ישיבת מליאה בתאריך 11/02/2026 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר, שלום גם לאורחים ולאורחות ביציע. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ד בשבט התשפ"ו, 11 בפברואר 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 13), התשפ"ו–2026. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

אמיר אוחנה (הליכוד):

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחתו של אמל נסראלדין, אורחים, קהל נכבד, קודם כול, אדוני היושב-ראש, תודה רבה על זה שחרגת מהמנהג, ואני מודה למשפחה שפנתה וביקשה ביודעה על הקשר ההדוק שהיה בין אמל נסראלדין, זכרו לברכה, לביני לאורך הרבה מאוד שנים. ואני רואה בזה זכות גדולה לשאת כאן בכנסת, בכנסת ישראל, דברים לזכרו ולומר דברים עליו, מפני שאמל נסראלדין הוא באמת אדם של 96 שנות עשייה: עשייה למען המדינה, עשייה למען העדה, עשייה למען המשפחה ועשייה למען אנשים – אנשים באשר הם – דרוזים, יהודים ואחרים. מעבר לעובדה שהוא היה מראשוני המתנדבים לצבא ליחידה הדרוזית, שמנתה אז מאות בודדות של לוחמים, הוא בהחלט היה מאדריכלי שותפות הגורל בין הדרוזים לבין היהודים. כל אסון אישי שחווה רק חיזק את העשייה הזאת. כשהבן לוטפי נפל במרדפים בארץ המרדפים, הוא חרק שיניים והמשיך; כשהנכד לוטפי נפל ליד רצועת עזה בנחל עוז, הוא חרק שיניים והמשיך. לוטפי שאיתנו כאן (אומר בערבית:); האסון השלישי, שנשאר פתוח – הוא חרק שיניים והמשיך. לפני שנים, כמעט 20 שנה, הייתה לי הזכות להקים קרן לסטודנטים דרוזים בנושא הייטק. רצינו לאפשר לאלה שלא יכולים לממן לימודים בתחומים של הנדסה ומדעים מדויקים, והקמנו קרן, וכמובן האדם הראשון להתייעץ איתו היה אמל נסראלדין. באו תורמים מחו"ל, רצו לבקר ביישוב דרוזי. כמובן, אמרו: בואו ניקח אותו לשוק בדאלית אל-כרמל. אמל אמר: בשום פנים ואופן, נפגשים בכניסה לבית הקברות הצבאי. אבו לוטפי לקח אותם לסיור שם, והם אמרו: סיור כזה לא חווינו בשום אירוע אחר. לשמוע מאמל נסראלדין את קורות העדה, דרך הסיור בבית הקברות, היה מרתק, אבל גם היה מצמרר. כמובן שכשהוא שם את הסיפור האישי שלו זה נתן לזה אותנטיות מאוד מאוד משמעותית. כאן, בכנסת, עם עליית הליכוד לשלטון ב-1977, עם מנחם בגין כראש ממשלה, אמל נסראלדין חבר כנסת – מנחם בגין מאוד בטח בו. באחת הפעמים אפילו שלח אותו בשליחות מדינית ללבנון. לא רק בגלל שאמל נסראלדין מדבר ערבית, אלא מפני שהוא באמת היה איש אמון ואיש סוד, וראש הממשלה דאז מנחם בגין הבין וזיהה את זה ונעזר בזה. כאן, בכנסת, אדוני היושב-ראש, אמל נסראלדין פעל המון כדי להסדיר את נושא האדמות הדרוזיות; פעל כדי להסדיר את המקומות הקדושים, שזה היה בלב ליבו של כל דרוזי, אבל אצל אמל נסראלדין זה בער. והוא ראה במקום הזה, במשכן הכנסת, מנוף כדי להסדיר גם את המתחם של קבר יתרו וגם את המתחם בנבי סבלאן ואת שכונות החיילים המשוחררים, גם בגליל, גם בכרמל. אבל אין ספק, מפעל חייו היה יד לבנים. הוא היה מחולל יד לבנים. אני שוחחתי עם אנשי יד לבנים, שעבדו מולו, והם אמרו לי שלא ראו בולדוזר כמו אמל נסראלדין. נחרץ. קשוח, קשוב, רך כשצריך, אבל בעיקר חדור משימה. לא פלא שאמל נסראלדין ביקש להיקבר בצמוד לבית יד לבנים, וכחריג זה ניתן לו. המכינה שהקים צמודה לשם. הטיפול שלו באלמנות החללים הדרוזים הוא מופת לטיפול באלמנות. ביהדות אנחנו אומרים: נעשה ונשמע. אמל נסראלדין היה מבצע, ואז מחפש תקציב. הוא היה משלם, ואחרי זה הוא היה בא לקבל את התקציב. איך אמרו לי ביד לבנים? לאמל נסראלדין אי-אפשר לומר לא. צריך הרבה מאוד אומץ כדי לומר לו לא. כשהוא קיבל את פרס ביטחון ישראל, זה היה כבר אחרי שהוא הדליק משואה ביום העצמאות ב-2005. פרס ביטחון ישראל ב-2023, כשהוא כבר מגרד את ה-95 – זה פרס שהיה מגיע לו הרבה יותר מוקדם. אבל אני שמח שהוא הגיע במלוא כוחו, במלוא אונו, וכמו שאתה אמרת, היושב-ראש, הוא אפילו השתמש בהומור שלו באותה סיטואציה על הבמה. אבו לוטפי היה מומחה להיסטוריה של מדינת ישראל. מי שישב איתו – זה היה מרתק לשמוע אותו מדבר על מדינת ישראל; גם על העדה הדרוזית, אבל גם על דברים אחרים. אבל זה לא פלא. חלק מההיסטוריה הוא עשה פשוט במו ידיו. פעם שאלתי אותו: אבו לוטפי, מאיפה האנרגיות שלך? ושאלתי אותו את השאלה הזו לא מזמן – שנים אחדות. הוא אמר לי: תראה, יש אנשים שעוזרים לאחרים ומתעייפים. או כמו שאבו לוטפי אמר לי בשפתו: (אומר בערבית ומתרגם:) מאירה לאחרים כמו נר ומתעייפת, שורפת את עצמה. הוא אומר: אני רוצה לעזור בלי הפסקה. זה היה אמל נסראלדין עד ימיו האחרונים. נזכור אותו כולנו. הוא יהיה חקוק בליבות כולנו, דרוזים ויהודים כאחד, לנצח. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר דיכטר. אגב, השר דיכטר, אני נזכר ששנינו יחד ביקרנו בביתו של אמל בניחום על פטירתה של רעייתו. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אכרם חסון לשאת דברים. בבקשה. כמו כן, אני מברך את תלמידות ותלמידי כיתה ט' מבית הספר חטיבת גולדה בפתח תקווה, ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. וכמו כן, את – אני רואה שיש פה עוד אורחים – תלמידי כיתה י"ב מתיכון אור תורה בירושלים. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת, שלום לכולכם. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. תודה.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, משפחת אמל נסראלדין היקרה, הנהלת בית יד לבנים, יושב-ראש ההנהלה ד"ר רמזי חלבי, המנכ"ל לוטפי, מוניר מאדי וכל המלווים המכובדים, ברוכים הבאים לכנסת. אדוני היושב-ראש, להזכיר לך, בפעם הראשונה שהייתי חבר כנסת כאן, ב-2012, עמדתי כאן והצהרתי ואמרתי שמי שהשפיע על חיי הפוליטיים היו שני אנשים: מנחם בגין, עליו השלום, ואמל נסראלדין, זיכרונו לברכה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום איננו עומדים כאן רק כדי לזכור אדם – אנו עומדים כאן כדי לכבד דרך, כדי להצדיע למורשת, כדי לומר בקול ברור: אמל נסראלדין איננו עוד דמות היסטורית; הוא יסוד באבן היסוד של הזהות שלנו. אני אומר את הדברים גם מהמקום האישי ביותר. אני גדלתי על אמל, למדתי ממנו, ספגתי ממנו ערכים של אחריות, של נאמנות, של עמידה זקופה, גם כשלא נוח, גם כשלא קל, גם כשיש מי שמנסה לערער. אמל לא חיפש כותרות – הוא בנה תודעה. הוא לא רדף אחרי תפקידים – הוא רדף אחרי שליחות. כאשר כיהן כחבר כנסת, הוא נשא בגאווה את קולה של העדה הדרוזית, אבל מעולם לא פעל מתוך מגזריות צרה. הוא האמין בשותפות אמת, בשותפות של דם, של ברית, של דרך. וכאשר עמד בראש יד לבנים לעדה הדרוזית, זו כבר לא הייתה פוליטיקה – זו הייתה קדושה. הוא נשא על כתפיו כאב של אבות ואימהות, של משפחות שכולות, של קהילה שלמה שמקריבה את היקר לה מכול למען ביטחון המדינה. אמל עצמו ידע כאב אישי עמוק. הוא שכל בן, שכל נכד, והוא גם איבד בן שנעלם, כפי שאמר היושב-ראש, באזור ג'נין, עד עצם היום הזה, בן למשפחה שמקריבה ותורמת שוב ושוב למען ביטחון מדינת ישראל. מתוך הכאב הזה, הוא לא בחר בכעס – הוא בחר באחריות; הוא בחר להמשיך לבנות, לחזק ולחנך. היום יותר מתמיד, כאשר החברה הישראלית מתמודדת עם אתגרים, עם מחלוקות ועם מתחים, המורשת של אמל רלוונטית מתמיד, מורשת של אחריות, של איזון, של עמידה יציבה על ערכים, מבלי לשרוף גשרים. אני עומד כאן היום לא רק כדי להספיד, אלא כדי להתחייב – להתחייב שנמשיך את הדרך; שנמשיך לשמור על כבוד משפחות השכול; שנמשיך לדרוש צדק, אך נעשה זאת מתוך ממלכתיות; שנמשיך להיות שותפים מלאים בביטחון המדינה ובבנייתה. ולמשפחה היקרה, אתם לא רק נשאתם את הכאב, אתם נשאתם גם דוגמה. הבית הזה הצמיח מנהיג, הצמיח לוחמים, אנשים של ערכים. מדינה שלמה חבה לכם. תודה. יהי זכרו של אמל נסראלדין ברוך. תודה ליושב-ראש הכנסת על זה שמזכירים את האנשים שהשפיעו על החברה בישראל ותרמו לה רבות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת חמד עמאר.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, משפחת נסראלדין היקרה, החברים של אמל, שהם גם החברים שלי, להגיד לכם את האמת? הכנתי נאום. אבל אחרי זה החלטתי: על אגדה לא צריך נאום, צריך רק לספר על האיש שכבר בגיל 19 חזה את העתיד. המפגש הראשון שלו עם אנשי הסוכנות היהודית היה עוד לפני קום המדינה. הוא היה רק בן 19, אבל הוא הבין וידע שהולכת לקום מדינה יהודית, חזקה, והעדה הדרוזית צריכה להיות חלק מהמדינה. הוא לא הצטרף למדינה – הוא היה חלק מהקמת המדינה. כל צעד שהוא צעד, זה היה היסטוריה. אני תמיד אמרתי לו: אתה צעיר לנצח. היו בינינו קשרים, היה קשר הדוק. אנחנו כמעט כל שבוע דיברנו. למדתי ממנו הרבה. למדתי ממנו לכבד את האנשים, למדתי ממנו שהעשייה תראה בדיבורים. ואיפה שראה אנשים ראו תום. הוא ידע לבנות קשרים ולחבר בין אנשים. קשה לתאר כמה הוא אהב את המדינה. הוא אהב את החברים, את הקשר בין העם היהודי לעם הדרוזי, והוא עשה הכול על מנת לחזק אותו. אמל היה אב שכול שאיבד את הבן שלו, לוטפי, במרדף, בפעילות מבצעית. אבל אמל לא שקע באבל, בצער. הוא החליט להקים את בית יד לבנים לבני העדה הדרוזית. הוא היה האבא, הסבא, האח של המשפחות השכולות. הוא חיבק אותם, חיזק אותם. הצטרפתי אליו כמה פעמים למפגש עם המשפחות השכולות, ראיתי את האהבה שהוא הקרין למשפחות, את הקשר ההדוק שהיה לו עם המשפחות. הוא עשה הכול בשבילם. אמל גם היה סב שכול. אני זוכר שהלכתי לנחם אותו. ישבתי מול הר אדם, שקשה מאוד לשבור אותו. באתי לנחם, אבל יצאתי יותר חזק ממה שנכנסתי, כי הוא האמין בגורל, הוא האמין בלתת למען מדינת ישראל, והוא אמר: איבדתי בן, איבדתי נכד, אבל הקשר עם העם היהודי, עם מדינת ישראל, הוא יותר חזק. ואני זוכר שיחה קשה מאוד עם אמל, ובפעם הראשונה שהרגשתי שהאדם הזה, הר האדם, שבור כזה, מרגיש פגוע. והוא אמר לי: לא האמנתי שמפלגת הליכוד, שאני הייתי חלק ממנה, שצעדתי איתה מהיום הראשון, תפגע ככה בעדה הדרוזית ותחוקק את חוק הלאום. אבל אסור לנו לשבר – אלו המילים שלו – אנחנו צריכים להסתכל קדימה ולהמשיך ולעשות הכול על מנת לבטל את החוק, שפגע חזק מאוד בעדה הדרוזית. אבל צעיר נשאר צעיר לתמיד. בגיל 80 – בגיל 80 – הוא החליט להקים מכינה קדם-צבאית ולהתחבר לצעירים ולחבר את הצעירים עם האדמה, עם המדינה, עם העשייה, עם השירות הצבאי, עם החיבור בין היהודים לדרוזים. המכינה של אמל זו ההיסטוריה של עמל, זה העשייה של אמל, זה העתיד של אמל. יהיה זכרו ברוך. אללה ירחמו. איש יקר, אובדן גדול למדינה, לעדה, לכולם ולכל מי שהכיר אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. אני מתכבד כעת להזמין את חבר הכנסת עפיף עבד לשאת דברים לזכרו. בבקשה.

עפיף עבד (סיעת הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד משפחת נסראלדין, הבן לוטפי, הכלה דימה, הבן הנאסיב, הגיס מוניר, משפחת נסראלדין המכובדת, חברים יקרים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עבד, אולי תרים את הפודיום עוד קצת. אתה רם ונישא.

עפיף עבד (סיעת הליכוד):

אני ענק, הא? גדול. אדוני היושב-ראש, אני לא אשכח שהלכנו לביקור תנחומים, אני ואתה, ולקחנו ביחד את התמונה של המנוח – באמת המנוח היה קרוב גם לליבי, גם לליבך. הערכתי אותו מאוד, ד"ר רמזי חלבי, מנכ"ל בית יד לבנים, וליד מולא, חבר טוב של המנוח ומנהל יד לבנים בירכא. המנוח אמל נסראלדין היה סמל מסמלי העדה הדרוזית במדינת ישראל, חבר כנסת מתנועת הליכוד המפוארת, שעשה המון למען המגזר, העדה והמדינה. הוא שכל את הבן לוטפי ואת הנכד לוטפי על מנת להגן על מדינת ישראל. הוא שילם מחיר כבד מאוד על מנת לשמור על דו-קיום בין העם היהודי לעם הדרוזי. הוא האמין מאוד בברית החיים. מייסד בית יד לבנים בדאלית אל-כרמל, הוביל יחד עם המשפחות השכולות את כל המאבקים על מנת שכל המשפחות יקבלו את כל הזכויות. הוא היה האבא והאימא של כל המשפחות השכולות. אני לא אשכח מה היה עם דוד שלי נעאמן, כשהבן שלו סלימאן הלך לעולמו. אז אבו לוטפי אמר לו: אבו עאהד, אם מדינת ישראל לא תכיר בבן שלך, אני אכיר בו. תשמע, זו מילה מאוד מאוד חזקה. בן אדם שאיבד את הבן שלו ומצא את כל הדלתות סגורות לפניו, אז בא אבו לוטפי ואמר לו, ונתן לו את האומץ הזה: אם מדינת ישראל לא תכיר בבן, אני אכיר בו. תראה עד כמה הוא היה בן אדם אנושי. זה מראה על כמה שהוא היה בן אדם רגשי שחי את הבעיות של המשפחות. אמל היה מחובר לא רק לחיילים שנפלו, הוא הקים מכינה קדם-צבאית ועמד בראשה לחנך ולהכשיר חיילים דרוזים לשירות המדינה. אמל היה מסור לעדה הדרוזית בכל נפש. הוא היה שותף לחיבור כפר דאלית אל-כרמל, לחשמל ולמים בשנת 1964 וגם למפעלי הטקסטיל בכפר. על מעשיו הנדיבים הוא קיבל פרס ישראל על מפעל חיים לפני שלוש שנים. כולנו תקווה שהבן לוטפי ימשיך, במורשתו המכובדת בגאווה. לוטפי הוא היום גיס, הוא איתנו, גיס של ירכא, אנחנו מאוד מכבדים. ברוך בואכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת עפיף עבד, תודה לחברי הכנסת הנוספים וגם לשר דיכטר, ותודה רבה למשפחת נסראלדין, שמכבדת אותנו בנוכחותה. יהי זכרו ברוך. תנוחמו מהשמיים.

אמיר אוחנה (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק להגדרת רצועת עזה כאזור עוין ואיסור יחסי מסחר, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי הכנסת. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מלינובסקי אל הדוכן כדי להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – אני רק רוצה לשאול, ברשותך, מי השר שיענה לי?

היו"ר אמיר אוחנה:

השר אלי כהן. אה, מי יענה? מי השר שיענה, השר כהן?

קריאות:

שר האוצר.

היו"ר אמיר אוחנה:

שר האוצר.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

בכבודו ובעצמו, כי חבל שהוא לא פה. אדוני היושב-ראש, שרים, חבריי חברי הכנסת, שר האוצר שלא נוכח פה אבל הייתי שמחה שהוא יהיה פה, כי אני מאמינה שבתוך-תוכו הוא מסכים איתי ותומך בי בנושא הזה, ואם זה היה בצורה אותנטית ואמיתית, גם היה מצביע לטובת הצעת החוק הזאת. מטרת הצעת החוק – וברשותכם, אני אקריא את זה מהנוסח: מטרת הצעת החוק היא לקבוע את מעמדה של רצועת עזה כאזור עוין, ולאסור על קיום יחסי מסחר עימו, לשם הגנה על ביטחון המדינה ומניעת תמיכה כלכלית בגורמי טרור הפועלים בה. שוב, לקבוע שעזה היא אזור עוין – ואני מאמינה שאין על זה מחלוקת, אלא אם כן יש פה אנשים שחושבים שעזה הם חברים שלנו, ומחר יהיה לנו שם שלום, והם, מה שנקרא, יהיו ציונים פתאום, לרגע. גם נושא המסחר – כולנו ראינו איך חמאס משתלט בצורה אגרסיבית על כל הסחורות שנכנסות לרצועת עזה, ובסופו של דבר מזה הם שואבים את העוצמה הכלכלית שלהם. אנחנו ראינו את זה בזמן המלחמה, ואנחנו כבר רואים את זה גם היום, שיותר מ-80% מהסחורות שנכנסות לרצועת עזה עוברות לחמאס בסוף, וחמאס משתלט על זה, מוכר את זה, ומזה מפיק את ההון שלו. אנחנו יודעים שהיום חמאס מחזיק מיליארד דולר במזומן שהוא צבר בזמן המלחמה – בזמן המלחמה – אז אין שום הצדקה, אין שום היגיון, אין שום שכל ישר שיכול להצדיק שמדינת ישראל, גם בזמן המלחמה וגם עכשיו, בימים האלה, ממשיכה עם המסחר עם האויב. עזה זה אויב, אלא אם כן מישהו חושב אחרת. אני אשמח לשמוע את ,זה במיוחד ממפלגות הקואליציה, כי דיברתם על זה, חרתם את זה על הדגל שלכם, ואנחנו תומכים, מסכימים לזה, ואני לרגע לא מאמינה שיהיה משם איזשהו – שתבוא משם ישועה, שפתאום זה הולך להשתנות. אז הצעת החוק מבקשת להכריז על עזה כאזור עוין ולאסור כל מסחר, כל מסחר עם עזה, כי כפי שאמרתי – ותודה רבה, הגיע שר האוצר – יותר מ-80% מהסחורות שמגיעות לרצועת עזה, בסוף חמאס משתלט עליהן, משם מפיק את הרווחים שלהם, את הכסף שלהם. הם מחזיקים ביותר ממיליארד דולר במזומן, מזה הם משלמים את המשכורות לפעילי הטרור שלהם. אז כמה אפשר להמשיך עם הטיפשות הזאת? לפני יומיים ביקרנו במעבר כרם שלום – חשכו עיניי, חשכו עיניי. בזמן המלחמה ממשלת ישראל החליטה בהחלטה שלה – וזה לא קשור לטראמפ, וזה לא קשור לביידן, ולא קשור לחייזרים – באפריל 2024 ממשלת ישראל החליטה ומימנה הרחבה של מעבר כרם שלום באופן דרמטי. כשאתה מגיע לשטח ואתה רואה במו עיניך איך נראה עכשיו כרם שלום, כמה כסף הושקע שם, כמה משאיות – וזה כסף של אזרחי ישראל, זה לא כסף זר, זה לא מימון זר, זה כסף של אזרחי ישראל – כמה הרחיבו את כרם שלום, איזו בנייה מטורפת יש שם. ממשלת ישראל, על חשבון אזרחי ישראל, מרחיבה את מעבר רפיח לתוך שטח ישראל. זה מה שקורה שם בפועל. המשאיות שעוברות ממצרים לרצועת עזה בכלל לא עוברות בידוק ביטחוני. המשאיות – מגיעות משאיות מתוך רצועת עזה, לא מהקו הצהוב, מבפנים, מתוך השטח בשליטת חמאס, ואנחנו ראינו את זה. עלינו שם על איזושהי גבעה, ראינו את כל היופי הזה. אזרחי ישראל פשוט לא מודעים למה שקורה שם. משום מה התקשורת הישראלית לא מתעניינת. האמת, צריך להעלות שם רחפנים כדי לראות את כל היופי הזה – משאיות מתוך עזה מגיעות, מעמיסות סחורות; משאיות מתוך מצרים עוברות לרצועת עזה בלי בידוק. ממשלת ישראל בהחלטתה מאפריל 2024, בכסף של משלם המיסים הישראלי, הרחיבה דרמטית את מעבר כרם שלום וגם מרחיבה את מעבר רפיח, אבל איך היא מרחיבה את זה? לתוך שטח ישראל. ואז נזכרתי במשפט של שר האוצר מר בצלאל סמוטריץ' שגרגיר, גרגיר לא ייכנס לעזה. מה זה גרגיר? ים של גרגירים. יתרה מזאת, כולם מדברים על זה שיש הברחות. אגב, אני דיברתי על נושא ההברחות מזמן מזמן מזמן, וניסיתי לפנות לשרי הממשלה שאמונים על התחום ולהפנות את תשומת ליבם לכך שזה קורה. אני יודעת שזה קורה. חבר הכנסת מרגי, אתה יודע איך זה עובד? זה יעניין אותך. גופים הומניטריים בין-לאומיים, שפעם היו אצלך במשרד – אתה באמת קיבלת שכל, קיבלת החלטה; אני מברכת אותך על זה – פתאום הגופים הבין-לאומיים היו באחריות של משרד הרווחה, שהיה אמור לבדוק אותם. אז אתה קיבלת החלטה אחרי פנייתי שאתה לא מוכן לתת להם אישורים, כי משרד הרווחה, אין לו כלים לבדוק את האירוע, אז זה עבר למשרד התפוצות. אז גופים בין-לאומיים קושרים קשר עם הגורמים פה בישראל, הצדיקים, הצדיקים, שרואים רק עניינים הומניטריים, אבל על הדרך מרוויחים הרבה מאוד כסף. אז אותם גורמים ישראליים, בחותמת גומי של גופים בין-לאומיים, מעמיסים כל טוב על המשאיות, ועל הדרך מחביאים שם כל מיני דברים. רק עכשיו נתפסה עוד משאית עם סחורה ביותר מ-8 מיליון שקלים, עם הברחות. כל היופי הזה נכנס לתוך עזה, ואנחנו יודעים את זה; פשוט, כמו לפני 7 באוקטובר, גם עכשיו אנחנו עוצמים עיניים. ניסיתי פעם לבדוק מיהם אותם סוחרים שקיבלו אישור להעביר סחורות לעזה. אלה כבר לא גופים הומניטריים, אלה סוחרים, מרוויחים כסף, גם בזמן המלחמה. אתה יודע שזה קרה גם בזמן המלחמה? המתפ"ש, באישור ממשלת ישראל, אישר מסחר עם עזה. אז ניסיתי לבדוק את הרשימה, מיהם אותם סוחרים, מיהם אותם אנשי עסקים שמרוויחים כסף על העברת סחורות לעזה בזמן המלחמה. אתה יודע מה התשובה, אדוני היושב-ראש? חסוי. חסוי. למה חסוי? ניסיתי לבדוק איך עושים את זה – אמרו: אי-אפשר להיכנס לרשימה, היא חסויה, היא סגורה. ניסיתי לבדוק מהצד העזתי מיהן אותן חמולות בעזה שאיתן אנחנו עושים מסחר שממשלת ישראל מאפשרת אותו. התשובה: חסוי. מה מסתירים? מה מסתירים? ואז שאלתי איך הכסף עובר, כי בסוף, אם אתה מוכר משהו למישהו, אתה רוצה לקבל תמורה. גם בזמן המלחמה, בעיצומה של המלחמה, ממשלת ישראל אישרה העברת כספים מעזה לסוחרים ישראלים. אתם קולטים את זה? ניצחון מוחלט, ימין מלא מלא, מילים יפות, "תחזיק אותנו, תחזיקו". המסחר קיים והיה קיים בזמן המלחמה. גורמים בין-לאומיים עושים פה כסת"ח באישור ממשלת ישראל. שאלתי: מישהו פעם בדק את אותם עמותות ישראליות או סוחרים ישראלים שעושים עסק עם הגופים הבין-לאומיים? אתה יודע מה הייתה התשובה? אף פעם. הרשימה לא קיימת. אמרתי: אוקיי, גורמים בין-לאומיים עובדים עם הישראלים. איפה הרשימה של העמותות הישראליות? היא לא קיימת, אף אחד לא בדק אותה, אף אחד לא התעניין בזה. חשבונות הבנק – אתם יודעים שבעזה אפילו בזמן המלחמה בנקים עבדו? שהיו העברות כספים דרך הרשות הפלסטינית? זה מה שקורה. אז הצעת החוק מבקשת להכריז על עזה כאזור עוין כי היא אזור עוין, אלא אם כן מישהו פה חושב שהם חברים שלנו - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

כמו שאמר שר האוצר פעם: "חמאס הוא נכס". וצריך לאסור מסחר, כי זה מה שאנחנו צריכים – אנחנו חייבים להיפרד מעזה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. אני מזמין את שר האוצר להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות בלבד לרשותך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת - - -

גלעד קריב (העבודה):

אני מציע להעביר את הרפתות מהגולן לעזה.

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

לא, קריאת ביניים. פעם אחת שמעתי אותך. אם שמעתי אותך פעמיים, סימן - - -

גלעד קריב (העבודה):

צריך שהשר ישמע, לא אתה. הוא שמע?

היו"ר יעקב מרגי:

אז הינה, עכשיו הוא שמע אותך. נא לא להפריע.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו כבר בשלהי חודש שבט אבל עוד לא נכנסנו לחודש אדר, ובכל זאת יש לנו אחלה הזדמנות בהצעת בחוק הזאת להסיר את התחפושת והמסכות שבין ימין אמיתי לפייק ימין, פופוליסטי, מתחפש – אגב, ימין, כזה ימין גדול, שישב בממשלה עם תנועת אחות של חמאס, עם תומכי טרור אנטי-ציונים, מכר להם את המדינה - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה מדבר ככה? אלה חברי כנסת. למה? אלה חברי כנסת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - אבל הוא ימין, הוא ימין חזק. ועכשיו הימין בתחפושת הזה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, תשאלי את עצמך ואותי למה. תנו לו לדבר, הוא עוד לא התחיל לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קודם כול, אני לא צועקת, אני יושבת במקום ומעירה בנחת.

היו"ר יעקב מרגי:

לא. כל הכבוד, מצוין, אבל מה זה "למה".

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אם אפשר לכתוב בפרוטוקול שלא הייתה פעם אחת שדיברתי יותר מ-30 שניות ומירב בן ארי לא התפרצה בצעקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אפילו לא צעקתי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה שיא גינס. היו לאחרונה 2,000 תורמי כליה שנכנסו עם תמונה לשיא גינס; חברת הכנסת בן ארי יכולה להיכנס לספר השיאים של גינס, השולפת המהירה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אלה החיים. מותר לי, אתה אמרת על חברי כנסת שהם תומכים של חמאס.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בקיצור, יש ימין בתחפושת, שכשהוא צריך לקבל החלטות הוא הקצה של השמאל הפוסט-ציוני, כמו שאמרתי, שמכר את המדינה לאויב, ואגב, הוא גם יודע לחסל את סינוואר תוך 48 שעות - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי? ביבי?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ציונות דתית בתחפושת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - אבל הוא חייב לאתגר את הממשלה ולהגיש הצעות חוק ימניות. והינה ההצעה הפופוליסטית וההזויה שעומדת כאן לפניכם, ואני רוצה לחדש לחברת הכנסת מלינובסקי. אני מבין את הגימיק – מה לעשות, אופוזיציה, מה היא כבר יכולה לעשות?

דבי ביטון (יש עתיד):

- - - חבל על הזמן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הצעה סופר-שמאלנית. אני רוצה לספר לה שעזה היא חלק מארץ ישראל. כשניסינו להתנתק ממנה – ככה הייתה מכבסת המילים - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

כתוב "מדינת פלסטין" ביציאה מרפיח.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

State of Palestine.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ניסינו להתנתק ממנה בשנת 2005 – קיבלנו את 7 באוקטובר, קיבלנו מדינת חמאס טרוריסטית, מפלצתית, שמאיימת על גבולותינו ותושבינו. והינה הצעה שהיא כאילו מיליטנטית: בואו נכריז על עזה כישות אויב, ובמילים אחרות, בואו נוותר על עזה, ניפרד ממנה, ואגב, נאפשר לה להמשיך להתחמש ולהתעצם. כבר שמעתי את כל בלבולי השכל האלה: בואו נעביר אותה למצרים. שכחנו שהמצרים, עם פילדלפי, היו אלה שחימשו את חמאס במשך כל השנים האחרונות באוטוסטרדת חימוש, טילים ואמצעים לכריית מנהרות שהפכו אותה למדינת הטרור הנוראה והאיומה. ולכן, קודם כול בעניין הזה אנחנו מתנגדים להצעת החוק הזו. עזה היא חלק מארץ ישראל. אנחנו מפרקים בה את חמאס - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין יותר, זו מדינת פלסטין.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עמדתי ידועה: לאורך זמן לא תהיה ברירה אלא להחזיק בה, לעודד הגירה של האויב החוצה ממנה, ליישב אותה ביהודים, ישראלים, כי איפה שיש התיישבות יש צבא ויש ביטחון, ואיפה שאין התיישבות אין צבא ואין ביטחון - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה ביטחון? על מה אתה מדבר? יש חותמת של מדינת פלסטין. אין לכם מה להגיד על זה כלום - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - ולכן את ההצעה הזאת אנחנו נוריד מסדר-היום. איך אומרים? ניסיתם להתחפש, חברת הכנסת מלינובסקי, כמו יושב-ראש המפלגה שלך – שמאל במדיניות, ימין בדיבורים, ספינים ופופוליזם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא התפטר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו הימין האמיתי, אין מה לעשות. ועכשיו אני רק רוצה, בזמן שנשאר לי - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני השר, איזה שבט - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מטי, בישיבה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - להסיר עוד כמה מסכות ולפשוט עוד כמה תחפושות, בואך חג הפורים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה היית חבר בקואליציה איתי, ישבת איתי פה כשליברמן התפטר כי לא חיסלו את חמאס. ישבנו פה.

היו"ר יעקב מרגי:

עכשיו התחלת לצעוק. כל עוד לא צעקת, הוא היה יכול לדבר. עכשיו הוא לא יכול לדבר. בבקשה, אדוני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה, אני מזכירה לו את הימים בכנסת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חוץ מספר השיאים של גינס יש עוד מקום שמירב יכולה להיכנס אליו? לגינס היא כבר נכנסה. יש עוד משהו? אני רוצה להסיר עכשיו עוד כמה תחפושות מהאופוזיציה הלוחמנית הזאת, בואך חג פורים. הרי אתם, במשך שנה ויותר, דחקתם בנו להיכנע לחמאס טוטלית, דחקתם בנו לסגת לקווי 6 באוקטובר - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה אמרת שחמאס זה נכס, אתה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - להסיג את צה"ל מרצועת עזה, להשאיר בה את חמאס, לתת לו שיקום בלי פירוז. זה הקמפיין התבוסתני, חסר האחריות. מה אתם מיתממים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה הכנסת - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

החטופים לפני הכול. אתם שנה וחצי דחקתם בממשלת ישראל שלנו - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עם החותמת?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מאיפה החותמת?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - להיכנע לדרישות חמאס כדי להשיב את החטופים. אם היינו חלילה מקשיבים לכם, סנוואר עוד היה בחיים - -

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת דבי ביטון.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה לא רצית. בגללך נהרגו 47 איש. אתה לא רצית.

היו"ר יעקב מרגי:

מיקי לוי, תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - נסראללה עוד היה בחיים, החטופים, לצערי, עוד היו במנהרות. ברוך השם שלא הקשבנו לקמפיין המופקר, התבוסתני, חסר האחריות, קצר הרואי שלכם. ברוך השם שהמשכנו את המלחמה, שחיסלנו את סנוואר – אומנם, לא ב-48 שעות כמו אביגדור - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, State of Palestine, תסתכל על החותמת ברפיח - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, לא שומעים אותך, לא שומעים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תסתכל, על - - - של פלסטין.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - שכשהוא באופוזיציה, הוא יודע לתת יופי של עצות. לא הקשבנו לכם, ואנחנו מפרקים לחמאס את הצורה, עשינו מה שעשינו לחיזבאללה, ועשינו באיראן ועוד נעשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

"חמאס הוא נכס"; "יש לנו שבועיים עד שיסלקו אותנו" – כך אמרת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תסתכל, חותמת של פלסטין. אתה ימין כושל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

וכן, כן, נכון, קיבלנו את התוכנית של הנשיא טראמפ. אני, כידוע, הצבעתי נגדה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

זה בלתי אפשרי, עם כל הכבוד. אני נותן לך יחס כיו"ר סיעה, אבל כל הסיעה צועקת. אי-אפשר לנהל דיון, אי-אפשר לדבר כשאת – זה לא קריאת ביניים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא מדבר אליי.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, לא, הוא לא מדבר אלייך, הוא מדבר לאופוזיציה. בסדר, הוא מדבר לכולם. אי-אפשר לשמוע - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא להגיב?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כמה קשה לשמוע את האמת, נכון, השר אליהו? כמה קשה להם לשמוע את האמת, מה לעשות. אתם יום אחד תצטרכו להסתכל במראה, תצטרכו להסתכל בעיניים של הילדים שלכם – אתם תתביישו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מדבר - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם לא תדעו להסביר איך בתקופת מלחמת קיום מול הנאצים האלה, במשך שנה וחצי חיזקתם את החמאס.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תתפטר כבר, תתפטר, שר כושל אחד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי הביא אותם? מי הביא אותם?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

החלשתם את מדינת ישראל, כן, ניהלתם קמפיין בשירות חמאס.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי הביא אותם?

קריאות:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו פתאום נעשיתם לוחמניים; עכשיו פתאום: מה פתאום מכניסים משאיות - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה רצית את הנאצים האלה. בקבינט אתה רצית את הנאצים האלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - מה פתאום יש דרכון, עכשיו זה רע מאוד, זה רע מאוד - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, תסתכל, תסתכל, State of Palestine, במשמרת שלכם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - שמאז 1994 עזה בלתי חופשייה, שיש דרכון פלסטיני בעזה. נורא ואיום.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה היית בקבינט - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, דגל פלסטין, על הראש שלך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ראש הממשלה – ואני זה שחשפתי את זה. השרה סטרוק ואני בקבינט דרשנו לדעת מה כתוב בחותמת. דרשנו - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה הבאת את הנאצים האלה, אתה הזנת אותם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

דרשנו וקיבלנו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה רצית את הנאצים האלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד משהו על החותמת של פלסטין.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה הזנת אותם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד משהו, תראה, על מעבר רפיח: State of Palestine – מילה לא אמרת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

די, שטרן, הציבור לא מטומטם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה – נכון - - - שלכם - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה שר כושל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הציבור לא מטומטם.

היו"ר יעקב מרגי:

מירב.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם תמכתם בגירוש מגוש קטיף ובהתנתקות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה תומך בהשתמטות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה תומך השתמטות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם תמכתם באוסלו. אתם מובילים עשרות שנים של תבוסה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

2% בסקרים, אדוני. לך הביתה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רד, עשית את הבושות שלך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל למה ללכת אחורה? שנתיים אנחנו מחזיקים מול קמפיין מופקר שלכם מבפנים - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - אתה כישלון מהדהד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי היה שר האוצר בחורבן?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

רד למטה, אתה עושה בושות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - של איזה מטה עם מיליארד שקל, של תקשורת מופקרת וחסרת אחריות, מול מסכת לחצים בין-לאומית אדירה - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי היה שר האוצר בחורבן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל ילד רביעי הוא עני.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - אנחנו עומדים איתן וממשיכים את המלחמה ומפרקים את האויב - -

מיקי לוי (יש עתיד):

ממשלת החורבן. אתה ממשלת החורבן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תרד, תרד כבר, אתה עושה בושות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - ומחזירים את כל חטופינו עד האחרון, אבל בניצחון ולא בתבוסה.

מאיר כהן (יש עתיד):

טוב, טוב, טוב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תראו, המזל שהיום לא צריך ללכת - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל ילד רביעי הוא עני. כל ילד רביעי עני. אמרת משהו על העוני?

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לו, תגיד לו אתה.

היו"ר יעקב מרגי:

קראתי אותך לסדר פעם ראשונה עכשיו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - פעם ראשונה?

היו"ר יעקב מרגי:

לא שומעים, שומעים רק צרחות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שיגיד על הילדים העניים במדינה.

היו"ר יעקב מרגי:

אם מישהו חושב שמישהו שמע את ההערות שלו, אז הוא טועה. אחד-אחד אבל, אי-אפשר במקהלה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - - במדינת ישראל.

מיקי לוי (יש עתיד):

החמאס נכס. אדוני היושב-ראש, החמאס נכס.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה אבי-אבות הקונספציה. אתה אמרת שחמאס הוא נכס.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה לא ייאמן, המזל הוא שהכול היום באינטרנט, לא צריך לנבור בארכיונים מלאי אבק ולהוציא קלטות וידיאו. אתם תתביישו להסתכל לילדים שלכם בפרצוף על קמפיין תבוסתני, מופקר, חסר אחריות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תתבייש לך. אתה אפס מנדטים, אפס מנדטים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה ממשלת החורבן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

קמפיין בשירות חמאס ניהלתם - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

2% בסקרים. לך הביתה, לך, לך, לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אף אחד לא מצביע לך. לך הביתה כבר, לך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - וברוך השם שנתן לראש הממשלה נתניהו ולנו את האומץ ואת הגבורה להתעלם מכם - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי היה בקבינט ב-7 אוקטובר?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - להמשיך את המלחמה, להשמיד את חמאס, להשיב את החטופים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אילו חטופים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

וכן, הממשלה שאני חבר בה קיבלה את העסקה של הנשיא טראמפ. אני לא אוהב את זה, לא אוהב את זה. וחלק אחד היה להשיב את החטופים, ועל זה כולנו אסירי תודה ומאושרים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ממשלת החורבן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הרגל השנייה זה לתת לנשיא את ההזדמנות להביא למימוש מטרת המלחמה המרכזית של פירוק חמאס ופירוז עזה בדרך שלו.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואם זה לא יקרה – וכנראה זה לא יקרה – צה"ל יחזור ויפרק להם את הצורה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, נא לסיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מספיק חורבן הבאת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

להשמיד אותם, להשמיד, להרוג ולאבד את המחבלים, את הטרוריסטים, את הנאצים.

היו"ר יעקב מרגי:

מכובדי שר האוצר, תם הזמן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא שמענו לכם, לא נשמע לכם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - - וגם חורבן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הציבור לא מטומטם. הוא לא קונה את התחפושת המיליטנטית, הלוחמנית, הימנית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה כבר.

היו"ר יעקב מרגי:

שר האוצר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם השתמטות וגם חורבן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם תבוסתנים.

היו"ר יעקב מרגי:

שר האוצר, הדברים נאמרו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם ניסיתם להשכיב את מדינת ישראל על הברכיים בתקופת מלחמה. זה לא קרה, ברוך השם, וזה לא יקרה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם השתמטות וגם חורבן - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. זאת הכנסת פה, לא הממשלה. תרד מהדוכן כבר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואת תמשיכי לצעוק ולצרוח ולהתפרץ.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תרד מהדוכן, זאת לא הממשלה, זאת הכנסת. ביי. ביי, להתראות.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, תודה, השר בצלאל סמוטריץ'.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואנחנו נמשיך להוביל את המדינה לביטחון - -

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - לכלכלה, לחברה, לצמיחה, לשגשוג - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

זאת לא הממשלה. מה זה ? מה זה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - וכן, חברת הכנסת מלינובסקי, ליישוב מחדש של רצועת עזה ביהודים - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

תרד למטה כבר. תרד למטה, אתה בושה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - ולא חס וחלילה להמשך ההתנתקות ממנה. את החטא הזה אנחנו מתקנים. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה, מרגי? מה יהיה היום? מה יהיה היום? די.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני השר, מיליון ילדים מתחת לקו העוני. מיליון ילדים מתחת לקו העוני. מיליון ילדים מתחת לקו העוני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תסתכל, מדינת פלסטין בעזה. איך אתם לא מתביישים? זאת בושה. תראה את החותמת. אתה בושה.

היו"ר יעקב מרגי:

סיעת יש עתיד, סיעת יש עתיד, אתם נראים גרוע, אתם נראים גרוע. ביקשתם הודעה אישית, נכון? אני אשקול אם לתת אותה, כי עשיתם אותה לאורך כל הנאום, עשר דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי ביקש הודעה אישית?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני שוקל. אני אומר לך שספק אם אני אתן לך אותה. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה. אתה רואה שאחרי השר סמוטריץ' אפילו אני צריכה להרים את הפודיום.

היו"ר יעקב מרגי:

אני אאפס לך. שלוש דקות לרשותך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה. אדוני השר, אדוני שר האוצר וגם הביטחון שלנו ומי יודע עוד מה, ימין אמיתי לא משלם מס לחמאס. ימין אמיתי לא מעביר כסף מזומן לחמאס ולא אומר שהחמאס הוא נכס – זה ימין אמיתי. ימין אמיתי לא מקים את מדינת פלסטין, וראינו את החותמת בדרכונים במעבר רפיח. ימין אמיתי לא מקבל משכורת מקטר ומספר שזה בסדר. ימין אמיתי לא מעביר כסף. פעם העברתם את זה במזוודות ועכשיו אתם מעבירים את זה במשאיות. זה ימין אמיתי. ימין אמיתי, כשמרביצים לו והורגים אותו, עונה, אבל במקרה הראשון הוא גם מונע את זה. זה מה שעושה הימין האמיתי.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אמרת ימין אמיתי? ימין אמיתי זה לשבת עם מנסור עבאס?

היו"ר יעקב מרגי:

נא לשבת, לא בעמידה. קריאות ביניים לא בעמידה. צבי סוכות, בישיבה.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

מנסור עבאס הוא ימין אמיתי? הוא הימין שלך? מנסור עבאס?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

הימין בתחפושת הוא ימין מחפש תירוצים: למה זה לא מצליח לו? פעם זאת היועצת המשפטית לממשלה, פעם זה ביידן, עכשיו זה טראמפ שלא נותן ופעם זה מישהו אחר. לימין אמיתי הרצפה לא עקומה. ימין אמיתי יודע לקבל החלטות קשות ולבצע אותן. אגב, ימין אמיתי יודע לקבל החלטות, לא למרוח, לא למסמס, לא לספר; לקבל החלטות, גם קשות, גם אולי לא פופולריות, אבל לקבל החלטות. אני רואה פה אנשים שבינם לבין ימין הקשר הוא אולי סמלי ביותר. זה שבן אדם דתי עם כיפה על הראש לא עושה אותו ימין. ממש אין קשר. ימין זה אידיאולוגיה, ימין זה עמדה באמת, ימין זה התמדה, ימין זה גם היכולת לקבל החלטות, אינטרס לאומי. מה שאני רואה פה זאת חבורת פחדנים, פחדנים, שכל מה שמעניין אותם הוא להחזיק בכיסא ובמשרדים, ולספר לעם ישראל את השקרים. אני לא רואה ימין אמיתי שיעז להצביע נגד חוק כזה, כי עזה זאת אישות עוינת. תרצו או לא תרצו, זה האויב שלנו. אין שום סיבה שלא להכריז על עזה כאזור אויב – כמו איראן, כמו סוריה. כל ההזיות שאתם מוכרים היום לאנשים כאילו שנחזור לממשלה – תשאלו את ראש הממשלה, זה שהצביע בעד ההתנתקות, זה שמסר את חברון לערפאת, תשאלו אותו אם הוא מתכוון שתהיה התיישבות בעזה.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים. תודה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

ימין אמיתי לא יצביע נגד הצעת החוק הזה, כי עזה היא אזור עוין, ואסור להמשיך במסחר עם עזה, כי זה פוגע באינטרס הביטחוני של מדינת ישראל.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חברי כנסת, תשומת ליבכם: אנו עוברים להצבעה על הצעת החוק להגדרת רצועת עזה כאזור עוין ואיסור יחסי מסחר, התשפ"ה–2025. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 58 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק להגדרת רצועת עזה כאזור עוין ואיסור יחסי מסחר, התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 24 חברי כנסת, נגד – 58. גם בזמן הקראת התוצאות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קרה? כולה שלושה חוקים הבאתם.

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא יכול להשתלט על הקול שלך. נגד הצביעו 58 חברי כנסת. אי לכך אני קובע כי הצעת החוק להגדרת רצועת עזה כאזור עוין ואיסור יחסי מסחר, התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

סיעת יש עתיד ביקשה הודעה אישית. לפנים משורת הדין אני מאשר אותה, כי ההתנהגות של כל הסיעה מפריעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שלי?

היו"ר יעקב מרגי:

לא רק שלך, כל הסיעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הוא כל הזמן - - -

היו"ר יעקב מרגי:

כל הסיעה צורחת. זה דבר שלא יהיה אצלי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ראינו אותך - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אצלי לא יהיה יותר. אני אעבור לקריאות לסדר.

רון כץ (יש עתיד):

אני מקבל הנחיות ממירב.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה חושב על הלו"ז הדרמטי - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חמש דקות לרשותך, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. איפה הוא, עוד פעם הוא ברח?

מירב בן ארי (יש עתיד):

ברח.

נאור שירי (יש עתיד):

איפה סמוטריץ'?

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, תראי איך אומרים דברים נוקבים וקשים ואף אחד לא מפריע. תלמדו.

נאור שירי (יש עתיד):

אף אחד לא מפריע לי.

נאור שירי (יש עתיד):

תראו, יושב או עומד שר האוצר – איפה הוא? הלך? לא יודע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הלך.

נאור שירי (יש עתיד):

שוב הוא ברח, כמו אתמול, אבל לא משנה, לא ניכנס לזה. היום הוא הגיע כי הוא לא רצה להבקיע מול שער ריק, כמו שהוא אמר אתמול ברפורמת החלב. אבל יושב פה, עומד פה שר האוצר וטוען כלפי סיעת יש עתיד: אתם תמכתם בחמאס, אתם העברתם לה כסף; אתם תצטרכו להסתכל בלבן של העיניים. אנחנו נצטרך להסתכל בלבן של העיניים על הילדים שלנו שתמכנו בחמאס בעת מלחמת התקומה, אמר נפוליאון מעלי אקספרס לפני שנה. זכרו את התמונות האלה ואת היום ההיסטורי של התחלת הסיוע בעזה באמצעות החברה האמריקאית ישירות לאזרחים, באופן שלא מאפשר לחמאס להשתלט על הסיוע – נקודת המפנה במלחמה שתביא לניצחון ולהשמדת החמאס. אחרי שהוא אמר את זה, הוא חתם על התוכנית של טראמפ שמקימה מדינה פלסטינית, ואז הוא שכח לעדכן את דניאלה וייס, שהכינה קרוואנים ב-15 מיליון שקל – ששדדה מהציבור, בעיניי – בהכנה לכניסה לעזה; הוא שכח גם לעדכן את איתמר בן גביר, שהכין תב"ע מוכנה לשכונות לשוטרים בגוש קטיף ובנווה דקלים. אז הוא שכח להגיד ולציין שהוא זה שראה בחמאס נכס אסטרטגי מול הרשות, ואז שוב הוא שכח לציין מה קורה עם הריבונות, מה קורה עם ח'אן אל-אחמר, מה קורה עם השכונות, והכיבוש, והחזק. איך הוא אמר? אני שחררתי את החטופים, בעודו מצביע נגד עסקות חטופים. עד כמה כולם חושבים פה שאפשר לשקר ולחרטט? אז מה אם אתה אומר את זה כל כך בביטחון? אז מה אם כל פעם שעונים לך אתה בורח אל מאחורי הקלעים? אז מה אם אתה חושב שאנחנו בעידן האינטרנט והיום הכול קל – נכון? הוא גם נתן לנו הרצאה, ממש ביל גייטס, נתן לנו הרצאת מבוא לאינטרנט. באינטרנט, מה שנקרא, ב-2017, השר המנמק קורא לסרבנות: "הגיע הזמן לומר לצה"ל: אנחנו לא מגיעים". למה הסרבן קרא לסרבנות? בגלל שרחמנא ליצלן, הוא שמע שיש נשים בצבא, והם לא יכולים לראות נשים, זה לא במכניקה שלהם. הם רואים נשים – זה דיסוננס קוגניטיבי: איך אישה יכולה להיות בצבא? אז הוא לא הסתפק בזה – הוא אמר: מה נעשה בוועדת החינוך בכנסת? ניקח עוד אחד שהוא סרבן גיוס ונשים אותו, ואז נגיד לסרבן הגיוס: בוא תדון בערכי צה"ל; בוא תדון איך זה חתירה לניצחון, אומץ לב. איזה יופי, איזו ממשלה נהדרת, ה-looney tunes האלה. איך הוא עומד פה וצועק עלינו: אתם אשמים, ואז הוא גם אמר: אתם עשיתם את ההתנתקות. זה נהיה מוטיב חוזר, נכון? אני, בכיתה, לא יודע, ג', ד', עשיתי את ההתנתקות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ואני בסיביר.

נאור שירי (יש עתיד):

ולדי בסיביר עשה את ההתנתקות. עומד פה בנימין נתניהו, אומר – הצביע, לא הצביע, זה כבר נהיה נרטיב – אומר, לדעתי לשר עם ה-D9 - -

קריאה:

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אורי אריאל. זה D9 אחר. - - אומר פה: אל תתבלבל, במשאל עם אני אצביע בעד – מוקלט, ערוץ הכנסת, מוקלט. תגידו, מה אתם צוחקים עלינו? עד כמה אתם חושבים שאנחנו טמבלים? אין לתאר את זה. סרבנים שלא עשו כלום ונמצאים באופסייד אל מול חוק הגיוס, לא עוברים את אחוז החסימה, והתחרות היחידה שלכם היא עם סמי אבו שחאדה. זו התחרות. איתו אתם מתחרים על אחוז החסימה. עומד פה ומטיף לנו השר שלא ידע מה זה נוח'בה. שר במשרד הביטחון שלא יודע מה זה נוח'בה. במקום שילך, ילמד, עכשיו הוא נפל על החקלאים. באמת, אין לי כוח אליו. והוא לא רוצה שנדבר על דוח העוני, הוא לא רוצה שנדבר על היותו יו"ר קבינט המלחמה ביוקר המחיה, והוא היום הרצה לנו – אני לא יודע אם ראית, ולדי, ישבת לידו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ראיתי.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא אמר לנו: אתם מקבלים משכורת גבוהה מאוד, ולכן אנא התכבדו, רבותיי חברי הכנסת, תגיעו לוועדות, תעשו עבודה; יו"ר קבינט ביוקר המחיה החברתי-כלכלי, שהתכנס במשך שלוש שנים פעמיים. זו ההגדרה של בטלנות.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

זו אפילו לא אבטלה סמויה, זו אבטלה בפנים של כולנו, שכולנו משלמים עליה. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת סוכן חוץ), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, שרים, הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת סוכן חוץ), התשפ"ה–2025, שאני מציג בפניכם היום, מציעה תיקון קצר, ממוקד, אבל כזה שנוגע בלב-ליבה של אחריות המדינה להגן על ביטחונה ועל ריבונותה. עבירת מגע עם סוכן חוץ לא נולדה בחלל ריק; היא נועדה למנוע מסירת מידע סודי או רגיש לגורמים זרים – מידע שעלול, גם בלי כוונת זדון, לסכן את ביטחון המדינה, חייליה, אזרחיה, כל מי שיושב כאן, משפחתו וחבריו. אלא שהעולם השתנה והחוק נשאר מאחור. ההגדרה לסוכן חוץ שקיימת, מתבססת על מציאות בין-לאומית שכבר אינה קיימת. מאז תיקון החוק בשנת 1979 נוספו לזירה שחקנים חדשים. הרשות הפלסטינית, לדוגמה, היא אינה מדינה ואינה מוגדרת כארגון טרור; האיחוד האירופי הוא לא מדינה; גורמים בין-לאומיים, תאגידים, גופים שפועלים בשם מדינות או בשליחותן, לעתים גם בזירות רגישות במיוחד כמו סייבר, טכנולוגיה ומידע. האיומים של היום אינם בהכרח מגיעים עם דגל ומדים. לעיתים הם מגיעים עם חוזי ייעוץ, מייל תמים או הצעה לשיתוף פעולה לכאורה. לכן, התיקון המוצע כאן הוא פשוט – להתאים את החוק למציאות. לא להרחיב יתר על המידה אלא לדייק: במקום ההגדרה המצומצמת של מדינת חוץ, מוצע לאמץ את המונח "ישות מדינית זרה" כפי שהוא כבר קיים היום בחוק העמותות. בחוק העמותות מדובר על ישות מדינית זרה. זו הגדרה שמכירה במורכבות של הזירה הבין-לאומית וכוללת גם גופים, ארגונים ותאגידים הפועלים מטעם מדינות זרות או במימונן. חשוב לומר, זו אינה הצעה חדשה. היא לא רדיקלית. הצעות זהות הונחו על שולחן הכנסת שוב ושוב על ידי חברי כנסת מהקואליציה של היום והאופוזיציה של היום. בין מגישיה בעבר: השר אבי דיכטר ושר החינוך יואב קיש. ולכן, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, התאכזבתי לשמוע כי ועדת השרים לענייני חקיקה, שהייתה אמורה לאמץ את ההצעה, המובנת מאליה, התנגדה לה. בימים שבהם אנחנו שומעים על פרשות של קשרים, מגעים, השפעות זרות, גם בלשכה הרגישה ביותר במדינה, דווקא עכשיו אנחנו מחליטים לעצום עיניים ולא לעשות את המתבקש. אני שואל את חבריי מהקואליציה: האם תצביעו נגד חוק שמחזק את ביטחון המדינה רק משום שהונחתה הוראה בלי נימוק, בלי אחריות, בלי הסבר? האם נחכה עד שהפרצה הזו תנוצל בפועל, עד שייגרם נזק ממשי, או שנעשה כאן היום את הדבר המתבקש והאחראי? אדוני היושב-ראש, כחבר כנסת, כאזרח, כמי שביטחון המדינה יקר לו, אני קורא לכם, חברי הכנסת – שגם לכם, כמובן, ביטחון המדינה יקר – מכל סיעות הבית: הניחו לרגע שיקולים פוליטיים, הצביעו בעד החוק. חזקו את ספר החוקים שלנו מול האיומים המתאימים למאה ה-21, כדי שלא נצטרך לומר מחר: ידענו ושתקנו. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את השר אלי כהן להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך בלבד, למרות יו"ר הקואליציה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, להלן התשובה בשם הממשלה, מטעם שר המשפטים: הצעת החוק מבקשת לקבוע כי לעניין עבירת מגע עם סוכן חוץ, המונח "מדינת חוץ" יוחלף במונח "ישות מדינית זרה" כהגדרתו בחוק העמותות. בכך תורחב תחולת העבירה כך שתחול גם על מגע עם גורמים שאינם מדינות. בהצעת החוק מוצע לתקן את עבירת מגע עם סוכן חוץ הקבועה בסעיף 114 לחוק העונשין כך שסוכן חוץ יוגדר כמי שנשלח מטעם ישות מדינית זרה כהגדרתה בסעיף 36א לחוק העמותות. כך, במקום ההגדרה הקיימת, שמתייחסת למי שנשלח מטעם מדינת חוץ – עבירת מגע עם סוכן חוץ היא עבירה מנדטורית, שלא תוקנה מאז שנות השבעים, אשר אוסרת על קיום מגע עם סוכן חוץ ללא הסבר לכך, והעונש בצד העבירה הוא 15 שנות מאסר. "סוכן חוץ" מוגדר בסעיף: "לרבות מי שיש יסוד סביר לחשוד בו כי עסק, או נשלח לעסוק, מטעם מדינת חוץ או ארגון מחבלים או למענם, באיסוף ידיעות סודיות או במעשים אחרים העשויים לפגוע בביטחון מדינת ישראל וכן מי שיש יסוד סביר לחשוד בו שהוא חבר בארגון מחבלים או קשור בו או פועל בשליחותו." יצוין כי המונח "מדינת חוץ" מופיע בשורה של עבירות בחוק העונשין, רובן עבירות מנדטוריות, כמו עבירת מגע עם סוכן חוץ, ואינו מוגדר בחוק. סעיף 36א לחוק העמותות נחקק בשנת 2008, ועניינו בהטלת חובה על עמותות מגודל מסוים לדווח במסגרת הדוח הכספי שלהן על תרומות שהתקבלו מישות מדינית זרה. הגדרת "ישות מדינית זרה" היא אפוא רחבה ביותר וכוללת" כל אחד מאלה: (1) מדינה זרה, לרבות – (א) איחוד, ארגון או חבר של מדינות זרות (בסעיף זה – איחוד מדינות זרות); (ב) אורגן, רשות או נציגות של מדינה זרה או של איחוד מדינות זרות; (ג) רשות מקומית או מחוזית, רשות שלטונית של מדינה זרה או של מדינה שחברה בברית מדינות במדינה זרה (בסעיף זה – גוף זר); (ד) איחוד, ארגון או חבר של גופים זרים; (2) הרשות הפלסטינית, כמשמעותה בחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ח–1967; (3) תאגיד שהוקם בחיקוק של אחד מהגופים המפורטים בפסקאות (1) או (2), או שגוף כאמור מחזיק ביותר ממחצית מסוג מסוים של אמצעי השליטה בתאגיד או שהוא מינה את התאגיד לפעול בשמו; לעניין זה, "אמצעי שליטה", "החזקה" – כמשמעותם בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968; (4) חברת חוץ שמחזורה בשנת הכספים האחרונה שלגביה היה עליה להגיש דוח כספי, היה ברובו מגופים המנויים בפסקאות (1) עד(3)". על פי דברי ההסבר להצעה, מטרתה להתאים את עבירת מגע עם סוכן חוץ למאפיינים המתחדשים של הזירה הבין-לאומית, כך שהיא תחול גם ביחס לארגון או חבר של מדינות זרות או גופים זרים, אורגנים של מדינות זרות, רשויות מקומיות או שלטוניות, הרשות הפלסטינית, וכן תאגידים שהוקמו על ידי הגופים הללו, המוחזקים על ידם או הממומנים על ידם. לעמדת גורמי המקצוע – וכאן מגיעה ההתייחסות העניינית – הצעת החוק מעלה כמה קשיים. האחד – לא ברור איזו בעיה מעשית קיימת היום בקשר לעבירת מגע עם סוכן חוץ שהתיקון המוצע נועד לתת לה מענה. לא ידוע לנו מגורמי האכיפה על קושי מעשי בעבירת מגע עם סוכן חוץ שנוגע להגדרת "מדינת חוץ". כאמור, עבירה זו נקלטה בדין הפלילי מהחוק המנדטורי שקדם לו, לצד שורת עבירות נוספות בתחום עבירות הביטחון. כיום עיקר האכיפה הפלילית כנגד איומים ביטחוניים נעשית מכוח חוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016, שנחקק בשנים האחרונות והותאם להתמודדות עם תופעות ואיומים ביטחוניים עדכניים ורלוונטיים. גם מדברי ההסבר להצעה זו לא ברור מהי הבעיה כיום שמצריכה את התיקון המוצע, מלבד האמירה הכללית שחלו שינויים בזירה הבין-לאומית. מפרקליטות המדינה נמסר כי לא זכורים להם מקרים שבהם נתקלו בקושי לייחס עבירת מגע עם סוכן חוץ בשל ההגדרות בחוק, כך שלמיטב ידיעתנו אין צורך מעשי בתיקון החוק. אין קשר בין הרציונל שבבסיס הגדרת "ישות מדינית זרה" בחוק העמותות לבין הרציונל שבבסיס עבירת מגע עם סוכן חוץ. עבירת מגע עם סוכן חוץ ממוקמת בסימן ד' לפרק ז' לחוק העונשין, שעוסקת בעבירת ריגול, ומטרתה למנוע פגיעה בביטחון המדינה על ידי מסירת ידיעות סודיות למדינות זרות או ארגוני מחבלים. לעומת זאת סעיף 36א לחוק העמותות עניינו בהגברת השקיפות ביחס למקורות המימון של עמותות שונות. אי לכך, הגדרת "ישות מדינית זרה" היא הגדרה סבוכה ורחבה שהותאמה למורכבות הפיננסית של מקורות מימון, וכוללת מלבד מדינות זרות גם תאגידים סטטוטוריים במדינות זרות, חברות חוץ שמומנו על ידי מדינות זרות, רשויות מקומיות, אורגנים ונציגויות של איחוד מדינות זרות ועוד. שלל הגורמים הללו אינם רלוונטיים להגדרת סוכן חוץ בסעיף 114, שעוסק בפעולות ריגול כנגד המדינה. אימוץ הגדרת ישות מדינית זרה בעבירת מגע עם סוכן חוץ מעורר קושי במישור הפלילי בשל המורכבות שלה, והעובדה שאין ביכולתו של מי שהעבירה מוטלת עליו לדעת אם מדובר בישות מדינית זרה או לא. הגדרת "ישות מדינית זרה" קבועה כיום במסגרת של חובת דיווח שחלה על אותה עמותה שממומנת על ידיה. לעומת זאת, עבירת מגע עם סוכן חוץ חלה על כל אדם שמקיים מגע כלשהו עם מי שיש יסוד סביר לחשוד כי נשלח מטעם מדינת חוץ. מכאן שהזיקה של עובר העבירה בהקשר זה לאותה מדינת חוץ היא הרבה יותר רחוקה, ולא ניתן לצפות ממנו להכיר את המבנה הפיננסי שלה, בעלי השליטה בה, מקורות המימון בה, כפי שנדרש לפי הגדרת "ישות מדינית זרה". אף מהטעם הזה, ההגדרה אינה מתאימה לסעיף 114. נוכח היעדר הצורך בתיקון, גורמי המקצוע מתנגדים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת ארבל, לא יושבים עם הגב לדובר.

משה ארבל (ש"ס):

הוא גם כהן - - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

במיוחד.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

נוכח היעדר הצורך בתיקון, גורמי המקצוע מתנגדים לקידום הצעת החוק. חבר הכנסת שוסטר, הקראתי כאן את התשובה על ההצעה כפי שהובאה על ידי שר המשפטים, שמנומקת על ידי גורמי המקצוע השונים בפרקליטות. העצה שאני יכול לתת לך זה לשבת עם גורמי המקצוע, להיפגש איתם ולראות אם יש התאמות שאולי נדרשות, אבל כפי שהצעת החוק שלך מנוסחת, אין מקום לבוא ולאשר אותה. אם היא תעלה להצבעה, אני מעריך שהיא לא תעבור, ולכן אם אתה רוצה, תבוצע הצבעה. אם אתה רוצה, אתה יכול לקחת את הזמן ולהידבר עם הגורמים הרלוונטיים על מנת לראות את הפערים המקצועיים שיש בין מה שאתה מציע לבין הנוסח כיום, כי לפי ההצעה שאתה מציע, זה יסבך את המצב ביחס למצב הנוכחי ולא ייתן פתרון אולי לדברים שאתה חושב עליהם. התייחסותך, חבר הכנסת שוסטר.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

קריאה:

להמשיך.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה רוצה שתהיה הצבעה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אוקיי. אז אנחנו ניערך בנושא הזה כמובן גם להצבעה.

טלי גוטליב (הליכוד):

השר, אולי תסביר לנו על הסכמי הגז שעשית.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אנחנו היום, חברת הכנסת גוטליב, נאחל הצלחה לראש הממשלה בפגישה ההיסטורית שתהיה עוד פחות משש שעות. זו בהחלט פגישה חשובה מאוד. אני חושב שלא היה תקדים לכך שראש ממשלה של מדינת ישראל פוגש 7 פעמים ב-14 חודשים את נשיא ארצות הברית. הדבר הזה הוא ביטוי לעוצמתה של מדינת ישראל, לשינוי המדהים שחל במזרח התיכון בזכות - - -

גלעד קריב (העבודה):

גם היום הוא יתנצל בפני האמיר הקטרי?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני רוצה לומר לך - - -

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

כמה טיפשים אתם יכולים להיות?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אגב, חבר הכנסת קריב, מי שעמד בגאון - -

גלעד קריב (העבודה):

בפני מי הוא יתנצל עכשיו, חאלד משעל?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

- - ובאומץ והורה על התקיפה בקטר היה הוא.

גלעד קריב (העבודה):

בפני מי הוא יתנצל עכשיו? לפני מי הוא - - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ראינו את הרפיסות שלכם, שנמשכת - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מיתרי הקול שלך.

גלעד קריב (העבודה):

אתם בניתם את החמאס, מזוודות של כסף. מזוודות - - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתם אלו שקראתם להיכנע במשך שנתיים, קראתם לחזור לקווי 6 באוקטובר. שמענו בדיוק.

גלעד קריב (העבודה):

בוני החמאס - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת קריב, אם לא תאפשר, אקרא אותך לסדר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חבר הכנסת קריב, בזמן שאתה ישבת בממשלה - -

גלעד קריב (העבודה):

לא לא לא. אתה העברת כסף לחמאס - - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

- - שנתנה רישיונות לנסראללה, אנחנו חיסלנו את נסראללה.

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, פעם ראשונה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

בזמן שאתה ישבת בממשלה, אנחנו – אני ישבתי בקבינט שהורה - - -

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

אני קורא אותך לסדר בפעם ראשונה. נא לסיים.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

מי שעשה והורה על התקיפה בקטר היה ראש הממשלה.

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, תודה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

שמענו, אגב, מיושב-ראש המפלגה שלך שאמר שהחמאס הם פרטנרים - - -

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

השר אלי כהן, כמה זמן? תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מימנת את החמאס.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חבר הכנסת קריב, מי שאמר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אתה רוצה פעם שנייה, אני אתן לך אותה בנדיבות. כמה זמן, אדוני? אתה לא חייב להשיב לו. תם זמן.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אנחנו נשיב לו, וגם נשיב לו.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, אבל תם הזמן.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

מי שאמר שהחמאס הם פרטנר זה יושב-ראש המפלגה שלך.

גלעד קריב (העבודה):

שקר. אתם עשיתם איתם עסקים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

הוא אמר שהם פרטנר.

היו"ר יעקב מרגי:

אלי.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אשיב לו עוד דבר אחד: מי שרוצה להקים מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון - -

גלעד קריב (העבודה):

אתם עשיתם איתם עסקים, העברתם מיליארדים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

השר כהן.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

- - זה שלך. אתה זה שאמרת שאתם רוצים - - - ביהודה ושומרון.

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, אתה לא מאפשר לו לרדת.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

לא, אני אאפשר לו. כל עוד תצרח אני אאפשר לו.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים, אדוני.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ודבר אחרון: בזמן שאתה מברבר, ראש הממשלה הורה על תקיפה בקטר - -

היו"ר יעקב מרגי:

השר כהן, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

- - אז תמשיך לברבר, ואנחנו נעשה.

היו"ר יעקב מרגי:

שרים, לתשומת לבכם, עשר דקות. קצת כבוד ליושב-ראש, וכשהוא פונה אליכם תשיבו לו, תשמעו אותו. חבר הכנסת שוסטר, אתה רוצה להשיב על עמדת הממשלה? בבקשה. בשוסטר יש אותיות שר.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היום אני מקסימום סר וזעף. אני רוצה להיעזר בגדולים ומנוסים ממני. הינה, השר דיכטר, חברי, נכנס לאולם, וכפי שעדכנתי אתכם, הוא היה בין מגישי החוק הזה ממש יחד עם השר קיש ואחרים, רבים וטובים שהציעו את המובן מאליו. למה להסתבך בתילי-תילים של הסברים וחישובים משפטיים שהציג לנו כאן השר כהן? צריך לומר בצורה פשוטה: מה שנכון בנושא העמותות, מה שנכון בנושא כספים, נכון קל וחומר בדיני נפשות ובדיני ביטחון של מדינת ישראל, של הסודות שלה, של הביטחון, בריאות, שלמות גופה של המדינה ושל תושביה. הפוך: מה שצריך לעשות זה לקבל את ההצעה הזאת, לחדד אותה ולעדן ככל שצריך בשלבים הבאים של החקיקה. בין כל ההסברים אני לא הצלחתי לראות כיצד האיחוד האירופי או קרן המטבע הבין-לאומי או בית הדין הבין-לאומי, תאגידים כלכליים שבשליטת מדינות, כיצד, סתם כדוגמה, ישויות כאלה יכולות להיכלל בתוך ההגדרה "מדינות". אני ברשותך רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, עוד 30 שניות על שלושה נושאים רציניים שעומדים על סדר-היום שלנו, וראש הממשלה, שאנחנו מאחלים לו הצלחה במשימה המדינית, עומד ויכול לעשות בהם שינויים גדולים לעומת המציאות היום. אחד זה נושא גיוס. חוק הגיוס ההגון צריך להיות מונח על שולחן הכנסת. כך הורה בית המשפט, כך מורים הלבבות של רבים רבים מאיתנו, קואליציה ואופוזיציה, כך אנחנו צריכים להגן על עצמנו, וכך נחזק לא רק את הביטחון, אלא בעקיפין גם את הכלכלה. הנקודה השנייה – ועדת חקירה. ראש הממשלה עשה שימוש לא הגון ביכולת החוקית, הפורמלית שלו, לדלות מסמכים להציג אותם באופן מגמתי, ולא לעשות את הדבר המובן מאליו: להקים ועדת חקירה כפי שהחוק הקיים מאפשר – והייתי אומר: מוסרית ולאומית, מחייב כרגע לעשות. אותה ועדת חקירה תבחן את הכול, כולל את הספרון של ראש הממשלה. והדבר האחרון, אדוני היושב-ראש – יש כאן רוב עצום של נציגי ציבור, חברי כנסת מכל סיעות הבית, רוב עצום שמתנגד להצעה המשונה, הרעה, הלא-חכמה, הלא-מקצועית, שמנהלת קרב לא הגון נגד האמיצים והטובים, אותם רפתנים ברחבי הארץ - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - שבמקום להוקיר אותם אנחנו שומטים את מטה לחמם, ובעצם את ביטחון המזון שלנו.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת סוכן חוץ), התשפ"ה–2025. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת סוכן חוץ), התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 26 חברי כנסת, נגדה – 51 חברי כנסת. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת סוכן חוץ), התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצעה הבאה על סדר-היום – הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – תמיכה בתאגידי חינוך חרדיים), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת משה טור פז. בבקשה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז להציג את הצעת החוק. אתה לא מתעייף? לרשותך עשר דקות, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

להפך. אני לא מתעייף, אבל הקול שלי כן. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, יש לי תחושה שגם אם לא תסכים עם הצעת החוק הזאת, היא מאוד תעניין אותך, גם בשפתה וגם במהותה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מקשיב.

משה טור פז (יש עתיד):

אמרו רבותינו: "פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות", חז"ל במסכת פסחים. החוק שאני מציג כאן היום גורס שכולם שווים בפני החוק. זה אמור להיות מובן מאליו. לכולם מגיעה הזדמנות להיות עצמאים ולא להזדקק לבריות. בדיוק את זה כבר 44 שנים אתם עוקפים. כל כך התרגלנו לאיוולת, שכבר אף אחד לא מתרגש. בוועדה לביקורת המדינה בראשות חברי מיקי לוי, קיימנו 13 דיונים ועוד 14 עכשיו אצל שוסטר, וחשפנו את כל הטריקים, את כל השטיקים, את כל עקיפות החוק, את כל הקומבינות, ובעיקר את העובדה העצובה שמאות אלפי ילדים בישראל לא מקבלים את החינוך הטוב שמגיע להם. חינוך שמסליל אותך להסתמך על חסדי הבריות הוא חינוך לוקה בחסר. הוא נוגד את האמירה שפתחתי איתה: "פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות". כשילד לא לומד אנגלית מילדות, הוא מנציח תלות נצחית; כשילד לא לומד מתמטיקה ומדעים והוא יודע שזה לא נבלה וזה לא טרפה, הוא מאבד כישור חיוני לשוק העבודה שנחסם ממנו מילדות. עכשיו, אני אגיד עוד משהו עצוב בשם חז"ל, אדוני היושב-ראש. חז"ל אמרו – הפעם זה במסכת ברכות: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". אז הינה נתון מעניין וגם עצוב. שים לב, סקירה היסטורית: כל ההתקדמויות המשמעותיות בהתקדמות החברה החרדית בישראל התרחשו עם עזרה חיצונית מסיבית, ולא בהובלה פוליטית של אלה שקמו להחזיר עטרה ליושנה. הנה כמה דוגמאות: יציאת נשים חרדיות לתעסוקה הכפילה את עצמה בשנות האלפיים על ידי הורדת הקצבאות. האם הוביל את זה שר חרדי? לא. הוביל את זה שר האוצר דאז בנימין נתניהו. הקמת מרכזי תעסוקה, תוכניות כמו קמ"ח, קמטק, התחילו כיוזמות שטח בתמיכה ממשלתית, כשהיו פוליטיקאים חרדים שהפריעו להם; הקמת מרכזים אקדמיים חרדים; הקמת זרם החינוך הממלכתי-חרדי, שאתם ממשיכים להפריע לו במרץ גם היום; כמובן, גיוס ושירות משמעותי. אם אנשים היו יודעים כמה שירות בצה"ל מקדם את המשרת לא פחות ממה שהוא נותן, אני בטוח שהייתם נלחמים לשרת, ולא מנסים לקדם השתמטות. אז לכל אלה אנחנו מושיטים יד, אבל לפעמים היד המושטת מקבלת כאפה במקום לפגוש יד אחות. זו מהות הצעת החוק הזו: שוויון בחינוך הציבורי. כל ילד וילדה בישראל יקבלו נקודת פתיחה הגונה, לנקודה שתאפשר להם לממש את הפוטנציאל שלהם, את הגישה להזדמנויות. כי הרי "הלומד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נְיָר חדש; והלומד זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נְיָר מחוק" – כך נאמר באבות. אז אנחנו רוצים שלכל ילד, ללא קשר להשכלת הוריו, ללא קשר למקום מגוריו, לאורח חייו, תהיה האפשרות העתידית. אנחנו רוצים שילד מבני ברק יהיה האסטרונאוט הבא; שהילדה מבית שמש תהיה מהנדסת כיפת ברזל. עדיין יש מערכת חינוך בישראל שהיא חצי-חצי, שהיא איפה ואיפה. זה הפירוש הקלאסי – אנחנו כבר לא רחוקים מפסח – ל"עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים", כלומר מצד אחד מימון של 100%, מצד שני פגמים מהותיים. אילו פגמים? למי שלא עקב אחרי הוועדה לביקורת המדינה של מיקי לוי, אז ככה: פגמים קשים בתשלום פנסיות; פגמים קשים מאוד בזכויות עובדים, כולל אדוני יושב-הראש מורות, שמחכות לקביעות חמש שנים, ועד אז הן מוגדרות כממלאות מקום; כולל לקיחת מס פוליטי של 2% לעיתון מפלגתי; כולל אי-הכשרת מורים ללמד ליבה, עד כדי הצגת מצג שווא על ידי שר החצי-חינוך קיש, כאילו בבתי הספר החרדים יש מורים מוכשרים. הוא רק לא אמר שיש אחד. יכולים להיות 200 מורים ויש מורה אחד מוכשר, ומורה בלי תואר, מה לעשות, לא ילמד אנגלית ולא ילמד מתמטיקה, בטח לא ברמה. וכמובן, אי-עידוד ואפילו הכשלה של שירות משמעותי במדינה. כל זה סותר את השילוב של תורה עם דרך ארץ. לכן החוק שאני מעלה כאן עכשיו קובע ככה: אם מונעים מילד את מה שהמדינה קבעה בליבה, משלמים על זה לבד. רשתות החינוך הפוליטיות, החינוך העצמאי ורשת בני יוסף הוחרגו ממעמד מוכר שאינו רשמי, והן מקבלות כבר עשרות שנים 100% תקצוב. למה? פרוטקציה פוליטית. החוק הזה אומר שמעמדם ישווה – לא יופחת – יושווה לזה של שאר רשתות החינוך בישראל, 75%, כמו כולם. חרדים, חילונים, דתיים, ערבים – לכולם דין אחד. קומבינות הרשתות הפוליטיות חייבות להיפסק, כי מי שלא לומד ליבה היום יקבל קצבאות מחר. זו המשוואה, אין גם וגם. אי-אפשר הכול. מדינה לא יכולה להמשיך למממן באופן מלא מערכת שמחליטה להתנתק מהכללים שהמדינה עצמה קבעה. זה שמאל דוחה וימין מקרבת; זה הטובל ושרץ בידו. אי-אפשר לדבר על אחריות לאומית, על כלכלה חזקה, על ביטחון, ובאותה נשימה למנוע מילדים את הכלים שיגרמו להם להיות חלק ממנה. אז מה אומרת הצעת החוק? מימון ציבורי עומד בכללים ציבוריים. רוצים לבחור אחרת? מותר, אבל לא במימון ציבורי. ואני אומר כאן עוד דבר אחד בבירור: זהו רק הצעד הראשון. מי שלא עומד בכללים ציבוריים, גם 75% הם יותר מדי בשבילו. אני לא חושב שנכון למי שלא מלמד אנגלית, מתמטיקה, מדעים, את כל הליבה באופן מלא, לקבל גם 75%; אולי 55%, אולי 25%, יש מי שיגיד: בכלל לא מימון ציבורי. אבל ברור, ברור שהקומבינה של 100% חייבת להיפסק. ולכן אני קורא לכל מי שישראל יקרה לליבו לתמוך בהצעת החוק הזו. אני רוצה לומר עוד דבר אחד – אדוני היושב-ראש, אתה לא חייב להסכים איתי, אבל אני חושב שאתה יודע שזו האמת. רשתות החינוך הפוליטיות משמשות היום ככלי פוליטי לשלטון פחד פנימי: אתה רוצה ללכת איתנו? אתה רוצה להתקבל לרשת שלנו? אתה רוצה לקבל 100%? אל תהיה עצמאי מדי. אבל אם תיכנס, תקבל 100% – ברית פוליטית. נגיד, אתה מדגל או מגור – אתה בתוך הרשת, אבל נגיד שאתה מבעלז – אתה בחוץ. הרי ביבי הבטיח לפני שלוש וחצי שנים לבעלז, כדי לעצור את מתווה בעלז שאני העברתי, לתת להם כסף. קיים? לא קיים. מה עשו בעלז? הלכו לחינוך הממלכתי-חרדי. אותו דבר צאנז, אותו דבר חסידויות רבות, כל אלו שהצטרפו לממלכתי כי פשוט לא הכניסו אותן למועדון הפריבילגים של רשתות ה-100%. ולכן הגיע הזמן להסדר פשוט: כגודל הליבה כך גודל התקצוב, לא יותר ולא פחות. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. אני מזמין את השר עמיחי אליהו להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – חבר הכנסת טור פז, אני רוצה לומר לך שאני אפילו לא מתחיל להבין את הניסיון לפגוע בהתפתחות המבורכת שיש היום בחברה החרדית, במערכת החינוך שיש שם. אני מזכיר שהיום, ברוך השם, אחרי תהליך שהובילו ממשלות קודמות, אחוז הנשים שעובדות בחברה החרדית זהה כמעט לגמרי לאחוז הנשים שעובדות בחברה הכללית. אגב, הן עובדות גם במקצועות הייטק, גם במקצועות של חשבונאות וכו', בהרבה מאוד דברים אחרים, וברוך השם, בשנים האחרונות אנחנו רואים את שינוי המגמה הזו. שינוי המגמה הזו מתאפשר לא בגלל שפגעו בציבור החרדי, לא בגלל שהלכו לו על הראש, לא בגלל שהענישו אותו, אלא מכיוון שיצרו תהליכים בוני אמון, עזרו לנשים לצאת לשוק העבודה, עזרו להן לצאת מהמעונות, עזרו להן לשמור על הילדים, קידמו ופיתחו. אגב, מי שעשה את זה – אני חושב שזה היה תחת ממשלת הימין; נתניהו הוביל את המהלך הזה.

משה טור פז (יש עתיד):

כי הורידו להם בקצבאות.

שר המורשת עמיחי אליהו:

וברוך השם, מה שאנחנו רואים היום מבחינה סוציולוגית בציבור החרדי זה מהפכה, מהפכה יהודית שנעשתה בצורה נכונה; לא בענישה, לא ברדיפה, לא בקנטור והחלשה של הציבור החרדי, אלא להפך, כמו שעם ישראל נוהג לעשות במשך השנים. לכן אני מתפלא. אתם רוצים לגייס אנשים. זה נכון, הצבא צריך, הצבא צריך בהחלט לוחמים. הצבא צריך חיילים קרביים, לא אנשים ששירתו בעיתון במחנה ועוד אחרי זה הם מספרים שהם היו לוחמים קרביים; לא אנשים ששירתו בגלי צה"ל ומדברים על "שוויון" בשירות הקרבי. אני אומר לכם, חברים, זו סוגיה אמיתית. צריך לגשת אליה בלי ציניות, בלי לעשות קמפיין, בלי לדרוס את הציבור החרדי, אלא להוביל אותו אל תוך שורות הצבא, כשהצבא עושה התאמות ומכין את עצמו למהלך הזה. לא בסיסמאות ריקות מתוכן, או סיסמאות, כמו שהיה – הליצן הזה, יאיר גולן, אומר: "אנחנו נשנה ונחנך את החרדים". מי ביקש ממך לחנך את החרדים? מי ביקש ממך לשמוע מהם הערכים שלך? אתה צריך חיילים, אתה לא צריך לחנך. אנחנו לא רוצים לא את החינוך שלך ולא של בית המדרש שלך. לא מבקשים ממך להתערב בערכים שאנחנו לוקחים איתנו 3,700 שנה. אנשים כמו יאיר גולן, שבאים לחנך את הציבור החרדי, שבאים להטיף לציבור החרדי איך צריכים לחיות פה, הם רק מרחיקים את השילוב הראוי. הם רק מרחיקים את היכולת לייצר פה חיבורים נכונים במדינת ישראל. ולכן, כשאתם באים עם סיסמאות ריקות מתוכן, אנחנו כבר רגילים לזה, 30 שנה. יונה עם עלה של זית, שרתם שירים, חיברתם חיבורים, סיפרתם לכולם שאו-טו-טו היונה מגיעה, או-טו-טו אפשר לאכול חומוס בדמשק. אתם נתפסים באופן מערכתי תמיד רק בכותרת, תמיד אתם נתפסים במעטפת החיצונית, בתדמית. ואנחנו בעם היהודי לאורך השנים עסוקים באמת, עסוקים במהות, לא בכותרות ריקות מתוכן. משה טור פז, אני מציע לך, מציע לך לעזוב את הסיסמאות הנבובות ולעסוק במהות, כי אנחנו באמת רוצים עוד חיילים, באמת צריכים עוד חיילים – אגב, מכל המגזרים, לא רק מהציבור החרדי. אנחנו צריכים גם מהציבור בצפון תל אביב ובהרצליה ובמקומות נוספים, גם משם אנחנו צריכים חיילים קרביים. נכון, יש כותרות על זה שאחוזי הגיוס בתל אביב הם גבוהים; אני מדבר על קרבי, אני מדבר על אחוזי הגיוס ליחידות לוחמות, שאגב, אני מבין היום שבשנתיים האחרונות יש תופעה של שיפור, שיפור טוב ומגמה של חזרה לערכי הציונות גם במקומות האלה של צפון תל אביב, הרצליה מרכז הארץ. אבל משה טור פז, כשאתה רוצה להביא אדם להילחם – ואתה יודע, אתה מכיר את הצבא – אתה לא עושה את זה בכותרות פופוליסטיות, אתה עושה את זה מתוך כבוד, מתוך הערכה, מתוך חינוך, חינוך לערכיות.

דבי ביטון (יש עתיד):

אתם לא מציאותיים - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני אומר לך, דבי, יצא לי, יצא לי במלחמת לבנון השנייה - - -

דבי ביטון (יש עתיד):

שר המורשת עמיחי אליהו:

יצא לי במלחמת לבנון השנייה, בניגוד להרבה מאוד סיסמאות, יצא לי לעמוד תחת אש. יצא לי ברב א-ת'לאת'ין, יחד עם מפקדי הדגול ארז אשל, לעמוד תחת אש. אני יודע מה זה לקום ולהסתער אל מול מחבלים שעומדים על הגגות, האמיני לי. זה לא בגלל גלי בהרב מיארה ולא בגלל חקיקה, זה רק בגלל ערכים שספגתי בבית, זה רק בגלל ערכים שספגתי מהוריי, שבאמת לימדו אותי להקריב בשביל המדינה הזו ולתת, ואפילו לעמוד במצב של סכנת חיים. וזה לא פשוט, זה לא פשוט לעמוד – ואני אגיד לך יותר מזה, דבי.

דבי ביטון (יש עתיד):

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני גם אגיד לך יותר מזה, דבי. אני לא יודע מה יהיה בפעם הבאה שאני איאלץ לעמוד תחת אש. אני לא יודע. זה דבר שאתה סופג אותו בבית המדרש, בחינוך, במורים, מהאחים, מהסבים והסבתות. ולכן, כשאת רוצה להביא חיילים לוחמים – ואנחנו צריכים בעיקר לוחמים – אנחנו חייבים, אבל חייבים, להבין שההשקעה המרכזית היא במערכת החינוך; ולא רק במערכת החינוך – בערכים שאנחנו יונקים מהבית, מההורים; בדברים שהיו פשוטים לחנה סנש, בדברים שהיו פשוטים לשרה אהרונסון, בדברים שהיו פשוטים לרועי קליין. אבל זה ערכים – זה לא מגיע מענישה, זה לא מגיע מזה שאתה לוקח תקציבים מהציבור החרדי. מי באמת מספיק בור ועם הארץ לחשוב שאם אנחנו נפגע בציבור החרדי, אנחנו נביא עוד חיילים לוחמים שמוכנים לסכן את עצמם אחד בשביל השני? הרי זה לא ייתכן, זה לא נתפס, אין בזה שום היגיון ושום לוגיקה. אין בזה שום רציפות מחשבתית. בשביל לעמוד בקרב צריך לחזק את המורשת, צריך לחזק את הביחד, צריך לחזק את האחריות המשותפת שלנו אחד כלפי השני, את הערבות ואת האהבה שלנו. כשאני יוצא להילחם, אני נלחם בשביל אחי החרדי, ואני נלחם גם בשביל אחי שמצביע מרצ ומפגין נגדי בקפלן, ואני מסכן את חיי, ולא רק את חיי – את חיי משפחתי. ואני אומר לכם, כשעמדתי שם ברב א-ת'לאת'ין, הדמות של הבן ושל הבת שלי ושל אשתי עמדו מול עיניי, והמחשבה שאולי הם יצטרכו להישאר בלי אבא, זה עמד מול עיניי. ומאיפה יונקים את הערכים האלה? לא מזה שאתה מצמצם להם תקציבים, ולא מזה שאתה מונע מהם להגיע למעונות, ולא מזה שאתה דורך להם על הראש ומשפיל ומעליב. הגיע הזמן שתשנו גישה; במקום השיטה הפופוליסטית הזולה הזו, תעשו מהלך בונה אמון, מהלך שמרים את הרוח, שיוצר חזון. לא כל היום – לא "ביבי" ולא "הממשלה", ולא "החרדים" ולא "המתנחלים", ולא "אלה עם הפאות", ולא "אלה עם הכובע הזה והשטריימל". אנחנו עם אחד, שרדנו בזכות זה שהייתה לנו אחריות אחד על השני, שדאגנו אחד לשני, שידענו לתקשר אחד עם השני, שידענו לעמוד אחד לצד השני בעת צרה. ואת הדברים האלה, לאחרונה, אני רואה בקצה השמאלי של מדינת ישראל, והדברים האלה הולכים ונעלמים. אני שומע מפגינים אנרכיסטים מהקצה השמאלי שצועקים: אנחנו לא אחים; שרואים כשותפים הטבעיים שלהם את המחבלים מתוניס ולא את אחיהם, לא החרדים ולא המסורתיים; אנשים שפשוט מתעבים – כמו העלוב הזה, אהוד ברק, שאני לא יודע מה קרה לו, זה שניסה לעשות פה סינון, שרוצה לעשות פה שינוי דמוגרפי שבוש ומתבייש בהורים שלנו שעלו לפה מעיראק או ממרוקו, מתוניס או מכל מקום אחר. לא מתאים לו הדנ"א של העם היהודי, לא מתאים לו הבבא סאלי, לא מתאים לאהוד ברק סבא שלי שעלה מעיראק או סבתא שלי שעלתה ממרוקו. אחיי ורעיי, אתם מבולבלים, תחזרו לכיוון הנכון. אנחנו נהיה שם לקבל אתכם בידיים פתוחות. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני מזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד להשיב על עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, לפנות בוקר נחת מטוסו של ראש הממשלה בוושינגטון, ואני רוצה להגיד לו כאן בשם כל חלקי הבית בהצלחה. כשראש ממשלה ישראלי נוחת לפגישות בבית הלבן, כולנו מאחלים לו תמיד בהצלחה. זה יותר חשוב מכל המחלוקות, וגם חשוב שהעולם ידע שאנחנו עומדים מאחוריו. אני רוצה לצפות – ונדמה לי שגם זה בשם כל חלקי הבית – מראש הממשלה להעמיד שתי דרישות תקיפות למול הנשיא: הראשונה היא לדבר על זה שהיה היום הפרסום בניו יורק טיימס, שאומר שהאמריקאים הולכים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, יועצים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא שומעים, שיגביר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

סימון, ברוך הבא למועדון.

יאיר לפיד (יש עתיד):

כאמור, יש שתי דרישות יסודיות שישראל צריכה לעמוד עליהן, גם בוושינגטון. הראשונה היא פירוק מלא של החמאס מנשקו. אי-אפשר לקבל את מה שפורסם היום בניו יורק טיימס, שלפיו תהיה פשרה מסוימת באיזה סוג של נשקים החמאס ייתן. החמאס צריך להתפרק מנשקו באופן מלא, זה תנאי בסיסי של מדינת ישראל. הדבר השני, בנושא האיראני – מדינת ישראל צריכה לעמוד על כך שתהיה לנו את האפשרות, בכל מצב של תקיפה, להפציץ את תשתיות הנפט והאנרגיה של האיראנים כדי למוטט את המשטר. לא עוד פעם התקפה מוגבלת רק על מתקני הגרעין. אם יש התקפה, ישראל – לא האמריקאים – צריכה להפציץ את האי חארג' ואת כל מתקני הנפט והאנרגיה כדי לוודא שהמשטר הזה נופל. את שתי הדרישות האלה ראש הממשלה צריך להביא בפני הנשיא, והבית ישמח לשמוע דיווח אם הן אכן הובאו, מה הייתה התגובה אליהן ומה הולך לקרות, מפני שלא יכול להיות שחמאס בעזה עם נשק, ולא יכול להיות שהמשטר הזה ישרוד התקפה נוספת. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יעיר לפיד. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – תמיכה בתאגידי חינוך חרדיים), התשפ"ו–2025. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – תמיכה בתאגידי חינוך חרדיים), התשפ"ו–2025, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, לתשומת ליבכם, בעד הצעת החוק הצביעו 30 חברי כנסת, נגד הצעת החוק – 49 חברי כנסת. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – תמיכה בתאגידי חינוך חרדיים) התשפ"ו–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, הנושא הבא – הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: פעולות הממשלה להחלשת הרשות הפלסטינית, השפעתן על מצב הביטחון באיו"ש ועל יישום תוכנית הנשיא טראמפ ביחס לרצועת עזה. את ההצעה הגיש חבר הכנסת גלעד קריב, ואני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב להציג את ההצעה לסדר-היום. אני מקווה שאני אתאפק לא להפריע לו כפי שהוא מפריע לאחרים. עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, ב-29 באוגוסט 2023, 40 ימים לפני הטבח, נסעתי לרמאללה. הייתי חבר האופוזיציה היחיד מהמפלגות הציוניות שסבר שלא מספיק לבקר בכנסים נוצצים בדוחה, באבו דאבי או ברבאט, אלא שהחובה שלנו היא לנהל דיאלוג אמיץ עם אלה שיושבים 20 ק"מ מירושלים, כי סכסוך לא מנהלים, אלא חותרים באומץ לפתור. בשיחות שלי ברמאללה שמעתי פעם אחר פעם את האמירה הברורה: אתם מטורפים, הממשלה שלכם עובדת בשביל החמאס והג'יהאד, אתם המתנה הכי גדולה בעבור הציר האיראני, זה יוביל לאסון. והאסון אכן קרה. מה לא נאמר כבר על הדרך שהובילה ל-7 באוקטובר, על בניית היכולות של החמאס במזוודות הכסף הקטרי, על הסיכון המחושב של נתניהו עם סנוואר, על הסירוב החוזר ונשנה שלא לחסל אותו. ככל שנתניהו ינסה לנער מעליו את האחריות יתגלו עוד ועוד פרטים על אשמתו, על החדירה הקטרית לצומת קבלת ההחלטות ועל המשקפיים הוורודים האינפנטיליים שהוא שם על העיניים שלו שלושה שבועות לפני האסון. אבל אצל נתניהו איוולת לעולם חוזרת: פעם מסית – תמיד מסית; פעם פחדן – תמיד פחדן; פעם טיפש – תמיד טיפש. האמת היא שמפתה מאוד לעמוד כאן היום וללעוג לנתניהו על ההבטחות שלו לציבור הישראלי; ללעוג לו על דגל פלסטין שמונח על שולחן ראש הוועדה הטכנוקרטית; על הלוגו של הרשות הפלסטינית; על החותמת "מדינת פלסטין" – העיקר נתניהו: לא חמאסטן ולא פת"חסטן – על המעורבות הטורקית והקטרית; על הפקעת השליטה מידי ישראל; על הדיווחים המטרידים בניו יורק טיימס לפיהם חמאס ישמור על חלק מהנשק. העיקר נתניהו: ניצחון מוחלט. אבל האמת היא שלמרות הפיתוי הגדול ללעוג כאן לנתניהו אנחנו חייבים להכיר בעובדה שאנחנו ניצבים ברגע דרמטי. פעם נוספת הכתובת על הקיר, אבל נתניהו עוצם שוב את העיניים, נותן לשותפים הקיצוניים שלו לנהל את האירוע, בשביל לקושש עוד כמה חודשי שלטון עלובים. גם היום אנחנו חוזרים על האמת הפשוטה, ונאמר אותה גם אם אנחנו בין יחידי הסגולה שמתעקשים על כך בבית הזה: נתניהו בנה את החמאס ובונה אותו גם עכשיו. אבל מה שנדרש מאיתנו, חברי האופוזיציה, הוא גם האומץ לעמוד על הצד השני של המטבע. נתניהו מחליש ומקריס את הרשות הפלסטינית; הא בהא תליא, מי שמקריס את הרשות הפלסטינית מחזק את החמאס; מי שמחזק את החמאס הופך לשותף האסטרטגי שלו במזימה להשתלט על הרשות; מי שמחרים את הגורמים היותר מתונים, בהגדרה עובד אצל הקיצוניים. כך היה לפני 7 באוקטובר וכך בדיוק קורה גם עכשיו. ממשלת ישראל הקיצונית מובילה אותנו לקריסה של הרשות, בהקפאת הכספים, באישור שורה ארוכה של צעדי סיפוח, באלימות משתוללת של מתנחלים קיצוניים בחסות הצבא והמשטרה, בגירוש קהילות שלמות ממקום מושבן, בהרס שיטתי של אזורים חקלאיים ובפגיעה מתמשכת ומכוונת בתפקוד של כל המנגנונים האזרחיים הפלסטינים. כל מח"ט – אני חוזר: כל מח"ט ביהודה ושומרון נמצא בתקשורת יום-יומית עם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית, אבל נתניהו הסחיט והלחיץ ממשיך לקבל פקודות מדוחה, בירת קטר, ומלשכת השר לענייני סיפוח וטיהור אתני. את האזהרות ששמעתי לפני 7 באוקטובר ברמאללה אני שומע גם היום. נתניהו והממשלה שלו מובילים אותנו לאסון בשטחים, שיעלה בחיים רבים מאוד, מאות ואלפים, ישראלים ופלסטינים. למה אסון? בגלל הקפאת כספי הרשות בהחלטה חד-צדדית של סמוטריץ', בלי החלטת קבינט ובלי החלטת ממשלה. אנשי המנגנונים, מנגנוני הביטחון והסיכול שנלחמים בחמאס, מקבלים במשך למעלה משנה רק חצי מהמשכורת. מה יקרה כאשר השוטרים הפלסטינים יינטשו את שכם ואת בית לחם? מי יתפוס את מקומם? כאשר צה"ל פעל נגד החמאס במחנה הפליטים בג'נין, מי בדיוק פעל נגד החמאס בעיר ג'נין עצמה? הצלב האדום? אונר"א? לא. הרשות הפלסטינית. ומה יקרה כאשר הפוגרומיסטים היהודים – אותם עלק 70 נערי שוליים, שזוכים לרוח גבית מהממשלה, מהצבא ומהמשטרה – יצליחו סוף-סוף במשימתם להבעיר את השטח ולהצית אינתיפאדה שלישית? מה יקרה כשחבית הנפץ הזאת תתפוצץ? מה יקרה כאשר בן גביר העבריין יצליח להצית את הר הבית בחודש הרמדאן הקרוב, שמתחיל עוד שבוע, כי נתניהו מתרפס בפניו בדיוק כמו שהוא התרפס בפני האמיר הקטרי? מה יקרה כאשר שיעור האבטלה ביהודה ושומרון, שכבר היום עומד על 40%, ימשיך לטפס? מי ימלא את הוואקום ויציע כסף קל תמורת הפיגועים? אמנה? מועצת יש"ע? או האיראנים, החמאס והג'יהאד? הפועלים הפלסטינים בונים היום בתים בהתנחלויות, עובדים במפעלים של המתנחלים, אבל אף אחד בממשלה לא מוכן לקיים דיון רציני על חזרה מבוקרת, הדרגתית ובטוחה של פועלים פלסטינים מבוגרים לעבוד בתוך ישראל הריבונית. מה בדיוק יקרה בשטחים כאשר פקידי הרשות יפסיקו לקבל כל שכר – במקום 50% שהם מקבלים כבר שנה? מה יקרה כאשר בתי החולים ייסגרו? כאשר בתי הספר יסגרו את שעריהם? הנוער הפלסטיני – מה יעשה? ילך לפסטיבלים? מי בדיוק יפעל בקרבו ויעצים את השפעתו אם לא החמאס והג'יהאד? נתניהו אולי לא יודע – או שוב עוצם את העיניים – אבל מי שבהחלט יודע מה יקרה כאשר הרשות הפלסטינית תקרוס הם תאי החמאס, הג'יהאד האסלאמי והפטרונים שלהם בטהרן, בדוחה ובאנקרה. סמוטריץ' וסטרוק ירימו כוס שמפניה כאשר הרשות הפלסטינית תקרוס. אבל תנו לי לומר לכם, חברי הקואליציה והאופוזיציה כאחד, מי יחגוג עוד יותר? חאלד משעל, מנהיג החמאס, וזיאד אל-נח'אלה, מנהיג הג'יהאד. הם ישמחו הרבה יותר מסמוטריץ' ומסטרוק. אז נכון, הרשות הפלסטינית רחוקה מאוד מאוד מלהיות פרטנר מושלם, ואסור לנו לוותר על הרפורמות שנדרשות בה ולעמוד על כך בתקיפות, אבל בכל יום, בכל שעה, הבית הזה צריך לבחור בדיאלוג עם הרשות על פני ריקוד הטנגו המסוכן עם החמאס. וכל יום שנתניהו וסמוטריץ' מקרבים אותנו לקריסת הרשות הפלסטינית, אנחנו מקדמים את השתלטות החמאס על הגדה. והתפקיד שלנו הוא להתריע, להתריע מפני האסון. האופוזיציה לנתניהו לא יכולה רק לאגף אותו מימין. לציבור הישראלי מגיע לשמוע מהאופוזיציה את האמת כולה: בעזה, כמו גם בגדה, זה או החמאס והג'יהאד האסלאמי או הרשות. מי שמוביל לקריסת הרשות הפלסטינית עובד בעבור החמאס והג'יהאד. זה היה נכון בעזה, וזה נכון עכשיו גם ביהודה ושומרון. נתניהו, מה לעזאזל תאמר אחרי 7 באוקטובר הבא? לא העירו אותי? מה, אתה שלגייה? היפיפייה הנרדמת? אתה, נתניהו, במקסימום אתה פינוקיו, ואנחנו לא מוכנים יותר לשלם את המחיר בעבור השקרים שלך, ובעבור הסיכונים המחושבים - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

- - שאתה ממשיך לקחת על חשבוננו, עם הגורמים הכי קיצוניים. עצור את הטירוף בשטחים לפני האסון הבא.

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן. תודה. אני מזמין את סגן השר להציג את עמדת הממשלה. אני רוצה לקדם בברכה את תלמידי כיתות י"ב מבית הספר תיכון על שם יצחק בן צבי בקריית אונו. ברוכות וברוכים הבאים. אני שם לב שבשבוע, שבועיים האחרונים כל תלמידי י"ב של קריית אונו פוקדים כאן את הכנסת. אני חושב שזו יוזמה ברוכה.

היו"ר יעקב מרגי:

בטרם תשיב – הודעה למזכירות הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הטבות מס ליישובים (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הכספים. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני, לרשותך עשר דקות.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אין הגבלת זמן, תבדוק עוד פעם.

היו"ר יעקב מרגי:

אין הגבלת זמן, אתה צודק.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה – האורחים והאורחות המתוקים והאהובים שלנו ביציע, אני כל כך אוהב אתכם, אני חושב שאתם, אתם דור התקומה והניצחון של עם ישראל. במקרה אני רוצה להפנות שאלה לגלעד קריב – איפה הוא? יצא החוצה? חבל מאוד.

טלי גוטליב (הליכוד):

שלא יתבלבל בעובדות.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

למה גלעד קריב וחבריו רוצים להקריב אתכם? השאלה של גלעד קריב היא מאוד מאוד ברורה ופשוטה: למה אנחנו - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אין לך גבול - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אה, לך יש גבולות.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

בסדר, תן לו. בלשון אין עצם, ואנחנו מדינה דמוקרטית – חופש הביטוי. מה גם, תאמין לי, נתקלנו פה בהתנסחויות יותר בעייתיות.

נאור שירי (יש עתיד):

אין בעיה.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

למה גלעד קריב וחבריו רוצים להקריב אתכם – זאת השאלה הגדולה. אני לא מצליח להבין, גם היהודי הגלותי אינו מעלה במחשבתו את השאלה למה אנחנו מקריסים את הרשות הפלסטינית. אנחנו מקריסים את הרשות הפלסטינית כי הרשות הפלסטינית – גלעד קריב וחבר מרעיו – משלמת משכורות למחבלים פר-ראש. מה זה פר-ראש? זאת אומרת שהרוצחים של משפחת פוגל, אלה ששחטו במיטה את התינוקת, אלה ששחטו במיטה את האבא ואת הילד, הם מקבלים תעריף גבוה יותר, כי הם רצחו יותר ילדים. ואני שואל את עצמי אם גלעד קריב וחבריו כל כך מבולבלים שהם יושבים עם גדולי תומכי הטרור, מסוגם של איימן עודה ועופר כסיף ווליד טאהא ואימאן ח'טיב יאסין, כל האנשים הללו. גלעד קריב כאן אמר: אני הלכתי לרמאללה. זה ליקוי מאורות: חבר כנסת במדינת ישראל, שמשכורתו משולמת על ידי אזרחי ישראל, הולך לרמאללה, היכן שקברו של הארכי-רוצח, הארכי-מחבל, יאסר ערפאת, האיש שבחייו וגם במותו ובמורשת שהוא השאיר, זה דם ילדים יהודים. אני רוצה לענות לגלעד קריב. בסופו של דבר מדיניות הממשלה היא מאוד מאוד ברורה: מדיניות הממשלה היא לא לאפשר לרשות הפלסטינית כלום. מדובר ברוצחים. אנשים – הם לא אנשים, הם לא בני אדם בכלל. הם הגרועים שבנאצים. הם משלמים משכורות למי שרוצח את ילדינו, הם שילמו משכורות למי שפיצץ אוטובוסים בלב ליבה של תל אביב, למי שפיצצו נערים באסון הדולפינריום. למה אנחנו לא עובדים איתם? גלעד קריב, אני אענה לך: אנחנו רוצים להקריס אותם, כי מה שהם מציעים זה אך ורק דם של ילדים יהודים וילדים ישראלים, וכשהמחבל מתפוצץ בדולפינריום או במסעדת מקסים, הוא לא שאל אם יש במסעדה הזאת אזרחים ערבים, דרוזים, צ'רקסים או יהודים. הוא פתח את המתג, מה שנקרא, כדי להרוג כמה שיותר אנשים. אנחנו זוכרים בראש שלנו את התמונות, לא נשכח ולא נסלח, כן. המדיניות של הממשלה הזו היא להיכנס לתוך הכפרים, אל תוך קיני הטרור, לחתור איתם למגע, להרוג את המחבלים, להשתלט על מקומות, ליצור חיץ שמפריד בין 7 באוקטובר הבא לבין תושבי יו"ש הנהדרים – אלה שיאיר גולן, האנרכיסט הבזוי, לא רוצה לתת להם תקציבי מדינה. אז אני אומר כאן בצורה הברורה ביותר: גלעד קריב, זוהי מדיניות ראש הממשלה והממשלה: להקריס את הטרור, להרוג את המחבלים, לחתור למגע, לאפשר ללוחמים הגיבורים והגיבורות שלנו להרוג את כל מי שמאיים על חיילי צה"ל, את כל מי שמאיים על אזרחי מדינת ישראל. ואימן עודה וחבריו, אלה שחושבים שחיילי צה"ל הם קלגסים, אלה שחושבים שעזה ניצחה, ועזה תנצח – עזה היום היא עיי חורבות והיא תישאר ככה עוד הרבה הרבה שנים, כי יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות שם. איימן, תזכור תמיד, אתה בר-מזל; אתה ג'סוס שמקבל משכורת מאזרחי מדינת ישראל, אבל רוצה ומאפשר למי ששונא אותם ושוחט אותם פתחון פה. אז אתה תזכור, אתה בר-מזל, כי אם היית חי בסוריה או בעזה או בלבנון או בכל מקום אחר, אתה יודע בדיוק איך הם מתנהגים אליך. אז כל יום שאתה קם תגיד תודה אלוהים, שאני חי בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להקריא בפניך טקסט מצמרר לא פחות ממה שנאמר כאן קודם על ידי גלעד קריב: נוכל לשלוט באיכות - - -

היו"ר יעקב מרגי:

ברשותך, אני חושב שחבר הכנסת שמציע הצעה לסדר-היום ומאמין בה, נשאר כדי לשמוע את התשובה. לשאלתך איפה הוא – אז הינה, קיבלת תשובה. בבקשה, אדוני.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היושב-ראש, תודה שהארת את עיניי בנושא הזה, לא שמתי לב אפילו, חשבתי שהוא יצא רק לדקה.

נאור שירי (יש עתיד):

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

תן לי לסיים, ילד. חשבתי שהוא יצא רק לדקה, לאיזשהו סידור אישי - -

נאור שירי (יש עתיד):

ילד?

היו"ר יעקב מרגי:

מחמאה, מה?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - או משהו כזה, צר לי שהוא אפילו לא שומע את התשובה של הממשלה, כנראה, אדוני היושב-ראש, שזה באמת לא מעניין אותו. אני רוצה להקריא בפניך, אדוני היושב-ראש, טקסט מצמרר, שלא נכתב על ידי גדולי שונאי ישראל: נוכל לשלוט – גם אתם, תלמידיי היקרים והאהובים שלנו, אלה שמוצאכם הוא מזרחי - -

נאור שירי (יש עתיד):

אתה חי בסרט.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - אני רוצה שתשמעו את הטקסט הבא: נוכל לשלוט באיכות בצורה הרבה יותר אפקטיבית מאבותינו, בהשוואה למה שעשו בגלי ההצלה מאפריקה, הם לקחו כל מה שאפשר. עכשיו אפשר להיות סלקטיביים. אמרתי לפוטין, אנחנו לא צריכים מיליון, אנחנו צריכים יותר ממיליון רוסים, עדיף בלארוסים, הן יותר יפות. את הטקסט המצמרר הבא לא אמר גדול האנטישמים, אלא ראש ממשלה לשעבר במדינת ישראל. הטקסט הזה כוון לבני עדות המזרח, לאותם אלה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מי זה? לא כולם יודעים.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אהוד ברק. אני לא רוצה להגיד את השם שלו, ואני אומר אותו כי היו"ר שאל. אהוד ברק, ראש ממשלה לשעבר, אמר את הטקסט המצמרר, הגזעני - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

צודק. לא נצביע לו יותר. אל תצביעו לאהוד ברק.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

זה לא ההצבעה, תכף אני אגיע גם אליכם. המנה שלכם תכף יוצאת. המנה שלכם תיכף יוצאת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

צודק לגמרי - - - לא להצביע לו יותר.

נאור שירי (יש עתיד):

תוריד את האצבע.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

הטקסט המצמרר הזה נאמר על ידי ראש ממשלה לשעבר, רמטכ"ל לשעבר, שר הביטחון לשעבר. הוא אמר את זה על גל העלייה מיהדות אפריקה, צפון אפריקה, על התוניסאים, על המרוקאים, על האלג'יראים, על הכורדים, על העיראקים. הוא אמר את זה לחברו הטוב, הפדופיל המורשע, ג'פרי אפשטיין. הוא אמר שכעת אנחנו נוכל לבצע סלקציה טובה יותר, להביא אנשים איכותיים יותר ליישב את הארץ הזו.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - ברק - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אמרתי, לא להצביע לו יותר.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אז יש לי חדשות לא טובות לחברו של הפדופיל אהוד ברק – תיכף אני אגיע גם אליכם, יסמין סאקס פרידמן היקרה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה? הלחצת אותי. ניצחנו 2:0 השבוע.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אהוד, אתה והאנשים שלך הגזענים, המפלים, גם אלה שלוקחים את העלייה חשובה כל כך הזאת, ההורים והסבים והסבתות שלנו, שיישבו את הנגב והגליל והקריבו ילדים ושפכו פה דם – אגב, בדיוק כמו אחינו האשכנזים, בלי שום הבדל, כן? אחינו האשכנזים. אתה בגזענות המחליאה שלך, אתה בעצם מסיר מסיכה מעל מחנה מאוד מאוד גזעני; מחנה ששנים רבות הצליח להסתיר את זה בעורמה ובחוכמה. אתה, שבשיחות האישיות שלך עם אדם שהוא אפילו לא אדם, הוא רוצח נפשם של ילדים, פדופיל ארור ושפל, אתה אומר לו שאתה תבצע סלקציה בעלייה למדינת ישראל, בארץ אבותינו? הרי אהוד ברוג או ברק, הקושאן שלנו זה התנ"ך, זה הקושאן שלנו על הארץ הזאת. ואתה ודומך הגזענים, השפלים, הבזויים, האדנים, אינכם אדוני הארץ, אתם לא תהיו גם אדוני הארץ. אנחנו, בני עדות המזרח, אוהבים את אחינו האשכנזים; שפכנו כאן דם רב כדי להציל את המדינה הזאת, ולראיה אתה מוזמן לראות בכל רשימות החללים הנופלים, הגיבורים, האדירים שנפלו כאן, שכם אל שכם, שקמו והסתערו על האויב. אתה מייצג את כל מה שחולה בחברה הישראלית; אתה מייצג את כל מה שרקוב בחברה הישראלית. אנחנו נעשה הכול שאתה, איש שפל ובזוי, חברו של פדופיל מורשע, שאומר לו שצריך לבצע סלקציה – סלקציה במי שיגיע ארצה – אתה לא תיקבר בחלקת גדולי האומה, כי אתה לא ראוי להיות שם. מעל 50% מעם ישראל, זה מה שאתה חושב עליהם? אין לך טיפת בושה? תתבייש בעצמך, אהוד ברק, אתה מייצג את כל מה שחולה, אתה אפילו לא תיזכר כפסיק בהיסטוריה של העם הזה; כי אוי ואבוי למי שהיה אומר דבר כזה מהצד השני, היינו מעלים אותו על הגריל באותה מהירות. אנחנו כאן כולם ביחד, כולם בני העם היהודי, וכשטבחו בנו ב-7 באוקטובר, אף אחד לא שאל: אבא שלך אשכנזי או מרוקאי, הם שחטו את כולם. ואתה שורף האסמים שהקריב את ילדי מדינת ישראל לפני אסון 7 באוקטובר. אתה גזען שפל, ואנחנו נרדוף אותך עד יומך האחרון. זכור מה אמרתי: אתה אפילו לא פסיק בהיסטוריה של העם הנפלא הזה. באשר אליכם שם, יסמין סאקס פרידמן, חברתי היקרה והאהובה, יש פה אדם בשם מאיר כהן – שהוא בעיניי איש מרשים, איש מעורר השראה – והוא בא לפה ויצא חוצץ נגד האמירה הגזענית הזאת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כולנו. מה זאת אומרת?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

לא. לא יצאתם נגד. שתקתם. שתקתם בשתיקת הכבשים המאפיינת אתכם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה? מתי היית בכנסת? לא ראיתי אותך חודש בכנסת.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

שתקתם כי העדפתם שהאפיפיור, שהפופ, הגורו אהוד ברק, יכול להגיד מה שהוא רוצה. מה שהוא רוצה. אתם הייתם צריכים להוציא הודעה – כל ראשי סיעות האופוזיציה – לגנות את האמירה הגזענית, המחליאה הזאת. מה זה הדבר הזה? אנחנו, בני הארץ הזאת, ירשנו אותה מאבותינו, אנחנו בעלי הארץ הזאת, ואף אחד אחר לא יאמר מי טוב יותר מהשני. אנחנו לחמנו על הארץ הזאת ושפכנו דם על הארץ הזאת. יש עוד כוכב אחד, שקוראים לו רני רהב. זה מתחבר לשתיקה שלכם. השבוע הוא רשם הודעה מחליאה בטוויטר. אני לא רוצה לחזור עליה. הוא לעג לאנשים כהי העור, לאחינו בני העדה האתיופית המפוארת, העדה הזאת של האריות והלביאות, שעלו ארצה ברגל עם חיות טורפות ועם מסורת אדירה. ב-7 באוקטובר – אני רוצה לדבר על חבר שלי, חבר טוב שלי, שנפל ב-7 באוקטובר. הוא במקרה גם אתיופי. במקרה באותו הבוקר הארור הוא יצא מהבית שלו עם אקדח בלבד.

היו"ר יעקב מרגי:

באופקים.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היושב-ראש, אמרו שאני יצאתי עם כפכפים. לא יצאתי עם כפכפים. יצאתי עם בלנדסטון. אבל אחי האהוב, ישראל צ'אנה, גיבור ישראל, בן העדה האתיופית, יצא עם כפכפים, אמיתי, עם האקדח שלו, יצא ובאופקים לחם, הרג מחבלים והציל חיים של מאות אזרחים. הוא לא שאל אם הם אשכנזים או מזרחים. זה לא עניין אף אחד. אני שואל: למה אתם שותקים? למה אתם שותקים? עד מתי תמשיכו לקרוע את העם הזה? הרי בסרבנות, כשהקריבו את הילדים שלנו, שתקתם, שלושת הקופים. עכשיו תצאו חוצץ, תגידו שאהוד ברק השפל, הגזען הבזוי הזה, ואותו רני רהב, לא מייצגים אתכם. תאמרו את זה. ממה אתם מפחדים? זה מה שכל המצביעים שלכם חושבים. יש לכם מצביעים בני עדות המזרח, שהם פטריוטים, והם אנשים מצוינים, והם אנשים מדהימים ואדירים וציוניים. איך אתם שותקים? איך אתם ממלאים פיכם מים כשפוגעים פה בעדה שלמה, העדה האתיופית המפוארת, בבני עדות המזרח המפוארים האלה? אני חושב שזה קצת מספר את הסיפור של הטרגדיה בשנים האחרונות. לעיתים אדם ששותק כשהוא רואה עוול לא פחות פוגע מאשר מי שעושה את העוול עצמו. והנהגה ומנהיגות – אני מדבר לחבר'ה הנהדרים פה, דור התקומה והניצחון, שיושב למעלה – הנהגה זה לא להיות שלושת הקופים; הנהגה זה להיות נחשון בן עמינדב, זה שקם ואומר לאהוד ברק, תתבייש בעצמך, ולרני רהב, תתבייש בעצמך. אינכם ראויים. אינכם יכולים לומר דברים כאלה. אבל השתיקה שלכם – יש מונח, אדוני היושב-ראש – ובזה אני אסיים – שנקרא שתיקה רועמת. זה למעשה אוקסימורון. אוקסימורון זה ביטוי מורכב של שני מרכיבים הסותרים זה את זה, כגון שתיקה רועמת. ואתם, השתיקה הרועמת שלכם, השתיקה הרועמת שלכם, כאשר אתם נותנים לאנשים פתחון פה לגזענות ברמה השפלה ביותר, השפלה ביותר, זה פשוט אסון נוראי, אסון נוראי. החובה שלכם היא לדבר ולומר שאתם יוצאים חוצץ נגד זה. וברשותך, אדוני היושב-ראש, אני אסיים בזה: עדות המזרח הם שווים בני שווים. הסבים והסבתות שלנו, שיישבו את הנגב והגליל, אכן סיפרו להם סיפור שונה. אבל במקום לבוא ולשקוע לתוך אותם - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נאור, אתה יכול לשבת, יש עוד כמה פרמטרים לפני שאתה נואם. יש דברים, יש הצעות אחרות.

נאור שירי (יש עתיד):

אני השני, לא?

היו"ר יעקב מרגי:

בהצעה הזו לסדר-יום יש עוד פרוצדורה עד שנעבור. בבקשה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

מה שאתה אומר. אבל אני יושב כל היום. אחרי זה יגידו שאני יושב, בטלן. סמוטריץ' אומר שאנחנו בטלנים.

היו"ר יעקב מרגי:

לא. אתה בסדר גמור. אתה פעיל.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

לא, אתם לא בטלנים, אתם פשוט שתקנים, וזה מסוכן לא פחות. השתיקה הרועמת – למה יש את האמירה שתיקה רועמת?

קריאה:

מה הוא אמר?

היו"ר יעקב מרגי:

שתקנים.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

שתקנים, שתקנים.

היו"ר יעקב מרגי:

נאור שירי לא חשוד בשתקנות.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

שתקנים מלשון שותקים.

קריאה:

- - - שקרנים.

נאור שירי (יש עתיד):

אני שתקן גדול.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

לא, חלקכם גם שקרנים, אבל במקרה הזה לא. אבל אני כן רוצה לומר – שתיקה רועמת, הביטוי הזה, למה הוא נאמר? כי הרי השתיקה היא שקטה, היא לא יכולה להיות רועמת. אבל לעיתים השתיקה שלכם, של אותו מחנה שמתקרא שמאל, היא הרבה יותר מסוכנת מאשר זעקה גדולה, והיא נשמעת למרחקים. מצולות הגזענות הללו שהגעתם אליהן, הן מצולות מסוכנות מאוד. אבל אני כן יודע לומר לכם בשם העדה המזרחית, אני מדבר כאן בצורה מפורשת: אנחנו לא ניפול לתוך אותן מצולות של מסכנות. אנחנו דור התקומה והניצחון. שפכנו דם על הארץ הזו, אוהבים את הארץ הזו. מהאקדמיה – תופסים תפקידים, תפקידי מפתח, תופסים תפקידים משמעותיים מאוד. בעזרת השם נצעיד את הארץ המובטחת הזו לעבר הפוטנציאל האדיר שקיים בה, כי זו ארץ זבת חלב ודבש – גם למזרחיים וגם לאשכנזים. אהוד ברק, תתבייש בעצמך. אתה פסיק בהיסטוריה, וגם את זה ישכחו. עם ישראל חי, כמובן, למרות השתיקה שלכם. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לסגן השר אלמוג כהן. לתגובת הממשלה ביקשו להציג עמדה נוספת. חברת הכנסת מרב מיכאלי ראשונה, ואחריה – עופר כסיף. עד דקה מהצד.

נאור שירי (יש עתיד):

תישאר. לאן אתה הולך? לאן אתה הולך?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - - לגלעד קריב - - -

נאור שירי (יש עתיד):

תישאר שם, תישאר שם, יא פחדן.

היו"ר יעקב מרגי:

נאור, למה אתה צועק?

נאור שירי (יש עתיד):

איזה פחדן אתה. תישאר.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אני פחדן? אני פחדן - - - יש עתיד - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נאור, אתה מפריע. בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

נאור, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

נאור שירי (יש עתיד):

למה?

היו"ר יעקב מרגי:

אין לך כבוד לבית הזה. היא עומדת, ממתינה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

היו"ר יעקב מרגי:

סגן השר, זה מפריע. תודה. דקה לרשותך, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אני לא מקשיב לקונספירציות - - -

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה, אדוני. רציתי להגיד פה לחברים מתיכון בקריית אונו שראיתם פה הדגמה איך עלה חברי והעלה סוגיה אמיתית. הקבינט קיבל היום החלטות – בתור יושבת-ראש ועדת המשנה בוועדת חוץ וביטחון למוכנות צה"ל וביטחון שוטף אני אומרת לכם – שגורמות לסכנה ביטחונית מיידית מוחשית להגדלה והעצמה של הטרור ועומס על צה"ל, שגם ככה פרוס בכל הגזרות עם הרבה איומים. מה קיבלתם בתמורה? קיבלתם פה נאום מתלהם על גזענות ועל איזה משהו שאמר מישהו שהוא לא בשום תפקיד, ומה בכלל חשוב, למה זה בכלל מעניין, ובעיקר איך זה מתייחס למה שבאנו להגיד. באנו להגיד – אתם תלכו לצבא בעוד שנה, שנתיים. אתם תצטרכו להתמודד, אתן ואתם תצטרכו להתמודד עם ההשלכות של הטרור ביהודה ושומרון. אתם תצטרכו לשרת שם. אתם אלה שתופקרו להחלטות מדיניות פשוט חסרות אחריות, בלי עבודת מטה, בלי גיבוי בין-לאומי, בלי תשובות למה שיקרה.

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן. תודה. זה דקה, לא יותר. תודה.

מרב מיכאלי (העבודה):

זאת המציאות.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

מרב מיכאלי (העבודה):

משפט אחרון, ברשות אדוני.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

מה שהם קיבלו, ההחלטה, יביא אותנו למדינה דו-לאומית, ומסכן את מדינת ישראל. זה הסיפור. על זה לא קיבלתם תשובה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חבר הכנסת עופר כסיף, גם דקה מן הצד.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. אני באתי לדבר מכאן ולא מהעמדה הקרובה אליי כי רציתי לדבר גם אליכם. אבל תרגישו חופשי. הגזען לא רואה את דבשתו. הדברים המזוויעים, המחליאים, שאמר אהוד ברק, ראויים וקיבלו מאיתנו גינוי מוחלט, כי גזענות היא גזענות היא גזענות, ולא משנה כלפי מי היא. חבר הכנסת, חבר המפלגה הקומוניסטית תַּוְפיק טובי, בכנסת ב-1951 אמר את הדברים הבאים: האפליה העדתית המכוונת נגד יהודי ארצות המזרח היא פשע לא רק כלפי אותם עולים, אלא כלפי החברה כולה. אין לי את הזמן להאריך, ואנחנו כולנו שותפים לזה, אבל כפי שאמרתי, הגזען אינו רואה דבשתו. הדובר פה מסית בשפה גסה, אלימה, בריונית, ואפילו לקח חלק בריוני ואלים בגזענות כנגד ערבים פלסטינים – והוא יטיף? הממשלה, שלא תומכת בהצעת החוק שלי להנצחת ילדי תימן – הם ידברו על גזענות? ההפקרה של השכונות בתל אביב לנדל"ניסטים, שאתמול העליתי לדיון בוועדת הפנים כדי שלא יפנו אותם, כדי שלא יגרשו אותם חסרי כול – איפה הממשלה פה? הדבר האחרון, משפט אחרון – לצערי, אין לי הרבה זמן: גם אנחנו נגד טרור. למעשה, תומכי הטרור הם מי שיושבים בצד ההוא של הבית. הם אירחו פה כנס לפני שבועיים של הצדעה, הצדעה לטרוריסטים בשטחים הכבושים.

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן. חבר הכנסת עופר כסיף, תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

הכיבוש הוא הטרור העיקרי. המתנחבלים הם הטרוריסטים העיקריים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חברי הכנסת – המציע, מסתפק?

גלעד קריב (העבודה):

יש תגובה למציע?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היושב-ראש, מה זה מתנחבלים? מה, קלמנזון מתנחבל?

היו"ר יעקב מרגי:

סגן השר.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

רגע - - -

היו"ר יעקב מרגי:

סגן השר, יש ועדת אתיקה, תתלוננו עליו שם.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מה זה הדבר הזה?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לא להפריע לי. המציע מסתפק?

גלעד קריב (העבודה):

דיון במליאה.

היו"ר יעקב מרגי:

דיון במליאה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מה זה מתנחבלים? מה זה האמירות האלה? אתה צריך להעיף אותו מפה.

קריאה:

כבוד היו"ר, הוא צודק במה שהוא אומר.

היו"ר יעקב מרגי:

סגן השר, תודה. יש ועדת אתיקה, תתלוננו שם. ותהיו אמיצים.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מה, האחים קלמנזון גם מתנחבלים?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לו מותר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מחית.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

ובניה ריין הוא מתנחבל?

היו"ר יעקב מרגי:

מחית. תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

מה קרה? מה קרה? הוא כל הזמן קורא לנו מחבלים - - -

קריאה:

לא אומרים דבר כזה. אנשים שמיישבים את הארץ לא מתנחבלים.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אתה תומך טרור. אתה תומך טרור. תתבייש - - -

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

היו"ר יעקב מרגי:

סגן השר, אני לא רוצה להוציא סגן שר.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

היו שוחטים אותך. יש לך מזל שאתה חי בישראל.

היו"ר יעקב מרגי:

סגן השר. סדרנים, תודה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

תומך טרור.

היו"ר יעקב מרגי:

אנחנו עוברים להצבעה להכליל את הנושא בסדר-היום של המליאה. מי שמצביע בעדה, כמובן שהוא מצביע בעד שזה יהיה בסדר-היום של המליאה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בעד – אחד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אי לכך, אני קובע שהנושא יעלה בסדר-היום של המליאה מתי שנשיאות הכנסת תאשר זאת.

היו"ר יעקב מרגי:

יש פה בקשה אישית להודעה אישית של חבר הכנסת איימן עודה על האשמה שהאשים אותו סגן השר כתומך טרור. את זה אני לא שמעתי, אבל כן שמעתי שהוא אמר לו מרגל. זה גם מקנה לו את הזכות להודעה אישית. אי לכך, עומדים לרשותך חמש דקות. בבקשה, אדוני.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, כמה נושאים: אחד, לגבי המשכורת – אנחנו עובדים קשה, קשה מאוד, אבל הוא צריך לדעת מי מצביע עבורנו; מי שמצביע עבורנו יודע היטב מה העמדות שלנו. אין יותר אנושי ואין יותר צודק עבור שני העמים מאשר העמדות של סיעת חד"ש-תע"ל. יבוא יום בקרוב שכולם יאמצו את העמדות שלנו. זה כל כך פשוט, חברים, גם אחרי המלחמה הקשה ביותר. נשארו פה שני עמים – אין דרך אחרת, חברים. אין דרך אחרת אלא להכיר בזכויות הלאומיות של שני העמים, מדינה לצד מדינה, עם הסדרי ביטחון, ולחיות בשלום. לגבי התפיסה של תומכי טרור, אני רוצה לשאול: מי כובש את מי? מי שולל זכויות ממי? מי? האם לעם נכבש בכל מקום בעולם יש זכות להיאבק למען החירות שלו? יש זכות כזו או אין? יש דברים, למשל פגיעה באזרחים, בוודאי שצריך לצאת נגד – לפני כל דבר פוליטי, ממקום מוסרי. ממקום מוסרי לצאת נגד – חד וחלק. אבל האם לעם נכבש יש זכות בסיסית להיאבק נגד הכובש למען שחרורו, למען העצמאות שלו? בוודאי שכן, בוודאי, זה בכל מקום בעולם. מי שתומך בהמשך הכיבוש – הוא התומך בטרור, הוא בעצמו תומך בטרור. רציתי לדבר על האמירה, שאני צריך להיות שמח בגלל שאני חי במדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. אני חושב שמי שטוען את הטענה הזו צריך להתמודד עם כמה שאלות, להתמודד אובייקטיבית עם כמה שאלות. המדינה היחידה במזרח התיכון שהחליפה את האוכלוסייה בשנת 1948 בשביל להתחיל את הדמוקרטיה שלה היא מדינת ישראל – ורק מדינת ישראל. היא החליפה את האוכלוסייה בשביל להתחיל את הדמוקרטיה המספרית.

טלי גוטליב (הליכוד):

המדינה לא החליפה את האוכלוסייה, אתם ברחתם. והתשתם אותנו במלחמות התשה שעלו לנו בטובי בנינו.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

המדינה היחידה במזרח התיכון - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תומך טרור שמוציא עלינו לעז.

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לך מפה כבר. לך תמסור ד"ש לג'יבריל רג'וב - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

- - שכובשת עם אחר – עוד פעם – המדינה היחידה במזרח התיכון שכובשת עם אחר היא מדינת ישראל.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - שילך לירדן - - -

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, שמענו. תודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

צריך להתמודד עם השאלה הזו. אני רוצה לגעת בנושא קונקרטי: הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית – הפשיעה, הביטחון האישי.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - תומך טרור - - -

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, לא שומעים. טלי גוטליב, את רוצה שאני אקרא אותך לסדר?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

יש קריאות, קריאה ראשונה, קריאה שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הסברתי לתלמידים. הם לא מבינים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

בסדר, הם שומעים, הם לא צריכים הסבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

הם לא מבינים, בצדק - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, טלי, זהו. בבקשה, תמשיך, אדוני.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

טלי, צוחקים עלייך.

טלי גוטליב (הליכוד):

שיצחקו עליי. ואל תקרא לי טלי. מי אתה שתקרא לי בשם הפרטי שלי? אתה לא תקרא לי בשם הפרטי שלי.

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא תקרא לי בשם, אני לא חברה שלך. אני לא יהודיית המחמד שלך. לא יהודיית המחמד שלך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הזמן שלי, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יעקב מרגי:

אל תפנה אליה, היא לא תתייחס אליך. אני אתן לך. תודה. בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

בסולם מאסלו עניין הביטחון האישי הוא מספר אחת, שתיים. בקרב הערבים בישראל המצב הכי גרוע, יותר מכל קבוצה ערבית אחרת בכל המזרח התיכון.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם לא דואגים לערביי ישראל, הליכוד דואג לערביי ישראל. אדוני השר, במה הם דואגים לערביי ישראל?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

בכל המזרח התיכון אין מצב כזה – לא בתימן, לא בסעודיה, לא בקטר, לא במצרים, לא בתוניסיה, לא במרוקו – אין אחוז פשיעה כמו אחוז הפשיעה בקרב הערבים בישראל. לכן, כשמדובר על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, יש שאלות בסיסיות. כל בן אדם אובייקטיבי אומר, אתה יודע מה, יש מרחב דמוקרטי אחת, שתיים, שלוש, ארבע – אבל ואללה, אני צריך להתמודד עם השאלות הללו. האם אכן קרה כך וכך ב-48', כן או לא? האם מדינת ישראל כובשת את העם הפלסטיני, כן או לא?

טלי גוטליב (הליכוד):

אין עם פלסטיני, אין עם פלסטיני.

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אבל אי-אפשר לסבול - - -

היו"ר יעקב מרגי:

בסדר, אז הוא יכול לומר. עומדת לו הזכות לומר.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש לו תעודת זהות כחולה. למה יש לו תעודת זהות? תוותר עליה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, זה בלתי אפשרי.

היו"ר יעקב מרגי:

היית פה היום?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כן.

היו"ר יעקב מרגי:

היה הרבה "בלתי אפשרי" כאלה. בבקשה, גברתי, תודה. בבקשה, אדוני, תמשיך.

טלי גוטליב (הליכוד):

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

טוב, אני מסיים כך – כשחברת הכנסת משם תוקפת אותנו, זה עושה לנו רייטינג, כי פתאום יש אקשן. לכן את תמשיכי, אז האנשים יראו את הווידאו שלנו בכל מקום, יגידו ואללה, יש אקשן. אז תמשיכי, זה דווקא עוזר. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - כל הכבוד. אמרתי לכם, החברה הערבית לא תצביע לכם.

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת טלי גוטליב, אני לא יכול להמשיך. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

ההצעה הבאה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: התנהלות המשטרה וחיפוש משפיל בעירום בגופו של קטין במשחק כדורגל. את ההצעה הגיש חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה, אני מזמין את חבר הכנסת נאור שירי להציג את ההצעה.

היו"ר יעקב מרגי:

אדוני, עשר דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מי השר?

היו"ר יעקב מרגי:

אתה תראה אותו עוד מעט.

נאור שירי (יש עתיד):

מי?

היו"ר יעקב מרגי:

מי שיעלה להשיב. תלמידי י"ב, ההמשך של קריית אונו, ברוכים הבאים, לא הספקתי לברך אתכם.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם ההמשך? חבל שלא – הייתם צריכים לקרוא לחצי השני. לא שאתם חצי לא טוב, אבל החצי השני היה נוכח פה כשאלמוג - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו נכנסת עוד קבוצה.

נאור שירי (יש עתיד):

גם מקריית אונו? או, יפה, מישהו - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

כן, יש 200 תלמידים.

נאור שירי (יש עתיד):

מישהו נשאר היום בעיר, בקריית אונו, ללמוד?

היו"ר יעקב מרגי:

יוזמה ברוכה. אני חושב שכמעט כל החודש הזה התלמידים מקריית אונו, שכבת י"ב, הגיעו לכנסת.

נאור שירי (יש עתיד):

יפה מאוד. חשוב מאוד. היה חשוב – דווקא ביקשתי מהם גם בצעד חריג, מהחבר'ה מקריית אונו – כיתה י"א או י"ב? י"ב – שיישארו לשמוע את התשובה לאלמוג. סגן השר אלמוג כהן עומד פה, זה מה שנקרא היום שלו בכנסת בחודש הזה – עומד פה וצועק עלינו, חבר הכנסת לוי, איך אנחנו לא מגנים גזענות, ואיך אנחנו לא מגנים אפליה. איך באמת, איך אתם המזרחים – כאילו אני, אני האשכנזי, כן? אני ואהוד ברק – אני מציע לך כזה דבר, ואני מציע שתהיה אמירה חד-משמעית בכנסת הזו: אהוד ברק, תתפטר. די, מספיק, כמה שנים אתה ראש ממשלה? כמה שנים? זה כבר בלתי, אין, די. איפה הגבלת הכהונה? איפה קצת ריסון? מה אתם מזכירים לי – עומד פה, אתם עם הגזענות – ואז הוא שכח, או שהוא בכלל לא ידע – אלמוג כהן יושב בממשלה, מה זה סגרגציה – שמפלה בנות מזרחיות בסמינרים החרדיים. כמה פעמים דיברנו על זה? הוא חלק מממשלה שאם את בת עדות המזרח בירושלים ואת מגיעה לסמינר, אז שואלים כמה מזרחית היא, ועל פי איזה קריטריון ואחוז המזרחיות שלה היא יכולה להיכנס ללימודים. עם זה אין לו בעיה. אבל מה שאהוד ברק – הוא עושה לנו פה עכשיו סקירה לגבי מה הוא אמר, איך הוא אמר, כמה הוא אמר, מי אמר, מי אמר למי, כמה מיקי לוי גינה, כמה לא. אנחנו, יש עתיד – אני אטפל בכם. ואז הוא בורח, הפחדן. אלמוג, אם אתה שומע, תגיע לפה למליאה, ואל תאיים עלינו, ואל תגיד לנו פחדנים. "אני תכף אטפל בכם, יש עתיד" – יאבאל'ה, ממש חששתי. עוד שנייה הוא גם יגיד לי שאני מחבל.

היו"ר יעקב מרגי:

אני יכול?

נאור שירי (יש עתיד):

בבקשה.

היו"ר יעקב מרגי:

לתשומת ליבך, על חשבוני, לא על חשבונך. אני אוסיף לך את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה יודע מה? עליי, עליי.

היו"ר יעקב מרגי:

עמדה פה חברת כנסת שהתייחסה לאמירות של אהוד ברק: את מי זה מעניין? רציתי, התאפקתי לא לשאול אותה: אם זה היה נוגע אלייך, זה היה מעניין אותך או לא? עכשיו תמשיך, לרשותך, אני אחזיר לך את הדקות.

נאור שירי (יש עתיד):

את מי זה מעניין – זה אומר שהבן אדם בכלל לא בפוליטיקה. תגיד, האירוע עם הבנות בסמינרים החרדיים בירושלים, זה נראה לך הגיוני? אני באמת שואל אותך, אמיתי.

היו"ר יעקב מרגי:

אי-אפשר להיתמם, הבן אדם היה ראש ממשלה, היה רמטכ"ל - -

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אבל עזוב – בסדר, היה ראש ממשלה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

- - מוביל דעה בציבור.

נאור שירי (יש עתיד):

מוביל דעה, נו – תגיד, אתה רוצה שעכשיו אני אוציא את כל המובילי דעה – בעיקר הבנים, אגב - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מגנה. מוכן לגנות.

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר, אז נראה לך שאנחנו לא מגנים אפליה? נראה לך שאני מעודד מישהו?

מיקי לוי (יש עתיד):

נאור, הבאתי את זה לוועדה לביקורת המדינה, שרק מבקר המדינה יבדוק את זה, מאיר כהן – הצביעו נגדנו.

נאור שירי (יש עתיד):

את הסמינרים החרדיים. זה בסדר. אתה קורא איך מערכת ציבורית, עיריית ירושלים באגף החינוך, עושה סלקציה בין אנשים על פי מזרחים או אשכנזים. אתה קורא איך הם מדרגים אותם לפי רמת ההלבנה שלהם, ואז אתה אומר: ואללה, תשמע, מזה – דממה אצלכם. צרצרים אצלכם. שנה שלמה אני מנסה – ולא רק אני, גם מאיר כהן וגם מיקי לוי, אנחנו מנסים לטפל בזה – כלום. אני פונה לעירייה – כלום, אפילו לא עונים לי. ועכשיו אתם מדברים איתי על מה שאהוד ברק אמר? אז כשאתה עושה אחד ועוד אחד – ואללה, לא יודע מה להגיד לכם. אבל בסדר, עזוב, זה כבר חמש דקות לריק, כי הרי שום דבר לא ישתנה. עד שאנחנו לא נחליף אתכם, עדיין תהיה אפליה במערכת החינוך במדינת ישראל. לנושא ההצעה לסדר-היום: ההצעה הזו לסדר-יום, אני חושב שהיא הרבה יותר גדולה מהנושא עצמו. באופן כללי, יתכבד השר – שר, אתה עונה לי? אתה משיב לי. אני באמת רוצה, כי אתה – לא משנה. אתה תשיב לי מה שכנראה - - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

נאור שירי (יש עתיד):

לא, כי שלחו לך את התשובה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני לא יודע אם רצית להגיד מחמאה או הקטנה, אני והיושב-ראש כבר במתח - - -

נאור שירי (יש עתיד):

לא, כי יום רביעי, לא משנה כמה הצעות לסדר-יום - - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אמרתי, אתה יודע מה? אולי הפעם תצא מחמאה – אבל לא יכולת.

היו"ר יעקב מרגי:

זה כמעט יצא לו, אבל הוא לקח - - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

כמעט יצא לו, ואז הוא עצר.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה רוצה שאני אחמיא לך?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

לא, לא, לא, זה בסדר גמור.

נאור שירי (יש עתיד):

אז מה אתה רוצה?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני רוצה שאתה תהיה ביש עתיד ברשימה בפעם הבאה – זה לא יתרום לך, אל תחמיא לי.

נאור שירי (יש עתיד):

זה לא משנה, אבל בסדר גמור. אני שמח שכל מה שמשנה לך זה העתיד הפוליטי שלי, באמת, לשנייה חיממת את ליבי. אני עוד שנייה עושה לך לבבות, באמת - - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה יודע שבהוד השרון הם – נאור, בהוד השרון הם בלחץ, הם רוצים שאתה תמשיך.

נאור שירי (יש עתיד):

מי בלחץ בהוד השרון?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

הם לא רוצים שתחזור, רוצים שתישאר בכנסת.

נאור שירי (יש עתיד):

אולי זה סניף הליכוד לא רוצה שאני אחזור.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

לא, אתם - - -

נאור שירי (יש עתיד):

לא יודע. אולי.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתם לא רבים על אותם קולות.

נאור שירי (יש עתיד):

תתפלא דווקא.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

קשה לי להאמין.

נאור שירי (יש עתיד):

תשאל את ארנון אברמוב - - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

במיוחד אחרי השנתיים האחרונות לא השארת מקום לספק.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא, אל תדאג. בסניף הליכוד, ארנון וכולם, הכול בסדר שם, בדני, הכול טוב. אני גם יודע מתי אתה מגיע לעיר, יושב באוהל של אילן, הכול בסדר, אבל לא - - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

באוהל? איזה אוהל? יש לו דווקא פרגולה יפה.

נאור שירי (יש עתיד):

פרגולה, זה מזמן כבר לא אוהל.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

פרגולה, המרת את זה לאוהל?

נאור שירי (יש עתיד):

תקשיב שנייה, באופן רציני, אני באתי לומר לך שכאילו עכשיו אתה תענה לי, אבל אז נזכרתי שאתה עונה בשם איתמר בן גביר. איתמר בן גביר לא סופר את הכנסת. הוא לא סופר את הכנסת. הוא לא סופר שאילתות, לדעתי מעל 100 שאילתות שהגשנו לו. הוא לא סופר את הפיקוח הפרלמנטרי. הוועדה שאמורה לפקח על המשטרה היא פרוטזה במקרה הממש ממש טוב, פרוטזה שלא קשורה לשום דבר בכל הנוגע לפיקוח. אני אתן לך דוגמה מאתמול, לא קשור בכלל לדיון. אתמול נערך דיון מהיר שהיה אמור להגיע – הגיע חודש וחצי אחרי בהפרה של תקנון הכנסת, על מה? על נתוני פשיעה במדינת ישראל. הציבור והחוק מחייבים את המשטרה להגיש את הדוחות האלה. אנשים רוצים לדעת איפה יש פשע. כנסת ישראל באמצעות הממ"מ דורשת ממשטרת ישראל להביא נתונים – אין. אתמול הוא פוצץ את הדיון. למה? כי הוא טען שאנחנו רוצים לעשות רק סרטונים בוועדה. אמר את זה שר הטיקטוק, ליטרלי הוא השר, הוא יו"ר המפלגה שלו – ואז הוא גם הוציא את זה בסרטון. הפנייה הזו – כבר למעלה מארבעה חודשים אני מנסה לטפל בזה שמפגינות – אגב, לא רק משמאל, לא רק בקפלן, לא רק בכדורגל, גם מפגינות מהימין – מגיעות למשטרה ומפשיטים אותן לעירום מלא – עירום מלא, חיפוש בעירום מלא – אלה מפגינות; מפגינים שהפגינו נגד המשטרה ונגד הממשלה; ילד שהלך למשחק כדורגל, עצרו אותו בצד והפשיטו אותו, עשו לו חיפוש בעירום, הכול בניגוד לחוק. תגיד לי, אם הכנסת הזו לא תפקח על המשטרה, כשמפשיטים מפגינים ומפגינות – מפשיטים על מה? על הפרה של סדר ציבורי. הם הרימו שלט – אגב, השלט הראשון, המקרה הראשון ששמעתי היה על צו 9 בחסימה של משאיות לסיוע ההומניטרי. עצרה אותם המשטרה על ההפגנה, שהרימו שלט – ועשתה חיפוש בעירום. אותו כנ"ל המפגינים נגד ניר ברקת – שלוש מפגינות נעצרות, נאזקות ומופשטות בתחנת משטרה. וזה לא מעניין אף אחד בכנסת. אתה פונה למשטרה – אין תשובה. אתה פונה לשר – ממנו והלאה, הוא עכשיו באילת עושה אבובים. תכף אנחנו נראה אותו מפרסם איזה פנקייק מקומי. זה חשוב, הוא עושה אבובים, והולך לאייס-מול לעשות אחלקרח. אבל כשאתה דורש מהממשלה או מהשרים או מהכנסת – איך יכול להיות שמפגינים שנעצרים – תאר לך שאישה שהפגינה נגד חוק הגיוס, היא במקרה לגמרי תהיה חרדית – תיעצר במשטרה ויפשיטו אותה. אתם תשרפו את המשכן. אתם תשרפו את המשכן. ואין תשובה. אין כלום – כלום.

היו"ר יעקב מרגי:

כמי שהכנסת חשובה לו, וכבודה של הכנסת חשובה לו, היה בעבר – אני בכל אופן כיו"ר ועדה – שר שלא השיב לי לשאילתות או לא שיתף פעולה עם הכנסת – החקיקה שלו, התקנות שלו, לא טופלו בוועדות. תעצרו.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל אין את זה. אדוני היושב-ראש, אני יודע שאצלך רק מהאנושיות זה לא היה קורה. אבל פה האנושיות היא פרוטזה, היא פשוט פרוטזה. הוא לא מפקח על כלום, על שום עבודת משטרה. הוא רק מעודד את מערך הדוברות המפואר של המשטרה, שהטענה שלו כלפי ספירה של גופות במרחב הציבורי - - -

היו"ר יעקב מרגי:

קיבלת עוד דקה בגלל ההפרעות.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה. עשה ספירה של גופות במרחב הציבורי – גלעד, אתה זוכר מה הוא אמר בטלוויזיה – מה אתם סופרים לנו רצח במשפחה? איך אנחנו מעיזים לספור את זה כרצח, לא הודיעו לנו על זה קודם. זה מערך הדוברות. ואז אתה מצפה שמערך הדוברות יעביר נתונים לכנסת – אגב, אפילו לא לחברי הכנסת. אין שום כבוד בוועדה הזו. הוועדה הזו היא כלום, היא ריק. אני בחיים לא ראיתי – ואני מאוד הערכתי אותו – תת-אלוף במילואים שהופך להיות טירון, במקרה הטוב, של אחד שמשתמט. אני בחיים לא ראיתי את זה, פשוט אסקופה נדרסת. כל הכנסת הזו – אסקופה נדרסת. הוא לא סופר כלום. הוא לא עונה לשאילתות למעלה משלוש שנים, אני אומר לך. לא עונה לשאילתות, לא מגיע להשיב, לא מגיע לכנסת, לא מדווח לוועדה על פי צורך. על פי חוק הוא חייב להגיע לדווח על פעילות משרדו. ואז, כשהוא מגיע, זה הופך להיות מופע - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

- - שבו הוא מודה לחנמאל, אומר לו: יקום חנמאל, עבודה מעולה - -

היו"ר יעקב מרגי:

גם תוספת הזמן אזלה. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

- - מוחא לו כפיים, מודה לדוד בבלי – משפט אחרון – אתה זוכר את זה? תקום – בואו תחלקו לו פרסי אוסקר. בחיים לא היה ביזיון כזה.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים. תודה. תודה. אני מזמין את השר אלי כהן להשיב בשם הממשלה על ההצעה לסדר-היום. בבקשה, אדוני.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת נאור שירי, אני חייב לציין שהשאילתה שלך היא שאילתה עניינית או הצעה לסדר-היום. אני חייב לציין שההצעה לסדר-היום היא הצעה בהחלט חשובה, שראוי באמת לענות עליה בצורה עניינית ובכובד ראש. אני מקריא מתוך ההתייחסות של השר בן גביר, לאחר הבדיקה שהוא עשה בהמשך לשאילתה וגם לאחר הפרסומים שהיו בתקשורת. שם הוא אומר שלא ניתן לאתר בוודאות על פי הפרסום וללא פרטים נוספים בדיוק את האירוע הספציפי. הוא ביקש גם אם תוכל להעביר. הוא אומר שבמה שנבדק, זה לא נכון כי בוצע חיפוש בעירום או חיפוש בגוף; ככה לפי תשובה שככל הנראה הוא קיבל מהמשטרה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ראיתי את זה בעיניים. שקרן.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

הוא מציין כי משטרת ישראל היא הגוף האמון על שלום הציבור וביטחונו ופועלת מתוקף תפקידה לשמירת הסדר הציבורי באירועי ספורט, ומכוח זה אף הוקנו לה סמכויות לעניין חוק איסור אלימות בספורט, שמאפשר לה על חיפוש בגוף ביציאה ובכניסה וסמוך לאירוע, במסגרת הסמכויות שמוקנות לה, רק במקרה שבו יש יסוד סביר לחשד כי בגופו של החשוד נמצאת ראיה להוכחת ביצועה של עבירה. כפי שנמסר מהגורמים הרלוונטיים, במקרים שבהם נדרש לבצע בידוק וחיפוש, הם מבצעים על פי חוק באוהלי בידוק באופן דיסקרטי. נמסר לו ממחוז תל אביב שלפני כל משחק מרכזי, מופץ לשוטרים מסמך הנחיות מיועמ"ש המחוז המרענן ומחדד את הסמכויות הרלוונטיות. יוער כי נושא החיפושים הוא נושא חשוב, שנמצא גבוה בסדר העדיפויות של שר הבל"מ, והוא מתכוון בין היתר לקיים דיון בנושא הזה גם עם המשטרה וגם עם השב"ס. אם יש לך עוד מקרים ספציפיים על האירוע – תעביר לו. כפי שנמסר לו מהמשטרה, לא היה בידוק בעירום, וטוב שכך. במעבר חד, לאחר ההתייחסות העניינית להצעה לסדר-היום שהעלה חבר הכנסת שירי, חברים יקרים, "אני יהודי תחילה, ורק אחר כך ישראלי - - - המדינה לפי הכרתי נוצרה למען העם היהודי כולו ובזכותו. הדבר שקיים את העם היהודי בכל הדורות והביא ליצירת המדינה היה החזון המשיחי של נביאי ישראל, חזון גאולה יהודית ואנושית. מדינת ישראל היא עכשיו מכשיר ההגשמה של חזון משיחי זה." אדוני היושב-ראש, את הדברים האלמותיים הללו אומר ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל דוד בן-גוריון.

גלעד קריב (העבודה):

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

לאורך אלפי שנים העם היהודי התפלל שלוש פעמים ביום לחזור לארץ ישראל ולירושלים.

גלעד קריב (העבודה):

בשבת ארבע פעמים.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

וברגע שנוצרה ההזדמנות, לא היססו. וראינו את אותם יהודים שמגיעים מאירופה, ולמרות רוחו של ברק, גם ממדינות ערב לשעבר – מגיעים לכאן, מגשימים את החזון, מקימים את המדינה, ואחרי אלפיים שנות גלות זכינו להקים כאן מדינה יהודית, המדינה היהודית היחידה לעם היהודי. בעזרת השם זכינו שחזון הנביאים יתגשם והקמנו מדינה יהודית משגשגת, דמוקרטית, עם צבא עוצמתי, שהוכיח שהוא הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, עם כלכלה חזקה, עם עתיד מזהיר, כפי שאנחנו רואים גם בשער החליפין, בייצור, בנתוני האבטלה, בחברות הבין-לאומיות שמגיעות. אנחנו אף פעם לא נשכח שהמדינה הזאת קמה בזכותם של גיבורים רבים שסיכנו את חייהם, ולצערנו גם של אלפים שנפלו למען הקמת המדינה. אלתרמן קרא לגיבורים האלה "מגש הכסף שעליו ניתנה מדינת היהודים". ושמענו לפני כמה דקות את איימן עודה, גיס חמישי, עוכר ישראל, שאומר שהעם הישראלי זה עם כובש.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אז אני אציין לך, אדון כסיף, שגם אתה לא ראוי להיות בכנסת ישראל. לכן אני לא מכנה אותו חבר כנסת. אין עם כובש בארצו.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

- - - רק גזענים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, תודה. קריאת ביניים, באמת.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

המדינה הזאת היא מדינת העם היהודי, היא לא מדינת כל אזרחיה כפי שאתה רוצה. המדינה הזאת הוקמה לממש – כן, תצא החוצה, כי לא נעים לך לשמוע, וטוב שיצאת. המדינה הזאת הוקמה כמדינת העם היהודי, ויש כאלה, כמו עודה וכסיף, שרוצים למחוק את הזהות היהודית של המדינה. הם רוצים לנצל את הדמוקרטיה על מנת לפגוע במדינה. הם תומכים באויבנו, מגנים את חיילי צה"ל, וצריך להקיא אותם מהכנסת. שיהיה ברור: כל אזרח במדינת ישראל הוא שווה זכויות – זכאי לבחור, זכאי להיבחר. אבל מי שפועל כנגד המדינה, ולא משנה מיהו – ערבי, יהודי, דרוזי או נוצרי – אין לו מקום בכנסת ישראל. אם איימן עודה, טיבי או כסיף רוצים לחיות במדינה ערבית, יש יותר מ-20 מדינות. הדלת פתוחה, השמיים פתוחים, והם מוזמנים ללכת ולעזוב ובהקדם. הגיע הזמן שנראה את אותם גיבורים גדולים. כשכיהנתי כשר החוץ בתחילת כהונת הממשלה, זכיתי להעביר את החוק שקובע שמי שמייצג את מדינת ישראל בעולם, חייב להצהיר על כך שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. בימים אלה אנחנו מקדמים חוק שכל מי שזוכה להיות חבר כנסת כאן, בבית הזה, בבית הפרלמנט, בית המחוקקים של העם היהודי, גם לפי החזון של ראש ממשלתנו הראשון, יהיה חייב להצהיר אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אין מקום בכנסת ישראל לגיס חמישי, לתומכי חמאס, לתומכי אונר"א ולמי שקורא לחיילי צה"ל רוצחים. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. יש שתי בקשות לעמדה מהצד. הראשונה שבהן – של גלעד קריב. יש לך דקה בלבד להציג עמדה מהצד. בבקשה, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני, תודה. ראשית, אני מבקש להתנצל בפני ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל דוד בן-גוריון, ששמו ודבריו נזכרו בנאום הגזעני והדוחה ששמענו עכשיו מפיו של האדם שכיהן כשר החוץ - - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

מדינה יהודית ודמוקרטית.

גלעד קריב (העבודה):

אתה לא מפריע לי, אתה לא מפריע לי, גזען ודוחה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה בושה לכנסת ישראל.

היו"ר יעקב מרגי:

כבוד השר, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה היית שר החוץ וחבר הקבינט ב-7 באוקטובר.

היו"ר יעקב מרגי:

כבוד השר אלי כהן, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה חתום על מזוודות הכסף לחמאס, שומע, אלי כהן? לא יעזור לך - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

גלעד קריב (העבודה):

- - שר החוץ של ממשלת הטבח.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

היו"ר יעקב מרגי:

כבוד השר, זה לא מכובד.

גלעד קריב (העבודה):

אלי כהן, חבר הקבינט שהוביל אותנו אל הטבח. חבר קבינט, שר חוץ שאחראי ל-7 באוקטובר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

גלעד קריב (העבודה):

אלי כהן, אתה היית שר החוץ שלקח סיכון מחושב אל מול סנוואר. לא יעזור לך, שר החוץ של ממשלה 7 באוקטובר אלי כהן.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים, עם תוספת הזמן. תודה. נא לסיים.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

גלעד קריב (העבודה):

הפחדן המתחמק מאחריות. השר השלישי בחשיבותו בממשלת הטבח.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

לא יעזור לך, לא תברח מאחריות.

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, תודה רבה. נא לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

שר חוץ שעשה משאים ומתנים עם קטר ועם החמאס.

היו"ר יעקב מרגי:

הלו, לא הפסקת לדבר, וקיבלת עוד דקה.

גלעד קריב (העבודה):

הוא הפריע לי.

היו"ר יעקב מרגי:

הלו, איזה הפריע לך?

גלעד קריב (העבודה):

עוד משפט אחד.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה מכיר בזה שלא הצליחו להפריע לך. בבקשה, עוד משפט אחד.

גלעד קריב (העבודה):

תודה. לגופם של דברים ולא לגופו של ממשלת הטבח, ידידי חבר הכנסת נאור שירי, כפי שאתה יודע, אין שום סיכוי לתקן את דרכיה של משטרת ישראל - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. משפט אחד.

גלעד קריב (העבודה):

- - כל עוד השר הוא זה שקובע את המדיניות, ולכן אני קורא לך להצטרף להצעת החוק למנוע מהמשטרה חיפוש בעירום אלא בצו בית משפט.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חבר הכנסת סימון דוידסון, נמצא? לא. המציע, מסתפק?

נאור שירי (יש עתיד):

דיון במליאה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הכללת הנושא בסדר-היום של המליאה כשיוחלט בנשיאות. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר היום – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בעד - שישה חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא ייכלל מתישהו בסדר-היום של המליאה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – ההצעה הבאה, רגילה אף היא, בנושא: הסדרת המעמד המקצועי של מדריכי השיקום – לאור משבר בריאות הנפש. את ההצעה הגיש חבר הכנסת עופר כסיף. אתה עקבי בנושא הזה, אני רואה, גם בוועדה וגם כאן. בבקשה, אדוני, אבל ברשותך, חבר הכנסת עופר כסיף, פספסתי הודעה אישית של איימן עודה. אני אקרא לך שוב. חמש דקות לרשותך, אדוני.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש יעקב מרגי, לפני שאני אתחיל אני רוצה להגיד לך משהו ברמה האישית. אני יודע שאנחנו לא מסכימים על הרבה דברים, ויכול להיות שבשנים האחרונות המצב דווקא החמיר והיו נסיבות קשות. מה שאתה עושה עכשיו הוא ממלכתי. זה אמור להיות הדבר הכי טריוויאלי.

היו"ר יעקב מרגי:

החלטת לפגוע בי פוליטית, אני מבין.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לא לא לא, אתה לא תיפגע. אתה בא בממלכתיות, זה אמור להיות טריוויאלי, אבל אנחנו הגענו לשלבים שהדבר הטריוויאלי הפך להיות – וואלה, מרגי הגון. והאמת, אתה הגון.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני מעריך אותך. גיס חמישי; לך למדינה ערבית. אני רוצה להגיד לך, השר אלי כהן, האנשים מזהים מי אמיתי ומי מזויף. אפילו האנשים הכי רחוקים שיש, הכי רחוקים, אנשים בעוצמה יהודית, אני מסתכל עליהם, ואומר: זה ימין על מלא וגזען והוא אמיתי. למה אני מסתכל עליך ורואה בך אופורטוניסט? באמת אני אומר לך, רואה בך אופורטוניסט, רואה בך בן אדם שמודד מתי הבחירות הפנימיות בליכוד, אז עכשיו יש לך כמה ערבים – בוא, אני אכסח אותם. אני רואה בך בן אדם אופורטוניסט. אתה יודע, לפעמים יש יריבים, אפילו אויבים.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה גר כאן במדינה, ואתה נגד המדינה.

היו"ר יעקב מרגי:

השר, בישיבה. לא קוראים קריאות ביניים בעמידה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה יודע מה? אתה קמת עכשיו בגלל שאתה חלש. אני הקשבתי לך ולא אמרתי, אבל אתה חלש. אתה לא רוצה שישמעו את מה שאני אומר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אין צבוע יותר ממך. אתה הרי - - - נגד מדינת ישראל.

היו"ר יעקב מרגי:

כבוד השר.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה לא רוצה שישמעו את מה שאני אומר. זה העניין, אתה לא רוצה שישמעו את מה שאני אומר.

היו"ר יעקב מרגי:

כבוד השר, זה לא מכובד.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה צבוע. אתה שונא את המדינה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

יא עמי, תן לי, תן לי לדבר עכשיו. תן לי לדבר עכשיו.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה גיס חמישי. אתה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

השר אלי כהן, קריאות ביניים נהוג בישיבה. בבקשה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אם יש לך מינימום של כבוד - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני מבקש את הזמן שלי, כבוד היושב-ראש.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה תקבל, אדוני.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

מינימום של כבוד - - - שונא את המדינה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני מבקש את הזמן שלי, כבוד היושב-ראש.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תודה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה צבוע ואופורטוניסט - - -

היו"ר יעקב מרגי:

קנית לו את הזכות לומר הודעה אישית, תאפשר לו, אין מה לעשות. היית צריך לקחת את זה בחשבון. בבקשה, אדוני.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

בין יריבים ואפילו אויבים, אפילו אויבים – אני מדבר ממקום תיאורטי.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה - - - ואתה גיס חמישי.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

זה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות, איפה הזמן שלי?

היו"ר יעקב מרגי:

השר אלי כהן, הייתה לך הזדמנות ויש לך עוד הזדמנות בהצעה הבאה לסדר-היום, אז בבקשה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

עוד מעט נגמר לי הזמן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה מדבר על יריבים ולפעמים על אויבים. אתה אומר: אני האנטיתזה שלו, לא מסכים איתו על שום דבר, אבל כמה שהוא גזען, הוא אמיתי. הוא אמיתי. למה כשאני מסתכל עליך אני רואה בן אדם אופורטוניסט? אופורטוניסט. צבוע. צבוע.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה הכי אופורטוניסט. אתה מקבל משכורת ממדינת ישראל ואתה מתנגד למדינת ישראל.

היו"ר יעקב מרגי:

השר אלי כהן, נא לאפשר לו, אני אצטרך להוסיף לו זמן.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תוסיף לו. תראה, אני הולך עוד כמה דקות בכל מקרה, אבל שישמע טוב מאוד: רק אדם צבוע מתנגד למדינה ומקבל ממנה משכורת.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

יש בחירות פנימיות בליכוד, כולם רואים שאתה חלש. אתה חלש, כולם רואים שאתה חלש. כולם רואים.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה חלש. עשר שנים, מה עשית? עשר שנים, מה עשית בכנסת?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אז אתה רוצה להתנפל על חברי הכנסת הערבים בשביל לקבל קולות.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

מה תרמת? איזה חוק העברת?

היו"ר יעקב מרגי:

כבוד השר, זה לא נהוג. מה, אני אקרא אותך לסדר?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

סליחה, בטח.

היו"ר יעקב מרגי:

מה אתה מאלץ אותי? למה אתה עושה לי את זה?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

לא, אני יוצא עוד מעט. בסדר.

היו"ר יעקב מרגי:

- - - להתאפק לשמוע. אמרת דברים קשים, הוא שמע אותם והוא מגיב עליהם.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

לגבי לעבור למדינה ערבית אחרת. אתה חייב להפנים שזו המולדת שלי; שאין לי מולדת אחרת מלבדה. אני מוכן להתערב איתך שתבוא איתי לחיפה שלי, ולכל מקום בארץ – אני אדע על כל מקום בארץ יותר טוב ממך. אני מחובר לכל מקום בארץ הזו יותר ממך.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

גם יהודים נולדו במדינות ערב ועברו.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

הארץ הזו בליבי, בנשמתי, זו המולדת שלי על אפם וחמתם של כל הגזענים.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

סבתא שלי נולדה באלג'יר ועלתה לארץ ישראל. לא טוב לך כאן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני לא אעבור לשום מקום, אבל אני, להבדיל ממך, איאבק למען שוויון בין שני העמים.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אל תעשה כלום, אל - - - את המדינה. איך אומרים - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

בן אדם חלול כמוך רוצה עליונות יהודית. אני אספר לילדים שלי ולנכדים שלי שהטיחו בנו שאנחנו גיס חמישי, שאנחנו אני לא יודע מה - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה תמשיך לשבת כאן ותראה את דגל ישראל מאחוריך. תראה מה יש מאחוריך, דגל ישראל.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

- - אבל עמדנו איתנים. עמדנו איתנים.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

דגל ישראל מאחוריך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

עמדנו איתנים בפני כל הגזענים. עמדנו איתנים ואנחנו נספר לכולם: כל ההגמוניה המרושעת - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

איזה חוק העברת? איזה חוק?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

- - כל ההגמוניה המרושעת לא הצליחה כהוא זה להנמיך, לגרום לנו להוריד את הראש, אלא לעמוד זקופים מולכם - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

זקוף ליד הדגל.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

- - מולכם, יא גזענים.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

זקוף ליד הדגל.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום כפי שהזכרתי. נחזור אליו – הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: הסדרת המעמד המקצועי של מדריכי השיקום לאור משבר בריאות הנפש. את ההצעה הגיש חבר הכנסת עופר כסיף. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות עומדות לרשותך להציג את ההצעה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, "אנחנו נפגשים עם מתמודדי נפש יום-יום, אמורים לתת להם תקווה. אני לא יודע איך אפשר לעשות את זה אם אין לנו תקווה לסגור את החודש". את האמירה הנוקבת הזאת אמר יושב-ראש איגוד מדריכי השיקום, ערן כהן, במהלך כינוס ההשקה של השדולה לקידום מדריכי השיקום שהקמתי לפני כשנה, במאי 2025. מי ישקם את המשקמים? איך אפשר לטפל במי שכל כך זקוק לכך כשאתה נמצא במאבק יום-יומי על הזכויות ותנאי ההעסקה שלך עצמך? בשנת 2000 חוקקה הכנסת את חוק שיקום מתמודדי נפש בקהילה, אותו יזמה וקידמה מורתי, חברתי למפלגה הקומוניסטית ולתנועת חד"ש, תמר גוז'נסקי. החוק לשיקום נכי נפש בקהילה מסדיר את זכאותם של אנשים עם פגיעה נפשית לשירותי שיקום בקהילה. מטרתו של החוק היא לשקוד על שיקומם של נכי הנפש ושילובם בקהילה, כדי לאפשר להם להשיג דרגה מרבית אפשרית של עצמאות תפקודית ואיכות חיים, תוך שמירה על כבודם ברוח חוק-היסוד. זו לשון החוק, אבל חוק על דפי הספר אינו מספיק. החקיקה חייבת להיות מיושמת בשטח, מבוצעת בפועל, על מנת להביא לשינוי המיוחל. כאן נכנסים לתמונה מדריכי השיקום. מדריכי שיקום הם האחראים, יחד עם עובדים סוציאליים מתאמי טיפול, על ליווי והדרכה של משתקמים בניהול אורח חיים עצמאי ושילובם בקהילה ובחברה. הם פועלים מכוח חוק שיקום נכי נפש בקהילה, תש"ס–2000. הם מי שנותנים רוח חיה בפועל לשאיפת המחוקק לשקם חלק ניכר ממתמודדי הנפש בתוך הקהילה והחברה ולא במוסדות סגורים. הם מי שמצילים נפשות, פשוטו כמשמעו, של מתמודדי נפש מאשפוז שאינו מיטיב איתם, ובכך גם משחררים את מערכת הרפואה לאשפוז של מי שזקוק לו באמת. כחלק מהשיקום בקהילה, המדריך השיקומי הוא איש הצוות שבא במגע הקרוב ביותר עם המשתקם, ער לכל שינוי במצבו, צרכיו ומצוקתו, ומשמש גם מתווך בין המשתקם לשאר המערכת הקהילתית והטיפולית. ההסמכה המקצועית הנדרשת ממדריך השיקום, מהי? תואר ראשון? אולי לימודי תעודה מקצועית? אולי איזה קורס? לא ולא ולא. בהתאם לנוהלי משרד הבריאות, רק לאחר שלוש שנים מיום כניסתו של מדריך שיקום למערך בריאות הנפש, עליו להשלים קורס ייעודי קצר בן כ-100 שעות. המצב המביש הזה נגרם מאחר שעל פי החוק היבש אין כל הגדרה מקצועית ברורה של תפקיד מדריך השיקום. בהיעדר מעמד מקצועי וללא רגולציה מתאימה, השוק נותר פרוץ ומדריכי שיקום – שגם כך מועסקים בשכר זעום בשל היעדר המעמד המקצועי – נאלצים לקחת על עצמם תפקידים של שניים ואף שלושה עובדים, שאינם בנמצא ועובדים שעות נוספות, לעתים קרובות ללא תגמול. כדי להבין את חומרת המצב, מספיק להציץ ברשתות החברתיות במודעות של מתמודדי נפש, שתרים באופן עצמאי עבור מדריכי שיקום לעצמם. זו הפקרות טוטאלית של המדינה וגלגול האחריות לגורם המוחלש ביותר, מתמודד הנפש ומשפחתו. מנגד, מצוקת כוח האדם מובילה מסגרות שיקום לדחות מתמודדי נפש חדשים מקבלת שירות, ולגייס עובדים שהכשרתם וניסיונם המקצועיים אינם מספיקים. עוד באפריל 2022 ערכה עמותת יספר"א – האגודה הישראלית לשיקום פסיכיאטרי, סקר עומק בהובלתו של פרופ' מקס לחמן מהפקולטה למדעי החברה והבריאות באוניברסיטת חיפה. הממצאים היו קטסטרופליים: רוב מוחלט, מעל 80% מהנשאלים, דיווחו על מצוקות ברמה ניכרת עד חמורה בכוח אדם, בגיוס עובדים ובשימור צוות מדריכים. קולות רבים מן השטח מדווחים על מחסור חמור בכוח אדם ומדיניות דלת מסתובבת של תחלופת עובדים גבוהה בשל היעדר התנאים. והשאלה היא, האם משרד הבריאות מסוגל להקשיב להם? האם הוא מסוגל לפתור את המצוקה? שנה מאוחר יותר, באוגוסט 2023, פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת מחקר מקיף שערך על השירותים שמעניק משרד הבריאות למתמודדי נפש מכוח החוק. גם המחקר הזה העלה תמונת מצב עגומה של נגישות מוגבלת לשירותי דיור, פנאי, תעסוקה ורווחה בקהילה – הבסיס לחיים אוטונומיים של מתמודד הנפש. למעשה, משרד הבריאות עצמו הודה במסגרת בקשת המידע של הכנסת – ואני מצטט ממה שמסר משרד הבריאות: "השירותים הקיימים אינם מבטיחים מענה הולם בכל התחומים למגוון הצרכים הקיים היום בקרב מתמודדי הנפש", בשל "השינוי המתמשך במאפייני האוכלוסייה והקושי בגיוס אנשי מקצוע בהיקף מתאים". כך מסר משרד הבריאות. כלומר, משרד הבריאות יודע ומכיר את המצוקות, אבל בוחר שלא לפעול בהתאם. אם ההפקרות הזאת הייתה איומה לפני המלחמה, הרי שכעת היא נוראה שבעתיים.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

האיש הזה לפני חצי שעה קרא למתנחלים "מתנחבלים". הוא לא יכול לדבר, זו תעודת עניות. תוריד אותו מהודכן.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

מבקר המדינה קבע בדוח בחודש פברואר לפני שנה - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

זו תעודת עניות שהוא מדבר. תעודת עניות למדינת ישראל שהוא קורא למתנחלים "מתנחבלים".

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

- - שמערך בריאות הנפש קרס, פשוטו כמשמעו, בעקבות טבח 7 באוקטובר - -

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

הוא פסול. זו תעודת עניות שהוא מדבר. זו תעודת עניות של מדינת ישראל שהוא קורא למתנחלים "מתנחבלים".

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

- - ושהמשבר האמיתי עוד לפנינו, בשל העלייה המטאורית במספר הנזקקים לטיפול. שנה חלפה מאז פורסם דוח המבקר, ובחודש ינואר קיימה הוועדה לענייני ביקורת המדינה דיון לבקשתי, ובו נחשף כי משרד הבריאות כלל אינו מתכוון לכלול את מדריכי השיקום בחוזר המנכ"ל הקרוב בעניין הסדרה מקצועית. 90% מהעובדים במערך שיקום הנפש הם מדריכי השיקום. כיצד נוכל לבנות מערכת איתנה יותר אם הם חסרי מעמד מקצועי? בזמן שמשרד הבריאות גורר רגליים, דווקא העובדים עצמם הם אלו שהתעוררו, התאגדו, וחותרים לשינוי המצב המעוות. מדריכי השיקום, שמסיימים משמרות שוחקות בתנאים קשים, הקימו איגוד מקצועי רוחבי, וחבריו השתתפו בכנס של השדולה שקיימתי בזמנו, וכמובן מצפים להיענות הכנסת לבקשותיהם וצורכיהם. תסתכלו עליהם, שימו לב אל אותם מדריכי שיקום, אלו שלא רק נאבקים על נשמתו של כל מתמודד נפש, אלא גם יוצאים למאבק על זכויותיהם שלהם. ארבע דרישות מרכזיות יש לאיגוד המקצועי: האחת, הסדרת המקצוע – מעמד מוסדר, תעודות, תקן משרות; השנייה העלאת שכר והוגנות - סולם שכר ברור וזכויות ראויות; השלישית, תנאי העסקה מכבדים – חוזים תקינים, דמי מחלה, פנסיה; הרביעית, הכשרות איכותיות – תוכניות הכשרה מתקדמות בפיקוח של משרד הבריאות ובמימון של המעסיק. זה בסיסי, זה פשוט וזה נחוץ. יש להם את תמיכתי המלאה, ואני מאמין שאת תמיכתו של כל אדם הגון בבית הזה ומעבר. על המשבר שלא הספקנו לתקן בזמן אמת, שילמנו בדם יקר, אז לכל הפחות נתחיל בתיקון עכשיו. אני קורא למשרד הבריאות לפעול באופן מיידי להסדרת המעמד המקצועי של מדריכי השיקום, לרגולציה ברורה של גדרי המקצוע ושל האופק התעסוקתי במסגרתו ולפיקוח ובקרה על רמת השכר, תנאי העסקה וההכשרות המקצועיות במסגרות. ולחברי הכנסת, אני מבקש מכם את תמיכתם בהעברת ההצעה לסדר-היום לדיון במליאה. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת כסיף. מי בשם הממשלה משיב? השר וסרלאוף, בבקשה. אדוני השר, השר וסרלאוף, הוא סיים, נשמח לשמוע את תגובתך. תודה. בבקשה, אדוני.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב על הצעה לסדר-היום בנושא הסדרת המקצוע של מדריכי השיקום של מתמודדי הנפש. משרד הבריאות רואה חשיבות רבה - - -

היו"ר יבגני סובה:

סליחה, אדוני השר, אני לא מצליח לעקוב אחרי מה שאתה קורא. טיפה במהירות פחות מהירה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני אעשה את זה.

היו"ר יבגני סובה:

גם אני רוצה לשמוע. תודה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני מתכבד להשיב על הצעה לסדר-היום בנושא הסדרת המקצוע של מדריכי השיקום של מתמודדי הנפש. משרד הבריאות רואה חשיבות רבה בתפקידם של מדריכי השיקום בתוך מסגרות שיקום מתמודדי נפש בקהילה. המדריכים הם למעשה הדמויות שפוגשות את המטופלים ביום-יום ומסייעות להם בהליך השיקומי. עבודת המדריכים מבוצעת בצורה רגישה, מכבדת, ומקצועית. בימים אלה נמצא משרד הבריאות בעבודת מטה משמעותית הדנה בכלל שירותי השיקום, ומייצרת תוכנית אסטרטגית רחבה למערך השיקום של מתמודדי הנפש בישראל. במסגרת עבודת המטה תיעשה גם עבודה על הגדרת תפקיד המדריכים כחלק מההבנה שמדובר בתפקיד משמעותי וחשוב בשיקומו של כל מתמודד. אומנם לא מדובר במקצוע בריאות, אך ברור כי יש צורך לעדכן ולבסס את הגדרת תפקידם של המדריכים כתומכים מקצועיים לטיפול, וכן לייצר הכשרות מתאימות אשר תדענה לתת למדריך כלים לעבודתו היום-יומית החשובה ותסייע לו למקד את פעילותו באופן מיטבי. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לכבוד השר. אתם מסתפקים? מה אתם רוצים?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה למליאה.

היו"ר יבגני סובה:

אנחנו נצביע לפי בקשתו של חבר הכנסת כסיף להביא את הנושא הזה למליאת הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – חמישה, אין מתנגדים. ההצעה הזאת תועבר להמשך הדיון במליאת הכנסת.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצעה רגילה לסדר-היום, בנושא: שלושה בתי כנסת בראשון לציון חוללו בשבוע שעבר; חמישה ספרי תורה נבזזו. את ההצעה הגיש חבר הכנסת יונתן מישרקי. אני מזמין את חבר הכנסת מישרקי להציג את ההצעה. לרשותך עד עשר דקות. בבקשה, יונתן.

יונתן מישרקי (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, הנושא הזה, האמת שהוא מאוד – אני מקווה שאני אצליח לסיים את הנאום כמו שצריך, כי באמת זה מטען רגשי כבד, כמי שהיה באירוע מהסוג הזה, אבל אני מייד אגיע לזה. בשבוע האחרון נפרצו וחוללו שלושה בתי כנסת בראשון לציון. חמישה ספרי תורה נבזזו, וספרי קודש הושלכו בביזיון. מקום שמסמל קדושה הפך לזירת פשע. אלה מראות שחשבנו שהם שייכים להיסטוריה האפלה של עמנו או למקומות רחוקים מעבר לים, אבל הם קרו כאן, בלב המדינה היהודית, בשנת 2026, לא בשוליים, לא בחצר האחורית, אלא בתוך שכונות מגורים, ליד בתי ספר, ליד בתים של משפחות שמבקשות רק לחיות את אמונתן בשקט. הדיווח היבש היה פריצה לבתי כנסת וגנבה, אבל מי שנכנס לבית הכנסת ורואה את ארון הקודש פתוח, ביזוי וחילול של בית הכנסת, יודע שזאת לא עבירת רכוש ולא גנבה מהסוג שלצערנו התרגלנו אליה – זו פגיעה בקודשי ישראל. לצערי הרב, לפני כמה חודשים הייתי בבית כנסת במשכן שלום, בקדימה-צורן, יחד עם ראש המועצה הדתית עופר גואטה וגבאי בית הכנסת זכי מאור. אני מנסה להעביר את התחושות של מה שחוויתי בביקור הזה לאחר חילול בית הכנסת, וזה קשה ביותר, מכיוון שכאשר אתה מדבר על חילול בית כנסת, אתה מדבר על ספרי תורה, אתה מדבר על ספרים שהושלכו על הרצפה בביזיון נורא, אתה מדבר על ספרי קודש קרועים; פשוט אתה רואה ספר שלקחו אותו, קרעו מהאמצע, השליכו. אני באמת אומר, הייתי שם עם רב בית הכנסת בביקור הזה מייד לאחר הפרסום, ואני לא יכול לתאר בפניכם כמה זה מזעזע לב יהודי לראות את המראות הקשים האלה. ואני מדבר באמת באמת מכאב, כי כשהייתי שם, באמת, גם דמעתי כי לא יכולתי לעמוד בסיטואציה הזו. אני מבקש להדהד פה קריאה – ואגיע אליה עוד רגע – אבל אנחנו צריכים לזכור שאם מקרה כזה היה באיזשהו מקום בעולם, בקהילה יהודית אחרת, היינו שומעים קול זעקה מכל קצוות הקשת הפוליטית כמובן. אבל דווקא כשזה קורה כאן, אנחנו חושבים – אולי ממעיטים קצת. אומרים: תשמע, זה אולי משוגע שנכנס, אולי מישהו שקרה לו איזה התקף. אבל כשאנחנו לא צועקים את הצעקה ואת הכאב, אנחנו לכאורה מנרמלים.

היו"ר יבגני סובה:

תגיד, המשטרה בודקת? הוגשה תלונה? חשוב מאוד לדעת את זה.

יונתן מישרקי (ש"ס):

כן. אני מייד נוגע בעניין. לגבי קדימה צורן – הייתי שם. לאחר שלושה שבועות תפסו איזשהו בחור, שהוא היה, באמת, ככל הנראה, מעורער בנפשו, וטופל. אבל המקרים האלה כבר חזרו והפכו לסוג של שגרה. במקרה של ראשון לציון, אני לא חושב שיש – אנחנו כבר נשמע כנראה בתשובה, אבל אני לא יודע אם תפסו את מבצע הפוגרום הזה. אני ביקשתי את הדיון הזה כדי לתהות ולשאול על הרעש הציבורי שאיננו, ועל הזעזוע האמיתי, שאמור באמת להרעיד כל לב. אנחנו חיים במציאות שבה על פגיעה בסמל שלטוני או גרפיטי על מוסד של אוכלוסייה אחרת, מקפיצים מייד כוחות, פותחים מהדורות, מייצרים גינוי חד וברור – ובצדק. במדינת חוק אסור שתהיה פגיעה בשום סמל, בשום ציבור, בשום מרחב, שמייצג זהות ושייכות. אבל כשהפגיעה היא בבית כנסת, כשהארון פתוח, כשהספרים מושלכים, כשהלב של קהילה שלמה נרמס, דווקא אז אנחנו שומעים שקט. לא שומעים כלום. דממה. כאילו מדובר בעוד מקרה או עוד ידיעה בעמוד האחורי. דווקא כששורפים את הנשמה של הציבור המסורתי, יש דממה. המקרים שאירעו בראשון לציון, כפי שהזכרתי, אינם עומדים לבדם. הם לא המקרים היחידים שאנחנו היינו יכולים לפטור את עצמנו מהם באמירה שבכל חברה יש שוליים. המקרים הללו מצטרפים, למרבה הצער, לשורה של אירועים דומים בחודשים האחרונים. יש כאן תופעה, יש כאן מדרון חלקלק ומסוכן, ואנחנו חייבים לעצור את זה מייד וביד קשה. אנחנו משדרים לעבריינים ולפושעים שבתי הכנסת במדינת היהודים הם, חלילה, הפקר. אדוני היושב-ראש, אני לא מבקש רק אמפתיה אלא מעשים. הפנייה שלי כאן היא לשר לביטחון הלאומי וכמובן למפכ"ל המשטרה. תקימו צוותי חקירה מיוחדים למקרי הפריצה הללו, עם יעד ברור ותוצאות בשטח. השקיעו את המשאבים הנדרשים – הטכנולוגיים, המודיעיניים והחקירתיים – כדי לשים יד על המבצעים ועל מי שמסייע להם. לא ייתכן שספרי תורה ייעלמו – כאילו בלע אותם האדמה, ושהקהילות יישארו עם השבר הנורא. ואני אוסיף, אולי, בנימה אישית. אולי נכון, באמת, שגופי התקשורת, כמובן בהתאם לחוק, ובצורה מסודרת, יפרסמו את אותם אלו שעושים את העוולה הנוראה הזאת, את הפוגרום הנורא הזה ויוקיעו אותם בשער בת-רבים. אולי נצליח לחסוך ככה מקרים מזעזעים נוספים שכאלה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת יונתן מישרקי. בהחלט אירוע מצער, וכולנו צריכים להזדעזע מכך. בואו נשמע את תשובת השר על ההצעה הזאת. לא סתם שאלתי אותך, יונתן, איפה זה קרה, משום שאני לא שמעתי על זה אפילו בחדשות. קראתי את זה עכשיו. אני שאלתי, כי אני לא שמעתי. בדרך כלל אנחנו קשובים לדברים חדשותיים, אבל פה זה איכשהו - - -

יונתן מישרקי (ש"ס):

על זה בדיוק אני מדבר - - -

היו"ר יבגני סובה:

בבקשה, אדוני.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תחילה, אציין את המובן מאליו שחשוב שייאמר. חילול בית כנסת, מקדש מעט, ועוד במדינת ישראל, הוא אירוע מזעזע שהלב היהודי לא יכול לשאתו. המדיניות של השר בן גביר ושל משטרת ישראל היא אפס סובלנות ונקיטת יד קשה בכל מקרה ומקרה. מכאן לנמסר ממשטרת ישראל. מתחילת שנת 2026 התקבלו בתחנת ראשון לציון שתי תלונות בגין פריצה וגנבה מבתי כנסת בעיר: הראשונה בתאריך 3 בפברואר 2026 – הוגשה תלונה בגין פריצה לבית כנסת ברחוב היקב 11 בראשון לציון, וגניבה של כסף מקופות הצדקה במתחם. בגין תלונה זו נפתח תיק, ובתום מאמצי חקירה והפעלת אמצעים טכנולוגיים על ידי היחידה החוקרת, אוותר החשוד במעשה, נחקר ונעצר. ביום 5 בפברואר הוגש כתב אישום ובקשה למעצר תום ההליכים כנגד החשוד. המקרה השני: בתאריך 3 בפברואר 2026 – הוגשה תלונה בגין פריצה לבית הכנסת ברחוב תורה ועבודה 40 בראשון לציון, וגנבה של ארבעה תיקים של ספרי תורה, שתי ערכות תפילין וטלית. בית הכנסת אינו מצולם ולא נמצאו ממצאים נוספים. בגין תלונה זו נפתח תיק, והוא עודנו בחקירה. בבדיקות חוזרות ונשנות לא נמצא כי יש קשר בין האירועים. תחנת ראשון לציון, כמו כל משטרת ישראל, רואה בחומרה כל ניסיון פגיעה בשגרת החיים של תושבי העיר, ולבטח פגיעה וחילול של המקומות הקדושים, ופועלת ביתר תשומת לב באירועים מעין אלה. התחנה משתמשת בכל האמצעים העומדים לרשותה, הגלויים והסמויים, על מנת להביא לגילוי העבריינים ולמיצוי הדין עימם. בבדיקה שערכנו, עד שנת 2020, נראה כי הייתה ירידה במקרים של פגיעה מכוונת בבתי כנסת – מבלי לגרוע מכך שכל פגיעה היא נוראית, חמורה, כפי שצוין, וכל פגיעה היא פגיעה שאסור שתקרה. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לשר וסרלאוף. המציע, מה אתה מציע? לא שומע. אתה מסתפק בתשובת השר. אוקיי, טוב.

היו"ר יבגני סובה:

אנחנו, רבותיי, נעבור לנושא הבא. ההצעה הבאה היא הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: המגיפה השקטה: הבדידות כגורם סיכון לתמותה. את ההצעה הגישו חברי הכנסת: חבר כנסת יונתן מישרקי, אורי מקלב וטטיאנה מזרסקי. ראשון המנמקים חבר כנסת יונתן מישרקי, בבקשה.

יונתן מישרקי (ש"ס):

תודה לך, אדוני היושב-ראש. תודה לך כבוד השר על תשובתך בשם השר לביטחון לאומי. הסיבה שהסתפקתי בתשובת השר, היות שאני יודע כמה הנושא הזה חשוב למשטרה ולעומד בראשה, למפכ"ל המשטרה ולשר הביטחון הלאומי. לכן, לא ביקשתי להוריד את הנושא לדיון המשך. אני בטוח שהמשטרה תמשיך הלאה לעשות את מה שהיא צריכה לעשות בכל הכוח בהקשר הזה. אני מבקש להקריא בפניכם נתונים שהגיעו אליי מדובר זק"א ישראל חסיד. בשבוע שעבר אותר גבר כבן 72 במצב ריקבון ברחוב עטרות בחולון. ביום שלישי, לפני שבועיים, דווח על גבר ערירי שאותר בדירתו בחיפה במצב ריקבון מתקדם. ב-7 בינואר השנה, דווחו שני מקרים דומים באשדוד. ב-1 בינואר השנה דווח על גבר בן 78, שאותר בדירתו בדימונה כשהוא בתחילת ריקבון. אלה חלק מהמקרים שפורסמו בחודש וחצי האחרונים, שקיבלתי, כפי שאמרתי, מדובר זק"א ישראל חסיד. כמובן שכל זה קורה בתקופת חורף. לא מעט מקרי היפותרמיה שאנחנו שומעים עליהם בחודשים הללו. מקרים שחלקם הסתיימו, למרבה הצער, בקביעת מוות. התמונה הזו מתחברת באופן ישיר לנתונים שפורסמו בסוף שנת 2025. 213 בני אדם – עוד פעם: 213 בני אדם – אותרו במצב ריקבון מתקדם. זו עלייה של 8% לעומת שנת 2024. אני מתנצל שאני מדבר על מספרים ואחוזים, אבל כל בן אדם כזה, כל קשיש, כל מבוגר, שמת מוות אכזרי כזה, בבדידות כזו – כמובן שלא צריך להרחיב איך נראית גופה במצב ריקבון מתקדם. בתוך המציאות הזאת, חשוב להזכיר את מתנדבי ארגוני זק"א, כולם, שעושים עבודת קודש. הם מגיעים לזירות הקשות, פועלים במסירות ובאומץ בטיפול בכבוד המת. אדוני היושב-ראש, באמת שקשה לדבר על זה. אנחנו נוגעים פה בהרבה מקרים בשוטף שלנו, אבל אני מנסה לדמיין את אותו קשיש בדקות או בשעות האחרונות שלו, כשהוא רועד מקור ונמצא במצב כזה, ואחרי זה מוצא, לא עלינו, את מותו בכזו בדידות, ובכזה קושי. זה לא נתפס ולא עולה על הדעת. התורה ציוותה אותנו על "לא תעמוד על דם רעך", והרמב"ם אומר על הציווי הזה כי הוא מן הלאווים החמורים, משום ש"כל המאבד נפש אחת - - - כאילו איבד עולם מלא". וכמובן "כל המקיים נפש אחת" כאילו קיים את העולם כולו. אני יודע שמשרד הרווחה והרשויות המקומיות עושים קמפיינים והסברה ומובילים פרויקטים לעידוד קשרים חברתיים. זה חשוב, אבל זה לא מספיק, כי מי שבאמת בסיכון, הרבה פעמים לא רואה קמפיין, לא ירים טלפון ולא יבקש עזרה. אם אנחנו רוצים למגר את התופעה, חייבים לעשות פעולות אקטיביות של איתור, כדי למצוא את הנפגעים הפוטנציאליים. אחת הבעיות המרכזיות היא שאין היום גוף לאומי אחד שמרכז תמונת מצב בסיסית על אזרחים ותיקים, על אנשים עם מוגבלות ועל אנשים בודדים בסיכון. המידע מפוזר בין גופים שונים: ביטוח לאומי, משרד הרווחה, משרד הבריאות והרשויות המקומיות. כל אחד מחזיק חלק קטן מהפאזל. בלי חיבור הנתונים ובלי כתובת אחת שמנהלת את האירוע הזה, זה לא יעבוד. כשאנחנו מדברים על איתור יזום של אזרחים שחיים לבד ונמצאים בסיכון, אפשר להשתמש בסימנים הכי בסיסיים; למשל, מד מים. יש כמה רשויות כבר שפועלות ומריצות פיילוטים. כן, מד מים שמחובר למערכת, ורואים שלא פתחו את המים, יודעים שיש איזשהו אירוע, ומרימים טלפון, מסתכלים, מבקשים מהשכן לדפוק וכו'. יש עוד כל מיני טכנולוגיות ואנחנו בהתפתחות בהקשר הזה. צריך להכניס את זה, צריך להטמיע את זה מול החשמל וכדומה. אנחנו ממש עכשיו בעיצומם של ימי החורף, והזמן הזה הוא גורם מכריע, כל יום שעובר בלי פעולה יכול להסתיים באסון. אני מבקש בסיום הדיון פה להוריד את הנושא לדיון בוועדת העבודה והרווחה, ואני רוצה גם לבקש ולהודות לטטיאנה והרב מקלב, על הצטרפות להצעה הזאת.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה, חבר הכנסת מישרקי. הדובר הבא, חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. בבקשה אדוני, שלוש דקות.

אורי מקלב (יהדות התורה):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת. חבר הכנסת יונתן מישרקי, תודה על העלאת הנושא לסדר-היום. באמת הנושא על סדר-היום הוא נושא חשוב. הוא חשוב תמיד, אבל הוא חשוב יותר מתמיד לאור הנתונים שיש. אנחנו חווים עלייה, עלייה מוכרת מאוד באנשים שמוצאים אותם במצב ריקבון, מצב של ימים רבים שהם היו בבית בביתם, ולא היה אף אחד שידע שהם בעצם הלכו לעולמם. גם כשהם מתו, נפטרו, הם לא זכו לכבוד המינימלי הראוי המחויב שלנו. בתורה בפרשת שופטים כתובים כמה פסוקים על עגלה ערופה, מה היא עגלה ערופה? כשמוצאים חלל מת מחוץ לעיר, מחייבים את זקני העיר, פרנסי העיר, הקרובה לחלל הזה, לבוא, להתכנס ביחד, ולהצהיר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה". ושואלים תמיד חז"ל: וכי סלקא דעתך – יעלה על הדעת – שהזקנים אלה הם שפכו דמם? אלא התשובה שהם לא ליוו אותו ולא נתנו לו כוח ולא נתנו אוכל וליווי מחוץ לעיר. נמשיך את השאלה: ואם היו נותנים לו אוכל? אז מה, השודד שבא בדרך וליסטם אותו לא היה? אז בדרך כלל לא. אנחנו מבינים כאן שני דברים מרכזיים: קודם כל הבדידות מחלישה. זה שהוא היה בודד, הוא הלך לבד, יצא מן העיר לבד בלי שום תמיכה, הבדידות עצמה גרמה לו שלא יהיה לו כוח להתמודד עם קשיים, עם ההתמודדות שהוא היה צריך להיות בדרך. אנחנו גם יודעים היום שהבדידות היא סיכון חיים. כבר הוכר שהבדידות עצמה היא כמו מחלה קטלנית. אין ספק שמי שנמצא בבית ואף אחד לא יודע, ולא יודעים את המכאוב שלו, ולא יכול לקרוא לעזרה ולא יכול לתת עזרה – בסופו של דבר רבים מתים מהבדידות. אבל אנחנו רוצים עכשיו לציין עוד משהו: לא רק שמתים מבדידות, אלא שמתים בבדידות. בבדידות. אנשים שמתים בבדידות – אחרי שהוא מת ונפטר הוא נמצא בבדידות, זה דבר שהוא נורא. חברה לא יכולה להתעלם והאנשים האלה לא שקופים בחברה מחויבת. ומה שצריך לעשות באמת, יש לי פתרונות, הפתרונות הם חברתיים וטכנולוגיים ביחד. אפשר לתת לאנשים האלה סוג של לחצנים, יש טכנולוגיה קיימת. הייתי לאחרונה ברשות לניצולי שואה. שמים מאמץ על ניצולי שואה בודדים, יודעים לתמוך בהם, יודעים לעקוב אחריהם. אין כמעט מצב – כשהיה מקרה כזה עכשיו בדקתי את זה, היה ניסיון, לא השאירו בן אדם שיום יומיים, אין איתו שום קשר. יש היום אמצעים טכנולוגיים, וכשהוא לא מגיב לאמצעי הטכנולוגי הזה, אז יודעים לזהות אותו. במדינת ישראל, במדינה שאנחנו יודעים לשתף באמת את האנושיות ואת המחויבות ואת הכרת הטוב ואת האחריות, מול האזרחים שלנו ויחד עם האמצעים הטכנולוגיים שיכולים להקל – זה לא איזה פרויקט ענק שצריך בשביל זה משאבים גדולים מאוד – בשיתוף העיריות, בשיתוף מחלקות הרווחה, בשיתוף הארגונים, כל הארגונים, כל כך הרבה ארגוני רווחה. יש באמת ארגון, ארגון זק"א לקח את זה. הוא אומר: אני מוכן לקחת את הפרויקט הזה, לקחת את זה כמשימה לאומית ולרכז ולתכלל אותו, כדי שלא נשאיר אף אחד, שום בודד, מבוגר ופחות מבוגר, לבד. גם שלא ימות מבדידות ושלא חס וחלילה לא ימות בבדידות. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת מקלב. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

קריאה:

היו"ר יבגני סובה:

זאת אזעקה בקומה עליונה. מטפלים בזה. כנראה גילוי אש. זה לא קשור למליאה ולא קשור למצב במדינה. הכול בסדר. תתחילי לדבר, מקסימום לא אפעיל שעון. אני יודע שזה מפריע. בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה רבה אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש בישראל מגפה - - -

היו"ר יבגני סובה:

אני מציע לסגור גם את הדלת החיצונית, ואז לא ישמעו את זה. שהסדרן יעמוד שם. הינה, הפסיק. בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש בישראל מגפה שקטה, היא לא זוכה לכותרות, אבל היא גובה חיי אדם. בשנת 2025 נמצאו בישראל 213 גופות במצב ריקבון מתקדם. זו עלייה של 8% לעומת השנה הקודמת. רובם היו קשישים בודדים. חלקם הומלסים, דרי רחוב, אנשים שקופים, שמצבם רק הולך ומתדרדר. בדידות הורגת. אנשים מתים לבד, בדירות קרות, בלי חימום, בלי שמישהו ידפוק להם בדלת וישאל מה שלומם. בחודש שעבר בלבד ראינו גם כמה מקרי מוות ופינויים קשים כתוצאה מהיפותרמיה. קשה לי לדמיין סיטואציה שבה ניצול שואה מת לבד בביתו, מבדידות או פשוט מחוסר באמצעים בסיסיים כמו חימום בחורף. מי שנמצא שם ברגעים הקשים האלה הם מתנדבי זק"א, ומהם קיבלנו את הנושא הזה. אלה שתמיד עושים עבודת קודש. ההתעסקות בגופות ובאנשים שכבר אינם הוא לא דבר פשוט. אני בעצמי ביצעתי פעם החייאה לבן אדם – לאישה – והרגשתי שזה גוף שהנשימה כבר לא – לא בתוך הגוף. זה אחד הדברים הקשים בעולם. אני רוצה לשתף חוויה שהייתה לי גם בתחילת המלחמה. עשרה ימים אחרי 7 באוקטובר, אני וחבריי ביקרנו בכפר עזה ובקיבוץ בארי. המראות היו קשים מאוד. הדבר שאני הכי זוכרת הם כפפות שראיתי זרוקות על הרצפה, על האדמה, מלוכלכות בדם וחול. וחשבתי על האנשים שפשוט רצחו אותם באכזריות. כמה אנשים איבדנו, מה עבר עליהם. חשבתי גם על מי שזרק את הכפפות; על מתנדבי זק"א שאספו את החלקים ופשוט אספו את הגופות ושמו אותם בשקיות. אנחנו צריכים לדאוג לאנשים האלה. חשבתי עליהם גם עכשיו, וכשאנשים כאלה אומרים ומזהירים אותנו ממשהו, אנחנו צריכים להקשיב להם, להעריך אותם ולהקשיב למה שהם ממליצים. כשהם מתריעים על מצב חמור כזה במדינה, אנחנו חייבים להתייחס לזה ולתת את דעתנו על זה. לכן הצטרפתי להצעה לסדר-היום של חבר הכנסת יונתן מישרקי והמחויבות שלנו היא לסייע גם לזק"א ולמצוא פתרונות מעשיים, איך אנחנו מצילים את החיים של אותם אנשים שקופים. מישהו צריך לקחת אחריות על זה. אנחנו חייבים לדבר על זה ולהחליט כאן בכנסת. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת מזרסקי. השר ישיב על ההצעה שלכם. בבקשה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משרד הרווחה והביטחון החברתי מייחס חשיבות רבה להתמודדות עם תופעת הבדידות והניתוק החברתי בקרב אזרחים ותיקים, ובפרט למצבים הקשים שבהם אזרחים ותיקים עריריים נותרים ללא ליווי ותמיכה מספקים. מדובר בתופעה חברתית מורכבת, בעלת השלכות עמוקות על תחושת הביטחון האישי, החוסן הקהילתי ואחריות החברה כולה כלפי אזרחיה המבוגרים. ההתמודדות עימה מחייבת פעולה מתואמת של המדינה, של הרשויות המקומיות, של מערכת הבריאות, המשטרה, הקהילה והמשפחה. האתגר המרכזי אינו מתמצה במועד גילוי המקרה, אלא בעיקר בזיהוי מוקדם, באיתור, בבניית קשר ובהנגשת מענים, שיכולים למנוע הידרדרות לבדידות קיצונית. במקרים רבים מדובר באזרחים ותיקים החיים לבדם, ללא עורף משפחתי, ולעיתים יש מורכבויות נוספות כגון מחלות כרוניות, ירידה קוגניטיבית, מצבים נפשיים, עוני או מצב סיעודי מורכב. מחקרים שבוצעו על ידי מכון גיאוקרטוגרפיה – אני לא מכיר את המכון הזה, אבל זה מה שכתוב לי בשם משרד הרווחה – ומכון ERI מצביעים על כך שכ-30% מהאזרחים הוותיקים בישראל – כ-338,000 איש – נמצאים בסיכון לניתוק חברתי, וכ-7% מהם – כ-79,000 – נמצאים בסיכון חמור. לצד גודל האתגר, משרד הרווחה והביטחון החברתי, באמצעות מינהל אזרחים ותיקים ובשיתוף הרשויות המקומיות, מפעיל שורה רחבה של מענים לצמצום בדידות ולחיזוק הקשר הקהילתי. ראשית, קיימת אפשרות השמה בבתי אבות בפיקוח ובתקצוב המשרד; מופעל מערך של עובדים סוציאליים מקדמי שייכות ב-22 רשויות; שירות רווחה מרחוק פועל לכ-3,400 אזרחים ותיקים, בעלות של כעשרה מיליון שקלים בשנה, וכן פועלות רכזות שייכות בהיקף של כ-131 תקנים ברשויות המקומיות. שנית, פועל מוקד שייכות במסגרת סל גמיש ותוכנית תיאום טיפול, המעניקה ליווי פרטני לכ-4,100 אזרחים ותיקים בשנה, בתקציב משותף עם משרד הבריאות, בהיקף של כ-25 מיליון שקלים. בנוסף, בין היתר, פועל שירות רווחה מרחוק, המעניק פעילות קבוצתית מקוונת לאזרחים ותיקים מרותקי בית לכ-3,400 מקבלי שירות, בעלות שנתית של כעשרה מיליון שקלים. לצד זאת קיימות גם רכזות שייכות בהיקף של כ-1311 תקנים, המבצעות ביקורי בית, איתור וחיבור לקהילה, לאחר הכשרה ייעודית בשיתוף הג'וינט. כמו כן, פועל מוקד שייכות במסגרת סל גמיש, המעניק ליווי קהילתי ומענה פרטני, ובשנת 2025 השתתפו בו 19 רשויות בהיקף של כ-600,000 שקלים. מענה נוסף הוא תוכנית תיאום טיפול המעניקה ליווי פרטני קצר מועד בתחומי הרווחה והבריאות לכ-4,100 אזרחים ותיקים בשנה, בתקציב כולל של 25 מיליון שקלים. לצד זאת, מתקיימות ברשויות המקומיות פעילויות קהילתיות מגוונות להפגת בדידות ולהרחבת מעגלים חברתיים, בהתאם לצורכי כל קהילה. בנוסף לכל אלו, משרד הרווחה והביטחון החברתי השקיע משאבים רבים על מנת להביא את שירותי הקהילה לאזרחים הוותיקים למודעות ציבורית. בשנה האחרונה העלה המשרד פעמיים קמפיין רחב היקף, בכיכובו של השחקן דובל'ה גליקמן, הקורא לאזרחים ותיקים לשמור על קשרים חברתיים, והציג להם את השירותים הרבים שמפעיל המשרד על מנת לסייע אליהם בכך. הקמפיין היה מלווה בעבודת יח"צ אינטנסיבית מול כל כלי התקשורת שכללה כתבות עומק, רעיונות, כנסים, ימי עיון ופעילות דיגיטל נרחבת, בפלטפורמות שבהן משתמשים אזרחים ותיקים ובני משפחתם. כדי לחזק את המענים ולייצר עבודה מתואמת ומדויקת יותר, בחודשים האחרונים מתכנס צוות בין-משרדי בהובלת משרד הרווחה, בהשתתפות נציגים ממשרדי הממשלה הרלוונטיים ומגופים נוספים: משרד הבריאות, המשרד לשוויון חברתי, המוסד לביטוח לאומי, משטרת ישראל ועוד. צוות זה עוסק בגיבוש הגדרות אחידות, בלמידה משותפת ופיתוח פתרונות שיחזקו את דרכי האיתור של האזרחים הוותיקים בקצה הרצף – אלה שאינם מוכרים למערכות ואלה שאינם מבקשים סיוע. לסיום, חשוב לומר באופן ברור, תופעת הניתוק החברתי והבדידות אינה סוגיה שניתן להטיל על כתפי מערכת הרווחה לבדה. מדובר באתגר חברתי רחב המחייב שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, מערכת הבריאות, הקהילה והמשפחה. משרד הרווחה והביטחון החברתי ימשיך לפעול בכל הכלים העומדים לרשותו לחיזוק השייכות, לאיתור מוקדם, לחיבור לקהילה ולהרחבת מענים מותאמים, כדי שאזרחים ותיקים בישראל יוכלו להזדקן בכבוד, בביטחון ובתחושת שייכות. קראתי את כל הדברים הללו. יש פה נתונים מדהימים, וגם מטרידים כאחד. אני חושב שחוץ ממשרדי ממשלה ועבודה משותפת של כולנו, אני חושב שיש איזשהו מוסר השכל, או איזה משהו שאנחנו כחברה יכולים לקחת על עצמנו. לחלקנו במשכן הזה, ואולי אפילו לכולנו – כי אני הכי צעיר, ואימא שלי גם בפנסיה – אני מתאר לעצמי שלרובנו המוחלט יש הורים מבוגרים, הורים שבפנסיה. אני חושב שאם כולנו נשכיל, אם כולנו נשכיל - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

מיכאל, אני מדבר, בשיעורים - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - - להגיד לך את זה, הם מתביישים, הם לא מביעים רגשות בפרהסיה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני מדבר על השיעורים שאתה לימדת אותי עכשיו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מתוק שלנו. דבר חופשי - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

להרים טלפון. להרים טלפון לאבא, אימא, להתעניין בשלומם, להזמין אותם לשבתות, להקדיש להם, להקדיש להם את הזמן שלהם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אפילו לשכנים, לדפוק להם בדלת.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

גם השכנים, אומרת פה חברת הכנסת קטי שטרית.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

איבדנו את האלמנט הקהילתי שהיה פעם.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אז אני חושב שדווקא מהבית הזה יכולה לצאת קריאה לכולנו – בלי לחלק ציונים – להשתדל בעניין הזה יותר. אני אומר את זה על עצמי. אימא שלי בפנסיה, ואני, אין לי זמן, לצערי, רץ מנגב לגליל וכל זה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אל תגיד את זה אפילו.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

להקדיש יותר זמן להורים לנו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הייתי נותנת כל הון שבעולם לחמש דקות, לנשק את ההורים שלי. חמש דקות.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אז גם אני יכול לומר את זה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

רק חמש דקות. רק לחבק אותם, לנשק אותם, להגיד להם תודה. את זה לא הספקתי לעשות, לצערי.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אז אנחנו אומרים את זה פה, עכשיו, כדי שלא יהיו עוד אנשים שיצטערו שהם לא הספיקו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הנביא אומר שתדאג לאוכל ולמלבוש, "הלא פָרֹס לרעב".

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

"הלא פָרֹס לרעב לחמך".

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ואז הוא אומר לך "לא תתעלם". מה זה "לא תתעלם"? זה מהבדידות, מהכאב, מהבעיה הנפשית. לא תתעלם מהבודד.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

יש איזה וורט שאבא שלי אמר. "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך". הוא אומר, למה יאריכון ימיך? זו תוצאה. כי אם הילדים שלך יראו איך אתה מכבד את ההורים שלך, כשתגיע לגיל שיצטרכו לכבד אותך, הם יזכרו איך אתה כיבדת אותם. כשאתה תהיה לבד, הם אלו שיבואו, והתוצאה של זה תהיה שהחיים שלך יתארכו, כי יהיה מי שידאג לך ויהיה מי שיטפל בך, בזכות אותו כיבוד הורים שאתה עשית להורים שלך, ושהילדים שלך ראו. שנזכה ושנלמד. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לשר וסרלאוף.

יונתן מישרקי (ש"ס):

אנחנו מבקשים להעביר לוועדת העבודה והרווחה. לא בגלל שאנחנו מסכימים לתשובה, אלא בגלל שלא לכולם יש ילדים, יש כאלו שהם עריריים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נכון, יש עריריים.

היו"ר יבגני סובה:

טוב, אז אנחנו נצביע להעביר את ההצעה הדחופה לסדר-היום לוועדת העבודה והרווחה. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת מקלב, אני חושב שהצבעת בעמדה של יעקב מרגי.

אורי מקלב (יהדות התורה):

הרבה שנים ישבתי פה.

היו"ר יבגני סובה:

אז אני אגיד לפרוטוקול שחבר הכנסת מקלב הצביע בטעות מהעמדה של חבר הכנסת מרגי. בעד – תשעה, אפס מתנגדים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום תועבר להמשך טיפול בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות דחופות לסדר-היום בנושא: השלכות הרפורמה בהתפתחות הילד על עתידם של ילדי ישראל. את ההצעה הגישו חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, ירון לוי, קטי קטרין שטרית, נעמה לזימי, עאידה תומא סלימאן, ינון אזולאי, אימאן ח'טיב יאסין, יצחק קרויזר ויעקב אשר. ראשון המנמקים – חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. בסדר, חברת הכנסת שטרית, בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כל כך הרבה מציעים ורק שנינו נשארנו, אתה מבין?

היו"ר יבגני סובה:

תייצגו אותם בכבוד, אני משוכנע.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לכולם זה אכפת כי זה נוגע לכולם.

היו"ר יבגני סובה:

שלוש דקות לרשותך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ההצעה שמונחת לפניכם מבקשת לעסוק באחד הנושאים האקוטיים ביותר לילדי ישראל בימים האלה. קופות החולים אחראיות כיום למתן שירותי התפתחות הילד בתחומים הפארה-רפואיים, אולם המציאות בשטח קשה. מנתונים שחשפתי בדיון המשותף שיזמתי בוועדה לזכויות הילד ובוועדת הבריאות עלה כי 44% מהילדים נאלצים להמתין מעל שלושה חודשים לפסיכולוג בקופת החולים, ובחלק מאזורי הפריפריה הם בכלל מחכים למעלה משנה. מאחר שהמערכת הציבורית לא הצליחה לעמוד בעומס, המדינה אפשרה להורים לפנות למגזר הפרטי ולקבל את ההחזר. כיום 15% מהטיפולים לילדים כולל 30% מהטיפולים הפסיכולוגיים ו-29% מהטיפולים של קלינאיות תקשורת, ניתנים באופן הזה. אתה יודע, לפעמים יש ילד מגמגם, הוא לא צריך טיפול ארוך, מספיקים לו שניים, שלושה, ארבעה טיפולים – והוא מצליח להתגבר על זה, אבל במשרד הבריאות חשבו אחרת. ב-1 בפברואר השלב הראשון של הרפורמה יצא לדרך, ובמסגרתו הצטרפו 11,000 ילדים חדשים לשירות הציבורי במקום הקליניקות הפרטיות. בסיום כל שלבי הרפורמה אנחנו מדברים על למעלה מ-50,000 ילדים נוספים שייכנסו לנושא הזה. כתגובה לכך משרד הבריאות העלה את התוספת התקציבית ל-130 מיליון שקלים בשנת 2025. ואני שואלת: האם זה באמת מספיק כדי לעמוד בעומס הצפוי? בפגישה שקיימתי עם אנשי משרד הבריאות בנושא הזה נאמר לי באופן ברור שבמידה ששלב א' – ואולי גם ב' – לא ייתן מענה מספק לילדים, משרד הבריאות לא יעבור לשלב הבא, ואני סומכת על שר הבריאות שידע להבטיח את זכויות המטופלים. נוסף על כך, הצעתי לקבוע עיקרון ברור: זמן המתנה מקסימלי של 30 יום לקבלת התור מתוך הבנה ברורה כי הילדים שלנו לא יוכלו להמתין חודשים בין טיפול לטיפול, וכי בגיל הרך – חברים, זה קריטי, זה קריטי, כל עיכוב בטיפול לילדים האלה יגרום להם נזק בלתי הפיך בעתיד. במקביל אסור להתעלם מקריסת התשתית הקיימת: 90,000 יחידות להתפתחות הילד בקהילה מטפלות היום ב-30,000 ילדים בעיקר בפריפריה, והן אינן מתוקצבות ישירות על ידי משרד הבריאות, ותלויות ברשות המקומית. בחמש השנים האחרונות נסגרו 15 יחידות כאלו, שטיפלו בלמעלה מ-5,000 ילדים. הרפורמה, שמשפרת שכר לקופות החולים בלבד, עלולה להאיץ זליגת כוח אדם ולסכן יחידות נוספות. בלי מימון ייעודי ליחידות הקהילתיות הללו הרפורמה עלולה להביא לקריסת השירות דווקא בפריפריה. ומעל הכול עומדת לכולם החובה לוודא שהרפורמה תיושם כשהמערכת באמת תהיה ערוכה לכך. אני וחבריי נמשיך לפעול ולעשות הכול על מנת שיינתנו זכויותיהם של ילדי ישראל לקבלת שירות רפואי קריטי, אחרת אנחנו נמצא ילדים במערכת החינוך כשהמערכת עצמה תקרוס. גם במערכת החינוך היום יש בעיות קשות עם הילדים הללו – אנחנו נוסיף חטא על פשע. אסור, אסור לנו שדבר כזה יקרה במשמרת שלנו. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחברת הכנסת קטי שטרית. חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חברתי קטי שטרית נתנה את הנתונים. מה מהות הרפורמה הזאת? להכניס לקופות החולים את השירות ההתפתחותי של ילד – מבורך – לדאוג שזה יהיה בשירות הציבורי. מה הכשל? קופות החולים היום לא משתלטות על הטיפולים הפסיכיאטריים שהן אמורות לספק, אותה רפורמה קודמת שחייבה אותן להתחיל לספק שירותים פסיכיאטריים. מה הכשל? בדברים יסודיים הממשלה לא מצליחה לספק שירותים פסיכולוגיים לילד. אנחנו מצאנו ש-40% מהתקנים לפסיכולוגים בבתי ספר בנגב לא מאוישים. זאת אומרת אנחנו מקיימים עשרות אלפי ילדים בנגב בלי פסיכולוגים בבית ספר, אז עכשיו אנחנו הולכים לגוף ציבורי ומטילים עליו עוד משימות של פסיכולוגים, כשאת החובה ואת התקנים לשים פסיכולוג בבית ספר לילד אנחנו לא מקיימים, וכשכמעט חצי מהפסיכולוגים בנגב חסרים? איזה רפורמה לא מחוברת למציאות. כן, אנחנו בעד שבסוף קופות חולים יהיו אחראיות לכל הבריאות של ילד, כל עולם הבריאות שלו, כולל הנפש – אבל אין כוח אדם, אין שירותים. במקום לעשות שהרפורמה תסתיים – קודם כול, שתיושם עכשיו ותיגמר בשנת 2030 – תעשו את זה בשנת 2035, וכל שנה תבדקו כמה קלינאי תקשורת הצטרפו לקופות החולים, כמה פסיכולוגים, כמה פסיכיאטרים וכמה מרפאים בעיסוק. זאת אומרת ההון האנושי, כוח האדם שם, צריך לגדול. אותם אנשים שעבדו בפרטי לאט-לאט ישולבו בקופות החולים. אבל עכשיו להגיד, זהו, מי שנולד עכשיו מיידית ילך לקופת חולים – לאן הוא ילך? לא יהיה מי שיטפל בו. אנחנו גם הצענו לעשות את רפואת השיניים בישראל לכל הגילים בקופת חולים, אבל הצעתי את זה על פני עשר שנים, באתי לממשלה ואמרתי: כל שנה נכניס עוד גילים של חמש שנים. כרגע טיפולי השיניים עד גיל 18. אני נותן את הקרדיט לליצמן, שעשה את זה, ועשו טיפולי שיניים מגיל 72, אני חושב – אבל למי נשארו שיניים בגיל 72? ואנחנו רוצים מגיל 18 עד 72, 50 שנה. אמרתי: בואו נעשה את זה בעשר שנים, שהמערכת תדע לבלוע את זה. הרפורמה הזאת כפי שהיא מבוצעת תפגע בילדים, תפגע במשפחות, תקטין את הטיפולים – ועוד יותר בנגב ובגליל, שהרפואה הציבורית שם לא עומדת בתנאים ולא מאיישת את התקנים. הדבר האחרון: אתם רוצים לטפל בילד? בהתפתחות שלו? תתחילו לדבר ביניכם, משרד הבריאות, רשויות מקומיות, קופות חולים, שירות פסיכולוגי ופסיכיאטרי – כולם, שולחן עגול, על אותו ילד בעיר. מה אתם שולחים את המשפחה גם ליועץ החינוכי של בית ספר, גם לפסיכולוג אחרי צוהריים, גם למרכז לפיתוח המשפחה? תתחילו שולחן עגול על אותו ילד באותו יישוב, שיוכל לקבל שירות אחד מכל הגופים. עשינו את זה בירוחם, זה נעשה בדימונה, נעשה עכשיו קצת בשדרות אבל זו יוזמה מקומית, לא מדיניות. אני מבקש לעצור את הרפורמה, לפרוס אותה על פני עשר שנים, ומדדים, כמה מטפלים נכנסו בכל שנתון כדי לשרת את מי שמכניסים לקופות החולים. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת מיכאל ביטון. אני רואה פה מהמציעים רק את חבר הכנסת יצחק קרויזר. חבר הכנסת קרויזר, אתה מהמציעים, אז אתה מוזמן לעלות כרגע, כי אני לא רואה ששאר האנשים נמצאים כאן באולם. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה. אדוני היושב בראש, כבוד השר - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מאז שאמרנו שאוהבים אותו - - -

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אני יודע, השר וסרלאוף הוא השר הנחמד ביותר בממשלה, אז הוא חושב שזה מקנה לו גם - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

זה בגלל שכל שאר - - - לא נחמדים?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

לא, כולם נחמדים, אתה השר האהוב בממשלה – אז כשהוא יושב באופוזיציה, זה מקנה לו יכולות להסתכל לציבור – ישר למצלמה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הוא יושב על הכיסא שלי, כתוב במפורש "על כיסאו לא ישב זר".

קריאה:

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אתה רוצה שנעשה פה הצבעה? היושב-ראש, אפשר לעשות הצבעה? מי אוהב את וסרלאוף? שירים את היד. פה אחד, אתה רואה? כולם הרימו יד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אף אחד לא הרים יד.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

הוא גם אוהב את עצמו, זה בסדר. טוב, עכשיו זה נושא חשוב. תודה רבה, אדוני היושב בראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת היוזם, מיכאל ביטון, שמקפיד כל יום רביעי להעלות על סדר-יומה של הכנסת נושא חשוב אחר – תבורך. אני מבקש להעלות לדיון דחוף את השלכות הרפורמה, שיכול להיות שהיא גם מבורכת וברוכה, ויש בה גם הרבה דברים חשובים, אבל על ההשפעה של הרפורמה הזאת על עתידם של ילדי ישראל אין ויכוח. לאחרונה משרד הבריאות קידם רפורמה מקיפה בשירותי התפתחות הילד, שמבקשת לצמצם את מנגנון ההחזרים על טיפולים פרטיים ולהעביר את עיקר המענה למסגרת הציבורית של קופות החולים. עד כאן סך הכול בסדר. הכוונה לחזק את המערכת הציבורית היא כוונה ראויה, מטרה חשובה. אך השאלה המרכזית – ועל כך דיברו גם חבריי הקודמים – היא אם המערכת ערוכה לכך בפועל. כיום זמני ההמתנה לקלינאות תקשורת, לריפוי בעיסוק, לפיזיותרפיה ולפסיכולוגיה התפתחותית מגיעים לחודשים ארוכים, לשנה. מי שגר בפריפריה, בוודאי שהנושא של שנה בהמתנה הוא לא דבר זר לו. אלפי משפחות הסתמכו על מנגנון ההחזרים כדי לא לפספס את חלון ההזדמנויות הקריטי של ההתפתחות של הילדים שלהם. אנחנו יודעים שככל שהילד מגיע לטיפול ומאובחן מהר יותר, כך האפשרות לטפל בו ולסייע לו היא גדולה יותר, כאשר אנחנו בוודאי מדברים גם על האוכלוסיות החלשות, לא רק על אלו שנמצאות בפריפריה. ההמתנה הזאת היא דבר שעולה ביוקר גם לאחר מכן וגם היכולת לסייע אחר כך. ועדת הבריאות בראשות חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אני חושב שזה אחד מהדיונים הראשונים שהיא קיימה כשהיא נכנסה לתפקיד, היא הבינה את גודל האירוע וכינסה דיון דחוף של הוועדה. דרשה ממשרד הבריאות נתונים מפורטים על זמני המתנה בפילוח לפי שירות, לפי קופות חולים, לפי מחוזות. היא דרשה שם גם דיווח על פריסת כוח האדם הנותר שאמור להיקלט מתוך הבנה שחייבים היקף שירות מלא גם באזורים מרוחקים. היא דרשה שם גם תקציבים, להבין מה העלויות, מה התקציבים שחסרים כדי ליישם את הרפורמה בצורה נכונה. יש דיונים נוספים שכבר נקבעו בדיוני הוועדה. אני רוצה גם לדייק, כי בסוף אנחנו מעלים פה נושא שהוא חשוב – טיפול בילדי מדינת ישראל – אנחנו לא מבקשים לעצור רפורמה, אנחנו רוצים לבחון ולראות שהרפורמה הזאת מתבצעת באחריות, עם נתונים, מה יעדי ההצלחה, מה המדדים לבקרה להצלחה שלה, מה לוחות הזמנים. אנחנו לא הולכים לשחק בעתידם של ילדי מדינת ישראל. לכן אני שמח שחבר הכנסת ביטון העלה את הנושא. מודה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך, שכבר מטפלת בנושא הזה בוועדת הבריאות. אני חושב שביחד, חברי הכנסת המצטרפים, המציע ויושבת-ראש הוועדה, נוכל לדייק את הרפורמה הכל-כך חשובה הזו, ולוודא שאכן היא נעשית באחריות תוך שמירה על הרצף הטיפולי וההנגשה שלו לילדי מדינת ישראל. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת יצחק קרויזר. כבוד השר, תשיב על ההצעה, בבקשה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב בשם שר הבריאות להצעה לסדר-היום בנושא: השלכות הרפורמה בהתפתחות הילד על עתידם של ילדי ישראל. אני ממש אקריא לפי מה ששלחו לי, בגוף שלישי. שר הבריאות ער לרגשות ההורים ומתחייב כי הוא לא יאפשר פגיעה בטיפול בילדים. כל טענה לפגיעה שתובא לפתחו תיבדק ביסודיות. הרפורמה בהתפתחות הילד גובשה לאחר עבודה מקיפה ומקצועית של כלל הגורמים במערכת, שכללה את נציגי משרד הבריאות וקופות החולים, מנהלי מכונים מבתי החולים, נציגי השלטון המקומי, משרדי ממשלה נוספים כגון משרד החינוך, הרווחה, האוצר והן נציגות ארגוני ועמותות הורים. מטרתה להשיב את הטיפול בהתפתחות הילד לשירות הציבורי בדומה ליתר השירותים הניתנים במסגרת סל הבריאות הממלכתי עם מענה מותאם וראייה הוליסטית של המבוטח בהשתתפות עצמית מופחתת ובפיקוח מקצועי. לאורך כל התהליך המשרד היה קשוב לשטח וביצע שיתוף ציבור רחב, שבו התקבלו מעל 11,000 פניות ציבור לטיוטת החוזר. כתוצאה מכך בוצע ריבוד לחמש פעימות במקום שלוש, החרגת אזורים מרוחקים ומתן הגדרה רחבה יותר למטופל קיים בדגש כי מטופלים קיימים אינם נכללים ברפורמה, אלא רק בפעימה האחרונה בשנת 2030. המהלך נמצא ברמת הקשב הגבוהה ביותר במערכת הבריאות וימשיך להיות מנוהל ברמתו זו עד להטמעת כל הפעימות והצלחת התהליך. הרפורמה החדשה קובעת כי ילדים עד גיל שש שייכנסו למערכת התפתחות הילד ויתחילו טיפול לאחר 1 בפברואר 2026 ואינם אוטיסטים או סומטיים, הפרעות נוירולוגיות תפקודיות, ואינם גרים באזורים עם מיעוט תשתיות, יוכלו לקבל שירות בהסדר בלבד. במעבר בין השלבים השונים תהיה בדיקה כדי לראות שהרפורמה מתפתחת בהתאם לציפיות, קרי הטיפולים בהסדר גדלים, הקופות מגדילות את היקף המטפלים, בדגש על כך שאין עלייה בזמני ההמתנה. נדגיש כי ההתקדמות ברפורמה לא מתבצעת באופן אוטומטי, אלא לאחר דיון מעמיק מבוסס נתונים. לצורך כך הופץ גם שאלון מטופלים שייתן אינדיקציה נוספת לזמני ההמתנה מעבר לדיווחי קופות החולים. מטופלים קיימים שנמצאים במהלך טיפולים מבוססי החזר, ימשיכו לקבל טיפול בהחזר וזאת עד לכניסתה לתוקף של הפעימה האחרונה, ב-2030, כאמור, אז צופה המשרד הטמעה מלאה של הרפורמה וקליטה רחבה של מטפלים לשירות הציבורי. גורמי המקצוע השקיעו מחשבה רבה ברפורמה, והושקעו בה משאבים רבים. לצורך יישומה בוצעו כמה מהלכים מקדימים: ניתנה תוספת של 150 מיליון שקלים לתגבור השירותים בקופות; נחתם הסכם שכר בעלות של כ-100 מיליון שקלים, שנועד לעודד הגדלת משרה במסגרות הציבוריות; הוקצה תקציב של כ-20 מיליון ש"ח לשמירת יציבות פיננסית של היחידות הרשותיות הנותנות גם הן מענה בהתפתחות הילד; קופות החולים נערכו בהתאם והגדילו את היקף המועסקים בתחום. טרם כניסתה של הרפורמה קופות החולים גייסו כ-140 תקנים. לפי הערכות, מספר המטפלים שהרחיבו משרה או לפחות כפול מכך, נתון זה אינו כולל את הרחבת ההתקשרויות מול ספקי השירות של הקופות ועולה על ההערכות של המשרד לצורכי הגיוס של הקופות עד לתום תקופת הפעימה הראשונה אשר החלה רק כעת. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לשר וסרלאוף. מה אתם מציעים? מיכאל, יצחק, מה אתם רוצים?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אנחנו רוצים את זה לדיון בוועדת החינוך.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ועדת בריאות.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ועדת בריאות.

היו"ר יבגני סובה:

טוב, אז אנחנו נצביע - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הבעיה עם - - - שאני מסכים איתם על כל דבר.

היו"ר יבגני סובה:

חברים, אתם המציעים, תסגרו את זה ביניכם.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

יש לי מחלוקת איתכם.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בריאות יותר מתאים.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

בריאות.

היו"ר יבגני סובה:

בריאות. אז אנחנו נצביע להעביר את ההצעה לסדר-היום לוועדת הבריאות. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – איןההצעה להעביר את הנושא לוועדת הבריאות נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – חמישה, אפס מתנגדים. אני קובע כי ההצעה הזאת תועבר לוועדת הבריאות.

היו"ר יבגני סובה:

לפני שנעבור לנושא הבא – הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת נאור שירי, אורית פרקש הכהן וששון ששי גואטה בנושא: הפסקת תשלום ארנונה, מים וחשמל לתושבי יישובי עוטף עזה שעדיין מפונים; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעקב אשר, יונתן מישרקי, יוליה מלינובסקי, עאידה תומא סלימאן וטטיאנה מזרסקי בנושא: משבר תזרימי חריג במרכז הרפואי הדסה – חשש לאי-תשלום משכורות ינואר ולפגיעה בשירותי הבריאות הניתנים לציבור באזור ירושלים; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ינון אזולאי, אחמד טיבי, אורית פרקש הכהן, יצחק פינדרוס, קארין אלהרר ואביחי אברהם בוארון בנושא: בחינת גלגול הפחתות הריבית לציבור הלווים ופיקוח בנק ישראל על המערכת הבנקאית. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה למזכיר.

היו"ר יבגני סובה:

ההצעה הבאה היא הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: אלימות על רקע מוצא במערכת החינוך בעקבות האירוע בבית הספר חיים גורי בנתניה. את ההצעה הגישו חברי הכנסת סימון דוידסון, אלי דלל, יבגני סובה ומשה סולומון. ראשון המנמקים – חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. גם אני אתייחס לאחר מכן. אתייחס כאן מהכיסא של היו"ר, זה יהיה מספיק. גם דיברנו על זה מספיק השבוע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה לא מספיק.

היו"ר יבגני סובה:

לא, אני אומר מספיק מבחינת ההתייחסויות, אבל אני אתייחס גם מפה. בבקשה, חבר הכנסת דוידסון, עד שלוש דקות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צר לי שהמליאה ריקה, אבל זה נושא שאנחנו נמשיך ונדון בו גם בוועדות. שנת 2026, מר וסרלאוף, תתאר לך שהילדים שלך או שלי הולכים לבית הספר, ובבית הספר מפרקים להם את הצורה בגלל ארץ המוצא שלהם. תחשבו על זה שבשנת 2026 מדינה של פאזל שלם – ההורים שלי הגיעו מליטא, שלו מאוקראינה, שלך ממרוקו, שלך תושבי ישראל הרבה שנים, לא יודע מאיפה במקור, ערבים, חרדים, דתיים – פאזל שלם של מדינת ישראל, ומפרקים את הצורה לשתי בנות מקסימות בגלל שהן הגיעו מברית המועצות לשעבר רק בגלל שהן רוסיות, רק בגלל שיש להן מבטא רוסי, רק בגלל שהן לא צבריות. פירקו להן את הצורה, משכו להן בשיער, הפילו אותן לרצפה, אגרופים, מכות. ואם זה לא היה מצולם ומגיע לתקשורת לא היינו מדברים על זה, כי זה קורה כל יום, דקה-דקה, שעה-שעה. מדינה גזענית עם חינוך אפס, עם פעילות אפס של משרד החינוך כדי לגדוע את זה. אני הגעתי לארץ בשנת 1972, אני התביישתי לדבר ברוסית. בגלל זה הרוסית שלי כל כך גרועה. התביישתי. רציתי להיות צבר, כי צחקו על הילדים מרוסיה.

היו"ר יבגני סובה:

היא לא גרועה. הרוסית שלך טובה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כי צחקו על המבטא הרוסי וגם על אימא שלי, רופאת ילדים. למה? כי היה לה מבטא רוסי, כי היא הייתה מתלבשת בצורה אירופית. אותו דבר עושים לאתיופים ועשו למרוקאים ולערבים. איפה החינוך שלנו? איפה היהדות שלנו? וכשאני ראיתי את המקרה שבוע שעבר, אדוני היושב-ראש, אתה יודע טוב מאוד – אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. כי זה גם חבר שלי, דימה, הבחור הזה מנתניה, אבא של ולריה, וזו גם העיר שלי וגם בית הספר שהבת שלי למדה בו. כל כך התביישתי שבנתניה, בשכונה הכי יקרה, בעיר ימים, בבית הספר חיים גורי – קרה דבר כזה. נסעתי אליה הביתה, דיברתי עם ולריה ואמרתי לה דבר אחד: תהיי חזקה. דווקא עכשיו תחזרי לבית הספר עם ראש מורם, אל תתקפלי, תראי את החוזק שלך. אנחנו נעשה את מה שצריך לעשות. ואמרתי לדימה, אנחנו פה בכנסת – ביחד, גם איתך, יבגני, דיברנו על זה, ואנחנו נעשה את זה – אנחנו נפעל ונעשה דיונים, ואם צריך נחוקק ונדאג לזה שמשרד החינוך יעשה את מה שהוא צריך לעשות כדי שיטפלו בנושא הנורא הזה. שלא יקרה עוד פעם, לא לבת שלך, לא שלי ולא של אף אחד אחר. ילדים לא צריכים לפחד ללכת לבית הספר בגלל שהם נולדו ברוסיה או במרוקו או באתיופיה. זה לא יכול להיות, דבר כזה. אחרי זה הם מגיעים לצבא והם באותו טנק, ואתה רואה באותו טנק ילד אתיופי וילד רוסי וילד דרוזי נלחמים למען מדינת ישראל. אז בטנק זה בסדר? וללכת לבית ספר זה לא בסדר?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חזק וברוך. אני איתך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז אנחנו, מיכאל, כולנו ביחד, אנחנו לא נעזוב את הנושא. אני מבטיח, דימה, ולריה וכל מי שחווה את האירועים המזעזעים האלו: אנחנו לא ניתן לזה לקרות במדינת ישראל. אנחנו נטפל בזה עד הסוף. יש פה חברי כנסת חברתיים שיתקפו את הנושא הזה מכל זווית – מכל זווית. תודה רבה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת סימון דוידסון. מאחר שגם אני אחד ממציעי ההצעה הזאת, אני אוסיף כמה משפטים כאן מכיסא מנהל הישיבה. גם אני הזדעזעתי, ולא רק הזדעזעתי – מייד פעלנו וביקשנו לקיים כמה דיונים. אני מודה לך, חבר הכנסת דוידסון, שפגשת את ההורים. גם ראש המפלגה שלי אביגדור ליברמן ביקר בנתניה, נפגש גם עם ראש העיר הנבחר. גם אני מכאן פונה לראש העיר ומבקש ממנו למצות את הבדיקה, לא להסתפק באמירות. אם אנחנו נראה פעולה נחושה של ראש העיר, מנהל בית הספר, עם תוצאה ברורה, אז אני מקווה שנוכל למנוע את גילויי הגזענות הבאים. וגם כאן מהדוכן בכנסת באולם המליאה דיברתי וקראתי ואמרתי שבסוף הילדים שקראו "רוסי מסריח", "תחזרו לרוסיה" וכל הדברים האלה – שומעים את זה איפשהו. הם שומעים את זה בבית, הם שומעים את זה בתקשורת. לא ייתכן ש-35 שנה אחרי העלייה הגדולה מברית המועצות עדיין נשמע דברים מהסוג הזה. ואני מסכים איתך לגמרי, זה לא צריך להיות מופנה כלפי עולים מרוסיה, לא כלפי המגזר הערבי, לא כלפי יוצאי אתיופיה, בטח ובטח לכל מי שחושב קצת אחרת. אז אני התביישתי, אני מאוד מקווה שהסיפור הזה ילמד אותנו לקח. אנחנו גם נמשיך לעקוב ולקיים דיונים. אני מזכיר לכולנו ששבוע הבא גם ועדת העלייה והקליטה תתכנס בנושא הזה, לפי הלוח של הוועדה ביום שלישי בשעה 14:00 יתקיים הדיון. אני הבנתי גם מיושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט שהוא מתכוון לקיים כמה דיונים בנושא הזה, ואנחנו לא נשאיר את זה ככה. אני אגיד לכם עוד דבר אחד: זה לא מקרה בודד; אלה מקרים שאנחנו מקבלים מהפניות. זה קרה בבאר שבע, זה קרה בחיפה, זה קרה – כמובן, המקרה הטרגי בנוף הגליל, גם על זה דובר. ישנן ערים נוספות שקולטות עלייה, ודווקא בערים האלה אנחנו שומעים דברים בזויים האלה. לכן אני קורא לכל הבית הזה, לכל חבריי מסיעות שונות: תתמכו בהצעה שלנו, תתמכו במאמצים שלנו, וביחד אנחנו נמגר את התופעה הבזויה הזו, תופעת הגזענות. אין שום סיבה שבמדינת ישראל בשנת 2026 ילד יגיד לילד אחר דברים כאלה, וזה לא משנה מה המוצא שלו, כמו שאמרתי, זה לא משנה אם אתה עולה חדש, אם אתה מהמגזר הערבי, אם אתה יוצא אתיופיה או כל ילד אחר שהוא קצת שונה, אולי במבטא או בצבע העור. מדינת ישראל צריכה לדחות על הסף את כל הגילויים האלה. אז תודה לך על הדברים האלה, חבר הכנסת דוידסון. והינה, גם אני ניצלתי הזדמנות לדבר כאחד ממציעי ההצעה לסדר-היום. חבר הכנסת עודה, אתה רצית קודם לשמוע את תשובת השר, ולאחר מכן – חבר הכנסת עודה, נשמע את תשובת השר, ואז אני אתן גם לך לדבר. השר וסרלאוף, בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אולי טוב שישמע אותי ואז.

היו"ר יבגני סובה:

הוא ישמע אותך, אבל זה התקנון. קודם השר, ולאחר מכן אני אתן לך דקה להתייחס גם להצעה לסדר-היום. השר וסרלאוף, ההורים שלך גם עלו, או שהם – תגיד, מאיפה הם עלו?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

קודם כול, אני רציתי להגיד לך – לא, הם שניהם נולדו בארץ, אבל ההורים שלהם – אבא שלי מעיירה ליד קראקוב, ואימא שלי מתוניס. אז אני שילוב של שניהם. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מודה לחברי הכנסת דלל ודוידסון על העלאת הנושא על סדר-היום. בשם שר החינוך אני רואה בחומרה אירועים של פגיעה ואלימות מכל סוג שהוא, לרבות אירועים הכוללים פגיעה במוגנות של תלמידים ואנשי חינוך על רקע של מוצא וכן כל גילוי בריונות ואלימות כלפי תלמידים עולים במערכת החינוך. מערכת החינוך היא עוגן עבור התלמידים העולים ומשפחותיהם. מדובר בתופעה פסולה הפוגעת בביטחונם האישי, ברווחתם הרגשית ובתחושת השייכות של התלמידים. אני עומד על המחויבות שלנו במערכת החינוך לשמור על כבוד האדם וליצירת אקלים חינוכי בטוח ומכיל לכלל התלמידים. בדבר האירוע בבית הספר חיים גורי בנתניה, הנחיתי – שר החינוך – הנחיתי את גורמי המקצוע במשרד החינוך לבדוק את האירוע ולטפל בו בכלל המעגלים ברמת מטה ומחוז מול הרשות המקומית והמוסד החינוכי. האירוע מטופל ברמה פרטנית ומערכתית בהיבטים משפטיים וחינוכיים ובשיתוף כל הגורמים הרלוונטיים. אציין כי התהליך החינוכי כולל התערבות הן בנוגע למעורבים הפוגעים והנפגעים והן בנוגע לעומדים מן הצד. אוסיף כי הרשות המקומית בשיתוף עם גורמי המקצוע וצוותי החינוך מקדמים מהלכים רשותיים לטווח הקצר ולטווח הארוך שמטרתם חיזוק תחושת השייכות, חינוך לסובלנות, כבוד הדדי ומניעת פגיעה על כל סוגיה. באשר למדיניות משרד החינוך ודרכי פעולתו למניעת אירועי אלימות ולהבטחת מעטפת חינוכית רגשית וחברתית לכלל התלמידים, אדגיש כי המשרד פועל לקידום מוגנות במוסדות החינוך, ומפעיל מהלכים רחבי היקף. כחלק ממדיניותי כשר החינוך כנגד מצבי פגיעה, אלימות, בריונות וגזענות, שהינה ברורה וחד-משמעית, הטמענו במערכת החינוך בהתאם לחוזרי מנכ"ל תהליכים שנמשכים ברמת מטה, מחוז ופיקוח בבתי ספר. עוד קידמנו הכשרות, השתלמויות והדרכות ייעודיות למנהלים, מחנכים ולצוותים חינוכיים בנושא שילוב תלמידים עולים, רגישות בין-תרבותית, מניעת בריונות וחרם וכן הכשרות ליועצים בנושא מניעת בריונות וקידום אקלים מיטבי בדגש על קבלת האחר. משרד החינוך מוביל תוכניות חינוכיות ומקדם שיעורים ייעודיים במסגרת התוכנית "הכוחות שבדרך", הכוללת שיעורים העוסקים במניעת אלימות, ובכלל זה טיפוח מיומנויות ויסות, התמודדות עם כעסים, פתרון קונפליקטים, קבלת האחר, סובלנות, פנייה לעזרה, ועוד, כל זאת בהתאם לגיל ולשלב ההתפתחותי של התלמידים. אנחנו מקיימים תוכניות נוספות בתחום למידה רגשית חברתית והתנהגויות סיכון, ובכללן מניעת אלימות, הנרכשות מדי שנה על ידי מוסדות החינוך באמצעות משאבי מערכת הגפ"ן. מבדיקתי מול גורמי המקצוע עולה כי בשנת תשפ"ו נרכשו 2,669 מענים בתחום זה. החל מינואר 2025, עם פתיחת מוקד "קול לכולם", המספק מענה לתלמידים החווים דחייה חברתית, חרם או אלימות, קיימנו תהליכי הטמעה מול בתי הספר, תוך שיתוף פעולה עם הנהגת ההורים הארצית ועם מועצת התלמידים הארצית. את המוקד מאיישים יועצים מקצועיים, שנותנים מענה לתלמיד ולמשפחתו. מעבר למענה הניתן באמצעות מוקד "קול לכולם", אנחנו מובילים בסדירות, באופן קבוע, עם הנהגת ההורים הארצית, חיזוק של השותפות עם ההורים, לשם העברת מסרים אחידים ולמניעה של מצבי פגיעה. גורמי המקצוע במשרד החינוך, בהנחייתי וכחלק ממדיניות ברורה שלי כשר החינוך, ממשיכים לקדם תוכניות ומהלכים לקידום אקלים, מוגנות, שייכות ומניעת אלימות במרחב הפיזי ובמרחב הדיגיטלי. כאמירה ברורה ומפורשת, נמשיך לפעול לקידום קליטה מיטבית של תלמידים עולים, ולוודא יישום של מדיניות המשרד בשטח. אני רוצה להוסיף משהו בנימה אישית. תראו, משרד החינוך בונה תוכניות – באמת דברים מאוד מאוד חשובים. כשהייתי בן 18 הייתי מדריך בישיבת נתיב מאיר פה בירושלים. למדתי שם ואחר כך הייתי מדריך בכיתה י"ב, במקביל ללימודים שלי. פגשתי יהודי שלימד שם – הוא כבר נפטר, הוא היה בפנסיה בזמנו – והוא שאל אותי, הוא אמר לי: תגיד לי, מה הכלל הכי חשוב בחינוך? נתתי לו כל מיני – לראות את התלמיד, להקשיב וכו'. הוא אמר לי: שמע, הכלל הכי חשוב בחינוך זה דוגמה אישית. אתה יכול לתת הרצאות הכי טובות, אתה יכול להסביר, אתה יכול להיות פנומן בוורבליות ובקשרים, אבל בסוף, איך שאתה תתנהג מול התלמידים שלך, מול הכיתה, ואיך שההורה יתנהג בבית ומול האנשים והשכנים, זה מה שהילד סופג בסוף. אפשר לבנות תוכניות ומוגנות ולדבר איתם כמה שצריך; להכיל ולקרב בין הקהילה האתיופית והערבים, אבל בסוף, כחברה, האחריות, היא לא מתחילה במשרד החינוך. משרד החינוך זה אקסטרה. בסוף האחריות היא של כולנו. איך שאנחנו בבית – גם בבית הזה, שהוא מייצג את כלל האוכלוסייה – וגם מורים, צוותי הוראה, מנהלים. זה הרבה מעבר ללבנות תוכנית; זה איך אנחנו מתנהגים עם האנשים בחוץ. ברגע שאנחנו נהיה טובים יותר ונדע באמת לעבוד על המידות שלנו ולהתייחס בכבוד לכל אחד, זה ישפיע יותר מכל תוכנית, מכל נושא, מכל השקעה. זו ההשקעה הכי טובה. כמו שאמר לי הרב אליהו גרוסברג, זיכרונו לברכה: דוגמה אישית זה כלל מס' 1. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לשר וסרלאוף. שני חברי כנסת ביקשו להביע עמדה מהצד. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת בליאק. כל אחד דקה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, אני מצטרף למציעים ואנחנו באותו כיוון. ילד זה ילד, בן אדם זה בן אדם. רציתי להוסיף שבשבוע שעבר, בדיוק ביום רביעי, קבוצה תקפה תלמידי בית ספר מסח'נין, בית ספר אבן ח'לדון, עם אמירות גזעניות כלפי ערבים. בחור בשם חליל סבאח משפרעם היה בקריות, שאלו אותו אם הוא ערבי או לא ערבי, הוא הכחיש שהוא ערבי. אמרו: אבל לפי המבטא שלך אתה ערבי, ונתנו לו מכות מוות. פעם היו בבית הספר ביקורים, יהודים וערבים מבקרים בבתים, ואפילו ישנים בלילה אחד אצל השני. הלוואי שזה יחזור. הלוואי שזה יחזור. בבית ספר יסודי מבקרים יהודים אצל ערבים, ישנים אצלם בבית, ערבים ישנים אצל יהודים בבית, מכירים ברמה הכי קרובה. אני חושב שזה רעיון מצוין. זה מקדם, זה משאיר משהו אצל אנשים בפנים. הלוואי שזה יחזור. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת עודה. חבר הכנסת בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני ראשית רוצה להודות לחברי חבר הכנסת סימון דוידסון על העלאת הנושא החשוב הזה. לצערי, זה לא המקרה הראשון. אני נחשפתי בתקופה האחרונה להרבה מאוד מקרים של אלימות וגזענות כלפי תלמידים עולים מחבר העמים. היה את המקרה הטרגי בראשון לציון, עם מילנה וקמילה, והיה את המקרה הטרגי בנוף הגליל עם ולדימיר, ועוד הרבה מאוד מקרים, שהם אולי פחות מוכרים. לצערי, התופעה הזאת הולכת ומתרחבת – זה מה שאני מרגיש; היא הולכת ומתרחבת בהיעדר תגובה הולמת, גם של משטרת ישראל וגם של משרד החינוך. עד עכשיו לא שמעתי את שר החינוך בקולו מגנה את התופעות הנוראיות האלה, ואנחנו מצפים – בהחלט מצפים – לתגובה הזאת. ואני רוצה לומר גם משפט ברוסית למען אותם אנשים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רוצה שאני אשיב?

היו"ר יבגני סובה:

לא, כבר לא צריך. אתה לא משיב. לא צריך.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

שאלתי אם הם רוצים.

היו"ר יבגני סובה:

תגיד לו את זה בשיחה פרטית, לא צריך להשיב. בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

משפט אחד (אומר דברים בשפה הרוסית.)

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת בליאק. מה נחשוב? חבר הכנסת דוידסון, מה אתה מציע?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני רוצה להעביר את זה לוועדת הקליטה והעלייה.

היו"ר יבגני סובה:

טוב, אבל כבר יהיה דיון ביום שלישי ב-14:00, אז אני מניח - - -

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

סליחה. אני יכול להציע? למה ועדה ולא ועדה יותר כוללת? כלומר, גם של פגיעה בערבים - - -

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת עודה, אבל אתה לא מהמציעים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה - - -

היו"ר יבגני סובה:

לפי התקנון, המציעים מבקשים להעביר את זה. אתה לא מהמציעים של ההצעה הזאת.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כן, אבל אני מנסה לשכנע אותו.

היו"ר יבגני סובה:

אה, אתה יכול לשאול. בהחלט, כן.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

ועדה שכוללת חינוך, תרבות, חינוך ותרבות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה אתה חושב, יבגני?

היו"ר יבגני סובה:

אני חושב שאפשר להסתפק בוועדת העלייה והקליטה, כי בכל מקרה בוועדת החינוך - - -

קריאה:

היו"ר יבגני סובה:

כן, זה מה שאני אומר. יש כבר דיון, אז אני חושב שאפשר פשוט להביא את זה, ולהשתמש בדיון שנקבע ליום שלשי הבא.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז ועדת קליטה ועלייה.

היו"ר יבגני סובה:

כן, אבל ועדת החינוך בוודאי גם תעסוק בזה, אתה גם מוזמן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אנחנו מביאים את מנכ"ל משרד החינוך לוועדה.

היו"ר יבגני סובה:

כן, אין בעיה. אני בעד. אז בואו נעשה הצבעה, נעביר את זה לוועדת העלייה והקליטה. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העלייה והקליטה נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – שלושה, אפס מתנגדים. אני קובע, כי ההצעה הזאת תעבור להמשך דיון בוועדת העלייה והקליטה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני כ"ט בשבט תשפ"ו, 16 בפברואר 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.