ישיבת מליאה בתאריך 09/02/2026 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר, שלום גם לאורחינו ואורחותינו ביציע. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ב בשבט התשפ"ו, 9 בפברואר 2026. הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6535/25 וכלה בהצעת חוק פ/6552/25: הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 81), התשפ"ו–2026; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – פטור מעמידה במבחן הכנסה לשם סיוע משפטי להלומי קרב), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – פטור מעמידה במבחן הכנסה לשם סיוע משפטי להלומי קרב), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – התאמה של שירותי אגף השיקום לנכים מהציבור הדתי והחרדי), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – ייצוג הולם לנשים ברשימת מועמדים לכנסת), מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – כתב שירות ללא מעורבות מבטח) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – ייצוג נשים ברשות המקומית), התשפ"ו–2026, מאת חברות הכנסת מירב כהן ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק שימור פוריות לאלמנות של חיילים שנספו, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק העונשין (תיקון – השחתת מודעות על רקע מגדר), התשפ"ו–2026, מאת חברות הכנסת עדי עזוז, קארין אלהרר ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק הרשתות החברתיות והגנה על קטינים, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת נאור שירי ויוסף טייב; הצעת חוק איסור טיפול המרה לקטין, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית (תיקון – מעמד החלטות המוסד וועדת השמות הממשלתית), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת שאירים לאלמנה שנישאה מחדש), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תקופת כהונה של יועץ משפטי), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת מישל בוסקילה, אופיר כץ וינון אזולאי; הצעת חוק שקיפות בשימוש באמצעים אוטומטיים בפעילות פוליטית מקוונת (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק נישואים אזרחיים, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יוראי להב הרצנו; הצעת חוק שיקום מתמודדי נפש בקהילה (תיקון – תוכנית השיקום ומימושה), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, יונתן מישרקי, אבי מעוז, צבי ידידיה סוכות, קטי קטרין שטרית, יצחק קרויזר, חוה אתי עטייה, מיכאל מרדכי ביטון, מירב בן ארי, גלית דיסטל אטבריאן, אושר שקלים, ניסים ואטורי, פנינה תמנו, טטיאנה מזרסקי, דבי ביטון, מטי צרפתי הרכבי, אפרת רייטן מרום, יצחק פינדרוס, יעל רון בן משה, אימאן ח'טיב יאסין ואיתן גינזבורג; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – מינויים בכירים בשירות המדינה), מאת חבר הכנסת שלום דנינו; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינויים בכירים בשירות המדינה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת שלום דנינו. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 81), התשפ"ו–2026. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. הצבעה עכשיו, למי שרוצה להירשם, בבקשה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, המצב בבתי הספר נהיה בלתי נסבל. היום פורסם ששר החינוך קיש מסתיר נתונים אודות המחסור במורים. במקום לנהל את המשבר המטורף הזה, הוא מסתיר אותו. עכשיו, עלינו ההורים אי-אפשר לעבוד. הילדים חוזרים הביתה, מספרים לנו: אימא, היום ארבעה מתוך חמישה שיעורים התבטלו לי; אימא, היום כל היום הלכו מכות בכיתה; אימא, היום שיחקנו כל היום בחצר. בלי נוכחות של מורים ומורות הדברים בבתי הספר יוצאים משליטה. אלימות, חרמות, פגיעות מיניות. תתחילו להתעסק במה שחשוב באמת. איפה אתם?

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת – חבר הכנסת שלום דנינו. בבקשה.

שלום דנינו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול התקיימה הלווייתו של אלי אלאלוף, שהיה חבר כנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

היום, לדעתי. מתקיימת כרגע.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ברגעים אלה.

שלום דנינו (הליכוד):

אז באשדוד, כן. אלי אלאלוף והחברים שלו, שעלו מצרפת, היו מהעדה המרוקאית, והם נקראו תנועת עודד. הם עזבו משפחות והגיעו לארץ להוביל ולטפח מנהיגות של יהודים מצפון אפריקה, והגיעו לעיירות ולערים ולשכונות. אלי אלאלוף שימש גם כיושב-ראש עמותת רש"י, שהתעסקה רק בפרויקטים חברתיים, והוא הוביל עשרות פרויקטים מרשימים, בעיקר בנגב ובפריפריה כמו בגליל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

יישר כוח, ויהי זכרו ברוך. כמובן, נציין את זכרו בצורה מסודרת במליאה, ואנחנו משתתפים בצערה של ג'יזל ושל המשפחה על לכתו של חברי חבר הכנסת אלי אלאלוף, זכרו לברכה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים כעת לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק השמות (תיקון מס' 9) (שם מאימוץ של קטין שהורהו נפטר), התשפ"ו–2026, לקריאה הראשונה. ואני מתכבד להזמין את השר קרעי להציג את הצעת החוק. בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק המונחת לפניכם היום מטעם משרד הרווחה והביטחון החברתי עוסקת בילדים שאיבדו את היקר להם מכול, את הוריהם, ומבקשים גם לאחר שאומצו לשמור את שמות הוריהם במרשם האוכלוסין. בשמחת תורה התשפ"ד נכתבה אחת הפרשות הכואבות והקשות בתולדות מדינת ישראל. בתוך האובדן הנורא ישנם ילדים שהתייתמו משני הוריהם. ילדים שנגזלו מהם בבת אחת הבית, הביטחון והיד המוכרת שמלווה כל ילד בדרכו בעולם. המצב המשפטי הקיים כיום אינו מאפשר לאותם ילדים, לאחר אימוצם, לשמור במרשם האוכלוסין את שמות הוריהם שנהרגו, נרצחו או נפטרו. מדובר בפער שאיננו רק טכני או רישומי, אלא בפער עמוק של זהות, של שייכות, של זיכרון. אנו מביאים את התיקון מתוך הקשבה לצרכים בשטח, ורואים חשיבות עליונה בכך שהמדינה תאפשר לילדים הללו לשמור את שמות הוריהם, ולהותיר גם במרשם האוכלוסין את החיבור לשורשים שמהם צמחו. זהו חיבור לערכים, לסיפור חיים ולזהות שאינה נמחקת עם השנים ואינה מתבטלת עם שינויי מסגרת. בהזדמנות זו אני מבקש להביע הערכה והוקרה עמוקה להורים ולמשפחות המאמצות, אנשים שבחרו לפתוח את ביתם ואת ליבם ולגדל את הילדים שהתייתמו באהבה גדולה, במסירות אין-סופית ובאחריות אנושית ומוסרית מהמעלה הראשונה. אתם מגלמים את פניה היפות של החברה הישראלית. חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו אינה עוסקת רק בשם במרשם, היא עוסקת בכבוד האדם, בזכות לזהות ובמחויבות שלנו כחברה וכמדינה לעמוד לצד הילדים גם במקומות הרגישים והכואבים ביותר. אני קורא לכם לתמוך בהצעה החשובה הזו. עד כאן, אדוני, בנוגע להצעת החוק. ומכיוון שאנחנו עורכים מחדש את סדר-היום, כי האופוזיציה, כנראה, כבר אין לה אי-אמון בממשלה, היא מביעה אמון בממשלה ומשכה את הצעות האי-אמון שלה – תדעו, האופוזיציה משכה את הצעות האי-אמון, בשנה הרביעית של הממשלה הזו גם האופוזיציה מביעה אמון בממשלה – אז מכיוון שכך, ועד שיושב-ראש הקואליציה יסדיר את הלו"ז מחדש, בואו נדבר קצת על פרשת השבוע. קראנו בפרשה: "וישמע יתרו כהן מדיָן". המדרש אומר: "מה שמועה שמע ובא?" – מה יתרו שמע? – "קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". נס קריאת ים סוף הדהד בכל העולם, כתוב: "שמעו עמים ירגזון", ויתרו שמע את קריעת ים סוף והחליט לבוא ולהידבק בעם ישראל, בעם של הקדוש ברוך הוא. אבל יש מי ששמע ובא, יש מי שיש לו - - -

ירון לוי (יש עתיד):

אני לא רוצה להפריע, רק בגלל שאני מקשיב לך קשב רב – שלא יהיה פאנץ' בסוף עלינו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל חייב להיות פאנץ'. זה לא בית כנסת פה. זה לא בית מדרש. אנחנו מחברים את הפרשה לאקטואליה. מה יש לנו בפרשה שלנו, חבר הכנסת לוי? מה יש לנו בפרשה שלנו? יש לנו בפרשה איך בונים הנהגה בעם ישראל. יתרו הגיע ולימד את משה, אמר לו: "ושמת עלֵהֶם שרי אלפים שרי מאות שרי חמִשים ושרי עשרֹת", וזה לא הנחת תפילין. פרשת יתרו – יש את התורה בצד אחד, את מתן תורה, אבל התורה לבד לא מתקיימת. התורה לא יכולה להתקיים בריק. היא מתקיימת כאשר יש לה את נושאיה, את מי ששמר את הגחלת, את מי ששומר את המורשת, את מי שמנחיל את זה מדור לדור. ואלה המנהיגים שיתרו מלמד את משה איך למנות אותם. זה כרוך אחד בשני. זה מתן תורה עם ההנהגה של עם ישראל. הקשר הוא בפרשה עצמה, אני לא מחדש אותו. יש מי ששמע ובא, שזה יתרו. שמע, ראה דברים, והשכל הישר והבהיר שלו אמר: באמת יש כאן דברים שאי-אפשר להישאר אדישים כלפיהם, ואני צריך לקום ולעשות מעשה. ויש מי ששמע ובא לקלקל – עמלק. עמלק גם שמע על קריעת ים סוף. "שמעו עמים ירגזון" – זה כלל גם את עמלק, אבל עמלק בא וראה, ואמר: אני עכשיו דווקא איכנס ואנסה לקלקל. הוא קפץ לאמבטיה הרותחת. כולם פחדו מעם ישראל והוא ניסה לקלקל, ולכן סופו היה "מחה תמחה את זכר עמלק". אבן עזרא אומר: מה רצה להראות לנו כאן? כדי שנתבונן ונבדיל בין מסייע למסית, בין שותף למי שמטרתו רק להחריב. יש את יתרו, שראה מה היה ובא ורצה להיות שותף עם עם ישראל, ויש את עמלק, שראה מה היה, ובא ורוצה להחריב. גם אנחנו, בימינו אנו, עם ישראל נלחם מול ציר הרשע ומנצח בעזרת השם. יש מנהיגים בעולם שנאבקו בנו, שראו את עם ישראל נאבק בציר הרשע; במקום להצטרף למאבק הזה, במקום להצטרף לטובים, הם הלכו והשמיצו אותנו. אנחנו רואים מה קורה עם אותם תומכי טרור שמפגינים באוסטרליה בביקור של הנשיא הרצוג. עם ישראל נאבק מול הרוע, והם באים ומחבקים את הרוע. יש כאלה שנאבקו בנו, ויש כאלה, כמו הנשיא טראמפ, שהבינו את גודל השעה ואת ערכו של העם היהודי בעיצוב ההיסטוריה, ובחרו לקחת חלק ולהיות שותפים עם עם ישראל. וגם בתוכנו, גם בתוכנו יש כאלו שהבינו את גודל השעה, ונלחמו להשיב את כבוד עמנו, כמו הלוחמים הגיבורים שלנו, שאומרים: אל תחזירו אותנו. לאורך כל השנתיים האחרונות וחצי הם אמרו: אל תחזירו אותנו הביתה, תנו לנו להמשיך ולהשמיד את האויב שטבח ורצח ופשע באותו יום שמחת תורה. ויש את אלו שמחפשים כל היום מה לא טוב כאן, כל הזמן – מה לא בסדר. אותם ממורמרים, אותם אלו שאמרו: לא עשו את זה מספיק מושלם. ראש הממשלה נתניהו הביא את מדינת ישראל לפסגה מחדש, יותר גבוה ממה שהיא הייתה קודם מבחינת כוח ההרתעה שלה, מבחינת ההכרה הבין-לאומית של נשיא ארצות הברית, שהולך כתף אל כתף עם ראש ממשלת ישראל. ויש את אלה שתמיד אומרים: הינה עוד משבר עם הנשיא טראמפ, או הינה עוד בעיה, עוד משהו שהוא לא מושלם. החל מתקשורת תבוסתנית וכלה במערכת משפט רודנית, שהפכו את עצמם – אותן שתי מערכות שאני תמיד מדבר עליהן, אותן תקשורת ומערכת משפט – שהם מבינים שהדמוקרטיה כבר לא משחקת טוב עבורם, והם מנסים לבסס את שלטונם באורח לא דמוקרטי באותם שני מעוזים: במעוז התקשורת ובמעוז המשפט. והם הפכו את עצמם לכלי ניגוח פוליטי נגד הממשלה גם במלחמה. אז יתרו, יתרו בפרשה ייעץ למשה להקים מערכת משפט יעילה לטובת העם. הוא אומר למשה: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שֹנאי בצע" – נותן פה הגדרות תפקיד לשופטים של עם ישראל, הגדרות תפקיד שרחוקות כרחוק מזרח ממערב מהמערכת שלנו. אצלנו, במקום לשפוט את העם, בג"ץ מנסה להחליף את העם. שמענו את הביזיון, את החרפה הזאת של אהוד ברק, שהעם לא טוב לו, כמו שאמרו בשופטים, "זה העם אשר מאסתה בו צא נא עתה והִלחם בו". העם הזה כבר התגבר על כל אותם אלו שניסו להחליף אותו ולהביא אנשים בצבעים אחרים, עם השקפות שיותר מתאימות להם, ולמהול – ממש תורת גזע, תורת גזע חדשה. כי לא מוצא חן בעיניהם שיש כאן הנהגה כל כך איכותית בראשות נתניהו, עם ציבור שמייצג דעות שלא מוצאות חן בעיניהם, אם זה חרדים ואם זה ציונות דתית, ואם זה ש"ס ואם זה עוצמה יהודית, וכמובן הליכוד. אגב, היושב-ראש, כל פעם שיאיר לפיד עולה כאן ואומר: אני אומר שאתה לא ליכודניק אמיתי, מספרים לי שעוד 100 אנשים, ליכודניקים אמיתיים, שלא חשבו להצביע לי, אומרים עכשיו: דווקא בגלל יאיר לפיד, אנחנו נצביע לקרעי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז תקרא לו, שיבוא הרבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני קורא לו. אני אומר שאני מזמין אותו לעשות את זה כל פעם מחדש, כי אני קודם כול גאה להיות הנציג – שליברמן אומר שאני נציג של גפני, ולפיד אומר שאני נציג של ש"ס. אני אהיה גאה להיות הנציג של כל עם ישראל, של עוצמה יהודית, של הציונות הדתית, של ש"ס ושל החרדים, וכל זה בתוך עמוד השדרה הלאומי של עם ישראל, שזאת תנועת הליכוד, שבתוכה יש את כל המגוון. אני מאמין שעמוד שדרה חזק, איתן, יציב, זו הדרך באמת לפעול לטובת כל הממלכה. אז יבואו כל אותה חבורה וינסו כל הזמן להשמיץ וינסו להכפיש, אבל אנחנו נפעל כאן שתהיה כאן מערכת הוגנת, אנשי חיל יראי אלוקים, שתחזיר לכאן את המדינה היהודית והדמוקרטית ואת המשילות. נמשיך את השיחה הזאת בפעם הבאה, בסיכום. בסיכום אני אמשיך את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. תודה רבה לשר, ואנחנו כעת נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – גם הוא אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – גם הוא אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – מוותרת; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול הלך לעולמו ידידי וחברי אלי אלאלוף.

היו"ר אמיר אוחנה:

קצת יותר שקט במליאה. קצת יותר שקט במליאה. תודה.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

אני חוזר, אתמול הלך לעולמו חברי וידידי אלי אלאלוף. היינו ביחד חברי כנסת במפלגת כולנו בכנסת העשרים. כמובן, אלי אלאלוף נולד בפברואר 1945 בפאס במרוקו; עלה, נדמה לי, ב-1967 למדינת ישראל, התקדם, למד באוניברסיטה העברית והגיע למעמד בכיר מאוד; גם כאשר ניהל את קרן רש"י ותרם רבות, והקים ארגונים והקים מפעלי חיים, ועל זה גם קיבל פרס ישראל מטעם מדינת ישראל. אני הכרתי אדם מאוד צנוע, אדם מוכשר מאוד. כשהוא היה יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות כל דאגתו הייתה לתת שירות, לשרת את העם נאמנה בישראל. אני זוכר שנסעתי איתו יום אחד לבקר בשלושת בתי החולים בנצרת, אדוני היושב-ראש, כי הוא רצה שתושבי נצרת והאזור יקבלו שירות רפואי טוב. שלושת בתי החולים היו בתי חולים פרטיים. מי שמכיר, בית החולים האנגלי, הצרפתי והאיטלקי. והצעתנו הייתה שבית החולים האנגלי יהפוך להיות בית חולים ממשלתי עם מתקנים, עם סיוע ממשלתי, ושאר בתי החולים יהיו שתי שלוחות. אך לצערנו הרב, למרות כל הניסיונות לשכנע את הנהלות בתי החולים לעשות כדברו, למען טובת האזרחים, לא הצלחנו לשכנע, בעיקר את הנהלות בתי החולים הפרטיים. אלי היה אדם עם לב ענק, לב גדול. הוא אהב את האזרחים, אהב לשרת את כולם, דאג לכל אחד, לקח ללב כאשר לא הצליח לשרת, או כאשר האזרח לא הגיע לכתובת הנכונה כדי לקבל את השירותים שמחייבים כל מדינה מתוקנת לתת לו ולהעניק לו. הוא היה אהוד על כל חברי הבית כאן. העריכו אותו, כיבדו אותו, וכל מי שעבד איתו עד עצם היום הזה זוכר אדם ענק, אדם גדול, אדם ישר, אדם הגון, ישראלי גאה, שאוהב את המדינה ועושה למענה. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן. זכיתי לכהן לצידו בכנסת העשרים, שבה הוא כיהן, ואני חותם על כל מילה. חברת הכנסת עדי עזוז – אינה נוכחת; חבר הכנסת סמיר בן סעיד – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק, חבר הכנסת בליאק – מוותר. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחרי פניות חוזרות ונשנות שלי, סוף-סוף, בימים האחרונים פורסמה פקודת מטכ"ל בעניין שירות בני הציבור החרדי בצה"ל. כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה. אומנם עצם כתיבת פקודת מטכ"ל בנושא היא בשורה חשובה, אבל לצערי היא גם בשורה מאכזבת, ואסביר. נקודה ראשונה – הפקודה בעצם מכפיפה גם את החייל החרדי לפקודת השירות המשותף, שגם היא לא נאכפת כיום, כי היוהל"ם הפיצה החרגות והקלות בזמן המלחמה לעניין ערבוב המינים. המשמעות היא שההחרגה יכולה לקרות גם אצל חיילים חרדים. אז גם חיילים חרדים יוכלו למצוא את עצמם עם לוחמות בנגמ"ש או בנמ"ר בעזה, כי אין פתרון אחר. נקודה שנייה – על פי הפקודה לא ייפגע שירות של אף אחד אחר כתוצאה משירות בני הציבור החרדי. הכוונה כמובן לשירות חיילות, אבל לא כתוב כלום על כך שלא ייפגע שירותם של בני הציבור החרדי כתוצאה משירותו של מישהו אחר. התרגום של הסעיף הזה הוא כך: חרדים נחמדים, תתגייסו ונשתדל להתחשב בכם, אבל עד גבול מסוים. יש אג'נדות פרוגרסיביות יותר חשובות. נקודה שלישית – הכשרות הפיקוד והקצונה של החייל החרדי יהיו במסגרות מתאימות, אבל מעבר לכך, למשל קורסי מ"פים ומג"דים יהיו במסגרות הקיימות בצבא. התרגום: החרדים כחרדים טובים בשביל פיקוד זוטר; מעבר לזה, הם מוזמנים לעבור בכור ההיתוך הצה"לי. נקודה רביעית – הפקודה מגדירה תפקיד בשם יועץ הרמטכ"ל לענייני חרדים, שיפעל עם כלל הגופים המקצועיים לקידום שילוב החרדים בצה"ל, אבל סמכויות ליועץ הזה – אפס אחד גדול. אז שוב נשאלת השאלה בצורה הכי ברורה שיכולה להיות: האם מדובר ברצון אמיתי ובנכונות כנה של צה"ל לגייס חרדים באופן שיאפשר להם לשרת בצבא ולהישאר חרדים, או שמא מדובר בניסיון מתוחכם למשוך את בני הציבור החרדי לתוך כור ההיתוך, ואז להכפיף אותם לאג'נדות פרוגרסיביות ולתפיסות עולם שמנוגדות ב-180 מעלות לעולמו של הצעיר החרדי? עד כאן שאלותיי. אני מאוד מקווה שאקבל תשובות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת, חבר הכנסת איתן גינזבורג – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל רון בן משה – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, במוצאי שבת הלך תלמיד ישיבה נשוי, שלומד תורה יום ולילה, ברחוב באופקים, ועצר אותו שוטר, ושלחו אותו למעצר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הוא היה עריק?

משה גפני (יהדות התורה):

לא אמרו לא לו ולא לאשתו ולא לאף אחד איפה הוא נמצא, והיה צריך לחפש אותו במשך יום שלם. ולא עוד אלא שהוא ביקש במשך כל היום להניח תפילין ולא נתנו לו. כאילו אנחנו מדברים על מדינה של הרומאים, שעוצרים אנשים על זה שהם לומדים תורה; זה לא שהוא עבר איזושהי עבירה – הוא למד תורה, ועל זה לקחו אותו למעצר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא, על זה שהוא לא התגייס לצבא.

משה גפני (יהדות התורה):

מה אתם חושבים שיהיה פה, שאנחנו נשתוק על הדבר הזה?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא על זה. לא על זה. על זה שהוא לא הלך לצבא.

משה גפני (יהדות התורה):

ואחרי זה הוא מבקש את הדבר האלמנטרי – כל אחד מאיתנו, לא היה יום אחד בחיים שלנו שלא הנחנו בו תפילין. ולא נתנו לאברך הזה, שלומד תורה, לא נתנו לו להניח תפילין. כאילו שאנחנו נמצאים במדינה של הרומאים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

נראה לי מוזר. נראה לי מוזר.

משה גפני (יהדות התורה):

כאילו שאנחנו נמצאים - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גפני.

משה גפני (יהדות התורה):

אל תתערב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני שואל אם בדקת.

משה גפני (יהדות התורה):

בדקתי. דיברתי עם אשתו. דיברתי. היא חיפשה אותו כל היום. עם תפילין. בדקתי. זה שאתה סנגור של כל מה שעושים – הבנו. אל תתערב. יש לי מה להגיד בעניין הזה. הוא נעצר על זה שהוא לומד תורה. לומד תורה כל היום וכל הלילה. לא שהיה עליו משהו, שאמרו שהוא לא לומד, שהוא כן לומד. לומד תורה – אני מעיד לכם על זה – ועצרו אותו. לא נשתוק על זה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אל תצביעו היום על הפיצול.

משה גפני (יהדות התורה):

ולא עוד אלא שהוא לא יכול היה להניח תפילין בגלל שלא נתנו לאשתו להביא לו את התפילין.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא מאמין. לא מאמין.

משה גפני (יהדות התורה):

אתה לא מאמין, אני יודע. אני רואה מהפעולות שלך שאתה לא מאמין. אם מישהו חושב שאנחנו נשתוק על התהליך הזה, אתם טועים. אתם לא יודעים למה אנחנו הולכים. מה זה שבן אדם לא יכול ללמוד תורה? מה זה שבן אדם לא יכול להניח תפילין? מה אתם חושבים, שאנחנו נשתוק על זה? לא יקום ולא יהיה. מי שלומד תורה ימשיך ללמוד תורה. למדנו תורה, אבות אבותינו למדו תורה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

משפט לסיום, אדוני.

משה גפני (יהדות התורה):

גם כאשר איימו עליהם במוות, המשיכו ללמוד תורה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת גפני, משפט לסיום.

משה גפני (יהדות התורה):

גם כשהיו במערות, גם כשברחו, המשיכו ללמוד תורה. בוודאי. לא ייתנו להניח תפילין ואנחנו נשתוק על זה – אתם טועים בעניין הזה טעות מוחלטת.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

משה גפני (יהדות התורה):

זה המשפט האחרון, בגלל שאני הולך להגיד עוד הרבה משפטים בהמשך. אנחנו נלמד תורה, נמשיך ללמוד תורה, ונניח תפילין, ואתה יכול לצעוק.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גפני, אני לא מאמין לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – מוותר; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לפתוח בציטוט. אלו הדברים: זהו רגע מכונן שמכריז לא רק על תוכנית אלא על עמידה ונחישות. זו הצהרה ברורה של רצוננו הפוליטי, התרבותי והכלכלי. אנו מציירים את קווי המתווה של פלסטין של מחר. את הציטוט הזה אמר מוניב אל-מסרי, הדוד של בשאר אל-מסרי, שהיום בוועדת הפנים של הכנסת דנו בעובדה המופרכת הזאת שתוכנית של בשאר אל-מסרי לקבל מלון מול העיר העתיקה, מול הר הבית בירושלים, הייתה אמורה להידון היום בוועדה המחוזית של ירושלים. במקום זה היא נדונה, ברוך השם, אצלנו. בשאר אל-מסרי, ההורים יזהר שי, רובי חן, אייל ולדמן, 200 הורים שכולים ואחרים, תובעים אותו בארצות הברית על זה שמהמלונות שלו – אדוני היושב-ראש, כשהגענו למלונות שלו, מה היה מתחת למלונות שלו? מפקדות של הקומנדו הימי של חמאס, רשתות של מנהרות, אמצעי לחימה. והוא יקבל מלון – מלון, כאילו, אין גבול להיפוך הערכים הזה – הוא יקבל מלון מול הר הבית, מול ירושלים. יש דבר מעוות יותר מזה? עכשיו, זו לא הייתה טעות בבניין הספציפי, זו לא טעות לגבי בשאר אל-מסרי דווקא, ולכן עליתי לכאן. זה עניין לאומי, כיוון שאנחנו ניצבים מול אויב – הכול משרת את הג'יהאד. ומי שקצת מכיר את המרחב - -

היו"ר סימון דוידסון:

סליחה.

עמית הלוי (הליכוד):

- - וקצת עוקב אחרי מה שקורה כאן: יש חוק איחוד משפחות, אדוני, דיברנו עליו במושב הזה; הוא לא עניין אנושי, הומניטרי, הוא עניין שנועד להזרים – כמו שכתוב בדוחות השב"כ – עשרות אלפי טרוריסטים לתוך מדינת ישראל, לגדל דור ב' של טרוריסטים. יש לך הומניטרי, באים לפה ארגונים הומניטריים. ארבל, 163 ארגונים. מה גילינו בדיונים בוועדות? בחוץ הומניטרי, כמו שהיו אומרים כשהייתי ילד על אבטיח, כן? אז זה בחוץ. במקרה הזה זה הפוך: הירוק בפנים – החמאס בפנים. בחוץ זה נראה הומניטרי, אבל הכול משרת דבר אחד – משרת את הג'יהאד, משרת את החמאס. יש לך חינוך, ראינו מה זה בתי ספר ברצועת עזה. זה נראה כאילו בית ספר; מתחת – מחסן טילים; בכיתה מלמדים איך להשתמש בהם. כל הכלים לג'יהאד, ואותו דבר לגבי התוכניות. לכן אני אומר, זה לא רק בשאר אל-מסרי וזו לא התוכנית, והגיע הזמן שמוסדות התכנון שלנו יכירו את האויב. אנחנו נאבקים פה לא על איזו פינה, אנחנו נאבקים על המולדת. המאבק הציוני, לא רק שהוא לא תם, הוא נהיה יותר משוכלל ויותר מתוחכם, כי בדיוק כל הכלים הללו, כל הכלים הללו – חינוך ובריאות והומניטרי, וכאילו תכנון ובנייה – כולם משרתים דבר אחד.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

בדיוק כמו שאמר הדוד שלו: קווי המתווה של פלסטין של מחר. ועוד משפט אחד אני אומר. פלסטין של מחר זה ישראל שלא קיימת מחר, זה משחק סכום אפס. לכן הגיע הזמן שגם מוסדות התכנון יציבו לעצמם שיקולים לאומיים, שיקולים ביטחוניים רחבים, לא רק בקוטר של הכדור, להבין את התמונה הגדולה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

להבין מהותית את האויב, להבין את המלחמה, ולעשות הכול כדי שננצח בה. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח. חבר הכנסת ששי גואטה, בבקשה. יעלה ויבוא, חבר הכנסת ששון ששי גואטה. אני משער שזה יהיה קשור לחלב.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רק אם אפשר שיקשיבו לי קצת, כי הרעש מוציא אותי מאיזון.

היו"ר סימון דוידסון:

חברים, שקט, בבקשה.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

אז קודם כול, אני באמת לא יודע אם אמרו "ברוכים הבאים" לתלמידים האלה שם, בחורי הישיבה. אז ברוכים הבאים, איזה כיף ככה לראות אתכם, חמודים, עם כיפה על הראש. אז אני רוצה להתחיל ולדבר על שני נושאים. אחד הנושאים – מרגי, תקשיב מה היה היום. מרגי, היום אנחנו בוועדת הבריאות, באים להלומי הקרב, באמת דיון ענייני, דיון שבו יורדות לך דמעות, אתה בוכה מרוב שכואב לך על מה שיש, ומהמצב שהגיע לאנשים, ואז קמה אישה ומתחילה לדבר בלי שום קשר: החרדים, משתמטים, לא התגייסו, לא עשו. מדברת לא לעניין. אבל אתם יודעים מה הכי אהבתי לראות? קמו עליה הלומי הקרב, ואומרים לה: אל תכניסי את הפוליטיקה. הם נלחמו איתנו, הם טיפלו בנו. אלה הלומי הקרב. אומרים לה: תצאי מפה, החרדים היו איתנו בשדה הקרב והיו חברים שטיפלו בנו, והביאו לנו, והאכילו אותנו. ואני שומע אותם, על אחת שבאה לחרחר שנאה, לייצר פילוג בתוך העם, כאילו החרדים הם אויבים שלנו – כשאתה שומע את הלומי הקרב איך הם מדברים, זה מאוד ריגש אותנו. ואתם יודעים מה הנושא השני? הנושא השני – סימון, תקשיב. מי היום מדבר עלי בטוויטר, בפייסבוק? הבן אדם הכי לא אמין במדינת ישראל, ונראה לי שגם בעולם – בנט. נפתלי בנט היום כותב: ששון גואטה, חבר הכנסת גואטה, יוקר המחיה והממשלה. ובכל סוף השבוע האחרון, אביר קארה – שאם יש מישהו שלא היה נאמן לאנשים שלו, זה הבן אדם הזה – כותב עליי כל מיני דברים נוראיים: מושחת, דואג, מה דואג, דואג לאנשים. אז אני רוצה להסביר לנפתלי בנט – שהוא היה ראש ממשלה מנותק, מנותק ולא אמין, מנותק ולא אמין. מה הכוונה? ראש הממשלה שלי אולי לא הכי אוהב – כי אנחנו יודעים שהוא ימינה, כלכלית, אבל הוא הבין מה הצרכים בציבור. הוא בא, יושב עם חברי הכנסת: איך אנחנו מיישבים את הגליל, איך אנחנו משקמים, מה אנחנו עושים. אמרתי לו מה צריך – גם אם הוא לא הכי אהב, כי זה לא בראייה הכלכלית שלו – אבל אם זה מה שצריך כדי לשקם את הגליל, זה מה שאנחנו נעשה. נשקם ונעשה. להבדיל מבנט, שלא כמו בליכוד, 30 ומשהו חברי כנסת – שישה חברי כנסת הוא לא ידע לתחזק. הוא היה מנותק מהכול, היה מנותק מהח"כים, היה מנותק, הוא לא ידע מה זה הצרכים. וגם אביר קארה, שמדבר על נאמנות. אולי אני באמת נאמן לאלה שבחרו בי, מה שאמיר קארה לא היה – נאמן לאנשים שלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

משפט לסיום, אדוני.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

הוא לא טיפל בשולמנים ובכל העצמאים האלה. אז אני גאה להיות במפלגת הליכוד שבאה בפריימריז מכל מקום ומכל מחוז ומחוז, ולפעמים עושים דברים שלא נראים הכי טוב, אבל עושים אותם לטובת הציבור, ולא בגלל שאיזה יועץ תקשורת כזה או אחר אומר לנו מה נכון או לא נכון לטובת הסקרים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת משה סלומון, בבקשה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, לפני כמה דקות חזרתי מקבר רחל, התפללנו שם. פגשנו שם את ישיבת בני רחל, ישיבה של בני תורה שיושבים ולומדים שם. וזה אחד הרגעים שבו אתה מתרגש לראות את שרשרת הדורות – איך עם ישראל בנוי על אבות אבותיו, על האימהות. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אומנם עליתי ארצה לפני כמה עשורים, אבל בכל רגע נתון כשאני מגיע לעוד פיסת אדמה, עוד מקום קדוש של עם ישראל בארץ ישראל, זה ממלא את הנפש, ממלא את הערגה הזאת שאתה חש בדרך לכאן. תלאות רבות עבר עם ישראל, מכל אחת מהגלויות השונות, ואני עצמי הלכתי מאות קילומטרים כדי להגיע לכאן. וכשאתה מגיע וגואל עוד פיסת אדמה בארץ ישראל – וכאן, במקרה הזה, זה קבר רחל, מקום שבהסכמי אוסלו היה אמור להיות חלק מהרשות הפלסטינית, וברגע האחרון הרב חנן פורת, זכר צדיק לברכה, יצר הזדמנות, בשיח עם ראש הממשלה דאז רבין, זכרו לברכה, שבה לא מוותרים – לא מוותרים על האבות, לא מוותרים על האימהות – ואותה חלקה חוזרת והופכת להיות חלק, חלק מהריבונות של עם ישראל. אני, עוד לפני המלחמה, הגשתי חקיקה שמבטלת את האפליה ברכישת קרקעות ביהודה ושומרון. ישנה אפליה גזענית כלפי יהודים ביהודה ושומרון, שבה יהודי שרוכש קרקע ביהודה ושומרון לא יוכל לרשום את הקרקע הזאת בטאבו, אלא דרך איזשהו מינהל, דרך איזושהי דרך עוקפת, בעוד פלסטינים שחיים ביהודה ושומרון יכולים לרכוש קרקע, יכולים לרשום את הקרקע על שמם בטאבו, והדבר הזה הוא אפליה גזענית ממעלה ראשונה. עוד לפני המלחמה הגשתי את החוק הזה לשינוי היחס כלפי יהודים ביהודה ושומרון, ואתמול קיבלנו בשורה גדולה מאוד מאוד, שהממשלה בעצמה מחליטה שהדרך הזאת שבה יהודי לא יכול לרכוש קרקע תתבטל מאליה, והחוק הירדני עוד מלפני קום המדינה יתבטל. ואני מקווה עוד שבתהליך קידום החוק הזה, החוק הזה של ביטול האפליה ימשיך להתקדם גם דרך הכנסת, דרך חקיקה, דרך כזו שלא נצטרך לטובתם של אנשים כאלה ואחרים. התפקיד שלנו, בסופו של דבר, הוא להיות בכל חלקי אדמתנו – ביהודה ושומרון, בדרום, בצפון, גם ברצועת עזה – כי זו ארץ חמדת אבות, זו המדינה שלנו, זו חלקת האדמה שלנו, זו חלקת האדמה של עם ישראל על כל גלויותיו. ובעזרת השם, אנחנו מקווים שהגאולה והחלת הריבונות שמתחילה עכשיו תביא למצב שבו גם הגלויות יתקבצו ויגיעו לכאן, וגם אויבנו יבינו שאנחנו באמת ממשיכים לגאול את אדמתנו לעולמי עד. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת סולומון. וכעת – חבר הכנסת חיים ביטון. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

חיים ביטון (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך. ביציע נמצאים תלמידי "מאור ישראל" של הרב גרוסמן, ילדי חמד, נערי חמד. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, חבר הכנסת שטרן, אולי תסתכלו למעלה, תראו את התלמידים האלה. אלה תלמידים שלומדים ב"מגדל אור" במגדל העמק, חרדים שמביאים 83% בגרות, בבית ספר שאתם נלחמים בו יום-יום, עובדים, מהבוקר, קמים ומחפשים איך להילחם בתקציב של הציבור החרדי, של התלמידים הללו. שאגב, אם אני לא טועה, יש שם אחוז מאוד גדול של כאלה שהולכים לצבא. ואני אומר את זה בימים הללו, שאנחנו – אני חושב שבמיקום ההיסטוריה לא היה רצף של בג"צים נגד ציבור מסוים, מלחמת קודש, נקרא לזה ככה. אמונה – ביזע רב, לקום בבוקר ולחפש איך להילחם בציבור.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אם תפסיק לרמות - - -

חיים ביטון (ש"ס):

ולדימיר, אני מחכה שתגיב לי קצת, אז אם אתה יכול – אני אשמח. זה ידליק אותי קצת, זה יעזור לי בעניין. אני אומר את זה לך בידיעה ברורה, חד-משמעית. עצוב לי מאוד, בתוך הציבור שלנו, של עם ישראל כולו, שאמור לתת כתף אחד לשני, אמור להאמין בעבודה אחד של השני ובחיבור הכלל-ישראלי, הכלל-ארץ-ישראלי, לבוא ולדעת שאתם – באמת, אני חושב שזה ככה עובד – קמים בבוקר וישנים בלילה עם איך נלחמים בציבור החרדי, בחינוך החרדי. והבעיה שלי היא כזאת, מכיוון שאני מאמין שלחלקכם יש רצון טוב – יש מושג שנקרא עיוורון, עיוורון של דרך, של הסתכלות חד-משמעית רק איך לעצור, כשהנתונים שמדברים בעד עצמם לא מעניינים אתכם, הנתונים הורסים לכם את הסיפור. הסיפור הוא מלחמה, הסיפור פה הוא להילחם בציבור החרדי, הסיפור הוא לפרק ממשלה, לא מעניינים כרגע הנתונים – שאתם רואים אותם בעיניים – הנתונים אומרים שהציבור החרדי עושה רבות ומתקדם רבות ועושה עבודה משמעותית. אתם יודעים את זה, ולמרות זאת לא מעניינים אתכם הנתונים. אחוזי הליבה גדלים, עושים מבחני מיצ"ב ברשתות ובכל המערכות של החינוך החרדי. ולכן – חבל שנגמר לי הזמן – אני קורא לכם: תסתכלו בנתונים, תבדקו את הדברים בצורה אמיתית, בלי עיוורון מחשבתי, וככה תדעו מה צריך, ולאן צריכים ללכת ולעבוד כדי שכלל הציבור שלנו יהיה מאוגד ומחובר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת ביטון. וכעת - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - לא מתגייסים. לא מתגייסים, מה לעשות?

היו"ר אמיר אוחנה:

מה הסדר הנכון? חבר הכנסת מישל בוסקילה, בבקשה. צריכים לסדר את זה פה, כי אני רואה גם אלי דלל. אלי דלל דיבר? לא דיבר. אז צריך לסדר את זה. תעשו סדר. בבקשה, חבר הכנסת בוסקילה.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, מכובדיי כולם, בהמשך למה שאמר חבר הכנסת חיים ביטון, לגבי תלמידי הישיבה ממגדל העמק מבית מדרשו של הרב גרוסמן, אז קודם כול, אני מברך אותם – אני הבנתי שבאמת הבגרויות שלהם מצוינות, הם הולכים לגיוס – במיוחד שבן דודי נמצא בין מחנכי הישיבה הזו – כן, דודי היקר, אני רואה, שלום – וגם משפחת מלכה מאשקלון, שעברו למגדל העמק – הם אנשי חינוך; וגם מנהל הישיבה, שנמצא איתנו ועוקב מקרוב אחרי התהליכים של כנסת ישראל. אז קודם כול, ברכות. ברוכים הבאים, המגיעים לכנסת ישראל. תלמדו קצת על הדמוקרטיה הישראלית, על הקטע הפרלמנטרי של כנסת ישראל. אבל אני עובר מפה לאחד התפקידים שיש לי. אני יושב-ראש הוועדה ליישובים בגבול המזרחי, ועדה שבעצם מפקחת מרמת הגולן עד אילת. כל האזור הזה מתחיל לקבל קצת תשומת לב בשנה האחרונה. לא כולם יודעים, זה אזור שהפך להיות בשנים האחרונות מאוד מאוד רגיש, ומ-7 באוקטובר – עוד יותר רגיש. אנחנו יודעים את כמות ההברחות שהאזור הזה חווה, אדוני היושב-ראש, בשנה האחרונה, ואנחנו מרגישים שיש ניצנים של התייחסות רצינית מאוד לאזור הזה. אנחנו רואים שמערכת הביטחון מתחילה לפרוס כוחות ולשקול אופציה ממש להקים בסיסים באזור כל הגבול המזרחי. אנחנו רואים שהאזור הזה מקבל את מה שהוא היה צריך לקבל מבחינת תשומת לב – ביטחונית, כלכלית. זה אזור שבעצם צריך להיות אזור מתויר, יש לנו את כל האזור של ים המלח, בתי המלון, הערבה התיכונה, אילת. אדוני היושב-ראש, הדבר המדהים הוא גם שבאזור הזה התחילו לבנות את המכשול, באזור הצפון, ובוועדה האחרונה שכינסנו ביקשנו גם להתחיל את המכשול באזור הדרום, מאזור אילת, לתת כמה שיותר ביטחון לגבול המזרחי. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל העוסקים במלאכה. אני חושב שהאזור הזה הוא אזור חשוב, אזור שאפשר להשקיע בו המון, לפתח אותו המון גם בכל הנושא של תיירות. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שגם ראש הממשלה, גם שר הביטחון וכולם צריכים לתת יותר את הדעת על האזור הזה. תודה רבה לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, תודה לאדוני. חבר הכנסת אלי דלל כעת. בבקשה. הינה, תראי, חבר הכנסת בן צור מסמן לי שהוא לפני – לא. לא, לא, לא, אפשר להתחלף, אבל היה איזשהו בלגן ברשימה, עשו סדר, כרגע הסדר שמופיע בפניכם הוא הסדר. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

אלי דלל (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול הלכו לעולמם מספר אנשים בעלי שם וזכויות מתחומים שונים: מתי כספי, בתחום התרבות, ענק בתחום התרבות, מלחין, מפיק, יוצר; דייוויד פדרמן, איש עסקים ומבעלי מועדון מכבי תל אביב בכדורסל; חבר הכנסת אלי אלאלוף, חבר כנסת מטעם כולנו, יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ניהל את קרן רש"י, איש מקסים. יהי זכרם ברוך. אני רוצה לציין - - -

שר התיירות חיים כץ:

ויקטור סרוסי, שחקן מכבי נתניה, הלך אתמול לעולמו – הביא לכם אליפות.

אלי דלל (הליכוד):

אני רוצה לציין – אבל אתה באמצע, אתה פורץ.

שר התיירות חיים כץ:

סליחה, סליחה.

אלי דלל (הליכוד):

ואני רוצה לציין איש יקר, שהכרתי אותו באופן אישי ומקרוב, הייתי אתמול בהלוויה שלו – ויקטור סרוסי. ויקטור סרוסי היה שחקן כדורגל מצטיין, ששיחק בנבחרת ישראל ובמכבי נתניה. בשנים 1963 ו-1964 הוביל את טבלת מבקיעי השערים. הוא שיחק בתקופה של מרדכי שפיגלר. ויקטור סרוסי היה איש צנוע וישר, בעל משפחה למופת, מצטיין בכל מה שעשה. הוא היה חבר מועצת העיר נתניה במשך ארבע קדנציות, כ-20 שנה, שבהן היה יושב-ראש ועדת הכספים, ועדת המכרזים, ועדת תחבורה וכיוצא בזה. היה שליח ציבור לדוגמה, עם תודעת שירות ונתינה אין-סופית, והוא גם זכה לקבל את אות יקיר העיר נתניה. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת דלל. וכעת – חבר הכנסת יואב בן צור. בבקשה. חבר הכנסת אלהואשלה, אני מבין שאדוני ויתר על זכות הדיבור, נכון?

יואב בן צור (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, ברוכים הבאים, תלמידי ישיבת מאור ישראל, בראשותו של הרב הגאון הרב יצחק דוד גרוסמן. אתם באמת פרחי חמד, תעלו ותמשיכו ותצליחו.

היו"ר אמיר אוחנה:

ברוכים הבאים, וברכות לרב גרוסמן היקר.

יואב בן צור (ש"ס):

"בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". מכובדיי, אמש, לאחר 77 שנים מתקומתו של העם היהודי בארצו, כאן, במדינת היהודים, מונעים באופן כוחני ובלתי חוקי מיהודי להניח תפילין. במשך אלפי שנים, בכל הגלויות והרדיפות הקשות שהיו לעם היהודי, יהודים מסרו את נפשם, עונו ונרצחו, בשביל מצווה אחת, להניח תפילין – אחת המצוות הקדושות והחשובות ביותר לעם היהודי, סמל ותפארת של כל יהודי, שמניח על זרועו ועל ראשו. למעלה משישה מיליון יהודים נכחדו בשואה על עצם היותם יהודים. וכאן – מדינת ישראל, מדינה שקמה מאפר ההשמדה לאחר השואה האיומה, מדינה שקמה מתוך חזון לשמור על העם היהודי, לשמור על המסורת היהודית העוברת מאב לבנו, נותנת יד להחלטה נבזית למנוע מיהודי להניח תפילין בכלא צבאי. חבריי חברי הכנסת, הגיע הזמן לזעוק את האמת. במדינת היהודים אין חילונים, אין חרדים, אין דתיים – כולנו יהודים. התפילין זהו דבר שקדוש לכולנו. חטופים ששבו מהמנהרות סיפרו בגבורה ובתעצומות נפש על רוח האמונה שהחזיקה אותם בשעות האפלה האיומות שהיו במעמקי האדמה. הם היו בחושך הכי גדול שיכול להיות, הם היו רעבים, מותשים, מוכים וחבולים, אבל כיהודים מאמינים הם נשאו תפילה. אומנם המחבלים הארורים לקחו מהם את חירות הגוף, אבל לא את חירות הנפש, את רוח האמונה. חטופים בשבי לקחו חוטים והניחו על ידם, מתוך כמיהה ורצון להניח תפילין. וכאן, לצערנו ולמגינת ליבנו, יהודים ימנעו מיהודים להניח תפילין. עצם מעצרם של לומדי התורה בארץ הקודש הוא אות קין על מדינת ישראל. אני קורא לכל אלה שפועלים בכל דרך להילחם בלומדי התורה: נגד מי אתם קוראים מלחמה, נגד החרדים? אתם קוראים תיגר נגד התורה, שהיא שייכת לכולנו, כמו שהיא שייכת - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. משפט לסיום, בבקשה.

יואב בן צור (ש"ס):

משפט לסיום. אתם פועלים נגד האמונה, נגד היסוד שעליו מושתת עצם הקמת מדינת ישראל. אני קורא מכאן לרשויות החוק לתחקר את האירוע המביש, ולמצות עד תום – מול אלה שהיו שותפים להחלטה נבזית זו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת, חבר הכנסת אורי מקלב – נמצא איתנו? חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו קראנו היום בבוקר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" – ברכה לתלמידים של הרב גרוסמן, וי גדול, יש לכם רב גדול מאוד במגדל העמק – ורש"י אומר שחז"ל מביאים שם: אפילו ידעת שהם דנים בדיני ישראל, גם אז אל תלך. זה הדבר הראשון שנצטווינו מייד אחרי מתן תורה. סיימנו את מתן תורה, וזה הדבר הראשון. אתם יודעים למה? מה שקורה כאן היום זה בדיוק מראֶה לכם מראָה של פרצוף, למה. צעקו פה קודם על הרב גפני כשהוא דיבר, אבל זה לא לפי החוק. מתחילים עם חוקים נחמדים, יפים, מתורבתים, עם כללים, הכול בסדר. ואז מגיעים, כן, להיסטוריה היהודית, לסגירת ישיבות. ואז מגיעים, כן, להיסטוריה היהודית, לסגירת ישיבות – כן, לסגירת ישיבות, ותפסיקו להיתמם ולספר לנו סיפורים – כמו אותו עצור שנעצר באופקים שהיה תלמיד ישיבה או אותו עצור שנעצר בתל אביב, באזור, בבני ברק, או בכל מקום, שהיה תלמיד ישיבה. אתם קוראים לזה "חוקים" – לאסור על תלמידים ללמוד בישיבות, ואתם מצפים לסיעתא דשמיא מול אויבים איראנים, מול מלחמות, מול אויבים מבפנים, מבחוץ; צועקים פה בוועדות על המצב הכלכלי, על יוקר המחיה. תגידו קריאת שמע בבוקר ובערב, ותבינו איך אתם מגיעים לשם. ואתם מנסים לשכנע אותו להכול בצורה יפה, נחמדה – אבל זה חוקי, זה חוק. אלפיים שנה ניסו, מכל הסוגים, מכל המינים, מכל הדרכים. נצטרך ללמוד במנהרות – נלמד במנהרות; נצטרך ללמוד במחתרת – נלמד במחתרת. את מה שלא הצליחו אלפי שנים, אתם לא תצליחו. אף אחד מכם לא יצליח.

מיקי לוי (יש עתיד):

מי מפריע? מי מפריע לך?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אף אחד מכם לא יצליח.

מיקי לוי (יש עתיד):

מי מפריע? מי מפריע? מי מפריע לך?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אתם מנסים וחושבים שתצליחו, אתם משחקים בנדמה לי. אתה וחבריך מבית המשפט העליון - -

מיקי לוי (יש עתיד):

מי מפריע לך ללמוד? מי מפריע לך ללמוד?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

- - שקוראים לעצמם משפט. הרי כל הסיפור הזה והסאגה הזאת זה בגללם.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני שואל אותך.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אתם מנסים ולא תצליחו. מי מפריע?

מיקי לוי (יש עתיד):

תענה לי בצורה ישירה – מי מפריע לך ללמוד?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אתה מכיר את האדונים שיושבים שם בבניין היפהפה הזה?

מיקי לוי (יש עתיד):

עזוב, מי מפריע לך ללמוד?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

ופעם אמרתי שאני אביא 9D, חזרתי בי, לא מביא 9D, אני אעשה שם ישיבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

מי מפריע לך ללמוד? תסביר. תסביר.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

בניין יפה - - - ותהיה שם ישיבה. מי מפריע?

מיקי לוי (יש עתיד):

כן.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

מדינת ישראל במערכת המשפטית שלה, עם הפקידות שלה - -

מיקי לוי (יש עתיד):

מדינת ישראל מעניקה לנו חיים, הגנה, בית לאומי.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

- - עושה הכול להפריע. לא תצליחו. לא הצליחו היוונים, לא הצליחו הרומאים, לא תצליחו גם אתם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת פינדרוס. וכעת, חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

נאמת לבייס, זה יופי.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

נאמתי לעם היהודי.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - ב-2040 יהיו 42%, מי יגן על המדינה? מי יגן על המדינה?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

הישיבות. הישיבות.

מיקי לוי (יש עתיד):

הישיבות יגנו על המדינה? ראינו איך הגנתם עלינו.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

אוריאל בוסו (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לברך היום את תושבי באר שבע, שאתמול זכו ברב חדש, הרב אברהם דרעי. אני רוצה לברך אותו לרגל היבחרו לכהונת הרב הראשי וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. בנו של הגאון הרב יהודה דרעי, שמסר נפש על באר שבע – אף אחד לא פקפק בכהונתו, קירב את הרחוקים, היה רב של כולם, מקובל, אהוד, הצמיח את הרוחניות. כולם יודעים מה זה באר שבע בצד הרוחני – ההכשר של באר שבע. והרב הנבחר צמח בבית הזה בדיוק, ראה מהי מסירות נפש, ראה אבא שמכתת רגליו כל שבת מבית כנסת לבית כנסת וחוזר עם פראק שהוא כולו רטוב מזיעה עד לשד עצמותיו – וגם בכהונתו כחבר מועצת הרבנות הראשית. ומדובר ברב שלא דילג על שום צעד אחד מהמסלול שראוי לכהונה כזו, סיים את כל מבחני הרבנות לרב עיר, לאחר מכן סיים את מבחני הדיינות, שאלו המבחנים הכי קשים בחיים התורניים. הוא גם כן ראוי להיות דיין, וכעת הוא הרב הראשי לעיר באר שבע, עיר האבות, בירת הדרום, בירת הנגב. אין לי ספק שאם השם שלו לא היה דרעי הוא היה נבחר פה אחד, אבל ראינו את התוצאה, תוצאה שמימית, שמראים שזה בדיוק הקול שצריך להכריע. אנחנו רוצים לברך אותו, שיזכה כמו שישב על כיסא אבותיו ואביו, וכמו שאביו מסר נפש, שיזכה שלא תצא תקלה מתחת ידיו, ימשיך הלאה לקרב ולהיות אהוב ואהוד בדיוק כמו אביו, וימשיך להפיץ תורה בעיר באר שבע. וזו בדיוק הזכות האמיתית של תושבי העיר, שימשיכו את הפריחה הרוחנית. אדוני היושב-ראש, אני רוצה בדקה שנשארה לי לדבר על כך ששמעתי אתכם מדברים כאן על מעצר של אברך, שהוא לא ברח מהצבא, הוא לא היה בן אדם שכבר נמצא בגיוס וכרגע הוא ברח משערי החיול. הוא עשה את המסלול שמדינת ישראל התוותה לו בהסדר, כפי שהיה נהוג עד היום, והוא בסך הכול נמצא בצו שני. הוא לא נמלט. הוא לא חיפש לעשות איזה משהו רע. ואני חושב שבן ישיבה שנעצר על היותו לומד תורה זה אות קלון למדינת היהודים. זה לא יעזור, זה אות קלון. אסור לאף אחד מיושבי הבית שזה יקרה. הוא נעצר אך ורק על עוון לימוד תורה. זה לא משנה מה – אנחנו נמצאים בהליך, נמצאים בהסדר שיהיה מקובל לצד כזה או אחר. בסוף יש מי שמעוניין שלא יהיה שום הסדר, ויש מי שמעוניין להסדיר את מעמדם של לומדי התורה. אבל אם מישהו חושב, כפי שאמרו, שלסגור את כל עולם הישיבות, ולהבין שמדינת היהודים יכולה להתקיים בלי לימוד תורה – זה דבר שלא יכול להיעשות. ולכן אנחנו רוצים לחזק את משפחתו ואותו, ולומר שזה בדיוק מה שאנחנו עושים. וגם המשבר שכרגע נהיה זה על כך שאנחנו רוצים להסדיר בכבוד את מעמדם של לומדי התורה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת בוסו. וכעת, חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אוהד טל, שאני לא רואה כרגע באולם, שימו לב.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לתלמידים של הרב גרוסמן – שלום לכם, אנחנו אוהבים אתכם, אנחנו אוהבים את עולם התורה, אנחנו מוקירים את עולם התורה. אף אחד לא יפגע בו, גם אם יש כאלה שרוצים, גם אם יש רשעים שהיום יש להם כל מיני סמכויות ובוחרים להפעיל אותן באופן שייצור פירוד וייצור קרע. אנחנו לא ניתן לזה, לא ניתן לזה לקרות. רוב עם ישראל איתנו, רוב עם ישראל עם עולם התורה, ולא יעזור להם שום דבר. תהיו חזקים והכול יהיה בסדר. זה מהבחינה הזאת. דבר נוסף שאני רוצה – אני רוצה לפנות לשר בן גביר, השר לביטחון לאומי. אין הרבה פעמים שניצבת בפני איש ציבור כזו הזדמנות. במשפט המינהלי הישראלי, החלטה שניתנת בחוסר סמכות, דינה בטלות. ההחלטה שניתנה היום על ידי בית המשפט המחוזי בנושא קידום או אי-קידום של קצינה כזו או אחרת היא החלטה שניתנת בחוסר סמכות מובהק, ולכן דינה בטלות. אדוני השר לביטחון לאומי, אני קורא לך לא לציית להוראה הזאת, להתייחס אליה כהוראה שניתנה בחוסר סמכות, ולכן דינה להתבטל. זה מדרון חלקלק, אוי ואבוי לנו אם אנחנו ניתן עכשיו לבית המשפט להתחיל להחליט לנו במינויים כבר ברמות האלה – זה לא מינוי של מפכ"ל, זה לא מינוי משהו כזה, זה כבר קצינה מקבילה לדרגה של סרן – אם לקדם אותה או לא לקדם אותה. זה הזוי, זה מופרך, זה מטורף, ואסור להסכים לזה. Just say no, אדוני ראש הממשלה; Just say no, אדוני שר המשפטים; Just say no לעריצות המשפטית הזאת. צריך להשתחרר מהעול הזה. מה שעומד מולנו זאת מערכה סדורה, זה מרד נגד ממשלת ישראל. צריך לפתוח את העיניים, להסתכל ולהבין מה עולה מולנו. יש מרד נגד ממשלת ישראל, וצריך לטפל בזה בצורה רצינית. הוראה בלתי חוקית בעליל – לא לציית לה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת, חבר הכנסת אוהד טל – הגיע? נוכח? אינו נוכח.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

הוא עסוק, יש לו ועדה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, חבר הכנסת יוסף טייב, בבקשה.

יוסף טייב (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת. ברוכים הבאים לתלמידי הרב גרוסמן, חזקו ואמצו. בשבועות האחרונים פורסמו הקלטות ישנות של אהוד ברק - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אחרי 7 באוקטובר.

יוסף טייב (ש"ס):

כן, אחרי 7 באוקטובר, לפני 7 באוקטובר, כשתשמעי מה הוא אמר, זה כבר לא רלוונטי מתי הוא אמר. - - ובהן הוא הציג את התוכנית שלו לשינוי הדמוקרטיה בישראל. בואו תשמעו, בהקלטה הוא אומר כי על המדינה לשבור את מונופול הרבנות על הנישואים, על הקבורה, ההגדרה מיהו יהודי, לפתוח את הדרך לגיור רחב ומסיבי. אבל הוא גם ציין שבשנים הראשונות של מדינת ישראל – תשמעו מה הוא אומר, אני מצטט: קלטנו כל מי שבא, בעיקר עולים מצפון אפריקה. זה מה שמפריע למר ברק. מדינות ערב זה מה שמפריע לו. אבל כיום אפשר להיות סלקטיביים יותר. שוב, זו הלשון שלו, היום אפשר להיות סלקטיביים יותר כלפי עולים, לבחור מי מגיע, את מי לקבל ואת מי לא לקבל. מזכיר אמירות אנטישמיות מהמדינה הכי ארורה ששמענו ב-50–60 השנים האחרונות. חברי הכנסת, אמירות כאלו מדברות בעד עצמן. ונשאלת פה השאלה היסודית: מהי מדינת ישראל שלנו? האם העלייה הפכה להיות הזדמנות לכלי מדידה דמוגרפי, או שהיא ערך ציוני והזדמנות לבנות את העם ואת המדינה המדהימה הזאת? התשובה שלנו כמובן ברורה: העלייה לארץ ישראל היא ערך לאומי ודתי, היא חלק מהציונות שלנו. וכל עולה – שיהיה עם משפחה, ילד, איש מקצוע – הוא נכנס למדינה ולעם, הוא חלק אינטגרלי ממדינת ישראל ומהעם היהודי. זה מתחיל בילדים. ילד שמגיע מצרפת, אדוני היושב-ראש, לא רק מחליף מדינה, לא רק מחליף שפה, תרבות וחברים; אם לא נותנים לו מסגרות חינוך מתאימות, אם לא נספק לו כיתות קליטה, תגבור בעברית וחונכות אישית, הוא ייפול בין הכיסאות. ואנחנו ניכשל, לא רק הוא ייכשל. החינוך הוא הבסיס לעלייה מוצלחת, והמדינה חייבת להשקיע בו באופן מיידי. זה ממשיך בבניית קהילות, בקליטה. הקליטה היא לא רק דירה, אלא חיבור למוסדות, לבתי כנסת ולמרכזי תרבות יהודיים. מי שמרגיש בבית נשאר בבית, ומי שלא מרגיש בבית הולך וחוזר למדינה שממנה הוא בא. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת טייב. וכעת, חברת הכנסת טלי גוטליב – נמצאת? בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

טוב, אני חדה לך חידה, אדוני היו"ר, אתה מרשה לי? "יש להוסיף את העובדה שבחקירתה פקד סבן הרבתה להשיב שאיננה זוכרת, או ביקשה שלא להשיב לשאלות מסוימות שהופנו אליה - - - מאידך גיסא, התשובות שנתנה, לפיהן אין היא זוכרת דברים, מובנות פחות - - - במקרה שלפנינו פקד סבן הודתה למעשה" - -

מיקי לוי (יש עתיד):

רב-פקד.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, ככה זה, אני מקריאה מתוך פסק דין. - - "שלא הייתה ערה לדרך ההסכמה הנדרשת ממי שהמשטרה מבקשת לחדור למכשיר הסלולרי שלו, כנגזר מהלכת בן חיים, וכן לנוהל המשטרה הרלוונטי. וזהו אפוא תנאי מספיק, לדעתי, להפעלת הגנה מן הצדק". תכף אני אומר לכם מה זה אומר, רגע. שימו לב, הפרקטיקה הזו, שלמעשה לא מבחינה בין צווי חיפוש בחצרים לבין צווי חיפוש במחשבים ובמכשירי טלפון ניידים, נלמדת גם מדברי החוקרת בדיון שהתקיים בבית המשפט. תקשיבו טוב מה כתוב כאן: רק חוקרת אחת שהייתה מעורבת בעניין הופיעה בבית משפט השלום ואף היא נמנעה מלהשיב לחלק מהשאלות שהופנו אליה, זאת באופן המקשה ללמוד על הטעמים להגשת צו החיפוש. על מי אני מדברת, אדוני היו"ר? בוא נחשוב ביחד. על מי? על מי שעושה שימוש בצווי חיפוש באופן פסול ולא זוכרת לספר לבית המשפט למה היא עושה את זה, ולא זוכרת את הלכת "בן חיים" מתי חיפוש מותר ואסור. רב פקד רינת סבן. עכשיו, אני רוצה להסביר לכם על מי אתם נשכבים על הגדר, רבותיי מהאופוזיציה; עם מי אתם מצופפים שורות, רבותיי מהפרקליטות. רפ"ק רינת סבן, קצינה במשטרה, רצתה להיות סנ"צ – אוקיי, אפשר לקבל. המליצו עליה החבר'ה במפכ"ל, במטה – אוקיי, מוכנה לקבל גם את זה. אז מתברר שהצוות לא בדק את הדברים האלה, שנרשמו עליה בשני פסקי דין שונים שלא קשורים למשפט נתניהו; שני פסקי דין שחתרו תחת המקצועיות שלה ותחת האמינות שלה בתשובות: לא זוכרת למה עשיתי שימוש בצו כזה או אחר בחדירה לחומרי מחשב. ביקש השר בן גביר מהצוות לבדוק את זה. הגישה הגברת הזו עתירה מינהלית – טוב, רוצה להיות סגן ניצב – מגישה עתירה מינהלית. מי מגיש לה את העתירה? אתם יודעים מי הגיש לה את העתירה וטובות הנאה? התנועה לאיכות השלטון. הגישה לה בהתחלה את הבג"ץ, ובג"ץ משך את העתירה, כי זה בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים. מגישים לה עתירה. אנחנו שואלים בוועדה לביטחון לאומי: מי אישר לך טובת הנאה שוות כסף רב להיות מיוצגת בלי כסף? לא עונים לנו. אלעזר כהנא, שהוא יועמ"ש המשטרה, יושב מולנו, בלי למצמץ – לא עונה. אני מגיעה לדיון, ובדיון מתברר שהוא אישר לה. זה הזיה. בגלל זה הוא התפטר, דרך אגב, כי הוא הסתיר זה מהמפכ"ל. אני מרגישה כאילו אני כותבת ספר, טלנובלה למתחילים או למתקדמים. אני כבר לא יודעת איפה אני. מייצגים אותה בעתירה הזו. והיום שופט בישראל כותב לשר: אני אומר לך, אתה ממנה אותה. עכשיו אני רוצה להגיד לכם את הדבר הבא: סעיף 8 לפקודת המשטרה קובע שהשר רשאי, סמכות שברשות, למנות קצין בכיר. קצין בכיר זה סגן ניצב ומעלה. ולמה? כי כל הקצינים עד הסנ"צים ממונים בדרך הרגילה במשטרה, בהתאם לסמכויות הרגילות. בגלל חשיבות הדרגה הזו שנקראת סנ"צ יש מעורבות של השר. אז אני, אם הייתי השר, ואם זה מה שהיה אומר לי שופט, הייתי אומרת לו: אהלן וסהלן, אני מכבדת, אבל אני לא חותמת גומי. אני לא מוכנה לאשר שום מינוי של מישהו שככה אמרו עליו. אני רוצה על זה התייחסות של הגורמים הרלוונטיים, זה הכול. וזה מה שקבע היום פסק הדין. מורים לשר למנות מישהי שבעיניי לא מתאימה. אני אגיד לכם יותר מזה: הכול בראי אחד גדול. בראי פרשיית פצ"רית-יועמ"שית, בראי פרשייה של מינוי צוות חקירה מיוחד שמספר שתיים שלו זו רינת סבן, שמחזירה טובת הנאה אדירה ליועמ"שית. היא אכן לא זימנה אותה לחקירה, חד וחלק. מיארה חיזקה את הטענות של רינת סבן בבית משפט בתביעה, ורינת החזירה לה טובות הנאה. היא מתדרכת שאין שום חשדות נגד מיארה. מזל שהמפכ"ל העביר את התיק הזה ליועמ"שית משרד המשפטים. ואני אומרת לכם את זה פה. כל מה שאמרתי לכם פה הוקרא מהכתובים. אני לא סופרת, לא אגתה כריסטי ולא דבורה עומר. על מי אתם נשכבים על הגדר? היא צריכה להיות סגן ניצב בצו בית משפט? לאן הגענו?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אם לא תעצור אותה זה גם יהיה עשר דקות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת גוטליב. וכעת, חבר הכנסת בועז ביסמוט.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אין לכם במה להתעסק? תגידו לי. תתעסקו בחיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - קצינה? די, נו, באמת.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – חבר הכנסת סימון דוידסון, ידידי, שמעתי אותך אומר "תתעסקו בחיים".

סימון דוידסון (יש עתיד):

נכון.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אז אני מסכים איתך. בדיוק בגלל זה ראש הממשלה שלך יוצא ביום רביעי לארצות הברית.

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון.

בועז ביסמוט (הליכוד):

כי הוא דואג לחיים שלך, לחיים של החברים שלך, לחיים של החברים שלי, לחיים של הבחורים החמודים שנמצאים שם למעלה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אפילו איחלנו לו בהצלחה, בועז.

בועז ביסמוט (הליכוד):

בדיוק בגלל זה. רצית חיים? ראש הממשלה נותן לך חיים. בגלל זה הוא נסע לארצות הברית.

מיקי לוי (יש עתיד):

אפילו ראש האופוזיציה במצלמה איחל - - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

ואפרופו, צריך להבין דבר אחד: הנסיעה הזו לוושינגטון היא כל כך חשובה, אבל צריך שהעולם ישמע דבר אחד חשוב. כן, יקירי?

מיקי לוי (יש עתיד):

ראש האופוזיציה, במצלמה, איחל לראש הממשלה בהצלחה - - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

מצוין, אני שמח. איזה מזל שנתתי לך להגיד את זה בקול רם.

היו"ר אמיר אוחנה:

מבורך.

בועז ביסמוט (הליכוד):

בנסיעה הזו כולנו מאחורי ראש הממשלה. ואני מודה לך, חברי מיקי לוי, שאומר את זה, כי זה באמת חשוב. כולנו מאחורי ראש הממשלה. צריך גם להבין דבר אחד, ושהעולם ישמע: אין לנו שום דבר נגד איראן או פרס עד 1930, אין לנו שום דבר נגד העם האיראני. ואני בתוקף תפקידי שמח לבשר לעולם שכאשר הייתי מרדים את הילדים שלי הייתי עושה את זה עם משוררים פרסים – עם חאפז, עם עומר ח'יאם, עם סעדי. אילו משוררים, איזו תרבות, איזו אומה נפלאה. ולחשוב, אדוני היושב-ראש, שאומה אדירה שכזו נפלה בשבי של משטר דוחה ומגעיל שכזה ואכזרי שכזה, שעבר תלאות שכאלה – אין ספק שאני חוזר אליך, חברי, ידידי, סימון דוידסון, שאנחנו רוצים חיים. ובגלל זה המשטר הזה מאיים לא רק על החיים שלנו, גם על החיים של המשטר עצמו. אני אשתף פה את חבריי חברי הכנסת בסיפור קטן, שתבינו מה זה איראן. בכל המדינות שהייתי – וביקרתי בהרבה מדינות בחיים שלי, בתפקידי הקודם כעיתונאי ולא כחבר כנסת – איראן הייתה אחת המדינות המרתקות שבהן ביקרתי. מרתקת, סוג של עוגת נפוליאון, מי שזוכר, מילפיי, תלוי על איזו שכבה אתה נופל. וישנה עיר שנקראת בשם המדאן, מערבית לטהראן, שעתיים נסיעה. למה היא מוכרת לנו? שושן הבירה. שעתיים נסיעה מטהראן יש את שושן הבירה, השם הוא המדאן. וכאשר אתה מגיע לעיר הזו – שם בית הכנסת שבו קבורים מרדכי ואסתר – אתה רואה שם תמונות ענקיות: ילד וילדה פרסים עוזרים לעיוור לחצות את הכביש, מרגש; ילד וילדה פרסים מצחצחים שיניים – מרגש. נכון, אדוני היושב-ראש? ילד וילדה פרסים קוראים בקוראן, מרגש. זו הדת שלהם, וזה מרגש מאוד לראות את זה. אבל אתה רואה בכניסה להמדאן ציור קיר ענקי, בגדול, אותם ילד וילדה פרסים שורפים את דגל ישראל. למה? אין לי מושג למה. אין לנו שום סכסוך טריטוריאלי. להפך, היינו ידידים גדולים. כאשר בן-גוריון היה ראש הממשלה וקבע את ברית הפריפריה, איראן הייתה חלק בלתי נפרד מאותה ברית. וכמובן, אדוני היושב-ראש, ישב כאן לידך נשיא ארצות הברית, ידידנו הגדול דונלד טראמפ ישב כאן לידך. פעם דונלד טראמפ בכלל היה פרסי וקראו לו כורש, ואתה זוכר זאת היטב. לפני דונלד טראמפ היה לנו דונלד טראמפ פרסי בשם כורש.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

בועז ביסמוט (הליכוד):

ולכן אני אומר, כאשר ראש הממשלה יוצא לשם, וכולנו מאוד מודאגים מהסכם, מהסכם גרעין, נזכיר רק שידידך, אדוני היושב-ראש, נשיא ארצות הברית, ב-2018 נטש הסכם גרעין מסוכן שנחתם בווינה ב-14 ביולי 2015. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה כנסת נכבדה. ומיקי לוי, התודות לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת ביסמוט. וכעת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם על אירוע היסטורי שהשלכותיו על חיינו אנו גדולות, גדולות מאוד. בשנת 1977, לאחר המהפך ההיסטורי בבחירות המפורסמות ההן, לאחר שהליכוד – דהיינו, הרוויזיוניסטים, החרותניקים, ביחד עם אנשי השכונות ועיירות הפיתוח, ביחד עם הליברלים – ניצחו בבחירות ובעצם זכו לאמון הציבור הרחב בהובלת המדינה לראשונה מקום מדינת ישראל; לאחר הבחירות האלה, לאחר שנודע ברבים שהמדינה תנוהל על ידי הליכוד והמחנה הלאומי, ישבה ממשלת המעבר, ממשלתו של יצחק רבין, אדוני היושב-ראש, ב-5 ביוני, 15 ימים לפני שהמפתח לניהול המדינה עובר לממשלת הליכוד, וקיבלה החלטה היסטורית, החלטת ממשלה 666. בהחלטה הזו, אדוני השר, הקימה הממשלה את הוועדה המכונה הוות"ת, ועדת התכנון והתקצוב, והחליטה החלטה היסטורית שהיא בונה אקס-טריטוריה נוספת. הוועדה הזו, ות"ת, תקבל מכאן והלאה את התקציב, את הכסף שממשלת ישראל מקצה לאקדמיה הישראלית, ותחלק את התקציב הזה כראות עיניה, ללא פיקוח ממשלתי וללא פיקוח של הכנסת. מאז ועד היום ועדת התכנון והתקצוב מחלקת את אותם מאות מיליונים – לימים מיליארדים, השנה 15 מיליארד שקלים – ללא פיקוח ממשלתי. האמירה אז ביטאה מחשבה מפא"יניקית טיפוסית: לא יכול להיות שהחרותניקים, אלו שתקפנו בסזון המפורסם, יחד עם הצ'חצ'חים של הליכוד – תסלחו לי, חברי הכנסת, על הביטוי הזה – לא יכול להיות שהם יתחילו לנהל את התקציב של האקדמיה. ומאז האקדמיה היא אקס-טריטוריה. עכשיו, אף אחד לא חולק שצריך לשמור על החופש האקדמי, ואף אחד לא חולק שצריך לשמור על חופש הביטוי באקדמיה ובכלל, ואף אחד לא חולק שהממשלה לא צריכה להיכנס לתוכני הלימודים, אבל אף אחד גם לא יחלוק שכסף ציבורי, בוודאי לא מיליארדים רבים של שקלים, לא יכולים שלא להיות מפוקחים על ידי הציבור ושליחי הציבור. לא יכול להיות שאותם שמונה מוסדות דאז, אוניברסיטאות – מאז נפתחה עוד אוניברסיטה, אוניברסיטת אריאל, ועוד אחת, אוניברסיטת רייכמן. ועוד עשרות רבות של מכללות יהיו שחקן משני באקדמיה הישראלית, ובעצם לא יהיו שווים בין שווים, כיוון שמי שלומד במכללות האלה הם הפריפריה החברתית-גיאוגרפית – כפי שמכונים: דור ראשון להשכלה הגבוהה – ואלה צריכים לזכות לאותן זכויות בדיוק שמקבלים סטודנטים באוניברסיטאות הוותיקות המסורתיות. אשר על כן, הגשתי הצעת חוק שמטפלת בנושא. אנחנו נקדם את הצעת החוק הזאת, נביא אותה לכאן, לבית הזה, ונשחרר את האקדמיה מהלפיתה של אותם ציבורים מתועדפים, יש אומרים פריבילגיים, שממשיכים לשלוט באותה קופה ולעשות בה כבשלהם, ללא פיקוח ממשלתי. הגיע הזמן שגם לשם הציבור ייכנס וינהל את כספו בצורה מיטבית, שווה, שבה יכול ללמוד באקדמיה ילד מהכפר ומהפריפריה כמו ילד מהעיר וממרכז הארץ. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול קיימתי סיור בגליל עם תנועת ארצנו ועם "לב בגליל", סיור שלא משאיר מקום לספק. בגליל מתבצעת היום השתלטות עבריינית שיטתית. לא מדובר בעוד בנייה בלתי חוקית, זאת לא טעות ביורוקרטית, לא חריגה תמימה, זאת השתלטות טריטוריאלית. בשנים האחרונות, במיוחד תוך ניצול שעת המלחמה, התבצעה בניית עיזְבּות על קרקעות חקלאיות בלב הגליל. יש כאן התקרבות לצירי תנועה מרכזיים, לעיתים ביוזמה של גורמי פשיעה וגורמים עוינים. בזמן שהמדינה נלחמה, הם הרחיבו שליטה. הנתונים חד-משמעיים. על פי מחקר של "לב בגליל", בין טורעאן לכפר כנא היו בשנת 2016 149 הפרות חוק. לעומת זאת, בשנת 2023 – 345 הפרות חוק, ובשנים 2025-2024 אנחנו כבר מתקרבים ל-400 הפרות, פי חמישה מהממוצע הארצי. ההשתלטות על הקרקע בגליל חייבת להפוך ליעד לאומי דחוף עם אפס סובלנות ועם טיפול נטול פשרות. אבל האיום, אדוני היושב-ראש, על ההתיישבות והמשילות בגליל לא נגמר בקרקע. הוא חודר עמוק אל עולם התכנון. תחת מילים יפות של צמצום פערים, תוכנית תקאדום, שאושרה בממשלת בנט-לפיד-עבאס, העבירה 3 מיליארד שקלים וסבסוד של 90% מעלויות הפיתוח לרשויות ערביות, כאשר במקביל – אפס סיוע להתיישבות היהודית. גרוע מכך – בסיסי התכנון לרשויות הערביות נשענים לא פעם על נתונים דמוגרפיים כוזבים, מומצאים, שלא תואמים את הנתונים של הלמ"ס. יישובים מתוכננים לעשרות אלפי תושבים למרות צמיחה נמוכה בהרבה בפועל. כך נבלעים עוד ועוד שטחים פתוחים בגליל. והתוצאה הברורה – אם לא נשנה כיוון, בתוך עשור אחד הגליל, לב ההתיישבות הציונית, עלול להפוך למרחב שבו היהודים הם מיעוט זעיר – בחבל הארץ הזה, על כל ההשלכות הגיאו-אסטרטגיות של מציאות זו. במקביל, כמו שאמרתי, ההתיישבות היהודית ממש נחנקת. אומנם, העברתי כאן בחקיקה את תיקון 162, שמשחרר חמצן להתיישבות בגליל ובנגב, אבל עדיין כל תוכנית עוברת מסלול ייסורים ביורוקרטי שאינו נגמר. זו לא שוויוניות, זו אפליית המיעוט היהודי בגליל ובנגב. לרוח הפרוגרסיבית הזאת בוועדות התכנון אשר רואה בערבי יליד, וביהודי – פולש, יש לשים סוף. אני קורא לממשלת ישראל לצאת לתנופת התיישבות בגליל ובנגב, ולקבל את ההחלטות הבאות: תקצוב תכנון ההתיישבות היהודית; סבסוד הוצאות פיתוח; שינוי מפת הטבות המס. הגיעה השעה להחזיר את הציונות לעולם התכנון ולהחזיר את הגליל ללב סדר העדיפויות הלאומי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חבר הכנסת משה אבוטבול.

משה אבוטבול (ש"ס):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. היום בצוהריים זכינו לארח אצלנו בישיבת הסיעה את שר החקלאות וביטחון המזון מר אבי דיכטר, שהסביר על כל נושא הרפורמה של החלב והסכנות הקיומיות למשק הישראלי בנושא הזה. שמענו את דבריו, וכמובן טרם התקבלה אצלנו החלטה בנושא כיצד לנקוט בכל המהלך הזה של רפורמה, דברים שבטח יתקבלו בימים הקרובים. אבל בין לבין, קיבלתי מכתב מרפת קדם במשואות יצחק על ידי האנשים היקרים עודד ארקין ונתן בר, שמעלים גם כן בכל הנושא הזה סכנה ממשית. הם פנו אליי בכתב, אני רוצה את הכבוד לקרוא את מכתבם: הנדון: סכנה ממשית לכשרות מוצרי החלב המיובאים. אדוני חבר הכנסת, ערב ההצבעה במליאת הכנסת על העברת פיצול חוק ההסדרים, בהינתן חוסר ההיגיון הכלכלי שברפורמת החלב שמביא האוצר, שעליה הסברנו וגם נסביר לכל דורש, הרינו להביא לידיעתך את הסכנה המרחפת מעל כל נושא הכשרות של מוצרי החלב המיובאים מאירופה, כדלקמן – הדברים באמת יכולים להיות גם כן תואמים ומתאימים לשר האוצר, שהינו גם כן אדם ששומר תורה ומצוות, אז זה אמור גם אותו לעניין, וכדאי שייתן את דעתו בנושא הזה. הכשרות באירופה נמצאת תחת מכבש דורסני וחסר תקדים מבחינת רגולציה. בזמן ששר האוצר מדבר על יבוא חופשי, הוא מתעלם מכך שעכשיו האיחוד האירופי הופך את הכשרות לעבירה סביבתית. זה קרה בסין בנושא הקבורה, זה קרה בבריטניה ובאיטליה בענייני תנורי עץ ומסורת הפיצה, זה קרה בקנדה לגבי חלב נא, בפולין – עם עישון הבשר. זה נושא אחד. הנושא השני, התחלואה השקטה בבקר: הרגולציה הכופה הפחתה של 50% באנטיביוטיקה גורמת לזינוק במחלות ריאה. יש מחקרים שמראים ש-64% מהבקר הצרפתי עם נגעים בריאות. זו פצצה הלכתית שממוטטת את חזקת הכשרות והופכת את רוב הבהמות לטרפות. בנוסף, נהוג באירופה להשתמש בטכניקה של נעיצת נעץ גדול להוצאת גז מכרס הפרה. אקט כזה שעלול להטריף את הבהמה מייד, ואסור לשימוש במשקי כשרות בישראל. מחסום נוסף, היערות, הדורשים עקיבות גיאוגרפית לכל גרגר סויה. הלוגיסטיקה הזאת תהפוך את ההפרדה הנדרשת בפסח לבלתי אפשרית או ליקרה להחריד. בימים שלפני חג הפסח ובמהלכו גובר השימוש במוצרי סויה למיניהם, וזה באמת יכול לגרום למכשול. ההתנגדות – ההתנגשות – ייצור כשר דורש הזרמת מים רותחים ובזבוז אנרגיה. באירופה זה מוגדר כחוסר יעילות. מפעלים ייקנסו, ועל תהליך הייצור יוטל מס. משבר המים וההגעלה - -

היו"ר אמיר אוחנה:

משפט לסיום, אדוני.

משה אבוטבול (ש"ס):

- - האיחוד דורש מחזור מים, ההלכה דורשת מים טריים להגעלה. התוצאות, קנסות כבדים על כל ההגעלה הכשרה. יש עוד הרבה דברים שהם הביאו. בפרט גם כן נושא הפלסטיק, שיכול להיות טרף, בגלל שזה גם לכשר וגם לחזיר ודבר אחר. לכן באמת כדאי לתת את הדעת על זה. אני קורא לכל מי שהולך להצביע, לכאן או לכאן, לחשוב גם על הנושא של הכשרות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חבר הכנסת יונתן מישרקי, בבקשה.

יונתן מישרקי (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חברי הכנסת, תלמידי המכינה הקדם-צבאית רעות שנמצאים כאן, ברוכים הבאים. שלום לכולם.

היו"ר אמיר אוחנה:

ברוכות וברוכים הבאים לחניכות ולחניכי המכינה הקדם-צבאית רעות, שלום לכם.

יונתן מישרקי (ש"ס):

תראו, אנחנו נמצאים בכנסת ישראל, ומרבים לדבר על ערכים בבית הזה. יש אנשים משני הצדדים – חלק חשובים להם ערכים חברתיים, חלקם חשובים להם ערכים לאומיים, לכולם, ולחלקם חשובים מאוד גם כן הערכים הרוחניים. כל אחד נוקט את עמדתו ומנסה להילחם כדי להביא את הנושאים שחשובים לו למרכז סדר-היום. אני מבקש לדבר היום על ערך רוחני, שבעיניי ולתפיסת עולמי, הוא ערך חשוב מאין כדוגמתו – ואני מדבר דווקא אליכם, כמי שאולי נתפסים כצד השני – ערך לימוד תורה. אנחנו נמצאים בתקופה שבה אנחנו זקוקים ורוצים להעמיד ולדייק את הערך היהודי אולי החשוב ביותר, הערך הגדול הזה, שתמיד היה במשך דורי-דורות בעם ישראל – שבט לוי מסר נפשו על הערך הרוחני וציווי לימוד התורה הקדושה. הגענו למצב שאני רוצה לדייק אותו, רבותיי. הגענו למצב שישנם בחורים שמחזיקים את הערך הזה בכל כוחם ונפשם. הם נמצאים בסיטואציה שבכל רגע – כשהם אינם מספיקים לתקף את הרב-קו באוטובוס או כשהם עוברים את מעבר החצייה בזמן שהתחלף מירוק לאדום, או שחלילה, הם נחשדו באיזושהי עבירה כזו או אחרת – הם מוצאים את עצמם, בשנייה וחצי, נתפסים, נחקרים, ואופס, קופצת לאותו שוטר הרובריקה שמציינת שהוא עריק, ואז הוא מוצא את עצמו מייד מאחורי סורג ובריח, כבול. וכל חטאו, כל חטאו שהוא מבקש לשמור על הערך, הערך שהבית הזה נלחם עליו, ערך לימוד תורה. רבותיי, הגענו למצב, הרב מרגי, הגענו למצב שבחור ישיבה שעובר התעללות – לפעמים מילולית, לפעמים פיזית, או סוגים אחרים של עבירות – חושש ושוקל פעמיים האם לגשת למשטרה ולהגיש תלונה, כי הוא יודע שהשוטר, באותו רגע שהוא נכנס לתחנת המשטרה עלול לשים לב למצב שלו ולקחת אותו אחר כבוד למתקני כליאה כאלה ואחרים. זאת אומרת שהזכויות שלו, הזכויות הבסיסיות שלו, ואין על זה מחלוקת שכל בן אדם זכאי להן, לאותן זכויות – הוא מוצא את עצמו במצב נחות הרבה יותר מזה. חברה מתוקנת, רבותיי, נבחנת ביכולתה להגן על זכותו של כל אדם להתלונן בלי פחד, בלי הרתעה ובלי ענישה. באותו הדבר מצא את עצמו הבחור אברהם דיין, אברך טרי, שנעצר לאחר שבא לעזור להוריו באופקים. הוא נעצר כנראה באיזושהי עבירת תנועה, או משהו מהסוג הזה. לצערי הרב, אני ביקרתי מספר פעמים בבתי הכלא, ואני יכול להעיד שהתנאים הם מתחת לירודים. זאת אומרת, אם הצבא מצפה ואומר: אני מסוגל להכיל ולתת ולשמור, מי שייכנס חרדי יצא חרדי, והינה, בואו נשמור ונקבל אותם ונחבק אותם ונראה להם שאפשר, אז אפילו במתקני הכליאה – אפילו, אני אומר "אפילו", כי שם לכאורה הייתה אמורה להיות הדוגמה: הינה, אני יכול להכיל אותך ולקבל אותך – לא כשרות, ולא תפילין, שמענו, ודברים בסיסיים הרבה יותר בשבת. אז ריבונו של עולם, מה אתם רוצים? לאן אתם רוצים לקחת את הבחור הזה, שמבקש לשמור על ערך, ערך של לימוד תורה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

יונתן מישרקי (ש"ס):

רבותיי, אני קורא לכל אנשי הבית הזה. אנחנו נלחמים פה על ערכים, לכל אחד חשובה נקודה מסוימת. בואו נתאחד ונבין שאנחנו כעם יהודי צריכים את אותם לומדי התורה וזקוקים להם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חבר הכנסת משה ארבל. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

משה ארבל (ש"ס):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר – השרים, כתב השולחן ערוך באורח חיים: גדול שכר מצוות הנחת תפילין, וכל מי שאינו מניח תפילין הרי הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. המשנה ברורה מבאר, כתוב בפסוק: "ה' עליהם יחיו" – כאשר שם השם, התפילין, מונח על האדם – אדם שמניח תפילין, זה גורם לו אריכות ימים. "ה' עליהם יחיו" – גם בעולם הזה, גם בעולם הבא. וכוונת דברי השולחן ערוך, שאמר שמי שלא מניח תפילין הוא בכלל פושעי ישראל בגופן – מבאר המשנה ברורה, בשם פרי מגדים ונחלת צבי, שאם ביטל אדם הנחת תפילין, אפילו יום אחד בלבד, נחשב לפושעי ישראל בגופן. אנחנו עדים לסיטואציה חמורה מאוד, ומי כמוך, אדוני היושב-ראש – היית בתפקידך הקודם השר לביטחון הפנים, ידעת היטב מה החשיבות והמשמעות של זכויות אסירים וזכויות עצירים, וגם אני, לא מעט פעמים, יצא לי לשוחח איתך על החשיבות של הדבר הזה. אני אביא בפניכם את תגובת דובר צה"ל לתקרית החמורה מאוד שבה מגיע עצור בחור ישיבה ולא מאפשרים לו להניח תפילין במשך יום שלם. כך דובר צה"ל מגיב: הכלוא נעצר במוצאי שבת על ידי משטרת ישראל והועבר לטיפול המשטרה הצבאית. הכלוא שהה במעצר במהלך הלילה עד לשעות הבוקר המאוחרות. במהלך השהייה במעצר התפלל בהגעתו בשעות הצוהריים לכלא הצבאי, ביקש מצוות הקבלה להניח תפילין ונענה שיקבל אפשרות עם הגעתו לפלוגת הכליאה. אולם עקב עיכוב בלתי צפוי בקליטתו, ועל פי הדיווח שנמסר בדיעבד, לבסוף, לאחר השקיעה, הכלוא לא הספיק להניח תפילין. יובהר כי מדובר במקרה חריג ביותר, שלא הולם את פקודות הצבא. צבא ההגנה לישראל מצר על עוגמת הנפש. הנהלים בכלא חודדו למימוש באופן מיידי, והנושא תוחקר לעומק על ידי המפקדים, לשם מניעת מקרים דומים בעתיד. הכלוא שוהה כעת במתחם שבו ישנו כל הציוד הנדרש בהתאם לאורחות חייו. ושוב מציין דובר צה"ל כי מערך הכליאה בצה"ל מבצע כל העת התאמות בכפוף לתנאי הכליאה על פי הפקודות להיקף הכלואים, לרבות בני הציבור החרדי. בבית הכלא הצבאי יש בית כנסת שבו מתקיימות שלוש תפילות ביום, וישנם ספרי לימוד ותפילין הזמינים לכלל הכלואים. אני חושב שהמקרה הזה הוא מקרה בוחן, ובזאת ניבחן. אם אנחנו באמת רוצים – וכולנו רוצים – לקיים את הזכויות הבסיסיות ביותר, האלמנטריות ביותר, של אדם שנשללת ממנו החירות שלו – וגם זה, בסיטואציה מופרכת לחלוטין – המציאות הזו, שבה לא מתאפשר לאדם לשמור את אמונתו ואת אורחות חייו גם אם נשללת ממנו חירותו, היא בלתי נסבלת. דבר נוסף שחייב להתברר זה הבחירה בפינצטה של עצורים עריקים אך ורק בני עדות המזרח. הדבר הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת. כביכול, אם אתה בן לחסידות כזו או אחרת אתה מוגן מאכיפת הדין כלפיך, ואם אתה פריפריאלי, מזרחי, אז, קודם כול, רשויות האכיפה יתפסו אותך בקלות. הדבר הזה מנוגד לכל היגיון, מנוגד לשכל הישר, מנוגד לדין ולצדק. על הבית הזה להמשיך לבצע מעקב כדי למנוע הישנותם של מקרים כאלו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. כעת חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

יעקב מרגי (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בתחילת דבריי אני רוצה להזכיר אבדה קשה. חבר, ידיד, רע, איש שותף לדרך, חבר הכנסת לשעבר אלי אלאלוף, שהלך לעולמו. אני משתתף בצער, ושולח תנחומים לאשתו ולבנו יקירו. יהודי ענק, שהלב שלו ענק וגם במקום הנכון, לאורך כל הדרך. עוד בהיותי ילד עקבתי אחרי הפעילות שלהם בתנועת דרור, תנועה של אקדמאים יוצאי עדות המזרח. הם עשו פעולות חשובות. אחר כך במועצת העיר, לאחר מכן בקרן רש"י. השנים שלו בקרן רש"י היו שנים עם ערך מוסף חברתי אדיר. שנים רבות עוד ניהנה מהפירות האלה. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

יעקב מרגי (ש"ס):

חברים עלו פה ודיברו על העציר שלא קיבל תפילין. אני אומר לכם, הבעיה העיקרית – במצוקה של החברה הישראלית, בשיח שיש בחברה הישראלית. אם פשוט היינו רק מחליפים משקפיים והיינו רואים בחברה החרדית הזדמנות, אם היינו רואים בחברה החרדית, על כל מרכיביה ועל כל מאפייניה, הזדמנות – היינו מנצלים את המשאב הזה. במקום זה אנחנו נכנסים למקומות של דרך ללא מוצא, של ויכוחים. מה הבעיה לספק לאותו בחור תפילין באותו יום? איזה מסר אנחנו רוצים למסור לאלה שכן רוצים להתגייס? שהמערכות לא מתאימות. זה בדיוק לספק לקיצוניים את התירוצים. אבל למה הזכרתי בתחילה את אלי אלאלוף? – אני עובר מנושא לנושא – כי, אני אומר לכם, אני מדבר בצער עמוק. התלבטתי רבות. בצער אני הולך לדבר על נושא כאוב, אבל לפני כן אני רוצה לספר לראש ממשלה לשעבר, לרמטכ"ל לשעבר, מי היה הרב אברהם מויאל. אם הרב אברהם מויאל היה תלוי בו, כנראה יפו, תל אביב-יפו, לא הייתה קיימת, כי אהוד ברק לא רוצה להביא אותם. הרב אברהם מויאל היה מחדש היישוב היהודי והיה מחיה השפה העברית. אני למדתי במערכת החינוך הממלכתית של מדינת ישראל. את זה לא סיפרו לי. הרב אברהם מויאל היה עוד לפני אחוזת בית והחבר'ה של אחוזת בית, עוד לפני אוסישקין. פעילותו – בשנת 1850 והלאה. הוא חי בקיצור שנים. יהודי עשיר, מיליונר, שבא מרבאט במרוקו. פעל רבות, רכש קרקעות בגדרה, במזכרת בתיה, ביפו, בפתח תקווה. פעל ביחד עם משפחת רוטשילד. אבל את זה לא סיפרו לנו בבית הספר.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

יעקב מרגי (ש"ס):

אני כבר מסיים. את זה לא סיפרו לנו בבית הספר, העלימו את זה. ואותו אהוד ברק, במקום הכי שפל, הכי לא ערכי, הכי מבזה, מדבר על העלייה האיכותית שבנתה את המדינה ובונה את המדינה, בנתה את צה"ל ומחיה את צה"ל עד היום. מיטב בניה. אבל הוא, כנראה, במקום הכי שפל, מעדיף את הבחורות המולדוביות. אבל לא האמירות של ברק, יותר כואב לי שאף אחד שמחזיק מעצמו נאור ומטיף לנו פה במוסר כפול, בוקר, צוהריים וערב, – לא שמעתי גינוי אחד על דבריו של אהוד ברק. אני בז ליהודי הזה, וכואב לי שהיו תקופות שעוד הערכתי אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, וכעת – חברת הכנסת חוה אתי עטייה.

חוה אתי עטייה (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, מכובדיי כולם, ראשית, אני שולחת מכאן תנחומים למשפחתו של אלי אלאלוף. חבר הכנסת אלי אלאלוף היה שליח ציבור אמיתי. אלי אלאלוף כיהן בתפקידים רבים, השתלב בעמדות בכירות. אלי היה איש של אנשים, הוא פעל למען צדק חברתי ושוויון בחברה הישראלית. יהי זכרו ברוך. שנית, מחר אמורה לעלות לדיון בוועדת הכספים הצעת חוק הטלת מס רכוש על קרקעות. הצעת החוק מבקשת להטיל מס רכוש בשיעור של 1.5% לשנה משווי ערך הקרקע כמעט על כל קרקע פנויה, עד לגמר הבנייה. הסיבה לחוק המוצע היא שרוצים לגבות סכומים לטובת מימון חלק מתקציב המדינה. בעבר הוטל מס רכוש והוא נכשל. כעת רוצים להטילו מחדש. הבעיה בהצעת החוק היא שאינה מבדילה בין קרקע שניתן לבנות עליה לבין קרקע שלא ניתן לבנות עליה, כי למשל אין תשתיות כגון כבישים, ביוב, מים, חשמל ועוד. אתן דוגמה: אם קבלן רכש קרקע מהמדינה, מרשות מקרקעי ישראל, במטרה לבנות דירות, ונניח ששילם עליה 100 מיליון שקל, הוא לא יכול להתחיל לבנות ולהשלים את הבניין, כי אין מספיק תשתיות שהמדינה הייתה צריכה להסדיר, או כי מתעכב אישור של הרשות המקומית, או כי ממתינים שיוקם המכון לטיהור שפכים ועוד הרבה מצבים כאלו. לפעמים, במקרים כאלה, עוברות מספר שנים עד שהמדינה מסדירה הכול. הקבלן, בכל שנה ועד להשלמת הבנייה, יצטרך לשלם 1.5% ממה ששילם על הקרקע. אם שילם 100 מיליון שקל בכל שנה, הוא ישלם 1.5 מיליון שקל מס רכוש. אותו דבר לגבי קבלן שקנה קרקע פרטית, לא מהמדינה, גם היא בעלות של 100 מיליון שקל, ושרוצה לבנות עליה דירות. לפעמים עוברות 13 שנה עד שיוכל להשלים את הבנייה, כי תהליכי התכנון והרישוי של המדינה לוקחים הרבה זמן. במקרה הזה הוא ישלם בכל שנה, במשך 13 שנים, 1.5% מערך הקרקע שקנה. דהיינו, בכל שנה הוא ישלם 1.5 מיליון שקל, במשך 13 שנים. זה יוצא 19.5 מיליון שקל. זה מייקר הרבה את הדירות. הטלת המס תייקר בכ-5.4% את מחיר הדירה הממוצעת. המס המוצע הינו רחב מאוד, ללא היגיון ואף ללא קשר ליכולת המימון, הבינוי והפיתוח של הקרקע. כלומר, המס בוטל גם באותן שנים שבהן המדינה לא הסדירה את התוכניות לגבי הקרקע והאישורים הדרושים לבנות עליה. חמור לא פחות, הצעת החוק אינה מבחינה בין קרקע שכבר נקנתה לבין מוחזקת - -

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, גברתי.

חוה אתי עטייה (הליכוד):

- - אשר תומחרה בשעתה ואשר כבר נלקח מימון עבורה. בנוסף לכך, יש לצמצם את הפגיעה בעדה הדרוזית - -

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי, גברתי, חברת הכנסת חוה עטייה.

חוה אתי עטייה (הליכוד):

- - ובתושבי הפריפריה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, את יכולה משפט אחרון. אבל אני רואה שאת מקריאה מהדף, אז משפט אחרון.

חוה אתי עטייה (הליכוד):

בסדר, אנחנו מציעים גם לצמצם את הפגיעה בעדה הדרוזית ובתושבי הפריפריה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. תודה רבה לגברתי. וכעת, חבר הכנסת אליהו רביבו, בבקשה.

אליהו רביבו (הליכוד):

ברשותך, אדוני יושב-ראש הכנסת המכובד, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני מודה שכשהודיעו לי שמזדמן לי לעלות ולנאום, התלבטתי, אדוני היושב-ראש, איך לנצל את זכות הדיבור שלי; אם להתמקד בהחלטה האווילית של כבוד השופט אריאל ארליך, עת החליט לשחרר את החשוד במעשים מגונים, שלא לומר אונס של ילדה בת שבע, שגובה על ידי הוכחות בחדר 4, רק בגלל שטען שהוא לא יודע עברית; או לדבר על "אהוד ברח, חם צוואר", חומד הפדופילים, שהרחיק עד ארצות הברית כדי לברבר את שנאתו כלפי כל מי שלא בן הגזע. אדוני היושב-ראש, חברתי חברת הכנסת קטי שטרית, הידעתם שאני ואת ואתה, ועוד לא פחות מ-59 חברות וחברי ממשלה וכנסת, אין לנו זכות קיום פה? אין לנו זכות להגיע לכאן? מה יש לנו לעשות פה? אין לנו זכות לעלות לארץ, אז שאנחנו נהיה בקודש הקודשים?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה מה שהוא אמר, זה מה שהוא אמר.

אליהו רביבו (הליכוד):

הלו, הייתה טעות לגישתו. לא, לא, אל תצא, הרי הגעת לפה בשביל לשמוע אותי. חבר הכנסת דוידסון, אתה אמרת שהגעת לפה כדי להקשיב לי, אז בוא, שב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני, אני לקחתי אותו.

אליהו רביבו (הליכוד):

שב, שב. גם את תשבי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

היא הבוסית.

אליהו רביבו (הליכוד):

את מזרחית וגם אתה סוג של מזרחי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

סוג של.

אליהו רביבו (הליכוד):

אז בואו, תקשיבו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הוא לא רצה שנבוא ארצה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, הוא אמר "סוג של". מה הכוונה ב"סוג של"?

אליהו רביבו (הליכוד):

אותו עלוב נפש - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מי? על מי אתה מדבר?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

על אהוד ברק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אכפת לי מאהוד ברק?

אליהו רביבו (הליכוד):

מה אכפת לך?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אכפת לי. הוא מהמשפחה שלי? למה אתם כל היום – כאילו אני קשורה?

אליהו רביבו (הליכוד):

זקן השבט שלכם? רוב יש עתיד – אתם מתהדרים שהם מזרחים, ספרדים, ואף אחד מכם לא יצא נגדו? אף אחד מכם לא התנער מדברי האיוולת שלו? אדוני היושב-ראש, אבי יעקב, שיאריך ימים ושנים ביחד עם אימי - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אסתר. שתאריך ימים גם היא.

אליהו רביבו (הליכוד):

- - אסתר היקרה – אמן ואמן, וכן לאמור.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הורים נפלאים.

אליהו רביבו (הליכוד):

תודה רבה. הם לא זכו להיות רמטכ"לים, אדוני היושב-ראש. אבא שלי פועל פשוט.

היו"ר אמיר אוחנה:

איש חכם מאוד.

אליהו רביבו (הליכוד):

עבד בתעשייה האווירית, עובד כפיים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל תראה איזו הצלחה הילדים שלו. זה הניצחון האמיתי.

אליהו רביבו (הליכוד):

השם ישמור אותך, תודה רבה. תודה רבה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה הניצחון האמיתי.

אליהו רביבו (הליכוד):

תודה רבה לך. הוא דאג לא לצאת לחופשת מחלה גם כשהיו צבורים לו המון, מעבר למה שהוא יכול היה לממש, רק בגלל שהשליחות שלו בתעשייה האווירית – ויעיד על כך כבוד השר – הייתה כל כך חשובה לו.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

אסור לי לדבר על התעשייה האווירית, אני בניגוד עניינים.

היו"ר אמיר אוחנה:

משפט לסיום.

אליהו רביבו (הליכוד):

אז שידע, האיום והנורא אהוד ברק, ההורים שלי וההורים שלךָ וההורים שלךְ, הם מלח הארץ, הם מיישבי הארץ. אומנם הם לא זכו לצל"שים, אבל הם זכו לאהבת המולדת, התפללו עליה שנים רבות והם מיישבים אותה הלכה למעשה. ושידע שאנחנו, בתמורה לזה, מכאן נמשיך, בעזרת השם, ונחזק את האחיזה שלנו, של מדינת ישראל, כמורשת אבותינו, כמדינת הלאום של העם היהודי. תודה רבה לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת רביבו. וכעת, חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, שתוכל להוסיף בשבחיה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

האמת היא שרציתי לדבר על משהו אחר, אבל בגלל אלי רביבו אנאם את אותו נאום. כל הכבוד, אלי. אי-אפשר לעבור לסדר-היום, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר – שר הרווחה שעושה עבודה נפלאה במשרד – מסמכי ג'פרי אפשטיין, שנחשפו בשבוע שעבר, הוציאו לאור שיחה בין אהוד ברק לבין שר האוצר בממשל קלינטון. בשיחה עגומה זו, ברק מניח את תורת הגזע. תורת הגזע, פשוט תורת הגזע, שמדינת ישראל מחויבת להיות מושתתת לפיה – זו התוכנית שלו. בעיני רוחו, בשיחה הוא טוען – ואני מצטטת את מה שהוא אומר: כיום אנחנו יכולים להיות סלקטיביים; לשלוט באיכות של מי שמגיע באופן יעיל. לא כמו מייסדי מדינה, לא כמו בן-גוריון – האב הרוחני של אדון ברק – שלקחו אנשים מצפון אפריקה וממדינות ערב, כל מי שאפשר. ובכן, אדוני אהוד ברק, מדינה שלמה רואה לך, מדינה שלמה רואה אותך למרות חם הצוואר שיש לך. הרי בעיניו של ברק, סלקציה ביהודים היא יותר לגיטימית, שכן יש יהודים נכונים ויהודים פחות נכונים. בעצם, הוא אמר הם לא חייבים להיות יהודים. הדוקטרינה של השמאל, ואהוד ברק משיחו, ברורה לכול. כשהם לא מצליחים לנצח בקלפי, הם מנסים להחליף את העם. זוכרים? אמרו את זה ב-1977. הם אמרו את זה ב-1977. איך ייתכן שהגזענות ההרסנית של ברק עוברת מתחת לרדאר של כולנו? תראו לי, חוץ מערוץ 14, איזשהו ערוץ שדיבר על זה. אבל הם מקדישים מקום לקטי שטרית, ששאלו אותה מה ההישג שלה. לא משנה חוקים שחוקקתי, לא משנה הצעות חוק. כן, כן, הסרתי מטרידן מהרשת כי הוא הטריד נערות. לא הצליח – לא משרד הרווחה, לא המשרד לביטחון לאומי, לא משרד הבריאות, לא המשטרה – אף אחד לא הצליח להוציא אותו. אני הוצאתי. זה בעיניי הישג, יותר מחוק. כי הוא מטרידן שהפיל ילדות לזנות. וכן, זה חשוב, הכי חשוב בעיניי. אתה זוכר, אהוד ברק היה גם רמטכ"ל, גם ראש ממשלה, הוא הניח כאן הנחות כל כך עוינות כלפי בני עמנו. כיצד זה ניתן להשפיע בזמן אמת על קבלת ההחלטות שלו? תאר לעצמך, אם כך הוא חושב עלינו, איך קבלת ההחלטות שלו הייתה. חבריי חברי הכנסת, אל מול הגזענות המחליאה של אהוד ברק ואנשיו – כל הקפלניסטים האלה, הנאורים, שבאו ואמרו דמוקרטיה, אין להם שביב של דמוקרטיה. גזענות בשם המשיח שלהם, אדון אהוד ברק, ואנשיו – אנחנו לא שוכחים לרגע, מי שרוצה להצטרף לעם היהודי לא צריך לעמוד במבחני טוהר הגזע שיצר עבורם אהוד ברק.

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי, משפט לסיום.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בניגוד לאהוד ברק, רוב-רובו של עם ישראל מבין היטב שכולנו חלק משרשרת הדורות. אז למרות שבעיניו של אהוד ברק אני ושכמותי – כמוך; כמוך, אדוני היושב-ראש – לא ראויים להימצא כאן, בשורות הפרלמנט הישראלי, יש לי בשורה אחת בשבילך, אדון אהוד ברק: אני כאן כדי להישאר, וככה גם חבריי. אנחנו נהיה כאן, ונמשיך וניקח את התפקידים הבכירים ביותר, וננהל את המדינה על אפו וחמתו של אהוד ברק. גזען שכמותך. בושה וחרפה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חברת הכנסת צגה מלקו. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך.

צגה מלקו (הליכוד):

תודה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אם היה אהוד ברק כאן הייתי שואלת אותו באיזה מעמד היה שם אותי. הייתי שואלת אותו, יוצאי אתיופיה או יהודי אתיופיה, איפה הוא היה שם אותנו?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

צגה, הוא לא יקבל פינה בפינת הטרלול.

צגה מלקו (הליכוד):

אני אגיד, תשמעי, אם דיבר על המזרחים ככה, מה איתנו? האמת, אני אגיד לכם, הוא לא טעה. אתם יודעים, העלייה שלנו – עד שמנחם בגין עלה לשלטון אף אחד לא קיבל אותנו. לא רצו אותנו – זה חתום, זה כתוב, מבחינה היסטורית – כי אנחנו מקלקלים את הנוף. מה הייתה הטענה שלהם? הם לא יסתגלו פה. או בצורה פשוטה: הם ילכלכו את הנוף. איך יכול להיות, חבריי חברי הכנסת מהאופוזיציה? הם יצאו עכשיו. בושה וחרפה. במקום לגנות את זה הם יוצאים, שותקים. כשנוח להם הם אומרים: אנחנו מזרחים, פוגעים בנו, אנחנו כמו כולם. מתהדרים במפלגה שלהם. איפה הם עכשיו? למה לא גינו אותו? למה לא גינו את דבריו? אני אומרת להם את זה, פשוט הצביעות שלהם זועקת לשמים. איך יכול להיות? ראש ממשלת ישראל לשעבר, שר הביטחון, הרמטכ"ל לשעבר, דיבר דברים מזעזעים, זה תורת הגזע, סלקציה. ואף אחד לא מגנה אותו, אף אחד לא מגנה אותו. אדוני היושב-ראש, אני אספר את ההיסטוריה של יהדות אתיופיה. להגיע לירושלים – איזה מחיר שילמנו; באילו תנאים שמרנו את היהדות; כל זה – כדי להגיע לירושלים. לפי אהוד ברק אני לא צריכה להיות פה, אנחנו לא צריכים להיות פה. מה ירגישו הילדים שלנו? מה ירגישו האחים שלנו? במלחמה הם משתתפים כמו כולם; הם נפלו. אבל יותר מזה אני כועסת על האופוזיציה. איך אתם שותקים, חבר'ה? איך שותקים? אתם לא יכולים לשתוק, לשבת בשקט. זו הסכמה, זו תמיכה. אני יכולה להאשים אתכם בגזענות, בסלקציה, בתורת הגזע, כי אתם שותקים. לא יכול להיות שאהוד ברק דיבר, דבריו נחשפו בערוץ 14, למוחרת הוא בא לכנסת, יושב באולם ירושלים עם אנשי שמאל פה, ואף אחד לא גינה, אף אחד לא גינה אותו. חבריי חברי הכנסת, זו בושה. בושה. תתביישו לכם.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

צגה מלקו (הליכוד):

אל תגידו: אנחנו רוצים שוויון; אין במדינת ישראל אפליה. אתם מנציחים – בזה שאתם לא מגנים אותו, בזה שאתם לא פה, כדי לא לשמוע את ההתנגדות שלנו, את הביקורת שלנו. אנשי שמאל מזרחים יוצאים מהמליאה? איפה נשמע דבר כזה? אני באמת לא מאמינה. חבריי חברי הכנסת, באמת עצוב לי. מדובר בראש ממשלה לשעבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. וכעת חברת הכנסת לימור סון הר מלך. אחריה – חבר הכנסת צביקה פוגל, אם יהיה במליאה. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפרשת השבוע, פרשת יתרו, אנחנו ניצבים שוב למרגלות הר סיני. "וַיִּחַן שם ישראל נגד ההר": "כאיש אחד בלב אחד". זהו הרגע שבו הפכנו לעם המחובר בברית נצחית לבוראו. מעמד הר סיני הוא עדות חיה לניסים הגלויים ששינו את סדרי בראשית: "וכל העם רֹאים את הקולֹת ואת הלפידים". בתוך האש והעשן נחקקה בנשמתנו עוצמה פנימית. קיבלנו את לוחות הברית ואיתם את היכולת לעמוד מול כל כוח בעולם, מתוך ידיעה ברורה שיש בעל בית לבירה הזו. היום, אדוני היושב-ראש, עם ישראל עולה שוב במעלה ההר. המלחמה מול ציר הרשע האיראני היא המערכה על עצם קיומנו ועל זהותנו. איראן היא החושך, ואנחנו האש שהודלקה בסיני וממשיכה להאיר. הטיפוס הזה מחייב אותנו לאחדות מוחלטת. המערכה הזו היא מערכה רוחנית של אמונה. כפי שמשה רבנו עלה אל ההר בתוך הענן, כך אנחנו צועדים היום בביטחון גמור בצדקת דרכנו, עטופים במסורת ובנחישות של הדורות. ההשגחה של מעמד הר סיני מלווה אותנו בכל רגע. מי שמביט לשמיים רואה את יד השם המגינה על ארץ ישראל. מאות טילים שנשלחו להחריב את ביתנו התנפצו אל מול חומת ההגנה שהקדוש ברוך הוא סיפק לנו באמצעות שליחיו הנאמנים כאן על הקרקע. אלו הם ניסים גלויים של דור הגאולה. כפי שבסיני ראינו את הקולות, היום אנחנו רואים את המציאות המופלאה שבה עם ישראל עומד ויכול לכל אויביו. זוהי השגחה פרטית ברורה ששומרת עלינו מכל משמר. במעמד עם סיני – "שמעו עמים ירגזון", וגם היום – עיני העולם כולו נשואות לירושלים. העולם מתבונן בנו ושואב השראה מהכוח של עם ישראל לעמוד איתן מול אימפריה של רשע. העוצמה של עם ישראל נובעת מההתייצבות שלנו, כולם, באחדות אוהבת, בתחתית ההר, ומהדבקות במי שנתן לנו את התורה. כשאנחנו מקרינים עוצמה יהודית שורשית, כשאנחנו אוחזים בזכותנו ובחובתנו להכריע את הרשע, אנחנו מנצחים בכוח הרוח. האמונה שלנו היא שמרעידה את יסודות האויב בטהראן. אחיותיי ואחיי, אנחנו בעיצומו של הטיפוס, והפסגה קרובה. אנחנו נדרשים היום לחיזוק האמונה ולעמידה איתנה בביטחון גמור ב"בנים אתם לה' אלוקיכם". נמשיך לעלות במעלה ההר, נאחזים בתורת אמת, בראש מורם ובאמונה יוקדת, עד שנזכה לראות בניצחון המוחלט, בהכנעת האויב האיראני ובשלום אמת לכל עם ישראל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חבר הכנסת צביקה פוגל. בבקשה, אדוני.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, פעם נוספת אני מוצא את עצמי נוכח איך דורך בג"ץ ברגל גסה על אזרחי מדינת ישראל. אני עומד כאן היום, אדוני היושב-ראש, כדי להציב מראה מול המציאות הבלתי-נתפסת שנוצרת במדינת ישראל. מציאות שבה ההיגיון הבריא נרמס, ועקרונות היסוד של הדמוקרטיה ושל הניהול התקין הפכו למרמס. אנחנו חיים במדינה שבה יש כלל ברזל אחד שכל מנהל זוטר, כל מפקד בצה"ל ואפילו כל בעל עסק מבין: אי-אפשר לתבוע אחריות ממי שאין בידיו הסמכות. זאת אקסיומה. זו אמת פשוטה. ובכל זאת, במדינת ישראל של שנת 2026 האמת הזו מנופצת לרסיסים כמעט מדי יום. הציבור בישראל, אדוני היושב-ראש, שלח אותנו. אתם, אזרחי ישראל, נתתם בנו אמון, הטלתם על כתפינו את האחריות הכבדה ביותר – הביטחון האישי שלכם. כשיש פיגוע, חלילה, העיניים נשואות אלינו. כשהפשיעה משתוללת ברחובות, אתם דורשים מאיתנו תשובות, ובצדק. אנחנו הכתובת. אנחנו אלה שצריכים לתת את הדין וחשבון. אבל תגידו לי אתם, אזרחי ישראל, באיזה עולם מתוקן אדם נושא באחריות לתוצאות, אבל ידיו קשורות מלבחור את האנשים שיובילו את המערכה? איך ייתכן שהשר שממונה על המשטרה, האיש שנדרש להוביל מדיניות, להתוות דרך, להילחם בטרור ובפשיעה, מוצא את עצמו מסורס, חסר יכולת להחליט מי יהיו המפקדים שיוציאו את המדיניות הזאת לפועל? אנחנו עדים היום למחזה אבסורדי: קצינה שחרגה מסמכותה, שפעלה בניגוד לנהלים, בניגוד למצופה מקצין במדים – ובמקום שתיתן את הדין, היא מקבלת פרס. ומי נותן לה את הפרס? ומי מחליט על זה? לא המפקדים שלה, לא השר הממונה עליה, אלא השופטים היושבים במגדל השן, המנותקים מהשטח, המנותקים מהאחריות הציבורית. הם אומרים לו: חתום. הם אומרים לו: אתה חייב. הם הפכו את חתימת ידו של כל אחד מאיתנו, של נבחרי הציבור, לחותמת גומי אוטומטית. הם לא רוצים לקחת את האחריות, אבל את הסמכות הם שומרים לעצמם. ובכן, אני מודיע לכם מכאן, חבריי חברי הכנסת, המלצתי לשר: לא עוד. לא ייתכן שהשר יעמוד בכיכר העיר ויחטוף את האש על מדיניותו ופעולותיו, בזמן שהסמכות למנות, לקדם ולעצב את שדרת הפיקוד נמצאת בידי משפטנים שלא נבחרו על ידי איש. צבא ללא היררכיה הוא עדר. משטרה שבה השר לא יכול לקבוע מי ראוי לקידום ומי לא, היא משטרה שמאבדת את המצפן שלה. המשוואה מאוד פשוטה והיא חייבת להיות ברורה לכל משפטן ולכל יועץ: אם אתם רוצים שהשר יישא באחריות – תנו לו את הסמכות. אם אתם רוצים שהשר יספק ביטחון – תנו לו לבחור את הקצינים שיילחמו למענו. הגיע הזמן להחזיר את המשילות לנבחרים, את ההיגיון למערכת. הגיע הזמן להפסיק את שלטון הפקידים והיועצים ולהחזיר את ההגה לידי העם ונבחריו. אבל, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא באתי הנה רק כדי לזעוק את זעקת ההיגיון שנרמס; לא באתי לכאן כדי להצביע על העוול – באתי הנה כדי להוביל תיקון. תם עידן ההרכנה. תם עידן ההתנצלות. הדרך לתיקון מתחילה בהבנה אחת פשוטה: הכנסת היא הריבון והממשלה היא המבצעת, ולא ייתכן שבמדינה דמוקרטית הפקידות תהיה מעל הנבחרים. איך נתקן? בראש מורם ובחקיקה ברורה. אנחנו נפעל לחוקק כאן בבית הזה חוקים שלא משתמעים לשתי פנים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני, משפט לסיום, בבקשה.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

אנחנו נחזיר את עקרון הפרדת הרשויות למקומו הטבעי. בית המשפט ישפוט על פי חוק, והממשלה תמשול על פי המנדט שקיבלה מהעם. אזרחי ישראל, זה לא מאבק אישי שלי, זהו המאבק על הקול שלכם בקלפי. תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. אגב, העם הוא הריבון, לא הכנסת. אבל העם מאציל את ריבונותו אל חברי הכנסת.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

לנבחריו.

היו"ר אמיר אוחנה:

נכון. כעת חבר הכנסת ינון אזולאי – איתנו? לא איתנו; אם כן, חבר הכנסת יצחק קרויזר – איתנו? לא איתנו; חבר הכנסת עפיף עבד – גם הוא איננו איתנו; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת אופיר כץ – גם הוא אינו נוכח. אם כן, אנחנו עוברים לשר, השר שלמה קרעי יסכם בשם הממשלה, בבקשה, עד עשר דקות, אדוני.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא, בלתי מוגבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

אה, סליחה. מאה אחוז.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לנו הרבה זמן כאן, היושב-ראש.

שר התיירות חיים כץ:

שלמה, אתה תדבר 40 דקות?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כמה שצריך.

שר התיירות חיים כץ:

אם אתה תדבר 40 דקות, אני יכול ללכת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה יכול ללכת עד שיקראו לך. לא ללכת הביתה.

שר התיירות חיים כץ:

לא - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואם בעוד חמש דקות יורידו אותי, מי יהיה שר תורן?

שר התיירות חיים כץ:

מי יוריד אותך?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא יודע, יגידו שיש פיצוץ.

קריאה:

אתה תהיה שר תורן.

שר התיירות חיים כץ:

לא, אז באים כולם להצביע. אז אתה נשאר פה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תהיה בבניין.

משה ארבל (ש"ס):

הוא שר הרווחה, הוא צריך לטפל בהרבה דברים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לגמרי. הוא יכול לעשות את זה מהמשרד שלי, אם אין לו משרד כאן. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כפי הנראה, אנחנו נהיה כאן פרק זמן ממושך, אז טוב שהזמן הוא ללא הגבלה. חבר הכנסת דוידסון, אתה בא להתקרב לפרשת השבוע אני רואה, אתה רוצה לשמוע את זה ממש מקרוב. אז בוא, בבקשה.

היו"ר סימון דוידסון:

כן, מר שלמה קרעי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הבטחתי בפתיחת הדיון הזה על חוק השמות – התחלנו לדבר על פרשת יתרו, אז אני רוצה לסקור בקצרה את מה שאמרנו ולהמשיך לחבר את זה לנושאים האקטואליים שלנו, ביניהם מה שהזכיר חבר הכנסת פוגל קודם לכן, ושאר התחלואים שיש לנו במערכת המשפט, שהלוואי שיתרו היה כאן כדי לתת עצה לכל אלו שמנסים לנכס לעצמם את העם או את השלטון או להחליף את העם. מעניין מה יתרו היה אומר להם כאן. קראנו בפרשת יתרו: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלֹהים אנשי אמת שׂנאי בצע"; ובחלק אחר מהפרשה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", שזה נאמר כשעם ישראל קיבלו את התורה. אגב, שימו לב, עם ישראל יצאו ממצרים, ולכאורה זה הזמן שבו הם נהיו לעם. כשהם יצאו מעבדות לחירות, היו בכור ההיתוך במצרים, יצאו בניסים ונפלאות. אבל לא באותו יום אמרו להם "היום הזה נהיית לעם". אמרו להם "היום הזה נהיית לעם" ביום מתן תורה, כי עם שאין לו שורשים, שאין לו מורשת, לא יכול – הוא לא נחשב כעם. תראו את אומות העולם, היום כבר כמעט אין לנו את 70 האומות. אבל כשעוברים ממדינה למדינה, הנאמנות היא לאותה מדינה שהם חיים בה. כמעט שאין לאומיות כזו כמו של עם ישראל, העם אולי הוותיק ביותר בין העמים, הקטן ביותר, והוא הצליח לשמור במשך 3,300 שנה, מאז מעמד הר סיני, על הגחלת, על המורשת ועל מה שמחבר אותו. דיברנו על זה בישיבת הממשלה, אמרתי: תראו איך 2,500 שנה – קצת פחות מ-2,500 שנה, 2,200 שנה – מאז חנוכה, איך המצווה הזאת של חנוכה נשמרה. היהודים שמרו עליה במסירות נפש לאורך כל הדורות, כי זה מה ששמר עלינו אלפיים שנות גלות. כמו שאמר רבי סעדיה גאון: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה". בלי התורה אפשר להחזיק דור, שניים, שלושה דורות, חמישה דורות; בלי ערכים שמחברים אותנו למה שאנחנו באמת כעם, בסוף זה מתפרק. אז אנחנו רואים בפרשה - - -

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת רון כץ. חבר הכנסת רון כץ. רון כץ. רון. הוא אפילו לא איתנו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת כץ, היושב-ראש קורא לך.

היו"ר סימון דוידסון:

בסוף הנאום של קרעי יש שאלון. אתה צריך להקשיב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש מבחן.

רון כץ (יש עתיד):

תדע לך שכשאתה אומר "כץ" אנחנו לא - - -

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

הוא יודע שסרוסי - - -

היו"ר סימון דוידסון:

אתם יודעים מה זה כץ ביידיש? אתה יודע מה זה כץ ביידיש?

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

אתה יודע שוויקטור סרוסי נפטר אתמול? תגיד לקרעי שסרוסי נפטר.

היו"ר סימון דוידסון:

ברור שאני יודע, איזו שאלה. קודם כול, ביום חמישי אתה תבוא ביחד איתי לשבעה.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

בגיל 81. היה אגדה.

היו"ר סימון דוידסון:

כן, איש מקסים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה. אדוני היושב-ראש.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

שחקן-שחקן בנתניה הגדולה.

היו"ר סימון דוידסון:

פשוט, במשפחה של חיים כץ כולם אוהדי מכבי נתניה, במיוחד יאיר. הוא משחק אותה אוהד של מכבי נתניה, אבל הוא לא כזה אוהד של מכבי נתניה. סליחה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני חוזר לדברים, ברשותך, אדוני היושב-ראש.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

- - - נחזיר לך את הזמן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, הזמן הוא בלתי מוגבל, ונראה עכשיו שזה יימשך כאן מספיק זמן כדי לומר גם יותר ממה שתכננתי לומר.

יונתן מישרקי (ש"ס):

מה זה כץ ביידיש?

היו"ר סימון דוידסון:

כץ ביידיש, אתה לא יודע? חיים כץ, אתה יודע מה זה כץ ביידיש? הוא לא עונה לי.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

אני אסביר לך.

היו"ר סימון דוידסון:

אתה מבין מה זה פוליטיקאי? אתה שואל אותו שאלה – הוא עונה לי בשאלה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

סימון, זה הם שעושים פיליבסטר, אנחנו לא.

היו"ר סימון דוידסון:

בסדר, אנחנו מעדנים את הדברים של שלמה קרעי.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

סימון, כשאני נולדתי אימא שלי אמרה: אתה נולדת להיות חבר כנסת. היא קראה לי חיים כץ, ראשי תיבות: ח"כ.

היו"ר סימון דוידסון:

ץץץאבל מה זה כץ ביידיש?

קריאה:

שר התקשורת שלמה קרעי:

אם מסכימים הייעוץ המשפטי ויושב-ראש הקואליציה, מבחינתי זה בסדר. תשאל אותם.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

- - - אתה רוצה להתחיל לדבר איתי ביידיש?

היו"ר סימון דוידסון:

מה זה כץ ביידיש? חתול.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

מה אתה אומר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

רגע, יש פה בקשה לאיזה נושא שנמצא על סדר-היום. מבקשים להכניס אותו ונמשיך את הנאום אחר כך. מבחינתי זה בסדר.

היו"ר סימון דוידסון:

לא, אבל לפי התקנון אסור.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה היושב-ראש. אנחנו מאמינים במשילות. אתם מאמינים ביועצים משפטיים, אנחנו מאמינים במשילות. אתה היושב-ראש, תקבל החלטה.

היו"ר סימון דוידסון:

לא, לא, אני הבנתי מהיושב-ראש שאי-אפשר.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

זה אירוע היסטורי, קיבלת משילות על הכנסת.

היו"ר סימון דוידסון:

לי אין בעיה לעשות את זה, אבל צריך אישור. יש יום זיכרון לאחד מחברי הכנסת הערבים, וייבשו פה את המשפחה משעה 16:00, אבל אמיר אוחנה בדק את זה, הוא רצה לעשות את זה באמצע ואי-אפשר. צריך אישור משגית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, יושב-ראש הקואליציה ביקש שאני אמשוך בחוק הזה. אני לא יודע מה זה החוק השני, גם אי-אפשר למשוך שם, כי זו קריאה שנייה ושלישית. אני לא יכול לדבר כמה שאני רוצה בקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר סימון דוידסון:

אתה מדבר על יום הזיכרון, כן? על האזכרה. אמיר אוחנה - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

רגע, יש לי הצעה. הרי יש שני שרים שיכולים לעלות. אני פה פחות מחמש דקות על הדוכן. אם תחשיבו לי את זה כחמש דקות ותיתנו לי לעלות – לשר הנוסף, להמשיך - - -

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

זה צריך להיות שר נוסף.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני יודע שזה צריך להיות שר אחר, לכן שאלתי אם תאשרו, אם היושב-ראש יאשר.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

זה צריך להיות שר אחר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין שר אחר שמוכן למשוך כאן על הדוכן את מה שאני מוכן למשוך, מה אני אעשה? הייתם צריכים לחשוב על זה לפני כן.

היו"ר סימון דוידסון:

אתם צריכים להגיד לי מה לעשות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא מכיר את האירוע.

היו"ר סימון דוידסון:

טוב, תמשיך, הם יבדקו את זה. איפה היית?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אוקיי. אתם יכולים להתייחס כאילו חיים כץ עמד כאן על הדוכן, ואז אני אעלה בשר הבא.

היו"ר סימון דוידסון:

איזה חיים כץ, מאיזה משרד?

שר התקשורת שלמה קרעי:

השר עם הרבה תיקים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

שר התקשורת שלמה קרעי:

כמה שצריך. אני פה עד שיגידו לי לרדת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה לא מבשר טובות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה לא מבשר טובות.

היו"ר סימון דוידסון:

הוא קיבל ספר, ספר טלפונים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

טוב, אם תחליטו לאשר, מבחינתי אין שום בעיה.

היו"ר סימון דוידסון:

הלכו לבדוק את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

טוב. בסוף בסוף אני מאמין – אני בסוף חושב, אדוני היושב-ראש, שיש משילות. יש תקנון, אבל יש יושב-ראש למליאה.

היו"ר סימון דוידסון:

לא, לא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני יודע שאתה לא. איך אמרת לי? 15 שופטים שיקבעו הכול, 120 חברי כנסת יבואו בשביל הכיף, שתהיה ביציע הצגה של משילות. מבחינתכם 15 שופטים זה הכול, אבל אני – לא. אני חושב שיש סמכות ליושב-ראש שמנהל את הישיבה לקבל החלטות. אם אני הייתי היושב-ראש, הייתי מקבל החלטות, אבל בסדר, תחכה לשופטים.

היו"ר סימון דוידסון:

משום מה אני לא סומך עליו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אני חוזר לנושא שדיברנו עליו. הפרשה שלנו זו פרשה מיוחדת במינה, הפרשה שקראנו בשבת, שמשלבת בין שני הדברים. לכאורה זה נראה מפגש מקרי, מינוי שופטים ומעמד קבלת התורה והפיכתנו לעם. זה נראה – מה זה קשור אחד לשני, מה בין מינוי שופטים לבין קבלת תורה, אבל זה חיבור מהותי שהוא לא סתם. זה חיבור בלתי ניתן להפרדה, כזה שאי-אפשר להפריד בין מעמד מתן תורה, קבלת התורה והפיכתנו לעם, לבין מינוי השופטים בעם ישראל. למה? כי התורה אינה מתקיימת בריק, התורה לא מתקיימת באוויר. אם לתורה לא היה עם ישראל שיקיים אותה, אם לא הייתה ההנהגה שמעבירה את המורשת, את מוסרי התורה, את מנהיגי העם, את אותם שופטים שמעמידים את המורשת על תילה הלכה למעשה בקרב העם – בלי הדבר הזה אין עם. עם שאין לו מורשת לא יכול להתקיים, ולכן הפרשה הזאת מחברת לנו בין עם ישראל שהופך להיות לעם לבין מהי ההנהגה שצריכה להיות לעם ישראל. תכף נדבר על מהי ההנהגה שצריכה להיות לעם ישראל, אבל עכשיו אני רוצה לספר לכם סיפור, אדוני היושב-ראש. כשהיינו באופוזיציה, כשאתם קלקלתם פה כמה שיכולתם, הקמנו פה את השדולה הישראלית לדמוקרטיה. אמיר אוחנה היה היושב-ראש, חברת הכנסת דיסטל ואנוכי – הקמנו שדולה לישראל דמוקרטית. כן, לא בכאילו-דמוקרטית, אלא באמת דמוקרטית – להחזיר את המשילות לעם. הגיע לכנס הראשון של השדולה השר לשעבר משה נסים, ושם דיברתי על כך שבג"ץ הוא לא מעל החוק, שיש דברים שצריך לומר לבג"ץ – אתה חרגת מסמכותך. זה האיזון בין הרשויות, איזון דמוקרטי. כמו שהם מאזנים אותנו, אנחנו מאזנים אותם בחזרה. זה מה שאמרתי, ואז קם משה נסים ואמר: לא יכול להיות, אני לא מקבל את הדבר הזה, לא מוכן לקבל את זה שאתה אומר לא לשמוע לשופטים. כתוב: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". ככה אמר לי משה נסים. כמו שאתה אומר, דוידסון. הם קובעים הכול, לא משנה מה – יבטלו חוקים, יבטלו חוקי-יסוד, יבטלו החלטות ממשלה – לא תסור. אם יגידו לך שעכשיו בוקר, תאמין להם. "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". אז עניתי לו, אמרתי למשה נסים באותו רגע: אם היית אומר לי סברה – שהסברה שלך היא שצריך לשמוע בקול השופטים ויהי מה, גם אם הם מבטלים חוקים, גם אם הם לוקחים לעצמם סמכויות שאף אחד לא נתן להם – זו דעתך, אני מכבד אותה, אבל אתה לא השתמשת פה בדעתך. אמרתי לו: אתה נתלית כאן באילן גבוה, הלכת לתורה. אמרת לי שהתורה אומרת: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", ועל זה אני חייב לענות לך. ועניתי לו, פתחתי באותו רגע את הפסוק: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תתן לך - - - בכל שעריך". תוך כדי שהוא מדבר, ניסיתי לראות מה כתוב, מה אומרים המפרשים? "שפטים ושטרים תתן לך - - - בכל שעריך". בסייעתא דשמיא מצאתי מייד תשובה, דבר דבור על אופניו, ואני אגיד לכם גם מה התגובה שלו הייתה. אברבנאל מסביר מה זה "שפטים ושטרים תתן לך - - - בכל שעריך". הוא אומר ככה: "והינה, אדון הנביאים ביאר בזה, שהשופטים שיהיו בישראל, שאין ראוי שימנה אותם המלך ולא יהיו מידו". זאת אומרת שלא יהיו כאלו שמונחתים על העם מלמעלה, אלא שהעם ימנה אותם. הוא רוצה לומר שכל שבט ושבט ימנה את השופטים הראויים בכל עיר מעריהם. "שפטים ושטרים תתן לך - - - בכל שעריך", בכל עיר לשבטיך. על זה אמר: ורק אז, אם המינוי הזה יהיה שהעם בוחר את השופטים, אז, מכיוון שקיבלתם אותם עליהם, הם יכריעו – אתם חייבים לקבל את ההכרעה. כמו שאתה הולך לבורר, אתה מקבל את ההכרעה שלו – מה שהוא יחליט, אתה מבצע – ככה גם - - -

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתה זוכר את משפט המלך של שמואל, שהזהיר שאם ייתנו יותר מדי כוח לאדם אחד הוא יוכל לשלוח את העם למלחמות שווא, לקחת את הרכוש שלהם - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה בדיוק יצחק עמית.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל מה זה קשור לתורה?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

ולכן במשפט המלך יש הבחנה, שאתם רוצים - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה בדיוק יצחק עמית. יצחק עמית הוא אותו אדם אחד שלוקח לעצמו את כל הסמכויות במדינת ישראל. הוא המחוקק, הוא המבצע והוא השופט. התליינית שלו, היוע"משית המודחת, גם סוגרת לו את הפינה. היא גם מכניסה – רודפת באופן בררני את כל מי שלא מוצא חן בעיניה. זה בדיוק משפט המלך שאנחנו לא קיבלנו אותו כאן כרגע. כאן אין לנו מלך – יש לנו כאן מדינה יהודית ודמוקרטית, שהעם בוחר בה את אותם אלו שינהיגו אותו ויקבעו לו מדיניות. אמרתי שאם כבר יש כאלו שהיום צריך לומר עליהם "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", זה דווקא אנחנו, זה הכנסת. העם בוחר אותנו, הולך לקלפי ובוחר מי ייצגו אותו, ואותם שופטים, אותם נבחרים, קובעים את החוק, והעם מקבל את החוקים. העם פועל לפי החוקים ומצפה שכולם יפעלו לפי החוקים האלה, אבל מה לעשות שבא גוף ואומר: אני מעל החוק. תכף נדבר גם על זה.

היו"ר סימון דוידסון:

אני יכול?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה יכול הכול.

היו"ר סימון דוידסון:

משפחת מח'ול, אנחנו מבקשים סליחה שזה מתעכב כל כך הרבה. אנחנו מבינים שאתם מחכים, וזה מתעכב, אבל זו הכנסת, ופשוט יש פה פיליבסטר של הקואליציה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל תראי, שוב פעם, את הסמכות את נותנת לייעוץ המשפטי, שלא מאפשר לי לרדת.

היו"ר סימון דוידסון:

לא, אני אסביר לך. אם היה פה עוד שר שהיה מוכן להמשיך אחרי זה – אין כזה שר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא משנה. אבל את הסמכות – הייעוץ המשפטי קובע אם אפשר לרדת ולהמשיך אחר כך, והוא לא מאפשר. ואת האחריות – את אומרת: קרעי אשם. אז לא; אני עושה כאן - - -

היו"ר סימון דוידסון:

אפשר להמשיך, אבל עם שר אחר.

קריאה:

לא עם שר אחר. אותו שר. אין שר אחר. או חולה, או לא יורד. ממשיכים.

היו"ר סימון דוידסון:

אז על פי התקנון זה בלתי אפשרי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה אפשרי. הכול אפשרי, הכול אפשרי.

טלי גוטליב (הליכוד):

הכול אפשרי אם יש הסכמות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הכול אפשרי אם יש הסכמות. אם יש הסכמות בין קואליציה לאופוזיציה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מזכירת הכנסת לא מאשרת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל אם יש הסכמות בין קואליציה לאופוזיציה, אין כמעט דבר שלא ניתן לעשות בישיבה.

קריאה:

האופוזיציה מסכימה, אבל הוא אומר שלא, אז אני לא מסכימה.

היו"ר סימון דוידסון:

זה לא אני אומר.

קריאה:

אני הבנתי אותך, זה הייעוץ המשפטי. אז לא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בסדר, זה מה שאמרתי. אבל חברת הכנסת תומא סלימאן נתנה לנו כאן דוגמה חיה למה שקורה באופן כללי במערכת המשפט. הסמכות – הייעוץ המשפטי הולכים אליהם, לבקש מהם; האחריות – עלינו. למה אתה לא מוכן? אני מוכן, אבל הסמכות – לקחו אותה מהיושב-ראש והעבירו אותה לייעוץ המשפטי. אז בלי הנהגה – אל תדאגי, עליזה, אני פה. את יכולה להיות רגועה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני השר, הגיע הזמן לחשוב בתקנון על סעיף סל שיקנה שיקול דעת ליו"ר שיושב במליאה ליתן סעד בנסיבות מסוימות.

היו"ר סימון דוידסון:

אני בהחלט חושב שאין בזה היגיון. מה זה משנה. הוא יורד ואחרי זה עולה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין בעיה, ובלבד שליו"ר תהיה סמכות לחרוג מהתקנון במקום שיש בו שיקולי צדק כאלה ואחרים.

היו"ר סימון דוידסון:

אני עכשיו ביקשתי שיבדקו את זה מול יושב-ראש הכנסת, ואני מקווה שהתשובה תהיה חיובית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היושב-ראש, הרי היו דברים מעולם. היה כאן את מיקי איתן, לדעתי, זיכרונו לברכה, שנאם ויצא לשירותים באמצע.

קריאה:

לא, הוא לא יצא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, כן, אני זוכר שכן, שיצא באמצע לשירותים וחזר והמשיך.

היו"ר סימון דוידסון:

נראה לי שהוא רוצה ללכת לשירותים. הוא רוצה ללכת לשירותים. אתה לא תלך לשירותים, שלמה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, אני לא צריך, אני בסדר.

היו"ר סימון דוידסון:

אתה תעמוד פה בלי שירותים ותנאם. תתאפק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כמה שצריך. אני רק נותן דוגמה שכשהיה צורך, אפשרו לשר.

היו"ר סימון דוידסון:

יונתן מישרקי, יושב-ראש ועדת הבריאות לשעבר, כמה שעות יכול להתאפק אדם ולא ללכת לשירותים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כמה שצריך. אתה ישן בלילה; מה, אתה קם כל שעה?

היו"ר סימון דוידסון:

אני שואל אותך, אין לו תשובה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כמה שצריך. כמה שצריך.

היו"ר סימון דוידסון:

אותי מחליפים, דן. הוא נשאר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בכל מקרה, בואו נחזור לענייננו: בלי הנהגה שראויה לכתרה של תורה, בלי דוגמה אישית ויראת שמיים, אין אמון ציבורי ואין השראה, ולכן אין גם יכולת להטמיע צדק בלב העם. לכן, התורה מציבה רף חד וברור לשופטי ישראל, אנשי חיל, יראי ה', אנשי אמת, שונאי בצע. המכנה המשותף ברור, מי שמבקש – אם את הולכת אליהם לבקש אישור, את צריכה להתלונן גם עליהם.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני? לא הלכתי לאף אחד, לא ביקשתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הלכת עכשיו לייעוץ המשפטי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא הלכתי לייעוץ המשפטי. אתה מסתובב ורוצה להפיל את זה על הייעוץ המשפטי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מוכן לרדת, לעשות הפסקה ולהמשיך אחרי האזכרה. המכנה המשותף בין הדרישות משופטי ישראל ברור. מי שמבקש לדון אחרים, חייב קודם כול להיות שלם בעצמו. מי שמבקש אמת, חייב להיות איש אמת. מי שמכריע בממון הזולת, חייב להיות נקי כפיים וגם שונא בצע. לא רק נקי כפיים, אלא גם שונא בצע. כמו שאומרים חכמינו זיכרונם לברכה: כל דיין שמוציאים ממנו ממון בדין, לא ראוי להיות דיין. זאת אומרת, אם דיין הולך לדין עם מישהו שתבע אותו, ואותו דיין הפסיד במשפט, זאת אומרת שהוא התווכח כאן עם בעל דין שלא בצדק, הדיין הזה לא ראוי להיות דיין. אבל מעל הכול ניצבת הדרישה: "אנשי חיל יראי אלהים". לא יראי אדם, לא יראי תקשורת, לא יראי כוח, אלא יראי אלוקים בלבד. זה מה שנדרש משופטי ישראל. המצפון לבדו הוא לא חומת מגן; זה שהאדם אומר: אני פועל לפי המצפון שלי – המצפון יכול לאבד את הצפון גם, לפעמים. בלי יראת שמיים, בלי יראת אלוקים, הנגיעות האישיות מכריעות את האדם. רק יראה ממי שאמר והיה העולם יכולה להוביל לחקר האמת, גם כשהאמת הזו לא נוחה לו ולא משרתת את רצונותיו ומאווייו. היושב-ראש, אתם מתכוונים לאשר כאן? אני הסכמתי שיאשרו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כולם אישרו, המשפחה פה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אוקיי, אני הסכמתי.

היו"ר סימון דוידסון:

רגע, רגע, שנייה אחת.

טלי גוטליב (הליכוד):

הם יישארו? הייעוץ המשפטי לא אישר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אישר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

שלמה יורד, יש אזכרה, ושלמה עולה עוד פעם.

היו"ר סימון דוידסון:

אז אנחנו, בצער רב וביגון קודר נפרדים משלמה קרעי לזמן מה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - בהסכמה - - -

היו"ר סימון דוידסון:

כל מי שמתגעגע אליו יקבל אותו בחזרה עוד מעט.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מייד, מייד.

היו"ר סימון דוידסון:

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, סועאד, חנא וז'אנה היקרים מאוד, והמשפחה המורחבת של חברנו עסאם מח'ול – אנו נפרדים היום, במעמד הממלכתי הזה, מחבר הכנסת לשעבר עסאם מח'ול. לפעמים טקסים ממלכתיים עוזרים לאנשים לסגור מעגל ולהפנים את האובדן; כדי להפנים את האובדן העצום שלנו על חברנו עסאם ייקח הרבה זמן, והרבה טקסים. עסאם היה אדם שראה בפוליטיקה לא זירה של כוח, אלא זירה של אחריות מוסרית. אדם שהעז לגעת בנושאים שהממסד העדיף להצניע ולהציב שאלות שהחברה הישראלית חששה להתמודד איתן. בתעוזה רבה, עסאם מח'ול התמיד לפרוס את משנתו האידיאולוגית-פוליטית בלי היסוס, ברוגע ובנעימות. תרומתו של עסאם מח'ול לשיח על שלום ושוויון הייתה עמוקה, עקבית ובלתי מתפשרת. הוא לא דיבר על שלום כסיסמה ריקה או כחלום נאיבי, אלא כצורך פוליטי, מוסרי וקיומי. הוא הבין ששלום שאינו כולל סיום כיבוש איננו שלום. חברנו עסאם היה מהקולות הבודדים בכנסת ובשיח הציבורי שהצביעו בעקביות על הקשר הישיר בין דיכוי לאומי לבין דיכוי אזרחי. הוא טען, בדיוק כמו שהמפלגה שהשתייך אליה טוענת כל הזמן ובצדק, שלא תיתכן דמוקרטיה פנימית בעת אחת עם המשך כיבוש ודיכוי של עם אחר ושאין ביטחון אמיתי במדינה שמבוססת על הדרה, פחד ועליונות. אך אומץ ליבו הציבורי של עסאם מח'ול לא נעצר כאן. הוא היה בין הפוליטיקאים והאינטלקטואלים הראשונים שהעלו לדיון ציבורי את סוגיית האטום והגרעין, מתוך מחויבות עמוקה לאחריות, לשקיפות ולחיים עצמם. בעיסוקו בנושא הגרעין הציב מח'ול שאלה מוסרית ופוליטית יסודית: האם ביטחון יכול להיבנות על סודיות מוחלטת, על מרוץ חימוש ועל איום תמידי בהשמדה, או שמא ביטחון אמיתי נבנה על שלום, על צדק ועל פירוק מנגנוני המוות? על עצם העלאת השאלות הללו הוא הותקף, והסיתו נגדו, והוא הוצג כמי שחצה קווים. למרות שהקווים היחידיים שהוא חצה, בעיניי, אלה היו קווי ההשתקה והשתיקה. והוא עשה זאת מתוך אחריות עמוקה לדורות הבאים, מתוך תפיסה שהזכות לחיים גוברת על כל דוקטרינה ביטחונית. באותם ימים הוא ורעייתו סועאד ניצלו מניסיון התנקשות בחייו, כאשר הטמינו מטען נפץ באוטו שלו, ובכל זאת המשיך עסאם באומץ להיות קול צלול וברור נגד מיליטריזציה ומלחמות. גם לאחר שעזב את הכנסת, עסאם מח'ול המשיך בדרכו. הוא לא ויתר על המאבק הציבורי, על הכתיבה, על ההסברה ועל השותפות היהודית-ערבית. הוא המשיך להיאבק למען שלום צודק, למען שוויון אזרחי מלא ולמען חברה שמוכנה להביט באמת גם כשהיא לא נוחה. מותו של עסאם מח'ול הוא אובדן כואב. חייבת להתוודות שהוא חסר מאוד. חסר מאוד בימים קשים אלו. הוא היה אחד מהראשונים שהכירו לי את הדרך האידיאולוגית וצעדנו בה ביחד 44 שנים, עם חברים יהודים וערבים שחלקו איתנו ערכים אוניברסליים אינטרנציונליסטיים, דרך נאמנות לצדק ודבקות בהגנה על המדוכאים והמוחלשים. עסאם המשיך להיות הדמות המובילה בהתייעצויות שלי ומצפן להרבה אנשים, ובמיוחד לדור הצעיר. את האמת, הייתה לו תכונה מאוד מעניינת – הוא תמיד גרם לך לרצות לדעת יותר; תמיד גרם לך לחשוב עוד פעם ועוד פעם ולשאול שאלות. מבטיחים לך, חבר עסאם, שנמשיך את דרכך ואת דרך המפלגה שהשתייכת אליה, ומשתייכים אליה, עד שנשיג את העולם שרצית לבנות; עולם בלי מלחמות וכיבוש, עולם של שלום, בלי אפליה וגזענות ועליונות, עולם של צדק. יהי זכרו מהפכה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת עופר כסיף לשאת דברים.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, משפחה יקרה, סועאד, חנא, ז'אנה וכל החברים היקרים, אני עולה על במה זאת להספיד את עסאם מח'ול שנבחר לראשונה לכנסת מטעם חד"ש בשנת 1999 וכיהן בה ברציפות עד שנת 2006. אבל לא על לכתו של חבר הכנסת עסאם אני מבקש לבכות, אלא על לכתו של החבר עסאם – "חבר", הן כ-comrade והן כ-friend. הסוציולוג והפילוסוף הצרפתי רמון ארון אמר שקרל מרקס היה פילוסוף גרמני, כלכלן - - -

היו"ר סימון דוידסון:

רגע, שנייה, עופר, סליחה. זה לא מכובד שלא נמצא שר במליאה.

קריאה:

היא פה, היא פה.

היו"ר סימון דוידסון:

מי? אה, שלום לך. בבקשה, סליחה. לא ראיתי אותה, סליחה. בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

הסוציולוג והפילוסוף הצרפתי רמון ארון אמר שקרל מרקס היה פילוסוף גרמני, כלכלן אנגלי וסוציולוג צרפתי, אבל מעל הכול, כפי שאמר יפה פרידריך אנגלס בהספד שלו על מרקס, הוא היה מהפכן אינטרנציונליסטי. בדומה לכך, נכון לומר שעסאם היה אינטלקטואל ערבי, פטריוט פלסטיני, אזרח ישראלי, אך מעל הכול, וכמו מרקס, מהפכן אינטרנציונליסטי, תיאורטיקן חד וחריף, איש מעשה אמיץ. והוזכר קודם, האומץ בא לידי ביטוי, בין השאר, בעמידה איתנה שלו ושל סועאד כנגד הרודפים פיזית שרצו להתנקש בחייהם. אביר השוויון החברתי, המעמדי, המגדרי והלאומי. אחד מהדברים שעסאם – זה גם הוזכר קודם – ידע לעשות היטב, והרבה לקחתי ממנו ולמדתי ממנו, זה הקשר בין האי-שוויון הלאומי, המעמדי, האזרחי, המגדרי וכן הלאה, כמי שהקדיש את חייו למאבק בכל משטר וצורה של דיכוי, ובעיקר בדיכוי האימפריאליסטי ובגרורותיו העכורות באזורנו. עסאם, המחנך הדגול של דורות על גבי דורות של חברי מפלגה, יהודים וערבים, לאחר עזיבתו את הכנסת כיהן כראש מכון המחקר על שם אמיל תומא, ובד בבד תמיד מצא זמן להקדיש לתנועת הנוער בנק"י – ברית הנוער הקומוניסטי, כי ראה בנוער את העתיד והתקווה לאנושות טובה יותר, אנושות של שלום, צדק חברתי, שוויון. המבט הזה של עסאם לעבר העתיד, בצירוף עוצמת הניתוח הפוליטי הייחודית שלו, אפשר לו לראות מרחוק סכנות שהיום אנחנו מתמודדים איתן מקרוב. בספטמבר 2004, חודשים ספורים לאחר שהכריז ראש הממשלה דאז שרון על ההתנתקות, וכחודש בטרם הצביע ראש הממשלה דהיום נתניהו בעד התוכנית – ארבע פעמים, יש לומר – במליאת הכנסת, פרסם עסאם מאמר ביקורתי בבמת "הגדה השמאלית", וכך כתב – אני מצטט אותו באריכות, ותשימו לב: "היעדר הפרטנר הפלסטיני מתוכנית ההתנתקות; היעדר לחץ מצד רוב מחנה השלום האמיתי בישראל, העסוק בפיזור מחמאות לשרון; היעדר עמדה אמריקאית המעוניינת בהשגת פתרון בתקופה הנראית לעין; יחד עם מה שנראה לשרון כהזדמנות היסטורית לחסל את הפתרון המדיני, לחסום את כינון המדינה הפלסטינית ולהציל את הכיבוש – כל אלה מביאים אותנו לראות מראש את המלחמה הבאה" – כתב ב-2004 – "החבויה בתווי פניה של תוכנית ההתנתקות. זו חובתנו להתריע מראש, כדי שנדע מראש מי יישא באחריות לפריצתה". ואומרים שהנבואה לא ניתנה אלא לשוטים מאז חורבן הבית, אבל כנראה שיש כאלה שבכל זאת ניתנה להם הנבואה בלי ללקות ולהיות שוטים. עסאם ראה למרחוק והיה פורץ דרך במובנים רבים: בשדולה שהקים למען איכות הסביבה בכנסת; בהצעת החוק שהגיש לסגירת הקריה למחקר גרעיני בדימונה ובמאבקו למזרח תיכון ללא גרעין; בעמידתו העיקשת למען ציבור העובדים נגד גזרות הצנע והקפיטליזם, כשהקריאה לצדק חברתי טרם הדהדה ברחובות. כמה אתה חסר לנו היום, חברי, בעולם שנשלט על ידי מגלומנים תאבי כוח, בצע, רודפי כוח ושררה. והרי מוכר לנו הביטוי: כסף, כוח וכבוד. בדצמבר 2023 התראיין לעיתון זו הדרך, ואמר: "כעת אנחנו בפתחו של שלב חדש. יותר ויותר מחפשים את הכלים וההזדמנות לצאת למאבק נגד המלחמה והפשיזם - - - זו העת שמאבקנו הדמוקרטי יפרוץ קדימה". אני רוצה לסיים בכמה דברים אישיים, מעבר לדברים הפוליטיים והתיאורטיים. היו לי הרבה מאוד שיחות עם עסאם, שיחות חבריות וגם ויכוחים, לא תמיד הסכמנו. אחד מהדברים שתמיד אני אזכור זה שלא משנה באיזה פורום היינו, פורום מפלגתי או של חד"ש או כנסים, אחד מהדברים שתמיד אפיינו את עסאם זה שהוא תמיד כתב. לא משנה מי דיבר, הוא תמיד היה יושב וכותב, כי תמיד עסאם הקשיב. והוא הקשיב והפנים ועשה בזה שימוש. והוא ידע גם להודות כשהוא טעה. כמה זה חסר בזמננו, אצל פוליטיקאים בוודאי. דבר אחרון שאני רוצה להגיד, גם היו לי הרבה דברים מצחיקים איתו. בואו לא נשכח שגם היה לו חוש הומור. ואחד מהדברים שעסאם אהב לצחוק עליי – ואני חייב להגיד שאני אוהב מדי פעם לצחוק על עצמי; אם אתם מסתכלים עליי, אי-אפשר בלי – אחד מהדברים שעסאם תמיד צחק עליי, זה אהבתי למזון, נקרא לזה כך. אפשר לראות את זה. ובכל פעם שהייתה לנו ישיבה של אחד מהמוסדות שלנו, והייתה מתחילה לקרקר לנו הבטן אחרי שעות של ויכוחים ושיחות בלי אוכל, עסאם היה נותן בי מבט משועשע, או שובב, אם אתם רוצים, והיה אומר לי: נו, עופר, מה עם האוכל? תדאג למשהו. כי הוא ידע שלא יהיה מישהו יותר טוב ממני שבאמת יתעקש על מזון בעת מצוקה. הוא יחסר לי מאוד. אני אסכם ואומר שזאת הדרך להמשיך בדרכו של עסאם, יחד עם המפלגה ועם חד"ש. אני מבקש להיפרד מחבר יקר, כמו שאמרתי, לא רק כ-comrade אלא גם friend, שהקדיש את חייו למאבק למען שותפות, קדמה, צדק ושלום. וכפי שאנחנו אומרים, יהי זכרו מהפכה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. מחוץ לפרוטוקול, אני מזמין לשלוש דקות את חבר הכנסת אחמד טיבי, שביקש לשאת דברים, ולאחר מכן נעבור לשר שלמה קרעי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה, אדוני היושב-ראש. משפחה יקרה (אומר בערבית: ) אני זוכר את עסאם כאן, מעל הדוכן, נואם בזקיפות קומה ובעקשנות. הוא היה אדם נחוש, אידיאולוג בכל רמ"ח איבריו. אפשר לא להסכים איתו, אפשר להסכים איתו, אבל אי-אפשר לא לכבד את הנחישות, את העמידה על מימוש המטרה ואת העקשנות מול התנגדות רחבה, מול קונסנזוס. אני הייתי עם עסאם – אני מפלגה אחרת, הוא חד"ש ואני תע"ל – היינו יחד בסיעה אחת, נפרדנו, אבל לכל אורך השנים שמרנו על קשר אישי איתו, עם המשפחה. דיברנו על הגלריה, אני מכיר את ג'אנה, ואני מכיר אותו (אומר בערבית ומתרגם:) בשדה, ברחוב, בהפגנות. ההפגנה האחרונה הייתה בסח'נין. הוא הלך בתווך, אני והוא – יש תמונה היסטורית שלנו ביחד. אני מכיר אותו מהעמידה האיתנה נגד זרם, נחיל, בנושא הגרעין. אבל עסאם האמין בשותפות יהודית-ערבית עד לשד עצמותיו. האמין בשלום צודק ושלום אמת. איש של שלום היה עסאם מח'ול, ואיש של זכויות שמתנגד לגזענות באשר היא. אני לא אאריך בדברים. חברי מוחמד ברכה נמצא כאן, יחד היינו בקהיר ויחד היינו כאן ויחד היינו בסח'נין, בטייבה, בוואדי עארה, בכנסים בחו"ל, בכנסים כאן. המשפחה אולי לא יודעת, אבל באחד מחודשי הרמדאן הוא הגיע אליי הביתה ואכל ארוחת איפטאר איתנו בבית. עסאם היה איש נעים הליכות, מנהל מכון אמיל תומא. אינטלקטואל שהוא פוליטיקאי, סיים להיות פוליטיקאי ונשאר אינטלקטואל בכל רמ"ח איבריו. אלבר קאמי אמר: המשמעות של החיים אינה בהישרדות אלא בעמידה זקופה מול העוול. כך היה עסאם. (אומר דברים בשפה הערבית.)

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. משפחה וחברים יקרים, משתתף בצערכם. תנחומיי. בלי קשר לחילוקי הדעות, אנחנו כולם בסוף מדינת ישראל. ולילדים, למשפחה, תנחומים מקרב הלב.

היו"ר סימון דוידסון:

ואנחנו בתענוג גדול נחזור לשר שלמה קרעי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

במעבר חד.

היו"ר סימון דוידסון:

במעבר חד. איפה היית, שלמה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת טיבי, עד לְשַׁד עצמותיו, לא עד לשֶׁד עצמותיו.

היו"ר סימון דוידסון:

טיבי, אתה יודע, פעם ראשונה שמעתי אותך מתרגש, כמעט בכית פה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מה זה בגימטרייה?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה שבטוח, עכשיו יודעים שהקשבת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מקשיב כשיש טעויות ברקע. אני שומע את הטעות כרעש רקע.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

העירה אותך הטעות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לאיפה הגענו? אנחנו רק בדף השני.

היו"ר סימון דוידסון:

היינו באמצע של האמצע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז דיברנו על הדרישות של התורה ממערכת המשפט, מהשופטים, מההנהגה של עם ישראל. וכשבוחנים את דרישות התורה ממערכת המשפט, אפשר להבין איך הגענו לדיוטה התחתונה אצלנו במדינת ישראל.

היו"ר סימון דוידסון:

ואיך הגענו?

שר התקשורת שלמה קרעי:

הכול מתחיל ונגמר במינוי השופטים. למה? כי כאשר ממנים את מי שאינו תובע מעצמו אמת, ניקיון כפיים, יראת שמיים, התוצאה ידועה. מי ש"זורע עַוְלָה יִקְצׇר אָוֶן". למערכת הזו, על שלוחותיה בבג"ץ, בייעוץ המשפטי לממשלה, בקפלן, באופוזיציה כאן אצל חלק מהם, יש שני מנהיגים מחוללי ברק ורעם, מחוללי אנרכיה: אהרן ברק, שהתחיל עם המהפכה הזו, שניסה כאן ועדיין מנסה להוביל את הקו של תפיסת שלטון בכוח, בלקיחת סמכויות מנבחרי העם, ואותו ברק, שתכף נדבר גם עליו. המשותף להם הוא בוז למסורת ישראל. אחד מתגאה שמעולם לא למד תלמוד, אבל הוא מתיימר להכריע בענייני המדינה היהודית. הוא אומר: תלמוד לא למדתי, אבל הוא רוצה לקבוע איך ייראה הצביון הציבורי של המדינה היהודית שלנו. והשני, כפי שנחשף השבוע בחרפה, תכנן לרסק את הרבנות האורתודוקסית, לייבא לכאן מיליון גויים שאפשר לשלוט באיכות שלהם ולהטות את המאזן הדמוגרפי. ממש תורת גזע חדשה שגדולי האנטישמים בכל הדורות לא חשבו לבולל בצורה כזו את היהדות ואת היהודים במדינת היהודים, ולהביע חרטה על זה שעלו לכאן יהודים בצבע הלא-נכון, לטעמו. בושה וחרפה. אם ראש הממשלה נתניהו היה אומר דבר כזה, אפילו ברמז, זה היה פותח מהדורות בכל ערוצי התקשורת, על החוצפה, על הבושה, קריאה להתפטר. זו דעתך על עם ישראל? אבל כשהאדם הבזוי הזה אומר את הדברים האלה, הוא מקבל רק ליטופים, ומקווים שהדבר הזה יישכח בעוד יום-יומיים ויוכלו להביא אותו לראיונות תבהלה כרגיל. אבל תודה לאל, כמו שנאמר, "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי". עם ישראל, מאמינים בני מאמינים, מקיא מתוכו את אנשי השחץ האלה. הציבור שהולך אחריהם הולך ומצטמצם. למה? כמו שאמרנו, בלי שורשים, בלי חיבור למסורת, הענפים קמלים. והניתוק הזה מתגלה במלוא עוצמתו, כאשר אותם מעטים מגינים בכל כוחם על זקן ממרה שהשחית את מערכת הצדק והפך אותה לפלסטלינה, כחומר ביד היוצר, ובאותה נשימה מבזים את התורה, את לומדיה ואת גדולי ישראל. התורה – הם עוד לא הבינו, עוד לא השכילו להבין את זה, ויש חלקים גם באופוזיציה שמבינים את זה. הקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר שיחה נאה, גם כאלו שרק אמרו את זה בהערת שוליים. רוב העם הזה, רוב מניין ורוב בניין של העם הזה, מכיר בזה שהתורה היא סלע קיומנו, ומוריה הם המגדלור שהאיר לעמנו בכל הדורות, גם בימי שלום וגם בעתות מלחמה. כשבא יתרו אל המדבר, שקראנו בפרשה, כתוב: "ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים". איפה היה משה? אבל הוא חותן משה. כתוב: "ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה". איפה היה משה? משה עמד ושימש לפניהם, הוא הגיש להם אוכל. למה? רש"י מפרש שם שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובים בה, כאילו נהנה מזיו השכינה. כזה ראה וקדש, כבוד לגדולי הדור. כבוד לתלמידי החכמים. כבוד למורשת. כזה ראה וקדש. ומי שלא, שיתבייש בעצמו. אנחנו, אגב, למנהג תוניס, ג'רבה ואולי גם טריפולי, עושים סעודת יתרו ביום חמישי בערב; בערב פרשת יתרו, סעודת יתרו, שיש לה כמה סיבות. אחת הסיבות שקשורה לפרשה – עושים זכר לסעודה הזאת שעשו לפני האלוקים, שכיבדו בה תלמידי חכמים; שיתרו בא, ומלהיות כומר לעבודה זרה, בא ונדבק בשכינה, בא והתקרב לתורה, התקרב לעם ישראל. הדבר הזה – מעלים אותו על נס, ומקיימים סעודה לזכר הסעודה הזאת. יש גם סיבות אחרות, יותר מקובלות, על מגפה שהייתה בתוניס שהפסיקה בשבוע הזה; מגפה בילדים קטנים, ולכן גם אוכלים כל מיני מאכלים קטנים ודברים כאלה. אבל בעיניי, החיבור הזה בין סעודת יתרו לסעודה שעשו לכבוד יתרו, שהגיע להידבק בשכינה, זו סיבה מאוד מעוררת השראה. ולכן אנחנו צריכים לזכור, לא ביציאת מצרים נעשינו לעם סגולה, כמו שאמרתי קודם, אלא בעומדנו לקבל את התורה. אין אומתנו אומה אלא בתורותיה. היא ייחודנו והיא סוד נצחיותנו: "ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגלה מכל העמים, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". ופה אני רוצה להעיר הערת אגב, שהיא חשובה. בשולי הדברים, אבל לא בשולי חשיבותם: גוי קדוש ולא החרפה. לא יודע אם שמעת על זה, אדוני היושב-ראש, החרפה הזו שגרמה היועמ"שית המודחת, שהכריחה את צה"ל לעצור גם אברכים, גם כאלו שבאמת תורתם אומנותם, ולא להבדיל ביניהם לבין כאלו שלא לומדים, בניגוד לרצון העם, בניגוד למדיניות הממשלה. והיא גרמה לאברך מאופקים – שמו אותו במעצר במוצאי שבת, וביום ראשון לא נתנו לו להניח תפילין. אברך שכל ימיו, מיום שעמד על דעתו, לא פספס יום אחד של הנחת תפילין; רק תחת ניסיון הדיקטטורה הזה לשלוט בעם בניגוד לרצון הממשלה והציבור, היא גרמה לאותו אברך להיות יום שלם – עם כל התחנונים שלו, לא נתנו לו בסוף להניח תפילין. צה"ל התנצל על המקרה הזה, אבל המקרה הזה צריך לעשות חשבון נפש לאותם אלו שמקשיבים לאותם יועצים משפטיים שלא מחפשים לעשות כאן סדר. אנחנו מנסים עכשיו, ברגעים אלו, להביא חוק גיוס היסטורי, חוק גיוס שבאמת יגייס כאן אלפים ורבבות מבין אלו מהציבור החרדי שאין תורתם אומנותם, משנים את התפיסה. עד היום היה: חרדי לא מתגייס. עכשיו משנים את התפיסה. רק מי שתורתו אומנותו. אפילו האדמו"ר שלהם אהרן ברק אמר שזה דבר מקובל. מי שיושב ושומר על הגחלת, יושב ולומד יומם ולילה, צריך לתת לו ללמוד. ואני לא צריך אותו בשביל ראיה, אני רק אומר למי שצריך אותו. אבל היועמ"שית המודחת וחבר מרעיה נותנים הנחיות; רוצים כל יום לשמוע כמה עצרתם, ותעצרו גם מתוך הישיבות, גם מתוך אלו שלומדים. ממש דברים שאם היו קורים במדינה אחרת באירופה, היינו אומרים: איזה אנטישמים. עוצרים לומדי תורה, תלמידי חכמים, מתוך בית המדרש לבית הכלא, ולא נותנים להם לקיים את מצוות דתם – זו חרפה שאין כדוגמתה. ואני מקווה שאת היגון והאנחה האלו אנחנו נעביר מהעולם. "והסר ממנו יגון ואנחה", אנחנו אומרים בתפילה רק על השופטים. אין שום תפילה אחרת שאנחנו אומרים עליה "יגון ואנחה"; לא על המינים והמלשינים, ולא על בריאות ולא על שום דבר. אנחנו לא אומרים והסר יגון ואנחה – רק על השופטים. "השיבה שופטינו כבראשונה - - - והסר ממנו יגון ואנחה", כי כשיש דיינים שלא במשפט מעמידים ארץ, אלא בחוסר יושר, בבושה, בניסיונות לדאוג לעצמם, בניגודי עניינים, בכל הדברים האלה, זה דבר שהארץ – קשה לה להכיל. העם הולך לקלפי, בוחר את נבחריו, ובאה אותה חבורה ואומרת: אנחנו מעל החוק, אנחנו מצפצפים על החוק. בג"ץ – במקום לשפוט את העם, מנסה להחליף את העם. ממש לפרוע – הוא פורע חוק. למי שאומר: אני מבטל חוק יסוד, אין לי מילה אחרת חוץ מ"פורע חוק", כי אני לא שמעתי שהמדינה הזו קיבלה החלטות, לא במגילת העצמאות, ולא בהחלטות תיאורטיות, וגם לא בחוקיה, ולא בחוקי-היסוד, לתת למישהו סמכויות לצפצף על החוק, גם לא לבית המשפט. ולכן התהליכים האלו מנסים לקחת אותנו – זה בדיוק ההפך מהפרשה. במקום להעמיד שופטים "אנשי חיל, יראי אלוקים - - - ושפטו את העם בכל עת", לשפוט את העם משפט צדק על פי הדין – במקום שעל בית המשפט יהיה מורא הדין, על הדין נהיה מורא בית המשפט. כל חוק שמנסים כאן בכנסת לחוקק, מה אומרים בייעוץ המשפטי? יעבור בג"ץ או לא יעבור בג"ץ, כן בג"ץ לא בג"ץ. ממתי הדין מפחד מבג"ץ? איפה זה נאמר? באיזה חוק במדינת ישראל, באיזו החלטת ממשלה, מתי בדיוק קבעו כאן שהדין, שהחוק, צריך לפחד ממה שיאמר בג"ץ? לא מכיר דבר כזה. אני לא מכיר בזה. אין לבג"ץ סמכות לבטל חוקים, ולא חוקי-יסוד כמובן. זו ממש אנרכיה. לא מספיק להם. בכל יום, חס ושלום, קללתו, הקללה של בג"ץ מרובה מהיום הקודם. לא מספיק הכוח הבלתי-מוגבל הזה שהם נטלו לעצמם כשופטים וכמחוקקי-על, הם גם רוצים להחליף את ראש הממשלה, לקבוע מי יהיו השרים בממשלה ומה יהיו הסמכויות שלהם: האם השר יכול למנות, יכול להתלבט אם למנות ולקבל החלטה בהתאם לסמכותו, או שהסמכות הזאת נשללת ממנו; האם ראש הממשלה יכול לקבוע מי יהיו השרים שלו או שהשופטים, הרכב של תשעה שופטים, הם יחליטו אם השר לביטחון לאומי יהיה השר בן גביר – שעושה עבודה מצוינת – או שלא מתחשק להם, למרות שאין כתב אישום ולמרות שאין חקירה, ולמרות שאין שום דבר. הוא לא מוצא חן בעיניהם, הוא לא בא להם טוב. מי אנחנו בכלל? הם אומרים לעצמם, אותם שופטים: מי אתם? אספסוף. יש כל מיני ציטוטים שנאמרו על הציבור שבחר בממשלה הזאת: אספסוף, איך אמרו שם, מלחכי קש וגבבה, וכל מיני דברים כאלה, שככה הם מתייחסים, בבית המשפט, לעם הזה, לעם היושב בציון. אבל העם הזה הוא עם חכם ונבון, ולא ייתן לחבורה שלא קיבלה ממנו ולא מהחוק את הסמכויות לעשות מה שבא לה. הדבר הזה יסתיים. וכמו שאמר – אני שוב פעם אצטט את אהרן ברק, הוא אמר: אחרי הבחירות האלו, אם הממשלה הזאת תנצח שוב פעם – הוא אמר "אם", אני אומר: היא בעזרת השם תנצח, ובגדול – כבר אבדה תקוותנו. אבדה תקוותם של מחוללי האנרכיה. כבר לא נוכל יותר לבטל חוקים, כבר לא נוכל יותר לעשות מה שאנחנו רוצים, כי עכשיו זה ברור לכולם: מי שהולך בבחירות הקרובות, בשנה הקרובה, ומצביע לאחת ממפלגות הקואליציה, לאחת ממפלגות הגוש האמוני, הגוש הזה שרוצה לשמור כאן על מדינה יהודית ודמוקרטית, הוא יודע שהממשלה שתקום תמנה יועצים משפטיים במשרות אמון, יועצים משפטיים – איך הם קראו לזה? ראיתי איזו כתבה השבוע – מאפשרים, פקידים מאפשרים. זו הפכה להיות קללה. שמו את שר המשפטים יריב לוין ואותי כשני שרים שמצאו פקידים בכירים שמאפשרים להם לעבוד. אוי ואבוי, יש כאן פקידים שמאפשרים לממשלה לבצע את עבודתה. העם הזה כבר לא ייתן. בבחירות הקרובות, צודק אהרן ברק, אבדה תקוותכם. אין יותר דיקטטורה, אין יותר לחולל אנרכיה, אין יותר פריעת חוק. את כל זה אנחנו נגיד לכם בכל נדרי: מותרים לכם, מותרים לכם, שרויים לכם, מסירים את כל מה שקבעתם כאן כהלכות פסוקות בביטולי חוקים, בביטולי חוקי-יסוד. בית המשפט במדינת ישראל - - -

היו"ר סימון דוידסון:

אני נפרד ממך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כל טוב.

היו"ר סימון דוידסון:

אני יכול לתת לו עד עכשיו מה היה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אתן לו. בית המשפט במדינת ישראל צריך לפעול על פי החוק. החוק הוא שנתן לבית המשפט את סמכויותיו, ורק הסמכויות האלו, אלו שניתנו לו. גם הרכב של 90 שופטים, אדוני היושב-ראש, לא יוכל למנות כאן שר בממשלה או להדיח כאן שר בממשלה, כי זו סמכות שלא נתונה לבית המשפט, זו סמכות שנתונה לראש הממשלה על פי מה שהוא קיבל מהעם. אופיר, יש לנו עוד הרבה?

אופיר כץ (הליכוד):

נראה לי בסדר, אבל חכה עוד דקה, נביא את האנשים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל עוד לא התחלתי, יש לי עוד הרבה חומר. אם כבר – דיברנו על השופטים, אני רוצה לדבר באופן כללי. הרבה שואלים אותנו – אדוני היושב-ראש, תהיה איתי. אין פה אף אחד, אז לפחות אתה.

היו"ר ניסים ואטורי:

כן, כן. אמרתי, איך אני עולה לנהל את המליאה ואין פה אף אחד? חוץ מאופיר כץ.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם הוא יוצא.

היו"ר ניסים ואטורי:

אין אף אחד פה, חוץ ממך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הרבה שואלים אותי, אדוני היושב-ראש, מה זה הדיפ-סטייט שאנחנו נאבקים בו? מה זה הדיפ-סטייט? למה אנחנו נאבקים בדיפ-סטייט? אז תדמיינו לעצמכם – מכיוון שאין לי פה לוח וטוש, אולי אני אעשה את זה בהמשך גם בסרטון כזה שמסביר. תדמיינו – זו מדינה דמוקרטית, יש לנו שלטון נבחר, הוא נמצא למעלה. הדוכן שלך, אדוני היושב-ראש, מסמל כאן את השלטון הנבחר, את עליונות הריבון, העם הוא הריבון, ויש את המערכת הפקידותית שנמצאת מתחתיו. תראו, השולחנות של הפקידים נמצאים מתחת לריבון. מה עשו במדינת ישראל? במדינת ישראל התהפכו היוצרות. תאר לך, אדוני, שאותך היו שמים בשולחן נמוך, ואת הפקידות היו שמים בשולחנות מוגבהים מעליך. הרי זה היה סמל. זה מה שקורה בפועל. המערכת הפקידותית הזאת עלתה מעל השלטון הנבחר ומנסה לשלוט בכוח הזרוע. היא הפכה להיות הריבון. יועמ"שים במשרדים, שעושים מה שהם רוצים – שתבינו, אני כל פעם חוזר על זה, וזה חשוב לדעת: הייעוץ המשפטי לממשלה לא מאפשר ליועצים המשפטיים במשרד התקשורת – ולא רק אצלי, אבל אצלי זה אפילו בכתב – לא מאפשר להם לשבת עם גורמי המקצוע במשרד בדיונים על חוק השידורים. לא מוצא חן בעיניהם חוק השידורים, אז הם מסכלים אותו בדרכים פקידותיות. הם הופכים את עצמם לשליטי-על. וכמו שאמרתי, בבחירות הקרובות, בעזרת השם, אנחנו נחזיר את הגולם הזה שקם על יוצרו, את אותה מערכת פקידותית, נחזיר אותה למקומה הטבעי מתחת לשלטון הנבחר. ובבחירות הקרובות מי שיצביע לנו יקבל יועמ"שים במשרות אמון, יקבל בית משפט ששופט לפי החוקים, יקבל את בהרב-מיארה בבית, כמו שהיא צריכה להיות על פי חוק, כי היא הודחה כחוק; ולא יקבל לא אכיפה בררנית, ולא רדיפה פוליטית. כל התחלואים האלה של המערכת, שלא עומדת בקריטריונים שיתרו קבע – אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע – כל הדברים האלה לא יהיו בבית ספרנו יותר. בעצם, למעשה, בבחירות הקרובות העם יידרש להכריע בשאלה אחת פשוטה, אדוני. אתה יודע מה השאלה שהעם יידרש להכריע בה? שאלה פשוטה מאוד: למי נתונה במדינת ישראל המילה האחרונה, זאת השאלה. יש מערכות של איזונים ובלמים, ואנחנו מכבדים אותן, אבל מי נותן את המילה האחרונה – האם נבחרי הציבור? האם הציבור נותן את המילה האחרונה לנבחרים שלו, זאת אומרת, לעצמו, באמצעות נבחריו, או אליטה מנותקת שכופה את עצמה על העם בכוח הזרוע? אני חושב שהתשובה שנגלה בבחירות הקרובות תהיה תשובה חדה, תהיה תשובה בהירה. אל ירך לבבכם מהסקרים שמראים כביכול היחלשות של הקואליציה. להפך, ההפך הוא הנכון. אנחנו נצא – איך אמרה אותה כתבת? אינשאללה שהערבים ינהרו לקלפיות. אז אנחנו נראה לה את זה בין העיניים, נצא כל הגוש האמוני לקלפיות, נביא כאן ממשלה יציבה, ממשלה שכמו שאמר אהרן ברק, שאם היא תיבחר שוב – והיא תיבחר שוב, לא ב-64, ב-68 מנדטים, בעזרת השם, לגוש הזה – ואז המצב הזה, המצב הנורמלי יחזור על כנו. תהיה כאן מערכת משפט ששופטת בצדק דלים, שלא מעוותת את הדין, שלא פועלת בניגודי עניינים, שלא אומרת על עצמה לנו יש דנ"א שיפוטי, אנחנו יכולים לשפוט איך שאנחנו רוצים, מה שבא לנו. כל הדבר הזה בבחירות הקרובות ישתנה, בעזרת השם. אני רוצה, בזמן שעוד נותר, להתחיל לדבר על הפרשה שנקרא בשבת הבאה. אחרי שדיברנו על פרשת יתרו שקראנו בשבת, יש זמן לעבור לפרשה הבאה, חבר הכנסת פוגל. הפרשה הבאה היא, אגב, שבת שקלים. שבת שקלים, שבה מכריזים – אושר שקלים, כן?

אושר שקלים (הליכוד):

אפשר להעיר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בטח, אפשר.

אושר שקלים (הליכוד):

כשאני נכנסתי לכנסת לפני פחות משלוש שנים, נכנסתי בדיוק בפרשת שקלים. יש לך הסבר לזה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

סימנא מילתא היא. הגמרא אומרת: סימנא מילתא היא. זאת אומרת, גם לדבר סמלי יש משמעות. אז קיבלת ברכה. קיבלת, מה שנקרא, סימן יפה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שליחות, שליחות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

סימן טוב לשליחות שלך, המיוחדת, כאן בכנסת.

היו"ר ניסים ואטורי:

לך תדע לאן אתה עולה עכשיו, לאיזו דרגה, אולי תקבל שר השבוע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הכול יכול להיות. בבחירות הבאות.

אושר שקלים (הליכוד):

אולי בקדנציה הבאה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן. אז אנחנו רואים, פרשת שקלים היא הפרשה שבה מכריזים על ראש חודש אדר. חודש אדר הוא חודש שהוא טוב לעם ישראל. כתוב שמי שיש לו דין עם לא יהודי, ישתדל לכוון את הדין הזה בחודש אדר.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שלמה, אפשר רגע להעלות משהו שהיה בפרשה הקודמת, ביתרו?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הרי זו פעם ראשונה, כביכול, בתוך הפרשות, שאתה לא רואה סוג של נס אלא משהו אנושי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה? מעמד הר סיני היה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כן, אני מדברת על יתרו, על הקטע שבין משה ליתרו. אתה רואה סוג של קטע שהוא בעצם אנושי – לא משהו של נס, לא משהו של גדולה, פשוט מראה על יחסי אנוש. והוא נותן הצעה, הוא מציע לו הצעה שבסופו של דבר מתבררת כתוכנית אסטרטגית ממעלה ראשונה. אמת או לא?

שר התקשורת שלמה קרעי:

שהלוואי שיתרו היה כאן ולוחש באוזניים של מערכת המשפט שלנו – חבר'ה, אתם רחוקים כרחוק מזרח ממערב מ"אנשי חיל יראי אלוקים, אנשי אמת שונאי בצע".

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ועדיין, אני אומרת את זה לאופוזיציה. אם לא יודעים לחלוק ולהביא הצעות אופרטיביות, לא הצעות – לא בקטנוניות הזאת, אלא באמת לבוא ולתת עצה איך יכולים לשתף פעולה, אופוזיציה וקואליציה. אפשר לעשות את זה, זה לא משהו בלתי אפשרי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון. קטי, את - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

עשינו את זה בבית הנשיא. מה מתברר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, אני אסביר לך למה. אני אסביר לך מה הבעיה של האופוזיציה, הם גם מוכיחים את זה. בשבוע שעבר, בוועדת השרים ביום ראשון – את תראי את זה ביום רביעי, כנראה – וכל שבוע הם מביאים כאן הצעות חוק שהם למעשה מודים בתבוסה שלהן, שאין להם סיכוי לנצח. הם מביאים הצעות חוק להגביל כהונה של ראש ממשלה, להגביל סמכויות של שרים. היום הם משכו את הצעות האי-אמון, הם כבר מאמינים בממשלה שלנו. הם כבר מבינים. הרי אם היה להם היה להם סיכוי, אם היינו באמת בתחרות עם אותו משקל, אז הם היו מנסים באמת להגיע למצב שיסדיר את כללי המשחק. מה יקרה כשהם יהיו בממשלה – אנחנו רוצים כללי משחק הוגנים, שתהיה כאן דמוקרטיה. אבל הם מבינים שהדמוקרטיה כבר לא עובדת להם. כבר אין להם סיכוי, התומכים שלהם הולכים ומתמעטים. אין להם. הם לא מציעים כאן ביטחון, לא כלכלה, לא חברה, לא כלום. אפילו בחוק הגיוס הם הביאו חוק השתמטות אמיתי שאנחנו מתקנים אותו. ולכן הם מנסים לשמר את הכוח שלהם במערכת המשפט ובתקשורת. לכן הם נלחמים שהשליטה הבלתי-מעוררת במדינת ישראל תהיה דרך מערכת המשפט ודרך התקשורת, המונופול על התודעה – שהם גם נלחמים שלא נפתח את השוק לתחרות. ולכן אין פה מה לנסות לבוא להגיע לעמק השווה, אין להם עמק שווה. אנחנו פה, למעלה, העם תומך בנו בגדול, ואנחנו נראה את זה בבחירות. הם יודעים את זה, הם רואים סקרים אמיתיים, לא רק את מה שמנסים לשקר לנו, והם מבינים שהדרך שלהם להתוות מדיניות זה בדרכים לא דמוקרטיות. לכן אין פה בכלל משא ומתן על דמוקרטיה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

יש עוד הערה, שלמה. הרי לפני מעמד הר סיני בא הנושא הזה של יתרו עם המסגרת המנהיגותית, תוכנית אסטרטגית, מה שנקרא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

קטי, אני שעה דיברתי על זה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני יודעת, אני הגעתי עכשיו. חז"ל – אני אומרת שההנהגה האמיתית באמת צריכה לקבל את זה שצריך שיהיה אכפת. אתה יודע, ישבנו שלושה חודשים בבית הנשיא והגענו למתווה, דיברנו בינינו, הוצאנו תוכנית. אבל, אתה יודע, כשהקפלניסטים התחילו לאיים אז ראשי האופוזיציה נסוגו, ואז הם אמרו שזה בגלל עילת הסבירות. עילת הסבירות באה הרבה אחרי הדיונים שהיו בוועדה. חז"ל אומרים – למה זה דומה? זה דומה לכד שהוא סדוק ואתה שופך לתוכו יין והכול יוצא מהצדדים. זאת אומרת, אין תועלת בזה שאתה בא ורוצה להחיל באמת ובתמים הנהגה, אומץ, נחישות, אם אכן אין לך את הכלי הזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

קטי, על איזו הנהגה את מדברת? על נוכל שהם שמים אותו, נוכל ששיקר לבוחריו, רימה אותם על מלא. הוא האדמ"ור שלהם. על לפיד – שמה הוא הביא כאן? בחודשים שלו כראש ממשלה הייתה כאן האינפלציה הכי גבוהה – שמכר את הביטחון שלנו לחיזבאללה. זאת ההנהגה שלהם. על איזו הנהגה את מדברת? אין. זה כמו גוליבר בארץ הגמדים. ראש הממשלה נתניהו מול שחקנים שלא מסוגלים בכלל להציע משהו. אין להם הצעה אמיתית בשום דבר – לא בביטחון, לא בכלכלה, לא בצבא.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה יודע, מורה אף פעם לא מרימה את הידיים. היא תמיד אומרת שאולי אפשר לחנך את התלמיד. אני אף פעם לא מרימה ידיים, אני תמיד נותנת צ'אנס. אתה מכיר את זה שיש לך פוטנציאל ואתה לא מממש אותו? אז יש פוטנציאל וצריך לממש אותו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

את יודעת מתי הפוטנציאל הזה יתממש? כשהם יבינו שהעם הוא הריבון. כל עוד יש להם שיטה לעקוף את כולנו וללכת לבג"ץ שיפסול את כל מה שאנחנו עושים פה, אין פוטנציאל. הם מבינים שלנצח הם לא יכולים, ולכן הם עוקפים אותנו בדרך עוקפת מדינה יהודית ודמוקרטית – דרך בג"ץ.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שמעת מה אמר אהוד ברק, אפשר להביא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נכון, את זה הם כבר לא יצליחו לעשות כי יש כאן כבר ממשלה ערכית, נחושה. יש לנו ראש ממשלה שידע לעמוד בכל הלחצים, מבית ומחוץ, וגם בעניינים הפנימיים האלה הוא ידע לעמוד.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

שלמה, אנחנו לא ההורים שלנו והסבים, שהגיעו לפה עם הראש מורכן למטה. הם חשבו שזו ארץ זבת חלב ודבש – שלחו אותם לעשות עבודות כפיים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

עדיין אנחנו חושבים שזו ארץ זבת חלב ודבש.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ברור.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לנו כבוד גדול לארץ הזאת.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הם לא הרסו לנו את זה, נשארנו עם האמונה החזקה, בגלל זה אנחנו מנצחים פעם אחר פעם, כי האמונה היא יותר חזקה ממה שהם רצו שזה יהיה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יישר כוח. אז בואו נראה מה קורה אחרי שעם ישראל נהיה לעם, אחרי מתן תורה, במה התורה מתמקדת: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבֹד ובשבִעִת יֵצא לחׇפשי חִנם". רגע אחרי מתן תורה, המצוות הראשונות שעם ישראל מקבל זה דווקא העניינים שבין אדם לחברו, ולא סתם עניינים שבין אדם לחברו, אלא עבד עברי, אדם שהוא לא טלית שכולה תכלת. למרות שעיקר העיקרים זה המסורת, זה עבודת השם, זה האמונה, אבל הבסיס לכך זו חברה מתוקנת שאנשיה יודעים לחיות זה לצד זה בשלום ואחווה, והבסיס לזה הוא המוסר היהודי: הדאגה לחלשים, השמירה על זכויותיהם של אלו שאין להם כוח לדרוש אותן בעצמם. ואת זה, בעזרת השם, אנחנו מביאים בתקציב הזה שמסייע לחלשים. יש בו גם בשורות, למרות שנתיים של מלחמה – מרחיב את מדרגות המס, נותן הכנסות נוספות לציבור ומסייע כאן להוביל את מדינת ישראל גם כלכלית וגם ביטחונית, בכל התחומים, למול האתגרים שעומדים בפני מדינת ישראל. תודה רבה. אז לתמוך.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מבקש מחברי הכנסת לתפוס את מקומותיהם. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק השמות (תיקון מס' 9) (שם מאימוץ של קטין שהורהו נפטר), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השמות (תיקון מס' 9) (שם מאימוץ של קטין שהורהו נפטר), התשפ"ו–2026, לוועדת הפנים והגנת הסביבה, נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 27, נגד – אפס, נמנע אחד, נוכח אחד. אני קובע כי הצעת חוק השמות (תיקון מס' 9) (שם מאימוץ של קטין שהורהו נפטר), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. לרשום בפרוטוקול – רון כץ הצביע בעד.

מרב מיכאלי (העבודה):

היו"ר ניסים ואטורי:

היית באולם? היא שואלת גם.

מרב מיכאלי (העבודה):

כן, כן - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אוקיי, אז לרשום.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 73), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הבריאות. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: החלטות ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעות חוק. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת אופיר כץ, להציג את החלטות הוועדה. עד עשר דקות לרשותך.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לפניכם את החלטות ועדת הכנסת לגבי חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, מ/1924, ושל הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, מ/1924. בשבוע שעבר ועדת הכנסת בראשותי קיימה דיונים ארוכים, ארוכים מאוד, ביחס לכל אחד מהסעיפים ומהנושאים שכלולים בהצעות החוק, בהתאם לנוהל עבודה שגובש בכנסת על הצעת חוק ההסדרים. בדיונים בחנו את הנושאים, מורכבותם, היקפיהם, וכן הקשבנו לעמדת הייעוץ המשפטי לכנסת. ההחלטות שקיבלנו השנה נועדו לבטא גם את העמדה של הכנסת, שחוק ההסדרים לא מהווה חלופה מזורזת לחקיקה של רפורמות ממשלתיות, הוא לא פלטפורמה לביטול חקיקה פרטית שהכנסת עבדה עליה, ואין מקום שייכללו בו הסדרים והצעות חוק שהכנסת כבר פיצלה מחוקי הסדרים קודמים, או סירבה לקדם בעבר מסיבות כאלה ואחרות. לצד זאת, ועדת הכנסת מצאה לנכון להשאיר בהצעת חוק ההסדרים נושאים מסוימים ורפורמות אשר משמעותיות לממשלה. עם זאת, הפיצול של נושאים אחרים יאפשר יותר זמן והליך נאות לוועדות לדון בנושאים שהועברו אליהן. אני שמח לקחת חלק בתהליך הזה בפעם השלישית ולאפשר את עבודתה התקינה של הכנסת. גם אם באוצר מתקשים לעיתים עם ההחלטות הללו, אני בטוח שהן חשובות מאוד לעבודת הכנסת, לעבודת חברי הכנסת ולהליכי החקיקה, ואני מודה לחברי שר האוצר על עבודה משותפת איתי, וליתר משרדי הממשלה שגם לקחו חלק בדיוני הוועדה. כמו כן, אני רוצה להודות לכל חברי ועדת הכנסת, גם אלו שעזרו בחילופי משמרות, על שעות רבות של עבודה קשה, לא פשוטה, עם ויכוחים.

נאור שירי (יש עתיד):

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

כן, כן, אמרתי. גם חברי האופוזיציה וגם הקואליציה, כל מי שישב שעות בוועדה, עושה את העבודה כמו שצריך. בחלק מהדברים גם הגענו להסכמות. לא הרבה, אבל בחלק הגענו להסכמות. תשאל את יוראי.

היו"ר ניסים ואטורי:

הלך לו הפריימריז.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל הכבוד ליו"ר הקואליציה אופיר כץ על החזקה של עשרות שעות בפיליבסטר בוועדה שלך.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

כעת נעבור לפירוט ההחלטה. על פיצול נושאים מתוך הצעת החוק ועל העברתם להליך חקיקה רגיל נדרשת הצבעה. על סעיפים שנשארים בתוך החוק ומועברים לוועדות השונות נדרשת הודעה למליאה בלבד. החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, מ/1924. הוועדות האלה ידונו בפרקים ובסעיפים הבאים – עכשיו זה מה שנשאר? אז אני אומר את זה, ואחרי זה החלק השני עם הצבעה? ועדת הכספים: 1. פרק י' (עידוד ותמרוץ של מחקר ופיתוח); 2. פרק י"ב (פיקוח על מוצרי עישון לצורכי מס). ועדת הפנים והגנת הסביבה: 1. פרק ב' (ייעול הליכי התכנון והבנייה): 1.1. סעיף2(11) (הכשרת בקרים); 1.2. סעיפים 2(12) ו-(13), 5 (בקר מורשה הגנת הסביבה במכון בקרה); 1.3. סעיף 2(15) (הרחבת סמכות למתן היתר לרשות רישוי ארצית); 1.4. סעיף 2(16)(א) (תוכנית טעונה אישור ולחו"ף); 2. פרק ג' (האצת מיזמי תשתית לאומיים): 2.1. סעיפים 6(1), 7 (מגבלת גובה למרכז למיפוי); 2.2. סעיף 6(3) (הטמנת פסולת); 2.3. סעיפים 11, 13(2) (חוק רכבת תחתית (מטרו)); 2.4. סעיף 17(2), (3) (מנגנון תוכנית השינוי); 2.5. סעיף 17(6) (מנגנון ההקלה); 3. פרק י"ט (שונות), סעיף 101 (פקודת העיריות). ועדת הכלכלה: 1. פרק ג' (האצת מיזמי תשתית לאומיים): 1.1. סעיף 9 (פקודה מסילות הברזל); 1.2. סעיף 10 (משק הגז הטבעי); 2. פרק ז' (קידום התחרות בשוק מתן הערבויות); 3. פרק י"ט (שונות), סעיף 99 (חוק המים). הוועדה לביטחון לאומי: פרק ה' (גיוון שיטות העסקה במשטרת ישראל), סעיף 22 (תיקון פקודת המשטרה). ועדת החוקה, חוק ומשפט: 1. פרק ו' (ייעול וקיצור הליכי הניהול של נכסים עזובים והעברתם לקניין המדינה); 2. פרק ח' (חברות ממשלתיות ביטחוניות-תחרותיות). הוועדה למיזמים ציבוריים: 1. פרק ט' (קידום התחרות בשוק הבנקאות): 1.1. סעיפים 52 עד 60, 63 (הגברת התחרות בשירותי תאגידים בנקאיים); 1.2. סעיפים 61, 62 (חוק מע"מ); 2. פרק י"ז (רפורמה מבנית במשק החלב): 2.1. סעיפים 85, 87, 89 עד 91 (חוק תכנון משק החלב); 2.2. סעיפים 86, 88 (חוק התחרות הכלכלית). ועדת הכנסת ממליצה שהכנסת תרשה לחלק את הפרקים והסעיפים הבאים, בהתאם לסעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. פרקים וסעיפים אלה יעברו אחרי החלטת הכנסת להמשך חקיקה בנפרד מהצעת חוק התוכנית הכלכלית, כמפורט להלן. ועדת הפנים והגנת הסביבה: 1. פרק ב' (ייעול הליכי התכנון והבנייה): 1.1. סעיף 2(1) (סמכות לדון בשינוי ייעוד); 1.2. סעיף 2(2) (מותב ועדת ערר לפיצויים); 1.3. סעיף 2(3), (4), (5) (הסמכת המועצה הארצית להגביל היתרים); 1.4. סעיפים 2(6), (7), (8), (9), 3 (איחוד וחלוקה בהסכמה בסמכות רשות הרישוי); 1.5. סעיף 2(10) (הרחבת מסלול רישוי מהיר); 1.6. סעיף 2(14) (הרחבת הפרטת הליך הרישוי); 1.7. סעיף 2(16)(ב) (סעיף 13 לתוספת השנייה לחוק התכנון והבנייה); 1.8. סעיף 4 (חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים); 2. פרק ג' (האצת מיזמי תשתית לאומיים): 2.1. סעיפים 13,12(1) (חוק גנים לאומיים); 2.2. סעיפים 14, 17(4), (5) (חוק אוויר נקי); 2.3. סעיפים 15, 16 (פקודת היערות); 2.4. סעיף 17(1) (סמכות רישוי תשתיות לאומיות); 3 . פרק ד' (הגדלת ההכנסות של הרשויות המקומיות): 3.1. סעיפים 18, 19, 20 (אזור חלוקת ארנונה כללית – תשתיות לאומיות מיוחדות); 3.2. סעיף 21 (חוק לקידום תשתיות לאומיות). הוועדה לביטחון לאומי: 1. פרק ה' (גיוון שיטות העסקה במשטרת ישראל), סעיפים 23, 24 (חוק שירות המדינה (גמלאות)); 2. פרק י"א (טיוב האסדרה בתחום בטיחות אש). ועדת הכלכלה: 1. פרק י"ג (ייעול וקידום התחרות במשק הדלק); 2. פרק י"ד (שדות תעופה בשיתוף המגזר הפרטי); 3. פרק י"ח (נתוני אשראי); 4. פרק י"ט (שונות), סעיף 100 (חוק משק החשמל). ועדת החוקה, חוק ומשפט: פרק ט"ו (שיפור השירות לאזרח באמצעים דיגיטליים), סימן א' (תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים). הוועדה המשותפת לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (חוקה-פנים-מדע): פרק ט"ו (שיפור השירות לאזרח באמצעים דיגיטליים), סימן ב' (דרכים חלופיות לנטילת אמצעי זיהוי ביומטריים והפקת נתוני זיהוי ביומטריים). ועדת העבודה והרווחה: 1. פרק ט"ז (שמירה על זכויות מבוטחים בסיעוד); 2. פרק י"ט (שונות), סעיפים 97 עד 98 (חוק הביטוח הלאומי). ועדת הכנסת: פרק ג' (האצת מיזמי תשתית לאומיים): 1.1. סעיף 6(2) (ועדת תמרור למיזמי תשתית); 1.2. סעיף 8 (שימוש ארעי במגרשים ריקים). הוועדות האלה ידונו בפרקים ובסעיפים הבאים: ועדת הכספים: 1. פרק ב' (מיסוי של קופות גמל); 2. פרק ה' (ריווח מדרגות מס הכנסה); 3. פרק ו' (עידוד עלייה לישראל וחזרה אליה); 4. פרק ז' (מס מיוחד על רווחי בנקים בשנים 2026 עד 2030); 5. פרק ח' (מס רכוש). אז עכשיו אני חוזר לאלה שבפנים? אבל התחלתי עם אלה שבפנים, אחרי זה פיצולים, ועכשיו עוד פעם אלה שבפנים?

קריאה:

כן. בחוק השני. אלה בפנים בחוק השני, בסדר?

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אה, זה החוק השני. בסדר. אז אמרתי את כל החמישה. ועדת החוקה, חוק ומשפט: פרק ג' (צמצום ההון השחור), סימן ב' (הגבלה על החלפת שטר במזומן). ועדת הכנסת ממליצה שהכנסת תרשה לחלק את הפרקים והסעיפים הבאים, בהתאם לסעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. פרקים וסעיפים אלה יעברו אחרי החלטת הכנסת להמשך חקיקה בנפרד מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, כמפורט להלן.

קריאה:

אלה בפיצול.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

כן, אלה בפיצול. ועדת הכספים: פרק ג' (צמצום ההון השחור), סימן א' (חובת דיווח של זירות מקוונות). ועדת החוקה, חוק ומשפט: פרק ג' (צמצום ההון השחור), סימן ג' (חובת הצהרה של נותני שירותים פיננסיים). ועדת הבריאות: פרק ד' (התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים לשנים 2026 עד 2030), למעט סעיף 16 המוצע בסעיף 9, שכותרתו "תשלום בעבור שירות בריאות הניתן מחוץ לשטח של בית חולים ציבורי כללי". ועדת הכנסת: פרק ד' (התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים לשנים 2026 עד 2030), רק סעיף 16 המוצע בסעיף 9, שכותרתו "תשלום בעבור שירות בריאות הניתן מחוץ לשטח של בית חולים ציבורי כללי". אבקש את אישורה של הכנסת. איפה השר?

טלי גוטליב (הליכוד):

סופר פה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

סופר, טוב. שר שמסכם ארוך, תודה.

רון כץ (יש עתיד):

שר שמצביע איתי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור לדיון האישי. חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי. רגע, רגע, סליחה. חבר הכנסת רון כץ, שלוש דקות.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברכות להתקפלות המדהימה של הסיעות החרדיות. אני לא יודע מה הן קיבלו, אבל אני בטוח שאזרחי ישראל הולכים לשלם על זה ביוקר. הרבה זמן לא עמדנו פה וראינו התנהלות מביכה כזו של קואליציה, שמבינה שנגמר לה הזמן, מבינה שאין לה שום יכולת אמיתית למשול; עכשיו, הדבר היחיד שרוצים לעשות זה להאריך את משך הזמן על הכיסאות. למה זה אמור לעניין את אזרחי מדינת ישראל? זה אמור לעניין אותם, כי בזמן שהם מאריכים את הזמן שלהם על הכיסאות וגוזלים מכם מיליארדים, הם לא מטפלים במשבר החינוך. היום היה דיון בוועדת החינוך של הכנסת: 73% מהמורים פורשים בשנה הראשונה, שילשו את המורים שעובדים בלי תעודת הוראה. אנחנו הולכים למשבר הכי חריף שאי פעם היה פה, אבל אף אחד לא מתעסק עם זה. מה הם כן עשו? הקימו אגף. אגף חדש. אמרתי: וואו, כל הכבוד. שאלתי את הגברת הנחמדה שעובדת בראש האגף כמה עובדים יש באגף החירום הזה. אתה יודע כמה, אדוני היושב-ראש? היא והמזכירה. מה התקציב של האגף? עוד לא קבעו. מערכת החינוך קורסת, אין זמן להתעסק עם זה. עכשיו בואו נמשיך הלאה, מערכת הבריאות. אני מקווה שאף אחד מהנוכחים פה לא ביקר לאחרונה כחולה במערכת הבריאות, אבל מי שכן היה שם מבין שכשמרעיבים מערכת למשך יותר מדי זמן, וכשמערכת עובדת בלי שר, היא קורסת. לא מזמן היה דיון שבו נציגי משרד הפנים אמרו: חבר'ה, עוד מעט קיץ, דה, ואנחנו הולכים לקרוס בדרכונים. מי הולך להוציא דרכונים? חייבים לעשות משהו. ומה קרה במשרד הפנים מהשנה לשנה שעברה? שם אחד, משה ארבל, אין שר גם שם. הממשלה הזאת מתנהלת בלי שרים, אף אחד לא מנהל את המשרדים הכי חשובים שיש, לא רווחה, לא פנים, לא בריאות, אף אחד לא מנהל את מדינת ישראל. אני גם רוצה לשאול פה משהו את אחיי החרדים, מתי הפסקתם להתייחס לבני התורה? דיברתם על זה, התייחסתם לזה שאתמול עצרו עריק – וטוב שעצרו אותו, כי מי שמשתמט מהצבא צריך לעצור אותו – ולא נתנו לו את הזכות הבסיסית להניח תפילין. והינה, אני אומר לכם פה: אני אעמוד על זכותו של כל אחד לאמונה שלו ולדת שלו. ואתם, במקום להתעסק בזה היום ולהגיד לקואליציה הזאת: זה לא מקובל עלינו, מה אתם עושים? יושבים בחדר של ינון אזולאי ובודקים איך אפשר לקחת עוד כמה מיליארדים מהכספים של אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה לומר לכם משהו – משפט אחרון, אדוני, אני רואה אותך. אני רוצה לומר לכם משהו: יום יבוא ומישהו יוציא את הדוח באיזו אוכלוסייה במדינת ישראל עצרו יותר, עצרו פחות, איפה אוכפים ואיפה אוכפים פחות, וכמה מפחדים מגפני ולא סופרים אתכם, חבריי בש"ס.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, שלוש דקות.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל בערבית.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל מי אתה מדבר? אל מי אתה מדבר?

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מדבר. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל, אדוני היו"ר, אנחנו לא מבינים מה הוא אומר. למה זה ככה?

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

למה? אי-אפשר לדבר מבלי שנבין.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אל תתקרב אליי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה קרה לך?

טלי גוטליב (הליכוד):

למה? לא להתקרב אליי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא מדבר על הבתים בטובא.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה להבין על מה הוא מדבר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז אני מסביר לך.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הולך פה? איפה אני, בירדן? איפה אני? באיזו מדינה אנחנו? אדוני היו"ר, למה אתה מאפשר את זה?

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אתם מאפשרים את זה? למה לאפשר - - -

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תפריע לי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה יכול לעבור לירדן.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

תעבור לירדן.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ניסים ואטורי:

לא יכולת להתחיל בעברית?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - להגיע להסכמות, הצעתי לך פתרון - - - הצעתי לך פתרון, אתה לא רוצה פתרון.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי גוטליב, ואליד אלהואשלה, אני מבקש לעצור.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא רוצה פתרון. הצעתי לך פתרון מעולה, ראש הממשלה - - - אתה דואג רק לרשות הפלסטינית.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני אקרא אתכם בקריאות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - - זהו מספיק.

טלי גוטליב (הליכוד):

לרשות הפלסטינית ולחיזבאללה. זה מה שמעניין אותך.

היו"ר ניסים ואטורי:

ווליד, דבר בעברית, שהם יבינו לפחות.

משה סעדה (הליכוד):

טלי, אנחנו איתך.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא נורמלי. שיעברו לירדן. הם רוצים לדבר ערבית בפרלמנט, שיעברו למדינה אחרת.

היו"ר ניסים ואטורי:

תתקדם, תמשיך.

משה סעדה (הליכוד):

טלי, את צודקת.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היא בלבלה אותי.

טלי גוטליב (הליכוד):

חוק הלאום אומר שעברית היא שפה רשמית. רוצים לדבר בערבית, צריך לקבוע את זה בחוק, ככה כתוב בחוק.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, טלי. זה לא חדש, את פה שלוש שנים כבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר, וכולכם מורידים את הראש כל הזמן. אתה לא רוצה שאני אהיה פה, אתה לא רוצה שאני אבין מה אתה אומר? למי אתה מדבר? אני אגיד בעברית לאוכלוסייה הבדואית שאתה, חוג'יראת, לא דואג להם, וגם לא אתה, ואליד אלהואשלה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא נכון, לא נכון, אנחנו דואגים. את כל הזמן אוהבת להפריע לחברי הכנסת הערבים. מספיק עם השטויות שלך. מה קרה לך? כל פעם את מפריעה לנו.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לשבת במקום.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אסביר לחברה הבדואית איך - - -

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני אפריע לך כמו שאת מפריעה לנו.

היו"ר ניסים ואטורי:

ואליד אלהואשלה, קריאה ראשונה. טלי, קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה?

היו"ר ניסים ואטורי:

כי את צועקת בלי הפסקה. זה לא חדש, זה לא אני המצאתי את החוק הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בטח שאתה אומר להם - - - ככה אתה עושה - - - כלום.

משה סעדה (הליכוד):

היא מגינה עלינו.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תפסיקי לצעוק.

טלי גוטליב (הליכוד):

כמו כלום. אל תגיד לי לא לצעוק - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר, שתשב פה תעשה את זה איך שאתה רוצה. תמשיך, אני אוסיף לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אל תצלם אותי, ברור - - -

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני חוזר מההתחלה. אני מדבר גם לחברה שלי, ובסוף אני אתרגם, סבלנות. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:).

טלי גוטליב (הליכוד):

הבדואים יצביעו ליכוד.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:).

טלי גוטליב (הליכוד):

בדואים יצביעו ליכוד. איתי הם בקשר, לא איתכם. לא דואגים לבדואים. הבדואים יצביעו ליכוד.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ).

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, למה הזמן לא עובר? הזמן לא עובר, אדוני.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:).

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר - - - הזמן עומד - - -

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ).

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני חוזר ואני אומר בעברית כדי שתביני ויבין כל אחד - -

טלי גוטליב (הליכוד):

הבדואים יצביעו ליכוד. ליכוד הבדואים יצביעו.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - ותבין הממשלה, יבינו השרים – כן, גל ההריסות נמשך.

היו"ר ניסים ואטורי:

אבל, טלי, הוא מסביר. טלי, הוא מסביר בעברית, תקשיבי.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ממשיכים להרוס את הבתים. המדיניות של הריסת הבתים נמשכת במקום לתת פתרונות לאותם תושבים - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אני - - - - << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> - - גם בצפון, גם בדרום, גם בכל מקום. זה תפקידה של הממשלה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מי את? את כלום, כלום. נגמר.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תפקידה של הממשלה - -

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ניסים ואטורי:

אלהואשלה, בישיבה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - לתת פתרונות לאזרחיה, לא לראות באזרחיה הערבים - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה אתה לא קורא לה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש. קראתי לה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היא לא מאפשרת לו לדבר. לא מאפשרת פה לדבר. היא צועקת כל הזמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה מפריע לו. אתה מפריע לו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היא קוראת כל הזמן. היא כל הזמן צועקת.

היו"ר ניסים ואטורי:

בישיבה. קודם כול תשב.

טלי גוטליב (הליכוד):

בוא, בוא אליי. אתה יכול להתקרב שאני אראה אותך?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תפסיקי לצעוק.

היו"ר ניסים ואטורי:

ווליד טאהא, קריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בוא תתקרב.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני לא עושה את מה שאת עושה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תתקרב.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה חוסר התרבות שלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תתקרב. תצעק. תצעק, תצעק חזק יותר.

היו"ר ניסים ואטורי:

ווליד טאהא, חלאס.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

הוא צודק.

היו"ר ניסים ואטורי:

יופי שהוא צודק, אבל עושים את זה בישיבה, לא בעמידה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תעמוד ותצעק שאני אראה בדיוק, ואני אשים לב, יותר חזק.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מי את בכלל? מי את?

טלי גוטליב (הליכוד):

יותר חזק.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

על מי את מאיימת?

טלי גוטליב (הליכוד):

יותר חזק.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - אני מצפה - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

די כבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

יותר חזק. שמעת אותי מאיימת?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תתביישי לך. תתביישי לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

כשאני אאיים עליך אתה תשמע. כשאני אאיים עליך אתה תשמע.

היו"ר ניסים ואטורי:

ווליד טאהא, קריאה שנייה. טלי, קריאה שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה קריאה? סליחה. למה מגיעה לי קריאה שנייה?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה לא שומע אותה כנראה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני שומע אותך יותר ממנה, תאמין לי. נכון או לא? תשאל אותו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

למה מגיעה לי קריאה שנייה? אבל, אדוני היו"ר, למה מגיעה לי קריאה שנייה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה תשב. אני אומר לך, אני אקרא אותך עוד קריאה, תשב. לא צועקים בעמידה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה מגיעה לי קריאה שנייה? למה מגיעה לי קריאה שנייה?

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, די.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ניסים, ניסים, תוציא אותה. תוציא אותה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אל תגיד לי מה לעשות.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה מגיעה לי קריאה שנייה?

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, די. את מפריעה בלי הפסקה, את צועקת בלי הפסקה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז לא צריך להיכנע לו.

היו"ר ניסים ואטורי:

למי להיכנע?

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה קורא לי קריאה שנייה, למה הגיעה לי קריאה שנייה?

היו"ר ניסים ואטורי:

כי ככה, כי את מפריעה בלי הפסקה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אני לא מפריעה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ניסים ואטורי:

ואליד אלהואשלה, קריאה שנייה. עוד פעם אחת אתה תפריע בעמידה, אתה תצא החוצה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי, אנחנו יודעים שזה עוזר לך במרכז הליכוד - - - וזה לא יעזור לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

לי אין חברי מרכז, אין לי פקודים. לא להתבלבל.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו יודעים שזה עוזר לך במרכז הליכוד.

טלי גוטליב (הליכוד):

לי אין פקודים. תגיד לו, אדוני היו"ר.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה מעביר אותך ונותן לך להרוויח בסקרים, ואת נמצאת במקומות מתקדמים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין לי פקודים בליכוד. והאמת, הבדואים יצביעו ליכוד.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל אין מה לעשות, זאת האוכלוסייה שאנחנו מדברים אליה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הבדואים יצביעו ליכוד.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, טלי, די. אני אקרא אותך קריאה שלישית.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא ככה מתנהגים. צריך לתת כבוד לבית הזה, גם חברי הכנסת, זה לא - -

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

- - - חלאס - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

חלאס? חלאס, מה אמרתי לך? אתה תגיד לאחותך חלאס.

היו"ר ניסים ואטורי:

סמיר בן סעיד, אל תעזור לי, טוב?

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - אומר שהקול שלך יותר גבוה מכולם. חבר'ה, הגיע הזמן לכבד אחד את השני.

טלי גוטליב (הליכוד):

חלאס תגיד לאחותך. לאחותך. לאחותך.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא הכול פוליטיקה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לאחותך. חלאס תגיד לאחותך.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

חלאס - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

לאחותך. הוא מקלל אותי.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא הכול פוליטיקה, לא הכול צריך לדבר לפריימריז ולמרכז הליכוד. תעזבו, אנחנו רואים אתכם מסמנים בשעון. תנו לאנשים לדבר.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

לאחותך. הזמן עומד, אדוני היו"ר.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא ככה עושים ומתנהלים. הגיע הזמן לתת לחבר כנסת ערבי שיגיד את דבריו, זאת הזכות שלנו, הדמוקרטית, הבסיסית, של כל אחד ואחד מאיתנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, אתה לא - - - את הזמן.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תפסיקו, תנו לנו את השלוש דקות לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא רואה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה הכול, אנחנו לא מבקשים לא חמש ולא עשר.

טלי גוטליב (הליכוד):

דבר בעברית, אני לא אפריע לך. דבר בעברית - - -

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מבקש שלוש דקות, תיתנו לנו לדבר כמו בני אדם.

טלי גוטליב (הליכוד):

תדבר בעברית, אדוני, דבר בעברית.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הגיע הזמן שנקשיב. תקשיבי. תנסו להקשיב אחד לשני. תפסיקו כבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

איך אני אקשיב אם אתה מדבר ערבית?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא רוצה שאני אקשיב.

היו"ר ניסים ואטורי:

יאסר, תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תדבר בעברית – אני אקשיב לך. ואתם לא דואגים לבדואים. אם אתם לא רוצים הריסות – אמרתי לכם, תציעו חוזה עם המדינה - -

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - חוזה שבו אתם מצהירים על זה שאתם שוכרים או מוכרים את השטחים הללו - -

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת ירון לוי.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - ומשלמים מיסים כמו כל אזרח. הצעתי לכם פתרון. אתם לא רוצים פתרון.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה לא שומע אותה? ואטורי, נו, באמת. נו, באמת.

טלי גוטליב (הליכוד):

החברה הבדואית תצביע ליכוד.

היו"ר ניסים ואטורי:

די.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נו, באמת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה תראה. אתה תראה.

אוהד טל (הציונות הדתית):

ציונות דתית. ציונות דתית.

טלי גוטליב (הליכוד):

בדואים יצביעו ליכוד - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי גוטליב, קריאה שלישית, נא לצאת. תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ברצינות? הפתעת.

טלי גוטליב (הליכוד):

לכמה זמן, אדוני, לצאת? אדוני, לכמה זמן לצאת? חמש דקות?

היו"ר ניסים ואטורי:

תצאי, תשתי כוס מים, תירגעי. נשמה, אל תפריעי לי, ביקשתי ממך, נכון?

טלי גוטליב (הליכוד):

את ירון חבל לי להפסיד. חמש דקות? חמש דקות.

היו"ר ניסים ואטורי:

שתי דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

מה שתי דקות?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני יוצא לשתות מים וחוזר - - - פריבילגיה לכולם. למה? למה? למה אתה עושה לעצמך את זה?

ירון לוי (יש עתיד):

צאי ותחזרי.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה בכיין - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה רוצה גם לצאת לשתות?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תנהג בה כפי שאתה נוהג בנו.

היו"ר ניסים ואטורי:

אותו דבר. אתה רוצה לצאת איתה ולחזור ביחד? אתה רוצה לצאת איתה ולחזור ביחד?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני אומר את זה בשבילך. בשביל הערכים שלך.

היו"ר ניסים ואטורי:

ווליד טאהא, חבר הכנסת ווליד טאהא, אתה רוצה לצאת איתה ולחזור כמוה?

ירון לוי (יש עתיד):

בינתיים – לבחור הצעיר, לנער שנמצא ביציע, מה שלומך?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני לא עשיתי את מה שהיא עשתה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה צועק בלי הפסקה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, אני מדבר אליך.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות, ירון.

ירון לוי (יש עתיד):

יש דברים שאסור ללמוד, כמו שמתנהגים כאן לפעמים. אז תגיד לאבא.

היו"ר ניסים ואטורי:

תגיד למורה שלך שיש מקומות יותר קשים לנהל. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

ירון לוי (יש עתיד):

מה אני אמור? כאילו – בועז, הבנת? אני לא הבנתי.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אני מקשיב לך בעניין רב.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר הגשתי הצעה לסדר בנושא סכסוך העבודה באגף השיקום. חבר הכנסת ביסמוט, אם התחייבת שאתה מקשיב – בכיף.

בועז ביסמוט (הליכוד):

בעניין רב.

ירון לוי (יש עתיד):

בעניין רב. אני רוצה לדבר באותו הקשר של סכסוך העבודה באגף השיקום. היום התקיימה בוועדת הבריאות ישיבה עם לוחמים ולוחמות שהציפו נושאים שאנחנו שומעים בשנתיים האחרונות כבר לא פעם ולא פעמיים. והתשובות שאנחנו מקבלים – שתקציב אגף השיקום הוכפל פי שלושה. לא הוכפל פי שלושה – 10 מיליון שקל. אבל ב-10 מיליון שקלים הוסיפו 130 תקנים, 130 תקנים שאמורים לתפעל 1,500 פניות כל חודש של פצועים ופצועות, של חיילים וחיילות שרוצים ורוצות להכיר בזכויות שלהם. העובדים של אגף השיקום במשרד הביטחון כבר שנים פועלים על קצה גבול היכולת שלהם. המערכת כבר לא עומדת בעומס, ואז מקימים ועדה שתבחן את המסקנות, ותבחן את הבעיות שאנחנו מדברים עליהן עוד לפני 7 באוקטובר. הרי אנחנו יודעים שיש מחסור בכוח אדם, יש מחסור בתקנים, זמני ההמתנה לפגישה עם פסיכיאטר מאוד ארוכים. אנחנו מכירים את הבעיות האלה, ואנחנו בכל ועדה מדברים עליהן. עשרות דיונים, אותם הנושאים, ושום דבר לא קורה. המחסור בכוח אדם רק מחריף. קשה לגייס ולשמר את העובדים. וצריך להבין שעובד אחד, עובד סוציאלי, פוגש למעלה מ-1,000 לוחמים ולוחמות, וכל לוחם זה סיפור, זה משפחה, וכדי לפגוש אותו, צריך לתת מענה זמין ומענה מרבי. והיום הם לא יודעים לתת את זה. ואנחנו לא יכולים לפנות לאגף השיקום ולבקש מהם שיקצרו את זמני ההמתנה, כי אין מטפלים. כמו במערכת הציבורית – העלו את שכר הפסיכולוגים ב-40%, אבל לא הוסיפו תקנים. אז יש כסף, אין תקנים ואין טיפולים. אותו דבר באגף השיקום. לא צריך להמתין לתוצאות הוועדה המיוחדת, אנחנו יודעים בדיוק מה הבעיה. הבעיה היא מחסור בכוח אדם, הבעיה היא שינוי סדרי עדיפויות שלא נעשה כאן בשנתיים האלה. חיילים אנחנו יודעים לשלוח לקרב; לטפל בהם הממשלה הזאת לא יודעת.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איבוד משילות זה מה שהיה בצומת אופקים – יורד עם מסור חשמלי, רודף אחרי אנשים, אין משטרה. איבוד משילות זה מה שקורה בלוד – חצי גוף בחוץ בתוך רכב, רודפים אחרי רכב אחר, יורים, הורגים, וממשיכים הלאה. בן גביר, יא פחדן, יא חוויף, בוא איתי. בוא איתי, בוא נסתובב בשטח אני ואתה, תראה את איבוד המשילות בכל מקום. פרוטקשן משלמים בכל מקום, רצח בכל מקום, ירי בכל מקום, אבל אתה פחדן, לא תבוא איתי ותסתובב איתי בשטח לראות מה קורה. אני בשטח, אני רואה מה קורה, אני נפגש עם אנשי עסקים, אני נפגש עם סוחרים, אני נפגש עם אנשים. הפחד השתלט על אנשים, אנשים מפחדים לצאת מהבית. אבל אתה יותר פחדן מהם, כי אתה לא נמצא בשטח, ואתה כישלון גדול. כשאתה מתחיל שנה עם 39 נרצחים, אזרחים ישראלים – תפסיקו להגיד "בחברה הערבית", ו"לא בחברה הערבית" – אזרחים ישראלים שאתה אחראי לביטחון שלהם, ואתה לא יכול לתת להם ביטחון, אתה פחדן, אתה כישלון. כבוד היושב-ראש, פלאטאן. אתה יודע מה זה פלאטאן? זה כל אחד עושה מה שהוא רוצה.

קריאה:

אנרכיה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כל אחד עושה מה שהוא רוצה. כל אחד יכול לצאת באוטו שלו, לירות במישהו, להרוג אותו, לחזור לאוטו שלו ולנסוע. ולא תופסים אף אחד. אפס פיענוחים. אני אספר לכם סיפור: מקום מסחר, עסק שמוכר באמצע יישוב – נכנסים לתוך העסק, מוציאים את כל האנשים מתוך העסק ושורפים את העסק באמצע היום. כמה נעצרו? אפס. אף אחד. על מה זה מעיד? זה מעיד על איבוד משילות לגמרי. בממשלה הבאה, אנחנו, ישראל ביתנו, תיקח את תיק ביטחון הפנים. לא נקרא לו ביטחון לאומי – ביטחון פנים. נעשה סדר בתוך מדינת ישראל, ונחזיר את הביטחון לאנשים. נחזיר את היכולת של כל אחד במדינת ישראל להסתובב בחוץ חופשי, לא מפחד. היום אימא מפחדת לשלוח את הבן שלה לשחק בחוץ, כי היא לא יודעת אם הוא יחטוף כדור או לא יחטוף כדור. היא לא יודעת, לכן היא מפחדת. אבל השר - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

- - בן גביר הוא יותר פחדן.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, כי הוא שכן, דרוזי, אחי, מה אני אעשה? חבר הכנסת וואליד טאהא.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

מה?

היו"ר ניסים ואטורי:

השעון, נתתי לך זמן. אמרו לי שנתתי לך הרבה זמן, אז אמרתי כי אתה שכן דרוזי, אז חייב.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אנחנו מהצפון. אתם יכולים רק לצעוק.

טלי גוטליב (הליכוד):

בועז ביסמוט (הליכוד):

המתח בשיאו.

טלי גוטליב (הליכוד):

המתח בשיאו. בבקשה, עכשיו אתה יכול לדבר בערבית - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה רבה, כבוד היושב בראש. לאחר עיכוב ממושך ולא מוצדק שנמשך שנים - -

טלי גוטליב (הליכוד):

למה לא בערבית?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - השר במשרד המשפטים דוד אמסלם פרסם, סוף-סוף, את רשימת חברי הוועדה למינוי קאדים. צעד זה אמור לסיים תקופה קשה ביותר של עומס ותפקוד בתת-תנאים שממנה סבלה מערכת בתי הדין השרעיים בארץ.

טלי גוטליב (הליכוד):

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הוא אומר? מה זה? מה זה "מרזומה"?

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא מודה – אני לא אישרתי שתיכנסי, זה אחת. שתיים, הוא מודה לשר אמסלם.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה "מרזומה"?

היו"ר ניסים ואטורי:

תכף אני אסביר לך, שנייה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה "מרזומה"?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה "מרזומה"?

היו"ר ניסים ואטורי:

מרדומה זה מה ששמים בסנדוויץ'.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

מה יש לך, אדוני היו"ר - - - מדינת ישראל?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - למה הוא אומר? למה אתה מרשה לו?

היו"ר ניסים ואטורי:

את לא נותנת לי להקשיב.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא אמר "אל-קודס", אתה לא שמת לב. אני פה לעזור לך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לצאת החוצה. לצאת, די, חלאס.

טלי גוטליב (הליכוד):

לכמה זמן אתה מוציא אותי, אדוני?

היו"ר ניסים ואטורי:

עד שאני ארשה לחזור, מה זה הדבר הזה? לא הבנתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה? לא קראת לי קריאות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא נתן לי קריאות, ועוד חמש דקות הוא אמר לי להיכנס. עכשיו לא הייתה אף קריאה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הייתי בקריאות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

אין לי אף קריאה. אדוני, לא קראת לי אף קריאה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לא להפריע, בסדר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל לא קראת לי קריאות.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לא להפריע, מה זה לא קראתי לך? אני לא אישרתי חמש דקות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה כן אישרת חמש דקות. סליחה, אדוני. אישרת שתי דקות, לא חמש.

בועז ביסמוט (הליכוד):

שתי דקות, אני עד.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

למה היא בפנים?

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה רוצה לדבר או שאני אדלג עליך?

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אתה צריך להוציא אותה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני יודע מה לעשות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא בקריאות, אני חזרתי.

נאור שירי (יש עתיד):

ברור שכן, את יצאת החוצה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל הוא הקציב לי זמן.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא מפחד ממך. צאי החוצה.

היו"ר ניסים ואטורי:

מה זה מפחד, רועד. מה זה רועד?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני בהלם.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה רועד. מה זה? את צריכה לצאת החוצה, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

יצאתי ועבר הזמן. הוא הקציב לי זמן.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה עבר הזמן? אין זמן. מה זה זמן?

טלי גוטליב (הליכוד):

זכותו של היו"ר להקציב זמן.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה, משחק בשכונה?

היו"ר ניסים ואטורי:

נאור שירי, או שאתה עולה או שאני נותן למישהו אחר. טלי, קריאה ראשונה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה לא מאיים עליי.

היו"ר ניסים ואטורי:

בטח שאני מאיים, מה זה לא מאיים?

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה קריאה ראשונה? היא בחוץ.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

זה מחדש, מה יש לכם?

היו"ר ניסים ואטורי:

החזרתי אותה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה? אה, לקחתי, רגע, שנייה.

היו"ר ניסים ואטורי:

החזרתי אותה כדי להוציא עוד פעם.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

זה שלישית. כבר הוציאו אותה.

היו"ר ניסים ואטורי:

רשימת הדוברים סגורה. נאור, אולי תחליט איזה נאום? בינתיים נקרא למישהו אחר.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, שנייה. אתה רוצה, אני יכול בלי זה, אין לי בעיה.

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

כן, אני אפעיל לו תוך כדי.

קריאה:

נאור שירי (יש עתיד):

בגלל שארבע דקות מתוך השש את מפריעה.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כשאתם עשיתם פיליבסטר זה היה יותר משלוש דקות.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

עליזה, תדאגו שחברי הסיעה לא יצעקו שם, בסדר?

נאור שירי (יש עתיד):

תוסיף לי את השבע שניות האלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בסוף.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי, אני מצטער, את צריכה להיות בחוץ. וזה שרועדים ממך פה במליאה זה כבר הקטע שלכם. אבל הוציאו אותך בקריאות. כשמוציאים בקריאות, תקן אותי, יו"ר ועדת הכספים - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

הקציבו זמן.

נאור שירי (יש עתיד):

אין זמן, מה זה? את לא יוצאת לשתי דקות התרעננות, מה את בחילוף בכדורסל? מה זה הדבר הזה?

טלי גוטליב (הליכוד):

קודם כול, זו סמכות היו"ר.

נאור שירי (יש עתיד):

את צריכה להיות בחוץ. צאי החוצה בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא יוצאת. אתה אמרת לי שאני יכולה להיכנס.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה? אני לא מבין. כאילו אין לכם – מה החשש? מישהו אישר לה להיכנס?

טלי גוטליב (הליכוד):

כן.

נאור שירי (יש עתיד):

אף אחד לא אישר לך להיכנס. אבל בסדר, את הרעד והחשש - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אדוני היו"ר, למה אתה לא אומר לו את זה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אישרתי לה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה הרגע אמרת שלא. אני הקשבתי לך, ישבתי פה והקשבתי, אבל בסדר.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא אישר לי להיכנס, תאשר לך מרינה. למה אתם עושים את זה?

נאור שירי (יש עתיד):

חבריי חברי הכנסת ובמיוחד - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

הנאום שלך חולף, תמשיך.

נאור שירי (יש עתיד):

לעצור, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר.

נאור שירי (יש עתיד):

כל עוד היא מדברת אני לא מדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, אתה פנית אליי, אדון נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

לא פניתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אמרת לי שאני צריכה לצאת - -

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - ושלא אישרו לי להיכנס. מה יש לכם, מה אני שק חבטות פה של כולם?

היו"ר ניסים ואטורי:

מה זה חבטות?

נאור שירי (יש עתיד):

איזה שק חבטות? את חובטת בכולם פה, יא חיה בסרט. מזכירים את השם שלך, תגישי הודעה אישית, אל תפריעי לכולם. כל מי שמדבר – את רק מדברת, כל היום.

טלי גוטליב (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

שק חבטות. בחיים לא ראיתי כזה דבר. את לא מפסיקה לדבר, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

ברור, אני לא מפסיקה, כדי להפריע לתומכי טרור. זה מה שאני עושה.

נאור שירי (יש עתיד):

את לא מפסיקה. כל מי שאומר פה מילה את עומדת, באה לפה, יוצאת, עם כפכפים, די. כולם רועדים ממך. צאי החוצה כבר. צאי, די.

טלי גוטליב (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

עכשיו אני גם מדבר עברית, בעברית.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה הזכרת את הכפכפים שלי?

נאור שירי (יש עתיד):

עכשיו, חבריי – כי את לא אמורה להיות פה. יש חוק וסדר.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה הזכרת? מה הכפכפים שלי מעצבנים אותך?

נאור שירי (יש עתיד):

דיבר פה חבר – היא ממשיכה להפריע.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הכפכפים שלי מעצבנים אותך?

נאור שירי (יש עתיד):

היא ממשיכה להפריע, אני עוצר.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, די, נו, מה יש לך היום?

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה?

נאור שירי (יש עתיד):

אני מבקש 30 שניות תוספת.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

תכף תגיד שהגרביונים שלי מעצבנים אותך.

נאור שירי (יש עתיד):

אין, אי-אפשר. אי-אפשר לנהל מליאה ככה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הגרביונים שלי לא מעצבנים אותך?

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, די. טלי, קריאה שנייה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא מעצבנים אותי – זה מגוחך בעיניי. אי-אפשר לנהל מליאה. את כל הזמן זה – זה פשוט בלתי אפשרי.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

ואטורי - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

טוב, תמשיך.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אי-אפשר. מצטער.

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון, מה זה משנה לך אם תומכי טרור נמצאים פה ומוציאים את דיבת הארץ. לך אין בעיה.

נאור שירי (יש עתיד):

אין בעיה, תעשו מה שאתם רוצים. זמן שלכם.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תעשי טובה לואטורי, הוא מבקש ממך טובה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תפנה אליי. לא לפנות אליי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא מבקש ממך טובה, מתחנן אלייך.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא פונה אליי, אדוני. אני שמעתי פה זמזום.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, קריאה שלישית, לצאת בבקשה. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא הייתי בשנייה.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

היית בשנייה. די, חלאס. ווליד טאהא, אל תעזור לי. תודה.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

אני בקריאה שנייה, לא בשלישית.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

נאור שירי (יש עתיד):

שישית. זו קריאת שמע.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא קרא אותך בשלוש קריאות, למה את נשארת?

היו"ר ניסים ואטורי:

טוב, את בשנייה, בסדר? עכשיו נראה אותך יושבת בשקט. בבקשה, נאור. תמשיך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ירדת אחד?

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

תמשיך. הזמן שלך, נאור. אי-אפשר למשוך את זה לעד, נו. עצרתי את הזמן, תמשיך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הוא עשה רוורס, ואטורי.

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר, אוקיי. אתה יכול רק לתת לי את השתי דקות - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עשית רוורס? קראת אותה שלוש פעמים.

היו"ר ניסים ואטורי:

אל תפריע לי. אתה בקריאה שנייה, ווליד טאהא.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בסדר - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

חלאס, אני לא אקבל את זה שאתם מפריעים. די. נגמר. ווליד טאהא, די.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

קראת אותה שלוש פעמים.

היו"ר ניסים ואטורי:

קריאה שלישית, נא לצאת. קדימה, לצאת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מדבר אליך, לא אליה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני אפילו אוציא את כולם מפה. די, חלאס.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יאללה, תוציא את כולם מפה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא רוצה לדבר, הבן אדם, נו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מי צריך להיות פה בכלל?

היו"ר ניסים ואטורי:

להוציא אותו, קדימה. הינה, הוא יוצא לבד.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא צריך להוציא אותי, אני יוצא. אתה תתבייש שאתה לא מצליח להוציא אותה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הוצאתי אותה פעמיים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

קראת אותה שלוש פעמים והיא בזה לך.

היו"ר ניסים ואטורי:

הוצאתי אותה כבר פעמיים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היא בזה לך. תתבייש.

טלי גוטליב (הליכוד):

בזה לך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

שש קריאות, שש. איך פעמיים? לא הבנתי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היא בזה לך. עושה ביזיון למקום הזה באישורך.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - שמור על כבוד היו"ר.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

כולכם – תראו, שמור על כבוד היו"ר, ושניכם לא שמים. אני אוציא את שניכם וזהו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היא לא שמה עליהם.

היו"ר ניסים ואטורי:

נאור, בבקשה, תמשיך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היא לא שמה עליהם. שמה עליהם פס.

נאור שירי (יש עתיד):

טוב, לאנשים - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא מבין מי עושה פה פיליבסטר. תמשיך, תמשיך.

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

אין, אני לא הוצאתי מילה. דקה וחצי עברה, לא הוצאתי מילה. ועוד שנייה תגיד לי "משפט אחרון".

קריאות:

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני, תאפס לו את הזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אין דברים כאלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תמשיך כבר. אני מוסיף לך. הכול בסדר, הוא דיבר דקה בערך.

קריאה:

תסכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

הוספתי לך דקה, תמשיך.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא יודע, אתם עושים בכוונה? החברים שיושבים ביציע, מה שאתם רואים פה זה לא מחזה נדיר, אני רק רוצה לפעמים לתווך לכם את המציאות פה. קודם כול, אני נכנסתי למליאה, אני לא יודע – כל יושבי המליאה, חברי כנסת והסיעות, יש פה היום ריח מסריח. אנחנו צריכים להודות בזה, נכון? אני לא יודע אם זה קצת הצפה. רק אני מריח את זה?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

נאור שירי (יש עתיד):

אני אומר את זה לא בלשון סגי נהור. יש פה היום ריח מסריח, רבותיי. אין מה לעשות. זה דילים? זה לא דילים? אבל בכנות. נכון, גפני? אני לא משקר. יש פה היום ריח. מה אני אעשה? אני רק אומר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

נאור שירי (יש עתיד):

עכשיו, אני אומר את זה בשיא הרצינות, חלילה לא בקטע מעליב. אני היום נרגשתי, ובאמת, אני רוצה להקריא לכם הודעה שאותי זעזעה, לא פחות. מרכז הקואליציה בוועדת הכספים: מה שקורה בימים אלו בכנסת הוא פשוט בלתי נסבל - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אורית, לא מוחאים כפיים.

נאור שירי (יש עתיד):

- - בלתי ראוי וחייב להיפסק. אני קורא לראש ממשלת ישראל נתניהו להודיע שאם החרדים אינם נותנים הסכמתם המיידית להעברת התקציב, הוא מכריז על יציאה לבחירות.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה כיף.

נאור שירי (יש עתיד):

פחד, אלוהים ישמור. עכשיו, אני חשבתי שההודעה הזו היא בגלל שאין שר רווחה, שאין שר פנים, שאין שר בריאות, שאין שר שיכון, שיש 47 הרוגים בתאונות הדרכים מתחילת השנה, שיש 40 נרצחים ברחבי ישראל כתוצאה מהמשילות המטורפת שהבאתם עלינו. לא. כל זה בגלל הסרבנות וההשתמטות. תראה, גפני, אפילו אתה – אתה יודע, אני לא יודע מה להגיד. מרכז הקואליציה בוועדת הכספים, איפה היית שמונה תקציבים? איפה היית שנתיים? ואיך ירדנו מאלי רביבו – אם לא יעבור תקציב, אם יהיה - - -

קריאה:

נאור שירי (יש עתיד):

אל תצעקי לו לסיים. חוצפה. לא לצעוק לו לסיים, יש לי פה שלוש דקות עוד לדבר.

צגה מלקו (הליכוד):

לא יפה להגיד לה ככה.

נאור שירי (יש עתיד):

סליחה. מה לא יפה?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אבקש לסיים.

צגה מלקו (הליכוד):

לא אומרים לאישה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - לעליזה.

נאור שירי (יש עתיד):

אי-אפשר לצעוק לנו - - -

צגה מלקו (הליכוד):

לא יפה. לא יפה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

גברתי. גברתי.

היו"ר ניסים ואטורי:

נאור, הסתיים הזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

לנו אתה יכול, אבל למנהלת הסיעה לא מגיע.

היו"ר ניסים ואטורי:

משפט אחרון. תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא. אני אגיד לכם למה מגיע.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מגיע - - -

נאור שירי (יש עתיד):

מגיע. לכל אגף חנה בבלי, קודם כול, תרגיעו ואל תחנכו אותנו. ב. אם אתם ממשיכים לצעוק לנו כל פעם לרדת - -

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

- - וצועקים פה, אנא, שאו בתוצאות. אם אתם חלק מהמליאה, למרות שאסור לכם להיות חלק מהמליאה, אנא, שאו בתוצאות.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

וגב' טלי גוטליב, אנא התרחקי מהמליאה, למה את בקריאה 19 כבר היום.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני שומרת - - - הוא לא ידבר אליי ככה.

צגה מלקו (הליכוד):

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן.

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

צגה, תירגעי. אמרתי לך - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אורית פרקש הכהן, את באה, או שאני מדלג עלייך? לא, אתם לא תעשו את זה. אתם עושים את זה בכוונה, אני שם לב.

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

אני אגיד מה שאני רוצה, אני לא שואל אותך - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

נאור שירי, די.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, בזמן שהיא באה.

צגה מלקו (הליכוד):

אתה לא תגיד לה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא שואל אותך.

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

בזמן שהיא באה. מה זה, שוק?

נאור שירי (יש עתיד):

צגה, אני לא שואל אותך.

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

מצטער, תראי מה זה, אני לא שואל אותך.

היו"ר ניסים ואטורי:

הזמן שלך רץ. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

מי שמעיר לי, אני אעיר לו.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש להתחיל לדבר. לא, זה לא הולך ככה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

די, זה לא מתאים לך.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא מעניין אותי. יש לך שלוש דקות עכשיו. מתחיל לרוץ הזמן. נאור שירי, שב במקום. או שתלך לטייל. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז תעלי, תעלי, בבקשה. לא לשחק איתי משחקים. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

קריאות:

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

טוב, כולם עצבנים פה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם אני רוצה לדבר על ההודעה המפתיעה שקיבלנו הערב מחבר הכנסת אלי דלל, ואני רוצה להקריא. מרכז הקואליציה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

רק רגע, עצרי. נאור, אפשר לשמור על שקט? מה זה, מהומה? בבקשה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חבר הכנסת אלי דלל, מרכז הקואליציה בוועדת הכספים, סוף-סוף איזה צדיק בסדום, מצייץ לפני זמן קצר: מה שקורה בימים אלו בכנסת הוא פשוט בלתי נסבל, בלתי ראוי, חייב להיפסק. אני קורא לראש הממשלה נתניהו להודיע שאם החרדים אינם נותנים את הסכמתם המיידית להעברת התקציב, הוא מכריז על יציאה לבחירות. לא ייתכן להחזיק את כל עם ישראל כבני ערובה. ואני שואלת אתכם כולם: איפה כל היתר? איפה חברי מפלגת הציונות הדתית, שהפקירה את הציונות הדתית? איפה חבר הכנסת סעדה? איפה חברי הכנסת האחרים בליכוד? אנחנו באמת יושבים ורואים כאן כזה אבסורד, כזו חרפה שבאמת אני לא חושבת שאני מכירה כמותה. יושבת מדינה שלמה בת ערובה, אין תקציב, אתם עושים לעצמכם פיליבסטר, בשביל מה? בשביל לגמור את המשא ומתן בחדרי-חדרים על חוק הבלוף מגיוס, ולמה? בואו נסדר לעצמנו את המציאות כפי שהיא. ברגע זה ממש, בחודשים האחרונים, אין לאברכים קצבאות, אין סבסוד מעונות, אין הנחות בביטוח לאומי. ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? הסנקציות האלה עובדות. הנתונים שמציגים לנו מהצבא מראים שמתגייסים פי שלושה לצבא. ומה קורה פה הערב? ערב הסלמה באיראן, ערב אולי הסלמה בצפון, יושבת ממשלת ישראל ומתאבדת על זה שיחוקקו חוק שהדבר היחיד שהוא יעשה זה יחזיר במיידי את כל התשלומים האלה לאברכים, כלומר ההפך מחוק גיוס וההפך ממה שמגיע לעם ישראל ולטובת ישראל. אז באמת, אני שמחה שחבר הכנסת אלי דלל, תקף אותו איזשהו אומץ שלא מקובל כאן בקואליציה, והשאלה שאני רוצה לשאול אותך, ובזה אני אסיים זה: איפה אתם? איך אין פה אחד עם עמוד שדרה שלא בא ואומר: מספיק, מספיק על חשבון החיילים שלנו? תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, שלוש דקות לרשותך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל בעניין של ההריסות שהיו היום בטובא-זנגרייה וגם ביישוב כסייפה שבנגב. הממשלה הזאת, כמובן בראשות בן גביר, לא מפסיקה להרוס, והם דחקו את נתניהו לפינה. עכשיו החרדים מפעילים לחץ, בן גביר מקבל ויש לו את הסמכויות להרוס בחברה הערבית, ועושה מה שבא לו, וראש הממשלה לא יכול לעשות שום דבר. הוא הפקיר את החברה הערבית וגם את החברה הבדואית בנגב לידיים של בן גביר.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, בשבוע האחרון - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא עושה למענם כלום.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - סערה התעוררה במדינה לאחר המילה "אינשאללה". אינשאללה, נסביר אותה – אם ירצה האל, זו הפרשנות של המילה או המשפט אינשאללה, ביטוי מושרש מהשפה והתרבות הערבית. היא אינה מילת התרסה אלא מילת אמונה, תקווה וענווה, אבל אנשים, לא נוח להם לשמוע משפט או מילה מהשפה הערבית. למה? כי יש כאן חברת כנסת, כל פעם מתריסה ומתנגדת ותוקפת חברי כנסת, יצרה כאן משוואה שהיא לא רוצה לשמוע את החברה הערבית ואת חברי הכנסת כאן מדברים בשפה הערבית.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תגיד - - - אדוני היו"ר, הוא אומר שאני יוצאת נגד החברה הערבית.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

וככה זה נמשך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא יוצאת נגד החברה הערבית. אתה יוצא נגד החברה הערבית.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

וככה זה מושרש במדינה, לא רוצים לשמוע אותה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא דואג לחברה הערבית. אתם דואגים רק לרשות הפלסטינית.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לכן, אמרנו שזאת מילת אמונה וזה חלק שהאדם עושה אותו, אבל זה לא מחליף את המעשים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא דואג לחברה שלך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו דואגים לחברה הערבית.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא עושה כלום. כלום. כלום לא עושה למען החברה - - -

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ולכן, אדוני היושב-ראש, אינשאללה שכל שרשרת הרציחות בחברה הערבית תיפסק.

טלי גוטליב (הליכוד):

כלום. כלום.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אינשאללה שכל ההריסות בנגב ייפסקו. אינשאללה שיהיה כאן שוויון בין היהודים והערבים במדינה. אינשאללה שהממשלה הזאת תיקח אחריות ותיתן ביטחון לאזרחי המדינה באופן כללי. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: )

טלי גוטליב (הליכוד):

אין לי שום בעיה עם החברה הערבית, ואתה לא תזכיר את השם שלי.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

הודעה אישית. סליחה, אני יכולה לבקש הודעה אישית? בעברית הוא לא הזכיר את השם שלי.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

(אומר דברים בשפה הערבית.) אנחנו ננהר לקלפיות, נצביע למפלגות הערביות, נצביע לרשימה המשותפת. נהיה כוח חזק שישרת את החברה הערבית, אינשאללה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אסור להצביע לכם. גם שקרנים, נוסף לכול. מה, אתה מפחד להגיד את השם שלי כשאתה נואם בעברית? מה קרה? איזה פחד, אני לא אגיד בעברית, אני אגיד בערבית.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חלאס.

טלי גוטליב (הליכוד):

"חלאס" אחותך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

אחותך. אתה לא תגיד לי חלאס. לא תגיד לי חלאס.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

טלי גוטליב (הליכוד):

"חלאס" אתה תגיד רק לאחותך.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות לרשותך.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, אי-אפשר לפתור בעיה שלא מוכנים להודות שהיא קיימת. ולנו יש כרגע שר חינוך שמתכחש למחסור האדיר שיש במורות במערכת החינוך. מתכחש לצורך באלפי מורות נוספות למחוזות תל אביב, המרכז והדרום; מתכחש לזה שכל מורה חמישית שנכנסה לתחום החינוך תפרוש תוך חמש שנים; מתכחש לזה שמשנה לשנה יש פחות ופחות בוגרי תעודת הוראה. שר חינוך שעומד מול המציאות ומכסה את העיניים, כמו ילד קטן שאומר: אני לא כאן. כאילו אם מסתירים נתונים אז אין בעיה; כאילו אם לא מודים בקיומה של בעיה אז אין עליה אחריות. שוב, זה אותו דנ"א שאנחנו כל כך מכירים, אותה מורשת של ממשלת 7 באוקטובר. אני חושבת שאין היום ביטוי מובהק יותר לערכים ולציונות מאשר לעמוד מול כיתה. יש משהו כמעט על-אנושי בגננת שמנסה להחזיק בכל בוקר 30 עולמות קטנים; במורה שנכנסת לכיתה שמלאה בחרדות וקשיי למידה, וצריכה עכשיו ללמד אותם שברים עשרוניים, כאילו העולם בחוץ לא שבור בעצמו, כאילו היא בעצמה לא על סף שבירה. יום אחרי יום, בלי אפקטים, בלי כותרות, רק עם טוש מחיק וברקו ישן, לזכור שהנערה שהפריעה עברה את מה שעברה, להבין שהילד שנרדם על השולחן לא ישן טוב בלילה, כי אבא שלו במילואים. מורות שהן מנהיגות, ואנחנו מחסירים אותן, אחת-אחת. המערכת מתרוקנת, כמו בריכה שאיש לא תיקן בה את הסדקים שהולכים ומתרבים. ואני רוצה לומר לנשות ואנשי החינוך וההוראה: אנחנו רואים אתכם ואתכן. אנחנו מעריכים אתכם מאוד, והעזרה בדרך. יש לנו תוכנית טובה, שאנחנו נממש, בעזרת השם, בממשלה הבאה. מגיע לכן לא רק שכר טוב יותר, אלא גם תנאים טובים יותר, שיאפשרו לכן להמריא עם הילדים שלנו. עוד יהיה כאן חינוך שלא שורד אלא פורח. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, שלוש דקות, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, תודה רבה. כנס של סגני ראשי מועצות מקומיות ועיריות מתקיים באילת בעצם השעות האלה. הוזמן שר כושל לנאום, קוראים לו שיקלי. כידוע, שיקלי עורך כנסים כאן בישראל, ובדרך כלל מזמין נציגי מפלגות אנטישמיות מאירופה. ובגלל ההזמנות האלה שלו רבים ביטלו את השתתפות שלהם בכנס האחרון, כי הוא הזמין אנטישמים, על גבול הניאו-נאצים, מספרד ומצרפת, בשמות.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אתה עושה פה? אתה גם חבר של סנוואר? מה הוא עושה פה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ולכן, אחרי שפתח בדבריו הנלוזים, תקף את ההנהגה הערבית, חשב שהוא מושל צבאי, חשב שהוא מתנשא על סגני ראשי הרשויות, והם גילו עמדה אמיצה, אצילית, ראויה להערכה וכבוד, וסילקו את השר הכושל, המעודד אנטישמיות וניאו-נאציזם, מהבמה. נאלצו להזמין משטרה, כי הם סילקו אותו מהבמה. השר הגזען הזה, שמוצא לנכון לתקוף את ההנהגה הערבית שנבחרה על ידי הציבור הערבי. וסגני ראשי הרשויות הם נציגים אותנטיים שהשמיעו את קול הציבור הערבי, המתנגד לאדנות, לגזענות, לפטרנליזם, וסתמו את הפה לשיקלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

השר שיקלי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

עוד כמה פיות נסתמים. כאן במליאה ובכל מקום, אף אחד לא יחשוש מגזענים, מפשיסטים, שבונים את הקריירה שלהם על שנאה של ערבים ועל דחיקת הציבור הערבי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

במקום לדבר על אלימות ופשיעה והדרך למגר אותה, בא לדבר מול סגני ראשי הרשויות כדי לתקוף את ההנהגה שלהם. הוא מצא מולו חזית אחידה של גדלות נפש, חוזק, חוסן, וירקו בפרצוף המכוער של השר הכושל הזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אסור לצחוק מהבדיחות שלו. את יהודיית מחמד שלו, מטי, את יהודיית מחמד שלו. ביום שתביני את זה – הוא משתמש בך. אנחנו יהודי מחמד שלו, הוא משתמש וזורק. זה אחמד טיבי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

- - - שדיברתי עם - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, שצחקת מהקשקוש שהוא אמר. אני אומרת לך את זה באהבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בבחירות הבאות תקבלי 16 מנדטים, שכחתי לעדכן, 16. סימן שתעברו לפה, לצד הזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בזכותה, אתה אומר. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אתמול או שלשום הייתה ידיעה שראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, שוקל להעביר את ועדת השרים האחראית על המאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית לשר לביטחון לאומי, לאחריות של השר לביטחון לאומי. כאילו ראש הממשלה רוצה לנעוץ את מסמר האחרון בארון הקבורה של מאות ואלפי ערבים, כנראה, שימותו מארגוני הפשיעה. לא מספיק החטא הראשון שלו, שהוא מינה חבר כנסת שר פשיסט גזען להיות אחראי על הביטחון האישי שלנו, שכל האידיאולוגיה שלו בנויה דווקא על טרור נגד ערבים ונגד פלסטינים, הוא ממשיך את החטא הזה, ומתנער מהאחריות על שהממשלה שלו כבר שלוש וחצי שנים לא עשתה כלום כדי לעצור את ארגוני הפשיעה המשתוללים, והוא עומד מהצד, לא מוכן לנקוף אצבע. כן, ראש הממשלה לא מוכן לנקוף אצבע בנושא הזה. בדיון 40 חתימות שהתקיים פה בנושא הוא העדיף לדבר על איראן ולדבר על המלחמה, שכאילו הוא חושב שהוא ניצח בה, אבל ברח מהמלחמה האמיתית שמתקיימת יום-יום ברחובות, שגובה חיים של האוכלוסייה הערבית. הוא כנראה לא יודע מהו מספר הנרצחים באוכלוסייה הערבית מתחילת השנה. כנראה גם בנושא הזה לא מעדכנים אותו, שיום-יום יש נרצחים ויש דם שנשפך ברחובות. אף אחד לא מעיר אותו מהשינה העמוקה, מהתרדמת שהוא נכנס אליה כשזה מגיע לאוכלוסייה הערבית. זה פשע שצריך לשלם עליו מחיר, מחיר פוליטי, מחיר אנושי, כי-אי אפשר לסלוח על זה שהאחריות העיקרית מוטלת על הממשלה, והממשלה לא רק שהיא לא מונעת את הפשיעה, אלא היא נותנת חסות כדי שהארגונים ישתוללו עוד יותר. ממש מביש. אפרופו, כל הזמן שואלים אותנו: גיניתם, לא גיניתם? מישהו מחברי הכנסת בקואליציה גינה את המתקפה על התלמידים מסח'נין? מישהו מחברי הכנסת שיושבים בצד הזה, היה אכפת לו שלפני יומיים תלמיד אחד אומר לי: את יודעת, רדפו אחרינו עם סכינים, צעקו עלינו ונתנו לנו מכות? אבל הדבר הכי כואב היה לראות את המורים שלנו מושפלים בצורה כזו. הגיע הזמן להבין שיש אחריות שנמצאת אצל הממשלה, לכל המצב ולהידרדרות שקיימת, ולא רק האחריות, אלא גם הפשיעה שמשתוללת היא שווה לפשיעה שעושה הממשלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. סמיר בן סעיד, בבקשה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומד כאן היום כדי להציב מראה נוקבת מול משרד החינוך. הנתונים שנחשפו היום בוועדת החינוך בבוקר מדהימים. במערכת החינוך היהודית חסרים כ-4,500 מורים, כיתות נסגרות, אין מחנכים, אין לימודים, בזמן שבחברה הערבית יושבים בבית 11,000 מורים ומורות משכילים ומוכשרים, לצד 7,000 אקדמאים במקצועות הפארה-רפואיים, שנותרו מובטלים. אנחנו חברה משכילה ולא אלימה. במקום להסית נגדנו ולשאול על משפטים חסרי תועלת, תתחילו לעבוד, תכסו את המחסור במורים בחברה היהודית באמצעות ההון האנושי שנמצא כאן, בחברה שלנו, מתחת לאף. כך נראית עבודה פרלמנטרית אמיתית – הפיכת משבר להזדמנות של שילוב ושותפות. אני תובע להפסיק את האבסורד הזה. הגיע הזמן להפסיק לדבר על אנחנו והם, ולהתחיל לדבר על חינוך לכולם, הגנה לכולם ועבודה לכולם. אבל אדוני היושב-ראש, אי-אפשר לדבר על חינוך ושילוב כשבחוץ משתוללת שנאה, ומשרד החינוך ממלא פיו מים. מנהלת מחוז הצפון, ד"ר אורנה שמחון, שותקת. אי-אפשר להתעלם מהאירועים המזעזעים של הימים האחרונים, כשתלמידים מסח'נין שיוצאים לטיול שנתי מותקפים באלימות ובגז מדמיע רק בגלל זהותם. זהו תמרור אזהרה בוער לכולנו. האלימות הזו לא צומחת בחלל ריק, היא צומחת מהמחיצות שבין החברות. אני אומר לוועדת החינוך שאני חבר בה – הגיע הזמן שתתרחקו מהפוליטיקה הזו, מהגזענות ומההסתה נגד המורים הערבים. במקום להתעסק בביטויים ובדברים חסרי תועלת, ולשאול על מה המשפטים כמו: "ברוח, בדם, נפדה אותך, אל-אקצה", תתעסקו במה שחשוב. תכסו את המחסור במורים במגזר ובחברה היהודית, ואל תיתנו למחסור הזה לפגוע בעתיד הילדים כשיש לנו הון אנושי מוכן מזומן.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

לא. עוד משפט בערבית. (אומר בערבית: ) כואב לי מאוד על מפלגת הליכוד, למרות שהם תמיד נגדנו. אנחנו תמיד שומעים קול מוזר לגמרי - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אנחנו לא נגדכם. אנחנו בעד מדינת ישראל. תודה רבה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

(אומר בערבית: ) יש רופא מתאים בחוץ. תצאי החוצה, תצאי החוצה, גוטליב.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת עודד פורר.

טלי גוטליב (הליכוד):

תהיה בשקט. מה אתה מדבר אליי ככה?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

היו"ר ניסים ואטורי:

סמיר, לרדת. תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה? אדוני היו"ר, למה הוא מדבר ככה? למה הוא מדבר ככה, הברברי הזה?

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

ברברי, חסר חינוך.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

חסר חינוך שכמוך, ברברי.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

ברה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ברברי.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

ברה, אני לא רוצה לשמוע אותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

ברברי, חסר חינוך.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

חסר חינוך.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

ברה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תומך טרור, חסר חינוך.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אני, יש לי תרבות, לא כמוך. אני לא מדבר בצורה שאת מדברת.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אין לך שום תרבות. יש לך תת-תרבות, תת-תרבות.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

את בושה. את בושה לפוליטיקה הישראלית. בושה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ניסים ואטורי:

סמיר בן סעיד.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

היו"ר ניסים ואטורי:

סמיר בן סעיד.

טלי גוטליב (הליכוד):

תת-תרבות. להתראות, שלום.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - מעא סלאמה.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי, תודה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אנחנו מדברים ועוסקים בתקציב הזה, שהוא בעצם לא תקציב, אלא הוא מס חמאס. הממשלה הזאת מביאה תקציב שכל-כולו משרת בסוף את החמאס, שוב, אגב, כפי שנהג, לצערי, ראש הממשלה בזמנו, כשאפשר לחמאס לקבל מאות מיליוני דולרים במזומן מקטר. אבל אני רוצה לשאול, אחרי 7 באוקטובר, גם את שר העלייה והקליטה שיושב פה כשר תורן וגם את חברת הכנסת גוטליב. חברת הכנסת גוטליב, אני הייתי רוצה לשאול אותך – אנחנו כבר אחרי 7 באוקטובר, הרי אנחנו מסכימים שהזרמת הדולרים לחמאס לפני 7 באוקטובר הייתה טעות. אסור היה לאפשר זרם של עשרות ומאות מיליוני דולרים.

טלי גוטליב (הליכוד):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני לא אנהל איתך את הדיון הזה. אני שואל, הנושא עצמו: הזרמת דולרים לחמאס היא עוול, אסור לעשות את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא בטוחה, דרך אגב.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

את לא בטוחה? את חושבת שזה בסדר להזרים מיליוני דולרים במזומן לחמאס?

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אני רוצה להגיד לך משהו אחד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני רק שואל, האם להזרים מאות מיליוני דולרים - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - תשאל את ליברמן - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

מה את מפחדת לענות? להזרים מאות מיליוני דולרים לחמאס, זה טוב או רע?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני ממש לא מפחדת לענות. אני לא יכולה לענות לך, אני לא בשיח איתך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה טוב או רע? זה טוב או רע?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא בשיח איתך, אני לא בשיח איתך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בטח שאת לא בשיח איתי, כי את יודעת שאתם ממשיכים - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

תשאל את ליברמן. ליברמן היה בעד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

גם היום, גם היום אתם ממשיכים להזרים מאות מיליוני דולרים לחמאס. איך? הרי לא עוברות מזוודות הכסף. אדוני השר, חברת הכנסת גוטליב, כשעוברות למעלה מ-4,000 משאיות - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כשעוברות למעלה מ-4,000 משאיות - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

את יכולה לצעוק. זה לא ישנה את העובדה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא קורא את השם שלך בכוונה כדי להדליק אותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא. כדי שיהיה לו טראפיק בטיקטוק, כי אף אחד לא יודע מיהו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה לא ישנה את העובדה שכשעוברות 4,000 משאיות עם ציוד לתוך הרצועה – ואומרים את זה גם בישיבות הקבינט – בסוף 90% ממנו הולך לחמאס, והחמאס נהנה מההכנסות האלה. אז פעם אחת הזרמתם את מאות מיליוני הדולרים בכסף מזומן, ופעם אחת אתם מזרימים את הכסף הזה באמצעות המשאיות שנכנסות לרצועת עזה. אני אומר לכם באמת, אתם עסוקים כל היום בוויכוחים הפוליטיים. אם אתם חוזרים, וכפי שאתם הולכים כרגע, לאותן פרדיגמות, לאותן תפיסות עולם של 6 באוקטובר, שנמשיך להאכיל את המפלצת הזאת, ואם ניתן לה מספיק אוכל היא לא תיתן לנו ביס, אז אתם מביאים לנו את 7 באוקטובר הבא. ואם אתם ממשיכים לתדלק את החמאס עם משאיות שנכנסות בכל יום, בכל שעה, אלפי משאיות בשבוע, כשאנחנו יודעים שרוב התצרוכת הזאת בסוף מופנית כדי לממן את חמאס – אתם ממשיכים לממן את חמאס. ואם בתוך ועדת הטכנוקרטים יושבים נציגים שמזוהים עם חמאס ועם הרשות הפלסטינית, אתם מחזירים אותנו בחזרה - -

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, הוא סיים. שנייה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - אתם מחזירים אותנו בחזרה ל-6 באוקטובר.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ניסים ואטורי:

הרשימה של הדוברים סגורה. אני מבקש לא – הודעתי לכולם. כמו שאמרתי למישהו מהליכוד, גם אתה. דניאל, דניאל, את אישרת לו לדבר? לא, אני לא מקבל את זה. אי-אפשר להוסיף, ואחרי זה יגידו לי: אתה מוסיף דקות לאנשים – כשהוספתי לו עשר שניות. חנוך, נכון? די, חלאס, רוצה לסיים את הדיון היום. שלוש דקות, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם היום קואליציית Show me the money מוכרת ערכים תמורת כספים. לא ברור לי על מה הייתה הדרמה בצוהריים. הרי ברור שמה שמעניין את הקואליציה הזאת זה להסדיר את מעמדם של 71,000 משתמטים, ש-80% מהם זה חרדים. ברור שמה שהם רוצים זה להשיב את קצבאות האברכים, 620 מיליון ש"ח, ולהשיב את מעונות היום, אז ברור שהכול התלכד והדרמות לא ברורות. אבל מה קורה בינתיים? מה קורה בינתיים? סליחה, אדוני, תעצור לי את הזמן.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - - לא, בגלל שזה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מבקש לא להפריע, לא להפריע, בסדר?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא. הוא עושה דווקא כל פעם - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא לא עושה דווקא. זו החלטה שלי, החלטה שלי. גם בא מישהו, חבר, ואמרתי לו לא.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - - פותח לכולם. רק אני ביקשתי. מי ביקש?

היו"ר ניסים ואטורי:

ביקשו. ביקשו עוד. ואני מבקש לא לצעוק. אתה בקריאה שנייה, נכון?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

רגע, זה ממשיך, אדוני, זה היה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

יש לך שתי קריאות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תמשיך לשמוע - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

קריאה שלישית – תוציאו אותו החוצה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני, זה היה 2:20.

היו"ר ניסים ואטורי:

זה היה דקה, אני עצרתי בדיוק בזמן.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לא, לא עצרת, זה ממשיך.

היו"ר ניסים ואטורי:

אה, סליחה, סליחה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תחזיר לי את הזמן, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

בסדר, אי-אפשר, זה - - - תמשיכי לדבר, בסדר?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לא, אז יש לי עוד דקה, אני כבר אומרת לך. זה רץ כמעט דקה.

קריאה:

נכון. אני גם שמתי לב.

היו"ר ניסים ואטורי:

דיברת רק עשר שניות, תמשיכי עוד 30 שניות. קדימה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אבל מה קורה בינתיים? ממשלת 7 באוקטובר מחזירה אותנו יופי-יופי ל-6 באוקטובר: במקום פירוק חמאס ופירוז הרצועה מנשק, הממשלה עמלה על שיקום חמאס ומעבירה 4,200 משאיות, שעל 80% מהן משתלט חמאס. זה ניצחון מוחלט זה? זה ביזיון מוחלט. בעוד תושבי העוטף מלקקים את הפצעים ועדיין מצפים לשיקום העוטף על מנת לחזור לביתם, לאחר מחיר קשה מנשוא של הלוחמים שלנו, המילואימניקים, המשפחות השכולות, ממשלת "חמאס זה נכס" ממשיכה עם אותה קונספציה בדיוק של 6 באוקטובר. אזרחי ישראל היקרים, תדעו לכם שאתם משלמים מס לחמאס. ממשלה שלא למדה כלום ושום דבר. שעון החול ל-7 באוקטובר הבא התחיל לתקתק בקצב מהיר ועצבני. חמאס עכשיו, וראינו את זה היום בבוקר בכרם שלום, מתחזק, מוכר את הסחורה, ובכסף מגייס מחבלים ומשלם להם משכורות עתק, וכך חוזר הניגון. זה מחדל שאין כדוגמתו. נתניהו לא יוכל לומר שוב שלא העירו אותו בלילה. כדאי מאוד שכולם יבינו שמי ששולט בתוך הקו הצהוב זה חמאס, ומי ששולט מחוץ לקו הצהוב זה האמריקאים. והממשלה ממשיכה להעביר כספים. חמאס לא נחלש, רק מתחזק, מתעצם כלכלית ומגייס עוד ועוד לוחמים. אז איפה בדיוק הפיקוח, איפה השליטה שלנו? זו המציאות בשטח. במקום להיחלש, חמאס מתחזק. וממשלת סיסמאות של "ניצחון מוחלט" זו ממשלת כניעה לטרור. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה. את רואה, שרון, בסוף היה לך זמן ספייר. מוכן? שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, בחודשים האחרונים אנחנו עדים לתופעה מכוערת שמתרבה במערכת החינוך, וזו תופעת הגזענות. אני אומר את זה בצער רב. אנחנו מקבלים פניות רבות של תלמידים בערים שונות, אם זה באר שבע, אם זה חיפה, אם זה נוף הגליל, אם זה נתניה, על כך שתלמידים, גם תלמידים עולים וגם ילדים של העולים, תלמידים שנולדו בארץ, נתקלים בתופעה מאוד מכוערת של גזענות, אלימות מילולית, זה לפעמים גם הופך לאלימות פיזית. עכשיו, אני רוצה לשאול אתכם, חבריי, בעיקר מהקואליציה, כי אתם מייצגים את הממשלה, האם כל אחד מאיתנו רוצה לחנך את הילדים שלו לסובלנות לאחר, להכלת הדעה האחרת? אני באמת רוצה לשאול את כולנו כאן, בבית הזה, הבית שקיים כבר 77 שנה, שהיו בו ראשי ממשלה שדיברו במבטא, היו בו חברי כנסת ושרים שהיו עולים, הגיעו מכול המדינות, מכול העולם הגיעו לבית הזה – בסוף, כולנו ישראלים. תגידו לי, אתם רוצים שככה אנחנו נמשיך כחברה? אני לא נוהג לפנות למנהל הישיבה, אדוני היושב-ראש, אבל אני דווקא אפנה אליך. ההורים שלך עולים, נכון? עלו מעיראק, מלוב, נכון? נכון.

היו"ר ניסים ואטורי:

עשית תחקיר עליי? כן.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, לא תחקיר. אני יודע, אתה דיברת על זה, דיברת פה מהדוכן, אני זוכר את זה, יש לי זיכרון של שחמטאי. נעים לך שהיו אומרים לך: תחזור ללוב, או תחזור לעיראק, למרות שאתה נולדת בארץ, נכון? למה ילדים שנולדו כאן - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - צריך להביא לפה - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

- - למה שתלמידים - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

למי אמרו?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ילדים. מה, אתה לא מכיר את התופעה? אתה לא מכיר?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני חושב שכבר חלף הזמן הזה. מבחינתי, לפחות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, לא. אז הינה, אני אומר לך, לילדים שנולדו בארץ, למשפחות של העולים, אחרי 35 שנה מאז העלייה הגדולה, אומרים: פה זה לא רוסיה, תחזרו לרוסיה. למה הם צריכים לחזור לרוסיה? אנשים נולדו כאן בארץ, הם ישראלים לכל דבר. עוד כמה שנים ילכו לשרת ולהגן על המדינה. ולכן אני חושב שהתופעות האלה צריכות להידחות על הסף על ידי כולנו כאן בבית הזה, בלי קשר לוויכוחים פוליטיים, בלי קשר לקואליציה–אופוזיציה. אין מצב במדינת ישראל בשנת 2026 שיהיו תופעות מכוערות כאלה, במיוחד במערכת החינוך. אני חושב שמנהל בית הספר צריך להיות בעל סמכות לעצור את זה וגם להעניש וגם לקרוא להורים ולעשות שיחה. לא מספיק רק להגיד: אני מרחיק את התלמידים האלה לשבועיים, ואחר כך להחזיר אותם, אלה שמרשים לעצמם לדבר ככה. ולכן אני קורא לכל האנשים כאן בבית הזה, בואו ביחד, נתחיל לחשוב קודם כול לפני שאנחנו משתמשים במילים שאחר כך גם מתפרשות בצורה אחרת ברמת התלמידים. בואו נתחיל לחשוב איך אנחנו בקלות תוקפים אחד את השני, כי בסופו של דבר הילדים, ילדים הם לא מבינים, הם עדיין אנשים לא מבוגרים – אני כבר מסיים, משפט אחד. משפט, תן לי, נושא חשוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. משפט, בבקשה. קיבלת משפט, אבל רק משפט.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

משפט אחד. אני רוצה שכל אחד מאיתנו, כל אחד מאיתנו יחשוב, וגם הילדים שלנו ילמדו ויראו את הדבר הזה כאן. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני חשבתי שזה חלף מן העולם, לצערי אתה אומר שלא. חבר הכנסת אביגדור ליברמן.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, לשם שינוי אני רוצה לדבר על הכלכלה. אבל אני לא רואה פה שר. אה, הנה, שר יושב שם. אז אדוני השר, אני לשם שינוי רוצה לדבר על הכלכלה. לפני כחודש הציג פה שר האוצר תקציב וחלק שבחים לעצמו, לכלכלה וכו' וכו'. קודם כול, שמעתי את הנאום שלו ונדהמתי. פעם נוספת שר האוצר מוכיח שאין לו מושג בכלכלה. לפחות היה קצת מתנהל בצניעות ושותק. אז הוא הסביר שהינה, תראו, שער השקל כל כך חזק מול הדולר, והדולר הולך ונחלש. קודם כול, אדוני השר, הדולר נחלש כי זאת מדיניות אמריקאית: להחליש את הדולר כמה שאפשר כדי לשחוק את החוב החיצוני העצום. החוב החיצוני של ארצות הברית מגיע ל-38–39 טריליון דולר, ולכן יש להם כל העניין לשחוק את המטבע שלהם. דבר שני, היו שלושה הסכמים גלובליים על הראש של ארצות הברית, שגם החלישו. קודם כול, הסכם מרקוסור בין מדינות דרום אמריקה לבין מדינות האיחוד האירופי. ההסכם השני, שלדעתי הרתיח את טראמפ ואת ארצות הברית, הסכם סחר בין סין לקנדה. וההסכם השלישי, בין האיחוד האירופי לבין הודו, שעוזר מאוד לתעשיית הרכב של האיחוד האירופי. אז יש פה הרבה התפתחויות. אבל מעבר לזה, באמת יש לנו סקטור פרטי חזק מאוד, מצליח מאוד, למרות הממשלה – לא בזכות הממשלה אלא למרות הממשלה. דבר נוסף, בדיון שהתקיים פה כשהציגו את התקציב אמרתי: רשמתם תקציב שהוא באמת כולו פיקציה, אין שום סיכוי לעמוד ביעד הגירעון 3.9%, הגירעון יהיה לפחות 4.5%. היום כבר התבשרנו שנכון לרגע זה, הגירעון כבר 4.9%. לא 3.9% אלא 4.9%. ואני אומר לכם, בפעם הקודמת זאת הייתה הכנסה חד-פעמית ממכירת וויז למשקיעים זרים בארצות הברית. דבר נוסף, אדוני היושב-ראש – והדברים האלו מוקלטים – אין שום סיכוי לעמוד בתקציב הביטחון. תקציב הביטחון, כפי שהוא מופיע, הוא כאילו תקציב ביטחון של שווייץ, כאילו לא לקחו בחשבון מלחמה. מרוב הקופסאות ששר האוצר עושה, כבר אפשר לבנות מחסן שימורים. אני אומר לך שלפחות בתקציב הביטחון יצטרכו להוסיף עוד 30 מיליארד שקלים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

כל התקציב הזה זה פיקציה שלא משקפת את המציאות.

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היו"ר.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה להקריא לכם משהו. אני פונה פה במיוחד לתומכי הטרור בכנסת, אל תתבאסו. חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי: "ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל". ברור? "מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית. מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי". חוק-יסוד: הלאום, לא נגעתי. סמלי המדינה, השפה של המדינה, בירת המדינה. סעיף 4 – שפה: "עברית היא שפת המדינה. לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה; הסדרת השימוש בשפה הערבית במוסדות ממלכתיים או בפניהם תהיה בחוק". כדי לדבר בפרלמנט ישראל בערבית צריך להסדיר את זה בחוק, כל זמן שזה לא הוסדר בחוק, אתם תעמדו פה ותדברו עברית. אם לא טוב לכם לדבר עברית אתם מוזמנים לנסוע לירדן. אתם רוצים לא לנסוע לירדן? אין בעיה – למצרים, נראה אם יקבלו אתכם. לא בא לכם מצרים? ערב הסעודית. גם לא יקבלו אתכם. אולי יקבלו אותם באמת בסומליה, אולי בסודאן, אולי באתיופיה, אני לא יודעת. פה אתם אזרחים שווי זכויות ולכן אתם צריכים לכבד את החוק. והעובדה שאתם יושבים פה בכנסת ישראל ולא מכירים במדינה יהודית ואומרים את זה באל-ג'זירה, זה הופך אתכם, בעיניי, לתומכי טרור. עכשיו, אני פונה פה גם לאוכלוסייה הערבית וגם לאוכלוסייה הבדואית. אף אחד מחברי הכנסת הערבים לא מייצג אתכם, אתם לא מעניינים אותם. הם עומדים פה בכנסת ונואמים נגד השר איתמר בן גביר, נגד השר איתמר בן גביר – הריסות בנגב. אני בעצמי פניתי פה לוואליד אלהואשלה, זה שאוהב להגיד לי "חלאס", והצעתי לו פתרון. אמרתי לו: תגיעו להסכם שהשליטה באדמות היא במסגרת הסכמי שכירות האדמה מהמדינה. אתם גם תקבלו זכות, אתם גם תשלמו מיסים, תהפכו להיות שווים בין שווים, בזכויות ובחובות. בני הנוער שלכם יגדלו בתוך סביבה מתוקנת, בלי שנאות. כפי שחלקכם, חלק מהקבוצה הבדואית, כבר מתגייסת לצבא והופכת להיות לוחמת ללא חת. כולכם צריכים לקחת את זה כפתרון. הצעתי, אמרתי בואו, דברו עם ראש הממשלה, אני מציעה לכם פה פתרון. לא. במקום זה, לא רק שהם לא שולחים שום מילה לראש הממשלה או למי מטעמו, הם ממשיכים להתסיס פה, כאילו הם דואגים לחברה הבדואית. הבדואים, אני מסתכלת עליכם בעיניים. כמו שאתם רואים, אני כל הזמן איתכם בקשר. אתם תצביעו ליכוד, אתם לא תצביעו לחברה הערבית. כולם נורא מתלהבים עכשיו, וואו, איזה יופי. מתראיין לו הממריד והמסית יאיר גולן, שהוא הולך עם הרשימה המשותפת והם הולכים ביחד, אצים ורצים להם ביחד. קבלו – נבואה ניתנה לשוטים, לכן אני לא מנבאת לכם. אני יכולה להגיד לכם את הדבר הבא: המפלגות הערביות, כולכן ביחד, אבל ביחד, ביום טוב ובמאמץ רב, אולי, אולי יהיו לכם תשעה מנדטים, אולי. גם ליאיר גולן, אולי, אולי, בשים לב לטעויות הפטאליות שהוא ממשיך לעשות ולהוציא את דיבת לוחמינו רעה, אולי, אולי יהיו לו תשעה מנדטים, אולי. ובכן, יחד אתם 18 מנדטים. מ-100 המנדטים הללו, בעקבות הדברים ההזויים שמתגלים על אהוד ברק – כן, אהוד ברק, שרוצה להחליף אותנו באוקראיניות שצ'יק-צ'ק אפשר לגייר. מדהים.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו לא יפות מספיק, עליזה. אני ואת? לא, לא, אנחנו נשים לא יפות. חבר'ה, צריך להביא אותן מאירופה. ובכן, אני מסיימת ואומרת, הם יכולים לומר לנו מה שהם רוצים פה על החברה הערבית, אדוני היו"ר. אותנו לא מעניין אם אנשים הם ערבים או יהודים, זה לא שיקול שלנו. הדבר היחיד שמנחה אותנו זה מי שומר על עקרונות מדינת ישראל ומי לא.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ומי ששווה זכויות וישב כאן ויוציא את דיבת לוחמינו רעה, לא צריך להיות פה. כפי שאמרתי, לכו לירדן, נראה אם יקבלו אתכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת מירב בן ארי.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אהוד ברק רוצה נשים מאירופה, את מוכנה להסביר לי? מה לא מספיק בנו? אני לא הבנתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

שלוש דקות, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אפשר שקט? תודה. אני גם שמחה שעליתי אחריה, ככה אני אוכל לדבר על אזרחית שהיא אזרחית מוסלמית במדינת ישראל.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה אכפת לי שהיא מוסלמית?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא דיברתי אלייך בכלל. אני רוצה לדבר על לוסי אהריש, אני רוצה לדעת מה כל כך מפחיד את כל הגזענים במדינה הזאת - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תפריעי לי. - - זה שהיא מוסלמית, שמאמינה במדינה יהודית ודמוקרטית? מה כל כך הבהיל את כל הגזענים שיצאו מהחורים בזה שהיא אמרה "אינשאללה"? מה קרה? אם ירצה האל, זה מה שהיא אמרה. מה קרה כשהיא אמרה "הערבים אזרחי המדינה הזאת, על אפכן ועל חמתכן - - - בבחירות הקרובות הם ינהרו בכמויות אדירות לקלפי - - - עד אז, בשבת הם יצאו לממש עוד זכות דמוקרטית ויפגינו נגד האלימות". האמירה הזאת, טבעית לחלוטין, הקימה עליה את כל נציגי ערוץ צפון קוריאה. אני אתחיל עם טל מאיר, מערוץ הממשל: "היהודים, אזרחי המדינה הזאת, ישעטו בבחירות הבאות לקלפיות כדי לוודא שתומכי הטרור, שאת תומכת בהם לכאורה, לא יגיעו לממשלה. את יודעת למה? כי אנחנו רוצים להישאר בחיים". לוסי אהריש בחיים לא תמכה בטרור. אבל אם אפשר לסמן את כל אזרחי ישראל הערבים כתומכי טרור, אז למה לא? אני ממשיכה עם עוד נציג של ערוץ הממשל, יובל מלכא: מנסה להתנהג כיהודייה מן המניין, אפילו התחתנה עם יהודי, אבל שלא תשחק לנו אותה, קפץ לה הערבייה. כולה דיברה על זכויות דמוקרטיות – קפץ לה. אני רוצה להגיד משהו ללוסי, את מאכזבת את כל הגזענים במדינת ישראל. את מאכזבת, יש לך עמוד שדרה, את אישה, רחמנא ליצלן, יש לך דעות. את לא נכנסת להן לתבנית, כי מצד אחד את כזאת – נראית טוב, מאמינה בדו-קיום, התחתנת עם יהודי ועוד כזה מילואימניק. לא טוב להם, לא מסתדר להם טוב בתבניות שהם עיצבו. הם עיצבו ערבייה ככה, יהודייה ככה. את עושה להם סלט מטבוחה, גם זה וגם זה. אני רוצה להגיד לך עוד משהו, אם את תצפי בזה, ואני מקווה שתצפי, את לא צריכה את ההגנה שלי. את אשת תקשורת מעולה, הבאת הישגים מקצועיים בזכות עצמך. בכל יום את משלמת מחיר – כל יום מהיום שהיא הגיעה לעין הציבורית. ועדיין, בניגוד לכל ההשמצות הדוחות, את המעמד שלך הרווחת ביושר. לא קיבלת כלום בזכותנו, לא עשינו לך טובה, הבית שלך כאן, הזכויות שלך כאן וגם השפה שלך כאן. גם אם זה לא תמיד נוח לכל הגזענים. עוד מילה אחרונה. בשנות השמונים, כשהיינו ילדים, היה מותג שקראו לו מיס לוסי. אתם מכירים את הנקניקיות האלה, מיס לוסי?

אושר שקלים (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

מותג נקניקיות פופולרי. נכון, אושר.

היו"ר ניסים ואטורי:

מבקש לסכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת, הכול בסדר, היא דיברה חצי דקה. מיס לוסי – אני מסיימת, מ-ס-יי-מת. תן לי לסיים את הנקודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אמרתי לך, בסדר, תסיימי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

סבבה. נקודה על הנקניקיות של מיס לוסי. בשנות השמונים היה מותג מצליח שנקרא נקניקיות מיס לוסי, והוא היה מאוד מוצלח וכולנו אהבנו אותו. אני רוצה להגיד לך, לוסי אהריש, הנקניקים היחידים זה הגזענים האלה שלא מסוגלים לקבל אותך. אנחנו אוהבים אותך, תמשיכי. על אפם ועל חמתם, פשוט תמשיכי, לוסי. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני חושב שהיו אז נקניקיות טומי, זה היה בהקשר אחר. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני היו"ר, מעניין אם מישהו מהאופוזיציה ידבר על הדברים המחרידים והמזוויעים של אהוד ברק. מעניין.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. שלוש דקות לרשותך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אז למי שלא שם לב, יש אנרכיה ברחובות ישראל. כל דאלים גבר. מוחים מבוגרים, מעל גיל 80, מותקפים באלימות על ידי עבריינים, מרוססים בעיניהם בנפט ושמן. מטרידים אזרחים – אם זה אהרן ברק בן ה-89, חברי כנסת, עיתונאים או סתם פעילים, הטרדת אזרחים הפכה לשגרה. אנרכיסטים חרדים מתפרעים כל אימת שנעצר עריק, כפי שקרה במוצאי שבת באופקים. ההמונים התפרעו, שוטר נפגע מזריקת אבן, אבל במקום לאכוף את החוק המשטרה שחררה את העבריין. אנרכיה. נותנים מתנות למתפרעים. הגדילה ועשתה המשטרה והודיעה שלא תסייע למעצרי עריקים מחשש למהומות. יש לנו שוטרות ושוטרים נהדרים, אבל יש לנו צמרת משטרה שנמנעת מלטפל באלימות ברחובות, פוחדת לעמוד על משמר שלטון החוק, פוחדת לעמוד מול שר עבריין. האם מישהו מהקואליציה גינה את מתיזי הנפט? האם מישהו מהקואליציה גינה את משליכי האבנים והמשתוללים באופקים? חלקכם כנראה מפחדים לגנות את האלימות, אבל מה שחמור הוא שחלקכם, לצערי, מבקשים להיבנות ממנה, מהאלימות. למשל, מתחבקים עם עבריין בזוי כמו מרדכי דוד, מחוקקים חוקי השתמטות ומעמיסים עוד ועוד נטל על הציבור המשרת. והיום אנחנו מדברים על חוק ההתייעלות הכלכלית הביזיוני. החיילות והחיילים, הגיבורות והגיבורים, נלחמים בחזית, וקואליציית המשתמטים נועצת להם סכין בגב. וזה כל כך עצוב. זה לא רק על חשבון החיילים, זה על חשבון החברה הישראלית כולה. אתן לכם דוגמה. בשבועות האחרונים החלו נסיעות מבחן הקו הירוק של הרכבת הקלה בירושלים. לכאורה זה קו מהיר מהר הצופים לגילה, אבל רק חלק מהקו ייפתח השנה; פתיחת החלק שעובר דרך ציר בר-אילן להר הצופים תידחה. למה? בגלל אלימות של פלגים חרדיים. 330 מיליון שקלים חדשים הקצתה הממשלה למימון – הקשיבו טוב – נזקים שנגרמים על ידי מפגינים חרדים לעבודות הרכבת הקלה. ככה הם אומרים. אלימות פיזית נגד עובדי השטח, גרימת נזק לאתרי עבודה, שרפת כלים מכניים והנדסיים, פירוק והריסה של תשתיות שנבנו, השחתת רכוש וציוד קבלנים. 330 מיליון שקל. הם מתפרעים, ואנחנו משלמים. והתושבים כולם, גם החרדים, ממשיכים לחכות בתחנה לרכבת שלא מגיעה. אז הגיע הזמן להפסיק להיכנע לאלימות, להפסיק ללבות ולממן אותה. הגיע הזמן להילחם בה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר של חברי הכנסת יעל רון בן משה, סימון דוידסון, מאיר פרוש וניסים ואטורי בנושא: קושי בגיוס מאבטחים לתחנות רכבת בישראל ופגיעה בשירות לציבור. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת עדי עזוז, שלוש דקות לרשותך.

עדי עזוז (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום קיימנו דיון בוועדת החינוך על המחסור במורות ובמורים במערכת החינוך. את הדיון כמובן יזמה האופוזיציה, כי מהקואליציה אין שום דיון שבאמת עוסק בחיים עצמם.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

למה את אומרת את זה? בוועדה שלי אין דיונים?

עדי עזוז (יש עתיד):

למה אני אומרת את זה, מיכל? בוועדה שלך יש דיונים, אבל גם התקנות שאת מקדמת באמת יפה בוועדה, בסוף מי חוקק את החוק? ממשלת השינוי. אז כן, בסוף יש צד אחד של הבית שעושה חוקים חברתיים, ויש צד שפחות.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

עדי, כדאי לך לחזור בך. כדאי לך לחזור בך.

יונתן מישרקי (ש"ס):

הבעיה שהיא מתייחסת. היא צריכה להקשיב עד הסוף.

עדי עזוז (יש עתיד):

בדיוק. ותסביר גם אתה על הבעיה בבריאות. ברוך השם, כמה בעיות הממשלה הזאת מביאה – שלום, גברתי – בבריאות, בחינוך, ברווחה. אין חלקה אחת טובה שנשארה. מה הייתה הבעיה הכי קשה היום בוועדת החינוך? ביקשנו נתונים כדי להבין מה המחסור. משרד החינוך – מטי, תתפסי טוב-טוב את הכיסא – אין לו נתונים. הנתונים הכי שמרניים, שהממ"מ בעמל רב הצליח להשיג, וגם בתקשורת, זה שחסרים 6,000 מורות ומורים רק ביסודי. חסרות 3,000 גננות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אם לא יודעים, זה לא קיים.

עדי עזוז (יש עתיד):

בדיוק. זה מה שנאמר גם בתוך הדיון. אז אני פניתי למשנה למנכ"ל משרד החינוך, שהיה בדיון, ואמרתי לו: אדוני, אתם מגיעים למצב שאתם מפירים את חוק לימוד חובה. אם ילדים מגיל 13 עד גיל 18 לא יכולים ללכת לבית הספר בבוקר וללמוד ולחזור כשמסתיים יום הלימודים, אלא הורים צריכים בבוקר לקום להודעות שהגן שלהם סגור ושבבית הספר התבטלו השיעורים והם חוזרים הביתה, הממשלה הזאת לא מצליחה לתפקד גם בחינוך. באמת, יש איזשהו גבול לבינוניות, אבל פה זה באמת חוצה גבולות. ומה שאני שאלתי את המשנה למנכ"ל – יש הרי פתרון. דוח ועדת שפירא לא רק – מה הדוח? מי מינה את ועדת שפירא? במקרה אני הייתי באלו"ט המון שנים, עמוס שנים היה היו"ר שלי באלו"ט. איש מאוד מקצועי. שר החינוך מינה אותו. הוא הגיש המלצות, הגיש מסקנות, ביניהן לצמצם את הכיתות ל-19 תלמידים בכיתה, להעלות את שכר המורים. מאיפה נעלה את שכר המורים? מהעקיצה הזאת של 60 מיליארד שקל שעולה לנו ההשתמטות בשנה? אז שאלתי אותו מה בכוונת משרד החינוך לעשות בתקציב הנוכחי על מנת להיטיב עם ילדי ישראל. לי יש שני ילדים במסגרות החינוך, ילד בכיתה ב', ילדה בכיתה ה', עם 35 תלמידים בכיתה, כמו כל ילדי ישראל, ומורות שבאמת, חשוב להגיד מפה, עושות עבודה מדהימה וקשה מאוד ולא מתוגמלת.

גלעד קריב (העבודה):

לא כל ילדי ישראל. לכי תראי מה קורה אצל החרדים.

עדי עזוז (יש עתיד):

ומה אמר משרד החינוך? אין אגורה בתקציב הזה עבור ילדי ישראל. שקל אחד הממשלה – סליחה, באמת, הארורה הזאת – לא טרחה לשים עבור הילדים של כולנו. והחינוך שלנו זה לא ימין ולא שמאל, זה ישר.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חברת הכנסת יעל רון בן משה, בבקשה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ערב טוב. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אז אנחנו נמצאים באמת בשבועות לא רגילים בכנסת, והערב אנחנו כולנו מחכים לדיון וההצבעה על חוק ההסדרים, הפיצולים בחוק ההסדרים, וכאילו כולנו נורא נורא עסוקים בתקציב המדינה ומה הציבור יקבל ומה הציבור לא יקבל, כשכולנו בעצם יודעים שכל הסיפור כאן הוא חוק הפטור מגיוס. זה מה שעיכב את הדברים מלבוא למליאה בשבועות הקודמים, זה מה שעיכב את סדר-היום של היום כולו. ועוד זה מדבר וזה בא, אנחנו קוראים היום ב-ynet כתבה של גל גנות, ובהמשך יואב זיתון, על זה שמג"דים בצה"ל מספרים, מג"דים במילואים, שהם וחייליהם התבשרו שמקצצים להם בימי ההתארגנות בימ"חים, ימי ההתרעננות וימי העיבוד. וכאילו באמת אולי אנחנו במקום אחר, שאין בו מלחמה בכל כך הרבה חזיתות, תגובת צה"ל - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא הוגן, את צודקת. זה לא הוגן. זו חובה שלנו כחברי ועדת חוץ וביטחון. פונים אליי על זה - - - את צודקת, כל הכבוד לך על הנאום הזה. לא יכול להיות שאנחנו נקצץ, באמת – אנחנו הצבענו, וגם אתם השתתפתם בזה, בהצבעה להוריד את מכסת הימים ועדיין לקבל הטבות, ואז מורידים ללוחמים את ימי ההסתגלות. זו הזיה. אז כל הכבוד לך.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תראו איזה יופי, חברת הכנסת גוטליב ואני מסכימות.

טלי גוטליב (הליכוד):

ובמקביל - - -

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הלוואי שהיינו יכולים לנהל ככה עוד הרבה נושאים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

טוב, אבל הזמן שלך, יקירתי.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז אני ממשיכה בזמני, בבקשה, חברת הכנסת גוטליב, והדברים חשובים. והינה התגובה הערב של גורם בצה"ל, שאולי זה לא הוגן, כי זה גורם עלום שם: אנחנו מצילים את המילואימניקים מעצמם.

טלי גוטליב (הליכוד):

ממש. חוצפנים.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה זה הדבר הזה? איפה דובר צה"ל שיגיד: זה לא על דעתי, אני מגנה את הדבר הזה? לוחמי מילואים כבר לא צריכים את בית המלון שלהם – תגידו, אתם אמיתיים? עשרות אלפי חיילים, מאות ימי מילואים בשנתיים וחצי, עכשיו נמצאים בקו, עכשיו ישנים באוהל, מתארגנים למשמרת לילה, לתורנות עם בוקר, עם שחר. איזה בית מלון? מי ביקש מכם בית מלון? על מה אתם מדברים? בן אדם חוזר הביתה אחרי שהוא לא היה 60 ימים, מלבד הארבעה שמאשרים לו – כי גם סידורים אחרים כבר גמרו – אומרים לו: לא, לא, אתה תקבל שלושה ימי התרעננות, מתוכם שישי שבת. מי אתם? מתי אותו בן אדם ילך לראות רופא? ילך לסדר בבנק דברים שחיכו חודשיים? מתי הוא יבקר את הוריו המתבגרים שאולי זקוקים לעזרה? אתם מצילים את המילואימניקים מעצמם? אני קוראת לנציג צה"ל לגנות את הדבר הזה, לשנות את ההחלטות האלה. ואנחנו נפעל פה בבית הזה לשנות את הגזרה הזו. תודה רבה, ואני מצדיעה לכל המילואימניקים ובני המשפחות שלהם. התכוונתי לקרוא כאן הודעות מקבוצת הנשים בחטיבה שבעלי משרת בה, אבל אני רוצה לשמור אותן לרגעים שאני אהיה יותר רגועה. נשים מדהימות, שמחזיקות את הבתים שלהן ואת המדינה הזו ויישובים וקהילות שלמים – ואחרי זה אומרים לנו: אנחנו מצילים את המילואימניקים מעצמם. בושה וחרפה לצה"ל.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה על הדברים. חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה.

חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כבוד היושבת בראש, כנסת נכבדה, יש מי שעסוק בימים האחרונים בהשחרת דמותה של גיבורת ישראל סגן-אלוף אור בן יהודה. מתברר שבקמפיין נגד שירות לוחמות הכול הופך לגיטימי. אור, שזכתה בצל"ש, נפצעה כמפקדת פלוגה בהיתקלות בגבול מצרים. הקשר שלה נפצע מירי, אור חילצה אותו תחת אש ונפצעה בעצמה. היא המשיכה לנהל את הקרב ולפקד על חייליה, וסיפרה אחר כך, אני מצטט אותה: "אני המפקדת בשטח, אני לא יכולה להרגיש כאב. אני רוצה שללוחמים שלי יהיה מפקד, שתהיה להם ודאות, אני לא יכולה לקרוס. המשכתי לעשות הכול כרגיל". רק אחרי שהגיע מפקד אחר לשטח הסכימה אור שיפנו אותה לבית החולים. ב-7 באוקטובר אור קפצה בלי פקודה ובראש חייליה לעוטף. ליד מוצב סופה, שהוקף במחבלים, היא טיפסה על סוללת עפר והביטה לכיוון עזה. מול עיניה ראתה עשרות מחבלים וטנדרים שועטים לכיוונה. בקור רוח אור מיקמה את חייליה, ובמשך זמן ארוך הם נלחמו באומץ וחיסלו עשרות מחבלים. אגב, היו מי שהפיצו השבוע את השקר שבהכשרה שלה אור כלל לא עמדה ברף המבצעי. אלא שהעובדות מספרות סיפור אחר. כשאור סיימה את השלב הבסיסי בקורס הקצינים, הפנו אותה להשלמה של תומכי לחימה. אור התעקשה לעשות השלמה של חי"ר, שהרי אם רוצים אותה קצינת חי"ר היא צריכה לעשות בדיוק כמו יתר הקצינים. בתוך השקרים והלכלוך שהופצו, ראויה אור ששמה יישאר נקי ושנכיר לה טובה. אני מאחל לכל חייל או חיילת, גם לילדיי, שהמפקדת שאחריה הם ילכו תהיה סגן-אלוף אור בן יהודה. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ערב טוב, גברתי היושבת-ראש, השר שנמצא איפשהו כנראה והח"כים והח"כיות. שלוש דקות על שתי הצעות רעות שעברו, צלחו את ועדת הכנסת בדיון על הפיצולים, ואני מקווה שוועדת הכספים והוועדה לפרויקטים לאומיים - - -

גלעד קריב (העבודה):

השר - - - תעצרו את הזמן.

היו"ר לימור סון הר מלך:

כן, כן. רגע, אז אני עוצרת שנייה. בבקשה, אפשר לקרוא לשר להיכנס? הינה השר. בסדר, אפשר.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שלום השר. שני נושאים שצריכים לרדת מסדר-היום, אם לא בוועדת הכנסת, אז דרך הוועדות שבהן נידונות ההצעות הללו – האחת, ההצעה בנוגע למס רכוש. מהאוב העלו את המיסוי הזה, שהוא מגיע, תשימו לב טוב, ביוזמה של אגף התקציבים באוצר, אבל בהתנגדות של רשות המיסים באוצר. למה רשות המיסים מתנגדת לאפיק הזה של גביית כספים? מהסיבות שהמיסוי הזה ירד לאפס לפני 25 שנה. למה הוא ירד? כי היה מסובך לגבות, זה עלה כסף, זה עלה בדיונים משפטיים, זה גם לא היה ראוי. והינה החוק הזה מאפשר לנו לגבות מחקלאים שמגדלים – ולצורך העניין, גם אם הם לא מגדלים – את המיסוי, 1.5% ממה שלכאורה אפשר להוציא שם. זו כמובן איוולת ממדרגה ראשונה. זה מאפשר למסות, ללא שום תזרים מזומנים, אדמה פרטית – שיש לא מעט במגזרי המיעוטים. לא עושים מזה ביזנס. זה המעט, כבשת הרש, שיכולים שם לגדול ולבנות בתים בצורה סדורה. במרכז, כאשר יש שטחים כאלו, ריקים, ברוב המקרים הם לא נבנים לא בגלל ספקולציות, אלא מפני שיש תהליכים ביורוקרטיים קשים. המיסוי הזה צריך לרדת מסדר-היום. מי שרוצה לגבות כסף, שיעשה את זה בזמן שיש כסף, באמצעות מס שבח, מס רכישה וכו'. הנושא השני, גברתי היושבת-ראש – יש לנו 30 שניות לומר לגבי הרפורמה, רפורמת החלב. זו התעללות בענף מופלא, יעיל ומתייעל מזה 15 שנה, שיכול להמשיך להתייעל לו לא הייתה באה לעולם אותה רפורמה, שאני מקווה שתצא מן העולם. העיקרון הוא שאנחנו – זאת ההצעה שמגיעה אלינו – אנחנו מבטלים תכנון, עלק. אז ראשית, לא מבטלים תכנון – משאירים את זה בממשלה, במקום אותה מועצת חלב, שיש בה גם את הממשלה. בכל העולם הנאור יש תכנון בענף החלב, או באמצעות היצרנים, יצרני החלב, או באמצעות המחלבות. יש לנו משק יעיל, יש לנו משק שיודע לייצר את מה שצריך, ויוקר המחיה בכלל לא נמצא במקום שבו שר האוצר מציע לטפל. אני מקווה שהכנסת הזו תגלה אופי, ובוועדה המתאימה אנחנו נפצל את היוזמה הזו לשלום. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

גברתי היושבת בראש, שבנו, מספר חברי כנסת, מהלוויה של מורה, מנטור, איש מופת שהיה בבית הזה, חבר הכנסת אלי אלאלוף. ראיתי, איימן, שניגשת לרעייתו ונישקת אותה. זה היה משהו מאוד מיוחד. ומירב נאמה נאום מרגש, כבת טיפוחיו בראשית דרכה, כיזמת חברתית. המון דברים נאמרו ועליהם אני לא רוצה לחזור. גם כתבתי את זה בפוסט.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אנחנו פתחנו היום את ועדת הבריאות בדברים לזכרו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ראוי ומצווה לדבר באיש הזה - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

נכון.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - שגדלות מעשיו השפיעה על מאות אלפי ישראלים, גם בגיל הרך, גם נוער בסיכון, גם נשים נפגעות, גם סטודנטים, גם קהילות, גם בינוי, גם מאבק בעוני בכל דרכיו. אני רוצה לדבר על הגאונות האישית והחברתית של אלי אלאלוף, כפי שהוא ידע לבצע פרויקטים – את זה אנחנו יכולים ללמוד ממנו, לנסות לקחת. עיקרון אחד שאלי טבע בקרן סקט"א- רש"י – הוא היה בחוץ לארץ, פגש את משפחת לוון, גוסטב לוון, מיזג שתי קרנות ואמר: אחת, אנחנו לא נפעל בקטן, אנחנו נהיה נועזים. נבוא לשנות מדיניות חברתית וכלכלית במדינת ישראל, לא פרויקטים קטנים; לשנות את פני המדינה, למשל, להקים רשת של בתי ספר. יש לקרן רש"י את דרכא, רשת בת עשר שנים, פחות, כבר עם עשרות אלפי תלמידים. זה לחשוב בגדול. שתיים, שותפויות – יש לי צוות שיודע לבצע, יש קהילות אמריקאיות שרוצות להשקיע, אני אהיה המבצע. אני אמנף את הכסף שלי כקרן ונביא כספים של מי שאין לו יכולת ביצוע. וככה השקיעו בו על כל שקל – חמישה שקלים. הוא היה כתובת להמון קרנות. העיקרון השלישי של אלי הוא: אני לא לבד, אני עם הממשלה. אני מתחיל בלי הממשלה, אבל אני מכניס את הממשלה לרעיון. אפשר לראות את זה בפרויקט ההזנה בבתי ספר, פרויקט שפעל בשנות השישים והשבעים, נרצח בשנות השמונים עם המשבר הכלכלי והניו-דיל הכלכלי של ישראל באינפלציה של 1985. ואלי אמר בשנות ה-90: למה אין הזנה בבתי ספר? ילד שלא אוכל זה על הפנים. בוא, אני מתחיל להאכיל כמה אלפי ילדים. מימון מלא של קרן רש"י. הולך לממשלה: תני לי 30%; הולך לעירייה: תני לי 30%; הולך להורים שיכולים: תנו 30%; מי שלא יכול, שלא ישלם. מי שיכול לשלם, אם האוכל עולה 15 שקלים ליום – ההורה ייתן 5 שקלים. 30% ועוד 30% ועוד 30% – 90%. ממימון מלא. היום יש פרויקט הזנה בבתי ספר – אם לא מאות אלפי ילדים בישראל אוכלים בבתי ספר בזכות אלי אלאלוף, במימון מדינה, רשויות מקומיות, ההורים ובניהול של קרן רש"י, כמעט ללא מימון. היכולת להכניס – אני רוצה אולי עוד כמה - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

הרשות למאבק בעוני היא שלו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, אני רוצה לדבר על דרכי הפעולה שלו. תבדקו מי ההנהגה של קרן רש"י. אלמליח, מנהל כספים מדימונה, בחור מהציונות הדתית, בנו של הרב הראשי של דימונה אלמליח; מרדכי כהן, מרוקאי מחצור הגלילית. ככה תראי את כל ההנהגה של קרן רש"י, בני הפריפריה, מנכ"לים של עמותות. יהודה חניבד מירוחם אמר: אני אקח את אלה שחושבים שהם לא יודעים לנהל ואני אעשה איתם את הקרן המובילה בישראל. הם ידעו אנגלית, ידעו אסטרטגיה וידעו לעשות אקסלים, והקרן הזאת השקיעה – מה אתה אומר?

אושר שקלים (הליכוד):

אני אגיד לך משהו?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן.

אושר שקלים (הליכוד):

אומרים שלא אומרים שבחו של אדם בפניו, אבל גם לך יש זכות מאוד מאוד גדולה כראש עיריית ירוחם לשעבר.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אבל אני אגיד לך שאלי נתן לי את המתנה הכי גדולה לירוחם. קודם כול, הוא האמין בי. הוא הכיר אותי כיזם חברתי, כמי שהקים עמותה, ואמר לי: רוץ להיות ראש עיר. היום רוביק דנילוביץ' אמר לו בהספד – דקה-שתיים, זה מיוחד, חבר כנסת. גם כשאני אמות תוסיפי שתי דקות למי שידבר עליי, בסדר?

היו"ר לימור סון הר מלך:

חס וחלילה. אגב, גם אני אלמליח בבית.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

דיאלנה, אלמליח. אז הוא בא ואמר: מיכאל, אני בא איתך לירוחם. הוא אמר לרוביק דנילוביץ' כסגן: הגיע זמנך להיות ראש עיר, ולי הוא אמר: הגיע זמנך, ואני אעזור לך. הוא הביא לי שני אחים נפלאים, את האחים סאם וג'ימי פינטו, שהשקיעו בירוחם עשרות מיליונים והשקיעו גם בפיתוח הכלכלי. יש לנו מלון בבעלות הקהילה. שמו שם 6 מיליון. הקימו כרם, ויין יוצא מירוחם, יקב פינטו. את כל המתנות האלה קיבלנו מאלי אלאלוף. אפשר עוד לדבר עליו המון-המון, ואני גם פועל עכשיו שייכתב ספר שמספר את הסיפור שלו, כי האדם הזה בענווה שלו מעולם לא עסק בלכתוב את סיפור חייו. סיפור חייו, ראוי שייכתב, ואני מקווה שתהיה לנו הזכות יום אחד, כולנו כחברי כנסת, לקבל את הספר הזה. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה. יישר כוח, באמת.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת – אני רוצה לברך את חברי הקואליציה. באמת הצלחתם לייצר פה תפיסה פוליטית חדשה, ממש המצאה ישראלית: מנהיגות ללא מנהיג, אחריות ללא אחראי. המצאה יפה. שמעתי את השרה עידית סילמן בריאיון, והיא סיפרה בלהט איך חמאס חפר מנהרות מתחת לאף שלנו במשך עשרות שנים. אבל אז, כששאלו אותה את השאלה המתבקשת: מי היה ראש הממשלה בזמן שחפרו פה עיר תחתית? אז היא ענתה בשיא הטבעיות: מה זה משנה? זה בנימין נתניהו, אבל מה זה קשור? באמת מה זה קשור, עידית? מה זה קשור? ממתי לראש הממשלה יש בכלל קשר למה שקורה במדינה שלו? הרי כולנו יודעים שראש הממשלה הוא בסך הכול עוד אזרח מן השורה בישראל, לא מישהו עם סמכות מיוחדת. ואם זה לא מספיק, הגיע חבר הכנסת ניסים ואטורי. הוא הסביר לנו שלא היו מספיק פצצות במלחמה, שאין תחמושת, שחיילים נשארו בלי גיבוי אווירי, כי אנחנו תלויים באמריקאים במקום לייצר לבד. יפה. אבל כששאלו אותו: רגע, חבר הכנסת הנכבד, מי עמד מאחורי כל המערך הזה? מי עמד בראש המערכת בזמן המחדל העצום הזה שאתה מתאר? מי הזניח את התחמושת? פתאום התשובה השתנתה: די כבר עם הבולשיט הזה. כל הזמן אתם חוזרים לבנימין נתניהו. הבנתם, חברי הכנסת? כשמצליחים בתקיפה באיראן זה נתניהו. זה הוא שהנחה, זה הוא שיזם, לא אף אחד אחר. גאון, וצריך לתת לו את הקרדיט על ההצלחה. אבל כשחסרים פגזים – די עם הבולשיט. כשחופרים מנהרות מוות מתחת ליישובי הדרום – מה הוא קשור? כשאלפי ישראלים נרצחים במיטותיהם ונחטפים לעזה – לא העבירו לו מספיק מידע. חבריי חברי הכנסת, התרגלנו להנהגה של טרמפיסטים, אנשים שיושבים במושב הנהג של המדינה ומחזיקים בתארים ובסמכויות, נהנים מלשכות ונהגים, אבל ברגע שיש תאונה – הם בכלל היו במושב האחורי; הם לא ידעו, הם אפילו לא מכירים את הנהג. אני מציע לחבריי בקואליציה, תגידו לאיש הזה שאתם כל כך מעריצים שאי-אפשר להיות מר ביטחון על שלטי חוצות ולהפוך למר "לא ידעתי" כשקורה כאן המחדל הכי גדול שקרה בתולדות המדינה. אם זה לא משנה מי ראש הממשלה, אז למה אתם פה? למה הוא בתפקידו? לכו הביתה. תנו לאנשים שמוכנים להחזיק בהגה וגם להישיר מבט לאזרחים כשקורה אסון ולהגיד להם: אני אחראי. כי לעם ישראל, גברתי היושבת-ראש, משנה מאוד מי עומד בראשו, והוא יגיד את דברו בקלפי ממש-ממש בקרוב. תודה רבה, גברתי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

גברתי היושבת-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אדוני השר, הצעת החוק שאנחנו דנים בה עוסקת בפיצול חוק ההסדרים, אבל האמת שאנחנו לא מדברים על פיצול, אלא על חיסול. בדיוק כמו בהצעות החוק שנושאות את הכותרת פיצול תפקיד היועצת המשפטית, כאשר בפועל מדובר בוועדת החוקה בחיסול מוסד הייעוץ המשפטי. לא פיצול, אלא חיסול. מכירת חיסול של מדינת ישראל. נתניהו, באמצעות שליחיו, מוכר את ביטחון ישראל ואת הציבור המשרת לחרדים. סמוטריץ' מוכר גם את הציבור המשרת, גם את ביטחון המזון של מדינת ישראל וגם אלפי חקלאים שיושבים לאורך כל גבולות המדינה. אמיר אוחנה, יושב-ראש הכנסת, ואופיר כץ, יו"ר הקואליציה, מכרו את הכנסת. הם מכרו את הכנסת כשהם משאירים פחות מ-30 ימים לדיון בתקציב המדינה. מכירת חיסול שלמה של מעמד הבית הזה. השר כץ – הוא מוכר את המילואימניקים ביחד עם ביסמוט. הממשלה כולה מוכרת 1.5 מיליון אזרחים ותיקים שבתקציב הזה אין בעבורם – תעזבו בשורה – אין בעבורם אגורה שחוקה. אגורה שחוקה. ראש הממשלה שלנו בן 76, אבל האזרחים בני גילו לא מעניינים אותו. הוא לא זורק לעברם מטבע אחד של צדקה. והקואליציה? הקואליציה מוכרת במכירת חיסול את התינוקות ואת הפעוטות של מדינת ישראל. שני תינוקות איבדו את חייהם במעון לא מפוקח, אבל בתקציב הזה מקצצים למינימום מחפיר את תקציב הפיקוח על המעונות. ובן גביר, בן גביר כבר ממזמן מכר שני מיליון אזרחים ערבים לידי ארגוני הפשיעה. מכירת חיסול מוחלטת של החברה הישראלית. עכשיו, כשיש מכירת חיסול, יש שתי אפשרויות: או שהסחורה פגומה, או שהמנהל מופקר ופושע. מכיוון שהחברה הישראלית היא זהב טהור, הסחורה הכי טובה בעולם, המסקנה המתבקשת היא שמנהל החנות הוא מופקר ופושע, ומנהל חנות מופקר ופושע, אחת דינו – להיזרק.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר איתכם על הגב' לוסי חנטריש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? למה לדבר ככה?

אושר שקלים (הליכוד):

דבר ראשון, מה זה חנטריש? חנטריש זה בלוף. בלוף – ביטוי סלנג המתאר דבר שטות, או גם תיאור לחוסר אמינות. אז הבלוף של הגב' לוסי נחשף שוב ושוב, והפעם ביתר שאת. בסוף השבוע פצחה העיתונאית לוסי במונולוג שכולו התרסה ושנאה נגד רבים מעם ישראל - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה היא אמרה? עכשיו שמעתי אותה שוב.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת מירב, הוא בזכות דיבור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה היא אמרה?

אושר שקלים (הליכוד):

- - בעודה מתגרה, בעודה מתגרה - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה היא אמרה?

היו"ר לימור סון הר מלך:

מירב, אבל הוא בזכות דיבור.

אושר שקלים (הליכוד):

- - בעודה מתגרה – ציטוט: הערבים ינהרו לקלפיות על אפכם ועל חמתכם, ומוסיפה את המילה שבתרגומה מערבית: אם ירצה השם. אז דבר ראשון לגב' בלוף, מי ששימשה עבור רבים מאיתנו כגשר של שלום, של דו-קיום: נחשפת שוב בקלקלתך, ובעיני רבים את סמל של כפיות טובה, של צביעות ושל חוצפה. האם עיתונאית יהודייה הייתה יכולה להתבטא כך במדינה ערבית? כמו כן, מדינת ישראל היא אכן יהודית ודמוקרטית, אך קודם כול מוגדרת כמדינת הלאום של העם היהודי והעם היהודי בלבד, על אפך ועל חמתך. אז נכון שישנם כאלה, מתוכנו אפילו, שגם מאסו ברעיון הזה, אבל לא ניתן לך ולשכמותך להרוס את המדינה הזו, למרות דמוקרטיית היתר והחופש המרבי שאתם מקבלים כאן. אם את תומכת לכאורה, גב' לוסי חנטריש, ברשימה שמצויים בה תומכי טרור, שלא רואים בחמאס ארגון טרור, מה זה אומר עלייך? אז אני דווקא רוצה להודות לך, הגב' חנטריש, על שגילית לכמה תמימים מתוכנו עם מי אנחנו מתמודדים ועל מה הבחירות האלה. השמאל המופקר וחסר האידיאולוגיה מתכוון להטיל את יהבו על קולות הערבים, בדומה – אני רק מזכיר, גברתי היושבת-ראש – למי שעוד חיכו בערב הבחירות הקודמות לספירה של בל"ד, מפלגה קיצונית שלא מכירה בזכותנו, בזכותו של העם היהודי, על הארץ הזו. לכן, הקרב בבחירות האלה הוא על הבית שלנו, על זכות קיומנו כאן, ולא למדינת כל אזרחיה שזמנה יהיה קצוב עד לחורבנה הסופי. אז קחי בחשבון, הגב' חנטריש, שאת אורחת במדינת היהודים, כי ככה, זו המציאות, ואם זה לא מוצא חן בעינייך, את מוזמנת לעזוב ואף לקחת איתך כמה מהח"כים שונאי ישראל ותומכי הטרור שנמצאים כאן. אנחנו נמשיך לאהוב, לטפח את המדינה האהובה שלנו, ונשאף לחבר את כל מי שיקשור את גורלו יחד עימנו בשותפות אמיתית. ולך, הגב' חנטריש, כבר לא נאמין.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אושר שקלים (הליכוד):

גם אם לא תרצה, אתה מוזמן לשתות את הביוב של עזה. את הביוב של עזה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת שקלים.

אושר שקלים (הליכוד):

הבנת? תשתה את הביוב של עזה ותיהנה ממנו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה הביוב. אתה התגלמות הביוב.

אושר שקלים (הליכוד):

אם תרצה או לא תרצה, לא תרצה – תשתה את הביוב של עזה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת אחמד טיבי, קריאה ראשונה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אחמד טיבי, רק?

היו"ר לימור סון הר מלך:

כן, קריאה ראשונה.

אושר שקלים (הליכוד):

ואתה מוזמן לקחת את תומכי הטרור שאיתך.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת אושר שקלים, אני – פעם אחרונה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא לקרוא לו, לא לקרוא לו, הוא יהודי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, שעות המתנו למוצא פיהן של המפלגות החרדיות, אם יתמכו או לא יתמכו בהצעה. השיח סביב חוק ההשתמטות מנסה לצייר בפנינו מציאות שקרית ופשטנית, כאילו יש רק שתי אופציות: או תורה או שירות; או בית מדרש או אחריות למדינה. אבל המציאות, חברים, מורכבת הרבה יותר, והיא גם הרבה יותר אמיצה. יש קולות שפויים במדינת ישראל: קולות שלא צועקים אלא בונים, שלא מפלגים – שמחברים. הם מוכיחים שאפשר אחרת – אפשר להיות בן תורה שמשרת, אפשר ללבוש מדים ואפשר לקיים גם את הציווי היהודי והמוסרי "לא תעמוד על דם רעך", בהידור, בלי לוותר על עומק רוחני, על לימוד, על זהות. בישיבת משמר התורה בראשות הגאון רבי דוד לייבל, שאי-אפשר לחשוד בו שהוא לא חרדי והוא לא לומד תורה, זו לא סיסמה, זו דרך חיים. אני נחשפתי לדבריו ובאמת חשבתי לעצמי: זה מה שאני זוכרת מילדותי, זה מה שחינכו אותי. מעולם לא שמעתי: זה משרת, זה לא משרת. אני שירתי, בנותיי, שהיו פטורות, שירתו, בתי היום קצינה ומשרתת, וככה אני רואה. יש פה לא מעט אנשים וחברי כנסת שילדיהם משרתים והם גם שייכים למגזר הדתי. בחור ישיבה שנכנס למסגרת שירות חרדית אינו נושר, אינו מתפשר ואיננו עוזב; הוא נשאר בחור ישיבה גם כשהוא על מדים. הראש בסוגיה, הלב בבית מדרש ואחריות על הכתפיים. זה בדיוק הקול שחסר כאן, בכנסת ישראל – לא כפייה, לא הסתה, לא הכללות גסות אלא חיבור, אחריות ושותפות אמיתית. מי שבאמת דואג לעולם התורה, מבין שהוא מתקיים דווקא, דווקא, כשהוא מחובר לעם, לחברה, למציאות החיים; מי שבאמת דואג לביטחון המדינה, מבין ששירות מתוך אמונה, ערכים, מחויבות רוחנית, היא כוח ולא איום. הוויכוח האמיתי איננו בין תורה לצבא, הוא בין קיצוניות מתבצרת, בין חקיקה שמעמיקה נתק, לבין מדיניות שמאפשרת בחירה, אחריות ושילוב. בזמן שיש מי שמנסה לעגן השתמטות בחוק, יש מי שבוחר בדרך של אחריות. זה המקום שאני רוצה לפנות באופן אישי לאחינו החרדים הצעירים הנאורים, שבתוך ליבם ונפשם – ואנחנו כבר רואים לא מעט מהם – מתנגדים לעובדה, מתנגדים לעובדה שהם לא ישרתו, מתנגדים שהם לא יהיו חלק מהעם הזה, שרואים את האחים האחרים שהולכים: עשו מה שטוב לכם ולמדינה, ואל תשכחו לעולם שזו המדינה שלכם. אתם בונים את הדור הבא שלכם. אנחנו מאמינים בלומדי תורה, ואני חושבת שיש את כל התנאים ללמוד תורה בצבא ההגנה לישראל. תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

אבי מעוז (נעם):

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ממשלת בנט-לפיד-עבאס רצתה לבצע רפורמה במערך הכשרות הממלכתי, והכניסה אותה, את הרפורמה, לחוק ההסדרים, כי בחבילה אחת עם חוק התקציב זה הכי קל – יש משמעת קואליציונית, אין דיונים, חרב ההליכה לבחירות מעל הראש. כל חבריי שהיו בקואליציה יחד איתי, גברתי היושבת-ראש, נלחמנו בחירוף נפש כנגד היוזמה הזאת. לא הצלחנו. זה בסוף עבר – הרפורמה במערך הכשרות לדאבוננו עברה בתוך חוק ההסדרים. מה שקורה עכשיו עם שר האוצר הנוכחי זה בדיוק אותו דבר. שר האוצר רוצה להעביר את רפורמת החלב. זה חוק שנוגע לתקציב? לא. זו רפורמה מבנית מרחיקת לכת? כן. אז מן הראוי היה שהיא תעבור בהליך חקיקה רגיל של הכנסת, כולל דיונים במליאה, בוועדות, ללא לחץ זמן ודדליין של העברת התקציב. אבל הממשלה ושר האוצר בוחרים לעקר את עבודת הכנסת, ולהשתמש בה בעזרת השוט של המשמעת הקואליציונית כדי להעביר על הדרך גם את הרפורמה הזאת. כמובן שיועמ"שית הכנסת שגית אפיק אמרה בצורה ברורה את המובן מאליו – שרפורמות מהסוג הזה, אין להן השפעות ישירות על הכנסות והוצאות המדינה, ולא אמורות להיכלל בחוק ההסדרים. אז אמרה. בשביל זה יש את המשמעת הקואליציונית על ראשה של ועדת הכנסת, שאישרה להעביר את הרפורמה במשק החלב – לוועדה של מי? של חבר כנסת מהסיעה של שר האוצר. למה? כי שר האוצר מאיים ללכת לבחירות. אז שר האוצר שולף את האיום בהקדמת הבחירות בחודשיים על הרפורמה במשק החלב, אבל על המהות של המדינה, על הנשמה של המדינה, על הזהות היהודית של המדינה, לא ולא. כשהעליתי כאן להצבעה את ביטול סעיף הנכד בחוק השבות – נושא שמופיע גם בהסכם הקואליציוני של סיעת הציונות הדתית – שר האוצר לא איים להפיל את הממשלה אם הצעת החוק הזאת לא תעבור. להפך, הוא וחבריו לסיעה בחרו להיעדר מהמליאה. כשהעליתי כאן להצבעה את הצעת החוק מיהו יהודי במרשם האוכלוסין, זה לא היה מספיק חשוב כדי שהוא יאיים להפיל את הממשלה אם הצעת החוק לא תעבור. להפך, הוא וחבריו לסיעה בחרו להיעדר מהמליאה. אבל רפורמת החלב? על זה הוא מאיים עלינו בהקדמת הבחירות? חבריי מהקואליציה, הפרתם את האיזון שבין הרשויות והפכתם את הכנסת לבובה על חוט בידי הממשלה. תגידו, אז מה בעצם ההבדל ביניכם לבין הממשלה הקודמת מבחינת הזהות היהודית של המדינה? תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא, לפעמים אני לא מבין את נתניהו. זאת אומרת, הוא טוען כל הזמן שתופרים לו תיקים ורודפים אותו בזמן שהוא נמצא במשפט על מרמה, שוחד והפרת אמונים. זה אחד הטיעונים המרכזיים. מה גורם לו לעלות, לשווק ולפתוח לעצמו תיקי חקירה? למה הוא צריך להפר – אני לא מבין את הראש שלו – מדוע הוא צריך להפר חוק? למי שלא יודע, חומרים שבן אדם הגיש למבקר המדינה, ולא משנה מי הוא, ומוציא אותם לפני הוצאת דוח המבקר – זאת עבירה פלילית על פי חוק. הוא פתח לעצמו תיק. הוא פתח לעצמו תיק. אז מה הוא יגיד מחר? מי רודף אותו? צילו רודף אותו? מה עשה שרודפים אותו? וזה לא החוק היחיד שהוא מפר באותן נסיבות, ואני בכלל לא מדבר על הקטע של השקרים. הוא שיקר. בכל דבר הוא שיקר. אבל גם לשקר צריך לדעת. אל תשקר ותפתח לעצמך גם תיק פלילי. גם שיקרת, גם פתחת תיק. עכשיו מה שצריך לעשות ומה שנכון לעשות – שמי שאמון על חקירות, יסתכל על מה שהיה, ואם מה שאני אומר הוא נכון, שיפתח חקירה. מבקר המדינה, הייתי מצפה ממנו להגיב בחומרה על מה שעשה בנימין נתניהו מול המבקר, שמצד אחד הוא מהלל אותו באותו דיון או אותו דיבור, ומצד שני, הוא פוגע בעבודה הכי בסיסית של המבקר. כן, נתניהו פתח לעצמו תיק, ולא בפעם הראשונה. כנראה גם מחר הוא יגיד, שרודפים אותו. צילו רודף אותו. הנושא הבא שקורה, וגם הוא קשור לבחירות המתקרבות: נתניהו החליט להעביר את המטה למאבק בפשיעה בחברה הערבית, שהוא הקים אותו ברוב הוד, בלי שום ביצועים, באיחור ניכר – להעביר אותו לבן גביר. התגאית רק פה: אני אטפל, ועכשיו אתה מעביר. למי אתה מעביר? עכשיו, בן גביר, כמו ילד מתלהב, אומר: כן, כן, תביאו, תביאו, אני אטפל. ראיתם איך הוא מטפל? הפשיעה בכל הארץ – קטסטרופה, בדרום, בצפון, יהודים, ערבים, דרוזים. הפשיעה בחברה הערבית – כל יום נרצח בן אדם: אתמול פצוע קשה בטירה, שבוע שעבר שלושה נרצחים בטירה, אתמול באופקים. איפה בן גביר? היה באופקים? הסתובב באופקים? עכשיו יעבירו לו את המטה ללוחמה. נתניהו בבחירות הקרובות יגיד: זה לא אני, זה בן גביר, אבל הכתם, הכתם של מינוי עבריין, גזען ולאומן להיות שר לביטחון אישי של כולנו, לא ירד מנתניהו. גם אם הוא יעביר את המטה – להגיד לכם סוד שנתניהו יודע? המטה הזה לא עשה כלום מאז שהוא הקים אותו. נתניהו לא עשה ישיבה אחת מאז שהוא אמר שהוא עומד בראשו ועושה ישיבות, ובן גביר – בן גביר.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת איימן עודה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושבת-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, היום נפרדנו מבן אדם יקר, אלי אלאלוף. בן אדם, בן אדם ערכי. כשהיינו פה ביחד בכנסת ונשאלתי: מי חבר הכנסת שאתה מרגיש איתו הכי טוב ולא מהסיעה שלך – עניתי הישר: אלי אלאלוף. מיכאל ביטון דיבר עליו. אני רוצה להוסיף שהוא דיבר בהרבה רגש על יחסי ערבים–יהודים במרוקו, בהרבה רגש. והוא כל כך רצה שהיחסים בין ערבים ויהודים פה, בתוך מדינת ישראל, יהיו יחסים טובים כמו שהיו במרוקו. הבן אדם, התחברתי אליו, אהבתי אותו, הערכתי אותו. היום השתתפתי בלוויה בשביל לחלוק כבוד אחרון לבן אדם ערכי. סגלוביץ', אני גם כך אדבר אליך. אני מעריך אותך מאוד, ואני יודע שיש בינינו פערים, יש ויכוח בינינו, יש אי-הסכמות, אבל אני רואה את הבן אדם שבתוכך. את המילים שדיברת על הפשיעה עכשיו – ואתה עבדת ונאבקת נגד הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. אבל את המילים הללו, הפשוטות – למה לא כולם מדברים אותו דבר? זה לא עניין של מהות המדינה, הגדרת המדינה, סוגיות לאומיות. לא. זה חיי בני אדם. חיי בני אדם. למה שלא כל אחד יעמוד פה ויגיד בנושא הזה, בנושא הזה של הפשיעה, בנושא הזה: אנחנו מבינים שהמדינה צריכה להיאבק נגד זה. לא יכול להיות שיש ארגוני פשע מאורגן. לא יכול להיות שמאות אלפי כלי נשק מגיעים מבסיסי צבא לידי אזרחים. לא יכול להיות. אללה ירחמו, אלי אלאלוף.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, את מה שיש לנו להגיד על התקציב הזה אנחנו אומרים בוועדות. כמעט בכל ועדה יש שם הזדמנות להילחם בתקציב הנורא הזה, שאין בו שום בשורה חוץ מסיסמאות נבובות של שר האוצר. צר לי, אני לא מדבר בשפה הזאת, אבל ככל שאתה מעמיק בתקציב הזה ובחוק ההסדרים, אתה חש את זה. אני רוצה להצטרף למילים החמות שנאמרו כאן לזכרו של אלי אלאלוף. גם אני השתתפתי היום בלוויה של האיש – הענק בדורו, כך אני קורא לאיש הזה – שאני מכיר אותו מאז תחילת צעדיי במערכת החינוך הישראלית. הוא היה מגיע כמלאך מושיע, מנכ"ל רש"י, וכמעט כל דבר שרק הצעת לפניו, הוא לקח אותו כמנחה קדושה. הוא עשה הכול כדי שאנחנו, כל החולמים הצעירים בפריפריה, נצליח. הבנו שהתלמידים והתלמידות שלנו יצליחו רק אם ניתן להם את הצ'אנס. הוא היה מנוע שעמד מאחורינו. לימים כשר הרווחה, כשהוא כבר פרש מקרן רש"י, התקשרתי ואמרתי לו: אלי, בוא תעזור לי במשימה לכתוב דוח על העוני. ולא היה צריך יותר מיום – הוא אמר: אני אתן לך תשובה בערב. והוא עשה את זה. הוא כתב את אחד הדוחות שהפך להיות האורים והתומים של כל הממשלות כדי לטפל בעוני. ממש בעבודה סדורה, הוכחנו מעל לכל ספק שכדי לטפל בעוני צריך בריאות, וצריך שיכון, וצריך חינוך, וצריך אטמוספירה קהילתית וכו' וכו'. הוא עשה את זה. באמת, איש ענק בדורו. אנחנו כבר מתגעגעים לאיש הטוב הזה. עכשיו דווקא בהקשר, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אני כן רוצה, ברשותך, דקה כדי לדבר על אמירה מאוד בזויה בעיניי. לא ציפיתי, אני חייב להגיד לכם, לא ציפיתי שרמטכ"ל וראש ממשלה לשעבר יגיד את המשפט הזה: בגלי העלייה הראשונים, המדינה לקחה כל מי שבא, כולל עולים מצפון אפריקה - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

מזעזע.

מאיר כהן (יש עתיד):

- - ומדינות ערב מתוך צורך להציל אנשים. לא היה לנו מקום להיות בררנים. כעת אפשר להיות סלקטיביים ולהביא עולים איכותיים, לשלוט באיכות העולים. אהוד ברק, אם אתה שומע אותי: הערצתי את החייל שבך, את המנהיג שבך, את היותך ראש ממשלה. אני עד היום מקשיב לך רוב קשב. הדברים האלה שנאמרו מפיך – ראוי שאתה תעמוד בכל במה ותבהיר ותתנצל עליהם. אם את הוריי, שהיו בעלייה הזאת, העלו כי אין ברירה – זו בושה וחרפה שאתה אומר את זה. לא שלא היו כמוך; היו כמוך. כשמעיינים, אז דיברו על להתיך את העולים ולהוציא מהם את הסיגים, אבל כשהבינו מה העוצמות של העולים, ידעו להתנצל. אני משער שבצוותים שלך בסיירת מטכ"ל ובצנחנים ובכל מקום שפיקדת היו גם ילדים של העולים האלה. היה בן חמו הצנחן מדימונה, זיכרונו לברכה. מעניין, מה אמרת לחייל כזה? איך התייחסת להוריו? ראוי שנזכיר את זה מעל במת הכנסת, וחשוב שנזכיר את זה מעל במת הכנסת כי דווקא בתקופה הזאת של השסע, שיש מי שמלבה אותו, אנחנו צריכים להוקיע מקרבנו כל אמירה שכזאת. תודה רבה, גברתי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה, חבר הכנסת. אני חושבת שאמירה מהסוג הזה, אין עליה מחילה. שום התנצלות לא באמת תשנה את מה שנאמר שם ואת האמירה שיש בזה. חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חברת הכנסת פנינה תמנו.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, גברתי היושבת-ראש. תחילה אני גם רוצה לשלוח מכאן תנחומים למשפחת אלאלוף על לכתו של איש יקר, אלי אלאלוף, חבר הכנסת לשעבר, זוכה פרס ישראל, איש שהקדיש את כל חייו למען צמצום פערים בין פריפריה למרכז, ומי שלא היסס להסתכל על כל ילד ולומר לו: מגיעה לך הזדמנות שווה. יהי זכרו ברוך. ועכשיו, סגנית היושב-ראש וגם יושבת-ראש ועדת הבריאות, בנושא שקשור לדיון שעשית היום בעניין הלומי הקרוב, יהלומי הקרב, והמעטפת שניתנת למשפחות ובכלל ההתייחסות אליהם. אני רוצה להקריא מכתב שכתב חייל שקוראים לו טשאגר טוואבה – חייל לשעבר. אני לא אקריא את המספר האישי שלו. הוא מספר בפוסט: "ב-7 באוקטובר יצאתי להגן על מדינת ישראל ועל הגבולות שלה. כמ"מ בגדוד 13 של גולני, עמדתי בחזית במוצב פגה ובכפר עזה. אבל לא יצאתי משם לבד – יצאתי משם עם משקולת ששום אדם לא אמור לסחוב. איבדתי שם חברים שהיו לי כנשמה. איבדתי פקודים שלי, לוחמים גיבורים שהלכו אחריי באש ולא חזרו. כקצין, האחריות הזו על מי שנפל תחת פיקודי והחוסר של אלו שלא איתנו עוד, זה משהו שסוחט ממני כוחות אדירים בכל יום ויום", הוא מספר. "היום, שנתיים אחרי, אני יודע שהקרב ההוא לא נגמר. זה קרב שילך איתי לכל החיים", מספר טשאגר. "ההתמודדות עם האובדן, עם המראות ועם תגובת הקרב המורכבת הזו, מצריכה ממני כוחות נפש שאני נלחם למצוא מחדש בכל בוקר. ואז הגיעה החלטת הוועדה: 50% נכות זמנית. איך המערכת מסוגלת לקרוא לזה 'זמני'? האם החלל שהשאירו החברים שלי הוא זמני? האם הכאב על הפקודים שלי הוא זמני? האם המורכבות של מה שאני סוחב איתי בנפש תיעלם לפי תאריך תפוגה של ועדה רפואית? אני מרגיש נבגד. יצאתי להגן על הגבולות של המדינה, איבדתי את האנשים הכי יקרים לי בשביל הביטחון של כולנו, ועכשיו המדינה מתחשבנת איתי על אחוזים 'לזמן מוגבל'. פציעת תגובת קרב היא לא פצע פיזי שמחלים, היא חיים שלמים של התמודדות", הוא מספר. "היא המטען של אלו שנפלו והכוחות שנדרשים כדי להמשיך לחיות למענם. זו פציעה שאין בה שום דבר זמני. יצאתי להגן על הגבולות של המדינה, עכשיו אני מצפה שהמדינה תגן עליי ותכיר במחיר ששילמתי, ושאלך איתו כל חיי. לא נלחמתי 'זמנית', אל תכירו בי 'זמנית'." טשאגר – היה עליו סרט תחקיר בעובדה – הוא באמת גיבור ישראל. בחור צנוע, מקסים. אגב, הוא בן עירי, בן העיר פתח תקווה. אני מבקשת ממשרד הביטחון, על אף העומס והקושי, ואני מבקשת מצבא ההגנה לישראל, לא להפקיר אף חייל וחיילת. אנחנו, הבית הזה, נצטרך לתת להם את הכלים, אנחנו אפילו נצטרך מהקולות שאנחנו שומעים, כפי ששמענו היום, לכוון אותם, לחבר בין הפער – בין מה שמרגישים יהלומי הקרב, בין מה שצריכות המשפחות, לבין מה שהמערכת נותנת. ומכאן אני רוצה לחבק את כל החיילים הפצועים שלנו בפיזי ובנפשי. אני מאמינה שאנחנו יכולים למשימה הזאת. תודה, גברתי היושבת-ראש.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה על הדברים המרגשים והחשובים האלה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, גברתי היושבת-ראש. האמת שישבתי במשרד שלי בזמן שהם עשו פיליבסטר לעצמם, ותוך כדי אני מקשיבה לנאומים. זה פשוט לא ייאמן, הצביעות. לפעמים אני כאילו תופסת את הראש ואני אומרת: מי קונה את זה? עומדים כאן ועולים ומדברים על אהוד ברק ואהוד ברק ואהוד ברק. עכשיו, אני מסכימה לחלק מהדברים על אהוד ברק, אז אתם יודעים מה? לא נבחר בו. לא נבחר באהוד ברק, שבכלל לא מתמודד. אין לו שום קשר, הוא כבר כמה שנים בכלל לא במערכת הפוליטית, אבל נבחר באשכנזי הפריבילג השני שהמלכתם למלך, מעבר לראש ממשלה. אחר כך עלו כאן בסדרה אחד אחרי השני ודיברו על החיילים ועל הצבא ועל הגיוס, ומה פתאום אנחנו פוגעים בחרדים. עולים לכאן אנשים שאפילו לא שומרים שבת, אני לא יודעת אם הם שומרים על כשרות – בטח ראש הממשלה לא שומר, לא על שבת ולא על כשרות – וכולם פתאום: אבא שבשמיים, אבא שבשמיים. למה צביעות? מכיוון שזה רק בשביל הפריימריז, מה שהופך אותי לבן אדם הרבה יותר מאמין, כי אני לפחות לא משקרת בשביל פריימריז ולא בשביל שום דבר, ולא משתמשת בכל מיני ביטויים לא ראויים למי שלא באמת מאמין. עכשיו, מה עוד יותר צבוע? אתם אומרים שאנחנו תוקפים חרדים, ועל הגיוס, ועל הגיוס, שנערך בימים אלה קמפיין נגד נשים לוחמות בצבא, בזמן שכולכם עולים לכאן וכל היום: החיילים, ושישמור עליהם אלוהים, וחיילים, וחיילים, והם החיים שלנו, וחיילים, וחיילים. אז חיילות לא? חיילות – לא מגינים עליהן? חיילות זה בסדר להשמיץ או להקשיב כשמשמיצים אותן ולהמשיך עם זה? כי יש פה קמפיין מרושע נגד לוחמות בצה"ל שאי-אפשר להכיל אותו כבר. הוא התחיל בכנסת, המשיך לערוץ 14 – שכמובן שהוא מיישר ישר קו עם המסרים של הממשלה, סרטונים נוראיים שמאשימים לוחמות בפירוק משפחות. מראיינים את נעמה זרביב מ"בוחרים משפחה", שאף אחת, אם היא אישה, לא רוצה להיות במשפחה שלה. מגיעים חברי כנסת לדיונים, משמיצים, משמיצים מג"דית מעוטרת, סא"ל אור בן יהודה, שהובילה ב-7 באוקטובר עשרות לוחמים תחת אש, משמיצים אותה בכל מקום, אבל אף אחד מהם לא עלה לפה להגן עליה או להגן על הלוחמות האחרות. על חיילים, לוחמים – כולם עולים להגן. כנראה שחיילות לוחמות זה תחתית, זה פחות חשוב; עליהן לא נגן, אותן אפשר לתקוף. אבל אתה יודע מה הן שוכחות ושוכחים? שאחד מכל חמישה לוחמים היא אישה. אז גם אתם לא רוצים שחרדים יתגייסו, ועכשיו מצאתם את הסיבה למה אתם לא רוצים שחרדים יתגייסו – כי הם לא יכולים להיות עם נשים. אז נשים לא יכולות להיות בצבא, חרדים לא יכולים להיות בצבא. מי ישמור על הביטחון שלנו, שכל כך חשוב לכולנו? מי? תענו, שמישהו יעלה לכאן ויפסיק להיות צבוע וייתן תשובות ברורות. מי יגן עלינו, אם כל מי שאתם רוצים לא יהיה בצבא? מי? אין מילים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת משה טור פז.

משה טור פז (יש עתיד):

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקריא לכם דברים שקיבלתי לפני שעה ממ"פ במילואים, שצועק אלינו, חברי הכנסת, מדם ליבו. הוא אומר: אני מביא את הדברים גם בשם מ"פים נוספים ובשם מפקדיי ולוחמיי: בתחילת ינואר האחרון התגייסנו לסבב הרביעי שלנו מאותו יום שמחת תורה הארור. את הצו הקודם סיימנו באוגוסט 2025, אחרי 100 ימים עצימים ברפיח. שלושה חודשים בלבד אחרי סיום הצו הקודם קיבלנו צו לצפון. התחלנו פעילות נמרצת לעשות הכול, להביא את מרב החיילים, למרות קשיים שלא יתוארו בחיים הפרטיים של כל אחד מהם. אני מדלג. הצבא החליט בשנת 2026 שהיציאות לא יהיו יותר במתכונת של שבוע-שבוע, אלא עשר-ארבע. זה מצב שהוא לא נסבל בחיים של הלוחמים, בהתאם לנסיבות שבהן אנחנו נמצאים בשנתיים וחצי האחרונות. אתמול נודע לנו שהולכים לקצר לנו את ימי ההתרעננות שהובטחו לנו טרם הגיוס בחצי לפחות, ובנוסף – לבטל את ימי העיבוד, שמטרתם היא לטפל בנפש אחרי תקופה עצימה. להחלטה הזו יש כמה משמעויות: קודם כול, הפרה חמורה של החוזה והאמון בין הצבא למשרתי המילואים שקיבלו קריאה לצו מילואים בהתראה של חודש וחצי, ועוד תאריך סיום לתקופת מילואים, ובנו את התוכניות שלהם לפי זה. הורדת ימי העיבוד משמעה לא לדבר על התקופה העצימה ועל האתגרים שליוו אותנו לאורך התקופה, לא לטפל בזיהוי מצוקות אצל חיילים, מה שיכול להביא לפגיעה עצמית של חיילים. בנוסף – הפסד כלכלי לאנשים שהתאימו את עצמם בתקופה הזו לחופשות משפחתיות. עכשיו הם ייקחו על חשבונם או יבטלו את זה כדי לחזור לעבודה. אנשים מדהימים שמוכנים לתת את חייהם למען המדינה פעם אחר פעם מקבלים את התחושה שמחפשים איפה לחסוך עליהם ואיפה לפגוע בזכויות שלנו. והוא מדגיש: אנחנו נבוא, אנחנו לא מאיימים, אבל בבקשה, תייצגו אותנו. אני פונה אליכם, חברי הקואליציה, הערב כשאנחנו מעבירים עוד נדבך בתקציב: אל תיתנו יד לפגיעה באנשי המילואים. כל מה שהם מבקשים זה לקבל את מה שכבר הובטח להם לפני שקראו להם לשירות. אלה האנשים שעליהם עומדת המדינה, אבל בימים אלה שר הביטחון, הרמטכ"ל, גם שר האוצר סמוטריץ', מקצצים להם בבשר החי. פניתי לשלושת האנשים שהזכרתי, ואני פונה גם אליכם: זה הזמן לשים את אנשי המילואים בראש סדר העדיפויות. לא לדבר מן השפה אל החוץ – פשוט את מה שהובטח להם, את מה שהם קיבלו בשנתיים הקודמות, זה ולא יותר. תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח. חברת הכנסת שלי טל מירון.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, גברתי היושבת בראש. כנסת נכבדה, אדוני השר, אני מחפשת שר, שר פשוט, שלא יעשה סיבוב בשוק בשביל יח"צ, ויעשה סיבוב על מונופולים עבור האזרחים. שיהיה לו כסף – זו לא קללה. ומה עם שר הכלכלה? בזמן שהמשרתים קורסים, אתה עסוק בלהשיק את הסל של המדינה. הבטחת בשורה: סל מוצרים זול ונגיש לכל המשפחה. משפחה מראשון שנחנקת מהמשכנתה, זה מה שיציל אותה – אוריאו וקרקר בצל? משקאות אנרגיה? זה מה שחייל שחוזר מסבב בעזה צריך? באמת, כל הכבוד שדאגתם להורים. כפיים. ויש חיתולים במידה הכי פחות פופולרית. בניתם את הסל של המדינה ממוצרים שאף אחד לא צריך. הפכתם את המאבק ביוקר המחיה לבדיחה על חשבון הציבור. והרפורמה? מחלקת נקודות: דוז פואה. משחת שיניים קולגייט – פי שניים; דאודורנט של דאב – פי שניים; קורנפלקס לילדים – פי שניים. בכל סופר באירופה וארצות הברית המוצרים עולים פחות, אבל פה החוק עובר – המחיר נשאר. ועדת חריגים, לוביסטים, חברים – כולם גוזרים קופון. רק אנחנו משלמים עוד היטל, עוד מכס, עוד מיסים, דוך לכיס של המקורבים. אמרת "מה שטוב לאמריקה", אבל בינתיים קיימת רק את המחירים של מנהטן. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, איזה יופי, תראו איזו רשימה – רשימת קניות: ביצים, חלב. אני אקדש, והוא יביא חלב או לחם. אל תביאו לנו עוגות. הדור הזה לא פראייר, הדור הזה בודק את הקבלות, והכול רשום בפנקס. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הנסיעה הבהולה של ראש הממשלה לארצות הברית היא לא ביקור מדיני. זו נסיעת חירום של אדם שמתעורר ומבין באיחור כואב שהוא כבר לא רלוונטי, ושלמי שבאמת יש כוח פשוט אין יותר כוח בשבילו. קושנר וויטקוף לא שונאים את ישראל, הם לא אנטי-ציונים, הם גם לא שמאלנים – הם פשוט לא סופרים את נתניהו, ולא במקרה. הם עשו בשנתיים האחרונות יותר למען ביטחון ישראל, צה"ל והחטופים מאשר ראש ממשלת ישראל עצמו. הם לא מוכנים יותר לשמוע את אותם תרגילים שחוקים משנות השמונים ומשנות התשעים. נתניהו מגלה שהוא פוליטיקאי אנלוגי בעידן של בינה מלאכותית. הוא כבר לא מדבר את השפה, הוא כבר לא מבין את האינטרסים, והוא בטח כבר לא מעצב אותם. תחת הנהגתו ממשלת ישראל הפכה למדינת חסות אמריקאית, לא שותפה, לא יוזמת, לא מובילה. בעיני טראמפ נתניהו הוא לא מנהיג אזורי, כלומר, צריך לתת לו כבוד פורמלי, כמובן, אבל גם להזכיר לו את מקומו בסדר העולמי החדש. ובינתיים המציאות מתקדמת בלעדיו – כלומר, בלעדינו. דגל פלסטין מתנוסס על מסמכי שיקום עזה; חמאס רחוק מפירוק ואנחנו רגע לפני הסכם אזורי עם איראן או מלחמה עם איראן מעל לראשה של מדינת ישראל. וכשזה קורה, אז – רק אז – נתניהו זונח לרגע את חוק ההשתמטות ואת תקציב הקומבינות הבזוי שאתם מנסים להעביר פה ורץ לוושינגטון, לא כדי להוביל, אלא כדי שלא ייזכר כמי שישב בצד בזמן שהעולם נסגר מעל לראשנו. זאת האמת, המלך הוא עירום והוא גורר איתו את כל הממלכה במורד, אבל עידן המלכות עומד להסתיים. ישראל תחזור להיות דמוקרטיה מתוקנת, מדינה שמובילה ולא מדינה שמתחננת; מדינה שלא מקריבה את עתידה למען שימור השלטון. יהיה מי שיתקן את הנזק. אנחנו נתקן אותו בקרוב מאוד. המהפך מגיע. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה רבה, גבירתי יושבת הראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, חוק ההסדרים, אני רוצה לשאול את הממשלה למה זה נראה לכם הגיוני או נכון לבנות בתוך שמורות טבע ובגנים לאומיים? למה זה נכון ליטול את זכות הווטו של רט"ג כדי לקדם בנייה של כבישים, וקווי מתח ומסילות ברזל בתוך שמורות טבע וגנים לאומיים? למה זה נראה לכם הגיוני לפגוע ברצועת החוף של מדינת ישראל, לפגוע בוועדה לשמירה על הסביבה החופית, כדי שיהיה קל יותר לבנות תשתיות מזהמות על חופי הים שלנו. למה זה נראה לכם הגיוני להחליש את פקיד היערות הראשי. כשמחלישים אותו מחלישים את ההגנה על עצים בוגרים בישראל, אלו שמספקים לנו צל וחמצן בימים החמים. למה נראה לכם הגיוני להמשיך ולפגוע בחוק אוויר נקי, במציאות שבה כל שעה וחצי מת בן אדם בישראל מזיהום אוויר? למה נראה לכם הגיוני להמשיך ולפגוע ולהחליש את החוק שדואג לכך שאנחנו נושמים אוויר נקי? למה נראה לכם הגיוני להעביר חלק מהסמכויות של שר האנרגיה לשר האוצר – בקביעת מדיניות האנרגיה של מדינת ישראל – כדי לשקול פחות שיקולים סביבתיים ויותר שיקולים כלכליים של חיסכון קצר טווח. אז זה לא הגיוני. וחברי הכנסת, כאיש אחד – חרדים וחילונים, ימין ושמאל ומרכז – כולנו, ערבים ויהודים, התייצבנו כאיש אחד ומחקנו את הסעיפים הבעייתיים האלה, ההרסניים האלה, מחוק ההסדרים. מתוך ההבנה – זה אירוע נדיר שחברי כנסת מתייצבים כאיש אחד, במיוחד באקלים הפוליטי שלנו, ומוחקים יחד סעיפים כה רבים מחוק ההסדרים. ההבנה המשותפת הזאת מעידה על כך שאנחנו מבינים שהאתגרים הסביבתיים שלנו, שזיהום האוויר, שהצורך בטבע, הם לא רק של מצביעי הליכוד או הציונות הדתית, ולא רק של מצביעי יש עתיד, הוא משותף לכל הישראלים. הצורך הוא להמשיך וליהנות מארץ ישראל, שתהיה ארץ ישראל זבת חלב ודבש, וליהנות מהטבע הישראלי שאין כמוהו בשום מקום אחר בעולם. אני רוצה להודות מקרב לב ליועצת המשפטית של הכנסת, עורכת הדין שגית אפיק, שסייעה בהכנת מסמך משפטי מקצועי – באמת, לא ראיתי דברים כאלה – שסייע לחברי הכנסת לקבל את ההחלטה הנכונה. אני רוצה להודות מקרב לב, לארגוני הסביבה שעושים עבודת קודש בהגנה על משאבי הטבע שלנו: לחברה להגנת הטבע, למגמה ירוקה, לאדם טבע ודין, לגרינפיס ישראל ולעוד שורה ארוכה של ארגונים שבאמת מלאים באנשים ונשים שעובדים לילות כימים בהתנדבות מלאה כדי להגן על ארץ ישראל שלנו, על הטבע המופלא שיש כאן. בעיקר אני רוצה להודות לחברות וחברי הכנסת שגילו אחריות ונעמדו כאיש אחד והגנו על הסביבה שלנו. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – איננו נוכח. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

גבירתי יושבת הראש, כנסת נכבדה, בחודשים האחרונים ניהלנו כאן, בכנסת, בוועדות שונות, דיונים על חרמות בבתי ספר. נחשפנו בדיונים האלה למקרים קשים ממש, ולסיפורים שלא יכולים להשאיר אף אחד אדיש. כל מי ששומע פשוט מזדעזע. בשבוע שעבר נחשפנו לאירוע שקרה באחד מבתי הספר בנתניה. קבוצת נערות הרביצה והתנפלה באלימות אדירה וקללות על תלמידות, בנות, נערות מהכיתה שלהן. הבנות, תלמידות ממוצא רוסי, גם לפני האירוע האלימות הזה, ממש סבלו מחרמות מהחברות שלהן לכיתה. איך אפשר להמשיך ככה? איך אפשר לאפשר אלימות מתמשכת כזאת? כשפרסמנו, אני והחברים שלי, ברשתות את ההתייחסות שלנו, קיבלנו אין-ספור פניות מההורים עם סיפורים על מה שהילדים שלהם עוברים בבית הספר. אותו דבר; אותו חרם וגזענות ופגיעות, ו"אתם רוסים", ופגיעות גזעניות. אי-אפשר. לא האמנתי שזה קורה עכשיו, בימינו, במדינה מתקדמת, דמוקרטית. כביכול אנחנו אמורים לחיות באחווה, אבל זה קורה בימים אלה בחברה הישראלית. כל מקרה כזה שעליו אני שומעת, הוא פשוט מזעזע ברמות. ואנחנו כאן, נבחרי הציבור, כשאנחנו נחשפים, אנחנו חייבים לעצור את זה. ואני מכירה מקרים – ולא רק אני – מכירים מקרים שבגלל החרמות והיחס הגזעני ילדים מגיעים למצב שהם לא רוצים לחיות. לא רק שהם לא רוצים ללכת לבית הספר, הם שמים קץ לחייהם. אנחנו יודעים שהיה מקרה כזה לא מזמן באחת הערים בצפון, וניהלנו דיונים. ומי שרוצה באמת להילחם בגזענות הוא בפועל מגיע לדיונים האלה ומביע את הדעה שלו. נכון, גזענות קיימת, גזענות בחברה הישראלית, ויש להילחם בה. לא תשמעו את שרי הממשלה שמתבטאים בנושא הזה. שר החינוך, אחרי כל המקרים האלה שהיו בחודשים האחרונים, אף פעם לא התייחס לתופעה הזאת – לא לתופעת החרמות ולא לתופעת הגזענות בבתי הספר. מה במקום זה עושה השר קיש? מקדם החרמה של עיתון הארץ מבחינות הבגרות. זה מה שחשוב עכשיו לילדים שלנו? לא תשמעו את השר בן גביר על כך שהמשטרה צריכה לטפל בתלונות שמגיעות אליה על גזענות. במקום זה הוא עוסק בלהסית נגד היועמ"שית. זה סדר העדיפויות? אם זה היה מעניין את הממשלה, לפחות שר אחד היה מתייחס לתלונות שפורסמו השבוע. אני אגיד לכם נתונים - - גבירתי היושבת-ראש, אני מסיימת.

היו"ר לימור סון הר מלך:

זה דיון שאת הגשת - - -

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

- - 505 תלונות על גזענות הגיעו ליחידה הממשלתית שאמורה להיאבק בגזענות. בשנה אחת, 505 תלונות שנרשמו, של אזרחים שלנו שסובלים מגזענות כאן, בחברה שלנו. זו עלייה דרמטית של 30% מהנתונים של שנת 2024. ומה קורה עם כל האירועים שלא מדווחים? מי מטפל? מי מתייחס לאזרחים האלה? ואני מצפה מחברי כנסת, מכל סיעות הבית הזה, להשמיע את קולם בנושא הזה, ופשוט להוקיע את אירועי הגזענות שהולכים ומתפשטים בחברה הישראלית שלנו. נשלב כוחות ונגיד: לא לגזענות. תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה ותודה על היום המיוחד שהקמת והרמת לנו פה בכנסת, באמת.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

גם זה חשוב שמעט חברי כנסת מדברים על זה, ויש על מה לדבר.

היו"ר לימור סון הר מלך:

נכון. בזכותך גם היום, דיון בוועדת הבריאות, גם יום מיוחד, גם כנס.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת ששי ששון גואטה – אינו נוכח. חבר הכנסת סימון דוידסון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה – מי השר? רק שאני אדע למי אני צריך לפנות.

היו"ר לימור סון הר מלך:

וסרלאוף.

סימון דוידסון (יש עתיד):

וסרלאוף, ערב טוב. מה שלומך? הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026). לפני כמה ימים עמד פה מיסטר סמוטריץ', שר האוצר של מדינת ישראל. אני ישבתי פה במקום שלי. עמד פה כמו נפוליאון, והכריז בפני כל עם ישראל שאין כמו המצב הכלכלי של מדינת ישראל היום – הבורסה מתפוצצת, המצב הכלכלי של אזרחי ישראל טוב מאי-פעם. ואני ישבתי פה והסתכלתי, אמרתי: מה, הבן אדם בכלל יודע מה הוא מוציא מהפה? ואז אני אגיד לכם מה עשיתי, כפי שאני עושה כל יום חמישי. ומה אני עושה ביום חמישי שלי? הולך לשוק בנתניה. הלכתי לשוק בנתניה, והקפדתי ללכת לפני הסגירה, ב-18:00, יחד עם היועץ שלי עמי זינזאנה. הגענו לשוק.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אוחנה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני קורא לו "זינזאנה". הגענו לשוק.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אצא לי השוקה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ומה מצאנו בשוק, וסרלאוף? אתה ראית את הסרטונים האלו. תהיה איתי. ראינו את כל האנשים שמגיעים לפני הסגירה ומתחננים לקבל ירקות פגומים – מלפפונים, עגבניות, תפוחי אדמה. עמדתי אצל "שלום מעדני בשר" בשוק – מאוד מפורסם בנתניה – וראיתי במשך עשר דקות איך אנשים מבוגרים מגיעים לקבל כנפיים של עוף, איזה פולקע, איזו חתיכת בשר שהוא יכול לתת להם. ודיברתי עם האנשים. ומי שלא מאמין, שייכנס אליי לרשתות ויראה צילומי אמת בווידאו וסטילס, את אותם אנשים מסכנים שמגיעים רגע לפני הסגירה כל יום לקבל את השאריות, כי אם הם לא יקבלו את השאריות הם לא יוכלו לאכול. וראיתי את הפרויקט המדהים של צביקה ליבר מנתניה, איש הציונות הדתית, שהוא והילדים שלו מחלקים בכל יום חמישי אוכל לנזקקים בארגזים. וכשהייתי בשוק ודיברתי איתם, חשבתי על "נפוליאון" סמוטריץ', שעמד רק אתמול – זה היה ביום רביעי, הנאום שלו, ביום חמישי הייתי בשוק – והסביר כמה המצב הכלכלי של אזרחי ישראל מצוין. אז אני רוצה להגיד משהו לנפוליאון סמוטריץ': רד לעם. לך לשוק. אני מוכן לבוא איתך. תדבר עם האנשים, תסתכל להם בלבן של העיניים. המדינה הזאת בקריסה כלכלית. אתה בכלל לא מבין מה עובר על אנשים. אנשים לא מסיימים את החודש, אין להם מה לאכול. תתעוררו כבר מהחלום שלכם. לא הכול זה בורסה, לא הכול זה מניות. אנשים רוצים לאכול – עגבנייה, מלפפון, תפוח אדמה. אני לא מדבר על סטייקים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בננה – 12 שקל קילו.

רם בן ברק (יש עתיד):

בונים חוות ביהודה ושומרון. מצמיחים את השממה ביהודה ושומרון.

היו"ר לימור סון הר מלך:

מה הקשר?

סימון דוידסון (יש עתיד):

דרך אגב, היו שם חבר'ה מיהודה ושומרון. יש איזה בחור מדהים, שמגיע פעם בשבוע לקחת מהשוק שאריות ליהודה ושומרון.

מיקי לוי (יש עתיד):

גברתי היושבת בראש, ביום שישי הדהים ראש הממשלה את מדינת ישראל בהצגת המסמך שהוא חיבר עבור מבקר המדינה. אדוני ראש הממשלה, אני מניח בצד את החוצפה שלך לפרסם מסמך תשובה למבקר המדינה בלי יכולת האנשים המעורבים להגיב. המסמך שהגשת לידיעת הציבור – מקבץ של תשובות שלוקטו על ידי העוזרים שלך, המזכיר הצבאי, חלקי פרטים, חצאי משפטים – הכול במטרה לקבוע נרטיב, לשנות את ההיסטוריה. אני הוריתי, אני יזמתי, אני, אני, אני, אני – רק בהצלחות. שום קבלת אחריות. שום אומץ לב אין לך. האחרים, הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש השב"כ רונן בר, המזכיר הצבאי, ראש המוסד, כולם כולם מנעו ממך להשמיד את חמאס. לא ייאמן. איך כל אלה עומדים מולך, לא נותנים לך להשמיד את חמאס. איזה מסכן. כולם נושאים באחריות, רק לא אתה. שר הביטחון גלנט ביום שישי ב"פגוש את העיתונות" כינה אותך "שקרן". שר האוצר שלך כינה אותך "שקרן בן" – ומפאת כבודו של אביך לא אגיד מה, רק אעצור ב"שקרן". שר הביטחון לשעבר גלנט מאשים אותך כי דקרת את החיילים בגבם כאשר היו בחזית. חבר הכנסת איזנקוט אומר כי הזיכרון שלך סלקטיבי. אתה היית ראש הממשלה ב-7 באוקטובר. לא קיבלת את ההמלצה להשמיד את חמאס. אז תסביר לאזרחי מדינת ישראל, איך זה שכל אלה שעבדו איתך אומרים שאתה משקר – שר הביטחון גלנט; ראש השב"כ בר; האלוף אבי גיל, המזכיר הצבאי שלך; הרצי הלוי; חבר הכנסת איזנקוט. רשימה ארוכה ארוכה. רק אתה דובר אמת, כולם משקרים. מעניין מאוד. כקצין בכיר לשעבר במשטרת ישראל יש לי הצעה בשבילך: בוא תתייצב לפוליגרף, עשר עד 20 שאלות, זה הממוצע שישאלו אותך. תענה על השאלות, ונבדוק אם אתה דובר אמת או שהפוליגרף יתפוצץ. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי.

עמית הלוי (הליכוד):

מיקי, אין לך אף מילה להגיד על כל המערכת ? רק ביבי, ביבי, ביבי.

מיקי לוי (יש עתיד):

עזוב, אתה נפוליאון בגרוש גם כן.

עמית הלוי (הליכוד):

הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד, 13 אלופים, 15 ראשי אגפים.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - הרמטכ"ל. אתה נפוליאון בגרוש. מדבר גבוהה-גבוהה כאילו אתה איזה מג"ד, מח"ט, איזה מפקד אוגדה. בחייאת רבאק, תפסיק, תשחרר אותנו מהדברים הבומבסטיים שלך. עומד כאן, צועק: לא עשו, לא עשו, לא עשו. הצבא, הצבא, הצבא. בחייך, מה הכישורים שלך בכלל?

היו"ר לימור סון הר מלך:

לרשותך שלוש דקות. מיקי. בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

כולם עשו. כולם היו בעד להתקיף את חמאס - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

מה עשית? מה הכישורים שלך? עומד כאן ומרצה לנו על צבא?

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

נתניהו, כרגיל אתה עסוק בלשכתב את ההיסטוריה במקום למנוע את האסון הבא. בלי בושה הגשת מסמך סלקטיבי של טיעונים משוכתבים, כדי למחוק את חלקך באסון, כדי להפיל אותו על הדרג המקצועי בלבד, ועל הציבור שדורש ברוב חוצפתו לחיות בדמוקרטיה – זאת בזמן שחמאס משתקם, וקטר וטורקיה נכנסות לרצועה, ומילה לא נאמרת כאן. זה עליך, נתניהו. כולנו מושכים בדש מעילך בזמן שאתה מוכר אותנו בלי רחמים. הכישלון המוחלט הוא עליך. תגיד, נתניהו, אין לך כל אחריות? שום קשר לאסון? לא היה אפילו דבר אחד – אחד – שאתה חושב שיכולת לעשות אחרת? לא היית מוותר על מזוודה אחת של דולרים לחמאס? על משאית אחת של בטון לבניית מנהרות? אתה לא מתחרט ולו במעט שנמנעת שש פעמים מלחסל את ראשי חמאס? לא מתחרט קצת קצת שראית במימון ארגון טרור אסטרטגיה, שראיתם בחמאס נכס, שנרדמת כשהם התאמנו על הגדר, וכששמו אוהלים בגבול הצפון? אין לך כל חרטה? אתה עדיין ישן עם מצפון נקי? כל כך הרבה שאלות. את התשובות עליהן נוכל לקבל רק בוועדת חקירה ממלכתית שתקום, ותקום. אבל עוד לפני כן ניתן לקבוע בבירור שאין בך, נתניהו, כל מידת מנהיגות. אדם נטול אחריות ומוסר, שמשקר כמו שהוא נושם, לעולם לא יוכל להיחשב כמנהיג. אתה אומנם מניפולטור שאין כמותו, מהנדס תודעה מספר אחת, פרזנטור מחונן, אבל מנהיג – אתה הדבר הכי הופכי לזה. חקיין, חיוור שרואים לו. מגיעה לנו מנהיגות אמיתית, של אמת, חמלה ואחריות אישית. נביא את היום. נשקם ונרפא. אני רוצה לומר לכם, שלוש שנים שאתם מביאים לנו תקציב אחר תקציב ללא מנועי צמיחה. מה לא עבר העם הזה – הפיכה משטרית, אסון בקנה מידה תנ"כי, מלחמה ארוכה, מלחמה עם איראן – הכול עבר העם הזה. אבל אתם עם יד קפוצה חילקתם רק למקורבים, רק להשתמטות, רק למשתמטים. בזזתם על חשבון מי? על האדם העובד והמשרת. אני רוצה לומר לכם, אנשים לא גומרים את החודש – לא גומרים את החודש – לא תהנדסו את זה. אנשים מתביישים להיכנס לסופר, כבר לא יכולים לברור בין מחיר גבוה למחיר גבוה אחר. מה עושה שר הכלכלה – הסל עאלק של המדינה, כדי לחלק 50 מיליון שקלים מכספי הציבור לרמי לוי.

היו"ר לימור סון הר מלך:

נעמה, נעמה.

נעמה לזימי (העבודה):

מה עושה סמוטריץ'? מחרטט.

היו"ר לימור סון הר מלך:

נעמה, הזמן.

נעמה לזימי (העבודה):

נלחם ברפתנים במקום במונופולים, חזק על קו התפר, נכון? חזק על הרפתנים, שמחזיקים את הגבולות. אבל במונופולים, במי שבאמת עושקים אותנו – בהם הוא לא מתעסק. תקציב של ביזה, תקציב של בושה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. לרשותך, שלוש דקות.

עמית הלוי (הליכוד):

היושבת בראש, כנסת נכבדה, אזרחי ישראל, היום בית המשפט למעשה יידה עוד אבן עליכם, אזרחי ישראל, על הדמוקרטיה שלנו; לא אבן – סלע. במידה רבה זה המשך של הגיבוי שנתן בית המשפט העליון בזמנו לרונן בר, סוג של ניסיון גלוי לנכס את גופי הביטחון של המדינה, של הציבור, לבתי המשפט. נהפוך אותם למיליציות של השופטים, כמה זה נורא למי שרוצה לחיות בחברה חופשית. כי מה קרה בעצם היום, גברתי? בא בית המשפט, ומחייב שר בממשלה למנות קצינה, לתת לה דרגות. עכשיו, אני שם בצד את העובדה שאין ויכוח – את פקודת המשטרה כולם מכירים, זאת סמכותו של השר, זאת חובתו של השר. זה פשוט.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תגיד, אתה מאמין במה שאתה אומר?

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת שטרן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עמית הלוי (הליכוד):

אבל בית המשפט בא ומשתמש בעילת הסבירות - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת שטרן.

עמית הלוי (הליכוד):

רגע, בוא נעשה את החשבון, שטרן, בוא נעשה את החשבון, חבר הכנסת שטרן. בא בית המשפט, משתמש בעילת הסבירות כדי לעשות את הדבר הבא – עכשיו, תעקוב אחרי המקרה, תבין את האירוע – הרי מה אמר השר לביטחון לאומי? מה הוא אמר במקרה הזה? הוא אמר ככה, אמר –יש פסק דין, יש פסק דין - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יש מפכ"ל, יש מפכ"ל.

עמית הלוי (הליכוד):

רגע, רגע, תקשיב, תאמין לי, תקשיב. בא השר לביטחון לאומי, אומר את הדבר הבא: יש פסק דין של תשעה שופטים, אגב, פה אחד – פה אחד של תשעה שופטים, שקבע מה? קבע שאותה קצינה עשתה דברים חמורים לכל הדעות – לא מכיר אותה אישית, לא יודע מי זאת בכלל – אבל עשתה דברים חמורים: פגעה בפרטיות של אנשים, חרגה מנוהלי המשטרה פעם אחר פעם. השופט מלצר כתב אז: איך פתאום היא לא זוכרת?

היו"ר לימור סון הר מלך:

היא לא זוכרת.

עמית הלוי (הליכוד):

איך כל כך הרבה פעמים היא לא זוכרת?

רם בן ברק (יש עתיד):

תקרא את הדוח, הם כותבים - - - לא היה שימוש לא נכון.

עמית הלוי (הליכוד):

איך היא לא זוכרת? איך היא לא יודעת? תקראו את פסק הדין.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא היה כלום.

רם בן ברק (יש עתיד):

תקרא את הדוח. עמית, לא מתאים לך.

עמית הלוי (הליכוד):

תקרא את פסק הדין. תקרא את פסק הדין.

היו"ר לימור סון הר מלך:

שקט, בבקשה - -

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - מבקר המדינה.

רם בן ברק (יש עתיד):

היו"ר לימור סון הר מלך:

- - אני עוצרת לך את הזמן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עמית, זה כן מתאים לך.

עמית הלוי (הליכוד):

גם עברה על נוהלי המשטרה, גם קשה לראות אותה כחוקרת מצטיינת, כמו שאמר השופט מלצר – היא פתאום לא זוכרת ולא זוכרת, ורחמים לא זוכר ולא ידע וכל הג'אז הזה. עכשיו, מה בא השר ואמר? הוא לא אמר, נמנה או לא נמנה – הוא אמר: סליחה, אתם הבאתם לי המלצה לקונית, אני לא ידעתי, לא חשפתם אותי לפסק הדין ההוא, אחד – לא חשפתם אותי לעוד בעיות, מרכז הערכה נמוך, עוד כל מיני דברים, קורס קצר של פו"מ, לא משנה, שב"ס, כל מיני דברים – לא חשפתם אותי. בא השר, דורש משפט מינהלי תקין, הליך מינהלי תקין, אומר, תביאו לי את הכול עוד פעם, מי אתם? הסמפכ"ל. איך אמרת, חבר הכנסת שטרן? שהסמפכ"ל ידון עוד פעם. תדונו עוד פעם על בסיס הדברים שלא חשפתם אותי, תגישו לי המלצה – אני אדון, אני אחליט. כאילו, עשה את חובתו פר-אקסלנס. הוא דרש מינהל תקין, זה מה שהוא דרש. בא בית המשפט, אומר לו – ובשם מה אומר לו? בשם הסבירות, במקרה שאולי מצדיק חוסר סבירות קיצוני, חוסר סבירות למנות אדם – עכשיו, את זה אתם אומרים לנו תמיד, דרגי המקצוע, דרגי המקצוע. הינה, עמד פה מיקי לוי אמר עכשיו, מה אתם רוצים? אתה אחראי, נכון? מיקי לוי, אמרת – איפה נתניהו? הרי מה זה דרגי המקצוע? הוא מחליט. זה באחריותו. הינה, בא שר. היום, באותו יום שאתה צועק פה, מיקי לוי, אומר, בבקשה, אני אחראי, אתה צודק. אני רוצה הליך מינהלי תקין. לא חשפתם אותי לחומרים, בוא נדון פעם נוספת. אני לא נכנס לתהיות שזה מעלה – וזה מעלה תהיות, רם, למה במקרה הזה החליט בית המשפט להפוך את הדבר הכי לא סביר לסביר. אבל במקרה הזה אתם הייתם צריכים להיות בצד של השר לביטחון לאומי, ולא איפה שאתם נמצאים היום.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח. חבר הכנסת משה סעדה, בבקשה.

משה סעדה (הליכוד):

גברתי, חשוב לי שאת תקשיבי כיושבת-ראש ועדת הבריאות בכנסת.

היו"ר לימור סון הר מלך:

בשמחה.

משה סעדה (הליכוד):

אם משרד הבריאות לא יתעורר, אנחנו נמצא את עצמנו מול מרי אזרחי של רופאים ערבים. ארגון השמאל האנטי-ציוני, שנקרא "עומדים יחד", שהאשים את מדינת ישראל ברצח עם בעזה, בטיהור אתני, קורא לרופאים ערבים לשבש מחר בבוקר את הפעילות בבתי החולים הממשלתיים – בבית החולים – ארגון "עומדים יחד", שלא עומד לצידך, הוא עומד נגדך, בבית החולים סורוקה, שיבא, אסף הרופא, קפלן, וולפסון, רמב"ם.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אלו בתי החולים שהצטרפו.

משה סעדה (הליכוד):

כן. ארגוני פשיעה ערביים רוצחים ערבים – וארגון "עומדים יחד" רוצים לפגוע בחולים יהודים – בלתי נתפס.

רם בן ברק (יש עתיד):

רוב החולים שם ערבים.

משה סעדה (הליכוד):

בקפלן זה לא חולים ערבים. המטרה שלהם לגרום לכאוס בחברה הישראלית, ומדינת ישראל חייבת לעצור את זה. בחברה הערבית היום יש רצח בכל 36 שעות, ואין לחברה הערבית להלין אלא על עצמה. חברה שבמקום לקדש את החיים, הנציגים שלהם בכנסת מהללים ומשבחים מרצחים של יהודים.

רם בן ברק (יש עתיד):

מי, העובדים בבתי החולים?

משה סעדה (הליכוד):

חברה שחלקים ממנה, במקום לחנך לסובלנות מחנכים לאלימות ופגיעה באחר; חברה שבמקום כבוד הדדי וערכי משפחה מאפשרת אלימות על רקע כבוד המשפחה. אני קורא לחברה הערבית, לחברי הכנסת: תסתכלו במראה ותאשימו את עצמכם. אתם מאשימים את כולם – את הממשלה, את המשטרה, את איתמר בן גביר – את מי אתם לא מאשימים? את עצמכם.

רם בן ברק (יש עתיד):

לרגע חשבתי שאתה מדבר על ראש הממשלה - - -

משה סעדה (הליכוד):

אני אומר לכם, זה לא יעזור לכם, את המרי האזרחי הזה חייבים לעצור. ואת, יושבת-ראש ועדת הבריאות, אנחנו חייבים לקיים דיון דחוף. לא יכול להיות שרופאים במדינת ישראל יעזבו את החולים שלהם באמצע יום עבודה. על מה ולמה? ומי שקורא להם זה ארגון פרוגרסיבי.

מיקי לוי (יש עתיד):

בוא נחכה למחר.

משה סעדה (הליכוד):

לא, לא, הם הודיעו.

מיקי לוי (יש עתיד):

בוא נחכה.

משה סעדה (הליכוד):

תקשיב, תקשיב, הודיעו – עצם זה שמרהיבים עוז לקרוא לרופאים במדינת ישראל – מה זה? נראה לך הגיוני?

היו"ר לימור סון הר מלך:

אלה שמצטרפים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל זה ארגון פושטי, זה ארגון של עבריינים. בוא נחכה לרופאים, יתייצבו או לא יתייצבו.

משה סעדה (הליכוד):

אז אני אומר לך שקיבלתי פניות מבתי החולים היום – איך אני יודע מזה? ואמרו לי, משה, רופאים ערבים מתכוננים להתייצב.

מיקי לוי (יש עתיד):

שיפטרו אותם.

משה סעדה (הליכוד):

ואני קורא לשר הבריאות להפעיל ועדת משמעת נגד האנשים האלה. לא ייתכן שארגון פרוגרסיבי יקרא למרי אזרחי. מדינת ישראל חייבת להתעורר עכשיו.

רם בן ברק (יש עתיד):

על מה?

משה סעדה (הליכוד):

על מה? על האלימות בחברה הערבית. אתה מבין, הם רוצחים אחד את השני, ומי משלם מחיר? החולים היהודים. בלתי נתפס, הזוי. הגיע הזמן להתעורר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה תעשה?

משה סעדה (הליכוד):

מה אני אעשה? מה הבעיה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תגיד להם לעזוב את בתי החולים?

היו"ר לימור סון הר מלך:

כן, כן.

משה סעדה (הליכוד):

משמעת, הליך משמעתי. תגיד, יש דין ויש דיין, מה הבעיה?

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - - אולי במקום זה תטפל בפשיעה בחברה הערבית - - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – מוותר. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושבת-ראש - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת סעדה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

- - כבוד השר, חברי הכנסת היקרים, אל"ף, אני מבקשת לשלוח את תנחומיי למשפחתו של חבר הכנסת לשעבר אלי אלאלוף, זכרו לברכה, שהובא היום למנוחות. אני זוכה מזה כמה חודשים לשבת בכיסאו, בכיסא שעליו ישב אלי כארבע שנים – נעליים גדולות ביותר שאליהן נכנסתי, נכנסנו שתינו, כבוד היושבת-ראש, כי הוועדה אז הייתה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אז אני בהחלט שולחת תנחומים למשפחה. ועכשיו, ברשותך, כבוד היושבת-ראש, אבקש לקרוא ממכתבה של מלי סרור, מכתב שכמדומני נקרא אצלך בוועדה. וכך כותבת מלי: חבריי חברי הכנסת ונציגי הציבור, שלום, שמי מלי סרור, ואני מתמודדת עם פוסט-טראומה והתקפי חרדה קשים. כחלק מהמצב הנפשי שלי, אני יוצאת מהבית ונופלת ברחוב בפתאומיות. המצב נראה כלפי חוץ כמו התקף אפילפסיה, אך בפועל מדובר בהתקף שמקורו בפוסט-טראומה, ואינו מסכן חיים. וכאן מתחילה הבעיה המערכתית – כותבת מלי – עוברי אורח מזעיקים את מד"א, ואני מפונה באמבולנס למיון, למרות שאין לכך הצדקה רפואית. במיון משחררים אותי, ואז אני מחויבת בתשלום על הפינוי וכן על מיון בבית החולים, כי הגעתי ללא הפניה. חשוב לי להדגיש – כותבת מלי – ברשותי מכתב רפואי הקובע במפורש שאין צורך בפינוי למיון, אין צורך בפינוי לבית החולים. המכתב כולל גם אנשי קשר שניתן להתקשר אליהם ולהסביר את מצבי, ובכל זאת, אני מפונה שוב ושוב באמבולנס, בניגוד להנחיות רפואיות ובניגוד לרצוני. ואז מגיעה חשבונית, חשבונית על שירות שלא הזמנתי, שלא נדרשתי לו, פלוס חיוב למיון, שוב, כי הגעתי בלי הפניה. כך הפכתי ממטופלת, למטופלת עם חובות בהוצאה לפועל. החוב שלי במד"א הגיע ל-75,000 שקל. זהו חוב כבד שמתווסף למציאות החיים המורכבת ממילא. החוב הקודם בוטל בזכות התערבותה של מנכ"לית עמותת לנפ"ש רותם פאר, שגם היא רשומה בין אנשי הקשר שאליהם ניתן לטלפן בשעת הצורך.

היו"ר לימור סון הר מלך:

ששש.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

בחודש מאי 2024 בוטל החוב במלואו. העמותה ליוותה אותי ונאבקה עבורי, וללא התערבות זו, החוב היה נשאר. אני מבינה שבריאות הנפש פחות מתאימה, מירב ומשה, אבל אני מבקשת להמשיך לקרוא.

היו"ר לימור סון הר מלך:

נו, באמת. חברי הכנסת, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

ללא התערבות זו החוב היה נשאר. לצערי, החובות החלו להיווצר שוב, וימשיכו, אלא אם יימצא פתרון. מדינת ישראל מכירה במצבי הרפואי, אני מקבלת לכך קצבת נכות, ולכן אני שואלת שאלה משפטית עקרונית: מדוע פינוי למיון עקב התקף אפילפסיה פטור מתשלום, אך פינוי עקב התקף מצב נפשי מחויב בתשלום? מדובר באפליה בין מצבים רפואיים ופגיעה בשוויון, בכבוד האדם, ובזכות לקבל טיפול רפואי מותאם ללא ענישה כלכלית. זו אינה בעיה אישית, אלא כשל מדיניות שפוגע בקבוצה הולכת וגדלה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

טוב, להתכנס.

קריאה:

כל אחד מדבר עשר דקות.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תודה רבה. תודה. מה שביקשה מלי זה באמת שנמצא פתרון. ואני מודה ליושבת-ראש – אנחנו הצבענו על החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית אצלך בוועדה, ואני מקווה שנביא את החוק הזה, שייתן מזור גם למלי, אבל לעוד רבים רבים אחרים שזקוקים לו. וכל יום שזה מעוכב, נצבר עוד חוב ועוד חוב. תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חוק חשוב מאוד. יישר כוח.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

חבר הכנסת בועז ביסמוט – אינו נוכח. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

קריאה:

כל אחד מדבר שש.

היו"ר לימור סון הר מלך:

לא, יש גם כאלה שמדברים פחות. לא, לא נכון, עליזה, אל תגזימי.

רם בן ברק (יש עתיד):

מה קרה? מה קרה? הקואליציה מתפרקת? מה קרה? תירגעו. רגע, לא להפעיל את השעון עד שאני לא אהיה מוכן.

היו"ר לימור סון הר מלך:

עד שתהיה מוכן. אני לא לוחצת עד שאני לא שומעת את המילה הראשונה.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, בוועדה שהייתה עם ראש הממשלה, ששמעתם עליה רבות, הוא נשאל על ידי חילי טרופר: תגיד, הייתה בגידה? ואז בכל רפה, הוא קיווה אולי שלא ישמעו, הוא אמר: לא, לא, לא הייתה בגידה. אבל טלי גוטליב צעקה לו: הייתה, הייתה בגידה. והיא צודקת, טלי גוטליב, אכן הייתה בגידה, אבל מי שבגד, זאת את, טלי, את ושכמותך, שמפיצים שקרים ומניפולציות שגורמות לאנשים רגילים ונורמליים להאמין בשקר, להאמין שיש דיפ סטייט, להאמין ששיקרו לראש הממשלה, להאמין שהיה בוגד. מי שבגד באמון הציבור זה ראש הממשלה, שמנסה בכל דרך לשכתב את ההיסטוריה – מהדבקת שם למלחמת 7 באוקטובר, תקומה עלק, ועד ניצול ציני של חשיפת פרוטוקולים מהונדסים. מי שבגד הם את והחברים שלך, שמנסים לקחת ארגון מפואר, פטריוטי, ציוני, שהחליף את משרדי הממשלה בזמן משבר – ומנסים להדביק לו תווית של סרבנות. זאת הזדמנות להגיד תודה לאחים ולאחיות שלי לנשק. מי שבגד הם אלה שמשמיצים את צה"ל והשב"כ, שבזכות גבורתם את צווחת במליאה – הכול על מנת לשרת נרטיב שקרי שלפיו כולם אחראים, חוץ מהמנהיג הנערץ שלנו, העילוי, בזמן שגם את וגם אתם יודעים שהוא וממשלת המחדל שלו הם האחראים הראשיים למחדל. מי שבוגד בנו אלה את והחברים שלך, שעוצמים עיניים במקרה הטוב, ומעודדים במקרה הרע את הטרוריסטים היהודים שבינם לבין יהדות אין כלום ושום דבר. מי שבגד, טלי, אלה את והחברים שלך, שמאפשרים למשפחות פשע לחגוג על חשבון החברה הערבית. מי שבגד אלה את והחברים שלך, שמעבירים מיליארדים לקבוצות לא משרתות, וחונקים בגזרות את המשרתים. מי שבגד, טלי, אלה את והחברים שלך, בכך שאתם מכשירים השתמטות המונית משירות צבאי ומלבינים פטור מגיוס. מי שבוגד בנו זו הממשלה הזאת, שמנסה בכל כוחה להפוך את ישראל למדינת הלכה, מנסה להפוך אותנו לאיראן. אבל לא תצליחו, כי הציבור, לא כולו חלק מהכת שלכם. הציבור כבר הבין, יש לו ראש ממשלה שהוא ראש כת, הוא מבין שעושים עליו מניפולציות, משחקים לו בראש במכונת רעל הרסנית. הוא מבין שבבחירה אם להאמין לנתניהו או לרונן בר ולהרצי הלוי, הבחירה קלה. לא מאמינים, לא לשקרן נתניהו ולא לשופרות שלו, מינון מגל ועד סגל. וכמעט שכחתי, כמובן, את אותה חבורה שיושבת במשרד ראש הממשלה - -

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה.

רם בן ברק (יש עתיד):

- - ומקבלת, במקביל לכספים ממשרד ראש הממשלה, גם כספים מממשלת קטר. תודה רבה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. שקט במליאה, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תודה. גברתי היושבת בראש, עמיתיי חברי הכנסת, אני ידעתי שנגיע לזה, אני ידעתי שיום יבוא ובשביל להצדיק את השתמטות החרדים או בשביל לתפוס על זה טרמפ, אז ישמיצו את שירות הנשים בצה"ל, וישמיצו גם את ישיבות ההסדר. אני אומר את האמת, היו לי ויכוחים עם ישיבות ההסדר, אבל גם כאן בכנסת כשעוד קראו לי כראש אכ"א, אמרתי - - -

משה סעדה (הליכוד):

שטרן, אתה צריך להתנצל בפניהם על מה שהם עשו במלחמה הזאת, להצדיע - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

סעדה, תקשיב טוב למה שאני אגיד. תקשיב טוב למה שאני אגיד.

משה סעדה (הליכוד):

הבן שלי עשה - - - 330 הסדרניקים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

סעדה, תקשיב טוב למה שאני אגיד. אני הייתי בעד – דרך אגב, כמו שאמרו לנו גם עכשיו בישיבת מרכז הרב – בעד ישיבות משולבות, יחידות משולבות, לא נפרדות. בא לוועדת החוץ והביטחון – אתה לא היית בדיון – רב מישיבת מרכז הרב, ואמר שצריך לשרת: אנחנו מאמינים בשירות יחד ולא במחלקות נפרדות. זה מה שאני ביקשתי, וביקשתי גם שיעשו מבחני כניסה, כמו שעשו בזמני, גם לישיבות הסדר. וכשאמרו לי פה בוועדה על ספורטאים – אמרתי ואני מצטט: מדינה שיודעת לשים ספורטאים מצטיינים בשביל העתיד הספורטיבי שלה, ולשים מוזיקאים מצטיינים בשביל העתיד המוזיקלי שלה, צריכה לדעת להקצות ישיבות הסדר בשביל העתיד הרוחני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל הם עושים צבא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ואז אמרו לי: אבל מוזיקאים מצטיינים עושים שלוש שנים, וישיבות הסדר עושים פחות. אז אמרתי: עם כל הכבוד – ויש לי – למוזיקאים מצטיינים, אבל בישיבות ההסדר 80 וכמה אחוזים ביחידות קרביות, להבדיל ממוזיקאים מצטיינים. הוספתי, אנחנו גם מודדים את זה לפי שירות המילואים, כמה שנים עושים מילואים ואיפה. אני לא צריך להצדיק את זה. מי שצריך להצדיק את זה אלה החברים שלך בערוץ 14, ינון מגל ושות'. ואותו דבר בדיוק על שירות נשים בצה"ל. תגידו, אתם השתגעתם? מישהו רוצה להוציא את שירות הנשים מצה"ל?

משה סעדה (הליכוד):

ממש לא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יש כאלה שכן.

משה סעדה (הליכוד):

הבת שלי - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

חברים שלך בממשלה, הרבנות הראשית לישראל נגד שירות נשים בצה"ל.

משה סעדה (הליכוד):

הליכוד בעד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ככה הם באים לצטט, והם חכמים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תבואו, תנסו להוציא את הנשים מצה"ל. ואולי יותר מהכול: תפסיקו לחנך את הנוער שלכם להיות סוטים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אפשר לשמוע גם שירת נשים וגם שפרמדיקיות בצה"ל יצילו חיים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה. תודה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה. לא יודעת אם שמעתם, אבל ראש הממשלה הגיע לוועדת החוץ והביטחון ואמר שהוא מוצא לנכון לשתף את הוועדה בדברים שהוא אמר בפורום החסוי, בחקירה של מבקר המדינה. אז לי יש השראה מראש הממשלה, ואני רוצה לשתף אתכן ואתכם בדברים שאני אמרתי לראש הממשלה באותו דיון חסוי, אחרי שהוא הוציא את הדברים החלקיים, המוטים, המגמתיים, שהוא הוציא מהפרוטוקולים האלה. אמרתי: ראש הממשלה, אתה צריך להיות מאוד מרוצה מהדיון הזה. באמת, כפיים. ניכר שהתכוננת היטב; המחזת את הדברים בצורה מאוד יפה, כולל הרמת הטון והדפיקות על השולחן. זה היה יפה מאוד מאוד. אחרי הכול, הדבר שאתה באמת מצוין בו זו הנדסת תודעה. באת לכאן לעשות הנדסת תודעה, ועשית את זה על הצד הטוב ביותר. בביטחון, איך לומר? פחות. הרבה הרבה פחות. תראה, הרי אתה עושה הרבה דברים מטונפים, וזה, צריך להגיד, אחד הכי מטונפים שלך. באת לפה, קראת מתוך פרוטוקולים של קבינטים חסויים ומתוך מסמכי מודיעין. ציטטת אנשים שאין להם היום גישה לפרוטוקולים האלה – הם לא יכולים לענות לך – ועשית את זה באופן סלקטיבי – אפילו אם עוד נגיד שזה לא מגמתי, סתם סלקטיבי. סידרת לעצמך עוד פרוטוקול עכשיו שמראה את הנרטיב שלך. והנרטיב שלך הוא כמובן: אתה רצית להיות חזק, לתקוף את חמאס, לערוף את ראשי חמאס, וראשי מערכת הביטחון לא נתנו לך. הם חלשים, הם נמנעים, הם לא מעוניינים כמוך בביטחון ישראל. בקיצור, אתה כמובן, כרגיל, קורבן. אבל מילא קורבן, אתה הרי לא ראש ממשלה של קדנציה ראשונה שהמערכת מסובבת אותו. אתה היית אז 15 שנה ראש ממשלה. אז מה אתה אומר לי בעצם? שאתה ראש ממשלה סמרטוט? פשוט סמרטוט, שלא מסוגל לגרום למערכת להתיישר ולעשות את מה שאתה רוצה? כן, כן, סמרטוט. אני לא אומרת, אני שואלת – כי אחרת איך זה הגיוני? איך זה יכול להיות? אתה הרי מינית שלושה מהרמטכ"לים האלה; שלושה מראשי השב"כ האלה – לא יכולת בראיון לפני להגיד להם, זה מה שאני רוצה לעשות עם חמאס, האם אתם מסוגלים to deliver – להביא את הדבר הזה? אמר שאלה נכונה, אבל הייתה קונספציה. ובכן, אדוני ראש הממשלה, כמובן שרק אתה לא שותף לקונספציה. הקונספציה הייתה של כולם, רק אתה במקרה לא הזכרת בדבריך את הכסף הקטרי לחמאס; את היועצים בלשכה שמקבלים כסף מחמאס בשביל לעשות קמפיין נגד מצרים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה.

מרב מיכאלי (העבודה):

רק במקרה לא הוזכרה הפעם שבה הצלחת לעקוף את מערכת הביטחון ולמכור צוללות, בין השאר למצרים.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה, חברת הכנסת.

מרב מיכאלי (העבודה):

משפט אחרון, גברתי, ברשותך. באמת ברשותך. צריך להגיד – אני, אגב, גם בוועדה לא הספקתי להגיד לו את הדברים עד הסוף, אבל מאז שהוא אמר את הדברים בוועדה והם יצאו החוצה, נחשף עד כמה שקריים ומטונפים ומהנדסי תודעה הם היו. ובכן, אל תאמינו, חברות וחברים. פשוט אל תאמינו.

היו"ר לימור סון הר מלך:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה – אינה נוכחת. חבר הכנסת ולדימיר בליאק. אחרון הדוברים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת. בקואליציה וגם בממשלה לעיתים מאוד נעלבים כאשר מכנים אותם קואליציה של עבריינים. באמת, איך אנחנו מעיזים לקרוא להם ככה? בואו נראה, אולי כי איתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי, עבריין מורשע, בלי להתבייש אומר כי הקצינה שחקרה את עבירות השחיתות של ראש הממשלה לא תקודם? אולי כי שרים וחברי כנסת, כולל לצערי גם יו"ר ועדת הכספים, קוראים לא לציית לפסיקת בית המשפט? ואולי כי הם לקחו מיליארד שקל מכספי המיסים והעבירו אותם למוסדות חינוך מפרי חוק ללא אישור ועדת הכספים? אולי כי ראש ממשלה, נאשם בפלילים, סוחר בסודות מדינה ומזייף פרוטוקולים של דיונים ביטחוניים לצרכים פוליטיים? אתם יודעים, אני יכול להמשיך את הרשימה העגומה הזאת עוד דקות ארוכות. המצב שאליו קואליציית העבריינים הזאת הביאה את מדינת ישראל הוא איום ונורא. הוא בלתי נסבל. בסוף, כפי שאמרתי כבר לא פעם, זה מגיע הביתה, לכל אזרח במדינה – בכלל לא משנה למי הוא מצביע – במערכת החינוך שקורסת, במערכת הבריאות שמתקשה לעמוד בלחץ, בפשיעה שמשתוללת, בפקקים שסותמים את הכבישים, בשיא ההרוגים בתאונות הדרכים, ביוקר המחיה שמרקיע שחקים בכל יום מחדש. המדינה הזאת לא מנוהלת, כי מי שמתיימר לנהל אותה זו קואליציה שמונהגת על ידי עבריינים. שמעתי היום את ראש חץ מכונת הרעל, קרעי, מודיע כאן: העם תומך בנו. כן, תומך בכם, ולכן אתם מוכרים את המדינה למשתמטים כדי לשרוד עוד חודשיים בשלטון בכל מחיר. אבל יש לי חדשות בשבילכם: לא לעולם חוסן. בקרוב מאוד אתם תלכו הביתה, חלקכם יעמוד לדין, ואנחנו נוציא את מדינת ישראל לדרך חדשה, כי רק עלינו האזרחים יכולים לסמוך. תודה.

היו"ר לימור סון הר מלך:

אני מזמינה את חבר הכנסת ינון אזולאי בשם יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ לסכם את הדיון. בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

ינון, תגיד שאתה נגד רפורמת החלב.

ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת):

תודה רבה לך אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת.

נאור שירי (יש עתיד):

ינון, אתה מצד הקואליציה או האופוזיציה?

ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת):

אני הייתי בקואליציה, אני בקואליציה, נשארים בקואליציה. עד הבחירות אנחנו פה בשביל לעבוד למען הציבור. כל מי שחשב אחרת - -

גלעד קריב (העבודה):

זו בשורה - - -

ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת):

- - שיכניס את החליפות לארונות. אנחנו פה בשביל לעבוד למען הציבור.

קריאות:

ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת):

אתם עובדים על עצמכם שאתם חושבים שיהיו בחירות. אני מודיע לכם, גם אם אתם שומעים כל מיני ציוצים לפעמים מחברים לקואליציה, זה קצת רעשי רקע, רק שישמעו שהם קיימים.

מאיר כהן (יש עתיד):

ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת):

במי? לא. נראה לך, מאיר? אתם יודעים, עומדים פה, לפעמים מדברים פה על חוק הגיוס. אני רוצה רק להגיד לחבריי מהציונות הדתית – מיכל וולדיגר, אני רואה אותך, אוהד טל, החברים מהציונות הדתית – אני רוצה לחזק אתכם, כי בימים כאלה רוצים לרמוס את כבודכם, אבל היום רבני הציונות הדתית אמרו אמירה. הוציאו אמירה וחתמו עליה עשרות רבנים מהציונות הדתית, שגילו –חתמו על מה שכולנו יודעים: שכל מי שרוצה ואומר שהוא לא רוצה את החוק, שאתם בעצם צבועים, ככה קוראים לכם – הוא לא רוצה את הממשלה, הוא רוצה לפלג את העם. אני ראיתי את זה בוועדת חוץ וביטחון, כשמגיעים – אגב, מגיעה אחת בשם נועה מבורך, מגיעה ומייצגת את הציונות הדתית, אבל היא רק לא מייצגת דבר אחד, היא לא אומרת שהיא בכלל מהשמאל, היא לא מכם. בזים לבצלאל סמוטריץ'. אני חייב להגיד לך, מיכל וולדיגר, הם כנראה לא יודעים מה בצלאל עושה ביהודה ושומרון למען מדינת ישראל, אזרחי ישראל, ואלה שנמצאים שם ביהודה ושומרון – אבל מה אכפת להם להגיד, להשתמש - - -

רון כץ (יש עתיד):

ינון, מספיק. ינון, מה לך ולבצלאל סמוטריץ'?

ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת):

אתה יודע מה לי ולו? אני אגיד לך. אתם חושבים – הינה, תקשיב, תקשיב – אתם חושבים שככה תזרעו פילוג בתוכנו. אז יש לכם את אהוד ברק - -

רון כץ (יש עתיד):

אתם עושים את זה לבד.

ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת):

- - השותף שלכם, יש לכם את יאיר גולן, את סיידוף, יש לכם את כל אלה שזורעים שנאה. כל אלה השותפים שלכם. הינה, הם יושבים פה.

רון כץ (יש עתיד):

מה לך - - -

ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת):

אתם בחרתם להיות שותפים שלהם. לא אני בחרתי, אתם בחרתם להיות שותפים שלהם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - מה יש לך? מה הבעיה שלך?

ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת):

אני בחרתי להיות שותף שלהם? ממש לא.

קריאות:

ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת):

אתם נמצאים איתם פה, אתם רוצים להקים את הממשלה הבאה. אתם רוצים להקים אותה במקום שבעצם נכשלתם בעבר, ואתם אומרים, עוד פעם, רובכם אומרים שישבו איתם, כי הרי יהיה חסר לכם, אז מה? לכן אני מציע לכם, באמת, במיוחד אתם ביש עתיד, אני מציע לכם - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אל תציע, חבל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין צורך. לא מעוניינים בעצות שלך.

ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת):

- - הרי יש דבר כזה, יש מושג בהלכה שאומר: מצטמק וטוב לו או מצטמק ורע לו. אתם בגדר מצטמק ורע לו, אבל מצטמק וטוב לו לעם ישראל. אז לכן אני אומר, מצטמק וטוב לו של עם ישראל, מצטמק ורע לו לכם – זה בסדר. אתם תמשיכו בשלכם ואנחנו נמשיך בשלנו. אנחנו יכולים לחלוק בינינו, אנחנו יכולים לפעמים להתווכח בינינו, אבל בסופו של דבר יש לנו מטרה אחת – יש לנו אחדות, יש לנו את עם ישראל, יש לנו את בני התורה, יש את חיילי צה"ל. אנחנו כולנו נדאג לכל אלה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אז תתגייסו לצבא - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - - תשתמט - - -

ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת):

כל אלה, אנחנו נדאג להם, כי אני חושב שאנחנו – מה, מאיר? מה אמרת? מאיר, שאלת משהו, אני אענה לך.

מאיר כהן (יש עתיד):

אז תתגייסו לצבא. בואו לצבא, תהיה אחדות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מתים בצבא. מאיר, בצבא מתים.

ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת):

מאיר, יש חוק שדנים עליו עכשיו בוועדת חוץ וביטחון, סיימנו את החוק. אתה מכיר בדיוק את האמירות שלי, אתה יודע כמה ביקורת אני סופג לא פעם כי אני הולך בדעת גדולי התורה שלי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שאחרים יתגייסו - - -

ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת):

דעת גדולי התורה שלי, שאומרים דבר אחד – יש כאלה שיושבים ולומדים תורתם אומנותם, בהם לא נוגעים - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יש כאלה שמתים, יש כאלה שחיים - - -

ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת):

- - מי שלא, אתה יודע בדיוק את האמירה שאמרנו, שאין מקומם – מי שלא לומד תורה, מי שהולך ומתפרפר לא במקומותינו, שילך. היום עובדים על חשמונאים ועובדים על עוד מקומות טובים בשבילם, אבל אנחנו רוצים גם דבר אחד, שאותם אלה שהחליטו – ייכנס חרדי, ותהיה לו האפשרות לצאת חרדי. אמרנו את זה לא פעם, והפלג יכולים לבוא ולהמשיך לצעוק מתחת לבית שלי. אני לא רואה אותם ולא סופר אותם, אמרתי את זה לא פעם, אני אגיד את זה עוד עשרות פעמים, אבל אני אגיד גם עוד דבר אחד: אנחנו, תפקידנו כקואליציה להפסיק - - -

היו"ר משה סולומון:

תודה.

ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת):

באמת, משפט אחרון. להמשיך ולהיות מאוחדים, כי הם רוצים בפירודנו, הם רוצים בשיסוי. אנחנו רוצים באיחוי, אנחנו רוצים באחדות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי זה הם?

ינון אזולאי (בשם ועדת הכנסת):

ואני מציע לחברים מתוך הקואליציה, שמדי פעם לא זוכרים שהם נמצאים, ורק על ידי איזה ציוץ אז פתאום נזכרים שנמצאים באיזושהי ועדה – למה? כי הם אמרו איזה משהו על חרדי. הגיע הזמן שגם פה נעשה חשבון נפש למען אחדות. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. השר שלמה קרעי לסיכום הדיון. בבקשה, אדוני השר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתם מכירים את הסיפור על צדקיה בן כנענה. בספר מלכים צדקיה בן כנענה הכין לעצמו קרני ברזל ואמר לאחאב מלך ישראל: "באלה תנגח את ארם". הוא היה נביא שקר, ובניגוד למה שאמר מיכיהו בן ימלה, אמר לו, אתה תפסיד במלחמה, צדקיה בן כנענה עמד ואמר: באלה תנגח את ארם. הוא עשה את זה עם כל ההצגה המלאה. אני שומע כאן את מנהיגי האופוזיציה, איך הם עולים וכמו נביאי שקר מתנבאים על מה שיהיה בממשלה, בממשלת נרניה שלהם, בממשלה החלומית שהם חושבים להקים, אבל הם שוכחים שאולי אין לנו זיכרון ארוך לעשרות שנים אחורה, אבל יש לנו זיכרון - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

- - - חוק הפיצולים - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

תומכת, תומכת. הממשלה תומכת, הקואליציה תומכת, אל תדאגו. עולים כאן לפיד וליברמן, וכל פעם מחדש מספרים לנו כמה הם יביאו את מדינת ישראל, ייתנו דברים טובים לעם ישראל – אבל לא יודעים שאנחנו זוכרים – רק לפני שלוש שנים הייתם בממשלה, ומה קיבלנו בתקופה שלכם? אינפלציה הכי גבוהה בעשור האחרון, קיבלנו מתנות לחיזבאללה והסכם כניעה בלי שירו עליכם כדור אחד. קיבלנו ניסיון לקעקע את כל הקדוש והיקר לעם ישראל – בכשרות, בגיור, בשבת – ואתם חושבים שהציבור שוכח לכם את זה. אז תראו, שלח אליי ידיד, משה המאירי קוראים לו, הוא אמר לי: תראה שלפיד וליברמן יוצא אותו מספר כמו צדקיה בן כנענה – שניהם 456, שניהם נביאי שקר, סוג של נביאי שקר שמבטיחים הבטחות ולא מבינים שהציבור מאס בשחץ, בהתנשאות, בהתנשאות שראינו לאחרונה של אותה קבוצה של אהוד ברק, שרוצה בכלל להחליף אותנו, רוצה למהול אותנו עם מיליון גויים כדי שלא נישאר כאן מדינה יהודית עם חיבור לשורשים. ומחרים מחזיקים אחריהם אותה חבורה בבג"ץ, אותם אלו שמנסים להחליף את העם. יש כאלה כמו אהוד ברק, שאומרים שהם רוצים להחליף את העם, ויש כאלה שעושים את זה בפועל. יש כאלה שאומרים ולא ממצמצים, בלי בושה, את דברי הבלע שלהם, את תורת הגזע שלהם, ויש כאלה שעושים את זה בפועל באולמות המשפט. אז שימו לב, הפרשה הקודמת הסתיימה במצוות המזבח: "ולא תעלה במעלֹת על מזבחי אשר לא תִגָּלה עֶרְוָתך עליו". והפרשה הזאת שלנו, החדשה, פרשת משפטים, חכמים למדו מזה משהו. הם אמרו, מהסמיכות של הפרשיות אנחנו לומדים, כמו שהזהיר הקדוש ברוך הוא את הכוהנים שלא יפסעו פסיעות גסות על המזבח, כך הזהיר את השופטים שלא יפסעו פסיעות גסות בדין. יש ציווי לשופטים בחברה מתוקנת כמו החברה שעם ישראל מקים, שיהיו בה דינים ומשפטים: "מלך בְּמשפט יעמיד אָרֶץ". אבל אם השופטים והיועצים המשפטיים לא עושים את עבודתם נאמנה, לא מייצגים את המוסר היהודי, דורסים את העם ואת רצונותיו – יוצא שכרנו בהפסדנו. ולצערנו, מערכת המשפט מנסה כאן להחליף את הכנסת – לחוקק, לבטל חוקים, לבטל חוקי-יסוד. מנסה להחליף את ראש הממשלה ולקבוע לו איזה שרים למנות ואיזה שרים להדיח, מנסה להחליף את השרים ולקבוע לשר בן גביר את מי למנות ואת מי לא למנות, ולקבוע לשר התקשורת איזו רפורמה לקדם ואיזה לא; קובעת ליועצים המשפטיים במשרדים מתי הם יכולים להשתתף בדיונים ומתי לא. אז כאשר מערכת המשפט רקובה ומסואבת ופוסעת מעל ראשי האזרחים – אין גרוע מכך. הדבר הזה – ואנחנו ראינו כמה דברים, כמה חוליים שמערכת המשפט עושה – כשהחברה בישראל נלחמת על חייה מול אויבים מתועבים צמאי דם, המערכת מתעסקת בהגשת כתבי אישום נגד לוחמים גיבורים, ובמקביל דואגת לכך שלא נהרוס בתי מחבלים ושלא נגרש משפחות מחבלים, ודואגים לרווחתם של המחבלים הנתעבים בכלא. כשיש מערכת משפט שאיבדה את המצפן המוסרי, שאיבדה את הערכים היהודיים – התוצאות יכולות להיות הרות אסון. לכן כמו שאמרתי קודם, בבחירות הקרובות, כמו שאמר אהרן ברק, אני מצטט אותו שוב: בעזרת השם, כשהעם היושב בציון ייתן לממשלה היהודית, השורשית, האמונית, שרוצה כאן מדינה יהודית ודמוקרטית – כשהוא ייתן לנו, כשהעם ייתן לנו את הכוח להקים ממשלה חזקה יותר, יציבה יותר, לא תוכלו לומר: לא נתנו לכם מנדט שיועצים משפטיים יהיו משרות אמון; לא נתנו לכם מנדט לא להקשיב לבג"ץ, כאילו מישהו נתן לבג"ץ מנדט לפסול חוקים. כשהעם היושב בציון ייתן לנו את המנדט הזה בבחירות הקרובות, כשהכול על השולחן – יועצים משפטיים ומשרות אמון; בג"ץ לא מעל החוק; בהרב-מיארה – הביתה; שרים יכולים לקדם מדיניות גם בלי שהיועץ המשפטי מאשר להם – כשכל זה יקרה, לא תוכלו לומר שהעם לא נותן, לא רוצה כאן מדינה יהודית ודמוקרטית עם הערכים של חיבור לשורשים של מורשת ישראל, של כבוד למי שתורתם אומנותם, של כבוד ללוחמים הגיבורים שלנו, לתת להם את כל מה שצריך, ולא לחלק את הכספים דרך האחים המוסלמים למקומות שאף אחד לא יודע בסוף לאן זה הגיע. אגב, מגיע כאן בנקודה הזאת יישר כוח לשרה מאי גולן, שדאגה לעצור את תקציבי הפשע של ממשלת בנט, שניתנו למשפחות פשע בסופו של דבר, לעמותות תומכות טרור. היא נתנה את הכספים האלו לשב"כ, להקמת יחידות, לעצירת הפשע המאורגן בחברה הערבית – מה שבנט ביטל, את פרק האכיפה בכל התוכנית שנתנו מיליארדים לעבאס – השרה מאי גולן לוקחת את התקציבים ומעבירה אותם לפרק אכיפה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל כולם כבר פה, כולם פה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז מה? אז מה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

די, אי-אפשר לשמוע אותך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז תסתום את האוזניים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

נשארה לי שעה וחצי איתך - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

את זה, העם בעזרת השם ייתן לנו את המנדט לעשות – ממשיך, ממשיך. יש לי עוד הרבה, אופיר, אל תדאג. כן. אז אני רוצה לומר לכם שאנחנו בעזרת השם נמשיך לפעול כדי לנקות את המערכות האלה, המערכות האנטי-דמוקרטיות – אם זה לפתוח את שוק התקשורת לחופשי, להשמיע מגוון דעות שאתם לא אוהבים לשמוע, ואם זה לנקות את מערכת המשפט, את כנופיית שלטון החוק, מהאכיפה הבררנית, מהרדיפה הפוליטית. כל מה שהמערכת הזאת עושה, היא משתמשת גם בפגיעה בילדים קטנים, בתינוקות. שום דבר לא עומד בפניה של היועמ"שית המודחת ושל חבר מרעיה כדי להפיל את הממשלה, כדי להפיל את נתניהו. כואב לכם שיש לנו מנהיג בעל שיעור קומה שאתם לא מסוגלים לעמוד מולו או להעמיד מולו, מישהו שיכול בכלל לשחק באותו מגרש משחקים. הוא משחק שחמט, ואתם שמים מולו את יאיר לפיד לשחק שש-בש. זה בערך מגרש המשחקים שאתם מנסים לשחק בו.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ולכן, כאשר מערכת משפט כזו, כשהיא פועלת – פוגעת גם בחלשים, גם בתינוקות, פוגעת בציבור שלם כדי לנסות להפיל את הממשלה – אז בשבילה אנחנו נקרא בפרשה הקרובה, בשבת הקרובה: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ואז מייד: "כל אלמנה ויתום לא תענון". למה? הוא אומר לך: "ייקוב הדין את ההר", נכון, "ואלה המשפטים" – אבל לא כאשר על פסגת ההר יושבים החלשים בחברה; לא כאשר על פסגת ההר ניצב הבית הקטן שלנו, מדינת ישראל, שהוא הבית הזה שמנסה לייצר כאן חברה מתוקנת, לייצר כאן ערכים, לייצר כאן את היכולת שלנו לעשות דברים טובים לעם ישראל. ואנחנו בעזרת השם נתקן את הכול, כדברי הנביא ישעיה: "שִמְרו משפט וַעֲשו צדקה". תצביעו בעד החוק. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה, רד כבר.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. שני חברי כנסת ביקשו הערה מהצד. חבר הכנסת גלעד קריב – ראשונה. מייד לאחר מכן – חבר הכנסת אחמד טיבי. קודם כול גלעד קריב.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

קודם כול גלעד קריב, ככה על פי הסדר שמופיע כאן.

גלעד קריב (העבודה):

מכיוון שמדובר בחלק מהליך אישור התקציב, אני מבקש מנציג הממשלה להציג לפני הכנסת את כל הסיכומים שהושגו עם סיעת ש"ס ועם סיעות קואליציה אחרות ביחס לחוק ההשתמטות. ואין לי ספק שנקבל תשובה כנה ומפורטת על כל הסיכומים הקואליציוניים.

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה. מי משיב בשם הממשלה? בבקשה, יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אופיר כץ.

אופיר כץ (הליכוד):

אין שום סיכום.

גלעד קריב (העבודה):

אין שום סיכום. כמה שקרים.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

תודה. אם כך – אחמד טיבי, בבקשה, הערה מהצד. תודה, חבר הכנסת גלעד קריב, תודה. קיבלת תשובות. תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אסור לשקר בלי בושה.

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

התשובה הייתה קצרה וברורה, תודה. בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי. תודה, תודה. רק תאפשר לחבר הכנסת טיבי לשאול גם.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, לאור העובדה שמדובר בחוק פיצולים, לא בקריאה שנייה ושלישית, על רקע הבעיות בקואליציה, שאלתי את השר קרעי, שדיבר בשם הממשלה, אם יש עמדה של הממשלה לגבי החוק, ואם הממשלה תומכת בחוק הפיצולים. הוא אמר כן, הממשלה תומכת. על כן, בשם סיעות רע"ם חד"ש-תע"ל אני מבקש לראות בהצעה הצעת אי-אמון בממשלה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אם כך – ראש הממשלה לא נמצא כאן – השר?

שר המשפטים יריב לוין:

הממשלה אומרת להצביע עכשיו.

היו"ר משה סולומון:

אם כך, הממשלה אומרת להצביע עכשיו גם לאור ההערה הזאת. אם כך, אנחנו עוברים להצבעות.

היו"ר משה סולומון:

נעבור להצבעה על החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להצגת יעדי התקציב 2026), התשפ"ב–2026. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת ועדת הכנסת – 60 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

60 בעד, 56 נגד. אני קובע כי החלטת ועדת הכנסת התקבלה. חברים, תודה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד החלטת ועדת הכנסת – 60 נגד – 56 נמנעים – אין החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2026), התשפ"ו–2026, נתקבלה.

היו"ר משה סולומון:

60 בעד, 56 נגד. אני קובע כי החלטת ועדת הכנסת התקבלה.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – סליחה. לפני הנושא הבא, אני מזמין את חברת הכנסת טלי גוטליב לעמדה אישית. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תגיד, מר רם בן ברק, מה עשית במוסד? כמה שהיית בכיר במוסד, ככה אתה כזה קטן ופחדן. אני יוצאת מהמליאה – כי בפנים שלי לא היית מעז להגיד את זה – אני יוצאת מהמליאה, והאיש הזה לא מתבייש, קורא לי בוגדת, בוגדת, בוגדת. לא פעם, לא פעמיים, לא שלוש. מליאה ריקה, אתה כזה פחדן. איש שהיה כזה בכיר והפך כזה קטן. ועל מה אתה קורא לי בוגדת? אני אגיד לך על מה אתה קורא לי בוגדת, לפי דבריך. מדהים. אני בוגדת כי אני נגד אחים לנשק. בטח שאני נגד אחים לנשק, בוודאי. מי שאמר בגאווה שלא יהיו לנו טייסים ולא יהיו לנו חיילים ועשרות אלפים של לוחמים לא יתייצבו ביום פקודה, הם – בין השאר, על ידיהם דמם של נופלינו. מעניין אותי החמ"ל האזרחי שהם המציאו לעצמם כניסיון לכפר לעצמם? ממש לא. לא אשכח ולא אסלח.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

- - - ראש הממשלה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מתי אני עוד בוגדת, לפי מה שאמרת פה? כשאני תומכת במתיישבי יהודה ושומרון. בגאווה אני תומכת במתיישבי יהודה ושומרון; ובאותה גאווה אני מוקיעה את החטיבה היהודית בשב"כ, שבקלטות שלהם, המזעזעות, בין ראש החטיבה היהודית בשב"כ לשוטר הגיבור מועלם, שחשף אותם, הוא אמר: תמציאו שאתם מריחים ריח של דלק כדי לעצור את רב ישיבת יצהר; השופט רוצה פרפרזות? מי זה השופט האפס הזה שרוצה פרפרזות – מילים של ראש החטיבה היהודית בשב"כ.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך את מדברת לשופטים?

טלי גוטליב (הליכוד):

ככה אמר ראש החטיבה היהודית בשב"כ.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך את מדברת לשופטים? מה זה שופט אפס?

טלי גוטליב (הליכוד):

ככה אמר ראש החטיבה היהודית בשב"כ.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך את מדברת?

טלי גוטליב (הליכוד):

מדהים, את לא מקשיבה. אני מצטטת פה את ראש החטיבה היהודית בשב"כ, שכל. ראש החטיבה היהודית בשב"כ אומר את זה. מי זה השופט האפס שרוצה פרפרזות – כך אמר. מה עוד הופך אותי לבוגדת? שאני יוצאת נגד מעצרים מינהליים של יהודים. איזה קטע. ראש החטיבה היהודית בשב"כ מוקלט אומר: לא נורא, השר גלנט – ראש הרשות עכשיו אצל השר, הוא כבר יחתים אותו, חותמות, בלנקו, ככה, על מעצרים מינהליים של יהודים. מזל שאני ולימור סון הר מלך פה יצאנו נגד זה כשכולם היו פחדנים כי ראש השב"כ אמר, כי ראש המוסד אמר. תגיד לי, אדון רם בן ברק - - -

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

- - - מעזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אגיד יותר מזה, אתה היית בעד הכנסת פועלים מעזה. אתה היית מאלה שאמרו שחמאס מורתע, שצריך לתת לו כל מיני תמרוצים כלכליים. זה אתה, אדון מוסד. ואתה, אני אגיד לך במה אתה שונה ממני, אדוני. אני, אם יש לי להגיד לך משהו, אני אומרת לך בפנים. לא כשהמליאה תהיה ריקה, ואז אני אגיד טלי גוטליב, כדי שיהיה לך טראפיק בטוויטר או בטיקטוק, או לא יודעת איפה, אנשים לא מכירים אותך פה בעבודה שלך בכנסת. אבל יש לך שיטה, להשתמש בשם שלי. מומלץ. אגב, הרבה יותר מומלץ לעשות הצלחות ברשות עצמך. אבל בוא אני אגיד לך מה אתה עושה. זה מדהים, אתה היית יו"ר ועדת החוץ והביטחון במפלגת החרפה הזו שהביאה עלינו את זוועת האחים המוסלמים בשולחן הממשלה – מילא, אבל אתה הבאת לפה פועלים עזתים. אתה ישבת, היית ראש הוועדה בוועדה לעניינים חשאיים. לא ראיתי שאמרת מילה אחת נגד הבכירים במערכת המודיעין, להפך. לעומת זאת, אני אגיד לך במה אתה כן בגדת. אתה בגדת בצו המצפון שלך. אתה בגדת בחובה שלך להטיל ספק כשאומרים לך דברים תמוהים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך את מדברת? איך את מדברת?

טלי גוטליב (הליכוד):

לעומת זאת, לעומת זאת - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך את מדברת? אין לך גבולות.

טלי גוטליב (הליכוד):

הינה, אני שומעת פה צעקות של איזה – אני שומעת פה צעקות.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, לא. לא נגמר לי הזמן.

היו"ר משה סולומון:

לא, לא. לא לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה רגע לומר. מה שמדהים זה שכשרם בן ברק עמד פה וקרא לי בוגדת, אף אחד לא אמר מילה. אף אחד ואף אחת. אף אחד. אני יושבת פה, לא אתן שידברו עליכם ככה או עלינו ככה. תגיד לי, רם בן ברק, אתה פעם קראת לאחמד טיבי בוגד? מה פתאום. קראת פעם לאיימן עודה בוגד? מה פתאום. לוחץ להם את היד ומסתחבק איתם, עם אלה שמתראיינים באל-ג'זירה ואומרים שהם לא מכירים במדינה יהודית. בי? יש גבול למה שיוצא לך מהפה. העם הזה, למזלנו הטוב, לימור, העם הזה נבון והעם הזה חכם והעם הזה רואה מי המנהיגים שלו ומי המייצגים שלו. אתם לא לעוד הרבה זמן פה. לא לעולם חוסן, תודה רבה להשם. ואם אתה חושב או מישהו חושב שכשאני לא במליאה אני אעבור לסדר-היום כשמישהו מטנף אותנו בצורה הזאת, אז – לא רק שאנחנו לא בוגדים, אנחנו נאמני נאמנים, נאמני עם, נאמני ארץ, נאמני מורשת, נאמני ערכים. ומוטב שידבק בך קצת מהאומץ שיש לי וללימור, היחידות פה - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי את בכלל? תגידי, מי את ואיפה הוא?

טלי גוטליב (הליכוד):

- - היחידות שיצאו נגד צמרת השב"כ, צמרת אמ"ן - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי את, ומה הוא עשה למדינה?

טלי גוטליב (הליכוד):

- - צמרת הצבא, עבור לתופת אוקטובר, ותוך כדי מלחמה.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי את בכלל? מי את? לא מתביישת. משנה לראש המוסד.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש לך מזל שאני לא יורקת - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה את עשית למען המדינה חוץ מלפזר רעל? מה עשית חוץ מרעל? מי את בכלל? הוא היה במוסד כשאת רדפת אחרי אנסים. תתביישי לך. את מדברת על רם בן ברק, מי את? משנה לראש המוסד. מה עשית, מה? באמת.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת מירב בן ארי, תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוגדת, קוראת לו. משפחה שכולה, הוא איבד את אח שלו. די.

היו"ר משה סולומון:

תודה. תודה. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

נראה אותך מסוגלת. נראה אותך מסוגלת.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוב תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 19), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שלום דנינו, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, להציג את הצעת החוק. בבקשה.

שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מספר 19), לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק הממשלתית כוללת שני תיקונים לחוק תאגידי מים וביוב, שעיקרם דחייה בשנה של חובת התאגוד האזורי, כלומר, החובה להקים תאגידי מים וביוב אזוריים שיספקו שירותי מים וביוב למספר רשויות מקומיות. בטרם אציג את ההסדר המוצע, אציג את הרקע שהוביל לגיבושו. חוק תאגידי מים וביוב מחייב את העיריות והמועצות המקומיות, החל משנת 2007, להעביר את האחריות להפעלת שירותי מים וביוב בתחומיהן לידי תאגיד נפרד. במסגרת תיקון מקיף לחוק שאושר בשנת 2013 נקבעה גם חובת תאגוד אזורי, שלפיה על כל העיריות והמועצות המקומיות לצמצם את מספר תאגידי המים והביוב ולהקים במקומם תאגידים אזוריים. המטרה היא שיתבצעו מיזוגים של שני תאגידי מים או יותר, כך שתאגיד מים יצטרף לתאגיד מים אזורי, כדי להביא להתייעלות במשק המים. במסגרת אותו תיקון נקבע מועד קובע להקמת תאגידי מים אזוריים. מועד זה נדחה מספר פעמים בשל קשיים שונים שהתעוררו בהיערכות ליישום התיקון, ולצורך בחינה מחודשת של מדיניות ניהולו של משק המים העירוני, כאשר הדחייה האחרונה של המועד המחייב נעשתה במסגרת תיקון מס' 17 לחוק – 2025. הדחייה האחרונה של המועד הקובע נקבעה בעקבות בחינה מקצועית מעמיקה שמתבצעת במשרד האנרגיה והתשתיות לעניין מבנה משק המים העירוני ואופן ניהולו. הבחינה מצויה בשלבים מתקדמים, ובין השאר, בחודש יולי האחרון פורסם להערות הציבור תזכיר חוק שעניינו תיקון לחוק תאגידי מים וביוב, שמטרתו לאפשר ניהול משק מים עצמאי ברשויות המקומיות שיעמדו בתנאים שייקבעו. תזכיר החוק אושר בממשלה, וכעת נעשית עבודה לגיבוש סופי של הצעת החוק הממשלתית שאמורה לשנות את אופן ניהולו של משק המים והביוב העירוני. לפיכך, מוצע לדחות את המועד הקובע ליום 1 בינואר 2027, אשר ממנו ואילך תאגיד מים וביוב יהיה רשאי לעסוק בפעילות חיונית או בפעילויות נוספות אך ורק באמצעות חברה אזורית, ובלבד שלא ניתן לו פטור מתאגוד אזורי בהתאם לתנאים הקבועים בחוק. דחייה כאמור תאפשר להשלים גיבוש המדיניות הממשלתית לעניין אופן ניהול משק המים העירוני, ובכך תאפשר להשלים את קידום החקיקה, אם יוחלט על כך, ובכלל זה בחינה של היבטים לעניין מתן פטור מחובת תאגוד אזורי. בהתאמה לדחיית המועד הקובע, מוצע לדחות גם את לוחות הזמנים שנקבעו לביצוע ארבעת שלבי ההקמה של תאגיד אזורי כך שיעמדו על ארבעה חודשים לפני המועד הקובע. חברי הכנסת, ועדת הכלכלה הסכימה לדחייה נוספת במועד הקובע לעניין התיאגוד האזורי בשל השלב המתקדם שבו מצוי הליך גיבושה של הצעת חוק ממשלתית בעניין אופן ניהול משק המים העירוני. אני קורא לכם להצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה ולדחות את כל ההסתייגויות.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כאמור, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מבקשים לנמק.

היו"ר משה סולומון:

מגישים? אוקיי. אם כך, אני אקריא את חברי הכנסת לפי הסדר הכתוב כאן. חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי, תרצה לדבר? מוותר. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. בבקשה, לרשותך, חמש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. ניסיתי לברר עם ידידי רם בן ברק, סגן ראש המוסד לשעבר. מה יש בך שמטריף את הקואליציה? מה? לא יודעת. זה המראה המצודד? אולי הניסיון המקצועי? אולי זה שאתה אדם ישר? לא משנה, מצודד, הבנת את הפואנטה. מה יש בו שגורם לכם לכזאת טרפה? עכשיו, בואו נתחיל מזה שבסוף הוא תמיד אומר את האמת. הוא אומר את האמת. ומה לעשות שכמוך יש אלפים במדינה. יש אלפי עורכי דין. חלקם רודפים אחרי אמבולנסים, חלקם מגינים על אנסים, חלקם מגינים על אנשים טובים, אבל כמוך יש אלפים. כמוהו עד היום היו 13, אולי פחות. הוא, בניגוד לאותם יועצים של נתניהו, שישבו בלשכת נתניהו, תוך כדי מלחמה קיבלו כסף קטרי, מה לעשות? והוא לא. להפך, כשאת הגנת על אנסים, הוא הגן על המדינה. מאוד פשוט.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - המימד החמישי לקטר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כשאת נלחמת בבית המשפט, הוא נלחם במחבלים. זה ההבדל. ולבוא לפה ולקרוא לאדם כזה - -

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה. חברת הכנסת טלי, תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - משכמו ומעלה, לקרוא לו בוגד – באמת, באמת. את יודעת – מספיק, אבל, מספיק עם שתיכן.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

מספיק, לא יעזור. אני לא מתרגשת לא ממך ולא - - -

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, היא אפשרה לך לדבר - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה? על מה? על מה? מה אמרתי שלא נכון? הגנה על אנסים. זה היה המקצוע שלו – הגן על המדינה. למה את נכנסת לטרפה?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת לימור, תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תעצור לי את הזמן.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת לימור, תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני יודעת שלפעמים, כשמסתכלים על המציאות, היא כואבת והיא קשה, אבל את בעצמך הגנת על אנסים, והוא הגן על המדינה, ואין סימטריה. ובסוף, בזמן מלחמת חרבות ברזל – ולא הקשקוש שהוא המציא, מלחמת התקומה – בזמן הזה הדובר של ראש הממשלה קיבל לכאורה כסף מקטר, ובכל מציאות אחרת, אם לא - - -

קריאות:

- - - מקבל - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מקבל עדיין. ובכל מציאות אחרת, אם לא הייתם כאלה רפים - - -

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

תודה. חברי הכנסת, תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - אם היה לכם עמוד שדרה, היה אחד מפה שהיה יוצא ואומר שדובר של ראש הממשלה, הדובר הצבאי, קיבל כסף מקטר, זה בושה וחרפה. אבל במקום זה אתם רודפים אחרי העקבות של היועמ"שית ואחרי הפצ"רית, כשבתוך הלשכה של ראש הממשלה קיבלו יועצים כסף מקטר – אותה מדינה שאירחה את המחבלים ב-7 באוקטובר, אותה מדינה שהכספים שלה נכנסו לרצועה ורצחו את בני עמנו. אבל אף אחד מכם לא היה לו את עמוד השדרה לבוא ולהגיד שאנשים כאלה לא צריכים יום אחד להיות בלשכת ראש הממשלה. אז כדי לטייח את זה, אתם הולכים ואומרים על רם בן ברק, משנה לראש המוסד – את עולה ואת אומרת עליו שהוא בוגד. מי את בכלל ומי הוא? איפה הסימטריה? איפה ההבדל? בן אדם שהקדיש שנים מהחיים שלו לביטחון המדינה. מה את עשית למען ביטחון המדינה? מה עשית למען ביטחון המדינה? מה עשית?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא אשת ביטחון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך את לא מתביישת?

היו"ר משה סולומון:

תודה, טלי. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תורידי מעצמך. תורידי ותתנצלי פה.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אני לא במוסד, אין לי פריבילגיה להקים חברת - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

בסוף, הבגידה שהייתה יצאה מהעובדה שבתוך לשכת – אני לא יכולה.

היו"ר משה סולומון:

טלי גוטליב, תודה רבה. זה מפריע מאוד. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה לא קורא אותה לסדר? מה הקטע? אני לא מצליחה לסיים משפט. אני מבינה, אני מבינה שהאמת כואבת.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אבל היא פונה אליי.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, זה מפריע מאוד. סליחה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די. אני לא מתייחסת אליה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה?

היו"ר משה סולומון:

נא להפסיק. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תעצור לי גם את הזמן, היא כל הזמן מדברת.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה, אתם מפחדים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא מצליחה להבין למה אתם מפחדים ממנה. היא בסך הכול חברת כנסת ששלוש שנים צועקת. סליחה, שלוש שנים היא צועקת. אין לה אף חוק, אין לה שאילתה, אין לה הצעה לסדר-היום, אין לה דיון מהיר.

טלי גוטליב (הליכוד):

ובכל זאת אני פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - בנשיאות שנתיים – מעולם היא לא הגישה כלום. כלום. רק צועקת.

היו"ר משה סולומון:

טלי גוטליב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז אם את צועקת, תלמדי שמגיבים לך. מה לעשות? זה לא הבית של אבא שלך ולא של אימא שלך. זה הבית של הציבור.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - בעזרת השם - - -

היו"ר משה סולומון:

טלי גוטליב, קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. תודה. תודה.

היו"ר משה סולומון:

אני בינתיים מאפשר לדבר כשעבר הזמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ישועת השם כהרף עין.

היו"ר משה סולומון:

מירב, אני מאפשר לך לדבר כשעבר הזמן. אני מבין שהיו הפרעות. בבקשה, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואללה, יש לי קול, יש לי קול, באמת שיש לי קול - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - לא צועקת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, זה לא מפסיק. זה טה טה טה, טה טה טה. די, תני לסיים משפט - -

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, אני לא מבין, למה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - ואני ארד. מספיק כבר. מספיק.

היו"ר משה סולומון:

אבל תני לה להמשיך לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה לא ייאמן.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

באמת, שלוש שנים של באמת קריירה מפוארת מצעקות. חשבתי שאני צועקת. לראות אותך – באמת, אין דבר שני לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

בסוף, שלוש שנים את כאן בכנסת - -

היו"ר משה סולומון:

תודה. משפט סיכום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - חברת כנסת מהקואליציה, תעבדי בשביל הציבור, תפסיקי לבזבז כספי ציבור. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - את יודעת, הציבור החכם – את, בגלל הצעקות - - - רגע - - -

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, אפשר הערות ביניים, אבל את לא יכולה להגיד "רגע". אפשר הערות ביניים, אבל לא שיח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל הצעקות שלך גרמו לחורבן מפלגת יש עתיד.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, טלי גוטליב, קריאה שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

המפלגה שלך איבדה 20 מנדטים בגללך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

טלי גוטליב, קריאה שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

20 מנדטים המפלגה שלך איבדה בגללך. חירבת את מפלגת יש עתיד.

רם בן ברק (יש עתיד):

אל תוציא אותה.

היו"ר משה סולומון:

טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

חירבת מפלגה, 20 מנדטים. 20 מנדטים.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב.

רם בן ברק (יש עתיד):

חבל שיוציא אותך, כי אני רוצה שתשבי באולם.

טלי גוטליב (הליכוד):

20 מנדטים. 20 מנדטים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - מה זה?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, את בקריאה שנייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

20 מנדטים איבדה מפלגת יש עתיד. 20, 20 מנדטים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - זה כמו תסמונת. מספיק.

טלי גוטליב (הליכוד):

להתראות, au revoir, לא רוצים כזה.

רם בן ברק (יש עתיד):

חבריי חברי הכנסת - - -

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב, קריאה שלישית. נא לצאת.

רם בן ברק (יש עתיד):

אל תצאי. אני מבקש שהיא תישאר.

היו"ר משה סולומון:

אי-אפשר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - תצאי כבר - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

טלי, טלי - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - זה מה שהעם רוצה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה, להתראות.

טלי גוטליב (הליכוד):

20 מנדטים, 20 מנדטים איבדת למפלגה שלך.

רם בן ברק (יש עתיד):

טלי, תישארי. טלי. טלי, תישארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - תצפי בו בטלוויזיה. וואי, מה זה הדבר הזה? זה לא מפסיק.

רם בן ברק (יש עתיד):

חבריי חברי הכנסת, אני מצטער שטלי גוטליב, הוציאו אותה, כי רציתי מאוד שהיא תשמע מה יש לי להגיד. מאוד התרשמתי מזה שהיא התרגשה מזה שאמרתי שהיא ושכמותה בוגדים במדינה. ואני לא חוזר בי. אני לא חוזר בי. אתם בוגדים בערכים של מדינת ישראל, אתם בוגדים במוסר היהודי, אתם בוגדים בדמוקרטיה הישראלית. אתם מחרבים את המדינה הזאת, מעבר לזה שאתם משלמים כסף, הקטרים משלמים כסף לאנשים שעובדים בלשכת ראש הממשלה. אבל על מה טלי כל כך נזעקה? הרי היא צועקת כאן "בוגד" וצועקת לאנשים "תומכי טרור" בלי לעשות חשבון בכלל. פתאום היא נפגעה כל כך? ממה היא נפגעה? למה לה מותר לשקר באופן עקבי, שנתיים ימים, שנתיים וחצי ימים, כדי לשכנע ציבור שלם בישראל שהיה בצבא בוגד או היה בשב"כ בוגד? וחוזרת על זה וחוזרת על זה, כולל ביום חמישי האחרון, כשהיא יודעת שזה לא נכון. מה אתה חושב הנזק שזה עושה? כשיושבים אנשים ויושבים חיילים וחברת כנסת שחושבת את עצמה למכובדת אומרת "היה בוגד", "היה בוגד" – אתה יודע איזה נזק זה עושה? ופתאום כשאומרים עליה - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

רם בן ברק (יש עתיד):

אל תדברי עכשיו, תהיי בשקט.

טלי גוטליב (הליכוד):

רם בן ברק (יש עתיד):

תהיי בשקט - - - תהיי בשקט.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

רם בן ברק (יש עתיד):

תהיי בשקט.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב.

רם בן ברק (יש עתיד):

תהיי בשקט ותקשיבי.

היו"ר משה סולומון:

לא, לא, תקשיבי קודם.

רם בן ברק (יש עתיד):

תהיי בשקט ותקשיבי, ואל תעשי לי באצבע.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל החברים שלך - - -

רם בן ברק (יש עתיד):

תהיי בשקט ותקשיבי.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי גוטליב.

רם בן ברק (יש עתיד):

מפני ששנתיים, שנתיים ימים את צועקת שיש בוגד, ואת יודעת שאין בוגד.

טלי גוטליב (הליכוד):

פחדן. אתה פחדן, נמושה.

רם בן ברק (יש עתיד):

את שנתיים מחריבה את צה"ל ואת השב"כ מתוך ידיעה שאת עושה את זה בשקר.

טלי גוטליב (הליכוד):

פחדן. פחדן, נמושה.

רם בן ברק (יש עתיד):

את והחברים שלך כאן תומכים בטרוריסטים יהודים שמכים פלסטינים יום-יום, כולל היום, וכוחות צה"ל ביהודה ושומרון. איפה המוסר שלכם? מי אתם בכלל? תהרסו את המדינה הזאת, שבנינו אותה ב-76 שנה, שישכחו מה זה להיות יהודי, מה זה להיות ציוני. חבורת פשע, זה מה שאתם. מחרבים כל דבר, מתקרנפים מאחורי איזשהו מנהיג, מנהיג כת. ושאני לא אגיד לכם שאתם בוגדים? כן, אתם בוגדים בערכים של מדינת ישראל. כן, אתם בוגדים במגילת העצמאות. המדינה הזאת היא לא המדינה שקמה, זו מדינה אחרת, ואתם יודעים את זה. יש כאן אנשים שמקשיבים לי עכשיו והם יודעים שאני צודק, רק אין להם את האומץ לבוא לכאן ולהגיד: עד פה. די להרס המדינה. מספיק. זה לא יכול להמשיך ככה, אתם לא מבינים? ואתה הראשון, אתה הראשון בהם, אתה שתומך, אתה, שתומך בטרוריסטים האלה ש-59 פעמים שרפו בתים של פלסטינים ועשר פעמים התנכלו לכוחות צה"ל ביהודה ושומרון. ואתם לא אומרים מילה; פעם בכמה זמן אתם אומרים איזה משהו מגומגם. אבל אתה לא בוגד במדינה?

היו"ר משה סולומון:

למה אתה אומר שהם לא אומרים מילה? אומרים, המנהיגות היהודית ביהודה ושומרון. אומרים את זה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתה לא בוגד במוסר היהודי? ועוד איך אתה בוגד. ואתם עוד קוראים לזה התיישבות? טפו לכם.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

המטרה היא לעשות מדינה אחרת ממה שקיבלנו. זאת המטרה, זאת לא התוצאה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.

ינון אזולאי (ש"ס):

לא קיבלנו אותה, עם כל הכבוד. בנינו אותה.

היו"ר משה סולומון:

אני רק רוצה להגיד לך, חבר הכנסת רם בן ברק, שלהגיד שלא אומרים ולא מוקיעים אנשים שעושים את הפעולות האלה זה לחטוא לאמת. לא. המנהיגות ביהודה ושומרון אומרת פעם אחר פעם את הדברים האלה. חבל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, איזה יהדות זאת? איזה יהדות? איזה? זה להיות יהודי?

היו"ר משה סולומון:

אני לא פה כדי להשיב, אני רק אומר ביחס לדברים שאמר חבר הכנסת רם בן ברק, הדברים שהוא אמר מדם ליבו. אני רק אומר שצריך לדייק בדברים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

וזה כשהיא ממשיכה להגיד שיש בוגד מבפנים, אחרי שנתניהו כבר אמר.

היו"ר משה סולומון:

לא, לא על כך דיברתי. לא על כך דיברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ממשיכים להרעיל בארות, זה המצב.

היו"ר משה סולומון:

תודה. בבקשה, לרשותך חמש דקות.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עלתה קודם טלי גוטליב, ועלה אחריה רם בן ברק. אם אתם רוצים לראות תמונה של מדינת ישראל, מה היא צריכה להיות ולמה היא הפכה – קחו את טלי גוטליב ותראו למה היא הפכה; קחו את רם בן ברק ותראו מה היא צריכה להיות. על זה אין ויכוח בינינו, מה היא צריכה להיות. לצרוח, לשקץ, להעליל, לקלס, לקלל, זה לא מדינת ישראל שאני מכיר ואתם מכירים. מדינת ישראל של תרומה, של אומץ, של מלחמה, של הקשבה, של חיבור – מדברים פה על חיבור, ראש הממשלה אומר: אנחנו מתחברים, ודקה אחרי זה מנאץ ומשקץ בדרכו המלומדת והמנומסת. לעמוד פה על דוכן הכנסת ולקרוא לחברי כנסת בשמות גנאי, ו"צאו החוצה" ו"תומכי טרור" מצד אחד – זו התמונה שאתם רוצים להיות? שימו שתי תמונות על הקיר ותעשו בחירה מה אתם רוצים להיות. רוצים שישב פה שר שנהיה שר לביטחון תזונתי, ויש פה מישהו שהוא שר לביטחון לאומי. הייתי מצפה מכם – אל תדיחו את בן גביר, בסדר, אני מבין את האילוצים. שיתעסק עם תזונה, לא עם ביטחון. מקסימום יהיה לנו כולסטרול גבוה, אבל לא נמות. זו התמונה של מדינת ישראל 2026. לא תכנתי לעלות לדבר, אבל כשאני רואה פה חבר, עמית אמיץ, ששמו רם בן ברק, שאני לא יודע, כמו שאתם לא יודעים, מה הוא עשה לביטחון המדינה, וקופצת פה טלי גוטליב? הרי כל המידע שלה הוא מהאתרים בחו"ל, של עדנה קרנבל. הכול שקרים. אתם לא רואים שמשקרים לכם? לכם, לא לי. תגידו: עד כאן. אל תגידו את זה פה; בישיבת הסיעה תדפקו על השולחן, אם יש לכם ישיבות סיעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין להם ישיבות סיעה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אבל זו התמונה של ישראל 2026 – רם בן ברק וטלי גוטליב. לא הזהות הפוליטית, לא מה הם חושבים בנושאים שונים – מה הם עשו למען המדינה ומה היא עשתה למען המדינה. והבושה הזאת על ראשכם, לא בגלל שמה לעשות, יש לכם פריימריז והיא נבחרה; הבושה עליכם על שאתם לא אומרים: עד כאן. היא לא בודדה והיא לא היחידה. נכנסים פה לוועדת החוקה, אנשים פה מקללים, מאיימים. זאת תמונת המצב של ישראל 2026, ויש לכם אחריות. מי ששותק – אחראי. אין לי בעיה עם טלי גוטליב, היא לא מעניינת אותי. היא לא התמונה של 2026 שלי, גם לא שלכם. אבל השותקים – יש לי חשבון איתם. איתכם יש לי חשבון, כי אתם שותקים, ולעולם השותקים הם האשמים. לעולם. מה שהיה פה עכשיו במליאה זה בדיוק התמונה. וכל מי שחושב הפוך ממני בהרבה נושאים, לא יכול להגיד שהתמונה שאתם רוצים זו טלי גוטליב.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח; מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; יוראי להב הרצנו – אינו נוכח. ולדימיר בליאק, בבקשה. אני יודע שמי שדיבר זה חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. בבקשה, לרשותך חמש דקות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא יודע אם שמתם לב, חבריי חברי הכנסת, אבל כשטלי גוטליב עלתה לדוכן, המשפט הראשון שהיא אמרה: איך רם בן ברק מעז לדבר עליי כשאני לא במליאה? זה מה שהיא אמרה, נשבע לכם. למה הוא דיבר עלי כשאני לא במליאה? אני באמת מתנצל שאני מדבר עליה כשהיא לא במליאה, אבל אני לא יודע איך להגיד לך את זה, חברת הכנסת גוטליב, אבל אנחנו לא עובדים אצלך. אנחנו פשוט לא עובדים אצלך. להבדיל מהרושם שאולי נוצר אצלך לאור כל מיני יחס שאת מקבלת, אנחנו לא עובדים אצלך. ולהבדיל ממפלגת הליכוד, אנחנו גם לא עובדים אצל ממשלת קטר ואנחנו גם לא עובדים אצל המפלגות החרדיות, אצל נציגי המשתמטים. אני גם רוצה להסביר מדוע אני חושב שמפלגת הליכוד עובדת אצל נציגי המשתמטים. שאלתי לפני שבוע את מי ששאלתי, למה עשרה ימים אחרי שתקציב המדינה אושר בקריאה הראשונה כאן במליאת הכנסת, לא מתקיימים דיוני תקציב בוועדת הכספים. ומישהו אמר לי שזה התנאי של המפלגות החרדיות, ולכן דיוני התקציב הוקפאו, אלי דלל. אני רוצה להזכיר שאנחנו היום נמצאים במרחק של 30 ימים נטו מ-31 במרץ, 30 ימים נטו, גם לחוק ההסדרים וגם להצעת התקציב, ולא התקיים עדיין דיון אחד, דיון אחד בוועדת הכספים על חוק התקציב. אפשר לתמוך בתקציב המדינה ואפשר להתנגד לתקציב המדינה, אבל אנחנו בסופו של דבר נבחרי ציבור, ויש לנו אחריות, והאחריות שלנו היא לנהל דיונים מהותיים על המסמך הכלכלי הכי חשוב במדינה, שמשפיע על החיים של מיליוני אזרחים. ולכם אין את האחריות הזאת. אתם איבדתם אותה, כי אתם עובדים אצל נציגי משתמטים. ואני רוצה להגיד עוד משהו, עוד עובדה שמוכיחה שאתם עובדים בליכוד אצל נציגי משתמטים: אתמול התקיימה פגישה על חוק הגיוס, שהתארכה עד השעות הקטנות של הלילה, לפחות מה שפורסם – היה שם נציג של מפלגת ש"ס, היה שם נציג של דגל התורה, והייתה היועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון. לא היה שם נציג ליכוד בכלל בפגישה, אפילו לא יו"ר ועדת החוץ והביטחון. הוא לא היה בפגישה כי זה לא מעניין אתכם. כי מי שניסח את החוק, שנקרא משום מה נוסח ביסמוט, הוא אטיאס וינון אזולאי, וכנראה גם יעקב אשר. וגם אתמול מי שהיה בפגישה אלה אותם נציגים של המפלגות החרדיות, כי מפלגת הליכוד בכלל לא חשבה לנכון לשלוח נציג, כי זה לא מעניין אתכם. כי אתם עובדים לגמרי – מפלגה שפעם הייתה מפלגה לאומית ליברלית – איבדתם אחריות, איבדתם את הדרך, ואתם עובדים לגמרי אצל נציגי המשתמטים. ועוד עובדה אחת משעשעת: אתמול היה פאנל באחד מבתי הספר – פאנל פוליטי, כי גם חברי השתתף, חבר הכנסת סולומון, ונציג הליכוד איחר, כי הוא התבלבל בדרך. אתם לגמרי התבלבלתם בדרך. אתם איבדתם את הדרך. אתם עובדים אצל נציגי משתמטים, ואני לגמרי מצטרף למה שחברי רם בן ברק אמר כאן: אתם בוגדים בערכים הכי בסיסיים של המדינה הזאת. תתביישו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני אקרא את מי שנוכח כאן. חבר הכנסת נאור שירי – מוותר - - -

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אמרתי לך שלום.

היו"ר משה סולומון:

אה, אוקיי. שלום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מצאת לך מי יוותר.

היו"ר משה סולומון:

חשבתי שהוא מוותר. בבקשה, לרשותך חמש דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. חבל שינון אזולאי לא פה, אבל בסדר. כמו שהבנו, אפשר לדבר על חברי כנסת, או מה שהם אמרו - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם כשהם לא נמצאים.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, הטכנולוגיה קיימת. ינון עלה לפה, ובאמת בגלל שהוא חבר, אני גם אמרתי לו – אבל אם אתה שומע, ינון, אתה מוזמן להיכנס למליאה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא בסמארטפון.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא. אולי הוא מאחורה. והוא בעצם אמר טיעון שהוא יחסית מבוסס. כי הוא בא ואומר - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

נכנסתי.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל הודעתי לך, שלפחות לא יגידו שאני – טוב שאתה פה. אמרת טיעון שהוא יחסית מבוסס. פנית לקואליציה, ואמרת: תקשיבו, כל האופוזיציה, לא מעניין אותה שום דבר, היא רק רוצה שנתפרק. עכשיו, למי שבאמת שומע מהצד, הטיעון הזה, הוא אומר: קודם כול, הטיעון הוא יחסית הגיוני, כי יש קואליציה, יש אופוזיציה, התפקיד די ברור – אבל מה הבעיה? שממך יש לי ציפיות שונות. כי הרבה פעמים אנחנו שותפים למחלוקות רציניות. גם בוועדת הכספים היום על 30 מיליארד שקל שהבנקים עושים על כולנו – תגיד, כשאנחנו נצביע נגד, או הרבה פעמים בתקציב, כשאנחנו מצביעים נגד דברים מהותיים, אז - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

נאור שירי (יש עתיד):

לא, שנייה, עוד לא הייתה הצבעה, אבל נניח שתהיה עכשיו הצבעה - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

אני שואל אם אפשר להגיד, כמו שאמרת - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אין בעיה. כי נגיד על הגיוס, באת ואמרת: תקשיבו, לא משנה מה הם אומרים לכם, כל המהות של האירוע הזה, כל השיח, זה רק כדי להפיל אתכם. אז אני אומר לך שיש הרבה מאוד מקרים שזה לא ככה. קודם כול, אני חושב - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

רק על הגיוס?

נאור שירי (יש עתיד):

לא רק על הגיוס. כשאנחנו מדברים על בן גביר – אתה יכול לצחוק עליו, אתה יכול לא לצחוק עליו – ברוך השם, הבן אדם, הדוגמן של הלקוסט, נותן מלא סיבות לצחוק עליו. אבל בסוף כשאתה מסתכל על התפקוד שלו, ובזמן שאנחנו מדברים על זה – זה לא רק כי אנחנו רוצים להפיל אתכם. אני בטוח שאתם יכולים למצוא שר אחר לביטחון פנים בממשלה הזו, בטוח, אותו כנ"ל ביוקר המחיה. ביוקר המחיה הממשלה הזו עושה עבודה טובה? עזוב, אף אחד לא שומע, אל תצלמו אותו, ערוץ הכנסת. אני יודע את התשובה, כולנו יודעים את התשובה. כל מי שבוועדת כספים או כל מי שהלך לסופר יודע את התשובה. האם אתה חושב שברמת הנרצחים, תאונות דרכים, הטיפול של הממשלה באירוע הזה טוב? אז מה, כל ביקורת שנשמיע היא ביקורת לפרק אתכם? לא. פשוט, צריך להגיד את האמת - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

לא אמרתי - - -

נאור שירי (יש עתיד):

העניין עם הגיוס – הינה, אני אומר לך על הגיוס, דיברת על הגיוס, בסדר?

ינון אזולאי (ש"ס):

מדברים על הגיוס, אתן לך רקע - - - להמשיך - - - דקה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אבל אתה לא היו"ר.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני אמרתי דבר אחד: כשאתם מסתכלים ומדברים על הגיוס, אתם יודעים שיכול להיות שאם לא יהיה חוק גיוס, לא יהיה תקציב, ואז הממשלה תיפול. אז אתם תעשו – אגב, כאופוזיציה זה בסדר, תעשו את הכול על מנת לפלג פה, כדי שלא יהיה חוק גיוס, ואז אחרי זה הממשלה תיפול, וזה לגיטימי לאופוזיציה. זה מה שאמרתי.

נאור שירי (יש עתיד):

ינון, אני עכשיו אתן לך מבזק חדשות מהעתיד, שים לב: אתם תצביעו לעד עם הקואליציה הזו. אתם בחיים - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

אני אתם לכם פרס? אני אתן לך פרס - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אני אומר את דעתי, זו דעתי. אתם תצביעו – החל ממתווה יעקב אשר לפני שנה בט"ו בשבט, אתם תצביעו לעד עם הממשלה הזאת. אין לכם את היכולת – זו דעתי – לשים קו אדום. אגב, גם לשותפות שלכם אין שום קו אדום. תקשיב – כשאתה מדבר איתי על ממשלה גרועה, שאנחנו באים בביקורת, יש – תקשיבו טוב – פי 26,000% עלייה בחללי צה"ל מממשלת השינוי; פי 3000.9% נרצחים בממשלה הזו – 3000.9%. אתם ממשלה גרועה בכל קנה מידה. בשום דבר – בקריסה של קריית שמונה, בקריסה של אילת שעבדנו, במתווה לאופקים שעבדנו, בחבל התקומה – אתם עושים עבודה גרועה, וכן, האופוזיציה, יש לה משמעות. אנחנו פשוט שמים לכם מראה. וכן, אנחנו מאוד רוצים לפרק אתכם. ואו, איזה חדשות מרעישות. אתם פשוט עושים עבודה גרועה.

אליהו רביבו (הליכוד):

- - - שלוש וחצי שנים - - -

נאור שירי (יש עתיד):

מעבר לזה, אני רוצה לפרק אתכם, כי אני מסתכל – רגע – על העתיד של הילדים שלי. אתם עושים עבודה כל כך גרועה, שגם הילדה שלי, בת חמש, תסבול מהמעשים שלכם.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא תודה, סליחה.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה. מירב?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו סיימנו לנמק.

היו"ר משה סולומון:

סיימנו את ההסתייגויות. האם תרצי להצביע על ההסתייגויות, או למשוך אותן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

למי יש הסתייגויות? הסתייגויות סיימנו לנמק.

היו"ר משה סולומון:

אתם רוצים למשוך או להצביע עליהן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אנחנו לא מצביעים. אני מושכת את ההסתייגויות. רק שאלתי אם יש עוד מישהו שהגיש הסתייגויות חוץ מאיתנו.

היו"ר משה סולומון:

לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז אני מושכת, וסיימנו לדבר.

היו"ר משה סולומון:

אם כך, אנחנו רק מציינים שיש בקשות לרשות דיבור. אני רואה שהסיעות שהגישו אינן כאן. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 19), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–2 – 12 נגד – 1 נמנעים – 1 סעיפים 1–2 נתקבלו.

היו"ר משה סולומון:

12 בעד, אחד נגד, אחד נמנע ושלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 19), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 12 נגד – 2 נמנעים – אין חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 19), התשפ"ו–2026, נתקבל.

היו"ר משה סולומון:

12 בעד, שניים נגד, שלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 19), התשפ"ו–2026, נתקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חבר הכנסת אביחי בוארון ביקש רשות דיבור, בבקשה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אני רוצה ללכת הביתה.

היו"ר משה סולומון:

לא, הוא לא יכול ללכת. שר חייב להיות נוכח. בבקשה, לרשותך חמש דקות, תנצל כמה שאתה רוצה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עלה לפה קודם לכן חבר הכנסת רם בן ברק, הפנה אצבע מורה אליי וקרא בפניי: אתה ראשון הבוגדים במדינת ישראל – אתה לא מגנה את כל מה שקורה ביהודה ושומרון וכו' וכו'. אומנם הוא לא נמצא כאן, אבל הדברים יגיעו לאוזנו, אני מניח. חבר הכנסת בן ברק, אנחנו, תושבי יהודה ושומרון, חיים בתנאי ביטחון מאוד מאוד קשים. לא פעם ולא פעמיים אנשים מותקפים מהמארב. אנשים מחרפים את הנפש כדי לעשות מה שאתה וחבריך עשיתם בעמק יזרעאל – להמשיך את המפעל הציוני, גם ביהודה ושומרון, כמו בגליל, כמו בנגב, להמשיך את חזון מייסדי הציונות, ראשי הציונות, להמשיך את המפעל האדיר הזה, ועוד דונם ועוד בית ועוד לבנה ועוד מתיישב, כדי להחזיר חיים ישראליים לכל מרחבי ארצנו. ואת זה לא נפסיק לעשות. ולא יעזרו לך, ולא לחבריך, כל חולשתכם, בדרך למימוש החזון הלאומי הציוני כל כך של הפרחת שיממות ארצנו. אנחנו ניסע בעול. אם אתם התעייפתם, אנחנו נמשיך ללכת; אם אתם ייגעתם, אנחנו לא יגענו – אנחנו מצאנו, ואנחנו נמצא. היום מעל 700,000 ישראלים חיים ביהודה ושומרון ובירושלים, חלקיה המשוחררים, ואנחנו נוסיף עוד כהנה וכהנה, גם להרבות תושבים וגם לתפוס שטח, כי זו מציאות חיינו וזו מצוות חיינו וזה לוז שליחותנו – להפריח את הארץ הזאת, להפריח את המדינה הזאת, לחזק אותה, לחזק את המפעל הציוני, לחזק את השליטה הישראלית בכל מרחבי ארצנו. כי ראינו מה קרה כשאתם הייתם בשלטון, כשעייפתם, כשקיפלתם וגירשתם ופיניתם את המתיישבים מגוש קטיף. ראינו מה קרה 20 שנים לאחר מכן, וזה השורש פורה ראש שהוביל לקטסטרופה. ואוי לנו ואבוי לנו אם אנחנו נידבק בחולשתכם. ואוי לנו ואוי לעם הזה ואוי למדינה הזו אם החולשה שלכם, של הגוש, של המגזר, של המחנה הפוליטי שלכם, ההולך ומצטמצם, תידבק בנו, החולשה הזאת. היא לא תדבק בנו. אנחנו נמשיך לכת, נוסיף כוח, נוסיף אומץ כנגד כל המכשולים, למרות הזלזול שלכם. הזלזול שלכם הוא כאין וכאפס, בטל ומבוטל, כעפרא דארעא, ואנחנו לא נגור מפניכם. נמשיך את מפעל חיינו ביתר שאת וביתר עוז. לא אנחנו הבוגדים. חלילה. אני לא אומר שאתה בוגד, רם בן ברק. אבל אתה לא תפנה אצבע מאשימה אלינו ותקרא לנו בוגדים. לא תפנה אצבע מאשימה אליי ותקרא לי בוגד. לא אני ניהלתי את חברת הממד החמישי, ודי לחכימא. אני מכבד אותך. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי כ"ג בשבט התשפ"ו, 10 בפברואר 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.