ישיבת מליאה בתאריך 16/02/2026 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

שלום לחברות ולחברי הכנסת. שלום גם לשרה. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ט בשבט התשפ"ו, 16 בפברואר 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6553/25 וכלה בהצעת חוק פ/6576/25: הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון – הסבה מקצועית לעובדי עבודת כפיים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת איימן עודה; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (איסור טיפול רפואי באסירים ביטחוניים בבתי חולים ציבוריים), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון – נציבות תלונות הציבור על דיינים וקאדים), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת משה אבוטבול, מיכאל מלכיאלי, יוסף טייב, יעקב מרגי, אוריאל בוסו ומשה ארבל; הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות ולשפה המרוקאית יהודית, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק יום לציון מורשת יהדות הודו, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודות זיכוי למשפחות אומנה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – הנחה בארנונה למשרת בשירות מילואים פעיל) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק קופת חולים (עידוד תרומת תרופות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי), התשפ״ו–2026, מאת חברי הכנסת בנימין גנץ, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, אלון שוסטר, איתן גינזבורג ויעל רון בן משה; הצעת חוק העונשין (תיקון – מרמה והפרת אמונים), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת המועד להגשת תביעות ליקוי שמיעה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשעי שנאה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – מתן הסכמה לטיפול פסיכיאטרי), התשפ"ו–2026, מאת חברות הכנסת מיכל מרים וולדיגר וקארין אלהרר; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – גיל משתמשים ברשתות חברתיות), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון – הגדרת חיפוש בעירום מלא כחיפוש פנימי), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת גלעד קריב ונאור שירי; הצעת חוק הרשות הלאומית לתכנון אוכלוסין ומניעת ירידה מהארץ, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק העונשין (תיקון – התחזות לעובד ציבור בכוונה לבצע פשע), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת עמית הלוי; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור על עינויים ועל יחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה ועופר כסיף; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הוספת סרסור והבאת אדם לידי זנות להגדרת עבירת מין או אלימות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק הקמת שדה תעופה בצקלג (הוראות מיוחדות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת שלום דנינו; הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – חילוט רכוש פעילי טרור ובעלי זיקה לפעולת טרור), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק אחריות במרחב הרשת, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, אוהד טל וצגה מלקו. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (מס' 31) (עבירות הברחה), התשפ"ו–2026. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק רשות המורשת ביהודה והשומרון, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת עמית הלוי. כמו כן הונח הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת ממלכת קמבודיה בדבר שיתוף פעולה בתחומי התרבות, החינוך, המדע והנוער. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה שראינו אתמול בבני ברק הוא לא תופעה מבודדת, הוא חוזר פעם אחרי פעם אחרי פעם בממשלה הזו. אתם נגד צה"ל. זה קורה לא רק בבני ברק. מה ראש הממשלה אמר לוועדת החוץ והביטחון? מה היה בפרוטוקולים המזויפים? הוא אמר להם, כמו שהוא אומר מ-7 באוקטובר: צה"ל אשם. רק צה"ל אשם. אל תאשימו אותי, תאשימו את צה"ל, תאשימו את השב"כ, תאשימו את לובשי המדים. בערוץ 14 השבוע חוזרים שוב ושוב על קונספירציית הבגידה המתועבת, מטפטפים רעל לוורידים: בוגדים בצבא, בוגדים בשב"כ. אנשים שהקדישו את חייהם לביטחון המדינה הם בוגדים. אתם רואים מישהו במדי צה"ל – הוא לא גיבור, הוא חשוד. טרוריסטים יהודים ביהודה ושומרון פעם אחרי פעם זורקים אבנים על צה"ל, מתעמתים עם צה"ל. לא היה אף אלוף פיקוד מרכז, עם כיפה או בלי כיפה, שלא הפגינו לו מול הבית מהבוקר עד הערב, שלא עשו לו את המוות. בממשלה הזאת חבורת הטרוריסטים היהודית הזו מרגישה שיש לה גיבוי. מחוז ש"י של המשטרה לא קיים. אתם לא חושבים שזה במקרה, נכון? השר הממונה בן גביר הוא פשוט העבריין הראשי של חבורת העבריינים. פעם הם היו עוצרים – כשהיו מגיעים לוחמי צה"ל, הם היו נעצרים, או לפחות עוקפים אותם. היום הם לא רואים אותם ממטר, כי הם קיבלו מסר מלמעלה שאומר: הצבא כבר לא קדוש. צה"ל הוא כבר לא הריבון, אומרים להם, אתם הריבון. עשו מה שבא לכם, כולל אלימות כלפי חיילים וקצינים שמפריעים לכם להשתולל. זה בא מכל הכיוונים: זה בא מלשכת ראש הממשלה, זה בא מלשכת השר לביטחון פנים, זה בא מערוץ 14, זה בא מהטרוריסטים היהודים וזה בא מהמתפרעים החרדים בבני ברק. הממשלה הזו לא מפסיקה להגיד על עצמה שהיא ימין על מלא. אתם לא ימין על מלא, אתם לא ימין בכלל. אתם ממשלה שקיימת בזכות מפלגות אנטי-ציוניות, מפלגות שהן נגד הגיוס לצה"ל ומפלגות שהציבור שלהן מנסה לעשות לינץ' בחיילות ולהפוך ניידות. איפה בן גביר היה אתמול, הרקדן הנפוח הזה, שלא מפספס אף זירת פיגוע? תקפו חיילות, תקפו את השוטרים שלך. איפה היית? שר הטיקטוק נעלם כלא היה. כל היום הוא מדבר על זה שאצלו יהיה גיבוי ללוחמים, ואז, כשתוקפים לוחמות צה"ל ושוטרים, הוא מתאדה. מי שנגד צה"ל הוא לא ימין, ואתם ממשלה נגד צה"ל. לקחתם את הקונסנזוס האחרון שהיה לנו – צבא ההגנה לישראל, מפקדיו וחייליו, גיבורי ישראל ולוחמיו – וגם את זה הרסתם. אני לא קונה את כל הגינויים. פתאום אתם מזועזעים מזה שצה"ל כבר לא קונסנזוס במדינת ישראל? שלוש שנים אתם מדברים נגד צה"ל, מאשימים את צה"ל בכל האסונות שאתם גרמתם, ופתאום אתם המומים שאין כבוד למדים. מה שהיה צריך לעשות אתמול זה לשלוח שני גדודי מג"ב לתוך בני ברק ולהוסיף עליהם עוד שתי פלוגות של היס"מ, להיכנס לשם בכוח חסר תקדים ולהראות למדינת ישראל כולה מה קורה לאנשים שתוקפים חיילות צה"ל במדים שרק הלכו למלא את חובתן. זה מה שיהיה פה בממשלה הבאה, ואז נראה את כל המשתמטים החצופים האלה מעיזים להרים יד על חיילות צה"ל במדים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת יעל רון בן משה לנמק את ההצעה מטעם סיעות כחול לבן, המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך, גברתי.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני עשרה ימים, בוועדת החוץ והביטחון, ראש הממשלה השתתף בדיון חסוי, ולאחר מכן אמר את כל הדברים גם ברשתות החברתיות. אז אני אגיד לכם פה – בפעם הראשונה אני אגיד את זה – מה אני אמרתי לו שם בדיון החסוי : אדוני ראש הממשלה, כשאתה הגעת בבוקר 7 באוקטובר לקריה, קרוב משפחה שלי כבר היה חטוף בדרך לעזה; כשאתה כינסת את דיון הקבינט הראשון ב-7 באוקטובר, שלוש בנות משפחה אחרות עברו באותה עת ממש התעללות קשה בביתן. לקח עוד 26 ימים עד שהן זוהו והובאו לקבורה. יהי זכרן ברוך. גם קרוב המשפחה שנחטף לעזה, נרצח שם בשבי. אני לא צריכה אף מסמך ואף פרוטוקול כדי לדעת שראש הממשלה אחראי לדבר הזה. הוא ראש הממשלה, הוא אחראי. כל מי שנשא תפקיד באותו יום בארגונים הירוקים, בכוחות הביטחון, הלך הביתה. האחריות מגיעה עם התפקיד. אני לא צריכה את כל עשרות הפרוטוקולים האלה, שנבחרו בפינצטה, שהוצגו לנו כחלקי דברים, כחלקי אמיתות, כדי לדעת שאתה, אדוני ראש הממשלה, אשם; סליחה, אחראי. אני מתרגשת, אבל השתמשתי במילה אחראי, ואני אדייק. אנחנו לא ניתן לאנטישמים להכחיש את השואה ואת טבח 7 באוקטובר, וכמה עצוב – לא ניתן גם לממשלת ישראל. טבח, זה מה שהמשפחות שלנו עברו, זה מה שהאנשים שלנו עברו, וראש הממשלה אחראי. והינה אנחנו בדיון אי-אמון בנושא כישלון הממשלה בנושא התקציב ובמלחמה ביוקר המחיה. אתם יודעים כמה עשרות אלפי שקלים מושקעים עכשיו כדי להחליף את הכריות על קברי חיילינו הגיבורים לשם "מלחמת התקומה"? משפחה שלא תסכים לשנות את הנוסח ל"מלחמת התקומה", יישאר הכיתוב "נפל בקרב". בזה משקיעים עכשיו כסף. מי יכול להצביע אמון בדבר הנורא הזה? איך אפשר להסתכל לאלפי המשפחות, אלפי המשפחות, ולהגיד להן: כן, בזה אנחנו עכשיו עוסקים בתקציב – בהחלפת הכרית לשם "תקומה", או "נפל בקרב"? טבח, זה מה שקרה לנו, מלחמת חרבות ברזל, ואי-אפשר להציג את זה בשום צורה אחרת. כמה מבין יושבי החדר הזה כעת חושבים שלכל מי ששב מהשבי בעזה, שהיה חטוף או חטופה, מגיע לקבל מענק מהמדינה שיאפשר לו לשקם את חייו בלי דאגה כלכלית בעת הזו? לא רק שזה לא בא לידי ביטוי בתקציב – הקואליציה מצביעה נגד ההצעה הזאת, שהיא המינימום של המינימום. על איזה סכום מדובר? הרי זו קבוצה סגורה, אנחנו יודעים בדיוק מי שב, אפשר לעשות את החשבון. אלה סכומים לא גדולים עבור מדינת ישראל, שכבר השקיעה 222 מיליארד שקלים במלחמה הזאת, בלי לחשב את ההפסדים של המשק. איזה סכום שווה את מה שארבל יהוד עוברת, וצריכה לצאת לגיוס כספים מהציבור? איך אפשר להצביע אמון בתקציב הזה כשלא רואים את ארבל יהוד לנגד עינינו? אולי הרעיון של לשלול את המענקים מהשבים מהשבי הוא חלק מהמלחמה הכי מומצאת של הממשלה הזו, המלחמה ביוקר המחיה? המלחמה הכי מומצאת שיכולה להיות היא המלחמה ביוקר המחיה של הממשלה הזו. במה אתם נלחמים, בארבל יהוד? ברפתנים מהגבולות? זה המלחמה ביוקר המחיה – בהתיישבות בכפר עזה, בבארי, בגולן, באבן מנחם? במי אתם נלחמים? זה יוקר המחיה? שום בשורה אין בתקציב הזה – לא בשוק המזון הריכוזי, לא במונופולים. בטח שאתם לא מעיזים לגעת בבנקים, לא במחירי הדיור. שלוש וחצי שנים לא עסקתם בזה – עכשיו תעסקו בזה? מצאתם את ה-30 אגורות של הרפתן מהפריפריה. איך אפשר להצביע בעד זה? איך אפשר להצביע אמון על העניין הזה? הרפורמה במשק החלב היא דוגמה מובהקת לכך – שינוי מבני עמוק עם השלכות דרמטיות על איך שביטחון המזון של מדינת ישראל ייראה; השלכות דרמטיות על אלפי משפחות. מכניסים את זה לחוק ההסדרים כאילו זה איזה סעיף טכני: אוקיי, נביא קצת חלב מטורקיה או פולין, והינה, סל הקניות של האזרח הישראלי מתאזן, והוא יוכל להתחיל להשקיע בחינוך ילדיו, בבריאות. על מה אנחנו מדברים? יועמ"שית הכנסת קבעה שזה נושא שלא מתאים להיכלל בחוק ההסדרים, ולמרות הכול, הקואליציה הזו, הממשלה הזו, בחרה שכן לעסוק בדבר הזה בחוק ההסדרים. אבל בגלל בעיות פוליטיות בקואליציה המציאו ועדה שתעסוק בדבר הזה, ועדה שלא פעלה כבר כמה חודשים רצוף עכשיו שם. במלחמה המומצאת ביוקר המחיה עוסקים בוועדה המומצאת לרפורמה בחלב. במקום להיכנס למשא ומתן ענייני עם הרפתנים, עם הארגונים, עם כלל החקלאים, ולהגיד להם: אנחנו איתכם – כשהיינו בחנוכת הרפת החדשה בכיסופים אחרי הטבח, התכוונו להיות איתכם, אנחנו מתכוונים לדבר הזה, זה לא היה רק בשביל איזו תמונה. אנחנו באמת חושבים שחשוב שתהיה רפת בכיסופים. אנחנו באמת חושבים שחשוב שתהיה רפת במושב פטיש. אנחנו באמת פה איתכם. אולי נטפל במע"מ שמשלמים החקלאים, בשונה מכל המדינות המערביות. אולי נטפל במחירי המים שמשלמים החקלאים, בשונה משאר המדינות. לא, אנחנו נביא חלב למדינה שנמצאת במלחמה מטורקיה ומפולין, מדינה שבה אנחנו בכלל לא יודעים מה הרגולציה, מה הפיקוח הווטרינרי. את זה אנחנו ניתן לאזרחי מדינת ישראל. וחס וחלילה, בתרחיש שהולך ונהיה ריאלי מיום ליום, כשהשמיים פה ייסגרו בגלל סבב לחימה נוסף, מי יספק את החלב ואת המוצרים הטריים בסופר השכונתי, טורקיה? אתם רציניים? זה התקציב שאתם שמים בפנינו? בזה אזרחי מדינת ישראל צריכים לתלות את תקוותיהם? ומה נגיד לחיילות שנכנסו אתמול לבני ברק? אתם מבינים את המצב שנוצר כאן? מעתה, לפני שאנחנו ניכנס לבני ברק, אנחנו צריכים לתאם כאילו אנחנו בשטח A. אנחנו עוברים את השער לג'נין, ואנחנו צריכים לתאם את זה. איך הגענו לדבר הזה שאנחנו צריכים לחלץ חיילות במדים עם כוח משטרתי מבני ברק? לא רק זאת, עוד זאת – ביום רביעי נדון פה, במסגרת הצעות לסדר-היום, באלימות המשטרה בבני ברק כלפי המפגינים החרדים. אני רוצה לשלוח מכאן חיזוק לכל לובשי המדים, לכל לובשות המדים: אתם יכולים להסתובב בכל מקום בארץ הזו. אני מקווה שהמשטרה תתאפס על עצמה ותדע לתת לחיילות האלה וללובשי מדים בכלל, גם גברים, ביטחון בכל מקום. מה זה הדבר הזה שאנחנו נצטרך להגיד לילדים שלנו שמשרתים בצה"ל: תיזהרו כשאתם חוצים את צומת קוקה קולה, ללכת מזרחה או מערבה? זה שבגליל ובנגב איבדנו משילות – כתושבת הגליל אני כבר מבינה לאן אנחנו הולכים. במרכז גוש דן? על מה אנחנו מדברים? בכתבה שפורסמה לפני שבוע ב-ynet נחשפה תמונה מדאיגה מאוד של עומס בלתי סביר והרעה בתנאים של אנשי המילואים. היום קיימנו דיון על זה בוועדת משנה של חוץ וביטחון, ומגיעים אנשי מילואים, מפקדים, ומגיעות משפחות שלהם, והם אומרים: מאיתנו אתם מקצצים? את יום האיגוד המסכן הזה שעוד יש לנו אתם מקצצים, אנשים שעושים 55 ימי מילואים? והיד עוד נטויה. כמו שאמרנו, התרחישים פתוחים כולם. שם מקצצים. בבני ברק, מי שיצא אתמול, כמו בפקודה – שם לא מקצצים. אי-אפשר שלא לחבר בין שני הדברים האלה. התקציב שמונח לפנינו הוא בושה וחרפה לבית הזה, הוא בושה וחרפה למדינת ישראל, והממשלה הרעה הזאת צריכה לסיים את ימיה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. בבקשה. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, חברות וחברי הכנסת, האי-אמון שאנו מגישים היום אינו טכני ואינו פרוצדורלי אלא עוסק במהות, במהות של החיים עצמם, תחילה בלהישאר בחיים, ולאחר מכן לשרוד ולחיות בכבוד. זאת ממשלה שאיבדה שליטה, איבדה מצפון והפקירה כל אחריות לביטחון האישי, הכלכלי והתזונתי של אזרחי המדינה. זו הצבעת אי-אמון ביכולת של הממשלה הזו להמשיך לשלוט, כי היא כבר קיבלה את התואר של הממשלה הכי נכשלת בשמירה על חיי אזרחיה, ממשלה שזכתה ב"כבוד" על אחוזי העוני הגבוהים, וכמובן גם יוקר המחיה. נתחיל בביטחון האישי, כי שם הכישלון מוחלט, יום-יומי, וכבר הפך להרג בקבוצות – בזוגות, בשלישיות ולעיתים אף בחמישיות. בחברה הערבית נרצחו עד לרגע הזה 52 בני אדם. אגב, האי-אמון היה צריך להיות בשבוע שעבר, במספר 40. הבוקר היינו ב-50, ולאחר מכן עלה המספר ל-52. עכשיו, עכשיו נרצח עוד גבר ביישוב טמרה. אבל מי שממשיך להסתתר מאחורי המילה "פלילי" צריך לקרוא לילד בשמו: חוסר אחריות של הממשלה כלפי אזרחיה הערבים והפקרה. בשנת 2025 נרצחו 267 אזרחים ערבים – רצח אחד בכל 33 שעות. חברות וחברי הכנסת, זו לא סטטיסטיקה – זו קריסת הביטחון האישי של ציבור שלם. מדינה שבה אזרח ערבי נרצח כמעט מדי יום – ואגב, זה כבר יותר מנרצח אחד כל יום, אם נחשב את מספר הימים מתחילת השנה עד היום. זאת מדינה שלא מגינה על אזרחיה, וזו בוודאי לא ממשלה שראויה להמשיך לכהן. למחדל הזה יש כתובת ברורה: השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ולפניו – ראש הממשלה, שאמור להיות האחראי למינוי שלו. שר שמדבר על משילות, אבל המציאות מדברת על כישלון מוחלט. בן גביר לא נכשל במאבק בפשיעה – הוא בחר לנהל אותה פוליטית. במקום למגר את האלימות, הוא ממנף אותה; במקום להגן על אזרחים, השר לביטחון לאומי בחר להתעלם לחלוטין מגל הרציחות בחברה הערבית. הוא לא מגנה, הוא לא מגיע לזירות, הוא לא מדבר על הקורבנות, הוא לא פוגש משפחות שכולות. הרצח בחברה הערבית איננו נושא מבחינתו. במקום להילחם בפשיעה, הוא עסוק בהריסת בתים בחברה הערבית, ובעיקר בנגב. שם יש לו זמן, שם יש מצלמות, שם יש הצגות כוח. כל רצח בחברה הערבית עובר אצלו בשתיקה; כל הריסת בית זוכה למסיבת עיתונאים. זו לא משילות – זו העדפת הרס על הצלת חיים. וכך נבנה קמפיין פוליטי: לא על ביטחון, לא על אכיפת חוק, אלא על דמם ועל בתיהם של האזרחים הערבים. ממשלה שמפקירה חיים ובוחרת להרוס בתים איבדה כל זכות להמשיך לשלוט. כשממשלה שלמה נותנת לזה גיבוי, זו כבר לא בעיה של שר אחד, זו ממשלה שלמה שאיבדה לגיטימציה מוסרית. ממשלה כזאת לא מתקנים אלא מחליפים. אבל הביטחון האישי לא מתפרק לבד, הוא מתפרק יחד עם הביטחון הכלכלי ויחד עם הביטחון התזונתי. דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי לשנת 2024 מציג תמונה קשה, ואני אומרת: תמונה שמחייבת מסקנה פוליטית ברורה. כשני מיליון בני אדם בישראל חיים מתחת לקו העוני, 880,000 מהם ילדים, ודוח העוני של ביטוח לאומי קובע שכמעט מיליון ילדים בישראל חיים באי-ביטחון תזונתי, כלומר אוכל אינו מובן מאליו עבורם, ומנה חמה אינה זמינה. אחד מכל שלושה ילדים בישראל גדל במציאות של מחסור. זו לא טעות מדידה, זו לא תקלה זמנית – זו תוצאה ישירה של מדיניות ממשלתית כושלת. ישראל מדורגת במקום השני במדינות ה-OECD בשיעור העוני בקרב ילדים, והיא עושה זאת כאשר ההוצאה הציבורית על רווחה נמוכה משמעותית מהממוצע במדינות ה-OECD. כלומר, הממשלה הזו בחרה לא להגן על החלשים והמוחלשים, לא להשקיע בילדים ולא לשאת באחריות. ובחתך מגזרי, הפגיעה ברורה עוד יותר: 37.6% ממשקי הבית הערביים חיים מתחת לקו העוני, יותר משליש. זה אומר שממשלה אחת מצליחה גם להפקיר את הביטחון, גם להעמיק את העוני וגם לגלגל את האשמה על הקורבנות. ממשלה שמפקירה את הפריפריה לא יכולה לדרוש אמון, ממשלה שמרעיבה ילדים לא יכולה לדרוש לגיטימציה, וממשלה שמנהלת קמפיין על דם לא יכולה להמשיך לכהן. ולכן, כבוד היושב בראש, האי-אמון שאני מגישה היום איננו רק ביקורת – הוא דרישה לגיטימית ברורה. הממשלה הזו כשלה – כשלה בביטחון האישי, כשלה בביטחון הכלכלי וכשלה בביטחון התזונתי. וממשלה שנכשלת בכל החזיתות האלה צריכה ללכת הביתה לא מחר, לא אחרי תיקון, לא אחרי ועדה – עכשיו. כי כל יום נוסף שלה בשלטון עולה בעוד חיים, בעוד ילדים רעבים, בעוד אזרחים שמאבדים אמון במדינה. ולכן, כבוד היושב בראש, המסקנה ברורה: הממשלה הזו צריכה ללכת הביתה. הציבור לא מאמין בכם, ולא סובל יותר את המציאות שאנחנו בתוכה. כבוד היושב בראש, אני חייבת לפרוק את זה מעליי. אני כבר לא יכולה לעמוד כאן ובכל פעם להעלות את אותו נושא. אנחנו נמצאים וחיים בין בני עמנו. אנחנו פוגשים את האנשים, הנשים, הילדים והמשפחות של הנרצחים והנרצחות. שלשום הייתי בטמרה, אתמול הייתי בנגב, ואני שומעת את הילדים של הנרצחים. אישה שלא עשתה כלום בחיים שלה חוץ מלגדל משפחה טובה, לדאוג לנכדים שלה, לדאוג לאוכל טוב בבית, לעשות טוב ליישוב שלה, נרצחה בתוך הבית. הבת שלה זעקה מדם ליבה. חוץ מלחבק אותה לא היה לי – אנחנו, שליחי הציבור, אמורים לתת מענה. אנחנו יודעים שאין בידינו את הכוח לגרום לכם לעשות את המעשה הראוי והנדרש, אבל ריבונו של עולם, די, תחוסו על האזרחים של המדינה. תעשו את מה שאתם כן יכולים לעשות. אתם כן יכולים לעשות אם רק תרצו לעשות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי. וכעת אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת השר דוד אמסלם להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שאני אתחיל, יש לנו פה אורחים ממרוקו, אז נקבל אותם בברכת ברוכים הבאים. שמעתי את לפיד אומר, ככה, שמעתי חלק מדבריו – הוא אומר לנו שאנחנו מתחברים למפלגות אנטי-ציוניות. הבור ועם הארץ הזה שכח שהוא הקים ממשלה, היה ראש ממשלה על גבו של מי? של מנסור עבאס, יושב-ראש התנועה האסלאמית, שהיום כמעט בכל העולם הם מחוץ לחוק. זה מטיף לנו? זה? הוא משווה בין מנסור עבאס לבין יהודים חרדים שלומדים תורה. תראו לאן הגענו. בשם מה הוא מדבר? מדוע החרדים לא מתגייסים? הרי הוא עצמו, באופן מעשי, הבן אדם לא היה בצה"ל. הוא היה בעיתון במחנה, הלך ב-10:00. איך אמרנו פעם, יהודה? הלך ב-10:00, חזר ב-11:00; אימא שלו אמרה לו: תבוא לאכול את השניצל בשעה 11:00, שלא יתקרר. זה מטיף? אמרתי לו: כולם פה ידברו – אתה לא תדבר. אתה לא היית באופן מעשי בצבא. אתה מטיף לחרדים? דרך אגב, מילא אם היית לומד תורה באותה תקופה, ניחא. הרי היית כל הזמן מסתובב במועדונים, היית פוחז, מנגן בגיטרה ברחובות. זו תרומתך לעם ישראל? אתה לא מתבייש? ואיך הוא אומר בסוף? מה היה הטיפול שהיה צריך להיות בבני ברק? להכניס שני גדודים של חיילים מגב"ניקים ויס"מ – דרך אגב, אני מקווה שאתה יודע מה זה גדוד; לדעתי, אתה לא יודע –– כדי להראות להם מה זה, בבני ברק. תקשיב, אני כבר לא יודע מה להגיד לך. אפילו לא הייתי ממנה אותך להיות היום, על בסיס מה שאתה אומר, למדריך בצופים. אני מבין שאתה רוצה שייכנסו לשם שני גדודים ועוד יס"מ, ובוודאי, כנראה יפצעו ויהרגו כמה אנשים יהודים. זה מה שאתה מחפש. תבין לאן הגעת. תבין באיזה תחתית הביב אתה נמצא. אתה לא ראוי להיות חבר כנסת. אתה לא ראוי להיות איש ציבור. אתה אפילו לא מבין את המרחב. אתה לא רואה בכלל. אתה לא מבין את החברה. אתה גם לא מבין איך מטפלים במהומות. בוודאי לא הולכים לטפל באנשים ולהרוג אותם. אנחנו לא נמצאים עכשיו מול מחבלים בעזה. בני ברק – אני רוצה לספר לך, מר לפיד – יהודים גרים שם, יהודים טובים. אלו לא מחבלים שהבאנו אותם מעזה או חמאסניקים. תתבייש לך. אני מקווה שעם ישראל ישכיל ויעיף אותך מהשירות הציבורי. אני כולי תקווה – אני מפרגן לשאר המפלגות, האופוזיציה, היא חשובה, אבל אתה באופן אישי, אני חושב ואני מתפלל שלא תהיה בכנסת ישראל בגלל שאתה מבזה כל נורמה ציבורית, ובכלל כל אחריות ציבורית. אני רוצה להגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש – אני רוצה לעבור לכמה דברים אחרים שקרו לנו. איך כתוב באיוב? "עוד זה מדבר וזה בא". מרוב שלאיוב היה צרות – זה מדבר וזה בא. הוא לא מספיק לשמוע את הצרה הראשונה, וכבר השליח השני נכנס עם הצרה השנייה. כשאני רואה מה קורה לנו במדינה, האמת היא שאני לא יודע במה להתחיל. אין לי מושג. "עוד זה מדבר וזה בא". אז בואו נתחיל במינוי נציב שירות המדינה. סוף-סוף בג"ץ – שני שופטים בבג"ץ, זה לא בג"ץ. דרך אגב, על בג"ץ מדברים, חבר הכנסת סימון דוידסון, כאילו מדברים על איזה גוף אחד – לא, זה בני אדם עם שם פרטי, שם משפחה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ראית, הוא פנה אליי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל מותר לפנות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל מר עמית החליט – אני פונה אליך כחבר, אתה יודע.

היו"ר אמיר אוחנה:

הוא לא ביזה אותך, חלילה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה באהבה. הוא יודע שאני אוהב אותו. מר עמית החליט, אדוני היושב-ראש, שהממשלה לא יכולה לעבוד על פי חוק ולא למנות נציב שירות המדינה בהליך של מה שנקרא ועדת איתור, להביא את זה לממשלה, למרות שזה מה שכתוב בחוק. ממתי מעניין את עמית החוק? דרך אגב, ב-2011 – הציבור לא זוכר – הייתה עתירה דומה. שם, בגלל שהיה השמאל, אז הוא התיר. שאלו אותו: מה היה שונה אז מהיום? אמר: השנה והממשלה. לא, זה נסיבות אחרות. אתה מכיר את זה, אדוני היושב-ראש, יש להם סיסמאות תמיד: נסיבות אחרות, תקופה אחרת, שמש אחרת, ירח אחר. בושה וכלימה. בן אדם עבריין, שעובר על החוק. דרך אגב, עבריין פירושו בן אדם שעובר על החוק, והחוק הוא כתוב. אם אתה לא פועל על פי החוק, גם אם אתה שופט, אתה עבריין. נמשיך ככה לפיטורי היועמ"שית. הרי הקמנו את ועדת שמגר, אדוני היושב-ראש. פיטרנו אותה בממשלה, על בסיס מה?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, אגב, ועדת שמגר זה הרבה הרבה אחורה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן, אבל על בסיס מה? בגלל שהייתה שם אצל שמגר הטענה הבסיסית ביותר – ושמגר היה איש חשוב מאוד, שופט משכמו ומעלה, שנטע את הבסיסים למשפט הישראלי והיהודי – הוא אמר בצדק: שני אנשים לא מסתדרים. ממשלה לא מסתדרת עם יועץ משפטי – לא משנה כרגע מי אשם, זה לא האירוע – הממשלה נבחרה, ומדובר בפקיד. משתדלים לעשות שלום בית, אבל אם יש משהו קיצוני, הבדלים קיצוניים, אז בוודאי זו עילה לפיטוריו של היועץ המשפטי. רק זה. פיטרנו אותה בממשלה. הממשלה פיטרה את היועצת המשפטית לממשלה פה אחד, וכמובן, מה זה חשוב איזו החלטה קיבלנו? כמובן שעמית, עם התאומה הסיאמית שלו, השופטת דפנה ארז ברק – דרך אגב, אתה אומר עמית, אתה אומר דפנה ארז ברק; הייתי מציע להם לחבר בשם אחד – כמובן, משאירים אותה בתפקידה. מי זאת הממשלה? למה מה זו הדמוקרטיה? מה זו הממשלה? זו בדיחה, זו בדיחה אפילו עלובה, מישל, חבר הכנסת בוסקילה. אנחנו מתקדמים ואנחנו רואים – דרך אגב, זה זעזע אותי. כשהגיע לממשלה המינוי של זיני, האלוף זיני, אני קראתי שם איזה משפט, לא הצלחתי להבין בחוות הדעת שאמר גרוניס. אני רוצה להזכיר לכם: בכנסת חוקקו חוק פרסונלי בשביל מר גרוניס כדי שיהיה נשיא בית המשפט העליון. על פי החוק הוא לא היה יכול להיות, כי לא הייתה לו יתרה של זמן, אבל איך אימא שלי אמרה לי פעם? סיפרתי לכם. כשבאו פעם לרב ואמרו לו: כבוד הרב, חמור שנפל בשבת לבור, מותר להוציא אותו? אמר: השתגעתם, חבר'ה? חילול שבת. בא מישהו באוזן ואמר לו: כבוד הרב, אבל זה החמור שלך. אמר להם: חבר'ה, צמוד לקיר ובשקט. גרוניס – צמוד לקיר ובשקט. אתה, חוקקנו לך חוק פרסונלי, רק לך. אין עוד נשיא כזה, רק אתה. אתה פתאום כותב איזה משפט תמוה שבזמנו לא הבנתי על מה מדובר בו, שאם יסתבר שמישהו מבני משפחתו הקרובה של ראש השב"כ עבר איזו עבירה, הוא צריך להתפטר. אמרתי: מה זה קשור? לא הבנתי. מה, אתה מנבא נבואות? מתי כתבו את זה לראש השב"כ? מתי כתבו את זה לאיזה רמטכ"ל? דרך אגב, מדוע הסיפור הזה בכלל רלוונטי? כתוב בתורה "איש בחטאו יומת". כל בן אדם בעולם המוסרי הדמוקרטי הרגיל – דרך אגב, מר גרוניס, אני רוצה לספר לך, רק באיראן, כשהיום יוצא מפגין והם הורגים אותו, אז הם הולכים להרוג גם את המשפחה שלו. בעולם מוסרי רגיל, בוודאי יהודי, "איש בחטאו יומת". מה קשור האבא לבן? איש בעוונו יישא. אז לא הבנתי מה קרה שם. אז אמרתי יכול להיות שהזקנה עשתה לו את זה, כתב איזה משפט שהוא סתום. פתאום הבנתי, לאחר שהתפרסם הסיפור של עזה והסיגריות – דרך אגב, אני רואה את זה בחומרה. הייתה הברחת סיגריות לפני כמה חודשים, תפסו אנשים, נתנו להם כמה חודשים. דין אחד לכל אחד. אבל פתאום התברר לי, וההבנה שלי הבינה, שהם באו לגרוניס אז וסיפרו לו את הסיפור. אז איך גרוניס יכתוב? הוא לא יכול, הרי זו עוד הייתה חקירה סמויה, אז הוא כבר תפר את היציאה, לכאורה. בושה וכלימה. מר גרוניס, אני מתבייש בך. אתה לא ראוי להיות שופט. אני אומר לך, לא היית ראוי להיות שופט. בשום קנה מידה אין בן אדם שאחראי לזולתו. אין דבר כזה. דרך אגב, היינו צריכים גם לפטר את היועצת המשפטית לממשלה רק על זה שהבן שלה גנב את השכפ"ץ. אני עליתי לכאן, אדוני היושב-ראש, וגם התייחסתי לזה, ואמרתי: אין קשר. אבל מדוע כן קשרתי אותה? במה? לאחר שהדבר התפרסם, היא הייתה צריכה להגיד לפצ"רית: תנהגי בבן שלי כמו בכל אזרח אחר. זהו. תחליטי מה שאת רוצה. בוודאי שהיא לא קשורה לזה. השבוע הגענו בכלל לשיא-השיאים: שופטי בית המשפט העליון הוציאו צו ביניים, אדוני היושב-ראש, לכינוס הוועדה לבחירת שופטים. יעני עכשיו, חבר הכנסת בוסקילה, הם לא קשורים לעניין. הרי מה הוויכוח בין שר המשפטים לבינם? שר המשפטים של מדינת ישראל רוצה להשפיע על מינוי השופטים – זה תפקידו, זו תפקידה של הממשלה. היות שיש להם רוב מובנה, הם לא נתנו לנו לשנות את הוועדה. יש להם שישה, בונקר. אז מה הם רוצים? ששר המשפטים יכנס את הוועדה, והם יבחרו את מי שהם רוצים, בניגוד לעמדתו. מה עשה שר המשפטים? אמר: חבר'ה, שנשיא בית המשפט העליון ישב איתי, כמו כל דבר, נשב, נדבר, נגיד להסכמות. מה שנקרא, חציו שלי, חציו לה'. נתחלק, נעשה איזושהי פשרה מסוימת. לא. מה הם פסקו? הם חייבו אותו לכנס את הוועדה. הרי ברור שאם הוא מכנס את הוועדה, הם מביאים 50–60 שופטים. איך עשה ניסנקורן, אתם זוכרים את זה? ברבע שעה הם מינו 63 שופטים. רבע שעה. אז מה יקרה פה? כל השמאל – עוד פעם נמצא אותו בכל בית המשפט, כמו שאנחנו רואים את כל המשפט בתל אביב ובכל המחוזות האלה, שרובם אנשים שלהם, ולשר המשפטים, ובכלל, לרוב העם, לרוב הציבור, אין ייצוג בבית המשפט. הוא לא יכול למנות שופטים שמבינים אותו. אז למה עד היום זה התעכב? בגלל שהיה דין ודברים, ובג"ץ החליט: לא, לא יהיה דיון ודברים. זה השופטים שלהם, זה הם, הקבוצה שלהם, והם הוציאו צו ביניים. אני אומר לך, שר המשפטים, אתה עומד במבחן לא פשוט. אני, אם הייתי, מדינת ישראל מבחינתי היא מעל הכול, אתה יודע איך זה עובד אצלי. אני, קודם כול מדינת ישראל, אחרי זה המפלגה שלי ואחרי זה הממשלה. זה סדר העדיפויות שלי. אני אומר לך שגם אם הייתי נכנס לבית סוהר, לא הייתי מכנס את הוועדה, בגלל שהם אנשים פושעים. אלה גנגסטרים. אלה לא שופטים בבית המשפט העליון, אלה אנשים אלימים שעוברים על החוק, בגלל שהחוק קובע שרק שר המשפטים מכנס את הוועדה. מי שמך בכלל? אבל אני אספר לכם יותר מזה, חבר הכנסת בוסקילה ואדוני היושב-ראש: אני יושב-ראש הוועדה למינוי קאדים. לפני כשנתיים, כמובן, מר בכר – אתם זוכרים אותו, מהמאורות הגדולים – יושב-ראש לשכת עורכי הדין, הם בחרו שני עורכי דין ערבים. עוד לפני כן כתבתי לו: אני מבקש שתבחר אישה ערבייה וגבר, עורך דין ערבי, בגלל שאנחנו בממשלה בחרנו שניים – אני והשרה סטרוק – חברי הכנסת הערבים חברים בוועדה. אמרתי לו: תשמע, אני צריך להתייעץ עם איזו אישה ערבייה, עם מי אני אתייעץ? כמובן, בגלל סיבות פוליטיות, הוא החליט שהוא בוחר שני גברים. אמרתי לו: אתה יודע מה? אני לא מכנס את הוועדה עד שאתה לא שם אישה. הם בבג"צים כבר שנה וחצי. מה אתה חושב? הוא בא אל דפנה ארז ברק – היא תעליב את מר בכר? אז מה מחכים? שנה וחצי לא פוסקים, לא ממהרים. אמסלם ילך לבחירות, אמסלם ילך, נביא מישהו אחר. זה לא בוער להם. בכלל אין להם – שם הנשים לא חשובות. בוועדה לאיתור מישהו, אם אין שם אישה, כשסמוטריץ' רצה למנות את ראש אגף התקציבים, אמרו לו: לא, תביא אישה. אני בעד, אבל רבאק, אני, אמסלם דוד, תבינו טוב, הם מעולם לא דאגו, מעולם – תבדקו אותי – לזכויות אדם, אף פעם. אם יעצרו את כולנו בימין, אותם זה לא יעניין, אבל מה, אם תעכב אותו במעבר חציה, ישר כולם באים ועוצרים אותך, גם השופטים יכניסו אותך לבית הסוהר. אני, אמסלם דוד – עשו אותנו ברברים. עוד מעט נתייחס לזה. לא חשובים בכלל. אנחנו צריכים לדאוג לזכויות הפרט במדינת ישראל, זכויות האזרח, אחרת היינו כאן מדינה בולשביקית מזמן. אנחנו נמצאים כאן כמעט כמו בצפון קוריאה, אתם יודעים את זה. אין זכויות אדם, אין דבר כזה. מי שיתעסק בזכויות אדם זה רק אנחנו. אני הגשתי 15 חוקים לזכויות אדם. מתי השמאל הגיש משהו שזה לא הוא ולא ענייניו? אנשים לא מעניינים אותם באמת, רק כשהם צריכים למנות. אצלם הכול בסדר, אבל כשאנחנו, כשאני מבקש למנות – הכול בסדר. אז מה תענה לו דפנה ארז ברק? בואו נדחה, נגלגל את זה, אתם יודעים את זה. נגלגל את הזמן. חשוב לנו לבחור שופטים, אדוני היושב-ראש, אבל קאדים? לא משנה שיש איזה 20 קאדים ו-800 שופטים; לא משנה שקאדים מתעסקים בגירושים של האנשים הכי הכי בתחתית במדינת ישראל, שצריך לסייע להם. ואני רציתי אישה קאדית, אישה ערבייה שתבוא ותייעץ לי. אני אגיד לה: תשמעי, אני לא מכיר אותם, תני לי עצה. האם זה טוב? לכי, תבדקי. אבל לא, מה פתאום. זה לא מעניין אותה. אני אמרתי את זה פעם לאחמד טיבי: הם קודם כול יטפלו בנו ואחר כך בכם. הערבים אצלם קצת יותר גבוהים מאשר הספרדים והליכודניקים, ככה זה אצלם.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אולי תדבר קצת על הרצח בחברה הערבית?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עוד מעט אני אדבר על הכול, רק תשמעי מה אמרתי עכשיו.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שמעתי את מה שאמרת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אעבור לוועדת הרוגלות. זה שיא-השיאים. אני רוצה לספר לכם איך זה התחיל. הרי זה התחיל מהסיפור של אלשיך ושהיה את פגסוס. והם עשו עסקה עם הממד החמישי ב-50 מיליון שקל – חבר הכנסת משה טור טופז, המכונה קינלי – 50 מיליון שקל בלי מכרז, נתנו מקדמה של 5 מיליון שקל. ומי זה? מר כוסברה, שמריח כוסברה ושקרנים, מר אלשיך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

בינתיים מריחים משהו אחר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה, תני לי רק שנייה.

היו"ר אמיר אוחנה:

זה בבדיקה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ובסופו של דבר רצינו לבדוק את הנושא. כמובן, לא בודקים, ואז, כשהגענו, הסתבר שגם בחקירות ראש הממשלה יש אנשים שהאזינו להם – לא האזינו, נכנסו לתוך הטלפונים שלהם ושאבו מידע לא על פי החוק, בלי צווים של שופטים ובלי כלום. שומו שמיים, אין דבר יותר בסיסי מזה. דרך אגב, זו הנשמה של כל בן אדם, אלה הסודות שלו עם המחשב שלו והטלפון שלו. אז הקימו את ועדת מררי, בא מנדלבליט הצדיק – אתה שומע, יהודה? הקים את ועדת מררי. מי זאת מררי? היא הייתה המשנה שלו. באו, עשו איזה טיוח. היא אמרה: לא, היו כמה מקרים בודדים, זה לא רציני, אין תופעה. אנחנו הקמנו ועדה. הממשלה קיבלה החלטה להקים ועדת חקירה ממשלתית. אני חושב ומאמין שלא הייתה מדינה דמוקרטית אחת בעולם שלא הייתה עושה את זה. אנחנו לא השטאזי, לא מתנהגים – המשטרה שלנו היא לא השטאזי ובוודאי לא הקג"ב, ככה חשבנו. ואז הם מורחים את זה, הולכים לבג"ץ. כמובן, יש כלל ברזל: הממשלה מקבלת החלטה, הג'ינג'י וחבר מרעיו, כרגיל, אתה יודע, תרגיל מס' 2, עושים ככה: הג'ינג'י מגיש את העתירה, עמית בהרכב – מקבל. ומה הם מחליטים? אל תתעסקו. הפשרה שהייתה: עזבו תיקים קיימים, עכשיו, שמתנהלים. תבדקו מה שתגיד לכם היועצת המשפטית. אני צובט את עצמי עכשיו ברמת האינטליגנציה הבסיסית של ילד בכיתה ו' בשיעור אזרחות. אני שואל אותך, עמית, אתה וחבר מרעיך: מה יותר חשוב להציל, אדם שטבע כבר ושתה את כל המים או בן אדם שעכשיו טובע ואנחנו רוצים להציל אותו? הרי הסברה אומרת, קודם כול, אם עכשיו מתנהל דיון, עכשיו, בבית משפט, והמדינה עברה על החוק, ובן אדם אמור להיכנס לבית סוהר בגלל זה – קודם כול בואו נציל אותו, קודם כול הוא. זה שכבר נפגע, נטפל בו קצת יותר מאוחר ונוציא גם אותו. אבל אצלם, כל ההיגיון הפוך. עכשיו, מה הקשר ליועצת המשפטית? הרי היא צריכה להיחקר בעצמה, היא וראש לה"ב. מה זאת אומרת? היא האשמה המרכזית בסיפור הזה. אבל אני אגיד לך למה הם לא רצו. אני אגיד לך, חבר הכנסת מישל בוסקילה: אם היו פותחים – אני שמעתי אתמול את השופט דרורי. מי זה השופט דרורי? זה שופט, נשיא בית משפט, שהיה סגן נשיא המחוזי. איש צדיק. הקמנו ועדה לעילא ולעילא, גם מהשב"כ, גם מהאקדמיה וגם מעולם המשפט, חבר הכנסת כהן, ואתמול הם התפטרו. פעם ראשונה במדינת ישראל שוועדה שמוקמת על ידי הממשלה או ועדה כלשהי מתפטרת. על מה? על זה שלא רצו להעביר להם חומר. כאילו, מי זאת הממשלה הזאת, שטויות. אני מודיע לכם, אם דרורי נכנס פנימה, כל השופטים, הפרקליטים, כולם בבית סוהר, למה הם כולם מאזינים. דרך אגב, יש דוח מבקר המדינה – עכשיו פתאום יצא, להפתעתנו הרבה – יש למעלה מ-13,000 האזנות. הוא בדק, דרך אגב, 255. אתה לא תאמין, מישל – כמה מוצדקות? שתיים. אפילו לא פרומיל, זאת אומרת שכל ההאזנות לא חוקיות. ובמקום שבית המשפט יבוא ויגיד: חבר'ה, אנחנו שומרים את זכויות הפרט – איך הם אומרים: אנחנו דמוקרטים, אנחנו פלורליסטים, אנחנו שומרים על זכויות האדם והפרט. הם מעולם לא שמרו על זכויות האדם חוץ מהזכויות שלהם – ולא זכויות, העבירות שלהם. הם עבריינים. ברגע שייכנס שם – אני מודיע לכם – כולם ייכנסו לבית סוהר. אלה מאות אנשים, כל החונטה תיפול במכה אחת.

רם בן ברק (יש עתיד):

אמסלם, אף אחד לא מקשיב לך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עצם העניין שאתה אומר – אתה מקשיב טוב.

רם בן ברק (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז למה אתה מפריע לי? למה? עוד מעט אני אגיע אליך, אל תדאג. הרי אתה זוכר מה היה בממד החמישי, מר רם בן ברק? הרי אם היו חוקרים אתכם היית נכנס לבית סוהר, אתה יודע את זה, אתה יודע את האמת. הרי רק כסף מעניין אתכם.

רם בן ברק (יש עתיד):

רק כסף?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק כסף ובצע כסף – לא כסף, בצע כסף. ולכן, דרך אגב, הגענו לפרשת הפצ"רית, ותיקחו את הכול בהכול, הכול קשור לכול. הגענו לכך שלפני שנתיים פרץ לעולמנו סיפור שהכפיש את מדינת ישראל וחיילי צה"ל הגיבורים שלנו: הפכו אותם לאנסים. שנתיים אני בא לקבינט, ואני שואל את הרמטכ"ל: תגיד, אתה שומע מה קורה פה? אתה אבא של החיילים. אם אני הייתי רמטכ"ל, הייתי הופך כל דבר. יבזו את חיילי צה"ל בעולם? בטלוויזיות? יראו סרטון? הוא אמר לי: דודי, יש לנו חשדות. בודקים. אמרתי לו: אבל יש דרך לבדוק את הדברים, לא בטלוויזיה. אפילו לא בדקו, דרך אגב, אז עוד לא התחילה הבדיקה בכלל. קודם כול הם פרסמו את הסרטון, אדוני היושב-ראש, ואחר כך. אז הייתי שואל כל חודשיים: חבר'ה, מה קורה עם הסיפור הזה של החיילים בכוח 100? אתם הרי גרמתם לאנטישמיות הכי גדולה בעולם – למעלה מ-100 מיליון צפיות. יש יהודים שנהרגו בגלל הסרטון הזה, ועוד הרבה יהודים ייהרגו בעולם בגללו. אמרתם: אנחנו חוקרים, אנחנו פה, לקחתם את הסגן של הפצ"רית, היא ישבה עם היועמ"שית, וכולם יושבים, שנתיים, ומספרים לנו: לא יודעים, היו אנשים שנחשפו, אנחנו לא יודעים. לא משנה שבכל הפצ"רייה הזאת יש אולי 100 איש. קח אותם לפוליגרף בבסיס ביום הראשון ותמצא. אבל מה קרה? העוזרת של הפצ"רית הייתה צריכה לעבור תפקיד, וכידוע לך, אדוני היושב-ראש, בצבא וגם במשטרה, במעבר תפקיד אתה צריך לעבור פוליגרף. אז היא באה לפוליגרף, ובדקו אותה, וכדי לא לשקר היא סיפרה את האמת. ככה פרצה לה לעולם פרשת הפצ"רית. תבינו טוב, אנחנו מדברים על זה שנתיים, וכלום, הכול טוב. אנחנו בודקים, בודקים – כמו ברוגלות: אנחנו נבדוק, נבדוק. כל הפשעים שלהם: אנחנו נבדוק, אנחנו לא עכשיו, אנחנו פה, אנחנו שם. אז מתחילה סאגה, לאחר שאנחנו כבר יודעים מה המקור, יודעים מה קרה פה, סגן הפצ"רית אומר שהכול היה בתיאום עם היועמ"שית: ישבתי אצלה במשרד, ישבנו, עשינו ישיבות. מר בלט פתאום שמו לו שתי יציאות קטנות בטלוויזיה על כך שהוא הפעיל איזו יחידה כדי שתחקור איזה פריצה לאיזה מפעל – אמרו לו: אבל זה לא התפקיד שלהם, הוא אמר: לא, לא, אני החלטתי. כשהלכו לשם הסתבר שהבת שלו סמנכ"לית במפעל הזה, זאת אומרת שגם לו יש מה שנקרא תיק שרצים על הגב. פתאום, כולם מיישרים קו – גמרנו את החקירה ברבע שעה, 20 דקות. תבינו, סיגרים לראש הממשלה חוקרים שמונה שנים. זה עלה מאות מיליוני שקלים; לדעתי, זה כבר עבר את רף המיליארד שקלים. סיגרים שחבר שלו נתן לו, טוב, לא טוב, לא חשוב. סיגרים, יין. בן אדם שפגע בביטחון מדינת ישראל הכי קשה – לדעתי, מאז קום המדינה לא הייתה פרשייה כזאת. יהודי מטנף ככה? ומי זה האלוף בצה"ל? על מי, על חיילי צה"ל? אני הייתי לוקח אותה, את הילדים שלה, ושם אותם שם שהם ישמרו על הנוח'בות. דרך אגב, הילדים שלהם לא שומרים על הנוח'בות, שלא תתבלבלו. אלה הילדים שלנו. ב-8200 לא נמצאים הנוח'בות. בצפון תל אביב הם לא שומרים על הנוח'בות. אנחנו לא חשובים, אפשר לשרוף אותנו למולך.

מאיר כהן (יש עתיד):

עושים דברים לא פחות חשובים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. הכול טוב, אני נוהג בהם בכבוד גדול, אבל שייקחו גם חלק מהם לשם. דמנו זול ואפשר להקריב אותו על המזבח. אנחנו נספר לעולם שאנחנו גם חוקרים, כדי שנוכל לנסוע לאמריקה ושלא יוציאו לנו צווים בבית הדין הבין-לאומי – זה מה שמעסיק את האנשים האלה, תבינו. ככה נקלענו למצב שמר בלט, ראש אגף החקירות במשטרת ישראל, מודיע אחרי רבע שעה שנגמרה הפרשייה, ובזה נסגר הסיפור. שמו אותה שבועיים במעצר בבית חולים, ומשוחררת. הרי את פילבר עצרתם עם ג'וקים, עם הכול, עם עכברים, חודשים על חודשים, אבל מה זה חשוב, רבי מאיר. איך אמר פעם רם בן ברק, שעכשיו יצא מפה? אנחנו הלבנים והם השחורים. וזה נכון. לצערי הרב, זה נכון. רצינו להקים ועדת חקירה לגבי הנושא הזה, אדוני היושב-ראש. כמובן, שמנו את השופט בן חמו והם הזדעזעו: בן חמו יחקור אותם? שופט מחוזי? הרי ברור לך לחלוטין שאם היינו שמים שם את חיות, הם היו מקבלים אותה במצלתיים, אבל יוסף בן חמו? עם כיפה עוד? מרוקאי? יחקור אותנו? בוודאי, עד היום לא קמה שום ועדה ולא בטיח. אני עכשיו לא מסתכל על זה כפוליטיקה, חבר'ה, אני מסתכל על המדינה. אמרתי, המדינה יותר חשובה לי מהכול. ליבי נקרע. איך המדינה שלנו מתרסקת? לא ייאמן. לסיכום, אני רוצה לומר לך במה זה בא לידי ביטוי, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, בסוף, בסוף זו האמת. כשאתה שומע: אהוד ברק, שנולד בארץ, היה בצה"ל כל חייו, היה החייל הכי מעוטר – רק צריך לבדוק מי נתן לו את העיטורים ועל מה, בואו נעזוב את זה – מדבר עם חברו הפדופיל אפשטיין. דרך אגב, אתה זוכר, חבר הכנסת כהן? הוא בא עם חם-צוואר, בא ככה עם חם-צוואר, רק העיניים, כאילו הוא בא – ככה באים שודדי בנקים, ככה באים עם מה שנקרא כובע גרב, שלא יזהו אותם. לאן הוא נכנס? לבית של מר אפשטיין. איך אמרתי בזמנו? אפשטיין הזמין אותו כדי שיקראו תהלים ביחד, יתפללו. בן אדם צדיק יסוד עולם, לא? ומה הוא אומר לו עכשיו בהקלטה? מאיר, חשוב לי שתשמע את זה, בגלל - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

אני הגבתי על זה - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל זה חשוב לי. איך הוא אומר? אנחנו יכולים לשלוט באיכות. הוא מדבר על העלייה.

מאיר כהן (יש עתיד):

סלקציה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ומה הוא מספר? החברים ממרוקו, היהודים – שתבינו איך רואים אותנו אותו אשכנזי וחלק גדול מהחברים שלו. הם הביאו אותנו, הם הביאו את ההורים שלנו – ככה הוא אומר – ממרוקו, עלייה נחותה, אבל לא הייתה ברירה. לך תספר לו, מאיר. אבא שלי עלה לארץ כשהוא היה בגיל 24, סבא שלי עלה שש שנים אחר זה. שאלתי את אבא שלי: למה סבא עלה שש שנים אחר כך? הוא אמר: הוא היה מבוגר והיו לו ילדים קטנים, לא רצו להעלות אותו. הם העלו רק את מי שהתאים להם באותה תקופה, את מי שיודע לעבוד, צעיר. לא – תישאר שם. והוא אומר: היינו צריכים להציל את האנשים, לא הייתה ברירה. עכשיו אנחנו יכולים להיות בררנים, מאיר, נביא מיליון רוסים. דרך אגב, הוא מתכוון ללא יהודים, הרי יהודים צריכים לבוא לארץ – נביא מיליון גויים רוסים. הוא אומר: אני אמרתי לפוטין: נביא מיליון גויים רוסים, ואחרי זה הוא מתקן – בלארוס. למה? הן בחורות גבוהות ויפות, וככה נמהל את הספרדים פה במדינת ישראל, וככה אנחנו נשלוט פה.

היו"ר אמיר אוחנה:

ייאמר לזכותו של חבר הכנסת כהן שהוא אכן גינה את הדברים ודרש הסברים. ייאמר לזכותו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוודאי. זה לא קשור למפלגות. כשמאיר שמע את המשפט הזה, גם אני שמעתי, והלב שלי נקרע בדיוק כמו שלו. זה לא קשור, זה ההורים שלנו.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה איום ונורא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה משהו מטורף. אבל מה שמפריע לי – שהוא גם טען: דיברתי איתו, אתה יודע, לא ידעתי שמקליטים. להפך, כשאתה שח לפי תומך, זו העדות הכי משמעותית, בגלל שזה מה שאתה מאמין, זה הראש שלך. הרי לטלוויזיה לא תבוא ותגיד את זה, אבל כשאתה מדבר עם מר אפשטיין, אתה אומר את האמת שלך. אתה איש בזוי. אתה יודע מה? אני אפילו לא יודע איך לתאר אותך. איך אמר אהוד אולמרט? כמעט בכל עסקת נשק אתה לקחת שוחד. אתה הלכת לאפשטיין, החבר הפדופיל שלך, כשידעת שהוא פדופיל, ואני מספר לך – אני לא יודע מה עשיתם שם, אבל בוודאי לא הלכת לשם שמיים. אני מפעיל את הדמיון שלי, וכל אזרחי מדינת ישראל מבינים מה עשית שם, זקן בגיל 80. דרך אגב, בגיל 83, 84, עד היום אתה מתעניין, רבי מאיר, בנערות האוקראיניות היפות, הגבוהות. דרך אגב, יש לו תסביך נחיתות. הוא כזה קטן, אז כנראה הוא אוהב בחורות גבוהות. בלארוס – לא רוסיות, בלארוס. הוא אומר לו: הן הכי יפות. אתה בושה לעם ישראל. קיבלת 10 מיליון שקל מאפשטיין. אני טענתי אז פה, בכנסת, ואני אומר את זה גם עכשיו, אדוני היושב-ראש: אף אחד לא נותן למישהו 10 מיליון שקל. אין דבר כזה. אם החשבון של דוד אמסלם היה 200,000 שקל, היו באים ושואלים אותי: מה זה ה-200,000 שקל? הרי אתה סוחר במדינת ישראל, בביטחון של המדינה. מה שאתה יודע למכור זה רק חיבורים של נשק ולייעץ בנושא כזה, בעיקר למדינות הערביות, כי כל השאר לא מתרשמים ממך. ואני טוען: זה כסף שפגע גם במדינת ישראל, בביטחון שלה, מאחת ממדינות ערב. הוא היה צריך לכבס אותו, זו הסברה שלי, ואז הוא העביר אותו דרך אפשטיין, דרך כל מיני עמותות שהעבירו לעמותה של אפשטיין, וככה יענו הוא מזמין ממנו מחקר, וככה הוא מקבל את ה-10 מיליון שקל. הוא חושב שאנחנו מפגרים. ושואלים אותו: איפה המחקרים שעשית? אין. עכשיו אני רוצה להגיד לכם, לסיום, אדוני היושב-ראש וחבר הכנסת כהן, הבן אדם, מר ברק, האומץ שלו ועזות המצח שלו הם כל כך גבוהים, בגלל שמה שהוא אמר, ככה הוא חושב. ולכן אני אומר לכם: עזות המצח שלהם, גם של אהרן ברק, גם של אהוד ברק וגם של הנשיא עמית וחבר מרעיהם בתל אביב וכל הצפונבונים האלה – יש להם אומץ לשדוד את בנק לאומי גם באמצע היום, והם יודעים שלא יקרה להם כלום. להפך, כמה ניידות משטרה עוד ילוו אותם עד הבית. אז אני רוצה להגיד לך, מר אהרן ברק – גם אהרן ברק. אדוני היושב-ראש, שמעתי את הנאום שלו. אני רק אתן ציטטה אחת – תראה כמה הבן אדם הזה הידרדר קוגניטיבית. הוא אומר ככה: כמובן, צריך את הפרדת הרשויות, והוא טוען: ראש הממשלה שולט בממשלה, שולט בכנסת, שולט הלכה למעשה לבדו במדינה. מר ברק, אני רוצה לספר לך רק דבר קטן, אולי שכחת, אולי אתה לא יודע. זה שאתה בור ועם הארץ ביהדות אנחנו יודעים, בגלל שאתה אמרת שמעולם לא פתחת גמרא. שופט העליון של היהודים, שבאו לארץ ישראל אחרי שלושת אלפים שנה, לא יודע מה זה משנה. הוא עצמו אומר. רציתי לספר לך שכל משטר פרלמנטרי בעולם עובד ככה: יש ממשלה, הפרלמנט תומך בממשלה, וזה משטר פרלמנטרי. בוא תיקח איזה קורס קטן של ילד בכיתה ו' באזרחות וילמדו אותך. אבל הוא אמר עוד דבר: כאשר בית המשפט יהיה שוב "משלנו", אדוני היושב-ראש, הוא יגן על השלטון. לא על הפרט ולא על העם, הוא יגן על השלטון. אז הוא קודם כול אומר, כאילו שר המשפטים אומר, שיש להחליפם בשופטים שלנו. אז אני רוצה לספר לך, מר ברק, באחד הראיונות שלך לפני – אני מייחס את זה לדמנציה שיש לך או לזה שאתה מבוגר כבר ולא זוכר – שאלתי פעם פה בכנסת: למה מאז קום המדינה לא היה שופט אחד מרוקאי? אתה ברוב טיפשותך הלכת לטלוויזיה אחרי שבוע, ומה אמרת? חיפשנו ולא מצאנו. 75 שנה חיפשתם, לא מצאתם מרוקאי אחד בארץ שמתאים לבית המשפט העליון, אחד? עדה של מיליון וחצי איש – אחד? זה רק מראה, תבין, את דפוס החשיבה המעוות שלך. עכשיו אתה אומר: אנחנו אומרים, שלנו. בוא נספר לך – ואנחנו יודעים את זה, אדוני היושב-ראש – הייתה פרופסורית אחת מדהימה, פרופ' רות גביזון, זיכרונה לברכה, אחת מענקיות המשפט במדינת ישראל. ציפי לבני רצתה למנות אותה, לא אנחנו – או שציפי לבני הייתה אז בליכוד, לא זוכר.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, זה לא היה כשהיא הייתה בליכוד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מה הוא אמר? עמד על הרגליים האחוריות שלו. למה? הוא אמר: היא לא משלנו, היא לא מהמשפחה. דרך אגב, תזכרו, בסנדק יש את המשפחה, וככה עובד בית המשפט העליון. זו משפחה כמו בסנדק. אם אתה לא בקודים של המשפחה, אתה אף פעם לא תהיה. ולכן, לסיום, אני רוצה לומר לך, גם אהרן ברק – דרך אגב, לא לחינם זה האפיפיור, והשני הוא יושב-ראש. האפיפיור הוא כמובן אהרן ברק, והיושב-ראש של התנועה הוא אהוד ברק. על זה נאמר, כבר אמרו חז"ל: לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא מצא מין את מינו. אז בוא אני אגיד לך, מר אהרן ברק: היה סילוף של ההיסטוריה היהודית פה, של העליות. אני מציע לך לפתוח ולראות מי זה הרב יהודה מרגוזה, באיזו שנה הוא עלה לארץ. אני מציע לך גם לראות מי זה הרב יהודה ביבאס. אלה אנשים שעלו ממרוקו – הרב מרגוזה לא היה ממרוקו, אבל הרב ביבאס, ב-1852; לדעתי, הרצל היה בגן. הם עלו לארץ ישראל והביאו איתם אלפי יהודים ממרוקו.

מאיר כהן (יש עתיד):

הרצל לא נולד אז.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נכון. הם התיישבו ביפו, והרב ביבאס התיישב בחברון. אני רוצה לספר לך מי היה הרב אהרן מויאל, שעלה ב-1850 ממרוקו, אחד מעשירי מרוקו ועשירי העולם. היה לו צי אוניות גדול מאוד. עלו איתו עשרות אלפי יהודים ממרוקו לארץ ישראל. אפילו רחוב לא קראתם על שמו. אחד. אני רוצה לספר לך מי זה הרב דב"ש. תיסע לרחוב המוגרבים – יש רחוב הרב דב"ש, רבי דוד בן שמעון. כל אלה עלו לארץ ב-1840–1850. ומי שהתחיל, אדוני חבר הכנסת מאיר כהן – שזה חשוב מאוד – מי שהתחיל באמת את הציונות המדינית זה האנשים האלה. דרך אגב, לדעתי, אבא של הרצל היה הולך לשמוע שיעורים מהרב מרגוזה. הוא היה בבלקן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

חשבתי שתגיד שהוא היה מרוקאי, אבא של הרצל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא. לדעתי זו ההשראה של הרצל. אתם הפכתם את כל ההיסטוריה, כאילו אתם קלטתם אותנו, הבאתם אותנו – אנחנו נחותים – הבאתם אותנו לארץ. אתם הבאתם אותנו? אנחנו קיבלנו אתכם. דרך אגב, אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת כהן, גם בן-גוריון וכל חבר מרעיו שעלו מרוסיה היו אנשים כפריים, לא משכילים בכלל, עובדי אדמה. באו לארץ גדולי עולם.

היו"ר אמיר אוחנה:

שנייה, השר, רק ניפרד מתלמידות ותלמידי כיתה י"ב מבית הספר הריאלי העברי בחיפה. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. תודה שהייתם איתנו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מדובר ברבנים מנהיגים, יסוד עולם. אני רוצה לספר לכם, הבן של הרב אהרון מויאל היה רבי אברהם מויאל. הרב מויאל היה הנציג בארץ של חובבי ציון, של כל ישראל חברים, כי"ח, מה שנקרא, כשאנחנו הולכים למקווה ישראל, וכמובן נציגו של הברון רוטשילד. חבר הכנסת כהן, הוא רכש את האדמות לגדרה, למזכרת בתיה, לכל ההתיישבות של היהודים שעלו אחרי זה, בעלייה הראשונה, והוא אילץ אותם – זה היה התנאי שלו: אתם תהיו חקלאים, כל אחד יקבל פרה וכל אחד יקבל קצת קרקע, ותהיו עובדי אדמה ותתיישבו בארץ. אל תביאו עבודה ערבית, רק אתם. אנחנו עובדים, אנחנו, עבודה יהודית. אלה הציונים שהתחילו את הציונות המדינית באמת, הקימו את מדינת ישראל הלכה למעשה. ובסוף אהוד ברק אומר לאפשטיין, הצדיק אפשטיין, נרו יאיר: הם היו נחותים, רצינו להציל אותם, לא הייתה לנו ברירה. תתבייש לך. אני רואה אותו יושב פה עם לזימי, לפני שבוע, בא לי להקיא. כזה בן אדם נכנס לכנסת – אני לא יודע איך המגנומטרים פה לא צפצפו כשהם ראו אותו. כולו מלא רעל. זה בן אדם שמה שמעניין אותו, ואמרתי את זה – הגעתי למסקנה, הבן אדם הזה כולו רעל, כולו תאוות בצע, חסר מוסר לחלוטין. אין לו טיפת מוסר, טיפה. והם מדברים עלינו? אתם עולים לכאן, מושחתים: ראש הממשלה מושחת, שלושה תיקים. אני למדתי רק דבר אחד, חבר הכנסת טור פז, את זה החיים לימדו אותי: תמיד, איפה שיש את הצדקנות, שם יש את הרשעות הכי גדולה. הרשעות הכי גדולה, המושחתות הכי גדולה, זה אצל האנשים האלה. אז מה שנקרא, זה רק קצת חומר למחשבה לגבי האנשים שמובילים אתכם, מגייסים לכם כספים, עולים לבמות במוצאי שבת ואתם אחריהם. זה האנשים האלה, שהם אנשים שזאת רמת המוסר שלהם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר. וכעת נעבור לדיון הסיעתי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אין תגובה? אנחנו לא שווים? לא רואים אותנו?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אענה בסיכום.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בסיכום?

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. ראשונת הדוברות, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. קל לדבר על אפשטיין, קל לדבר על אהוד ברק, קל לדבר על השופט נשיא בית המשפט העליון לשעבר ברק, אבל לא התייחסת באמת לנושא של האי-אמון. אתם יודעים, אני בדרך כלל לא נשארת במליאה כשהשר אמסלם מדבר, אני יוצאת ללשכה ומשתיקה את הקול. לא יכולתי להשתיק כי ישבתי כאן, והרגשתי ממש גועל. דברים כאלה נשפכים כאן מבימת הכנסת. ממש מצטערת שזאת הרמה של השרים במדינת ישראל. בשנת 2026 חיילות צה"ל מותקפות בבני ברק, לא בגבול ולא בשטח אויב, רבע שעה נסיעה מהקריה. תגידו לי, חיילים במדינת ישראל צריכים להסתתר ברחובות, להוריד מדים, לפחד להזדהות? חיילות מפחדות ומסתתרות מאחורי פחי זבל במדינה שלהן, בלב עיר יהודית, כי מאות גברים מלאים שנאה ורוע רודפים אותן ורוצים לעשות בהן לינץ'. מה זה? לאן הגענו? בדברי חז"ל כתוב כי לעולם יהא אדם זהיר בכבוד האישה. והיום מה? איך חבורה של גברים אלימים יכולים להתייחס ככה לנשים? זה בכלל לא יהודי. ועכשיו תגידו, למה אותם תוקפים אלימים משוחררים ללא שום עונש? אני פונה לממשלה הנוכחית. הבאתם אותנו למצב שמגזרים מסוימים בחברתנו מרגישים שהם מעל החוק, כי אתם בעצמכם דורסים את החוק. האחריות היא עליכם. אכן, אני חברה באופוזיציה, אבל קודם כול אני אזרחית במדינה, ואני מגדירה את עצמי פטריוטית. אין לי ארץ אחרת, וגם למאות אלפי מילואימניקים אין. אנשי מילואים עוזבים משפחות, ילדים, עסקים, משרתים שוב ושוב, עוד ימים, עוד חודשים, כי אחוז גדול מהאוכלוסייה פשוט לא מתגייס; לא רק שלא מתגייס, אלא חי על חשבון האחרים, בדיוק כמו פרזיטים. אי-אפשר לבקש הקרבה רק מחלק אחד מהעם. אי-אפשר לבנות ביטחון על אי-שוויון. ואותם אנשים שנושאים בנטל הביטחוני נושאים גם בנטל הכלכלי. יוקר המחיה חונק, מעמד הביניים קורס. מי שעובד, משלם מיסים, משרת, מרגיש שהוא נשאר לבד. הממשלה לא מגינה על החיילים באומץ לב, ושוברת את הברית בין המדינה לאזרחיה. הממשלה הזאת איבדה את האמון.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אני מסיימת. אנחנו, גוש השינוי, נדע בדיוק לדאוג לאזרחים. אנחנו נדע לעצור את השנאה ואת הפילוג ששמענו מהשר אמסלם. אנחנו נקדם שותפות חברתית אזרחית אמיתית. שימו את המפתחות, לכו הביתה. ואני אומרת את זה כאן מתוך אחריות. אין לנו מדינה אחרת, ואנחנו נילחם עליה, ולכן אנחנו מציעים היום להצביע אי-אמון בממשלה הזאת.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי, תודה רבה. חברת הכנסת תמנו שטה, פנינה, את אמורה לדבר, גברתי. אחריה – חמד עמאר. בבקשה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שלום, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, תחילה אני רוצה לשלוח תנחומים מהדוכן הזה למשפחת חיון. היום נפטר בטרם עת אשר חיון, מי שהיה ראש המטה של ראש הממשלה נתניהו. אני יכולה להגיד לכם שכשהייתי שרת העלייה והקליטה בממשלת הקורונה, אשר היה באמת יוצא דופן – אחד שתמיד שש לעזור, עם לב חפץ, תוך ראיית טובת הכלל וטובת עם ישראל. זה מה שבאמת ייחד אותו – היכולת לשים אגו בצד. זה לא עניין אותו אם אתה חבר כנסת מהאופוזיציה או שרה במפלגה אחרת, הוא תמיד עזר, והיה כל כך חשוב לו לסייע בידי להעלות עולים חדשים כראש מטה ראש הממשלה. מאוד מאוד כאב לי לשמוע הבוקר – התקשיתי בכלל להבין איך בחור צעיר – אומנם הוא נראה יותר צעיר מגילו – ככה בפתאומיות הוא נפטר. יהי זכרו ברוך.

היו"ר מאיר כהן:

אמן.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

דבר נוסף שחשוב לי לציין, היום בבוקר פתחנו את היום עם כנס הצדעה ללוחמות. לוחמות ישראליות בצה"ל, הנשים הגיבורות שלנו, שנמצאות בכל חזית, בכל שדה ובכל חיל, עושות עבודת קודש, סביב השעון. את רובן אנחנו לא מכירים לא בשמות ולא בפנים, אבל גם ברגעים האלה הן פועלות ללא לאות בהגנה על ביטחוננו, על ביטחון ארץ ישראל. היה קשה שלא להיות בתוך הדיון הזה ולחשוב על אירועי אמש, על האירועים שראינו בהם שוטרים שמבריחים שתי חיילות, חיילות שבסך הכול ממלאות את תפקידן, מגיעות לבני ברק וכמעט עוברות לינץ'. ושאף אחד לא יספר לנו סיפורים שלא היה לינץ' והייתה אלימות משטרתית. אני הראשונה להיאבק באלימות משטרתית. זה ניסיון לטשטש את המציאות, שהמונים המונים מרשים לעצמם לא רק להתנהג כמו אחרוני האנרכיסטים. וזה לא מבייש אפילו תמונות של מי ששונאים את מדינתם או של שונאים מבחוץ. הדבר הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת, ובטח הפער הזה, בין הלוחמות – למעלה מ-65,000 נשים התגייסו למילואים במלחמת חרבות ברזל – לבין אותם אנשים שרוצים לפגוע בחיילות על מדים. אז מכאן אני גם רוצה לחזק את השוטרים שחילצו אותן והשוטרים שפועלים מול הפורענות הזו, אבל – לומר מילת חיזוק לרמטכ"ל. הרמטכ"ל אמר באופן מוצהר: אני לא אשלח לשום מקום חיילים על אזרחי, והוא צודק. החיילים והחיילות שצריכים לעשות את תפקידם ילכו על מדים בגאון ובגאווה, ובמקום שיש מי שרוצים להרים את ידם על החיילים שלנו, אנחנו נבוא איתו חשבון. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. חמד עמאר, אדוני, בבקשה, ואחריו – יאסר חוג'יראת. בבקשה, אדוני.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קריסת מערכות כללית במדינת ישראל. 51 נרצחים מתחילת השנה.

היו"ר מאיר כהן:

נורא.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זה לא רק נורא, זה מזעזע. וכשאמרתי בשבוע שעבר שהשר הוא פחדן, שפן – אני עומד מאחורי כל מילה. לא ראיתי אותו מבקר בזירת רצח אחת. בזירת רצח אחת לא ביקר, כאילו שזה לא שייך למדינת ישראל. ורוב הנרצחים, אם לא כל הנרצחים עכשיו, הם אנשים חפים מפשע, שאין להם שום קשר לא לארגוני הפשע ולא לעבריינות. אבל השר לא מוצא לנכון להוציא הודעה. בן גביר, הודעה לא הוצאת על כל מה שקורה היום במדינת ישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו, בשבוע אחד יותר מעשרה נרצחים. הממשלה צריכה להתכנס. אבל מה אני שומע, אדוני היושב-ראש? שרים מתבטאים ואומרים: תרבות, זה בתרבות שלהם. אין תרבות בעולם שמדברת על רצח. אין אבא, אין אימא שרוצה שהבן שלה יהיה רוצח או נרצח. זו אמירה גזענית, לדבר על תרבות. זו ממשלה כושלת, שלא יודעת לטפל בנושא ולא יודעת לפתור את הבעיה. שאלו אותי הרבה איך ניתן לפתור את הבעיה, ואני אומר לכם: החלטה. אין החלטה בממשלת ישראל למגר את הפשע, את האלימות. זה דווקא משרת את הממשלה הזו, לכן לא מתייחסים לנושא. אז אני אומר לכם, אתם תלכו הביתה. הממשלה שלכם לא יכולה להמשיך להנהיג. אנחנו נחליף אתכם. ישראל ביתנו תיקח את תיק ביטחון הפנים, ונחזיר את הסדר למדינת ישראל.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה, ואחריו – עאידה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, היום תועדו שוטרים בכפר תראבין א-צאנע (אומר בערבית: בכפר תראבין א-צאנע בנגב,) מרססים גז מדמיע אל בית ספר יסודי. רק לפני חודש הכפר תראבין א-צאנע היה בכותרות, כי השר לביטחון לאומי רצה לנקום בכפר הזה. 30 יום אחרי, מגיעים היום שוטרים ומרססים גז מדמיע לכיוון בית ספר יסודי, ילדים. הלימודים נעצרו, בהלה בתוך בית הספר, בקרב הילדים, זעקות, צעקות, ילדים קטנים נחנקו מהגז. ואני שואל: האם זה היה קורה ביישוב יהודי? לו היה זה קורה ביישוב יהודי, האם הייתה שתיקה כזאת? אף אחד לא מגנה את זה, לא שומעים שום גינוי לשום פעולה של המשטרה – אותה משטרה שאנחנו רוצים שכן תפעל, תפעל במלחמה בפשיעה בחברה הערבית. מתחילת השנה 51 נרצחים. אנחנו סופרים את מספר הנרצחים, וזה רק עובר מיישוב ליישוב. מטמרה – בסוף השבוע אישה נרצחה; היום עוד גבר נרצח בטמרה; באום אל-פחם – אב ובנו. הרצח עובר מיישוב ליישוב. כמעט אין יישוב ערבי שלא היה בו רצח של חפים מפשע. אנחנו כחברה ערבית שוב שואלים: מה עושה הממשלה, איפה השר, כדי לטפל ולהילחם בפשיעה בחברה הערבית? אנחנו כן מאמינים, אני אישית מאמין, שלמשטרה יש את היכולות להילחם בפשיעה ובאלימות, אבל כנראה העניין הוא של סדר עדיפויות, של מדיניות של השר. המדיניות של השר היא לא לתעדף לחימה בפשיעה ובאלימות בתוך היישובים הערביים. התיעדוף של השר הוא רק לתת גיבוי להריסת בתים בתוך היישובים הערביים. ביישובים הערביים אין כבר ביטחון אישי – לא לילד, לא לאישה. הביטחון האישי נעלם בתוך היישובים הערביים. ואנחנו שואלים, עד מתי? ריבונו של עולם, חברה שלמה מדממת, ואנחנו שומעים שמהכיוון השני אומרים – מאשימים את החברה הערבית: זה באשמתכם, זו התרבות שלכם. אנחנו מודים, אולי 20% מתוך הנרצחים והרציחות זה על רקע חברתי, וזו האחריות שלנו, אבל יש 70%, 80%, של משפחות וארגוני פשיעה. מה עושה הממשלה, מה עושה השר, כדי לטפל באותה פשיעה, באותם ארגוני פשיעה? הגיע הזמן שהממשלה תיקח אחריות. ואני מקווה שמהר מאוד נחליף אותה בקלפי. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת סלימאן, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, מהדורות החדשות לפני שעה נפתחו בידיעה הקשה על הרצח ה-197 של אזרח יהודי מתחילת השנה. אתם מתארים לעצמכם מצב כזה, של 197 נרצחים מתחילת השנה? זה בדיוק האחוז, אם משווים ל-51 נרצחים באוכלוסייה הערבית, כמה זה היה יכול להיות, חס וחלילה, בחברה היהודית – זה היה מגיע ל-197. אם היה דבר כזה, איך הייתה מגיבה המדינה? אם היו יודעים שמתחילת השנה נרצחו 197 יהודים, אני בטוחה שהממשלה הזו הייתה מזדעקת. אני בטוחה שגם המפכ"ל וגם שר העלק-ביטחון-לאומי היו מזדעקים. לקום ואחרי כמה שעות לשמוע על רצח של אב ובנו ואחרי שעה על עוד גבר שנרצח בטמרה – זה לא מצב שאפשר לחיות איתו. זה לא מצב שאפשר לשתוק עליו. המפכ"ל לפני שבוע יצא ואמר: "אנחנו במצב חירום" כאשר התייחס לעניין הפשיעה באוכלוסייה הערבית. אוקיי, כבוד המפכ"ל, מצב חירום, מה זה אומר? מה התוכנית שלך לפתור את הבעיה הזו? איך אתה מארגן את כוחות המשטרה שלך? אתה שולח אותם אחרי כל רצח כדי להפציץ את התושבים הנזעמים והמבוהלים בפצצות קול ובגז מדמיע. זה מה שעושה המשטרה בימים האלה – במקום לתקוף את הפושעים היא תוקפת את האוכלוסייה שסובלת מהפשיעה. אני לא מבינה. לפני חודש השר אמר – גם המפכ"ל אמר שהמצב מצוין, כששאלו אותו, והשר אמר שמפלס הפשיעה יורד. תגידו, באיזה עולם אתם חיים? אתם איתנו על אותו כדור הארץ ויודעים מה קורה? איך העזתם לענות בצורה כזאת? ולצערי הרב, כנראה נתניהו קונה זמן לממשלה שלו בדם של הילדים שלנו. הרי הוא צריך את בן גביר יותר מכל פעם אחרת, כי לחרדים יש את הבעיה של הגיוס, אז בינתיים הוא חייב להשאיר את בן גביר, אפילו במחיר של 51 נרצחים, ואני לא יודעת כמה וכמה מבוהלים משלמים מחיר כבד בחיים שלהם. לצערנו הרב, כנראה אנחנו נצטרך לחכות. ואני פונה לציבור שלנו, לכל מי שאיבד איש או אישה יקרים לליבו בפשיעה הזו - -

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. תודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

- - הנקמה ונקמת הדם היחידה זה לנהור לקלפי בבחירות הבאות ולהעיף את הפושעים האלה מהכיסאות שלהם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אני מבקש מכולם להשתדל. שלוש דקות. אנחנו מקבלים בברכה את תלמידי בית הספר הריאלי העברי בחיפה. שלום לכם; וגם את חניכי מכינת דרור. ברוכים הבאים לכנסת. שלום לכם. חברת הכנסת מרב מיכאלי, גברתי, בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי - - -

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש שקט. הקיוסק שם, לפתוח אותו בשקט. שלי, שיהיה שקט שם. בבקשה, גברתי.

מרב מיכאלי (העבודה):

חברותיי וחבריי חברי הכנסת, ודאי הבחנתם שבקואליציה גינו את ההתפרעויות בבני ברק אתמול. כן, ממש, אשכרה, ממש. תראו למשל, נגיד, יו"ר ש"ס אריה דרעי: "תנועת ש"ס מגנה בחריפות את מעשי האלימות, הוונדליזם וההתפרעויות של קומץ קיצונים בבני ברק", בלה בלה בלה. אממה, מה שנקרא, לעשות קצת rewind, לכו קצת אחורנית בסרט, ותראו מה אמר מרן הראשון לציון הרב יצחק יוסף, שהוא כידוע הבן של האב הרוחני של ש"ס וסוג של דוד רוחני בהווה. אמר, כמובן מוקלט, כמובן מצוטט: "אל תפחדו. יבואו המשטרה הצבאית? תקומו עליהם. לא שייך דבר כזה שהם יבואו לשם - - - אל תחשבו על זה בכלל". עכשיו יושבות ויושבים פה תלמידות ותלמידי התיכון הריאלי בחיפה. אתן ואתם תלכו לצבא בעוד שנה, שנתיים, אתן ואתם תתגייסו לצה"ל, אבל אלה שמקבלים פטור מהממשלה הזאת בניגוד לחוק – אותו חוק שמחייב גם אתכם וגם אותם ללכת לצבא, הם מקבלים ממנו פטור – הם, כשבאים לגייס אותם או לעצור אותם על זה שהם לא מתגייסים, או במקרה של החיילות האלה, סתם לחלק איזה חומר, תוקפים אותם באלימות מטורפת. מה זה גורם לכם לחשוב? למה שאתן ואתם כן תתגייסו? למה שאתם גם כן לא תגידו: חפשו אותנו? אתם כמובן לא תגידו, כי אכפת לכם מהמדינה הזאת, כי אתן מבינות ומבינים שאין מה לעשות, אנחנו עדיין צריכות וצריכים להילחם עליה. והתורה – ולכולנו יש כבוד רב לתורה שלנו – לא באמת נהרגים באוהל שלה, ברוך השם. אנחנו לא רוצות שאף אחד ייהרג, אבל לשרת צריך.

אופיר כץ (הליכוד):

מי רוצה?

מרב מיכאלי (העבודה):

אז העלק-גינויים האלה, שפתאום הם רק קומץ – כל מאות האלפים האלה שחוסמים כבישים, כל מאות האלפים שצועקים "נמות ולא נתגייס", כל הרבנים האלה שמסבירים איך חיילות הן בכלל, רחמנא ליצלן, הורסות את הנשיות שלהן, הורסות את צה"ל והורסות את הסיכוי שלנו לנצח – ואחר כך באים לגנות כשמתנפלים על שלוש חיילות בבני ברק וצריך לחלץ אותן כדי להציל את חייהן. אז אני רוצה להגיד לכם רק דבר אחד, קואליציה יקרה: חפשו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת אבי מעוז. אבי לא נמצא פה.

קריאה:

היו"ר מאיר כהן:

אבי מעוז – לא נמצא. השרה רגב. טלי גוטליב לא רשומה כאן.

קריאה:

כן, אבל היא ביקשה מטעם הליכוד - - -

היו"ר מאיר כהן:

אוקיי, בסדר גמור, אבל גם השרה ביקשה שלוש דקות. בבקשה, טלי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה היא מדברת?

היו"ר מאיר כהן:

כנציגת הליכוד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה, יש להם אי-אמון?

היו"ר מאיר כהן:

דיון סיעתי. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תלמידים יקרים, שימו לב: אתם רואים מי יושב פה, מי נמצא פה? איימן עודה הרגע יצא; ראה אותי עולה לנאום. אתם יודעים שאיימן עודה אמר השבוע בראיון טלוויזיה שחמאס, אלה שרצחו וטבחו ואנסו והתעללו בבני ובנות עמנו וחטפו את חטופינו, הם חלק מהעם הפלסטיני. הוא יושב כאן. נמצא פה אחמד טיבי. אתם יודעים מה אחמד טיבי אמר? אבל הוא לא אמר את זה בעברית. הוא לא מוכן להכיר במדינה יהודית. הוא יושב כאן בכנסת. אתם יודעים מה מנסור עבאס אמר, זה שנמצא פה? שהוא שייך לאחים המוסלמים. אתם יודעים מה זה האחים המוסלמים? האחים המוסלמים זה ארגון טרור שחמאס היא זרוע פוליטית שלו, ויש להם מטרה מאוד מתוחכמת: הם סבלניים, הם משתלטים על מדינות דרך הפרלמנטים. הם מר נחמדי, משתמשים בפרלמנט כדי להשתלט עליו. הם עשו את זה באנגליה – השתלטו על ברמינגהם, כל הנציגים שלהם נמצאים בממשלת בריטניה. הוא רוצה לעשות את זה גם בישראל – מנסור עבאס, זה שכולם נחמדים אליו, אני מר נחמדי. הוא אמר שהוא מתנתק ממועצת השורא. כולם האמינו לו, מחאו לו כפיים סוערות – הוא מתנתק ממועצת השורא. אתם יודעים מה הוא אמר בערבית באל-ג'זירה? שאלו אותו: איך אתה אומר דבר כזה? איך אתה אומר שאתה מתנתק ממועצת השורא? אז הוא אמר: לא, לא, זה ככה טוב, עובר אצל היהודים. כל אלה תומכי טרור, יושבים פה בתוך הכנסת, מקבלים משכורת מעם ישראל. אם יש לכם בעיה עם המדינה הזאת, למה אתם פה? למה אתה לא הולך למדינה אחרת, מנסור עבאס?

מיקי לוי (יש עתיד):

טלי, ראש הממשלה רוצה להקים איתו ממשלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אם אתה רוצה, באמת, רוצה מדינה משלך, על הגב של היהודים – לך לירדן, לך לסעודיה, בוא נראה אם יקבלו אותך שם. אבל מה שמדהים אותי, עם ישראל הנכבד: ממתי השמאל – אם נשאר דבר כזה שמאל – ממתי שמאל יושב עם תומכי טרור? ממתי? זה מר נחמדי? כולכם מחייכים אליו. זה מר נחמדי, מר שקרני. מר נחמדי, מר שקרני. איימן עודה, לפני שנייה איזו חברת כנסת הלכה איתו אנגז'ה באיזו הפגנה. הוא אפילו בז לה וזלזל בה, הזיז את היד שלו, הביא מישהו אחר שיחזיק לה את היד. זה מדהים. אלה האנשים שעליהם אתם בונים קואליציה. העם הזה הוא עם נבון. תלמידים, אתם הדור הבא שלנו. אל תהיו מבולבלים. אל תהיו מבולבלים. אם אתם חייבים את ביטחוננו ואת חוסננו, תכירו בזה שאנחנו בטמטומנו, בטירופנו, בחוסר אחריותנו, מאפשרים לתומכי טרור, גדולי תומכי הטרור, לשבת פה בכנסת. יושב פה חבר כנסת שפנה לבית הדין בהאג נגדנו, עופר כסיף. עומדת כאן חברת הכנסת עאידה סלימאן, שאמרה שהחיילים שלנו רוצחים - -

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - בסטרילי בעזה, ושבשיפא יש ריח של זרחן. אלה, פה, מקבלים משכורת מאיתנו, בזים לנו וחותרים תחתינו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תסכם השרה מירי רגב. בבקשה. אחרי סיכום השרה נעבור להצבעות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש רק חבר כנסת אחד שהורשע בתמיכה בטרור, איתמר בן גביר, שיושב - - - היחיד שהורשע בתמיכה בטרור שיושב בבית הזה היום זה איתמר בן גביר. כמה רע שהוא יושב בממשלתך. אל תטיפי לנו מוסר.

נאור שירי (יש עתיד):

כל הוד השרון, כל הסניף עליך.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

יושב-ראש הישיבה, חבריי, קודם כול, אני רוצה בתחילת דבריי לפתוח ולהביע את צערי העמוק על פטירתו - - -

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש שקט. אני מבקש שקט מכולם.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני רוצה לפתוח את דבריי ולהביע צער עמוק על פטירתו בטרם עת של חברנו אשר חיון. אשר חיון היה ראש הסגל של ראש הממשלה נתניהו, איש ישר, הגון, מקצועי ומסור לא רק לעבודתו, אלא גם למשפחה שלו – להוריו ולילדיו. קיבלתי הבוקר בזעזוע את ההודעה על פטירתו. יהי זכרו ברוך.

היו"ר מאיר כהן:

אמן.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אתה מכיר אותו. באמת, זה איש שאני לא חושבת שיש מישהו שלא אהב את האיש הזה.

היו"ר מאיר כהן:

כל מילה, כל מילה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

פשוט הייתי בשוק כששמעתי שהוא נפטר. ובמעבר חד, אני רוצה לדבר על חלק ממנזר השתקניות – ודווקא את, מיכל, שאנחנו, באמת, אני מאוד מעריכה את העבודה שלך – איך אף אחד לא דיבר מילה על אהוד ברק? איך אף אחד לא דיבר מילה על אהוד ברק? על זה שהוא רוצה – על האיש המחליא הזה, על האיש הבזוי הזה, על הערכים של האיש הזה - -

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אבל הניסיון שלכם להדביק אל האופוזיציה – מה זה קשור - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה קשור אלינו?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - שבסופו של יום מייצג את השמאל, אותו שמאל נאור. מסדר של שתקניות מול אדם מחליא, שרוצה להחליף - -

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אין קשר, לי אין קשר לאהוד ברק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תפטרי אותו. לפטר את אהוד ברק. תפטרי אותו. הגיע הזמן לפטר את אהוד ברק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הגיע הזמן שאהוד ברק יתפטר. לא נצביע לאהוד ברק.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - גם אותך וגם אותי עם נשים צעירות, צעירות מאוד - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא נצביע לו.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - צעירות, צעירות מאוד, מבלארוס. איך אף אחד מכם לא מעלה עליו פוסט, שום כלום. האיש - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

איך זה קשור אלינו?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מירי - - -

היו"ר מאיר כהן:

זהו. זהו. זהו. להירגע. להירגע. יסמין, יסמין.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

הרי ברור לחלוטין שאם זה היה איש ימין כל הצעקניות היו צועקות: איך איש ימין עושה את זה? אבל כשזה איש שמאל – מסדר השתקניות, מסדר השתקנים. הצביעות של המחנה הזה. איש בזוי, איש מחליא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את יודעת כמה נהרגו בתאונות דרכים?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

את שרת התחבורה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ואני אומרת כאן, הכנסת חייבת להעביר חוק שהאיש הזה לא יכול להיקבר בחלקת גדולי האומה, וצריכה להיות ועדת חקירה שתבדוק את הכסף שהוא הביא מעבריין המין אפשטיין - -

קריאות:

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - שהוא הביא את הכסף מעבריין המין אפשטיין, שמימן את קפלן - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

די, למי אכפת? למי אכפת? תדברי על ההרוגים בתאונות הדרכים.

היו"ר מאיר כהן:

מירב, זהו. מירב.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

- - מימן את אותן תנועות אנטי-דמוקרטיות, ועשה מעשים נוראיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בכל כמה שעות נהרג מישהו בכביש.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא ראיתי אנשים מגוש השמאל שבאים ואומרים: בושה וחרפה לאדם כזה. אבל זה לא מפתיע אותי, לא מפתיע אותי, כי אתם מנזר של שתקניות ושתקנים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עשר שנים את - - -

היו"ר מאיר כהן:

מירב, זהו.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

והגיע הזמן, הגיע הזמן שאתם תקיאו את האיש הזה מקרבכם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא לא מקרבנו בכלל.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

תודה. אדוני המזכיר, אני מאפשר למיכל הודעה אישית.

קריאה:

אין הודעה אישית.

היו"ר מאיר כהן:

אין. אחרי. רגע, רגע, מיכל, אחרי ההצבעה נאפשר לך. היות שהכול התנהל בשקט עד עכשיו, אז נמשיך לשמור על שקט ונעבור להצבעות. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין כלום, אין כנסת, הכנסת מחוסלת.

היו"ר מאיר כהן:

ובכן, אנו עוברים להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. אנחנו נפעיל את ההצבעה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 45 נגד – 1 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

45 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות כחול לבן – המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות כחול לבן – המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת סיעות כחול לבן – המחנה הממלכתי, העבודה וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

ולדימיר, גם אתה בצועקים? 38 בעד, אפס מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל, בבקשה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 41 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

בעד – 41, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע שגם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 13), התשפ"ו–2026, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השרה מירי רגב.

קריאה:

אמרת שיש הודעה אישית.

היו"ר מאיר כהן:

כן. היא תציג, ואני אתן לך, בסדר. כן, למיכל, אבל כבר הזמנתי את השרה. בסדר, היא תציג את החוק, ומיכל תדבר. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה השמאל הצבוע. מה קורה בשמאל?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מה קרה, אובססיבית? אני מקריאה את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 13). הצעת החוק הממשלתית מבקשת לתקן את חוק זכויות הסטודנט ולאפשר למוסדות להשכלה גבוהה ולמוסדות אחרים לפי חוק זכויות הסטודנט להקל את תנאי הקבלה ללימודים למי ששירתו בשירות סדיר ובשירות מילואים במהלך מלחמת התקומה, וכן לתת עדיפות בזכאות למעונות לסטודנטים ולמועמדים ששירתו בשירות מילואים ולאוכלוסיות נוספות שנפגעו במלחמת התקומה. התיקון מוצע כהוראת שעה אשר מאריכה את הזכאות שהייתה לפי החוק הקיים לשנות הלימודים התשפ"ה והתשפ"ו גם לשנות הלימודים התשפ"ז והתשפ"ח. כמו כן, מוצע להאריך את התקופה הקובעת שבה שירת המועמד בשירות צבאי. סעיפים אלה נקבעו בחוק בשלב מוקדם יותר של המלחמה, ותחולתם הוגדרה לפרק זמן קצוב. עקב התמשכות המלחמה והמשך היקף שירות המילואים המשמעותי, מוצע בזה להרחיב את תחולת הסעיפים כמפורט להלן, כדי לאפשר מתן הקלות ועדיפות כאמור מעבר לתקופות הקצובות שנקבעו. בהתייחס לסעיף הראשון בהצעת החוק, מבוקש לקבוע כי ניתן יהיה להקל תנאי קבלה ללימודים כאמור עד שנת הלימודים התשפ"ח. כמו כן, משלא הוארכה התקופה הקובעת לפי סעיף 9א(ג) לחוק, שרק שירות במהלכה יכול להיות מזכה בהקלות לפי הסעיף, תמה תקופה זו מכבר, ומשכך מבוקש להאריכה עד תום שלושה חודשים מיום תחילתו של חוק זה. עוד מוצע לקבוע כי שר החינוך יהיה רשאי להאריך בצו את התקופות הקובעות בתקופות נוספות שלא יעלו על שישה חודשים כל אחת. בהתייחס לסעיף 2 בהצעת החוק, מוסד אקדמי יעניק לסטודנט או למועמד נקודות זכות לשם קביעת זכאותו למעונות בשל כל אחד מאלה: שירות צבאי בתקופה הקובעת בסדיר או במילואים בהתאם לתנאים המנויים בסעיף, מגורים ביישוב שפונה לפי החלטות הממשלה בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף, וכן היות הסטודנט או המועמד חטוף או נעדר במסגרת הלחימה או שבן משפחתו היה חטוף או נעדר כאמור. עוד קובע הסעיף חובת הקצאת מקומות דיור במעונות סטודנטים עבור מי שמתקיימים בו התנאים בסעיף הזה. במסגרת התיקון המוצע מבוקש להרחיב את תחולת הסעיף עד לשנת הלימודים התשפ"ח. כמו כן, משלא הוארכה התקופה הקובעת לעניין מועד השירות המזכה, תמה תקופה זו, ומשכך מבוקש להאריכה עד תום שלושה חודשים מיום תחילתו של חוק זה. עוד מוצע לקבוע כי שר החינוך יהיה רשאי להאריך בצו את התקופות הקובעות בתקופות נוספות ללא הגבלה, שלא יעלו על שישה חודשים כל אחת. כמו כן, מוצע לערוך תיקון בנוגע לסמכות ההארכה בצו של שר החינוך, בדומה לאמור בסעיף 1. נוכח האמור ומנימוקים אלה, אבקש מחברי הכנסת להצטרף כמובן להצעת החוק ולתמוך בה. אני רוצה להודות לשר החינוך. זה חוק חשוב לסטודנטים, ושר החינוך, כל הכבוד לך על החוק הזה. יישר כוח. הוא חשוב מאוד.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אנחנו עוברים לדיון האישי. חברת הכנסת - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע - - -

היו"ר מאיר כהן:

חבריא – אולי תיתני לי לנהל את העניינים? אני אודה לך מאוד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, מיכל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע. לא, באמת - - -

היו"ר מאיר כהן:

היא מקבלת עכשיו חמש דקות, אז אולי - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

אולי אתה יכול לחבר לה - - - דקות.

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא. היא תדבר בזמנה. בבקשה, גברתי.

מיקי לוי (יש עתיד):

היא הראשונה עכשיו.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. עומדת כאן שרה בישראל ומנסה להדביק לאופוזיציה כל מיני אירועים, שמות – קודם כול מהעבר; דבר שני, איזשהם מעשים נפשעים, שהרי אין אדם שיש לו שכל ועיניים ואוזניים שבעד האירוע. אבל בואו אני אספר לכם מה כן קשור לקואליציה ולא קשור לאופוזיציה. אהוד ברק לא קשור אליי בכלל. אני לא יודעת מה הוא עשה, עם מי הוא דיבר. אין לו קשר לאופוזיציה, לא היום. אבל אני אגיד לכם מה כן קשור להיום. בואו אני אגיד לכם מה כן קשור להיום. איפה השרה? מה שקשור להיום ברמת התחבורה זה שהספנות הישראלית נמסרת לידי קטר, כי צים נמכרת עבור נזיד עדשים למדינת אויב. זה כן קורה אצלכם. זה קורה עכשיו, זה כן קשור ישירות לקואליציה. זה לא קשור לאופוזיציה, שאתם מנסים כל היום רק לדחוף כל מיני – את הפצ"רית, יועמ"שית, עכשיו גם שמעתי את אפשטיין. את מי עוד אתם רוצים לדחוף לאופוזיציה? מה זה השטויות האלה? קחו אחריות על המעשים שלכם, על זה שאתם מוכרים את מדינת ישראל חתיכה אחרי חתיכה. קחו אחריות על העובדה שאתם לא העברתם כאן שום דבר למען הנשים בישראל, חוק אחד למען הנשים בישראל, חוק אחד למען נפגעות אונס, נפגעות עבירה. במשמרת של הממשלה הזאת נאנסו הכי הרבה נשים, לא רק ב-7 באוקטובר – בפריצות לבתים, שנכנסים, אונסים נשים בתוך הבתים שלהן, אונסים ילדות בתוך הבתים שלהן. זה אתם, זה במשמרת שלכם, הפריצות של הפשיעה הישראלית, עוד לפני 7 באוקטובר. על מה אתם מדברים בכלל? אתם יכולים לספר לנו מה קורה? ממשלה בזויה. השבוע שתי מפקדות בצה"ל הותקפו בבני ברק. בוא נבין רגע את עומק הביזיון: שתי מפקדות בצבא ההגנה לישראל נכנסו לבקר חייל שלהן שמתגורר בעיר יהודית בין רמת גן לבין תל אביב, והן הותקפו באלימות. רגע לפני לינץ' הן חולצו על ידי כוחות משטרה, ובהמשך גם השוטרים עצמם הותקפו. ניידות נהפכו, פחים הובערו, רחוב בישראל נראה כמו שדה קרב, ומצד מי? מצד אלו שאין להם בעיה להילחם כדי לא להילחם. ומייד הגיעו הגינויים. אדוני היושב-ראש, אני לא יודעת אם אתה יודע, אבל ראש הממשלה פרסם הודעה קשה, שר הביטחון גינה בחריפות, והשר לביטחון לאומי, הוא גינה בתקיפות. זה באמת מרגש, מה אני אגיד לכם? כל כך מרגש. כולם כל כך מגנים בפייסבוק ובטוויטר, בהודעות לתקשורת, רק שיש בעיה אחת: זה כל מה שאתם, הקואליציה, עושים – מגנים. ככה היה גם ב-11 בינואר השנה, כשעשרות חרדים פוצצו כנס של חטיבת החשמונאים בבני ברק עד שנאלצו לחלץ את מפקד החטיבה. גם אז גינו, הסבירו שזה קומץ, ואז גינו עוד קצת. ככה היה גם ב-10 בינואר 2025, כשהאלוף דוד זיני – שם מוכר – חובש כיפה, הותקף, נרדף וחולץ ממסעדה בבני ברק. גם אז – גינויים, ציוצים, הבטחות. וככה היה ארבעה חודשים קודם לכן, כשאותו אלוף זיני ותת-אלוף שי טייב הותקפו באותה בני ברק, נזרקו לעברם חפצים ונקראו נגדם קריאות גנאי, ושוב גינויים ושוב מילים. הממשלה הזאת היא שכפ"ץ פוליטי של המשתמטים ושל תוקפי חיילים, וראשיה הם עורכי הדין של ה"קומץ". ועבור נתניהו הם תמיד קומץ, הם לעולם לא השותפים הקואליציוניים שלו, למרות שזה מה שהם – הוא השכפ"ץ שלהם והם השכפ"ץ שלו. ולכן לא תתפלאו לדעת שכל העצורים מאתמול שוחררו, כל ה-26. תמיד מילים, תמיד בלי מעשים, והם יקריבו את טובת החיילים והמפקדים כדי לשמור על טובת המשתמטים שמחזיקים אותם בשלטון. הם מפלים בין דם לדם ובין יהודי תורם לבין יהודי משתמט, והכי חמור – תמיד בוחרים בצד של המשתמטים ולא בצד של הלוחמים. תדע כל אם עברייה שהפקידה את גורל בניה ובנותיה בידי ממשלה שמוכנה להקריב אותם כדי לשמר את הקואליציה. את הבשורה הזאת אנחנו נתקן, ובקרוב.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. שר החינוך, יש גם לך חמש דקות, להציג את החוק. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - כל השבוע יש אחד שמעביר חוק. גם אני הייתי מתרגשת כמו כלה ביום חתונתה: שלושה ימי כנסת, חוק אחד עולה, זה שלך. מרגש.

קריאה:

רוצה שנביא עוד חוקים? יש לשמחה רוטמן עוד חוקים - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

נשמה, אתה לא מצליח להביא כלום, נשמה, בוא. גם אני הייתי מתרגשת.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, אדוני. זמנך, השר קיש.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שאני מתרגש כי אנחנו עושים מהלך מאוד משמעותי לטובת הלוחמים המילואימניקים הסטודנטים. מדובר בחקיקה שהעברנו אותה במלחמה, אני חייב לומר, בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי לממשלה - - -

היו"ר מאיר כהן:

לא.

קריאות:

שר החינוך יואב קיש:

מה? אני אומר לך את האמת. היושב-ראש, אני מבקש עוד זמן.

היו"ר מאיר כהן:

קיבלת.

שר החינוך יואב קיש:

אני שכחתי שראש האופוזיציה זה בעצם היועצת המשפטית לממשלה. אתם כל כך מגינים עליה. אם הייתי אומר "לפיד" לא הייתי חוטף כזאת ביקורת, נראה לי.

קריאה:

או שראש הממשלה זו גלי בהרב מיארה.

שר החינוך יואב קיש:

אז כן, הינה, אני אומר לכם: העברנו חוק פה בכנסת עם חברי כנסת מהאופוזיציה והקואליציה בניגוד לעמדת היועצת המשפטית – לא זה, הראשון. זה הארכה שלו. החוק הזה זה הוספה של שנה לחוק.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני ישבתי מהרגע הראשון עד האחרון בחקיקה הזאת.

שר החינוך יואב קיש:

אני לא מדבר על החוק הזה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הקודם.

שר החינוך יואב קיש:

הקודם, עליו אנחנו – בוודאי. הייעוץ המשפטי לממשלה לא הסכימו, אמרו - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

שר החינוך יואב קיש:

אוי, נו, סימון, אני יוצא מההנחה שאתה לא זוכר.

היו"ר מאיר כהן:

זה חוק טוב, וטוב שמאריכים אותו.

שר החינוך יואב קיש:

אני יוצא מההנחה שאתה לא זוכר, בסדר? אני אומר לך חד-משמעית. למה? כי זה פוגע בשוויון. אתה לא זוכר שאמרו? זה פוגע בשוויון. איך אתם נותנים תיעדוף ללוחמים ומילואימניקים? ואמרנו להם – ודרך אגב, האופוזיציה הייתה שותפה; לא כל האופוזיציה, אבל רוב האופוזיציה. חוץ מנציגי החברה הערבית, שלא היו בעד, האופוזיציה הייתה שותפה לאמירה הברורה של כנסת ישראל שלוחמים ומילואימניקים – מי שבגיל 18 הולך ומחליט לסכן את חייו למען הכלל, כן, צריך לתגמל אותו. זו הייתה אמירה מאוד ברורה. והייעוץ המשפטי לממשלה התנגד, ולמרות זאת הגשנו את זה. תבדוק אם אתה לא זוכר. אני אגיד לכם יותר מזה, אתם יודעים שהמהלך הזה עשה שינוי דרמטי בקבלה לפקולטות המבוקשות. ראינו את זה בפקולטות לרפואה. אני זוכר נתון אחד דרמטי מאוד: בפקולטה לרפואה, בכניסה ללימודים בשנת הלימודים תשפ"ה היו כ-1,250 או 1,300 סטודנטים, מהם 125 – אני מדבר על כל הפקולטות – התקבלו בהקלות, ומתוך ה-125, 115 לוחמים ומילואימניקים. זה בזכות החוק הזה שאני הובלתי פה, בכנסת הזו. אם לא היינו עושים את התיקון הזה, אז אותם לוחמים ומילואימניקים לא היו מתקבלים. זה תיקון דרמטי, וזה אותו דבר גם בכל הפקולטות להנדסה המבוקשות. בכל המקומות האלה אנחנו רואים שינוי – אנחנו רואים שהלוחמים והמילואימניקים שלנו מקבלים תיעדוף, וזה מה שצריך להיות. אני רוצה לומר לך, היושב-ראש, שזה היה חוק שלא סתם עכשיו זוכה גם לשיתוף פעולה קואליציה-אופוזיציה, כי הוא חוק צודק, כי הוא חוק נכון, כי הוא חוק שבא ואומר: זה לא רק שיש ערך שוויון – ערך שוויון הוא חשוב, אבל גם ערך ההקרבה למען הזולת, למען הציבור, ללכת ולסכן את החיים, זה ערך לא פחות חשוב – אני חושב שאפילו יותר – ולאותם לוחמים ומילואימניקים מגיע הכול. וזה לא רק הכול "בואו נחסוך להם את שכר הלימוד", כי לחסוך את שכר הלימוד זה חשוב, אבל הדבר הכי חשוב זה להקל עליהם בתנאי הקבלה. זה מה שיוצר להם עתיד אחר; זה מה שמכניס אותם לאפשרויות שקודם לא היו פתוחות להם. זה הדבר שעשינו. זה הדבר שהכנסת בוחרת לעשות. אני מאוד מאוד גאה ששינינו את המציאות הזו, שבהקלות האלה היו מתקבלים רק לטובת שוויון מגזרי כזה או אחר. זה נכון שלוחמים ומילואימניקים יקבלו את ההזדמנות הזו, שפותחת בפניהם את הדלתות, נותנת להם להשתלב בעתיד ובונה להם עתיד טוב יותר. תודה רבה לכם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה. אנחנו נחכה לך.

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת שהיה לי נאום אחר שכתבתי ורציתי לנאום אותו. הינה, בדיוק חבר הכנסת שירי מחזיק אותו שם.

נאור שירי (יש עתיד):

טוב שאת לא נואמת אותו.

עדי עזוז (יש עתיד):

אבל אדוני השר קיש, אני אשמח שתקשיב לדברים. עלית פה ודיברת על ערך השוויון ועל הפקולטה לרפואה, ובאמת על פניו זה נשמע ככה שיח מאוד נאור שלך. השר קיש, אני כן אשמח שתקשיב לדברים.

נאור שירי (יש עתיד):

בכוונה לא יקשיב.

עדי עזוז (יש עתיד):

חבל. אז אני אגיד לו אותם, כי הוא באמת דיבר על שוויון. השבוע ובשבוע שעבר היינו בדיונים בוועדת החינוך על הנושא של הפרדה מגדרית, ששם דווקא השר קיש ומשרד החינוך תומכים בהפרדה מגדרית לנשים בתואר שני באקדמיה. עכשיו, הפקולטה לרפואה וערך השוויון לא מתבטלים ככה סתם, הם מתבטלים בגלל שיקולים פוליטיים צרים ועלובים. אותו שר קיש שעומד שם וגם לא מקשיב לשיח, אז אני אגיד את זה מפה. במקרה חמי, פרופ' ינון בן נריה, זכה בפרס ישראל לחקר הרפואה רק במאי האחרון. השר קיש היה בטקס והעניק לו את הפרס. בשבת האחרונה ישבתי איתו ואמרתי לו: ינון, מה דעתך על ההפרדה באקדמיה? והוא סיפר לי על סטודנטית שלו בת 25, חרדית, היא למדה במכללת טל פה בירושלים, מכללה לנשים. הציונים היו גבוהים, אבל הרמה של המכללה לא גבוהה. וזו בכל זאת מעבדה מהחשובות בעולם אצלנו באוניברסיטה העברית, והוא קיבל אותה, הוא קיבל אותה לחקור את סרטן הדם, למצוא עוד תרופה ללוקמיה. הוא זכה בפרס הזה על שהוא מצא תרופה ללוקמיה, לסוג מסוים של סרטן הדם. אותה צעירה, אישה חרדית, לומדת היום ומפתחת תרופות במעבדה. וערך השוויון והפקולטה לרפואה הם העתיד של כולנו פה, אבל אתם באים – השר קיש בא ומדבר על שוויון ועל הפקולטה לרפואה - - -

צגה מלקו (הליכוד):

עדי עזוז (יש עתיד):

כמה אפשר להשחית?

צגה מלקו (הליכוד):

- - - תואר ראשון, היה עושה - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - תואר שני. תגיעי לדיונים. זה לא נכון, מה שאת אומרת, זה תואר שני. נפרד זה לא שווה. נפרד אף פעם לא היה שווה. האם למישהו פה נשמע הגיוני לשאול אם הומוסקסואלים, צריך להפריד אותם, או אם אנשים שחורים, צריך להפריד אותם? לא, נכון?

צגה מלקו (הליכוד):

- - - זה לא ככה - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

אבל שיח על נשים, איך זה נשמע לכולם הגיוני?

צגה מלקו (הליכוד):

זה לא נכון, זה לא נכון - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

כן נכון.

צגה מלקו (הליכוד):

מי - - -

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש, תיתני לה לסיים. בבקשה.

עדי עזוז (יש עתיד):

ואני רוצה לחבר את זה לשיח ולמה שקרה אתמול בבני ברק ועל באמת הגינויים הריקים מתוכן האלה של "קומץ", "לא מייצג". אז אני אגיד לכם, זה לא קומץ, וזה מייצג בדיוק את הממשלה הזו, שכל היום מטיפה למדון, לריב ולחרחור. זה בסוף עליכם. השיח הזה הוא עליכם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת רם בן ברק.

רם בן ברק (יש עתיד):

עוד פעם אתה קורא לי? די, חלאס - - -

היו"ר מאיר כהן:

טוב, אני אדלג. בבקשה, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, יום שני, יום של הצעות חוק ממשלתיות – הקיץ של אביה נראה הרבה יותר שמח מהמקום הזה. מזל שיש עוד חברי אופוזיציה שנכנסים ומדברים, מחזיקים את המקום הגמור הזה. אני קוראת מפה לכתב פוליטי אחד, כתב כנסת אחד, שיעשה "יום בחיי הכנסת" או "שבוע בחיי הכנסת". היום חוק אחד – תודה רבה – מחר נאומים בני דקה, וביום רביעי בשעה 14:00 מסתיימת המליאה. למה אתם מחזיקים את המקום הזה? למה האוכל בפרסה? בזבוז כספי ציבור. לקפל וקדימה, להתקדם לבחירות. אבל לא אבזבז את הזמן שלי על הכנסת המחוסלת. אני רוצה לדבר על האירוע שקרה אתמול בבני ברק. אני כמובן הזדעזעתי כמו כולם. ראיתי את האופנוע נשרף, את הניידת מתהפכת, וכמובן החיילות שלנו, חיילות צה"ל מלוות בשוטרים. אילולי התערבותם הפיזית של השוטרים, כנראה שזה גם היה מסתיים בלינץ'. אגב, צריך גם לדבר על התקשורת שחטפה מכות – רועי ינובסקי סיים מילואים, חטף מכות בבני ברק, ככה בשביל האיזון. אחרי כל כך הרבה ימי מילואים, בסוף מקבל מכות בבני ברק. אבל אני רוצה להתייחס דווקא לציוץ של חברת הכנסת טלי גוטליב, ואני מקריאה לכם, למי שפספס: "יש לי משפחה חב"דית, רובם אגב שירתו ומשרתים בצבא. זוכרים שאיילת סיידוף הקפלניסטית התגאתה בכך שהיא מכונת רעל והיא וחבריה הצליחו לסכסך את החרדים" – בלה בלה – "משפחה שלי מבני ברק מדברת", שימו לב, "בשעות האחרונות שאין להם ספק כי נכנסו גורמים עוינים מחופשים לחרדים היום, שהתסיסו מאוד את החרדים ועודדו" – אני אחסוך לכם את כל השטויות האחרות. מה שאומרת חברת הכנסת טלי גוטליב, בתיאוריית קונספירציה, באמת שעדנה קרנבל לא יכלה להמציא – היא אומרת שגורמים שחורים עוינים, שבכלל מקפלן - -

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אז חשוב שהציבור ידע. - - הם אלה שנכנסו למחאה, התסיסו, ובגלל זה בכלל החיילות כמעט חטפו מכות והאופנוע נשרף. עכשיו, אני רוצה להגיד משהו אחד. תיאוריות קונספירציה הזויות ובזויות, זה לא מעניין אותי. אני, מה שהרבה יותר מפריע לי, מעבר לאירוע הזה – כי היא חברת הכנסת, מספר אחת בליכוד, האישה הראשונה בליכוד – אני רוצה להגיד לה משהו – מרב מיכאלי, מרב, את יכולה? אני רוצה להגיד לה משהו, בבקשה. לא, אני רוצה שתקשיבי. לא לא, אני רוצה שלא תפריעי לי רגע.

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תקשיבי. היום בדיון – תהיי בשקט ותקשיבי. היום בוועדה, בשיא החוצפה החלטת להזכיר את אימא שלי ולהגיד עליי מה אימא שלי חושבת עליי. אז אני רוצה להגיד לך משהו. מרב, זה ממש מפריע לי. מילא היא, לפחות אם את יכולה שנייה לזוז, זה יעזור לי. אני רוצה להגיד לך משהו. את לא תדברי – אני לא מצליחה להבין את הקטע הזה, מרב. מילא היא, אני מבקשת ממך שנייה שתקשיבי לי.

היו"ר מאיר כהן:

הזמן שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

סבבה. אני לא מצליחה להבין את הקטע הזה, אבל אני בדיוק בסוף, אז אם תיתני לי, אני רוצה לסיים את המשפט. כי היום האישה הזאת ישבה והזכירה את אימא שלי, והינה, אני אומרת לך, ואני מתסכלת עלייך, ולא אכפת לי: לעולם אל תעלי על דל שפתייך את השם של אימא שלי. אימא שלי, בניגוד למה שאת - -

טלי גוטליב (הליכוד):

זה מה שאת עושה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - בזה לך, בזה לך. והחוצפה שאת, שבחיים, עוד מאה שנה לא תגיעי לציפורן של הזרת של אימא שלי, מעיזה להעלות את השם שלה – שלא תעזי לדבר על מה שאימא שלי עשתה בשבילי.

טלי גוטליב (הליכוד):

תראי איך את נראית. תראי איך את נראית.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את, לעומת זאת, אימא שלי בזה לך. אבל תתביישי לך בכלל שאת מעיזה לדבר עליה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. רם בן ברק, בבקשה, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

כמה צרות יש לך, כמה צרות יש לך. תראי איך את נראית - - - מה תעשי בלעדיי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

את לא תגיעי לציפורן של הזרת שלה. חצופה. חצופה.

היו"ר מאיר כהן:

מירב, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תראי איך את נראית. תראי איך את נראית. אבל תראי איך את נראית.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, רם בן ברק.

טלי גוטליב (הליכוד):

כולך מלאה בשנאה. את - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - אימא שלי, הלוואי - - -

היו"ר מאיר כהן:

מירב וטלי, קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה? למה מגיעה לי קריאה?

היו"ר מאיר כהן:

שתיכן, שתיכן, שתיכן, קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, למה מגיעה לי קריאה?

היו"ר מאיר כהן:

שתיכן בקריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה מגיעה לי קריאה - - - מילה לא אמרת. לא מגיעה לי קריאה.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, אני מבקש. טלי, טלי, זהו.

רם בן ברק (יש עתיד):

טלי, שניהם בוגדים. יש בוגדים, טלי. שניהם בוגדים, הצבא, השב"כ.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

רם בן ברק (יש עתיד):

אני שואל את עצמי: מה חשבתם לעצמכם? מה חשבתם, שכניעה לחרדים במשך 70 שנה תביא לאירוע שונה ממה שראינו בבני ברק? חשבתם שמי שלא נמצא במערכת חינוך ממלכתית באמת יראה את עצמו חלק מהמדינה הזאת? חשבתם שמי שמקדם חוק השתמטות למגזר שלם, הם באמת לא יחשבו שהם מחוץ לחוק, שהחוק לא מעניין אותם? מה חשבתם לעצמכם? לא הבנתם שמערכת חינוך שאין בה את המילה "ממלכתי" לא יכולה להיות במדינת ישראל? חילוני-ממלכתי, דתי-ממלכתי, ממלכתי-חרדי – ומי שלא במערכת חינוך ממלכתית, שלא יקבל שקל מהמדינה הזאת. שקל שלא יקבל. ומי שלא מתגייס, שלא יקבל שקל מהמדינה הזאת. ואני אומר לחרדים: תדעו לכם, לא יעזור שום דבר. אנחנו ניתן לכם להגיש רשימה של 500 עד 1,000 איש, עילויים, הם ילכו ללמוד, ואנחנו נממן אותם. כל השאר יתגייסו, ומי שלא יתגייס, לא יקבל שקל. שקל אחד לא יקבל. אני רוצה להגיד עוד משהו לבנות ישראל. אני אומר לבנות ישראל ולבנות הציונות הדתית: אל תקשיבו לרבנים שלכם, אל תקשיבו לחברי הכנסת שלכם – תתגייסו. תהיו סגן-אלוף אור בן יהודה, שהיא הדוגמה שלכם, ואל תיקחו את אורית סטרוק בתור דוגמה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, בבקשה, הדקה שלי עליו.

היו"ר מאיר כהן:

לא הבנתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אני חרגתי בזמן. אנחנו היחידים שמחזיקים את המליאה פה בכנסת המחוסלת.

היו"ר מאיר כהן:

בסדר.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, פילגש בגבעה. בספר שופטים מסופר על מעשה פילגש בגבעה, שבעקבותיו כמעט נמחה שבט שלם בעם ישראל. נזכרתי בסיפור המזעזע הזה מספר שופטים, שבסיכומו נאמר: "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה". כששמעתי על הפגיעה בשתי החיילות ובכוחות המשטרה שבאו לחלצן, עלו בי בדיוק המילים האלה. ואז שמעתי, כמו כל היושבים כאן, את הטענה המדהימה: למה הן לא תיאמו? למה? טענה מדהימה. אני לא בטוח אם זה יותר רשע או יותר טמטום. למה הן לא תיאמו? כי הרי לאילו מקומות חיילי צה"ל צריכים לתאם הגנה? לכפרים פלסטינים ולבני ברק. נורא הגיוני. באמת אובדן של שפיות. כוחות ביטחון שלנו מותקפים בעיר יהודית מרכזית, ובכל פעם אומרים: לא לא לא, זה קומץ. קומץ שמקבל רוח גבית מההנהגה שלו. גם כשחיילים מחטיבת חשמונאים הותקפו זה קומץ, וגם כשרח"ט תומכ"א וראש אכ"א מותקפים זה קומץ, והם יוצאים בשן ובעין מהקומץ. אז יש לי בשורות עצובות עבורכם: זה לא קומץ שחוזר על עצמו כל פעם. זו מדיניות. זו מדיניות של "נמות ולא להתגייס". זו מדיניות של לכנות חיילים בשם המזעזע "נאצים". זו מדיניות להודיע שהצבא הוא ייהרג ובל יעבור. ואז, מה התוצאה? התוצאה היא שנתיים וחצי של מלחמה בלי התגייסות, כי אחיכם יבואו למלחמה, ואתם תתקיפו חיילות שנכנסות לבני ברק. איזו בושה. והעצוב הוא שבני ברק היא לא עיר קצה, היא עיר של המיינסטרים, עם אוכלוסיית מיינסטרים. אז איפה היו כולם? למה ראו ושתקו? איך לא היה צדיק אחד בסדום שיקום ויעשה מעשה? בפילגש בגבעה כמעט נמחה שבט מישראל כי אנשי העיר ראו ושתקו. נעשה עוול נורא, והציבור שתק. חיילים שמותקפים בעיר וציבור שרואה את זה, זה עוול. מי שמקבל את הרעיון של תקיפת חיילים ואז הוא שואל: אבל למה הן לא תיאמו? זה בדיוק כמו לשאול: למה היא לבשה ככה? זו בדיוק אותה האשמת הקורבן, שחלק מחברינו כאן מתמחים בה. והאמת היא שהסיבה שאין מספיק מתגייסים חרדים ושתוקפים חיילים היא כי זו מדיניות. אתם נרמלתם את זה שמותר לאנשים שמקבלים משכורת ממשלתית לומר שצה"ל הוא צבא שמד ותועבה, אז פלא שהילד הקטן מתנהג ככה? מיהו זה שיכול לעמוד ולומר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה"?

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, מי השר התורן?

היו"ר מאיר כהן:

רגע, השרה התורנית פה? איפה השר?

קריאה:

היו"ר מאיר כהן:

אוקיי, את זה אני מרשה. קראו לו שיגיע. תודה. אנחנו מחכים לשר התורן, בבקשה, או לשרה התורנית. יש 11 שרים. בבקשה, אדוני, השרה פה, תתחיל.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, גברתי השרה, אני בטוח שגם את הזדעזעת אתמול מהמראות בבני ברק, הפרעות וההשתוללות הבלתי-נסבלת הזאת, הפגיעה בחיילים והפגיעה בשוטרים. צריך להבין מה הטריגר, אדוני היושב-ראש. הטריגר הוא שתי חיילות שבאו לבקר בחור חרדי שאמור להתגייס. זה מה שאמור להוביל לפרעות האלה? אז אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, זה לא מה שהוביל לפרעות האלה. מה שהוביל לפרעות האלה זה הזילות שאתם כבר נוהגים שנים ארוכות בחיילי צה"ל ובשוטרים, שאפשר לעשות להם הכול, מבחינתכם, כשזה נוגע לציבור החרדי. כאילו, חס וחלילה, שאריה דרעי לא יכעס; חס וחלילה, שגולדקנופ לא יקפוץ. אל תרגיזו את החרדים. אני רוצה לשאול אותך, את שרה במדינת ישראל: לפני כמה שבועות חיילי חטיבת החשמונאים הותקפו בבני ברק וכמעט עברו לינץ'. הם נזקקו לטיפול רפואי. נעצרו שם חברים? קרה משהו למי שנעצר שם? הוגשו כתבי אישום? לא. אתם נוהגים בשיטת הדלת המסתובבת כשזה נוגע לפגיעה בחיילי צה"ל אם זה נעשה בבני ברק. אתם הכשרתם את השרץ הזה, וכרגע זה מתפוצץ לכם. עכשיו, זה לא מתפוצץ לכם – זה מתפוצץ למדינת ישראל. שוויון הנפש שבו אתם מקבלים את זה שהופכים ניידת, ששורפים אופנוע משטרתי, שחיילות מחולצות – אני ראיתי, שמו עליהן איזה סווטשירט, שלא יראו שהן עם מדים, ומגניבים אותן לרכבים שם. מי ישמע, אנחנו נמצאים ברמאללה. התמונות מבני ברק הזכירו את התמונות של הלינץ' ברמאללה. מה, הן נכנסו לאיזה עיר אויב? ואז האמירה המדהימה, המכוננת: לא תיאמו איתנו את הכניסה. זאת אומרת, כשחיילת עכשיו - - -

היו"ר מאיר כהן:

צריך לעצור במחסום, לתאם פגישה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא, כשחיילת הולכת לבקר מישהו ברחובות, היא צריכה לתאם כמובן עם הרשות המקומית, כי מה? כניסה של חייל לעיר עברית במדינת ישראל היא פשע? לשם דרדרתם אותנו? לשם אתם רוצים להגיע? אבל אתם ממשיכים לצחצח את הנעליים של אריה דרעי ושל גולדקנופ ושל כל מי שתומך בהשתמטות. חס וחלילה, שלא ירעד הכיסא שלכם. אז ישתוללו ויפגעו בחיילי צה"ל, אז ישתוללו ויפגעו בשוטרים, אז נמשיך לעשות את הדלת המסתובבת הזאת. אם באמת אכפת לכם, תבקשו בבקשה נתונים מהשר לביטחון פנים: כמה כתבי אישום הוגשו בעניין הזה? מה העונשים שהושתו על אלה שהתפרעו שם ופגעו בשוטרים וחיילים? לצערי, אתם מטפחים את המדיניות הזאת, והיא זאת שמתפוצצת על כולנו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. רם בן ברק, אתה תדבר על חקלאות. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת – גברתי השרה, דווקא טוב שאת במליאה. מי שהייתה תת-אלוף בצה"ל אמורה להבין את האירוע החמור שקרה אתמול. שתבינו באיזו מדינה הזויה אנחנו חיים. מפקד מחוז תל אביב אומר: לא תיאמו איתנו שחיילות נכנסו לבני ברק. מתי מתאמים שחיילות נכנסות לאיזשהו מקום במדינת ישראל? אחרי זה יש לנו חברי כנסת שאומרים: למה שלחו נשים? באמת, למה שלחו נשים? זה אותו קמפיין של ערוץ 14 שלא צריך לוחמות, וממשיך עם קמפיין הזוי של מפלגות חרדיות פה שאומרות: הצבא לא מתאים לנו. אני רוצה לומר משהו מפה לחיילים שלנו, ובעיקר לחיילות שלנו: אתם מעל כולם, מעל כל ההזויים שיושבים בבית הזה ומעיזים לתת לכם הערות ומעיזים לבקר אתכם. כל הכבוד לחיילות הגיבורות שהלכו לעשות את העבודה שלהן, מפקדות במחו"ה אלון שהלכו בסך הכול לעשות תיאום ציפיות עם חייל שאמור להגיע אליהן. זה כל מה שהן עשו. כל מה שהן עשו זה את העבודה שלהן. במקום שמפה – טלי, אני רואה שאת עושה לי פרצוף. זה מה שקרה. זה מה שקרה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא עושה לך פרצוף. די להגיד את השם שלי.

רון כץ (יש עתיד):

לא אמרתי. במקום שמפה חברי הקואליציה ילכו היום בבוקר בדיוק לשם, להגיד לחבורת הברברים ההזויים האלה: זה לא יכול לקרות, אנחנו לא נאפשר את זה, אנחנו נותנים גב מלא לחיילים – לא, הם ישבו פה ויסבירו לנו למה זה קרה. זה קרה כי החיילות אשמות; זה קרה כי מי ששלח אותן אשם; זה קרה כי צה"ל אשם. אותם אנשים בדיוק ישבו בוועדות בבית הזה ויסבירו לנו כמה הם תומכים בחיילי צה"ל, כמה הם אוהבים את חיילי צה"ל, כמה הם נלחמים בשביל חיילי צה"ל, אבל תכלס, כשחיילי צה"ל מותקפים, הם לא שם; כשחיילי צה"ל צריכים אותם, הם לא שם. הייתי מצפה משר הביטחון להגיע לשם אתמול; הייתי מצפה משר הטיקטוק להגיע לשם, לעמוד כחומה בצורה מול אלה שמרימים יד על חיילי צה"ל. אני אומר לכם מפה, מי שמרים יד על חייל צה"ל צריך להיענש בחומרה הקשה ביותר. המפכ"ל היה צריך לשלוח לשם כוחות ולא לצאת משם עד שאחרון העבריינים נמצא מאחורי סורג ובריח, מחכה להגשת כתב אישום. לאיזו תהום הזויה דרדרתם את המדינה שלנו, שחיילות בצה"ל מפחדות ללכת ברחוב? עד איפה תדרדרו את החברה הישראלית, את מדינת ישראל, את כל מה שהכרנו וידענו? אני רוצה לומר לכם מפה, בעיקר לחיילות צה"ל: אנחנו איתכן. אנחנו תומכים בכן. אנחנו לא נניח לזה עד שהאירוע הזה יתוחקר ויטופל ברמה הכי חמורה שיש, שמי שבפעם הבאה יחשוב להרים יד על חיילי צה"ל יבין כמה העונש יהיה חמור. תודה רבה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב – לא נמצא כאן. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, גברתי, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת טיבי, ובַּעדֵין – חברת הכנסת יסמין. בבקשה, גברתי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק מדברת על זכויות הסטודנטים, סטודנטים וסטודנטיות, כמובן. אני רוצה להעלות על סדר-יומה של הכנסת תופעה שהולכת ומחריפה בתוך האוניברסיטאות והמכללות, ולצערי הרב, גם בתוך האוטובוסים. מה שקורה הוא שעכשיו הסטודנטים נמצאים בתקופה של מבחנים, ואנחנו מקבלים פניות כמעט מכל האוניברסיטאות – היום מהאוניברסיטה בחיפה – על סטודנטיות ערביות שמאמינות בערכי הדת ומנסות לקיים את מצוות האל והן הולכות עם חיג'אב, כמו כיסוי הראש שלי. לצערי הרב, בתקופה האחרונה מתחילים להציק לסטודנטיות האלה בחיפושים יותר מכלל הסטודנטים האחרים. עושים עליהן חיפושים מאוד מביכים, משפילים ושמים אותן במצוקה נפשית ובלחץ נפשי לפני תחילת הבחינה. אני שמה את הסוגיה הזאת כסוגיה שהולכת ותופסת מקום במרחב בתוך המכללות והאוניברסיטאות. אני רוצה להביא עוד דוגמה לסטודנטית שהייתה, לפני שבוע בערך, במבחן הרפואה הממשלתי. אחרי שהיא נכנסה למבחן ועשו עליה את כל החיפוש הדרוש כמו בכל הסטודנטים, עשו עליה באמצע המבחן עוד חיפוש. הוציאו אותה ל-20 דקות, הכניסו אותה ללחץ וגם אמרו לה, זה שעשה את החיפוש – כאילו הוא המוסמך והריבון שם – שהיא תחזור לעשות את המבחן במועד הבא. החזירו אותה לאולם לעשות את המבחן, להמשיך את המבחן, אבל לא נתנו לה את 20 הדקות שלקחו לה בחיפוש. תופעה כזאת, אני חושבת, אמורה לקבל התייחסות, וחבל ששר החינוך לא נמצא כדי לשמוע את מה שקורה שם. אנחנו שומעים כאן רק דברים שבא להם להשמיע, אבל זכויות בסיסיות של הסטודנטים והסטודנטיות באשר הם, לא משנה – הזכות שלי להיות דתייה, מאמינה, עם לבוש מסוים, לא אמורה להעמיס עליי עוד נטל ועוד לחץ נפשי ועוד כניסה ללחץ נוסף ללחץ של המבחן עצמו. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אחמד טיבי, בבקשה. חבר הכנסת טיבי, ואת אחריו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, רצח אב ובנו באום אל-פחם. אחמד אבו גזאלה, מהנדס חשמל מוצלח, נקי כפיים, ובנו עבד אל-קאדר, אח – אין להם שום קשר לעולם הפשע הנורא והמטונף הזה; אנשים שעבדו למען הקריירה, למען המשפחה, למען החברה. הפושעים קצרו את חייהם בצורה מזוויעה. מי שרוצח אנשים בצורה כזאת הוא אדם שטני. זו חבלה בחיים שלמים. היום הובאה למנוחות המנוחה ופאא עוואד, רחמת אללה עליה. איזה עיתונאי צחקק עליה ואמר שאם היא נרצחה, אז לא יקבלו 15 מנדטים. איזו רמה, אפילו אין לתאר את המילים של הבוז שאני רוחש לסגנון הזה. לפני כמה ימים שמו בטונדות בשגב שלום אחרי עוד מעשה נורא. הבטונדות הפכו להיות מודל. בפוריידיס, בשגב שלום, שמו בטונדות, וזה לא פותר כלום, אגב.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה עוזר?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

שיהיה שיטור, לא בטונדות. בטונדות – את מענישה יישוב שלם, סוגרת כניסות. למה שלא תהיה משטרה שתמנע מהפושעים לברוח? מסוק, רחפנים. לפני כמה ימים בשכונת דאחיית אל-בריד סגרו כביש שלם, שמו בטונדות, ופגעו בחייהם הסדירים של אלפי אנשים באזור שיש בו בתי ספר, גני ילדים, חנויות. למה? כי קצין המשטרה לא יכול לטפל בהסתננויות, זה מה שהוא אמר. הכי קל לחנוק שכונה שלמה, לחנוק פלסטינים. מה יותר קל? בטונדות. סוגרים והולכים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תכלס.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה עונש קולקטיבי. זה יחייב בסופו של דבר פנייה לערכאות. נקודה, ובזה אני אסיים, כבוד היושב-ראש. חברתי אימאן ח'טיב דיברה על תקיפה של נשים עם כיסוי, חיג'אב. ברכבת, גם בירושלים, תקפו כמה פעמים נשים עם חיג'אב. אפילו פעם הורידו לאישה את החיג'אב. זה נורא. גם הסטריאוטיפים והפרופיילינג של נשים בבחינה עם חיג'אב וכדומה, זה משהו שאסור שיקרה. אני אתייחס למה שהיה בבני ברק בדבר אחד. אתם התייחסתם לכל מה שקרה. אני ראיתי בסרטון שוטר שמכה אישה ומוריד את הפאה שלה, אישה חרדית.

היו"ר מאיר כהן:

ראינו את זה. נורא.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה דבר שאסור שיקרה. אסור. כמו שאני מתנגד לפגיעה במוסלמית עם חיג'אב, אני מתנגד לפגיעה באישה יהודייה עם פאה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חברת הכנסת יסמין סאקס פרידמן, ואחריה – חבר הכנסת כסיף.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. אני חייבת להתייחס רגע, כי עלו לכאן שני שרים אחד אחרי השני, ואף אחד לא דיבר על ענייני משרדו. עלתה לכאן גברתי השרה, שרת התחבורה, שיש לך לא מעט אתגרים במשרד שלך, אתגרים מסובכים; אגב, הרבה מהם בחברה החרדית. הם מגיעים אליי, לפניות ציבור, כי אני חברה בוועדת המשנה. המון המון מהתלונות מגיעות מהחברה החרדית, ובכל זאת את לא מדברת על שום דבר. את מדברת על אהוד ברק ומנסה לשייך אותו למחנה שלנו. מה לנו ולאהוד ברק?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אהוד ברק במחנה הימין - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אבל הבן אדם לא נבחר ציבור כבר 20 שנה. אתם כבר שבוע עולים לכאן, כל חברי הכנסת, ומדברים עליו, כי זה הדבר היחיד שיש לכם לדבר עליו.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

הצביעות שלך - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אין לכם משהו אחר. ברור שאנחנו מגנים את האמירה הזאת. מה זה קשור אלינו?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ברור שזה קשור.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אל תצביעו לאהוד ברק. עזבו, יותר מזה, תפטרו את אהוד ברק. נא לפטר את אהוד ברק.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תוקיעי אותו. תוקיעי אותו. תוקיעי אותו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא לא נבחר ציבור 20 שנה. תפסיקו. אבל הוקענו כבר לא פעם אחת, אבל די כבר להתעסק בזה. אתם עוסקים בזה כי אתם לא רוצים שנעסוק בכישלונות שיש במשרדים שלכם. מייד לאחר שאת עלית לכאן ועסקת בנושא הלא-חשוב מה אהוד ברק אמר, במקום לעסוק בדברים החשובים, עלה לכאן שר החינוך. באמת, דוגמה ומופת לשר החינוך. כי שר החינוך – יש לו את מי להשמיץ. הוא משמיץ את עמרי רונן. ברור. מילואימניק שעשה בערך 500 יום מילואים, שסבתא שלו נרצחה בניר עוז, שהוא בונה במו ידיו, ובנה – לדעתי, הם כבר סיימו – את שכונת המרצפות הירוקות; אני חושבת, אם אני לא טועה, שזה השם שלה. במו ידיו הוא בנה. שר החינוך עומד כאן, וזו הדוגמה. אבל מרדכי דוד – הוא, אני בטוחה, יקבל אותו בדלת פתוחה. זה המוסר שלכם, זה מה שהפכתם להיות, בושה וחרפה, כדוגמה לנוער במדינת ישראל. איך הפכתם לכאלה? איך? איך? זה לא מה שהייתם. אני באמת לא מצליחה להבין איך אתם חיים עם עצמכם. אין לי ספק, אין לי ספק, שכל אחד מכם כאדם הוא אדם מקסים, עם בינה, עם שכל, ואין לי ספק שאפילו אתם מזועזעים ממה שהפכתם להיות. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה, ואחריו – טלי גוטליב.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הבוקר שוב רצח, אב ובנו מאום אל-פחם, אחמד אבו גזאלה ועבד אל-קאדר מחאג'נה. תחת ממשלת הדמים רצח רודף רצח ושכול רודף שכול. לפני שעה קלה נודע על קורבן רצח נוסף בעיר טמרה, לאחר שביום שישי נרצחה בתוך ביתה בעיר וופאא עוואד. 51 נרצחים בחברה הערבית מראשית השנה, ומתוכם פענחה המשטרה ארבעה מקרים בלבד. אנחנו מצליחים מאוד במאבק באלימות, התרברב השר הבטל, המורשע בעצמו בעבירות טרור ואלימות. הוא צודק, כך אכן נראית הצלחה של ממשלה המתנהלת כמאפיה, כזאת שמעוניינת באלימות ורצח בחברה הערבית. ביום שישי התקיים כנס במכון ון ליר על הפשיעה, ובו אמרה הד"ר אילת מעוז, שהיא סוציולוגית שמתמחה בתחום מאוניברסיטת חיפה, כך, ואני מצטט אותה: מאפיה משמעה מערכת כוח. לא ארגוני פשיעה בלבד, אלא קומפלקס של ארגוני פשיעה וגורמים לגיטימיים מהספירה העסקית והפוליטית הפועלים יחד בתוך משטר כלכלי פוליטי רחב לשם התעשרות אישית ושימור עמדות כוח, תוך הנאה מלגיטימציה שלטונית וחברתית חלקית. כך גם אצלנו, היא ממשיכה, כאשר כל זה נעשה תוך שיתוף פעולה, העלמת עין ומתן חסות של השלטון המרכזי וארגוני הביטחון, שמעדיפים גורם עברייני בגלל שהוא "שומר על שקט", וטוב לנו שהוא שם, נגד גורמים "לאומניים" – הכוונה לגורמים פוליטיים פטריוטיים – זאת מאפיה. לא מדובר על ארגוני פשיעה הפועלים לבדם אלא על מערכת כוח, על מנגנון של שליטה המבוסס על אלימות, איום והפחדה, המשרת את האינטרסים של השלטון. כך נאמר. בשנות החמישים הפעילה המדינה מערכת כוח ודיכוי על החברה הערבית בדמות הממשל הצבאי ושלטון המוכתרים. את השיטה הקולוניאליסטית של אז משעתקים כעת באמצעים מאפיוזיים למטרה זהה: דיכוי האוכלוסייה הערבית והשארתה מדממת וחבולה, כך שתיאלץ להתמקד בהישרדות ולא במאבק פוליטי; שתתפורר ותקרוס ולא תוכל להתנגד למבקשי רעתה בפעולה קולקטיבית דמוקרטית.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, נגמר הזמן. כמה הוא יכול - - -

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אז הובילו חברי המפלגה הקומוניסטית את המאבק נגד הממשל הצבאי ושלטון המוכתרים.

טלי גוטליב (הליכוד):

כמה הוא יכול לבזות את מדינת ישראל?

היו"ר מאיר כהן:

טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל עבר הזמן. למה אתה נותן לו?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

גם היום ניאבק יחד - - -

היו"ר מאיר כהן:

טלי, סליחה, אי-אפשר. את לא רשאית. אני מנהל את העניין פה. תודה, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא מעיר לו. למה מותר לו? למה מותר לו לבזות את מדינת ישראל? למה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

את מדברת שמונה דקות. שמונה דקות את מדברת.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

גם היום ניאבק יחד, אזרחים פלסטינים המסרבים להתנהל כנתינים, להרכין ראשם - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, תראה מה הוא אומר עלינו. עבר הזמן.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

- - ולקבל בכניעה את תכתיבי מדכאיהם, ויהודים דמוקרטים, ונדרוש את כל מה שכל ממשלה ומשטרה נורמליות מספקות לאזרחיהן: חיים נורמליים ובטוחים. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בממשלה נורמלית לא היית פה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר מאיר כהן:

טלי, בבקשה. טלי, זה הזמן שלך עכשיו. בבקשה, שלוש דקות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, מה קרה לך היום? אדוני, יש לך איזו בעיה איתי היום? יש לך?

היו"ר מאיר כהן:

חס וחלילה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה. קח אוויר. תנהג בכבוד. בסדר?

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מגיע לי כבוד לא פחות מלך.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, זה מיותר, מה שאת עושה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, זה לא. אדוני, אני לא נוהגת להעיר לך, כי אני מאוד מכבדת אותך, מאוד מאוד, אז עם כל הכבוד.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא שק חבטות פה. תודה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

שלוש דקות.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה. מדהים. כולם פה חושבים ששכחתי. אין לי דמנציה, ברוך השם, וגם אין לי שיטיון – עוד יותר ברוך השם. מה אתם חושבים, שאני שכחתי מה זה אחים לנשק? מה אתם חושבים, ששכחתי לשנייה מה הם הביאו עליי ועלינו? לא הבנתי. חשבתם שאני אשכח מי אלה אחים לנשק, מה הם עשו לנו עובר לתופת אוקטובר?

קריאות:

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי זה הם?

סימון דוידסון (יש עתיד):

מי היה פה ב-7 באוקטובר? מי היה פה ב-7 באוקטובר - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא יכול להיות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כפוית טובה.

היו"ר מאיר כהן:

סימון.

טלי גוטליב (הליכוד):

שנה שלמה אחים לנשק הפגינו ואמרו: לא נתייצב ביום פקודה. אנחנו לא, אנחנו נשהה את ההתנדבות שלנו. מחבלי נוח'בות נחקרים בשב"כ, הדברים מפורסמים, אומרים: אנחנו זיהינו פגיעה בכשירות הצה"לית. טובי הלוחמים לא יגיעו. רון שרף, המנהיג שלהם, נווה, ערלי הלב הללו עומדים בהפגנות: לא נגיע, לא נתייצב – מחיאות כפיים; טייסים: לא נבוא – מחיאות כפיים; מטכ"ל: לא נבוא – מחיאות כפיים; מגלן: לא נבוא, חיילים: לא נבוא – מחיאות כפיים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כולם עזבו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

טלי, כולם עזבו.

טלי גוטליב (הליכוד):

עמרי רונן, המגויס החדש של המפלגה הזאת, שעוד אין לה שם, הוא הגיע לוועדת החוץ והביטחון – אמרתי לו: אצלך הכול פוליטי. איך את אומרת לי שאני פוליטי? איך? כי יש לי ברוך השם שכל בקודקוד. רציתי להזכיר לך, אדון עמרי רונן: אתה ב-22 ביולי 2023 נאמת שאתה משהה את התייצבותך למילואים, ואתה נותן דין וחשבון רק לצוות שלך, ואתה נותן דוגמה אישית ומודיע שלא תתנדב למילואים. אז מה אתם חושבים, שאם הם הגיעו למילואים בסופו של דבר אני אמורה לשכוח את מה שהם עשו לנו, את חילול הדבר הכי קדוש במדינה, וזה את הצבא? לא שוכחת וגם לא אשכח. לא רק זה, אני יודעת מה המובילים של המחאה הזו עשו לנו, אילו דברים, איזה אמירות. אני פעם אומר שאני לא אתייצב? גם אם אתם תהיו בשלטון אני אתייצב. מה השאלה? לא הבנתי, אני משרתת את המדינה שלי בהתניה? אני מתייצבת לצבא רק אם השלטון מקובל עליי? מי הפיל אותנו אל עברי פי-פחת? איזה דברים זה? זה נורא, זאת חרפה, זה מרי, זאת המרדה, זו קריאה לאי-ציות, עבירות פשע מהרף החמור. אני לא שכחתי לרגע. העובדה שאחים לנשק הקימו חמ"ל אזרחי – יש להם למה להקים חמ"ל אזרחי. הם צריכים להלבין את עצמם. אני לא יודעת – אני לא אסלח להם; אני לא יודעת אם הם מסוגלים לסלוח לעצמם. אז אני פה להזכיר: לא שכחתי אפילו לרגע אחד, והקולות, הזמזומים האלה, שמזכירים לי שכולם התייצבו – אני מזמינה אתכם להקשיב להקלטה מ-11:00 של 7 באוקטובר, כוח ימ"מ מבקש: אווירייה, אווירייה. אנחנו קוראים להם אבל הם לא באים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה רבה, גברתי. ווליד טאהא, בבקשה.

קריאות:

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

קונספירציות הזויות.

קריאות:

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

רק רעל. רק רעל.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, שלוש דקות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב בראש, בהמשך להפקרות והכאוס המשתולל בערים בתוך המדינה – גם בערים יהודיות, אבל בעיקר ביישובים ערביים – עד רגע הזה מספר הנרצחים בחברה הערבית הגיע ל-53 נרצחים. לפני כמה ימים נרצחה אישה בעיר טמרה, אז עיתונאי שאיבד צלם אנוש ורגש ואנושיות העלה פוסט וכתב: אישה ערבייה נרצחה בטמרה, איך תגיעו ל-15 מנדטים? אם כבר הגענו למצב כזה שעיתונאי שמתיימר להיות עיתונאי של חצר המלך - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא לא עיתונאי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - מתנהג בכזאת רדידות, אז כנראה המצב הוא גרוע מאוד. בהמשך ישיר לאותם דברים, לפי פרסום בעיתון הארץ מהיום, שוטרים תועדו מרססים גז מדמיע לעבר בית ספר יסודי ביישוב תראבין א-צאנע באמצע יום לימודים. הם מרססים בגז מדמיע לעבר בית ספר יסודי באמצע יום לימודים. כתוצאה מכך ילדים קטנים – הרי זה בית ספר יסודי – הרגישו חנוקים, והם פרצו בבכי ובצעקות. חוסר שיקול דעת משווע. אובדן שליטה ואובדן עשתונות מוחלט. משילות אמרו? על משילות דיברו? איפה משילות? איפה ריבונות? איפה שלטון חוק? אנרכיזם משתולל בכל היישובים, כולל יישובים יהודיים. עולים לדוכנים ועולים לכלי התקשורת ומדברים על הצלחות ועל משילות ועל ריבונות כאילו מקשיבים להם אנשים מטומטמים, כאילו אנשים לא מאסו בכל מה שקורה בערי המדינה. אני רוצה לומר לאדם הזה שהוא דמי-עיתונאי: קצת צלם אנוש לא יזיק לך.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מטי צרפתי, ואחריה – חבר הכנסת איתן גינזבורג.

מיקי לוי (יש עתיד):

מי זה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ינון מגל.

מיקי לוי (יש עתיד):

חתיכת כלומניק, אפס בן אפס.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בעיקר מהאופוזיציה, באורח פלא, בכל פעם שהנשיא טראמפ נפגש עם נתניהו, אז טראמפ מקבל מסרים ויוצא באמירות מאיימות לנשיא הרצוג. זה קרה, למי שזוכר, כאן, בבית הזה, בביקור ההיסטורי של הנשיא טראמפ בכנסת, ככה ממש במקרה, אחרי שנתניהו וטראמפ נסעו ביחד מנתב"ג לירושלים. אז טראמפ פנה להרצוג – וכולם מחו כפיים; לא אנחנו, כמובן – וביקש לחון את נתניהו אפילו טרם הגשת חנינה. אלה רק סיגריות ושמפניות, הדהד טראמפ את מסריו של נתניהו. ושוב, גם עכשיו. לתומנו אנחנו חשבנו שמטרת הנסיעה לוושינגטון הייתה איום הגרעין האיראני, אבל מסתבר שכנראה לנתניהו היו תוכניות אחרות. הפעם, לצערי, טראמפ היה ממש בוטה כלפי הנשיא הרצוג, ואמר שהוא צריך להתבייש, אמר שאנחנו העם צריכים לבייש את נשיא המדינה שלנו. זה נכון שהנשיא טראמפ ידיד אמת, ונכון שהנשיא טראמפ יכול לומר מה שהוא רוצה, אבל בכל הכבוד, להתערב בהליך פלילי של מדינה אחרת, זה לא בדיוק ראוי. הבעיה שלי, הבעיה שלנו, היא מי לוחש לאוזנו של נשיא ארצות הברית, מי מעביר לו מסרים מגמתיים. מה שמטריד זה הסמיכות כמובן לפגישות בארבע עיניים עם ראש הממשלה שלנו. ראש ממשלה נאשם בפלילים פונה ל-BFF שלו, לנשיא ארצות הברית, כדי שיפעיל לחץ על נשיא מדינת ישראל, מבקש התערבות בענייניה הפנימיים של המדינה רק לטובתו האישית, ממש לא לטובת המדינה. רק נזכיר, זה אותו ראש ממשלה שנכנע והסכים להשאיר נשקים בידיים של חמאס; שמסכים להשפעה של טורקיה וקטר ברצועת עזה; שמסכים למעורבות של הרשות הפלסטינית בניהול הרצועה; שלא מצמץ ואישר את פתיחת מעבר רפיח. אותו ראש ממשלה שהזדרז להודיע שישראל מוותרת על הסיוע הביטחוני האמריקאי, אבל שכח לעדכן שזה לא ממש בהתנדבות. חבר כל כך טוב של הנשיא טראמפ – מספיק טוב כדי לשכנע אותו לצאת למתקפה על הנשיא הרצוג, אבל לא מספיק טוב לשמור על האינטרסים הביטחוניים של המדינה ברצועת עזה. אז בבקשה, אדוני ראש הממשלה, בפעם הבאה שאתה לוחש על אוזנו של טראמפ, תעדכן אותו בבקשה שישראל היא מדינת חוק ריבונית, וחנינה נותנים למי שמורשע או לכל היותר מודה באשמה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת איתן גינזבורג – לא נמצא. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. אחריו – ולדימיר בליאק.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מירי רגב, מה שלומך, מירי? גברתי השרה.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

טוב. אתה בטוב?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

קצת חולה. אדוני היושב בראש, גברתי השרה תת-אלוף במילואים מירי רגב, יום אחרי שהמון מוסת התקיף באלימות מטורפת חיילות צה"ל בבני ברק, מה בחר השר סמוטריץ' לומר היום במסיבת העיתונאים? אחנך את הילדה שלי לא להתגייס לצבא. עירוב בין גברים לנשים בטנקים זה בעיניי הזיה. איך אתה יודע? היית פעם בתוך טנק? בקושי שירתָּ בצה"ל, סוג-של השתמטת, אבל אין לך בעיה בתור שר במשרד הביטחון לזלזל בשירות נשים בצה"ל. מי אתה? מי אתה שתזלזל בלוחמות שלנו? 20% מהלוחמים בצה"ל הם לוחמות; 20% מאנשי המילואים הם נשות מילואים. מי אתה שתזלזל בהן? הלוחמות שלנו, הגיבורות שלנו, הצילו את המדינה ב-7 באוקטובר ומצילות אותה יום-יום. בלעדיהן אין ביטחון במדינה, אין ביטחון בישראל, ואתה עומד, נפוח בעצמך, יום אחרי שהמון מוסת תקף חיילות בלב המדינה, ואומר: אני לא אחנך את הנשים שלי לשירות בצה"ל? אתה שר במשרד הביטחון. במקום לעודד אזרחים ואזרחיות לשירות משמעותי, אתה קורא להן להשתמט? אתה מעודד סרבנות מתוך משרד הביטחון, מתוך משרד הביטחון, בזמן שחסרים לצה"ל 12,000 לוחמים ולוחמות? זה המסר שלך? תת-אלוף מירי רגב, ביקשת שאנחנו נוקיע. איפה ההוקעה שלך? שֶׁרַתֵּת כתת-אלוף, קריירה צבאית. איך זה יכול להיות?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ראית את ההודעה שהוצאתי אתמול?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היום. היום.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

ראית את ההודעה שהוצאתי אתמול על העניין הזה? ראית?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מירי רגב, היום. סמוטריץ' לא יכול לדבר ככה על לוחמי צה"ל, הוא שר בכיר. תגני אותו.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

שאלת אותי – תדייק.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תגני אותו.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

תדייק. האם אני הוצאתי הודעת גינוי? כן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הדברים של השר סמוטריץ' מקובלים עלייך?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אתה יכול לענות לי על לפיד? אתה יכול לענות לי על לפיד?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הדברים של השר סמוטריץ' מקובלים עלייך?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

לא. אתה יכול לדבר לעצמך, נכון? אז תדבר לעצמך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הבן אדם שר. הוא לא בן אדם פרטי, הוא שר בכיר בממשלה, והוא מזלזל בשירות נשים בצה"ל, הוא מדיר נשים מליבת העשייה הביטחונית.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

דיברת אליי? מספיק כבר עם הזילות הזאת שלכם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זילות? הבן אדם יושב בממשלת משתמטים שמקדמת חוק השתמטות שמזלזל בלוחמות צה"ל, ואת אומרת שאנחנו מזלזלים? תגני אותו עכשיו ומייד.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

דיברת אליי? אני רוצה לעלות לענות לו על זה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא יכול להיות ששר בכיר בממשלה מזלזל בלוחמות צה"ל, ואת אומרת לי: אני גיניתי אתמול. תגני היום. לא יכול להיות ששר, אחרי המון מוסת שהתקיף באלימות מטורפת לוחמות, חיילות - -

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אל תגיד לי את מי לגנות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - בשעת מילוי תפקידן, את אומרת לי: גיניתי אתמול. תגני היום את השר סמוטריץ' ואת הדברים המזעזעים שהוא אמר. לא יכול להיות, לא יכול להיות ששר יעביר מסר כזה לאלפי חיילות ומועמדות לשירות. איזה מסר זה מעביר להן, שהן פחות טובות? שהן פחות מסוגלות? שהן לא נמדדות לפי היכולות שלהן אלא לפי המגדר שלהן? זה המסר שאתם מבקשים לומר ולמסור לנשים הצעירות של מדינת ישראל, תת-אלוף במילואים מירי רגב?

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

גיניתי אתמול – תגני היום, כי זאת בושה וחרפה, ממשלת המשתמטים והסרבנים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. ולדימיר, בבקשה, אדוני. גברתי, תכף את תוכלי. אחרי ולדימיר אני אתן לך לעלות, תוכלי להגיב חמש דקות, ובסוף שר אחר יוכל – אולי תמתיני לסוף, תסכמי ותגיבי? את, השרה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

מחליפים אותי.

היו"ר מאיר כהן:

אוקיי, אז אני אתן לך, מירי. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – גברתי השרה, קודם כול, אני חושב ששכנעת אותי, אני לא הולך להצביע לאהוד ברק בבחירות הקרובות. היית מאוד משכנעת, אני חייב לומר. את זוכרת, גברתי השרה, את השפה הרשמית של השלטון בספרו הבלתי-נשכח של אורוול, 1984? הם קראו לזה Newspeak, שִׂיחָדָש בעברית. Newspeak לא היה סתם שפה חדשה אלא כלי דיכוי שלטוני שנועד לצמצם את טווח המחשבה של אזרחים וכך למנוע התנגדות למשטר. מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בערות היא כוח. אגב, הסיסמה האחרונה, בערות היא כוח, אומצה באופן מלא על ידי ממשלת נתניהו, שפיתחה Newspeak משלה: הפיכה היא רפורמה, גירעון הוא יתרון, סמוטריץ' הוא ליברל, כישלון הוא ניצחון, טבח הוא אירוע, ויש לי עוד. אתמול, אחרי ההתפרעות והאלימות של המון חרדי מוסת, הופץ עוד מטבע לשון ב-Newspeak של ממשלת נתניהו: המון זה קומץ. כל העבדים הנרצעים של העסקונה החרדית המשתמטת חזרו על הביטוי הזה: קומץ – ראש ממשלה, שרים, חברי כנסת מהקואליציה. אין שקר בוטה יותר ואין שקר גס יותר. זה לא קומץ קטן, לא קומץ שולי, וזה לא קומץ בכלל. המציאות חמורה הרבה יותר. היו שם צעירי ש"ס, צעירי גור, צעירי ויז'ניץ ועוד. ממש מדינה בתוך מדינה, האוטונומיה החרדית המושחתת והאלימה שלגמרי מנהלת כאן את האירוע. הם מחליטים כאן מה סדר-יומה של הכנסת, הם מחליטים מתי ובאיזה היקף יתנהלו דיוני התקציב, הם מובילים את הדיונים על חוק ההשתמטות בוועדת החוץ והביטחון. אנחנו רואים את זה, כל מי שנמצא שם. הם בעלי הבית של הממשלה הזאת, של ממשלת נתניהו, וזה מה שאנחנו הולכים לשנות בממשלה הבאה, אחרי הבחירות, עם יש עתיד בתור הציר המרכזי של הממשלה החדשה. לא תהיה כאן יותר אוטונומיה חרדית. לא תהיה מדינה בתוך המדינה. האירוע המופרך, ההזוי, הבלתי-נתפס הזה, הולך להסתיים, כי די, הספיק לנו. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אכרם חסון, בבקשה, אדוני. סליחה, השרה רגב, את רוצה לעלות?

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

כן.

היו"ר מאיר כהן:

סליחה, אכרם חסון, השרה יכולה להשתתף בכל עת ולקבל חמש דקות. בבקשה.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אתם לא יודעים טוב את חוקי הכנסת. בכל זאת, אופוזיציה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יודעים, יודעים. אנחנו נמצאים פה יותר ממך.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

אני רוצה להגיד משהו.

נאור שירי (יש עתיד):

מירי, למה להדליק אותנו?

היו"ר מאיר כהן:

ששש, יש לה חמש דקות. בבקשה, גברתי.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב:

הרי הציבור הישראלי מבין בדיוק מי אתם, אופוזיציה כושלת. יושבים כאן ומדברים על דברים בלי לדעת מה הם, לא יודעים בכלל מה נעשה בממשלה, כמה אנחנו עושים, מי אומר מה – העיקר לעמוד פה ולדבר גבוהה-גבוהה. אני מציעה לכם, במקום לשבת, קצת צניעות, קצת לדבר באמת על דברים שמחברים ופחות מפרידים, קצת לדעת מי אומר מה ומתי. לבוא ולהתלונן על דברים שלא היו ולא נבראו, לשקר לציבור פעם אחר פעם – כמה אפשר? הרי הציבור יודע. הרי הציבור מבין בדיוק מי אתם ורואה לכם. אנחנו נמשיך לעבוד בשביל הציבור. מה שקרה עם החיילת הוא בזוי. אני לא חושבת שיש מישהו בקואליציה, מראש הממשלה עד אחרון האנשים בקואליציה, שלא דיבר על זה שזה בזוי, שלא יכול להיות שתוקפים חיילים וחיילות, שלא הוקיע את האירוע הזה. לשבת פה ולהגיד שהקואליציה לא מוקיעה, שאנחנו לא מגנים, זה פשוט שקר. אז אני אומרת פה לציבור הישראלי: מראש הממשלה, דרכי, דרך שרים וח"כים, כולם הוקיעו את האלימות הזאת. אנחנו נגד אלימות, בכלל נגד אלימות, בוודאי נגד אלימות כנגד חיילים וחיילות, שעושים עבודה מצוינת ודואגים לביטחון המדינה. אנחנו נגד אותם אלה שמפגינים, נגד אותם אלה שהורסים תשתיות ונגד אלה שמרביצים לחיילות, בדיוק כמו שאנחנו נגד כל הקפלניסטים שעשו את מה שעשו במשך שנתיים ולא עשו איתם דבר.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אכרם חסון, בבקשה, אדוני.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 13) הוא צעד מבורך, אחראי, מחייב ועושה צדק. לא יעלה על הדעת שאדם שהולך, תורם ונותן את נשמתו למדינת ישראל 400, 500 ימים, יבוא למבחן במשפטים ישירות מהמלחמה, ומולו יושב סטודנט בבית 500 ימים, עובר קורסים, מכין את עצמו והוא מקבל נקודת זינוק שווה איתו יחד. לכן, כל הכבוד על ההצעה. בהקשר זה אני רוצה ומבקש, אדוני היושב-ראש, לברך ולפרגן היום להיבא מלאק מדאלית אל-כרמל, מצטיינת דיקן בפקולטה למדעי המחשב בטכניון. היבא היא דוגמה פשוטה וברורה למצוינות שנבנית בעבודה קשה, בהתמדה ובאמונה בעצמה. הדרך שלה לא הייתה קלה, אבל היא בחרה להשקיע, להתקדם ולהצליח, והיא ראויה להערכה גדולה מאוד. מעבר להצלחה האישית, היא גם פועלת למען אחרות, ומהווה השראה לנערות צעירות, שמביטות בה ורואות שאפשר להגיע רחוק. היבא, אנחנו גאים בך ומאחלים לך המשך הצלחה בדרך שבחרת. אני מקווה שגם שר החינוך וכל השרים ידעו איך לשלב את הנערות והנשים הדרוזיות בכל משרדי הממשלה. יש לנו בנות עם ראש על הכתפיים, ומגיע להן לקבל מה שנקרא אפליה מתקנת, גם בתור דירקטוריות, גם בתור בנות שעושות עבודה נהדרת. אני רואה כאלה במשרד החוץ. יש לנו נשים מוכשרות מאוד שם, תורמות הרבה בהסברה, גם בשפה העברית, בערבית, וגם באנגלית; אותו דבר במשרד המשפטים ומשרדים אחרים. אבל השוויון עדיין רחוק, ואנחנו מבקשים באמת לתקן את העוול הזה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה וריקה, לפני כמה ימים שמעתי את מנסור עבאס מתראיין אצל דנה וייס ומספר בגילוי לב על אותן שיחות שהוא קיים עם נתניהו, שבהן נתניהו הציע לו פעם אחר פעם לבוא ולהיות חלק מהממשלה. כמו שאנחנו רואים את תוצאותיה של הממשלה הגזענית והארורה ביותר שקמה אי פעם במדינת ישראל, שמפקירה את החברה הישראלית כולה, הערבית והיהודית – באמת אין תחתית לבור של הממשלה הנוראה הזו – אבל באמת סיפר שנתניהו ציטט את ז'בוטינסקי ואמר, רצה להדגיש, שדווקא הליכוד הוא זה שמנסה לקדם את המעמד של החברה הערבית, והוא נתן לו שם את הדוגמה של ז'בוטינסקי אומר שאם יש ראש ממשלה יהודי, אז הסגן שלו צריך להיות ערבי. אבל הם לא נאמנים לדרך של ז'בוטינסקי, וגם לאין-דרך שלהם, כל הזמן הם מדברים על גאווה לאומית, ריבונות, משילות. זה מה שאמר מנסור עבאס – הוא בעצם ניסה להביא את מה שאמר ז'בוטינסקי, כי זה מה שנתניהו הבטיח לו. אז עשיתי את מה שבדרך כלל אני עושה – פותחת את המקור. זה ספר של זאב ז'בוטינסקי, אנשי ליכוד נכבדים; אתם בטח לא מכירים אותו וגם לכם אין את הספר הזה. זה מ-1940, הספר הזה, שנקרא "חזית המלחמה של עם ישראל". ולמה שיהיה לי את הספר הזה, אשת מפלגת העבודה כל השנים? כי אני אוהבת לקרוא ואוהבת להסתכל מה היה שם קודם, וכן, גם ז'בוטינסקי הוא כמובן מאבות הציונות. אז פתחתי את אותו פרק שאליו התכוון אליו התכוון ז'בוטינסקי, שאליו התכוון בעצם נתניהו כשדיבר עם מנסור עבאס והבטיח לו כל מיני הבטחות על הקרח. אז פרק י"ח מדבר על "השאלה הערבית בלי דרמטיות" – זה השם של הפרק. אז הוא מדבר על שוויון אזרחי – שימו לב לשמאלן: יש להנהיג את עקרון שיווי הזכויות בשביל כל האזרחים, מכל הגזעים, הדתות, מכל המעמדות והשפות ללא כל הגבלה, בכל שטחי החיים הציבוריים של הארץ, בתנאי שלא ייעשה שום דבר שיפריע לאיזה יהודי שהוא מארצות אחרות לשוב למולדתו. ובכל קבינט", כך אמר ז'בוטינסקי, "שבו ישמש יהודי כראש ממשלה, יהיה סגן ראש הממשלה ערבי". כן, זה באמת מה שציטט נתניהו למנסור עבאס ואמר לו: בוא, אחי, בוא תהיה חלק מהממשלה שלנו. רק נתניהו כמו נתניהו, אף פעם לא מצטט את סוף המשפט, כמו עכשיו, במה שהוא כתב למבקר המדינה ורק הראה לכולנו חצי משפטים, חצי דוחות, כי אם הוא היה ממשיך עוד שתי מילים באותה פסקה, הוא היה גם אומר לו, "וכן להפך". זאת אומרת, אמר בעצם ז'בוטינסקי שכן, יכולה להיות כאן ממשלה ומדינה שבה בפרלמנט יש השתתפות פרופורציונלית של יהודים וערבים בחובות, ויכול להיות ראש ממשלה או יו"ר כנסת והסגן שלו, הוא יהיה ערבי והסגן שלו יהיה יהודי. זה מה שאמר ז'בוטינסקי. תראו את המרחק שעשתה הממשלה הזו, הגזענית ביותר, הכהניסטית ביותר, זו שבאמת חושבת שהיא מעל כל אדם אחר במדינת ישראל, שבזה לערכי מגילת העצמאות, לשוויון ולערכים ונגד אפליה, איך הם לקחו את כל הדברים המקסימים והערכיים האלה - -

עמית הלוי (הליכוד):

אפרת רייטן מרום (העבודה):

- - את המוסר והערכים של היהדות והציונות, והשליכו אותם לפח. באמת אתם – סליחה על הביטוי – אולי הפח הוא אמיתי, אבל אתם באמת ממשלת פח שלא הייתה כדוגמתה מאז קום המדינה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת דבי ביטון – לא נמצאת. חברת הכנסת שלי טל מרון, בבקשה, גברתי.

היו"ר מאיר כהן:

אחריה – תוך כדי, הודעה לסגנית המזכיר. בבקשה, גברתי.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איימן עודה, יואב סגלוביץ', גלעד קריב וואליד אלהואשלה בנושא: סגירת עסקים והפגיעות הכלכליות כתוצאה מהפשיעה המאורגנת ביישובים הערביים. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, שלוש דקות.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אדוני השר – נכון? כן, אדוני השר – בחרתי לתת את הבמה בנאום הזה ולהשמיע את קולו של מילואימניק, לוחם, יונתן שלו, מייסד כתף אל כתף, שחזר מהתופת בעזה רק כדי לגלות שבבית, בלב ישראל, המדים שלו הם מטרה. אלו מילותיו – אני מצטטת: במרכז ישראל, רבע שעה מתל אביב, מתקיימת מדינה בתוך מדינה, מרחב הנהנה מתקציבי הציבור, אך מתנער מחובותיו. רבים מתושביו אינם נושאים בנטל הכלכלי או הביטחוני, אך נהנים מפירותיו. סמלי ריבונות אינם רצויים שם, חיילים ושוטרים מתקבלים בעוינות, ואזרחים שאינם נראים או חושבים כמותם נחשבים זרים. השבוע קיבלנו לכך הוכחה נוספת: חיילות צבא ההגנה לישראל שנכנסו לבני ברק נתקלו באלימות קשה. גם שוטרים שהוזעקו למקום הותקפו. ניידת הועלתה באש והתהפכה. החיילות חולצו בבהילות והשוטרים נסוגו כאילו נקלעו לשטח אויב. התגובה הרשמית הייתה גלגול אחריות ותמיהה, כיצד העזו חיילות להיכנס ללא תיאום. עצם השאלה מעידה עד כמה התערער מושג הריבונות. שבוע קודם לכן נכנסנו לשם גם אנחנו, פעילי ארגון כתף אל כתף, בהובלתי, יונתן שלו, כדי לקיים שיח מכבד על גיוס לצה"ל ותליית פשקווילים; לא פרובוקציה אלא פנייה אל אחינו החרדים לנשיאה משותפת בנטל. התשובה הייתה אלימות ברוטלית של מאות משתמטים. זרקו עלינו חזיזים, רימוני הלם מאולתרים, לבנים, וחטפנו מכות של החיים. אני נפגעתי מרסיס ביד של רימון הלם מאולתר או חזיז, אני כבר לא ידעתי להבדיל, כשהם מאות, ואין להם בעיה לדפוק מכות ללוחמים ולנכי צה"ל, אבל נגד האויב האמיתי הם מפחדים להתגייס ולהילחם. הרגע המביש ביותר היה שהם דפקו מכות לפעיל מהארגון שלנו שהוא נכה צה"ל עם פרוטזה. הם פוצצו אותו במכות, ירקו עליו ועיקמו לו את הפרוטזה. הוא פנה לקבלת טיפול. ישראל התקיימה 75 שנה בזכות יתרון אנושי ומוסרי. חוק ההשתמטות המביש של ביסמוט מאיים להפוך את היתרון הזה לזיכרון רחוק. אנחנו, הדור הצעיר, לא יכולים להרשות זאת ולא נאפשר לזה לקרות. לא אחרי שנתיים עקובות מדם; לא אחרי שאיבדנו כל כך הרבה; לא אחרי שראינו מטווח אפס מהי המשמעות של חולשה. אדוני היושב-ראש – עכשיו זה כבר גברתי – כשהממשלה מגמגמת, הרחוב מכה. כשחיילת צה"ל צריכה להסתתר בתוך פח אשפה בבני ברק, הממשלה הזאת נכשלה בריבונות. אני רוצה להקריא לכם מה ראיתי בסדר-היום של הכנסת ביום רביעי. הצעה רגילה לסדר-היום של חבר הכנסת משה אבוטבול – הכותרת: השתוללות בבני ברק – שוטרים היכו עוברי אורח, כולל נשים וילדים. איזה עיוות מציאות. תגידו לי, נפלתם על הראש? חיילת צה"ל מסתובבת בעיר במרכז ישראל, עיר יהודית – לא תגידו עיר מעורבת – ועושים עליה כמעט לינץ'. התחרפנתם, נפלתם על הראש. אבל הכישלון שלכם עמוק יותר, כי בזמן שיונתן חוטף מכות והחיילות בורחות מההמון, אתם יושבים בחדרים ממוזגים ומנסים למחוק את המילה "טבח" מהפרוטוקול. רוצים להפוך את 7 באוקטובר לאירוע. אני אומרת לכם: דם הוא לא נתון סטטיסטי, כשאתם מוחקים את המילה "טבח", אתם יורקים ליונתן שלו ולחברים שלו בפנים. אתם אומרים להם: הקרבתם הכול בשביל אירוע, לא בשביל העם שלכם. תמשיכו לכבס מילים, תמשיכו לעשות edit למציאות, כשאנחנו נמשיך לשמור על האמת.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. תודה רבה, יקירה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אני מסיימת. את המילה "טבח" אי-אפשר למחוק מהלב של המשפחות, ואת הגבורה של יונתן אי-אפשר להשתיק ב-mute. תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבל שמירי הלכה. חבל, חבל. ביקשתי ממך, ביקשתי ממך עשר דקות, עליזה, עשר דקות לעכב את שר החקלאות וביטחון המזון. עשר דקות לעכב אותה. לא, באמת, זה פשוט לא בסדר. באמת. אבל בואו נגיד ככה: עלתה לפה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים וטענה כלפי האופוזיציה שאנחנו לא יודעים את חוקי הכנסת – אמרה זו שלא מכירה את חוקי המס במדינת ישראל, כי היא ליטרלי תושבת ארעית. אין לתאר את זה. איפה אתם? עכשיו, על מה היא התעצבנה? דיבר איתה חבר הכנסת יוראי להב הרצנו והזכיר לה את מה שסמוטריץ' – תקשיבו טוב – אמר היום בישיבת הסיעה. תקשיבו טוב, תקשיב טוב גם עמית הלוי: אחנך את הילדה שלי לא להתגייס לצבא. עירוב עם נשים בטנקים זה הזיה בעיניי. הוא אמר את זה לנועה שפיגל, ששאלה אותו. הוא יחנך את הבת שלו לא להתגייס לצבא. לא, לא, אין, אין בכלל, אי-אפשר, אי-אפשר להכיל את האירוע הזה. אי-אפשר להכיל. זה הפרטנר של מי שאתמול, מי שאתמול עשה את החצי לינץ' הזה לחיילות צה"ל, שבאמת אני קודם כול מפה מתנצל בפני משטרת ישראל. בפעם הבאה אנחנו צריכים להודיע לכם. אגב, אני רוצה להודיע למשטרת ישראל שברגע שתסתיים המליאה, אני מתכוון לחזור הביתה להוד השרון. אנא הכינו את הצירים, תפתחו צירים, תשימו מחסומים ותבטיחו את היכולת שלי לנוע בחופשיות במדינת ישראל.

עמית הלוי (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אני באמת, אני רוצה קודם כול להודות. אני גם רוצה לעדכן את משטרת ישראל: מחר אני מתכוון להגיע לכנסת, ומחר אני גם רוצה לחזור הביתה, וגם ביום רביעי אני רוצה להגיע לכנסת, וביום חמישי כנראה אני אגיע לתל אביב. אני רוצה לעדכן את משטרת ישראל, שלא יגידו שהפתענו אותם - -

עמית הלוי (הליכוד):

הכנסת פה הייתה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

- - לא מעוניין שיגידו. עומדת פה מירי רגב ומגינה על ברית הסרבנים. אדוני עמית הלוי, אתה חלק מברית הסרבנים, ברית שבגינה אתמול שתי חיילות צה"ל שחילקו פלאיירים, לא חילקו פלאיירים, היו צריכות להתחבא בתוך פח אשפה, בגלל שבבני ברק – תחי מדינת היהודים – אי-אפשר לראות מדי צה"ל בתוך בני ברק. זו המשילות. זו המשילות. אם זה היה תלוי בשר האוצר והשר במשרד הביטחון סמוטריץ', מירי רגב לא הייתה תת-אלוף. היא לא הייתה דוברת ההתנתקות – למרות שהיא ממש האמינה באירוע הזה. היא לא הייתה יכולה להיות דוברת ההתנתקות. בבני ברק הקימו את מדינת היהודים. זו ברית הסרבנים, ששורפים פחים, הופכים ניידות, זורקים בלוקים על חיילי צה"ל, שורפים אוטובוסים. ברוך השם, יחי מדינת חנמאל. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח. חבר הכנסת סמיר בן סעיד.

נאור שירי (יש עתיד):

ואללה, לא אמרתי מילה ממה שרציתי להגיד.

היו"ר לימור סון הר מלך:

זה היה ניכר.

נאור שירי (יש עתיד):

פינדרוס, אני ראיתי אותך אתמול הופך ניידת.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

הצטרפתי ל"יחי".

היו"ר לימור סון הר מלך:

לרשותך שלוש דקות.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

היושבת-ראש, כנסת נכבדה, יש רגעים שבהם הציבור מצפה ממי שעומד בראש מערכת החינוך להיות קודם כול שר החינוך. בעת האחרונה היינו עדים לשר החינוך שמקדיש זמן ומרץ להזמנת טראמפ להשתתף בטקסט פרס ישראל, שר שמזהיר מפני האיום האיראני, שר שנשמע חד וברור בזירה המדינית, אבל בכל הנוגע לליבת תפקידו, החינוך עצמו, קולו כמעט ואינו נשמע. כאיש חינוך אני אומר, מערכת החינוך מתמודדת עם פערים עמוקים, עם מחסור במורים, עם אלימות בבתי הספר, עם משבר אמון בין החברה הערבית לחברה היהודית, ודווקא כאן נדרשת נוכחותך, לא גינוי אחד, לא אמירה ערכית ברורה, לא חיבוק פומבי לילדים. אני מתכוון לאירוע בסח'נין לפני כמה ימים, וגם היום בתראבין א-צאנע, שזרקו גז מדמיע, רימוני גז מדמיע לתוך בית הספר. אז תחזור לליבת שליחותך, תהיה שר החינוך של כל ילדי המדינה, יהודים וערבים כאחד. גלה נוכחות ומנהיגות חינוכית, לא רק נוכחות תקשורתית. אתגרים מדיניים – תזכור שאם נפקיר את החינוך, נפקיר את העתיד. וכמה מילים בשפה הערבית: (אומר דברים בשפה הערבית.) תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לנושא שבתקופה האחרונה עולה לכותרות יותר מדי: הסתה נגד רופאים מהחברה הערבית, שבעצם בעיניי חצתה כל גבול. הרופא, הוא נשבע לטפל בכל אדם ללא הבדלי דת, לאום או דעה. הרופאים אינם אויבים. אני חושב שכמעט אין אף תושב מדינת ישראל שנזקק לטיפול ולא טופל על ידי רופא ערבי בבתי החולים בארץ. שביתת מחאה של שעתיים של הרופאים של החברה הערבית, עם החברים שלהם גם מהחברה היהודית, נגד אוזלת ידה של המדינה במאבק בפשיעה, אינה פשע אלא זעקת מצפון. אנחנו גם זוכרים שיש רופא שנרצח בתוך המרפאה שלו ויש רופאים שמאוימים. לכן, מי שמסית נגדם משום שהביעו עמדה כזאת או אחרת, עמדה מוסרית, פוגע במערכת הבריאות כולה, זורע שנאה במקום להיאבק באלימות. הרפואה לא מכירה בגזענות, והסתה נגד רופאים היא כשל מוסרי ולאומי. בעוד יומיים יתחיל חודש הרמדאן. אני רוצה לאחל לכל החברה הערבית ולאומה האסלאמית שיהיה להם רמדאן כרים. (אומר דברים בשפה הערבית.) תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, גברתי היושבת בראש. כנסת נכבדה, הבוקר היה כינוס של שדולה של לוחמות, נשים לוחמות בצבא ההגנה לישראל. זה היה ממש בהקבלה למה שהיה אתמול בבני ברק. אבל אני רוצה להתחיל ולספר לכם, לכל מי שיושב פה, על עדן נימרי, עדן נימרי, גיבורת ישראל, קצינה שב-7 באוקטובר יצאה עם פיג'מה ו-M16 כדי להגן על התצפיתניות בנחל עוז. עדן נימרי הצילה 17 בנות, תצפיתניות, בלחימה שלה נגד הנאצים המחבלים, עם פיג'מה ועם M16. עדן נימרי – אני מכיר אותה מגיל צעיר מאוד מאוד. היא הייתה שחקנית באגודת מכבים-רעות, שחיינית מצטיינת, מובילה בקבוצה, שחיינית בנבחרות ישראל, לוחמת אמיתית במים כפי שהייתה לוחמת אמיתית בקרב. היא שחתה את המשחה הכי קשה, 400 מעורב, והייתה גם אלופת ישראל במשחה הזה. היא התאמנה בבוקר, התאמנה בערב, כמעט בכל יום, והייתה תלמידה מצטיינת. בת להורים מקסימים ומופלאים, שרון ומיכאל, ואחות לעוד שתי שחייניות. את האיכות של עדן כילדה, כספורטאית, ראינו בדיוק ב-7 באוקטובר, הלוחמת הגיבורה הזאת. היום שרון ומיכאל היו בכנסת, בשדולה המיוחדת הזאת. גברתי היושבת-ראש, הכרתי לך אותם, נכון? הכרתי לך. ההורים מקסימים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

באמת הורים מדהימים. והיא גם למדה בבית ספר שלומדים בו דתיים וחילונים ביחד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

נכון. ההורים הם שומרי מסורת, אפשר לומר דתיים, וגם עדן הייתה כזאת.

היו"ר לימור סון הר מלך:

מוארת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ואחרי כל מה שאמרתי על הגבורה של עדן נימרי, זיכרונה לברכה, הגיבורה הזאת, אנחנו חווינו במדינת ישראל, בבני ברק, השבוע, את אחד המקרים המזעזעים שראיתי כאזרח ישראלי. גם אני אבא לשלוש חיילות, שלוש בנות שנתנו באמת את מיטב שנותיהן למען ביטחון מדינת ישראל. הבכורה שלי הייתה שבע שנים בצבא, ועשתה מעל 400 ימי מילואים. ואחרי מה שראיתי בבני ברק, באמת ציפיתי באותו רגע, מכל הבית הזה, מכל הבית הזה, מכל אחד ואחת, שקודם כול יצאו בהכרזה כל כך חריפה נגד הפורעים – וזה לא כל החברה החרדית, אבל נגד הפורעים המגעילים, הנוראים, שהם הנזק הכי גדול למדינת ישראל. מה שקרה בבני ברק זה תעודת עניות לחברה הישראלית – שתי בנות, חיילות, שמותקפות על ידי המון ועוברות כמעט לינץ'. איך אפשר לעבור על זה בשתיקה? אני ציפיתי שראש הממשלה בנימין נתניהו - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה לא מספיק לגנות. לא מספיק לגנות.

קריאות:

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה רק קומץ.

סימון דוידסון (יש עתיד):

היה צריך לעשות פעולה, קטי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה קומץ, קומץ של אנשים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

היינו צריכים, את היום הזה בכנסת בכל הוועדות להתחיל בחצי שעה רק על זה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

- - - ציבור שלם - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

צגה מלקו (הליכוד):

- - - כולם גינו - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא מספיק לכתוב בטוויטר. לא, זה לא מספיק. היה צריך לעשות פעולה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת דוידסון. הזמן הסתיים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

שתי הבנות האלה שהותקפו בבני ברק – זה לא מספיק, לא מספיק לכתוב כמה מילים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

סימון, בבקשה. תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא מתאים לך. לא מתאים לך. תתבייש. ראש הממשלה גינה. ראש הסיעה שלך עשה מזה פוליטיקה. די, מה זה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

די. כמה מכונת רעל יכולה להיות?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אנחנו מכונת רעל?

צגה מלקו (הליכוד):

הוא גינה את זה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

גינו את זה. אפילו החרדים גינו את זה.

צגה מלקו (הליכוד):

כולם גינו.

מיקי לוי (יש עתיד):

גברתי היושבת בראש - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

לגנות זה לא מספיק, קטי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מה אתה רוצה, לתלות את האנשים? לתלות?

סימון דוידסון (יש עתיד):

צריך לעשות פעולה, לעצור אותם, לשים אותם בכלא.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לתלות? גינו את זה, כולנו. אין אחד שלא גינה.

מיקי לוי (יש עתיד):

גברתי היושבת בראש, אני באמת כבר לא מבין את הממשלה הזאת. נגמרו הבעיות במדינת ישראל? יוקר המחיה, עיצוב הצבא, חיבור החברה, ומה שנשאר לכם זה להתעסק בשינוי השם בחוק מטבח לאירוע? מה שנשאר לכם זה לשנות את השם על מצבת הנופלים – בהתחלה הוטבע חרבות ברזל – מלחמת התקומה, בניגוד לדעת רוב-רובם של ההורים השכולים? אתם השתגעתם? איבדתם את הדרך? אני רוצה לראות מי ממשרד הביטחון או מי ממשטרת ישראל יתייצב ליד קברו של אחד הנופלים ויעקור את הכרית שעליה כתוב "מלחמת חרבות ברזל". אני רוצה לראות אתכם משנים את השם. איך אמרתם? אם ההורים לא יסכימו, אז נכתוב רק "נפל בקרב". בכל המצבות כתוב היכן נפל אותו גיבור ישראל. שלא תעזו. שלא תעזו להתעסק עם הורים שכולים. את שם המלחמה כבר שיניתם מחרבות ברזל. זו שואת 7 באוקטובר. לעולם תהיו ממשלת החורבן של 7 באוקטובר, האסון הגדול ביותר שקרה למדינת ישראל. זה לא אירוע, זה טבח. טבחו בנו ועוד איך. מה, נשקר לעצמנו? הפצע לא הגליד ולא יגליד לעולם. כל אדם בוגר, כל נער, כל ילד, יזכור כל חייו את טבח 7 באוקטובר. אסור להשכיח ואסור לשכוח ואסור להוריד את הכתם מהמצח – למען הדורות הבאים – את הרצח הנורא הזה, את אונס הנשים, את הרג הילדים במיטותיהם, את החטיפה, את ההשמדה, את השרפה של יישובים שלמים, את חוסר האונים, את ההפתעה, את הכישלון ואת המבוכה. הייתה הפתעה, היה חוסר אונים, היה מחדל, היו שיחות טלפון שקראו לעזרה ולא נענו. אני מבטיח לכם כאן: לא תצליחו לעולם להשכיח. לא תצליחו לטשטש. לא תצליחו לברוח מאחריות. אם תשנו את הכיתוב מעל המצבות מאירוע 7 באוקטובר למלחמת התקומה, אוי ואבוי לכם. ההיסטוריה תרדוף ותשפוט אתכם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל רון בן משה – אינה נוכחת. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אני מסכים איתך, היה טבח, ומי שחושב שלא היה טבח, שיבדוק את עצמו, יסתכל במראה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת – הרצחת וגם ירשת? אני עולה לפה בגלל דברים של חלק מחברי הכנסת שאני פשוט עומד ומשתומם. מה חשבתם לכם כשלקחתם מיליון, מיליון וחצי אזרחים והפכתם אותם ללא לגיטימיים ופליליים? מה חשבתם שיקרה? מה חשבתם כשלקחתם 100,000 איש והפכתם אותם לפליליים? מה חשבתם שיקרה? אין ספק שאנחנו צריכים להתמודד עם ניסיון ואתגר שלא היה לנו אף פעם – ללמד את הילדים שלנו לא להיות אלימים ולא להיות אכזריים, אף על פי שמכים אותם, אף על פי שרודפים אותם ברחובות, אף על פי שהפכו אותם ללא לגיטימיים, אף על פי שהפכו אותם לפליליים. זה אתגר חינוכי קשה, ואני לא מקנא במחנכים שצריכים להתמודד עם זה; וצריכים להתמודד עם זה. מה שהיה אתמול בבני ברק הוא מעשה נוראי שאסור שיקרה. אני לא מקנא במחנכים שצריכים לעמוד. אבל לראות את אותם אנשים שהביאו לזה ושגרמו לזה – אנחנו צריכים לעשות בדק בית פנימי איך מחזקים את החינוך, אבל לראות את אותם אנשים – הרצחת וגם ירשת? לקחתם 100,000 איש והפכתם אותם ללא לגיטימיים. חשבתם שמה יקרה, הם יגידו לכם: תודה רבה, הצלתם אותנו? מה חשבתם שיקרה כשבאתם לפגוע בדבר הכי יקר לנו? כן, הכי יקר. אלפי שנים לפני מדינת ישראל זה היה יקר לנו. אלפי שנים לפני שקמה המדינה הדבר הזה היה יקר לנו. מסרנו נפש עליו כל השנים. אם אתם חושבים שהיה נושא של מה יהיה בישיבות וגיוס בישיבות – היה גם במדינות אירופה, היה בהרבה מקומות. עמדנו בזה בגאון, ונמשיך לעמוד בגאון. ותפסיקו להתלהב ולהגיד: תשמע, יש ציטוט. אף בחור ישיבה – כן – לא אמור להתגייס לצה"ל. אף בחור ישיבה, שמעת? כן, אף בחור ישיבה. זה לא אומר שחרדים שהם לא תלמידי ישיבות לא צריכים להתגייס לצה"ל, וזה מה שהחוק בא להסדיר.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת לזימי.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

על מה חשבתם?

נעמה לזימי (העבודה):

תשמעי אותו.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני שומעת פה הרבה דברים.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

מה חשבתם שיקרה? מה חשבתם? תמשיכו בדבר הזה, להפוך 1.3 מיליון איש ללא לגיטימיים ולצעוק איך זה קורה שאנשים מגיעים לכזה שפל של אלימות – שאני חושב שזה שפל, ואני חושב שצריך לעשות הכול לעצור את זה - -

נאור שירי (יש עתיד):

כי אתם עגלה ריקה. כי אתם עגלה ריקה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

- - הכול לעצור את זה. אבל האשמה – לנו יש אתגר. האשמה היא עליכם ועל סולברג ועל גלי בהרב מיארה - -

נאור שירי (יש עתיד):

עגלה ריקה. שורפי פחים - - - שורפים אוטובוסים. עגלה ריקה. אתה עגלה ריקה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

- - ועל מי שעתר לבג"ץ, ועל אהרן ברק ועל האנשים האלה. אנחנו נעבור את התקופה הזאת, אבל הם ייזכרו לדיראון עולם. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח.

נאור שירי (יש עתיד):

איך אני לא עולה אחרי פינדרוס?

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שחבר הכנסת פינדרוס יישאר.

מיקי לוי (יש עתיד):

יש לך מה להגיד לו על הגיוס?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת – חבר הכנסת פינדרוס, חשבת לעצמך לגבי אותן חיילות שנכנסו אתמול לבני ברק, עיר ואם בישראל - -

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אמרתי. אמרתי.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

- - האם הן לגיטימיות בעיניך?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

כן.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

הן לגיטימיות?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

כן.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אז למה בעיני ציבור שלם שנמצא בבני ברק הן לא לגיטימיות ורודפים אותן - -

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

את אפילו לא הקשבת. את אפילו לא הקשבת. את מצפה - - - את לא הקשבת.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

- - במקום לפרוס להן שטיח אדום?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אל תעשו את זה. זה לא כל בני ברק, זה לא כל בני ברק.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תכף תגידי לי שזה קומץ.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה לא כל בני ברק. זה לא כל בני ברק.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

ראית את התמונות, קטי? ראית את התמונות? ראית? ראית? ראית את התמונות, קטי?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מתוך בני ברק יש - - - אתם מנצלים את זה פוליטית. תתביישו לכם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת שטרית.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תכף תגידי לי שזה קומץ. שטף של אנשים רודפים אחרי חיילות, גיבורות ישראל.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתם - - - ציבור שלם - - - זה פלג מסוים, ואתם יודעים את זה. אתם יודעים את זה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תגידו לי, אנחנו איבדנו את זה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתם יודעים את זה. אתם - - - ואתם משתמשים בזה פוליטית.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אתם ממשלה שיש לה מאסטר בהפקרת משרתים ותמיכה במשתמטים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תתביישו. עוד יותר, עוד יותר פער, עוד יותר פער.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת קטי, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

- - - המאסטר הזה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

גועל נפש, לעשות פוליטיקה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

עולה על הדעת, קטי שטרית, שיום לאחר שתוקפים חיילות בבני ברק תקיפה ברוטלית, בעיר ואם בישראל, הממשלה מחליטה להורות באופן בהול ליועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון, מהר מהר, לגבש נוסח לחוק השתמטות עד סוף השבוע; תגמול על התקיפה כדי שמחר לא יתקפו עוד פעם. מה קרה עם אותם חיילים בחטיבת חשמונאים שלפני חודש קומץ רדף אותם? גם אז זה היה קומץ? מה קרה איתם?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

קומץ. קומץ.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

קומץ.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא תצליחו. לא תצליחו. את הרעל הזה שעשיתם בציבור. אתם לא תצליחו - - - כמה רעל.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני אגיד לך מה קרה איתם. החיילים האלה פונו לבתי חולים, אבל אלה שתקפו אותם שוחררו. דלתות מסתובבות. אני לא אתפלא אם אלה שתקפו אותם חזרו לתקוף אתמול את החיילות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

סליחה, שאלת על הקפלניסטים שתקפו אותנו? שאלת על הקפלניסטים שתקפו אותנו, מה קורה איתם?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

חזרו לתקוף את החיילות, חיילות במדינת ישראל, במקום הכי קונסנזואלי שיכול להיות, בשטח מדינת ישראל. איך יכול להיות שאתם מגמדים תופעה של פגיעה בחיילים ובחיילות בתוך מדינת ישראל אחרי מלחמה עקובה מדם? איך יכול להיות? איך יכול להיות שאתם מגמדים את זה ומספרים לנו שזה קומץ?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני ראיתי שטף של אנשים שם. את לא תגידי לי מה ראיתי בעיניי. חרפה כזאת. והיום אני שומעת את חברת הכנסת טלי גוטליב – בזמן שאנחנו, חבר הכנסת טרופר ואני, עורכים כנס הצדעה ללוחמות הגיבורות, ומגיעה לכאן מג"דית קרקל, שעשתה היסטוריה - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שנייה גברתי, משפט אחרון. - - ואנחנו עומדים ומריעים לה, ומריעים לפרמדיקית הדתייה שהתגייסה לצה"ל, ומריעים לכל הלוחמות, אז באותה נשימה חברת הכנסת טלי גוטליב אומרת: למה שלחו לוחמות? אין חיילים? אז כן, אין חיילים, טלי גוטליב. אין חיילים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה, אבל נגמר הזמן. נגמר הזמן.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

כי כשאנחנו מבקשים לגייס חיילים, הם לא מגיעים. צריך חיילות, וצה"ל נשען על חיילות.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

צגה מלקו (הליכוד):

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, איזו צביעות. איזו צביעות, חברים. אופוזיציה – ממש. כששמעתי את חבר הכנסת דוידסון שאמר שלא גינו את מה שקרה בבני ברק אתמול – מי לא גינה? ראש הממשלה גינה, כל הרבנים גינו וכל חברי הכנסת מהקואליציה גינו. מה אתם רוצים? איזו צביעות אצלם, זועקת לשמיים. דווקא אתם תגידו את זה? למה לא שמענו שאתם לא גיניתם בשבוע שעבר והשבוע את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, הגזען, המיזוגן? למה לא גיניתם את מה שהוא אמר? לא שמענו אתכם. אבל מה, פשוט אין לכם בושה. אין לכם בושה. אתם אפילו לא יודעים על מה אתם מדברים. זו בושה וחרפה. חבריי חברי הכנסת, אני שומעת אתכם. מה שקורה זה שראש ממשלה לשעבר – והסרטון נחשף. אנחנו רואים בכל פעם שאף אחד לא אמר: זה לא בסדר, תפסיק, זה לא נכון. מה אמר ראש הממשלה לשעבר, שהיה שר הביטחון, שהיה הרמטכ"ל? אבל מה, במקום זה, מה אומרים? היום אהוד ברק הוא לא איש ציבור. פתאום פשוט הוא לא איש ציבור. אני רוצה להזכיר להם, לכל מי ששכח, שיום אחד בלבד אחרי שנחשפו הקלטות בתיק אפשטיין, הפדופיל המורשע, אותו אהוד ברק, ראש ממשלה לשעבר, הגיע לכנסת ישראל. מי הזמינה אותו? חברת הכנסת נעמה לזימי, כן, אותה חברת כנסת, גברתי, שיושבת כאן. היא כל הזמן מדברת וצועקת כאן, יום-יום, מעל הדוכן הזה, על אפליה, על גזענות, על מיזוגיניה.

נעמה לזימי (העבודה):

צגה, אין לך סיכוי בפריימריז בליכוד - - -

צגה מלקו (הליכוד):

את לא גינית את ראש הממשלה לשעבר, נעמה. אל תהיי צבועה.

נעמה לזימי (העבודה):

צגה מלקו (הליכוד):

אל תהיי צבועה. היית צריכה לגנות אותו.

נעמה לזימי (העבודה):

הפריימריז בליכוד עוד לא - - -

צגה מלקו (הליכוד):

לא, לא - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת לזימי, אם את תרצי אחר כך - - -

נעמה לזימי (העבודה):

היא מדברת אליי, עם כל הכבוד, לימור.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אז אין בעיה, אז תוכלי אחר כך – אני אתן לך. את תוכלי לבקש, ואני אתן לך.

צגה מלקו (הליכוד):

לא שמעתי שאת מגנה.

נעמה לזימי (העבודה):

אמרתי לה שהיא לא תהיה בכנסת הבאה, וזה לא יעזור לה בפריימריז.

צגה מלקו (הליכוד):

אבל מה שיותר חמור בעיניי - - -

נעמה לזימי (העבודה):

אין מקום בליכוד, זאת האמת. הפריימריז - - - מצטערת, לא תהיי בכנסת הבאה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת לזימי, אם תרצי להגיב בגלל שהיא התייחסה אלייך, יש לך את הרשות. כרגע, היא ברשות דיבור, בבקשה.

צגה מלקו (הליכוד):

תודה, גברתי היושבת-ראש. נעמה, אני לא מתחרה בך בצעקות והשתוללות. אני מדברת לעניין. את משתוללת, את צועקת, כשלצד שלך מתאים. אם היה אכפת לך מנשים, אם היה אכפת לך מגזענות, אם היה אכפת לך מה שאמר ראש הממשלה לשעבר, אז לא היית מזמינה אותו למוחרת לפה וגם הייתי מגנה אותו. אבל מה, אצלכם הכול פוליטיקה. והניסיון יותר כואב. במקום לגנות אותו, יש ניסיון להשתיק את כל מי שמעז, בצדק, לגנות אותו. את הקולות האלה אתם מנסים להעלים. זו באמת צביעות.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גברתי היושבת בראש, אדוני השר, עשינו היום דיון בוועדת המשנה לכוח אדם על ההנחיות החדשות של תכנון ימי המילואים והקיצוצים שבהם דווקא בימי ההפוגה וימי העיבוד שבסוף. ואני שאלתי את עצמי, למה? נראה לי מאוד מוזר. נראה לי מאוד מוזר שאנשי מילואים שכבר עשו 400 ימים – כשאומרים שמקצצים להם את הימים, לא מקצצים להם את הימים בלבנון או בעזה; באים לאלה שנמצאים עכשיו בלבנון ואומרים להם: בסוף, את ימי ההתרעננות, ההפוגה, אנחנו מקצצים. וראיתי אתמול את מה שמתרחש בבני ברק. שלא תתבלבלו, זה אותו שקל, אותם שקלים שלוקחים מאנשי המילואים אחרי 400 ימים, מהזמן שלהם להיות עם המשפחות שלהם, מההתרעננות לפני שהם חוזרים עוד פעם למשפחה אחרי 70 או 80 ימים, וסמוטריץ' נותן אותם לאספסוף בבני ברק, שבשביל זה יכול לצאת מהישיבות. בשביל להרביץ לחיילות, בשביל לשרוף אופנוע של המשטרה, בשביל להפוך ניידת, כבר אפשר לעזוב את הסטנדר בישיבה, את הספסל, ולצאת לרחובות. אל תתבלבלו, זה לא אספסוף. סמוטריץ' יודע את זה. זה לא מפריע לסמוטריץ' להגיד היום: אני אחנך את הילדה שלי לא להתגייס לצה"ל. כאילו יש לצה"ל עודף חיילים וחיילות. כאילו חדר ליד סמוטריץ' לא היה היום כנס של בנות משרתות, לוחמות, פרמ"דיקיות, מג"דיות, חובלות. כאילו יש תחליף ברבע שירות שסמוטריץ' עשה באיזה משרד בתל אביב. הוא לא מתבייש. הוא עוד חושב שהוא מייצג את הציונות הדתית. הוא חושב שבגלל שאולי הבת שלו תפגוש טנקיסט – שהיא לא תפגוש אם היא לא תרצה – הוא יחנך אותה לא לשרת בצה"ל. כאילו יש עודף משרתות בצה"ל, עודף חיילים בצה"ל. האספסוף הזה מבני ברק, שהוא מממן אותם – הוא מממן אותם, והוא מתעקש גם היום לממן אותם, למרות ההשתמטות שלהם – יחליף את הגיבורות שלנו - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה.

אושר שקלים (הליכוד):

אבל למה - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - את המשתמטות שסמוטריץ' מגדל בבית שלו.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זאת מזמן לא הציונות הדתית, זאת ציונות חרד"לית.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

סמוטריץ', תתבייש. אבל הקלפי ישפוט אותך הכי טוב.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

זה מה שנקרא שנאת חינם, אלעזר. סתם, מיותר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

נכון, מיותר. תגיד, איפה אתה היית בצבא, דרך אגב?

אושר שקלים (הליכוד):

בדיוק על זה אני הולך לדבר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כן, איפה היית? איפה היית?

מיקי לוי (יש עתיד):

תגיד, תגיד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איפה היית? איפה היית?

היו"ר לימור סון הר מלך:

בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני לא יודע איפה היית.

אושר שקלים (הליכוד):

אתם ניזונים משנאה. אתם ניזונים משנאה, זה מה שאתם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

טוב, אני מתחילה את הזמן. אני מתחילה את הזמן.

אושר שקלים (הליכוד):

אתה ניזון משנאה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איפה אתה עושה מילואים? איפה עשית מילואים?

אושר שקלים (הליכוד):

אל תבלבל במוח.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת שקלים, אני בטוחה שיש לך דברים חשובים להגיד. חבל.

אושר שקלים (הליכוד):

עוד מתנשא על כלום.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

אין לך על מה להתנשא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני אגיד לך איפה אני הייתי ואיפה הילדים שלי היו.

אושר שקלים (הליכוד):

בושה וחרפה שאתה מפיץ פה שנאת חינם. כל הציבור שלהם גינה את זה. על מה אתה מדבר? תתבייש.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה הוא אמר, זה דברי שקר, מה שאמר על סמוטריץ'?

אושר שקלים (הליכוד):

כל ההנהגה שלהם גינתה את זה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני שואל אותך אם הוא אמר דברי שקר על סמוטריץ'.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

טוב. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה המשותף לבני ברק ולקסבה של שכם? תכלס, אין שום קשר. אני רוצה להבהיר כי כל מי שפוגע בכוחותינו הקדושים, חיילות וחיילי צה"ל, צריך להיענש, ובחומרה הגבוהה ביותר. מכאן אני מבקש לשלוח ברכת שלום והחלמה מהירה לחיילות שלנו שנפגעו אתמול הן פיזית והן נפשית.

נעמה לזימי (העבודה):

מה עם גינוי?

אושר שקלים (הליכוד):

ברור שמגנה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

גינה, הוא גינה. אני חושבת שהוא אמר את זה.

אושר שקלים (הליכוד):

חד-משמעית. זה המובן מאליו, נעמה. לנו לא צריך להגיד את זה. דווקא לכם צריך להגיד. לצערי, ישנם כמה מופקרים, כמו זה שראינו פה לא מזמן, שלקחו את האירוע הקשה הזה כקרדום ציני לחפור בו ולהפיץ שנאת חינם. הייתה דווקא הזדמנות כאן לכל הצדדים להראות בגרות, מנהיגות, אחריות, ולהרגיע את הרוחות. יתרה מכך, דווקא כאשר יצאו הודעות גינוי מראשי אחינו החרדים – ממנהיגי הקהילה שלהם, מהרבנים שלהם, מהרבנים הראשיים, מראשי הציבור של העדה החרדית, שגינו את העניין, ובמהירות – אותם ציניקנים מופקרים וחסרי אחרות שלא יכלו להתאפק, כמוצאי שלל רב, כאילו היו איזה ילד בחנות צעצועים, החליטו ללבות שנאה, פילוג ושסע. ואני אתן כמה דוגמאות, מעבר לאדם הזה שהיה פה ונאם לפניי. אז אני אתחיל בראש שלו, בראש האופוזיציה לפיד – זה שבקרוב יישאר בלי מפלגתו – שאומר: התגובה האפשרית היחידה היא לשלוח שני גדודי מג"ב לבני ברק ולטפל בנושא כמו בטרור. האמת, זה נראה לי ממש חוסר אחריות לאומי של מי שמנסה ללבות אש. אפילו מזכיר לי את האיש הקטן, הסכסכן הזה, הכתום מ"הָיֹה היה", מי שזוכר, כשהיינו ילדים. דוגמה נוספת: יו"ר הדמוקרטים, הדמוקרט הגדול יאיר גולן, זה שרוצה לצרף את שונאי ישראל לברית המשרתים, את טיבי ועודה. יאיר גולן עושה השוואה בין ג'נין והקסבה של שכם לבני ברק. ככה מתבטא אדם ששונא את עמו ומעדיף את שונאיו על פני עמו. אבל מה, הגדיל לעשות הנוכל הפוליטי בנט, זה הטוען לכתר, מר בנט, שהגיע פיזית לבני ברק כדי להתריס, להוסיף שמן ואש למדורת השנאה, באומרו: המון אלים ניסה לבצע לינץ'. יש כתובת לדבר הזה, נתניהו והמפלגות החרדיות, לדבריו של הנוכל הפוליטי בנט. אז לצערי, שוב השמאל והאופוזיציה מלבים שנאת אחים במקום לנסות לקרב, לפייס ולפעול למען אהבת ישראל. מי שהקים את ממשלת ההונאה והשנאה ביוני 2021 חושב שהוא יוכל לעשות זאת גם ב-2026. ואני אומר, מספיק עם שנאת החינם הזו. אנחנו נפעל, בעזרת השם, מצד אחד ביד קשה כנגד כל מתפרע, ויחד עם זאת חייבים גם להרגיע, לפעול לאהבת חינם, כי זה מה שהעם צריך, זה מה שהעם רוצה וזה מה שעומד על הפרק בבחירות הקרובות. עם ישראל ינצח את יריביו מבית ומחוץ על אפכם ועל חמתכם, אם ירצה השם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חברת הכנסת נעמה לזימי.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה. בואו נענה רגע על מופע הקורבנות שהיה כאן, פינדרוס בואך שקלים. בוא נדבר רגע אמת. לא תתקרבנו ולא תמחקו בשנאת חינם. רק היום שר האוצר שלנו, שהוא גם שר נוסף במשרד הביטחון, אמר שהוא יחנך את הבת שלו לא להתגייס. זו לא שנאת חינם, זו אמת. אתם ממשלה של משתמטים, ממשלה של משתמטים ובוזזים, ובחסותכם רק אתמול ביצעו אזרחים בבני ברק פשע כלפי חיילות. אתם המסיתים, זה קורה תחתיכם. חיילות כמעט עברו לינץ' תחת הממשלה הזאת. אל תגידו לנו: בואו נגנה כולנו ואיזה קוּמביה. תחתיכם, ממשלת ההשתמטות. מילון למתקשים: סרבנות זה שווה נמות ולא נתגייס; ממשלת סרבנים זו ממשלה שמתקצבת סרבנות ומחוקקת סרבנות גורפת, אתם; פגיעה בצבא? פגיעה בצבא זה מי שמפרק את צבא העם עבור ברית משתמטים; בגידה מבפנים – ההיגד הזה מעניין במיוחד: בגידה מבפנים זה עובדי לשכת ראש הממשלה שעובדים אצל מדינת החסות של חמאס לפני ואחרי הטבח ובזמן המלחמה, זאת בגידה מבפנים; פגיעה בביטחון זה לאפשר לחמאס לעמוד על הרגליים, לשקם את עצמו לצד טורקיה וקטר לצידו ברצועה, זה פגיעה בביטחון. אז אם מישהו פה מתקשה, זו האמת. עכשיו, אני רוצה לומר לכם, ברית המשרתים היא אנשים שרוצים את ישראל יהודית ודמוקרטית, ליברלית, איתנה, שיעשו הכול עבור המדינה, ולא עבור כיסא ובריתות פוליטיות. זה אנחנו, לא אתם. אני אסיים, כי אי-אפשר שלא, בנושא כואב. אב ובנו נרצחו באום אל-פחם. אב ובנו, אחמד מחאג'נה ובנו עבד, שהוא אח מוסמך. כל יום נרצחים כאן אנשים כאילו כלום. את אף אחד זה לא מעניין פה, בקואליציה הזאת. 51 אזרחים ערבים במדינה נרצחו על ידי ארגוני פשיעה, מרצחים שלא מיגרנו. את הטרור צריך למגר; גם את ארגוני הפשיעה צריך למגר. זאת המשמעות של ריבונות, זאת המשמעות של משילות. לא יכול להיות שהכול פה יהיה יקר ורק חיי אדם יהפכו לזולים, ולא יכול להיות שמאז תחילת השנה יש יותר נרצחים מאשר ימים. זה לא נתפס. אני אומרת את זה כי זה עליכם – עליכם ההפקרות הזאת, הזילות הזאת בחיי אדם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

- - - משהו ליועמ"שית, על הרוגלות.

נעמה לזימי (העבודה):

באמת, עמית? באמת - - - יועמ"שית? מה יועמ"שית? מה, אתם כלום? אתם לא יודעים לעשות כלום? לא הבנתי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לרשותך שלוש דקות. חברת הכנסת לזימי, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

לא חלקתי. אמרתי גם, תאמרי מילה גם.

נעמה לזימי (העבודה):

איך אפשר לשמוע על כל דבר יועמ"שית?

היו"ר לימור סון הר מלך:

בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

תאמרי גם מילה. היא משווה דיני ממונות לדיני נפשות. ערבים נרצחים – לא אכפת לה, לגלי. ערבים נרצחים ברחובות – לא אכפת לה.

נעמה לזימי (העבודה):

- - - בחייאת עמית, תקפו אתמול חיילות בגללכם, אתם, המשתמטים - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת הלוי, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

נו, באמת. גברתי היושבת-ראש, תודה רבה. היום 16 בפברואר, שלוש שנים ויום בדיוק אחרי שעבר כאן בכנסת, בבית הזה, בקדנציה הזאת, החוק לשלילת אזרחות ממחבלים ישראלים, מחבלים רצחניים – לשלול מהם אזרחות ישראלית. לא התווכחו אז. היו פה 106 חברי כנסת, בתמיכה סיעתית, 94, כמדומני, היו בבית הזה, קבעו את העיקרון החשוב: אתה לא יכול להיות אזרח המדינה ואויב המדינה בעת ובעונה אחת. בפועל, רק בשבוע שעבר, אחרי שלוש שנים, חתם ראש הממשלה – שניים מתוך כמעט 1,000 אנשים מהסוג הזה. כל זה קרה מכיוון שלאורך השנים הללו הייעוץ המשפטי לממשלה עשה הכול, אבל הכול, כדי לסכל את יישום החוק. אתם יודעים, פעם אמר יושב-ראש הכנסת היום – אז הוא היה שר המשפטים – הוא אמר שיש "פרקליטות שבתוך הפרקליטות", גברתי. אז יש גם כנסת שבתוך הכנסת. אנחנו כאן, שנבחרנו על ידי הציבור, פוגשים את הציבור, מתעניינים, מביאים את דברו כאן לכנסת, דנים בוועדות, מתייעצים, באים למליאה, מצביעים. אם עברנו את כל זה, כלומר, אם הייעוץ המשפטי לממשלה לא הצליח לנטרל או לסרס את הנוסח של הוועדה והחוק כבר עובר כאן, אז הוא מגיע לעולם אחר. מסתבר שיש עוד כנסת, ברחוב צלאח א-דין. יש עוד כנסת שלמה, וזה מגיע ליישום, ואז גלי וגיל ואחרים, שלא נבחרו על ידי הציבור, מוסיפים מגבלות ומניעות וחוקים משלהם. ואני שאלתי את עצמי בכנות בשנים האלה: למה? למה גלי וגיל לא רוצים? למה הייעוץ המשפטי לממשלה מתקשה – לכל הפחות מתקשה, נניח שאולי הוא רוצה, באופן תיאורטי, אבל מתקשה – לשלול אזרחות מאנשים שעשו מעשה טרור? ואני, לקח קצת זמן, אבל אני רוצה לומר לך, גברתי, זה לא גלי וגיל, זאת קונספציה. אמיתי, זאת קונספציה. זה כמו ש-7 באוקטובר זה לא הרצי או חליוה או רונן. זאת באמת קונספציה. הם השי"ן-גימ"לים. יש להם אחריות רבה, אבל הם השי"ן-גימ"לים של הקונספציה. והקונספציה בהקשר הזה היא מהי אזרחות במדינת ישראל, מהו אזרח; מהו אדם בכלל, אבל מהו אזרח. ואני אומר את זה כי אם אני צריך לומר בשלוש מילים, בזמן שנותר לי, הקונספציה של הייעוץ המשפטי היא מדינת כל אזרחיה. כלומר, למדינת ישראל אין זהות עצמית, אין זהות לאומית, זו לא מדינת לאום, זה סוג של עירייה. יש בה נתינים, יש בה צרכים שונים, לאנשים האלה, יש שירותים שצריך לספק להם. ולכן, באופן מהותי בקונספציה הזאת, האזרחות לא כוללת מחויבות עמוקה לזהות היהודית. ולכן, כשהם באים לשלול אזרחות של אדם, מבחינתם, העובדה שהוא לא רק מתנגד – אגב, לכל מדינה – מתנגד וקודח את החור בספינה של כולנו, הוא מתנגד לעצם קיומה של המדינה כמדינה יהודית – הרי הטרוריסטים האלה לא באים לפגוע, זה לא איזה אקט מחאה מול משהו, אפילו לא שינוי משטר. זאת חתירה תחת יסודות המדינה, ובכל זאת, בייעוץ המשפטי לממשלה מתקשים לומר: האנשים האלה לא יכולים להיות אזרחים. את יודעת, מרבים לצטט פה את מגילת העצמאות. זאת מדינת העם היהודי. הם חותרים תחת אושיות המדינה – והם מתקשים. למה? כי בקונספציה – ואם תחשבו לעומק, זו אותה קונספציה שהביאה אותנו ל-7 באוקטובר: אדם הוא יצור כלכלי-חברתי בסך הכול; חמאס מורתע; הם לא יסכנו את מעמדם ברצועה, הם לא יסכנו את הכספים שלהם. את הקונספציה הזו, מהו אזרח במדינת ישראל, מהו אזרח במדינה בכלל, בוודאי במדינה היהודית, אנחנו חייבים לשנות. ואנחנו מחויבים לציבור, לאזרחי ישראל, לשנות את הקונספציה וליישם את הדבר הכי בסיסי: מהי אזרחות במדינה? אויב לא נכלל בדבר הזה. תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

גברתי היושבת-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, את יודעת, כולם עלו לפה ודיברו על חשיבות הצבא, חשיבות החיילים שלנו, אבל אף אחד לא קם וזועק את הזעקה שזעקתי לפני חודש בדיון שהיה בוועדת החינוך בנושא הזה של הצעת החוק שיזמתי לגבי העדפה מתקנת למשרתי המילואים באקדמיה. תראי, מאז קיבלתי אלפי הודעות מהורים שמספרים לי ואומרים לי: תקשיבי, קטי, זה לא ייאמן, הבן שלי קיבל 720 בפסיכומטרי, 100 בבגרות, הוא מגיע לריאיון ללימודי רפואה – הוא נופל שם, לא מקבלים אותו. ריאיון של חמש דקות, ארבע דקות, קובר את הרצון העז שלו, גומר עם אותו סטודנט שרוצה ללמוד רפואה בארץ. ואז הוא מוצא את עצמו נוסע לרומניה, לאיטליה. זה החיילים שלנו. זאת אומרת, כל הצביעות הזאת שאני שומעת אותה – איפה אתם, להקים את הזעקה הזו, שיבטלו את הנושא הזה של הריאיון, ושהריאיון הזה לא יהיה מורכב מאג'נדה מסוימת, שמעודדת מגזר מסוים, אבל לא מעודדת את החיילים שלנו שחוזרים מהצבא. את זה אנחנו לא רואים. סטודנטים שכל ההישגים הנדרשים מהם לא נופלים בשום פנים ואופן מהדרישות הקיימות – הסטודנטים האלה, אם חסרה להם נקודה אחת, הם ייסעו לרומניה ללמוד רפואה. לצערי הרב, לאורך שנים היה מי שהכשיר את השרץ הזה, שפחד לומר את האמת בשם הפוליטיקלי-קורקט. אז הינה, אני אומרת לכם כאן ללא חשש, ללא מורא: מי שחירף את נפשו בשביל שאני אעמוד כאן ואתם תעמדו כאן, מגיעה לו קדימות. זה מבחינתי המובן מאליו. ואני פונה למועצה להשכלה גבוהה, שמגיעים לדיונים שלי כל פעם שאני מקיימת אותם, פעם אחר פעם: למה אתם לא מסתפקים בנתונים הקיימים? מה יש לכם להסתיר? למה אתם גם לא מספקים לנו את הנתונים הללו, שאנחנו נראה אותם לא ביום הוועדה אלא שנראה אותם שבוע ימים? הם מספקים נתונים. את מסתכלת על הנתונים שבריר של שנייה, ואת רואה כמה האמת היא קשה; כמה החיילים האלה שלנו, כל הבוגרים שיצאו והיו כאן שלב אחרי שלב אחרי שלב במילואים, לא יכולים ללמוד לפסיכומטרי, הם לא יכולים לשפר את הבגרות שלהם, והם נאלצים בגלל נקודה, שתיים, שלוש, ללכת ללמוד בהונגריה, ברומניה, באיטליה. למה? למה? תסתכלו על מה שקורה ברוקחות; תסתכלו על מה שקורה ברפואה בכל בתי החולים במדינת ישראל. אתם רואים שם חיילים משוחררים, חיילי מילואים שלנו? אתם לא מוצאים אותם. לא מוצאים אותם. אבל המועצה להשכלה גבוהה עושה את זה בכוונה – עושה בכוונה את ההתאמות, עושה בכוונה את הראיונות, ככה לדלל את אותם סטודנטים, לא להגיע להיות רופאים במדינת ישראל. ואני שואלת: ריאיון של חמש, עשר דקות, יכול להפוך את הסטודנט שלנו לרופא טוב יותר? אני חוזרת עכשיו מכנס באילת. עשרות אימהות, גם דרוזיות, עם בנים חיילים – גם להם מגיעה עדיפות. אני את החוק הזה אעביר. אני אשב בכמה דיונים שצריך, אילחם את כל המלחמות האפשריות, כי הלוחמים שלנו מעל הכול. תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ערב טוב, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, חברי וחברות הכנסת, ראשית, החוק הוא חוק טוב, ואת שאר הזמן אני אקדיש לשאלות שישראלים צריכים לשאול את עצמם. נתחיל עם האירוע שמסעיר את כולנו: מה גורם לצעירים החרדים לפעול באלימות שכולם מגנים? מאיפה זה בא? האם מהתחושה שהצדק כולו אצלם? האם מהידיעה שהם ישוחררו כמעט כהרף עין? האם מהתקווה שהאלימות הזו תפחיד את היריבים שלהם? שאלה. ואני רוצה לשאול שאלה נוספת: האם השר לביטחון פנים היה נשאר בתפקידו לו מאות הנרצחים היו יהודים? בימים האחרונים יש לי תחושה שחלק מאחיי, שותפיי למדינת ישראל, לא רק שלא מתמרמרים, אלא שחס וחלילה גורמים לאותו שר להתחזק. האם זה המצב? התוכנית של יושב-ראש הציונות הדתית לביטול התכנון בענף החלב, איך היא ציונית? איך היא דתית? איך זה מתחבר ביחד, תוכנית לביטול ענף יעיל, מסור, אמיץ? אני רוצה לשאול את אזרחי ישראל, צעירים ומבוגרים, שאלה נוספת: האם גם אוהדי נתניהו, והם רבים, חשים אי-נחת עמוק, כעס, תסכול, מהזלזול שנשיא ארצות הברית יוצר כלפי נשיא מדינת ישראל? האם אתם לא חשים את עוגמת הנפש הזו? כיצד החלטות הקבינט והממשלה להחליש את הרשות הפלסטינית מחזקות את מדינת היהודים הדמוקרטית? לי זה לא מסתדר. אני אשאל אתכם שאלה אחרת: מה יותר חזק, אהבת המולדת של המילואימניקים או אהבת השם של החרדים? מה יוביל בעשרות השנים הקרובות את מדינת ישראל? באיזה עולם של שוק תקשורת חופשי ממשלה מעודדת בעלויות צולבות של טייקונים? שאלה אחרת, מתחום הגיאוגרפיה הפוליטית: אז למה, אימא, ממשיכים להגיד "רק ביבי" גם בקריית שמונה המוכה שוב ושוב ושוב על ידי ממשלת נתניהו? איפה מצא נתניהו את החוצפה להצטרף למועצת השלום ללא דיון רציני בממשלה ובכנסת? ואני אסיים: האם האומץ, התשוקה והיצירתיות של הצעירים שלנו יבטיחו את קיום המדינה עד לזקנתם? תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, בבקשה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול נפגש ראש אח"מ, אגף חקירות ומודיעין, בועז בלט, עם היועצת המשפטית של משרד המשפטים, עו"ד יעל קוטיק. בועז בלט ביקש ממנה לתקן את חוות דעתה שקבעה שהיועצת המשפטית נמצאת בניגוד עניינים, היא וכל חבר מרעיה, ניגוד עניינים אישי ומוסדי, ובעצם ביקש ממנה לאפשר לייעוץ המשפטי לממשלה, ליועצת המשפטית, לחזור לנהל את חקירת הפצ"רית. כבר באותו יום, לפני שבועיים, הוא פנה במכתב ליועצת בדיוק באותו נושא, וכבר באותו יום, לפני שבועיים, החזירה לו קוטיק בכתב: אני צריכה לראות את כל חומר החקירה כדי לדעת שבאמת אין עוד ניגוד עניינים.

מיקי לוי (יש עתיד):

היא מנועה מלקבל.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אבל בועז בלט לא שלח את חומר החקירה.

מיקי לוי (יש עתיד):

החוק אומר שצריך לתת לה?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

בועז בלט ביקש – ידידי חבר הכנסת מיקי לוי, זה לא קשור לחוק; זה קשור לחוות דעת משפטית של יועצת משפטית שאומרת: אתה רוצה שאני אחליט שהיועצת המשפטית לא נמצאת בניגוד עניינים. איך היא תחליט שהיא לא נמצאת בניגוד עניינים?

מיקי לוי (יש עתיד):

מה המעמד של היועצת המשפטית של משרד המשפטים? מה מעמדה?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא יאומן. לא יאומן.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

ובועז בלט מחליט שהוא לא מראה לה את חומר החקירה.

מיקי לוי (יש עתיד):

בצדק.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

הוא לא מראה לה את חומר החקירה, אבל הוא דורש ממנה שתסיר את ניגוד העניינים.

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא לא דרש ממנה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

שואלת אותו קוטיק: לפחות תסביר לי למה לא הזמנת לחקירה את היועצת המשפטית גלי בהרב מיארה.

מיקי לוי (יש עתיד):

כי אין ראיות והיא לא אשמה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אבל היא זו שניהלה את הבדיקה שבוצעה בפרקליטות הצבאית. איך לא ביקשת מהחתול ששמר על השמנת לבוא ולהסביר איך נגנבה השמנת? תסביר לי. אז אתמול הוא יושב איתה, והוא מטייח אותה, והוא מספר לה סיפורים, והוא לא נותן לה את העובדות הפשוטות ולא נותן לה את התשובות הפשוטות: איך לא הזמנת לחקירה, או לפחות לעדות, את היועצת המשפטית לממשלה, את שרון אפק, את גיל לימון, את בועז בלט – לא את בועז בלט, את האחרים, את אלון אלטמן. את האחרים. איך לא הזמנת אותם? אין תשובות. יש רק דרישה אחת: תחזירי את היועצת המשפטית לתמונה כדי שהיא זו שתנהל את החקירה. איזו חקירה? שהיא-היא מושא החקירה. ההתנהלות המאפיוזית של הפרקליטות ושליחיה, של היועצת המשפטית לממשלה ושליחיה, ההתנהלות העבריינית, דפוסי הפעולה העבריינים, שבהם אנחנו רואים את היועצת נותנת הודעת כזב לבית המשפט, את מנדלבליט למפרע נותן הודעת כזב לבית המשפט, כשאנחנו רואים בתיק המתנות שהוא אסר על החוקרים לחקור והם בכל זאת חקרו, אנשי המשטרה, אנשי אגף חקירות ומודיעין - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

אפשר לחשוב מה קרה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אפשר לחשוב? אפשר לחשוב, אתה אומר? פעלו בניגוד לחוק ואתה אומר: אפשר לחשוב.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

ברגע שהתגלתה עבירה, חובה עליהם. חובה עליהם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. תם הזמן.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אתם כולכם פועלים בניגוד לחוק.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה ניגוד לחוק? ברגע שהתגלתה עבירה, חובה עליהם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לאחר מכן אנחנו - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת, תודה. לא, לא, הזמן הסתיים.

נאור שירי (יש עתיד):

רד כבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ביי, ביי, ביי, ביי.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

- - אנחנו נחזיר את היציבות ואת הרצינות ואת האמינות לגופי מערכת אכיפת החוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ביי, ביי, ביי, ביי. די, מספיק, די, די.

מיקי לוי (יש עתיד):

כל אזרח - - - בדבר עבירה חייב לידע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די, די, די.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

די, די, שמענו - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

מספיק, מספיק.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

שמענו - - - עד מתי תגנו על - - - עבריינית? מאפיוזים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די, די, סיימנו.

היו"ר לימור סון הר מלך:

טוב, די, מספיק. שקט בנושא, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אנחנו? תסתכלו בראי. אתם מאפיה. מאפיה אתם.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש.

מיקי לוי (יש עתיד):

עבריינים.

ינון אזולאי (ש"ס):

כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, כולם עלו, גינו. גם אני גיניתי אתמול, עליתי וגיניתי את כל מה שקרה בבני ברק. אני תמיד עולה ומגנה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איפה עלית, אגב?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אל תענה לה, ינון. אל תענה לה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני שואלת, מה הבעיה שלך?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אתה לא צריך לענות לה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי מדבר איתך בכלל?

היו"ר לימור סון הר מלך:

סליחה, אני עוצרת את הזמן. בבקשה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אל תיתן לה חשבון. אל תיתן לה חשבון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שב בשקט, לא דיברתי אליך. שב בשקט, מי אתה בכלל?

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אל תיתן לה חשבון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שב בשקט. שאלתי אותו. שב בשקט.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אל תיתן לה חשבון. עם כל הכבוד, אופוזיציה, אופוזיציה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שאלתי שאלה לגיטימית.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת בן ארי, בבקשה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא הבנתי, הוא עובד אצלך?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קרה? שב בשקט.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת בוארון, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני שאלתי אותו, מה אתה בלחץ?

נאור שירי (יש עתיד):

ינון לא יודע לדבר?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה נכנס לטרפה? מה אמרתי?

ינון אזולאי (ש"ס):

ההבדל ביני לבינך, למשל, או לבין חברים פה באופוזיציה שהם חברים שלי – שאני לא מחכה שמישהו יגיד לי לעלות לגנות. אני מגנה. אמרתי: מעשה כזה לא ייעשה, הפורעים שם, ואמרתי: שהמשטרה תתפוס את אותם פורעים, תעמיד אותם לדין ותכניס אותם לכלא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא מבינה, מה הוא בלחץ?

ינון אזולאי (ש"ס):

עזבי שהמשטרה הולכת ומרימה את כולם כאילו באיזו כף ומכניסה את כולם. גם המשטרה לוקה בחסר בהתנהלות שלה, בהתנהגות שלה בהפגנות, וגם אתמול. אבל אני רוצה להגיד לכם משהו. אייל ברקוביץ', ערוץ 13: הגיע הזמן לעשות עם החרדים האלה כבר סוף. את האנשים האלה צריך להגלות מפה. הם שונאי ישראל. הם יותר גרועים מערבים, מחבלים. הוא אומר: אחד שאומר עליי נאצי, זה יותר גרוע ממחבל. אז קודם כול, אני נגד המילה נאצי, אבל לא שמענו אתכם כשאתם עולים על אותו אחד שחי פה על חשבון הציבור, על ה-200,000 שקלים שהוא מקבל בחודש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה על חשבון הציבור?

ינון אזולאי (ש"ס):

תעלו ותגידו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה ציבור? למה, ערוץ 13 זה הערוץ של הממשל? זה לא ערוץ 14.

ינון אזולאי (ש"ס):

תעלו ותגידו. הוא מחזיק מיקרופון של הציבור, לא שלו, עם כל הכבוד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה כספי ציבור?

ינון אזולאי (ש"ס):

עם כל הכבוד.

נאור שירי (יש עתיד):

זה ערוץ פרטי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה ערוץ פרטי.

ינון אזולאי (ש"ס):

את יודעת מה, לא ציבור. את צריכה לעלות ולגנות אותו פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

סבבה. לא שמעתי את זה בכלל.

ינון אזולאי (ש"ס):

בטח, מה שאתם רוצים אתם שומעים, מה שאתם לא רוצים אתם לא שומעים. שמיעה סלקטיבית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, מה, אני כל היום רואה ברקוביץ'? מה הוא מעניין? מה, כל היום?

ינון אזולאי (ש"ס):

שמיעה סלקטיבית, ראייה סלקטיבית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי ישמע, אני כל היום בודקת מה ברקוביץ' אומר.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני רק רוצה לומר לכם, למשל, עמדה פה קודם חברת כנסת מהאופוזיציה ועושה הצבעה מה זה משתמט או מה זה סרבן. אבל היא שכחה להגיד שנעשתה השוואה כשהבוס אמר שחיילי צה"ל הורגים תינוקות בשביל התחביב. מה זה אומר? להפקיר את דמם של חיילי צה"ל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל למה אתה אומר את זה? למה אתה אומר את זה?

ינון אזולאי (ש"ס):

את זה היא לא תעשה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

מירב, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, אבל הוא מדבר.

ינון אזולאי (ש"ס):

אבל למה את לא מסוגלת לשמוע ביקורת? זה החברים שלך מהאופוזיציה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בסדר, אבל תני לו, הוא ברשות דיבור, גם אם קשה לשמוע את מה שהוא אומר.

ינון אזולאי (ש"ס):

זה החברים שלכם. אני לא פונה אלייך, אני פונה לאופוזיציה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, אבל הוא מדבר אליי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא, אבל אתה לא יכול לדבר אליה.

ינון אזולאי (ש"ס):

זה החברים שלכם מהאופוזיציה, שאתם חיים איתם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה קשור? הוא לא חבר שלי בכלל.

ינון אזולאי (ש"ס):

לא שמעתי אותך עולה ומגנה בפעם שעברה כשאהוד ברק דיבר, לא עלית לגנות את הדברים הנלוזים שהוא אמר פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, על מה אתה מדבר?

מיקי לוי (יש עתיד):

מה אכפת לנו?

ינון אזולאי (ש"ס):

מה זה מה אכפת לכם? אז מה אכפת לי מאלה שהפגינו?

מיקי לוי (יש עתיד):

אני גיניתי את זה, אני מעדות המזרח.

ינון אזולאי (ש"ס):

מיקי, אני שואל אותך שאלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הוא אמר באיזה תפקיד?

ינון אזולאי (ש"ס):

אני חוטף מאלה שעשו הפגנה, בסדר? אני באופן אישי ומשפחתי. למה אני אמור לגנות אותם? אבל אני מגנה. אתה יודע למה? כי אני מרגיש שאני חלק מהעם הזה, וכשקורה משהו שהוא לא נכון, צריך לגנות אותו. והציפייה שלי שכל אדם הגון שרואה משהו - - - לא משנה שמאל וימין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה לנו ולאהוד ברק?

היו"ר לימור סון הר מלך:

אבל מירב, הוא אומר דברים של טעם. תני לו להמשיך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אז תיתני לו.

ינון אזולאי (ש"ס):

מירב, אני מדבר עם מיקי, בסדר? אני מדבר איתו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אחלה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

הוא מדבר על עצמו, הוא לא דיבר אלייך. נו, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לפני שנייה הוא דיבר אליי.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני מדבר איתו.

היו"ר לימור סון הר מלך:

נכון, אבל עכשיו הוא מדבר על עצמו.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני מאלה – עליתי בפעם שעברה שהיכו חייל, עליתי וגיניתי, ואני מאלה שבכל פעם שיגידו דבר, ולא משנה, גם כשהשמאל חוטף, אני בא ועולה ומגנה, אם הוא חטף לא נכון מהמשטרה, ואני זה שיבוא ויגנה כל דבר שצריך לגנות אותו. למה? כי אני חושב שצריכה להיות הגינות. אבל אני אומר, כל אדם פה, כל חבר כנסת, אגב, שבא לייצג ציבור – כשאחד כמו אייל ברקוביץ' אומר שהחרדים גרועים ממחבלים ושצריך לגרש אותם מפה, אני חושב שצריך להוקיע דבר כזה. ואני אומר, טוב יעשה אם הוא יחזור בו ממה שהוא אמר. אל תכליל את כולם, ואתה יודע מה? לא להגיד על שום יהודי מחבל. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא אדם פרטי, כן?

ינון אזולאי (ש"ס):

מה זה קשור?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אין בעיה - - - ציבורית - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

נו, באמת, מי שמשדר, לפי דעתי הוא איש ציבור, כל אחד שמשדר, ולא משנה איפה אתה משדר.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 13), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – 4 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 13), התשפ"ו–2026, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בעד – 16, מתנגדים – ארבעה, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 13), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר לימור סון הר מלך:

הודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

גברתי היושבת-ראש, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות באות: מטעם סיעת הליכוד – בוועדת הכספים, במקום חברת הכנסת צגה מלקו יכהן חבר הכנסת אביחי בוארון; מטעם סיעת יהדות התורה – בוועדת החינוך, התרבות והספורט, במקום חבר הכנסת משה גפני יכהן חבר הכנסת יצחק פינדרוס; מטעם סיעת יש עתיד – בוועדה המיוחדת לענייני צעירים, במקום חבר הכנסת ירון לוי יכהן חבר הכנסת סמיר בן סעיד, על מכסת סיעת יש עתיד. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי ל' בשבט התשפ"ו, 17 בפברואר 2026 בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.