את הסעיפים: סעיף 5 לחוק אומר שהממשלה לא חייבת לציית לחוות דעת משפטית. לא רק זאת, זה דבר שהוא באמת אנרכיה טוטלית – הם גם רשאים להורות לעובד מדינה לפעול בניגוד לחוות דעת משפטית, 5(א)(2), כלומר פורמים את ההיררכיה, את המינימום של המינימום של שירות ציבורי לא כאוטי, לא בפירומניה. בעצם אומרים שהם יוכלו לפנות מעל הראש לכל עובד מדינה ולהגיד לו: תעבוד בניגוד לחוק, תעביר כסף למשתמטים, תאשר לא יודעת מה – דברים כאלה – תלושי מזון ועוד. גם בפני בית המשפט החוק הזה משתיק את היועץ המשפטי לממשלה, כי בסעיף 7 קבוע שהסמכות לקבוע את עמדת הרשות המבצעת, הממשלה, בכל הליך, היא רק של הממשלה. גם אם הייעוץ המשפטי רוצה לומר: אבל זו העמדה שלי ביחס למהות החוק – לא. אם הם חושבים שהחוק הוא אחר, הם בעצם ייקחו עורך דין שישתיק את היועץ המשפטי לממשלה, והוא יציג את דעתו, גם אם היא לא חוקית. עכשיו, לא רק זה, בעצם. סעיף 9 להצעת החוק אומר גם שישתיקו את היועץ המשפטי לממשלה. מספיק שאפילו שר סבר שעמדת הממשלה לא תוצג כראוי בעתיד, מה שנקרא, משהו תיאורטי – מייד הוא מביא עורך דין אחר. ושימו לב: ברגע שהמנגנון הזה נכנס לפעולה, אסור ליועץ המשפטי להתייצב בפני בית המשפט. זה הרי דבר שאי-אפשר להכיל אותו. למשל בנושא הגיוס, היועץ המשפטי אסף את כל העובדות, את הנתונים מהצבא, את האמת – שהמעצרים והסנקציות הגדילו את שיעורי הגיוס. פה בעצם יגיע עורך דין פרטי מטעם הממשלה, והוא יסתיר את כל הנתונים האלה ויפגע באינטרס הציבורי, כי לא יהיה מי שיציג את זה. לבסוף, היועץ המשפטי נתון לפיקוח השר וימסור לו מזמן לזמן דין וחשבון גם במקרה מסוים. ועכשיו בואו נדמיין איך נראה הסעיף השני בעסקת המזומן הזו. עכשיו, תדמיינו את הסיפור של השתמטות חרדים או את השבת סבסוד המעונות בניגוד לחוק, או למשל אבטחה שתיקבע בלי אישור משפטי לכל משפחת ראש הממשלה למשך חמש השנים הבאות, או למשל אם יוחלט שראש הממשלה הפר את עסקת ניגוד העניינים שלו, או למשל דרעי – לא מספיק לו, לא יודעת מה, 500 מיליון שקל לתלושי מזון למצביעי ש"ס, הוא צריך עוד. אלה מקרים שהיו וקורים וקרו. יבוא הייעוץ המשפטי ויגיד: זה לא חוקי, אין בסיס מקצועי, זה בניגוד לחוק. תבוא הממשלה ותגיד: עם כל הכבוד, אנחנו עושים אחרת, מורים לעובד המדינה להעביר את הכסף, להמשיך בפעולה הלא-חוקית, שגם לא יהיה אפשר לתקן את הדבר הזה, ייקחו עורך דין פרטי, יגיעו לבית משפט, ישתיקו את היועץ המשפטי לממשלה, והינה, תפקיד שומר הסף הכי חשוב במדינת ישראל הפך לשכיר חרב. אז מה יש לנו כאן, אדוני היושב-ראש? עסקת מזומן שממנה מרוויחים כולם חוץ מהציבור. נשף המסכות נגמר. בוודאי שהיה מקום לתקן, לדון בדברים ענייניים בנושא הזה של פיצול תפקיד היועמ"ש בין התביעה הכללית, הפלילית, לבין עבודת הייעוץ המשפטי, אבל אין אפילו זכר פה בעצם להצעת החוק המקורית של גדעון סער, שדיברה על פיצול אדמיניסטרטיבי של התפקידים ומניעת ניגוד עניינים – שאני, דרך אגב, לא תמכתי בו. מזה לא נשאר זכר אחרי שאכלו לנו את הראש, ונשארה בעצם רק הפגיעה בעצמאות. וגם גדעון עצמו בהצעת החוק שלו, וגם בוסקילה, וגם דרך אגב שר המשפטים לשעבר משה ניסים מהליכוד, כשהוא הגיע לוועדת חוקה, אמר: אני מתנגד לכל הסעיפים האחרים ששתלתם בהצעת החוק הזו, שמובילים לשחיתות ופוגעים בעצמאות תפקיד הייעוץ המשפטי לממשלה. והינה, כל הפיצול נעלם, ורק החיסול והשחיתות וסעיפי עסקת המזומן – זה מה שנותר, עסקת המזומן. אז אדוני היושב-ראש – ובזה אני אסיים – אלה דברי הימים של ממשלת אורבן הישראלית, פגיעה לכל אורך השדרה, וזהו גם אקורד הסיום שלהם – פגיעה בתקשורת, בחופש ביטוי, בשירות הציבורי, בשלטון החוק, בשופטים, בתובעים, במשטרה, בשב"כ, בזכות להפגין, בזכות שלנו לצרוך חדשות אמת – הכול זה בחוקים שהתקדמו ומתקדמים בבית הזה. והם גם מנסים, כמו שאתה יודע, להתעסק בבחירות עם הצעות חוק בזויות על צילום הבחירות, אבל מה? הציבור רואה, והציבור הישראלי הוא לא אתם – הוא לא שקרן, הוא לא עבריין; הוא רוצה ערבות הדדית, הוא רוצה ממשלה טובה, והוא ינצח. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחברת הכנסת אורית פרקש כהן.
היו"ר סימון דוידסון:
הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת רפובליקת רואנדה בדבר שיתוף פעולה בתחומי החינוך הבסיסי, ה-ICT (טכנולוגיות מידע ותקשורת), ה-TVET (חינוך והכשרה טכנית ומקצועית), ההשכלה הגבוהה והמחקר המדעי. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
עם רואנדה.
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר סימון דוידסון:
יעלה ויבוא המשנה לראש המוסד חבר הכנסת רם בן ברק.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
בניגוד לתקנון, מה שעשית עכשיו.
היו"ר סימון דוידסון:
תתבע אותי.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
חכה, עוד מעט אתה עולה, חכה איך אני אקבל אותך.
רם בן ברק (יש עתיד):
וואו, אני רוצה לברך את הממשלה על ההישג הכביר של שיתוף הפעולה בינינו לבין רואנדה. באמת, מצבנו הבין-לאומי הולך ומשתפר.
היו"ר סימון דוידסון:
בחינוך.
רם בן ברק (יש עתיד):
ומשתפר, בחינוך, הולך ומשתפר. כל הכבוד, באמת הישג כביר. אפשר להביא משהו לבחירות סוף-סוף. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה אני אגיד לכם? לפני שאני אדבר על החוק שאנחנו אמורים לדבר עליו, אני רוצה לדבר על החוק שהצבענו עליו אתמול ב-02:00 – לא אתמול, יותר מוקדם – חוק אי-מעצר עריקים של המגזר החרדי. אני רוצה לספר לכם שקודם כול, שמחתי לראות שיש בקואליציה הזאת ארבעה אנשים שיש להם בכל זאת איזשהו עמוד שדרה – דן אילוז ומשה סולומון וסופר ואדלשטיין – אבל הם לא הסיפור. הם, באמת כבר הרבה זמן אתה רואה שאלה אנשים שמתחבטים בין הרצון שלהם להיות חלק מהקבוצה לבין הערכים שלהם, ואתה רואה, הערכים שלהם בצד הנכון, הם לא התבלבלו. היה להם קשה, אבל לא התבלבלו. אני רוצה לספר על אותם ארבעה – ארבעה, אם אני זוכר נכון – אנשים מהליכוד שבאו אליי במהלך הדיונים ואמרו לי: אנחנו מקווים שבג"ץ יפסול את החוק.
היו"ר סימון דוידסון:
גם לי. קיבלתי מלא הודעות.
רם בן ברק (יש עתיד):
גם לך אמרו?
היו"ר סימון דוידסון:
מלא הודעות.
רם בן ברק (יש עתיד):
אתה מבין? אנשים שהצביעו בעד החוק הזה, שהרימו את היד, אומרים לך לפני שהחוק מאושר: ואללה, מזל שיש בג"ץ, הוא יפסול את החוק הזה, זה חוק איום ונורא. אתה מבין לאיזה מצב הגענו? הם יודעים שהם עושים דבר איום ונורא, והם עושים אותו והם מקווים שבג"ץ יפסול אותו. והיום ראיתי שהאדם הנאור והמאחד שלמה קרעי, הוא כבר אמר שלא צריך למלא את פסיקת בג"ץ. מה פתאום בג"ץ מתערב? אז מה אם החוק לא חוקתי? וזה מביא אותי לחוק שאנחנו מדברים עליו עכשיו. הרי מה החוק הזה אומר, אחרי כל הסיבובים שהוא עשה? אגב, גם הוא ייפסל, תהיה רגוע, אדוני היושב-ראש. אם אתה מודאג, אל תדאג – החוק הזה ייפסל מפני שזה חוק שלא יכול לעבור בצורה שהביאו אותו ובצורה ששינו אותו ובצורה של כל מה שהוא עבר. אבל מה הוא אומר בסופו של דבר? הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח) – הוא אומר, רבותיי: החוק לא מעניין אותנו וחוות הדעת של היועצת המשפטית לא מעניינת אותנו, ולכן אנחנו נעשה חוק שלא מחייב אותנו לקבל את חוות הדעת מה לא-חוקי. אנחנו נמצא עורכי דין מטעם, והם יגידו לנו שזה בסדר. זה לא ייאמן. אתה מבין, אדוני היושב-ראש, שהחבורה הזאת ששולטת כאן - - -
היו"ר סימון דוידסון:
עליזה, שומעים אותך עד הפרסה, כולל.
רם בן ברק (יש עתיד):
גם אני שומע אותך, עליזה. עליזה, את מבינה שאת מרכזת קואליציה של עבריינים, כאלה שלא רוצים שהחוק יהיה נר לרגליהם? כאלה שרוצים שהייעוץ המשפטי לא יבלבל אותם? ואתה יודע איפה ראינו את זה, אדוני היושב-ראש? גם בתוך הוועדה. בוועדת החוץ והביטחון, היועצת המשפטית לוועדה והיועצת המשפטית לכנסת אמרו להם: רבותיי, זה חוק לא חוקי. אז מה? אז יושב-ראש הוועדה אמר: מי את בכלל שתגידי לנו? את כולה צריכה לתת לנו חוות דעת; אפשר לקבל אותה, אפשר לא לקבל אותה. זאת אומרת, זו ממשלה שלא מחויבת לחוק. זה לא יכול להיות. בחלומות הכי גרועים שלנו – הינה, אני רואה שיש כאן כמה אנשים שמקשיבים לי – בחלומות הכי גרועים שלנו לא חשבנו שנגיע למצב שהממשלה לא תרצה שיגידו לה מה חוקי ומה לא חוקי. זה בסדר גמור מבחינת הממשלה הזאת להגיד שאם אתה חרדי, אין עליך סנקציות של מעצר, ואם אתה חילוני, יעצרו אותך. בסך הכול נשמע הגיוני. אם אתה בא ממגזר שיש לו כוח פוליטי ויכול להפיל את הממשלה, אתה מקבל הטבות, ואם אתה בא מכלל העם ואתה לא יכול להפיל את הממשלה, ואתה גם לא מפיל את הממשלה על דברים כאלה לא חוקיים, אז עוצרים אותך. שלום, גברתי - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
שלום - - -
רם בן ברק (יש עתיד):
- - מרכזת האופוזיציה הטובה ביותר שהייתה אי פעם במדינת ישראל.
קריאה:
לגמרי.
ינון אזולאי (ש"ס):
- - -
רם בן ברק (יש עתיד):
ולכן אני אומר לכם, אל תדאגו. אל תדאגו. בקרוב, ביחד נתקן את זה. בקרוב, ביחד לא ניתן לשום ממשלה להיות כאן ולעשות דברים לא חוקיים. אנחנו נהיה ממשלה שתעשה טוב לכולם, אבל ביחד. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת רם בן ברק. יעלה ויבוא – איך אני איך אני אקבל את פינדרוס? תן לי איזה משפט, ינון.
ינון אזולאי (ש"ס):
רציתי להגיד לך הג'ינג'י, אבל הוא לא אוהב שקוראים לו ג'ינג'י.
היו"ר סימון דוידסון:
הוא לא אוהב שקוראים לו ג'ינג'י.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
באנגלית אומרים: just don't call me late for dinner,Call me whenever you want.
היו"ר סימון דוידסון:
Don't call me what?
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
Don't call me late for dinner.
היו"ר סימון דוידסון:
יעלה ויבוא חבר הכנסת יצחק פינדרוס. אני כבר לא פונה לאף אחד ביציע, אל תדאגו. את הפנייה שלי כבר עשיתי לכל החיים.
קריאות:
- - -
היו"ר סימון דוידסון:
חמש דקות, אדוני. הם מדברים אנגלית? אוקיי. Good to have you here.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבריי כולם.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תגיד להם באנגלית - - -
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
אני אנסה לחלק את דבריי לשני חלקים. אני אדבר קודם כול על המציאות שאנחנו נמצאים בה ואחר כך אני גם אדבר על הצעת החוק, ושניהם קשורים, אבל אני אדבר על הצעת החוק בלי ההקשר החרדי. קודם כול, זה בסדר, אני רואה, רם שמח וצוהל – בג"ץ פסל את החוק. אני מקווה שהוא דואג לתקציב לעצור 90,000 איש, למלא את בתי הכלא בצהלה ובשמחה, וככה אנחנו נחנך את מדינת ישראל, נפתור את בעיית המילואים, נפתור את הבעיות הביטחוניות, והכול יבוא בשלום. ואללה, מברוק. תתארגנו, אבל, אתה יודע, 90,000 איש זה לא קל.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא כמוכם. לא חוגגים.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
זה לא קל, לא קל לעצור 90,000 איש.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני אתן לך פתרון.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
יש לכם מבצע, בית המשפט הטיל עליכם באמת מעמסה כבדה. אבל איך יכולה להיות – ואני באמת שואל – איך יכולה להיות בעולם מערכת שכולה, מלמעלה עד למטה, ונותנת הנחיות – אין בכלל דעה אחרת, אין בכלל איזושהי הבנה אחרת. מגיעה לציבור החרדי – חגיגה. עזבו רגע צבא. בחוות דעת שהוגשו לנו בנושא של חוק-יסוד: לימוד תורה, ושל החוק הצבאי, מדברים על גני ילדים, מדברים על בתי ספר יסודיים, מדברים על החיים החרדיים, מדברים על הכלכלה. מה הקשר? הרי יש לכם בעיה של מילואים, נכון? מה זה קשור לכלכלה? איך הכול נכנס פנימה? איך הכול נכנס פנימה, אם זה לא אג'נדה של חבורה אנרכיסטית מדומיינת, שחושבת שהיא יכולה לשנות תרבות של אנשים באמצעות חקיקה ותקנות, לשנות אורח חיים ואמונות של אנשים באמצעות חקיקה? האחרון שחשב לעשות את זה היה לנין, ואתה יודע מה, גם הוא נכשל. לכו, תראו כמה כנסיות יש היום ברוסיה. הוא ניסה 70 שנה, באמצעות חוקים דרקוניים, עם מערכת, עם שיטור, עם קג"ב שעובד, תאמינו לי, ביעילות מטורפת, 70 שנה, לשנות תרבות. עזבו, אני לא מדבר על יהדות – נצרות. הוא ניסה להוציא את הכנסיות, נכון? 70 שנה. הלך לו? למה אתם חושבים שזה ילך לכם? אני לא מדבר על האופוזיציה. האופוזיציה, יש לה אג'נדה פוליטית, היא גם רוצה אולי להיבחר שוב, היא רוצה אפילו להיות בשלטון, וזה נשמע טוב וזה רץ בתקשורת טוב. אבל למה החבורה הזאת, שלא נבחרה מעולם, המציאה לעצמה שם, שהשד יודע מה זה אומר – שומרי סף, שומרי סף, הם קוראים לעצמם – והם ישמרו את הילידים המטומטמים האלה, פעם זה ימנים, פעם זה מתנחלים, פעם זה חרדים, מלעשות משהו, כי הם יחנכו אותם מחדש, יבנו להם אידיאולוגיה חדשה, יבנו להם עולם חדש. מאיפה באה לכם הפנטזיה הזאת? תלמדו קצת מה יצא עם לנין, סטלין, ואם הם הצליחו או לא הצליחו. עזבו יהדות – מה הם עשו לנוצרים, תבדקו אם זה עבד. לכו, תיסעו במוסקבה ותראו כמה כנסיות יש שם היום, כמה נהיו אתאיסטים שם בזכות העבודה המאומצת, החוקתית והמסודרת שהם עשו שם. 70 שנה לא הלך להם. למה אתם חושבים שלכם ילך? אתם יותר מתוחכמים מהם? גם שם אומרים שהפוליטביורו – לנין התגייר בשביל שיהיה מניין, כי היה לו שם מלא יהודים. אתם חושבים שאתם יותר חכמים מהיהודים שהיו לו שם? מאיפה בא לכם הרעיון הזה? אני כבר לא הולך יותר רחוק בהיסטוריה. עכשיו אני רוצה להתייחס גם ברמה האחרת, של תפקוד משרדי ממשלה. אני הגעתי לפה, לכנסת, אחרי הרבה מאוד שנים בשלטון המקומי, ואני זוכר שתי תקופות בעיריית ירושלים: תקופה אחת שבה היועץ המשפטי, שאתם קוראים לו שומר סף – העיר קרסה, לא תפקדה, ניקיון לא היה בעיר, עזבו כבר איך קוראים לו, לא ניקו את המדרכות, עזבו כבר מעבר לזה, אין פיתוח, אין כלום. כמובן שהתקשורת האשימה את החרדים, כי הם שם, אבל זה מה שהיה. הגיע ניר ברקת, נבחר לראש עיר, וגילה ששומר הסף הזה לא נותן לו להפעיל את העיר. הוא ניהל מלחמת עולם שנתיים לזרוק אותו, עם איומים של מאפיה, אני אומר לכם, איומים של מאפיה. הוא פעם אמר לי: האדון חביליו, שהוא יתבע אותי דיבה על זה, ואמרתי לו שאני מתחנן לתביעה הזאת, אני רוצה לבוא לבית המשפט ולהגיד: אמת דיברתי, ואני מודיע עכשיו שאני מוריד את החסינות שלי על התביעה הזאת. כן, עם איומים של מאפיה, איומים של מאפיה היו שם, של משרד המשפטים ופרקליטות המדינה. וראה זה פלא, החליפו את שומר הסף, שמו את אמנון מרחב ליועץ משפטי, שלימים גם נהיה מנכ"ל, שמו אותו, וראה זה פלא, העיר מתחילה לפרוח, העיר מתחילה להיות מטופלת. רבותיי, צריך להחריב את המושג המטופש הזה, שאתם המצאתם אותו, שיש כמה אנשים שהם יותר חכמים, ולתת לשרים ולמשרדים אחריות וסמכות לבצע את מה שהם צריכים. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת פינדרוס. יעלה ויבוא חבר הכנסת ינון אזולאי. מה בפיך, ינון? לרשותך חמש דקות.
ינון אזולאי (ש"ס):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברי הכנסת, השר לוין, פינדרוס, אתה יודע, אם הייתה התלבטות למה צריך את החוק הזה, היום בית המשפט הוכיח שחבל שלא הבאנו מזמן את החוק הזה - -
קארין אלהרר (יש עתיד):
מה זה קשור?
ינון אזולאי (ש"ס):
- - לסרס את הכוח של היועצת המשפטית המודחת, את העזות שלהם.
קארין אלהרר (יש עתיד):
מה זה קשור?
ינון אזולאי (ש"ס):
תבין, הרי אני מוכן להתחייב שהשופט אפילו לא קרא את החוק לפני שהוא הוציא צו ביניים. הוא בכול ניזון משמועות. הוא למשל לא יודע שעבר חוק-יסוד: לימוד תורה לפני כמה ימים, כנראה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
- - -
ינון אזולאי (ש"ס):
הוא כנראה גם, ייאמן או לא ייאמן, אבל הוא עובד אצל האופוזיציה. בית המשפט העליון נהפך לחלק מהאופוזיציה. בוא נראה אותם, שייגשו לבחירות, נראה, נראה מה העם יגיד עליהם. אלא מה? אתם יודעים, הם יודעים שהעם יזרוק אותם מכל המדרגות אם הם יבואו לבחירות. הם יודעים שהעם כבר לא מאמין להם, העם בז להם. הרי השופטים שיושבים שם עשו יד אחת עם גלי בהרב מיארה. הייתם צריכים לראות בדיונים על חוק-יסוד: לימוד תורה, איך המשנה ליועצת המשפטית מתדרכת את היועצים המשפטיים של המשרדים, ואם אחד רק לא דיבר במקום – היא הייתה קוראת ליועצת המשפטית הזאת ואומרת לה מה להגיד, ואחרי חצי דקה היא חוזרת ואומרת: אני רוצה להבהיר.
קארין אלהרר (יש עתיד):
ינון, לא מתאים לך.
ינון אזולאי (ש"ס):
אמר פינדרוס: מאפיה, אז אני אעזור לו: זה מאפיה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא מתאים לך.
ינון אזולאי (ש"ס):
מתאים, מתאים לי, ועוד איך מתאים לי להוציא פעם אחת, להגיד להם את האמת בפנים. תאמיני לי שזה מתאים לי.
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא מתאים לך.
ינון אזולאי (ש"ס):
תאמיני לי, מתאים לי להטיח בפניהם את האמת. מה הם רוצים? הרי מה אנחנו ביקשנו פה? ביקשנו דבר פשוט, ביקשנו דבר פשוט, ואמרנו את זה גם אתמול: הקפאה של מעצרים. זה מה שביקשנו, לא סנקציות פליליות, לא שום דבר אחר.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא קיבלתם, מה לעשות.
ינון אזולאי (ש"ס):
אני אגיד לך משהו: אין ציפיות – אין אכזבות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
ולא תקבלו.
ינון אזולאי (ש"ס):
אין ציפיות – אין אכזבות. גם החוק הזה, גם אם יעשו, גם אותו - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא תקבלו. לא תקבלו.
ינון אזולאי (ש"ס):
אין בעיה. אבל זה מה שאני אומר לכם, שהם האופוזיציה בפועל. זה מה שאני אומר לכם. רק שלחו אתכם, הם רק שלחו אתכם בשביל האצבעות, לא בשביל משהו אחר.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא תקבלו, לא תקבלו. לא משנה מה, לא תקבלו. נגמר הסיפור, ינון. נגמר.
ינון אזולאי (ש"ס):
הם קובעים לכם. אתם לא יותר מאשר אצבע פה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
נגמר, ינון. נגמר. לא יעזור.
ינון אזולאי (ש"ס):
אתם לא באמת עושים משהו. אתם רק אצבע, אצבע, משתמשים בכם.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
נגמר. יהיו בחירות ותלכו ותשבו פה. תשבו פה אחרי הבחירות. אחרי הבחירות תשבו פה.
ינון אזולאי (ש"ס):
זרקו אתכם פה, שמו אתכם, אמרו לכם: עכשיו תרימו ככה, תרימו ככה. זה מה שעושים לכם.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא תקבלו. גררתם את ביבי למליאה, הוא חטף צעקות.
ינון אזולאי (ש"ס):
משתמשים בכם, לא משהו אחר, אבל בסדר. הם ימשיכו להשתמש בכם.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
ישראל כץ הסתמרטט פה. לא קיבלתם, מה לעשות. אכזבה קשה, לא קיבלתם. גם לא תקבלו, כי לא מגיע לכם זכויות יתר. זאת הבעיה - -
ינון אזולאי (ש"ס):
גלי בהרב מיארה היא יושבת-ראש האופוזיציה שלכם, ויכול להיות שגיל לימון הוא רכזת האופוזיציה שלכם. הכול בסדר.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
- - אתם לא פריבילגים.
ינון אזולאי (ש"ס):
הכול בסדר. רק ביקשו מכם לרכז את האצבעות שלכם פה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתם לא פריבילגים. אתם תהיו אזרחים שווי זכויות.
היו"ר סימון דוידסון:
ולדימיר בליאק, תודה רבה. נתתי לך להוציא קיטור. זהו, מספיק.
ינון אזולאי (ש"ס):
אנחנו נמשיך להיות פה אזרחים, ואזרחים טובים - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
שווי זכויות. לא פריבילגים.
ינון אזולאי (ש"ס):
- - ואתם רוצים לראות אותנו אזרחים סוג ג'.
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא. ממש לא.
ינון אזולאי (ש"ס):
אנחנו אזרחים טובים, אנחנו אזרחים שעושים טוב גם למען עם ישראל - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא פריבילגים.
ינון אזולאי (ש"ס):
- - ועושים טוב גם למען היהדות במדינת ישראל, למען האזרחים. תסתכל על המתנדבים שלנו, ארגוני החסד שלנו. כן, תסתכל, בסופו של דבר כשצריכים משהו, כולכם מתקשרים לרב פירר, הולכים ליד שרה, הולכים לעזר מציון.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
יש עוד מתנדבים. לא רק אתם מתנדבים. מה לעשות, לא רק אתם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
המשאית עם המדליות - - -
ינון אזולאי (ש"ס):
כולכם הולכים לשם. נכון? אנחנו יודעים את זה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא רק אתם. לא רק אתם. לא נורא, אפשר גם להתנדב וגם לעבוד וגם לשרת. הטכנולוגיה קיימת.
ינון אזולאי (ש"ס):
הרי הם לא מקבלים את הכספים מהמדינה, הם מקבלים את זה מהתרומות, מהוראות הקבע שלנו. משם הם מקבלים. אנחנו כאלה שמתנדבים, וההתנדבות שלנו היא הגדולה ביותר באוכלוסייה, הגדולה ביותר - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא יודע.
ינון אזולאי (ש"ס):
תבדוק.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא, ממש לא.
ינון אזולאי (ש"ס):
תבדוק. ההתנדבות שלנו – כארגונים מתנדבים אנחנו המתנדבים הכי גדולים במדינת ישראל. תבדוק.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
ממש לא. וחצי מכם לא עובדים. חצי לא עובדים, מה לעשות? לא עובדים.
ינון אזולאי (ש"ס):
תבדוק איפה מתנדבים הכי הרבה. איפה יש את רוח ההתנדבות הזאת? איפה?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לכו, לכו לעבוד. לכו לעבוד, לכו לשרת, לכו להתנדב - -
ינון אזולאי (ש"ס):
אנחנו וארגוני החסד שלנו מספר אחת, אין מה לעשות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
- - תהיו אזרחים שווי זכויות.
ינון אזולאי (ש"ס):
אנחנו שווי זכויות, נכון. מדינה יהודית ודמוקרטית. מי שלומד תורה, מגיע לו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
איזה זכויות? על מה אתה מדבר? תתגייס לצבא - - -
ינון אזולאי (ש"ס):
מי שלומד תורה, מגיע לו.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
- - - לא תקבלו זכויות עודפות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה יש לך עם ה"מי שלומד תורה"? תלמד תורה ותתגייס לצבא. הטכנולוגיה קיימת.
ינון אזולאי (ש"ס):
תודה, תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
העובדה שאתם כל הזמן נצמדים – אז די כבר.
ינון אזולאי (ש"ס):
אמרנו, מי שלומד, ימשיך וילמד תורה, ומגיע לו הכול, כל הזכויות מגיעות לו. עם כל הכבוד, קשה לכם לשמוע את זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, לא קשה.
ינון אזולאי (ש"ס):
אבל יש לנו מדינה יהודית. שכחתם לפעמים מה זה מדינה יהודית, כנראה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אה, אנחנו - - -
ינון אזולאי (ש"ס):
שכחתם לפעמים מה זה. כל דבר שבקדושה, אתם לא תיתנו לנו להעביר פה.
מיקי לוי (יש עתיד):
הדם שלנו סמוק - - -
ינון אזולאי (ש"ס):
אתם יודעים בדיוק - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
די, די. אתה רודף אחרי האתאיסט הזה, אוכל השרצים הזה. זה המנהיג שלכם. אני פעם אכלתי לא כשר?
ינון אזולאי (ש"ס):
למה, שלך לא אוכל שרצים, שרציתם שהוא יהיה ראש הממשלה שלי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
יאללה, אבל זה המנהיג שלך.
ינון אזולאי (ש"ס):
יאיר לפיד לא אוכל שרצים והוא רצה להיות ראש הממשלה שלי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין לי בעיה. אין לי בעיה.
ינון אזולאי (ש"ס):
אז את תבחרי לי מי ראש הממשלה שלי? עם כל הכבוד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין לי בעיה, אבל אתה כל הזמן מדבר על מחנה אמוני.
ינון אזולאי (ש"ס):
עם כל הכבוד, אנחנו נבחר מי יהיה ראש ממשלה. העם החליט כבר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לך, לך כבר. לך איתו.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה.
ינון אזולאי (ש"ס):
עוד מעט יגיעו בחירות, גם העם יחליט.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
גם אנחנו נבחר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
ינון אזולאי (ש"ס):
אבל הגיע הזמן שגם שופטי בית המשפט העליון וחלק מהאופוזיציה, עם גלי בהרב מיארה – יאללה, מספיק, שגם הם ילכו הביתה. נגמר.
היו"ר סימון דוידסון:
מירב בן ארי, ולדימיר בליאק, תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא מעוניין בשיח.
היו"ר סימון דוידסון:
נגמר לו הזמן גם ככה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נגמר הזמן. יאללה, ינון, תודה. די, די, די.
היו"ר סימון דוידסון:
ינון, יש לי רק משהו קטן: יש למעלה תלמידי ישיבות מארצות הברית. פה למעלה, מארצות הברית, לומדים. מי מפריע להם?
ינון אזולאי (ש"ס):
תשאל אותם על ההטבות שיש להם שם לעומת פה, בסדר?
היו"ר סימון דוידסון:
אתה חושב?
ינון אזולאי (ש"ס):
לא יודע, תשאל אותם. אז לא צריך מדינה יהודית? אז כולם ילכו לארצות הברית?
היו"ר סימון דוידסון:
אני אמרתי את זה? יעלה ויבוא חבר הכנסת מיקי לוי.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, איני יכול להישאר על אדיש לדברים שנאמרו לך לפני כמה דקות מעל הדוכן הזה. חבר הכנסת אזולאי, אולי אתם מתנדבים, וישר כוח על כך, אבל אתם אפס משרתים. אפס משרתים. לא נוח לך לשמוע את זה, זה בסדר. כל הכבוד על ההתנדבות. הדם שלכם לא ספוג בארץ הזו. הדם של מגזרים מסוימים ספוג בארץ הזו. מפלגת ש"ס – לא כל חברי הכנסת – ומפלגת דגל התורה והמפלגות החרדיות לא תורמות לביטחון מדינת ישראל, תוקעות סכין בגב האומה. הרמטכ"ל מתחנן: אין לי חיילים. ריבוי הגזרות והמשימות שמטילה עליי ממשלת ישראל – צה"ל לא יכול לעמוד בהן. הוא יכול לעמוד בחלקן – אני מבין, הוא יצא החוצה, לא נוח לו לשמוע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא נוח לו. כל היום הוא מדבר על המתנדבים. תתגייסו לצבא כבר.
מיקי לוי (יש עתיד):
הילדים שלנו – אני יכול לתת דוגמה מהבית – הבן שלי, עם 400 ימים, קיבל לפני חודש צו 8, מחזיק ביד, ל-90 יום נוספים. נפצע קשה, חזר לשירות כמו פנתר, כי הוא לא יכול לעזוב את הצוות. תפסיקו לבלבל לנו את המוח על לימוד התורה. אגב, ראיתי איזה מישהו שצייץ רעיון טוב: אם לומדי התורה מגינים עלינו – ואני באמת מאמין שזה חלק מהעניין, אבל זה לא אומר שהם לא צריכים לבוא ולהתגייס – שלומדי התורה יתפללו להגנתה של אשת ראש הממשלה ומשפחתו. למה צריך לתת לה הגנה לכל החיים? זו הדרישה, זו הדרישה, ולילדים, לחמש שנים. מדהים. חבל שהוא יצא, חבר הכנסת אזולאי. אני רוצה להגיד משהו למי שנמצא פה ואולי הוא שומע אותי. בשנת 2055 – 34% ממשקי הבית במדינת ישראל חרדים. אם הם לא יעבדו, גם הכלכלה תספוג מהלומה קשה. בשנת 2065 – 49% מהמועמדים לגיוס חרדים. זה אומר שמי שיגנו על המדינה הזו הם רק 51%. אם משהו לא ישתנה, חלילה, אין סיכוי שהמדינה הזו תשרוד. הנתונים האלה הם נתונים של פרופ' דן בן-דוד מאוניברסיטת תל אביב, פרופסור לכלכלה שמלווה את הנושא החרדי 25 שנים. אין סיכוי שמדינת ישראל תשרוד כאשר 49% מהמועמדים לגיוס הם חרדים שלא מתגייסים ורק 51% מתגייסים. אז כל הסיסמאות שלכם וכל השטויות שלכם לא מעניינות אותנו. אתם תתגייסו. אגב, לא צריך לעצור אתכם, כמו שאמר ינון אזולאי. לא צריך למלא את בתי הכלא. בסיבוב הבא, מי שלא ייתן, לא יקבל. כמה מפחידות אתכם הסנקציות? לא צריך לעצור. צריך לעצור את הכספים המגיעים לכם – את הסיוע במעונות, את ההנחות בארנונה, את כל ההטבות שהמדינה נותנת: משכנתה, דירה בהנחה, סדרה עצומה. לא תיתנו? לא תקבלו. Read my lips. לא יקרה. לא תקבלו. תנסו אותנו. 2065 זו השנה הקריטית למדינת ישראל – אם לא ישתנו דברים, רק 51% יתגייסו. אדוני היושב בראש, אני רואה את כיסאו הריק של שר הביטחון ישראל כץ. ליבי נכמר עליו, אתמול ריחמתי עליו. ראש הממשלה נתניהו, שלא נחשד באמינות יתר – איך אמר סמוטריץ'? שקרן בן – אני לא אמשיך, מפאת כבודו של אביו של נתניהו אני לא אמשיך, אבל ראש הממשלה לא מצטיין באמירת אמת. אז אמר לשר הביטחון: תחתום – כי שר הביטחון היה צריך לחתום על ההצעה בנושא המעצרים – ותבוא להצביע, גם אני אבוא להצביע. נכנס להצביע, יכול להיות שקיבל טלפון, לא יודע, אני חושב שלא קיבל טלפון אבל אני הולך לקולא, קיבל טלפון. אי-אפשר לענות עוד חמש דקות? אי-אפשר לדבר עם האוזנייה? אתה פשוט הבנת שהחוק הזה הוא לא חוקתי ושהוא ייפסל על ידי בג"ץ, ולכן ברחת מייד החוצה. התמונות שאתה מרים את היד לחוק בזוי כזה – הוא לא ראוי. ואתה יודע מה? שר המשפטים – באמת אני מאוד מעריך – אתה מרים את היד שלך לחוק בזוי כזה? יש סדר הדין הפלילי, חוק מעצרים. מה זה חוק שמשחרר אוכלוסייה שלמה ממעצר? כן, אבל זה הישג, אדוני היושב-ראש. אתה יודע מה ההישג? היום ניתן צו של בית משפט עליון. אז הם נהנו מכך ש-18 שעות לא נעצר אף אחד. איזה הישג עצום של דרעי ושל גפני. הישג עצום. בושה וחרפה. אתם ממשיכים לשבת כאן לא פעם אחת, התלמידים שלכם, אני רואה אותם מסתובבים, הרי לא כולם לומדים תורה, הם נוסעים לתאילנד, נוסעים לכל מקום אחר, אבל להתגייס לצבא? מה פתאום. גם מי שאינו לומד תורה – הרבנים שלכם אומרים: לא יתגייס. איזו בושה וחרפה. ליבי-ליבי עליך, שר הביטחון ישראל כץ. איך ראש הממשלה רימה אותך? איך האמנת לראש הממשלה? חוק התקשורת – אני לא מומחה גדול, שלי מומחית יותר גדולה ממני, אבל אני יכול לראות את הסיפה של הדברים. דגל התורה אומרים: אנחנו לא באים להצביע על החוק הזה, לא מעניין אותנו תקשורת. אומרים הרבנים של ש"ס ודרעי: כן, אנחנו נצביע. לא חשוב שהחוק הזה משדר שידורי תועבה – בלשוננו אנו סרטי סקס – לא חשוב שהשידורים האלה ישודרו בשבת, לא נורא חילול שבת, העיקר איזה דיבידנד אתם מקבלים בכספים, בחוקים, בחוק הכשרות – אלפי ג'ובים. אתם מוכרים את השבת, לא יאומן. אתם מוכרים את השבת, נכס מנכסי העם היהודי? פשוט לא יאומן. 18 שעות נהניתם מכך שלא נעצרתם. אני אמרתי, אני נגד מעצרים, אבל הסנקציות שיבואו בסיבוב הבא, עם הקמת ממשלה חדשה, יהיו ללא רחם. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלון שוסטר.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
נתן, השם השני שלי, על שם הסבא.
היו"ר סימון דוידסון:
נתן? אלון נתן שוסטר. עשר דקות לרשותך, אלון נתן שוסטר.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי, חברותיי, השר, נתן, אלון נתן שוסטר, על שם סבא, שנפטר צעיר, שנה, שנה וחצי לפני שנולדתי, מנהיג קהילה קטנה, מקומית, בגרמניה, שנכלא בבוכנוולד בליל הבדולח והספיק לברוח עם משפחתו הקטנה ונפטר בדלות, ובגיל צעיר, כאמור. אני רוצה לבסס כמה עקרונות יסוד שעליהם אנחנו מבססים את המאבק, מאבק האיתנים שאנחנו חשים בקרבות-קרבות, אבל כדאי לעלות קצת למעלה ולהבין מה קורה. עיקרון ראשון, אדוני היושב-ראש – אין פוסק אחרון בלעדי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט עליון ובשבתו כבג"ץ. האמירה הזאת אינה מובנת מאליה בימים אלו. אמירה שנייה – בג"ץ פוסק על פי חוקי הכנסת. הינה, חוקים פשוטים, כמו שילדים לומדים לשחק משחקים. בג"ץ הוא הקובע. בג"ץ פוסק על פי חוקי הכנסת. הממשלה, שהכנסת מכוננת, והכנסת עצמה, לא רשאיות לפעול בניגוד לפסיקת בג"ץ. אני רוצה שזה יהיה ברור לדוברי העברית בגילים הצעירים, לדוברי האנגלית שבקהל, לחברי הכנסת שסוברים כך או אחרת. אין קיום לחברה שלא תקבל את כללי היסוד הללו. ואגב, אני לא מכיר במונח איזושהי לקונה חוקתית. אין שום לקונה חוקתית במציאות שבה שרים מודיעים שהם לא יכבדו או קוראים לא לכבד את פסיקות בג"ץ. יש פה פשוט הפרת חוק וזלזול בפסיקה מחייבת. מה כן אפשר לעשות? אפשר, לגיטימי, ואנחנו הולכים לעשות את זה בתוך כמה חודשים – במדינה הדמוקרטית שלנו, אפשר לשנות את הרכב הכנסת, ובאמצעותה אפשר לשנות חוקים. אפשר לכונן ממשלה ראויה יותר, שתפעל טוב יותר לכיוונים שדורשים חקיקה או חקיקת משנה או שלא דורשים. אפשר אפילו לעסוק בשינוי פניו, הרכבו של בית המשפט, ובכלל זה בית המשפט העליון – לגיטימי לגמרי. אי-אפשר, אי-אפשר, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, בשום דרך, שלא להרכין ראש ולקיים באופן מלא את פסיקת בג"ץ. אלו כללי המשחק. אני שב ומציע לזכור את העקרונות הללו, שמלווים אותנו ערב-ערב או בוקר-בוקר במשחקי המונדיאל. גם עם ה-VAR הכי משוכלל בעולם, ועם השופטים הכי טובים, ועם החוקים שמתעדכנים, לא תמיד מתקבלות ההחלטות המדויקות ביותר. נכון. אבל זה המקסימום שאנחנו, בני האדם, שאיננו בני אלים, ואנחנו שוגים מפעם לפעם, כולל שופטים – זאת הדרך שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו וחייבים לחייב את עצמנו לפעול לפיה. בתשעת חודשי ההפיכה המשטרית, ערב אסון שמחת תורה, לפני למעלה משלוש שנים, למדנו שהדמוקרטיה היא איזון בין הרכיב הדרמטי של שלטון הרוב – שאין עליו עוררין, אבל משום מה הוא נתפס בידי הצד הזה של הבית כבלעדי, או כמעט בלעדי במונח דמוקרטיה – לבין הרכיב החשוב לא פחות, המאזן, שאין בלעדיו דמוקרטיה שאנחנו רוצים לחיות בה, דמוקרטיה מהותית, אותו רכיב שמקפיד על זכויות אדם ואזרח. וזכויות אדם ואזרח הן בדרך כלל עבור המיעוטים בהקשר האזרחי ועבור החלכאים והנדכאים בהקשר לזכויות אדם. וזה תמיד מכביד על השלטון, בעיקרון זה מכביד על השלטון. וכך ראוי, משום שרכיב הזכויות הזה מאזן את העיקרון הדמוקרטי שהלך והתפתח במשך 2,500 השנים האחרונות עד לדמות של הדמוקרטיה הנוכחית שאנחנו מאמינים בה. הנרטיב שהלך והתעצב בידי ראש ממשלה שמצוי בניגוד עניינים מתחילת הקדנציה, ושבעזות מצח מסרב לחתום על הסכם ניגוד עניינים במשך שנים – לא רק מסרב לחתום, אלא פועל באופן אקטיבי, במישרין או בעקיפין, בעצמו או בעזרת שרפיו, שליחיו, לפגוע בשלטון החוק לפגוע בעליונות החוק. ואתם זוכרים כיצד הוא הלך ופגע, בעצמו ובעזרת שליחים, במשטרה, בחוקרים, ולאחר מכן, במעלה הדרך, בפרקליטות, ביועמ"שית, וכמובן במערכת המשפט ובמסייעים לכאורה בידי המערכת הדמוקרטית – המערכת התקשורתית הפתוחה שיש לנו, האקדמיה הפתוחה, הציבור שיוצא לרחובות ולכיכרות. אם כן, ראש הממשלה – ובואו לא נתבלבל, שר המשפטים או יושב-ראש ועדת החוקה הם לא יותר משליחים, והוא יכול כמעט בהינף יד לפטר אותם – ראש הממשלה הוא זה שבעצם עודד את ההתרסה הגדולה כנגד הבכורה שיש לבית המשפט העליון. הבכורה הזו של בית המשפט העליון היא לא מפני שיושבים בו בני אלים שאינם טועים. מה פתאום. בני אדם, בנות חווה, שאנחנו בחרנו, וזו הדרך, זו הסטרוקטורה, זה המנגנון שאנחנו סיכמנו שבו אנחנו רוצים לחיות. כי חבריי וחברותיי, מרגע שנבוז לבית המשפט העליון, נבוז לכל המערכת המשטרית שלנו, ובאותו רגע נחרץ גורלנו המשותף למלחמת כול בכול, לאנרכיה ולהרס, לא פחות מזה. ולכן אני אומר לראש הממשלה ולאנשיו: היזהרו, אתם מערערים את יסודות הבית, אתם מכרסמים ביכולת החיים המשותפת שלנו. אני רוצה להספיק עוד לומר מילה לגבי החוק הקונקרטי שעומד בפנינו. המשמעות היא שינוי משטרי בתחומים לא קטנים. הבעיה אינה בעצם השינוי המוצע, אלא בעובדה שהוא אינו מלווה בתפיסה כוללת של איזון משטרי. יש הבדל גדול בין ממשלה חזקה, שיודעת למשול, שיכולה למשול על פי החוק, לבין ממשלה שאין עליה בלמים. והצעת החוק הזו אינה תיקון טכני. היא קודם כול מבטאת תפיסת עולם שבזה לעליונות המערכת המשפטית, שמבקשת למשול, אבל באופן, הייתי אומר, חצוף ודורש זכויות שאי-אפשר לתת לשלטון אחד או לרכיב אחד במשטר שלנו, שדורש בלעדיות. על זה, במשך מאות השנים האחרונות, בעיקר באירופה, לאחר מכן בארצות הברית – ואנחנו ירשנו את המורשת הזו – יצרנו את האיזונים והבלמים בין הרשויות. ואם רוצים לשנות – שינוי שאפשר לדבר עליו – צריך להביא תפיסה כוללת ולא פרקים-פרקים. מה שאנחנו רואים כאן זה חלק מתוך אותה הפיכה, וככה לא בונים מערכת שלטונית מאוזנת. מה שאנחנו צריכים לעשות, אדוני היושב-ראש, הוא לבנות תפיסת עולם מוסכמת, רחבה. שינויים עמוקים כדאי שנעשה בהסכמה רחבה, אחרת הם יתקבלו בהתרסה ולא יוכלו להחזיק מעמד. אני קורא להצביע נגד החוק להחלשת מעמד היועצים המשפטיים ללא איזונים משטריים חיוניים. הממשלה הבאה תוכל לנסות שני צעדים – וזה המשפט האחרון: האחד – ביטול מיידי של החוקים הרעים, כפי שהם יוגדרו על ידה, והשני – תיקון מהיר של חוקים לא מאוזנים. ושינויים גדולים, לא לשכוח, עושים בהסכמה רחבה ולא בעוצם יד. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. בבקשה, לרשותך שמונה דקות.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול ביקר ראש הממשלה בוועידת הנגב בדימונה. הוא הגיע במסוק, דיבר על רכבות, על מגדלים, על פיתוח הנגב ועל עתיד הנגב, על הפריפריה ועל מסילות רכבת בנגב. אבל יש לי שאלה אחת שחייבים לשאול: על איזה נגב הוא דיבר? האם זה אותו נגב שבו אלפי משפחות עדיין אינן זוכות לקורת גג בטוחה? האם זה אותו נגב שבו בתים נהרסים ומשפחות נאלצות לחיות באוהלים לאחר שאיבדו את ביתן? האם זה אותו נגב שבו כפרים שלמים עדיין ממתינים להכרה, לתשתיות ולשירותים בסיסיים? מהמסוק אפשר לראות, אדוני, אפשר לראות, ידידי יואב, את המגדלים, את מסילות הרכבת ואת הכבישים החדשים, אבל אפשר גם לראות את הכפרים הלא-מוכרים, אפשר לראות את המצוקה של האזרחים הערבים בנגב, אפשר לראות את הכפרים שהרסה הממשלה שלו. אפשר לראות את הכפרים שהשר שלו, שיקלי, התעלם מהם. אפשר לראות את האוהלים בכפר קסר א-סיר, בתל-עראד, באום מתנאן, בוואדי אל-ח'ליל. בנגב הפכנו להיות שק חבטות של הממשלה הזאת. במשך ארבע שנים סבלנו מהפוליטיקה הקטנה של נתניהו. הוא לא ענה לנו, לא נתן פתרונות, גיבה את השרים הגזענים שלו והתעלם מכל הפניות שלנו, השאיר אלפי משפחות ללא קורת גג, התעלם מעניין הפשיעה בחברה הערבית. המספרים ברחובות שלנו, ביישובים שלנו, זינקו, מאות נרצחים בחברה הערבית, ולנתניהו לא אכפת. הוא גיבה את השר בן גביר, נתן לבן גביר מה שהוא רוצה, והתוצאות מדברות בעד עצמן. אדוני היושב-ראש, לא ככה אמורה להתנהל ממשלה. ממשלה צריכה להסתכל על כלל האזרחים, להסתכל על האזרחים היהודים והערבים. אבל נתניהו לא הסתכל, לא על היהודים ולא על הערבים. התעלם, פשוט התעלם, העיקר לקבע את הממשלה שלו, למשוך זמן, להידבק לכיסא. אנחנו רוצים ממשלה שפויה, שתשרת את כלל האזרחים, תטפל בפשיעה, תפסיק את ההריסות, תכיר בכפרים, תפסיק את המחזות של אוהלים בנגב ותיתן מענה לאזרחים המוחלשים, לאוכלוסייה המוחלשת. אתמול, כאשר היה בדימונה, הוא לא התייחס למה שקורה בראס ג'ראבה, ממש ליד דימונה – יישוב ערבי, כפר ערבי לא מוכר. עכשיו הממשלה רוצה לעקור אותו ולהזיז אותו למקום אחר. כנ"ל הכפר אל-בקיעה – הממשלה והרשויות בנגב דורשות ומבקשות לעקור אותו ולהעביר אותו למקום אחר. איפה זה קיים? באיזו מדינה בעולם המדינה מפנה? באיזו מדינה בעולם הממשלה מפנה אזרחים? לאן הגענו? ראינו במשך ארבע שנים שהממשלה הזאת התעלמה מהחברה הערבית, ומחובתה של החברה הערבית לצאת בבחירות הקרובות ולהצביע על מנת שאנחנו נחליף את הממשלה הזאת, הממשלה הכהניסטית של נתניהו, שהיה מחושק. הממשלה הזאת הייתה מחושקת לבן גביר וסמוטריץ'.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - רק ליכוד, רק ליכוד - - -
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
נתניהו לא קיבל שום החלטה למען האזרחים הערבים – אל תתערבי לי בנאום שלי, אני לא רוצה לשמוע אותך.
טלי גוטליב (הליכוד):
רק ליכוד, רק ליכוד.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני לא רוצה לשמוע אותך. איזה ליכוד ואיזה בטיח.
טלי גוטליב (הליכוד):
רק ליכוד, רק ליכוד.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הפקרתם את החברה הערבית.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא דואג לחברה הערבית.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הזנחתם אותה. נתתם לארגוני הפשיעה להשתלט על החברה הערבית. תתביישו לכם.
טלי גוטליב (הליכוד):
כן, כן.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - -
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
רק צעקות. לכל החוקים לטובת הערבים התנגדת. לכל החוקים התנגדת.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
כלום לא עשית, כלום.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, תם הזמן. יעלה ויבוא חבר הכנסת מאיר כהן.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מה את רוצה? רק מפריעה.
טלי גוטליב (הליכוד):
חוק אחד לא הצבעת לחברה הערבית.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מה את רוצה?
טלי גוטליב (הליכוד):
כל החוקים נגד. נגד, נגד. שום דבר, רק צעקות.
היו"ר אליהו רביבו:
שמונה דקות לרשותך, אדוני.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אתה פה. אתמול עליתי לפנות בוקר – לא, לא לפנות בוקר, אתה היית; עד עכשיו היית?
היו"ר אליהו רביבו:
לפרקים. אני מקווה שלא כך זה נראה.
מאיר כהן (יש עתיד):
לא, חס ושלום. בערבית אומרים על זה בשפה שלי ושלך: (אומר דברים במרוקאית.)
היו"ר אליהו רביבו:
יש כאלה שיגידו: (אומר דברים במרוקאית.)
מאיר כהן (יש עתיד):
אבל זה בדיוק העניין, אני לא הבנתי למה לא משבצים סגנים מהאופוזיציה. אם חשבתם שסגנים מהאופוזיציה יפריעו למהלך התקין, זאת הייתה טעות. אבל הצל האפל של האי-ממלכתיות, של חוסר הממלכתיות, שמעיב על המקום הזה, זה הביטוי שלו. אני מסתכל עליכם – אתם פשוט עובדים כל כך קשה, יום ולילה, ויש עוד כמה סגנים מהאופוזיציה שיכלו בהחלט להקל, אבל זאת החלטה של יושב-ראש הכנסת, וצר לי על כך. אני רוצה לפתוח בהבעת שביעות רצון מלאה מההחלטה של השופט עופר גרוסקופף באשר לאמירה מאוד מאוד ברורה שהחוק הזה, שפטר עריקים חרדים, הוא חוק לא תקין, לא נחקק נכון, ולכן הוא מקפיא, נותן צו מניעה. לא יהיה אפשר להוציא אותו לפועל. עכשיו, אני פה כל היום. הספקתי לדבר עם כמה מחבריי מהליכוד, שישר התחילו להקציף, להזעיף פנים ולהגיד לי: אתה רואה? אנחנו אמרנו לכם שבג"ץ מחליף את הכנסת, ברוב חוצפתו, בית המשפט, הדמון הנורא זה. אני אמרתי להם שמזל גדול שהוא קיים, כי זה האטב האחרון, קריב, זה האטב האחרון שמחזיק את הדמוקרטיה הישראלית, כי כאן המושג דמוקרטיה נשחק, אין, נגמר, ולכן למזלנו יש בג"ץ. זה היה נכון לגשת ולהגיש את העתירות האלה, וכל עוד לא יחזרו הרוח הליברלית והדמוקרטיה למשכן הזה, לא תהיה ברירה. אני, אגב, אדוני היושב-ראש, הייתי אחד מאלה שאמרו במהלך השנים, כשהייתי כאן: כמה שפחות לפנות לבג"ץ. אבל אמרתי את זה כשאף אחד לא חשב לחוקק חוקים גזעניים, כשאף אחד לא חשב לחוקק חוקים שמפרידים בין דם לדם. הרי שלשום חוקקנו את החוק הזה, שמטיל סנקציות על רוב הבנים והבנות שלנו, המשרתים, שאם חלילה הם יגידו לא, הסנקציות תופעלנה כנגדם, אבל מיעוט – הוא לא כל כך מיעוט; אלה 120,000 בני-גיוס, שמקבלים צווים – אי-אפשר יהיה להטיל עליהם שום סנקציה. הרי אמרנו את זה. טלי, גם לך אמרתי את זה, וגם את ידעת את זה. את משפטנית. ידעת.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
מאיר כהן (יש עתיד):
אני מוכן להגיד את זה. אני מוכן להגיד את זה אחר כך. אבל אני דווקא פונה אלייך, כי את משפטנית, ואת ידעת את מה שאני ידעתי. בשביל ההגינות, אני אגיד שאת צפית את זה ואת אמרת: בואו נגיע להסכמות.
טלי גוטליב (הליכוד):
שלא נצטרך את החוק, ותסכימו שלא יהיו צווי מעצר.
מאיר כהן (יש עתיד):
טלי, מה ששלך – שלך, שלא יהיה לך שום ספק.
טלי גוטליב (הליכוד):
גיל לימון ומיארה, ברור.
מאיר כהן (יש עתיד):
את זוכרת, היה עוד מקרה עם הפצ"רית.
טלי גוטליב (הליכוד):
נכון.
מאיר כהן (יש עתיד):
מה ששלך – שלך. את צפית את זה. אבל מה לעשות שהתבונה לא הייתה מנת חלקם של החברים שלך.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא קשור. לא כל החוכמה בידיים - - -
מאיר כהן (יש עתיד):
כן. כי אם נחוקק חוק כזה בכנסת ישראל - - -
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - -
טלי גוטליב (הליכוד):
מה הבעיה?
מאיר כהן (יש עתיד):
אני יודע להסתדר.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא מדבר איתי. תקשיב ותתרכז.
מאיר כהן (יש עתיד):
אני מדבר איתה.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא דיבר איתי. פשוט תקשיב ותתרכז, שמעת? הוא דיבר איתי.
מאיר כהן (יש עתיד):
אבל חוק כזה, הרי ברור מעל לכל ספק שכל בית משפט יעיף אותו מחיינו. איך באים ומחוקקים תוך כמה שעות חוק משמעותי ביותר, שיש לו השלכות על החיים שלנו כאן, לא רק על המתגייסים והמשתמטים? מה מונע מאיתנו לעשות את זה אם למשל מדינת ישראל רוצה להחליט להלאים בתים של אנשים פרטיים – להלאים ולבנות על זה כביש? ואני מסביר את זה לאנשים שהם מתנגדי בג"ץ. אני אומר להם: לאן תלכו לבקש סעד? אם יהיו ממשלה וכנסת רעות, שיחליטו שזכות הקניין היא דבר שאפשר לפרק אותו, למי תלכו? אם יחליטו מחר שרק עיר מסוימת מתגייסת, למי תלכו? אם יחליטו מחר החלטות נוראיות – ומי שחושב שלא נגיע לזה, אני עמדתי כאן לפני חמש שנים, שש שנים, ולא האמנתי, גם לא לפני שנה, לא האמנתי שחוק כזה, אדוני היושב-ראש, כמו שנחקק והוקפא על ידי בית המשפט, לא האמנתי שאנשים ציוניים ממפלגות ימין מתונות וציוניות ומרכזיות בחיים שלנו יצביעו לחוק כזה. לא משנה שהם באו לפרסה ואמרו שהם עשו את זה בכאבי בטן ובייסורים, אבל אין, אסור, אין שום דבר שממני היה מונע להתנגד לחוק הזה, גם לא כיסאי בכנסת. זה פשוט לא מעניין אותי. חינכתי עשרות אלפי תלמידים בדימונה – דימונה היא עם אחוז גיוס בין הגבוהים בארץ – ולחשוב שהילדים האלה, רק הם צריכים לשאת בעול – אין דבר כזה. הייתי מתקומם נגד זה. ולצערי הגדול, חלק מחבריי מהליכוד נהגו כמנהגם של דגים קפואים – באו לכאן, הצביעו בעד, ויצאו החוצה ופרקו את הלחצים מהבטן. שום דבר לא צריך להפחיד. טלי, את יודעת את זה. שום דבר לא צריך להפחיד, שום פוליטיקאים ושום מכונת רעל ושום דבר. אם אתה מאמין בדרך שלך, לך עם זה, ואת יודעת את זה, ואת עושה את זה. יש לנו ויכוח, אבל את עושה את זה, ולפעמים הוויכוח הוא מר, אבל את עושה את זה. ואני ציפיתי מכל חבריי אנשי הימין שאף אחד מהם לא ירים את ידו למעל. ושוב, רק תראו, אזרחי מדינת ישראל, מה החשיבות של בג"ץ, מה החשיבות של בתי המשפט. תודה רבה לך, אדוני. אדוני היושב-ראש, תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. אני מבקש להזמין את חברת הכנסת קארין אלהרר. לאט-לאט.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו נמצאים בימים האחרונים של הכנסת הזאת, ואין אקורד סיום שמתאים יותר מאשר הדיון בחוק השתקת הייעוץ המשפטי לממשלה. מדובר בקואליציה ובממשלה כושלת. היא לא מצליחה. היא לא הצליחה לחוקק חוקים ממשלתיים. היא לא הצליחה להעביר את הדברים שהיו חשובים לה. כמו שהם ידעו לעשות לאורך כל הקדנציה, הם מאשימים – מאשימים את היועצת המשפטית לממשלה. יש יום שמאשימים את היועצת, ויש יום שמאשימים את בג"ץ. אגב, למי שתוהה, היום זה היום שמאשימים את בג"ץ. בג"ץ הפריע להם לחוקק את חוק מניעת מעצר עריקים. אמרו להם שזה חוק בלתי חוקתי. אמרו להם שזה מנוגד לפסיקה, זה מנוגד לחקיקה, זה מנוגד לעיקרון של צבא העם. אמרו להם שזה לא יעבור. הייעוץ המשפטי לכנסת אמר: לא יעבור. ואני אגלה לכם סוד, שבטח כבר נאמר כאן: הם התפללו בסתר ליבם, ולפעמים גם בדיבורים בפרסה, שהחוק הזה ייפסל, כי היה להם קשה, קשה מאוד, לחיות עם הבושה. היה להם קשה להסתכל למשפחות בעיניים, אפילו למשפחות שלהם. זה כמו מחלה אוטואימונית. הם פוגעים בעצמם – העיקר האצבע בעין. ואתמול לראות את ראש הממשלה נס על נפשו כדי לא להצביע על החוק הזה, זה מלמד יותר מכול על המצב. ולראות את שר הביטחון, השר שאחראי לביטחון ישראל, השר שאחראי לצבא – אותו צבא שהרמטכ"ל שלו הניף כבר עשרות אם לא מאות דגלים אדומים, שאמר שהצבא יקרוס, שאמר שלחיילים לא יהיה אמון, שאמר: מה אתם עושים? מה לעזאזל אתם עושים? לאורך כל הקדנציה הזאת הם ניסו לפגוע במוסדות, בכל מוסדות המדינה. זה התחיל בפרקליטות, עבר לבית המשפט – נכון? לא שוכחים. רצו לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, רצו לקבוע שהוועדה בעצם תהיה פוליטית לגמרי, שייבחרו שופטים מצד כזה ומצד אחר, שופטים מסומנים. אחרי מאבק אופוזיציוני, הם לא הצליחו. הם הצליחו לחוקק חוק נדחה, וכבר עכשיו הם צריכים לתת תשובות בבג"ץ. ואיך נאמר? התשובות ההתחלתיות שלהם היו לא משהו. אני מקווה שהחוק הזה ייפסל. אם הוא לא ייפסל, אנחנו נבטל אותו בממשלה הבאה. הם ניסו לפגוע ביועמ"שית. אני לא יודעת אם אתם זוכרים, זה התחיל בזה שהם לא הזמינו אותה לישיבת הממשלה הראשונה. כבר אז הראו לה את הדלת. אז זה עבר לזה ששינו לה את הקוד לדלת, וזה עבר להחלטת ממשלה, שלא בהתאם לכללים, לפטר אותה. ואז באה יצירת הפאר של יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן. מה הוא סיפר לנו? שהוא רוצה לפצל, פיצול חמוד. הוא בסך הכול רוצה לעשות כמו פרופ' דניאל פרידמן, הוא רוצה לעשות כמו נאמן, עליו השלום. זה מה שהוא רוצה, פיצול. שלא יהיה ניגוד עניינים, פיצול. ככל שהתקדמו הדיונים, התגלה גודל הזוועה. ככל שהתקדמו הדיונים, פתאום חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה יכולה להיפסל. למה? כי לא בא לנו. כי הממשלה אומרת: לא בא לי, לא רוצה, מה תעשו לי? האם תהיה דרך לוודא בכל זאת שאין שחיתות, שאין משהו לא חוקי? לא. לא בא לנו. אז גם התברר שכל אחד יכול לייצג את הממשלה, כי הממשלה רוצה כוח בלתי מאוזן. אז הם ייצגו את עצמם. הם ייקחו עורכי דין פרטיים, בטח כאלה שמקורבים, שיסכימו לכל תיק, לכל סיסמה, לכל בקשה חלולה, להכול. הם רוצים להפריט את הייצוג המשפטי, שיהיה למקורבים, לעורכי הדין המקורבים. מה הם לא רוצים? הם לא רוצים חוות דעת בכלל בנושא בחירות ובנושא השב"כ. כי למה צריך? הם יודעים הכול. הם המשפטנים הדגולים והם קובעים, וכל מי שינסה להגיד אחרת – יבוטל. זה מה שהם רצו. הם לא רצו לתקן, הם לא רצו לפצל – הם רצו לחסל. לא להיטיב עם הציבור, אלא להיטיב עם הממשלה בלבד. לא לדאוג לדמוקרטיה, אלא לשבור עוד אבן בחומה. אז אחרי מאבק עיקש בוועדת החוקה, בסופו של דבר גילינו מה הם באמת רוצים – הם רוצים להשתיק. אני רוצה לסיים את הדברים שלי בתודות. קודם כול, תודה מקרב לב לחברה האזרחית. הם היו שם, והם השמיעו את קולם, והם נלחמו איתנו. כמובן, אני רוצה להודות לחבריי באופוזיציה; לשותף הכי טוב שהיה לי אי פעם, האדם הכי חכם בחדר, לחברי יואב סגלוביץ', ולחבר הכנסת גלעד קריב. תודה לכם. הייתם משענת בימים הכי קשים אצל רוטמן בוועדה. נאבקנו יחד כדי לבלום את החוק הנורא הזה. אחרי כמעט שמונה חודשים שנלחמנו, באמת מלחמת חורמה, אני רוצה להגיד בצורה ברורה: המאבק הזה לא הסתיים, כי החוק הזה יבוטל. הינה, רוטמן, אמרתי: זה יבוטל. בעוד כמה חודשים, כשנחליף את הממשלה הרעה הזאת, כי היא באמת רעה, החוק הזה יהיה בין יתר החוקים שנרצה לבטל, כי מגיע לאזרחים יותר. מגיע לאזרחים שביחד נתקן את כל מה שהרסתם. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר היקרה. מייד יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד קריב. אני רוצה לאחל לכולנו שבמנותק מהמסר שאותו תבקש להעביר, דבריך יושמעו בנחת ובממלכתיות, כפי שחברתך דאגה לשאת את דבריה. היא אמרה דברים באופן שניתן להקשיב להם.
גלעד קריב (העבודה):
לא.
היו"ר אליהו רביבו:
למה? למה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אמרת את זה לקרעי? אתה תגיד לו? אתה יודע כמה אנשים - - - מה זה הדבר הזה - - -רוצה חבר כנסת - - - בלא לדבר.
מיקי לוי (יש עתיד):
תן לו להגיד מה שהוא רוצה. חבל שלא היית פה כששלמה קרעי דיבר. הוא אמר אתמול: אתם לא יכולים להגיד קדיש.
היו"ר אליהו רביבו:
חלילה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ככה זה נשמע.
היו"ר אליהו רביבו:
לא, לא, אני אסביר לך. גלעד מאוד מאוד מכבד את קארין.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה הוא?
היו"ר אליהו רביבו:
מאוד מאוד מכבד את קארין, מאוד מאוד דואג לה, מפרגן לה. הוא נתן לה את אפשרות הנאום לפניו. אמרתי, אני סמוך ובטוח שכפי שהיא מגדירה אותו בהגדרות כל כך נחשבות, הוא גם מוצא בה מודל לחיקוי - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עזוב, עזוב, הבנתי.
היו"ר אליהו רביבו:
- - ואני מאחל לו לשאת את הדברים כפי שהיא נושאת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא מקובל. עזוב, הערות שיושב-ראש לא צריך להעיר.
היו"ר אליהו רביבו:
לא, לא, אני בסך הכול השאתי עצה לחבר. בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר – שמעתי את הצעתך הטובה, אדוני היושב-ראש, המכהן גם כיו"ר ועדת האתיקה. שקלתי אותה לשניות אחדות, והריני לדחות אותה בשתי ידיים. אתה, כתלמיד חכם, יודע מה מספר לנו התלמוד על אותו חכם ענוותן, זכריה בן אבקולס, שבגללו חרב בית המקדש. אני, אדוני היושב-ראש, לא מהמנומסים. יש לי מספיק מה ללמוד מחברתי חברת הכנסת קארין אלהרר. לא אגיע אליה לשיעורים פרטיים במורשתה של חנה בבלי. אסביר לך גם למה – כי אתמול בערב, שם ביציע, סדרני הכנסת גררו את נשות המילואימניקים וזרקו אותן לעזאזל מחוץ למשכן. לא בגללן – בגלל ההוראות של יושב-ראש הכנסת. ובשעה שהן נגררו החוצה, ישבו תלמידי ישיבה, דה יורה או דה פקטו, ביציע, בעודם משתמטים מהשירות הצבאי. נימוס אתה רוצה ממני? כשיושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה יתנצל בפני משפחות החטופים שהוא מנע את כניסתן לבניין, אז תדבר איתי על נימוסים. כאשר שמחה רוטמן, שהפך את ועדת החוקה, מהוועדות המכובדות והמפוארות של הבית הזה, לזירה של דורסנות, של כוחנות, של גסות רוח, כשהוא יתנצל בפני עובדות מדינה מסורות שפעם אחר פעם יצאו מן הדיונים בוכות, נשבעות שהן שמות את המפתחות ולא חוזרות, תדברו איתנו על נימוסים. אני זוכר את יום 4 בינואר 2023. הייתי בבת-מצווה של חברים, ויצאתי לשמוע את מסיבת העיתונאים של יריב לוין. כתבתי לצוות שלי: זה ייגמר באסון. הם אמרו לי: אתה מגזים, זה רק נאום פוליטי. הם בחיים לא יעשו את כל מה שהוא מדבר עליו. ואני אמרתי להם: אין לכם מושג עם איזו חבורה של קנאים חסרי גבולות אנחנו מתמודדים, כשיריב לוין כורת ברית עם יורשיו של מאיר כהנא הבזוי, כשנתניהו המושחת, נאשם בפלילים, מעז לבחוש בקרביה של מערכת המשפט.
היו"ר אליהו רביבו:
תחזור בך, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
ממה?
היו"ר אליהו רביבו:
תחזור בך, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
ממה?
היו"ר אליהו רביבו:
האשמת שווא. האשמת שווא.
גלעד קריב (העבודה):
בנימין נתניהו לא נאשם בפלילים?
היו"ר אליהו רביבו:
לא, לא. בנימין נתניהו, ראש הממשלה, אינו אדם מושחת.
גלעד קריב (העבודה):
בנימין נתניהו - - -
היו"ר אליהו רביבו:
לא לא לא לא לא. תקשיב, תקשיב, תקשיב.
גלעד קריב (העבודה):
לא לא, אדוני. לא לא לא לא. אתה לא תסתום לי את הפה.
היו"ר אליהו רביבו:
תקשיב, תקשיב, תקשיב, תקשיב – ואני לא אאפשר לך - - -
גלעד קריב (העבודה):
אין לך ברירה.
היו"ר אליהו רביבו:
אני לא אאפשר לך להשתמש בבמה המכובדת הזאת כדי להעליל עלילות שווא.
גלעד קריב (העבודה):
הינה, תראה: בנימין נתניהו המושחת, ראש הממשלה הנאשם בפלילים, שהפר ברגל גסה את הסכם ניגוד העניינים - -
היו"ר אליהו רביבו:
אני מבקש ממך לחזור בך. תקשיב טוב.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
זה הכול נכון.
גלעד קריב (העבודה):
- - בעוד הבן שלו משתמט במיאמי.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
גם זה נכון - - - אי-אפשר להוריד אותו על זה. זה אמת. נכון.
גלעד קריב (העבודה):
המנהיג המושחת, ששולח את ידיו לקופה הציבורית, שמשחית כל נורמה שלטונית, בנימין נתניהו המושחת, שהשחית את הפוליטיקה הישראלית, האיש שהביא עלינו בשחיתותו את 7 באוקטובר, האיש שהתעסק בלפרק את מערכת המשפט ולקרוע לגזרים את החברה הישראלית במקום להילחם באויבי ישראל.
אושר שקלים (הליכוד):
אתה יכול להצביע על מעשה אחד מושחת? כן? כן? אתה יכול להצביע על מעשה אחד? אתה יכול להצביע על מעשה אחד? מה אתה מקשקש? מה אתה מקשקש?
גלעד קריב (העבודה):
אתה תסתום לי את הפה? בנימין נתניהו הוא הראש והוא אשם - -
אושר שקלים (הליכוד):
כן, קשקשן. לדבר אחד תיתן דוגמה. מה אתה מדבר בסיסמאות? גועל נפש.
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת שקלים, אני לא זקוק לזה. חבר הכנסת שקלים, תודה. אני לא זקוק לזה.
גלעד קריב (העבודה):
- - ודם הנרצחים והנופלים על ידיו של המושחת הזה.
אושר שקלים (הליכוד):
תן דוגמה אחת. בושה. דוגמה אחת תיתן. דוגמה אחת. דוגמה אחת תיתן. תיתן דוגמה אחת.
גלעד קריב (העבודה):
וכל הקנאים, כל הקנאים שלא יושבים כאן אבל לא עשו דבר מול התעצמות חמאס – פרה-פרה, קודם נרסק את מערכת המשפט, ואז נטפל בחמאס.
אושר שקלים (הליכוד):
כן. הוא לא מסוגל להגיד אפילו דוגמה אחת. תתבייש.
גלעד קריב (העבודה):
אז הינה, יו"ר ועדת האתיקה ויו"ר הישיבה הזאת: בנימין נתניהו, גדול המושחתים בפוליטיקה הישראלית - -
היו"ר אליהו רביבו:
סיימת את דבריך.
גלעד קריב (העבודה):
- - האיש שבנו משתמט - -
היו"ר אליהו רביבו:
סיימת את דבריך. כבו לו בבקשה את המיקרופון.
גלעד קריב (העבודה):
- - בעודו נותן חסינות לעריקים.
היו"ר אליהו רביבו:
כבו בבקשה את המיקרופון. תורידו אותו, בבקשה. תורידו אותו, בבקשה. יש גבול.
גלעד קריב (העבודה):
מושחת. מושחת. מושחת.
היו"ר אליהו רביבו:
מייד, אמרתי. מייד. יש גבול. תבוש לך.
גלעד קריב (העבודה):
נימוסים אתה תלמד את החברים שלך.
היו"ר אליהו רביבו:
מה לך ולהגדרה הזאת בכלל? מה? זה לא במושגי היסוד שלך.
גלעד קריב (העבודה):
לא נקשיב. אתם לא תלמדו אותנו נימוסים. אנשי דמים.
היו"ר אליהו רביבו:
טוב, סיימת את דבריך. סיימת את דבריך. סיימת את דבריך.
אושר שקלים (הליכוד):
שכחתם מה זה להיות - - -
היו"ר אליהו רביבו:
אני לא זקוק לעזרה. מיצית את מלוא הקרדיט שניתן לך לישיבה כדי לחצות את הקו. מיצית. תודה.
גלעד קריב (העבודה):
לא לא לא. זה לא עובד ככה. זה לא עובד ככה, אדוני.
היו"ר אליהו רביבו:
מיצית. אין לך מקום לקריאות ביניים. אין לך מקום לקריאות ביניים.
גלעד קריב (העבודה):
לא. אתה לא מעל החוק ולא מעל תקנון הכנסת.
היו"ר אליהו רביבו:
אתה בקריאה ראשונה. חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה ראשונה. תודה.
גלעד קריב (העבודה):
שמעתי. ממש מתרשם מהנימוסים שלך ושל החבר שלך רוטמן, חנה בבלי דה לה שמאטע.
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. חמש דקות לרשותך.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה שלפנינו פה, והמחוקקים שלו שגם לא טרחו להגיע לישיבות הוועדה כמעט אף פעם, החוק הזה בעיקרון מובא על ידי אנשים שבהגדרה הכי פשוטה הם פורעי חוק. כששר המשפטים אומר בקול רם, עם שר אחר, עם שלמה קרעי: לא נקיים החלטות בית המשפט העליון – הם פורעי חוק בהגדרה. ואין דבר ששנוא יותר על פורעי חוק מאשר שומרי סף. זה נכון בתנ"ך, ששם היו שומרי סף, לוויים וכוהנים בבית המקדש, שומרים על הכסף מפני גזל, וזה נכון גם אצל שומרי סף בברים, רחמנא ליצלן, שזורקים עבריינים החוצה. אתם שונאים שומרי סף כי אתם פורעי חוק בהגדרה, והחוק הזה הוא חוק של פריעת חוק, הוא חוק של עבריינים, ואני אגיד לך מדוע. כי בחוק הזה אתם אומרים שאם יועץ משפטי לממשלה יגיד לממשלה לא, אתם יכולים להפוך את דעתו ולהגיד: אנחנו היועצים המשפטיים. אנחנו, אנחנו, הממשלה, אנחנו הפרשן המוסמך של החוק. עכשיו אני עוצם עיניים ורואה את הפרשנים המוסמכים של החוק שלכם: בן גביר, סמוטריץ', בנימין נתניהו, לוין, קרעי – חבורת פורעי חוק בהגדרה, כי הם מעידים על עצמם. קחו את הדוגמה של אתמול. קיבלתם עצת זהב מהייעוץ המשפטי ומחברי כנסת שאמרו לכם: החוק הזה של שחרור עריקים ממעצר הוא חוק שלא עומד בשום מבחן משפטי. אמרו לכם את זה בכנסת. מה עשיתם? צפצפתם. מה קרה היום? התהפך על ראשכם. אני רוצה לעשות בשידור חוזר עכשיו את גולדקנופ מגיע מפה ולוחץ את היד לשר הביטחון, גם שלי. עכשיו בשידור חוזר הוא הולך אחורה. מה שלא ילך אחורה זה התמונה הזאת. שר הביטחון יושב. גולדקנופ, עם הכובע שלא היה לו היום – כתוב למטה: נמות ולא נתגייס – הולך ולוחץ את ידו. אומר פה חבר הכנסת אלעזר שטרן מהצד: תגידו אם יש לכם נגיעה בחוק הזה – מגישים איזשהו מכתב פחדני. יש איזושהי נגיעה. מה נגיעה? שלושה נכדים של דרעי, שהוביל את הסיפור הזה כאן מולכם, ואתם שותקים; ניר ברקת, שיושב פה, שותק; אבי דיכטר, שהיה פה שר לביטחון פנים, שותק ומצביע. אין הגדרה במילון לפחדנות, לראות אתכם פה. אחרי שאמרתי את הדברים האלה, בזמן שנותר – יהיה תיקון לדבר הזה, והתיקון יהיה בכל תחום: בדברים הכי בסיסיים של שמירת חוק ואכיפת חוק, של תמונת עתיד למדינה, לילדים של כולנו; שיהיה פה מקום שבו מותר, שאנשים יהיו רגועים ללכת ברחובות, לא כמו היום. יש שיר נפלא, אומנם ישן, של טונה: גם זה יעבור. אני מרגיש שאתם ממש כמו הקרוקס. כמו הקרוקס, אתם תעברו, עם הריח הרע שהבאתם לכאן, עם הריח המסריח – אין מילה אחרת – של חוקים שאין הגדרה אחרת חוץ מזה שילכו לפח הזבל של ההיסטוריה. אבל התקופה הנוראה הזאת מ-7 באוקטובר היא על ראשכם. על כל הכיסאות הריקים האלה, על כולם, יושבים אנשים שהם חלק מממשלת החורבן וקואליציית החורבן. זה אתם, ולא יעזור שום דבר, את ההיסטוריה לא תוכלו לתקן. וכן תהיה פה תמונת עתיד, תמונת עתיד שבראשה יהיה ראש ממשלה, ויהיו פה שרים שאכפת להם, וחברי כנסת שמנהלים דיון. ואתם תראו בהמשך הדרך גם עוד משהו אחד שיקרה – גם בוועדת החוקה, חוק ומשפט של כנסת ישראל, נזר החקיקה של כנסת ישראל, ייפסק הביזיון הזה שכאן, שזורקים אנשים החוצה; שאנחנו, חברי הכנסת, צריכים להתחנן שיגיעו לפה אנשי אקדמיה להביע את דעתם, כי לא נעים להגיע לפה, כי גועל נפש להגיע לפה. זו התמונה. גם זה יעבור. בזה טונה צדק.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. גם לרשותך חמש דקות, גברתי.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
תודה רבה, אדוני יו"ר הישיבה. תמיד אני נדהמת לראות, המעשים הכל-כך חמורים שהקואליציה הזאת עושה, ובסוף העדינות שלכם מהשפה – מהמילים שאומרים, מושחת – מוציאה אתכם מדעתכם. מדהים. הצעת החוק הזאת שאנחנו עוסקים בה היום זו בעצם הזרוע הארוכה של שר המשפטים יריב לוין, שמופעלת על ידי יושב-ראש ועדת החוקה, והיא מופת לחובבנות חקיקתית, לכאוס מתוכנן ולתאוות כוח שלטונית. זהו. במשך שנים נדון בישראל העניין עצמו, רעיון פיצול תפקיד הייעוץ המשפטי לממשלה. שרי משפטים לשעבר, וביניהם דניאל פרידמן, הציעו מודלים מנומקים, מפורטים, מקצועיים, של הפרדת סמכויות, של הפרדה של הייעוץ מהתביעה הפלילית וכהנה. פרידמן דיבר על רפורמה מוסדית מורכבת, אבל רוטמן לקח את העבודה המקצועית הזו, רוקן אותה מכל תוכן ענייני ויצר מוטציה חקיקתית מבהילה – מאות סעיפים שעסקו במבנה משפטי, והחוק הזה פוצל שוב ושוב בגלל לחצי הזמן ופניקה פוליטית. ומה נשאר? מה נשאר מהחוק הזה? שום דבר מלבד שורה אחת דורסנית: לקבוע שחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה לא מחייבת את הממשלה – זאת המהות של המוטציה. החוק הזה אינו עוסק בייעול המערכת. הוא נועד להכפיף את שומרי הסף לדרג הפוליטי כדי להכשיר שרצים והתנהגויות לא חוקיות של מגזרים שלמים. יש רגעים שבהם המסכות חייבות לרדת – בעיקר מסכות הנימוס – והאמת צריכה להיאמר בקול צלול: מה שאנחנו רואים כאן, שמוביל חבר הכנסת רוטמן בשליחות הממשלה, זה לא רפורמה, זה מסע נקם מתוכנן, קר, מחושב, שנועד לפרק את יסודות הדמוקרטיה הישראלית. הממשלה הזאת חרתה על דגלה עיקרון אחד ויחיד, היפוך מוחלט ומצמרר של הציווי התנ"כי: שקר שקר תרדוף. הם עומדים כאן מעל הדוכן, בכישרון דמגוגי יוצא דופן, משתמשים במכבסת מילים שקריות. הם קוראים לזה פיצול תפקיד הייעוץ המשפטי לממשלה – איזה שם מכובד, ממש אקדמי, מתון אפילו. אבל אל תיתנו לשקר הזה לעבור. זה לא פיצול, זה חיסול, זה סיכול ממוקד למוסד שמגן על אזרחי ישראל מפני שחיתות שלטונית. זה ניסיון בוטה להפוך את שומר הסף האחרון לבובה על חוט, לייעוץ מטעם, שיגיד כן לכל גחמה, לכל מינוי מושחת, לכל חוק עוקף בג"ץ, וזה השקר. הוא לא מקרי, הוא שיטה. ארבע שנים, ארבע שנים שמזינים אותנו – אתכם – במכבסת מילים. ארבע שנים שלוקחים את המונחים הכי קדושים שלנו ומרוקנים אותם מתוכן. ביטול עילת הסבירות – הם קראו לזה חיזוק הדמוקרטיה; חוקים פרסונליים; תיקון מערכת המשפט; הניסיון להשתלט על הוועדה לבחירת שופטים – גיוון המערכת. הכול היה שקר אחד מוחלט, כפי שבכל פעם שאנחנו מגיעים לדיונים בבג"ץ השקרים האלה נחשפים, כי שם יש מערכת שבודקת, ששואלת, שיורדת לפרטים. השקרים – בעיקר של מה שמזינים מהרשתות, מערוץ 14 – מתפרקים. איזו דה-לגיטימציה מכוערת, חסרת תקדים, איזה רפש, רעל, שפכתם על נשיא בית המשפט העליון, השופט עמית, רק כי הוא לא מתיישר עם האג'נדה, כי הוא לא מושחת ואתם עבריינים. אתם רוצים שופטים צייתנים, מערכת מסורסת. והשיא? השיא המושחת ביותר התרחש בימים האחרונים לנגד עינינו, כשהבנים והבנות שלנו, מיטב הילדים שלנו, המסורים, מכתתים רגליים חודשים ארוכים, קורסים תחת הנטל, נלחמים, נפצעים, חלקם נופלים – ומה הממשלה הזאת עושה? מקדמת חוקי השתמטות, חוקים מגזריים. עוד פעם, גם פה, חוק הגיוס – שקר. רציתם להכשיר את ההשתמטות ההמונית והמוסדרת של מגזר שלם באמצע מלחמה. באמצע מלחמה. במקום שוויון בנטל אתם מציעים שוויון בשקר. שקר שקר תרדוף. מי שמנהל פוליטיקה של שקר, בסוף יקבל מדינה מפורקת. בזמן שאתם עסוקים בפיצול המדומיין של תפקידים כדי להחליש את השלטון, אתם מייצרים פה פיצול אמיתי והרסני. את העם אתם מפצלים. אותו אתם קורעים לגזרים, משסים אח באח, מפיצים רעל, מקימים חומות של שנאה בתוכנו. זה מה שקורה, וככה נראית ממשלה ללא גבולות, עם כוח מוחלט. אבל ההיסטוריה כבר לימדה אותנו שכוח מוחלט משחית גם באופן מוחלט. הציבור הישראלי לא טיפש. הוא רואה את העבודה שלכם בעיניים. הוא רואה את הפער המדמם בין הגבורה של הלוחמים בחזית לבין העסקנות המושחתת והשקרים שלכם כאן במסדרונות. לכן, אני אומרת באופן ברור: מול השקר שקר תרדוף שלכם, אנחנו נעמיד קיר ברזל של אמת ושל צדק.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
שורה אחרונה. לא נשתוק ולא נוותר. בקרוב מאוד באים להחליף אתכם. אנחנו נהיה היום שאחרי. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת ווליד טאהא. גם לרשותך חמש דקות. בבקשה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב בראש, עם סיום כהונתה של הכנסת הנוכחית, ספק אם ייזכר דבר אחד טוב שהתרחש במהלך כהונתה, מבחינת החברה הערבית לפחות. זו הייתה הכנסת הגרועה ביותר, תרתי משמע. בכנסת הזו התנהל מסע הסתה ורדיפה חסר תקדים נגד החברה הערבית ונגד נבחרי הציבור הערבי. תחת הממשלה הזו התבצע הקיצוץ הלאומני הגזעני החמור ביותר בתוכניות הכלכליות של החברה הערבית, קיצוץ בתקציבים שיועדו לחינוך, לרווחה, לפיתוח הכלכלי ולמאבק בפשיעה, לתשתיות. מאות מיליונים הוקפאו או הוסטו. זה קורה דווקא כאשר החברה הערבית מתמודדת עם גל חסר תקדים של אלימות ופשיעה. בכנסת הזו ניסו להדיח חברי הכנסת מהמפלגות הערביות כי הם הביעו דעה שמישהו לא אהב. בכנסת הזו חברי כנסת ערבים, היושב-ראש, נציגי הציבור הערבי, הותקפו ונרדפו רק משום שפנו לקהל שלהם מעל דוכן זה או בוועדות בשפה הערבית. בכנסת הזאת קודמו חוקים גזעניים נגד סטודנטים ונגד אקדמאים מהחברה הערבית. בכנסת הזאת לא התביישו לקדם רעיונות גזעניים, רדיפתיים, נגד רופאים, לא התביישו לקרוא לא לתת תקנים לרופאים הערבים משום שהם ערבים. בכנסת הזו לא התביישו לקדם חוקים גזעניים ואנטי-דמוקרטיים נגד דת האסלאם בדמות חוק המואזין. בתקופת כהונתה של הכנסת ושל הקואליציה הזו נהרסו בתים רבים מהצפון ועד הדרום. בדרום, בנגב, נהרסו יישובים שלמים; משפחות שלמות מצאו את עצמן ללא קורת גג. במקום לדבר בשפה של פתרונות תכנון, דיברתם בממשלה הזו בשפה של דחפורים וכלים כבדים. המטתם הרס בכל מקום. לא הסתפקתם בהריסת בתים – הוטלו קנסות כבדים על אזרחים, לכאורה על עבירות בנייה, בזמן שהפקרתם את האזרח הערבי וסירבתם להעניק פתרונות תכנון אמיתיים. אז גם מפקירים תכנון וגם רודפים ומבצעים הריסות. העמקתם את משטר האפרטהייד בשטחים הפלסטיניים הכבושים. העמקתם את הסכסוך וגרמתם להחרפת המתיחות באזור. במהלך כהונת הכנסת הזו נמשכו ההתנכלויות האלימות והפגיעות היום-יומיות בפלסטינים בשטחים הכבושים. כל יום אנחנו עדים למקרה חמור ואכזרי מקודמו. הוצתו אנשים והוצת רכוש. ככה זה כשהפורעים המחבלים פועלים בידיעה שלא יידרשו לתת דין וחשבון. ככה זה שהפורעים המחבלים פועלים בידיעה שלא יידרשו לתת דין וחשבון. ככה זה כשהם פועלים בחסות ממשלה ומדינה. הכנסת הבאה חייבת להיות כנסת אחרת, עם פחות ח"כים פשיסטים וגזעניים, עם יותר ח"כים שמוכנים לשרת את כלל אזרחי המדינה כולם. על כולנו מוטלת האחריות להביא לשינוי המצב הקיים האומלל באמצעות השתתפות פעילה בבחירות הקרובות לכנסת למען שינוי המצב הקיים. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך.
היו"ר אליהו רביבו:
לפני שתעלה ותבוא חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני מבקש הודעה למזכיר הכנסת. לפני שאדוני המזכיר ימסור את הודעתו, אני מבקש מחברת הכנסת מירב בן ארי להקשיב בקשב רב להודעת מזכיר הכנסת. גם מאופיר כץ אני מבקש שיקשיב להודעה של מזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה השנייה ולקריאה השלישית: הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הכנסת; הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של רבי נחמן מברסלב, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת אליהו רביבו. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
ועכשיו תפעלו שניכם על פי צו מצפונכם.
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אליהו רביבו:
בבקשה, גברתי. תעלה ותבוא חברת הכנסת מרב מיכאלי. נעשה הצרחה. עשר דקות לרשותך, גברתי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה התבלבלת בשמות, אלי.
מרב מיכאלי (העבודה):
עשר דקות? אני לא אשתמש בכל עשר הדקות.
היו"ר אליהו רביבו:
אה, לא, את חמש ואת עשר. בבקשה.
מרב מיכאלי (העבודה):
אותי תמיד צריך להגביר בשביל שישמעו. רגע, אדוני היושב-ראש, תצטרך לאפס לי את הזמן, כי אני – לא שומעות אותי. אמרת. יש לי קול חלש.
היו"ר אליהו רביבו:
אמרת ועשיתי. לא נפעיל עד שלא נוודא שטופל הסאונד.
מרב מיכאלי (העבודה):
תודה רבה. מצוין. הצעת החוק הזאת היא פשוט בקליפת אגוז מה שהממשלה הזאת עושה הכי הרבה והכי טוב, וזה ההפך מכל מה ששלטון אמור לעשות. העיקרון של ממשלה ושל שלטון הוא לאתר כל מקום שיש בו בחברה סדק, פצע, ולמצוא את הדרך הכי טובה להחלים את הפצע הזה, לרפא אותו, לסגור את הסדק. הממשלה הזאת יודעת היטב לזהות כל סדק ומייד להרחיב אותו, להדליק אותו ולהפוך אותו למריבה איומה ומחרידה, לקרע, לשסע. הפרד ומשול. צריך להגיד שזאת המומחיות של נתניהו מקדמת דנא. מתחילת דרכו הוא זיהה כל סדק כזה, הוא גאה בזה – את הסדק בין ישראלי ליהודי, בין חילוני לדתי, בין מזרחי לאשכנזי או בין ספרדי לאשכנזי, בין מרכז לפריפריה, בין תל אביב לפריפריה. בכל סדק כזה הוא מייד נכנס וטפטף רעל והסתה ועוד ועוד דברים שגרמו לפצע הזה להפוך להיות דלקת איומה ונוראית שעושה שמות והורסת את החברה הישראלית. תראו, הטבע האנושי הוא הטבע האנושי. הוא לא משתנה, ויש בו הכול – יש בו צדדים נשגבים ונפלאים שאנחנו רואות ורואים במעשי גבורה, אצלנו, למרבה הזוועה, במלחמות רבות, בהתנדבויות, במסירות, בנתינה, ויש בו צדדים אפלים ומחרידים שאיתם אנחנו מתמודדות ומתמודדים, בטרור, בשחיתות, ברוע, שיכול לבוא לידי ביטוי בדרכים רבות מספור. התפקיד של ממשלה הוא לייצר את הנסיבות שבהן בנות ובני אדם ירגישו את עצמן בטוחות ובטוחים ויוכלו להרשות לעצמם להיות טובות וטובים. כי כשאנשים מרגישים בטוחים, כשאנשים מרגישות בטוחות, אז אפשר להיות רגוע, אפשר לעשות מקום לאחרות ואחרים, אפשר לא להיבהל בקלות. אבל כשהממשלה מפחידה, משסה ומסיתה, היא גורמת לזה שיוצאים מהאנשים הדברים הכי רעים, הכי מסוכנים, הכי אלימים; שהאנשים הופכים להיות אדם לאדם זאב על כלום – על מקום חניה, על שתייה בבר ובטח ובטח על לאום, על דת; שאנשים לא מהססים לגנוב אחד מהשני; שאנשים לא מהססים לקחת לעצמם, לחמוס לעצמם זכויות יתר ולא לראות בכלל על חשבון מי ובאיזה מחיר. זאת ההתמחות המושלמת של הממשלה הזאת: לפצוע, להדליק, להרוס, להשמיד ולאבד את החברה הישראלית. זאת המורשת הכי איומה ונוראית, הכי גדולה ומשמעותית של בנימין נתניהו, מ-1993 של "רבין לא לגיטימי כי הוא נשען על קולות הערבים", מ-1996 של "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים" מאז ועד היום, צעד אחרי צעד, ביטוי גאוני אחרי ביטוי גאוני והצעת חוק הרסנית אחת אחרי השנייה. הצעת החוק הזאת באה בסוף הכנסת, אחרי שבתחילת הכנסת הזאת הם באו ושמו על השולחן את ההפיכה המשטרית, שהציפה את הפצע בין אלה שהרגישו שמערכת המשפט שומרת עליהם לבין אלה שהרגישו שמערכת המשפט מתנכלת להם. את הפצע הזה הן מלבות ומלבים מאז במשך ארבע שנים וחצי, ובדרך איבדנו כל כך כל כך כל כך הרבה. זה אקורד סיום יוצא מן הכלל לסוף דרכה של הממשלה הזאת ולסוף דרכו של נתניהו בחיים שלנו. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. תם הזמן, ונתתי לך עוד שני משפטים.
מרב מיכאלי (העבודה):
תודה לך, אדוני. מעריכה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה לך. תעלה ותבוא חברת הכנסת מירב בן ארי. מירב בן ארי פעם שנייה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
היו"ר אליהו רביבו:
אז אני עושה הצרחה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, תיתן למישהו אחר. אני דיברתי ב-02:00.
היו"ר אליהו רביבו:
אוקיי. יעלה ויבוא חבר הכנסת מנסור עבאס. חמש דקות לרשותך, בבקשה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדי ערב מתקיים מסע הסתה, פסולה, כמובן, בערוץ 14, ערוץ התעמולה של בנימין נתניהו והימין. דברים הזויים. בכל ערב אנחנו צריכים להסתכל על סרטונים שמסיתים ומעלילים עלילות דם נגד האזרחים הערבים. אחת הדוגמאות הבולטות שהיו בימים האחרונים – ריאיון עם משה סעדה. הוא אומר ש-7 באוקטובר הבא יבוא מתוך החברה הערבית.
היו"ר אליהו רביבו:
סליחה, סליחה. נותן, נותן, אבל בואו, אפשר לעשות את זה טיפה - - -
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
7 באוקטובר הבא יהיה מתוך החברה הערבית. למה הוא מניח שיהיה 7 באוקטובר? למה הוא חושב שזה יבוא מתוך החברה הערבית? יש לו מטרה אחת – כדי לשים את האזרחים הערבים בעמדת נאשמים, לעשות דה-לגיטימציה לקול הערבי, לנציג הערבי, לרופאים הערבים, למורים הערבים, לעובדים, לפועלים הערבים, לנהגים הערבים. אני חשבתי שהאיש הזה הוא נורמטיבי – היה חוקר במח"ש – ושיש לו מערכת ערכים בסיסית שהוא פועל לפיה. כנראה שהוא רוצה לקושש כמה קולות בפריימריז הנוכחיים בהסתה נגד האזרחים הערבים. 7 באוקטובר קרה במשמרת שלכם. אתם הפקרתם את ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל, ואתם תפקירו את ביטחונם שוב, כי יש לכם יהירות, התנשאות ועיוורון. מה שחשוב מבחינתכם זה להמשיך לשלוט. אפילו שכל הציבור משלם מחיר ובאים וטוענים טענות נגדנו כחברה ערבית וכמפלגות ערביות, המפלגות הערביות לא מסכנות את ביטחון מדינת ישראל. מי שמסכן את ביטחון מדינת ישראל הוא המנהיגות המפקירה, היהירה, המתנשאת, עם העיוורון הערכי. גם השר סמוטריץ' לוקח חלק במסע הזה. הוא מתגאה במה שהוא עשה בגדה המערבית: מה שעשינו בגדה המערבית נעשה בנגב ובגליל. ממשיך בן גביר ומאיים: לא רק -5,700 בתים הרסנו רק השנה בנגב, אנחנו נמשיך להרוס. בואו ונחשוב על שר במדינה נורמלית בעולם הזה שמדבר על חלק מהאוכלוסייה בשפה הזאת: נמשיך להרוס, שיכינו עוד בתי ספר כדי לגור בהם. במשך ארבע שנים הוא היה מופקד על הביטחון האישי והפנימי במדינת ישראל. מה הם ההישגים שלו מול ארגוני הפשע? יש לו הישגים מול המואזינים במסגדים; יש לו הישגים בהריסת בתים של משפחות שלמות גם בצפון וגם בנגב. אלו הם ההישגים שלו. קצין משטרה אחד אומר לי: ברגע שאני מקבל נייר שההנחיות של השר, סדר העדיפויות של השר זה לאכוף את חוק הרעש במסגדים ולקדם הריסת בתים – ומה עם ארגוני פשע ופשיעה משתוללת, גם ביישובים הערביים וגם באופן כללי בכל הערים במדינת ישראל? אין מי שיוצא ואומר שזה לא ראוי. דווקא אנשים שיוצאים ועושים גם דה-לגיטימציה לחברה הערבית, לאזרחים הערבים, לקול הערבי, לנציג הערבי בכנסת, שותפים למסע הזה. פוגל, כמובן, הוא ראש הוועדה לביטחון לאומי – ביטחון לאומי, לא פנים, לא שר משטרה, לא ועדת המשטרה – ממשיך במסע ההסתה והאשמות נגדנו.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
נגמר הזמן? רק משפט אחד.
היו"ר אליהו רביבו:
משפט אחד קיבלת.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אורית סטרוק: אם תתחלף הממשלה הזאת, ימסרו את הנגב לבדואים. איפה היו הבדואים לפני 1948? איפה היו הבדואים בשנות החמישים השישים והשבעים? מי העביר אותם ממקום למקום ולא הסדיר את המעמד המוניציפלי שלהם? אדוני היושב-ראש, רשימת כתבי האישום של הממשלה הזאת כל כך ארוכה. הזמן נגמר ואי-אפשר למנות את הסעיפים שלו.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן. חבר הכנסת בני בנימין גנץ, והוא גם נועל את הרשימה. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה, אדוני היושב בראש, ותודה רבה, חברי הכנסת. אני הייתי מתייחס באריכות ובעומק לדברים הנכונים, בחלקם, של חברי חבר הכנסת מנסור עבאס, אבל באורח פלא, אני מתכוון להתייחס לגופו של הדיון היום סביב הצעת חוק הייעוץ המשפטי לממשלה. חברי היושב בראש, יש לי כמה רעיונות להצעת חוק שאפשר להעביר כאן בניקוי השולחן כדי לשפר את המשילות. הרי אנחנו מציעים את הצעת החוק הזו כדי לשפר את המשילות במדינה, ואני מציע שנתחיל מהצעת חוק שחוות דעת מהנדס בבנייה של גשרים לא מחייבת. שרת התחבורה ורק היא תחליט היכן יהיה גשר כי כך היא חושבת שצריך. אני גם מציע, חבריי, שנבטל את החוק שמחייב לתת ימי מחלה בהתאם להנחיית רופא. כל שר או מנכ"ל במשרדו מספיק מוכשר לקבוע אם בן אדם חולה ואם הוא כשיר לבוא לעבודה. מה, אנחנו השתגענו, שאיזה רופא חיצוני מקופת חולים יקבל את ההחלטות בשביל השר? מה, הוא רופא נבחר? לא. השר – הוא נבחר. הוא יחליט מי בריא ומי לא. חברים, הצעת החוק שמונחת בפנינו היא חלק ממסע בכיינות שיטתי של ממשלה שלא יודעת לעבוד, ממשלה של בכיינים ולא של אנשים פעילים. כשר הביטחון היו גם לי חילוקי דעות עם היועץ המשפטי לממשלה. אני למשל חשבתי – ואפילו קיבלתי לכך גיבוי מהיועץ המשפטי של משרד הביטחון, ובניגוד לדעת חבריי האחרים בממשלה – שבסמכות הרמטכ"ל לסגור את גלי צה"ל. היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט חשב אחרת. לא אהבתי את ההחלטה שלו, מה לעשות? כיבדתי אותה. ישראל היא מדינת חוק, והייעוץ המשפטי לממשלה הוא חלק מהמבנה שנוצר פה, ובצדק, טוב שכך, לאורך שנים. כל ממשלות ישראל ידעו לעבוד איתו, גם אם לא תמיד אהבו את זה, וגם אם זה לא תמיד היה נוח להם, עד שאתם הגעתם. נכון, יש מקרים שבהם הייעוץ המשפטי שוגה. בעיניי, היועצת המשפטית הנוכחית שגתה בכמה מקרים שבהם הייתה צריכה להגן על עמדת הממשלה. אבל חבריי, מקרה פרטני וויכוח קונקרטי אינם חזות הכול. אפשר וצריך לבצע רפורמה מקיפה בכל הנושא החוקתי, אבל לא על ידי הרס המערכת, וגם לא בשיטת הסלאמי כפי שנעשה פה בחודשים האחרונים. נדרשת רפורמה שמטרתה לשמור על החוק ולשפר את השירות לאזרח, ולא רפורמה שתפגע במינהל התקין, תעודד שחיתות ועריצות של כוח. רפורמה מתוך רצון לתקן ולא מתוך מנהג להתבכיין. אני סבור שאפשר וצריך לקצוב את כהונת היועצים המשפטיים. אפשר לבחון גם את פיצול תפקיד התביעה והייעוץ לממשלה בדרך שתשמור נכונה על מעמד שני הגופים. יש לכך גם היבטים בעייתיים, והראשון שבהם דווקא בתחום המשילות, שהופך את התובע ללעומתי לממשלה. כשהצעות החוק האלה תתקבלנה, אנחנו נראה שמתוך מצב מאוזן של יועץ משפטי של ממשלה שצריך לשקול את הדברים לכאן ולכאן, נראה תובע שכל תכליתו היא להגיש תביעות ולהכשיל אנשים, ככל שרק יצליח. כל הסוגיות האלה צריכות לעלות על שולחן הכנסת באופן רציני כחלק מרפורמה רחבה ובהסכמה רחבה, ולא כחלק מהפיכה משטרית בשיטת הסלאמי. לסיום, חברי הקואליציה, מעבר לעובדה שהמטוטלת הזו פשוט תזוז לכיוון ההפוך ותתהפך עליכם יום אחד, אתם עושים פה הפוך ממה שאתם מבקשים להשיג.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, אדוני.
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני מסיים, ממש משפט סיום. במקום להקטין את השפעת מערכת המשפט, אתם רק מגבירים אותה. במקום לקצר תהליכים וביורוקרטיה, אתם מכבידים אותה, כי מה יקרה? הייעוץ המשפטי ייתן חוות דעת שלא מחייבת, אתם תעקפו אותה, זה יגיע לבג"ץ, השבועות יחלפו, ובסופו של דבר, אם עשיתם משהו לא חוקי, בג"ץ יגלגל אתכם מכל המדרגות. אז מה יצא מכל זה? פתח לשחיתות, עיכובים, ובסוף תחזרו לאותה נקודה. לא חראם, מה שנקרא? לא חבל? ממשלה רצינית, ציונית ורחבה תערוך רפורמה משפטית בהסכמה לאומית רחבה, תשפר את המשילות ולא תעשה זאת על חשבון האזרחים. בעיקר נעבוד ביחד וניקח אחריות כדי שהמדינה תוכל לחזור לתפקד במקום להתבכיין ולחפש אשמים. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. אני מבקש להזמין את יושב-ראש ועדת חוק חוקה ומשפט, חברי ושותפי חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, נאמרו על החוק הזה, במהלך השעות האחרונות – כמעט אפשר לומר: היממה האחרונה – נאמרו שקרים רבים, נאמרו – מה?
קריאה:
- - -
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
כל מילה אמת, כן. אז נאמרו על החוק הזה המון המון המון שקרים. צריך להעמיד את הדברים על דיוקם, וצריך להגיד מה החוק הזה עושה ומה החוק הזה לא עושה. קודם כול, החוק הזה אומר דברים שבושה וחרפה שצריך לומר. הם עד כדי כך פשוטים, הם עד כדי כך ברורים, הם עד כדי כך מושכל יסוד של מהו ייעוץ משפטי בכל מדינה דמוקרטית שמכבדת את עצמה בעולם, שהעובדה שאנחנו צריכים לחוקק את החוק הזה היא חרפה למדינת ישראל. אבל את החרפה הזאת לא הכנסת הזאת יצרה. להפך, הכנסת היום מסירה חרפה משמעותית וגדולה מעל מדינת ישראל. לכל אדם במדינת ישראל שמגיע לערכאה שיפוטית מגיע שיהיה לו ייצוג משפטי. לכל אדם. לכל אדם, לכל חברה, לכל תאגיד. יש דבר כזה, זכות שיהיה לך עורך דין שמייצג את האינטרסים שלך. הזכות הזאת לא קיימת לממשלת ישראל, אבל זה לא שהיא לא קיימת לממשלת ישראל, ראש הממשלה והשרים – יש חוק-יסוד במדינת ישראל שאומר: ממשלת ישראל פועלת בשם מדינת ישראל. בכל מקום שלא ניתנה סמכות לגוף אחר בחקיקה, הסמכות נתונה לממשלת ישראל. את זה קובע חוק-יסוד במדינה. את זה קובע חוק-יסוד, וחוק-היסוד שאומר את הדבר הפשוט הזה, התהפך על ראשו בשורה של גנבת סמכויות, בין על ידי היועץ המשפטי לממשלה לדורותיו, בין על ידי בג"ץ ושופטיו. צעד אחר צעד, בשיטת הסלאמי, בשיטת הסיפוח הזוחל – עוד דונם ועוד עז – כבש לעצמו – יותר נכון, כבשה לעצמה – מפלגת בג"ץ עוד ועוד מאחזים שלטוניים - - -
גלעד קריב (העבודה):
אל תעשה פרסומת, אל תעשה פרסומת.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אדוני היושב-ראש, לגלעד מאוד קשה לשמוע דברים שהוא לא מסכים איתם.
היו"ר אליהו רביבו:
חבר הכנסת קריב, אני רק מבקש להזכיר לך שאתה בקריאה ראשונה, והשנייה מאוד קרובה.
גלעד קריב (העבודה):
אין שום בעיה.
היו"ר אליהו רביבו:
בסדר, אז תודה. שב בבקשה במקומך ושמור על השקט.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אדוני היושב-ראש, צריך להבין לליבו של חבר הכנסת גלעד קריב. צריך להבין לליבו. בסופו של דבר הוא נמצא במפלגה שקוראים לה מפלגת העבודה, אבל היא קוראת לעצמה מפלגת הדמוקרטים, והיא באמת עובדת על כולם שהיא דמוקרטית. בשנייה שאתה שומע, גלעד, עמדה שאתה לא מסכים איתה, אתה לא יכול. זה פשוט גדול ממך, חזק ממך. אתה לא יכול לשמוע עמדה של מישהו שאתה לא מסכים איתו.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לא, אתה יכול? אתה יכול?
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אני, שעות על גבי שעות – יסמין, אני ידעתי שיש ספר שנקרא "גנבת הספרים", לא ידעתי שיש גנבת הספלים.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אבל אני מציע שנעסוק בעניין ולא לגופו של אדם. ממשלת ישראל, מדינת ישראל, זכאית שיהיה לה עורך דין שעובד עבורה. מדינת ישראל היא המקום היחיד בגלובוס שאפשר לקרוא משפט שהתפרסם באיזו כותרת השבוע: הממשלה מתנגדת לעמדת המדינה. באחד הדיונים בהצעת החוק אמרתי, וציטטתי את פרופ' אמנון רובינשטיין, שאמר שהיועץ המשפטי לממשלה הוא כמו לואי ה-14. קפצו עליי, כמובן, כי חשבו שזה ציטוט שלי. כשהם גילו שמדובר בציטוט של אמנון רובינשטיין, הם קפצו, אבל אולי קצת פחות. אבל במישור הזה, הביטוי "המדינה זה אני" - - -
היו"ר אליהו רביבו:
סדרנים.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
הביטוי "המדינה זה אני", יש בן אדם אחד במדינת ישראל שמרשה לעצמו לומר את זה, ולבן אדם הזה קוראים גלי בהרב מיארה. היא מרשה לעצמה להגיד "המדינה זה אני", בגוף ראשון. היא מחליטה מה עמדת המדינה, היא מחליטה מהו החוק, היא מחליטה מהו הדין, היא מחליטה מהו הצדק – היא מחליטה הכול. עכשיו, אמרת, ואני שמעתי, הקשבתי בקשב רב לדבריך, חבר הכנסת גנץ. זה לא רק בתקופת הממשלה הנוכחית שההיבריס הייעוצי הניב את התוצאות המאוד-מאוד קשות ושכנע רבים רבים בצורך בפיצול תפקיד היועץ. גם בממשלה הקודמת, שאתה היית חלק ממנה, בתקופת בחירות, הייתה זו היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה שהודיעה לכם בממשלה שכדי למנות רמטכ"ל, אתם צריכים למנות את מני מזוז לשמונה שנים בתקופת בחירות לוועדה שבודקת מינויים. אתם, ביושרכם – אני חייב להחמיא לכם – אמרתם שזה לא הגיוני, אבל מה לעשות, היועצת אמרה. אז מה הקשר היגיון? מה הקשר חוק? מה הקשר דין? מה הקשר צדק? היועצת אמרה. ברוך השם, הוגשה עתירה, ובית המשפט קבע שהעמדה הזאת מופרכת. אתם לא יוצגתם בעתירה הזאת – לכם, לעמדתכם, לשכל הישר שהיה לכם. גם זה קורה, בממשלה הקודמת היו רגעים ספורים כאלה של שכל ישר. לשכל הישר שלכם כנבחרי ציבור לא היה מעמד בבית המשפט. מי הציג את עמדתו כעמדת המדינה בבית המשפט? היועצת המשפטית לממשלה. הדבר הזה, אין לו אח ורע בעולם. אמרו פה חלק מהאנשים שמדובר בחוק להחלשת תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, או לחיסול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. הנייר והפודיום סובל הכול, אבל אני יכול להגיד, וכמוני הרבה מאוד עורכי דין במדינת ישראל יכולים להעיד: כאשר עורך דין עובד עבור כל חברה עסקית בעולם או בישראל, עבור כל אדם, אפשר לפטר אותו מהרגע להרגע. הוא לא עם קביעות. הוא לא יושב על כיסא כמו מסמר בלי ראש. אין שופטי בג"ץ שיגנו עליו, ייתנו לו הנחת סלב, גם כאשר הוא עושה את מלאכתו רמייה. ובכל זאת אנשים מקשיבים לעורכי הדין שלהם. אני יכול להגיד שהאנשים שעבדתי אצלם או התנדבתי אצלם בתור עורך דין מעולם לא הימרו את פי בעצה משפטית. הם ידעו שמה שאני נותן להם זה העצה המתאימה וכיבדו את זה – כמה שצריך, כמה שיגידו לי – הם כיבדו את הדבר הזה ואמרו: אנחנו מכבדים את העמדה שאתה מציג. אם לא מוצא חן בעיניהם, יכולים תמיד להחליף עורך דין. זה מעמד הרבה יותר חזק מאשר שיש איזה ועדה קרואה שכפתה עליך את הייצוג המשפטי וסותמת לך את הפה. כל מה שאני קובע בהצעת החוק אלה דברים שנקבעו על ידי משפטן זוטר, השופט אגרנט, שישב בוועדה שדנה בתפקידיו של היועץ המשפטי לממשלה. מדהים שמושכלות יסוד של משפט ושל דמוקרטיה, כשבאים לחוקק אותן, אנשים פה צועקים כאילו גנבו להם את נחלת אבותם. אף זכות אדם לא תיפגע מהחוק הזה מלבד זכותו של אדם אחד – של היועצת המשפטית לממשלה, לדבר על עצמה ולהגיד "המדינה זה אני" בגוף ראשון. זכות האדם הזאת תיפגע. שאר זכויות האדם במדינת ישראל יישמרו מכל משמר הרבה הרבה יותר. במסגרת הדיונים בהצעת החוק הוצגו גם עבודות של ועדות מקצועיות שנעשו בעולם, והיו שם רעיונות לקבע את משרת היועץ המשפטי לממשלה באותה מדינה ולהפוך את פיטוריו לקשים יותר. דווקא אותן ועדות מקצועיות באו ואמרו שמי שרוצה להגביר את שלטון החוק צריך לוודא שהיועץ המשפטי לממשלה יהיה משרת אמון של הממשלה, כי הם ייטו להקשיב לעצתו המשפטית הרבה יותר מאשר אם הוא יהיה אדם שנכפה עליו. ההיגיון הזה והשכל הישר הזה, שעובד בכל מקום אחר בעולם – במדינת ישראל, אוי ואבוי, שוד ושבר, אי-אפשר לחוקק את השכל הישר הזה במדינת ישראל.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - - גם זה שכל ישר?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני רוצה לומר בקשר לחוות הדעת – דיברנו על הייצוג. הסיטואציה של יועץ משפטי שלא מייצג את עמדת הממשלה – ואגב, מפסיד פעמים רבות. ההפסד הטרי האחרון הוא מהבוקר. מהבוקר. סיכול ממוקד שעורכת היועצת המשפטית לממשלה לכל מינוי של הממשלה הזאת, ופעם אחר פעם היא נתקלת באמירה של בית המשפט. אבל אני רוצה לומר יותר מהאמירה של בית המשפט הזה. גם כאשר עמדותיה של היועצת מתקבלות על ידי בית המשפט – אבל בדעת רוב, ולא פה אחד – גם שם מדובר בשערורייה. כי אם שופט אחד בבית המשפט העליון, שלא לדבר על כמה, באים ואומרים לך, היועצת המשפטית לממשלה, שהעמדה שהממשלה הציגה היא עמדה משפטית סבירה שאפשר לפסוק לפיה, באיזו זכות את חוסמת את הצגת העמדה הזאת בבית המשפט? באיזה זכות את כופה את עמדתך על הממשלה? באיזו זכות את נותנת ופוגמת בצורה שכזאת בהליך השיפוטי, כשנשמת אפו של ההליך השיפוטי היא להציג שני צדדים עם ייצוג הולם, ואת הורסת את ההליך השיפוטי, משבשת הליכי משפט? באיזו זכות? ומושכלות היסוד האלה, שיועץ משפטי הוא יועץ, וככלל, יש להקשיב לחוות הדעת שלו ולראות אותה כמשקפת את הדין, אבל הממשלה לא כבולה – אם כל אדם במדינת ישראל יכול לקחת חוות דעת שנייה, second opinion בתחום הרפואה, למרות שאין לו השכלה רפואית, אבל הוא יכול; אם ממשלות יכולות, כשמגיעות אליהן חוות דעת שונות בנושא ביטחון, להגיד: אני מקבל את עמדת ראש השב"כ ולא את עמדת ראש המוסד, או את עמדת הרמטכ"ל ולא את עמדת ראש השב"כ, והן יכולות להחליט בדבר הזה – האחריות והסמכות נמצאות על כתפי הממשלה – למה בתחום המשפטי אי-אפשר לקבל את זה? מה השערורייה בדבר הזה? גם אדם בשוק הפרטי יכול לקחת כמה עורכי דין ולאמץ בסופו של דבר עמדה אחת. כל זמן שהוא עושה את זה בתום לב, זה לגיטימי לחלוטין. אבל לא, האפיפיורות, הדוֹגמה מבית היוצר של גלי בהרב מיארה, מחייבת את כולם. מתי ראינו את זה יותר חזק מהכול? כאשר ראינו משנה אחר משנה מתייצבים בוועדה כאיש אחד, וכולם – זמירה אחת מפיהם. אמרתי להם: בואו תגידו לי, איך קרה הנס הזה? איך קרה הנס שמכל המשפטנים הבכירים במדינת ישראל אין ייצוג ולו אחד לעמדה המשפטית שאדם זוטר ושולי כמו פרופ' פרידמן, או פרופ' נאמן – איך יכול להיות שהעמדה המשפטית שלהם פשוט לא קיימת במערכת הייעוץ המשפטי לממשלה? איך זה יכול להיות? איך זה קרה? אז אני גיליתי סוד. לא רבים יודעים, אבל אני עבדתי במשרד המשפטים. הייתי שם מתמחה, אחר כך עבדתי ברשם העמותות, וגיליתי שבמרתף משרד המשפטים, ליד מכונת התפירה, מונחת מכונת שכפול. לוקחים שם ומשכפלים משפטנים. משכפלים כמו בימים הטובים ההם, עם מנואלה, משכפלים, משכפלים, וכל עמדה שלא נמצאת בקו, שמאשרת אותה הוד אפיפיורותה גלי בהרב מיארה, מייד מוכחדת. לא קיימת. כולם צריכים לדבר באותו קול, באותה שפה. "כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים".
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
די, די, קצת כבוד.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
בדיוני הוועדה, ד"ר לבונטין, שליווה את הצעת החוק, ומגיעה לו על כך תודה מיוחדת, אמר: אני תמיד ידעתי שהפסוק אומר "הן עם לבדד יִשכֹּן", אבל לא ידעתי שכתוב: הן עם לבדד יחוקק. איך ייתכן שמדינת ישראל היא המדינה היחידה שצריך לחוקק בה את החוק הזה שאומר שהיועץ המשפטי הוא המחליט המשפטי לממשלה? שהממשלה לא יכולה לפטר אותו? שהממשלה כבולה לחוות הדעת שלו? שהוא יכול לפעול נגדה ושהוא יכול לסתום לה את הפה? איך יכול להיות? מה נשתננו מכל אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו כאלה גזרות? חברי וחברות הכנסת, ההתנהלות של מערכת המשפט הראתה לכולם בשנים האחרונות דבר אחד ויחיד: מדינת ישראל איננה מדינה שבה יש שלטון חוק, אלא מדינה שבה יש שלטון של יחיד, דיקטטורי, של אדם אחד שהוא מחליט הכול, אדם שלא מקשיב לחוק.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
ביבי? מה אמרת, ביבי?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא. גלי בהרב מיארה. אבל זה לא פרסונלי, זה היועץ. זה היה גם קודם. המוסד הזה שנקרא היועץ המשפטי לממשלה, לואי ה-14, המוסד הזה - - -
קריאות:
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כן, כן. מה שמדהים זה שאתם כל כך - - -
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
רגע, לא שמעתי, מה אמרת, ביבי?
קריאות:
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מה מדהים? אני אגיד לכם מה מדהים. מה שמדהים הוא - - -
מאיר כהן (יש עתיד):
תגיד לנו מה מעצבן בחוק הזה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני אגיד לכם גם מה מעצבן וגם מה מדהים, הכול. אני עומד לרשותכם היום.
עדי עזוז (יש עתיד):
מה שמדהים זה שאתה לא יודע להגיד מה מדהים.
קריאות:
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מה שמדהים הוא שאין ראש מדינה אחד בעולם, אחד, שהיה צריך להיאבק ביועץ המשפטי שלו חצי שנה – מה, את עושה לי פנטומימה, עדי? חצי שנה כדי להחליף ראש שב"כ כאשר כתוב בחוק שזו החלטת ממשלה. אין אח ורע לדבר הזה.
עדי עזוז (יש עתיד):
גם אין אח ורע - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אין אח ורע לדבר הזה, לראש ממשלה שמתערבים לו בפיטורי ומינויי שרים. אין אח ורע לדבר הזה. כשאני מספר למשפטנים בארצות הברית שיש במדינת ישראל אפשרות לעתור לבית המשפט העליון על מינוי או פיטורים של שר, ושלא רק שתהיה עתירה כזאת, אלא היועץ המשפטי יגיע ויתייצב לצד העותרים, ולממשלה לא יהיה ייצוג, כפי שקרה במדינת ישראל, הם בטוחים שאני עובד עליהם.
עדי עזוז (יש עתיד):
אבל גם להם יש שרים עבריינים או רק אצלנו יש שרים עבריינים?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הם בטוחים שאני עובד עליהם, עדי. ואז אני אומר להם: תקשיבו, הדבר הזה מתרחש במדינת ישראל ביום ראשון, ביום שני, ביום שלישי, ביום רביעי, ביום חמישי, ביום שישי, וכשצריך – יצחק עמית, כמו גדולי הצדיקים, עושה שבת לפה, שבת לשם, והוא עובר ביום חול באמצע ונותן פסקי דין לא חוקתיים גם בשבת, גם בשבת. נהר הסמבטיון היה עוצר בשבת מלזרוק אבנים, אבל מכונת ההרס העצמי של מפלגת בג"ץ ממשיכה לעבוד גם בשבת.
קריאה:
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זורקת אבנים על כולם.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא היה ולא נברא בתולדות הדמוקרטיות בעולם דמות שהיא גם לא נבחרת, גם מחליטה בכל דבר וגם אי-אפשר לפטר אותה. יסמין בטח זוכרת מה היה כתוב על הספל שהבאתי לחדר הוועדה, ומה הרגיז אותה כל כך. ניתן להדיח. זה הכול. ניתן להדיח, אפילו לא אמרתי, צריך להדיח. אני רוצה להגיד תודה – ונמצאות פה בנותיי, שקנו לי את הספל הזה. הן שם ביציע – שלום. גם בניי, וגם אשתי היקרה, שבאו לחגוג את העברת החוק הזה. באו לחגוג. קיבלתי את הספל הזה מתנה לפני כחודש. מתי קניתם לי את זה? חודש, חודש וחצי, משהו כזה. ואמרתי, מתי יהיה מתאים להביא את הספל הזה? ובאמת, ביום שהעברנו בקריאה שנייה ושלישית בוועדה את החוק בעניין פיצול תפקיד היועץ – החלק הראשון של חוק הפיצול, אמרתי: זה היום. "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", זה היום עשה ה' להביא את הספל. מה כל כך הרגיז במילים "ניתן להדיח"? האם במדינה דמוקרטית אפשר לסבול מציאות של אדם שלא ניתן להדיח אותו? האם אפשר?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
- - - ציור של אסלה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
יש לי שאלה, עדי, מאחר שאת עושה פה הפסקה פעילה – מטי, גם את יכולה להשתתף אם את רוצה – איך קוראים לשליט שלא ניתן להדיח?
עדי עזוז (יש עתיד):
נתניהו.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
באמת? אני שמח שאתם מודים שאתם לא תצליחו להדיח את נתניהו, אני מבין שאתם מודים בכך. אני מבין שאתם יודעים שהציבור לא איתכם. אבל איך קוראים לשליט שלא ניתן להדיח?
עדי עזוז (יש עתיד):
אתמול נתניהו הדיח את נתניהו.
רם בן ברק (יש עתיד):
רוטמן, רוטמן - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כן.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תגיד לי, בבית אתה גם חופר לילדים?
רם בן ברק (יש עתיד):
יש משבר פוליטי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
שמחה, אני רוצה לשאול את הילדים שלך אם גם בבית אתה חופר להם.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני לא יכול במקביל, חברים. אני לא יכול במקביל.
רם בן ברק (יש עתיד):
- - - לסמוטריץ' שיפתור את המשבר - - - הציונות הדתית החרדית.
סימון דוידסון (יש עתיד):
שמחה, לשאול את הילדים אם בבית אתה גם חופר להם?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
בבית? לא, בבית הם חופרים לי. פה אני חופר להם, בבית הם חופרים לי, וזו חפירה מבורכת. אני שואל איך קוראים, יש לזה שם בעברית, איך מכנים בעברית אדם – אולי מאיר יעזור לנו. מאיר, אני יודע שאתה שליט בשפה העברית – איך אומרים בעברית אדם שמחזיק בכוח שלטוני שלא ניתן להדיח אותו? לא ניתן להדיח אותו, מה השם לזה?
מאיר כהן (יש עתיד):
המקבילה ליושב-ראש ועדת החוקה – זה דיקטטור.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
דיקטטור, יפה, אכן אדם שיושב בתפקיד ולא ניתן להדיח אותו – אגב, כפי שאתה יודע, ניתן להדיח יושבי-ראש ועדות של הכנסת. אדם שיושב בתפקיד ולא ניתן להדיח אותו נקרא דיקטטור. אז לכן כאשר אנחנו מדברים על דיקטטורה שיפוטית או דיקטטורה ייעוצית, על זה אנחנו מדברים. לכן כל כך הרגיז אתכם שכתוב: ניתן להדיח.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
לא, לא, רק הציור ששמתם, ציור של אסלה. תסתכל - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
איזו אסלה? זה מדיח כלים.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
לא, זאת אסלה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זה מדיח כלים.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
זאת אסלה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני לא יודע איך מדיח הכלים שלך נראה, אבל אצלנו הוא לא דומה. נכון, מדיח כלים? הינה, זה מדיח כלים. יש פה עדות מומחות, גם איילת חן וגם גילי, יש שם ציור של מדיח כלים. והעובדה שניתן להדיח, בעיניי היא נשמת אפה של הדמוקרטיה. אבל הממשלה הדיחה אותה, ובג"ץ החזיר אותה לתפקידה, והיא יושבת היום, לא מכהנת מכוח שום חוק, מכוח שום חוק – יושבת במשרד המשפטים, לוקחת משרד, לוקחת חניה – חוץ מהזמנים הספורים שבהם אני חונה שם – ויושבת שם בלי חוק.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
היועמ"שית לוקחת חניה, אוי ואבוי - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
גם משרד וגם חניה, כן, כן, כן, כן. והדבר הזה פוגע פגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית. אין לו הצדקה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תחליפו לה מינוי, אה, כבר החלפתם.
רם בן ברק (יש עתיד):
אבל לא יותר מכם.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
ואני יכול להגיד עוד דבר אחד על החוק הזה. הפיצול של החוק הזה, כפי שאתם יודעים - - -
גלעד קריב (העבודה):
רוטמן, רק תאמר לנו כמה עולה הסחטנות התורנית של החרדים בשביל החוק הזה? מה זה הפעם? הכסף לגננות?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
איזו סחטנות? על מה אתה מדבר?
גלעד קריב (העבודה):
הפיליבסטר המתוזמן שלך.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא, עד שיגייסו, אתם פשוט משכתם בווריד, כי הבנתם שאין איך להתנגד לחוק הזה. מה שקרה זה שאתם משכתם בווריד - - -
גלעד קריב (העבודה):
לא, לא, לא. אולי לא סיפרו לך - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא סיפרו לי?
גלעד קריב (העבודה):
לא סיפרו לך.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אז יעדכנו אותי עוד מעט מה הם מבקשים. יכול להיות שנסדר להם, מה אתם רוצים. "הריני כבן עזאי בשוקי טבריה", מה שהם רוצים נסדר להם.
גלעד קריב (העבודה):
חבר'ה, עוד מעט ארוחת ערב בפרסה. שידבר עם עצמו.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
יש ארוחת ערב? אין שום בעיה. בכל מקרה אני חושב שהנושא של פיצול תפקיד היועץ, שהוא חוק שהוועדה השקיעה בו שעות רבות. החוק הזה יעבור, בעזרת השם, ברוב גדול, באופן מלא, בכנסת הבאה. החלק שאנחנו מביאים עכשיו הוא החלק העיקרי. הוא חלק שיש בו את הגדרת התפקיד שתשיב את הדמוקרטיה למדינת ישראל. גלעד, אני לא יודע על מה אתה מדבר, החוק הזה יעבור ברוב גדול, גדול וחזק.
גלעד קריב (העבודה):
אם אפשר לסחוט עוד קצת ברגע האחרון, למה לא? למה לא לעגל ולסחוט?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אתה יודע, הכול צריך ללמוד מכם.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה לא יודע מה קורה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני לא יודע? הכול בסדר.
גלעד קריב (העבודה):
אם אפשר לסחוט עוד טיפה. לעשות עוד קווץ'.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני לא חושב שיש פה בעיות וקווצ'ים.
גלעד קריב (העבודה):
לא, יש הרבה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הדבר שעלה שוב ושוב בדיוני הוועדה והדהים את כל מי שצפה בו ואת כל מי שראה אותו, היה אירוע שבו בכירי משרד המשפטים לא יודעים את ההבדל בין פרשנות של דין לבין קביעת הדין. הטענה שהיועץ המשפטי לממשלה מפרש את הדין עבור הרשות המבצעת, היא טענה סבירה. היא טענה לגיטימית.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
מה עם - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מה איתה? אני לא מתעסק בגננות. אני לא גננת, למרות שאני חייב לומר לך, חבר הכנסת ליברמן, הרבה מאוד פעמים בוועדת החוקה, אני מרגיש כמו גננת.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - -
גלעד קריב (העבודה):
אתה הגננת? אתה - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני מרגיש כמו גננת, אני מרגיש כמו גננת. מה? לא הבנתי, על מה המריבה? עמית סגל יעדכן? אוקיי, אני פתוח לעדכונים. מה שגילינו בדיוני הוועדה זה חוסר הבנה מוחלט בשאלה מהי פרשנות של דין לבין מהי קביעת דין. פעם אחר פעם נציגי הייעוץ המשפטי לממשלה באו ואמרו: מה שהיועצת קובעת זהו הדין. זהו הדין.
עוז חיים (יש עתיד):
פרשנות הדין.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא, הם אמרו: זהו הדין. והם התנגדו למשפט שאני אמרתי, שחוות דעת של יועץ איננה מייצרת דין חדש, איננה מייצרת דין חדש. זה ההבדל הרי בין פרשנות לבין קביעה של דין. קביעה של דין מייצרת דין חדש, כאשר אנחנו מחוקקים חוק בכנסת. פרשנות של דין לא מייצרת דין חדש.
רם בן ברק (יש עתיד):
כמה יעלה המשבר של הציונות הדתית? כמה כסף הוא יעלה לנו?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כמה כסף?
רם בן ברק (יש עתיד):
כן. כמה, עשרות מיליונים, מאות מיליונים? שהציבור בישראל ידע כמה כסף עולה - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אין שום משבר. חברים, אין שום משבר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - - היא לא מבינה למה אתה מושך. אשתך.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לדעתי יש לה טלפון, וגם יש לה אינטרנט ולכן היא יודעת.
רם בן ברק (יש עתיד):
אולי תצלצל לעדכן אותה?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לצלצל? אתה רוצה שיחה בלייב כאן? אני יודע שבכל ענייני הכספים נאור הוא היועץ הבכיר שלי. נאור וולדי, מה שאתם אומרים בנושא כספים – אתם היועצים הבכירים.
קריאות:
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מה זה 30–40 מיליון שקלים בשביל לשחרר את מדינת ישראל מדיקטטורה? חברים, זה כסף קטן. זה כסף קטן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - - שיצביעו על זה?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תוציאו את המליאה להפסקה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לשחרר. אתה אומר, בשביל שאני ארד מהדוכן אתה מוכן, 30, 40 מיליון שקלים.
עוז חיים (יש עתיד):
- - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
רוטמן, אני אגיד לך מה הבעיה? שהכול אתם מוכרים בשביל כסף.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אנחנו, בשביל כסף?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
רק כסף.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אנחנו מקבלים כסף באירוע הזה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתם כן. אנחנו לא. שקל - - -
נאור שירי (יש עתיד):
איכשהו - - - מצביעים, או שסטרוק לקחה כסף.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
איזה כסף? אני לא יודע על מה מדובר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
איזה כסף? אני? תקשיב, אתה יודע, בוועדת חוקה. התקציב הגדול ביותר שלנו זה לכיבוד בישיבות שנמשכות עד 22:00 בלילה. אין לנו, אנחנו לא מתעסקים בכסף.
גלעד קריב (העבודה):
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
למה אתה שואל שאלה מהצד? אתה שואל היום כל הזמן בהערות ביניים.
גלעד קריב (העבודה):
מה?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אתה לא צריך לשאול מהצד – אתה שואל מאמצע הדוכן. אתה עומד באמצע המליאה ושואל שאלות.
גלעד קריב (העבודה):
אני לא שואל באמצע הנאום – אני מפריע באמצע הנאום.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הבנתי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
היושב-ראש, אפשר הפסקה?
גלעד קריב (העבודה):
יש הבדל. אנחנו גמרנו לשאול אותך.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
גמרתם לשאול אותי.
גלעד קריב (העבודה):
לא מעוניינים בשום תשובה שלך.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אז אני רוצה לחדד את ההבדל בין פרשנות דין לבין קביעת דין. היועץ המשפטי לממשלה התייצב בוועדה פעם אחר פעם ואמר: מה שהיועץ קובע זהו הדין. הדבר הזה, בעיניי, מראה על בלבול עמוק; מראה על חוסר הבנה של מהו תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, גם אם רוצים לתת לו בלעדיות פרשנית, גם אם רוצים לתת לו – ואני נגד, כי אין דבר כזה, בלעדיות פרשנית, והיא לא יכולה להיות קיימת בידיו של פקיד שאיננו נבחר – אבל גם אם נותנים לו את זה, זה ודאי לא יכול לייצר דין. עכשיו, השקר הכי גדול זה שהם אומרים: היועץ המשפטי לממשלה קובע את הדין עבור הרשות המבצעת כל עוד לא קבע בית המשפט אחרת. נו, מילא. לא נכון, לא הגיוני, אין לזה הצדקה. אבל איך בית המשפט יקבע אחרת אם עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, רק היא מוצגת בפני בית המשפט? מה החוכמה לבוא ולהגיד: בית המשפט צריך לקבוע אחרת, כשאתה שולח את בית המשפט לגשש באפלה אחרי מה העמדות, מה היו הדעות, למה זה קורה? הדברים האלו אינם יכולים להתרחש במדינה דמוקרטית. הדברים האלו – אסור שיקרו. זה היה הנושא הראשון של חוות הדעת. עוד אבן מחלוקת משמעותית בהצעת החוק הייתה בקשה, הסעיף שמופיע בהצעת החוק שבא ואומר שהיועץ המשפטי לממשלה נושא באחריות כלפי הממשלה לביצוע תפקידו. מה רע בזה? מה הבעיה בזה? איפה זה יכול להיות? למה שיהיה אדם במדינת ישראל שלא נושא באחריות כלפי איש? עכשיו, את השאלה הזאת לא אני שאלתי – את השאלה הזאת שאלו בוועדת אגרנט. את השאלה הזאת באו והציגו בפני ועדת מומחים ששאלה בדיוק את השאלה הזאת. אמרה, מה ההיגיון שיהיה אדם במדינה שלא נושא באחריות כלפי איש? והוועדה ענתה. היא אמרה: היועץ המשפטי נושא באחריות. איך הוא נושא באחריות? איך הממשלה יכולה לשאת באחריות על פעולות הרשות המבצעת שמתבצעות באמצעותו? ועדת אגרנט ענתה על זה בכמה דרכים. היא אמרה: בראש ובראשונה, בכל נושא של שיקול דעתו של היועץ, בזמנו היה יכול שר המשפטים ליטול את סמכותו של היועץ בכל תחום. אחר כך תוקן חוק-יסוד: הממשלה, ונקבע שבנושאים בעלי אופי שיפוטי או מעין-שיפוטי אי-אפשר ליטול את הסמכות מידיו של גורם בתוך המדינה. אז ממילא צומצמה היכולת לקחת את הסמכות על ידי שר המשפטים. אבל ועדת אגרנט לא נעצרה שם. היא אמרה שהיועץ המשפטי יכול גם להיות מפוטר בכל עת על ידי הממשלה, גם בתחומים שבהם הוא נהנה מעצמאות שיקול הדעת שלו וגם בתחומים שבהם השר לא נוטל את הסמכות. העובדה שהוא תמיד יכול להיות מפוטר היא זאת שמאפשרת לממשלה לשאת באחריות על עבודתו. אני חייב לעשות עוד השוואה מהמשפט המשווה למה שמתרחש בישראל. ההשוואה אומרת שכאשר עבר חוק בארצות הברית שניסה להקים רשות, או דמות, שבה יושב אדם שלא יכול להיות מפוטר על ידי הנשיא, נקבע, שם בפסק דין של בית המשפט – שבאמת לוקח שם ברצינות את מה שכתוב בחוק או בחוקה – שמדובר בחוק לא חוקתי, כי הוא פוגע באחריות של הנשיא. אי-אפשר לבוא ולהגיד שהרשות המבצעת אחראית, שהרשות המבצעת מקבלת החלטות, ולהכניס שם כל מיני פונקציונרים שלא ניתן לפטר אותם, כי אז ממילא הם עושים מה שהם רוצים; הנשיא אמור לשאת באחריות על הדבר הזה מכוח האחריות שלו על כל הרשות המבצעת, והוא בסוף לא יכול לממש את האחריות הזאת בשום צורה. הוא תקוע עם אדם, מסמר בלי ראש. ובית המשפט שם אמר: זה לא חוקתי, כי החוקה אומרת שהרשות המבצעת היא הנשיא. בישראל יש לנו רשות מחוקקת, יש לנו רשות שופטת, יש לנו רשות מבצעת ויש לנו רשות אחת שמחליטה הכול והיא היועץ המשפטי לממשלה. עכשיו, אם היא הייתה מצפצפת על הממשלה בלבד – דיינו. חמור מספיק. היא מצפצפת על חוקי הכנסת – מכירים את זה. היא מצפצפת גם על בג"ץ. הרי פעם אחר פעם בית המשפט העליון אומר לה שהעמדות שלה הן לא נכונות; דוחה את החלטותיה; אומר לה: אין דבר כזה. פעם אחר פעם זה קורה, ופעם אחר פעם היא ממשיכה לפגוע במשילות של נבחרי הציבור. פעם אחר פעם היא ממשיכה לתת חוות דעת הזויות ומופרכות וליפול איתן בבג"ץ ולא לומדת את הלקח. אבל לא רק במישור המהותי היא מצפצפת על בג"ץ, היא מצפצפת גם במישור הפרוצדורלי. אדוני היושב-ראש, אתה מכיר היטב את מה שעשינו כאן, בכנסת – אגב, בהסכמה. יש איזו נטייה לבוא ולהגיד שאנחנו כל הזמן בכאסח פה בכנסת. ויש מראות, כמו המראה המבזה שהיה אתמול, שמחדד את המסר הזה. כשרואים פה חבורה של חברי כנסת שעומדים וצועקים במליאה, תוך ניסיון להשתיק – אין מקום להפגנות מהסוג הזה במליאה.
קריאות:
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כן, בהחלט. אבל - - -
גלעד קריב (העבודה):
אין מקום להסרת פסק דין של בית המשפט העליון במליאה.
מיקי לוי (יש עתיד):
חבל שאתה לא זוכר מה עשיתם בכנסת הקודמת, אה?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
ביום שבית המשפט העליון יפסיק – גלעד, ביום שבית המשפט העליון ייקח ברצינות את חוקי הכנסת, אנחנו נצטרך לקחת ברצינות את פסיקותיו.
גלעד קריב (העבודה):
שמענו אותך.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
ביום שבית המשפט העליון - - -
גלעד קריב (העבודה):
ביום שאתם תצייתו לחוק, אנחנו נסבול אתכם.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
ביום שבית המשפט העליון ייקח ברצינות את חוקי הכנסת - -
גלעד קריב (העבודה):
שמענו. עבריינים.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
- - אנחנו ניקח ברצינות את פסיקותיו.
גלעד קריב (העבודה):
אתם מבזים את חוקי הכנסת. אתם ביזיתם את חוק-יסוד: מבקר המדינה - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אתמול עבר - - -
גלעד קריב (העבודה):
- - שדרש בחירות חשאיות.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא הבנתי, חוק-יסוד זה חשוב או לא חשוב, גלעד?
גלעד קריב (העבודה):
אתם, אתם, רומסים את הכנסת.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
גלעד, חוק-יסוד זה חשוב או לא חשוב?
גלעד קריב (העבודה):
אתם הפכתם את הכנסת לאסקופה נדרסת.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
גלעד, אתה לא עונה.
מיקי לוי (יש עתיד):
- - -
עוז חיים (יש עתיד):
למה המטרה - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
למה אתה לא עונה?
גלעד קריב (העבודה):
ככה. חוק-יסוד - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
חוק-יסוד זה חשוב או לא חשוב?
עוז חיים (יש עתיד):
תלוי מה המטרה שאתה - - -
גלעד קריב (העבודה):
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
חוק-יסוד זה דבר חשוב או לא חשוב? אני שואל אותך.
גלעד קריב (העבודה):
- - - פשוט לטיוטה של - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
חוק-יסוד זה חשוב או לא חשוב?
עוז חיים (יש עתיד):
תלוי למה. אם הוא מכשיר השתמטות, אז הוא לא חשוב.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אם הוא חשוב, אז בטח - - -
גלעד קריב (העבודה):
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מה זה חוק-יסוד – הינה, הינה, שלטון החוק.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
את זה היית צריך לקבוע.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
חוק-יסוד הוא חשוב או לא חשוב?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני שואל אותך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא חשוב חוק. לא חשוב חוק-יסוד.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אני מכיר את המלכודות שלך. מה שאני אומר - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני שואל. אתה מכיר את המלכודות, אבל למה אתה לא עונה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עניתי לך.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
חשוב או לא חשוב?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
רק אם יש לו תהליך חקיקה מיוחד.
קריאות:
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
חוק-יסוד הוא חשוב או לא חשוב?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אמרתי לך. אני לא עובד אצלך. מה אתה אומר לי: תענה לי ככה?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אתה לא רוצה לענות, לא צריך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לך: הוא חשוב אם יש לו נוהל מיוחד.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
נוהל מיוחד.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כן.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זאת אומרת שחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו לא חשוב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ידעתי שאתה מגיע לזה. רוטמן, לא מתאים לך.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני שואל. אני שואל.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
חשבתי שאתה יותר מתוחכם.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני שואל שאלה, למה אתה לא עונה לי?
רם בן ברק (יש עתיד):
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תגיד, אני אגב יכול לשאול אותך שאלה?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אין בעיה, אבל קודם תענה על השאלה שלי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כן. בבקשה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אמרת שחוק-יסוד - - -
רם בן ברק (יש עתיד):
רוטמן, הוא לא היה עובר היום, החוק הזה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הוא לא היה עובר? למה לא היה עובר?
קריאות:
- - -
מירב כהן (יש עתיד):
כי אין לו רוב.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני יכול להגיד לך.
רם בן ברק (יש עתיד):
לא אמרתי שהוא לא עובר.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אתה רוצה שאני אספר לך משהו על חוק-יסוד?
רם בן ברק (יש עתיד):
אני שואל אותך: לדעתך, הוא היה עובר בכנסת הנוכחית?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
בוודאי. למה לא?
רם בן ברק (יש עתיד):
כן?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
בוודאי, חוק מאוד חשוב. אתה יודע שזה חוק מאוד חשוב שכתוב בו במפורש שבית המשפט לא יכול לבטל חוקים מכוחו. כך נכתב בו, במפורש.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בוא נעשה עסק, רוטמן. רוטמן, החוק הזה - - - הוא עבר ב-39, בוא נעביר אותו ב-80.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
למה? למה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני חושב, אם אתה אומר שהוא חשוב - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
למה? העברתי חוק בכנסת הזאת ב-64 מנדטים, 64 אצבעות. בית המשפט אמר: לא מעניין אותי מה כתוב בחוק.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז אני עונה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אה, אתה לא עונה לשאלות. אלעזר, אתה משחק.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני עונה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אז בוא, תן לי להציג את השאלה ואז תענה, בסדר? בוא נעבוד ככה מסודר. חוק-יסוד שעבר ב-64 מנדטים, שזה החוק בעניין עילת הסבירות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הלאה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
חוק-יסוד עבר ברוב של 68 מנדטים, שזה החוק בעניין שיטת בחירת השופטים. שני החוקים האלו עברו אחרי דיונים ארוכים מאוד, מקיפים, בוועדה, אחרי שנשמעו עמדות מגוונות, והם עברו ברוב גדול. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו עבר ב-32 חברי כנסת. עכשיו נשאלת השאלה: איזה היגיון קיים לתת לחוק-היסוד שעבר ב-32 חברי כנסת נגד 21, זה לא היה 32 פה אחד, אתה יודע, אנשים יצאו מהמליאה, שעבר בתקופת בחירות, בפגרת בחירות; כבר הייתה פגרת בחירות והועבר החוק הזה – מה ההיגיון לתת לו מעמד גבוה יותר מחוק-יסוד: השפיטה, או שני התיקונים שהעברתי לחוק-יסוד: השפיטה, או חוק-יסוד אחר שעכשיו עבר? מה ההיגיון המשטרי?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני יכול לענות?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
בשמחה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לך. אם היית עכשיו, בתוך אותם חוקי-יסוד שבוטלו, כן? – 64, 68 – מביא גם את החוק שעבר פה אתמול ברוב של 63 ואומר לי: אוקיי, חוקי-היסוד האלה, מה ההיגיון לבטל אותם? ברור שמה שעשיתם אתמול, שהוצאת פרט מהכלל של חוקי-יסוד, והראית שהקואליציה שלכם, היא מפירה את הפרדת הרשויות, ואתם יכולים להעביר כל דבר שנתניהו רוצה - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
איזו הפרה של הפרדת רשויות ראית שם?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לך. כולם עובדים. כולם עובדים אצל מה שרוצה ראש הממשלה, כשיושבים בדיונים – שר ההסתה, קרעי והתקשורת, או מזכיר הממשלה בוועדת חוץ וביטחון. העברתם חוק. עכשיו, אני אגיד לך למה אתה לא העלית את החוק שאתמול הצבעת בעדו כחוק-יסוד, והוא עבר ב-63.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מה, חוק-יסוד: לימוד תורה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא לימוד תורה – העריקים.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זה לא חוק-יסוד.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לימוד תורה, סליחה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זה לא חוק-יסוד. אני לא יודע מה אתה רוצה. אלעזר, תהיה מסונכרן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
גם לימוד תורה. לא, אבל גם אתמול עבר חוק ב-63, רק בגלל שזה כאילו הוראת שעה - - - את חוק-יסוד: חנינה לעריקים, אחרת היית עושה את זה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מה הקשר לחוק-יסוד? אני לא מבין מה אתה רוצה. אני לא מבין מה הקשר לחוק-יסוד. אני שאלתי שאלה נורא פשוטה – אמרת לי שתענה, ותשובה לא קיבלתי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
נכון, אתה לא ענית לי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני חושב שעניתי.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כן? מה ההבדל?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לך. אם היית מקדיש את הזמן - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
למה חוק שעבר ב-32 חברי כנסת הוא יותר חשוב בעיניך מחוק שעבר ב-64 או ב-68?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אם היית מקדיש את הזמן לחלק מהחוקים - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אין, תשובה אין, אלעזר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שנייה. אם המהפכה המשפטית הייתה הולכת לאיך עושים חוקי-יסוד, היה לנו על מה לדבר.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אלעזר, אני יכול להגיד לך שלא היה לנו על מה לדבר, מסיבה מאוד פשוטה. אתה יודע למה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
למה?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כי בדיון שהתקיים על התיקון לחוק-יסוד: השפיטה, לנושא הוועדה לבחירת שופטים, בדיון שהתקיים שם, נאמר על ידי מנהל מחלקת בג"צים, עו"ד ענר הלמן, והוא אמר דבר נכון – דבר נכון מזעזע, אך נכון – הוא אמר שלפי ההיגיון של פסיקת בית המשפט העליון בנוגע לעילת הסבירות, גם אם חוק-יסוד יעבור ב-120 חברי כנסת, אפשר לבטל אותו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בסדר, אבל שאלת עליי.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא, מה זה בסדר?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שאלת עליי.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מה זה בסדר? אני שואל אותך, אני שואל אותך, אם - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה אתה שואל אותי עליו? לא הייתי בדיון ההוא.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא, אבל אני אומר לך מה קרה. אם אתה טוען שהציטוט שלי לא נכון, אז תגיד.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אמרתי לך דבר אחר. אמרתי לך דבר פשוט, שאם היית מקדיש חלק ממשאבי הזמן שלך לדון במה זה חוק-יסוד - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא הבנתי, אתה רוצה לדבר איתי?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - - בוא נצביע.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני בהחלט בעד להצביע, אבל צריך שהקואליציה תגייס.
קריאה:
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מה? לא הבנתי.
קריאות:
- - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
יש עתיד - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
יש עתיד מה? לא שמעתי את דבריך. מה יש עתיד, חבר הכנסת פרוש?
קריאות:
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אם הוא היה ביש עתיד לא הייתי מדבר איתו. בגלל שהוא לא מיש עתיד אני מדבר איתו. אני לא מבין מה אתה רוצה. אה, הינה הוא הלך. ככה זה כשאין תשובות, חבר הכנסת שטרן. כשאין תשובות, אז בורחים. התשובה שאני נותן היא נורא נורא פשוטה. את בית המשפט העליון לא מעניינים חוקים, ולא מעניין דבר. את בית המשפט העליון מעניין המשך הכוח והשלטון שלו. אין לזה הצדקה, אין לזה היגיון. אי-אפשר להגיע להסכמות כאשר בית המשפט מתנהל בדרך שבה הוא מתנהל. חוק הפך להמלצה, וכל מי שמדבר על כך שיש פה פגיעה בהפרדת רשויות או בשלטון החוק, צריך לתת הסבר מאוד מאוד פשוט לציבור כיצד בית משפט וכיצד שופטים שהצהירו אמונים למדינת ישראל ולחוקיה מצפצפים על החוק. ומה שקורה סביב מוסד היועץ המשפטי לממשלה הוא הדוגמה הבולטת ביותר לכך. אחד הסעיפים, אדוני היושב-ראש, שעליהם יצא הקצף בהצעת החוק הזאת, אומר דבר מאוד פשוט. בתוך 30 יום מיום כניסת החוק לתוקף – החוק הזה אמור להיכנס לתוקף ב-1 בינואר 2027.
יונתן מישרקי (ש"ס):
- - - קפה?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
קפה? רק ברשות היו"ר.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, לא.
קריאה:
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
2027. אמת. אתה יודע, יש פריבילגיות שהן רק ליו"ר הישיבה. זה בסדר גמור. אין בעיה, תקשיב, אחרי הפיליבסטר בוועדה, אני פיתחתי יכולות במיתרי הקול בצורה כזאת שאנחנו כבר לא מתרגשים מדבר. חוץ מזה, אם אתה רוצה להביא לי קפה, אתה חייב להביא לי את זה בספל שעליו כתוב: יועמ"שית, ניתן להדחה. ואת זה אסור, כי יש פה כתובות – אסור לעלות עם אביזרים, ולכן היו"ר פה לא מאשר. כי אתה מבין? יש כללים בכנסת, וחשוב שהם יישמרו. אני אומר, אחד הסעיפים בהצעת החוק אומר כך: החוק ייכנס לתוקף ב-1 בינואר 2027. תוך 30 יום מיום כניסת החוק לתוקף, החוק אומר שהממשלה תקבל החלטה בהתאם לסמכותה לפי סעיף 5 לחוק שירות המדינה (מינויים). סעיף 5 לחוק שירות המדינה (מינויים) אומר – אגב, יוני, אתה לא צריך להביא לי קפה, אבל אם אתה יכול להביא לי את נוסח החוק זה מאוד יעזור לי, כי אני רוצה לצטט, ולא מהזיכרון. סעיף 5 לחוק שירות המדינה (מינויים) אומר: הממשלה תמנה - - -
גלעד קריב (העבודה):
שמחה, להכין לך קפה? כי זה ייקח עוד הרבה זמן.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אסור, היו"ר לא מרשה.
גלעד קריב (העבודה):
אולי היושב-ראש יסכים. כי הסחיטה נמצאת בעיצומה. זה ייקח הרבה זמן.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אם סוחטים, אני מעדיף מיץ תפוזים.
גלעד קריב (העבודה):
אם היושב-ראש מסכים, אני הולך להביא לך.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא, לא, לא. יש כללים.
גלעד קריב (העבודה):
ליבי עליך. בסדר גמור.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
יש כללים. אם סוחטים, אז מיץ תפוזים. אבל ההוראה אומרת כך, בסעיף 20 להצעת החוק: בתוך 30 ימים מיום תחילתו של חוק זה, תקבל הממשלה החלטה בהתאם לסמכותה לפי סעיף 5 לחוק שירות המדינה (מינויים).
יונתן מישרקי (ש"ס):
קיבלת את הנוסח?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
קיבלתי. חוק שירות המדינה (מינויים) אומר: הממשלה תקבע בהחלטתה את הדרכים למינוי היועץ המשפטי לממשלה. לממשלה יהיה יועץ משפטי לממשלה, והממשלה תקבע מה הדרך למנות אותו. מקום המדינה - - -
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אל תסתכל עליי. אני לא הולך להקשיב לך עכשיו.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אתה לא הולך להקשיב לי, השר וסרלאוף? אתה לא הולך להקשיב לי? רגע, אבל להצביע אתה תצביע איתי.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מצוין. זה מה שאני צריך. זה מעליב.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא, לא, זה מעליב.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אז אל תיעלב.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא, זה בסדר.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
את יודע מה? אני אקשיב לך שתי דקות.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תקשיב לי שתי דקות? אין בעיה. בכיף.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אבל אחר כך תעבור למישהו אחר.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
האופוזיציה סבלה את זה קדנציה שלמה; אתה שתי דקות נותן לי. תראה מה זה, תראה מה זה, זה היכולת שלנו. אתה יודע, ככה אנחנו ננצח, עם שתי דקות. יש הושענא שלוש שעות. אתה מכיר מה זה הושענא שלוש שעות? אתה אומר בהושענות, נכון? אחת מההושענות, כשמגיעים לאות שי"ן, זה הושענא שלוש שעות, באמת. אתה יודע מה זה הושענא שלוש שעות?
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא, עושים חשבון – אחד מהמדרשים אומר, אתה עושה חשבון, מה זה הושענא שלוש שעות: היום 24 שעות, אתה ישן חצי, אתה אוכל, אתה מתפלל, אתה עובד, יש שלוש שעות ביום שאין לך משימות אחרות, ואתה צריך ישועה מהקדוש ברוך הוא, שבשעות האלה אתה לא תחטא ואתה תהיה מכוון כמו שצריך. אז מתוך כל ה-24 שעות, תן שלוש שעות, הושענא שלוש שעות. אני לא מבקש ממך שלוש שעות. להפך, אין לי שום רצון שתקשיב לי שלוש שעות.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
שלוש שעות הקדוש ברוך הוא - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא, לא. הקדוש ברוך הוא יעזור לנו שלוש שעות. עכשיו, מה שקרה זה שמקום המדינה יועץ משפטי התמנה על פי החלטת הממשלה. התפרסם איך ממנים יועץ משפטי – הממשלה ממנה, זה הכול, והיא יכולה גם לפטר. חוק הפרשנות קובע שהסמכות למנות היא גם הסמכות לפטר, זאת אומרת, באותה דרך שאתה ממנה, אתה גם מפטר. ולכן יועצים משפטיים התחלפו בהחלטת ממשלה, ועל יועץ משפטי כזה, שאפשר לפטר אותו בכל עת, אפשר למנות אותו בכל עת, אפשר להחליף אותו מהרגע לרגע – כמו שעשתה הממשלה ליועץ המשפטי לממשלה זמיר, שהגיע בבוקר לישיבת ממשלה ומגלה על סדר-היום שהולכים למנות יועץ משפטי חדש.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אגב, בג"ץ לא הוציא צווים - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
בג"ץ לא הוציא צווים. איש לא חלם שבג"ץ יכול להתערב בדבר הזה. היה ברור לחלוטין שהממשלה רשאית למנות לעצמה יועץ משפטי, וגם מאוחר יותר במקום השופט זמיר, היועץ המשפטי לממשלה זמיר, מינו את חריש. אחרי שמינו את חריש, הוא כיהן בתפקידו, וגם הוא התחיל באיזשהו שלב לעשות בלגנים לממשלה – הוא הודיע לממשלה שהוא לא מייצג אותה, שהוא מייצג עמדה אחרת. ינון, נראה לי שהם צריכים עזרה.
ינון אזולאי (ש"ס):
אני בהפסקה - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הבנתי. הממשלה, שלושה שבועות או משהו כזה לאחר האירוע, החליטה שהיא מחליפה אותו. מי עשה את אותו פשע לפטר יועץ משפטי? אדוני היושב-ראש, היית חושב ששמו של אותו ראש ממשלה שהחליט לפטר יועץ משפטי, כי הוא נתן לו עצה שהוא לא אהב ולא הסכים לייצג אותו בבית משפט, ייזכר לדיראון עולם. מיהם אותם ראשי ממשלה שעשו את המעשה הנפשע הזה, להחליף יועץ משפטי לממשלה? היום, כשאתה מתווכח עם היועץ המשפטי - - -
גלעד קריב (העבודה):
שמחה, אתה יכול רק להסביר לציבור הישראלי מי זה נתי גבאי, שבגללו כל הפיאסקו? פעיל מפלגה שלכם שצריך לקבל מינוי בבית שמש.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תקשיב, אתה מעודכן בפריימריז שלנו יותר מבפריימריז שלכם. נראה לי - - -
גלעד קריב (העבודה):
- - - מי זה נתי, תספר - - - מי זה נתי גבאי מבית שמש.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
- - - איפה החרדים - - -
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
בסדר, זה לא מפריע לי.
היו"ר אמיר אוחנה:
עד כאן. עד כאן.
גלעד קריב (העבודה):
- - -
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מה זה? איפה החרדים?
נאור שירי (יש עתיד):
גלעד מציל אותו. אין לו על מה לדבר.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא, לא, יש לי. ביום שלא יהיה לי על מה לדבר, נאור - - -
נאור שירי (יש עתיד):
אז תדבר.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
ביום שלא יהיה לי על מה לדבר - - -
גלעד קריב (העבודה):
נתי המלך.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
נתי אכן מלך.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
שמחה, אני משחרר אותך לילדים.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא, הילדים נהנים, נכון?
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - -
גלעד קריב (העבודה):
אני עולה לדבר עם המשפחה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא לא לא, גלעד.
קריאות:
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
גילעד, תיזהר, גלעד בדרך אליך. אתה יודע שגם לבן שלי קוראים גילעד, נכון?
נאור שירי (יש עתיד):
על שם גלעד קריב?
גלעד קריב (העבודה):
אני עולה לדבר עם הילדים על דמוקרטיה.
נאור שירי (יש עתיד):
על שמו?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
על שמו? אצלנו קוראים על שם אחרי שקורים דברים. לא על שמו. חוץ מזה שזה גילעד עם יו"ד וזה גלעד בלי יו"ד. גילעד, תיזהר, כשגלעד מגיע אליך, תסמן לי.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לברוח, לברוח, גילעד.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כן, כן. בכל מקרה, מיהם אותם ראשי ממשלה פורעי חוק, עבריינים, בני בלייעל, שפיטרו יועצים משפטיים בגלל שהעצה שלהם לא הייתה טובה או בגלל שהם לא ייצגו אותם בבית משפט? שמם צריך להיזכר לדיראון עולם, הלא כן? אז זהו, אז אחד מהם היה יצחק רבין, זיכרונו לברכה, שפיטר את חריש אחרי שהוא סירב לייצג אותו בבית המשפט.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני מבקש, אם אתה יכול לספר לנו על עיריית בית שמש. על עיריית בית שמש - - - את מחלקת החינוך בעירייה, על מה קורה בעיריית בית שמש.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
נראה לי שאתה מעודכן בזה הרבה יותר ממני.
נאור שירי (יש עתיד):
כולם מעודכנים.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כולם מעודכנים? איפה? תגיד לי אחרי איזה ערוץ טלגרם לעקוב.
נאור שירי (יש עתיד):
יש בעיה עם הפעיל שלהם בבית שמש, שגפני לא נותן לו את המינוי.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תגיד לי אחרי איזה ערוץ טלגרם אני צריך לעקוב.
קריאות:
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מה? מה? נפתר המשבר?
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יש לנו גילוי נאות על נתי גבאי.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
גילוי נאות? אבל אתם יודעים שמה שקורה כרגע, הרי זה תעודת עניות – מי היה פה? היה פה יאיר לפיד ואמר: האופוזיציה מצוינת. איך היה הביטוי, שהאופוזיציה תפקדה באופן יוצא מן הכלל? גלעד, אתה מוכן להפסיק להפריע למשפחה שלי? מספיק שאני סובל אותך. אמרו פה, יאיר לפיד אמר באיזה מסיבת עיתונאים או בישיבת סיעה: אופוזיציה שתפקדה מעל ומעבר. מה זה היה?
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - - צריך לשלוח את הסדרנים.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כן, כן. אני מבקש להציל את משפחת רוטמן.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה הם עושים פה?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מה הם עושים פה? זו משפחה תומכת. תראה מה זה משפחה תומכת.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
שמחה, הבאת את המשפחה בשביל שעכשיו - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
שעכשיו גלעד יספר להם מי זה נתי גבאי.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
שלוש שעות פיליבסטר בזמן שאתה לא שולט באירוע.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני שולט באירוע, הכול בסדר. יבגני, יש לי שאלה אליך: את הספר שלי ברוסית אתה כבר קראת?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
כן.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
באמת? כן? ו-?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא הסכמתי איתו - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אבל קראת ברוסית או בעברית? איך קיבלת את העותק הרוסי לפניי? איך קיבלת את העותק הרוסי לפניי?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הבאתי לך את ה-PDF.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כן, כן, נכון, נכון. ועדיין לא כתבת לי את ההסכמה. אתה לא מסכים? בכל מקרה, אז רבין היה אחד מראשי הממשלה האלה שעשו את המעשה, שהיום אני לא יודע מה היו עושים לו, על הרעיון הזה לפטר יועץ משפטי. האחרים שעשו זאת היו ראשי ממשלה ברוטציה. לדעתי שמיר היה אז באותה תקופה, אבל זו הייתה ממשלת רוטציה, והיה קונסנזוס בין שמיר, פרס ושאר חברי הממשלה שצריך לשלוח את זמיר הביתה, והם עשו את זה מהרגע לרגע. אני רק שאלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
כשאדוני אומר הביתה, הוא מתכוון לבית המשפט העליון?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אתה יודע שעבור אנשי מפלגת בג"ץ, הם מתייחסים לבית המשפט העליון כביתם. כמו שאמר השופט חשין: בית המשפט העליון הוא ביתי, ומי שירים את ידו על ביתי, אגדע את ידו. עכשיו, התודעה הזאת כאילו זה הבית שלהם היא חלק מהתודעה הבעייתית שאיתה אנחנו מתמודדים. הם, אצלם, לבית לא מכניסים, חס ושלום, ארחי-פרחי כאלה, שהם רק משפטנים, שהם לא גדלו, שלא חוננו בדנ"א השיפוטי, בדנ"א השיפוטי שעובר במסורת מאב לבן - - -
היו"ר אמיר אוחנה:
והמהדרין אומרים: משפחה, לא בית. משפחה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
משפחה, בהחלט.
היו"ר אמיר אוחנה:
זוכר על מי אמרו שהיא לא מהמשפחה?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
היא לא מהמשפחה, לא קורצו מהחומר, יש כל מיני ביטויים. אבל, אתם יודעים, באמת הניתוק הזה מהזעקה שהציבור משמיע בסוגיה הזו של בית המשפט המנותק מהעם – הם פשוט לא שומעים. הלוואי והייתי יכול להגיד שהם שומעים ולא אכפת להם. לדעתי הם בכלל לא שומעים. הם מנותקים עד כדי כך, שהם לא מבינים שכאשר הם מתנגדים למינוים של משפטנים כמו בקשי וביטון, שמבקש שר המשפטים למנות, הם מרחיקים את עצמם מהעם. הציבור מסתכל עליהם ואומר: הם אלו שיחליטו? מה שראינו סביב נושא מינוי השופטים – כאשר יצחק עמית אומר למי שייצג את עמדת המדינה: אנחנו אלה שיודעים, אנחנו צריכים להיות אלה שיחליטו, רק אנחנו, אם צריך לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים צריך להוציא את מעט הכוח שיש שם לעם ולציבור, זו תפיסה כל כך מנותקת מהדמוקרטיה; תפיסה שאין לה בסיס באף מדינה; תפיסה שכל אדם ששומע עליה מזדעזע. זו התפיסה של האדם שיושב כממלא מקום בתפקיד נשיא בית המשפט העליון. אז מה הפלא שהציבור מצביע ברגליים? מה הפלא שהציבור לא נותן בהם אמון? מה הפלא שבאה רפורמה משפטית – ואני חייב לומר לך, אדוני היושב-ראש, את הציטוט שאמרנו קודם בנוגע ל"מי שירים יד על ביתי אגדע את ידו", את הציטוט הזה הם אמרו על הרפורמות הבאמת-מינוריות שהציע פרופ' פרידמן. מה שקורה הוא שכל פעם שהוצע למערכת המשפט התיקון הקטן ביותר, התגובה של מערכת המשפט הייתה אלימה, הייתה כוחנית, הייתה באמת יריקה – יריקה בפרצוף של ציבור אדיר. זה באמת לא עניין של שמאל וימין. זה אפילו לא עניין של הקואליציה הנוכחית. שלום, שלום וברכה, אחד המציעים.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לך. אני חושב שעשית עבודת קודש עם החוק הזה, אדוני היושב-ראש.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תודה.
יונתן מישרקי (ש"ס):
מישל, התחלת לחלק ציונים?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא, הוא הביא לי הצעת חוק פרטית, והוא ראה את העבודה הרבה שהושקעה בוועדה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
היושב-ראש, הצעה טובה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה, אדוני השר.
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
סגן שר החוץ, אפשר לברך?
היו"ר מישל בוסקילה:
אפשר, אם הוא יסכים.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
יעל, אני חייב לומר לך שקודם צחקתם על מה שקורה, והמריבות, ההתמשכויות והפיליבסטרים, כל אירוע שכזה של דיונים וויכוחים בזמן שחוק תלוי ועומד, וסוף-סוף – הרב גפני, טוענים שאתה אחראי. טוענים שאתה אחראי לכל האירוע. זה מה שנאמר. כל אירוע כזה רק מחדד את העניין - - -
משה גפני (יהדות התורה):
אבל אני לא אחראי, אני חבר כנסת זוטר.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אתה חבר כנסת זוטר?
משה גפני (יהדות התורה):
כן, על מה אני אחראי?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מצוין, אז תבוא, מחכים רק לך. למה לא מגייסים אותך כמו חבר כנסת זוטר? חלילה לא לצבא, להצבעה. לא קראתי לגייס אותך לצבא, קראתי לגייס אותך להצבעה. אני אומר, כל אירוע שכזה רק מחדד את השאלה. יאיר לפיד אמר: אופוזיציה למופת. את לא מהמפלגה שלו, אבל יש לי שאלה אלייך, את בן אדם חכם ומשכיל - - -
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ההורים שלי בירושלים. הם הגיעו לירושלים, ואני רוצה לפגוש אותם. המשפחה שלך פה - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הבנתי. נו, תכניסי אותם לכנסת, נעשה איחוד משפחות.
יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
כיבוד הורים.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
גם כיבוד הורים. כל אירוע כזה רק מחדד את השאלה: אם יש כל כך הרבה מריבות ואי-הסכמות, ולא מצליחים ועד הרגע האחרון, איך זו הממשלה - - -
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
המזכיר, אפשר לשחרר אותו לילדים, ואני אחליף אותו בינתיים? בהסכמה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הילדים שלי נורא נהנים. אני לא יודע מה אתם רוצים, נראה שהם נורא נורא נהנים.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ספר לנו על הילדים. משהו טוב, כן.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לספר על הילדים? לא, אני לא אעשה להם את הפדיחות האלו. אם אתם רוצים, תכתבו לי מה אתם מרשים לי לספר ואת זה אני אספר. אני לא אעשה לכם פדיחות. תכתבו לי בווטסאפ. אבל אני אומר, זה רק מחדד את השאלה: איך דווקא קואליציה שכזו מצליחה, ברוך השם, למלא את ימיה, מה שלא קרה מאז 1988? מתי זה היה, 1988?
היו"ר מישל בוסקילה:
כן. 40–50 שנה?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כמעט 40, 38 שנים. והקואליציה הזאת, ששרדה משברים, מתחים, מריבות – זה רק מראה את עוצמתה של האופוזיציה. אני חייב לומר לך – ופה אני רוצה להתנצל – אדוני היושב-ראש, הרבה מאוד פעמים, גלעד - - -
גלעד קריב (העבודה):
היושב-ראש התחלף ואתה עוד על הדוכן. די, שמחה. רחם על העם. חודש אב, רחם. אבא שבשמיים, רחם עלינו.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
גלעד, עם ישראל - - -
גלעד קריב (העבודה):
חבר'ה, תוציאו את המליאה להפסקה. גפני - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
המפלגות החרדיות יקבלו עוד הישג - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
תן ליושב-ראש הוועדה לנהל את - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא, הוא לא מפריע לי.
גלעד קריב (העבודה):
רחמים על שמחה, רחמים עלינו, רחמים על העם בציון.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני רק רוצה להגיד ולחזור בי מכל האמירות הקשות, זו הזדמנות טובה. אומנם היום ראש חודש אב, כמו שאתה יודע, גלעד - - -
גלעד קריב (העבודה):
בא לציון גואל, גפני - - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
גלעד, אתה יודע מה ראשי תיבות אב, נכון? אב – ראשי תיבות: אלול בא.
גלעד קריב (העבודה):
האמת, לכם גם 40 חודשי רחמים וסליחות לא יעזרו אחרי מה שעשיתם פה ארבע שנים.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
נכון. אנחנו צריכים הרבה פחות. גלעד, עד שאני מתייחס אליך? לא הבנתי. עד שאני מתייחס אליך? אני מבקש רק להגיד לך: אתה כל הזמן אומר שאני צועק עליכם ולא מתנהג יפה לאופוזיציה. אני רוצה להתנצל.
גלעד קריב (העבודה):
זה לא יעזור.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הרבה מאוד זמן במהלך הקדנציה אנחנו אמרנו שאתם אופוזיציה לא אחראית.
גלעד קריב (העבודה):
"האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה".
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אז אני שמח שאתה מבין שגם בקדנציה הבאה תהיה באופוזיציה ולכן אחטא ואשוב.
גלעד קריב (העבודה):
בוא נראה, בוא נראה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אבל אני חייב לומר, אני כל הזמן חשבתי שהאופוזיציה היא לא אחראית וטעיתי.
היו"ר מישל בוסקילה:
במה?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
טעיתי. אחריות כל כך גדולה מצד האופוזיציה, שעבדה ללא לאות לתחזק את הקואליציה; לדאוג שהקואליציה הזאת תהיה מאוחדת; לדאוג שהקואליציה הזאת תמלא את ימיה; שהכנסת תמלא את ימיה; שהממשלה תמלא את ימיה. אלו דברים שלא קרו באמת שנות דור, וזה הכול בזכות האופוזיציה. אם האופוזיציה הייתה באמת עובדת כדי להפיל אותנו - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
אתה לא חושב שדווקא הקואליציה היא חיברה, בראשותו של ראש הממשלה?
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
יש משפט שאומר "גדול קידוש השם מחילול השם". זה כתוב בגמרא. "גדול קידוש השם מחילול השם", וזה לא ברור. ברור שגדול קידוש מחילול השם. כלומר, מה צריך בשביל להגיד שקידוש השם יותר טוב מחילול השם? צריך שכל, לא צריך שזה יהיה כתוב, נכון? אז הפירוש, אומרים שגדול קידוש השם שבא מתוך חילול השם. לפעמים יש מריבות בתוך הקואליציה, אתה בא ואומר: למה הוא אמר כך? למה הוא עשה כך? למה ראש הממשלה לא הקשיב לי? למה זה – יש מריבות. אבל כשאתה רואה את האופוזיציה אתה אומר: אל מול מה שקורה שם, אנחנו בגן עדן. אנחנו נותנים, האנשים, באמת, הדלים באלפנו, אם זו האלטרנטיבה, אין שאלה בכלל. אז לפעמים, ברוך השם, זה לא רק "סור מרע" אלא גם "עשה טוב". באמת בהרבה מאוד דברים נעשו דברים טובים מאוד על ידי הממשלה הזאת. אבל כשאתה רואה מול מה מתמודדים פה – והציבור עוד מעט יראה, הציבור עוד מעט יראה בדיוק מול מה מתמודדים פה – אז אתה מבין שאתה בצד הנכון. לפעמים אתה בספקות. אתה לא יודע, לא כולם נחושים כל הזמן. אתה בספק, אתה לא יודע: עשיתי נכון, עשיתי לא נכון. ואז טוב שיש מצפן מוסרי. אתה רואה מה הם מציעים, ואתה עושה ההפך. אתה יודע שאתה לפחות בכיוון הנכון. זה עוזר. אני רוצה להתקדם. בנושא היועץ המשפטי עשתה מדינת ישראל טעות גדולה מאוד, טעות גדולה מאוד בעקבות מקרה קשה. כשמלמדים משפטים, מלמדים bad cases אוhard cases make bad law. זאת אומרת, כאשר יש מקרים קשים, החוק שאתה מייצר מהם, הכלל שאתה מייצר מהם, הוא כלל לא טוב. אגב, במהלך החקיקה הזאת הייתי צריך לשמור על עצמי לא ללכת למקום של לבוא ולהגיד - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
אתה עשית את זה בצורה מדהימה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תודה, תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
בצורה מדהימה עשית. ניהלת את כל החקיקה הזו בשכל ישר, בענווה ובאמת נתת כמעט לכל הצדדים להביע את דעתם.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תודה. אבל אני יכול להגיד באמת, הרי כולנו נמצאים - - -
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מישל בוסקילה, אתה מרגיש טוב?
היו"ר מישל בוסקילה:
אני מרגיש מצוין, אחמד טיבי. מצוין, מצוין. אחמד, אתה מכיר אותי, טוב מאוד.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אחמד, פעם אחת הגעת אליי לוועדה ולא נתתי לך לדבר?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
יש רופא באולם.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
פעם באת לוועדה ולא נתתי לך לדבר?
היו"ר מישל בוסקילה:
בגלל שיש רופא באולם, אנחנו יודעים שאפשר להגיד הכול.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
על הוועדה, איך הוועדה שנתתי לכם לדבר?
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
- - -
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
נכון, נכון. אז אני אומר. כאשר – וזה מאוד קשה – כי כאשר אנחנו רואים את ההתנהלות של היועצת המשפטית לממשלה הנוכחית, שבאמת התעלתה על כל יכולת להוכיח שמדובר בניצול לרעה של כוח המשרה, אז כשאתה מחוקק, אתה צריך לשמור על עצמך שאתה לא תחוקק מתוך ראש של: בואו נחוקק חוק למקרה הכי גרוע. כי כשמחוקקים למקרה הכי גרוע, מייצרים תוצאה לא טובה. לכן השתדלתי מאוד להיצמד למסקנות של אגרנט, למה שכתב שמגר, למה שנהוג בעולם, ולא לבוא ולהגיד עכשיו, כל פעם שהיועצת המשפטית לממשלה הזאת ניצלה איזו פרצה – בואו נחוקק חוק שייראה יותר קשוח. לכן, בסך הכול נצמדנו פה לחוכמה של הדורות הקודמים. שאלו אותי כל הזמן: אתה אומר שאתה שמרן, אתה עושה פה מהפכה מאוד גדולה. אמרתי להם: לא, מה פתאום, אני בסך הכול חוזר לימי קדם, ומחזיר אותנו לימים הגדולים של הייעוץ המשפטי לממשלה. עכשיו, כשהייעוץ המשפטי לממשלה מונה בדרך הזאת, כשהייעוץ המשפטי לממשלה מונה על ידי החלטת ממשלה, בחרו את האנשים הראויים ביותר לתפקיד, וקיבלנו ענקי משפט. תראה, משנתו המשפטית של אהרן ברק ודאי רחוקה מתפיסתי כרחוק מזרח ממערב, אבל אף אחד לא יוכל לחלוק על כך שהוא משפטן רציני. אף אחד לא יוכל להתווכח על זה. צודק, טועה – יש כאלה שהתבטאו עליו בצורות קשות מאוד, אבל משפטן רציני הוא היה. כנ"ל כמובן שמגר, כנ"ל גם זמיר – כמעט כל מי שמילא את התפקיד היה משפטן רציני. ואז מונה לתפקיד לתקופה קצרה רוני בר-און – במה שכונה אז בר-און–חברון – ואחרי יום עזב את התפקיד. כתוצאה מהאירועים שסבבו את הדבר הזה, הם הקימו ועדה ששינתה את המבנה ושינתה את אופן המינוי ושינתה את הדנ"א של התפקיד. מאז שהוקמה אותה ועדה שבוחרת את היועץ המשפטי לממשלה, ישפטו האנשים – האם קיבלנו משפטנים יותר טובים? קיבלנו יועצים טובים יותר – השר, אתה רוצה לעלות?
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
עוד שתיים-שלוש דקות.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אין בעיה. קיבלנו יועצים יותר טובים? התשובה היא שלא. בעיניי הרמה המשפטית של המכהנים בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה מאז שעברנו לאותה שיטת מינוי של איזושהי ועדת איתור, הלכה וירדה, הלכה והידרדרה, וקיבלנו פחות טוב.
היו"ר מישל בוסקילה:
נכון.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אז אנחנו צריכים ללמוד לקח, צריכים לחזור לשיטה הישנה, להבין שהסמכות והאחריות צריכות להיות באותו מקום, להבין שיועץ משפטי הוא יועץ משפטי לממשלה, שהוא יועץ ולא מחליט. ואני חושב שלגיטימי שממשלה - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
אני חייב לומר לך, אתה מציג את זה בצורה מדהימה, מדהימה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תודה, מישל, אני אסמיק פה עוד שנייה. תודה רבה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
רוטמן, זכית שזה היושב-ראש שלנו.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זכיתי שאחד החוקים החשובים שעוברים כאן – אתמול כשהצגתי אותו, אחד המציעים, חבר הכנסת רביבו, ניהל את הישיבה. היום חבר הכנסת בוסקילה, שהיה אחד המציעים, מנהל את הישיבה. החוק הזה – שותפים לו כולם. זה חוק שאנחנו קידמנו בוועדת החוקה. שאלו אותי כל הזמן חברי האופוזיציה, אמרו לי: תגיד, שמחה, איך זה יכול להיות שהקואליציה לא פה? למה אתה יושב פה לבד? עכשיו, כל מי שמכיר יודע שחברי קואליציה חברים – בוודאי אתה, אתה חבר בכמה ועדות, אדוני היושב ראש? חבר באיזה 17 ועדות.
היו"ר מישל בוסקילה:
יושב-ראש ועדה ליישובי המזרח, יושב-ראש הוועדה לחוץ והסברה, יושב-ראש הוועדה למשק המים, ועמ"ש מודיעין ועוד ועוד. סגן יושב-ראש הכנסת, ומיום ראשון כנראה גם סגן שר החוץ.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא, זה לא גם, כי לא ייתנו לך את כל התפקידים האלה אם תהיה סגן שר החוץ.
היו"ר מישל בוסקילה:
אני יודע.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זהו? בסדר גמור. בטרם אסיים, אני רוצה להגיד מעט תודות ונתונים. הצגתי אתמול את ההשתלשלות של החקיקה, שבעצם מימיה הראשונים של הכנסת מלווה את הכנסת הזאת עד שאושרה בוועדת שרים לחקיקה, עד שאושרה במליאה ועוד ועוד. ב-26 בדצמבר 2022 הוצעה הצעת החוק הראשונה בנושא הזה, ועבר זמן לא קצר עד שהיא הוצבעה בטרומית, ולאחר מכן הוצבעה בקריאה ראשונה ב-1 ביוני 2026. היא המתינה זמן רב עד ששוחררה מחרם ההצבעות, שהיה פה בגלל הסכסוך בסוגיית הגיוס, ואז קודמה בהרבה מאוד זמן בוועדה. אני רוצה להגיד תודות לכל מי שליווה את הצעת החוק הזאת. אני רוצה להודות כמובן לצוות הוועדה, למנהל הוועדה איל קופמן, לאלירן, לרונית, לאבירן, לנחלה, להודיה ולאילנה, שליוו את דיוני החוק הזה במסירות רבה, שעות רבות – גם הצבעות וגם דיוני מהות שנמשכו אל תוך הלילה; לייעוץ המשפטי, כמובן כל צוות הייעוץ המשפטי של הוועדה, אבל במיוחד למי שליווה את החוק הזה: לגור, לטליה, לאלעזר ולאוריאן, שישבו באמת, צוות, גם שעות לא שעות, גם בתוך הוועדה. שנייה, רק רגע, עליזה, עליזה, אפשר להראות לך? שורה 4: לצוות הלשכה שלי, כמובן לראשת המטה או ראש המטה – מה סגרנו, אוריה? אוריה רייטר; להלל מואני, לשיראל בוטקוב, לעומר עמוס זנקו. ואני רוצה להגיד תודה מיוחדת לעובד עבר של הלשכה, שעדיין ליווה ועדיין מלווה, לשמעון נטף, שליווה את הרפורמה המשפטית מתחילתה, ועדיין מלווה בעצה טובה ובסיוע, חבר אמת; למנהלי הסיעות, עליזה, למנהלי הסיעות השונות, שגייסו פה להצבעות, 14,500 הסתייגויות בשעות לא שעות – למנהלי ועובדי הסיעות; כמובן כמובן, סיעת הציונות הדתית במיוחד, אני חייב להודות להם, לשמעון וליוסי המדהימים, אבל באמת, כל מנהלי הסיעות וכל עובדי הסיעות עבדו בימים האחרונים ובשבועות האחרונים ובחודשים האחרונים ובשנים האחרונות כדי שאנחנו נצלח קדנציה כל כך ארוכה. ספציפית בחוק הזה אני חייב לתת תודה מיוחדת לדניאל, שבאמת יצאה מגדרה בעבודה על החוק הזה. לשר האוצר, ראש מפלגתי בצלאל סמוטריץ' שתמך ונתן גיבוי מלא גם לחוק הזה, אבל גם לכל הרפורמה המשפטית, ואנחנו עובדים על הנושא הזה. זהו. דניאל, פספסת. צריך להגיד לך שוב – תודה רבה מיוחדת לדניאל, שבאמת הצילה את הוועדה משעות רבות באמצעות נחישות, חוכמה ותבונה בשעות לא שעות. תודה רבה; כמובן, כמובן לשותפי ורעי שר המשפטים יריב לוין. צריך לומר, החוק הזה, בוודאי החלק של הפיצול, החלק שפוצל, לא היה בתוכניתו המקורית, אבל החלק שאנחנו מעבירים היום הופיע בתוכניתו המקורית שהוא הציג לציבור ב-4 בינואר 2023. זה היה פרק 4, וברוך השם, אנחנו משלימים אותו עכשיו, חלק חשוב מאוד ברפורמה. מבין חברי הכנסת של הוועדה – ארז פה, אז אם אני לא אגיד לו, אני אסתבך איתו, אבל חברי הכנסת של הוועדה, של הקואליציה, שבאמת עבדו פה - - -
יוסף טייב (ש"ס):
- - - ארז מלול.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
נכון, אמת. אבל מעבר לחברי הכנסת של הקואליציה, יש חבר כנסת אחד ומיוחד מבין נציגי הקואליציה, ממלא המקום הנצחי, חבר הכנסת פינדרוס, שבאמת החליף אותי שעות רבות בניהול הוועדה – גם בחוק הזה, גם בחוקים אחרים, שדרשו שעות רבות של הצבעה. אני חייב לו תודה מיוחדת על הנכונות לעבוד ולמלא מקום במשך שעות על גבי שעות, בהצבעות ובישיבות; כמובן, אמרתי כבר לכל חברי הכנסת, גם אלו שבאו והחליפו בדיונים ובהצבעות. תודה מיוחדת, כבר הזכרתי, לד"ר איתן לבונטין, שכמומחה מהצד ליווה את החוק הזה במשך ימים ולילות, בשעות לא שעות. תודה רבה מיוחדת ואחרונה – אמרתי את התודות למשפחה כבר קודם, אני אחזור עליהן. תודה רבה, כמובן, לאשתי היקרה ולמשפחתי, שרובה כאן, וגם לליבי, שלא כאן, על התמיכה והסיוע, ועל הימים הרבים שהם משחררים אותי לעבודת הכנסת, גם כשאני נמצא בבית וגם כשאני נמצא בכנסת. התודה האחרונה, לפני שיחליף אותי כאן על הדוכן השר איתמר בן גביר, שגם הוא וסיעתו שותפים מלאים, כמובן, לכל מהלכי הרפורמה, שהקואליציה כולה מובילה – תודה רבה, אחרונה ומיוחדת, אני רוצה לומר לגלי בהרב מיארה. בזכותה רבים מהציבור וגם בקואליציה, שבהתחלה היו סקפטיים בצורך בחקיקת החוק הזה, וחשבו שאולי לא צריך לפצל, בזכותה, רבים בציבור, רבים בכנסת, נחשפו והבינו עד כמה התפקיד הזה שנקרא היועץ המשפטי לממשלה מצריך תיקון משמעותי, נוכח הבעיות והתקלות שהיא עשתה בשנים האחרונות כאשר היא מכהנת. רבים, רבים, רבים שלא הבינו את הצורך בתיקון, בחידוד התפקיד ובפיצולו, מבינים זאת היום יותר מאי פעם. בלי עבודתה המסורה – פעם אחר פעם להתייצב נגד הממשלה; פעם אחר פעם להתייצב נגד החוק; פעם אחר פעם לצפצף על הכנסת; פעם אחר פעם לצפצף על בג"ץ; פעם אחר פעם להנפיק חוות דעת שאיש לא מבין כיצד הן מתחילות וכיצד הן נגמרות; לסכסך ציבורים שונים אלו באלו; לייצר נזקים גם במישור הבין-לאומי; לנהל אכיפה בררנית; לגלות כיצד ממסמסים ועדת חקירה שהוקמה על ידי הכנסת בהסכמה של קואליציה ואופוזיציה, ועוד ועוד. בספר עלילותיה יש 800 עמודים, אני חושב, ואפשר לספר בו את עלילותיה. זה היה אפילו יותר ארוך מהחוק הזה, אם הייתי צריך לספר. בלעדיה ובלעדי העוזר הנאמן שלה, עו"ד גיל לימון, אני לא בטוח שהייתי מצליח לשכנע כל כך הרבה חברי כנסת בנחיצותו של החוק הזה. על כך תודתי מסורה לה. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את כל ההסתייגויות שהוצעו, להעביר את החוק בנוסח הוועדה בקריאה השנייה והשלישית, ולדאוג לכך שסוף-סוף מדינת ישראל תהיה מדינה דמוקרטית. בהפטרת השבוע נקרא כולנו בבתי הכנסת: "ואשיבה שפטיך כבראשנה וְיֹעֲצַיִךְ כבתחילה אחרי כן יִקרֵא לך עיר הצדק קריה נאמנה. ציון במשפט תִּפָּדֶה ושבֶיהָ בצדקה". אני בטוח שאיתמר ישלים הרבה דברים.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן. אני רוצה להזמין את השר איתמר בן גביר, בבקשה.
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
יישר כוח, יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, שרים שתכף מתחילים להגיע לכאן, מנהלי הסיעות, היום אנחנו לא רק מחוקקים חוק, אלא עושים צדק, צדק היסטורי. חוק פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא לא עוד תיקון טכני; הוא חבל הצלה של הדמוקרטיה הישראלית מפני קבוצת עבריינים שחטפה את הדמוקרטיה. במשך עשרות שנים סיפרו לנו שזה תקין, שזה נורמלי שאותו אדם יהיה גם היועץ המשפטי לממשלה וגם התובע שמחזיק את השוט הפלילי. גם זה ששוקל אם לפתוח בחקירות וגם זה שצריך לתת ייעוץ לאותם אנשים, לתת הסברים, לתמוך, לעודד. פשוט מדהים. אין עוד מדינה דמוקרטית אחת בעולם שמאפשרת ניגוד עניינים מפלצתי כזה. אלהואשלה, אני רואה שנכנסת לכאן. תגיד משהו על 5,750 הבתים שהרסנו. תגיד משהו, תגיד פרגון. איך אמר מנסור? הרסנו רק ארבעה בתים – ממשלת בנט הרסה – ואנחנו 5,750 בתים בשנה אחת. בשנה אחת.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - -
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
תגיד פרגון, תפרגן. תלמדו לפרגן, תלמדו לפרגן, תלמדו לפרגן. 5,750 בתים. סימון, ראיתי שיצאת דובר שקר, ראיתי שיצאת דובר שקר במכונת אמת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא ראית טוב.
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
חיברו לך מכונת אמת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
לא ראית טוב.
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
אמרו לו: האם הוא מסכים עם המדיניות של בן גביר בבתי הכלא? נו, תספר את ההמשך, מה קרה? תספר, אני לא הייתי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
על זה יצאתי שקר. אתה יודע למה? אתה יודע למה? כי השם בן גביר היה כנראה בזה.
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
לא להאמין. אתה מספר לנו שאתה בעד החמרות כלפי המחבלים, ובסוף מסתבר שאתה נגד זה?
סימון דוידסון (יש עתיד):
אם זה היה צביקה פוגל, זה יוצא אמת.
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
לא להאמין. פשוט לא להאמין. רבותיי, זה לא ייעוץ משפטי, זה איום משפטי - - -
קריאה:
- - - נו, איתמר,
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
תן לי ליהנות קצת. זה איום משפטי במסווה של חוות דעת. ברוך השם, הגיע הזמן לפצל, הגיע הזמן להפריד. מגיע לך, שמחה, יישר כוח גדול, למשפחה שלך, שנמצאת כאן, ואוהבת אותך כל כך, לשר יריב לוין, ובאמת לכל חברי הקואליציה שמובילים כאן להישג. תגיד, 5,750 בתים, אלהואשלה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אתה לא מתבייש?
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
5,750 בתים, 5,750 בתים. למה מתבייש? מה יש להתבייש? אני גאה בזה. אני גאה בזה שאנחנו שולחים אותם לגור במקומות חוקיים. מי שגר לא כחוק, לא צריך להיות.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הם אזרחים.
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
אז מה אם הם אזרחי המדינה? אם הבן שלי יבנה, אתה חושב שמישהו יעשה לו הנחה? אם הבן שלי יבנה, מישהו יעשה לו הנחה?
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כמה נרצחים יש בחברה הערבית? נכשלת בתפקיד שלך, נכשלת בתפקיד שלך.
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
הבן שלי בסיירת. אם הבן שלי יבנה לא חוקי, יהרסו לו ישר את הבית. יהרסו לו ישר את הבית.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כמה נרצחים יש בחברה הערבית? כמה נרצחים?
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
הינה, עוד עבריינית אחת שמגיעה, עוד עבריינית שמגיעה. חברים, הבעיה מתחילה במבנה המעוות, המעוות של הייעוץ המשפטי לממשלה, שהוא הפרצה שקוראת לגנב. הגנב במקרה הזה הוא לא גנב השכפ"צ, אלא אימא של גנב השכפ"צ. הבעיה היא לא רק המבנה המעוות, הבעיה הגדולה היא העבריינית שמנהלת את המבנה הזה. תראו מה קורה כאן בשנים האחרונות, לא הייתה עבריינות שלטונית כזאת. לא הייתה, לא הייתה בהיסטוריה. לא הייתה בהיסטוריה עבריינות כזאת. מול העיניים שלנו מתנהלת פה הפיכה שלטונית בחסות החוק, כביכול, כשבראש המערכת עומדת יועצת משפטית, עבריינית על מלא מלא, שהפכה את תפקידה לכלי נשק פוליטי, חסר מעצורים. רבותיי, רואים, רואים את הכול. רואים ליועצת. הציבור לא עיוור, הציבור רואה את השיטה. תפירת תיקים פוליטית. תופרים תיקים לראש הממשלה, מסמנים שרים מהימין, מסמנים אפילו את אנשי הלשכות שלנו, את ראשי המטה שלנו, רודפים חברי כנסת של המחנה הלאומי. כל מי שמעז להשמיע קול אחר, כל מי שרוצה לשנות, מייד נפתחת נגדו בדיקה; מייד מודלפים חומרים; מייד נתפר התיק הבא. ומנגד? חסינות מוחלטת לשמאל. תראו, תראו את העבריינית הזאת, נעמה לזימי. היא הציתה את איילון, הציתה באיילון, והיועצת המשפטית מגוננת. לכי בחוץ, את צודקת. לכי החוצה. את מתביישת, ובצדק. את צודקת. את צודקת. את מתביישת בזה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - -
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
אלהואשלה, מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? 5,750 בתים זה טוב? תגיד להם שלא יבנו בניגוד לחוק. שלא יבנו בניגוד לחוק. מי שבונה בניגוד לחוק, הורסים לו. זו המדיניות. זו המדיניות. אין חקירות, אין פשיטות, אין כתבי אישום. היועצת נותנת להם חסינות אוטומטית. היא אוסרת על המשטרה – השר קרעי – אוסרת על המשטרה לפתוח בחקירות. הם התחננו לפתוח נגד נעמה לזימי בחקירה. היא אמרה: לא, לא, לא, לא מוכנה. אבל כשזה חבר כנסת מהימין, יאללה, אודרוב. היועצת המשפטית העבריינית חתומה על הפיכת הפרקליטות לגוף עברייני. תחת הנהגתה הפרקליטות משבשת הליכים, פועלת באכיפה בררנית, פועלת לפי פנקס חברים, ולא לפי ספר חוקים. תבינו על מה מדובר. היועצת המשפטית לא מייעצת לממשלה, היא נלחמת בממשלה. היא מנסה לטרפד באופן שיטתי כל החלטה, כל חוק, כל מינוי של המחנה הלאומי. היא ניסתה לסכל מינויים ביטחוניים קריטיים של ראש השב"כ, של ראש המוסד, של נציב שירות המדינה. היא נלחמת בגיבור ישראל, נציב שירות בתי הסוהר קובי יעקבי, שהפך את בתי הכלא לבתי כלא של ממש. אין בית מלון. היא הפכה את עצמה לריבון-העל של מדינת ישראל. היא רוצה לקבוע מי ינהל את המדינה, מי ימונה לאילו תפקידים, ואיזו מדיניות תיושם. אתה יודע, אלהואשלה, בתחילת הדרך, היא ניסתה אפילו לעצור את הריסת הבתים. זה לא הלך לה. זה לא הלך לה. לא נתנו לה. עזוב שהיא רצתה לחלק פירות למחבלים – כמובן לא קיבלה; רצתה לשנות את כל רפורמת הנשק – לא קיבלה; רצתה לשנות את הרפורמה בבתי הסוהר – לא קיבלה. אבל בהריסת בתים היא רצתה ללכת לטובתכם, לטובת העבריינות. אמרתי לה: לא, לא, לא, לא, לא. אתה יודע?
אופיר כץ (הליכוד):
- - -
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
אפשר להצביע כבר. הם לא מוכנים. הם לא נמצאים כאן. אפשר להצביע ולגמור את העניין, מה?
אופיר כץ (הליכוד):
- - -
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
למה אתה צריך לשאול אותה? אפשר להצביע, וזהו.
קריאה:
אל תתערב.
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
לא צריך. הם לא נמצאים כאן. אפשר להתחיל להצביע, מה זה? היא רוצה לקבוע מי ינהל את המדינה. לא הבנתי למה צריך לשאול. הם לא כאן. אפשר לגמור את העסק.
אופיר כץ (הליכוד):
- - -
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
כן. בסדר גמור. אפשר להתחיל בהצבעה. הם לא כאן. הם אפילו לא נמצאים כאן. היועמ"שית היא שותפה מלאה של הפצ"רית, אותה פצ"רית עבריינית שמנהלת מסע רדיפה נגד חיילי צה"ל בזמן מלחמה, שהשמיצה את מדינת ישראל ועשתה נזק אדיר. בזמן שהבנים שלנו, הבנים שלנו, נמצאים בלבנון ובעזה, היועמ"שית דואגת לזכויות של מחבלי הנוח'בה. רצתה לתת להם פירות – לא הלך. לא אצלי. לא רק הריסת בתים, גם אין פירות לנוח'בות. היא דאגה להם לתפריטים, לביקורים, לתנאים. יש למחבלים על מי לסמוך. גלי בהרב מיארה, זה השם. הציבור מאס בדבר הזה. העם מאס באכיפה הבררנית, בגיבוי המביש שניתן לסרבנות בזמן שהמדינה בערה, מהפיכת מערכת אכיפת החוק לכלי לחיסול חשבונות פוליטיים. החוק הזה הוא חוק חשוב. הוא צעד ראשון – יש הרבה דברים שצריך לעשות. אבל יש כאן אמירה גם: אנחנו לא מפחדים מהאיומים, מתפירת התיקים, מהחקירות המפוברקות. אנחנו נבחרנו כדי למשול. אנחנו, בעזרת השם, משנים. אלהואשלה, כמו שאמרתי לך, כמו שלא נגעו בבתים הלא-חוקיים – אני לא אומר, אגב, שכל הבדואים עבריינים. יש הרבה בדואים נורמטיביים. אתה לא יודע כמה בדואים יש, שאומרים לי: כל הכבוד, בן גביר; תמשיך. תמשיך עם זה. רק תמשיך עם זה. אבל יש גם עבריינים, ובזה אנחנו מטפלים, וטוב שכך. גלי בהרב מיארה צריכה לדעת שהגלימה היא לא חסינות מפני החוק. והתואר "יועץ" לא הופך אף פקיד לדיקטטור. הפיצול הזה, ברוך השם, יעבור. המשילות תחזור. הצדק האמיתי והלאומי ייעשה. ואנחנו לא ננוח עד אחרי שכל העבריינים ירצו את הדין וישבו בבתי הכלא.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - -
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
5,750 בתים, מה אתה רוצה? 5,750 בתים רק בשנה אחת. סגלוביץ' – ארבעה בתים. אנחנו – 5,750 בתים. הוא נתן לכם פרוטקציה, אנחנו נתנו לכם משילות.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כמה נרצחים בחברה הערבית? כמה נרצחים במדינה, במדינה?
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
הוא נתן לכם ליהנות. אנחנו – מי שעבריין לא ייהנה.
רם בן ברק (יש עתיד):
תגיד, בן גביר, מה אתה יודע לעשות חוץ מלהרוס? מה אתה יודע לעשות חוץ מלהרוס?
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:
מקומה של גלי בהרב מיארה הוא מאחורי סורג ובריח. ורק כשהיא תהיה שם, הצדק ייעשה. חבריי חברי הכנסת, אני אמרתי לו, ואומר עוד פעם: יישר כוח לשר יריב לוין; יישר כוח לרוטמן; יישר כוח לכל הקואליציה הזאת. כמו שאמרתי לכם, במשך שנים הייתה הפקרות. לא אכפתם, לא טיפלתם, לא עשיתם. אנחנו משנים. גלי בהרב מיארה הייתה, ועדיין, הנציגה שלכם. היום הכוח שלה נחלש. ככה זה יהיה, בעזרת השם, עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לשר.
היו"ר מישל בוסקילה:
יש הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשפ"ו–2026. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה למזכיר הכנסת.
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אמיר אוחנה:
שאלה מהצד לחבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, בשעה וחצי האחרונות האזנו לפיליבסטר של יושב-ראש ועדת החוקה. ועל פי הכותרות בכל אמצעי התקשורת, הסיבה היא החלטה של המפלגות החרדיות לא לאפשר את ההצבעה עד אשר יהיה סיכום תקציבי בדבר חלק מהכספים הקואליציוניים בתחום החינוך החרדי. על פי הנחיית הייעוץ המשפטי, אני מבקש לקבל תשובה ברורה – לא אני; הציבור הישראלי: איזה סיכום תקציבי הושג על מנת לאפשר את ההצבעה? ואם אפשר, אדוני היושב-ראש, שהפעם הזו יושב-ראש הקואליציה לא יאמר: לא היה סיכום, כי כולנו יודעים שהיה סיכום. אז בואו נהיה נאמנים לכללים של הבית הזה. מה הסיכום התקציבי עם המפלגות החרדיות על הכספים הקואליציוניים לגנים החרדים הפרטיים? הסיכום שאפשר את קיום ההצבעה. תאמרו אמת לציבור, חבר הכנסת כץ.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה. יושב-ראש הקואליציה, אופיר כץ, בבקשה.
אופיר כץ (הליכוד):
לא היה סיכום. סדר-היום של הממשלה נשאר כפי שהיה וכפי שהופץ לשרים. תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז למה הוא ירד? למה הוא ירד? למה ירד? כבר לא נשאר מה למכור להם. מכרתם הכול.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות. אנא, תפסו את מקומותיכם. מירב, ראש האופוזיציה איתנו?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מתחילה - - -
היו"ר אמיר אוחנה:
לא. הוא רצה להיות איתנו. לחכות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תדאג לזה. אה. אז נעשה את הסיום של ההצבעה. כי זו יוזמה שלו - - -
היו"ר אמיר אוחנה:
אני יודע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז הוא יגיע לפה.
היו"ר אמיר אוחנה:
מייד נתחיל. חברות וחברי הכנסת, אנחנו נקיים כעת את ההצבעות בקריאה השנייה על הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח), התשפ"ו–2026. כאמור, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, חד"ש-תע"ל והעבודה. אני מציין לפרוטוקול שכל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן מוסרות. חברת כנסת בן ארי, על איזו הסתייגות תרצי להצביע תחילה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
הסתייגות 1, ואני ביקשתי הצבעה שמית.
היו"ר אמיר אוחנה:
מאה אחוז. הצבעה שמית על הסתייגות מס' 1. מזכיר הכנסת, נא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– נגד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– נגד
ינון אזולאי– נגד
דן אילוז– נגד
ואליד אלהואשלה– בעד
קארין אלהרר– בעד
עמיחי אליהו– נגד
זאב אלקין– נגד
יעקב אשר– נגד
אביחי אברהם בוארון– נגד
אוריאל בוסו– נגד
מישל בוסקילה– נגד
דבי ביטון– בעד
חיים ביטון– נגד
מיכאל מרדכי ביטון– בעד
דוד ביטן– נגד
בועז ביסמוט– נגד
ולדימיר בליאק– בעד
מירב בן ארי– בעד
רם בן ברק– בעד
איתמר בן גביר– נגד
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יואב בן צור– נגד
ניר ברקת– נגד
ששון ששי גואטה– נגד
טלי גוטליב– נגד
יצחק גולדקנופ– נגד
מאי גולן– נגד
איתן גינזבורג– בעד
גילה גמליאל– נגד
בנימין גנץ– בעד
משה גפני– נגד
סימון דוידסון– בעד
אבי דיכטר– נגד
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– אינו נוכח
שלום דנינו– נגד
אריה מכלוף דרעי– נגד
עמית הלוי– נגד
שרן מרים השכל– נגד
ניסים ואטורי– נגד
מיכל מרים וולדיגר– נגד
יצחק שמעון וסרלאוף– נגד
יאסר חוג'יראת– בעד
אימאן ח'טיב יאסין– בעד
עוז חיים– בעד
אכרם חסון– נגד
ווליד טאהא– בעד
משה טור פז– בעד
אחמד טיבי– בעד
יוסף טייב– נגד
אוהד טל– נגד
יעקב טסלר– נגד
חילי טרופר– בעד
מאיר כהן– בעד
מירב כהן– בעד
עופר כסיף– בעד
אופיר כץ– נגד
ישראל כץ– נגד
רון כץ– בעד
יוראי להב הרצנו– בעד
ירון לוי– בעד
מיקי לוי– בעד
יריב לוין– נגד
נעמה לזימי– בעד
אביגדור ליברמן– בעד
יאיר לפיד– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– בעד
מרב מיכאלי– בעד
שלי טל מירון– בעד
יונתן מישרקי– נגד
חנוך דב מלביצקי– נגד
ארז מלול– נגד
יוליה מלינובסקי– בעד
מיכאל מלכיאלי– נגד
צגה מלקו– נגד
אבי מעוז– נגד
אורי מקלב– נגד
יעקב מרגי– נגד
שרון ניר– בעד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– בעד
יבגני סובה– בעד
צבי ידידיה סוכות– נגד
משה סולומון– נגד
לימור סון הר מלך– נגד
אופיר סופר– נגד
אורית מלכה סטרוק– נגד
משה סעדה– נגד
מנסור עבאס– בעד
עפיף עבד– נגד
איימן עודה– אינו נוכח
עדי עזוז– בעד
חוה אתי עטייה– נגד
חמד עמאר– בעד
צביקה פוגל– נגד
עודד פורר– בעד
יצחק פינדרוס– נגד
משה פסל– נגד
מאיר פרוש– נגד
יסמין פרידמן– בעד
אורית פרקש הכהן– בעד
מטי צרפתי הרכבי– בעד
אריאל קלנר– נגד
יצחק קרויזר– נגד
גלעד קריב– בעד
שלמה קרעי– נגד
אליהו רביבו– נגד
שמחה רוטמן– נגד
יעל רון בן משה– בעד
אפרת רייטן מרום– בעד
אלון שוסטר– בעד
קטי קטרין שטרית– נגד
אלעזר שטרן– בעד
מיכל שיר סגמן– בעד
נאור שירי– בעד
אושר שקלים– נגד
עאידה תומא סלימאן– בעד
פנינה תמנו– בעד
היו"ר אמיר אוחנה:
אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
בנימין נתניהו– אינו נוכח
איימן עודה– אינו נוכח
היו"ר אמיר אוחנה:
האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם לא, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נעבור להצבעה הבאה. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה. איזו הסתייגות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
עשינו עכשיו את 1? אז נעשה את 2.
היו"ר אמיר אוחנה:
מצביעים כעת על הסתייגות מס' 2. הצבעה כעת. הצבעה מס' 135 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 15. הצבעה כעת. הצבעה מס' 136 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 15 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 23. הצבעה כעת. הצבעה מס' 137 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 23 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
25.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כך, נצביע תחילה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 138 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 50 נגד. סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 25. הצבעה. הצבעה מס' 139 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 25 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 30. הצבעה כעת. הצבעה מס' 140 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 30 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אמורה להיות עם 50. 50 ח"כים יושבים, וכל הזמן זה 49.
היו"ר אמיר אוחנה:
אה. יש אחד מחברי הכנסת שרואה בעיה בחיווי אצלו?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין הפתעות. האופוזיציה היא 52. חסרים כאן שניים.
היו"ר אמיר אוחנה:
נבקש מאנשי המחשוב לוודא שאין עמדות שיש בעיה עם ההצבעה שלהן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן. לא נעלמו לי חברי כנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
בבקשה. בואי נמשיך. אם נראה בעיה, נוסיף את הקולות. לא תהיה בעיה. הסתייגות 40 כעת. הצבעה על הסתייגות 40. הצבעה מס' 141 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 40 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 51. הצבעה על הסתייגות 51. בבקשה. הצבעה מס' 142 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 51 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 63. הצבעה כעת. הצבעה מס' 143 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 63 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על סעיף 2 כנוסח הוועדה. שימו לב, סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 144 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 50 נגד. סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת הסתייגות 66. שימו לב, הסתייגות 66 כעת. הצבעה מס' 145 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 66 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 74. הצבעה כעת. הצבעה מס' 146 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 74 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 80. הצבעה על הסתייגות 80. הצבעה מס' 147 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 80 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 93. הצבעה כעת. הסתייגות 93. הצבעה מס' 148 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 93 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 101. הצבעה על הסתייגות 101 כעת. הצבעה מס' 149 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 101 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 114. הצבעה כעת. הצבעה מס' 150 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 114 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. לכן נצביע כעת על סעיף 3, כנוסח הוועדה. שימו לב, סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 151 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 50 נגד. סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת הסתייגות 118, הצבעה כעת. הסתייגות 118. הצבעה מס' 152 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 118 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 140. הצבעה כעת על הסתייגות 140. הצבעה מס' 153 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 140 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 144. הצבעה כעת על הסתייגות 144. הצבעה מס' 154 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 144 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 150, הצבעה. שימו לב, הסתייגות 150. הצבעה מס' 155 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 150 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על סעיף 4 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 4 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 156 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 50 נגד. סעיף 4, כנוסח הוועדה, התקבל. זה היה 4, נכון?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, כן. 153.
היו"ר אמיר אוחנה:
הסתייגות 153. הצבעה על הסתייגות 153.
מירב בן ארי (יש עתיד):
איפה ביבי?
אופיר כץ (הליכוד):
איפה יאיר? קץ הדמוקרטיה והוא לא פה. הדמוקרטיה קורסת ויאיר לא נמצא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל זה הכי חשוב לביבי, לי זה לא. הצבעה מס' 157 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 153 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה קרה, הוא מפחד? מה, הוא מפחד ממני? לא נצעק עליו היום.
אופיר כץ (הליכוד):
איפה יאיר? קץ הדמוקרטיה.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, ובמיוחד יושב-ראש הקואליציה ומרכזת האופוזיציה, הבה נמשיך בהצבעות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הבה, 159.
היו"ר אמיר אוחנה:
הסתייגות 159, הצבעה כעת. הצבעה מס' 158 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 159 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 168, הצבעה. הסתייגות 168. הצבעה מס' 159 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 168 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 180, הצבעה כעת. הסתייגות 180. הצבעה מס' 160 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 180 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 188, הצבעה כעת. הסתייגות 188. הצבעה מס' 161 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 188 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 200, הצבעה. הצבעה מס' 162 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 200 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 206. הצבעה על הסתייגות 206. הצבעה מס' 163 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 206 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 210, הצבעה. הסתייגות 210. הצבעה מס' 164 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 210 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 214. הסתייגות 214, הצבעה. הצבעה מס' 165 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 214 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 232, הצבעה. הצבעה מס' 166 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 232 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 243, הצבעה. הצבעה מס' 167 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 243 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 245, הצבעה. הצבעה מס' 168 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 245 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 257, הצבעה. הסתייגות 257. הצבעה מס' 169 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 257 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 266, הצבעה. הצבעה מס' 170 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 266 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כעת, שים לב, 281.
היו"ר אמיר אוחנה:
281, ולפיכך אנחנו נצביע תחילה על סעיף 5 כנוסח הוועדה. מצביעים על סעיף 5 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 171 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 50 נגד. סעיף 5, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 281. הצבעה. הצבעה מס' 172 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 281 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 293, הצבעה. הצבעה מס' 173 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 293 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 298, הצבעה כעת. הסתייגות 298. הצבעה מס' 174 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 298 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 300. פרשת הסתייגות 300. הצבעה מס' 175 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 300 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תוצאת ההצבעה: 48 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 304. הצבעה כעת. הצבעה מס' 176 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 304 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד. 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 306. הצבעה כעת. הצבעה מס' 177 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 306 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד. 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 309. הצבעה. הצבעה מס' 178 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 309 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד. 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 321. הצבעה כעת. הצבעה מס' 179 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 321 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד. 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 324. הצבעה כעת. הצבעה מס' 180 בעד הסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 324 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד. 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 325. הצבעה. הצבעה מס' 181 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 325 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד. 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 326. הצבעה. הצבעה מס' 182 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 326 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד. 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, 333. הצבעה על הסתייגות 333 כעת. הצבעה מס' 183 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 333 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד. 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 340. הצבעה. הסתייגות 340. הצבעה מס' 184 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 340 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד. 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, נצביע תחילה על סעיף 6 כנוסח הוועדה. שימו לב, סעיף 6 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 6 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 185 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
64 בעד. 49 נגד. סעיף 6, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 343. הצבעה. הסתייגות 343. הצבעה מס' 186 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 343 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד. 63 נגד. לא התקבלה. וכעת הסתייגות 349. הצבעה. הצבעה מס' 187 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 349 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד. 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 362. הצבעה. הסתייגות 362. הצבעה מס' 188 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 362 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד. 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 369. הצבעה. הצבעה מס' 189 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 369 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד. 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 371. הצבעה. הסתייגות 371. הצבעה מס' 190 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 371 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד. 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 377. הצבעה. הצבעה מס' 191 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 377 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד. 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 378. הצבעה. הסתייגות 378. הצבעה מס' 192 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 378 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד. 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, נצביע תחילה על סעיף 7 כנוסח הוועדה. שימו לב, סעיף 7 כנוסח הוועדה. מצביעים על סעיף 7 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 193 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
64 בעד. 49 נגד. סעיף 7, כנוסח הוועדה, התקבל. עכשיו הסתייגות 384. הסתייגות 384 – הצבעה כעת. הסתייגות 384. הצבעה מס' 194 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 384 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד. 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 390. הצבעה. הצבעה מס' 195 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 390 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד. 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הצבעה על הסתייגות 393 כעת. הסתייגות 393. הצבעה מס' 196 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 393 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד. 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 409. הצבעה. הסתייגות 409. הצבעה. הצבעה מס' 197 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 409 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד. 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. ולכן נצביע כעת על סעיף 8 כנוסח הוועדה. סעיף 8 כנוסח הוועדה. מצביעים על סעיף 8 כנוסח הוועדה, שימו לב. הצבעה מס' 198 בעד סעיף 8, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 8, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
64 בעד, 49 נגד. סעיף 8, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת הסתייגות 410. הצבעה. הסתייגות 410. הצבעה מס' 199 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 410 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד. 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 419. הצבעה. הצבעה מס' 200 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 419 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד. 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
460.
היו"ר אמיר אוחנה:
הסתייגות 460. הצבעה. הצבעה מס' 201 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 460 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. זה היה 460, כן? וכעת. נמשיך. כעת נצביע על הסתייגות - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
480. אמרתי לך.
היו"ר אמיר אוחנה:
היה 460 קודם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
470.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, נצביע תחילה על סעיף 9 כנוסח הוועדה. שימו לב, מצביעים על סעיף 9 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 202 בעד סעיף 9, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 9, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 50 נגד. סעיף 9, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת, אמרנו 490? מה זה היה? 490?
מירב בן ארי (יש עתיד):
470.
היו"ר אמיר אוחנה:
הסתייגות 470. הצבעה כעת. הצבעה מס' 203 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 470 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 497. הצבעה. הצבעה מס' 204 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 497 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
הסתייגות 497, בעד – 49, נגד – 64. לא התקבלה. וכעת הסתייגות 510. הצבעה. הצבעה מס' 206 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 510 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
516.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, נצביע על סעיף 10 כנוסח הוועדה תחילה. מצביעים על סעיף 10 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 207 בעד סעיף 10, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 10, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 50 נגד. סעיף 10, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת הסתייגות 516. הצבעה. הצבעה מס' 208 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 516 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 527 – הצבעה. הצבעה מס' 209 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 527 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. בבקשה, כעת הסתייגות - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
565.
היו"ר אמיר אוחנה:
הסתייגות 565. רגע, אם כך, אנחנו מקריאים את סעיף 11 כנוסח הוועדה? כן. אז סעיף 11 כנוסח הוועדה כעת. שימו לב, סעיף 11 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 210 בעד סעיף 11, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 11, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 50 נגד. סעיף 11, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת 565, הצבעה. הסתייגות 565. הצבעה מס' 211 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 565 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 571. הצבעה. הצבעה מס' 212 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 571 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
579.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, נצביע תחילה על סעיף 12 כנוסח הוועדה. סעיף 12 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 213 בעד סעיף 12, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 12, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 50 נגד. סעיף 12, כנוסח הוועדה, התקבל. רבותיי, חברות וחברי הכנסת, בלי מחיאות כפיים.
יאיר לפיד (יש עתיד):
קמתי לחפש את ביבי. הסתובבתי בבניין לחפש את ביבי. איפה הוא?
מירב בן ארי (יש עתיד):
איפה ביבי? איפה הוא? כל הזמן הוא משאיר אתכם לבד.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת בן ארי, מה את אומרת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
589.
היו"ר אמיר אוחנה:
הסתייגות 589. הצבעה. הצבעה מס' 214 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 62 נמנעים – אין הסתייגות 589 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
598.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, נצביע תחילה על סעיף 13 כנוסח הוועדה. שימו לב, סעיף 13 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 215 בעד סעיף 13, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 13, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
64 בעד, 49 נגד. סעיף 13, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת הסתייגות 642 – האחרונה להיום. הצבעה על הסתייגות 642. סליחה, סליחה. חשבתי שזו האחרונה. בסדר, יש לך עוד. אין בעיה. הצבעה מס' 216 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 642 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. קודם כול, נצביע על סעיף 14 כנוסח הוועדה, כי סיימנו את ההסתייגויות לסעיף הזה. סעיף 14, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 217 בעד סעיף 14, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 14, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 50 נגד. התקבל. כעת הסתייגות 643. שימו לב, מצביעים על הסתייגות 643. הצבעה מס' 218 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 64 נמנעים –אין הסתייגות 643 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 64 נגד. לא התקבלה. כעת הסתייגות 707. הצבעה. הצבעה מס' 219 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 707 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. ולכן, כעת נצביע על סעיפים 15 ו-16 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 220 בעד סעיפים 15–16, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 15–16, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
66 בעד, 50 נגד. סעיפים 15 ו-16, כנוסח הוועדה, התקבלו. וכעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
723.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, אנחנו מצביעים תחילה על סעיף 17 כנוסח הוועדה. שימו לב, סעיף 17 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 221 בעד סעיף 17, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 17, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 51 נגד. סעיף 17, כנוסח הוועדה, התקבל. הסתייגות 723, הצבעה. הצבעה מס' 222 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 723 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. זאת אומרת שנצביע כעת על סעיפים 18–19 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 223 בעד סעיפים 18–19, כהצעת הוועדה – 65 נגד – 51 נמנעים – אין סעיפים 18–19, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
65 בעד, 51 נגד. סעיפים 18–19, כנוסח הוועדה, נתקבלו. וכעת הסתייגות 769 – הצבעה. הצבעה מס' 224 בעד ההסתייגות 769 – 50 נגד – 63 נמנעים – אין הסתייגות 769 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, נצביע תחילה על סעיף 20 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 225 בעד סעיף 20, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 20, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
64 בעד, 51 נגד. סעיף 20, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 778. הצבעה כעת. הצבעה מס' 226 בעד ההסתייגות 778 – 51 נגד – 64 נמנעים – אין הסתייגות 778 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
51 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת, אנחנו נצביע כעת על החוק בקריאה השלישית. אני רוצה לציין שמייד לאחר מכן נקיים דקה דומייה לזכרו של הסנטור המנוח לינדזי גרהאם. אנא הישארו במקומותיכם, הוא ראוי לכבוד הזה. הצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח), התשפ"ו–2026. הצבעה כעת. הצבעה מס' 227 בעד החוק – 65 נגד – 51 נמנעים – אין חוק היועץ המשפטי לממשלה (חוות דעת, ייצוג ופיקוח), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא לא, בלי מחיאות כפיים, בלי מחיאות כפיים. 65 בעד, 51 נגד. אני קובע כי הצעת החוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (חוות דעת, ייצוג ופיקוח), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברות וחברי הכנסת, כאמור, בתיאום עם ראש האופוזיציה ויושב-ראש הקואליציה, אנחנו נציין כעת את זכרו של אחד מידידי האמת הגדולים של ישראל בכל הזמנים, שהלך לעולמו במפתיע בתחילת השבוע, הסנאטור לינדזי גרהאם. אומר זאת, ברשותכם, בשפה האנגלית. In honor of one of the greatest friends the state of Israel has ever had, members of the Knesset from both sides of the aisle will now rise for a moment of silence to pay our respects to the legendary Senator Lindsey Graham. May his memory be a blessing. נכבד את זכרו בקימה, תודה רבה.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.)
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום. מה? לברך? בבקשה, חבר הכנסת אליהו רביבו יעלה לברך. בבקשה, חבר הכנסת רביבו, עד שלוש דקות לרשותך.
אליהו רביבו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה. היום, ברוך השם, זכינו לחוקק חלק חשוב ומשמעותי במהלך להסדרת תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מעמד חוות הדעת המשפטיות, ייצוג הממשלה בערכאות וכמובן סמכויות פיקוח. חשוב לדייק: אומנם החלק שאותו זכינו להשלים היום אינו משלים את מלוא פיצול תפקיד היועמ"ש, ודווקא מתוך אחריות והכרה בעובדה שהצעת החוק המלאה גדלה במאות סעיפים, החלטנו בוועדה לפצל את הצעת החוק, וכך זכינו להשלים את החלק שנועד להסדיר את היחסים בין הממשלה הנבחרת לבין מערך הייעוץ המשפטי והייצוג המשפטי שלה. ממש מצטער, אדוני, לא נעים, מביך.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, סדרנים, סדרנים, אנא שמרו על השקט. עשה לי טובה, עזוב את זה עכשיו, עזוב את זה עכשיו. שמרו על השקט, בבקשה. תודה.
אליהו רביבו (הליכוד):
במהלך השנים, אדוני היושב-ראש, נוצר בישראל מצב חריג: חוות דעתו של היועץ המשפטי אינה רק עצה מקצועית בעלת משקל רב אלא נתפסת כהכרעה המחייבת את הממשלה, גם כאשר קיימות פרשנויות משפטיות לגיטימיות אחרות. במקביל, כאשר מתגלעת מחלוקת בין הממשלה לבין היועץ המשפטי, הממשלה עלולה למצוא את עצמה ללא אפשרות אמיתית להביא את עמדתה לפני בית המשפט. עוד יותר ביזארי – היועצת המשפטית הייתה עד היום סוברנית להציג את עמדתה בבית המשפט גם כאשר הממשלה כבר הסתייעה בייעוץ משפטי חיצוני. זהו מצב שאינו סביר באף דמוקרטיה. הממשלה נבחרה בידי הציבור כדי לקבוע מדיניות ולשאת באחריות לתוצאותיה. הייעוץ המשפטי נועד לסייע לה לפעול במסגרת החוק, להתריע מפני קשיים ולהציע פתרונות חוקיים. הוא אינו אמור להחליף את שיקול דעתה של הממשלה, ובוודאי אינו אמור למנוע ממנה להשמיע את עמדתה לפני בית המשפט או להגיע באופן עצמאי כדי לנגח את הממשלה בבית המשפט. ייעוץ משפטי צריך להיות מצפן ולא הגה. החוק החדש שעליו הצבענו כרגע אינו מתיר לממשלה לפעול בניגוד לחוק. הוא גם לא מבטל את מעמדו המקצועי של היועץ המשפטי. הוא קובע עיקרון דמוקרטי בסיסי: חוות דעת משפטית היא עמדה מקצועית חשובה, אך ההכרעה הסופית במחלוקת המשפטית נתונה בסופו של דבר בידי בית המשפט. כאשר קיימת מחלוקת אמיתית, על הממשלה להיות רשאית לקבל ייצוג נפרד ולהביא לפני בית המשפט את מלוא טענותיה. לא מתקבל שצד להליך לא יוכל לבחור כיצד תוצג עמדתו, או שאפילו יותר גרוע – תימנע ממנו האפשרות להציג את אותה עמדה. זכות הייצוג אינה פריבילגיה, היא תנאי להליך הוגן. המהלך הזה, אדוני היושב-ראש, אינו אישי ואינו מכוון נגד יועץ משפטי כזה או אחר. ממשלות מתחלפות ובעלי תפקידים מתחלפים, ואנו נדרשים לקבוע כללים ברורים, נכונים, שיחולו גם בעתיד על כל ממשלה ועל כל יועץ משפטי שלא יהיה. זו אינה החלשת שלטון החוק, זוהי הבהרת גבולות הסמכויות. זו אינה פגיעה בייעוץ המשפטי, זו החזרתו לתפקידו המקצועי והחשוב. זו אינה פגיעה חלילה בבית המשפט; להפך, זו הבטחה שבית המשפט ישמע את מלוא העמדות ויכריע ביניהן. אני גאה להיות מיוזמי הצעת החוק הזאת, ומבקש להודות לשותפיי, ובראשם לחברי שמחה רוטמן, להנהלת הוועדה ולייעוץ המשפטי. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לחבר הכנסת רביבו. גם חבר הכנסת ואטורי ביקש לברך. בבקשה. לאחר מכן – הודעה אישית לחבר הכנסת אלהואשלה, ונעבור להצעה הבאה.
ניסים ואטורי (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני אעשה את זה בקצרה. כאחד מיוזמי החוק הזה, אני חושב שזה חוק חשוב מאין כמוהו, דווקא כדי לשמר את הדמוקרטיה ולשמור על שלטון החוק. מי שמייעץ לממשלה אינו יכול להיות גם התובע שלה, ולכן החוק הזה חשוב מאין כמוהו. אני רוצה קודם כול להודות לשמחה רוטמן, יושב-ראש הוועדה, שעשה עבודה מדהימה בנושא הזה. אנחנו נחזיר את המשילות. לא ייתכן שהפקידות ישלטו בנו, ישלטו בממשלה, ישלטו בכנסת. מה שאנחנו רוצים זה רק לתקן, זה הסיפור. לא ייתכן שיועצת משפטית תשפיע עלינו. דרך אגב, היום פעם ראשונה לא קיבלתי טלפון בבקשה לחקור אותי בזמן שאני מצביע על החוק שלי.
נאור שירי (יש עתיד):
פרצת לבסיס צה"ל.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אני לא פרצתי לשום בסיס. אתה תמיד חייב להפריע בדיוק בנאום הזה. תמיד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, זה לא קשור אליך.
ניסים ואטורי (הליכוד):
לא, הוא אמר שפרצתי – אה, זו הפרעה שלו.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא פרץ לבסיס.
ניסים ואטורי (הליכוד):
נהוראי, לא להפריע. נהוראי שירלי.
נאור שירי (יש עתיד):
זה פוגעני. אני מבקש הודעה אישית.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אנחנו מאוחדים בחוק הבא, ואני רוצה קודם כול לברך את החברים שלנו. תכף נעביר אותו בקריאה שנייה ושלישית.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז קדימה, קדימה.
נאור שירי (יש עתיד):
יאללה, אז תפסיק לבלבל את המוח.
ניסים ואטורי (הליכוד):
עשינו צדק, ואני מודה לכם מאוד ואוהב אתכם אחד-אחד. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לחבר הכנסת ואטורי.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת אלהואשלה, בבקשה, הודעה אישית.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עלה לכאן לפני כמה דקות השר לביטחון לאומי בן גביר והתגאה בהריסות בנגב – 5,700 בתים רק בשנה האחרונה. שר כזה, שר עבריין, כהניסט, קיצוני, לא אמור להישאר, לא אמור להישאר דקה אחת בתפקיד שלו. הוא נותן לכל הפקידים שלו וכל האנשים שמופקדים על עניין האכיפה בנגב להרוס בנגב, נותן הנחיות גם למשטרה להרוס בנגב. ככה לא מתנהל שר. איפה ראיתם בכל מדינה בעולם שיש שר שנותן הנחיות להרוס בתים לאזרחים שלו במקום לתת פתרונות? במקום לטפל בפשיעה בחברה הערבית, שנכשל בה בכל פרמטר – הוא נכשל בעניין הפשיעה בחברה הערבית. מתחילת השנה – מעל 156 נרצחים בחברה הערבית. השר בן גביר נכשל בתפקיד שלו בעניין הפשיעה, נכשל בטיפול שלו בביטחון ובמשילות בנגב ולא הביא שום בשורה, לא לתושבי הנגב, לא לתושבי המרכז ולא לתושבי הצפון. בן גביר צריך ללכת הביתה. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה.
[מס' כ/1210; דברי הכנסת, ישיבה זו; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת משה סעדה וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית. אני מציין כי נמצאים איתנו כאן חברים יקרים שליוו אותנו בחודשים האחרונים בכנסת. אנחנו אוהבים אתכם, מחבקים אתכם ומאחלים לכם את כל הטוב שבעולם. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אופיר כץ להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.
אופיר כץ (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר – מי שזה לא יהיה, חבריי חברי הכנסת, אחיי היקרים הלומי הקרב, סוף-סוף אתם בכנסת ברגע שכל כך ייחלתם לבואו, והינה הוא פה. אני מתכבד להביא לפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשפ"ו–2026. הדיונים המשמעותיים בה התקיימו השבוע בוועדת הכנסת, תוך התמקדות בצרכים המיוחדים של נפגעי הלם קרב. נפגעי הלם קרב, שיצאו בחירוף נפש להילחם בשדה הקרב וחזרו ממנו פצועים בנפש, הגיעו לכאן והביעו את הכאב שלהם. חרף כל הקשיים של סוף כנסת וזמנים קצרים מאוד, התאחדנו, חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה, למצוא פתרונות. הצעה זו נועדה בראש ובראשונה להכיר בייחודיות הפגיעה של הלם קרב תוך הכרה בערך הלחימה. לראשונה בחקיקה ראשית תהיה הגדרה ספציפית וברורה למונחים "הלם קרב", "תגובת קרב" ו"נפגע הלם קרב". ההגדרה "הלם קרב" מתייחסת לתגובת דחק נפשית לאירוע טראומטי שאירע בפעילות מבצעית, באימון לפעילות כזאת או באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי. בכך הכרנו שנפגעי הלם קרב ראויים לטיפול המותאם לצורכיהם. בהתאם להצעה, הטיפול בהם יהיה לפי סוג הנכות, תוך הדגשה שאגף השיקום יעניק טיפול מותאם לנפגעי הלם קרב. בדיון הוסבר לוועדה כי בכוונת האגף לדייק את פרוטוקול הטיפול בנפגעי הלם קרב לשם מתן מענה לצורכיהם המיוחדים, ואנו נעקוב ונפקח על הדברים. עוד מוצע לעגן בחוק ראשי את פעילותה של הוועדה למתן סיוע לפנים משורת הדין שפועלת באגף השיקום של משרד הביטחון. ועדה זו יכולה לסייע במקרים חריגים על פי שיקולים סוציו-אקונומיים, הומניטריים ושיקומיים. בחוק הוספנו לוועדת למ"ד סמכות נוספת לגבי בני משפחה של נכים עם פגיעה נפשית, ובכלל זה נפגעי הלם קרב או עם פגיעת ראש, שדרגת נכותם 35% לפחות, ונכים אחרים שדרגת נכותם 100%. לפי הצעת החוק, לראשונה יש הכרה בצורך, ולפיה הוועדה תוכל לסייע לבני המשפחה של הנכה שנקלעו למצוקה עקב הנכות במקרים חריגים. כדי שהוועדה תתחיל לפעול מיידית, קבענו הוראת מעבר. כמו כן, כתיקון עקיף, מוצע כי ההוראות לעניין הוועדה לפנים משורת הדין יחולו גם לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. זו התחלה ולא סוף, ואחרי שהחוק יחוקק, נוסיף לעקוב, לדייק ולשפר את הדברים. לשם כך דאגתי לתקצוב של 12 מיליון שקלים חדשים נוספים וכן לתוספת של שלושה תקנים לאגף השיקום, לשם יישום התיקונים שבהצעת החוק. בנוסף, קבענו חובות דיווח מורחבות לכנסת על פעולת הוועדה לפנים משורת הדין, לרבות הסכומים שהיא מאשרת, וכן על התאמת הטיפול לנפגעי הלם קרב, וגם דיווח על פעולות להנגשה שפתית ותרבותית של הזכאויות המגיעות לאוכלוסיות שונות, ובהן עולים חדשים וחיילים בודדים, וכן לאוכלוסייה הדתית והחרדית. הקשיים שעימם נפגעי הלם קרב ובני משפחותיהם מתמודדים הם מהותיים ורבים. הם צרכים שאינם מקבלים מענה. בהצעת חוק זו יכולנו לטפל רק בחלק קטן מהעניינים הטעונים הסדרה ותיקון. כך למשל לא יכולנו בסד הזמנים הקצר ובמגבלה התקציבית לתת מענה לסוגיית הסיוע המשפטי שנדרש לנפגעי הלם קרב לשם מיצוי זכויות על פי החוק תוך הפחתת חיכוך מיותר. אבל בהצעת חוק זו הנחנו תשתית חשובה מבחינת הגדרת נפגעי הלם קרב, התאמת הטיפול לצורכיהם ומתן מענים לצרכים מיוחדים שלהם ושל בני משפחותיהם, ועל תשתית זו יונחו בעתיד, בעזרת השם, תיקוני החקיקה הנוספים, שאין לי ספק כי בקרוב מאוד בוא יבואו. העברתי בכנסת הזו הצעות חוק רבות – אני חושב שאני אולי מקום ראשון בקידום חוקים – אבל אין ספק שזו אחת המרגשות, אם לא המרגשת ביותר, גם בשל הנסיבות שבהן היא נחקקה, ועל כן תודתי. תודתי לכם, חבריי הלומי הקרב, על הזכות שנתתם לי ולחברי הכנסת הנוספים. אתם הגעתם לפה – ואמרתי את זה, יותר מדי זמן עד שהחוק הזה עולה – הגעתם לפה וזעקתם את זעקתכם והזזתם שולחנות, גרמתם לנו לשמוע את הכאב, עד כמה שאפשר, להרגיש מקרוב את מה שאתם עוברים – את הכאב, את הסבל, את הסיפורים על בנות הזוג, על הקושי, על הקושי של הילדים. הראיתם לי הודעות שהם שולחים לכם, הודעות קשות, הודעות שקשה – אתם לא יודעים מה לענות לילדים, איך להתגבר. קשה לכם עם עצמכם, ועכשיו אתם צריכים להתמודד עם ילדים שמתמודדים עם אבא שהוא הלום קרב. זה באמת משהו בלתי אפשרי. ואני אומר, החוק הזה, אומנם אנחנו מעבירים אותו – אמרתי את זה גם בקריאה הראשונה – אנחנו, חברי הכנסת, האחריות שלנו הייתה להעביר אותו מזמן. משרד הביטחון היה צריך להכיר במצוקה שלכם, בייחודיות שלכם, הרבה לפנינו. הם לא היו צריכים הצעת חוק בשביל הדבר הזה. אבל פה, היום, אנחנו ביום חג. היום אנחנו מברכים. היום אנחנו עושים צעד גדול, צעד עצום, צעד היסטורי. אנחנו רואים אתכם לא רק מחוץ לוועדות, שהיינו אומרים לכם: אנחנו איתכם ואוהבים אתכם, וחיבוקים, אבל תכל'ס, הייתם יוצאים מפה בלי כלום. אז היום סוף-סוף אתם יוצאים גם עם החיבוקים, שתמיד היו אמיתיים ותמיד היו כנים, אבל היום אתם יוצאים גם עם החוק, עם המטרה שהצבתם לעצמכם כשנכנסתם לכנסת – המאהל שפתחתם פה, ואתם ישנים פה ונמצאים פה, וגם אני ביקרתי אתכם לא פעם, ועוד חברי כנסת רבים מזדהים איתכם ורוצים לעזור לכם. אין מחיר ואין משהו שאנחנו יכולים לעשות שמשתווה למה שאתם עשיתם למדינת ישראל, לעם ישראל, לאזרחי ישראל. אנחנו תמיד נהיה פה עבורכם. אנחנו תמיד נהיה פה למענכם.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא לא לא.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
והדבר הזה זה הדבר הראשון, זה הספתח בשביל להכיר בתרומה שלכם ובעזרה שאנחנו צריכים להעניק לכם, לבני משפחותיכם, לילדים היקרים, לנשים. ותמיד נהיה פה. לא משנה מי יהיה פה – אתם רואים, אתם הגורם המאחד את הכנסת הזאת. עוד פעם, ראיתם, כמו אתמול, מריבות, צעקות, אחד נגד השני; הגיע החוק של הלומי הקרב – שקט, כולם יחד. תכף תראו את הפרגונים אחד לשני. יש לכם חלק באמת באמת גדול.
טלי גוטליב (הליכוד):
כל הכבוד לאופיר כץ.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לסיום אני רוצה להגיד תודה. קודם כול יש לנו פה מישהו שמקבל מתנה מאוד מאוד גדולה, יש לו יום הולדת והוא ייחל שהחוק הזה יהיה ליום הולדת שלו. גיא זקן, מזל טוב, אחינו היקר, עד 120. סידרנו לך אחלה מתנה.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מזל טוב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מזל טוב, יא צעיר.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מפעיל D9.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
מפעיל D9. ראינו את הסרטונים, מה הוא עבר בעזה. אנחנו מצדיעים לך על מה שעברת, ואתה יושב פה ומחייך. עם ישראל מצדיע לך, גיא. ולגבי החקיקה, היה היום פרשן בערוץ 12, אריה, והוא אמר: סוף-סוף הביאו את החוק להלומי הקרב. תראו כמה זמן זה לקח להם. אם זה היה חוק לחרדים, הייתם רואים איך הם עושים את זה אחת-שתיים. שמישהו יעדכן אותו שזה החוק הכי מהיר שעבר בכנסת ישראל. בשבוע אחד בלבד העברנו ראשונה, שנייה ושלישית. שיעדכנו את הפרשן הזה בערוץ 12.
ינון אזולאי (ש"ס):
בשלושה ימים.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
שלושה ימים, כן, נכון, מיום ראשון. אבל לא, הם על סיסמאות באופן קבוע. לא משנה, לא נקלקל את החגיגה. אני רוצה להודות. כשהם באו בפעם הראשונה, זה היה בחוק לימוד תורה בעצם, ולא ידענו איך לפתור את זה. אין לנו קריאות טרומיות יותר, כי נגמר המושב. איך עושים חקיקה במצב כזה? ופה אני רוצה להודות ליועצת המשפטית מספר אחת, שגית אפיק, שהביאה את הרעיון ואת היצירתיות. בלעדייך לא היינו מגיעים לרגע הזה כשאנחנו עומדים פה בקריאה שנייה ושלישית, וכולם יודעים את זה, וכל הכבוד ותודה רבה, בשמי ובשמם. תמיד קינאתי איך הם מדברים עם שגית. תמיד קינאתי וזה עצבן אותי, שעליי הם צועקים כל הזמן – במיוחד עומר, הוא כל הזמן צעק עליי – ואיתך תמיד בכבוד, ברוגע.
היו"ר מישל בוסקילה:
הם הבינו את האירוע, אופיר.
רון כץ (יש עתיד):
הבינו מי מזיזה את העניינים, פשוט.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
הבינו את האירוע, כן. אני רוצה להודות ליושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה מיכל וולדיגר, שמלווה אותם תקופה ארוכה ברגישות, בנחישות. הם באמת רואים בך מישהי שנותנת תמיד מענה לצרכים שלהם, מכוונת אותם ועוזרת להם. באמת כל הכבוד על תקופה – זה לא פשוט, הם באים עם אמוציות, ואת ליווית אותם כל הדרך. תודה רבה על מה שאת עושה. לשותפי לכל מה שקורה פה בכנסת וגם בחוק הזה, כמובן, חבר הכנסת ינון אזולאי, שהלך איתי יד ביד בחוק הזה, עזר לי בכל מה שהייתי צריך, היה איתי בדיונים בחדרים הסגורים, שהם הדיונים החשובים.
היו"ר מישל בוסקילה:
אריה, הוא כוכב.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לגמרי כוכב. הוא היה איתי בוועדות ועזר לי בכל דבר שאפשר. תודה, ינון, גם על החברות וגם שהיית בחוק הזה, ואמרת לי שבכל מה שצריך אתה איתי, והוכחת את זה ועשית את זה. תודה רבה, אחי. אני רוצה להודות לחברי הכנסת מהאופוזיציה מירב בן ארי ועודד פורר, שאמרו לי שברגע שהדבר הזה עלה - -
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
פנינה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
רגע. - - כל מה שצריך – אין יותר קואליציה ואופוזיציה, תעשה דיונים על זמן מליאה, תעשה אחרי מליאה, לפני מליאה, באמצע הלילה, מה שצריך. אנחנו נהיה מלוכדים באירוע הזה, ובאמת היה שיתוף פעולה מלא עם האופוזיציה. תודה למירב בן ארי ולעודד פורר; לחברת הכנסת פנינה תמנו שטה, שגם ליוותה אותנו בכל הדיונים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין צורך במחיאות כפיים, זה התפקיד שלנו. הכפיים זה להם. לא צריך.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
תכף, זה אחרי ההצבעה. פנינה, תודה. הכנסת גם שינוי מאוד מאוד חשוב בחוק לטובת העולים והחיילים הבודדים, הוא נכנס לנוסח החוק, והם ייהנו מהנגשת מידע – איך למצות את הזכויות שלהם. תודה רבה. לחבר הכנסת משה סעדה – הרי חיפשנו חוק להתלבש עליו וחיפשנו איזה חוקים יש ומי חברי הכנסת, ואז ראיתי את משה סעדה. התקשרתי אליו ביום שישי ואמרתי לו: משה, יש לי משהו בשבילך לסוף הקדנציה, שאתה תהיה מבסוט. הוא אמר לי: מה? אמרתי לו: יש לך חוק שלא התקדם הרבה.
משה סעדה (הליכוד):
לא שירת – לא קיבלת.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לא שירת – לא קיבלת. הוא לא התקדם הרבה, כי פיצלנו אותו, אבל יכול להיות שמלמעלה הוא חיכה.
משה סעדה (הליכוד):
לא, הם שירתו וקיבלו.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
והם יקבלו, בדיוק. מלמעלה כנראה החוק הזה חנה הרבה זמן בשבילם. כנראה יש פה יד מכוונת. ואמרתי למשה שאנחנו צריכים חוק שיהווה את הבסיס לחוק הזה, ככה זה היה. התקשרתי אליו ביום שישי והוא אמר לי: זכות גדולה, תגיד לי רק מה צריך לעשות ואני מוכן לעזור ולסייע.
היו"ר מישל בוסקילה:
צריך את שגית.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה לך, משה סעדה. יועמש"ית העבודה והרווחה יעל סלנט, תודה רבה על המקצועיות, על הידע, על הסיוע ובאמת גם על ההבנה. היא ליוותה אותנו בכל התהליך. את התודה המסכמת שלי לארבע שנים אני אגיד מחר, בעזרת השם, אבל הלומי הקרב ביקשו ממני למסור תודה וסליחה – מהסדרנים, מאנשי המשמר ומאנשי המזנון. הם אמרו שהם הציקו לכם, שמו אתכם במתח כל הזמן. למסור לכם מפה שהם אוהבים אתכם ושאתם אחים שלהם, ואם היה משהו לא במקום, הם מצטערים על זה.
היו"ר מישל בוסקילה:
כולם ניגשים לקצין הכנסת, כמו שאתה רואה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
הם לא יודעים שהוא יושב שם כדי לשמור עליהם. אני רוצה להודות לראש המטה שלי נטע מולכו, שאני לא מצליח לקדם שום חקיקה בלי הסיוע שלה, הדחיפה שלה, ההבנה שלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מולכו, כל הכבוד.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
מגיע לה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
וגם בחוק הזה היא סייעה המון, עמדה מול החברים שלנו פה. הם אצלנו בלשכה כבר כאילו שהם חלק מהצוות הפרלמנטרי. זהו. לסיום, תודה אחרונה לכם, בני המשפחות, שאתם מחזיקים את הגברים היקרים האלה, מתמודדים איתם, ואנחנו יודעים שזה לא פשוט. אנחנו חייבים לכם, ואנחנו נעשה הכול בשביל להקל עליכם במציאות הלא-פשוטה הזאת. תודה לכם, הלומי הקרב. אנחנו רק התחלנו. אנחנו פה בשבילכם, אני אוהב אתכם. אתם אחים שלי, ואנחנו נמשיך ונעשה בשבילכם כל מה שצריך. אוהב אתכם. ולהצביע בעד.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ על העבודה המסורה למען החיילים המדהימים האלה, יהלומי הקרב. אין ספק שהמשכן הזה חייב לכם, וחייב לכם המון. אני רוצה לומר לכם מהמקום הזה כאח שכול לשני אחים שנהרגו בצבא: אתם העוגן שלנו, האור בקצה המנהרה. צריך להגיד לכם תודה, למשפחות שלכם, לילדים, לנשים, לכולם בלי יוצא מן הכלל. אין ספק שהרעיון של החוק של משה סעדה – וללא היועצת המשפטית של הכנסת, אלופת העולם, איזו יצירתיות. שגית, מזל שאת איתנו פה במשכן הזה, ממש. אני רוצה להגיד לך בנימה אישית תודה רבה, ולכל העוסקים במלאכה. נעבור להמשך סדר-היום. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה, ראשון הדוברים. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק קרויזר. בבקשה, לרשותך חמש דקות.
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, יהלומים יקרים עד מאוד, בכל פעם שמדינת ישראל קוראת להגנה על גבולותיה מתייצבים הלוחמים והלוחמות שלנו ישר בחזית, כתף-אל-כתף. כל אחד ואחת מהם יוצא מתוך תחושת שליחות עמוקה ומוכנות להקריב את היקר מכול. בשובם מהקרב יש מי שזוכים לחזור אל שגרת יומם, אל משפחתם, אך ישנם גם כאלה שעבורם המערכה לא באמת הסתיימה עם שוך הקרבות. הפציעות שלהם לא תמיד נראות לעין, אך הן חורכות את הנפש. הם הגיבורים שהגוף שלהם חזר הביתה אך העיניים, הנשמה שלהם, נותרו שם, בשדה הקרב. הם מפרפרים בלילה מסיוטים, קופצים מכל רעש קטן וסוחבים איתם מראות ששום אדם לא אמור לשאת. לצידם אנו פוגשים פצועים ומתמודדים גם עם פציעות קשות בגוף ולא רק בנפש – פגיעות קוגניטיביות ומוטוריות מורכבות שמשנות את מסלול חייהם ואת חיי משפחותיהם מהקצה אל הקצה. כשנכנסתי לכנסת – זו הקדנציה הראשונה שלי – דרכתי בשערי הכנסת, ותפס אותי חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון ואמר לי: הדבר החשוב ביותר שצריך לדאוג לו בכנסת ישראל זה יהלומי הקרב. אנחנו נקים ונפתח שדולה שתטפל ביהלומים, במשפחות שלהם, בילדים, בבני ובנות הזוג – אותם גיבורים שחזרו מהקרב והנפש שלהם נשארה עם אותה התמודדות – והוביל בשדולה הזאת שורה של מהלכים חוצי מפלגות. הנושא שלכם הוא לא נושא פוליטי, הוא לא של הקואליציה, הוא לא של האופוזיציה – הוא של עם ישראל כולו. בשדולה קיימנו דיונים על החוסן הנפשי, על תגובת הקרב, ה-PTSD. יזמנו דיוני חירום מטלטלים מאוד בעקבות גל ההתאבדויות, שהחל כבר לפני שלוש שנים, הרבה לפני 7 באוקטובר; סיירנו בבתי הלוחם, במרכזי השיקום; עמדנו מקרוב בחדרי הטיפול ובשטח כדי להביט לכם, למשפחות שלכם, בעיניים, והבטחנו לכם כבר ביום הראשון: אתם נלחמתם למעננו, ועכשיו תורנו להילחם עבורכם. הצעת החוק שאנחנו מאשרים היום, תיקון מס' 35 לחוק הנכים, היא אבן דרך היסטורית בתיקון החוב המוסרי של מדינת ישראל. את הצעת החוק הזו יזמו חברים מהקואליציה ומהאופוזיציה – סעדה, אילוז, פסל, טור פז, פרקש הכהן, וולדיגר – והובילו באמת להצליח במהלך הזה, שהוא מהלך היסטורי שקרה בזכותכם, בדחיפה שלכם. ארבע שנים אני נמצא פה, ולא היה יום אחד שלא היה לכם נציג אחד בכל הוועדות של הכנסת כדי לדרוש את המובן לכם מכול. בהובלה של יו"ר הקואליציה אופיר כץ, בתמיכה והובלתה של מרכזת האופוזיציה מירב בן ארי, ובניצוח על המלאכה של היועצת המשפטית לכנסת שגית אפיק, ההערכה וההוקרה למתמודדים עם תגובות קרב הגיעה, מעוגנת לראשונה בחקיקה, ומעגנת את המושגים "הלם קרב" ו"נפגע הלם קרב", ומחייבת את אגף השיקום להעניק טיפול מותאם וייעודי לנפגעים. החוק מקיים את הבטחתנו ומעגן את פעילותה של הוועדה למתן סיוע לפנים משורת הדין בראשות שופט. ועדה זו תפעל ברגישות ותוכל להעניק סיוע לפצועים במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות וקשות גם לבני משפחותיהם של מתמודדי הפוסט-טראומה, תגובת הקרב, נפגעי הנפש והמתמודדים עם המצוקה הקשה ביותר של הנכות הזאת. חבריי, החוק הזה הוא שלב אחד בתוך מערכה כוללת שאנו מנהלים יום-יום – בשדולה, בכנסת, בוועדות; נלחמים בכל חזית שפוגשים את הגיבורים, היהלומים היקרים שיושבים כאן ביציע. במסגרת הפעילות של השדולה פעלנו למען מאות פצועי הראש החדשים של המלחמה הזאת; דרשנו להתיר ולפזר את הביורוקרטיה המתישה של הכרה זמנית לפגיעות שאינן זמניות; נלחמנו למען המתמודדים שנעזרים בכלבי שירות, והעלינו את המודעות ביחד איתכם בקמפיין גדול מאוד, שחצה – אני אומר, גם מפלגות וגם בעלי עסקים, וגם בזה יש עוד הרבה מה לתקן, במודעות הזו שלכם שמגיעים עם הכלבים לבתי העסק ולא תמיד מבינים, לאוטובוסים, והנהגים והאזרחים לא ממש מבינים מה זה הכלב הזה, אבל הכלב הזה מציל לכם את החיים ושומר לכם על השגרה. יהלומי הקרב היקרים, דאגנו גם בחקיקה הזאת, בזכות הסיוע של יו"ר הקואליציה, לתוספת תקציב להבטחה והעדפה לפרנסה ולשגרה. קידמנו העדפה לנכי צה"ל ופצועי צה"ל במכרזי המדינה, כדי שגם תוכלו להתפרנס בכבוד. נאבקנו להסרת החסמים הביורוקרטיים לקנביס רפואי גם עבורכם וגם עבור נפגעי 7 באוקטובר, והבאנו לקריאה שנייה ושלישית גם את החוק שיעגן את יום ההוקרה של מדינת ישראל לפצועי מערכות ישראל, כדי שהמדינה כולה תעצור, תסתכל לכם בעיניים ותצדיע לכם. יהלומי הקרב ובני משפחותיהם הם הגיבורים שממשיכים להילחם מדי יום ביומו בתוך הבית, אבל אנחנו כאן לא נשקוט, לא נעצור ולא ניתן לביורוקרטיה לנצח את מי שניצחו עבורנו בשדה הקרב. אני רוצה שוב להודות לכל השותפים לדרך, כל אחד בדרכו, כל אחד בתחומו: ליוזמים הנוספים של החוק החשוב הזה, לחברי הוועדות, למשפחות, ללוחמים שמלווים אתכם ומעניקים לנו את הכוח להמשיך לסייע לכם.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה.
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
ולכם, יהלומי הקרב, אני מצדיע. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת יצחק קרויזר. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל – אינו נוכח. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. לרשותך חמש דקות, בבקשה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
רק רגע, שנייה. אתמול מאוד התרגשתי, רק רגע, בסדר? סליחה. זה – לא הצלחתי. סליחה.
היו"ר מישל בוסקילה:
בבקשה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
סליחה, רגע. כתבתי ואני לא רוצה - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
הכול בסדר. תקבלי את הזמן שלך.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אבל בראשונה לכם, הלומי הקרב, גיבורי ישראל, ובני המשפחות שלכם, בחודשים האחרונים התחברתי מאוד לעולמכם, נפגשתי איתכם, לוחמי גיבורי ישראל, עם בנות הזוג שלכם, עם ההורים שלכם, עם אנשי המקצוע, הקשבתי לסיפורים, לכאב, אבל גם לתקווה, ובעיקר הבנתי דבר אחד: הפציעה הזאת לא מסתיימת בשדה הקרב; היא ממשיכה ללוות אתכם ולעיתים גם את כל בני המשפחה שנים ארוכות. הצעת החוק שתעבור היום בעזרת השם היא צעד חשוב. היא מעניקה הכרה ייחודית להלם קרב, מחייבת התאמת טיפול ומקימה ועדה שתוכל לתת מענה למקרים האלה. זהו תיקון חשוב, אבל הוא רק תחילת הדרך. לפני כחודש ביקרתי בחוות נעלה שבאפרת, מקום מיוחד שמעניק שיקום ללוחמים המתמודדים עם פוסט-טראומה. ראיתי שם משהו שלא תמיד רואים: ראיתי לוחמים שחוזרים לנשום דרך העבודה באדמה, דרך הטיפול בבעלי החיים, דרך קהילה שמקבלת אותם בלי לשפוט ובלי להיבהל. אבל יותר מכול ראיתי שמי שמקבלים שם חיבוק הם לא רק הלוחמים אלא גם בני המשפחות שלהם. בחוות נעלה מבינים שהלום הקרב הוא לא יחידה עצמאית; יש לו משפחה, יש לו אישה, יש לו ילדים, יש לו הורים, יש לו אחים. ראיתי לוחמים שחזרו לנשום דרך העבודה, דרך הטיפול בבעלי חיים, אבל ראיתי, אמרתי לכם, גם את הטיפול במשפחות. כי הלם קרב, חבריי, אינו פוגע רק באדם שנלחם – הוא נכנס הביתה, הוא פוגש בן או בת זוג, הוא פוגש ילדים, הוא פוגש הורים. הוא רואה את המשפחה כולה שמתגייסת למערכה החדשה. שפתאום מגיע מישהו שהם הכירו והוא היה האיש הכל-כך חזק, המנהיג, המוביל, ופתאום השבר, צל האדם הזה. לכן, לצד החקיקה אני רוצה לומר: ראיתי שם אבא שעומד לצד הבת שלו ופתאום הוא חוזר להיות משמעותי עבורה – בדיוק את הדברים האלה שאיבדנו. אני רואה את החיבוק הגדול שם לחבר הכנסת אופיר כץ, שבהחלט ראוי לכל החיבוקים שבעולם, שבאמת פועל במסירות, עם כל הנשמה. אני רואה גם את חבר הכנסת ינון אזולאי, שבאמת, הלב והנשמה שלכם במקום הנכון. לכן, לצד החקיקה החשובה הזו, עלינו להמשיך ולפתח תפיסה הוליסטית של שיקום, תפיסה שמבינה שהצלחת הטיפול בהלום קרב תלויה גם בחוסן של המשפחה סביבו, שעלינו לחזק גם את בת הזוג שמחזיקה את הבית, את הילדים שמתמודדים עם מציאות מורכבת, ואת ההורים, שנושאים איתם דאגה בלתי פוסקת. אני מבקשת להודות לכל מי שפועל במסירות למען הלומי הקרב, וכמו שאמרתי, ליושב-ראש הקואליציה ומגיש החוק חבר הכנסת אופיר כץ ולחבר הכנסת סעדה. אני רוצה להודות לחברת הכנסת מיכל וולדיגר, שבאמת במסירות אין קץ פועלת לילות כימים - -
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
תודה, אהובה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
- - עבור מתמודדי הנפש, וראינו את זה פה ממש ניבט מכל שם ומכל מפגש ומכל מבט, באמת, מכל הלב והנשמה. גיבורים שלנו, אתם יצאתם לקרב כדי להגן עלינו. עכשיו תורנו להילחם עבורכם, להעניק לכם לא רק זכויות אלא גם תקווה, גם חיים; לא רק שיקום של פציעה אלא שיקום של המשפחה כולה. אני רוצה לומר תודה גם ליועצת המשפטית של הכנסת שגית אפיק. אני לא יודעת אם היא נמצאת פה, אבל אני ראיתי איך באמת היא פועלת ועובדת כדי שהדבר הזה יקרה, ובאמת מבינה את הצורך של זה. ויש אדם מיוחד, שכנראה את השם שלו אתם לא תשמעו. קוראים לאיש הזה ניצן מור. אני יודעת שאת השם הזה מכירים הלומי הקרב, מי שהיו באוהל. ניצן היה איתם שם לילות כימים, פעל, עשה, דאג כל הזמן. חברי הכנסת, הוא כל הזמן שלח לנו: בואו, תראו, תהיו, היום יש ערב כזה, היום אני עושה להם ערב כזה. ניצן מור, צדיק יסוד עולם, אחד מל"ו הצדיקים של הדור הזה, שהיה שם בשקט - -
היו"ר מישל בוסקילה:
אם אפשר רק לסכם, גברתי.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
- - בצניעות ובענווה. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אביחי בוארון, בבקשה – מוותר; שמחה רוטמן נמצא? גם. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
חבר'ה, בואו נקצר, הם מחכים - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
יבגני, אני מסכים איתך.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
תמיד הדרישה לקצר מגיעה כשזה מגיע אליי, אבל לא נורא, זה בסדר. לא נורא, לא נורא.
מאיר כהן (יש עתיד):
- - - את, הכי מגיע לך.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
לא נפגעת, בכלל לא נפגעת.
מאיר כהן (יש עתיד):
אבל יש עוד - - -
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
לא נפגעת, הכול בסדר.
מאיר כהן (יש עתיד):
בדרך כלל עולים ראשי ועדות - - -
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
הכול בסדר. מאיר, לא נפגעתי. כבוד היושב-ראש, כבוד השר או השרה, חברי כנסת נכבדים, זה בהחלט יום מרגש. אני חייבת לומר, יום שכל כך כל כך פיללנו לו, ואני מגיעה אליו עם שמחה גדולה, אבל גם עם טיפת עצב וחמיצות, כדי להגיד לכם, אהובים יקרים – ואני רואה אתכם פה מולי, ואני לא אתחיל לקרוא בשמות, כי אני לא אצא מזה – שאני חייבת לומר לכם, אמיתי, שתקומו מחר בבוקר – שום דבר, לא תרגישו את השינוי. זה לא שפתאום תגידו: אוקיי, איזה יופי, כולם היללו, שיבחו, והינה, השגנו, ואיזה מרשים. תקומו בבוקר, תגידו: רגע, אבל איפה השינוי? הוא לא קורה בן לילה, בסדר? זה לא שהחוק הזה הוא לא חוק טוב. הוא חוק טוב, ויש בו שינויים, אבל גם השינויים בחוק הזה – יקרה תהליך עד שתרגישו את השינוי, ותוך כדי שתרגישו אותו, מייד כולנו נדרוש ונעבוד יחד לשינוי הבא, כי יש עוד הרבה הרבה מה לשנות, ואני רוצה רגע לדבר על זה לפני שאני אגיד את התודות. אני מאוד מאוד מעריכה את אגף השיקום, ואני חייבת פה התנצלות בקול, כי היא אמרה לי שהיא מאוד נפגעה – בשמי ובשמכם, תרשו לי, אוקיי? לעו"ד הילה מן ממשרד הביטחון, שהיא נפגעה. היא לא הייתה צריכה להיפגע, כי ברור לי שכשצעקתם "בושה, בושה", זה לא כלפיה, זה כלפי הפגיעה שאתם הרגשתם, אבל לא הגנו עליה מספיק, והיא נורא נפגעה, כי היא באמת עושה המון. אז הילה, אני מתנצלת גם בשם היקרים והקדושים הללו וגם בשמי, שלא עמדנו מספיק כדי לשמור עלייך, וכמובן את כל התודות אני אשאיר לסוף. אבל אני חייבת לומר לכם שדווקא בגלל ששיבחתי והיללתי את אגף השיקום, אני כן מקווה, מקווה מאוד, שנשכיל כולנו לעשות שינוי מערכתי בתוך אגף השיקום, שיבוסס על מיון והערכת צרכים כבר בכניסה למערכת. לא לחלוקה לאחוזי נכות, עזבו את אחוזי הנכות. זה חשוב, זה נכון, וצריך ומגיעה קצבה ומגיעה גמלה, וזה חשוב ואי-אפשר לחיות בלי זה, אבל נורא נורא חשוב שיהיה מיון שיבוסס על הערכת צרכים כבר בכניסה, התאמת מסלולי שיקום לרמות צורך שונות – אחד לא צריך את מה שהשני צריך, והשלישי לא את מה שהשני צריך. כל אחד צריך לקבל את החליפה האישית שלו, כי אני רוצה לראות את כולכם משוקמים, אני רוצה לראות אתכם – אתם חזקים מאיתנו, עברתם דברים שאף אחד מאיתנו כנראה לא עבר, ואני מאחלת שגם לא נעבור. ואתם כל כך נכס לחברה שלנו, יש בכם כל כך הרבה כוחות. צריך לנתב אותם, במקום כעס – והכעס הוא בצדק – למקומות נכונים של בנייה. ואני רואה אותך, מיכה, ואני רואה את כולכם פה, את כולכם – אני לא יכולה להגיד שמות כי אני אשכח מישהו ואני אפספס – אתם עצומים, אתם אדירים. צריך פשוט טיפה לעזור לכם, ואתם עפים קדימה. אז כן, צריך לעבור למדדי הצלחה שהם מבוססי תוצאות. מה זה התוצאות? התוצאות זה למצוא מקום עבודה, להחזיק נישואים, לגדל את הילדים, יצירת תמריצים המקדמים עצמאות ותפקוד, הפחתת ביורוקרטיה וחיזוק עבודת הליבה השיקומית. זה מה שאני מתפללת לו יום-יום. אז מגיעות מחיאות כפיים לכולם – לאופיר ולשגית וליעל ולנועה בן שבת – וכן, אני רוצה להזכיר את אבי אבוטבול, שביקש ממני להזכיר אותו, שהוא אבא של כל הלומי הקרב, וכן, גם את נטע דגן, שכתבה לי, אחותו התאומה של רס"ן אסף דגן ז"ל, שגם הוא כבר לא איתנו – עלה, טס לגנזי מרומים, כי לא הצליח לשאת בעול הכל-כך קשה הזה. אז כן, אני ממש ממש מתפללת – יש לי עוד דקה אחת, אז אני לא רוצה לפספס את התודות, אבל כל כך כל כך חשוב לי להגיד לכל אחד ואחד שיושב פה: אני רוצה לקוות שכולכם תהיו גם בכנסת הבאה, אבל גם אם לא, גם מבחוץ אפשר לעזור לאנשים המקסימים האלה. ואני אגיד נקודה אחת גם לכם: מתקשרים אליי גם אנשים שהם פצועים בגוף, וגם להם מגיע הכול, באמת. אבל למה כל כך חשוב לי אתם? כי אני יודעת, כי אני באתי מהאזרחות, מנפגעי הנפש בחוץ, בסדר? האזרחי. ולא רואים אותם, כי זה שקוף. והרבה פעמים הם מתפרצים, אז אומרים: אוקיי, הם מופרעים, הם לא רלוונטיים, ולא מבינים שהנפש צורחת, כואב לה, היא לא יודעת מה לעשות עם כל העול הענק הזה. ולכן אני איתכם, אני קוראת לזה אפליה מתקנת. צעקתם, אמרתם: זה לא ייכנס בחוק, כי שוויון, שוויון, שוויון. שוויון זה לא חזות הכול. לפעמים צריך לתת למישהו יותר בגלל שהוא היה כל כך מאחור, והייתם מאחור, ולא ספרו אתכם ולא ראו אתכם, ורק האשימו אתכם כמה אתם נוראיים וכמה אתם מפריעים לחברה וכמה צריך לכלוא אתכם וכמה אתם מפריעים. אתם לא. גאון מי שהמציא את השם שלכם, יהלומי קרב. אתם פשוט יהלומים. חמי, זכרו לברכה, היה יהלומן. את היהלומים שמוציאים, מוציאים אותם מלוכלכים, הם לא מאירים כל כך מהר. צריך לשייף אותם, צריך לטפל בהם בעדינות, ואז כל הזוהר יוצא. כאלה אתם. אז אני מסיימת ב-14 השניות האחרונות ורוצה להגיד לכולם תודה ענקית, לכל חברי הכנסת שהזכירו פה. תודה לפנינה. פנינה היקרה, מגיעה לך תודה ענקית. אני יודעת כמה את עובדת קשה למען המשפחות והלומי הקרב העולים החדשים. את לא מוותרת ואת נלחמת גם אם צועקים עלייך וצורחים עלייך. את כזאת, את פשוט נלחמת, אז תודה ענקית לך, וגם אם רבנו וגם אם צעקנו אחת על השנייה, זה היה לשם שמיים, אז תודה ענקית.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אוהד טל – אינו נוכח. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת משה סולומון. בבקשה, לרשותך חמש דקות.
משה סולומון (הציונות הדתית):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר וחבריי היקרים ביציע, יהלומי הקרב - -
טלי גוטליב (הליכוד):
אולי כבר נקדם את החוק - - -
משה סולומון (הציונות הדתית):
- - אחיי ורעיי לנשק, מי שבאמת נתנו והקריבו את חייהם למען האומה הישראלית, למען עם ישראל, למען ביטחון אזרחי מדינת ישראל. אנחנו גאים בכם, אנחנו שמחים בכם, אנחנו גאים בזה שאתם ממשיכים להילחם גם עכשיו, אחרי שחוויתם את מה שחוויתם, והצלחתם יחד עם חברי הכנסת, יחד עם חבריי חברי הכנסת, יחד עם יוזם החוק משה סעדה ויושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, יחד עם חבריי, שבאמת נרתמו לזה – חברתי פנינה תמנו שטה, שנכנסה באמת ביתר שאת, מיכל וולדיגר, שאנחנו יודעים כמה פעולתה היא רבה בתחום הזה, ינון אזולאי ועוד רבים שבאמת ראו בכם יהלומים וראו את החובה שלנו להעביר את החוק הזה, גם אם הוא נעשה כל כך מהר, ברגע האחרון. אבל אני רוצה לשתף אתכם במשהו מאוד מיוחד. רגע של אחדות נדירה במליאה הוא הזדמנות לדבר על איש מאחד וחבר יקר. היום הודיע חברי השר אופיר סופר כי לא יתמודד לכנסת הבאה. זו הודעה שמסיימת פרק משמעותי בשירות הציבורי שלו, אבל בוודאי לא מסיימת את השליחות שלו למען עם ישראל ולמען הלוחמים כולם. אופיר הוא אדם שהסיפור שלו מתחיל הרבה לפני הפוליטיקה. הוא קודם כול לוחם, אדם שנפצע במהלך שירותו הצבאי, ונושא עד היום את המחיר האישי של אותה פציעה. הוא מכיר את הכאב, את ההתמודדות ואת המציאות של הלומי הקרב לא מסיפורים אלא מהחיים עצמם. אולי דווקא בגלל זה הוא בחר לא להפוך את הפציעה לזהות שלו, אלא למקור של שליחות – כפי שאתם רואים בזה שליחות. הוא בחר להמשיך לשרת את עם ישראל גם אחרי המדים. הוא נכנס לחיים הציבוריים מתוך רצון אמיתי לתקן ולעשות, לא לחפש כותרות אלא לחפש פתרונות. הוא היה מנכ"ל מפלגה, חבר כנסת, שר, איש עשייה, ובעיקר אדם שלא שכח לרגע מאין בא ולמען מי הוא פועל. יש משהו סמלי ומרגש מאוד בכך שההודעה שלו מגיעה דווקא היום, היום שבו הכנסת מעבירה חוק חשוב בעבורכם, הלומי הקרב. אופיר, שהוא בעצמו הלום קרב, היה מי שהוביל במשך שנים את המאבק למען עיטור הפציעה הקרבית. הוא נאבק כדי שהמדינה תדע לומר ללוחמים שנפצעו: אנחנו רואים אתכם, אנחנו מוקירים אתכם, ואנחנו יודעים מה שילמתם בעבור כולנו. כשאופיר מונה לשר, זה היה גם הרגע שבו זכיתי לקבל ממנו את המשימה לנסות לקדם את החוק הזה. לצערי, גם היום עדיין קיימת התנגדות לחוק במתכונתו המלאה, אבל אני מבקש לומר לך מכאן, אופיר, שהמאבק הזה לא הסתיים. אני מקווה שבעזרת השם, נצליח להשלים את המהלך, אולי בזכות החוק הזה שאנחנו מעבירים היום, ולהביא לכך שעיטור הפציעה הקרבית יעוגן סוף-סוף בחוק, כפי שראוי ללוחמי ישראל. אבל מעבר לכל התפקידים, אני רוצה לדבר על האדם, על החבר, על האוזן הקשבת, על שיחות הטלפון בשעות הקטנות של הלילה, על ההתייעצויות, גם ברגעים הקשים וגם ברגעים הטובים. במקום שבו הפוליטיקה יכולה להיות לעיתים קרה, צינית ובודדה, קודם כול ידעת להיות בן אדם – להקשיב, לייעץ, לעודד ולתת תחושה שיש תמיד עם מי לדבר. אני, באופן אישי, זכיתי ללמוד ממך הרבה: על ענווה, על נחישות, על אומץ ועל היכולת להישאר נאמן לערכים גם כשהדרך לא פשוטה. אופיר, הפרק הציבורי החשוב הזה מסתיים, אבל אני בטוח שהדרך שלך למען הכלל ממש לא. אנשים כמוך לא מפסיקים לשרת עם ישראל כשהם עוזבים תפקיד, הם פשוט ממשיכים לעשות את זה בדרך אחרת. בשם עם ישראל ובשמי, אני רוצה להודות לך על שנים של עשייה, על ההקרבה, על הדוגמה האישית ועל החברות. מכאן אני רוצה להודות גם לאשתך ולילדיך, שהיו לך לעוגן בשליחותך החשובה כל כך. אני מאחל לך ולמשפחתך בריאות, שלווה, הצלחה וסיפוק בכל דרך שתבחר, ובעזרת השם, עוד נזכה לראות אותך ממשיך לתרום לעם ישראל ולמדינת ישראל מתוך אותם ערכים של שליחות, אהבת הארץ ואהבת האדם. תודה רבה לך ותודה רבה לכם, יהלומי הקרב. נמשיך לעשות ולהצליח, בעזרת השם. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת משה סולומון. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - - לא מדבר.
קריאות:
- - -
היו"ר מישל בוסקילה:
בסדר. תודה רבה על התיקון. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; אני רוצה להזמין את חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – נוכחת אך לא רוצה לעלות; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, אני הייתי בטוח שגם את תוותרי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
האמת, עכשיו אני אגיד לך מה שיש לי לומר.
היו"ר מישל בוסקילה:
בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הו הו, מה זה? מה אתה עושה במליאה?
היו"ר מישל בוסקילה:
בבקשה, לרשותך חמש דקות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא מתאים לך, אריה.
קריאות:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
הכול בסדר, חברים. אני לא צריכה מכם טיפים מה לומר ואיך לומר. עדיין יש דמוקרטיה ישראלית. תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה - - -
משה גפני (יהדות התורה):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
הו, שלום גם לך. אתה מוזמן לשבת ולהקשיב. שב, שב, למה לא?
רון כץ (יש עתיד):
- - -
היו"ר מישל בוסקילה:
אני מבקש לא להפריע לחברת הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
קודם כול, תודה רבה לכל הקהל שלי. אני מודה לו, אני רוצה שיהיה ברור. כן, יש כאן הרבה חברי אופוזיציה שרצו לעלות ולדבר, אבל מכיוון שיש שם משפחות עם ילדים, אז ביקשתי לצמצם דוברים. אבל אני כן אעלה, כי האנשים שיושבים כאן נכנסו לי ללב, והם מאוד חשובים לי, למרות שהם צעירים. הם צריכים לדעת את זה שהם צעירים, אין מה לעשות. אני לא באתי בשבילכם, למרות שאתם באמת, באמת – אתם יודעים, אחד הדברים המדהימים שקרו לי היום, שהחזרתם אותי לימים בגולני, במיוחד אתה שם עם סיכת הלוחם המנצנצת שלך. סליחה, סליחה, סליחה, כן, אין מה לעשות, גולני זה בלב ובנשמה.
היו"ר מישל בוסקילה:
אני מסכים איתך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון. אבל יש כאן עוד הרבה לוחמים נפלאים, מדהימים, ששירתו את מדינת ישראל ושתרמו לה ושחלק מנפשם נשאר שם. בשביל הנפש שלכם, שצריכה איחוי וצריכה חיבור, התכנסנו כאן כל חברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה. כשמחאו כאן כפיים לחברי כנסת ביקשתי שלא, כי זה התפקיד שלנו. אנחנו שליחי ציבור, אנחנו צריכים לקום בבוקר ובערב ולפעול למענכם בלי מחיאות כפיים. היחידים שמגיעות להם מחיאות כפיים אלה אתם והמשפחות שלכם והילדים שלכם והנשים שלכם, בנות הזוג האלופות, המדהימות, שמכילות אתכם כל יום כל היום. שמעתי היום – היו לי כל מיני שיחות צד וסיפרתם לי על החיים שלכם. תשמעו, כל אחד מכם – מיכה, אתה עומד, אבל אתם כאילו פשוט נכנסתם ללב ושקעתם בלב של כולנו. אני באתי לפה רק כדי להגיד לכם תודה רבה; להגיד לכם את מה שאמרתי אתמול – אתם יודעים, זה נשמע טוב באנגלית: I see you, אני רואה אתכם, אני אוהבת אתכם. אנחנו עשינו הכול כדי להביא את החוק הזה לפה. צריך להגיד תודה לחבר הכנסת אופיר כץ, שהוביל את זה, אבל באמת, מעל כולם, אני רוצה להגיד תודה ליועצת המשפטית של הכנסת, הגב' שגית אפיק, שנכנסה לאירוע הזה ועשתה מעשה מדהים. אני פה מ-2015 ולא ראיתי חוק שעובר ככה במהירות בזק. אז קודם כול תודה לכם, ואני גם חייבת להגיד עוד משהו. אמרתי לכם אתמול סליחה, וחלק מכם לא שמעו אותי. אז למי שלא שמע אותי, אני מבקשת מכם סליחה. לא היינו צריכים לחכות כל כך הרבה זמן כדי להגיע לרגע הזה. אבל מכיוון שהגענו – סליחה, תודה רבה, תודה שאתם אתם. אתם באמת מגש הכסף, זה מה שאתם. בשבילכם אנחנו כאן. אתם הגיבורים שלי. אני אקח אתכם איתי לכל החיים, לכל מקום שאני אלך. תודה רבה. אני לא אחזור, מיכל אמרה דברים נפלאים, הודו כאן לכל חברי הכנסת. כל מה שהם אמרו – אני מסכימה עם כל מילה. חבל על הזמן, צריך להגיד תודה, ללכת להצביע. תרימו את הראש. עשיתם כאן אירוע היסטורי שלא היה בתולדות הכנסת. תודה שחיברתם בין הקואליציה לאופוזיציה בשבוע כל כך קשה. הכול אתם, הכול בזכותכם. אני פשוט אוהבת אתכם. תמשיכו. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; אני רוצה להזמין את חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'?
מירב בן ארי (יש עתיד):
קדימה, קדימה.
היו"ר מישל בוסקילה:
בוא נרוץ קדימה. חבר הכנסת מיכאל? אולי בוא נעשה משהו יותר פשוט, בוא נראה מי מהקואליציה רוצה לדבר.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
חבר הכנסת ירון לוי - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
היו"ר מישל בוסקילה:
בסדר גמור. אני רץ. חבר הכנסת רון כץ.
קריאות:
- - -
היו"ר מישל בוסקילה:
יש לך חמש דקות.
רון כץ (יש עתיד):
אדוני היו"ר – חברים, תהיו רגועים, זה ייקח לי בדיוק 60 שניות. אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול ברכות לחברי סגן השר הנכנס. אני בטוח שתעשה עבודה טובה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה.
רון כץ (יש עתיד):
אחים ואחיות שלי, אני רואה את הילדים, ואני רואה את כולם, ואני לא אקח יותר מ-30 שניות.
היו"ר מישל בוסקילה:
חבר'ה, נא לשמור על השקט. עד עכשיו הייתם מדהימים. בואו נכבד את המשפחות, כי תראו איזה מקסימים הם וסבלניים, ואנחנו צריכים לתת להם את כל תשומת הלב. בבקשה, רון.
רון כץ (יש עתיד):
אז רציתי רק לעלות בשביל שאני אוכל להסתכל עליכם ולהצדיע לכם גם מפה. נתתם את כל מה שאפשר בשביל מדינת ישראל. אנחנו אלה שידענו לשלוח, ואנחנו צריכים להיות אחראים לאיך מטפלים בכם כשאתם חוזרים. אז באמת אני מצדיע לכם מפה, אני מצדיע למשפחות. זה לא נגמר פה – אנחנו נמשיך ללוות, אנחנו נהיה בכל דבר שצריך. אני רוצה לומר תודה לשגית, ולאופיר, ולמירב, ולפנינה, ולירון, ולכל מי שנמצא פה שבאמת עשה עבודה רצינית. אתם מכירים אותי ואתם מכירים את אחותי, שמלווה אתכם אפילו קצת יותר טוב מאיתנו, אז גם בשמה – כי אני מקבל ממנה הודעות, והיא מתרגשת מאוד מהאירוע הזה; עדי ליוותה אותם כל התקופה. אז אני רוצה באמת לומר לכם: אנחנו גאים בכם, אנחנו אוהבים אתכם, אנחנו מצדיעים לכם, ותודה רבה גדולה על כל מה שנתתם. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מטי צרפתי – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת דבי ביטון – מוותרת; חבר הכנסת משה טור פז – מוותר; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי; חברת הכנסת שלי. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. לרשותך חמש דקות.
ירון לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברים ומשפחות שנמצאים כאן ביציע, תראו, יש מין אופוריה, ובצדק, שהחוק הזה הגיע. עבדתם קשה בשלוש השנים שאני נמצא כאן, שלוש שנים שיש לי חברות עם כל אחד מכם. אנחנו מכירים את הסיפורים, את החיים, את הילדים, אבל אני רוצה להגיד לכם שאתם יכולים להיות גאים, הרבה מעבר לחוק הזה, בדרך שבחרתם לפעול בה, בביחד שיצרתם. התחלתם במחנאות, שכל אחד משך לכיוון אחר. שנים שאתם יושבים ביחד, שנים שאתם צועקים בוועדות והקול שלכם מגיע לקצה, לחייל שיושב בשקט בבית. עומר, לא סתם לא רציתי לדבר. אני יכול להגיד לכם שבקרוב אני שלוש שנים כאן, והיו הרבה רגעים שרציתי לעזוב את המקום הזה, כי יש שיקולים, כל אחד בוחר מה מתאים לו ומה לא. ואם ויקטור פרנקל אמר שאדם מחפש משמעות ומהות, אני מצאתי את המהות בעיניים שלכם, ברצון שלכם לעזור, ובכל פעם שאמרתם שאתם לא באים בשבילכם – אתם בסדר, יש לכם את הזכויות; אתם דואגים לחברים שלכם, אתם רוצים להציל את המתאבד הבא. ובפעם הראשונה שנפגשתי עם הקבוצה הגדולה בז'בוטינסקי ברמת גן כמעט רבתי מכות עם עומר. הוא חשב שאני מאבטח של חבר כנסת, ובסוף זה נגמר בטוב. אבל אני שמח שישבנו, ואמרתי לכם: לפני שמתחילים לדבר, אתם רואים את הבובה התלויה שם עם המדים של צה"ל? אם אתם רוצים שנדבר, בואו נוריד את הבובה הזאת, כי אתם בחרתם בחיים, והבובה הזאת של חייל תלוי מסמלת את המוות, ובאותה שנייה הורדתם את הבובה. ואמרתי לכם: בואו נעביר את האוהלים האלה לכנסת, למקבלי ההחלטות, לא לאגף השיקום. אסור להפריע לאנשים הטובים שנמצאים שם, שנמתחו עד קצה גבול היכולת שלהם. וזה חוק חשוב, ואנחנו נראה אולי בעוד כמה חודשים או שנים את ההשפעה שלו, אבל כבר מחר בבוקר אנחנו צריכים לדאוג לקצר את זמני ההמתנה באגף השיקום. יש 85,000 פצועים ופצועות בגוף ובנפש; יש רק 100 עובדים סוציאליים. שלוש שנים, ארבע שנים, זה מספיק זמן כדי להוסיף כוח אדם. יש רופא אחד שמטפל ב-3,900 פצועים. זה לא הגיוני. זה לא הוגן. ואנחנו יכולים להיות מאוד מאושרים מהחוק הזה, אבל אנחנו יכולים גם להסתכל כל אחד בסתר ליבו ולהגיד אם פעלנו בשנים שאנחנו נמצאים כאן בשביל אותם לוחמים גיבורים ששלחנו לקרב. התשובה היא לא. וצריך להילחם בשבילם. ולילדים שנמצאים שם למעלה, אתם יכולים להיות גאים בהורים שלכם, כי לב שבור – אפשר להרכיב אותו מחדש. והגיבורים שנמצאים כאן גרמו להרבה מאוד חיילים – אני אומר לכם, הרבה מאוד חיילים – לראות את התקווה. הם הציתו את הבעירה הפנימית שלהם. אתם עשיתם עבודה מדהימה הרבה יותר מכל האנשים המכובדים שנמצאים כאן. אתם נלחמתם, באתם לכאן יום-יום, ישנתם שם באוהל בגשם ובשמש ולא ויתרתם. ואני גאה בחברות. ואני מקווה – אמרתי לכם שאני אוריד את החליפה הזאת ואני אחזור לטי-שירט השחורה – שאנחנו עדיין נמשיך להיפגש ולהיות חברים, כי יש כאן משהו מעבר. אני מצטרף לתודות. לא צריך לחזור על השמות. כולם עשו עבודה מאוד יפה. אם יש משהו שאני גאה בו – שנתתם לי את התקווה, ואני חושב שפגשתם אותה גם בעיניים שלי. אני אוהב אתכם ואת המשפחות שלכם. תודה לכם.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת ירון לוי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת רם בן ברק. בבקשה. לרשותך חמש דקות, בבקשה.
רם בן ברק (יש עתיד):
דקה אחת. אני לא התכוונתי לדבר היום, כי דיברתי אתמול, ואני בכלל חושב שמדברים יותר מדי ועושים פחות מדי. החוק הזה הוא חוק חשוב, אבל אם לחוק הזה לא יתווספו מעשים, אם משרד המשפטים לא יתגייס, אם משרד האוצר לא יתגייס, אם משרד הביטחון לא יתגייס, להפוך את החוק הזה למשהו אמיתי, שעוזר להחלים ולחזור לתפקוד, אז לא יקרה שום דבר. ולכן באתי לכאן להגיד לכם: אל תורידו את הרגל מהגז. החוק זה דבר נחמד – צריך למלא אותו בתוכן. תמשיכו להיאבק, ואני מקווה שנהיה איתכם. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת רם בן ברק. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת עדי עזוז – אינה נוכחת; אני רוצה להזמין את חבר הכנסת עוז חיים – אינו נוכח; אני רוצה להזמין את חבר הכנסת בני גנץ – אינו נוכח. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בבקשה. לרשותך חמש דקות. בבקשה.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, גיבורי הקרב, יהלומי הקרב, המשפחות, מהי שעת רצון בבית הזה? שעה שבה אנחנו מצליחים לממש את השליחות שלנו למען העם, למען האזרחים. שעת רצון היא במיוחד כשיש בשינוי הנעשה תיקון מציאות ועוול אמיתי, כזה שבעזרת השם ישנה חיים. לא כל תיקון מציאות זוכה כאן, בבית הזה, לתמיכה מקצה לקצה, וכשזה קורה אז אין ספק שהוא גם מקדם יותר אחדות בעם ישראל, יותר אמון בנבחריו. ועוד יותר גדולה השעה כאשר לשינוי שותפים אתם, האזרחים והאזרחיות – אתם, שלקחתם אחריות במלחמה על ביטחוננו, תחילה כשבחרתם להיות לוחמים ותומכי לחימה; אתם, שלקחתם שליחות להגן על הבית, להגן על כולנו, שוב התייצבתם למשימה, והפעם בעבור עשרות אלפים, גם נשים, גם גברים, שהיו חיילים וכאלה שעודם חיילים, ואתם בתוכם, שזקוקים למדינה שאותה אתם כל כך אוהבים. אפשר שקט שם?
היו"ר מישל בוסקילה:
בנות, אם אפשר שקט, בבקשה.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אתם, שכל כך זקוקים למדינה שאתם כל כך אוהבים, שהקרבתם למענה, למעננו, וכל שביקשתם מאיתנו בבית הזה, שכמו שאמרתם "הינני" אנחנו נהיה כאן בשבילכם, שנדע להכיר ולהוקיר ולעטוף את מי שנפשו חזרה מצולקת ופצועה מהמלחמה. וכפי שאמרתי אתמול, כשקולות התותחים נדמו, קולות הנפש שלכם החלו להישמע, ויש לזה שם. קודם כול, בשבילי זה גיבורי הקרב, ובשפה המקצועית, כפי שניסחה היועצת המשפטית לכנסת, "הלומי הקרב". מה שמוגדר עכשיו יהיה קיים לא רק בנפשכם אלא גם במטריה המקצועית, ומשם תיגזר כל פעולה, כל סיוע, כל מעטפת ועזרה, וברוך השם, גם קיבלנו תשתית בחוק. ולא, לא, אנחנו לא שוכחים את המשפחות של הלומי הקרב, אתכם ואתכן בני ובנות הזוג, את הילדים המהממים וההורים שלא נמצאים כאן, אתם, שמתמודדים עם אירוע שהוא משנה חיים. ואפשר, אפשר, להתמודד עם זה. ומשהו ברמה האישית שכבר כולכם הבנתם, לא משאירים ולא מפקירים אף אחד מאחור ולא מבדילים בין דם לדם. וכשחיילים בודדים, חסרי עורף ועולים חדשים ובני עולים שנתקלים בקשיים שפתיים, מוגדרים, הילדים שלהם מוגדרים הלומי קרב – אנחנו ביחד נדאג שהם לא יהיו בודדים, שהם לא יתקשו. אנחנו המשפחה שלהם. בהזדמנות הזאת אני רוצה להודות גם לחברי חבר הכנסת עודד פורר, שהיה מנכ"ל משרד העלייה והקליטה, ונלחם איתי על הסעיף הזה. תודה לכם, חבורה מופלאה של גיבורי קרב, פורום נכבד. התאהבנו בנפש שלכם. תקשיבו, התאהבנו בנפש שלכם, במיוחד בימים הרבים שהגעתם לכאן. לימדתם אותנו שיעור בהקרבה, בהתמדה. תודה לכם ולמשפחות שלכם. גיא, יום הולדת שמח. ולבסוף אני רוצה להודות לחברים שלי בוועדת הכנסת. תחילה לך, היושב-ראש אופיר כץ, הבטחת וקיימת, על הקשב שלך לאחים ולאחיות, על השותפות והקשב לכל התיקונים. אופיר, תודה רבה לך. זה לא מובן מאליו. תודה למירב בן ארי, מרכזת האופוזיציה. תודה לך, מיכל וולדיגר, שמי שמכיר אותך יודע שזה לא התחיל רק עכשיו. את האימא של מתמודדי הנפש, והתיקונים היו פה לאורך הרבה מאוד מאוד שנים, ובפרט גם עכשיו, למען הלומי הקרב. תודה לשגית אפיק, היועצת המשפטית. להביא כזה חוק בזמן כל כך קצר, אדוני היושב-ראש, זה דורש מיומנות של הסכמות, בלי לגרוע ולהחסיר, אלא ממקום של להוסיף.
היו"ר מישל בוסקילה:
אם אפשר לסכם.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אנחנו לא קלים, אבל את מגלה המון קשב ובעיקר הרבה רגישות לציבור, ולא רק בחוק הזה. אז שגית, תודה רבה על המקצועיות ותודה רבה שבזכותך הרבה מאוד חוקים הצליחו. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל רון בן משה – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חברת הכנסת אפרת רייטן, לרשותך חמש דקות, בבקשה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
חברים, כנראה שאני אחרונת הדוברים, אז עוד שנייה החוק שלכם הולך לעלות ולעבור פה. אני רוצה להגיד לכם, אנחנו לא שומעים את מחיאות הכפיים שלכם, אבל מחיאות הכפיים הן לכם. אני רוצה, לפני שהחוק הזה עולה פה להצבעה, לומר שני דברים חשובים ומאוד מאוד אישיים. אני רוצה לדבר על האימהות של הלוחמים ועל האימהות שעברו את המלחמה הזו. במחקר העלו שכל אימהות הלוחמים חוו את טראומת האובדן העמום. זה מה שחווינו, אימהות של לוחמים – השלכות של מצוקת האימהות המתמשכת בזמן המלחמה. יש קשר ישיר מאוד בין מצב האם לחוסן של החייל, וכמה חשובה התמיכה גם בהורים של הלוחמים; כמה זה חשוב לתמוך במשפחות עצמן; כמה חשוב לזהות את המצב הנפשי של החייל כדי שאפשר יהיה להניע אותו לטיפול. אני מוכרחה לומר תודה, ואני אומרת תודה, גם לקבוצת השייכות שאני הייתי שייכת אליה עכשיו במשך שלוש השנים, יחד עם אימהות של לוחמים, במיוחד לוחמי אגוז המדהימים, שלחמו בעוז במהלך המלחמה הזו. אני רוצה להצדיע לכולכם, לכל מי שנתן את חייו, מי שנתן את גופו, ולמשפחות; לאימהות היקרות, איך עמדתן בגבורה והצלחתן לשמור כל אחת על הילד שלה ולהניע את הילד כדי שילך ויקבל טיפול בעצמו. משפחות, אימהות, אני חושבת שהמשימה הבאה שלכן – חברים יקרים, אתם מקשיבים? תקשיבו טוב. עשיתם את זה עכשיו, הצלחתם להזיז את החוק הזה, והדרך עדיין ארוכה מאוד. אמרתם את הדבר הכי חשוב: צריך להקים רשות, רשות לאומית, אמיתית, שתראה את כל מי שנפגע, לא רק את הפוסט-טראומטיים – עדיין את הטראומטיים, שנמצאים בטראומה. יש כאלה שעוד לא עברו את זה, וזאת המשימה הגדולה, וזה צריך להיות בראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל, כי החברה והלוחמים זה הדבר החשוב ביותר שיש לנו. זה יותר מהכול, יותר מכל מה שיש במדינה הזאת. צריך להשקיע באנשים, בלוחמים, במשרתים, כי אתם הבאתם את החיים, אתם שומרים על החיים של כל מי שחי פה היום במדינת ישראל. זאת צריכה להיות המשימה הבאה – סדר העדיפויות של הממשלה חייב להיות אתם, המשרתים, וכל מי שסבל מהממשלה, וכל מי שסבל מהמלחמה הזאת. שיהיה לכם בהצלחה. זאת רשת הביטחון שלנו. מצדיעה לכם, לוחמים אדירים והמשפחות. בהצלחה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת רייטן. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת מישרקי – מוותר; חבר הכנסת ארז מלול – מוותר. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה.
ינון אזולאי (ש"ס):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת – אחיי היקרים הלומי הקרב, תודה, תודה רבה לכם. אתם מלמדים אותנו מה זה פרק בחיים, אחדות, אהבה, נתינה. תודה רבה לכם. לראות אתכם, את המשפחות שלכם, איך שהן מחבקות אתכם, ואת החיבוק הזה הן מעבירות לנו – זה מחזק אותנו, חברי הכנסת. הבאתם אותנו לרגעים היפים ביותר בכנסת הזאת. כואב לנו שזה דווקא בנסיבות האלה, אבל זה מחובתנו. זה מגיע לכם בזכות ולא בחסד. התפקיד שלנו הוא לשרת אתכם. אתם עשיתם למעננו. תודה רבה לכם. אני גאה להיות בתנועת ש"ס, שחרתה על דגלה את האהבה, את האחדות, את החברות. תודה רבה. כן, יש לנו גם שירות אצלנו. כן, יש לנו תורה, יש לנו שירות. הם יודעים את זה. תשאלו אותם. תשאלו אותם.
רון כץ (יש עתיד):
לא נריב על זה.
ינון אזולאי (ש"ס):
לא פעם יושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי מתקשר – גם אתמול בלילה, כשדיברנו, הוא אומר לי: נו, מה קורה? מה מתקדם? כי לכולנו אכפת. תודה רבה לכם. תודה רבה לך, אחי היקר אופיר כץ, אתה ענק, על מה שעשית. מיכל, באמת תודה רבה. תודה רבה לכולם. אבל יש כאלה שאולי אנחנו לא הזכרנו. קודם כול יש הלומת קרב בשם רונה לי. אתם מכירים אותה? אישה יקרה שהיום ראיתי והכרתי. באמת, כולכם צריכים לדעת, כולם משפחה אחת. היא שאלה אם גם היא בחוק הזה. כולם בחוק הזה, כל מי שיהלום קרב הוא בחוק הזה. חייבים להגיד תודה רבה גם לנועה בן שבת וליעל, היועצות המשפטיות, וכמובן לוועדת הכנסת, לנועה בירן, שעברו שבועות לא פשוטים, ומגיע להן גם על זה תודה רבה. חבריי היקרים, תודה רבה. יש לי רק בקשה אחת מכם: עשינו עכשיו רק את הנחת אבן פינה. אנחנו נמשיך ונהיה בקשר, כי זו המחויבות שלנו, ולא משנה מי הממשלה, מי חברי הכנסת. צריך להמשיך להוקיר, ולהכיר לכם תודה על כל מה שעשיתם. תודה רבה. זקן, מזל טוב.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי. אני רוצה להזמין את השרה אורית סטרוק, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
התקציב הכי חשוב. תעלי, תעלי. תעלי, בבקשה, קחי את הזמן, רק תביאי את הכסף. זה הכי חשוב.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
חבר'ה, תקשיבו.
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי.
היו"ר מישל בוסקילה:
נא לשמור על השקט, בבקשה.
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
מכובדיי, הנציגים של יהלומי הלומי הקרב.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
גם יהלומות.
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
הכול אותו דבר בעברית. זה בסדר, אפשר להגיד בלשון זכר וזה תופס לכולם.
היו"ר מישל בוסקילה:
פנינה, בבקשה. בואו נתקדם, חברים.
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
אני אקריא משפט אחד שהוא החשוב מכול. לפני כן אני רוצה לומר משפט אחד מטעמי. כמי שמכירה מקרוב, ממגע אישי, את מה שאתם חווים ואת הקושי הזה, אני מבקשת מכם בקשה אחת, מכם, שיושבים כאן ומכל אלה שלא מסוגלים להגיע לכאן: תאמינו, תאמינו שאפשר לצאת מזה. אני מבטיחה לכם שאפשר. תאמינו בעצמכם, תאמינו שאפשר לצאת מזה. אני קוראת הודעה בשם הממשלה ועל דעת שר האוצר: הממשלה, על דעת שר האוצר, מסכימה להצעת החוק ולעלות התקציבית שלה. ואני מניחה שכולנו נצביע בעד.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה לשרה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 228 בעד סעיפים 1–10 – 70 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–10 נתקבלו.
היו"ר מישל בוסקילה:
בעד – 70. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשפ"ו–2026. הצבעה. דקה אחת, זה לא עובד. דקה אחת. זה לא עובד, פשוט מאוד לא עובד. בעוד 20 שניות זה קורה, משפחות יקרות. אנחנו בכנסת עברנו – יש איזה רעיון של איווט ליברמן ושר התקשורת לעשות את זה, מה שנקרא – לא עובד. בואו נעשה – מי בעד? תראי כמה זה יפה. מאה אחוזי הצבעה אנחנו רואים פה. ברוב של 70, 80, 90, 120, אני קובע כי הצעת חוק - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא ללכת, לא ללכת.
היו"ר מישל בוסקילה:
איך יזכרו אותי, תגידו לי, כסגן יושב-ראש? הצבעה. הצבעה מס' 229 בעד החוק – 70 נגד – אין נמנעים – אין חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר מישל בוסקילה:
70 בעד. אני קובע כי הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 35), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. ברכות לכל העוסקים במלאכה ולמשפחות היקרות. תודה רבה לכולם.
[מס' כ/1121; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' כ"ו, ישיבה 286; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 12), התשפ"ו–2026, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, להציג את הצעת החוק. בבקשה.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
תודה רבה. קודם כול, אני חייב לומר לגיבורים כאן למעלה ביציע: כל הכבוד לכם. לפני שנה, כשפתחתם את המאהל כאן בחוץ, אני זוכר שנכנסתי אליכם. הכנסת הייתה בפגרה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מזל טוב.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
אתם פתחתם פה את המאהל, וכמעט שנה שלמה של מאבק. מיכה, אתה זוכר את הביקור ההוא? מיכה, אתה זוכר את הביקור? לפני שנה. כמעט שנה שלמה של מאבק, ואתם הבאתם את הדבר הזה, ברוך השם, לקריאה ראשונה; בעזרת השם, גם בשנייה-שלישית. קודם כול, הכי מגיע לכם בעולם. שנה שלמה של מאבק, לא ויתרתם – גם להילחם על המדינה וגם להילחם בשביל כל הלומי הקרב במדינת ישראל. אתם פשוט כל כך גיבורים, ובאמת הכי מגיע לכם בעולם, אז תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ממש. זה רגע מאוד מרגש.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
האמת שמאוד, האמת שמאוד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ממש. תודה לכם, תודה לכם בשם כל עם ישראל.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
תודה לכם. תודה, תודה, תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 12), התשפ"ו–2026, שעניינה מתן אפשרות לקיום מסלולי לימוד בהפרדה מגדרית לגברים ולנשים מטעמי דת גם בתארים מתקדמים. ההצעה היא הצעת חוק פרטית של חברת הכנסת לימור סון הר מלך, ונדונה בוועדת החינוך. עיקרה של הצעת החוק הוא קביעה מפורשת בחקיקה כי הוראת סעיף 4(ב) לחוק זכויות הסטודנט, שלפיה לא יראו כאפליה את קיומם של מוסדות נפרדים או מסלולי לימוד נפרדים לגברים או לנשים מטעמי דת, חלה גם לגבי מסלולי לימוד לתואר שני או לתואר שלישי. כיום, המועצה להשכלה גבוהה מאפשרת למוסדות לקיים מסלולים בהפרדה מגדרית ככלל לתואר ראשון בלבד, והיצע המסלולים בהפרדה לתואר שני הוא מצומצם ביותר ומרוכז בעיקר בתחומי החינוך וההוראה. הצעת החוק נועדה לאפשר גם למי שבשל אמונתו הדתית נמנע ממנו עד היום להשתתף בלימודים אקדמיים מעורבים, ללמוד לתארים מתקדמים במגוון רחב יותר של תחומים, ובכך לאפשר לאוכלוסיות אלה יתר נגישות, השתלבות אקדמית והשתלבות בתעסוקה. הבחירה ללמוד במסלול נפרד תהיה נתונה, כמובן, לבחירת סטודנטיות או סטודנטים המעוניינים בכך. חשוב להבהיר, כפי שהובהר גם בדיוני הוועדה, שהצעת החוק לא מחייבת את המוסדות להשכלה גבוהה לקיום מסלולים נפרדים, אלא אך ורק מאפשרת למוסדות שיבחרו בכך, ובהתאם לאישור המועצה להשכלה גבוהה. כמובן שהחלטות המועצה להשכלה גבוהה צריכות להתקבל בהליך מינהלי סדור ותקין, על בסיס תשתית עובדתית שמבססת את ההצדקה לכך, ותוך צמצום הפגיעה בשוויון. שינויים עיקריים בנוסח בעקבות הדיונים בוועדה לקריאה השנייה והשלישית: 1. התייחסות מפורשת בסעיף גם לתואר ראשון לצד התארים המתקדמים; 2. קביעה כי ההגבלה שלפיה ההפרדה תהיה אך ורק בכיתות הלימוד, תחול על מסלולי הלימוד הנפרדים במוסדות שאינם מוסדות נפרדים; 3. קביעה מפורשת שלפיה לא יראו בקבלת מועמדים למוסד נפרד או למסלול לימודים נפרד מטעמי דעת שחלות לגביו הוראות הסעיף כאפליה לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה; 4. השמטת הסעיף שהתייחס במפורש לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. עם זאת, אין בכך כדי לשנות את המצב המשפטי בכל הנוגע לאיסור אפליית מרצות, והדבר הובהר על ידי הייעוץ המשפטי גם בישיבות הוועדה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות רבות מטעם חברי הכנסת. אני קורא, כמובן, לחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, כנוסח הוועדה. קודם כול אני רוצה גם להגיד תודה גדולה ליושבת-ראש הישיבה עכשיו - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
סליחה, לא כל כך שומעים את הדוברים.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
לא, אני אדבר יותר בקול, ישמעו. - - לסגנית יושב-ראש הכנסת שמנהלת עכשיו את הישיבה, שהיא היוזמת של הצעת החוק הזאת, שעברה עם לא מעט התנגדות. אני חייב רגע להתייחס, ברשותך, לימור, למה שעברנו סביב החוק הזה. אני רואה שנמצאות כאן למעלה גם נשים מהשדולה שלכן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זהו, אנחנו רוצים באמת לקדם בברכה את נשות השדולה למען האישה החרדית והדתית. ברוכות הבאות לכנסת ישראל, מי שבאמת הובילו ונאבקו עבור החוק הזה, אז ברוכות הבאות ותודה שאתן כאן. אני רואה כאן את מלכהלי ואת ענת ואת כל הנשים הנפלאות, שלומית ואיילת המדהימות, ואתי וכולן. באמת תודה רבה על כל מה שאתן, על המאבק הנחוש הזה, שבעזרת השם מניב את הפירות המופלאים האלה.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
בהחלט מצטרף לכל מילה. עכשיו, תראי, היה לי חשוב להעלות ולדבר, כי באמת אני שמח שאת נמצאת כאן, על הבמה המכובדת הזו, כי אנחנו נמצאים בבניין הזה כבר כמעט ארבע שנים. אנחנו רגילים שיש פייק שמסתובב כאן, הרבה טענות שמסתובבות כאן, הרבה דברים שאנשים טוענים. לפעמים זה נכון, לפעמים זה לא נכון, והרבה מאוד פעמים דברים – לימור, יש בעיה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
הם מוציאים אותן - - -
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
כן, כי ב-22:00 צריך לסגור שם. צריך לבקש להן אישור, שיוכלו להיכנס לפה. אם תצליחי, זה מול היו"ר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אוקיי. בסדר. תודה. עכשיו אני מקשיבה לך.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
לא, בסדר. אני רוצה שתקשיבי – כי אנחנו נמצאים בבניין הזה כמעט ארבע שנים. עכשיו, יש בבניין הזה לא מעט שקר, מה נעשה? כדרכו של עולם, יש לא מעט פייק. אבל אני חושב שאף פעם בבניין הזה – והאמת היא שבחיים לא נתקלתי בסיטואציה שבה פשוט קמפיין כל כך גדול הופך את האמת לשקר, את השקר לאמת, קשקושים מוחלטים, הזיות מוחלטות, המצאות – פשוט שקרים אחד אחרי השני. עכשיו, מילא מאנשים סתם, אבל זה מגיע מחברי כנסת מכובדים, מעיתונאים, מכותרות בעיתון.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לגמרי.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
הכול שקרים, פשוט שקרים, מא' עד ת'. אנשים שלא קראו את הצעת החוק פשוט ממציאים. עכשיו, מה הקטע? מה הדבר הכי מדהים?
יסמין פרידמן (יש עתיד):
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת יסמין פרידמן, יש לך הרבה זמן לדבר עוד מעט.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
מעבר לפטרוניות, שבעצם בכלל תחילת הטענה, כביכול הם אלו שיודעים מה נכון לנשים החרדיות או לגברים החרדים יותר טוב מהם בעצמם – באמת טענה כל כך פטרונית ומתנשאת. מעבר לטענה – באמת, אין אפילו איך לתאר את זה – הקמפיין השקרי, כאילו אנחנו אלה שבאים בשם הכפייה, כשמה שהם מנסים לייצר כאן הוא כפייה חילונית שתמנע, פשוט תמנע הלכה למעשה מ-42% מהאנשים שרק נשאלו בסקר של המל"ג לבוא וללמוד לתארים מתקדמים. ואתה אומר לעצמך: מה המניע?
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא מעניין אותם.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
מה המניע של מי שמפיץ את הפייק הזה? ותפסתי את עצמי במהלך דיוני הוועדה – אנחנו יושבים בוועדה, יושבים שם עשרות אנשים סביבנו בתוך הוועדה. אני מסתכל, ואני כל הזמן צובט את עצמי כאילו להזכיר מה האמת, כאילו, אתה לרגע מתבלבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
- - - מתעתע, כן.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
הן צועקות וצועקים ומנסים להסביר לך: לא, אתם כופים עלינו ואתם מנסים להכריח אותנו. ואנחנו אומרים להם: חברים, תראו, לא כתוב בשום מקום, כתוב בדיוק ההפך - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
איפה הכפייה ואיפה השוויון.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
- - בדיוק להפך – כתוב רק שאנחנו מאפשרים. אף אחד לא יהיה חייב. לא יכריחו אף אחד לעשות שום דבר. אנחנו בסך הכול – אם המל"ג והאוניברסיטאות ירצו לקיים מסלול בהפרדה לאנשים שמעוניינים בכך, יהיה מותר להם. לא רק שאתם לא בעד חופש – אתם נגד חופש. אתם ישבתם בוועדה, ואתם מנסים לעשות פה כפייה – כפייה על נשים, כפייה על גברים, כפייה של אורח החיים שלכם על אנשים אחרים. והדבר הכי הזוי הוא כל הצעקות שלכם כל הזמן, כאילו אנחנו אלה שמנסים לכפות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מדברים על שוויון. איזו כפייה.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
זה פשוט כל כך היפוך של המציאות, דבר שבאמת לא נתקלתי בו לא רק בכנסת – בחיים. ואז בוקר אחד אני קם, והיועץ שלי שולח לי את הכותרת הראשית בידיעות אחרונות, וזה פשוט לא ייאמן, כי הכותרת הראשית בידיעות אחרונות: המחקר שהוסתר מהוועדה. מה המחקר שהוסתר מהוועדה? קובעת הכותרת הראשית בידיעות אחרונות שיש מחקר שאומר שהפרדה מגדרית זה דבר מסוכן ובעייתי ונגד החוק. ואז כמה ימים אחר כך אני הולך ומקבל את המחקר. קורא את המחקר, 90 עמודים, ואני אומר, זה פשוט לא ייאמן. עזבו שגם המחקר עצמו מדבר רק על תארים מאוד מאוד ספציפיים ורק על טענות מאוד מאוד מסוימות - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
מה?
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
מה קרה? אנחנו פה - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
הכול בסדר. יש כאן שיקולים. אם אתה ממשיך לדבר, יהיו לזה השלכות, פשוט מאוד.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
הכול טוב. הכול בסדר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לכן אני פונה אליה שהגיע הזמן. תודה רבה. שמענו, הבנו, אפשר להתקדם.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
אוקיי. אז את לא תצנזרי אותי, גברת בן ארי. מה לעשות? זה - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני לא מפריעה לך.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
לא, כי את היית חלק מהקמפיין.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני לא רוצה לפגוע לך בזמן.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
היית חלק מהקמפיין. את לא פוגעת לי. ברוך השם, אין לי הגבלת זמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני, אין לי שום קמפיין.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
לא, היית חלק מהקמפיין השקרי הזה, לצערי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אני לא חלק מהקמפיין. אבל אני לא רוצה - - -
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
אז זהו, אז לגבי המחקר – את צודקת - - -
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
יופי, חברת הכנסת עדי עזוז, חייב לומר, באמת במסירות השתתפה בקמפיין השקרי הזה, והגיעה יום אחרי יום כדי להפיץ את העלילות שבאמת אני לא יודע מאיפה הן מגיעות, ועוד שנייה אני אגיד מאיפה אני חושב שהן מגיעות. אז אני קורא את המחקר, ואני אומר: מה זה? במחקר הזה יש 42% שאומרים: אנחנו לא נגיע ללמוד אם לא תהיה לנו הפרדה, זאת אומרת 42% מהמשיבים הרלוונטיים בחברה החרדית באים ואומרים: אנחנו לא נבוא, אנחנו נישאר בבית, ואנחנו לא נקבל השכלה מתקדמת.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
עכשיו, תראי, תאהבי את זה או לא תאהבי את זה, הציבור הדתי במדינת ישראל גדל. מה לעשות, זו הדמוגרפיה – גדלים.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - - ברוך השם.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך
וכשאת אומרת "ברוך השם", ואני מנסה לחשוב למה התנגדתם כל כך, אני אומר: ואללה, אולי מה שאתם רוצים בעצם הוא להשאיר אותם בורים. אולי הפחד העמוק של אותם ראשי אוניברסיטאות או אותם אנשים שבאו, לוביסטים או אתם, חברי וחברות כנסת מהשמאל שבאתם להתנגד לחוק עם קמפיין כל כך שקרי ומרושע – אולי מה שאתם רוצים הוא פשוט שהאנשים האלה יישארו בורים. יש לכם פחד עמוק מאוד, באמת, פחד עמוק מאוד שמא יום אחד יהיה ראש אוניברסיטה חרדי או דתי או ראשת אוניברסיטה שבסוף חושבת שונה מכם בכל מיני ערכים. הדבר הזה הוביל באמת לקמפיין פשוט שקרי, פייק מוחלט. הכול שקרים. והדבר הזה, ברוך השם, לא השפיע, גם לא ישפיע. בעזרת השם היום, הלילה, חברי הכנסת יצביעו בעד הצעת החוק הזו, שתעבור בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. באמת תודה לך, כמובן. ורק תודה רבה – הוא לא נמצא כאן – גם לחבר הכנסת יוסי טייב, שהיה שותף בהצעת החוק.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
ותודה לכם, עדי. חברת הכנסת עדי עזוז, תודה לך, תודה לך ולאחרות, שלימדתם אותי, וגם אחרים, אני מניח, שיעור באמת בפייק ניוז, שיעור על איך אפשר לקחת מציאות, ובנחישות כזאת לצייר אותה כהפך הגמור. באמת, העברתם אותנו שיעור גדול בחיים. תודה על השיעור הזה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ממש. אנחנו למדנו הרבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
לך יש, יש לך מספיק משל עצמך. ומגיע לך, בהחלט מגיע לך על המעמד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי היושבת בראש.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לרשותך עשר דקות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה אתה בורח? היי, היי, למה אתה בורח? שב. הקשבתי לך, לא הפרעתי לך. תראו, אגב, איזו קארמה זאת, שאת יושבת בראש בזמן החוק הזה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
וזה לא היה במיוחד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, סתם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה היה הזמן. זה באמת הזמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אני אומרת, זה ספונטני.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, ממש.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא היה מתוכנן. תסדרי פה את הז'קט. כאן, כאן, שזה ייראה טוב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה, נשמה. תודה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
חבל שאין מצלמה - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
תמיד יש מצלמה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
יש מצלמה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אני אומרת, יצאה קארמה, שאנחנו שתינו נשים מאמינות. כנראה השם רצה שלימור תשב כיושבת-ראש כשאני – את יודעת, יש לי ויכוחים אידיאולוגיים עמוקים עם לימור, אבל יש משהו אחד בחיים שלי: כשאומרים לימור ומירב – היא יודעת, זה השם של אחותי. אז כל החיים שלי אימא שלי הייתה אומרת לי: לימור ומירב. אז עכשיו אני רוצה לדבר, באמת – אני לא אדבר לגופו של אדם, זה לא מעניין אותי. זה אף פעם לא עניין אותי. אני רוצה לדבר לגופו של עניין. אני חושבת שהנושא הזה של הפרדה מגדרית באקדמיה הוא חוק נורא, הוא חוק פסול, הוא חוק שבעצם הראשונות שישלמו את המחיר הן נשים. זה מאוד פשוט. לא יהיו, אגב, המסלולים האלה, אבל נגיד שבעולם המדומיין יהיה מסלול כזה. לא יהיה, הינה, אני אומרת לכם – אין לאוניברסיטאות את ה-Facilities היום לעשות שני מסלולים, בטח לא בבר-אילן, בטח לא בתל אביב, בטח לא בחיפה. אין. אוניברסיטה קטנה, עוגה קטנה – אין. עכשיו, נגיד שבעולם המדומיין יהיה. תבוא האישה אל הרבי ותגיד לו: תראה, אני רוצה להמשיך ל-PhD, אני רוצה דוקטורט במדעי הרוח. היא תבוא אליו ותגיד לו: תשמע, יש מסלול מעורב, יש מסלול נפרד. מה יגיד לה הרבי? איפה תלמדי? בנפרד. אממה, כל בכירי האוניברסיטאות במדינת ישראל, כולם, אמרו להם: אם את תלכי למסלול הנפרד, אין לי מרצים, אין לי מעבדות. אין לי. יש לי רק למסלול אחד.
קריאה:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא לא לא, זה לא הפריע ללימור. תראי איך אני מדברת רק לגופו של עניין.
רם בן ברק (יש עתיד):
רגע, אבל יש לי שאלה - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. זה לא הפריע, ממש לא. אנחנו נשלח אותה למסלול בנפרד, בלי Facilities, בלי תנאים, בלי מרצים – העיקר שתלמד בנפרד. נמשיך. באו כל בכירי האוניברסיטאות בארץ ואמרו: אין לנו מספיק מרצים. המרצה, לצורך העניין, מספר אחת, מה שאת אומרת, היא לא תוכל ללמד גברים, כי איך נשלח אישה לחדר עם גברים? בכל זאת, זה לא מתאים. לא לא לא, לא מעניין. את תמצאי מרצה, אוקיי? או שתביאי מרצה גבר. אבל אין מרצה. אין. לא משנה, אנחנו נקים את המסלול בנפרד. נמשיך. בא בג"ץ, בית המשפט העליון, ואמר: תואר ראשון אין בעיה, יש לי מספיק מרכזים, יש לי מספיק אוניברסיטאות, יש את הקמפוס החרדי בקריית אונו, יש את מרכז הלב, שהייתי בו, שהוא מקום מקסים. אבל אמרו במפורש: אין לנו קמפוסים לתואר שני. אין, לא קיימים, מה לעשות? גם היום תואר שני - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
כי אי-אפשר, בגלל החוק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין, אין.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה בדיוק החסם בחוק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקשיבי, פעם אחר פעם באו ואמרו לך שאין כסף. הוציאו לך מכתב, כל ראשי האוניברסיטאות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה לא מה שאמרו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אמרו. הינה, תקשיבי, תשמעי – הינה, אני אומרת לך, והכול מצולם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מה? אוניברסיטת תל אביב? טוב. גם אמרת שהחוק לא יעבור, נו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא יהיה מסלול נפרד לתואר שני ושלישי. זה בראש שלך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נחיה ונראה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא יהיה. מה שמדהים הוא שכשאני כתבתי – וליווית את החוק הזה כמעט שנתיים, יש לומר. שנתיים הצלחנו לדחוק אותו ולדחות אותו. כשליוויתי את החוק הזה, באמת אני אומרת, קראתי, הקשבתי לציבור, הקשבתי לפרופסורים, הקשבתי לאקדמיה. כי אמרתי אולי: בעצם למה לא? למה לא לתת לה? היא רוצה ללמוד, לא? מה, לא ניתן לה? אבל כשכל העולם אומר לך: את טועה, אולי תקשיבי לו. כשכל העולם מגיב לי – אנשים אומרים לי: מה, היא חושבת שהיא באיראן? לא, ממש לא, באיראן אין הפרדה מגדרית באקדמיה. איפה יש, אתם יודעים? אצל הטליבאן באפגניסטן. לשם אנחנו הולכים. וכל זה למה? מה עשו לך הנשים האלה שרוצות ללמוד? מה, בגלל שהמיליה שלך – הינה, אני מכירה - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
מה הן עשו לך - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
מדהים, מה הן עשו לך. אבל לא יהיה, לא יהיה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה הנשים שרוצות ללמוד, זה בדיוק הנשים שרוצות ללמוד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז שילכו ללמוד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אבל הן לא ילמדו באופן הזה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עכשיו בואו נעשה סדר. אני לא יודעת איך אצלך במשפחה - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
טוב, אני לא אפריע לך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את יכולה להפריע לי, לימור.
היו"ר לימור סון הר מלך:
טוב, סליחה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את לא מפריעה לי. אני דור ראשון להשכלה גבוהה במשפחה שלי. ואללה, למרות שאני דור ראשון להשכלה גבוהה במשפחה שלי, זו לא חובה מנדטורית. לא. להתגייס לצבא, אגב, זה חובה; ללמוד תואר ראשון – לא.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זאת אומרת, זו פריבילגיה רק של אנשים מסוימים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. אני? עוד תכף תגידי - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, לא אמרתי שאת - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, כבר אמרת אנשים - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אמרתי – לא, את אמרת שזה לא חובה. מה שאני אומרת הוא שאת אומרת שזו בעצם פריבילגיה רק לאנשים מאוד מסוימים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
קודם כול, לא. אני אומרת דבר כזה - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
איך את יכולה להסכים למשפט כזה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אם תיתני לי לסיים, אז - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, סליחה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין לי בעיה, רק תיתני לי אחרי זה עוד את הדקה שאת לקחת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני אתן לך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני דור ראשון להשכלה גבוהה במשפחה שלי. חונכתי ללמוד לבגרות, עשיתי בגרות טובה - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
באולפנה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - הייתי בצבא חמש שנים, ואז הבחירה הייתה שלי, אני בחרתי. אני מודה, לא היה לי כסף ללמוד לתואר ראשון. לא היה לי כסף, אז הלכתי, עבדתי בשלוש עבודות. שלוש העבודות לא הספיקו לי, אז מימנתי את עצמי במלגה. כל הדברים האלה זה כי אני רציתי. לא, זו לא חובה, יכולתי באותה מידה כמו, לצורך העניין, חברים שלי וחברות שלי - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אז למה רצית? אז למה התאמצת על זה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כי זה לא חובה. הינה, אני אומרת לך, זה לא חובה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אז למה התאמצת על זה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אם את החלטת ללמוד תואר ראשון - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אבל למה התאמצת על זה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
סליחה – בטח, כי זה היה חשוב לי. אבל 1. לא חשבתי שצריך לממן אותי, מימנתי את עצמי; 2. שנייה, היא תממן את עצמה, אין לי על זה ויכוח – לא חשבתי שכל עולם ההשכלה הגבוהה צריך להתיישר לפי מירב בן ארי, ממש לא. להפך, עולם ההשכלה הגבוהה הקשה עליי. לא היה לי פסיכומטרי, אני מודה, לא הספקתי. חזרתי מאוסטרליה באוגוסט, לא היה לי ראש לפסיכומטרי. באתי לרייכמן עם חולצה של קנגורו, חזרתי מאוסטרליה, ואמרתי לו: אין לי פסיכומטרי, אבל יש לי בגרות טובה, והייתי חמש שנים בצבא – יש שם קריטריון של כוחות הביטחון. אז רייכמן קיבל אותי, הוא האמין בי. פרופ' רייכמן אמר לי: אני מאמין בך. סיימתי את התואר בהצטיינות יתרה, וגם הייתי יושבת-ראש אגודת הסטודנטים, האישה הראשונה של המקום הזה. מקום מאוד פריבילגי, לימור.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון. אז זה לא לעניין.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הינה, אני אומרת לך, לא ציפיתי מעולם ההשכלה הגבוהה שיתיישר, לא ציפיתי שיעשה לי מסלול נפרד, לא ציפיתי שיכיל אותי, אני הייתי צריכה להתמודד. העובדה שבחוק הזה את מבקשת מעולם ההשכלה הגבוהה – שצריך לומר ביושר שגם ככה אין לו תקציבים, ואת יודעת את זה, שגם ככה נשען על נדבנים, נדבנים, כי אין כסף. בכל פעם שבונים קמפוס, מה כתוב לכם בשער של הקמפוס? בעולם הזה את באה ומבקשת ממנו שיתיישר לפי העולם שלך. כאן אנחנו חלוקות, הינה, אני אומרת לך. אמרתי לך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, כן, לימור.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני מבקשת שהוא יאפשר - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, מה זה יאפשר?
היו"ר לימור סון הר מלך:
אצל אישה דתייה זה לא - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. אז תתפלאי, אישה דתייה קמה בבוקר והולכת לעבודה כמוך, במקום מעורב. ואישה דתייה קמה בבוקר וכרגע היא נוסעת באוטובוס איפה שהיא רוצה, אבל יש אוטובוסים שהיא גם נוסעת בהם מאחור.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני לא מכירה אוטובוסים כאלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
וכרגע יש רחוב בבני ברק שהופרד לגברים ולנשים. זה המדרון החלקלק, מה שלומדים באקדמיה, וזו אותה אבן מתגלגלת. היום זה באקדמיה – מחר היא תלך להופעה ויגידו: כל הנשים בשורות האחרונות. כי הרי זו פריבילגיה, ההופעה, זו לא חובה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
או שתהיה אפשרות להופעה לנשים בלבד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אחלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אחלה, אחלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אחלה, אבל – יפה, נקודה מעולה - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - אבל הקמפוס שאליו את נכנסת הוא קמפוס מעורב. אגב, אני בעד הופעה לנשים, אני הלכתי להופעה לנשים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אלופה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עפתי על זה, הלכתי עם חברות שלי. אבל מראש זה היה מוגדר. מה את עושה? את נכנסת לקמפוס המעורב ואומרת: עכשיו אני אפצל אתכם. אין לי בעיה עם הופעה לנשים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, אני לא אומרת את זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה מה שאת אומרת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא. אני אומרת - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לימור, את אומרת – יהיו שני מסלולים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
- - אני מבקשת כיתה, שתהיה אפשרות לכיתה שתהיה מותאמת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה? אבל למה? למה עולם ההשכלה - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני לא מפצלת את הקמפוס.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בוודאי שאת כן - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, ממש לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה עוד פעם הדבר שאנחנו חלוקות עליו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, זה לא נכון. אבל זה לא מה שהחוק אומר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אסביר לך למה.
קריאה:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, זה לא. גם אם - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקשיבי, אם את נכנסת לקמפוס לב – לב, נכון? קמפוס חרדי – הוא מראש בא ואומר – יש את חוף הדתיים בתל אביב; אגב, החוף החביב עליי, יש לומר, כן, אני מודה. יש ים שהוא – את לא באה אליי ואת אומרת לי: מירב, החוף הזה, עכשיו תפצלי לי. לא. מראש הוא מפוצל. הקמפוס הזה הוא לא מפוצל. בחוק הזה את מפצלת אותו. ובחוק הזה – הינה, אני אומרת לך, תעזבי את הכול – את גוזרת - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני לא מפצלת את הקמפוס. אני שמה בכיתה, אני לא מפצלת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מבינה שהן בעניין, אין לי ספק שיש נשים שבעד - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן. בגלל השעה המאוחרת היה קשה לארגן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - אבל יש גם – לא, אני רואה שהן מחויבות, כל אחת, ועולם - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון, נכון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - ואמרתי את זה עוד לפני שנכנסתן. אני אדבר מבחינה עניינית - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - עניינית, אידיאולוגית, החוק הזה יעשה עוול קודם כול לנשים. כי תמיד, לאורך ההיסטוריה, כשנשים הופרדו, הן שילמו מחיר. כשנשים ביקשו - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
מירב, בתואר הראשון – אני לא, אנחנו כבר עכשיו - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אין בעיה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בתואר הראשון זה עשה עוול לנשים?
מירב בן ארי (יש עתיד):
קודם כול, הינה, אני אומרת לך על התואר הראשון – אבל - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
בתואר הראשון? תסתכלי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שאלה מעולה, אני אענה לך. בתואר הראשון היום במדינת ישראל אנחנו כאקדמיה – אני לא באקדמיה היום, הייתי מרצה שנתיים. היום האקדמיה מסוגלת, כמו שאמרתי לך, במתקנים שלה, לדאוג לשני מסלולים. היא יכולה גם בשני קמפוסים – שנייה – היום - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
היא לא הייתה בנויה לזה והיא עשתה את זה. באותו אופן היא תלמד לעשות את זה גם בתארים שניים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אבל תואר שני – תקשיבי, יש לך תואר שני?
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תואר ראשון?
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יופי. אגיד לך משהו כזה: יש הבדל עצום – בתור אחת שעשתה תואר שני – בין תואר ראשון לתואר שני. הינה, אני אומרת לך. תואר ראשון – אני אגיד משהו בסוד – איך אמר לי אחד המרצים שלי? גם פרה קשורה לגדר יכולה לעשות. אני לא מזלזלת, אבל את יודעת, מחברות בחינה. תואר שני – תקשיבי לי טוב – זה עולם אחר לחלוטין. אגב, אני רוצה להגיד לך עוד משהו: לא בטוח שאם היית עושה תואר שני, היית מביאה את החוק הזה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אומרת את זה בזהירות, כן? מי שעשה תואר שני בחיים שלו - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
את לא רוצה לדעת למה לא עשיתי תואר שני, אבל בסדר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז הינה, אני אומרת לך, אני עשיתי תואר שני במינהל עסקים. גם אותו סיימתי בהצטיינות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בסדר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, עבדתי מאוד קשה. התואר השני הזה – הינה, אני אומרת לך – לא קשור בכלום לתואר הראשון, לא מבחינת המרצים, הפרופסורים הכי טובים שהיו לי – אין, זה לא דומה. עכשיו, אמרתי לך בעדינות על הפרה הקשורה לגדר, אבל תואר שני הוא עולם שונה לחלוטין. אני חושבת שאם היית עושה תואר שני, לא היית מביאה את החוק הזה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני לא מסכימה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני חושבת שהיום במדינת ישראל – ובכך אני מסכמת – 1. מי שישלמו את המחיר של ההפרדה הם קודם כול נשים, כי נשים שהופרדו, לאורך כל החיים שילמו מחיר; דבר שני - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אבל הן בוחרות בזה. מירב, הן בוחרות בזה. הן בוחרות בזה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה – תשמעי, אם היו לי עוד עשר דקות, ואין לי - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אין.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - כי אני אחראית, הייתי אומרת לך שכשאת אומרת לאישה: יש מסלול מעורב שהוא הטופ של הטופ – אין מה לעשות, זה הטופ, ויש לך מסלול - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
את אומרת שהאוניברסיטה תוריד את הרמה? נראה לך?
מירב בן ארי (יש עתיד):
בוודאי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ממש לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אמרו לך את זה בפנים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ממש לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא אמרו? אמרו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תראי, אני אומר לך משהו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעלי למד במסלול החרדי. הוא למד בהתחלה - - -
רם בן ברק (יש עתיד):
מירב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מסיימת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
שנייה, לפני – הוא למד בהתחלה הנדסת מכונות באוניברסיטה בתל אביב, אוקיי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תואר ראשון בהצטיינות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תואר ראשון, כן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אוקיי? ואז הוא עזב והלך ללמוד, עשה תואר מחדש בתחום אחר, בתחום טיפולי, תואר ראשון, תואר שני והתמחות. הוא עשה את זה במסלול החרדי. דרך אגב, הוא הדתי-לאומי היחיד שהצליח להיכנס למקום הזה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נו?
היו"ר לימור סון הר מלך:
ואת חושבת שהרמה הייתה פחותה? ממש לא. ממש לא. זאת הייתה שלוחה של אוניברסיטת חיפה, אלה המרצים של אוניברסיטת חיפה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל הינה, אני אומרת לך, תקשיבי – ואני חייבת לסיים, כי יש כאן דוברות ודוברים שהתכוננו לחוק הזה. אני חושבת שבחוק הזה – ובזה תני לי ממש רק משפט סיום שלי. אמרתי לך, היה לנו ויכוח ענייני פה, אידיאולוגי, ראוי. בסוף החוק הזה יעשה נזק קודם כול לנשים. ואני יודעת שקשה, ואני יודעת שאומרים: היא בוחרת. לא. לא. לא תהיה לה את האפשרות לבחור, כי ברגע שיהיה מסלול מעורב או מסלול נפרד, היא תלך לנפרד, והיא תקבל תנאים פחות טובים ומרצים פחות טובים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה לא נכון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ועוד לא דיברתי על מה יקרה כשיבוא המרצה הגבר, רחמנא ליצלן, וילמד את הנשים. יש לי תחושה שהמרצה מספר אחת בניהול, או מספר אחת במימון, או מספר אחת בשיווק, לא ייכנס לכיתה הזאת. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא בטוח. תודה רבה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בטוח . לחלוטין בטוח.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת עדי עזוז, עשר דקות.
עדי עזוז (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, תראו, קשה. הצעת החוק הזו היא קשה, והחוק הזה קשה, וגם יושבות פה נשים יקרות, שיש לי הרבה כבוד גם לרצונות שלהן וגם למאבק שהן עושות. אני רוצה להגיד, אני חברת כנסת מהאופוזיציה, אין לי שום מחויבות ללכת עם הקואליציה ולראות ולהבין איך אפשר להגיע להבנות, להסכמות. אני לא אציין שמות של אף אחת, אבל אני ללשכה שלי הזמנתי, והגיעו הרבה מאוד נשים חרדיות, חרד"ליות, מסורתיות, ודיברו איתי על החוק הזה. אני אומרת בכנות, חלקן אמרו לי שהן רוצות את החוק הזה, אחרות ממש התחננו בפניי לבלום את החוק הזה, ולכן ברור שיש פה הרבה קולות, וזה בסדר גמור. אף אחת מאיתנו לא תייצג לעולם את כל הקולות. המחויבות שלנו בכנסת היא לאפשר לכל מי שרוצה כן לחשוב ביחד איך לתת את הדרך ללמוד. צריך לתת את הדרך ללמוד, אסור לחסום את הדרך. הצעת החוק הזו – ואני אגיד מראש שאני מצטערת לאכזב אתכן למעלה ביציע – לא שווה את הנייר שהיא כתובה עליו, ואני אגיד לכם למה. ראיתם מה קרה פה אתמול עם חוק העריקים, שהצביעו פה בבלגן ובג"ץ ביטל אותו היום? בג"ץ יבטל גם את החוק הזה, ואני אגיד לכם למה הוא יבטל אותו. יש קטע כזה בכנסת שצריך לחוקק חוק בהתאם לכל מיני ערכים נורמטיביים שאנחנו מחויבים אליהם. יש הליך פורמלי של חקיקה, וגם יש הליך מהותי של חקיקה. יש איזה משהו כזה שנקרא ערך השוויון. כשאנחנו קובעים, כשאנחנו מחוקקים חוקים, אנחנו חייבים להתייחס לכל מיני ערכים נוספים. והחוק הזה, מה לעשות, פעם אחת הוא דורס ברגל גסה את פסיקת בג"ץ שקובעת חד-משמעית שההפרדה באקדמיה תהיה אך ורק לתואר ראשון ובמגבלות – רק בכיתות הלימוד. הצעת החוק הזו – ואני אתן לכם ספוילר, תכף חברת הכנסת המציעה הפורמלית; כן, צריך להגיד "הפורמלית", בפועל המציע הוא יוסי טייב, אבל הפורמלית – חברת הכנסת לימור סון הר מלך תעלה לפה והיא תגיד כמה החוק הזה חשוב לבחירה, והבחירה שלהן, והן רוצות לבחור. בואו נדבר על בחירה. בחירה היא מושג שנולד מעולם ערכים ליברלי. בעולם ערכים ליברלי המושג "בחירה" הוא מושג מאוד חשוב. למשל, בחירות חשאיות – אתן הולכות לקלפי ויש לכן את הבחירה. אתן יכולות לגשת רק לבד לקלפי, ויש משקיפים שידאגו שאתן תשימו את הפתק שאתן רוצות, ואף אחד לא ייכנס איתכן, כי זו הבחירה שלכן למי אתן מצביעות. אבל מה קורה כששמים פה קלפי, ושמים חברי כנסת שעושים מסחרה, ואומרים: יש להם בחירה? הם עכשיו יבחרו למשל את מבקר המדינה, בסדר? ככה, איזו דוגמה מופרעת מהראש. ואז הם נכנסים לבחור את מבקר המדינה עם טלפון, ומסריטים את עצמם איך הם בוחרים את מבקר המדינה. מה אתן חושבות שקרה פה לבחירה שלהם, כשדקה לפני זה קראו להם מהקואליציה ואמרו להם: תצלמו את עצמכם למי אתם מצביעים? פה הבחירה נפגמת. בעולם שהוא דכאני ומכפיף וכוחני, אין באמת בחירה. כך קרה עם הבחירות למבקר המדינה. וגם שם, מה קרה? פה אתן לא צריכות ספוילר, כי זה כבר קרה – בג"ץ ביטל.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
עדי, מה הקשר, לעזאזל? מה עניין שמיטה להר סיני?
רם בן ברק (יש עתיד):
אני מבקש לא לנהל ויכוחים במליאה.
עדי עזוז (יש עתיד):
עכשיו, אני באמת שואלת אותך, אחרי כל כך הרבה שעות של נימוקי הסתייגויות, אם עדיין לא הבנת מה הבעיה בבחירה בעולם שהוא דכאני, והן בעצמן באות ואומרות – בלשכה שלי אמרה לי: איך אני יכולה לבחור אם אבא שלי או בן הזוג שלי אומרים לי שאני לא יכולה לבחור ואני צריכה ללמוד במסלול הפרדה? איך? למה? כי לא תהיה סנקציה משפטית, אבל תהיה סנקציה קהילתית.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
נו, באמת.
עדי עזוז (יש עתיד):
נו, באמת.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
זה לא להכיר את האירוע. זה לא להכיר את התרבות. את חושבת שהיום יש מי ששואל לאן ללכת?
עדי עזוז (יש עתיד):
לימור, הנייר סובל הכול.
רם בן ברק (יש עתיד):
די, נו. די. חלאס, חלאס. חלאס, סון הר מלך. תני לה לדבר וזהו. אל תגיבי.
היו"ר מישל בוסקילה:
רם, בוא נשאיר את זה לבנות.
עדי עזוז (יש עתיד):
ממש לא ל"בנות" – לחברות הכנסת. ממש לא ל"בנות". אתה רוצה גם להסתבך איתי עכשיו? מה השעה? 23:00 כמעט.
היו"ר מישל בוסקילה:
לכי על זה.
עדי עזוז (יש עתיד):
אתן מבינות, בנות? לא "בנות", נכון? הינה, את רואה? יש לי איתן הסכמה. לא מבינות. הצעת החוק הזאת, מעבר לדבר הזה שכבר דיברנו על הפגמים שלה, היא גם לא מטעמי דת. איפה באמת צבי סוכות? הוא בא, מלמל ככה למיקרופון בשקט בשקט והלך. הצעת החוק הזאת היא לא מטעמי דת. הצעת החוק הזו גם מבטלת את ההפרדה היום שהיא רק מטעמי דת, ונותנת אפשרות לכל מי שרוצה ללמוד במסלול בהפרדה, לא רק לדתיים ולא רק לחרדים. אני היום באה ואומרת: אני רוצה ללמוד בהפרדה – גם אני יכולה ללמוד בהפרדה. עכשיו, צריך להגיד את האמת: אתם פשוט רוצים שהכול יהיה בהתאם למה שמתאים לכם. אתם לא באמת רוצות ורוצים לשלב. אתם פשוט רוצים לבנות, לברוא מציאות משלכם: לא מתאים לכם שהחרדים לא מתגייסים? בואו נעביר חוק, נפטור אותם, נעשה פטור לעריקים חרדים; לא מתאים לכם שנשים או גברים חרדים לא רוצים ללמוד במדינה דמוקרטית כמו שצריך ללמוד? יאללה, בואו נעשה, ניתן להם תואר שני ושלישי. לא יקום ולא יהיה. ולימור, זה שאת הבאת הצעת חוק שאפילו באיראן אין אותה – באמת, תעשי לי טובה, את צריכה לעשות בדק בית רציני, באמת בדק בית רציני. עכשיו אני רוצה רגע להגיד מה קורה. באמת, את חברת כנסת שיש לי הערכה להרבה פעילות שלך, למשל על נפגעות אלימות מינית, שבאמת קידמת שם דברים מאוד משמעותיים. דווקא בהצעת החוק הזו היה ממש כואב לראות בוועדה כמה היא לא שלך. בואו אני אספר לכם למה. במהלך החוק, כשישבנו בהסתייגויות, והייעוץ המשפטי בכלל לא הבין שזה אומר הרחבה גם למרחבים הציבוריים - - -
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
זה לא נכון.
עדי עזוז (יש עתיד):
זה לא נכון. במקרה - - -
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אבל הקשבת למה שאמרו?
עדי עזוז (יש עתיד):
במקרה יש לי תואר שני במשפטים עם התמחות במגדר. אז הינה, אני אתן לך ככה התמחות במגדר מה אומר החוק. בסדר? במקרה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
זו פרשנות. חד-משמעית.
עדי עזוז (יש עתיד):
זו אפילו לא פרשנות. מלצר כתב בפסק הדין שלא צריך פרשנות. שחור על גבי לבן הוא כתב.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
פרשנות. פרשנות. אני אסביר בדיוק למה אני מתכוונת.
עדי עזוז (יש עתיד):
באתי ליועצת המשפטית של הוועדה, אמרתי לה: תראי, מה שכתוב פה זה מרחיב גם למרחבים הציבוריים. היא אמרה לי: רגע, רגע. הם עצרו את הוועדה, יצאו להפסקה. הם חזרו מההפסקה – היועצת המשפטית אמרה: אכן, זה באמת אומר גם שזו תהיה הרחבה במרחבים הציבוריים. באה חברת הכנסת המציעה הפורמלית ואמרה: לא, אני לא מסכימה שזה יהיה במרחבים ציבוריים. אני רוצה בכיתות הלימוד בלבד. אני לא התכוונתי להפריד במרחבים ציבוריים. אמרת או לא אמרת?
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
נכון.
עדי עזוז (יש עתיד):
נכון. בא יוסי טייב ואמר: לא יקום ולא יהיה – דפק על השולחן – תהיה - -
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
לא. הוא דיבר על המוסדות הנפרדים.
עדי עזוז (יש עתיד):
הכול מצולם. הכול בפרוטוקול. - - והכריח אותך לשים - - -
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
תדייקי. הוא דיבר על המוסדות הנפרדים, שהסטטוס שם לא ישתנה. זה היה האירוע.
עדי עזוז (יש עתיד):
אוקיי. אני אלך איתך. אני אלך איתך.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
ולזה הסכמתי, דרך אגב.
עדי עזוז (יש עתיד):
אני אלך איתך על המוסדות הנפרדים. מה זה מוסד נפרד?
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
יש מוסדות נפרדים.
עדי עזוז (יש עתיד):
מה זה מוסד נפרד?
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
סמינר לבנות.
עדי עזוז (יש עתיד):
לא נכון.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
כן נכון. כן.
עדי עזוז (יש עתיד):
אין דבר כזה. לפי חוק אין. יש קמפוסים נפרדים. המל"ג אמר לך את זה לפרוטוקול בחוק. יותר מזה, נציג המל"ג אמר: חברי הכנסת, אני במצוקה. אני באמת שואל אתכם, מה אני צריך לעשות מחר בבוקר, לשים בכניסה לספרייה "גברים בלבד"? הוא שאל. אמר לו יוסי טייב: לא יודע להגיד לך. איזה חוק מחורר זה. אתם אפילו לא אמרתם - - -
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
סליחה, מה אני אמרתי, עדי? מה אני אמרתי?
עדי עזוז (יש עתיד):
לימור.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
מה אני אמרתי?
עדי עזוז (יש עתיד):
מה אמרת?
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אמרתי, כן? מה אמרתי, שצריך להציב שלט?
עדי עזוז (יש עתיד):
לא. את אמרת שאת לא מתכוונת להפריד במרחבים הציבוריים.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
נכון.
עדי עזוז (יש עתיד):
אבל את לא קובעת, יוסי טייב קובע והחוק קובע.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
לא. ממש לא.
עדי עזוז (יש עתיד):
מה שכתוב בחוק זה מה שקובע. יותר גרוע מזה, ברגע שהם הבינו שהם יכולים לעשות פה סיבוב – ובאמת כואב לי גם כאישה, השימוש הזה בנו, בתוך הכנסת הזו – מה הם עשו בדיון? הם הזיזו אותך, לא נתנו לך לנהל את הדיון.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
לא נכון.
עדי עזוז (יש עתיד):
אל תגידי לא, הכול מצולם. הם הזיזו. יושבות פה בקהל חברות כנסת שהיו בדיון הזה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אל תקטיני אותי, עדי. אל תקטיני אותי. אל תקטיני אותי. הם לא הזיזו אותי. אף אחד לא יכול להזיז אותי בלי שאני נותנת. יש לי בחירה. אל תקטיני אותי.
עדי עזוז (יש עתיד):
אבל את מקטינה את כל הנשים בישראל עם הצעת החוק הבזויה הזו, שהיא גם ככה תבוטל לך, כי היא לא חוקתית. תפסיקו לחוקק חוקים לא חוקתיים. מה נסגר איתכם? כמה גרועים אתם יכולים להיות? גם להרוס את המדינה וגם את הבייסיק? ערך השוויון הוא ערך שאתם צריכים להתחשב בו. פסיקת בג"ץ מחייבת גם את חברי הכנסת.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
נכון, אני מסכימה איתך. אני מסכימה.
עדי עזוז (יש עתיד):
כל החקיקה הבזויה שלכם שאתם עושים פה השבוע – גם ככה היא תבוטל. יש חוקים שאנחנו בממשלה הבאה אפילו לא נצטרך לעשות Ctrl+Z. בג"ץ מבטל לכם כי אתם לא מחוקקים בהתאם לחוק. קל.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
לפי דעתך ולפי פרשנותך.
עדי עזוז (יש עתיד):
ומה שקורה, את תכף תעלי כמו צבי סוכות ובמתק שפתיים אתם תסבירו לנו איזה יופי וברוך השם שכל מי שתרצה תוכל ללמוד, ואיזה יופי שאנחנו מגיעים לזמנים שנשים יכולות ללמוד באקדמיה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
נכון. נכון.
עדי עזוז (יש עתיד):
אז את 30 השניות או הדקה האחרונה אני אקדיש לקצת היסטוריה. בארצות הברית במאה ה-19 – לא אני אמרתי, מחקר של הממ"מ – אפשרו בפעם הראשונה לנשים ללמוד באקדמיה. איך עשו את זה? בהפרדה, כי עד אז לנשים אסור היה ללמוד באקדמיה. אז פתחו את שערי האקדמיה בהפרדה. לאט-לאט, עם הזמן, נפתחו – וואי, אני צריכה לשתות מים, לימור, הצעת החוק שלך בלתי. לאט-לאט, עם הזמן, נפתחו עוד ועוד פקולטות עבור נשים – גם רפואה, גם עריכת דין. באיטליה רק בשנת 1920 אישה ראשונה יכלה להיות עורכת דין, בשנת 1920 באיטליה. לאט-לאט הפקולטות האלה בהפרדה הלכו ונסגרו, כל הקמפוסים האלה. היום בארצות הברית יש בסך הכול 30 קמפוסים בהפרדה מתוך אלפי קמפוסים. הם הלכו ונסגרו, כי נפרד הוא לא שווה. הדרה היא הפרדה. הדרה היא הפרדה, וזאת חרב פיפיות. זה שמי שהציג את החוק זה חבר הכנסת צבי סוכות, אומר לכם שמי שמציג את החוק ומי שרוצה את החוק זה לא אישה, זה גבר.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת עדי עזוז. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת לימור סון הר מלך. בבקשה.
רם בן ברק (יש עתיד):
מה איתי? איך היא לפניי?
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
איך, איך קרה? איך קרה כדבר הזה?
היו"ר מישל בוסקילה:
נשים, נשים. אין מה לעשות, רם. לרשותך חמש דקות.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
רגע, רק שנייה. אני רק רוצה לומר, לפני שאני מתחילה – מירב, באוניברסיטת חיפה היום יש תואר שני בהפרדה במדעי המדינה, כבר שלוש שנים. בשבוע הבא גם הנשים יקבלו את התואר שלהן. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשנים האחרונות בג"ץ החליט שהוא לא רק מפרש את החוק, הוא גם קובע איך אזרחי ישראל צריכים לחיות. הוא כפה על האקדמיה תפיסת עולם פרוגרסיבית, קיצונית, שלפיה יש רק דרך אחת להיות אישה משכילה. נשים מהציבור הדתי והחרדי קיבלו מסר חד וברור: אם אתן רוצות להתקדם לתואר שני או שלישי, תשאירו את האמונה שלכן, את אורח החיים שלכן ואת הערכים שלכן מחוץ לשערי האקדמיה. זו לא ליברליות, זו לא נאורות, זו כפייה. כשפגשתי את העיוות הזה היה לי ברור שאסור להשלים איתו. בדיוק בגלל זה הבאתי את התיקון ההיסטורי לחוק זכויות הסטודנט. החוק הזה אומר דבר אחד פשוט: במדינת ישראל אף אחד לא יכפה על נשים לוותר על הזהות שלהן כדי לרכוש השכלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
איזו זהות? על מה את מדברת?
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
ועכשיו בואו נשים את האמת על השולחן: את החוק הזה חוקקו נשים למען נשים, ולכן, הדבר האחרון שאפשר לטעון הוא שהחוק הזה יפגע בנשים.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
תקשיבו לה רגע. מה זה, קשה להקשיב לדעה אחרת?
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
ובניגוד לכל מסע ההפחדה שמתנהל כאן בימים האחרונים, החוק הזה לא כופה הפרדה על איש. הוא לא מחייב אף אוניברסיטה, הוא לא מחייב אף מכללה, הוא רק מאפשר למוסדות אקדמיים, אם הם רוצים בכך, לפתוח תוכניות לימוד בהפרדה. וההפרדה הזאת היא בכיתות הלימוד בלבד – לא בספריות, לא בקפיטריות, לא במרחבים הציבוריים, לא בשום שטח ציבורי בקמפוס.
עדי עזוז (יש עתיד):
זה שקר, זה לא נכון.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
מה, אנחנו לא ליברלים? אנחנו לא מאפשרים קצת - - -
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אני חוזרת, סליחה, אני חוזרת על זה – אני לא יכולה. הזמן.
היו"ר מישל בוסקילה:
בבקשה לשמור על השקט.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אני חוזרת על זה, כי כנראה יש מי שמעדיפים סיסמאות על פני עובדות: בכיתות הלימוד בלבד.
עדי עזוז (יש עתיד):
למעט - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
עדי, עדי, בבקשה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
כל מי שטוען אחרת פשוט מטעה את הציבור.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את מטעה את הציבור, את.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
זה לא חוק של כפייה, זה חוק של חופש בחירה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
איזו בחירה? מי ייתן לה לבחור?
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
חוק שמרחיב זכויות במקום – אבל נו, אני לא יכולה.
היו"ר מישל בוסקילה:
מירב, מירב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
סליחה, בכל הנאום שלי את התערבת, בכל הנאום.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
נכון, אבל את אמרת שאת מרשה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
מה, אתן אפוטרופסיות עליהן - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
מירב, בואי נכבד אותה. ניתן לה את חמש הדקות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה לא היית. כל הנאום שלי היא דיברה. הקשבתי לה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אבל אני נתתי לך עוד זמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אפילו הייתה לנו שיחה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
כן, את אמרת שאת מרשה. אני ביקשתי רשות.
היו"ר מישל בוסקילה:
כל עוד זו שיחה, אני מרשה, אבל ברגע שזו הפרעה - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא הפרעתי לה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
טוב. זה לא חוק של כפייה, זה חוק של חופש בחירה – חוק שמרחיב זכויות במקום לצמצם אותן; חוק שמאפשר גם לציבור שומר המצוות להשתלב באקדמיה בלי להידרש לוותר על אמונתו ועל זהותו. ישבתי בדיוני הוועדה והסתכלתי סביבי, שמעתי כמעט את אותם הקולות, את אותן העמדות, וראיתי שוב ושוב את אותה תפיסת עולם. ואז הבנתי: הוויכוח הזה בכלל לא עוסק בשוויון, הוא עוסק בשליטה. יש מי שמדברים בלי סוף על גיוון, על הכלה ועל פלורליזם, אבל ברגע שמגיעה אישה דתייה או חרדית שמבקשת ללמוד בדרך שמתאימה לאורח חייה, פתאום כל הסיסמאות על שוויון נעלמות. כי האמת היא שהם מפחדים מהפרדה; בעצם הם לא מפחדים מההפרדה, הם מפחדים מלאבד את ההגמוניה. הם לא מסוגלים להשלים עם זה שלצד אותו שולחן ישבו גם נשים שלא נראות כמותם, שלא חיות כמותם ושלא חושבות כמותם.
עדי עזוז (יש עתיד):
איזה שטויות. האקדמיה היא מקום קשה, לכולם קשה באקדמיה.
היו"ר מישל בוסקילה:
עדי, בבקשה.
עדי עזוז (יש עתיד):
לכולם קשה באקדמיה. למישהו היה קל באקדמיה?
היו"ר מישל בוסקילה:
עדי, אני מבקש. עדי.
עדי עזוז (יש עתיד):
למי קל באקדמיה? אקדמיה זה מקום קשה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
מה מפריע לך, עדי? לא הצלחתי להבין מה מפריע לך.
היו"ר מישל בוסקילה:
מרים.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
מבחינתם יש פלורליזם, אבל רק כל עוד כולם חושבים אותו הדבר בדיוק. בפרשת פינחס, שקראנו לפני שבועות מספר, אנחנו פוגשות את בנות צלפחד. גם הנשים הגיבורות האלה עמדו מול הממסד, גם להן אמרו שהמציאות היא מה שהיא, וגם הן סירבו לקבל את העוול. למה ניגרע? הן שואלות. זו לא הייתה רק שאלה על נחלה, זו הייתה זעקה נגד מערכת שסגרה בפניהן את הדלת. והקדוש ברוך הוא הכריע: "כן בנות צלפחד דֹּבְרֹת". הצדק היה איתן, וגם היום הצדק עם אותן נשים שרוצות ללמוד, להתקדם, לחקור ולהוביל בלי להתנצל על מי שהן. אלפי שנים עברו, והינה אני ניצבת כאן, בבית המחוקקים של מדינת ישראל, ומול עיניי עומדות בנות צלפחד של דורנו – נשים מוכשרות, נשים חכמות, נשים שרוצות לפרוץ קדימה.
היו"ר מישל בוסקילה:
לא למחוא כפיים, בבקשה, מרים. אין צורך בכפיים, מרים.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אבל במשך שנים הממסד האקדמי אמר להן: אם אתן רוצות להיכנס, תשאירו את הזהות שלכן בחוץ. אנחנו אומרות היום את ההפך. לא עוד. הצעת החוק הזו מתקנת עוול. היא מחזירה את חופש הבחירה והיא פותחת את שערי האקדמיה גם בפני מי שבמשך שנים הודרו מהם בשם ערכים שלכאורה דיברו על שוויון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי מנע מהן ללכת לאקדמיה? מי? גם לי היה קשה והלכתי.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
חבריי, התיקון הזה לא - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
מירב, נשארו לה עוד כמה שניות. לא להפריע, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה, מישהו עזר לי ללכת לאקדמיה?
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
חבריי, התיקון הזה – תיתן לי עוד קצת זמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עזרתי לעצמי, מימנתי את עצמי.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אבל את לא היא. את לא היא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
סבבה, אז תתמודדי. את לא יכולה? אל תלמדי.
היו"ר מישל בוסקילה:
מרים, מירב, זה קצת סוריאליסטי שיש פה ארבעה או חמישה ואני אתחיל קריאה ראשונה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אין לך מה - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
אז אני מבקש, תיתנו לה כמה שניות לסיים. זה נגמר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כל הנאום שלי היא דיברה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אבל מירב, את אישרת לי, את אמרת: לימור, את יכולה לדבר איתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין לי בעיה. אז למה הוא מעיר לי?
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אבל אני מבקשת ממך עכשיו כן לדבר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה, זה לא שוויוני.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
חבריי, התיקון הזה לא נולד בחלל ריק, הוא נולד מתוך שותפות עמוקה.
עדי עזוז (יש עתיד):
הוא נולד וימות - - -
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
בסיום דבריי אני רוצה להודות. תודה מיוחדת לראש מפלגתי, השר וחבר הכנסת איתמר בן גביר, על הגיבוי, האמון והמחויבות לקידום חקיקה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עוד ליברל.
עדי עזוז (יש עתיד):
איתמר בן גביר - - - 47 נשים נרצחו במשמרת של איתמר בן גביר. איתמר בן גביר, מגן הנשים.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
על הגיבוי – מה הקשר?
מירב בן ארי (יש עתיד):
בבית שלהן הן נרצחו.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
סליחה, מה זה צריך להיות?
עדי עזוז (יש עתיד):
מה זה צריך להיות?
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
לא, זה תמיד – זה מדהים.
עדי עזוז (יש עתיד):
את מגזלטת אותנו כבר שעה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
תודה מיוחדת לראש מפלגתי, השר וחבר הכנסת איתמר בן גביר, על הגיבוי, האמון והמחויבות לקידום חקיקה שמרחיבה לכלל אזרחי ישראל את חופש הבחירה באקדמיה. אני מבקשת להודות ליושב-ראש ועדת החינוך הנוכחי חבר הכנסת צבי סוכות, שהמשיך את המאבק והביא אותו לקו הגמר. תודה לשר החינוך יואב קיש על שיתוף הפעולה ועל התמיכה בקידום החוק החשוב הזה תודה לצוות שלי רעות, נעמה טובה, הדר ויעקב, שליוו את הליך החקיקה במקצועיות ובמסירות. ותודה מיוחדת, מיוחדת מאוד, לבנות צלפחד של הדור הזה, שלא נכנעו לתכתיבי ההגמוניה הבג"צית, לנשות השדולה למען האישה החרדית והדתית – למנהלות השדולה מלכהלי בלוי חנוכה וענת גופשטיין, לדוברת השדולה איילת שליסל, לאישה שהיא אגדה אושרה דנוך, לנעמה זרביב ולכל כך הרבה נשים מופלאות - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין ספק, נעמה זרביב היא המודל לליברליות.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
- - שפעלו במסירות אין קץ כדי שהחוק הזה - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
די, נגמר הזמן. גם ככה - - - לה על הראש היום.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
דקה, שנייה, סיימתי.
היו"ר מישל בוסקילה:
אני אתן לך את הזמן הזה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
- - שפעלו במסירות אין קץ כדי שהחוק הזה יהפוך למציאות. אני קוראת מכאן לכל חברי הבית - -
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה. אם אפשר לסכם.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
- - אל תגרעו את הנשים הללו מהנחלה. אל תמנעו מהן את הזכות ללמוד.
עדי עזוז (יש עתיד):
יאללה, יאללה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
יאללה, יאללה. אל תיתנו להגמוניה לנצח את חופש הבחירה והשוויון האמיתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
די, עבר הזמן.
היו"ר מישל בוסקילה:
אני אתן לו את הזמן. אני אתן לרם את הזמן.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
משפט אחרון. הצביעו בעד החוק, כי במדינת ישראל ובאקדמיה בישראל יש מקום לכולם. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. מרים, בבקשה, נא לשמור על השקט.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
קוראים לי מיכל.
היו"ר מישל בוסקילה:
אני אגיד לך למה אני קורא לך מרים. אימי הייתה מרים, ובכל הזדמנות שיש לי להזכיר את השם של אימא שלי, אני מנצל. גילוי נאות. אם זה מפריע לך, אני לא אקרא לך יותר מרים. בסדר, אין בעיה, אני אקרא לך מיכל מרים. תודה רבה. לרשותך חמש דקות.
רם בן ברק (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, גילוי נאות: הייתי מעדיף שלידי תהיה אישה יושבת-ראש ולא יושב-ראש, אז אם אתם יכולים להתחלף, זה עדיף לי, כי אני כמובן מתנגד לכל עניין של הגדרה. עכשיו אני אגיד לכם למה הצביעות הזאת. הרי זה הסיפור של האקדמיה שמעניין אתכם. הרי אתם גם לא רוצים נשים בצבא, נכון, חברת הכנסת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, היא לא רוצה.
רם בן ברק (יש עתיד):
את לא רוצה נשים בצבא.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אני רוצה נשים שרוצות להיות.
רם בן ברק (יש עתיד):
את חושבת שנשים - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, את לא רוצה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
בואי תספרי לי מה אני רוצה. זה בדיוק בדיוק - - - ספרו לי מה אני רוצה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את לא רוצה. את לא רוצה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
תספרי לי מה אני רוצה.
רם בן ברק (יש עתיד):
גברתי, אני מבקש להחזיר לי את הזמן הזה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, אני אתן לך, אני עוצרת את הזמן.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - - אנחנו רואים מה את מצביעה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה, רגע, אני עוצרת את הזמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את רוצה נשים בצבא? את רוצה נשים בצבא?
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
הן מספרות לי מה אני רוצה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
יקירתי, אני חושבת שנשים דתיות - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
את רוצה נשים בצבא? לא, את לא.
רם בן ברק (יש עתיד):
צריכות להיות בבית.
היו"ר לימור סון הר מלך:
- - צריכות לשרת בשירות לאומי. זו עמדתי.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
הן יכולות להיות איפה שהן רוצות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה, תנו לו לדבר. אני עצרתי את הזמן.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - - ואת רוצה לשלב. איזה מין שילוב זה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
שילוב מאחור.
רם בן ברק (יש עתיד):
תחזירי לי את הזמן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה, אני אתן לך, אני אחזיר לך את הזמן. רם, אני אתן לך עוד כמה זמן - - -
רם בן ברק (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדובר כאן על תוכנית הרבה יותר גדולה מאשר האקדמיה. אנחנו רואים גם היום, לדוגמה, יש רחוב בבני ברק, או שני רחובות בבני ברק – אתמול היה אחד, היום יש שני רחובות בבני ברק שיש צד לנשים וצד לגברים. האם זה נראה לך, מיכל, סביר שיהיה רחוב אחד שמותר ללכת לנשים, צד אחד - - -
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
לא.
רם בן ברק (יש עתיד):
אבל לא ראיתי שאתם צועקים על זה. ואז אתם אומרים: מה, בחירה. לנשים תהיה את הבחירה ללכת ברחוב הזה והגברים – ברחוב הזה. ואני אומר לך בצורה חד-משמעית: המגזר שלך, או מי שאת מייצגת, המפלגה שלך גם לא רוצה נשים בצבא. אומר בצלאל סמוטריץ': אני לא חושב שנשים צריכות להיות בצבא. ויש רבנים שאומרים: הן גם לא צריכות להיות בחיל שריון, בכל חיל שריון, לא רק באותו טנק. ולכן אתם הולכים למהלך הרבה יותר גדול והרבה יותר משמעותי מאשר האקדמיה, וזאת האמת לאמיתה, וצריך לומר אותה. אתן רוצות – במקרה הזה זה רוצות – להפוך את מדינת ישראל למדינה שהיא מדינת הלכה דה פקטו, זאת אומרת שתהיה באקדמיה הפרדה, ויהיה במרחב הציבורי הפרדה, ויהיו רחובות בהפרדה, והנשים ישבו בבית, כמו שאמרה היושבת-ראש, כי מקומן הוא לא בצבא. הוא לא בצבא.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, אני דיברתי על שירות לאומי.
רם בן ברק (יש עתיד):
אני רוצה להגיד לכם חד-משמעית - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני דיברתי על שירות לאומי, אני לא אמרתי "שבו בבית".
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
למה אתה מערבב מין בשאינו מינו?
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה לא צבא, אבל? למה? למה? צריך חיילים?
רם בן ברק (יש עתיד):
הן לא יהיו בצבא, הן לא ישרתו בצבא. מקומן של נשים דתיות לא בצבא.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני אמרתי שנשים דתיות בשירות לאומי עושות עבודת קודש לא פחותה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שירות צבאי זה לא שירות לאומי.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
מה קשור צבא עכשיו? אתה רוצה שהן יצאו - - - יצאו לעבוד?
רם בן ברק (יש עתיד):
האם גם כאן ניתנת להן זכות הבחירה? האם אתן יודעות כמה לחץ מופעל על נשים דתיות שיעשו שירות לאומי ולא יעשו בכלל כלום?
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
הם שומרים עלינו - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
האמת שהוא צודק.
רם בן ברק (יש עתיד):
ואם כבר, אז שירות לאומי, ואם לא שירות לאומי – העיקר שלא ילכו לצבא. למה? למה הלחץ הזה? איפה זכות הבחירה? איפה זכות הבחירה כאן? ולכן אני חושב שזה חלק ממהלך הרבה יותר גדול שאתן מובילות אותו ומובילים אותו כי אתם רוצים כאן מדינה אחרת.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
ואתה רוצה להפחיד את מדינת ישראל. אתה רוצה להפחיד.
רם בן ברק (יש עתיד):
אתם לא רוצים מדינה ברוח מגילת העצמאות, אתם רוצים מדינה שבה חוקי ההלכה הם החוקים הרלוונטיים. ואתן פוגעות בנשים, אתן לא עוזרות לנשים, וילמדו פחות נשים במתווה שאתם עושים. ואני אגיד לכם עוד מה הצביעות: הרי אם החוק הזה היה ללא משמעת קואליציונית, הוא לא היה זוכה לרוב. הוא לא היה זוכה לרוב פה. אם ראשי המפלגות של הליכוד, של כולם, היו אומרים חופש הצבעה, את חושבת שהוא היה עובר?
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן.
רם בן ברק (יש עתיד):
אני יודע שלא.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן.
רם בן ברק (יש עתיד):
אני יודע שלא. אבל אתם מפחדים, אתם עושים משמעת קואליציוניות. לא היה עובר החוק הזה. בחיים הוא לא היה עובר. בחיים היושב-ראש הקודם שהיה כאן לא היה מצביע בשבילו, ולא אחרים. וזו הצביעות שלכם.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אנחנו לא יודעות כלום ואתם יודעים הכול. אתם יודעים מה אנחנו רוצים - - -
רם בן ברק (יש עתיד):
זה חלק מדיל פוליטי, גם זה חלק מדיל פוליטי, תן וקח, תן וקח. זו הצביעות.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
כמה שנאה יש בך. כמה שנאה. אתה פשוט שונא חרדים.
רם בן ברק (יש עתיד):
יש לי שנאה? יש לי שנאה?
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
כן, נוזלת לך מהאוזניים השנאה. תפסיק לשנוא.
רם בן ברק (יש עתיד):
אני לא שונא אף אחד. עד היום – תתביישי. תתביישי לך.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אבל זה מה שאני שומעת. זה מה שאני שומעת: אתם רוצים להשתלט, ואתם רוצים את זה.
רם בן ברק (יש עתיד):
תתביישי לך. את שומעת מה שאת רוצה לשמוע. תתביישי לך.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אני צריכה להתבייש? אני צריכה להתבייש?
רם בן ברק (יש עתיד):
תתביישי לך. אני עד היום לא מכיר בן אדם אחד שאני שונא.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אבל תקשיב למה שאתה אומר – אנחנו רוצים להשתלט, אנחנו נהפוך פה.
רם בן ברק (יש עתיד):
לא שונא. אני שונא שמנסים להשתלט לי על המדינה, אני לא אוהב את זה. לא אוהב שמנסים להשתלט לי על המדינה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
מי רוצה להשתלט לך?
רם בן ברק (יש עתיד):
לא אוהב שמנסים לשנות לי את המדינה, ואתם מנסים לשנות, לפחות תודו בזה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
ואני לא אוהבת שאתה אומר לי מה אני רוצה.
רם בן ברק (יש עתיד):
ובעובדה – תנו חופש הצבעה. תנו חופש הצבעה לקואליציה. תנו חופש הצבעה. תגידו: זה לא חלק מדיל. זה לא חלק מדיל. כל אחד יצביע כאוות נפשו, ואז נראה אם החוק הזה יעבור.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה, את מפחדת? אז יאללה, קדימה.
רם בן ברק (יש עתיד):
הוא לא יעבור, אין לו סיכוי לעבור, ואת יודעת את זה בדיוק כמוני.
מירב בן ארי (יש עתיד):
החוק הזה נופל.
עדי עזוז (יש עתיד):
אנחנו - - - תעשי חופש הצבעה, לימור.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אין לכם אפילו חמלה. את מדברת על נשים – יושבות פה נשים שנעדרות מהעולם של האקדמיה, ואת אומרת להן: זה ייפסל.
עדי עזוז (יש עתיד):
זה ייפסל כי זה לא חוקתי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
יש להן איזושהי תקווה, ואת פשוט – את יודעת, מינימום של חמלה.
עדי עזוז (יש עתיד):
בג"ץ חייב לפסוק בהתאם לחוק - - - לא חוקתי כי הוא בניגוד לערך השוויון, מה לעשות? מה לעשות, זה לא חוקתי. אחר כך אתם מתפלאים שפוסלים לכם את החוקים. תחוקקו נורמלי. איזו בינוניות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא היית פה כשהחוק הזה התחיל בהליך החקיקה שלו, אז אין לך מה לדבר על הליך חקיקה.
עדי עזוז (יש עתיד):
הוא הסתיים, ואני אגיד לך גם שהוא לא - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, לרשותך חמש דקות, ואני אתחיל אותן מרגע שתפתח.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תודה. גברתי היושבת בראש, עמיתותיי חברות הכנסת ועמיתיי, הקואליציה הזאת ממציאה לנו יהדות. מאתמול, אתן לכם שלושה חוקים. לפי החוק שהקואליציה הזאת הצביעה עליו, לפי היהדות שלה, אז אסור לשרת – אתה יכול לא לשרת בצבא ולהתחבא בישיבה, ולא יאשימו אותך. לפי הקואליציה הזאת, החוק שהיא העבירה אתמול, הרבנות הראשית לישראל תיתן כשרות לנייר טואלט. זה מה שהקואליציה הזאת כתבה אתמול. מי שלא מאמין לי: "מוצר" הוא "מוצר המיועד לשימוש במגע עם גוף האדם או במגע עם מצרך ואינו מצרך". אתם הבנתם? והקואליציה הזאת ממציאה לנו יהדות היום שמעליבה נשים, שהן צריכות ללמוד לבד בגלל שהן לא יודעות להתאפק, בגלל שהן לא יודעות להתאפק. אנחנו מחנכים את הילדים שלנו להתאפק בצבא, בסופרמרקט, באוניברסיטה, למי שצריך, ואנחנו רוצים שהילדים שלנו ילמדו בסביבה שמאתגרת אותם. אני, כשהציעו לי באוניברסיטת תל אביב ללמוד EMBA בכיתה שיש בה רק אנשי צבא, כמובן גברים ונשים, אמרתי: אני לאוניברסיטה בא בשביל לשמוע מה שומעים הסטודנטים שגדלו אחרת ממני, שלמדו במקומות אחרים. והחוק הזה גוזר נכות על נשים דתיות. וכמה הוא גוזר נכות? עזבי מה יקרה בדרך. אני אסביר לכם מה קורה, ואני אגיד את זה אולי בבדיחה קצרה; זו לא בדיחה: בא מישהו למפעל לנייר טואלט ואומר לו: אני אתן לך כשרות לפסח. הוא אומר: כמה זה עולה? הוא אומר: 10,000 שקל. הוא אומר: מה אני צריך כשרות לנייר טואלט? הולך למפעל המתחרה, הוא אומר לו: אני אתן לך כשרות לנייר טואלט. הוא אומר: מה אני צריך? הוא אומר: בחינם, קח. הוא לוקח. אחרי חודש בא אליו המתחרה, אומר: סליחה, גם אני רוצה כשרות. הוא אומר לו: עכשיו 100,000 שקל. למה? בגלל שיש דרישה בציבור. כשאנחנו נעשה הפרדה מגדרית, נגיד, רק במחלקה ללימודי היסטוריה של ארץ ישראל בבית שני, ותבוא מישהי לרב, או הוא יבוא אליה ויגיד: תגידי, למה את רוצה ללמוד הנדסה? יש שם קבוצה ללימודי ארץ ישראל, ואני למדתי לימודי ארץ ישראל. היא תגיד: אני רוצה להיות מהנדסת. הוא יגיד: אבל אין הפרדה מגדרית, אז לכי לשם. בדיוק כמו נייר הטואלט – לך תקנה עכשיו, אחרי שהשכן קנה, תנסה לקנות נייר טואלט בלי כשרות לפסח. ועוד שמים לנו הכול בעטיפה של ליברליות. כשדת הולכת עם כפייה, אל תעשו לנו הצגות של ליברליות, גם אם זה מבחירה. כי לכי תסתכלי על השכנה שלך שהולכת לכיתה בהפרדה מגדרית ותגידי לה: אני לא הולכת לכיתה בהפרדה מגדרית. יכול להיות שעל אחת זה יעבוד, אבל השנייה או השלישית תלך גם היא לשם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אלעזר, אצלנו זה לא יעבוד? לבנות אצלנו אין בחירה - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא לכולן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לך. את יודעת מה זה לחץ חברתי? את יודעת מה זה. עוד לפני שיש לחץ של הרבנים. תגיד, אתה ראית? הבת שלה הולכת לכיתה נפרדת, איך יכול להיות שהבת שלי לא תלך? בבקשה, לכי גם את; אבל אימא, אני רוצה להיות מהנדסת; לא, אבל שם אין הפרדה מגדרית, אז אל תהיי, יותר חשוב שתהיי רק אימא לילדים ותהיי רק סבתא טובה. ואחרי זה, מה תגידו?
היו"ר לימור סון הר מלך:
וואו, וואו. זה ממש לזלזל בבנות שלנו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה נכון. זה בדיוק מה שיגידו לה.
עדי עזוז (יש עתיד):
הן בעצמן אומרות את זה - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני, יש לי דבר הרבה יותר פשוט: ניקח את הילדים שלנו ונגיד להם: מי שרוצה – אסור לך לגעת בה, אסור לך לישון איתה. אבל הוא יגיד: בא לי. אז תגיד: אז תתאפק. אז יתאפקו. אז נלמד את הילדים שלנו מגיל אפס שאנחנו מחנכים אותם על ערכים שאנחנו מאמינים בהם. אם בגיל 18 או 22 או 28 גם לזה הם לא מסוגלים, אז איפה יהיה הגבול? כמו ברחובות בבני ברק: לכו על מדרכות נפרדות – והינה, ברחוב הזה הולכים, אז למה שגם ברחוב הזה לא יעשו?
מירב בן ארי (יש עתיד):
גם באוטובוס.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הסיפור של החיבור הזה, של אי-התמודדות של חינוך דתי – לגיטימי, מודרני, ליברלי, מה שאתם רוצים – בעולם של היום, עם אתגרי השעה, עם בעיות של הנחלת ערכים – אני רואה בחוק הזה הרמת ידיים של היהדות החרדית, החרד"לית, למושג שקוראים לו חינוך ואיפוק. ושיהיה לכם בהצלחה. אני מסיים. זה לא פלא ששלושת החוקים שאנחנו מעבירים בקואליציה הכופה, השמרנית, המנתקת, זאת שממציאה לנו יהדות חדשה, הם איך לא לשרת, איך תהיה כשרות מושחתת ואיך נכניס נשים לכיתות סגורות לבד. וזה לא יצליח. גם את זה נתקן. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אלעזר, אני רק אומר לך שאני קונה נייר טואלט לא כשר לפסח, למרות הלחץ החברתי. הבאה בתור – חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת יסמין פרידמן. לרשותך עשר דקות.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
תודה רבה. גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, הדיון הזה הוא הרבה יותר גדול ממסלולי לימוד לתארים מתקדמים ומהפרדה באקדמיה. הדיון הזה הוא עוד צעד בדרך לחזון של מדינת הלכה על מלא. הוא דיון על אופייה של מדינת ישראל, בואו נקרא לילד בשמו. מנסים למכור לנו את החוק הזה באמצעות מילים יפות כמו חופש בחירה ושילוב. מספרים לנו שמדובר בהצעת תמימה, שכל מטרתה לאפשר לציבור חרדי ללמוד לתארים מתקדמים ולהשתלב בשוק העבודה, ואנחנו כמובן בעד. אבל בפועל, הפרדה היא לא אחרת מאשר הדרת נשים. ותאמינו לי, יש לי בזה דוקטורט. לא במקרה חוקקה הכנסת כבר בשנת 2000 את חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים, בעקבות מקרים חוזרים ונשנים של אפליה כלפי נשים והבנה שעקרון השוויון מחייב הגדרה ברורה בחוק. החוק שמובא היום לא רק מאפשר למוסדות אקדמיים לפתח מסלולים נפרדים לתואר שני ושלישי, הוא מייצר מובלעות באוניברסיטאות לגברים ולנשים. לא סתם הזדעקו כל ראשי האוניברסיטאות. קיבלנו מכתב לוועדה מכל ראשי האוניברסיטאות – אגב, גם ראשי האוניברסיטאות מאוניברסיטת אריאל בשומרון ומאוניברסיטת בר-אילן, שידוע שיש שם דתיים – שאומרים לנו: אנחנו לא יודעים מה לעשות עם החוק הזה, כי ברור לחלוטין שאי-אפשר לתחום את מסלול הלימוד רק לכיתת הלימוד. זה מתחיל בכיתת הלימוד, זה עובר למעבדה, זה עובר לקפטריה ועובר למדשאות, וזה עובר לספרייה ולכל מקום שבו מתרחש מסלול הלימוד. החוק שמובא היום לא מאפשר למוסדות אקדמיים לפתוח מסלולים נפרדים לתואר שני ושלישי. הוא מייצר מובלעות. במקום להגן על זכויות נשים שנקנו שנים רבות – 100 שנה אנחנו עובדים פה על זכויות נשים – הממשלה הזאת מעניקה גיבוי למי שמבקש להדיר אותן, כי זה חוק הדרת נשים. ההפרדה בחוק מוגבלת לכאורה לכיתות הלימוד, אבל זה בתוך מוסדות שהם מוסדות משולבים. בפועל, ברור לנו שזה יגיע לספריות, למעבדות, לקפטריות, למסדרונות, למדשאות, לחצרות – לכל מקום באוניברסיטה. הממשלה הזאת מבקשת להקים עזרות נשים בכל רחבי האוניברסיטאות. ובסוף זה לא יהיה רק באוניברסיטאות, זה יהיה בכל מקום. יהיו פה עזרות נשים גם בכנסת ויהיו עזרות נשים בכל מקום, בכל מקום שאנחנו יכולים לחשוב עליו. תקשיבו לי, לא ייאמן שאנחנו במאה ה-21. זה פשוט לא ייאמן. הפרקטיקות – אני אומרת לכם, אני מכירה את זה – הפרקטיקה זו פרשנות מורחבת. זו פרקטיקה ידועה ומוכרת. ברגע שיש חוק נורא תמים כדי לשמור על אנשים שצריך להפריד אותם, יתחילו לפרש את זה. ככה היה גם בצבא. יש פקודת השירות המשותף, ויש חיילים דתיים – צריך לשמור עליהם, אז מעבירים את הנשים. כמה צריך ללמד את זה שאין דבר כזה. אין דבר כזה. המרחב הציבורי הוא מרחב משותף. כבר אתמול, במשמרת שלכם, נשים בבני ברק התבקשו לצעוד במדרכות נפרדות מהגברים – מדרכה לנשים, מדרכה לגברים. לא בכדי זה קורה במשמרת של הממשלה הזאת. הצעת החוק הזאת לא נעה על מדרון חלקלק, היא המדרון עצמו. היא מרחיבה את ההפרדה מתואר ראשון לתואר שני ושלישי, והיא יוצרת נורמה חדשה שלפיה הפרדה מגדרית היא כלי לגיטימי במדינה דמוקרטית. ובכן, לא כך הדבר. במדינת ישראל המרחב הציבורי הוא משותף – יש לי חדשות לכולם – כך היה, כך יישאר, ואיפה שאתם תעשו את זה אחרת, אנחנו נתקן. מי שחושב שזה ייגמר באוניברסיטאות פשוט עוצם את העיניים. מחר זה יהיה אוטובוסים – ואנחנו כבר מכירים מקומות שהאוטובוסים מופרדים, שאומרים לנשים: תעברו אחורנית.
קריאות:
אחורה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
בדיוק, תעברו אחורנית. כמובן, למה הן עוברות אחורנית? כדי לא לפגוע ברגשותיו של איזה מישהו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ברגשות.
עדי עזוז (יש עתיד):
שיעצמו עיניים.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
הן לא, הן צריכות לשבת בסוף האוטובוס. אבל בקצה תמיד יש אישה ששוב ושוב צריכה לזוז הצידה ולוותר על זכותה לשהות במרחב הציבורי. איך נשמע דבר כזה שדווקא נשים תמיד נפגעות? בשנת 2014 ממשלת ישראל קבעה כי הדרת נשים מהמרחב הציבורי היא תופעה חמורה המתאפיינת באפליית נשים ומחייבת פעולה אקטיבית. זה היה רק בשנת 2014. עכשיו הולכים אחורנית. במשמרת של הממשלה הזו, במקום לבער את תופעת אפליית הנשים, ממסדים אותה בחוק – עכשיו יש חוק של הדרת נשים; במקום לאכוף את עקרון השוויון, מבטלים אותו, מזיזים אותו החוצה, קובעים חוק שהוא אחרת. העקרונות האלה לא נכתבו במקרה. הם עוגנו לאחר שנים של מאבק ובעקבות אירועים קשים של הדרת נשים. כמו שאמרתי, נשים נשלחו לחלק האחורי של האוטובוס; נשים הוסרו משלטי חוצות – עדיין, היום, משחיתים שלטי חוצות שיש עליהם פנים של נשים, וחולצות - - -
עדי עזוז (יש עתיד):
והפילו הצעת חוק לעצור את זה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
והפילו הצעת חוק. נשים שנמנעה מהן זכות להופיע בפני גברים ולעבוד ולהיות נוכחות במרחב הציבורי. לא ייאמן שבמדינה יהודית דמוקרטית, כאשר נשים לוחמות בעזה, בלבנון, טייסות, מנווטות ותוקפות באיראן, הממשלה מקדמת חוקים שמחזירים אותנו לימי הביניים ומציבים חסמים בפני נשים. פשוט הולכים לאחור. יש לנו נווטות וטייסות קרב באיראן, אבל פה נחוקק הדרה. נשים יכולות להגן על מדינת ישראל בגופן, לטוס אלפי קילומטרים הלוך ושוב לשטח האויב, אבל פה נצמצם אותן למובלעות. הן יכולות לקבל החלטות תחת אש, אבל פה נצמצם אותן למובלעות, נחוקק הדרה עבורן. ובכן, איראן זה לא כאן. מדינת ישראל היא לא מדינת הלכה. האקדמיה הישראלית צריכה להישאר מקום של מחקר, מצוינות, חופש מחשבה, שוויון, פלורליזם. זה לא מקום שבו ממסדים הפרדה ומקימים עזרות נשים. ואני שואלת את כל הליברלים בליכוד שאו-טו-טו יגיעו להצביע - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין ליברלים בליכוד.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
בואי נזכיר להם, חברת הכנסת בן ארי, מה כתב ז'בוטינסקי בשנת 1929. הוא כתב לוועד העיר בירושלים: "בכל ליבי הייתי רוצה להשתתף בהוצאות ועד העיר, אבל עד שלא יהיה מקום וחלק גם לנשים בעסקי העדה, שמי לא יימצא ברשימת משלמי המיסים של מוסדכם". את זה ז'בוטינסקי הבין לפני כמעט 100 שנה, וכאן לוקחים אחורנית. כאן מתיימרים להיות ממשיכי דרכו של ז'בוטינסקי. הינה, כל ממשיכי דרכו של ז'בוטינסקי, הם נותנים - - -
רם בן ברק (יש עתיד):
זה ז'בוטינסקי שגם אמר, דרך אגב – האב שלהם, כן? שבמדינת ישראל ראש הממשלה חייב להיות יהודי וחייב שיהיה לו סגן ערבי.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
בבקשה. אז אני רוצה להמשיך. אתם, שמבקשים להיות ממשיכי דרכו, נותנים יד לחוק שממסד הפרדה והדרה. זה לא חוק שילוב, זה חוק הדרה, והדרה היא אפליה. זה לא חוק נקודתי, לא לטעות, זה תקדים להדרת נשים מהמרחב הציבורי כולו. עלינו להתעקש על השילוב של הציבור החרדי בצבא, באקדמיה, בשוק התעסוקה, אבל עלינו לשמור על שוויון בחברה הישראלית. הערכים האלה לא סותרים. מדינה מתוקנת צריכה לדעת לקדם את שניהם; לכבד, אבל בלי להקריב את זכויותיהן של נשים שהן מחצית מהאוכלוסייה. ואני אומרת לכם, הפרדה מגדרית היא הדרת נשים. המרחב הציבורי שייך לכולנו. בזמן שנשאר לי, אחרי שהבהרתי את עמדתי המאוד-ברורה – ואני אומרת לכם, כשאני מדברת על זה, אני נזכרת בצבא. אחרי פקודת השירות המשותף, שניסתה – עדיין יש רבנים ששולחים חיילים ואומרים להם: אתם לא תהיו ביחידות שיש בהן נשים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון. מה הבעיה עם זה?
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אין בעיה עם זה. אומרים להם – שיגעו לנו את הילדות: אל תתגייסו. או שמסתירים את הנשים – אומרים להן: תעברו - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
מה הבעיה עם זה?
רם בן ברק (יש עתיד):
מי שלא רוצה לשרת עם נשים, שלא יבוא לצבא. אנחנו מוותרים עליהם מראש.
עדי עזוז (יש עתיד):
תלמדו אותם לשלוט בעצמם.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אני אומרת שנשים לא זזות לשום מקום. כל אחד שיבחר את בחירותיו. נשים הן עובדה בחברה הישראלית, הן מהוות 51% מהאוכלוסייה, הן נוכחות במרחב הציבורי, ומי שרוצה - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
גם הציבור הדתי הוא עובדה בחברה הישראלית.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
מי שרוצה להטיל על עצמו מגבלות, מוזמן לעשות את זה. בזמן שנותר לי אני רוצה להתייחס לצו הביניים של בג"ץ שבולם את כניסתו לתוקף של חוק הקפאת המעצרים. תקשיבו, זה לא ייאמן. חבר הכנסת רן בן ברק, כמה צעקנו, כמה אמרנו שזה חוק לא חוקתי, כמה אמרנו בוועדה, בכל הזדמנות שהייתה לנו, שמדובר בחוק שמפלה בין אדם לאדם, בין דם לדם, אבל הממשלה הזו, הם פשוט לא מבינים. אני אמרתי רבע שעה, לקח להם 20 שעות, לקחתי את ה-mileage – צו ביניים, כי החוק הזה, אין לו זכות קיום. אין זכות קיום במדינת ישראל להשתמטות המונית. ואני אומרת לכם, כשאנחנו נחזור לשלטון, אנחנו נצופף שורות כולנו יחד, נבטל את כל החוקים האלה, וכולנו נהיה מאחורי צה"ל, לא כמו שהממשלה הזו עושה – ההפך הגמור. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה לך, תת-אלוף שרון ניר.
עדי עזוז (יש עתיד):
אם היית - - - בהפרדה, לא הייתה לנו שרון ניר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תת-אלוף שרון ניר.
רם בן ברק (יש עתיד):
סון, סון.
היו"ר לימור סון הר מלך:
סון. אתם מבינים, עשה אותי - - - זה זון, זה היקים.
רם בן ברק (יש עתיד):
בהתאם למה שנאמר פה - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
נו, רם, באמת.
רם בן ברק (יש עתיד):
שנייה. - - שלפני ההצבעה, מהמקום שלך בדוכן, תגידי שההצבעה הזאת היא ללא משמעת קואליציונית. אפשר להימנע, אפשר להתנגד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בסדר, נו, באמת. בבקשה, לרשותך חמש דקות.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה, גברתי היושבת-ראש. את דעתי על החוק הזה נראה לי שכולם יודעים, ואני לא אחזור על הדברים החשובים שחברותיי כבר אמרו. אני פשוט רוצה להקריא שני מכתבים. הראשון הוא מכתב מכל ראשי ההשכלה הגבוהה בבתי הספר לרפואה ותארים מתקדמים, בן-גוריון, בר-אילן, תל אביב, הטכניון, מכון ויצמן למדע, רייכמן, חיפה, אריאל בשומרון, העברית בירושלים. כמעט כולם קיבלו את המכתב הזה, רק חבל שאף אחד לא התייחס אליו. "בשבוע הקרוב" – כי הם שלחו את זה בשבוע שעבר – "תעלה לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת הצעת חוק 'הפרדה מגדרית' בתארים מתקדמים בהשכלה גבוהה, ביניהם גם לימודי הרפואה ומקצועות טיפוליים בתחום הבריאות. כדקאני תשעת בתי הספר לרפואה בישראל אנו מבקשים להתריע בפניכם כי חוק זה עלול לגרום לפגיעה קשה בבריאות תושבי ישראל ולסכן את ההכרה הבין-לאומית ברפואה במדינת ישראל, ואף לסכן את בריאות הציבור. "הלימוד הקבוצתי המשותף – סטודנטיות וסטודנטים, המייצגים את כלל המגזרים בישראל, זהו הבסיס ללימוד איכותי מותאם לצורכי האוכלוסייה. כל אחד מהסטודנטים בקבוצה יכול להאיר ולהסביר לחבריו את הייחודיות והצרכים הנפרדים הדורשים התחשבות בקהילה שלו, ולכך אנו מעודדים את פרחי הרפואה. "במקום שהמרצה – המומחה או המומחית הטובים ביותר ילמדו את הסטודנטים, המגדר יהפוך להיות המרכיב הקובע. שאלו את עצמכם מה הייתם רוצים במקרה וחס וחלילה קרוב משפחתכם יזדקק לניתוח – האם מי שינתח יהיה איש או אשת את המקצוע הטובים ביותר, או כירורג/כירורגית מהמגדר ה'נכון'? "כיום החוק 'רק מאפשר' ללמד בהפרדה מגדרית, אך מחר הוא עשוי להיות מלווה בהקצאת משאבים ייעודית, ומערכות ההשכלה הגבוהה והבריאות המשוועות למשאבים ייאלצו להיכנע לתכתיב בלתי אפשרי זה. "מעבר לכך, בעקרונות הבסיס של ההכרה הבין-לאומית בלימודי רפואה בבתי הספר בעולם המערבי, אנו נדרשים להראות למידה קבוצתית והדדית. אישור החוק יסכן הכרה זו ויכול לגרום לכך שמערכת ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל תאבד את ההכרה וההערכה הבין-לאומית לה היא זוכה. הרופאים בוגרי בתי הספר בישראל לא יוכלו עוד לצאת להתמחות-על בבתי החולים המובילים בחו"ל. איכותם וזמינותם של הרופאים המומחים בישראל תיפגע תוך סכנה אמיתית לבריאות של כולנו". האם זה מעניין מישהו פה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
"אנו קוראים לכל אחד ואחת מכם - -"
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה בסדר, אנחנו רגילים לחוות הדעת האלה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
"- - שבהצבעתכם בשבוע הקרוב תחשבו על עתיד הטיפול הרפואי באזרחי ישראל ותשמרו על בריאותם. כדברי הרמב"ם, גדול רופא ישראל בכל הזמנים: לעולם אראה בחולה אדם הסובל – דהיינו לא גבר ולא אישה, ולא עשיר או עני, הראני רק את האדם". את זה כתבו ראשי בתי הספר לרפואה במדינת ישראל, וזה לא מעניין אף אחד. המכתב השני שאני אקרא, מכיוון שלא נתנו לה מספיק זמן דיבור בוועדות, וכל הזמן קטעו אותה, ולא נתנו לה את הזמן הראוי – פרופ' יופי תירוש מאוניברסיטת תל אביב, שעל הפעילות העקבית והמשפיעה שלה לקידום השוויון המגדרי זכתה בפרסים ואותות חשובים. אלה מילותיה שהיא ביקשה להקריא פה: לא האמנתי שבישראל יהיו מרחבים שאליהם אין כניסה לנשים, ממש כמו באפגניסטן ואיראן, ובלי שיתנהל על כך שום דיון רציני, לא במועצה להשכלה גבוהה ולא בזירה הציבורית.
היו"ר לימור סון הר מלך:
יופי תירוש הייתה גם נגד תואר ראשון לנשים.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
התרענו שזאת תהיה בכייה לדורות, ואכן, ראינו במו עינינו לאורך השנים איך אין דבר כזה נפרדות אך שוות. מרצות לא קודמו ואף פוטרו, אך המל"ג פתרה אותנו בתירוץ של – מה אתן רוצות? אף מרצה לא מתלוננת, כשכל בר-דעת יודע שתלונה משמעותה לשלם מחיר כבד עד כדי אובדן המשרה. לסטודנטיות הציעו מקצועות צווארון ורוד, נמוכי יוקרה וסטטוס, ולגברים הציעו כלכלה ומחשבים. באיזה יום התקיימו הבחירות לאגודת הסטודנטים? ניחשתם נכון, ביום של הגברים, כך שנשים לא נבחרו. סטודנטיות נשלחו הביתה בגלל שלבשו סנדלים ללא גרביים, ותקנוני הצניעות היו ועודם משפילים. בעתירה שיזמתי והובלתי במשך שבע שנים סוערות נפסק ברוב דעות שאומנם יש פה פגיעה בשוויון ובכבוד האדם, אבל היא מותרת כל עוד הפגיעה תהיה מידתית, רק בתואר הראשון, רק לחרדים פר-אקסלנס, שההפרדה היא רק בכיתות הלימוד ולא במרחב הקמפוס, ותוך הפסקת הפגיעה במרצות. חמש שנים אחרי, פסק הדין לא מקוים, ונורמות ההפרדה, ההדרה והצניעות התפשטו לצה"ל, לאוטובוסים, להכשרות מקצועיות ולרחובות העיר, כמו שנוכחנו רק השבוע. מה עושה כנסת ישראל בלילה השחור הזה? בדיוק את ההפך ממה שחוקי וממה שמוסרי. הופכת על ראשן את הנחיות בג"ץ – גם לתואר הראשון וגם לתארים המתקדמים. יעדי תל"ג ומל"ג לא יכולים להצדיק הכול. השוויון הוא השבת של הדמוקרטיה. החוק הזה הוא עוד מסמר בהפיכה המשטרית ובתוכנית של הממשלה להפוך את ישראל למדינה פונדמנטליסטית, לא דמוקרטית ולא יהודית. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. זה הזמן לומר שפרופ' יופי תירוש התנגדה גם לתארים הראשונים, והיא אובססיבית לכל דבר - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אובססיבית, כן, כן, יש לה אובססיה לכל דבר שקשור לחינוך - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
יש לה ראש דמוקרטי - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
- - שמתנהל לפי ערכים של תורה.
עדי עזוז (יש עתיד):
את יודעת מה מוזר?
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אובססיבית, אובססיבית, כן. אני עומדת מאחורי המילה הזאת, אובססיבית.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא ראיתי כזאת אובססיה מעולם. בבקשה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, לרשותך חמש דקות, ואני אתחיל אותן מרגע שאת תתחילי לדבר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יש לך אובססיה על משהו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה תיתנו לחברה שלכן לדבר. תודה. בבקשה.
עדי עזוז (יש עתיד):
גם יהיה לך קשה לטפל בזה, כי חסרות רופאות - - - לא ידעו לטפל כמו שצריך באובססיה הזאת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אובססיבית.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
- - -
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני רק מזכירה שיושב-ראש שמנהל ישיבה צריך להתנהג בצורה ממלכתית, ולא להביא את הדעות הפוליטיות שלו, אלא לשמור על סדר במליאה. אחר כך, בוויכוחים, במקומות אחרים, זה כבר סיפור אחר. אלה כללי הכנסת. ברשותך, כמה אמירות: מההיסטוריה של האנושות, וגם ממה שקורה בימים האלה בכל מיני מדינות, אנחנו יכולים ללמוד שהמשטרים הכי רדיקליים – הדבר הראשון שהם עושים זה לפגוע בזכויות נשים. דוגמה לזה למשל היא הטאליבן באפגניסטן. הם הגיעו למצב שלאישה כבר אסור אפילו לדבר ברחוב או במרחב ציבורי, כי זה עלול לפגוע בגברים או להטריד את הגברים. אז מה שנקרא הדרך עוד ארוכה, אבל בקצב כזה, יש מצב שנגיע גם לשם. ואגב, זה כמו בכל ההיסטוריות, ויושב פה השר אלקין, שהוא תלמיד חכם, הוא מכיר את ההיסטוריה, הוא אוהב היסטוריה, ואנחנו יכולים לראות את הדינמיקה של הדברים. אז יש לך לאן להתקדם. הדבר השני שרציתי להגיד: האנטישמים הכי גדולים בעולם הם תמיד היו היהודים. האויבים הכי גדולים של עם ישראל והעם היהודי הם בעצמם יהודים. אז מצער מאוד שהחוק הזה, שפוגע בצורה ברורה, לדעתי, בזכויות נשים – זו דווקא אישה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אנטישמי? לא ייאמן.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
מאוד מאוד מצער אותי שזה מה שקורה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אנטישמי?
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
כן, האנטישמים הכי גדולים בעולם והכי אנטי-ישראלים היו יהודים, לצערי הרב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מה הקשר לאנטישמים? בסדר, תמשיכי, תמשיכי.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אז פה, בפרפרזה, אני יכולה להגיד לך שמצער מאוד שאת החוק שפוגע בזכויות נשים מובילה אישה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אנטישמיות.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
זה הדבר השני שרציתי להגיד. אני כבר שמעתי אמירות מאוד מוזרות של כל מיני אנשים, גם רבנים, ומתברר שלמשל הקורונה הגיעה לימינו בגלל שנשים לא היו מספיק צנועות. בכל פעם שיש בעיה או כשמשהו לא מסתדר, יש שתי אמרות: או שהם לא התפללו מספיק, או שנשים לא היו צנועות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נו, באמת.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
מזה אני יכולה להבין שיש אפס ידע ואפס השכלה, אוקיי? כל הבעיות בעולם בגלל נשים. ודבר אחרון, מי שיש לו בעיה עם נשים במרחב ציבורי או בכל מקום הוא סוטה מין, פשוט סוטה מין. מי שלא יכול להשתלט על היצר שלו, לא יכול להשתלט על המיניות שלו, וברגע שהוא רואה אישה, לא יודעת מה עולה שם בראש, הוא סוטה מין. לאנשים האלה יש פתרונות. אפשר להתחיל מתרופה. אם הם לא שולטים על עצמם על ידי – הם לא חיות, הם בני אדם. ההבדל בין בן אדם לחיה הוא שהוא יודע – הוא צריך לדעת לשלוט ביצרים שלו וברצונות שלו. אז מי שיש לו בעיה כזאת, מוזמן להזמין תור לרופא ולקבל תרופה כדי להשתלט על הבעיות הפנימיות שלו. היה מאבק ארוך שנים של נשים וגברים שלאישה יהיה מקום מכובד וראוי בחברה, גם בישראל ובכל העולם. נשים נלחמו על זכות ההצבעה; נשים נלחמו כדי שמה שהן מרוויחות יהיה שלהן ושזה לא ייחשב רק של הגבר; נשים נלחמו כדי שהירושות והנכסים יהיו שלהן. אגב, מי שהוביל את הדבר הזה עוד בימי הביניים אלה היו דווקא יהודים. דווקא אצל יהודים זה עבד מצוין – גם כשהגבר למשל הלך לעולמו, הזכויות והרכוש עברו לאשתו, לאלמנה. היא הייתה מוגנת, גם ביהדות. מה שקורה פה עכשיו זו ממש הידרדרות אחורה. אז בקצב כזה, גברתי היושבת-ראש – ואולי אפילו כדאי לעשות פנייה ליו"ר הכנסת – תהיה פה הפרדה באולם המליאה: יהיו גברים, יהיו נשים, גם נעשה מחיצה, שחלילה לא יסתכלו עלינו, שאנחנו לא נפריע להם, או שיאסרו עלינו לדבר מולם, כי חלילה, אולי זה יעשה להם משהו. וגם פה, בפרסה, נעשה שני חלקים, לגברים ולנשים. היד עוד נטויה, ויש לך הרבה מקום לחקיקה בסגנון הזה. אני יכולה להגיד דבר אחרון: החוק הזה יבוטל ברגע שאנחנו נקים ממשלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת עופר כסיף.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
חברות הכנסת, זה מרענן שאני יכול להגיד חברות הכנסת. אני מבקש להתחיל במשהו מההיסטוריה של המאבק על השוויון המגדרי בישראל. בשנת 1951 השלימה הכנסת הראשונה את חקיקת חוק שיווי זכויות האישה, שקבע במפורש, ואני מצטט: "דין אחד יהיה לאישה ולאיש לכל פעולה משפטית; וכל הוראת חוק המפלה לרעה את האישה, באשר היא אישה, לכל פעולה משפטית – אין נוהגים לפיה". בדיון על אותו חוק שאל אחד הח"כים כך: הייתכן שבשנה הרביעית לקיום המדינה יהיה עוד צורך לדון אם לתת שוויון לנשים או לא? ואותו חבר כנסת המשיך ואמר כך, ואני מצטט אותו: על מנת להשיג את השוויון המבוקש, יש לרדת ליסודות הבעיה. יש להפריד בין המדינה לכנסייה, לרבנות, ולשחרר את הפרט מהכפייה הדתית. דרישה זו של הפרדה בין דת למדינה צריכה להיות דאגתם הראשית של כל חברי הכנסת המעוניינים להשיג את השוויון האמיתי. והיום, במקום להפריד את הדת מהמדינה, מפרידים את מסלולי הלימוד של גברים ונשים באקדמיה. למעלה משבעה עשורים אחר חקיקת חוק שיווי זכויות האישה מביאה הקואליציה יוזמה חשוכה, המבקשת לערער על מושכלת היסוד של השוויון ולאפשר בפועל אפליה של נשים במוסדות ההשכלה הגבוהה. חבר הכנסת שאותו ציטטתי קודם, זה שדרש לשחרר את הפרט מהכפייה הדתית, היה ערי ז'בוטינסקי, חבר סיעת החרות, קודמתה של מפלגת הליכוד ובנו של זאב ז'בוטינסקי. חלקנו בחריפות על דרכו המדינית, הלאומית, הכלכלית והחברתית של ז'בוטינסקי, אבל איזה הבדל לעומת הליכוד של היום, שעושה יד אחת עם הכהניסטים המשיחיים בחקיקת חוק של דיכוי האישה בכסות דתית. איזה הבדל בין מי שקידשו את שוויון הזכויות של האישה לבין מי שמקדשים את "זכותם" להפלות אותה. הפרדה מגדרית, כמו כל הפרדה, פוגעת בצורה אנושה בשוויון ובכבוד האדם, בראש ובראשונה של הציבור ה"מופרד", אך גם של הציבור בכללותו, כדברי השופט אדמונד לוי, ואני מצטט אותו: "קיומו של שוויון הוא חיוני לחברה ולהסכמה החברתית עליה היא בנויה. פגיעה בעקרון השוויון משמעה לא רק פגיעה בפרט המופלה או בציבור החווה אפליה, כי אם 'גריעה מעניינו של הציבור כולו, מדמותה של החברה, מרווחתם של כל המרכיבים אותה'." כלומר, לא ניתן לבסס זכות אישית אשר במהותה או באופן מימושה במרחב הציבורי חותרת תחת הזכות לשוויון ופוגעת בחירות של כלל הציבור במימוש זכויותיו. הצעת החוק מבקשת לנרמל מצב פסול, שבו מרחב ציבורי יתנהל בהפרדה הולכת וגוברת בין גברים לנשים, מתוך תפיסה פסאודו-דתית, כאילו עצם הנוכחות של נשים במרחב הציבורי מהווה בעיה שיש לפתור. ומדוע אני מתייחס לחוק הזה בתור כסות פסאודו-דתית? מאחר שאין בכל ספר הספרים היהודי ולו מצווה אחת המחייבת הפרדה בין נשים לגברים. אגב, גם בבית הראשון לא הייתה הפרדה. הפרדה מגדרית כפי שהחוק הזה מבקש לכונן היא תופעה עכשווית של הזרמים הקנאים, החשוכים ביותר, שמבקשים להשתמש בדת ככלי לפיקוח ושליטה. בכך הם גם מצמצמים את האדם למדרגה של יצור מיני גרידא ומבטלים למעשה את מותר האדם מן הבהמה. הצמצום הזה גם חושף את האירוניה, שלא לומר הפארסה, שמצויה בבסיסה של הצעת החוק המבעיתה שלפנינו. בחיבור פורץ דרך הציב זיגמונד פרויד את המיניות ואת היצרים המיניים כמנוע המרכזי של הנפש האנושית, כמניע דומיננטי וכבסיס לכל פעולה. הרציונליות כגורם מרסן ומעדן, טען פרויד, משנית וחלשה בהשוואה לדחפים המיניים שלנו. פרויד מדמה את המרכיב הרציונלי שלנו לרוכב המנסה לשלוט בסוס פרא בלתי נשלט – אותו חלק יצרי שבנו. כשהדחף המיני מתעורר, המוסר וההיגיון קורסים מולו בקלות. הסערה היצרית תמיד תהיה חזקה, מהירה ומשפיעה יותר מהמחשבה הלוגית והרציונלית, אומר פרויד. וכאן טמונה האירוניה הגדולה ביותר: מציעי חוק ההפרדה מציגים את עצמם כנציגי המוסר, הצניעות, הסדר החברתי, ואף מנסים – בחוסר הצלחה בולט, יש לומר - -
עדי עזוז (יש עתיד):
זו לא רק אירוניה, זה ממש גיזלוט מכוון מראש.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
נכון. - - לשכנע בדברי איוולתם כאילו היו הגיוניים ומחויבי התבונה. אך בין השורות, בלא-מודע הקולקטיבי שלהם, הם מתגלים כפרוידיאנים האדוקים ביותר פה. בעצם הדרישה להפריד פיזית בין סטודנטים לסטודנטיות במרחב שאמור להיות שיא הרציונליות, ההשכלה והאינטלקט – האקדמיה – הם חושפים פחד לא מודע עמוק. באופן סמוי הם מודים כי הם אינם מאמינים בכוחו של הרציונליזם האנושי או של המוסר לעמוד בפני הדחף המיני. בעיניהם, ברגע שגבר ואישה ישבו יחד באותו אולם הרצאות וילמדו מתמטיקה או פילוסופיה, הליבידו הפרוידיאני יתעורר ויחריב את המרחב המחשבתי. מציעי החוק רואים באדם יצור חסר אונים מול יצריו שרק קירות הפרדה מסוגלים להציל אותו מעצמו. החוק להפרדה מגדרית אינו מגן על המוסר או על החרדים שואפי ההשכלה, ודאי שלא על האקדמיה; הוא בא לשכך את החרדה הלא-מודעת של מציעיו מפני כוחה של המיניות, מה שמעיד יותר מכול לא על הפקרותה של האקדמיה, כביכול, אלא על חוסר היכולת שלהם לשלוט ביצריהם. בהרחקת נשים וגברים אלו מאלו הם אינם מקדמים דבקות במסורת או בדת, אלא פשוט מרימים דגל לבן מול היצר, בדיוק כפי שחזה פרויד. האקדמיה מחייבת חופש אקדמי, וחופש אקדמי בנוי במהותו על דיאלוג ושיח פתוחים - -
עדי עזוז (יש עתיד):
דעות.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
- - על חירות המחשבה, הביטוי והמחקר, על ספקנות, על ביקורתיות ואפשרות לערער על מוסכמות חברתיות ומדעיות. מטרתו של החופש האקדמי היא להבטיח כי הלימוד, ההכשרה והמחקר יתבצעו באווירה פלורליסטית ומגוונת, כזאת שתקדם את המדע והמחקר. לכן הפרדה מגדרית וחופש אקדמי הן אוקסימורון ברור. את עצם החופש האקדמי הזה מבקשת הממשלה לחסל. בהרחבה הפרועה הזאת של המסלולים בהפרדה מגדרית נשים וגברים לא יוכלו עוד לשתף פעולה במוסדות להשכלה גבוהה, ובהמשך לכך – במרחב הציבורי כולו. חברה מתוקנת אינה יכולה לבסס את המרחב הציבורי על אפליה והפרדה בין המינים. בדברי ימיה של ארצות הברית נחקק המושג הנורא Separate but Equal כניסיון מחליא להצדיק את ההפרדה הגזעית בחינוך ובהשכלה, בין השאר בין שחורים ללבנים – הפרדה גזענית שנמשכה עמוק לתוך המאה ה-20. אבל כפי שקבע פסק הדין בראון ב-1954, בחסלו את ההפרדה הזאת, Separate educational facilities are inherently unequal. ועל כן אינה חוקתית ואינה מותרת. עצם ההפרדה יוצר מערכת היררכית של עליונים ונחותים, או עליונים ונחותות, במקרה שלנו. במקום להיאבק למען חיסול ההפרדה באקדמיה ובכלל – ולמרבה הצער, בחברה הישראלית מצויים כיסים עמוקים של הפרדה ואפליה פסולה על רקע לאומי, דתי, מעמדי, עדתי וכלכלי-חברתי, למשל כבישים ליהודים בלבד בגדה המערבית וועדות קבלה ליהודים מזן מסוים בכמה יישובים – בוחרת הממשלה להחריף את האפליה. במקום להבטיח את הרחבת הגישה לאקדמיה לקבוצות מודרות, בוחרת הממשלה לקדם מסלולים להעמקת ההפרדה. במקום לתקצב את האוניברסיטאות והמכללות ולהוריד את שכר הלימוד לציבור הסטודנטים הנאנק תחת יוקר המחיה, בוחרת המדינה להעביר עוד ועוד כספים - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אני מסיים. - - להתנחלויות האפרטהייד. במקום להבטיח את זכויותיו - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אני מסיים. - - של כל אדם באשר הוא אדם - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, אתה סיימת. תם זמנך.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
- - תהיינה שוות תחת החוק הישראלי - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
הסתיים הזמן. תודה רבה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
- - בוחרת הממשלה להעצים את הדיכוי והאפליה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. הסתיים הזמן. תודה רבה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
לא ניתן לזה לקרות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. לרשותך חמש דקות.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
ערב טוב, לילה טוב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ערב טוב. חודש טוב.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ביקשתי לקבל זכות דיבור בנימוקים להצעת החוק הזאת. היא לא יכולה להשאיר אותנו אדישים. הקשבתי פה מעל שעה לדוברים שדיברו לפניי. את יודעת, את מכירה אותי, לימור היקרה, אני מאוד מכבדת אנשים מאמינים, לא רק אלה שמסתתרים מאחורי אורח חיים כזה או אחר, אלא באמת שיש להם ניצוץ אמונה בלב. אבל כאן, כשאנחנו דנים בהצעת החוק שלך, אני רוצה לשאול את השאלה של הכנסת, כמקום של נבחרי הציבור: האם אנחנו מסוגלים להקשיב לאנשי מקצוע ולאנשי אקדמיה, לזעקה שלהם, או שאנחנו נתעלם? הכנסת מסוגלת לשמוע ולהקשיב, או מתעלמת ממה שאנחנו שומעים?
היו"ר לימור סון הר מלך:
טטיאנה, חברת הכנסת טטיאנה, את אותה שאלה שאת שואלת גם אני שאלתי, כי ראיתי שכשהגיעו אנשי מקצוע ואמרו נתונים שלא התאימו לנתונים שרצו לשמוע, אז לא הקשיבו, והמשיכו להדהד ולשאול את אותה שאלה כשהתשובה הייתה מאוד ברורה. לכן אני אומרת, הקשב הזה צריך להיות מכל הכיוונים.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
תקשיבי, לפני שהכנתי משהו לדבר עכשיו, אני פתחתי אתר, פורטל חדשות, כותרת חדשות בקצרה. אני פשוט אקריא כמה שורות: כל האוניברסיטאות ללא יוצא מן הכלל מתייצבות נגד החוק - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה לא נכון.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
- - שיאפשר את הרחבת ההפרדה המגדרית באקדמיה. החוק יתיר למוסד לימוד לבצע הפרדה מגדרית גם במרחבים ציבוריים כמו קפיטריה, ספרייה ומעבדות. המוסדות האקדמיים, ובהם בתי ספר לרפואה, מתריעים שהדבר יפגע משמעותית באיכות פעילותם. במכתב חריף לראש הממשלה הזהירו ראשי האוניברסיטאות: מדינה חזקה לא מחלישה את מנועי הצמיחה שלה. אלו לא רק כותרות, זאת זעקה. גם אני שמעתי – לא הייתי בכל הדיונים של הוועדה. אני שמעתי גם בטלוויזיה, ראיתי קטעים וגם שמעתי פרופסוריות, נשות אקדמיה, רופאות, מרצות - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
טטיאנה, בגלל שאת אישה מאוד ישרה, זה לא נראה מוזר בעינייך שאין אף פרופסורית חרדית? לא נראה לך מוזר, או שזה בסדר?
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אני לא יודעת אם - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה לא נראה לך מוזר?
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
האם כל אישה חרדית לומדת מתמטיקה ואנגלית ויכולה לעמוד בדרישות - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, שכל הפרופסוריות שדיברו נגד - - -
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
לא, את שאלת אותי, אני עונה לך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, סליחה, אני אחכה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אני לא יודעת אם כל בחורה חרדית לומדת מתמטיקה ואנגלית ומוכנה - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
היום לומדות, יש.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
- - לעבור מבחן פסיכומטרי וללמוד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בוודאי, יש היום כאלה שעושות את זה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
יש כאלה שכן ויש כאלה שלא.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אבל יש הרבה מאוד שכן.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אז כאלה שכן משיגות, וראיתי - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, הן לא.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
- - נשים משכילות שמשתלבות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
עובדה היא שמבין כל הפרופסוריות שישבו שם לא הייתה אחת חרדית. בוודאי.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
וחבל. כל אחת, אם היא רוצה ללמוד, היא יכולה ללמוד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אז צריך לשאול את עצמנו למה מי שמתנגד - - -
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
כל בן אדם במדינת ישראל יכול ללמוד מה שהוא רוצה ואיפה שהוא רוצה. יש לנו חופש. כמו שאני הגעתי, אני יכולתי לבחור איפה אני גרה, איפה אני עובדת, איפה אני לומדת, ובחרתי ללמוד מקצועות מסוימים, גם אישה שהיא חרדית יכולה ללמוד בכל מקום שהיא רוצה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
היא לא.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אין אף אחד שמדיר אותה, נכון להיום, מללמוד בכל מקום שהיא רוצה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אז זה לא נכון.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אף אחד לא מדיר - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
היא מחויבת לערכים של תורה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
- - שום אישה חרדית משום אוניברסיטה. זאת בחירה אישית שלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, אבל היא מחויבת לערכים של תורה, זה לא קשור לבחירה. היא מחויבת לערכים. היא בחרה בערכים של תורה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
התורה לא מטילה איסור ללמוד במוסד כזה או אחר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
עוד פעם, ההלכה כן.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אם כל תשעה דקאני אוניברסיטאות ובתי ספר לרפואה יצאו באזהרה חסרת תקדים נגד החוק הזה, זה צריך להזהיר ולומר משהו למקבלי ההחלטות ולמחוקקים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
טטיאנה, יש אלפי נשים שלא יכולות, שיש להן תקרת זכוכית.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אנשי אקדמיה פשוט מדגישים במכתב שלהם, זה לא פוליטי וזה לא אידיאולוגי; הם מנמקים במכתב שזו פגיעה נטו בתהליך לימודי אם תהיה הפרדה. יתרה מכך, בגלל שיש הפרדה לא רק בכיתות לימוד אלא גם במרחבים ציבוריים, גם זה פוגע.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אבל אני רוצה להתייחס ללימודי רפואה, כי התווכחנו ודיברנו, אני רוצה קצת להשלים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, אני אתן לך את הזמן.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
בלימודי רפואה זה יפגע במיוחד. החוק יפגע באיכות ההכשרה של רופאים, אחיות ואנשי מקצועות הבריאות השונים. הכשרה רפואית מבוססת על עבודה משותפת של צוותים רפואיים שבהם גם רופאים, גם אחיות, גם אנשים אחרים, בסביבה קלינית אמיתית, בשיתוף פעולה בין כל חברי הצוות. אי-אפשר להכשיר לרפואה מצוינת כשמכניסים שיקולים זרים לתוך תהליך ההכשרה. אני רוצה לשאול גם אותך, לימור: אם חס וחלילה את או מישהו מבני המשפחה במצוקה, והיית במקרים כאלה - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
- - האם את תרצי שיטפלו בך אנשי מקצוע, הרופא הכי טוב, הכי מקצועי, או שהשיקול שיש לו מגדר אחר זה יהיה שיקול שימנע ממך לקבל טיפול רפואי מציל חיים?
היו"ר לימור סון הר מלך:
טטיאנה, אבל בואי, אנחנו לא מדברים לא על ההתמחויות ולא על כל המעבדות. אנחנו מדברים על עצם הלמידה, זהו. על עצם הלמידה, זהו. זהו.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אחרי הלמידה, כל רופאה, אם היא צריכה להשתלב איפשהו – גם כל רופא – אם היא לא תוכל להיכנס לחדר מטופלים כשיש שם גברים - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
דרך אגב, קודם ציטטו פה את הרמב"ם. לא בטוחה שהרמב"ם – מי שציטט אותו, הוא כנראה לא למד - - -
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
- - אז אישה רופאה לא יכולה לטפל בגברים. זה פשוט נונסנס.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, ממש לא. אנחנו לא מדברים על זה, והניסיון להגיע למקומות האלה – זה ממש לא קשור למה שהחקיקה הזאת מבקשת.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אז גם להפריד בלמידה – היא בכל זאת תצטרך לעבוד במקום שהוא מקום משותף, שכולם עובדים בו. במקום להתמודד עם האתגרים האלה ולחזק את מערכת הבריאות, שגם ככה נמצאת במשבר שחסרים רופאים, חסרות אחיות, חסרים גם אחים, וחדרי המיון עמוסים, אנחנו עושים הפרדה, ופשוט פחות אנשים ילמדו. כנסת ישראל צריכה לדעת להקשיב גם כשלא נוח לה לשמוע. כשכל המומחים אומרים שהחוק הזה מסכן את איכות ההשכלה ואת עתיד המחקר ואת בריאות הציבור, האחריות היא לעצור, לבחון מחדש ולא לדהור קדימה. התעלמות מקונסנזוס מקצועי כל כך רחב זאת לא הפגנה של משילות, זו הפגנה של חוסר אחריות, וממש חבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אנחנו נתקן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה, לרשותך חמש דקות.
גלעד קריב (העבודה):
תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אתה לא צריך יותר מזה. אתה מדויק.
גלעד קריב (העבודה):
גברתי היושבת-ראש, יוזמת החוק, כנסת נכבדה, השר אלקין, האזנתי לחילופי הדברים שלך, גברתי היושבת-ראש, עם חברת הכנסת מזרסקי. שאלת אותה אם לא נראה לה מוזר שאין פרופסורית חרדית, אז אני אשאל אותך אם לא נראה לך מוזר שכאן בכנסת הזו אין חברת כנסת חרדית. בואי נתחיל בזה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
נכון.
גלעד קריב (העבודה):
בואי נתחיל. את הרי חברת כנסת, את עדיין לא פרופסורית – מאחל לך אולי שתבחרי בזה – אבל מכיוון שאת חברת כנסת, אם כל כך מטרידה אותך תקרת הזכוכית מעל נשים חרדיות, אז בואי תתחילי לטפל בעובדה שהמפלגות החרדיות מונעות מנשים להיבחר למשרות ציבוריות.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
נכון.
גלעד קריב (העבודה):
בואי תטפלי בעובדה שבמועצת העיר בני ברק ובמועצת העיר ביתר עילית, במועצת העיר מודיעין עילית, אין אישה אחת שמייצגת את הציבור. בואי, אני אומר לך משהו, גברתי היושבת-ראש - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אל תרים עליי את הקול.
גלעד קריב (העבודה):
לא, אני אומר, בואי - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, אתה צועק.
גלעד קריב (העבודה):
חס וחלילה. אז הינה, אני מרחיק את המיקרופון.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אתה מפנה פה, זה לא נעים.
גלעד קריב (העבודה):
טוב, אז בואי אני אומר לך, גברתי היושבת-ראש, אם יש נשים חרדיות במדינת ישראל שפרצו את תקרת הזכוכית, זה רק בגלל ההשתלבות שלהן בשוק התעסוקה בחברה המעורבת. רק שם נשים חרדיות - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
זאת אומרת רק לפריבילגיות מסוימות.
גלעד קריב (העבודה):
לא, לא, ממש לא.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מי שלא מוכנה לוותר על - - -
גלעד קריב (העבודה):
נשים חרדיות נהיות רואות חשבון מובילות בפירמות מעורבות. בפירמה חרדית אף אחד לא היה נותן להן להיות שותפות מובילות. בניו יורק יש שופטת חרדית, לא בבתי הדין בירושלים. החברה המעורבת היא שמסירה את תקרות הזכוכית מעל נשים חרדיות ומעל נשים דתיות-לאומיות, בלי לפגוע באמונתן, בלי לערער על ערכי הדת שבהם הן אוחזות. והדבר המדהים, גברתי, הוא שאתן מציגות את מעשה החקיקה הזה כאילו לא היו כאן ניסיונות לייצר קרונות נפרדים ברכבת הקלה בירושלים. אתם מאשימים אותנו – שמעתי את חבר הכנסת צבי סוכות – שאנחנו מהלכים אימים. אז גברתי, אני הייתי מעורב בעתירה נגד קווי המהדרין שבהם חברות תחבורה ציבורית ביקשו מנשים לשבת בספסלים האחוריים. אני הייתי מעורב בעתירה שמנעה מחברת אל על להפעיל טיסות נפרדות לגברים ונשים. החברה המפעילה את הרכבת הקלה בירושלים הייתה כפסע מלחתום על הסכם להפעלת קרונות נפרדים; פסיקת בג"ץ שאנחנו הובלנו חסמה את זה. אז אתם באים ואומרים: אתם מהלכים עלינו אימים? כאשר נחקק החוק שאפשר לימודים בתואר ראשון בהפרדה אמרתם לנו: אתם מהלכים עלינו אימים כשאתם מתארים שנדרוש את ההפרדה גם בתואר השני והשלישי, והינה, אתם דורשים. אתם רוצים שנאמין לכם שהשלב הבא בכנסת הבאה לא יהיה הפרדה במרחבים הציבוריים ובמעבדות? למה שנאמין לכם? אתם מכריזים מלחמה נגד שירות נשים שוויוני. השותפים שלכם במפלגות החרדיות מכריזים מלחמה נגד נשים במשרות ציבוריות. אתם יוצאים כנגד הקהילה הגאה. המפלגה שלך, המפלגות החרדיות, כשמדובר ברצון שלכם להפרדה מגדרית – פתאום רוממות השוויון, ניפוץ תקרות הזכוכית, אבל כשמדובר בהקמת משפחה של שתי נשים, פתאום זה לא כל כך חשוב לכם, לא השוויון ולא חופש הבחירה. המנהג שלכם להשתמש במושגים ובערכים ליברליים כדי להדוף לאחור את ערך השוויון המגדרי – הניסיון הזה שקוף מדי, ואנחנו נעמוד נגדו. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, לרשותך 30 דקות.
נעמה לזימי (העבודה):
תודה רבה. ביקשתי חצי שעה, והיום בבוקר קיבלנו כולנו תמונה של שלט ענק בבני ברק של הפרדה מגדרית ברחוב – זכות הבחירה להפריד במרחב הציבורי; זכות הבחירה לומר לאישה: זוזי, למדרכה הזאת, את אסורה במדרכה הזאת; זכות הבחירה, זכות הבחירה להעיף נשים למקום האחורי באוטובוס. זכות הבחירה שלהן, נכון? זכות הבחירה זה לומר לנשים שיש להן יום ספציפי שהן יכולות להגיע בו לחוף הים, ושיש להן יום ספציפי שמותר להן לבוא לפארק של רשות הטבע והגנים. זכות הבחירה. זכות הבחירה להדיר, להפלות, לדכא, ועוד לומר לנו: זה פמיניזם. אז אני רוצה להביא לכאן משהו. אני אביא לכאן שירת נשים. היא עדיין לא אסורה, אתן יודעות? אבל שירת נשים שלי תהיה שונה בכנסת הזאת, בכאן. אני הבאתי שירים שכתבו נשים מפוארות ומדהימות - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
את לא יכולה.
נעמה לזימי (העבודה):
- - ואני אקריא אותם כאן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
את יכולה להקריא.
נעמה לזימי (העבודה):
את השיר הראשון אני רוצה להקדיש לבת שלי רונה אסתר. כן, הפרדה מגדרית והדרה מגדרית היא גרועה לכולם, לגברים ולנשים, אבל היא קודם כול, קודם כול, באה להצר צעדיהן של נשים. היא פוגעת בנו. אני אקח את הקטע הזה ואני אראה לבת שלי את אימא שלה במליאה בכנסת בשעה מאוחרת מקריאה עבורה שיר. אני מקריאה את זה עבורה כי הדבר הכי חשוב שאני יכולה להעניק לה כאימא זה את זכות הבחירה, את החופש להיות עצמאית ולדעת שהיא יכולה להגשים הכול, ושאני אעשה הכול כדי שאף אחד, אף אחד לא ישלול או יצר את צעדיהם של הילדים שלי, ובהם הבת שלי. אז רונה אסתר, השיר הזה לך, אהבה שלי, בתי הבכורה, שהפכה אותי לאימא. "והגדת לבתך", מיה טבת דיין: "אינך צריכה לדעת כלום בשום שלב / לא מה תהיי כשתהיי גדולה / לא מה תהיי עכשיו, / לא אם הוא הגבר הנכון, / לא אם הוא יאהב או לא יאהב. / אינך צריכה לדעת מה ללבוש / לא מה לומר, / האם היום מכין נכון את המחר. / ואל תתבלבלי מכל מי שנראית לך בטוחה, / יודעת, מתוכננת או יותר שמחה. / את נצר לשושלת של נשים שלא ידעו, / אבל הרגישו בליבן גם כשכולם טעו, / שושלת של נשים חסרות ארגון וסדר ותוכנית / כאלה שבכל חניון תמיד איבדו את המכונית, / היי כמותן, אל תפחדי לכעוס או לאבד / ותני ללב שלך לומר / מתי הוא באמת רוקד, / היי לבד, היי ביחד, / תמיד את עם עצמך, / זכרי שאין מה להפסיד: קולך הוא מקומך, / תלדי שירים או ילדים ונודי בעולם, / האוהבים אותך לא ימשכו אף פעם / את אהבתם. / בתי, אינך צריכה לדעת כלום בשום שלב / כוחך טמון באהבה ויש לך לב זהב". באמת, לרונה שלי יש לב זהב, הכי טוב בעולם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני חייבת להגיד שזה מהמם, זה שיר מהמם.
נעמה לזימי (העבודה):
תודה. היא באמת מדהימה, מיה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, גם היא וגם השיר.
נעמה לזימי (העבודה):
כשכתבתי השבוע על ההפרדה המגדרית ברחובות בבני ברק - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
רק הצעקות מבחוץ, את יודעת מה זה.
נעמה לזימי (העבודה):
גולים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן. שלחנו את המשמר - - -
נעמה לזימי (העבודה):
הפרדה מגדרית בכנסת – הנשים כאן, והגברים כרגע ספציפית צועקים "יש" לגול. אבל בסדר, אני בטוחה שגם בן הזוג שלי שותף לזה ופחות צופה עכשיו בנאום, רואה כדורגל. השיר הזה הוא שיר שנכתב אצלי כתגובה לפוסט שפרסמתי על ההפרדה המגדרית ברחובות בני ברק. זה כל כך מופרע, הפרדה מגדרית ברחובות – ופה מסבירים לנו שזה לגיטימי, מה שעושים כאן. אז את השיר הזה כתבה עדנה אפק, וקוראים לו "ושתקנו". אני מקדישה אותו לך, עדנה. תודה שכתבת אותו אצלי בפייסבוק. ממש התרשמתי, והוא נכנס לליבי. אז ככה – "ושתקנו": "בהתחלה הושיבו את הבנות מאחור / ושתקנו / אחר כך ציוו עליהן / ללכת במדרכה שממול / ושתקנו / והלבישו אותן / שכבות על שכבות על שכבות / ואפילו בקיץ / גרביים אטומות, מזיעות / ושתקנו / ואחר כך הכו חיילת במדים / ואמרנו: לא נורא / אלה היו קיצוניים / ורק בבית שמש / וזה רק אמש / חד-פעמי / לא נורא / מקרה / קורה, קרה / ושתקנו / וזה רק קצת מן הקצת של הקצת / וכשהיה המשפט למשפח / והצדקה לצעקה / שתקנו / וכשירו בזקן ערבי / אמרנו: / הוא רק ערבי / לא נורא / קורה / קרה / ובכלל למה שם הוא היה? / וכשגפנים יצאו לעזרה / ופרחחי הגבעות / (אלה "הפרחים" שהן מייצרות) / היכו, והיכו בלי חמלה / שתקנו / ועכשיו? / גם עכשיו / האלם נמשך? / הלמות סיירות הצניעות / באוזנינו / והלמות סגירת רחובות / לפנינו / והלמות מדידת אורכן של שמלות / והלמות הלומה והולמת של אובדן כל התקוות / פועמות הרקות / האם גם הפעם נשתוק?" תודה לך, עדנה. השיר הזה שאני מקריאה הוא שיר של אישה שאני מאוד אוהבת, היא חברה – אסתי ביטון שושן, אישה חרדית, אבל היא קודם כול חברה, והיא פורצת דרך, אישה פמיניסטית, חרדית, נלחמת על זכויות ויודעת מה רעה ההדרה, מה רעה האפליה, מה רעה ההפרדה. היא גם הקימה את התנועה שקוראת לאפשר לנשים להיבחר במפלגות חרדיות. היא שם, היא יודעת, ואני איתה. הספר הזה שלה הוא ספר שירה מדהים. אני אקריא את השיר "מרים": צעדנו ברבי עקיבא בנעליים שטוחות / שיער אסוף מהודק / שתרסיס ריחני קיבע בו חלומות נעורים / חלונות הראווה הביטו בנו ולמדו דבר או שניים / על צניעות שמעולם לא הספיקה / אבל אף אחד לא ידע / שכשהיא צוחקת / שלולית של דמעות מנקה לה את הפנים. אסתי, את אחת ויחידה. השיר הזה של עדי קיסר, מהספר שלה "דברי הימים" – הקראתי אותו ושילבתי אותו בתוך נאום הבכורה שלי בכנסת. עצוב לי שאני מקריאה אותו כאן שוב, לראשונה בנסיבות הללו. בנאום הבכורה הייתי כל כך בהתרגשות, אפילו במעין תמימות, והיום אנחנו אחרי ארבע שנות הפיכה, טבח 7 באוקטובר וחורבן פנימי מבית, ועכשיו אנחנו בחוק של הפרדה מגדרית באקדמיה. זה שיר קצר, אבל הוא תמיד קולע עבורנו. קוראים לו "דור הולך ודור בא": "אני / אישה / שהולכת בפחד בלילות, / ברחובות חשוכים שנקראים / על שם / גברים". יש לעדי שירים מדהימים. אני חושבת שהשיר הקצר הזה הוא אחד הטובים שלה. את השיר הזה אני קוראת, שירה של תהילה חכימי, מהספר "מחר נעבוד". ספר מדהים. קוראים לשיר הזה "נשים". "'אשתי שתחיה', / הם אומרים / ומעל דפי העיתון תדמם כותרת: / 'מבקשת הגט נרצחה בדקירות סכין / בשעה שבע נשמעה זעקה מן הבית', / בינתיים / בשיחת מסדרון / בפינת הקפה / בתוך בניינים / מלאים / בעלים / עמוסי פגישות ביומנים / אומרים / 'אני מאחר, אשתי תהרוג אותי' / הם לא יירצחו אף פעם / מול ילדיהם הרכים / עם סכין המטבח / המשמשת לבישולים".
היו"ר לימור סון הר מלך:
שיר מזעזע.
נעמה לזימי (העבודה):
מזעזע, אבל גם המציאות. זה גם ספר שירה שהקראתי ממנו כבר פה, של אסתר שקלים, "מה צריכה אישה לדעת". השיר הזה הוא "אילמות": "הם אמרו: 'עשרה קבין שיחה / ירדו לעולם / תשעה נטלו נשים' // אבל אנחנו / אילמות // אילמות / בדברי הימים / שכתבו / הם // אילמות / בבתי הדין / של מטה // אילמות / בבתי התפילה / לאלוקים חיים / לשכינה // ואנחנו עצמנו / נחפור את מתותינו / מקברי ההיסטוריה / וניתן להן / יד / ושם / ופה". שירת נשים. שישה שירים של נשים אמיצות, מוכשרות, שכותבות במילים שלהן מציאות ועולם וחוויות חיים, וגם נבואה וגם תיקון, וליבי כואב על מה שקורה כאן בכנסת הזאת, בחוק הזה ובכלל. אז אני אדבר רגע על החוק, לפני שאני אמשיך עם יתר הדברים, ובסוף זה העניין. ההפרדה המגדרית בתואר ראשון עברה לפני שהייתי בכנסת, שנים לפני שהייתי בכנסת. אני זוכרת שאז לא התנגדתי. המומחיות המדהימות שהזהירו צדקו. אנחנו ,מנגד, לא הבנו. הן צדקו. הן הבינו מה יבוא. אנחנו לא ראינו לאן זה ילך. האמת, שתקנו על הרבה דברים בשחיקת הדמוקרטיה. הרבה דברים קרו בדרך, ולא הבנו מה מכשיר כל דבר, לאן זה יבוא. אז הן צדקו, ואני מציינת כאן שתי נשים מדהימות, שגם ליוו את הוועדות, וספציפית גם ליוו אותי, ונתנו לי הרבה ידע בהקשר של החוק הזה; ידע שסייע לנו, לחברות הכנסת, פרלמנטרית – פרופ' יופי תירוש, פרופ' יפעת ביטון; נשים מפוארות בעיניי, חכמות, ידעניות, הכי מדויקות שיש, אבל גם עם הכי הרבה לב. ולצידן היו הרבה נשים נוספות בחברה האזרחית, מהאקדמיה ובכלל, שנפעמתי לראות אותן בוועדות פועלות, נלחמות, עושות מה שאפשר עבור אחיותיהן, עבור כולנו, עבור הבנות שלנו, עבור כל מי שצריכה את הפה ואת הקול ואת המעשה. זה לא עזר לכנסת הזאת, אבל זה בהחלט חלק ממאבק שעוד נמשיך. החוק הזה לא ייכנס לתוקף, גם אם הוא יעבור קריאה שלישית. הוא חוק שאנחנו נדאג שיבוטל כשנחליף את הממשלה הרעה הזאת. אנחנו לא נהיה מדינת הלכה. ישראל היהודית והדמוקרטית תנצח מה שקורה כאן. אנחנו לא נהיה מדינת הלכה. אנחנו "יהודית ודמוקרטית". ככה ישראל נוסדה, מהמדינות הבודדות שנוסדו עם זכות הצבעה לנשים. אני תמיד אומרת את זה, ישראל נוסדה עם תשתית פמיניסטית. כבוד וגאווה, זאת המדינה שלנו. היא נוסדה עם זכות הצבעה לנשים, נוסדה עם שאיפה לשוויון, ואנחנו נגשים את השאיפה הזאת. אני אומרת את זה לכל אישה, אחות, ששומעת אותי עכשיו, ולכל מי ששומע. זה לא יום פשוט, אבל יהיה פה טוב יותר. עכשיו, הצעת החוק הזאת, מעבר לזה שהיא מופרעת מעצם הרחבת ההפרדה וההדרה המגדרית, שכללה את עצמה תוך כדי מעשה לכך שהמוסדות יכולים להיות מופרדים כולם, זאת אומרת, הקמת מוסדות נפרדים – החוק הזה בעצם מאפשר הקמת מוסדות נפרדים. באיראן אין חוק כזה. זו לא זכות בחירה. אף אישה לא רוצה שיגידו לה שהיא לא יכולה לשבת בדשא בשעה הספציפית או ביום הספציפי. אין פה זכות בחירה. אף אישה לא רוצה שיגידו לה: גברתי, את לא יכולה לקנות קפה פה עכשיו בקפיטריה – זה לא היום שלך, זה לא השעות שלך, ועדת משמעת. אף אישה לא רוצה שיאסרו עליה להחליף ספר בספרייה בקמפוס בגלל שהיא הגיעה בשעה הלא-נכונה. אין פה זכות בחירה, יש פה הדרה מכוונת, ומה שקורה כאן זה הכשר למשהו שאנחנו לא מיגרנו בזמן. נשים נולדות לדעת. מהרגע שהן נולדו, שהן טמאות, אסורות, לא צנועות, הן צריכות להיות מורחקות מהעין, וגברים נולדים לדעת שנשים הן משהו שצריך להדיר ולהעיף מהמרחב, שהוא טמא, שהוא אסור, שהוא לא צנוע, שהוא בעיה, בעיה שצריך להרחיק. אנחנו לא בעיה. אנחנו לא בעיה שצריך להרחיק מהמרחב. אנחנו המרחב. אנחנו חלק מהמרחב, אנחנו שוות במרחב, אנחנו לא בעיה. ואני אצלול רגע גם לתוכן, כי זה חשוב. טעינו לא רק בגלל שההפרדה המגדרית היא אסון, אלא בגלל שנוצרו מסלולים עם נחיתות אקדמית, שעוברים על אתיקה מקצועית וטיפולית מתוקף היותם מסלולים נפרדים. אז זליגת ההפרדה היא חלק מהבעיה. במוסדות שאינם מוגדרים כנפרדים, שהחוק נועד לחול רק על כיתות הלימוד, היעדר הגדרה ברורה עלול להוביל, וכבר ראינו שזה מוביל, להרחבת ההפרדה גם למעבדות, תרגולים ומרחבים ציבוריים; מה שאומר פגיעה בהכשרות מקצועיות, פגיעה במסלולים מקצועיים, פגיעה בהתמחויות, פגיעה בציבור. אנחנו ניפגע מטיפול לקוי. בפועל, כפי שכבר קרה בעבר, הפרדה מובילה לתנאים לא שוויוניים. גברים כמובן זוכים ליותר ימים בספרייה, לשטח החצר ולמיקום טוב יותר בכיתה, ואנחנו, כמו באוטובוס, נשלחות למאחור. אז זה גם פוגע בחופש העיסוק של נשים באקדמיה. רוצים פה מרצות חרדיות פרופסוריות? גם אני. אבל ללא מנגנוני פיקוח, ההפרדה תוביל להדרה תעסוקתית מובנית של נשות סגל, חוקרות, מתרגלות ועוזרות הוראה, שלא יורשו ללמד או לעבוד במסלולים ומרחבים המיועדים לגברים. בנוסח שעלה לדיון לקראת סוף מאי הושמטה במכוון ההפניה לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. זה מכוון. זה לא טעות סופר. הסופר התכוון – הסופרת התכוונה להכניס כך את החוק לספר החוקים. זה מסיר את ההגנה מפני אפליה בקבלה לעבודה, ומכשיר הלכה למעשה אי-קבלת נשים לעבודה במסלולים אלו. כמו שציינתי, התרסקות האיכות האקדמית. בניגוד להכשרה מקצועית בסיסית, תארים מתקדמים דורשים חשיפה למגוון דעות, זהויות ונקודות מבט. סביבת לימודים חד-ממדית תפגע אנושות בחשיבה הביקורתית ובאיכות ההכשרה. הנטל הלוגיסטי והתקציבי הכבד, כמובן גם הוא מדובר, ודיברנו עליו. אין שום מקור תקציבי לדבר הזה, אז או שהמוסד יידרש למעשה לשלש את מסלולי הלימוד שלו בתקצוב בהתאם, או שיהיו נזק וירידה ברמת ההוראה וצמצום קורסי בחירה, או שיורידו מסלולים מעורבים במכוון כדי להוריד מהנטל. כך או כך, רק בסעיף הזה יש פגיעה מאוד מאוד קשה באקדמיה. לא גובשה הערכה תקציבית. דרשנו הערכה תקציבית, ניסינו – העיפו אותנו מהדיון, פגעו ביכולת שלנו לשאול שאלות. לא ענו תשובות מספקות, ואני אומרת את זה חד-משמעית. תוסיפו לזה את הסתרת הנתונים של המל"ג. כשאנחנו מדברים עם המל"ג הוא נותן תשובות חלקיות, לא שלמות, מהוססות, אבל בעצם יש לו כבר מחקר; מחקר שמראה חד-משמעית כמה המסלולים הללו לא טובים. ושר החינוך, תתפלאו, דחה את פרסום המחקר ואת הצגתו, ממש כמו עם מבחני המיצ"ב. מה שווים המחקרים, מה שווים הנתונים, מה שווה האמת, אם אי-אפשר לשלוט בה? קיש מיישם. אבל מה שכן, יש לומר, המחקר הוכיח, שהאוכלוסייה החרדית עצמה מגיבה בחיוב רב ללמידה מעורבת. זה גם מה שאני מכירה בפעילות שלי בהקשרים של שילוב דור ראשון להשכלה גבוהה. היא רואה ערך רב ומקצועי – אגב, כמו שהמחקרים מראים, שגיוון ולמידה מעורבת הם חשובים לאקדמיה, למחקר, למצוינות אקדמית. המחקר הזה לא נדון בוועדה. דרשנו שיתפרסם ויתקיים דיון בנושא, אבל צבי סוכות, תתפלאו, סירב לעשות את זה. תוסיפו לזה גם שהדרג הבכיר באקדמיה מתנגד בצורה חד-משמעית. נפרד – לא שווה, לא שווה. ההפרדה הזאת היא פגיעה. היא פגיעה בנו, פגיעה ישירה. ואני אומרת, החוק הזה – נדאג שהוא יימחק מספר החוקים. כמו שראוי, ישראל השוויונית הליברלית, היהודית והדמוקרטית, תנצח את מי שרוצים כאן מדינת הלכה מושחתת, לאומנית, קיצונית, מדירה ומפלה. אני רוצה – עשיתי כאן. וואי, וואי, זה יותר מדי. זה פשוט הרבה. אתה תכף תבין למה זה הרבה. אני לקחתי את השנתיים האחרונות, וניסיתי למצוא, ומצאתי – אני בטוחה שפספסתי מלא – את כל האולטימטומים והאיומים של החרדים.
נאור שירי (יש עתיד):
רק בשעתיים האחרונות.
נעמה לזימי (העבודה):
רק בשעתיים. כן, אתה צודק, נאור. יומן המשבר החרדי בממשלה השלושים-ושבע, ואני רק אומרת, ממאי 2024. כאילו, צמצמתי את הקורפוס, אוקיי? אז מאי 2024, גפני מאיים להתפטר מכל תפקידי דגל התורה – לא על ביטחון, לא על חטופים, ממש לא – על 600 מיליון שקל לתוספת שכר לרשתות החינוך שלו בזמן מלחמה. אוקטובר 2024, גולדקנופ מציב אולטימטום לנתניהו – אם אין חוק גיוס, אין תקציב, לא נאשר את תקציב המדינה לשנת 2025, עד שיהיה חוק פטור. 30 באוקטובר 2024, בלחצם, הקואליציה מסירה מסדר-היום את חוק לשכת עורכי הדין. גולדקנופ מסביר: כל עוד לא מקדמים חוק גיוס, אין סיבה להצביע על חוקים אחרים שלא קשורים למלחמה. דצמבר 2024, הרב יצחק יוסף ממועצת חכמי התורה של ש"ס מנחה בחורי ישיבה: אם יגיע צו גיוס, תקרעו את זה, תזרקו בתוך האסלה ותורידו את המים. אף אחד בקואליציה לא קם. אין מה לומר, לאומיים עד הסוף. מחנה לאומי, מה יש לומר? מתקצבים מכספי ציבור לא רק מעודדי השתמטות, אלא ממש מחוללי השתמטות; דצמבר 2024 – זה ממשיך, גולדקנופ חוסם את חוק הרווחים הכלואים: אמרתי שלא נצביע בעד הצעת חוק הרווחים הכלואים בגלל חוק הגיוס. פברואר 2025, הרב יצחק יוסף, שוב: אם המדינה רוצה לגייס בחורי ישיבה, צריך לגזור יום תענית – תעשה יום תענית, בסדר. פברואר 2025, פינדרוס, יו"ר סיעת יהדות התורה: ללא חוק גיוס לא תהיה קואליציה, ממש. מרץ 2025, גולדקנופ וחברי הכנסת טסלר ורוט – טסלר, זה שעשה הסדר לאבא שלו, הפדופיל, כן? רק מזכירה – שולחים מכתב רשמי לנתניהו: נצביע נגד התקציב עד שיוסדר מעמד בני הישיבות; נקבע דד-ליין חדש, חג השבועות, אבל בסוף הם הצביעו בעד התקציב בכל זאת, כמו תמיד. שמעת, נאור? אני לא יודעת אם אתה זוכר – במרץ 2025 בסוף הם כן הצביעו בעד התקציב, רק רציתי, כאילו, לשים את זה ב-timeline, שתכיר. 2 ביוני 2025, המחיר של החרם: הכנסת משותקת, תקועות הצעות חוק, דמי לידה לעצמאיות, סיוע למשפחות נעדרים, פיתוח רמת הגולן, חובת החזקת מזרק להצלת חיים בכלי טיס וברכבות – זריקה שמצילה חיי ילדים נתקעה כי הם לא הצביעו. יש כאבי בטן אם דורשים שוויון בנטל. לא, יש כאבי בטן? אין. טעיתי. 4 ביוני 2025, הרבנים מורים לגפני: תעזוב את הקואליציה, תפעל לפרק את הכנסת. סולם האזהרות מטפס מ"לא נצביע" ועד כינוס מועצות הרבנים. כולם משקשקים. יוני 2025, ערב מלחמה, מלחמת איראן, הם מאיימים להצביע בעד פיזור הכנסת כי יו"ר ועדת החוץ והביטחון לא הציג נוסח פטור. יש פה, אתם שמים לב לאיזושהי רוטינה, ככה? כן? במשא ומתן מתן לילי הם מתרצים ומצביעים נגד הפיזור, למעט גולדקנופ, שהצביע עם האופוזיציה. יממה אחר כך תקפנו באיראן. טוב. 20 ביוני 2025 – אין, זה לא נגמר – המלחמה נגמרת, החרם חוזר מייד; לא נצביע עם הקואליציה עד שיקודם חוק הפטור. 7 ביולי 2025 – החרם משתק הכול, והממשלה מושכת את כל ההצעות, וביניהן הם חסמו את חוק בתי הדין הרבניים של גפני עצמו. אל תדאגו, החוק עבר בסוף, כמובן. 14–16 ביולי 2025 – הפרישה – הרבנים שולחים מכתב מפורש, פירשו שאם לא תונח טיוטה מיידית – יהדות התורה פורשת מהקואליציה ומהממשלה, אגודת ישראל אחריהם, וש"ס מהממשלה גם כן. תנו לי לספר לכם, הם לא בדיוק היו באופוזיציה. אוגוסט 2025, גולדקנופ בריאיון בהודעה גלויה: החזקנו לנתניהו את הממשלה. בבחירות הבאות החרדים ידאגו לחרדים. אני אומרת לך, גולדקנופ, תישאר עם נתניהו. אנחנו לא מעוניינים, לא מעוניינים, לא מעוניינים. מושב החורף 2025: מכריזים שהם עדיין לא חלק מהקואליציה. הם ממשיכים בחרם. דצמבר 2025, מתקדמים בחוק, אז מפסיקים את החרם וחוזרים להצביע – חזרה קצרה מדי. 3 בינואר, בג"ץ מקפיא כספים למוסדות חרדיים, ומייד דגל התורה מחרימה את ההצבעות במליאה, מי ראה את זה מגיע? 4 בינואר 2026, אולטימטום חדש על תקציב 2026 – ש"ס לא תצביע על תקציב המדינה – זה כבר מצחיק אותי – בלי שחוק הגיוס עובר בקריאה שנייה ושלישית. פרודיה של עצמם, תודי. 6 בינואר 2026, גולדקנופ והוועדה רוצים לשים טלאי צהוב על לומדי תורה. בזעת. 7 בינואר 2026, הקואליציה מושכת שוב הצעות חוק בגלל החרם, אבל החוקים נגד מערכת המשפט דווקא כן עולים ומקבלים תמיכה של החרדים. מרץ 2026, במחטף לילי הקואליציה מעבירה מאות מיליוני למוסדות חרדיים בהצבעת הפתעה. דרעי הגיע במיוחד. 17 במאי, הקואליציה מחלקת מאות מיליונים למוסדות חרדיים, למשרד הדתות ולכותל, כדי לצנן את תמיכת החרדים בפיזור הכנסת. מאי 2026, הרב בלוי מכריז: תם עידן הגוש, נפרדים לשלום – לא ממש קרה. 27 במאי 2026, חוק המעונות עובר בטרומית, סמוטריץ' נמנע, דן אילוז מהליכוד מצביע נגד, קוראים לזה חוק עוקף גיוס.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נעמה.
נעמה לזימי (העבודה):
כן? אבל תראי, כל כך הרבה איומים עוד יש. מה נעשה? אבל, לימור, הם לא הפסיקו לאיים, אני רוצה להקריא הכול. מה נעשה? היית מאמינה שיש איזה 40 איומים של החרדים ואולטימטומים? זה נראה לך תקין ושפוי? אני רק אומרת, לימור, בכל זאת, הדוקטורט לא נגמר. את חושבת אולי שהם סתם מאיימים?
היו"ר לימור סון הר מלך:
יקירתי, הזמן הסתיים. תודה רבה.
נעמה לזימי (העבודה):
אני רק רוצה לומר לחרדים, להנהגה החרדית פה, אם כבר, בסיום: אין לכם מה לאיים, אנחנו לא מעוניינים שתהיו איתנו בקואליציה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. תודה רבה.
נעמה לזימי (העבודה):
תישארו איתם, תישארו עם המשתמטים. תישארו איתם. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס.
נעמה לזימי (העבודה):
מה את אומרת, עדי? לא הספקתי עם חצי השעה שלי - - -
עדי עזוז (יש עתיד):
את היית נהדרת - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
נעמה, חצי שעה ועוד – נו, באמת.
נעמה לזימי (העבודה):
אבל היו עוד הרבה מאוד איומים - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
וואי, אילו יכולות. לרשותך עשר דקות.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, בשעה מאוחרת היום, ממש ביום האחרון של הקדנציה הזאת של הכנסת, ממשלת ישראל מקבלת החלטה להסיט חצי מיליארד שקל מתקציבי תוכנית תקאדום, תוכנית 550, שמיועדת לסגירת פערים בתחומים כלכלה וחברה, חינוך, רווחה, תשתיות. היא מסיטה את התקציב הזה לשב"כ ולמשטרה. כמעט 365 מיליון שקל לשב"כ כדי שהשב"כ יגביר את הפעילות נגד הברחות כלי נשק, וכמעט 133 מיליון שקל למשטרה כדי להקים שוב ושוב ושוב יחידה למלחמה בפשיעה באלימות. כמה פעמים הקימו את היחידה הזאת, ושוב מקימים אותה. עכשיו, על מה אנחנו מלינים? דבר ראשון, בצל הממשלה הזאת כמעט ולא ננקטו צעדים משמעותיים, עוצמתיים, כנגד תופעת הפשיעה והאלימות וכנגד ארגוני הפשע. במבחן התוצאה הייתה עלייה, מ-2022 ל-2023 – 130%. ב-2022 נרצחו 106 אנשים, אחרי ירידה של 15%; עלייה של 130% ב-2023, ל-247, וכן הלאה ב-2024, ב-2025 עוד עלייה. ב-2026, לפי נתוני מרכז אמאן, 162 נרצחים. זאת אומרת שכנראה אנחנו נחצה את רף ה-300 בשנה. במבחן התוצאה הממשלה הזאת נכשלה, השר לביטחון לאומי נכשל, ולא ננקטו צעדים משמעותיים למיגור הפשיעה והאלימות. עכשיו, אם אני מסתכל על הסעיפים ומה נדרש השב"כ לעשות – זה תחומי ביטחון שוטף, למנוע הברחות נשק ולהגביר את המודיעין בתחום הזה. התפשטות התופעה הזאת של כלי נשק בידיהם של אזרחים – אין ספק שזה תורם לעלייה בפשיעה ובאלימות. אבל בואו לא נשלה את עצמנו, כמות הנשק שנמצאת היום בידיים של אזרחים וארגוני פשע, אין ספק שהיא תספיק לעוד עשר ו-20 שנה, ולכן – אנחנו לא רואים כאן שיש פעולה אקטיבית עוצמתית כנגד מעשה הפשיעה עצמו וכנגד ארגוני הפשע עצמם, ולכן אנחנו לא נראה תוצאה. יש תחום מוגדר שהשב"כ יפעל בו. עכשיו, אם אנחנו שואלים את עצמנו: האם הכותרת הזאת, שהשב"כ ייכנס למיגור הפשיעה והאלימות, נכונה – היא לא נכונה, כי לשב"כ אין סמכות להיכנס לנושא הזה אלא במקרים מיוחדים, באישור היועמ"שית וכאשר המקרים המיוחדים קשורים לנושאים תחת סמכותו של השב"כ – סדרי שלטון, אנשי ציבור וכו', וגם אז ההתערבות שלו היא מאוד מוגבלת. ולכן, כל פעם שיש גל של פשיעה ואלימות, כאשר אומרים שמכניסים את השב"כ, לא מכניסים את השב"כ. וכמובן, בתפקוד של המשטרה, אם כבר אתה רוצה לתת תקציבים למשטרה, אז תן תקציבים, תן את התקציבים למשטרה, כדי שהמשטרה, שמוסמכת להפעיל את עוצמתה נגד התופעה ונגד ארגוני הפשע, תפעיל – ביתר עוצמה. ולא להקים שוב יחידה למיגור פשיעה ואלימות. כמה פעמים קמה היחידה הזאת? אני לא מבין. ולכן, רוב התקציב הולך לתחום שהוא ביטחון שוטף. אנחנו לא נגד, כמובן, אבל זה לא הנושא של מיגור הפשיעה והאלימות, זה לא העיקר. זה מצד אחד. מצד שני, מאיפה התקציב הזה בא? בא מתוכניות שבאות לטפל בגורמי העומק של הפשיעה והאלימות. בתחום החינוך והרווחה ותשתיות ותחומים אחרים ותעסוקה ותעשייה והכול. התוכנית הזאת היא למעשה הריאות שמהן נושם השלטון המקומי בתוך החברה הערבית, ובכל זאת מקצצים את זה. למה? הרי בכל פעם שיש הסלמה ביטחונית צבאית הממשלה מוסיפה עשרות מיליארדי שקלים לתקציב הביטחון. אז אם כבר אתה עושה פעולות בביטחון השוטף, אז תוסיף. למה לקחת מתקציבי חינוך ורווחה? ולכן, כאשר מסתכלים על ההודעה עצמה, מה אומר ראש הממשלה, מה אומר השר לביטחון לאומי בן גביר ומה אומרת השרה מאי גולן – אני רק אעמוד על השרה מאי גולן. מה היא אומרת, למעשה: מאז שנכנסתי לתפקיד וקיבלתי על עצמי את הסמכות ליישם את תוכנית החומש 550 אני פועלת כדי לחסום אותה, למנוע את התקצוב הזה. זה יעד בפני עצמו מבחינתה. זאת אג'נדה פוליטית גזענית, לא ממלכתית, שמפקירה את האזרחים הערבים. יש גורמים ישירים לפשיעה ולאלימות, וצריכים לטפל בהם דרך אכיפה ומשטרה ועוצמה של רשויות המדינה, ויש גורמי עומק, שמביאים אנשים לגלוש, להיכנס לעולם הפשיעה והאלימות. המוטיבציה האמיתית בהחלטה הזאת זה לא מיגור הפשיעה ואלימות. המוטיבציה האמיתית בהחלטה הזאת זה לקצץ את התקציבים של 550, כי התוכנית הזאת רשומה על שמה של מפלגת רע"מ ושל מנסור עבאס. היא אומרת את זה, שזה התקציבים של רע"מ ומנסור עבאס.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה, הסתיים הזמן.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
שוכרן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. לרשותך חמש דקות.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני אתחיל את הדיון שלי בסיפור קטן, סיפור על הוועדה לקידום מעמד האישה שישבתי בראשה, שקיבלה הזמנה מנשים אמיצות, ובהן פרופ' יופי תירוש, לבקר בבית שמש, כי ניסו להסביר לי על ההפרדה המגדרית בבית שמש, דבר שלא יכולתי להבין אותו אז. לא האמנתי שזה קיים. אז יצאנו לסיור בבית שמש, חברות וחברי הכנסת, ונפגשנו שם עם קבוצת נשים. לא הבנתי למה משמר הכנסת היה צריך לתדרך אותנו לפני שנסענו לשם. הם תדרכו אותנו והתעקשו שכשנגיע לכיכר העיקרית, איפה ששם אפשר לראות את זה כל כך בולט לעין – אנחנו לא נרד מהאוטובוס. התעקשתי שלא יכול להיות שנעשה את כל הסיור ואי-אפשר יהיה לרדת מהאוטובוס ולהסתובב שם. בסוף סוכם איתי: כן תעשו את זה, אבל ברגע שנגיד לכם תעלו עכשיו לאוטובוס, תוך שתי דקות כולכן בתוך האוטובוס. הרגשתי שאני יוצאת לסוג של מבצע כזה. כמי שלא השתתפה בשום מבצע מקודם, הרגשתי חשיבות. נסענו, הגענו לכיכר, דבר ראשון שראיתי, שהיה שם שלט גדול שהעיד על מרכז בריאות ואז חלק מהשלט נעלם. הסבירו לי שזה המרכז לבריאות האישה השייך לקופת חולים כללית, אבל אסור לכתוב את המילה "אישה" – ככה, הורידו אותה מהשלט. כמובן, הסיור המשיך, הופתעתי לגלות שעל מעבר חצייה כתוב לעבור, לחצות את הכביש בלבוש צנוע, כאילו מישהו חשב על להתפשט ולעבור שם. מדריכה לנשים מצד ימין, מדריכה לגברים מצד שמאל. תאמינו לי, חשבתי שאני במקום אחר בעולם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הייתה מדריכה לגברים, אעידה?
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כן, הייתה מדריכה לגברים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מדרכה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
מדרכה, סליחה. עוד סיפור קטן, כשנבחרתי להיות יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, חודשיים אחר כך הגיעו ללשכה אצלי נשים חרדיות נהדרות, שהפכו עם הזמן לחברות, חברות במאבק, ובהן אסתי ביטון, והביאו לי עיתון חרדי, אני לא זוכרת את השם שלו, ששם הודיעו על בחירת ראשי ועדות בכנסת. אז היה כמובן ועדת כספים – חבר הכנסת גפני. ועדה כזו – חבר הכנסת עם השם המלא ואז הוועדה לקידום, נקודה – לקידום אלוהים יודע מה – נבחרה חברת הכנסת סלימאן. חבר הכנסת סלימאן. חברים, אני לא מספרת בדיחות. כואב הלב לשמוע את הסיפורים האלה, וזה קורה. מה שעכשיו מוסיפים לזה זה הפרדה מגדרית בהשכלה גבוהה, ומספרים לנו שההפרדה הזו נועדה לפתוח דלתות לנשים חרדיות. קשקוש. ההפרדה הזו נועדה לסגור את הנשים מהעולם הגדול בתוך דלתות, זה מה שקורה באמת. נשים חרדיות יצאו כבר לעבוד, ניסו לכלוא אותן גם כן במקומות עבודה עם הפרדה מגדרית. מה התוצאה? אני קיימתי דיונים על זה, מה הייתה התוצאה? הורידו את העלויות של ההפרדה מהשכר של העובדות. אל תספרו לנו שאתם רוצים לפתוח דלתות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. סליחה, הסתיים הזמן.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
ההפרדה המגדרית הייתה ונשארת כלי בידי השלטון הפטריארכלי לדחוק נשים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
רק שאלה אחרונה - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה, אבל הסתיים הזמן.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
נשים חרדיות לא מגיעות לכנסת, אולי כדאי לאפשר להן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת, הסתיים הזמן, תם הזמן.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
בוא נעשה הפרדה מגדרית בכנסת - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
תם הזמן, תודה רבה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
- - כדי לאפשר לנשים החרדיות להגיע.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. לרשותך חמש דקות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה. גברתי יושבת הראש, כנסת נכבדה, שוב אנחנו נפגשים על החוק. עוד חוק מיותר, עוד חוק שייפסל; עוד חוק שגם לא יוכיח את עצמו במציאות, כי אין היתכנות לעשות, אין מסלולים נפרדים.
יוסף טייב (ש"ס):
אנחנו מצביעים - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה תצביע, ברור שאתה תצביע, אתה תעשה מה שאומרים לך, מה זה משנה מה אתה חושב? מה העמדה שלך? מה זה משנה? אמרו לך לבוא, תצביע. הי, לא להרים את הראש. אבל אני חייבת, תראו, מי שפספס את נאומי הראשון, דיברתי רבות על החוק המיותר הזה; דיברתי על זה שזו אות מתה, דיברתי על זה שבאוניברסיטאות בכל הארץ אין אפשרות בכלל לעשות מסלול, שני מסלולים בתואר שני, אין. לימור רוצה, החיים חושבים אחרת. לימור רוצה שני מסלולים לתואר שני, או PhD, או מסלול לדוקטורט בנפרד, אבל החיים מטיחים בה ואומרים לה: אין. אין. אפילו אוניברסיטת בר-אילן, שהיא אוניברסיטה – בואו נאמר שיש בה הרבה סטודנטים וסטודנטיות דתיים – בא נשיא האוניברסיטה ואמר לה: אי-אפשר, אי-אפשר. אין מה לעשות. מי שעשה כאן תואר שני, נתתי דוגמה אותי – אין מה לעשות, המרצה מספר אחת באוניברסיטה למימון או לשיווק, אין מה לעשות, יש אחד כזה. אגב, לא משנה אם הוא יהיה גבר, אם הוא ילמד נשים, אם אישה תלמד גברים. את כל האירוע הזה סקרתי – את פספסת אותי, אבל אני אעדכן אותך, שהחוק הזה פשוט לא יקרה. עכשיו, אני, לא שאכפת לי, כן? אבל כשקורה משהו, חשוב לומר – כיוון שגם יש פה נציגי עוצמה יהודית – שהיו לעוצמה יהודית דווקא חוקים שכן יכלה להיות להם משמעות. היו לעוצמה יהודית חוקים שעברו בשנייה-שלישית והיו מוכנים, אבל מה לעשות, היה שיח לא שיח, וכל החוקים הלכו לפח. מה טרגי בחוקים פרטיים בשנייה-שלישית? שאי-אפשר להעביר אותם. זהו, תם הטקס. ישב פוגל, עשה חוק, נכון? של הסתה: אל תגיד לי, אני אגיד לך. הלך לפח.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה חוק שלי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה לעשות, בחרתם חוק אחד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון. הסתה זה שלי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
החוק היחיד שעוצמה יהודית בחרה גם הלך לפח.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה חוק שלי, יקירתי. לא, חוק ההסתה הוא שלי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הלך, הלך, הלך. תיפרדי ממנו, תיקחי אותו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, תהיה לו רציפות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא תהיה לו רציפות, נשמה. יש תוכניות אחרות לכנסת הבאה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תהיה לו רציפות. גם אמרת שהחוק הזה לא יעבור.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תדאגי. בואי אני אסביר לך משהו, אתן לך דוגמה מסחבק.
יוסף טייב (ש"ס):
זו הבטחה שלך - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה להבטיח לך שתי הבטחות: 1. לא יהיה מסלול מעורב ונפרד לתואר שני.
יוסף טייב (ש"ס):
זה לא מה שאמרת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
רגע, חכה. 2. אל תדאג – אחד, לא יהיה, כי הדמיונות של לימור מתנגשים עם הקרקע של המציאות. לא יהיה. היא מאוד רוצה תואר שני בנפרד – אה, ינון, באת. אתה יכול להקשיב לי. יש לי כוח, ברוך השם, טפו טפו.
ינון אזולאי (ש"ס):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
מחר אני אבוא עם השרשרת של הדגים, עם כל העין שפתחתם לי עליו, פורר. מה זה, מחר אני באה עם דג כזה שמן, פה.
ינון אזולאי (ש"ס):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
פתחו עליי עין. אין לי בעיה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
על מה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תדאגי. אבל הבטחה אחת – תקשיב טוב, תכניס את זה לקומפיוטר: לא יהיה מסלול נפרד לתואר שני לנשים וגברים. לא יהיה. לימור רוצה, החיים אומרים אחרת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה לא אני רוצה, זה הרבה מאוד נשים אחרות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה מדהים? שבנאומה של לימור היא הודתה לנשים הליברליות שהגיעו ליציע. אני רוצה לציין את נעמה זרביב, שכל קשר בינה לבין ליברליות זה רק בראש שלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
היא בכלל לא אישה בשבילך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
היא אישה, היא פשוט לא ליברלית.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אה, היא אישה? היא לא אישה בשבילך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
היא אישה. למה, אמרתי - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
כי היא לא חושבת כמוך, אז היא לא ליברלית.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תראי אותך, את משהו. את multi-function. גם קוראת שם - -
נעמה לזימי (העבודה):
מה ליברלי בה, לימור?
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - מה את קוראת שם, תהילים?
היו"ר לימור סון הר מלך:
תהילים.
שלי טל מירון (יש עתיד):
מה ליברלי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תברכי גם אותי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נשמה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
וגם כל הזמן מתערבת לי בנאום.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כשאת מדברת אני עוצרת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לימור, את כל הזמן מתערבת לי בנאומים. אני מבינה שזה מדליק אותך, אבל בתור אחת שעשתה תואר שני, לא יהיה. לא יהיה. את רוצה – לא יקרה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תדעי לך שזה שאני - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
כי יש לי חן, נעים לך איתי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
א. כן, אני מעריכה אותך. כי כשאני לא מעריכה אני פשוט אומרת תהילים וזהו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
קודם כול, להגיד תהילים זה תמיד טוב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אוקיי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל את גם מעריכה אותי, כי יש לנו ויכוח אידיאולוגי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
באידיאולוגיה שלי אני מאוד בעד נשים. אני מאוד בעד נשים, נקודה. דתיות, חילוניות – הינה, אני אומרת לך, אין לי בעיה. יש לי בעיה שמפרידים אותן. פה יש בינינו ויכוח, נכון?
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
רגע, הפרעת לי אז תני לי עוד חצי דקה. וגם ככה הקואליציה, עד שהיא מגייסת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אבל יש לך פה את עודד פורר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עד שהם מתעוררים משנת היופי שלהם, עד שהיא באה מהמלון, עד שהיא הגיעה מהבית. אני רוצה לספר לך משהו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
את יודעת ממתי אני פה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
יש לנו זמן. גם ככה זה במקום שמי יסכם?
היו"ר לימור סון הר מלך:
אבל יש לך את עודד פורר שצריך לדבר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תדאגי, פורר, יש לו זמן. מי יסכם לך פה את החוק, אגב, אם את פה? מי מסכם? צבי סוכות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
יוסי טייב.
יוסף טייב (ש"ס):
יוסי טייב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
טייב, טייב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אה, יוסי טייב. ואללה, רק בשביל זה שתבוא לסכם. רק בשביל זה היה שווה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הרמת לה להנחתה. די, מירב. באמת.
ינון אזולאי (ש"ס):
מירב, די, מספיק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
סליחה, רגע. מה אתה מתערב? זה שיח בין נשים ליברליות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
יאללה, מירב. שני משפטים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תני לי חצי דקה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בסדר, חצי דקה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל את כל הזמן נכנסת. את הורסת לי את הנאום.
ינון אזולאי (ש"ס):
מירב, אבל זה לא באקדמיה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
חצי דקה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
טוב, חצי דקה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נא לשמור על השקט בהיכל. אוה, חילי, ברוך הבא. תודה רבה שבזכותך ממשלת התיקון והשינוי תגיע ל-61 פלוס, פלוס, פלוס. היה פשוט סקר: אתם הולכים ומתרסקים; אנחנו, ברוך השם – ישועת השם כהרף עין, חברים. אל תדאגו. ינון נתן לי זמנים. אחד – לא יהיו מסלולים מעורב ונפרד. לא יקרה. והבטחה שנייה – לא יהיה דין רציפות על כל חוקי עוצמה יהודית, שהיום הלכו לפח הזבל של ההיסטוריה. אגב, לא נבכה על החוקים שלהם. נראה לי שזו הסכמה גורפת של האופוזיציה. תודה רבה. ניפגש שוב כמובן מחר. אני אבוא עם דגים, רק בשביל יוסי טייב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה. אמרת "חצי דקה", כבר את גולשת. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. דרך אגב, חברת הכנסת מירב בן ארי, גם אמרת שהחוק הזה לא יעבור קריאה ראשונה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הכול טוב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני פשוט מכבדת אותך אז אני לא חוזרת על הדברים שאמרת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מזכירה לך שאת החוק הזה הבאת לפני שנתיים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון. מה הקשר?
מירב בן ארי (יש עתיד):
רוב החוקים עוברים יפה. שנתיים את עם החוק הזה.
אוריאל בוסו (ש"ס):
מירב, הימרתי - - - מירב חברת כנסת ואת לא. מה עושים?
היו"ר לימור סון הר מלך:
לרשותך חמש דקות. שקט, בבקשה. אני אתחיל מרגע שיהיה שקט.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
בוסו, מה היו ההימורים על ארגנטינה בפולימרקט?
היו"ר לימור סון הר מלך:
טוב, אני רואה שאתם התחלתם. בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אמרתי שספרד תגיע לגמר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת בן ארי, את מפריעה לחבר הכנסת פורר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה את לא מעירה לבוסו? כי הוא גבר ואני אישה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה, באמת, כולם.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו מסיימים עכשיו את כהונתה של הכנסת הזאת, ואין יותר מתאים אולי מלסיים את כהונתה של הכנסת בחוק המטורלל גם של הרחבת ההפרדה המגדרית באקדמיה. צריך להבין שהחוקים שאתם בחרתם לסיים איתם את הקדנציה הזאת מסמלים אולי יותר מכול את האג'נדה העקומה שהממשלה הזאת מובילה. זה מחוק ההשתמטות והפטור ממעצר למשתמטים וחוק ביזוי התורה וחוק ההפרדה המגדרית, ויהיה לכם, לצד הפטור למשתמטים, גם החוק של הארכת השירות. אבל החוק הזה, גברתי, באמת כבר חוצה את כל הכיוונים. החוק הזה של הפרדה מגדרית מגיע באותו השבוע שאנחנו שומעים על זה שהתחילו להפריד את המדרכות בבני ברק. בבני ברק זה כבר לא הפרדה מגדרית באקדמיה; יש מדרכות נפרדות לגברים ומדרכות נפרדות לנשים. המדהים הוא – הקדמה שאתם מצליחים להגיע אליה, בני ברק, גם בתקופת החזון איש לא הייתה מפרידה מדרכות. עד לאן תגיעו עם ההפרדה? מה כל כך מפחיד אתכם בעובדה שיש נשים במרחב הציבורי? מה כל כך מפחיד אתכם? ממה אתם מפחדים? עד כדי כך אתם לא מצליחים לגבור על היצר? מה הטירוף הזה?
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אז למה זה - - -
עודד פורר (ישראל ביתנו):
צריך להבין שההפרדה המגדרית היא משהו שמוביל להדרה. זה קורה באוטובוס, זה קורה במרחב הציבורי, מחר זה קורה בסופר פארם.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
זו התרבות שלהם, למה - - -
עודד פורר (ישראל ביתנו):
פעם היו כאלה במדינות אחרות שהצדיקו הפרדה מגדרית – לא בין גברים לנשים, לא הפרדה בין גברים לנשים; הייתה הפרדה בין שחורים ללבנים, והצדיקו את זה, למה אלה צריכים לשבת מאחור באוטובוס ואלה צריכים לשבת מלפנים באוטובוס. באמת, אני אומר לכם, יצירת העולם הנפרד, חוסר היכולת להתמודד עם זה שזה העולם שלנו, מה לעשות. אני מסתכל עליכם פה, ואני אומר, ריבונו של עולם, אתם כל כך רוצים הפרדה מגדרית, אבל אתם פה יושבים במליאה נורא מעורבבים. למה אתם מתערבבים פה? למה פה אתם מרשים לעצמכם להתערבב? זה בסדר? או שזה השלב הבא.
רם בן ברק (יש עתיד):
- - -
עודד פורר (ישראל ביתנו):
רק השאלה אם בשלב הבא זה יהיה צד אחד לגברים וצד אחד לנשים, או שגם פה תשימו את הנשים מאחור. הגברים יהיו מלפנים והנשים יהיו מאחור. אין סוף לדבר הזה, לחוסר היכולת שלכם לשלוט ביצר שלכם. באמת, אני אומר, כנראה שאין לכם את החוזקה הזאת, את היכולת הזאת להתמודד. זה מדהים עד כמה היכולת הזאת הולכת ומתמעטת. אתם ממש צריכים להסתיר את האישה באירוע הזה. אז באמת, גברתי, צריך לזכור דבר אחד: ההפרדה הזאת שאתם מדברים עליה היא לא הפרדה, היא הדרה. אתם לא רוצים לראות נשים במרחב הציבורי, אתם לא רואים נשים מובילות משרדי ממשלה. לכן גם אני חושב שאם אני מסתכל על מינוי נשים - - -
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
אני יכולה הודעה אישית?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
לא, את לא יכולה, כי זה הזמן שלנו, סליחה, בכל הכבוד.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לא, הודעה אישית. מה הקשר להודעה אישית? אני הייתי בין אלה שעשו את התואר הראשון בהפרדה. אני זו שבניתי את זה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
כשאתם מביאים חוק של הפרדה מגדרית – שיא השיאים של החוצפה, גברתי. בסוף החוק שבחרה המפלגה שקוראת לעצמה מפלגת ימין, כן? מפלגה של בן גביר, החוק שהיא בחרה להביא – היה לה חוק אחד להביא – הוא לא עוסק במלחמה בטרור, הוא לא עוסק במלחמה בפשיעה, הוא עוסק במלחמה בין המינים, חס וחלילה שלא יגבר היצר. אבל אני רק חייב להסתכל על מוסדות אקדמיים שמזוהים עם הימין. בואו נסתכל מה אומרת אוניברסיטת בר-אילן - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. הסתיים הזמן.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
- - מה אומרים באוניברסיטת אריאל. אומרים דבר אחד מאוד פשוט - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה, הסתיים הזמן.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
זה מרגיז אותך, אבל גם אוניברסיטת אריאל וגם אוניברסיטת בר-אילן מתנגדות להפרדה מגדרית כפי שאתם עושים אותה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, זה לא מרגיז אותי, פשוט הסתיים לך הזמן. אתה לא יכול לדבר יותר מהזמן שהיית פה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מי יחליט? הנשים יחליטו. זה לא שנותנים לך רק מסלול כזה, ומונעים ממך את זה. זה מטריף את המוח, כמה חוסר הבנה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה לא חוסר הבנה, חברת הכנסת, לא רוצים להבין. זה לא יעזור גם אם תסבירי.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
זה הפרוגרס. זה הרצון להפוך אותך לחילונית בכוונה תחילה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לרשותך עשר דקות. בבקשה.
מרב מיכאלי (העבודה):
יש עניין פעוט. יש עניין פעוט – שההפרדה המגדרית בתואר הראשון נכשלה כישלון חרוץ במטרה שלשמה היא כביכול - - -
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לא, לא, לא - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת שטרית, בבקשה. חברת הכנסת שטרית, בבקשה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
זה לא נכון. היא אומרת דברים לא נכונים - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לא, כי אנחנו עשינו את זה, משרד החינוך - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה.
רם בן ברק (יש עתיד):
מה לך ולהפרדה מגדרית, מה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת רם בן ברק, זה לא מסתדר עם הטענות. בבקשה, חבר הכנסת – אני עוצרת את הזמן.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מה לך ולחינוך? מה אתה מבין בחינוך בכלל?
קריאה:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
תשאל את - - - תשאל את - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת קטי שטרית, זה לא עוזר לנו, אנחנו רוצים להתקדם. בבקשה. תודה.
מרב מיכאלי (העבודה):
המטרה המוצהרת שלשמה אפשרו הפרדה מגדרית, דבר שסותר באופן עמוק ומהותי את האקדמיה, את החופש האקדמי, את המקצועות שהולכים ללמוד באקדמיה, את כל הדברים האלה – את כל זה אפשרו משום שאמרו: זה יביא לשילוב של חרדים, בעיקר בנים חרדים, כמובן, שבשבילם צריך לעשות הכול – אבל זה נכשל. מה למדנו אחרי כמה שנים שהדבר הזה בתוקף? שקודם כל שילוב – אין. כמו שאין שילוב בעולם העבודה – משום שאנחנו רואות שגם נשים שכביכול עובדות בהייטק מגיעות במיניבוס נפרד, יושבות בחדר נפרד, אוכלות בחדר אוכל נפרד, חוזרות לחדר הנפרד, חוזרות במיניבוס הנפרד. אי- אפשר לעשות ישיבות צוות, אי-אפשר לעשות שום דבר משותף – כי הפרדה מגדרית. אבל בהקשר של הגברים החרדים זה ודאי נכשל. הרמה היא נמוכה מנומך. הם לא מגיעים להישגים הכי הכי בסיסיים הנדרשים, ולכן הם לא יכולים להשתלב. ההפרדה היא לא מה שצריך, מה שצריך זה לימודי ליבה, מה שצריך זה חינוך אמיתי למדעים, לפתוח את הראש, לפתוח את האפשרויות להכיר את העולם, לקבל כלים ללמוד לא רק גמרא, משנה, שולחן ערוך, אלא עוד דברים בעולם. מה עוד מדהים? שאחרי הכישלון הזה, שיש אותו במספרים מאוד מאוד מפורשים, המל"ג עשתה מחקר מאוד יסודי לגבי הצורך והרצון בהכלת ההפרדה המגדרית הזאת – כזכור, אין דבר כזה נפרד אבל שווה – על התארים השניים והשלישיים. ומה התברר? קהל היעד מבינה ומבין היטב שאין דבר כזה נפרד אבל שווה, שלא רק שאין תועלת בהפרדה המגדרית, אלא שההפרדה בין בני ובנות אדם פוגעת בחינוך ובלימוד שהן אמורות ואמורים לקבל, ושלפחות ל-58% מהם אין שום בעיה ללמוד באופן שאיננו מופרד. אגב, נתון שהיה לנו גם כשבדקנו את זה לגבי התואר הראשון. אבל מה? הרי לא הלומדות והלומדים עצמם קובעים אלא בעלי הבתים שלהם. מתי נהיה הדבר הזה של הפרדה מגדרית באקדמיה? הרי אחרי הכול, אף אחת לא מעוניינת להחזיר בתשובה, לא אותי, לא את חברותיי החילוניות, לא את חבריי החילונים; לא בשבילנו עושים את ההפרדה הזאת. ההפרדה המגדרית באקדמיה נולדה כשחרדיות וחרדים התחילו ללכת לאקדמיה בלי הפרדה מגדרית. היו כאלה שפשוט רצו ללמוד והלכו ללמוד, ראו הרבנים שאוי ואבוי ואבוי ואבוי, הם בורחים לנו מתחת לידיים, הם יוצאים לנו מהגטו, אין לנו שליטה עליהם, הם הולכים אשכרה ללמוד, ייפתח להם הראש, אלוהים יודעת איזה עוד רעיונות ייכנסו להם לראש חוץ מאשר ללמוד באקדמיה מקצועות, תכנים, דברים. ופתאום נעשתה דרישה להפרדה מגדרית באקדמיה; היא לא הייתה קודם. הלכו חרדיות וחרדים ללמוד באקדמיה בלי שום הפרדה, אבל ברגע שנהייתה הפרדה מגדרית, הן לא יכולות ויכולים להרשות לעצמם להגיד: אנחנו לא צריכות את ההפרדה המגדרית הזאת, אנחנו נלך למסלול הרגיל, מי שרוצה תלך לשם; זאת לא באמת בחירה חופשית, שלא יספרו לכם את השקר המפואר הזה. ברגע שיש הפרדה מגדרית, אם את דתייה או חרדית – לא רק חרדית, גם דתייה – את מוסללת לשם. וברגע שנכנסת לשם, הפלא ופלא – יש מסלולים עם מקצועות לבנות ומסלולים עם מקצועות לבנים, לא בחירה חופשית. וראה זה פלא, את לא מופרדת רק בכיתות, את מופרדת גם בשעות של הספרייה, גם בשבילים של הקמפוס. בקפיטריה את לא יכולה ללבוש מה שאת רוצה – יש מי שמשגיח, שלא לומר משגיח צניעות, שלא לומר איראן זה כאן. מה ההבדל, חברות וחברים? מה ההבדל? בסוף הקואליציה הזאת, הדבר שהיא עשתה הכי הרבה חוץ מאשר לקרוע את החברה הזאת לגזרים, לאתר כל סדק ולעשות אותו מלחמת עולם, זה לעשות דברים שהם נגד השוויון, כל סוגי השוויון: שוויון בין גברים לנשים – יש דברים שהם פה, בואו, במדינת ישראל אין שוויון בחוקי- היסוד שלנו, עוד לפני שהתחילו להסית נגד ערבים בסיטונות. אין שוויון, בגלל שלא מוכנים לתת שוויון לנשים בחוק, בגלל שאם יהיו נשים שוות לגברים, איך יצדיקו את הנישואים הדתיים בלבד, נישואים שהם על בסיס לא שוויוני בעליל? לא אצל היהודיות והיהודים, לא אצל המוסלמיות והמוסלמים – בשני המקרים הנשים הן לא שוות באירוע, לא בנישואים ולא בגירושין. אז אין לנו שוויון מראש, אבל בקואליציה הזאת – אוהו, המרחקים גדלו. קודם כול, כל אלה שהיו מנכ"ליות, מנהלות – שלא יעלה להן לראש – סולקו. עשינו הנהלות נקיות מנשים. קודם כול, פתרנו את האירוע הזה, ואחר כך התחלנו לחוקק. עכשיו, עוד לא עבר החוק של ההדרה הנוספת באקדמיה, וכבר בבני ברק – מדרכה לנשים ומדרכה לגברים. בחירה חופשית, כל אחת יכולה לבחור אם היא תלך במדרכה לנשים או במדרכה לגברים. ואם את רוצה ללכת עם הילד שלך, שהוא בן 16 ולא בן ארבע? ארבע, כידוע, זה לא נחשב. ואם את רוצה ללכת יחד עם בן הזוג שלך? ואם את רוצה ללכת אתו, רחמנא ליצלן, להופעה לשמוע שירה? לא בבית ספרנו. השקר הגדול של הבחירה החופשית, של כאילו פלורליזם – לאפשר לאלה ולא לעשות להם כפייה חילונית – הוא פשוט שקר מטורף ומטונף, בכנסת שבה יש שתי מפלגות שבהן אסור לנשים להיות חברות הכנסת, וכל הנשים שמשרתות את האירוע הזה – בתור אימהות, בתור מחזיקות בתים, בתור מפרנסות – צריכות להסתפק בזה שהגברים שרואים את עצמם כעליונים ומחוקקים לעצמם חוקים כעליונים. רק עכשיו ראינו – חוקי-יסוד: לימוד תורה ופטור ממעצרים על עריקות מהצבא – הם אמורים לדאוג לאינטרסים של הנשים האלה, שהן סוג ב'. אז הינה עוד חוק כזה. אין דבר כזה נפרד אבל שווה. פשוט אין, מה לעשות? בטח ובטח במקום שאין מראש יומרה כזאת בכלל, משום שנשים לא נחשבות ביהדות שוות. כן, יש את כל הסיפורים על איך הן פטורות מכל המצוות האלה בגלל שהן מראש בעמדה רוחנית כל כך גבוהה יותר. בואו, תעשו לי טובה, אחזיר אתכם לאבודרהם: גבר, יש לו כיסוי חלקי על הראש בגלל שהוא כפוף באופן חלקי לבוס הגדול בורא עולם. אישה, מרגע שהיא נשואה, יש לה כיסוי מלא על הראש, שלא יהיה ספק שיש לה כפיפות מלאה לבוס הארצי מאוד שלה, שהוא בעלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
משה אבוטבול (ש"ס):
אבל אם זאת הפרדה, למה גב האומה חי בנפרד? אם הפרדה זה לא טוב, למה גב האומה חי בנפרד?
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני מזמינה את יושב-ראש הוועדה צבי סוכות להשיב למסתייגים.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
היא לא מכירה את המספרים, זאת הצלחה מדהימה בתואר ראשון. תראי אילו מספרים יש פה. עכשיו, בחמש דקות הבאתי לך כמה מספרים.
משה אבוטבול (ש"ס):
בואי ותסבירי לנו, תעירי לו על זה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא נותנים לה נתונים - - -
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
ברור, ואלו כל חוות הדעת. אלה שאומרים: האחדות, האחדות, האחדות. כי הם רוצים לסגור להם את הברז.
משה אבוטבול (ש"ס):
למה את בורחת? גב האומה, למה שם את שותקת?
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. חבר הכנסת משה אבוטבול.
משה אבוטבול (ש"ס):
איך את לא מתביישת?
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
כי רוצים לסגור להם את הברז, אתה לא קולט?
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
חברת הכנסת מיכאלי, הקשבתי לך רוב קשב. כמה דברים: דבר ראשון – תראי, האמת שאני לא יודע, דיברת על הפרדה, שאנחנו רוצים הפרדה, רוצים לכפות הפרדה. למען הגילוי הנאות, אני לא חי בהפרדה. אני, ברוך השם, גר עם אשתי באותו החדר, ברוך השם. יש כאלה שחיים בהפרדה. אבל בואי נדבר שנייה עובדות: דיברת על זה שתואר ראשון נכשל ולא עובד. תואר ראשון עובד, מה שנקרא, הכי עובד שיש. היום במכון לב לומדים 12,000. 12,000 לומדים – את יודעת איזו הצלחה זו 12,000 איש? מכון טל, 10,000; מכון דעת, עוד 12,000; קריית אונו, 11,300 – זאת נקראת הצלחה בתואר ראשון, זו הצלחה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
דרך אגב, יש גם בתואר שני, אדוני, היושב-ראש.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
אבל זו הצלחה, זו הצלחה.
מרב מיכאלי (העבודה):
אבל זה לא, אלו תארים בכאילו.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
אני אגיד לך משהו, מרב, בסוף - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, לא, הם לא בכאילו, הן הכי מצוינות.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
- - אם יש משהו אחד שאני למדתי סביב החקיקה של החוק הזה - -
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מרב, תפרידי, זה בהפרדה וזה מצליח.
מרב מיכאלי (העבודה):
- - - גם למשרתים בצבא, וזה מגעיל.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
מקום ראשון למורות לחשבון.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
- - זה שיש לפעמים בעולם אנשים שעושים ומקשקשים, הייתי אומר ממצאים עובדות ומשנים; אבל לבוא ולקחת נושא, וממש מהצד, ב-180 מעלות - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
ב-180 במעלות.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
- - להגיד פשוט את ההפך הגמור ממה שכתוב בחוק, ההפך הגמור מהמציאות – הרי בואי, בסוף מגיע המחקר של המל"ג, שאומר שיש 42% שאומרים: אנחנו לא נירשם. אנחנו רוצים לעשות תואר שני ולא נירשם בלי שתהיה לנו הפרדה. אז מה בעצם? למה שבעצם יבואו ויגידו: טוב, המחקר של המל"ג אומר שאסור לעשות לימודים בהפרדה? הרי - - -
מרב מיכאלי (העבודה):
אתם רוצים חברה בהפרדה, זה מה שאתם רוצים. יש רוב שאומר: כן נבוא להירשם, אבל אתם לוקחים רוב וכופים הכול על המיעוט.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
את בהפרדה גם ככה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נו, באמת.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
לא, אנחנו פשוט לא רוצים לכפות. בשונה ממך, אנחנו לא רוצים לכפות. אין לי עניין לכפות על אף אחד את אורח החיים שלי.
מרב מיכאלי (העבודה):
אבל אתם כופים.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
אני לעולם לא ארצה לכפות עלייך איך להתלבש, איך להתנהג ומה לעשות. כלום. אין לי שום אינטרס לכפות עלייך כלום ושום דבר.
מרב מיכאלי (העבודה):
זה באמת מקסים.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
אנחנו באמת ליברלים, זאת בדיוק הנקודה. אנחנו הליברלים האמיתיים. את מנסה לכפות עלינו את אורח החיים שלך. זאת בדיוק הנקודה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אתה ליברלי? אתה איש ליברל? מה דעתך על תחבורה ציבורית בשבת?
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
בדיוק, נכון, זה בדיוק הסיפור. תראה מה קורה פה יומיים. בוודאי, אין לי שום עניין לכפות עליך כלום, ומה שהיה הוא שהוא יהיה, זו דעתי. מה שהיה הוא שיהיה. היה סטטוס קוו, החליטו עליו. זה מה שצריך להמשיך.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
גם באקדמיה היה סטטוס קוו.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
ואני אגיד לך משהו, כשאתם מנסים לכפות עלינו את אורח החיים שלכם זה פשיזם. זה בדיוק ההפך מליברליות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני יכול להתחתן עם בן זוגי? אני יכול לנסוע באוטובוס בשבת?
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
כשאתה מנסה לכפות על האוניברסיטאות איך להתנהג, זו כפייה חילונית. כשאתה מנסה – יש סטטוס קוו במדינת ישראל. מה שהיה הוא שיהיה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
גם עכשיו אתה משנה את הסטטוס קוו.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
יש משמעויות לכל דבר. לא, אני לא משנה. לא, ממש לא.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אתה כן. כרגע אי-אפשר לעשות הפרדה באקדמיה ואתה מחוקק שיהיה אפשר.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
אני לא. יש פסיקה, בוא תלמד את החוק. עוד אחד שלא למד את החוק. שמע, אין לך – באמת, שמע, זה פשוט לא ייאמן. אנשים לא קראו את החוק, ואני אומר לך, יוראי, באמת, זה – תראה, יש עובדות, יש עובדות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אתה ליברל? אתה מתנגד לנישואים אזרחיים, אתה מתנגד לתחבורה ציבורית בשבת, אתה מתנגד לפתיחת היהדות לרפורמים ולקונסרבטיבים.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
העובדות הן שבמדינת ישראל – לא, אני לא מתנגד לשום דבר. אני חושב שבענייני דת –לא, אני אענה לך, אני לא מזלזל. אני אענה לך בצורה הכי פשוטה: אני חושב שבסוף בעניין דת, במדינה יהודית יש סטטוס קוו, הוא נוצר לפני שנים, יש משמעויות לכאן ולכאן להרבה מאוד דברים, ולא משנים אותו. מה שאנחנו עושים כאן זה לא לשנות את הסטטוס קוו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
בוודאי שכן. אי-אפשר עכשיו הפרדה בתארים מתקדמים, ואתה קובע שתהיה הפרדה במרחב הציבורי.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
לא, זה לא. זה לאפשר – לא, לא, אפשר; לא לא לא.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
כן כן כן, זה החוק.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
אז בוא אני אספר לך. תקשיב, יוראי, בוא, יש בורות. לא, זה לא החוק. אני אסביר לך שנייה. יש בורות, יש כבר בורות, יוראי. בוא אני אסביר לך מהי הבורות שלך. לא, תקשיב. קיצור תולדות החוק, בוא תלמד. בוא תלמד משהו בחיים, יוראי, תלמד. עדי מפחדת שאתה תקשיב. עדי מפחדת, אתה יודע, היא ישבה בדיונים והמציאה פייקים. עדי, למה להפריע לו להקשיב? חבל, לא יפה. אבל בואו נסביר לו שנייה.
עדי עזוז (יש עתיד):
אני מפחדת ממך? לא להשליך.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
כן, כן, הינה, תראי מה קורה, שיקשיב. אז מה הבעיה? שיקשיב. אני לא מפחד. אז בוא תקשיב, בוא תקשיב שנייה אחת – קיצור תולדות החוק.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, מה שהוא אומר זה שאני ליברל רק באורחות החיים שלי.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
לא, לא, לא – ממש לא.
עדי עזוז (יש עתיד):
אבל אתה לא ליברל.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני מוכן שיכפו על אנשים אחרים רק מה שאני מאמין בו, זה הליברליזם שלי.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
אתם מנסים לכפות עלינו. יוראי, תקשיב לקיצור תולדות החוק. הוא לא מסוגל להקשיב, הוא אפילו מפחד להקשיב. נתת טענה, בוא תקשיב.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
נישואים אזרחיים – לא; תחבורה ציבורית בשבת – לא.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
שלטים בבתי ספר – זה כן; לפרוץ – זה כן.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, תנסה פעם אחת להקשיב לטענות. יש מושג כזה שיח, דיאלוג – הם לא מסוגלים. תראו, זה פשוט לא ייאמן, הוא עומד וצועק, ואחרי זה כשמנסים לענות לו הוא לא מקשיב.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
לשיטתם, להקים ממשלה עם מנסור עבאס.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
יש פה באמת אירוע רציני, אבל הוא לא מסוגל להקשיב. בכל אופן, למרות שחבר הכנסת יוראי להב הרצנו העלה שאלה ולא מסוגל להקשיב לתשובה, אני אענה את התשובה: קיצור תולדות החוק הוא ככה: החוק הזה חוקק בכלל בעבר. בחוק המקורי נכתב לפני הרבה שנים, שלא יראו לימודים בהפרדה כאפליה לפי החוק. לא יראו בכלל כאפליה – אלא שמה קרה? ב-2017, אם אני זוכר נכון, הוגש בג"ץ נגד המדינה על זה שהמדינה מכירה בהפרדה באקדמיה. באה המדינה – יוראי, חבל שאתה לא מקשיב, באמת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה שקט במליאה.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
אבל בסדר, לא נורא. לא יקשיב, בסדר, אבל יש אנשים שצופים. באה המדינה ואמרה לבג"ץ: תשמע, אנחנו גם ככה לא עושים הפרדה מעבר לתואר ראשון, אז בואו תבטלו את הבג"ץ, תבטלו את העתירה. אנחנו לא עושים מעבר לזה. בא בג"ץ ואמר: אם זה ככה, הכול בסדר. עכשיו, מעולם לא חוקק במדינת ישראל שאסור לעשות תארים שניים בהפרדה. וברגע שמדינת ישראל באה לבג"ץ ואמרה, העמדה שלנו שאנחנו עושים רק בתואר הראשון, המדינה כבלה את עצמה למקום הזה. כשאנחנו באנו, בא המל"ג – אם המל"ג עכשיו רוצה לעשות תארים שניים בהפרדה, הוא לא יכול, מה לעשות? הוא לא יכול לעשות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אתה אומר? אתה מדבר שעה ואני לא מבינה מילה ממה שאתה אומר. דבר ברור. אני לא מבינה מה אתה אומר. אבל למה יוסי לא עלה? הבטיחו לי את יוסי טייב - - -
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
תראי, חברת הכנסת בן ארי. בואי, תקשיבי, אולי את מסוגלת, כי בוועדה לא היית מסוגלת, מה לעשות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני לא מבינה מה אתה אומר. איפה יוסי?
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
אני באמת משתתף בצערך, מה לעשות, את יודעת, חברת הכנסת בן ארי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
"הבטיחו לי".
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
הבטיחו לך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה יוסי טייב לא עולה?
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
חברת הכנסת בן ארי, ישבת בדיונים?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה כבר עלית, ולא הבנתי גם אז, ועכשיו אני לא מבינה מה אתה אומר.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
תראי, זה שיש לך קושי בהבנת הנשמע, זה עניין ישן - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
איפה יוסי, יוסי? מה אתה משחק אותה לא שומע אותי.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
יוסי, הבטיחו לה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שומעים אותי עד לבנייני האומה.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
אותך שומעים תמיד, השאלה אם את מסוגלת לשמוע אחרים, זו השאלה. להשמיע זה הכי קל, את יודעת. לשמוע – זה גם צריך כישרון. זו הבעיה הכי קשה, כי מה קורה? בסוף הולכים. ועכשיו על מי הרחמים שלי באמת? על אנשים שמאמינים לשקרים שאתם מפיצים. זו הבעיה הכי קשה, כי מה קורה? בסוף הולכים. עכשיו, על מי הרחמים שלי באמת? על אנשים שמאמינים לשקרים שאתם מפיצים ואנשים באמת מאמינים לכם. יושבים חברי כנסת מכובדים, אנשים שעשו דבר אחד או שניים בחיים, מגיעים לתקשורת ולכל מיני מקומות ומספרים לעם ישראל כאילו אנחנו מחוקקים פה שחייבים לעשות הפרדה בקפיטריות, בספסלים, בגינות – איזה המצאות. כלום, שום קשר לחוק. אבל מה הבעיה? שיש אנשים שפשוט לא מספיק מכירים אתכם ומאמינים לשטויות אלה, מאמינים שהדבר הזה קיים ויכול לקרות. מאמינים שיש לדבר הזה קשר לחוק, ולא מבינים שהחוק הזה הוא בדיוק הפוך, הוא בא רק לאפשר לאוניברסיטאות ולמוסדות לעשות את מה שהם מאמינים בו. ברשותכם, הכין פה חבר הכנסת טייב – והבטיחו לבן ארי שהוא ידבר. אז, ברשותך, חבר הכנסת טייב, אפשר להקריא את הדברים שלך?
היו"ר לימור סון הר מלך:
לאט, יש לנו זמן.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
אתה מאשר, אז אני אקריא: ברכותיי, אנחנו עומדים כאן היום ברגע היסטורי וחשוב מאין כמותו לחברה הישראלית בכלל, ולעולם האקדמיה ושוק התעסוקה בפרט. ועדת החינוך, התרבות והספורט אישרה בשבוע שעבר, ועכשיו אנחנו מעבירים את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית כאן במלאה. אני רוצה לפתוח דווקא בהתייחסות לאמירות המנותקות וההזויות ששמענו לא פעם במהלך הדיונים מפי חלק מחברי האופוזיציה: שמענו הפחדות חסרות בסיס, שמענו סיסמאות על החשכה, על הדרת נשים ועל פגיעה בליברליזם. הניסיונות לצייר את החוק הזה ככפייה או כנסיגה לאחור הם לא פחות מהנדסת הודעה וציניות פוליטית עקרה. הרי האמת היא הפוכה לחלוטין. החוק הזה אינו בא להצר צעדים של אף אזרח אלא להפך, הוא בא להרחיב: לפתוח ולתת הזדמנות אמיתית למי ששערי האקדמיה היו סגורים בפניו עד היום. תכליתו היא צדק חברתי והנגשה חיונית. אנחנו חיים במציאות שבה שוק התעסוקה המודרני מציב תנאי סף נוקשים, כמעט ואין היום משרה איכותית, רווחית ומשפיעה שאינה דורשת תואר אקדמי ראשון או שני. כאשר אנחנו מונעים מאוכלוסיות שלמות ללמוד בתנאים המתאימים לאורח חיים ולאמונתם, אנחנו דנים אותם - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
צבי, לא שומעים אותך. סתם בשבילו, זה חשוב לו.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
- - לחיי עוני, לדחיקה לשולי שוק העבודה ולחוסר יכולת לממש את הפוטנציאל שלהם. תפקידנו כמחוקקים, כנציגי הציבור שנבחרו כדי לעצב נורמות צודקות, הוא להסיר את החסמים הללו. כדי להבין את גודל השעה חשוב להסביר במדויק את מהות השינוי שחוקקנו כאן: עד היום האקדמיה הישראלית נטתה להסתכל על מסלולים נפרדים כעל נטע זר, או פתרון זמני ובדיעבד, תוך הגבלות מחמירות או קשיחות. החוק המעודכן עושה סדר ומייצר הבחנה ברורה ותשתיתית, ומסדיר את מעמדם של מסלולי הלימוד המותאמים והנפרדים, לא רק כאירוע נקודתי, אלא כזכות מובנית המאפשרת פריסה רחבה, כולל פתיחת מסלולים לתארים מתקדמים וראשונים, היכן שהדבר נדרש. השינוי הגדול הוא במעבר מתפיסה של בלית ברירה לתפיסה של מגוון והכלה אמיתית. פותחים את שערי המוסדות הקיימים ומאפשרים להם להציע מסלולים מותאמים, מבלי לפגוע באופי הכללי של המוסד, ותוך מתן מענה מכבד לקבוצות ייחודיות. החוק הזה נולד מתוך ראייה חברתית מקיפה. הוא נועד למגזר החרדי, למגזר הדתי-לאומי, החרד"לי, ומגזרים נוספים כמו המגזר הערבי והדרוזי – כל קבוצה ומאפייניה, כל קהילה וצרכיה התרבותיים והדתיים. חברה חזקה נמדדת ביכולת שלה להכיל את הגוונים השונים שבה, ולא בכפיית כור היתוך תרבותי על חשבון השכלה ופרנסה. אני רוצה להודות מעומק הלב לשר החינוך ויו"ר המל"ג חבר הכנסת יואב קיש וליועצו המשפטי עו"ד ערן יעקב, על השותפות ועל הדיאלוג הענייני שאפשר לנו להדק ולחדד את הנוסח בצורה המקצועית ביותר. תודה מיוחדת ליועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק, לצוות המשפטי המצוין של הוועדה ועו"ד תמי סלע, שליוו אותנו ביושרה ומקצועיות ללא דופי לאורך כל הדרך, אל מול כל הלחצים והניסיונות הציניים, להפוך את הייעוץ המשפטי לכלי ניגוח. אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת אורי מקלב - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
רגע, אני חושבת ששכחנו, אבל מי שבעצם התחילה בייעוץ המשפטי זאת שימרית. שימרית, שבאמת הובילה את החוק הזה.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
שימרית, נכון. שימרית עבדה קשה לאורך הדרך, נכון מאוד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
היא עבדה קשה מאוד, אז זאת הזדמנות לומר לה תודה גדולה.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
תודה רבה גם לחבר הכנסת אורי מקלב, שדאג שהצעת החוק הזאת תעבור בוועדת שרים לענייני חקיקה, ואף דרש להרחיב את הצעת החוק. חבריי, נבחרנו כדי לשרת את העם וכדי לקבוע נורמות בחוק שיקדמו את כלל אזרחי המדינה. היום אנחנו עושים צעד ענק לקראת אקדמיה שוויונית יותר, מכילה יותר וצודקת יותר. החוק עולה לקריאה שנייה ושלישית, ואני בטוח שהוא יאושר ויהפוך לאבן דרך משמעותית בספר החוקים של מדינת ישראל. יוראי, חבל שלא הקשבת קודם, כי עניתי לך על איך החוק הזה נולד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, לא, צבי. אתה לא יורד - - -
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תהיה הבדלה, עשית הבדלה.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
בואי אני אספר לך מה קרה: ישב כאן יוראי, ואמר: מה אתם עושים אתם מוסיפים עכשיו משהו שלא היה בעבר. בעבר היה אסור ללמד בהפרדה בתארים שניים, ועכשיו מה שאתם עושים בחוק הזה אתם בעצם מאפשרים להרחיב את ההפרדה המגדרית במדינת ישראל.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
ואז זה יהיה בעבודה, בסופר, בקופת החולים, בית החולים, וגם באוטובוס וגם במדרכות.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
את יודעת, אחד הדברים העצובים בפוליטיקה הישראלית, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי? אחד הדברים העצובים הוא שבסוף יש הרבה אנשים שמאמינים, באמת מאמינים, לשטויות שנאמרות בבית הזה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
זה זועק.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
אני אגיד לך משהו: אין לי ולא לאף אחד מחבריי אף יומרה – אני אומר לך, אני אילחם במי שינסה לעשות הפרדה מגדרית ברחוב, במכולת או – במה?
מירב כהן (יש עתיד):
אתה נלחם בעיריית בני ברק עכשיו?
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
אז יש שם שלט אחד מסכן במקום אחד, זה חמור מאוד וצריך להילחם בזה. צריך להילחם. אבל מי שינסה בסוף לפגוע בחופש שלך – עזבי שנייה של מישהו אחר – שלך או של כל אחד אחר, אני אילחם בזה, כי אני נגד כפייה באופן כללי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אני רוצה לנסוע לים בשבת.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
אבל, מה קורה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין לך על מה לדבר, להביא לך ספר?
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
לא, יש לי הרבה על מה לדבר, ברוך השם. אבל מה הבעיה, מטי, מה הבעיה? שיש אנשים במדינה שבאמת מאמינים לכם. הם באמת חושבים, באמת ובתמים, שיש כאן כוונה לעשות את הדברים האלה. זה באמת עצוב, כי אין לכם טיפת אחריות על אותם אנשים שמאמינים לכם. אין לכם אחריות.
מירב כהן (יש עתיד):
זה לא מרחיב לתואר השני?
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
לא, לא. אני אגיד לך מה קרה: מה שקרה הוא שהחוק המקורי מתיר בעצם לעשות את זה באקדמיה בכלל, הוא לא חילק בין התארים. מה שקרה - - -
מירב כהן (יש עתיד):
בתשובה לבג"ץ זה מה - - -
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
לא, גם אין פסיקה, גם לא בפסיקה, חברת הכנסת מירב כהן, לא. לא, בתשובה של המל"ג לבג"ץ המל"ג באה ואמרה לבג"ץ: אנחנו עושים רק בתואר הראשון. עכשיו, מה שאנחנו באים ואומרים הוא שאם המל"ג תחשוב שצריך לעשות את זה בתארים נוספים – כי זה לא מפר את האיזונים, כי צריך מקצועית צריך לעשות את זה, וכי ככה היא תביא עוד אנשים לאקדמיה – זה לא יסתור את התשובה שהיא נתנה לבג"ץ.
מירב כהן (יש עתיד):
אם החוק לא אוסר עליה, בשביל מה היא עושה את זה?
צבי ידידיה סוכות (ועדת החינוך התרבות והספורט):
כי ברגע שהיא נתנה תשובה כזאת לבג"ץ, אז עכשיו כבר אין בג"ץ חדש.
מירב כהן (יש עתיד):
לפני זה לא היה צריך את החוק?
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
לא, היא לא יכולה לבוא ולעדכן את התשובה, כי הבג"ץ הזה כבר נגמר, אי-אפשר לשלוח מכתב חדש. לכן אנחנו צריכים לעשות חוק שבא ואומר: מותר לה, אם מחר המל"ג רוצה. זה מה שהחוק אומר: אם המל"ג – המועצה להשכלה גבוהה של מדינת ישראל – באה ועושה מחקר וחושבת שהאיזונים מספיקים וזה לא פוגע בשום דבר, ובאוניברסיטה או במכללה ספציפית אפשר לעשות הפרדה, מותר להם לעשות הפרדה. זה כל מה שהחוק אומר.
מירב כהן (יש עתיד):
- - -
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
לא, לפני כן לא הייתה מגבלה. בחוק לא הייתה מגבלה. זאת הנקודה, בחוק לא הייתה מגבלה. כשהחוק הזה חוקק, המחוקק בצורה ברורה מאוד מאוד כתב שלא יראו – אני לא זוכר את הנוסח המדויק – אבל שלא יראו קבלה למסלולים נפרדים כאפליה לפי החוק. בסוף, אחרי זה, כשהוגש הבג"ץ - - -
מירב כהן (יש עתיד):
- - -
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
לא, זה לא נכון, לא – זה עובד הפוך, אני לא מזמין לחצים. אין דברים כאלה, זה באמת לא עובד ככה. בסוף יש אנשים – לא, מירב, יש באמת אנשים שלומדים בהפרדה בתואר הראשון ובבית הספר בהפרדה, וכל החיים שלהם למדו בהפרדה. מה לעשות, אורח החיים שלהם היה בהפרדה - - -
מירב כהן (יש עתיד):
- - - להם גם בתואר שני.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
המציאות היא שלפי מחקר של המל"ג, 42% מהם לא הולכים לתואר שני.
מירב כהן (יש עתיד):
אתה מייצר תשתית - - -
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
לא, היום הם לא הולכים לתואר שני, ואני רוצה שהם יעשו תואר שני, אני רוצה שתהיה להם האפשרות. עכשיו אפשר לבוא ולומר: לא נאפשר להם. אז בואי מחר נסגור את הכול, בואי נסגור גם את בתי הספר היסודיים בהפרדה, ונסגור את התיכונים בהפרדה ואת כל המוסדות שבהפרדה במדינת ישראל – נסגור הכול, כי ככה אנחנו מכריחים אנשים.
מירב כהן (יש עתיד):
הם ירצו פינת קפה נפרדת - - -
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
לא, לא, לא. קודם כול, לצערי, יש לנו היום מקומות עבודה במדינת ישראל שמתנהלים בהפרדה. אבל אף אחד בעולם - - -
מירב כהן (יש עתיד):
איפה עובר הגבול?
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
אני אגיד לך איפה עובר הגבול: הגבול עובר בזה שמדינת ישראל לא יכולה לכפות על אנשים איך לנהל את החיים שלהם בבית שלהם. איפה שאנחנו מנהלים אנחנו יכולים.
מירב כהן (יש עתיד):
אם היית נלחם - - - הייתי מאמינה לך.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
בבית הפרטי אני לא אתערב לאף אחד, בפרהסיה – אסור לי לכפות. אני לעולם לא אכפה בפרהסיה הפרדה למישהו, במקום של המדינה, לא יקרה. אבל מה, אני כן מכיר בזה - - -
מירב כהן (יש עתיד):
תילחם - - - אז אני אאמין לך.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
רגע, שנייה, לדוגמה בבית כנסת, יש הפרדה, מה לעשות? בכותל המערבי יש הפרדה.
מירב כהן (יש עתיד):
- - -
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
ולכן חלק מהדבר הזה, יש אנשים שהעולם שלהם הוא שכך הם חיים. הם לא יבואו ללמוד בלי זה. אם באמת היה אכפת לכם - - -
מירב כהן (יש עתיד):
- - -
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
אני לא אומר להם כלום. יותר מזה, אני אומר בצורה הכי ברורה: הילדה שלי, שתלמד מעורב, אין לי שום בעיה עם זה. אדרבה, שתלמד איפה שהיא רוצה, אבל בסופו של דבר - - -
מירב כהן (יש עתיד):
- - -
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
לא חשבתי אחרת, אבל אני מנסה רק להסביר שבסוף יש אחריות על המילים שיוצאות מפה. בסוף כשאתם באים ואומרים - - -
מירב כהן (יש עתיד):
כולל כל מה שאמרתי - - -
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
לא. מטי צרפתי הרכבי, לא דיברתי עלייך. כשהיא מדברת ואומרת: אתם עכשיו תעשו הפרדה ברחובות, בספסלים – בסוף זה קמפיין שהוא שקרי. זאת האמת.
מירב כהן (יש עתיד):
זה מדרון חלקלק. מדרון חלקלק.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
תראי, להגיד "מדרון חלקלק" על כל דבר, לצייר את הקצה של המדרון - - -
מירב כהן (יש עתיד):
כשאתה לא נלחם בהפרדה ברחובות, אני לא מאמינה לך.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
כשאת תבואי ותגידי שאסור הפרדה, אני אגיד שהמדרון החלקלק הוא הפוך, ושמחר אתם תאסרו גם הפרדה בשירותים ובבתי כנסת.
מירב כהן (יש עתיד):
- - -
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
נכון, דמגוגיה יכולה להיות עד הסוף.
מירב כהן (יש עתיד):
- - -
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
אפשר לעשות דמגוגיה באמת עד הסוף, אבל בקצה כולם מבינים את האמת. והאמת היא שאנחנו לא שם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
די. די. צבי, די.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
מירב בן ארי, למה די? הבטיחו לך את הערב, מה נעשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
די. מספיק. לא הבנתי כלום ממה שאתה אומר.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
לפעמים קורים דברים אחרים. אם פעם אחת בחיים שלך תהיי מסוגלת להקשיב, אולי תביני. ככה זה עובד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אי-אפשר. אתה מדבר - - -
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
חברת הכנסת בן ארי, בעולם זה עובד ככה, מי שמקשיב – לפעמים מבין; מי שלא מקשיב – אף פעם לא מבין. אבל מה הבעיה הכי קשה שלכם, שאתם לא מסוגלים להקשיב. זו הבעיה. הכול סיסמאות, הכול דמגוגיה, הכול טענות שלא מתחילות, לא מתכתבות עם העובדות. ככה זה עובד, מה נעשה, בן ארי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
די, צבי, שחרר אותי.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
תאמיני לי, הייתי שמח לשחרר, אבל זה תלוי בעליזה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מסכן מי ששם עליך תרגום. ואללה - - -
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
תחשוב שאנשים צריכים לשים לך תרגום. אני פה לא מבינה. עכשיו יושב איזה ילד מסכן בערוץ. אי-אפשר. אי-אפשר.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
לא. אנשים מבינים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אי-אפשר. אי-אפשר להבין אותך, צבי. אי-אפשר.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
בבר-אילן יש שם - - -
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
תקשיבי, עכשיו ברצינות. אחד השיעורים הכי טובים שאני קיבלתי בחיים זו היכולת להפוך שקר מוחלט לאמת כביכול. זה היה בסיפור של החוק הזה, כי הכותרת בידיעות אחרונות בעמוד הראשון: המחקר של המל"ג קובע – אני לא זוכר את המילים המדויקות – שהם נגד הפרדה מגדרית בתואר שני. מה המחקר של המל"ג קובע? כולם יכולים לראות את המחקר, מה המחקר של המל"ג קובע? שבתארים מאוד ספציפיים בפסיכולוגיה טיפולית יכולה להיות בעיה בתוצאות. מכאן ועד הכותרת ששמו בעמוד הראשון זה פייק מוחלט. אני אגיד לך יותר מזה, אני כיו"ר ועדת החינוך קיבלתי יום אחד מכתב, חתומים עליו כל ראשי האוניברסיטאות והמכללות במדינת ישראל. מה היה כתוב בו? היה כתוב בו: אין הסתה לטרור באקדמיה במדינת ישראל – על דיון שרציתי לקיים בנושא. אממה, המל"ג הוציא דוח שיש אירועים כאלה. מה לעשות? קיימים. האוניברסיטאות והמכללות במדינת ישראל אמורות לפעול ולבדוק ידע, לא ערכים, לא אידיאולוגיה. ידע. קודם כול עובדות – בשביל זה יש אקדמיה, לבדוק את העובדות. זה האלף-בית של האקדמיה. ואם ראשי האוניברסיטאות במדינת ישראל וראשי המכללות מתעלמים מהעובדות, אשכרה מתעלמים מהעובדות - - -
שרון ניר (ישראל ביתנו):
- - -
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
חברת הכנסת שרון ניר, המציאות היא שהם הוציאו מכתב שמנותק מהעובדות. זו המציאות. יש עובדות.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
- - -
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
הם לא מבולבלים. אני חושב שהם התבלבלו – אני אגיד לך במה הם התבלבלו. הם התבלבלו בזה שהם שכחו שהמקום שלהם כאקדמיה במדינת ישראל זה לברר את העובדות ולא לעסוק בפוליטיקה. זה מה שהם שכחו.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מה אתה קשור לאקדמיה?
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
הם לא אמורים לעסוק בפוליטיקה, הם אמורים להיות אחראים על העובדות. ואני אגיד לך יותר מזה, אם האקדמיה במדינת ישראל תהפוך לזירה פוליטית, אנחנו נהפוך להיות מדינה נחשלת, אנחנו נהפוך להיות מדינת עולם שלישי. אם נהיה מדינה שבה האקדמיה לא תבוא ותבחן את העובדות – בלי לחשוב, בלי דעות קדומות, רק תביא תוצאות – אנחנו לא נביא מטוסים, אנחנו לא נוכל להגיע לטהראן, אנחנו לא נוכל לפתח כלום. אם האקדמיה שלנו לא תהיה בלתי תלויה לחלוטין – לא תלויה בפוליטיקאים, ולא תלויה בעיתונים, ולא מנסה למצוא חן בעיני אף אחד, פשוט תנסה להגיע לעובדות – אנחנו לא נהיה אומת סטרטאפ. אם אנחנו לא נהיה מדינה שבה אפשר לבוא ולהגיד מה אמת ומה שקר, בלי לחשוב מה יגידו עליי בעיתון הארץ למוחרת, אנחנו פשוט נהיה מדינה עם אקדמיה לא רצינית. זו תהיה המציאות. אולי אנחנו נקבל שבחים מכל מיני מקומות בעולם שיאהבו אותנו, כי הם אוהבים שאנחנו משכתבים את הדברים שהם אומרים, אבל בקצה, אנחנו פשוט נהפוך להיות אנשים לא רציניים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה. נעמת לנו מאוד.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
תודה רבה. חברת הכנסת בן ארי, אנחנו נתגעגע.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור להצבעות בקריאה השנייה על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 12), התשפ"ו–2026. כאמור להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד והעבודה. אני מציינת לפרוטוקול שכל הסתייגות שלא נצביע עליה מוסרת. חברת הכנסת מירב בן ארי, מה ההסתייגות הראשונה שעליה נצביע?
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, אנו נצביע על הסתייגות מס' 3. הצבעה. הצבעה מס' 230 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 3 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43. מתנגדים – 51. אני מודיעה כי הסתייגות 1 נפלה. הסתייגות מס' 8 – הצבעה. הצבעה מס' 231 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 8 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 41. מתנגדים – 50. הסתייגות מס' 8 הוסרה. אנחנו מוסיפים את חבר הכנסת ואטורי. 51 מתנגדים. הסתייגות מס' 13. חברי הכנסת, אנו מצביעים. הצבעה מס' 232 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 13 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 50. בתוספת חבר הכנסת ואטורי – 51. הסתייגות מס' 13 הוסרה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה לדעת למה מאחורי האופוזיציה יש עשרות סדרנים. האם מתוכנן משהו?
היו"ר לימור סון הר מלך:
מתוכנן משהו שלא עדכנו אותנו? חברת הכנסת בן ארי, מה ההסתייגות הבאה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני לא יודעת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את לא יודעת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הסתייגות מס' 18. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 233 בעד הסתייגות – 42 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 18 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, בתוספת חבר הכנסת איתן גינזבורג, מתנגדים – 52. הסתייגות מס' 18 הוסרה. חברי הכנסת, אנו נצביע על הסתייגות מס' 31. הצבעה מס' 234 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 31 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 52, בתוספת חבר הכנסת ואטורי. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 31 הוסרה. חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 34. הצבעה. הצבעה מס' 235 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 34 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 42, מתנגדים – 53, בתוספת חבר הכנסת ואטורי. האם יש בעיה אצל חברת הכנסת? יש בעיה. אנחנו נוסיף גם אותך. בעד 43, בתוספת חברת הכנסת פרקש הכהן. מתנגדים – 53, בתוספת חבר הכנסת ניסים ואטורי. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 34 הוסרה. בבקשה, חברת הכנסת מירב בן ארי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
44.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הסתייגות מס' 44 – הצבעה. הצבעה מס' 236 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 44 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 53, בתוספת חבר הכנסת ניסים ואטורי. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 44 הוסרה מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 56. הצבעה. הצבעה מס' 237 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 50 נמנעים – אין הסתייגות 56 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 51, בתוספת חבר הכנסת ניסים ואטורי. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 56 הוסרה מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו נצביע על הסתייגות מס' 60. הצבעה. הצבעה מס' 238 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 60 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 52, בתוספת חבר הכנסת ניסים ואטורי. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 60 הוסרה מסדר-היום. הסתייגות מס' 68. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 239 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 68 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 53, בתוספת חבר הכנסת ניסים ואטורי. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 68 הוסרה מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו נצביע על הסתייגות מס' 73. הצבעה. הצבעה מס' 240 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 73 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 53, בתוספת חבר הכנסת ניסים ואטורי. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 73 הוסרה מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו נצביע על הסתייגות מס' 79. הצבעה. הצבעה מס' 241 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 79 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 42, מתנגדים – 53, בתוספת חבר הכנסת ניסים ואטורי. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 79 הוסרה מסדר-היום. בבקשה, חברי הכנסת, אנו נצביע על הסתייגות מס' 83. הצבעה. הצבעה מס' 242 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 83 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 52. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 83 הוסרה מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו נצביע על הסתייגות מס' 86. הצבעה. הצבעה מס' 243 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 86 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 53. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 86 הוסרה מסדר-היום. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 106. הצבעה מס' 244 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 51 נמנעים – אין הסתייגות 106 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 51. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 106 הוסרה מסדר-היום. הסתייגות מס' 148 – הצבעה. הצבעה מס' 245 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 148 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 53. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 148 הוסרה מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו מצביעים על הסתייגות מס' 170. הצבעה. הצבעה מס' 246 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 170 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 53. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 170 הוסרה מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו מצביעים על הסתייגות מס' 243. הצבעה. הצבעה מס' 247 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 243 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 53. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 243 הוסרה מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 294. בבקשה. הצבעה מס' 248 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 294 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 54. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 294 הוסרה מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו מצביעים על הסתייגות מס' 319. הצבעה. הצבעה מס' 249 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 319 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 54. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 319 הוסרה מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 365. הצבעה. הצבעה מס' 250 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 365 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 54. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 365 הוסרה מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 409. הצבעה. הצבעה מס' 251 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 409 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 54. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 409 הוסרה מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 455. הצבעה. הצבעה מס' 252 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 455 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 41, מתנגדים – 54. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 455 הוסרה מסדר-היום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
545.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, בטרם נצביע על הסתייגות מס' 545, אנו נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 253 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 51 נגד – 44 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 51, מתנגדים – 44. אני מודיעה כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, אושר. חברי הכנסת, נצביע על הסתייגות מס' 545. הצבעה. הצבעה מס' 254 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 545 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 42, מתנגדים – 53. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 545 הוסרה מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו נצביע על הסתייגות מס' 553. הצבעה. הצבעה מס' 255 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 553 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 42, מתנגדים – 52. הסתייגות מס' 553 הוסרה מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 574. הצבעה. הצבעה מס' 256 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 574 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 41, מתנגדים – 52. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 574 הוסרה מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 587. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 257 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 587 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 42, מתנגדים – 53. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 587 הוסרה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 599. הצבעה. הצבעה מס' 258 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 599 לא נתקבלה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת מירב בן ארי. בעד – 42, מתנגדים – 54. אני מודיעה כי הסתייגות מס' 599 הוסרה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
סיימנו.
קריאה:
- - - חופש הצבעה - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה עם חופש הצבעה על החוק שלך?
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 12), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 259 בעד החוק – 52 נגד – 43 נמנעים – אין חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 12), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 52, מתנגדים – 43, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 12), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. בשעה טובה, ברוך השם. אני מבקשת מהסדרנים, כל מי שאוחז בשלט – להוציא אותו החוצה, בבקשה. בבקשה, כל מי שאוחז בשלט – לצאת החוצה. זה לא מכבד את המקום הזה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
החוק הזה לא מכבד את המקום הזה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה, סדרנים, כל מי שאוחז בשלט, בבקשה להוציא אותו מן המליאה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
- - - אל תטיפי לנו מוסר, לא את ולא המפלגה שלך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, לילה טוב - - - נדבר מחר.
קריאה:
תודה רבה, היה כיף.
[מס' מ/1898; דברי הכנסת, חוב' ג', ישיבה 326, וחוב' כ"ט, ישיבה 398; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת אושר שקלים להציג את החוק בשם יושבת-ראש הוועדה. בבקשה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
למה? איפה דיסטל? היא עבדה כל כך קשה. אתה לא יודע על מה החוק. איך יכול להיות? על מה החוק, אושר? איך אתה יכול להציג אותו? אין מצב. שבעה חודשים, אני לא מאמינה. איפה הטקסט? על מה החוק הזה?
אוריאל בוסו (ש"ס):
אל תדאגי.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אני דואגת. זה התפקיד שלי. התפקיד שלך זה להרגיע אותי, אתה לא ממש מצליח. אבל במקום לתת ליושב-ראש הוועדה האמיתי - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אפרת רייטן מרום. מירב בן ארי, נא לא להפריע לי, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה יושב-ראש הוועדה בפועל לא פה?
היו"ר ניסים ואטורי:
אפרת רייטן מרום, קריאה ראשונה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
על מה?
היו"ר ניסים ואטורי:
מירב, אל תפריעי לי, אני אקרא אותך – קריאה ראשונה. קדימה. כמה זמן יש לנו?
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
אפרת, יש פה חבר'ה שרוצים ללכת לישון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה חשוב שיושב-ראש הוועדה בפועל יציג את החוק.
היו"ר ניסים ואטורי:
בבקשה. התחלתי לספור לך את הזמן הבלתי-קצוב שלך.
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
אין בעיה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני מתכבד להציג את חוק השידורים, חוק התקשורת, לקריאה השנייה והשלישית. היה לי הכבוד ליטול חלק פעיל בוועדה במשך שבעה חודשים – טלי, זה מפריע לי.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה זה? זה מה שנהיה מהם.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מה נהיה מהם? מה הבעיה שלך? תנעלי את הנעליים הוורודות שלך - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
את כבר לא תהיי פה, למזלנו. את כבר לא תהיי פה, ברוך השם. עוד יומיים לשמוע את הצווחות שלך. עוד יומיים.
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
אפשר לעשות קצת סדר, אדוני היושב-ראש, בשעה כזאת? היא מדברת יותר חזק מהקול שלי.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
ביי, לילה טוב.
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
יסמין.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי שלא צריך להיות פה, שלא יהיה פה. אני צריכה להיות פה.
היו"ר ניסים ואטורי:
מירב בן ארי, קריאה ראשונה. באמת, נו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה קריאה ראשונה? אני מרגיעה לך את האולם. אתה לא מקשיב לי.
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
יסמין פרידמן. עם הקול שלך יש לך קריירה מפוספסת. לדעתי היית יכולה להיות כרוז ביד אליהו במקום רפי גינת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
סליחה, אתה פותח לי עין על הקול שלי?
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
באמת. באמת, כן. את יכולה להחליף את רפי גינת ביד אליהו עם הקול שלך. את יכולה כבר לצאת, תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
סבבה. תתמודד.
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
טוב, אני יכול להציג, אדוני?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תציג כבר, מי ישמע, אתה אומר משהו - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
קדימה.
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
יופי. במשך שבעת החודשים האחרונים היה לי הכבוד ליטול חלק בוועדת התקשורת. לצערי, היושבת-ראש הקבועה של הוועדה לא נמצאת, ומסיבות טובות – נולד לה נכד, אז צריך לברך אותה בהמון המון נחת, שמחה, בריאות ואושר, כמה שיותר אושר. גלית דיסטל, אוהבים אותך מאוד, ואני מניח שאני אומר את זה בשם כל הבית. מכובדי השר, קודם כול תודה רבה על התמיכה ועל המקצועיות ועל איך שדחפת את הנושא הזה. מבחינת החוק עצמו - - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מקצועיות? כל החוק הזה גבינה צהובה.
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
בדרכך לתפקידך הבא בתור כרוז ביד אליהו את יכולה ללכת לעשות חזרות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי עכשיו כרוז, אני או יסמין?
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
לא, יסמין פרידמן. את לא יכולה להתחרות בקול שלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הבנתי.
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
לגופו של עניין. מבחינת החוק, הצעת החוק הזו אמורה לעשות סדר סוף-סוף בנושא של השידורים, אם זה בהסרת חסמים, הורדת רגולציה, לא מתערבים פה בכל מיני תכנים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
איזו הסרת רגולציה? תן דוגמה אחת להסרת רגולציה.
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
סליחה, אתה מפריע לי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תן דוגמה להסרת רגולציה.
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
אתה מפריע לי.
היו"ר ניסים ואטורי:
יוראי, אנחנו רוצים ללכת לנוח קצת.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני לא רוצה ללכת הביתה. דוגמה אחת.
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
יוראי, תאמין לי.
היו"ר ניסים ואטורי:
רגע, שנייה. סליחה רגע. אל תפריע, בסדר?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
דוגמה אחת.
היו"ר ניסים ואטורי:
אם אתה רוצה, תישאר אחרי שכולנו נלך, תישאר פה ותמשיך לצעוק.
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
מה שמשותף כאן - - -
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
לא בסיסמאות.
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
אתה מדבר כל הזמן בסיסמאות. תראה מי מדבר.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
דוגמה אחת.
היו"ר ניסים ואטורי:
יוראי להב הרצנו, קריאה ראשונה.
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
מה שמשותף כאן לרפורמה הזו – אני רואה פה קו ישיר בין הרפורמה הזו לבין הרפורמה המשפטית לבין עוד הרבה רפורמות שנחוצות כאן – זה עניין של דבר מאוד פשוט: מי הריבון, מי המחליט, מיהו זה שקובע מה יקרה. גם כאן אנחנו רוצים לקבוע שמי שיחליט ומי שיקבע זה העם, זה הצופה בבית, שיקבע עם השלט מה לצרוך ומה לראות ואיך לצרוך ומתי לראות. ואם זה לא נראה לו אז יש לו תמיד אפשרות להעביר ערוץ עם השלט. ככה הכול יתנהל בצורה הרבה הרבה יותר שקופה, אם זה במדד של הרייטינג ואם זה לפתוח את השוק לתחרות – שיתווספו עוד שחקנים חדשים, שלא כל הכוח יהיה בידי מונופול אחד מאוד מאוד גדול שאתם משועבדים אליו. לכן, מכובדי השר, עשית פה עבודה יסודית. אני בטוח שהיינו רוצים להשיג גם הרבה מעבר לזה, אבל בזמן הזה שיש לנו עשית פה עבודה סופר-מופלאה, ובעניין הזה – יישר כוח על כל מה שעשית. ולמרות שטרטרו אותך, וסליחה שאני אומר, אפילו עשו לך את המוות, בצורה לא עניינית, אתה עמדת כחומה בצורה, כמגן בעיקר של עם ישראל בעניין הזה, כדי לבוא ולאפשר לו מה לצרוך ואיך לראות. שוב אנחנו מאפשרים פה את הנושא של הבחירה החופשית. אז יישר כוח. ואני מאמין שגם השר, כאשר הוא יפרט את עיקרי התוכנית, הוא ייכנס יותר לעניינים ולרזולוציות נוספות. היה לי הכבוד ליטול חלק ברפורמה ההיסטורית הזאת, ואני מאוד גאה - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
ותודה לגלית.
אושר שקלים (בשם הוועדה המיוחדת):
בוודאי, אמרתי את זה גם בהתחלה, אני מאוד גאה שהיה לי חלק בזה. זה גם הזמן לפרגן לגלית דיסטל, שעברה גם תקופה מאוד לא פשוטה ולא עשו לה פה הקלות, האופוזיציה הלא-עניינית פשוט גם טרטרה אותה, אבל היא עמדה פה באמת כמו חומה בצורה, גם אפילו כמגינה על עם ישראל בנושא הזה. גם בעניין הזה יישר כוח, תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני סיימתי כאן. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות, של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי, עדי עזוז ועוז חיים; קבוצת סיעת כחול לבן – המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום. את ההסתייגות הראשונה תנמק חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, שמעתי את דבריו של חבר הכנסת אושר שקלים. קודם כול, אני לא מצליחה להבין למה היושב-ראש של הוועדה בפועל לא מציג את החוק. אני מתפלאה - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
שניצח אתכם, עם כל - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, לא, כשמציגים חוק, יושב-ראש הוועדה בפועל, הלוא הוא השר – אולי אתה יודע שהיה שלב שמרוב שהוא נדחף לוועדה הזאת, הוא ביקש להצביע. בכל תולדות הכנסת לא היה מעולם שר שנדחף לוועדה – באמת, חשבתי שראיתי את בן גביר בעונש מוות יושב על פוגל – ואז הגיע שלמה קרעי. שלמה קרעי, אתה – החוק הזה מה זה ייפסל, הוא קודם כול ייפסל על המהות, כי זה חוק נוראי, טבול בניגוד עניינים, תיק 5000, הידיים ידי שלמה קרעי, הראש – ראש בנימין נתניהו. אבל אני לא רוצה לדבר על המהות, על זה אני אדבר מחר. העובדה שהשר – וזה יירשם בפרוטוקול הכנסת – ישב יום אחרי יום, יום אחרי יום, שעות בוועדת התקשורת – לא היה דבר כזה בתולדות הכנסת. תשמעו, אני הייתי במס דירה שלישית ב-2016, החוק הזה היה החוק של כחלון. הגיע, לא השר – הגיע מנכ"ל משרד האוצר, ומנכ"ל משרד האוצר הזה, שי באב"ד, אמר לגפני, אז יושב-ראש ועדת הכספים, אני זוכרת – אמר לגפני המנכ"ל, לא השר: יאללה, יאללה. כל הזמן הוא אמר לו: יאללה תתקדם, תתקדם עם מס דירה שלישית. באמת, על זה, לא על לשבת כל היום – על זה הלכו לבג"ץ, והחוק נפסל. אגב, פעם כששר מהקואליציה, מהממשלה של ביבי, קיבל ברקס מבג"ץ, הוא אמר שהוא מכבד את פסיקת בג"ץ. אתם, זה כבר אירוע אחר, אבל זה נאום אחר. החוק נפסל. הוא לא נפסל על המהות, הוא נפסל על הפרוצדורה, על האצת התהליך, על כך שלא התקיים דיון רציני, שלא לדבר על המהות. במקרה הזה לא היה "יאללה, יאללה", אלא השר ישב כל היום, עד שיו"ר הוועדה פשוט נשברה. אז תראה, היה שלב שכבר ממש ריחמתי עליה, ובוא, זה לא שיש בינינו יחסי חברות, אבל ריחמתי עליה. אמרתי חראם, הבחורה עוברת התעללות, הייתה יוצאת בדמעות. באמת, תקשיב, יש הרבה חוקים בזויים בכנסת, לא חסרים, גם החוק הקודם היה חוק של הטליבאן, אבל שום דבר לא יצא ממנו. אבל החוק הזה – יושב שר מהמפלגה שלך, עזוב את זה שהחוק הזה בכלל היה אמור להיות אצל ביטן, כי כל מה שקשור לתקשורת אמור להיות אצל ביטן. עשו מעקף, דרכו על ביטן בדרך, דרכו על היועצת המשפטית של הכנסת. היועצת המשפטית של הכנסת מראש אמרה עכשיו – אתה יודע מה מצחיק? אל תענה לי, אני אגיד לך. מה מצחיק? שאם זה היה אצל ביטן, החוק היה עובר בצורה יותר נורמלית. ההוא, מכיוון שזה ראש קשה – אצלנו נוהגים לומר ראש בלטה, לא נגיד, ראש קשה – הוא הלך ככה, אז הוא דרס את הייעוץ המשפטי של הכנסת, הקים ועדה משלו, שם בוועדה את גלית שהיא חברתו, הלכו יד ביד. על הדרך – אה, הינה שגית, לא ראיתי אותך פה בכלל. הינה, יש לנו כאן עדות, מה שנקרא, של ניצולה מהטבח, שבאה ותגיד את האמת. תראה, אתם יודעים, שגית מקבלת הרבה ביקורת, צריך לומר, לא בצדק, בעיניי, אבל את זה אני אשמור לסוף הכנס, יש לי עוד חשבון ארוך שם. אבל במקרה הזה היא באמת נתנה חוות דעת. אפילו ביטן אמר, אני כבר 90% סגור – אני זוכרת את זה. למרות זאת – ואטורי, אני רואה שאתה קשוב אליי – השר הזה אמר, לא משנה מה – אל תדאג, עזוב אותך, זה שיח פה, זה לא ייגע לך - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
הסתכלתי לאן שאת מסתכלת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תדאג, אל תדאג, אני תכף מסיימת. יש לי עוד מלא מה לומר, אני אגיד את זה מחר. אבל הראש הקשה הזה, שישב פה, באיזשהו שלב צרח על הייעוץ המשפטי של הכנסת שהוא רוצה להצביע בוועדה – איפה נשמע דבר כזה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
שמענו אותך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה שמעת? אתה תשמע עוד פעם ועוד פעם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
בטלנית.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה הזמן שלי. תשתה מים קרים, זה הזמן שלי.
ינון אזולאי (ש"ס):
אבל נגמר לך הזמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הכול טוב, אגב, יכולתי גם לדבר יותר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
יכולת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל לא כי אכפת לי מכם - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה השר היחיד שהפריימריז שלו ממשיך לרוץ גם בשעה 02:00.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא שאכפת לי ממנו, אכפת לי מעובדי הכנסת. לכן, תקשיב מה אני אומרת - - -
ינון אזולאי (ש"ס):
לא רק זה, הוא השר היחיד שערוץ 12 מממנים לו את הפריימריז.
היו"ר ניסים ואטורי:
קרעי, אני מת עליך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, לא, לא, אתם לא מעניינים אותי. שלישיית מה קשור, אתם לא מעניינים – אני רוצה לומר לך, ותקשיב טוב, אדוני היושב בראש, שמרגע זה הנמקת ההסתייגויות תמשיך ב-09:00. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. אני אמור להכריז על זה. טוב, תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, נצא להפסקה, ונמשיך את הדיון בשעה 09:00. תודה רבה.
(הישיבה נפסקה בשעה 01:56 ונתחדשה בשעה 09:00.)
היו"ר מישל בוסקילה:
חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לחדש את הישיבה. כזכור, אנו ממשיכים בדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. לפני היציאה להפסקה הצעת החוק הוצגה על ידי יושב-ראש הוועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2026. אנו ממשיכים היום בהנמקת ההסתייגויות להצעת החוק, בהתאם לרשימת הדוברים. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
שנייה רגע להתארגנות, כי זה בכל זאת שעה.
היו"ר מישל בוסקילה:
אין בעיה, ניתן לך את כל הזמן.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, האמת היא ששעה של נאום זה זמן קצר מדי לסכם את העבודה על החקיקה הממשלתית הרעה מאוד הזאת, לצערי, אבל הכנתי סיכום של הדברים כדי לתאר לכם את השתלשלות העניינים – מה קרה בשבעת החודשים האחרונים, ומה קרה לפניהם. אנסה לסקור את הדברים בצורה ברורה ונהירה. למרות שאולם המליאה די ריק, אני ממליצה למי שכן נמצא כאן, ובמיוחד לשר התורן, להקשיב וללמוד איך הגיעה חקיקה ממשלתית לקריאה שנייה ושלישית, לצערי. לפני הכול, אני רוצה לפנות לצוות שלי, שהם פה – לא כולם, גיא חסר, הוא בטח תכף יצטרף. אני רוצה להגיד לאנשים בבית: אתם לא כל כך יודעים, לכל חבר כנסת יש צוות יועצים. הצוות שלי הוא קודם כול כמו המשפחה שלי, כמו הילדים שלי. אלה אנשים שעובדים מאוד מאוד מאוד קשה, מסביב לשעון, בתנאים לא פשוטים. יש להם בוסית די קשוחה ודי פדנטית ונודניקית, שמקפידה איתם על כל דבר קטן, ומעסיקה אותם הרבה מאוד שעות ובלילות. הם די מותשים, אבל, אני בטוחה, מסופקים. אני רוצה להודות לכם מכאן – למאיה שלי, למרים ולגיא על עבודה מאוד מאוד מאומצת, במיוחד על החקיקה הזאת; בשבעת החודשים האחרונים היא באמת מסביב לשעון. אין, אין, אין כמוכם. נא לא לפתוח עיניים על הצוות שלי, כולם חמסה, טפו, שום. בלעדיכם לא הייתי יכולה לעשות את זה, ואתם חלק מהותי וגדול בדבר הזה. הלוואי על כולם יועצים כמוכם. שנהיה בבשורות יותר משמחות בפעם הבאה שאני מודה לכם.
היו"ר מישל בוסקילה:
ממליץ לכם לשבת עם הצוות שלי אחר כך.
שלי טל מירון (יש עתיד):
בסדר גמור. מונחת בפנינו הצעת חוק ממשלתית. השר קרעי אוהב לקרוא לה רפורמה; אני קוראת לה הפיכה של ממש, הפיכה תקשורתית. חוק הפיכה משטרית של ממש. לא כסיסמה, אני לא אומרת את זה כאיזושהי סיסמה; אני אומרת את זה כי אני מאוד מאוד מאוד בקיאה בחוק הזה, כי עבדתי עליו חודשים רבים מאוד. אני מכירה כל פסיק, כל פיפס וכל דבר קטן שכתוב בחוק הזה. ואפילו אתה, אדוני היושב בראש, יצא לך להתלוות לישיבות הוועדה, אפילו בדיוני נימוקי הסתייגויות.
היו"ר מישל בוסקילה:
אין ספק שהשקעת לילות כימים בוועדה הזאת.
שלי טל מירון (יש עתיד):
זה נכון. אנחנו מגיעים לרגע הזה אחרי – אני לא יודעת להגיד בדיוק, צריך לבדוק את זה – אבל אנחנו מעריכים שסביב 500 שעות ועדה, שהייתי בכולן. לא הפסדתי אף דיון, חוץ מאחד בלבד. באמת הקפדתי לשבת שם בכל דקה ודקה. היו לנו ימי דיונים ארוכים מאוד, גם של 15 שעות, גם בפגרה, גם תחת איום הטילים האיראני, בהרבה מאוד נסיבות. ישבתי שם והתעקשתי שם, ואני מרגישה שבכמעט ארבע השנים שאני נמצאת בבית הזה, מלבד המאבק להשבת החטופים, כמובן, ואי-אפשר להשוות אותו לשום דבר אחר בחיים, זה מאבק הדגל שלי בכנסת ישראל. השקעתי בו את כל-כולי, את המשאבים שלי, את הלשכה שלי, ביחד עם הרבה מאוד אנשים חכמים וטובים, כדי להילחם בחקיקה הזאת. ועכשיו, בנאום הזה, אני אסביר לכם למה, ויש הרבה סיבות. ברפורמה הזאת הבטיחו לנו רפורמה מתקדמת – שוק חופשי, הפחתת רגולציה, פתיחה למגוון, הוזלה לצרכן. הרבה מאוד סיסמאות יפות. אני זוכרת את היום שבו השר קרעי עשה מסיבת עיתונאים, ובה הוא הכריז שהכוח עובר לצרכן. היו פוסטרים מאחור. היו בערך שלושה-ארבעה אנשים באולם, אבל לא משנה, נשים את זה בצד. היו פוסטרים וכרזות: הכוח עובר לצרכן. אני ידעתי כבר אז שהכוח עובר לממשלה, הכוח לא עובר לצרכן. אתם יודעים, עוד לפני שהתחלנו את החקיקה הממשלתית בוועדה המיוחדת – אני רוצה להזכיר לכולם שאני, כחברת ועדת הכלכלה, ישבתי, ביחד עם אנשים נוספים, כמובן, שנתיים בוועדת הכלכלה על חוקי תקשורת שהשר קרעי הביא בתצורה של חוקים פרטיים. זה היה לפני שהוא הצליח להביא את החקיקה הממשלתית. הוא חתך את זה בשיטת הסלמי, והביא את זה דרך ח"כים שהם בובות על חוט, שהציגו הצעות חוק שאין להם מושג מה המשמעות שלהן. יושב-ראש הוועדה ביטן בלם לא מעט לא מהצעות החוק האלה – אני חייבת להגיד, גם, באומץ רב, ולא בגלל הסיבות הלא-נכונות. הוא הבין שאלה היו הצעות חוק לא טובות, לא בשלות, ושהן גם לא יעמדו במבחן בג"ץ. למשל לסגור את התאגיד. עבדנו ממש קשה הרבה מאוד זמן בוועדת הכלכלה לבלום את החוקים האלה, ולבסוף הגיעה החקיקה הממשלתית. אני רוצה להזכיר לכולם שהחקיקה הממשלתית הזאת הייתה אמורה להיות מונחת על שולחן ועדת הכלכלה, בדיוק אותה ועדה שדנה בחקיקות הפרטיות של משרד התקשורת כמעט שנתיים. ועדת הכלכלה, למי שלא יודע, חולשת על 16 משרדים ממשלתיים, ובהם משרד התקשורת. כל הדברים שהיו קשורים לוועדת הכלכלה, כולל הוראות שעה, תקנות, ואפילו הטבות לערוץ 14 שהגיעו לוועדת הכלכלה מלא פעמים, הגיעו לשם. כך היה צריך, כך נהוג, כך עושים. ופה, בפליק-פלאק אחורי, הוקמה ועדה מיוחדת לחוק השידורים. למה היא הוקמה? כי קרעי הסתכסך עם ביטן; כי ביטן לא היה יס-מן של קרעי. ומה לעשות? כשיש לך שר כושל שמביא חוקים כושלים, כשאתה פרלמנטר נכון וטוב, מבין חקיקה ומבין כנסת, אתה שם לו דגל אדום ואומר: אני לא מקדם את זה ככה. קרעי עשה שמיניות באוויר כדי שהחקיקה שלו לא תגיע לוועדת הכלכלה, כי הוא פחד מזה. אגב, אם תשאלו אותי היום, אני לא בטוחה שהשר קרעי חושב שהוא עשה את ההחלטה הנכונה. יכול מאוד להיות שאם החקיקה הזאת הייתה מגיעה לוועדת הכלכלה, א. היינו רואים תוצאה אחרת לגמרי; ב. כנראה זה היה מסתיים הרבה הרבה לפני. בכל זאת, ביטן הוא אחד הפרלמנטרים הכי טובים בכנסת הזאת. אני זוכרת שישבתי בהצבעה בוועדת הכנסת על כך שפותחים ועדה מיוחדת. ישב שם ביטן, נלחם בזה, ואמר להם: מה אתם עושים? ציטטתי את יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, ציטטתי אותו אומר: מה פתאום, לא תהיה ועדה מיוחדת. ככה הוא אמר לתקשורת. והם חזרו ואמרו: מה פתאום, לא תהיה ועדה מיוחדת. והופ, מעל הראש של ביטן, מעל הראש של כולם הוקמה הוועדה המיוחדת בראשות היושבת-ראש גלית דיסטל אטבריאן. היא לא נמצאת כאן עכשיו. אפשר להגיד שהייתה לנו מורכבות ביחסים בינינו בחודשים האחרונים. אין ספק שעשיתי לה חיים מאוד מאוד לא קלים בוועדה הזאת, זה בלשון המעטה. נלחמתי, נאבקתי, זעקתי וצעקתי, ולא ויתרתי, והיה לה לא פשוט בכלל. מנגד, היא גם למדה להעריך את העבודה הפרלמנטרית הקשה מאוד שחברי האופוזיציה השקיעו בוועדה הזאת, ואפילו אמרה את זה מעל במות שונות. במקום "הרפורמה המתקדמת", כפי שהשר קרעי אוהב לקרוא לה, מה קיבלנו בפועל? קיבלנו הפיכה תקשורתית, קיבלנו אנדרלמוסיה חקיקתית, קיבלנו שוק תן וקח על חשבון הציבור, והכול בחסותו של הצאר קרעי, כמו שאני מכנה אותו. השר אפילו לא מסתיר את זה. הוא הודה כאן במליאה וגם בוועדה שהוא נשלח למשימה הזאת ישירות על ידי ראש הממשלה. ופה אני רוצה להזכיר לכולנו את תיק 4000 ואת ניגוד העניינים של ראש הממשלה בחוקי תקשורת. על פי הסכם ניגוד העניינים, הוא לא אמור לעסוק, להתערב, להצביע. אני גם רוצה להזכיר שהוא הצביע בוועדת השרים לענייני חקיקה על מינוי יושבת-ראש הרשות השנייה בניגוד להסדר ניגוד העניינים. קרעי אמר לנו בהתלהבות רבה שהוא שלח אותו, הוא שם אותו על המשימה, והוא אמר לו: זאת המשימה שלך, ואת זה תקדם – וכל זה בניגוד להסכם ניגוד העניינים של ראש הממשלה. בעניין הזה יהיה מעניין מאוד לראות אם ראש הממשלה יגיע לפה היום להצביע על ההפיכה התקשורתית של השר קרעי כשהוא בניגוד עניינים. ואם הוא יבחר להגיע ולהצביע – אני לא יודעת, אולי הוא יעשה את תרגיל "ויברח", כמו שהוא עשה לשר הביטחון לפני יומיים, כשהוא נכנס ויצא בלי להצביע, במחטף. הוא השפיל אותו קצת, את שר הביטחון, במיוחד עם לחיצת היד עם גולדקנופ אחר כך, אבל זה כבר נושא אחר, שאולי נרחיב עליו בהמשך. אני רק רוצה להגיד שאם ראש הממשלה יבחר להגיע לכאן להצביע על החוק הזה, הוא יצטרך לעמוד ולעשות גילוי נאות. זוכרים את הגילוי הנאות מלפני יומיים? אז כן, כן, ראש הממשלה יצטרך לעשות גילוי נאות ולספר לכולם שהוא כרגע עם תיק עומד ותלוי בבית המשפט בנושאים של תקשורת, ולכן הוא לא אמור להתערב בזה. ראש הממשלה סגר באופן אקטיבי, ביחד עם שר התקשורת, דיל עם החרדים, כדי שהחוק הזה יעבור. גם על הדיל הזה דיברתי מעל הבמה הזאת בשלושת הימים האחרונים, והסברתי שלא ברור איך הסיעות החרדיות יוצאות כל כך פראייריות בהסכם הזה, כי בסוף הן לא קיבלו כלום – לא חוק גיוס, לא עריקים. אז למה אתם מצביעים על החוק הזה כשאתם מחללים בו יותר שבת וגם מאשרים תוכני תועבה שיעלו? גם על זה אני ארחיב בהמשך. אבל מתי מגיע לרתיחה כל נושא החוק הזה? ממש על הבאזר, מה שנקרא. ברגע האחרון של כנסת ישראל, לפני הפיזור. החוק האחרון המשמעותי הממשלתי שמגיע למליאה הזאת, ולא סתם – מתי בדיוק? בדיוק במקביל לסיום עדותו של נתניהו בתיקי האלפים. מעניין. כדי להעביר את החוק הזה נשברו כל הכללים. שברתם את הסטטוס קוו החקיקתי, יצרתם מסלול עוקף ומסוכן לייעוץ המשפטי לממשלה, שלא לדבר על הייעוץ המשפטי לכנסת, ובזה אני אגע רבות. מהיום, בחסות הממשלה הזאת, אפשר להעביר חוק ממשלתי בלי שום אישור של הייעוץ המשפטי, כי מה אכפת לנו שהיועצת המשפטית לממשלה שמה כוכבית על החקיקה הזאת לפני שהיא הונחה בכנסת, וחזרה ואמרה: החוק לא בשל, החוק לא מוכן, לא דנו בכל הפרקים שבחוק, יש פגמים מהותיים בחוק, לא ניתן להניח אותו על שולחנה של הכנסת. כמובן, השר קרעי מצפצף על הייעוץ המשפטי לממשלה ומניח את החוק. שימו רגע בצד את הנקמה והאובססיה הטוטלית על היועצת המשפטית לממשלה. אני מדברת אך ורק פרוצדורלית: מה צריך לקרות בתהליך חקיקה, בוודאי תהליך חקיקה ממשלתי? איך נכון ותקין לעבוד, ואיזה תקדים מסוכן התהליך הזה יצר בכנסת ישראל – מה שאותי מאוד מדאיג, בטח כשליחת ציבור, ובוודאי גם כאזרחית במדינה. אני, אחרי שבעת החודשים האלה, איבדתי אמון. איבדתי אמון בדברים הבסיסיים ביותר שהבית הזה אמור לייצג. ולמרות שאיבדתי אמון, לא הפסקתי להיאבק ולהילחם לרגע. אני עומדת פה ועדיין קוראת לכל יושבי הבית הזה לא לתת את היד להליך הפגום שקרה פה, שיוצר תקדים מסוכן מאוד בכנסת ישראל וגם בממשלה. אני עדיין יודעת שהממשלה הבאה תתקן את כל העוולות שהממשלה הזאת עשתה גם בהליכים הפרוצדורליים. לכן אני עומדת פה, מה שנקרא, גאה, בטוחה וסמוכה שאנחנו לא נאפשר לדברים כאלה לקרות במשמרת שלנו. התעלמתם משורה ארוכה של פגמים ארוכים שעליהם התריעו היועצת המשפטית לכנסת והיועצים המשפטיים של הוועדה. באמת, אני חייבת לציין פה – הכנתי גם תמלול של היועצת המשפטית לכנסת, שהגיעה לוועדה פעם אחת בלבד, ודיברה בערך 11 דקות. צפיתי בדברים שלה בלופ עשרות פעמים. כן, אולי זה קצת מוזר שאני צופה ביועצת המשפטית לכנסת בלופים, אבל בכל פעם מחדש אני נדהמת כשאני רואה את הסרטון הזה, מהדברים שהיא הסבירה ואמרה. באמת הייתה פה שבירת כל הכללים והתנהלות מאוד מאוד יוצאת דופן. אני רוצה להגיד שהיועצת המשפטית לכנסת ממש ניסתה שוב ושוב ושוב לסייע לחקיקה הממשלתית לרפא את הפגמים, לעבוד על הבעיות שהיו בה כדי לאפשר חקיקה בכנסת. היא ממש נתנה את כל העצות, את כל הדברים שאפשר במעלה הדרך, כדי שיוכלו לרפא את הפגמים, אבל פשוט התעלמו ממה שהיא ביקשה. "התעלמו" זאת מילה עדינה, בעיניי זה יותר דרסו. אני רוצה לציין את הייעוץ המשפטי לוועדה. אני רוצה להגיד מילה על הצוות המאוד-מאוד מיוחד הזה. לקבל תוך כדי קדנציה של כנסת, בשנת בחירות, בשנה האחרונה, בלחץ האדיר שיש בבית הזה, חקיקה ממשלתית של 201 סעיפים, וללמוד אותה תוך פחות משבוע – שלושה יועצים משפטיים שחברים בוועדות אחרות, שיש להם תפקידים אחרים, ומהרגע להרגע צריכים ללמוד חוק; לי היה המון זמן ללמוד אותו, כי הכרתי את החוקים הפרטיים והכרתי את החקיקה שניסחו עוד בממשלה הקודמת. באמת אני מורידה את הכובע – איך הם בכלל עשו את זה, ובוודאי מה שהם עשו בשבעת החודשים האחרונים. לא תמיד הסכמנו. היו לי חילוקי דעות עם הייעוץ המשפטי, אבל כיבדתי אותם במיליון אחוזים. הם עבדו מאוד קשה, מסביב לשעון, בנסיבות מאוד לא פשוטות, עם הרבה מאוד אחריות בוועדות אחרות שהם חברים בהן. הם הגיעו לכאן בפגרה לימי דיונים שלמים, הם הגיעו לכאן תחת איום טילים איראניים, הם עשו עבודה מדהימה, בחגים ובפסח. באמת, היו כל מיני אירועים, אין-ספור אירועים. שלחו לנו רגע לפני שבת – הינה, קחו 60 עמודים, 90 עמודים. כל מיני דוגמאות כאלה, שאילצו את הייעוץ המשפטי לעבוד מסביב לשעון ובתנאים מאוד מאוד לא פשוטים. והם עשו את זה כמיטב יכולתם, התעמקו ולמדו את החוק מצוין, וזה תוך כדי שהתעמרו בהם לא מעט בוועדה הזאת. אני אגע גם בזה. אני רוצה להודות להם על העבודה המאוד-מאומצת שלהם, ולהגיד להם שגם אם לא הסכמנו – זה בסדר גמור שלא הסכמנו, זאת מהות הדמוקרטיה ולא תמיד אנחנו צריכים להסכים, אבל תמיד צריך לכבד את הייעוץ המשפטי, גם ברמה האישית, בצורה שבה אנחנו מתנהלים ומתנהגים כלפיהם, וגם ברמה המקצועית. כמו שאני מכבדת את בית המשפט, אני מכבדת גם את הייעוץ המשפטי, ואני רוצה להודות להם מכאן. התעלמתם משורה ארוכה של פגמים חמורים שעליהם התריעו היועצת המשפטית לכנסת והייעוץ המשפטי לוועדה, שחזר ודיבר על הרבה מאוד פגמים במהלך הדרך. ראינו את שר התקשורת עומד פה ב-14 ביולי ומתגאה ללא בושה – שימו לב – שהוא הפך את הייעוץ המשפטי להערת שוליים. ככה הוא כינה את הייעוץ המשפטי, הערת שוליים. אין לי מה להגיד חוץ מ-How disrespectful. באמת, העיקר לשבת בוועדה ופתאום לזרוק, להגיד להם: תודה רבה לייעוץ המשפטי. לא, אתה לא באמת מתכוון לזה. אל תשקר. אתה דרסת אותם, רמסת אותם והאשמת אותם. וקראת לפטר את היועצת המשפטית לכנסת ברגע שהיא לא הסכימה עם דבריך. ואמרת, אתה ויושבת-ראש הוועדה – לפרוטוקול בוועדה, יש לי את כל הציטוטים – שוב ושוב שצריך לפטר אותם, שאם הם היו יועצים בשוק הפרטי היו מפטרים אותם, שצריך להחליף אותם, שצריך להביא עוד ייעוץ משפטי. ככה הם אמרו ליועצים. הם קראו להם יועצים פוליטיים, יועצים שחברו לאופוזיציה. באמת שזאת התחתית של התחתית. אני מעולם לא נתקלתי בדבר כזה בכנסת ישראל. מעולם. באמת כאב לי בלב לראות את זה לנגד עיניי. מה שאמר פה השר קרעי במליאה באמת מסכם את הכול. הוא הפך אותם להערת שוליים. הוא רוצה לדרוס אותם, להשמיד אותם, להוריד אותם. הוא גם אמר בוועדה שהחוק הראשון שהם ירצו להעביר בממשלה הבאה זה הכפפת הייעוץ המשפטי לכל משרד. זאת אומרת, השר יבחר איזה יועץ משפטי יש לו. זאת אומרת, הוא יבחר יס-מן, הוא יבחר את מי שיעשה מה שאומרים לו. לא, זה לא התפקיד של יועץ משפטי. התפקיד של יועץ משפטי זה, כמובן, להיות ייעוץ משפטי לממשלה, זה להיות שומרי סף, וזה גם לפרש ולייעץ בנושאי החוק. זה התפקיד שלהם. הם לא אמורים להיות בצד כלשהו, הם אמורים להיות אנשי מקצוע שמפרשים ומייעצים בתהליך החקיקה. אבל יש פה איזה בלבול מערכות. הוא עמד כאן, השר קרעי, וקרא לזה אירוע מכונן. הוא התפאר שמעולם לא הגיע חוק ממשלתי לקריאה שנייה ושלישית עם כוכבית כזאת של חוסר הסכמה. בזה הוא התפאר, שהחוק הונח בכנסת עם כוכבית, במקום להתבייש שהחוק הונח בכנסת עם כוכבית – שבאו ואמרו לו: החוק לא טוב, החוק לא בשל, יש בחוק פגמים מהותיים – הוא מתגאה בזה. במקום להתבייש שהחוק שלו מנוגד לעמדת הייעוץ המשפטי, השר קרעי אמר שזאת לא בושה אלא כתר לראשו. כך אמר השר קרעי, כתר לראשו. היפוך מוחלט של מה שהמקום הזה אמור לייצג, של מה שחקיקה אמורה לעשות. בסוף, מה התפקיד שלנו? אנחנו שליחי ציבור. אנחנו צריכים לחשוב ולעשות למען אזרחי ישראל. כל מהות החקיקה פה היא לעשות למען אזרחי ישראל. ובא השר עם חקיקה פגומה, חקיקה רעה, חקיקה לא טובה, והוא מתהדר בזה שזה כתר לראשו. הוא התגאה בכך שהוא פרץ את החומה ושהחוק הזה עובר על אפם וחמתם של שומרי הסף שלנו. כי הרי איזה קמפיין יהיה לשר קרעי בפריימריז, ואיזה קמפיין יהיה לליכוד במערכת הבחירות הקרובה, אם לא קמפיין הבג"ץ והדיפ-סטייט? אמרתי את זה מזמן מזמן מזמן בוועדה. הוא רוצה להאשים את הייעוץ המשפטי בכול. אז השר קרעי אמר לעצמו, מה אני יכול לעשות? יש פה שתי אופציות: אחת, החוק הזה יעבור – איזה יופי, אני אבוא לבוחרים שלי ואני אגיד: תראו איזו רפורמה הבאתי – לא משנה שהרפורמה, אני אגיע לזה ואתם תבינו עד כמה היא גרועה, כמה הוא רוקן אותה מכל התוכן וההבטחות שהוא סיפר, כמה היא באמת חקיקה מזעזעת; אין לי ספק שהיא תגיע בקרוב מאוד לבג"ץ, כל המהות של החקיקה הזאת היא בעצם לדרוס את התקשורת החופשית במדינת ישראל. השר קרעי אמר: אוקיי, אם הרפורמה תעבור אז אני אבוא לבוחרים שלי ואני אגיד: תראו מה הבאתי לכם, מלא מלא מלא מלא הטבות לערוץ הליטוף הביתי, ערוץ 14; מלא מלא, מיליונים של מיליונים. ואם החקיקה תגיע לבג"ץ, והחקיקה תיפסל בבג"ץ – חגיגה, איזה קמפיין: הדיפ-סטייט, זה הכול בג"ץ, בג"ץ לא אפשר לנו לחוקק ובג"ץ הרס לנו את הכול. הקמפיין כבר מונח לפנינו. אבל תשאלו את עצמכם איזה הישג הביא שר התקשורת בקדנציה הזאת? מה הביא השר קרעי? אפילו שיחות הטלפון שלי בכביש ירושלים–תל אביב מתנתקות שלוש פעמים בדרך, אפילו קליטה הוא לא סידר לאזרחי ישראל. אז חקיקה, אז הישג, אז משהו שיעזור לעם ישראל בתחום התקשורת – זה לא; אבל הטבות לערוצי הליטוף הביתי, לבעלי ההון, למקורבים לשלטון, לאלה שיגידו רק דברים טובים, לאלה שיהיו הפודל של הממשלה ולא כלב השמירה של הדמוקרטיה – זה כן, את זה השר קרעי מביא לנו ביתר שאת. הכול קורה בחקיקה פגומה, רשלנית ובלי עבודת מטה רצינית. ישבתי בוועדה הזאת ואמרתי את זה הרבה מאוד פעמים: אני באה מעולמות ההייטק. בעולמות ההייטק, כל דבר שאתה מביא כרוך בתוכנית עבודה, כרוך בתשתית כלכלית. אתה בודק, אתה רואה, אתה עושה מודלים כלכליים, אתה בודק היתכנות. אתה לא זז סנטימטר בלי זה. אבל השר קרעי לא הציג לנו נתונים. למרות שביקשנו וביקשנו וביקשנו ודרשנו, שום נתון לא הוצג בפנינו. וכל החלטה וסעיף בחוק הזה משפיעים בעשרות אם לא במאות מיליונים על גופי התקשורת במדינת ישראל. וככה, מקבלים החלטות כאילו זה כלום. ככה בדיוק מרסקים את התקשורת החופשית בסנקציות כלכליות; ככה מרסקים תקשורת חופשית שאין לה שום ודאות שוק, שאין לה שום תשתית כלכלית שעליה היא יכולה להתבסס. אני כמחוקקת לא הסכמתי לתת לזה יד. בלי נתונים כלכליים אני לא מוכנה להכריע שום דבר, לא כשמדובר פה בגורלות של גופי השידור במדינת ישראל, שזה לב-ליבה של הדמוקרטיה, זה לא סוכר בסופר. כל כך הרבה פעמים ישבו שם רשות התחרות, רשות האסדרה, וניסינו להסביר: אי-אפשר להשוות את זה לתחרות בין סופרמרקטים. אלה גופי תקשורת, זה חדשות, זה התחומים הכי רגישים במדינת ישראל, זה מהות וליבת הדמוקרטיה. בואו נדבר רגע על מה שקרה בוועדה עצמה. לאורחים שהגיעו למליאה – שלום, ברוכים הבאים, קודם כול. שלום לכם – אני מדברת כרגע על חוק השידורים. זאת חקיקה ממשלתית שהשר קרעי מביא היום לקריאה שנייה ושלישית. אני מהמתנגדות הגדולות ביותר לחקיקה הזאת. זאת חקיקה שתשתלט על התקשורת החופשית במדינת ישראל, ולמעשה תיתן הטבות רגולטוריות מאוד גדולות למקורבים לשלטון, לערוצים שמלטפים את השלטון, לבעלי הון שמקורבים לממשלה. ואני מסבירה פה למה אני מתנגדת לחוק ומה כל הבעיות בחוק הזה. בואו נדבר רגע על מה שקרה בוועדת התקשורת עצמה: הצגה של איש אחד, שמבזה את הכנסת, מבזה את הפרדת הרשויות. כאמור, השר מייצג את הממשלה, הרשות המבצעת; פה אנחנו נמצאים ברשות המחוקקת. הפרדת רשויות היא חלק מהותי בדמוקרטיה שלנו. בתהליך הזה בא השר, התיישב בוועדה ולא זז משם, כל הדיונים. יש כאלה שיגידו: איזה יופי, השר משקיע, הוא מגיע לדיוני הוועדה, אכפת לו מהחקיקה הממשלתית שהוא הניח על שולחן הכנסת. לא כך היה הדבר בוועדה הזאת. פה מדובר על כמעט 500 שעות, שברוב-רובן השר קרעי ישב בוועדה. הוא לא ישב שם סתם, הוא ישב שם כי הוא רצה לנהל את הוועדה – הוא לא רק רצה, הוא ניהל אותה בפועל – הוא רצה להשתלט עליה. כל כך הרבה פעמים הוא פשוט השתלט עליה בפועל. ישבה שם יושבת-ראש הוועדה גלית דיסטל אטבריאן, והוא לחש באוזנה, או ממש בגלוי, מולנו: תתקדמי, תחתכי, אל תעשי ככה, תעשי ככה – כל הזמן ניהל אותה. ולפעמים כשהיא הייתה צריכה לקבל החלטות היא גם פנתה אליו ושאלה מה לעשות. ובכל פעם היינו צריכים להגיד לה: גברתי היושבת-ראש, את מחליטה. אנחנו המחוקקים. החוק בידינו, על שולחן הכנסת, הוא כבר לא בממשלה. התפקיד של ועדות הכנסת הוא לפקח על עבודת הממשלה. אנחנו לא הפודלים של הממשלה, אנחנו אמורים לפקח ולטייב את החוק. פה היה היפוך תפקידים מוחלט – הוא פשוט השתלט על הוועדה לחלוטין – עד כדי כך, שבאחד מדיוני ההסתייגויות שבהם מצביעים חברי הוועדה הוא ביקש להצביע. שר. אני לא אשכח לעולם את המבט של הייעוץ המשפטי לוועדה כשהוא בא אליהם עם הבקשה הזאת, איך נשמטה להם הלסת ונפתחו להם העיניים. הוא רצה להצביע בוועדה. לא, לא, לא. ככה זה לא עובד בדמוקרטיה. ככה זה לא עובד בהפרדת רשויות. אתה שר, אתה לא חבר ועדה. אתה לא יכול להצביע, אדוני. אבל השר קרעי אוהב לקבוע כללים משל עצמו. חריגה קיצונית מכל כללי המשחק הדמוקרטי. הוא הפקיע בפועל את הסמכויות של ועדת הכלכלה – הוא העביר את החוק לוועדה מיוחדת בדיוק מהסיבה הזאת. הוא רצה לשלוט בתהליך החקיקה. הוא ידע שבוועדת הכלכלה, אצל ביטן, זה לא יקרה. אבל פה הייתה לו קרקע פורייה להשתלטות טוטלית. השר בעצמו ניסח את הצעת החוק. בעצמו, בעצמו. ישב וכתב אותה. לא מעט פעמים ישב וניסח אותה, תוך כדי הוועדה, וגם תוך כדי תנועה. יותר מזה, הוא ניסח את פיצול החוק. אני רק אסביר, למי שלא מבין. מה זה פיצול חוק? פיצול חוק זה שאתה לוקח חקיקה ומחליט לקחת ממנה חלק מסוים, לפצל אותו ולהפוך אותו לחוק בפני עצמו. זה חוק שאמור לעמוד בפני עצמו. התהליך הזה אמור לקרות בכנסת, כי החקיקה הונחה על שולחנה של הכנסת. מי שאמורה לפצל את החוק היא הכנסת – אגב, בדיוק כפי שעשה יושב-ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן עם פיצול היועמ"שית. לפני שבוע אולי זה היה, הוא פיצל את החוק. כמובן שאני מתנגדת גם לחוק הזה ולכל התהליך שקרה שם, אבל לפחות שמחה רוטמן הוא זה שפיצל את החוק. פה – השר פיצל את החוק, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לכנסת. זה הגיע לשיא כשהשר בעצמו ניסח את ההסתייגויות עבור חברי הכנסת של הקואליציה. אני לא יכולה שלא לגחך, איפה נשמע דבר כזה? השר ניסח הסתייגויות, נתן אותן לחברי קואליציה בוועדה ואמר: תגישו את ההסתייגויות האלה. הוא לא הביא את זה בתיקונים משלו, הוא לא תיקן את הנוסח, הוא שלח שליחים מהקואליציה כדי להביא הסתייגויות לחוק. איפה נשמע דבר כזה? ראינו איך אפילו בדיוני ההסתייגויות ישב השר בוועדה. באמת, מה לשר ולדיוני ההסתייגויות? למה שהוא ישב שם? הוא רצה לפקח מקרוב. הוא רצה לראות שחברי הקואליציה לא ממרים את פיו. הוא רצה לראות שמי שמנהל את הדיון, יושב-ראש הוועדה, בין אם זה המחליף או הקבועה, בקצב, ואם צריך ללחוש באוזנם הוא יעשה את זה. הוא כמובן ישב שם גם אז. פעם אחת הגדיל השר – בא לאחד מדיוני ההסתייגויות וביקש דברי פתיחה. למה הוא הגיע? הוא הגיע כדי לקרוא לי, באופן אישי, משרוקית הכלבים של הפרקליטות. גם על זה דיברתי פה במליאה. השר קרעי בטוח שחברת הכנסת שלי טל מירון מיש עתיד שולטת בפרקליטות, היא שורקת והם באים. נתחיל מזה שהביטוי עצמו הוא ביטוי, מה להגיד, די מבזה ולא מתאים, בטח לא לשר בישראל. אבל בשביל זה הוא בא לוועדה. הוא בא להגיד לי שאני שרקתי לפרקליטות והם באים. אתם יודעים למה שרקתי לפרקליטות, לטענתו? כי אמרתי לשר בפניו – אני בין היחידים שפשוט אומרים לו בפניו את מה שהם חושבים, ללא חשש וללא מורא – אמרתי לו שזה מבחינתי תיק 5000. כך אמרתי. אמרתי לו שהוא עוד ייחקר על החקיקה הזאת, שהיא חקיקה שנותנת טובות הנאה לגופי תקשורת ולבעלי הון שמקורבים אליו, שהוא ביחסים איתם של – אין דרך אחרת להגדיר את זה אלא שוחד. לא פחדתי להגיד לו את זה, אז הוא כנראה קצת כעס שאני אומרת לו את האמת בפניו, אז הוא בא להגיד שאני משרוקית הכלבים של הפרקליטות. מה שקרה בחקיקה הזאת זה שהתוצאה שמובאת לפניכם היא רשלנית. היא נעשתה בחוסר מקצועיות, היא נעשתה בחיפזון. אחרי הפיצול, תוך כדי דיונים, בכל פעם עוד תוספת ועוד שינוי ועוד, והשר תוך כדי דיונים מנסח בעצמו, הייעוץ המשפטי לא היה יכול בכלל לעסוק בזה, כי איך הם יגיעו לזה? והחוק הזה נועד אך ורק לרצות אינטרסים פוליטיים צרים על חשבון האסדרה המקצועית שהשוק הזה זקוק לה. המהלך המופקר הזה יוביל לפגיעה כלכלית אנושה בשחקני השוק. וזאת כוונתו המדויקת, לעזור לערוצים שהוא חפץ ביקרם והם חפצים ביקרו, ולדרוס ולהשמיד, ממש ככה, את הערוצים שמבקרים את השלטון. אני רוצה להזכיר לכולם שלפני כמה שבועות, בלי בושה, ממש ממש בלי בושה, השר קרעי צילם סרטון. ומה רואים בסרטון של השר קרעי? רואים לוגואים של ערוץ 12, של ערוץ 13, של הארץ, של גל"צ, של התאגיד, נדמה לי, שהוא מסלק אותם ככה, כמו יתושים, את הלוגואים. ואז הוא לוקח את הדפים שלו, שימו לב, והוא מוחץ אותם כמו חרקים, כמו ג'וקים. כך עשה השר קרעי בסרטון שהוא פרסם לציבור. זאת אומרת, אם עד אותה נקודת זמן הוא ניסה להסתיר בוועדה – מדובר באיזו חקיקה ממשלתית, וזה יפתח את השוק, וזה יעשה כל מיני דברים טובים, והרפורמה, "הכוח עובר לצרכן", וכל מיני הבטחות ריקות מתוכן – בסרטון הזה הוא הבהיר היטב מה הכוונות האמיתיות שלו. והכוונות האמיתיות שלו זה למחוץ את ערוצי התקשורת כמו ג'וקים, זה לסגור אותם, זה להזיק להם, זה למחוץ אותם. זה בדיוק מה שהשר קרעי רוצה, והוא כבר לא מסתיר את זה. מי שישלם את המחיר בסוף, כמו תמיד, זה הצרכן הישראלי, האזרח הישראלי, שהולך לקבל פה תוהו ובוהו בשוק התקשורת. כדי להבין את גודל הפארסה שהייתה לנו בחצי השנה האחרונה מספיק להסתכל על המחטף שקרה ממש ביומיים האחרונים ובשבועיים האחרונים, עם כל הנושא של הפלונטר החרדי והיישומון הממשלתי ועידן פלוס. אני כבר נאמתי על זה רבות. למי שלא עוקב ולא יודע מה קרה פה, הסיעות החרדיות איימו שהן לא יצביעו בעד החוק הזה, בגלל שהיישומון הממשלתי שמוקם בחקיקה הוא מחלל את השבת והוא מאפשר תוכני תועבה על גבי היישומון הממשלתי. השר קרעי עשה שינוי בחוק, הבאנו את זה להצבעה פה במליאה, להוריד את פרק היישומון, והוא הוריד את הפרק. אני רוצה להזכיר שהשר קרעי כיתת רגליו והלך בעצמו לרב יוסף, לביתו, לשכנע אותו. אגב, מעניין מאוד מי לקח אותו לרב יוסף הביתה. אני רק אגיד, בזהירות רבה, שככל הנראה מדובר בעיתונאי מאוד מאוד מאוד דומיננטי ובולט מערוץ הליטוף הביתי שלקח אותו לשם. זה בפני עצמו חקירה פלילית אחרת. אבל מרוב חקירות צריך להעביר את ישיבות הממשלה ללהב 433. אני לא יודעת איפה מתחילות החקירות ואיפה הן מסיימות. זאת הנורמה שהממשלה הזאת מביאה לנו. אז כדי לרצות את השותפים החרדים פתחנו את החוק מחדש, הורדנו את פרק היישומון הממשלתי. אבל מה קרה בפועל, חברים? בפועל, תקראו את הסעיפים בחוק. פשוט צריך להסתכל. בחוק הזה, במקום שיהיו שני ערוצים על גבי עידן פלוס, מה שיש היום, ערוץ 12 וערוץ 13 – הורידו את היישומון הממשלתי. אבל השר קרעי, במחטף, בהיחבא, תוך כדי דיוני הוועדה, לא בנוסח השר, אלא בלי שהסיעות האלה יודעות, הכניס עוד סעיף בדלת האחורית. ומה כתוב בסעיף הזה? שכל הערוצים הקטנים יהיו חייבים לעלות על גבי עידן פלוס ולשדר שם. זה אומר ערוץ 14 והלא TV וערוץ 9 ואולי עוד ערוצים. אז במקום ששני ערוצים יחללו שבת, עשרה ערוצים יחללו שבת. זו הפחתת חילול השבת שהשר קרעי מביא בקומבינה שהוא עשה עכשיו עם החרדים. ואני קוראת להם שוב – אני יודעת שיהדות התורה מתכננים להימנע היום. אני באמת מנסה להבין את דרעי וסיעת ש"ס, למה הם נותנים ידם לחילול שבת מרובה יותר ממה שהיה קודם, ואם הם מאמינים בחילול שבת, בניגוד לעמדת יהדות התורה. אבל זו שאלה שצריך להבין, למה, למה דרעי וסיעת ש"ס תומכים בדבר הזה. אני אגע עוד מעט גם בנושא התועבה. בחוק הזה יהיה אפשר להעלות תועבה חופשי חופשי על גבי הפלטפורמות. הפלטפורמות הן גופים מסחריים כלכליים, ומה שמעניין אותן זה רווח כלכלי, ואם מחר בבוקר תהיה היתכנות לקנות את ערוץ פלייבוי כי זה מביא להם רייטינג וכסף, אולי הם יעשו את זה. אף אחד לא מבטיח לנו שלא, והחוק הזה מאפשר את זה. אז, כמובן, החזרנו את עידן פלוס המיושן; יהיה יותר חילול שבת; יהיו תוכני תועבה – הכול בדיל המאוד-מוזר שנרקם פה עם הסיעות החרדיות. אגב, הסיעות החרדיות יצאו, סליחה על המילה, פראייריות, כי הן לא קיבלו לא חוק גיוס ולא עריקים, ולא הביאו שום בשורה, שום בשורה לציבור שלהן, רק כישלונות במהלך הקדנציה הזאת. ובכל זאת הן יצביעו על החוק הזה, שמחלל שבת. התוצאה של הרשלנות הזאת, של מה שהכניסו לנו עכשיו בחוק ברגע האחרון, זה שנוצרה פרצה משפטית מדהימה, לא פחות, שבה המגבלות הישנות פשוט לא חלות על ההגדרות החדשות. ולמה הריצה והלחץ והאמוק הזה? כי עיקרי הרפורמה – ההפיכה, אני קוראת לה – נועדו להיכנס לתוקפם באופן מיידי. רגע לפני בחירות. רגע לפני בחירות, שינויים דרמטיים בשוק התקשורת במדינת ישראל. מה זה שוק תקשורת? מהם ערוצי חדשות? בסוף מדובר בהשפעה על דעת הקהל. וברגע המכונן הזה, כמה חודשים לפני בחירות, מביא השר קרעי את הרפורמה הזאת, שחלקים מהותיים ממנה נכנסים לתוקפם מייד. אני אגיע לזה. המטרה, כמובן, היא לייצר השפעה פוליטית אדירה על מערכות החדשות לטובת שוק שידורים שקרעי וביבי חפצים ביקרו. הם נותנים אישור מיידי לפלטפורמות – פלטפורמות אלה אותן חברות כבלים שמשדרות על גביהן את כל הערוצים – לשדר פרסומות מסחריות בפעם הראשונה, וגם יוכלו להקים ערוצי חדשות. בואו ניזכר רגע, זוכרים את פטריק דרהי? זוכרים את בעל ההון? זוכרים את השם הזה, שהיה הרבה בעיתונות בחודשים האחרונים? אותו איש הוא גם בעלים של פלטפורמה וגם בעלים של ערוץ i24, מה שנקרא בעלות צולבת. ופתאום, בחוק הזה, כל הקלפים מסתדרים: הוא יוכל להעלות את ערוץ i24 על גבי הפלטפורמה של עצמו; הוא יוכל לשדר פרסומות ולהרוויח על זה כסף – טובת הנאה לא רעה בכלל לבעל הון שמקורב לשלטון. אני רוצה גם להזכיר שקרעי וביבי מאוד מאוד רצו שאדון דרהי ירכוש את רשת 13, מאוד מאוד רצו, אבל לא עלה הדבר. לצערם אסף רפפורט מההייטקיסטים נתן הצעה יותר טובה, והוא בעסקת רכישה של רשת 13. מה עשו ביבי וקרעי, שעסקת חלומותיהם לא קרתה עכשיו? הרי תחשבו, גם ערוץ 14 וגם i24, אחר כך אולי רשת 13 – השתלטות לא רעה על הערוצים במדינת ישראל. נגמור את ערוץ 12, נטיל עליהם סנקציות כלכליות, נחנוק אותם, נגמור אותם, והופ – אנחנו שולטים בכל התקשורת המיינסטירימית הישראלית. זה דיל לא רע בכלל. מה עשו השר קרעי וביבי כשהם הבינו שעסקת רשת לא הולכת לצאת לפועל עם פטריק דרהי? הם אמרו: אנחנו נסנדל את העסקה של רשת 13. איך נעשה את זה? אנחנו נדאג שמועצת הרשות השנייה – שהיא הרגולטור במדינת ישראל, האחראי לפקח על העסקאות האלה – לא תאשר את העסקה הזאת. איך נעשה את זה? נדאג שחברי מועצת הרשות השנייה יתפטרו מתפקידם. כן, אלה, אלה שעכשיו. השר שלח את ראש המטה שלו – בטח קראתם בעיתונות – כמו במאפייה סיציליאנית, לאיים עליהם, ולהגיד להם: תתפטרו מתפקידכם על מנת שלא יהיה קוורום לאישור עסקת רשת 13. תראו מה מונח לפנינו. אחר כך שואלים אותי למה אני קוראת לזה תיק 5000. מדהים, מאפייה בחסות הממשלה וראש הממשלה. בית המשפט הנכבד חזר ואמר לאותם חברי מועצה שהתפטרו באורח פלא, ממש במקרה, אחד אחרי השני, באותו יום – ממש במקרה כך יצא: נא הצהירו לבית המשפט למה התפטרתם ואיך זה קרה. והופ, בפליק-פלאק אחורי הם הודו שראש מטה השר ביקש מהם להתפטר. הודו. בג"ץ הוציא צו ביניים לעצור את התהליך הזה. הוא הבין שמדובר פה בהליך פלילי של ממש – אין לי משהו אחר להגיד. כמובן שהשר קרעי, שקמפיין הדיפ-סטייט והבג"ץ שלו הם חלומו הרטוב, אמר שלא צריך לציית לפסיקות בג"ץ. משבר חוקתי welcome. למה השר קרעי שם את עצמו בפרונט של הדבר, תשאלו? הוא מאוד רוצה להיות זה שמוביל את הקמפיין האנטי-בג"צי, כי זה טוב לו בפריימריז, כי זה טוב לבייס, כי הם אוהבים לשמוע את זה. אז אני אשים את עצמי בפרונט, ואני אתנגד לכל דבר שבג"ץ אומר. בחוק הזה מבטלים באופן מיידי את חובת ההפרדה המבנית בין חברות החדשות לגופי השידור. רק תבינו, ביטול ההפרדה המבנית – זה אומר שבעלי הון שהם בעלים של ערוצים יוכלו להשפיע על התכנים שאתם מקבלים בחדשות. לא תהיה יותר הפרדה, כמו שאתם רואים למשל בקשת וברשת. בעלי ההון יוכלו ללחוץ על חברות החדשות, שהן תחתיהם, מה לשדר ומה לא לשדר. עכשיו תחשבו שנחשפת איזו שחיתות גדולה, או עוולה גדולה שנעשית לציבור, ובעל ההון מקושר לדבר הזה, והוא אומר: אני לא רוצה שישדרו את זה. הוא אומר להם: אל תשדרו את זה. זה ככה פשוט. אלו חדשות מהימנות? זו אתיקה עיתונאית? זו מקצוענות? זה מה שהחוק הזה מביא לנו. אני גם רוצה להזכיר שזו לגמרי חשיפה של מערכות החדשות שלנו לאינטרסים זרים, פוליטיים ועסקיים. הדובדבן בקצפת: גופים כמו הפלטפורמות שהזכרתי, כמו ערוצים מסוימים, יוכלו לשדר תעמולת בחירות בתשלום, ללא שום מנגנון פיקוח של הרשות השנייה – אפילו לא נגעתי בזה שבפיצול החוק שמונח לפנינו אין אפילו פרק אכיפה. ככה זה גרוע, החוק הזה. עכשיו הגענו לערוץ הבית, ערוץ הליטוף הביתי, ערוץ 14. אני אף פעם לא חוששת להגיד את דעותיי. אגב, מעולם לא אמרתי שצריך לסגור אותו. כן אמרתי שכל הערוצים במדינת ישראל צריכים לעבוד לפי חוק. אם אתה ערוץ מורשת – אתה אמור לשדר מורשת; אם אתה ערוץ חדשות – אתה אמור להיות רשום כערוץ חדשות, ומה שחל על ערוץ אחר צריך לחול גם עליך. כולם שווים בפני החוק, זה מה שכן אמרתי. הערוץ הזה מקבל פה בחקיקה הזאת חליפת חקיקה מטורפת, שנתפרה בדיוק למידותיו. אפילו ביומיים האחרונים, כשפתחתנו את החוק בוועדה – איך קרא לי השר, משרוקית הכלבים? מישהו שרק לו, ותוך כדי הדיון הוא רץ וניסח בזמן אמת עוד סעיף של הטבה לערוץ 14. הוא חושב שאנחנו לא שמים לב; אולי הוא מניח שאנחנו לא מספיק חרוצים, אבל מה לעשות שהוא נפל על חברת הכנסת שלא מרפה לרגע, כמו דוברמן? מה לעשות שזה המצב? מה לעשות שהיא חובבת שבתות שבהן היא יושבת וקוראת את החוק הזה ואת הסעיפים שלו שוב ושוב. קוראת ניירות עמדה, מעמיקה ושואלת שאלות. מה לעשות שנפלת על ח"כית כזאת? אני בטוחה שהוא אומר: איך זה נפל עליי הדבר הזה, דווקא היא מכולם נפלה על הוועדה שלי, נפלה על החוק שלי. מה לעשות, השר קרעי, כך יצא. האמת שזה לא כך יצא, אני בחרתי בזה. עשיתי תואר ראשון בתקשורת, הייתי דוברת חיל האוויר. אני מבינה מהי תקשורת חופשית במדינה דמוקרטית; אני מבינה מה היא תקשורת לא חופשית במדינה שכבר לא תהיה דמוקרטית. לכן, המלחמה הזאת שלי היא ממש ציפור נפשי. אני מבינה מה על הכף; אני מבינה מה התפקיד של תקשורת במדינה חופשית. לכן אני נאבקת ונלחמת על זה בכל כוחי, ואני לא אפסיק גם היום וגם אחרי. אני מקווה שהחוק הזה לא יעבור, אבל אם כן, אני אמשיך להילחם בו. בואו נדבר על ההטבות לערוץ 14. קודם כול, מבטלים להם את החובה החוקית להשקיע מעל 50 מיליון שקלים בהקמת חברת חדשות רשמית. ככה, הורידו להם את זה בחוק. מה שעשו חברות החדשות האחרות, פה כבר לא קיים. לא צריך. זה, כמובן, משליך על האיכות של החדשות, על הרמה. ברגע שאין את החובה הזאת – חאפ-לאפ. מבטלים את חובת המעבר של המערכות לירושלים. כל האולפנים מחויבים להיות בירושלים – פה כבר לא. למה? כדי שערוץ 14 לא ישלם מיליונים להעביר את האולפנים שלהם לירושלים. כל זה כדי שיהיה פתרון עוקף לקנסות שהרשות השנייה הטילה על ערוץ 14, בגלל ההפרה הזאת. אני רוצה להזכיר שבחוק הזה מבטלים דה פקטו את רישיונות השידור הרגילים, ומורידים מערוץ 14 את מחויבות התוכן והשידורים כפי שהייתה עד היום. בסוף, מה זה אומר? מורידים את המגבלות על אכיפת אתיקה של שידורים אסורים כמו הסתה. ההכנסות של ערוץ 14 הן נושא בפני עצמו. לפי החוק היום, כל ערוץ זעיר במדינת מישראל יכול להיות עד מחזור של 80 מיליון שקלים. ברגע שעברת את הרף, אתה מחויב, כמו ערוצים אחרים, לרגולציות של מדינת ישראל כמו שהן חלות היום על קשת ורשת. מה קרה בחוק הזה? שינו את הכול כדי שערוץ 14 לא ייחשב ערוץ רגיל ויהיה מחויב בחובות רגולטוריות. ככה עשו שמיניות באוויר. מה לעשות? שוב, הקרצייה התורנית שיושבת על השר ויושבת על הדברים, יודעת שעד 31 במרץ בכל שנה צריך להגיש דוח לרשות השנייה על הכנסות הערוצים הזעירים. אני פונה לרשות השנייה במכתב. פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית, ושואלת: מה עם ההכנסות של הערוצים הזעירים? שימו לב מה אני מגלה: ערוץ 14 אפילו לא דיווח להם. הוא עיכב, הוא ביקש הארכות, וגם אחרי שהוא קיבל את ההארכה, הוא לא דיווח לרשות השנייה על הכנסות. למה הוא לא דיווח? ערוץ שמתהדר בשלטי חוצות באיילון שהוא הערוץ השני בגודלו ברייטינג במדינת ישראל, הוא ככל הנראה כבר לא ערוץ זעיר. אבל הוא רוצה להתחמק מהחובות הרגולטוריות של מיליונים על מילונים שהוא צריך לשלם, אז הוא לא מדווח. הוא אומר לעצמו: תכף חוק השידורים של קרעי יעבור, ויסדרו לי את העניינים. והינה, השר קרעי מביא לנו ממש עכשיו רטרואקטיבית פטור לדבר הזה, והופ, סידרנו עוד הטבה לערוץ 14. לרשות השנייה לא הייתה ברירה, כי הדוברמן ישבה עליהם, הוציאה מכתבים, פנתה למפכ"ל, פנתה אליהם ואמרה להם: אם אתם לא תטפלו בזה, אני אטפל גם בזה שאתם לא עומדים בחוק. הם הוציאו להם קנס של 75,000 שקלים. בחוק הזה, כדי להציל אותם מהפיקוח הפכו את כל הערוצים לזעירים. פתאום קשת 12, שכל הזמן אומרים: מונופול, מונופול, מונופול – הוא ערוץ זעיר בחקיקה הזאת. הגיוני. בתוך זה נתנו ל-14 פטור ששווה עשרות מיליוני שקלים. עוד אחד: ערוץ 14 בשנת 2026 היה אמור לשלם 11 מיליון שקלים על רישיון, אבל השר הביא מהר מהר תקנות בדלת האחורית, והם משלמים פחות ממיליון שקלים. עוד הטבה של מיליונים על מיליונים על מיליונים. ואז מגיע שוק המדרוג, רייטינג. החוק מאפשר לפלטפורמות לפרסם נתוני ממירים פתוחים שקריים כאילו הם נתוני צפייה. רק אגיד לכם, שתדעו, כי ישבה ועדת המדרוג בוועדה והסבירו לנו את השיטה והכול. אין מדינה דמוקרטית בעולם – אין – שיש לה שיטה אחרת למדידת רייטינג. אין, לא קיים – רק בסין, רוסיה והונגריה. נראה לי שאני לא צריכה להרחיב את הדיבור למה אנחנו לא רוצים להיות כמוהם. אבל פה, רק תדעו, שכשאתם הולכים לישון בלילה ומכבים את הטלוויזיה, אם השארתם את הממיר דולק, ולא כיביתם את הממיר – לא את הטלוויזיה, את הממיר – הוא ממשיך לשדר. הנתונים שהוא דורש כנתוני אמת, הם לא נתוני אמת. אני לא ארחיב, כי יש לי דברים יותר חשובים להתעסק בהם. כמובן שהמטרה היא להקים מנגנון מדידה אלטרנטיבי מטעם הממשלה שיזרים לערוץ 14 כספי לפ"מ הרבה מעבר לנתח השוק הריאלי שלהם. היום, לפי החוק, לפ"מ מוגבלת בכמה כסף היא יכולה לפרסם לפי נתוני רייטינג; בחוק הזה הכול נפרץ. למה? אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל בממשלה הזאת הפרסום של לפ"מ בערוץ 14 עלה במאות אחוזים. הפתעה, surprise. כך יצא במקרה. בחוק הזה זה נפרץ לחלוטין, הם יוכלו להשקיע כמה שהם רוצים. עוד הטבה. כמובן, כמו שאמרתי, בעלי ההון מקבלים הטבות משלהם, שידורים של ערוצי הברודקאסט הגדולים בחינם, שוב פעם. ומי כן יקבל כסף? על מי חובת ההעברה בחינם לא חלה בחוק הזה? תנחשו. לא תאמינו – גם ערוץ 14. הוועדה גם פטרה חלק מהפלטפורמות מחובת העברת נתוני צפייה לערוצים שבבעלותה. מתנה על גבי מתנה, ואין שום פיקוח של הרשות השנייה. אבל מה עם הצרכן הישראלי? אני רוצה להזכיר – מה קרה לבשורות הגדולות שבשמן השר יצא לדרך? הכול שקר אחד גדול. הכוח לא עובר לצרכן, הכוח עבר לממשלה. הצרכן בחוק הזה לא מקבל שום דבר ממה שהשר הבטיח. הוא הבטיח שעל גבי עידן פלוס יהיו הרבה מאוד ערוצים בחינם; הוא הבטיח לחיילים, הוא הבטיח שידורי ספורט בחינם, אבל הוא הוריד את פרק היישומון. אז כל הדבר הזה נפל, כל ההבטחות שלו לצרכנים פשוט נפלו, פשוט שקר. אין שום תמריץ בחוק הזה לכניסה של שחקנים חדשים לשוק, אלא רק הטבות ספציפיות למקורבים ולמי שהשר קרעי וראש הממשלה רוצים. ואני חוזרת ואומרת, לא לשכוח את הנושא של חילול השבת, שבנוסח שמונח לפניכם הוא מרבה חילול שבת, הוא לא מפחית אותו, והוא מאפשר שידורי תועבה. יוכלו לשדר גם פורנוגרפיה בשבת – גם חילול שבת וגם תועבה. השר קרעי מוליך את כולם שולל. החוק הזה נשען אך ורק על המונח הפלילי של "תועבה" בחוק העונשין. המשמעות היא שאין שום התייחסות לפורנוגרפיה, לתוכן מיני או לפגיעה ברגשות הציבור, אלא רק מה שמוגדר פלילי כמו זנות, שזה נורא ואיום, ותחשבו על ההשלכות של מה שאתם תראו בטלוויזיה. היועצת המשפטית של הוועדה נעמה מנחמי אמרה מפורשות בוועדה, אני מצטטת: זה לא מונע הצגה של פורנו. ועדיין תמכתם, היא אמרה את זה לפרוטוקול. אם אזרח שומר מסורת, או בכלל אזרח, ייתקל בתוכן מיני או מבזה דת, לא יהיה לו למי לפנות, כי נציב פניות הציבור של המועצה בוטל. לא צריך אותו. הורדנו אותו בחוק הזה. ביום שאחרי החוק הזה אין כללים, אין אכיפה, לאזרח אין שום כתובת לפנות אליה. מכרתם את רגשות הדת בשביל פוליטיקה. החוק הזה מקים מועצה שהיא רגולטור פוליטי מובהק. זה היה אולי אחד הדברים הכי קשים שנלחמנו עליו בתחילת הדרך. ועדת האיתור של המועצה תישלט על ידי מנכ"ל המשרד, שזה משרת אמון. הרגולטור החדש מחובר בוורידים לשר, שזה הדבר הכי גרוע שיכול להיות בשוק שידורים. הרגולטור צריך להיות מקצועי, נטול פניות, נטול קשר לפוליטיקאים, נטול השפעות של הפוליטיקאים, ופה עשו בדיוק את ההפך. זה בניגוד מוחלט לכל היגיון דמוקרטי שהוא. למועצה הפוליטית הזאת ניתן כוח חסר תקדים, סמכויות תחרותיות לדרוש מידע בלתי מוגבל מגופי תקשורת. יהיה אפשר פה לחסל ערוצים ממש. הם יוכלו להתערב בהסכמים מסחריים בין גופי שידור, לקבוע מחירים, אפילו להתערב באופן מדידת הרייטינג. במקום להפחית רגולציה – כפל רגולציה: הקימו מועצה חדשה, אבל השאירו את הרשות השנייה על הראש של הערוצים המסחריים. הם השמיטו את פרק האכיפה בחוק הזה, והעיצומים הכספיים, אשר רוקן מתוכן את חובת ההשקעה בתוכן ישראלי ובפלטפורמות כמו נטפליקס. היוצרים, היוצרים, היוצרים – כמה סיבובים עשו עליהם בחוק הזה, החזיקו אותם כבני ערובה. אמרו להם: תתמכו בחוק, נביא לכם את הרגולציה על ענקיות התקשורת מחו"ל. ונחשו מה קרה? נחשו מה קרה? זה ירד מהחוק. למרות שפעמיים בוועדת שרים לחקיקה השרים הצביעו על נוסח שאומר שתהיה רגולציה על ענקיות התקשורת מחו"ל, הוציאו אותה מהחוק. היוצרים נדפקו עוד פעם. אל תטעו, באמת. אם מדברים על יצירה ישראלית מקורית, הבטיחו להם הרים וגבעות, הבטיחו שישמרו עליהם. בפועל – שום דבר. חובות ההשקעה ירדו, והיצירה נפגעת שוב. מכרתם את הפרנסה של אלפי יוצרים, שחקנים, עובדי תעשייה. חבל, באמת חבל. כל זה קורה בתוך אווירה מסוכנת מאוד, אווירה של אלימות כנגד עיתונאים שהופכת לדבר שבשגרה. גם על זה נאמתי ודיברתי. לבנה שמנפצת את חדשות 12, לבנה שמנפצת את מערכת הארץ, גרפיטי, איומים על עיתונאים, עיתונאים שמפחדים ללכת ברחובות. השר קרעי רוצה להקים ועדה שתפקח על הדלפות לעיתונאים. באמת, לאן הגענו? איפה אנחנו נמצאים? אני מרגישה שאנחנו ברוסיה ולא במדינת ישראל. שר תקשורת שיושב מולי ושואל אותי: מה קשורה אליי האלימות נגד עיתונאים? ככה הוא שואל אותי, מה זה קשור אליי? ואני אומרת לו: אתה שר התקשורת של מדינת ישראל, בטח שאתה קשור. אתה צריך לגנות אלימות כנגד עיתונאים, לא משנה מאיזה צד של המפה הם. אתה צריך לפעול להגן עליהם, אתה צריך להרים טלפון לשר לביטחון לאומי ולהגיד לו: תגן על העיתונאים. תגנו את זה כממשלה. במקום זה – קמפיין מתוזמר כנגד התקשורת החופשית במדינת ישראל של שרים; של ראש הממשלה, בסרטון כמו רופא שמרפא את המחלה; של שרים שפותחים קרנות לתביעות כנגד ערוץ במדינת ישראל; שרים שקוראים לערוצים שלנו "אל-ג'זירה" ו"אל-מנאר" ו"ערוצי תבהלה"; הסתה מכוונת של הממשלה, שמחלחלת לרחובות, ואז אנחנו רואים אלימות כנגד כלי תקשורת ועיתונאים, וזה עלול להסתיים ברצח. ואמרתי את זה וביקשתי ממנו לגנות, והוא מסרב. הוא שואל אותי: מה אני קשור לזה? כל זה קורה תוך כדי המתקפה הכוללת, גם בחוק השידורים, גם על התאגיד, גם על גל"צ, הכול הכול חלק ממערך כולל. כי התקשורת – אם אתה לא שולט בה, אז מה היא שווה? אתה רוצה פודל שילטף את השלטון כל היום, לא כלב שמירה של הדמוקרטיה, שזה התפקיד של תקשורת חופשית במדינת ישראל. ומכאן אני רוצה לקרוא לעיתונאים במדינת ישראל ולהגיד להם: אל תפחדו ואל תחששו ותרימו ראש גבוה. אתם תחת מתקפה נוראית ובזויה, אבל אנחנו נמשיך להיאבק על הזכויות שלכם, כי אתם שומרים על הדמוקרטיה שלנו, ואתם שומרים על המדינה שלנו מפני שחיתות ומפני עוולות. והתפקיד שלכם, כן, הוא לבקר את השלטון והממשלה, וגם אותנו, חברי הכנסת והפוליטיקאים. אין בי פחד, כי מי שלא עושה משהו פלילי, ומי שהוא ישר, ומי שהוא שליח ציבור אמיתי, אין לו ממה לפחד. אני לא מפחדת מהתקשורת, כי אין לי מה להסתיר. רק מי שיש לו מה להסתיר רוצה לשלוט בתקשורת. ולכן אני קוראת לכם להרים ראש ולהישאר חזקים, ואני מבטיחה לכם שגם אם החוק הזה יעבור פה היום, אנחנו נילחם בו בבג"ץ. אני הגשתי בג"ץ יחד עם חברי יוראי להב הרצנו, אנחנו נילחם בזה בבג"ץ. אנחנו נילחם בזה פה בממשלה הבאה, שתבוא ממש בקרוב. אנחנו נתקן את כל הדברים שכתובים בחוק הזה ונביא אסדרה לשוק התקשורת כמו שהיא צריכה להיות – עניינית, מקצועית, רצינית ולא פוליטית. וכן, צריך להסדיר את שוק התקשורת במדינת ישראל, אבל לא ככה. לא בדריסה, לא בחוסר מקצועיות, לא ברשלנות, לא בפוליטיקה שמכניסים לתוך גופי שידור. אל תשכחו שהשיטה היא לנסות לפרק את שומרי הסף שלנו מכל הכיוונים – פעם זה דרך מערכת המשפט, פעם זה דרך התקשורת החופשית. כן, גם אתם שומרי הסף שלנו. ומה שראינו בוועדה מבחינה פרוצדורלית – אי-אפשר, באמת, נשארו לי שלוש דקות, זה רחוק מלהספיק, אבל גם בזה עוסק הבג"ץ שלי, בכך שעקרון ההשתתפות שלנו נמנע מאיתנו פעם אחר פעם אחר פעם. נזרקנו מהוועדה אין-ספור פעמים בשלוש קריאות ברצף, בלי לתת לנו זמן, כמו שאמורים, לתקן. עברנו התעמרות בוועדה הזאת. שלחו יועצת לצותת לטלפון שלי בוועדה הזאת, הקריאו את הודעות הווטסאפ שלי בוועדה הזאת לפרוטוקול, כאילו אנחנו ברוסיה, כאילו אני צריכה לבקש רשות להתכתב בווטסאפ עם אנשים, כאילו אני צריכה לשאול את יושבת-ראש הוועדה מה בסדר ומה לא בסדר, כאילו זה הגיוני שיועצים מצותתים לי לטלפון. איזו בושה, איזה תת-רמה. אבל זה לא ירפה את ידינו, אני מבטיחה לכם. אנחנו נמשיך להילחם ולהיאבק בלי סוף. גם הייעוץ המשפטי לממשלה, שעבר התעמרות לא פשוטה בוועדה הזאת – אנחנו נחזיר את הנרמול הנורמלי של איך מתייחסים לצוות ייעוץ משפטי, גם אם אנחנו מסכימים איתם וגם אם לא. אני מבטיחה לכם שדילים מלוכלכים פוליטיים כמו שראינו בהקשר של החוק הזה, לא יקרו אצלנו. ואצלנו שרים לא ירמסו את הרשות המחוקקת ולא ישתלטו על ועדות. לא ניתן טובות הנאה למקורבים לשלטון, נתייחס לכולם בכבוד, כמו שצריך. לא תהיה חקיקה פרסונלית, תהיה חקיקה מקצועית, אמיתית, רצינית. לא יקרה. לסיכום, אני רוצה להגיד משהו גם לצוות הוועדה, למנהלת הוועדה ולייעוץ המשפטי: תודה רבה על כל מה שעשיתם. תודה על הסבלנות שלכם. עברתם שם חודשים לא פשוטים בכלל, עמדתם בזה בגבורה. עובדי הכנסת, כל מי שהיה חלק מזה – הצוות שלי, כבר הודיתי לו בהתחלה. אני רוצה להודות לשותפים שלי – לאיתן גינזבורג, לאפרת רייטן, ליבגני סובה ולמירב בן ארי, שותפים מדהימים. עשינו את הדרך הזאת ביחד בשיתוף פעולה אופוזיציוני שלא ראיתי כמותו בכנסת. שבעה חודשים של עבודה מדהימה ביחד, מתואמת. באמת שהיינו כמקשה אחת, אני מאוד גאה במאבק הזה שלנו ביחד. אני רוצה להגיד תודה לחברה האזרחית ולכל האנשים שישבו מסביב לשולחן ונאבקו, ואמרו את כל הדברים שהיה צריך, עזרו לנו, העמיקו בחוק, הגישו ניירות עמדה ולא ויתרו לרגע שעות ארוכות. באמת, יש הרבה מאוד ארגונים, אני מקווה שאני לא אשכח: זולת, הצלחה, לובי 99, המכון הישראלי לדמוקרטיה - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
בכל זאת, נשארו לך עוד 30 שניות.
שלי טל מירון (יש עתיד):
נכון. מועצת העיתונות, אידאה, פרופ' רוזנאי וכל כך הרבה אנשים מופלאים וטובים שהיו חלק מהתהליך הזה. אני רוצה להודות לכם מקרב לב. אתם גם שומרי סף, אתם גם חלק מהתיקון, ואני יודעת שבממשלה הבאה אנחנו נביא חקיקה ראויה כמו שצריך בעזרתכם ממש. תודה גם לסיעה שלי, שתמכה, תודה לכל הצוות שליווה אותי, גם צוות הסיעה וגם מנהלת הסיעה שלנו, נטע, וקורל, ודנה, וכל מי שהיה – רועי שיף ויאיר זיוון וכל האנשים שעמדו לצידי ועזרו לי בתהליך הזה של שבעה חודשים מטורפים לחלוטין – מעט מאוד שעות שינה, מעט מאוד שעות בבית. אגב, היום זה יום ההולדת ה-20 של הבת הבכורה שלי, שהיא קצינה בצה"ל.
היו"ר מישל בוסקילה:
מזל טוב, איזה מרגש.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה. נכון. מפה אני רוצה למסור לה מזל טוב, ואני רוצה להתנצל בפניה - -
היו"ר מישל בוסקילה:
אנחנו מצטרפים.
שלי טל מירון (יש עתיד):
- - שאני שוב לא אהיה בבית, וכנראה לא אוכל לחגוג איתה היום, אבל אני מקווה שאני אפצה אותה; ולהגיד תודה לבנות שלי, שהן לא פחות חזית באירוע הזה, כי הן מאמינות בשליחות שלי ושילמו מחיר לא פשוט בכלל. אז תודה רבה, התיקון מעבר לפינה. עוד רגע אנחנו שם, אנחנו מתקנים. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אגב, לפני שאני יורדת אני רק אגיד שהמסר המרכזי בדבר הזה זה כל מה שאמרתי כל הזמן – תיק 5,000. ראש הממשלה והשר קרעי - -
היו"ר מישל בוסקילה:
אני מבקש להוריד את זה, בבקשה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
- - עוד ייחקרו.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה. קודם כול, אני רוצה לקבל בברכה את האורחים שלנו בכנסת ישראל שנמצאים איתנו פה. ברוכים הבאים לכנסת ישראל, אני מקווה שאתם נהנים מהסיור במשכן, אז שיהיה לכם סיור נעים. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת חמד עמאר, בבקשה. לרשותך חמש דקות, בבקשה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, אני עליתי כי ראיתי את הקמפיין שמנהל נתניהו היום בעדה הדרוזית, ואני אומר, זה קמפיין מלוכלך. לבנות את כל הקמפיין שלך על הטבח שהיה בא-סווידא ולהגיד להם: אני הצלתי אתכם, אני האיש שמנע את המשך הטבח, אני האיש, בלעדיי לא היה נשאר דרוזי אחד בא-סווידא – נתניהו, אני רוצה להגיד לך: אל תרקוד על הדם של האנשים שנשחטו, נשרפו חיים, נשים נאנסו, הושפלו, גורשו מהבתים שלהם ושרפו להם את הבתים. כי עד עכשיו 38 יישובים ריקים מאנשים, הבתים שרופים שם ואין להם לאן לחזור. עם כל זה, ארגון הטרור של אל-ג'ולאני שולט שם. ואל תשכח שמי שעצר את הטבח – בטיל אחד שירית ליד ארמון הנשיאות יכולת למנוע את הטבח. תפסיק עם הקמפיין המלוכלך שלך לשחק על הרגש של הדרוזים בישראל. אני לא אתן לך, ואני אגיד את האמת: מי שעצר את הטבח יכול למנוע אותו, ואתה יודע שיכולת למנוע אותו כי אני בעצמי הזהרתי אותך. התקשרתי ודיברתי עם הלשכה שלך ועם כל מי שיכולתי להגיע אליו, ואמרתי לך שמתארגנים, ויהיה טבח מאוד קשה. חיכית 48 שעות עד שהתערבת. טיל אחד היית יורה – ועוצר את השיירה שהייתה עולה לגבול א-סווידא ומוריד את המוביל עם הטנק – ולא היה קורה כל מה שקרה. טיל אחד, אפאצ'י אחד. אז תפסיק לרקוד על הדם של הדרוזים.
אני כאן בכנסת, אני יודע בדיוק מה שקרה, ואתה יודע שהאנשים שלך נפגשו עם א-שיבאני ב-13 ביולי, יום-יומיים לפני התחלת הטבח, באזרבייג'ן. מה סגרתם שם? על מה דיברתם? בכירים של מדינת ישראל עם בכירים של סוריה, וא-שרע היה שם, באזרבייג'ן, וגם איתו נפגשתם. אז תפסיק, ואני לא אתן לך לשחק ברגשות של האנשים, לגרום להם לצאת לבחור דרך הרגש. אני אסביר להם בדיוק מה שקרה שם, ובשום מצב לא אתן לך את האפשרות לנצל את הטבח שם לטובה הפוליטית שלך ושל הליכוד בשביל לקבל כמה קולות.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
אדוני היושב-ראש, אני פניתי לאנשים בא-סווידא עכשיו ודיברתי איתם בערבית, כי אני מכיר את הקמפיין שגם מתנהל שם, בסוריה. אני עוקב אחרי כל מה שקורה במדיה, ואני יודע בדיוק מה קורה. אני יודע איזה סבל סובלים שם, ואני מכיר את ההבטחות של נתניהו. אני ישבתי ושמעתי כל מילה שאמר נתניהו כשביקר אצל העדה הדרוזית. הוא אמר להם: אני אעשה מעבר בטוח בין ישראל להר הדרוזים; הוא אמר את זה לפני קרוב לשנה. אין מעבר בטוח, אין כלום, לא היה מעבר בטוח ולא יהיה מעבר בטוח. מהדקה הראשונה אמרתי שלא יהיה מעבר בטוח.
אני מכיר, מכיר את הדרך מישראל עד א-סווידא, ואני יודע באיזה כפרים אני עובר ובאיזה יישובים אני עובר – של הסונים, של אנשי אל-ג'ולאני, של הבדואים – כפר-כפר אני מכיר, עיר-עיר אני מכיר, רחוב-רחוב אני מכיר שם. אז אל תשחק, נתניהו, נגמר העידן שלך. אתה צריך ללכת הביתה. מספיק.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר.
היו"ר מישל בוסקילה:
הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 27 והוראת שעה), התשפ"ו–2026. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה למזכירות.
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר מישל בוסקילה:
אני מזמין את חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. 60 דקות לחבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר. השר וסרלאוף, אתה מוזמן לשבת פה אם תרצה. לא יהיו פה נאומים פוליטיים נגד הממשלה, אני הולך לתת פה סוג של הרצאה בהקשר לחוק התקשורת. שימו לב, אני אפילו בלי עניבה, בדרך כלל אני מכבד את מעמדה של הכנסת בעניבה, אבל היום - - -
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
יש לך שעה לדבר, לא צריך עניבה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
זה מה שאמרתי. אז היום בבוקר אני אתייחס בעיקר לחוק התקשורת, ואתייחס לדברים שעלולים לקרות בהנחה שהחוק הזה יעבור ובהנחה שהחוק הזה לא ייעצר ולא ייפסל על ידי בית המשפט העליון. תראו, אני דווקא רוצה להתחיל מהסיפור שכשאנחנו מדברים על התקשורת, כשאנחנו מדברים על המלחמה על הדמוקרטיה, למעשה החל מינואר 2023 מדברים על הדוגמאות של פולין, הונגריה וטורקיה. בפולין התחלפה הממשלה, הפסקנו לדבר על המתרחש שם ועל התקשורת שהייתה שם לפני המהפך ולפני הבחירות; בהונגריה במשך 16 שנה היה ראש הממשלה אורבן – דרך אגב, אין לי בעיה איתו כי הוא היה מאוד פרו-ישראלי ותומך ישראל, אבל לעם ההונגרי הייתה בעיה קשה, ולכן הם החליפו אותו והוא הלך הביתה במפלה מאוד קשה – ומהר מאוד העם ההונגרי ולא רק העם ההונגרי, אלא העולם כולו, ראה שיש חשיבות לשינוי בכלים הדמוקרטיים, כאשר התקשורת בהונגריה כרגע עוברת שינויים דרמטיים, כולל הערוץ הממלכתי, כמו תאגיד השידור שלנו, שלמעשה במשך שנים שיקר והביא מידע שהוא לא רק שגוי, אלא מידע מטעה, על מנת לשרת את השלטון ואת משטרו של אורבן. מי שרוצה לדעת מה זה שינוי בתקשורת בעקבות השינוי המשטרי, תראו את הדוגמה של הונגריה. הדוגמה השלישית שעליה אנחנו מדברים בהקשר לתקשורת היא כמובן טורקיה, שהיא מזמן כבר לא דמוקרטית – השתלטות, בין היתר על התקשורת. שלוש הדוגמאות האלה הושמעו לא פעם כאן באולם הזה. אני רוצה להביא לכם עוד דוגמה, שבעיניי היא דוגמה קלאסית להשתלטות התקשורת, וזה מה שקרה במשך 26 שנה ברוסיה. את הדוגמה הזאת של ההשתלטות על התקשורת אני אתחיל בסיפור שחלקנו זוכרים, יכול להיות שחלקכם לא זוכרים: 12 באוגוסט 2000, אי שם בים הצפוני טובעת צוללת גרעינית בשם קורסק, אחת הצוללות הגדולות בצי הרוסי בשנת 2000. קורה למעשה האסון הנוראי כאשר צוות של הצוללת, 107 אנשים, במשך כמה ימים מנסים לדווח, קוראים לעזרה ושולחים אותות מצוקה. בשלב זה לא יודעים כמה אנשים מהם חיים, כמה לא חיים. בעקבות הפיצוץ, כנראה אחד הטורפדו, הצוללת מהר מאוד מוצאת את עצמה על פני הקרקע בעומק של 110 מטרים בים הצפוני. אלה תנאים קשים מאוד, אבל באותם ימים התקשורת הרוסית והערוצים הממלכתיים והערוצים, שמאז 1991 קיבלו חופש עיתונאי מוחלט אחרי התפרקותה של ברית המועצות, מדווחים את האמת. מדווחים את האמת, מדווחים על הצעות הסיוע של מדינות האזור – מדווחים על כך שנורבגיה מציעה סיוע, מדווחים על כך שהאמריקנים שעוקבים עם הלוויינים אחרי מה שקורה שם, מדווחים על הצעות סיוע, ומדווחים על כך ששלטונות רוסיה, מסיבות שכמובן לא חשופות, מסרבים לסיוע הבין-לאומי. והדרמה נמשכת, חברים. הדרמה נמשכת במשך כמה ימים, כאשר המשפחות של המלחים, המשפחות של צוות הצוללת מגיעות לעיירה קטנה שממנה יצאה הצוללת, שם למעשה הבתים של החיילים, של האנשים של הצי הרוסי. מתכנסים שם – נשים, אימהות, משפחות – והם מנסים לקבל תשובה מהשלטונות של רוסיה: האם הבנים שלנו, הבעלים שלנו, יחזרו הביתה למרות האסון הנוראי הזה? כעבור כמה ימים מגיע למפגש נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לדבר עם המשפחות, ואחד מהאנשים מקליט את המפגש הזה ומשחרר לתקשורת. התקשורת הרוסית, הערוץ הכי גדול עם עשרות מיליונים של צופים מדווח ומשדר תמונות מאותו מפגש – יותר נכון, אלה לא היו תמונות, אלא הקלטה שבה הנשים של הקצינים מטיחות בנשיא רוסיה דברים קשים על כך שהוא לא ממש ממהר לסייע להצלת הצוללת. הדבר הזה משודר. דמיינו לכם שהדבר הזה משודר, המגיש בערוץ הרוסי תוקף בשידור חי את נשיא רוסיה ואומר: הדבר הזה לא ייסלח לך לעולם, אדוני הנשיא. את הדמעות של האימהות, את הטענות של המשפחות, אתה תצטרך לזכור, אדוני הנשיא, ואתה, אדוני הנשיא – הוא אומר את זה בשידור – שיקרת כשניסית להציג את דבריך בהקשר לניסיונות הסיוע של הצוללת. אתם יודעים איך נגמר הסיפור. הסיפור טרגי, כל 107 אנשי הצוות נפלו, לצערי. כעבור שנה-שנתיים, אני כבר לא זוכר מתי, היה מבצע להוצאת הצוללת מהקרקע. פתחו את הצוללת, קמה ועדת חקירה, גילו מה קרה שם. חלק ממסקנות הוועדה חסויות, אבל באחד התאים – הצוללת מחולקת לתאים בכוונה, על מנת שאם בתא אחד יש פיצוץ, אנשים יכולים לעבור לתא אחר וככה בעצם להינצל, יש כל מיני שיטות שם – מצאו מכתבים של הקצינים, שכתבו בחושך מוחלט, בתקווה שהדבר הזה מתישהו יועבר למשפחות, לציבור ולעם הרוסי, שהיה מרותק למסכים בחודש אוגוסט שנת 2000, וקיבל למעשה את כל המידע מהתקשורת העצמאית באותם ימים. זה גרם לשבר עמוק בחברה הרוסית, ופגע באמונו של העם כלפי הנשיא המכהן, שהיה יחסית חדש, ממש כמה חודשים אחרי שהוא זכה בבחירות. אנשי סוציולוגיה גילו שהרייטינג שלו נופל, שצריך לעשות משהו. הדרך היחידה שהייתה למדינה לעשות סדר, כפי שהם מכנים זאת, זה למעשה להשתלט על התקשורת. על דברים כאלה לא סולחים. כעבור זמן קצר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הגיע לארצות הברית. הוא הגיע לריאיון אצל לארי קינג, באותם ימים אחד מהאנשים הבולטים בתקשורת האמריקאית, יהודי, זיכרונו לברכה. הוא ישב ודיבר עם האוזנייה, ובגלל שיש תרגום באוזנייה, אז לפעמים יש דיליי, וניתן לשמוע ולראות כמובן את השניות הבודדות האלה של התגובה של המרואיין. לארי קינג שאל אותו: אדוני הנשיא, אתה יכול להגיד לי באמת מה קרה לצוללת קורסק? הייתה שנייה של שקט, ואז נשיא רוסיה פוטין עם חצי חיוך – כנראה מהתרגום, זה לא משנה – אמר בחצי חיוך: היא טבעה, הצוללת טבעה, אז מה אתה שואל אותי מה קרה? היא טבעה. למה אני מספר את הסיפור הזה? כי 26 שנה אחרי, כשמדברים על הדרך להשתלט על התקשורת ברוסיה, מזכירים את הסיפור הזה של הצוללת. קיץ 2026 – ראש ממשלת ישראל מגיע לערוץ הבית שלו, ערוץ 14, ושואלים אותו: אדוני ראש הממשלה, מה השתנה אצלך אחרי 7 באוקטובר? ומה אומר ראש ממשלת 7 באוקטובר? ירדתי במשקל. באולפן צחוק; מצחיק, נכון? מצחיק. אותו חיוך, כמו של נשיא רוסיה, שהיה אצל לארי קינג, ואותו חצי חיוך כאשר הוא יודע בפנים את האמת, אבל הוא לא רוצה לחשוף את האמת, ולעולם לא יחשוף. בחזרה לרוסיה של שנת 2000: נשיא רוסיה, שמכהן גם היום – וקרו הרבה דברים מאז אוגוסט 2000, במיוחד אחרי פברואר 2022, במיוחד כאשר רוסיה נכנסה לאוקראינה והתחילה במלחמה, אבל הסיפור של התקשורת מתחיל שם – השתלטות מוחלטת על הערוצים שברוסיה קוראים להם ערוצים פדרליים. זה מגיע מהר מאוד להשתלטות על ועדת הבחירות המרכזית, וב-2003 ברוסיה כבר אין בחירות ישירות לסנאטורים, למושלים של המחוזות. רוסיה זה כמו ארצות-הברית, יש שם יותר מ-80 מחוזות, ולפני 2003 כל מחוז היה בוחר את הסנאטור שלו, את המושל של המחוז, שהיה גם מייצג את המחוז בבית העליון של הפרלמנט הרוסי. יש להם שני בתים כמו בארצות הברית, ואותה שיטה. כבר אין מישהו שמתנגד לזה, משום שב-2003 רוב הערוצים הפדרליים נמצאים בשליטה של המדינה באמצעות חברות גדולות, אם זו חברת גזפרום, חברת הנפט העולמית הגדולה, הכי גדולה ברוסיה, כמובן, ובין הגדולות בעולם, שמשתלטת על ערוצים מסוימים, כמובן בהוראה ישירה של השלטונות. העיתונאים של שנות התשעים, שקיבלו טעימה של הדמוקרטיה, עושים מאבק ומנסים להילחם לא רק על מקום העבודה שלהם אלא על התקשורת החופשית, חופש הביטוי והיכולת להגיד את מה שיש לך להגיד לשלטונות, אם זה בשידור חי, אם זה בפלטפורמות פתוחות. אבל השלטון, במקום להתמודד עם הטענות הולך בדרך אחרת, ופשוט משתלט על אמצעי התקשורת, אם זה טלוויזיה, אם זה רדיו, אם זה עיתונים – והופך את העיתונאים העצמאים לסוג של שוליים. הם אומרים להם: אתם יכולים להמשיך לעבוד, אתם יכולים לייצג את הנישה הקטנה שלכם, אנחנו נגרום לעם ולרוב הציבור להבין שאתם לא מייצגים את העם הרוסי. אתם מקבלים סבסוד מכל מיני גורמי חוץ; אתם אלה שמתקיימים בזכות מחלקת המדינה האמריקאית, שכמובן רוצה להרוס את רוסיה, בהגדרת השלטונות; אתם כל הזמן נוסעים לחו"ל והילדים שלכם לומדים שם באנגליה, בארצות הברית או בגרמניה – אז אל תספרו לנו מה טוב לעם הרוסי. כי בשנות התשעים – וזה נכון – כל תהליך ההפרטה ברוסיה הביא לגידול פערים בין העשירים לעניים, והשלטון החדש, שהגיע בדמותו של נשיא פוטין בשנת 2000, בא לשקם את רוסיה, ומה שנקרא – יש ביטוי ברוסית – להרים את רוסיה מהברכיים, לתת שוב תחושה לעם הרוסי שרוסיה היא מדינה בעלת חשיבות עולמית. איך מתחילים את זה? מהשתלטות על התקשורת, שבתקשורת יגידו שאתה לא רק צריך להיות גאה שאתה אזרח רוסיה, אלא תדע שאנחנו עושים הכול בשביל שרוסיה תשפיע על כל מה שקורה בעולם. ועדיין אומרים לעיתונאים עצמאיים, אנחנו יודעים שאתם קיימים, אנחנו דמוקרטיה, אנחנו ניתן לכם להתקיים, אבל אנחנו נדאג שהקול שלכם יישמע כקול קיצוני, לא משמעותי, אבל כאילו נגן עליכם בשביל שלא יגידו לנו שאנחנו לא דמוקרטיה. הרי יש בחירות, אבל מה שוות הבחירות כאשר התקשורת לא יכולה להתבטא באופן חופשי, כאשר המועמדים לא מקבלים זמן מסך, וכאשר ועדת הבחירות המרכזית נשלטת על ידי השלטון? אז אין למעשה טעם בבחירות. אפשר לקיים את הבחירות, אבל זאת הסיבה העיקרית לכך שבמערב המשיכו לטעון לטוהר הבחירות, משום שאי-אפשר לקיים בחירות הוגנות כשאין תקשורת חופשית במדינה. אחרי פברואר 2022, אחרי שהתחילה המלחמה – וכמובן, כל התקשורת הרוסית תומכת ללא סייג במלחמה נגד אוקראינה – הם התחילו עוד לפני, עם מה שקרה בחצי האי קרים ב-2014, אבל למעשה בין 2014 ל-2022 המשחק הזה עדיין ממשיך. עדיין אומרים: יש לנו תקשורת עצמאית, יש עיתונים שיוצאים לאור, יש פוליטיקאים שמקבלים זמן מסך באותם ערוצי נישה, אם זה רדיו – אני לא רוצה להיכנס לשמות כי זה לא אומר לכם כלום. אפילו ערוץ שמשודר בפלטפורמות OTT, כלומר באינטרנט, לא בלוויין, אלא מי שרוצה, עד שנת 2022, עד הפלישה הרוסית לאוקראינה, יכול עדיין לקבל ולצרוך את המדיה העצמאית, החופשית, אבל בממדים מאוד מאוד קטנים. מה שקורה אחרי פברואר 2022 – הפרלמנט הרוסי מעביר כמה חוקים דרמטיים, שלמעשה לא רק מפרקים את השאריות של התקשורת העצמאית אלא גורמים להרבה עיתונאים לעזוב את גבולות המדינה. לאחר מכן בפרלמנט מתקבלים חוקים, ועל סמך החוקים האלה ניתן להכניס לכלא לשנים ארוכות. זה לא חודשיים-שלושה, ולא חצי שנה, כמו שזה אצלנו לפעמים על עבירות קשות – אלא בין שבע ל-15 שנה, שימו לב, רק על דברים שבן אדם אומר בפוסט, או שהוא אמיץ יותר ואומר את זה במרחב הציבורי. היום אם מישהו יעמוד במקום ציבורי עם שלט שהוא רוצה שלום, הוא יכול לקבל עד שבע שנים בכלא. והתקשורת, או שהיא לא תסקר את זה, כי התקשורת היא תחת צנזורה מוחלטת, או שהתקשורת תסקר את הדבר הזה ותגיד שהאיש הזה פוגע בחיילים רוסים שכרגע נמצאים בחזית ונלחמים על עתידה של רוסיה. ולכן החוק לא קרוי חוק שלמעשה מגביל את חופש הביטוי; החוק הזה קרוי "חוק נגד הכפשת חיילים רוסים", ולכן כל אמירה שהיא אמירה אנטי-מלחמתית, או ניתן לפרש אותה כאמירה של תקשורת עצמאית וחופשית, על פי החוק מתפרשת כאמירת הכפשה נגד החיילים, וניתן להכניס את הבן אדם הזה לכלא לשנים ארוכות. עד לא מזמן אפילו על המילה "מלחמה" היה אפשר להכניס אנשים לכלא – משום שזה לא מלחמה, זה מבצע מיוחד. אז אם אתה אומר "מלחמה", סביר להניח שייפתח נגדך הליך פלילי. אני כבר לא מדבר על החוק של סוכני השפעה וסוכנים זרים, שזה דבר שהוא לצערי נפוץ וגורם להרבה הרבה אנשים גם לעזוב את גבולות המדינה. למה אני מספר את כל הדבר הזה? משום שעם חוק התקשורת אנחנו הולכים במסלול שמזכיר מאוד מאוד את תחילת הדרך של שנות האלפיים, והוא מזכיר את הסיפור של התקשורת הרוסית בשנת 2000, כי היו שם עיתונאים לפני 25 שנה שלא האמינו, ויש כאלה שהתהפכו – שהדבר הזה יגרום לחיסול טוטלי של חופש הביטוי, של תקשורת עצמאית. כמות המידע השקרי שהופץ לציבור במשך שנים מאז ההשתלטות המוחלטת ללא ספק שינתה את דעת הקהל ברוסיה כלפי מהלכים שהשלטון עשה. גם אם היום יש אנשים שחושבים אחרת, אם זה בנושאים כלכליים, אם זה בנושאים ביטחוניים, אם זה בנושאי חוץ – הרושם שיוצרת התקשורת הוא שמדובר בשוליים, מדובר בקומץ קטן של החברה האזרחית, ולכן אל תתייחסו לרעשי רקע. אתם שמים לב, נכון? אני פונה בעיקר לצופי ערוץ הכנסת, כי האולם ריק, אני שומע רק את שני הצלמים האהובים עליי, שמצלמים אותנו. אני אומר, האולם ריק, אני שומע רק אתכם, את השיח ביניכם, אבל אני מאוד אוהב אתכם, באמת. אז אני פונה בעיקר לצופי ערוץ הכנסת ואומר להם, כשאתם שומעים את המשפטים: אל תתייחסו לזה, זה שוליים, זה רעשי רקע, הקומץ הקטן הזה מקשקש, מה הוא מבין בכלל – אותו דבר היה גם במדינות שהן בהחלט לא מדינות דמוקרטיות היום. זה לא קומץ. זה ממש לא קומץ. פשוט השלטון השתלט על התקשורת בצורה כזאת שאנשים או מפחדים להגיד את הדברים, או שאנשים לא רוצים להגיד את הדברים – לא בגלל שהם מפחדים, בגלל שאין משמעות לאמירות האלה ואין משמעות למאבק ציבורי, כי הם כבר לא חיים בדמוקרטיה. כשאנחנו מדברים על התקשורת החופשית והעצמאית, תקשורת מגוונת, אין לי שום ספק שהשלטון – וזה לא משנה איזה שלטון – לא יכול להתערב ולקבוע את גבולות חופש הביטוי. אני אומר את זה לא כחבר כנסת ולא כאזרח ישראלי אלא בעיקר כעיתונאי לשעבר. כמעט 15 שנה עסקתי במקצוע, למדתי תקשורת, עברתי בגופים שונים בתקשורת, שידרתי ברדיו, בטלוויזיה, כתבתי במגזינים בעולם, לא רק בישראל, יש לי תואר שני בתקשורת פוליטית. כשאני מסתכל על הבורות של חלק מחבריי בקואליציה, שלא מתעמקים בחוק הזה – ותכף אני אגע כמובן בכל הסעיפים – אז כואב לי, כואב לי שאין את ההבנה הבסיסית, שאמורה לתת את הבסיס גם לתהליך קבלת החלטות כחבר כנסת, כשר בממשלה, וגם לתת הבנה מה תפקידה של התקשורת בחברה דמוקרטית. לא סתם אומרים שהתקשורת זאת הרשות הרביעית. אז אפשר להתווכח, אפשר להשמיע ביקורת, כמו שאפשר להשמיע ביקורת כלפי בית המשפט העליון, אבל אי-אפשר לבוא ולהגיד: אני לא מקיים את הפסיקות של בית המשפט העליון, ואחר כך להדהד בתקשורת שהיא תומכת בשלטון בגלל שזה תואם את השלטון. כל מי שלומד תקשורת, כל מי שרוצה להיות עיתונאי אמיתי, יודע דבר אחד, שמלמדים אותו כבר בשנה א': תפקידה של התקשורת זה לבקר את השלטון, לא לעסוק בחנופה, לא לעסוק בנושאים כלכליים על מנת לקוות שהשלטון אחר כך יסייע לבעל הערוץ, בעל העיתון או בעל תחנת רדיו, כי אם עיתונאי עוסק בחנופה הוא לא עיתונאי, הוא תעמולן; הוא איש תקשורת, כפי שלא מעט אנשים אוהבים לכנות את עצמם – אבל הוא לא עיתונאי. תפקיד העיתונאי זה לבקר את השלטון. כמובן שמדינת ישראל נמצאת במקום מיוחד מהבחינה הזו, משום שגם אני, כשהייתי עיתונאי, חוויתי את הפיצול הזה. כשאתה מדווח על מה שקורה בארץ – אני חוזר כרגע לכובע העיתונאי שלי – אתה לא יכול להיות אובייקטיבי, כאשר כולנו שירתו בצבא, כולנו עברנו את מה שעברנו. וכשאנחנו מדווחים ומספרים על מלחמת לבנון השנייה – השבוע ציינו 20 שנה למלחמה – אתה לא תדווח בצורה אובייקטיבית, משום שאף אחד מהעיתונאים הישראלים לא יכול לנסוע לביירות או לדאחייה, ולראיין את נסראללה בשנת 2006 ולשאול אותו: תגיד את עמדתך – מה אתה חושב? אז עיתונאים ישראלים שסיקרו את המלחמה – וזה לא רק לבנון, זה גם בעזה, גם באיראן, גם בסוריה – הם קודם כל ישראלים, ולכן זו לא בושה להיות ישראלי גאה גם כשאתה עיתונאי, ולייצג את מדינת ישראל גם כשאתה עולה בתקשורת הבין-לאומית. לא מעט עיתונאים ישראלים מתראיינים לתקשורת הבין-לאומית, ובוודאי ובוודאי רובם מייצגים את מדינת ישראל, לאו דווקא את השלטון שמכהן במדינת ישראל. זה ההבדל. זה ההבדל. אבל עדיין, עיתונאי יודע שכשהוא מגיע לדבר על נושאים פנימיים של המדינה, ויש מחלוקת בין הקואליציה והאופוזיציה, עיתונאי לא יכול לתפוס צד ולהציג חנופה לשלטון, כי ברגע שאתה יושב כעיתונאי באולפן ומגן על ראש הממשלה, על שר כזה או אחר, ואומר: מצוין, תמשיכו כך, צריך לרסק את כל אלה שמבקשים לעשות א', ב', ג', ד', צריך לסגור את ערוצי התבהלה האלה, צריך לעשות להם כך וכך – אז אתה כבר לא עיתונאי. אתה יכול להגיד שאתה עובד בשירותו של השלטון, אבל אתה לא עיתונאי. המעשים האלה הם פשוט עלבון כלפי עיתונאים שעושים את תפקידם העיתונאי. אלה הדברים שאמרתי גם במהלך הדיונים של הוועדה המיוחדת לחוק התקשורת, כמובן, בהתאם לסעיפים שתכף אני אתייחס אליהם. אבל רציתי רק לתת לכם את הטעימה הזאת, על מנת שאתם תבינו מה זה, מה למעשה תפקידה של התקשורת בחברה דמוקרטית, בחברה חופשית. כמו שבחברה הזאת יש מקום לחברה אזרחית, לארגונים אזרחיים, לבית המשפט העליון וכמובן גם לכנסת, אף אחד לא מזלזל – אבל מדינת ישראל היא מדינה מיוחדת, ראשית, בגלל שאין לנו חוקה, ובהיעדר החוקה אנחנו כל הזמן רבים פה, ואני מאוד מקווה, ואת זה אנחנו אומרים בישראל ביתנו, שכשאנחנו נחליף את הממשלה, אנחנו נדאג בין היתר לחוקק חוקה בישראל על מנת שהחוקה תסדיר גם את יחסי דת ומדינה, יחסים בין הרשויות במדינה וגם הרבה דברים שקשורים גם להתנהלות התקשורת במדינה. כי ברגע ששלטון, או מי שעומד בראש השלטון, מתערב בהליכי התקשורת, בתהליכים שמתרחשים בעולם התקשורת – כאן נגמרת הדמוקרטיה; ברגע שפוליטיקאים מנסים לשכתב את ההיסטוריה באמצעות השתלטות על התקשורת – כאן נגמרת הדמוקרטיה; ברגע שחברי הקואליציה יושבים באולפנים ובביטחון מלא משדרים שקר, שקר מוחלט, על ההיסטוריה, על אירועים היסטוריים שהתרחשו במדינת ישראל – כאן נגמרת הדמוקרטיה; כששרים עולים כאן לדוכן הזה וביודעין אומרים דברים שהם בניגוד לעובדות – כאן נגמרת הדמוקרטיה. כשאופוזיציה מנסה לטעון טיעון נגדי שמבוסס ברוב המקרים על עובדות, עושים ככה לאופוזיציה – תמשיכו, תמשיכו, כמו אי שם בשנת 2000 ברוסיה, אותו דבר. הם שוליים של החברה הישראלית, אף אחד לא מקשיב להם. אפרופו שיטות, כמו שאמרתי. לכן לתקשורת יש תפקיד: תקשורת אמורה לסקר, אמורה להביא אמת, והתקשורת אמורה לתת לציבור כולו רק את האמת. החוק גם מאפשר לעיתונאי להיות מוגן מפני התביעות רק אם הוא דיבר אמת, או שהוא פעל מתום לב. אם עיתונאי בוחר בהגנת "אמת דיברתי" בתביעה נגדו בבית המשפט, והוא יודע שהוא דיבר אמת והוא יכול להוכיח שהוא דיבר אמת – הוא יצא זכאי מהתביעה. קשה להוכיח שפעלת בתום לב, למרות שיש גם מקרים כאלה, אבל אם עיתונאי יודע שהוא מדבר אמת והוא הוכיח והוא בדק מקורות והצליב את המידע שהוא קיבל, ויש לו גיבוי של המערכת לדבר אמת – אי-אפשר לאיים עליו, אי-אפשר לתבוע אותו; אפשר לתבוע אותו, אבל בית המשפט לא יהיה לצידם של התובעים. הוא יצא ללא פגיעה מהתביעה הזאת. כמובן, זה ייקח לו הרבה משאבים, אבל בשביל זה יש מערכת חזקה, בשביל זה יש עורכים שבודקים אותו, בשביל זה יש תקשורת, ובשביל זה יש מערכת שלמה שבודקת בכל שלב אם המידע שמועבר לציבור זה מידע אמין, בדוק, ומידע שניתן להעביר לידיעת האזרחים, אחרי שנעשתה כל בדיקה אפשרית ואפשר להגן על המידע הזה. ככה צריכה לפעול תקשורת עצמאית במדינה דמוקרטית. אדוני היושב-ראש, ליפנים יש שיטת עבודה מיוחדת – אני תכף לוקח הצידה מחוק התקשורת. הרי איך הם הצליחו בתעשייה אחרי מלחמת העולם השנייה? הרי יפן היא אחת מהמדינות המפותחות מבחינת התעשייה – איך הם הצליחו להגיע בלי משאבי טבע לכמות ייצור מטורפת של מכוניות, של פלדה, של כל הדברים האלה, מכוניות יפניות, מחשבים יפניים, אלקטרוניקה, טלוויזיות – איך הם הצליחו? הם עשו את שיטת הבדיקה של המוצר – טוטלית; הם קראו לזה שיטת בדיקה טוטלית. בכל שלב של הכנת המוצר אתה בודק את המעגל הקטן שלך. אתה לא מחכה שהמוצר יגיע אחרי שאתה מייצר אותו. ואז – כמו שיש מחלקת בקרת איכות, ואז יושבים אנשים שאומרים לך: רגע, רגע, רגע, פה טעית, תחזיר את זה לשלב א', ב', ג'. הם המציאו שיטה שבשפה האנגלית קוראים לה TQM, שזה Total Quality Management – בכל שלב של ייצור המוצר אתה מקפיד על בדיקת איכות השלב שלך, שאתה אחראי עליו, ואז אתה יודע כמעט בוודאות מוחלטת שכשהמוצר הזה יגיע לסיומו, אתה לא תצטרך להתחיל את כל התהליך מההתחלה. זה קשה, זה מצריך משאבים נוספים, אבל זה מוכח כנכון.
היו"ר מישל בוסקילה:
זה קשה אולי בהתחלה, אבל אחר כך זה הופך להיות יותר קל, כי זה כבר רוטינה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
זה מוכיח בסופו של דבר שהמוצר שאתה מוציא – וזה לא משנה אם זה מכונית, מסך טלוויזיה, מחשב או - -
היו"ר מישל בוסקילה:
כל דבר.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - צ'יפ קטן – אתה מוכיח שאתה לא תפיל את זה על ש"ג בדרך, כי אתה יודע שגם בשלב של בדיקה – בכל שלב יש לך אנשים שנושאים באחריות על השלב שלהם. זאת דוגמה לשיטת העבודה של מערכת חדשות, שבודקת את עצמה בצורה מיטבית: אם זה תחקירן שמביא חומרים לכתב, אם זה כתב שאמור לפעול, כמו שאמרתי, רק מתוך תחושת אמת, ואם זה עורך מערכת, עורך מהדורה, אפילו מגיש – תמחקו "אפילו" – מגיש מהדורה צריך להיות בטוח שהכתבה שמשודרת בתוך המהדורה שהוא מגיש, אמורה להיות כתבה אמינה, מבוססת על עובדות, וביתר שאת כאשר מדובר בתחקירים עיתונאיים. ופה, אדוני היושב-ראש, אני אגיע לשלב של החוק, משום שלשר התקשורת שלמה קרעי, ד"ר קרעי, במשך ארבע השנים של הכהונה היה חשוב לעשות כמה דברים: קודם כול, לסגור את התאגיד השידור הישראלי; השר קרעי נבחר לתפקיד הזה במשימה לסגור את התאגיד. היו שרים, ועדיין יש שרים שאומרים: מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו? זה ציטוט של שרת התחבורה מירי רגב. השר קרעי נשלח למשימה עם כמה דברים שהיה עליו לבצע. איך עושים את זה? איך סוגרים את תאגיד השידור הישראלי כאשר ממשלת הליכוד בשנת 2016 קיבלה החלטה על הקמת התאגיד במקום הרשות, שהייתה מנופחת, מתוקף ההתיישנות, הרבה ביורוקרטיה, תועלת מאוד נמוכה? אז ב-2016 הליכוד מקבל החלטה, ממשלת הליכוד מקבלת החלטה מאוד דרמטית – וסוגרת את הרשות לטלוויזיה ולרדיו. ובמקום הרשות קם תאגיד השידור הישראלי. עכשיו, אני לא צריך להגיד גילוי נאות, למרות שאני עבדתי ברדיו רקע. לא הייתי אפילו שכיר שם, אז אין לי פה גילוי נאות, אני שידרתי בתור פרילנסר בתחנה הזאת עד כניסתי לפוליטיקה, עד 2019. אני לא הייתי אפילו עובד תאגיד, כך שלא היו לי שום זכויות. אבל כן, צריך להגיד שגם אני, כשהתקבלתי, במקביל לעבודה שלי בטלוויזיה – אגב, זאת הייתה הדרישה שלי; לא רציתי לעזוב את הטלוויזיה ולכן הלכתי ועשיתי את זה כפרילנסר. התקבלתי לשדר בתחנת רדיו רקע כמגיש – דרך אגב, שם אני הכרתי את שמעון אלקבץ, שבתו סיון נרצחה בכפר עזה ב-7 באוקטובר יחד עם בן זוגה נאור חסידים, שאחר כך הכרתי גם את אביו, אבי חסידים. כשאני באתי לשדר בתאגיד השידור הישראלי אני עמדתי בכל הדרישות בעבודה העיתונאית שלי. אני הקפדתי לשמור על האתיקה העיתונאית; הייתי, כמו כל העיתונאים, בעל תעודת עיתונאי; הקפדתי לבחור את האייטמים הנכונים; הקפדתי גם לבחור את הנושאים שלא מיועדים רק לציבור מאזיני התחנה – בגלל ששידרתי בשפה הרוסית, והיו כמה שפות שם, בתאגיד השידור – אלא גם דאגתי שכלל הנושאים התקשורתיים על הפרק יהיו משובצים במהדורה שאני הכנתי. הייתה לי תוכנית של שעתיים, אני שידרתי מהשעה 9:00 עד השעה 11:00 על כל הנושאים האקטואליים של אותו יום. קיבלתי מכל מיני אנשים לחצים – כמובן מהקשת הפוליטית: למה אתה לא מעלה אותי מהצד הזה, למה אתה לא מעלה אותי מהצד הזה? אמרתי, מה זאת אומרת? אני מעלה את כולכם, אבל אי-אפשר כל יום רק זה או רק זה. אז תמיד הייתי בוחר באיזון הנכון, אבל הכי חשוב, אני רוצה להגיד שאת האיזון הזה ראינו בתוך המערכת. כלומר, במערכת ישבו אנשים שהקפידו על האיזון הנכון, על התכנים שמשודרים בצורה נכונה. וכשיש ויכוח, כשצד אחד תוקף אותי כעיתונאי ואומר שאני עושה משהו נגד הצד הזה, והצד השני באותו זמן תוקף אותי מהצד הזה ואומר שאני לא מתייחס לצד השני, אדוני היושב-ראש, אני תמיד רגוע. אני אומר, אם שני הצדדים תוקפים אותי, סימן שאני עושה משהו טוב. כמובן שבפוליטיקה זה לא ככה. תאגיד השידור הישראלי קם, ופועל כבר עשר שנים. אני אישית חושב שזאת הצלחה גדולה. ואמרתי את זה, למרות שקשה מאוד להגיע היום כאיש אופוזיציה לתאגיד, מעולם לא השמעתי את הטענה הזאת. מעולם לא אמרתי: וואו, אתם לא מעלים אותנו כאופוזיציה – כי לפי הסקרים האחרונים אנשי אופוזיציה מקבלים רק 14% זמן מסך, בכלל בתקשורת הישראלית, ושרים או אנשי הקואליציה מקבלים 86%. ולמרות זאת, באים ותוקפים את התקשורת הישראלית על כך שהיא עומדת לצידה של האופוזיציה. בחזרה לשר קרעי. השר קרעי רצה לסגור את התאגיד, והוא לא עמד במשימה הזאת. צריך להגיד את האמת, הוא כשל במשימתו הראשונה, לסגור את תאגיד השידור הישראלי. הוא ניסה לעשות את זה באמצעות חקיקה פרטית של חברת הכנסת טלי גוטליב. הוא הבין שיהיה לו קשה לחוקק ולקדם חקיקה ממשלתית, בגלל שחוק התאגיד אוסר על התערבות פוליטית בתאגיד השידור הישראלי, כי זה תאגיד השידור הציבורי. ואז הוא הלך – בחקיקה פרטית. הוא ניסה לעשות את זה דרך אותו חוק; מהר מאוד החוק הזה נתקל בהתנגדות בוועדת הכלכלה, שמי שעומד בראשה זה חבר כנסת מטעם הליכוד דוד ביטן. אני זוכר את הימים האלה בוועדת הכלכלה, כאשר יושב-ראש הוועדה ביטן אמר: אני דואג ל-1,000 עובדי התאגיד. בין 1,000 עובדי התאגיד יש לא מעט אנשים שגם הצביעו לליכוד ולממשלה שלנו. אז תפסיקו לקשקש, אתם רוצים לסגור את התאגיד בגלל שלא טוב לכם שחלק מהתכנים בתאגיד תוקפים את הממשלה, אז אתם רוצים להשאיר יותר מ-1,000 איש ללא פרנסה? זה לא עובד ככה. והחוק הזה נקבר בוועדה. הצעד השני של השר קרעי היה להשתלט על תקציב התאגיד. אם הוא לא הצליח לחסל את התאגיד, בואו נשתלט על תקציב התאגיד. העבירו חקיקה פרטית, אבל זה הגיע רק לקריאה טרומית, לאחר מכן, ועדת הכספים – אין לי מושג למה ועדת הכספים הייתה צריכה לדון בזה, רק המילה היא "תקציב", אבל אין לזה שום קשר לתקציב, אלא הנושא הוא מהותי. זה הגיע לקריאה הראשונה, אבל החוק הזה כמובן לא התקדם בכנסת הזאת, וטוב שכך. והדבר השלישי שהשר קרעי ניסה לעשות זה למעשה החוק שאנחנו דנים בו עכשיו, חוק התקשורת, או כפי שבאופוזיציה אנחנו אומרים, חוק להחלשת התקשורת. אז חברתי חברת הכנסת שלי טל מירון דיברה לפניי במשך שעה. קודם כל, אני רוצה להודות לה על העבודה המשותפת באופוזיציה. אני חושב שאנחנו הוכחנו שדווקא בוועדה הזאת, שהיא ועדה מיוחדת שקמה לצורך החוק הזה, לא רק הצגנו חזית אחידה בין סיעות האופוזיציה, אלא גם הבאנו פה הישגים אופוזיציוניים בכך שלא היה חוק אחד בכנסת ישראל שרק הנמקת ההסתייגויות בו נמשכה למעלה משלושה שבועות. לא היה דבר כזה. אם אתם תמצאו בהיסטוריה של הכנסת דבר דומה, בבקשה, תעדכנו אותי, אני אקח את הדברים שלי בחזרה. לא היה דבר כזה. כמובן, אני רוצה לציין גם את חברת הכנסת אפרת רייטן וגם את חבר הכנסת איתן גינזבורג. למעשה, ארבעתנו, יחד עם מירב בן ארי, הצגנו חזית אחידה במלחמה על התקשורת החופשית במדינת ישראל. רוב הדברים שהצגנו בוועדה הזאת כמובן גם יוצגו במהלך העתירות שיהיו, בהנחה שהחוק הזה יעבור היום, לקראת הערב, כאן במליאה. אמרתי לחבריי בקואליציה, אתם הולכים להצביע על חוק שאין לכם מושג בחוק הזה. אבל זאת חצי צרה, יש לא מעט חוקים שעוברים כאן שלא כל חבר כנסת מתעמק בהם. אמרתי שאתם, חבריי בקואליציה, הולכים להצביע על חוק שעלול לפגוע גם בימין, עלול לפגוע גם במישהו שמחר יכול למצוא את עצמו באופוזיציה, אז תחשבו על זה. אם כוונתו של השר קרעי מלכתחילה הייתה לנתק את התקשורת מהפוליטיקה, ולהגיד: אנחנו רוצים את התחרות, שכמה שיותר שחקנים ייכנסו לשוק התקשורת – הרי מלשון החוק ניתן לראות שהוא רק הכביד את הרגולציה, הוא חיזק את הקשר הפוליטי למועצה שתקום ולוועדת איתור שבראשה יעמוד מנכ"ל משרד התקשורת, שזה משרת אמון של השר. אז רק דמיינו לכם, השר וסרלאוף, דמיין לך שמחר מתחלפת ממשלה, והממשלה החדשה באה ואומרת: אני לא רוצה לשנות את החוק, לא רוצה לגעת בחוק התקשורת של קרעי. נאמץ את החוק הזה. והממשלה החדשה ושר התקשורת החדש, שהוא מתנגד אליך באופן אישי – אני לא יודע מי זה יהיה או מי זאת תהיה – אומר: אני לא מבטל את החוק הזה. עכשיו אני הולך למנות את המנכ"ל שלי, שזה משרת אמון, ואני אדאג שהמנכ"ל ידאג להביא לשר את חברי המועצה החדשה – שלפי החוק זה שישה מתוך תשעה בהמלצת השר – בתנאי סף הרבה יותר פחותים משנדרש היום. ואז מה אתם תגידו כשתשבו באופוזיציה? אתם הראשונים שתרוצו לבג"ץ לבקש סעד. אתם תגידו: זה לא הגיוני, מה פתאום, מה זה הדבר הזה? מה זה הזיקה הזאת? מה, אתם עכשיו תשנו לנו את כל הדברים האלה? ואז יגידו לכם: זה בגלל שאתם לא קראתם את לשון החוק; זה בגלל שאתם ניסיתם לסרטט את גבולות חופש הביטוי, ואתם ניסיתם לעשות את הדבר הזה, ואתם העברתם את הדבר הזה, אז אל תתלוננו. אני יכול להגיד שכל עוד זה תלוי בנו, כל עוד זה יהיה תלוי בנו, אנחנו בוודאי נדאג לתקן את הדבר הזה. כי אנחנו נפעל אחרת. אנחנו לא נתערב בדברים שלא צריך להתערב בהם. אנחנו נדאג לעשות דברים כדי שהתקשורת תסקר בצורה אמינה, ותציג לציבור את הדברים כפי שאנחנו יודעים לעשות. אנחנו לא נעשה קומבינות ואחר כך נדאג שהתקשורת תשקר ותציג את הקומבינות כאילו זה דברים טובים לעם. לא, אנחנו נדאג לעשות דברים טובים בממשלה. ולא יהיה מצב שכשהממשלה מקדמת את חוק ההשתמטות, בערוצי התעמולה ישבו אנשים שאין להם מושג בתקשורת ושאומרים: ככה זה צריך להיות, מה אתם רוצים? תוקפים את האופוזיציה על זה שהאופוזיציה דורשת להעביר חוק גיוס לכולם, בזמן שהרמטכ"ל זועק למחסור בחיילים. ומה אומרים בערוצי התעמולה? לא טוב לך, אדוני הרמטכ"ל, תתפטר. מי אתה בכלל? שב בשקט, תחזיר את המפתחות. חבר'ה, זה מה שקורה היום בערוצי התעמולה. תפתחו את העיניים, תפתחו קצת את העיניים, תסתכלו מה קורה. עכשיו אני רוצה לגעת בנקודות בקצרה. מה זה הילדים הקטנים? בני כמה אתם? ארבע? חמש? מה זה? כן? כיתה א' בשנה הבאה? אז קודם כול, אני מברך את הילדים החמודים.
היו"ר מישל בוסקילה:
איזה מקסימים.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
איזה כיף לראות ילדים שעולים לכיתה א' מגיעים לכנסת. זו הפעם ראשונה שלכם? תרימו יד מי שבפעם הראשונה בכנסת. איך זה בחופש הגדול, כיף? כן? בסדר, קייטנה. גם לי יש – בספטמבר הקטנה שלי הולכת לכיתה א'. אז אני מאחל לכם, ילדים חמודים, שיהיה לכם רק טוב, שתהיה שנה טובה; שאתם תלכו לכיתה א', תקשיבו למורות, למורים, והכי חשוב, תקשיבו להורים שלכם, זה הכי חשוב. תיהנו מהביקור כאן בכנסת. כיף לראות שילדים קטנים באים. אחר כך תבואו עוד כמה פעמים, כשאתם תגדלו קצת.
היו"ר מישל בוסקילה:
ואז הם יבינו את הרעיון.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אני בטוח שיש להם מורים טובים, או מורות טובות, שיסבירו כבר היום שיש משמעות לבית הזה, כי פה אנחנו מקבלים דברים שמשפיעים עליהם. הדברים האלה משפיעים על העתיד של הילדים. אני חושב, אני רוצה, שכל ילד יקבל את הכלים, שיוכל להתמודד כשהוא יגיע לגיל 18. שלא יהיו ילדים שיגידו: מה, הצבא? זה לא קשור אליי. אז אנחנו צריכים פה, בבית הזה, לחשוב תמיד על הדור הצעיר, הדור הקטן הזה. הזמן רץ מהר מאוד והילדים כבר יגיעו לגיל שבו המדינה תבקש מהם להגן על כולנו. בחזרה לחוק התקשורת – אפשר להוסיף לי עוד חמש דקות? כי נתתי לחמד. תוסיפו לי, בבקשה, עוד חמש דקות, בסדר? בנות. תודה – אני רוצה, בקצרה, להתייחס לדברים שבעיניי בעייתיים בחקיקה הזאת. קודם כול, בחוק הזה אין סעיפי מטרה, וזה לא סתם. דנו בזה הרבה. השר קרעי בכוונה לא רוצה להכניס סעיפי מטרה, משום שברגע שאתה מכניס סעיף מטרה לחוק, אז אתה משאיר לבית המשפט אפשרות לפרש את החוק הזה בהתאם לסעיפי המטרה. מהם סעיפי המטרה של החוק הזה? מה המטרה של השר קרעי בחוק הזה? תחרות? לא, זה לא תחרות. אף אחד לא מבטיח שבעקבות השינויים בחוק יבואו שחקנים שיגרמו לתחרות גדולה בשוק התקשורת. זה ממש ממש לא מבטיח. זיקה פוליטית? יש פה פער עצום בין ההצהרה של השר קרעי והמנכ"ל במהלך דיוני הוועדה לבין לשון החוק. הזיקה הפוליטית קיימת בחוק. היא מסוכנת, ובסעיפים הקטנים ובאותיות הקטנות ניתן לראות שאולי זאת תהיה הסיבה להתערבותו של בג"ץ בחוק הזה, בין היתר. התייחסתי למועצה שעומדת לקום, כשתנאי הסף של חברי המועצה בכוונה הופחתו. אני לא רוצה להיכנס לניואנסים קטנים, אבל אפילו ניואנס כזה – אם אתה חייב להיות אזרח ישראלי ותושב ישראל בשביל להיות בעל ערוץ תקשורת, או שמספיק שאתה אזרח ישראלי ולא חייב להיות תושב ישראל. זו, דרך אגב, עוד סוגיה שלא בוצע בה דיון במהלך הוועדה, כי הוועדה לא רצתה למצות את הדיון. הוועדה דנה מהר מהר, יאללה יאללה, כמו שהוא אמר במהלך הדיונים, על מנת להכין את החוק הזה ולהעביר אותו. אז זו עוד סוגיה שכנראה בית המשפט יצטרך להתייחס אליה. פרק החדשות זה בכלל סיפור בפני עצמו. כשאנחנו מדברים על שחקני החדשות בשוק היום, אנחנו מדברים על מערכות שמשקיעות כסף לא בשביל ששחקנים אחרים לא ייכנסו לשוק, כי יש השקעות מינימליות לחדשות, שזה עשרות מיליוני שקלים, אלא בגלל שכל מערכת חדשות שקמה ומקבלת את האישור לחדשות אמורה להיות בלתי תלויה בבעלי ההון של הערוצים. ביטול ההפרדה המבנית עלול לגרום לכך שעיתונאי שמגיע ועובד ודואג למקום העבודה שלו, למעשה, ישרת את האינטרסים הכלכליים של בעל הערוץ. שזה דבר שפוגע בתקשורת הישראלית. ברור שגם היום אפשר להגיד שעיתונאי בחדשות 12 לעולם לא יעשה תחקיר עומק נגד בעלי מניות של קשת. סביר להניח שכן. אבל עדיין, אם יש מידע שמקבל עיתונאי ולא נותנים לו לפרסם, ברוב המקרים אותו עיתונאי ימצא את עצמו במקום אחר ובערוץ אחר, ושם הוא ימסור את המידע הזה ושם הוא יעשה את התחקיר. ככה זה עובד. אבל אין כזה דבר שעיתונאי יושב בשידור ומשרת את האינטרסים הכלכליים של בעלי הערוץ, זו לא עבודה עיתונאית. מי יקבע אם המידע אמין או לא אמין? שאלתי את השר קרעי במהלך הדיונים. הוא נתן לי תשובה, צריך להגיד תשובה כנה – הציבור יקבע. אמרתי, אתה מבין ומודע למה שאתה אומר? הציבור שיושב בבית ומזפזפ עם השלט בין הערוצים, הוא יכול לבחור את הערוץ שהוא רוצה לראות, אבל הוא לא יכול לקבוע את אמינות המידע. או שהוא מקבל את זה, או שהוא לא מקבל את זה, או שהוא רוצה לבדוק את זה; אבל רוב הציבור לא יעסוק בקביעת הכלים למידע שמועבר לו, זה פשוט לא יהיה. אז מי קובע? אם אין אתיקה עיתונאית לשחקנים החדשים שרוצים להיכנס ולשדר תחת כובע של חדשות, אז מי יקבע אם המידע הזה אמין? הציבור? כאן מתחילה הבעיה. עכשיו יש לי שלושה רגולטורים – הרשות השנייה, מועצת הכבלים והלוויין ותאגיד השידור – ובשלושת הרגולטורים האלה יש מנגנון שאמור לפקח, שאמור לדון בתלונות, שאמור לדון במידע שמועבר לציבור תחת החוק הקיים. לחברת החדשות יש נציגי ציבור בדירקטוריונים, לתאגיד השידור יש מועצה שמורכבת מכל הקשת, אבל עדיין, יש חברי קואליציה שמתוך בורות – תסלחו לי על ההגדרה הזאת – תוקפים את התאגיד בלי שהם בכלל מבינים שהמבנה של ועדת האיתור של התאגיד ומועצת התאגיד זה מבנה שהוא א. חוקק על ידי ממשלת הליכוד; ב. המבנה הזה הוא מבנה הכי אופטימלי וטוב, אם זה לתקשורת, ובוודאי ובוודאי לשלטון הקיים, כי זה אלף-בית של יחסים בין התקשורת לשלטון. מירב, שלוש דקות, תודה. הסוגיה הנוספת שאנחנו דנו בה במהלך ששת החודשים של דיוני הוועדה זו סוגיה כלכלית. נזרקו שם מספרים לאוויר, הוכנסו שם שינויים תוך כדי תנועה, כאלה שאין לי שום הסבר להם. אתה רוצה לעזור לשני שחקנים בשוק, שהם קיימים בשוק? תבוא, תהיה הוגן, תבוא ותגיד שאתה רוצה לעשות את זה, תעמיד את הרצון שלך לבחירת הציבור, תלך עם זה לציבור ב-27 באוקטובר, תגיד: תנו לי כוח, אני רוצה לעזור לערוץ 24i ולערוץ 14, אני, שר התקשורת שלמה קרעי, הולך לעשות את ההטבות הכלכליות. ואם הציבור ייתן את הכוח ואת המנדט, אולי – אני מדגיש: אולי – תהיה לך סמכות מוסרית לעשות את זה. למרות שתצטרך גם לעבור את בית המשפט העליון, כי מן הסתם יהיו תביעות של אנשים שיראו בזה פגיעה בזכות הקניין, יראו בזה אי-שוויון, יראו בזה ניסיון לחנוק את אלה ולעזור לאלה שכביכול מסייעים לך במעשים הפוליטיים שלך, או בהתמודדות שלך, או בקידום שלך בפוליטיקה. אבל אתה לא אומר את זה, השר קרעי. אתה כאילו מחפש כל הזמן כל מיני סעיפים. במהלך הדיונים בוועדה הצגת את דבריך בצורה כזאת שחשבת, סליחה על הביטוי, שאנחנו מטומטמים. לא. אנחנו לא מטומטמים. אנחנו אמרנו את הדברים בבירור. אז או שאתה ממשיך עם זה, ואל תתפלא שהדבר הזה ייפסל – ואני מאוד מקווה שהחוק הזה ייפסל, לא מסיבה טכנית. אני גם אמרתי את זה בדיוני הוועדה. אני בוודאי ובוודאי לא נותן עצות לשופטי בג"ץ וגם לא מתכוון להתערב בזה, אבל אני מאוד מקווה שהחוק הזה ייפסל בצורה מהותית, בעילה שהיא אכן עילה מהותית וקשורה לתפקידה של התקשורת בחברה הדמוקרטית. אני לא רוצה לראות את זה נפסל רק בגלל שלא מוצע דיון בסעיף כזה או אחר. וניסיתי, כולנו ניסינו לדבר לחברי הקואליציה. ניסינו להסביר להם שהחוק הזה הוא לא חוק טוב. אני עדיין בתקווה שחלק מחברי הקואליציה לא יצביעו, או שהם ייעדרו מההצבעה, בואו נראה את זה בערב. אבל אני אומר לכם, חבריי חברי הקואליציה, תקשורת שעוסקת בחנופה לשלטון זאת לא תקשורת. ולכן אין מנוס מלהחליף את הממשלה הרעה הזאת, אין מנוס מלהקים ועדת חקירה ממלכתית, שדרך אגב, לא קמה בגלל התקשורת שמעודדת לא להקים אותה – אני מדבר על ערוצי התעמולה של השלטון. במקום לבוא ולדרוש חקירה יסודית על מה שקרה ב-7 באוקטובר, שזה תפקידה של התקשורת, אנחנו שומעים באותם ערוצים הסברים שאין להם אמון בוועדה שתקום, אם היא תקום. וזה מתחבר לסיפור שסיפרתי בתחילת דבריי. זה מתחבר לסיפור של רוסיה, שנת 2000, של האסון של הצוללת קורסק וההשתלטות על התקשורת הרוסית, ואותו ריאיון של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ללארי קינג, שעל השאלה: מה קרה לצוללת, אדוני הנשיא – את לא שמעת את כל הסיפור – הוא ענה: מה קרה? היא טבעה. כשראש הממשלה מגיע לערוץ 14, כמעט שלוש שנים אחרי האסון, ושואלים אותו: אדוני, מה השתנה אצלך אחרי 7 באוקטובר? והוא אומר: ירדתי קצת במשקל – אז בוודאי שהוא היה רוצה להשתלט על התקשורת, כפי שנשיא רוסיה פוטין השתלט, אחרי ביקורת קשה מאוד שהושמעה בערוצים הפדרליים ברוסיה בשנת 2000. אבל היום ברוסיה גדל דור שלא זכה לראות הנהגה אחרת – 26 שנה אותו נשיא וארבע שנים של הפסקה כשהוא היה ראש ממשלה – היום יש ברוסיה דור שלא זכה לראות תקשורת עצמאית כמו שהיא הייתה בשנות התשעים, אחרי התפרקותה של ברית המועצות. לכן היום רוב רובם של הצעירים ברוסיה לא מבינים מה הבעיה, לא מבינים מה הבעיה. יש שלטון, יש נשיא שעושה אותנו חזקים. הם לא יודעים מה זו תקשורת אחרת. אני מאוד מקווה שמדינת ישראל – ובזה אני אסיים – לא תעשה את הטעות הזאת. יש מקום לשינויים בשוק התקשורת. אני אומר את זה כחבר כנסת מסיעת ישראל ביתנו. אבל השינויים האלה צריכים להיות בהסכמה רחבה, ולא רק בהסכמה בין חלקי הבית הזה, אלא בעיקר בהסכמה בין העיתונאים העצמאיים והחופשיים לבין חברי הכנסת במסגרת ועדה ציבורית, במסגרת עבודה מאוד סיזיפית, שאמורה להביא חוק כזה שבאמת עבר תהליכים ביקורתיים עמוקים מאוד, ואז לבחון את ההשפעה של הדבר הזה למשך כמה שנים, ולאחר מכן לחזור לשיח. ככה עובדת תקשורת עצמאית. ככה צריכה להתנהל מדינה דמוקרטית, שבה יש תפקיד משמעותי ביותר לתקשורת עצמאית ולעבודה עיתונאית. אני קורא לחבריי בקואליציה לחשוב שוב לפני שאתם תרימו היום יד בעד החוק הזה. אני מבקש מכם להתעמק בחוק הזה בשעות שנשארו עד ההצבעה, ואפילו לדבר עם חברי הכנסת החרדים, שכרגע לא נתנו את הסכמתם הסופית לתמוך בחוק הזה. תקראו את החוק, תראו מה אומר החוק בסעיפים רבים. כי ברגע שאתם תומכים בחוק הזה ומרימים יד בעד החוק, אתם תהיו חתומים על הפגיעה בתקשורת העצמאית והחופשית של מדינת ישראל, ולא תוכלו להתחמק מאחריות ולהגיד: לא ידענו, או מישהו לא העיר אותנו. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת יבגני סובה. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מירב כהן. בבקשה.
מירב כהן (יש עתיד):
שלום לילדים החמודים שבאו לבקר אותנו. חופש גדול שמח.
היו"ר מישל בוסקילה:
לרשותך 15 דקות, בבקשה.
מירב כהן (יש עתיד):
תודה. כנסת נכבדה, מונח היום לפנינו לאישור חוק מאוד מסובך, לכאורה. הרבה סעיפים, המון עמודים, אבל בסוף צריך להבין דבר אחד פשוט: יש במדינת ישראל ערוץ תעמולה, קוראים לו ערוץ 14, ובמסגרת החוק הזה הוא מקבל ערמות של כסף, ערמות של כסף. לפי הערכות סולידיות ביותר מדובר בעשרות מיליוני שקלים. זה הסיפור. נקודה. אני יכולה לפרט את זה כדי שתרגישו שאני שולטת בפרטים ושלא מחרטטים אתכם, אבל באמת, ערוץ 14 כבר חודשים מעכב את העברת הדוחות הכספיים שלו לרשות השנייה. הוא מעכב את העברת המידע, כדי שלא יגלו שבעצם הוא כבר מזמן לא ערוץ זעיר שמגיעות לו כל אותן הגנות ינוקא. לפי הנוסח שמונח לפניכם להצבעה הם לא יצטרכו שתהיה להם הפרדה מבנית של חברת החדשות, לא יצטרכו להשקיע רף מסוים של תקציבים, לא יצטרכו להעביר את החדשות לירושלים. בקיצור, מעבירים לערוץ 14 ערמות של כסף ובתמורה מקבלים סיקור אוהד. אתם יודעים מה? זה לא סיקור אוהד, זה קמפיין. קמפיין של ממש. מבחינה פרלמנטרית, החוק הזה קודם בדרך-לא-דרך, ולכן אני בטוחה שזה עוד יגיע לבג"ץ. אי-אפשר להעמיד פנים שאנחנו דמוקרטיה, שיש הפרדת רשויות, שיש רשות מבצעת, מחוקקת ושופטת, כשהינה, כאן, הלכה למעשה, שר התקשורת שימש גם יושב-ראש הוועדה פה בכנסת וקידם את המהלך, גם החליף את הייעוץ המשפטי לוועדה, גם הגיש את ההסתייגויות וגם עשה את הנסחות. הכול בבן אדם אחד. היו כאן תקדימים מהרגע הראשון שהחקיקה הזו הונחה על שולחן הכנסת – חקיקה שהונחה ללא אישור של היועצת המשפטית לממשלה. גם פה, ברגע שזה הגיע לכנסת הייעוץ המשפטי לכנסת אמר: זה הליך כל כך מזורז, אני לא מספיק ללמוד את החומר, אני לא יכול בצורה כזו לשלוט בפרטים ולתת חוות דעת. היועצת המשפטית של הכנסת אמרה: אין פה מספיק תשתית עובדתית. בקיצור, חרבו דרבו של תהליך חקיקה. אני רוצה גם לומר משהו למפלגות החרדיות. איזה קטע שפתאום ממש, אבל ממש לא מפריעים לכם חילול שבת ושידורי תועבה. איזה קטע. הוכחתם שוב שאצלכם אין אמונה, אתם תמיד ניתנים לקנייה, זה פשוט עניין של מחיר. ושילמו לכם פה את המחיר. אנחנו ראינו את זה בשורה של סעיפים ובחקיקה נוראית למדינת ישראל שקיבלתם. אז זה באשר לחוק השידורים שמובא היום לאישור הכנסת. אני רוצה לעבור לעוד נושא קריטי. תראו, בשבועות האחרונים אנחנו נאבקנו כאן בוועדת הכנסת כדי לאפשר לזקנים שחיים בבתי אבות, בדיורים מוגנים – לאפשר להם את זכות הבחירה במקום המגורים שלהם, כפי שנעשה במערכות הבחירות האחרונות. מדובר באמת בלמעלה מ-30,000 איש, אנשים זקנים שגרים בבתי אבות ודיורים מוגנים. הקואליציה הזו נעמדה על הרגליים האחוריות – לא לאפשר לזקנים האלה להצביע בסמיכות למקום המגורים שלהם. פשוט עו"ד בומבך, עורך הדין של הליכוד, אמר שהם לא מצביעים לליכוד ולכן צריך להקשות עליהם. ביקר לי, זה מה שקרה; אתמול פורסם שמירי רגב בוחנת צעדים להקשות על ישראלים שנמצאים בחו"ל ורוצים להגיע לארץ בזמן הבחירות, להצביע. מה משותף למהלכים האלה? להקשות על זקנים להגיע לקלפי, להקשות על ישראלים ששוהים כרגע בחו"ל להגיע לארץ להצביע – מה משותף? שהקואליציה הזו מוכנה לעשות הכול בשביל לא להפסיד. הם מריחים את ההפסד שבדרך, והם מוכנים לעשות הכול, כולל למנוע את קיומן של בחירות הוגנות. אין להם גבולות. עכשיו, אם מישהו חושב שאני מגזימה כשאני אומרת שאין להם גבולות, אני מציעה לכולם להיזכר מה הלך פה, באולם המליאה, לפני כחודש בבחירות למבקר המדינה. שפל שאין כדוגמתו, שמלמד עד כמה לקואליציה הזו אין גבולות, אין קווים אדומים, לא רואים בעיניים. אם אתם חושבים שזו קונספירציה, מה שאני אומרת, באמת, תסתכלו חודש אחורה מה היה פה, במבחן התוצאה. בחירות למבקר המדינה שאמורות להיות חשאיות – חברי הכנסת כאן מהליכוד זיהמו את ההליך ותיעדו את עצמם בסטילס, בווידאו, מצלמים את הבחירה שלהם. זו הייתה הוראה מלמעלה. עכשיו, אם אנחנו לא היינו מגישים בג"ץ נגד ההליך המזוהם הזה, ואם הבג"ץ לא היה מתקבל, אז מה היה קורה? היו רואים בזה בעצם צ'ק פתוח לבחירות לכנסת. היו מודיעים לכולם, בבחירות הכלליות: כל ועד – עובדים בעיריות, רשות שדות התעופה, תעשייה אווירית – כולם צריכים לדווח לנו למי הם הצביעו. לא חייבים, המלצה, אפילו בקריצת עין, אבל ואללה, מי שלא צילם שלא יצפה לקידום, מה שנקרא. זה מה שהיה קורה. לא היו יותר בחירות חופשיות במדינת ישראל. וחברי הליכוד, שישבו כאן, עשו את זה במו ידיהם. לא היינו יכולים לדמיין תסריט כל כך הזוי. לכן צריך להבין שאין להם, אין להם גבולות. ממשלת 7 באוקטובר, שבאמת הביאה עלינו את האסונות הקשים ביותר בתולדות המדינה – מאז 7 באוקטובר ועד היום איבדנו 2,066 אנשים, נפשות, חיילים, ילדים, זקנים, שוטרים, נחטפו לנו אנשים – באמת, ממשלה שזימנה עלינו אסונות נכשלה בכל הגזרות, ומבינה שפשוט אזרחי מדינת ישראל מאסו בה. ולכן הם יעשו הכול, כולל הכול, כדי להימנע מהפסד, גם אם זה אומר שהם יזהמו את הבחירות. אז אני כאן היום – לומר להם: זה לא יעזור לכם. לא יעזור. לא יעזור. להפך. איך נכתב? "וכאשר יענו אֹתוֹ כן ירבה וכן יפרֹץ". כל מהלך מלוכלך למניעת הבחירות החופשיות, כל ספין, כל דרישה להכניס מצלמות לקלפיות כדי להרתיע, כל משלחת של בריונים שהם ישלחו ביום הבחירות כדי לעשות פרובוקציות ליד הקלפיות – תדעו לכם, זה רק ידרבן אותנו להגיע ולהצביע. זה רק ימחיש לנו שאין לנו מה להפסיד, זו המדינה שלנו שבסכנה. זה רק ידרבן את אזרחי מדינת ישראל. לא תיתנו לשורד שואה בן 95 להצביע בסמיכות למקום מגוריו? אל תדאגו, הוא יגיע בכיסא גלגלים, הוא יגיע עם מקל הליכה, אנחנו נסחב אותו לקלפי, הוא יממש את זכותו הדמוקרטית. לא יעזור לכם מה שתעשו. לא תאפשרו לטיסות צ'רטר להגיע למדינת ישראל, תחת תירוצים שונים, כדי שאנשים לא יבואו ביום הבחירות ויצביעו? אל תדאגו, הם יגיעו בספינות דרך קפריסין, הם יגיעו למדינת ישראל. תנסו לשלוח בריונים לקלפיות? עם ישראל יהדוף אותם, יהדוף אותם ויבוא להצביע בראש מורם. זה לא יעזור לכם. הבנו עם מי יש לנו עסק, אנחנו מתכוננים לרגע הזה, ועם ישראל נחוש. סימון, אני רוצה לדבר על נושא מאוד חשוב. תקשיבו.
היו"ר מישל בוסקילה:
חברים, בואו ניתן לה להמשיך, בבקשה.
מירב כהן (יש עתיד):
אני רוצה לדבר על מצב החינוך בישראל ועל המצב של תלמידי ישראל. תלמידי ישראל, שכפי שאתם רואים הם באו לבקר אותנו גם כאן הבוקר, יצאו בשבועות האחרונים לחופש הגדול, אבל האמת – אחרי עוד שנה משובשת. זו לא הייתה השנה המשובשת היחידה, זה אחרי רצף של שנים משובשות – שנים של מלחמה, שנים של מגפת הקורונה. ושימו לב לנתונים: לפי הנתונים הכי שמרניים, מאז הקורונה ועד היום תלמידי ישראל הפסידו בין חצי שנת לימודים, במקרה הטוב, לשנה וחצי של לימודים, במקרה הרע. תחשבו על זה. יש ילדים במדינת ישראל ששנה וחצי ישבו בבית באפס מעש, תחת ידיעות על מלחמה והתרעות ואזעקות וחטופים, באמת, מציאות בלתי נתפסת, והם בבית ללא מסגרת. מדינת ישראל נמצאת בגירעון חינוכי עצום, עצום. זה גירעון חינוכי לאומי עצום של מיליון שעות הוראה, מיליון. לימוד, התפתחות אישית, דברים שפשוט ירדו לטמיון, והילדים שלנו ישלמו את המחיר. שימו לב לנתונים. למשל, כ-28% מילדי קריית שמונה בכיתות א' עד ח' מתקשים בקרוא וכתוב. זה המחיר של היעדר מסגרות חינוכיות. זה המחיר לכך שקודם כול סגרנו את בתי הספר, למרות שכל המשק היה פתוח, למרות שהקניונים ובתי הקפה היו פתוחים. יש לנו ילדים שמתקשים בקרוא וכתוב, ומי שמשלם את המחיר הגבוה ביותר זה הילדים בצפון. רק 3% מתלמידי ישראל עמדו בדרישות של תוכנית הלימודים במדעים, 3%. במדד הבורות של ה-OECD ישראל מככבת לרעה והוגדרה כמדינה שבה כחמישית מהסטודנטים הם בעלי יכולות של ילד בגיל עשר במתמטיקה והבנת הנקרא, אוקיי? חמישית מהסטודנטים עם יכולות של ילד בן עשר. מעם הספר הפכנו לעם שמככב במדד הבורות הבין-לאומי. ואז נשאלת השאלה: מה עושה כבוד שר החינוך יואב קיש עם המצוקה האדירה הזו, עם הנתונים המזעזעים האלה, שלא היו לנו כאלה? מה הוא עושה? מה הוא עושה? אני רואה מלא סרטונים שלו באוטו – כאילו, הוא עסוק בקמפיין, להראות שהוא היה טייס וזה. הבנו, אבל איך זה עוזר לתלמידי מדינת ישראל? אז מה עשה? השר קיש עם ראש הממשלה ושר האוצר עשו מסיבת עיתונאים. הם השיקו גימיק של מכינות AI, מכינות בינה מלאכותית לתלמידי חטיבות הביניים. אבל הם עשו מסיבת עיתונאים, ולא סגרו פינות, ולא עשו שיעורי בית, ולא עשו את העבודה הקשה באמת, והתוצאה היא שזה לא גייס מספיק מורים – אין מורים לאירוע הזה, זה לא מחייב אף תלמיד, ובפועל רק כחמישית מהתלמידים בכלל נרשמו לאירוע הזה, ובטח הגיעו אף פחות. במקום לטפל בבעיות הקשות, הוא זורק לנו כל היום סיסמאות על תפילין. כאילו מישהו במדינת ישראל היה מונע מילד להניח תפילין. מנסה לפתור בעיה שלא קיימת סתם כדי לחמם, כדי לייצר עוד כעס ושנאה. למישהו במדינת ישראל יש בעיה שתלמיד יניח תפילין שהוא הביא מהבית שלו? מעולם לא הייתה בעיה כזאת, אבל זו הבעיה הכי גדולה של משרד החינוך, של מערכת החינוך, לשיטתו של שר החינוך. כאילו הוא אומר לנו: המצב כל כך קשה – כל מה שנותר לנו זה להתפלל. זה הפתרון שהוא מציע לנו. במקום לתת דין וחשבון הוא מעלים מדדים ותוצאות שלא מחמיאות. ומה ההישג הגדול שלו? הוא הציג עלייה מזערית של אפילו לא אחוז בבגרות להייטק. משהו באמת מזערי, זה מה שהוא מציג. כשלא מכירים בבעיה, אז אי-אפשר להתחיל לפתור אותה, וזה המצב שלנו במשרד החינוך. אדוני השר, אני שואלת מכאן שאלה פשוטה: מי ילמד את הילדה בקריית שמונה לקרוא? איך אתה מביא לשם עוד מורים? איך אתה נותן להם עוד שעות? איך אתה מושיט יד לילדים האלה, שחיים במציאות בלתי אפשרית? מי ישלים לילדים בשדרות את לוח הכפל? מי יחזיר לדור שלם את מה שנגזל ממנו לימודית, נפשית, זהותית? מי יבטיח את העתיד הכלכלי, התרבותי והביטחוני שלנו? בלי הילדים האלה אין לנו עתיד. תיקון אמיתי במערכת החינוך לא יכול להיות עוד טלאי על טלאי. ילדי ישראל הם העתיד שלנו, ואנחנו צריכים לתת להם תוכנית אמיתית, תוכנית רצינית, שמתקנת את הבעיות מהיסוד. מה שהיה לא יכול להימשך יותר. הלוואי, הלוואי שנזכה לפעול מתוך ממשלת ישראל כדי לייצר עתיד טוב יותר לילדים של כולנו.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. בבקשה, לרשותך חמש דקות.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
שלום, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני מתנגדת להצעת החוק הזאת, לרפורמה בתקשורת, ולא בגלל שאני חברת כנסת מהאופוזיציה. אני כאן גם כאזרחית של מדינת ישראל, כמי שנולדה וגדלה במשטר שלא האמין בחופש. נולדתי בברית המועצות, מדינה שכבר לא קיימת, אבל אז למי שלא חי שם קשה להסביר לו מהי שליטה במידע. לא הייתה שם תקשורת חוקרת, לא הייתה שם עיתונות חופשית ולא היו פרשנים שהעזו לבקר את השלטון. אתם יודעים, היו רק שני ערוצי טלוויזיה, שניהם ממשלתיים, ומה הראו לנו בחדשות? לא שחיתויות, לא סיפרו על שוחד, לא ביקורת על המנהיגים – רק הישגים: עוד מפעל ששבר שיא וביצע תוכנית של חמש שנים בתוך שלוש שנים, עוד קולחוז שהגדיל היבול, עוד נאום של מזכיר המפלגה. אם הייתם צופים בטלוויזיה הסובייטית, הייתם בטוחים שאין מקום טוב יותר בעולם. גם הרדיו, גם העיתונאים סיפרו אותו סיפור. זאת הייתה הפראבדה שלנו. היה עיתון פראבדה, איזבסטיה, והממשלה שם תמיד צודקת, המפלגה תמיד הצליחה, והעתיד תמיד הזהיר. רוב האנשים שם האמינו לזה – לא משום שלא היו חכמים, אלא משום שכמעט לא הייתה להם אפשרות לשמוע קול אחר ולהכיר מקום אחר. היו אנשים שניסו לשמוע את האמת אחרת. בלילות כיוונו מקלטי רדיו לקול אמריקה, ל-BBC, אפילו לקול ישראל, והשלטון ניסה לשבש את השידורים, אבל האנשים המשיכו בלילות להקשיב, כי אדם חופשי תמיד מחפש את האמת. אז למדתי שיעור שילך איתי כל החיים: צנזורה אינה מתחילה כשסוגרים את העיתון. צנזורה מתחילה בכך שהשלטון משכנע את הציבור שהוא יודע טוב יותר מה נכון לראות, מה מותר לשמוע ומי רשאי לדבר. ישראל איננה ברית המועצות, אבל אני עכשיו מזהה דפוסים שמוכרים לי. הצעת החוק מבטיחה יותר אפשרויות וגישה דיגיטלית, כן? מצד אחד, רואים רפורמה כביכול מודרנית, משפרת משהו, אך בפועל היא מרכזת רוב יותר בידי משרד התקשורת. היא מחלישה מנגנוני פיקוח עצמאיים, ומאפשרת לממשלה לעצב את שוק התקשורת בהתאם לאינטרסים שלה. תקשורת חופשית אינה מגינה רק על האופוזיציה – היא מגינה על האזרחים ועל הדמוקרטיה. גם חברי הקואליציה צריכים לזכור: בעוד שלושה חודשים אתם, יכול להיות, תהיו באופוזיציה. גם אתם תרצו שיהיה מישהו שישאל שאלות קשות, יחשוף שחיתויות ודברים שליליים שקורים במשרדי הממשלה. אתם יודעים, עליתי לישראל בגיל 17 בתוכנית עליית הנוער, ובחרתי – אף אחד לא הביא אותי לפה, לא ההורים; אני בחרתי לבוא לכאן. אני חלמתי להיות ולחיות במדינה שיהודים לא מרגישים כאן זרים, ואני בחרתי לחיות במדינה שהייתה בעיניי סמל של חופש, של משהו שלא הכרתי. זה היה החו"ל הראשון שלי כשיצאתי מרוסיה, מברית המועצות. הגעתי לכאן, היה עולם חדש, וממש הרגשתי שהינה, כאן כולם חופשיים, אפשר להביא את הדעה. ממש הערכתי את זה. ידעתי שאני הגעתי למדינה חופשית ודמוקרטית. והשאלה פשוטה: התלמידים, עכשיו, הילדים במדינת ישראל, כעבור 20 שנה, באיזו מדינה הם יחיו – שבה הממשלה מפחדת מהתקשורת או במדינה שבה התקשורת מפחדת מהממשלה? כי כאשר הממשלה מפחדת מהתקשורת החופשית, הדמוקרטיה חיה, אבל כאשר התקשורת מפחדת מהממשלה, הדמוקרטיה מתחילה למות. ואני מבקשת לסיים במילותיו של השופט העליון האמריקני הוגו בלאק: עיתונות חופשית נועדה לשרת את הנשלטים ולא את השליטים, ואצלנו במדינה האזרח הוא הריבון. לא שר, לא ממשלה ולא אף מפלגה. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש.
היו"ר מישל בוסקילה:
לרשותך 15 דקות. בבקשה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני רוצה שנייה להתייחס כמובן קודם כול להצעת החוק – הצעת החוק הזאת שנולדה בחטא, שהגיעה לוועדה, שהקימו לכבודה ועדה. קודם כול, בואו נתחיל מזה. אף אחד לא רצה לדון בזה בוועדת הכלכלה, אז הקימו ועדה מיוחדת כדי שיהיה בכלל מי שידון בחוק הזה. היא הגיעה לוועדה מה שנקרא "גבינה שווייצרית", יותר חורים מגבינה. היא השתנתה במהלך הדיון, הכניסו סעיפים ברגע האחרון, חומרים לא הגיעו, אנשי מקצוע נזרקו. כל התהליך של החקיקה היה לקוי ובלתי מובן. כולנו יודעים, זה אפילו לא סוד – כולנו יודעים מדוע נולד החוק הזה. החוק הזה נועד, דבר אחד, לסתימת פיות וביטול כל ביקורת על הממשלה, כמו שקורה במדינות חשוכות, לאפשר לערוצים להיות שופר של הממשלה, מה שקורה במדינות חשוכות, ובעיקר לדאוג לערוצים מסוימים, שכולנו יודעים מיהם. אני רוצה להזכיר קצת את הערוץ הזה שהולך ליהנות מהחוק הזה בעיקר, ערוץ 14, ערוץ 14, שבימים האחרונים מהבוקר עד הלילה באולפנים שם תוקפים את הרמטכ"ל. אני רוצה להזכיר לכם שזה הרמטכ"ל שראש הממשלה בנימין נתניהו מינה, ומהבוקר עד הלילה יושבים שם חבורה של פנליסטים ושדרנים, והמילים "לפטר", "להחליף", "שיתפטר" חוזרות על עצמן בגרסאות שונות. וכל זה למה? כי הרמטכ"ל העז להתריע על החקיקה של אי-מעצר עריקים חרדים. לא אתם אלה שמתבכיינים לנו כאן כבר שלוש שנים שלא התריעו בפני ראש הממשלה, שלא משכו בדש מעילו, שלא הזהירו אותו? אז הינה מגיע הרמטכ"ל וכל צמרת הצבא ואומרים: החוק הזה יפגע ביכולת שלנו לגייס. לא אני אומרת את זה, לא יוראי אומר את זה, הצבא אומר את זה, אבל פתאום אף אחד לא מוכן להקשיב לצבא. הבוקר, אני רוצה לספר לכם שמירי רגב עולה להתראיין באחד ממה שנקרא "תדרי הלוויין", החברים של קרעי, וככה היא טוענת: החוק הזה של אי-עצירת עריקים חרדים הוא בכלל מתואם עם ראש אכ"א והרמטכ"ל. זה מה שהיא אומרת. אני אומרת, אולי אם מירי רגב הייתה קצת יותר בארץ, טורחת מדי פעם להגיע לדיונים – אפילו לדיונים של עצמה היא לא מגיעה, לא הגיעה כל התקופה הזאת להציג את העבודה של המשרד שלה, מה שעל פי חוק היא מחויבת לו, ארבע שנים היא לא מגיעה להציג את המשרד שלה – הייתה יודעת מה נציגי צה"ל בדיונים ובוועדה אמרו, שהחוק הזה פוגע בהם. אבל למי אכפת מהאמת? יש ערוצים שפשוט לא אכפת להם מהאמת. מגיעים חברי כנסת, שרים, משקרים במצח נחושה, יושבים שדרנים, יושבים פנליסטים, משקרים במצח נחושה, ואף אחד לא מעיר להם. ואני רוצה לתת לכם כמה דוגמאות למה אני כועסת. אני אומרת: מה עם הצופים שחושבים שהכול ורוד והכול טוב ורק צד אחד אשם במה שקורה? טלי גוטליב יושבת השבוע באולפן 14, משמיצה את מיכל אגמון: היא, שופטת בית המשפט העליון, אמרה ככה, עשתה ככה. מיכל אגמון בכלל לא שופטת בבית המשפט העליון. זה מעניין מישהו? מישהו מעיר לה? מישהו אומר לה משהו באולפן? לא. למה? כי כל עוד מסיתים באולפן הזה נגד בית המשפט העליון, זה בסדר. גם אם משקרים, אז מה. יושבת טל מאיר, שדרנית, והיא טוענת שביידן – הוא הטיל אמברגו נשק על ישראל. לא היה ולא נברא. לאורך כל הכהונה שלו המשיכו משלוחי נשק, משלוחי הנשק זרמו. אני רוצה להזכיר לכם שבתחילת המלחמה הוא העביר סיוע של 14 מיליארד למדינת ישראל ועמד לצידה, אבל טל מאיר טוענת שיש אמברגו. זה בסדר, אף אחד לא מעיר לה. אף אחד לא אומר לה כלום. יושב ברדוגו באולפן, הוא טוען: איזנקוט הוא דיפ-סטייט. למה? בגלל פרשת הרפז. מנדלבליט לא העמיד אותו לדין כשהוא היה חשוד בפרשת הרפז. אבל העובדות הן שהיועמ"ש בתקופת פרשת הרפז היה בכלל וינשטיין. אז איך? זה דבר ראשון. דבר שני, איזנקוט מעולם לא היה חשוד, לא היה קשור לפרשת הרפז. ויושב ברדוגו וממשיך את המשנה שלו של ההסתה המטורפת, שאפילו בפרט הכי בסיסי, מי היה היועמ"ש באותה תקופה, אין בו אמת. יושב גדי טאוב, עוד פעם מדבר על גדי איזנקוט, שהוא רצה להשלים עם איראן גרעינית; איזנקוט רצה לעצור את הלחימה ברפיח, הוא פרש מהממשלה כי הוא לא רצה שייכנסו להילחם ברפיח, וגם איזנקוט הוא חבר באחים לנשק – לא שהייתה לי בעיה עם זה, אבל מבחינתם יש בעיה. מה הבעיה? קרב רפיח החל ב-6 ביוני. איזנקוט היה עדיין חבר ממשלה, איזנקוט פרש ב-9 ביוני. גם אשריאל מחלב מערוץ 14, אני לא יודעת אם הוא שדרן, פנליסט, אין לי מושג מיהו, גם הוא טוען שאיזנקוט פרש בגלל קרב רפיח. מה אני אומרת? אני מסתכלת על ערוץ 14, שיושב שם, מהדהד שקרים בלי סוף, פייקים על גבי פייקים, מהדהדים פייקים של עדנה קרנבל וחבריה, ובסוף מה יקרה? הרי גם הם יצטרכו לשים שקופית: סליחה ששיקרנו. סליחה שעיוותנו את המציאות. סליחה שישבו כאן אנשים ששיקרו במצח נחושה ולא עצרנו אותם. סליחה שאנחנו לא הפסקנו לרגע להדהד שקרים. לרגע. אני מחכה ליום הזה של השקופית. באמת, החוק הזה, שנולד אצל ראש הממשלה, לא נולד אצל קרעי, לא נולד בשום מקום. תוכנית סדורה שבה מחלישים את בתי המשפט, מחלישים את שומרי הסף, מחלישים את התקשורת, סוגרים כל ביקורת אפשרית, מחלישים את ההשכלה הגבוהה, את האוניברסיטאות. זאת תוכנית סדורה. אתם יודעים איפה היא כתובה, מאיפה הם עשו העתק-הדבק? הונגריה של אורבן. פשוט ככה, העתק-הדבק. לקחו את ספר ההפעלה של אורבן, עשו העתק-הדבק, אפילו לא ניסו לשנות קצת, כדי שלא נחשוד. אורבן נבעט, ואני מקווה מאוד שזה מה שיקרה גם פה. אם כל כך היה לכם נפלא וזה מה שרציתם, כמו בהונגריה, למה לא עברתם לשם? לא סתם הבן של ראש ממשלה ביקר שם כל כך הרבה פעמים. זה לגבי החוק הבזוי הזה, ואני רוצה לעבור לנושא אחר, שהוא לא קשור, אבל אני באמת מתפללת שאפילו השר עמיחי אליהו, שיושב כאן – שאתה תגנה את זה. אני ממש מקווה. אדוני השר – הוא בטלפון. טוב, מה לעשות. קיוויתי שהוא יקשיב לי, כי זה באמת חשוב. אתה תקשיב לי, לפחות אתה. היום בבוקר ראיתי סרטון, ופשוט זה כעס מהול עם עצב ופחד, הוא פשוט עשה לי כל כך רע. בסרטון רואים שלוש בנות צעירות, קטינות, מהיישוב טמרה, יושבות על ספסל בפארק ביישוב מורשת. הן יושבות, זה מה שהן עושות, יושבות קטינות על ספסל שם בחופש גדול ומפטפטות ביניהן. ואז מגיעה אישה מבוגרת גזענית וחשוכה ואומרת להן: אתן לא יכולות לשבת כאן. מה אתן עושות כאן? היא רוצה לגרש אותן. למה? כי הן מטמרה, כי הן ערביות, זה למה. היישוב מורשת הוא יישוב דתי שאמור להיות יישוב דתי מאוד מאוד מתון. הן מאוד נבהלו, ואחת הבנות התקשרה לאימא שלה בחו"ל בווידיאו. אימא שלה נהגת אמבולנס, מתנדבת במד"א, מורה לאנגלית במערכת החינוך. היא נתנה לאימא שלה את הטלפון כדי שהיא תדבר עם אותה אישה שרוצה לגרש אותה מהפארק, והאימא אומרת לה: מה? למה? הן עשו משהו? הן עשו רעש? לא, לא מתאים לי שתשבו כאן. ואותה אישה פונה לבנות ופשוט מאיימת עליהן. והעליונות הזאת שהיא מרגישה עליהן – אישה עם כיסוי ראש, דתייה. איפה ואהבת לחברך כמוך? האם אני צריכה להזכיר לכם איפה היו שלטים על ספסלים שבהם ליהודים היה אסור לשבת והיה אסור ליהודים להיכנס לפארקים? מה זה הדבר הזה? מה שיותר חורה לי זה שברור לי שיש אנשים פה, בכנסת הזאת, שיצדיקו את זה ושזה ייראה להם לגיטימי. הם לא רוצים לראות ביישוב שלהם אנשים ערבים, גם אם הם רק ילדות קטינות. וזה מפחיד אותי, כי זה הולך וגדל, כי יש פה לגיטימציה. כי אני יושבת בדיון עם השר לביטחון לאומי, והוא מראה סרטון שהוא מתגאה בו שבו הוא הורס בתים על גבי בתים, וניגש אליו בדואי מבוגר ואומר לו בקול שבור: בסדר, הרסת לי את הבית, אבל תן לי פתרון, אין לי לאן ללכת. כל מה שאני מבקש ממך כשאתה הורס לי זה שתיתן לי אופציה לאן ללכת. השר כמובן מצטלם עם תמונת ההריסות, והסרטון נגמר, ואני המומה. ואז הוא אומר לי: את רואה איזה יופי? ואני אומרת לו: זה היה סרטון שובר לב. זה שבר לי את הלב. עומד בדואי מבוגר. אתה הולך הביתה, אבל אני השכנה שלו, אני צריכה לחיות איתו. תגיד לי, איך זה שהרסת לו את הבית – ואני בטח ובטח לא בעד בנייה לא חוקית – תורם לביטחון שלי? מה אתם חושבים שאיתמר בן גביר יגיד כשהוא יראה את הסרטון הזה? האם הוא יתמוך או לא יתמוך? יש לי תחושה שאני יודעת. הגברת הזו מהיישוב מורשת הוציאה לדעתי שם רע לכל היישוב. אני רוצה להאמין שהיישוב ידע להוציא גינוי ושהם יגידו: זה לא מייצג אותנו ואת הערכים שלנו. גב' יישוב מורשת, את חושבת שבבאר שבע אני יכולה להגיד למישהו לא לשבת על ספסל? הקימו יישוב דתי. הם יחליטו מי ישב על הספסל. את חושבת שהקמת שוב דתי מהכסף שלך בלבד? את הקמת יישוב מכספי המיסים של כולנו. אני רוצה להתנצל מפה, מהבמה הזו. אתה מצטרף אליי, אדוני היושב-ראש, להתנצלות בפני הבנות האלה? זה לא הגיע להן. אני יודעת שכל החברים שלי ביש עתיד מצטרפים. אני מתנצלת בפני שלוש הבנות האלה, שמהפחד פשוט קמו ויצאו משם בבכי. הן לא התווכחו, הן פשוט בכו והלכו. אני מכאן מתנצלת על החוויה הזאת בשם כל מפלגת יש עתיד, ואני רוצה לקוות שגם היישוב ידע להוציא גינוי והתנצלות. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת יסמין פרידמן. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת סימון דוידסון. בבקשה, לרשותך עשר דקות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, היה דבר אחד טוב בתקשורת, והדבר הזה נקרא "ספורט". הספורט היה מסודר בצורה אולטימטיבית: ערוצי הספורט שידרו לכל בית במדינת ישראל, וכל אחד היה יכול לפתוח ולראות את תוכניות הספורט. הדגל הזה, שנמצא מאחוריך, אין דבר יותר חשוב או יותר עוצמתי מזה שהוא עולה על התורן ושומעים את התקווה בתחרויות הספורט הבין-לאומיות. תחשבו מה קורה במדינת ישראל במשחקים האולימפיים כשאבישג סולברג זכתה במדליה, כשרז הרשקו זכתה במדליה – ובכוונה אני אומר נשים – וכשבפראלימפי מורן סמואל זכתה במדליית זהב אחרי ארד וכסף ושרה את התקווה כשהיא יושבת על כיסא הגלגלים, וכמה זה ריגש את מדינת ישראל. איזה עוצמה חברתית, תרבותית, גאווה של מדינה שלמה יש בספורט. תארו לכם שבמשחק של ארגנטינה נגד אנגליה אתמול הייתה משחקת נבחרת ישראל. חצי מדינה הייתה נמצאת עכשיו בארצות הברית. מדינת ישראל אוהבת ספורט – אוהבים לצפות, אוהבים לעודד; לפעמים באלימות, ואני מגנה את זה, אבל בגדול, זה חלק גדול מהתרבות הישראלית.
היו"ר מישל בוסקילה:
הייתה לנו נציגה אולימפית – בת הדודה שלי, השייטת ורד בוסקילה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה מספר לי על ורד בוסקילה? חברה שלי, אחות שלי. ורד היא מקסימה.
היו"ר מישל בוסקילה:
היא בת הדודה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
היא כמעט זכתה במדליה במשחקים האולימפיים.
היו"ר מישל בוסקילה:
נכון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
היא הייתה רביעית, והיא עושה עבודה נהדרת בוועד האולימפי, והיא חברה מאוד מאוד טובה שלי. היא בת דודה שלך? קיבלת עוד עשר נקודות ממני. באמת מקסימה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
בוא נדבר על ורד בוסקילה. ורד בוסקילה היא שייטת. מי היה רואה את ורד בוסקילה בטלוויזיה אם לא היה ערוץ הספורט? אף אחד. מי היה משלם כסף לערוצי הספורט כדי לראות את ורד בוסקילה? אולי אתה והמשפחה שלך. אף אחד לא היה משלם. למה? כי אין בזה רייטינג, אין בזה כסף. אבל כשוורד בוסקילה מתחרה ונאבקת – ואני יודע כמה היא נאבקה בפציעות ובעבודה קשה, היה לה לא פשוט – כשהיא זוכה באליפות עולם במדליה, ים של ילדות בפריפריה רואה את ורד בוסקילה.
היו"ר מישל בוסקילה:
דור שלם.
סימון דוידסון (יש עתיד):
גם באשקלון, ליד הים, יש שם מרינה. תאר לך ילדה שנמצאת באשקלון, שלא חשבה מעולם על הענף הזה נקרא שיט, והיא רואה את ורד בוסקילה זוכה במדליה, כי זה משודר בערוץ הספורט, והיא אומרת: אבא, אימא, אולי אני אתחיל חוג שיט? ואותה ילדה מתחילה את הדרך שלה עד שהיא אולי תניף את דגל מדינת ישראל. ככה זה קורה. אין דרך אחרת, היא לא פתאום תשב בבית ותגיד: אבא, אתה יודע מה, אני רוצה שיט. לא, זה לא יקרה. לערוצי הספורט יש עד היום כוח אדיר בשיווק אותם ענפים. עד החקיקה הנוראית הזאת של שלמה קרעי. ואני הזהרתי ואני זעקתי, ואני דיברתי איתו ועם הצוות שלו, והיינו אצלו במשרד כמה פעמים, והם סיפרו לי סיפורים, ואמרו לי שזה יהיה באפליקציה, ביישומון הזה, אבל אין יישומון, וזה לא יהיה באפליקציה כי אין אפליקציה. הספורט הישראלי הולך לקבל מכה, ואתה יודע מה? יהיה כמעט מצב שיראו רק כדורגל במדינת ישראל. אבל הספורט הוא לא רק כדורגל. אני אוהב כדורגל. אני חושב שיש לזה עוצמה, יש לזה חוזק, אבל אני רוצה לראות אליפות עולם בפיתוח גוף, אני רוצה לראות את הפראלימפי, אני רוצה לראות את החבר'ה שלנו שמתחרים בפראלימפי באליפות אירופה ובאליפות עולם. ואני רוצה שילד נכה שיושב בבית ורואה ספורטאי שלנו מגיע לפודיום ושוחה עם יד אחת, או שוחה, אתה יודע מה, בקושי מצליח להזיז את הגוף אבל הוא נאבק והוא זוכה במדליה, אני רוצה שזה יהיה האופק שלו, שזה יהיה העתיד שלו, שיגיד וואו. ואני רוצה שאלפי הפצועים שלנו במדינת ישראל – ומ-7 באוקטובר אני עובד בזה יום-יום – ידעו שיש אופק בספורט. אני אגיד לך מה אמר לי חבר מאוד קרוב שנפצע מאוד קשה במלחמה. מה שהוציא אותו מהחושך אל האור זה הספורט בבית הלוחם. כשהוא הגיע לבית הלוחם והיה עם הקבוצה של הפצועים והתחיל לעשות ספורט, זה מה שהעלה לו חיוך, זה מה שגרם לו להיות מאושר, לראות את האור בקצה המנהרה. לספורט יש ערך אדיר, וכשמעבירים את החקיקה הזאת, אז לא יהיה ספורט נשים בטלוויזיה, לא יהיה ספורט פראלימפי בטלוויזיה, לא יראו נוער בטלוויזיה, לא יראו נערות בטלוויזיה, לא יראו לא כדורגל נשים ולא כדורסל נשים. רק השבוע מדינה שלמה מחאה כפיים – אמרו: איזה יופי, נבחרת העתודה של הכדורסל של מדינת ישראל זכתה במדליית כסף באליפות אירופה, הישג חסר תקדים. ניצחו את כל האריות של אירופה, הפסידו רק לצרפת. מדליית זהב באליפות אירופה לנבחרת העתודה בכדורסל זה מטורף. אם לא היו ערוצי ספורט בשידור לכל מדינת ישראל, זה לא היה משודר, אף אחד לא היה רואה את זה. הפגיעה בספורט בחקיקה הזאת קשה מאוד. ואני אגיד משהו לכל החברים שאוהבים כדורגל: אתם הולכים לשלם הרבה יותר כסף על משחקי פרימיום. כשיהיה גמר גביע, כשיהיה מונדיאל, כשתהיה ליגת האלופות, כשתהיה אליפות אירופה בכדורגל, תזכרו את המילים של סימון דוידסון: אתם תשלמו הרבה כסף כדי לצפות בזה. היום מדינת ישראל, מהבחינה הזאת של הספורט, היא אחת המדינות שמשלמות הכי מעט על ספורט, אבל כל זה הולך להתהפך. אבל הוא כבר לא יהיה שר התקשורת, מה זה מעניין אותו? הוא בכלל לא יהיה חבר כנסת, אני חושב. הוא עושה את שלו, עשה מהר מהר חקיקה, בלי לבדוק את הדברים עד הסוף. אם תשאל היום את הערוצים אם הם יודעים מה הולך להיות בעולם הספורט מחר בבוקר, אני אומר לך, הם לא יודעים. כל כך בלבלו את הכול, זרקו ענן של עפר לכולם בעיניים כדי שיחשבו שהם מבינים, אבל הם לא מבינים. הם לא מבינים. זה הולך להעלות הרבה מאוד כסף. הרבה מאוד כסף. בוא נדבר על ענפים שהביאו לנו את הזכות הכי גדולה, את הגאווה הכי גדולה למדינת ישראל, ג'ודו. היום אתה רואה אליפות אירופה בג'ודו, אתה רואה סבב עולמי בג'ודו, סבב אירופי בג'ודו. רז הרשקו גדלה אצלי בנתניה. רז הרשקו היא סגנית אלופה אולימפית, אלופת אירופה ואלופת עולם. ילדה שבגיל צעיר, בגיל שש – סיפור אמיתי: אימא שלה הייתה מזכירת בית הספר מול הקאנטרי שהיה בבעלותי. יום אחד היא באה אליי ואמרה לי: סימון, הילדה שלי קצת שמנמונת, ואין לה כל כך חברים, והיא רוצה. אמרתי לה: תביאי אותה, בואי נשים אותה בספורט. וככה לקחתי את רז הרשקו ושמתי אותה במועדון הג'ודו שלי, בידיים של מרט מרגוליס, מאמן-על, שהתחיל לגדל אותה. ולקחתי את הפיזיולוג חן ימין, והוא נתן לה תפריט וטיפל בה מבחינת כושר גופני. והילדה הזאת, שלא היו לה חברים, שלא מצאה את עצמה, באמצעות הספורט נכנסה לקבוצה, התחילה להתאמן, הגיעה לנבחרת הנערות, לנבחרת הבוגרות, והביאה כבוד אדיר למדינת ישראל. והיום אין בית במדינת ישראל שלא יודע מי זאת רז הרשקו. רז הרשקו הגיעה לג'ודו והתאהבה בג'ודו בגלל בן אדם אחד, קוראים לו אריק זאבי. היא ראתה אותו בטלוויזיה והיא עקבה אחריו. הוא ניצח כשהוא היה נער, ואחרי זה כשהוא היה בוגר, והיה אלוף אירופה. הדבר הזה לא יהיה. לא תהיה עוד רז הרשקו שתשב בבית ותראה טלוויזיה ותגיד: אני רוצה להיות כמו אריק זאבי. למה? כי לא יהיה. יהיו רק מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים. זה מה שמעניין את שלמה קרעי. אבל גם אוהדי בית"ר ירושלים, גם לה פמיליה, שהוא כל כך תומך בהם, ישלמו הרבה יותר כסף. וכשאוהדי לה פמיליה ישלמו הרבה כסף על משחק של בית"ר נגד מכבי, אל תבואו בטענות לסימון דוידסון. תבואו בטענות למפלגת הליכוד, תבואו בטענות לשלמה קרעי, שלא בדק עד הסוף את כל הנושא של הספורט הישראלי, שהולך לפגוע באזרחים שאוהבים ספורט סתם כי לא עשה חקיקה עד הסוף, כי לא בדקו את הדברים עד הסוף. למה להרוס דבר שהוא טוב? היה דבר טוב במדינת ישראל. ערוצי הספורט, באמת, גם לא יקרים, גם מאוד מקצועיים, גם מגיעים לכל בית במדינת ישראל. מה עשית? מה עשית? למה להרוס את זה? עכשיו תתחיל מלחמה בין הפלטפורמות והיוצרים והזכיינים, ויגידו כמה זה משלם וכמה זה משלם, וזה לא ירצה לשלם, ואז לא ייתנו להם לשדר, וצריכים בכל דבר להגיע למועצה, והמועצה תגיד אם זה משהו ציבורי או משהו לא ציבורי. למה הדבר הזה? למה? למה הוא עשה את זה, יוראי? למה הוא עשה את זה? היה דבר טוב אחד, דבר טוב אחד. גם את זה הרסת? קיבינימט, לא מבין את זה. וניסיתי לשכנע אותו, לדבר איתו ולהגיע אל מוחו, ליבו ושכלו, אבל לא, הלך עם זה כמו ראש בקיר, וכל הליכוד אחריו, בלי להבין מה הם עושים. במשפט סיום, החקיקה הזו של שלמה קרעי הולכת לפגוע בספורט הישראלי, בנשים, בפראלימפי, בכל הנערות והנערים במדינת ישראל וגם באותם אוהבי כדורגל, שהולכים לשלם הרבה יותר כסף על משחקי פרימיום במדינת ישראל. זאת הזיה שאי-אפשר להבין אותה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת סימון דוידסון. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, "מוטב לחיות במדינה שבה התקשורת מפילה את הממשלה מאשר במדינה שבה הממשלה מפילה את התקשורת. זה לב-ליבה של הדמוקרטיה, ההכרה הזאת. וזה דורש מאיתנו, הפוליטיקאים, איפוק, לספוג ביקורת, וזה לא ימצא חן בעינינו". אלה הדברים נשא מעל דוכן זה השר אורי אורבך, זכרו לברכה, ביחס להתערבות של הממשלה בעבודה של התקשורת החופשית. הממשלה הזאת לא האזינה לאורי אורבך, לא הלכה בדרכו, שהרי החוק הזה של שלמה קרעי מכניע את התקשורת החופשית במדינת ישראל. כל-כולו מדבר על שליטה פוליטית, השתקה של גופים ביקורתיים, חבלה בעבודה של הרשות השנייה, החלשה של תאגיד השידור הציבורי, ומעל הכול מרחפים ניגודי עניינים והטיה פוליטית של השר שלמה קרעי ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו בתקשורת החופשית במדינת ישראל. כי הרי מה שווה תקשורת אם לא שולטים בה? מה שווה הכנסת אם לא שולטים בה? מה שווה בית המשפט העליון אם לא שולטים בו? הנרטיב והכוונות ברורים: אתם רוצים שליטה, שליטה של פוליטיקאים בכל תחומי החיים. התקשורת החופשית היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. היא אמורה לא ללטף את השלטון אלא לבקר אותו; לא לשאול את הפוליטיקאים שאלות אוהדות – לשאול אותם שאלות קשות. היא אמורה לשקף לציבור את המציאות, לא את ה- wishful thinkingשל הפוליטיקאים. ניסיון הפוטש הפוליטי של שלמה קרעי במועצת הרשות השנייה הוא רק הקדימון, הסנונית הראשונה של איך כל הדבר הזה הולך להיראות בשנים הקרובות, אחרי שהחוק הזה יעבור, אם הוא לא ייפסל בבג"ץ. אני רוצה להזכיר לכולם: השר שלמה קרעי, באמצעות ראש המטה שלו, הילך אימים על חברי וחברות מועצת הרשות השנייה, גוף סטטוטורי עצמאי. הוא אילץ אותם, באמצעות לחץ פוליטי פסול, להתפטר – החלטה שנמנעה בבג"ץ. אבל הוא עשה את זה כדי לסכל החלטה של המכירה, של השליטה בערוץ 13, מהלך שנועד להציל את הערוץ מסגירה, ערוץ ביקורתי לשלטון. השר שלמה קרעי השתמש בלחציו הפוליטיים כדי להביא את המועצה לכדי חדלות מיכולת לקבל החלטות, כדי לסכל את המכירה הזאת, להתערב באופן בוטה וחד-משמעי בשוק התקשורת במדינת ישראל. מאחר שאין לי הרבה זמן, אני הולך להתייחס לעיקרי הפגמים המהותיים בחוק הזה – פגמים לשיטתי, יתרונות לשיטת הממשלה הנוכחית, שרוצה לפגוע בעצמאות העיתונות החופשית, להשתלט פוליטית על שוק השידורים בישראל. הדבר הראשון שהם הולכים לעשות זה להקים גוף פיקוח פוליטי חדש. לסגור ולבטל את הגופים העצמאיים, הנוכחיים, גם את מועצת הכבלים והלוויין וגם את הרשות השנייה, ולהקים גוף רגולטורי חדש, פוליטי לגמרי, שחמישה מתוך שבעת חבריו ממונים באופן ישיר על ידי שר התקשורת, אנשי שלומו, כפופים לו. תפקיד המנכ"ל והיושב-ראש יאוחדו, וגם הוא ימונה באמצעות שר התקשורת. יהיו לממשלה כלים חדשים להתערבות בתוכן, כלים שלא היו לה בעבר. אתם חייבים להקשיב לזה: כל גוף שמפיק חדשות, נכון לחוק הזה, יחויב לנסח תקנון אתיקה. מי שיכתיב איך נראה תקנון האתיקה הזה הוא החוק, היא הממשלה. קביעת תקנון אתיקה של גופי חדשות בישראל תעוצב על ידי גורם ממשלתי. זאת התערבות בתכנים בצורה הכי מהותית שיש. זה לא אירוע טכני-פרוצדורלי – הממשלה תתערב בחדשות שאנחנו צורכים בעיצוב כללי האתיקה. הם הולכים גם לבטל את ההפרדה המבנית, זו שמחייבת שתהיה הפרדה בין בעלי ההון וגופי השידור לבין חברות החדשות, כך שאם בעל ההון חושב שכתבת מסוימת חורגת מגבולות השידור שלה, שהיא פוגעת באינטרסים הכלכליים או הפוליטיים שלו, הוא יכול להרים אליה טלפון אחרי שהחוק הזה יעבור ולהגיד לה: תיזהרי או את מפוטרת. האם אנחנו רוצים שעיתונאים, חוקרים, יאוימו על ידי בעלי הון בעלי אינטרסים כלכליים ופוליטיים? זה יהיה המצב אחרי שהחוק הזה יעבור. כל השידורים במדינת ישראל יהיו כפני ערוץ 14. שם אין הפרדה מבנית, ומי שכן צופה בערוץ 14 – אני לא רואה את גוף התעמולה המרכזי – דפי המסרים של הליכוד משודרים 24/7. מי שחורג חלילה מדף המסרים של השלטון, לא נמצא. אנחנו רוצים עיתונאים עצמאיים, חושבים, מבקרים, ששואלים שאלות קשות את כולם. כן, כפוליטיקאי אני אומר שזה לא נעים, אבל זאת עבודתם. ביטול המגבלה על הבעלות הצולבת – היום יש מגבלה על בעלי הון לשלוט במספר הפלטפורמות שהם יכולים להיות בעלים שלהן. הדבר הזה מונע יצירת אימפריות תקשורתיות. מה שיקרה אחרי שהחוק הזה יעבור זה שמספר מצומצם של בעלי הון יוכלו לרכוש ולשלוט בפלטפורמות תקשורתיות מרובות, מה שיביא לפגיעה בתחרות, להגברת הריכוזיות בשוק התקשורת, להטיית השיח, ליצירת תיבות תהודה שיהדהדו בכל הערוצים או במספר רב מאוד של ערוצים את אותם מסרים, כי הרי מספר מצומצם של בעלי הון יוכלו לשלוט במספר רב של פלטפורמות, עיתון וערוץ לדוגמה. כשמשלבים את הביטול על המגבלה על הבעלות הצולבת יחד עם ביטול ההפרדה המבנית, מקבלים שוק ריכוזי מאוד, שבו אין בכלל חוצץ בין בעל ההון לבין חטיבות החדשות. זה מזעזע. ואיך לא, הטבות רגולטוריות – מי שמפנק את השלטון יקבל המון כסף, המון הטבות רגולטוריות. הוא מפנק את השלטון, אז השלטון יכול לפנק אותו חזרה. מי מפנק את השלטון בממשלה הזאת? ערוץ 14 וערוץ i24. רוצים לשמוע קטע? יום אחרי שהשר שלמה קרעי זכה לריאיון מפנק, מה זה מפנק, בערוץ 14, הוא הביא עדכון להצעת החוק באופן שיחריג את הערוץ מהחובה להפיץ תוכן חינם לפלטפורמות, הטבה של עשרות מיליוני שקלים. כמובן, התיקון נתפר כך שערוצים 12 ו-13 יהיו מחויבים בהעברת התוכן הזה חינם. ערוץ i24 וערוץ 14 – לא לא לא. זאת רק דוגמה אחת לעשרות צעדים בחוק הזה שמיטיבים כלכלית עם ערוץ 14 וערוץ i24ופוגעים ומחלישים ומכפיפים ומכניעים את ערוץ 12 וערוץ 13. אני לא רוצה להיכנס להתערבות התקדימית והמסוכנת של הממשלה באיסוף נתוני הצפייה ברייטינג והשימוש הפסול שהם הולכים לעשות איתו, אבל אני כן רוצה לגעת, בדקה האחרונה שנשארה לי, בהליך החקיקה. תראו, בכנסת יש רוב מובנה לקואליציה. לכאורה, מה המשמעות של היותנו כאן, של האופוזיציה? אם תמיד יש בכל הצבעה רוב לקואליציה, מה המשמעות שלנו כאן? ההליך. הלגיטימציה של הרוב לקבל החלטות נוצרת כי אנחנו כאן, כי יש הליך תקין שבו האופוזיציה יכולה להשתתף לפי תקנון הכנסת, וכך יש את הלגיטימציה של הרוב לקבל החלטות, גם כשהאופוזיציה לא מסכימה. פה לא היה הליך תקין בכלל. אני פה שבע שנים. לא זוכר חוק שיש בהליך החקיקה שלו כל כך הרבה פגמים, החל מהקמה של ועדה מיוחדת בחוק. החוק הזה התחיל להידון בוועדת הכלכלה, שם יושב איש ליכוד, לא איש יש עתיד, דוד ביטן. אבל לדוד ביטן יש דעות עצמאיות, הוא לא יס-מן, ולא נוח לשר קרעי שיש איש עצמאי עם עמדות עצמאיות, רחמנא ליצלן. הם הקימו ועדה מיוחדת לחוק התקשורת עם בובה בשם גלית דיסטל, שעושה בדיוק מה שהשר אומר לה. היא ניהלה את הדיונים בוועדה כאילו זה סלון ביתה. ח"כים, ובהם אני, עפים בשלוש קריאות, אחת שתיים שלוש; הליך חקיקה שמקודם ב"יאללה, יאללה, מהר, מהר"; דריסה של הייעוץ המשפטי לכנסת; דריסה של תקנון הכנסת; דיון ללא נתונים, ללא חוות דעת משפטיות. ואז אומרים לנו: אבל זה חוק, הינה, הוא עבר במליאה. אם תרשה לי עוד משפט אחד על חברתי.
היו"ר מישל בוסקילה:
בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תודה רבה. אני רוצה מעל הדוכן הזה להצדיע לחברת הכנסת שלי טל מירון מיש עתיד- ביחד על המקצוענות, על המחויבות, על החריצות, על ראיית האינטרס הציבורי ורק אותו. אני באמת מוכרח לומר שהפעילות שלך בוועדה הזאת סביב החוק הזה הצליחה להציל את כבודה של הכנסת, באמת דוגמה ומופת לפעילות פרלמנטרית יוצאת דופן. אני גאה שישבתי לצידך בוועדה הזאת, אני גאה בפעילות הפרלמנטרית שלך סביבו, ואני מצדיע לך. אני חושב שזאת באמת דוגמה ומופת לאיך חברי כנסת צריכים להתנהל בכנסת הזאת. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה, לרשותך חמש דקות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש, חברי הכנסת.
היו"ר מישל בוסקילה:
עשר דקות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תראו, החוק הזה הוא חוק שנבנה בדמותו ובצלמו של בנימין נתניהו, שהזרוע שלו, גם לכאן – ואמרתי את זה לנתניהו לפני שבועיים עוד פעם: עוד לא נולד לעם היהודי מנהיג מסית כמוהו. הפילוג, ההסתה של החברה הישראלית – ואני אומר את זה, כן, בתשעת הימים, כשאנחנו מדברים ומזכירים חורבן, שנאת חינם, ושמתי לעצמי את כל הפילטרים הראויים, ולמרות זאת אני אומר: עוד לא קם מסית כמוהו. יושב פה שלמה קרעי; יש כאלה שקוראים לו שר התקשורת. הממשלה הזאת, שהמציאה הרבה מאוד שרים ותפקידים – כי הכי נכון לקרוא לו זה "שר ההסתה", אמרתי את זה כמה פעמים. העיניים שלו יורקות שנאה. יכול להיות שהצופים לא תמיד רואים את זה. אנחנו יושבים כאן, וכשהוא עולה לדוכן, הלגלוג, הציניות – עוד לפני שהוא שלח את הטייסים לעזאזל, אתה רואה שנאה. כשהוא עולה, אתה יודע שהולכת להיות פה הסתה. עכשיו, אם היה נכון ואם כנים דבריכם, תקראו גם לחוק הזה וגם לשר הזה "שר התקשורת המסיתה". זה כדי, נגיד, להתחבר קצת למה שהוא עושה. אני אומר את זה בכאב, ואתמול דיברתי עם סמכות משפטית כאן שאמרה לי: למה אתה עדיין מתעקש על הגילוי הנאות? החוק הזה, הרי ברור מלכתחילה שבג"ץ יפסול אותו. אתם יודעים איך דיברו בערוץ 14על היועצת המשפטית או איך מדברים? רוצחת המונים. אין להם בושה. אז זה הולך בקו ישיר: ראש הממשלה הוא באמת המסית הכי גדול שקם לעם היהודי. אני יושב פה 13 שנה. עוד לא היה פה שר או פוליטיקאי או חבר כנסת, לא משנה מה, שעיניו יורקות שנאה כמו השר קרעי. ועכשיו יש קומה מתחת, שזה מה שבא החוק הזה לסדר, שגם ערוץ 14 ו-i24 – שיש שם גם אנשים טובים, אבל יש שם ביטויים של שנאה שאתה לא פוגש בשום מקום אחר. יש שם מגישים, שדרים, ששנאתם אומנותם, ואתה רואה את זה שם. ואז בא החוק הזה, שכבר דובר פה איך הוא חוקק, וגם הוא ייפסל. אז למה מביאים לנו חוקים שידוע שייפסלו? עוד לפני שאנחנו נתקן את הכול – בעזרת השם, בסתיו הקרוב נתחיל. אני אגיד לכם למה: בגלל שדרך, נגיד, חוק העריקים, שהיה ברור לכולם – גם לדרעי, שדחף לזה וידע שהוא ייפסל. אני יודע שהוא אמר לחלק מהאנשים שהוא יודע. אני יודע שבגלל זה יש עליו כעס בקואליציה: למה גררת אותנו לזה? מילא אם זה היה מגן על הנכדים העריקים שלך, אבל ידעת שזה לא יגן עליהם, אז למה עשית את זה? אני אגיד לכם למה – כי יש עוד הזדמנות ליצור שנאה ופילוג. אין מדד כזה אצל קואליציית החורבן, אין עצירה לרגע לשאול: אולי אנחנו תורמים לשנאה. יושב פה שר, נו, איך קוראים לזה, למשהו עם יהדות, אליהו, שאמר על גיבורי צה"ל שהם היו מבולבלים ב-7 באוקטובר מול נוח'בות עם כפכפים. כאן, מהמקום הזה, הוא אמר את זה. הוא כאילו אחראי למורשת יהודית, הוא שר שרוצה להנחיל לנו מורשת יהודית, ואתה לא רואה אבק של מחשבה על השנאה שהוא מנחיל ומתעקש להנחיל לעם היושב בציון. אז כאילו, למה שנאמין? אני אומר את זה ואני כואב את זה. אתם יודעים על מה חרבה ירושלים, ואני אומר את זה לקואליציה הזאת, לכולם, לכל חברת וחבר כנסת. כולם חושבים שהסיפור של החורבן הוא על שנאה שקמצא שנא את בר קמצא. תדעו, הם לא הכירו אחד את השני. כל הסיפור היה – לשניהם היה חוט מקשר אחד, אחד מעשירי ירושלים, ואני לא אחזור על הסיפור. אבל מה השורה התחתונה? שכשהוא, בעל האירוע, אמר לו: צא – והוא ניסה שלא יעליב אותו לפני כולם, כמו שהקואליציה הזאת עושה בכל ועדות הכנסת, מעיפה נציגי ממשלה, מוציאה אותם עם דמעות. ומה כתוב בגמרא, מסכת גיטין? מזה שישבו שם גדולי ישראל ולא מיחו בידו – מכלל דניחא ליה. זאת אומרת, כל פעולות ההסתה שעושים, ויושבים ושותקים – יכול להיות שכל אחד יגיד: זה לא אני, זה קרעי; זה לא אני, זה עמיחי אליהו; זה לא אני, זה נתניהו. שישמעו אתכם. בתשעת הימים, שישמעו אתכם. שלא יחשבו, שידעו כמה אתם צבועים, איזו יהדות אתם מוכרים לנו. אני העברתי כאן חוק – ואני לא מתהדר בחוקים – על לוח השנה העברי, שיהיה את זה על רישיונות הנהיגה. חשוב לי התאריך העברי. מה חשוב להם? אנחנו בתשעת הימים. שלושת השבועות עוד קודם, נגיד תשעת הימים. זה מעניין אותם? החוקים שהם מעבירים היום ואתמול – שיאי ההסתה. מישהו אומר: רגע, אולי היינו צריכים לעשות את זה שבועיים קודם? אם אנחנו בטוחים שננצח כמו שהם חושבים, אולי נעשה את זה אחר כך? אולי זה לא הימים המתאימים? כדי שלא נהיה צבועים. אבל אין דבר כזה, אין חשבון. מביאים לך את החוק הזה שכל-כולו שחיתות, כסף לערוץ 14 ו-i24 – שיש שם גם דברים טובים, כנראה, אבל הם השופרות. לשם נוכל ללכת להתראיין. למה? ואני אומר את זה בכאב גדול. יש לי חברים שצופים בערוץ 14, גם בתוך המשפחה. אז תתנהגו אליהם כמו לכולם. על זה צריך להמציא ועדה כדי שתביא חוק מושחת, מפלה, בניגוד לכל הנהלים בכנסת, רק כי אנחנו מנסים להתעלם מהאמת, מהאחריות האמיתית שלנו, מזה שאנחנו היינו אחראים, היינו ממשלה. ללא קשר לוועדת חקירה, אנחנו, הקואליציה הזאת, ממשלת החורבן של 7 באוקטובר – היא הייתה הממשלה. אי-אפשר להתחמק מזה. עוד לפני שאומרים על הכסף הקטרי, ושנתניהו העדיף אותם על הרשות הפלסטינית – עזבו, לפני הכול, המונח הכי בסיסי. ואמרתי – יושב פה ניר ברקת. בשבוע של תשעה באב, כשהעבירו את עילת הסבירות, כשנתניהו ישב כאן ואני כאן, וקיוויתי שעם הטלפון אולי הוא מקווה ללכת טיפה אחורה, להעביר רפורמה, אבל אולי קצת יותר מתונה – עד הקצה הוא הלך. ואמרתי לניר ברקת, בהצבעה השמית, כשהוא עבר פה לידי, אמרתי לו: ניר, אתם מחריבים את המדינה. אז הוא אמר לי: המפקד, גם אתה לא היית נותן יד לסרבנים. אמרתי לו: אין סרבנים, אבל נגיד שיש – נטפל בהם אחר כך. לכו למשהו מתון, תעשו משהו נורמלי, תפסיקו להסית ואחרי זה נטפל, שלא יקרה מה שקרה. הלכתי באותו שבוע וישבתי על הרצפה בהושעיה, קראנו את מגילת איכה ואמרתי לחברים שמסביבי, לחלקם: אני כבר לא יכול להגיד קינות איתכם. אתם מדברים על קינות ועל חורבן ואתם מביאים את החורבן. זאת הממשלה שמביאה את החורבן. אדוני, החוק הזה הוא חוק שבשורה התחתונה יש בו דרבון כספי אידיאולוגי מושחת למי שמתעסק יותר מכולם בהסתה ובשימור הקרע בעם. גם את זה נתקן. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. אנחנו מקבלים בברכה את האורחים שלנו בכנסת ישראל, את הנסיכות והנסיכים, המשפחות היקרות. תיהנו מהשהייה שלכם פה. באמת, כבוד הוא לנו לארח אתכם. ועכשיו נעבור לדובר הבא, חבר הכנסת עוז חיים. בבקשה. לרשותך עשר דקות, בבקשה.
עוז חיים (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תמיד מתחילים ב"רק": רק נשנה את הכללים, רק נחליף את השופטים, רק נשנה את מבנה הפיקוח, רק ניתן לממשלה עוד קצת כוח, רק נרכז עוד קצת סמכויות. ואחרי ה"רק" יש גם "אל תדאגו": לא נסגור אף אחד, לא נבטל שום דבר. ההפך, נעשה את זה יותר טוב, יותר מגוון, יותר דמוקרטי. ואז, מבליל המילים הגבוהות שטסות להן באוטוסטרדת המידע הבלתי-פוסק שמגיעה לאוזני הציבור – ממש קשה לעקוב. ואז מגיע הרגע שבו אומר לעצמו האזרח בבית: רגע, אולי בכל זאת זה טוב? אולי זה לא כזה גרוע? אולי האמת היא באמצע? אך למרות שאנחנו חיים בעידן שבו נדמה שהאמת איננה עוד פקטור מהותי אלא טענה אחת מבין שלל טענות אחרות, אסור לתת לה לשקוע. אסור לנו לפחד ממנה. אסור לנו לתת לאחרים לפסל אותה כרצונם. כי נכון שלעיתים האמת איננה נוחה, אבל האמת היא אמת. "אמת מארץ תצמח וצדק משמַים נשקף", נכתב בספר תהילים. זהו פסוק עם משמעות רבה שחשוב רגע להתעכב עליו. הוא מדגיש בפנינו כי האמת היא אנושית וכי ישנו חופש מוחלט בידי בני האדם לקבוע מהי האמת שלהם. אבל בכך לא די. לצד החופש למחשבה עצמאית, אתה לא יכול לבחור ממש כאוות רצונך מהי האמת לפי הנוחות. טמונה בבחירה גם אחריות, כלומר האחריות לאמת היא בידיים שלנו. תראו, היהדות תמיד האמינה בוויכוח. המסורת היהודית שזורה כולה בוויכוחים עקרוניים, החל מוויכוחים בין משה לבין אלוהים, דרך המחלוקות התלמודיות המפורסמות כמו בית הלל ובית שמאי, ויכוח שאינו נובע מאגו או מניצחון אישי אלא מתוך רצון משותף לברר את האמת. הפלפול והאי-הסכמה אינם נתפסים כחולשה או כפגם באחדות אלא כמנוע חיוני ביותר להתפתחות ההלכה, המוסר והרוח. זו גישה שמעניקה לגיטימציה מלאה לשאול שאלות, לביקורת ולחשיבה עצמאית. גם הציונות תמיד האמינה בוויכוח. הציונות הושתתה מיסודה על פלורליזם, על פסיפס רעיוני ועל תרבות של ויכוח נוקב. הוויכוחים האידיאולוגיים והפוליטיים היו המנוע שעיצב את החזון, את גבולות המדינה ואת פניה של החברה הישראלית. תרבות הוויכוח ושונות הדעות הן אלה שאפשרו לעם ישראל להתקבץ מכל התפוצות, לגבש פתרונות יצירתיים לאתגרי ההישרדות בארץ, לשמור על הדמוקרטיה חרף כל האתגרים. הוויכוח הוא לא חולשה, הוא הסיבה שאנחנו עדיין כאן. אבל יש מי שחושב שביקורת היא אויב, ואם ביקורת היא אויב אז גם העיתונאי הוא אויב, וגם השופט אויב, וגם היועצת המשפטית אויב, וגם האקדמיה אויב, וגם ארגוני החברה האזרחית הם אויב. בסוף נשאר רק אדם אחד שצודק, בדרך כלל זה האדם שמחזיק במיקרופון. אדוני היושב-ראש, פיתוח שוק התקשורת הוא דבר מבורך, הבאת גיוון ושוק חופשי הם באמת דברים מבורכים, אבל יש הבדל עצום בין לתקן מערכת לבין להשתלט עליה, יש הבדל בין רפורמה לבין פוליטיזציה, יש הבדל בין לייעל לבין להרתיע. הצעת החוק הזו לא תייצר יותר חופש. ההפך, היא תפגע בעצמאות החדשות, היא תייצר יותר פחד. החוק מאפשר למעשה לבטל את ההפרדה בין חברת החדשות לערוצים המשדרים ומכשיר דרכים להכשרת פרסום סמוי בדמות תוכן שיווקי. צריכים להבין את זה, זה עלול להכפיף את שיקול הדעת העיתונאי לאינטרסים כלכליים ופוליטיים. מה המשמעות? מי יפרסם תחקירים על הטייקונים הגדולים? מי יחשוף מינויים, שחיתויות, בעלויות צולבות אצל אילי ההון בתחומי הנדל"ן, האנרגיה והפיננסים? הרי הם יהיו המממנים העיקריים, הם יהיו אלה שמשלמים את המשכורות. ברור שתקשורת חופשית חייבת להיות נקייה מכל שיקול כלכלי או שיקול פוליטי. עיתונות בועטת, אמיתית, שמחטאת באור השמש שחיתויות, מוכרחה להיות נטולת כל אינטרס פרט לאמת. זה נכון – כפי שנכתב בספר תהילים, יש אחריות לספר את האמת. היא איננה דבר של מה בכך. יש לנהוג באחריות, עם כללים ברורים. רפורמה נכונה הייתה מעניקה יותר כלים למועצת הרשות השנייה לפקח, אבל היא עושה בדיוק את ההפך. לצד הפגיעה בעיתונות, החוק הזה מביא איתו פגיעה אנושה ביצירה הישראלית. החוק מסיר את חובת ההשקעה והמחויבות להפקות מקור ישראליות כמו סדרות וסרטים כמו שהייתה נהוגה עד כה. תחשבו על כל הסדרות והסרטים האהובים, אלה שקיבלו פרסים בין-לאומיים, אלה שסיפרו את הסיפור שלנו. זה דבר שעלול לגרום לקריסת תעשיית ההפקה המקומית המפוארת שלנו, תעשייה שגם ככה מורעבת, גם ככה דלת תקציבים ממש מזה שנים, ולמרות זאת מצליחה לייצר תוכן מפואר שזוכה להכרה בין-לאומית. זו היכולת המופלאה שלנו לספר את הסיפור שלנו. עם ללא סיפור לא ישרוד לעולם. והינה דבר חשוב שהציבור לא יודע. אחת ההבטחות המרכזיות של השר קרעי ממש בהתחלה הייתה נושא הרגולציה על הגופים הבין-לאומיים שפועלים בישראל ומעניקים שירותי סטרימינג. אתם מכירים אותם – נטפליקס, אמזון, דיסני, אפל טי וי ועוד. אני רק רוצה לתת לכם פה סדרי גודל. רק בעשור האחרון נטפליקס השקיעה באירופה 14 מיליארד יורו, עבדה עם 600 בתי הפקה וסיפקה פרנסה ל-100,000 איש באירופה. עכשיו תחשבו על זה שאם היינו מחייבים רק 5% מההכנסות של הסטרימרים, רק 5%, מה זה היה עושה לתעשייה, תעשיית תוכן שנמצאת גם ככה תחת מתקפה מתמדת, גם מבית אבל גם ובעיקר מחו"ל. אנשים לא רוצים לעבוד עם התעשייה הישראלית. הייתה פה הזדמנות לעשות רגולציה לגופים בין-לאומיים, דבר שמקובל בכל מקום אחר בעולם. כל כך הרבה דיבורים על כך שהולכים לעשות פה שוק חופשי, להפסיק את הזרמת הכסף הציבורי, אבל ברגע האמת השר התקפל. חכם על חלשים, אבל מול הגופים הבין-לאומיים החזקים הוא פשוט נסוג לאחור, והם קיבלו פטור מרגולציה. מעבר לכך שזה מייצר חוסר שוויון משווע בין הערוצים המקומיים לסטרימרים הבין-לאומיים, שיש להם מיליוני מינויים, מדובר בכסף ובמימון שיכול היה להרים את התעשייה הגוועת ולהזרים מיליוני שקלים. אבל החוק הזה נולד כולו בחטא, נחקק בהליך חקיקה דורסני, תוך עקיפת ועדות הכנסת המקצועיות המוסמכות, כמו ועדת הכלכלה – הקימו ועדה מיוחדת תוך התעלמות מחוות דעת של היועצת המשפטית לכנסת וגורמי המקצוע במשרד התקשורת, התעלמות מארגוני היוצרים, ארגוני העיתונאים וגופים בעלי עניין נוספים שהתריעו בפתח. תנועת מלקחיים נגד התקשורת הציבורית והמסחרית כאחד, שמשמעותה החלשת העיתונות ופגיעה בזכות הציבור לדעת. אדוני היושב-ראש, לפעמים לא צריך לסגור ערוץ, לא צריך לצנזר תוכן. מספיק שעורך אחד יחשוב: אולי עדיף לא להסתבך, מספיק שכתב אחד יוותר על תחקיר, מספיק שמנכ"ל אחד יבין שהרגולטור כבר לא באמת עצמאי. וזה בדיוק האפקט שמחפשים: בלי כותרות דרמטיות, בלי צנזורה רשמית, רק אווירה, ואווירה היא לפעמים הצנזור הכי יעיל. וכל זאת כמובן בלי שנגעתי בהטבות המופלגות לערוץ 14 והקיצוץ בתקציב תאגיד השידור. אני רוצה לומר משהו לחברי הקואליציה. המהות של דמוקרטיה זה ביזור של כוח. בדמוקרטיה בונים מוסדות שלא תלויים בזהות השר. יש אחריות לאמת, והיא פועלת על מנת להגן עליה, כי השקר, האמת האלטרנטיבית, מפוררת אותנו מבפנים, והיא האיום הקיומי הגדול ביותר עלינו. אני ממש מסיים, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מישל בוסקילה:
בבקשה.
עוז חיים (יש עתיד):
ממש כמו בספר תהילים, "אמת מארץ תצמח וצדק משמַים נשקף". יש לנו, לכולנו, אחריות לאמת. אנחנו נמשיך לפעול יום ולילה על מנת להגן עליה, להגן מפני אינטרסים פוליטיים צרים, גם אם היא איננה נוחה לנו. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת עוז חיים. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר. בבקשה, לרשותך עשר דקות. ברוכים הבאים לכנסת ישראל. כבוד הוא לנו לארח אתכם פה.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
שלום, אדוני היושב-ראש, חבריי – גם השר? שרה? איך זה עובד?
היו"ר מישל בוסקילה:
יש פה שר. הינה השר.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יש פה שר. מכיוון ששני נכדים שלי בקהל, עידו ויותם, יש לכם משחק – חפשו את השר. איפה השר? בואו נחפש.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הם גם במדים הנכונים.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
במדים הנכונים, זה נכון. אז עידו ויותם וניצן, אימא שלהם, הבת, וליזי זוגתי, שבאו, אגב, אדוני היושב-ראש, מניר ישראל.
היו"ר מישל בוסקילה:
ניר ישראל מאוד קרוב אלינו, אנחנו אשקלונים. אז ברוכים הבאים לכנסת ישראל.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
וגם הילדים חסרי הישע האלה עמדו בפני מתח גדול אתמול בערב, ואני חושב שרוב גדול של מדינת ישראל שמח בניצחון. צריך לומר, אנחנו באים מקיבוץ מפלסים, שבו המייסדים באים מדרום אמריקה ובפרט מארגנטינה, כך שהשמחה הייתה רבה מאוד, ויסלחו לנו הצמחונים והטבעונים. הדבר המעניין זה שלפני שבע שנים, כשבאתי לכנסת – היו חילופי כנסות רבים – לא מצאתי לנכון לזמן את המשפחה לנאום בכורה. היה נראה לי מוזר.
היו"ר מישל בוסקילה:
לא נורא, גם אני עדיין לא עשיתי את זה. נחכה לקדנציה הבאה, גם אתה וגם אני.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
בדיוק. אז אני מנצל את ההזדמנות שהחבר'ה בחופש ובאו הנה. אני אגיד כמה מילים, מה שנקרא, במקום נאום בכורה, ואני אספר רטרואקטיבית. באנו כדי להחזיר את המדינה למסלול. תחשבו, אביב 2019, לא ידענו מה הולך להיות – הינה, אני רואה את השר. חברים, אתם לא ראיתם, השר נמצא פה איתנו, עסוק בענייני משרדו, ענייני מורשת, נושאים חשובים. באנו להחזיר את המדינה למסלול. היא סטתה מטעמים רבים, ושבע השנים הללו, שהיו מאוד, נגיד ככה, מעניינות, היו גם מורכבות, מורכבות ורעות בחלקן הגדול, קשות מאוד בהקשרים שונים. אנחנו ניסינו לעצור את הסחף, למנוע את המדון ולהביא רוח טובה, מפויסת, שבאה עם מטען ערכי מוצק אבל מכירה בחשיבות הגדולה של ריבוי דעות. בדרך כלל מצאנו, בוודאי בדרגה העליונה של קבלת ההחלטות, ציניות למכביר, אינטרסנטיות, מגזריות ולעיתים גם כפיות טובה. אבל אני רוצה לומר לחבריי וחברותיי אזרחי מדינת ישראל: אסור שהכישלון של השנים האחרונות – הכישלון בממדים הרחבים ביותר, הפנימיים, וההתבוססות והדשדוש במרחבים שמעבר למדינת ישראל – אסור שהכישלון המתמשך הזה ירפה את ידינו. אנחנו חייבים להמשיך ולאחוז במטען ערכים, ויחד עם זה לקבל את ריבוי הדעות; לאחוז בערכי הדמוקרטיה הליברלית – לא זו הפורמלית, היחידה, שאומרת: הרוב קובע. בוודאי שהרוב קובע, אבל הרוב קובע ובלבד, בתנאי חמור, יסודי, שהוא שומר על זכויות האדם והאזרח. כל מי שמקדש את השלטון, שלטון הרוב – בהקשר שלנו, במופע שלנו, זה הבלעדיות של הרשות המבצעת בקבלת החלטות – מדבר על שיטת ממשל אחרת מהדמוקרטיה הליברלית, הדמוקרטיה המהותית, שעליה אנחנו נאבקים. אנחנו צריכים לדבר על כלכלה צודקת. אפשר להתווכח מהי "צודקת", אבל הכלכלה משרתת חברה; לעמוד על ביטחון ולחתור לשלום; לעסוק בנושאי סביבה, כי אנחנו באנו לכאן לדורות רבים. האנושות מתכתשת עם הטבע ועם הסביבה, וכדאי שהיא תחדל מכך. היהדות היא יהדות פלורליסטית, אין שום זרם עליון על אחר, גם לא הרפורמים, גם לא הקונסרבטיבים, בוודאי שלא האורתודוקסים. למה אני אומר בוודאי? כי הם אלו שמשוכנעים שיש להם עליונות. לא מקבל. אחים, אחים לחשק הגדול לעשות יהדות בת זמננו ולדאוג ליהדות בהמשך. יחד עם זה, אני חוזר ואומר, באים לשותפות הישראלית עם מטען ערכים ברור ומכירים בריבוי הדעות לא כאין ברירה, לא כצרה צרורה אלא כיופי, כחיזוק, כשרירים שונים של אותו גוף. יותר מזה, חיוני שמי שנמצא בעמדת שליטה ירגיש אחריות כבדה לרווחת חייו ולאושרו של מי שלא מצוי או ששליחיו לא מצויים בעמדת הנהגה, קרי, בהקשרים שלנו, בקואליציה. אני רוצה לראות קואליציות שדואגות למגזרים שלא בחרו בהן, שלא שלחו אותן למקומות ההחלטה. אני באתי מהקיבוץ, באתי מהמגזר הכפרי, שעמד בפני משברים קשים מאוד לפני שנות דור, ונחלץ – ואפרופו מדינת ישראל, נחלצו משום שקיבלו החלטות בקונסנזוס רחב מאוד, גם אם הוא לקח שנים, גם אם בהתכתשויות פנימיות. באתי מקו הספר הדרומי. במשך 16 שנה הייתי ראש המועצה האזורית שער הנגב, וחשבתי שראינו את הימים הקשים. ראיתי מדינה שנותנת לאזרחים שחיים על הספר את מה שהם צריכים כדי להשתכנע שנכון לגור שם. עשינו את מה שאפשר, ולצערי, אירע האסון טבח ופגע אנושות בחלק מהציבור, חלק משמעותי מדי מהציבור ששכנענו אותו שנכון לגור במקום. המשימה שלנו היא לחקור את האמת, לקבל החלטות מושכלות, לא לזרוק את כל התינוקות עם מי האמבטיה; לדאוג שיהיה צבא חזק, איתן, מודיעין ראוי, לדעת שיש דברים שאנחנו לא יודעים אותם, להכין חליפות הצלה ושלייקעסים ולקיים מדיניות ראויה, הגונה, לא כפי שנעשה עד עכשיו. והדגש שלנו בהקשר לסדר-היום הוא כמובן הצפון. באתי מהחקלאות, שעמדה מול אתגרים, והכנסת הזאת עזרה לה לא מעט בשדולה הגדולה והחזקה. עסקנו במילואים, בסביבה, במבוגרים, ולאחרונה, בוועדה לביקורת המדינה, אדוני – ואתה בקי בוועדות הכנסת – שהיא באמת ועדה שבה אפשר להיכנס לדיונים לשם שמיים, וזה מה שעשינו, כולל בוועדות המשנה, ולא עלינו המלאכה לגמור. אני אסיים, יש לי עוד מעט זמן, ואני אומר כך לגבי הסיטואציה הנוכחית או החוק הנוכחי: הכנסת הייתה יכולה לסיים את המושב במקום בחוקים קונטרוברסליים, שנויים במחלוקת – בשורה של חוקים שנמצאים על שולחן המליאה ולא מגיעים: הצעת חוק ההנצחה לזיכרון טבח 7 באוקטובר; הצעת חוק המטרופולין; הצעת חוק לציון מורשת יהדות מרוקו; הצעת חוק זכויות הסטודנט; הצעת חוק הגנת הצרכן בנושא של הקלטת שיחות; הצעת חוק האומנה. אלה חוקים שאין ספק שהם ראויים. במקום זה הממשלה והקואליציה בוחרות להשקיע את האנרגיה הפוליטית דווקא בחוקים השנויים במחלוקת. יש בזה סוג של היגיון פוליטי מגזרי, אינטרסנטי, לא קונסנסואלי, לא לאומי, והיא בוחרת לסיים את המושב בעוד עימות ציבורי במקום בהישג לאומי משותף. אני אומר לממשלה: אם אתם רוצים לבצע שינוי בשוק התקשורת, בואו נעשה את זה נכון. בואו נקים צוות מקצועי רחב, בואו נקיים שימוע ציבורי אמיתי, בואו נבחן את ההשלכות על חופש העיתונות ועל התחרות, בואו נבנה רפורמה שתהיה מוסכמת ככל האפשר. שינוי משמעותי לא צריך להיוולד מתוך מאבק פוליטי רגעי. בוודאי הוא צריך לראות את התמונה הכוללת ולא להגיע לפרקים- פרקים, מה שבשל – יוצא החוצה. זה לא לחמניות. הוא צריך להיבנות מתוך ראייה ארוכת טווח של טובת המדינה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מתנגד לחוק במתכונתו הנוכחית, לא משום שאני מתנגד לעצם כל שינוי, אלא משום שאני מאמין ששינוי אמיתי במערכת התקשורת חייב להיעשות באחריות, במקצועיות, בהדרגה ובהסכמה, תוך ראיית התמונה הכוללת. מדינת ישראל זקוקה לרפורמה מוסכמת בתקשורת, אבל לא למחטף באחת מאושיות הדמוקרטיה שלנו. תודה רבה, אדוני.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – בהצלחה בתפקיד החדש שמסתמן.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה.
קריאה:
ולדי, רבע שעה.
היו"ר מישל בוסקילה:
אין בעיה. אנחנו מוסיפים לו עוד חמש דקות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
זה אתגר, זה אתגר כרגע, אבל אנחנו נעמוד בו. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש רגעים שבהם ויכוח פוליטי הוא רק ויכוח פוליטי, ויש רגעים שבהם ויכוח פוליטי הוא על דמותה של המדינה. הדיון הזה אינו על שר כזה או אחר, אינו על ערוץ כזה או אחר, הוא על שאלה אחת בלבד: האם במדינת ישראל תהיה תקשורת חופשית או שהתקשורת תהיה כפופה לממשלה? אדוני היושב-ראש, אני גדלתי בברית המועצות. אני יודע כיצד נראית מדינה שבה השלטון מחליט מי ידבר, מי ישדר, מי יקבל במה ומי לא. אני יודע איך נראית תקשורת שמפחדת מהשלטון במקום שהשלטון יפחד מהביקורת. לכן אני כאן, ולכן אני לא יכול לשתוק. גם מי שתומך ברפורמות בתקשורת – אין ספק שבמציאות המשתנה של 2026, חוק התקשורת, חוק השידורים, זקוק להסדרה, אבל גם מי שבעד הרפורמה צריך להיות מוטרד מאוד מהדרך שבה החוק הזה קודם ומקודם בוועדה. אני הייתי בלא מעט דיונים, מה שהתאפשר לי, ומה שמוזר באמת, שאחרי שלוש שנים וחצי שקרעי דיבר ודיבר על החוק הזה, דיבר, דיבר, דיבר, אחרי שלוש שנים החוק הזה הגיע לוועדה מפוברקת שהקימו במקום ועדת הכלכלה. ראינו כולנו שהחוק הזה פשוט מפורק, לא מוכן. אין סעיף אחד שבאמת היה מגובש ומסוכם ומבוסס על תשתית עובדתית, כפי שאני מצפה שמשרדי ממשלה יעבדו. חקיקה שמשנה את כללי המשחק בשוק התקשורת חייבת להתבסס על עבודת מטה מקצועית, על בחינה כלכלית ומשפטית מעמיקה, על שמיעת כל בעלי העניין ועל דיון ציבורי אמיתי ומעמיק, אבל מסתבר ששר התקשורת הכושל הזה לא מסוגל לנהל דיון ברמה כזאת. במקום זה אנחנו ראינו הליך מזורז, מרושל, עמוס שינויים וזיגזוגים, עם ביקורת מקצועית שנדחקת הצידה, עם התנהלות לעיתים אלימה ברמה הפרלמנטרית, וניסיון להעביר שינוי כל כך משמעותי וכל כך דרמטי במהירות שיא, בלי שום קשר לאינטרס הציבורי הרחב, רק כי זה משרת אינטרס פוליטי של שר התקשורת, שבאמת לא יודע לעבוד. בסוף אפשר להתווכח ימין, שמאל, על תפיסות, על גישות, אבל אם יש שר שפשוט לא יודע לעבוד, אז צריך לומר את זה. זה אדם – מעבר לזה שהוא מסית פה ומשפריץ רעל – שפשוט לא יודע לעבוד. כך לא מחוקקים חוק שישפיע על חופש הביטוי של מיליוני אזרחים. כך מחוקקים חוק שהמטרה היחידה שלו היא להגיע לתוצאה מסוימת, לא לבנות שוק תקשורת טוב יותר ויעיל יותר למען האזרח, למען הציבור. בדמוקרטיה לא מספיק שהתוצאה תהיה חוקית, גם הדרך חייבת להיות נקייה, שקופה והוגנת, כי הליך חקיקה פגום מוליד חוק פגום. וזה המקרה. והמחיר של חוק כזה הוא לא פוליטי, הוא ציבורי והוא כבד. ולכן, החוק הזה מגיע לקו סיום מפורק, גם פרלמנטרית וגם משפטית. בהקשר הזה אני באמת רוצה לפרגן לחברתי חברת הכנסת שלי טל מירון, שישבה בוועדה הזאת ונלחמה לילות כימים, והרבה בזכותה, ובזכות שאר חברי אופוזיציה, החוק הזה הוא מפורק. אתם תצביעו עליו היום, אבל הסיכוי שהוא ייפסל בבג"ץ הוא בעיניי מעל 98%. אני מנסה להשוות – לא הייתי כאן בכנסת כשחוקק חוק מס על דירה שלישית, שאחר כך נפסל בבג"ץ על פגם מהותי בהליך, אבל לעומת הדבר הזה, חוק מס על דירה שלישית הוא תפארת של עבודה פרלמנטרית. אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהחוק הזה מעניק יתרונות כלכליים משמעותיים לגופים מסוימים מאוד בשוק, ובפרט לערוץ 14 – גוף תקשורת שמזוהה באופן מוחלט עם הממשלה. זה יוצר מראית עין קשה שלפיה הרגולציה אינה נקבעת לפי טובת הציבור אלא לפי זהות השחקנים. אגב, ראינו את זה היטב גם לפי ההתבטאויות של השר וגם של יושבת-ראש הוועדה וגם לפי רוח הדברים, מי קיבל זכות דיבור מי לא קיבל. לא הסתירו, לא הסתירו, מה שנקרא: מהמקפצה. כל מי שנכנס לוועדה לחמש דקות ראה את זה. שר התקשורת במדינה מתוקנת אינו אמור לבחור מנצחים ומפסידים. תפקידו לקבוע כללים שוויוניים ומקצועיים; לא לתגמל מקורבים, לא להיות עושי דברו של יאיר נתניהו – סליחה, יונתן הון – לא להעניק מתנות לבעלי הון, אפרופו יונתן הון, לא להעניק מתנות לבעלי הון. אני כבר לא מדבר על כך שאנחנו מצפים משר התקשורת לא להשתמש בכוח המדינה כדי לחזק כלי תקשורת שמשרתים את הקו הפוליטי שלו. כאשר אזרח רואה שמי שמחמיא לשלטון, לממשלה, מקבל הטבות והמבקרים נחלשים, הוא מאבד אמון. אתמול דיברתי על אמון בקשר לכלכלה, אבל גם כאן האמון הוא חשוב, ואמון הציבור הוא הנכס החשוב ביותר, נכון, השר סמוטריץ'? לא החמאס הוא נכס, אמון הציבור הוא הנכס החשוב ביותר של כל משטר דמוקרטי. יש מי שאומרים: זו רק רגולציה, אבל הרגולציה יכולה להיות גם מנגנון של תגמול; יכולה להיות דרך להעביר כסף. פשוט להעביר כסף, הרבה מאוד כסף. היא יכולה להיות דרך לחזק בעלי ברית. לכן, חובתנו היא לשאול את כל השאלות הקשות. עשינו את זה בוועדה ואנחנו עושים את זה גם כאן. אם יתברר שנעשו עבירות, עדיין, עדיין יש בישראל רשויות אכיפת החוק ובתי משפט, והם יחליטו – כנראה כבר אחרי הבחירות הקרובות – אם קיימת אחריות פלילית של מי שמעורבים בתהליך הזה. איש אינו מעל החוק, שומע, קרעי? איש אינו מעל החוק. גם אתה לא. השחיתות המוסרית, הפוליטית ואולי גם הפלילית שלך תיבחן לעומק, וזה יקרה בקרוב מאוד. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר עכשיו לא כפוליטיקאי, אני רוצה לדבר כילד שנולד, גדל והתחנך בברית המועצות. אנשים חושבים שדיקטטורה מתחילה בטנקים. היא ממש לא. היא מתחילה בכך שאנשים מפסיקים לשמוע קולות שונים; היא מתחילה בזה שהשלטון מחליט מי לגיטימי ומי לא; היא מתחילה בזה שעיתונאים מתחילים לחשוב פעמיים ואולי יותר לפני שהם מפרסמים ידיעה או תחקיר. הדיקטטורה מתחילה בכך שבעלי ערוצים שואלים את עצמם: מה יקרה לרישיון אם יבקרו את הממשלה? כך בדיוק נשחקת הדמוקרטיה. לא ביום אחד, לא במהפכה, אלא לאט. עוד סמכות, עוד לחץ, עוד הטבה למקורבים, עוד איום על המבקרים, עד שיום אחד הציבור כבר לא יודע איפה נגמרת האמת ואיפה מתחילה התעמולה. אני לא מוכן לראות את ישראל הולכת בדרך הזאת. לא בשביל זה עליתי ארצה. לא בשביל זה הקמנו את ישראל יהודית ודמוקרטית. התקשורת לא אמורה לאהוב את הממשלה, היא אמורה לבקר אותה, להרגיז אותה, לחשוף אותה, לשאול את השאלות הכי הכי קשות ללא מורא. לכן, ערוץ 14 זה לא ערוץ תקשורת ומעולם לא היה. ערוץ 14 זה ערוץ תעמולה, והרגולציה הנכונה כלפי ערוץ 14 היא לא החוק הזה – לא חוק השידורים – היא חוק מימון מפלגות. זה מה שחייב להיות. זה ערוץ שצריך להיות תחת חוק מימון מפלגות. ממשלה שחוששת מביקורת צריכה לשנות את מעשיה, לא את התקשורת. בסוף הדיון הזה כל אחד יצטרך להחליט: האם אנחנו מצביעים בעד תקשורת חופשית או בעד תקשורת שתלויה ברצון של השר המסוכן הזה? האם אנחנו כאן כדי להגן על זכות הציבור לדעת או על זכותה של ממשלה לסתום את הפה לכל מי שלא מסכים איתה, גם בכנסת וגם מחוץ לכנסת? להבדיל מאחרים – כך יצא – אני יודע כיצד נראית מדינה שבה השלטון משתלט על התקשורת. גם טטיאנה מזרסקי יודעת, גם אביגדור ליברמן יודע, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, גם יולי אדלשטיין יודע. גם זאב אלקין יודע, למרות שהוא כנראה שכח ובחר לשרת את המשטר החשוך, המשיחי, הלאומני, שמתהווה כאן מול עינינו. מה קרה לך, זאב אלקין? שכחת מאיפה באת? באמת? שכחת איך נראית מדינה ללא תקשורת חופשית? אני לא מוכן שילדותיי יגדלו במדינה שמתקרבת אפילו צעד אחד, צעד אחד, למציאות הזאת. הדמוקרטיה לא נמדדת בכוחה של הממשלה, היא נמדדת ביכולתם של אזרחים חופשיים לבקר את הממשלה ללא פחד. על זה אנחנו נלחמים היום. על זה אסור לנו להתפשר. גם על זה הבחירות – על היכולת שלנו להביע את דעתנו באופן חופשי, בלי לפחד, בלי לפחד לרגע, בלי להסתגר במטבח, בלי לחשוש שמישהו ילשין עלינו ויפטרו אותנו. על זה אנחנו מדברים היום. על זה אנחנו מדברים היום, חבריי, כי זה תמיד מתחיל באופן שונה ממדינה למדינה. לכל אחת יש מאפיינים שונים, אבל זה תמיד נגמר אותו דבר: ברדיפה, בפיטורים, בפגיעה בחופש הביטוי, בפגיעה בחופש התנועה, בפגיעה בזכויות הפרט. על זה אנחנו מדברים ועל זה אנחנו לא מוותרים. אנחנו מסיימים היום את כהונת הכנסת העשרים-וחמש. אני כנראה עוד אדבר על זה היום, עוד יהיו לנו הזדמנויות. אבל דווקא בהקשר של החוק הזה אני רוצה לומר: אנחנו לא הצלחנו להפיל אתכם – ואני באמת מתחבט עם זה לא מעט – אבל אנחנו לא ויתרנו לכם. לא ויתרנו לכם לרגע. לא ברחנו, לא התקרנפנו, לא ויתרנו ואנחנו לא נוותר. וזו הערובה לכך שאנחנו ב-27 באוקטובר נלך וננצח. אנחנו נבטיח את זה לא בשביל עצמנו, לא בשביל הכיסאות שלנו, כי זה לא מעניין אותנו. מה שמעניין אותנו זו המדינה, האזרחים, הזכויות שלהם, רמת החיים, עתיד הילדים שלנו והחינוך שלהם – ואנחנו נדבר על זה – ויוקר המחיה – בעיות היסוד של המדינה הזאת, ואחדות אמיתית. אנחנו נשיג את זה דרך ניצחון סוחף בבחירות. חלקכם יישארו פה וחלקכם לא, אבל כל אחד מהשמות האלה הכתובים פה עכשיו ישב בצד הזה. אז תכירו, אלה הכיסאות של האופוזיציה ואלה הכיסאות שלכם אחרי הבחירות. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. בבקשה.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עשר דקות יש לי.
היו"ר מישל בוסקילה:
קיבלת.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
בבקשה, לרשותך עשר דקות.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך אותך. שמעתי שקיבלת מינוי לסגן שר החוץ, אז ברכות. כבוד יושב-ראש הישיבה, אנחנו כמובן מסכמים את הכנסת העשרים-וחמש. זה אולי היום האחרון של הכנסת הנוכחית. לפני שעליתי לכאן ניסיתי למנות ולראות אילו דברים טובים עשתה הממשלה לחברה הערבית. לא הצלחתי למצוא דבר אחד שהממשלה הזאת החליטה עליו ועשתה אותו לטובת החברה הערבית. אני אתחיל מהדברים שקורים לאחרונה וההסתה שמוביל ראש הממשלה ביבי נתניהו. הוא עוקב אחרי חברי הכנסת של רע"מ, איפה הם נמצאים, על מה הם מדברים, ומנסה כל הזמן לעשות דה-לגיטימציה לחברה הערבית. הוא מנסה לעשות דה-לגיטימציה לרע"מ, המייצגת חלק גדול מהחברה הערבית, כי הוא אומר: הממשלה הבאה, אם תורכב, היא תהיה עם רע"מ, כאילו זה מפחיד. אוי, החברה הערבית תהיה חלק מהממשלה. כבוד ראש הממשלה, רע"מ הייתה בממשלה, בממשלת השינוי. רע"מ היא מפלגה שחרתה על דיגלה לשרת את החברה הערבית ולשרת את כל האוכלוסיות המוחלשות, שבממשלה שלך לא נתתם להן תשומת לב. רק פגעתם בהן פעם אחרי פעם אחרי פעם, גם בחוקים שלכם, גם ביוקר המחיה, גם בדברים אחרים וגם בחוקים שחוקקתם לא לטובת אותן אוכלוסיות מוחלשות, מכל הקשת בחברה הישראלית, כולל החברה הערבית. אני אמנה חלק מהעוול שעשתה הממשלה הזאת כלפי החברה הערבית, ונתחיל בנושא הפשיעה והאלימות. מספר הנרצחים בתקופת הממשלה הנוכחית נכון להיום הוא 918, על פי נתוני מרכז אמאן לחברה בטוחה. זו מלחמה. כשאנחנו מדברים על 918 נרצחים, זה אומר הרבה משפחות, הרבה אלמנות, הרבה ילדים יתומים, שכונות, משפחות שנהרסו, חוסר ביטחון אישי לילדינו, לנשים, וגם לכל אזרח נורמטיבי בחברה הערבית. אם אנחנו נעבור לנושא התכנון והבנייה, לא ראינו שהממשלה קיבלה החלטה על כל הנושא הזה של תכנון. לא שמענו על הרחבת יישובים; לא שמענו על תוכניות מתאר חדשות; לא שמענו על הקמת יישוב ערבי חדש. מאז קום המדינה לא הוקם ולו יישוב ערבי אחד. הם רק מגבילים את התרחבות היישובים. ראינו כאן חבר כנסת שמדבר על הפחד מההרחבה של עיריית סח'נין כי היא פוגעת ביישובים הסמוכים. אני רוצה להגיד לאותו חבר הכנסת: היישובים שגובלים בעיריית סח'נין וכל היישובים באזור הגיעו ובאו אחרי סח'נין. סח'נין קיימת שם כל הזמן. ולכן צריך לדאוג לכולם ולא לפחד מהרחבת יישוב ערבי, כי זה הגידול הטבעי גם בחברה הערבית. כמו שאתה דואג ליישוב יהודי, תפקידך, כחלק מהממשלה, לדאוג גם ליישוב הערבי. זכותו של אזרח ערבי לקבל את הזכויות שלו, לקבל את הזכות שיהיה לו בית, לקבל את הזכות שיכול לקנות מגרש לבנייה. יש לו את הזכות שיהיה לו בית, שתהיה לו משפחה, זכות לגדל משפחה כמו כל אזרח במדינה. כמובן, אם נמנה עוד – יוקר המחיה, שפגע בכולם, בכל האוכלוסיות המוחלשות. אבל כשאנחנו מדברים על החברה הערבית, אנחנו מדברים על מעל 50% מהמשפחות הערביות שהן מתחת לקו העוני. יוקר המחיה, אין ספק, הכניס עוד רבבות משפחות מתחת לקו העוני. זה עוד דבר שהממשלה הזאת עשתה. אם נדבר על הרופאים – זה נושא שנדון גם בוועדת הבריאות. הרבה פעמים דיברנו על זה גם כאן. אלפי רופאים בחברה הערבית סיימו את הלימודים שלהם, עם היתרים, עם היתר לעסוק ברפואה במדינת ישראל, אבל מתקשים למצוא מקום להתמחות. הם לא עובדים, הם מובטלים בתוך הבתים. מצד שני, אנחנו אומרים שיש מחסור ברופאים. והרשימה ארוכה. אני רוצה לפנות בערבית לחברה הערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה רבה, תודה רבה לכם. תודה, אחי.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. פאדי ביקש שתסביר עכשיו את הכול בעברית מההתחלה.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
דיברתי בעברית, אתה לא היית.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר כנסת מאיר פרוש – אינו נוכח.
קריאה:
מה? מה? מה זה?
אבי מעוז (נעם):
לא, לא. אני לפניו.
היו"ר ניסים ואטורי:
מה הבעיה? לא הבנתי. איפה טעיתי?
אבי מעוז (נעם):
אני לפניו, הוא אחריי, פרוש.
היו"ר ניסים ואטורי:
אה, אוקיי, טוב, החלפתם? להודיע למזכיר בפעם הבאה. בבקשה, חבר הכנסת אבי מעוז.
קריאה:
פרוש - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אחריו. אם החליפו, אז הוא אחריו. אם לא, הוא לא ידבר.
אבי מעוז (נעם):
כן כן כן, החלפנו.
היו"ר ניסים ואטורי:
הרשימה נעולה. זה לפי הסכם, אני רואה, לפי הזמנים. אני יודע, זה מה - - -
אבי מעוז (נעם):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בחוק התקשורת שאנחנו מצביעים עליו היום, השקעתי הרבה מאוד שעות, גם כחבר ועדה וגם כיושב-ראש המחליף שלה. בגלל שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, ובגלל ששיטת המשטר שלנו אמורה להיות דמוקרטית, כמדינה יהודית, שהזהות שלה אמורה להתבטא בכל תחום בפרסיה הציבורית וברשות הרבים, גם התקשורת שלה אמורה להיות קצת שונה מהתקשורת בכל מדינה אחרת. זה אומר שגם בתקשורת יכול וצריך לבוא לידי ביטוי ערכה של השבת – לא ככפייה על חייו של הפרט, אלא כערך יהודי שיש לו משמעות ציבורית. זה גם אומר שהתקשורת הציבורית יכולה וצריכה להיות הרבה יותר נקייה מבחינת תכנים מיניים ופורנוגרפיים, גם אם זה בא, רחמנא ליצלן, על חשבון חופש האומנות. לא מתכוון להתנצל על זה. לא מתנצל על יהדותי. לא מתנצל על החיבור למסורת ולמורשת ישראל. לא מתנצל על זה שבעיניי השבת היא ערך עליון. לא מתנצל על כך שבעיניי כבוד האדם – כלומר הכבוד של צלם אלוקים שבאדם – משמעותו שהתקשורת יכולה וצריכה להיות כזאת שלא מעוררת את היצרים והתאוות של האדם ומכבדת נשים וגברים על אישיותם ועל גופניותם. להיות עם חופשי בארצנו זה גם החופש להיות יהודים ולחיות כיהודים. כמדינה בעלת שיטת משטר דמוקרטית, התקשורת אמורה להיות מגוונת ומשקפת את חלקי הציבור השונים, ולא מונוליטית, שמנסה לכפות עולם ערכים מאוד מאוד מסוים. מי שמפחד מדמוקרטיה, סוגר תחנות רדיו ועיתונים שלא באים לו בטוב; מי שמפחד מדמוקרטיה, נלחם כנגד ערוץ טלוויזיה שנותן קול וביטוי לחלק ניכר מעם ישראל, שדעותיו וערכיו הודרו במשך שנים רבות מהשיח התקשורתי. לפי תוצאות הבחירות האחרונות, מדובר ברוב העם. כן, אני מדבר על ערוץ 14, ואני לא מתבייש בזה. להפך, זו גאווה וזו זכות להיאבק על כך. ערוץ 14 ערוץ הטלוויזיה היחיד ששומר שבת. גם לערוץ שלא מתבייש ביהדות ובשמירת השבת יש מקום בתקשורת הישראלית; גם לערוץ שמאמין שציונות ולאומיות הן לא מילות גנאי יש מקום בתקשורת הישראלית; גם לערוץ שמכבד את העם והמדינה, ולא עסוק כל היום בלדכא את רוח העם ולהסביר לו עד כמה מדינת ישראל היא מקום מזעזע יש מקום בתקשורת הישראלית; גם לערוץ שמבטא רוח של ניצחון והכרעה על אויבינו יש מקום בתקשורת הישראלית. ערוץ כמו ערוץ 14 הוא כבוד לעם ישראל. זה כבוד למדינת ישראל שהיא מדינה יהודית. אתם יכולים ללעוג לרוח הזאת, אתם יכולים להילחם בה, אבל יותר לא תצליחו להשתיק, לדכא ולכבות את הרוח של רוב העם. למה הדמוקרטיה חשובה? כי היא הערובה היחידה לכך שהמדינה תתנהל לפי דעתו ורצונו של העם ושל הציבור ולא תיחטף בידי מיעוט שרוצה להשליט על רוב העם את תפיסת עולמו. למה תקשורת חופשית היא חשובה? כי היא מאפשרת לכל חלקי החברה והעם להביא לידי ביטוי את הקול שלהם בשיח הציבורי. חבריי בשמאל, אם הייתם כנים בהתנהלותכם, הייתם בעצמכם נלחמים למען תקשורת חופשית באמת, הייתם בעצמכם נלחמים נגד השלטון הלא-דמוקרטי של המשפטנים והפקידים. אבל אתם, רוממות הדמוקרטיה בפיכם וחרב הדיקטטורה בידכם. אם אתם מצליחים להגיע להיבחר לשלטון – לפני שנים רבות בהשגת רוב בבחירות, ולפני שנים מעטות בגנבת קולות מהימין – אז דמוקרטיה זה סבבה מבחינתכם. אבל בדרך כלל, ב-50 השנים האחרונות, כשהציבור שוב ושוב בוחר במפלגות המחנה הלאומי, המסורתי, הדתי, אתם עושים מאמץ להרוס את כל מהות הדמוקרטיה, כשאתם מנסים – ולצערנו גם מצליחים – לכפות את עולם הערכים של המיעוט על הרוב. גנבתם את המושג דמוקרטיה, עיוותם וסילפתם אותו. דמוקרטיה אמורה להיות שלטון העם על ידי נבחריו ולא שלטון הפקידים. שרים בממשלה שנהנית מקואליציה רחבה מחליטים החלטות וממנים מינויים? שיחליטו ושימנו. בשביל זה יש את היועמ"שית, שיש לה משנים חרוצים ומוכשרים, וביחד הם מסכלים ומיירטים כל החלטה ומינוי לגיטימיים. נבחרי ציבור מחוקקים חוקים שזוכים לרוב במליאת הכנסת? שיחוקקו. בשביל זה יש את שופטי בג"ץ שיפסלו חוקים רגילים וחוקי-יסוד. מי הסמיך אותם לזה? לא המדינה ולא החוק, פשוט הם בעצמם. אנשים פרטיים מנסים להקים כלי תקשורת שיגוונו קצת את האחידות המחשבתית? שינסו. יש מי שידאג לעשות שיימינג, לסתום פיות ולהחשיך אולפנים. בואו נראה אתכם פעם אחת מכבדים את בחירת העם ואת הכרעתו, ולא רצים כל פעם שיש משהו שלא מוצא חן בעיניכם למשוך בסינר של הגננות מבית המשפט העליון או מצאלח א-דין, שיכפו על כולנו את הדעות שלכם. אני נבחר ציבור כי יש ציבור שבחר בי. לי אין שום כוונה לסתום פיות או לכפות את דעותיי על אחרים, אבל אני בהחלט מתכוון להמשיך להיאבק על דמותה של המדינה. אני בהחלט מתכוון להמשיך להיאבק שזו תהיה מדינה יהודית ולא מדינת כל אזרחיה. אני בהחלט מתכוון להמשיך להיאבק למען קדושתו של הכותל, למען גיור כהלכתו ולמען כל שאר המאפיינים של מדינה יהודית. אני בהחלט מתכוון להמשיך להיאבק למען כל אותם הורים מהציבור המסורתי הרחב שפונים אליי שוב ושוב כי הם רוצים חינוך יהודי וציוני ולא חינוך שמנוכר לזהות שלנו. אני בהחלט מתכוון להמשיך להיאבק למען תקצוב שווה בחינוך לכל ילדי ישראל, כולל לילדי תלמודי התורה הלאומיים, שהוריהם ומוריהם נותנים כל כך הרבה במילואים ומקבלים כל כך קצת בתקצוב מוסדות החינוך שלהם. אני בהחלט מתכוון להמשיך להיאבק כדי שלציבור הרחב יהיה מגוון של כלי תקשורת חופשיים. אני בהחלט מתכוון להמשיך להיאבק למען היותה של מדינת ישראל מדינה בעלת שלטון דמוקרטי בהתאם להכרעת העם בקלפי. עם ישראל מפסיק להתבייש בזהותו היהודית. עם ישראל מרגיש חופשי להיות יהודי. אדוני היושב-ראש, בזמן שנותר לי אני רוצה לדבר על החוק ועל ההסתייגויות שהגשתי. אני שמח שההסתייגויות שהגשתי תוך כדי הדיונים במהלך הדיונים של הוועדה – גם ההסתייגות שהייתה לגבי שמירת שבת, גם ההסתייגות שדיברה על התכנים האלימים, הפורנוגרפיים, תכנים של המרת דת וכו' – שכל ההסתייגויות האלה התקבלו על ידי משרד התקשורת והוכנסו לנוסח. אני רוצה לדבר על הסתייגויות נוספות שהגשתי, לגבי חברי ועדת האיתור. ההסתייגויות הן לסעיף 35 – חברי ועדת האיתור – הסתייגויות 729 עד 731. הובא בפנינו נוסח שאחד מהמינויים בוועדת האיתור זה מנהל רשות האסדרה או מי מטעמו. אני הגשתי הסתייגות. אני חושב שרשות האסדרה לא שייכת בכלל לעניין. יש שם את רשות התחרות, וזה נכון וזה בסדר שרשות התחרות תהיה שם, אבל במקום נציג של רשות האסדרה אני הצעתי שיהיה נציב שירות המדינה או מי מטעמו. הייתה שם הסתייגות שהגשתי לגבי השתתפותו של אגף תקציבים, הממונה על התקציבים או מי מטעמו. אני חושב שגם זו טעות שנציג אגף התקציבים יהיה בוועדת האיתור. אין לו מקום בוועדת האיתור, זה לא שייך אליו, ואני חושב שבמקומו צריך להיות אדם שימנה נציב שירות המדינה, בהסכמה עם יושב-ראש ועדת האיתור. וההסתייגות השלישית שהגשתי – ואני חושב שהיא המפתח לתפקודה של ועדת האיתור והקמתה באופן מיידי אחרי קבלת החוק – בהצעה המקורית היה כתוב שיהיה נציג האקדמיה שתמנה אותו אספה של כל הדיקאנים לתקשורת באקדמיה. אני חושב שזה מסורבל, וככה הם יכולים לתקוע את הקמת ועדת האיתור ואת הקמת המועצה החדשה. ולכן אני מציע שבמקום נציג האקדמיה יהיה יושב-ראש מועצת הקולנוע, שזה עוד אחד, אדם אחד – לא צריך למנות אותו, הוא מתמנה מכוח החוק. ולבסוף, חבריי חברי הכנסת, נראה לי שזה יהיה הנאום האחרון שלי בכנסת הנוכחית על הבמה המכובדת הזאת. אני רוצה להודות באמת לכל - - -
נאור שירי (יש עתיד):
למה? יש עוד מלא נאומים.
אבי מעוז (נעם):
אני מוותר עליהם מראש. אני רוצה להודות לכל עובדי הכנסת, שאפשרו לנו עבודה מלאה – עייפנו אותם לא מעט פעמים – החל ממנכ"ל הכנסת, כלה בסגן המדהים שלו, הסמנכ"ל מוחמד, הסדרנים, עובדי הקצרנות, כל העובדים. ואם שכחתי מישהו, אני לא מתכוון לשכוח אף אחד, באמת. תודה רבה לכם על כל העבודה.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אבי, משמר הכנסת.
אבי מעוז (נעם):
משמר הכנסת, ודאי, משמר הכנסת, הסדרנים, אמרתי, ושיהיה רק טוב לעם ישראל. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
מכובדי היושב-ראש, חברי הכנסת, השר התורן, התכנסנו כאן היום לדון בחוק התקשורת שמוביל השר שלמה קרעי. איני יודע מה עובר בראשו של השר קרעי, אבל סביר להניח שהזרז שלו לקידום החוק הוא גל ההסתה המטורף שיש כיום במרבית כלי התקשורת המרכזיים בישראל נגד רוב העם בישראל בכלל, ובפרט נגד אלה שנראים כמוני. וההסתה הזו מחלחלת, היא לא נשארת רק על המרקע. לפני כמה ימים, באחד הדיונים בוועדת החוץ והביטחון, שמעתי את חבר הכנסת אלעזר שטרן אומר למישהו: איך אתה לא שונא את החרדים שמסתובבים בגליל? ואני לא האמנתי למשמע אוזניי, הייתי צריך לצפות בשידור חוזר כדי לראות ולשמוע ולהאמין שאכן שמעתי נכון. לפני כמה ימים שמעתי פה את חבר הכנסת סימון דוידסון משווה בחורים חרדים לקופים בגן החיות, פה, מעל דוכן הכנסת, ואיש אפילו לא מחה. להסתה הזו יש תוצאות. צעירים חרדים במחאות ובסביבותיהם מופקרים ונדרסים למוות. אקדחים נשלפים כבדרך אגב ומכוונים כלפי חרדים. יש כאלה שמוכים ברחובות, שלא לדבר על גילויי ההסתה והשנאה הנוראים ברשת, ואין פוצה פה ומצפצף. אפשר לקבוע שיש קבוצה בישראל שדמה הותר, מעמדה הוא הפקר, כבודה הפך למרמס. מותר לשנוא אותם, מותר לכנות אותם קופים, מותר לאיים עליהם בנשק חם, וכשדורסים אותם, אז השופטים אולי נשמעים כמתנצלים, אבל מתחשבים בנסיבות. ופה נשאלת השאלה הנוקבת: מדינת ישראל משקיעה מאות מיליונים כדי להגן על יהודי העולם, אותם יהודים שנראים כמוני והם היעד למתקפות אנטישמיות שם. אנחנו דורשים ממדינות העולם להציב שוטרים מחוץ לבתי הכנסת ולמוסדות הדת בזמן שפה בארץ גם המועמד המוביל בשמאל מתאר כיצד הוא יהרוס את מוסדות הדת. אנחנו מזדעזעים כאשר בעולם מסיתים נגד יהודים בזמן שפה התקשורת מסיתה כל ערב נגד יהודים. אנחנו חרדים, אומנם, אבל תזכרו, אנחנו יהודים. ופה אני רוצה לחדד נקודה נוספת אשר רבים בוודאי לא יאהבו לשמוע, אבל בינתיים עוד יש לנו פה חופש ביטוי, את זה עדיין בג"ץ לא לקח לנו. למה יש בשנים האחרונות כל כך הרבה הסתה בעולם נגד יהודים? במה נתלים אותם אנטישמים? במעשיהם של מדינת ישראל והצבא, אשר פועלים לא לרוחם. ומי משלם את המחיר? לא המדינה, לא החיילים, אלא אותם יהודים דתיים, אותם יהודים בברוקלין או בגולדרס גרין שבלונדון, באנטוורפן שבבלגיה, במונטריאול שבקנדה ובאוסטרליה. הם אלה שנושאים בנטל וסובלים ממתקפות אנטישמיות בעקבות המעשים של המדינה והצבא כאן בארץ. אותם יהודים בתפוצות לא יושבים בקבינט, הם לא מקבלים החלטות על מלחמה, אבל כשיש בישראל מלחמה, זה בוער שם, וזהו נטל אדיר של פחד יום-יומי, נטל של הגנה על עצם קיומם כיהודים ברחבי העולם. נדמיין לעצמנו שאותו גוי שרצח יהודים בסידני שבאוסטרליה לפני זה צעק: אתם לא שונאים את היהודים שמסתובבים בסידני? כמו אותה קריאה שהזכרתי קודם, הקריאה האיומה שנשמעה בשבוע שעבר בוועדת החוץ והביטחון על ידי חבר כנסת. את מי הוא רצח שם בסידני? למה הוא פגע דווקא בהם? כי הם היו באירוע של בית חב"ד, והוא היה בטוח שאלה שהוא יהרוג הם יהודים. כשישראלי או יהודי מותקף בגולדרס גרין שבלונדון או באירועים דומים במונטריאול, זה קורה כי הוא יצא הרגע מחנות בשר כשרה או מבית כנסת. התוקף האנטישמי יודע בוודאות שמדובר ביהודי, כי הם נראים כמונו. הם משלמים בגופם ובביטחונם האישי את מחיר המלחמה שמתנהלת פה בארץ. ובזמן שהם נושאים בנטל הזה למעננו, כאן בארץ, במקום לחבק את קרובי משפחותיהם, ממשיכים להסית נגד מי שנראה בדיוק כמותם. אי-אפשר לזעוק נגד אנטישמיות בעולם ולשתוק כשמטפחים אותה כאן בבית. כשאנחנו מאפשרים כאן בארץ הסתה נגד חרדים, אנחנו יורקים בפרצופם של אלו שנושאים בנטל האנטישמיות יום-יום. הגיע הזמן שהבית הזה והתקשורת הישראלית יעשו חשבון נפש עמוק לפני שהם מטיפים מוסר לאומות העולם.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת הרבים באמת שנמצאים פה - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
ערבים? ערבים אמרת?
נאור שירי (יש עתיד):
הרבים. מה יש לך עם ערבים?
היו"ר ניסים ואטורי:
הרבים, אוקיי.
נאור שירי (יש עתיד):
מה יש לך עם ערבים?
היו"ר ניסים ואטורי:
לא, כלום. רק שאלתי.
נאור שירי (יש עתיד):
טוב. הרבים, זה בסדר? אחד, עמד פה חבר כנסת לפניי ושוב שיקר – זה קורה לו הרבה מאוד פעמים יחסית – בהתייחסו לחבר הכנסת סימון דוידסון, שדיבר על עצמו, ואמר שמסתכלים עלינו כאילו אנחנו – לדעתי הוא השתמש בביטוי "קופים", והוא לא דיבר עליהם. אבל זה לא מפריע לך. זה בדיוק כמו שלא מפריע לכם להמשיך לחזור על השקר הקבוע של כולכם, באמת. אף אחד במדינת ישראל לא נעצר בגלל שהוא לומד תורה. אף אחד לא נעצר בגלל שהוא לומד תורה. אני אגיד את זה שוב: אף אחד לא נעצר בגלל שהוא לומד תורה. תפסיקו לשקר לציבור.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אפשר לתקן?
נאור שירי (יש עתיד):
אתה יכול לתקן. אני אסביר לך למה הוא - - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
הוא נעצר בזמן שהוא לא בא ללשכת הגיוס, כי שלחו לו צו גיוס.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה. עכשיו אני אתקן? או שאני אמשיך, אני לא אתקן.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
שלחו לו צו גיוס בזמן שהוא לומד תורה.
נאור שירי (יש עתיד):
אדוני, אם מדינת ישראל, שאתה נמנה לא רק עם הקואליציה שמנהלת אותה – אומנם אתה מתכחש לדגל פה מאחוריי, נכון? אתה מתכחש לדגל ישראל.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
אתם גם לא הייתם מוכנים להישבע אמונים למדינה, בגלל זה תמיד הייתם סגני שרים, אבל אני שם את זה בצד. אתה, בתור מפלגה – רגע - - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אני בן דוד של מנסור עבאס.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר, בסדר, אתה בן דוד של מנסור עבאס.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אני בן דוד של מנסור עבאס.
נאור שירי (יש עתיד):
סבבה, בהצלחה לכם, בהצלחה לכם. פרוש בן דוד – יש כותרת, גלעד, אם רצית. פרוש: אני בן דוד של מנסור עבאס. סבבה, מעולה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
אתה חלק מממשלה שבאשמתה לא הבאתם חוק גיוס או חוק שפוטר את תלמידי הישיבות מגיוס, ולכן, אדוני היקר, מי שאשם במעצר של אותם בחורים שלא מתגייסים לצבא ומפירים את החוק זה אתה, זה אייכלר, זה גפני, זה דרעי. אתם אשמים. למה לא הבאתם חוק? הרי אתם לא באמת צריכים אותנו כדי לחוקק חוקים, כפי שאנחנו למדים. אתה לא מתחשב לא בדעתי, לא בשינויים שאני מציע, לא במה שאני חושב. זה לא מעניין אתכם. בחורי הישיבות נעצרים בגלל שהם לא מתגייסים לצבא. לא ברמה הערכית, כי על ערכים אין מה לדבר איתך – ברמה החוקית אתה אשם בזה. אף אחד, לא היועמ"שית, ולא הרמטכ"ל, ולא לא יודע מי, רח"ט תומכ"א, לא אשם בזה. אתה אשם בזה. הם צריכים להפנות אצבע מאשימה אליכם, כי אתם חבורה שלא הצליחה לפתור את זה. זה – פעם אחת. פעם שנייה – אמר הלוביסט של המשתמטים – אתה יודע מי הלוביסט של המשתמטים היום בכנסת? הלוא הוא נציג שבט לוי, בעל הנחלה בספסופה והר נוף, אריה דרעי. הוא מדבר עכשיו על הרמטכ"ל והוא אומר: הרמטכ"ל איבד את זה, ניסה לעזור לשמאל. אני תמיד הגנתי עליו, אבל איכשהו תמיד הוא עכשיו משחק במגרש הפוליטי. יש להם קטע שהם לא מתביישים לשקר. שואל אותו המראיין ישי כהן, לדעתי ב"כיכר", הוא אומר לו: אבל הנציגים של צה"ל התבטאו בנושא. הם התבטאו בנושא במהלך הגיוס, רח"ט תומכ"א, תת-אלוף שי טייב, התבטא ודיבר על המעצרים, אמר שזה חשוב, אמר שזה כלי, אמר את זה. ואז אומר אריה דרעי: מה פתאום, הוא לא אמר את זה. הוא נזכר לשלוח את המכתב רק ביום שעבר החוק או לפני שעבר החוק. זה הלוביסט של המשתמטים. אריה דרעי מהיום צריך לשאת שרוך כתום בכנסת. זאת שערורייה. במקום שילך כל היום וינשק את הידיים של כל חיילי צה"ל, לא רק של הרמטכ"ל, הוא לוביסט של סרבנים. אני קורא מפה לכנסת לתת ולהעניק לאריה דרעי שרוך כתום של לוביסט, לוביסט הסרבנים. פשוט ביזיון. בזמן שהוא יושב בקבינט, מעשן סיגרים בהר נוף וספסופה ושולח את החיילים שלנו לקרב, הוא עוד מטיף לנו על סרבנות ואומר ככה על הרמטכ"ל, שחבר לשמאל. שערורייה שאין כדוגמתה. עוד זה מדבר וזה בא בברית הסרבנים. אדון קרעי, בחוק התקשורת עסקינן. יצא לי לבקר כמה פעמים - - -
גלעד קריב (העבודה):
נאור, שר הביטחון הוא יושב-ראש שדולת הסרבנים.
נאור שירי (יש עתיד):
כן. יצא לי לבקר כמה וכמה פעמים בוועדת התקשורת. באמת, אני אומר לכם, אני חבר ועדת הכספים – גם נעמה לזימי פה, היא חברת ועדת הכספים – את הפריק שואו שקורה בוועדת הכספים עם היו"ר, שכבר מקבל, היו"ר החדש – אין ארגון שמגיע לשם ולא מוציא עליו תלונה – חווינו, מה שנקרא, כמעט הכול. ואז הגעתי לוועדת התקשורת. בוועדת התקשורת, באמת, אין דברים כאלה – דיונים זה לא דיונים; יושב השר, מגיש הסתייגויות בשם חברי הכנסת השונים, חברי הכנסת נדרשים להציג את ההסתייגויות שלהם, ואז הם בכלל לא מכירים את ההסתייגויות. באמת, מופע תקשורתי מאוד מעניין. מה שאצלי התבהר הוא שר התקשורת – שבאמת מעניינת אותו מאוד מאוד התקשורת החופשית, מעניין אותו להגן על אנשי התקשורת, הוא רואה בתקשורת משהו שצריך להיות נפרד לגמרי מהתערבות פוליטית. אותו שר תקשורת, תקשיבו טוב, במהלך הקדנציה שלו 116 עיתונאים וכלי תקשורת הותקפו; חלקם אושפזו בבתי חולים; גרפיטי על מערכות של עיתון; ניפצו שמשות. יושב שר התקשורת ועושה סרטון AI מאוד מצחיק ומאוד איכותי, באמת, רק ברמה של הדוקו של Discovery Channel, ועושה כאילו שערוצי התקשורת הם איזה יתושים או זבובים שצריך למחוץ, ואז יומיים אחרי זה שוברים לבנים על מערכות של עיתונים ותוקפים עיתונאים. כולנו זוכרים את ענבר מחדשות 12, שזרקו עליה פה בקבוקים. אגב, הכול מצולם, כל התקיפות מצולמות – עצור אחד אין. פעם אחת שר התקשורת לא נתן התבטאות ערכית אחת על כל 116 התקיפות. כלום. לא מעניין אותו. מילא אתה בן אדם ש-AI יכול להחליף. אתה רגולטור. כל המשרד הזה – כל השר הזה הוא פשוט מיותר. מילא זה, תוקפים עיתונאים – אין אמירה ערכית אחת. אחת. אין לתאר, באמת. בזמן שנותר לי אני רוצה לעסוק ולשאול אותך, אדוני היושב-ראש: מה קורה בליכוד? הבנתי שעכשיו עצרו את הבחירות. בטח אתה על זה ב-200%.
היו"ר ניסים ואטורי:
אנשים שואלים אותי מה קורה.
נאור שירי (יש עתיד):
מה קורה? לא, באמת, אני לא מצליח להבין. היו בחירות, עכשיו פניתם לבית המשפט.
היו"ר ניסים ואטורי:
מי זה "פניתם"?
נאור שירי (יש עתיד):
מי פנה?
היו"ר ניסים ואטורי:
מישהו פנה.
נאור שירי (יש עתיד):
מי?
היו"ר ניסים ואטורי:
אני לא יודע, מתוך ה-140,000.
נאור שירי (יש עתיד):
חברי מרכז הליכוד הגישו פנייה לסעד לבית המשפט. איפה נשמע כזה דבר? הרי אתם - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
מה זאת אומרת? זו דמוקרטיה.
נאור שירי (יש עתיד):
אוקיי.
היו"ר ניסים ואטורי:
תגיד לי רגע, אתם יכולים להגיש עתירה?
נאור שירי (יש עתיד):
לא, לא.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא. אתה יכול?
נאור שירי (יש עתיד):
לא, חלילה, אני בעד.
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה חבר כנסת מאוד מכובד ביש עתיד.
נאור שירי (יש עתיד):
חלילה, אני בעד. הפוך, אני פשוט הבעתי תמיהה. אבל זה לא העיקר. עכשיו עצרו את הבחירות, זאת אומרת, אין בחירות, אין דיל – תן לי שנייה, מה קורה עם אתי? מה קורה עם השריונים? מה קורה עם אישה חדשה? ספר. מה קורה בדמוקרטיה התוססת – לקראת פירוק, אגב? הדמוקרטיה של הליכוד עכשיו היא במצב של פחית זירו או קולה שמנערים אותה. זה הדמוקרטיה התוססת. מנערים את הפחית ומגישים לכם אותה. למישהו זה הולך להתפוצץ בפנים, חלילה, ברמת הגזים, לא פיצוצים של רימונים בג'פניקה.
היו"ר ניסים ואטורי:
אוקיי, הייתי מודאג לרגע.
נאור שירי (יש עתיד):
לא לא, לא רימונים של ג'פניקה, רק קולה. אבל מה קורה? תן לנו – איך סמוטריץ' אוהב לומר? תן לנו inside information.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני לא יודע. תשמע, יהיו בחירות, יצביעו על השיטה.
נאור שירי (יש עתיד):
אבל יהיו?
נאור שירי (יש עתיד):
כן. פשוט מה שקורה הוא שמישהו רצה להכניס עוד איזה סעיף וזה לא נכנס, ולכן העתירה. אני אומר, מי ששומע אותי עכשיו - - -
נאור שירי (יש עתיד):
בגלל סעיף נתנו - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אני אנצל את זכות הדיבור שנתת לי עכשיו.
נאור שירי (יש עתיד):
בטח.
היו"ר ניסים ואטורי:
זה יהיה, תהיה הצבעה עוד פעם, אני מאמין, בתוך יומיים, שלושה.
נאור שירי (יש עתיד):
מה זה עוד פעם? עוד לא הייתה הצבעה.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא, היה אמור להיפתח ב-12:00 ואז הייתה עתירה.
נאור שירי (יש עתיד):
ובוטל.
היו"ר ניסים ואטורי:
ובוטל.
נאור שירי (יש עתיד):
היום יהיה?
היו"ר ניסים ואטורי:
היום אני לא חושב, לא, אין מצב.
נאור שירי (יש עתיד):
בשישי לא יהיה.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא.
נאור שירי (יש עתיד):
בראשון?
היו"ר ניסים ואטורי:
בראשון יכול להיות.
נאור שירי (יש עתיד):
יכול להיות.
היו"ר ניסים ואטורי:
אין כנסת, זה טוב, יש לנו קצת זמן.
נאור שירי (יש עתיד):
אין כנסת.
היו"ר ניסים ואטורי:
ביום ראשון, נכון.
נאור שירי (יש עתיד):
נו?
היו"ר ניסים ואטורי:
זהו, בעזרת השם. שאלו יהיו הצרות שלכם, של יש עתיד.
נאור שירי (יש עתיד):
גלעד, אני קיבלתי – זה מצחיק, אתם תעשו את זה באותו יום. גם אצלכם זה ביום ראשון, לא, גלעד?
גלעד קריב (העבודה):
לא, הפריימריז שלנו ביום שני.
נאור שירי (יש עתיד):
שני.
היו"ר ניסים ואטורי:
אז אפשר לעשות באותו יום. נחסוך את עובדי הקלפי.
גלעד קריב (העבודה):
אצלנו דיגיטלי.
נאור שירי (יש עתיד):
זה דיגיטלי, כן, אצלם. אצלכם זה עדיין עם טביעת אצבע כזה, אתה בא עם השחור וטביעת אצבע.
היו"ר ניסים ואטורי:
אוקיי. הבעיה היא שלא יעשו זיופים.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר גמור. אני, מה שנקרא, מאחל לכם באמת בהצלחה. אני שמח על הדמוקרטיה התוססת שלכם. אני רואה שזה עובד מעולה. אתם ממש באים לכל המתפקדים וחברי המרכז ואומרים להם: אנחנו רק רוצים שתבחרו את מי שאתם רוצים. אין דילים, אין שריונים, אין אנשים שמייעדים נשים או אנשים מאוד מאוד ספציפיים למקומות ספציפיים. זו הדמוקרטיה הליכודית. הכי אהבתי שכשיש לכם בעיה – אשכרה פניתם לבית המשפט. אני הייתי בטוח שתפנו לקלנר. קלנר ידוע ביכולת שלו לפרק מורכבות פוליטית ובכך שאם צריך לבדוק משהו, הוא יודע לחוקק חוקים. אבל באמת, אני מאחל לכם הצלחה. עתיד הליכוד בידיים שלכם, וכבר ראינו שכשיש משהו בידיים שלכם, המקסימום שיוצא זה 7 באוקטובר. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת גלעד קריב. מה אתה מכחכח, אחי? הולכים להיות לי רעשים באוזן. אני שם את האוזנייה. נאור, הכינותי מראש.
נאור שירי (יש עתיד):
מה זה?
היו"ר ניסים ואטורי:
לצד של קריב. שלשום היו לי מיגרנות, אתה לא מבין. אל תיקח את זה אישית.
גלעד קריב (העבודה):
תכף תשמע מה אני אומר.
היו"ר ניסים ואטורי:
אם תיפגע, אני אתן לך פנדל.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, הוא לא ייפגע. מקסימום, אל תרים לו כמו שרביבו הרים לו, כי באמת אתם, כאילו - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
לא, אני מעדיף לשתוק. ואני לא אומר לך תודה. אתה גם יודע למה אני לא אומר לך תודה. אומרים תודה לחבר הכנסת שיורד – לך לא אמרתי תודה. הוא אומר לי: אל תגיד תודה, תגיד סליחה.
נאור שירי (יש עתיד):
סליחה. יפה מאוד.
היו"ר ניסים ואטורי:
גלעד קריב, יש לך שמונה דקות לרשותך.
גלעד קריב (העבודה):
עשר דקות.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא, לא, הורדתי לך שתיים על השטויות שאתה עשית לי בפעם הקודמת.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה מאוד וריקה מאוד, מכובדי השר שיושב בירכתי האולם, אני לא חושב שהיה יום אחד אחר בכנסת הזו ששמו של אריה דרעי הוזכר כל כך הרבה פעמים. אולי זה בגלל שכולנו נרגשים שחבר הכנסת שממוקם במקום אחד לפני הסוף ברשימת הנוכחות – יש חבר כנסת שהושבע רק לפני חודש, אז הוא במקום ה-120, אבל מעליו אריה דרעי. פשוט אריה דרעי הופיע ביומיים, שלושה האחרונים ברצף שלא זכור כדוגמתו מאז הושבעה הכנסת הנוכחית, אז כולנו מדברים על אריה דרעי. אני, לרגל ההצטרפות שלי לטרנד החדש "חברי כנסת מספרים על אריה", נכנסתי לדף הטוויטר שלו. אתה שומע, נאור?
נאור שירי (יש עתיד):
כן.
גלעד קריב (העבודה):
נכנסתי לדף הטוויטר של חבר הכנסת אריה דרעי. קודם כול, כתוב: חסם אותך.
נאור שירי (יש עתיד):
למה? מה, הוא מרדכי דוד?
גלעד קריב (העבודה):
חבר כנסת שחוסם חבר כנסת אחר מדף הטוויטר.
היו"ר ניסים ואטורי:
ממש מפתיע.
גלעד קריב (העבודה):
אריה, אל תפחד. באמת, כתוב: אינך יכול ליצור קשר עם אריה דרעי. טוב, אפשר לחשוב איזה קשר אני רוצה ליצור עם אריה דרעי. בסדר. לא נעלבתי, אריה, מזה שחסמת אותי. אבל אז אני מסתכל בדף הטוויטר של אריה דרעי: פוסט, או ציוץ, נגד החלטת בג"ץ בעניין העריקים; ציוץ נגד העתירה של יש עתיד בנושא העריקים; חוק-יסוד: לימוד תורה; חוק העריקים; חוק-יסוד: לימוד תורה; ציוץ נגד ההודעה של ראשי האופוזיציה על החוק נגד מעצר העריקים; ציוץ אחד לזכרו של לינדזי גרהאם; וחזרנו, חוק-יסוד: לימוד תורה; חוק-יסוד: לימוד תורה; היועמ"שית האנרכיסטית; היועמ"שית המודחת; קריאה ראשונה – חוק-יסוד: לימוד תורה. אתה מדפדף בדף הטוויטר של האיש שמקבל משכורת מקופת הציבור ולא טורח להגיע לעבודה, אבל מספרים לנו שהוא לוחש על אוזנו של ראש הממשלה נתניהו, ששום דבר לא קורה בממשלת ישראל בלי שהוא מוביל את המהלך או מאשר אותו; אתה נכנס לדף הטוויטר של האיש שהיה שר הפנים, שמפלגתו חלשה עד לפני כמה חודשים - -
נאור שירי (יש עתיד):
עדיין חולשת.
גלעד קריב (העבודה):
- - עדיין חולשת דה פקטו על שורה ארוכה - -
היו"ר ניסים ואטורי:
עצם זה שהוא מעסיק לנו את גלעד קריב – זו עשייה מרובה.
גלעד קריב (העבודה):
- - של משרדים חברתיים מובילים. ואתה רואה שהאדם הזה, שבעוד שלושה חודשים ינהל קמפיין בחירות שלם על "אנחנו עם העניים", על "אנחנו כאן כדי לעזור לשכבות המוחלשות", על "אנחנו כאן כדי לדאוג לזקנה שצריכה להחליט אם לקנות תרופות או מתנה קטנה לנכד", על הילד שלא יכול ללכת לכיתה א' עם ילקוט שיש בו את כל הספרים והמחברות – הרי זה יהיה הקמפיין של ש"ס: תווי המזון, משרד הרווחה. ואז אתה פותח את דף הטוויטר ורואה שהדבר היחיד שמעסיק את האיש הזה, שהשתלח היום בגסות רוח ברמטכ"ל, הוא לשמור על קבוצה לא גדולה של עסקנים, של רבנים ושל מוסדות תורניים. יש בצה"ל אלפי מצביעים לש"ס. אתה יודע את זה, אדוני היושב-ראש, נכון? מדוע אין בדף הטוויטר של אריה דרעי ציוץ אחד על תנאי השירות שלהם, על הטבות למילואימניקים, על עזרה לאותם בעלי עסקים קטנים שגם שירתו מאות ימים במילואים וגם צריכים להחזיק את העסק? אין שום דבר שמעניין את אריה דרעי – רק להציל את אותה שורת רבנים, עסקנים ומוסדות פוליטיים שלו ושל תנועתו. איזו בושה. אריה דרעי, אני גאה בכך שחסמת אותי מדף הטוויטר שלך, כי אין לי שיג ושיח עם מי שלוחש על אוזנו של ראש הממשלה ולא דואג להחזרת החטופים; עם מי שלוחש על אוזנו של ראש הממשלה ומדרבן אותו להמשיך במלחמה ללא תפוגה; עם מי שלוחש על אוזנו של ראש הממשלה, מדרבן אותו לפתוח עוד חזית ועוד חזית ועוד חזית, אבל נכדיו לא משרתים בצה"ל. ואלה הם הילדים שלך, אדוני היושב-ראש, ושלי, ונכדים. הם נשלחים לשרת בצבא וללבוש מדי צה"ל, והוא מסדר פטור לילדיו ולנכדיו, ועוד מעז להשתלח ברמטכ"ל. אני גאה, אריה דרעי, שאני חסום אצלך, כי אני רוצה לנהל שיג ושיח עם יריבים פוליטיים שהם לפחות פטריוטים, שאין בהם צביעות, שיש בהם יושרה, שהם לא שולחים ילדי אחרים אל החזית בשעה שילדיהם נהנים מפטור. אין לי שיג ושיח איתך. אתה לא ראוי לשבת בבית הזה. לא טרחת להגיע אליו במשך שלוש וחצי שנים. לא טרחת לנצל את קרבתך לאוזנו של ראש הממשלה על מנת להחזיר בזמן את החטופים שנחטפו בחיים וחזרו בארונות. לא עשית דבר כדי לצמצם את תחולת העוני בחברה הישראלית, כדי לעזור למבקשי הדיור הציבורי, שעליו נלחמה חברתי נעמה לזימי. לא טרחת לסייע לאוכלוסייה של האזרחים הוותיקים במדינת ישראל, לא לעולים החדשים. אין לך קרדיט בשום נושא חברתי בשלוש וחצי שנות כהונתה, ארבע שנות כהונתה, של הכנסת הזו. אני שמח שחסמת אותי. ועכשיו, אדוני, נשארו לי שתי דקות. לא צריך יותר משתי דקות כדי להתייחס לחוק המגוחך שאתם מביאים היום לאישור, חוק חיסול התקשורת החופשית. החוק הזה ייפסל בבג"ץ, אתם יודעים את זה, כי מעולם בכנסת ישראל לא חוקק חוק בהליך כל כך מטורף, כל כך קיצוני, כל כך חסר שיקול דעת, כל כך חסר ניסיון באמת לעסוק בעניינים החשובים שקשורים בשוק התקשורת. מעולם לא הכריזו יועצים משפטיים של ועדה שהם פשוט קמים ועוזבים כי אי-אפשר להתמודד עם הטרפת שמתחוללת בחסות שר התקשורת ובחסות יושבת-ראש הוועדה. החוק הזה – אי-אפשר אפילו לומר שהוא מחורר. איבריו לא מחוברים זה לזה. הוא לא שווה את הדפים שעליהם הוא מודפס לטובת הדיון כאן בכנסת. הוא לא שווה את זמן המליאה שלנו. כשם שהוא נולד בחטא, הוא יעבור מן העולם באבחת חרב. על החוק הזה אף אחד לא יגן, כולל הייעוץ המשפטי של הכנסת, שלא יוכל לומר מילה אחת טובה על דרך החקיקה. החוק הזה יהפוך להיות משל ושנינה לטירוף שאליו הבאתם את כנסת ישראל ברמיסה של כל נורמה פרלמנטרית, בהריסה של כל הליך תקין. ולכן, אין מה להיכנס בכלל לגוף הוויכוח על איך פעם נוספת רוממות הדמוקרטיה, הליברליזם, הפלורליזם, בגרונכם, אבל אתם מעבירים חוק שכל כולו צמצום שוק התקשורת, ביטול כללי האתיקה, מתן אפשרות לבעלי הון שמקורבים אליכם להשתלט על שוק התקשורת הישראלי, מתן רישיון להסתה, להפצת שקרים. זה חוק התקשורת של הימין הישראלי – לא חוק, לא תקשורת, לא נעליים. החוק הזה, כמו עוד כמה חוקים שחוקקתם, ייגרס במהרה. תודה, אדוני. ויישר כוח, אריה דרעי, שהגעת שלוש פעמים רצוף בשבוע אחד לכנסת ישראל.
היו"ר ניסים ואטורי:
נעמה לזימי, בבקשה.
נעמה לזימי (העבודה):
מה אפשר לאחל לכנסת, לקואליציה, לקדנציה שלקחה לנו הכול? אני מאחלת לכך שהתיקון יהיה תמונת מראה למה שעוללתם לנו, זה מה שאני מאחלת, כי אתם לקחתם לנו הכול. נפתחה קדנציה עם הפיכה משטרית, הפיכה משטרית על טורבו, כל משרד וההפיכה שלו: יריב לוין – החרבת מערכת המשפט; סמוטריץ' הפך את משרד האוצר לזרוע הכלכלית של ההפיכה המשטרית; שלמה קרעי, כאן, בחוק הזה, לקח את המשרד שלו על מנת לרסק את התקשורת החופשית, העצמאית והציבורית בישראל; יואב קיש, קומיסר החינוך, הפך את משרד החינוך לזרוע החינוכית של ההפיכה המשטרית – אינדוקטרינציה חינוכית פרו-רודנית. כל אחד נגשׂ, כל אחד עשה בנו שמות, ועל הכול מנצח הנאשם בפלילים בנימין נתניהו. אם יש משהו שלמדנו זה שנאשם בפלילים לא יכול להיות ראש ממשלה, כי המדינה הופכת להיות משנית אל מול הפחד שלו מהסרבל הכתום. בנימין נתניהו הפך את ישראל למשנית מול צרכיו האישיים. ראש ממשלת ישראל העסיק סוכנים קטרים בלשכתו, ואיש כאן לא פצה פה. אנשים בלשכתו עבדו עבור המדינה שבנתה את חמאס, אתם שומעים את זה? בלשכת ראש הממשלה בישראל. חשדות בבגידה של ממש מתוך לשכת ראש הממשלה, זה מה שהוא הביא לנו. וההפיכה המשטרית הפכה להיות חלק ארעי מול טבח 7 באוקטובר. מי היה מאמין שמממן החמאס נתניהו יסיים קדנציה אחרי שהוא, מי שמימן את הטבח, דאג למזוודות של דולרים במזומן לארגון הטרור שהוא טיפח. איך אמר שר האוצר שלנו בצלאל סמוטריץ'? חמאס הוא נכס. יש הרבה שמות שהדביקו לממשלה הזאת – ממשלת הטבח, ממשלת 7 באוקטובר, ממשלת השחיתות – אבל אני חושבת שמעל הכול זאת ממשלת "חמאס הוא נכס". כי "חמאס הוא נכס" עבור הממשלה הזאת מגלם עניין עמוק ביותר. חמאס הוא נכס זה לגדוע את החלום שלנו לחיים משותפים, לשקט, לביטחון, לשלום עתידי, כי השקעה בארגוני טרור היא דוקטרינה של ייאוש, היא הביאה עלינו גם שכול בל יתואר ואת הטבח, וזה הכתם על מצחם. כי "חמאס הוא נכס" גזר עלינו גם ביזה תקציבית חסרת תקדים: נגב, גליל, שכונות – הכול להתנחלויות. כי "חמאס הוא נכס" מאפשר את השחיתות הגדולה. הרי מה זה שוחד, מרמה והפרת אמונים אל מול סוכנים קטרים בלשכת ראש הממשלה? זה בגלל "חמאס הוא נכס". כי "חמאס הוא נכס" זה מה שמעדיף מוות על קדושת החיים. כי בגלל "חמאס הוא נכס" נרצחו עשרות חטופים בשבי כשאתם הקרבתם, כשאתם הפקרתם, כשאתם לא החזרתם. חמאס הוא נכס. אז ממשלת "חמאס הוא נכס" היא גם זו שחוקקה כאן בשבוע האחרון שניים מהחוקים המטורללים ביותר שאפשר היה לחוקק כאן: חוק עליונות למשתמטים וביזוי התורה וחוק לשחרור עריקים. כי "חמאס הוא נכס" עומד מעל ביטחון המדינה, חיילי צה"ל והצבא. הרי מבחינתם חמאס הוא נכס. רק בגלל שעבורם חמאס נכס אפשר לעודד ולתקצב טרור יהודי בשטחים ולחפות עליו. זה חלק מדוקטרינת "חמאס הוא נכס". זאת המורשת של הממשלה הזאת, ממשלת "חמאס הוא נכס". עוד יגידו עליה הרבה דברים, אבל תזכרו מאיפה הכול הגיע – תפיסה מעוותת שאין בינה לבין המדינה, בינה לבין ישראל, דבר וחצי דבר. ממשלה, קואליציה, שלקחה מאיתנו הכול. ואנחנו כאן לא רק כדי להעיף אותם, אנחנו כאן כדי לבנות מחדש. אני מסרבת לוותר על ישראל שאנחנו חולמים עליה ומאמינות ומאמינים בה – ישראל החומלת, הסולידרית, הליברלית, השוויונית, היהודית והדמוקרטית; ישראל שיש בה מתחים ויש בה אי-הסכמות, אבל יש בה נורמות ועקרונות ברזל. זאת ישראל שצריך לבנות כאן מחדש – ישראל שלא מקדשת מוות, שלא מתהדרת בשחיתות, שלא מוכנה למחול על אובדן דרך כה עמוק. ישראל ששואפת להיות חברת מופת. וזאת לא ישראל שלהם. ישראל ששואפת להיות חברת מופת לא יכולה לתת רוח גבית לשחיתות, רוח גבית לקטרגייט, רוח גבית להשתמטות, רוח גבית להקרבת חטופים, רוח גבית לרצח ולפשיעה, רוח גבית לשחיתות תהומית, לנרמול כל מה שרע. זו לא יכולה להיות ישראל ששואפת להיות חברת מופת. והאתוס המשותף שלנו, של הערבות ההדדית של ישראל הדמוקרטית, ינצח את המדמנה של ארבע השנים האחרונות. אנחנו סוגרים פה קדנציה קשה, קשה כל כך, קשה שאני לא יכולה אפילו להתחיל לדמיין. אבל אני רוצה לחזור לכאן ולחזור להתרגש מהמשכן הזה, לחזור לדעת שהוא מממש את ייעודו, ייעודו – לדאוג לכל באי המקום הזה, לכל האזרחים והאזרחיות, לדאוג למדינה שלנו, כי ישראל היא מעל הכול. שום משפט פלילי לא יותר חשוב מהמדינה, שום ברית פוליטית לא יותר חשובה מביטחון המדינה, שום דיל לא יותר חשוב מהצפון והדרום, ושום לאומנות קיצונית לא חשובה יותר מהצלת האחים והאחיות שלנו. אנחנו חייבים לחזור לבסיס, הבסיס והסיבה לכך שהוקמה מדינת ישראל, ישראל היהודית והדמוקרטית, שנתנה בית לאזרחים כאן כדי שיהיו בטוחים, כדי שתהיה להם מדינה שרואה אותם, שדואגת להם. כי "כל ישראל ערבים זה לזה" זה לא סיסמה, זה תפיסת עולם, ואני יודעת ומאמינה שנראה את הימים האחרים בקרוב. מה שקרה כאן בשבוע האחרון – חוק שחרור עריקים, חוק ביזוי התורה, חוק ריסוק הייעוץ המשפטי, חוק הפרדה מגדרית, חוק ריסוק התקשורת החופשית – כמה דברים הם העבירו עבור עצמם ושכחו אותנו. ואני מאמינה שהשבוע הזה יהיה החותמת הסופית לתהום שהוכנסנו אליה. מדינה שלמה נחטפה כבת ערובה של נאשם אחד בפלילים, שכל המושחתים סביבו, העבריינים סביבו, הכניעו, נכנעו לו ועושים כדבריו, כי ככה הוא רוצה אותם. גם את מי שיושב כאן, ואטורי, הוא רוצה להחליף, כי מבחינתו הוא עשה את שלו ועכשיו הוא יכול ללכת. הרי הוא בז לכם אחד אחרי השני, נאבק עכשיו על עשרה שריונים, כי הוא מתבייש בחברי הכנסת שלו, שהביכו את עצמם והפכו לשטיח לרגליו. אנחנו צריכים פה חברי כנסת שזוכרים עבור מי הם כאן – עבור הציבור, עבור העם, לא עבור נאשם בפלילים שמימן את חמאס.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
נעמה לזימי (העבודה):
נביא את היום הזה. נגשים את ישראל שאנחנו חולמות עליה ומאמינים בה. התקווה תנצח, אני מבטיחה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת רון כץ.
רון כץ (יש עתיד):
לא הבנתי, אין לנו שר? למה אין לנו שר? וסרלאוף, תדע, אני לא מרביץ, באמת, אתה יכול לבוא לשבת.
היו"ר ניסים ואטורי:
איפה אתה רואה אותו? אה, הינה הוא.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
למה אתה מדבר? אחי, מסתכל עליך מפה.
רון כץ (יש עתיד):
לא. אני רק רוצה שתדע. באמת, אני בסך הכול בן אדם אופטימי.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
גם מפה אתה חתיך, נשבע לך.
רון כץ (יש עתיד):
אבל איזה צד? איזה צד אתה מעדיף?
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
איזה צד שתבחר, אח שלי.
רון כץ (יש עתיד):
חיים שלי. אמרו לי רבע שעה.
היו"ר ניסים ואטורי:
כמה אתה רוצה, רבע שעה? קיבלת.
רון כץ (יש עתיד):
אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר – יש לי גם אורחים למעלה, אז גם רווית – היום כשהגעתי לפה חשבתי שזה יכול להיות נאום אחרון, וכיאה לנאום כזה אני חושב שזו הזדמנות טובה לסכם, אני חושב, מעל 15 שנה, מאז שנכנסתי לפוליטיקה, מ-2012. הרבה שנים. בסופו של דבר - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
תגיד מי ביציע.
רון כץ (יש עתיד):
אמרתי, רווית. תגידי שלום. רווית והמשפחה, תעשו שלום.
היו"ר ניסים ואטורי:
ברוכים הבאים לכנסת ישראל. עכשיו תראו את החלק היפה של הכנסת, כי הוא נואם – לא משנה מה הוא יגיד, זו דעתו, אבל אנחנו שומרים על קשרים טובים. לא תראו פה מכות.
רון כץ (יש עתיד):
אבל אני משתדל תמיד להיות נחמד. טוב, אז אני אעשה את זה שוב. אני אעשה את זה שוב ואנחנו נתרכז רגע. אז כמו שאמרתי, יכול להיות שזה הנאום האחרון שלי, ואני אנצל את ההזדמנות לסכם 15 שנות שירות ציבורי, אולי אפילו יותר. זה התחיל – הינה, פנינה פה. זה סימבולי שפנינה נכנסה כשאני אומר שאני מסכם פה 15 שנה, כי זה התחיל במרתף בבית עם החוק הראשון שפנינה רשמה.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
החוק הראשון שכתבתי, במרתף אצלו בבית.
רון כץ (יש עתיד):
ב-2013, נכון?
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ב-2013, כן.
רון כץ (יש עתיד):
ב-2013. שנינו ילדים, פנינה מגיעה אליי, אנחנו כותבים את החוק הראשון. איזה חוק זה היה, פנינה?
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הוא היה בן 27, אני בת 31. זה היה חוק הסרטונים, שבסוף לדעתי עבר ליפעת קריב.
רון כץ (יש עתיד):
נכון. נכון. חוק הסרטונים, חוק שאם אתה מעביר סרטון בעל אופי מיני – הענישה הפכה להיות פלילית, עונשי מאסר משמעותיים וקנס.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - -
רון כץ (יש עתיד):
כן. זה היה חוק רציני. אז חשבתי על זה ואמרתי: מה מניע בן אדם להיכנס לשירות הציבורי? כי זה לא בשביל הפרנסה, את זה אנחנו יודעים. את זה בטוח אתה יודע. זה לא בשביל הרבה דברים אחרים, אבל זה כן בשביל האפשרות לשנות לאנשים את החיים, ואת זה אני חושב שעשינו בצורה טובה. גם בתקופה שלי בעיריית פתח תקווה וגם בתקופה שלי פה נגענו באמת באנשים. היה לי כלל אחד בלשכה: עונים לכולם. יש לי שני טלפונים, הסים שלי הוא כפול – אחד אצלי, אחד אצל הרל"שית שלי. אין דבר כזה שלא עונים למישהו לטלפון ואין דבר כזה שלא חוזרים למישהו בהודעות. אני חושב שבסופו של דבר זה מה שהביא אותי להיכנס לעולם הזה בכלל, האפשרות באמת לשנות ולהשפיע גם על בן אדם אחד, שמשפיע על עוד בן אדם ומשפיע על עוד בן אדם, ובסוף אנחנו רואים דברים גדולים שיוצאים מזה. ואי-אפשר להיות נבחר ציבור באמת בלי תמיכה משמעותית. אז אני גם אנצל את המקום הזה להגיד תודה גם לאשתי, ללירון, שראיתי אותה, אני חושב, ביום ראשון, ואני אראה אותה מחר בארוחת הערב. זה בערך איך שנראה השבוע שלנו. היום בבוקר היא אמרה לי: אני מרגישה אם חד-הורית. אמרתי לה: תכף אני בא לתקן את זה. אבל זה המצב שלנו, ובלעדיה ובלי התמיכה שלה לא הייתי יכול לעמוד פה, ובלי הילדים שלי, ששינו לי לחלוטין את החיים. אני יכול לומר שכשהייתי ראש מינהל חינוך בעיריית פתח תקווה, אמרו לי: תקשיב, ראש מינהל חינוך בלי ילדים לא יכול להבין באמת את המשמעויות של הדברים. אמרתי לעצמי: מה? למה הם אומרים את זה? יש לי שכל, אני יכול להבין מה אני עושה. מה יכול להיות ההבדל הגדול אם יש ילדים או אין ילדים? אני יכול להגיד שההבדל הוא דרמטי. אני קם היום בבוקר ואני אומר: איך אפשר לעשות את המדינה הזאת יותר טובה בשביל שלרומי יהיה יותר טוב, בשביל שלינאי יהיה יותר טוב, בשביל שלכל ילדי ישראל יהיה טוב יותר? אני חושב שזה נתן לי דרייב אמיתי לעשות פה דברים גדולים. הרפורמות שהעברנו בגיל הרך יחד עם יו"ר הקואליציה אופיר כץ הן דרמטיות: חוק המצלמות שנכנס, החמרת הענישה למתעללים בגיל הרך, ההכשרות שנכנסו – דברים שבאמת עשו שינוי אמיתי בתחום שאני מאמין שמדינת ישראל עוד לא בהתחלה שלו אפילו. בסופו של דבר, כשאנחנו לא משקיעים מספיק בגיל הרך, אנחנו רואים את זה אחרי זה בשלבים המתקדמים יותר – אנחנו רואים את זה אחרי זה בחטיבות ובתיכונים, אנחנו רואים את האלימות, אנחנו רואים את הבלגן ואנחנו רואים את מה שאנחנו לצערי רואים היום, כשאין משרד חינוך חזק שמתפקד. אני רוצה גם להגיד תודה ליו"ר המפלגה שלי, ללפיד, שלקח ילד בן 25 ואמר לו: בוא, אני מאמין בך, לך תתקדם, רוץ למועצת העיר פתח תקווה. אמרתי לו: אבל לפיד, יש לי שתי אחיות בעיר ואני לא מכיר אף אחד – השתחררתי אחרי שש שנים, הייתי סרן שהשתחרר מהפרקליטות הצבאית, לא הכרתי אף אחד בעיר. הוא אמר לי: אני מאמין בך, אתה מהחומר הנכון, לך על זה. חודשיים קמפיין, מיקי, אתה זוכר את זה? חודשיים קמפיין. חודשיים קמפיין – איכשהו נכנסנו למועצת העיר. משם, ברוך השם, התקדמנו יפה.
מיקי לוי (יש עתיד):
ארבעה מנדטים.
רון כץ (יש עתיד):
לא, בראשון היה לי מנדט אחד, אחרי זה היו ארבעה מנדטים. התקדמנו למועצת העיר, עשינו דברים טובים, עשינו שיתופי פעולה, שזה משהו שהבית הזה לא רואה מספיק. השותף הראשון שלי בפוליטיקה מעבר למפלגה שלי, השותף הראשון האמיתי שלי בפוליטיקה היה אוריאל בוסו. הוא היה דלת מולי – מיקי, אתה ביקרת אותנו – דלת מולי, סגן ראש העיר, ראש מינהל הנדסה, ממלא מקום ראש העיר. הוא זה שלימד אותי איך מתנהלים, איך זזים במוניציפלי, איך אמור להיראות העסק הזה, ועד היום אני יכול לומר לך שאני לא הייתי יכול לבקש מורה טוב יותר מאוריאל בתחילת העבודה שלי, עד כדי כך שהוא זה שעשה לי את המשא ומתן הקואליציוני. שתבינו לאן הגענו – בפעם הראשונה שהגעתי לעיריית פתח תקווה שמתי Waze, כי לא ידעתי איפה הבניין. ואז אמרו לי: טוב, אתה צריך לעשות משא ומתן קואליציוני. אמרתי: אוקיי, עכשיו מה? ואז הגיע אוריאל בוסו ואומר לי: תשמע, אני מכיר אותך, מכיר את המשפחה, בוא נעשה ביחד. אמרתי לו: יותר טוב תעשה אתה כאילו זה בשבילך. הביא לי הישגים יותר טובים. הוא אמר לי: תקשיב, סיבכת אותי, כי כשאתה נותן לי לעשות משא ומתן בתום לב בשביל מישהו אחר, אני נותן לך יותר ממה שלקחתי לעצמי. באמת הוא נתן לי יותר ממה שהוא לקח לעצמו. משם התקדמנו ועשינו שותפות, באמת עשינו דברים סופר-משמעותיים בעיר פתח תקווה, עשינו דברים סופר-משמעותיים במקום הזה. בתקופה שלו כשר בריאות ובתקופה של ארבל שהתחיל את זה כשר בריאות, העברנו את אחד החוקים הדרמטיים למערכת הבריאות – המעבר בין קופות חולים. אני לא יודע כמה מכם יודעים, אבל היום אם אתם לקוחות של קופת חולים כלשהי – נגיד שאתה תהיה במכבי ואתה תיכנס עכשיו לבילינסון, שהוא בית חולים של כללית – לא יודעים עליך כלום, לא יודעים עליך שום דבר. אני קיבלתי את זה כפניית ציבור – מיקי, אתה חייב לשמוע את זה – פניית ציבור מגברת שאומרת לי: תקשיב, אני גרתי בירושלים, מאוחדת, עברתי לגבעתיים ועברתי למכבי תוך כדי טיפולים של כניסה להיריון. הגעתי למכבי – לא יודעים עליי כלום. שלחו אותי למאוחדת להביא את הדיסק; הבאתי דיסק, מגיעה למכבי – הרופא של מכבי לא יודע לפתוח את הדיסק, כי המחשב לא קורא אותו. חוזרת שוב – אמרו לה: תדפיסי את החומר. הדפיסה – המחשב לא יודע להדפיס. משה ארבל היה שר הבריאות. אני מתקשר אליו ומספר לו את הסיפור. המנכ"לים אומרים לו: לא יכול להיות. אמרתי: אין בעיה, העלה את כולם על הקו – גילו שזה נכון. מהרגע שגילו שזה נכון, שזה היה לפני בערך שנה, עד הרגע שארבל נתן אישור לקדם את החוק – בוסו החליף אותו, המשיך באישור לקדם את החוק, ומישרקי כיו"ר ועדה סגר את החוק – עברה פחות משנה, חוק תקציבי של 400 מיליון שקל. ב-2028, לדעתי, כל קופות החולים, לא משנה איפה אתה נמצא, לא משנה מי אתה, לא משנה מה אתה עושה – כל קופות החולים ידעו מי אתה. המשכנו לעוד דברים שאני חושב ששינו את המדינה, כמו חוק אונר"א, אפרופו שותפויות. חוק אונר"א, שסגר בסוף את אונר"א, הוא חוק שלי שחתומים עליו 80 חברי כנסת. זה מה שבמשך השנים ניסיתי להראות שהבית הזה יודע לעשות. הבית הזה לא רק מפולג, הוא לא רק צרחות, הוא לא רק צהוב. בסופו של דבר, בשביל להזיז משהו באמת, צריך לעבוד ביחד, בתחושה הזאת שאם כל היום נריב וכל היום נצעק אי-אפשר להזיז משהו, זה לא עובד, זה יוצר פילוג, זה יוצר כעס, זה יוצר את מה שהיום אנחנו רואים בעם ישראל. אם ננקה את הכול, את כל מה שאנחנו מכירים – בסוף עם ישראל מסתכל על הבית הזה; כשהבית הזה רגוע, עם ישראל רגוע. בתקופה שלנו, בממשלה שלנו – אומנם היא הייתה קצרה, היא הייתה רק שנה וחצי – הדבר היחיד ששמעתי זה: איזה משעמם בכנסת. וזו הייתה התקופה הכי טובה, כשהיה משעמם בכנסת. שרים הלכו לעבוד, חברי כנסת באו לעבוד, עשינו דברים גדולים – פתחנו את השמיים פעם ראשונה, עשינו את הרפורמה של "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", וניר ברקת הרחיב אותה ל"מה שטוב לארצות הברית טוב לישראל". עשינו פה דברים טובים. היום מה שהמקום הזה רואה זה רק איך רבים, רק איך צועקים, רק שכמה שתהיה אחד נגד השני זה יביא לך טראפיק ויביא לך – אלוהים יודע מה מחפשים פה. אני מאוד מקווה שיגיע דור חדש של חברי כנסת שינסו להביא הישגים, שינסו לקדם דברים, שינסו פחות לפלג, פחות לריב ויותר לעזור.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אנחנו אוהבים אותך, רון.
רון כץ (יש עתיד):
אני אוהב אותך. דרך אגב, אפרופו שיתופי פעולה, מול העיניים, חבל שלא רואים יותר מהדבר הזה, וחבל שבקמפיין אנחנו נראה עוד יותר הקצנה ועוד יותר מכל מה שאנחנו לא צריכים לראות. אבל בסוף צריכים לזכור שמה שעובר הלאה מהמקום הזה זה משהו שעם ישראל מסתכל עליו; שילדים מסתכלים על המקום הזה ואומרים: אוקיי, ככה מתנהגים נבחרי הציבור שלנו. אז אין לנו מה לצפות שהם לא יהיו בדיוק אותו דבר – שהם יריבו בתיכונים והם יריבו בחטיבות והם יריבו ביסודי, שאנחנו נראה אלימות, אנחנו נראה צעקות, אנחנו נראה לחץ ואנחנו נראה סטרס. או שזה יכול להיות לגמרי אחרת – או שאפשר יהיה לעשות תיקון במקום הזה ולהגיד: אנחנו לא מוכנים לשתף עם זה יותר פעולה. זה יהיה פחות סקסי, זה יהיה פחות מגניב, לא ישדרו את זה, אבל יהיה טוב יותר, יהיה שקט יותר, יהיה אפשר לעבוד בלהוריד את יוקר המחיה, יהיה אפשר לעבוד בלדאוג למילואימניקים, יהיה אפשר לעבוד בלדאוג למעמדה של ישראל בעולם. אם לא יהיו לנו כל כך הרבה אמירות פופוליסטיות ומיותרות של שרים שעושים את זה רק בשביל עוד כותרת בעיתון או עוד לייק, כנראה שהמצב שלנו היה יותר טוב מבצרפת, כנראה שהמצב שלנו היה יותר טוב מבאנגליה והמצב שלנו היה יותר טוב מבכל מקום אחר בעולם. אם לא היו לנו שרים שבמקום ללכת לעשות סרטוני טיקטוק בכפרים היו אשכרה פועלים כבר לפני שלוש שנים להכניס את השב"כ לתוך המשטרה ולאפשר תקציבים אמיתיים, כנראה שלא היינו בבעיה הזאת בפשיעה בציבור הערבי. אם היה לנו מישהו שמבוקר עד ערב היה מתעסק בחינוך ובאמת רוצה לקדם רפורמות ואומר לעצמו: לא מעניין אותי כלום, לא באתי לעשות פוליטיקה, באתי לעבוד בשביל להיות שר חינוך טוב במדינת ישראל – אז הייתה מערכת חינוך טובה במדינת ישראל, כי יש פה את האנשים הכי טובים בעולם, עם המוחות הכי טובים בעולם. בסוף מערכת החינוך שלנו כושלת, והיא כושלת כי אין את הבן אדם שאכפת לו. אין בעיה, כמה שאת רוצה, תסמני לי מתי. תוסיף עוד דקה, ואטורי. הם מבקשים עוד דקה.
היו"ר ניסים ואטורי:
להוסיף?
רון כץ (יש עתיד):
כן.
היו"ר ניסים ואטורי:
למה? אין בעיה, תמשיך לדבר. תדברו ביחד בטלפון. יש משהו חדש היום, פלאפון, דברי עם דן.
רון כץ (יש עתיד):
אין בעיה. בסדר, בסדר, אנחנו נחזור לטלפון ואני אחזור למשרד החינוך. הינה, תוך כדי החינוך, תראה את דן. טוב, כמו שאמרתי, אם היה לנו מישהו שאכפת לו מהחינוך במדינת ישראל, אז החינוך במדינת ישראל היה נראה טוב יותר. אני יכול לעבור משרד אחרי משרד אחרי משרד, ואם נוריד את המצלמות, את הפוליטיקה, את הטיקטוקים ואת החרטות ונביא אנשי מקצוע אמיתיים, המקום הזה יכול להיראות אחרת. אם אתם רוצים דוגמה לאיש מקצוע אמיתי, היה לנו. היה לנו שר פנים שהיה במשרד שנתיים, עשה מהפכות אדירות. הוא לא במשרד כבר שנתיים, ועדיין מדברים עליו. קראו לו משה ארבל. זה לא אדם דמיוני, הוא אדם אמיתי. אז כמו שהוא ידע לעשות את הדברים האלה, אני בטוח שאפשר להביא אנשים ראויים לא פחות לכל אחד מהמשרדים. הינה, וסרלאוף נמצא פה, אז אני אנצל את ההזדמנות. וסרלאוף, כשאני מדבר על אנשי מקצוע רציניים ועל שרים שאכפת להם – אתה אחד מהשרים האלה. לא סתם אתה מקבל מחמאות בכל מקום מראשי ערים, כי אכפת לך ואתה עובד. אפשר למצוא עוד שרים שאכפת להם והם יעבדו, ואתה דוגמה טובה. אני שמח לתת דוגמאות דווקא לא מהמחנה שלי, כי ככה זה צריך לעבוד, ואם אתם רוצים דוגמא מהמחנה שלי, אז מאיר כהן בתור שר רווחה עשה מהפכות, הוא עשה דברים מדהימים במשרד, ולפיד בתור שר חוץ עשה דברים מדהימים במשרד. אם הבית הזה יבין סוף-סוף שזאת העבודה שלנו – העבודה שלנו היא לא להיות כוכבי טיקטוק, זה לא בית האח הגדול. העבודה שלנו זה לשרת את הציבור ושכשהם יסתכלו לפה, הם יגידו: ואללה, אנחנו גאים בנבחרי הציבור שלנו. אלה האנשים שאנחנו רוצים שינהלו את המדינה, אלה האנשים שצריכים להיות אחד מן ה-120 לנהל את המדינה שלנו. במקום זה, כשאתם מדברים היום על מה אנשים חושבים על הכנסת, אתם תשמעו את הדברים הכי שליליים שיש. אני לא יודע במי אנחנו מתחרים, בסוהרים או באסירים. זו הרמה של הכנסת היום בציבור הישראלי, ואפשר לשנות את זה בשנייה. יש נבחרי ציבור ראויים בבית הזה – הינה, נכנס עוד אחד. בכל פעם שאני מדבר על נבחרי ציבור רציניים, נכנס מיכאל ביטון, שבאמת מגדיר מה זה נבחר ציבור אמיתי. עוד בתור ראש עיריית ירוחם עשה מהפכות, ואחרי זה בתור שר לשוויון חברתי, ושר במשרד הביטחון, ובן אדם שלקח את הפריפריה, את הנושא של דיור בר-השגה, את השקופים האמיתיים בחברה – כשמדברים על השקופים, אז תבדקו מה מיכאל ביטון עשה. אלה האנשים, אלה האנשים שאני רוצה להסתכל עליהם אחר כך ולהגיד: ואללה, מגיע להם להיות פה, מגיע להם להיות בכנסת ישראל, מגיע להם לנהל את מדינת ישראל, מגיע להם להיות נבחרי העם. ואני אנצל את הזמן שנשאר לי למרות שהארכנו אותו גם להגיד תודה למי שליווה אותי בכל התקופה הזאת, כי בסוף בלי הצוותים שלנו אנחנו יכולים לעמוד פה ולדבר, אבל שום דבר לא יוצא.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
זה נאום סיום?
רון כץ (יש עתיד):
לא יודע, אולי יהיה עוד אחד, אבל אני מנצל את זה כאילו כן.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לא טוב לנו.
רון כץ (יש עתיד):
לא טוב? למה?
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
צריך שכל החברים יבואו.
רון כץ (יש עתיד):
אה, אל תדאג, אנחנו נעשה אחד עם כולם.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
חייב, אה, הלו. הנהלת הסיעה, מה זה?
רון כץ (יש עתיד):
אנחנו נדאג לזה, נדאג לאחד עם כולם. אבל מיכאל, לסיום, לסיום, אני רוצה להגיד תודה לצוותים. תקשיב. אז כשנכנסתי לעיריית פתח תקווה, כשמוניתי לסגן ראש עיר, הייתי ילד בן 28, ואם יש לי תכונה אחת בחיים שהיא טובה, זה שאני בוחר את האנשים הכי טובים לידי – הרבה יותר טובים ממני – אז זו גם הזדמנות טובה להגיד תודה למי שליווה אותי שם, לקארין, לליאור וליוגב, והזדמנות טובה להגיד תודה למי שמלווה אותי פה, לעידן, לצליל ולאופיר, שכנראה בלי העזרה שלהם ובלי העבודה המאוד-אינטנסיבית שלהם, 90% מהדברים שהצלחתי לקדם לא היו מקודמים. צריכים לדעת שמאחורי ה-120 האלה, יש פה עוד 400 חבר'ה שהם מנועי סילון, שדוחפים ועושים, והם אחראים באמת להרבה מאוד מההצלחות שלנו. רוצה גם להגיד תודה רבה לצוות הסיעה – נמצאות פה עכשיו קורל ודנה, אבל יש לנו צוות סיעה באמת אולי מהכי טובים שיש בכנסת ישראל, אז גם לנטע ושפרית ולכל אחת ואחד מראשי המטות המדהימים של יש עתיד. אני חושב שאין עוד שטח כזה – אין עוד מפלגה כזאת שיכולה להתחרות ביש עתיד בשטח. היו לי זכות וכבוד לייצג אתכם במקום הזה, ומיכאל, אנחנו, אני מאמין שעוד נחזור לעבוד ביחד, מה אתה אומר?
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
בטוח.
רון כץ (יש עתיד):
גם אני חושב. אני חושב שצריכים, כל אחד צריך באיזשהו שלב בחיים לעשות איזו הפסקה לנשמה ולחזור, להיות טוב יותר, חד יותר, נחוש יותר.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מה, כבר הודעת שאתה מסיים?
רון כץ (יש עתיד):
לא, אנחנו לא יודעים כלום, אחי, מי אנחנו בכלל? בורג קטן במערכת. מחליטים, מחליטים מעלינו. ואתה יודע, מיכאל, אתמול חבר משותף שלנו, קרוב משפחה שלך - - -
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יש משפט: מה יש בזה?
רון כץ (יש עתיד):
מה יש בזה. אתמול הייתי עם חבר משותף שלנו, קרוב משפחה שלך, והוא אמר לי: תשמע, הכוהנים בבית המקדש, כשהם קיבלו את המשמרות שלהם – כמו שמירות – קיבלו שבועות, וכשהם יצאו, הם אמרו: אנחנו, המשמר היוצא, מברך את המשמר הנכנס. אז אני רוצה מפה לברך את המשמר הנכנס, שיהיה טוב יותר, קשוב יותר, שהקדוש ברוך הוא יהיה בעדו וייתן למי שיושב במקום הכי חשוב במדינת ישראל את הבינה, את השכל ואת החוכמה לפעול ביחד לטובת מדינת ישראל, בלי שום שיקול פוליטי או כל שיקול אחר מלבד איך לעשות טוב יותר לאזרחי מדינת ישראל.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מדהים.
רון כץ (יש עתיד):
תודה רבה, תודה לכם.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. למרות חילוקי הדעות בינינו בכמה נושאים, רון כץ, תודה רבה לך על הדברים שבהם באמת שיתפנו פעולה. אתה חבר כנסת טוב מאוד. תגיד לי, חבר הכנסת מיכאל ביטון, אני אחכה לך עוד הרבה?
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לא קראת לי.
קריאה:
הוא זז לאט.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה, יעלה ויבוא, כמו שאומר אחד מהסגנים.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, לפני שאני אומר את הדברים שלשמם עליתי, אני רוצה לתת חיבוק ואהבה ותודה גדולה על חברות, על דרך משותפת, על חבר אמת שמצאתי בבית הזה. אנחנו נלך ביחד שנים רבות, לא משנה מה הוא יחליט. אבל ברגע הזה, אני רוצה להגיד לכם שחברות היא גם ההיכרות עם המשפחות. אני זכיתי להתארח בבית של רון כץ – זכיתי שלירון הנפלאה הכניסה אותי לביתם ודאגה לי, זכיתי לראות את ינאי ורומי, הילדים הנפלאים, זכיתי לראות שרון כץ לא שכח מאיפה הוא בא ומה המחויבות שלו. ויש לו כלל – היושב-ראש, שומע?
היו"ר ניסים ואטורי:
כן.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
גם אם הוא בכנסת ב-08:00, 09:00, הוא קם ב-06:00, 07:00, ומעמיד סיר חם בבית – או קציצות, או עוף, או קוסקוס או תבשיל, שהבית הזה יהיה מלא במה שהוא עושה למענו – ואז הוא יוצא לדרכו. רון, הבית הזה, יש בו שני סוגים של חברי כנסת: סוג אחד בוחר לריב ולהתפלג, וסוג אחד בוחר לחפש חיבור ולהתחבר, להיות מקף מחבר. יעידו כל חברי הבית הזה מכל הסיעות שאתה מהמחברים, שהחדר שלך זה חדר שהגיעו אליו כל סיעות הבית וכולם היו מוזמנים. הקדוש ברוך הוא יברך אותך בהצלחות גדולות בכל מעשה ידיך, גם בשירות הציבורי – בכל מסלול שתבחר. אנחנו מפה ממשיכים להרבה שנים ביחד, לא משנה מה יעלה בגורלנו. אדוני היושב-ראש, הכנסת הזאת הייתה מהמורכבות והכואבות שידעה מדינת ישראל. היא החלה במחלוקות קשות, המשיכה באסון הביטחוני הגדול ביותר בתולדות המדינה, והתנהלה בתקופה שבה ישראל הייתה זקוקה יותר למנהיגות, לאחריות, לעשייה, לתושייה, ליזמות, לנחישות. נגזר גורלנו והגענו לאופוזיציה, אבל דווקא מתוך האופוזיציה לא בחרנו להתייאש. הוכחנו שגם באופוזיציה אפשר להשפיע, לשנות. לא חייבים להיות שר כדי לקחת נושא ולהזיז תקציבים, להשפיע על סדרי העדיפויות של מדינה, לחולל שינוי אמיתי בחיים של אנשים שפנו אלינו – קבוצות שנשכחו, אזורים שנשכחו, ארגונים שנשכחו, כללים שנרמסו, עוולות שנעשו – ואת כל זה עשינו בחריצות, בשותפות עם שרים. אני גאה לראות את השר וסרלאוף כשאני מדבר על יכולת מהאופוזיציה להשפיע על מדיניות ממשלה. עשרות פעמים פניתי לשר וסרלאוף, ומעולם לא השיב את פניי ריקם. כשביקשתי עזרה לפרויקטים ודברים חשובים בנגב ובגליל, הוא הקשיב ואמר לראש המטה שלו, אלקסלסי, ולכל החבורה: תעשו מה שביטון מבקש מכם. זה גדלות, אדוני השר. גדלות. וזה משהו נפלא. אנחנו לא יודעים מה יילד יום – אנחנו רוצים אותך בממשלה הבאה שר משמעותי, כי אתה ביצעת 100% ביצוע, 100% זמינות לשטח. אין שרים כאלה במדינה. אנחנו רוצים אותך הכי גבוה שיש, מוביל למען המדינה. כיושב-ראש הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל הובלתי 55 דיוני חירום ושבעה סיורי שטח מאז פרוץ חרבות ברזל. הוועדה הפכה לבית עבור ראשי הרשויות המפונים, בעלי העסקים, החקלאים, משרתי המילואים, משפחות החטופים ותושבי הנגב והגליל. מתוך הדיונים האלה הצלחנו לקדם תוכניות שיקום לצפון ולהרחיב את הפיצויים לעסקים בגובה של מאות מיליונים. הרחבנו את מערך כיתות הכוננות, הגדלנו את הציוד בעבורם, הגדלנו את מענקי המפונים, דאגנו למיגון למוסדות חינוך, והבאנו מעל 12 מיליון שקל להקמת חדר מיון קדמי בקריית שמונה בזמן המלחמה. מצאנו פתרונות למקומות שבהם המדינה הייתה חייבת להיות נוכחת ולהגיב במהירות. כיושב-ראש הוועדה המיוחדת להסרת חסמים – פעלנו לרידוד הביורוקרטיה במקום שבו המדינה התקשתה לתת מענה. העברנו מאות מיליונים למרכזי החוסן בצפון, והקמנו שם את המטה הלאומי לבריאות הנפש. דאגנו לתקציב שכר מדריכי הפנימיות בגובה של מעל 100 מיליון ש"ח. את כל זה אי-אפשר לעשות בלי רצון טוב של האוצר, אז כל פעם שאני אומר דבר כזה – גם שר האוצר נעתר לפניות שלנו. הבאנו מעל 10 מיליון שקל לחניכי פנימיות הרווחה והאומנה ביחד עם השר חיים כץ. הבאנו רבע מיליארד להעלאת שכר הפסיכולוגים. תקצבנו את הסיוע המשפטי של נכי צה"ל ב-40 מיליון שקל. פעם ראשונה שמשרד הביטחון יממן את הסיוע המשפטי. דבר שאני נאבק עליו שנים בוצע דווקא השנה; דווקא מתוך האופוזיציה מימשנו את התקציב הזה לראשונה. וביחד עם השר יריב לוין, שקידם איתי גם את החוק של הגבלת שכר טרחה – אתמול כתב לי אבא של נכה צה"ל: חסכת לי 45,000 שקלים בגלל החוק הזה, ככה הוא כותב לי. אני לא חייב לשלם את זה לעורך דין. עסקנו ביוצאי אתיופיה, בהדרה שלהם בכל מעגלי החיים – באקדמיה, בצבא, בכל התחומים – יחד עם חברתי פנינה תמנו שטה, שהיא אור גדול לקהילה הזאת, ולא ממצמצת מול אף אחד. אבל המאבק למען יוצאי אתיופיה הוא לא שלה, הוא של כל אזרח, של כל חבר כנסת פה. נאבקנו למען משרתי המילואים, משפחות החטופים, אוכלוסיות שהיו שקופות למערכת. גיליתי את האוצר שטמון בוועדה מיוחדת שקיבלה סמכויות רחבות. אני רוצה להודות פה גם לינון, שזרם איתי, ינון אזולאי, וגם לאופיר כץ. הגדרנו ועדה להסרת חסמים בממשלה ומעקב אחר החלטות ממשלה. זכיתי לוועדה שיכולה לעסוק בכל נושא שהיא רוצה מתוקף ההגדרה הזאת, והיא התחילה לעבוד ולהשפיע. גרמנו למערכת בכמה נקודות טיפה לשפר את התפקוד. גם בזירת החקיקה – פירטתי את זה בזמן אחר ואני לא רוצה לפרט עכשיו, אבל טיפלנו בעשרות חוקים ומימשנו חוקים, והבאתי חוקים שלי לקריאה השנייה והשלישית, בתוך ומתוך האופוזיציה, אבל בהסכמות, בשותפות, גם עם יזמים, חברי כנסת בקואליציה והנהלת הקואליציה. דאגנו להגדיל את המלגה של ממדים ללימודים בחוק ל-100%, חוק שהובלתי כאן. זכיתי להביא את המלגות האלה מפילנתרופיה, ואחרי זה, כשהיינו בממשלה – 75%, ועשינו את זה ב-100% עכשיו בחוק שהעברתי. הלכנו למסלול ירוק גם לארוסות של חללי צה"ל, שמקבלות קצבה של 10,000 שקל לטיפול רגשי ומימון תואר ולימודים נוספים. תקציב של 71 מיליון ש"ח למכינות אופק יחד עם השר, שר הביטחון ישראל כץ, שהבין את החשיבות שלהם. העברנו את חוק יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל; את חוק יום האחדות; את חוק סימון ארץ המקור של תוצרת חקלאית. עסקנו בעשרות חוקים. הגשתי 80 הצעות לסדר-היום ו-98 שאילתות ישירות. וזה המקום להודות לצוות שלי – לנועם, ראשת המטה, לנועה, היועצת הפרלמנטרית, לגפן, הדוברת, לשקד, העוזר הפרלמנטרי, שבא איתי מהבית. בלי הצוות הזה לא הייתי מגיש 100 שאילתות, מתוך האמונה שהתפקיד שלנו בכנסת הוא לא רק לחוקק אלא לפקח, להעלות שאלות נוקבות, לקבל ולדרוש תשובות, להשמיע את הקולות של מי שלא נשמעים. אני מסיים את הכנסת הזאת בתחושת אחריות לצד סיפוק וענווה על העשייה שלנו. לא כל המאבקים הסתיימו ולא כל כאב קיבל מענה. יש עוד חוקים שאני צריך להעביר פה ממש היום, מחר: החוק להגנה מהדחה של חיילי מילואים – בהסכמה, בקריאה השנייה והשלישית; חוק שימור מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה – בקריאה השנייה והשלישית, בהסכמה. אני מקווה שעד מחר החוקים האלה יעברו פה. זה יהיה אקורד סיום נפלא בשבילי לכנסת הזאת. יש עוד תקציבים שצריך להביא ויש עוד דרך ארוכה לעשות, ובכל זאת אני גאה שבכל צומת משמעותי בחרנו להיות שם לצד הלוחמים, הפצועים, משפחות השכול והחטופים, תושבי הנגב והגליל, החקלאים, הסטודנטים, בעלי העסקים וכל מי שראוי שהמדינה תעמוד לצידו בשעתו הקשה. מכאן אני אומר שאפשר לשנות ולהשפיע על המציאות. אפשר גם באופוזיציה להזיז מאות מיליוני שקלים לטובת אזרחי ישראל. צריך התמדה ונחישות, צריך חיבור, דיבור ושפה, ואפשרות ותבונה לעבוד יחד למען הטוב גם כשחלוקים מחלוקת קשה. אפשר לחבר בין אנשים; אפשר לרתום שותפים ולהשיג תוצאות גם בימים הקשים האלה. זה דורש נחישות, התמדה ואמונה בדרך, ואני גאה על הדרך שעשינו. בזמן שנותר לי, אני רוצה גם לעסוק בפירוט של חלק מהדברים. מאיר, חברי, ראש העיר דימונה, בשבילי הוא מופת, וכשאני נבחרתי להיות ראש עיר, מאיר – לדעתי הוא נכנס קדנציה לפניי – הוא היה מורה דרך בשבילי, נאם בכנסים שלי ונתן לי רוח גבית אדירה. כשניסו לסכסך בינינו ואמרה לנו הממשלה: לכו תריבו שניכם על הארנונה של קמ"ג, ותריבו על הארנונה של נבטים – כאילו, תריבו ביניכם, עיירות הפיתוח, על גבולות והכנסות – אז הוצאתי מכתב עם מאיר ואמרנו להם: אנחנו נסביר לכם איך עובדים. אתם תקימו ועדה אחת לערד, דימונה וים המלח והמלונות וקמ"ג ונבטים; אני עם רמת נגב – והצטרף אלינו אייל בלום, דווקא מועצה אזורית כלואה וענייה, הערבה התיכונה - -
מאיר כהן (יש עתיד):
עיר הבה"דים.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - והשלישית – אמרנו: זה רמת חובב אזורית, שתהיה חלוקה אזורית. ושום עיירת פיתוח לא תריב עם חברתה. כל אחת תהיה בגזרתה. וקמה ועדת רוזין וקמו ועדות, ואתה הבאת עשרות מיליונים לדימונה, וזכינו להביא את עיר הבה"דים לירוחם ולייצב קצת את הכלכלה שלנו. ומשם - - -
מאיר כהן (יש עתיד):
ביבי אמר שבדימונה עד עכשיו היו רק ג'וקים וכל זה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תדע לך, אני לא פוסל שגם כשאנחנו היינו ראשי עיר עבדנו מול ממשלות ליכוד והבאנו כסף ועשינו טוב, אבל אסור לדבר על תושבי דימונה במושגים של מקקים וג'וקים. זה לא לעניין. זה משפט שצריך למחוק אותו. בני ביטון עושה עבודה נפלאה, והעיר גדלה וצומחת, ויש ברכה. גם יש מכובדות במה אומרים ומה לא אומרים, אבל אנחנו מצדיעים גם לבני ביטון על העשייה שלו ועל ההמשכיות. בסוף ראש עיר זה לא ליום אחד, ראש עיר זה מה נשאר אחרי שתעזוב. ואני כל כך גאה להיות פה עם שרון, ועם רון, ועם השר, ואיתך, כי זה לא מקרה. אלה אנשים שיודעים לעבוד, באו מעבודה, באו מתפקידים, באו מניהול, הובילו מערכות גדולות, והם פרגמטיים. יש לנו דרך ואמונות, ונגזר עלינו להיות באופוזיציה, אבל אנחנו הולכים לעבוד. את עושה עבודה מטורפת בחוץ וביטחון, בסוגיות של מעמד נשים, בדברים חזקים ביותר. את עושה את זה בתבונה של שותפות. מה, לא? הצבא לא של כולנו? הנשים לא של כולנו? מה זה הדבר הזה שעל הכול אנחנו פה בצעקות וקללות? אין לזה מקום. בתבונה, במכובדות – זה הסגנון שצריך להביא לבית הזה, וכל מי שיושב פה עכשיו ברגע הזה חל עליו הדבר הזה, ממש. אין פה הרבה, אבל מעט המכיל את המרובה. אז פנינו במאבקים שלא סיימנו – פניתי מתוך רצון טוב לשרת ההתיישבות, חשבתי שזו תהיה פנייה קלה: תכירי גם בעיירות הפיתוח כהתיישבות ותפעילי שם את החטיבה להתיישבות. אמרו לי: למה זה מעניין אותך? מה, וסרלאוף לא שם כסף בירוחם ודימונה? כן, הוא שם, אבל לחטיבה להתיישבות יש יכולת תכנון הנדסי והקמת מתחם קרוונים לעידוד צעירים. למה לא נקים מתחם חוקי ומסודר לעידוד צעירים בני המקום בדימונה ובכל מקום? חצי ממנו יהיה לבני דימונה וחצי יהיה לחדשים. בכל ארבע שנים יבוא זוג צעיר וישכור שם ב-1,500 שקל, הוא יתאפס ויקנה מגרש, והבא בתור יעבור. תביא את הכוחות. אנחנו התיישבות. מה זה החטיבה להתיישבות? זה ארגון שקם מההסתדרות הציונית – הסוכנות היהודית. מי הביא את העולים לירוחם ודימונה עם מיטת סוכנות באונייה? הסוכנות. אתם רוצים להשלים את המשימה – תביאו את האורגן הזה שיעבוד. היא סירבה. אני הולך לבג"ץ על הדבר הזה. מוזמנים להצטרף אליי. הבג"ץ אומר: החטיבה להתיישבות תהיה מוסמכת לפעול לא רק במגזר הכפרי אלא גם בשכונות ובעיירות פיתוח ולהביא את היכולות והכלים שלה. תגדילו לה את הכסף – לא על חשבון המגזר הכפרי. תגדילו. תביאו את היכולות הביצועיות שלה.
רון כץ (יש עתיד):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה רוצה לענות? הסתיים הזמן. תשאיר לנו, לי ולשר, זמן להגיב לך.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
כן. אני יורד. אבל אני מודה לך. יש לי רשימות גדולות.
היו"ר ניסים ואטורי:
כתושב הצפון והגולן, אני חייב להגיד לך שהייתי איתך בוועדה לפיתוח הנגב והגליל, ועשית באמת עבודה. ראיתי שבנקודות מסוימות עשית לפעמים עבודה יותר מאשר שר, ובאמת כל הכבוד לך על זה. אני שמח. בדברים האלה של לדאוג לפריפריה, אין קואליציה ואופוזיציה. מה שמצליחים להשיג, זה טוב.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
בדיוק. והיינו יחד בגולן, שלא חלו עליו החזרים לעסקים, ובמאבק משותף הבאנו לגולן החזרים לעסקים, וככה גם לגליל התחתון – מתוך האופוזיציה, אבל בשותפות עם הקואליציה. בעין טובה. תודה רבה לכם.
היו"ר ניסים ואטורי:
אלוף. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
הודעה למזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה במושב השלישי ובמושב הרביעי של הכנסת העשרים-וחמש.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ניסים ואטורי:
השר רוצה להשיב.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מיכאל, אני יושב פה במליאה ושומע אותך ומתרגש מאוד. לא הרבה יודעים, אבל בארבע השנים האחרונות היו לי הרבה מאוד שיחות איתך, ובפרט אחרי 7 באוקטובר, איך אנחנו יכולים לעזור לאנשים, לנשברי לב ולשבורי לב. ברגעים מאוד קשים של משברים שלי, כשאני מסתובב בשטח ומתלבט אם להגיע ליישובי העוטף – כי אני יודע שאני אחטוף – ואין לי למי לפרוק, ואין לי גם עם מי להתייעץ כל כך, כי כל אחד עסוק ויש מלחמה והרבה מאוד משימות והרבה מאוד כאב, היית לי פשוט אוזן קשבת ונתת לי את העצות הכי טובות שיש. כשר צעיר וכשר חדש שלא מכיר, לא יודע ולא מבין מספיק, כיבדת אותי. כיבדת אותי. היית יושב-ראש הוועדה המיוחדת לפיתוח הנגב והגליל, ובדרך כלל יושב-ראש ועדה מיוחדת הוא מול הממשלה, ופה היה שילוב ידיים נדיר. הייתי מתייעץ איתך המון בשאלה אילו רשויות צריכות ואיך אנחנו יכולים לעזור עוד. סטודנטים ותוכניות, גם בנגב המזרחי, במקום שבו אתה גר והוא חשוב לך, וגם במקומות נוספים, עם הסוכנות היהודית. ותמיד היה לך קשב אליי וסבלנות. הסברת לי ונתת לי עצות של חבר. לא הרגשתי לרגע שאתה מחפש לעשות כבוד לעצמך או שחשוב לך דברים שקשורים אליך או לקדם את עצמך. הכול במענטשיות יוצאת מן הכלל. נמצאים פה עוד חברים שהייתה לנו שותפות וחברות אישית. אמרו לי כמה פעמים: כשאתה מגיע לכנסת, אין חברים.
רון כץ (יש עתיד):
יש לנו.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
כן, יש לנו, נכון. תודה על החידוד. אמרו לי: כשאתה מגיע לכנסת – אין חברים. אתה רק מסתובב, ותוקעים לך סכין בגב. אני רוצה לומר אחרי ארבע שנים: זה בכלל לא מדויק. יש פה אנשים טובים. יש פה אנשים שהם קודם כול בני אדם, והם יודעים להיות חברים ולתת עצות. הם גם יודעים לחלוק – גם כשהיו דברים שלא הסכמנו, אמרתם לי את זה בצורה מכובדת, ולא התרסתם בצורה ברוטלית, למרות שכאב לכם, ולמרות שכאב לי על דברים מסוימים. ידענו לנהל את השיח הזה בצורה שיכולה לשמור על האחדות. אני זוכר שבאחד הימים הייתה משפחה שישבה שבעה. אבי המשפחה נהרג, והם ביקשו שיבואו זוגות-זוגות, ובאנו כולנו ביחד.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
בלי לתאם הגיעו - - - החבר'ה שלנו – כולנו באנו בלי לתאם.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
נכון, בלי לתאם. פשוט באנו לשם. היה ברור שאנחנו באים לשם ושזה המקום – פשוט בלי לתאם ובצורה מזדמנת הגענו לשם וישבנו שם וכאיש אחד בלב אחד. אני מרגיש שבמקום הכי עמוק שיש, כולנו רוצים להיות מאוחדים; כולנו רוצים להתגבר על הרבה מאוד מחלוקות ולעבוד ביחד. אתם יודעים מה קשה? קשה כשיש – כמו השר אופיר סופר, שהודיע על פרישה. זה קשה כי אתה יודע איזה איכותי הוא, איזה מענטש הוא, ואיזה אנשים טובים יש פה בכנסת הזו. לסכם ארבע שנים זה דבר - - -
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הוא גם אח שלנו, הוא גם בחבורה.
רון כץ (יש עתיד):
לא רואים אותם מספיק.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
לא רואים את הדברים האלה מספיק. יש הרבה רעש שמאפיל על הדבר הזה. אבל מהצד האמיתי, צריך לדעת שזה עם ישראל. צריך לדעת שזה לא רק בפרסה אלא גם בפרונט וגם בפריים, גם אם, אתה יודע, בתקשורת יכולים לעשות על זה סיבוב. מיכאל מחבק אותי – הופה, מה קורה פה, מה זה. מאיר כהן – גם בסמול-טוק אנחנו מדברים. אתה יודע, לפעמים אנשים אומרים: לא, אנחנו לא נדבר בצורה גלויה, אנחנו נדבר רק בחדר, וכשיש מצלמה, אנחנו נברח. ידענו להיות פה בצורה בוגרת ולנהל את הדיונים הענייניים שלנו, וצריך להעריך את זה. צריך גם לומר תודה על כל יום ועל כל שעה שהייתה לנו זכות לעבוד יחד ולשרת את עם ישראל, כל אחד מהמקום שלו, בדרך שלו.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. באמת תודה רבה. לא, באמת תודה רבה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מאשרים לו עוד קצת.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא, זה לפי זמנים שרשומים. רוצים לפטר עכשיו.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני נותן לך את הקדנציה שלי.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
אנחנו נסכם ונגיד תודה רבה על האנשים שיש כאן, ובעזרת השם, אנשים שימשיכו להיות כאן לעוד הרבה שנים של שותפויות, של עבודה ברוכה ושנים רבות טובות. תודה רבה.
קריאות:
אמן. יפה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים.
קריאות:
- - -
מאיר כהן (יש עתיד):
אני רוצה להגיד – ינון, ינון. אתה מוסיף לי עוד דקה, כי ינון לקח לי.
היו"ר ניסים ואטורי:
שלוש דקות הוספתי, מה זאת אומרת.
מאיר כהן (יש עתיד):
אני רוצה להגיד כמה דברים: האחד – רון כץ עוזב את הכנסת. בעיניי, רון כץ הוא אחד מהפרלמנטרים הצעירים הטובים ביותר שהיו כאן, הטובים ביותר שהיו כאן. ביטון, אל תפריעו ותקשיבו. אני רוצה להגיד על רון. רון הצעיר הוא בגילו של הבן שלי. הוא אחד המוכשרים והטובים שהיו כאן, חרוץ, חכם בצורה בלתי רגילה. אבל אני חושב, רון, שהדבר שהבאת איתך לכאן, למרות שאתה צעיר, זה הידע שגם אם פרצופינו אינם שווים ודעותינו אינן שוות, אנחנו יודעים להיות חברים. אני חושב שאתה לימדת גם את המבוגרים שאתה יכול לעלות לכאן, להצליף באנשים, אבל לרדת ולהגיד להם שלום, ולהיות הראשון ששואל לשלומם, וללכת לבקר אותם, וללכת לשבת איתם, ולהתעניין בדברים המשותפים. את זה אנשים מבוגרים לא ידעו לעשות כאן; הורידו איתם את כל הרעל מכאן ואת כל הביקורת גם לחדרי-חדרים, והכנסת הפכה למה שהיא הפכה – לזה שכמעט אתה לא מוצא חברויות אם אתה מתווכח. במקרה אני מסתכל על החבורה הזאת – זה בדיוק הדבר שאותו אני מתאר. אני יכול לריב עם ינון עד מחר, אבל יש איזה משהו שמחבר מתוך הלב. בכלל, כשאנחנו צריכים להתעסק בדברים שהם חברתיים, אנחנו – מה שפה מיכאל תיאר, והשר, זה כאין וכאפס. על זה צריך לשמור בכנסת הזאת. אולי, כשאני שואל: מאין תבוא הישועה לשבר הגדול הזה? מהדפוסים האלה, רון, שאתה הבאת איתך. אז דע לך שאני אישית חושב שקיבלת החלטה שצריך לכבד אותה, אבל היה לך עוד המון מה לעשות בכנסת הזאת.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הוא עוד ישוב. הילד ישוב.
מאיר כהן (יש עתיד):
אתה פשוט ילד מופלא. אני כל כך אוהב אותך ומודה לך על הכול, ועוד נעלה לכאן ונדבר. אני רוצה להגיד משהו בכל זאת לגבי החוק. אני חשבתי – ומיכאל, לך אני רוצה להגיד שבכל סלע ואבן בנגב ובירוחם הסימנים שלך נמצאים, עכשיו, בעוד 20 שנה, בעוד 50 שנה ובעוד 100 שנה. אנחנו היינו הדור שדבר אחד עשה – שינינו את הדיסקט: אין מסכנות, אנחנו הכי טובים, התלמידים שלנו הכי טובים, ומתוך האין עשינו הרבה מאוד יש. זה הדבר. הסיפורים הקטנים זה לא. זו הפילוסופיה שלך כראש עירייה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
למדתי ממך. יש פה דורות של למידה.
מאיר כהן (יש עתיד):
כולנו עשינו את זה. ברוך השם, יש עוד ממשיכים. אני רוצה אבל כן משהו להגיד על החוק הזה. תראו, תקשורת חופשית היא מנגנון הבקרה הטוב ביותר של הציבור כלפי השלטון שלו. לעיתים, אדוני השר, הביקורת היא צולבת, לא תמיד היא מוצדקת, לעיתים היא שטחית ולעיתים היא מעמיקה, אבל בכל מקרה היא מנגנון הבקרה הטוב ביותר של הציבור לבקר את השלטון שלו. אני אומר לכל תומכי החוק הזה: ככל שאתם תתעלמו מביקורת, תנסו להרחיק אותה מכם – כמו למשל החוק הזה והחוק שמונע ועדת חקירה ממלכתית – כך אמון הציבור בכם ילך ויפחת. ואתם חשים את זה. כשאני עובר בציבור, הכעסים עליכם של האנשים שלכם, זה שאתם מעלים חוקים שגם הבייס שלכם מתנגד להם – כי הוא נבון, ציוני וטוב. אתם יודעים שהמצב קשה. אתם יוצאים כנגד עיתונאים והופכים חלק מהם לאויבי המדינה. שוב, יש עיתונאים כאלה ויש כאלה, יש מדייקים ויש מחפפים, יש משתלחים, אבל רובם הגדול עושים את עבודתם נאמנה. מה שאתם לא מבינים – ואני אמרתי את זה לקרעי – שחופש הדיבור זה לא הזכות, מיכאל, של העיתונאים, זה הזכות של הציבור. העיתונאים מוציאים לפועל את הזכות הזו. אתה פוגע בעיתונאי – פגעת בציבור, אתה מבין את זה, קרעי? ולא רק אתה. הציבור זכאי לשמוע מגוון דעות, לא רק אלה שנוחות לשלטון. מיכאל, היינו אתה ואני ראשי ערים. כמה פעמים ביקרו? כמה פעמים שמענו את זה בהבנה, וקראנו למבקרים: תשבו ותשמיעו את קולכם – ומזה רק התחזקנו.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
דע לך, היום שראש הממשלה התחיל להסתבך זה היום שבו הוא אמר לכחלון: מהיום אני שולט בתקשורת, התיק הזה אצלי.
מאיר כהן (יש עתיד):
נכון. הוויכוח - - -
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מי שרוצה לשלוט בתקשורת - - -
מאיר כהן (יש עתיד):
הוויכוח עם קרעי - - -
אפרת רייטן מרום (העבודה):
גם הגיע למחוזי, ומה שקורה כאן זה תיק 5000, זה זה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אני אמרתי גם לקרעי וגם לשאר השרים: אנחנו שמענו ביקורת בממשלה הקודמת רק כשהיא הייתה נוחה לנו? ביקרו אותנו, כולל אתם, כולל עיתונאים, אבל אסור שממשלה תעצב את האינפורמציה שהציבור צריך לקבל. זה במשטרים טוטליטריים, שגם הם קרסו. יש הרבה עיתונאים שאנחנו לא מסכימים עם שום מילה אחת שהם אומרים, ולעיתים אפילו העובדות הן לא נכונות. אז מה, צריך להוציא אותם להורג? להפוך אותם לאויבי המדינה? אני אמרתי, ואני אומר גם לאנשי הליכוד: רפורמה אמיתית צריכה להיות רק מתוך ראייה מקצועית ולא עימות מול כלי התקשורת. אתה לא יכול לנהל רפורמה כשאתה מתעמת עם כלי התקשורת ויש לך את האויבים ויש לך את שלך. שימו לב: ערוצי התרעלה – שמעת, אפרת?
אפרת רייטן מרום (העבודה):
גועל נפש.
מאיר כהן (יש עתיד):
ארבע שנים אנחנו שומעים: ערוצי האויב, ערוצי החמאס - - -
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אל-ג'זירה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אל-ג'זירה, עד כאן. למה אתם מחכים, שמישהו יירצח? כל רפורמה וכל רגולציה חייבת להיות יציבה ועצמאית ולא שייכת לזהות של הממשלה. אני חוזר על מה שאני אומר: מותר לעשות רפורמות, מותר לעשות רגולציות חדשות, אבל אסור שאתה תבנה את זה על פי הזהות שלך. אמרתי, הציבור חייב לשמוע מגוון דעות. האזרחים הם אלה שיחליטו. ממשלות צריכות לחוקק חוקים מתוך אחריות. אני רק אומר לכם שלכשנרכיב את הממשלה החוק הזה יעוף. הוא ילך, כמו עוד הרבה מאוד חוקים. לא צריכים לחשוש משאלות, לא צריכים לחשוש מהמבקרים, אבל לא להפוך אותם לאויבי המדינה. אל תתפלאו, כשמנפצים זכוכיות בכניסה לבנייני עיתונות וטלוויזיה, זה ההתחלה. ההסתה, שבאה לידי ביטוי בנחישות להעביר רפורמה, שכל המטרה שלה היא לפגוע באלה שלא מדברים כמוך, מסוכנת ומסכנת. אין דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית. אני חוזר: כל כך הרבה פעמים אנחנו כועסים כולנו על עיתונאים, וכל כך הרבה, גם בבית הזה – יש עיתונאים שהם מאוד מאוד שטחיים, וכל כך הרבה פעמים אנחנו רואים שמעשיך נמדדים באיזה סרטון של צעקות שאתה מוציא – ומי בדיוק יודע שמיכאל באופוזיציה יושב בוועדה לפיתוח הנגב ועושה, כמו שאמר מישהו, יותר מאנשים בממשלה. אז זהו, זאת העיתונות היום, ובכל זאת, צריך לאמץ אותה, צריך לדבר איתה. אתה צריך לתקן אותה, אבל לא צריך להשתלח בה. לא צריך להשתלח בה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, באמת השעות האחרונות של מליאת הכנסת פתוחה בקדנציה של הכנסת העשרים-וחמש, ואני שומעת פה את נאומי הסיכום של חברי הכנסת, ובאמת, מלב אל לב, הקשבתי, והאזנתי גם לחבר הכנסת מיכאל ביטון - -
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
סיכום עשייה, סיכום המושב.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
סיכום עשייה. - - לנאומו של חבר הכנסת מיכאל ביטון, אז ממני אליך: תודה על כל מה שעשית בשביל הפריפריה. התברכנו בך, והעשייה שלך בהחלט תכה גלים. וגם לרון כץ – אתה דיברת על אחדות, ואני רוצה להגיד לך שלי הייתה ציפייה גדולה שאחרי 7 באוקטובר יקרה משהו לכולם. לי קרה משהו. אני השתניתי אחרי 7 באוקטובר. ציפיתי שבנדיבות של מנהיגים הממשלה הזו, שאוחזת בהגה, תחליט שהיא לוקחת אותנו למקום אחר. לצערי, לא כך הדבר. זה כמובן לא נוגע לכולם. יושב פה השר וסרלאוף, שנתן מענה לגליל, לצפון ולנגב, ויש אנשים בודדים שעשו פה – וגם לך תודה, השר וסרלאוף, על העשייה שלך. את זה אני למדתי כשביקרתי במטולה ובקריית שמונה. שמעתי שהיית כתובת. אבל אני מדברת על ההנהגה שמובילה את מדינת ישראל. ובעיצומה של הכנסת העשרים-וחמש, לקראת ההשלמה של בליץ החקיקה, שכולל את הדיל המושחת – אין לי איך לקרוא לזה אחרת – בין דרעי, גולדקנופ, סמוטריץ' ונתניהו, אני חייבת להגיד לאזרחי מדינת ישראל שהחקיקה שעברה פה השבוע היא חקיקה מסוכנת. היא צריכה להיות סוג של פרוז'קטור אדום לכל אזרחי מדינת ישראל החרדים לגורל של הילדים שלהם, של הנכדים שלהם, וגם מתבוננים על צביונה של מדינת ישראל בעתיד. שבוע שלם אני הרגשתי שאנחנו במכירת חיסול של ערכים, של הערכים הכי בסיסיים של החברה הישראלית. ראיתי פה ממשלה שלא עובדת כממשלה שמנהיגה את עם ישראל ואת מדינת ישראל אלא ממשלה בדלנית ומגזרית שיש בה הרבה מאוד מרכיבים, כל אחד דואג לציבור שלו, וכך נבנה הדיל. גולדקנופ דואג למגזר שלו, דרעי דאג למגזר שלו, סמוטריץ' – למגזר שלו, ונתניהו, כמו תמיד, דואג לנתניהו. זה הדיל שראינו כאן השבוע. הציבור חייב לדעת שיש לנו ממשלה בדלנית שדואגת רק לעצמה ולא למדינה. השבוע התחיל בחוקי השתמטות המונית שהם בלתי ניתנים להבנה. חוק-יסוד: לימוד תורה זה באמת חוק ביזוי ה', כי זו מטריית הגנה וכיפת ברזל ל-100,000 משתמטים חרדים משירות צבאי. זה עבר דרך חוק הקפאת מעצרים לעריקים חרדים בלבד, בניגוד מוחלט – וצריך להגיד את זה לאזרחי ישראל – לעמדתו המקצועית של הרמטכ"ל, שקבע חד-משמעית שמדובר בחוק שיוצר תמריץ שלילי לגיוס ופוגע באמון המשרתים בצה"ל. תקשיבו, אני, כקצינה בכירה לשעבר, כשאני רואה את האותיות האלה כתובות שחור על גבי לבן במסמך של רמטכ"ל, אני לא מבינה איך לא הייתה פה התעוררות של כולם והבנה שצריך למשוך את החוק הזה לאלתר, דקה קודם. וכשאני שומעת הבוקר חבר קבינט בכיר, חבר הכנסת אריה דרעי, אומר שהרמטכ"ל איבד את זה, כי הוא ממשיך לדבוק בלדבר למגזר שלו, ולא מבין שכשהוא חבר קבינט בכיר והוא שולח את הילדים שלנו לשדה הקרב להילחם, ולפעמים למות, הוא לא יכול להגיד את זה על רמטכ"ל שנמצא במלחמה כשכל החזיתות פתוחות. זו שיא החוצפה, ואני אומרת לכם מעבר לכך – זה פשוט פוגע בחוסן הלאומי שלנו. תחשבו עכשיו על רבבות לוחמים, על אנשים שנמצאים בצו 8, אנשי מילואים, סדיר – כולם רואים שחבר קבינט בכיר משתלח ברמטכ"ל. ממתי משתלחים בצבא בשעת מלחמה? אני עוד יותר נחרדת שעד לרגע זה – לדעתי, זה פורסם כבר לפני כשלוש שעות – לא שמעתי שום גינוי, לא של ראש הממשלה, לא של שר הביטחון. צרצרים. אנחנו, מפלגת ישראל ביתנו, עתרנו לבג"ץ על החוק המבזה הזה, שמבחין בין אדם לאדם, בין דם לדם, ותוך 20 שעות בג"ץ הוציא צו ביניים – לא סתם – כדי לבלום את החוק הלא-חוקתי הזה. אבל בואו נמשיך במה קרה השבוע, אחרי חוקי ההשתמטות. רפורמת הכשרות, שגם כן, שלוש הכ"פים נמצאים בה: כוח כסף וכבוד – אלפי משרות וג'ובים שערכם 700 מיליון ש"ח. תגידו לי, זה הדבר שהכי חשוב לעשות עכשיו? איפה חקיקה למען משרתי המילואים? החקיקה שלי תקועה בצנרת, חקיקה על תיעדוף אנשי מילואים בקבלה למשרות בשירות הציבורי. את זה לא יכלו להעביר. ואתמול, החקיקה של חוק פיצול תפקיד היועמ"שית רק כדי להחליש את בית המשפט ולאפשר לראש ממשלה לבוא חשבון עם היועמ"שית זו חרפה שאין כדוגמתה. אבל הלילה, מה קרה בלילה? הלילה באמת כבר נגעתם באופייה וצביונה של מדינת ישראל. חוק הפרדה מגדרית באקדמיה זה לא אחרת מאשר הדרת נשים, ושלא יספרו לכם סיפורים ויאספו את זה בצורה של משהו שמתחשב בנשים חרדיות. לא, זו אבן דרך בדרך למדינת הלכה, למדינה משיחית ודתית. ככה אנחנו רוצים להיראות? זה חזונו של הרצל? זה חזונו של ז'בוטינסקי? הפרדת נשים במרחב הציבורי זו הדרת נשים, וזה תמיד מסתיים בכך שמזיזים איכשהו נשים הצידה. ומה אתם מביאים היום, בדקות הקרובות? את חוק החלשת התקשורת החופשית ופגיעה מודעת בחופש הביטוי, בהתאם לקרבה של הערוצים למולך, לשר התקשורת. זה אקורד הסיום של ממשלת 7 באוקטובר, שאחראית לטבח הגדול ביותר שאירע לעם היהודי בארצו, ועד לרגע זה לא מצאו לנכון לא הממשלה ולא ראש הממשלה למנות ועדת חקירה ממלכתית כדי שתהיה כאן תקומה. אבל הינה, בנימה של תקווה, אני רוצה להגיד לאזרחי ישראל: ההחלטה הראשונה שנעביר זו ועדת חקירה ממלכתית, כדי שתהיה כאן תקומה. כמובן שאת כל חוקי החורבן אנחנו נבטל כשנחזור לשלטון. אנחנו באמת נפיח תקווה באזרחי מדינת ישראל. אני רוצה להמשיך בעוד איזושהי אמירה שנתקלתי בה בשעתיים האחרונות, כי כל אבן שלא הופכים – ואני חושבת רק על הרמטכ"ל, משחקי התקציב עם האוצר שהוא חווה כרגע, שצה"ל חווה על הגב שלו, אז פורסם שצה"ל פספס רכש, תקשיבו טוב, של 12 מסוקי אפאצ'י מארצות הברית על רקע טריקים של משרד האוצר. אותם 12 מסוקי אפאצ'י זה בדיוק לקחי 7 באוקטובר, אבל האוצר התמהמה. לזה אין דילים, לזה אין שטיקים. זה צה"ל, זה ביטחון המדינה. אז עכשיו מבינים שישראל איבדה את מקומה בפס הייצור האמריקאי. לא ייאמן שראש המטה הכללי צריך להיות בסיטואציה שבמקום להיות עסוק בלהוביל חיילים לשדה הקרב, להצלחות מבצעיות בלבנון, בעזה, ביהודה ושומרון, לחשוב כבר על איך מתמודדים עם האויב הגדול הזה באיראן בפעם הבאה, הוא צריך להיות פה תחת מתקפת עליהום מבישה שלא היה כמותה מעולם בכל ממשלות ישראל. איזה ראש מטה כללי זה? זה ראש המטה הכללי שהודיע לו שר הביטחון ביום כניסתו לתפקיד שהרצפה שלו זו התקרה של קודמו. זה ראש המטה הכללי, אייל זמיר, שנבחר על ידי הממשלה הזאת. אז עכשיו, בגלל שהוא דואג לצה"ל ומביע את עמדתו המקצועית, הוא כבר לא טוב. כבר מעיזים לעשות עליו עליהום. אני ישבתי בכל הישיבות של ועדת החוץ והביטחון, ויש פה חברים טובים שישבו איתי. דובר על ידי הצבא כבר עשרות פעמים שצריך חבילה של שלושה חוקים כדי לעצור ולתת מענה לפער המטורף הזה בכוח האדם בצה"ל: האחד זה חוק גיוס; השני זה חוק מילואים – לשנות את המתכונת של חוקי המילואים; השלישי זה חוק הארכת השירות. שום דבר לא עשיתם פה. ועדת החוץ והביטחון ישבה 86 דיונים, רק אחר כך על חוק הגיוס, ואחרי זה לקחה את חוק הגיוס, זרקה אותו לפח, לקחה את הפלטפורמה שלו והפכה אותו לחוק השתמטות המונית. אז עכשיו יש עליהום על הרמטכ"ל. למה? כי מה שחשוב לו זה להוציא לפועל את המשימות של הצבא. תתביישו לכם. תודה, אדוני.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
תודה רבה, אדוני יושב-ראש הישיבה. כנסת נכבדה, הוועדה המיוחדת לחוק התקשורת באמת הייתה מיוחדת – קיבלה חוק גרוע, עבדה שבעה חודשים והוציאה אותו עוד יותר גרוע. באמת כל הכבוד. קודם כול, אני רוצה להתחיל מהסוף. הייתה התחייבות מפורשת של יו"ר הוועדה, שלא נמצאת כאן, לא עומדת כאן חגיגית – כמו שאמרה: ניצחנו. הייתה כאן התחייבות שלה שהיא לא תיתן כאן מחטפים ברגע האחרון של הסתייגויות של הקואליציה, שהיא תצביע נגד, היא לא תצביע בעד החוק, אם יהיו כאן מחטפים. אנחנו רואים אתכם ואנחנו יודעים שאתם לא תבחלו באף טריק ואף שטיק. אם עכשיו אתם מתכוונים לנסות להעביר כאן איזושהי הסתייגות מטעמכם שנאמר במפורש על ידי הייעוץ המשפטי של הכנסת שאסור לכם לעשות, אז יש לי בשבילכם חדשות: זה יהיה עוד פגם, מס' 5,000 בעוד פגם ועוד פגם של הליך החקיקה הגרוע ביותר שהיה פה בכנסת ישראל. מה שעברנו כאן בוועדה המיוחדת הוא לא הליך של חקיקה. זה היה דריסה; זה היה ביזוי של מינהל תקין, של עצמאות הכנסת ושל חופש הביטוי בישראל. תשמעו, זה לא נאום מה שאני באה לעשות כאן הערב, היום; זה כתב אישום ציבורי נגד מי שמנסה להפוך את הבית הזה לעיי חורבות ואת התקשורת החופשית לשופר של שלטון יחיד. צריך להתחיל בראש הפירמידה. הרי שום דבר מהמחזה המביש הזה לא קורה בחלל ריק. שר התקשורת קרעי וחברת הכנסת דיסטל הם רק הכלים על לוח השחמט. האדריכל האמיתי יושב בלשכת ראש הממשלה, כולם יודעים. הרי שנים שנתניהו מנהל מסע שיטתי להחלשת שומרי הסף ולשליטה בתקשורת – אובססיה חולנית שהביאה אותו לבית המשפט המחוזי, אובססיה חולנית לתקשורת ופחד תהומי מכל ביקורת. הוא הבין שלא צריך שוטרים בשביל לסגור כלי תקשורת. מספיק פשוט לחנוק אותם כלכלית, לפתוח את השוק לבעלויות צולבות של מקורבים, להקים רגולטור פוליטי וצייתן ולהפוך את העיתונות החופשית למדבר של חנופה. החוק הזה הוא עוד ביטוי מובהק לאובססיה של נתניהו עם התקשורת. שלח את השר לרמוס כל כלל חוקתי, לעקוף את הייעוץ המשפטי, כדי שיוכל לשלוט על מה שאזרחי ישראל רואים ושומעים בטלוויזיה וברדיו שלהם. הנדוס תודעה, זה מה שקורה כאן. לכן, ברור לחלוטין: האחריות ההיסטורית לחורבן התקשורת, להפרדת הרשויות, היא בראש ובראשונה עליך, נתניהו. ומכאן לשר התקשורת. הוא הגיע למשרד לא בשביל לשרת את הציבור אלא בשביל לשמש קבלן הריסות. ברוב החוצפה הביא לכנסת חוק דרקוני, מעל 100 עמודים, שמשנה סדרי עולם בשוק השידורים בלי שבכלל ישלים את הליך ההכנה המינימלי בממשלה. הגיש הצעת חוק פגומה, מנוגדת לחוק עקרונות האסדרה, ללא דברי הסבר, ללא דוח הערכת השפעות. הציבור הגיש למעלה מ-1,000 הערות לתסקיר, כולם אמרו והרימו דגלים – אזרחים, אנשי מקצוע – והוא התעלם. המשנים של היועצת המשפטית לממשלה הזהירו והתחננו: החוק פגום, לא בשל, נפלו בו פגמים חמורים, אבל הוא – שכרון כוח מוחלט; לדרוס, להשחית ולדהור. בגאווה, עמד פעם אחרי פעם ואמר: אני האדון האמיתי של החקיקה, ההסדרים ייקבעו על פי, התפקיד של האופוזיציה שלנו מסתכם בהצבעה פורמלית. הוא הפך את הוועדה לחותמת גומי רק שלו, פיצל סעיפים ללא היגיון, הכניס שינויי נוסח מהותיים בדלת האחורית. ברור ובטוח לחלוטין: זה תיק 5000, מושחת ופלילי. יש כאן הטבות רגולטוריות בממדי ענק לערוצים שמלטפים ומחבקים את השלטון. תהיה פה חקירה, אל תטעו. גלית דיסטל, יושבת-ראש הוועדה המיוחדת, לא הבינה מהיום הראשון את התפקיד הבסיסי שלה: לשמור על כבוד הבית, להיות עצמאית, לפקח על הרשות המבצעת – לפקח עליה – ולא שיפקחו עליה ולשמור על זכויות חברי הוועדה. במקום זה היא שימשה כזרוע כנועה, צייתנית, נקמנית, של השר, תוך ניסיון לבזות ולסגור חשבונות עם כל מי שרק העז להשמיע ביקורת. ככה זה היה גם כאשר ביטן אמר: זה חוק שצריך להיות אצלי בוועדת הכלכלה. הוא נזרק. ככה זה קרה גם אצלך, ככה זה יקרה גם אצל קרעי. הרי זה ברור לחלוטין: בהתחלה זה האויבים, אחר כך זה הקצת-יותר מרוחקים, אחר כך זה אתם. ואתם שיתפתם פעולה בשמחה עם כל החוק המושחת הזה. ניהלו את הדיונים ברצף מרתוני מטורף עד הלילה, מבוקר עד לילה, בתיאום, מהיום למחר, השתיקו אותנו באופן שיטתי, הוציאו אותנו בלי הצדקה, מנעו מאיתנו לשאול שאלות וללמוד את החוק, מנעו מהייעוץ המשפטי של הכנסת את היכולת לתת מענה הולם. השינויים האלה לא נולדו מהדיונים בוועדה; הם נכתבו על ידי משרד התקשורת, לא על ידי הכנסת, הגיעו אלינו as is, ויושבת-ראש הוועדה פשוט דפקה עם הפטיש ואישרה. הפכו את הוועדה לאסקופה נדרסת בגלגלי הממשלה. בנו פגעו לחלוטין – בעקרון ההשתתפות, בעקרון העצמאות של הכנסת. כל הדברים האלה נרמסו ברגל גסה. ולכן, החוק הזה אולי יעבור כאן; בבג"ץ הוא בוודאי לא יעבור, אין שום ספק. הפשע ההליכי משקף גם את הפשע המהותי של החוק עצמו. החוק הזה נועד להרוס את התקשורת החופשית. הוא מקים רשות אסדרה פוליטית שסמכויותיה נתפרות לפי מידות השלטון. הוא מבטל את האיסורים על בעלות צולבת. הוא מאפשר לטייקונים להשתלט על שוק הדעות במדינת ישראל. הוא פוגע אנושות ביצירה המקורית ובהפקות המקור הישראלית. ולא אכפת להם, פשוט לא אכפת להם. הם רוצים עיתונות מטעם, עיתונות מפוחדת. הם רוצים טלוויזיה שמדברת בקול אחד, הקול של השלטון. אני רוצה להגיד מכאן תודה לחברים המעולים, המדהימים, החרוצים, הנחושים. קודם כול, שלי טל מירון, אין עלייך. היית תותחית-על, על, באמת. אני חושבת שהכנסת התברכה בבן אדם כל כך נחוש, חכם ויסודי כמוך. איתן גינזבורג פשוט תותח-על, מכיר את התקנון, מכיר כל דבר. ידענו לשבת ביחד, עם יבגני סובה – ארבעתנו משך רוב רוב רוב הזמן – יחד עם חברים אחרים באופוזיציה, וניהלנו שם חזית פרלמנטרית אמיתית נחושה. העפנו להם מהחוק דבר אחרי דבר, נשארו היום בערך 30% מהחוק המקורי, ובעיקר – חשפנו את פניהם המעוותות, את הפגמים העמוקים והמהותיים של החוק הזה, שבאמת, כמו שאמרתי, רק הלך ונהיה גרוע. אני רוצה להגיד לכם תודה רבה. הייתם פשוט צוות מופלא. התרענו, מחינו, צעקנו, אומנם לא הקשיבו לנו, אבל אני אומרת לכם שהציבור לגמרי רואה איך הממשלה מחריבה את הדמוקרטיה בתוך הבית הזה. ואנחנו נמשיך להציב חומה בצורה, גם כאן וגם בבית המשפט. שר התקשורת קרעי, חברת הכנסת דיסטל, ראש הממשלה נתניהו, אם אתם חושבים שאתם מנצחים כי יש לכם פה איזה רוב אוטומטי בוועדה ובמליאה, אתם טועים. הציבור הוא נחוש, הוא עצבני, הוא לא יוותר לכם, הוא נלחם על הדמוקרטיה במדינת ישראל, ובעיקר – הוא לא טיפש. הוא רואה את הדילים האפלים שלכם, הוא רואה את הדריסה של הייעוץ המשפטי, הוא רואה את הניסיון המושחת שלכם להחשיך את המסך ולהעניק מתנות רגולטוריות מלטפות למקורבים שלכם. ברור לחלוטין מה אתם רוקחים כאן לנגד עינינו. אנחנו נילחם בחוק הנפסד הזה בבג"ץ, זה השלב הבא. כן, יש במדינת ישראל עוד שומרי סף – בג"ץ עדיין עצמאי, שומרי הסף עדיין עצמאיים, וכך גם תהיה התקשורת. הבקשה שלנו לצו מניעה כבר מוכנה, והיא תוגש מייד אחרי שהחוק הזה יעבור במליאה. אנחנו נילחם בכל מקום ובכל זירה על התקשורת החופשית במדינת ישראל, על שומרי הסף החופשיים, ובעיקר – שבג"ץ יהיה עצמאי. לא ניתן לאף סוכן כאוס לחבל במדינת ישראל החופשית והדמוקרטית. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי.
ינון אזולאי (ש"ס):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, בדרך כלל כשאני עולה, אני מדבר על החוק. אני פה לא מדבר על החוק, אני רוצה לדבר על חבר. אני רוצה לדבר על חבר כאח לי, ידידי היקר רון כץ.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אח וחבר של רבים.
ינון אזולאי (ש"ס):
זו בדיוק הייחודיות שלו. רון כץ, אני הכרתי אותו כשהוא הגיע לפה. אתה יודע, הסתכלתי, ויש כאלה שאתה ישר בא ומתחבר אליהם. מי שחיבר בינינו זה חבר שגם הוא היה פה כאח לי ועבדנו ביחד, וזה משה ארבל. אני חושב שהבית חסר בעצם זה שמשה לא נמצא פה. התנחמתי שהשאיר לי פה את רון, אבל מה נעשה שגם רון הולך? רון הוא דמות מאחדת, דמות שמקרינה חום ואהבה לסובבים אותו, ויכול להיות חבר ואיש סוד. אנחנו יכולים לשבת שעות, בשעות-לא-שעות. אני יכול בדרך בכביש 6 – נו, תקפוץ; אבל שמע, לא נעים, אתה יודע; תקפוץ רגע, רק קפה, רק תעלה. ואני בטוח שעוד רבים עושים את זה, ותמיד הבית פתוח והלב רחב. אגב, כשהבית פתוח זה לא רק הוא, זה כנראה גם אשתו. בטוח שזו אשתו. כי מה אכפת לו להזמין? תלכלכו, מה אכפת לו? אבל תמיד כשיש אישה טובה בבית זה מקרין לבחוץ.
רון כץ (יש עתיד):
הכי טובה.
ינון אזולאי (ש"ס):
הכי טובה. גם אני אומר על אשתי "הכי טובה", אז בוא, בלי התחרות.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אין על לירון, אין.
ינון אזולאי (ש"ס):
עכשיו אני במיקרופון אז שומעים אותי הכי הרבה. אין על אשתי בעולם, בסדר? עכשיו אני המילה האחרונה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הכי טובה אצלו בבית.
ינון אזולאי (ש"ס):
זהו, זה מה שאני אומר – כל אחד אצלו. לכן אני אומר, אשת חיל מי ימצא – זה, ברוך השם, זכינו. אבל רון, באמת, הרי אתה חבר, ויכול להיות שפה אתה עוזב את המקום, אבל אתה לא עוזב אותנו. אני חושב שכל אחד שיושב פה וגם מי שלא נמצאים פה כרגע מרגישים את זה. מרגישים שאתה חבר אמת, שאתה חבר שיודע גם לתת לשני, והכרת הטוב שלך היא דבר גדול, וזה דבר שהוא נצרך מאוד. אגב, לצערנו לא הרבה יודעים להכיר טובה לשני, לזכור לשני. אבל אתה גם – אם אני ארגיש שלא עשיתי משהו מיוחד, אתה תרגיש שאתה חייב לי. על מה? לא, זה הכרת הטוב. אתה יכול ללמד עוד הרבה אחרים מה זה. המידות הטובות שלך – אני חושב שפה אתה משרה, השרית ואתה גם תשאיר פה – במקום שהיית אתה תשאיר רושם, כשירצו להיזכר. אתה מהאנשים שבאים ויכולים לתת את הביקורת, לפעמים ביקורת קשה, אבל הייתה בסופו של דבר בנעימות. היית יורד והיינו כולנו מתחבקים ומחייכים, כי לא הייתה בינינו מחלוקת, היו יותר חילוקי דעות. לא הייתה שנאה, לא היה איזה משהו של אי-כבוד. הכבוד ההדדי היה. ותמיד היינו יושבים, גם פה, ולא רק בפרסה. היית תמיד, גם אחרי שאתה כועס או משהו – מביע את הכאב שלך, לא כועס – היית יכול לבוא ולשבת לידנו. רון, שבעזרת השם תצליח, בכל אשר תפנה, תשכיל תעשה ותצליח, תעלה מעלה-מעלה, ותדע לך שחברים תמיד יישארו חברים ומשפחה תמיד תישאר משפחה, ואנחנו משפחה אחת, כולנו. ושתמיד נוכל לעזור אחד לשני למען עם ישראל, כי זה הרצון שלך, זה הרצון של כולנו. שיהיה בהצלחה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, אתה מצטרף לדברים של ינון?
היו"ר ניסים ואטורי:
כן. דיברתי קודם, פספסת, איתן.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
איתן עכשיו גומר לנו משמרת, נכון?
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מה אני עושה? למה גומר לך את המשמרת?
היו"ר ניסים ואטורי:
לא, חצי שעה. חצי שעה יש לך עכשיו, אתה יודע.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ואתה נשאר איתי?
היו"ר ניסים ואטורי:
כן, עד סוף הזה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
טוב מאוד.
היו"ר ניסים ואטורי:
להביא לך תה עם דבש, משהו, או שאתה תסתדר?
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לא, אני רוצה שתקשיב.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני מקשיב תמיד.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני מצטרף לכל הדברים שחבר הכנסת ינון אזולאי אמר על חברי רון כץ, ואני אנצל את ההזדמנות גם בנאומים הבאים לומר את דבריי על רון. אבל אני עומד כאן היום לא רק כחבר כנסת אלא גם כמי ששימש בעבר כשר התקשורת במדינת ישראל וכחבר הוועדה המיוחדת שדנה בחוק הזה ובילה בחצי השנה האחרונה מאות שעות, בוקר, צוהריים, לילה, לפעמים בשעות הקטנות של הלילה, עם חברותיי אפרת רייטן מרום ושלי טל מירון, חברי יבגני סובה ועוד רבים – לא רבים, ועוד אחרים.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מעטים.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
כולנו נכחנו בדיונים המופלאים של הוועדה המיוחדת לחוק התקשורת. אני עומד כאן היום – ואולי לפני מה שאני אבטא, אני אצטרף לחברתי, ואני ממש מודה לכם, שלי, אפרת, יבגני, מירב, ואליד, על המאמץ הגדול שעשינו כולנו בדיונים על החוק החשוב הזה. ובאמת ניסינו והתאמצנו, וזה מה שמוביל אותי לומר שאני עומד כאן היום מתוסכל וכואב, ומעל הכול – אני גם מודאג עמוקות מהחורבן המשטרי השיטתי והמחדל המקצועי שמתחולל לנגד עינינו. יצא לנו לחוות בחודשים האחרונים על בשרנו את השחיקה וההידרדרות הדמוקרטית העמוקה כפי שהשתקפה בהצעת החוק הזאת, גם מתוך התוכן של הצעת החוק וגם מתוך ההליך התקדימי המסוכן שהתנהל בבניין הזה, שרמס את הכנסת ברגל גסה. ואני, ברשותכם, רוצה לקחת אתכם להתחלה כדי להבין מה קרה פה בעצם ואיך הגענו ליום הזה שבו אנחנו מצביעים על חוק כל כך רע, כל כך מזיק ומחורר, שכל מה שהוא יעשה זה בעיקר בלגן עצום בשוק התקשורת, כאוס, הגברת הרגולציה ומתן כוח עודף לממשלה והענקת הטבות למקורבים אליה. אז ככה. נתחיל מכך שהצעת החוק הובאה בפני הכנסת לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל עם כוכבית – היא הגיעה בלי שהיא קיבלה אישור מהייעוץ המשפטי לממשלה. לא היה כדבר הזה. ככה, בהערת שוליים, העבירה הממשלה בכנסת הצעת חוק לא מגובשת ומלאה בבעיות ובכאוס משפטי שהייעוץ המשפטי לממשלה מעיר עליו: זה לא עבר אותנו. ובכנסת שנשלטת על ידי רוב קואליציוני שעושה כל מה שהממשלה רוצה – הרשות המבצעת מורה לרשות המחוקקת לאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה, וכך היה. אז הכול התחיל עקום. השר קרעי חשש שבבמה המקצועית והטבעית של החוק הזה, ועדת הכלכלה של הכנסת בראשותו של חבר הכנסת דוד ביטן, ישאלו אותו שאלות קשות. זה לא היה לרוחו. הוא חשש שבוועדת הכלכלה ידרשו ממנו נתונים כלכליים, עבודת מטה מסודרת, חוות דעת מקצועיות, חוות דעת משפטיות. הוא פחד כנראה מעבודת חקיקה אמיתית ונאותה. אז מה עושים בממשלה כשהמנגנון שאמור לפקח עליה מפריע לה? עוקפים את המנגנון. השר קרעי דרש להקים ועדה מיוחדת, אד-הוק, שנתפרה למידותיו של השר במטרה אחת ויחידה: להעביר את החוק הזה מהר, במהירות בזק, בשיטת as is, בלי הפרעות ובלי ביקורת. למרות הסתייגות חריפה וברורה של היועצת המשפטית לכנסת, למרות שוועדת הכלכלה מבחינה מקצועית מכירה את תחום התקשורת ודנה בלא מעט חוקי תקשורת בקדנציה הנוכחית, ולמרות שיושב-ראש ועדת הכלכלה התנגד – הם החליטו ללכת לוועדה מיוחדת. כשנכנסנו לדיונים בחוק התקשורת לפני למעלה מחצי שנה, אני אומר לכם – אני יכול לדבר על עצמי, אני הגעתי בלב שלם ובנפש חפצה כדי לסייע לחוקק ולהעביר חוק טוב לישראל. אני מכיר את שוק התקשורת מקרוב, אני ידעתי ואני עדיין יודע ששוק התקשורת בישראל זקוק לרפורמה, וצריך לומר את זה. הכלים של שנות התשעים, שזו הרפורמה הקודמת שהשוק הזה עבר, לא מתאימים לעידן הדיגיטלי הנוכחי, וצריך שינוי – שינוי מאוזן, שקול, מסודר, מאורגן, שינוי שיתבצע בשיתוף עם כלל הגורמים שמעורבים ומושפעים ממנו, וכן, גם עם הפחתת רגולציה והסדרה של מה שנדרש והתפתח עם השנים. היה לי ולשאר חברי הוועדה מהאופוזיציה רצון אמיתי להגיע, לשבת כמה שעות שצריך, להתעמק, לתקן ולעשות את זה נכון. אנחנו באמת האמנו שאפשר לנהל דיון מקצועי, ענייני, כשטובת הציבור בראש. והאמת שבאופן אישי אפילו שמחתי שיש לי את הזכות הזאת. רציתי לבוא, לתרום מהידע שלי – למרות שאני באופוזיציה – ולראות איך אפשר להוציא חוק טוב שייטיב עם הציבור. אגב, מי שגם מכיר אותי ורואה את העשייה שלי יודע – אני עושה את זה גם בוועדות אחרות, לדוגמה עם חוק רשויות תחבורה מטרופוליניות, שהשקענו בו שעות רבות של דיונים בוועדת הכלכלה והגענו לחוק בשל ומוסכם, קואליציה ואופוזיציה, בלי הסתייגויות. לצערי, משיקולים פוליטיים, הקואליציה הזאת החליטה בסוף לגנוז אותו, להיכנע לחרדים ולא להצביע עליו בכנסת הנוכחית, וחבל מאוד; חוק חשוב, גם לתחבורה, גם לרשויות המקומיות וגם לציבור בישראל. ואיך שהתחלנו לדון בחוק הזה, בחוק התקשורת, הבנו שיש פה חוק לא בשל, שלא עבר עבודת מטה ממשלתית, לא מתואם עם משרד המשפטים; חוק מבולגן, מחורר, עם סתירות פנימיות, עם בעיות שלא ידענו אפילו מאיפה להתחיל לפתור אותן. נציגי היועצת המשפטית לממשלה, כולל המשנה שלה, התריעו על זה בזמן אמת. הם הבהירו שההצעה הובאה במתכונת חלקית, מתכונת חסרה, שמעוררת קשיים חוקתיים. אבל באמת, אנחנו באנו מתוך רצון ומטרה לפתור את הבעיות האלה, לא רק להצביע עליהן. מה שלא עשו בממשלה, אמרנו, נעשה אנחנו. נתנו ימים ארוכים של חסד. האמנו שגם בוועדה כזאת ועם נוסח כזה אפשר לעשות עבודה מקצועית. ולאט-לאט, ואולי בעצם די מהר, הכול הלך והידרדר. חדר הוועדה בכנסת הפך לאזור בשליטה מוחלטת של הממשלה. השר שלט שם ביד רמה. התחושה הייתה שהשר בעצמו ניהל בפועל את הישיבות. הוא שולט בסדר-יומה של הוועדה, מחליט על סדרי הדיון בה, דוחה ומשתיק חברי כנסת, חברי ועדה שאמורים לחוקק ואמורים לפקח על העבודה הממשלתית. ויושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת גלית דיסטל – אדוני המזכיר, יותר בשקט – יושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת גלית דיסטל, שבהתחלה עוד הצלחנו לראות כמה דברים עין בעין, הפכה לעושת דברו של השר ושל מנכ"ל משרד התקשורת וזהו, ממש שלוחה של משרד התקשורת בתוך הוועדה. כמעט בכל נושא שעלה הותירה יושבת-ראש הוועדה את ההכרעה לשר ולמנכ"ל – השר יכריע, המנכ"ל יכריע, אני משאירה לכם את ההכרעה, כאילו אין ועדה, כאילו אין חברי ועדה, כאילו אין גורמי מקצוע, כאילו אין ייעוץ משפטי, כאילו אין יושבת-ראש ועדה. וככל שהתעמקנו ועברו הדיונים, ובגלל שהצבענו על פגמים וגרמנו להם ולכל המדינה לראות את החורים והפגמים בהצעת החוק המחוררת שהם הביאו, דאגו שנדבר פחות, השתיקו אותנו, הוציאו אותנו מהוועדה פעם אחר פעם באופן שיטתי כך שלא נוכל לעשות את העבודה שלנו נאמנה. הם התייחסו אלינו, לחברי הכנסת מהאופוזיציה, כאל מטרד בדרך אל היעד, והם דהרו עם החוק הזה, המקורי והמזיק שלהם, בלי הפרעה. ואם אתם שואלים איך התייחסו לחברי הכנסת בקואליציה – אליהם לא התייחסו, כי הם פשוט לא היו שם. הם לא הגיעו. וגם כשהצבענו על כשלים והייתה הסכמה בחדר שהנוסחים המסוימים הם טעות וצריך לשנות אותם, כולל עמדת יושבת-ראש הוועדה בעצמה, הם דהרו קדימה. לא התקבלה שום הכרעה כמעט בשום עניין. פעם אחר פעם גילינו שכל מה שאנחנו מדברים עליו בוועדה פשוט לא רלוונטי, כי בדיון העוקב הגיע נוסח שונה לחלוטין ממה שדובר עליו בוועדה. באופן קבוע, המילה האחרונה הייתה של שר התקשורת, של מנכ"ל משרדו, שקבעו מה הנוסח שאיתו מתקדמים. היועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק, לזכותה ייאמר שהיא ניסתה להציל את הכבוד של הבית הזה. יחד עם הצוות המשפטי שהיא נתנה באופן ייחודי לוועדה הזאת, שלושה עורכי דין ממש מקצועיים, מוכשרים, הם ניסו להתוות את הדרך הנאותה לחקיקת החוק, רצו לאפשר לכנסת לחוקק כמו שצריך, רצו גם לאפשר לשר שיעבור לו חוק, אבל בשלב מסוים גם הם הבינו שאי-אפשר להמשיך בדרך שאותה מובילים יושבת-ראש הוועדה והשר. הם התריעו פעמים רבות לאורך כל הדיונים על פגמים בתהליך, על מהירות הדיונים, על אי-מיצוי תהליכים ודיונים, ובלית ברירה ובאופן חריג אפילו הוציאו חוות דעת נוקבות אחת אחרי השנייה, ובהן קבעה היועצת המשפטית לכנסת באופן מפורש שהקמת הוועדה המיוחדת היא כשלעצמה פגם קשה בהליך חקיקה, וכשמקימים ועדה כזאת רק כדי להביא רפורמה as is ופוגעים בעקרון ההשתתפות של חברי הכנסת, מדובר ברצף ובצבר של פגמים שיורדים לשורשו של הליך החקיקה. והיא ניסתה לעזור לקואליציה. האמת, לא לא, היא לא ניסתה לעזור לקואליציה, היא ניסתה לעזור לכנסת. היא ניסתה לעזור לכנסת מתוקף תפקידה לסייע ולקדם הליך חקיקה תקין, והיא הציעה לנו מתווה דיונים הגיוני, שיאפשר לחברי הוועדה ולצוותים המקצועיים ללמוד את ההסדרים המורכבים האלה, לעבד את החומר, לקבל נתונים כלכליים ולהגיע להכרעות. אבל לשר זה הפריע, ובעיני יושבת-ראש הוועדה זה לא מצא חן, והיא, יושבת-ראש הוועדה, בשלב די מהיר, במצוות השר, פשוט זנחה את המתווה, ומשם הכול הלך והידרדר עוד יותר. הם האיצו את הקצב לכמות מטורפת של דיונים בשבוע שנמשכו שעות ארוכות אל תוך הלילה, ללא שום יכולת לעבד את החומרים או להיוועץ באנשי מקצוע. לפעמים ספרנו למעלה מ-40 שעות דיון שבועיות באותו נושא. אלה שעות עבודה חודשיות של אדם ממוצע במשק. היחס של יושבת-ראש הוועדה ושר התקשורת לייעוץ המשפטי המקצועי של הכנסת שליווה אותנו היה כשלעצמו מחפיר ומביש, והשיא הגיע כשיושבת-ראש הוועדה השתלחה ביועצים המשפטיים של הוועדה, הטיחה בהם האשמות שווא של אגו וצעקה עליהם שדעותיהם אינן רלוונטיות. זה היה אקט כל כך משפיל, עד כדי שצוות הייעוץ המשפטי נאלץ לקום ולעזוב את חדר הוועדה. זה אירוע תקדימי, כואב וחסר תקדים בכנסת, שמראה בדיוק איך הממשלה הזאת מנסה להשתיק כל גורם מקצועי שמנסה לשמור על שלטון החוק. ומשם גם הגענו לעוד אירוע – הגענו לפארסת הפיצול. כשהשר הבין שאין לו זמן ושחברי הכנסת והייעוץ המשפטי חושפים עוד ועוד חורים בהצעת החוק שלו, הוא פשוט החליט לקרוע מתוך החוק סעיפים שלמים רק כדי לרוץ לנסות ולהגיע לקו הסיום. למרות שלאורך כל הדיונים הצהירה יושבת-ראש הוועדה שאין כוונה לפצל את החוק, שהיא לא מודעת לדברים כאלה, קיבלנו יום שישי אחד אחר הצוהריים, ממש סמוך לפני כניסת שבת, הודעה על דיון שיתקיים ביום ראשון בבוקר לפיצול החוק, בלי שום היגיון מסדר, בלי עבודת מטה ובלי מעורבות של הייעוץ המשפטי. פתאום גילינו ש-60% מהחוק פשוט נזרקו לפח, יוצאים מהחוק. היועצת המשפטית לכנסת הבהירה שמדובר בהליך לא תקין, שמפרק את שלמות החוק, שמותיר אותו מחורר, חסר משמעות, בעייתי, אבל את יושבת-ראש הוועדה זה לא עניין. מהר מהר להצביע על מה שמבקש השר, יאללה, יאללה. אבל הביזיון לא נעצר שם. בשלבים הסופיים של ההצבעות גילינו, חברי הוועדה, שחלק מאותם נושאים דרמטיים שפוצלו בהחלטת מליאת הכנסת ברוב גדול, הוכנסו ממש ברגע האחרון בדיוני הוועדה בדלת האחורית, בלי שהתקיים על זה דיון, בניגוד לתקנון, בניגוד לחוק, נושאים משמעותיים ביותר שמעניקים – נחשו מה? הטבות רגולטוריות מטורפות לערוצים מסוימים. באחד מדברי ההסבר של השר הוא אפילו נקב בכך שהתיקון הזה נועד לאפשר לערוץ i24 ניוז לשדר חדשות בישראל. הנושאים האלה הוחזרו לחוק בלי שהיה עליהם דיון ממצה, מקצועי, בלי שהוועדה דנה בכך ועמדה לעומק על המשמעויות. הרי איך אפשר באמת להחזיר לנוסח הצעת החוק הסדרים שהמליאה החליטה לפצל אותם מהחוק? גם הייעוץ המשפטי לכנסת קבע במפורש שמדובר בחריגה מהסמכות של הוועדה ובפגם חמור בהליך החקיקה, אבל הקואליציה והשר פשוט דרסו גם את הקביעה הזאת בוועדת הכנסת. השיא, או אולי השפל החדש של הזלזול בכנסת, הגיע באופן שבו נאלצנו לעבוד. מעולם בהיסטוריה של הבית הזה לא נראה ביזיון כזה. חברי הכנסת נדרשו לדון, לנסח ולכתוב הסתייגויות לחוק לא ביחס לנוסח הצעת חוק מסודר שעבר נסחות קפדנית של הייעוץ המשפטי של הוועדה, כמו שמקובל בכל ועדה אחרת של הכנסת; זה לא קרה. זה לא קרה כי פשוט הנוסח לא היה קיים. לא היה נוסח. במקום זאת נאלצנו לעבוד מול מסמכים ותיקוני נוסח שנשאו את הלוגו של משרד התקשורת או של לשכת שר התקשורת. נאלצנו לדון בוועדה בנוסחים חדשים שהונחתו עלינו לפעמים בשעות הערב, כמה שעות לפני הדיון, או בערבי שבתות וחגים, כשהשר כופה עלינו לדון בניירות שהוא עצמו מנסח, ובכך הוא מוחק את קו ההפרדה האלמנטרי שבין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. הפכנו, אנחנו, ללשכה המשפטית הנוספת של משרד התקשורת. כל זה, חבריי חברי הכנסת, עוד לפני שאמרתי מילה אחת על תוכן החוק, על המטרה הרשמית שלו ועל ההבטחות הבומבסטיות שנמכרו לציבור אל מול הכלום שנשאר בחוק הזה. התוצאה של כל החובבנות, הבהילות והרשלנות האלה היא פשוט בדיחה אחת גדולה, אבל בדיחה עצובה מאוד, על חשבון אזרחי ישראל ושוק התקשורת כולו. ובואו נזכור מה יש שם, איך זה התחיל. השר קרעי השיק את הרפורמה שלו בקול תרועה רמה, עם הבטחות ענק לצרכנים. הוא הבטיח מהפכה של ממש: מאסדר אחד, יעיל, מקצועי, ניטרלי, שיחליף את כל הרגולטורים הבזבזניים. נסגור את הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, נסגור את המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, ותהיה מועצה חדשה, אחודה. הוא הבטיח בשורה חברתית וצרכנית חסרת תקדים – יישומון ממשלתי חינמי שיהיה לכל אחד בטלפון האישי שלו ויאפשר לכל אזרח בפריפריה, לחיילים שלנו בשטח, לצפות חינם בשידורי ספורט, באירועים בעלי חשיבות לאומית, ישירות בטלפון הנייד שלהם. מטורף, לא? איזו בשורה ענקית לציבור. דיברו על פתיחת השוק לתחרות, הפחתת הרגולציה המיושנת, צמצום הרשויות שמפקחות על שוק התקשורת. הייתה גם הבטחה גדולה להפקות מקור ישראליות, לאומנים, ליוצרים, שיטילו חובה על ענקיות התוכן הבין-לאומיות כמו נטפליקס, דיסני, HBO, להשקיע מיליונים ביצירה ישראלית מקורית, כמו שקורה היום במדינות אחרות בעולם – כולן מחייבות השקעות בהפקות מקור. ככה הם מכרו את זה לציבור – מסיבת עיתונאים חגיגית: הכוח עובר לצרכן. ומה קרה בפועל? פנטזיה לחוד ומציאות לחוד. ההשקעה בהפקות מקור – בטלפון אחד לשר קרעי מלשכת ראש הממשלה, שהגיע כנראה בעקבות התערבות בין-לאומית זרה, לפתע הסעיף שמתייחס לנטפליקס ודיסני נמחק – מוותרים להם על החובה להשקיע בהפקות מקור ישראליות כי נתניהו ביקש. זה בין נתניהו לטראמפ, חזרה על זה יושבת-ראש הוועדה. דברו עם נתניהו, שלח אותנו קרעי. ממש מדינה ריבונית, ממש כנסת עצמאית, ממש הפרדה בין רשויות. ומה עם האפליקציה החינמית? ברגע האמת, השר קרעי פשוט התקפל. בגלל לחצים פוליטיים של הסיעות החרדיות, שחששו מחילול שבת – ותכף נדבר גם על זה – השר שלח מכתב לוועדה והורה למחוק כליל את פרק היישומון הממשלתי ולבטל, למשל, את חובת שידורי הספורט חינם לנייד. כל ההבטחה שלו – ככה, נמחקה, פוף. הבשורה הצרכנית היחידה שהייתה בחוק הזה לטובת החיילים, לטובת הפריפריה, נמחקה כלא הייתה, בלי דיון ענייני, מהר מהר, כדי להעביר ולהצביע. ובמקומה, תראו את הפארסה. כדי לרצות את השותפים הקואליציוניים החרדים, החזירו בבהילות, באישון לילה, מלא סעיפים של חוק הפצת שידורים ישן, כדי להנשים באופן מלאכותי את מערך עידן פלוס, שאותו השר קרעי בעצמו הגדיר שוב ושוב בדיוני הוועדה כמערך כושל. אבל מה שהשותפים הקואליציוניים לא יודעים זה שהשר קרעי עבד עליהם. הוא עבד על החרדים. כמו שאתם, חברי הכנסת החרדים, העברתם את חוק הקפאת מעצר עריקים כשנתניהו אפילו לא טורח להישאר ולהצביע עליו, ובג"ץ כבר הקפיא אותו, תראו איך עבדו עליכם גם כאן בחוק התקשורת. כי ברור לכולם, לכולם, שעידן פלוס מרחיב חילול שבת. אגב, לא אני אומר את זה. שר התקשורת לא אומר את זה, שר התקשורת כותב את זה. ולמי הוא כותב את זה? הוא כותב את זה לרב יצחק יוסף, במכתב שניסה לעקוף את חבר הכנסת דרעי כשהוא פנה אליו ישירות. הוא כותב שמערך עידן פלוס יגרום לחילול שבת גדול יותר, ולכן צריך להצביע על יישומון. אבל כשהחרדים לא הסכימו, הוא חזר לעידן פלוס, שמחלל יותר שבת. הרי היום מערך עידן פלוס משדר מספר ערוצים מצומצם, ומעכשיו השר קרעי חייב אותו לשדר עוד מספר רב של ערוצים. פעילות המערך תורחב באופן דרמטי, גם בשבתות, ואיתה גם התקלות הטכניות של המערך המיושן הזה. מוקד התקלות, ועוד ועוד עניינים – הכול יעבוד בשבת, ויותר. עניין התועבה לא טופל. הכול קמופלז', עבודה בעיניים. תהיו בטוחים שיהיה פה חילול שבת בפרהסיה. אז בגלל שעבדתם כמו חובבנים, בלי ייעוץ משפטי שיעבור על הנוסח של החוק ויתקן את הערימות של השגיאות, כי הרי הייעוץ המשפטי מודר לחלוטין מהעבודה, עשיתם עוד המון טעויות שמשנות את שוק התקשורת לרעה. בגלל חוסר התאמה בהגדרות החדשות, מחקתם ברשלנות את הסעיפים ההיסטוריים שאוסרים על ערוצים מסחריים כמו 12, 13 ו-14 להפעיל את מערך עידן פלוס הממשלתי. בעצם יצרתם עכשיו בחוק הזה ניגוד עניינים מובנה ומסוכן – מעכשיו, כל ערוץ מסחרי יוכל להפעיל את המערך הממשלתי. הזיה. מחקתם בלי לשים לב את האיסור על מפיצי התכנים הגדולים, הפלטפורמות יס והוט, לשלוט בפלטפורמות החינמיות האלה. פתחתם בדלת האחורית פתח למונופול ולריכוזיות חסרת תקדים בשוק התקשורת הישראלית. ושיא-השיאים של החלטורה שלכם – החזרתם את חוק הפצת השידורים ברגע האחרון, שמפנה עשרות פעמים לסמכויות של מי? של מועצת הכבלים והלוויין. אלא שלכל אורך הצעת החוק הסתמכנו על זה שמועצת הכבלים והלוויין מתבטלת, ועכשיו היא חזרה, בלי להבין את המשמעויות, איזה סמכויות יש לה, בלי להבין את המשמעות ואת חוסר ההבנה והוודאות למי מוקנית כל סמכות בתחום. פשוט ברדק אחד שלם. התוצאה המטורפת היא שהקמתם לתחייה, בעצם, ברשלנות שכל כך אופיינית לכם, גם את הרשות השנייה, גם את מועצת הכבלים והלוויין, וגם תוקם רשות חדשה. ממאסדר אחד שהשר קרעי רצה יהיו שלושה. השר קרעי הבטיח רגולטור אחד, ויוצא מהחוק הזה עם שלושה רגולטורים שונים, עם סמכויות מקבילות, ואפילו הוא ומנכ"ל המשרד שלו לא מבינים מה הם חוקקו כאן. חובבנים מארץ החובבנים. לפעמים היה נראה באמת שהם רצו שהחוק הזה יבוטל בסוף. הם עשו הכול שזה יקרה. פלאש ניוז – זה יקרה, החוק הזה יבוטל. אבל מה בכל זאת יש בחוק הזה שהם מציבים פה בפנינו, אחרי שמחקתם וקברתם את כל הבטחות הדגל לצרכנים, אחרי שהפכתם את המבנה הרגולטורי לבדיחה עצובה בלתי-אפשרית, ונשאר רק השלד הכאוטי והמופקר שלו? אז מזל טוב, אזרחי ישראל, יש רגולטור פוליטי חדש, בשליטה מוחלטת של הממשלה ושל השר, עם סמכויות דורסניות וחסרות תקדים לפקח על גופי תקשורת. אפילו הכנסתם, באישון לילה, סעיף שמאפשר לראש הממשלה לסגור ערוצי טלוויזיה, משיקולים כאילו ביטחוניים. מזל שהורדנו אותו ברגע האחרון. מה עוד נשאר? נשארה התערבות ישירה, בוטה ומפחידה של השלטון במדידת הרייטינג של ערוצי הטלוויזיה, שיטה שלא קיימת בשום מקום אחר בעולם. השר והמועצה הפוליטית שלו יוכלו לדרוש נתוני צפייה מכל ספק כדי לשלוט במידע, להנדס תודעה, להנדס דעת קהל בישראל, לתגמל את מי שמפרגן לשלטון. אתם מבינים? גם כשהטלוויזיה שלכם תהיה כבויה והממיר ימשיך לעבוד ולשדר נתוני צפייה, השר ידע להנדס תודעה. פשוט בדיחה עצובה על חשבון הציבור. עוד נשארה בחוק מחיקת ההפרדה המבנית בין בעל השליטה לחברות החדשות, שהמשמעות הפשוטה שלה היא חיסול חופש העיתונות בישראל. פתחתם את הדרך לטייקונים ולבעלי הון להכתיב ישירות לעיתונאים מה לומר, מה לשדר ואיך לסקר. הורדתם את הצורך ואת החובה באתיקה בחדשות. הורדתם את הצורך שבכלל יהיו עיתונאים בערוצים שמשדרים חדשות. כל אחד מעכשיו יכול לשדר חדשות, גם אם אין עיתונאי אחד במערכת שלו, כאילו שזה מופע בידור בלי חשיבות אדירה, בעיקר במדינה כמו שלנו. אבל נשארו גם דובדבנים, אל תחשבו שהכול רע. יש הטבות ענק בשווי של עשרות מיליוני שקלים, אולי יותר, לבעלי הערוצים שמקורבים לשלטון, ערוץ 14 וערוץ 24i ניוז. כדי שערוץ 14, למשל, לא יצטרך לעמוד בנורמות ובסטנדרטים של המתחרים שלו – למשל לעבור ולשדר מירושלים, משהו שכל השנים הליכוד הסביר שזה חשוב: לחזק את הבירה, להעביר את גופי התקשורת, משרדי הממשלה, לירושלים – הם שינו את הגדרות בעל רישיון זעיר והעלו את תקרת ההכנסות בצורה שערורייתית רק כדי לפטור את ערוץ 14 מכל חובה ציבורית וכדי שלא יצטרכו להשקיע בהפקות מקור ישראליות. גם הטענות מול הערוצים שאתם מכנים אותם מונופוליסטיים התפוגגו, הכול כדי לתת הטבות לערוצים המפנקים והמלטפים שלכם. ביטלתם את המגבלה על בעלויות צולבות בתקשורת. הסכר נפרץ. כל בעל הון יוכל להחזיק גם בערוץ חדשות, גם בעיתון, גם בתשתית, בלי שום מגבלה, בלי הפרדה בין ערוץ לחברת חדשות, כדי שתהיה בלתי תלויה – הון, שלטון, עיתון וערוץ. ומה מכל זה עונה להבטחת הרפורמה? מה משרת את הציבור? איך כל זה ייתן מענה לתקשורת חופשית כמו שהבטחתם? כלום. רק הטבות לערוצים שאתם רוצים ביקרם, פגיעה בערוצים אחרים, יצירת כאוס בתחום רגיש מאין כמותו במדינה דמוקרטית אמיתית. חבריי, ככה לא מחוקקים רפורמה, ככה לא מחוקקים חוקים בכלל. זהו כשל תהליכי, מקצועי, מוסרי, שיירשם לדיראון עולם בדברי הימים של הבית הזה. ולכן אני רוצה פה לפנות בדקה האחרונה שנותרה לי לחבריי בקואליציה: אל תיתנו יד לחרפה הזאת. הציבור מבין היטב שמכרו לו יישומון והוט קיבל צנזורה וריכוזיות. אתם פוגעים בצרכנים, בחיילים, בפריפריה ובדמוקרטיה עצמה. אנחנו לא נשתוק על המחטף הזה. הליך החקיקה הזה פגום ומזוהם מהיסוד. וגם החוק הזה הוא כאוטי ולא ייתן שום תמורה לאזרחי ישראל. ואני אומר לכם כאן, מעל בימת הכנסת: הניסיון שלכם לדרוס את הכללים, לעקוף את המינהל התקין, ייעצר. אנחנו נילחם בחוק הזה בכל הכלים שעוד נותרו לנו, שעומדים לרשותנו, ואם לא תתעוררו ותעצרו את הטירוף הזה עכשיו, בשעות שעוד שנותרו לנו, אנחנו ניפגש פה, מעבר לגבעה, בבית המשפט העליון, בבית המשפט הגבוה לצדק. אנחנו ניפגש בבג"ץ. ולצערי הרב, אתם אלו שגוררים את ישראל לשם, להכרעה הזאת, אבל שם אנחנו נתראה כדי להגן על כבודה ועצמאותה של הכנסת וכדי שההליכים יחזרו למסלול ולדרך הישרה. אנחנו לא נוותר. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, חמש דקות לרשותך.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה ושוב ריקה, היום הוא היום האחרון בחייה של הממשלה הזאת, ותראו איפה אנחנו עומדים ובמה אנחנו מסכמים, ואיך שהממשלה הזאת מנסה עד לשנייה האחרונה לגזול כל מה שמאפשר להרחיב את האופק ולרווח לאזרחים ולתת, ולו קצת, אורך של נשימה. ברשותכם, אני רוצה לפנות לחברה הערבית בכמה מילים בערבית. (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
לא להצביע למפלגות ערביות. ערביי ישראל, הוא לא דואג לכם. פעם אחת הוא לא בא לדבר עם ראש הממשלה. תמשיך לדבר בערבית, לקהל שלך. אתה לא דואג להם ולא דאגת להם.
היו"ר יעקב מרגי:
טלי, תודה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא רוצה לשמוע אותך, טלי. מספיק, נמאס לנו ממך.
טלי גוטליב (הליכוד):
ערביי ישראל, לא להצביע למפלגות הערביות. הם לא דואגים לכם, הם דואגים לפלסטינים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את היחידה שזה מפריע לה.
היו"ר יעקב מרגי:
תמשיך, בבקשה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. נא לסיים.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(- - -)
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, גברתי. חמש דקות לרשותך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, שוב אנחנו כאן, שוב אנחנו ביחד, אתה ואני.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
דיברתי למרגי. תשמע, אתה חייב למצוא חברה אחרת. אני לא יכולה להמשיך להיות חברה שלך, שלמה, אני לא יכולה, אתה מעסיק אותי 24 שעות, די.
היו"ר יעקב מרגי:
היא מבקשת כל כך יפה, עזוב אותה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני קוראת הסתייגויות, אתה צועק לי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - - אישה קטלנית - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
האישה הקטלנית שלו, לא אכפת לי. מה הוא עוד אמר לי? מירב, אחרי שאמרתי לך את זה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
כל עוד זה בחיוך הדדי, אין בעיה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא אמר לי: אחרי שאמרתי את זה, לא נפלת עליי. אמרתי לו: שלמה, די, גם תמצא לך חברה אחרת לשחק איתה וגם תפסיק למשוך לי בצמות, כי אני רוצה עכשיו לדבר על החוק שלך. האם אני אתחיל במהות או בפרוצדורה? מה הבחירה של החברים? נתחיל בפרוצדורה. למרות שאיתן כבל אמר – מה הוא אמר? אתה זוכר, מרגי? אל תיקח אותי לפרוצדורה. אז בוא נתחיל בפרוצדורה. קודם כול, נפל דבר בישראל. מעולם לא היה שר שרצה להצביע במקום חבר כנסת. ידעתם את זה? אז בואו אני אספר לכם. שלמה קרעי, ברגעי משבר מול הקואליציה, כשחברים שלו לא הגיעו, ולמרות שינון מגל עשה עליהם ציוץ ממוקד, כמו שנאמר, שם להם מטען ממולכד – כי מי שלא יודע ומי שלא עוקב אחרי הוועדה הזאת, אז ינון מגל כתב ציוץ על מישל בוסקילה ועל צגה מלקו ואמר להם: למה אתם לא מגיעים לוועדה של שלמה? עכשיו, קודם כול, בוא'נה, סחתיין עליך. הלוואי שאני - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקשיב, זה כאילו דברים דמיוניים. הרי אתה כל הזמן אומר שהתקשורת עובדת אצלי, התקשורת עובדת אצל השמאל. אתה לא אומר, אבל חברתך, ממש לידך, ממש צמודה, קוראת להם – תראו, שלמה קרעי, מאי גולן, איך שמו אתכם גם ביחד – קוראת להם "אל-ג'זירה", "אל-מיאדין". נשים אותה בצד, לא נתעסק איתה, נתעסק בך. היכולת שלך לפנות לעיתונאי, בוא, שופר ראשי - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
את רואה מה עושים בערוץ 12 - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז תן לי לסיים את התמה הזאת, יש לי כאן תמה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
עובדים אצלכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל תקשיב. אם לא תיתן לי לסיים את המשפט, איך תדע למה התכוונתי? הרי אני נותנת לך פה עניין. היכולת שלך ללכת לעיתונאי – "עיתונאי", כן; זה שופר בכיר של מכונת הרעל, ינון מגל – ולבקש ממנו – תבינו, הוא הולך אליו והוא כותב מי לא הגיע לוועדה. אני הייתי יו"ר הוועדה לביטחון פנים. מעולם, למרות שאתה חושב שהערוצים עובדים אצלנו, לא היה לי כתב שהלך לחברי כנסת מהצד שלי ואמר להם: למה לא באתם לדיון בוועדה. אתה מכיר דבר כזה? אין דבר כזה, מנסור, זה רק בעולם של שלמה קרעי. נמשיך. האם אתה יודע, מנסור, ששלמה קרעי, השר האגדה של עולם התקשורת – איך מפילים את עולם התקשורת לפח? זה רשום על שלמה קרעי. הוא הלך וביקש מהייעוץ המשפטי לוועדה להצביע בגלל שחברים שלו לא באו. ידעת את זה? הוא לא יכול להצביע, אבל הוא ביקש, אבל אחרי צרחות זה ירד. נמשיך הלאה. אתה איתי? אתה זוכר, אני הייתי בכנסת פה ב-2015, הייתי עם מרגי, נכון? איזה חוק נפסל בבג"ץ, אתה זוכר? מבחן: איזה חוק של הכנסת העשרים נפסל בבג"ץ? מי יודע?
שר התקשורת שלמה קרעי:
מס דירה שלישית.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה. זה אתה אמרת, יפה. על מה נפסל חוק מס דירה שלישית, אתה יודע? יופי, בקרוב אצלך. אתה מבין את זה, נכון? אין מה לעשות. בסוף מס דירה שלישית נפסל על פרוצדורה. ישב מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד, ישב על גפני, למי שלא זוכר ושלא עקב אז, ואמר לו: יאללה כבר, יאללה כבר. ככה, עם המרפק.
מיקי לוי (יש עתיד):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אוה, הינה, זיכרונות. ומה עשה שי באב"ד לגפני? מה הוא עשה, אתה יודע? יאללה, יאללה. מה עשה שלמה קרעי לגלית דיסטל? תראה איך הוא צוחק. אתה יודע מה הוא עשה לה? נו, גלית, נו כבר, אין הפסקות, תמשיכי, תמשיכי, את חייבת להמשיך, גלית, תמשיכי, אין הפסקות, לא עוצרים, אין צוהריים. עד שמה עשתה גלית דיסטל? הינה, שלי'נקה שלנו – אמרה: מספיק, חלאס, אני לא מסוגלת. באמת, שמת עליה עומס נפשי. אגב, אני חושבת שהיא יכולה אפילו לתבוע אותך על זה, אבל זה עצות שלי אליה. ואז הביאו את אבי מעוז. אין שום קשר בין אבי מעוז לתקשורת, אין לו טלוויזיה בכלל, אין לו שום קשר. זה מזכיר לי את הימים שלי כשהייתי שואלת את סמוטריץ' אם הוא ראה פאודה. אז הוא אמר לי: לא, אני לא רואה פאודה. הוא אמר לי: מה את רואה בטאבלט? אמרתי לו: את פאודה. אז הוא אמר לי: ואיפה חוקרים את הבחור הזה – סיפרתי לך את זה? אתה מחייך. אז הוא אמר לי: איפה חוקרים את הבחור הזה? אמרתי לו: במרתף של השב"כ. הוא אמר לי: ככה לא נראה מרתף של השב"כ. ובכן, נחזור לאבי מעוז. אגב, איפה אייכלר? הוא לא הסגן שלך?
שר התקשורת שלמה קרעי:
הוא נורבגי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא נעלם, אייכלר. אני מפעילה נוהל נעדר. הוא נורבגי שמעולם לא היה פה. אפילו מירי רגב נחתה פה. אייכלר, אגב, זה בכלל מנותק קשר, גם אין לו טלפון. תקשורת. כאילו אומרים לו "תקשורת" – אני לא יודעת, על מה הוא חושב, לדעתך, כשאתה אומר לו "תקשורת"?
היו"ר יעקב מרגי:
את יודעת שבעברו הוא היה איש תקשורת? הוא עיתונאי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
הוא איש תקשורת הרבה יותר טוב ממך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אתה אומר?
שר התקשורת שלמה קרעי:
הרבה יותר ממך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז הינה, אני רוצה להגיד לך משהו – אבל מה הקשר שלך לתקשורת? מה הקשר שלך? מה הקשר?
שר התקשורת שלמה קרעי:
את מדברת אליי? שקר אחד נכשל – את עוברת לשקר השני?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקשיב, אל תדאג, יש לי הרבה מה להגיד לך. צמצמו אותי ל-20 דקות. יש לי הרבה מה להגיד לך. בוא, אני אגיד לך. מעולם לא היה שר תקשורת גרוע כמוך, ובוא אני אסביר לך למה. איפה העוזר שלך? איפה ראש המטה שלך? איפה הוא? הוא לא כאן, הוא התפטר. אתם יודעים למה? למה הוא התפטר, אלעד זמיר? אגב, הגשתי נגדו תלונה לנציבות. בוא, בוא, איפה ראש המטה שלך?
שר התקשורת שלמה קרעי:
הוא מתמודד בפריימריז.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אתה אומר? יא אללה. איך לא גדל לך האף, ככה, כשאתה משקר כל הזמן. אני אומרת את זה לבת שלי, אני אומרת לאריאל – אני אומרת לה: אריאל, את לא יכולה, יגדל לך האף. ראש המטה שלך התפטר. למה הוא התפטר?
שר התקשורת שלמה קרעי:
את לא אפויה היום, מירב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תדאג, אני פיקס, באתי היום אש. למה הוא התפטר?
שר התקשורת שלמה קרעי:
הוא מתמודד לכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. הוא התפטר או התפוטר או פטר את עצמו מעולך שלך כי אתה הלכת וסיבכת אותו באירוע שהולך לתלונה לנציבות. תראה את דוד בבלי, שעף על עצמו, ההוא של בן גביר. הוא היה יושב לי בוועדות, צועק על מיקי לוי. זוכר אותו? זוכר? הוא היה בא, צועק על חברי כנסת, עד שמה? הגיעה הנציבות – יש עוד גופים במדינת ישראל – וזימנה את דוד בבלי למשפט, ומאז עקבותיו נעלמו. אגב, לא נתגעגע לדוד בבלי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
זאת אומרת שהם עובדים אצלך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני? חס וחלילה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
את שורקת להם במשרוקית.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תראה, אני רוצה יום אחד להיות שלמה קרעי. אני אסביר לך למה. אני רוצה לבוא לערוץ הליטוף שלי, הערוץ שאתה מחלק לו פה הטבות במיליונים, אני רוצה לשבת מול המראיין – לא ברדוגו. בוא, שנינו לא עפים עליו. אני יודעת שאתה, יש לך קרע איתו או קצר איתו, אז תשב מול בועז גולן כזה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
להגיד בהצלחה למירב בפריימריז.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, לא. תן לי רגע, שנייה. עזוב. מה, ראית את לפיד – נדלק לך הפריימריז לראש? בוא, זה לא שהולך להיות לכם פריימריז, ופה גם המקום שלך קצת בסכנה. אבל אין לי זמן אליך, אני רוצה לדבר על ערוץ הליטוף שלך – ערוץ המשמר, ערוץ הממשל, ערוץ שבו מגיע שלמה קרעי לספה ושואלים אותו: שלמה, איך היה לך היום? ספר לנו מה עבר עליך במליאה. מיקי, אלעזר, אפרת רייטן – האם אי פעם נכנסת לאולפן ושאלו אותך איך עבר עלייך היום שלך?
אפרת רייטן מרום (העבודה):
בטח.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אתה אומר? אז מי בכיס של מי? מי בכיס של מי? בחייאת, באמת. כאילו לראות אתכם יושבים שם מול – אתה יודע, במקרה – לא לא, יש לי עוד סיפור בשבילך על הערוץ, תקשיב, תקשיב, הערוץ שאתה נותן לו מיליונים. יום אחד נקלעתי לקופת החולים – עכשיו נזכרתי בזה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אבל האמת, מירב, כששאלו את קרעי, זו שאלה מאתגרת, איך עבר עליו היום. שאלה מאתגרת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון, נכון.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מירב, את מתעלמת, הוא גם שר להסתה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
רגע, חכה. אין לי זמן להסתות שלו, עכשיו אני רוצה להתעסק בתקשורת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אין מסית כזה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני כל היום נופלת עליו, תן לי רגע לדבר על תקשורת. תשמע, נקלעתי למקום שבו שודר ערוץ 14, אוקיי? לא תכננתי את זה. תשמע, זה ערוץ מדהים, יושבים שם בפאנל וכולם חושבים אותו דבר. עכשיו אני אומרת, למה להשקיע במאפרת, בספרית? למה? אתה יושב שם וכולם אומרים: מירב בן ארי, זאתי, איך היא מדברת, איזה פה יש לה, והשנייה אומרת: כן, יש לה פה, וההוא אומר: יש לה פה גדול, וההיא אומרת: יש לה פה נורא. בוא איתי יום אחד לפגוש את העיתונות, עם עמית סגל ובן כספית. בוא, נראה אותך גיבור. בוא, בוא.
שר התקשורת שלמה קרעי:
הייתי שם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז ואללה, אין תמימות דעים באולפן. אין.
שר התקשורת שלמה קרעי:
הגמל לא רואה את הדבשת. אז יש תוכנית אחת עם שני מגישים, מימין ומשמאל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקשיב טוב, אני רוצה להסביר לך משהו. בוא, עכשיו תהיה שותף איתי. אחת הסיבות שאתם בשלטון היא התקשורת הישראלית. תקשיב לי ותקשיב לי טוב: אתם, פעם אחר פעם מהדהדים אתכם ונותנים לכם במה מטורפת. אני עולה לגלי צה"ל אחרי שאצל ספי ויניר, תוכנית בפריים-טיים, לפניי מדבר בצלאל סמוטריץ' 45 דקות. כמה זמן אפרת רייטן מדברת אחרי בצלאל? שבע דקות ביום טוב.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
כמה? כמה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
שבע דקות.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לא - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
הגזמתי. 45 דקות. תקשיב טוב, אנחנו עשינו כאן בחירות למבקר המדינה. אלה היו בחירות שערורייתיות, בחירות נוראיות. מה האחים אומרים בערוצים 11, 12, 13? האופוזיציה, שישבה בחדר של אוחנה, הסכימה. לא הסכמתי, וזה גם לא משנה מה אמרתי, אבל הינה, תבין במה היא מתעסקת. אני תופסת את הראש, אני אומרת לעצמי: מזל שיש בג"ץ.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אז למה אתם עובדים בערוץ 12?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אגב, למה לא עשיתם בחירות למבקר? היית צריך לבחור בראבילו. זהו, הלך ראבילו. מרוב שאתם ראש בלטה על בג"ץ, נפלה לכם הבחירה של המבקר. אבל לזה אין לי זמן, כי אני רוצה לחזור לתקשורת. תקשיב טוב. ביטן – נהיה לי כבר גרון יבש – עשה את חוק אלי דלל, חוק הרדיו. שלי, אני רוצה אותך, שנייה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אני איתך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תוך כמה זמן העביר ביטן את החוק של אלי דלל? בחייאת שלי.
שלי טל מירון (יש עתיד):
כמה? שלושה שבועות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תראה כמה אתה ראש קשה. אתה שומע אותי? היי. כמה אתה ראש קשה, אתה מבין? ביטן העביר חוק סופר-מורכב של אלי דלל, שיעלה היום בקריאה שלישית. אגב, צריך לומר ביושר, אלי קיבל מתנה כשהוא ברח מהבחירה של המבקר, אוקיי? הוא קיבל מתנה – חוק בקריאה שלישית. העביר את החוק שלו תוך שלושה שבועות. אתה, מה עשית? דרסת את הייעוץ המשפטי של הכנסת. הייעוץ המשפטי של הכנסת אמר לו: לך לביטן; ביטן אמר לו: תבוא. מה עשית? דרסת את שגית אפיק, אחת מהיועצות המשפטיות הטובות שיש כאן. במקום ללכת ולעשות בוועדת כלכלה, הלכת ומשכת את החוק הזה – כמה זמן? שנה אתה יושב? תגיד, אין לך עבודה? כל היום ישבת פה. אין לך?
שר התקשורת שלמה קרעי:
ניצחתי אתכם ואת כל הדיפ-סטייט.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נקודה מדהימה. בואו נדבר על הניצחון של שלמה קרעי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
על אפכם ועל חמתכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, לא. קודם כול, אם ככה נראה ניצחון - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
נכון. ניצחון מתוק, הכי מתוק שיש.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - ביום חמישי, בשבוע האחרון, אחרי ארבע שנים של 68 מנדטים ימין, בוא'נה, תפיסת הניצחון שלך מעוותת. אבל זה לא חדש.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תשאלי את מרגי מה זה ניצחון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקשיב טוב. ארבע שנים אתה שר תקשורת. כל שר תקשורת לפניך עשה מהפכה. יועז הנדל, בשנה, עשה את מהפכת הסיבים.
היו"ר יעקב מרגי:
היה יו"ר ועדת כלכלה ששחרר את הווטו. תצייני אותו, קראו לו יעקב מרגי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה. יפה מאוד.
היו"ר יעקב מרגי:
אם לא, גם הוא יכול היה לגמור את הקדנציה בלי זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אריאל אטיאס מש"ס עשה רפורמה?
היו"ר יעקב מרגי:
לא יודע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עשה, עשה. מי התחיל את הרפורמה של הקישוריות? אריאל אטיאס. אני צריכה שיפסיקו להתקשר אליי, אני פה על הדוכן ויש לי עוד זמן. "כחלון" אסור לי להגיד, כי אני כל הזמן אומרת כחלון.
היו"ר יעקב מרגי:
רפורמטור.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שר תקשורת. אנשים, במקום לשלם 300 – שלום, קארינוש – שילמו 30. יועז הנדל – סיבים. מי עוד היה? מה יירשם על שלמה קרעי? טלפונים כשרים לחרדים. ארבע שנים. יכולת לעשות מהפכה. בוא, עכשיו אתה צוחק.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
חברה שלי, לא אגיד איפה עובדת, עובדת בחברת תקשורת גדולה. לא אני, חברה שלי, אוקיי? היה את ה-G5, נכון? הינה, אני אומרת לך, אני גם לא אגיד לך מי. אם תרצה אין לי בעיה להגיד לך אחרי זה. היא אמרה לי: מירב, כבר התכוננו ל-G5, התכוננו - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
יש G5.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - החזירו אותנו אחורה. תגיד, מאיפה באת? באת בכלל מש"ס.
שר התקשורת שלמה קרעי:
את לא מעודכנת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מעודכנת.
שר התקשורת שלמה קרעי:
הרי G5 - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מעודכנת. הינה, אני אומרת לך, מהשטח הבנתי. מה עשית – יש לי כל כך הרבה מה להגיד לך. אתה מחסל את שוק התקשורת. אתה יורק לבאר - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
כי יש לי כל כך הרבה דברים לומר לך. אתה מפחד להגיד את הדבר הכי פשוט, שאחרי ארבע שנים של ממשלת ימין מלא מלא, של 68 מנדטים עם הבלחה ל-74, לדעתי, לחצי שנה, לא הצלחת להביא כלום בארבע שנים. את החוק הזה, שפוצל על הפוצל - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
אין לך מושג.
מירב בן ארי (יש עתיד):
החוק הזה פוצל ופוצל, נשארו לך חמישה דברים, ומה לעשות, גם הם ייפסלו בבג"ץ. למה? תגיד הדיפ-סטייט, דיפ-סטייט.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
שנייה. 1. עשית את חוק מס דירה שלישית על סטרואידים. עשית. נתתי לך את שי באב"ד כדוגמה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כרגע אמרת שתשעה חודשים אני בוועדה, אז איך חוק מס דירה שלישית?
מירב בן ארי (יש עתיד):
שנייה, אני עוד לא הגעתי למהות. פשוט יש לי עשרות טלפונים במקביל. אני רוצה להסביר לך משהו. החוק שלך ייפסל - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה. החוק שלך ייפסל קודם כול על פרוצדורה, כי את מה שנעשה במס דירה שלישית אצל כחלון ומנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד, אתה עשית לגלית דיסטל ברמה כזאת שהבחורה יצאה מפה והרביצה לעצמה בצרחות. אתה העברת אותה סבל. חשבתי על מה שעבר גפני משי באב"ד. מה זה? זה peanuts, זה אגוזים. אתה הגעת למצב שהאישה שבורה. אישה בורחת מבשורה, אישה בורחת משלמה קרעי. באמת. מעניין מה יקרה, אגב, כשהיא תצא לאזרחות – אם גם יהיו לכם מפגשים, אם תשבו לקפה. יש לי תחושה שהיא תראה אותו – היא תעבור צד במדרכה, רק לא שלמה קרעי. רק לא שלמה קרעי. No more Shlomo Karhi for me.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא סיימתי איתך, רגע, שנייה. עוד לא הגעתי למהות. עוד לא הגעתי, ונשארו לי שתי דקות. יאללה, למה אני אגיע עכשיו? מה הבעיה שלך? אני אסביר לך מה. אתה בן אדם, אין מה לעשות, קשה. לא אני אומרת. אני משתמשת במילים עדינות, כי באת אליי ואמרת לי: מירב, יפה שאת לא – לא יוצאת עליך. הסתה, פילוג – אלעזר יעשה את זה מעולה. למה אתה ראש קשה? אני אגיד לך למה. כי גם בזמן שהגעת - - -
היו"ר יעקב מרגי:
מזל שאלעזר לא שמע. הוא היה עסוק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא משנה. אני רוצה שתיקח לעצמך מראה, תסתכל על עצמך, מה עשית במשך שנה, איך דרסת את הפרדת הרשויות בכנסת.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני?
מירב בן ארי (יש עתיד):
בוודאי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
את אומרת שבג"ץ יבטלו חוקים - - - אתם הזיה - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה רוצה שאני לא אצעק? תקשיב.
שר התקשורת שלמה קרעי:
למזלך אני צרוד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למזלך אני צרודה. אתה חי בסרט.
שר התקשורת שלמה קרעי:
בג"ץ פוסל חוקים, את אומרת - - -
היו"ר יעקב מרגי:
אני מתחיל להאמין שיש ביניהם ידידות נפלאה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה להסביר לך משהו. חביבי, אני עשיתי אותו, אתה לא זוכר? אני הרמתי לו. הוא היה בא אליי לצמד, היינו עושים בערוץ 12. מה שהוא סוגר עכשיו – רוצה להפוך את ערוץ 12 לעוסק זעיר. ישבת פה – כל היום: דפנה ליאל, דפנה ליאל. מה עשתה לך דפנה ליאל? אמרה את האמת. כל היום. חשבתי שאני הטנטרום שלו; מסתבר שדפנה ליאל, דפנה ליאל, דפנה ליאל. הוא כל היום אומר דפנה. נראה לי הוא הולך לישון – הוא אומר: דפנה ליאל, דפנה ליאל.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אובססיה קצת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה להסביר לך משהו. האובססיה שלך על התקשורת הישראלית, תקשיב טוב, אתה תשלם עליה – הינה, אני אומרת לך – במקום האישי והמקצועי. עזוב את הפריימריז, זה שטויות. כי יכולת להיות שר תקשורת, יש לך יכולות, לא מזלזלת. אבל את כל המשאבים שלך הפנית – באמת אני אומרת לך – להסתה, לפילוג ולהתנגדות לתקשורת הישראלית. ואני רוצה להסביר לך, כשהייתי מרצה באקדמיה, לפני שהגעתי, לימדתי את הסטודנטים שלי שלושה שיעורים על תקשורת. אני מניחה שקראת מאמרים, כי הרי אתה אוהב לקרוא, אני יודעת את זה. תקשורת היא היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. בלי תקשורת חופשית אין דמוקרטיה. והעובדה ששר התקשורת, מהיום שנכנס לתפקיד, נלחם בתקשורת הישראלית ללא הרף, זה הגיע למצב שהוא דורס – תקשיב לפואנטה שלי – את הפרדת הרשויות בכנסת. אתה ישבת בדיונים של הרשות המחוקקת. אנחנו הריבון. אתה לא אמור לשבת - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
הוא שלי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי, לא נראה לך מוזר שאף שר לא - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
הוא שלי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל אף שר לא מתנהג כמוך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מי יסביר אותו אם לא אני?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה היית יו"ר ועדת חינוך. שר חינוך הביא לך חוק תשלומי הורים. הוא ישב בוועדה יום אחרי יום אחרי יום?
היו"ר יעקב מרגי:
לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מירב, הוא ביקש להצביע בכנסת, בוועדה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה, כבר טיפלתי בו פעמיים. מי עוד היה יו"ר ועדה?
היו"ר יעקב מרגי:
תם הזמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, אני מסיימת. מי היה יו"ר ועדה? לא ביקורת.
קארין אלהרר (יש עתיד):
של התאגיד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון. הגיע שר התקשורת, ישב עלייך יום-יום? לא. לכן אני רוצה להגיד לך משהו. שני שיעורים ואני מסיימת.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כשהייעוץ המשפטי לממשלה רומס את הייעוץ המשפטי שלי, אני צריך לעשות את העבודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ומה עם הייעוץ המשפטי של הכנסת? גם אותו רמסת.
היו"ר יעקב מרגי:
מכובדי השר, אני מבקש לאפשר לסיים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מסיימת. אם יש מישהו שאתה רמסת בחוק הזה, זה את הייעוץ המשפטי של הכנסת, את חברי הכנסת שהיו חברים בוועדה הזאת ויצאו מהוועדה הזאת עם זיכרונות לדיראון עולם, וכמובן יו"ר הוועדה. אגב, איפה היא? תבוא להרים לך? פחות נראה לי.
היו"ר יעקב מרגי:
גברתי, תם הזמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה שהקשבתם. יש לי עוד מה לומר. לפעם הבאה. תודה.
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה, אדוני.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תודה לך על הסטנד-אפ.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מתי שתרצה.
היו"ר יעקב מרגי:
חמש דקות לרשותך.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מנסה להבין מה עומד בבסיס התעמולה של מפלגות הקואליציה כנגד החברה הערבית ומפלגת רע"מ ומנסור עבאס. הם כל יום לוקחים סרטונים שאנחנו מוציאים כחלק מהקמפיין שלנו ומשתמשים בהם כתעמולה. מביאים קטע ואז מגיבים: בן גביר עושה את זה, בנימין נתניהו עשה את זה, סמוטריץ' ואחרים. אפילו בערוץ 14, ערוץ התעמולה של הקואליציה, מדי ערב יש מסע של הסתה, דה-לגיטימציה לחברה הערבית כולה, לקול הערבי עצמו, לאזרחים הערבים, לנהגים; אפילו לרופאים, למרות שאני בטוח שחלקם כבר עברו דרך רופאים ואחים ואחיות ערבים. אבל מה עומד בבסיס הקמפיין הזה? לבוא לקחת סרטון שבו אני מדבר על הכאב שלנו כאשר בן גביר מצהיר ומתגאה שהוא הרס 5,700 בתים בנגב, ואז הוא מביא את זה ואומר: עוד ועוד נהרוס בתים. כאילו הנחת היסוד, מבחינתו, שיש לו קהל שמסתכל על ההישגים שלו, כמה הוא הרס בתים, ואז מתגמל אותו. לכן הוא לוקח את הסרטונים האלה ומשתמש בהם בקמפיין. אפילו ינון מגל אומר: מנסור משרת את הקמפיין של הימין בזה שהוא מדבר על הכאבים ועל המצוקות של החברה הערבית. אז הינה, 162 אזרחים נרצחו עד עכשיו ב-2026; 918 אזרחים נרצחו באירוע של הפשיעה והאלימות מאז היום הראשון של הממשלה הזו. בבקשה, קחו את ההישג האדיר הזה, תפיצו אותו בסרטוני התעמולה שלכם, מפלגת הליכוד, מפלגת עוצמה יהודית והציונות הדתית וכו', תפיצו את זה ותתגאו. יש לכם הישגים: הרסתם אלפי בתים, הפקרתם את הביטחון האישי של האזרחים הערבים ונתתם לארגוני הפשע להשתלט לנו על החיים, ולכו עם זה לקהל שמצביע לכם. אני לא מאמין בהנחת היסוד הזאת. אני לא מאמין שיש אדם נורמטיבי, ערכי, יהודי אמיתי, שיצביע למפלגה כי ההישג שלה הוא שהיא הרסה בתים של אזרחים ערבים.
טלי גוטליב (הליכוד):
שלא - - -
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני לא בטוח שיש דבר כזה.
טלי גוטליב (הליכוד):
בוודאי.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני לא בטוח שיש דבר כזה.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה לעשות, מה לעשות - - - אי-אפשר לגנוב - - - צריך להסדיר ולשלם על אדמות כמו כל אזרח - - -
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני חושב שהאזרחים היהודים, אפילו בקצה הימני, רוצים ממשלה שתשרת אותם, שתשמור על ביטחונם, על רווחתם. אתם משחיתים את מערכת המוסר במדינת ישראל.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא תיקח מה שבא לך. לא תיקח אדמות שלא שלך. גם אני רוצה אדמה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אתם משחיתים את מערכת המוסר של האזרחים. אתם רוצים שהאזרחים יהיו מושחתים כמוכם.
היו"ר יעקב מרגי:
טלי, תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
גם אני רוצה - - -
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אתם רוצים שהאזרחים כולם יהיו מושחתים כמוכם, גזענים כמוכם.
טלי גוטליב (הליכוד):
זו לא גזענות. אתם עבריינים. אתם גונבים את אדמות המדינה.
היו"ר יעקב מרגי:
טלי, נא לאפשר לו. נא לאפשר.
טלי גוטליב (הליכוד):
עבריינים. אתם עבריינים.
היו"ר יעקב מרגי:
טלי, קריאת ביניים, לא יותר.
טלי גוטליב (הליכוד):
עבריינים - - -
היו"ר יעקב מרגי:
קריאת ביניים. נא לאפשר.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ולכן אנחנו החלטנו שאנחנו לא מפקירים את האזרחים בצד הימני של המפה. אנחנו נדבר לימין ולימין הקיצוני ולציונות הדתית. אנחנו נדבר לקהל הזה ונסביר לו על המשמעות הזאת.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתם רוצים מה ששלנו. לא תקבלו.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אתם משחיתים ולא מייצגים את הערכים. אתם לא מייצגים את הערכים, לא בממד ההומני ולא בממד הלאומי.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא תקבל את מה ששלנו. אתה לא רוצה - - -
היו"ר יעקב מרגי:
טלי, לא שומעים אותך.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - - את לא יכולה לשתוק קצת? יאללה, תשתקי כבר.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתם לא תאשימו אותנו - - -
היו"ר יעקב מרגי:
ואליד, ואליד, אתה מפריע לחברך. אתה מפריע לחברך. בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני אמרתי לכם להסדיר את המעמד של האדמות.
היו"ר יעקב מרגי:
טלי, אני איאלץ להוסיף לו עוד דקה. למה? בבקשה. בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
תוסיף. מה יש לו להגיד? הורסים לכם בתים. אתה לא תגנוב אדמות. מה לעשות, אדמות זה משאב לאומי. לא, זו לא אדמה פרטית.
היו"ר יעקב מרגי:
טלי, לא שומעים אותך, שומעים רק שאת צועקת.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אנחנו נסביר. אנחנו נסביר.
טלי גוטליב (הליכוד):
פשוט, אדוני היו"ר - -
היו"ר יעקב מרגי:
אבל לא שומעים את דברייך.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - אם אנחנו בונים מרפסת לא חוקית, הורסים לנו.
היו"ר יעקב מרגי:
הוא ברשות דיבור.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תן לה קריאה פעם ראשונה, שנייה. מה, יש לה חסינות לקריאות?
היו"ר יעקב מרגי:
אין לה. אני יכול לתת לה קריאה ראשונה. אין בעיה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אוה. מה קרה, מנסור? לך לגננת.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אז נו? נו, באמת.
היו"ר יעקב מרגי:
אתה פנית אליה. המשכתי איתך.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כן כן כן. בסדר. תן לה, שתשתוק, שאוכל לסיים משפט. אין לי עוד, אני רוצה לסיים משפט.
היו"ר יעקב מרגי:
תסיים. בבקשה, אדוני.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כן, זאת אחריותנו גם לפנות לציבור הרחב בישראל, יהודי וערבי, כמובן, אבל גם לצד השני של המפה הפוליטית, בימין ואפילו בימין הקיצוני, נקרא לו, בהקשר הזה. נדבר אליו, נסביר לו, כדי שהתעמולה הפסולה, הלא-ערכית, הלא-יהודית - -
טלי גוטליב (הליכוד):
מר שקרני, לא מאמינים לך. תומך טרור אתה, תומך טרור מסוכן מאוד.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - שמפלגות מתיימרות להיות מפלגות ציוניות יהודיות לא ימשיכו להסית, לא ימשיכו במסע השנאה לאזרחים הערבים. תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
כל יום אני מקשיבה. מר שקרני. מר שקרני.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, גברתי. טלי, די.
טלי גוטליב (הליכוד):
עד שהיא תעלה. התנתק ממועצת השורא, ובאותו ערב אמר - - -
היו"ר יעקב מרגי:
טלי, קריאה ראשונה. את בקריאה ראשונה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תוציא אותה בחוץ. תוציא אותה בחוץ.
טלי גוטליב (הליכוד):
אוי, מה תעשה?
קריאה:
אני לא יכולה לשמוע אותך. מה זה?
היו"ר יעקב מרגי:
את יודעת כמה אנשים אני לא יכול לשמוע ושמעתי?
טלי גוטליב (הליכוד):
מה תעשה? תוציא אותה בחוץ.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אם אני הייתי עושה את זה, היית זורק אותי לפני 20 דקות.
היו"ר יעקב מרגי:
קח בהיסטוריה של הישיבות שלי כמה פעמים זרקתי אותך, והכעסת אותי הרבה פעמים. לא, הדברים שלך הכעיסו אותי, אבל לא זרקתי. בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך.
מרב מיכאלי (העבודה):
תודה רבה, אדוני. אני לא חושבת שבהיסטוריה של הכנסת הזאת יש חוק שהייעוץ המשפטי הוציא כל כך הרבה התראות נגד הליך החקיקה הלקוי והמגונה שלו. לדעתי מדובר בעשרה מכתבים של היועצת המשפטית לכנסת, שחזרה ואמרה: ההליך לא תקין, ההליך לא תקין. אבל מה עשה השר? המשיך ועשה את התהליך עוד יותר לא תקין ועוד יותר לא תקין. כמו השיר הזה שאוהבים לשיר עכשיו אצלכם, נכון? עוד יותר לא תקין ועוד יותר לא תקין. מלכתחילה היה ברור שההתעקשות לא להביא את זה לוועדת הכלכלה – שהיא בראשות חבר ליכוד, לא תגידו איזה שמאלן – זה היה ברור שכבר רוצים לא ללכת בדרך המלך. ואז, אחרי שלמרות התנגדות הייעוץ המשפטי לכנסת, בצורה מאוד חד-משמעית, שאמרו: בסדר, הייעוץ המשפטי לממשלה אומנם לא אמר שאי-אפשר לדון בחוק הזה, אבל צריך לדון בו כמו שצריך, כי הייעוץ המשפטי לממשלה עיקם את האף, אבל בואו נוודא שזה נדון כמו שצריך, כמו שאמור להיות הליך חקיקה – אז קודם כול הקימו ועדה מיוחדת על אפו ועל חמתו של יו"ר ועדת הכלכלה, שזה התפקיד שלה וזה המנדט שלה, וככה גם אמר הייעוץ המשפטי. מה עשה השר? השתלט על הוועדה המיוחדת, הפך אותה לוועדה שלו. אל תבינו אותי לא נכון, אני, בתור חברת כנסת, מאוד מעניין אותי שיבוא השר ואני אשמע את עמדתו ואת הרציונל שלו ואת המדיניות שלו ומה הוא רוצה לעשות ומה הוא רוצה להשיג. אבל הוא אמור להתארח בוועדה ולא להשתלט עליה, לא לנהל אותה, לא להגיד כל הזמן ליו"ר מה לעשות, ובעיקר לא להביא חדשות לבקרים – ובאמת חדשות לבקרים, מילולית – כל יום נוסח חדש משל עצמו, נוסח שמתעלם לחלוטין מכל מה שמדובר בוועדה. חברות וחברי הכנסת מציעים איזשהו הליך מסוים – השר מביא נוסח אחר; הייעוץ המשפטי מציע כל מיני תיקונים ושינויים – הופה, השר מביא נוסח בכלל אחר, שונה לגמרי. וגם מה מאוד ניכר? ניכר שהשר הולך הביתה, מצלצלים אליו מי מבעלי האינטרסים – כי בסוף בחוק הזה יש בעלי אינטרסים כלכליים גדולים ורבים – ולמחרת הוא בא עם תיקון לטובתו. נגיד בוקר אחד הוא בא פתאום עם תיקון, הטבה מפליגה לערוץ 14, ואז כנראה שצעקו עליו האחרים, אז למוחרת הוא בא עם תיקון לטובת ערוץ 13, ואז ערוץ 12 לא יישארו בלי, אז פתאום למוחרת הוא בא עם תיקון – הטבות לכול. הכול מעוות, הכול לא מקצועי, הכול לא רציני, הכול לא דמוקרטי, הכול לא לפי החוק, והייעוץ המשפטי מתריע ומתריע ומתריע. ואני מזכירה לכן ולכם שחוק מס דירה שלישית נפסל בגלל הליך לא תקין. לא נכנסו שם לתוכן של האירוע, שבמקרה הזה ברור שהתוכן הוא סופר-בעייתי, אבל ההליך משוגע. ואי-אפשר להגיד שלא נתנו לחברות וחברי הכנסת זמן להתעסק. בסדר גמור, נתנו להם זמן, למעשה אפילו יותר זמן ממה שהיה אמור, משום שהייעוץ המשפטי אמר: שני דיונים בשבוע, בשביל שבשאר הזמן הממשלה תעשה את העבודה שלה ותפתור את הבעיות שהייעוץ המשפטי לממשלה עמד עליהן. אז בהתחלה הוסיפו עוד יום, ואחר כך השר הוסיף עוד ועוד, ובלאו הכי כל מה שאמרו חברות וחברי הכנסת – השר פשוט התעלם והמשיך להביא נוסחים של עצמו, כאילו הוא לבד מחוקק את החוק הזה. אז מה לעשות, חוק-יסוד: הכנסת אומר: עקרון ההשתתפות, עקרון הפומביות, ההליך – יש לו חוקים, הוא צריך להיעשות באמת כמו שצריך, לקחת בחשבון את מה שאמור להילקח בחשבון, ולא לעשות פה איזו מסחרה, שזה באמת הדבר מספר אחת בחוק הזה, פשוט מסחרה. אחרי שאמרנו "דמוקרטיה" ואמרנו "עיתונות" ו"תקשורת" ו"חופש" וכל זה – בסוף בסוף יש שחיתות ומסחרה. ושלא תבינו לא נכון, ממש אין לי שום עונג לעמוד פה ולהגיד: החוק הזה צריך להיפסל. אני כחברת כנסת ממש לא רוצה שחוקים שמחוקקים בבית הזה ייפסלו. אבל כשבא שר בממשלה ודורך על כל מה שאמורה לעשות הכנסת ועל כל מה שהתריעו בפניו, שהוא לא מאפשר לכנסת לעשות, אין מנוס אלא מלקוות ולהאמין שהחוק הזה ייפסל.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, את הכנסת הזו התחלנו עם ההפיכה המשטרית, ואחריה – עם המלחמה המשמעותית ביותר מאז מלחמת העצמאות, מלחמה שנולדה גם מתוך פילוג עמוק בתוכנו. התחלנו מהאווירה שקדמה ל-7 באוקטובר, מההפיכה המשטרית ומקרע איום בעם. אנחנו, אדוני היושב-ראש, מסיימים את השבוע הזה, שהוא מעין 6 באוקטובר על סטרואידים. התחלנו את השבוע הזה בחוק ביזוי הלוחמים שלנו, מייד אחריו חוק שעוזר לעריקים, ונסיים אותו בחוק שמכביד על המשרתים. איזו בושה. איזה סדר עדיפויות שמחליש אותנו. בדרך חזרנו להפיכה המשטרית בסלייסים, פגענו בייעוץ המשפטי לממשלה, ותכף נצביע על פגיעה בתקשורת העצמאית והמקצועית של ישראל. חבריי, יש קשר ברור בין כל מה שאנחנו רואים פה לאסון הבא שבפתח, והשבוע הזה כואב במיוחד, כי הוא בעצם מראה שלא למדנו כלום, כי כשאנחנו פוגעים בביטחון שלנו, האויבים שלנו מזהים הזדמנויות; כשאנחנו אוטמים את אוזנינו לזעקת הרמטכ"ל, שמתריע ממחסור בחיילים, אנחנו מחלישים את ישראל; כשאנחנו מחוקקים חוקים שפוגעים בדמוקרטיה ומפלגים את העם, אנחנו מחלישים את ישראל, כי אנחנו אומרים לצעירים שלנו: אתם תשרתו יותר. יומיים אחרי שהקלנו על המשרתים, אנחנו מחלישים את ישראל. ההחלשה הזו, חבריי, עלולה להביא עלינו את האסון הבא וחלילה את החורבן. כן, אני מציע לכולנו לזכור שבשבוע הבא נציין את תשעה באב, את שנאת החינם, את חוסר היכולת להתאחד מול האויבים שלנו ולשמור על הבית. לכנסת הזו ולממשלה הזו ניתנה הזדמנות לאחד את העם, והיא כשלה בה. בכנסת הבאה עלינו לדאוג, וכך גם נעשה, שרק מי שרוצה לאחד ישפיע. לא עוד קיצוניים, לא עוד קבוצות שרוצות לנצח את המדינה, לא עוד בלוקים, גושים ומחנות על חשבון הלוחמים והילדים של כולנו. השבוע הראשון בכנסת הבאה, אחרי שתוקם ממשלה ציונית רחבה, יהיה מעין תמונת מראה לשבוע האחרון של הכנסת הזו, לפחות מבחינת התכנים שלה, אם כי אני מאמין שלא מבחינת האנשים שבה.
אושר שקלים (הליכוד):
בני, אפשר שאלה, ברשותך?
סימון דוידסון (יש עתיד):
תגיד לי, מה, אתה בכיתה? מה, אתה בב'2 בחולון?
היו"ר יעקב מרגי:
אל תפריע לו. הוא לא רוצה.
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הוא יתחיל - - -
אושר שקלים (הליכוד):
שאלתי אותו.
היו"ר יעקב מרגי:
שאלת, הוא לא השיב לך. אל תפריע. הוא לא ענה לך, אם הוא ירצה, הוא ישיב לך.
אושר שקלים (הליכוד):
זה בחברות, זה לא בהתרסה.
היו"ר יעקב מרגי:
אבל אתה מפריע לו כרגע.
אושר שקלים (הליכוד):
זה לא בהתרסה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אז תשאל אותו שאלה בפרסה.
היו"ר יעקב מרגי:
אל תעזרו, סימון, בבקשה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אולי הוא לא רוצה להיות חבר שלך.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה.
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
השבוע הראשון של הכנסת הבאה יתחיל בהצגת מתווה שירות וחוק גיוס לכול, שיעבור עוד לפני השבעת הממשלה; הוא ימשיך בהקמת צוות לרפורמה משפטית בהסכמה כדי לשרת את האזרחים; הוא יקים קבינט ביטחוני מקצועי, הוא יקים ועדת חקירה ממלכתית, ועוד שורה של החלטות שימחקו את מצעד הבושה שהביאה הכנסת הזו. הכנסת הבאה תחזור להיות בית העם ותשרת את העם כולו, לא את חלקו. הכנסת הבאה תחזק את המילואימניקים, את המורים, את ההורים שלנו, שבנו את המדינה, ואת הילדים והנכדים שלנו, שגדלים בה. במקום לריב אחד עם השני בכנסת הבאה, בעזרת השם, נעבוד אחד עם השני בשביל כל האזרחים. זאת המשימה, ובעבודה קשה ובאמונה אמיתית בשליחות שלנו, נעמוד בה. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, בבקשה, אדוני.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להגיד דבר פשוט על כל החוקים של ארבעת הימים האחרונים: את הכול נבטל. הכול. הרי מה מונע מכל כנסת או מכל ממשלה לבטל את כל מה שהיה לפניה? זה שיש איזה כבוד מינימלי לתהליך. הסתכלת על התהליך, אמרת: אולי אני לא מסכים איתם, אולי אנחנו חושבים אחרת, אולי לא אותה השקפת עולם, אבל היה כבוד מינימלי לתהליך, והיות שהיה כבוד לתהליך, אני לא יכול בהינף יד לבטל את כל מה שנעשה. את מה שנעשה בארבעת הימים האחרונים אני כן יכול בהינף יד לבטל, ואנחנו בהינף יד נבטל. כל מה שאתם רואים פה הוא פארסה מיותרת, והיא תעוף מהחלון ב-100 הימים הראשונים של הממשלה הבאה. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה רבה. מי השר המסכם? בבקשה, יעלה ויבוא שר התקשורת, השר שלמה קרעי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אושר, יש לך שאלה? תשאל. נגיד לך איך עושים את זה.
אושר שקלים (הליכוד):
אתה צריך לשאול את בנט, לא אותי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אחרי 100 ימים לא יישאר כלום.
אושר שקלים (הליכוד):
תשאל את בנט, לא אותי. אין לך מקום אצלו בכלל.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אם יש לך שאלה, תשאל איך עושים את זה.
היו"ר יעקב מרגי:
בבקשה, אדוני.
אושר שקלים (הליכוד):
אדוני השר, תראה, הם יוצאים בכוונה. ומדברים על אחדות ועל כבוד, אתה מבין?
היו"ר יעקב מרגי:
תודה, הוא ראה. תאמין לי שהוא ראה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
עזוב אחדות, הם יוצאים לחלום עם לפיד את החלומות באספמיה שלו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, והחשובים מכולם - -
ירון לוי (יש עתיד):
קרעי, נשארתי להקשיב.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תודה רבה. תודה רבה.
היו"ר יעקב מרגי:
תעריך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מעריך מאוד. - - והחשובים מכולם – אזרחי ישראל, שלהם אנחנו מביאים היום בשורה גדולה. אני רוצה לפתוח בתודות. "מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי". תודה לאל על כל הטוב. אדוני היושב-ראש, לא יצא לי לנאום כאן נאום בכורה בכנסת, אז אולי זאת ההזדמנות לומר תודה לרעייתי אפרת, לילדיי האהובים ולמשפחתי היקרה, שהרעיפו עליי אהבה, העניקו לי גיבוי ונתנו לי את הכוח לשבת כאן שבועות וחודשים ולהשלים את המשימה החשובה הזו לתפארת מדינת ישראל. תודה לראש הממשלה בנימין נתניהו על השותפות והגיבוי הבלתי-מתפשר בדרך החתחתים שעברנו עד הלום. תודה ליושבת-ראש הוועדה חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, אשת הברזל האמיצה והנחושה העשויה ללא חת. תשעה חודשי עבודה מאומצים, מתחילת חודש כסלו, שבו הוקמה ועדת התקשורת, ועד היום – תשעה חודשים שבסיומם זכית גם להולדת נכדך הבכור וגם להשלמת רפורמת התקשורת של הימין. מזל טוב, גלית יקרה, בריאות ונחת, שיתגשמו כל משאלות ליבך לטובה בהמשך דרכך.
היו"ר יעקב מרגי:
אמן.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תודה ליושב-ראש הקואליציה חברי היקר אופיר כץ על העצות הטובות, על הפתרונות היצירתיים לכל בעיה ולכל קושי בתהליך. לא יודע איך הייתי מסתדר בלעדיך. תודה לעליזה ולצוות המסור שהתנהל כאן כמו לוליין בקרקס כדי לוודא שאלפי ההצבעות בוועדה תעבורנה בהצלחה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
תחזור על זה כשהם יהיו פה. הם לא שומעים את זה, חבל.
היו"ר יעקב מרגי:
הפרוטוקול יאמר להם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
הינה, עליזה כאן. לילות כימים ממש. דניאל, אוריה ויניב, תודה רבה. תודה לחברי הוועדה ולממלאי מקומם, שלא התייאשו ונאבקו יחד איתנו עד הסוף הטוב. תודה לנועה ולצוות הוועדה, לסדרנים, לעובדי הכנסת, לייעוץ המשפטי לוועדה, מצדה ופנחס, שלמרות חילוקי הדעות לאורך הדרך קיבלו את ההכרעה הדמוקרטית וסייעו רבות להשלמת מלאכת החקיקה. תודה לראש המטה והמסור המקצועי שלי לשעבר אלעד זמיר. אלעד לוחם אמיתי, ליכודניק ואיש ימין בנשמה. בלעדיו כל זה כנראה לא היה קורה. אלעד, אני מאחל לך בהצלחה, בעזרת השם, בהתמודדות בפריימריז בליכוד על מחוז הנגב. עם הניסיון, היושרה והערכים שלך אני בטוח שתגיע רחוק.
אופיר כץ (הליכוד):
מאיפה שאתה באת.
שר התקשורת שלמה קרעי:
נכון, בדיוק.
היו"ר יעקב מרגי:
יש לו ציון דרך חשוב.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תודה לצוות הלשכה המסור והמקצועי שלי – גל, חירות, תמיר, יקיר, ידידיה, חן, יחיאל, יוסף, איציק ושמעון; תודה לגורמי המקצוע המעולים במשרד התקשורת, גורמי המקצוע האמיתיים – אביתר ואריאל שטיינר, ואפילו סגן היועצת המשפטית למשרד התקשורת זיו גלעדי, שהיה שותף מלא בתחילת הדרך - -
היו"ר יעקב מרגי:
גמרת עליו עכשיו, למה עשית את זה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
רגע. - - עד שהייעוץ המשפטי לממשלה מנע ממנו לעשות את עבודתו נאמנה. בראשם, בראש הצוות המקצועי, המנכ"ל אלעד מקדסי. אצלו יושרה מקצועית היא גם החובה לעמוד לצד מדיניות השר ולהיאבק ביועמ"שים למיניהם מהייעוץ המשפטי לממשלה שניסו לסכל את החוק. חברים יקרים, מאז חודש מאי בשנה שעברה, כשפעלנו לפי הסיכום עם מאיר לוין, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה לשעבר – שניהם לשעבר – והבאנו את חוק השידורים לאישור ועדת השרים לחקיקה, המודחת נתנה הנחיה לא חוקית לצוות הייעוץ המשפטי במשרד התקשורת שלא לבצע את עבודתם בכל מה שקשור לחוק הזה; אסרה עליהם להשתתף איתנו בדיונים, לנסח את החוק. שנה שלמה, מאותו רגע, הפכנו, המנכ"ל ואני, יחד עם אריאל ואביתר וכל היתר, למומחים בהליך החקיקה, למומחים בנסחות החוק, בתקנונים ובחוקים למיניהם. קודם הלינה חברת הכנסת בן ארי על כך שאני צריך לשבת בוועדה ואני צריך להסביר בעצמי את החוק. מה לעשות שהייעוץ המשפטי לממשלה, נאסר עליו לשתף פעולה? ישבנו עד השעות הקטנות של הלילה, ועשרות עורכי הדין במשרד, שמקבלים שכר מהמדינה, ישנו שנת ישרים עם שיר ערש ששרה להם בהרב מיארה. מגדלי שן מבוצרים, חומות גבוהות, דלתיים ובריח של משפטנים ואנשי תקשורת שכרתו ברית כדי לשמור על מונופול השמאל בתקשורת, ולא עלה בידם. אזרחי ישראל, ניצחנו את הדיפ-סטייט. הפכנו את הייעוץ המשפטי לממשלה מחומה בצורה שחוסמת חוקים ממשלתיים שמקדמים מדיניות ימין – הפכנו אותם להערת שוליים, לכוכבית קטנה בתחתית הדף. שם בדיוק מקומם. ניצחנו את רשות האסדרה, שהפכה את עורה בלחץ הייעוץ המשפטי לממשלה, שינתה את טיוטת חוות דעתה והכריזה על פגמים מהותיים. הם חשבו שבזה זה נגמר, אבל הוכחנו בוועדה שיושרה מקצועית אין להם. גיבובי שטויות מהולים במיץ עגבניות, רשות מיותרת לחלוטין שהוקמה בממשלת בנט כביכול כדי להפחית ביורוקרטיה, והפכה את עצמה למעמסה ולחלק מרשת הדיפ-סטייט בניצוח הייעוץ המשפטי לממשלה והיד הנעלמה שמפעילה אותו. ניסו למנוע מאיתנו להקים ועדה מיוחדת, למרות שזה פשוט בתקנון הכנסת, אין שום מניעה, ולמרות שהיה ברור שזה יגרום לסיכול החוק, והתגברנו גם על המכשול הזה. מכשולים על גבי מכשולים, ניסיונות סיכול מכל הצדדים – קשת 12 וחבר מרעיה באופוזיציה בקמפיין שקרי ומטורלל – ניצחנו את כולם, תודה לאל. ותודה גדולה לגדול מכולם, הנביא הדגול, ראש האופוזיציה הכושל ביותר בתולדות הכנסת, יאיר לפיד. לא היה עוד ראש אופוזיציה שאיתו הממשלה מילאה את ימיה, שהכנסת השלימה את יומה עד האחרון שבו. מי אמר שכבר אין נבואה היום? זוכרים את הפתק שלו, שהשאיר על שולחן ראש הממשלה, "לפיד 2024"? בדצמבר 2024 הוא אמר: הממשלה הזאת תחזיק עד שנה גג. ואז, בינואר 2025, הוא אמר: טעיתי בתאריך. לא סתם תיארו חכמינו למי ניתנה הנבואה מאז שחרב הבית. שמעתי שהוא אמר בישיבת הסיעה האחרונה שיש פה את החבורה שניהלה את המלחמה הפוליטית הכי מפוארת והכי מוצלחת שניהלה איזושהי אופוזיציה בתולדות המדינה. מרוב שהוא צודק, הממשלה הזו ממלאה את ימיה באמת באופן חסר תקדים בעשרות השנים האחרונות, עד האחרון שבהם. אתם אופוזיציה כל כך מיותרת, שבמקום לעשות את עבודתכם בכנסת, אתם זורקים את כל העבודה על בג"ץ. זה מה שאומרים כל מי שעולה כאן, אחד אחרי השני. במקום להתמודד עם הכנסת ועם הליך החקיקה הדמוקרטי – בג"ץ, בג"ץ יפסול לכם. לבג"ץ אין סמכות לפסול חוקים. אתם משליכים את הכול על בג"ץ וכורתים את הענף הדמוקרטי שעליו אתם ובג"ץ יושבים. תודה לדפנה ליאל ולערוץ 12, שערב-ערב פרגנו לי בכתבות מפרגנות ומפנקות במהדורות החדשות, והוכיחו לעם ישראל עד כמה חשובה הרפורמה הזו. חברי הכנסת החרדים לא טיפשים כמו שחשבתם. הם לא קנו את התבהלה והשקרים של דפנה ליאל ושל ח"כיות אנונימיות כאן במשכן מהאופוזיציה על חילול השבת ותוכני התועבה, שפתאום כל כך חשובים להם. דפנה ליאל כמעט פתחה סמינר ערכים, אדוני היושב-ראש, בערוץ 12, מתוך דאגה לערכי הדת. אבל לשקר, רבותיי, לשקר אין רגליים. אתם יודעים מה ראשי תיבות שק"ר? שלי, קשת, רשת. לשקר אין רגליים. אני רוצה לפנות עכשיו, ברשותכם, שוב, לחברי הכנסת מהאופוזיציה. בזמן שאתם ניהלתם מאבק-דמה כושל בארבע השנים האחרונות, אנחנו עבדנו קשה. אנחנו מביאים היום רפורמה שנותנת לציבור חירות. אתם מכירים את המילה הזו, חירות? הרפורמה הזו מסירה את שלשלאות התעמולה מעל חירות התודעה של אזרחי ישראל. היא נותנת חופש לציבור להחליט במי לצפות, את מי לשמוע ועל מה לשלם, בלי שהחברים שלכם בדיפ-סטייט יוכלו להתערב להם בתוכן. חופש, כמו תמיד, זה הדבר היחיד שמפחיד אתכם. הדמוקרטיה היא הדבר הכי מסוכן בעיניכם לדמוקרטיה. בניסיונות כושלים ומגוחכים רציתם למנוע מהציבור את החופש לבחור. בולשביקים בכסות של ליברלים. נלחמתם כדי להעשיר את הכוח אצל המונופולים, ונכשלתם. נלחמתם כדי למנוע את הסרת החסמים משחקנים חדשים להיכנס לשוק התקשורת, ונכשלתם. עוד היום ערוץ i24 יוכל לשדר לעוד מאות אלפי משקי בית בישראל, וגם ערוץ 16 החדש שקם. נלחמתם כדי למנוע תחרות ונכשלתם; נלחמתם כדי שעם ישראל לא ידע את תמונת המצב האמיתית של הרייטינג, ונכשלתם. יש תעשיית שקרים שלמה, תבהלה ותעמולה נגד הרפורמה. שמעתי איזה פרופסור מפוזר, שכנראה לא קרא את החוק, שאומר שכשהחוק יעבור יהיו שלוש מועצות במקום שתיים – טענה שנובעת בעיקר מבורות. מועצת הכבלים והלוויין נסגרת בחוק בתוך שנתיים, והרשות השנייה מתייתרת גם היא בשידורי טלוויזיה בתוך שנתיים, כאשר הוט ויס ישלימו את המעבר לשידור על גבי האינטרנט, OTT, ואף בעל רישיון לא ימשיך להחזיק ברישיונות של הרשות השנייה. בתהליך מדורג, כפי שנדרש מרפורמה כל כך גדולה, בעוד כשנתיים תהיה מועצה אחת חדשה, שתפקח על שידורי הטלוויזיה פיקוח מינימלי, ללא מעורבות בתוכן וללא מעורבות במודל העסקי. שוק חופשי ותחרותי. כאן המקום לומר שהשתכנעתי מנימוקיו של חבר הכנסת אבי מעוז, ואמליץ לחבריי לקבל את תיקוני הנוסח שלו בנוגע להחלפת נציג רשות האסדרה בוועדת האיתור – אותה רשות אסדרה מיותרת, שצריכה בכלל להיסגר, כמו שאמרתי קודם – בנציג שימונה על ידי נציב שירות המדינה, וכן בנוגע להחלפת נציג הפקולטות לתקשורת ביושב-ראש מועצת הקולנוע. המשמעות היא שוועדת האיתור מוקמת באופן מיידי עם פרסום החוק, ולא נצטרך תהליך איתור מועמד, שיכול לעכב אותנו חודשים ארוכים. אציין כי קבלת הסתייגות במליאה היא על פי סעיף 90 לתקנון הכנסת כדבר שבשגרה. אציין דבר נוסף: קבלת ההסתייגות תלויה בהסכמות שיהיו בקרב חברי הקואליציה. המלצתי היא לקבל, אבל אם לא יהיו הסכמות, ההסתייגויות לא יתקבלו. אנחנו מצילים בחוק הזה את היצירה הישראלית, מיישרים את מגרש המשחקים לכלל השחקנים וקובעים שיעור אחיד של 6.5% לכולם, ללא מיקרו-רגולציה על סוגות ותתי-סוגות, מרחיבים את המגוון, מורידים חסמי כניסה ומרחיבים את התחרות. כל מפיץ תכנים יחויב לשאת ולשדר בחינם עשרה ערוצי חדשות באותו הרצף של יתר ערוצי החדשות הקיימים. שוברים את המונופול. מהצד השני, הערוץ ששולט ביותר מ-40% משוק הפרסום יחויב להעביר את תכניו ללא עלות, כולל צפייה בזמן נדחה, כדי למנוע ערוץ אחד ששולט כמונופול גם בשוק הפרסום וגם במשא ומתן באופן דורסני. אנחנו אוסרים בלעדיות בספורט, בלעדיות שגרמה לכך שמחירי הספורט האמירו בשנים האחרונות. בנוסף – אדוני היושב-ראש - - -
היו"ר יעקב מרגי:
עמדות היועצים, חברי הכנסת, הדובר, השר קרעי, מתקשה לשמוע את עצמו. בבקשה, סדרנים, נא להושיב ולהשתיק את הדוברים.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
תודה, חבר הכנסת סובה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה, סובה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
בנוסף, נתנו כלי תחרותי למועצה, אם יהיה צורך לאזן את השוק, להורות על מכירת ערוצי ספורט בנפרד גם למי שאינם מנויים לחבילת ערוצים. וללוחמים הגיבורים שלנו, שלמרות שרכשו חבילות ספורט לא התאפשר להם לצפות בנייד – זה השתנה קצת מאז שפניתי וכן מאפשרים היום יותר, אבל מהיום, על פי חוק, ערוצי הספורט מחויבים לשדר בכל ממשק טכנולוגי, גם בנייד. והכי חשוב, משחקי ספורט בעלי חשיבות ציבורית ישודרו בערוץ פתוח לציבור הרחב, ולא כמו שהיה עד היום – בשידור רק לבעלי מנויים למפיצי התכנים. ביטלנו את כל הרגולציה המכבידה שחסמה עד היום ערוצי חדשות חדשים מלהיכנס ולאתגר את המונופול. ביטלנו את דמי הרישיון ואת הערבויות במיליונים. ביטלנו את החובה על חברות חדשות – ביטלנו את חובת ההשקעה המינימלית המופרכת של עשרות מיליונים בחדשות. ביטלנו את האיסור על בעלויות צולבות כדי לתת לשחקנים קיימים להיכנס ולהתחרות במונופול הקיים. כך למשל, כמו שאמרתי, החל מהיום ערוץ 15 יוכל לשדר לעוד חצי מיליון משקי בית בכבלים ובלוויין, מה שעד היום נאסר עליו. וכמובן, הרייטינג – המועצה תוכל לחייב את מפיצי התכנים לפרסם נתוני צפייה אמיתיים, שיהוו עוגן של אמת למדידת רייטינג. רק מי שמפחד מהאמת מתנגד לשקיפות. אנחנו בעד האמת. ביטלנו המון רגולציה מכבידה שעולה המון כסף לגופי התקשורת ומתגלגלת בסופו של דבר עליכם, הצרכנים. מודל עסקי חופשי ללא מעורבות של המדינה, חבילות ערוצים שיוכלו להיות מותאמות אישית ללקוח – לא חייבים לשלם על כל המדף בסופר כדי לרכוש מוצר אחד, ועוד ועוד. להבדיל מהמלחמה של האופוזיציה, הדיפ-סטייט וארגוני השמאל נגד הציבור ובעד הטייקונים – אנחנו, חבריי לימין, כמו תמיד, נלחמנו בשביל העם, נלחמנו לשחרר את השוק מהכוח הריכוזי של המונופולים, והערב, בעזרת השם, נצליח. נלחמנו כדי להסיר את החסמים ולתת לשחקנים חדשים את האפשרות שעד עכשיו הייתה נראית להם מעבר להרי החושך: להיכנס לשוק התקשורת, והערב זה קורה. נלחמנו כדי להגדיל את התחרות, להפוך את שוק התקשורת הריכוזי לחופשי, והערב סוף-סוף זה יצליח. אזרחי ישראל, הערב אנחנו שוברים את המונופול של ערוצי התבהלה, שמשקרים לכם, שמעוותים את המציאות, שמדכאים ומדכדכים את הרוח של עם ישראל בעת מלחמה, והגרוע מכולם – מוציאים דיבת חיילינו רעה ברחבי העולם בעלילות שקר, ולא מתנצלים על כך. עליהם אתם באופוזיציה מגינים, איזו חרפה. לא סתם ראינו את קשת 12, על שלל הלוביסטים, משתוללת. הם מפחדים. הם מפחדים מתחרות. זה הדבר שהכי מפחיד אותם. ערוצים 14, 15, 16, ועוד אחרים שיקומו וישברו את המונופול של השמאל על התודעה; חופש ביטוי אמיתי לכולם; שוק תקשורת חופשי, בלי מעורבות של המדינה בתוכן, בלי מעורבות של פקידים ויועמ"שים, שתמיד מאתרגים צד אחד במפה. הם מפחדים שתדעו את האמת. הם מפחדים שיהיה לכם חופש בחירה ותעברו לצפות בערוצים אחרים. הם מפחדים שתדעו את נתוני הצפייה האמיתיים שלהם, וזה ינפץ להם את בועת הרייטינג. והם מפחדים בצדק. בעזרת השם נעשה ונצליח. בעזרת השם הרפורמה הזאת תעבור היום, לתפארת מדינת ישראל. חבריי חברי הכנסת, שמעתי כאן היום חלקים מהאמירות. ישבתי כאן, שמעתי את חברת הכנסת בן ארי, איך שהיא מלינה על כך ששר מגיע לוועדה בכנסת. אחריה דווקא עלתה מרב אחרת, מרב מיכאלי, והיא לא הייתה בוועדה, היא לא יודעת באמת מה קרה שם, היא רק ניזונה משמועות. היא אומרת: זה טוב ששר מגיע לכנסת, אבל שלא יביא כל בוקר נוסח חדש. אז אני לא יודע מי סיפר לך את הסיפורים האלה, חברת הכנסת מיכאלי, לא כל בוקר הבאנו נוסח חדש. הצעת החוק הזאת נדונה באופן יסודי, באופן מעמיק, תשעה ירחי לידה של ממש של רפורמת ענק. ובתשעת החודשים האלו חברת הכנסת דיסטל אטבריאן נתנה לכל מי שרצה להביע את דעתו, חפירות ארכיאולוגיות על אותם נושאים, על אותם דברים, שוב ושוב ושוב. בסופו של דבר בוצעו המון שינויים בחוק. אין כמעט סעיף בחוק שלא בוצעו בו שינויים. ויצרנו חוק טוב יותר, ראוי יותר, ששם לב לפרטים נוספים שהעלו חברי הכנסת, ובאמת מביא את הטוב ביותר לאזרחי ישראל. יגידו לכם בתקשורת, כמו שאמרו כבר: מה נשאר מהרפורמה הזו? היא לא שווה כלום. הם צודקים. אתם יודעים, הרפורמה הזו באמת לא שווה כלום. היא לא שווה כלום להם, היא לא שווה כלום לערוצי התעמולה, היא לא שווה כלום למונופול. למרות שגם הם, יש להם, ביחד עם כולם – מבטלים להם את חברת החדשות, מבטלים להם המון רגולציה, אבל היא לא שווה להם – למה? כי זה פותח להם את השוק לתחרות, לכן היא לא שווה כלום. באופן מעשי, חבר הכנסת כהן, באופן מעשי כל שלל ההטבות לציבור, כל נושאי הליבה של החוק נשארו בתוך החוק. מה שפוצל אלו דברים כמו הפיקוח על מהימנות החדשות, שמבחינתי יכול להיות מפוצל לנצח, אני לא רוצה פיקוח על מהימנות החדשות. זו הייתה המחלוקת, למעשה, ולכן פיצלנו את זה לגמרי. אז אין פיקוח על מהימנות החדשות, זה בסדר, ונושא האכיפה והפיקוח, היכולת של המועצה לאכוף את מה שהיא כן צריכה לאכוף, שאלה דברים שבאים בדיעבד. אני בטוח שבכנסת הבאה, בעזרת השם, אנחנו נחוקק את נושא האכיפה והפיקוח, כשבכל מקרה זה לא נדרש היום, זה נדרש רק בעוד שנה-שנתיים, לאחר שהמועצה תקבע כללים, לאחר שגופי התקשורת בשוק ילמדו את הכללים ויצטרכו לפעול לפיהם. רק אחרי שיהיו הפרות של אותם כללים יהיה צורך בכלי אכיפה ופיקוח. והדבר הנוסף שפוצל זה אותו יישומון, עידן פלוס, שנשאר בינתיים מערך עידן פלוס, אבל זה לא היה בליבה, זה לא היה הנושא המרכזי של החוק. ובעזרת השם גם לזה נגיע אולי בהמשך, כשנדון בסוגיה של הפיצול. ראיתי שבערוצים שנגד החוק הציגו סרטי אנימציה שחבר הכנסת סובה הלין בעבר: איך עשיתם קמפיין על חוק שלא עבר?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
אמרתי שערוצי התבהלה הציגו סרטוני אנימציה שהצגנו בקמפיין, כשהחוק עבר בקריאה ראשונה, ואז אתה אמרת: איך עשיתם קמפיין על חוק שלא עבר? אז הינה החוק עובר, אז הקמפיין בסדר. כל סרטוני האנימציה - - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - - זה משהו - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה בסדר. היה לנו אישור. תאמין לי, ייעוץ משפטי לא היה מאפשר לי לעשות אם זה היה לא בסדר.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אולי - - - במשהו - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
הינה, אז אני הייתי סמוך - - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אחרי - - - זה משהו אחר.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא נכון. קודם כול, הטענה יורדת עכשיו כי כספי הציבור הושקעו במשהו אמיתי. הינה, החוק עובר. דבר שני, חשוב לציבור לדעת מה אנחנו הולכים לעשות, באיזה תהליך אנחנו נמצאים. זו הייתה המחשבה, והיא אושרה. ולכן - - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה צריך - - - אם אין מטרה בחוק - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה זה קשור לסעיף המטרה?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה מטרת החוק? אפילו לא ציינת ולא - - - להוסיף מטרה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני אסביר.
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת סובה, תודה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא, הוא פנה אליי.
היו"ר יעקב מרגי:
אתה רוצה נאום או תשובה? נתת נאום עכשיו.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא, אני אומר לו ששני הצדדים יכולים להישקל. אני אומר - - - יישקל.
שר התקשורת שלמה קרעי:
שאלת שאלה לא קשורה למה שאמרתי עכשיו.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - - קשורה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
שאלה לא קשורה. דיברת על סעיף מטרה, וזו שאלה אחרת. אני אתייחס אליה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
כי אתה לקחת כספי ציבור - - - להוסיף מטרה בחוק.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אבל מה זה קשור למה שאמרתי עכשיו?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
כי מטרת החוק שלך - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, תקשיב למה שאמרתי.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אתה משקר במטרות החוק שלך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא. אמרתי שערוץ 12 לקח את סרטוני האנימציה שעשינו על הספורט בנייד לחיילי צה"ל ועל דברים אחרים, ואמרו שזה ירד מהחוק. זה שקר, זה לא ירד מהחוק.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא, אתה משקר - - -
היו"ר יעקב מרגי:
אוקיי, תודה. בסדר, גמרנו.
שר התקשורת שלמה קרעי:
כל מה שהיה בסרטוני האנימציה בקמפיין נשאר בחוק, מילה במילה. לא השתנה כלום.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
מה מטרת החוק?
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה מטרת החוק? לפתוח את השוק לתחרות. יותר ערוצים, יותר מגוון, פחות כסף.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - - זה המטרה של החוק.
שר התקשורת שלמה קרעי:
למה לא הכנסנו סעיף מטרה בחוק? כי כשמכניסים סעיף מטרה, הרבה פעמים זה משרת את אלו שמחפשים להיתלות בהררים משפטיים התלויים בשערה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, לא. אלה שחושבים שניתנה להם הזכות לפרשן את החוקים, גם כשזה לא כתוב בחוק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - - שהקדשת לי את מיטב הנאום שלך - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
לגמרי, לגמרי. סעיף מטרה בא הרבה פעמים לשרת את אותם פקידים, את אותו דיפ-סטייט, את אותם משפטנים שאומרים מה שלא כתוב בחוק. כדי לשרת את המטרה שכתובה בחוק - בוא עכשיו נעשה עוד כמה פעולות שמעולם לא הוגדרו לנו. זה בערך מה שבג"ץ עושה כל הזמן. אף אחד לא הסמיך אותו מעולם לפסול חוקים. בטח לא חוקי-יסוד, בטח לא בצו ארעי, בלי נימוק, בלי הרכב שדן בזה. יושבת פה הכנסת ודנה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה זה היה עוזר?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - - שאמרו שורה אחת, ואמרו חוק-יסוד - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
כי זה לא חוק-יסוד. כי אני מכבד את מעמדם – אדוני, קשה. אני לא שומע את עצמי.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
בג"ץ יתערב, בג"ץ יפסול את החוק שלך ואנחנו נחליף אותך עוד שלושה חודשים.
היו"ר יעקב מרגי:
סובה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
זה לא בגלל סובה. הוא בסדר.
היו"ר יעקב מרגי:
נתחיל איתו. לא שומעים אותך. אם שומעים את המלל – לא שומעים את המלל, שומעים צעקות. חברי הכנסת, נא לשבת ולשמור על השקט. בבקשה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - - ישמע אותי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אף אחד מעולם לא הסמיך את בג"ץ לפסול חוקים, אבל בכל זאת הוא נתלה לעצמו באיזשהם תגים ובקוצו של יו"ד כדי להגיד: פה אנחנו מפרשים שמותר לנו לפסול חוקים. אז כל סעיפי הסל האלה, כל סעיפי המטרות האלה – אנחנו לא מוכנים לתת להם. ואם שאלת למה זה לא חוק-יסוד – כי אני מכבד את מעמדם של חוקי-היסוד. לימוד תורה זה ערך יסוד; פתיחת שוק התקשורת לתחרות זה לא ערך יסוד במדינת ישראל. זה דבר חשוב, זה דבר שאנחנו תומכים בו, נאבקים עליו, אבל לומר שזה ערך יסוד? זה לא חוק-יסוד במדינת ישראל. אני שומע שמנסים בייעוץ המשפטי לומר שלקבל הסתייגות במליאת הכנסת זה דבר שהוא לא תקין. אני לא יודע מה המושגים שהם השתמשו בהם.
קריאה:
זה לא מה שכתוב שם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, לא קראתי. אני תוך כדי נאום.
קריאה:
- - - אם קואליציה לא תומכת - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
אם קואליציה לא תומכת, זה עניין אחד. זה לגיטימי. אם אין הסכמות - - -
קריאה:
- - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא. אבל חשוב להעמיד דברים על דיוקם. אנחנו כאן הבית הדמוקרטי של אזרחי מדינת ישראל. אם אין הסכמות בקואליציה להעביר תיקון חקיקה, זה עניין אחד, תיקון החקיקה לא יעבור. אבל אם יש רוב דמוקרטי להעביר תיקון חקיקה, תיקונים שנדונו ונחפרו עד דק בוועדה – ועדת האיתור נדונה כל כך הרבה שעות, ימים ושבועות בוועדה, ומי יהיו חברי הוועדה, מה יהיו, האם כדאי שזה יהיה, האם נציג רשות האסדרה צריך להיות או מישהו אחר צריך להיות, האם נציג הפקולטות לתקשורת או יושב-ראש מועצת הקולנוע. כל הדברים האלה נאמרו ונדונו בוועדה. ובאותו זמן בוועדה לא קיבלנו את ההצעה. בא לכאן חבר הכנסת מעוז ושכנע אותנו שיש צדק בקבלת ההסתייגות, ואני לא מתנגד. אם יש התנגדות של חברי הכנסת, אז לא יהיה רוב ואז לא נעביר את זה, הכול בסדר, אנחנו לא נעביר דברים שלא מוסכמים על חלקים בקואליציה. אבל שהייעוץ המשפטי לכנסת הפך את תקנון הכנסת - -
אפרת רייטן מרום (העבודה):
תקנון - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - הייעוץ המשפטי לכנסת הפך את תקנון הכנסת להמלצה בלבד. תראו מה זה, גם בנוגע להקמת ועדה מיוחדת – אין שום סייג בתקנון הכנסת להקמת ועדה מיוחדת. אין שום סייג שאומר אם לפצל ואיך לפצל את החוק. אין שום סייג שאומר שיש בעיה לקבל הסתייגות של חבר כנסת בלבד כל עוד היא נדונה בוועדה. מה קורה איתכם, הייעוץ המשפטי לכנסת? באמת, הפכתם את התקנון להמלצה בלבד. יש תקנון לכנסת, אנחנו - - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
- - - ככה כנסת צריכה לעבוד. אתה שמעת את זה באון-ליין. אל - - - ואתה לא שמעת את זה. שמעת את זה בוועדה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
את מה? שמה?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אמרו לך - - - הסתייגות שהוועדה לא מקבלת – לא הסכמת לזה. אז מה אתה עכשיו מתפלא? אתה תוקף את הייעוץ המשפטי בגלל משהו שאתה שמעת בוועדה - - - שמעת את זה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אבל מה עניין שמיטה להר סיני? את ההסתייגות שלך, שלא נדונה בוועדה, אני לא מקבל.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אתה לא מקבל - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
ההסתייגות של חבר הכנסת מעוז בהחלט נדונה בוועדה. הוא יושב לידך, תשאל אותו כמה זמן דנו על זה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אתה השר, אתה לא הכנסֶת - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה זה קשור? מה, אתה מצנזר אותי? לא הבנתי, אתה מצנזר אותי? אני אגיד מה שבא לי.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא מצנזר אותך. אתה שמעת את זה - - - והייעוץ המשפטי. הם אמרו את זה בשידור חי, באון-ליין, זה הכול.
שר התקשורת שלמה קרעי:
קודם כול, מותר לי להעביר ביקורת. כמו שלהם מותר להעביר ביקורת, לי מותר להעביר ביקורת בחזרה. יש תקנון לכנסת. תקנון הכנסת קובע שאפשר להקים ועדה מיוחדת, שאפשר לפצל חוק. ואגב, הייעוץ המשפטי, שהתנגד לפיצול החוק – שימו לב, אנחנו ביום האחרון של הכנסת הזו, עם הפיצול – ואמרו לי: לא, אל תפצל, יש עוד זמן, אתם תספיקו להעביר הכול. פיצלנו חלק משמעותי, לא כל כך חשוב, הוא לא ליבתי, והגענו כמעט עד השעה האחרונה של הכנסת הזו עם הלשון בחוץ. אם לא היינו מפצלים את החוק, זה לא היה עובר. זו ההצדקה לפיצול. ולא שצריך את ההצדקה הזו. ועכשיו אתם באים ואומרים. תקנון הכנסת אומר שאפשר לקבל הסתייגות במליאה – אתם מתנגדים? מי שם אתכם מעל התקנון? על סמך מה?
אפרת רייטן מרום (העבודה):
- - - זה לא מה שהיא אומרת.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אז מה היא אומרת? תגידי.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
היא אמרה שבנסיבות החמורות שבהן אתה לא קיימת את הדברים כמו שצריך, צריך להקשיב למה שהיא אמרה. והיא לא היחידה שאומרת שכל החוק שלך מלא פגמים. אבל אתה מעל החוק.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מה זה הנסיבות החמורות?
אפרת רייטן מרום (העבודה):
אתה רוצה שאני אספור את 5,000 הפגמים?
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, לא. מה הנסיבות החמורות בקשר להסתייגות הזו? ההסתייגות הזו נדונה בוועדה? חבר הכנסת מעוז עמד כאן, אני שמעתי אותו, הוא שכנע אתכם, הוא שכנע אותי לקבל אותה – זה התקנון של הכנסת. תפסיקו להמציא חוקים, תפסיקו להמציא דברים. אם לא יהיו הסכמות, ודאי שלא נקבל, כי אנחנו דמוקרטים. יש רוב – מקבלים. אין רוב – לא מקבלים. אבל להמציא עכשיו חוות דעת נגד תקנון הכנסת? זה דבר שלא מקובל עליי, עם כל הכבוד. העניין הזה, אדוני היושב-ראש, שבא ייעוץ משפטי ונותן פרשנויות, באמת הררים התלויים בשערה – אין כלום. אתה ראית בתקנון מגבלה על הקמת ועדה מיוחדת? אפשר ברגע להקים ועדה מיוחדת לכל חוק, אין בעיה בכלל. באו – "פגם", "צריך לרפא אותו", "אנחנו לא רואים איך אפשר יהיה לרפא אותו בכלל בשלב הזה, נראה אחר כך" – מאיפה הבאתם את זה? מאיפה נפלתם עלינו? אתם ייעוץ משפטי, אתם לא סיכול משפטי. יש תקנון, פועלים לפי התקנון. הייעוץ המשפטי לממשלה, שעושה כל מה שמתחשק לו – אנחנו בולמים אותו. הינה, העברנו חוק: מהכנסת הבאה הם לא יוכלו לייצג אותנו נגדנו. אנחנו ניקח עורך דין פרטי. אפשר לייתר לגמרי את כל המוסד הזה שרק מחפש לסכל את מי שלא מוצא חן בעיניו. וגם בג"ץ השר בן גביר – אף אחד לא נתן לו סמכות לפסול חוקים. אני אומר לך, אני מכאן אומר לגורמי האכיפה שהם חייבים לציית לחוק. החוק שעבר כאן הוא החוק, לא צו בלתי חוקי. אני מצפה מגורמי האכיפה להישמע לחוק, לציית לחוק, לא לצווים בלתי חוקיים ולא לדיקטטורה משפטית שחושבת שהיא מעל העם. אם כבר יש רשות אחת שהיא העליונה מעל כולם, היא הרשות הזו, היא אנחנו, היא אתם. גם אתם באופוזיציה, אתם מעל בג"ץ. אתם נבחרתם על ידי העם, אתם מחוקקים. בג"ץ נשבע אמונים, שופטי בג"ץ נשבעים אמונים למדינת ישראל ולחוקיה – איפה שבועת האמונים הזו כשהם מבטלים חוקים, מבטלים חוקי-יסוד? חבר הכנסת גנץ, איך אתם מאפשרים דבר כזה? איפה נשיא המדינה שיזדעק? שופטי בג"ץ ישפטו לפי החוקים שאנחנו נחוקק, אמר רבין, ז"ל. איפה מושכלות היסוד בדמוקרטיה, שפעם היו דבר כל כך ברור והיום הפכו להיות דברי כפירה כמעט בחוגים שלכם? בחוגים שלכם, לומר לבג"ץ: תשפוט לפי החוק – אוי ואבוי, מה פתאום, דבר המלך הוא החוק. ימי הביניים ממש. דבר המלך. לא משנה מה החוק, הוא מעל החוק. איך אתם מאפשרים לחבורה הזו, לכנופיית שלטון החוק הזו, לדרדר אותנו למדרון.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
- - - מייד.
שר התקשורת שלמה קרעי:
זו כנופיה. מי שפורע חוק, מי שמבטל חוקים, מי שמבטל חוקי-יסוד, הוא פורע חוק.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אתה מבולבל, הכנסת לא מעל החוק.
שר התקשורת שלמה קרעי:
היום הם מבטלים לנו – מחר הם יבטלו אתכם, מחר הם יבטלו את העם כולו. היום הם דורשים בחירות חוזרות כאן בכנסת, ואני שמח מאוד שהקריאה שלנו התקבלה כאן בכנסת ואין בחירות חוזרות, כי לא נותנים לבג"ץ להתערב בסדרי דיון של הרשות המחוקקת. לא מקבלים את זה. אנחנו דמוקרטיה, לא שלטון יחיד, לא שלטון עמית. עמית הוא לא המלך.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
גם אתה לא.
שר התקשורת שלמה קרעי:
גם אני לא. ולכן אני מתאמץ פה תשעה חודשים בוועדה כדי להביא לכאן חוק.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
הפרשת רשויות. הפרדת רשויות. כל רשות בזכות עצמה.
היו"ר יעקב מרגי:
מטי, תודה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני, להבדיל מבג"ץ – שמבטל חוקים במחי קולמוס, בלי למצמץ בכלל, בצו ארעי – אני כאן שלוש וחצי שנים עובד על הרפורמה הזאת כדי להעביר אותה כאן היום; שלוש וחצי שנים בשכנועים, במשא ומתן קואליציוני, בפשרות, בניסיונות להגיע להסכמות. בג"ץ, עם מי הוא מגיע להסכמות? בינו לבין עצמו? הם שואלים את עצמם: חבר'ה, אולי נבטל חוקים? והם עונים לעצמם: למה לא, בואו נבטל. חבר'ה, מה דעתכם, נבטל גם חוקי-יסוד? והם עונים לעצמם: למה לא, בואו נבטל גם חוקי-יסוד.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
- - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
בדיוק ככה. זה בדיוק. את באמת חושבת שלא? מאיפה הם שואבים את מקור הסמכות הזה לבטל חוקים וחוקי-יסוד, מאיפה? מי נתן להם את הסמכות הזו? אתם מוקירים את מורשת רבין. למה את מורשת רבין, זיכרונו לברכה, בעניין המשפט שאמר: בג"ץ ישפוט לפי החוקים שאנחנו נחוקק – את זה אתם לא מכבדים? אתם הורסים את הדמוקרטיה בזה שאתם לא יוצאים חוצץ יחד איתנו. יש דברים שבהם אומה צריכה להתייצב ביחד – זה הדבר הזה, שמשפטנים ושבג"ץ לא ירמסו את העם, לא ירמסו את החוק. אני יודע שחלקים גדולים מכם מסכימים איתי. אני יודע את זה. אבל אתם לא יכולים. אני מקבל את זה שבמערכת בחירות אתם לא יכולים לצאת נגד בג"ץ. יגידו שאתם ביביסטים. אבל אני מקווה שאחרי מערכת הבחירות הבאה – כשיגיעו לכאן לכנסת אחרים, טובים יותר, אני מקווה, שיחליפו חלקים כאן – נוכל לקדם דברים בהסכמות לטובת מדינת ישראל, לטובת מדינה יהודית ודמוקרטית, לטובת מדינה שבה העם הוא הריבון.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
נגמרו המילים?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
דבר על האיזונים והבלמים.
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, לא נעתקו לי ולא נגמרו לי. אני רק מתלבט עם מה להתחיל. בשבחים לאופוזיציה המהוללת - - -
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
שקט, שקט, קרעי - - -
אפרת רייטן מרום (העבודה):
האופוזיציה - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
איך? איזה אופוזיציה נחשלת, נכשלת. 50 שנה לא - -
אפרת רייטן מרום (העבודה):
איפה - - - הקואליציה - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - הייתה כאן ממשלה וכנסת שהגיעו עד היום האחרון.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
איפה ראש הממשלה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
הוא יגיע. ראש הממשלה יגיע. חכה, הינה אני פה, מחכה לראש הממשלה שיגיע.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
- - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
הוא יגיע, והוא יצביע על רפורמת הימין בתקשורת, הרפורמה שהוא מדבר עליה שנים: להפסיק את המעורבות של הפקידים ושל היועמ"שים, יותר מגוון, יותר תוכן. די להיות קומוניסטים. די לשלוט בתקשורת.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
כל מה שאמרת לא יקרה - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
הכול בחוק. מה שאין בחוק זה השליטה בתוכן. הוצאתי את מהימנות החדשות מהתוכן. את הפיקוח הוצאנו. השארנו שוק חופשי ותחרותי. והשארנו - - -
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הרשות השנייה לא בוטלה. לא בוטלה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
בטח שבוטלה. אם היית מקשיב היית שומע. מועצת הכבלים והלוויין בוטלה בחוק. היא בוטלה בחוק. הרשות השנייה – בתוך שנה וחצי כולם יחזירו את הרישיונות שלהם כי אין כבלים ולוויין. בעוד שנתיים תהיה כאן רק מועצה אחת ללא מעורבות בתוכן.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
- - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
לא, זה תהליך הדרגתי. הפקות המקור יצאו מהרשות השנייה לרגולטור החדש.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
פגעת בתאגיד, פגעת ביוצרים.
שר התקשורת שלמה קרעי:
מועצת הכבלים והלוויין עוברת בתהליך הדרגתי עד שהיא מתבטלת בתוך שנתיים. זה בהדרגה, לא באבחת חרב.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
- - -
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אתה שר בממשלה, אתה נמצא כאן ומשקר?
שר התקשורת שלמה קרעי:
איתן, חשבתי שאתה כמה חודשים כאן למדת משהו מהחוק הזה, אני רואה שלא. ואני רוצה לומר לכם - -
אפרת רייטן מרום (העבודה):
שר התקשורת, גם כמה פעמים - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - אופוזיציה כל כך נחשלת ונכשלת; 50 שנה, למיטב ידיעתי, לא היו כאן כנסת וממשלה שיחד הגיעו עד יומן האחרון. בעזרת השם, הממשלה הזו, הכנסת הזו, ממלאות את ימיהן. ולכם מגיעים כל הפרחים והשוקולדים על כל הטוב שנתתם לנו, על הלילות שנתתם לנו לישון כשהגיע חצות לילה, כשהפכתם כאן לדלעת עם כרית ושמיכה - -
אפרת רייטן מרום (העבודה):
המשפחות השכולות - - - תתבייש לך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - על זה שנתתם לנו להעביר את כל הטוב הזה שאנחנו נותנים לאזרחי ישראל.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מסית. מסית. לך למשפחות השכולות של הקדנציה שלך. עוד לא קם בישראל מסית כמוך.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
- - - עברתם את הפשיסטים - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עוד לא היה מסית כמוך.
היו"ר יעקב מרגי:
אפרת, תודה. נא לשבת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
גלולת רעל.
היו"ר יעקב מרגי:
אלעזר, בבקשה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אדוני היושב-ראש, הבחור שיושב כאן ליד חבר הכנסת כהן, הוא קצת התבלבל. אני אשמח שתקרא אותו לסדר. תודה. בכל מקרה – אופוזיציה שנתנה לממשלה הטובה הזו לעשות ולקדם את המדיניות שלנו. אתם יודעים, תראו כמה דברים. קודם שמעתי כאלו שאמרו – מירב בן ארי שאלה: מה עשית בכהונה שלך כשר התקשורת? אז בואו אספר לכם.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
רעל.
היו"ר יעקב מרגי:
אלעזר, תודה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
סגרנו את אל-ג'זירה ואל-מיאדין; הפסקנו את המימון לעיתון הארץ; העברנו את רפורמת השידורים, שעשרות שנים מחכים לה ואף אחד לא הצליח להעביר אותה, היא עוברת היום. אנחנו מעבירים היום את חוק הרדיו – עוד רפורמה, ואומנם ייקח שלוש שנים עד שיצא המכרז הארצי, אבל זו רפורמה, רפורמה שתפתח את שוק הרדיו, כמו שהבטחנו, לשידורים ארציים. בתוך חוק השידורים הזה התחלנו לקצץ ולהפסיק את הבזבוז של כספי הציבור בתאגיד, שמשדר תעמולה על חשבוננו. עשרות מיליונים מקוצצים בחוק הזה, שאנחנו תכף נצביע עליו בעד. זה בתחום השידורים. בתחום התשתיות הבאנו פרויקט חסר תקדים בנגב, בגליל, ביהודה ושומרון. עשרות תרנים סלולריים, אחרי הזנחה של עשרות שנים, צצים כפטריות אחר הגשם. הבוקר הייתי בהנפת תורן במצפה יריחו. כל שבוע-שבועיים יש עוד תורן ועוד תורן, ואנחנו הופכים כאן את מדינת ישראל למדינה עם תשתיות תקשורת מתקדמות. הבאנו החלטות ממשלה על שימוש בנכסים ציבוריים להקמת תשתיות תקשורת מתקדמות. יחד עם חברתי שרת התחבורה מירי רגב עשינו את פרויקט הרכבת עם חריצת החלונות וקליטה סלולרית, והנגשת נכסי הרכבת בחינם לכל חברות הסלולר. סיבים אופטיים שמגיעים כבר ללמעלה מ-95% ממשקי הבית בישראל. אין מקום שנשאר בלי סיב מקצה לקצה. הפרטנו את הדואר. דואר ישראל הופרט בימינו. עדיין יש הרבה מה לשפר בו, עדיין זה שירות שהוא לא מספיק, אבל זו חברה פרטית שבאמת חשוב לה לעמוד על רגליה, עושה הרבה מאמצים כדי שזה יקרה, ואנחנו מבקרים אותם ומשפרים אותם, אבל הדואר הופרט. הפסקנו לבזבז מאות מיליוני שקלים מכספי הציבור בכל כמה שנים כדי להבריא את החברה הכושלת שהיא הייתה. בלי סוף, באמת. משרד התקשורת כל כך פעיל. אם תבדקו את ההודעות לתקשורת של משרד התקשורת בארבע השנים האחרונות לעומת קדנציות אחרות, אתם תגלו בכל שבוע – eSIM; טלפונים לווייניים במלחמה; עיבוי אנרגטי בשעת חירום; כל הערוצים הקטנים עלו על עידן פלוס מאז המלחמה, והעברנו חוק שמסדיר את התשלום שלהם; תקנות לדמי רישיון לרשות השנייה עד שהיא תיסגר, גם זה נמצא עכשיו בשימוע. בקרוב בקרוב הולך לצאת מדד שקיפות, אפליקציה שבה תוכלו לדעת בכל נקודה בישראל איזו חברה סלולרית נותנת את הכיסוי ואת השירות הטוב ביותר. כבר למעלה מחצי שנה אלפי נדגמים מסתובבים במדינת ישראל ודוגמים כל נקודה על המפה. משרד התקשורת הוא משרד קטן בכמות שלו, משרד עם תקציב מאוד דל, משרד עם תקציב של פחות מ-100 מיליון שקלים – דל בכמות ורב באיכות. הוא מפקח על שוק מאוד רחב, הוא מפקח על תחומים רבים, והוא הביא רפורמות רבות וחשובות בכל תחומי האחריות שלו – בשידורים, בתשתיות, בדואר ובכל מה שהזכרתי קודם. אז חברת הכנסת בן ארי, אני מקווה שהתשובה סיפקה אותך והבנת כמה דברים חשובים אנחנו עושים במשרד התקשורת. אבל באמת, אם נחזור למה שנמצא כאן לפנינו, לרפורמה הכל-כך חשובה הזו, הרפורמה של הימין בתקשורת – זה לא רק רפורמה בתקשורת, זו תשובה ניצחת למשילות. זאת גם רפורמה במשילות, כי עד כה הייעוץ המשפטי לממשלה היה חומה בצורה, לא אפשר לאף שר בממשלה מאז קום המדינה – לא מאז קום המדינה, מאז שהם התחילו להיות אקטיביסטים, מאז שהתחילו להפריע – לאף שר בממשלת ימין בשנים האחרונות להגיש הצעת חוק ממשלתית עם מדיניות ימין, עצרו אותם, עד ששרי הימין נאלצים להביא הצעות חוק פרטיות דרך חברי הכנסת. אני לא ויתרתי. נאבקתי בהם – שמונה חודשים בנסחות, שלוש פעמים ועדת שרים לחקיקה, ארבעה חודשים ברשות האסדרה, שגם עליה השתלטו מהייעוץ המשפטי לממשלה, ובסופו של דבר, למרות ההתנגדות שלהם, הנחנו את חוק השידורים על שולחן הכנסת. הנחנו אותו עם הערת שוליים שאמרה: החוק הוגש בהתנגדות הייעוץ המשפטי לממשלה. הם חשבו שהכוכבית הזאת, חבר הכנסת גנץ, היא איזושהי בושה, איזשהו כתם על החוק. הם לא מבינים שהכוכבית הזו מפארת את החוק הזה. זה חוק שהוכיח משילות. זה חוק שהוכיח לאותה חבורת משפטנים: אתם לא קובעים כאן, אתם לא אלו שתקבעו מדיניות. גם אם המדיניות של העם לא מוצאת חן בעיניכם, המדיניות הזאת תעבור. והמדיניות הזו עוברת על אפם ועל חמתם של המשפטנים, של הדיפ-סטייט, של רשות האסדרה, של הייעוץ המשפטי לממשלה ושל כל הגורמים שניסו לסכל לאורך כל הדרך את החוק הזה. זה חוק טוב. זה חוק שמביא חופש ביטוי לאזרחי ישראל. זה חוק שמאפשר לערוצים חדשים לקום. זה חוק שמאפשר לכם לרכוש חבילות ערוצים מותאמות אישית. לא תצטרכו יותר לקנות חבילות בסיס, לשלם על עשרות או מאות ערוצים כאשר אתם צופים רק במספר מצומצם שלהם. תוכלו לבחור על מה אתם רוצים לשלם, במה אתם רוצים לצפות, את מה אתם רוצים לשמוע. אני רוצה לומר לכם, חברים: רפורמת התקשורת הזו של הימין, שהימין מחכה לה שנים ארוכות, שמתיישבת עם המדיניות שראש הממשלה נתניהו מוביל כבר שנים ארוכות – פתיחת השוק לתחרות, מגוון הערוצים, שוק חופשי ותחרותי – זה יעבור היום. בניגוד לכל הגורמים, לכל אותו דיפ-סטייט שניסה לחסום את החוק הזה - -
היו"ר יעקב מרגי:
בלי כפיים, בבקשה.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - הרפורמה הזו עוברת, בעזרת השם.
היו"ר יעקב מרגי:
חברי הכנסת, נא לשבת.
שר התקשורת שלמה קרעי:
אדוני ראש הממשלה, אני רוצה להודות לך על הגיבוי, על העמידה האמיצה ללא חת, ולהודיע לך, אדוני, שהמשימה שהטלת עליי לפני כארבע שנים, להעביר רפורמת ימין בתקשורת - -
קריאות:
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
נא לא להפריע.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - המשימה הזו היום מושלמת בהצלחה, בעזרת השם. תודה רבה, ראש הממשלה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תגיד לי, אין לו ניגוד עניינים, לראש הממשלה?
שר התקשורת שלמה קרעי:
שני דברים יש לי להגיד לך: יש לנו מסמך חתום. אני פניתי לייעוץ המשפטי לממשלה בפברואר 2023, וקיבלתי תשובה בכתב שאין לראש הממשלה ניגוד עניינים, ואני יכול להתייעץ איתו בנושאים של רפורמת התקשורת. זה אחד. דבר שני, במליאת הכנסת אין ניגוד עניינים לאף אחד.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
קרעי, הוא הטיל עליך להסית, להשניא - - -
דבי ביטון (יש עתיד):
הוא הטיל עליך - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
ואני רוצה לומר לכם, חבריי לאופוזיציה הנחשלת ביותר בעשרות השנים האחרונות, אני מבין את הייאוש; אני מבין את זה שאתם רואים איך שאדמת הטרשים של בנט בולעת את יש עתיד; אני מבין שאתם חוששים לעתידכם. באמת, אני לא מאחל שום דבר באופן אישי לאף אחד. אבל אני מאחל לעם ישראל שתבוא לפה חבורה טובה יותר, שאכפת לה מעם ישראל; שגם כשהם ישבו באופוזיציה יהיה אכפת להם מעם ישראל. גם כשהם ישבו באופוזיציה - - -
מאיר כהן (יש עתיד):
אתה משוכנע שהם ישבו באופוזיציה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
קרעי, הוא הטיל עליך?
שר התקשורת שלמה קרעי:
כן. שגם כשהם ישבו באופוזיציה, הם ישבו ויפעלו לטובת מדינת ישראל.
סימון דוידסון (יש עתיד):
שלמה, אתה רואה את הכיסא הזה? אתה הולך לשבת פה. זה אחלה כיסא. אתה הולך לשבת בכיסא שלי. זה הכיסא של שלמה קרעי.
שר התקשורת שלמה קרעי:
בסדר. שמענו. שמענו. בינתיים, מה שבטוח שעל הארבעה מנדטים - - -
קריאות:
- - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
אני לא יודע מה הסיכום בין לפיד לבנט, אבל אני יודע שנשארו בערך שלושה-ארבעה מקומות. יאיר, אגב, אני לא כל כך הבנתי מהפעם הקודמת, אתה בעצם – טוב, אני לא אפתח את זה פה בשידור, אני אשאל אותך אחר כך. אני רוצה לאחל לכם מזל טוב, אזרחי ישראל, על רפורמת הימין שעוברת. תודה רבה לכם, אופוזיציה, שהבאתם לנו רפורמה, שעזרתם לנו לדייק את הרפורמה, שתהיה רפורמה כל כך טובה לאזרחי ישראל.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
למה אמרת את זה?
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, אנחנו נעבור כעת להצבעות בקריאה השנייה. חבר הכנסת קריב, לא לצלם.
גלעד קריב (העבודה):
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, אם זה וידיאו, לא לצלם, בבקשה. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות בקריאה השנייה על הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2026. אני מבין שיש שאלה מהצד לחבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש - -
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, שימו לב לשאלה, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
- - בחוק הזה אנחנו מביאים באופן ברור להטבות לערוץ 14. לפני זמן מה קיבלתי קישור ללינק שבו ערוץ 14 מציע לחברי מפלגת הליכוד, על מנת לקדם את מעמדם בבחירות לכנסת, בפריימריז, הטבות בדמות חבילה לקידום ופרסום למתמודדים: חבילת פרימיום בשווי של 80,000 שקלים, חבילת בסיס – 30,000 שקלים, חבילת תוספות – 50,000 שקלים, חבילת גולד – 120,000 שקלים. לי ברור שחברי כנסת אשר מקיימים קשר עסקי מובהק – לא רעיוני, לא אידיאולוגי, אלא עסקי לחלוטין – שמשלמים כסף לערוץ על מנת לקדם אותם, לא יכולים להשתתף בהצבעה, ולכל הפחות, ואני פונה אליך, מחויבים להצהיר על הקשר העסקי במליאה.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, קודם כול, תיקון קטן. אין דבר כזה שח"כ לא יכול להשתתף בהצבעה, אבל בעקבות הסוגיה שהעלה חבר הכנסת שירי, אם יש - - -
קריאות:
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
אני פונה ושואל את חברי הכנסת. אם יש חבר כנסת שהתקשר עם ערוץ 14 או עם כלי תקשורת אחר וסבור כי עליו למסור גילוי נאות בעניין, הוא מוזמן לעשות זאת כעת.
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
הם - - - גילוי נאות על חדשות 12 - - -
היו"ר אמיר אוחנה:
אם יש, נאפשר זאת. אם לא, נתקדם להצבעות. מאה אחוז. אם כן, חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות. יש מישהו? חבר הכנסת ואטורי.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אני רוצה לשאול אם מישהו מהאופוזיציה שמצביע עכשיו קיבל הטבות מערוץ 12, כמו תקשורת אוהדת.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, חבר הכנסת ואטורי.
קריאות:
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. להצעות החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, כחול לבן, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, רע"מ והעבודה. אני מציין לפרוטוקול, חברת הכנסת בן ארי, שכל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן מוסרות. מה ההסתייגות הראשונה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
הסתייגות 2.
היו"ר אמיר אוחנה:
הסתייגות 2 – הצבעה כעת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אני ביקשתי הצבעה שמית.
היו"ר אמיר אוחנה:
אין בעיה, אני מבטל את ההצבעה. ההצבעה תהיה שמית. בבקשה, הסתייגות 2, הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– נגד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– נגד
ינון אזולאי– נגד
דן אילוז– נגד
ואליד אלהואשלה– בעד
קארין אלהרר– בעד
עמיחי אליהו– נגד
זאב אלקין– נגד
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– נגד
אוריאל בוסו– נגד
מישל בוסקילה– נגד
דבי ביטון– בעד
חיים ביטון– נגד
מיכאל מרדכי ביטון– בעד
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– נגד
ולדימיר בליאק– בעד
מירב בן ארי– בעד
רם בן ברק– בעד
איתמר בן גביר– נגד
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יואב בן צור– נגד
ניר ברקת– נגד
ששון ששי גואטה– נגד
טלי גוטליב– נגד
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
מאי גולן– נגד
איתן גינזבורג– בעד
גילה גמליאל– נגד
בנימין גנץ– בעד
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– בעד
אבי דיכטר– נגד
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– נגד
שלום דנינו– נגד
אריה מכלוף דרעי– נגד
עמית הלוי– נגד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– נגד
מיכל מרים וולדיגר– נגד
יצחק שמעון וסרלאוף– נגד
יאסר חוג'יראת– בעד
אימאן ח'טיב יאסין– בעד
עוז חיים– בעד
אכרם חסון– נגד
ווליד טאהא– בעד
משה טור פז– בעד
אחמד טיבי– בעד
יוסף טייב– נגד
אוהד טל– נגד
יעקב טסלר– אינו נוכח
חילי טרופר– בעד
מאיר כהן– בעד
מירב כהן– בעד
עופר כסיף– בעד
אופיר כץ– נגד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– בעד
יוראי להב הרצנו– בעד
ירון לוי– בעד
מיקי לוי– בעד
יריב לוין– נגד
נעמה לזימי– בעד
אביגדור ליברמן– בעד
יאיר לפיד– בעד
טטיאנה מזרסקי– בעד
מרב מיכאלי– בעד
שלי טל מירון– בעד
יונתן מישרקי– נגד
חנוך דב מלביצקי– נגד
ארז מלול– נגד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– נגד
צגה מלקו– נגד
אבי מעוז– נגד
אורי מקלב– נגד
יעקב מרגי– נגד
שרון ניר– בעד
בנימין נתניהו– נגד
יואב סגלוביץ'– בעד
יבגני סובה– בעד
צבי ידידיה סוכות– נגד
משה סולומון– נגד
לימור סון הר מלך– נגד
אופיר סופר– נגד
אורית מלכה סטרוק– נגד
משה סעדה– נגד
מנסור עבאס– בעד
עפיף עבד– נגד
איימן עודה– בעד
עדי עזוז– בעד
חוה אתי עטייה– נגד
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– נגד
עודד פורר– בעד
יצחק פינדרוס– נגד
משה פסל– נגד
מאיר פרוש– אינו נוכח
יסמין פרידמן– בעד
אורית פרקש הכהן– בעד
מטי צרפתי הרכבי– בעד
אריאל קלנר– נגד
יצחק קרויזר– נגד
גלעד קריב– בעד
שלמה קרעי– נגד
אליהו רביבו– נגד
שמחה רוטמן– נגד
יעל רון בן משה– בעד
אפרת רייטן מרום– בעד
אלון שוסטר– בעד
קטי קטרין שטרית– נגד
אלעזר שטרן– בעד
מיכל שיר סגמן– בעד
נאור שירי– בעד
אושר שקלים– נגד
עאידה תומא סלימאן– בעד
פנינה תמנו– בעד
היו"ר אמיר אוחנה:
נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
יעקב טסלר– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
יוליה מלינובסקי– בעד
חמד עמאר– אינו נוכח
מאיר פרוש– אינו נוכח
היו"ר אמיר אוחנה:
האם יש חברי כנסת המעוניינים להצביע וטרם עשו זאת? אם לא, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 50 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נמשיך להצביע על ההסתייגויות, אנא תפסו את מקומותיכם. הסתייגות מס' 6, הצבעה כעת. הצבעה מס' 260 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 6 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
44 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נוסיף לפרוטוקול את העמדה של חברת הכנסת בן ארי, שמייד תיבדק על ידי מדור המחשב. מדור מחשב, את העמדה של חברת הכנסת בן ארי. הצבעת וזה לא תפס? אוקיי, מאה אחוז, נבדוק את זה מייד. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה, ההסתייגות לא התקבלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מבקשת הסתייגות מס' 7, ושזאת תהיה הצבעה שמית.
היו"ר אמיר אוחנה:
הצבעה שמית על הסתייגות 7. מזכיר הכנסת, נא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– נגד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– נגד
ינון אזולאי– נגד
דן אילוז– נגד
ואליד אלהואשלה– בעד
קארין אלהרר– בעד
עמיחי אליהו– נגד
זאב אלקין– נגד
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– נגד
אוריאל בוסו– נגד
מישל בוסקילה– נגד
דבי ביטון– בעד
חיים ביטון– נגד
מיכאל מרדכי ביטון– בעד
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– נגד
ולדימיר בליאק– בעד
מירב בן ארי– בעד
רם בן ברק– בעד
איתמר בן גביר– נגד
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יואב בן צור– נגד
ניר ברקת– נגד
ששון ששי גואטה– נגד
טלי גוטליב– נגד
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
מאי גולן– נגד
איתן גינזבורג– בעד
גילה גמליאל– נגד
בנימין גנץ– בעד
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– בעד
אבי דיכטר– נגד
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– נגד
שלום דנינו– נגד
אריה מכלוף דרעי– נגד
עמית הלוי– נגד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– נגד
מיכל מרים וולדיגר– נגד
יצחק שמעון וסרלאוף– נגד
יאסר חוג'יראת– בעד
אימאן ח'טיב יאסין– בעד
עוז חיים– בעד
אכרם חסון– נגד
ווליד טאהא– בעד
משה טור פז– בעד
אחמד טיבי– בעד
יוסף טייב– נגד
אוהד טל– נגד
יעקב טסלר– אינו נוכח
חילי טרופר– בעד
מאיר כהן– בעד
מירב כהן– בעד
עופר כסיף– בעד
אופיר כץ– נגד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– בעד
יוראי להב הרצנו– בעד
ירון לוי– בעד
מיקי לוי– בעד
יריב לוין– נגד
נעמה לזימי– בעד
אביגדור ליברמן– בעד
יאיר לפיד– בעד
טטיאנה מזרסקי– בעד
מרב מיכאלי– בעד
שלי טל מירון– בעד
יונתן מישרקי– נגד
חנוך דב מלביצקי– נגד
ארז מלול– נגד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– נגד
צגה מלקו– נגד
אבי מעוז– נגד
אורי מקלב– נגד
יעקב מרגי– נגד
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– נגד
יואב סגלוביץ'– בעד
יבגני סובה– בעד
צבי ידידיה סוכות– נגד
משה סולומון– אינו נוכח
לימור סון הר מלך– נגד
אופיר סופר– נגד
אורית מלכה סטרוק– נגד
משה סעדה– נגד
מנסור עבאס– בעד
עפיף עבד– נגד
איימן עודה– בעד
עדי עזוז– בעד
חוה אתי עטייה– נגד
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– נגד
עודד פורר– בעד
יצחק פינדרוס– נגד
משה פסל– נגד
מאיר פרוש– אינו נוכח
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– בעד
מטי צרפתי הרכבי– בעד
אריאל קלנר– נגד
יצחק קרויזר– נגד
גלעד קריב– בעד
שלמה קרעי– נגד
אליהו רביבו– אינו נוכח
שמחה רוטמן– נגד
יעל רון בן משה– בעד
אפרת רייטן מרום– בעד
אלון שוסטר– בעד
קטי קטרין שטרית– נגד
אלעזר שטרן– בעד
מיכל שיר סגמן– בעד
נאור שירי– בעד
אושר שקלים– נגד
עאידה תומא סלימאן– בעד
פנינה תמנו– בעד
היו"ר אמיר אוחנה:
נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
יעקב טסלר– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
יוליה מלינובסקי– בעד
שרון ניר– בעד
משה סולומון– נגד
חמד עמאר– אינו נוכח
מאיר פרוש– אינו נוכח
יסמין פרידמן– בעד
אליהו רביבו– נגד
היו"ר אמיר אוחנה:
האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם כן, תמה ההצבעה. נא למנות את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 50 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת, חברת הכנסת בן ארי, נצביע כעת על הסתייגות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
12.
היו"ר אמיר אוחנה:
הסתייגות 12, הצבעה כעת. אני אתן עוד כמה שניות לחברי כנסת שנכנסו לתפוס את מקומותיהם. הסתייגות 12, הצבעה. הצבעה מס' 261 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 12 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
הסתייגות 22. אני מבקשת הצבעה שמית.
היו"ר אמיר אוחנה:
אוקיי. הצבעה שמית על הסתייגות 22. מזכיר הכנסת, נא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– נגד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– נגד
דן אילוז– נגד
ינון אזולאי– נגד
ואליד אלהואשלה– בעד
קארין אלהרר– בעד
עמיחי אליהו– נגד
זאב אלקין– נגד
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– נגד
אוריאל בוסו– נגד
מישל בוסקילה– נגד
דבי ביטון– בעד
חיים ביטון– נגד
מיכאל מרדכי ביטון– בעד
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– נגד
ולדימיר בליאק– בעד
מירב בן ארי– בעד
רם בן ברק– בעד
איתמר בן גביר– נגד
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יואב בן צור– נגד
ניר ברקת– נגד
ששון ששי גואטה– נגד
טלי גוטליב– נגד
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
מאי גולן– נגד
איתן גינזבורג– בעד
גילה גמליאל– נגד
בנימין גנץ– בעד
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– בעד
אבי דיכטר– נגד
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– נגד
שלום דנינו– נגד
אריה מכלוף דרעי– נגד
עמית הלוי– נגד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– נגד
מיכל מרים וולדיגר– נגד
יצחק שמעון וסרלאוף– נגד
יאסר חוג'יראת– בעד
אימאן ח'טיב יאסין– בעד
עוז חיים– בעד
אכרם חסון– נגד
ווליד טאהא– בעד
משה טור פז– בעד
אחמד טיבי– בעד
יוסף טייב– נגד
אוהד טל– נגד
יעקב טסלר– אינו נוכח
חילי טרופר– בעד
מאיר כהן– בעד
מירב כהן– בעד
עופר כסיף– בעד
אופיר כץ– נגד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– בעד
יוראי להב הרצנו– בעד
ירון לוי– בעד
מיקי לוי– בעד
יריב לוין– נגד
נעמה לזימי– בעד
אביגדור ליברמן– בעד
יאיר לפיד– בעד
טטיאנה מזרסקי– בעד
מרב מיכאלי– בעד
שלי טל מירון– בעד
יונתן מישרקי– נגד
חנוך דב מלביצקי– נגד
ארז מלול– נגד
יוליה מלינובסקי– בעד
מיכאל מלכיאלי– נגד
צגה מלקו– נגד
אבי מעוז– אינו נוכח
אורי מקלב– נגד
יעקב מרגי– נגד
שרון ניר– בעד
בנימין נתניהו– נגד
יואב סגלוביץ'– בעד
יבגני סובה– בעד
צבי ידידיה סוכות– נגד
משה סולומון– נגד
לימור סון הר מלך– נגד
אופיר סופר– נגד
אורית מלכה סטרוק– נגד
משה סעדה– נגד
מנסור עבאס– בעד
עפיף עבד– נגד
איימן עודה– בעד
עדי עזוז– בעד
חוה אתי עטייה– נגד
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– נגד
עודד פורר– בעד
יצחק פינדרוס– נגד
משה פסל– נגד
מאיר פרוש– אינו נוכח
יסמין פרידמן– בעד
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– בעד
אריאל קלנר– נגד
יצחק קרויזר– אינו נוכח
גלעד קריב– בעד
שלמה קרעי– נגד
אליהו רביבו– נגד
שמחה רוטמן– נגד
יעל רון בן משה– בעד
אפרת רייטן מרום– בעד
אלון שוסטר– בעד
קטי קטרין שטרית– נגד
אלעזר שטרן– בעד
מיכל שיר סגמן– בעד
נאור שירי– בעד
אושר שקלים– נגד
עאידה תומא סלימאן– בעד
פנינה תמנו– בעד
היו"ר אמיר אוחנה:
אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
יעקב טסלר– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
אבי מעוז– נגד
חמד עמאר– אינו נוכח
מאיר פרוש– אינו נוכח
אורית פרקש הכהן– בעד
יצחק קרויזר– נגד
היו"ר אמיר אוחנה:
האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם לא, תמה ההצבעה. נא למנות את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 50 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 22 – הצבעה כעת. שימו לב, הסתייגות 22 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 262 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 22 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
קריאות:
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
מה קרה? יש בעיה?
קריאה:
הצבעת פעמיים על 22.
היו"ר אמיר אוחנה:
הצבענו פעמיים על הסתייגות 22. לא נורא.
נאור שירי (יש עתיד):
זה מלכוד 22.
היו"ר אמיר אוחנה:
הסתייגות 31 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 263 בעד – 48 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 31 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 121. הצבעה כעת. הצבעה מס' 264 בעד – 47 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 121 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. לכן, אנחנו נצביע כעת על סעיף 1, בנוסח הוועדה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מבקשת הצבעה שמית.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, אין הצבעה שמית, כי יש סיכום של שלוש הצבעות שמיות, גברתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה לדבר עם הייעוץ המשפטי.
היו"ר אמיר אוחנה:
אלא אם כן הקואליציה תבקש, זה משהו אחר. אופיר, כי אם הקואליציה תבקש, בבקשה.
קריאות:
- - -
קריאה:
שלוש.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, לא. שלוש. מרכזת האופוזיציה, יש סיכום, במעורבות היועצת המשפטית של הכנסת.
קריאות:
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
יש משקל לסיכומים בבית הזה, גברתי. יש משקל לסיכומים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין שום משקל.
היו"ר אמיר אוחנה:
יש משקל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה המשקל? בשעה 16:00 נצביע, ורק ב-18:00.
היו"ר אמיר אוחנה:
מאה אחוז.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין משקל, אין משקל.
היו"ר אמיר אוחנה:
אנחנו מצביעים כעת על סעיף 1 כנוסח הוועדה. מי שמעוניין להצביע – נא תפסו את מקומותיכם – הצבעה כעת. סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 265 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
58 בעד, 47 נגד. סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אמרתי כבר, אמרתי.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא שמעתי. איזה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אמרתי 122.
היו"ר אמיר אוחנה:
הסתייגות 122 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 266 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 122 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 58 נגד. אולי רק נציין לפרוטוקול שגם היועצת המשפטית לכנסת מגבה את העמדה שלפיה הסיכום יעמוד בתוקפו, ויש שלוש הצבעות שמיות לאופוזיציה. כעת נצביע על הסתייגות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
הסיכום הוא גם ששר משיב בשעה 16:30, ואצלכם זה ב-17:45. אז זה מה שנוח לכם. לא שזה מפתיע. 128.
היו"ר אמיר אוחנה:
הסתייגות 128 – הצבעה. הצבעה מס' 267 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 128 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על?
מירב בן ארי (יש עתיד):
133.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, נצביע כעת על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 268 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 48 נגד. סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 133. הצבעה מס' 269 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 133 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד, 56 נגד. הסתייגות 133 לא התקבלה. וכעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
138.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, נצביע תחילה על סעיף 3 כנוסח הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 270 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 48 נגד. סעיף 3, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 138, נכון? הסתייגות 138 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 271 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 138 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
145.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, נצביע תחילה על סעיף 4 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 272 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
57 בעד, 48 נגד. סעיף 4, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 145. הצבעה מס' 273 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 145 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
154.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, נצביע תחילה על סעיף 5 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 274 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
56 בעד, 47 נגד. סעיף 5, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 154. נכון? הסתייגות 154 כעת. הצבעה מס' 275 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 154 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
46 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 162 כעת. הצבעה מס' 276 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 162 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
זו הייתה בדיקת ערנות. 47 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. לכן נצביע כעת על סעיף 6 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 277 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 47 נגד. סעיף 6, כנוסח הוועדה, התקבל. הסתייגות 163 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 278 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 163 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
177.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, נצביע תחילה על סעיף 7 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 279 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
56 בעד, 48 נגד. סעיף 7, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 177. הצבעה. הצבעה מס' 280 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 177 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
186.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, נצביע כעת על סעיפים 8 ו-9 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 281 בעד סעיפים 8–9, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 49 נמנעים – אין סעיפים 8–9, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
56 בעד, 49 נגד. סעיפים 8 ו-9, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 186. שימו לב, הסתייגות 186 – הצבעה. הצבעה מס' 282 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 186 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
194.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם כן, נצביע תחילה על סעיף 10 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 283 בעד סעיף 10, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 10, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
56 בעד, 48 נגד. סעיף 10, כנוסח הוועדה, התקבל. נצביע כעת על הסתייגות 194. הצבעה. הצבעה מס' 284 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 194 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 200. שימו לב, מצביעים על הסתייגות 200. הצבעה. הצבעה מס' 285 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 200 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 211 – הצבעה. הצבעה מס' 286 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 211 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על סעיף 11 כנוסח הוועדה. סעיף 11 כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 287 בעד סעיף 11, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 11, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 48 נגד. סעיף 11, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 231. הצבעה. הצבעה מס' 288 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 231 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 273 – הצבעה. הצבעה מס' 289 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 273 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על סעיף 12, כנוסח הוועדה. אנחנו מצביעים על סעיף 12 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 290 בעד סעיף 12, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 12, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
56 בעד, 49 נגד. סעיף 12, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 291. הסתייגות 291 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 291 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 291 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
בעד 48, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 301 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 292 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 301 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 330 – הצבעה. הצבעה מס' 293 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 330 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על סעיף 13 כנוסח הוועדה. שימו לב, הצבעה. הצבעה מס' 294 בעד סעיף 13, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 13, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 49 נגד. סעיף 13, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 341. הסתייגות 341 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 295 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 341 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 363. הצבעה כעת. הצבעה מס' 296 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 363 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 449, הצבעה כעת. הצבעה מס' 297 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 449 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 453. הצבעה כעת. הצבעה מס' 298 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 453 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 54 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אני מציין לפרוטוקול את הערתו של חבר הכנסת רביבו, שבהצבעה הקודמת הוא הצביע בטעות, ובעצם בשתי ההצבעות הקודמות, מהעמדה של חברת הכנסת דיסטל. אבל הצבעת פעם אחת, לא פעמיים?
אליהו רביבו (הליכוד):
פעם אחת.
היו"ר אמיר אוחנה:
פעם אחת בלבד. מאה אחוז, זה לא משנה את תוצאת ההצבעה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
פעם אחת או פעמיים?
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, לא, הוא לא הצביע פעמיים. הצביע פעם אחת, בטעות מעמדה אחרת. זה לא משנה את תוצאת ההצבעה. בבקשה, גברתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
460.
היו"ר אמיר אוחנה:
לפני ההסתייגות, נצביע על סעיף 14 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 299 בעד סעיף 14, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 14, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
סעיף 14, כנוסח הוועדה: 56 בעד, 49 נגד. סעיף 14, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 462. הצבעה מס' 300 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 462 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת, אנחנו נצביע על סעיף 15 כנוסח הוועדה. שימו לב, סעיף 15 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 301 בעד סעיף 15, כהצעת הוועדה – 56 נגד –47 נמנעים – אין סעיף 15, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
56 בעד, 47 נגד. סעיף 15, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על סעיף 16 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 302 בעד סעיף 16, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 16, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
56 בעד, 50 נגד. סעיף 16, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת הסתייגות 470 – הצבעה. הצבעה מס' 303 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 470 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 472. הצבעה. הצבעה מס' 304 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 472 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 475 – מצביעים כעת. הצבעה מס' 305 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 475 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על סעיף 17 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 306 בעד סעיף 17, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 17, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 50 נגד. סעיף 17, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת הסתייגות 486. הצבעה כעת. הצבעה מס' 307 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 486 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 494. הסתייגות 494 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 308 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 494 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על סעיף 18 כנוסח הוועדה. סעיף 18, כנוסח הוועדה – הצבעה. הצבעה מס' 309 בעד סעיף 18, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 50 נמנעים – 1 סעיף 18, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
54 בעד, 50 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי סעיף 18, כנוסח הוועדה, התקבל. יש לנו שני סעיפים להצביע עליהם, 19 ו-20. אנחנו מצביעים כעת על סעיפים 19 ו-20 כנוסח הוועדה. 19 ו-20 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 310 בעד סעיפים 19–20, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 19–20, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
54 בעד, 50 נגד. סעיפים 19 ו-20 התקבלו כנוסח הוועדה. נא לבדוק את העמדה של חברת הכנסת אתי עטייה. הצבעת? הצבעת ולא תפס? הינה, בני מייד מגיע לבדוק. זה לא משנה את תוצאת ההצבעה. כעת נצביע על הסתייגות 519.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, 518. זה חשוב לי.
היו"ר אמיר אוחנה:
518, סליחה. אין בעיה, מעולה. 518. הסתייגות 518 – הצבעה. הצבעה מס' 311 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 518 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 528 – הצבעה. הצבעה מס' 312 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 528 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
546.
היו"ר אמיר אוחנה:
רק שנייה אחת. אם כן, אנחנו מצביעים כעת על סעיפים 21, 22 ו-23 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 313 בעד סעיפים 21–23, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 21–23, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 50 נגד. סעיפים 21, 22, ו-23, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת הסתייגות 546. הצבעה כעת. הצבעה מס' 314 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 546 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, אנחנו מצביעים על סעיפים 24 עד 27, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 315 בעד סעיפים 24–27, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 24–27, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
54 בעד, 50 נגד. סעיפים 24 עד 27, כולל, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת אנחנו מצביעים על הסתייגות 605, נכון? הסתייגות 605 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 316 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 605 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על סעיפים 28 ו-29 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 317 בעד סעיפים 28–29, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 49 נמנעים – אין סעיפים 28–29, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
54 בעד, 49 נגד. סעיפים 28 ו-29, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת הסתייגות 633 – הצבעה. הצבעה מס' 318 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 633 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. סעיפים 30 עד 32, כולל. אנחנו מצביעים על סעיפים 30 עד 32 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 319 בעד סעיפים 30–32, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 30–32, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
54 בעד, 50 נגד. סעיפים 30 עד 32, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 690. הצבעה. הצבעה מס' 320 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 690 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 705. הצבעה כעת. הצבעה מס' 321 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 705 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
50 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, סעיפים 33, 34 ו-35 כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 322 בעד סעיפים 33–35, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 33–35, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
54 בעד, 50 נגד. סעיפים 33 עד 35, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת מצביעים על הסתייגות 739. הצבעה. הצבעה מס' 323 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 739 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, מצביעים כעת על סעיפים 36, 37, 38, 39 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 324 בעד סעיפים 36–39, כהצעת הועדה – 54 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 36–39, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
סעיפים 36 עד 39 – 54 בעד, 50 נגד. כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת הסתייגות 779. הצבעה כעת. הצבעה מס' 325 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 779 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נצביע כעת על סעיפים 40 ו-41 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 326 בעד סעיפים 40–41, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 40–41, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
54 בעד, 48 נגד. סעיפים 40 ו-41, כנוסח הוועדה, נתקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 796. הצבעה מס' 327 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 796 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
46 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
829.
היו"ר אמיר אוחנה:
את מסבכת אותי. שנייה, שנייה אחת. סעיפים 42 עד 46, כולל, כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 328 בעד סעיפים 42–46, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 45 נמנעים – אין סעיפים 42–46, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
54 בעד, 45 נגד. סעיפים 42 עד 46, כולל, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת, אמרנו, הסתייגות 829 – הצבעה. הצבעה מס' 329 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 829 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
44 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. סעיפים 47 עד 52, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 330 בעד סעיפים 47–52, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 47 נמנעים – אין סעיפים 47–52, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
54 בעד, 47 נגד. סעיפים 47 עד 52, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 874. הצבעה מס' 331 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 874 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. סעיף 53 כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 332 בעד סעיף 53, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף 53, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
54 בעד, 47 נגד. סעיף 53, כנוסח הוועדה, התקבל. כעת נצביע על הסתייגות 883. הצבעה. הצבעה מס' 333 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 53 נמנעים – 1 הסתייגות 883 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
46 בעד, 53 נגד, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. סעיפים 54 עד 57, כולל, כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 334 בעד סעיפים 54–57, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 47 נמנעים – אין סעיפים 54–57, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
54 בעד, 47 נגד. סעיפים 54 עד 57, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 977. הצבעה. הצבעה מס' 335 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 977 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. סעיפים 58 עד 60, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 336 בעד סעיפים 58–60, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 58–60, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
סעיפים 58, 59 ו-60 – 55 בעד, 48 נגד – כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 1045. הצבעה מס' 337 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 1045 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 55 נגד. לא התקבלה. סעיפים 61 עד 66, כולל, כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 338 בעד סעיפים 61–66, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 61–66, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 48 נגד. הסעיפים, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 1109. הצבעה. הצבעה מס' 339 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 1109 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. לכן נצביע כעת על סעיפים 67 עד 75, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 340 בעד סעיפים 67–75, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 47 נמנעים – אין סעיפים 67–75, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
56 בעד, 47 נגד. סעיפים 67 עד 75, כולל, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 1170. הצבעה מס' 341 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 1170 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. מסעיף 76 עד סעיף 82, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 342 בעד סעיפים 76–82, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 76–82, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 48 נגד. הסעיפים, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת הסתייגות 1404. הצבעה כעת. הצבעה מס' 343 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 1404 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, סעיפים 83–84 כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 344 בעד סעיפים 83–84, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 83–84, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 48 נגד. סעיפים 83 ו-84, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 1541. הצבעה. הצבעה מס' 345 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 1541 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת סעיפים 85–88, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 346 בעד סעיפים 85–88, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 85–88, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 48 נגד. סעיפים 85–88, כולל, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 1903. הצבעה מס' 347 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 1903 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת סעיפים 89–91 כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 348 בעד סעיפים 89–91, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 89–91, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 48 נגד. הסעיפים, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 1970. הצבעה. הצבעה מס' 349 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 1970 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, סעיפים 92–95, כנוסח הוועדה, כעת. הצבעה מס' 350 בעד סעיפים 92–95, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 49 נמנעים – אין סעיפים 92–95, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 49 נגד. הסעיפים, כנוסח הוועדה, התקבלו כאמור. כעת נצביע על הסתייגות 2074. הצבעה כעת. הצבעה מס' 351 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 2074 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים כעת על סעיפים 96–103, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 352 בעד סעיפים 96–103, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 96–103, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 50 נגד. הסעיפים, כנוסח הוועדה, התקבלו כאמור. כעת הסתייגות 2474 – הצבעה. הצבעה מס' 353 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 2474 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, אנחנו נצביע על סעיפים 104–107, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 354 בעד סעיפים 104–107, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 50 נמנעים – 1 סעיפים 104–107, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 50 נגד ונמנע אחד. סעיפים 104–107, כנוסח הוועדה, התקבלו. וכעת הסתייגות 2533 – הצבעה. הצבעה מס' 355 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 2533 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, סעיפים 108–112, כולל, כמובן, כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 356 בעד סעיפים 108–112, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 49 נמנעים – אין סעיפים 108–112, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 49 נגד. הסעיפים, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת הסתייגות 2632 – הצבעה. הצבעה מס' 357 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 2632 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כעת 2686. שים לב שאתה עושה עכשיו נוסח ועדה, ואני מבקשת ומקבלת הצבעה שמית.
היו"ר אמיר אוחנה:
ממי את מבקשת וממי את מקבלת? מקובל, קואליציה? בסדר. אנחנו נקיים כעת, לבקשת האופוזיציה והקואליציה, הצבעה שמית על סעיפים 113 ו-114, כנוסח הוועדה. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– בעד
ינון אזולאי– בעד
דן אילוז– בעד
ואליד אלהואשלה– נגד
קארין אלהרר– נגד
עמיחי אליהו– בעד
זאב אלקין– בעד
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– בעד
אוריאל בוסו– בעד
מישל בוסקילה– בעד
דבי ביטון– נגד
חיים ביטון– בעד
מיכאל מרדכי ביטון– נגד
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– נגד
מירב בן ארי– נגד
רם בן ברק– נגד
איתמר בן גביר– בעד
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יואב בן צור– בעד
ניר ברקת– בעד
ששון ששי גואטה– בעד
טלי גוטליב– בעד
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
מאי גולן– בעד
איתן גינזבורג– נגד
גילה גמליאל– בעד
בנימין גנץ– נגד
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– נגד
אבי דיכטר– בעד
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– בעד
שלום דנינו– בעד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– בעד
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– בעד
יצחק שמעון וסרלאוף– בעד
יאסר חוג'יראת– נגד
אימאן ח'טיב יאסין– נגד
עוז חיים– נגד
אכרם חסון– בעד
ווליד טאהא– נגד
משה טור פז– נגד
אחמד טיבי– אינו נוכח
יוסף טייב– בעד
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– אינו נוכח
חילי טרופר– נגד
מאיר כהן– אינו נוכח
מירב כהן– נגד
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– נגד
יוראי להב הרצנו– נגד
ירון לוי– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– נגד
אביגדור ליברמן– נגד
יאיר לפיד– נגד
טטיאנה מזרסקי– נגד
מרב מיכאלי– נגד
שלי טל מירון– נגד
יונתן מישרקי– בעד
חנוך דב מלביצקי– בעד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– נגד
מיכאל מלכיאלי– בעד
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– בעד
אורי מקלב– אינו נוכח
יעקב מרגי– בעד
שרון ניר– נגד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– נגד
יבגני סובה– נגד
צבי ידידיה סוכות– אינו נוכח
משה סולומון– בעד
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– בעד
אורית מלכה סטרוק– בעד
משה סעדה– בעד
מנסור עבאס– נגד
עפיף עבד– בעד
איימן עודה– אינו נוכח
עדי עזוז– אינה נוכחת
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– בעד
עודד פורר– נגד
יצחק פינדרוס– אינו נוכח
משה פסל– בעד
מאיר פרוש– אינו נוכח
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– נגד
מטי צרפתי הרכבי– אינה נוכחת
אריאל קלנר– בעד
יצחק קרויזר– בעד
גלעד קריב– נגד
שלמה קרעי– בעד
אליהו רביבו– בעד
שמחה רוטמן– בעד
יעל רון בן משה– נגד
אפרת רייטן מרום– נגד
אלון שוסטר– נגד
קטי קטרין שטרית– בעד
אלעזר שטרן– נגד
מיכל שיר סגמן– נגד
נאור שירי– אינו נוכח
אושר שקלים– בעד
עאידה תומא סלימאן– נגד
פנינה תמנו– נגד
היו"ר אמיר אוחנה:
נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
אחמד טיבי– נגד
יעקב טסלר– אינו נוכח
מאיר כהן– נגד
עופר כסיף– נגד
ישראל כץ– אינו נוכח
ירון לוי– נגד
מיקי לוי– נגד
יריב לוין– בעד
אורי מקלב– אינו נוכח
בנימין נתניהו– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– בעד
איימן עודה– נגד
עדי עזוז– נגד
חמד עמאר– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– אינו נוכח
מאיר פרוש– אינו נוכח
יסמין פרידמן– נגד
מטי צרפתי הרכבי– נגד
נאור שירי– נגד
היו"ר אמיר אוחנה:
האם יש חברי כנסת המעוניינים להצביע וטרם עשו זאת? בבקשה, נא להפנות את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשם חבר הכנסת)
אריה מכלוף דרעי– בעד
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת בן גביר הצביע?
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
חבר הכנסת בן גביר הצביע בעד.
היו"ר אמיר אוחנה:
הצבעת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
חבר הכנסת בן צור הצביע כבר בעד.
היו"ר אמיר אוחנה:
האם יש חברי כנסת נוספים שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות זאת? אם לא, תמה ההצבעה. נא למנות את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 55 בעד, 50 נגד. סעיפים 113 ו-114, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 2686. אני אתן עוד כמה שניות לחברי הכנסת להתיישב במקומותיהם. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. אנא שבו. הסתייגות 2686 – הצבעה. הצבעה מס' 358 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 2686 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
46 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
הסתייגות של אבי מעוז, 2976.
היו"ר אמיר אוחנה:
כעת נצביע על סעיפים 115 עד 127, כולל, כנוסח הועדה. הצבעה. הצבעה מס' 359 בעד סעיפים 115–127, כהצעת הוועדה – 53 נגד – 47 נמנעים – אין סעיפים 115–127, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
53 בעד, 47 נגד. סעיפים 115 עד 127, כולל, כנוסח הוועדה, התקבלו. וכעת הסתייגות 2976 – הצבעה. הצבעה מס' 360 בעד הסתייגות 2976 – 41 נגד – 55 נמנעים – 1 הסתייגות 2976 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
41 בעד, 55 נגד, נמנע אחד ושבעה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. אוקיי, רגע. 3033, שמענו נכון?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אמרתי 3037. זה סעיף 130.
היו"ר אמיר אוחנה:
סעיפים 128 ו-129, כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 361 בעד סעיפים 128–129, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 128–129, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
54 בעד, 48 נגד. הסעיפים, כנוסח הוועדה, התקבלו. וכעת הסתייגות 3037 – הצבעה. הצבעה מס' 362 בעד הסתייגות 3037 – 49 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 3037 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
הסתייגות 3037, בעד – 49, נגד – 58. לא התקבלה. כעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
3158, כלומר נצביע כעת על סעיפים 130 עד 137, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 363 בעד סעיפים 130–137, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 130–137, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
130–137 – 56 בעד, 48 נגד. סעיפים 130 עד 137, כולל, כנוסח הוועדה, התקבלו. וכעת הסתייגות 3158 – הצבעה. הצבעה מס' 364 בעד הסתייגות 3158 – 49 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 3158 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
אז יש לנו להצביע ראשית על סעיף 138 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 365 בעד סעיף 138, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 138, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
56 בעד, 48 נגד. סעיף 138, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת הסתייגות 3200 – הצבעה. הצבעה מס' 366 בעד הסתייגות 3200 – 49 נגד – 57 נמנעים – אין הסתייגות 3200 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 57 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
3262. אם כן, אנחנו מצביעים כעת על סעיפים 139 עד 144, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 367 בעד סעיפים 139–144, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 49 נמנעים – אין סעיפים 139–144, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
סעיפים 139 עד 144, כנוסח הוועדה – 55 בעד, 49 נגד – התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 3262. הצבעה. הצבעה מס' 368 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 58 נמנעים – נגד הסתייגות 369 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
48 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נצביע על סעיפים 145 ו-146 כנוסח הוועדה. סעיפים 145 ו-146 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 369 בעד סעיפים 145–146, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 49 נמנעים – אין סעיפים 145–146, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 49 נגד. סעיפים 145 ו-146, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת נצביע על הסתייגות 3264. הסתייגות 3264 – הצבעה. הצבעה מס' 370 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 58 נמנעים – אין הסתייגות 3264 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
49 בעד, 58 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, אנחנו מצביעים כעת על סעיפים 147–148 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 371 בעד סעיפים 147–148, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 147–148, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
56 בעד, 48 נגד. סעיפים 147–148, כנוסח הוועדה, התקבלו. וכעת הסתייגות 3275 – הצבעה. הצבעה מס' 372 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 3275 לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
47 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
קריאה:
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
מה קרה? העמדה של חבר הכנסת בליאק, נא לבדוק אותה. זה לא משנה את תוצאת ההצבעה, אבל התכוונת להצביע - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
בעד.
היו"ר אמיר אוחנה:
אנחנו רושמים את זה לפרוטוקול. בבקשה. אם כן, אנחנו נצביע כעת על סעיף 149 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 373 בעד סעיף 149, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 149, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
55 בעד, 49 נגד. הסעיף, כנוסח הוועדה, התקבל. אנחנו עוברים, רבותיי, להצביע בקריאה השלישית על הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 374 בעד החוק – 53 נגד – 48 נמנעים – 2 הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
53 בעד, 48 נגד, שני נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. יש לנו הודעה מיושב-ראש ועדת הכנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
סליחה רגע, הודעה למזכיר הכנסת קודם.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה השנייה ולקריאה השלישית: הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 46 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הכנסת. לקריאה הראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 268) (הסעת יולדת באמבולנס), התשפ"ו–2026. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, אבקש להודיע על חילופי אישים מטעם סיעת הימין הממלכתי בוועדות הכנסת, כמפורט להלן: בוועדת הכנסת, בוועדת הכספים, בוועדת הכלכלה, בוועדת החוץ והביטחון ובוועדה המיוחדת ליישובים בגבול המזרחי, במקום חבר הכנסת מישל בוסקילה, יכהן חבר הכנסת אכרם חסון; בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, במקום חבר הכנסת מישל בוסקילה, תכהן חברת הכנסת שרן מרים השכל; בוועדה המיוחדת למאבק בסמים ואלכוהול, במקום חבר הכנסת אכרם חסון, תכהן חברת הכנסת שרן מרים השכל.
היו"ר אמיר אוחנה:
הודעה לשר אלקין מטעם הממשלה, בבקשה.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים וחברי הכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(8) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבד להודיע כי בהתאם לסעיף 26(1) לחוק-יסוד: הממשלה, נפסקה כהונתה של סגנית השר במשרד החוץ, חברת הכנסת שרן השכל, ביום 16 ביולי 2026 בשעה 19:10. כמו כן, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לאשר את מינויו של חבר הכנסת מישל בוסקילה על ידי שר החוץ ובהסכמת ראש הממשלה לתפקיד סגן שר במשרד החוץ. סגן השר ייכנס לתפקידו עם מסירת הודעה זו. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה וברכות לסגן השר.
היו"ר אמיר אוחנה:
סגן השר מישל בוסקילה, אנחנו מזמינים אותך להצהרת האמונים, בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת בוסקילה, אנא קרא את הצהרת האמונים.
מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):
אני מישל בוסקילה, בן מרים ודוד, זיכרונם לברכה, מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כסגן שר ולקיים את החלטות הכנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
אתה תחסר לי כסגן. אנחנו מקדמים בברכה גם את סגן יושב-ראש הכנסת אכרם חסון. ברכות לסגן השר מישל בוסקילה.
[מס' כ/1207; דברי הכנסת, ישיבה זו; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 46 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מטעם ועדת הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש ועדת הכנסת, להציג את הצעת החוק. בבקשה. בבקשה, יושב-ראש ועדת הכנסת.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מבקש, בחוק הזה של מימון מפלגות, אף אחד מאצלנו לא מדבר, ותשבו, כי צריך 61. אני מקריא, ורוצים להצביע, וצריך 61. נעשה את זה מהר. אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג בפניכם, לקריאה השנייה והשלישית, את הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 46 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מטעם ועדת הכנסת. הוועדה הציבורית שקמה לפי חוק מימון מפלגות הגישה לאחרונה המלצה מפורטת בעניין מימון הבחירות לכנסת העשרים-ושש בעקבות פנייה של מפלגות שונות אליה. ההמלצה אושרה במלואה בוועדת הכנסת, ועוגנה בסעיפים 1 ו-2 להצעת החוק המונחת בפניכם. הוועדה הציבורית ציינה בהמלצתה כי התיקונים השונים מאזנים בין מפלגות גדולות לקטנות ובין מפלגות ותיקות לחדשות, ומצמצמים ככל האפשר את האי-שוויון ואת החשש מחובות אבודים. לכן, לגישתה, יש לאמצם כמקשה אחת, וכך עשינו. אלה הם עיקרי התיקונים המוצעים: סעיף 3 לחוק המימון עוסק בחישוב מימון הבחירות שנעשה לאחר פרסום תוצאות הבחירות, וקובע כיום תוספת של יחידת מימון אחת המתווספת למימון שמקבלת כל רשימת מועמדים שנבחרה לכנסת. לפי ההצעה, בבחירות לכנסת העשרים-ושש התוספת האחידה תהיה 1.4 יחידות מימון במקום יחידה אחת. סעיף 4 לחוק המימון, עניינו מקדמת מימון הבחירות. כיום גובה המקדמה הוא 70% מיחידת מימון לכל חבר כנסת. לפי ההצעה המקדמה תהיה 80%, וזאת כדי לענות על הצורך של הסיעות לקבל את המימון ולשלם לספקים כבר בתקופה שבה מתנהלת מערכת הבחירות. מפלגות שאינן מיוצגות בכנסת רשאיות כיום לקבל מקדמה של שבע יחידות מימון לאחר שהגישו רשימת מועמדים כנגד ערבות. מוצע לקבוע כי המקדמה תהיה בסכום של עשר יחידות מימון, וכי הן יוכלו לבקש מתוך סכום זה שתי יחידות מימון החל מהיום הקובע. סעיף 7ג, עניינו ההלוואות שנותנת הכנסת לסיעות. כיום קבוע בחוק כי אם נותרה יתרת ההלוואה בסוף כהונתה של הכנסת, היא מנוכה ממקדמת מימון הבחירות. מאחר שהחוק שנחקק לפני הבחירות הקודמות פרס את ההלוואות לתקופה ארוכה, כך שהן טרם נפרעו במלואן, מוצע כי ניכוי ההלוואה ממימון ההוצאות השוטפות ייפסק, וכאשר תשולם מקדמת מימון הבחירות יופחתו ממנה סכומים אלה שלא נוכו, וכן מחצית מיתרת ההלוואה. בכנסת העשרים-ושש, כאשר סיעה תבקש הלוואה חדשה, תופחת מסכום ההלוואה יתרת ההלוואה מהכנסת העשרים-וחמש שטרם נפרעה. אלה הם התיקונים בענייני המימון. כולם הוראות שעה לבחירות הקרובות. תיקון נוסף הקבוע בסעיף 3 להצעה שבפניכם התווסף במהלך הדיונים, ועניינו מועד צאת הכנסת לפגרת הבחירות. בשנים האחרונות הוראות דומות לאלה שהזכרתי בענייני המימון נחקקו לצד חוק התפזרות הכנסת. לאור העובדה שהפעם הכנסת מכהנת ארבע שנים מלאות ולא מתפזרת לפני הזמן, מצאנו לנכון לציין בחוק את מועד יציאת הכנסת לפגרת הבחירות. מועד זה יחול ביום הקובע המוגדר בחוק מימון מפלגות כ-101 ימים לפני הבחירות. הפעם 101 ימים לפני 27 באוקטובר יוצא ד' באב התשפ"ו, 18 ביולי 2026. כלומר, החל מתחילת השבוע הבא הכנסת תהיה בפגרת בחירות, שתימשך עד כינוס הכנסת העשרים-ושש. בתקופה זו יחול בה המקובל בכנסת בפגרת בחירות, ותקום ועדת הסכמות, שיהיו בה חברים יו"ר הקואליציה ומרכזת סיעות האופוזיציה, אנוכי ומירב בן ארי, שאישורה יידרש לשם קיום ישיבת ועדה. אבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שהכינה ועדת הכנסת. אני רוצה לספר לכם על הקדנציה. אני רואה שכבר הוגשו עתירות נגד חוק התקשורת. איזו מהירות ההגשה, ואיזו מהירות תהיה גם התשובה שלהם כמובן. בדברים האלה הם מהירים. כשאזרח פונה לסעד, הוא יכול לחכות חצי שנה. בדברים האלה הם הכי מהירים שיש. יש רשומים שנרשמו לדבר?
היו"ר אמיר אוחנה:
יש הסתייגויות ויש בקשות רשות דיבור. ההסתייגויות זה קבוצת יש עתיד, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
ולדי, יש לך נימוק?
היו"ר אמיר אוחנה:
אתה בלי הגבלת זמן.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לא, הם רוצים שאני ארד ונפתור את האירוע. אני אוכל לסכם, נכון?
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה. עולים מסתייגים, נכון? אתה תוכל לסכם לאחר מכן. אם כן, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. נעשה זאת לפי קבוצות. קבוצת יש עתיד – אני לא מקריא את כל חברי הכנסת שלא נמצאים כאן. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. עד רבע שעה לרשותך. אני בטוח שיהיה מעניין.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא אדבר על חוק המימון, אני אדבר על חוק הבחירות. אתחיל מחוק הבחירות. קודם כול, זו הכנסת השלישית שלי שמתפזרת, וזה עבר מהר. עד כמה שאני יודע, חוק הבחירות עבר תמיד בהסכמה רחבה בין קואליציה לאופוזיציה, אבל גם הכלל הזה נשבר כאן, ובעיקר בגלל איזושהי פרנויה של חבר הכנסת רוטמן בקשר להצבעה בבתי אבות. אני חושב שמדובר בפגיעה חמורה באוכלוסייה הכי חלשה, כולל ניצולי שואה, ובפגיעה בזכות הכי בסיסית, הזכות להצביע. אני גם חושב שבסופו של דבר הטענה שזה מסייע יותר למפלגה כזו או אחרת היא טענה משוללת יסוד. פשוט חבל שהלכתם למקום הזה. ולכן, אנחנו כנראה ניאלץ כאופוזיציה להתנגד להצעת החוק הזאת. אבל אני חייב לציין דבר טוב, ואני מברך עליו. אני מדבר על מס מיוחד שיחול על שכר עובדי הבחירות – עובדי יום הבחירות ועובדי תקופת הבחירות, שתתחיל 30 יום לפני יום הבחירות. לא מדובר במס הכנסה, מדובר במס מיוחד, ומכיוון שמדובר במס מיוחד, אי-אפשר גם להגיש בגינו בקשה להחזר מס. לכן, מדובר במס סופי, ועד עכשיו המס שחל הוא 25%. אני חושב שזה היה לפני שנתיים וחצי או שלוש, רגע לפני הבחירות המוניציפליות, שעשיתי עבודה מול רשות המיסים. ממש חישוב. הוכחתי שהמס הנכון הוא לא 25% אלא 18%. ואז עשינו את זה לגבי הבחירות המוניציפליות, ואני שמח שהצלחנו גם בחוק הבחירות הזה לקדם את השינוי הזה, כלומר, עובדי יום הבחירות ועובדי תקופת הבחירות בבחירות הקרובות, ב-27 באוקטובר – במקום לשלם 25%, ישלמו 18% בלבד. זה מס הרבה יותר נכון והרבה יותר צודק. כי תמיד מדברים על זה שהשאיפה שלנו שכל השחקנים בשוק ישלמו מס אמת, ו-25% זה מאוד מאוד רחוק ממס אמת. לדעתי עכשיו אנחנו מתקרבים. אני חושב שהמס הנכון הוא עדיין בין 15% ל-17%, אבל כרגע נסתפק ב-18%, ובהמשך נתקדם לשיעור שהוא יותר נכון. זה כנראה הנאום האחרון שלי בכנסת העשרים-וחמש – או האחד לפני האחרון, נראה איך הלילה הזה יתקדם – ואני רוצה להקדיש אותו למקום שביליתי בו אלפי שעות בחמש וחצי השנים האחרונות. חלקן עם חבר הכנסת נאור שירי, חברי ושותפי, גם כמרכז הקואליציה בכנסת העשרים-וארבע וגם כמרכז האופוזיציה בכנסת העשרים-וחמש, והוא ועדת הכספים של הכנסת. ועדת הכספים היא לא עוד ועדה בכנסת. בהיבטים רבים, גם טכניים, נניח, כמו הפעילות בפגרות, אך גם ברמה המהותית, זו לא עוד ועדה. ועדת הכספים היא המצפון הכלכלי של מדינת ישראל. בוועדת הכספים בעולם מתוקן לא אמורים לנהל עסקאות פוליטיות מהבוקר ועד הלילה. בוועדת הכספים אמורים לשמור על כספי ציבור. לשמור על כספי ציבור – מאוד מאוד פשוט ואף מתבקש. בוועדת הכספים אמורים לשאול שאלות קשות, לדרוש ולקבל תשובות. נכון, נאור? לדרוש ולקבל תשובות. לפקח על הממשלה, ולעמוד כחומה בצורה בין האינטרס הציבורי לבין אינטרסים פוליטיים צרים. כל שקל שעובר בוועדת הכספים הוא שקל של אזרחי מדינת ישראל – של החייל במילואים, של המורה, של הרופאה, של בעל העסק הקטן, של הזוג הצעיר שמנסה לקנות דירה, של ההורים שלא גומרים את החודש. זו אינה קופה של המדינה ואינה הקופה של הקואליציה, ואינה קופה של מפלגה, אדוני שר האוצר בצלאל סמוטריץ' – זו הקופה של הציבור. דווקא משום כך האחריות של ועדת הכספים היא עצומה. היא לא נמדדת במהירות שבה מאשרים בה כספים ותקציבים, ולא בהיקף חקיקה פרטית, כמובן, אלא באומץ לעצור, לבדוק, לשאול, וכשצריך – גם לומר לא. אבל בקדנציה הזאת נדמה שוועדת הכספים ויתרה על התפקיד הזה. במקום להיות ועדה לפיקוח, היא הפכה פעמים רבות מדי לחותמת גומי של הממשלה ושל שר האוצר; במקום להגן על האינטרס הציבורי הרחב, היא אפשרה ביד רחבה לפוליטיקה סקטוריאלית מושחתת להשתלט על סדר-היום של הקופה הציבורית, ולראיה, כ-25 מיליארד שקלים של הכספים הקואליציוניים בזמן המלחמה. במקום לבחון כל החלטה לפי השאלה מה טוב למדינת ישראל, מה טוב לציבור המשרת, יותר מדי החלטות נבחנו לפי השאלה מי מרוויח מזה פוליטית. ותמיד, אבל תמיד, מי שהרוויח פוליטית אלה המצביעים של משה גפני ובצלאל סמוטריץ'. ככה יצא. לא משנה מה עשינו, תמיד מי שמרוויח זה שני הסקטורים האלה. כן, כן, הציבור שהצביע ליכוד נפגע ונשאר מאחור. אני כבר לא מדבר על המצביעים של מפלגות האופוזיציה, שפשוט נשדדו בקדנציה הזאת. זה לא תפקידה של ועדת הכספים. הציבור מצפה שאנחנו כאן, בבית הזה, בוועדות הכנסת, נשמור על כספו באותה אחריות שבה הוא מנהל את חשבון הבנק שלו. הרי אף משפחה בישראל לא הייתה מסכימה להוציא מיליארדים עם סדרי עדיפויות לקויים ומפוקפקים, בלי בקרה ובלי אחריות. אז למה המדינה מקפידה לנהוג בצורה כזאת? כשכספי ציבור מחולקים ללא שקיפות מספקת, ללא סדרי עדיפויות ברורים, או מתוך שיקולים פוליטיים זרים, מי שמשלם את המחיר הוא הציבור כולו. לאחרונה בחר יושב-ראש ועדת הכספים גם להפר ברגל גסה את כל הנהלים הנהוגים בוועדה, ולהעלות להצבעה למשל פניות תקציביות בניגוד לתקנון הכנסת וללא אישור הייעוץ המשפטי לוועדה. אחרי חמש שנים וחצי אני באמת יכול לומר באחריות שמדובר במעשה חסר תקדים – עוד סממן לקואליציה שלא מכבדת את החוק, שלחלוטין לא מכבדת את העקרונות של הניהול התקין. כשאין פיקוח אמיתי, האמון נפגע; כשאין אחריות תקציבית, הכלכלה נפגעת; וכשבמקום תקציב אחד בשנה מעבירים שלושה-ארבעה תקציבים, גם אין אמון בכלכלת ישראל מצד הגופים הפיננסיים הבין-לאומיים, ולכן המדינה סופגת לראשונה בהיסטוריה חמש הורדות דירוג אשראי. מה לעשות? ככה זה עובד. כשאין ועדת כספים עצמאית ומקצועית, הכנסת כולה נחלשת, וגם את זה ראינו בקדנציה הזאת. גם כלפי שר האוצר חובתה של ועדת הכספים היא לא להיות להקת מעודדים. שר האוצר – כל שר אוצר – חייב לדעת שיש מולו ועדה, ועדת הכספים, ששואלת שאלות, שדורשת נתונים, שמקשה, שבוחנת חלופות, ולא מאשרת באופן אוטומטי כל מה שמונח על שולחן הוועדה. ולכן, כאשר המדיניות הכלכלית נתפסת ככזו שמעדיפה הישרדות פוליטית על אחריות תקציבית, תפקידה של ועדת הכספים בעולם מתוקן הוא להציב גבולות, להגיד לא. לא להיכנע ללחצים. להגיד לשר האוצר: אדוני, זה לא יקרה. לא מול תשעת התקציבים שאושרו, כשבסוף יעד הגירעון נפרץ בכל תקציב שהוצב, לא מול ההפקרות של הכספים הקואליציוניים ולא מול חמש הורדות דירוג האשראי. אני רק אזכיר שוב שזה קרה לראשונה בהיסטוריה. מ-1993 עד 2024 דירוג האשראי שלנו רק עלה ועלה ועלה. ואז הוא ירד לראשונה בהיסטוריה, וכרגע אין אופק שזה הולך להשתנות. בקדנציה הזאת ועדת הכספים לא קיימה פעם אחת דיון מהותי על התנהלותו, באמת, הביזיונית של שר האוצר. יתרה מזאת, משהתעקשתי עוד לפני המלחמה ליזום דיון על השלכות הרסניות לכלכלה של ההפיכה המשפטית של רוטמן ולוין, קיבלנו מכתב הזוי, באמת הזוי, מצד יו"ר הוועדה הקודם, חבר הכנסת גפני, שבחר להחליט בהצבעה, בהצבעה על ידי הרוב הקואליציוני בקואליציה, רוב מהונדס, כי ההפיכה המשטרית לא תפגע בכלכלה. מה זה משנה שכל נתון אפשרי מראה אחרת? מה זה משנה?
נאור שירי (יש עתיד):
ועדת הכספים קובעת.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
ההשקעות בורחות, הגירעון בשחקים, הצמיחה יורדת, אבל אנחנו ברוב של – לא יודע, מי הצביע שם? כבר לא זוכר – שישה-ארבעה קבענו שזה לא. באמת, כאילו שיא חדש של הזיה. חברים, כך נראית מעילה באמון הציבור, ביזוי ועדת הכספים של הכנסת. וזו בדיוק הנקודה – יותר מדי פעמים במהלך הקדנציה הזאת, במהלך הכנסת העשרים-וחמש, האינטרס הציבורי בכל מקום במשכן הזה נדחק הצידה. אגב, גם בהצבעה האחרונה על חוק השידורים של קרעי – החוק הזה, אני מודיע לו באופן חגיגי, הולך לפח, כי הוא מפורק גם משפטית, גם פרלמנטרית. באמת, החלטה מאוד מאוד קלה של שופטי בית המשפט העליון. יותר מדי פעמים השיקול המקצועי פינה מקום לשיקול קואליציוני, זה תמיד היה, אבל בכנסת הזאת זה באמת הגיע לשיאים שלא ראינו קודם. יותר מדי פעמים הציבור הרגיש שיש מי שמקבל הכול, ויש מי שמשלם את החשבון – המשתמטים מקבלים הכול והמשרתים משלמים את החשבון. זו אינה דרכה של ועדת כספים חזקה ועצמאית. ועדת הכספים חייבת להיות המקום שבו הממשלה נבחנת, ולא המקום שהיא מקבלת אישור אוטומטי. היא צריכה להיות הכלב השומר על כספי ציבור, ולא המסלול המהיר לביזה קואליציונית. ועדת הכספים צריכה לשרת את כלל אזרחי מדינת ישראל, ולא מגזר אחד או שניים, ולא מפלגה אחת ולא קואליציה אחת מסוימת. אני חייב לומר – חבר הכנסת אזולאי לא פה, נכון? היו מקרים בודדים של שיתוף פעולה משמעותי למען כלל הציבור, בעיקר אחרי 7 באוקטובר, בהגדלת הפיצויים למגזר העסקי, ביצירת קרן לטובת המילואימניקים העצמאים. אבל באמת זה היה מעט מדי ולעיתים גם מאוחר מדי. בסופו של דבר, חברים, התקציב הוא לא רק מסמך כלכלי עם הרבה מאוד מספרים – הוא המסמך הערכי ביותר של הממשלה. הוא אומר למי דואגים, את מה או את מי מעדיפים ועל מי מוותרים. ולכן האחריות שלנו כחברי ועדת הכספים לוודא שהתקציב משקף צדק, אחריות, שוויון והסתכלות ארוכת טווח, ולא אינטרסים קצרי טווח. בקדנציה הזאת נושאים כמו הנגשת שוק ההון לציבור, יוקר המחיה, תחרות במערכת הפיננסית, כמעט ולא באו לידי ביטוי בסדר-יומה של ועדת הכספים, ובעיניי זה הזוי. זה הזוי. וזה מה שהציבור מצפה מאיתנו, זו חובתנו כנבחרי ציבור, וזה מה שנעשה אחרי הבחירות הקרובות. אני חושב שאחת ההצעות שקיבלתי מהמגזר העסקי – מכיוון שוועדת הכספים מאוד מאוד עמוסה, אז יכול להיות שיש מקום לפצל ממנה את החלק של הפיננסים של שוק ההון כדי באמת לטפל באופן משמעותי בנושא שיש בו השפעה משמעותית על יוקר המחיה, שזה התחרות במערכת הבנקאית ובמערכת הפיננסית. יש הרבה מאוד מה לתקן ומה לשנות. אנחנו נעשה את זה ביחד בקדנציה הבאה במקצועיות ובחריצות, כי לעבוד אנחנו יודעים, הוכחנו את זה. ואנחנו נחזיר את ועדת הכספים לציבור המשרת, שלצערי, איבד אותה בקדנציה הזאת. אז השינוי בדרך. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר כנסת נאור שירי.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אתה רואה, לא אני ביקשתי.
נאור שירי (יש עתיד):
מה? מה? לכמה זמן עליתי? 15 דקות.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
עליי. יש לך. יש לך.
היו"ר ניסים ואטורי:
איזה קופסה חסרה לו?
נאור שירי (יש עתיד):
קופסה של נתיכים. אהה, וואו, זה העט ההיסטורי. איך סמוטריץ' אוהב לומר? With all due respect. מה זה, זה העט ההיסטורי של סגן שר החוץ החדש שלנו – לא. לא.
קריאה:
ישר לקחו לך את זה.
נאור שירי (יש עתיד):
אני לא מבין, מה, לא יכולתי לשמור על זה? לא, בכללי הטקס המקובלים של - - -
קריאה:
- - - אצלך.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה, נשמה. אני שואף לדברים אחרים. טוב, מה שנקרא, התכנסנו כאן היום, אין לי מושג מה קורה. אבל - - -
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
למיקרופון.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, דווקא אתה תמיד מתלונן שאני כל הזמן מחפש מיקרופונים ורוצה לדבר. אולי תעדכנו אותנו בפריימריז? תקשיבו, אני באמת, אמיתי, אני לא מבין מה קורה. תנו לנו עדכון מהשטח. ראיתי שגם ביטן חזר, ניסים עם הטלפון. כולנו פ' פלוס שתיים – מוכנים לכוננות פריימריז פלוס שעתיים. מה, בוארון, תן לנו משהו. תן לנו איזה אינדיקציה.
היו"ר ניסים ואטורי:
פעם שנייה שהוא שואל היום על הפריימריז בליכוד, אני מתחיל לחשוש.
נאור שירי (יש עתיד):
אני מתעניין.
היו"ר ניסים ואטורי:
אוה, יש לנו עוד מתחרה. והוא לא פראייר, תשמע.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
קוד 99.
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה מתקן אותו? תביא טופס שאני אתקן אותו תוך כדי הנאום.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
99?
נאור שירי (יש עתיד):
לא.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
- - - 99.
נאור שירי (יש עתיד):
כן?
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
בטח. לא רק אתה, לעוד כמה אנשים פה.
נאור שירי (יש עתיד):
אה, עשית עלינו בדיקה במאגרים.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
באמת? וואי, איזה חידוש, נאור.
נאור שירי (יש עתיד):
הינה, חידשתי לך.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
נאור, קוד 99?
נאור שירי (יש עתיד):
מה זה, רק לעדכן אותי - - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
קוד 99 זה אומר שהתפקדת לליכוד עכשיו.
נאור שירי (יש עתיד):
הייתי פקוד הרבה זמן, כן.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
הופה.
קריאה:
שים אשראי, אתה יכול להצביע.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
ואם אתה תחזיר, זאת אומרת תשלם - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
הוא אפילו לא צריך קיצור פז"ם, היושב-ראש, הוא יכול להיות מועד ישן.
קריאה:
אתה שם אשראי היום – אתה מצביע.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אם תשלם, אולי יש סיכוי שתוכל - - -
קריאה:
שתצביע להם בפריימריז.
נאור שירי (יש עתיד):
טוב, מה אני אגיד לכם, אחרי שלא נתתם שום - - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
נאור, שמע, זה כבר חידוש. מתי התפקדת לליכוד?
נאור שירי (יש עתיד):
הייתי בנוער הליכוד לדעתי מ-1996 עד 2003, או אפילו קצת לפני.
היו"ר ניסים ואטורי:
היית עם סמסונוב, תגיד לי?
נאור שירי (יש עתיד):
לא, עם חגואל, עם יגאל הררי, עם משה ארז, אז היה.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
ספר לנו איזה סיפור. יאללה, איזה אנקדוטה.
נאור שירי (יש עתיד):
הייתי ביסודי - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
הקמתי את נוער הליכוד בשנת 1991, אחרי שהגעת.
נאור שירי (יש עתיד):
מה שנקרא, כשהיה את הפלייר "אני אספסוף גאה" – אתה זוכר, מאיר? אני זה שחילקתי אותו. על איזה צ'יפס יצאתי לחלק לו פליירים. טוב, בסדר, אבל לפחות אני מרגיש שיש לי עקומת למידה, כמו הממשלה העקומה הזו – אבל יש לי עקומת למידה. סליחה על הבוטות. זה עוד היה זה.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
לא, חס וחלילה. עידן, מה שלומך? אני רואה שאתה רואה. אתם מכירים את עידן בן אור, לא משנה, יש לו אחלה פודקאסט, ואיש מאוד מוצלח. עידן רואה ערוץ הכנסת, אז הוא אומר לי: נראה לי אני היחידי שרואה. בדרך כלל כשעשיתי את הניסוי הזה, היו עוד כמה שראו.
היו"ר ניסים ואטורי:
אז זה הוא שרואה?
נאור שירי (יש עתיד):
לא, לא, לא, זה עידן יוסף. היו לנו חוויות פה באיזה לילה – לא משנה, בטח גם הוא רואה את זה. טוב. היום הצגנו – הצגתם את החוק של התקשורת, ודיברנו הרבה, וגם ראיתי את ההצעה של ערוץ 14 אליכם, חברי הליכוד. אני מתפלא שאף אחד מכם לא לקח את ההצעה בשתי ידיים, היא נראית לי מאוד טריוויאלית. הצעה – העברתי לך את זה? ראית? דפדפת קצת?
היו"ר ניסים ואטורי:
כן. אמרתי, מה זה, אני לא ראיתי את הדבר הזה.
נאור שירי (יש עתיד):
איך לא ראית את הדבר הזה? מציעים לך חבילת גולד, פרסום לפוליטיקאים בערוץ.
היו"ר ניסים ואטורי:
אולי עשית לייקים לביבי, בגלל זה זה קופץ.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, לא, לא, תתפלא, מקורותיי בליכוד העבירו לי את זה. לא הגיע אלינו, לא, אף אחד – לא ראיתי את זה. הבנתי שגם היה איזה פרסום, לא משנה. מקורותיי בליכוד. יש כמה עוקבים בליכוד שאמרו לי: תראה מה זה, איזה יופי של שירותים נותן ערוץ 14. הבעיה שלי – למה לא נותנים גם לי קצת שירותים? אני פונה מכאן לערוץ 14 – אני יודע שכל מה שמעניין אתכם זה באמת שלטון נתניהו – למה לא תפרגנו קצת לאופוזיציה? תציעו לנו גם איזה חבילות פרימיום. מה הבעיה? למה רק לניסים ואטורי אפשר להציע? מה רע בקצת - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אף אחד לא הציע לי. אמרתי לך, תגיד לי איזה קישור זה, תשלח לי, אני חייב לראות.
נאור שירי (יש עתיד):
רגע, לחצת עכשיו? בוא נלחץ. תלחץ שנייה.
היו"ר ניסים ואטורי:
לחצתי.
נאור שירי (יש עתיד):
נו, מה, לאן אתה מגיע?
היו"ר ניסים ואטורי:
אצלך זה לא נכנס?
נאור שירי (יש עתיד):
נכנס. אבל בחייאת, לחצת?
היו"ר ניסים ואטורי:
שלחתי 80,000 הודעות היום, אז ווטסאפ חסמו אותי ל-24 שעות.
נאור שירי (יש עתיד):
מה יהיה איתך, תגיד? טוב, ישראל פישר, אכן גם אתה רואה, אבל זה התפקיד שלך. טוב מאוד שאתה רואה את ערוץ הכנסת. יש אירוע בכנסת. יש אירוע – אריה דרעי ברח, מנסים לאתר אותו, שוקלים להוציא את יחידת 669. אבל מה אני אגיד לכם, לא יודע, אני כנראה עושה פיליבסטר לאריה דרעי עכשיו. בכל מקרה, מכיוון שהעברתם את החוק שבאמת שינה את פני התקשורת, ועשיתם עבודה כל כך נהדרת, אז לא נותר לנו אלא לדבר על ענייני דיומא. מה? הכול בסדר? לא הבנתי מי צלצל עכשיו בפעמון ההצבעה. יש הצבעות?
היו"ר ניסים ואטורי:
איפה 61? איפה הם?
נאור שירי (יש עתיד):
איפה 61? אוכלים.
היו"ר ניסים ואטורי:
- - - יש, אני רואה. אנחנו 59, מגיעים להצבעה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, יש גם את - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אהה, יש אוכל בפרסה.
נאור שירי (יש עתיד):
נו, אתה מבין? בסדר, נו, אנחנו בסדר גמור. אדוני היושב-ראש, עכשיו קראתי ציוץ של חבר הכנסת משה סולומון. יש בריחה המונית ממפלגת הציונות הדתית. אני לא יודע אם מישהו שם לב לזה. זה ברמת – חוץ מבצלאל ורוטמן, אני לא בטוח שמישהו יתמודד שם – סליחה, גם סטרוק. אבל מילה של רצינות: משה סולומון, חבר כנסת שהצביע במרבית הקדנציה האחרונה בצורה מזעזעת בעיניי, וגם לא הסתרנו את חילוקי הדעות בינינו, אבל בתור בן אדם הוא בן אדם שאני מאוד חיבבתי במליאה. אני חושב שהציונות הדתית, באופן אמיתי, מאבדת את אחד מחברי הכנסת – יחד גם עם השר סופר. מה שנקרא, אם יש עוד זכר לציונות, ודתית, בשבוע האחרון מפלגת הציונות הדתית איבדה את חברי הכנסת האלה. זה המצב, זה לא מפליא אותי. אני בטוח שגם אותך לא מפליא שהם עזבו. עכשיו אני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת בליאק, או מי שרוצה לענות לי: למה עכשיו יש עימותים בין מפגיני הפלג – כולם נהיו "הפלג", הפכו להיות "הפלג" – אגב, כמה-כמה מכבי? תן לי שם בדיקה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תכף אעדכן אותך.
נאור שירי (יש עתיד):
עכשיו המשיכו גם לחסום את הכבישים. אני לא הבנתי את הרעיון הזה. הרי קיבלו את כל מבוקשם. אריה דרעי הסתובב פה עם ידיים ועשה לכולנו ש"ס, החזירו עטרה ליושנה, אין מעצרים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
1:1.
נאור שירי (יש עתיד):
1:1, ידעתי. מי שם?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
- - - קאנגווה.
נאור שירי (יש עתיד):
בקיצור, אם תסביר לי מה הסיפור עכשיו עם ההפגנות – אני לא מצליח להבין.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
על בג"ץ, על הקפאת החוק.
נאור שירי (יש עתיד):
אבל הכול מוקפא. זאת אומרת, אין מעצרים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אין שינוי בסטטוס קוו.
נאור שירי (יש עתיד):
בדיוק, אין שינוי, אין כלום. עכשיו גם הבנתי שיש בעיה עם רשות המיסים. אין אפשרות להיכנס לאוטונומיה. אם פעם חשבנו, גברתי השרה סילמן – חשבנו שלהיכנס לקסבה בג'נין צריך כוחות משוריינים, היום הקסבה בבני ברק זה אירוע בעייתי. אי-אפשר להיכנס לקסבה. יושבים שם רשות המיסים, נכנסים לשם אנשים – אי-אפשר להיכנס. לא ראיתי דבר כזה. הפכנו להיות – אוה, בבצ'יק, איפה היית? בדיוק דיברתי על הקסבה בבני ברק, ונכנסת. איזה יופי. אתה יכול להסביר לי על מה אתם מפגינים עכשיו? תן לי הסבר. עכשיו בכביש 4.
קריאה:
לא היו חלות במאפייה של ויז'ניץ.
נאור שירי (יש עתיד):
לא היו חלות? לא, אתה – מה אתה אומר עליו? מה עוד אתם רוצים? מה? עמד פה גולדקנופ – הוא אומנם היה קצת עם שיער רטוב מהדנובה ועשה לנו כאלה פרצופים - - -
קריאה:
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
מה? מה הבעיה? למה אתם מפגינים? למה אתם מפגינים? מה הבעיה? קיבלת את כל מה שרצית. קיבלת גם את חוק-היסוד, שעליו אתה הולך לבנות סט חקיקה מפחיד, שמעתי, קיבלת גם את הפטור ממעצרים, קיבלתם את הגננות – מה עוד? כמה עוד? יש תשובה?
קריאה:
דבר איתי בארבע עיניים.
נאור שירי (יש עתיד):
תגיד, הבנתי שאושר לכם הפיצול מגפני.
קריאה:
עוד לא עבר. יש בעיה עם זה.
קריאה:
לא היה בכלל, לא היה דיון.
נאור שירי (יש עתיד):
לא היה דיון? מה יהיה? מה, תרוצו ביחד?
קריאה:
יש בעיה עם הליכוד.
נאור שירי (יש עתיד):
וואי, וואי. הבנתי שאתם גם שוקלים להתאחד עם ש"ס.
קריאה:
הוא אמר שזה לא יקרה.
קריאה:
אל תיגרר לשם.
נאור שירי (יש עתיד):
טוב, טוב, בסדר גמור. רציתי לשאול אותך, בבצ'יק, בבני ברק יש סניף של קרפור?
קריאה:
תשאל את ניר. ניר, יש קרפור בבני ברק?
שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:
כן.
נאור שירי (יש עתיד):
תגיד, הוא נבחר לאחד מ-40 הסניפים?
שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:
כן, מה-54.
נאור שירי (יש עתיד):
מ-54 הסניפים? שמעתי שיש שם הנחות חבל על הזמן. מדהים.
מאיר כהן (יש עתיד):
זה אותו מחיר אצל כולם, יא חביבי.
נאור שירי (יש עתיד):
גם בדימונה? לא, בדימונה אין קרפור. לא נראה לי שנכנסו – אגב, הורדת מחירים מטורפת, מה שהולך – באמת, מרוב שהורידו את המחירים, התחילו להוריד מוצרים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
וואו, האמת ששכחנו מה יוקר המחיה.
נאור שירי (יש עתיד):
כבר שכחתי איפה אפשר להשיג קוטג'. אתה יודע שאין קוטג' – זה אירוע, אין מוצרי חלב. הכול מתנקז לקרפור.
קריאה:
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
למה? בגלל אוהד טל, למה.
קריאה:
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
מה קרה?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
- - - טכנאים - - -
נאור שירי (יש עתיד):
טכנאים?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
אבל מה הבעיה? אתה יודע כמה טכנאים יש אצל בבצ'יק רק במעונות היום? מה זה, יש לך מלא טכנאים. אלה טכנאים אלף-אלף. טוב, מה אני אגיד לכם? זה באמת אירוע מטורף מה שקורה עכשיו בבני ברק. אתה שם לב לסרטונים בקומה הכשרה? יש כמעט לינצ'ים באנשים, לא נורמלי.
קריאה:
זה בכביש 4, זה לא בבני ברק.
נאור שירי (יש עתיד):
מה יש לך אתה עם כביש 4? אה, זה לא בני ברק? לבני ברק אין שייכות לכביש 4? הכול לא מתנקז לשם?
קריאה:
- - - הולך למקום אחר.
נאור שירי (יש עתיד):
מה בסיס האם של הפלג? איפה הוא יושב? מה - - - כמה הוא?
קריאה:
על מה הוא?
נאור שירי (יש עתיד):
מ"ק – מה הפלג? בסדר, אני מבין שאין רצון באמת – אני רוצה לברך מישהו שיקר לליבי, חנמאל דורפמן. אני הרבה פעמים אמרתי: אנחנו כבר לא חיים במדינת ישראל, אנחנו חיים במדינת חנמאל. חנמאל עזב היום את תפקידו כראש המטה, נכון?
קריאה:
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה. חנמאל עזב את המשרד, ותדע לך שמהיום המשרד לא יהיה אותו דבר, המטה לביטחון לאומי, המשרד לביטחון לאומי - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אבל מה אמרתי לך לפני שבוע, למה הוא הולך - - -
נאור שירי (יש עתיד):
תכף אנחנו נגיע לשם. למה חנמאל – עכשיו אני עושה, לא חידון: למה חנמאל דורפמן עזב את תפקידו? כי אתה חושב שבהיותו מוכר לולבים לפני שלוש שנים, ומפקיד את הנשק האישי שלו – אגב, בניגוד לחוק, בתור נושא נשק נוסף שעשה עבירות עם הנשק, חשבתי שאתם – למה מוכר הלולבים המהולל, חנמאל, עזב את המשרד? למה?
שר המורשת עמיחי אליהו:
אין מספיק אתרוגים.
נאור שירי (יש עתיד):
אללה, אתה – חתיכת ערבה. למה הוא עזב את המשרד, מירב? למה? הוא רוצה להגשים את חלומו ולהגיע לכנסת. עכשיו אני שואל אתכם – למה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד: ידידי, ידידי.
נאור שירי (יש עתיד):
ידידי. למה? למה? תגידו לי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה הכנסת תעשה פה החל ממחר?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לי יש גרסה.
נאור שירי (יש עתיד):
יש לך גרסה – רגע, מכיוון שאני ואתה שוחחנו, אני רוצה לשמוע את דעתה של מירב, כי למירב יש הרבה שעות חנמאל. בבקשה, מירב – למה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תראה, חנמאל מציג מועמדות לכנסת הבאה, כי הוא הבין שהדרך - - -
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
לגיהינום רצופה כוונות טובות.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא – הדרך להשפיע היא דרך הכנסת.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, איפה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אוקיי.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
עכשיו אדוני יכול לגלות מה אמרתי לו?
נאור שירי (יש עתיד):
חנמאל רק שולט בקבוצת הווטסאפ של עוצמה, והוציא משם את אלמוג, מסכן, שאגב, היינו צריכים - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
סגן השר ל-AI.
נאור שירי (יש עתיד):
בדיוק.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
יש מקום?
נאור שירי (יש עתיד):
יש מקום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בוא'נה, הוא כל היום עושה עליי סרטונים - - -
נאור שירי (יש עתיד):
חנמאל רוצה להגיע לכנסת, מכיוון שבכנסת, מה יש שמאוד מושך אנשים כאלה? מירב? מה יש?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מה יש בכנסת?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
חסינות.
נאור שירי (יש עתיד):
אוה, מטי תלמידה חכמה. יש פה חסינות. מאיפה חבר הכנסת של העתיד קיבל לעצמו את הרעיון המוזר שאם אתה מגיע לכנסת אתה מקבל חסינות?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
- - - מנתניהו.
שר המורשת עמיחי אליהו:
היה הולך לפרקליטות. שם יש חסינות נצחית.
נאור שירי (יש עתיד):
איך הוא הגיע – אין בעיה, שילך לפרקליטות, נשמה, אבל בכנסת אתה מקבל את זה בזנ"ט.
קריאה:
זיל וזול.
שר המורשת עמיחי אליהו:
לא, אבל זה לא משנה שום דבר - - -
נאור שירי (יש עתיד):
מאיפה ישב וחלם לעצמו חנמאל, על גדות בבל, ואמר: וואו, יש לי איזה בעיה, וכנראה שיש לי גם את הפתרון. יושבים פה בכנסת, ובגלל שיש להם רוב קואליציוני, אפשר לסדר חסינות. מעניין איך זה קרה.
היו"ר ניסים ואטורי:
עליזה, איפה אופיר? תכף אני מעלה את סילמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אני רוצה לנמק את ההסתייגות הבאה. יש לנו כמה.
נאור שירי (יש עתיד):
איך סמוטריץ' אומר? Pass, pass, it's a come. But they passed you.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כולם משגעים אותי כבר. כל אחד, הקואליציה.
נאור שירי (יש עתיד):
אתם יכולים להסביר לי איך שרה נתניהו מקבלת אבטחה לכל החיים? מה זה?
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה יודע שנגמר לך הזמן, כן? לפי הסיכום, היה רבע ורבע, נכון? 15 ו-15.
נאור שירי (יש עתיד):
נשמה, עדיף לך שאני אמשוך פה יותר זמן, אני לא יודע אם עדכנו אותך.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא יודע, פתאום היא עולה גם היא, אז זה בסדר.
נאור שירי (יש עתיד):
מה שתגידו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה יכול לתת לי, ואז אתה תעלה שוב. יש לי מלא הסתייגויות.
נאור שירי (יש עתיד):
איך אני אעלה שוב? אז עדיף שאני אישאר, ואז תעלי שוב.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אתם רוצים שאני אעלה? אני אעלה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא יודע, מירב, את רוצה לנהל את האירוע, או שאני אמשיך - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, אני רוצה להגיד משהו.
נאור שירי (יש עתיד):
בואי, נשמה, בבקשה. ניסים, אתה יכול לקרוא לה?
היו"ר ניסים ואטורי:
טוב, בסדר. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. הזמן שלך נגמר מזמן, דרך אגב, פשוט אני מחכה לראות מה - - -
נאור שירי (יש עתיד):
זה הזמן - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
כן, הזמן של כולנו. תסתכל על זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, תראה, אנחנו תכף נקבל החלטה, אבל אני רוצה רגע לומר משהו.
היו"ר ניסים ואטורי:
נאור, זה נראה ככה בערך. הסדר של - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש.
היו"ר ניסים ואטורי:
כמה זמן את רוצה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
חמש דקות. תראה, מה שקורה במסדרונות ואצלי בטלפון חורג מכל היגיון. יש הרבה חוקים שחוקקו בכנסת הזאת והם חוקים טובים, אבל מכיוון שמראשון עד חמישי עסקנו רק בחוקים גרועים, אז הצטברו הרבה חוקים טובים. נתנו כאופוזיציה הרבה חוקים, ועדיין, כן, יש כאלה שלא נכנסו, אז כל הזמן באים ואומרים לי: בזה את אשמה, את אשמה. אבל זה לא אני. אם הייתם עושים ניקוי שולחן אמיתי משני עד חמישי – עומד כאן בחוץ מנכ"ל איחוד הצלה, לא הכניסו לו את החוק. מתקשר אליי יושב-ראש הרשות לניירות ערך – אני לא מצליחה להבין: את זאת שעוצרת. אני לא עוצרת. אני נתתי 20 חוקים, 22 חוקים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
שפעם אחת ייקחו אחריות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
פעם אחת. עכשיו, תקשיב לחוצפה. את עוצרת את החוקים, הם אומרים לי. תקשיב, אני בהלם מזה. את עוצרת חוקים מצוינים. אני? עד עכשיו התמודדתי עם חוקים נוראיים ואיומים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הביאו ב-31 בדצמבר 40 העברות תקציביות ובאו אליי - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן. עכשיו, יש כאן עוד גברת שהחליטה לנקות – לנקות, גם לנקות – והחליטה לחלק את הכסף של הקרן, עכשיו החליטה. שנה שלמה היא לא ספרה את קריית שמונה. היום התקשר אליי ראש עיריית קריית שמונה: את מעכבת דיון בוועדת הפנים. תקשיבו, אין גבול כבר לציניות הדוחה שלהם. דוחה. איפה היית שנה? למה לא חילקת כסף לקריית שמונה? היום אביחי שטרן – תגובה מערוץ 13: את מעכבת דיון. תגידו לי, יא חצופים, יא חצופים, רק בזכותנו עולים הפסולת, נתוני האשראי. הרי אם הייתה כאן אופוזיציה כמוהם, דוחה – את יודעת איך התחננתי לחוק של האיזוק האלקטרוני? הכול היה מוכן. אמרתי להם: זה מציל חיים – אמרו לי: בכנסת הבאה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אין כאבי בטן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כמה זמן לקח להם להעביר את האיזוק? שנה וחצי, חוק מוכן, מתוקצב. זאת חבורה של ערלי לב, אין לי מילה אחרת, ומפילים עליי: את מעכבת חוקים. אביחי שטרן – את לא מכנסת את ועדת פנים. אני? תיקחו אחריות, תגידו שהבאתם חוקים מזעזעים, ועל חשבון החוקים המזעזעים האלה הרבה חוקים הלכו לפח, מה לעשות? או יידחו לכנסת הבאה או לוועדת הסכמות. אבל אני? עשרות חוקים עולים כאן, עשרות חוקים – אני זאת שמעכבת. ואת הכסף של הגברת הזאת, שאגב, זה לא כסף של אבא שלה, כן, זה כסף של קרן הניקיון, היא יכלה לחלק לפני שנה לפחות. עכשיו אני צריכה להתמודד עם הדבר הזה, וזה פשוט מזעזע. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. אופיר, אתה רוצה לסכם?
מירב בן ארי (יש עתיד):
היא יכולה לעלות.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
מטי, תעלי, קצת על הדוקטורט.
היו"ר ניסים ואטורי:
אופיר, היו להם 15 ו-15.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
לא, יש לי איזה נאום על החינוך.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
לא, אל תתחילי עם החינוך. מה החינוך פה? אתמול צבי סוכות הרצה לנו פה כיצד צריכה להיראות האקדמיה הישראלית, וזה כל מה שאני זוכר.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
כן. אתה יודע, הבערות מחזיקה אותם נשלטים.
היו"ר ניסים ואטורי:
חמש דקות לרשותך, בבקשה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, השבוע הזה הוא שבוע איום ונורא, הזוי. ראינו שהקואליציה מעבירה חוקים – חוק ביזוי התורה; חוק חנינה למשתמטים, עבריינים, חרדים; חוק לחיסול היועצת המשפטית לממשלה; חוק לחיסול התקשורת; חוק להחזרת מונופול הכשרות; כמובן תעשיית הג'ובים; חוק להפרדה מגדרית באקדמיה. כל החוקים האלה הם הפנים של הממשלה הזו ושל ראש הממשלה, פני ההפקרה. הממשלה והקואליציה מעלים חוקים שרומסים את הדמוקרטיה בישראל, שמפלגים את העם. כל תחום בחיים נהרס. שלוש וחצי שנים של מלחמה עקובה מדם. עסקים, משפחות וחיילי מילואים קורסים, תיירות החוץ בכלל לא קיימת, ואתם, קואליציה, ממשיכים בשלכם – ממשיכים לא לגייס ציבור שלם שמשתמט, ממשיכים לא לשלב אותם בשוק העבודה, ממשיכים להפריד אותם משאר אזרחי המדינה, ממשיכים בכל הכוח, כי הכי חשוב לשמור על קואליציה. והינה, עכשיו יש עוד איזה משברון סביב חוק מימון מפלגות, העיקר לשמור על השותפים הטבעיים. אתם כרגיל לא לוקחים אחריות. תמיד יש מישהו אחר שאתם מאשימים. חברי וחברות הקואליציה, טלו קורה מבין עיניכם. הסתכלו במראה. מה שתראו שם זה את פניכם – את פני האדישות, את פני הזחיחות, את פני היוהרה, את פני עריצות הרוב, את פני ההפקרה, פנים של מי שלא אכפת להם בכלל מהציבור. אבל ההיסטוריה ועם ישראל ישפטו אתכם, ולא ירחק היום והאזרחים יקיאו אתכם מקרבם. עם ישראל יאמר את דברו ב-27 באוקטובר. אתם כבר לא הרוב, וכל חוק שעובר כאן הוא עוד אות קלון לקואליציית המחדל וההפקרה. בקרוב, בממשלה הבאה, אנחנו נתקן, נתקן את החורבן וההרס שהבאתם למדינה. אז השבוע הסיוט הזה הולך להסתיים, המקום הזה. השבוע האחרון לכנסת העשרים-וחמש מחר. אני רוצה לומר תודה, כי הכי מגיע לעובדי הכנסת, לעובדי הוועדות, לייעוץ המשפטי, לאנשי המשמר, לעובדי המשק – לכולם בבית הזה. מגיעה להם חופשה, לחזור להיות קצת עם המשפחה, לחזור קצת לנשום, כי התעמרתם בהם. שלשום היה כאן אפילו אירוע מרגש של ילדי העובדים והמשמר שעולים לכיתה א'. היה מרגש לראות אותם כל כך שמחים וצוהלים. אז אולי בהזדמנות הזאת אני רוצה לאחל לתלמידי ישראל שיצאו לפני שבועיים לחופשת הקיץ שתהיה להם חופשת קיץ מהנה. לתלמידים האלה, לתלמידי ישראל, היו שנים מאתגרות, שנה עמוסת מלחמות, ימי שיבוש בלימודים, אז מגיעה להם גם טיפת שפיות וילדות. ילדי ישראל, תשמחו, תצחקו, תנשמו, תנפשו. דרך אגב, לא כולם יודעים – נדמה לי שלפני שבועיים בערך בג"ץ דן בעתירה שדורשת לבטל את האפליה התקציבית לטובת החינוך הממלכתי-דתי, אפליה ביחס לתלמידי החינוך הממלכתי, יהודים וערבים כאחד. מסתבר שב-2024 ההוצאה הממוצעת של משרד החינוך עבור תלמיד תיכון ממלכתי-דתי הייתה גבוהה ב-26% מההוצאה הממוצעת בממלכתי רגיל, וההפרש אפילו גבוה יותר בממלכתי ערבי. בשקט בשקט המדינה שלחה את תשובתה לעתירה לבג"ץ. כמובן שלא גילינו משהו חדש, אבל הפעם המדינה גם אישרה את מה שטענו – המדינה הודתה שתלמידי החינוך הממלכתי הם תלמידים סוג ב', והפער ענק, בעיקר בחינוך העל-יסודי. אז אפשר וצריך לקיים כמה זרמים בחינוך, אבל הבעיה היא שיש ביניהם הבדלי תקצוב גדולים מדי, בין השאר כי מערכת החינוך הפכה ריכוזית, הפכה פוליטית, מסורבלת, נוקשה. מערכת החינוך שכחה לשים את התלמידות והתלמידים במרכז ההוויה החינוכית, והתוצאה היא העמקת הפערים, פגיעה בילדים שלנו, פגיעה בעתידם, שחיקה במעמד המורה. המדינה משקיעה, אבל בפועל הילדים לא מקבלים מספיק. אפשר לראות את ההישגים שצונחים ביחס לממוצע במדינות ה-OECD. והכתובת על הקיר באותיות של קידוש לבנה: מערכת החינוך בישראל בקריסה, חסרים מורים, חסר תקציב, חסרה הובלה, אבל בעיקר חסר חזון. התוצאה: הישגי ילדי ישראל צונחים בכל המדדים הבין-לאומיים ומגיעים לתוצאות של מדינות עולם שלישי. אז מה שר החינוך רצה שלא נדע? הוא לא רצה שנדע שרק 3% מתלמידי כיתות ט' עמדו ביעדי ההישגים במדעים שקבע המשרד בעצמו, באנגלית רק 22% ובשפה רק 38%. והשר, במקום להשפיל מבט, מאשים את השליח – את הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך. ומה כל כך עצוב? שבממשלה הזו אפילו חינוך ילדינו הוא פוליטי; שר חינוך שפועל כקומיסר פוליטי, שמתקצב במיליארדים חינוך עצמאי ללא לימודי ליבה, אבל מנגד גם מרעיב את מערכת החינוך הממלכתית. ממשלה שמקדשת בערות במקום מצוינות, כי כך אפשר לשלוט בהמון. ואני תמהה, מה יעלה בגורלו של הדור הבא? מה יעלה בגורל ההייטק, הטכנולוגיה, החדשנות, הרופאים, המהנדסים, התרבות, אנשי הרוח, הפילוסופיה? הנתונים הללו שאני - - -
קריאות:
- - -
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
הנתונים הם איום אסטרטגי על עתיד המדינה, יותר מהאיום מצד אויבינו. הממשלה והעומד בראשה נכשלים שוב ושוב, ולא רק בחינוך. ואתם, כדרככם, לא לוקחים אחריות ודואגים להסתיר את הכישלונות והמחדלים: מחדל 7 באוקטובר, מחדל מלחמת הנצח, מחדל הפקרת הצפון, מחדל הפקרת הדרום, מחדל יוקר המחיה, מחדל קריסת המעמד הבין-לאומי של ישראל, מחדל אובדן המשילות והיעדר ביטחון אישי, מחדל ההשתמטות, מחדל האי-שוויון בנטל – ואפשר להמשיך עוד ועוד. ארבע שנים איומות ונוראות. המשבר במערכת החינוך משפיע על כולנו. וכרגיל, מי שעומד בראש המערכת מסרב לקחת אחריות. במקום להתמודד עם הבעיות, עם ההישגים הירודים, עם המחסור האדיר במורים – הוא מאשים את השליח. ככה זה עם ממשלה שנרמלה את זה שכולם אחראים חוץ ממנה. ככה זה עם ראש ממשלה שנרמל את זה שכולם אחראים חוץ ממנו. בממשלה הבאה שאנחנו נקים אנחנו נשנה את סדר העדיפות. נתקן את מערכת החינוך. כולם יקבלו חינוך ממלכתי – כן, גם החרדים. נתיר את סבך הביורוקרטיה של משרד החינוך, נעביר יותר סמכויות לשלטון המקומי, נקים מועצה לאומית לחינוך, שתיוצג על ידי כל הזרמים, נתגמל ונשקם את מעמד המורים. אנחנו נבזר סמכויות ונעביר תקציבים ישירות לבתי הספר במקום ניהול ריכוזי. הכי חשוב: ננתק את החינוך מהפוליטיקה. כל ילדי ישראל יזכו לתקציבים באופן שוויוני, ולא כאתנן קואליציוני. כדי שזה יקרה, נצטרך לחכות לממשלה הבאה. אבל אל ייאוש: נשארו לממשלת החורבן קצת פחות מארבעה חודשים. בקרוב יתחיל התיקון. ביחד נתקן. אופיר, אני אעשה עוד דקה-שתיים?
אופיר כץ (הליכוד):
כן.
היו"ר ניסים ואטורי:
יש לך זמן, תראי בשעון.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אני רוצה לשתף אתכם בקטע שקיבלתי, שכתב דב אלבוים, שאתם מכירים אותו, חרדי לשעבר, בוגר ישיבת חברון. אני רוצה להקריא את מה שהוא כתב היום. קיבלתי את זה מחבר יקר, פרופ' מילוא – מעל הבמה הזו, תודה ששלחת לי ושיתפת אותי. אני משתפת במילים שכתב דב אלבוים: "יזכור אלוהים את שפלות הרבנים, רבני הקהילות, האדמו"רים, ראשי הישיבות וראשי הכויללים, שהפנו את עורפם, סגרו את ליבם ומילאו את כיסיהם בדמים. יזכור אלוהים את שחץ דבריהם, פלגנותם ותועבת השתמטותם מעזרת אחיהם ואחיותיהם הגיבורים, שמסרו נפשם על קדושת השם, על משמר החיים. יזכור אותם אלוהים, את הפוליטיקאים, העסקנים והמאכערים, הקטנים עם הגדולים, שספסרו בדם נקיים עבור כבוד, כוח ושלמונים. ייזכרו לדיראון עולם בתולדות העם והמולדת, למשל ולשנינה בלב ישראל יהיו חתומים, לדור ודור ולנצח-נצחים". אני קוראת לכם לעשות חשבון נפש על ארבע השנים האיומות והנוראות האלה, על הכנסת העשרים-וחמש, שהביאה את ישראל למצב הכי נמוך שידענו, שמהווה סכנה לביטחון המדינה ולעתיד המדינה. אני מעבירה את רשות הדיבור לך. תודה, אדוני.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, אני מבקש להחזיר את הצעת החוק כולה לוועדת הכנסת לפי סעיף 91 לתקנון הכנסת. אבקש להצביע בעד.
היו"ר ניסים ואטורי:
אנו נצביע כעת על העברת החוק בחזרה לוועדת הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 375 בעד ההצעה להחזיר את הצעת החוק לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להחזיר את הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 46 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, לוועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חמישה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי החוק יעבור חזרה לוועדת הכנסת להמשך דיון. ההצעה חזרה לוועדה.
[מס' כ/1209; דברי הכנסת, חוב' ל"ד, ישיבה 415; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ניסים ואטורי:
נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושש (הוראות מיוחדות ותיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, מאחר שהצעת החוק לא עברה שינויים בכלל מהקריאה הראשונה למעט שינויי ניסוח ודיוק מעטים, אני לא אחזור על כל הדברים. אני אגיד במשפט במה עוסק החוק. החוק קובע הוראות שעה בנושא ניהול הבחירות לכנסת העשרים-ושש, קובע הסדר להצבעת מפונים, סמכויות מיוחדות ליושב-ראש ועדת הבחירות במקרה חירום, מסייע בגיוס עובדים לוועדת הבחירות המרכזית, קובע כללי גמישות במכרזים, קובע שניתן יהיה לקיים ישיבות של ועדת הבחירות בהיוועדות חזותית, מחריג מחוקי מגן בדיני עבודה את חלק מעובדי מערכת הבחירות, קובע שחברים בוועדת קלפי של חיילים יכולים להיות בדרגות שונות. וכן, החוק עושה כמה תיקוני קבע בנושא ניהול הבחירות ומקדים את המועד להגשת רשימות ומאפשר יותר זמן לטובת מחיקת מועמד שאיננו כשיר מרשימת מועמדים. הוא קובע אגרות על הליכים בפני יושב-ראש ועדת הבחירות, מאפשר שימוש בשלוש אותיות, מאפשר להחליף נציגי סיעות בקלפי, מפחית את המס על שכר העובדים בבחירות – ותודה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק על הצעתו בנושא זה – דוחה מועדים בחוק הבחירות בשבתון, וכן קובע מנגנון להתמודדות עם תעמולת בחירות שהינה בגדר נחזות עמוקה, deep fake, קובע כללי שקיפות, מתיר צילום תעמולה בלשכות שרים וקובע דיונים בהיוועדות חזותית בדיוני תעמולה. אני מבקש מחברי הכנסת – להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, נכון?
היו"ר ניסים ואטורי:
נכון.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לא לדחות את ההסתייגויות, כי אין הסתייגויות, אלא – אני לא רגיל שאתם לא מסתייגים בחוקים שלי.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
לא לסתום את הפה, לדבר. מי שרוצה לדבר יכול.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אה, לדבר. אני מבקש מחברי הכנסת שרוצים לדבר – לדבר, ולאשר את הצעת החוק בנוסח הוועדה בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. לא הייתה לך סיטואציה כזאת, נכון? שאין לך הסתייגויות.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא, היו. היו הרבה כאלו.
היו"ר ניסים ואטורי:
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אני קורא בשמות חברי הכנסת, מי שרוצה לדבר – שיגיד. חבר הכנסת יאיר לפיד; מאיר כהן; קארין אלהרר.
קריאות:
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
איפה מאיר? למה אתה מתחבא? בוא קרוב, שנראה אותך. מה אתה מתבייש?
מאיר כהן (יש עתיד):
לא. ממך לא מתבייש. אתה ממהר.
היו"ר ניסים ואטורי:
כן. עייפים כבר, לא? סיום הקדנציה. חמש דקות לרשותך.
מאיר כהן (יש עתיד):
שלום, אדוני כבוד היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים. קרעי, תקשיב לי, כי אני מקשיב לך.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - -
מאיר כהן (יש עתיד):
אז תגיד לו שיפסיק, אל תתבייש. אני רק רוצה להגיד משהו על החוק שצהלתם והעברתם, וראית בזה מבחינתך פסגת ההישגים שלך בקדנציה הזאת. אני רוצה להגיד דברים כלליים, אבל כדאי שלבאות נפעל על פיהם. כל רפורמה, במיוחד בתקשורת, שאתה רוצה לעשות או מישהו רוצה לעשות, לא חייבת להיות תוך כדי עימות עם כלי התקשורת, כי ראה מה קרה, ואני רוצה שכולם תדעו. כלי התקשורת, אתה יכול להסכים איתם, אתה יכול לא להסכים איתם. האמן לי שהעיתונות מורכבת מעיתונאים לא יסודיים ששולפים מהמותן אבל גם מעיתונאים מצוינים, באמת מצוינים. לפעמים הם מעבירים עלינו ביקורת ועוקצים אותנו ועושים אלף ואחד דברים, אבל בסופו של דבר, כל שינוי בכללי משחק צריך הסכמה רחבה. את זה - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
שאלה - - -
מאיר כהן (יש עתיד):
לא, אני לא רוצה לנהל דיון. יש לי חמש דקות, אני אנהל איתך דיון.
שר התקשורת שלמה קרעי:
ברפורמת הסלולר, הייתה הסכמה איתם? כל רפורמה שמפרקת טייקונים, יש הסכמה בין הטייקונים?
מאיר כהן (יש עתיד):
תראה, ברפורמת הסלולר כל מה שעשו היה מקובל על כולם, כי הורידו מחיר. כל תושב במדינת ישראל הסכים עם זה. אבל היום מה שאתה הבאת גרם לעוד יותר שסע. למה? אני אסביר לך למה. יש כמה כללים. רגולציה, כל רגולציה חייבת להיות עצמאית לגמרי. עצמאית לגמרי. זה לא מה שעולה, מה - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - -
מאיר כהן (יש עתיד):
כולנו צריכים לדעת. זהות של ממשלות משתנה. אתה לא יכול לעשות רגולציה על פי הזהות של הממשלה שלך, כי מחר בבוקר, וזה יקרה, אם הממשלה תתחלף – ואני מתפלל, והיא תתחלף – החוק הזה, ביומיים אנחנו גומרים אותו, הוא לא יהיה. הוא לא יהיה כי - - -
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - - זה חוק.
מאיר כהן (יש עתיד):
זה לא חוק, כי יש הרבה מאוד חוקים טובים שנחקקו בבית הזה, והם שימשו את כל המפלגות, את כל הממשלות, כי מי שחוקק אותם לא בא מתוך זעם, לא בא מתוך כעס – בא מתוך רצון לתקן, ותאמין לי שיש מה לתקן. צר לי שזה נעשה בבוטות. עכשיו אני רוצה לדבר לניר, מותר לי. אני נזהר מלהעביר ביקורת כשלא צריך. אני מסתכל על יוקר המחיה. אני ליוויתי את הפרויקט שלך עם קרפור, ליוויתי את הכותרות. לצערי הגדול, ככל שאני נובר וככל שאנחנו מעמיקים בזה, אנחנו עומדים על הכישלון של זה, אלא אם כן, ניר, אתה יכול לקום, לבוא לכאן ולהוכיח - -
שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:
- - -
מאיר כהן (יש עתיד):
- - שאכן הפרויקט הזה שלך גרם לשינוי בסל הקניות של מדינת ישראל. אני רוצה רק להגיד לך שאני פעם הזמנתי, כשהייתי שר הרווחה, את כל ראש יצרני המזון וכו' וכו', ובלי שקל אחד מהמדינה סיכמנו שתהיה ירידה – בלי שקל אחד מהמדינה – ירידה במוצרי יסוד. זה היה מקובל על כולם. לצערי ביבי הוציא אותנו מהממשלה. אם לא, זאת הייתה דוגמה יוצאת מן הכלל להסכמות, מרמי לוי ועד האחרון שבהם. כתבתי סל של מוצרי יסוד, 50, וביקשתי מהם להוריד את המחירים, כולל של מותגים שלהם. עשינו את זה בהסכמה, וחבל שהדבר הזה הוא כמו איזו חטוטרת. כולם מדברים על פרויקט שכשאתה בודק אותו, שום דבר לא היה שם. תודה רבה, אדוני.
היו"ר ניסים ואטורי:
קארין אלהרר.
קארין אלהרר (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, קודם כול לפנות לשר שלמה קרעי. תשמע, קרעי, שומע?
שר התקשורת שלמה קרעי:
שומע.
קארין אלהרר (יש עתיד):
תסתכל רגע. תשמע, הגעת, הבאת חוק תקשורת והבטחת בכל מקום תחרות. הבטחת רב-ערוצי, הבטחת שיהיה לכולם מקום. מה נשאר מהחוק שלך? רק הטבות רגולטוריות לערוצים מטעם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - -
קארין אלהרר (יש עתיד):
בחייאת שלמה, רק הטבות מטעם.
שר התקשורת שלמה קרעי:
- - -
קארין אלהרר (יש עתיד):
נראה לי שלך אין מושג מה כתוב שם. רק הטבות רגולטוריות. לא באמת פתחת את שוק השידורים בצורה ראויה. נתת מקום רק לערוצים שאתה אוהב, ערוצי השלטון. שמע, לא היה דבר כזה. ונפלת על התאגיד כאילו זאת הבעיה של מדינת ישראל. למה? מה הפריע לך התאגיד, שהוא מגוון ויש לו יכולות והוא עושה כבוד? אבל מה אכפת לך? תשמע, אבל לא על זה רציתי לדבר. אנחנו הגענו – אדוני היו"ר, אפשר טיפה שקט? אדוני היו"ר, יש לי הפרעת קשב נוסף לכול.
היו"ר ניסים ואטורי:
גם לי.
קארין אלהרר (יש עתיד):
קשה לי לשמוע את עצמי.
היו"ר ניסים ואטורי:
חברים שם, חברי הכנסת, אפשר לשמור על שקט?
קארין אלהרר (יש עתיד):
אדוני היו"ר, אנחנו, ברוך השם, מסיימים את קדנציית הבלהות הזאת. לא הייתה כנסת כל כך משוסעת, כל כך מפולגת, כל כך איומה. אפשר להיות באופוזיציה ובקואליציה ולעשות דברים טובים, אבל אתם, בחיי, לא הבאתם אפילו לא קרן אור אחת קטנה. היום אנחנו צפויים להעביר כאן במליאה את חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושש, אבל לפני שניגשים להצבעה, אי-אפשר להתעלם מהדרך שבה הבאתם את החוק הזה. הליך העברת החוק, כמו כל מיני פרסומים, מלמד על איך אתם רואים את מערכת הבחירות הקרובות, את הכוונות האמיתיות שלכם. אתם יום-יום מוכיחים שאין לכם שום אינטרס לקיים בחירות הוגנות ונקיות. האינטרס היחיד שלכם זה עוד מאחזי כוח. ראינו את זה בחוק התקשורת, ראינו את זה בחוק חיסול היועמ"שית, גם פה. אנחנו והציבור בבית יודעים שתעשו הכול כדי לפגוע בטוהר הבחירות. רואים את זה בדה-לגיטימציה, השיטתית, יש לומר, שאתם עושים לוועדת הבחירות – כל פעם מכתב, כל פעם עתירה, כשברור שזה על כלום, וכל גורם שרוצה לקחת אחריות, אתם פשוט פוגעים בו, לצד הניסיון הבאמת-בזוי שלכם לפגוע בהצבעות בקלפיות בבתי אבות. למה? מה מפריע לכם שקשישים, ניצולי שואה, רוצים להצביע ולהשתתף בהליך הדמוקרטי? מה, למען השם, מפריע לכם שהם יעשו את זה בבית אבות? לא ברור. אולי יש לכם איזה חשש, אולי איזה פחד שמא הם יצביעו לא כמו שאתם רוצים. אבל אתם יודעים, בדמוקרטיה נותנים לכולם להצביע, לא רק לאלה שמצביעים לנו. אני אומרת לכם גם שזה מאוד שקוף, כל האירוע, כי התפרסם אתמול שיש חשש שאתם תשבשו טיסות כדי למנוע הגעה של ישראלים שרוצים לחזור ארצה. לשם הגעתם? לשבש טיסות? מה, אתם מפחדים שיכניסו לקלפי פתק שלא משרת אתכם? אתם באמת ממש בלחץ, ורואים את זה עליכם. אני רוצה להבטיח לכם שזה לא יעזור. העיניים על הכדור. אנחנו לא נזוז הצידה ונפעל בכל דרך אפשרית כדי להבטיח לציבור הישראלי שהבחירות הגורליות האלה, שיקבעו אם אפשר יהיה לתקן ביחד או, לשיטתכם, להמשיך להרוס, יישארו נקיות, שקופות והוגנות. אנחנו נעמוד על זה, כי אחרי כל הנזק, ההרס שביצעתם כאן, אנחנו חייבים לתקן, ואת זה נעשה אחרי הבחירות הקרובות. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. מירב כהן – אינה נוכחת; אלעזר שטרן – אינו נוכח; מיקי לוי – אינו נוכח. מירב בן ארי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני לא רוצה. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
מוותרת; רם בן ברק – אינו נוכח; יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; ולדימיר בליאק – אינו נוכח; רון כץ – אינו נוכח; מטי צרפתי הרכבי – מוותרת. טטיאנה מזרסקי, חמש דקות לרשותך, בבקשה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אנחנו דנים היום בחוק שעוסק בבחירות, ביום הבחירות. יש מי שרואה ביום הבחירות רק הסדרים טכניים. אני רואה בו משהו יותר עמוק. אתם יודעים, אני הרבה חושבת על זה וחוששת שיום הבחירות המתקרב יהיה אחד הימים המתוחים ביותר שידעה מדינת ישראל, ואני חוששת מאלימות רצינית ברחובות. זו אולי מערכת הבחירות ה-11 או ה-12 שלי. השתתפתי בבחירות ארציות, בחירות מוניציפליות, ואתם יודעים, ביצעתי את כל התפקידים שיש במטה הבחירות בעיר, עשיתי כמעט כל תפקיד: חילקתי פליירים, ניהלתי מאגרי מידע, דאטה, ניהלתי חוזים של עובדים, שיבצתי את הפעילים בקלפיות, ספרתי קולות, אפילו הייתי יושבת-ראש קלפי, ואני מכירה מה קורה ביום הבחירות מהשטח לא מהאולפנים ולא מטוויטר – מהרחוב. אני זוכרת איך היינו עומדים בדוכני ההסברה בעיר שלי, בכרמיאל, לא כדי לריב – כדי לדבר עם אנשים; לא להשפיל אף אחד אבל לשכנע – לא רק לשכנע שיצביעו לנו, כדי שיממשו את זכות האזרחית שלהם, זכות הבחירה, שיבואו לפחות לקלפי לתת את הקול שלהם, לממש את הזכות הדמוקרטית שלהם. ואז, אתם יודעים, היו מקרים שונים – אדוני היושב-ראש, אי-אפשר להמשיך ככה, הם צועקים יותר ממני.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני אחזיר לך את הזמן שלך. בסדר?
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אני אספר לכם מקרים שקרו לנו כשעמדנו בדוכנים כדי לשוחח עם התושבים ולעשות את התעמולה המותרת לפי החוק. התקרבו אלינו קבוצות של בני נוער, יכול להיות שגם קטינים, צעירים, התקרבו לאנשים מבוגרים, פעילים שלנו, וממש חטפו כובע מהראש של בן אדם זקן, קשיש, ממש מבוגר מאוד, לקחו ממנו את הפליירים, חטפו מהידיים, פיזרו על הרצפה, וצחקו איך הוא מתכופף ואוסף את הפליירים האלה. וכשבן אדם שעמד לידו התחיל להגן על הקשיש הזה, על האיש המבוגר, המכובד, שאפילו לא הרים את הקול, אז בני הנוער, החברים, התחילו לצלם איך מעמידים אותם ומנסים לחנך אותם, ועשו פרובוקציות. וכשהבן אדם הרים את הקול, התחילו לצלם אותו והם הזמינו משטרה. הגיעה משטרה ופשוט עצרה את שני האנשים המבוגרים האלה במקום להגיד נו נו נו לפרובוקטורים הקטינים שעשו בלגן במקום שבו עמדו הדוכנים של הבחירות. זה מוכר לנו, כן, שמתקרבים לפנים, בזמן שאנשים מבוגרים לא אומרים מילה ומתנהגים בכבוד, והצעירים מלאים אנרגיה, ממש דוחפים לפנים משהו. זה מזכיר לכם אולי את מרדכי דוד, מזכיר לכם אולי את הדר מוכתר. אתם יודעים, בחסות הליכוד – וצר לי להגיד את זה – אתם פשוט מקדמים ומקדשים את האלימות והבריונות. אני רוצה לספר לכם מקרה שקרה לפני חודש בכרמיאל. בחודש שעבר הגיע גיא פלג להרצות בכרמיאל. שלושה פרובוקטורים הגיעו למקום, התחילו לצעוק, לקלל וכמעט שברו את דלתות הזכוכית בהיכל התרבות. היו שם מאבטחים, הזמינו משטרה, ואתם יודעים מה קרה? שום דבר לא קרה. אף אחד לא נעצר, אף אחד לא נכנס ואף אחד לא קיבל אפילו אזהרה. וכשאין מחיר לאלימות ויש אלימות – אתם יודעים, אני חוששת שביום הבחירות יהיו אנשים שלא ינסו לשכנע מצביעים אלא ינסו להפחיד את האנשים, להרתיע פעילים, להפריע לוועדות קלפי, לייצר כאוס. וההנהגה הזאת לא לוקחת אחריות על שום דבר. היא לא לוקחת אחריות על 7 באוקטובר, ואני בספק אם ייקחו אחריות על 27 באוקטובר. אני רוצה שמערכת הבחירות תהיה שווה ותהיה ראויה, בלי קללות, בלי הפחדות, בלי שיגנבו שלטים ויקללו את האנשים וישפילו את האנשים. זאת הדמוקרטיה. דמוקרטיה אמיתית לא נבחנת רק בספירת קולות, היא נבחנת בדרך שבה אנחנו מתנהגים אחד לשני בדרך לקלפי. אני מאמינה שאפשר אחרת. אפשר לנהל קמפיין נוקב, אידאולוגי, אפילו סוער, אבל גם מכבד. זה מתחיל כאן, בבית הזה, זה נמשך במפלגות, אחר כך במטות, ברשויות מקומיות, ובסופו של דבר זה יגיע גם לרחוב, כי הכול מתחיל בהנהגה. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. יסמין פרידמן – אינה נוכחת; דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; סימון דוידסון – אינו נוכח. נאור שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – מה קורה, חתמת על תנינים? מה יהיה? אני באמת רוצה לשאול - - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
את יכולה להסביר לי איזה תנין הוא? איך כתבת שם, תנין מה?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
חיית בר מטופחת.
נאור שירי (יש עתיד):
מטופח. מי קובע מה זה תנין מטופח? מה זה הדבר הזה? למה אתם צריכים להיות מוזרים, למה?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
זה רק מסביב לכלא של האסירים הביטחוניים, של הנוח'בות.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
למה אתם לא מבינים את חששם של האויבים שלנו - - -
נאור שירי (יש עתיד):
כן, ממש כל אויבינו ישבו וחיכו והתפללו כולם, הם התפללו כולם שרק לא נעלה על הטריק. ממה הם חוששים? לא מצה"ל האימתני, לא מהנשקים, לא מהשכל שלנו. לא. הם אמרו: אנחנו מתפללים במשך כל 100 שנות הסכסוך שהם לא יעלו על זה שאנחנו מפחדים מתנינים. איך עלינו על זה? איך גילינו את זה? איך עד שאתם באתם עם כל השכל שלכם, עליתם על זה? איך? תדע לך, היום יושבים כל האויבים שלנו ואומרים: זהו, תם הסכסוך. אנחנו מוכנים לכול. ויתרנו על כל אספירציה מדינית-לאומית שיש לנו. תם הסכסוך. בן גביר הביא את התנינים, ולא רק תנינים, תנינים מטופחים, עם צו מהשרה להגנת הסביבה. פעם הייתי הולך לטיים אאוט, כשהייתי ילד, והיה את המשחק עם התנינים. אני אומר לך שהרעיון של פיתמר לאירוע עם התנינים הגיע משם. הוא היה באילת, בהיותו עכשיו משפיענית שמתחילה לפרסם עסקים, ראה את זה עם התנינים ואמר: ואללה, איך לא חשבו על זה קודם? איזה אאוריקה הייתה לו, אין, אין, באמת, כל הכבוד. התנינים הביאו את השלום. לא היינו צריכים בכלל את אוסלו, לא את המיצובישי, לא את אריה דרעי – שום דבר. גם לא היינו צריכים להחזיר את חברון. הם הביאו את התנינים. אגב, אפשר להכניס את זה להסכם: לא רוצים תנינים – תביאו את חברון. אולי גם נחזיר את סיני, למה אתם חושבים בקטן? תסתכלו על הפרת, החידקל, על המזרח התיכון, תראו כמה אופציות יש לנו. אין על הקרוקודייל דנדי שלנו. איזה יופי. מדהים, אלי, מדהים. תדע לך, הייתה בעיה של פשיעה בנתניה. אתה חושב בקטן – משטרה, אכיפה, לחזק את האנשים, למגר עם רשות המיסים. לא. תביא תנינים. למה אתה לא חשבת על התנינים? איזה יופי, איזה מדהים, האקו-סיסטם הזה של בעלי החיים והאסירים ושרים שחושבים מחוץ לקופסה, באמת. בית ספר בחמת גדר אנחנו נפתח עכשיו, ולדעתי כבר עושים הכנות לפתוח ישיבה בחמת גדר, כי זה עוד לא היה. מדהים, מדהים. אני מרגיש שאין לי מה להוסיף. אבל אם אין לי מה להוסיף, בדיוק ינון נכנס. ינון, שמעת על התנינים? זהו, תם הסכסוך, יש תנינים. השרים ישבו על המדוכה, הם לא סתם שלפו מן השרוול, הם לא במקרה פתחו ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק וראו תנינים. הם ישבו על המדוכה, קיבלו חוות דעת מבעלי ארנקים בבנגקוק וראו את הפתרון. כל הכבוד, איזה יופי. רק חסר שעכשיו תציידו את כולנו במגפיים של תנינים. לא מספיק אתם מתעללים בנו, החלטתם גם להתעלל בבעלי חיים, כי זו השכינה, זו הבריאה, זו הממשלה. כל הכבוד. זה אקורד סיום נהדר, קרוקודייל דנדי. קרוקודייל דנדי בהברקות שאין שני לו. אין שני לו, תגידו מה שתגידו. עכשיו אני אומר לך, אתה תראה, חבר הכנסת בליאק - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
האמת נאור, ציפיתי ליותר. רציתי מופע - - -
נאור שירי (יש עתיד):
רגע, רגע. אני אומר לך, חבר הכנסת בליאק, שאתה תראה שמרדכי דוד יהיה ראש הרשות למען האסיר. מרדכי דוד יהיה ראש הרשות, כי יש לו ניסיון עבר עם תנינים. כשאתה צריך מישהו שיטפל בתנינים, מרדכי הוא הבחור.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא שמתי לב בכלל, נגמר לך הזמן.
נאור שירי (יש עתיד):
תראה, עכשיו יתחילו – במקום חבל תלייה, הוא ישים פה סמלים של לקוסט. זה האירוע. גם לקוסט יאמצו עכשיו את שב"ס. תכלס, הם ירוויחו אחלה מדים. ואללה יופי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מרון – אינה נוכחת; חבר הכנסת ירון לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת עדי עזוז – אינה נוכחת. חבר הכנסת עוז חיים, בבקשה.
עוז חיים (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אלה היו הבחירות הראשונות של מדינת ישראל – אם אפשר, אני פשוט - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אפשר בבקשה שקט במליאה? יש אנשים שאומרים גם דברים רציניים. בבקשה.
עוז חיים (יש עתיד):
אלה יהיו הבחירות הראשונות של מדינת ישראל בעידן הבינה המלאכותית. בפעם הראשונה בתולדות המדינה תתקיים מערכת בחירות כשאף אחד כבר לא באמת יודע אם מה שהוא רואה, שומע או קורא הוא אמיתי. מהפכת ה-AI וההתפתחות שלה משנות מן היסוד את המרחב הציבורי, החברתי והפוליטי. אלא שלצד ההזדמנויות יוצאות הדופן שהחדשנות הטכנולוגית טומנת בחובה, ניצבים בפני הציבור הישראלי גם איומים חסרי תקדים. טכנולוגיות ה-AI מאפשרות כיום ייצור תכנים מהיר ומגוון, כמו תמונות, טקסטים, סרטונים, קובצי וידיאו ושמע, והכול באיכות גבוהה מאוד, עד כדי כך שקשה ולעיתים בלתי אפשרי להבחין אם הם אמיתיים. נוסף לכך הבינה המלאכותית מאפשרת הפצה המונית של תכנים מותאמים אישית לקהלי יעד שונים, תוך יצירת מצגי שווא של שיחות והתכתבויות אותנטיות, וכן הפעלת שיטות טכנולוגיות נוספות שבכוחן ליצור תודעה כוזבת. חוק הבחירות שמונח בפנינו אומנם לא מתעלם לחלוטין מהמציאות החדשה שלפנינו, והוא עושה צעד הכרחי לכיוונה – הכרחי, אבל לא מספיק. היום מעל דוכן הכנסת אני מבקש להתריע בפני אזרחי ישראל כי חוק הבחירות אינו מעניק מענה מספק לאתגר הענק שעומד בפנינו במערכת הבחירות הזאת ביחס לסכנות הפגיעה בטוהר הבחירות שמביאה עימה הבינה המלאכותית. החוק מתייחס בעיקר לדיפ פייק, או בשמו העברי החדש "נחזות עמוקה", ומחייב לסמן תוצרי תעמולה שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית. לצערי, לא די בכך. מי שחושב שבינה מלאכותית מסתכמת בדיפ פייק, נלחם במלחמה של אתמול. היום אפשר להפעיל אלפי סוכני AI שייראו כמו אזרחים אמיתיים. הם מגיבים, משתפים, מתווכחים, יוצרים תחושה של דעת קהל, אבל אין שם קהל, יש שם קוד. היום אפשר לייצר מסרים שונים לכל אזרח לפי הפחדים שלו, לפי ההעדפות שלו, לפי כל מה שהמערכת כבר יודעת עליו; לא קמפיין אחד – מיליוני קמפיינים, אחד לכל בוחר. וכשכל אחד חי במציאות דיגיטלית אחרת, כבר קשה לדבר על שיח ציבורי משותף. אבל אם זה היה נגמר בזה, עוד היינו יכולים להתמודד. הבעיה היא שיש מי שמבקש להשתמש בטכנולוגיות האלה נגד מדינת ישראל, להנדס את התודעה, לגרום לנו להפסיק להאמין אחד לשני, להעמיק שסעים, לערער את אמון הציבור לא רק בממשלה, לא רק בכנסת, אלא בדמוקרטיה עצמה. וזו כבר לא השערה. מבקר המדינה קבע בדוח שפורסם השנה כי כמעט תשע שנים אחרי שזוהתה לראשונה תופעת ההשפעה הזרה במרחב הדיגיטלי, עדיין אין למדינת ישראל מדיניות לאומית מסודרת ואין גוף אחד שמוביל את ההתמודדות. תחשבו על האבסורד: למדינת ישראל יש את חיל האוויר מהטובים בעולם, שמגן על השמיים, מערכות הגנה שמגינות מפני טילים, חיל הים שמגן על הגבולות הימיים, מערכות מתוחכמות שמגינות מפני מתקפות סייבר, אבל מי מגן על התודעה של אזרחי ישראל? מי אחראי לכך שמדינה זרה לא תנהל כאן קמפיין השפעה סמוי באמצעות בינה מלאכותית? התשובה נכון להיום היא שאף אחד. לכן, לצד אישור החוק, אסור לנו לחשוב שסיימנו את העבודה. זו רק תחילת הדרך. אנחנו צריכים לגבש מדיניות לאומית להתמודד עם השפעה זרה. אנחנו צריכים כלים שיתמודדו גם עם סוכני AI, עם רשתות בוטים עם מניפולציות מתוחכמות שלא נראו פה בעבר. אנחנו חייבים להשקיע באוריינות דיגיטלית, בהסברה, בהנגשת הטכנולוגיות, כי גם החוק הטוב ביותר לא יצליח להגן על אזרח שלא יודע לזהות מניפולציה. גברתי היושבת-ראש, פעם החשש הגדול היה שמישהו יזייף את פתקי ההצבעה, והיום החשש הוא שמישהו יזייף את המציאות של הבוחר. על הקלפיות כבר למדנו להגן; עכשיו הגיע הזמן להגן גם על מה שקורה לפני שהאזרח מגיע אליהן, כי הדמוקרטיה לא מתחילה בקלפי – היא מתחילה בתודעה, ועליה אנחנו חייבים לשמור. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. דרך אגב, דברים חשובים מאוד. חבר הכנסת בנימין גנץ – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן גינזבורג – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל רון בן משה – אינה נוכחת; חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חבר הכנסת יבגני סובה, לרשותך חמש דקות.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, שעות אחרונות של הכנסת העשרים-וחמש. מאוד רציתי להתייחס לחוק להחלשת התקשורת שעבר כאן בכנסת כשראיתי ששר התקשורת עדיין באולם. הוא יצא, אז אני אוותר על חלק מהדברים. למרות שהבוקר דיברתי במשך שעה והבהרתי את עמדתי, את יודעת מה? אני אחזור על כמה משפטים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אוקיי.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אני אגיד שהחוק הזה לא רק פגום, לא רק שבחוק הזה הדיון לא מוצה כמו שצריך – החוק הזה גם מסוכן לחופש הביטוי, מסוכן לדמוקרטיה הישראלית. הדבר היחיד שאני מאחל הוא שהחוק הזה ייפסל לא בעילה טכנית בבג"ץ אלא בעילה מהותית; ששופטי בג"ץ יתייחסו לסכנה הזאת לא בגלל שלא היו מספיק שעות בדיונים, אלא יתייחסו בכובד ראש לדברים שטמונים בחוק הזה לכולנו. אני גם אמרתי את זה לחבריי בקואליציה. זה לא משנה איזו ממשלה שולטת, לא משנה מי נמצא בשלטון – תפקידה של התקשורת הוא לבקר את השלטון. לא להתחנף לשלטון, לא לעודד את השלטון, אלא התפקיד העיקרי של התקשורת – ואת זה לומדים בכל מוסד לימודים לתקשורת בשנה א' – הוא לבקר את השלטון. שר התקשורת, שמעולם לא למד תקשורת, לא עבד בתקשורת, לא עסק בתקשורת, לא בא לעשות מהפכה בתקשורת – הוא בא להרוס את שני הערוצים 12 ו-13, כאשר הוא הבין שהוא לא יצליח להרוס את ערוץ 11, תאגיד השידור. לכן, מה שנשאר לו זה להמשיך להשתמש במושגים "ערוצי תבהלה", "תקשורת שמאל". זה מה שנשאר לו לעשות. אבל ראיתי פה את שר הכלכלה ניר ברקת. ניר, שר הכלכלה, אתה יושב כשר תורן, נכון? השר ברקת, אני רוצה להגיד לך משפט. אוקיי. אני מציע לשר הכלכלה, תעשה מחווה לחברי הכנסת שחוששים למקומם בכנסת הבאה. תעשה להם הנחה על טלוויזיות חדשות, איכותיות. שירכשו עכשיו, לפני שהם פורשים מהכנסת. כי חלק גדול מחברי הכנסת יראו את הכנסת הבאה מהבית, בטלוויזיה, אז לפחות תעשה להם מתנת פרישה, תן להם הנחה על טלוויזיות טובות ואיכותיות. לפחות שיהיה משהו שהוא יכול להגיד שהוא עשה כשר הכלכלה, מלבד הקרן הזו לתביעות נגד ערוץ 12, אפרופו חוק התקשורת. מי שלא ניצלו את המבצע של המונדיאל ולא קנה טלוויזיה – תפנו לשר הכלכלה, הוא יעשה לכם הנחה, תוכלו לרכוש טלוויזיה איכותית בהנחה. תשימו את זה בבית על מנת שאת הכנסת הבאה אתם תוכלו לראות באיכות טובה ובמסך גדול. כי על כל מה שאתם עשיתם פה במשך ארבע שנים, מגיע לכם לא לראות את הכנסת הבאה מספסלי האופוזיציה פה, אלא לראות את זה בבית דרך המסכים, כולל חלק מהשרים והשרות. השרים והשרות, אני מציע שגם אתם תקבלו הנחה לטלוויזיות חדשות באיכות טובה.
ינון אזולאי (ש"ס):
צריך באמת לשאול את השר.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
זה מה שאני אומר, לא שמעת. אמרתי שגם שר התקשורת וגם שר הכלכלה, לפחות היו עושים מתנת פרידה, אם כבר. כי אנשים שבאו לפה להצביע על החוק הזה שאין להם מושג בחוק הזה, כנראה הם יראו את התוצאות של החוק הזה רק מחוץ לכנסת, כשהם יצטרכו להיפרד מהכנסת הבאה. ואז הם יגידו: רגע, איפה היינו? איפה היינו כשהחוק הזה עבר? אני מקווה שעד אז אנחנו נצליח לבלום את החוק הזה, ובוודאי שלא ניישם אותו, ונדאג להחליף את החוק הזה כשנחליף את הממשלה הרעה והכושלת הזאת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת סמיר בן סעיד – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתמר בן גביר – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח; חבר הכנסת עמיחי אליהו – אינו נוכח; חבר הכנסת צביקה פוגל – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק קרויזר – אינו נוכח. האם יש כאן שר שמעוניין להתייחס? רגע. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות דיבור. חברי הכנסת, אנו נצביע בקריאה השנייה על החוק. הצבעה. הצבעה מס' 376 בעד סעיפים 1–12 – 23 נגד – 5 נמנעים – אין סעיפים 1–12 נתקבלו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 23, מתנגדים – חמישה, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושש (הוראה מיוחדת ותיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 377 בעד החוק – 23 נגד – 6 נמנעים – אין חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושש (הוראה מיוחדת ותיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 23, מתנגדים – שישה, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הבחירות לכנסת העשרים-ושש (הוראה מיוחדת ותיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.
[מס' כ/1203; דברי הכנסת, חוב' ל"ג, ישיבה 410; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 50), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת אלי דלל, אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת שלום דנינו להציג את הצעת החוק בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה. בבקשה.
שלום דנינו (הליכוד):
אלי דלל. גם הוא הציע את החוק.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אז אני מזמינה את חבר הכנסת - - -
נאור שירי (יש עתיד):
לא. אלי הוא המשנה, שלום הוא הסגן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני מזמינה את חבר הכנסת אלי דלל להציג את הצעת החוק בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה. בבקשה.
אלי דלל (בשם ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 50), התשפ"ו–2026, לקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק נועדה לאפשר שידורי רדיו מסחרי בטכנולוגיית FM, מה שנקרא רדיו אנלוגי, ללא הגבלה גיאוגרפית. כיום פועלות בישראל תחנות רדיו ארציות שמפעילים תאגיד השידור הישראלי ומשרד הביטחון, לצד תחנות רדיו אזוריות מסחריות הפועלות בזיכיון של הרשות השנייה. נוסף על הזיכיונות לשידורי רדיו אזורי מסחרי ועל השידורים בכיסוי ארצי, המועצה רשאית לתת רישיונות לשידורי רדיו בכיסוי ארצי בשיטה הספרתית, כלומר רדיו דיגיטלי. בפועל, הוראות אלה אינן מיושמות ולא ניתנו מעולם רישיונות. לפיכך, בישראל לא מתקיימים כיום שידורי רדיו מסחרי בכיסוי ארצי, ולפי החוק למועצה אין סמכות לאפשר שידורי רדיו אנלוגי בכיסוי ארצי. מוצע לשנות מצב זה ולקבוע כי מועצת הרשות השנייה תוסמך לתת רישיונות לשידורי רדיו מסחרי אנלוגי ללא הגבלה גיאוגרפית, כלומר בכיסוי ארצי או אזורי, לבחירת בעל הרישיון. מוצע להוסיף לחוק פרק חדש ולקבוע בו שהמועצה תעניק רישיונות לשידורים בדרך של מכרז פומבי שתוקפם יהיה ל-18 שנים, ותחויב לבחון במהלך תקופה זו בשתי נקודות בדיקה כיצד מילא בעל הרישיון את ההוראות לפי החוק, כללי המועצה והרישיון. שידוריו של בעל רישיון שיזכה במכרז לא יחלו לפני 1 בינואר 2033, וזאת כדי לאפשר לבעלי הזיכיונות לשידורי רדיו אזורי למצות את תקופת זיכיונותיהם. יצוין כי הוועדה החליטה לקבוע שני תנאים לפרסום מכרז ראשון, וכי ועדת התדרים מצאה שיש אפשרות להקצות תדרים המאפשרים שידורים ללא הגבלה גיאוגרפית לשני בעלי רישיונות לפחות, כדי לקדם את התחרות. מוצע לאפשר את המשך קיומם של שידורי רדיו אנלוגי אזורי תוך קביעת כמה עדכונים להסדרה הקיימת. בין היתר, מוצע לבטל את החובה שמוטלת על מועצת הרשות השנייה לתת 15 זיכיונות אזוריים לפחות, ואת החובה המוטלת על המועצה לחלק לשם כך את הארץ ל-11 אזורים לפחות. עוד מוצע לקבוע כי תוקפן של זיכיונות חדשים לשידורי רדיו אזורי שיינתנו החל מ-1 בינואר 2033 תעמוד על 18 שנים, וגם לעניין זה המועצה תקיים תהליך. עם זאת, תוקף הזיכיון שלהם לא יוארך מעבר למועד שבו הייתה אמורה להסתיים תקופת ההארכה הרביעית שלהם. תקופת ההארכה הגורפת המוצעת בהצעה המונחת לפניכם, כלומר עד 31 בדצמבר 2032, תופחת מתקופת הארכה אפשרית לפי החוק הקיים. לסיום, חברי הכנסת, אני מקווה כי הצעת החוק אכן תקדם את התחרות בשידורי הרדיו הארצי ותרחיב את מגוון השידורים, תוך שמירה על הייחודיות של הרדיו האזורי. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מכם לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אני רוצה להודות ליו"ר ועדת הכלכלה חבר הכנסת דוד ביטן על היעילות ועל המהירות בקידום הצעת החוק, ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, לשר התקשורת שלמה קרעי, ליועץ המשפטי של הוועדה ולמזכירת הוועדה. תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
מה עם שרה נתניהו?
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות של קבוצת כחול לבן, קבוצת יש עתיד וקבוצת העבודה. קבוצת כחול לבן – המחנה הממלכתי, אין פה אף אחד, נכון? לכן ההסתייגויות מוסרות בזאת. קבוצת סיעת יש עתיד: יאיר לפיד – אינו נוכח; מאיר כהן – אינו נוכח; קארין אלהרר – אינה נוכחת; מירב כהן – אינה נוכחת; אלעזר שטרן – אינו נוכח; מיקי לוי – מוותר; מירב בן ארי – מוותרת; רם בן ברק – אינו נוכח; יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; ולדימיר בליאק – לא רוצה; רון כץ – אינו נוכח; מטי צרפתי הרכבי – מוותרת; טטיאנה מזרקי – אינה נוכחת. יסמין פרידמן נוכחת.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש. קודם כול, בהתייחס לחוק הזה, מעולם לא ישבתי בדיון יותר מטורלל מזה, שבו הצוות, כל הצוות המקצועי של משרד התקשורת, נגד שר התקשורת. ויכוח בין השר לבין הצוות המקצועי שלו. בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה. אתה לא יודע למי להקשיב – לצוות, לשר, לאוצר. כולם נגד כולם. החוק הזה עבר בניגוד לדעת הצוות המקצועי של משרד התקשורת. אין לי מושג איך זה קרה. זה, בהתייחס לחוק הזה. אבל אני בכל זאת עליתי – איפה השרה סילמן? היא הייתה פה הרגע. סילמן יצאה? חבל. כי אני גם חייבת להתייחס לסיפור הכלא והתנינים. אומנם אני צוחקת בקול כל פעם שנאור אומר קרוקודיל דנדי, וזה באמת מצחיק, כי אני לא מצליחה להבין מי חשב על הרעיון הזה, כלא עם תנינים. אולי זה קיים באיזה משחק מחשב, אני לא יודעת. אני באמת לא מצליחה להבין. האם נמלטו אנשים מכלא, שישימו להם תנינים? אין לי מילים. אבל יש פה משהו כל כך עצוב, ואני אסביר לכם למה הוא עצוב – וחבל שהשרה לא פה – כי רשות הטבע והגנים, שהיא באחריות השרה, לפני כמה חודשים טבחה ב-236 תנינים, שאף אחד לא החזיק אותם בשביל רווחתם – החזיקו אותם כדי לעשות מהעור שלהם ארנקים, נעליים וחגורות. מישהו הרוויח מזה. מישהו הביא תנינים כדי לעשות עליהם כסף, לא הצליח לטפל בהם, לא הצליח לגדל אותם, הפסיד כסף על התנינים, הסירו ממנו אחריות, ובאה רשות הטבע והגנים ופשוט ירתה בהם למוות. אז אני אומרת – אם אתה יכול לעשות לי קצת שקט.
היו"ר ניסים ואטורי:
סליחה. חברי הכנסת, אפשר לשמור על שקט? תודה רבה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
לפחות הייתם עושים את החיבור ולוקחים את התנינים שישמרו בכלא של קרוקודיל דנדי, כמו שאתה קורא לו. אבל לא. ואם אני כבר מדברת על רשות הטבע והגנים – שלצערי רוב הפעילים כבר קוראים לה רשות הטבח והגנים. הם עושים גם דברים טובים, אבל בשנה האחרונה – ירי, מוות, מוות, כל יום, כל יום. הם יורים בכלבים, הם יורים בתנים, הם יורים בשועלים, הם יורים בחזירי בר, הם רק יורים והורגים. והינה אני פונה מפה לרשות הטבע והגנים: פשוט תגידו לא. הגוף הזה לא הוקם כדי להשמיד חיות בר, הגוף הזה הוקם כדי להגן על חיות הבר. אני מקווה מאוד להיות פה בכנסת הבאה, ואני מקווה מאוד שתהיה פה ממשלה אחרת, כי אז הטבח הזה יסתיים אחת ולתמיד, וסוף-סוף תהיה פה ממשלה שתראה גם את בעלי החיים, תתכנן קדימה, תבנה תוכניות להגן על בעלי החיים ולא רק להשמיד אותם בחסות הממשלה הזאת. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. דבי ביטון – מוותרת; משה טור פז – אינו נוכח; סימון דוידסון – אינו נוכח; נאור שירי – מוותר; שלי טל מירון – אינה נוכחת; ירון לוי, רוצה לדבר? לנמק הסתייגות?
ירון לוי (יש עתיד):
לא.
היו"ר ניסים ואטורי:
מוותר. תודה. עדי עזוז – אינה נוכחת; עוז חיים – אינו נוכח. קבוצת העבודה, חברי הכנסת: מרב מיכאלי – אינה נוכחת; נעמה לזימי – אינה נוכחת; גלעד קריב – אינו נוכח; אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת. איפה מירב? מירב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מושכת את ההסתייגויות. אפשר לעבור להצבעה.
היו"ר ניסים ואטורי:
מושכת את ההסתייגויות. כל ההסתייגויות הוסרו על ידי יש עתיד. קבוצת כחול לבן, אין פה אף אחד?
קריאה:
מושכים.
היו"ר ניסים ואטורי:
מושכים את ההסתייגויות. קבוצת יש עתיד משכו את ההסתייגויות. קבוצת העבודה – חברת הכנסת נעמה לזימי – מושכים את ההסתייגויות. כל ההסתייגויות הוסרו בזאת. אנחנו נצביע בקריאה השנייה על הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 50), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 379 בעד סעיפים 1–15 – 32 נגד – 16 נמנעים – אין סעיפים 1–15 נתקבלו.
היו"ר ניסים ואטורי:
32 בעד, 16 נגד, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. לכן נצביע עליה בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 380 בעד החוק – 31 נגד – 17 נמנעים – אין חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 50), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר ניסים ואטורי:
בעד – 31, 17 נגד. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברים יקרים, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 29 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק שלפנינו, חבריי חברי הכנסת, עוסקת בסוגיה מרכזית הנוגעת לבניין הכוח של צבא ההגנה לישראל – אורך השירות הסדיר. בשנת 2015, רק נזכיר, הייתה תקופה של רמטכ"לים, אותו צבא קטן וחכם – וחבל שבני גנץ וגדי איזנקוט לא פה – ותוקן חוק שירות ביטחון כך שמשך השירות לגברים נקבע על 32 חודשים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מי היה ראש הממשלה?
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אפרופו מי היה ראש הממשלה בשנת 2022, ממשלת בנט-לפיד – ביקשת. בשנת 2022 תוקן החוק בשנית, ונקבע בו כי מי שיתגייס החל מיום 1 ביולי 2024 ישרת תקופה של 30 חודשים בלבד. למעשה, אנחנו מתקנים פה – בדיעבד, אתה יכול להגיד לי, חבר הכנסת בליאק – דבר שהיה לכאורה טעות. על רקע מלחמת חרבות ברזל והצורך הגדול במשאבי כוח אדם בצה"ל הניחה הממשלה בשנת 2024 הצעת חוק שביקשה לקבוע הסדר רחב להארכת השירות הסדיר. ההצעה המקורית כללה, בין היתר, הארכת שירות החובה לגברים ל-36 חודשים כהוראת שעה, הסמכת שר הביטחון לקבוע מסלולי שירות דיפרנציאליים לפני מערכים, יחידות ותפקידים, וכן הסדרת תגמולים ומענקים למשרתים ששירותם יוארך. לאחר שאושרה בקריאה הראשונה, הועברה ההצעה להכנתה בוועדת החוץ והביטחון. אדוני היושב-ראש, במהלך הכנת הצעת החוק בוועדה גובש נוסח מצומצם יותר, כדי לתת מענה נקודתי והכרחי לצה"ל מחד גיסא ולאזן את הפגיעה בחיילי הסדיר מאידך גיסא. ההסדר הנוכחי מתמקד בהארכת תקופת השירות הסדיר ובהסדרת התגמול לחיילים ששירותם מוארך. בהתאם לכך, מוצע לקבוע כהוראת שעה כי תקופת השירות הסדיר של יוצא צבא גבר תעמוד על 32 חודשים גם לגבי מי שיתגייס עד יום י"ז בתמוז התשפ"ט, קרי, 30 ביוני 2029, במקום 30 חודשים כפי שנקבע בחוק קודם לכן.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני מבקש לשמור על שקט, חברי הכנסת.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
תודה. ההסדר יחול גם על כל חייל שמצוי בשירות סדיר ביום פרסומו של החוק, כך שגם מי שכבר החלו את שירותם הסדיר החל מיולי 2024 ויועדו לשירות של 30 חודשים יידרשו כעת להשלים שירות של 32 חודשים. משכך, ולנוכח הפגיעה באינטרס ההסתמכות של החיילים האלה, שהתגייסו לתקופה מסוימת וכעת שירותים מוארך, הוצע בהצעת החוק לקבוע תגמול מיוחד לחיילים אלה בפקודות הצבא. לאחר שהצבא הציג לנו את התגמול שבכוונתו לתת, סברנו בוועדה כי נכון יותר לעגנו בחוק, כדי להבטיח לחיילים יציבות וודאות. לפי ההסדר המוצע, דמי הקיום של חיילים שהתגייסו בין יולי 2024 ליוני 2025 יוכפלו בחודש ה-31 וה-32 לשירותם, ואילו לגבי חיילים שהתגייסו בין יולי 2025 ליוני 2026, דמי הקיום שלהם יוגדלו ב-75%. אדוני היושב-ראש, להצעת החוק הוגשו – ופה אני פונה לאופוזיציה, לחברתי שמסתובבת כאן ממש לידי, מירב בן ארי – להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. מישהו רוצה לנמק?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, יש מנמקים.
היו"ר ניסים ואטורי:
אז אני אקרא את השמות, בסדר. קבוצת יש עתיד?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יש רשימה.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני קורא אותה, בסדר, תנו הזדמנות. יאיר לפיד – אינו נוכח; מאיר כהן – אינו נוכח; קארין אלהרר – אינה נוכחת; מירב כהן – אינה נוכחת. אלעזר שטרן, בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, עמיתיי השרים, אני אגיד את זה ככה: אין גבול לצביעות של הממשלה הזאת, ממשלת 7 באוקטובר. היא זאת שהביאה את הצבא למצב שחסרים לו חיילים. היא זאת שהביאה את הצבא למצב שבו אנשי מילואים, בניגוד לחוק, אלא רק עם צווי 8, עושים בשנה 100 ו-150 ימים. עומד פה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, ככה קוראים לזה, ומשקר, כמו שהוא משקר כל הזמן בוועדת החוץ והביטחון. הרי בלי להתבייש, ביסמוט, מה שהוא אומר זה שהצבא אמר, לדוגמה, שהמעצרים לא עוזרים, שהצבא כאילו תמך בחוק ההשתמטות שלו. זאת קואליציה שאין לה גבולות במה שהיא מסוגלת להגיד על הרמטכ"ל, על הצבא. למה? הכול בשביל להשיל מעצמם את המושג הכי בסיסי שקיים גם בצה"ל, שקוראים לו אחריות. עומד היום המשתמט הראשי, הסבא של העריקים, המושחת הכי גדול שיש בבניין הזה, אריה דרעי.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
שקט, שקט.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
המושחת הכי גדול שיש פה בבניין הזה, אריה דרעי, שהוא דוחף את עצמו לקבינט.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אתה כלי ריק. אתה העגלון של העגלה הריקה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בגלל השחיתות שלו הוא לא יכול להיות שר, אז נתניהו נותן לו להיות בקבינט. למה הוא צריך להיות בקבינט? כדי שהילדים שלנו ילכו לעזה והעריקים שלו יישארו בבית. אם זאת לא שחיתות מוסרית, אז מה זאת שחיתות מוסרית? על שחיתות חומרית – בגלל זה הוא לא שר, את זה כולם כבר יודעים. והוא לא מתבייש - - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אתה העגלה הריקה. אתה העגלון של העגלה הריקה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
והוא לא מתבייש להגיד היום על הרמטכ"ל: הוא איבד את מה שהרמטכ"ל עשה בתקופת בחירות. הוא ניסה לעזור לגוש השמאל, חד-משמעית.
אוריאל בוסו (ש"ס):
- - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אתם כלי ריק.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אסור לו להתעסק בפוליטיקה. זה תקדים מסוכן. הוא גורם נזק גדול לצבא. הוא עסוק בהתקפות עליו ובלשמור את שמו.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
קיש קיש קריא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה שאני אומר לכם זה: מה קרה? מה קרה? קרה ששלשום כל המשתמטים האלה חגגו שהינה, הילדים שלנו והנכדים שלנו – הקואליציה דאגה להם. הם הונו את חלק מחברי הקואליציה שידעו שהחוק הזה לא יעבור, אבל הם כבר התקשרו לנכדים, לילדים: אפשר לצאת לבין הזמנים, לא יעצרו אתכם. בא בג"ץ ואמר: עד כאן; עזר לציונות הדתית הפוליטית ואמר: אני אציל אתכם מעצמכם. זה בג"ץ שאתם כל הזמן מטנפים עליו – אני מציל אתכם מעצמכם, הינה, אני מבטל את חוק העריקים. וכשאני אומר את זה, אז אני אומר: אוקיי, לנו זה יצא טוב, הקואליציה הזאת חושפת את הפנים שלה, אבל מה עוד היא חושפת? שנתניהו, האבא של המשתמט, שותק כשהחבר שלו דרעי משתלח ברמטכ"ל. ומה אנחנו יודעים, בשבוע הזה – אתם יודעים על מה חרבה ירושלים? הוא יודע את זה. הוא יודע את זה.
אוריאל בוסו (ש"ס):
- - -
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אתה גולם.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הם פוחדים שאני אצטט.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
קיש קיש קריא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לכם על מה חרבה ירושלים, מה כתוב במסכת גיטין.
דבי ביטון (יש עתיד):
אי-אפשר להמשיך ככה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לכם.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אתה - - - גולם.
אוריאל בוסו (ש"ס):
כלום אתה לא יודע.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כתוב שם בדיוק ככה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת מלול.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
"הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה שמע מינה קא ניחא להו" – כיוון שישבו חכמים ולא מחו במי שהשתלח, מי שגילה שנאה כלפי אחר. על זה חרבה ירושלים, והקואליציה הזאת שותקת כשהיא רואה איך חבר קבינט שהנכדים שלו עריקים משתלח ברמטכ"ל. אנחנו מגבים את הרמטכ"ל, אנחנו מגבים את הצורך. ואני רוצה להגיד עוד משהו: מה הם אומרים? מה הרמטכ"ל מתערב עכשיו? מה הוא נזכר? הוא עשה הכול כדי לא להתערב, הכול, צלצל בכל הפעמונים, אבל ביסמוט והלהקה שלו לא הקשיבו לו בתוך ועדת החוץ והביטחון. ביסמוט נתן למשתמט שהילדים שלו כנראה עריקים לנהל את ועדת החוץ והביטחון על חוק העריקים. אחרי זה אומרים למה אני אומר "מושחתים". הלוואי שלא הייתי צריך להגיד "מושחתים". הלוואי שהעם בישראל לא היה רואה כמה הם מושחתים. אבל אתם יודעים מה זה מושחתים? אני אגיד לכם. השבוע הם העבירו את החוק על הכשרות. הינה, אני אומר מעל דוכן כנסת ישראל, מה שמלכיאלי הודה שאני צודק: כמה מרוויח ראש צוות כשרות בברזיל מטעם הרבנות הראשית? כמה הוא מקבל לחודש? 595,000 שקלים לחודש.
נאור שירי (יש עתיד):
מה?
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני רוצה לעבוד שם.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שמעתם? זה דרעי. זה דרעי. אחרי זה אומרים למה אני אומר שהם מושחתים. לא נתנו להתקרב לאף אחד. כמה מקבל ראש בודק חוץ? 496,000 שקלים.
נאור שירי (יש עתיד):
בחודש?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כמה מקבל מנקר? 248,000 שקלים בחודש. שמעתם? הם מלמדים אותנו יהדות, הם מלמדים אותנו מוסר – 595,000 שקלים, חוץ מהביזנס ובתי המלון. זאת הכשרות שלהם, זה מה שקורה כשהם שולטים במערכת הזאת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תסדר לי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אי-אפשר לחייך. הם לא ייתנו לסדר לאף אחד.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני רוצה לנסוע לעבוד שם.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
דרך אגב, אני אגלה לכם משהו: חלק מבני המשפחה שלהם עובדים בזה, שמעתם? הינה, אני אומר מעל דוכן הכנסת: עובדים בזה. את השכר הזה, מי משלם? אזרחי ישראל. ואחרי זה דרעי דואג להם לתלושים. למה? תלושי מזון. אם ראש צוות שוחטים מקבל 595,000 שקל בחודש, אחרי זה צריך לתת להם תלושי מזון. ככה זה עובד. אני אומר את הדברים האלה בכאב גדול. ואני רוצה להגיד אולי עוד דבר אחד, בנושא אחר, כי הזמן שלי מסתיים, ואני אומר את זה בכאב. אני הייתי חבר ועדת שרים לענייני שב"כ. זאת ועדת שרים שמתעסקת, מחליטה על המאובטחים. אני אגיד דבר אחד שיש בו גם תקווה. אני יודע שכאשר תיכון ממשלה חדשה, ועדת שרים תבדוק באמת את הצורך באבטחה, את כולם, וראש השב"כ שיהיה אז יוכל לומר את דעתו המקצועית באמת, ולא רק מתוך נאמנות לדרג הנבחר, ואנחנו גם את זה נתקן. אני אומר לצבא ההגנה לישראל, הרמטכ"ל, שמייצג את כל החיילים שלנו: אנחנו סומכים עליך. אנחנו יודעים שאתה פועל אך ורק לטובת מדינת ישראל, לטובת צבא ההגנה לישראל, לא לטובת חבר קבינט כזה או אחר ששולח את החיילים שלנו, לא את הילדים שלו. אנחנו מעריכים. אנחנו יודעים שהמשימות שמוטלות עליך על ידי אויבינו הן כבדות כמו שלא הטילו אף פעם. לצערנו, הממשלה הזאת מוסיפה לקושי שממילא נמצא בתפקיד שלך - -
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - קשיים שלפחות הממשלה הייתה צריכה לפתור אותם ולא להטיל אותם עליך. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק.
רם בן ברק (יש עתיד):
חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אתחיל לדבר על החוק שאנחנו מדברים עליו עכשיו, אני רוצה להגיד שאני חש אכזבה מאוד עמוקה מחבריי חברי מפלגת ש"ס. יש שם חברי כנסת מוכשרים, וחלקם גם חברים שלי, אבל אי-אפשר לקחת את השחיתות המטורפת שהמפלגה הזאת השרישה בבית הזה בהנהגתו של יושב-ראש הסיעה שלהם דרעי. גם מה שהם עושים כרגע, ברגע זה, לכנסת, גם זה סוג של שחיתות וסוג של אדנות, ויש להם יד ורגל בהשחתה הציבורית שמדינת ישראל עברה. ולגבי החוק, אנחנו יודעים כבר שנתיים שצריך להאריך את השירות של חיילי צה"ל. אני כבר לפני שנתיים אמרתי ליושב-ראש הוועדה, הקודם והנוכחי: תביאו את החוק. תביאו את החוק. אנחנו צריכים להאריך את השירות, אחרת הצבא יקרוס לתוך עצמו, כמו שהרמטכ"ל אמר שנה אחרי זה. הם לא הביאו את החוק. אתם יודעים למה? כי הם לא רצו להביא אותו עם חוק הגיוס שהם דיברו. הם הבינו את האבסורד – איך עושים חוק שלא מגייס ומעלים את השירות לבן שלך, אדוני היושב- ראש. את זה הם לא הסכימו לעשות, והם דחו את זה והם דחו את זה והם דחו את זה והגיעו להיום. לפני שבוע ושבועיים, כשהיינו בחוקים ההזויים של המעצר של העריקים, שאתם תמכתם בהם כמו חבורת כבשים עלובה, והיינו בחוק-יסוד: לימוד תורה, שאתם תמכתם בו כמו כבשים עלובים, עלובים ממש, כולל הדרוזים, שנלחמים בכל מקום – תמכו בחוקים ההזויים האלה, ואנשים שיש להם כאן ילדים שנלחמים תמכו בחוקים העלובים האלה בלי שום בושה. אמרנו להם: אנחנו מוכנים לתמוך בחוק הזה. תורידו את חוק המעצר עריקים, תורידו את חוק-יסוד: לימוד תורה – אנחנו נתמוך בחוק הזה. הם לא הסכימו. אמרו: לא, אנחנו נעשה את זה בשלבים. קודם נעביר את החוקים הבזויים שלכם, קודם נראה כמה אתם עלובים, חסרי עמוד שדרה, מחזיקים מעצמכם חברי כנסת, שליחי ציבור שלא תומכים בציבור שלכם בכלל, ואז, בסוף, ביום האחרון, בשעה האחרונה, רגע לפני שדרעי גם את זה יחרבן – רק אז אנחנו נביא את זה, ואולי הציבור לא ישים לב שעשינו את זה, ללא קשר לחוקים האלה. אתם כל כך עלובים. אתם קואליציה כל כך גרועה. אין לכם שמץ, שמץ של פטריוטיות. אין בכם שמץ של ציונות. אתם חבורה שמתרפסת כלפי יעקב טסלר וישראל אייכלר ויצחק פינדרוס וגולדקנופ. זה אתם. זה לא ליכוד, זה לא ציונות, זה לא פטריוטיות. זה חבורת חברי כנסת עלובה, עלובה, שלא הייתה כמותה במדינת ישראל, לא ציונית ולא פטריוטית. אני בז לכם בוז עמוק.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת משה טור פז.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כמו חוקים רבים בכנסת הזו, הרעיון כשלעצמו אולי לא הכי גרוע, אבל הביצוע, אוי, הביצוע, אוי, ההקשר הפושע. ממשלת 7 באוקטובר, קואליציית המשתמטים, אחרי ניסיונות נואלים, 90 ישיבות, פיטורים של יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ומינוי של יושב-ראש מטעם, לא עבר פה חוק גיוס, בניגוד להתחייבות שלכם. כן עברו פה חוק-יסוד: חילול התורה וחוק מעצרים לבחורי ישיבות בלבד, כלומר פטור ממעצרים – חוקים שפלים, בזויים, שיתבטלו ויעברו מן העולם. ועתה באתם, תרבות אנשים חטאים, להאריך את השירות לאלו שכבר משרתים. אם העברתם הארכת שירות אפילו ל-36 חודשים, אבל הייתם מוציאים מהבית 90,000 עריקים חרדים שעומדים מהצד על הדם – החרשנו. אבל התחבאתם מאחורי היועמ"שית, מאחורי בג"ץ, מאחורי הרמטכ"ל, ואז תקעתם לו ולכל השאר סכין בגב, כי הסדר הארכת השירות שאתם מציעים הוא לא הוגן, הוא לא צודק, הוא לא מוסרי. וכמו שאמרתי בוועדה, יש לי גם גילוי נאות. ההסדר הזה חל ישירות על האנשים הקרובים אליי ביותר, ויש פה הקשר. אז גילוי נאות – חברי הכנסת החרדים גילו כאן גילוי נאות קבוצתי והתגאו בקרובי משפחתם, עלק בני שבט לוי, שמשתמטים ועריקים בשם התורה. כאילו הם שכחו ששבט לוי נמנה בספר דברי הימים עם מניין הלוחמים. כאילו הם שכחו שאף אחד לא יכול למנות את עצמו להיות לוי אלא אם כן הוא לוי – חוץ ממיקי לוי וירון לוי. הם היחידים שאני מכיר פה משבט לוי.
מיקי לוי (יש עתיד):
ועמית הלוי.
משה טור פז (יש עתיד):
מי? מי? אה, ועמית לוי, סליחה. עמית הלוי, לך יש פטור. אז אני רוצה, מיקי לוי, למסור פה גילוי נאות, בלי להתחבא מאחורי הקבוצה, בלי לשחק עם הייעוץ המשפטי. גילוי נאות: דודה שלי אסתר עלתה לארץ לבדה, הייתה מורה, התגייסה להגנה, לחמה בקרבות מלחמת השחרור, מורה דתייה צעירה, נהרגה לא רחוק מכאן בעיר העתיקה בירושלים. גילוי נאות: אח שלי אבי נפטר במהלך שירותו בשירות בתי הסוהר לפני 28 שנים. הוא השאיר אחריו אלמנה וארבעה ילדים, האחיינים שלי טל, עומר, יובל ורוני. גילוי נאות: אחי השני, לוחם בשריון, נפצע במלחמת לבנון הראשונה בקרב על שדה התעופה של ביירות. גילוי נאות: אחיין שלי עומר, הבן של אחי שנפטר, ההוא, מפקד בסיירת גולני, נפצע בכניסה לעזה בתחילת מבצע עופרת יצוקה, ושירת מאות ימים גם במלחמה הזאת, בלבנון. גילוי נאות: הבן הבכור שלי, א', משרת כבר שבע שנים וחצי בתפקיד קרבי בצה"ל, והגיע למקומות שאי-אפשר להגיע אליהם עם דרכון ישראלי.
דבי ביטון (יש עתיד):
מה כל כך מצחיק? תצחקו בחוץ.
טלי גוטליב (הליכוד):
לכל הנאומים אתם מקשיבים? אז צחקתי. אני לא הקשבתי לו.
היו"ר ניסים ואטורי:
רגע. תעצור.
דבי ביטון (יש עתיד):
מה כל כך מצחיק?
טלי גוטליב (הליכוד):
לא הקשבתי לו.
היו"ר ניסים ואטורי:
טלי, טלי, לא צריך להתעצבן. טלי, טלי, די.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
טלי גוטליב (הליכוד):
לא הקשבתי לו. מה יש לה?
היו"ר ניסים ואטורי:
אני מסתדר, תודה. דבי, אני מסתדר.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה יש לך, דבי?
היו"ר ניסים ואטורי:
טלי.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה יש לה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
די, מספיק. די.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה יש לה?
היו"ר ניסים ואטורי:
רויטל.
דבי ביטון (יש עתיד):
הוא מדבר על שכול, על אנשים שהוא איבד.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני לא הקשבתי לו.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא. חס וחלילה. הוא לא דיבר רק על זה.
דבי ביטון (יש עתיד):
לא אמרתי שהיא צחקה על זה. לכבד את המקום.
היו"ר ניסים ואטורי:
בסדר, נכון, את צודקת, אבל הוא לא דיבר על שכול בדיוק. תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא הקשבנו לו. מה יש לכם? בדרך כלל אתם צורחים - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
טלי. טלי.
טלי גוטליב (הליכוד):
באמת, מה יש לך?
מירב בן ארי (יש עתיד):
די, אלוהים. הידיעה שסיימנו ואני לא אצטרך לראות אותך עכשיו.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה קרה? אתם מקשיבים לכל הנאומים?
היו"ר ניסים ואטורי:
טלי, את שומעת אותי או לא? תמשיך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה שהיא תשמע?
היו"ר ניסים ואטורי:
למה את מדליקה אותה? עד שהצלחתי לקבל קצת שקט ורוגע.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה יש לכם?
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
את מתה על זה, מירב.
דבי ביטון (יש עתיד):
אתם עד כדי כך פוחדים.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה יש לכם?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תהיי בשקט כבר.
טלי גוטליב (הליכוד):
באמת אני שואלת, מה יש לכם?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תסתכל, זה לא עוצר.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה יש לכם?
היו"ר ניסים ואטורי:
מי שמדליק את טלי – זה מפריע לו לנאום, אז תיתנו לחבר שלכם להשלים את הנאום.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אולי תיתן לה קריאות, ואז זה ייפתר?
טלי גוטליב (הליכוד):
מה קרה? אז קצת צחקנו. יש לה נכד, יש לי נכדה, שמחנו קצת. מה קרה?
היו"ר ניסים ואטורי:
סיימת?
טלי גוטליב (הליכוד):
מה יש להם?
היו"ר ניסים ואטורי:
די. זה נרשם בפרוטוקול. גמרנו.
טלי גוטליב (הליכוד):
גם אתה סבא.
היו"ר ניסים ואטורי:
רשמתם את זה? תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
גם אתה סבא.
היו"ר ניסים ואטורי:
נכון.
דבי ביטון (יש עתיד):
הפסקת אש.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה יש לך? מה יש לך?
גלעד קריב (העבודה):
חבר'ה, יש פה אנשים עסוקים. אפשר להתקדם?
היו"ר ניסים ואטורי:
גלעד קריב, איפה היית עד עכשיו?
גלעד קריב (העבודה):
אני פה. אני פה - - - אבל חבר הכנסת טור פז היה באמצע לדבר על עניינים כבדים שהלב מדמם בהם.
היו"ר ניסים ואטורי:
בדיוק. תחזור על השורה האחרונה, בבקשה. אני מקשיב.
משה טור פז (יש עתיד):
אני ממשיך. גילוי נאות: הבן הבכור שלי, א', משרת כבר שבע שנים וחצי בתפקיד קרבי בצה"ל, כולל במקומות שאי-אפשר להגיע אליהם עם דרכון ישראלי. גילוי נאות: הבן השלישי שלי, א', סיים מסע כומתה בשבוע שעבר ונמצא באמצע מסלול ביחידה מובחרת. גילוי נאות: גיסי מ', בן 53, משרת עכשיו במילואים אי שם; גיסי השני, ר', שירת מאות ימים במלחמה הזאת בתחומים ואזורים שהשתיקה יפה להם. גילוי נאות: אחיין שלי מתן מתנדב למילואים וביצע מאות ימים במלחמה הזאת. גילוי נאות: אחיין שלי אביעד משרת במילואים ועשה מאות ימים כקצין קרבי במלחמה הזאת. גילוי נאות: אחיין שלי איתי חזר במיוחד מטיול במזרח ושירת מאות ימים במלחמה הזאת. גילוי נאות: אחיין שלי נועם ביצע מאות ימים, והשתחרר רק השבוע משירות מילואים של שישה מתוך 12 חודשי המלחמה האחרונים. גילוי נאות: בני הזוג של האחייניות שלי, איתי, נועם, שראל, עדיין משרתים עכשיו מאות ימים כל אחד במלחמה הזאת. גילוי נאות: לא מעט מבנות משפחתי, בגלל החקיקה הזאת, ישרתו 32 חודשים, כי הן חתמו על "דין אישה כדין גבר", כמו 60% מהבנות החילוניות ו-40% מהבנות הדתיות. הן משרתות בצבא, ורבות מהן חותמות בכניסתן לשירות כמו גברים, וזה משפיע ישירות עליהן. גילוי נאות: אבא שלי, בן למעלה מ-96, התעורר ב-7 באוקטובר, שאל את האח שלי: איפה המדים? אני צריך לעשות משהו. זה הגילוי הנאות שלי: גם אני תרמתי במלחמה הזאת כמה ימי מילואים, והייתי תורם יותר אם הייתי יכול. זה הגילוי הנאות שלי ושל עוד מאות אלפים בעם ישראל. זה לא היה הגילוי הנאות שלכם. זה לא אותו דבר. עוד מעט חודש אלול, וחודש אב זה ראשי תיבות של אלול בא. כן, זו התודעה שאנחנו צריכים להיות בה. אז תדעו לכם שאלול בא, חודש הרחמים, חודש הסליחות. אני מאחל לנו שבתוך השבוע הנורא הזה, בתום ארבע שנים קשות לעם ישראל, נאמר סליחות, נבקש רחמים, ועכשיו קצת נמעט בשמחה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. יישר כוח. חבר הכנסת נאור שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, נשאלה השאלה פה קודם: מה יש לכם? מה יש לכם? מה? מה יש לכם? מה יש לכם? נשאלה השאלה. בבליץ החקיקה חוקקו פה הרבה מאוד דברים נוראיים, אבל ממשלה כזאת חצופה – פשוט אנשים חצופים, אני חושב שאין מילה יותר - - -
קריאה:
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
חצופים לא אמרתי. אמרתי על תנינים, אמרתי על יריקה. אם את עוקבת, את צריכה להיות מדויקת. אמרתי על התנינים. אבל ממשלה כזאת חצופה – גם עכשיו אריה דרעי עושה פה קונצים. זה שאמרתי קודם שהוא צריך ללכת פה עם שרוך כתום, שהוא הרי לוביסט של סרבנים, את זה אכן אמרתי, אבל החוצפה, שאתם פשוט מאריכים את השירות. וזה גם תיקון מס' 29. אם אתם זוכרים. היה עוד תיקון השבוע, תיקון מס' 28. איך יצא על ידי הגורל? תיקון מס' 28 היה הפטור ממעצר לחרדים; תיקון מס' 29 מסתכל על חיילי הסדיר ואומרים להם: שיהיה לכם בהצלחה, לא סופרים אתכם. יושבים פה, עושים פה צחוקים כשמאריכים שירות. יש לי חברים שקיבלו השבוע צו לעוד 100 ימים, 100 ימים בצו. והם יושבים בסתלבט, מריצים דחקות על חוק הכשרות, עושים פה צחוקים עם הפלאפל. 100 ימים, יולי, אוגוסט, חגים, 100 ימים לאנשים שעשו 600 ימים, והוא אומר עם הדחקות: מה היה ב-2022? מה היה ב-2015? טוב שהוא לא הלך ואמר מה עשינו ב-48'. בצחוקים. יושבים, עושים צחוקים. זה מצחיק. כולם מצביעים, שורפים לאנשים את העתיד, אבל מה, אנחנו לחצנו בעד. יש גם אילוצים קואליציוניים. ככה זה ברית הסרבנים עם גולדקנופ, ממש נפוליאון שצעק לנו, שנתן צ'פחות לישראל כץ, שר הביטחון. ויושב היום דרעי, שסיים את השנץ בקפיצת הגדילה שלו בהר נוף, ממש נציג שבט הלוי, יושב היום באולפן ואומר לרמטכ"ל: נהיית שמאלן, התחלת לשחק במשוחק הפוליטי. ואללה, איזה יופי. ושר הביטחון, הוא בדיוק מתאם עמדות אל מול מתאם עמדות הפעולות בשטחים, כי עדיין הוא לא הגיב. זה הרמטכ"ל שהם מינו אחרי הרמטכ"ל שפוטר, אחרי שר הביטחון שפוטר, אחרי יו"ר ועדת הביטחון שפוטר. כולם מהמיליה שלהם. את כולם הם מפטרים, אבל גולדקנופ הופך להיות אביר איכות השלטון.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אתה אומר שדרעי פוליטי? אתה מעלה על דעתך?
נאור שירי (יש עתיד):
כל מה שהם מתעסקים, מה שמעניין אותם. והקריא פה אלעזר את המשכורות – של מי אמרת? ראש אגף השחיטה בבואנוס איירס או לא יודע מה, 400,000 שקל בחודש. כמה?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
595,000.
נאור שירי (יש עתיד):
595,000 שקל בחודש. זה מה שמעניין אותם – אך ורק ג'ובים. הם לא רואים אותנו. אתם באמת מיותרים. כל אחד יעלה – עולה פה קינלי ומדבר על האחים שלו, על הבנים שלו ועל האחיינים פה, יעלה פה מיקי וידבר על האחים שלו, אנחנו נדבר כי אנחנו מכירים את זה, והם בדחקות, הכול פה מצחיק. אין לתאר את זה. יורקים בפנים של כל החיילים. מזל, בציונות הדתית עוד איכשהו יש שני אודים מוצלים מאש בהתפרקות הטוטלית של המפלגה הקיקיונית הזו, שהפכה להיות ביזיון לכל צמד המילים "ציונות" ו"דתי". סמוטריץ' ילך ברחוב ויחפש עכשיו את מי לגייס בתור חבר כנסת, כי כל עמוד השדרה הערכי באמת המאוד-מצומצם שלו, גם הוא פרש. יורקים על כל החיילים. אתם לא רואים אף אחד ממטר כבר הרבה מאוד שנים, כי מה שמעניין זה השריונים בפריימריז, זה הג'ובים, זה הכשרות, זה לפרק את צהר. זה מה מעניין – האם זו תהיה אסתי או חנוך או השתול האחר של חיים כץ, ומי יגיש עכשיו לבית המשפט. זה מה מעניין. לפחות אם אתם מסתלבטים עלינו, שתפו אותנו בסתלבט. יש עכשיו תנינים. אין, אין, זו ממשלה פשוט לא נורמלית. השם ישמור אותנו מהממשלה הזו. השם ישמור את החיילים מההפקרה הטוטלית שהם חווים. כל מי שמצביע לקואליציית הבלהות הזו, הוא צריך להבין שהוא מצביע לאייכלר, הוא צריך להבין שהוא מצביע לגולדקנופ והוא צריך להבין שהוא מצביע לדרעי, ששולח אתכם להילחם בזמן שהוא עושה סיגרים ודחקות עם ביבי. זה האירוע. יושב בפנטהאוז שלו וצוחק עלינו. כולכם עבדים שלו.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת מאיר כהן. ראית? התאמצתי לא להגיד לך תודה. היה קשה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
גם אתה יודע שהוא צודק בכל מילה.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני מתאמץ לא להתערב. זה מה שאמרו לי, זה התפקיד.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, באמת, בצער, אנחנו יושבים כאן ומתווכחים. ויש ויכוח או יש איזו תהום שפעורה בינינו אם כן להצביע להארכת הגיוס או לא להצביע להארכת הגיוס. אבל אני רוצה להגיד לכל החברים מוועדת החוץ והביטחון ולכל חברי הכנסת שהצביעו כאן, שאמרנו לכם שההחלטה הנוראה הזאת, הגזענית, המפלה, שמערערת את עקרון השוויון במדינה הזו, היא החלטה שלא תחזיק בשום מקום. וכהרגלכם בקודש, גלגלתם עיניים לשמיים ואמרתם: אוה אוה אוה, במה אתה מאיים עלינו, בבית המשפט העליון? במקום הנורא הזה? במקום האנטי-דמוקרטי הזה? ואני שמח שבית המשפט החליט את מה שהוא החליט. אילו צוק העיתים היה כזה קשה כמו שהוא עכשיו ואתם הייתם מצטרפים ונכנסים מתחת לאלונקה ולא מעיזים להעביר את החוק הזה, אז בוודאי ובוודאי שכולנו היינו כאן כמקשה אחת מצביעים. אנחנו מבינים את הכאב של צה"ל, אנחנו שומעים את הזעקה של הרמטכ"ל, בניגוד אליכם. וחבל שלא נמצא כאן יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, שמן הראוי היה שממרום תפקידו – ואני רואה אותך, בועז; ממרום תפקידך תהיה זהיר יותר בכבודו של הרמטכ"ל. בשעה שאנחנו יושבים כאן, הרמטכ"ל נמצא עם חייליו, הבנים שלך, הבנים שלנו, הבנות שלנו. הוא יושב ומנהל מאבק הירואי על הגנתה של המדינה הזאת. זו לא חוכמה לשבת כאן על כיסאות העור שלנו, בתוך בית שנדמה לי עטוף במהגוני, כשיש לנו אוכל שם, ויש לנו קפה מתי שאנחנו רוצים, ואנחנו יכולים לשים את הראש, ולהצליף בו ללא רחם, ולסמן x על מצחו ולהגיד לו: הגם אתה קפלניסט? הגם אתה שמאלן? היינו עדים לוויכוחים עם רמטכ"לים, היינו עדים למתחים – זה לגיטימי, וטוב שזה קורה – אבל לא היינו עדים להשתלחות חסרת תקדים בכל מה שקשור לצה"ל ולמפקדים הקדושים האלה. אלה שהם הכהונה של הצבא, אלה שנותנים את נשמתם, הופכים כאן למשיסה, וכל אחד מכם קם בוועדת החוץ והביטחון ויורה עליהם, והם כאלה וכאלה. אין כבוד לשום דבר. אדוני הרמטכ"ל, אני באמת מבקש להעביר לך סליחה, הגם שאנחנו לא אמרנו את זה, אבל כחבר כנסת אנחנו מחויבים, ולכן, אנחנו מבקשים ממך ומכל חיילי צה"ל סליחה, ובתפילה גדולה מאוד שהאמירות האלה לא יישמעו יותר בכנסת ישראל. מותר לך להרים דגלים אדומים ומותר לך לזעוק לשמיים, כי אם יקרה משהו, אז אותם אלה שמלגלגים ישאלו אותך למה לא דיברת ואיפה היית. הגב שלנו מצולק מ-7 באוקטובר, שגם אז חלק מכם הולך כאן עם תחושה שהצבא לא התעורר, הרמטכ"ל לא משך לו בשרוול, אף אחד לא העיר אותו. תמשיך לזעוק את הזעקה שלך. תתעלם מהקולות הבוטים, חסרי התכלית. יש כאן הרבה מאוד חברי כנסת מהאופוזיציה וגם מהקואליציה שנותנים לך גיבוי ומכבדים אותך ואת חייליך ואת מעשיך. המשך להגן על מדינת ישראל. תודה, אדוני.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, מסתיימת לה עוד כהונה של כנסת אחרי כמעט ארבע שנים. ארבע שנים קשות ונוראיות על מדינת ישראל עברו בכנסת ישראל בכמעט ארבע השנים האחרונות. הן התחילו במהפכה משטרית מופרעת, עברו לאסון על ראשה של הממשלה המופרעת והמסוכנת הזו, והן מסתיימות השבוע. אם רוצים לתמצת את ארבע השנים האלה, אז זה יבוא לידי ביטוי, למי שיסתכל על מה שקרה פה בשלושה, ארבעה ימים האחרונים, בהצעות החוק שהגיעו פה למליאת הכנסת, שהקשר בינן לבין מה שקורה מחוץ למבנה הזה הוא מקרי בהחלט, הוא כמעט הפוך. כל פעם שאני נכנס מכניסת ח"כים ואני רואה מצד שמאל את המנורה ואת הסמל ואת הדגל, אני עד היום מתרגש. אבל כשאני נכנס פה למליאה הזאת ורואה את הנושאים שעולים פה לדיון – האיש הזה שנמצא פה ומשקיף עלינו, אם הוא היה במציאות, הוא היה מבקש להפוך את התמונה שלו, הרצל. כשהוא שדיבר על העתיד של המדינה שעוד לא הייתה ועוד לא חשבו עליה, הוא דיבר במושגים שלא קשורים בכלל למה שקורה בחצי הבית הזה, שאמור לנהל את המדינה. כשהוא דיבר על הדברים האלה, הוא לא תיאר לעצמו שבמדינת ישראל ישבו כהניסטים בממשלה, כהניסטים בהגדרה, גזענים לאומנים, ומי שהביא אותם פנימה לתוך הממשלה הזו זה ראש ממשלה בישראל, בנימין נתניהו. זה סיכום של ארבע שנים של ממשלה שחלקים גדולים בה הם משתמטים וחלקם כהניסטים וחלקם הנוסף מושחתים, רמאים וגנבים. זה סיכום של ארבע שנים. והשבוע הזה והימים האחרונים, ואם תרצו, גם החוק שמגיע עכשיו, של הארכת השירות, שמגיע כגנבים בלילה, 22:30, יום חמישי – אחרי שראינו פה את הסאגה המופרעת של שר ביטחון מחייך, עם חיוך זחוח, אחרי שהוא מצביע בעד חוק לשחרור עריקים, וקואליציה שלמה של גזענים ומשתמטים מצביעה בעד, למעט כמה יחידי סגולה שאמרו "עד כאן" ועזבו. אבל זה רק כמה. כעת הם עושים דברים אחרים. השנה הזאת, ב-27 באוקטובר, תהיינה בחירות. בחירות הן הליך טכני, אבל אני מאוד מקווה שתהיה בחירה של תהליך עמוק יותר של הבנה מה נכון ומה ראוי, ושבבית הזה לא ישבו לא גנבים, לא משתמטים ולא רמאים ולא נחקרים; שבבית הזה ישבו אנשים שהם דוגמה וסמל; ששרים שישבו בשולחן הממשלה יתייחסו לכלל האזרחים, לא למי שהצביע להם או לא הצביע להם; שתקציב המדינה ייראה כתמונת עתיד, לא כצילום של ביצה של שחיתות. השבוע הזה כל כולו סחר-מכר, ערכים תמורת כסף, ואף אחד לא יספר סיפור אחר. כן, ב-27 באוקטובר יהיה שינוי, כי המדינה ראויה להנהגה אחרת, לאנשים אחרים, לראש ממשלה אחר ולשרים אחרים, לא לחבורת העבריינים שיושבת פה, עבריינים כי עשו עבירות או עבריינים בהתנהגות שאיננה עבירה פלילית, של שחיתות הכי עמוקה שרק אפשר. ולא ישבחו פה עריקים ויעלו על נס כגיבורים, ולא ישב פה ראש ממשלה שמדבר דברי שקר והבל כל יום. ומי שיאיישו את התפקידים אלה יהיו אנשים ראויים, שיכולים להביא גם ביצועים והישגים. בממשלה הבאה שתהיה לא יהיו כהניסטים, גזענים ולאומנים. לא מגיע לנו, לא מגיע למדינה, וגם לא מגיע להרצל, שמשקיף כל הזמן והוא לא מבין, בתוך הבית הזה, מה עוד צריך להיות עם כל הסחלה שנמצא פה. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת גלעד קריב. עד שהגעת לפה, אני מבקש לסכם.
גלעד קריב (העבודה):
ידידי, מי השר שבאולם?
היו"ר ניסים ואטורי:
חמש דקות. יש כאן שר, לא?
גלעד קריב (העבודה):
יש לי שר? אין לי, אז בוא נמתין לשר.
היו"ר ניסים ואטורי:
יצא, לא, עמיחי. לא צריך להמתין, אתה יכול להמשיך.
גלעד קריב (העבודה):
למה לא צריך להמתין?
היו"ר ניסים ואטורי:
כי לא צריך.
גלעד קריב (העבודה):
מה זאת אומרת? צריך להמתין. אני רוצה לדבר בפני שר.
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה רוצה שאני אדבר עם הייעוץ המשפטי? גם הוא לא פה.
גלעד קריב (העבודה):
נו, אז?
היו"ר ניסים ואטורי:
אז בוא תמשיך, נו. שנייה. שתי דקות – יחזור.
גלעד קריב (העבודה):
אז אני מבקש שכשהשר - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
לא, הזמן שלך רץ.
גלעד קריב (העבודה):
לא, הזמן שלי לא רץ.
היו"ר ניסים ואטורי:
הוא רץ, הוא רץ, תראה. אפשר לבדוק איפה השר?
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, הנוהל כאן בבית, תאמר לך סגנית מזכיר הכנסת - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אמרו לי כבר.
גלעד קריב (העבודה):
ברגע שיהיה כאן שר. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
הם מבקשים אישור. לפעמים הם צריכים שנייה אחת לשירותים. נמתין בסבלנות.
גלעד קריב (העבודה):
בסדר, רק תאפס לי את הזמן.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא מאפס כלום.
גלעד קריב (העבודה):
אין לך ברירה. טוב.
היו"ר ניסים ואטורי:
תתחיל לדבר כבר. בשביל מה? אתה מחפש מהומה? לא הבנתי. תתחיל לדבר, הכול בסדר.
גלעד קריב (העבודה):
תן לי להתחיל דבר.
היו"ר ניסים ואטורי:
נו, תתחיל לדבר כבר. נו.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני.
קריאות:
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אני לא שומע.
גלעד קריב (העבודה):
אתה יכול לדאוג שאני אדבר? טוב.
היו"ר ניסים ואטורי:
על מה אתם רבים, על דקה פה? כמה זמן פה רץ בגמישות. הכול בסדר.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הייתי אומר "מכובדי השר", אבל אין שר.
היו"ר ניסים ואטורי:
הוספתי לך דקה, שאחר כך לא תשאל מה זה.
גלעד קריב (העבודה):
הכול בסדר. ככל הנראה, מחר או ביום ראשון, יופיע משיח בן דוד. כנראה, אדוני השר, השר אליהו, אמרתי שיש סיכוי ממשי שמחר או מקסימום ביום ראשון המשיח יגיע. למה?
רם בן ברק (יש עתיד):
ראית חמור.
גלעד קריב (העבודה):
לא. ראיתי הרבה חמורים. אף אחד מהם, דרך אגב, לא לבן, אבל בגמרא כתוב שבתקופה שלפני ביאת בן דוד, החוצפה תגיע לרמות חסרות תקדים, נכון? זהו, הבושה תעלה מן הארץ. מסתכלים על השבוע הזה, ואין מסקנה מלבד העובדה שמשיח בדרך, כי שיאי החוצפה ששברתם בשבוע הזה בכנסת, השיאים הללו לא נשברו כאן מעולם. יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון מביא באותו שבוע, במרחק 72 שעות, חוק אחד שנותן פטור ל-60,000 משתמטים ומונע את הפעלת החוק בעניינם, עוברות 72 שעות, ואותו אדם מעז לעמוד כאן בצביעותו וחוצפתו ולהאריך את השירות הצבאי של הילדים והנכדים שלנו. ומציג את זה כאילו דא, כבר 30 חודשים דפק הפז"ם; עוד חודשיים – מה קרה? מה קרה? אני אומר לך, מר ביסמוט, מה קרה: אלפי חיילי צה"ל לא יתחילו את שנת הלימודים האקדמית. אלפי חיילים אחרים יוותרו על הטיול הגדול. אלפי חיילים שמגיעים ממשפחות שלא יכולות לתמוך בהם כלכלית יפסידו חודשיים של עבודה. ומי יודע, מר ביסמוט, כמה חיילים ייפצעו או חס וחלילה יאבדו את חייהם בחודשיים שאתה סידרת להם כי לא טיפלת בגיוס לצבא של עשרות אלפי משתמטים. עכשיו תראו, חברים וחברות, בצדק, השמות הכי פופולריים בנאומים שלנו, חברי האופוזיציה, בשבוע הזה של החוצפה הגדולה, של השוד הגדול, השמות הפופולריים היו נתניהו, גולדקנופ, ישראל כץ, שר הביטחון שלוחץ את ידיו של היהודי מהדנובה, השר קרעי, וכמובן, מי שחזר לחיינו בסערה, אריה דרעי. ארבע שנים לא רואים את המשתמט מעבודה, ופה הוא מגיע בשבוע האחרון, מתהלך פה כטווס. אבל אני רוצה לומר לכם משהו, חבריי וחברותיי, ובעיקר לציבור הישראלי: אסור לנו לדבר רק על דרעי ונתניהו. צריך לדבר על הביסמוטים. צריך לדבר על הביסמוטים, כי בלי הביסמוטים אין נתניהו ודרעי, ובלי החוצפה והצביעות של הביסמוטים ובלי ההפקרות של הביסמוטים ובלי הבוגדנות שלהם בחיילי צה"ל, נתניהו ודרעי לא היו יכולים לחגוג כאן. באגדה הידועה על קמצא ובר קמצא, האשמים בחורבן ירושלים זה לא אותו בעל בית שהתנהג בגסות לאורח, זה החכמים שישבו שם ושתקו. הם האשמים, שמעתם, שתקני הקואליציה? הם אלה. עליזה, גם את, מה לעשות? כולכם שתקני הקואליציה שלא ידעתם למתוח קו.
היו"ר ניסים ואטורי:
פעם ראשונה בקדנציה הזאת שקוראים לעליזה "שתקנית".
גלעד קריב (העבודה):
לא שתקנית, בעניינים הללו של מוסר ועתיד הילדים והנכדים שלנו – שתקנית גם שתקנית. אבל תעזוב את עליזה האהובה שלנו, ביסמוט - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה רצית לעצבן אותה.
גלעד קריב (העבודה):
תעזוב, את עליזה כולנו אוהבים. ביסמוט, אתה שומע? אתה החכמים שישבו בסוכת קמצא ובר קמצא.
היו"ר ניסים ואטורי:
עליזה, מה הצבעת היום בחוק של ביסמוט?
גלעד קריב (העבודה):
אתה זה שהיית יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון והפכת אותה לוועדת ההשתמטות. אתה זה שתבקש שתמונתך תהיה תלויה על הקיר שם לצד ענקי הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. ומה אתה תעשה שם, אביר ההשתמטות - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אפשר להנמיך טיפה?
גלעד קריב (העבודה):
- - אביר הליקוק למר נתניהו, המשת"פ של דרעי ושל גולדקנופ? בוא, בוא, תבקש הודעה אישית. בוא, תבקש הודעה אישית.
היו"ר ניסים ואטורי:
הסתיים הזמן, כולל התוספת.
גלעד קריב (העבודה):
אז אני מסיים.
היו"ר ניסים ואטורי:
בעוד עשר שניות.
גלעד קריב (העבודה):
תקשיב טוב, מר בועז ביסמוט, גם אלף הודעות אישיות לא יסירו את חרפתך השבוע הזה.
היו"ר ניסים ואטורי:
למה לא רשמתם אותו ל-20 דקות?
גלעד קריב (העבודה):
אוי לנו מהביסמוטים לא פחות מאשר אוי לנו מהנתניהוז ומדרעי.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
בועז ביסמוט (הליכוד):
תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
בבקשה, ביסמוט. בבקשה.
היו"ר ניסים ואטורי:
מה זה, זה בוז, כאילו? לא הבנתי מה אתם כל פעם דופקים. אתה יודע, זה קטע אצלכם.
בועז ביסמוט (הליכוד):
לא, אתה לא מעניין אותי. אני לא מבזבז זמן עליך.
גלעד קריב (העבודה):
אל תבזבז זמן עליי. אתה ממילא חוזר לישראל היום - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת – די כבר, נו. קח את המיקרופון איתך, תמשיך לטייל באולם ולדבר, באמת. חברת הכנסת מירב בן ארי – סליחה, שרון ניר.
היו"ר ניסים ואטורי:
הרצת לי את זה יפה הפעם. אני רגיל אחרי.
גלעד קריב (העבודה):
משתמט. אבירם של משתמטים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא צודק. החמיא לך. החמיא לך.
היו"ר ניסים ואטורי:
רגע, עכשיו זה נחשב שקראתי בשם של מירב בן ארי, נכון? פספסה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יא כלומניק, לא עשית בחיים כלום חוץ מלרקוד על דם של אחרים.
בועז ביסמוט (הליכוד):
תאכל את הלב, אדוני. אני יושב פה, אתה שם. אגב - - - אתה יודע מה? יש לי משהו להגיד.
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת שרון ניר, חמש דקות לרשותך, בבקשה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה אקורד הסיום הכי עלוב שיכול להיות לכנסת הזאת, כנסת במשמרת של קואליציית 7 באוקטובר, אות קין, עם חוק הכבדת הנטל למי? לציבור שכבר משרת. פשוט לא ייאמן. סופית פיצלתם את העם לשניים, למשרתים ולמשתמטים. התחלתם את השבוע עם השתמטות המונית – עם חוק-יסוד: לימוד תורה, שזה מטרייה, מטריית הגנה, כיפת ברזל להשתמטות, המשכתם עם פטור ממעצר לעריקים, באופן גורף, כמובן, ורק חרדים, ואתם מסיימים עם חוק הכבדת הנטל על מי שנושא בנטל, על אותם לוחמים שלנו בסדיר. וזה לא שמאריכים להם רק בסדיר, כי ברור לחלוטין שאותם אלה שמאריכים להם בחודשיים היום בסדיר, במסגרת הוראת שעה של חמש שנים, דקה אחרי זה במשך שלושה עשורים יצטרכו לעשות מילואים ועוד מילואים ועוד 120 ימים ועוד 120 ימים, ככה במשך שלושה עשורים. זאת אומרת שהכבדת הנטל במילואים זה מוצמד לצו 8 שיבוא מייד אחרי, יום אחרי שאותם לוחמים ישתחררו מסדיר. וכל זה למה? כי אתם כל כך עלובים, שבמשך שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, כשהמציאות טפחה על פנינו, לא הצלחתם להביא לכאן חוק גיוס. 86 דיונים, שני ראשי ועדה, עוד דיון ועוד דיון, ומה הלך והתחזק? לא הגיוס – ההשתמטות. מיסדו פה מעמד מיוחד למשתמטים. זה התוצר של כל הדיונים האלה: אפס גיוס – מקסימום השתמטות. במקום להכריע את ההשתמטות, ההשתמטות הכריעה את כל הקואליציה הזאת. וברור לחלוטין שמדובר בכלים שלובים. הרמטכ"ל מתחילת הדיונים עצמם אמר שלושה דברים: אני מבקש שלושה חוקים: חוק גיוס, הסדרת שירות המילואים במסגרת חוק והארכת שירות בהתאם לכל ההסתברויות האלה. זאת אומרת שאם היינו בסוף - - -
רם בן ברק (יש עתיד):
שנתיים - - -
שרון ניר (ישראל ביתנו):
נכון, אם היינו בסוף מסדירים את סוגיית הגיוס, יכול להיות שלא היינו בכלל במעמד הזה. אבל כאן יש עולם הפוך. עולם הפוך. והניתוק והניכור והזחיחות של כל מי שיושב בצד הזה, שהוא שותף מלא, שותף מלא להכבדת הנטל על אותם לוחמים עזי נפש שנמצאים עכשיו בשדה הקרב. אתם פשוט התנתקתם מהעם, זה מה שקרה לכם. אתם תחטפו כל כך חזק בבחירות האלה. אתם לא סתם בכל הסקרים מדממים מנדטים, כי העם רואה לכם – רואה מה שאתם עושים, רואה את הפיצול הזה של העם לשניים. זה מה שעשיתם. הייתה לכם הזדמנות לצופף שורות, אבל פיצלתם את העם לשניים, והפכתם אותנו למעמד של פריבילגים, כאלה שלא משרתים, ולמעמד של כאלה אנטי-פריבילגים, שחייבים לשרת, חייבים להתייצב בסדיר, במילואים, יותר משני עשורים, להמשיך להתנדב בגיל 50, בגיל 55. ככה, ככה זה: ציבור אחד שיעבוד קשה, וציבור שני שייהנה ממנעמי השלטון. כל השבוע המבזה שהיה פה עכשיו כאילו לקוח מתיאטרון האבסורד. מה שקורה פה – אבסורד יותר גדול מזה אין. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אנחנו, ברוך השם, תודה לאל, בשעות האחרונות של הכנסת הזו.
עוז חיים (יש עתיד):
בטוח?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן. זה לא אכפת לי בכלל. בכלל לא מעניין אותי, באמת לא מעניין אותי. אני מבחינתי מחר ב-14:00 סיימתי את תפקידי כמרכזת האופוזיציה. מי שמעוניין בתפקיד מוזמן להתקשר אליי ואני אעשה לו חפיפה. אני סיימתי. יש לי כמה נאומי סיום.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
ואטורי, אתה רוצה להיות מרכז האופוזיציה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
נאום אחד זה למה לא כדאי לאף אחד מכם - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה לא רוצה לשמוע בשידור חי מה אני חושב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד. למה, אתה מפריע לי?
נאור שירי (יש עתיד):
אתה יודע מה? תגיד את זה ואני אצפה - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
תגיד לי, מה אתם עושים פה? מה היית יכול לעשות, בליאק, באיזו חברה כלכלית?
מירב בן ארי (יש עתיד):
סיימת? מה אתה עושה כאן?
היו"ר ניסים ואטורי:
לא יודע. מקבל כאב ראש, מקבל את זה בהדים למוח, ככה: בום, בום, בום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אתה עושה בכנסת?
היו"ר ניסים ואטורי:
עם אוזניות בחירום, למקרה ש- – אני אשים אותן באוזניים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
סבבה. מה אתה עושה בכנסת?
היו"ר ניסים ואטורי:
בעיקר אחרי קריב. תקשיבי, אחרי קריב – התוודות עד הסוף. בואי אני אספר לך הכול עד הסוף.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, לא. אז תעצור לי את הזמן.
היו"ר ניסים ואטורי:
כשאתה יושב שעות – זו הרי השעה הרביעית שלי כבר פה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תעצור לי את הזמן אם אתה מדבר.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא, למה? על חשבונך. רצית לשמוע אותי. את התחלת לדבר איתי. איך אומרים לי? פנית אליי. אני משלים לך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה מוכן לעצור לי את הזמן?
היו"ר ניסים ואטורי:
בבקשה. הינה. טוב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בן אדם מדבר אל האופוזיציה, והוא נכנס לי - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
ואחרי ארבע שעות שאתה שומע את כל – הוא ככה: בום, בום. הדים לראש. לא שומע כלום.
נאור שירי (יש עתיד):
תגיד, לפחות אתה משכיל מכל מה שאנחנו אומרים?
היו"ר ניסים ואטורי:
אני לא רוצה להגיד איזו משכילה ישבה פה ואמרה לי: תגיד לי, אתה שומע כבר את – אני כבר לא שומע כלום. כבר נסתמו לי האוזניים. חושב: אם הבן שלי בא לשבת מהצבא, ואני שומע אתכם מהדהדים את הדברים, האם הוא יבוא, לא יבוא?
מירב בן ארי (יש עתיד):
זהו? סיימת, ואטורי?
היו"ר ניסים ואטורי:
זה מה שמעניין עכשיו. באמת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה להגיד לך משהו.
היו"ר ניסים ואטורי:
ומתי אנחנו מסיימים את היום הזה? תסתכלו, יש לנו פה סידור עבודה ארוך היום.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אנחנו מכירים, אל תדאג.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מישהו יכול להזמין לו חילוץ? הבן אדם במצוקה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תכף אני קורס פה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה להסביר לך משהו.
היו"ר ניסים ואטורי:
רגע, להריץ את הזמן במה שאת רוצה להגיד לי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תריץ, תריץ.
היו"ר ניסים ואטורי:
או שזה בשבילי אז אני אוסיף לך דקה?
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תכניסי את החוק של האמבולנס.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שמישהו יזמין לו חילוץ, ואטורי במצוקה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא הבנתי, מי שם את ההצעה הרגילה לסדר-היום?
מירב בן ארי (יש עתיד):
עופר כסיף.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא הלך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה להגיד לך משהו, ואטורי: אני גם הייתי חברת כנסת - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
זה הקטע הכי גדול – שמישהו שם לנו הצעה לסדר-היום, וכולנו פה עומדים, והוא הלך הביתה לישון. סוף קדנציה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הבן אדם לא נותן להשלים משפט.
היו"ר ניסים ואטורי:
יש לי פטנט. אני רוצה לגלות לכם סוד: כשאני קורא אותה לסדר, ואתם אומרים: למה לא קראת? אז אני קורא לה רויטל, כדי שלא ידפוק אותי בפריימריז. זה השם האמיתי שלה. טלי זה כינוי, דרך אגב. נכון? חשפתי אותך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה עליתי עכשיו, לדבר עם שניכם?
היו"ר ניסים ואטורי:
עשיתי לך אאוטינג.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
באיזה מחוז אתה רץ?
היו"ר ניסים ואטורי:
תגידי, לא חם לך?
טלי גוטליב (הליכוד):
חום אימים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אולי די עם זה?
היו"ר ניסים ואטורי:
איפה לימור?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה קרה? מה?
היו"ר ניסים ואטורי:
אני מבקש לסכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
באיזה סרט אתה חי? לא התחלתי לדבר בכלל.
היו"ר ניסים ואטורי:
נו, אז מה? מה לעשות? חמש דקות זה חמש דקות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני יכולה לעלות עכשיו לדבר עד 04:00.
היו"ר ניסים ואטורי:
עצרתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה. אני מעוניינת להמשיך לדבר על תפקידי כמרכזת האופוזיציה, מכיוון שזה נאום – יש לי כמה נאומי סיום. נאום הסיום הראשון שלי הוא - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
טלי, את רוצה להחליף אותי רגע?
מירב בן ארי (יש עתיד):
יא אללה זה, הוא לא מפסיק. היא לא יכולה.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא, היא הציעה להחליף אותי, לא הבנתי באיזה קטע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
היא לא יכולה.
היו"ר ניסים ואטורי:
למה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
היא לא סגנית.
היו"ר ניסים ואטורי:
נמנה אותה, מה הבעיה? ממנים פה בשנייה, לא?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז תקראי לסגן.
היו"ר ניסים ואטורי:
קדימה, תמשיכי. אני מפעיל את השעון.
טלי גוטליב (הליכוד):
הצעתי שלימור תחליף - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אה, חשבתי את. עוד מעט.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני כאן באירוע – אתם לא מבינים.
היו"ר ניסים ואטורי:
עליזה, את רוצה להחליף אותי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, הינה, לימור, בואי תחליפי אותו כבר.
היו"ר ניסים ואטורי:
תמשיכי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, זה לא ייאמן.
היו"ר ניסים ואטורי:
תכף, תסיימי את השיחה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני בתוך אירוע מוזר.
היו"ר ניסים ואטורי:
בסדר, להירגע, תביאו לה מים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רגועה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תמשיכי. אני ממשיך את השעון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל אתה חייב לתת לי לסיים את האירוע, כי אני מנסה לדבר. תראה אותו, מבסוט על החיים שלו.
היו"ר ניסים ואטורי:
חזרתי לשקט.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני כבר לא יודעת מה לעשות עם בועז ביסמוט הזה. אני באמת לא יודעת איך להסביר.
היו"ר ניסים ואטורי:
בא לי לפעמים לקרוא לבועז בקריאה ראשונה. הוא אף פעם לא מפריע.
בועז ביסמוט (הליכוד):
להפריע לך? מה יש לך?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקשיבו, אתם לא מבינים, אני באתי לדבר בנאום רציני, ואז נכנסתי כאן לאירוע מטורלל.
בועז ביסמוט (הליכוד):
הזיה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נו, מה הבעיה? תחליפי אותו כבר.
היו"ר ניסים ואטורי:
תכף. אני רוצה לשמוע מה את רוצה להגיד, נו, קדימה, אני סקרן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל אני לא יכולה כשאתה כל הזמן בשיחה עם טלי.
בועז ביסמוט (הליכוד):
יאללה, מירב, נו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה. אני רוצה לפנות לצד הזה. בעזרת השם, ממש בקרוב, כשתלכו לאופוזיציה, תצטרכו מרכז או מרכזת, ולכן אני מוכנה לתת לכם מניסיוני ולהסביר לכם למה לא כדאי לכם לקחת את התפקיד.
היו"ר ניסים ואטורי:
של האופוזיציה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אל תדאג, לאופוזיציה תלך. אתה, אני לא יודעת לאן תלך, אבל האזור הזה ילך, ומישהו מכם יצטרך להיות מרכז האופוזיציה, ואני רוצה להמליץ לו לא לקחת את התפקיד הזה.
בועז ביסמוט (הליכוד):
שמרת אותו ארבע שנים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון – שלוש. אתה רוצה לתת לי מחמאות על התפקיד?
בועז ביסמוט (הליכוד):
אני מחמיא לך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני יודעת שאתה מחמיא לי.
בועז ביסמוט (הליכוד):
ארבע שנים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שלוש שנים. אני מוניתי בספטמבר 2023, אתה מבין?
בועז ביסמוט (הליכוד):
אני מחמיא לך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני יודעת שאתה מחמיא לי. אני רוצה להגיד לך שהתפקיד הזה, באמת אני אומרת לכם – לא שאני בבכי ונהי – קודם כול, מחר אני מסיימת אותו. אני לא יודעת מה התוכניות של הכנסת הזאת, של הממשלה. זה בכלל לא מעניין אותי. אם אתם צריכים אותי להצעות חוק ביטחוניות, סבבה, אבל כל הצעת חוק שלא נוגעת לביטחון המדינה, אני ממש לא מרגישה צורך להיות אחראית לה. ואני רוצה להסביר משהו דווקא לצד הזה. בן צור, אני רואה שאתה מקשיב. מה הבעיה בתפקיד הזה? שמה שאתה לא עושה, תמיד יש תלונות. וכולם, תכלס, כל חבר כנסת הוא מרכז אופוזיציה בפועל. אני שמחה שאתה צוחק. נגיד היום, רק על השמיות קיבלתי תגובות מ-20 חברי כנסת.
נאור שירי (יש עתיד):
למה, אני אמרתי לך משהו?
מירב בן ארי (יש עתיד):
היום לא. אתמול אמרת.
נאור שירי (יש עתיד):
וצדקתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני לא באתי לסחוט מחמאות, אני מבקשת, הכתובת שלי זה דה האז 26, ניתן לשלוח לשם פרחים, שוקולדים; קומה ראשונה, דירה 10. הרי פרסמו כבר את הסיסמה שלי, ראיתם את זה?
נאור שירי (יש עתיד):
מה זה פרסמו? כתבת אותה על פתקית.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי, מה, אני יודעת מה הצלם מצלם? מאיפה אני יודעת שהוא דחף את המצלמה? לא משנה, הסיסמה הוחלפה. מי ישמע מה אני מקבלת במיילים – מזארה? החלפות? תירגעו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לקחו למירב את הסיסמה למייל. מה יש לי במייל? לו"ז שאני מקבלת והצגות של אריאל. מה יש לי במייל? התכתבויות עם – אני רציתי רק לדבר על התפקיד שלי. אני רוצה לא להמליץ לכם עליו. אל תיקחו אותו. לא משנה מה אומרים לכם, שלא יעבדו עליכם. כולם שונאים אתכם, רובם ידרכו עליכם.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תסתכלי לשם, מה את מסתכלת עליי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אני מדברת אליכם. סתם, אני מספרת לכם כי אתם חברים שלי, אתם אוהבים אותי אהבת אמת, אתה מבין? אתם תמיד, לא משנה מה עשיתי, תמיד חיבקתם אותי. אין סיעה כמו יש עתיד. אין סיעה כמו יש עתיד. ואני יכולה להשוות, אתם יודעים למה?
קריאה:
כי היית בכולנו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון. יש לי עוד מלא מה לומר, אבל אני - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. אני מבקש לחתור לסיכום.
קריאה:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אני מרחמת עליו. אבל כשלימור תעלה, אני אמשיך, יש לי עוד מלא מה לומר על התפקיד.
קריאה:
נו, אז יאללה, קדימה.
היו"ר ניסים ואטורי:
יש לך הרבה הסתייגויות. תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בסדר? אבל אני רואה שאתה בלחץ.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא, אני בסדר גמור.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה בלחץ.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני לא בלחץ, אני מאוד רגוע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, כי יש לי עוד מה לומר לסיעה שלי.
היו"ר ניסים ואטורי:
לכי תיתני להם שם תדריך על מי יחליף אותך כרכזת האופוזיציה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רוצה לדבר על הסיעה המדהימה שלי מפה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל אני יודעת מה קורה לך, אז אני אשחרר אותך כרגע.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה על ההקשבה. אני עוד לא סיימתי.
היו"ר ניסים ואטורי:
בקדנציה הבאה חוק דחוף זה לשים מיקרופון רק לאנשים מסוימים, לא לכולם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יאללה, תתחלף.
היו"ר ניסים ואטורי:
אנחנו מקדמים בברכה את ראש עיריית מעלה אדומים גיא יפרח.
קריאה:
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
רגע, אל תדאג, זה אח שלנו, הייתי אצלו כבר בכמה סיורים בוועדת הגז.
נאור שירי (יש עתיד):
גיא, מה עם הטבות המס? קיבלת?
קריאה:
למה על חשבוני?
נאור שירי (יש עתיד):
אח יקר.
היו"ר ניסים ואטורי:
אליה וינטר, אחי היקר, גם כן נמצא פה. אלה ראשי ערים שבאו – אנחנו, חברי הכנסת, רגילים פה לעשות סבב כל הלילה וכל זה; הם באו לפה לדאוג לתושבים שלהם, ועל זה מגיעות להם מחיאות כפיים. תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד, אולי תתפטר וזהו? אני רואה שלא טוב לך.
משה סעדה (הליכוד):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
לפני שאני יורד, אני רוצה להודות, באמת, לכל ראשי הסיעות, מזכירות, עליזה, שצעקה עליי מלא הקדנציה הזאת, למאבטחים - -
נאור שירי (יש עתיד):
משפט אחרון.
היו"ר ניסים ואטורי:
נאור שירי, קריאה ראשונה. - - המאבטחים, הסדרנים, אנשים שנתנו פה, לגיא יפרח, למזכירות, כמובן, שנתנו פה עבודה מאוד חזקה. נראה לי שזו הפעם האחרונה שאני מנהל, אם לא נגיע לבוקר, אבל נראה לי שאנחנו נגיע לבוקר, אז אני אעלה עוד פעם. תודה רבה לכל עובדי הכנסת, וכמובן ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, שתקע אותי פה עוד שעה אחת.
היו"ר ניסים ואטורי:
לימור, את רוצה להחליף אותי, לא? כן, בטח. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת מיקי לוי, לרשותך חמש דקות.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי היושבת בראש. חבר הכנסת ביסמוט, בסוף לא יצא מהוועדה שלך שום דבר. תגיד, כמה שעות ישבת, 300? 400? כמה? בסוף כל הדיונים שלך, איך אומרים בסינית? עלא פאדי, כלום ושום דבר. ראש הממשלה עשה בך שימוש כפי שהוא עושה שימוש בהרבה חברי כנסת ושרים במפלגה שלכם. באו, התווכחנו, באו מצה"ל, צעקנו, אמרנו, סילקת את שטרן עשרות פעמים, סילקת – איפה שטרן? סילקת אותו החוצה, אותי פעם אחת, אבל לא יצא כלום. הכול על הקרח. הבאתם אותנו לאותה נקודה, שמגזר שלם לא נושא בנטל. זה מה שקרה, בואו נשים את הדברים על השולחן. לא הבאתם שום תוצרת, שום תוצאות. העיקר דיברת גבוהה-גבוהה בהתחלה – לא יצא ממך כלום, ושעות של דיונים, וקציני צה"ל שבאו ופירטו בפניך את הכול, ויועצת משפטית שכתבה ומחקה וכתבה ומחקה. הינה עוד אחת שישבה שעות רבות. יעל בן משה ישבה אצלך שעות רבות בנושא חוק הגיוס. הינה, שטרן נכנס, יכול להעיד יותר טוב ממני כמה שעות. הכול על הקרח. לא הבאתם אפילו חוק רזה. כלום. ותקשיב טוב, בועז, מה אני אומר לך, ידידי, אפילו. תקשיב טוב: בשנת 2055 יהיו 34% משפחות במגזר החרדי. לא אני, מי שרוצה לבדוק אותי – פרופ' בן-דוד, כלכלן, אוניברסיטת תל אביב. בשנת 2055 המגזר המשרת והעובד יעביר 58 מיליארד שקל כספי תמיכה למגזר החרדי; בשנת 2065, לפי פרופ' בן-דוד, 49% מהמועמדים לגיוס – בחברה החרדית, זאת אומרת שרק 51% יתגייסו, חס וחלילה. שאלוהים ישמע אותי, מדינת ישראל, חלילה, לא תחזיק מעמד. 51% מהמועמדים לגיוס, אלה שישרתו, לא יוכלו לשאת על גבם את הנטל. ואתם מתיימרים להיות מפלגה לאומית? אבות המפלגה שלכם מתהפכים בקברם, מה שעשיתם למדינה הזאת, והכול עם דגל התורה, איזו בושה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
שקט, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא תמצא בשום מקום בתורה איסור על גיוס לצבא. אינני שולט בחומר כפי ששולט לצורך העניין שטרן או כל אחד אחר פה, או חבר הכנסת הרב יואב בן צור. אני יכול לצטט רק שני משפטים, לא יותר מזה, עד לכאן ידיעותיי מגיעות: יצא חתן מחופתו, ואתם תשבו כאן ואחיכם יצאו למלחמה. רק מגזר אחד, הציונות הדתית, גיבורי חיל, והצד החילוני, משרתים בצבא ההגנה לישראל ומצילים את המדינה הזאת, ועת צרה לישראל, ואתם לא עושים שום דבר, כלום. מתיימרים לעשות. זו המפלגה המפוארת, הלאומית? לאן הידרדרתם? לאן הגעתם? איזו בושה. אות הקין הזה של נושא הגיוס ילווה אתכם לעוד הרבה שנים. אזרחי מדינת ישראל לא יסלחו לכם שרק צד אחד משלם בדם, הצעד המשרת, שאדמת ישראל ספוגה בדמו. יהיו גיבורי החיל ואלה שנפלו, זכרם לעולמי עד כמגיני הארץ הזו. אמן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. ברוכים הבאים לכנסת ישראל, ראש עיריית מעלה אדומים גיא יפרח וראש המועצה המקומית מצפה רמון אליה וינטר. ברוכים הבאים לכנסת ישראל. כיף לראות אתכם פה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. לרשותך עשר דקות.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
תודה, גברתי היושבת בראש. אם כבר, אז שתדעו שבפעם הראשונה בשישי-שבת הייתי במעלה אדומים. יש מקום שנקרא ג'מוס, מדהים. חגגתי שם חתונה בשישי-שבת, התחתנו חברים, והיה פשוט נפלא. ומצפה רמון, יש לי שיחה איתך על פעילי בעלי החיים. קיבלת מכתב ממני השבוע, וינטר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מה? אני אתן לך זמן, תגידי.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
להגיד לך?
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
הם החליטו שיהיו רק שש פינות האכלה בכל מצפה רמון – זה מה שהפקחים שלך, ואנחנו נתקן ביחד. סגור?
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, רגע, אולי יש תשובה אחרת, אולי באמת זה משהו אחר.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אנחנו נסגור את זה אחר כך, סגור? כן, אנחנו נטפל בזה. גם אצלך יש מלא פעילי בעלי חיים, אל תשאל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה דבר טוב.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
כן, זה חשוב. אין מה לעשות, חבר'ה, בכל עיר, כל בן אדם עשירי הוא או צמחוני או טבעוני. תשלימו עם זה. אין מה לעשות, אין עיר שאין בה פעילי בעלי חיים, זהו, זה המצב. אבל לענייננו, כי ממש חשוב לי הזמן, קודם כול, אדוני יושב-ראש הוועדה, שעלה לכאן והציג את החוק, אני חושבת שהשתלחו בך כל כך הרבה, אני לא רוצה להוסיף, אבל אני אגיד לך מעומק ליבי.
בועז ביסמוט (הליכוד):
זה לא מפריע לי.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אני רוצה להגיד לך מעומק ליבי. עלית לכאן והצגת את זה כאילו שאנחנו מאריכים את השירות הצבאי בגלל צורכי המלחמה, אבל זה לא נכון, ואתה יודע את זה. בסוף אנחנו מאריכים את השירות הצבאי לסדירניקים בגלל כסף, אך ורק בגלל כסף, כי צריך היה לתת לאנשים אחרים לא להתגייס ועכשיו אנחנו נאלצים, בצער רב, להאריך לסדירניקים את השירות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
שקט בבקשה במליאה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
בנוסף, אני בכלל לא מדברת על המילואימניקים. כי בא לי לבוא לשבת לידך, ושנתקשר יחד לאופיר, היועצת שלי, שנמצאת כרגע בעזה, שעשתה מעל ל-500 ימי מילואים, אישה בת 30. עד מתי? אולי אתה תוכל לענות לה אם היא יכולה להירשם סוף-סוף לתואר שני, אם היא יכולה סוף-סוף לקבל קידום בעבודה, למרות שהיא שלוש שנים כבר במילואים. האם היא יכולה סוף-סוף שתהיה לה זוגיות מתישהו, למרות שהיא שלוש שנים on-off, מעל 500 ימי מילואים? איפה נשמע דבר כזה? בוא נתקשר אליה, תסביר לה אתה, כי לי אין כבר איך להסביר לה. זה מה שאני רוצה לדבר על החוק הזה, כי יכול להיות – ואני באמת מקווה שלא, ואני רוצה להאמין שלא - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, בבקשה, שקט במליאה. תודה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
יכול להיות – אומנם אני אחר כך מציגה חוק ממשלתי שביקשו ממני בוועדת הכלכלה, אבל יכול להיות שזו הפעם האחרונה שאני אזכה ויהיה לי הכבוד לעמוד פה על הדוכן, אולי, לא יודעת, וזה בסדר גמור, אני מאוד שלמה עם מה שיבוא – יבוא. אבל בגלל שזו הפעם האחרונה, אז אני רוצה לנצל את זה. אני חמש שנים בכנסת, והצלחתי להעביר חוקים, גם מהאופוזיציה, וניהלתי ועדה בשנה האחרונה שעשינו בה גם דברים נפלאים. ועברנו מלחמה ומאות הלוויות ומאות ביקורי תנחומים. היו גם הצלחות; היו הרבה הרבה אכזבות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, בבקשה. בבקשה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
השתדלתי להיות כאן ולייצג כל יום, כל יום, את הנגב, להילחם על שיקום סורוקה ועל תקציבים ועל יוספטל ועל האתגרים שיש לנו בנגב, ועל הביטחון, ועל הפערים ברפואה, ועל תעסוקה, ועל התקציבים של קרן העושר שצריכים להגיע לנגב, וכמובן, כמובן על רווחת בעלי החיים. וספגתי כאן המון המון ניסיונות להקטין, המון לעג, המון זלזול בנושא הזה של רווחת בעלי החיים, אבל אין שום סיכוי שזה יזיז לי או שאני אי פעם אוותר על הנושא, שהוא סופר-חשוב עבורי. בסוף אני כאן בזכות שלושה אנשים. אני רוצה להגיד תודה ליאיר לפיד, יו"ר הסיעה שלנו, שהאמין בי הרבה לפני שהאמנתי בעצמי, וכל הזמן דחף אותי ותמך בי ואני פה בזכותו, נתן לי לנהל ועדה, ואף פעם לא היו לי מספיק מילים להגיד תודה על האמון הזה. הבן אדם השני זה מאיר כהן, שמ-2012, כשהצטרפתי, לימד אותי, הקשיב לי, היה סוג של מנטור, הסביר לי מה זה בחירות, איך מתנהלים, מה זה כנסת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
יסמין, את אומרת דברים חשובים, ואני לא יכולה עם הרעש הזה. חברי הכנסת, אם אתם רוצים לדבר – בבקשה, בחוץ, בכבוד. לא פה, בבקשה. לא פה. אני חושבת שיש פה דברים שנאמרים, דברים ראויים, חשובים, אנשים מדברים פה מקודש-הקודשים שלהם. אני לא מוכנה שיהיה פה רעש. בבקשה.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מאיר, תודה על האמון, תודה על הדרך, תודה על זה שלא הפסקתי ללמוד ממך. האדם השלישי זה נאור שירי, שהיה מנהל השטח, ואני הייתי בסך הכול – ניהלתי את מטה באר שבע.
מאיר כהן (יש עתיד):
ראשת מטה - - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
ראשת מטה טובה. והוא כל הזמן, לא משנה מה, כל הזמן דחף אותי לפרונט. אני לא אהבתי להיות בפרונט – לא, את תדברי, את תגידי, את תציגי. הוא כל הזמן דחף אותי לפרונט, וזה מדהים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
קואוצ'ר.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
באמת, כל הגברים האלה בחיי שדחפו אותי קדימה ללא הפסקה, ואני בזכותם פה, וזה לפעמים לא נתפס לי, אז זו הזדמנות באמת גדולה להגיד לכם תודה.
נאור שירי (יש עתיד):
בזכותך, נשמה, רק בזכותך.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אבל אני גם רוצה להגיד תודה לסיעה הזאת, ליש עתיד. אתם המשפחה השנייה שלי. אין דברים כמו הסיעה הזאת. זה פשוט בלתי נתפס. ברגעים הטובים אבל גם ברגעים הקשים שלנו אנחנו תמיד נמצאים שם אחד ליד השני. אין מישהו שלא טועה, אין מישהו שלא נכשל, ואתם תמיד יודעים להרים אותי מהרצפה ולתת לי את הביטחון הזה של: גם אם טעית וגם אם משהו לא בסדר, אנחנו מאחורייך. ואני חושבת שאנחנו ככה אחד למען השני. כשעברתי שבוע באמת קשוח כשאבא שלי נפטר, אתם כולכם הייתם שם כמו חומה בצורה מאחוריי, ואני רוצה להגיד לכם תודה, כי זה לא מובן מאליו. אני לא יודעת לאן כל אחד מאיתנו ילך, ואני מקווה שנישאר ביחד כל הזמן, אבל זה לא משנה איפה נהיה, משפחה נשארת משפחה. אחרונים חביבים – חברי הלשכה שלי, שבאמת אין, אני כלום בלעדיכם. אתם הידיים והרגליים שלי. אופיר, שנמצאת בעזה, ניצן, יועצת החקיקה שלי, שהיא עילוי - -
מאיר כהן (יש עתיד):
כמה זמן - - -
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מעל 500 ימים של מילואים.
מאיר כהן (יש עתיד):
וואו.
יסמין פרידמן (יש עתיד):
כן. - - ניצן, יועצת החקיקה שלי, שהיא עילוי, טל, הדוברת שלי, שאוהבת בעלי חיים אפילו יותר ממני, ואורן החדש, שהצטרף ליש עתיד כשהוא היה תיכוניסט, תיכוניסט מעומר, וצמח וגדל איתנו, ועכשיו הוא עובד בכנסת. תודה לכם על התמיכה, על זה שאתם תמיד מאחוריי, מסתכלים, מחזיקים אותי ועוזרים לי להשתדל להיות הכי טובה שיש. אני רוצה לקוות שגם אם חלילה אני לא אהיה כאן, יהיו תמיד חברי כנסת שיילחמו על הנגב. תילחמו על הנגב. הנגב הוא העתיד של מדינת ישראל, אסור לנו לרגע לשכוח את זה. ואל תשכחו גם את בעלי החיים. חמלה היא מילה חשובה, ולמי שיש חמלה לבעלי חיים – לעולם תהיה בו חמלה לבני אדם. תודה.
מאיר כהן (יש עתיד):
בראבו.
משה טור פז (יש עתיד):
יפה מאוד, יסמין.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. תודה. מה שמגיע מגיע. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, לרשותך חמש דקות.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, שרים, זה שהיום, ביום האחרון של הכנסת, החוק האחרון שהממשלה מביאה זה הארכת שירות לחיילי צה"ל בעוד חודשיים, זה בעצם מדבר על הכול – לאן הבאתם אותנו, לאן הגענו, ולקחת בחשבון שרק לפני יומיים עבר פה חוק העריקים, שנותן תעודת כשרות לזה שלא מוכן לשרת, עורק מצה"ל. על זה הכנסת הצביעה, והקואליציה העבירה את החוק ההוא, החוק הביזיוני, והיום מאריכים שירות לחיילים שכן משרתים – זה בעצם נותן את התמונה באופן כולל, איך הממשלה והקואליציה הזאת רואה את עם ישראל, באמת. משרתים ואדונים. עצוב מאוד, כואב מאוד, לא שוויוני, לא צודק, פוגע באחדות העם. מה תסבירו לאותם חיילים שעכשיו מבינים שיש להם תוספת זמן, עוד חודשיים? אגב, ביניהם גם הבן שלי, שאומר לי: אימא, מה, אני אשרת עכשיו יותר? אז אני מסבירה לו: אתה תקבל יותר כסף. הרי העלו את המימון. הוא אמר: לא לא, תודה רבה, לא צריך, אני באזרחי ארוויח פי שלושה מזה. זאת אומרת, הילדים שלנו לא מבינים את זה, למה הוא כן ופלוני-אלמוני לא. אגב, זה פשוט – אף אחד לא יכול להבין את זה, כי זה כל כך לא טבעי, שכל הניסיונות של נתניהו להסביר את זה – ואני יודעת שבליכוד, אחרי חוק העריקים היו די בלחץ, וראש הממשלה ניסה לכנס את החילונים של הליכוד שהם יסבירו לו מה לעשות, איך להתמודד עם הציבור ואיך לצאת מהפלונטר הזה. שום הסברים לא יעזרו. אם זה טרפה – זה טרפה, לא יעזור. אי-אפשר להכשיר את השרץ הזה, וזה תמיד יהיה על מצפונכם ותחיו עם זה. אגב, אני רוצה לספר לכם משהו חדש, אדוני יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון - -
בועז ביסמוט (הליכוד):
אני פה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
- - עד כמה המצוקה של צה"ל גדולה. אולי, גברתי היושבת-ראש, זה יעניין אותך. את יודעת מה כרגע בודקים בצבא ההגנה לישראל, איך למלא את השורות? חושבים לגייס לצה"ל ילדי מסתננים. יש 3,500 ילדי מסתננים שיש להם מעמד בישראל והם כבר הגיעו לגיל גיוס, וכרגע – הינה, אני פותחת פה סקופ, לא יודעת אם שמעתם על זה או לא, או שאתה יודע על זה אולי – חושבים בצה"ל באופן רציני ומנהלים על זה דיונים בצה"ל וגם בדרג במדיני איך לגייס את ילדי המסתננים לצבא ההגנה לישראל. לאן הגענו? יהודים לא משרתים כי לא מכירים בערך הזה. חוק-יסוד: לימוד תורה כן – חוק-יסוד: שירות בצה"ל לא, וכרגע מערכת הביטחון, אולי יחד עם חלק מהמערכת הפוליטית, חושבת ברצינות איך לגייס ולמלא שורות על ידי ילדי מסתננים. בושה וחרפה. אני חושבת שבראש ובראשונה מי שחייב להתגייס ולשרת אלה היהודים, כי זו המדינה שלנו, זה הבית שלנו, זה העם שלנו. איך אפשר לדרוש מאחרים לעשות את זה כשאתם בעצמכם לא מוכנים? תסתכלו במראה, תרגישו בושה. אנחנו נתקן את זה. אנחנו נעיף אתכם מפה. יהיה פה מהפך. תהיה פה ממשלה ציונות אמיתית, שתדאג גם לשוויון, גם לכלכלה, גם לביטחון, ולא רק לכיסאות. בבחירות שיהיו ב-27 באוקטובר אני לא חושבת שיהיה פה מהפך, אני בטוחה שיהיה פה מהפך, בסגנון שהיה ב-1977, כשהליכוד העיף את המערך. אנחנו נעיף את הליכוד, שפשוט איבד את הדרך, איבד את הבושה, איבד את האחיזה בשטח, וכל מה שרואים ומה שחשוב זה הכיסאות, ואפס ערכים. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. לרשותך עשר דקות מהרגע שתתחילי.
מירב כהן (יש עתיד):
תודה. כנסת נכבדה, אני מבקשת לומר מכאן הלילה סליחה, לבקש סליחה מהלוחמים שלנו. סליחה שאנחנו סחטנו את הכוחות שלהם, אנשים שעשו 400 ו-500 ימים של מילואים, הסדירניקים. סליחה מהלוחמים שלנו, שסחטנו את הכוחות שלהם. סליחה שבאבחה אחת גם העזנו להעביר כאן חוקי השתמטות וכספים למשתמטים וגם העזנו לבוא ולבקש מהם להישאר עוד בשדה הקרב. סליחה שאנחנו מנצלים את הציונות שלכם, את אהבת הארץ שלכם, מנצלים את זה פשוט יותר מדי, כי אנחנו יודעים שתמיד תמיד תהיו שם. סליחה על ההתנהלות של המשכן הזה. באמת שמגיע לכם יותר, אז קודם כול, סליחה. בשבוע הזה היו רגעים פה במשכן שאני פשוט לעולם לא אשכח – היממה הזו שבה גם עבר פה חוק-יסוד: לימוד תורה, שזה יותר חוק ביזוי תורה, שמהווה את הבסיס להשתמטות, ולאחר מכן החוק שמפלה בין דם לדם, שאומר שרק עריקים חילונים ודתיים ייעצרו אבל חרדים יהיו פטורים ממעצר. ותוך כדי שאנחנו יושבים פה במליאה, עולה שר בממשלת ישראל, השר קרעי, ולא מפסיק לגדף, לא מפסיק לטנף. במקום להיות במעמד שהוא מרגיש קצת חוסר נוחות מהמהלכים המזעזעים שהם הביאו לאישור הכנסת, הוא עומד פה ואומר לנו: אתם, חברי האופוזיציה, לכם אין זכות לומר קדיש. פונה לחבר הכנסת לוי, אח שכול, ואומר לו: לכם אין זכות לומר קדיש. אתם מתייוונים, הוא אומר לנו. מתייוונים. לאישה אחת הוא קורא "אישה קטלנית", לאישה אחרת הוא קורא "איזבל המרשעת", מגלה לנו מפה שהמן בגימטרייה זה בג"ץ. תבינו מה הרמה שאנחנו מתמודדים איתה פה כל השנים השחורות האלה בתולדות מדינת ישראל. תבינו עם איזו ממשלה נאלצנו להתמודד. ובסוף ההצבעות אנחנו רואים פה את התמונה שאני לא אשכח אותה כל חיי, של שר ביטחון שזה עתה העביר חוק השתמטות לוחץ יד בגאווה לשר גולדקנופ. עוד באותו יום בוועדת הכספים מאות מיליוני שקלים קואליציוניים עוברים באוטוסטרדה, בניגוד לדין. כרגיל, הייעוץ המשפטי אומר: זה לא תקין, זה לא באישור – מצפצפים על כולם. זה היה אקורד הסיום של הקדנציה המדממת הזו, של השנים הכי קשות בתולדות מדינת ישראל. היינו מצפים שיהיו קצת ענווה, קצת בושה, קצת חרטה, קצת רצון לתקן, אבל באמת לא היה זכר לזה. המון המון יהירות. אני יודעת שהקואליציה הזו חושבת ש-100 ימים של קמפיין זה פרק זמן מאוד ממושך והציבור ישכח. הם בונים על זה שהציבור ישכח. אז אני אומרת לכם מכאן: הציבור לא ישכח את מה שאנחנו עברנו בשנים השחורות האלה גם לא עוד 100 שנה, לא 100 ימים. גם עוד 100 שנה לא נשכח את זה. ואם חשבנו שמה שעברנו בשבוע הזה זה התחתית של התחתית, נקודת השפל, אנחנו חייבים לזכור שאם הקואליציה הזו תיבחר שוב, זו תהיה רק ההתחלה. אם יהיה להם את הכוח להוציא אל הפועל את כל התוכניות שלהם, מה שראינו השבוע יהיה רק ההתחלה. תחשבו, חוק השתמטות על מלא, עוד ועוד ג'ובים על מלא, שליטה דתית, הפרדה מגדרית. מה שראינו ברחובות של בני ברק עכשיו זה רק ההתחלה, והציבור חייב להבין את הסכנה הזו. מה צחוק הגורל? דווקא הקואליציה הזו, שכל כך נלחמה באיתנות בית המשפט, שכל כך נלחמה בבג"ץ, בגלל המעשים הקיצוניים שלכם, עד כדי כך הפליתם בין דם לדם – דווקא עכשיו הציבור כולו מבין עד כמה חשוב שיש לנו בית משפט עצמאי וחזק, כי הגענו לנקודה שרק בית המשפט יכול להציל אותנו מהחקיקה המטורללת, הלא-שוויונית, הלא-הוגנת, הלא-מוסרית, הלא-ערכית, שהבאתם עלינו. איפה נשמע דבר כזה שרק עריק חרדי יהיה חסין מאכיפה פלילית ועל כל היתר חוקי המדינה יחולו? עכשיו הציבור הרחב מבין ורואה עד כמה חשוב שיהיה בית משפט חזק, כי אחרת אף אחד לא ירסן נבחרי ציבור לא סבירים כמוכם, לא מידתיים. אגב, אני לא יודעת אם ראיתם את זה, אבל לפני בערך שבועיים היועצת המשפטית לממשלה הגישה את הדיווח העיתי שהיא מחויבת להגיש לבג"ץ באשר לאכיפת חוק הגיוס. הנתונים שם הם די מדהימים. שימו לב: 80% מהמשתמטים או מהאנשים שבדרך להיות משתמטים הם חרדים, אבל כשמסתכלים מי נעצרו על ידי המשטרה הצבאית, רואים שרק 10% מהם הם חרדים, זאת אומרת, 80% מהמשתמטים הם חרדים, אבל רק 10% ממי שנעצרו. זו המציאות – בסך הכול 32 כתבי אישום נגד חרדים. אנחנו מדברים על עשרות אלפי צעירים שלא התייצבו גם כשהייתה מלחמה של כמה שנים בשבע חזיתות – כולה כולה כולה 32 כתבי אישום. 16 חרדים נעצרו במבצעים שנעשו בחברה החרדית, והאמת שהרוב, 80, בסך הכול על הדרך תפסו אותם – משטרת התנועה, היו בנתב"ג. המשטרה, בפעילות השוטפת שלה, ראתה שמדובר במשתמט, והעבירה לטיפול המשטרה הצבאית. אז כל הסיפורים על זה שנכנסו לישיבות ועצרו אנשים – הכול פשוט לא נכון. אז זו המציאות. אני רוצה לסיום להתייחס לעוד נושא. אני רוצה לרגע להרים את הראש מהבעיות השוטפות שלנו כאן במדינה ולפנות לאחים ולאחיות שלנו בגולה. אתם יודעים, בניו יורק, שזו העיר היהודית הגדולה בעולם, נבחר ראש עיר, בלשון המעטה נקרא לו לא ציוני גדול. ועדיין, רואים שהיהודים שחיים בניו יורק רואים סכנה יותר גדולה שמשפיעה על החיים שלהם מאיך שמתנהלת הממשלה פה ומראש הממשלה מאשר אותו ראש עיר, ממש. 59% מהם מחזיקים בדעה שלילית על ראש ממשלת ישראל לעומת 39% על ראש העיר, שהוא אנטי-ציוני מוצהר. איך הגענו למצב הזה? איך הגענו למצב הזה? אולי שמעתם על המצעד שהתקיים בניו יורק, שאנשים עמלו עליו קשה מאוד כדי להביא עוד תמיכה למדינת ישראל. ואז, בלי הודעה מוקדמת, בלי מחשבה, בלי שיח, התייצב בראש המצעד השר סמוטריץ'. בדיוק מי שהכי מייצג את מה שהם לא מאמינים בו, את מה שהם רדופים בגללו, בא ונעמד ככה, בלי תיאום, בלי מחשבה, בראש המצעד, ועשה להם נזק אדיר, אדיר. כל מי שבא, נאלץ להתנצל, ממדני השתמש בזה אחר כך נגדם, ומי שבעיני יהודי ארצות הברית באמת מייצג את ההפך הגמור מכל מה שהם מאמינים בו – הם מאמינים בסובלנות והוא בכוחנות, הם מאמינים בשוויון והוא בגזענות, בכפייה אל מול חירות – הוא בא ופשוט הרס להם עבודה של תקופה כל כך ממושכת. מכאן אני מבקשת למסור לאחיי ולאחיותיי בגולה, ובהם גם האחים והאחיות שלנו בניו יורק: אנחנו יודעים שאתם עוברים תקופה קשה. אנחנו נעבוד הכי קשה כדי להחליף את השלטון הזה, וביחד גם לשפר את המצב של היהודים בגולה. בואו, זה מחצית מהעם היהודי שסובל בשנים האלה, גם בגלל הדברים שאנחנו עוברים. תחזיקו מעמד. השינוי בדרך, אני מאמינה בזה, ונראה לכל העולם את פניה היפים של היהדות, את פניה היפים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה – מוותר. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, לרשותך חמש דקות.
מרב מיכאלי (העבודה):
תודה רבה, גברתי. אתן מבינות ומבינים שהקואליציה הזאת הולכת להאריך עכשיו את שירות החובה בחודשיים, לבקשת הרמטכ"ל, שאותו כינה היום אריה דרעי שהוא החליט לעזור בתקופת בחירות לשמאל? ההאשמה הקבועה הזאת, כשמשהו לא נוח לאדוני, כשהרמטכ"ל אומר: אי-אפשר ביד אחת להאריך בחודשיים את שירות החובה וביד השנייה לתת פטור ממעצר לעריקים חרדים – כל פעם שמישהו אומר משהו על המציאות כמו שהיא, ישר מאשימים אותו במילת הגנאי, הצרעת הזאת, "שמאל", ואומרים שהוא בא לעזור לשמאל, ופוגעים בלגיטימיות של רמטכ"ל צבא ההגנה לישראל. אז אריה דרעי, שמסדר אך ורק לבחורים שלו את כל הקומבינות עלי אדמות, ואת השחיתות שלו עושה מה זה מהמקפצה, בנה לעצמו מקפצה מזהב בשביל לעשות את זה – הוא מאשים את הרמטכ"ל שהוא מסייע לשמאל. הרמטכ"ל מנסה לסייע לצה"ל כדי לסייע למדינת ישראל, כדי להגן על מדינת ישראל, כי ראש ממשלת ישראל שולח את צה"ל לעשות דברים שהוא לא אמור לעשות – לנסות למנוע מטרוריסטים יהודים להצית את יהודה ושומרון, לנסות להחזיק במקביל שבע חזיתות. אז ראש הממשלה יודע נורא להתהדר בזה שאנחנו נלחמים בשבע חזיתות, אבל בשום אופן לא יודע לסדר לצבא את כוח האדם שנדרש בשביל המשימה הזאת. כשרמטכ"ל מעז להגיד שהוא צריך עוד כוח אדם, אז בא דרעי ואומר עליו שהוא עוזר לשמאל. עכשיו, מה אני אגיד לכם, אילו הוא היה מעלה בדל דעתו את הדבר המטומטם הזה, אז צריך להגיד ביושר: השבוע התפרסם שסדר גודל של 87% מהמשרתים בצה"ל הם לא דתיים – לא רק לא חרדים אלא לא מהציונות הדתית – אלא כאלה שמוגדרים חילונים וחילוניות. אז אתה יודע מה, אריה דרעי? תביא כמה חיילים לצה"ל לפני שאתה מדבר כמו שאתה מרשה לעצמך לדבר על האנשים שעושים את העבודה שמאפשרת לך לדבר ככה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, יש לך חמש דקות.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו כמובן מאוד שבעי רצון מכך שהממשלה הזאת מסיימת את ימיה - -
טלי גוטליב (הליכוד):
שבעי רצון - - -
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - והציפייה שלנו היא לכך שתהיה ממשלה אחרת, שתסתכל אחרת על אזרחי המדינה.
עפיף עבד (סיעת הליכוד):
- - -
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עפיף, אני מציע לך לא להתערב, מכיוון שאתה כל הזמן היית צמוד לליכוד, והפקרת את החברה ואת האוכלוסייה הדרוזית. שב בשקט בינתיים, אל תתערב.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - אסור להצביע לכם - - -
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אתה יכול לעבור כיסא, תשב ליד טלי גוטליב, עדיף לך. אתה לא מייצג את האוכלוסייה הדרוזית.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אל תטיף מוסר. בינתיים תירגע, עפיף.
טלי גוטליב (הליכוד):
עפיף היחיד שדואג לחברה הדרוזית.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ולכן הציפייה שלנו היא שתהיה ממשלה אחרת, שתשרת את כלל האזרחים, שתשים סוף לפשיעה בחברה הערבית, סוף להריסות המופקרות בנגב, סוף להשארת אזרחים ללא קורת גג, סוף לכל מעשי האלימות ביישובים ובכפרים הערביים. אנחנו רוצים שר שיביא ביטחון לאזרחים, לא יפקיר אותם, לא יחפש להאשים אותם, ומצד שני, כל הזמן מחפש להתעמת איתם, ולא מביא שום בשורה לאזרחי המדינה.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
ארבע שנים, ארבע שנים הסתיימו.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
להתראות. שלום.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני מזמינה את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת בועז ביסמוט להשיב למסתייגים, בבקשה. הזמן לא מוגבל.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, איפה חברת הכנסת פרידמן? היא לא נמצאת פה. אמרת: בוא נרגיע, השתלחו בך מספיק. אז אני רוצה להגיד: נכון, נכון, אני פה קצת מסכם, והקואליציה באמת – אבל זה התפקיד של אופוזיציה, התפקיד שלכם באמת הוא לבקר, לתקוף. אבל התפקיד הכי חשוב של האופוזיציה, עד כמה שאני יודע, וזה דבר שבדרך כלל אופוזיציות מצליחות בו, זה להפיל, להפיל ממשלות. זה התפקיד. ולכן, אחד הדברים שאני לא מצליח להבין באופוזיציה הזו – ואנחנו קצת מסכמים עכשיו – זה היהירות שלכם, כאשר למעשה, מאז הכנסת האחת-עשרה, ממשלת האחדות בין יצחק שמיר לשמעון פרס, בין 1984 ל-1988, מאז, מעולם – ופה אני רוצה להחמיא לכם – מעולם לא השכילה אופוזיציה לשמר קואליציה כל כך הרבה שנים. ולכן אני באמת רוצה להחמיא לכם, כי אתם כאלה ענקים - -
רם בן ברק (יש עתיד):
כמה כסף, כמה כסף - - -
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
- - אתם כאלה נפלאים. אתם פשוט אדירים. וכל אחד מכם עכשיו, כל אחד מכם עכשיו מקבל ממני מדליה, כי שים לב: למעלה מ-50 או 53, כמה שנים, לא הצליחו לעשות את מה שאתם, רם בן ברק, וכל החברים שלך – ואתם יושבים כאן ביהירות רבה - -
רם בן ברק (יש עתיד):
כמה כסף זה עלה לכם לשחרר - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
- - -
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
- - ביהירות רבה, באים ומבקרים אותנו מהבוקר עד הערב. בסדר, זה התפקיד שלכם, אבל התפקיד העיקרי שלכם, התפקיד הכי חשוב של אופוזיציה, זה להפיל קואליציה. אז עם כל הכבוד, אתם הכישלון, אתם נכשלתם, כי אם היינו כל כך רעים, אז איך לא הפלתם אותנו ארבע שנים? תחשבו לרגע, אם הממשלה הכי גרועה נשארה, אולי אתם הכישלון - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
ביסמוט, אתה יודע - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תחשוב רגע, יו"ר ועדת החוץ והביטחון שמקדם השתמטות, תראה מה זה.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
- - אולי אתם הכי גרועים, כי אתם רעים, אתם אופוזיציה רעה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
ביסמוט, מה הכי קשה להפיל? זה מאפיה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אתם לא ברשות דיבור.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אני ישבתי פה - - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
הכי קשה להפיל מאפיה.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אני ישבתי פה והקשבתי לנאומים שלכם - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת דוידסון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הוא שואל, אני עונה לו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא. הוא לא שאל. יש דבר כזה, קוראים לזה שאלה רטורית.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
- - ואתם יודעים, עוד הוכחה, עוד הוכחה שאתם אופוזיציה רעה. אנחנו הקואליציה – תנו לי לסיים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
סליחה. בבקשה שקט.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אז אני אענה לו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, שאלה רטורית זו שאלה שלא מצפים לתשובה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה שקשה להפיל זה מאפיה. כשאתם מאפיה, אל קפונה - - -
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
קשה לשמוע, קשה לשמוע, כי מאחורי היהירות יש כישלון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
בגלל זה קשה להפיל – כי אתם מאפיה, כולם ביחד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
שאלה רטורית – אתה יודע מה זה שאלה רטורית?
סימון דוידסון (יש עתיד):
מאפיה אחת גדולה, זה מאפיה.
אושר שקלים (הליכוד):
- - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה רואה, אושר? לא שואלים, אומרים. לא מבקשים שאלה, אומרים.
אושר שקלים (הליכוד):
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת דוידסון, בבקשה. תודה.
אושר שקלים (הליכוד):
- - חבל על הצעקות שלך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת שקלים, בבקשה.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
יפה. לכן אני שוב חוזר ואומר. עכשיו, אתם באים ואומרים לי: מה פתאום, לא נכשלנו, להפך, הציבור תומך בנו, אנחנו נהדרים ואנחנו נפלאים ואנחנו חכמים. לא משנה שזה במשך ארבע שנים, שלוש, שנתיים, אותם נאומים ואותם נאומים ואותם נאומים, אבל נעזוב את זה. הצד הזה, צד הקואליציה, שאתם קוראים לו כישלון, הכישלון הגדול, הולך לבחירות הבאות, הקרובות, עם אותו ראש ממשלה ועם אותו מנהיג. אבל עכשיו, הינה, אנחנו בעידן הסיכומים. אם אתם כאלה טובים, למה הייתם צריכים חיבורים? למה הייתם צריכים להחליף את המנהיג שלכם? הרי זה בושה. אגב, חבל שהוא לא נמצא פה. אני מכיר אותו הרבה שנים – איש חביב מאוד. הינה, אני אומר את זה גם מול הצופים.
מירב כהן (יש עתיד):
למעלה מ-1,000 חיילים נפלו. על מה אתה מדבר?
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
למה הייתם צריכים להחליף? אני אגיד מה שאני רוצה, גברתי.
מירב כהן (יש עתיד):
אתה יו"ר ועדת החוץ והביטחון. יותר מ-1,000 חיילים נפלו. זה מה שיש לך להתעסק?
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אבל זה הסיפור, רק כדי להראות עד כמה, בתום ארבע שנים, אתם הכישלון. אתם אכזבתם את הבוחרים שלכם.
מירב כהן (יש עתיד):
אתה יו"ר ועדת החוץ והביטחון. מתעסק בשטויות.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אתם אכזבתם את הבוחרים שלכם.
מירב כהן (יש עתיד):
באמת, רמה נמוכה. זה בן אדם שמתעסק בחיי חיילים, חיי אדם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת מירב כהן.
מירב כהן (יש עתיד):
רמה נמוכה, נמוכה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.
מירב כהן (יש עתיד):
זה בן אדם שמתעסק בחיי חיילים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת מירב כהן, תודה.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אני שוב מסתכל על הנציגים של האופוזיציה הכושלת מאוד, וזה עובדתית נכון, כי אם אנחנו כאלה גרועים, אנחנו עדיין ארבע שנים, אם אני וחבריי לא ראויים, אז איך אנחנו עדיין יושבים?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מה עשית בארבע שנים?
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת בליאק.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
ולמה אנחנו ממשיכים עם אותו מנהיג, שהרכיב שש ממשלות, ושלכם – כמה חודשים, ועובדה שאתם מחליפים אותו.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מי אתה? מה עשית פה בכנסת?
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אבל זה לא נגמר כאן. יש אידיאולוגיה - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
יו"ר ועדת ההשתמטות - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת בליאק, בבקשה, הוא ברשות דיבור ואתה לא. כשאתה מדבר, אני אגן על זכותך לדבר. עכשיו הוא מדבר.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה יו"ר ועדת ההשתמטות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת בליאק, בבקשה, אני לא רוצה להתחיל בקריאות, בבקשה. באמת מיותר.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
בואו נמשיך. חברת הכנסת מרב מיכאלי, שאני דווקא מעריך, לא נעים להגיד לציבור הימני, אבל אני אתגעגע ליושרה שלך. אני אוהב עקביות, ואת אדם עקבי. אני מכיר אותך עוד לפני הפוליטיקה. דיברת פה על העניין הזה של מילת גנאי הזאת שנקראת "שמאל". שמאל, אני אגיד לך, כשאת נכנסת לפוליטיקה הישראלית, נכון שהשמאל היה קצת יותר big, והשמאל עכשיו הוא מאוד מאוד small. אבל עצוב לי מאוד, כי בכנסת הבאה – כשעשו לך השתלטות על המפלגה, שהייתה פעם מפלגת העבודה, לא הצבעתי, אבל הערכתי – חלק אני חייב להודות שאם היום היו חוזרים לחיים והיו מגיעים לקלפי, גם היו מצביעים לליכוד, יש להניח, ולא לדמוקרטים, ואת יודעת את זה בדיוק כמוני. ואני חייב להגיד לך קודם כול עבודה יפה. אני אתגעגע. לא תמיד הסכמנו, אבל לחשוב שבקדנציה או בכנסת הבאה החברים שעתידים להחליף אותך, אני חושב שיהיה לנו קצת יותר – איך אני אגיד, חבריי לקואליציה, כי אתכם אני אראה – יהיה קצת יותר סוער. לא בטוח שיהיה יותר חכם, לא בטוח שיהיה יותר מעניין, לא בטוח שיהיה יותר מאתגר, אבל בהחלט יהיה יותר, איך אני אגיד, יהיה פה יותר קולני, קשקשני וסוער, אבל נצפה להם ונתמודד גם עם זה. אבל מי כמוך יודעת, חברת הכנסת מרב מיכאלי, שהציבור הישראלי היום כל כך לא שמאל. ואני לא אומר את זה בגנאי. יש שמאל, יש ימין – הכול טוב; אגב, אותה אופוזיציה שמתמודדת נגדנו, עושה את זה תחת המעטה או עם המסכה של הימין שלנו. זאת אומרת שהכישלון שאתם רואים כאן – מה בעצם אנחנו רואים היום? חברת הכנסת מרב מיכאלי, היום הייתי בשומרון. יש התיישבות חדשה. הלכתי לראות, והשקפנו על העיר שכם. השקפנו על שכם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
איפה היית, בועז?
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
הר גריזים והר - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
הר עיבל.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
בדיוק, הר עיבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מדהים.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אגב, היסטוריה, גברתי היושבת-ראש – התיישבות יהודית ראשונה בציונות - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אתה יודע, אני אחת לכמה זמן הולכת לתפילת ראש חודש ותיקין בהר עיבל.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
מדהים. אז עוד הישג של הקואליציה הזו לגבי העתיד. כשאנחנו בונים יציבות וביטחון במזרח התיכון, זה לגרום לידי כך שאתה בונה ובונה ובונה עוד מאחזים. שמעתי כבר את הטרלול של אחד המועמדים מהדמוקרטים, שאומר: נחזיר מתיישבים, נפנה מתיישבים. תביני עם מה אנחנו מתמודדים עכשיו, גברתי היושבת-ראש. וכן, הגב' מרב מיכאלי, חברת הכנסת מרב מיכאלי, ידידתי מרב מיכאלי, הקואליציה הזו, הייתי אומר, הצליחה למחוק, לטשטש לחלוטין את כל רעיון - - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
היחידים שפינו מתיישבים זה הליכוד.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
לא להפריע לי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אם בועז היה שם זה לא היה קורה.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
סליחה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
הוא אמר שהיחידים שפינו מתיישבים זה המפלגה שלך, אז אמרתי שאם בועז היה שם זה לא היה קורה.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
בדיוק, אבל תני להם.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה שביבי היה אומר - - -
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
יש מציאות ויש מדע בדיוני. עכשיו אני רוצה להגיד לך עוד משהו, חברת הכנסת מרב מיכאלי. כאשר אני התחלתי בפעם הראשונה להיות פעיל בפוליטיקה – ב-1977 עוד הייתי ילד, השקפתי כזה בטלוויזיה שחור-לבן גרונדיג, ראיתי את מנחם בגין, את חיים יבין מאוד מאוד עצוב, את מנחם בגין ואותי והרבה מאוד ישראלים, מיליוני ישראלים, מאוד מאושרים. זה המהפך. ב-1981 כבר התנדבתי, הבאתי אנשים מבוגרים לקלפי, היה לי כזה טי-שירט של הליכוד. אני כבר זוכר את השכנה מקומה רביעית שאומרת לי: חשבנו שמשפחת ביסמוט אינטליגנטים. אימא שלי הייתה מרצה בבר-אילן, אני הייתי סטודנט בגיל צעיר, חשבנו – כי תמיד הייתה את ההתנשאות הזאת ולבזות את הימין, אבל לנו יש את הציבור. עכשיו, ב-1981 – מה קורה שם?
היו"ר לימור סון הר מלך:
שקט, בבקשה. אפשר להתמקם בשקט. תודה. חברי הכנסת.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אני מתגעגע לאותן בחירות ב-1981, שאגב, הסתיימו בניצחון דחוק, 47 מנדטים למפלגת העבודה, 48 לליכוד, 10,000 קולות הפרש, סה טו, 10,000 קולות הפרש, זה כל מה שהיה שם. אגב, פה, קריאה למתמודדים שלנו להצביע. אבל אז לפחות הדברים היו ברורים, היה ימין והיה שמאל, והאופוזיציה של השמאל לא הייתה צריכה להתחפש להיות ימין. ולכן היושרה שלך, ואני אומר את זה לא בצביעות ולא בציניות, אני אומר את זה בשיא הרצינות: אנחנו כאן בליכוד, באופן פרדוקסלי, נתגעגע לעקביות, ליושרה, ולא לכל המטורללים שצפויים להגיע לפה.
נאור שירי (יש עתיד):
איזה יושרה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת שירי, החמיאו פה לאנשים.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
תני לו, תני להם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני יודעת שאנשים לא יודעים לקבל מחמאות על עצמם, אבל כשאחרים מקבלים מחמאה והם לא יודעים - - -
נאור שירי (יש עתיד):
את יודעת מה, את צודקת. אני יוצא.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אבל הם – עד כדי כך הטרלול חוגג כאן. דבר חשוב, ספגנו בארבע השנים האלה בלי סוף. עכשיו אין ספק שהכנסת הזו הייתה כנסת שחוותה אירוע לא בקנה מידה היסטורי, כי אם בקנה מידה תנ"כי. אנחנו מסכימים, בזה אין בכלל מחלוקת – האירוע שחווינו כאן ב-7 באוקטובר הוא בקנה מידת תנ"כי. יותר מזה, אני מסתכל פה על חבר הכנסת כהן, ידידי מאיר כהן, ואני אומר לו שהדור שלו, הדור שלי – זה ילווה אותנו כנראה עד סוף ימינו, מה שנקרא צלקת מדממת עד הסוף. קיוויתי אני, למשל, שעד סוף ימיי אני אחשוב כמובן על מבצע אנטבה, מבצע מדהים, אולי ששת הימים, אבל זה כנראה ילווה אותי, כי זה כואב להרבה מאוד שנים. אבל אנחנו ספגנו וספגנו, אבל בואו נחשוב ביחד – ופה אני אגיע עכשיו באמת גם לעניין של הגיוס. בוא נגיע לעניין של הגיוס ביחד. אם אפשר פחות להפריע. בואו יחד איתי, חבריי, גם לקואליציה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, בבקשה.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
נחשוב מה הביא למצב הזה כשאנחנו בשלב הסיכומים. מה קרה במדינת ישראל? בוא, שנבין מה קרה. עם כל הכבוד לכל מה שספגנו, הגיע הזמן שגם אתם תשמעו קצת את האמת ואיפה אתם תרמתם. הגיע הזמן שנגיד את זה בלי בושה. מה שקרה במדינה הזו, שב-1993, אחד הדברים הכי הזויים שהיה כאן במדינת ישראל – מה עשינו כאן במדינת ישראל? הבאנו ב-1993 מתוניסיה טרוריסטים, אבל לא רק נתנו להם בלייזרים – נתנו להם רובים. עכשיו, גברתי היושבת-ראש, כאשר אתה לוקח מחבל, נותן לו בלייזר ורובה ויוצא מתוך הנחה שכולנו אחים וכולנו בני דודים וכולנו אוהבים ואין יותר רוע בעולם, אתה גם לא צריך צבא גדול, אתה יכול גם צבא קטן, צבא קטן וחכם וטכנולוגיה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
פרוץ השלום.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
יפה מאוד. וזאת התפיסה, זאת התפיסה, ואתה באמת לא פועל כדי לגייס חרדים. הרי לא התאמצתם אף פעם. אני חדש, קדנציה ראשונה. איפה עשיתם?
מיקי לוי (יש עתיד):
כלום לא עשית, כלום לא עשית. כלום לא עשית.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
בסדר, כלום לא עשיתי. אדוני, אני חייב לענות לך. אני באתי עם חזון הגיוס החרדי – אתה באת עם שנאת חרדים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
זה ההבדל ביני לבינך. אני באתי עם חזון הגיוס החרדי – אתה באת עם שנאת חרדים. מספיק שתשמע איך שאתם דיברתם בוועדות. בושה וחרפה. בגלל זה תישארו באופוזיציה. רק בגלל הדיבור המבזה הזה אתם תהיו באופוזיציה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה משקר, משקר, בועז, משקר.
בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אני אמשיך. עכשיו אני אסכם במילות ברכה, כי בכל זאת סיימנו. אני שוב מברך את חבריי לאופוזיציה. לעיתים הכאילו-יהירות הזאת, אולי היא בגלל ההצלחה הגדולה שלכם. אני רוצה לברך אתכם על הצלחה מסחררת, על נאומים מדהימים – אומנם חוזרים על עצמם שוב ושוב – על באמת הגעה לפה – אבל על ההישג הגדול ביותר שלכם – ועל זה אני מצדיע לכם, מוחא לכם כפיים – איזה יופי שלא הפרעתם לנו לסיים ארבע שנות קדנציה, דבר שלא היה. תאמינו לי, אתם תותחים. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נא להתיישב במקומות. אנו נעבור להצבעות על ההסתייגויות. חברת הכנסת מירב בן ארי, את מושכת? את כל ההסתייגויות? אוקיי, אז אנחנו מצביעים. חברי הכנסת, אנו נצביע בקריאה השנייה על הצעת החוק כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 381 בעד סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה – 44 נגד – 12 נמנעים – 1 סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 44, מתנגדים – 12, נמנע אחד ו-14 נוכחים. אני קובעת כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 29 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 382 בעד החוק – 43 נגד – 12 נמנעים – 1 חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 29 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 43, מתנגדים – 12, נמנע אחד, 14 נוכחים. אני קובעת כי הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 29 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.
[מס' כ/1180, פ/6566/25 ופ/5686/25; דברי הכנסת, חוב' י"ט, ישיבה 374, חוב' ל"ד, ישיבה 414; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת קארין אלהרר, ינון אזולאי, מיכל מרים וולדיגר ומירב בן ארי, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה, להציג את הצעת החוק. בטרם תעלה חברת הכנסת, אני מבקשת שקט במליאה. תודה.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, השרה, כנסת נכבדה, אני מביאה בפניכם את הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. הצעה זו היא מיזוג של הצעות חוק של חברת הכנסת הנפלאה – באמת, יישר כוח – קארין אלהרר, חבר הכנסת ינון אזולאי, חברת הכנסת מירב בן ארי, וכן של - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, מי שמעוניין לדבר – בבקשה בחוץ. מי שנשאר כאן – בבקשה לשמור על השקט. תודה רבה.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
- - וכן הצעת – אפשר, כבוד היושבת-ראש - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת. תודה רבה. את יכולה להמשיך.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
חברים, אתם רוצים ללכת הביתה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
כנראה שלא. חברי הכנסת, בבקשה.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
אני לא שומעת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
רגע, חכי רגע, חכי. אנחנו נחכה שיהיה פה שקט. תודה.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
לא נראה לי שזה מפריע למישהו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, זה מפריע, יש כאלה שזה כן מפריע להם. חברי הכנסת, שקט, בבקשה. בבקשה.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
תודה. אז כן, מדובר בהצעת חוק שהיא מיזוג של הצעות החוק של חברת הכנסת קארין אלהרר, חבר הכנסת ינון אזולאי, חברת הכנסת מירב בן ארי והצעת חוק שלי. לפני שאני אפרט על תוכנה של ההצעה, אני חייבת לשתף אתכם בהתרגשות שבאמת פועמת בתוכי. במשך ארבע השנים האחרונות אני שומעת ורואה משפחות האומנה ומתפעלת מהן. פגשתי לא מעטות, שמעתי סיפורים מסמרי שיער, ובכולם בלי יוצא מן הכלל מצאתי גיבורים וגיבורות. כמובן, כמובן שזה הילדים עצמם, שהם אוצרות, ואין מה להוסיף ולו מילה אחת קטנה. אבל אני רוצה הפעם לשים דגש על ההורים האומנים – נורא קשה לי, כי גם ככה אני צרודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
שנייה, שנייה. חברי הכנסת, בבקשה שקט. טוב, אני אתחיל בקריאות. חברת הכנסת אפרת רייטן - - -
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
אפרת, אפרת ונעמה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת אפרת רייטן.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
הן מתרגשות, יש להן פריימריז.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברות הכנסת אפרת רייטן, נעמה לזימי, בבקשה.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
אבל הפעם אני רוצה לשים דגש על ההורים האומנים. האנשים הללו מוסרים את נפשם, כפשוטו, למען ילדי האומנה. הילדים הללו יקרים למשפחות האומנה, שבחרו בהם לא פחות מילדיהם שלהם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת נאור שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
מה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה, אתם מפריעים, זה לא מכבד. לא, אתם רוצים לדבר – בבקשה בחוץ, אין בעיה.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
אני מוותרת, אתם יכולים בחוץ.
נאור שירי (יש עתיד):
מה יש לה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
אתם מפריעים. אני ביקשתי כבר כמה פעמים, אתם לא שמים לב. נאור, נאור, אתה לא שם לב, אני אומרת לך.
נאור שירי (יש עתיד):
אני לא מדבר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה, בבקשה.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
נאור, הכול בסדר. האנשים הללו מוסרים את נפשם, כפשוטו, למען ילדי האומנה. הילדים הללו יקרים למשפחות לא פחות מילדיהם שלהם, הביולוגיים. לעיתים הפיקדון הזה שהופקד בידם נשמר כפל- כפליים. שמעתי משפחות שהילדים הביולוגיים שלהם מתקשים להגיע הביתה בשל קשיים נפשיים ורגשיים של ילדי האומנה, והמשפחות לא מוותרות. כספי האומנה שהם מקבלים הם כאין וכאפס לעומת המשאבים הכספיים, הרגשיים, הכלכליים, המשפחתיים, שהמשפחה הזאת משקיעה. ומי מפריע? מי מערים קשיים? מי מסרבל? מי מכשיל? כן, לצערי, המערכת, החסמים הביורוקרטיים שלא מאפשרים את הצמיחה ואת התנועה הכל-כך נזקקת בגידול ילדים בכלל ובגידול ילדי אומנה בפרט. כולי תפילה שבכנסת הבאה נצליח, בעזרת השם ובעזרתך, קארין, לשפר, לדייק עוד יותר את הפלטפורמה הנפלאה הזו, המפוארת הזו, ששמה משפחות אומנה. עכשיו לחוק עצמו. הצעת החוק כוללת שני תיקונים משמעותיים, ונועדה להבטיח את טובת הילד והרחבת הפוטנציאל של מעגל משפחות האומנה בישראל. הראשון – ביטול הגיל המקסימלי של אומן. חוק האומנה עד היום קבע גיל מקסימלי של 56, למעט באומנת קרובים או אומנת חירום ולמעט בנסיבות המיוחדות הקשורות לטובת הילד ומצדיקות את מתן רישיון האומנה. במציאות כיום ובהתאם לתפיסה המקצועית הרווחת, לגיל הביולוגי אין בהכרח קשר לביצוע התפקיד. גם אומן שגילו יותר מ-56 שנים – מיכאל ביטון, אני לא יכולה לצעוק, אני לא יכולה, אין לי קול.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
את צודקת.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
נו, אז די, באמת. חברים, חבל, אנחנו רוצים ללכת הביתה, תיתנו לי לדבר. בלתי אפשרי. אופיר סופר, בבקשה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
את גם אומרת דברים כל כך חשובים, באמת.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
אני לא יכולה, אני לא יכולה לצעוק. אתי עטייה – אני אפנה לכל אחד ואחד בנפרד – אני לא יכולה לצעוק.
היו"ר לימור סון הר מלך:
את צודקת.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
מה, נחכה. במציאות כיום - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אפשר בבקשה שקט שם מאחור?
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
אתם לא חייבים להקשיב לי, בסדר, אולי אני משעממת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני לא מבינה מה קורה פה. אני לא מבינה.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
לא, לא, זה בסדר. אפשר לצאת החוצה. סליחה, זה לא תמיד רק ארץ ישראל, יש פה עוד דברים חשובים, גם עם ישראל חשוב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה לא קשור.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
לא, אבל די, קצת שקט. במציאות כיום ובהתאם לתפיסה המקצועית הרווחת, לגיל הביולוגי אין בהכרח קשר לביצוע התפקיד. גם אומן שגילו יותר מ-56 שנים יכול לבצע את התפקיד הכל-כך חשוב הזה על הצד הטוב ביותר, לכן אין טעם לפסול מראש אדם לקבלת רישיון אומנה אך ורק בשל גילו, וזה מה שעושה החוק הזה, התיקון הזה – מבטל את ההגבלה של הגיל המרבי. עדיין תהיה ועדה שתפקח על השפעות השינוי באמצעות דיווח שיימסר הן לשר העבודה והרווחה והן לוועדה. התיקון הנוסף, הסעיף הקיים כיום בחוק, קובע שבכל עניין הקשור בחיי היום-יום של הילד, ובכלל זה בעניינים המנויים בתוספת הראשונה לחוק, תהיה לאומן סמכות בלעדית לתת הסכמה לגבי הילד. בין יתר הסמכויות מוסמך האומן לתת הסכמה לבדיקה רפואית ולטיפול רפואי, לרבות נטילת תרופות. כמו כן, האומן מוסמך לתת הסכמה לבדיקות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות ולטיפול פסיכולוגי בהתאם לתוכנית הטיפול ולפי הנחיית מנחה האומנה שמונה לילד. על האומן ליידע על כך מראש את ההורה הביולוגי, ואם הוא מתנגד לכך, יחול מנגנון של יישור מחלוקות בתוך המשרד. לעומת זאת, אומן אינו מוסמך לתת הסכמה לעניין טיפול פסיכיאטרי או לאשפוז פסיכיאטרי, ובכלל זה טיפול באמצעות תרופות פסיכיאטריות. בחקיקה זו אותו סעיף גורם בפועל לכך שילדים במשפחות אומנה אשר זקוקים לטיפול תרופתי פסיכיאטרי, אינם יכולים לקבלו כל עוד אין הסכמה מההורה הביולוגי. לכן, לעיתים קרובות נאלצים הילד ומשפחת האומנה להמתין זמן ממושך, לעיתים אפילו שנה ויותר מכך, עד לבירור המשפטי שיאפשר לילד לקבל את הטיפול שהוא כל כך זקוק לו. כך חולף יום ועוד יום, וימים כאלה אינם חוזרים. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא בעד תרופות, אני לא בעד לסמם את הילד, אבל כשילד צריך תרופה, צריך לתת לו אותה ומייד – וכל יום שעובר לא חוזר. לכן, ההמתנה הזאת, ההמתנה שעלולה להיווצר והיא קורית בפועל, פשוט מדרדרת את הילד, מדרדרת את המשפחה כולה, ולפעמים המשפחות, גם האומנה, מוותרות על האירוע, כי הן לא יכולות יותר, והילד מוצא את עצמו באשפוז. אתם מכירים את הגלגל, ואם לא – עדיף שלא תכירו. לכן הצעת החוק הזאת באה לתקן את העוול הזה ולאפשר לילד האומנה לקבל טיפול תרופתי לפי מרשם רופא – אל תדאגו, צריך גם אבחנה פסיכיאטרית – שיקבל את זה ללא עיכוב, באמצעות ההסכמה של ההורה האומן, לאחר שיידע את ההורה הביולוגי על כוונתו זו. במקרה שההורה הביולוגי יתנגד לכך, יופעל שוב אותו מנגנון של יישוב מחלוקות הקבוע בחוק. בדיוני הוועדה השתתפו לא מעט ארגוני חברה ישראלית, החברה האזרחית, ואני רוצה להגיד להם תודה ענקית. ארגוני האומנה - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חכי רגע. שקט, בבקשה.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
עוד טיפה, אני מסיימת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, אני יודעת. מגיע לה הקרדיט, את עכשיו הולכת לומר – אנשים שעבדו מאוד קשה. ראוי שיישמע. תודה רבה.
קריאה:
- - -
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
לא רוצה. עליזה, אני לא רוצה לסיים, לא רוצה. רוצה להודות למשפחות האומנה, מצטערת. אוהבת אותך כל כך – לא רוצה. בדיוני הוועדה השתתפו ארגוני החברה האזרחית, ארגוני האומנה, אנשי מקצוע ומשפחות אומנה שפתחו את ליבם ושיתפו אותנו בקשיים העומדים בפניהם. אני רוצה להודות להם ולכל אחד ואחת מהם. אתם עושים עבודת קודש. תודה ענקית גם לקארין, ליינון, למירב. תודה לצוות הוועדה המדהים, ענת כהן שמואל, אורית ארז, מעיין בן עמי, שי מאיר גרשון, מור גונשורוביץ – אני מקווה שלא עיוותי את שם משפחתה; ליועצות המשפטיות המדהימות איילת וולברג וענת מימון; למשרד הרווחה ולמשרד המשפטים, למרכז המחקר והמידע של הכנסת, וכמובן לצוות הלשכה שלי. ההצעה הזאת אושרה בוועדה פה אחד ואין לה הסתייגויות, אז אני מבקשת מכולכם לאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שהוגש ומונח בפניכם. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות רשות דיבור. ראשון, חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן? קארין לא רשומה. בסדר, קארין, בואי. תודה לשר יעקב מרגי, השר לשעבר, אבל מבחינתי הוא נשאר ולשעתיד. אני רוצה לומר, אדוני השר, באמת, אתה ראוי – כשאני חושבת על מלאכים כבני אדם, מה שאתה עשית – זו ההגדרה של מלאכים כבני אדם. תודה רבה.
ינון אזולאי (ש"ס):
לשעבר ולשהווה ולשעתיד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעזרת השם. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה, לרשותך חמש דקות.
קארין אלהרר (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני אגיד שזו סיטואציה קצת מוזרה, כי אני מתקנת את החוק של עצמי. ב-2016 חוקקתי את חוק האומנה – האמת, גם אז הייתי באופוזיציה. מי שאפשר לי לראשונה לחוקק את חוק האומנה היה שר הרווחה לשעבר מאיר כהן, כשהייתי בקואליציה, והמשכתי אותו, ככה כל קדנציה שר אחר שותף לתיקון. אחרי זה היה חיים כץ, ועכשיו מי שאפשר לי את התיקון היה השר לשעבר יעקב מרגי, ידידי. אני אגיד ששמעתי בצער שמרגי ידידנו מתכוון לסיים את שירותו הציבורי בכנסת - -
יעקב מרגי (ש"ס):
אבל אני אשמח - - -
קארין אלהרר (יש עתיד):
- - אז אני קצת עצובה. את יעקב הכרתי כשהיה יו"ר ועדת החינוך. היו לנו הרבה שעות משותפות והוא כעס עליי הרבה, עצבנתי אותו, אבל אני חושבת שזו הייתה תקופה מאוד יפה. אז גברתי היושבת-ראש, חברת הכנסת מיכל וולדיגר יושבת-ראש הוועדה הציגה את התיקון. אני אגיד שתמיד מה שמוליך אותי בנושא הזה הוא טובת הילד. אני מצטערת, לא מתכוונת להגן על האינטרס של ההורים, לא האומנים ולא הביולוגים; אני רואה רק את הילד ואת הצרכים שלו. כשראיתי שחסרות המון משפחות אומנה – יש צורך מאוד גדול – ביקשתי לתקן את התיקון מתוך הבנה שהיום בני 60 ו-70 זה כמו ה-50 של פעם. אז זה התיקון, שממנו יצאתי. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות באמת לכל השותפים. זה תיקון קטן שעושה שינוי גדול, ששותפים לו גם יעקב מרגי, גם חבר הכנסת ינון אזולאי, מיכל וולדיגר וחברתי חברת הכנסת מירב בן ארי, יושבת-ראש הסיעה ומרכזת האופוזיציה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להגיד לך תודה. עשית תפקיד מאוד קשה, ועשית אותו בצורה באמת מעוררת השראה.
קריאות:
- - -
קארין אלהרר (יש עתיד):
באמת, זה תפקיד מאוד כפוי טובה, ותמיד יש בקשות, תמיד יש אכזבות, אבל אין עלייך, אז תודה, מעבר לזה שאת אחותי. עוד גורם שאני רוצה להודות לו, שהוא שותף כבר הרבה זמן, זה פורום כפרי הנוער והפנימיות בראשות אבי אלבז היקר, שהוא באמת שותף לדרך. התיקון הזה הגיע משם והגיע ממשרד הרווחה. זה תיקון שיש בו אחריות לאומית שלנו כמדינה, שהוציאה את הילדים האלה מבתי ההורים וצריכה לדאוג להם, ועדיף חיי משפחה מחיי פנימייה. אז תודה לכל השותפים המצוינים, והלוואי – זו התפילה שלי ביום האחרון של הכנסת – שבכנסת הבאה נעשה יותר דברים לקידום, ופחות, פחות מריבות ופחות לנהל מאבקים שכל הזמן היו נגד; שנעשה יותר בעד. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. תודה על החקיקה החשובה הזאת. זה מסע ארוך, מדהים, מרגש. תודה רבה. אז אמרנו שלהצעת החוק הוגשו בקשות דיבור. חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – היא דיברה. זה היה ברשות דיבור?
קריאה:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. חברת הכנסת מירב בן ארי, לרשותך חמש דקות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה לכולכם. גברתי, כנסת נכבדה, אני אדבר דקה וחצי, ברשותכם. אני רוצה להגיד תודה רבה לאור שלום, שהכניסו אותי לחיים של משפחות האומנה. בשנתיים שהייתי מחוץ לכנסת ייעצתי לעמותת אור שלום, עזרתי להם, נחשפתי לעולם של המשפחתונים ומשפחות האומנה, וראיתי אנשים מדהימים שמגדלים חמישה, שישה ילדים משלהם בבית ומוסיפים עוד ילד אומנה. אני כל הזמן אמרתי: איך עושים את זה? וזה דבר מדהים. אני פשוט רוצה להגיד להם תודה בשם כל הכנסת הזאת – למשפחות האומנה, למשפחתונים, לאנשים שמקדישים את החיים שלהם לילדים אחרים. אני רוצה להגיד תודה לאחותי בלב ובנפש קארין אלהרר, שהיא אלופה ופועלת למען ילדים ונוער בסיכון כבר שנים. התחלנו את הדרך ביחד בשדולה למען ילדים וצעירים חסרי בית, ולראות אותך ממשיכה ומובילה ומתקנת חוק של עצמך זה מדהים. את פרגנת לי – אני מפרגנת לך באהבה גדולה. מגיע לך, את ראויה. אני רוצה להגיד תודה גם למיכל וולדיגר, חברתי, יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה, שהעולם הזה של ילדים ונוער בנפשה. מגיע לך קרדיט על כך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ביום שהחוק הזה עלה, לפני שבועיים – החוק שלך ושלי בטרומית – אמרתי לך: ואי, איך נעשה את זה, ואמרת: הוא יעבור. אז ברוך השם, זה קרה, ותודה על זה. לידידי שר הרווחה לשעבר חבר הכנסת מרגי, אני רק באתי לפרגן. תראה, מגיע לך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בהחלט.
קריאה:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה היית שר רווחה מעולה.
יעקב מרגי (ש"ס):
והיא הייתה יו"ר ועדת רווחה מעולה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון. בסוף יש לי הרבה ביקורת, אבל אני חושבת שעם ישראל הפסיד שיצאת מהמשרד. השארת שם מנכ"ל מעולה, את ינון, אבל עדיין אין ספק ששר מתווה מדיניות, וכששר נמצא בארבעה תיקים, זה לא כמו שר הרווחה, אז אני רוצה להגיד תודה. ואני רוצה לנצל את זה, כי תכף - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
מירב, זה שר עם לב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון. תכף כולם הולכים, אז בגלל שכבר לאט-לאט אנחנו הולכים ויורדים במספר חברי הכנסת, אני רוצה להגיד שוב שזה נגמר, תודה לאל, הכנסת הזאת. היא הייתה כנסת קשה. אני באופן אישי, גם הוטחו בי הרבה עלבונות שוביניסטיים, לעיתים הערות מיזוגניות. הכנסת מאוד מאוד קשה, אבל אני בן אדם עם תקווה. אומרים שאדם אופטימי זה משהו פטאלי, שאתה אומר: הכול סבבה, הכול יהיה טוב, אבל אדם שיש לו תקווה – הרב זקס כתב על זה – אדם שיש לו תקווה, הוא תמיד יודע שיש אור בקצה המנהרה. אז בשמי ובשמכם אני רוצה להגיד תודה לכל הצוות של הכנסת, לסדרנים, למשמר הכנסת, לכל הצוות של הסיעות, מנהלי הסיעות, מנהלות הסיעה. אמרתי תודה לח"כים שלנו. אני רוצה להגיד תודה מיוחדת לנטע אטיאס, מנהלת הסיעה שלנו, לכל הצוות. אני רוצה להגיד תודה לעליזה בראשי, יאללה, יאללה, תודה גם לך, עליזה בראשי. תודה לכל צוותי הסיעות שיושבים שם מאחורה. אנחנו לא אומרים להם מספיק תודה. גם לך, צורי, ראיתי אותך. תודה לצוות. באמת, נמצאים כאן אנשים – אנחנו, זו העבודה שלנו, אבל הם כאן מהבוקר עד הלילה. אני רוצה להגיד תודה מיוחדת לשגית אפיק, היועצת המשפטית של הכנסת, על כל מה שהיא עשתה עבורי ועבור חברי הכנסת כאן. אני רוצה באמת להודות למנכ"ל הכנסת מר צ'יקו אדרי, שאני מקווה שהוא שומע אותי. תמיד בסוף כנסת אני אומרת תודה. אני חושבת שצ'יקו באמת העלה את הכנסת הזאת מבחינת תנאים – והיינו פה – לתנאים מדהימים. אני רוצה להגיד תודה לידידי דן מרזוק, מזכיר הכנסת – גם אתה עברת ואתה עדיין עובר ימים לא פשוטים. אני רוצה להגיד לך תודה ולראדה ולאלינור, לכל הצוות שלך. צ'יקו, אמרתי לך תודה. אתה על טי-שירט, יעני על ב'. תודה, צ'יקו אדרי, אתה אלוף. תודה רבה לך ולכולם. לא מחאתם להם כפיים, אבל תודה רבה לסדרנים, למשמר הכנסת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ליובל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בטח, אני מתה עליו – ליובל, קצין הכנסת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ידעתי שאת אוהבת אותו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני יודעת שהוא גם באזור. תודה רבה בשם כולנו. תודה רבה לערוץ הכנסת ולכל צוות הדיגיטל פה.
קריאה:
זה ערוץ 12.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תני לי רגע, עוד דקה. אפילו אמרתי תודה לעליזה, אז היא נותנת לי עוד 30 שניות. האם יש מישהו מעובדי הכנסת ששכחתי?
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
כן - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא אותך, קרויזר, את עובדי הכנסת.
קריאות:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז תודה רבה לכל הסגנים והסגנית שניהלו את מליאת הכנסת, וגם אם היו כאן דברים שנאמרו בלהט הרגע, אז אני חושבת שכולנו בסוף בני אדם וכולנו טועים לפעמים, אבל גם לדעת לנהל זו תכונה מאוד חשובה. תודה לך ולכל הסגנים, תודה ליושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה. תראו, אין הרבה אנשים שיעלו לפה והם מרגישים צורך להודות לכולם; אני מרגישה צורך להודות לכולם. אני חושבת שאנחנו לא אומרים לכם מספיק תודה, אז תודה לכולם, למנהלי הוועדות, ליועצות המשפטיות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מאוד מקווה שלא שכחתי, ואם כן, מחילה. דבר אחרון - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
משפט אחרון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא לך, מישרקי – הוא מנופף לי כל הזמן – תודה רבה לכל היועצים והצוותים שלנו, שעובדים יומם ולילה כדי שנצליח.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מצטרפת לתודה הענקית הזאת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה לכולכם. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה, תודה, תודה.
קריאה:
מירב, את שכחת - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
את הפרוטוקולים. סליחה. תודה רבה לפרוטוקולים ולקצרנים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת. ינון אזולאי, בבקשה.
ינון אזולאי (ש"ס):
תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש. כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת – חברת הכנסת קארין, להגיד לך קודם כול תודה רבה. תודה רבה שזכינו יחד – אחר כך התמזגו החוקים; את בעצם פתחת את זה בפניי. כשניגשנו ליעקב מרגי, השר שלנו, הוא אמר: תדחפו את זה כמה שיותר מהר, אני נותן את הכול. מגיע גם ליעקב, אבל קודם כול לך, יישר כוח על החוק. אני חושב שזה חוק שמכסה את הכול. אני מקווה שלא נצטרך להביא עוד תיקונים. את אמרת שבכל פעם הוספת עוד תיקונים ועוד תיקונים. זה לא אומר שאת לא ממשיכה פה, את מביאה דברים אחרים יותר גדולים בשביל עם ישראל, כמו שאת יודעת לעשות. אז קודם כול, תודה רבה, ושיהיה בהצלחה, בעזרת השם. למירב בן ארי, תודה רבה גם לך בכלל, על הכול, אבל על החוק הזה ביחד כשותפות. מיכל וולדיגר, יושבת-ראש הוועדה, עשית את זה במסירות, בנאמנות, באמת, כל הכבוד. את לוקחת דבר, את עושה אותו מהלב. כל דבר שאת לוקחת, את מרגישה שזה הכי קרוב אלייך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לגמרי.
ינון אזולאי (ש"ס):
כל דבר חושבים, זה הדבר שהכי קרוב אליה, זה הדבר שהכי חשוב לה. כך התנהלת בכול, מגיע לך על זה יישר כוח. יעקב, יעקב מרגי, אני חייב להגיד פה, מורי ורבי, אחרי עשרות שנים אתה פורש מהכנסת, אתה לא פורש מאיתנו. אני חייב להגיד משהו אחד על יעקב מרגי - - -
(מחיאות כפיים)
היו"ר לימור סון הר מלך:
אפשר, אפשר. עשייה כזאת מרשימה, בהחלט. חבר הכנסת יעקב מרגי, תסתכל אחורה.
ינון אזולאי (ש"ס):
יעקב, אני אספר להם משהו: אבא שלי, זיכרונו לברכה, היה פה גם עשרות שנים, זכה ביחד עם יעקב, שייבדל לחיים טובים. כשאבא שלי חלה ואני נבחרתי, הוא אמר לי: ינון, אם אתה צריך להתייעץ עם מישהו, תיגש ליעקב. יעקב יודע מה הייתי רוצה, היינו חברים כאחים, ויעקב יהיה נגיש לך. אני חייב להגיד, מבחינתי, יעקב מילא את צוואתו של אבא שלי אליי, ואני חושב, גם אליו. יעקב, תודה. אתה יודע שאתה אצלנו משפחה, אתה יודע שאוהבים אותך, אתה חלק מאיתנו. אפילו האחים שלי מתקשרים אליך. בכל השמחות שלנו אתה נמצא איתנו. שנמשיך יחד להיות בשמחות, ובעזרת השם עוד תזכה לרוות נחת מכל יוצאי חלצינו, כולנו, כל הבית הזה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אמן.
ינון אזולאי (ש"ס):
אלה הרגעים הטובים בבית הזה, זה הכיף בבית הזה, שיש פה רגעים אמיתיים שמדברים מהלב. דברים היוצאים מן הלב ייכנסו ללבבות. ולכם, עובדי הכנסת, יש לי, בעזרת השם, עוד שני חוקים הלילה, נדבר ונגיד גם לכם תודה רבה. בינתיים, יעקב, זה מוקדש לך: תודה רבה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת יעקב מרגי, השר, יושב-ראש הוועדה, עברת פה מסע, אבל אני חושבת שהייחוד בך – אתה יודע, שלמה המלך, מה הוא מבקש? הוא מבקש: "ונתת לעבדך לב שֹׁמֵע". אני חושבת שאתה היית עם לב שומע, ששמע באמת את המצוקה האמיתית, שהיה עימו אנוכי בצרה, עם עם ישראל, אז באמת, בשם כל עם ישראל, בשם כנסת ישראל ומדינת ישראל, תודה רבה לך, תודה רבה. טוב, האם יש לעוד מישהו רשות דיבור שהיה מעוניין לדבר? אם כן, חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 383 בעד סעיפים 1–5 – 35 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 35, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק אומנה לילדים – רגע, בעד – 36. אני מוסיפה את השרה אורית מלכה סטרוק לטובת הפרוטוקול בלבד, זה לא משנה את ההצבעה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 384 בעד החוק – 35 נגד – אין נמנעים – אין חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026, נתקבל
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 35, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים, בשעה טובה.
[מס' מ/1922; דברי הכנסת, חוב' ט"ז, ישיבה 364; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא – הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 21), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חברת יסמין פרידמן להציג את הצעת החוק בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, בבקשה.
יסמין פרידמן (בשם ועדת הכלכלה):
תודה, גברתי היושבת בראש. אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 21), התשפ"ו–2026, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק, שהיא הצעת חוק ממשלתית, המוכרת בכינוי "מה שטוב לארצות הברית טוב לישראל", נועדה להסיר חסמים ביבוא טובין שחל עליהם תקן רשמי, והיא המשך לכמה וכמה מהלכים בתחום היבוא שקודמו בשנים האחרונות במטרה להקל על יבואנים ככלל ועל יבוא מקביל בפרט. המהלכים שקודמו היו בין השאר התאמת התקינה הרשמית לתקינה הנוהגת בקרב המדינות המפותחות בעלות שווקים משמעותיים, הפחתת בדיקות המעבדה הנדרשות בעת יבוא מסחרי, ושינוי שיטת היבוא בישראל לשיטה הנהוגה באירופה ובמדינות מפותחות אחרות כך שיבוטל הצורך בקבלת אישור מקדים ליבוא שניתן על ידי הממונה על התקינה בעבור מרבית המשלוחים של טובין שחל עליהם תקן רשמי. נוסף על כך, בינואר 2025 נכנסה לתוקף הרפורמה המכונה "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", אשר הוסיפה חלופה נוספת בחוק התקנים, ליבוא, ייצור, שימוש או מכירה של מצרכים שחל עליהם תקן רשמי, בדרך המאפשרת הסתמכות על עמידה בדרישות האסדרה האירופית המאומצת. נתוני היבוא על השימוש בחלופה זו, שגם הוצגו בדיון פיקוח שקיימה ועדת הכלכלה, מלמדים כי היקף היבוא לישראל גדל גם בכמות וגם בסוג המוצרים המיובאים. ואולם, למרות הצלחת המהלכים שנעשו עד כה, נותר עדיין לטפל בסוגיית יבוא הטובין מארצות הברית, וזאת בהתאם להחלטת ממשלה 3386, שהתקבלה ביום 3 באוקטובר 2025, שבמסגרתה הוחלט כי יש לקדם הצעת חוק אשר תאפשר יבוא וייצור מצרכים שחל עליהם תקן רשמי במסלול יבוא חלופי של עמידת המצרכים בדרישות האסדרה הפדרלית בארצות הברית, ובלבד שהם מיוצרים בארצות הברית או בישראל. כעת אסקור בקצרה את עיקרי הצעת החוק. להצעת החוק שני חלקים מרכזיים. הראשון והמרכזי הוא מתן אפשרות לכל עסק, יצרן, יבואן ומשווק לבחור במסלול האמריקאי לעניין ייצור, יבוא ושיווק מוצרים. בהתאם לכך, מוצע לקבוע חלופה נוספת בחוק התקנים, אשר תאפשר לייבא, לייצר ולמכור מצרכים שחל עליהם תקן רשמי בדרך המאפשרת הסתמכות על עמידה בדרישות האסדרה האמריקאית, שתאומץ לתוך הדין הישראלי, כתחליף לחובה לעמוד בדרישות התקינה הישראלית. בדרך זו יוכל יבואן הבוחר במסלול האמריקאי לייבא טובין העומדים בדרישות ההסדרה האמריקאית, בתנאי שאותם הטובין מיוצרים בארצות הברית או בישראל, בלי שיתבקש להציג הוכחות עמידה בדרישות או לבצע בדיקות מעבדה בעת הכניסה לישראל. ההסדר המוצע יהיה דומה להסדר הקיים בחוק התקנים לעניין אימוץ האסדרה האירופית. בלב ההסדר המוצע עומדת התוספת השמינית לחוק, שבה מנויות האסדרות האמריקאיות, כלומר ההוראות המחייבות החלות ברמה הפדרלית בארצות הברית, הוראות כל חוק ותקנות מכוחו, וכן תקנים אמריקאיים שיחולו בישראל מכוח החוק המוצע, וכן התנאים להכללת ההוראות השונות ומועדי התחילה שלהן. בהמשך, בכוונת משרד הכלכלה והתעשייה להביא לאישור ועדת הכלכלה בקשה להוסיף לתוספת השמינית הסדרות אמריקאיות נוספות. לפי המוצע, המסלול האמריקאי לא יחול על מוצרי מזון, רכב מנועי ומוצרים ותהליכי עבודה בתחום כיבוי האש, אשר הוחרגו גם במסלול האירופי. נושא נוסף שנכלל בהצעת החוק נוגע להחרגות מדרישות התקינה, ובכללן דרישות הקבועות באסדרה האירופית ובאסדרה האמריקאית. בהתאם לכך, מוצע להחריג מוצרים המיועדים לשמש לפעילות ביטחונית בעבור תעשייה ביטחונית או בעבור ספקים ומפעלים המייצרים או מתחזקים ציוד ביטחוני ואינם מיועדים לשיווק או הפצה לציבור. ואולם, החרגה זו לא תחול על מתקני גז ועל חיבור מבנים או מתקנים לתשתיות מסוגים מסוימים. אציין כי הצעת החוק בנוסח המקורי כללה הצעה לפטור מהחובה למלא אחר דרישות התקינה גם מצרכים הנדרשים להפעלת תשתיות לאומיות, תוך הסמכת שר הכלכלה והתעשייה לקבוע תנאים חלופיים שיחולו על מצרכים אלו. אולם בשל מורכבות הנושא מחד גיסא ולוחות הזמנים הקצרים שנבעו מהסמיכות למועד פיזור הכנסת מאידך גיסא, החליט משרד הכלכלה לוותר על ההחרגה הרחבה הזו ולקבוע במקום זאת תיקונים מצומצמים יותר לסעיף 16 לחוק, המאפשר לשר הכלכלה והתעשייה לפטור בצו מקיום דרישות התקינה. בהתאם לכך, מוצע להסמיך את השר, בהסכמת שר האנרגיה והתשתיות, להחריג מהחובה למלא אחר דרישות תקינה מצרכים המיועדים להפקת נפט בים, אם לא נשקפת ממתן הפטור סכנה לשלום הציבור, לבטיחותו ולאיכות הסביבה. בנוסף, מוצע לאפשר לשר הכלכלה והתעשייה, בהתייעצות עם השר הממונה על החקיקה באותו נושא, להאריך במקרים מיוחדים את תוקפו של פטור ממילוי אחר דרישות התקינה, שהיום ניתן לתת לתקופה שאינה עולה על שנה, בתקופות נוספות שלא יעלו במצטבר על שנה. החלק השני של הצעת החוק עוסק בנושא אסדרה אירופית מאומצת, ועיקרו תיקונים שונים הנובעים מהניסיון שהצטבר מיישום הרפורמה הקודמת, שכאמור נכנסה לתוקפה ב-1 בינואר 2025. בין היתר, מוצע לתקן כמה הוראות הנוגעות לעבודת ועדת החריגים שהוסמכה לדון בבקשות להחרגות ספציפיות מתחולת האסדרה האירופית, הן במסגרת חוק התקנים והן במסגרת תיקון עקיף משלים לפקודת היבוא והיצוא. מעבר לכך, במהלך הדיונים בהצעת החוק הוספנו הוראות שנועדו להתמודד עם הקשיים של מעבדות בישראל לבצע בדיקות עמידה באסדרה האירופית, וכעת – גם של עמידה בדרישות אסדרה אמריקאית שיתווספו לחוק. המתווה המוצע, שגובש לפי החלטת הממשלה לאחר שאושרה הצעת החוק בקריאה הראשונה, יאפשר להסתמך, כראייה לאמיתות תוכנן, על תעודות בדיקה שייתנו מעבדות מוסמכות שאינן מעבדות שקיבלו אישור מהממונה על התקינה, ואשר יש להן יכולת וכשירות מקצועית לבצע בדיקות עמידה בהסדרה אירופית או אמריקאית, בכפוף לתנאים המפורטים בהצעת החוק. חברי הכנסת, רוב הוראותיו של החוק המוצע ייכנסו לתוקף בתוך חצי שנה. מועד התחילה נקבע בהתחשב בהיערכות הנדרשת ליישום האסדרות האמריקאיות השונות ולאכיפתן. אני מקווה כי הצעת חוק מורכבת זו אכן תקל על היבואנים, וכי גם הציבור הרחב ייהנה מפירותיהן של ההקלות האלה וירגיש אותן בכיסו, בעקבות הרחבת היצע המוצרים שייובאו לישראל, הגדלת התחרות והפחתת יוקר המחיה. ועדת הכנסת ויו"ר הוועדה מבקשים מכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה ולדחות את כל ההסתייגויות. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מושכת את זה. אפשר לעבור להצבעה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אז להצעת החוק בקשות דיבור? אוקיי. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק התקנים (תיקון מספר 21) התשפ"ו–2026. חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 385 בעד סעיפים 1–29 – 28 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–29 נתקבלו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 28, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 21), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 386 בעד החוק – 27 נגד – אין נמנעים – אין חוק התקנים (תיקון מס' 21), התשפ"ו–2021, נתקבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 27, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 21), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.
[מס' מ/1924; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 363; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה) (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת יצחק קרויזר להציג את הצעת החוק בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה. בבקשה.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
חבריי חברי הכנסת, גברתי היושבת בראש, אדוני השר, אני מתכבד להביא לפניכם את הצעת החוק לקידום מתחמים מועדפים (הוראת שעה), (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014, חוק הוותמ"ל, נחקק בשנת 2014 כמענה למשבר הדיור הלאומי, במטרה להגדיל את היצע יחידות הדיור באמצעות מסלול תכנון מזורז, נתיב מהיר. החוק נקבע כהוראת שעה זמנית, הוארך כמה פעמים, ועבר שינויים מהותיים בהיקף סמכויות הוועדה ובסוגי המתחמים. נכון להיום, תוקפו הוארך עד ליום 8 באוגוסט 2026. הצעת החוק הממשלתית שהונחה על שולחן הוועדה ביקשה להאריך את תוקפו של החוק בשנתיים נוספות, עד לאוגוסט 2028. הוועדה בראשותי, לאחר שקיימה דיון ארוך בהצעה הממשלתית, בחנה את הצורך בהמשך פעילות הוותמ"ל ושמעה את עמדות הארגונים הסביבתיים, נציגי הממשלה השונים ונציגי השלטון המקומי והאזורי, וקבעה כי בכפוף להתחייבויות הממשלה שנאמרו בדיון באשר להגבלת הפגיעה בשטחים הפתוחים ובקרקעות החקלאיות והתמקדות הפעילות של הוועדה במתחמים מועדפים בתוכניות להתחדשות עירונית – החוק יוארך בשנה נוספת בלבד, כך שהוועדה תוכל להמשיך ולטפל בתוכניות המועדפות שיוגשו וייקלטו בוועדה עד ליום 9 באוגוסט 2029 ולא עוד. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות, אך אבקש כי הכנסת תדחה את ההסתייגויות האלה ותאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד וכחול לבן – המחנה הממלכתי.
רון כץ (יש עתיד):
אנחנו מסירים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אוקיי.
רון כץ (יש עתיד):
כולם מסירים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
רגע, היא רוצה לנמק.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אין בעיה, אז בבקשה. ראשונת המנמקים, וכנראה גם אחרונת המנמקים – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בבקשה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. השעה 00:30, אבל בכל זאת חשוב לי לומר למה אני מתנגדת להצעת החוק. היושב-ראש קרויזר, אני רוצה לספר לעם ישראל למה אני מתנגדת להצעת החוק. הוותמ"ל, הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של מתחמים מועדפים לדיור, הוקמה ב-2014 – שימו לב, 2014 – בהוראת שעה זמנית ובמענה למשבר הדיור. עם השנים הוועדה הזאת הפכה דורסנית ודרקונית. זה פתרון מאולץ שבמקור היה מיועד להיות זמני והפך לקבע. לפני שנה היה ניסיון להפוך את הוותמ"ל לוועדה קבועה, היה מאבק גדול בוועדה, ניתנה ארכה לעוד שנה, ועכשיו שוב אנחנו ניצבים בבקשה לארכה נוספת. מה שאני רוצה לספר – שאין עוד צורך בוותמ"ל. הוותמ"ל נכשלה במשימה המקורית שלה למענה למשבר הדיור, ולכן אין לה מקום. אני רוצה לומר, אין משבר תכנוני של יחידות דיור במדינת ישראל. יש עודף תכנוני של 1.2 מיליון יחידות דיור שמתוכננות. הבעיה במדינת ישראל היא שלא מממשים, ושוב מתכננים ושוב מתכננים. זאת ועדת תכנון, ולכן העובדה שלא מבצעים – רק 6% מגיע, בערך 6% הבשיל להתחלות בנייה, זאת אומרת, הוותמ"ל נכשלה במטרה של פתרון משבר הדיור. 1.2 מיליון יחידות דיור מתוכננות, ויש בעיית מימוש. ולכן אני חושבת שאת אותם משאבים שהוותמ"ל מקבלת – הוועדה מקבלת הרבה מאוד משאבים – להטות אותם לאיזושהי ועדה שתטפל במימוש התכנון ולא עוד ועוד לתכנן בלי סוף, וגם אפשר לטפל בכל החסמים שקיימים. אני רוצה לומר עוד שמה שקרה במהלך השנים, באותן 12 שנים, זה שהומרו בתוכניות הוותמ"ל 150,000 דונם אדמות חקלאיות, אדמות חקלאיות שיכולות לגדול או שקולות ל-370,000 טונות פירות וירקות, שזה בערך 17% מסך התוצרת החקלאית. זו פגיעה ישירה בביטחון המזון של מדינת ישראל. זה בניגוד להחלטת הממשלה לביטחון מזון ולהגדלת הייצור. ומה שקרה עם השנים, שהוועדה הזאת, מעבר להיותה דורסנית, התוכניות שלה הן בכייה לדורות. יש כאן קיצורי דרך על חשבון איכות; יש כאן פגיעה בבלמים ובאיזונים של ועדות התכנון הרגילות; זה בניגוד למדיניות התכנון הארצית; יש לה כוח בלתי מוגבל; אין ייצוג מספק לארגונים הירוקים; היא מתעלמת מהתנגדויות ציבור; אין הרבה אפשרות לעשות ערעור, ערר. ולכן נאמר כאן, הוועדה הזאת לא צריכה להתקיים יותר, ואם היא מתקיימת, אז בטח רק בהתחדשות עירונית, ובשום אופן לא לפלוש אל השטחים הפתוחים. משאב הקרקע הוא משאב מוגבל במדינת ישראל, אנחנו צריכים להתייחס אליו בחרדת קודש. אנחנו כאן להישאר, להרבה דורות קדימה, ואי-אפשר לנגוס עוד ועוד בשטחים הפתוחים, מתוך ראייה ודאגה לדורות שיבואו. אני קוראת לכם להתנגד להארכה של שנה נוספת, או עד 2029, לוועדה שקמה כזמנית ב-2014. היא כבר – באמת, זה נראה לי לא הגיוני, לא מידתי, שוועדה שקמה בהוראת שעה תהיה במשך 15 שנה. אני קוראת לכם להתנגד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מושכת את זה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אוקיי, חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת החוק בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 387 בעד סעיפים 1–2 – 15 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 15, מתנגדים – שניים, אין נמנעים, נוכח אחד. אני קובעת כי הצעת החוק אושרה, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה) (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 388 בעד החוק – 15 נגד – 3 נמנעים – אין חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה) (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 15, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה) (תיקון מס' 9), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.
[מס' מ/1924; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 363 וחוב' י"ז, ישיבה 367; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק נתוני אשראי (תיקון מס' 6), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת רון כץ להציג את הצעת החוק בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה. בבקשה.
רון כץ (בשם ועדת הכלכלה):
גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני או גברתי – יש פה שר? לא חשוב. אדוני או גברתי, השר או השרה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
רגע, יש פה שר?
רון כץ (בשם ועדת הכלכלה):
לא חשוב, לימור, תזרמי. בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, אני מתכבד להציג את חוק נתוני אשראי (תיקון מס' 6), התשפ"ו–2026. גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני מתכוון להביא בפניכם את הצעת חוק נתוני אשראי לקריאה השנייה והשלישית. הצעת החוק פוצלה מחוק ההסדרים לשנת 2026 ונועדה לערוך תיקון מקיף בחוק נתוני אשראי. הצעת החוק המונחת בפניכם נועדה לתקן את החוק בשני מישורים: הראשון – יצירת תשתית שתאפשר לנגיד להקים מאגר נתוני אשראי לגבי תאגידים, במטרה להגביר את התחרות בשוק; השני – תיקונים לשיפור יעילות מאגר נתוני האשראי לגבי יחידים, בעקבות הפקת לקחים מאז שהחוק נכנס לתוקף לפני כשש שנים. מדובר בתיקונים רבים, ולכן לא אפרט את כולם במסגרת זו. בין היתר, מוצע להוסיף איסור על נותן אשראי לבקש מלקוח דוח ריכוז נתונים לגביו או דוח אשראי לגביו שנמסר ללקוח מנותן אשראי אחר. בבסיס האיסור המוצע עומדות כמה תכליות: ראשית, מניעת פגיעה בתחרות, שכן בדוח ריכוז נתונים מופיעים תנאי ההלוואה של הלקוח, והצגתם לנותן אשראי מתחרה עלולה לפגוע ביכולתו של הלקוח לקבל הצעה מתחרה; שנית, מתן אפשרות לנותן האשראי לקבל מידע על לקוחות בדרך עקיפה תפגע בתמריץ שלהם להעביר מידע למאגר ובעקרון ההדדיות שעליו מבוסס המאגר. במהלך הדיונים שקיימה ועדת הכלכלה שמענו טענות כי מנגנון חיווי האשראי במתכונתו הנוכחית עשוי לפגוע בלקוחות בצורה לא מידתית. חיווי האשראי הוא שירות שנותנת לשכת האשראי לכל נותן אשראי, ולפי המוצע, במסגרתו היא תחווה את דעתה לגבי הערכת הסיכוי כי הלקוח יעמוד בפירעון התשלומים שהוא מתחייב להם. נותן ההלוואה אינו נחשף בתהליך זה לנתוני האשראי הגולמיים. הפגיעה הנטענת נובעת מכך שעצם קיומם של נתונים שליליים מהסוגים שקבועים כיום בתקנות מובילים בפועל פעמים רבות לחיווי אשראי שלילי ביחס ללקוח ולדחיית בקשות האשראי שלו למשך שלוש שנים, למרות שהאינדיקציות הקבועות בתקנות לא בהכרח מעידות על בעיה ביכולת הפירעון של הלקוח. הוועדה הייתה מעוניינת לתקן זאת ולגרוע ממעגל מודרי האשראי את אותם לקוחות שהמידע השלילי שנרשם ביחס אליהם בעבר כבר אינו מעיד על יכולת ההחזר העכשווית שלהם. לכן קבעה הוועדה כי נסיבות שיכולות להעיד על כך שהלקוח אינו עומד בפירעון תשלומים שבהם התחייב לא יכללו נתונים שחלפה לגביהם תקופה של שנה ממועד העברתם למאגר, אלא אם כן קבע שר המשפטים, בהסכמת הנגיד ובאישור הוועדה, תקופה אחרת. אני גאה לציין בפניכם שבשיתוף פעולה עם משרד האוצר הצלחנו להרחיב את פעילות הקרן למודרי אשראי. במסגרת הדיונים שהתקיימו בוועדה, נציגי אגף תקציבים התחייבו בפני הוועדה לפעול להרחבת ההתקשרות לליווי פיננסי של מבקשי הלוואה למקסימום האפשרי במסגרת המכרז, וכן לתיעול כספי הקרן המושבים על ידי הלווים למתן אשראי חדש למודרי אשראי. כמו כן, נמסר לוועדה כי בהתאם לבחינת הצלחת הקרן והליווי הפיננסי והצורך בהם, אגף תקציבים יביע את תמיכתו בהרחבת הקרן בעתיד. ועדת הכלכלה דאגה להשלים את מלאכת החקיקה במהירות האפשרית כדי להבטיח שהצעת החוק תאושר במליאת הכנסת עוד לפני התפזרותה. אני רוצה להודות למשרד הכלכלה ולבנק ישראל על ההתגייסות לטיפול המהיר בהצעת החוק. אני רוצה להוסיף שאני רוצה להודות לעידית, מנהלת ועדת הכלכלה, לאיתי, היועץ המשפטי של ועדת הכלכלה, ולטל ישראלי מאגף תקציבים, שליוותה באופן אישי את החוק הזה בצורה הכי מקצועית שראיתי שמישהו ליווה חוק. החוק הזה הוא דרמה בחוק נתוני אשראי. זה מקצר את התקופה שאנחנו מסתכלים על אותם אנשים שבעבר לא יכלו לקבל אשראי. צמצמנו את זה משלוש שנים לשנה אחת, ואפשרנו הרבה יותר גמישות והרבה יותר יכולת לעזור להרבה מאוד אנשים. אני מאוד שמח שנפלה בחלקי הזכות להיות שותף לחוק הזה. אני רוצה לפרגן גם ליו"ר הוועדה, לדוד ביטן. זה לא מובן מאליו. אתם רואים פה קואליציה ואופוזיציה שמציגות חוקים שעשו בוועדה – ככה נראית ועדת כלכלה, ככה ניהלו את ועדת הכלכלה. לשלום דנינו, שנמצא איתנו פה, שמשמש גם ממלא מקום של דוד, אבל גם כמי שמאגד אותנו – ואתם רואים פה, הוא מסתכל ככה שכולנו, כמו שצריך, מעבירים את זה כמו שצריך להעביר את זה. ואני רוצה לומר משהו. דיברנו קודם על איך הכנסת אמורה להתנהג, אז אפשר להסתכל על ועדת הכלכלה, ללמוד איך ועדה אמורה להתנהג. ועדת הכלכלה הייתה מקצועית, היא היום מקצועית, ואני מאחל שתמשיך להיות מקצועית. אז חבריי חברי הכנסת, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית.
ינון אזולאי (ש"ס):
- - -
רון כץ (בשם ועדת הכלכלה):
אם זה היה עוזר – אין בעיה. שום בעיה, אחי, שום בעיה בכלל. אז חבריי חברי הכנסת, ההצעה - - -
קריאה:
- - -
רון כץ (בשם ועדת הכלכלה):
ממש יפות. לימור, וגם אהבתי שהתחלנו לדבר בעיניים, שתדעי, אני שם לב לזה. אז חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לומר שזו באמת הצעת חוק דרמטית, שוועדת כלכלה עבדה עליה קשה יחד עם אגף תקציבים. רגע, יש לי משהו שאני צריך להוסיף - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
רון כץ (בשם ועדת הכלכלה):
בנק ישראל מתחייב להעביר את הוראות המאגר תוך שנתיים. אני רוצה להודות להם שהם עובדים במרץ, ואני בטוח שהם יפתיעו אותנו ויקצרו את התקופה. אז חבריי חברי הכנסת, ברשותכם, אני מבקש לדחות את ההסתייגויות, להצביע בעד הצעת החוק ולעשות טוב בהרבה למען אזרחי מדינת ישראל, האשראי במדינת ישראל והתחרות בשוק האשראי, שתגדל ותעלה מעלה מעלה. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ואני רוצה לומר לך משהו. עיניים זה המראה של הנפש, אז זה חיבור של נשמות. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד. רוצה לנמק, חבר הכנסת בליאק? בבקשה. ראשון המנמקים, חבר הכנסת בליאק ולדימיר. בבקשה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אין הרבה מקרים, אני חושב, בטח בכנסת הזאת, שמרכז האופוזיציה בוועדת הכספים נלחם בוועדת הכנסת כדי שהחוק יישאר במסגרת חוק ההסדרים. עשיתי הכול, הכול כולל הכול, כדי שהחוק הזה, החוק החשוב הזה, החוק הטוב הזה, יישאר בחוק ההסדרים. לצערי, לא הצלחתי, אבל לפחות אני שמח שהוא גם אושר בוועדת הכלכלה, וגם, למרות כל הקשיים, עולה להצבעה עכשיו, רגע לפני פיזור הכנסת. זה חוק מאוד מאוד משמעותי. אני באופן כללי חושב שהכנסות האחרונות לא עשו מספיק לקידום התחרות ולהוזלת אשראי, אבל החוק הזה הוא באמת, במובנים רבים, שובר שוויון. הוא אמור, צפוי, לחסוך כ-1.5 מיליארד לעסקים הקטנים, והעסקים הקטנים הם באמת הלב הפועם של הכלכלה שלנו. כמובן, אני קורא לכם לתמוך. אני רוצה להודות לכל הגורמים הרלוונטיים, לכל מי שקידם אותו, וקודם כול לטל ישראלי מאגף תקציבים, שבאמת עם לב ונשמה שקשה מאוד לפגוש במשרדי ממשלה, לא ויתרה עד הרגע האחרון כדי שהחוק הזה ייכנס לתוקף. היום, טל, הוא יאושר בקריאה שנייה ושלישית. וברמה האישית, אני חושב שזה הנאום האחרון שלי בכנסת העשרים-וחמש. זאת הייתה כנסת שהייתה קשה לי, עם הרבה מאוד אכזבות וכעסים, אבל בלילה הזה אני בוחר לתרגם את זה לעשייה ולאופטימיות. אני חושב שהמקום הזה הוא מקום נדיר ומדהים, בטח עבורי, אחד שעלה לארץ בגיל 25 ובאמת הגיע לכאן כנגד כל הסיכויים. זה מקום שבו מתקבלות ההחלטות. יש פה מרחב אדיר לשיתופי פעולה, ואני באמת מקווה שבכנסת הבאה זה גם יקרה והיא תהיה יותר טובה ויותר רגועה. דבר אחרון שאני רוצה לומר – אני אחד שלוקח ללב. אני באמת עושה כמיטב יכולתי בכל יום, בכל דקה, בכל ועדה, בכל נאום. אני רוצה להודות לסיעה שלי, שתמכה בי לאורך כל הדרך – למירב, לנאור, לשלי, לרון, לכל מי שנמצא פה ולכל מי שלא נמצא פה; ליאיר לפיד, כמובן, שנתן לי את ההזדמנות להשתלב בחיים הציבוריים. אם מישהו נפגע ממני במהלך השנים האלה, לימור, אני מתנצל. הביקורת שלי היא תמיד עניינית, לא אישית, ואני גם אנסה להשתפר בהמשך. תודה רבה. לילה טוב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מחול, מחול, מחול. חברת הכנסת, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, אני מסירה. אפשר לעבור להצבעה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אוקיי, אז ההסתייגויות הוסרו. חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת החוק כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 389 בעד סעיפים 1–78 – 18 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–78 נתקבלו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 18, אין מתנגדים, אין נמנעים, נוכח אחד. אני קובעת כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק נתוני אשראי (תיקון מס' 6), התשפ"ו–2026. הצבעה מס' 390 בעד החוק – 24 נגד – אין נמנעים – אין חוק נתוני אשראי (תיקון מס' 6), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 24, אין מתנגדים, אין נמנעים, נוכח אחד. אני קובעת כי הצעת חוק נתוני אשראי (תיקון מס' 6), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.
[מס' מ/1956; דברי הכנסת, חוב' כ"ט, ישיבה 397; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 19 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, להציג את הצעת החוק. בבקשה.
צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):
לדעתי כבר אפשר לומר לילה טוב.
מירב כהן (יש עתיד):
או בוקר טוב.
צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):
או בוקר טוב עוד מעט, כן. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, בין הזכות של כל אזרח לפרטיות - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת.
צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):
הכול בסדר, אני אחזור על זה פעם נוספת. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, בין הזכות של כל אזרח לפרטיות לבין הזכות של כל אזרח לחזור הביתה בשלום, המדינה חייבת לדעת לאזן. מי שחושב שאין צורך בסמכויות חיפוש אפקטיביות מוזמן – ואני חייב לומר שהייתי מוותר על ההזמנה הזאת – להסביר לבן משפחה שאיבדה בן בפיגוע, או לאזרח שנפגע מארגון פשיעה שפעל באין מפריע, למה זה קרה. מדינת ישראל מתמודדת בשנים האחרונות עם אתגרי ביטחון ופשיעה שלא הכרנו בעבר. ארגוני טרור וארגוני פשיעה הפכו מתוחכמים יותר ויותר, מהירים יותר ויותר ומצוידים יותר. במציאות הזאת, גם רשויות האכיפה חייבות להיות מסוגלות לפעול במהירות. המתנה להשלמת הליכים עלולה לעלות לנו ביוקר. המתנה להשלמת תהליכים יכולה להביא למצב שבו יהיה הבדל בין סיכול אסון לבין ועדת חקירה. כאן חשוב לומר בצורה ברורה: החוק אינו מעניק סמכויות בלתי מוגבלות; הוא מגדיר במדויק את התנאים שבהם ניתן לבצע חיפוש ללא לא צו, קובע הגבלות ברורות ומחייב תיעוד ובקרה, ובסוף גם מותיר את הפיקוח השיפוטי במקום. במקביל, הממשלה ביקשה מאיתנו, בניגוד למה שרציתי, להשאיר את ההסדר כהוראת שעה. אני חשבתי שנכון שיהיה כבר כהוראת קבע, אך קיבלתי את רוע הגזרה שהוטלה עליי על ידי הממשלה כדי שנוכל להמשיך לבחון את יישומו בשטח לפני קביעת הסדר קבוע. זו קביעה אחראית, מאוזנת ומידתית. אני מבקש להזכיר לכולנו: הזכות לחיים ולביטחון אישי היא זכות האדם הראשונה, והיא גוברת על כל זכות אחרת. כאשר המשטרה פועלת נגד עבריינים ומחבלים, היא אינה פוגעת בדמוקרטיה – היא מגינה עליה. חבריי חברי הכנסת, בסופו של דבר ההכרעה פשוטה: האם אנחנו נותנים גיבוי למי שמסכנים את חייהם כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל, או שאנחנו משאירים אותם להתמודד עם המציאות בידיים קשורות. החוק הזה הוא לא חוק של ימין ושמאל, הוא חוק של אחריות. אני מבקש מחברי הבית לתמוך בהצעת החוק ולאפשר למדינת ישראל להמשיך להילחם בטרור ובפשיעה בנחישות תוך שמירה על ערכי מדינת חוק ועל זכויות האזרח. רגע לפני שאני יורד מהבמה הזו אני מבקש להודות, כמו שכל אחד עשה פה עד עכשיו, לכל עובדי הכנסת ולכל צוותי הוועדות, ובעיקר לצוות שליווה אותי בוועדה לביטחון לאומי. מכובדיי כולם, גרמתם לי בכל יום מחדש - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, בבקשה שקט.
צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):
גרמתם לי בכל יום מחדש להבין את עוצמת הבית הזה ואת משמעותו להמשך קיומה של מדינת ישראל. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת צביקה פוגל, אני רוצה לומר לך שאת אותו המשפט שאמרת, מה שהם גרמו לך ואנחנו – אתה גרמת לכל אחד ואחד מאיתנו לזכור למה אנחנו כאן כל יום מחדש. תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, כחול לבן – המחנה הממלכתי, חד"ש-תע"ל והעבודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מסירה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מסירה. אוקיי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל יש לי מנמקים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אין בעיה. ראשון המנמקים? ראשונת המנמקים?
מירב בן ארי (יש עתיד):
רון מנמק.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חמש דקות לרשותך.
רון כץ (יש עתיד):
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני מנצל 20 שניות. רק רציתי לעלות לפה כי אני רואה שנטע יושבת בתא שלה ואני מנצל את הפעם האחרונה שאת אולי פה להגיד לך שאין עוד אחת כמוך. תודה על כל מה שעשית גם בשבילנו, גם בשביל המדינה, גם בשביל הכנסת. מירב, אני רוצה להגיד גם לך תודה ענקית. אני אומר לך את זה הרבה, אבל אי-אפשר להסביר מה את עוברת, כמה נלחמת ואיזה דברים מטורפים עצרת בארבע השנים האלה. אני חושב שיום אחד תצטרכי לכתוב ספר, כי רק מהסיפורים שאני שומע בדרך הביתה, זה דברים מטורפים שהצלחת כמעט לבד, עם גב אדיר, אבל בשכל, בחוכמה ובתבונה לעשות. ואני רוצה להגיד גם לצד השני. עליזה נמצאת פה, ואני רוצה להגיד גם לך. לא מובן מאליו, נלחמים פה, מקום סוער, אבל בסוף, כשזה הופך להיות אישי ובין אנשים, אני יודע שיש למי לבוא ואני יודע שיש עם מי לדבר, ותודה גדולה גם לך. מרגי לא נמצא פה - - -
ינון אזולאי (ש"ס):
אני פה.
רון כץ (יש עתיד):
ינון, אותך אני אוהב. כנסת ישראל מקום מדהים, זכות גדולה, ואני באמת מאחל לכל מי שיהיה פה ולכל מי שיבוא לפה הצלחה אדירה, סייעתא דשמיא, ובאמת שיהיו פה האנשים הכי טובים, הכי ראויים והכי נכונים לנהל את עם ישראל. אני רואה פה את אופיר, שנמצא מולי. אופיר, לא שמתי לב. אני רוצה להגיד גם לך תודה גדולה על השותפות ועל הדרך. עשית עבודה באמת – קצת חוקים הזויים, אבל עבודה חבל על הזמן. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. להצעת החוק - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
בסדר גמור. חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה על הצעת החוק בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 391 בעד סעיפים 1–3 – 17 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 17, אין מתנגדים, אין נמנעים, שני נוכחים. אני קובעת כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 19 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 392 בעד החוק – 21 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 19 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 21, אין מתנגדים, אין נמנעים, שני נוכחים. אני קובעת כי הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 19 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. בשעה טובה.
[מס' מ/1612, פ/3088/25; דברי הכנסת, מושב ראשון, חוב' כ"א, ישיבה 62, חוב' כ"ה, ישיבה 71; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 27 והוראת שעה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת מישל בוסקילה, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי להציג את הצעת החוק בשם יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. בבקשה.
מטי צרפתי הרכבי (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבדת להביא לפניכם, בשם יושב-ראש הוועדה, את הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 27 והוראת שעה), התשפ"ו–2026, לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק זו המונחת על שולחנכם היא פרי עבודה מאומצת, יסודית ומעמיקה של ועדת הפנים והגנת הסביבה. מדובר במיזוג של שתי הצעות חוק חשובות: פרק ו' – פסולת בניין, מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית הממשלתית לשנות התקציב 2023 ו-2024, והצעת חוק פרטית של חבר הכנסת מישל בוסקילה שהתחילה כהצעת חוק פרטית של השר זאב אלקין. הצעת החוק מבקשת להסדיר את אחד התחומים הפרוצים היום בהיבט הסביבתי, תחום הפסולת. כולנו נתקלים היום בשבילי הארץ, בצידי כבישים מהירים, ביערות, בשטחים פתוחים, ואפילו בתוך השכונות שלנו, בערמות של עפר, בטון, אספלט ופסולת בניין שנזרקו באופן פיראטי ועברייני. התופעה הזו לא רק מכערת את הארץ שלנו ומזהמת את משאבי הטבע, היא פוגעת בבריאות הציבור, גורמת נזקים כלכליים כבדים לרשויות המקומיות ומזינה, לצערנו, מנגנונים של פשיעה כלכלית חמורה. הצעת החוק שאנו מאשרים היום משנה את כללי המשחק מן היסוד. היא יוצרת שינוי של ממש בניהול ובפיקוח של שרשרת הטיפול בפסולת ויוצרת תחום מסודר, מבוקר ושקוף. ההצעה המונחת לפניכם היא הצעה שונה בתכלית מהצעת החוק הממשלתית שהונחה על שולחן הוועדה. הוועדה קיימה עשרות דיונים ארוכים ומעמיקים בהצעת חוק זו. שמענו את כלל הגורמים, משרדי הממשלה, השלטון המקומי, קבלנים, מובילים וארגוני סביבה. הגענו לנוסח מאוזן אך יחד עם זאת אפקטיבי ויעיל. יצרנו מנגנונים שיבטיחו את הפיקוח, הבקרה והאכיפה מנקודת המוצא – יצרן הפסולת – ועד נקודת הקצה – אתר הטיפול – על מנת להבטיח את סגירת המעגל ואת סתימת הפרצות. הוראות החוק יחולו תחילה רק לגבי פסולת בניין, אך החוק קובע מסגרת חוקית כוללת שתאפשר הרחבה של החוק לגבי כל סוגי הפסולת. הצעת החוק מבוססת על כמה עקרונות וחידושים מרכזיים: הראשון – הסדרה, רישום ורישוי של שרשרת הטיפול. החוק קובע חובת רישום במרשם ייעודי ומקוון שינהל המשרד להגנת הסביבה לכל מי שעוסק בפסולת כדרך עיסוק. כמו כן, נקבעה חובת רישוי קפדנית לפעולות מורכבות יותר של טיפול ושל סילוק פסולת, תוך הצבת תנאי סף ברורים הכוללים חובת הפקדת ערבויות בנקאיות להבטחת הטיפול הסביבתי הנאות. שנית – מנגנוני איכון ובקרה ומנגנון תשלומים. החוק קובע כי יופעלו איכון דיגיטלי ובקרה בזמן אמת של GPS על כלי רכב להובלת פסולת בניין ועל כלי אצירה של פסולת בניין. המשמעות היא פשוטה: כל מטר מעוקב של פסולת בניין שיצא מאתר הבנייה יהיה מנוטר. המערכת המקוונת של המשרד תדע בזמן אמת מאיפה יצאה הפסולת, וחשוב מכך – לאיזה אתר מורשה היא הגיעה. כמו כן, החוק קובע כי כל התשלומים עבור שירותי פסולת יועברו רק דרך מנגנון תשלומים מבוקר, על מנת למנוע זליגה של כספים והוצאת חשבוניות פיקטיביות. עיקרון שלישי – חובות של יצרן פסולת הבניין. החוק קובע חובות מוגברים של יצרן הפסולת, מחובת הפרדה במקור של חומרים מסוכנים ומחזור באתרי בנייה גדולים, דרך הכנת תוכנית מפורטת לטיפול בפסולת ועד לחובה להתקשר אך ורק עם מובילים ואתרים מורשים. עיקרון רביעי – הגנה מפני חדירת גורמים עברייניים. נתנו לממונה על בסיס המלצות בכתב מקציני משטרה בכירים את הסמכות לסרב לרשום או להעניק רישיון לגורמים המעורבים במעשים העלולים לפגוע בביטחון הציבור או בענף הפסולת. אנו מרחיקים את הפשיעה החמורה מהענף הזה. עיקרון נוסף – הסדרה לפסולת בכמויות קטנות וחובות הרשויות המקומיות. החוק נותן מענה גם לטיפול בפסולת בכמויות קטנות, עד חצי מטר מעוקב, זאת אומרת, האדם הפשוט שמשפץ את ביתו. הצעת החוק מאפשרת ליצרני הפסולת לא לפנות את הפסולת באמצעות מוביל מורשה, ובמקביל קובעת חובה על הרשויות המקומיות לספק פתרונות לקליטת פסולת בניין בכמויות קטנות, כדי לאפשר לציבור הרחב לפנות פסולת בצורה חוקית, קלה ונגישה. הרשות תוכל לעשות כן, בין בהפעלת אתר ייעודי לכך ובין בפינוי הפסולת מבתיהם של התושבים בעצמם. עיקרון נוסף – החמרת אכיפה ועיצומים כספיים. יצרנו בחוק זה מערך אכיפה קשוח, יעיל ומרתיע באמצעות קביעת עבירות פליליות והגדלת הקנסות וקביעת מנגנון של עיצומים כספיים משמעותיים כנגד מפירים, כולל טיפול מחמיר בהפרות חוזרות ונשנות ונמשכות. כמו כן קבענו סמכויות של עיכוב כלי רכב המובילים פסולת והרחבנו את סמכויות הפקחים המקומיים ואת סמכויות השיטור העירוני. בנוסף, הוועדה קבעה כי במקרה של עבירה לעניין אחד מנושא הליבה של החוק – כלומר השלכת פסולת, הובלת פסולת, העברת פסולת או תשלום היטל הטמנה – המבוצעת בנסיבות מחמירות, ייקבע רף ענישה גבוה יותר של מאסר של חמש שנים או קנס גבוה פי ארבעה מהקנס הקבוע היום. עוד קבעה הוועדה כי במקרה של עבירה בנסיבות מחמירות, העבירות יהפכו לעבירות מקור לפי חוק זה וחוק איסור להלבנת הון, דבר שיאפשר אמצעי אכיפה נוספים ומשמעותיים כנגד העבריינים. גברתי היושבת-ראש, אני מאמינה שהצעת החוק שמונחת בפניכם תביא לשינוי של ממש ותביא להסדרה של התחום החשוב הזה. אם הוגשו הסתייגויות, אני מבקשת כמובן שהכנסת תדחה אותן ותאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית בנוסח שמוצע על ידי הוועדה. אני רוצה עוד שני משפטים בנימה אישית. אני חושבת שמאז שהגעתי לכנסת פניתי שוב ושוב ליושב-ראש הוועדה בבקשה להביא את החוק הזה לשולחן הוועדה. אני שמחה שחבר הכנסת קרויזר הרים את הכפפה סוף-סוף. אני חושבת שהיו באמת מאות שעות של דיונים, והינה, אנחנו מגיעים לקו הסיום. אני מודה שאני מתרגשת, כי מדובר במאמץ של שנים, ואני שמחה שהחוק יבשיל לכדי חוק באמת חשוב ופורץ דרך. למרות התהום האידיאולוגית עם הקואליציה הזו, אבל אולי דווקא בשל כך, חשוב להוקיר את הרגעים הנדירים שטובת המדינה עומדת לפני כל אינטרסים פוליטיים. אז עם פיזור הכנסת הכל-כך מורכבת עבורי, אישור החוק הזה הוא רגע אחד של נחת, עבודה פרלמנטרית ראויה, חקיקה חשובה מעין כמותה. עבורי זה רגע נדיר בפרלמנט הישראלי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה רבה, ותודה באמת על כל המאמץ והעמל סביב החקיקה הזאת. אני יודעת כמה היית שותפה מלאה לתיקון הזה. תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו וחד"ש-תע"ל. אני מזמינה את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו לנמק את ההסתייגות. בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חברתי חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, אני עליתי רק כדי לומר שאני גאה בעבודה של ועדת הפנים והגנת הסביבה, שהביאה לכדי חקיקה של חוק חשוב, שישפר את היכולת שלנו לצמצם את מפגעי הפסולת במדינת ישראל. אני לא ארחיב על הצעת החוק. אני כן רוצה לברך את ועדת הפנים והגנת הסביבה, שגם תחת היושב-ראש יעקב אשר וגם תחת היושב-ראש קרויזר הייתה אי של שפיות בבית הזה. הדיונים בה מעולם לא היו מקוטבים פוליטית. תמיד יושבי-הראש ביקשו להתייחס לנושאים בענייניות, לשתף פעולה עם חברי האופוזיציה, והצעת החוק הזו היא דוגמה טובה לכך שכשרואים את טובת המדינה וכשמנסים לדחוק הצידה את המחלוקות הפוליטיות, אפשר להגיע להישגים יפים מאוד. לכן, אני מברך את הוועדה. אני מברך את חברתי חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, שהייתה שם באמת עשרות אם לא מאות שעות כדי לטייב את החקיקה. אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד, כי זו באמת הצעת חוק חשובה, שתשפר את המצב של מפגעי הפסולת במדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. אני מזמינה את השר זאב אלקין. בבקשה, לרשותך, חמש דקות.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה להגנת הסביבה וחבריי חברי הכנסת, זה באמת רגע מאוד מאוד מרגש, כי לחוק הזה יש היסטוריה ארוכה. הוא אחד מהחוקים הסביבתיים החשובים ביותר בעיניי שהתקבלו בבית הזה בעשור האחרון, אם לא יותר. הוא הגיע כמעט עד לקו הסופי בקדנציה של 2015–2019. החוק גובש במשרד להגנת הסביבה. זה המקום להזכיר את אביו מולידו של החוק, שעבד עליו באמת באינטנסיביות רבה, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה – קודם סמנכ"ל הפסולת ואחר כך מנכ"ל משרד הגנת הסביבה פעמיים – גיא סמט. זה היה הבייבי שלו. הוא קידם בכל הכוח וראה פה למעשה מפגע סביבתי אולי בין הקשים ביותר במדינת ישראל – פסולת בניין. הייתה עבודה מאוד אינטנסיבית על החוק קודם במשרד להגנת הסביבה על ידי אנשי המקצוע, ולאחר מכן, כשהבאנו את זה לכנסת אז – של ועדת הפנים. כשהחוק הגיע כבר כמעט לקו הסופי, הוכרזו בחירות, ולמעשה העבודה על החוק לא הסתיימה ונאלצו להתחיל הכול מחדש. בקדנציה הזאת מגיעה תודה גדולה לשרה להגנת הסביבה, שלקחה את הדגל הזה, ויחד עם אותו מנכ"ל שהזכרתי, גיא סמט, החליטו לנסות שוב כדי לפתור את המפגע הנוראי הזה, שפוגע בשטחים הפתוחים במדינת ישראל. שוב אחזור ואגיד: זה למעשה חוק שהוא אולי בין החוקים הסביבתיים החשובים שחוקקו בבית הזה כבר שנים רבות, והפעם הצלחנו, עבדנו ביחד. אני אז הגשתי חוק פרטי כחבר כנסת, והמשרד להגנת סביבה הגישו חוק ממשלתי.
יעקב אשר (יהדות התורה):
לא יצא דומה - - -
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
אני יודע. זה בסדר גמור. הייתה פה עבודה אינטנסיבית מאוד של ועדת הפנים ובעיקר שני יושבי-הראש שלה. זו בדיוק ההזדמנות להודות לך, יעקב. אני זוכר, חבר הכנסת יעקב אשר, כמה מאמצים השקעת כדי באמת לנסות לרבע את המעגל הזה ולהביא לפתרונות מאוד מאוד יצירתיים למורכבות של החוק, ואז בא אחריך חבר הכנסת קרויזר. למעשה אתה שברת אמונה טפלה – הייתה אמונה טפלה שברגע שהחוק מתחיל להתקדם, מגיעות בחירות והחוק לא מסתיים. גם הכנסת הזאת מסיימת את ימיה וגם החוק הסתיים. אתה ניצחת את הגורל פעמיים. באמת תודה רבה לשניכם. חברת הכנסת מטי הרכבי, החוק באמת יצא מוועדת הפנים שונה מאוד ממה שהוא נכנס, וטוב שכך. הכנסת הוכיחה פה שהיא באמת כנסת מחוקקת והיא זאת שאחראית לתוצר הסופי. אבל אני חושב שהציבור יצא נשכר מהעבודה הזאת, וזו באמת דוגמה – לצערי, בכנסת הזאת יחסית נדירה – של שיתוף פעולה חוצה מחנות, חוצה גבולות פוליטיים, קואליציה, אופוזיציה, נציגי מפלגות שונות, כי בסוף כולנו חיים בארץ הזאת. כשהיא נפגעת – כולנו נפגעים. פסולת בניין לא שואלת באיזה עמדות מי מאיתנו מחזיק. למעשה, המנגנון שפותח פה מאוד מורכב, והוא ישמש ערובה לכך שהמכה הזאת תיעלם מהנוף של חיינו, פסולת בניין שזרוקה בצידי הדרך בהרבה מאוד מקומות במשך שנים רבות. ברגע שהחוק יאושר והמנגנון ייכנס לתוקף, למעשה הכדור יעבור למשרד להגנת הסביבה, עידית, כי פעם אחת צריך לנקות את הארץ הזאת מפסולת בניין קיימת, אבל לא היה טעם לנקות אותה אם זה כל הזמן מתרבה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
זו גם תהיה פלטפורמה שאפשר יהיה להרחיב.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
בדיוק. עכשיו, ברגע שהחוק הזה יהיה ונהיה בטוחים שהתופעה הזאת תיפסק, אני מאמין שהמשרד להגנת הסביבה ימצא משאבים, יצא פה באיזשהו מבצע ניקוי כדי לסיים את המפגע הזה, והוא לא יחזור לעצמו. אני שוב רוצה להגיד שאני מאוד מאוד מתרגש מהמפגש הזה. זו גם הזדמנות להודות לארגונים של המגזר השלישי, ארגונים סביבתיים שהיו שותפים במשך שנים רבות במלחמה על החוק הזה גם בסיבוב הראשון וגם בסיבוב השני ולא הרפו. יש פה תוצאה של שיתוף פעולה של הרבה מאוד כוחות גם פה בבית הזה וגם מחוץ לבית הזה, שבסוף מביאים אותנו לתוצאה העיקרית. התוצאה העיקרית זו ארצנו היפה, ששום דבר לא יזהם אותה ולא יפגע בה. אז תודה רבה לכל העמלים במלאכה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה, תודה רבה. אני מזמינה את השרה עידית סילמן, השרה להגנת הסביבה. בבקשה, לרשותך חמש דקות.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
בסיומה של הכנסת הנוכחית, וצריך לומר בהשלמתה עם ארבע שנים מלאות, אנחנו משלימים היום בקריאה השנייה והשלישית – עם כניסה לספר החוקים של מדינת ישראל – את חוק פסולת בניין. חוק פסולת בניין הוא game changer של ממש, הוא מהפכה עצומה בעולמות הסביבתיים של מדינת ישראל. הוא מאסדר את עולמות משק הפסולת בצורה ראויה, בצורה טובה, שמייצרת מהפכה עצומה לטובת הבריאות ואיכות החיים של התושבים. בפעם הראשונה אנחנו מאסדרים שרשרת של עולמות פסולת. אני חייבת לומר שכשנכנסתי למשרד, המצב היה שאת 80% מהפסולת בישראל שלחו להטמנה. הרבה מפסולת הבניין, מעל 7.5 מיליון טון פסולת שמיוצרים מדי שנה, כמיליון וחצי בערך, 1.1 מיליון, השליכו לשטחים הפתוחים, מה שמזהם אוויר, קרקע ומים, גורם לנראות סביבתית מאוד לא יפה. הרי פסולת והרבה פעמים גם מערומי הפסולת האלה בסוף נשרפים ועולים באש. אחת הרעות החולות, אם אפשר לומר, היא העברת הרבה פסולת בניין אל עבר יהודה ושומרון דרך המעברים. אנחנו ביצענו שם חיזוק ואכיפה על ידי יחידת דוד, תקצבנו אותה וגם הרחבנו אותה עכשיו. ייצרנו מגרשי החרמות, אחד חדש ברנתיס, שנפתח ממש זה עתה, בימים האחרונים. כדי לאסדר את כל שוק פסולת הבניין היינו חייבים להביא חוק, חקיקה שמהווה אסדרה אמיתית, שיכולה לנטר את המשאיות ולעקוב אחריהן. למשאיות יש גם משקלים וצ'יפים, ככה שאנחנו יכולים לראות אם הן יורדות לשטחים הפתוחים. אני חושבת שמשק הפסולת המתקדם שאנחנו עובדים עליו במשרד להגנת הסביבה, עם הבאת מתקני קצה גדולים, שהם מתקני השבה שאליהם מכניסים את הפסולת, את הזבל של כולנו שלא ניתן למחזר אותו, ומייצרים אנרגיה, חשמל וחום – זה שינוי של ממש במדיניות הפסולת של מדינת ישראל. זה להביא את העולם המתקדם, כי אנחנו חלק מהמיליה של המדינות המפותחות, ה-OECD, ואנחנו מעוניינים להתקדם בתחום הזה. כמו שלמים יש את רשות המים וכמו שלחשמל יש את רשות החשמל, אז לאחות, לעולמות הפסולת, תוקם גם רשות פסולת בישראל. בימים האלה סיימנו את הוועדה הבין-משרדית שהחלטנו עליה בחוק ההסדרים ביחד עם האוצר כדי להביא שינוי אמיתי שהוא השלמה לחוק הזה, לחוק פסולת הבניין. כמו שהשר אלקין ציין – כשדיברנו על זה בהתחלה, השר, על להביא את חוק פסולת בניין, אמרת לי: תשמעי, השרה, אם זה יגיע לכדי סיום, אז אני מסיר בפנייך את הכובע. מזל שהיה לי אז מנכ"ל מעולה, שהוא חבר ושותף לדרך, גיא סמט, שהלך על זה איתי בכל הכוח. התחלנו את זה בוועדת הפנים והגנת הסביבה עם יו"ר הוועדה חבר הכנסת יעקב אשר. יעקב אשר, כמו שציינת, החוק נכנס א' ויצא י"א, וידענו שיצטרכו להיות בו הרבה שינויים, אז אני רוצה להודות לך באופן אישי. אני רוצה להודות לשר אלקין על התמיכה, על השותפות, על האוזן הקשבת ועל החשיבה המשותפת תמיד כשאני צריכה; לגיא סמט, מנכ"ל המשרד, שהתחיל איתי את הדרך ועד היום הוא שותף וחבר. חבר הכנסת יצחק קרויזר, תודה רבה על לקיחת המושכות עם הוועדה ועל ההיכנסות עמוק עמוק לתוך החוק הזה כדי להביא אותו לכדי סיום. אני לא יודעת אם כולם, אם כל אזרחי מדינת ישראל שישנים עכשיו בבית, מבינים אילו השלכות סביבתיות ובריאותיות יש לחוק הזה.
קריאה:
- - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
לגמרי. לייעוץ המשפטי של הוועדה, למנהלי הוועדה, לחברי הכנסת שהיו שותפים – מטי צרפתי הרכבי, תודה רבה על העבודה הקשה שלך בתוך הוועדה. אני מאוד מעריכה את זה. את מגיעה מתוך מועצה אזורית, את הבנת את המשמעות של ההשלכה הפיראטית, הבלתי-חוקית, בשטחים הפתוחים, ועשית עבודה מצוינת. זו הזדמנות להגיד לך תודה על העבודה הטובה שלך בתוך הוועדה. מוערך מאוד. בהחלט, גם ליועצת המשפטית של המשרד, נטע דרורי, שמלווה את כל החקיקות של עולמות הסביבה מיומן הראשון ואלופה בעולמות האלה; לכל הארגונים הסביבתיים השותפים, רט"ג, איגודי הערים, היחידות הסביבתיות, כל מי ששותף למשרד, לפעילות היום-יומית שלו, ויש הרבה כאלה שדואגים לאיכות החיים ולבריאות התושבים. אני רק אגיד שבתוך פסולת הבנייה – שיש באתרי בנייה, וגם במבצע עם כלביא, כשהרבה בניינים קרסו פה, הבנו שצריך לעשות גם הריסה שהיא הריסה סלקטיבית, והוכנס לתוך החוק נושא ההריסה הסלקטיבית, מה שמאפשר לנו היום להקים גם מרכזי מחדוש בקהילה, שממחדשים את הפסולת ומחזירים אותה כמצעים לעולמות הבנייה. אנחנו כבר הבנו שאין מה לעשות, יש סוף לחומרי הגלם בעולם, ואנחנו לא יכולים רק לבנות ולהשתמש בלבנים, בבלוקים וגם בחומרים שהם לפעמים רעילים ומסוכנים ולא למחזר אותם - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, חברת הכנסת השרה, גברתי.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אני כבר מסיימת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, אנחנו כבר אחרי הזמן.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - לכן אנחנו באמת לוקחים, ממחזרים אותם לעולמות הבנייה. כמו שאמרתי, זה חלק ממהפכת פסולת עצומה של המשרד להגנת הסביבה ששמחתי להוביל אותה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לגמרי.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אני אגיד שבאמת, לימור, במשפט אחד אחרון, אנחנו מסכמים פה ארבע שנים מלאות. האמת שארבע השנים האלה לא היו קלות ולא היו פשוטות. היו כאן גם אירועים קשים. אני יכולה להגיד שכשאני מסתכלת על ארבע השנים המלאות שהממשלה הזו מילאה - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
משפט.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - אני יכולה לומר שאני גאה במהלך שעשיתי, שהוביל להקמת ממשלה לאומית, ערכית, אמונית, ציונית, שבעזרת השם, תהיה כאן גם בארבע השנים הבאות בהובלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
נאור שירי (יש עתיד):
ממש לא. ארבע שנים - - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
ויש שאלה נפוצה: האם העובדה שהשלמנו ארבע שנים מלאות זה בגלל החוזקה של הממשלה או החולשה של האופוזיציה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה.
קריאות:
- - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אז התשובה היא גם וגם. זו ממשלה חזקה, איכותית, שלא מכרה לאחים המוסלמים שום דבר, עם ראש ממשלה, באמת, בליגה אחרת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
זה כמו שמסי משחק מול שער ריק.
נאור שירי (יש עתיד):
ליגה אחרת זה 2018.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה את לא יכולה פעם אחת לדבר לעניין?
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. אני מזמינה את חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת הפנים - - -
נאור שירי (יש עתיד):
אמרתי לך, אל תעלי. אמרתי לך, אל תעלי. אל תעלי, אמרתי.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
למה? למה? זה מעולה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יאללה, ביי, תתחילי לארוז.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני מזמינה את חבר הכנסת יצחק קרויזר, יושב-ראש ועדת הפנים - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
עוד לא דיברת אפילו. אופס, כמה היא דיברה? עשינו את כל זה בשבילך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
- - להשיב על ההסתייגויות, בבקשה.
קריאה:
ברוך שפטרנו מעונשה של זאת.
נאור שירי (יש עתיד):
על חשבון שעות - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
נאור, הוא עבד על זה כל כך קשה, בהחלט ראוי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - - ותגיד לי אם יש בעיה שם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
וכן, אין לך הגבלת זמן.
קריאה:
ברוך שפטרנו מעונשה של זאת.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
לא, אין לי הגבלת זמן, אבל אני לא אדבר ארוך, כי השעה מאוחרת ויש לנו עוד נושאים רבים, אבל אנחנו בהחלט באירוע מיוחד. תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש. חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת – אמרת לי, השר אלקין, כשנכנסתי לוועדת הפנים על חוק הפסולת, שזה חוק נאחס. הוא עולה, מתקדם – צעד תימני: צעד קדימה, ממשלה נופלת, צעד קדימה, ממשלה נופלת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הוא צדק, הוא פשוט לא ידע פרט אחד – שאתה תעמוד בראש, תוביל את החוק הזה.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אבל ניצחנו את מרפי, הכרענו אותו. אומנם הממשלה מסיימת את ימיה, אבל גם החוק עבר.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
- - -
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
בדיוק. אבל מאחר שגם השרה עידית סילמן וגם חברת הכנסת מטי וגם יוראי כבר דיברו על החוק, אז באמת מה שנותר לי לעשות זה לעמוד כאן ולהגיד הרבה תודה, כי החוק הזה היה צריך לעבור הרבה משוכות, והרבה אנשים עבדו מאוד קשה לפני שאני הגעתי. זה נורא קל – אומרים שהמלאכה על שם מי שגומר אותה, אבל לפני שאני הגעתי היו הרבה אנשים טובים, היה גם יושב-ראש מיוחד – תכף גם נגיע אליו – לפניי בוועדה, ושרה, ושרים. אני אשמח רק לגעת כאן בכמה נקודות, לסכם, לנסות לסכם 11 חודשים שאני יושב בראשות הוועדה הזו. הוועדה הזו מורכבת מהרבה מאוד אנשים. היו לנו למעלה מ-170 דיונים; 16 דיוני פיקוח. עשרה חוקים עברו כאן בוועדה ונכנסו לספר החוקים; את רובם, אדוני היו"ר חבר הכנסת יעקב אשר, אתה טחנת שלוש שנים בוועדה כדי שהם יגיעו כאן לקו הסיום. עשינו סיורים רבים. אבל בסוף, האנשים שנמצאים מאחורי הקלעים הם צוות הוועדה, לאה, ליאת, רחלי, איה, רחלי דיאס, בת השירות נועה, המתמחה שיראל, לירון וייס, הדוברת, הצוות של הייעוץ המשפטי – עו"ד תומר רוזנר, שפרש והשאיר אחריו צוות מקצועי ומיומן, שהיום מוביל אותו גלעד קרן היקר, רוני, רעות ואביטל, ועכשיו המתמחה שנכנסה, שרה. בתוך כל הצוות הזה יש לנו גם חברים טובים מהממ"מ, שנמצאים ומספקים לנו את המידע הכל-כך חשוב כדי לדייק ולטייב את החקיקה, עמי, אורלי, שירי, מיכל, אסנת, לירן, רוני, יהודה, אלירן. אני אומר, הרב יעקב, אתה יכול לשבת לך בנחת, לראות את הוועדה שגידלת ולהתמוגג מנחת שזאת הוועדה. אני אומר את זה לכבוד – זה לא הכבוד שלי, זה הכבוד של כל החברים בוועדה. היה פה יוראי ויושבות כאן מטי ויעל רון בן משה ועוד חברים שהיו יום-יום בוועדה ועמלו ודייקו וטייבו כל כך הרבה חקיקה, כל כך הרבה דברים לטובתם של אזרחי מדינת ישראל, ובתוכם, כמו שאמרתי, שיתוף הפעולה הפורה הזה. באמת, כל כך מרגש לסיים ככה קדנציה ראשונה שלנו ולהראות לאזרחי מדינת ישראל, וגם לנו לעצמנו, בעיקר, שכשעובדים ביחד, כשמוצאים את הנושאים שעליהם יש הסכמות, אז יש גם הצלחות, ומנצחים גם את מרפי, שהתנקם בחקיקה הזו מ-2008. הצוות היקר של הלשכה שלי – מיק סעדה, שנמצא כאן, שמנהל את הלשכה ביד רמה, בצורה מקצועית; אורי שאול, היועצת הפרלמנטרית, נשלח לה מכאן גם רפואה שלמה – היא בבית, לא מרגישה טוב, דווקא ביום הזה שאנחנו מעבירים חוק אחרי חוק; הדס עמרם, הדוברת. וכמו שאמרתי, בתוך השורה הזו יש המון אנשים שמגיעה להם תודה רבה במיוחד, ספציפית, לחקיקה הזו, שבאמת דרשה שיתופי פעולה מטורפים לחלוטין. מי שלא מצליח להבין, אני רק אגע ככה ממש בקמצוץ באותם אנשים שפעלו כדי שהחקיקה הזו תגיע לידי סיום: שי חג'ג', יו"ר מרכז השלטון האזורי - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת סעדה, על החקיקה הזאת הם ירקו דם, אז ראוי לתת את מעט הזמן הזה.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
- - חיים ביבס, יו"ר מרכז השלטון המקומי; השרה עידית סילמן; השר אלקין; רמי, המנכ"ל שלך, השרה, רמי רוזן; אלעד עמיחי; נטע דרורי; עידו מור מהאוצר; רונית מאגף תקציבים; כפיר מצוינים; מירה סלומון; הילה אקרמן; אסף רוזנבלום מהחברה להגנת הטבע; שמרי מהחברה להגנת הטבע; ינאי מקק"ל; איגודי הערים; ברק ורקר מירוק עכשיו; רשות הטבע והגנים; ארגוני הסביבה מגמה ירוקה ואדם טבע ודין; תאגידי המחזור; כמובן, למשרד הפנים והמנכ"ל ישראל אוזן; השר הקודם, השר ארבל; משרד המשפטים; התאחדות הקבלנים; מינהל התכנון; משרד הבינוי והשיכון; רמ"י; יניב מאזרחים למען אוויר נקי; משטרת ישראל; המשרד לביטחון לאומי; התאחדות משנעי הפסולת; ברק, היועץ של שר האוצר סומטריץ', שסייע לי רבות מאחורי הקלעים; כמובן יו"ר הקואליציה אופיר כץ. ולך, מירב בן ארי, מרכזת האופוזיציה, תודה אדירה באמת לך ולנטע, שאני יודע שהיה לכן מאוד חשוב. זה לא פשוט לעמוד בלחצים של ראשי ערים וראשי רשויות ולהבין את המורכבות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ושל הלחצים שלך מה?
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
קטונתי. את אומרת שאני יודע להפעיל?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, עד שנאלצתי לכתוב גם בטוויטר שהחוק - - -
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
שהחוק יעבור, פעמיים אפילו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון - - -
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
חד-משמעית.
משה סעדה (הליכוד):
- - -
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תראה, אני צריך לחזור לרמת הגולן, סעדה, זה - - -
משה סעדה (הליכוד):
אני דואג - - -
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
ככל שאתה תציק לי, אני אעמוד פה יותר. נשבע לך. אתה מעצבן, וזה לא נעים מה שאתה עושה. יש לך חוק חשוב – שב בכיסא שלך, תנוח. אתה תקבל את הזמן שלך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בוא אני אספר לך משהו, משה. אני רואה שאתה - - -
משה סעדה (הליכוד):
- - -
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
החוק הזה, משה, עבדו עליו קשה מאוד. גם על החוק הבא, שאתה יזמת, עבדו קשה מאוד. על כל חוק כאן ירקו דם, חברי כנסת, ראשי ערים, ראשי רשויות, איגודים. משרדים שלמים עמדו – תן להם את הכבוד. אם לא מתאים לך, אתה יכול לצאת החוצה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
יצחק, יצחק.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עזוב, עזוב, אני מטפלת בו.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
טפלי בו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה תתעסק בחוק.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אני רוצה להגיד תודה גם לך. ואמרתי, וזה הפריע לי באמצע וזה עיצבן אותי, כי אנחנו בסוף קדנציה ארוכה, ארוכה מאוד - -
משה סעדה (הליכוד):
על מי יצאת? מה קרה?
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
- - שעבר בה עלינו ועל עם ישראל המון, ואנחנו מסיימים אותה בטוב, בתודות, עם חקיקה טובה, עם דברים מהותיים לעם ישראל, של איכות סביבה - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
ברוך השם.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
- - של להילחם בטרור סביבתי, בשרפות לא חוקיות, בכל כך הרבה זוהמה שהייתה בשטחים הפתוחים - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
ממש.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
- - דבר שפצע פה כל כך הרבה אנשים במשכן הזה, ונלחמו בתוך קונפליקט – כי יש פה אנשים באופוזיציה שמייצגים קבוצה מאוד גדולה בחברה הישראלית, ואנשים מהקואליציה שמייצגים את הצד השני – ומצאנו נקודות ממשק אדירות, וכל דיון נפתח בטוב ונסגר בטוב, וצריך לסיים אותה גם עכשיו כאן במליאה באווירה טובה. אני רוצה לסיים – באמת, לחברי הסיעה שלי, שבאמת עזרו לי בצורה אדירה, גם בחוק הזה ובעוד חקיקה גדולה: לשר איתמר בן גביר, לשר וסרלאוף, לשר עמיחי אליהו, לך, סגנית יושב-ראש הכנסת חברת הכנסת לימור סון הר מלך, ליו"ר הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת צביקה פוגל. יושבות שם בצד רוני מנהלת הסיעה וטויבי, שבאמת - - -
קריאה:
דילגת על מישל.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
על מישל. למישל קוראים היוזם הקוסם. אתה יודע למה? תוך כדי שהחוק – ככה, הרגשנו אותו באוויר בוועדה בכל דיון, החוק רץ, הוא רק נגע – פאך, והופך להיות גם סגן שר החוץ.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הגדרה מדויקת למישל.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
מאחלים לך הרבה הצלחה בתפקיד החדש. תעשה טוב למען עם ישראל. אני אומר, התחלנו ככה בטוב אז גם נסיים בטוב – אבל חבר הכנסת נאור שירי לא פה, אז אם אתה יודע איפה הוא, תקרא לו, שיבוא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא בוועדת הכנסת. שם אנחנו עובדים - - -
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
הוא בוועדת הכנסת? אז אנחנו נחכה לו שיחזור, למשהו אחר שרצינו לפרגן לו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, אין צורך.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
הוא יחזור, הוא לא נשאר שם עד הסוף. אז תודה רבה לכל מי שעסק ופעל כדי שהחקיקה הזאת תבוא לידי סיום. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 27 והוראת שעה), התשפ"ו–2026, כולל לוח תיקונים, כנוסח הוועדה. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 393 בעד סעיפים 1–32 – 12 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–32 נתקבלו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים, שני נוכחים. אני קובעת כי הצעת החוק, כנוסח הוועדה, אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 27 והוראת שעה), התשפ"ו–2026, כולל לוח תיקונים. הצבעה. הצבעה מס' 394 בעד החוק – 13 נגד – אין נמנעים – אין חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 27 והוראת שעה), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים, נוכח אחד. אני קובעת כי הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 27 והוראת שעה), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. בשעה טובה, מזל טוב, ברוך השם.
[מס' כ/1191; דברי הכנסת, חוב' ל', ישיבה 402; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 16), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת משה סעדה וששון ששי גואטה, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת יצחק קרויזר, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, להציג את הצעת החוק. בבקשה.
קריאה:
קרויזר, תבקש רוויזיה.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תראה איזה יופי של ועדה הייתה לך, כמה חוקים הכנסת בוועדה הזו. שוברים שיאים היום. תודה רבה, גברתי היושבת בראש. כבוד השר, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אסביר על החוק – יושבים כאן ביציע אנשים יקרים מאוד, ראשי הערים והרשויות. יושבים פה למעלה אליה וינטר, ראש מועצת מצפה רמון, וגיא יפרח, ראש עיריית מעלה אדומים. לפני שאני אגע בחוק – ועדת הפנים הייתה הבית שלכם. היא הייתה לפני שנכנסתי לוועדה, כשהייתי בוועדה, והיא תמשיך גם אחרי; היא תמיד תהיה הבית שלכם כאן בכנסת ישראל. אבל זאת הזדמנות נוספת להגיד לכם תודה שהראיתם, בעיקר לבית הזה, איך מנהלים את אזרחי מדינת ישראל במסירות נפש אדירה, תוך כדי מלחמה ותוך כדי אירועים מורכבים מאוד שהעם שלנו עבר. הובלתם את מדינת ישראל ואת השלטון מקומי והאזורי ביד רמה. תודה רבה לכם ולכל ראשי הערים והרשויות של מדינת ישראל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני מצטרפת לכל מילה.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אני מתכבד להביא לפניכם לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 16), התשפ"ו–2026. מקורה של ההצעה הוא בהצעת חוק פרטית שיזמו חברי הכנסת – משה סעדה היקר. באמת, אני אומר שיש שמות לחקיקה, אבל בסוף זה חוק של צדק ושל אמת. בסופו של דבר אתם, ראשי הרשויות, מה אתם מבקשים? את היכולת להביא לאזרחים שלכם את מה שמגיע להם, מה שמגיע לכל אזרח במדינתו. החוק הזה שיזם משה – הוא זה ששיחק כאן בוועדה, הוא זה שהפעיל את המערכת, הוא ומנהל הלשכה היקר שלי. אפשר לקרוא לזה "חוק סעדה", אבל אליה, אתה היית פה. אתה יודע, להגיע לפה ממצפה רמון זה באמת אירוע. אני מגיע מהגולן, ואני מבין לליבך ואני בטוח שגם הגב שלך מזכיר לך את המרחקים אלה. אבל באמת יצרת כאן מציאות שוברת שוויון ועושה צדק עם ראשי הרשויות הפריפריאליות במדינת ישראל, שהלכה למעשה מיישמות את החזון הציוני ומבקשות בסך הכול את היכולת להשתכר ולקיים את עצמן - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
דרך אגב, לא רק אצלך בוועדה. גם אצלנו בוועדה של הקרן לאזרחי ישראל – חבר הכנסת ואטורי יכול גם להעיד שבאים באמת לעזור, לקדם, להוביל ולפתח את השליחות שקיבלתם לידיכם, ממש.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
סוף-סוף ההשראה של - - -
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
נכון, נכון, זאת המטרה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לגמרי.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תכף חבר הכנסת סעדה, היוזם, ידייק ויסביר בדיוק, אבל זאת בדיוק מטרת החוק. החוק הוא של חבר הכנסת משה סעדה וחבר הכנסת ששון ששי גואטה. מטרת הצעת החוק היא לאפשר לרשויות מקומיות הנמצאות בפריפריה ואין להן די הכנסות, להקים ולהפעיל מיזם לייצור ואגירה של חשמל מאנרגיה מתחדשת כדי להגדיל את הכנסותיהן. לרשויות האלה עשויים להיות שטחים שמתאימים לשמש כאזורי תעסוקה אך בשל הריחוק ממרכז הארץ אין ביקוש מספק לאזורי תעסוקה שיוכלו להניב להם הכנסות משמעותיות, למשל ארנונה לעסקים. שטחים אלה, שאולי לא ניתן לממש את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם כאזורי תעסוקה, יכולים לשמש להקמת מתקנים פוטו-וולטאיים על ידי הרשות המקומית, ובהם ניתן יהיה לייצר חשמל, ובכך לשרת שתי תכליות ציבוריות חשובות: האחת – הגדלת ייצור האנרגיה ממקורות אנרגיה מתחדשת והפחתת השימוש במקורות מזהמים, והשנייה – הגדלת ההכנסות העצמאיות של הרשות המקומית לטובת רווחת התושבים של אותן רשויות. ההסדר המוצע בהצעת החוק, שבו רשות מקומית זכאית לקבל קרקע לצורך הקמת מיזם עסקי, הוא הסדר תקדימי, והוא יכול להביא לתנופה של אותן רשויות מקומיות הנמצאות בפריפריה בלי שיזדקקו לקבלת מענקים מהמדינה באופן קבוע. על פי המוצע בהצעת החוק, רשות מקומית שנמצאת בפריפריה הגיאוגרפית ומקבלת מענקי איזון ממשרד הפנים תוכל לפנות לרשות מקרקעי ישראל בבקשה שתקצה לה קרקע בפטור ממכרז עבור הקמה והפעלה של מיזם פוטו-וולטאי. רשות מקרקעי ישראל, ככלל, תקצה את הקרקע בהתקיים כמה תנאים. התנאי הראשון הוא שיש תוכנית שחלה על אותו השטח אשר מייעדת אותו להקמת מיזם מסוג זה; התנאי השני הוא שקיימים האישורים הנדרשים להקמת המיזם לפי חוק משק החשמל; לאחר דיונים רבים שהתקיימו בוועדה בראשותי בהצעת החוק בהכנתה לקריאה השנייה והשלישית, הוחלט להוסיף לרשימת התנאים תנאי שלישי, תנאי שהביא אותו חבר הכנסת יעקב אשר – שמהנדס הרשות המקומית הצהיר כי בטרם פנתה הרשות המקומית בבקשה להקצאת הקרקע להקמת המיזם, היא פעלה למימוש הפוטנציאל הטמון בהקמת מתקנים פוטו-וולטאיים בדו-שימוש, כגון על גגות מבנה הרשות המקומית, מגרשי ספורט ועוד. בסעיף הזה – אני התבלבלתי קודם, התנאי הזה הוסף על ידי חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – הוספנו את התנאי הזה כדי להבטיח שהוקצו שטחים פנויים לטובת אותם מיזמים רק לאחר שנוצלו כל המשאבים האחרים הקיימים באופן שיצמצם את הפגיעה הסביבתית. בנוסף, מוצע כי הפעלת המיזם תיעשה באמצעות יזם שייבחר לשם כך במכרז שתערוך הרשות המקומית ובדרך של התקשרות שתבחר הרשות המקומית, בין בהשכרת שטח למיזם או ליזם ובין בדרך של הקמה והפעלה משותפת של המיזם. בהצעת החוק קבועים הסדרים נוספים לעניין תקופת המיזם והיקף הקרקע שאותה ניתן יהיה להקצות, וכן לעניין תשלום עבור הקרקע. במהלך הדיונים להכנת הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית החליטה הוועדה בראשותי על כמה תיקונים משמעותיים בעניינים הבאים: כדי למנוע סחבת ביורוקרטית בקידום המיזם, קבענו הגבלת זמן לאישור שר הפנים לעשייה במקרקעין אם נדרש האישור לפי פקודת העיריות, כך שאם בתוך חצי שנה מיום הגשת הבקשה לאישור לא התקבלה החלטתו בבקשה, יראו את הבקשה כאילו אושרה. קבענו הסדר שייתן מענה – פה נכנס הסעיף שהוסיף חבר הכנסת יעקב אשר – לרשויות אשר עונות לתנאים לזכאות להקצאת הקרקע אך אין בתחומן קרקע מתאימה. על פי ההסדר שבהצעת החוק, במקרים אלה תוכל הרשות המקומית הזכאית לשתף פעולה עם רשות מקומית גובלת שאינה זכאית אך יש בתחומה קרקע פנויה שיכולה לשמש למיזם. הוועדה קיבלה החלטה שגם במקרים כאלה רשות מקרקעי ישראל תקצה קרקע לרשות המקומית הגובלת, אך 80% מרווחי המיזם שתקיים הרשות המקומית הגובלת יעברו לרשות המקומית הזכאית. קבענו חובת דיווח של מינהל רשות מקרקעי ישראל לוועדת הפנים והגנת הסביבה, מה שנקרא "חוקי מטי", על יישום ההסדר הקבוע בהצעת החוק, כיוון שמדובר בהסדר תקדימי, כדי לוודא שהחוק אכן מיושם. נקבעה חובת דיווח שתשמש ככלי למעקב ובקרה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות, אך אבקש כי הכנסת תדחה הסתייגויות אלו ותתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה. אני שוב רוצה להודות לך, חבר הכנסת משה סעדה, באמת, על יוזמה והובלה של חקיקה כל כך חשובה לרשויות בפריפריה, לרשויות ביהודה ושומרון, לרשויות החלשות שנזקקו בכל פעם לעטיני השלטון ולא יכלו להעניק לתושבים שלהם את מה שנדרש ומגיע להם, ולכם, שוב, ראשי הרשויות, גם לך, אליה, על היוזמה האדירה והדחיפה. יש לנו עוד כמה חוקים משותפים לקדנציה הבאה - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
ולגיא.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
לגיא, על ההובלה, לנציג של הרשויות ביהודה ושומרון. מכאן לכם, כל ראשי הרשויות במדינת ישראל, תודה רבה.
קריאה:
תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה, וואו. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, ישראל ביתנו וכחול לבן – המחנה הממלכתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הינה, יו"ר סיעת יש עתיד, משכתי את ההסתייגויות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
משכת את ההסתייגויות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
דנינו משך את ההסתייגויות שיש. אני מיניתי אותו למרכזת האופוזיציה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אוקיי, ההסתייגויות להצעת החוק וגם בקשות הדיבור הוסרו. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 395 בעד סעיפים 1–2 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 14, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 16), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 396 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 16), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 16), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים, בשעה טובה. מזל טוב. יעלה לברך חבר הכנסת משה סעדה, יוזם החוק, בבקשה.
משה סעדה (הליכוד):
לא יותר משלוש דקות, על הבאזר. אנחנו מחוקקים את אחד החוקים החשובים ועושים היסטוריה למדינת ישראל, ומתקנים עוול לפריפריה, מגשימים חזון של בן-גוריון, שאמר שמאנרגיית השמש הנגב ישגשג. אז באמת תודה רבה לכם, ראשי הערים אליה וינטר וגיא יפרח. תודה רבה ליניב הרוש, אבא של עידו הרוש, גיבור ישראל. לא נשכח את גיבור ישראל, שנלחם למען עם ישראל ב-7 באוקטובר. תודה רבה. חובה שלנו לזכור ולא לשכוח. תודה רבה לכל מי שנטל חלק בעשייה, לקרויזר, ידידי, יושב-ראש הוועדה. באמת, תקשיבו, זה חוק שכמעט אף אחד לא האמין שנוכל להעביר אותו, ובאמת, אילולא קרויזר זה לא היה קורה. תודה רבה לאחיין שלי מיק סעדה, שבאמת השקיע והקדיש את כל מרצו להעביר את החוק הזה. איפה אתה, מיק? אני לא רואה אותו פה. תודה רבה לך.
קריאה:
- - -
משה סעדה (הליכוד):
ברור. תודה רבה לאופוזיציה, שתמכה בחוק הזה והלכה איתנו יד ביד, וברוך השם, אנחנו עושים היסטוריה.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
חבר הכנסת סעדה, אתה חייב להודות - - -
משה סעדה (הליכוד):
גם זה נכון, אז תודה רבה לכם.
השר במשרד האוצר זאב אלקין:
יישר כוח.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת סעדה, אני באמת חושבת שמדובר באחד החוקים החשובים שעברו פה בכנסת ישראל. תודה רבה לכם.
[מס' מ/1924; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 363, וחוב' ל"א, ישיבה 406; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק משק הדלק (קווי תשתית), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת שלום דנינו להציג את הצעת החוק בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה. בבקשה.
שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):
ערב טוב, גברתי. ערב טוב, חבריי לכנסת. האמת היא שאת כל חמשת החוקים שאנחנו מעלים הלילה, בגלל העבודה המדהימה שעשינו עם אנשי האופוזיציה – חילקנו את כל החוקים, מתוך פרגון אמיתי, לחברים שעבדו בשיתוף פעולה בוועדה הזאת. מכיוון שנותרתי עם שני חוקים, אז אני אעלה אותם, כי לא היו לי מתנדבים. אז תודה רבה. נאום להצעת חוק משק הדלק (קווי תשתית), התשפ"ו–2026. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק משק הדלק, התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. הצעת החוק היא חלק מפרק שפוצל מהצעת חוק ההסדרים – הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציבים 2026). עניינו של הפרק שפוצל הוא חקיקת חוק חדש, חוק משק הדלק ודמי תשתיות וסמכויות כניסה לאותם מקרקעין, והוא כולל שני חלקים: האחד עניינו בקביעת מנגנון לגביית דמי תשתית ממפעילי תשתית במשק הדלק, והשני נועד להסדיר סמכויות כניסה למקרקעין שיסייעו להקמה, להפעלה ולתחזוקה של תשתיות דלק לשם הבטחת אספקה סדירה של דלק. כמו כן, מוצע לקבוע כי בעל מתקן תת-קרקעי שהקמתו הותרה בתוכנית שאושרה לפי חוק התכנון והבנייה, או מי שפועל מטעמו לשם הקמה, הפעלה או תחזוקה של המתקן, יורשה להיכנס למקרקעין שבהם הוא נמצא ולבצע בהם פעולות, ובכלל זה לערוך מדידות ובדיקות לשם תכנון ההקמה, להתקין את המתקן, לסלק כל דבר המפריע למתקן, להקים גדר, להציב שלט, לחפור תעלות ומעברים תת-קרקעיים ועוד, וכן יורשה לעבור ברכב במקרקעין הנמצאים סמוך למקום שבו נדרש לבצע את הפעולה. בנוסף, מוצע לקבוע אפשרות להשגה וערעור של בעל המקרקעין על ביצוע פעולות לפי החוק במקרקעין שלו. השגה תוגש למנהל והוא יחליט בהשגה, וניתן יהיה להגיש ערעור על החלטתו לבית משפט השלום שבתחום שיפוטו נמצאים המקרקעין. לפני שאסיים את דבריי אני מבקש להבהיר כי הוראות החוק המוצע אינן באות לגרוע מהוראות כל דין אחר, למשל פקודת היערות או חוק התכנון והבנייה, והדברים התחדדו גם בדיוני הוועדה. חברי הכנסת, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות, ואני מניח שהן הוסרו, גברתי. אני מציע לחברים להצביע בעד החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה, חבר הכנסת. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד. ההסתייגויות הוסרו. ההסתייגויות מוסרות. להצעת החוק הוגשו גם בקשות דיבור. האם יש מי שמעוניין? לא. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק משק הדלק (קווי תשתית), התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 397 בעד סעיפים 1–13 – 5 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–13 נתקבלו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – חמישה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת החוק, כנוסח הוועדה, אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק משק הדלק (קווי תשתית), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 398 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק משק הדלק (קווי תשתית), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – תשעה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק משק הדלק (קווי תשתית), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.
[מס' מ/1845; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' כ"ה, ישיבה 283; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 41), התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת יצחק קרויזר, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, להציג את הצעת החוק. בבקשה.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אלו לא חוקים שלי, אלו חוקים של הוועדה. חבר'ה, עבדנו בוועדה. עבדנו קשה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
ממש. אני לא ראיתי דבר כזה.
ינון אזולאי (ש"ס):
קרויזר - - -
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תראי מה זה, אני רכבת משא. כל הח"כים קפצו לנו על הקרון והם מרוויחים. לבריאות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, זאת חקיקה-חקיקה, מה זה הדבר הזה? מפעים.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
חוקים-חוקים, כן, עבדנו קשה, אמיתי. אני לא סתם פרגנתי קודם. הח"כים בוועדה - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
מעורר השראה. אני חייבת לומר שזה מעורר השראה.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
עשינו בדיקה – זאת הוועדה שעבדה הכי קשה בשנה האחרונה בכנסת. היא לא הפסיקה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מעורר השראה בהחלט.
יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
חבריי חברי הכנסת, גברתי היושבת בראש, גברתי השרה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 41), התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה והשלישית. מתחילת שנת 2025 כל תייר המתכוון להגיע לישראל ממדינות הפטורות מאשרה מחויב להגיש טרם הגעתו לישראל בקשה לאישור מסע אלקטרוני, ETA. הקמת המערכת והפעלת הפרויקט כרוכות בפעולות רבות ודורשות מימון רב של תשומות כוח אדם ופיתוחים טכנולוגיים מגוונים, ובכלל זה הקמת פורטל ייעודי, הקמת מוקד אנושי לטיפול בפניות, הקמת מאגר לנתוני זרים, גיבוש תשתית נתונים והפעלת כלל רכיבי המערכת וטיובם באופן שוטף ורציף. בשים לב למאפייני השירות שהמערכת צפויה לספק, לאגרה שנהוג לגבות בעולם בעד שירותים מסוג זה ולתשומות המימון הנדרשת להפעלתה, יש צורך לממן את עלות התפעול של המערכת באמצעות אגרה שתיגבה ממקבלי השירות, כך שההוצאות להפעלת המערכת ותחזוקתה ימומנו מהכנסות האגרה על פי עקרון הוצאה המותנית בהכנסה. סעיף 14(א) לחוק הכניסה לישראל מסמיך את שר הפנים לקבוע אגרות בעד מתן אשרות ורישיונות לפי החוק. בהתאם לכך, נקבעו בתוספות לתקנות הכניסה לישראל אגרות בעד אשרות ורישיונות לכניסה ושהייה בישראל, ובין השאר נקבעה גם אגרה בסך 25 שקלים חדשים בעד בקשה לאישור מסע אלקטרוני. בהתאם לחוק יסודות התקציב, אגרה המשולמת לאוצר המדינה שהוטלה על פי חיקוק שנחקק אחרי תחילת שנת הכספים לא תשמש למימון הוצאה מותנית בהכנסה. ואולם, בשם ההלימה בין התשומות הרציפות הדרושות לתפעול השוטף של המערכת לבין מספר מקבלי השירות במקרה הנתון – ככל שמספר המשתמשים גדל התשומות הדרושות לתפעול המערכת גדלות בהתאמה – מוצע להחריג את האגרה מהוראות חוק יסודות התקציב. על כן מוצע להוסיף לחוק הכניסה לישראל את סעיף 14א ובו לקבוע כי ההכנסה מאגרה בעד הגשת בקשה לאישור מסע אלקטרוני תוכל לשמש את רשות האוכלוסין וההגירה למימון הוצאה מותנית בהכנסה. הצעת חוק זו מוגשת בצירוף הסתייגויות, אך אבקש כי הכנסת תדחה את ההסתייגויות האלה ותתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד והמחנה הממלכתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מושכת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אוקיי, ההסתייגויות הוסרו. להצעת החוק הוגשו גם בקשות רשות דיבור של סיעת ישראל ביתנו – הם אינם נוכחים כאן. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 41), התשפ"ה–2025, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 399 בעד סעיפים 1–2 –12 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים, נוכח אחד. אני קובעת כי הצעת החוק כנוסח הוועדה אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 41), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 400 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 41), התשפ"ה–2025, נתקבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים, נוכח אחד. אני קובעת כי הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 41), התשפ"ה–2025, התקבלה בקריאות השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. בשעה טובה.
[מס' כ/1156; דברי הכנסת, חוב' ט', ישיבה 344; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת ינון אזולאי, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת משה אבוטבול להציג את הצעת החוק בשם יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה.
משה אבוטבול (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה):
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026. הצעה זו היא הצעת חוק פרטית שהוגשה במקור על ידי חבר הכנסת ישראל אייכלר, וכאשר מונה לסגן שר, המשיך אותה עם הרבה מרץ והשקעה ידידי חבר הכנסת הרב ינון אזולאי. חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026, קובע שבין השאר מוטלת חובה על גופים ציבוריים מסוימים לתת שירותים נפוצים לציבור באופן דיגיטלי, והוא מסדיר את אופן שליחת ההודעות מגוף ציבורי לאזרח. החוק מטיל על הגוף הציבורי חובה לעשות זאת באופן שייתן מענה הולם גם למי שאינו בעל מיומנות בשימוש באמצעים דיגיטליים או שאין לו אמצעים לקבל שירות כאמור. בהצעת חוק זו מוצע להסדיר את הדרך שבה יינתן מענה הולם למי שברשותו טלפון נייד שאינו מקבל מסרונים – סמ"סים. מוצע להטיל חובה על שלושה גופים ציבוריים מרכזיים – המוסד לביטוח לאומי, רשות האוכלוסין ורשות המיסים – לשלוח הודעות לטלפונים שאינם יכולים לקבל מסרונים באמצעות מסר קולי מוקלט, באופן שניתן יהיה לשחזר אותו, במטרה לתת מענה למי שפספס את ההודעה, שנכון להיום נמסרת בשיחת טלפון אוטומטית חד-פעמית. מסר קולי מוקלט יוכל להישלח בשתי דרכים, לבחירת הגוף הציבורי השולח: דרך אחת – שליחת המסר בהודעה קולית עם בקשה לאישור קבלת ההודעה. אם הנמען אישר את קבלת ההודעה, היא לא תישלח שוב, ואם לא אישר, היא תישלח כמה פעמים נוספות; דרך שנייה – ניתן יהיה להאזין להודעה הקולית שבה נשלח המסר במשך 30 ימים לפחות על ידי ביצוע שיחה חוזרת למספר הטלפון שממנו נשלחה הודעה. מדובר במסרים שנשלחים משלושת הגופים הציבוריים שהזכרתי הן במסגרת מתן שירות לאזרח באופן דיגיטלי והן במסגרת דיוור דיגיטלי שהם מבצעים. על מנת לאפשר לשלושת הגופים להיערך, קבענו אפשרות לתחולה מדורגת, כך שבשנתיים הראשונות מתחילתו של החוק אפשר שרק 60% מהמסרים שהגופים שולחים בכל שנה יהיו באופן מוקלט לפי החוק החדש, אולם לאחר שלוש שנים, יש חובה שכל המסרים האלקטרוניים מגופים אלו יישלחו כמסר קולי מוקלט לפי החוק החדש. הוראה נוספת בהצעת החוק, שאף היא נועדה לפקח על מתן מענה הולם לאוכלוסיות מסוימות, קובעת כי שלושת הגופים – המוסד לביטוח לאומי, רשות האוכלוסין ורשות המיסים – יתחילו החל משנת 2027 לאסוף מידע לגבי השירותים הדיגיטליים שהם נותנים בשפות ערבית, רוסית ואמהרית, וזאת על מנת שנוכל לבצע מעקב ופיקוח. המידע שייאסף יופץ בדרך שחוק התקשורת הדיגיטלית עם גופים ציבוריים קובע כיום בסעיף 3(טו) – באתר האינטרנט של כל גוף ובאתר האינטרנט של מערך הדיגיטל הלאומי. כמו כן, המידע יועבר גם לכנסת במסגרת דיווח שנתי מרוכז של ראש מערך הדיגיטל לכנסת לגבי הנגשת שירותים דיגיטליים לאזרחים. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את כל ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית בנוסח שאישרה הוועדה. כאן המקום להודות לכל הגורמים שפעלו למען החוק הזה, ובראשם לסגן שר התקשורת הרב ישראל אייכלר, וכן לידידי הרב ינון אזולאי, שפעלו רבות בנושא הזה; מובן גם ליאסר חוג'יראת, שלא נמצא פה, וביקש גם להביא את הדברים בשמו. אני חושב שזה באמת יום בשורה לכל אלה שמחזיקים טלפונים כשרים, שיוכלו לקבל מסרים מהגופים הממשלתיים בלי לחשוש שהם מפספסים משהו. תודה רבה, כה לחי, ותודה גם לכל החברים. בהצלחה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה, תודה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני מושכת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
להצעת החוק הוגשו גם בקשות דיבור. חברי הכנסת, נעבור להצבעה.
ינון אזולאי (ש"ס):
רגע, זה החוק שלי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה, בבקשה, בשמחה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
רגע, לא מצביעים ואז אתה מברך?
ינון אזולאי (ש"ס):
לא, אני אעשה את זה עכשיו. תודה רבה, גברתי היושבת בראש. כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לחבר הכנסת הרב אייכלר, שהוא היוזם. כשהוא התמנה לסגן שר, זכיתי לקחת את החוק הזה. זה חוק שלו, ואני בסך הכול השלמתי את המלאכה שהוא התחיל בה. זה חוק שהוא בשורה לאנשים מבוגרים, לאנשים עם טלפונים כשרים, למי שלא יכול להשתמש בסמ"סים. זה חוק שמביא עוד קצת הקלה על מנת שיוכלו לקבל את השירותים מהמדינה. לכן, אני רוצה להודות לצוות הייעוץ המשפטי של הוועדה, להנהלת הוועדה, וכמובן גם לחבריי, קואליציה ואופוזיציה כאחד, שעושים הכול, וליושב-ראש הקואליציה. תודה רבה. אני מבקש את תמיכתכם בחוק הזה. נאור שירי, נאור, תודה רבה לך שעוד לפני שאמרנו את החוק הצבעת בשביל החוק, ועכשיו תצביע עליו ברצינות. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 402 בעד סעיפים 1–6 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 15, אין מתנגדים, אין נמנעים, נוכח אחד. אני קובעת כי הצעת החוק, כנוסח הוועדה, אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 403 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים, נוכח אחד. אני קובעת כי הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1960).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (הארכת הוראות שעה) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026. אני מזמינה את השר אלי כהן להציג את הצעת החוק. לרשותך עשר דקות.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מציג את הבקשה של המשרד לביטחון לאומי, שמבקש לאשר את ההצעה בקריאה ראשונה. נוכח היקפי הכלואים המוחזקים במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר מתחילת מלחמת חרבות ברזל, ועל מנת לאפשר המשך קליטת עצורים נוספים במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר ולקדם צעדים שיסייעו במידה מסוימת בהקלת הצפיפות, מוצע במסגרת הצעת החוק להאריך את הוראת השעה בעניין מצב חירום כליאתי ואת הוראות השעה בעניין חופשה מיוחדת לאסיר. מצוין כאן במסגרת הצעת החוק אפשרות להכריז על מצב כליאתי שבו ניתן להלין עצורים תוך חריגה מהוראות עניין שטח מחיה, ואף לא להלין על מיטה. כמו כן, מדובר על עלייה במספר העצורים, שעלה באופן משמעותי, בין היתר על רקע חרבות ברזל. מציינים כאן שעל רקע כל העלייה נחקק החוק, ובמסגרת הצעדים שיקודמו במסגרת התיקון התווסף לפקודת בתי הסוהר סעיף המקנה סמכות לנציב בתי הסוהר או לסוכן בכיר בדרגת גונדר שהוא הסמיך לעניין זה, בתנאים שייראו לשר בהתאם לסמכותו. הסדר זה לא חל על אסירים שיוחרגו ממנגנון השחרור המינהלי, כפי שמפורט כאן. מבקשים את הוראת השעה הזאת עד 31 ביולי 2027. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, מכובדי השר. אושר שקלים, בבקשה.
אושר שקלים (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אעשה את זה יחסית קצר. אנחנו מסיימים כעת קדנציה עמוסה, מאתגרת. ידענו רגעים גם קשים וגם עוצמתיים בקדנציה הזאת. אני יכול להעיד, כמי שבתור ילד חלם להגיע למעמד הזה, לבית הזה, שתמיד הייתה לי איזושהי הדרת קודש כלפי המקום היקר הזה. אני תמיד השתדלתי לנהל כאן ויכוח ענייני, מכבד, מכיל, גם אם היו לי ויכוחים קשים עם עמיתיי לאופוזיציה. בכל מקרה, אני מודה לבורא עולם על ההזדמנות הנפלאה שזיכה אותי להיות נוכח כאן בבית הזה, ומקווה שבעזרת השם עוד נכונו לנו אתגרים משמעותיים בשליחות שלנו למען עם ישראל. אני רוצה להודות. תודה רבה לכולם, תודה גם לחבריי לאופוזיציה. בלעדיכם זה לא היה קורה בכלל. תודה רבה שאתם קיימים, שגרמתם לנו לצלוח ארבע שנים מלאות לאחר 38 שנים. תודה רבה לאנשי המשמר, לכל אנשי הכנסת המופלאים, שעושים פה עבודה נהדרת. בעזרת השם, נתראה, אם ירצה השם, גם בקדנציה הבאה. עם ישראל חי וקיים. תודה לכולם.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך. חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה.
אוריאל בוסו (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שהיום חברי חבר הכנסת רון כץ נשא פה חלק מהדברים שלו בנאומים והזכיר קצת את החברות. ככל הנראה זה היה גם הנאום האחרון, והוא מתעתד להמשיך הלאה בפרקים הציבוריים שלו. חיכיתי שתהיה הזדמנות בקריאה ראשונה שאני יכול לעלות, לברך אותו ולומר כמה מילים, אז אני מקווה שהוא רואה אותי. אני אספר בשתי מילים. הכרתי את רון כץ כשהוא נכנס לעיריית פתח תקווה. ולדימיר, אני ראיתי שלטים בפתח תקווה, כשיש עתיד רצו בגדולתו, והיו שם שלטים: באנו חושך לגרש. כך התחיל רון בפתח תקווה. ראיתי את השלטים האלה וקראתי לו: איפה אתה? הוא חיפש אותי, הוא ידע שאני הייתי מאוד חזק בפוליטיקה, והוא עוד צעיר.
קריאה:
ב-2013.
אוריאל בוסו (ש"ס):
אמרתי לו: איתך אני רוצה לעבוד. הוא – באנו חושך לגרש, ואני כנגד. מאז היינו ביחד בקואליציה בפתח תקווה, עבדנו יד ביד.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
גירשתם את החושך?
אוריאל בוסו (ש"ס):
ראיתי בחור עם פוטנציאל. אגב, פתח תקווה היא דוגמה אמיתית לחיים, וידענו לעבוד ביחד. מאז צעדנו ממש אחד ליד השני – את התפילין הראשונים שלו אני קניתי לו – ועוד בהרבה צמתים. לאחר מכן, בקדנציה נוספת, עשינו הסכם קואליציוני, והוא נהיה ממלא מקום ראש העיר. לאחר מכן, כשבאתי לכאן, באתי ליושב-ראש המפלגה שלכם ולמאיר ואמרתי להם: יש בחור כזה מוצלח, צריך להביא אותו. בסוף אני צריך מישהו להתקזז איתו. אני חושב שהם לא התחרטו והבינו שמדובר באמת בבחור, רון כץ – אני מכיר אותו הרבה שנים, מכיר את המשפחה שלו – מדובר בבחור ממוקד מטרה, ובעיקר בדברים חיוניים לעזור, בדברים שמחברים. ללא ספק, אני חושב שהוא הביא ברכה בתקופה שהוא היה כאן. זה אחד מחברי הכנסת שכשהם נמצאים, יכולים לדבר עליהם כולם בערגה ובאמת בהערכה אמיתית. זה הפסד לבית הזה, כשאנחנו רואים דמויות שאנחנו כן רוצים שיהיו פה. אבל אנחנו מפרגנים לו מכל הלב, מאחלים לו הצלחה בכל תחנה שהוא מתקדם אליה, ואנחנו נהיה כאן – איך אומרים? הפרוקסים של החבר'ה שיוצאים החוצה, ואנחנו נישאר פה כדי להיות איתם בקשר. מאחלים לו הצלחה רבה. הזכירו גם את חברנו חבר הכנסת יעקב מרגי, שאחרי כל כך הרבה שנים שהוא נמצא כאן בכנסת ובחיים הציבוריים רוצה קצת ללכת גם ללמוד וגם לכתוב. בהצלחה לכולם. ולערב הנפלא הזה, שבו חוק אחרי חוק למען אזרחי מדינת ישראל – אני מקווה שאת הדברים האלה גם ישדרו בתקשורת ויראו שישנם דברים טובים וחשובים למען אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, ברשותכם נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (הארכת הוראות שעה) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 404 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (הארכת הוראות שעה) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
עשרה בעד, ארבעה נוכחים. אני מודיע בזאת כי הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (הארכת הוראות שעה) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, עברה בקריאה הראשונה, ותחזור לוועדת דיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/997).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אליהו רביבו:
חברי הכנסת, נעבור, ברשותכם, לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק תשלום בכרטיס אשראי בעד נסיעה בתחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, לקריאה הראשונה. בבקשה, חבר הכנסת המציע.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהצעת החוק הזאת אנחנו מבקשים שהלקוחות וכמובן האזרחים שהיום עולים בתחבורה הציבורית דרך Moovit ודרך רב-קו, יוכלו לשלם בכרטיס אשראי, כמו בשאר המדינות, באירופה. כאשר אנחנו נוסעים ומטיילים בחו"ל אנחנו משלמים בכרטיס אשראי. הגשנו את הצעת החוק הזאת, אני וחברי חבר הכנסת ארז מלול, לפני שחברי הכנסת מש"ס פרשו מהממשלה. הגשנו אותה לוועדת הכלכלה, ורצינו מאוד שהצעת החוק הזאת תעבור בקדנציה הזאת גם בקריאה השנייה והשלישית, אבל לצערנו, נתקלנו בקשיים ממשרד התחבורה. לכן, בקדנציה הבאה אנחנו נגיש את ההצעה הזאת ונדרוש גם דין רציפות, כדי שהיא תקודם בשנייה ושלישית בצורה מהירה. אנחנו רוצים שאזרחים שמשתמשים בתחבורה הציבורית יוכלו לשלם בכרטיס אשראי, וזה יקל עליהם. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. נעבור לדיון האישי. חבר הכנסת אושר שקלים.
נאור שירי (יש עתיד):
תשאל מי רוצה, ואף אחד לא רוצה.
היו"ר אליהו רביבו:
האם יש שר שמבקש להציג את עמדת הממשלה? יש פרוטוקול, צריך לשאול, על פי הפרוטוקול. אופיר, רוצה לעלות? אנחנו נעבור להצבעה. ברשותכם, חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק תשלום בכרטיס אשראי בעד נסיעה בתחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 405 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תשלום בכרטיס אשראי בעד נסיעה בתחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מודיע בזאת כי הצעת חוק תשלום בכרטיס אשראי בעד נסיעה בתחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, עברה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1181).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אליהו רביבו:
נעבור ברשותכם לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 12) (התאמות עקב מחלה קשה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת יוסף טייב וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה הראשונה. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת יוסף טייב להציג את הצעת החוק, בבקשה.
יוסף טייב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מציג את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 12) (התאמות עקב מחלה קשה), התשפ"ו–2026. בכל יום עשרה צעירים מאובחנים בסרטן – ככה נפתחה הפגישה שלי עם עמותת חלאסרטן, המטפלת בחולים צעירים המחלימים מסרטן בגילי 18 עד 44. זה היה כמו בוקס בבטן, והוא התחזק כשהבנתי עם מה מתמודדים אותם צעירים וצעירות בכל תחומי החיים. הצעת החוק באה לענות על מצוקה שעלתה מהשטח. כאשר הדר, שהייתה סטודנטית להנדסת חשמל, הייתה צריכה התאמות בשל מצבה כגון בחינה בחדר נפרד כדי שלא תהיה חשופה לווירוסים שנושא אדם בריא, היא הבינה שהיא תלויה בחסדים הטובים של המרצים. סטודנטים וסטודנטיות חולי סרטן נאלצים להתמודד עם מהמורות לא נחוצות באוניברסיטאות כאשר בסך הכול רצו להתקדם בלימודיהם תוך כדי התמודדות קשה עם המחלה, להרגיש קצת שפיות של מסלול חיים שלם שיכול להמשיך ולא לעצור, כמו דברים אחרים. עלינו לאפשר להם לסיים את לימודיהם בכבוד ובהצלחה. סטודנטים חולי סרטן מתמודדים עם טיפולים קשים שתופעות הלוואי שלהם משפיעות על הגוף, על מערכת החיסון ועל יכולת הריכוז. עם זאת, רבים מהם, כמו הדר, בוחרים להמשיך בלימודיהם למרות הקושי, על מנת לשמור על עצמם ולנסות לנהל שגרה של שפיות בתקווה לעתיד שבו ההתמודדות עם המחלה תהיה מאחוריהם, והם יוכלו להשתלב בשוק העבודה ולהיות אזרחים תורמים במדינה. בעקבות הפגישה יזמתי דיון בוועדת החינוך, שעמדתי בראשה, וביקשתי לקבוע מתווה אחיד עבור כל מוסדות הלימוד והאקדמיה על מנת לתת מענה נרחב ככל הניתן לסטודנטים שבנקודות הזינוק של חייהם כבר מתמודדים עם אחד הקשיים הגדולים ביותר שאפשר לתאר. עלינו לשנות את המצב שבו כל סטודנט נדרש להיאבק על זכויותיו באופן פרטני מול מוסדות האקדמיה. עלינו לגבש מדיניות ואסדרה אחידה וברורה. החוק מבקש להגדיר נציג מטעם האוניברסיטה, רכז התאמות, שיהיה אמון על ההתאמות והזכאויות של הסטודנטים החולים במחלה הקשה. ההתאמות יכולות להיות בין השאר באמצעות גמישות בבחינה בזום, בחינה בכיתה נפרדת או החלפה בעבודה, באישור חיסורים משמעותיים גם אם מעבר למכסה המותרת ועוד. רבים מהדברים שנכתבו בחוק זה כבר הוסדרו עבור הסטודנטים ששירתו במילואים בימי המלחמה. הם הפסידו ימי לימודים רבים, ועל כן הבינו שיש לתת להם התאמות על מנת לא לעצור את ההתקדמות האקדמית שלהם, בדיוק כמו שאנחנו מבקשים בהצעת החוק הזאת עבור סטודנטים חולי סרטן. סיבות שונות – תוצאות דומות. הצעת חוק זאת היא בבחינת תיקון חברתי ומוסרי. היא מבטיחה כי סטודנטים וסטודנטיות המצויים באחת התקופות הקשות והמאתגרות בחייהם לא ייאלצו לבחור בין השלמת הלימודים לבין שמירת בריאותם. על ידי יצירת סטנדרט אחיד, מחייב ומקיף אנו מחזקים את עקרונות השוויון, ומאפשרים לכל אדם למצות את יכולותיו ואת זכותו לרכוש השכלה גבוהה. אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
[הצעת חוק פ/6420/25; נספחות.]
(הצעת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין)
היו"ר אליהו רביבו:
להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – התאמות בהשכלה גבוהה לסטודנטים עקב מחלה קשה), התשפ"ו–2025, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, לדיון מוקדם. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת ואליד אלהואשלה להציג את הצעת החוק. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק שמיטיבה עם הסטודנטים, במיוחד עם סטודנטים שסובלים ממחלות קשות. אין ספק שאנחנו ככנסת וגם כגוף ממשלתי צריכים לגלות אמפתיה והתחשבות בציבור הסטודנטים. אני רוצה להודות לחברתי אימאן ח'טיב יאסין, שיזמה את החוק הזה יחד עם חבר הכנסת יוסף טייב, ולמרכזת האופוזיציה חברת הכנסת מירב בן ארי, שקידמה והביאה את החוק הזה בימים האלה ונענתה לדרישה של ראש האופוזיציה יאיר לפיד. אני מודה על כך לכל השותפים להצעת החוק הזאת.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
היו"ר אליהו רביבו:
ברשותכם, אושר שקלים נמצא? לא. הסתיימה האפשרות לדיון האישי. האם יש שר שמעוניין להשיב?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא - - -
היו"ר אליהו רביבו:
לפיכך נעבור, ברשותכם, להצבעה על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 12) (התאמות עקב מחלה קשה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת יוסף טייב וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 406 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 12) (התאמות עקב מחלה קשה), התשפ"ו–2026, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
14 בעד, אין מתנגדים. אני מודיע בזאת כי הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 12) (התאמות עקב מחלה קשה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת יוסף טייב וקבוצת חברי כנסת אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – התאמות בהשכלה גבוהה לסטודנטים עקב מחלה קשה), התשפ"ו–2025, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בקריאה הטרומית. הצבעה. הצבעה מס' 407 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – התאמות בהשכלה גבוהה לסטודנטים עקב מחלה קשה), התשפ"ו–2025, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
11 בעד, אין מתנגדים. אני קובע בזאת כי הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – התאמות בהשכלה גבוהה לסטודנטים עקב מחלה קשה), התשפ"ו–2025, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, אושרה בקריאה הראשונה. לפיכך היא תעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1208).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אליהו רביבו:
ברשותכם, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 24) (הבעת עמדה לעניין איסור פרסום שמו של חשוד), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת מירב בן ארי ויעקב מרגי, לקריאה הראשונה. אני מבקש להזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עד עשר דקות. בהצלחה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, אדבר בקצרה על החוק הזה. החוק הזה הוא חוק שי-לי עטרי. הוא חוק שמאפשר לנפגע או נפגעת עבירת מין לתת את דעתם לפני שמחליטים על פרסום או אי-פרסום של שמו של אותו אדם שפגע בהם מינית. שי-לי עטרי הובילה את המאבק הזה במשך תקופה ארוכה. מי שעקב אחריה, יודע. פרסום השם של הפוגע שלה לקח קצת זמן, אבל בסופו של דבר הוא פורסם הוא על ידי בית המשפט. בפרסום שמו של אדם שפוגע מינית בנשים ובגברים יש הגנה על הציבור. בוודאי שצריך לשמור גם על הזכות שלו כשהוא גם חף מפשע או שעדיין לא הוכחה אשמתו,. אבל כשאדם פוגע מינית, ובטח ובטח כשהאשמות נגדו – צריך לפחות שלאותה נפגע או נפגעת יהיה את יומם בבית המשפט והם יוכלו לומר מדוע או מה הסיבה שהם רוצים בפרסום שמו. אני לא יודעת אם שי-לי ערה עכשיו. עד לפני שעה היא עוד כתבה לי. שי-לי, אם את רואה אותי ושומעת, אני אוהבת אותך, אני מברכת אותך. הובלת כאן מאבק מדהים למען נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. אני קוראת לכולם להצביע בעד החוק. בהצבעה שלכם עבור שי-לי ועבור נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אתם תומכים בהם ומאפשרים להם להשמיע את קולם בבית המשפט, ובאמת לצאת פה באמרה ברורה של הכנסת בעד נפגעי ונפגעות מין ונגד אותם אנשים שבאמת פוגעים; לא רק שהם פוגעים בהם מינית, אלא הם גם פוגעים בהם לאורך כל החיים שלהם, כי לפעמים להתאושש מתקיפה מינית זה טראומה לכל החיים. זהו, קצר. אני קוראת לכולם לתמוך ולהצביע בעד. תודה רבה גם ליעקב מרגי, שלא נמצא כאן, אבל הוא השותף שלי לחוק הזה. בזכותו גם החוק הזה הגיע להצבעה היום, אז תודה. תודה לשי-לי ולמרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, שהם אלה שכתבו את החוק והביאו אותו אליי לקדם אותו. אני רק שליחה שלהם. תודה רבה לכולם. תתמכו.
היו"ר אליהו רביבו:
יישר כוח גדול. מירב, אגב, זה אחד הנושאים היחידים שבהם עשינו שיתוף פעולה רב בין הקואליציה לאופוזיציה. באופן אישי, חוקקתי שני חוקים בשיתוף פעולה מלא איתכם בנושא זה. יש עוד צבר. דיון אישי. אושר שקלים – לא נמצא. השר לא אמור לסכם. לכן, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 24) (הבעת עמדה לעניין איסור פרסום שמו של חשוד), התשפ"ו–2026, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 408 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 24) (הבעת עמדה לעניין איסור פרסום שמו של חשוד), התשפ"ו–2026, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מבקש לקבוע בזאת כי הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 24) (הבעת עמדה לעניין איסור פרסום שמו של חשוד), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1202).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אליהו רביבו:
נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 23) (שמירת ערכות ייעודיות ישנות במשטרת ישראל), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת שמחה רוטמן, מירב בן ארי וגלעד קריב, לקריאה הראשונה. אני מבקש להזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין צורך בעשר דקות. תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, החוק הזה – כמו שחברתי קארין אמרה שהיא עשתה, אני מתקנת את החוק שלי. החוק שלי של שמירת ערכות אונס עבר בכנסת הקודמת, והוא מאפשר לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית שעברו תקיפה והגיעו לחדר ארבע ונתנו דגימה מהתקיפה, ולקחו את ערכת האונס שלהן – מה שעשיתי בחוק הראשון שלי זה לשמור את ערכות האונס במרלו"ג המשטרה למשך 50 שנה. הרבה פעמים לאישה או גבר שתוקפים אותם מינית לוקח חודשים ולפעמים שנים לצאת נגד הנפגע, כי בדרך כלל זה בן משפחה או חבר. את יודעת על מה אני מדברת. החוק הראשון שלי לקח את ערכות האונס שהיו מפוזרות בבתי החולים, במטבחים וכאלה, ופשוט הכניס אותן מסודר למרלו"ג המשטרה, וכך, אם הנפגעת הגיעה אחרי שנה או שנתיים, היא יכולה לקבל את הערכה. את החוק הזה עשינו יחד עם שמחה רוטמן וגלעד קריב, וצריך לתת להם את הקרדיט. מה שיפה זה שגלעד היה יו"ר ועדת החוקה הקודם, ואיתו עשיתי את ערכות האונס, ועם שמחה עשיתי את החוק הזה. החוק הזה מתקן כמה דברים, אבל הדבר הכי חשוב הוא שבחוק הראשון זה כל מי שמחקיקת החוק הותקפה מינית. אבל נשארו הרבה ערכות, ומה שעשינו זה שהחוק הזה לוקח גם את הערכות הישנות ושומר אותן, אלא אם כן הנפגעת או הנפגע ביקשו לא לשמור אותן. גם כאן הכנסת תומכת בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ומשמיעה את קולם. היא בעיקר שומרת על הזכויות שלהם, כי הרבה פעמים לוקח הרבה זמן להתמודד עם הטראומה ועם הנזק הפיזי והנפשי. אבל אנחנו רוצים להראות להם שהכנסת איתה או איתו, ופשוט מאפשרים להם יום אחד להגיע ולהתלונן. ובכלל, אני קוראת לכל מי שנפגע או נפגעת מעבירת מין פשוט לא לחשוש להתלונן, ולחשוף את שם הפוגע. זה חשוב לי. רביבו, אמרת לפני דקה שזה משותף לקואליציה ואופוזיציה. אני, שמחה רוטמן וגלעד קריב רוצים להגיד לנפגעות לא לחשוש ולהתלונן, ואם צריך, אנחנו נדאג לשמור לכן את ערכת האונס, כי היא הראיה הפורנזית במילה שלו נגד שלה. יש לה את הראיה הפורנזית והיא יכולה להתלונן. הערכה הזו תישמר לה עד 50 שנה. תודה רבה. אשמח שתצביעו בעד.
היו"ר אליהו רביבו:
יישר כוח גדול. אני מבקש לעבור להצבעה על הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 23) (שמירת ערכות ייעודיות ישנות במשטרת ישראל), התשפ"ו–2026, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 409 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 23) (שמירת ערכות ייעודיות ישנות במשטרת ישראל), התשפ"ו–2026, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
14 בעד, נוכח אחד. אני קובע כי חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 23) (שמירת ערכות ייעודיות ישנות במשטרת ישראל), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה, ותחזור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
[מס' כ/1178; דברי הכנסת, חוב' כ"ג, ישיבה 385; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אליהו רביבו:
נעבור כעת לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ו–2026, של חברות הכנסת מרב מיכאלי, פנינה תמנו שטה וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, להציג את הצעת החוק.
קריאות:
- - -
היו"ר אליהו רביבו:
חברים, אנחנו עובדים לפי ליין-אפ. אפשר? הליין-אפ עודכן כשאנחנו כבר עובדים עם הליין-אפ. על בסיסו אנחנו עובדים. מירב, את יודעת למה חל הבלבול הזה? הבלבול הזה הוא שמיימי – בגלל שרוצים להנציח את זכרה של גולדה מאיר הענקית, וצריך, אבל ללא איזון עם משהו רוחני, עם הנצחת זכרו של רבי נחמן, נוצר פה בלבול. ועדיין לא מאוחר, מירב היקרה. חל בלבול, ואנחנו מעדכנים את זה. אנו נעבור כעת לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11), התשפ"ו–2026. יעלה ויציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, בבקשה, אדוני.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11), התשפ"ו–2026, שעניינה חיזוק ההגנה על סטודנטים המשרתים בשירות מילואים, על בני זוג של משרת מילואים, וכן על סטודנטים הנושאים בנטל המשפחתי בתקופה שבה ההורה האחר של ילדם משרת במילואים. ההצעה היא הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת מיכאל ביטון, והיא נדונה בוועדת החינוך, התרבות והספורט. עיקרה של הצעת החוק הוא חיוב המוסדות להשכלה גבוהה ומוסדות נוספים שעליהם חל חוק זכויות הסטודנט לקבוע תנאים והגבלות לעניין הפסקת לימודים של סטודנט המשרת בשירות מילואים, מתוך הכרה בכך ששירות מילואים ממושך עלול להשפיע באופן ממשי על יכולתו של הסטודנט להשתתף בלימודים, לעמוד בדרישות האקדמיות ולשמור על רצף לימודי תקין עד כדי הפסקת לימודים, ולהבטיח כי ייעשה כל מאמץ למנוע את התוצאה הזו. בנוסף, מוצע להרחיב את תחולת ההסדר הקיים בחוק המחייב קביעת התאמות עקב שירות מילואים שחל כיום ביחס לסטודנט או סטודנטים שמשרתים במילואים או שבני זוגם משרתים במילואים ולהם ילד עד גיל 13. לפי המוצע, ההסדר יחול גם כאשר משרת המילואים הוא ההורה האחר של הילד אף אם אינו בן זוגו של הסטודנט. בכך מבקשת ההצעה לתת מענה למצבים משפחתיים מגוונים שגם בהם ההיעדרות של ההורה האחר בשל שירות מילואים מטילה נטל ממשי של טיפול בילד וניהול שגרת החיים והלימודים. במסגרת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית נוספו להצעת החוק כמה תיקונים חשובים ביחס לנוסח שאושר בקריאה ראשונה. ראשית, נוספה הוראת יישום הקובעת תקנות וכללים ראשונים בעניין התנאים וההגבלות להפסקת לימודים של סטודנט המשרת במילואים. הם ייקבעו בתוך ארבעה חודשים מיום תחילתו של החוק. הוראה הזו נועדה להבטיח שההסדר לא יישאר כהסמכה עקרונית בלבד, אלא יתורגם בתוך פרק זמן מוגדר לכללים מעשיים שיחולו על המוסדות. בנוסף, לאור הערות של חברי כנסת בעת הכנת הצעת החוק בוועדה, הוחלט לתקן את סעיף 4 לחוק זכויות הסטודנט כך שאיסור אפליה בקבלה ורישום ללימודים יכלול במפורש גם איסור אפליה מחמת נטייה מינית או זהות מגדרית. תיקון זה מעגן פרשנות שכבר ניתנה על ידי בתי המשפט ביחס להוראות חוק הקובעות איסור אפליה מחמת מין, אשר ראו אותן לא אחת ככוללות גם איסור על אפליה מטעמים אלה. הצעת החוק מבטאת את המחויבות של הכנסת ושל החברה הישראלית כלפי סטודנטים וסטודנטיות המשרתים במילואים וכלפי משפחותיהם, ומבקשת להבטיח כי מי שנקראים לשירות המדינה, לא ייפגעו בלימודיהם בשל כך, וכי המוסדות יקבעו מראש הסדרים ברורים, שוויוניים ומותאמים למציאות החיים שנוצרה בתקופה הזו. הצעת החוק כוללת הסתייגויות, ואני קורא לכם לאשר את הצעת החוק, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה ובקריאה שלישית. אני רוצה לברך כאן את ידידי חבר הכנסת מיכאל ביטון על הצעת החוק הכל-כך חשובה הזו, שעושה תיקון. היא הגיעה רזה לוועדה וביחד הצלחנו, יחד עם משרד החינוך והמל"ג, להרחיב ולהרחיב אותה, ובאמת לעשות צדק עם אנשים שמתמודדים במקביל גם עם מילואים, גם עם גידול ילדים בסוף, וכמובן עם לימודים במקביל. הדבר הזה סוף-סוף נותן מקום גם לנשות המילואימניקים וגם לאנשים שהם בני זוג של מילואימניקים לשעבר אבל בסוף הם מגדלים את הילדים. זה עושה תיקון, והם יקבלו, בעזרת השם, הקלות באקדמיה. זה קורה כאן, בעזרת השם, עכשיו. שוב, תודה רבה לחבר הכנסת ביטון ולכל מי שעזר בהצעת החוק. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אמרת שאין הסתייגויות, נכון?
היו"ר אליהו רביבו:
אין? כי היו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין הסתייגויות.
היו"ר אליהו רביבו:
אין בעיה. אתם יכולים להודיע שאתם - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא. יש הסתייגויות?
היו"ר אליהו רביבו:
כן, כן. יש הסתייגויות לקבוצת יש עתיד. את מושכת אותן?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן.
היו"ר אליהו רביבו:
אוקיי. לאור העובדה שקבוצת יש עתיד, שהגישה את ההסתייגויות, מבקשת למשוך אותן, אני מבקש לעבור להצבעה. אנו נעבור כעת להצבעה בקריאה השנייה והשלישית על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 410 בעד סעיפים 1–3 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו.
היו"ר אליהו רביבו:
15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הצבעתי במקום בני.
היו"ר אליהו רביבו:
זה לא משנה את התוצאה. אני מעדכן את הפרוטוקול שחברת הכנסת פנינה תמנו שטה בטעות הצביעה שלא במקומה והצביעה במקומו של חבר כנסת גנץ. כאמור, זה לא משנה את תוצאות ההצבעה, והעובדה הזו מצוינת לפרוטוקול. אנו נעבור כעת להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11), התשפ"ו–2026, בקריאה השלישית. כאמור, הצבעה. הצבעה מס' 411 בעד החוק – 16 נגד – אין נמנעים – אין חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ולכן גם תיכנס לספר החוקים של הכנסת. נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 73), התשפ"ה–2025 - - -
קריאות:
רגע, רביבו, תן לו לברך, הוא המציע.
היו"ר אליהו רביבו:
אוקיי. אני מקבל. אני מקבל. חבר הכנסת המציע מיכאל מרדכי ביטון, מיקי.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה לך. אדוני היושב-ראש, כמאמר נעמי שמר, "אור עולה בבוקר". לילה אחרון בכנסת. דברים טובים. אור עולה בבוקר. אני מקדיש את זה לאור רובלוביץ' פה ממפלגת העבודה, מנהל הסיעה. הוא עושה איתי תחרות שירה עברית ומפסיד בכול. החוק הזה נולד כחוק ראשון עם חבר הכנסת יוסי טייב. יוסי טייב וצבי סוכות – חברת הכנסת לימור סון הר מלך, אני צריך את שני החבר'ה האלה שיקשיבו לי, טייב וסוכות. חבר הכנסת טייב, החוק הזה נולד פה כשראינו בוועדת החינוך עוולות שעושים לסטודנטים במילואים באקדמיה וחוסר שוויון בין מוסדות כאלה – מכללות ואוניברסיטאות שעוזרות וכאלה שלא, ואין שוויון. אותו מהנדס, אותו רופא, סטודנט לרפואה, באים לשתי פקולטות – מקבלים הקלות שונות במילואים. החתמנו למעלה מ-80 חברי כנסת והבאנו חוק בהסכמה של כל הבית הזה כדי להגן על סטודנטים. אז אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה הראשון שעבדתי איתו, טייב, על הקונסנזוס והבאת החוק הראשון. ואז גילינו סטודנט שהודח מתוכנית לעבודה סוציאלית כי הייתה חסרה לו חצי נקודה במסלול. החוק שאנחנו מביאים עכשיו מגן על סטודנטים כדי שלא יודחו ולא ייפגעו במסלול הלימודים שלהם, ויתאפשר להם זמן ראוי להשלים את כל חובותיהם כסטודנטים בלימודים אחרי שסיימו את המילואים, ולא יודחו מהמסלול. בתוך החוק, יוראי להב הרצנו עלה על נקודה של האפשרות לאפליה על בסיס זהות להט"ב, ותיקנו בחוק שלא יופלו בקבלה לאוניברסיטה בשל שום הבדל – דת, גזע ומין, אבל גם זהות כזאת. אני רוצה להודות לחבר הכנסת צבי סוכות, יושב-ראש ועדת החינוך, שהאיץ את החקיקה. יש לי פה עוד חוק שיעבור בקריאה שלישית הלילה. לסיים את הכנסת הזאת עם שני חוקים בקריאה שנייה ושלישית – כבוד לכל הצוות שלי: לנועם ראשת המטה, נועה היועצת הפרלמנטרית, גפן הדוברת ושקד היועץ הפרלמנטרי, שבא איתי מירוחם כל יום. תודה לכם על פועלכם. תודה לצוות של הוועדה, לתמי ועמית מהייעוץ המשפטי, ולכל צוות ועדת חינוך, ולשר החינוך, שהלך איתי בשני החוקים האלה. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
[מס' מ/1767; דברי הכנסת, חוב' ל"ב, ישיבה 409; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אליהו רביבו:
אנו נעבור כעת לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 73), התשפ"ה–2025, של חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מירב כהן ודוד ביטן, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב מרגי להציג את הצעת החוק בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה.
יעקב מרגי (ש"ס):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 73), התשפ"ה–2025, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית עם שתי הצעות חוק פרטיות. מטרת הצעת החוק היא לאפשר לצרכן להוכיח את טענותיו במקום שבו קיימת מחלוקת לגבי עיקרי העסקה ופרטים אחרים הקשורים בעסקה שנמסרו לו בשיחה קולית, וזאת באמצעות הטלת חובה על העוסקים להקליט שיחות עם צרכנים, לשמור על הקלטות השיחה לתקופה כאמור בהצעת החוק, וכן לחייבם למסור לצרכנים את הקלטת השיחה ואת פירוט מועדי השיחה. כמו כן, מוצע לקבוע את ההשלכות של אי-מסירת שיחה מוקלטת ברמת היחסים שבין העוסק לצרכן. מוצע לקבוע כי תוצאת אי-מסירה בהליך אזרחי בבית המשפט תהיה יצירת חזקה כי העוסק מודה בגרסתו של הצרכן, ונטל ההוכחה יעבור לעוסק להוכיח את טענותיו. ברמת היחסים שבין העוסק לרגולטור מוצע לקבוע כי הרגולטור יהיה מוסמך להטיל עיצום כספי על אי-עמידה בחובות בעניין הקלטת השיחה ומסירתה. אציין כבר כעת כי הצעת החוק הממשלתית כללה רק תיקון לחוק הגנת הצרכן, אך הוועדה דרשה כי ההסדר המוצע יחול גם על גופים פיננסיים, ובפרט על אלה המוחרגים היום מתחולת חוק הגנת הצרכן. ההסדר המוצע יחול רק על עסקאות מסוגים המפורטים בתוספת התשיעית לחוק – מדובר בסוגי עסקאות שזוהו כבעלות פוטנציאל להונאות והטעיות – ובלבד שמחירן הכולל עולה על סך 750 שקלים. ועדת הכלכלה מצאה לנכון גם לצמצם חלק מהוראותיה כדי שלא להטיל נטל רגולטורי כבד מדי על העוסקים שחוק הגנת הצרכן חל עליהם, כמו גם על גופים פיננסיים. לפיכך, ערכנו כמה תיקונים נוספים בהצעת החוק הממשלתית: ראשית, נוסח הצעת החוק הממשלתית קבע כי תקופת שמירת השיחות המוקלטות תעמוד על שנתיים לפחות, והסמיך את שר התעשייה והכלכלה לשנות את התקופה. בעקבות טענות העוסקים קבעה הוועדה כי כאשר לא נחלטה עסקה, תקופת השמירה תעמוד על חצי שנה בלבד; שנית, נוסח הצעת החוק הממשלתית קבע כי ההוראות המוצעות ביחס להקלטת שיחות יחולו לגבי עסקה שמחירה הכולל הוא 500 שקלים לפחות. כדי להקל על העוסקים החליטה הוועדה להעלות את הסכום ב-50% כך שיעמוד על 750 שקלים; שלישית, החובות שעניינן הקלטת שיחות יחולו רק על שיחות שיזם העוסק לצרכן, ולא יחולו על שיחות שביצע העוסק לצרכן בעקבות פנייה קודמת של הצרכן אל העוסק. כפי שציינתי, בדיוני ועדת הכלכלה הוספנו כמה תיקונים להצעה הממשלתית, והמשמעותי ביותר ביניהם הוא הרחבת תחולתו של ההסדר המוצע כך שיחול גם על עסקאות עם גופים פיננסיים. הוועדה סברה כי אין מקום לפטור את הגופים הללו מתחולת התיקון, ואף יותר מכך – הוועדה קבעה כי הוראות התיקון יחולו על גופים המקבלים רישיון מהסדר גוף פיננסי ונכללים בגדר הסייג הכלכלי לתחולת החוק. בדומה למוצע בתיקון לחוק הגנת הצרכן, שבו החובות הגבוהות ביחס לשיחות מוקלטות אינן חלות על כל העסקאות בין העוסק לצרכן, מוצע לקבוע גם ביחס לגופים פיננסיים שהחובות הקבועות ביחס לשיחות מוקלטות יחולו גם על עסקאות של שירותים ומוצרים המשווקים באמצעות שיחות טלפון יזומות מטעם הגוף הפיננסי. גם כאן מדובר בעסקאות שאותן זיהו הרגולטוריים הרלוונטיים כעסקאות המועדות להטעיות. ביחס למועד תחילתו של החוק, בוועדה נשמעו טענות מצד העוסקים וכן מצד הגופים הפיננסיים כי הצעת החוק דורשת היערכות משמעותית. הוועדה הייתה קשובה לטענות אלו והחליטה לדחות את מועד כניסת החוק לתוקף בארבעה חודשים נוספים, כך שייכנס לתוקף בתוך שמונה חודשים מיום הפרסום. בנוסף הוחלט להסמיך את שר הכלכלה והתעשייה, באישור הוועדה, לדחות את תחילתו של התיקון לחוק הגנת הצרכן בארבעה חודשים נוספים ביחס לכלל העוסקים או ביחס לחלקם, אם שוכנע כי טרם הושלמה ההיערכות ליישום הוראות החוק. באותו אופן מוסמך שר האוצר, באישור הוועדה, לדחות את יום התחילה ביחס לגופים פיננסיים לגבי כלל בעלי הרישיונות או ביחס לסוגים מסוימים של בעלי רישיונות. לצד זאת נקבעו הוראות מעבר שלפיהן על שיחות מוקלטות ושמורות בידי העוסקים או הבנקים וחברות כרטיסי האשראי יחולו הוראות החוק המוצע אף אם השיחות הוקלטו לפני יום תחילתו של החוק. חברות וחברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק חשובה ומשמעותית מאוד לצרכנים, המהווה חלק ממהלך כולל שעליו החליטה הממשלה בשנת 2020 לחיזוק המאבק בעוקץ וניצול אזרחים ותיקים וצרכנים פגיעים אחרים. אני שב ומודה לחברת הכנסת מירב כהן, שיזמה את המהלך והובילה בנחישות רבה את הצעת החוק, וכן למשרדי הממשלה, שגילו גמישות והסכימו להרחבות שביקשה הוועדה להכניס בהצעת החוק במטרה לדייק ולטייב אותה. אני מקווה כי ההצעה אכן תגביר את ההרתעה כלפי העוסקים שמטעים במכוון את הצרכנים או שמפעילים דפוסי שיווק מפוקפקים אחרים. להצעת החוק לא צורפו הסתייגויות, ואני מבקש מכם לאשר אותה בקריאה השנייה והשלישית. תודה לחברי הכנסת על ההקשבה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, כבוד הרב האהוב והיקר יעקב מרגי.
קריאה:
יש הסתייגויות?
היו"ר אליהו רביבו:
אין הסתייגויות, אין בקשות דיבור, אבל אחרי ההצבעה חברת הכנסת מירב כהן תעלה לברך. נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 73), התשפ"ה–2025, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 412 בעד סעיפים 1–12 – 16 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–12 נתקבלו.
היו"ר אליהו רביבו:
16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. כולל לוח תיקונים. לכן אנו נעבור כעת להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 73), התשפ"ה–2025. הצבעה.
קריאה:
- - -
היו"ר אליהו רביבו:
כולל לוח תיקונים. אמרנו לפני, אומרים עכשיו. מה אתה רוצה, לדעת הכול בארבע שנים? השאירו משהו גם לקדנציה הבאה. הצבעה מס' 413 בעד החוק – 18 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 73), התשפ"ה–2025, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. כולל לוח תיקונים. אני מודיע בזאת כי הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 73), התשפ"ה–2025, כולל לוח התיקונים, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. נכבד את חברת הכנסת מירב כהן לעלות ולשאת את דבריה.
מירב כהן (יש עתיד):
תודה רבה. חשוב לי גם להודות לכמה אנשים, אז אם אני טיפה חורגת תסלח לי, הפעם זה למטרה חשובה.
היו"ר אליהו רביבו:
הינה, הוספתי לך עוד שתי דקות.
מירב כהן (יש עתיד):
תודה רבה. כנסת נכבדה, בהסבר פשוט, מה אומר החוק החשוב שאישרנו הלילה? הוא אומר שבכל עסקה טלפונית של למעלה מ-750 שקלים יחויב העוסק להקליט את השיחה ולהנגיש אותה בחינם לצרכן שמבקש את הקלטת השיחה, כדי למנוע מצב שמבטיחים לאנשים דברים שלא באמת מקיימים. הצעת החוק הזו נכתבה על בסיס אלפי מקרים אישיים של זקנים שנעשקו ונוצלו. הרבה פעמים הייתה מילה כנגד מילה: בעל העסק טען שזה מה שהם ביקשו והוא טען שהובטח לו אחרת, שזה בחינם או שזה במחיר אחר. לא פעם אפילו השתמשו בטיעונים ציניים, שאותם מבוגרים לכאורה לא זוכרים, ולא הייתה לאותם זקנים דרך להוכיח שזה מה שהבטיחו להם, שעבדו עליהם. אז עכשיו נטל ההוכחה עובר לבעל העסק, והוא יצטרך פשוט להשמיע את ההקלטה. אם הוא לא שמר את ההקלטה, אז גרסת הצרכן תתקבל. זה הופך את השוק להרבה הרבה יותר הוגן, ויספק הגנה להרבה מאוד צרכנים מבוגרים, אבל לא רק מבוגרים. במקרים שאני טיפלתי בהם, אותם זקנים – לא רק שגנבו את הכסף שלהם, הרבה פעמים גם גזלו את הביטחון העצמי שלהם, את הכבוד שלהם, והחוק הזה יספק להם הגנה. זה ייטיב עם הצרכנים, זה ייטיב עם בעלי העסקים ההוגנים, שזה רוב העסקים בישראל, וזה יפגע אך ורק במי שכוונתו לא הייתה ישרה מלכתחילה, באותם נוכלים. אז זה יהפוך את שוק העסקים בישראל להרבה יותר הוגן, כפי שקורה במדינות מתקדמות רבות בעולם. שינוי חברתי זה משהו שהרבה פעמים לוקח שנים. זה כמו טיפות מים שמטפטפות על סלע עד שהעוולה, עד שהסלע מתפורר. זה חוק שאנחנו עובדים עליו שנים, והוא חלק משורה של חוקים שנועדו למגר את עושק הקשישים. כך נמשיך לעשות עד שהתופעה הזו תיעלם מהעולם. אני רק אומר תודות – קודם כול ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת דוד ביטן, שהוא שותף לדרך ואיש מיוחד שבלעדיו זה לא היה קורה; לניר ברקת, שר הכלכלה, שאימץ את ההצעה והפך אותה להצעה ממשלתית; ליועץ המשפטי של ועדת הכלכלה עו"ד איתי עצמון, שבאמת עשה עבודה מקצועית והפך את החקיקה הזו לטובה יותר; ליועץ החקיקה שלי רועי ברוורמן; לארגוני חברה אזרחית שלקחו חלק בחקיקה, ארגון אמון הציבור, והמנכ"ל של הארגון רונן רגב כביר; לצוות של הרשות לסחר הוגן – אם זו אניטה ואילנה; ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים – הילה דוידוביץ', שעבדה על החקיקה הזו כמה שנים, לירן מלמד, שסייע. הצעת החוק הזו מוגשת גם על ידי חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. מה אני אגיד, זו הצעת חוק חשובה, ואני באמת מאמינה שתהפוך את שוק העסקים להוגן יותר, וכולם ירוויחו ממנה. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך.
[מס' כ/1193; דברי הכנסת, חוב' ל', ישיבה 402; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אליהו רביבו:
וכעת נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה, התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת מיכאל ביטון וינון אזולאי, לקריאה השנייה והשלישית. מבקש להזמין את חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, להציג את הצעת החוק. חבר הכנסת.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה, התשפ"ו–2026, לקריאה שנייה ולקריאה השלישית. את הצעת החוק יזמו חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון וינון אזולאי. היא נדונה בכנסת בקריאה הראשונה ביום כ"ד בסיוון התשפ"ו, 9 ביוני 2026, הועברה להכנה בוועדת החינוך, התרבות והספורט ומובאת היום לאישור הכנסת. קהילות יהודי מרוקו וצפון אפריקה הן קהילות בעלות תרבות עשירה שהייתה לה השפעה רבה על העם היהודי. לאורך דורות רבים התפתחו בקהילות אלה חיי תורה, הלכה, פיוט, אומנות ותרבות יהודית ענפה. חכמי מרוקו, צפון אפריקה, פייטניה, מנהיגיה, בניה ובנותיה תרמו תרומה של ממש לעולם היהודי ולחיי הרוח שלו ולחברה הישראלית בארץ ישראל. לאור זאת, הצעת החוק מבקשת לקבוע יום מיוחד לשם ציון מורשת יהדות מרוקו וקהילות צפון אפריקה, עליית היהודים מקהילות אלה לישראל, ולשם הנצחת זכרם של מי שנספו בדרכם לארץ. בכך מבקשת הכנסת לתת ביטוי להיסטוריה, למסורת ולתרומה הייחודית של קהילות אלה ולחזק את מקומן בזיכרון הציבורי והחינוכי של מדינת ישראל. לפי ההצעה, יום הציון יתקיים מדי שנה ביום כ"ג בטבת, היום שבו טבעה ספינת אגוז, שנשאה כ-40 יהודים בדרכם לעלות ארצה ממרוקו. עניינה של הצעת החוק בהעלאת המודעות למורשת הרחבה של יהדות מרוקו ושל הקהילות היהודיות בצפון אפריקה, ובהתאם לכך מוצע להגדיר את המונח "מורשת" ככולל את המסורת, התרבות, האומנות, הפיוט, נכסי הרוח ופסיקת החכמים של קהילות אלה. יום הציון יקוים בכמה דרכים: בדיון מיוחד בכנסת, בכנס עיוני שיערוך משרד המורשת ובפעילות חינוכית ערכית במוסדות החינוך, ככל שיחליט על כך שר החינוך. שר המורשת יהיה ממונה על ביצוע החוק. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. יש הסתייגויות פה? אצלי כתוב שלא הוגשו. גם כאן, מברך את חבריי חבר הכנסת מיכאל ביטון וחבר הכנסת ינון אזולאי, שבמהירות העבירו את הצעת החוק החשובה הזו. אני חושב שהן מהצעות החוק שקודמו הכי מהר – כן, עשו את זה מהר, ועכשיו גם נסיים עכשיו מהר. תודה רבה לכולם.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הסתייגות.
היו"ר אליהו רביבו:
הסתייגות? בבקשה. להצעת החוק הוגשה הסתייגות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הסתייגויות. אני רציתי לברך קודם, אבל לא אושר לי. אני כמובן תומך בהצעת החוק הזאת. אני מבקש להתייחס ולברך על הצעת החוק הקודמת, של תיקון לחוק זכויות הסטודנט. כנסת נכבדה, הכנסת תיקנה היום את חוק זכויות הסטודנט באופן שיאסור אפליה נגד להט"בים באקדמיה. במשך שנים החוק אסר אפליה מטעמים רבים, אך הוא השאיר את הקהילה הגאה מחוץ להגנה המפורשת. התיקון שאושר היום סוגר את הפרצה הזאת וקובע באופן ברור שאין מקום לאפליה לא על בסיס נטייה מינית ולא על בסיס זהות מגדרית, כי לכל הסטודנטים מגיע ללמוד בסביבה בטוחה, מכבדת ושוויונית. התיקון הזה חשוב במיוחד על רקע נתונים חמורים שפורסמו השנה על ידי האחווה הסטודנטיאלית הגאה, שלפיהם 63% מהסטודנטים והסטודנטיות הלהט"בים נמנעים מלחשוף את זהותם במוסד האקדמי. אחד מכל חמישה סטודנטים להט"בים מוטרד מינית בקמפוס; אחד מכל שלושה נחשף לדוגמאות פוגעניות במסגרת הלימודים. אני רוצה להודות לשותפי חבר הכנסת מיכאל ביטון, לעומר גרוסמן, מנהל האחווה הסטודנטיאלית הגאה, לסיון קורן, יושבת-ראש התאחדות הסטודנטים הארצית, ליעל סיני ביפלס, יושבת-ראש האגודה למען הלהט"ב, ולאיציק סלמה, מנהל קשרי הממשל של קואליציית ארגוני הלהט"ב. אני משוכנע שבכנסת הבאה אנחנו נשלים את המשימה ונכניס לספר החוקים של מדינת ישראל את כל חוקי שגיא גולן לשוויון בחיים, כי אנחנו שווים ודורשים שוויון. ביחד נתקן.
היו"ר אליהו רביבו:
נעבור כעת להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה, התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 414 בעד סעיפים 1–4 – 17 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–4 נתקבלו.
היו"ר אליהו רביבו:
17 בעד, נמנע אחד. אני קובע בזאת כי ההצעה אושרה בקריאה השנייה. אנו נעבור כעת להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה, התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 415 בעד החוק – 25 נגד – אין נמנעים – אין חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה, התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הצעת חוק יום לציון מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה, התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. סוג של סגירת מעגל אישית עבורי כיושב-ראש קבוצת הידידות ישראל–מרוקו וכבן לעולים ממרוקו, ואין דבר לסיים - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
חשבתי שאתה מארצות אשכנז.
היו"ר אליהו רביבו:
אומנם לא ישונו תוצאות ההצבעה, אך לפרוטוקול אני מבקש להודיע שחבר הכנסת אוריאל בוסו ביקש להצביע בעד. תודה רבה. נעבור בבקשה, ברשותכם, לנושא הבא שעל סדר-היום.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לא. גם ינון רוצה.
היו"ר אליהו רביבו:
היה צריך לדווח קודם. אוקיי. אז לפני שנעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, יעלה ויברך היוזם מיכאל ביטון. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, היום אנחנו מביאים תיקון היסטורי לשימור המורשת של קהילות שעלו לארץ ישראל. בחקיקה הישראלית יש חוק שמשמר את שפת היידיש וגורם לדורות הבאים להכיר את השפה הזאת; יש חוק בישראל, רשות לשפת הלאדינו; חבר הכנסת מישרקי חוקק חוק לשימור וזכרם של הנספים בעלייה מתימן; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה עשתה חוק לשימור הזהות - - -
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לא, זה - - -
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אבל זה נחקק – ליהדות אתיופיה. אנחנו עושים פה תיקון היסטורי. גאווה לעשות את זה עם חבר הכנסת ינון אזולאי. זכיתי לעבוד גם מול אביו, עליו השלום, דוד אזולאי. אפשר לקרוא לנו כמו בשיר "אעברה נא ואראה אדמת קודש טבריה". כתוב שם "כולם בני עלייה" – אנחנו בני העלייה, ואנחנו מביטים על אבותינו, דור אבותינו הנשגב, שעלה לארץ ישראל מאהבת ציון, ואנחנו אומרים: בואו נספר את הסיפור הזה בפיוט, בפסיקה ההלכתית, באומנות, בשירה, בכל התרבות המרוקאית העשירה, ונעשה את זה לדורות הבאים, ונזכור את זכר החללים שנפלו בדרך, במיוחד אוניית אגוז, הסיפור העצוב, ולכן החוק נקבע לכ"ג בטבת. החוק הזה קיבל את התמיכה ואת העזרה של חבר הכנסת צבי סוכות – אני מודה לך – והשר עמיחי אליהו נתן לו בית ויעזור לנו גם לבצע את החוק הזה. חבר הכנסת רביבו, זכית אתה להיות היושב-ראש בחוק שעושה תיקון היסטורי, וכמובן אנחנו הוספנו. פנו אליי חבר'ה, אמרו: רגע, מרוקו – מה עם תוניס, אלג'יריה, טריפולי? הוספנו "ארצות צפון אפריקה", גם הן בתוך החוק הזה, והחוק הזה ייושם, וסיום יפה לכנסת עם חוק בהסכמה. תודה רבה.
קריאה:
תקרא איזה פיוט.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
פיוט? אני אשמח, אבל ממהרים פה. ממהרים, ממהרים.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. יעלה היוזם הנוסף, ינון אזולאי.
היו"ר אליהו רביבו:
עד שהוא יבוא – הודעה למזכירות הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 46 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הכנסת. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה.
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אליהו רביבו:
יעלה ויבוא חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה.
ינון אזולאי (ש"ס):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת – מיכאל ביטון, תודה רבה. אני חושב שזה חוק חשוב. זה חוק שאנחנו הבאנו אותו לכל דרום אפריקה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
צפון אפריקה.
ינון אזולאי (ש"ס):
צפון אפריקה, סליחה. גם דרום אפריקה נכניס, אין לנו בעיה. אתה יודע, הלב הרחב שלנו מכניס את כולם. ככה עשינו, אבל בעיקר ליהדות מרוקו, שבאמת אני חושב שזה סמל ודוגמה לאהבה, לאחדות, לחינוך טוב, לערכים. מיכאל, אתה איש פריפריה, איש ענק, אני לומד ממך הרבה ועוד אלמד ממך הרבה, בעזרת השם. אז קודם כול תודה רבה על השותפות הכנה הזאת. תודה רבה לחבר הכנסת צבי ידידיה סוכות על האכסניה בוועדת החינוך. לחברי יוסי טייב, שניהל את הדיונים, תודה רבה. ואני חייב להזכיר פה את סבתי היקרה פרלה, שתחיה.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אמן.
ינון אזולאי (ש"ס):
סבתא היקרה, זה בשבילך, לשמח אותך.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מתנה.
ינון אזולאי (ש"ס):
מתנה.
קריאה:
לזכות אבא, עליו השלום. אם הייתי יכול לקרוא לחוק הזה, זה על שם דוד אזולאי.
ינון אזולאי (ש"ס):
כל מה שאני פה זה מכוח מור אבי, זיכרונו לברכה. אז תודה רבה. ורגע לפני שאני יורד, אני רוצה להגיד לכולם, לכל הכנסת הזאת, תודה רבה. זה החוק האחרון בקדנציה הזאת שאני מביא כנראה על שמי. אז תודה רבה לעובדי הכנסת. תודה רבה לאלי רביבו, אגב, היושב-ראש שלנו, איתנו יחד, שגם השתתף ועזר וסייע. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לעובדי הכנסת, למנכ"ל – באמת, מנכ"ל אדיר, שעושה דברים טובים למען כולם – לפרוטוקולים, למזכירות הכנסת, ללינור, לדן, לכולם, כל הצוות, הייעוץ המשפטי, מנהלי הוועדות, משמר הכנסת, הסדרנים, אנשי תחזוקה ואחזקה, ואלה שעובדים בקפיטריה, אתה יודע, שעובדים איתנו 24 שעות. תודה רבה לכולם. אני מקווה שלא שכחתי אף אחד. אמרתי גם את הסדרנים, גם את הפרוטוקולים, באמת, כולם אנשים טובים. סליחה על ארבע השנים שאימצנו אתכם, הוצאנו מכם הרבה אמוציות גם. עשינו את זה בשביל עם ישראל. סליחה אם פגענו במישהו מכם, אבל מגיע לכם את הכול על כל מה שאתם עושים למעננו. אנחנו חייבים לכם, ותודה רבה לכולם, ושתהיה לכולם באמת פגרה נעימה. ותעזבו, גם אם יש בחירות, תשתדלו לא להכפיש את השני. אבא שלי לימד אותי דבר אחד: אתה רוצה להיות יותר גבוה מהשני? תעלה על כיסא, אל תעלה על הבן אדם. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
יישר כוח גדול. מרגש. ינון ומיכאל היקרים, ינון ואליה, היום לקחנו חלק בטקס לקריאת דרך הלוויים על שם דוד לוי, עליו השלום, את זה עשתה השרה מירי רגב, ובשבוע שעבר השר אלי כהן קרא בריכת שוחות על שם דוד לוי, אחד מגדולי המנהיגים של מדינת ישראל, שהגיע מצפון יהדות מרוקו, היה מרוקאי גאה, מנהיג, לוחם צדק וחברתי, והוא סלל לכולנו מהפריפריה את הדרך להגיע לכאן, וזה המקום גם לבטא את זה.
[מס' כ/1188; דברי הכנסת, חוב' כ"ג, ישיבה 385; נספחות.]
(קריאה שנייה ושלישית)
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת היקרים, אני מבקש ברשותכם לעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ו–2026, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, פנינה תמנו שטה וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, להציג את הצעת החוק. בבקשה. הוא מאוד מאוד רצה להוביל איתי את חוק הנצחת מורשת רבי נחמן. יש מניעה קטנה, כי זה נושא ממש בקדושה, אז הוא בינתיים מקדם את הנושא של החול.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט):
הכנסת עוד לא פוזרה, עדיין אפשר, חבר הכנסת רביבו. אני אומר לך, החוק מונח כבר. תעלה את זה להצבעה, אתה היו"ר.
היו"ר אליהו רביבו:
משום מה מרב, כל פעם כשמגיעים לרבי נחמן, עסוקה במשהו אחר. בבקשה.
צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ו–2026. הצעה זו היא מיזוג של שתי הצעות חוק פרטיות שהגישו חברות הכנסת מרב מיכאלי ופנינה תמנו שטה. בדומה לחוקים אחרים העוסקים בהנצחת זכרן, פועלן ומורשתן של דמויות היסטוריות בתולדות המדינה ועם ישראל, ובהן ראשי הממשלה יצחק רבין ומנחם בגין, מוצע לחוקק חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר. נוסח הצעת החוק מבוסס על הוראות חוקים המקימים תאגידים סטטוטוריים שתפקידם לפעול להנצחת אישים או אירועים משמעותיים בתולדות המדינה. בהצעת החוק מובאות הוראות בעניין הקמת המרכז ומעמדו, בעניין המנהל הכללי של המרכז ובעניין מוסדות התאגיד ותפקידיהם. עוד מוצעות הוראות בדבר סדרי עבודת המועצה הציבורית, כהונת חבריה ותוקף פעולותיה. גולדה מאיר הייתה ראש הממשלה הרביעי של מדינת ישראל, וכיהנה בתפקיד זה בשנים 1969 עד 1974. היא הייתה האישה היחידה ביותר מ-70 שנותיה של מדינת ישראל שכיהנה בתפקיד זה, והיא דמות היסטורית שהייתה מעורבת בעיצוב תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל ומדינת ישראל. בין השאר נמנתה עם החותמים על מגילת העצמאות. חייה ופועלה של גולדה מאיר שלובים בתקומת היישוב בארץ ישראל ובמדינת ישראל, ותרומתה המכרעת למדינת ישראל נוגעת בתחומים רבים. לפי החוק המוצע, יוקם מרכז גולדה מאיר לחקר החברה בישראל שיהיה תאגיד באחריות משרד ראש הממשלה. המרכז יעסוק בהנצחת זכה של גולדה מאיר ובחקר מנהיגות של נשים וחקר מדינאות ככלי לבניין. המרכז יקים אתר הנצחה שיכלול תערוכה מתמדת של מוצגים המעלה את זכר חייה, פועלה ומורשתה של גולדה מאיר, ובו יוצגו תולדות חייה ומעורבותה במאבק על הקמת המדינה בשנות עיצובה ובמאורעות המרכזיים בתולדותיה. באתר ההנצחה יתקיימו פעילויות הנצחה, פעילויות מוזיאליות ופעולות חינוך והסברה הקשורות בפועלה ומורשתה של גולדה מאיר. המרכז יהיה רשאי להקים מכון מחקר אשר יפעל להעמקת הידע ולהעשרתו בכל הקשור להיסטוריה, למדיניות, לחברה ולרווחה, לעבודה ולכלכלה של מדינת ישראל, בדגש על חזונה, פועלה ומורשתה של גולדה מאיר. כמו כן המרכז יהיה רשאי להקים ארכיון שיטפל בחומר ארכיוני הנוגע ישירות לפועלה האישי של גולדה מאיר. במסגרת המרכז תוקם מועצה ציבורית שיהיו חברים בה נציגים של משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ונציגי ציבור העוסקים בהגשמת מטרות החוק המוצע מתחום המגדר. השר שימונה על ביצוע החוק – ראש הממשלה או שר שהממשלה תסמיך לעניין החוק המוצע – ימנה את המועצה הציבורית, והיא תפעל ותייעץ לו בכל הנוגע ליישום החוק המוצע ולהגשמת מטרותיו, תעקוב אחר פעילות המרכז ותאשר את התקציב לפעילותו. בראש המועצה תעמוד אישה בשתי תקופות הכהונה הראשונות. מוצע כי ככל שיחליט על כך שר החינוך, בבתי הספר יתקיימו פעילויות חינוכיות ערכיות לקידום מטרותיו של חוק זה, ומשרד החינוך יקצה מלגות מחקר בנושאים הקשורים לפועלה ולחזונה הציוני של גולדה מאיר. מוצע לקבוע את יום גולדה מאיר, שיחול מדי שנה ביום ח' בכסלו, יום פטירתה, ובו יקוים טקס זיכרון ממלכתי בקברה בהר הרצל. ביום זה יוקדש זמן ללימוד פועלה וחזונה הציוני במוסדות המדינה, במחנות צה"ל ובתי הספר, ויתקיים כנס לזכרה. כמו כן יצוין יום זה גם בכנסת. עוד מוצע לקבוע כי השתתפות אוצר המדינה במימון פעילות המרכז והקמתו לא תפחת מ-7.194 מיליון שקלים בשנה החל משנת הכספים 2026. לבסוף, לשם שיפור הפיקוח והבקרה על יישום החוק, מוצע לקבוע כי השר הממונה על ביצועו ידווח לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת אחת לשנה על פעילות המרכז והמועצה הציבורית ועל ניצול תקציב המרכז. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של יש עתיד. האם אתם מבקשים להצביע עליהן? כל ההסתייגויות הוסרו. יש בקשות רשות דיבור – שעדיין לא הוזנו, אגב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שתי המציעות.
היו"ר אליהו רביבו:
שתי המציעות ביקשו. בבקשה. תעלה ותבוא חברת הכנסת מרב מיכאלי.
קריאה:
בשעה טובה, מרב.
מרב מיכאלי (העבודה):
תודה. באמת בשעה טובה.
היו"ר אליהו רביבו:
בבקשה.
מרב מיכאלי (העבודה):
תודה רבה, אדוני. גולדה מאיר אומנם גדלה ברוסיה ולא במרוקו, אבל היא גדלה בעוני מרוד ממש, עוני מרוד, בקור, בלי בגדים, בלי חימום, בקושי מחסה, עם מעט, מעט מאוד, אוכל. זה אחד הדברים שצרבו את חוויית החיים שלה ואת מה שנגזר מהחוויה הזאת, כמו למשל ההקמה של הביטוח הלאומי. זה היה החלום שלה, זה היה החזון שלה, היא עבדה על זה שנים עד שהיא השיגה את הדבר הזה. והיא אמרה את האמירה החשובה לגבי זה: "הביטוח הלאומי לא היה תרופת פלא - - - אבל פירושו היה שמדינת ישראל לא תשלים בתוכה עם עוני שהוא חרפה לחיי אדם, עם האפשרות שהדאגה ללחם תעכור את השעות המאושרות ביותר בחייה של אם, או עם האפשרות שגברים ונשים יקללו את יום היוולדם כשיגיעו לזקנה". לא בטוח שמדינת ישראל לא חוטאת בזה היום, אבל האפשרות שזה לא יקרה ניתנה לנו, והיא ניתנה לנו על ידי גולדה מאיר. גולדה מאיר הייתה פעילה ציונית מגיל – בכיתה ד' היא הייתה עומדת על ארגז ברחוב ומטיפה לאנשים בעד הציונות; היא הייתה חלוצה בקיבוץ; היא הייתה מזכירת מועצת הפועלות, לימדה נשים הכשרה מקצועית ונתנה להן אפשרות ללכת ולפרנס את עצמן; היא הייתה זו שהלכה לגייס את הכסף למלחמת העצמאות; היא הייתה זו שהלכה להיפגש עם המלך עבדאללה לפני קום המדינה כדי להבין מה כוונותיו; היא הייתה השגרירה הראשונה שלנו אי פעם ברוסיה; היא הייתה שבע שנים שרת העבודה, וחוקקה את כל חוקי העבודה החשובים של מדינת ישראל, כולל חוקי עבודת נשים וחופשת לידה; היא הייתה תשע שנים שרת חוץ, מדינאית חשובה. את כל זה, כולל להיות ראש הממשלה האישה היחידה במדינת ישראל, את כל זה היא עשתה בחצאית. רק שערו בנפשכן איזו דרגת קושי, באיזו דרגת קושי מדובר. אז מה זה אומר באמת להיות אישה בכל המסלול הזה? זה אומר שמבחינתה – כמו שהיא אמרה, "אין ספק ששבע השנים שעשיתי במשרד העבודה היו המספקות והמאושרות ביותר בחיי". זה אומר שהביטוח העממי, כמו שהיא קראה לו, היה מבחינתה חלום. זה אומר שהיא הוקירה את הנשים החרוצות והחשובות כמו עדה מימון, בבה אידלסון ורחל ינאית בן צבי, שעבדו בעצמן כדי לעזור ולקדם נשים אחרות. זה אומר שהיא ספרה במלחמת יום הכיפורים כל חלל וחלל, והייתה זאת שהחזירה שבויים במהירות מדהימה, כולל אלה שנותרו מאחור ממלחמות קודמות. זה אומר שהיא הקימה ועדת חקירה. זה אומר שהיא לקחה אחריות והלכה הביתה. זה גם אומר שכשהיא הייתה מועמדת לראשות עיריית תל אביב, החרדים לא הסכימו לאפשר לה להיות ראש עיר, וגייסו לצורך זה את הרב שמואל מאיר הולנדר, שכתב מכתב ואמר שהוא "נגד ההצעה לבחור את גברת מאירסון כראש עיר, דבר האסור על פי תורתנו הקדושה: למנות אישה כראש הקהילה – לא נשמע כזאת אפילו בין גויי העולם, ובחירתה, חלילה, תהיה חילול שם שמיים - - - וביזיון – לעירנו ולמדינה - - - ובהזדמנות זו אני מודה על ההוספה שאושר לי על משכורתי הרבנית". ואחר כך, כשמינו אותה לראש ממשלה, אז אמר – מי היה הרב שאמר את זה? יצחק מאיר לוין, נציג אגודת ישראל: "רבים בעולם, יהודים ולא יהודים, יביעו לבטח את תימהונם על כך שדווקא עכשיו מצאו לנכון להעמיד אישה בראש הממשלה. גם אינני משוכנע שזה ירתיע את הערבים". צריך להגיד שבבחירות לכנסת השביעית, המערך בראשותה זכה ב-56 מנדטים – ההישג הכי גדול שהיה לאיזושהי רשימה בבחירות בישראל מאז ועד היום. אני רוצה לסיים, אדוני, ולהגיד שבימים שבהם אין במדינת ישראל אפילו מפלגה אחת שעומדת בראשותה אישה, שכל הדיבורים האלה של הרבנים על חילול השם בלתת לנשים להנהיג באים לידי ביטוי בשתי מפלגות חרדיות שלא מאפשרות ייצוג לנשים, אנחנו חייבות קודם כול - -
היו"ר אליהו רביבו:
משפט סיום, בבקשה. סיימת מזמן.
מרב מיכאלי (העבודה):
- - לעשות ריץ'-רץ', כמו שעשיתי במפלגת העבודה כשהייתי היושבת-ראש שלה, כדי שיהיה לנו ייצוג שוויוני לנשים. ואנחנו חייבות להנציח את זכרה של ראש הממשלה, האישה המדהימה שהייתה לנו, משום שאנחנו לא יכולות להיות מה שאנחנו לא יכולות לראות. ואנחנו חייבות שכל ילדה – וגם כל ילד – תראה את ראש הממשלה גולדה מאיר, שתרומתה לקיומה של המדינה הזאת היא בלתי נתפסת - -
היו"ר אליהו רביבו:
משפטים ארוכים יש לך.
מרב מיכאלי (העבודה):
- - ותדע שגם היא יכולה. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. נתתי לך כבר – חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בבקשה.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תביאי לי את הדף, אני אגיד את התודות.
היו"ר אליהו רביבו:
תביאי לי והיא תגיד תודה בשם שתיכן.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב בראש, חברי וחברות הכנסת, אתה יודע, היושב-ראש, כשאני גיליתי שגולדה מאיר, ראש הממשלה האישה הראשונה, היחידה, אינה מונצחת בספרי ההיסטוריה של עם ישראל בעת הזאת, זה השאיר אותי בתדהמה. אז פתחתי את ספר החוקים, ובעיקר את פרק ההנצחות, וגיליתי שלא הייתה אפילו אישה אחת שמונצחת, ואליד. גולדה מאיר היא לא רק ממייסדות המדינה הזאת. היא הייתה אישה אמיצה, מנהיגה, בתקופה שבה לנו, כנשים, כחברות כנסת שנמצאות כאן בבית הזה, יהיה קשה מאוד לדמיין איך אפשר בכלל להתנהל. מה שהניע אותה זה אהבת ארץ ישראל וההבנה העמוקה שביתו של העם היהודי הוא כאן. היא הבינה שבשביל שהמדינה תוקם ויהודים יבואו לכאן מכל רחבי העולם, זה מצריך הגנה ובניית בית שאליו יעלו ויבואו. כשיש מוסדות, כשיש מועצה, לאחר מכן ממשלה – והיא עצמה, שלקחה תפקידים משמעותיים. סיפרת, חברת הכנסת מרב מיכאלי, על פועלה הרב וגם על ילדותה. התרגשתי לשמוע ואני עדיין מתרגשת לשמוע – למרות שאנחנו עוסקות הרבה מאוד זמן בחוק הזה – כל פעם עוד נדבך ועוד פרט. אני לא ידעתי שהיא גדלה בעוני מרוד ברוסיה, וזה – את יודעת מה? זה לא מפליא שכפועל יוצא היא לקחה את אותה ילדות והפכה את זה לכלים הכי משמעותיים בשליחות שלה. כי הביטוח הלאומי – היום אנחנו לא יכולים לדמיין בכלל שהיינו יכולים לחיות במדינת ישראל בלי ביטוח לאומי. האישה הגדולה הזאת לא הייתה מושלמת. גולדה מאיר חטפה וחטפה, ולקחה אחריות וידעה גם להתפטר אחרי מלחמת יום כיפור. אבל הרגשתי שנעשה לה עוול כשכל ההיסטוריה החיובית של גיוס הכספים, של היותה שרת חוץ, שרת העבודה, של הגנה על נשים כמנהיגת פועלות – כל הדבר הזה היה תחת חשכה, תחת צל. לעומת זאת האירו את הצד שהיא טעתה בו, וכולנו יודעים שמי שלא עושה לא טועה. אני חושבת שהיום אנחנו מתקנים עוול כל כך גדול. אנחנו מכבדים את עצמנו, לא את גולדה, בזה שאנחנו מתקנים את העוול ומחוקקים חוק לזכרה של ראש הממשלה הרביעית בישראל. לא נשאר כל כך הרבה זמן. אני אשמח אם תוסיף לי מעט בגלל התודות. אבל אני רוצה להודות למשפחתה של גולדה. לא הספקתי לפגוש אותם. אני חושבת שטעיתי בכך. אני מקווה שכיבדנו אתכם ,מספיק למרות שלפעמים הדיונים היו לוהטים, ואני גם יודעת להרעיש; הכול ממקום טוב, מכוונה טובה, כדי שבאמת הילדים שלנו יגדלו לאור מורשתה ואומץ ליבה. לצערי, לא נשאר זמן, אז אני רוצה קודם כול להודות ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת צבי סוכות; לחבר הכנסת אכרם, תודה על הרגישות, על הסבלנות; למנהלת הוועדה אתי, ליועצת המשפטית נירה, וכמובן לכל צוות הוועדה; ליועצת המשפטית שגית אפיק. אני רוצה להודות על שיתוף הפעולה היוצא-דופן של מפלגת הציונות הדתית – כשמגיע מגיע – החל מהשרה סטרוק, ואתה, אוהד טל, יושב-ראש הסיעה, שאני אומרת לך, אף אחד לא נתן לנו סיכוי שזה יעבור. נתת הבטחה להביא את המיליון הראשון, אז יש לך חלק גדול בעניין הזה. וכמובן, השרה אורית סטרוק, שעלתה לכאן והייתה אמורה להתנגד, והחליטה שהיא לא מתנגדת ואמרה שהיא מעריכה ומוקירה, ואמרה: נמצא את הפתרונות. לאחר מכן גם שיתוף פעולה של השר עמיחי, שרצה מאוד מאוד לעזור, אז גם על זה, על הכוונה, אנחנו מודים לך. בסוף, אני בעיקר רוצה להודות לך, חברת הכנסת מרב מיכאלי, שהחלטת – אני לא יודעת, אני מקווה שתתמודדי בכל זאת לכנסת הבאה, אבל דיברת על זה שזה מאוד עצוב שאין אפילו ראש מפלגה אחת שרצה בבחירות הקרובות, למרות ששרן השכל הקימה מפלגה, ואני מברכת אותה; נראה מה יקרה עם זה בקרוב. אני רוצה להגיד לך תודה – תודה שהיה לך אומץ לב לרוץ ולהיות ראש מפלגה; תודה לך שאת שמה את הנשים על המפה; תודה לך שאת לא מוותרת, לא מתנצלת. אני חושבת שהבאת לכנסת הרבה מאוד צבע חיובי בעניין הזה, משמעות ומהות והרבה מאוד חוקים. אם כבר לחוקק את החוק הזה, אז עם מישהי שעבדה מאוד קשה, וניסתה להעביר אותו פעם אחר פעם – והצלחת, והפעם אני אומר: הצלחנו. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת לפני שנעבור לנושא הבא שעל סדר-היום. זה היה רשות דיבור. אוקיי. חברות וחברי הכנסת, אנו נעבור כעת להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 416 בעד סעיפים 1–36 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–36 נתקבלו.
היו"ר אליהו רביבו:
15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע בזאת כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברות וחברי הכנסת, אנו עוברים כעת להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק להנצחת זכה של גולדה מאיר, התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 417 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע בזאת כי הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ולפיכך תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. עד שיעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הכנסת, אנחנו מבקשים לשוב ולהודות לפנינה, לחבר הכנסת צבי, לחבר הכנסת אכרם חסון, לאתי, מנהלת הוועדה, לנירה, היועמ"שית, ליועמ"שית של הכנסת שגית אפיק, לשר עמיחי אליהו, לדניאל, אופיר, נטע, יגאל, אור, גיל, אילן, מלאכי, דנה, שחר וכל בית ישראל. תודה. מה שנקרא, אווירת סיום שנה.
נאור שירי (יש עתיד):
מה זה, קולות של החיילים?
היו"ר אליהו רביבו:
הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, בהתאם להוראות סעיף 10 לתקנון הכנסת, אני מתכבד להודיע כי ועדת הכנסת אישרה היום שינויים בהרכב הסיעתי של הכנסת העשרים-וחמש לפי סעיפים 59, 2 ו-60 לחוק הכנסת, כדלהלן: סיעת יהדות התורה התפלגה לשתי סיעות: סיעת דגל התורה, אשר תמנה ארבעה חברי כנסת: משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; סיעת אגודת ישראל, אשר תמנה שלושה חברי כנסת: יצחק גולדקנופ, מאיר פורש ויעקב טסלר. סיעת חד"ש-תע"ל התפלגה לשתי סיעות: סיעת חד"ש, אשר תמנה שלושה חברי כנסת: איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף; סיעת תע"ל אשר תמנה שני חברי כנסת: אחמד טיבי וסמיר בן סעיד.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות המשותפות הבאות: בוועדה המשותפת של ועדת הכנסת וועדת הכספים לתקציב הכנסת – מטעם ועדת הכנסת יכהן חבר הכנסת אכרם חסון. בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הכרזה על מצב חירום, בוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת החוץ והביטחון לפי חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט–2019, ובוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת העבודה והרווחה לפי חוק שירות הקבע בצה"ל – מטעם ועדת החוץ והביטחון יכהן חבר הכנסת אכרם חסון. בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), התשפ"ד–2024, מ/1785, מטעם ועדת הכלכלה יכהן חבר הכנסת אכרם חסון. כמו כן, בוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון וועדת הכספים לתקציב הביטחון לפי חוק יסודות התקציב, התשמ"א–1985, מטעם ועדת החוץ והביטחון יכהן חבר הכנסת אכרם חסון כממלא מקום קבוע של חבר הכנסת שלום דנינו. כמו כן, אדוני היושב-ראש, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדת החוץ והביטחון. מטעם סיעת הליכוד, במקום חבר הכנסת אופיר כץ יכהן חבר הכנסת אליהו רביבו. בהצלחה, אדוני.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. כל דבר גדול מתחיל בהרבה דברים קטנים. תודה רבה.
[מס' כ/1157; דברי הכנסת, חוב' י"ב, ישיבה 353; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת היקרים, ברשותכם, נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 17), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת נאור שירי וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית. אני מבקש להזמין את חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה, להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 17), התשפ"ו–2026. הצעה זו היא הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת נאור שירי, סימון דוידסון, שלי טל מירון, ולדימיר בליאק, מטי צרפתי הרכבי, יוסף טייב, ירון לוי, וכן גם הצעת חוק שלי. תודה, נאור, על ההובלה, על ההתמדה, על האכפתיות. יש לי, לצערי, לא מעט חברים שאיבדו את ילדיהם, מי במחלה, מי בתאונה, מי על רקע צבאי או ביטחוני, וכולם כולם מנוחתם עדן, כולם יקרים ואהובים, ממש כל אחד ואחד. אבל ברשותכם, אזכיר אחת – את דסי רבינוביץ, עליה השלום. דסי נפטרה בדמי ימיה, בת 19 ו-3 חודשים, לפני 30 שנה בדיוק, ומאז הוריה פוריה ופיני רבינוביץ' מקדישים את חייהם לתמיכה במשפחות שחוו שכול אזרחי, אובדן בני משפחה ממחלות או טרגדיות. בין היתר הקימו את עמותת "יקיר לי", יזמו את שבוע המודעות לשכול אזרחי, והובילו וממשיכים להוביל חקיקה חברתית. אחת החקיקות הללו היא הצעת החוק דנן. אז מה היא אומרת? ימי החופשה השנתית נקבעים ככלל על ידי המעסיק. סעיף 6 לחוק קובע כי עובד רשאי לממש יום חופשה אחד מתוך ימי החופשה המגיעים לו במועד שיבחר, ויום נוסף באחד מהימים המנויים בתוספת לאותו חוק, כלומר העובד רשאי לבחור את המועד של שני ימי חופשה מתוך מכסת ימי החופשה השנתיים שלו בהודעה של 30 יום מראש למעסיק. בשנת 2014 תוקנה התוספת, ונקבע שבני המשפחה הקרובים של חללי מערכות ישראל ונפטרים מפגיעת איבה, רשאים להיעדר מעבודתם ביום האזכרה הפרטית של החלל על חשבון ימי החופשה השנתית שלהם. תיקון זה מבטא הכרה בחשיבות יום זה בעבור המשפחות של החללים, אך הוא לא חל לגבי עובדים שאיבדו את בני משפחתם בנסיבות אזרחיות. במהלך הדיונים בוועדה שמענו – אוי, מרב, אני לא יכולה, קשה לי. יש לי הפרעות קשב, אני לא יכולה.
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת מרב מיכאלי, שנייה. אפשר רגע? תודה. אווירת סיום – מבינים, אבל גם לזה צריך להיות גבול. היא לא מוגבלת בזמן. נקשיב לה – זה יסתיים מהר; לא נקשיב לה – זה לא ייגמר. תודה.
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
במהלך הדיונים בוועדה שמענו בקשב ובעצב את קולן של משפחות השכול האזרחי, שאיבדו את היקר להן מכל בנסיבות אזרחיות, ואת צערם של עובדים שברצונם לעלות לקבר יקיריהם ביום האזכרה תלוי באישור מאת המעסיק. הצעת החוק שבפניכם מציעה לכם לתקן את התוספת באופן שיאפשר גם לעובדים שהם קרובי משפחה מדרגה ראשונה – דהיינו הורים, בן זוג, ילדים או אחים של מי שנפטר מכל סיבה שהיא – להיעדר מהעבודה ביום האזכרה של הנפטר על חשבון יום החופשה, ממכסת ימי החופשה שלו. אני רוצה להודות לכל ההורים שהביאו לתיקון החוק האמור, למשפחות היקרות, לוועדה הכי חשובה בכנסת, ועדת עבודה ורווחה, לצוות הכי יקר שלי וכמובן לכולכם. ההצעה אושרה פה אחד, ואין לה הסתייגויות. אני מבקשת מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית. תודה לכולכם, המשך לילה טוב.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, אנו עוברים כעת להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 17), התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 418 בעד סעיף 1 – 40 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
40 בעד, אחד נוכח, אין מתנגדים. אני קובע בזאת כי ההצעה אושרה בקריאה השנייה. אנו נעבור כעת להצבעה בקריאה השלישית. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה מבקשת להודיע כי התכוונה לתמוך, אך הצבעתה לא נקלטה. זה לא ישנה את התוצאה ולא נוסיף את זה למניין הקולות, אבל הוספנו את זה לפרוטוקול. אנא הקפידי בקריאה השלישית להצביע. אנו נעבור, ברשותכם, להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 17), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 419 בעד החוק – 43 נגד – אין נמנעים – אין חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 17), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
43 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, נוכח אחד. אני קובע בזאת כי הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 17), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ולכן תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
[מס' כ/1200; דברי הכנסת, חוב' ל"ד, ישיבה 414; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת, נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 10), התשפ"ו–2026, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, שלי טל מירון ומשה סעדה, לקריאה השנייה והשלישית. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק. בבקשה.
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה השנייה והקריאה השלישית את הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 10), התשפ"ו–2026, שמקורה בהצעות חוק פרטיות של חברי הכנסת מרב מיכאלי, שלי טל מירון ומשה סעדה. מטרתה של הצעת החוק היא להאריך את תקופת ההתיישנות החלה על הזכות להגיש תובענה אזרחית בגין התעללות שבוצע בקטין או תקיפה מינית שבוצעה בבגיר שטרם הגיע לגיל 21 על ידי בן דודו באופן שיאפשר הגשת תביעות עד הגיע הנפגע לגיל 35. ככלל, בבסיס קביעת תקופת התיישנות עומדים רציונלים שונים, ובראשם הקשיים הראייתיים, כשבאים לדון בפרשה שהתרחשה לפני שנים רבות, ובפרט יכולתו של הנתבע להתגונן במועד זה. ואולם, למרות קשיים אלה המחוקק כבר הכיר בכך שיש מקום להארכת תקופת ההתיישנות כאשר מדובר בפגיעות שהתבצעו בקטין, בין היתר בשל הקשיים הנובעים מפערי הכוחות בין הקטין שנפגע ובין הפוגע, ואף קושי בהבנת עצם הפגיעה. נוסף על כך כאשר הפוגע הוא בן משפחה, פעמים רבות נדרשת לנפגע עבירה תקופה ממושכת עוד יותר כדי לחשוף את הפגיעה, בשל הצורך להתנתק תחילה מהתלות במשפחה וכדי לעבד את הפגיעה ולגייס את הכוחות כדי לחשוף אותה ולהתלונן עליה. בהתאם לכך, כבר בדיני ההתיישנות הקיימים נקבעו הסדרי התיישנות מיוחדים בנוגע לעבירות מין ולעבירות שבוצעו בקטינים במישור ההתיישנות האזרחית והפלילית. אזכיר בהקשר זה שרק לפני כחודש הארכנו שוב את ההתיישנות הפלילית בשל עבירות מין בקטינים בתיקון 155 לחוק העונשין. לגופו של עניין, לפי חוק ההתיישנות, תובענות אזרחיות יתיישנו ככלל בתוך שבע שנים ממועד היווצרות העילה או עם הגיעו של הנפגע לגיל 25, לפי המאוחר. לעומת זאת, סעיף 18א קובע כי ככלל, במקרים של התעללות שבוצעה בקטין או תקיפה מינית שבוצעה על ידי בן משפחה בנפגע עד גיל 21, מוארכת תקופת ההתיישנות כך שהנפגע יוכל להגיש תובענה אזרחית עד שימלאו לו 35 שנים. כיום הגדרת בן משפחה בסעיף 18א לחוק ההתיישנות כוללת קרובים שמלאו להם 15 שנים בעת הפגיעה, ובהם אחים, אחים חורגים, דודים וגיסים. התיקון שלפנינו מבקש להרחיב הגדרה זו ולקבוע כי יתוספו אליה גם בני ובנות דודים, מתוך הכרה בכך שהקשיים שעימם מתמודדים הנפגעים דומים לקשיים של מי שנפגע על ידי בני משפחה אחרים. משמעות התיקון היא שההתיישנות האזרחית בתביעות בשל התעללות בקטין או תקיפה מינית של בגיר עד גיל 21 על ידי בני דודים תחל אף היא רק בהגיע הנפגע לגיל 28. אדגיש כי התיקון לא חל על תביעה בשל תקיפה מינית שבוצעה בקטין, משום שעל תביעות אלו חל ממילא ההסדר האמור בלא תלות בזהות הפוגע. נקודה אחרונה שחשוב לי להדגיש נוגעת לתחולת התיקון. ההלכה המנחה בנושא נקבעה בערעור פלילי 7097/08, ביחס להתיישנות הפלילית, ולפיה כלל מושרש הוא כי דבר חקיקה שהינו התיישנות מסווג כנורמה דיונית, והוראותיו חלות על כל העבירות שטרם התיישנו במועד כניסתו לתוקף. אם נקבעה תקופת התיישנות חדשה וטרם חלפה תקופת ההתיישנות המקורית, בין שהתקופה החדשה ארוכה יותר או קצרה יותר מתקופת ההתיישנות המקורית, תקופת ההתיישנות החדשה היא שתחול. הדין המשנה הוא הקובע. בדומה, בערעור פלילי 6734/16 נפסק שהעובדה שהמחוקק לא כלל סעיף תחולה בתיקון החוק אין בה כדי להעלות או להוריד מעניין זה. אני מבקש להדגיש שעמדת חברי הכנסת שנכחו בדיוני הוועדה ועמדת הייעוץ המשפטי לוועדה היא שדברים אלו נכונים גם לענייננו. סעיף 2 המוצע קובע במפורש כי התיקון יחול גם על עילות תביעה שנוצרו בעבר וטרם התיישנו ביום כניסת החוק לתוקף, והוא סעיף מבהיר בלבד, שנכתב רק למען הזהירות. בשל הנסיבות שהוצגו בדיון האחרון בוועדה, אין לראות בו כמשליך על פרשנות תיקוני חוק קודמים בנוגע להתיישנות אזרחית ופלילית שלא כללו הוראות תחולה דומות. אבקש להודות למתמחה המסור של ועדת החוקה, חוק ומשפט אוראל נחשוני, שעמל על חוק זה ועל חוקים רבים אחרים בוועדה ומסיים את תפקידו החשוב. באותה נשימה גם אאחל בהצלחה לאוראל במבחני הלשכה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי וחברות הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, ואני מבקש לדעת אם אני יכול לרדת.
היו"ר אליהו רביבו:
אתה יכול, אתה יכול.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
כן? בסדר גמור. רוצה כמובן להודות לצוות הוועדה, לצוות הייעוץ המשפטי ולחברי וחברות הכנסת המציעים והמציעות. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשה בקשת רשות דיבור. אני מבקש להזמין את חברת הכנסת שלי טל מירון לממש את זכותה. בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, האמת שיצא ככה ביום האחרון למושב הכנסת בקדנציה הזאת, שביום אחד אני בקצוות שונים של רגשות – מצד אחד חקיקה ממשלתית שנאבקתי בה בכל כוחי חודשים רבים והיא עברה בכנסת, ומצד שני חוק שלי שעובר בקריאה שנייה ושלישית ונכנס לספר החוקים. אני חושבת שרק האנשים פה יכולים להבין את טווח הרגשות שחבר כנסת יכול לחוות ביום אחד, או בכלל בקדנציה – עליות וירידות ונקודות שפל ונקודות גאות. לא תמיד קל להיות חבר כנסת באופוזיציה. רוב הזמן לא קל להיות חבר באופוזיציה. לפעמים אני חושבת לעצמי על כמות השעות שנאבקתי בחוקים ובדברים שקרו פה – אם הייתי משקיעה אותן בלקדם דברים, איפה היינו היום. אני מאוד גאה ומתגאה בחוק הזה. אני רוצה להודות לוועדת החוקה וליושב-ראש שלה על העבודה המאומצת לקראת החוק הזה. אני רוצה להודות לחברת הכנסת מרב מיכאלי על החוק שיזמה עוד מזמן מזמן וחוקים רבים נוספים. אני ממש למדתי ממך הרבה. אמרתי לך את זה גם בקריאה הקודמת, בהצבעה הקודמת, ואני מודה לך מאוד על כל העבודה שלך. כמובן – להזכיר את משפחתו של יונתן לוין. כבר דיברנו עליהם ודיברתי איתם אחרי ההצבעה הקודמת. הם כל כך התרגשו, משפחה מקסימה, ומגיע להם הצדק הזה. בכלל החוק הזה עושה צדק ומתקן לקונה שלא הייתה צריכה להיות, וכל נושא ההתיישנות – זה היעד הבא. צריך לבטל את ההתיישנות, אין ספק בזה. ואני רוצה לנצל את המעמד רגע להגיד כמה תודות, כי אני לא יודעת אם עוד בקדנציה הזאת תהיה אפשרות לעמוד מעל הבמה הזאת. אתה יכול לבקש טיפה שקט?
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת, אני אבקש מכם, נא לשמור על שקט באולם. סדרנים, אנא, השליטו סדר. אנחנו לאחר שבוע מורט, אנשים עייפים, כבר אין גרון לדבר. תאפשרו לה להשלים את דבריה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה. אני רוצה לנצל את הבמה להגיד תודה קודם כול לצוות הסיעה שלנו – לנטע שלנו, שהיא באמת באמת באמת אישה יוצאת דופן שאני מעריצה ואוהבת ומחבקת. את פשוט יוצאת דופן בכל רמה שהיא. את גם הכי מקצוענית והכי חכמה והכי מבריקה והכי חומלת והכי מחבקת, וזכינו בך, אין דברים כאלה, באמת, ותודה לך על ארבע שנים מטורפות פה, אין, אין, שנים מטורפות כאלה, וזה הכול הכול בזכותך, ותודה לך על הכול, וכמובן - - -
היו"ר אליהו רביבו:
המחמאות יכולות להיות חוצות מפלגות וצדדים?
שלי טל מירון (יש עתיד):
בטח, רגע, רגע.
היו"ר אליהו רביבו:
אז על מלא.
שלי טל מירון (יש עתיד):
גם שפרית ורועי ודנה וקורל וגילי וזיוון ותמי וכל הצוות. אני רוצה להגיד תודה שוב לצוות שלי, כבר הודיתי להם היום. אני רוצה להגיד תודה לעובדי הכנסת, לסדרנים פה. לא תמיד קל להם איתנו, אבל הם – עם כולנו. אני רוצה להגיד תודה לכל הסדרנים ולכל עובדי הכנסת בכל המחלקות ובכל המקומות, ולמשמר הכנסת. אני רוצה להגיד תודה לכל חברי הסיעה שלי, שהם המשפחה שלי. יש פה קצת, אבל אני מדברת לכולם – לנאור ולוולדי וליסמין שלי ולכל החברים והחברות. מירב, מילה אחת – תודה לך. תותחית שלנו, פורצת דרך, הח"כית הכי טובה במשכן, שאני לומדת ממנה כל יום מחדש. תודה לך על הכול. אני רוצה להגיד כמובן תודה ללפיד, שנתן בי אמון ונתן לי את הזכות להיות שליחת ציבור וחברת כנסת. זו הזכות הכי הכי גדולה שהייתה לי בחיים. זו זכות גדולה לעמוד מעל הבמה הזאת, ואני מודה לו על זה. ואני רוצה להגיד תודה אחת אחרונה לבנות שלי, ללי ואריאל, שהרבה מאוד פעמים הן אלה ששילמו את המחיר של השעות הארוכות והטירוף שאנחנו חיים פה. אז תודה לכן, ילדות שלי, שתמכתן ופרגנתן והבנתן שזו שליחות, ואני עושה את זה למען העתיד שלכן, וממש בקרוב ביחד נתקן. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה. לפני שנעבור להצבעה גם חברת הכנסת מרב מיכאלי נרשמה לרשות דיבור. בבקשה גברתי, חמש דקות לרשותך. בבקשה.
מרב מיכאלי (העבודה):
קודם כול, יש לי חוב של תודות מחוק הנצחת גולדה. אדוני ראש הממשלה, ראיתי שבחרת להצטרף אלינו להנצחת גולדה, אז שמחתי לראות את ההודעה שלך שמצאת שגולדה ראויה להנצחה. ואני רוצה להודות באמת להרבה מאוד אנשים שעזרו לנו להביא את חוק גולדה לקריאה שנייה ושלישית: למנכ"ל האוצר ישראל מלאכי; לדנה ממשרד ראש הממשלה; לחברתי פנינה תמנו שטה, כמובן; לצבי סוכות; לאכרם חסון, שניהל את רוב הדיונים; לאתי, מנהלת ועדת החינוך; לנירה היועמ"שית, שעשתה עבודה מדהימה; לשר עמיחי אליהו, שאפשר לנו להתקדם; להנהלת הקואליציה, עליזה, דניאל, יניב; ליו"ר הקואליציה אופיר, ולנטע.
היו"ר אליהו רביבו:
הודינו, הודינו לכולם.
מרב מיכאלי (העבודה):
אתה, אתה הודית, זה לא אני.
היו"ר אליהו רביבו:
בשמך.
מרב מיכאלי (העבודה):
למכון גולדה למנהיגות, שהוא המשפחה, שאול רחבי הנכד ותמר זעירא, וגם לחברים מקיבוץ רביבים. אני רוצה להודות מאוד לאישה יוצאת דופן, מדהימה, שעושה עבודה מקצועית, עם עמוד שדרה ישר מפלדה, היועצת המשפטית של הכנסת שגית אפיק, שהרבה מאוד מאוד מאיתנו חייבות וחייבים לה פה הרבה מאוד תודות. עכשיו אני רוצה להודות על החוק הזה לצוות חוקה, וכמובן לצוות שלי – אור רובלביץ', יועץ ודובר ואישיות יוצאת דופן, אילן זלאיט ניובאואר, היועץ הפרלמנטרי, וגיל סולומון. ואני רוצה להגיד מילה על הצעת החוק שאנחנו נצביע עליה עכשיו. תראו, חברות וחברים, אנחנו עכשיו מרחיבים קצת את ההתיישנות על בן דוד כבן משפחה, שאם פגע בקטין או קטינה, יהיה אפשר להגיש תביעה אזרחית בגין הפגיעה הזאת ביותר זמן. את ההתיישנות על עבירות מין במשפחה בוודאי, אבל בקטינות או קטינים בכלל, צריך לבטל באופן מלא, והסיבה היא זאת: כשקטין או קטינה נפגעים פגיעה מינית, זה כמעט לעולם על ידי מישהו קרוב, עם סמכות, עם גישה, שיש לו אפשרות לא רק לפגוע את הפגיעה המינית אלא גם להגיד לקטין שזה לא באמת מה שקורה ושזה הסוד שלנו, ולמנוע ממנה או ממנו בעצם לספר לעצמם מה קורה. וייקחו שנים, ולפעמים עשרות שנים, ולפעמים דברים איומים כמו פגיעה של הילדות שלך, או חשש מפני פגיעה של הילדות שלך, בשביל שתביני מה קרה ותתחילי להתמודד עם הפגיעה בגיל כל כך קטן וכל כך צעיר. חברות וחברים, פגיעה מינית היא ממש תשתית הרוע בחברה האנושית. פגיעה מינית בילדות מובילה לתעשיית המין, לפשע, לזנות, לאלימות, לאומללות וסבל אין קץ בשלל דרכים, והיא רווחת הרבה יותר ממה שאנחנו מוכנות ומוכנים לדווח לעצמנו. אנחנו מדברות על נתונים מבהילים, שמדברים על פגיעה מינית בכל בית שביעי, על זה שעד גיל בערך עשר ילדות וילדים נפגעים באותה מידה, אבל ילדות גדלות לנשים שנשארות קורבנות, ובנים שנפגעו הופכים הרבה פעמים למקרבנים או לאלימים בהרבה דרכים. יש לנו הרבה כלים כדי למגר את הזוועה הזו. יש היום כל כך הרבה מחקרים, כל כך הרבה ידע, כל כך הרבה ניסיון מצטבר חיובי איך ממשלה, כל ממשלה, יכולה לעשות תהליכים שיוציאו מאנשים דברים טובים ולא דברים רעים. אני מפצירה בכולנו שיום אחד נהיה הממשלות האלה, שזה מה שהן עושות, ולא ההפך. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת, אנו עוברים, ברשותכם, להצבעה על הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 10), התשפ"ו–2026, בקריאה השנייה, בנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 420 בעד סעיפים 1–2 – 53 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר אליהו רביבו:
53 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, שני נוכחים. אני קובע בזאת כי הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 10), התשפ"ו–2026, עברה בקריאה השנייה. לפיכך, נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 10), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 421 בעד החוק – 52 נגד – אין נמנעים – אין חוק ההתיישנות (תיקון מס' 10), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
52 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, שלושה נוכחים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 10), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה השנייה והשלישית, ולכן תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
[מס' כ/1207; דברי הכנסת, חוב' ל"ד, ישיבה 413; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אליהו רביבו:
חברות וחברי הכנסת היקרים, נעבור ברשותכם לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 46 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מטעם ועדת הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית. אני מבקש להזמין את חבר הכנסת אופיר כץ, שהוא יושב-ראש ועדת הכנסת, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, ראש הממשלה, הצעת חוק מימון מפלגות זו הצעה בעצם שהבאנו אותה למליאה קודם והחזרנו אותה לוועדה, ובעצם לא היה שום שינוי, לכן אני לא אקריא שוב את ההצעה. זו אותה הצעה שעלתה. ראש הממשלה – לפני שאני יורד, משפט אחד. אנחנו משלימים קדנציה של ארבע שנים. העברנו תשעה תקציבים, מאות חוקים. אני מודה לך על האמון שנתת בי, שביחד הצלחנו להביא קדנציה של ארבע שנים. עשינו את זה ביחד עם כל הקבוצה, עם כל החברים פה, וזה רק חלק אחד, בעזרת השם, בעוד ארבע שנים שאתה ממשיך להנהיג את מדינת ישראל. עכשיו, לפני שאני יורד, צריך לספור שוב שאנחנו כבר 61. אז אבקש לתמוך בהצעת החוק.
היו"ר אמיר אוחנה:
אתם תרצו הצבעה אלקטרונית או שמית? שמית. אם כן, אנחנו מצביעים כעת על הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 46 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, בנוסח הוועדה, מטעם ועדת הכנסת, בקריאה השנייה. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– בעד
ינון אזולאי– בעד
דן אילוז– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– בעד
קארין אלהרר– אינה נוכחת
עמיחי אליהו– בעד
זאב אלקין– בעד
יעקב אשר– בעד
אביחי אברהם בוארון– בעד
אוריאל בוסו– בעד
מישל בוסקילה– בעד
דבי ביטון– אינה נוכחת
חיים ביטון– בעד
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– בעד
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– אינו משתתף בהצבעה
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– בעד
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יואב בן צור– בעד
ניר ברקת– בעד
ששון ששי גואטה– בעד
טלי גוטליב– אינה נוכחת
יצחק גולדקנופ– בעד
מאי גולן– בעד
איתן גינזבורג– אינו נוכח
גילה גמליאל– בעד
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– אינו נוכח
אבי דיכטר– בעד
גלית דיסטל אטבריאן– בעד
אלי דלל– בעד
שלום דנינו– בעד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– בעד
שרן מרים השכל– בעד
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– בעד
יצחק שמעון וסרלאוף– בעד
יאסר חוג'יראת– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
עוז חיים– אינו נוכח
אכרם חסון– בעד
ווליד טאהא– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
אחמד טיבי– אינו נוכח
יוסף טייב– בעד
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– בעד
חילי טרופר– אינו נוכח
מאיר כהן– אינו נוכח
מירב כהן– אינה נוכחת
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– בעד
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
ירון לוי– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– בעד
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– אינה נוכחת
יונתן מישרקי– בעד
חנוך דב מלביצקי– בעד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– בעד
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– בעד
אורי מקלב– בעד
יעקב מרגי– בעד
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– בעד
יואב סגלוביץ'– אינו נוכח
יבגני סובה– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– בעד
משה סולומון– בעד
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– בעד
אורית מלכה סטרוק– בעד
משה סעדה– בעד
מנסור עבאס– אינו נוכח
עפיף עבד– בעד
איימן עודה– אינו נוכח
עדי עזוז– אינה נוכחת
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– בעד
עודד פורר– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– בעד
משה פסל– אינו נוכח
מאיר פרוש– אינו נוכח
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– אינה נוכחת
אריאל קלנר– בעד
יצחק קרויזר– בעד
גלעד קריב– אינו נוכח
שלמה קרעי– בעד
אליהו רביבו– בעד
שמחה רוטמן– בעד
יעל רון בן משה– אינה נוכחת
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
אלון שוסטר– אינו נוכח
קטי קטרין שטרית– בעד
אלעזר שטרן– אינו נוכח
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
נאור שירי– אינו נוכח
אושר שקלים– בעד
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר אמיר אוחנה:
נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
דן אילוז– אינו נוכח
קארין אלהרר– אינה נוכחת
דבי ביטון– אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– אינו נוכח
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
טלי גוטליב– אינה נוכחת
איתן גינזבורג– אינו נוכח
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
יאסר חוג'יראת– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
עוז חיים– אינו נוכח
ווליד טאהא– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
אחמד טיבי– אינו נוכח
חילי טרופר– אינו נוכח
מאיר כהן– אינו נוכח
מירב כהן– אינה נוכחת
עופר כסיף– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
ירון לוי– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– אינה נוכחת
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
שרון ניר– אינה נוכחת
יואב סגלוביץ'– אינו נוכח
יבגני סובה– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– אינו נוכח
עדי עזוז– אינה נוכחת
חמד עמאר– אינו נוכח
עודד פורר– אינו נוכח
משה פסל– אינו נוכח
מאיר פרוש– אינו נוכח
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– אינה נוכחת
גלעד קריב– אינו נוכח
יעל רון בן משה– אינה נוכחת
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
אלון שוסטר– אינו נוכח
אלעזר שטרן– אינו נוכח
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
נאור שירי– אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר אמיר אוחנה:
האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות זאת? לא. אם כן, תמה הצבעה. נא לספור את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 62 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה השנייה. אנחנו נצביע כעת בקריאה השלישית על הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 46 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026. לבקשת הקואליציה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– בעד
ינון אזולאי– בעד
דן אילוז– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– בעד
קארין אלהרר– אינה נוכחת
עמיחי אליהו– בעד
זאב אלקין– בעד
יעקב אשר– בעד
אביחי אברהם בוארון– בעד
אוריאל בוסו– בעד
מישל בוסקילה– בעד
דבי ביטון– אינה נוכחת
חיים ביטון– בעד
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– בעד
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– אינו נוכח
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– בעד
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יואב בן צור– בעד
ניר ברקת– בעד
ששון ששי גואטה– בעד
טלי גוטליב– אינה נוכחת
יצחק גולדקנופ– בעד
מאי גולן– בעד
איתן גינזבורג– אינו נוכח
גילה גמליאל– בעד
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– אינו נוכח
אבי דיכטר– בעד
גלית דיסטל אטבריאן– בעד
אלי דלל– בעד
שלום דנינו– בעד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– בעד
שרן מרים השכל– בעד
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– בעד
יצחק שמעון וסרלאוף– בעד
יאסר חוג'יראת– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
עוז חיים– אינו נוכח
אכרם חסון– בעד
ווליד טאהא– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
אחמד טיבי– אינו נוכח
יוסף טייב– בעד
אוהד טל– בעד
יעקב טסלר– בעד
חילי טרופר– אינו נוכח
מאיר כהן– אינו נוכח
מירב כהן– אינה נוכחת
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– בעד
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
ירון לוי– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– בעד
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– אינה נוכחת
יונתן מישרקי– בעד
חנוך דב מלביצקי– בעד
ארז מלול– בעד
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– בעד
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– בעד
אורי מקלב– בעד
יעקב מרגי– בעד
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– בעד
יואב סגלוביץ'– אינו נוכח
יבגני סובה– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– בעד
משה סולומון– בעד
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– בעד
אורית מלכה סטרוק– בעד
משה סעדה– בעד
מנסור עבאס– אינו נוכח
עפיף עבד– בעד
איימן עודה– אינו נוכח
עדי עזוז– אינה נוכחת
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– בעד
עודד פורר– אינו נוכח
יצחק פינדרוס– בעד
משה פסל– אינו נוכח
מאיר פרוש– אינו נוכח
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– אינה נוכחת
אריאל קלנר– בעד
יצחק קרויזר– בעד
גלעד קריב– אינו נוכח
שלמה קרעי– בעד
אליהו רביבו– בעד
שמחה רוטמן– בעד
יעל רון בן משה– אינה נוכחת
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
אלון שוסטר– אינו נוכח
קטי קטרין שטרית– בעד
אלעזר שטרן– אינו נוכח
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
נאור שירי– אינו נוכח
אושר שקלים– בעד
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר אמיר אוחנה:
אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
דן אילוז– אינו נוכח
קארין אלהרר– אינה נוכחת
דבי ביטון– אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
ולדימיר בליאק– אינו נוכח
מירב בן ארי– אינה משתתפת בהצבעה
רם בן ברק– אינו נוכח
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
טלי גוטליב– אינה נוכחת
איתן גינזבורג– אינו נוכח
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
יאסר חוג'יראת– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
עוז חיים– אינו נוכח
ווליד טאהא– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
אחמד טיבי– אינו נוכח
חילי טרופר– אינו נוכח
מאיר כהן– אינו נוכח
מירב כהן– אינה נוכחת
עופר כסיף– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– אינו נוכח
ירון לוי– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– אינה נוכחת
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
שרון ניר– אינה נוכחת
יואב סגלוביץ'– אינו נוכח
יבגני סובה– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
איימן עודה– אינו נוכח
עדי עזוז– אינה נוכחת
חמד עמאר– אינו נוכח
עודד פורר– אינו נוכח
משה פסל– אינו נוכח
מאיר פרוש– אינו נוכח
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– אינה נוכחת
גלעד קריב– אינו נוכח
יעל רון בן משה– אינה נוכחת
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
אלון שוסטר– אינו נוכח
אלעזר שטרן– אינו נוכח
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
נאור שירי– אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר אמיר אוחנה:
האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? לא. אם כן, תמה ההצבעה. נא למנות את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 62 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 46 – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מימון הבחירות לכנסת העשרים-ושש, התקבלה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1968).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמיר אוחנה:
אנחנו במעבר וקישור ישיר לחוק האמבולנסים, כי הלידה, הלידה של החוק הזה הייתה קשה. אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 268) (הסעת יולדת באמבולנס), התשפ"ו–2026. בבקשה, השרה אורית סטרוק תציג את הצעת החוק לקריאה הראשונה.
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
זה ראשונה? אוקיי, טוב. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, סעיף 47 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה–1995, שעניינו הסעת יולדת, קובע כי "המוסד רשאי לכרות הסכם עם מגן דוד אדום בישראל בדבר התנאים שבהם תועבר זכאית למענק לידה, במקרים מיוחדים, לבית חולים או למוסד רפואי אחר או בחזרה למעונה". הסעיף בנוסח האמור נכלל כבר בנוסחו הראשון של חוק הביטוח הלאומי, התשי"ד–1953, שם קבעה הוראת סעיף 30(ג) כי המוסד רשאי לכרות הסכם עם מגן דוד אדום לישראל בדבר התנאים שבהם תועבר זכאית למענק לידה לבית חולים במקרים מיוחדים. ההוראה האמורה לעניין הסעת יולדת הזכאית למענק לידה נקבעה עוד בשנת 1953 – בתאריך העברי זה התשי"ד, למה כותבים לועזי? בעת שהגוף היחיד במדינת ישראל שסיפק שירותי פינוי ליולדות היה מגן דוד אדום לישראל. בהתאם להוראה זו, המוסד לביטוח לאומי התקשר עם מד"א, אשר מספק את השירות האמור בהתאם לתעריפים שנקבעו בין הצדדים. ברם, לאורך השנים חלו שינויים במערך המענים שניתנים לפינוי יולדות, וכיום פועלים גופים נוספים המספקים שירותי אמבולנס ופינוי רפואי. מדי שנה מתקבלות עשרות פניות במוסד לביטוח לאומי למימון הסעות ליולדת שעשתה שימוש בשירותיהם של גופי אמבולנס פרטיים המעניקים שירות פינוי רפואי לתושבים. בעקבות האמור, מוצע לתקן את סעיף 47 לחוק כך שיתאפשר למוסד לביטוח לאומי להתקשר, על פי כללים ותנאים שייקבעו, עם גופים נוספים שיש להם רישיון לרכב מסוג אמבולנס מטעם רשות הרישוי במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים ושיכולים לספק את שירות הסעת יולדת הזכאית למענק לידה. בשל הצורך לפרסם לציבור את האפשרות להתקשר למוסד לביטוח לאומי לשם מתן שירות הסעת יולדת והצורך ביצירת הסדרי התקשרות עם הגופים הנוספים, נדרש למוסד לביטוח לאומי זמן היערכות, ולכן מוצע לקבוע כי מועד תחילת חוק זה יהיה שנה לאחר פרסומו. לאחר שאמרתי כל זאת, וכמובן, לאחר שאני קוראת לכנסת להצביע בעד הצעת החוק בקריאה הראשונה – נכון, היושב-ראש?
היו"ר אמיר אוחנה:
אמת.
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
אני מוצאת לנכון לציין שאנחנו נמצאים כעת בתשעת הימים, שבהם אנחנו מתאבלים על חורבן הבית, על הגלות הארוכה שלנו. לעת הזו, נכון להזכיר בהקשר של יולדת את הפסוק מספר ישעיהו, הנביא ישעיהו, שאומר על הגאולה – שאנחנו, ברוך השם, זוכים לחיות אותה כאן, בארץ הזו, אחרי כמעט אלפיים שנה – אמר ישעיהו: "מי שמע כזאת מי ראה כאלה הֲיוּחַל ארץ ביום אחד אם יִוָּלֵד גוי פעם אחת כי חלה גם ילדה ציון את בניה". הנביא מדמה את הגאולה שאנו זוכים לחוות כאן בארצנו ללידה. בעזרת השם, שנזכה להמשך גידולו של הרך הנולד הזה – שאלה אנחנו – ולתפארת מדינת ישראל.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לשרה סטרוק. נעבור כעת לדיון האישי. האם יש דוברים המבקשים לדבר? אני לא רואה ברשימה אף אחד, נכון? אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. השרה, מן הסתם, לא צריכה לסכם את הדיון, השרה אמרה את שלה. אנחנו עוברים להצבעה כעת. חברות וחברי הכנסת המבקשים להצביע, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 268) (הסעת יולדת באמבולנס), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. ההצבעה הזאת לא תהיה הצבעה שמית, היא תהיה הצבעה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 422 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 268) (הסעת יולדת באמבולנס), התשפ"ו–2026, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
14 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 268) (הסעת יולדת באמבולנס), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
היו"ר אמיר אוחנה:
הנושא הבא שעל סדר-היום הוא המלצת ועדת הכנסת בעניין בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ להציג את המלצת הוועדה, בבקשה. לאחר מכן חברות וחברי הכנסת החרוצים שנשארו עד כה ישמעו מילות פרידה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפני שאגש לנושא, אני גם אנצל כמה דקות למילות תודה. מסכמים כמעט ארבע שנים. אני אחזור על זה? קדנציה מלאה, ימין וזה, לא נכון? אז אני בראש ובראשונה רוצה להודות ללב הפועם של סיעת הליכוד. עליזה בראשי, תודה רבה לך. אני לא יודע מה יותר מרגישים אלייך – אוהבים אותך או מפחדים ממך?
קריאה:
מפחדים.
קריאה:
ביחד.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
ביחד זה הולך. אז אני מתכוון לזה כשאני אומר שאת הלב הפועם. זה שנים רבות שסיעת הליכוד היא עליזה בראשי. זה משהו שהולך כבר ביחד. את מנהלת אותנו, מסדרת אותנו, דואגת להצבעות. ברוך השם, הצלחנו בקדנציה הזאת בהצבעות. את מאוד אכפתית, מאוד רגישה. כמה שאת צועקת וזה, אני לא יודע כמה פה מכירים את הרגישות שלך וכמה פעמים דברים מרגשים ורגישים גורמים לך לדמוע. אז תודה על כל מה שהיה, על כל מה שעשית. אני באמת אוהב אותך. לעובדות הסיעה – לדניאל המיוחדת, הכישרונית, שמבינה את התהליכים של הכנסת. תמיד היא רואה צעד אחד קדימה ממה שאני רואה, יודעת לפצח את הדברים, לפתור את הדברים. תודה רבה, דניאל. כולם, כולם אוהבים אותך פה, קואליציה, אופוזיציה. כל הכבוד. יניב, איפה הוא?
היו"ר אמיר אוחנה:
הלך ללכוד עריקים.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לא. הלך עם התקנון.
היו"ר אמיר אוחנה:
לוכד עריקים.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
יניב, לוכד עריקים ולוכד מודיעין. תמיד יש לו מודיעין טוב, מודיעין משובח. כשיש איזה ויכוח על תקנון, תמיד הוא שם באמת כדי לפתור את הבעיה ולהזכיר מה התקנון אומר. אז תודה לך, יניב. שמחים שהצטרפת לצוות שלנו. אוריה, שהיא אומנם שקטה, שקטה מאוד, כן, היא גם ביישנית, אבל אין משימה שכשאני שואל אותה: התקשרת לזה, התקשרת להוא? זה תמיד כן, זה תמיד נעשה כבר. את ממש ממש חרוצה. את עזרת לנו מאוד מאוד מאוד בסיעה. עם השקט שלך, כל כך הרבה תוצאות את מביאה. את עושה את הדברים במהירות. אז באמת, המון המון תודה. תודה רבה. אני בהזדמנות זו רוצה להודות בעצם לכל הצוותים של עובדי הסיעות, גם של הקואליציה וגם של האופוזיציה. בסוף עובדים פה ביחד ארבע שנים. אז תודה לכולם. אני חושב שלא מכירים ומוקירים את העבודה הקשה שאתם עוברים, את הספיגה של הלחץ והשיגעונות של חברי הכנסת. זה לא תמיד פשוט, זה לא תמיד קל, אבל אתם עושים עבודה חשובה, טובה, ובמסירות. תודה לכולכם. לכל עובדי ועובדות הכנסת, באמת כולם – אנשי המשמר, הסדרנים – אנשים מיוחדים, אדיבים, יודעים, ידעו פה גם בשנים האחרונות להיות בסיטואציות לא פשוטות, עם אוכלוסיות מורכבות, ותמיד עשו את זה ברגישות, וגם בנחישות, כמובן. אז מפה אני מודה לכל עובדי הכנסת באשר הם מכל סוג, כמו שאמרתי – שומרים, סדרנים, אנשי המזנון. לכולם תודה רבה. ליועצת המשפטית שגית אפיק – כן מגיע לה – היועצת המקצועית, האובייקטיבית, יש לציין, מסייעת פה לכל חברי הכנסת, נמצאת פה תמיד, נוכחת, למרות כל אלה מהתקשורת של השמאל, שכשיש איזה משפט אחד שלא מוצא חן ביניהם, אז כתבת שער. לא מסוגל, מה לעשות? זה מעצבן. אבל פה כולם מכירים, כמעט כולם יודעים מי את. אבל זה הרוב, בסדר? אז את אישה מקצועית, שעושה עבודה מעולה, דואגת לחברי הכנסת, שומרת על הבית הזה בכל כוחך. את מצליחה והצלחת גם כשהיו רגעים קשים של שבירה, אבל בסוף אני חושב שעמדת במטרות שלך גם לסייע לחברי הכנסת וגם להציב קווים אדומים כשצריך. מי כמוני יודע. אז תודה. יש לך חלק משמעותי פה בהרבה מאוד מהחקיקה, בעיקר החקיקה החברתית, שאת תמיד מנדבת את עצמך לסייע. ראינו אתמול עם הלומי הקרב, איך עלית אליהם, איך בכית, איך הם חיבקו אותך. זה היה באמת מרגש ואמיתי. אז באמת, שגית, תודה רבה. מנכ"ל הכנסת צ'יקו, צ'יקו אדרי, שאנחנו מכירים הרבה שנים – היום אמרתי לו – זה נדמה כבר – שאם הוא לא בונה משהו, אז הוא סתם בונה איזה בניין, אחרי זה הוא חושב מה צריך להיות בחדר הזה. אתה בולדוזר אמיתי. אתה תמיד תמיד תמיד זמין לחברי הכנסת, פותר בעיות, עוזר לחברים ולכולם. אני רואה אותך גם עם השיחות – זו לא חוכמה רק עם חברי הכנסת. אני רואה אותך בשיחות עם העובדים, עם העובדים שלך, ואתה מדבר בגובה העיניים. אתה מדבר אליהם באמת ברגישות, אתה עוזר להם כשהם צריכים. אני יודע את זה, ולא ממך. אז אתה באמת שיחקת אותה בכנסת. צ'יקו, עשית פה עבודה מדהימה. רואים את זה גם אנחנו בהחלטות הפנימיות, אבל גם חזותית, רואים את זה, צ'יקו, אז כל הכבוד. הינה, תפקיד נוסף ששיחקת אותה והיית הכי טוב שיש. אני רוצה כמובן להודות לחברי סיעת הליכוד, הבאמת-נהדרים, המופלאים – קבוצה מגובשת, טובה. מאחל לכולם, לכולנו, בעצם, הצלחה בפריימריז, ובעזרת השם שהטובים יישארו וימשיכו הלאה. לכל חברי הקואליציה אני רוצה להודות. זה לא היה פשוט, אבל בסוף היינו קבוצה אחת ונשארנו קדנציה שלמה, אז להודות לכולכם. אני רוצה להודות גם למרכזת האופוזיציה מירב בן ארי, שעבדנו פה ארבע שנים. נכון שרוב רוב הפעמים זה מחלוקות, מה לעשות? היא באינטרסים של האופוזיציה ואני באינטרסים של הקואליציה, אבל תמיד תמיד עבדנו באמון מלא. מעולם לא כתבנו על דף שום דבר, מזכר או איזה חוזה או משהו; הכול על בסיס מילה. זה דבר שהוא חשוב שיהיה, בטח בפוליטיקה. בדברים החברתיים, בדברים החשובים, בדברים האנושיים שחשובים לאזרחי ישראל, מירב תמיד הייתה שם. תמיד היא שמה את האינטרס הפוליטי בצד, ואיפה שהיה אפשר לעזור לחלש, למי שצריך – והוכחת את זה גם ממש השבוע עם הלומי הקרב, כשאמרת לי: תעשה כל מה שאתה רוצה מבחינת לוחות זמנים. מבחינת זה, העיקר שהחוק הזה יעבור. אז את באמת אישה מיוחדת, מירב, והיה לי כיף.
אליהו רביבו (הליכוד):
- - - עוד פעם שאישרה לי להצביע את חוק רבי נחמן.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
כן, אישרת לו?
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
לא. אוקיי. אז מירב, תודה. אני מאמין שגם בפעם הבאה אנחנו נהיה משני הצדדים, אבל חשוב, גם כשיש מחלוקות פוליטיות, שאנשים יהיו אנשים, שיהיו ישרים, שיהיו הוגנים. כך אפשר לעבוד, גם אם כל אחד יש לו את האינטרס הפוליטי שלו. אני רוצה להודות לעובדי לשכתי – למישל תופן היקר, המסור, הנאמן. הוא בא איתי מהצפון וישן פה מראשון עד רביעי. תודה, מישל, תודה על עבודה מסורה וחשובה. לנועה מדהלה, שהיא כבר – טוב, אלה כבר שתי אימהות שיש להן ילדים קטנים, אז הן לא נמצאות איתנו, הן בבתים. אז אני אודה להן מפה: נועה מדהלה ורון פדלון, תודה לכן. וזהו. אחרונה אחרונה חביבה, ראש המטה שלי נטע מולכו, שכל הצעדים וכל החוקים – איפה היא? לא פה? לא פה. טוב. יצאה לעשן. טוב, אז אני אודה לה עדיין. אני חושב שכל החקיקה – והעברתי פה הרבה הרבה הרבה מאוד חוקים, הרבה מאוד בעיקר בזכותה. היא ידעה גם לחבר בין אותם אנשים שרצו את החוק, כל האוכלוסיות – אם זה הארוסות ואם זה הגרושות ואם זה המשפחות השכולות – תמיד ידעה לחבק אותם, לדבר איתם, להבין מה הם רוצים ולתרגם את זה לחקיקה. היא סופר-מוכשרת, ובאמת, רוב החוקים שהעברתי פה, במיוחד החברתיים, זה הרבה הרבה בעיקר בזכותה. אני חושב שבאמת הדברים שהיא עשתה פה – היא נכס לאזרחי מדינת ישראל. עשינו ביחד דברים ממש ממש טובים. אז תודה לך, נטע – למרות שהיא לא פה. זהו. ואחרון חביב, אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך על חברות של ארבע שנים, על שיתוף פעולה, שיתוף פעולה ביני לבינך. אני אפילו לא זוכר שהייתה – באמת לא הייתה שום מחלוקת. הכול עבד חלק. בדרך כלל זה לא קורה בין יו"ר קואליציה לבין יו"ר כנסת – הינה, דוד עושה עם הראש – אבל עבדנו באמת בשיתוף פעולה, ואני מודה לך על כך. ולעובדי מזכירות הכנסת, תודה רבה לכם, גם על הסדר כל הזמן, שהכול יעבוד כמו שצריך. גם אם אנחנו בלחץ זה, ורוצים טיפה לסטות, אתם שם בשביל ליישר אותנו, מה שנקרא. אז תודה לכולם, ובעזרת השם, גם בשנה הבאה נרכיב את הממשלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אופיר, אופיר.
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
אה, רגע. שכחתי למה באתי. ועדת הכנסת החליטה להמליץ לכנסת לבחור בחבר הכנסת אכרם חסון לסגן יושב-ראש הכנסת. אבקש את אישורה של הכנסת להצעה הזו.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. הצבעה על הצעת ועדת הכנסת כעת. הצבעה מס' 423 בעד הצעת ועדת הכנסת – 13 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר מינוי חבר הכנסת אכרם חסון לסגן יושב-ראש הכנסת נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
13 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת ועדת הכנסת התקבלה.
[מס' כ/1162; דברי הכנסת, חוב' כ"ט, ישיבה 399; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אמיר אוחנה:
וכעת נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון מס' 2), התשפ"ו–2026. יציג יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה.
קריאה:
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
זו קריאה שנייה ושלישית. בבקשה.
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדובר בהצעת חוק מאוד מאוד פשוטה, ללא הסתייגויות. יש חוות חקלאיות שנמצאות כבר הרבה מאוד שנים והן לא בהסדרה בגלל כל מיני סיבות. בוועדת הכלכלה הגענו לכל מיני סיכומים עם המינהל. הם צריכים זמן נוסף על מנת לעמוד בכל הדרישות – גם שינוי תב"ע, גם ועדות במינהל, כדי להשלים את המשימות, מה שנקרא – ולא יפנו את החוות האלה, שכבר הרבה שנים יושבות על הקרקע גם בנגב וגם ברמת הגולן. תודה רבה. אני מבקש לאשר את זה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. יש הסתייגויות? לא, אין הסתייגויות. אם כן, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה. כרגע אנחנו מצביעים בקריאה השנייה על הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון מס' 2), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 424 בעד סעיף 1 – 10 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 1 נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
עשרה בעד, נמנע אחד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון מס' 2), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה. וכעת נצביע עליה בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 425 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – 1 חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון מס' 2), התשפ"ו–2026, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
11 בעד, נמנע אחד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון מס' 2), התשפ"ו–2026, התקבלה גם בקריאה השנייה וגם בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים.
[מס' מ/1906; דברי הכנסת, חוב' י"ב, ישיבה 354; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אמיר אוחנה:
להצעת החוק הבאה אני מתכבד להזמין את סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה.
היו"ר אכרם חסון:
בוקר טוב לחברות ולחברים. קודם כול, אני גאה לעמוד כאן, ובאמת מודה לכם על התמיכה. זה כבוד עבורי, זה כבוד עבור בני העדה הדרוזית, ואני מכבד מאוד את הכנסת. אנחנו תמיד היינו הפנים – תמיד אמרתי, הפנים היפות, הפנים המקשרות בין כולם. בכנסת צריך תמיד לעשות כדי שאנחנו נהיה משפחה אחת – כפי שאמרתי, כולם מסתכלים עלינו – בלי חרמות, בלי שנאה. אפשר לגשר על הפערים. תמיד אמרתי – גם בערבית אומרים: חילוקי דעות זה לא אויבות. ולכן אנחנו צריכים ללכת בדרך ארץ, בדרך של ציונות אמיתית, לשמור על כולם, לכבד את כולם. באמת שנהיה פנים יפות בכל מקום ושהצעירים יתגאו בחברי הכנסת, שעושים עבודה קשה מאוד למען עם ישראל. אז אני כרגע, כסגן יושב-ראש הכנסת, מגיש, או מקריא, את הצעת חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר, התשפ"ו–2026. אני מזמין כעת את חבר הכנסת טייב, בבקשה. בבקשה, אדוני.
יוסף טייב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, ברכות.
היו"ר אכרם חסון:
תודה רבה.
יוסף טייב (ש"ס):
גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אומנם 04:30 וכולם עייפים. אני חושב שזו הצעת חוק משמעותית מאוד, חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה. אני רוצה באמת להודות מקרב לב למירב בן ארי, שהסכמת להעלות את זה, למרות הקושי ולמרות – כאופוזיציה, הבנת את חשיבות הצעת החוק והסכמת להעלות את זה. תודה לאופיר. בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר, התשפ"ו–2026, לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק זו היא מיזוג של הצעת חוק פרטית עם הצעת חוק ממשלתית – הצעות חוק פרטיות שמוזגו – שחתומים עליהן כ-86 חברי כנסת מכלל חלקי הבית, אופוזיציה וקואליציה כאחד. ביום שמחת תורה פקד את מדינת ישראל האסון הקשה בתולדותיה, כאשר עשרות מחבלי ארגון חמאס פרצו אל תוך יישובי הנגב המערבי, אל בסיסי צה"ל ואל מסיבות שהתקיימו באזור. הם טבחו, רצחו, שרפו ואנסו גברים, נשים וילדים. באותו יום נפצעו אלפים, נחטפו לרצועת עזה – ובהם ילדים, נשים וקשישים. מול אותן זוועות, שכול ומוות, רבים גילו באותו יום ובימים שלאחר מכן גבורה ומסירות יוצאות דופן והגנו בגופם על משפחות ועל קהילות שלמות. בעקבות הטבח יצאה מדינת ישראל למלחמת חרבות ברזל. תכליתה של הצעת החוק שלפנינו היא להנחיל לדורות הבאים את זיכרון הטבח ולהנציח את מעשי הגבורה שאירעו ב-7 באוקטובר ובימים הסמוכים לו. בין מטרותיו, החוק המוצע קובע שימור הזיכרון הלאומי של מתקפת הטרור והטבח וחטיפת האזרחים ואנשי כוחות הביטחון; הנצחת זיכרון הנרצחים, הנופלים והנספים; תיעוד וזיכרון של סיפורי החטופים; הנצחת מעשי הגבורה והצלה והנחלת זיכרון האירועים לציבור בישראל ובעולם; תיעוד, מחקר ושימור של מלוא המידע על האירועים והנצחת החוסן הלאומי והתקומה של עם ישראל, לרבות בנייתן מחדש של קהילות ויישובים שנפגעו. לצורך מימוש מטרות אלה קובעת הצעת החוק שלושה מנגנונים מרכזיים. ראשית, מוצע לקבוע את יום כ"ד בתשרי יום זיכרון ממלכתי לטבח ולגבורה בכ"ב בתשרי, 7 באוקטובר. ביום זה יתקיימו טקסי זיכרון ממלכתיים; במוסדות החינוך יתקיימו טקסי זיכרון ופעילויות חינוך ממלכתיות; דגל המדינה יורד לחצי התורן; בכנסת ובוועדותיה יתקיימו דיונים מיוחדים. הוועדה החליטה לציין את יום הזיכרון בתאריך העברי הסמוך לתאריך שבו אירע הטבח בהסכמה רחבה. יחד עם זאת, החוק קבע כי תהיה אפשרות לציין גם את יום 7 באוקטובר בקיום פעילויות זיכרון והנצחה. שנית, תוקם רשות זיכרון לטבח ולגבורה בכ"ב בתשרי, 7 באוקטובר, שתפקידה לפעול למימוש מטרות החוק, ובין היתר להקים מאגר מידע מרכזי ומקיף על האירועים ולהנגישו לציבור בארץ ובעולם; להקים ולהפעיל אתר הנצחה וזיכרון לאומי ומוזיאון בנגב המערבי; לחלק תמיכות וכן לתעד ולשמור את העדויות, המסמכים והתכתבויות והסרטונים וההקלטות מאותם הימים. כמו כן, מוצע להקים מועצה ציבורית רחבה אשר תתווה את מדיניות הרשות, שתכלול נציגי משרדי ממשלה, נציגי מינהלת תקומה, נציג משפחות החטופים ומשפחות שכולות, נציגי שורדי הטבח ונציגי המועצות האזוריות והערים שנפגעו, כדי להבטיח שקולם של מי שחוו את הטבח מקרוב יישמע בעיצוב דרכי ההנצחה. שלישית, מוצע לקבוע בהצעת החוק הוראה בדבר תקציב הרשות ומימון פעילותיה, ממשל תאגידי תקין, לרבות ועדת ביקורת, מבקר פנימי ונוהלי ניגוד עניינים, וכן חובת דיווח שנתית לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, כדי להבטיח פיקוח פרלמנטרי מתמשך על פעילות הרשות. חבריי חברי הכנסת, הייתה לי הזכות לנהל את הדיונים בהצעת החוק החשובה הזו, שתיזכר לנו תמיד ותזכיר לנו את אחינו ואחיותינו שנטבחו ביום שמחת תורה. הדיונים בוועדה היו סוערים, כואבים, ולעיתים גם טעונים מאוד. כאשר התחלנו את הדיונים בוועדה היו חטופים בשבי, ונוסח הצעת החוק ביטא את מחויבות מדינת ישראל להשבת כלל החטופים. בסייעתא דשמיא, יעד זה הוגשם במהלך הליך החקיקה, והצעת החוק שונתה בהתאם. הצעת החוק גובשה בעבודה משותפת ומקיפה של כלל החברים בוועדה, מהאופוזיציה ומהקואליציה, מתוך הקשבה לעמדותיהם של נציגי המשפחות השכולות, נציגי החטופים ומשפחותיהם, שורדי הטבח, נציגי הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות בנגב המערבי, וכמובן משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. מדובר בהצעת חוק שמבטאת מחויבות לאומית משותפת, שחוצה מחנות פוליטיים – לזכור, להנציח ולהעביר לדורות הבאים את הסיפורים של הנרצחים, הנספים, החטופים ואותם הגיבורים של 7 באוקטובר. לפני סיום דבריי, אני מבקש להודות ליושב-ראש ש"ס הרב אריה דרעי על הליווי, ההכוונה והתמיכה לכל אורך הדרך לקידום הצעת החוק הזו. לאחר האסון הנורא שפקד אותנו, כאשר החברה הישראלית מתמודדת עם כאב עמוק, הצעת החוק שעברה מדגישה את הצורך באחדות ובערבות הדדית. זו הדרך שהנחיל לנו מרן הרב עובדיה יוסף: להיות נציגים של כלל עם ישראל, לדאוג לכל אזרח ולכל משפחה ללא הבדל ולפעול תמיד למען מה שמחבר בינינו ולא למען מה שמפלג בינינו. אני מבקש גם להודות לראש הממשלה, שליווה את קידום הצעת החוק וראה בה חשיבות רבה; ליואל אלבז ממשרד ראש הממשלה, שיחד העברנו את הצעת החוק ברגישות ובמקצועיות. אני מבקש להודות לדקל ליפשיץ, נכדו של עודד ז"ל, השם ייקום דמו, ויוכבד, שתיבדל לחיים טובים. אני מבקש להודות לחבר הכנסת קרויזר, שליווה את הצעת החוק, לכלל חברי האופוזיציה ולמירב היקרה – בלעדיכם לא הייתה מתקדמת הצעת החוק הזו והיא לא הייתה מגיעה עכשיו להצבעה; לכל חברות וחברי הכנסת של הבית הזה, לכל חברות וחברי הכנסת שיזמו את הצעת החוק או שהצטרפו להצעת החוק, יחד עם כלל חברי הכנסת שתרמו מזמנם ומניסיונם בדיוני הוועדה; לצוות הוועדה, מנהלת הוועדה אתי דנן, ליועצת המשפטית של הוועדה תמי סלע, יחד עם שמרית היקרה. לכל מי שזכרתי ולאלה ששכחתי, תודה רבה על חלקכם בקידום הצעת החוק החשובה הזו. אני קורא לכלל חברי הבית להצביע בעד הצעת החוק החשובה הזאת, ושנראה ימים טובים יותר לעם ישראל.
היו"ר אמיר אוחנה:
אמן ואמן. תודה רבה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, כן הוגשו בקשות רשות דיבור. האם חבר הכנסת קרויזר מבקש לממש את רשות הדיבור שלו? בבקשה. בבקשה, עד חמש דקות לרשותך.
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת. 06:29, רעים, ענר שפירא, צומת שער הנגב, צוות קלמנזון, חוף זיקים, נובה, שבי, חמ"ל תצפיתניות, 252 חטופים, משטרת שדרות, דלת ממ"ד שנפרצת בעוצמה וירייה. משפחת קדם, סימן טוב, חדירה בגדר, טבח, ניר עוז, טנדרים, התנדבויות אזרחיות, מאות אלפי מילואימניקים, רן גווילי – כל אלו ועוד אלו שמות, מקומות ושעות שנחרתו בזיכרון הלאומי של מדינת ישראל. 7 באוקטובר, כ"ב בתשרי, שמחת תורה, הוא לא עוד יום בלוח השנה, והוא גם לא רק אוסף של אירועים נקודתיים. זה אירוע מכונן, רחב, רב-שכבתי, אירוע של כאב, של טבח, של טרור, של חטיפה, אבל גם של גבורה, של חוסן אזרחי ושל ערבות הדדית יוצאת דופן. מתוך ההבנה הזו ומתוך אחריות לאומית עמוקה, אנו מביאים היום לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר. ההצעה מבקשת לעגן בזיכרון הלאומי את האירוע כולו: המתקפה, הלחימה, הטבח, החטיפות, מעשי הגבורה והאצילות, ההתמודדות, החוסן והשפעתו של היום הזה על מדינת ישראל ועל החברה הישראלית. החוק שאנו מצביעים עליו היום נכתב בידיים רועדות, בדמעות ובכאב, ביחד עם משפחות השכול, משפחות השבים והשורדים. יחד ישבנו בוועדת החינוך שעות על גבי שעות, דייקנו כל מילה, כל אות, שמענו את הזעקות, הבטנו על השבר ופגשנו את הקושי. אחרי עבודה מעמיקה, רגישה וכואבת, יצרנו יחד את החוק הזה, שהוא עצמו הגלעד הלאומי של מדינת ישראל. הצעת החוק מגדירה באופן ברור את מטרותיה: שימור הזיכרון הלאומי של מתקפת הטרור הרצחנית, הזוועות, הטבח והחטיפות; הנצחת זכרם של האזרחים, אנשי כוחות הביטחון, ההצלה והרפואה שנפלו ונרצחו; תיעוד סיפורי הטבח, החטיפה, ההתמודדות בשבי; העלאה על נס של מעשי הגבורה, האומץ, החוסן והערבות ההדדית שבאו לידי ביטוי באותם ימים קשים. לצד זאת, החוק קובע יום זיכרון ממלכתי קבוע, בטקס ממלכתי, בדיון מיוחד בכנסת ובפעילות חינוכית במערכת החינוך ובמערכות הביטחון, ההצלה והאכיפה, כדי להבטיח שהזיכרון הזה יהיה חלק בלתי נפרד מהתודעה הלאומית לדורות. אבל ליבו של החוק הוא הקמת רשות זיכרון לאירועי 7 באוקטובר – רשות ממלכתית, סטטוטורית ומבוקרת שתהיה אחראית לתיעוד מלא ומהימן של כלל האירועים, להקמת אתר הנצחה וזיכרון לאומי, מוזיאון וארכיון, למחקר, חינוך והנגשה לציבור בישראל ובעולם ולשימור המקומות שבהם התרחשו האירועים בנגב המערבי. הרשות תפעל בשיתוף ציבור – משפחות הנופלים והנספים, משפחות החטופים, השבים, שורדי המסיבות ונציגי היישובים והקהילות שנפגעו – כחלק מתפיסה שמבינה שזיכרון לאומי אינו נבנה מלמעלה בלבד אלא מתגבש יחד עם מי שנשאו ונושאים את המחיר. בנוסף, במסגרת החוק יצרנו מנגנון מיוחד וקריטי לשימור והעתקה של מיגוניות המוות. אותן מיגוניות, שהפכו למזבחות גבורה, ישומרו פיזית, גם כדי שהדורות הבאים, אלה שלא יכלו לגעת בלב הכאב, יבינו מה קרה באותו בוקר נורא. חבריי, ההנצחה והזיכרון אינם יכולים לעמוד לבדם. החוק הזה חשוב מאין כמותו, אך המלאכה רחוקה מלהסתיים. עלינו להמשיך, גם בקדנציה הבאה, לפעול לטובת חקיקה והמשך רציף שיסדירו את זכויות המשפחות והשורדים. מהבמה הזו אני רוצה לשלוח להם חיבוק גדול ולדייק ולחדד את המחויבות שלנו – של כנסת ישראל, של ממשלת ישראל – לתמוך בהם, לנצור את גבורתם, ולהמשיך ולקדם חקיקה משמעותית למענם. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לדקל ליפשיץ היקר, נכדם של שורדת השבי יוכבד ליפשיץ ושל עודד, ה' ייקום דמו, שנחטף ונרצח, שיזם את החקיקה הזו; לעבודה העדינה והמדויקת של היועצת המשפטית של הכנסת שגית אפיק, שבאמת ביכולת נדירה ולא מובנת מאליה, ביחד עם המשפחות ועם חברי הכנסת; לך, יו"ר הוועדה, יוסי – לשבת שם בוועדה, לגעת בלב של המשפחות ולהביא את החקיקה הזו כאן לקריאה השנייה והשלישית, זו מלאכת מחשבת רגישה ועדינה. ובאמת לך, מירב, ההחלטה להביא בסופו של יום את החקיקה הזאת לפה, זה מעשה אצילי מאין כמוהו ויכולת אנושית מרשימה ומדהימה ברגעים האלה. אנחנו גם רגעים לפני בחירות, אנחנו בתוך עיצומה של מערכה שכל מה שקורה בה הוא משמעותי, ויש לה השלכות אדירות לכל אחד ואחד, ובוודאי למי שהובילה כאן את האופוזיציה. אני באמת מודה לך מעומק הלב על ההחלטה האצילית הזאת, לאפשר לחקיקה הזאת להגיע לסיומה. רק ההודעות שאנחנו מקבלים מהמשפחות, על החיבוק הזה שאם הן היו פה הן היו יכולות לתת לך. לאופיר כץ, שמוביל את הקואליציה ותמך וסייע כדי שהחקיקה הזו באמת תגיע ותושלם, ולכל החברים מהקואליציה ומהאופוזיציה שסייעו כדי שהחקיקה הזאת תבשיל ותונח כאן על מליאת הכנסת. אדוני היושב-ראש, אני חושב שזה לא מקרי שאנחנו סוגרים את החקיקה ביום האחרון של הקדנציה הזו עם האירוע שטלטל את מדינת ישראל וייזכר לדורי-דורות; את המשמעות שלו – מה שקורה כשחלילה אנחנו שוכחים שאנחנו אחים, כשיש מסביבנו אויבים שלא מבדילים בין קואליציה לאופוזיציה, ואיך אנחנו מצד שני גם יכולים לעמוד מנגד, להתגבר ולקחת את מדינת ישראל למקומות טובים יותר. תודה רבה לכל השותפים. שנתבשר בבשורות טובות, ובהצלחה לכולנו ולכל עם ישראל.
היו"ר אמיר אוחנה:
אמן. תודה לחבר הכנסת קרויזר. מבין הנרשמים לרשות דיבור אני מזהה לנגד עיניי רק את חברת הכנסת בן ארי. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רק עליתי כדי להגיד לחבר הכנסת יוסי טייב, שאין לי ספק שהחקיקה הזאת הגיעה לקו הסיום בזכותך, שניהלת את הוועדה הזו ברגישות מול משפחות שכולות, מול משפחות חטופים. אבל אני רוצה להגיד שהדבר הכי מרגש בחוק הזה הוא שאחת המשפחות שאני בקשר מאוד טוב איתה שלחה לי את תמונת הסיום. בתמונת הסיום עומדות משפחות שכולות שהיו להן ויכוחים עמוקים מאוד וקשים בכנסת – לראות אותן עומדות יחד, מחובקות. היא שלחה לי את התמונה ופשוט התרגשתי לראות אותן ולראות מה הצלחנו לעשות בשבילם. אז תודה. תודה גם לקרויזר, שהוביל. יחד איתו הצטרפו, באמת, עוד 85 חברי כנסת, אז גם לך תודה על זה. אני רק רוצה לומר שהחוק הזה מגיע בסיום הכנסת, ואני חושבת שזה סוג של, אתה יודע – לא יודעת איך אפשר לקרוא לזה – סיום טוב, שמאחה, שמחבר את החברה הישראלית. מבינים שבסוף, האירוע הזה, שטלטל אותנו והפך את עולמנו, הגיע למצב שסיכם את הכנסת בצורה טובה, רגועה ושל הרבה אהבה פה, שהייתה חסרה לי בקדנציה שלי פה. כשלא היית, אני אמרתי לך תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני חושבת שהודיתי גם לכולם, גם לשגית אפיק, היועצת המשפטית של הכנסת, שחוץ מהליווי בחוק הזה, ליוותה אותי לאורך כל התפקיד שלי כרכזת האופוזיציה. הרבה פעמים, בעיקר בתקופה האחרונה, קיבלת ביקורת לא מוצדקת. אני חושבת שנעשה לך עוול.
קריאות:
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
תביא לה מים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני בסדר. לא, לא, אני בסדר. חשוב לי להגיד לשגית ששלוש השנים שבהן אני מרכזת את האופוזיציה – לא יכולתי לעשות את זה בלעדייך. יש הרבה אנשים שאמרתי להם תודה, ואני חושבת שאת מעל כולם. אני חושב שעשית בעבורי המון ועשית בשביל הכנסת הזאת המון. תודה. מה שעברת לא ראוי. העם הזה והאופוזיציה, ובטח הקואליציה, מחבקים אותך, אוהבים אותך, וחשוב לי לומר את זה גם פה וגם עכשיו מול מי שנותרו אחרונים ביום הזה. אני רוצה באמת באמת להעריך את זה. אני אומרת תודה רבה לכולם. אני רוצה להגיד תודה לאופיר כץ – בטח הלך לעשן. מגיע לו. אופיר הוא חבר. הוא אמר כאן משהו מאוד מיוחד: שלוש שנים – מעולם לא כתבנו אפילו פתק, הכול היה מוסכם בינינו. ראיתי תמיד לנגד עיניי את טובתו של עם ישראל, והיו לי תמיד כאבי בטן. אפילו עכשיו, כשעוד אומרים לי עוד חוק, אני מבינה את החשיבות למען המדינה הזאת. נכנסתי לתפקיד הזה בחיל ורעדה, ואני מסיימת אותו בתחושה שהצלחנו, בתוך החושך הגדול שנגזר על העם שלנו ועל המדינה שלנו, הצלחנו להביא גם אור, ועשינו את זה בזכות הרבה שותפים טובים. ותודה לך, אמיר. התחלנו שנינו ביחד – איך אומרים באנגלית? ב-back benches, בספסלים האחרונים, ואני חושבת שהצלחנו, שנינו, כל אחד בדרכו שלו. זהו. תודה לכל השותפים כאן שנמצאים מאחור ודואגים שהכנסת הזו תתפקד ותיתן בשורות טובות גם בימים קשים. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לך. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר, התשפ"ו–2026, בקריאה השנייה. ההצבעה כעת. כנוסח הוועדה, כמובן. הצבעה מס' 426 בעד סעיפים 1–40 – 9 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–40 נתקבלו.
היו"ר אמיר אוחנה:
תשעה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק, כהצעת הוועדה, התקבלה בקריאה שנייה. כעת נצביע עליה בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 427 בעד החוק – 8 נגד – אין נמנעים – אין חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר, התשפ"ו– 2026, נתקבל.
היו"ר אמיר אוחנה:
שמונה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר, התשפ"ו–2026 התקבלה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1212).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אמיר אוחנה:
הצעת החוק הבאה, והאחרונה לערב הזה, לבוקר הזה, לכנסת העשרים-וחמש, היא הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של רבי נחמן מברסלב, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת אליהו רביבו, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן להציג אותה. בבקשה, אדוני. בקריאה הראשונה, נכון?
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
כן.
היו"ר אמיר אוחנה:
עשר דקות? בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
אליהו רביבו (הליכוד):
מכובדי, אהובי, כבוד יושב-ראש הכנסת, כמה שהתפקיד הזה תפור עליך. מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אפתח בשבח: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". לפני כמעט ארבע שנים, הקדוש ברוך הוא זיכה אותי, בדרך ניסית, להיבחר לכנסת הזאת, בית המקדש האזרחי שלנו. מרוב שהמעמד היה כל כך נשגב ועוצמתי, היה לי קשה בתקופה הראשונה להכיל את פרץ הרגשות ולנאום את נאום הבכורה. לאחר מכן החלו מהומות שזעזעו את המדינה בעקבות הרצון שלנו לקדם בחקיקה את הרפורמה המשפטית שאנו מייחלים לה שנים רבות, וחשבתי שלא ראוי בעת הזאת לנאום נאום חגיגי כנאום בכורה, ששמור לחבר כנסת פעם אחת בחייו. אז פרצה לה המלחמה, ובוודאי שזה לא היה שייך. והינה, אחרי ארבע שנים, בכנסת הראשונה שמאז שנות השמונים זוכה למלא את ימיה, והקדוש ברוך הוא זיכה אותי להיות בישיבתה הראשונה ולסיים בישיבתה האחרונה. החוק האחרון שאותו אני מציג הוא חוק שהוא כל כך משמעותי בשבילי וכל כך מהותי בתוכי – חוק להקמת מרכז מורשת לרבי נחמן הקדוש. היה לי כל כך חשוב להצביע על החוק הזה בקריאה הראשונה כדי לתת לו דין רציפות. ביהדות, אדוני היושב-ראש, מופיע ומקובל שכשכל כך רוצים משהו, אז צריך להודות עליו מראש, ואם מודים מראש, הקדוש ברוך גם מקיים. אז כדי שיהיה דין רציפות, אני אצטרך להיבחר, אז אני כבר מעכשיו מזמן את האנרגיה החיובית הזאת, שהקדוש ברוך הוא יראה בי ראוי, מצוי וחביב, כדי שאמשיך לייצג את תורת ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל בכנסת ישראל. בכל מקרה, מה שהוא יראה שנכון לי, זה מה שאני אקבל באהבה. לפני ארבע שנים, כשהגעתי לכאן, מימשתי חלום שאף פעם לא חשבתי שאני אתן לו ביטוי, ועדיין, בכל יום שאני נכנס למשכן הזה בחיל ורעדה, אני אומר מזמור לתודה, כי זוהי זכות גדולה. ממרום גילי – ואני לא צעיר, אני לא הגעתי לפה נער מתבגר – למדתי שכמה שלא נלמד, נצטרך ללמוד יותר. זכיתי לחוות פה חוויות, להכיר אנשים מדהימים ולהרוויח חברים יקרים, חברויות שחוצות מפלגות, מגזרים, ועיסוקים. התמקצעתי בנושאים ונחשפתי לעולמות תוכן שלא הכרתי קודם. הקדוש ברוך הוא סייע לי לכתוב ולהגיש 107 הצעות חוק, לכתוב מתווים רבים ולשמש ציר לקידום מהלכים נרחבים. זכיתי לעמוד בראש ועדת העובדים הזרים, הוועדה לזכויות הילד, ולהיות חבר במגוון רחב של ועדות, לזכות ולשמש סגנך, אדוני היושב-ראש, להיות יושב-ראש ועדת האתיקה היוקרתית ומשמעותית כל כך ולהיות תלמידם של מומחים. אני מבקש להודות מכאן לכל מי שנתן לי את הקרדיט: לחבריי לסיעה, ליושב-ראש הקואליציה, לך, אדוני היושב-ראש, לך, מכובדי המזכיר. כאן אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על כך שבכושר המנהיגות שלך, כשהיו המון קולות בימי השבעת הכנסת, כשרק נכנסת לתפקיד והמליצו ממליצים שונים ומגוונים, ואתה אמרת: לתפקיד כל כך מיוחד זה של מזכיר הכנסת אין שום שיקול פוליטי. יש לנו מזכיר כנסת מצוין, ואני בוחר בו מחדש. תודה רבה לך על ההכוונה, הסבלנות והמקצועיות שנתת לי. כמובן תודה רבה למורת דרך וחברת אמת, לשגית, היועמ"שית שלנו. את הרבה יותר מיועמ"שית, את הרבה יותר מחברה, את הרבה יותר ממורה; את אוזן קשבת לכולם, את סופר-מקצועית ואת סופר רגישה. אצל הרבה בעלי מקצוע כמוך, זה לא הולך ביחד. את יודעת להוכיח איך אפשר להיות מקצוענית, מסורה לעבודה ללא שום גבול, ללא שום תנאי, ועדיין להיות בת אדם. תודה לה' שזכיתי להיות בכנסת שאת היועצת המשפטית שלה. אני רוצה לאחל שגם לממשלה תהיה יועצת משפטית שתיכנס לנעליים כה גדולות כשלך. הלוואי. אני מבקש להודות לחבריי באופוזיציה, ובראשם לחברתי הטובה – כמה שהרווחתי אותך – מירב. את חברת אמת, את לביאה, את לוחמת צדק, את פרטנרית ואת שליחת ציבור אמיתית. לא תמיד הסכמנו על כל נושא, אבל תמיד ידעתי שה"לא" שלך מגיע ממקום נקי, ועל ה"כן" שלך תיאבקי גם עד טיפת דמך האחרונה. אם לא את, לא הייתי זוכה לנאום את הנאום הזה, לא הייתי זוכה לסגור מעגל ולהצביע בקריאה הראשונה על חוק הקמת מרכז מורשת רבי נחמן, רבי נחמן הקדוש, גדול האומה ב-200 ומשהו השנים האחרונות, שתורתו, מורשתו והנהגתו הולכים ומתרחבים ככל שעוברות השנים מאז שהוא הסתלק מחיי העם היהודי, ועלה בסערה השמַיְמה. אני אזכור לך את זה כל עוד נשמתי באפי. אני מבקש להודות לכל השותפים שעזרו לי וסייעו לי, לעובדי הסיעה – גם כשהיה צריך יותר סבלנות וגם כשלא תמיד הייתי זמין לענות ולהגיע לכל הצבעה, וגם כשהיה צריך להמתיק סוד ולנצור אותו. תודה רבה לך, אחי ורעי ינון. יש לך חלק גדול בזכות הזאת שאנחנו מצביעים על החוק החשוב הזה. תודה רבה לרב אריה דרעי, שלמרות שהוא כבר לא פה, הוא עבד ימים ולילות כדי שנוכל להצביע, ונשאר דרוך, וברגע הראשון שהחוק הזה נכנס לסדר-היום, בזכותה של מירב ובטוב ליבה ובאנושיות הגדולה שלה, מייד שלח לי ברכה ואיחל לי שזכות רבנו תעמוד לנו עד עולם ובירך אותי שאשריי שזכיתי. אז רבי נחמן הקדוש, גברתי השרה, אומר: אין ייאוש בעולם כלל, וגם אם יש מהמורות וגם אם יש אתגרים, אנחנו חדורי אמונה, כמי שמגיעים בידיים נקיות, שהקדוש ברוך הוא יסייע לנו בזכות רבנו, ואני נושא תפילה בשביל כל המדינה, כמו שאני נושא אותה בהתבודדות היומית שלי, שלא תיפול תקלה תחת ידינו, שלא ייכשלו ברכינו, שנחשוב נקי ונכון, שנהיה שליחים ראויים, שנהיה ראויים לעם הזה ושנזכה לאמון מחודש. רציתי לומר עוד הרבה דברים, אבל צריך גם לחוס על כל מי שנמצא פה איתנו חמישה ימים, חמש יממות ברצף. כמובן תודה רבה לאנשי משמר הכנסת, למנכ"ל הכנסת האגדי ולכל מי שהוא חלק מהמקדש האזרחי העצום הזה. יהי רצון שנזכה לשוב ולסיים את החקיקה הזאת, ואשר על כן אני מבקש מכם שתתמכו בהצעת החוק. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לחבר הכנסת אליהו רביבו. וכעת נעבור לדיון האישי. יש המבקש לממש את זכות הדיבור, והוא חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה.
ינון אזולאי (ש"ס):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. האמת, קודם עליתי והודיתי לכולם, אז אני לא אחזור על כל התודות וההודיות. למנהלות הסיעה שלנו אני לא הודיתי. הן בטח יושבות בחוץ, שומעות ורואות על המסך. קודם כול, תודה רבה לכן, לכל מנהלות הסיעה, לעליזה שלנו, כמובן, תודה רבה לטייבי, לחייבי, לטובי, לדניאל, לשמעון איגרא, ליוסי, באמת לכולם. כולם, תודה רבה לכם. לנטע של יש עתיד – אני כבר לא יודע; מה שבטוח, לכנסת יש עתיד. אצלכם אתם כבר עברתם לאחד ביחד, אבל בעזרת השם, לכולנו יש עתיד, וכולנו ביחד נוכל לעשות טוב למען עם ישראל. מירב, תודה רבה גם לך. לא פשוט לשבת ולקבל את הלחצים של כולם, זה לא מובן מאליו. לאופיר הודיתי. אופיר זה אח, לא סתם, זה אח אמיתי, אח על מלא, מה שנקרא, ועשינו עבודה יחד. אליהו רביבו, איזה יופי זה לסיים ככה את המושב עם כזאת ברכה. הברכה הכי טובה היא מה שהשיר של רבי נחמן אומר: היה לו עין טובה, מחשבה טובה והרבה הרבה שמחה. אבל תדעו לכם, מפה אני גם אומר תודה רבה לאחת והיחידה – זאת אשתי. בזכותה אני פה, אתם יודעים. להיות פה עם כל הלחצים – להישאר עם הילדים בבית זה דבר לא פשוט, אבל היא מאמינה בשליחות הציבורית. אז בעזרת השם, שכולנו נזכה לרבות נחת מכל ילדינו האהובים, כי זה מה שאנחנו רוצים: בריאות, נחת ושמחה לכל עם ישראל. כנסת ישראל, תודה רבה לכולם. עם ישראל, אזרחי מדינת ישראל, שהקדוש ברוך הוא יעזור. ימים טובים, ימים של אחדות, של אהבה. תודה רבה לכם שבחרתם בנו. אנחנו השליחים שלכם, למענכם ובשבילכם. אל תשכחו, אנחנו חייבים לכם. אנחנו העבדים של הציבור – שלכם. שבעזרת השם ובשם השם נעשה ונצליח. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אמן ואמן. תודה רבה, האם יש נוספים המבקשים לממש את רשות הדיבור? השרה סטרוק תשיב בשם הממשלה. השרה סטרוק, בבקשה. לא, בעצם זכות דיבור של שלוש דקות, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כבר 05:00, כבר אור בחוץ.
היו"ר אמיר אוחנה:
בבקשה.
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:
היושב-ראש, חברי המציע של הצעת החוק היפה הזאת, חברתנו מירב בן ארי – את יודעת להיות חברה מעבר למחלוקות הפוליטיות ואת פשוט עם לב גדול. רבי נחמן אומר: דע שכל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא להתפחד כלל. אני חושבת שהכנסת הזאת הייתה צריכה להוביל את עם ישראל לאורך תקופה של גשר צר מאוד ולא להתפחד כלל ולהגיע לחוף מבטחים. אני חושבת שעם כל הקושי, עם כל הפחדים שמסביב – פחדים אמיתיים, אמיתיים, זה לא דמיונות; רוצים להשמיד אותנו – אני חושבת שבסך הכול הצלחנו. בסך הכול הצלחנו, והבאנו את המדינה שלנו למקום הרבה יותר טוב, גם כממשלה, גם ככנסת. ואמרתי קודם, בהמשך לחוק האמבולנסים ליולדות, שישעיהו הנביא מדמה את הגאולה ללידה, ולידה זה כואב. הייתי ממש לא מזמן בלידה של הבת שלי. לידה זה כואב, זה קשה, אבל זה הדבר הכי יפה בעולם והכי מרגש בעולם. אני חושבת שעברנו פה לידה, אנחנו עוברים אותה עדיין, ועם הרבה אומץ והרבה הרבה סייעתא דשמיא אנחנו לוקחים את העם שלנו למקום יותר טוב, בעזרת השם. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. מצביעים על הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של רבי נחמן מברסלב, התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה – הראשונה, נכון? הצבעה כעת. הצבעה מס' 428 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של רבי נחמן מברסלב, התשפ"ו–2026, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
שבעה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה בקריאה הראשונה ותועבר לוועדת החינוך לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברות וחברי הכנסת, אנחנו רגע מנעילת המליאה האחרונה של הכנסת הזאת, וייתכן שזאת הפעם האחרונה שאני פונה אליכם בכובעי כיושב-ראש הכנסת העשרים-וחמש, הכנסת הראשונה מאז שנות השמונים שממלאת את ימיה ויוצאת לפגרת בחירות לבחירות שתתקיימנה במועדן בעוד כשלושה חודשים. אני חושב שאפשר לומר ביושר שזאת הייתה הכנסת הכי מאתגרת בתולדות הכנסות, והיא כללה מחאות מסוגים שונים, ליוותה את המלחמה הקשה והארוכה בתולדות המדינה, את המשפחות השכולות, את הפצועות והפצועים, את התושבים המפונים מהצפון ומהדרום, את הלומי הקרב, את משפחות החטופים – שתמונותיהם ליוו את מליאת הכנסת משך רוב ימיה, עד שהושבו כולם, עד האחרון. ולצד כל האתגרים הללו ידענו כאן גם רגעים גדולים של הסכמות ושל חקיקה לטובת ציבורים רבים. ידענו גם רגעי ידידות ואחווה – אם כי, נודה על האמת, רובם לא לעיני המצלמות – ואירחנו כאן את הגדולים שבמנהיגי העולם, ובהם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי וראש ממשלת הודו נרנדרה מודי. אני מבקש בהזדמנות הזאת להודות לראש הממשלה, שהוביל את מדינת ישראל בתקופה המאתגרת הזאת, לשרות ולשרים, לחברות וחברי הכנסת, ליועצות וליועצים שסייעו לנבחרי הציבור לממש את שליחותם הציבורית, איש-איש על פי השקפותיו ועמדותיו. אני רוצה להודות לחברי נשיאות הכנסת, לסגני יושב-ראש הכנסת, ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, שתרם תרומה משמעותית מאוד להצלחה של הכנסת הזאת, ואפילו גם להצלחה שלי באופן אישי. אומרים שכדי להצליח בתפקיד יושב-ראש הכנסת אתה צריך קשרים טובים עם יושב-ראש הקואליציה ועם יושב-ראש ועדת הכנסת, ובמקרה שלי לאחד קוראים אופיר ולשני – כץ. תודה רבה לך, וגם למרכזת האופוזיציה, חברתי היקרה חברת הכנסת מירב בן ארי, שכמו שאמרת, אנחנו התחלנו כאן יחד בכנסת העשרים בספסלים האחוריים. התחלנו באותו צד, שנינו היינו חלק מאותה קואליציה. עכשיו דרכינו קצת נפרדו במובן הזה שאת באופוזיציה ואני כאן, אבל תמיד, כמו שגם העדת בצדק, פעלת כשטובתו של עם ישראל לנגד עינייך, תמיד פעלת כשאת נאמנה לבוחרייך ולמצביעייך, ואני חושב שמילאת את תפקידך באופן מיטבי, נאמנה לציבור. אני רוצה להודות לעובדות ועובדי הסיעות, למנהלות ומנהלי הסיעות, שליוו אותנו, לעובדות ועובדי הכנסת ולהנהלת הכנסת, ובראשות המנכ"ל הנמרץ והמיתולוגי – כבר אפשר לומר – צ'יקו אדרי; למזכירות הכנסת וועדות הכנסת בראשות עו"ד דן מרזוק, שכפי שצוין, ידענו פה רגעים קשים, ידענו פה ימים מורכבים, ואתה תמיד היית נאמן לכנסת, לתקנון, שאותו אתה מכיר על בוריו, ולמסורת הארוכה שהייתה כל כך חשובה לכולנו פה בבית הזה; לשגית המופלאה – הייעוץ המשפטי של הכנסת בראשותך, שגית, מילא את ייעודו באופן המיטבי. אכן, אכן, כיהנת כיועצת המשפטית של הכנסת – להבדיל ממקומות אחרים – תמיד ייצגת אותה נאמנה, תמיד ראית לנגד עינייך את טובת הציבור, את טובת המוסד הזה, שכל כך יקר לליבך, שכל כך הרבה שנים את הולכת איתו. באמת, נתקלתי ביועצים משפטיים לאורך חיי הציבוריים בכל מיני תפקידים, בשלל תפקידים, ואני מודה שכמוך עוד לא ראיתי. אני מודה לך על שתמיד בשכל רב, בשיקול דעת, מצאת את הדרך לשכנע, להסביר ולייצג את הכנסת בכבוד רב. תודה לך. אני מצטרף גם למה שאמרה כאן מירב – את עברת שטיפה לא פשוטה בתקופה האחרונה, לא הוגנת, אני חייב להגיד, לא ישרה, ואני שמח כל כך שעמדת בפרץ הזה בכוח, בעוצמה, כלביאה אמיתית. אני בטוח שעוד נכונו לך עלילות גדולות. המשיכי בדרכך הטובה הזאת. אני רוצה להודות לצוות לשכתי, שסייע יום ולילה לתפעל את הכנסת הזאת על כל הזרועות שלה. תודה רבה לכם שהייתם שם תמיד – גם עכשיו, בשעה הזאת. אני רוצה להודות למשמר הכנסת ולסדרנים בראשות קצין הכנסת ניצב יובל חן, שדאגו לשמור לא רק על הסדר הציבורי אלא גם על החיים עצמם פה במשכן הכנסת; לעובדות ולעובדי ההסעדה, כי גם הצבא הזה צועד על קיבתו; למנקות ולמנקים, לעובדות ולעובדים של המשק ולכל מי שדאגו לכך שהלב הפועם של הדמוקרטיה הישראלית לא יפסיק לפעום גם ברגעים הכי קשים. קיבלתם את הבאים בשערי הכנסת תמיד במאור פנים ובהרבה רצון טוב לסייע. אני ניסיתי כמיטב יכולתי להיות אוזן קשבת ולסייע לחברות וחברי הכנסת מכל צידי הקשת להגשים את שליחותם הציבורית ולהשתמש בכלים הפרלמנטריים, בין שהיו מהקואליציה ובין שהיו באופוזיציה. לצערי, אין לי אשליות שאנחנו נצא מכאן לעבר השקיעה – או, בעצם, אם אני מסתכל על השעון, הזריחה – בידיים שלובות אל האופק. אנחנו יוצאים למערכת בחירות שמטבע הדברים מתאפיינת בחידוד עמדות ובמאבק בין רעיונות, אבל אני מקווה ומאמין שנחזור לכאן במהרה, ונזכור כי חרף כל המחלוקות, אנחנו, חלילה, לא אויבים אלא שותפים, וכי כולנו בני עם אחד ומדינה אחת. אני מאחל לעם ישראל ולמדינת ישראל שהנציגים שייבחרו ירבו טוב ויראו ברכה בכל מעשי ידיהם. השעה כעת 5:18 לפנות בוקר, ג' באב תשפ"ו, 17 ביולי 2026. הישיבה הבאה תתקיים כשבועיים לאחר הבחירות. ישיבה זו, מושב זה – הכנסת העשרים-וחמש נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 05:18.