טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםנתונים רשמיים בלבד · הכנסת וועדת הבחירות המרכזית
טוען נתונים רשמיים
חזרה לרשימת הח״כיםהאתר משתמש בכלי אנליטיקה (Microsoft Clarity) כדי להבין איך גולשים משתמשים בו — מפות חום וניתוח דפוסי גלישה, בלי מידע מזהה. הכלי נטען רק אם תאשרו. פרטים נוספים
רשומה רשמית מהמאגר. נוסח הקבצים מחולץ מהמסמך הרשמי. זה לא תקציר ולא פרשנות — המקור המחייב הוא הקובץ.
מחלץ את נוסח הישיבה מהקובץ הרשמי
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעה לדיון מהיר בנושא: קרינה אלקטרומגנטית ברכבים חשמליים והיברידיים מהווה סכנה לבריאות הציבור
הצעה לסדר היום
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הצעת חוק · דיון
הודעה אישית של חבר הכנסת איימן עודה
פריטי מליאה · דיון
הודעה אישית של חברת הכנסת טלי גוטליב
פריטי מליאה · דיון
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
צגה מלקו (הליכוד):
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אושר שקלים (הליכוד):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
מאיר כהן (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
ירון לוי (יש עתיד):
אכרם חסון (הימין הממלכתי):
מרב מיכאלי (העבודה):
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ינון אזולאי (ש"ס):
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
רם בן ברק (יש עתיד):
עמית הלוי (הליכוד):
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ששון ששי גואטה (הליכוד):
יאיר לפיד (יש עתיד):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 44) (המחלקה לחקירת שוטרים), התשפ"ו–
שר המשפטים יריב לוין:
משה סעדה (הליכוד):
הודעה אישית של חברת הכנסת טלי גוטליב
טלי גוטליב (הליכוד):
הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 7), התשפ"ה–
צבי ידידיה סוכות (ועדת החינוך התרבות והספורט):
סימון דוידסון (יש עתיד):
מאיר כהן (יש עתיד):
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
רון כץ (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מיקי לוי (יש עתיד):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
דבי ביטון (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
הצעת חוק העמדה לדין של משתתפי אירועי טבח 7 באוקטובר, התשפ"ו–
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
מירב בן ארי (יש עתיד):
שר המשפטים יריב לוין:
הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ו–
שר התקשורת שלמה קרעי:
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. שלום גם לאורחינו שביציע. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. אנחנו מתכבדים לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ג בטבת התשפ"ו, 12 בינואר 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6449/25 וכלה בהצעת חוק פ/6468/25: הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 21) (אימוץ הוראות מחייבות החלות בארצות הברית), התשפ"ו–2025; הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה) (תיקון מס' 10) (הוספת נציג האוכלוסייה החרדית לוועדה למתחמים מועדפים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – הגדרת אלימות במשפחה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת עדי עזוז; הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון – שינוי ברירת המחדל בהחלטה על שחרור על תנאי ממאסר), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק יום לציון המאבק באלימות נגד נשים, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת מירב כהן, עדי עזוז, דבי ביטון, רם בן ברק, שלי טל מירון, מטי צרפתי הרכבי ונאור שירי; הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית, נטייה מינית או אמונה דתית), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יוראי להב הרצנו; הצעת חוק מוסר תשלומים לספקים (תיקון – מועדי תשלום בעד ביצוע עבודות הנדסה בנאיות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון – קבורה לחיילים שהתאבדו לאחר שירותם עקב הלם קרב), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול עבירת מרמה והפרת אמונים), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת מישל בוסקילה, אופיר כץ ושמחה רוטמן; הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירת הפרת אמונים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – תואר אקדמי רלוונטי), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אבי מעוז; הצעת חוק העדפה מתקנת לבני העדה הדרוזית, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת עפיף עבד; הצעת חוק הגבלת מכירת מוצרי עישון, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עבירת חרם חברתי חמור על קטין), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הרחבת תחולה על עובדים עצמאים ועובדי כלכלת הפלטפורמה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ששון ששי גואטה; הצעת חוק-יסוד: משאל עם לאישור חוקת מדינת ישראל, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק קבלת ילד של משרת מילואים למעון יום והשתתפות המדינה בעלות שכר הלימוד בו, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק ועדות חקירה (תיקון – הקמת ועדה בהצבעה חשאית בכנסת), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק ביטוח סיעודי ממלכתי (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – גבולות המעורבות המשפטית בצה"ל), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עמית הלוי ובועז ביסמוט. עוד הונחו לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 21) (אימוץ הוראות מחייבות החלות בארצות הברית), התשפ"ו–2025. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה) (תיקון מס' 10) (הוספת נציג האוכלוסייה החרדית לוועדה למתחמים מועדפים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יעקב אשר. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה למזכיר הכנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה, ואני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. אני מנצל את ההזדמנות להזכיר שנמצאים איתנו חניכים ממכינת גל. טוב שאתם פה. ברוכים הבאים. בבקשה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – האמת שהפעם בעיקר אדוני היושב-ראש – נושא הנאום שלי היום הוא אתה. אני רוצה להגיד מראש, זה לא מהדברים האלה שאנחנו עולים הנה ומעליבים אחד את השני, כמו שקורה לעיתים בבניין הזה, אלא משהו מהותי וגם אפשרות אולי לשיתוף פעולה. ביום חמישי האחרון הייתי בבג"ץ על 1.9 מיליארד שקלים שהועברו באופן בלתי חוקי, כפי שהתברר לנו. כלומר, קודם העבירו את הכסף ורק אחר כך ועדת הכספים הצביעה על זה בלי לדעת שהיא מצביעה על כסף שכבר עבר. במהלך הדיון נחשף, לחרדת האולם כולו, שזו בכלל פרקטיקה מקובלת. והם אמרו: לא, לא, אנחנו תמיד עושים את זה, מעבירים כספים שאתם לא יודעים מהם. עכשיו, לא קורה הרבה – הרי אתה משפטן – לא קורה הרבה, בניגוד לסרטים הוליוודיים, שבבית משפט ישראלי בדיון כספי כולם הלומי רעם מזה שנחשפת איזו ידיעה, אבל זה מה שקרה שם. נחשפה העובדה שהם מתייחסים אלינו, לכנסת ישראל, שאתה העומד בראשה, אפילו לא כאל חותמת גומי, אלא כאל מישהו שאתה לא מספר לו שהוא הולך ומצביע על כסף שכבר עבר, כי העברת אותו בלי לשאול אותו. זה כמו שתבוא לבנק שלך ומנהל הבנק יגיד: תראה היו לי בעיות נזילות פה בבנק, אז תדע שהוצאתי את הכסף מהחשבון שלך בשביל לכסות את בעיות הנזילות. עכשיו אני מבקש שתחתום פה, פה ופה כדי לאשר את זה בדיעבד. אז לא רק שלא היית חותם היית קורא למשטרה ואומר: אדוני, זאת עבירה על החוק. אתה לא יכול לקחת את הכסף שלי – ואנחנו פה אמונים על כספו של הציבור – ולהשתמש בו בלי שום אישור רשמי. הוצאתי מכתב לחשב הכללי. אמרתי לו: אדוני החשב הכללי, אנחנו רוצים לדעת כמה העברות כאלו נעשו, בוא נאמר בכנסת הנוכחית – אם הוא רוצה ללכת אחורה נשמח מאוד שיבדקו גם את התקופה שלנו – אבל אני מדבר קודם כול על הכנסת הנוכחית, כי עכשיו זה התגלה. החשב הכללי הוציא לי מכתב שבו הוא אומר: כן, זה קורה. אבל בעצם מי שאשמה היא המערכת הפוליטית – אני לא יודע אם אשמה, אחראית. מישהו צריך לברר מה קורה, כי מייד אתה רואה איך זה גולש בעוד תחומים. היום היה דיון בוועדת הבריאות. בוועדת הבריאות התברר שתמיכות שהמדינה צריכה להעביר לקופות החולים – אני לא יודע אם הספיקו לעדכן אותך – הועברו לפני שוועדת הבריאות התכנסה בשביל לאשר אותן. אז יושבת-ראש ועדת הבריאות פשוט סגרה את הועדה ואמרה: סליחה אנחנו לא פה בתור מי שחותם על דברים שכבר קרו. או שאתם באים לכנסת לקבל את אישורה או שאתם לא באים לכנסת לקבל את אישורה. ומתברר שהם לא באים לכנסת לקבל את אישורה, לא הם, לא בוועדת בכספים. זה לא רק עלבון לכנסת, זה הופך אותנו לחותמת גומי, ולחותמת גומי מיותרת לגמרי. ואני חושב שאתה מכל האנשים נמצא בפוזיציה שאם אתה תדרוש לראות את ההעברות האלו ולוודא, גם כאיש משפט וגם כיושב-ראש הכנסת, שהן כולן נעשו כחוק ולא בדיעבד ולא תחמנו אותנו, לא הושיבו אותנו לילות פה, סליחה, כמו אידיוטים, להצביע על דברים שכבר קרו – לא תהיה להם ברירה. הם יכולים להגיד לא לראש האופוזיציה; הם לא יכולים להגיד לא ליושב-ראש הכנסת. אחרת, מה אנחנו עושים פה? סתם נפגשים מדי פעם ומדברים לא יפה אחד לשני? אם כל הסמכות של הכנסת נעקרת מידיה, והיא הופכת להיות איזשהו צינור שאחרי שהממשלה עושה את כל מה שהיא צריכה לעשות, היא אומרת לו: אני מעמידה פנים שאני מבקשת את אישורך, אבל אני לא באמת מבקשת את אישורך, כי כבר עשיתי את זה – כל הדיון הגדול על הפרדת רשויות – ואתה אחד האנשים שמובילים את הדיונים על הפרדת הרשויות – מת ונגמר. אין הפרדת רשויות, אין. רשות אחת הוצאה מהמעגל. אז אני אומר פה, ואני אומר את זה בכבוד, ואני אומר את זה לא כמריבה, ואני אומר שוב: אני אומר את זה כהצעה - -
היו"ר אמיר אוחנה:
אם תרצה התייחסות שלי, אני - -
יאיר לפיד (יש עתיד):
אני מאוד רוצה. אתה יודע מה, אני אסיים עכשיו, יש לי עוד ארבע דקות – הן שלך, אתה ראש המערכת הזו הקרויה כנסת ישראל, זה עליך. והתנהגו למערכת הזאת כאילו היא חותמת גומי בלתי קיימת, וזה לא היה יכול לקרות וזה בוודאי לא יכול להימשך. כנסת ישראל צריכה לתבוע את כבודה ואת סמכותה החוקית בחזרה וזה צריך להתחיל ממך. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, לא. אל תסיים. תישאר, אולי תרצה גם להגיב על הדברים שלי, וגם יש לך עוד זמן.
יאיר לפיד (יש עתיד):
בשמחה.
היו"ר אמיר אוחנה:
קודם כול, אני, כמוך, הופתעתי לשמוע על הדבר הזה וללמוד על הדבר הזה שכספים מועברים בלי אישור של ועדת הכספים. הכנסת אכן דרשה הבהרות ודרשה את ההעברות – הבהרות ואת ההעברות – שבוצעו לאורך השנים. אני לא יודע להגיד אם זה עסק של חמש שנים, של שלוש שנים או של עשר שנים, אבל אנחנו רוצים תשובות על הדבר הזה. עד כאן אנחנו מסכימים. זה דבר חמור, זה דבר שאסור שיקרה. ובאמת הכנסת היא זאת שאמורה לאשר את ההעברות האלו. אני לא בטוח שנסכים על הדבר הבא – אני חושב שזהו אחד הביטויים של מה שאני אקרא לו "שלטון הפקידים והמשפטנים". כי להבנתי, ההעברות האלו נעשו בהחלטה של פקיד. זה דבר לא תקין, וזה דבר שצריך לתקן אותו. ואנחנו כאמור, ביקשנו הבהרות, נקבל אותן ונוכל אולי לשתף פעולה כדי שדבר כזה לא יחזור על עצמו שוב.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אני יותר ממסכים איתך. אני שמעתי אותך מדבר לא פעם נגד דיפ סטייט – זה בדיוק דיפ סטייט.
היו"ר אמיר אוחנה:
נכון.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אני לא יודע ואתה לא יודע, ואנחנו נדע רק אם נזהה – האם שרי ממשלה לא הורו על זה לפקידים שביצעו? האם אנשים עשו את זה על דעת עצמם? לפי מכתבו של החשב הכללי - - -
היו"ר אמיר אוחנה:
אגב, אתה היית שר אוצר, אתה יודע להגיד שזה לא קרה בזמנך?
יאיר לפיד (יש עתיד):
אני יודע להגיד שאני מעולם לא הוריתי על כזה דבר.
היו"ר אמיר אוחנה:
אתה בטוח?
יאיר לפיד (יש עתיד):
בוודאי.
היו"ר אמיר אוחנה:
טוב.
יאיר לפיד (יש עתיד):
בוודאי.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא. זה שאתה לא יודע על זה – אני מבין. השאלה היא אם יכול להיות שזה קרה בלי ידיעתך.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אני אומר, אם זה קרה בלי ידיעתי – גם זה, גם התקופה הזאת. אני אמרתי, שאלו אותי ואמרתי: בדבר אחד אני מקבל – צריך לבדוק גם את התקופות שלנו. פשוט אסור שזה יקרה, לא משנה בתקופה של מי.
היו"ר אמיר אוחנה:
נכון, אנחנו מסכימים.
יאיר לפיד (יש עתיד):
וגם אנחנו רוצים שזה ייפסק עכשיו. שיפסיקו – אם זה המצב, קודם כול צריך להפסיק את זה. כשאתה יודע שנעשית עבירה, קודם כול, תפקידנו להפסיק אותה. שהדברים ייעשו כמקובל – או לא כמקובל – כחוק. ההגדרה היא כחוק. אנחנו לא יודעים כי עוד לא ראינו. אני ראיתי את חוות הדעת החריפה מאוד של היועצת המשפטית של הכנסת, ואני חושב שהיא צדקה. אני מניח שגם אתה עומד מאחורי הדברים.
היו"ר אמיר אוחנה:
אמת.
יאיר לפיד (יש עתיד):
היות שאנחנו לא יודעים מה קרה, אנחנו לא יכולים אפילו לנהל דיון אם זה שר האוצר - -
היו"ר אמיר אוחנה:
נכון.
יאיר לפיד (יש עתיד):
- - אם זה פקידיו, ידעו, לא ידעו. החשב הכללי אומר: זאת החלטה של הדרג המדיני, הוא עשה את זה. אני לא חושב שהחשב הכללי – ובייחוד שהוא עוזב עכשיו ואין לו על מי להגן – רוצה לרמות מישהו. אבל הדבר צריך, אחד – להיפסק, ושניים – להיבדק. ושני הדברים לא יקרו בלעדיך ואולי לא יקרו בלעדי שיתוף פעולה של קואליציה ואופוזיציה, מתוך רצון להגן על הכנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
רגע נדיר של הסכמה בכנסת.
יאיר לפיד (יש עתיד):
לא קורה הרבה. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לחבר הכנסת לפיד. שלום לכם, מכינת גל. שלום, להתראות, תודה שבאתם. וכעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת בני גנץ לנמק את ההצעה מטעם סיעות כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. בבקשה, אדוני. אנצל את ההזדמנות, חבר הכנסת בני גנץ, לברך משלחת ממונטנגרו שנמצאת איתנו. I would like to congratulate the delegation of the Secretary General of the Montenegrin Parliament. Welcome to the Knesset. It’s an honor to have you with us, and we wish you a successful and fruitful visit. Thank you. Welcome to Jerusalem, Welcome to the Knesset. בבקשה, חבר הכנסת גנץ.
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
Mr. Chairman, if I can add – if you survive this meeting, you can survive everything.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה? מה הקטע?
היו"ר אמיר אוחנה:
שקט בבקשה במליאה. תודה.
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מכובדי היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להתייחס להצעת האי-אמון שדיבר עליה חבר הכנסת יאיר לפיד, ולהסכים איתו שאכן נושא יוקר המחיה הוא דבר חמור. אני יכול לחשוב שבעידן מלחמה יש עליית מחירים כתוצאה מלחצים כלכליים והסטת משאבים למקומות שנדרשים. אני לא חושב שהממשלה עשתה מספיק בכדי לאזן בין הצרכים המתפתחים כתוצאה מלחימה לבין הצרכים שקיימים בשוק ויוקר המחיה של האזרחים, ולכן הדבר הזה הוא בעיניי לא תקין. אבל חמור מכך, ביטחון אישי, ובמיוחד על רקע פלילי – בלתי קביל לחלוטין. דם ניגר ברחובות בכלל, ברחובות היישובים הערביים בפרט, וכמעט לא נעשה דבר בעניין ומה שנעשה לא מספיק. הדבר הזה כמובן חייב להשתנות. ועכשיו, מכובדי, לגופה של ההצעה שאני מדבר עליה, פרשת קטרגייט. יש עובד בכיר בלשכת ראש הממשלה שמשקר. יש עובד בכיר, שהיה צמוד לראש הממשלה בזמן מלחמה, שלקח בצע כסף – או פלדשטיין או אוריך או ראש הסגל ברוורמן או כולם. אני לא יודע, זה מחייב חקירה. אבל זה מצב בלתי נתפס. והעובדה שראש הממשלה לא מתייצב בפני האומה, נותן הסברים, דורש חקירה מקיפה, היא יריקה בפני הציבור בישראל. אני קורא למשטרה לחקור ולא להרפות. צריך לזמן את ראש הממשלה לחקירה מקיפה, אין פה שאלה בכלל. אני חושב שצריך לעשות זאת מהר, ללא מורא, ללא פחד. זוהי חובתה של הממשלה, זוהי חובתה של המשטרה, זו חובתנו, כולנו, זו חובתו העליונה של ראש הממשלה, לבדוק שהעניין הזה נחקר לעומק, לאמת הכי כואבת, ככל שתהיה, ולהוציא את הדברים לאור השמש. זה המשרד הכי רגיש במדינת ישראל, ודברים כאלו לא יכולים להתנהל בו. אסור שהצל החמור הזה על ביטחון המדינה ימשיך ללוות אותנו. מכובדיי, הבוקר הייתה צריכה להתקיים כאן בחדרי הסיעות הצהרה של ראשי הסיעות החרדיות שמגנה את הקיצונים החרדים שחיללו את כבודם של הורי הלוחמים מחטיבת חשמונאים. גדולי התורה צריכים להעביר היום שיעור לכל תלמידיהם על "ואהבת לרעך כמוך", ואפילו – שלא תלבין פני רבך ברבים. פנינה, תרימי רגע את הספר שנמצא על השולחן שלי.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, אין צורך, לא מציגים. תודה.
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
רק להראות ליושב-ראש, תוך כדי שאני מדבר. אם רוצים את זה בתמציתיות, יש אצל הרמב"ם. זה עמוד וחצי על כל פרשה.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לא להביא?
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, להביא אפשר להביא, אבל לא להציג.
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לא, אל תביאי לי.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, לא, פנינה. תודה.
בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני מכבד מאוד את עולם התורה, אבל אנחנו רואים בחודשים האחרונים חציית סף מסוכנת של אלימות, רדיפה וחתירה נגד מוסדות המדינה. אלו קיצונים שאולי לא מייצגים את כל הציבור החרדי, אבל אף אחד לא באמת עומד מולם, לא מתוך הציבור החרדי ולא מתוך המדינה והממשלה. מסר הבדלנות של הנהגת הציבור החרדי מטריד לא פחות מאותם קיצונים. אני קורא לחבריי ראשי הציבור החרדי להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל הגיע הזמן שגם המדינה תיכנס לאירוע. כמו שאנחנו מאבדים את המשילות בנגב ובגליל, מסתמן שאנחנו מאבדים אותה גם במאה שערים ובבני ברק. שוטרים לא יכולים להיכנס להפגנה? חיילים לא יכולים להסתובב על מדים? לא ייתכן שאותם אנשים שתקפו את הורי המשרתים ילמדו ויתוקצבו כך על ידי המדינה. מלבד העמדתם לדין, צריך לדאוג שהישיבות והמוסדות החרדיים יוקיעו אותם. מוסדות שמלבינים אלימות לא צריכים להיות מתוקצבים. המצב הזה, לדעתי, מחייב אותנו גם לשנות את תפיסת הגושים. במקום "רק ביבי" ו"רק לא ביבי", גוש ציונים מול גוש קיצונים. זה מה שהמדינה צריכה, גוש של הציונים מול השוליים של הקיצונים. החרדים לא יכולים להיות לשון המאזניים של הממשלה הבאה. כל מי שמסרב למתווה שירות לכולם לא יכול להיות במוקדי קבלת ההכרעות – לא בתקציבים, לא בחינוך ובטח שלא בביטחון. אני רואה שיש הרבה פרשנים וכתבים שדואגים מאוד למצבה של כחול לבן לאחרונה – ממש נוגע ללב, ואני מודה להם על כך. אבל אל תדאגו לנו, תדאגו ממצב המדינה. תדאגו מכך שהקיצונים מכתיבים איך תיראה ואיך נראית המדינה שלנו. יש רוב ענק בציבור, מימין ומשמאל, דתיים כחילונים, יהודים וערבים, שמבינים את הסיפור הזה, ולכן אני מאמין שאנחנו נתחזק, נחבר אלינו כוחות נוספים, והחשוב מכול – נוביל להקמת ממשלת הסכמות רחבה וציונית, ללא קיצונים. צריך להפיל את הממשלה הזאת. היא צריכה לסיים את דרכה. צריך ללכת לבחירות ולהקים ממשלה שתחזיר את המשילות בצפון, בנגב, בגליל, אבל גם בבני ברק ובירושלים, שתחזיר את הביטחון, שתעבוד למען 100% מאזרחי המדינה, שתעבוד למען הילדים שלנו. אני חוזר וקורא לחבריי החרדים בכנסת ומחוצה לה, הדבר הזה לא יכול להימשך. שדות השיש לא יכולים לקרוא את הקריאה שלהם, אבל – בשקט שלהם, בכאב שלהם, בהיעדרות שלהם, בנפקדות שלהם מחיינו – אבל הנוכחות שלהם איתנו בזיכרון כל יום ויום – מה שקורה כרגע פשוט לא יכול להמשיך. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחבר הכנסת גנץ. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת ווליד טאהא לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, אני עדיין לא רואה שההצעה שלנו עלתה למסך, אבל בכל מקרה - -
היו"ר אמיר אוחנה:
הינה, זה שם. זה על המסך.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - אנחנו מציעים להביע אי-אמון בממשלה בגלל הקיצוצים החמורים בתקציבי החברה הערבית. אדוני היושב-ראש, דיברת על פקידים ומשפטנים, אז אני אדבר על שרים, שעושים את זה במתכוון, ללא שום בושה, ומתגאים בזה לבייס שלהם כאילו מצאו את האויב שדרכו הם יכולים לטפס מעלה, גם בסקרים וגם במנדטים. אדוני היושב-ראש, אני חושב שאתה לא תתווכח איתי על העובדה שהחברה הערבית סובלת מהדרה והזנחה והיעדר שוויון – מול החברה הערבית, זה מצב עובדתי. כולם מסכימים שיש פער תהומי בין מצב התשתיות ביישובים יהודיים לבין מצב התשתיות ביישובים ערביים. כולם מסכימים שיש פער תהומי בין רמת התכנון של היישובים היהודיים לבין רמת התכנון של היישובים הערביים. אני מדבר כאן על כל היישובים הערביים – דרוזיים ולא דרוזיים, בדואיים ולא בדואיים, דרום, מרכז, צפון. זה חובק את כל הארץ. תסכים איתי, אדוני, שגם ברמת תקציבי רשויות, הרשויות הערביות הן הכי חלשות, והן נזקקות תמיד לתקציבי האיזון בגלל מצבן החלש אל מול רשויות יהודיות. לא בגלל שזו התפתחות טבעית, היושב-ראש. זו לא התפתחות טבעית, זה מעשה ידיהם של בני אדם. אנחנו מדברים על החלטות פוליטיות שהביאו למצב העקום הזה שבו נמצאת החברה הערבית – לרוחב, בכל התחומים. ולמרות כל זה, ולמרות שאתה תסכים איתי שזה המצב בשטח, ולמרות שהייתה החלטה בממשלה הקודמת על תוכנית כלכלית – תקאדום, 550, של החברה הערבית, שאגב, היא איננה עושה שוויון לחברה הערבית מול החברה היהודית, היא מנסה לצמצם פערים בין החברה הערבית לחברה היהודית – הייתה החלטה על תוכנית של 30 מיליארד שקל לחמש שנים, 6 מיליארד שקל בכל שנה. בשנה הראשונה, היושב-ראש, כשהייתה ממשלה אחרת, הביצוע, המימוש של התקציבים, היה כמעט מלא, כמעט 6 מיליארד שקל הושקעו בכל מיני תחומים בחברה הערבית. אבל מייד אחרי זה, בשנים שבאו אחרי זה, 2023, 2024, 2025, היו קיצוצים בכל התחומים. א. קיצצו לרוחב בכל המשרדים 5%, שזה כלל את כולם ואת כל המשרדים – כמובן, כלל גם את החברה הערבית. אבל אחרי זה קיצצו גם 15% ספציפית לתוכניות של תקאדום, 550, של החברה הערבית. ולקראת סוף 2025 כולנו היינו עדים למאמצים לקצץ מאות מיליונים ולהעביר אותם למקומות אחרים, ולניסיונות של שרים להסיט כספים מתוכניות תקאדום לייעודים אחרים. אבל הגרוע מכול, אדוני היושב-ראש, הצפי לשנת 2026 הוא שהכסף ייגזל לחלוטין. אנחנו מדברים, היושב-ראש, ב-2023, 2024, 2025, על ניצול של 40% מהתקציבים, חוץ מהניסיונות להסיט כספים למקומות אחרים. והסכנה הגדולה היא שב-2026 החברה הערבית בכלל לא תקבל את המגיע לה. ולמה אני אומר את זה, ולמה אני מתריע, אדוני היושב-ראש? אנחנו כל יום רואים מקרים של רצח בחברה הערבית, פשיעה משתוללת ואנשים מקפחים את חייהם. ואין לנתק את הדברים אחד מן השני. לא יעזור, פשיעה צומחת – א. היכן שאין מדינה. איפה שאין מדינה, איפה שאין משילות, מי שמושל הם ארגוני פשיעה; ב. פשיעה צומחת איפה שיש עשרות אלפי צעירים חסרי מעש, אדוני היושב-ראש, לא לומדים ולא עובדים. ואז הם טרף קל לארגוני הפשיעה, לגייס אותם גם לסחר בנשק, גם לסחר בסמים, ולצערנו משתמשים בהם גם כדי לערוך חיסולים של אנשים אחרים. למה הם הצליחו לגייס אותם? כי המדינה נתנה להם את הגב. לא דאגה להעסקתם, לא דאגה ללימודים שלהם. כשאנחנו מדברים על קיצוצים מהתוכניות, אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים על זה. יש תוכניות שמיועדות לרווחה, לרשויות המקומיות שצריכות להתמודד עם משפחות קשות יום ומשפחות עם בנים במצבי סיכון – אז אין את הכסף הזה כדי לעשות את זה. ולאחר מכן עולה מי שעולה לדוכן כדי לומר: התרבות שלכם קלוקלת. אז התרבות שלנו, אדוני היושב-ראש, איננה קלוקלת. יש תרבות קלוקלת לאלה שתופסים בהחלטה לקצץ תקציבים אך ורק על רקע גזעני, לאומני, בגלל שזה מיועד לחברה הערבית. ואז לא מעניין אותם מה שקורה בפשיעה, לא מעניין אותם מה שקורה בסחר בנשק, לא מעניין אותם מה שקורה בסחר בסמים, ואנחנו עדים רק להסתבכות הולכת ומתגברת, לצערנו, של התופעה. אדוני היושב-ראש, חברה אזרחית איננה יכולה להילחם בפשיעה. אתה היית שר לביטחון פנים. אם אתה יודע לומר לי על חברה אזרחית שידעה למגר ארגוני פשיעה באיזושהי מדינה, אני אודה לך מאוד. חברה אזרחית איננה יכולה להילחם בארגוני פשיעה; חברה אזרחית איננה יכולה לאסוף נשק לא חוקי מידיהם של צעירים; חברה אזרחית איננה יכולה להילחם בפרוטקשן (אומר מילה בשפה הערבית); חברה אזרחית איננה יכולה לשים אף פושע בכלא. מי שיודע לעשות את זה זו המדינה, זו הממשלה, זו המשטרה. ועל כן, מה אנחנו דורשים כל הזמן, היושב-ראש? אנחנו דורשים מהממשלה שלך לקבל החלטה להילחם בארגוני הפשיעה. תראה איזו בקשה לא אופיינית ולא נורמלית. איפה ראית, היושב-ראש, באיזו מדינה מתוקנת אי שם בעולם, איפה אתה רואה שאזרחים יוצאים להפגין כדי לבקש מהממשלה לעשות את המוטל עליה? ראית מה זה? יוצאים להפגין כדי לבקש מהממשלה לעשות את המוטל עליה, בעוד הממשלה צריכה לעשות את המוטל עליה מבלי שהאזרחים יצטרכו לצאת ולהפגין. זו חובתה, זה תפקידה. אנחנו לא רואים את זה, ועל כן, היושב-ראש, אין לנתק בין קיצוץ חמור בתקציבי החברה הערבית, כפי שנעשה על ידי הממשלה, לבין הדם הרב של החברה הערבית שנשפך ברחובות. הדם הזה, אין מה לעשות, הוא על הידיים של ראש הממשלה, של השר לביטחון פנים ושל שרי הממשלה, כל עוד הם לא קמים כדי לשנות את המציאות העגומה הזאת. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לחבר הכנסת ווליד טאהא. וכעת אני מתכבד להזמין את השר אלי כהן להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה. האמת שזה היה אמור להיות דודי. לא יודע, התחלפתם?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
כן, היה אמור להיות דודי. אני שר תורן, ופשוט נכנס לו איזה משהו אישי. אני מגיע עם הרבה אנרגיות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
- - - שר האנרגיה.
היו"ר אמיר אוחנה:
מאה אחוז. בבקשה, השר כהן, הבמה שלך.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני אתייחס קודם כול לגופו של עניין ולהצעות שהיו ועלו כאן בנושא של יוקר המחיה. המאבק הזה הוא חשוב מאוד על מנת לטפל גם בסוגיית רמת המחירים השוטפת וגם בנושא של מחירי הדיור. אני יכול לומר שאצלי במשרד האנרגיה הצלחנו לשבור את המונופול הגדול ביותר במדינת ישראל, שזאת חברת החשמל. נכון לעכשיו, אנחנו מציינים קצת פחות משנתיים מאז פתיחת השוק, כמעט מיליון וחצי ישראלים עברו מחברת החשמל לשמונה ספקים אחרים, חוסכים בין 7% ל-21% ממחיר החשמל. ואני קורא לכלל אזרחי ישראל לנצל את הרפורמה, לנצל את פתיחת השוק לתחרות וליהנות ממחירים מוזלים, בטלפון אחד. כל אזרחי ישראל יכולים ליהנות מזה. בנוסף, אגב, דאגנו לתת הנחה לעיוורים ולעוד אנשים עם מוגבלויות, לפי הקריטריונים של ביטוח לאומי, של 50% עד 400 קילוואט, שזה נותן להם עוד סכום נוסף בשנה שיורד גם ממחירי החשמל והולך כאמור לכלל האוכלוסיות, וזה גם נכנס. זאת מבחינתי בדיוק הדרך של מנחם בגין – כלכלה חופשית עם רגישות חברתית. לשבור את המונופולים, לפתוח את השוק ולתת הנחה למי שידם אינה משגת.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
השר כהן, מתי נפסיק את השימוש בפחם?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אני אענה לך. עניתי לך על זה כמה פעמים. אגב, התשובה לא משתנה, אבל אתה שואל ואני אענה לך. הדבר הבא, שאל חבר הכנסת בני גנץ, שדיבר על הנושא של חרמות. אז רק בואו לא נשכח שהיו כאלה, למעשה כל סיעות האופוזיציה, שחרטו על דגלן: רק לא ביבי, רק לא ליכוד. הגיעו לטלוויזיה, ושם הם חתמו, אפילו לפני בחירות, שהם לא יעזו לשבת עם הליכוד, המפלגה הגדולה ביותר, שמייצגת כשליש מהעם. ולכן – נאה דורש נאה מקיים.
מיקי לוי (יש עתיד):
מבחינתם זה רק - - -
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אנחנו לא החרמנו סיעות ציוניות, אבל אתם - - -
מיקי לוי (יש עתיד):
האיש שהחרים יושב איתך, אדוני השר.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אתה היית שותף לאותם חרמות.
מיקי לוי (יש עתיד):
השר גדעון. אני לא שותף, אני לא חתום.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
חבר הכנסת מיקי לוי, אתה או גורמים ששותפים לך הלכו וחתמו בפני גורמים בתקשורת, שלא תעזו לשבת עם הליכוד, המפלגה הגדולה ביותר שמייצגת את הרוב - -
מיקי לוי (יש עתיד):
חבר הכנסת היחידי שחתם על זה היה גדעון סער.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
- - אבל לבוא ולשבת עם גורמים בסיעות הערביות, זה מבחינתכם היה כשר. לשבת עם הליכוד זה היה דבר בעייתי, אבל לשבת עם גורמים ברשימה המשותפת שהולכים נגד מדינת ישראל, עם זה לא היה לכם שום בעיה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מעולם לא ישבנו עם הרשימה המשותפת.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
עם רע"מ ישבתם?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
ניהלתם משא ומתן על הקמת ממשלה עם רע"מ.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אמר יושב-ראש המפלגה שלך שאם תצטרכו להישען בהקמת ממשלה על הרשימה המשותפת הוא לא פוסל זאת. ועם רע"מ הייתם וישבתם.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
מאיר כהן (יש עתיד):
הוא לא אמר את זה. הוא לא אמר את זה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
תבדוק את זה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
זה פשוט לא נכון, זה שקר.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
איך אני אגיד לך, לך אני אומר: הכול נמצא.
מאיר כהן (יש עתיד):
זה אתה שעומד כאן. הוא לא אמר את זה. אלי, הוא לא אמר את זה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
זה שקר, אלי כהן.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ההבדל - - -
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אלי, לא מתאים לך לשקר.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
גם עם רע"מ ישבתם. מאיר, אתם פסלתם את הליכוד, ומן הצד השני ישבתם עם רע"מ גם ישבתם איתם.
מיקי לוי (יש עתיד):
השר קיש - - -
היו"ר אמיר אוחנה:
רגע, רגע, שנייה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אי-אפשר ששר בישראל לא יגיד דברים - - -
היו"ר אמיר אוחנה:
קודם כול, חבר הכנסת לוי, אתה ראשון הדוברים. מייד אחרי השר, אתה תעלה בצורה מסודרת ותוכל לומר כל אשר על ליבך.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, שייצמד לאמת. השר קיש לקח את מנסור עבאס פעמיים לבלפור.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת לוי, אתה ראשון הדוברים, אתה תעלה ותדבר.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אין מצב שזה היה מאושר בליכוד. נקודה. ואתם אלו שהקמתם איתם - - -
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הליכוד יזם את זה.
אושר שקלים (הליכוד):
- - -
מאיר כהן (יש עתיד):
די.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אני מציע, אגב, שתבדוק אם אמר לפיד שהוא יסכים, בהימנעות של המשותפת או משהו כזה, להקים ממשלה. תבדוק אם הוא אמר או לא.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
השר כהן, העובדה היחידה היא - - - שאחרי בחירות - - - כחול לבן והליכוד ישבו ביחד וניהלו משא ומתן להקים ממשלת אחדות.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
לא הייתה קמה ממשלה איתם. נקודה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - - היינו במשא ומתן שלא צלח. איך פסלנו אתכם?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
מי שלראשונה הקים ממשלה עם מפלגה שהיא לא ציונית, שמתנגדת למדינת ישראל כמדינה יהודית - - -
עדי עזוז (יש עתיד):
כמה פעמים - - -
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
- - - משא ומתן.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת גינזבורג, אתה הדובר השני. אתה תוכל לעלות ולדבר בצורה מסודרת. מאה אחוז.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
הלאה. הלאה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני לא משוכנע שישיבה עם מפלגה כהניסטית זה יותר טוב. אתם יושבים עם כהנא חי.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, תודה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אנחנו יושבים עם מפלגות ציוניות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
עם כהנא. כהנא.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אתה ישבת עם כאלה שקוראים לחיילי צה"ל מחבלים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
יהדות התורה זה יותר טוב?
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, תודה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הוא מדבר איתי.
היו"ר אמיר אוחנה:
אתה מפריע.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אתה ישבת איתם.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אתם יושבים עם "נמות ולא נתגייס" - -
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
- - - חיילי צה"ל, שמבחינתנו - - -
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
- - עם יהדות התורה, שמתנגדים לגיוס חרדים לצבא.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אני אומר לך, כמה חרדים אתם גייסתם? אפס.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת להב הרצנו.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
כמה חרדים הבאתם למעגל העבודה? אפס. אתם עסוקים בשיסוי, אתם עסוקים - - -
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
ב-2014 חוק הגיוס שעשו יחד הביא לגיוס חרדים לצה"ל.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת עדי עזוז, השר ברשות דיבור, ומותר לו גם להטיח בפניכם דברים בלי שיהיו הפרעות.
עדי עזוז (יש עתיד):
אבל אתה יכול לחייב לאמת?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
חבר הכנסת הרצנו, אתם עסוקים בפילוג, בשיסוי נגד החרדים, בזמן שאנחנו פועלים לקדם מהלכים שכן יתגייסו, שכן ייקחו חלק בשירות הצבאי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אתם מקדמים חוק השתמטות, על מה אתה מדבר? החוק הזה הוא - - -
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אני מבקש ממך.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הוא פנה אליי ואני עניתי.
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, הוא לא פנה אליך, הוא מדבר אליכם באופן כללי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הוא אמר "חבר הכנסת הרצנו".
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
חבר הכנסת הרצנו, הייתם בממשלה הכי אנטי-חרדית. כמה חרדים הצלחתם לגייס? איזה חוק העברת?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
חוק הגיוס של הליכוד - - - חוק השוויון בנטל - - -
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
כמה חרדים הצלחתם לגייס? כמה חרדים הצלחתם להכניס למעגל העבודה?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני אענה לך. חוק הגיוס שאושר בממשלה שלנו, שלכם ושלנו, ב-2014, הוביל לגיוס חרדים ולהשתלבות שלהם בשוק העבודה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
התשובה היא קלה: אפס. אנחנו נפעל להביא חוק גיוס שיענה על צורכי הביטחון, שיענה ויוסיף אותם למעגל העבודה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
די, נו.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - -
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אתם – רק דיבורים. אתם מפלגת הדיבורים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
- - -
היו"ר אמיר אוחנה:
שנייה, שנייה.
אושר שקלים (הליכוד):
איזה חוק העברת בעד הקהילה הלהט"בית בממשלה הליברלית?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
כמה גייסתם – אפס. כמה? איזה חוק העברת?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
לא נכון, חוק השוויון - - - שעבר בממשלה, הליכוד ויש עתיד הביא - - - בשוק העבודה - - -
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
איזה חוק העברת? גורנישט מיט גורנישט. ולך אני אומר: אפס. אתם לא תרמתם ולא הוספתם מתגייס אחד.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הליכוד ויש עתיד חוקקו את החוק, על מה אתה מדבר?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
רק תרמתם לפילוג, לשיסוי. אנחנו הולכים לקדם חקיקה, בסוף היום יקדמו חקיקה.
אושר שקלים (הליכוד):
אדוני השר, איזה חוק הוא העביר לטובת הקהילה הלהטב"ית בממשלה הליברלית? בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
חוק השוויון בנטל. יש סיבה שחברי הליכוד לא מגיעים לוועדת החוץ והביטחון. אתם מתביישים בחוק הזה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
ולכן אני אומר בנושא הזה: נאה דורש, נאה מקיים.
היו"ר אמיר אוחנה:
השר, יהיה לי יותר קל לשמור על זכות הדיבור שלך אם לא תפנה באופן אישי לחברי הכנסת.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
לגבי הנושא שהעלה חבר הכנסת טאהא, אם אני לא טועה, בנושא של הפשיעה במגזר הערבי, זאת כמובן מכת מדינה שמחייבת טיפול שורש. התחיל בכך השר בן גביר. הוא צריך להעמיק את הפעילות. אגב, אני מאוד חושש שאותה פעילות פלילית יכולה גם להפוך לפעילות לאומנית כנגד מדינת ישראל. ומהמקומות שמהם היה תקצוב – התקצוב הלך לטובת המלחמה בפשיעה, הוא לא הלך לטובת דברים אחרים. ולכן התקציבים שהיו ושנלקחו היו על מנת כן לערב את השב"כ – ואגב, לרוב לא נהוג לערב את השב"כ בדברים האלה– מכיוון שמבינים שזאת תופעה חמורה שחייבים לטפל בה. אגב, התקציב, שבמקרה לא היה ממשרדי, שהובילו השרה מאי גולן והשר בן גביר היה על מנת להילחם באותה פשיעה. לערב גורמים נוספים על מנת להילחם באותה תופעה שהלכה והתפשטה ובהחלט למנוע אותה, ואנחנו בהחלט רואים את הפעילות של בן גביר בנושא הזה. אני רק אענה לחבר הכנסת הרצנו על שאלתך בעניין הפחם. השנה הנוכחית, שהיא שנת 2026, כפי שכבר אמרתי לך בעבר, היא השנה האחרונה שבה מדינת ישראל תעשה שימוש בפחם. לטובת העניין הקצינו 1.7 מיליארד ש"ח, סכום עצום. יש במדינת ישראל שש תחנות שמופעלות על בסיס פחם. ממש בשעות אלו התחנה הרביעית נמצאת בתהליך הסבה. כלומר, שלוש תחנות כבר הוסבו מפחם לשימוש בגז, וכך יישארו עוד שתי תחנות שגם להן יש לוח זמנים, שגם הן אמורות להיות. אני רוצה לעדכן שפקידי האוצר שלחו אליי מסמך מסודר, שמתנגד להמשיך את הסבות הפחם. ההמלצה שלהם נדחתה על הסף. אני חושב שתושבי חדרה ואשקלון והסביבה זכאים לאיכות אוויר, זכאים שנדאג באופן המיטבי לבריאות שלהם. מה שגם נציין שהפחם גם יותר מזהם, גם יותר יקר. לנו יש משאבי הגז שלנו, ולכן אנחנו נמצאים בתהליך, ואם לא יהיו דברים בלתי צפויים, ברבעון הרביעי השנה צפויה ההסבה של התחנה השישית, וברגע שצפויה ההסבה זה מה שיהיה. תחנות הפחם, לשאלתך, יישארו במדינת ישראל, ואם כן, למה הן ישמשו? הן ישמשו אך ורק בשני מקרים: במקרים ביטחוניים, כפי שראינו במערכה של עם כלביא, שבאה כתוצאה מסוגיות ביטחוניות. נאלצנו להדמים את אסדות הגז, ועשינו שימוש תחליפי בפחם; ובמקרים שיהיה מזג אוויר קיצון כזה או אחר, מכיוון שאספקת אנרגיה ואספקת חשמל סדירה היא דבר חיוני שחשוב לחיי האזרחים. יש לנו אנשים מונשמים, יש הרבה דברים מאוד משמעותיים, שהרי בלי אנרגיה ובלי חשמל, למעשה אותו מקום, אותה עיר – היא מושבתת. ולכן גם את זה הגבלנו בשעות. ומשכך, שנת 2026 תהיה השנה האחרונה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
הצהרה חשובה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
ואגב, אם תסתכל בדוחות שאנחנו נפרסם עוד מעט, תראה שגם בשנה הזאת, חרף המלחמה היקף השימוש בפחם ירד. וכאמור, בשנה הקרובה זאת תהיה השנה האחרונה שבה אנחנו נעשה שימוש בפחם. ויש כאן בשורה גדולה מאוד גם לתושבי חדרה, גם לתושבי אשקלון והסביבה. זאת המחויבות שלה, וכל התקציבים הנדרשים לטובת הנושא הזה היו והוקצו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תן שנייה להגיד מילה טובה. לא תמיד יש מילים טובות. ההצהרה שלך שישראל תפסיק להשתמש בפחם ב-2026 היא בשורה חשובה מאוד - -
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
תודה רבה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
- - גם לתושבי חדרה וגם לתושבי אשקלון. ואני מאוד מקווה שגם הנושא של השימור לא יימשך לתקופה ארוכה, כי זה באמת קוטל חיים. יש לנו מספיק גז. אפשר ללכת לאנרגיות מתחדשות, ולשמור על העצמאות האנרגטית של ישראל בדרכים פחות מזהמות, אדוני השר. אבל זאת הצהרה מאוד חשובה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אנחנו כל כך צמאים בכנסת למילים טובות, שאת זה אני מאפשר בכיף.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
תודה. תודה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אדוני השר, עוד שאלה? אם אנחנו - - -
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
בבקשה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אם השר מחליט שכן, בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אתה היית שר הכלכלה לפני שהיית שר האנרגיה – שר כלכלה טוב, אם יורשה לי. רציתי לשאול מה אתה חושב על התוכנית הנוכחית של הסל המנצח של ישראל, עם 100 המוצרים, שהמנצחת תקבל 50 מיליון שקלים, שגם הם מכיס האזרחים.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אני בטוח שהכוונה של השר ברקת היא כוונה טובה. לא ישבתי איתו ולא שמעתי את כל השיקולים שהביאו אותו לזה. אני בטוח שאותה תוכנית שהוא מקדם היא תוכנית שנועדה – אבל אני מניח שיש שעת שאלות, והוא בטח יבוא ויתייחס לדברים שלו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
זאת הייתה התחמקות נאה.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אני פעלתי גם בסוגיה של משק החשמל – אגב, גם בסוגיה של משק המים, ששנה אחרי שנה רשות המים רצתה להעלות את המחיר – אגב, ללא הצדקה – ב-7.7%, והתנגדנו לזה, ודאגנו שזה יעלה פחות מהמדד, חרף כל הסוגיות שהיו לנו. אדוני היושב-ראש, השבוע אני שמעתי את חבר הכנסת איימן עודה קורא למרי אזרחי. הוא קורא למרי אזרחי שישבש את חיי האזרחים במדינה. אני חושב שמי שמשובש כאן הוא חבר הכנסת עודה בעצמו, שאין יותר כפוי טובה ממנו. האיש הבזוי הזה שניסה לכוון לכך שחיילי צה"ל הם רוצחים, הוא צריך להכיר תודה ולנשק את האדמה של מדינת ישראל, ולהצדיע לחיילי צה"ל, ולתלות בביתו ובמשרדו את דגל ישראל, שבזכותו הוא נמצא כאן, והם שומרים עליו. ואני, אגב, רוצה לתת לו הצעה, לחבר הכנסת עודה. אם לא טוב לו פה, בשונה ממדינות אחרות, כמו איראן או מדינות בעייתיות אחרות, אצלנו השמיים פתוחים, המעברים פתוחים, והוא יכול לבחור לעבור לכל מקום שהוא רוצה. אגב, הוא לא יכול ללכת לסוריה. בסוריה יכולה להיות לו בעיה, כי הוא תמך באסד, שהיה רודן וטבח בבני עמו, אז אני לא בטוח שיקבלו אותו שם. אגב, הוא יכול לעבור גם לעזה. אני רואה באמת את התמיכה שלו בתושבי עזה, את הרצון שלו מאוד לשמור על אונר"א, שפגעה באזרחי ישראל, והייתה מעורבת ברצח ובחטיפות. אולי הוא יכול לנסות את מזלו ולעבור לאיראן, לראות איך בדיוק מתייחסים שם למיעוטים. חבר הכנסת עודה זכה לחיות במדינה דמוקרטית עם שוויון זכויות, שכל המיעוטים במדינות סביבנו היו רוצים להתחלף איתם. חיילי צה"ל, שאותם הוא השמיץ, הם אלו ששומרים עליו, והוא צריך להוריד את נעליו לפני שהוא מדבר על חיילי צה"ל. איימן עודה הוא גיס חמישי, שאין לו מקום בכנסת ישראל. אבל מי תומך באיימן עודה? יאיר גולן. לא בכדי נאמר הלך הזרזיר אצל העורב. לא בכדי חלק ניכר מסיעות האופוזיציה התנגדו לאחרונה להדחה של אותו איימן עודה, אותו גיס חמישי מכנסת ישראל; מכיוון ששמענו גם את איזנקוט שאומר שגם אם הם לא יגיעו ל-61 מנדטים של מפלגות ציוניות צריך להחליף את הממשלה גם בתמיכת הרשימה המשותפת. שמענו את אותה תוכנית שהייתה ברורה, ואגב נאמרה לא רק על ידו, וכמובן שבנט, שאין מילה שיוצאת לו מהפה שאפשר להאמין לה, יעשה הכול, כפי שאגב הוא עשה בעבר, כדי לחזור לראשות הממשלה, גם אם זה לשבת עם גיס חמישי בקואליציה. אנחנו נמשיך לשמור על מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. הצלחנו בשנתיים האחרונות להוכיח את העוצמה של מדינת ישראל כמעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון. העובדה שראש הממשלה נתניהו מגיע לנשיא טראמפ שש פעמים במהלך השנה האחרונה מעידה לא רק על הקשר האישי המצוין ביניהם, אלא גם על ההישגים המדהימים של מדינת ישראל במלחמה. כי בסוף הרי הם מתייחסים אך ורק לחזקים. אנחנו נמשיך לשמור על מדינת ישראל. ואני מקווה שבכנסת הבאה יהיה את הרוב שיבטיח שכל מי שהוא גיס חמישי, כמו איימן עודה והיתר, לא ישב כאן בכנסת. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לשר אלי כהן. וכעת, כמובטח – חבר הכנסת מיקי לוי. אנחנו עוברים לדיון הסיעתי.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אין לי זמן להתעסק עם השר כהן. אני רק יכול לציין עובדה שהשר קיש שימש נהגו של מנסור עבאס, והוביל אותו ארבע פעמים לבלפור כדי לנהל משא ומתן עם ראש הממשלה. זוהי עובדה, זוהי האמת – תמשיכו לשקר. אדוני היושב-ראש, ביציע יושבים – כבר הזכרת את זה – מכינת גל ממושב נטועה, את זה אני מוסיף. הם הוזמנו על ידי לביקור בכנסת. ברוכים הבאים. אדוני היושב בראש, שלוש שנים של ממשלה כושלת, ממשלת טבח 7 באוקטובר. במקום לקחת אחריות וללכת הביתה אחרי האסון הגדול ביותר שאירע למדינת ישראל מקום המדינה – ילדים, נשים, גברים, משפחות שלמות שנרצחו, נטבחו ונאנסו – הממשלה הזו ממשיכה בשלה כרגיל. לשכת ראש הממשלה, ואני מדבר כאיש מקצוע, מתנהלת כמשפחת פשע, לשכה שלמה. קטר, מדינה שנותנת לחמאס כסף, חדרה לקודש הקודשים והפעילה סוכנים בתשלום, אשר שאבו את הידיעות שלהם מעצם שירותם במשרד ראש הממשלה. ראש הממשלה יגיע למשרד וימצא את המשרד ריק. הוא ימצא את עצמו לבד. כולם נמצאים בחדרי החקירות במשטרה – ראש הסגל ברוורמן, עומר מנצור, יונתן אוריך, פלדשטיין, כולם נמצאים בחקירה. ובנוסף, היום הכריזה משטרת ישראל על איינהורן כעבריין נמלט, כאשר צו מעצר מעל לראשו. צו מעצר מעל לראשו. אין אחד שלא נחקר במשרד הזה. ואיפה ראש הממשלה? שותק. ובעיקר איננו מתנער ממעשיהם של יועציו הקרובים ביותר. ומכיוון שאיננו מתנער, הוא הנושא באחריות. הממשלה הרעה הזו – מה, כבר נגמר לי הזמן?
היו"ר אמיר אוחנה:
עוד לא. יש עוד כמה שניות.
מיקי לוי (יש עתיד):
הממשלה הרעה הזו לא רק שלא מקבלת אחריות, אלא עושה ככל יכולתה לברוח מהאחריות, לא עושה דין לעצמה. היה נדמה לי שיש לי עשר דקות – טעיתי - - -
היו"ר אמיר אוחנה:
עשר דקות זה למי שמציג את ההצעה, כזכור לך.
מיקי לוי (יש עתיד):
בהחלט. אני מודע לזה, אבל סתם טעיתי. אתה יודע מה, אדוני, אני אסתפק כאן בזה, כי - -
היו"ר אמיר אוחנה:
משפט לסיום אפשר.
מיקי לוי (יש עתיד):
- - הנאום לא הושלם. אני אבוא פעם נוספת ואני אעשה אותו בצורה מוסדרת. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
מאה אחוז. תודה רבה לחבר הכנסת לוי. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת איתן גינזבורג.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, "אני יכול לכבות את זה" – אלו המילים, על פי החשד, שראש הסגל של ראש הממשלה אמר. משפט קצר שמקפל בתוכו את כל היהירות והניתוק של הלשכה הזאת. זה פשוט מדהים – חקירה פלילית הוא יכול לכבות; הדלפת מסמך מסווג הוא יכול לכבות. אבל אתם יודעים מה לא כיביתם, חברי הקואליציה ובעיקר אנשי הממשלה? בזמן אמת לא כיביתם את הבתים הבוערים בבארי ובניר עוז, את המשפחות שנשרפו ב-7 באוקטובר, את הבערה הפנימית שמתרחשת יום-יום בתוך העם שלנו, את השנאה שזרעתם, שהתפשטה כמו אש בשדה קוצים וקורעת אותנו מבפנים. את כל אלה, לא רק שאתם לא מכבים – אתם מלבים; זורקים עוד ועוד זרדים ודלק לתוך המדורה רק כדי להסיט את האש מכם. תסתכלו מה קורה בסביבת ראש הממשלה רק ביממה האחרונה – המעגל מתהדק. היועץ הקרוב בדרך לכתב אישום, ראש הסגל מורחק ונחקר, דובר נוסף בלשכה מורחק גם הוא, הדובר הצבאי כבר מואשם, יועץ סתרים בכלל נמלט. מה קורה בלשכה הזאת? איך כולם מעורבים בפרשיות? ומה עושה הראש? שותק. כמו במיטב הסרטים במאפיה, כולם שומרים על הבוס הגדול – לא מכיר, לא ידע, לא שמע. אלי פלדשטיין – יום אחד הוא הפטריוט הציוני הנלהב, שזכה לביקורי פוליטיקאים בתא המעצר, אבל פתאום, לפי שרי הליכוד, הוא מעולם לא נראה במשרד ראש הממשלה. הם לא יודעים מי זה הקונסיליירי. העורך דין של ראש הממשלה, שמייצג גם את שאר אנשי הלשכה, שומר עליו כמו על צמר גפן, והעיקר שאף אחד לא יגיד, חלילה, שהוא מודע למה שמתחולל מטר ממנו בתוך הלשכה, באקווריום, במקום הכי רגיש במדינה. אז בואו נגיד את האמת, במדינה מתוקנת כל ראש ממשלה היה כבר מניח את המפתחות והולך הביתה. כולם זוכרים איך ראש ממשלה התפטר בגלל חשבון דולרים של אשתו מחוץ לארץ, או איך נשיא נחשד בקבלת הלוואה ממיליונר והלך הביתה. היה מוסר, היו נורמות, הייתה בושה, היו אחריות לאומית ודוגמה אישית. אבל נתניהו – אחריות? להתפטר? הצחקתם אותו. אצלו השלטון מעל הכול, אבדה הבושה, היא קפצה מהמרפסת מזמן. והקורבנות היחידים של הסיפור הטרגי הזה, חבריי חברי הכנסת, הם אזרחי ישראל, עם ישראל ומדינת ישראל. אנחנו עוד נתקן. תודה רבה, אדוני.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לחבר הכנסת גינזבורג, וכעת חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה.
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מסתכל לכאן, לצד ימין של הכנסת, ואני רואה כאן רק סמרטוטים, פשוט סמרטוטים. לא יכול להיות שאתמול התפרצו בריונים למפגש של חטיבת חשמונאים, שלושה חיילים נפצעים, ואף אחד לא פוצה פה. אין אחד מכל הקואליציה שמגנה את זה. איפה כל הח"כים? איפה יושב-ראש הכנסת? בואו נדמיין שבריונים כאלו היו מתפרצים למפגש של חיילים ביהודה ושומרון, אצלי בגוש עציון, איך היו מתייחסים אליהם? כמו למחבלים. איך יכול להיות שחייל במדים לא מסוגל להסתובב בעיר כמו בני ברק? איך יכול להיות שחיילים לא מסוגלים להסתובב בשכונות שלמות? איך יכול להיות שלמאה שערים חייל במדים לא מעז להתקרב? איך יכול להיות שלרמת בית שמש שום חייל לא יעז להיכנס? זה בתוך מדינת ישראל. לאן זה מוביל? פה הקואליציה נראית כמו הקפטן של הטיטניק – רואים את הקרחון ומובילים למרות זה את כל מדינת ישראל לאותו קרחון. ככה מפרקים את החברה הישראלית. לא יכול להיות שאנחנו נמצאים במצב שמי שמוביל את כל המתקפה על חיילי צה"ל זה לא השוליים. מדברים איתי כל הזמן: זה קיצוניים, זה שוליים – זאת השדרה המרכזית של ההנהגה החרדית. שמענו את הרב הראשי לישראל לשעבר מדבר על צווי גיוס: תקרעו אותם ותזרקו לאסלה. הוא לא שוליים. שמענו את ראש המפלגה, יושב פה בכנסת – גולדקנופ מדבר על גיוס לצה"ל במונחים של טלאי צהוב; שמענו רב אחר, הרב ברלין, ראש ישיבה מבני ברק, מדבר על התנהלות של חיילי צה"ל, או אלו שמתגייסים, כמו על היטלר, משווה להיטלר, מדבר על כך שרוצים לעקור אותנו. זה לא שוליים – זאת השדרה המרכזית, והם מובילים את מדינת ישראל לפירוק מוחלט של החברה הישראלית. כדי להתגבר על זה – אני חוזר ואומר – חייבים להקים קואליציה ציונית. אנחנו חייבים לחזור להיות חברה נורמלית, ואנחנו חייבים להוציא את ש"ס ויהדות התורה לאופוזיציה לפחות לשתי קדנציות מלאות. רק ככה אנחנו נגיע לחוק גיוס לכולם, לחוקה, לתחבורה ציבורית בשבת, לנישואים אזרחיים. זאת הדרך היחידה, וזה מה שאנחנו נעשה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת אביגדור ליברמן. הדובר הבא – חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. בבקשה. שלוש דקות, אדוני.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, ביום רביעי בבוקר התעוררתי כדי להגיע לכנסת, אבל בטלפון הראשון שקיבלתי אמרו שנרצחו שלושה אנשים בשפרעם. אמרתי: יש שם סכסוך, אני יודע; יכול להיות שזה במשפחה x. אחרי זה זה נסגר, ואז מישהו התקשר אליי ואמר לי: הידעת שהנרצחים, שלושתם, משבט חוג'יראת? אני לא ידעתי מה לעשות. תחושה מאוד מאוד קשה שהתעוררנו אליה כולנו בביר אל-מכסור ומכמאן, שבט חוג'יראת, על רצח אכזרי של שלושה אנשים שהגיעו לעבוד בבניין. ב-06:30, 07:00, הגיעו רוצחים שפלים וירו בהם בלי להבחין. חאלד גדיר בן 62, אב לארבעה; כמאל חוג'יראת, בן 55, גם אב לארבעה, חולה סרטן – הוא רק החלים מהמחלה והגיע לעבודה בשביל להתפרנס; יאסר חוג'יראת, בן 52, גם אב לארבעה, קבלן שנרצח במקום עבודתו. הם חללים (אומר בערבית:) רצח אכזרי קשה, ורק חבר כנסת אחד מהבניין הזה, מכאן, הרים אליי טלפון לשאול אותי מה המצב, אם הם קרובים שלי ולנחם אותי; 110 חברי כנסת – אף אחד לא התעניין, לא הרים טלפון. אף שר בממשלה לא הרים טלפון לראש המועצה המקומית. אף שר לא הגיע לבקר ולנחם שבט שלם שהוכה באסון גדול. כל הזמן זעקנו כאן מעל הבמה הזאת שצריך לטפל בנושא הפשיעה והאלימות בתוך החברה הערבית בצורה רצינית. שלושת המקרים, שלושת האזרחים של שבט חוגי'ראת, לא היו הראשונים שנרצחו במקום עבודתם. לפני זה, אב ובנו נרצחו כשעבדו והתקינו מצלמות בנצרת. 17 נרצחים מתחילת השנה, 267 נרצחים היו ב-2025, ושום דבר לא נעשה. רציתי להאמין שהממשלה כן רוצה לעשות, אבל אני כבר משוכנע שזו מדיניות של הממשלה הנוכחית. זה לא סדר עדיפויות, אלא זו מדיניות מכוונת של הממשלה ושל ראש הממשלה, שדמם של כל האזרחים שנרצחים הוא על ידיו. זו מדיניות של הפקרות הביטחון האישי, זו הפניית גב לחברה הערבית. ואני נמצא שם, והמשפחות של המנוחים שואלות אותי מה עושים. אין לנו ביטחון. האם זה המקרה האחרון? אני בטוח שלא. אבל הגיע הזמן, באמת, הגיע הזמן לקחת אחריות, לשים פרויקטור שיטפל בפשיעה והאלימות. אני מאמין שהמשטרה יכולה לעשות את זה, כמו שעשתה את זה בנתניה ובערים היהודיות. יש לה את כל היכולות, זה עניין של מדיניות, זה עניין של סדר עדיפויות. תודה רבה.
היו"ר יבגני סובה:
אני חייב להגיד לך שאני לא ידעתי את הסיפור, לבושתי. אני משתתף בצערך. זה דבר קשה, וגם דיברת מדם ליבך, אז קבל את תנחומיי, יאסר. תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת עאידה תומא סולימן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
תודה, כבוד היושב-ראש. אומנם האי-אמון הוא בעניין שלילת תקציבים מהאוכלוסייה הערבית, אבל לצערי הרב, מאחר שוועדת הכספים כבר הצביעה והכסף כבר עבר, אני רוצה להתמקד בסיבה האמיתית שלמענה גם גוזלים את הכסף הזה. אני רוצה להקדיש את דבריי קודם כול לסטודנטים הערבים באוניברסיטאות באר שבע, חיפה, הטכניון, תל אביב והאוניברסיטה העברית, שקיימו מאתמול בלילה וכל היום הזה פעילות מאוד אקטיבית, כולל הפגנות, נגד מקרי הפשיעה והפשעים שמתחוללים בתוך האוכלוסייה הערבית. ואני חייבת להגיד שאני מאוד גאה, לא רק בסטודנטים האלה, שהתחילו להתקומם על המצב הזה ומביאים את השיח נגד ארגוני הפשיעה גם לאוניברסיטאות, אני גאה גם כן בהפגנה שהתקיימה אתמול מול משרד ראש הממשלה, שמצאה לנכון משטרת ישראל לדחוס אלפי אנשים בתוך סוג של כלוב, קטן, דחוס, עם מכת"זיות שמאיימות עליהם, וכל חטאם – שהם רצו להשמיע קול ברור ולמחות נגד הפשיעה ונגד הפשע הגדול יותר שמיושם על ידי הממשלה הזו. פשע להפקיר את האזרחים לידי ארגוני הפשיעה. זה הפשע שצריך להתחשבן עם הממשלה הזו, שהיא מבצעת אותו. אני מברכת את מאות האזרחים, שיהפכו לאלפים, שיצאו בכפרים, בצמתים, בסוף השבוע הזה, לאחר שהזדעזעו מכל מה שקורה מבחינת הארגונים. ולמה זה מפריע כל כך לשר הפשיסט, שהחברה כן מתארגנת וכן יוצאת? וכן, אנחנו כמנהיגים אומרים לכם שאנחנו נתכנן ונפעל למען מרי אזרחי, אם הממשלה לא תעשה כדי להגן עלינו מארגוני הפשיעה. אם הממשלה לא תרים ידיה ותתחיל לפעול בנושא הזה, אז כן. מפריע לבן גביר, והוא קורא לפתוח בחקירה נגד חבר הכנסת איימן עודה על זה שאמר שאנחנו חושבים על מרי אזרחי וקוראים למרי אזרחי. אז הינה אני אומרת לכם, כן, אנחנו מתארגנים להגן על חיי הילדים שלנו. כן, לא נבחל בשום אמצעי כדי להגן על הילדים שלנו. ואנחנו, שפעלנו עד עכשיו, גם נמשיך לפעול לפי החוק, ואנחנו ננסה למצוא דרך לא אלימה כדי להגן על הילדים שלנו, כי הבנו דבר אחד: הממשלה הזו שמחה כנראה על כל ערבי שמת. ואני רוצה להגיד רק משפט אחד - - -
היו"ר יבגני סובה:
אני כבר נתתי לך יותר זמן כשהשר לא היה - - -
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
משפט אחד.
היו"ר יבגני סובה:
משפט אחד לסיכום, בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
גנבת סוסה ושרפת חמישה רכבים בנגב גרמו לשר להתחיל במבצע מאוד חזק נגד האזרחים בנגב. אני לא יודעת אם היו מוכנים לשתוק על 252 אזרחים ערבים, אבל סוסה מקפיצה אותו.
היו"ר יבגני סובה:
תודה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
האמת, אני לא בן אדם קיצוני, אני גם לא אוהבת אמרות קיצוניות. ולכן מאוד מאוד כעסתי על גדעון סער כשהוא היה פה לפני שנה, שנתיים, הסתכל על השר לוין ואמר לו: לך תתאשפז. אתה זוכר את זה? לך תתאשפז, אמר גדעון סער ללוין. אמרתי: באמת, גדעון סער אומר כאלה דברים קיצוניים? לא יפה. אבל איך אומרים? גדעון סער צדק. איך יכול להיות שאנחנו שומעים היום בהקלטות שפורסמו שהשר לוין פשוט אומר בקולו שהוא מתכוון להעלים את בית המשפט. אז היה לנו את ברוורמן, שיכבה את החקירות; היה לנו את סמוטריץ', שידרוס את נשיא בית המשפט העליון; ועכשיו יש לנו סחיטה באיומים: לא תבחרו בי בקדנציה הבאה, יהיה לכם פה רע ומר. אם תבחרו בי, אני הולך לייבש את בית המשפט העליון. זה מה שהולך לקרות. אני הולך להעלים את בית המשפט העליון. ואני נזכרת בכל אותם פעמים שהוא עמד כאן ואמר: אני מושיט לכם יד, ואני פניתי, ואני רציתי, ואני מושיט לכם יד. ועכשיו אתה שומע בקולו איך הוא אומר: בזכותי אתם יודעים בכלל מי זה השופט עמית, מי זה הנשיא עמית, כי מהרגע הראשון התחלתי עליו מסע צלב וציד מטורף. התחיל הקמפיין השקרי והאכזרי נגד נשיא בית המשפט העליון עמית. הוא אמר: אני לא אכיר בו, ומאותו רגע יתחיל קמפיין הרס של דה-לגיטימציה על בית המשפט העליון. הוא ייבש אותו, הוא יעלים אותו, הוא לא יבחר שופטים. את מי הוא מעניש? את בית המשפט הוא מעניש? אתכם, את מי שיושב ביציע, את האזרחים, את מי שצופה בנו, את האזרחים שלא יקבלו שירות בבית משפט, שלא יהיו שופטים. אחר כך יבואו ויגידו: אין, התיק שלי נקבע רק לעוד שנה. ואת מי הם יאשימו? את בית המשפט. אבל מי מחזיק אותם? שר המשפטים, שלא מוכן לעשות דבר וחצי דבר עבור מדינת ישראל ועבור האזרחים. ראיתי שיצא סרטון ממש לאחרונה, ליכודיאדה, ליכודיאדה, כולכם רוקדים, חוגגים, שרים, איזה יופי. מה אתם חוגגים? שלוש שנים של מוות, קיטוב, אסונות? זאת החגיגה שלכם לממשלת ה"הפרד ושכול" שלכם? אתם כולכם שייכים לדפי ההיסטוריה, שלא, אין שם פרשנויות, יש שם עובדות. אתם אנשים אכזריים ומסיתים, שכל הכוונה שלכם הייתה לפרק ולדרוס ולהעלים את כולם. ואנשים כאלה, אסור שיהיו בכלל, לא בכנסת הזו ולא בדפי ההיסטוריה שלנו. אסור לנו, לכל אזרחי מדינת ישראל, לקבל את המצב הזה, שאלה האנשים שמקבלים עבורנו את ההחלטות, כשהם אומרים בצורה מפורשת: אנחנו באנו לפרק, באנו להרוס, באנו לקבל החלטות. כבר שלוש השנים האלה לימדו אותנו, הם מסוכנים למדינת ישראל. פשוט סכנה לביטחון של כולנו, ממשלת הפרד ושכול. ממשלה שצריכה לסיים את דרכה כמה שיותר מהר. תודה רבה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום. הדובר האחרון הוא חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני.
אבי מעוז (נעם):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום רביעי, בעזרת השם, תעלה להצבעה הצעת החוק שלי לתיקון הגדרת מיהו יהודי במרשם האוכלוסין. לכאורה, הצעד הכי מתבקש מהקואליציה של המחנה הלאומי, שמחובר למסורת ולאמונה, הוא לתמוך בהצעת החוק. אבל שוב ושוב בוועדת שרים לחקיקה מתעקשים לדחות את ההחלטה ובעצם להטיל משמעת קואליציונית נגד ההצעה. מה שבאמת עומד מאחורי הפסיביות וגרירת הרגליים הללו זה הפחד מהתנועה הרפורמית ומהתנועה הקונסרבטיבית. יש מין דמיון שהצליחו להשתיל אצל רבים מאיתנו כאילו אם, חס וחלילה, נחליט החלטה שלא תמצא חן בעיני התנועות הללו, מייד מיליוני יהודי אמריקה יפנו עורף למדינת ישראל. אז אני שואל את הקואליציה, בדעתם של מי אתם מתחשבים? בדעתם של מי שתומכים בנישואי התבוללות, דבר שנחשב בהיסטוריה של העם היהודי למעשה לא לגיטימי שפוגע בעם ישראל? בדעתם של מי שתמכו בקמלה האריס? בדעתם של מי שהתנגדו לתוכנית טראמפ לעידוד הגירה מעזה וקראו לה "טיהור אתני"? בדעתם של מי שהתנגדו למתן עונש מוות לרוצח של שני עובדי השגרירות הישראלית? בדעתם של מי שתמכו בזוהרן ממדאני האנטישמי בבחירות לראשות עיריית ניו יורק? שאף אחד לא יתבלבל בדבריי: גם רפורמי וגם קונסרבטיבי שנולדו לאימא יהודייה, הם יהודים לכל דבר ועניין והם מוזמנים לעלות לארץ במסגרת חוק השבות ולהשתתף כאן בדיונים הציבוריים על כל נושא. אבל חבריי, אני פונה אליכם, הן בקואליציה והן בש"ס וביהדות התורה: הגיע הזמן שנפסיק לרעוד מכל כותרת מעבר לים. הגיע הזמן שתעשו צעד אחד קטן לחיזוק הזהות היהודית של המדינה. אתם יודעים מתי הוסר סעיף הלאום מתעודת הזהות? לפני כ-24 שנים, אחרי שאהרן בג"ץ קבע בפסק דין שהוא מכיר בגיור רפורמי לצורך רישום כיהודי בתעודת זהות; ואז הממשלה, במקום לתקן את החוק, החליטה להסיר את סעיף הלאום מתעודת הזהות. הגיע הזמן להחזיר את סעיף הלאום לתעודת הזהות. אחרי הכול, גם זה חלק מתיקוני העוולות של מערכת המשפט בהובלת אהרן בג"ץ וחבריו. אם יושב-ראש הכנסת יכול להצביע נגד עמדת הקואליציה, ואם גם השר אלקין יכול להצביע נגד הקואליציה, אז מן הראוי שגם חברי הקואליציה הרבים שהזהות היהודית של המדינה חשובה להם, יוכלו להצביע בהתאם לאמונתם ולצו מצפונם. אני פונה אליך, יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, אַפשר חופש הצבעה. תודה רבה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. השר כהן, אתה רוצה לסכם את הדיון? לא. אם כך, חברי הכנסת, אנחנו נעבור כעת להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. על פי בקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. אני מבקש ממזכיר הכנסת לקרוא בשמות של חברי הכנסת, בבקשה. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– אינו נוכח
ישראל אייכלר– אינו נוכח
דן אילוז– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
קארין אלהרר– בעד
עמיחי אליהו– אינו נוכח
זאב אלקין– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– אינו נוכח
אוריאל בוסו– אינו נוכח
מישל בוסקילה– אינו נוכח
דבי ביטון– אינה נוכחת
חיים ביטון– אינו נוכח
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– אינו נוכח
ולדימיר בליאק– בעד
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
סמיר בן סעיד– אינו נוכח
יואב בן צור– אינו נוכח
ניר ברקת– אינו נוכח
ששון ששי גואטה– אינו נוכח
טלי גוטליב– אינה משתתפת בהצבעה
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
מאי גולן– אינה נוכחת
איתן גינזבורג– בעד
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– בעד
אבי דיכטר– אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– אינו נוכח
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
יאסר חוג'יראת– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– בעד
אכרם חסון– אינו נוכח
ווליד טאהא– בעד
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
משה טור פז– בעד
אחמד טיבי– אינו נוכח
יוסף טייב– אינו נוכח
אוהד טל– אינו נוכח
יעקב טסלר– אינו נוכח
חילי טרופר– אינו נוכח
מאיר כהן– אינו נוכח
מירב כהן– בעד
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– בעד
ירון לוי– בעד
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– אינה נוכחת
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– אינה נוכחת
יונתן מישרקי– אינו נוכח
חנוך דב מלביצקי– אינו נוכח
יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
צגה מלקו– אינה נוכחת
אבי מעוז– אינו נוכח
אורי מקלב– אינו נוכח
יעקב מרגי– אינו נוכח
שרון ניר– אינה נוכחת
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– אינו נוכח
יבגני סובה– בעד
צבי ידידיה סוכות– אינו נוכח
משה סולומון– אינו נוכח
לימור סון הר מלך– אינה נוכחת
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– אינה נוכחת
משה סעדה– אינו נוכח
מנסור עבאס– בעד
עפיף עבד– אינו נוכח
איימן עודה– אינו נוכח
עדי עזוז– בעד
חוה אתי עטייה– אינה נוכחת
חמד עמאר– בעד
צביקה פוגל– אינו נוכח
עודד פורר– אינו נוכח
משה פסל– אינו נוכח
מאיר פרוש– אינו נוכח
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– בעד
אריאל קלנר– אינו נוכח
יצחק קרויזר– אינו נוכח
גלעד קריב– אינו נוכח
שלמה קרעי– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
שמחה רוטמן– אינו נוכח
יעל רון בן משה– אינה נוכחת
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
אלון שוסטר– אינו נוכח
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
אלעזר שטרן– בעד
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
נאור שירי– בעד
אושר שקלים– אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר יבגני סובה:
סיבוב שני, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– אינו נוכח
ישראל אייכלר– אינו נוכח
דן אילוז– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– אינו נוכח
עמיחי אליהו– אינו נוכח
זאב אלקין– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– אינו נוכח
אוריאל בוסו– אינו נוכח
מישל בוסקילה– אינו נוכח
דבי ביטון– בעד
חיים ביטון– אינו נוכח
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– אינו נוכח
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
סמיר בן סעיד– בעד
יואב בן צור– אינו נוכח
ניר ברקת– אינו נוכח
ששון ששי גואטה– אינו נוכח
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
מאי גולן– אינה נוכחת
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– בעד
משה גפני– אינו נוכח
אבי דיכטר– אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– אינו נוכח
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
יאסר חוג'יראת– בעד
אכרם חסון– אינו נוכח
בועז טופורובסקי– אינו נוכח
אחמד טיבי– אינו נוכח
יוסף טייב– אינו נוכח
אוהד טל– אינו נוכח
יעקב טסלר– אינו נוכח
חילי טרופר– בעד
מאיר כהן– אינו נוכח
עופר כסיף– בעד
אופיר כץ– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– בעד
ירון לוי– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– בעד
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– בעד
טטיאנה מזרסקי– בעד
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– בעד
יונתן מישרקי– אינו נוכח
חנוך דב מלביצקי– אינו נוכח
יוליה מלינובסקי– בעד
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
צגה מלקו– אינה נוכחת
אבי מעוז– אינו נוכח
אורי מקלב– אינו נוכח
יעקב מרגי– אינו נוכח
שרון ניר– בעד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– בעד
צבי ידידיה סוכות– אינו נוכח
משה סולומון– אינו נוכח
לימור סון הר מלך– אינה נוכחת
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– אינה נוכחת
משה סעדה– אינו משתתף בהצבעה
עפיף עבד– אינו נוכח
איימן עודה– בעד
חוה אתי עטייה– אינה נוכחת
צביקה פוגל– אינו נוכח
עודד פורר– אינו נוכח
משה פסל– אינו נוכח
מאיר פרוש– אינו נוכח
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
אריאל קלנר– אינו נוכח
יצחק קרויזר– אינו נוכח
גלעד קריב– אינו נוכח
שלמה קרעי– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
שמחה רוטמן– אינו נוכח
יעל רון בן משה– בעד
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
אלון שוסטר– בעד
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
אושר שקלים– אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן– בעד
פנינה תמנו– בעד
היו"ר יבגני סובה:
האם יש חברי כנסת שלא הצביעו? בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברות הכנסת)
מירב בן ארי– בעד
מרב מיכאלי– בעד
היו"ר יבגני סובה:
מי עוד?
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
גלעד קריב– בעד
ואליד אלהואשלה– בעד
בועז טופורובסקי– בעד
היו"ר יבגני סובה:
האם יש עוד חברי כנסת שלא הצביעו?
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשם חבר הכנסת)
אחמד טיבי– בעד
היו"ר יבגני סובה:
אוקיי. אני מבקש לסכם את ההצבעה. תמה ההצבעה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 42, אפס מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעה להביע אי-אמון בממשלה מטעם סיעות כחול לבן – המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. שוב, על פי בקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. אני אבקש מהזכיר לקרוא בשמות חברי הכנסת, בבקשה. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– אינו נוכח
ישראל אייכלר– אינו נוכח
דן אילוז– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– אינו משתתף בהצבעה
קארין אלהרר– בעד
עמיחי אליהו– אינו נוכח
זאב אלקין– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– אינו נוכח
אוריאל בוסו– אינו נוכח
מישל בוסקילה– אינו נוכח
דבי ביטון– בעד
חיים ביטון– אינו נוכח
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– אינו נוכח
ולדימיר בליאק– בעד
מירב בן ארי– בעד
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
סמיר בן סעיד– אינו משתתף בהצבעה
יואב בן צור– אינו נוכח
ניר ברקת– אינו נוכח
ששון ששי גואטה– אינו נוכח
טלי גוטליב– אינה משתתפת בהצבעה
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
מאי גולן– אינה נוכחת
איתן גינזבורג– בעד
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– בעד
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– בעד
אבי דיכטר– אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– אינו נוכח
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
יאסר חוג'יראת– אינו משתתף בהצבעה
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
אכרם חסון– אינו נוכח
ווליד טאהא– אינו משתתף בהצבעה
בועז טופורובסקי– בעד
משה טור פז– בעד
אחמד טיבי– אינו משתתף בהצבעה
יוסף טייב– אינו נוכח
אוהד טל– אינו נוכח
יעקב טסלר– אינו נוכח
חילי טרופר– בעד
מאיר כהן– אינו נוכח
מירב כהן– בעד
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– בעד
יוראי להב הרצנו– בעד
ירון לוי– בעד
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– בעד
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– בעד
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– בעד
יונתן מישרקי– אינו נוכח
חנוך דב מלביצקי– אינו נוכח
יוליה מלינובסקי– בעד
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
צגה מלקו– אינה נוכחת
אבי מעוז– אינו נוכח
אורי מקלב– אינו נוכח
יעקב מרגי– אינו נוכח
שרון ניר– בעד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– בעד
יבגני סובה– בעד
צבי ידידיה סוכות– אינו נוכח
משה סולומון– אינו נוכח
לימור סון הר מלך– אינה נוכחת
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– אינה נוכחת
משה סעדה– אינו משתתף בהצבעה
מנסור עבאס– אינו נוכח
עפיף עבד– אינו נוכח
איימן עודה– אינו משתתף בהצבעה
עדי עזוז– בעד
חוה אתי עטייה– אינה נוכחת
חמד עמאר– בעד
צביקה פוגל– אינו נוכח
עודד פורר– בעד
משה פסל– אינו נוכח
מאיר פרוש– אינו נוכח
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– בעד
אריאל קלנר– אינו נוכח
יצחק קרויזר– אינו נוכח
גלעד קריב– בעד
שלמה קרעי– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
שמחה רוטמן– אינו נוכח
יעל רון בן משה– בעד
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
אלון שוסטר– אינו נוכח
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
אלעזר שטרן– בעד
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
נאור שירי– בעד
אושר שקלים– אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר יבגני סובה:
אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת בשנית.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– אינו נוכח
ישראל אייכלר– אינו נוכח
דן אילוז– אינו נוכח
עמיחי אליהו– אינו נוכח
זאב אלקין– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– אינו נוכח
אוריאל בוסו– אינו נוכח
מישל בוסקילה– אינו נוכח
חיים ביטון– אינו נוכח
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– אינו נוכח
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
יואב בן צור– אינו נוכח
ניר ברקת– אינו נוכח
ששון ששי גואטה– אינו נוכח
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
מאי גולן– אינה נוכחת
גילה גמליאל– אינה נוכחת
משה גפני– אינו נוכח
אבי דיכטר– אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– אינו נוכח
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
אכרם חסון– אינו נוכח
יוסף טייב– אינו נוכח
אוהד טל– אינו נוכח
יעקב טסלר– אינו נוכח
מאיר כהן– אינו נוכח
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– אינו נוכח
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
יונתן מישרקי– אינו נוכח
חנוך דב מלביצקי– אינו נוכח
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
צגה מלקו– אינה נוכחת
אבי מעוז– אינו נוכח
אורי מקלב– אינו נוכח
יעקב מרגי– אינו נוכח
שרון ניר– בעד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– אינו נוכח
משה סולומון– אינו נוכח
לימור סון הר מלך– אינה נוכחת
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– אינה נוכחת
מנסור עבאס– אינו נוכח
עפיף עבד– אינו נוכח
חוה אתי עטייה– אינה נוכחת
צביקה פוגל– אינו נוכח
משה פסל– אינו נוכח
מאיר פרוש– אינו נוכח
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
אריאל קלנר– אינו נוכח
יצחק קרויזר– אינו נוכח
שלמה קרעי– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
שמחה רוטמן– אינו נוכח
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
אלון שוסטר– בעד
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
אושר שקלים– אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– בעד
היו"ר יבגני סובה:
האם יש חברי כנסת שנמצאים באולם ולא הצביעו, שלא קראו בשמם? אם לא, תמה ההצבעה. נא לסכם, בבקשה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 31 בעד, אפס מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, נעבור כעת להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. על פי בקשת האופוזיציה, גם ההצבעה הזו תהיה הצבעה שמית. אבקש מהמזכיר לקרוא בשמות חברי הכנסת. בבקשה. הצבעה שמית
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– אינו נוכח
ישראל אייכלר– אינו נוכח
דן אילוז– אינו נוכח
ואליד אלהואשלה– בעד
קארין אלהרר– בעד
עמיחי אליהו– אינו נוכח
זאב אלקין– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– אינו נוכח
אוריאל בוסו– אינו נוכח
מישל בוסקילה– אינו נוכח
דבי ביטון– בעד
חיים ביטון– אינו נוכח
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– אינו נוכח
ולדימיר בליאק– בעד
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
סמיר בן סעיד– בעד
יואב בן צור– אינו נוכח
ניר ברקת– אינו נוכח
ששון ששי גואטה– אינו נוכח
טלי גוטליב– אינה משתתפת בהצבעה
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
מאי גולן– אינה נוכחת
איתן גינזבורג– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– בעד
אבי דיכטר– אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– אינו נוכח
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת
יצחק שמעון וסרלאוף– אינו נוכח
יאסר חוג'יראת– בעד
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
אכרם חסון– אינו נוכח
ווליד טאהא– בעד
בועז טופורובסקי– בעד
משה טור פז– אינו נוכח
אחמד טיבי– בעד
יוסף טייב– אינו נוכח
אוהד טל– אינו נוכח
יעקב טסלר– אינו נוכח
חילי טרופר– בעד
מאיר כהן– בעד
מירב כהן– בעד
עופר כסיף– אינו נוכח
אופיר כץ– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
יוראי להב הרצנו– בעד
ירון לוי– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– אינו נוכח
נעמה לזימי– בעד
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי– בעד
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– אינה נוכחת
יונתן מישרקי– אינו נוכח
חנוך דב מלביצקי– אינו נוכח
יוליה מלינובסקי– אינה משתתפת בהצבעה
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
צגה מלקו– אינה נוכחת
אבי מעוז– אינו נוכח
אורי מקלב– אינו נוכח
יעקב מרגי– אינו נוכח
שרון ניר– אינה משתתפת בהצבעה
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– בעד
יבגני סובה– אינו משתתף בהצבעה
צבי ידידיה סוכות– אינו נוכח
משה סולומון– אינו נוכח
לימור סון הר מלך– אינה נוכחת
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– אינה נוכחת
משה סעדה– אינו נוכח
מנסור עבאס– בעד
עפיף עבד– אינו נוכח
איימן עודה– בעד
עדי עזוז– בעד
חוה אתי עטייה– אינה נוכחת
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– אינו נוכח
עודד פורר– אינו משתתף בהצבעה
משה פסל– אינו נוכח
מאיר פרוש– אינו נוכח
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– בעד
אריאל קלנר– אינו נוכח
יצחק קרויזר– אינו נוכח
גלעד קריב– בעד
שלמה קרעי– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
שמחה רוטמן– אינו נוכח
יעל רון בן משה– בעד
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
אלון שוסטר– אינו נוכח
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
אלעזר שטרן– בעד
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
נאור שירי– בעד
אושר שקלים– אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן– בעד
פנינה תמנו– בעד
היו"ר יבגני סובה:
אבקש מהמזכיר לקרוא בשנית בשמות של חברי הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– אינו נוכח
ינון אזולאי– אינו נוכח
ישראל אייכלר– אינו נוכח
דן אילוז– אינו נוכח
עמיחי אליהו– אינו נוכח
זאב אלקין– אינו נוכח
משה ארבל– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– אינו נוכח
אוריאל בוסו– אינו נוכח
מישל בוסקילה– אינו נוכח
חיים ביטון– אינו נוכח
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– אינו נוכח
בועז ביסמוט– אינו נוכח
מירב בן ארי– אינה נוכחת
רם בן ברק– אינו נוכח
איתמר בן גביר– אינו נוכח
יואב בן צור– אינו נוכח
ניר ברקת– אינו נוכח
ששון ששי גואטה– אינו נוכח
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
מאי גולן– אינה נוכחת
איתן גינזבורג– אינו נוכח
גילה גמליאל– אינה נוכחת
בנימין גנץ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
אבי דיכטר– אינו נוכח
גלית דיסטל אטבריאן– אינה נוכחת
אלי דלל– אינו נוכח
שלום דנינו– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– אינו נוכח
שרן מרים השכל– אינה נוכחת
ניסים ואטורי– אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר– אינה נוכחת
אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת
אכרם חסון– אינו נוכח
משה טור פז– אינו נוכח
יוסף טייב– אינו נוכח
אוהד טל– אינו נוכח
יעקב טסלר– אינו נוכח
עופר כסיף– בעד
אופיר כץ– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– אינו נוכח
ירון לוי– אינו נוכח
מיקי לוי– אינו נוכח
יריב לוין– אינו נוכח
אביגדור ליברמן– אינו נוכח
יאיר לפיד– אינו נוכח
מרב מיכאלי– אינה נוכחת
שלי טל מירון– אינה נוכחת
יונתן מישרקי– אינו נוכח
חנוך דב מלביצקי– אינו נוכח
מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח
צגה מלקו– אינה נוכחת
אבי מעוז– אינו נוכח
אורי מקלב– אינו נוכח
יעקב מרגי– אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות– אינו נוכח
משה סולומון– אינו נוכח
לימור סון הר מלך– אינה נוכחת
אופיר סופר– אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק– אינה נוכחת
משה סעדה– אינו משתתף בהצבעה
עפיף עבד– אינו נוכח
חוה אתי עטייה– אינה נוכחת
חמד עמאר– אינו נוכח
צביקה פוגל– אינו נוכח
משה פסל– אינו נוכח
מאיר פרוש– אינו נוכח
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
אריאל קלנר– אינו נוכח
יצחק קרויזר– אינו נוכח
שלמה קרעי– אינו נוכח
אליהו רביבו– אינו נוכח
שמחה רוטמן– אינו נוכח
אפרת רייטן מרום– אינה נוכחת
אלון שוסטר– אינו נוכח
קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת
מיכל שיר סגמן– אינה נוכחת
אושר שקלים– אינו נוכח
היו"ר יבגני סובה:
האם יש חברי הכנסת שלא קראו בשמם? גינזבורג.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
(קורא בשם חבר הכנסת)
איתן גינזבורג– בעד
היו"ר יבגני סובה:
יש עוד חברי הכנסת שלא הצביעו? תמה ההצבעה. בבקשה לסכם. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 29, אפס מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.
היו"ר יבגני סובה:
חברי הכנסת, לפני שנעבור לנושא הבא, אני אאפשר לחבר הכנסת איימן עודה הודעה אישית. בבקשה. אני מבקש לבדוק מי השר שאמור להיות באולם. אתה יכול להמתין בינתיים, או שאתה תתחיל לדבר – ייכנס השר.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
אני יכול לדבר?
היו"ר יבגני סובה:
אתה יכול להמשיך לדבר, כן, ואז אני אפעיל את השעון שוב.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, הנהגת האוכלוסייה הערבית לומדת על הכרזה של מרי אזרחי בדרכי שלום כמאבק נגד הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית.
היו"ר יבגני סובה:
מה השאלה? הודעה אישית. אני אפשרתי הודעה אישית. מאחר שהשר שהיה פה והשיב תקף אותו באופן אישי, אז אני אישרתי. אגב, בזמן שאין שר – הינה, השר חזר. בסדר, בבקשה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
איימן, לא שומעים.
היו"ר יבגני סובה:
שומעים מצוין, חבר הכנסת כסיף. אני שומע מצוין וגם באולם שומעים מצוין.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
היו"ר יבגני סובה:
חברת הכנסת גוטליב, תודה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
החברה הערבית יורקת דם, זהו מצבה, ואנחנו זועקים מדם ליבנו. כמה פעמים עמדנו פה, כמה פעמים הגשנו הצעות לסדר-היום, הצעות חוק, הצעות להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, ועדת חקירה ממלכתית; כמה פעמים נפגשנו עם ראשי ממשלה, עם שרים; כמה פעמים חסמנו כבישים, כמה פעמים השבתנו – ואין מענה. במקום זה מחליטים להאשים את התרבות שלנו. הם לא שואלים את עצמם שאלות מאוד אובייקטיביות, מדעיות: למה משנת 1948 עד שנת 2000 נרצחו פחות מ-250 ערבים?
טלי גוטליב (הליכוד):
למה אתה לא קורא לערבים להיפרד מהנשק?
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
ולמה עכשיו, בשנה אחת, נרצחים יותר מ-250?
טלי גוטליב (הליכוד):
למה? ממה אתה מפחד?
היו"ר יבגני סובה:
חברת הכנסת גוטליב, אני מבקש לא להפריע.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
לא שואלים את עצמם אם עושים הקבלה בין האזרחים הערבים בתוך ישראל - -
טלי גוטליב (הליכוד):
תאסוף נשק. למה אתה מפחד?
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
- - לבין כל העמים הערבים בכל מדינות ערב. משוואה פשוטה ברמת הפשיעה הפלילית, מספר אחת – הערבים בתוך מדינת ישראל; לא תימן, לא סעודיה, לא קטר, לא לוב, לא תוניסיה, לא מרוקו. דווקא בתוך מדינת ישראל. צריך לתת מענה מדעי. למה? פשוט מאוד, אין מדינה – אלא אם מישהו טוען שהמשטרה הפלסטינית, למשל, יותר חזקה מהמשטרה הישראלית. בגדה המערבית יש 3 מיליון פלסטינים, ונרצחו שם 25 אנשים על ידי פלסטינים בשנה שעברה, ובתוך מדינת ישראל, שיש בה 2 מיליון, נרצחו 252. במקום לתקוף את התרבות הערבית - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
היו"ר יבגני סובה:
חברת הכנסת גוטליב, הוא לא מדבר אלייך. אפשר לא להפריע? תודה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
- - צריך לתקוף את התרבות הגזענית במדינת ישראל, התרבות הגזענית של הממשלות, התרבות הגזענית בתוך המשטרה. אין דבר יותר נעלה, יותר חשוב, מחיי בני אדם. הבן אדם הוא הערך העליון ביקום. אין דבר נעלה מהבן אדם. מה אנחנו רוצים? שכל האזרחים ידעו, לרבות החברה היהודית-ישראלית. מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק. אין דבר טוב בנשק הזה. אם הוא מופנה נגד ערבים – זה רע. נגד יהודים – זה רע. במישור הפלילי – זה רע. במישור הביטחוני – זה רע. איך יכול להיות שמאות אלפי כלי נשק מגיעים מבסיסי הצבא לידי האזרחים הערבים? איך יכול להיות? אנחנו נאבקים נגד זה. רוצים לחיות בחברה ללא ארגוני פשע מאורגן, וכשיש פשיעה – רוצים פיענוח. במקום זה בא השר אלי כהן, זה שכל פעם שהלחיים שלו מתנפחות הוא אומר: בגלל הכבשים שאני אוכל אצל הערבים, בכפרים. שידעו כולם כמה גזען אתה, כמה גזען אתה, ובגלל שאתה כל כך נמוך על חשבון דם האזרחים הערבים, אתה רוצה לתקוף אותנו בשביל להרוויח בפריימריז, כשהלחיים שלך נפוחות בגלל הכבש שאתה אוכל אצל ערבים, ואתה מתחנף אליהם?
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
אתה גיס חמישי. גיס חמישי בכנסת ישראל. לך לסוריה, לך לעזה. זה לא המקום שלך כאן.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
אתה צבוע, אתה גזען, אתה נמוך. נמשיך להיאבק נגד הפשיעה. אני קורא לחברי האופוזיציה, ביום רביעי יש לנו הצעה לסדר-היום: הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הפשיעה – שכל חברי האופוזיציה יהיו שותפים ויצביעו בעד. תודה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לאיימן עודה. השר יוצא, ושוב אין שר באולם. אני מבקש, מה קורה פה, חברים?
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
אני יכול להמשיך.
היו"ר יבגני סובה:
לא, אתה כבר ירדת. אני לא נותן לך להמשיך, לא, לא.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
למה?
היו"ר יבגני סובה:
ירדת כבר מהדוכן. אני מבקש ממזכירות הממשלה או מישהו מטעם הממשלה, תדאגו - - -
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
נחכה בסבלנות. אדוני היושב-ראש, יש לנו זמן.
היו"ר יבגני סובה:
לא, לא. הוא ירד, אני לא אאפשר שוב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מכריזים על הפסקה.
היו"ר יבגני סובה:
בסדר. אני מבקש לקרוא לשר. עד שהשר יחזור, והוא יחזור, אני רוצה לברך את האורחים הנכבדים מהמכינה הקדם-צבאית נחשון – שובל. נכון? אני מבטא נכון את השם? ברוכים הבאים לכנסת, שיהיה לכם בהצלחה, גם בהמשך – שירות קל, ושתשמרו עלינו. ברוכים הבאים לכנסת ישראל, ברוכים הבאים לירושלים. אני בכל זאת אבקש עכשיו שהשר ישוב, אני מניח שהוא בפרסה. בינתיים אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - -
היו"ר יבגני סובה:
למה? כי זאת החלטה שלי, חבר הכנסת שטרן. מותר להמשיך את הדיון והוא מייד ישוב. הוא מייד ישוב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - - אתה - - - עם עצמך.
היו"ר יבגני סובה:
הוא מייד ישוב. תודה. נעבור לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 44) (המחלקה לחקירת שוטרים) - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תגיד, אתה מבין את התפקיד שלך? מה קרה?
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת שטרן, אני ממשיך להקריא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אין שר. אתה שכחת.
היו"ר יבגני סובה:
השר ישוב עכשיו, תוך דקה. אם הוא לא ישוב אז נצא להפסקה, אבל בינתיים תן - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מאיפה בא הדבר הזה? מאיפה בא הדבר הזה - - -
היו"ר יבגני סובה:
אתה מפריע לי לקרוא. חבר הכנסת שטרן, תודה. תודה רבה.
נעמה לזימי (העבודה):
רגע, לא, אבל אם אין שר - - -
היו"ר יבגני סובה:
חברים, תנו לי לקרוא את החוק הבא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
באמת, אצל מי אתה עובד?
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - - אבל אין שר.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אין שר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אצל מי אתה עובד?
נעמה לזימי (העבודה):
לא, למה אין לנו כזו פריבילגיה? מה, אני מזלזלת ככה בכנסת?
היו"ר יבגני סובה:
אני עובד - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כן, אצל מי אתה עובד?
היו"ר יבגני סובה:
אתה יכול לדבר בכבוד?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא.
היו"ר יבגני סובה:
אז אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. תודה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תקרא לי גם פעם חמישית.
היו"ר יבגני סובה:
אני קורא אותך לסדר גם פעם שנייה. תדבר בבקשה בכבוד. בודקים איפה השר, ותוך דקה הוא ישוב. למה אתה מדבר לא בכבוד?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - - איך אני מדבר?
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת שטרן, תדבר בבקשה גם בכבוד. הכול בסדר, לא יקרה שום דבר. מה זה צורת הדיבור - - -
קריאה:
זאת לא פעם ראשונה.
היו"ר יבגני סובה:
ואם שר יצא לחצי דקה, תכף הוא ישוב, הכול בסדר. בודקים את העניין. אפשר להמשיך. אפשר להמשיך.
מאיר כהן (יש עתיד):
השאלה אם אתה אישרת. אתה אישרת?
היו"ר יבגני סובה:
הינה, השר שב. הכול בסדר. השר שב והכול בסדר. שטרן, מה קורה לך? הכול בסדר. הוא פה, הוא יצא, הכול בסדר. השר כהן, אתה שר תורן, אני מבקש לא לצאת מהאולם. תהיה בבקשה באולם.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:
- - -
היו"ר יבגני סובה:
לא, כי אתה עשית את זה כמה פעמים.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1172).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יבגני סובה:
חברים, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 44) (המחלקה לחקירת שוטרים), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת משה סעדה, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת סעדה להציג את הצעת החוק.
דבי ביטון (יש עתיד):
חבר הכנסת סעדה, לא ייאמן מה נהיה ממך, לא ייאמן. אתה עורך דין, שומר חוק. מח"ש עכשיו?
היו"ר יבגני סובה:
עד עשר דקות לרשותך.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - - שימשיכו לצעוק לשוטרים - - -
היו"ר יבגני סובה:
חברת הכנסת ביטון, מייד אחרי זה יהיה דיון אישי, תוכלי גם להירשם ולדבר שלוש דקות, ולהשמיע את דעתך על הצעת החוק. בבקשה, עשר דקות.
משה סעדה (הליכוד):
עד שנות התשעים המשטרה חקרה את עצמה.
קריאה:
- - -
משה סעדה (הליכוד):
עד שנות התשעים המשטרה חקרה את עצמה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אתה בניגוד עניינים. זרקו אותך. מח"ש זרקו אותך.
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת טיבי.
משה סעדה (הליכוד):
אחמד טיבי, כל עוד אתה מגדף אותי זה כבוד בשבילי. תמשיך בבקשה, תכבד אותי.
היו"ר יבגני סובה:
חברים, רק שנייה. תעצור שנייה, סעדה, תעצור רגע. חבר הכנסת סעדה, תהיה איתי רגע. חברים, מייד אחרי זה יהיה דיון אישי. כל מי שיפריע עכשיו להציג את החוק אני פשוט אקרא אותו לסדר. יש דיון אישי. זה לא מקובל. בדיון האישי כל אחד יקבל שלוש דקות ותוכלו להשמיע את הדעות שלכם לגבי החוק. זה לא מתאים ככה. בהצגת החוק אני מבקש לא להפריע.
רם בן ברק (יש עתיד):
- - - הוא בניגוד עניינים.
היו"ר יבגני סובה:
לא, אני מבקש לא להפריע, מאחר ויש דיון אישי.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אבל הוא בניגוד עניינים.
היו"ר יבגני סובה:
בדיון האישי כל אחד יכול להשמיע את דעתו. בבקשה.
משה סעדה (הליכוד):
עד שנות התשעים המשטרה חקרה את עצמה, וזה הסתדר יופי, אף אחד לא חקר כלום. אם זה היה שוטר זוטר – חקרו אותו; שוטר בכיר – קיבל חסינות; אם זה היה תיק אלימות – אף אחד לא חקר. בשנות התשעים הוקמה המחלקה לחקירות שוטרים. למעלה משני עשורים הייתי במחלקה הזאת. המחלקה חקרה שוטרים זוטרים, בכירים, התעללות בפלסטינים, תיקי מרמה, עבירות מין של ניצבים שהלכו הביתה. המחלקה פעלה ללא חשש, ללא אימה, ומה שעניין אותנו זה אך ורק שלטון החוק. המחלקה הייתה גוף אפקטיבי ויעיל ביותר. עד שהגיעו תיקי נתניהו. כשהגיעו תיקי נתניהו, לפתע המערכת סטתה ממסלולה. ואז אני מוצא את עצמי מול מערכת מושחתת, מול שלושה עבריינים בשירות החוק – אנשים שעבדו איתי – אלשיך, שי ניצן ומנדלבליט.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
למה אתה קורא להם עבריינים?
משה סעדה (הליכוד):
עבריינים בשירות החוק.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
למה אתה קורא להם עבריינים?
משה סעדה (הליכוד):
אני אסביר. עבריינים בשירות החוק, שמנעו ממני לחקור חקירות של בכירים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אולי אתה עבריין?
משה סעדה (הליכוד):
כשאני באתי עם תיקים של בכירים - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
למה אתה קורא להם עבריינים?
היו"ר יבגני סובה:
תודה, בליאק. תודה רבה. תוכל לשאול את זה, בשלוש הדקות שלך תוכל לשאול את זה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תדבר בכבוד.
משה סעדה (הליכוד):
כשאני באתי - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
- - - אתה בקואליציה של עבריינים. אתה קורא לאנשים עבריינים?
מירב כהן (יש עתיד):
- - -
משה סעדה (הליכוד):
עבריינים שמנעו ממני לחקור חקירות של בכירים במשטרה והעניקו להם חסינות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
הם לא עבריינים. הקואליציה שלך היא קואליציה של עבריינים.
משה סעדה (הליכוד):
עבריינים, שברגע שקיבלנו מידע על עבירות פליליות שמתבצעות במשטרה ובפרקליטות בתיקי נתניהו, אמרו לי: משה, נתניהו – לא חוקרים. כן, זה עבריינים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה משרת קואליציה של עבריינים.
משה סעדה (הליכוד):
חוסר הצדק הזה פעל נגד כולם. זה פגע בימין, זה פגע בשמאל. כשאני מצאתי את עצמי מול התיק של יעקוב אבו אלקיעאן, זיכרונו לברכה, וכאשר היה ברור לנו שהאיש הזה לא מפגע, ושהוא לא התכוון לדרוס את השוטר, ביקשנו לסגור את התיק נגדו, כי זה מה שהיה ראוי. פרקליט המדינה שי ניצן לא אפשר לנו, למרות שהיה ברור לכולם שהוא לא היה מפגע, והכתימו אותו שלא כדין. ומצאתי את עצמי נאבק מול אותם עבריינים ואומר להם: אתם יודעים שאתם משקרים. זה פגע ביעקוב אבו אלקיעאן, זה פגע באהוביה סנדק אחר כך. אהוביה סנדק, נער שנהרג במרדף – ביקשתי לחקור את זה. לא אפשרו את החקירה ביום הראשון, שיבשו את החקירה. כשאין צדק, לצערי אין צדק לכולם. אותם עבריינים לא הסתפקו באי-צדק. הם איימו לפגוע במח"ש. אלשיך, בתקופתו, איים על מנהל מח"ש, שהיה בבית, חולה בסרטן דרגה 4. הוא הגיע אליו הביתה לביקור חולים ואמר לו: אתה יודע שאני מומחה בפירוק ארגונים עוינים? איימו על מח"ש, איימו עליי, איימו על ראש צוות חשיפה במח"ש, פנו לפקודות שלו במשטרה – הוא הגיע מלה"ב, דובי שרצר, אתם מוזמנים לבדוק. הוא הגיע אלינו מלה"ב – פנו לפקודות שלו ושאלו אותן: תגידו, האם הוטרדתן מינית על ידו? זה נראה לכם תקין? עכשיו, על הדברים האלו התלוננתי בזמן אמת. לא אני, מנהל מח"ש אורי כרמל, ממיטת חוליו, שלח מכתב תלונה ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה. מה עשו עם זה?
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
הוא התנגד לחוק הזה.
משה סעדה (הליכוד):
נכון. אבל הוא לא מתנגד למה שאני אומר עכשיו.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
זה לא נכון. הוא כתב מכתבים - - - הוא אומר שאתה פייק.
משה סעדה (הליכוד):
כן? הוא אמר שכל מה שמשה אמר אמת לאמיתה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
הוא כתב את זה לוועדה, גם ערן שנדר. כולם כתבו את זה. אל תצטט אותו - - -
משה סעדה (הליכוד):
כל מה שמשה אמר - - - לא מפריע לך שהתלוננו, על מי אתה מגן?
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת סגלוביץ', תודה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
הוא יכול להגיד שזה החוק שהוא עשה. להגיד "אורי כרמל אמר" – הוא לא אמר.
היו"ר יבגני סובה:
שנייה, אני אעצור רגע.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
הוא אמר שהחוק הזה הוא חוק גרוע ואסור לשקר, סעדה, לא בבית משפט וגם לא בכנסת.
היו"ר יבגני סובה:
תודה.
משה סעדה (הליכוד):
אז אני אקריא את מה שאורי אמר – אני אקריא את זה בסוף הנאום שלי, תזכיר לי, כי אני רוצה לתת לסגלוביץ'.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
תקריא את המכתב שהוא כתב לוועדת חוקה על החוק הזה.
משה סעדה (הליכוד):
אני אקריא, אני אקריא. אורי כרמל - - -
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
מה אתה מספר סיפורי מעשיות?
משה סעדה (הליכוד):
כשאנחנו הבענו - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
סעדה, אתה יודע שהשר - - -
היו"ר יבגני סובה:
אה - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני מדבר איתו.
היו"ר יבגני סובה:
לא, לא, אין מה לדבר איתו. חברים - - -
משה סעדה (הליכוד):
אני לא מעוניין בשיח.
היו"ר יבגני סובה:
אני עצרתי לך את הזמן, אם שמת לב. עצרתי לך את הזמן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אוקיי. אתה יודע שהפה של השר הוא הפה של - - -
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת שטרן, זה לא דיאלוג פה. הוא מציג את החוק.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אבל אפשר לדבר.
היו"ר יבגני סובה:
לא, אי-אפשר. הוא לא מסכים לזה, הוא לא מסכים לדיאלוג הזה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מסכים.
היו"ר יבגני סובה:
לא, הוא לא מסכים. הוא ביקש התערבות שלי. הוא לא מסכים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא רק ביקש זמן.
היו"ר יבגני סובה:
לא, אני עצרתי. הוא ביקש להציג את החוק. הוא מבקש את הסעד שלי כי אתם מפריעים לו. כל פעם שאתם תפריעו, אני אעצור את הזמן.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
- - -
היו"ר יבגני סובה:
מובן. חבר הכנסת סגלוביץ', אני מסכים איתך ומבין אותך. תדבר שלוש דקות.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אני אמרתי, וכל מנהלי מח"ש לדורותיהם מתנגדים להצעת החוק הזאת. כל פרקליטי המדינה מתנגדים.
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת סגלוביץ', אל תשכנע אותי. אתה תעלה לדוכן לשלוש דקות בדיון האישי ותגיד את מה שכן.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אני אעלה ואני לא - - - עם אנשים שלא נמצאים.
היו"ר יבגני סובה:
בסדר גמור, אבל תוכל לעלות, ואל תפריע לו בהצגת החוק, זה הכול. אז תוכל גם להגיד מה שאתה רוצה. הכול בסדר. בבקשה.
משה סעדה (הליכוד):
כשאורי כרמל, שכל כך מחבבים אותו – וחייב לציין שגם אני – פנה לפרקליט המדינה ואמר לו: עד מתי אתה מפקיר את מח"ש, על אנשיה ועל ערכיה, בשם אינטרסים של מדינה? מה זה "אנשיה וערכיה"? צדק.
מיקי לוי (יש עתיד):
דיברת על שרצר?
משה סעדה (הליכוד):
עונה לו פרקליט המדינה: המפכ"ל אכן פעל באופן שערורייתי, אך יש אינטרסים של מדינה, ולהסלים כרגע את המריבה יעשה טוב, ולא תרצה לשמח את מי שרוצה ברעת מערכת אכיפת החוק, ודי לחכימא. האיש הזה, שמבחינת שי ניצן רוצה ברעת מערכת אכיפת החוק, זה נתניהו. זאת מערכת שאיבדה את המצפן הערכי שלה. ניסו בכל הכוח להשתיק את מח"ש, לסרס את מח"ש, להפוך אותה מגוף שפועל עם מצפן ערכי לסוג של מיליציה של הפרקליטות. גוף שלא משרת את הצדק, אלא אינטרסים של הפרקליטות.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
עכשיו הוא ישרת את עצמו.
משה סעדה (הליכוד):
היום, אני חייב לציין, אין מחלוקת מימין-שמאל שמח"ש הפכה להיות מחלקה לחיפוי על שוטרים. מח"ש לא פועלת, היא לא חוקרת, והיא הפכה להיות מיליציה של הפרקליטות. לכן, דווקא בגלל זה חשוב להוציא את מח"ש מהפרקליטות. אנחנו לא רוצים מחלקה שהיא מיליציה של הפרקליטות שחוקרת את קובי יעקובי, ראש השב"ס, שלא כדין. לא רוצים מחלקה שהיא מיליציה של הפרקליטות שחוקרת את אבישי מועלם, את ראש לה"ב מני בנימין, את איש שירות א' שנעצר. אנחנו רוצים מחלקה שהמצפן שלה הוא ערכי – לא מחלקה עם אינטרס פוליטי, לא ניתן את זה.
מיקי לוי (יש עתיד):
מה הקשר לראש הממשלה?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתם רוצים להלבין עבריינים? זה מה שאתם רוצים?
מיקי לוי (יש עתיד):
מה הקשר לראש הממשלה?
היו"ר יבגני סובה:
חברים, תודה.
משה סעדה (הליכוד):
כשאני התחלתי לחוקק את החוק הזה, הפרקליטות שבתה. היא שבתה נגד החוק הזה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתם רוצים להלבין עבריינים? אתה פשוט חבר כנסת - - -
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת בליאק, הערת ביניים זו לא הפרעה במשך חצי דקה. תודה. בבקשה.
משה סעדה (הליכוד):
כשאני התחלתי את הליכי החקיקה, אתם יודעים איך הפרקליטות הגיבה? בשביתה. כי הם חוששים, והם צודקים שהם חוששים. כי סוף-סוף יש דין ויש דיין. אני חושב שדווקא בתקופה האחרונה, על רקע החקירות של הפצ"רית, ברור לכולם עומק הריקבון. כשאתה רואה פצ"ריה שלמה, שאלה אנשים שאת חלקם הכרתי, שמתנהלים כמו ארגון פשיעה, מדליפים קלטת, עושים קבוצת ווטסאפ סודית, קשר שתיקה – נגד מי? במי אתם פוגעים? במי אתם פוגעים? בחיילי צה"ל? על מי אתם מעלילים עלילת דם? על חיילי צה"ל? אתם מייצרים אנטישמיות בעולם נגד העם היהודי, ומי מחפה, ומי מגבה את העניין הזה - - -
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
מיקי לוי (יש עתיד):
רדוף אחד. אתה רדוף. מה זה שייך למח"ש?
משה סעדה (הליכוד):
היועצת המשפטית לממשלה, פרקליט המדינה. לכן הציבור מבין את עומק הריקבון.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - - אתם מפחדים מזה? פתאום זה רק חיילים? מה קורה עם כל המפגינים - - -
היו"ר יבגני סובה:
חברת הכנסת ביטון, תודה.
משה סעדה (הליכוד):
לצערי, על האירוע הנוראי הזה של עלילת דם על מדינת ישראל ועבירות פליליות שביצעו כל הפצ"רייה, האופוזיציה כולה שתקה, כולכם החרשתם, זה לא עניין אתכם.
מיקי לוי (יש עתיד):
תגיד לי, מה זה שייך למח"ש?
משה סעדה (הליכוד):
גם אתם, גם התקשורת, גם על מח"ש החרשתם כשנתנו חסינות לבכירים.
מיקי לוי (יש עתיד):
מה זה קשור? מה זה שייך למח"ש, אתה רדוף.
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת מיקי לוי, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. תודה.
משה סעדה (הליכוד):
גם אתם החרשתם. אין לכם עמוד שדרה. הצדק לא מעניין אתכם. לכן אני אומר, מהמקום הזה, החובה שלי, וזה מה שעשיתי ביום הראשון שנכנסתי לכנסת – לקחתי על עצמי לתקן את העוול ולהחזיר את מח"ש למסלולה הערכי.
דבי ביטון (יש עתיד):
זה בגלל שאתה משרת את המלך.
משה סעדה (הליכוד):
החוק החדש הוא בשורה לאזרחים. מח"ש תהפוך ליחידה עצמאית בלתי תלויה, בלתי תלויה. מה שיהיה המצפן שלה – החוק. לא עוד חסינות לבכירים, לא עוד מיליציה של הפרקליטות. כן, עוד צדק, לרדוף צדק, מצפן ערכי. זה שינוי מבורך לעם ישראל, כי לצערי, מה שהציבור נחשף אליו בעת האחרונה, בגיבוי היועמ"שית - - -
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
היו"ר יבגני סובה:
חברת הכנסת דבי ביטון, קריאה ראשונה.
דבי ביטון (יש עתיד):
תודה רבה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לך.
משה סעדה (הליכוד):
אני חושב שמה שהציבור נחשף אליו בעת האחרונה – את הריקבון של המערכת הוא רואה. מילא איש אחד היה עושה את העבירה. כשהוא מבין שזה לא אחד, לא שניים, לא שלושה – עשרה אנשים, וכולם נעשים בגיבוי יועץ משפטי לממשלה, פרקליט המדינה. לפני שנה אמרתי לסגן הפצ"ר עשהאל בוועדה: אתה יודע שאתה לא חוקר, אתה יודע שאתה משקר. חבריי לאופוזיציה גינו אותי: איך אתה מדבר אליו? איך אתה מדבר לפצ"רית? מה אתם אומרים היום כשאתם יודעים שהם חטאו? מה אתם אומרים שהם פשעו נגד מדינת ישראל.
מיקי לוי (יש עתיד):
מה זה שייך? תסביר לנו. מה זה שייך לאירוע מח"ש?
משה סעדה (הליכוד):
עוד פעם, אותו דבר, אותו דבר – מערכת שפועלת משיקולים פוליטיים, לא ענייניים, סטתה ממסלולה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה פועל משיקולים פוליטיים. אתה איש רדוף. אתה איש רדוף. אני לא רוצה להזכיר לך את פסק דין סבג ב-2015.
משה סעדה (הליכוד):
נגד המערכות האלה אני אילחם. נחזיר אותן למסלול. אנחנו נעשה צדק.
היו"ר יבגני סובה:
מיקי לוי, תודה.
משה סעדה (הליכוד):
אתה קראת אותו? אם תקרא אותו, תדבר. אתה לא קראת, נו.
מיקי לוי (יש עתיד):
כן, קראתי אותו. מה השופט אמר עליכם - - -
משה סעדה (הליכוד):
לכן אני אומר, אזרחי מדינת ישראל, בעזרת השם – אנחנו בקריאה ראשונה. הובטח לי על ידי שר המשפטים ושמחה רוטמן שתוך חודש נעביר את החוק, וסוף-סוף במדינת ישראל יש דין ויש דיין. שוטר בכיר, ניצב שעשה עבירה, ייחקר; פרקליט מדינה שעשה עבירה ייחקר; יועץ משפטי לממשלה שעשה עבירה ייחקר. כי כן, מה לעשות? זה קשה לכם. כולם שווים בפני החוק. אותי זה לא עניין ימין, לא עניין אותי שמאל – עניין אותי דבר אחד: "צדק צדק תרדֹּף". תודה רבה לכם.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחבר הכנסת סעדה. חברי הכנסת, אנחנו נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, "צדק צדק תרדֹּף", אמר משה סעדה שדיבר על חוק מח"ש. סירחון כזה בכנסת ישראל לא היה הרבה שנים. הצחנה שיוצאת מהממשלה הזאת – ביום כזה לדבר על "צדק צדק תרדֹּף"? ביום הזה, שמגיש יושב-ראש הקואליציה, יחד עם חבר הכנסת בוסקילה, הצעת חוק לבטל את החוק של מרמה והפרת אמונים – צדק צדק תרדוף? סירחון של ריקבון כזה מהממשלה לא יצא הרבה זמן. צדק צדק תרדוף, סעדה? איזה צדק? איזה תרדוף? ועל הכול ומעל, דמותו של ראש הממשלה מרחפת. אז בואו נספר לכם קצת, קצת, על החוק הזה שסעדה מדבר עליו. אין קשר בינו לבין חוק, לבין צדק. זה קשר של פירוק, זה קשר של שיסוי, זה קשר של ביזוי. החוויות האישיות של סעדה לא מעניינות אף אחד. מה שכן מעניין הוא שכל פרקליטי המדינה - -
משה סעדה (הליכוד):
- - -
היו"ר יבגני סובה:
אני אעצור לו את הזמן אם אתה תפריע עכשיו.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
- - כל מנהלי מח"ש – אורי כרמל, שהוא הזכיר קודם, כתב מכתב לוועדה מה הוא חושב על החוק שאתה שמת. גם אנשים שגידלו אותך במח"ש אומרים מה הם חושבים על החוק הזה. כל פרקליטי המדינה – צדק צדק תרדוף? מה שאתם עושים היום – רוצים לבטל את חוק ומרמה הפרת אמונים. נזכיר לכם מי נדון בתיקים של מרמה והפרת טיעונים, שאתם אומרים שזה לא – זה סתם חוק, זה סתם, לא צריך את הדבר הזה; זה לא קשור לנתניהו, מה פתאום? רוטמן אומר: זה במצע שלנו – ריקבון וסירחון מהממשלה הזאת. אהוד אולמרט הורשע במרמה והפרת אמונים. אריה דרעי, שיושב פה איתנו – לא היום – הורשע במרמה והפרת אמונים. אברהם הירשזון, פאינה קירשנבאום, יעקב ליצמן, שלומי לחיאני – רוצים עוד ראשי רשויות? צבי בר, איתמר שמעוני. זה בדברים הקטנים, ולא אומר כמה זמן הם נכנסו לבית האסורים.
משה סעדה (הליכוד):
- - - נמצא במדינת ישראל.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
צדק צדק תרדוף. צדק צדק תרדוף. חבורת עבריינים מסוכנים יושבת על ספסלי ממשלת ישראל. צדק צדק תרדוף – זה ראש הממשלה של כולנו? צדק צדק תרדוף? אנשים שנעמדים פה, עומדים פה לדין על עבירות חמורות ביותר, על מה אתם מדברים? אתם מדברים רק על עצמכם, איך אתם תשמרו על עצמכם. העבירה הזאת היא עבירה שמדברת על נבחרי ציבור ועובדי ציבור. לא מדובר על האזרחים הפשוטים – מדובר עליכם; הפחד מההתנהגות שלכם. וזה פוגע בכל אחד מאיתנו, כי התנהגות מושחתת של עבריינים מושחתים פוגעת בכיס של כולנו, בערכים של כולנו. אתה, משה סעדה, עולה לפה, מדבר איתי: צדק צדק תרדוף, כשראש הממשלה שלך עומד על תיק של מרמה והפרת אמונים, וכאילו מהשמיים נחתה הצעת החוק הזאת. חבורת פחדנים. ראש ממשלה שבורח כל הזמן. אני רציתי – חיכיתי שמונה שנים להוכיח את חפותי, ואחרי זה הוא מתבכיין אצל טראמפ שבא לפה ואומר: תנו לו חנינה. ולאחר מכן יש את הצעת החוק, ואתה אומר לי: צדק צדק תרדוף? אם שר משפטים, שר לביטחון פנים בזוי, מדבר בצורה כזו בכלל לבית המשפט העליון – ותראו את התגובה של הממשלה הנאלחת הזאת היום לבית המשפט העליון. צדק צדק תרדוף. אתם חבורת מושחתים. מושחתים, באמת נמאסתם.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחבר הכנסת סגלוביץ', חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
איך קוראים לחוקר שהולך להדליף לנחקר פוטנציאלי שהולכים לחקור אותו ועל מה?
היו"ר יבגני סובה:
שלוש דקות לרשותך, בבקשה. אני מפעיל לך מייד, שתתחילי לדבר.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
- - - לא צריך אותך להגנה - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
סגלוביץ', לך למסור ד"ש עם שיר. מה קורה כשחוקר הולך להלשין לנחקר פוטנציאלי - - -
היו"ר יבגני סובה:
רק תעדכנו אותי מתי אפשר להמשיך, בסדר? אפשר להמשיך? תודה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
מירב כהן (יש עתיד):
תשמעו איזה קטע. יש לנו ראש ממשלה עם שלושה אישומים במרמה והפרת אמונים. עכשיו, שימו לב, באה הקואליציה, ומגישה הצעת חוק שהם רוצים להעלות עוד השבוע לביטול שתי העבירות האלה – מרמה והפרת אמונים. עכשיו, קבלו עוד קטע: לפי חוק העונשין, סעיף 4, ברגע שמבטלים עבירה, ההליכים הפליליים נפסקים. אפילו עבריינים יוצאים מהכלא. יכול להיות שאתם עושים פה ג'סטה לראש הממשלה עם כתבי אישום? אה, טלי? יכול להיות שבעצם כל המהלך זה כדי לחלץ את ראש הממשלה ממשפטיו? יכול להיות שתעשו משהו נגד האינטרסים של מדינת ישראל לטובת ראש ממשלה שנמצא בהליך פלילי שהוא במקרה מהמפלגה שלכם? לא יכול להיות. הלם. הלם. מה פתאום? מה פתאום? החקיקה הזאת היא אור ירוק על מלא לשחיתות במדינת ישראל. אפשר לגנוב את הקופה הציבורית, וזה אפילו לא ייחשב לעבירה. רק לסבר את האוזן, זה יהיה בסדר לקבל מעטפות עם מאות אלפי שקלים מאנשי עסקים. זה יהיה בסדר. זה יהיה בסדר להיות שר שמקדם מהלכים לטובת עורך הדין שלו, שמייצג אותו בהרבה הליכים אחרים והוא חבר קרוב שלו. זה יהיה בסדר לדאוג ללקוחות של אותו משרד עורכי דין. זה יהיה בסדר להיות ראש עיר שמקדם לכל מיני אנשים, אנשי עסקים, את העסקים שלהם בעיר, ובמקרה אותם אנשי עסקים משקיעים בחברות שבבעלות אותו ראש עיר. זה יהיה בסדר. זה מה שאתם רוצים במדינת ישראל? ככה אתם משרתים את הציבור? זה כאילו, אם לוקחים את כל החוקים של הקואליציה הזו, אפשר לקבץ אותם לחוברת, חוברת הפעלה, איך להחריב מדינה וכל מוסדותיה בקדנציה אחת. זה ספר רב-מכר, הדבר הזה. בעזרת השם, תהיה לנו את הזכות לבוא ולתקן מבפנים את החורבן שהשארתם אחריכם ללא כל בושה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחברת הכנסת מירב כהן. הדובר הבא – חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
חבר הכנסת סעדה, רק במשפט אחד על ההצעה שלך, שבאמת, לפעמים אני מתפלא על אנשים טובים. איך אתה לא רואה? איך אתה לא שומע? איך אתה לא רואה כמה ההצעה שלך, עם אותם משפטים, מנותקת מזה שראש הממשלה קובע לעצמו את החקירה – לא על מישהו שלקח 500 שקל, אלא על מקום שנהרגו בו 2,000 חיילים ואזרחים. זה נראה לך הגיוני שאת זה מי שיקבע, מי שיחקור את החוקר ההוא, זה ראש הממשלה, הוא יקבע את החוקרים שלו?
משה סעדה (הליכוד):
מה זה קשור? זה לא הצעת החוק שלי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה לא מבין את הכשל הזה? אני יודע שזו לא ההצעה הזו, אבל מה שאני אומר לך, טול קורה מבין עיניך. אני לא שמעתי אותך מעלה פה הצעה על זה שתוקם ועדת חקירה ממלכתית מחר בבוקר. עברו שנתיים.
משה סעדה (הליכוד):
לא הגשתי הצעה - - - אתה יודע, הגשתי הצעת פשרה - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
במה אתה מתעסק? במה אתה מתעסק. אתה יודע, אתה מדבר פה על הפצ"רית. אין מחלוקת בינינו על החומרה של המעשה שלה. ואני רוצה להגיד לך, אני אתן לך את הדוגמה הכי צועקת. היום אמרו לשר קיש שהוא לא יכול לאסור מרצה שהוא מאחים לנשק, וקיש, נראה לי, התחיל להתפלפל: זה רק עליו, זה לא על אחים לנשק. תשאל את מי שאתה רוצה בוועדת חוץ וביטחון. קם לדבר בחור שהוא גם באחים לנשק, הוא גם במגלן, הוא שנתיים בעזה. ביסמוט אומר: אתם לא תדברו פה בוועדה. מי כן ידבר אצלי בוועדה? אני אגיד לכם.
טלי גוטליב (הליכוד):
כל הכבוד ליו"ר הוועדה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לכם. ברור. אני אגיד לך עם מי לדבר, טלי גוטליב. אני אגיד לך מי ידבר.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני מתרגשת - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הנציגים של הרב יוסף, שאומר עכשיו, בחודש הזה: נכדי קרע צו גיוס וזרק לאסלה כמו שאני אמרתי לו. טלי, מחיאות כפיים לביסמוט - -
טלי גוטליב (הליכוד):
כל הכבוד לביסמוט שאחים לנשק - - -
היו"ר יבגני סובה:
- - שנותן לנציגות של הרב יוסף ולעוד לא - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - לעשות צבא - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - משנה כמה רבנים, שקורעים צווי גיוס, שקוראים לסרבנות. הם יכולים לדבר. אבל כשממשלת החורבן הזאת הייתה אפורה ב-8, ב-9, ב-10 באוקטובר, אחים לנשק היו במקומה למטה ונלחמו במקומה, במקומכם - -
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא נכון - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - במקום כל שרי ממשלת החורבן הזאת. על מי אתם חכמים? מה אתם חושבים? אתם לא רואים את הצביעות שלכם? הנציגים של הרב יוסף, שאומר לנכד שלו: תקרע את צו הגיוס – הם יכולים לדבר בוועדת חוץ וביטחון של כנסת ישראל.
משה סעדה (הליכוד):
מה זה קשור? למה אתה אומר את זה - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אחים לנשק, שנלחמו ונלחמים, לא יושבים ומתבטלים – הם לא יכולים לדבר. תתביישו לכם.
טלי גוטליב (הליכוד):
למה אתה לא יכול - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ואני אגיד לך, סעדה - -
משה סעדה (הליכוד):
אני גיניתי את הרב יוסף - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד):
- - גם השתיקה היא אמירה. גם השתיקה היא אמירה. לא יעזור לכם.
משה סעדה (הליכוד):
תגנה את אחים לנשק. אני גיניתי. תגנה את הרב יוסף. תגנה את אחים לנשק. למה אתה לא מגנה אותם? זה טול קורה מבין עיניך.
היו"ר יבגני סובה:
תודה. חבר הכנסת סעדה, תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
למה אתה לא מסוגל לגנות את אחים לנשק שאמרו: לא נתייצב?
משה סעדה (הליכוד):
תגנו את אחים לנשק. איפה הם היו?
טלי גוטליב (הליכוד):
לא נתייצב.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
- - -
היו"ר יבגני סובה:
חברים, תודה. חברת הכנסת ניר, תודה. שלוש דקות, בבקשה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
חיילים לא יכולים להסתובב בבני ברק.
היו"ר יבגני סובה:
תודה.
דבי ביטון (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי סעדה, אם לא הייתי מכירה אותך קצת יותר ורואה כמה אתה נלחם גם על הנושא של חוק הגיוס, באמת לא הייתי מאמינה שזה מה שאתה מביא פה לשולחן. החוק עצמו - - -
משה סעדה (הליכוד):
מה הקשר?
דבי ביטון (יש עתיד):
תשמעו תכף את הקשר. החוק הזה הוא לא חוק טכני. זה חוק, וזה לא תיקון קטן, זה סידור ארגוני שלכם.
משה סעדה (הליכוד):
ממש לא.
דבי ביטון (יש עתיד):
לא, אתה תקשיב לי, בסדר? יופי. זה חוק שנוגע בלב הדמוקרטיה הישראלית, ביחסים בין כוח, פיקוח וזכויות אזרח. מח"ש, המחלקה לחקירות שוטרים, קיימת רק מסיבה אחת ברורה: כדי שמי שמחזיק בכוח, בנשק ובסמכות, ידע שיש עליו פיקוח – פיקוח עצמאי, חיצוני, בלתי תלוי. וזה בדיוק המקום להזכיר את ההצלפות במפגינים, את המעצרים שעושים למפגינים, ואז צריך לחקור את אותו שוטר שזורק רימון. ומה אתם רוצים לעשות? מה אתם רוצים לעשות?
משה סעדה (הליכוד):
אני - - -
דבי ביטון (יש עתיד):
להביא אנשים שלכם, להכניס פוליטיקה למקום - - -
משה סעדה (הליכוד):
לא נכון, דבי, לא נכון. את מכירה אותי. זה יהיה - - - מקצועי, באמת.
דבי ביטון (יש עתיד):
סעדה, סעדה, ברשותך. מקצועי אני רואה בדיוק איזה חוקים עולים – מאוד מקצועי. מאוד מקצועי.
משה סעדה (הליכוד):
דברי עליי – מה אני עושה. מה אני עושה.
דבי ביטון (יש עתיד):
החוק הזה פוגע בדיוק בזה. הממשלה טוענת שהיא מחזקת את מח"ש, אבל עצמאות לא נמדדת בסיסמאות, היא נמדדת במי שממנה, מי שמפקח, מי יכול להשפיע. החוק הזה שותק בשאלות הקריטיות האלה. מי מבטיח שמינוי ראש מח"ש לא יהיה פוליטי? אתה יכול לומר לי? מי מגן על החוקים?
טלי גוטליב (הליכוד):
ועדה.
דבי ביטון (יש עתיד):
אוה, ועדה כמו ועדת החקירה שאין ממלכתית? זאת הוועדה, אותם אנשים שלכם?
משה סעדה (הליכוד):
כמו שופט – יש קריטריונים, יש שוויון בפני החוק.
דבי ביטון (יש עתיד):
מי מגן על החוקרים ממנו? מי מגן על החוקרים מפני לחצים? מי מוודא שחקירות רגישות ולא ייקברו ויימרחו? שתיקה כזאת היא לא מקרית. היא מסוכנת. הוצאת מח"ש ממשרד המשפטים לא מחזקת פיקוח – היא מחלישה אותו. היא מנתקת את מח"ש מהעוגן המשפטי, מהאיזונים ומהבלמים, מההגנות המקצועיות שהיא חייבת. בשעה שהכוח המשטרתי רק הולך ומתרחב, הממשלה בוחרת להחליש את הגוף שאמור לבקר אותו. וזה לא הכול. החוק הזה לא מתמודד עם הבעיות האמיתיות – לא עם חקירות שנמשכות שנים; לא עם סגירת תיקים בלי הסברים; לא עם תחושת חוסר האיזונים והבלמים; חוסר האונים של אזרחים שהתלוננו ולא קיבלו תשובות. במקום לטפל בכשל, הממשלה מטפלת במנגנון, וזו טעות חמורה. אדוני היושב-ראש - -
היו"ר יבגני סובה:
לסיכום, בבקשה. משפט אחרון, כי נגמר הזמן.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - דמוקרטיה נמדדת לא בכוח שיש לה אלא ביכולת שלה לרסן, וטובה שעה אחת קודם. תעיפו את הקטסטרופה הזאת. נמאסתם. לכו הביתה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
נמאסנו?
דבי ביטון (יש עתיד):
- - - תעשי דברים יותר חכמים - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
דבי ביטון (יש עתיד):
- - - קצת חוקים, קצת שאילתות - - - חוץ משופוני.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - מה זה "נמאסתם, לכו"?
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
היו"ר יבגני סובה:
בבקשה, שלוש דקות.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדובר על עוד חוק הפיכה משטרית, חוק מושחת ועברייני, עוד שלב בחיסול שומרי הסף ובחיסול האיזונים והבלמים. הקואליציה חזרה לשגרת ההפיכה המשטרית מלא על מלא. דרך אגב, הבוקר התחיל בכותרת מפחידה: שר המשפטים, יושב-ראש הכנסת וחבר הכנסת הנכבד בוארון מבקשים לקדם הצהרה שלפיה הכנסת לא תכיר בפסיקות ובצווי בג"ץ ביחס לוועדה לבחירת שופטים, עילת הסבירות ועוד. מתכתב מצוין עם החוק הזה. נפלתם על הראש? המשפטן הדגול בוארון, עו"ד בוארון, פסק נחרצות. הוא אמר: לבית המשפט אין סמכות לדון בחוקי-יסוד. השכם בבוקר הם טיפלו בבג"ץ, בצוהריים הם המשיכו והתנפלו על בית המשפט המחוזי עם הצעה חדשה: לנבחר ציבור מותר לרמות. לבטל את סעיפי המרמה והפרת האמונים, כי מה שווה החוק אם הוא לא משרת את המלך. בבוקר מבטלים את בג"ץ, בצוהריים מבטלים את החוק. אני ממש סקרנית לדעת מה הם ימציאו הערב, אולי לבטל את המדינה? האמת היא שאתם בדרך הבטוחה, במסלול התרסקות להחריב את המדינה הזאת. השחיתות צצה וצפה מכל עבר. אבל במקום להיאבק בה, במקום למגר אותה, כל אחד עובר, חוטף, קוטף, קולע לו חוק, ואין רגע דל. אתמול נחקר באזהרה ראש הלשכה של נתניהו מר צחי ברוורמן, 13 שעות. הפתעה – גם הוא חשוד בשיבוש מהלכי חקירה. כנראה שמחר בבוקר תבטלו גם את הסעיף הזה בחוק. בכלל, למה להסתבך עם חקירות? בואו תבטלו את כל העבירות שהקואליציה הזאת חשודה בהן. תבטלו את עבירות השחיתות כדי לחלץ חצי מהממשלה הזאת ממשפט. תבטלו את עבירות הפריצה לבסיסי צה"ל. שווה גם לבטל את עבירת האונס, זה יעזור לאיזה יושב-ראש ועדה מכובד. ממשלה שלא מצייתת לשלטון החוק לא ראויה להנהיג אותנו, לא ראויה לייצג אותנו ולא ראויה להמשיך לקבל החלטות קריטיות בנוגע לחיינו. ממשלת מחדל 7 באוקטובר מנהלת את המדינה ממש כמו ארגון פשע – שיבושי חקירה, הפרת אמונים, נאמנות רק לאינטרסים האישיים. לאזרחי ישראל מגיעה ממשלה מתפקדת, נקיית כפיים, עם ערכים. בממשלה שאנחנו נקים, ממש במהרה, נתקן את כל הנזקים שגרמה ממשלת ההפקרה, נגן על שלטון החוק, נשמור על הדמוקרטיה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, החוק הזה הוא אכן אחד החוקים של ההפיכה המשטרית, המשפטית, ואנחנו נתנגד לו. בקואליציה הנוכחית, בכל פעם שהם מרגישים מצוקה באיזושהי סוגיה הם מתאימים לפי המידה שלהם חוק שיציל אותם בעניין הזה. אני רוצה להזכיר לממשלה הנוכחית שתחת משילותם – או היעדר משילותם, ליתר דיוק – בשנה החולפת, 2025, נרשם המספר הגבוה ביותר של אזרחים נרצחים בתוך המדינה, גם יהודים, גם ערבים, אבל בעיקר אזרחים ערבים. אני רוצה להזכיר לקואליציה הנוכחית שאין בין משילות לבין מה שמתרחש ברחוב עם ארגוני הפשיעה – אין בין משילות לבין זה ולא כלום. לא רק שהמדינה איבדה את המשילות על היישובים הערביים לטובת ארגוני הפשיעה; לא רק שהמדינה הפסידה מול ארגוני הפשיעה בעניין הנוכחות כמדינה, כריבון, בתוך היישובים שלה, בתוך המדינה. המדינה לא קיימת בכלל בעיני ארגוני הפשיעה ביישובים הערביים. הם עושים כראות עיניהם בכל הנושאים שהם עוסקים בהם: לגבות פרוטקשן, לרדוף אנשים, לרצוח מתנגדים, לרצוח את אלה שסירבו לשלם פרוטקשן. אנשים מהקואליציה עולים לדוכן ומתחילים להסביר למה הם נכשלו להחיל משילות על יישובים בתוך המדינה, למה הם נכשלו להחיל ריבונות על יישובים בתוך ישראל, ומתחילים להביא נימוקים גזעניים שמעידים על תרבות קלוקלת שלהם בעוד הם טוענים כלפי החברה הערבית על תרבות קלוקלת. הקואליציה הזאת צריכה ללכת מהר ככל האפשר. תודה רבה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחבר הכנסת ווליד טאהא. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני.
מיקי לוי (יש עתיד):
חבר הכנסת סעדה, החוק הזה נקדח מהמוח הקודח שלך כחבר כנסת. מה שייך החוק לתיקי נתניהו? אתה חוזר ואומר. ניסיונו של סעדה לנקמה אישית במח"ש - -
משה סעדה (הליכוד):
- - - למסור עדות.
מיקי לוי (יש עתיד):
- - נקמה אישית במח"ש על כך שלא מונה לראש מח"ש. מתוך נקמנות. ומשהו מ-2015 – בית המשפט המחוזי בבאר שבע. השופט עדן בפסק דין סבג קבע בעניינו של אותו קצין משטרה שהוא קשר לו כתרים, שרצר, כי עדותו אינו מהימנה ומגמתית. בית המשפט קבע בלשון העם כי "תפרו תיקים" לשוטרים, וזיכה אותם זיכוי מוחלט כשסעדה היה סגן ראש מח"ש ומעורב בתיק הזה. הוא היה מעורב בגיבוש התיק, ובעקיפין אף נמתחה ביקורת של בית המשפט עליו. שר המשפטים יהיה אחראי על מחלקה אופרטיבית? זה לא ייאמן לאן הגעתם בפירוקה של המדינה הזו. מה המשמעות של העברת המחלקה לחקירות שוטרים לשר המשפטים? ולנושא נוסף שהבאתם לעולם הזה – החוק של ביטול מרמה והפרת אמונים. ממשלה מצטיינת של עבריינים – אין אצלכם מרמה, אין אצלכם הפרת אמונים. תספרו לנו שזה לא חוק שישחרר את נתניהו מאשמה והמשך העמדה לדין – כך שמעתי את רוטמן אומר. אז תלמדו את הכלל שביטול העבירה שווה שאין ענישה, והמגמה שלכם להבריח את נתניהו בדלת האחורית מהאשמה בתיק 1000, שבו יש סיכוי סביר להרשעה, לכן כתבי אישום שטרם הסתיימו בפסק דין חלוט, דינם להתבטל. החוק לביטול מרמה והפרת אמונים הוא חוק לתועלת נתניהו בלבד. לשכת ראש ממשלה שמתנהלת כמשפחת פשע. קטר, מדינה שמארחת את חמאס, מממנת אותו, חדרה לקודש הקודשים, למשרדו של ראש הממשלה, הפעילה סוכנים בתשלום אשר שאבו את הידיעות שלהם מעצם שהותם במשרד. ראש הממשלה יגיע למשרדו ולא ימצא אף אחד, כולם נמצאים בחדרי חקירות במשטרה: ראש הסגל ברוורמן במשטרה, עומר מנצור במשטרה, יונתן אוריך במשטרה, פלדשטיין במשטרה. והיום, בנוסף, הכריזה משטרת ישראל על איינהורן כעבריין נמלט אשר על ראשו צו מעצר. זו לשכתו של ראש הממשלה – לשכת עבריינים, משפחת פשע.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה, שלוש דקות.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמירה של ראש הממשלה שצריך להחזיר את הנגב חושפת ניתוק חמור מהמציאות ומהאזרחים החיים בו. הנגב אינו יעד לכיבוש מחדש ואינו סיסמה פוליטית. הוא ביתם של מאות אלפי אזרחים החיים בו. יהודים וערבים כאחד חיים בו במשך דורות. במקום הסתה וסיסמאות שמעמיקות את השסע, על הממשלה לקחת אחריות אמיתית. להשקיע בביטחון האישי לכלל התושבים, בחינוך, בתשתיות, בתעסוקה. להפסיק את ההריסות ולהכיר בכפרים הלא-מוכרים בנגב. הדרך היחידה לחזק את הנגב היא באמצעות שוויון אזרחי, פיתוח אמיתי ושיתוף פעולה, לא באמצעות דיבור כוחני, שמגביר פחד ומתח. מי שבאמת רוצה עתיד טוב לנגב צריך להפסיק לנהל אותו דרך נאומים וסיסמאות, ולהתחיל לנהל אותו דרך פתרונות, צדק וכבוד לכל מי שחי בו. אני הופתעתי מכך שראש הממשלה הגיע לתצפית של ביר הדאג' והשקיף דרומה. הוא מופתע. ממתי הנגב היה כבוש? ממתי הנגב היה כבוש? מה, הנגב מנותק מהמדינה? אבל מה בעצם הוא רוצה? הוא מכין את הקרקע לבחירות הבאות, והצטרף לקבוצה של בן גביר על מנת להלהיט את הרוחות בנגב. ראש ממשלה – ככה מתייחסים לאוכלוסייה בנגב? תשאל את בני ביטון בנגב, תשאל את טלאל אל-קרינאווי ברהט, את עבד אלעזיז נסאסרה בכסייפה. תשאל אותם איך היחסים בנגב בין יהודים לערבים. תשאל את העובדים שנמצאים באוניברסיטת בן-גוריון, באזור התעשייה דימונה, בקריית גת. למה להסית? בגלל קרבת הבחירות אתה יורד לנגב ואומר שצריך להחזיר את הנגב למדינה? למה? מה עשית בנגב? הפקרת את הנגב לקיצוניים. נתת את כל האכיפה לבן גביר. אני רוצה להגיד לכל השרים בממשלה, וגם לראש הממשלה עצמו: צריך להסתכל על כלל האזרחים בצורה שווה. תודה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחבר הכנסת אלהואשלה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
יש שר?
היו"ר יבגני סובה:
יש שר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מי השר? אלי כהן. בדיוק את אלי כהן אני צריך.
היו"ר יבגני סובה:
כולם חיכו לשאלה שלך. בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני לא אדבר על החקיקה ההזויה הזאת ועל חוקים הזויים אחרים שאתם מעבירים. אני רוצה לדבר על החיים עצמם. על החיים של כל אזרח במדינת ישראל. ואני ישבתי פה למטה והסתכלתי על החבר'ה הצעירים שהיום נכנסים לכנסת. לדעתי, חבר'ה בני 17, 18. משהו כזה, נכון? זה הגיל שלכם? אז בואו, אני רוצה לספר לכם. אתם או-טו-טו תלכו לצבא, ואחרי הצבא, בעזרת השם, גם תמצאו זיווג מתאים ותתחתנו. אז בואו, אני אספר מה מחכה לכם במדינת ישראל. ולמה חשוב שאלי כהן נמצא פה? כי אלי כהן היה בזמנו שר הכלכלה. אבל אני מכיר את אלי כהן, אין לי ספק שאלי כהן לא היה מציג למדינת ישראל תוכנית הזויה, עקומה ולא נורמלית, שאמורה להוזיל את המוצרים ואת יוקר המחיה של מדינת ישראל, ולתת 50 מיליון שקל פרס – אני לא יודע מי זכה. מי זכה בתוכנית הזאת?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
עדיין אין.
סימון דוידסון (יש עתיד):
עדיין אין זוכה. אבל יהיה זוכה. חמודים, כשייוולד לכם ילד, אתם תרצו לחזור לעבודה, ואז תרצו לשים אותו בגן פרטי. כי אין לנו גן ציבורי, ואין לנו אפשרות לתת חינוך חינם מגיל לידה עד גיל שש, כפי שהבטיחו בשנת 2023. אני אגיד לכם כמה תשלמו. אתם תשלמו – אדוני, אבי מעוז, היום במדינת ישראל, עולה לשים את הילד שלך בגן בין 4,500 ל-7,000 שקל. היום בתל אביב אתה שם את הילד שלך בגן פרטי, במעון פרטי, ואתה משלם 7,000 שקל לחודש. זה לפני משכנתה, זה לפני חשמל, זה לפני מים, זה לפני אוכל. עכשיו אני אגיד לך עוד משהו, אבי.
אבי מעוז (נעם):
רגע. אבל אצלנו משלמים גם בשביל כיתות א' עד ח' 900 שקל לכל ילד.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אז זה יותר גרוע. כשאתם תלכו לסופר כשיהיה לכם ילד קטן אתם תקנו מטרנה או סימילאק. אתם יודעים כמה תשלמו היום על מטרנה או סימילאק? 80 שקל לחבילה. 80 שקלים אוכל לתינוק. אבל תצטרכו לקנות לו גם חיתולים. דן, יש לך ילדים קטנים? היום חבילה עולה בין 40 ל-60 שקל. עשיתי חשבון. זה מספיק לארבעה ימים, כי שש פעמים ביום צריכים להחליף חיתול. זה עולה 10 שקלים ביום. האוכל, המטרנה הזו, זה עוד 10 שקלים ביום. זה 20 שקלים ביום. תעשו חשבון כמה זה מטורף.
היו"ר יבגני סובה:
סימון, אתה טועה פה, כי כשיהיו להם ילדים זה יהיה יותר יקר. בעוד כמה שנים זה יהיה יותר יקר. אני אוסיף לך זמן, אל תסתכל על השעון. אני אומר שכשיהיו להם ילדים, יהיה יותר יקר. תלך לפרספקטיבה. אם אתה כבר מדבר אליהם, בעוד שנתיים-שלוש-חמש, יהיה עוד יותר יקר.
סימון דוידסון (יש עתיד):
למה אני מגיע אליכם, ילדים מקסימים? אני אגיד לכם למה. הילדה הקטנה שלי היא קצת יותר גדולה מכם, ואני חשבתי לתומי שהעול הכספי המטורף הזה שבלגדל ילדים ייפסק בשלב כלשהו. אבל – surprise, זה לא נפסק. אתם תלכו עכשיו לצבא – יצטרכו לעזור לכם. תלכו אחרי זה ללימודים אקדמיים – יעלה ויעלה ויעלה. אני מסיים. עשר שניות. ובסוף, כשאני רואה תוכנית של שר הכלכלה, אני אומר: תקשיבו, יש פה איזשהו שר שהחליק על בננה, כנראה קיבל מכה, כשהוא התעורר העוזר שלו הביא לו איזו תוכנית מטורפת. ואני צריך לבדוק טוב טוב מי מקבל את ה-50 מיליון האלו. מי מקבל את ה-50 מיליון האלו? תודה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת דוידסון. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מי יקבל את זה? זה - - -
קריאה:
רמי לוי.
סימון דוידסון (יש עתיד):
- - - של רמי לוי. אבי, תדבר על גני ילדים, תדבר על כמה הפירות והירקות עולים.
אבי מעוז (נעם):
סימון, כשאני דיברתי על הילדים שלנו, שאנחנו משלמים 900 שקל על כל ילד בחינוך יסודי, - - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני מדבר על 6,000, 7,000 שקל, לא 900 שקל.
אבי מעוז (נעם):
לא רוצים להצטרף לחינוך, רוצים לחנך על פי השקפת עולמנו.
עדי עזוז (יש עתיד):
- - - מלמדים אותם גם שוויון זכויות לנשים - - - הזה?
היו"ר יבגני סובה:
שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
אבי מעוז (נעם):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בכנסת הקודמת האופוזיציה דאז, שהורכבה ממפלגות הימין ומהמפלגות הדתיות והחרדיות, נאבקנו יחד כתף אל כתף בניסיונות של ממשלת בנט-לפיד-עבאס להפוך את מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה. היה ברור לכולנו שכאשר נחזור לשלטון, נתקן את כל הנזקים שהקואליציה ההיא גרמה. אפילו היה סעיף כזה בהסכמים הקואליציוניים. כעת, כאשר הכנסת העשרים-וחמש מתקרבת לסוף ימיה, אפשר לקבוע בעצב ובצער שהציון של הממשלה הנוכחית בתיקון הנזקים של הממשלה הקודמת ובחיזוק הזהות היהודית של המדינה, הוא ציון נכשל.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אפס.
אבי מעוז (נעם):
לא רק נכשל, נכשל בגדול.
משה טור פז (יש עתיד):
אפס.
אבי מעוז (נעם):
אבל מה עם העיקר? העיקר חסר מן הספר – ספר החוקים. התעסקתם בחקיקה בשלל נושאים. מה עם הלב? מה עם הזהות היהודית של מדינת ישראל? איך תסכמו, חבריי בקואליציה, את הקדנציה הנוכחית? שקידמתם את הנצחת מרן הרב קוק זצ"ל, מרן הרב עובדיה זצ"ל והרב דרוקמן זצ"ל? זה מעולה. שהסדרתם את הילולת רשב"י? גם כן מעולה. היה תיקון מסוים בהרכב האספה הבוחרת בבחירות לרבנות הראשית, ובעזרת השם תעבור גם הצעת חוק שיפוט בתי הדין – בוררות. זה כמובן חשוב, אבל זהו. אתם שומעים? זהו. יבול דל זוהי מילה עדינה. כלום ואפס חקיקה לחיזוק הזהות היהודית של המדינה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
גורנישט.
אבי מעוז (נעם):
ואנחנו מדברים על קואליציה עם רוב משמעותי, לא כמו הקואליציה הקודמת, שהיה לה רוב זעום, אבל היא הצליחה להרוס כל כך הרבה בתחום הזהות היהודית. אז אני מגיש לכם, חבריי לקואליציה, גלגל הצלה. בואו נתחיל ונתקן. ביום רביעי, בעזרת השם, תעלה הצעת החוק שלי להגדרת מיהו יהודי במרשם האוכלוסין, דבר שיאפשר את החזרת סעיף הלאום לתעודת זהות. תוכיחו שאתם באמת רוצים לחזק את הזהות היהודית של המדינה. החזרת סעיף הלאום לתעודת זהות זהו חיזוק הזהות היהודית של המדינה. זה אומנם צעד ראשוני וקטן, אבל הוא גם צעד גדול בחיזוק הזהות היהודית, ומוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. ואני פונה שוב ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת ידידי אופיר כץ: אפשר חופש הצבעה לקואליציה. תודה רבה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. חבר הכנסת מעוז, אני הייתי אומר שכשחברי יש עתיד תומכים בך זה מבלבל את התלמידים לקראת הבגרות באזרחות. אתה מסכים איתי?
אבי מעוז (נעם):
מה?
היו"ר יבגני סובה:
כשחברי יש עתיד תומכים בך, זה יבלבל את התלמידים לקראת הבגרות באזרחות. כי אז הם יצטרכו להתעמק – מה קורה פה באולם הזה.
אבי מעוז (נעם):
אז תפנה לחבר הכנסת טור פז, שיבהיר את הדבר הזה.
היו"ר יבגני סובה:
ברור שהוא יבהיר את זה, אבל לרגע חשבתי שהייתה פה אידיליה שהיא לא קיימת הרבה באולם הזה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
ממש חשבת.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה שהנאום של אבי מעוז ימוסגר, יוקלט, יצולם ויוקרן בכל כנס של יש עתיד, של כל מצביע, כל מפגין בעד האופוזיציה. אבי מעוז, אתה צודק, נכשלתם - - -
יעקב מרגי (ש"ס):
אבל אל תחתוך - - -
משה טור פז (יש עתיד):
לא צריך לחתוך כלום. נכשלתם. כל החקיקה שלכם, כל חקיקת הקואליציה נכשלה. איזה חוק וחצי שהעברתם – או נפסל בבג"ץ, או נדחה לממשלה הבאה, ונפסול אותו בממשלה הבאה. הרי לא הצלחתם להעביר פה כלום, אתה צודק. למה שאתה קורא זהות יהודית אני קורא הדתה; למה שאתה קורא התקדמות אני קורא התרסקות. וברוך השם, לא הצלחתם כלום. שלוש שנים וחודשיים, רוב של 68:52, וכלום ושום דבר. זה נכון. כישלון חרוץ של הממשלה שאתה היית חלק ממנה, של הקואליציה שלך, בכל חקיקה חשובה. ואם זה לא מספיק, אדוני היושב-ראש, תעלה לוועדת שרים הצעת חוק הזויה נוספת, לביטול עבירת מרמה והפרת אמונים. אתה שומע, מיקי? כי לא, חלילה, נתקן את הבעיות שלנו, ולא נדייק אותן. נבטל אותן. לא, זה לא קשור לחוק הזה בכלל שחצי מרשימת הליכוד מואשמת בסעיפים מרמה והפרת אמונים. אין קשר. לא, לא, זה בכלל לא שצריכים לעשות תשובה, נכון, חברת הכנסת עזוז? אתם לא בסדר, אתם מדהימים, אתם פשוט מבטלים את החוק כשהוא לא מסתדר לכם. הרי זה נורא קלאסי, גם על 7 באוקטובר לא לקחתם אחריות, פשוט שיניתם את השם שלו למלחמת התקומה. מה קורה, ולדימיר, עם שר שמסתבך בפלילים? הוא יתקן את דרכיו? לא. נתקיף את הפרקליטות; מה קורה כשראש הממשלה תחת שלושה כתבי אישום? בוא נשנה את כללי המשחק, בוא נבטל את העבירה. כי, מה, אנחנו לא נחשוב, חס וחלילה, שאולי אנחנו לא בסדר. בוא נמחק את העבירה כי היא לא ברורה. אז חברים, בואו, בלי סיסמאות. כשכמות כזו של נבחרי ציבור נאשמת בכזה דבר זה לא כשל משפטי, זה כשל ערכי. ומה קורה כשיש כשל ערכי, חבר הכנסת מרגי? מתקנים. מוציאים את הסוררים, שומרים על הרשימה נקייה, מקפידים על טוהר המידות. יש בן אדם נורמלי במדינה שחושב שלנבחר ציבור מותר לקבל מתנות – תיק 1,000? אין בן אדם נורמלי אחד שחושב ככה. אז מה? בוא נבטל את העבירה, ואז לא תהיה בעיה. כי אם מסריח בבית אז בואו נבטל את הבית, בואו לא נתקן, חלילה, את הסירחון. זה פשוט לא יאומן, חברים. אבל זה דפוס, אתם לא מסוגלים לתקן שום דבר מהמעשים המקולקלים שלכם. זה אופייני.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחבר הכנסת משה טור פז. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הרצח של שריף חדיד מדאלית אל-כרמל בכביש 6 צריך לזעזע כל אחד ואחד מאיתנו. ויכוח בין שני נהגים מסתיים ברצח. כל אחד מאיתנו עלול להיות בכביש, עלול להתווכח עם מישהו אחר. אסור בשום מצב שמקרה כזה יסתיים ברצח. וזה הסתיים ברצח. הפכנו לחיות בשדה מוקשים. בשדה מוקשים אתה נזהר לא לדרוך, יחידה מיוחדת מפרקת בשביל שתעבור. היום אנחנו בשדה מוקשים במדינת ישראל. אתה יוצא מהבית – אתה לא יודע מה יקרה איתך; אתה נוסע בכביש – אתה לא יודע מה יקרה איתך, באיזה עבריין תיתקל, באיזה רצח שמתבצע, ובטעות אתה חוטף כדור; הוצאה להורג, מצולמת, במדינת ישראל. יש עצורים? לא; רצח משולש בשפרעם, של עובדי בניין מביר אל-מכסור – יש עצורים? לא; רצח כפול בנצרת, אב ובנו שבאו להתקין מצלמות – יש עצורים? אין; עוד רצח כפול בנצרת – יש עצורים? לא. זה אומר לך ולכל אחד מאיתנו שאנחנו חיים בשדה מוקשים במדינת ישראל. אנחנו בסכנת חיים כשיוצאים מהבית. מילא – אתה יוצא למלחמה, אתה יודע שאתה עלול לחטוף כדור ולהיהרג. אבל לצאת מהבית או לשבת בחצר של הבית שלך ולחטוף כדור? להיכנס לאנשים לתוך המיטה, בתוך הבית, ולרצוח אותם? מה זה, אנחנו חיים בג'ונגל? הפכנו לג'ונגל במדינת ישראל, לשדה מוקשים. אין ערך לחיי אדם. אם הממשלה לא תתעורר ותכריז על מצב חירום פנימי, על כל מה שקורה – לא נשתלט על הפשע, הפשע ישתלט עלינו.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה, שלוש דקות.
עדי עזוז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הממשלה ביקשה לבטל את סעיף 284 לחוק העונשין, סעיף של מרמה והפרת אמונים. למה הם רוצים לבטל את הסעיף? הם כתבו דברי הסבר להצעת החוק – כי הצעת החוק עצמה היא מאוד קצרה: בואו נבטל את הסעיף. זה מה שהם כתבו. בדברי ההסבר הממשלה הסבירה למה. כי בעצם, הם כותבים שהסעיף מייצר אי-ודאות באשר להיקף העבירה, וזה פוגע בזכויות עובדי הציבור – קרי: אנחנו, חברי הכנסת, זה פוגע בנו שיש את העבירה הזו – ואדם שמואשם בעבירה הזאת, הוא לא יכול לראות במעשיו עבירה פלילית, והוא לא יכול להיערך לכך מראש, שהוא בעצם פוגע באינטרס הציבורי ומפר את אמון הציבור. איזה מין טענה מוזרה זו? לשמור על טוהר המידות – צריך לעשות פליק-פלאק באוויר כדי להבין מה לא בסדר? הרי העבירה עצמה מורכבת משלושה רכיבים: נסיבתי – שיהיה עובד ציבור; התנהגותי – ביצוע מעשה מרמה והפרת אמונים.
טלי גוטליב (הליכוד):
או.
עדי עזוז (יש עתיד):
או – או, במעשה או במחדל; ותוצאתי – המעשה פגע בציבור. אגב, לא חייב גם להוכיח פגיעה בפועל, וכולל פגיעה באמון הציבור. עכשיו, אני חשבתי לתומי, טלי, למה בעצם שהממשלה תרצה לבטל את הסעיף הזה? והלכתי ובדקתי, טלי. יש בעצם חמישה מהממשלה, ממפלגת השלטון, שמואשמים בעבירה הזו: ראש הממשלה, שלושה שרים בכירים ויו"ר ועדה בכירה בכנסת. ואז התחלתי לחשוב: אולי צריך לחשוב על מניע, כי בעצם אצל עבריינים יש מניע. והתיקון החקיקתי הזה אולי הוא בעצם מניע, כמו אחרון העבריינים. ואז עלה לי רעיון.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה אינטרס של מיארה.
יעקב מרגי (ש"ס):
את יודעת מה אני שואל?
עדי עזוז (יש עתיד):
מה אתה שואל, חבר הכנסת מרגי?
יעקב מרגי (ש"ס):
למה זה רק חברי קואליציה?
עדי עזוז (יש עתיד):
אוה, שאלה מצוינת. אתה יודע, אני, אין לי שום חשש שמישהו יאשים אותי במרמה והפרת אמונים. אין לי שום חשש שמישהו יאשים אותי בשום עבירה, אתם יודעים למה? כי אני לא עוברת על החוק. איזו מחשבה מטורפת, מחשבה משוגעת, לשמור על החוק.
יעקב מרגי (ש"ס):
עדי, תשאלי את אהוד ברק עם העמותות שלו.
עדי עזוז (יש עתיד):
חבר הכנסת מרגי, אם יש חבר כנסת שחושש מאימת הדין, יש לו סיבה.
יעקב מרגי (ש"ס):
יש כאלה שלא חוששים.
עדי עזוז (יש עתיד):
כי הם לא עוברים עבירות.
יעקב מרגי (ש"ס):
כי הם מאותרגים. יש כאלה שלא חוששים. אהוד ברק לא חשש. אהוד ברק לא חשש.
מיקי לוי (יש עתיד):
מה אכפת לי?
היו"ר יבגני סובה:
יעקב, תודה.
עדי עזוז (יש עתיד):
אז יכול להיות – חברי חבר הכנסת מרגי, יש לי הצעה ליתר חברי הממשלה: אולי, חבר הכנסת מיקי לוי, ניתן להם עוד רעיונות. הם יכולים גם לבקש לבטל את עבירת השוחד, את עבירת האינוס, את עבירת גילוי מידע סודי, את עבירת פריצה לבסיס צה"ל, והרשימה עוד ארוכה. מי שהוא עבריין הוא חושש מאימת הדין, ובצדק. תודה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחברת הכנסת עדי עזוז. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה, שלוש דקות.
רון כץ (יש עתיד):
אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני חייב לומר משהו על היום הזה, שהולך ומשתפר. כשהייתי סטודנט למשפטים תמיד דיברו על מדרון חלקלק, וזה היה מין מושג כזה, מדרון חלקלק היה מתאים להכול. ותראו מה קרה היום בממשלת ישראל. התחלנו מבקשת חנינה דמיונית – מגישים חנינה אבל לא מבקשים חנינה; עברנו לניסיון לשלוט במשטרה; והיום הגדילו לעשות ואמרו: אם כל הדברים לא עובדים, בוא נבטל את העבירה. כי אם נבטל את העבירה אז אין כתב אישום. כל הווג'ע ראס הזה של משפט, חקירות, דיונים – מי צריך את זה? מיקי, נבטל את העבירה. אין עבירה, אין משפט. אין דבר כזה בעולם. אין עוד פרלמנט בעולם שראש הממשלה, עם שלושה כתבי אישום, מגיע לסיטואציה שהוא אומר לשרים שלו ולחברי הכנסת שלו: שומעים? העסק מסתבך. מה נעשה? והם יושבים אחד עם השני ואומרים לעצמם: באמת, העסק מסתבך, אז בוא נבטל את העבירה, כי אם נבטל את העבירה – אין כתב אישום. עכשיו, זה גם רוחבי, זה לא רק לראש הממשלה יבוטלו כתבי האישום והעבירות, זה לכל מי שמואשם בעבירה של מרמה והפרת אימונים. כלומר, הם אומרים, רסמי: יש לך תפקיד פוליטי בכיר – תגנוב. אם לא, אתה פראייר. אתה יכול עכשיו לקחת מה שאתה רוצה – תיקח. תיקח, למה לא? ואני אומר: מה קורה למחלקת הדגים הקפואים? יש חבר כנסת אחד שאומר לעצמו: אולי, אולי לרגע אחד לא נהפוך את ישראל לבוטסואנה, אפריקה? אולי לרגע אחד אנחנו נשים לעצמנו איזשהו קו אדום ונגיד לעצמנו: לא, עד כאן, לא נשנה את מערכת החוקים של מדינת ישראל בשביל להציל איש אחד ממקום אחד מאוד בעייתי. וזה הולך ומשליך על כל דבר בבית הזה. ולדימיר עזר לחשוף שהעבירו פה מיליארדים בלי ועדת הכספים. היום גילינו שוועדת הבריאות עשתה בדיוק אותו הדבר. מעבירים פה מאות מיליונים בלי שאף אחד יודע, בלי פיקוח, בלי דין, בלי דיין. זה מה שממשלת נתניהו הביאה לבית הזה ולכנסת ישראל ולמדינת ישראל. הנורמה היום זה – קודם כול תהיה עבריין; אתה לא עבריין – אתה פראייר. ואני רוצה לנצל את 20 השניות האחרונות שנשארו לי לפרגן לאיש שהוא שונה לגמרי מהבית הזה, איש צדיק אמיתי, הרב רחמים ארבל, אבא של השר לשעבר משה ארבל, שהוציא היום ספר שנקרא בקעת ארבל. הספר בעצם מאגד את פרשות השבוע. אבל מה מיוחד בספר הזה? עם מי הוא כתב אותו? מרגי, לזה גם אתה צריך להקשיב. עם מי הוא כתב אותו?
אופיר כץ (הליכוד):
עם אבא של רון כץ.
רון כץ (יש עתיד):
עם אחיו החילוני. ואתמול הם היו בבית הנשיא. ואתה רואה את התמונה הזאת, אופיר, אתה מת. יושבים שם משפחת ארבל – אחד סגן-אלוף בצבא, אחד בכיר בזרועות הביטחון, משה, אבא שלו, דתיים, חילונים. וזה עם ישראל, וזה עם ישראל באמת. ותראו במה אנחנו מתעסקים בבית הזה ולאן הלכנו. במקום להגיד: זה עם ישראל, זה השולחן שאנחנו רוצים להתעסק איתו, במה אנחנו מתעסקים? בלנסות לפטור אוכלוסייה שלמה, שאסור לפטור אותה, מהצבא; בזה שאתמול קומץ תקף יחידה צבאית, חשמונאים, ויש דממה היום, דממה בקואליציה, אף אחד לא יגיד מילה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה.
רון כץ (יש עתיד):
ואני רוצה לומר לכם משהו. משפט אחרון, אדוני הנשיא – אדוני היו"ר.
היו"ר יבגני סובה:
משפט אחרון כבר שתי דקות.
רון כץ (יש עתיד):
אני רוצה לומר לך משפט אחרון.
אושר שקלים (הליכוד):
הוא גם יהיה הנשיא, כנראה. אני אתמוך.
רון כץ (יש עתיד):
הבית הזה צריך לאמץ את התורה הזו, את התורה האמיתית של עם ישראל, ולא את הפילוג ואת ההרס ואת מה שקורה בממשלה הזאת. באיזשהו שלב זה ייגמר. נלך לבחירות, זה ייגמר, זה יתחלף. לפני זה, יזכרו את מי שאמר: עד כאן. לא ניתן לכם להרוס – לא את הכנסת, לא את המדינה ולא את החברה הישראלית. אז באמת יישר כוח לרחמים ארבל, איש גדול באמת. תודה רבה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחבר הכנסת רון כץ. בתור משפטן, יש הגדרה משפטית למשפט אחרון? אין הגדרה, נכון? אז משפט אחרון, ועוד שתיים וחצי דקות. אבל אפשרתי לך, והסיפור מרתק.
רון כץ (יש עתיד):
זה כמו מדרון חלקלק. למדתי ממך.
היו"ר יבגני סובה:
סיפור מרתק בהחלט, שמסמל את האחדות בעם. תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת היא שאני מתלבטת על מה לדבר. לא שאין מה להגיד, יש הרבה מה להגיד, והסיטואציה בחברה הערבית קשה מכל הצדדים. שמענו לפני כמה דקות את המצב, את הסיטואציה המצמררת של הרציחות ושל הפשיעה הגואה בתוך החברה הערבית, ולצערי הרב, חלק גדול מחברי הבית הזה לא מוכנים להבין את עומק הבעיה ואת השורשים שלה ואז לתת את הטיפול, ויש כאלה שמאשימים אותנו – או תרבות, או עם שהוא רוצח ועוד ועוד ועוד. הדבר השני - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - את הנשק.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
סליחה.
טלי גוטליב (הליכוד):
תביאו את הנשק. תפסיקו לרצוח. לא מתנהגים ככה. אף אחד מכם לא אומר את זה. אף אחד.
היו"ר יבגני סובה:
עצרתי את הזמן. זהו? בבקשה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו הוא שבשבוע שעבר נכנסתי לוועדת הבריאות, כאשר נבצר מאחי יאסר להיכנס לוועדה כחבר ועדה, בעקבות הרצח של שלושת הגברים בשעה 06:00, בדרכם לעבודה. והדיון – כאילו אין לנו עוד נושאים, אין לנו עוד בעיות, אין לנו – הכול תקין עד הסוף, ונשאר לנו רק למנוע מסטודנטים אזרחי מדינת ישראל שלומדים באוניברסיטת א-נג'אח או באבו דיס, למנוע מהם שדות קליניים. לא הסתפקו בזה - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - תומכי טרור - - -
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא הסתפקו בזה, זה הגיע למקום שצריך לעשות – סליחה.
טלי גוטליב (הליכוד):
כל עוד הם תומכי טרור - - - תומכי טרור לא יהיו אצלנו ויתפסו שדות רפואיים. מי שלומד במקום שהוא תומך טרור, לא יהיה אצלנו בשדה הרפואי.
היו"ר יבגני סובה:
חברת הכנסת גוטליב, את רשומה לדיון אישי? אני מציע לך להירשם, גם תוכלי לקבל רשות דיבור. את רשומה לדיון אישי?
טלי גוטליב (הליכוד):
לא.
היו"ר יבגני סובה:
אני מציע, עוד לא סגרתי רשימה. אני מציע. עוד שלוש דקות גם תוכלי להגיב. בבקשה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - אז לא הסתפקו בזה, אלא עם בקשה לבידוק ביטחוני, אפילו לפני שהסטודנטים מגיעים לסטאז'. אז אתם לא רוצים אותנו מלומדים עם תעודות, שיכולים להתפרנס בכבוד, ולא רוצים גם לטפל בבעיות של החברה, אם זה מצב העוני, אם זה הפשיעה, אם זה הבנייה – בכל הסוגיות. הדבר השלישי שאני רוצה להעלות פה – בשבוע שעבר, בסוף השבוע, הייתי ביישוב כפר א-סר, שהוא יישוב בלתי מוכר בנגב שנהרס כליל לפני כחודשיים. פגשתי שם את האימהות ואת הילדים, וראיתי, ולא בפעם הראשונה, וזאת גם לא הפעם הראשונה שאני מדברת על הסוגיה הזאת, במיוחד בחורף – על השיטפונות. בימים קשים כמו אלו שהיו לאחרונה וקורים בתדירות גבוהה, הילדים פשוט מאוד לא יכולים להגיע לבתי הספר. האימהות מפחדות שהילדים יגיעו לנקודת האיסוף, איפה שהאוטובוס נמצא, כי הן פוחדות וחוששות שהמים יסחפו את הילדים שלהן והן יאבדו את הילדים שלהן. אז הבעיות גדולות. לא שאנחנו מתבכיינים, בוכים או מתלוננים - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
דקה. אני עצרתי יותר מפעם בגלל ההפרעות.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - אלא בגלל שהמדינה לא רוצה לטפל בבעיות הקרדינליות של החברה הערבית ולא רוצה לתת לאזרחים חיים בכבוד. תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
תביאו את הנשק, תביאו את הנשק, תביאו את הנשק, את מאות אלפי הנשקים שיש בחברה הערבית. שיבוא חבר כנסת אחד ערבי אמיץ שיגיד להם: תביאו את הנשק.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, בואו נדבר על שלושה אירועים שמחוברים זה עם זה בקו ישיר של ממש. האירוע הראשון – חבר כנסת שנמצא בניגוד עניינים מובהק מקדם ללא בושה הצעת חוק מושחתת להוצאת מח"ש מהפרקליטות - -
טלי גוטליב (הליכוד):
לא.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
- - ואפילו לא מסתיר את כוונתו האמיתית: לסרס את מח"ש, לגרום לה להפסיק לחקור עבריינים ומושחתים שמקורבים לקואליציה הכושלת הזאת, שהוא חלק ממנה, כמובן. כי מבחינתו הכול, היה בסדר עם מח"ש עד שנפתחו תיקי נתניהו. יש יותר מושחת מהאירוע הזה? התשובה היא כן, האירוע השני – כוונת הקואליציה שפורסמה היום לבטל את עבירת מרמה והפרת אמונים. כי אם תשאלו את יוזמי הצעת החוק המושחתת הזאת, וגם את חבר הכנסת סעדה – הרי הכול היה בסדר עם עבירת מרמה והפרת אמונים בחוק העונשין עד שנפתחו תיקי נתניהו. כי אין דבר שהממשלה המושחתת הזאת לא תעשה על מנת לחלץ את יושב-ראש הליכוד מההסתבכויות הפליליות שלו. האירוע השלישי – גנבת מיליארד שקלים מתקציב המדינה לטובת החינוך החרדי הפרטי ללא אישור ועדת הכספים, שנחשפה בעתירת יש עתיד בבית המשפט העליון בשבוע שעבר. "פרקטיקה לא רצויה", טענה נציגת המדינה בדיון; "פרקטיקה לא חוקית", תיקנה אותה כבוד השופטת יעל וילנר. ובמילים אחרות: פרקטיקה עבריינית, נפסדת, פסולה, שמחפה על מוסדות שמפירים את החוק ברגל גסה ומגדלים דור חדש של בורים ומושחתים. זה בסוף האירוע. איך ניתן לדעת שעלינו כאן על נושא חשוב מאוד ומהותי? חבר הכנסת גפני התחיל לקלל אותנו. זה תמיד מבחינתי נייר לקמוס אם אנחנו עושים את הדבר הנכון. גפני מקלל – אפשר להתקדם וחובה להתקדם, ואנחנו על זה. שלושה אירועים מושחתים שמוכחים, וביתר שאת: מדובר בקואליציה שהיא מושחתת. הם לא רוצים רפורמה, הם לא רוצים תיקון והם לא רוצים גיוון; הם רוצים דיקטטורה לאומנית, מושחתת, חסרת גבולות, איזונים ובלמים, שבה, על פי הודאתו של השר לוין, בית המשפט ייעלם. יכול להיות שההצעה הזאת תאושר היום, אבל בקרוב, אני מבטיח, יהיה כאן שינוי, וכל החברה הזאת שמתנהלת, גם היום, בקודים של ארגון פשיעה, תעוף הביתה. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
נעמה לזימי (העבודה):
תודה רבה. שר ההפיכה יריב לוין נתפס, הוקלט במילים קשות, מטורפות לחלוטין. כך הוא אמר: "אם לא יסכימו להכניס שופטים אחרים, בית המשפט ייעלם", כן? הם עלק לא רוצים דיקטטורה, לא, מה פתאום? "בית המשפט ייעלם". באיזה מדינות זה קורה? באיזה מדינות דמוקרטיות הדבר הזה קורה? לא יודעת, הוא – יש לו משהו חדש על דמוקרטיה.
מיקי לוי (יש עתיד):
- - -
נעמה לזימי (העבודה):
ממש. בשיחה עם פעילי ליכוד שהוא אמר בה את המשפט הזה, הוא חשף תוכנית לייבוש בית המשפט העליון – אם אי-אפשר לשלוט בבית המשפט העליון, מה הוא שווה, נכון, יריב לוין? חידוש הרפורמה המשפטית ואי-ציות לפסיקת בג"ץ. שר המשפטים בישראל חושף את התוכנית שלו לאי-ציות לפסיקות בית משפט. תגיד לי מיקי, למה הוא לא בחקירה? למה הוא לא נעצר לחקירה? האיש הזה עבריין. לא עבריין בתוך ד' אמותיו – הוא במשרד שאמון על מערכת המשפט, ומשם הוא קורא לאי-ציות לחוק, לעבריינות ולהשמדת מערכת המשפט, ולקינוח הוא רוצה גם להחיל צעדים אישיים נגד נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית. זה טרלול מוחלט. אני רוצה לומר ליריב לוין: אם יש לך איזו ונדטה לא פתורה ו-issues קשים – לך לטיפול. אל תהרוג מדינה. אל תפגע במדינה. תטפל בעצמך, ברצון החולני באמת שלך לרסק את מערכות השלטון והחוק. אתה זוכר שלפני שבועיים הוא פשוט איים עליי פה? שר משפטים בישראל פשוט זרק עליי איום, סוג של: חכי חכי, נגיע גם אלייך. אחרי התוכנית הזאת שהוא מתכנן לנו לייבוש בג"ץ, לאי-ציות לפסיקות ולהעלמת בתי המשפט, אז בטח יהיה לו קל להגיע אליי ואל כל מתנגד שלטון ואל כל מי שרוצה למנוע פה הפיכה משטרית ונאבק על הדמוקרטיה הישראלית. אתה, יריב לוין עם התוכנית שלך, עוכר ישראל. ישראל נוסדה כדמוקרטיה ליברלית, ומי שרוצה לחסל את מערכת המשפט והצדק לא רוצה את ישראל – רוצה שררה על חשבון המדינה. וכל זה, יש לומר, בחסות הנאשם. הוא הראש, הוא האשם. הוא שנתן לטרלול הזה לבוא על כולנו רק בגלל השחיתות האישית שלו, שלקחה מדינה שלמה כבת ערובה. יריב לוין, נתניהו, ההפיכה לא תעבור. אנחנו בשנת בחירות. נציל את הדמוקרטיה הישראלית. נציל את ישראל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, לרשותך שלוש דקות.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
הצעת החוק הזו מוכיחה שבמסגרת ההפיכה המשטרית יש גם מקום ללשכת סעד לכל מיני דגי רקק המחפשים נקמה. אחד מבקש לחסל את לשכת עורכי הדין משום שהחלטת ועדת האתיקה שלה לא נשאה חן בעיניו ואחר מבקש לנקום במח"ש משום שלא קודם בה. ויש דוגמאות נוספות. נושאי שם היהדות לשווא לא שמעו כנראה על הציווי המקראי "לא תִקֹם ולֹא תִטֹר". כבר ביוני 2023 הגשתי שאילתה לשר המשפטים בנושא הטיפול המערכתי בתלונות על אלימות שוטרים, בעקבות דוח מבקר המדינה שמצא כשלים וליקויים מהותיים ביכולתה של מח"ש לאכוף את הדין נגד שוטרים אלימים. מכיוון שלא זכיתי לקבל תשובה הולמת מהשר, כעבור שנה, ביוני 2024, העליתי הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה, שביקשה להטמיע את המלצות מבקר המדינה בעניין מח"ש – בעיקר לחזק את עצמאותה הן לעומת המשטרה והן אל מול הממשלה, להבטיח כי בראשה יעמוד מינוי מקצועי של שופט בדימוס, וליצור שורת סנקציות מינהליות על שוטרים אלימים עוד בשלב הטיפול בתלונות. כצפוי, הקואליציה הפילה את הצעת החוק, שהרי מטרתכם אינה להבטיח מח"ש עצמאית אלא מח"ש בשליטתכם. השאיפה שלכם אינה להיאבק באלימות משטרתית אלא לקדם אכיפה פוליטית לפי מידת קרבתו של הקורבן למשטר. מי יכול להאמין שהמטרה שלכם באמת לטפל באלימות משטרתית כשהיורה במוחמד חוסיין תראבין מסתובב חופשי; כשמפקד מחוז תל אביב נותר בתפקידו אחרי הפוגרום נגד אוהדי הפועל תל אביב; כששוטרים מפירים את החוק שוב ושוב בהחרמת שלטים בהפגנות, במניעת מחאה מול בתי שרים ובהכאת מפגינים, ומח"ש סוגרת את התלונות נגדם סיטונאית? המטרה שלכם ברורה: מחד, משטרה פוליטית, אלימה ורודנית נגד מתנגדי המשטר, ומאידך, מח"ש שתשמש עלה תאנה לכך. כל מי שבאמת רוצה משטרה אמינה חייב להתנגד להצעת לשכת הסעדה הזאת, כי מח"ש אינה תוכנית תמ"א.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. אנחנו מתחילים, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בעיקר חברי הכנסת בליכוד – אני רוצה לברך את חבר מרכז הליכוד החדש ממעלה יוסף, הלוא הוא יאיר נתניהו, שאני מה שנקרא מפסיד אלפייה פה על השולחן אם הוא בכלל יודע איפה זה מעלה יוסף.
סימון דוידסון (יש עתיד):
ששי גואטה שם.
נאור שירי (יש עתיד):
אנחנו, האנשים הצנועים שבאמת מסתכלים על השמות של חברי המרכז – ואני מניח שיש משמעות להיות חבר מרכז: אתה פעיל במפלגה, אתה פוקד אנשים, עומד בקלפיות, מחלק פלאיירים, מנסה לשכנע את טובי עם ישראל, באירוע הזוי לחלוטין, להצביע בנימין נתניהו. אבל מה יגידו תושבי מעלה יוסף שבאים לסניף המקומי בליכוד ומגלים את תושב מיאמי? אני לא יודע. מה הבעיה שהוא יהיה בסניף מיאמי? גם ככה העברתם לשם את צורי להיות קונסול כללי, תפתחו גם סניף. חבל, חבל, יש לו כל כך הרבה כישרון והוא עשה כל כך רבות וטובות לעם ישראל. חבר מרכז הליכוד החדש יאיר נתניהו, במעלה יוסף, אלוהים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ציוני. הוא פטריוט.
נאור שירי (יש עתיד):
אני רוצה רק לתת לכם כמה ציטוטים חדשים.
צגה מלקו (הליכוד):
למה - - -
נאור שירי (יש עתיד):
חבל שאת לא מקשיבה, חבל. אני אמרתי שאני פונה לחברי המרכז בסניף.
צגה מלקו (הליכוד):
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
אני יודע שאם בסניף בהוד השרון היו מנחיתים עלינו מלמעלה את הגולה ממיאמי, שהיה עסוק באמת במרגריטות, ופודקאסטים, ואירועים, ומסיבות – והכול בסדר.
צגה מלקו (הליכוד):
כשתלך לבחירות תגיד לי.
נאור שירי (יש עתיד):
אני בעד טיול אחרי צבא, אני לגמרי בעד טיול אחרי צבא, פשוט למה זה נמשך למעלה מעשור?
צגה מלקו (הליכוד):
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
גברתי, אם אני הייתי בסניף המקומי – גברתי, מספיק. מספיק. אני לא - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת מלקו, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
תכף אנחנו נדבר על הפגישה שלך עם ראש הממשלה – לא תכף, כי אין לי זמן, אולי בנאום השני. אם אני הייתי בסניף המקומי, ורוצה לחגוג דמוקרטיה מהותית במפלגת הליכוד והיו מנחיתים עליי מישהו ממיאמי, הייתי אומר: הלו, התבלבלתם, זה המקום שלי. אני רוצה רק לצטט, היום בערב, ב-20:30 או 21:00, סליחה אם אני לא מדייק בשעה, הולך להתפרסם תחקיר על התכתבויות הווטסאפ של הטאלנט ממיאמי. שימו לב איך הוא מדבר על שר הביטחון מהמפלגה שלו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
איזה טינופת. וואי.
נאור שירי (יש עתיד):
אומנם לא מהסניף במעלה יוסף: אבל – כ"ץ יורק בפרצוף של מצביעי הליכוד, קיבלנו את הווקסלר הזה שאף אחד לא סומך – על מי הוא מדבר? על רמטכ"ל מדינת ישראל, שעת הזמיר הגיעה. יש עוד הרבה ווטסאפים, גברתי, ממש משפט אחרון. מפה, מכנסת ישראל, אני פונה לסניף המקומי במעלה יוסף – אנא התעוררו על החיים שלכם, אנשים ממיאמי לא צריכים להיות בסניף, חבל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, אנחנו באמת יכולים לנטרל את האיומים מעבר לגבול – בלבנון, קטר, איראן והרבה מקומות אבל מה עם הטרור הפנימי? מה עם ארגוני הפשיעה? למה אנחנו חלשים מולם? אנחנו אזרחי המדינה, בני אנוש, חיים כמוכם, יש לנו משפחות וילדים, יש לנו מערכת עבודה. 15 קורבנות ושהיד ב-11 ימים.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה אמרת? מה אמרת?
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אמרתי "שהיד". אמרתי "שהיד".
טלי גוטליב (הליכוד):
גברתי היו"ר, אי-אפשר להגיד כאן "שהיד".
היו"ר לימור סון הר מלך:
מה זה שהיד?
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
תדעי מה זה שהיד. תבדקי בוויקיפדיה ואחר כך תשאלי אותי. תבדקי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
למה התכוונת?
טלי גוטליב (הליכוד):
אי-אפשר להגיד פה "שהיד". בשבוע שעבר הורידו אותו. אתה לא תגיד "שהיד". אתה לא תגיד "שהיד".
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אזרח ישראלי נרצח.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מה זה נרצח? מי רצח אותו?
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
לפי הקצב הזה אנחנו נגיע, חלילה, ל-530 קורבנות השנה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מה זה שהיד?
טלי גוטליב (הליכוד):
גברתי היו"ר, בשבוע שעבר הורידו אותו מהדוכן, אל תשאירי אותו. אתה לא תגיד פה "שהיד".
היו"ר לימור סון הר מלך:
אדוני, אתה לא תדבר פה על שהידים.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא תגיד פה "שהיד".
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
תגידי לה שתשתוק.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, לא, אתה לא תדבר פה – עוד רגע אתה תרד מהמליאה.
טלי גוטליב (הליכוד):
בשבוע שעבר הורידו אותך על זה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
קודם כול, אל תעירי לי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקראי מה זה. קראתי כבר מה כתוב, רק תקראי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, אתה לא תדבר פה על שהידים.
טלי גוטליב (הליכוד):
אל תדבר אליה ככה. מה אתה מנופף באצבע שלך מול היו"רית? רד.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אל תעני לי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
עוד רגע אני אוריד אותך מהפודיום. אתה תרד. אתה לא תדבר על שהידים.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא תגיד פה "שהיד".
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
את יודעת, אני רוצה לספר לך סיפור.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא לא לא. שהידים לא פה, בבקשה. שהידים לא פה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
את יודעת, טלי, אני אגיד לך דבר מאוד חשוב.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בסדר, אז הוא יסביר למה הוא מתכוון, אבל הוא לא ידבר - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל להסביר את המילה "שהיד". אני קוראת עכשיו, כן.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אין בעיה, אני אסביר. קודם כול, אני מתחיל בסיפור, טלי.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא צריך להגיד לי "טלי", אני לא חברה שלך, אני לא "טלי" בשבילך. אל תקרא לי בשם שלי, אל תקרא לי בשם שלי.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אני דוקטור, לא רופא. ד"ר אחמד רופא. אני דוקטור באקדמיה, קראתי הרבה מאמרים, הרבה מחקרים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
בשבוע שעבר הורידו אותו, הוא עושה את זה בכוונה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
את משהו מיוחד לגמרי, אני עשיתי לך טובה. תצאי החוצה, יש רופא שמתאים לך, תצאי החוצה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אל תקרא לי "טלי". איך הוא מדבר אליי? אל תקרא לי "טלי".
מירב בן ארי (יש עתיד):
די כבר.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
צאי החוצה. די. די.
טלי גוטליב (הליכוד):
אל תקרא לי "טלי", אני לא חברה שלך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז איך קוראים לך?
היו"ר לימור סון הר מלך:
אז אני רוצה לשמוע, תסביר למה התכוונת כשאמרת "שהיד".
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
(אומר בערבית:)
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא תקלל אותי בערבית. הוא מאיים עליי בערבית, הבן אדם הזה. חוצפן.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
תסביר להם בעברית מה זה שהיד, תסביר להם.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
תשמעי, תשמעו, שהיד, קודם כול – יש מישהו שמת בטעות, יש מישהו שמת במלחמה - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
תני לו לדבר.
טלי גוטליב (הליכוד):
שקט.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תהיי את בשקט, כמה את מדברת. אני רוצה להקשיב.
טלי גוטליב (הליכוד):
תהיי בשקט - - - מלטפת תומכי טרור.
מירב בן ארי (יש עתיד):
די כבר. נכון, נכון.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
- - מישהו שמת – כמה? יש לנו שבעה סוגים של שהיד – היא, בראש שלה - - - לא אכפת לי ממנה, שהיא תבין מה שהיא רוצה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אין מה לעשות. זה המושג שאנחנו מכירים כשאומרים שהיד.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אז אתם לא מבינים - - - תלמדו ממנו.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
תחליפו את - - -
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
קודם כול את תנהלי את הישיבה. אין לי בעיה, אני אכבד. תשתיקי אותה קודם כול, שהיא תשתוק קודם כול.
היו"ר לימור סון הר מלך:
טוב, בסדר.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא תגיד שהיד. לא תגיד כאן שהיד.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אוסקוט, אוסקוט.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - -
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
(אומר דברים בערבית:) אוסקוטי.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז בוא תסביר למה אתה מתכוון.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא תגיד שהיד.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
הסברתי והיא הבינה.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא הסברת. לא תגיד שהיד.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אני אומר: אני אגיד בכל זמן, בכל רגע, בכל מקום.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
טלי גוטליב (הליכוד):
אסור להשאיר - - -
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
מה קרה לך? תנהלי אותנו. את פה.
קריאה:
סמיר, תמשיך, אל - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - להגיד שהיד. שבוע שעבר הורידו אותו על זה. הוא עושה את זה בכוונה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אני אגיד לכם למה. לפני שאנחנו ערבים - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
בכוונה אתה עושה את זה. מה אתה חושב שאני לא רואה עליך? רואה עליך מקילומטר.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
נתגבר. למה לא? נתגבר על המזימות שלכם מעל השולחן. כמה גס מצידכם. על התוקפן – התהפכו היוצרות. כמה מילים בערבית ואני אסיים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
טלי גוטליב (הליכוד):
מה זה, מה הוא הכניס את המילה הזאת שוב - - -
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
עוד פעם "שהיד". גברתי היו"ר, הוא לא יכול להגיד. אתה לא תגיד פה שהידים.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
(- - -)
טלי גוטליב (הליכוד):
לא תגיד "שהידים". והם גם לא מעניינים אותך. אתה לא תואם בכלל לחברה הערבית.
קריאה:
- - - צנזורית.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת – חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
בשבוע שעבר הורידו אותו על זה. ואטורי הוריד אותו על המילה הזאת, שהיד. הוא עושה את זה בכוונה. רואה עליך מקילומטר.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
ברא, ברא. אוסקוט.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - שיש לך בחווה, או לאחותך. ברא תגיד לאחותך.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אני לא - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
ברא תגיד לאחותך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מירב, לאיזה שהיד הוא התכוון?
טלי גוטליב (הליכוד):
ברא תגיד לאחותך, לא לי.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
ואללה כן.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא תגיד לי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מישהו שמת גם ממחלה - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, אבל לאיזה שהיד הוא התכוון? מי?
טלי גוטליב (הליכוד):
את עושה לו סנגוריה? באמת. את עושה לו סנגוריה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
טלי גוטליב (הליכוד):
הם עושים את זה בכוונה. הם יודעים שאת זו שתסבירי אותם. למה, מירב? למה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה את לא מדברת יפה? למה את לא מדברת יפה? למה תמיד ההשתלחות הזאת?
טלי גוטליב (הליכוד):
למה? באמת אני שואלת אותך, למה? תומך טרור אומר פה את הדברים האלה, באמת. מה קורה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקראי קצת.
טלי גוטליב (הליכוד):
את מי אתם מלטפים? אני לא מבינה את זה, את מי אתם מלטפים?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כל הזמן רק רעל יוצא מהפה שלך. רק רעל.
טלי גוטליב (הליכוד):
עזבי, העם יגיד את דברו.
קריאה:
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין לך – העם יגיד. איזה עם?
טלי גוטליב (הליכוד):
העם יגיד את דברו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הליכוד יגיד. לא העם.
טלי גוטליב (הליכוד):
העם, העם הנבון והחכם הזה, מאוד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
טוב.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני אתחיל כשתאמרי לי.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגידי, מה את עושה שלוש שנים?
היו"ר לימור סון הר מלך:
את יכולה – סליחה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
היא מפריעה כל הזמן. כשמפריעים לה אז עוצרים את הזמן?
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה. בסדר, אני ביקשתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה את עושה שלוש שנים בכנסת?
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת בן ארי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
חוק אחד לא הבאת.
טלי גוטליב (הליכוד):
כלום, לא מעבירה כלום. מונעת חוקים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כלום את לא מביאה, רק רעל את מוציאה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת בן ארי.
טלי גוטליב (הליכוד):
כלום, כלום אני לא עושה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
היא הפריעה לי. היא לא מפסיקה לדבר.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני לא עושה כלום, שום דבר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני לא אתחיל את הזמן. היא תוכל לעמוד פה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל היא לא מפסיקה לדבר. היא בסדר שהיא מדברת?
היו"ר לימור סון הר מלך:
טוב, תודה רבה. עכשיו היא בזכות דיבור.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן. שלוש שנים בכנסת – חוק אחד לא הביאה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
עכשיו היא בזכות דיבור. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אחד. אפילו הוא כבר הביא לפה יותר חוקים ממך.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני רוצה להדגים לכם למה בזכות יואב סגלוביץ' אני בעד החוק של משה סעדה. בגלל יואב סגלוביץ' – שהיה ראש אגף החקירות, ניצב במשטרה – עבריין. בדיוק בגללך, אדון סגלוביץ', שעמדת פה וצרחת, בגללך אני חושבת שצריך לנתק את מח"ש מהפרקליטות. אני אגיד לך למה. אתה היית ראש אגף חקירות – מה אתה עשית בתור ראש אגף חקירות? אתה ביצעת עבירה פלילית חמורה של שיבוש הליכי משפט - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה את משקרת? מה זה?
טלי גוטליב (הליכוד):
- - ואתה הלכת עם דודי המפכ"ל לאשכנזי - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה הדבר הזה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת בן ארי.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - להזהיר אותו – רמטכ"ל, להזהיר אותו שהולכים לחקור אותו, וגם הולכים - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה את משקרת?
טלי גוטליב (הליכוד):
וגם אמרת לו על מה הולכים לחקור אותו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת בן ארי.
טלי גוטליב (הליכוד):
איזה קטע? את זה אתה עושה כשאתה ראש אגף - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
שומעים פה דברים שקשה לשמוע.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא מפריע לי. - - חקירות. ואתה מכחיש את זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי את בכלל שתדברי על סגלוביץ'? מי את? מה עשית בחיים שלך?
טלי גוטליב (הליכוד):
מכחיש את זה. רק שאשכנזי, הרמטכ"ל, בחקירה שלו, אישר - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי את בכלל שתדברי עליו?
טלי גוטליב (הליכוד):
- - שאתה, סגלוביץ', והמפכ"ל, באתם אליו להזהיר אותו שהולכים לחקור אותו. איזה קטע. אתה עומד כאן, קורא בשמות, אבל אתה ביצעת עבירה חמורה - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה את אומרת שקרים?
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת בן ארי.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - של שיבוש הליכי משפט.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תראי, היא כל הזמן מדברת. לא אמרת לה מילה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בסדר, אבל כשאת דיברת היא - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
לא הפרת אמונים – שיבוש הליכי משפט.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את לא תאשימי את סגלוביץ' בשקרים שלך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת בן ארי.
טלי גוטליב (הליכוד):
ולא רק שאתה עבריין, סגלוביץ', זו לא הייתה פעם ראשונה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה הדבר הזה, תגידי לי?
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה, סגלוביץ', גם לא פתחת תיק לפואד. הייתה לך ראיית זהב ולא פתחת חקירה. כשנשאלת על זה, מה הייתה התגובה שלך? אתה רוצה שאני אגיד לך מה הייתה התגובה שלך? צילמתי אותה בדיוק, שאני לא אתבלבל במילים שלך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי את בכלל שתדברי על סגלוביץ'?
טלי גוטליב (הליכוד):
במילים שלך, יואב סגלוביץ', תגובה: יש להפנות את השאלה לדוברות. עבר זמן רב מאז הפרשה, אינני יכול לזכור את פרטיה. את החקירה של פואד, כאילו שמדובר בעוד איזה תיק שחקרת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי את? מי את בכלל?
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה, בגללך, יואב סגלוביץ', שהיית ראש אגף חקירות, ניצב במשטרה, החלטתי עד כמה קריטי שמח"ש תהיה מנותקת מהפרקליטות. כי בפרקליטות יש לך חברים שמאתרגים אותך. אף אחד לא הורה לחקור אותך, סגלוביץ', עד עצם היום הזה. כבר היית חבר כנסת ביש עתיד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי את? חצופה, הלוואי שישימו לך - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת.
טלי גוטליב (הליכוד):
ולכן בדיוק בגלל זה, אדון סגלוביץ', ההצעה של משה סעדה יצאה גאונית ורבת חשיבות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שיתבע אותך.
טלי גוטליב (הליכוד):
שאומרת שהמחלקה לחקירות שוטרים, שהיום חוקרת שוטרים ושב"כ, תצא מפיקוחה של הפרקליטות ותהיה גוף עצמאי, עם החוקרים והפרקליטים שלה, כגוף עצמאי. רק חבל שלו אני הייתי שרת המשפטים, גברתי היו"ר - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
חס וחלילה. בסיוטים הכי גדולים שלי.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - אני לא הייתי מוציאה מהחוק את הפרקליטים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בעזרת השם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אוי ואבוי.
טלי גוטליב (הליכוד):
כי הצעתו של משה סעדה מלכתחילה הייתה שמח"ש תחקור שוטרים, שב"כ ואת הפרקליטים. אבל הפרקליטים היו מאוד עצובים והם מאוד התנגדו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
נגמר הזמן, נגמר הזמן.
טלי גוטליב (הליכוד):
ובכן, רבותיי הפרקליטים, לא לעולם חוסן. אני גם אגיש הסתייגות בעניין הזה. ואם ידיכם נקיות, ואם אתם כל כך תמי לב, למה אתם חוששים?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
נגמר הזמן.
טלי גוטליב (הליכוד):
למה אתם חוששים שמח"ש תחקור גם אתכם? הרי מי מורה על חקירת מיארה – אתם יודעים מי מורה על חקירת מיארה? מיארה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני גם רוצה חמש דקות דיבור, אני גם יכול?
טלי גוטליב (הליכוד):
מי מורה על חקירת פרקליט המדינה? הם כולם שומרים על כולם. לכן זה יהיה בהסתייגויות שלי. סגלוביץ', תודה רבה. ממך ראיתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הלוואי שהוא יתבע אותך.
טלי גוטליב (הליכוד):
ממך ראיתי. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הלוואי שהוא יתבע אותך. שקרנית.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת מירב בן ארי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אישה שקרנית. את אישה בזויה, בזויה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הנה היא. חברת הכנסת מירב בן ארי, את יכולה לעלות, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי את בכלל? מדברת על סגלוביץ'. מי את?
היו"ר לימור סון הר מלך:
את ברשות – בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מי היא? מגינה על אנסים, מי היא?
טלי גוטליב (הליכוד):
מגינה על אנסים.
קריאה:
למה, למה?
טלי גוטליב (הליכוד):
מגינה על אנסים, סנגורית.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה לעשות? זה התפקיד שלך.
טלי גוטליב (הליכוד):
סנגור. אני גאה בכל ייצוג שלי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אני אתחיל את הנאום שלי כמו בני אדם. תודה רבה, גברתי היושבת בראש. כנסת נכבדה - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
סנגורית, זה מה שאני.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני בכלל לא תכננתי לדבר על זה.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
תצאי, תצאי.
טלי גוטליב (הליכוד):
מטיפה לי על סגלוביץ'.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תצאי, פחדנית. תצאי. בואי שבי פה ותקשיבי.
טלי גוטליב (הליכוד):
תהיי בשקט, ברברית שכמוך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בואי שבי. אל תאיימי עליי עם האצבע שלך.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
על מי את מצביעה, גברת?
טלי גוטליב (הליכוד):
ברברית. את ברברית.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני, בניגוד אליהם, לא סופרת אותך.
טלי גוטליב (הליכוד):
מירב, את מגינה על סגלוביץ' - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני לא מתרגשת, לא מהלק האדום ולא - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
סגלוביץ' עשה את מה - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
עכשיו זה בסדר? כי כשאני אמרתי – אמרת לי להיות בשקט.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת גוטליב, טלי.
טלי גוטליב (הליכוד):
את מגינה על סגלוביץ', הפושע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תעצרי לי את הזמן. תעצרי לי. אני עצרתי כשאמרת.
טלי גוטליב (הליכוד):
הפושע. על מי את מגינה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני לא, לא יעזור לך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת טלי גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
על מי את מגינה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא כל ההופעה הזאת וכל הווסאח שלך.
טלי גוטליב (הליכוד):
תתביישי לך. את תתביישי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני לא רואה אותך ממטר.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה זה ווסאח?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי את? הגנת על אנסים כל החיים שלך.
טלי גוטליב (הליכוד):
מה זה ווסאח?
מירב בן ארי (יש עתיד):
הגנת על אנסים, מה לעשות? זו המציאות.
טלי גוטליב (הליכוד):
מצוין, ברוך השם, אני גאה בכל ייצוג שייצגתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זו המציאות, היא לא נעימה, אבל את הגנת על אנסים. כשיואב סגלוביץ' הקים את 433, את היאחב"ל, כשהיה ניצב במשטרה – היא הגנה על אנסים; כשאני הקמתי מרכזים לנוער בסיכון בנתניה ובהרצליה ונתתי הזדמנות – היא הגנה על אנסים; כשמיקי לוי היה מפקד מחוז ירושלים – היא הגנה על אנסים; מה לעשות? להמשיך? עם כל חברי הכנסת שיושבים פה, אפילו מהקואליציה. היא הגנה על אנסים והם עזרו למדינת ישראל. והעובדה שהיא עולה לפה, ובשיא החוצפה קוראת לסגלוביץ' עבריין – עבריין? מי את בכלל? אני לא מצליחה להבין את זה. שלוש שנים היא יושבת בכנסת, שלוש שנים – חוק אחד למען הציבור?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אפס.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אפס. אפס חקיקה, אפס. כל היום רק רעל, כל היום הסתה, כל היום שקרים. למה, מה עשה לך סגלוביץ'? מה עשה לך? הבן אדם הזה, באמת, כל הזמן עשה טוב. הגן על מדינת ישראל בגופו. באמת. אפשר למתוח ביקורת, אפשר לבוא ולדבר על כל דבר, גם על ניצבים במשטרה – לא חסר, אבל מה זה, לקרוא לו עבריין? מה, לאן צריך להגיע? עכשיו, אני רוצה להגיד משהו אחד: מהרגע שהיא עולה לדוכן אין אפילו, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קצת סטייל, קצת אפילו, אתם יודעים, קצת חן – כלום. היא מפה עולה וטו-טו-טו, וכל הרעש, והווסאח והערבים. די, חלאס, מספיק. למה אי-אפשר להיות קצת בני אדם? מה זה כל הדבר הזה? ועוד לנצל את הנאום כדי להשתלח בסגלוביץ'. איפה הוא ואיפה השר הזה. 106 נרצחים בשנה; כאן כבר מזמן עברנו את ה-300. איפה הוא ואיפה סגלוביץ', שאיחד שישה משרדים, שעשה את תוכנית מסלול בטוח, שאנשים לא פחדו להסתובב בכפר שלהם. אנשים מפחדים. תסתכלו מה אומרים תושבי הנגב על ה"מבצע" בתראבין, על ה"מבצע". תשאלו את אנשי גבעות בר אם הם מרגישים בטוחים. אני אגיד לכם: לא. תשאלו את האנשים בתראבין – שאגב, 60% הצביעו לליכוד בכלל – אם הם מרגישים בטוחים. לא. אז מה היה כל הווסאח הזה עם האוהל ולתפוס ילדים מהמעיל? למה? למה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אומרת מילה אחרונה. סגלוביץ' לפחות תרם למדינת ישראל, בניגוד אליו, ובטח בניגוד אליה. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה שאני אומרת לך לא לדבר איתה, לא לנרמל איתה, היא עומדת פה צורחת. על מה היא צועקת "עבריין"?
היו"ר לימור סון הר מלך:
את יודעת, זו לא הפעם הראשונה היום בערב שנאמר פה הביטוי "עבריין".
מירב בן ארי (יש עתיד):
"עבריין"?
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, כן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל תגידי משפט - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה לא משנה מי ובאיזה הקשר. אני לא הייתי אומרת את זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תקשיבי, אני רוצה להגיד לך משהו. אני במקרה דיברתי על בן גביר, דיברתי עליו, על תראבין. לא אמרתי "עבריין" למרות שלא חסר לי, נכון? לא אמרתי. דיברתי על גבעות בר, על תראבין – ביקורת לגיטימית, נכון? האם אנשים מרגישים בטוחים או לא? אל תעני לי. יכולתי לבוא ולהגיד עליו "עבריין", יכולתי להגיד עליו "עבריין", יכולתי להגיד - - - לא אמרתי את זה. ויש לי מלא ביקורת עליו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, אבל השיח פה - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה אי-אפשר לעלות לדוכן ולהגיד "אדוני היושב בראש", "גברתי", "כנסת נכבדה"? למה? למה? לימור, לא ביקשתי דברים – ביקשתי טיפה חן למקום הזה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, אבל ראיתי, עוד פעם, שזה לא מקפיץ כשמישהו אחד אומר, את זה וכשמישהו אחר אומר את זה - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
כשמישהו אומר לי על ניצב במשטרה, מפקד 433, שהוא עבריין, אז ואללה - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
בסדר, ואצל מישהו אחר משהו אחר מקפיץ.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, עבריין – את יודעת מה, לא אומרים "עבריין", בטח לאדם שהוא לא עבריין לא אומרים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בסדר. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, לרשותך, שלוש דקות. בבקשה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
תודה, גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת. אתם יודעים, יש רגעים שבהם המציאות שלנו והמציאות הפוליטית לא נראית כמו דמוקרטיה אלא נראית כמו סצנה מאיזה סרט, סרט מוזר, סרט thriller, סרט אימה. כשבן אדם אחד עומד במרכז, מוקף באנשים ששותקים, אנשי אמון, שמוכנים לעשות בשבילו הכול. ואני מדברת על זה - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
ששש. אפשר שקט שם בבקשה? תודה. גם בצד השני.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
- - לאור מה שקורה במדינה בימים האלה, כשהקואליציה מקדמת מהלך מאוד מסוכן: ביטול עבירת מרמה והפרת אמונים – של ראש הממשלה נתניהו. פותחים אינטרנט – כל הכותרות של הרבה אתרים רק על זה. ולא מדובר ברפורמה ולא מדובר באיזה תיקון עוול. זה מהלך פחדני ומסוכן שנועד לשרת רק אדם אחד, את ראש ממשלת ישראל, שמואשם בעבירות האלו בתיקים שמתנהלים נגדו. לא מדובר בחקיקה למען הציבור, ולא חסרים נושאים לטיפול למען האזרחים, אלא מדובר בחקיקה למען חסינות אישית נטו. וכשחברי הקואליציה עומדים מסביב שותקים או מצביעים לפי פקודה, הם מפסיקים להיות נבחרי ציבור והופכים להיות חותמת גומי של ראש הממשלה, וזה עצוב. דמוקרטיה לא נמדדת בכוח של ראש הממשלה, אלא ביכולת לבקר אותו, להטיל ספק במהלכים שעלולים לסכן את המדינה. והיום, במקום בלמים ואיזונים, אנחנו רואים פחד, נאמנות עיוורת, ממש עלילה מסדרת מתח בנטפליקס.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אפשר, בבקשה, שקט שם? תודה רבה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
החוק הזה שהקואליציה מקדמת אומר לציבור דבר פשוט ומסוכן: אני, נתניהו, אני מעל החוק, ולמי שיש כוח מותר הכול. ואנחנו כאן כדי לומר בקול ברור: לא נשתוק, ממש לא. ואנחנו לא נצביע מתוך פחד, ולא ניתן להפוך את מדינת ישראל למדינה שבה החוק מתכופף מול אדם אחד. ויש עתיד תעמוד כמו חומה, ותילחם בניסיונות להפוך את ישראל למדינה מושחתת ולא דמוקרטית. נילחם נגד הטירוף הזה בכנסת, ברחובות, בבתי המשפט ונעצור אותו. זו לא רפורמה, זו הפיכה על מלא שתהפוך את ישראל למדינת עולם שלישי, כושלת ונכשלת. הקואליציה הכריזה נגד ישראל דמוקרטית ומתקדמת ואנחנו לא נעמוד מנגד. נילחם כדי להגן על המדינה האהובה שלנו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לרשותך שלוש דקות.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
מי ששואל את עצמו מה קורה מאחורי הקלעים של קפלן בכל מה שקשור לגיוס חרדים, מוזמן להצטרף איתי לקטע ששודר אתמול בפטריוטים על פעילת המחאה שמדברת בזום עם חבריה ומדברת כך על גיוס החרדים. שימו לב: "אחד מהדברים ששמנו על השולחן בשביל לנצח הייתה לפרק את החברה החרדית". לא שוויון בנטל, לא נשיאה בעול, לא אחוות לוחמים. בשיחות הסגורות של קפלן, הם אומרים את האמת, והאמת היא שכל הרעש והצלצולים זה כדי, ואני מצטטת: "לפרק את החברה החרדית". אני ממשיכה: "תראו היום באיזה סכסוכים הם, זה לא קרה מעצמו, שנתיים של עבודה של מכונת רעל" – היא מדברת על עצמה ועל קפלן כמכונת הרעל, זה ציטוט; היא אומרת: אנחנו מכונת הרעל. שנתיים של עבודה של מכונת הרעל מאחורי הקלעים כי בפרונט – גיוס, שוויון. מאחורי הקלעים – פעולות ושיתופי פעולה שפעלו שעות נוספות בבתי הכנסת במדינת ישראל. "עבדנו" – שימו לב לטרמינולוגיה – "בלפרק את היריב". מי היריב? לא חיזבאללה. מי היריב? לא חמאס. מי היריב שצריך לפרק בקפלן? החרדים. בלשבור, כן, בלשבור ולפרק. ואז היא מסיימת: "אחת המטרות הייתה לעשות כאוס ברחוב החרדי". בואו נצרף את הפעלים: לעשות כאוס, לפרק את היריב, לשבור את היריב, לייצר פילוג מכוון, לייצר סכסוכים. המילה לפרק חוזרת פעמיים. את זה אומרת מישהי בתוך מחאת קפלן לחבריה למחאה. תוסיפו לנתון הזה את הסקר שנעשה בערוץ i24 שלפיו 66% ממצביעי האופוזיציה מעדיפים שנתניהו ייפול מאשר שהחרדים יתגייסו, 66% שבסקר אומרים את האמת. ובינתיים ההסתה נגד הציבור הזה שכבר לא יודע את נפשו, שקורס תחת עול כלכלי, שקורס תחת הסתה. ילד בן 14, ילד תמים וטהור בן 14 נדרס בין גלגלי אוטובוס דוהר. התגובות ברשתות, אתם יודעים מה הן הזכירו לי? את איך שהאנטישמים בעולם מדברים על יהודים. ככה אנחנו מדברים על חרדים, כל ההסתה הזו כשמה שעומד בבסיסה זו התנגחות פוליטית. מצאו את החרדים כקלף להפיל ממשלה. לא מעניין אותם גיוס. אם היה מעניין אותם גיוס, הם לא היו עושים הכול כדי שהם לא יתגייסו, הם לא היו עושים הכול כדי לשבור את האמון. יש פה אנשים ש-80 שנה היו רגילים להסדר אחד וביום אחד חייבים לגייס את כולם. הממשלה הזו מצליחה בחוק שקורע אותנו להגיע למעל 20,000 חיילים חרדים בצבא בשלוש שנים. אף אחד מהאופוזיציה לא עשה את זה, גם לא התקרב. ואתם יודעים מה יקרה אם הממשלה שלהם תקרה? אם הממשלה שלהם תתממש, ונתניהו ייפול ותבוא לפה ממשלת שמאל, מה יקרה? אחד לא יתגייס. תוך שנייה הם נותנים – ממשלת הדף הלבן, קחו תחתמו. יונית ודני קושמרו לא ידברו על זה במהדורות, זה ירד מסדר-היום, והנושא היה כלא היה. והחרדים יודעים את זה. ולכן אני אומרת לציבור הימני: החרדים מפגינים פה נאמנות לכל קואליציית הימין. הם משלמים את המחיר, והם לבד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אני קוראת פה לכל סיעות הקואליציה לקום ולעזור ולייצג את קולו של הציבור החרדי. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה.
אושר שקלים (הליכוד):
גלית, יישר כוח.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
דברים חשובים.
אושר שקלים (הליכוד):
כל מילה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לרשותך שלוש דקות.
צגה מלקו (הליכוד):
תודה רבה. גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לאמירה של שקמה ברסלר – אמירות שלא רק מקוממות, אלא חושפות תפיסה מטרידה ומסוכנת לדמוקרטיה הישראלית. כשאדם לא מצליח לקבל את הכרעת העם בקלפי, הוא מנסה להשתלט על הדמוגרפיה, במקום להתמודד עם הדמוקרטיה. כשהיא נשאלה מה הכוונה שלה, היא אמרה: כדי שננצח בבחירות, חייבים מעכשיו להתייחס לדמוגרפיה של החרדים. זה כל כך מטריד ומפחיד. מישהו יקבע כמה ילדים כל אחד יביא לעולם הזה? מישהו יחליט מחר, או עוד מעט, שאולי לא רוצים קבוצה מסוימת – על צמצום ילודה? זה מה שיקרה? זה כל כך מפחיד ומטריד.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
צגה, הם עשו את זה לנשים מאתיופיה.
צגה מלקו (הליכוד):
בדיוק. אני נזכרתי שהעיתונאית גל גבאי חשפה פעם שנתנו, הזריקו אמצעי מניעה אסור לשימוש ליוצאי אתיופיה, לנשים יוצאות אתיופיה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
ועכשיו עושים את זה בנגב. ועכשיו עושים את זה בנגב.
צגה מלקו (הליכוד):
מה הייתה החשיפה? כשזה נחשף אמרו: נצמצם את המספר שלנו. היום, כדי לנצח, כדי שהשמאל ינצח – לצמצם את הילודה של חרדים זה מפחיד ומחריד. אני אומרת לכם, חבריי חברי הכנסת, זה מדיר שינה, זה מסוכן ביותר. מאוד מאוד עצוב לי שכולם שותקים, לא מתייחסים לזה. אנחנו שומעים אמירות שמנסות לקבוע מי צריך להיוולד, מי לא. חרדים – אאוט. חרדים, אתם לא צריכים להביא ילדים, או שאנחנו נקבע בשבילכם כמה ילדים תביאו לעולם הזה. למה? כדי שהשמאל ינצח בבחירות. וזה מסוכן. זה לא שיח לגיטימי, זה לא ויכוח פוליטי – זה התנשאות על ציבור שלם במדינה בגלל שהוא בוחר אחרת, בגלל שהשקפת עולמו שונה, בגלל שאורח החיים שלהם שונה. אז אני אומרת כאן בצורה ברורה: הדמוקרטיה היא לא רק כשהתוצאה מוצאת חן בעיניכם. ושקמה ברסלר, תתרגלי, את לא תקבעי לכל בן אדם איך הוא יהיה. את יכולה לקבוע לעצמך, זכותך המלאה. חרדים יקבעו כמה ילדים הם יביאו לעולם ואיך יהיה אורח החיים שלהם. אנחנו הרוב, למרות שהיא חשבה שהשמאל יעלה לשלטון בדרך הזאת. אני מסבירה לה, לשקמה, בצורה ברורה, שהיא טעתה טעות חמורה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. דברים חשובים. חבר הכנסת אחמד טיבי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תיזהר, לבל יורידו אותך. יש מילים שאסור להגיד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון, אם הוא יגיד שהיד עכשיו הוא ירד.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא, את שאלת מה זה שהיד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא לא לא. אני הבנתי בדיוק למה הוא התכוון עכשיו, ואם אתה תאמר את זה עוד פעם, אתה תרד.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא. יש במורשת שלנו כמה מקרים של מוות. מוות בטביעה זה שהיד; מוות בתאונת עבודה זה שהיד; למשל, שלושת הנרצחים בביר אל-מכסור, קוראים להם "שהיד של כיכר הלחם", כי הם נרצחו תוך כדי עבודה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אני יכולה להגיד משהו? בקונוטציה של האוזן הישראלית - - -
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
בדיוק, אני אתייחס לזה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אני מבינה את הסמנטיקה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני מקבל את ההערה, ואני רוצה להסביר אותה. אני אסביר לך משהו שאת לא ידעת.
טלי גוטליב (הליכוד):
הם בכוונה עושים את זה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
את יודעת, חברת הכנסת - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
בכוונה - - -
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא, לא בכוונה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אל תדאגי. אם הוא יתייחס לשהיד שהוא זה, הוא לא יהיה פה. הוא ירד - - -
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
את יודעת – אל תפריעי לי, גברתי – את יודעת שלחייל הדרוזי יש בית השהיד הדרוזי, במימון משרד הביטחון?
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
קוראים לחיילים הדרוזים שנהרגים "השהיד הדרוזי". מי מממן אותו? משרד הביטחון של מדינת ישראל.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני לא מאמינה לו למילה. למילה לא. למילה לא.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
עדיין אני אומרת שזו מילה מאוד טעונה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אז הסברת מה המרווח? מה המרווח? זה גם דברים חברתיים - -
טלי גוטליב (הליכוד):
אז למה הוא קורא לחייל דרוזי שהיד?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - תאונות - -
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה גם קורא לחייל דרוזי שהיד. שקרן - - - באמת.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - או משהו, שהוא נהרג על לא עוול בכפו.
טלי גוטליב (הליכוד):
באמת. אתה לא קורא - - -
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
זה נקרא קורבן, שהיד, על לא עוול בכפו, בכל התחומים.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
סמנטית אני מבינה. סמנטית אני מבינה. עדיין.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - על האזרחים שלכם.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא הכול, לא הכול - - -
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
יש פה משפחות שהתפוצצו בגלל שהידים, שמתו בגלל שהידים.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא על זה דיבר סמיר.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אני יודעת. המילה שהיד – תשתמשו במילה אחרת.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אבל סמיר דיבר על מישהו שנהרג כשפתח את הדלת. זה נקרא קורבן.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא לא נהרג כשהוא פתח את הדלת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא נהרג כשהוא פתח את הדלת.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא רץ לעבר השוטרים, הוא רץ לעבר השוטרים.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
הוא פתח את הדלת – ירו בו כדור בחזה.
טלי גוטליב (הליכוד):
יש את הסרט.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
זה נקרא קורבן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא, לא, הוא לא תקף את השוטרים שלנו. נכון.
טלי גוטליב (הליכוד):
שקרן.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
זה לא נכון, את מטעה את הציבור. הוא נחקר במח"ש והוצא לחופשה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כמו שאני הטעיתי את הציבור על מה שנעשה ביפו, וראינו מה היו התוצאות של זה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
והוא לא במשטרה כיום. זה אחד.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אני מבינה. עדיין בישראל זאת אותה קונוטציה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
ולכן אני מבין את הבורות הישראלית או את האי-רצון להבין. מי שרוצה שנסביר לו, אנחנו מסבירים לו. את יודעת שבקול ישראל בערבית – עכשיו בקול ישראל בערבית גם לחיילים יהודים שנהרגים קוראים שהיד? אתם יודעים את זה?
טלי גוטליב (הליכוד):
רע מאוד. רע מאוד. תפסיק לשקר, תפסיק לשקר.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
חיילים יהודים שנהרגים, בקול ישראל בערבית קוראים להם שהיד.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אנחנו לא צריכים את הטובות האלה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אף אחד לא קורא להם שהיד.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
זה עדיין, זה עדיין - - -
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
גנבתם אפילו את הביטוי הזה. שדדתם את הלינגוויסטיקה שלנו.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
זה לא - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
תפסיק לשקר. די, די, די.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה? למה? מה העניין?
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
גנבתם את התרבות.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
חבר הכנסת טיבי, הישראלי הגנרי לא יודע את זה.
טלי גוטליב (הליכוד):
די כבר. די.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אז אפשר לבוא לקראתו ולהשתמש במילה אחרת.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לכן לפחות תקשיבו כשאני מסביר, זה הכול.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא נקשיב לך כשאתה מסביר.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
- - -
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
את יכולה להגיד: לא רוצים לשמוע בכלל.
טלי גוטליב (הליכוד):
אין לך טיפת חינוך.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
או המילים "אללה אכבר", למשל.
טלי גוטליב (הליכוד):
אין עליך - - -
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
כשאת שומעת את המילים "אללה אכבר" - -
טלי גוטליב (הליכוד):
גם את זה אני - - -
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
- - את אומרת: אוה, זה פיגוע. וזה לא פיגוע.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא תגיד "אללה אכבר". זה תמיכה בטרור להגיד "אללה אכבר".
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אנחנו אומרים – כשעולים לתפילה, אומרים "אללה אכבר".
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא תגיד כאן "אללה אכבר".
היו"ר לימור סון הר מלך:
אתה חושב שכולם מטומטמים. אתה עוד רגע תרד מהמליאה.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא תגיד כאן.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אתה חושב שכולם מטומטמים. עוד רגע אני אוריד אותך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה? למה?
קריאות:
- - -
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אללה אכבר. אל תפריעי לי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אתה אל תגיד לי אל תפריעי לי. נגמר לך הזמן, תרד מהמליאה.
טלי גוטליב (הליכוד):
רד, רד.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא, אל תפריעי לי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה להוריד את חבר הכנסת טיבי מהמליאה. בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא יורד. הוא יורד. אין צורך.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
להוריד את חבר הכנסת טיבי מהמליאה, בבקשה.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
לא כולנו מטומטמים, רק חלק. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגידי, את יושבת-ראש - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת בן ארי, אל תפריעי לי, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל את היושבת-ראש.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון, אני היושבת-ראש, ולכן יש לי את הסמכות להוריד ולהעלות את מי שאני רוצה. תודה.
קריאות:
לא, לא.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אמרתי, כולם פשיסטים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
יש לי את הסמכות.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
לא, אין לך את הסמכות. אין לך את הסמכות הזאת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
במיוחד את מי שמדבר על הלוחמים שלנו ועל השוטרים שלנו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה הוא אמר? מה הוא אמר? הסביר את המילה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
יש את תקנון הכנסת. לא כל מה שבא לך.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
בבקשה. בבקשה. חבר הכנסת שקלים, לרשותך שלוש דקות. כל מי שיפריע עכשיו, אני קוראת אותו בקריאה ראשונה.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אז בואו נצא לבחירות מחר בבוקר ונראה מי לא - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה? היא כל הזמן מדברת.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
היא כל הזמן מדברת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת להב הרצנו, קריאה ראשונה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
בואי נצא לבחירות עכשיו. עכשיו. אני?
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת להב הרצנו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
אדוני היקר, אני אמרתי שעכשיו אני מעירה, ואני בקריאה - - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת עופר כסיף, קריאה ראשונה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
למה את לא מעירה לה? למה את לא מעירה לה?
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת עופר כסיף, קריאה שנייה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
יופי, עם כל הכבוד - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת עופר כסיף, קריאה שלישית. צא החוצה. להוציא את חבר הכנסת כסיף החוצה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
- - - לנצח. לנצח - - - כהניסטית ארורה.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא קורא לך "כהניסטית ארורה" - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת כסיף, החוצה.
(חבר הכנסת עופר כסיף יוצא מאולם המליאה.)
טלי גוטליב (הליכוד):
"כהניסטית ארורה" הוא אומר לה. אין להם בושה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אין כללים בבית הזה.
אושר שקלים (הליכוד):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, איזה כיף שיש ליכודיאדה. אני שומע בשבוע האחרון הרבה לגלוגים על הליכודיאדה שלנו כמפלגת הליכוד.
גלעד קריב (העבודה):
- - -
אושר שקלים (הליכוד):
אז לכל אותם מקטרגים יש לי לומר דבר פשוט: הקנאה אוכלת אתכם.
גלעד קריב (העבודה):
לא.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת קריב.
אושר שקלים (הליכוד):
הרי אני בטוח שגם אתם הייתם רוצים שאירוע כזה יהיה אצלכם, אך לצערכם, אתם כלל לא רלוונטיים לציבור, מפני שכל מה שאתם מציעים זה פילוג ושנאה. אבל אתה יודע מה? בכל אופן, עבור מי שבאופוזיציה ובכל זאת היה רוצה ליטול חלק באירוע, החלטתי להציע לכם את הליכודיאדה האלטרנטיבית, הלוא היא הלפידיאדה, או האנרכיסטיאדה, שתתקיים אולי באחד מהמלונות בתל אביב. אז בתפקיד מפיק האירוע ימונה כנראה מר נפתלי בנט, הנוכל הפוליטי. הרי הוא, מה הוא יעשה? הוא יזמין את כל החדרים במלון, יתחייב לארוחות גורמה, כולל תוכנית אומנותית, ובסוף הוא יברח ולא ישלם שום דבר, כפי שעשה במקרים נוספים. אופציה נוספת זה שבנט יהיה בכלל מנהל צוות הבידור, הוא זה שייזום תוכניות מצחיקות ולא רלוונטיות, ואולי גם יבקש לחלק מיליון שקל לכל משתתף. אופציה נוספת למנהל צוות הבידור הוא ראש האופוזיציה לפיד. ופה, במקרה שלו, לא צריך לפרט, הוא רגיל לספר הרבה מאוד בדיחות. מה גם שהוא רגיל לרוטציה עם בנט. נמשיך לאירוע הלפידיאדה, או בשמו: "קח אותי, יאיר". אז נראה את חברתנו MBA, המכונה מירב בן ארי, בתפקיד המלצרית המזמרת בלובי, כפי שיאיר אוהב ורגיל ממועדון הגנקי. וכמובן המצטרף החדש, מר נועם תיבון – הוא יהיה הדורמן, שכן הוא תפס טרמפ על חברי יש עתיד.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
גיבור ישראל, שירד ב-7 באוקטובר לעוטף ונלחם נגד מחבלים. איך אתה לא מתבייש?
אושר שקלים (הליכוד):
ונעבור לחברתנו - - -
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
איך אתה לא מתבייש לדבר ככה על גיבור ישראל?
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אתה בקריאה ראשונה.
אושר שקלים (הליכוד):
נעבור לחברתנו נעמה לזימי, היא תהיה אחראית – על מה, נראה לך? על האש, על האש ועל המנגל. רק זהירות, נעמה, בבקשה לא להצית את המלון. יושב פה גם חברי היקר סימון דוידסון. כמי שבא מעולם השחייה, סימון – ואתה יודע שאני אוהב אותך – אתה תהיה - - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
מציל.
אושר שקלים (הליכוד):
המציל, בדיוק. ועם קולך המיוחד אפילו לא תצטרך משרוקית.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אם תטבע, אפילו אותך אני אציל.
אושר שקלים (הליכוד):
יאיר גולן, מה אתם מציעים שהוא יהיה? יאיר גולן יהיה הקב"ט. למה? כי במידה ומישהו מערוץ 14 ירצה להיכנס, הוא יוכל לסרב ולא להכניס אותו. ונקנח במנהל מזון ומשקאות, מי אתם חושבים, לדעתכם? מר מנסור עבאס, המוציא והמביא בממשלת השינוי הקודמת, זה שהיה אחראי על כל הקומבינות, הצ'ופרים והקופונים. אז חברים, בואו רגע נהיה רציניים. בתור איש ליכוד ותיק, אני גאה להיות שייך למפלגת הליכוד, מפלגת העם, שהיא מפלגה דמוקרטית, מפלגת השלטון, מפלגה חיה, תוססת, מחברת, בצד הנכון של עם ישראל. וכן, יש אצלנו פריימריז, ואנחנו גאים בזה. והפריימריז, רק שתדעו, מחברים את נבחרי הציבור ואת הפעילים ואת חברי המפלגה ישירות אל הציבור. תלמדו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אושר, אפשר לקבל את הנאום? זה היה נאום מופלא. אני רוצה – נאום מופלא, עשוי היטב, תחביר נהדר.
אושר שקלים (הליכוד):
התלבטתי בקב"ט, בינך לבין יאיר גולן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תצלם את האירוע הזה, אושר.
קריאות:
- - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, לרשותך שלוש דקות. בבקשה, שקט במליאה. תודה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. האמת, אני לא יודעת ממה להתחיל. התכוונתי לדבר על משהו ספציפי, משהו אחר, אבל אתה עשית לי מה-זה חשק. אני, כאחת שבאה מהשטח, הרבה שנים בתוך חולון, מכירה את כל סניף הליכוד המקומי, גם את חלוקת הכוחות שם, את כל האנשים. כשמישהו מדבר איתי על פריימריז בליכוד, חוץ מצחוק אין לי שום דבר אחר. אני אגלה פה סוד, לי היו אנשים שאני פקדתי, בליכוד ובסניף הליכוד. היום בסניפי הליכוד יש אנשים שבכלל לא קשורים לליכוד, הם מש"ס, הם מאגודה, הם כוחות אחרים. אין קשר בין הליכוד ומה שקורה שם. איך מתנהלים פריימריז בליכוד – אל תספרו לי, אני יודעת בדיוק על כל קבלני הקולות, על כל האנשים – תן לי, קח לי, יש לי 20, יש לי 30, מי שיש לו 100 הוא כבר מלך. אם למישהו יש 100 קולות והוא מרים טלפון – לא, עונים לו לפני שבעצם הוא מתקשר. אז לדעתי, היום בליכוד, היחידה באמת שלא צריכה דילים ולא צריכה את כל הסמטוחה הזאת, ומתנהלת עם ביקורת, אבל היא מתנהלת כפי שהיא מתנהלת ולא רואה אף אחד בעיניים, זו טלי גוטליב. כל השאר מתחנפים לאותם פעילים, לאותם אנשים. אני לא אגיד שמות. אנחנו מכירים את האנשים האלה, אושר. אנחנו מכירים את השמות האלו, הם היו לפני 20 שנה, הם עדיין מחזיקים את הכוחות האלו בליכוד, והקשר ביניהם ובין הדמוקרטיה והליברליות והליכוד והחיבור לעם לא קיים. יש קשר לג'ובים, יש קשר להשפעה, יש קשר לתפקידים. לשאר הדברים אין קשר. מאיר, גם אתה היית ראש עיר, אתה יודע איך זה עובד. אגב, הכוח המוביל היום בליכוד בהרבה מאוד ערים זה דווקא ש"ס, כי הם יודעים לעשות מפקד טוב מאוד, ויודעים גם להביא אנשים לקלפי. אז אל תספרו לי. אבל אני רציתי לדבר על הנגב. ראיתי עכשיו סרטון של ראש הממשלה מהשבוע שעבר. הוא עלה לנגב ואמר: נחזיר את המשילות לנגב. רגע, כמה זמן אתה ראש הממשלה? כמה זמן? על זה רצתם בבחירות. אגב, גם אתם, על זה עשיתם קמפיין, לרוץ על המשילות בנגב. השר לביטחון לאומי כבר שלוש שנים שר לביטחון לאומי. עכשיו הוא רוצה להחזיר משילות לנגב? חבר'ה, נו, קצת צניעות. על זה נבחרתם, על זה הרמתם דגל. עכשיו להגיד: עכשיו אנחנו נעשה את זה? בשנת בחירות? כי מה שלא עשינו שלוש וחצי שנים, עכשיו נעשה? בוא, כולנו אנשים אינטליגנטים, ואתה יודע, גם עם זיכרון.
היו"ר לימור סון הר מלך:
גם לנו יש זיכרון.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אז באמת, מה שלא עשיתם כנראה אתם כבר לא תעשו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כן, גם אנחנו מכירים זיכרון של הבטחות שלא קוימו. תודה רבה, חברת הכנסת.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אז אל תעלו דברים מגוחכים. אושר, אתה תצטרך לעבוד מאוד קשה בפריימריז.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
מאיר כהן (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אושר לא פה – אני רק רוצה להגיד, אני משער שהוא שומע. אושר, אני מלא גאווה, באמת מלא גאווה על אנשי יש עתיד ועל החברים שלי – 24 ח"כים מהטובים ביותר. אני חושב שגם אתה רואה אותם, כולנו רואים אותם, בוועדות, וגם כשהם מתווכחים איתכם – אתם יודעים שהם חרוצים ואתם יודעים שהם הטובים ביותר. צר לי שעולה כאן חבר כנסת ומגחך על חברי כנסת אחרים, מה שאנחנו לא נעשה לעולם. על מירב בן ארי אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה להגיד, אבל מירב בן ארי היא פרלמנטרית מצוינת, חרוצה. אתה מתווכח איתה, אבל אנא מכם, כשאתם עולים לכאן, תשמרו, תשמרו קצת על לשונכם. עכשיו, אני שואל את חבריי מהליכוד, מה, באמת כולכם חושבים שאין מדינה ביום שאחרי? אני רואה את בליל החוקים המוטרפים האלה, כולל החוק הזה, שעולה לכותרות היום. מה, אתם לא מנסים לחשוב מה יקרה מחר? הכול משרת את הוויכוח? הכול משרת כאן ועכשיו? הכול משרת אג'נדה שאתם בעצמכם לא מאמינים בה? שימו לב מה חלק מכם עושים – מכפישים את שופטי המדינה הזאת, מכפישים את היועצת המשפטית, מכפישים את עמית, ואחרי שאתם משחירים אותם אתם מתחילים לצעוק: הצילו את המדינה מהם. איך אפשר, איך אפשר לעשות את זה? אני מאמין שבתוך תוככם אתם מבינים שמדינה דמוקרטית היא לב – הנשמה של המדינה הזאת. לא תהיה מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית אם אנחנו נמשיך בהרס הזה. כמה אפשר לגחך על בתי המשפט שלנו? כמה אפשר להפוך אותם לאויבי העם? איך אפשר לשמוע שר משפטים במדינת ישראל קורא לא להקשיב לבתי המשפט? אלוהים, אתה שר המשפטים. ואני פונה מכאן לכל מי ששומע וכל מי שרואה והוא איש ימין: להיות אנשי ימין זה, כן, גם להיות דמוקרטיים ולכבד את החוק ולכבד את בתי המשפט, ונמשיך להגיד לכם את זה כמה שצריך. כי בסופו של דבר גם אתם מאמינים בזה, וצר לי שאתם נותנים לעשבים שוטים לעלות ולהרוס את המדינה הזו. תודה. סליחה שהארכתי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, לרשותך שלוש דקות.
גלעד קריב (העבודה):
גברתי היושבת-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, ראשית, אני חייב לומר, גברתי היושבת בראש, שאכן יש לך סמכות, אבל סמכות צריכה להיות מופעלת בהתאם לכללים, ובבית הזה - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
אל תחנך אותי.
גלעד קריב (העבודה):
אני אומר מה שאני רוצה כאן - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
בסדר, אל תחנך אותי. אתה מתייחס אליי, אז אתה תקבל תשובה.
גלעד קריב (העבודה):
גברתי, הכול בסדר, לא על חשבון הזמן שלי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון.
גלעד קריב (העבודה):
גברתי, לא על חשבון הזמן שלי. את יכולה להגיב אחרי זה, הכול בסדר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
נכון, אבל אני מנהלת את המליאה, ואתה מתייחס אליי אז אתה - - -
גלעד קריב (העבודה):
הכול בסדר, ועדיין.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אתה בחרת.
גלעד קריב (העבודה):
נכון. הסמכות שלך היא לא לעשות ככל העולה על רוחך, לא לסתום את הפה לחברי האופוזיציה, יש כללים בבית הזה, הם כתובים, אני יכול גם להעביר לך אותם. ובסופו של דבר, הניסיון להשתיק את חברי האופוזיציה לא יצלח. אני מבקש להודות לחבר הכנסת אושר שקלים ולחבריו בליכוד שהחליטו להמחיז בעבורנו את משמעות הביטוי העברי "לרקוד על הדם". טוב שהם הראו לנו, או המחיזו לנו, או המחישו לנו, בצורה באמת שובת לב את הביטוי לרקוד על הדם. אגב, כנראה אושר שקלים לא קיבל עדכון שמנכ"ל הליכוד שלח היום מכתב שדורש לנתק כל קשר בין הליכודיאדה לבין מפלגת הליכוד. נפלאות דרכי מפלגת השלטון שלנו. עכשיו, לחוק שאנחנו עוסקים בו – מכיוון שמדובר בחוק מאוד מסוכן, והוא חוק מובהק של הפיכה משטרית. מח"ש זקוקה לרפורמות גדולות, בראש ובראשונה לתוספת של חוקרים ולסיום התופעה הזו, שמח"ש משאילה חוקרים ממשטרת ישראל, מכיוון שאין לה מספיק תקנים ואין מסלולי קידום, ומי שבאמת רוצה לטייב את מח"ש היה משקיע את זמנו בעניין הזה. אבל חבר הכנסת סעדה לא רוצה לחזק את מח"ש, הוא רוצה לנקום במח"ש, הוא רוצה להפיל את מח"ש, הוא רוצה להפוך את מח"ש לעוד זרוע של הדרג הפוליטי בהשתלטות על מערכת אכיפת החוק. איך יודעים? כי די להסתכל בוועדת האיתור שתקבע מי יהיה ראש מח"ש: ראש הוועדה – מנכ"ל המשרד, משרת אמון של שר המשפטים; השני – עורך דין, שמי ממנה? שר המשפטים; עוד עורך דין, שימונה על ידי המנהל הכללי של המשרד, שמונה על ידי שר המשפטים; ואז עוד שני נציגים של נציבות שירות המדינה, כשהקואליציה מקדמת פה חוק להשתלטות גם על הליכי מינוי נציב שירות המדינה. בקיצור, עוד זרוע פוליטית להשתלטות על תהליכי החקירה וההעמדה לדין במדינת ישראל. זו המטרה של החוק הזה. אין בחוק הזה שום בשורה לאזרחים שנתקלים באלימות מצד שוטרים, אזרחים ששייכים למחנה השמאל והימין, יהודים, ערבים, כולנו מכירים את התופעה, שדורשת טיפול. חוק של הפיכה משטרית, חוק של נקמה אישית של חבר הכנסת סעדה, חוק שכולו מריח ומסריח מהפיכה משטרית.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, התקיפה הברוטלית אתמול של לוחמי צה"ל מחטיבת חשמונאים בלב ליבה של מדינת ישראל זאת חרפה מוסרית, שמתרחשת במשמרת של ממשלה שמגבה משתמטים. חיילים במדים ניצבים מול אויב מבית, מותקפים באלימות על ידי חבורת פורעי חוק, שמתנהלת בעזות מצח, באין מפריע. שתיקת הכבשים של הקואליציה והיעדר גינוי מיידי וברור לתוקפנות כלפי לוחמי צה"ל – זה מקומם, וזה לא בחלל ריק. עצם העובדה שעד לרגע זה לא מצאו לנכון שרים בממשלה, חברי כנסת מהקואליציה ורבנים בכירים, להתנער ולגנות את האירוע המחפיר הזה, זה לא "צדק צדק תרדֹף", זאת מדיניות מעוותת. ממשלה שמציבה פורעי חוק מעל החוק היא ממשלה שנותנת אור ירוק לתוקפנות. מי שמרים יד על לוחם צה"ל צריך להיעצר במיידי ולעמוד לדין. אתם מעדיפים שלמות קואליציה על פני שלומם של חיילי צה"ל. אתם קואליציה אנטי-ציונית שממלאת פיה מים, כי אתם שבויים של עבריינים משתמטים. זה לא רק רופסות וחוסר תפקוד, זאת פשיטת רגל מוסרית. מכרתם בזול את הערכים הכי בסיסיים של החברה הישראלית בכך שאתם מקדמים על סטרואידים חוק השתמטות בשעת מלחמה. זאת ממשלה שמביאה על סטרואידים את הפירוק של החברה הישראלית. לעד אתם תהיו ממשלת "נמות ולא נתגייס", לא פלא שלכאן הגענו. ממשלה שבוחרת פעם אחר פעם – לגנות את המשתמטים ולהפקיר את המשרתים, להפקיר חיילי צה"ל, צריכה להבין שהשטח מתרגם את זה למציאות ולאנרכיה. אני מודיעה לכם מכאן, על זה לא נעבור לסדר-היום, לא נשתוק. אני בוחרת לקרוא מכאן, מעל בימת הכנסת, ליושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, לעצור לאלתר – עצור את הדיונים מחר על חוק ההשתמטות – ולכנס ועדה משותפת, גם ועדת החוץ והביטחון וגם הוועדה לביטחון לאומי, על מנת לעמוד מקרוב על האירוע אמש, ולספק תשובות לאזרחי ישראל – איך יכול להיות שחיילים על מדים לא יכולים להסתובב בבני ברק, לא יכולים להסתובב במאה שערים באין מפריע. זה תוך תוכה של מדינת ישראל. אזרחי מדינת ישראל חייבים לדעת שהכנסת הזאת עומדת מאחורי חיילים לובשי מדים. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת דיסטל, את היית שרה בממשלה, אני רוצה לדעת – למיטב ידיעתך, מותר לשרים לכהן בתפקידים ציבוריים אחרים בתקופת כהונתם בממשלה? לשאול אותך שאלה. אני לא כיהנתי כשר, את כן. למיטב ידיעתך והבנתך – לא, נכון? למה אני שואל את זה? כי מסתבר שעידית סילמן מכהנת כחברה בוועד המנהל של עמותה, ובמקרה אותה עמותה מקבלת מיליוני שקלים מהממשלה. למה אני אומר את זה? כי אותה עידית סילמן מסרבת להשיב לפניות של הייעוץ המשפטי לממשלה, שמבקש לדעת למה היא לא הצהירה על זה במסמך ניגוד העניינים שהיא הגישה, ואיך יכול להיות ששרה בממשלה, שכפי ששמענו כאן, אסור לה לכהן בתפקיד ציבורי כלשהו, בין אם בשכר ובין אם לא בשכר, מכהנת בתפקיד בניגוד לחוק. אבל סילמן מתעלמת. במקרה, אותה שרה מעדכנת ראשי ערים על זכיה בקולות קוראים ממשלתיים, בכספים ממשלתיים, דרך ראשי סניפים של הליכוד. כך קרה ברעננה: עיריית רעננה זכתה בקול קורא לערים שקטות, פרויקט ממשלתי שלצידו הרבה כסף ממשלתי שנועד לוודא שיהיו ערים שקטות. יש פרסומת עכשיו בטלוויזיה על זה. ראש העיר גילה שהעירייה זכתה בקול הקורא – איך, מיקי לוי? דרך ראש הסניף של הליכוד ברעננה, שוב, בניגוד לחוק, תוך דריסת המינהל התקין – שתי עבירות או חשדות שנופלים תחת הסעיף של מרמה והפרת אמונים. והפלא ופלא, סיעת הליכוד מבקשת לבטל את הסעיף של מרמה והפרת אמונים, כך שההתנהלות המושחתת לכאורה של השרה עידית סילמן תוכל להימשך ללא מפריע. אני שואל את עצמי כחבר כנסת איך כל צעד שאני עושה בבניין הזה משפיע לטובה על אזרחי ישראל. אני רוצה לשאול אתכם, את אזרחי ישראל: האם ביטול מרמה והפרת אמונים יוריד את יוקר המחיה? האם ביטול מרמה והפרת אמונים ישפר את הביטחון האישי ברחובות? האם ביטול מרמה והפרת אמונים ישפר את ביטחון ישראל? ראוי שכל אדם בישראל ישאל את עצמו איך הצעד הזה של ביטול סעיף מרמה והפרת אמונים ישפר את החיים של כל אחד ואחד מאיתנו. התשובה היא שככל הנראה זה לא ישפר את החיים שלנו אלא רק ירע אותם. תחשבו טוב, אזרחי ישראל, למי יש אינטרס לבטל את סעיף מרמה והפרת אמונים, להפוך את היכולת לרמות ולהפר אמונים לחוקי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני רואה בגיחוך חברי כנסת מהקואליציה שעולים כאן על הדוכן ופשוט מראים את הבורות שלהם בהיסטוריה הפוליטית וגם בהיסטוריה של הבית הזה. חבר'ה, לפחות תלמדו קצת – תלמדו את ההיסטוריה של הכנסת, תלמדו היסטוריה של ממשלות קודמות, תלמדו גם היסטוריה של המפלגה שלכם. אני לא אתחיל עכשיו, אין לי זמן בשלוש דקות להסביר למשל מי עשה את תוכנית ההתנתקות, מי שחרר את סנוואר, מי עשה עסקאות ומי עשה את ואי פלנטיישן. חבר'ה, זה ראש הממשלה שלכם, זה ראש המפלגה שלכם, אז תלמדו קצת לפני שאתם עולים כאן ומתחילים פה לצעוק: ימין, ימין, ימין. לא יזיק לכם קצת ללמוד. אני מניח שהגעתם כבר לגיל שקשה ללמוד היסטוריה, אז אני רוצה לתת לכם תמונה של העתיד, אולי ננבא את העתיד, מה יהיה פה בשנת 2027; אני מקווה שזה יהיה לפני, אבל זה תלוי כמובן בבחירות, אבל בואו נצא מנקודת הנחה שהבחירות היו בסוף 2026 וב-2027 אנחנו נקים פה ממשלה ציונית. אנחנו נשנה את כל מה שאתם עשיתם. אתם דרדרתם את מדינת ישראל בכל ההיבטים – גם בהיבט הביטחוני, גם בהיבט הכלכלי, בהיבט החברתי. הביטחון האישי הידרדר לרמה כזאת שאנחנו נצטרך לתקן. ואז אתם תשבו באופוזיציה, בעזרת השם, אתם תשבו בשנה הבאה באופוזיציה, וכל נתון של 2027 שיתפרסם, אתם תצעקו שזו הממשלה שלנו. לא, זה יהיה של הממשלה שלכם, כי נתון של 2027 מתייחס לשנת 2026, לשנת 2025, לשנת 2024 ואפילו לשנת 2023, כי אתם בארבע שנים הצלחתם להביא את מדינת ישראל לשיא שלילי בכל הזמנים: 90,000 אזרחים עזבו את מדינת ישראל רק בשנת 2025. מדובר על אנשים של הייטק, אנשים צעירים עם השכלה, רופאים. אנשים לא רואים בישראל את הבית שלהם. ואתם באים לפה, וראש הממשלה עומד כאן בדיון 40 חתימות, מנפנף פה ואומר: זה אוקראינים שעלו. לא, אדוני ראש הממשלה, זה לא אוקראינים. זה אזרחים שכנראה בוחרים במודע לעזוב את המדינה, ואלה אנשים שאנחנו נחזיר לפה, בגלל שאנחנו נקים ממשלה ציונית. מי שעומד כאן על הדוכן ומצדיק את הסיסמה "נמות ולא נתגייס" הוא לא ציוני, הוא אנטי-ציוני. אין לו שום מקום בממשלה הציונית שאנחנו נקים. ומי שעומד כאן ואומר: אנחנו צריכים להבין אותם – לא, לא צריך להבין אותם, כל אחד צריך להתגייס. אחרי 7 באוקטובר כולם צריכים לעמוד מתחת לאלונקה, ומי שלא רוצה – שישלם את המחיר. שגם לא יצביע בבחירות. מי שבוחר להשתמט מהשירות הצבאי, לא זכאי לקבל את השירותים של המדינה. ודרך אגב, הציבור של הציונות הדתית, הציבור ששילם את המחיר הכי יקר, אם אתם בציונות הדתית – אני מדבר על המנהיגים של הציונות הדתית – לא תתעשתו ולא תבינו שהציבור שלכם קודם כול דורש שוויון בנטל, יש סיכוי שאתם גם לא תעברו את אחוז החסימה. תודה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח. חבר הכנסת ירון לוי, לרשותך שלוש דקות.
ירון לוי (יש עתיד):
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני אעשה את זה ממש בקצרה, כדי לא לגלוש. אני לא נוהג להתעסק כאן בדברים שחברי כנסת מדברים מכאן, אבל עלה אחמד טיבי ואמר "אללה אכבר", "אללה אכבר", וזה אלוהים גדול. אבל כשהוא אמר את זה, ברצף הפעמים כשהוא אמר את זה, הוא צריך רק להגיד שגם ב-7 באוקטובר אנחנו שמענו לפני מעשי הרצח "אללה אכבר". ואפשר להגיד שזה לא אותו אלוהים גדול שלך, אחמד טיבי, ושל הרוצחים הנאצים של 7 באוקטובר, ואלה הדקויות הקטנות האלה של ללכת על החבל הדק הזה כדי לעורר לנו את הרגש ככה ולהדליק את המקום הזה. אני חושב שהיה שווה לעשות את ההבדל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה על הדברים האלה.
ינון אזולאי (ש"ס):
- - -
ירון לוי (יש עתיד):
סליחה? אם יוני לא יפנה לי את הגב, הוא ישמע אותי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני עוצרת את הזמן.
ירון לוי (יש עתיד):
מישרקי, עכשיו אתה גם אמור לשמוע את זה, גם לך יש חלק בזה. היום בוועדת הבריאות אנחנו דיברנו, היושבת בראש, גם יושבת-ראש הוועדה, על השב"ן – לפני שבועיים היה דיון והובטח לכם שמשרד הבריאות יעצור את זה עד שהוא יפרסם את כל הדברים שהוועדה ביקשה. והמשרד אמר, סמנכ"ל משרד הבריאות ליאור אמר, שהוא לא יחתום והשר לא יחתום. והיום בדיון אנחנו הבנו שחתמו – חתמו על זה והולכים להוריד את החזר סל ההיריון, התפתחות הילד, שזו רפורמה מקבילה, קלינאי תקשורת, רכיבה טיפולית, שחייה טיפולית, ספורט טיפולי ועוד. כל זה הולך לרדת. עכשיו, אני בא ושואל: אנחנו יושבים בוועדה, מקיימים דיונים שעות על גבי שעות, מבטיחים לנו דברים, ובסופו של דבר היום גילינו שאנחנו תפאורה. משרד הבריאות, מישרקי, עושה מה שהוא רוצה. בעוד שלושה שבועות, רפורמת התפתחות הילד הולכת להיכנס לתוקף, כשעדיין אנחנו, ועדת הבריאות ומרכז המחקר של הכנסת, מחכים שמונה חודשים לקבל את הנתונים: כמה חדרי טיפול חדשים יש, כמה מטפלים חדשים יש, איך הם בוחנים את זמני ההמתנה. אנחנו יודעים שכל הרעיון של שיטת ההחזרים - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
הפריסה, הפריסה.
ירון לוי (יש עתיד):
והפריסה הארצית, כמובן. - - זה בגלל שיש תורים ארוכים בקופות החולים. אממה, שאלנו את משרד הבריאות אם הרפורמה הולכת לקצר את תורי ההמתנה, ואמרו לנו שלא בשלב הראשון שלה, אבל אחרי שהיא תיכנס, הם יבחנו איזה שינויים ותיקונים צריכים לעשות ברפורמה. אז חבריי חברי הכנסת, אנחנו יושבים בוועדות, מדברים, מצחקקים, אנשים באים מבחוץ להשמיע את דעתם, ואנחנו לא מקבלים תשובות. ומשרד הבריאות דוהר והולך לפגוע בכיס של כולנו, לא ימין ולא שמאל. הורה שיצטרך לשלוח את הילד שלו לטיפול אצל קלינאי תקשורת או לריפוי בעיסוק, יצטרך לשלם מהכיס שלו, כי הוא לא יכול להמתין שנה וחצי בתור בקופת החולים. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
אכרם חסון (הימין הממלכתי):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאחר שלא ראיתי שום חבר כנסת שהתייחס למה שעובר העם הכורדי בסוריה, החלטתי היום לדבר על הקבוצה האתנית הגדולה בעולם, כמעט 50 מיליון איש, שנמצאים בכורדיסטן, המחולקת בין איראן עיראק, סוריה וטורקיה. כמובן, ישנן עוד קבוצות קטנות שחיות גם בגרמניה, גם בצרפת וגם במדינת גאורגיה ובעוד כמה מדינות. העם הזה, המיוחד, העם המכובד, שאני אישית מאוד מעריך ומוקיר, היו כאן בכנסת, וראיתי אותם בכמה הזדמנויות, גם בברלין וגם בקופנהגן ובעוד כמה מדינות, ותמיד הניפו את דגל ישראל והתגאו ואמרו: אנחנו חברים ואנחנו מעריצים את מדינת ישראל. כי הם ראו את העם היהודי, שהיה מפוזר בכל העולם ונרדף, שהוא דומה להם. והם באמת דומים לעם היהודי. הם נרדפים בכל מקום, שונאים אותם, מנסים להתנכל להם, בעיקר ארדואן וטורקיה בתקופה האחרונה. לפני שלושה חודשים אמרתי מעל במת הכנסת שאחרי מה שקרה לעלווים בסוריה ואחרי זה ליזידים ולאחינו הדרוזים, הבאים בתור הם הכורדים. ואכן, זה מה שקרה לפני שלושה ימים. תקפו אותם בתוך השכונות שלהם בחלב, טבחו בהם, אונסים אותם, הורגים אותם, רוצחים ילדים. אני כמובן שמתי פוסט על ילד שהרג אותו אדם דאעשי בצורה הכי אכזרית והכי מכוערת. אני אומר מכאן, אנחנו כישראלים וגם כחברי פרלמנט מחויבים לתמוך בהם, אנחנו חייבים לעלות פוסטים ולדבר לטובתם. העם הזה עמד לצידנו גם ב-7 באוקטובר ותמך במדינת ישראל. אנחנו יודעים להחזיר טובה. אסור לנו לשכוח את החברים האמיתיים של מדינת ישראל – אנשים שמאמינים בנו, מאמינים שאנחנו הכוח הגדול שיכול לעזור למיעוטים במזרח התיכון. ואתם ראיתם שהדאעשים האלה, אין להם אלוהים בסוריה. אנחנו עושים טעות אפילו שאנחנו מדברים איתם או נפגשים עם חלק מההנהגה הזאת, שצריך לחסל אותה ולחסל את כל מנהיגיה, כי הם דאעשים, רוצחים עם דם על הידיים, והם מתכננים שבעתיד גם יתקפו את מדינת ישראל מהצפון. אני מקווה שהעם הכורדי ישרוד ויגן על עצמו ויצליח להקים את מדינתו, ובסופו של דבר גם יקיים יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת יעל רון בן משה – אינה נוכחת; חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח. חברת הכנסת מרב מיכאלי, לרשותך שלוש דקות.
מרב מיכאלי (העבודה):
במסדרון הכנסת ניגשו אליי היום כמה רפתנים לבקש ממני שאחתום על העצומה שלהם להוציא מחוק ההסדרים את הרפורמה ההרסנית, שתהרוס להם את הרפתות, שתגדע להם את הפרנסה, שתהפוך את ההתיישבות העובדת שהם למקום שומם, למקום שהוא על הגבול אבל אין להם איך להתפרנס ממנו. זאת ה"רפורמה" החדשה ששר האוצר מקדם נגד הרפתנים בישראל, נגד ההתיישבות האמיתית, זאת שיושבת בגבולות, כן כן, שם בצפון ושם בדרום. וראינו מה המשמעות של הישיבה הזאת בגבולות – כדי להגן על מדינת ישראל. אבל לשר האוצר לא אכפת מהאנשים האלה. לא אכפת מהאנשים שדואגים לביטחון הגבולות שלנו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
חברת הכנסת, אני עוצרת את הזמן.
מרב מיכאלי (העבודה):
אני מודה לך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אני מבקשת שקט. בבקשה. את יכולה להמשיך.
מרב מיכאלי (העבודה):
אבל לשר האוצר לא אכפת מהאנשים האלה, האנשים שדואגים לביטחון הגבולות שלנו ולביטחון המזון שלנו, האנשים שעשו כאן את החקלאות – אותה חקלאות שלפני קצת יותר מעשור נתניהו התרברב בה, הסתובב בעולם והשוויץ בחקלאות המהממת שלנו, עשה שיתופי פעולה. חד-משמעית עשינו שיתופי פעולה עם האיחוד האירופי, עם מדינות פחות מפותחות, שילמדו מאיתנו, מהחקלאות שלנו. אז היו 17,000 חקלאיות וחקלאים; היום יש 13,000 – ירידה של יותר מ-20% במספר האנשים האלה, שנתניהו כל כך התגאה בהם. אבל מילא, חברות וחברים, אילו זה היה תורם, כמו שהם חוזרים ומבטיחים, להורדה ביוקר המחיה. אבל מה לעשות שכשהם פגעו בלולים, זה לא הוריד את מחיר הביצים; כשהם פגעו במגדלי הדגים, זה לא הוריד את מחירי הדגים; הם אמרו שהרפורמה של מה שטוב לאירופה – טוב לישראל, ומה לעשות שסל המזון בישראל נותר יקר ב-36% בממוצע יותר מאשר במדינות ה-OECD. אבל הם ממשיכים למכור לנו את השקרים האלה וממשיכים לפגוע בחקלאות ובחקלאים. זה לא רק פגיעה בחקלאים עצמם, זה גם בכל התעשייה שמתפרנסת מהחקלאות הישראלית. וגם צריך להגיד עוד דבר, חברות וחברים: גבינה לבנה כמו בישראל לא עושות בשום מקום אחר בעולם. במקום לקבל דגים טריים שלנו קיבלנו דגים מיובאים מלאים עופרת מכל מיני מקומות מפוקפקים. עכשיו נקבל גבינות מטורקיה. נכניס את טורקיה לא רק לעזה אלא גם לסופר שלנו, אולי לרמי לוי, שניתן לו עוד כמה דיבידנדים, לבנות עוד כמה פנטהאוזים במרכז. נתניהו חזר ואמר: אני אבטל את הפריפריה. הוא כבר 20 שנה אומר: אני אבטל את הפריפריה. זאת כנראה הדרך שלו לבטל את הפריפריה – להרוס, לדרוך על האנשים האלה שמחזיקים את הגבולות שלנו בפריפריה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. רק דיוק קטן: זו ההתיישבות האמיתית? כל ההתיישבות בארץ ישראל היא התיישבות אמיתית. זה הדיוק.
מרב מיכאלי (העבודה):
ההבדל הוא, גברתי, ההתיישבות ששומרת על הגבולות לעומת ההתנחלות מחוץ לגבולות המדינה. כל ההבדל בעולם.
היו"ר לימור סון הר מלך:
התיישבות ששומרת על הגבולות, יאמרו לך את זה כל ערי התפר. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ערב טוב, גברתי, חבריי וחברותיי. היה פה בטח גם איזה שר. הסיבה שבגללה אנחנו צריכים להחליף ממשלה, להחליף מדיניות, היא כדי שהקצוות לא יובילו את הרוב. אני אתן רק דוגמה, או כמה דוגמאות, ככל שזמננו הקצר ייתן לנו. השר לביטחון לאומי מוביל מדיניות בתחום היחסים – עזבו כרגע הצלחות או כישלונות; יש שם בעיקר כישלונות בתחום משרדו, אבל היחסים בין יהודים לערבים, בין מתיישבים מסוג אחד של התיישבות לסוג אחר, הם יובילו אותנו ביגון שאולה. המציאות בנגב, במקום שאני חי בו עם עוד כמה חברים פה מהבית, היא מספיק מורכבת. אנחנו לא צריכים לעסוק ולגרור את ראש הממשלה, שאין לו ברירה, מסיבות פוליטיות, להסכים עם השר בן גביר. לא מקובל. הגישה הזו שמנציחה את העימות מעלה לגבהים בלתי הגיוניים את האיבה של מיעוט מבין הצדדים היא בלתי אפשרית. היא זו שמורה לנו לייצר חיבורים אחרים. שר האוצר, בניגוד גמור, אני מעריך, ל-85% מהבית הזה, מוביל מדיניות בתחומי כלכלה שכרוכה בהתיישבות, כרוכה בייצור מקומי כחול-לבן. הדוגמה הקלאסית היא הרפורמה ההזויה מתחום החלב, שלא תוזיל לנו שום דבר, שרק תפגע בייצור המקומי, שתחזק את המונופולים, את בעלי הכוח. אבל זה מתאים כנראה לאיזושהי אג'נדה שהוא מוביל. כך בדיוק אותו משרד, במקום להכיר בכך שמאין ברירה, לנוכח העובדה שהנשיא בוושינגטון הורה לנו להוריד מכסים בתחום החקלאות, היה צריך לעשות את מה שראש הממשלה אמר לו שהוא צריך לעשות, אבל זה ראש ממשלה בלי יכולת לכפות את רצונו על שר האוצר שלו. במקום לתמוך בתמיכות ישירות, נדיבות, כמו שטראמפ עצמו היה עושה עבור החקלאים שלו, הוא לא מסוגל לעשות את זה. החוק שאנחנו מביאים היום, יש בו רכיבים שייתכן שאפשר היה לדון בהם ברצינות, כמו רכיבים אחרים ברפורמה או בהפיכה המשטרית, המשפטית. אבל מכיוון שהוא בא בקונטקסט של עליהום על כל מה שמריח משמירת סף ומשמירת חוק, הוא בלתי קביל. בממשלה אחרת, כשנביא הצעות כוללות מוסכמות, אפשר יהיה להתקדם. אחרת אנחנו נידונים לקיצוניות ולתקיעות. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על החוק שניצב פה בפנינו. החוק שמונח בפנינו היום אינו עוסק בשיפור השירות לאזרח או במיגור אלימות שוטרים. תחת הכותרת המכובדת של "רפורמה במח"ש" – ואגב, צריך רפורמה במח"ש, יש מה לשנות במחלקה לחקירות שוטרים – מסתתר ניסיון בוטה להפוך את הגוף החוקר לזרוע פוליטית בשירות השר, שר המשפטים. מה מבקש התיקון הזה לעשות? הוא מבקש לנתק את מח"ש מהדרג המקצועי בפרקליטות ולהכפיף אותה ישירות לדרג הפוליטי. במקום שראש מח"ש יהיה משפטן עצמאי שמחויב לחוק, הוא יהפוך למשרת אמון של פוליטיקאי, של שר המשפטים, של השלטון. זה, חברים, פוליטיזציה מסוכנת של מערכת אכיפת החוק, מעבר לזה שהיא גם יוצרת שתי מערכות אכיפה שונות: אחד של היועץ המשפטי לממשלה בפרקליטות ואחד של המחלקה לחקירות שוטרים. זה ייצר פה כאוס אמיתי, כי בעצם יפעלו פה שתי מערכות שונות, לפעמים נוגדות אחת את השנייה. אבל החלק המדאיג ביותר בתוך הרחבת הסמכויות הוא זה שמרחיבים את סמכויות החקירה גם לפרקליטים. זה חוק של הטלת מורא, כי המסר לפרקליטי המדינה הוא ברור: אם תעזו לחקור שחיתות שלטונית, אם תעזו להגיש כתב אישום נגד פוליטיקאים מהמחנה הנכון – מח"ש, של השר, תהיה שם כדי לרדוף אתכם. דמוקרטיה, חברים, נמדדת ביכולת של מערכת אכיפת החוק לפעול ללא פחד וללא משוא פנים, ולא משנה מי השר שעומד בראש המערכת. החוק הזה מחריב את העיקרון הזה. הוא הופך את מח"ש מכלב השמירה לכלב תקיפה פוליטי. הוא לא יביא צדק לקורבנות אלימות משטרתית כזאת או אחרת, הוא רק יבטיח שמי שמקורב לצלחת יהיה חסין מפני החוק. לכן, חברים, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק מסוכנת. אפשר לתקן את מה שנדרש לתקן במחלקה לחקירות שוטרים, אבל הצעת החוק כמו שהיא מובאת אלינו היום, חברים, היא אות קלון, היא דגל שחור. וראו הוזהרתם: אם החוק יעבור כפי שהוא ולא יתוקן, חברים, אנה אנו באים. אני מציע לכולם להתנגד לחוק הזה ולתקן אותו כדי להביא באמת תיקון ראוי, ולא חלילה למקום שבו אף אחד מאיתנו לא ירצה לחיות בו. תודה רבה, גברתי.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
ינון אזולאי (ש"ס):
תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, מה שמשותף פה, שאני רואה בין הרבה – שכולם אומרים: צריך לעשות שינויים במח"ש. אגב, מח"ש, זה גם יכול להיות המחלקה לחיפוי שוטרים. לפעמים גם מחפים; אולי גם לא לפעמים, אולי ברוב המקרים. צריך לעשות טיפול שורש במקום הזה – גם חברי איתן גינזבורג אמר את זה. אבל איתן, אתה יודע איפה הבעיה שלנו? שרק כשמגישים חוק פתאום כולם מתעוררים: כן, צריך לעשות; ודאי, גם במערכת המשפט צריך לעשות רפורמה; גם במח"ש צריך לעשות, את כולם צריך לתקן. אז איפה היינו כולנו עד עכשיו? כשיש חבר כנסת חרוץ שמגיש – יכול להיות שלפי האג'נדה שלו, יכול להיות שאתה מסכים, יכול להיות שאני לא מסכים, יכול להיות שכל אחד - - -
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ינון, למה הכול קיצוני? למה הכול חייב להיות קיצוני?
ינון אזולאי (ש"ס):
איתן, אבל זאת הבעיה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אין אמצע בחיים? או ככה או ככה? אמצע אין?
ינון אזולאי (ש"ס):
אבל, איתן, אם היה פה מישהו אחר – הרי זה בדיוק מה שהתחלתי לומר, רק לא שמעת אותי. דיברת עם אלון שוסטר, ששנינו מכבדים אותו, תוך כדי הפניית גב. אני מוחל על זה. אבל אני אומר דבר אחד. מה קורה? גם במערכת המשפט כולם אומרים: צריך לעשות – אבל למה ככה? במח"ש: צריך לעשות – אבל למה ככה? אבל הכול צריך ולא עושים. אז קם חבר כנסת חרוץ, אומר: אני עושה. יכול להיות שאני לא מסכים עם כל מה שהוא רוצה, אבל הוא עושה. אז בוא, יש ועדה. להגיע לוועדה, להשתתף בדיונים בוועדה – זו התשובה.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני חבר שם, אדוני. אין קשב, לא מוכנים לשמוע אותנו, כלום. The one or no one, זה האירוע. אין שיח בבית הזה.
ינון אזולאי (ש"ס):
איתן, מערכת המשפט צריכה תיקונים? היא צריכה תיקונים. מערכת המשפט צריכה תיקונים.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
נכון.
ינון אזולאי (ש"ס):
הייעוץ המשפטי של הממשלה צריך תיקונים. הכול צריך תיקונים. אבל לפעמים אנחנו מחכים רק שמשהו יקצין, ואז אנחנו אומרים: למה עושים את זה? אז הגיע הזמן שנעשה את זה. אם לא מבינים את זה – חיכינו שעד עכשיו אולי מישהו יתעורר, אולי משהו. בא בן אדם, בא חבר כנסת, משה סעדה, רוצה לעשות משהו – שיביא. כולנו מוזמנים לרדת לוועדה, לנסות לעשות שינויים. לא פעם הגיעו חוקים שעשינו שם שינויים, גם שינויים דרמטיים. החוק שנכנס הוא לא אותו דבר כמו החוק שיוצא. ב-50 השניות שנשארו לי – שרון, אגב, אני מסכים איתך עם כל מילה, אני גם אומר את זה. הינה, עליתי לפה גם להגיד את זה. לא יכול להיות שיכו, שידברו, שיתפרעו, כלפי אף אחד, ודאי לא כלפי חיילים וודאי לא כלפי חיילי חשמונאים, שהלכו ובחרו להיות שם. כל אחד עשה את השיקול שלו, ואני בטוח שחלקם הגדול גם עשו שאלת רב, והם הלכו לשם. אותם פורעים מהפלג – שייקחו אותם, יעמידו אותם לדין, ופה אני קורא למשטרה למצות איתם את הדין. האירועים האלה מצולמים, ולא יכול להיות שהם יעשו מה שהם רוצים. מותר להם להפגין. הם מפגינים מתחת לבית שלי – מותר להם להפגין. אסור להם להתפרע. אסור להם להתנהג באלימות. עם כל הכבוד לפלג, מי הם בכלל? הגיע הזמן שימצו איתם את הדין. הפלג הם פורעי חוק? מי שביניהם פורע חוק, שייקחו אותו וישימו אותו במקום שראוי לפורעי חוק. לא יכול להיות שהם יטילו אימה על הציבור. עליי הם לא מטילים אימה ואני לא מפחד מהם, ושלא יטילו על אף אחד אימה. עם כל הכבוד, חיילי החשמונאים עושים את מה שהם עושים, ומגיע להם ישר כוח על מה שהם עושים. לגבי חוק הגיוס, אני תמיד אומר לך: יש לומדי תורה. על לומדי תורה אנחנו לא נוותר לעולם. עם ישראל היה קיים שלושת אלפים שנה בזכות לומדי התורה, וזה התפקיד שלנו להמשיך ולשמר את אלה שיושבים ולומדים ותורתם אומנותם. מלבד זאת, כל השאר, שלא יושבים ולומדים – את מכירה את הדעה שלי, אמרתי את זה לא פעם – לא יכול להיות שימשיכו להסתובב. אמרתי לך את זה פעם ופעמיים, ולכולם אני אומר את זה בוועדה. זו גם הדעה שלנו. אבל לא יכול להיות שיהיו כאלה שיטילו אימה מהפלג או מנטורי קרתא וכל החבר'ה האלה. אני נגד אלה, אני מגנה אותם. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
הלוואי שכולם היו חושבים כמוך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
כולם חושבים כמוהו. לרשותך שלוש דקות.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
גברתי היושבת-ראש, אתמול הובא בפני כמה חברי כנסת אירוע כואב ועצוב – פטירתו בטרם עת של לוחם צה"ל יהושע ג'וש בון, זיכרונו לברכה. מה שמיוחד בצעיר המדהים הזה זה שהוא ביקש להתגייס לצה"ל ובא מחוץ לארץ ועשה 700 ימי מילואים. כשאתה סופר 700, אתה בעצם מבין שהאיש הזה היה במלחמה שנתיים. הוא נפטר בנסיבות טרגיות שבועות ספורים אחרי ששירת את המדינה 700 ימים. כל בקשתם של ההורים מאתמול בלילה היא שהוא ייקבר כחלל צה"ל ויקבל את המעמד. וזה דבר שהוא מורכב. היו לנו כבר כמה מקרים כאן בכנסת, אפילו תיקנו את החוק, שיש מצבים שתהיה קבורה בתנאים חלקיים.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - ג'וש הוכרז כאחד הצלפים המצטיינים שידע צה"ל, שעשה למעלה מ-700 ימי מילואים רצופים. העיד עליו המפקד שלו, היו"ר, עוד בתחילת הדרך, כשהוא עבר, ובעצם נשאר בכל פעם, ועבר מיחידה ליחידה כצלף מצטיין בצבא. תבינו, ב-29 בחודש הוא עוד היה בטיפול. לכן, הקשר הסיבתי פה כל כך זועק לשמיים, שאני לא בטוחה שהוא לא נפל בקרב, מה שנקרא.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
טלי, זאת שעת רצון, ודברייך הם שפתיים יישקו וכל מילה בסלע. את הוספת. אני רוצה לקרוא מכתב שכתבנו היום לשר הביטחון, קבוצת חברי הכנסת, עשרה חברי הכנסת, אבל בבית הזה יש יותר שמבקשים ממנו להתייחס: אנו פונים אליך בנוגע לסיפורו הרגיש ומעורר ההשראה של יהושע ג'וש בון, ובקריאה להכיר בשירותו יוצא הדופן ובנפילתו כחלל צה"ל, ולהעניק לו לוויה צבאית רשמית. ג'וש עלה לישראל מבויסי איידהו, מתוך אמונה עמוקה בציונות ובשליחותו האישית להגן על העם היהודי. הוא שירת בהצטיינות, כפי שטלי אמרה, כצלף בחטיבת גולני – החטיבה שלנו – והיה חייל מסור, ערכי ומוערך. גם לאחר סיום שירותו הסדיר ג'וש לא הפסיק לשרת. הוא המשיך להגן על אזרחי ישראל כמאבטח בעיר העתיקה בירושלים ובשליחויות נוספות מטעם מערכת הביטחון בחוץ לארץ. עם פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר ג'וש התייצב מייד לשירות מילואים, ושירת במשך 748 ימים רצופים ללא הפסקה. לא מכיר דבר כזה. אלה אנשים נדירים במדינה. 748 – זה כל השנתיים של המלחמה. עבר בין חטיבות שונות, וכל עוד חיילים נלחמו, הוא הרגיש שאינו יכול לשבת מן הצד. השירות לא היה בעבורו תפקיד, זאת הייתה זהותו. סבב המילואים האחרון של ג'וש הסתיים ב-29 בדצמבר 2025 – לפני שבועיים. 750 ימים. ב-5 בדצמבר 2025, בידיעת מפקדיו, הוא אושפז במוסד לבריאות הנפש "ויטה" ביהוד, במחלקה סגורה, וקיבל טיפול לפוסט-טראומה קשה, שנגרמה בעקבות כמעט שנתיים של לחימה רצופה בעזה ובלבנון. האשפוז לא תועד, ולא דווח כראוי במסגרת הצבאית, למרות שהייתה רציפות. בזמן שהוא במילואים כבר האשפוז התקיים.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - לא יצא - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
שהנשואים יצאו לפניו.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא ביקש לא לצאת, ושהנשואים ובעלי המשפחות יצאו.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני אחזור על מה שאמרת, במיקרופון.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא החזיק את כל הקבוצה של חיילים בודדים בצה"ל. כל זה נאמר על ידי חבר שלו, שהגיע לוועדה והמפקד שלו - - -
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
באו חברים שלו, מאתמול בלילה הם איתנו.
טלי גוטליב (הליכוד):
הם בתוך הוועדה היו וגם המפקד שלו.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
והחבר שלו בא ואמר גם לטלי וגם לנו, שהוא אמר לחיילים נשואים: צאו הביתה, אני נשאר; הורים לילדים, אני נשאר בצבא.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
- - - ליווה חיילים בודדים - - -
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
וליווה חיילים בודדים. יש לי רק עוד ארבע שורות: ג'וש נתן את גופו ואת נשמתו למדינה. הוא נשא על כתפיו את כובד המלחמה, עד שלא יכול היה לשאת עוד, ושם קץ לחייו. מותו אינו טרגדיה פרטית בלבד; זהו אובדן של לוחם שהקריב הכול למען ביטחון ישראל. אנו מבקשים ממך, שר הביטחון, לנסות בכל דרך, לפנים משורת הדין, לפעול להכרה מלאה בשירותו, ולהבטיח כי יובא למנוחת עולמים בהלוויה צבאית ראויה, כחלל צה"ל, בכבוד ובהוקרה הראויים לחייל שכזה. ג'וש חי כחייל של מדינת ישראל, ומגיע לו להיות מונצח ולהיקבר כחייל של ישראל. על זה חתמו עשרה חה"כים, כי רציתי להוציא את המכתב מהר.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תצרף גם אותנו. אני חושבת שכל מי שנמצא פה מוכן לחתום.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אנו נוציא את המכתב, וכל מי שיושב פה, אני יודע שהוא איתנו. זה מסר להורים המדהימים שלו. מפה אנחנו שולחים לכם נחמה, והכנסת לא תשקוט, ותפעל להנצחה הראויה שלו. תודה על הסבלנות.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. תודה על הדברים החשובים. ואני באמת אומרת, חבר הכנסת מיכאל ביטון, שתצרף. אני חושבת שאם זאת תהיה דרישה כזאת גדולה, אז יש לזה יותר אפקט, היא תהיה יותר מועילה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אה, סליחה חברת הכנסת שלי טל מירון. סליחה, זה פשוט קפץ לי בשורה. סליחה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אומרים שאנחנו דומות. הינה, היא האחות התאומה שלי. לכבוד הוא לי, מיכלי. תודה רבה, גברתי היושבת בראש. איפה שר? אין שר במליאה? יש שר? אין שר? אין שר במליאה?
סימון דוידסון (יש עתיד):
עם השרים של היום, עדיף שלא יהיה שר.
שלי טל מירון (יש עתיד):
הוא יושב מאחורה. בסדר גמור.
היו"ר לימור סון הר מלך:
הוא פה. כן, בבקשה. עצרתי לך את הזמן.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה. חברים, אני מרגישה שכולם מתעסקים פה בבית הזה ובממשלה הרבה מאוד בדברים שמאוד רחוקים, במה שנקרא מחוץ לשליטתנו – איראן, ונצואלה. כל מיני דברים שקורים הרחק הרחק מכאן. דווקא מה שחבר הכנסת ביטון דיבר עכשיו, זה מסוג הדברים הקרובים, שהייתי שמחה שכולנו נעסוק יותר בדברים כאלה – בעשייה האמיתית למען הציבור שאנחנו מייצגים פה. לצערי, הממשלה לא מתעסקת בבעיות הדחופות שנמצאות לפתחנו ממש כאן ועכשיו באזור שלנו, לא הרחק מהבית. ושוב, העיניים שלכם הולכות, מה שנקרא, רחוק, ולא מסתכלות פה, על החצר האחורית שלנו; פה במגרש הביתי. כמעט אף אחד לא מדבר על רן גואילי זיכרונו לברכה, גיבור ישראל שכבר 829 ימים בשבי החמאס, וכמובן שכולנו מתפללים לשובו. בימים ובשבועות האחרונים נפגשים גורמים בכירים מאוד כדי לדון על המעבר לשלב ב' בהסכם, שהממשלה הזאת חתמה עליו מול החמאס. איפה ממשלת ישראל? אתם מודרים מהשולחן. מסתמכים על היחסים שלנו עם מנהיג מעצמה אחת – שכבודו כמובן במקומו מונח – ובינתיים קטר וטורקיה מגבשות כוח שיבוא רגלית וינהל את רצועת עזה. איפה אנחנו? מה עם ההיערכות ליום שאחרי אבו מאזן? אין לנו מושג מה יקרה שם. אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב של בערה מטורפת, כשכוחות קיצוניים משתלטים ומחמשים את קו התפר שליד עמק חפר וכפר סבא וירושלים. כבר עכשיו אנחנו יודעים שהיישובים על הגדר חוטפים שם התנכלויות וכל מיני ירי קל של נק"ל וכל מיני. באמת, זה מצב בלתי נתפס של בתים על הגדר. מה יקרה ביום שאחרי? מי נערך לזה? מי עושה משהו בנושא? אנחנו יודעים שיש התקדמות במגעים עם סוריה על הסכם אזורי. אבל למה אף אחד לא מסביר לנו מהי עמדת מדינת ישראל בנושא הזה? איזה עתיד אנחנו אמורים לדמיין בגבול הצפוני שלנו? האם ראש הממשלה, שהספיק לוותר על רמת הגולן בשנות התשעים, יעשה זאת שוב? מה התוכנית? מה אנחנו מתכננים מול סוריה? גם בלבנון אתם לא באמת מתעסקים. החיזבאללה שוב מתחמש. הממשל הלבנוני טוען שהוא סיים את העבודה שלו בעניין והכול בסדר. מי יגן על תושבי קריית שמונה בקו הגבול – שכבר עכשיו נמצאים במצוקה אזרחית ולא צריכים עוד פעם את הסכנה הביטחונית. מזכירה לכם עד כמה קשה המצב של תושבי קריית שמונה: רק 50% מהתושבים חזרו. עם כל האיומים הביטחוניים, אתם עדיין מקדמים את חוק ההשתמטות המנותק והאינטרסנטי, שלא יסייע למצבנו במקרה הטוב, ובמקרה הרע יסכן אותנו מאוד. מפה אני רוצה להגיד לחברי הממשלה: נכשלתם כבר פעם אחת. במקום להתעסק במה שרחוק מהבית, בואו תתעסקו במה שקורה אצלנו פה. אתם כבר בתוך הכישלון. עדיף לצאת לבחירות, לתת לעם להגיד את דברו, לתת לעם לבחור – בטח אחרי 7 באוקטובר – להחליט למי הוא נותן את המנדט. אנחנו כבר נקים פה ממשלה אחרת, חלופית, טובה, שתדאג קודם כול לאינטרסים של המדינה והאזרחים ולא לאינטרסים האישיים.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, יצא לי לדבר עם אנשים מאוד מעניינים לאחרונה בתור בבתי חולים – אזרחי ישראל, אנשים מאוד מאוד נחמדים, חלקם חובשי כיפה, חלקם חילונים גמורים; אחד נראה כאילו הוא יצא עכשיו ממסיבה עם הקעקועים, והשנייה נראית סטודנטית כזאת, חמודה, מתוקה – ואם יש משהו שהבנתי שבאמת משותף לכולם וקצת מנותק לנו כאן בכנסת הוא שכולם רוצים תקווה. כל אזרח במדינת ישראל היום זקוק לתקווה כמו אוויר לנשימה. תקווה שהוא יכול ללכת לסופר ולשלם, שכרטיס האשראי שלו יעבור; תקווה שהמחירים שלו לא יהיו פסיכיים והזויים ברמה שאתה תופס את הראש ואתה אומר: לא יכול להיות, קניתי חמישה מוצרים, איך יכול להיות שכל הכסף נגמר? אזרחי ישראל צריכים תקווה למצוא רופא שיבדוק אותם, כי הרבה מאוד מהרופאים עזבו את הארץ ואלה שנשארו שחוקים; הם עייפים, הם קורסים. מערכת הבריאות, שעוד לפני 7 באוקטובר הייתה זקוקה לכל כך הרבה תקציבים, צריכה עוד. אזרחי ישראל צריכים תקווה. הם רוצים תקווה גם למערכת החינוך שלהם, כי הרי תסכימו איתי כאן, חברי הכנסת, שיש לנו את הילדים הטובים ביותר בעולם, את המוחות ואת העתיד, את הילדים שהם התקווה שלנו – אבל אנחנו צריכים להשקיע בהם. אי-אפשר שכאן, בכנסת, יריבו שתקציבים ילכו למקום אחד, ואז להגיד: רגע, למה אנחנו לא השקענו בתלמידים שלנו? למה לא השקענו בילדים שלנו? אותי לימדו שלכל בעיה יש פתרון. ומשום מה, כשמגיעים לכאן, לכנסת, תקציבים הולכים למקומות לא מאוזנים – אני לא אומרת שלא ילכו בכלל – לא מאוזנים, תקציבי עתק. אבל כולם רוצים תקווה גם בחינוך. אזרחי ישראל רוצים גם תקווה אצל המשפחות השכולות, שיוכלו להתאושש ולהשתקם, אצל הפצועים ואצל פגועי הנפש; הם רוצים תקווה למצוא פסיכולוג ופסיכיאטר, שאגב, אני לא יודעת אם מישהו ניסה, מאוד קשה למצוא בישראל בזמן האחרון. אזרחי ישראל רוצים תקווה. הם לא נגד מגזר כזה או אחר, בכלל לא; אף אחד לא נגד מגזר כזה או אחר. אנחנו אחים, ואם אנחנו שוכחים את זה, יזכירו לנו, ומזכירים לנו. אנחנו אחים. אבל אזרחי ישראל צריכים תקווה, ולדעת שמשקיעים גם בהם בצורה שוויונית. הם צריכים תקווה לדעת שיהיה כאן שוויון, שתהיה כאן הוגנות, ושיהיה כאן צדק. ועל זה תקום הממשלה הבאה, על התקווה הבסיסית ביותר של אזרחי ישראל לקיים כאן עתיד שוויוני. ובעזרת השם, העתיד הזה מאוד מאוד קרוב. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אולי אמירה עקרונית על פרשת קטרגייט. הפרטים הקשים על הפרשה שנקראת קטרגייט נערמים, מרוב פרטים – מי קיבל כסף ממי, מי דיבר בחניון עם מי, מי הדליף לתקשורת בחו"ל, מי הוציא את החומר. כבר היטשטשה הנקודה העקרונית, הפשוטה והכואבת ביותר: בזמן מלחמה קשה, כשבחזית נופלים לוחמים, ובבתי החולים פצועים נאנקים מכאב, יש חשש שאנשים בלשכה הכי קריטית, הדמויות הכי קרובות לראש הממשלה, קיבלו לכאורה כסף ממדינה שמממנת את החמאס. בוודאי שצריך לחכות לתוצאות החקירה, ובוודאי שעוד יהיה כאן משפט על פי חוק, אבל ההתייחסות לפרשה החמורה הזו לא יכולה להיות רק דרך עיניים של עורך דין או סעיפים קטנים. הפרשה הזו היא שבר ערכי. אנשים שנמצאים סמוך לחדרים שמתקבלות בהם החלטות על חיי אדם והגנת המדינה מקבלים כסף מקטר, שמימנה את החמאס שרצח, חטף ואנס ישראלים. אולי הדבר הכואב ביותר, שהוא בכלל לא קשור לפוליטיקה, לקואליציה או לאופוזיציה: עד הרגע הזה, ראש הממשלה, שהדברים קרו לכאורה בסביבתו הקרובה ביותר, לא אמר מילה. אולי עורכי דין המליצו לו לשתוק, אבל ממנהיג מדינה מצופה לנהוג לא רק על פי המלצות עורכי דין; ממנהיג מדינה מצופה להגיד משהו על פרשה כל כך חמורה; אולי לפחות להגיד את הדבר הערכי, הבהיר והפשוט הבא: לקבל כסף ממדינה תומכת חמאס בעיצומה של מלחמה זה פשע נורא, ואם מי מאנשיי נהג כך, אני מתחייב לפטר אותו באופן מיידי. תודה רבה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת – אני חושב שיש לך דווקא הזדמנות מצוינת עכשיו, בשבתך כמי שמכהנת כיושבת-ראש הישיבה ומנהלת את ישיבת הכנסת, לגנות את תקיפת חיילי חטיבת החשמונאים בבני ברק. כולנו צפינו בה, ונחרדנו מהעובדה שחיילי צה"ל הופכים להיות מותקפים בתוך ישראל. אני חייב לומר שנחרדתי לא פחות לראות שהיחיד שאמר מילה בנושא היה שר הביטחון. לא שמעתי את ראש הממשלה, לא שמעתי את ראשי הקואליציה, לא שמעתי את השרים עולים כאן לגנות. אני חושב שהדבר הזה ראוי לכל גינוי בצורה הכי - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
כי זה ברור מאליו שזה חמור מאוד.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
זה לא ברור מאליו.
היו"ר לימור סון הר מלך:
זה ברור מאליו. אולי לך זה לא ברור, לנו זה ברור.
רם בן ברק (יש עתיד):
מה ברור מאליו?
היו"ר לימור סון הר מלך:
שזה חמור מאוד.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני שמח לשמוע אותך, וטוב שאני שומע אותך.
היו"ר לימור סון הר מלך:
מה זה אתה שומע? לי זה ברור מאליו. זה כמו שאני אגנה כל אירוע.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אבל אני לא שמעתי מספיק. בכל אירוע קטן בתחומים אחרים, כל חברי הכנסת מהקואליציה קופצים, מה שנקרא, כמוצאי שלל רב. אם חס וחלילה זה היה הפוך, ומישהו היה פוגע בתלמידי ישיבה, חס וחלילה, וזה כמובן ראוי גם לכל גנאי, אני בטוח שהיינו רואים פה שורה של גינויים לאירוע הזה מחברי הקואליציה.
היו"ר לימור סון הר מלך:
שמעת את חבר הכנסת ינון אזולאי?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני מברך אותך על הדברים. לא שמעתי את חבר הכנסת ינון אזולאי. אני מצפה שבממשלה שיש בה כל כך הרבה שרים שיודעים לקפוץ לכל מיקרופון, לכל ריאיון ולכל אפשרות לצייץ משהו, לבוא ולגנות את הדבר הזה בתוקף. לא ייתכן שחייל לא יכול להסתובב על מדים בבני ברק או בערים אחרות. לא יכול להיות דבר כזה. אסור לנו להשלים עם זה. צריך לגנות את זה בכל תוקף ולהילחם בתופעה הזאת. עכשיו אני רוצה לעבור לעניין אחר.
רם בן ברק (יש עתיד):
אתה רוצה לפרק את הקואליציה?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני רוצה לפרק את הקואליציה. אם שאלת, אז כן, אני רוצה לפרק את קואליציית ההשתמטות הזאת.
היו"ר לימור סון הר מלך:
אתה לא שמעת את ינון אזולאי?
רם בן ברק (יש עתיד):
- - - גינוי - - -
היו"ר לימור סון הר מלך:
הוא אמר דברים מאוד ברורים.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני רוצה לספר לך עוד סיפור על הקואליציה הזאת. הקואליציה הזאת נלחמה בכל תוקף לחוקק חוק שנקרא חוק הדרכונים, ולבטל בעצם את היכולת של עולה חדש לקבל דרכון במדינת ישראל. העולים החדשים, שאם הם נוחתים כאן בגיל 18 ובתוך שלושה חודשים הם חייבי גיוס לצה"ל, לא יכולים לקבל דרכון. עכשיו, מה קרה? אמרו שבתנאים מסוימים, למישהו שבאמת צריך את זה, שר הפנים יוכל לתת דרכון. אין שר פנים פה כבר אני לא יודע כמה חודשים, מאז שאין שר פנים, וכמובן שבממשלה הזאת אף אחד לא מוכן לקחת את תיק הפנים, כי זה רשום בטאבו על אריה דרעי. ואם הוא לא מסכים, אף אחד לא רוצה להתעסק איתו. מה לעשות שבמשלחת ישראל לאולימפיאדת החורף, מתוך תשעה ספורטאים ארבעה הם עולים? לארבעה האלה אין דרכון. הרישום לאולימפיאדת החורף מסתיים ב-18 בינואר, והם לא יכולים לקבל דרכון, כי אין שר פנים שיחתום להם על הדרכון.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תם הזמן.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני רק אסיים. לכן קיימנו דיון מיוחד היום בוועדת העלייה והקליטה. לצערי, זה לא כל כך מעניין לא את משרד הספורט וגם לא את שר העלייה והקליטה. אף אחד לא היה באירוע הזה. אני מצפה שהכנסת תאשר את הסיפור הזה כדי שראש הממשלה אולי יוכל לחתום על הדרכונים האלה, כי אין שר פנים. אז מילא שאתם לא ממנים שר פנים, ומילא שצריך להעביר סמכויות לראש הממשלה, אבל זו דוגמה לכמה החקיקה שלכם שעסוקה בלהוציא אצבע בעין לעולים, פוגעת בסוף גם במדינת ישראל.
היו"ר לימור סון הר מלך:
תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'ירת – אינו נוכח. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.
רם בן ברק (יש עתיד):
על מה נדבר הפעם?
היו"ר לימור סון הר מלך:
שיהיה דברים טובים. לרשותך שלוש דקות.
רם בן ברק (יש עתיד):
יש כל כך הרבה על מה לדבר עם הממשלה הזאת, עם הספינים שכל יום עולים כאן מחדש. אני רוצה להגיד לכם שאני קצת חוזר בי. כל הזמן, גברתי היושבת-ראש, אני אומר על השר בן גביר שהוא כושל ואיזה שר מינו וזה; ואת יודעת, בזמן האחרון אומר, ואללה, אני אולי אני טועה, יכול להיות שאני טועה – אני לא חושב שהוא כושל, אני חושב שהוא עושה בדיוק את מה שהוא מתכנן. אני חושב שמה שאנחנו רואים בחברה הערבית, הפשיעה בחברה הערבית – אני חושב שזה מכוון; אני חושב שמה שאנחנו רואים בפעילות שלו בנגב, זה מכוון; אני חושב שהוא רוצה פה כאוס. הוא רוצה שהערבים יעזבו. הוא רוצה שהיהודים והערבים יהיו מסוכסכים, והוא פועל והוא מצליח. אז אנחנו בטעות אומרים: שר כושל, לא, זה שר שמשרת את האג'נדה הפשיסטית שלו בהצלחה מאוד מאוד גדולה. אז השר בן גביר, אם נעלבת מזה שאמרתי שאתה כושל, לא, לשיטתך, אתה מאוד מאוד מצליח. אתה עושה בדיוק את מה שמצפים ממך, מה שהבייס הפשיסטי שלך, הכהניסטי, מצפה ממך שתעשה. אני רואה את נתניהו הולך לסיור בדרום, עומד על גבעה מול יישובים בדואיים, ואומר: הגיע הזמן להחזיר את המשילות לנגב, הגיע הזמן. אני הולך אחורה בזמן, לפני שלוש וחצי שנים, למערכת הבחירות, אני רואה את אותו נתניהו עומד על אותה גבעה ואומר הגיע הזמן להחזיר את המשילות לנגב. אז למה לא החזרת אותה? מה מנע ממך להחזיר אותה? אתה הרי לא עושה כלום, כי גם אותך זה לא מעניין; גם אותך זה משרת. אתה יוצר את השיסוי הזה בין חברה ערבית לחברה יהודית, בין בדואים – שחלקם הגדול גם משרת בצה"ל – לבין אחרים, בשביל להרוויח קולות. אתה לא רוצה לפתור את הבעיה; אין לך שום סיבה בעולם. אני אגיד עוד מילה אחת, דיבר כאן חבר הכנסת פורר, בצדק גמור, על המראות האלה שראינו, שחרדים מרביצים לחרדים במדים, ומתפרצים להם לתוך – וזה באמת ראוי לכל גינוי, ראוי לכל גינוי. אבל לא שמעתי, גם פורר לא דיבר על זה, אבל אני רוצה לפנות לחבר'ה, יש התעמרות בחיילים בכל יום ביהודה ושומרון. יש שם התעמרות בערבים בכל יום, ויש שם התעמרות של פורעים יהודים גם בערבים וגם בחיילים. גם את זה אני לא שומע שמגנים. לא מגנים כשפוגעים בערבים, אני לא רואה שמגנים, למעט אמירות פה ושם, פה ושם אמירות. עומד ראש הממשלה, מתראיין - - -
היו"ר משה סולומון:
רם, מחילה, מחילה - - -
רם בן ברק (יש עתיד):
תקשיב טוב. מתראיין ראש הממשלה - - -
היו"ר משה סולומון:
אבל מגנים, מגנים, אנחנו אומרים שאלה עשבים שוטים.
רם בן ברק (יש עתיד):
אז למה אתם לא עוצרים את זה?
היו"ר משה סולומון:
בוודאי שעוצרים את זה.
רם בן ברק (יש עתיד):
למה אתם לא עוצרים את זה? זה בידיים שלכם - -
היו"ר משה סולומון:
נו, בחייך.
רם בן ברק (יש עתיד):
- - אתם השלטון.
היו"ר משה סולומון:
בחייך, לחשוד בנו שאנחנו מגדלים אנשים, שפוגעים בחיילי צה"ל?
רם בן ברק (יש עתיד):
אומר ראש הממשלה שיש 70 פורעים – תעצרו אותם. הם פוגעים בחיילי צה"ל, הם מנקבים צמיגים של ג'יפים של חיילי צה"ל ולא עושים להם כלום. זאת המציאות. אתה יכול לייפות אותה, אבל אתה לא גינית מעולם את הדברים האלה, שפוגעים בערבים. לא אתה ולא הקואליציה.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
רם בן ברק (יש עתיד):
ויותר חמור מזה, אל תגנה, עצור אותם. עומד ראש הממשלה בארצות הברית ואומר: כולה מדובר על 70 - -
היו"ר משה סולומון:
תודה, תודה.
רם בן ברק (יש עתיד):
- - כולה מדובר על 70 נערים – תעצור אותם.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
רם בן ברק (יש עתיד):
אתה יודע איזה נזק זה עושה לנו? אתה יודע איזה נזק זה עושה לנו? אז למה אתם לא עוצרים אותם?
היו"ר משה סולומון:
הדברים ברורים, תודה רבה.
רם בן ברק (יש עתיד):
כי אתם חדלי אישים.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. רק להגיד לך, חבר הכנסת רם בן ברק, אני מכבד אותך, ואני אומר לך שאנחנו בשום פנים ואופן לא רוצים לפגוע בחיילי צה"ל.
רם בן ברק (יש עתיד):
אבל זה קורה.
היו"ר משה סולומון:
זה אומר שזו עבירה ואלה פושעים וצריך לפגוע בהם.
רם בן ברק (יש עתיד):
אז למה אתם לא עוצרים אותם? זה קורה, למה אתם לא פוגעים בהם?
היו"ר משה סולומון:
אבל להאשים אותנו שאנחנו - - -
רם בן ברק (יש עתיד):
למה אתם לא מטפלים בהם? למה? אתם השלטון, אתם המשטרה, אתם הכול, למה אתם לא מטפלים בהם? מה, אין לכם כוח לעשות את זה? אתם לא מסוגלים לשלוט?
היו"ר משה סולומון:
יש עוד הרבה, עוד הרבה פשיעה ועבריינות.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אתה גינית? כל יום תוקפים רועי צאן, פוצעים אותם, אתה גינית? זו הצביעות שלכם - -
רם בן ברק (יש עתיד):
מה לעשות, אתם לא מסוגלים לעשות כלום, אתם לא מסוגלים לעצור את הפורעים האלה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
- - - מה אתם רוצים? רק שאנחנו נגנה.
רם בן ברק (יש עתיד):
אתם לא מסוגלים לעצור את הטרור, אתם לא מסוגלים לעשות כלום.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
כשאתה תגנה אנחנו גם נגנה.
אופיר כץ (הליכוד):
סולומון, סולומון, יש עוד לנו לילה ארוך, קדימה.
היו"ר משה סולומון:
בבקשה.
עמית הלוי (הליכוד):
אדוני היושב בראש, רבותיי וחברי הכנסת, אזרחי ישראל, גם לכם, רוב אזרחי איראן, גם אליכם אני פונה היום, אנחנו ברגעים היסטוריים, בעלי משמעות היסטורית, שמחייבים אותנו ליזום פעולות היסטוריות. אלפי הרוגים – ערימות של גופות ברחובות – עשרות אלפי פצועים, עשרות אלפי עצורים בכל רחבי איראן, מיליוני אזרחים שיוצאים ערב ערב ומיליונים נוספים שתומכים בהם מהבית, ורוצים דבר אחד: חירות. אזאדי, אזאדי, אזאדי – כמו שצועקים ברחובות משהד וקום, טהראן ושיראז – חירות, חירות, חירות. עשרות מיליונים של בני אדם באיראן שנאנקים שנים תחת המשטר הרצחני והדכאני הזה, עשרות מיליונים מחוץ לאיראן, שמאוימים מהמשטר הזה, דרך אלפי הטילים הבליסטיים, דרך השלוחות, הפרוקסים במזרח התיכון, מאות תאי הטרור באירופה ובכל העולם והפיתוח של הנשק הגרעיני. משטר שזהה במאפייניו למשטר הנאצי של לפני תשעים שנה. הוא גזעני כמוהו, הוא טוטליטרי כמוהו, והוא ברברי כמוהו. הוא גזעני, אדוני היושב בראש, כי אם אתה לא מוסלם כמוהו, שיעי בדיוק כמוהו, אז דינך למות, או מקסימום להיות אדם סוג ב', דימה, עבד, כמו, אגב, בתורת הגזע ההיא של הנאצים; הוא טוטליטרי כמוהו, כי יש לו שאיפות להשתלט על כל העולם. הגבול היחיד בו זה בין דאר אל-אסלאם לדאר אל-חרב, האזור שנשלט בידי האסלאם בעבר והאזור שייכבש. כמו במשטר ההוא, לולא ההכרעה של צ'רצ'יל אז וכל אלה שהצטרפו אליו, הרי היטלר היה שולט היום על כל אירופה; לפחות על כל אירופה; ברברי כמוהו, כי דין מוחמד בסיף, לא ככורח, לא במקרה, לכתחילה, כחלק מהתרבות. אני מזכיר לכם את הפקודה האחרונה של סנוואר, אני מצטט: יש לדרוך על ראשים של החיילים, ירי מטווח אפס, שחיטה של האנשים בסכין, פיצוץ, תמונות אימה קורעות לב; וזה העיקר, אני מצטט: לוודא שהתמונות האלו יצאו – כדי שמה? חשבת כדי להפחיד את הישראלים? לא, כדי שיגרמו לפרץ של שכרון חושים, טירוף ותנופה בקרב העם שלנו ובכל האזור. זו התרבות הניאו-נאצית. לא בכדי החיילים שלנו מצאו בכל בית את מיין קאמפף של היטלר. זה המשטר הנאצי ההוא וזה המשטר האיראני היום, וכמוהו כל משטר שמחזיק באידיאולוגיה הניאו-נאצית של האסלאם הרדיקלי. לכן זו שעה גורלית, היא מחייבת אותנו וחובתנו היא כפולה: קודם כול לעשות ככל כוחנו, בכל כוחנו להוציא את האידיאולוגיה הזו ואת המשטרים שהיא שולטת בהם מחוץ למרחב הלגיטימיות. העובדה שאנחנו יושבים כאן בירושלים, פריז, לונדון, ניו יורק, ולאיראן יש אצבע באו"ם, זה לא נורמלי. אסור לנרמל את זה ואסור להתרגל לזה. החובה השנייה היא לא דיפלומטית, אלא פרקטית. אנחנו חייבים להשתמש בכל הכלים, הכלכליים והצבאיים, כדי לחזק את האופוזיציה למשטר, להביא לנפילתו, להביא חירות לעם האיראני ולאזור, ולהוסיף חירות לעולם כולו. אני אומר את זה אדוני, קודם כול לעצמנו, אבל אני פונה מכאן, ברשותך, עוד דקה, גם לנשיא טראמפ, נשיא מעצמת החירות העולמית, ולמנהיגי מדינות העולם החופשי: President Trump, leaders of the free world, as written in the American declaration of Independence: “We hold these truths to be self-evident, that all men are created equal, that they are endowed by their Creator with certain unalienable Rights that among these are Life, Liberty and the pursuit of Happiness". Western leaders, 90 years ago, this was the mission of our grandfathers and grandmothers: Nazi Germany in our generation, this is our mission – neo-Nazi Iran. Don’t hesitate; Don’t miss the moment as president Obama did in the past. Do what your conscience demands, do what the values of civilization demands; Do what must be done.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
עמית הלוי (הליכוד):
העולם כולו יודה לכם. עיני העולם כולו נשואות אליכם. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, הוועדה הקרואה בנצרת החליטה להעלות את תעריף הארנונה. בכמה? בדרך כלל מעלים ב-1%, לפעמים ב-1.5%; היא החליטה להעלות את תעריף הארנונה ב-30% בבת אחת, על חשבון האנשים התושבים המוחלשים. מה מצבה של נצרת? לפי הדירוג הסוציו-אקונומי, מס' 3, רע מאוד.
היו"ר משה סולומון:
כמה אחוז היה לפני שעלה?
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
העלו את זה ב-30% בבת אחת. אין לזה אח ורע בשום מקום. אתה לא תמצא רשות מקומית אחת בישראל – לא עיר, לא מועצה מקומית – שהעלתה את זה ב-30% בבת אחת. אפילו אף פעם לא התקרבו לזה. הדירוג של נצרת זה מס' 3 בסוציו-אקונומי. יש הגירה שלילית שיטתית מנצרת, מה גם שזו עיר תיירות, וכולנו סבלנו בשאלת התיירות בשנים האחרונות. לא רק זה – נכון שההנהלה הקודמת של נצרת, יש לה אחריות, זה נכון - -
היו"ר משה סולומון:
חברי הכנסת, נא לשמור על שקט במליאה. תודה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
- - אבל גם אוזלת היד המכוונת של משרד הפנים במשך שנים – יש אחריות למשרד הפנים. אני רוצה להוסיף שאם רוצים שהוועדה הקרואה תצליח, אז צריך לבנות אמון עם התושבים, שותפות עם התושבים, לא שהתושבים ירגישו שהממשלה הביאה מושל שמחליט לגביהם בלי להתחשב במצבם. אני עוד רוצה להוסיף שהארנונה לפי גודל הבית, לא לפי המצב הסוציו-אקונומי. והערבים – עכשיו לא, כי אין אדמות ואפילו אין בתים - -
היו"ר משה סולומון:
יש הנחה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
- - אבל בזמנו הייתה אפשרות לערבים לבנות על חלקת אדמה או אפילו על הגג של ההורים. עכשיו אין – אין בתים, אין גגות. אז בנו בתים גדולים בגלל, שזה במו ידיהם, והארנונה – לפי גודל הדירה, ולא לפי המצב הסוציו-אקונומי. אני קורא לחברי כנסת והשרים מש"ס – כבר אין שרים מש"ס, אבל חשוב שתדעו שיו"ר הוועדה הקרואה הוא מש"ס. חשוב מאוד לדבר איתו.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
אנחנו נבקש ישיבה עם שר הפנים בשביל לטפל בסוגיה הזו.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
רק הערה אחרונה: לצד נצרת יש נוף הגליל. לא העלו את הארנונה במשך עשור. אפס, ממש אפס בנוף הגליל. לכן הגישה כל כך צודקת.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. תם הזמן.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בבקשה. איימן עודה, צריך רק לבדוק מדוע יש ועדה קרואה. בדרך כלל הנושא הכספי מביא ראש עיר להיכשל ולהביא ועדה קרואה, ולכן, כדי לייצר את התיקון, אתה חייב לעשות איזשהם מהלכים דרסטיים. יכול להיות שזה העניין. תודה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
אני לא העליתי טענה - - -
היו"ר משה סולומון:
תודה. בבקשה.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב בראש, יושבת מולנו הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה – המחלקה לחקירת שוטרים. אני אומרת לך, הדברים שאני הולכת לומר הם דברים שאני אומר בלב כבד, אבל צריך לומר אותם. מח"ש כשלו. המחלקה לחקירת שוטרים כשלו בהגנה על אזרחים אל מול שוטרים סורחים, אל מול שוטרים שבוחרים להשתמש בחוק בצורה בלתי חוקית. מח"ש היו אמורים להיות אלה שמתקנים מציאות, אלה שהופכים להיות ההגנה הראשונה לאזרחים ואזרחיות שנפגעים מזרוע כוחה של המשטרה כשמשתמשים בה באופן לא נכון. משטרה אמורה לספק הגנה, ביטחון, אך לצערי – אתה יודע את זה היטב – יש אוכלוסיות ובעיקר קטינים מציבורים שהם מוחלשים יותר, כביכול מוחלשים – אנחנו קהילה מאוד חזקה, אם ניקח את הקהילה שלנו. ומה אנחנו רואים? שלמעלה מ-95% מהתיקים של מח"ש נסגרים. לצערי, כל כך הרבה צעירים וצעירות יוצאי אתיופיה באים אליי ופונים אליי ופונים למח"ש אל מול שיטור יתר, פרופיילינג וגזענות, ואין מענה. וזה אפילו יותר גרוע מהמקרים אל מול השוטרים, כי כשאין לך למי לפנות במדינה מתוקנת, במדינה שאמורה להיות חפצה חיים, במדינה שאמורה להגן על המוחלשים אל מול מי שבידיהם החוק – אז בעצם מי שאמונים על המלאכה, המחלקה לחקירת שוטרים, פוגעים ברמה הלאומית באותה קבוצת אזרחים. אבל לא רק – הם פוגעים בתקינות פעולות המשטרה. כי אם מח"ש היו עושים את עבודתם נאמנה ולא מזלזלים בתלונות של אזרחים ואזרחיות, אני בטוחה שהמשטרה הייתה במקום טוב יותר. ואני אומרת את זה בלב כבד. מח"ש כשלו. אומנם החוק הזה, אני אומרת לכם, הגיע שלא בהסכמה, ועל כן אני לא אצביע עליו; אני לא אצביע נגדו, אבל אני לא אצביע עליו. אני חושבת שהדבר היה צריך לעשות בהסכמה. אבל מח"ש כשלו כישלון חרוץ, שפוגע במדינת ישראל, ולא רק בקבוצות המוחלשות.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת ששון ששי גואטה, בבקשה. בבקשה. יש לו מה לומר לאומה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני צריך למשוך זמן עכשיו, רון.
רון כץ (יש עתיד):
- - -
ששון ששי גואטה (הליכוד):
על מי, על יאיר נתניהו? יאיר נתניהו זה הבן אדם הכי ראוי שיש. אני קיבלתי את ההחלטה, והייתה אופציה, אז עזרנו.
רון כץ (יש עתיד):
- - -
קריאה:
- - - כל הכבוד, כל הכבוד על המהלך.
ששון ששי גואטה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אני באתי לעלות לדבר פה, לעורר את העניין של הרפורמה בחלב, כי נראה לי פה כשאני מדבר עם הח"כים שלא כולם מבינים את האסון הגדול שיכול להיגרם למדינה ולהתיישבות אם שר האוצר יעביר את הרפורמה הזאת. משיחות שלי, ווליד, עם נערי האוצר – אני אומר להם: תגידו, איפה הרפורמה יכולה לעזור ביוקר המחיה? אתה יכול לספר לי, אם עכשיו העברנו את הרפורמה, מה הוזלנו במעדנים? מה הוזלנו בחלב? דבר איתי. בוא נדבר מספרים. אתם מביאים רפורמה, רוצים להרוס את ההתיישבות, להרוס את אלה שיושבים על הגבולות, להרוס מפעל שאנשים בנו פה 70 שנה. טוב, דבר איתי מספרים. אם אני בא אליך עכשיו עם איזה עניין, מה אתה אומר לי, ווליד? בוא נדבר מספרים. תגיד לי מה שווה, מה לא שווה. אז נערי האוצר לא יודעים להגיד לי מה שווה, מה הם כן יכולים, מה ירד המחיר, איפה זה כן יעזור, לא יעזור. אבל מה כן הם רוצים? הם רוצים רפורמה בחלב. נערי האוצר ושר האוצר, שמגבה אותם, רוצים להרוס את ההתיישבות, רוצים להרוס את אלה שיושבים בגבולות, להרוס את הפריפריה, להרוס את התעשייה, התעשייה המקומית, שעובדים שם כולם. אלה שבשדרות, בבית שאן, בעפולה, בנתיבות – מה נעשה איתם? לאן נשלח אותם לעבוד? אתם רוצים לעזור ביוקר המחיה? יש דרך לעזור ביוקר המחיה. יש הרבה דרכים לפרק את הריכוזיות, לטפל במרווחים של הריביות בבנקים. נמצא עוד הרבה דברים שבאמת אפשר לעזור לאזרח הקטן. לא בלהרוס את ההתיישבות העובדת, לא להרוס את המפעל הזה, שהקמנו אותו 70 שנה. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – מוותרת; חבר הכנסת אריאל קלנר – מוותר. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. חבר הכנסת ששון גואטה, להאשים את שר האוצר שהוא הורס את ההתיישבות, זה נראה לי תרתי דסתרי, אבל בסדר. בבקשה, אדוני.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
הורס את ההתיישבות.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה שעות, בריאיון לכיכר השבת, חבר הכנסת גפני קרא לי אפס. א. אני רוצה לדעת מה קרה לאנטיוכוס. שנים בניתם אותי בתור אנטיוכוס – פתאום הפכתי לאפס. מתי החלפתם את מילת הגנאי? אני לא מתכונן להיכנס לסוג כזה של שיח. אני רק רוצה להזכיר לכבודו חבר הכנסת גפני את מה שאמרתי לו פה כבר לפני 13 שנה: אנחנו גמרנו לקבל הוראות מאדוני. לעניין עצמו, אמר חבר הכנסת גפני שנעשתה החלטה אצלם שלא ייתנו להעביר אפילו בקריאה ראשונה את התקציב אם לא יעבור עד אז חוק גיוס. חבר הכנסת גפני מוכרח להבין שלא יעבור חוק גיוס. הוא לא לא-יעבור בגלל פוליטיקה, הוא לא יעבור כי אנחנו קברנו 1,200 נרצחים ו-923 לוחמים בשנתיים המדממות ביותר בתולדות המדינה. בגלל זה הוא לא יעבור – בגלל שהמדינה לא מוכנה לקבל את זה יותר שיש פה אפליה בין דם לדם. וזה לא יעבור מפני שזה אי-צדק משווע וזה מעשה לא יהודי להשתמט מהחובה שלך להילחם לצד אחיך שנאבקים על הצלת המולדת הזו. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת בועז טופורובסקי, שלום דנינו, יצחק קרויזר ואלון שוסטר בנושא: קרינה אלקטרומגנטית ברכבים חשמליים והיברידיים מהווה סכנה לבריאות הציבור. תודה.
(קריאה ראשונה)
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. אני מזמין את השר יריב לוין לסכם את הדיון, בבקשה, אדוני השר.
שר המשפטים יריב לוין:
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בהחלט אפשר לומר: בשעה טובה. אנחנו מתקדמים ומביאים היום לקריאה הראשונה את הצעת החוק שיזם חבר הכנסת משה סעדה. משה, בשעה טובה, אני אומר. אנחנו מגיעים לנקודה הזו שהצעת החוק שיזמת, ההצעה הבאמת-חשובה הזו, מגיעה כאן לקריאה ראשונה, אחרי דיונים ארוכים ומורכבים שנעשו בוועדת החוקה בהובלתו של שמחה רוטמן, ובאמת בשיתוף פעולה הדוק עם המשרד שלי, עם משרד המשפטים. המצב הנוכחי הוא מצב של אנומליה זועקת לשמיים, משום שהכפפת מח"ש לפרקליטות המדינה, המשמעות שלה היא בעצם שהפרקליטות ביד אחת מלווה את הפעולות שהמשטרה עושה, מעורבת בהן הרבה פעמים מעורבות עמוקה, וביד השנייה בעצם שולטת במשטרה, או יש לה לפחות כלי משמעותי אל מול המשטרה על ידי כך שהיא שולטת במה שקורה במח"ש. ואגב, בהרבה מאוד מקרים זה גם ניגוד עניינים מובנה, משום שמח"ש צריכה לבדוק התנהלויות שהפרקליטות הייתה מעורבת בהן כל הזמן. ולא פלא שנוצר מצב שאמון הציבור במח"ש הלך והידרדר, הלך והידרדר, ואני חושב שמהעניין הזה, מההתנהלות הזו של מח"ש, סובלים כולם. סובלים שוטרים, שלא פעם על לא עוול בכפם מוצאים את עצמם במקום שהם לא צריכים להיות, וסובלות אוכלוסיות שלמות, שהתלונות שהן מגישות לא מקבלות את היחס ואת ההתייחסות ההולמת שצריכה להיות. הקמתי ועדה על מנת לבדוק את כל הסוגיה הזו של מח"ש לעומק, ועדה רצינית, ועדה של חמישה אנשים, בין היתר היו חברים בה שני שופטים בדימוס של בית המשפט המחוזי, הסנגורית הציבורית הארצית, מנכ"ל משרד המשפטים והמשנה ליועצת המשפטית לממשלה. והוועדה הזו בדעת רוב קבעה באופן חד-משמעי ונחרץ שצריך להוציא את מח"ש מפיקוח הפרקליטות. ולא רק זה, צריך גם לעשות במח"ש עצמה שורה ארוכה של שינויים כדי שהיא תוכל לתפקד. אני רוצה לתת דוגמה, ואני מניח, חבר הכנסת מיקי לוי, שלפחות עם זה תסכים איתי. הרי אם מח"ש אמורה לחקור חקירות שנוגעות לפעולות של שוטרים, אבל אין לה מערכת של מעבדות לזיהוי פלילי והיא צריכה להיעזר במעבדות של המשטרה, אז ברור לגמרי שהדבר הזה הוא לא יכול לעבוד.
מיקי לוי (יש עתיד):
יהיה זיוף במעבדות, אדוני השר?
שר המשפטים יריב לוין:
וזו רק דוגמה קטנה.
מיקי לוי (יש עתיד):
המעבדות יזייפו? באמת.
שר המשפטים יריב לוין:
הערבוב הזה הוא ערבוב לא בריא ולא נכון.
מיקי לוי (יש עתיד):
כשהן יהיו אצלך זה לא יהיה? כשזה יהיה אצלך, מה השוני?
שר המשפטים יריב לוין:
זה לא טוב. ואני חושב שההפרדה ומתן הכלים למח"ש, שתהיה לה זרוע חקירות, ויהיו לה מעבדות, ויהיה לה את כל מה שהיא צריכה בתוך המערכת שלה – הדבר הזה ישדרג, ישנה לחלוטין את יכולת הפעולה שלה, ואני חושב שגם ישפר אותה באופן משמעותי. אני אגיד עוד דבר: אני חושב שאנחנו רואים שריכוז הכוח העצום שישנו בידי מערכת אחת, קרי בידי הייעוץ המשפטי לממשלה, שאליו מוכפפת בפועל הפרקליטות, ולפרקליטות מוכפפת מח"ש – התוצאה של הדבר הזה היא שכאשר כל הכוח נמצא במקום אחד, גם השימוש בכוח הופך להיות לשימוש שהוא מפלה, שהוא בררני, שהוא לא ראוי. אני חושב שהמהלך הזה של ניתוק מח"ש מהמערכת הזאת, מתן עצמאות פעולה, היכולת שלה לפעול כגוף עצמאי לחלוטין, שאיננו נשלט על ידי אותם גורמים – אני חושב שהדבר הזה הוא חשוב מאוד. הוא ישפר מאוד גם את העבודה של מח"ש, אבל לא פחות חשוב מזה, אני חושב שהוא ייתן תחילה של תהליך חשוב של ביזור הסמכויות העצומות שמוחזקות היום על ידי היועץ המשפטי לממשלה, דבר שהנזק שאנחנו סובלים ממנו הוא נזק גדול מאוד. אני אסיים בעוד משפט אחד, שאני חושב שהוא חשוב בעניין הזה. אי-אפשר, אדוני היושב-ראש, שלא להיזכר בזעקה הגדולה שבאה פעם אחר פעם מהציבור, מהקהילה של יוצאי אתיופיה בישראל, על הדרך שבה מח"ש טיפלה, או ליתר דיוק לא טיפלה בתלונות שהיו על אירועים שנגעו לקהילה. וזה לא סוד שקהילת יוצאי אתיופיה סובלת לאורך שנים משיטור יתר, מאכיפה בררנית, קשה, מפלה, והדבר הזה הוכר גם על ידי הכנסת כאן, כאשר אושר כאן החוק בשלוש קריאות בעניין הזה של מחיקת רישומים פליליים בעבירות של הפרות סדר ציבורי. ולכן אני חושב שאולי בעניין הזה, שלא בטובתה יש לקהילת יוצאי אתיופיה זכות ראשונים בהעלאת המודעות לעניין הזה, בהעלאת הנושא לסדר-היום, ביצירת ההבנה שמשהו לא בסדר, משהו חייבים לשנות ולתקן. ואחר כך, העבודה שעשתה הוועדה שמיניתי לעניין הזה, נדמה לי שהוכיחה באופן מעמיק עד כמה הדברים לקויים, עד כמה הם מחייבים תיקון. משכך הדבר, אני חושב שאנחנו עושים היום צעד חשוב, מתקדמים לקריאה הראשונה, ואני מקווה שנשלים את החקיקה החשובה הזו, נבזר את סמכויות היועץ המשפט לממשלה, נהפוך את מח"ש לעצמאית ולא תלויה בפרקליטות, ונהפוך אותה לגוף שיוכל למלא את ייעודו באופן שוויוני כלפי כולם – ואגב, ולא פחות חשוב, תוך כבוד ויחס הוגן לשוטרי משטרת ישראל, שיש לנו הערכה גדולה אליהם. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. אני מזמין את מציע החוק, חבר הכנסת משה סעדה, לסכם את הדיון. תודה, אדוני השר. דיברה על כך גם חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, ואתה צודק ביחס של מח"ש ליוצאי אתיופיה, והדבר הזה בעזרת השם יתוקן.
משה סעדה (הליכוד):
ברשות היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שואל את עצמי - - -
היו"ר משה סולומון:
שנייה, אני אשתיק לך את הציבור. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט במליאה, אנחנו לא שומעים את הנואם. תודה. בבקשה.
משה סעדה (הליכוד):
אני שמעתי קודם את הנאומים של ניצב סגלוביץ' וניצב מיקי לוי – בדימוס – את זעקות השבר שלהם על חוק מח"ש. ואני שואל את עצמי: על מי את מגינים? על הציבור או על הניצבים המושחתים? על מי אתה מגן, מיקי לוי? על ניסו שחם, חבר שלך, שהטריד נשים, שפגע בנשים? על מי אתה מגן? על עבריינים בשירות החוק?
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה מושחת, אתה מושחת. בית המשפט בבאר שבע קבע ששיקרת. אתה - - -
משה סעדה (הליכוד):
לא עוד. יש דין ויש דיין. על מי אתה מגן? על מי, על ריטמן, שפגע באישה? ראש לה"ב הוא היה, עליו אתה מגן. תתביישו לכם.
מיקי לוי (יש עתיד):
- - - אתה אדם לא ראוי. אתה רדוד. אתה רדוד, לא ראוי - - -
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת מיקי לוי, תודה. דבריך נשמעו. אתה יכול הערת ביניים. תודה.
משה סעדה (הליכוד):
נגמר המשחק. יש דין, יש דיין. לא ניתן חסינות לניסו שחם, לא ניתן חסינות לריטמן, לא ניתן חסינות לחבר שלך מני יצחקי, שחקר שמפניות וקיבל הטבה ב-2 מיליון שקל. חתם חוזה שהיה מגיע לדירות לשוטרים צעירים. תתבייש לך. עליהם אתה מגן. על אלשייך, העבריין בשירות החוק.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת סעדה, אני מבקש, שמור על כבוד האנשים כאן.
מיקי לוי (יש עתיד):
מה עשית? חתיכת מושחת. חתיכת אדם רדוף. לא מונית לראש מח"ש כי אתה חסר כישורים. לא נמצאת ראוי. תתבייש לך.
משה סעדה (הליכוד):
אני אומר לכם: קשה להם מאוד עם החוק הזה, כי החוק הזה משנה את המציאות. לא עוד עבריינים בשירות החוק; לא עוד יועמ"שית שמגינה על פצ"רית; לא עוד פצ"רית שמתנהגת כמו ארגון פשיעה. הגיע הזמן שבמדינת ישראל יהיה דין ויהיה דיין. וזה לא יעזור לך. לא לך, לא לסגלוביץ'. הצדק ינצח. תודה לכם. תודה על התמיכה בחוק.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 44) (המחלקה לחקירות שוטרים), התשפ"ו–2026, בקריאה הראשונה. ההצבעה הזו תהיה שמית. בבקשה. חברי הכנסת, אנא שימרו על שקט במליאה. זה מקשה מאוד לנהל את ההצבעות. תודה. הצבעה שמית
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול– בעד
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
אמיר אוחנה– בעד
ינון אזולאי– בעד
ישראל אייכלר– בעד
דן אילוז– בעד
ואליד אלהואשלה– נגד
קארין אלהרר– נגד
עמיחי אליהו– בעד
זאב אלקין– בעד
משה ארבל– בעד
יעקב אשר– אינו נוכח
אביחי אברהם בוארון– בעד
אוריאל בוסו– בעד
מישל בוסקילה– בעד
דבי ביטון– נגד
חיים ביטון– אינו נוכח
מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח
דוד ביטן– בעד
בועז ביסמוט– בעד
ולדימיר בליאק– נגד
מירב בן ארי– נגד
רם בן ברק– נגד
איתמר בן גביר– אינו נוכח
סמיר בן סעיד– נגד
יואב בן צור– בעד
ניר ברקת– בעד
ששון ששי גואטה– בעד
טלי גוטליב– בעד
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
מאי גולן– בעד
איתן גינזבורג– נגד
גילה גמליאל– בעד
בנימין גנץ– נגד
משה גפני– אינו נוכח
סימון דוידסון– נגד
אבי דיכטר– בעד
גלית דיסטל אטבריאן– בעד
אלי דלל– בעד
שלום דנינו– בעד
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
עמית הלוי– בעד
שרן מרים השכל– בעד
ניסים ואטורי– בעד
מיכל מרים וולדיגר– בעד
יצחק שמעון וסרלאוף– בעד
יאסר חוג'יראת– נגד
אימאן ח'טיב יאסין– נגד
אכרם חסון– בעד
ווליד טאהא– נגד
בועז טופורובסקי– נגד
משה טור פז– נגד
אחמד טיבי– נגד
יוסף טייב– בעד
אוהד טל– אינו נוכח
יעקב טסלר– בעד
חילי טרופר– נגד
מאיר כהן– נגד
מירב כהן– נגד
עופר כסיף– נגד
אופיר כץ– בעד
ישראל כץ– אינו נוכח
רון כץ– נגד
יוראי להב הרצנו– נגד
ירון לוי– נגד
מיקי לוי– נגד
יריב לוין– בעד
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אביגדור ליברמן– נגד
יאיר לפיד– נגד
טטיאנה מזרסקי– נגד
מרב מיכאלי– נגד
היו"ר משה סולומון:
חברי הכנסת, אנא שימרו על שקט במליאה. זה מפריע מאוד. חבר הכנסת מישל, זה מפריע.
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
שלי טל מירון– נגד
יונתן מישרקי– בעד
חנוך דב מלביצקי– בעד
יוליה מלינובסקי– נגד
מיכאל מלכיאלי– בעד
צגה מלקו– בעד
אבי מעוז– אינו נוכח
אורי מקלב– בעד
יעקב מרגי– בעד
שרון ניר– נגד
בנימין נתניהו– אינו נוכח
יואב סגלוביץ'– נגד
יבגני סובה– נגד
צבי ידידיה סוכות– בעד
משה סולומון– בעד
לימור סון הר מלך– בעד
אופיר סופר– בעד
אורית מלכה סטרוק– בעד
משה סעדה– בעד
מנסור עבאס– אינו נוכח
עפיף עבד– בעד
איימן עודה– נגד
עדי עזוז– נגד
חוה אתי עטייה– בעד
חמד עמאר– נגד
צביקה פוגל– בעד
עודד פורר– נגד
משה פסל– בעד
מאיר פרוש– בעד
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי– נגד
אריאל קלנר– בעד
יצחק קרויזר– בעד
גלעד קריב– נגד
שלמה קרעי– בעד
אליהו רביבו– בעד
שמחה רוטמן– בעד
יעל רון בן משה– נגד
אפרת רייטן מרום– נגד
אלון שוסטר– נגד
קטי קטרין שטרית– בעד
אלעזר שטרן– נגד
מיכל שיר סגמן– נגד
נאור שירי– נגד
אושר שקלים– בעד
עאידה תומא סלימאן– נגד
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר משה סולומון:
אנא קראי שוב בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח
יעקב אשר– אינו נוכח
חיים ביטון– אינו נוכח
מיכאל מרדכי ביטון– נגד
איתמר בן גביר– אינו נוכח
יצחק גולדקנופ– אינו נוכח
משה גפני– אינו נוכח
אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח
אוהד טל– אינו נוכח
ישראל כץ– אינו נוכח
נעמה לזימי– אינה נוכחת
אבי מעוז– אינו נוכח
בנימין נתניהו– אינו נוכח
מנסור עבאס– אינו נוכח
יסמין פרידמן– אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן– אינה נוכחת
פנינה תמנו– אינה נוכחת
היו"ר משה סולומון:
האם ישנם חברי כנסת במליאה שטרם הצביעו? האם ישנם חברי כנסת במליאה שטרם הצביעו? אם כך, תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 57 בעד, 47 נגד. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 44) (המחלקה לחקירות שוטרים), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
מיקי לוי (יש עתיד):
הוועדה למעמד הילד.
היו"ר משה סולומון:
אם כך, היא תעבור לוועדת הכנסת לקביעת – לא, היא חוזרת, אז לא ניתן.
אופיר כץ (הליכוד):
זו קריאה ראשונה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אה, היא חוזרת.
היו"ר משה סולומון:
היא חוזרת לאותה נקודה, אז לא ניתן, אז זה בעינו עומד.
היו"ר משה סולומון:
הודעה אישית לחברת הכנסת טלי גוטליב. בבקשה, לרשותך חמש דקות.
טלי גוטליב (הליכוד):
שלושה נערים נעצרו בחשד לאונס שהמשטרה הגדירה "אונס בשיטת התפוז המכני". זאת הייתה הכותרת. ייצג איתי בתיק בזמנו ציון אמיר. שלושה חשודים. אני מגיעה אל החשודים. אני מייצגת את אחד מהם, שאומר לי: טלי, לא היה דבר ורבע דבר. אנחנו קראנו – היא קבעה איתנו. היה איתנו עוד אחד, אומרים לי שלושת החשודים. היה איתנו עוד אחד. אני אומרת להם: איפה עוד אחד? אנחנו לא יודעים. איפה הטלפונים? אנחנו לא יודעים. מגיעים להארכת מעצר – מעצר ימים, זה נקרא – לצורכי חקירה. אתם לא יודעים מה זה להיות סנגור במעצר ימים כשאדם טוען לחפות בלתי מסויגת. זה כמעט בלתי אפשרי. מגיעה המשטרה, אומרת לנו, יוצא כלל עם ועולם: החשודים האכזריים עשו דברים איומים במתלוננת. כך, זה מה שקורה. ואנחנו חוקרים את השוטר. אני חוקרת את השוטר. טוב, הארכת מעצר. בזמן הארכת המעצר, אני מצליחה לשים את היד שלי על שני דברים – אני מצליחה לשים את היד שלי על קבוצת ווטסאפ שהייתה באותו ערב בין שלושת החשודים לבין נער נוסף ואותה בחורה, אותה מתלוננת. באחת מהקלטות הווטסאפ משאירה המתלוננת לבחור הרביעי: תביא קרח ואזיקים. קרח, למי שלא מצוי – קוק, ואזיקים. אותה מתלוננת. אותה מתלוננת, באתר שלה, באחד האתרים שלה – כפי זכותה, כמובן, אני לא שופטת אף אחד – היו לה כל מיני פרסומים של חיפוש כל מיני ספונסרים. אני לא שופטת אותה, זו זכותה. אין לי שום בעיה עם זה. בהתאם לאיך שהיא התלבשה ומה שהיא עשתה – זכותה, לא ענייני. כשהגעתי לבית משפט באחד מדיוני המעצר הבאתי לשופט את ההקלטה הזו, והבאתי גם את האתר שלה. מה עשו? הרי רואים שאני, מה שנקרא, מפוררת את התיק הזה. טוב, גוטליב אמרה שהיא לובשת חוטיני – בגלל זה: איך היא מדברת. מעניין את סבתא שלי איך אישה מתלבשת. מה שמעניין אותי כסנגורית, ותמיד עניין אותי, הוא איך מובילים לחקר האמת בהליך מעצר ימים. לא הצלחת לפורר במעצר ימים – אתה גוזר על הלקוח שלך כתב אישום. לא יעזור לך בית דין, כי בשיטת המשפט שלנו די בתלונת מתלוננת כדי לבסס הגשת כתב אישום. לימים, רבותיי, לא הוגש כתב אישום בתיק הזה. ולמה לא הוגש כתב אישום בתיק הזה? לא רק בגלל הקלטת הווטסאפ; לא רק בגלל שהיא ביקשה קרח ואזיקים. באחד הדיונים מתייצבת עורכת הדין של המתלוננת ואומרת שהיא מאושפזת. באמת עצוב. רק שאנחנו גילינו מתוך רשתות חברתיות שבזמן שעורכת הדין שלה אומרת את זה – היה יום העצמאות – היא בילתה במנגל ביום העצמאות. באותו יום הגענו להסכמה עם הפרקליטות על שחרור, התיק הזה נסגר, ערר כנגד סגירת התיק שנחשב אונס בשיטת התפוז המכני נסגר. לא הוגש בו כתב אישום. לא חקרתי את המתלוננת, אבל אתם יודעים מה גילינו במסגרת ההליכים ואיסוף החומרים? כשהיא מגיעה בבוקר – איך הכול התחיל? למה היא התלוננה? תמיד שואלים, למה שגברת תתלונן. היא מגיעה בבוקר הביתה, לפני – בשעה שהיא חושבת שאימא שלה עוד ישנה. אבל כשהיא הגיעה הביתה, אימא שלה במקרה קמה, ומה שהיא אמרה לאימא שלה הוביל את הבאת המשטרה לסיטואציה, וזה עבר כמו – זה יצא מהשליטה שלה, מה שנקרא. וכך, תיק של אונס בשיטת התפוז המכני עם שלושה חשודים, עם התמונות הכי לא מחמיאות שעושים להם בהליך מעצר – וזה רודף אותם לנצח נצחים – נגמר בלא כלום. ובכן, אני רוצה לומר לכם דבר אחד בתור עורכת דין: אין יותר קשה מלהיות סנגור. תקשיבו, אין. זה כאילו לעשות את הבלתי-אפשרי, את אפס הסיכוי, כשעומד מולך אדם שטוען לחפות בלתי מסויגת. עכשיו, שלא תבינו, יש אנשים שטוענים לחפות והראיות נגדם, ואתה תוביל את זה לעסקת טיעון. יש תיקים שהראיות בינוניות. אתה תוביל את זה, תנהל את זה, כדי להביא את זה לתוצאה מיטבית. ולמה אני מספרת לכם את כל זה? וזה רק תחילת הסיפורים. בלילות ארוכים, כשייגזר עליי יום אחד, בעזרת השם, בתור שרה, להחזיק לכם את המליאה, מבטיחה לכם סיפורים שזה רק הקצה שלהם. ואני אומרת לכם פה – למה אני מספרת את הסיפור הזה בהודעה אישית? כי עמדה פה איזה גברת שאמרה את שאמרה – זה שלה. כל פעם שאתם תטיחו בי שייצגתי אנס, אני אזכיר לכם את הדבר הבא: אני לא מאחלת פה לאף גבר, אבל לאף גבר שבהליכי גירושין, למצוא את עצמו בחשדות לעבירות מין בילדים שלו על לא עוול בכפו, או שימצא את עצמו איזה רופא, כשאיזה אחות מגישה נגדו תלונה, אחרי שהם ניהלו רומן, על ניצול הכוח שלו, או שוטר במשטרת ישראל. וכמו שהייתי סנגורית שראתה את הלקוח שלה לפני כל דבר אחר, ויהיו רעשי הרקע אשר יהיו, כך בדיוק העם הנבון הזה, שברוך השם הטוב, מציב אותי בסקרים במקומות הראשונים בסיעת הליכוד, בלי פקודים ובלי דילים – רואה את המאבק שלי למען עם ישראל, למען ארץ ישראל - -
היו"ר משה סולומון:
משפט סיכום. תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - בציונות קיצונית, קיצונית, קיצונית. זאת אני, וזה העם שבוחר בנו, לא אף אחד אחר.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברי הכנסת, לפרוטוקול אנחנו נאמר שבחוק הקודם חברת הכנסת נעמה לזימי רצתה להצביע נגד.
[מס' מ/1854; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' כ"ג, ישיבה 277; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר משה סולומון:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, להציג את הצעת החוק, בבקשה.
צבי ידידיה סוכות (ועדת החינוך התרבות והספורט):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025. הצעה זו היא הצעת חוק ממשלתית שהונחה במליאת הכנסת להצבעה בקריאה השנייה והשלישית בחודש יולי 2025. אתחיל ברקע לתיקון הנוכחי בחוק הקולנוע: באוקטובר 2018 קיבלה הכנסת את תיקון מס' 5 לחוק הקולנוע, שלפיו הלקטורים שבהם מסתייעות קרנות הקולנוע על מנת לבחון את התסריטים המוגשים לקרנות במסגרת בקשות לקבלת תקציב ליצירת סרטים, ייבחרו מתוך מאגר שתנהל מועצת הקולנוע בלבד. על פי משרד התרבות, התיקון לחוק מ-2018 שיקף כמה מהמלצות הוועדה להתנהלות קרנות הקולנוע, שהגישה את המלצותיה למשרד התרבות ביוני 2018, והמליצה על תיקונים מקיפים למערך השיפוט האומנותי בקרנות, שמטרתן חיזוק מערך הלקטורים – ובהם הקמת מאגר הלקטורים. מאגר הלקטורים פועל החל משנת 2019, ועובר לדיון שנערך בהצעת החוק בוועדת החינוך והתרבות. ביולי 2025 היו רשומים בו 1,353 לקטורים, 494 מהם לקטורים מהפריפריה. הגשת בקשות להיכלל במאגר הלקטורים מתבצעת באמצעות אתר ייעודי שנפתח בשלושה מועדים בשנה. המועמדים מתבקשים להציג מסמכים על השכלתם, ואילו ההשתייכות לפריפריה נקבעת בהצהרה עצמית בלבד, ללא דרישה לאישורים נוספים. מועצת הקולנוע בודקת את הבקשות ומאשרת אותן בהתאם לעמידתן בתנאי הסף. בהמשך לכך משרד התרבות מפרסם מבחני תמיכה ספציפיים שעל הקרנות לעמוד בהם על מנת לקבל תקציב לפי החוק. מבחנים אלה כוללים בין היתר התייחסות לשימוש במאגר הלקטורים, לרבות לעניין הרכב הלקטורים – בחירת מגדר, ייצוג לפריפריה ועוד. לאחר כחמש שנים מהקמתו של מאגר הלקטורים הגיע משרד התרבות למסקנה שנתמכה גם על ידי קרנות הקולנוע, כי המאגר לא ממלא את מטרתו בגיוון הלקטורים, ואף מקשה מאוד על ניהול הבקשות. משרד התרבות טוען כי ההכבדה הביורוקרטית המוטלת עליו בניהול המאגר היא רבה, ונוכח הטענות כי בפועל הוא לא תורם לגיוון של הלקטורים, לא נותר אלא לבטל את הוראות החוק המחייבות את ניהולו. טענות נוספות שהועלו לגבי מערך הלקטורים הקיים: החובה להעסיק לקטורים הרשומים במאגר בלבד מוסיפה שלב ביורוקרטי נוסף ומיותר של בדיקה אם הלקטורים רשומים במאגר, או ביצוע הרשמה של מי שאינו במאגר עבור לקטורים שהקרנות היו מעסיקות גם ללא המאגר; במאגר הלקטורים מוצג מידע מועט מאוד לגבי הלקטורים הנכללים בו, שלא מאפשר בחירה מושכלת של הקרנות מבחינת ניסיון, יכולת ומיומנות בהערכת תסריטים, עבודה בתחומים וסוגים שונים של סרטים ועוד. כמו כן, נטען נגד המאגר כי למרות שהלקטורים מצהירים על היותם מן הפריפריה, כפי שמוגדר בחוק, נכונות ההצהרה לא נבדקת, ולא מסופק במאגר מידע נוסף לגביהם. דבר זה מכביד על קרנות המעוניינות בייצוג של מגוון אוכלוסיות, מכיוון שאין להן את המידע המתאים. בנוסף, המאגר אינו מתאים למי שמעוניין להיות מועסק כלקטור באופן חד-פעמי ומזדמן, שכן מי שנכלל במאגר חשוף לפניות ולבקשות להעסקה כלקטור מכלל הקרנות. טענה נוספת היא כי הלקטורים הנכללים במאגר, שהצהירו שהם מן הפריפריה, לעיתים קרובות עמוסים בעבודה ואינם פנויים להעסקה על ידי הקרנות במועדים שבהם הן מבקשות להעסיק אותם, והקרנות שמחויבות להעסיק אחוז מסוים של לקטורים מקרב הפריפריה מתוך המאגר בלבד, נשארות ללא מענה. לאור כל האמור לעיל, מכיוון שלא נמצא כל גורם התומך בהשארתו של המאגר הקיים, אלא להפך, החליטה הוועדה לאשר את בקשת משרד התרבות לבטל את מאגר הלקטורים המחייב כנוסחו בחוק הקולנוע כיום. יחד עם זאת, הצעת החוק לא מבטלת כליל את מוסד הלקטורה. הקרנות יוכלו להמשיך ולהעסיק לקטורים. כפי שמתקיים גם היום, לשר התרבות יש סמכות לקבוע הוראות לגבי לקטורים במבחני התמיכה, שאותם יש לקבוע לפי החוק, על מנת לחלק את תקציב התמיכות. ההוראות שהשר יהיה רשאי לקבוע לגבי לקטורים הן בין היתר מניעת ניגודי עניינים, שקיפות בעבודת הלקטורים וכן לגבי הרכב הלקטורים. הוועדה מצאה לנכון להוסיף לנוסח כי על השר לשקול את גיוונו של הרכב הלקטורים כחלק מהוראות מבחני התמיכה. בעניין זה, כוונת הוועדה היא לא רק לגיוון מבחינת הרקע החברתי והגיאוגרפי הקשור לייצוג פריפריות, אלא גם לגיוון של הרקע המקצועי שהלקטורים מגיעים ממנו, זאת על מנת לאפשר למקצועות הקולנוע השונים להשתתף בהליך הלקטורה וכן על מנת לאפשר לכמה שיותר לקטורים ראויים להשתתף בהליך, ולא להעסיק את אותה רשימת לקטורים פעם אחר פעם. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות, ולאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. כאמור, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד וכחול לבן – המחנה הממלכתי וכן בקשות רשות דיבור של סיעת ישראל ביתנו והעבודה. כעת אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת סימון דוידסון, ראשון הדוברים, בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
כמה זמן אני?
היו"ר משה סולומון:
רבע שעה. בבקשה, לרשותך 15 דקות תמימות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
משה, הוא דיבר כל כך מהר, שלא הבנתי.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אנחנו צריכים תמלול.
היו"ר משה סולומון:
אני מניח שקראת על החוק לפני כן.
סימון דוידסון (יש עתיד):
בוודאי, איזו שאלה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
לא נראה לי שהוא קרא.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חברות הכנסת, רק שאני אדע מי השרים פה, כי אני אוהב לדעת – שר הכלכלה.
היו"ר משה סולומון:
אופיר סופר ושר הכלכלה פה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
בסדר. שר הכלכלה זה מצוין. חברים יקרים, אני רוצה לספר לחברי הקואליציה – כי אני יודע שחברי האופוזיציה יודעים קצת יותר – יודעים הרבה יותר – אני רוצה לספר לכם על עיר במדינת ישראל; עיר בצפון, שבמשך עשרות שנים סופגת אש, אנשים ציונים שקבעו שהם יחיו על קו הצפון של מדינת ישראל; עיר לא גדולה מדי, שנמצאת על צלע הר. יש שם ילדים וזקנים, בתי ספר וגנים והווי חברתי. לעיר הזאת קוראים קריית שמונה. אני לא יודע אם כולם זוכרים שיש עיר כזאת. העיר הזאת, שיום לפני 7 באוקטובר מנתה 27,000 תושבים – 27,000 תושבים בעיר הזאת – עיר שפונתה כולה מהבתים. כל התושבים פונו מהבתים. ברגע אחד משפחות שלמות היו צריכות לעזוב את הבית שלהן, את העבודה שלהן, את העסקים שלהן, את החברים שלהן; משפחות שלמות שהוכנסו לבתי מלון, לחדרים קטנים, עם כל הציוד שהיה להן וכל הציוד שקיבלו לאחר מכן; ילדים שהיו צריכים ביום אחד לעזוב את החברים שלהם, את בתי הספר שלהם, והגיעו לערים אחרות ברחבי ישראל; הורים שלא זכו לשקט ולזוגיות במשך חודשים רבים. ילדים קטנטנים שהיו רגילים לגננת שלהם, לסייעת שלהם, למטפלת שלהם, לחברים שלהם בגן, פתאום מצאו את עצמם בתוך גן קטן בבית מלון – בית מלון כזה או בית מלון אחר. אדוני היושב-ראש, אני זוכר את היום שהגיעו לבתי המלון בנתניה – הרבה מהם הגיעו לנתניה. אני הייתי שם כדי לקבל אותם, את כל אזרחי העיר שלי, שפשוט התנדבו והגיעו לבתי המלון, הביאו בגדים, מוצרי היגיינה, מברשת שיניים, משחת שיניים, דאודורנט, שמפו, משחקים לילדים, אוכל לילדים, מטרנה, סימילאק. ראינו את הכאב שלהם. אחרי הרבה מאוד חודשים שהם נאלצו לחיות מחוץ לבית, הודיעה מדינת ישראל לתושבים: זהו, תחזרו הביתה. תחזרו לבית שלכם בקריית שמונה, לבתים שלא פתחו את הדלת שלהם במשך שנה וחצי, ללכלוך, לריח, לציוד שלא עובד; לכלוך בכבישים, בדרכים, כבישים חרוכים מהציוד הצבאי, בתי ספר וגנים שלא מוכנים לכניסת הילדים. פשוט לכו הביתה. אנחנו מחכים לכם. בכל הזמן הזה, אדוני היושב-ראש, היו מספר גיבורים בעיר קריית שמונה ובראשם ראש העיר אביחי שטרן, שנשארו בעיר ושמרו על הגחלת כמה שאפשר. אותו ראש עיר שהליכוד הפנה לו את הגב. אותו ראש עיר שבגלל שהוא ניצח את נציג משפחת נתניהו לא מתייחסים אליו, הוא לא חשוב, העיר לא חשובה. כולם היו בטוחים, כל מי שהגיע לקריית שמונה, כולל חברו הטוב של אביחי שטרן – ובאמת, השר היחידי ששמר כל הזמן על קשר, במיוחד בימים הקשים, יושב פה מולי, השר וסרלאוף. באמת, יישר כוח על מה שאתה עושה, עשית ותעשה לקריית שמונה, ואני יודע כמה זה חשוב לך – כל האזרחים היו בטוחים ב-100% שהמדינה תדע במיידי לפצות אותם, לפצות את העיר, לפצות את העסקים הסגורים, את העסקים שעובדים חצי, שמאות מיליונים יוזרמו מהר מאוד לתקן, לשפץ, לעזור לעיר לחזור לשגרה. וכמה חזרו לעיר? מתוך 27,000 תושבים, כ-14,000 תושבים חזרו.
היו"ר משה סולומון:
18,000.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני יודע על בין 14,000 ל-15,000.
היו"ר משה סולומון:
18,000.
סימון דוידסון (יש עתיד):
וסרלאוף, כמה חזרו לקריית שמונה?
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
18,000 תושבים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
18,000? אני ידעתי על 14,000.
שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:
75%.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני ידעתי על בין 14,000 ל-15,000 שחזרו לעיר, אז יכול להיות שיותר, אבל חלק גדול לא חזרו, אלפים לא חזרו לעיר הזאת, זה דבר שהוא אקסיומה. ולמה אנשים לא חזרו? אנשים לא חזרו כי העיר לא מוכנה, כי הכסף לא הושקע, כי לא שיפצו, לא תיקנו ולא גרמו לכך שהאזרחים יקבלו, באמת, אתה יודע מה? אפילו הרבה יותר ממה שהיה להם – זה מה שמגיע לעיר הזאת, הרבה יותר ממה שהיה להם. אבל לא, זה לא קרה. אני אספר לך, אדוני היושב-ראש. אם היית יושב-ראש ועדת החינוך, ולצערי אתה לא יושב-ראש ועדת החינוך, אם היית, אז היית איתי בצפון בשבוע שעבר. למה? כי ועדת החינוך של הכנסת יצאה ליום שלם לקריית שמונה כדי לפגוש את התושבים, את צוותי החינוך, בתי הספר, הגנים. אתה יודע כמה הגיעו מוועדת החינוך? שניים – יושב-ראש הוועדה ועבדך הנאמן. אף אחד מחברי הכנסת של הליכוד שהם חברי ועדה לא טרח להצטרף לסיור הכל-כך חשוב הזה לקריית שמונה. אף אחד. כשהגענו לשם אביחי קיבל אותי, והוא אומר לי: מה, רק אתה וצבי הגעתם? אני אומר לו: כן. לא ידעתי מה להגיד לו. אתה יודע איך הם נעלבו, איך הם נפגעו, המנהלים, ההורים, ארגוני ההורים שם, אביחי בעצמו. הוא אומר: ככה מתייחסים אליי, ככה מתייחסים לעיר, ככה מתייחסים אליי כראש עיר. אז היינו שם, ואני רוצה לספר לך ולכם שישבנו עם המורים, ישבנו עם המנהלים, והכאב הוא גדול. הכיתות חצי מלאות; גני ילדים שלא נפתחים בגלל שאין ילדים; אין מספיק צוותי הוראה. ההשקעה לא בוצעה. ואחרי זה, אמרתי, אני אתחיל להסתובב בעיר. ואני הולך למקום שמבחינתי הוא המקום המרכזי של העיר בכל עיר כמעט, אני יודע שבעיר שלי זה ככה. לאן הלכתי? לשוק. לשוק של קריית שמונה. מה היה בשוק? השוק היה סגור.
היו"ר משה סולומון:
באיזה יום זה היה?
סימון דוידסון (יש עתיד):
ביום ראשון. השוק היה סגור, והתחלתי לברר למה השוק סגור. אמרו לי שהשוק נפתח רק פעמיים בשבוע, רק פעמיים בשבוע, וגם – לחצי יום. והיה שם איזה בעל בסטה שסידר לו את הבסטה, אז דיברתי איתו. אז גם כשהשוק פתוח הם לא עושים קופות, לא עושים קופות, הם פשוט לא מרוויחים. ואנחנו רואים, גם ברשתות, את הבכי של אותם – העסקים, אתה רואה שלט: להשכרה, למכירה, להשכרה, למכירה. אלה שפתוחים יושבים עם הראש שפוף. אחד פתח לי את הקופה, אומר לי: בבקשה, תסתכל מה יש לי בקופה, 40 שקלים. אני לא מצליח לשלם לא ארנונה, לא מיסים, לא מצליח לשלם לעובדים שלי אז פיטרתי אותם. ואנשים הולכים שם עם העיניים ברצפה. אתה יודע, בעל עסק – ואני הייתי בעל עסקים כל חיי – כשאתה רואה את מה שבנית כל חייך הולך לטמיון, אתה לא מצליח להחזיק את העסק, המדינה לא עוזרת, אין תמיכה בעסקים, מה אנחנו מצפים? מה אנחנו מצפים מהאנשים האלו? ובאמת, נקרע הלב. ואז הגעתי למקום שמאוד מאוד עניין אותי, וזה אצטדיון הכדורגל. אתם יודעים שבאצטדיון הכדורגל של קריית שמונה, שיש שם קבוצה בליגת-העל כבר הרבה מאוד שנים, באותו אצטדיון לא משחקים כבר מעל שנתיים. לא משחקים בו. אז בזמן המלחמה הבנו למה לא משחקים, האצטדיון הזה ספג שלושה טילים. מהיום שנגמרה המלחמה, אני הייתי בטוח, חבר הכנסת מאיר כהן, שהדבר הראשון שיעשה שר הספורט – ירוץ לשם, יגיד להם: מה אתם צריכים? כמה? אני מתקן את זה. אבל לא, עד היום הקבוצות של קריית שמונה משחקות בנתניה. הקבוצה הייצוגית של קריית שמונה צריכה לשחק בנתניה, למה? כי לא השקיעו ותיקנו את היציע המזרחי, הפקקטה יציע מזרחי, שאפשר היה לעשות את זה בחודש ימים. אבל זה לא מספיק חשוב למדינה, כי קריית שמונה לא חשובה למדינה. אז הילדים והנוער שצריכים לשחק כדורגל, שזה חלק מהחיים שלהם, אין להם מגרש, אז כל אחד משחק במקום אחר. אז למה שהם יחזרו? למה שהם יחזרו? פקקטה מגרש כדורגל אתם הקואליציה לא יודעים לעשות. מה ביקשו מכם? לא מגיע לאנשים בקריית שמונה מגרש כדורגל? 5 מיליון שקלים היה עולה לתקן את זה, 5 מיליון שקלים, אבל גם את זה אתם לא מסוגלים לעשות. אנשים שלא היה להם בית. איזה פרצוף יש לכם? הכי חשוב, שראש הממשלה עומד מול גברת מקסימה בשם אורנה ואומר לה: את משעממת אותי. אז באמת, זה לא היה סתם, זה יצא לו אמיתי. אתם משעממים אותם. אבל מה יהיה אחר כך, חבר הכנסת ואטורי? יהיו בחירות, ומה הם ישימו? מח"ל, ליכוד, מח"ל, ליכוד. אותם אנשים שאתם לא סופרים אותם, אתם לא מתייחסים אליהם, הם אוויר בשבילכם, והם יצביעו מח"ל.
ניסים ואטורי (הליכוד):
- - - תודה. נתנו 90 מיליון לקריית שמונה, אמרתי לך את זה. נתנו 90 מיליון. קיבלו מגרש, שידעו לקחת - - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
איזה מגרש? מתי היית שם? מתי היית שם?
ניסים ואטורי (הליכוד):
הם קיבלו 90 מיליון שקלים - - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה אתה מבלבל את המוח? אין להם שום מגרש.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
למה לצעוק? למה לצעוק?
סימון דוידסון (יש עתיד):
כי הוא צועק, אז אני מחזיר לו.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
הוא לא צועק.
ניסים ואטורי (הליכוד):
- - - בקריית שמונה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אין שם שום מגרש. אני הייתי שם ביום ראשון.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אני בלי מיקרופון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני הייתי שם ביום ראשון. אין שום מגרש, אל תספר לי סיפורים.
ניסים ואטורי (הליכוד):
בסדר, אז היית - - - אנחנו עושים. אתה ביקרת, אז ביקרת. אנחנו עושים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אדון ואטורי, בקריית שמונה לא משחקים כדורגל. את זה אל תלמד אותי. הם משחקים אצלי בנתניה. מה אתה אומר לי איפה הם משחקים? אני רואה אותם. אם היה להם מגרש הם היו משחקים שם.
נאור שירי (יש עתיד):
צודק.
ניסים ואטורי (הליכוד):
גם אתה ביקרת שם?
נאור שירי (יש עתיד):
כן.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אני נתתי כסף בלי לבקר. מה קרה?
סימון דוידסון (יש עתיד):
הוא כבר היה שם חמש פעמים.
ניסים ואטורי (הליכוד):
נתנו כסף - - - שייקחו.
נאור שירי (יש עתיד):
עזוב, מה שאתם עשיתם לקריית שמונה, זה לא ייסלח.
ניסים ואטורי (הליכוד):
קשה, קשה, 26 אנשים שהם - - - חמישה מקומות. קשה מאוד.
סימון דוידסון (יש עתיד):
רגע, עוד מעט תדבר, אתה. אין לי עוד הרבה זמן.
ניסים ואטורי (הליכוד):
- - -
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני רוצה לדבר על הדבר הגאוני של ממשלת הליכוד. הרי כולנו מבינים, יודעים, ואנחנו הולכים לסופר ואנחנו רואים את המחירים. אני לא צריך לחזור על זה, אני מדבר על זה כל יום. ואנחנו מבינים לאן המחירים הגיעו. חבילת תותים – 25 שקלים, כל תות עולה 2.5 שקלים, לא נורמלי בכלל. המוצר שהכי גונבים בסופר זה מטרנה וסימילאק, אוכל לילדים. ושר הכלכלה – שבאמת, לעשות כסף הוא ידע בחיים, אין לי ספק, כל הכבוד לו – יצא עם תוכנית גאונית, של 100 המוצרים הנבחרים לציבור הישראלי, שרוב רובם של המוצרים הם רוויי שומנים, סוכר עודף. אין כמעט מוצרים שהם בריאים, לא ראיתי שם מוצרים לתינוקות – כל מיני מטרנה וסימילאק וכדומה לא נמצאים בתוך הסל. והפרס הגדול לרשת שתציג את סל המוצרים הכי נמוך יהיה לא פחות מ-50 מיליון שקל. 50 מיליון שקל פרס לרשת שתביא את 100 המוצרים הכי זולים. ואני אתן לכם סקופ, תרשמו מה שאני אומר לכם, הרשת שתזכה היא רמי לוי. אין לי ספק שזה יהיה רמי לוי. אני אומר את זה לפני שכולם יודעים את התוצאות. בעוד שבוע אתם תשמעו, הרשת שתזכה תהיה רמי לוי. היא תזכה ב-50 מיליון שקלים. כספים של רון כץ ושל נטע ושל יוליה ושל נאור ושל מאיר ושל סימון ילכו לרמי לוי – למה? כי הוא יכול, הוא שר הכלכלה. אבל מה זה יעזור בעצם? הרי על מוצר אחד הם יורידו, ועל עשרה מוצרים אחרים הם יעלו את המחיר. זה לא יפתור את יוקר המחיה, זה לא יוריד את המחירים. שלוש שנים לא יכולתם לגעת בנושא הזה, יוקר המחירים. בסוף אני מציע לכל אחד ואחד מכם: תלכו לשוק בכל עיר במדינת ישראל ביום שישי בשעה 14:00, ותראו אלפי אנשים אוספים מהרצפה עגבניות ומלפפונים, משלמים חצי או רבע מחיר על סחורה שהיא פגומה, כי הם מגיעים בסוף היום. לכו לשוק בשעה 14:00 ביום שישי ותראו את עם ישראל שאין לו כסף לקנות אוכל. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מסתכל על הטירוף הזה שאוחז בנו, ואני לא מאמין שאכן קולות כאלה נשמעים במדינת ישראל, במדינה דמוקרטית. אם אכן שר המשפטים היום אמר: "אם אנצח בבחירות, בית המשפט ייעלם", אני מצפה משר המשפטים שיעלה לכאן עוד הערב ויחזור בו מהדבר הזה. זכרו דבר אחד: בכל מקום שהופכים אנשים לאויבי העם, בסוף עוברים לאלימות. האמירות חסרות האחריות האלה, שאולי יקבלו לייק או שניים מאנשים קיצוניים, אין להם מקום בשיח במדינת ישראל, ולא משנה מה דעתך ולא משנה מאיזו מפלגה אתה. ואני באמת מצפה משר המשפטים שיעלה לכאן ויבהיר את דבריו. לא חלמנו, אף אחד מאיתנו, שמשפט כזה ייאמר. ובלהט הלחימה חסרת הפשרות והלא-מוצדקת כנגד מערכת המשפט הישראלית, מה הפלא שניצוצות חסרי טעם כאלה נאמרים ונשמעים מפיו של שר המשפטים. ואני בכלל פונה אליו: מה הרוח הרעה הזאת כנגד מוסדות המשפט הישראליים? מאיפה זה התחיל? ראש הממשלה עומד למשפט. אז מה? שיעמוד ויוכיח את חפותו. אנחנו לא נחכך ידיים אם הוא יואשם ואנחנו לא נברך על זה – אף אחד לא רוצה לראות ראש ממשלה מואשם. אבל יחד עם זה, לעזאזל, מה הטירוף הזה שאוחז בכם? עד כמה יכולים לשמוע אמירות כאלה כנגד שופטים? ראיתי סרטון שרץ – זה ממש להתיר את דמם של שופטי המדינה הזאת. צריך לתקן, כן; טועים לעיתים, כן, כולנו. אבל בין זה לבין השתלחות, שלעיתים זאת השתלחות בגופם ובנפשם ובביטחון של האנשים האלה – תמיד יהיה המשוגע שירים את ידו. ואני לא שומע אף אחד מהקואליציה קם להגיד: היי, תעצרו את הטירוף הזה. אני אתמול סיירתי בנגב. הייתי במועצה האזורית בני שמעון, וראיתי מועצה נהדרת, עם ראש מועצה יוצא מן הכלל, עם תוכניות יוצאות מן הכלל, עם אזור תעשייה, עידן, אזור תעשייה שעובדים בו בדואים ויהודים ומתחלקים ברווחים. ומספר לי ראש המועצה הזה שבגלל המפעלים באזור התעשייה, אחוזי האבטלה ברהט ירדו פלאים. משם נסעתי לגבעות בר ופגשתי את בילי כהן, יושבת-ראש הוועד של היישוב. וכואב הלב לראות יישוב במרכזו של הנגב מבקש הגנות כאילו שהוא יישוב ספר. אדוני היושב-ראש, אתה לא תאמין, יישובים יהודיים ברחבי הנגב מוקפים בגדרות ומבקשים תקצוב כאילו שהם יישובי ספר, וסביב חלק מהיישובים חופרים תעלות רחבות, שלא יגנבו להם את הרכבים, ואתה שומע את בילי, שנאחזת במקום. ומשם עברנו לעומר, יישוב יוצא מן הכלל, עם אוכלוסייה מבוססת, עם ראש מועצה נמרץ, ארז בדש, שעומד שם ונלחם באווירה האלימה ובתחושה הזאת שבנגב לית דין ולית דיין. ועלינו לתצפית להסתכל שמאלה וימינה וקדימה ואחורה, לראות איך שלא מטפלים בשאלה הבדואית. במקום לכתוב תוכנית מסודרת, כמו שכן, אנחנו עשינו כשהיינו שם, במטה מסודר, שנפגש כל יום חמישי עם כל גופי הממשלה ועם המשטרה ועם השב"כ - - -
היו"ר משה סולומון:
ומה הייתה התוצאה?
מאיר כהן (יש עתיד):
מצוינת.
היו"ר משה סולומון:
מה?
מאיר כהן (יש עתיד):
א. התחלנו לעשות שם הסדרה, וכעסו עליי, ואמרתי להם: לעזאזל, 36,000 דונם בשליטה של בדואים. יושבים על 36,000 דונם כפרים לא מוכרים. אתה מגיע איתם להסכמות שהם כולם יתכנסו לתוך 5,000 דונם, וכל מיני קבוצות צורחות: מה אתם מפקירים את הנגב? עמדתי למעלה, הסתכלתי, ואמרתי: אלוהים, הפקרת הנגב זה מה שקורה עכשיו. זה מה שקורה עכשיו. אכיפה, כן, ומי שבונה בלי רישיון, כן, אבל יחד עם זה גם להתחיל בהסדרה, כי אחרת, אדוני היושב-ראש – ואני מציע לך לנסוע לשם.
היו"ר משה סולומון:
נסעתי, הסתובבתי. רק אומר שהתוכניות שעשיתם – יש לנו תכניות כבר 15 שנה. ברגע שהמנהיגות המקומית לא מקבלת את זה, הצורך, היכולת להצליח בזה – זה מורכב מאוד.
מאיר כהן (יש עתיד):
תשמע, חבל שאתה אומר את זה. אנחנו מדינה ריבונית. מדינה ריבונית צריכה לתת שתי אפשרויות: האחת – האפשרות להסדרה ולהיות חלק, ואם אתה לא רוצה, אז לפעול בנחישות. אז לפעול בנחישות. אני לא נגד. מי שבונה על שטח מדינה, תוריד אותו משם. אבל היות שממילא יש כל כך הרבה, מאות אלפי אנשים, על שטחים לא מוסדרים, אז בוא נתחיל בהסדרה. אכיפה והסדרה, אכיפה והסדרה, כי הם לא יעזבו את המקום.
היו"ר משה סולומון:
אני מוכן לנהל איתך את הדיון הזה במקום אחר, אבל אני אומר לך, כבר 15 שנה בתוך התהליך הזה. ברגע שאין תמימות דעים בסוגיה הזאת, גם אם אתה מדינה ויש לך משילות, היא מורכבת.
מאיר כהן (יש עתיד):
אני חייב להגיד לך, תשמע - -
היו"ר משה סולומון:
בגלל שכל צעקה כזאת נראית גזענות.
מאיר כהן (יש עתיד):
- - אדוני היושב-ראש, 60 שנה אני חי שם, 60 שנה אני נוסע, 60 שנה אני מדריך שם, אני מורה שם, ואני מגדל את ילדיי שם. 60 שנים בנגב.
היו"ר משה סולומון:
והיית ראש עיר שם.
מאיר כהן (יש עתיד):
ואני מכיר לפני ולפנים כל שבט ואת המנהיגים, וכן, חלקם שוררים, וצריך לטפל בהם, אין לי ויכוח איתך. אבל רובם הגדול רוצים הסדרה, רובם הגדול רוצים שיהיה בית ספר ושתהיה מרפאה ויהיה כביש, ובכל מקום נקודת משטרה. אומר לי חבר בדואי שגר באחד היישובים, מאיר: משעה 17:00 ילדיי בתוך הבית, כי אני מפחד להוציא אותם החוצה, אני מפחד מירי תועה. מספרת לי בילי כהן מגבעות בר שכל יום יש שם ניסויי כלים. אני ואתה היינו בצבא – ניסויי כלים, כאילו אתה נמצא במערב הפרוע. את זה צריך לפתור לא בוויכוחים בין מפלגות. הנגב זה לב-ליבה של המדינה הזאת. הנושא האחרון שאני רוצה לדבר עליו, וסימון הזכיר אותו, זה קריית שמונה. ושמעתי את ואטורי, חבל שהוא לא נמצא כאן. לא, קריית שמונה לא קיבלה דבר וחצי דבר מאז המלחמה, ואני מציע – ואני שמח על כך שסוף-סוף תהיה שם ישיבת ממשלה. אני רק מבקש מכל השרים ומראש הממשלה: לעיר יש מנהיג אחד, והוא ראש העיר. תקראו לו, אל תחרימו אותו. הילדים של קריית שמונה לא צריכים להיות כלי משחק בין פוליטיקאים. זה מה שצריך לעשות. תודה, אדוני.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.
קריאות:
- - -
היו"ר משה סולומון:
אז כמה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
20 דקות.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
גם חצי שעה. מה שתגידו. מקסימום, אם ירצו, יוסיפו. אין שום בעיה.
היו"ר משה סולומון:
בבקשה, לרשותך 20 דקות, בהוראת מרכזת האופוזיציה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
כאשר היושב-ראש פועל בהוראת מרכזת האופוזיציה – סימן טוב לבית הזה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בדקות הקרובות שיש לי כאן אני רוצה גם לפרוס את עיקרי התוכנית הכלכלית שאנחנו, בישראל ביתנו, הצגנו בשבוע שעבר – גם יושב-ראש המפלגה אביגדור ליברמן, שכידוע היה שר האוצר, הציג. אני חושב שזה זמן טוב, ברוגע, בלי ויכוחים מיותרים, בלי הפרעות ביניים, בלי צעקות, לפרוס בפני עם ישראל ובפני צופי ערוץ הכנסת, שהם נאמנים גם בשעה די מאוחרת של הערב; אני לא אומר לילה, כי יש גם מקרים שגם בלילה אנחנו מדברים. אז קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתחיל מהדבר הנחוץ והחשוב ביותר – להגדיר חזון כלכלי למדינת ישראל כאשר אנחנו נחזור לממשלה וננהל את הכלכלה הישראלית כפי שניהלנו מיוני 2021 עד דצמבר 2022. רק להזכיר לצופים, כשליברמן נכנס להיות שר האוצר, הגירעון עמד סביב 145 מיליארד שקלים, וכאשר אביגדור ליברמן סיים את תפקידו כשר האוצר, אנחנו היינו בעודף תקציבי של כמעט 10 מיליארד שקלים. הדבר הזה גם אִפשר בשנת 2023 להמשיך בתנופה של הכלכלה, ולמרות הוויכוחים ולמרות המהפכה המשפטית, וכמובן, למרות 7 באוקטובר, זה אִפשר סוג של כרית ביטחון כלכלית גם לשר האוצר הנוכחי. דרך אגב, אדוני היושב-ראש, שר האוצר, שהוא מהמפלגה שלך, לא פעם גם החמיא לניהול הכלכלי של אביגדור ליברמן בתור שר האוצר, בלי קשר לוויכוחים פוליטיים שיש בבית הזה. גם הדרג המקצועי של האוצר ציין שדברים שנעשו אז, ביוני, יולי ואוגוסט 2021, והעברת התקציב לשנת 2021–2022 – שהייתה בהתחלה בממשלה באוגוסט, ואחר כך העברנו את התקציב בבית הזה בנובמבר 2021 – הצילו את כלכלת ישראל. אני אומר את זה בביטחון ובאחריות, למרות שהייתה ביקורת; דיברו בעיקר על מס על החד-פעמי, שתייה מתוקה. כל זה שטויות, משום שישראל היא גם במקומות הראשונים בקרב אנשים שיש להם סיכון למחלת הסוכרת, וישראל גם במקום החמישי מבחינת זיהום אוויר, שנובע בין היתר משימוש בכלים חד-פעמיים. אז אני מניח שאם הקו הזה היה נמשך, והמשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר היו ממשיכים בקו הזה, היום היינו יכולים גם להיות גאים בהישגים. אבל הממשלה החדשה באה, ביטלה, ואתה יודע מה הפלא? המחירים של השתייה המתוקה לא ירדו. מי שמתעשר הם אלה שעוסקים בסחר בדבר הזה, ואנשים המשיכו לשלם את המחירים הגבוהים, למרות שכל הכסף גולגל לכיסם של הטייקונים, כפי שנהוג להגיד. לכן חשוב לנו להבהיר ואנחנו מדגישים שהניהול הנכון של הכלכלה זה אחד מההיבטים החשובים ביותר של הממשלה החדשה שאנחנו נקים. אני רוצה להתחיל מהסעיף הראשון של התוכנית הכלכלית – סיוע ברכישת דירה. מאז 7 באוקטובר, למעלה מ-400,000 אזרחי מדינת ישראל נקראו למילואים. לא לכולם חסרה דירה, ואני לא יודע להגיד באחוזים, אבל לאחוזים מאוד גבוהים של חיילי מילואים שהם באמצע החיים – מדובר על בין גיל 25 לגיל 35 – אין עדיין דירה משלהם, אבל כבר יש להם משפחות, חלקם הקימו משפחות, חלקם השאירו את המשפחות בעורף. הם מתמודדים היום עם המחירים הגבוהים ביותר של הנדל"ן, למרות שיש האטה מסוימת בעלייה. זה נובע בעיקר מהעלייה בריבית, אבל האנשים האלה הם חסרי דירה. חלקם גם מתקשים לשלם שכר דירה, חלקם – אנחנו יודעים את זה גם מהפניות הרבות – חזרו לגור עם ההורים, וחלקם בחרו להתיישב בפריפריה, שם המחירים נמוכים יותר. לכן נושא הדיור הוא נושא חשוב מאוד עבור המשפחות האלה, ולכן התוכנית הראשונה שלנו בנושא הזה מדברת על סיוע לרכישת דירה כך שכל חייל מילואים, מספיק שאחד מבני הזוג הוא משרת פעיל או עשה שירות צבאי, יהיה זכאי למשכנתה במימון של 90% מערך הדירה עד 2.5 מיליון שקלים. ואפשר לקנות בכסף הזה דירה יפה מאוד – לא באזור המרכז, אבל באזורים שהם טיפה מתרחקים, בוא נגיד ככה, מאזור המרכז. אבל אין ספק שבחיפה או בבאר שבע ניתן לקנות בכסף הזה גם דירה יפה וחדשה מקבלן ב-2.5 מיליון שקלים.
היו"ר משה סולומון:
מענק או ריבית מופחתת?
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא, לא, אני מדבר על 90% משכנתה. היום בשביל לרכוש דירה אתה חייב 25% הון עצמי. אתה לא יכול היום להגיע לבנק - - -
היו"ר משה סולומון:
אה, שההון העצמי ירד ל-10%.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
כן, לאלה שמשרתים. כמובן שהכול בכפוף לביטחונות שהמדינה תעניק, כי אם אני כמדינה יודע שאותו חייל מילואים כל פעם נקרא לדגל וכל פעם הולך ומשרת, אז למה שאני לא אתן לו ביטחון כלכלי? אם אני יודע שהוא נשאר בארץ ולא יעזוב את המדינה כמו שעשו 90,000 אנשים, אז בוודאי שאני אתן לו ביטחון הזה. בוודאי שאני רוצה לתת לו דירה במימון שלו, אבל בביטחון של המדינה. לאסוף היום הון עצמי של 25% מדירה של 2.5 מיליון – תעשה חישוב, זה כמעט 625,000 שקלים. 625,000 שקלים, בממוצע, זה יכול להגיע ל-60 משכורות, 50 משכורות, ואני מדבר על משכורת ממוצעת. בוודאי שזה הרבה, כי בן אדם לא מגדל כסף על העצים. לכן פה חשוב מאוד להוריד את הרף המינימלי להון עצמי לאנשים שהם מסוגלים היום, במקום לשלם 7,000 או 8,000 שקל לשכר דירה, שישלמו 7,000, 8,000 שקל למשכנתה שתיתן להם גם ביטחון כלכלי וגם תאפשר להם לרכוש דירה ראשונה. כמובן שיש התניות ודברים כאלה, וצריך לבדוק שאכן הבן אדם עובד ואין לו מגבלה כלשהי שעלולה לפגוע בהכנסות שלו. ככל שבן אדם מתקדם בחיים ההכנסה שלו עולה, וככל שההכנסה שלו עולה גם רמת החיים שלו עולה. ואם בן אדם מסוגל לקנות דירה במימון טוב, אז בדירה הבאה שהוא יקנה, הוא כנראה ימכור את הישנה, ואז יהיה לו גם בסיס כלכלי שיאפשר לו להתקדם בחיים.
היו"ר משה סולומון:
רק שההחזר החודשי ב-2 מיליון ו-200,000 הוא סביב ה-11,000 - -
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
זה לא בדיוק כך. זה לא נכון, לא בדיוק.
היו"ר משה סולומון:
- - והחזר כזה הוא מאוד מורכב לזוגות צעירים.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תראה, קודם כול, תוריד כבר 250,000, כי זה 10%.
היו"ר משה סולומון:
הורדתי, הורדתי 250,000.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אז 2 מיליון. הריבית - - -
היו"ר משה סולומון:
אמרת לי 2.5 מיליון.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא, עד 2.5 מיליון מחיר הדירה אמרתי.
היו"ר משה סולומון:
נכון. ואז אתה לוקח 10%.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
תראה, אדוני היושב-ראש, אתה לא חייב לקנות ב-2.5 מיליון.
היו"ר משה סולומון:
אני גוזל לך את הזמן.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לא, הכול בסדר. אתה יכול גם לקנות ב-1.9 מיליון. יש לך באשקלון, למשל, דירה חדשה עד 2 מיליון שקלים. יש לך גם בקריית מלאכי או בקריית גת דירות עד 2 מיליון שקלים. אתה לא חייב לממש את המקסימום. אם אתה יורד מזה ואתה מגיע למשכנתה של 1.7, אז הכסף הזה הרבה פחות קטן מאשר מה שתשלם לשכירות, כמעט 8,000 שקל, ואם שני בני זוג עובדים אז זה בסדר. גם הריבית ירדה בחודש אחד כמעט ב-0.5% – לא כמעט, היא ירדה ב-0.5% רק בחודש או בחודשיים האחרונים. לכן, התקווה – אכן אנחנו צריכים לתת חזון לאנשים האלה. הם צריכים להבין כי – תראה, אני שומע את זה ואני רואה את זה לפי כל הסקרים שהקושי לרכוש דירה הוא בין הסיבות העיקריות למחשבות לעזוב את המדינה, ואני אומר לך את זה בבירור, גם מתוך היכרות עם אנשים, מתוך שיחות. יש אנשים שמתקשים לרכוש דירה במדינת ישראל, והם אומרים: רגע, עדיף לי שאני ארכוש עכשיו בכסף שיש לי דירה בבולגריה, אשכיר אותה, ואני אגור בשכירות. למה, למה שאני לא אעניק לו את הביטחון הזה כאן? כי בן אדם עכשיו יהיה בשכירות הרבה שנים, לא יוכל גם אחר כך, כשהוא יגדל, וכשהרי יהיו לו ילדים – הוא יגיד: אה, פספסתי את הדבר הזה. אגב, יש כל כך הרבה פרויקטים וכל כך הרבה קבלנים שגם מוכנים לבנות בזול, וזה בסדר, וכולם ירוויחו, כמו שהיה את התוכנית מחיר למשתכן, שהרבה זוגות הרוויחו, כמעט 100,000 זוגות קיבלו הנחה משמעותית. ולכן, זה חשוב מאוד לתת את רשת הביטחון הזאת. אגב, אנחנו גם מדברים על 40 שנה משכנתה ולא 30. 30 זה המקסימלי, אז 40 שנה זה גם יאפשר קצת מרווח נשימה, וברגע שאתה נותן ל-40 שנה, גם ההחזר החודשי יהיה פחות ממה שמשלמים היום. הדבר הנוסף שאנחנו רוצים לדבר עליו זה כמובן הנחה במעונות יום. ניסינו לעשות את זה בממשלה הקודמת, וההנחה במעונות יום נבלמה – הרעיון הזה נבלם על ידי בג"ץ. לצערי, לא הצלחנו לממש את החזון הזה, כי אני חושב שזה מעיד על סדר עדיפויות. מי שעובד ומי שמשרת, מגיע לו קודם כול, ולכן מי שמשרת ומי שעובד יהיה זכאי, כמובן בהתאם להכנסה שלו, לקבל הנחה במעונות יום עד 2,500 שקל בחודש. 2,500 שקל זה לא השיא, כן? יש פה גם מעונות יום שאנשים משלמים מעל 4,000, ו-5,000 ואפילו 6,000. אבל 2,500 שקל כהלכה זה דבר מבורך, דבר טוב, דבר שיסייע משמעותית כלכלית לזוג צעיר עם ילד עד גיל שלוש, משום שמגיל שלוש כבר יש סבסוד לגנים הפרטיים, או ניתן לשלוח ילד מגיל שלוש לגן מטעם המדינה, כלומר גן עירייה, ולכן לקבל חינם חינוך מגיל שלוש; כמובן לשלם על הצהרון משעה 14:00. אז מאוד חשוב להבהיר שאלה שני הדברים שאמורים לתת את הביטחון הכלכלי לאותה אוכלוסייה שמשקיעה, עובדת, משלמת מיסים וגם מסכנת את החיים שלה למען כולנו. האוכלוסייה הנוספת שאנחנו מתכוונים, וגם עשינו את זה בממשלה הקודמת – מדובר על האוכלוסייה של הגמלאים. אני רק יכול להזכיר, לא כולם מכירים את זה, אבל אנחנו, כשהיינו בממשלה וליברמן היה שר האוצר, העלינו כמעט ב-24% את השלמת ההכנסה לגמלאים, או שעלו בגיל יחסית מבוגר ולא הספיקו לצבור כסף לפנסיה, כי החוק להפרשה פנסיונית נכנס לתוקף בישראל רק החל מ-2008, ולא מעט עולים שהגיעו בגיל 40 פלוס פשוט לא הצליחו לצבור פנסיה. יותר מ-200,000 איש מקבלים השלמת הכנסה. עד להחלטה של שר האוצר ליברמן הם היו מקבלים סביב 3,200 שקל ליחיד, בערך 5,500 לזוג; זה לא תמיד הולך 200%, זה הולך 80% מהזוג. אנחנו העלינו את זה לרמה של כמעט 4,000 שקל. היום זה סביב 4,200, זה עדיין פחות משכר המינימום, אבל זה מאפשר לאותו גמלאי שכבר מעבר לגיל הפרישה כמובן איכשהו לחיות בכבוד, למרות שאנחנו רוצים להעלות את זה עוד, בכ-20%. יש לא מעט אנשים שהצליחו לצבור פנסיה ועדיין הפנסיה שלהם לא גבוהה. אנחנו מודעים גם לאוכלוסייה הזאת. קרוב ל-150,000 איש לא זכאים למענק השלמת הכנסה אחרי גיל הפרישה, אבל בכוונתנו לסייע גם להם, אם זה להכניס אותם לקבוצות של הנחות בחשמל, כמובן הנחות בארנונה, כי הרבה פעמים ארנונה מקשה עליהם להמשיך לחיות בכבוד. וכשאני מדבר על זוג, למשל, שהשלמת הכנסה שלו או הפנסיה שלו סביב 6,500–7,000 שקל לזוג, אז בוודאי שארנונה סביב 1,000 שקל זה מאוד מאוד קשה ומשפיע על הכיס שלו. ולכן חשוב מאוד לקחת את האוכלוסייה הזאת ולהכניס אותה לאוכלוסיית זכאים, לכל מיני – למעטפת ההנחות שמקבלים אנשים שמקבלים השלמת הכנסה. גם את זה בכוונתנו לעשות. אוכלוסייה נוספת היא האוכלוסייה של ניצולי שואה. שוב, לא כולם יודעים, אבל יש לנו כמה אוכלוסיות של ניצולי שואה: ישנם כאלה שהיו בגטאות, במחנות ריכוז, או כאלה שעלו למדינת ישראל לפני שנת 1953. רובם זכאים לקצבה חודשית, והקצבה הזאת נקבעת על פי אחוז הנכות, אבל יש אוכלוסייה גדולה של ניצולי שואה שבעיקר עלו אחרי שנת 1991 והם מקבלים קצבה שנתית. אחת בשנה הם מקבלים מ-Claim conference, דרך הכסף שמגיע לניצול שואה, סכום. היום זה סביב 7,000 שקל. אגב, ההחלטה הראשונה – מי שהעביר את זה היה שר האוצר יאיר לפיד, יושב-ראש יש עתיד. כשליברמן היה שר האוצר ב-2021 העלינו את זה מ-4,500 ל-6,500 שקל, והיום, בגלל שזה צמוד גם למדד, זה הגיע ל-7,000, ובכוונתנו להעלות את זה לרמה של 8,000 שקל כל שנה. תחלקו את זה ב-12, תראו תוספת משמעותית לניצולי שואה שכמו שאמרתי לא מקבלים קצבה חודשית אלה מקבלים קצבה שנתית. עכשיו אני רוצה לגעת בעוד כמה נקודות שגם הן חלק מהתוכנית הכלכלית שלנו. אנחנו חייבים להתניע את הכלכלה. לא מתניעים כלכלה בחלוקת כסף. חלוקת כסף זה לא פתרון. התנעת הכלכלה, קודם כול זה פרויקטים תשתיתיים לטווח ארוך, השקעות בפרויקטים ל-10, 20, אפילו 30 שנה. מדובר על כבישים, מדובר על רכבות, מדובר על שינוי תשתיות, מדובר על פריסת סיבים אופטיים במקומות שעדיין לא הגיעו, מדובר על בנייה מסיבית של דברים שישרתו את כלל האוכלוסייה, למשל להשקיע בבניית בתי חולים, להשקיע במקומות שבהם יוכלו להשתבץ רופאים חדשים, ובכך לשפר את רמת השירות. אנחנו התחלנו לעשות, אבל אי-אפשר לעשות בשמונה חודשים כל דבר ואחר כך לשמוע מחברי הקואליציה: איפה הייתם. איפה אתם הייתם כל השנים? אז לכן, השקעות בסדר גודל של עשרות מיליארדי שקלים בשנה זה הדבר המינימלי שנצטרך לעשות מבחינה כלכלית, כי בלי זה הכלכלה פשוט לא תצמח. יש לנו כל מיני פתרונות לזה. כולם שואלים: מאיפה הכסף?, מאיפה תיקחו את הכסף? אז א. יש הרבה כסף. צריך קודם כול לחלק נכון את הכסף ולהשקיע לא בזה שמעמיסים במיסים ומעלים את המיסים, או חושבים להעלות מע"מ ב-1% ובכך לסתום את החור בתקציב. לא. להפך, בשביל שאנשים ישלמו יותר מיסים, חייבים להוריד להם מיסים, חייבים לתת להם הנחות במס על מנת שהם יעבדו יותר, ואת הכסף כהכנסה פנויה, הם אלה שיוציאו לכלכלה הישראלית. הם ילכו יותר לעסקים, הם יחדשו את הרכוש שלהם, יקנו טלוויזיה חדשה, ספה חדשה, ישקיעו בילדים, בחוגים שלהם וכו', וכך בעצם הכסף שיהיה להם כהכנסה פנויה כתוצאה מהורדת המיסים, האנשים האלה יחזירו לכלכלה הישראלית, ובכך הדבר הזה יתניע את הכלכלה. וכמובן, יש גם פרויקטים לטווח ארוך. כשאתה לוקח היום, למשל, את קרנות הפנסיה, שזה בערך 3 טריליון שקל, אז חלק מהכסף אכן ניתן להשקיע – לא חייבים בחו"ל – גם להשקיע בפרויקטים כאן, כמו שעשו לפני 25 שנה עם כביש 6, למשל. הרי אתה לוקח פרויקט ל-20, 25 שנה, ולאחר 25 שנה הוא עובר לידיים של המדינה. פשוט האריכו שם זיכיון. אני לא רוצה להיכנס ספציפית למקרה הזה, אבל זו דוגמה טובה להשקעה שיש בה גם תועלת לציבור, גם משמעות כלכלית, וכמובן גם עבודה לאלפי אנשים. כי אנחנו היום הגענו למצב שמצד אחד חסרות לנו ידיים – חסרות לנו ידיים. מביאים פה עובדים זרים לכל מיני ענפים, אם זה ענף הסיעוד, למשל – תוסיפי לי עוד חמש דקות, שפרית? עוד חמש דקות יש לי? בסדר? עוד חמש דקות היא תוסיף לי. אם אתה לוקח היום את ענף הסיעוד – לא? אוקיי. ענף הסיעוד, למשל, ישראלים כמעט ולא עובדים בענף הזה, רק עובדים זרים. ענף הבנייה, למשל, אחרי 7 באוקטובר מנסים לשקם את הענף הזה בגלל שהעובדים הפלסטינים לא עובדים בשטח של מדינת ישראל. החקלאות, למשל – בחקלאות כולם עבדו בעיקר מחו"ל, חוץ מהציונים האמיתיים בגבולות. לכן יש פה מקום באמת להסתכל על שינוי במדיניות הכלכלית. אבל את כל זה אתה חייב לעשות בדבר משמעותי, שזה שילוב של אוכלוסיות בשוק התעסוקה. כשאני מסתכל היום – ושוב, אני לא בא בקטע של להתריס – אני מסתכל על המגזר החרדי, ואני אמרתי, אני מאוד מכבד כל בן אדם שבוחר לחיות איך הוא רוצה לחיות, אבל אין שום סיבה שאני כמדינה לא אשלב אותך בשוק התעסוקה, ולא אתן לך כלים בלימודים, ולא אתן לך אפשרות גם להתקדם; שאותו בן אדם שהיום בא לשוק התעסוקה, אם זה גבר או אישה – ואנחנו רואים את זה שנשים חרדיות הרבה יותר מועסקות בשוק התעסוקה לפי האחוזים – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדווחת לנו כל חודש – אבל הן לא תחרותיות מול אנשים בשוק, משום שיש בעיה גם מבחינת הלימודים, גם מבחינת התחרות, והתפקיד שלנו כמדינה לאפשר להם גם להיות תחרותיים וגם לשלב אותם בשוק התעסוקה. אם אף אחד לא ישלב אותם ולא יתחיל מגיל צעיר עם לימודי ליבה - -
היו"ר משה סולומון:
תודה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אני כבר מסיים, חצי דקה. - - אז לא תהיה לך התנעה בדבר הזה. אני רק מסיים, אדוני, במשפט. אני רוצה להגיד שהתוכנית הזאת היא תוכנית שהצגנו, היא תוכנית שאנחנו ניישם אותה, – ניישם אותה אך ורק בממשלה ציונית שאנחנו נקים אחרי הבחירות. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלון שוסטר?
מיקי לוי (יש עתיד):
לא. אני מחליף את לזימי.
קריאה:
לא, לא. מיקי, רגע, יש לנו את רון ונאור ושוסטר.
מיקי לוי (יש עתיד):
אז מי מחליף את לזימי? שלא נפסיד את - - -
קריאה:
לזימי ירדה, הלכה הביתה.
היו"ר משה סולומון:
אני ממשיך. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
רון, רון, טעות שלי.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. כמה זמן לרון כץ?
רון כץ (יש עתיד):
20 דקות.
היו"ר משה סולומון:
כפי שמופיע לי כאן. אוקיי, אז אנחנו הקדמנו אותך. בסדר גמור.
רון כץ (יש עתיד):
20 דקות, נכון?
היו"ר משה סולומון:
כן, מופיע לי 20 דקות. בבקשה.
רון כץ (יש עתיד):
סבבה. אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, היום אני רוצה לגייס את הבית הזה למאבקה של קרן, בת זוגו של ג'וש בון, חייל מילואים ששם קץ לחייו אחרי למעלה מ-700 ימי לחימה בכל הגזרות – בעזה, בלבנון ובסוריה. לצערי הרב, הטרגדיה הזאת קרתה שבועיים אחרי שהוא סיים את סבב המילואים האחרון שלו. עכשיו, אני נזהר מאוד כשאני מדבר על הנושאים האלה, מהרבה מאוד סיבות שזה לא המקום לפרט אותן, אבל אני חושב שהבית הזה חייב להתאחד מהר ולפנות למשרד הביטחון, לשר הביטחון, ולתת כתף לחייל בודד ששירת 700 ימים. 700 ימים הוא נלחם בשבילנו, ועכשיו אין מי שילחם בשבילו. הוא פה לבד, קרן בת זוגו מובילה את המאבק, אבל היא לבד מול גוף גדול מאוד וביורוקרטי מאוד, שאומר הכי פשוט שיש: לא היה לו צו מילואים. עכשיו, מה זה לא היה לו צו מילואים? הבן אדם לא התחיל את הפוסט-טראומה שלו בשבועיים האחרונים. הוא היה מטופל. ופה אני רוצה לומר משהו גם למשרד הביטחון: כשאתם יודעים שיש לכם חייל מילואים שהוא מטופל והוא במצוקה, אל תשחררו אותו, אל תשחררו אותו לפני שאתם יודעים שהוא מטופל. לא יכול להיות שאתם תקראו לחיילים למילואים, הם יעשו ויתנדבו ויילחמו ויהיו הכי טובים שיש, וברגע שהצבא כבר לא צריך אותם, הוא משחרר אותם, ואין לו יותר נגיעה בדבר הזה, מבחינתו, עכשיו הוא אזרח לכל דבר. אבל הפציעה שלו היא פציעה שנגרמה בעקבות השירות הצבאי, ואין ספק בכלל ששר הביטחון צריך היום להתערב בזה ולפעול שהוא יקבל הכרה כחלל צה"ל, קבורה כחלל צה"ל. הדבר הזה אבסורדי. לא יכול להיות שאנחנו מעבירים את היום הזה ולא כולנו אומרים בדיוק אותו דבר. שמעתי פה את חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון אומר בדיוק את אותם דברים, את יושבת-ראש הישיבה הקודמת שישבה פה ואמרה: גם אני רוצה להצטרף לזה. ואני אומר לך, אדוני היו"ר, אתה צריך לרצות להצטרף לזה, וכל מי שיושב פה צריך לרצות להצטרף לזה, ומחר בבוקר צריכים להיות 100 ח"כים שחתומים על מכתב מול משרד הביטחון, ואני אומר לכם, אנחנו נדאג לזה שיהיו 100 ח"כים שחתומים על מכתב. אז רגע לפני, אל תביאו את עצמכם למצב שהכנסת צריכה לפנות אליכם. תגדילו רגע ראש, תראו את התמונה הגדולה, תבינו שהחייל הזה נפצע כתוצאה מהשירות הצבאי שלו, וזה מחדל שלכם שאתם שחררתם אותו כשהוא סובל מפוסט-טראומה. אל תשחררו אותו. תנו לו טיפול רפואי, תשמרו עליו, תדאגו לו. לא יכול להיות שהוא מזדכה על ציוד, אז אתם גם מזדכים על אחריות מפגיעה שקרתה בגללכם. ואני אומר לך, אני לא אעזוב את הנושא הזה עד שהוא יקבל את ההכרה הראויה לו. לא יכול להיות דבר כזה. לא יכול להיות שעבר יום שלם ולא שמענו מילה משר הביטחון; לא יכול להיות שעבר יום שלם ולא שמענו מילה ממשרד הביטחון שאומר: אנחנו מבינים את הטרגדיה, אנחנו ניקח אחריות על מה שקרה לאותו לוחם במשמרת שלנו, כי אנחנו קראנו לו להילחם עבור מדינת ישראל. זה אדם שהתגייס מייד לאחר האסון הגדול ביותר שקרה למדינת ישראל מאז השואה, ואנחנו כאילו נותנים ליום הזה לעבור. בינתיים מה קורה? הוא מחכה לדעת מה קורה שם, היא מחכה לדעת מה יהיה איתו? זה הזוי. תחשוב עכשיו על כבוד המת. אף אחד לא מתעסק עם זה. נלחמים לנסות לראות, לגייס מכתבים, לשלוח מכתבים, אבל לא קורה עם זה כלום. ואני אומר לך, גם אתה צריך לסמס לשר הביטחון, גם אני אסמס לשר הביטחון, אני אדאג שכל מי שיושב פה יסמס לשר הביטחון, שהוא ידע שמחר הבוקר הוא יקבל מכתב שחתום על ידי רוב הבית הזה. אבל לא צריך להגיע לשם בכלל. כשיש לנו מקרה כל כך טרגי, צריך להגיד: מבינים, מקבלים ועושים חריג, כמו שעשו כבר כמה חריגים, לצערי, במלחמה הזאת. עכשיו אני רוצה לסגור את הנושא הזה ובאמת לקוות שמחר בבוקר אנחנו נקבל בשורה משר הביטחון שהוא לוקח את זה תחת חסותו ומאשר קבורה צבאית ואת העובדה שהוא יוכר כחלל צה"ל. עכשיו אני עושה shift לכיוון אחר. אנחנו נמצאים פה יום שלם בבית הזה. ביום הזה התעסקנו בכל הדברים שלא מעניינים את אזרחי מדינת ישראל. התעסקנו בזה שראש הממשלה, ביום העמוס שלו, מוציא סרטון שמדבר על החקירות. זה מה שמעניין היום את ראש ממשלת ישראל – להגיד לנחקרים: שימו לב, החקירות לא מרגשות אותי, אני בטוח שגם לא מרגשות אתכם, אז הם עוד פעם יקראו לכם, אז הם יבדקו לכם את הטלפונים, אבל לא יקרה שום דבר. ועכשיו אני באמת רוצה לשאול: זו הממשלה שמגיעה למדינת ישראל – ממשלה שכל יום נחקרת, ממשלה שכל יום מסתבכת עם פרשייה אחרת? תראו מה קורה פה. תראו מה ממשלת נתניהו הביאה על מדינת ישראל, איזה נורמות נהיו במקום הזה. אני אומר לכם, מה שזולג מהבית הזה, זולג לציבור. בסופו של דבר הציבור רואה מה קורה פה, רואה מה קורה בלשכת ראש הממשלה ומבין שזה בסדר – זה בסדר לרמות, זה בסדר לגנוב, זה בסדר להתנהג בצורה לא מוסרית. אני באמת מתגעגע לתקופות שהבית הזה שימש דוגמה, שחברי כנסת, היו מסתכלים עליהם ואומרים: וואו, כך צריכים להתנהג – אנשים ישרים, אנשים טובים, אנשים שאין שום חשש שיפעלו בניגוד לאיזושהי נורמה במדינת ישראל. ויש עדיין חברי כנסת כאלה בבית הזה, הינה, נמצא פה ינון אזולאי. אני יכול לומר לכם שבוודאות מוחלטת לא יכול לקרות לו דבר כזה. לא יכול. ואני שואל אתכם – מה שאמרתי הוא שהנורמות של הבית הזה מחלחלות למטה. ופעם היו פה נבחרי ציבור נקיים, ישרים, לא משנה מה תעשה – יצא סרטון של ראש הממשלה שאומר: אני לא מתרגש מהחקירות, בכל רגע לוקחים עוד עוזר ולוקחים עוד טלפון לבדיקות, ואנחנו לא מתרגשים, ואני לא מתרגש. אז אני אומר לך, אני מתרגש. אני מתרגש. בלי לדעת מה יקרה עם החקירה הזאת, אני מתרגש, כי אני לא רוצה לחיות במדינה כזאת, שכל ההנהגה נחקרת; שכל נבחר ציבור, מסתכלים עליו בעין – כנראה הוא גנב וכנראה הוא נוכל. לא, אני לא רוצה להיות שם. אני רוצה להיות בתקופה של פעם. בתקופה שנבחרי ציבור בבית הזה, הסתכלו עליהם כדוגמה, כאיזשהו משהו, ילדים הסתכלו עליהם, נוער הסתכל עליהם ואמר: וואו, מדהים. ובמקום זה הגענו למקום שמתדרכים נחקרים בקריה במינוס אחת, ולוקחים טלפונים כמו משפחת פשע, ואומרים: אתה תחת חקירה שעוד לא התחילה, אתה רוצה שאני אסגור את החקירה – רק תסמן לי מי האנשים שיודעים או לא יודעים. ויום שלם בבית הזה דנים בהכול, חוץ מהדבר הכי חשוב שאמורים לדון בו, פרשת קטרגייט. מדינה עוינת חדרה לתוך לשכת ראש הממשלה, והבית הזה שותק. ואני שואל את עצמי כל פעם: מה היה קורה אם בדיוק אותה פרשה הייתה קורית בלשכה של ראש הממשלה הקודם? אני רוצה לשאול אותך, אדוני היו"ר. אילו לפיד היה ראש הממשלה והעוזרים שלו היו נחשדים כמי שקיבלו מאות אלפי דולרים או מיליונים ממדינת קטר, מה אתם הייתם עושים? מה אתה היית עושה, אם עכשיו אתה היית יושב פה? מה היית עושה? מה היית אומר? היית מקבל את זה? לא היית מקבל את זה. אף אחד לא היה מקבל את זה. אין אדם נורמלי שאמור לקבל את זה. אבל מה קורה אצלכם בקואליציית הדגים הקפואים? אף אחד לא אומר כלום. אף אחד לא אומר כלום. זו הזיה. יש חקירה סופר-רגישה, שאומרת: גורמים עוינים הצליחו להגשים את החלום של כל ממשלה זרה, להיכנס לתוך לשכת ראש ממשלת ישראל, ובמקום שפה יעצרו הכול ויבקשו על זה ועדת חקירה, וועדת החוץ והביטחון תדון בזה, וכולנו נתעסק בזה ונעלה ונדבר על זה, ונגיד: אנחנו דורשים תשובות עבור עם ישראל – דממה. מתעסקים עכשיו בהצעת חוק הקולנוע, לפני זה התעסקנו בהצעה שאמורה לשנות את מח"ש ולהלך אימים על שלטון החוק, בין לבין יש פה גם ועדה שמנסה לסגור את התקשורת. עולם כמנהגו נוהג. ואני באמת שואל את עצמי: לאן אתם רוצים להגיע? לאן רוצים לקחת את המדינה המדהימה הזאת, שבאמת, יש לה את האנשים הכי טובים שיש, את המוחות הכי טובים שיש, את ההייטק ואת הרפואה, באמת, מדינה עם הפוטנציאל הכי גדול בעולם. ובמקום להשקיע בכלכלה, להשקיע בהייטק, להשקיע בחינוך, להשקיע בלוחמים שלנו, להשקיע במילואימניקים שלנו, מה אתם בוחרים לעשות עם הכוח העצום של הבית הזה? אתם בוחרים להתעסק בתקשורת, לנסות לראות איך שולטים בה; אתם בוחרים לנסות לראות איך מחלישים את המשטרה; אתם בוחרים לראות איך מחלישים את הפרקליטות. אתם בוחרים את כל הבחירות הלא-נכונות. אין החלטה אחת רציונלית שהממשלה הזאת קיבלה. ואני עומד פה ושואל, אחרי שלוש שנים – יש פה נציגים של הקואליציה – אחרי שלוש שנים, מה הממשלה הזאת עשתה שתרם לאזרח אחד במדינת ישראל? האם יש החלטה אחת, חוק אחד, מהלך כלשהו, שהממשלה הזאת הובילה ואשכרה יש אזרח אחד במדינת ישראל שיכול להגיד, וואלה, עבדו בשבילי, עשו משהו בשבילי היום? אני רוצה לומר לך משהו, אדוני היו"ר. אם עכשיו נצא לרחוב ונשאל את השאלה הזאת כל אחד, אני לא חושב שאתה תמצא דבר אחד שיגידו, וואו, כן, הוא עשה את זה בשבילי, אני מרגיש הרבה יותר טוב. המיסים רק עולים, הארנונה עולה, המים עולים, החשמל עולה, החוגים עולים, גני הילדים עולים, קייטנות עולות, סופרים – שלא נדבר כמה הם עולים, דלק עולה, הכול עולה. הכול עולה במדינת ישראל. מיליארדים על גבי מיליארדים מושקעים בכספים קואליציוניים ובמשרדים שאף אחד לא צריך. תראה את הגודל של שולחן הממשלה, כמה שרים שאף אחד לא צריך ובאיזה כפילויות נמצאים בשולחן הזה.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - -
רון כץ (יש עתיד):
סתם דוגמה – עידית, שאלת, אז הינה, סתם דוגמה שאני מסתכל עליה: וסרלאוף ואלקין. הם עושים את אותו דבר, יש להם את אותם תחומי פעילות, רק שווסרלאוף גם הצליח בתפקיד שלו, ואז שמו לו עוד שר בתוך המשרד שלו. אפשר להמשיך. יש פה כפילויות על גבי כפילויות, יש פה שרים שאף אחד במדינת ישראל לא יודע מה הם עושים, יש פה בזבוז כספים אדיר, בתקופה הכי קשה של הכלכלה הישראלית. במקום להשקיע את המיליארדים האלה, שזורקים סתם על אורית סטרוק עם הקופה הקטנה שלה, שאף אחד אפילו לא יודע מה זה אומר, במקום לבזבז את המיליארדים האלה, תשקיעו אותם בחזרה בחינוך, בילדים שלנו שיגדלו ויהיו אזרחים יצרניים במדינת ישראל; תשקיעו את זה במילואימניקים שלנו, שקורסים אחרי 700 ימי מילואים; תשקיעו את זה ברפואה שלנו – אני לא יודע אם אתם יודעים, מעל 500 רופאים עזבו את מדינת ישראל. וזה נשמע לכם כמו מספר שאפשר להכיל, אבל הכשרה של רופא לוקחת שנים רבות, וכשהם עוזבים במספרים כאלה זה דרמטי למערכת הבריאות הישראלית.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - -
רון כץ (יש עתיד):
חופשי, עידית. איזה דוגמה, מה הממשלה הזאת עשתה בשביל מדינת ישראל?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - - חברי כנסת - - -
רון כץ (יש עתיד):
עזבי חברי כנסת, מה הממשלה עשתה בשביל אזרחי מדינת ישראל?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
גם עשתה החלטות ממשלה.
רון כץ (יש עתיד):
מה, איזו החלטת ממשלה אחת, עידית, הממשלה עשתה בשביל אזרחי מדינת ישראל?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - -
רון כץ (יש עתיד):
חופשי.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - - החלטה לשיקום הצפון וההחלטה לשיקום הדרום, בסדר? אני באופן אישי, בתור המשרד להגנת הסביבה, הייתי שותפה בהחלטות ממשלה. עכשיו, החלטות הממשלה האלה לא היו החלטות רק של המשרד שלי, הן היו החלטות רחבות - - -
רון כץ (יש עתיד):
עידית, אז אני בגלל שאני לא יודע מה עשו באיכות הסביבה - - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
שנייה, שנייה. לא, לא רק באיכות הסביבה. הפוך, אני הצטרפתי גם להחלטות כלכליות, הצטרפתי להחלטות בתחומי החינוך, הצטרפתי להחלטות – רק ביום ראשון האחרון - - -
רון כץ (יש עתיד):
עידית, אם העלית את הנושא הזה - - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
רק ביום ראשון האחרון ישבנו בוועדה, שרים יחד עם ראש הממשלה, כדי לראות מה המתווה ומה באמת הולך להיות עם קריית שמונה.
רון כץ (יש עתיד):
אוה.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
רגע. דנו שם בקריית שמונה, בצורה רחבה יותר, כמה כסף כבר הושקע בקריית שמונה, כמה כסף עתיד להיות מושקע, מה האתגרים של קריית שמונה, ואיך נכנסים - - -
רון כץ (יש עתיד):
עידית, את יודעת עם מי לא דיברו?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
רגע, דקה, ואיך נכנסים בהחלטת ממשלה רחבה יותר. עכשיו, אני רוצה - - -
רון כץ (יש עתיד):
את יודעת עם מי לא דיברו?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אני רגע אגיד לך משהו. אני לא רוצה לדבר בשם שרים אחרים, כי אני לא דוברת של שרים אחרים, ואני גם לא יודעת להגיד איפה כל אחד היה ומה עשה. אני יכולה להגיד לך איפה המשרד להגנת הסביבה עמד לצד העיר קריית שמונה. אתה יכול גם - - -
רון כץ (יש עתיד):
עידית, את נפגשת עם ראש העיר?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
כן. אתה יכול גם - - -
רון כץ (יש עתיד):
אז את היחידה.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
לא.
רון כץ (יש עתיד):
אני אומר לך שראש העיר היה פה, ואמר שלא מוכנים לדבר איתו, ששרים לא מדברים איתו.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אני אשמח גם שתרים טלפון לראש העיר, ותשאל אותו מה נתנו לעיר הזו, וכמה עמדנו לצידה - -
רון כץ (יש עתיד):
אז הינה, אני אומר לך, עידית.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - ואיזה כספים השקענו באופן אישי. רק לפני - - -
רון כץ (יש עתיד):
אז הינה, אני אומר. אני לא יודע מה המשרד שלך עשה.
נאור שירי (יש עתיד):
נעשה את זה בלייב.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
רגע. מעולה. רק לפני שבועיים עברה החלטת ממשלה של סביבה, חקלאות ומים, בסדר?
נאור שירי (יש עתיד):
אני לא יודע למה, קשה לי להאמין לה.
רון כץ (יש עתיד):
- - - רק תעצור כשהיא מדברת, תעצור לי את הזמן.
היו"ר משה סולומון:
לא, שאלת אותה.
רון כץ (יש עתיד):
אני לא רוצה להפסיק אותה.
היו"ר משה סולומון:
לא. שאלת אותה, אז היא עונה לך.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
זה בסדר? אני יכולה - - -
רון כץ (יש עתיד):
לא, אני רק – הזמן רץ, אז עידית - - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
סביבה חקלאות ומים, שבתוכה הכנסנו המון כסף. מעל 220 ומשהו מיליון שקלים המשרד שלי הכניס לאורך השנה - - -
רון כץ (יש עתיד):
אז עידית, אני רוצה לומר לך משהו.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
רגע, כשבהחלטה הכנסנו 70 ומשהו מיליון שקלים - - -
רון כץ (יש עתיד):
עידית, אני רוצה לו מר לך משהו. אני שמח שנאור פה.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - - פסולת חקלאית, וגם סכום דומה - - -
רון כץ (יש עתיד):
עידית, תקשיבי. עידית, שנייה. רק בגלל שהזמן שלי רץ, אני רוצה לומר לך משהו.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - - שיקום שטחים פתוחים. גם - - -
רון כץ (יש עתיד):
עידית, תקשיבי, הכול נשמע יפה, אבל אני להגיד לך את המציאות.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אגב - - - נחלי הירדן - - -
רון כץ (יש עתיד):
עידית, המציאות היא שראש עיריית קריית שמונה היה פה בשבוע שעבר. תקשיבי, עידית, תקשיבי מה היה פה, בתכלס של החיים. לפני שבוע ראש עיריית קריית שמונה היה פה ואמר: אף אחד מהשרים לא מדבר איתי, ראש הממשלה לא נפגש איתי - - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - - יש עובדות - - -
היו"ר משה סולומון:
אבל הינה, היא אמרה לך הרגע שהיא נפגשה איתו והעבירה סכום מכובד.
רון כץ (יש עתיד):
והינה, רגע, רגע, רגע, יש לי נציג.
רון כץ (יש עתיד):
אדוני היו"ר, יש לי את הנציג שלי לענייני קריית שמונה, קוראים לו נאור שירי. ואני אומר לכם, נאור היה שם.
נאור שירי (יש עתיד):
- - - בבירור 200 המיליון שנתת לקריית שמונה.
רון כץ (יש עתיד):
נאור היה שם יותר פעמים, כנראה, מכל הממשלה ביחד. המצב שם היום זה שמרכזים קורסים, הציבור לא חוזר לבתים שלו.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אולי תקשיב?
רון כץ (יש עתיד):
עידית, אני מקשיב, אבל אני אומר לך מה המציאות. אני לא יודע מתי בפעם האחרונה את היית בקריית שמונה, אבל אם תרצי ניסע ביחד. אני אומר לך, מרכזים קורסים, עסקים קורסים. הקופות של 200 שקל – זה מה שהם עושים ביום. אף אחד לא רוצה לחזור לגור שם. וזה קורה כי הממשלה שלכם עושה את זה לראש העיר, שהוא ראש עיר טוב, מסיבה אחת פשוטה: הוא ניצח את הנציג שלכם בליכוד. זה כל הסיפור.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - - אתה רוצה להקשיב?
רון כץ (יש עתיד):
עידית, אני יכול להקשיב לזה ששמת 200 מיליון שקל על מים. בסדר, אני מבין. אבל אני אומר לך - - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
לא, לא, לא, זה רשות המים, אני לא רשות המים. אני המשרד להגנת הסביבה.
רון כץ (יש עתיד):
אין בעיה – לא אנרגיה, איכות הסביבה. אבל אני אומר לך, בפועל, עידית - - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
זו שאלה של סביבה.
רון כץ (יש עתיד):
עידית, בפועל, אם תרצי לדבר עם ראש העיר – אני מקווה שהוא יענה לנאור עוד כשיהיה לי זמן לעמוד פה.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אני לא צריכה לדבר איתו, אתם צריכים לדבר איתו
רון כץ (יש עתיד):
ברור, כי אתם לא רוצים לדבר איתו, זאת הבעיה. אני אומר לך, האיש היה פה והתחנן שתדברו איתו. ואתם לא מדברים איתו מסיבה אחת פשוטה – הוא ניצח את נציג הליכוד, רחמנא ליצלן.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - -
רון כץ (יש עתיד):
עיר במדינת ישראל מוקרבת כי הליכוד הפסיד בה. ואני רוצה לומר לכם מה זה אומר "מוקרבת". זה אומר שמרכזים מסחריים סגורים, שלאנשים אין מה לאכול, שבתים – לא חוזרים אליהם, שמערכת החינוך נראית כמו הצרות של אני לא יודע מי. וזה מה שקורה בעיר במדינת ישראל. עידית, אני עובר איתך עכשיו מצפון לדרום.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
קריית שמונה - - -
רון כץ (יש עתיד):
עידית, אני עובר איתך לדרום. את יודעת מה קורה בדרום, איפה שראש הממשלה הכריז שהוא מספח את השטח בחזרה? זה השטח שלנו. אומנם ממשלת הימין מלא מלא – זה הממשלות היחידות שנותנות שטחים. אבל אני רוצה לומר לך מה קורה בדרום. כי המשפחה שלי מבאר שבע, עידית. את יודעת שהמשפחה שלי, כשרוצים לנסוע אליהם, אומרים: אל תיסעו בלילה? אומרים: אל תיסעו בלילה, עידית, את מבינה את זה? בשטח של מדינת ישראל, תחת הריבונות של אדון טיקטוק, אומרים לי אל תיסע בלילה. אימא שלי, אתמול כשהיא הייתה צריכה לנסוע לנתיבות, ניסתה לתפוס אותי חצי יום בשביל שאבוא איתה, כי מפחיד לנסוע לשם. האישה גדלה בבאר שבע, בשכונה ד' – מפחדת לנסוע בלילה לבאר שבע. זה מה שקורה במדינת ישראל במשמרת שלכם.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - -
רון כץ (יש עתיד):
את יכולה לספר לי שהשקיעו בעצים והשקיעו באבנים והשקיעו בחול. בפועל, הפקרתם את הדרום, הפקרתם את הצפון. וגם מה שקורה באמצע, גם לא משהו. הכלכלה שלנו מעולם לא הייתה במצב כזה גרוע למרות כל מה שאתם מנסים למכור לציבור. אבל בסוף, עידית, אני לא יודע מתי את היית בפעם האחרונה בסופר, בסוף כשאזרחי מדינת ישראל נכנסים לסופר, הם מבינים מה עשיתם להם; וכשאזרחי מדינת ישראל משלמים לחוגים, הם מבינים מה עשיתם להם; וכשהם משלמים את הארנונה, שעלתה כבר ביותר מ-10% בשנתיים האחרונות, בצורה מטורפת, הם מבינים מה עשיתם להם; וכשהם רוצים לרשום את הילדים לגנים, הם מבינים מה עשיתם להם. אם את רוצה סתם דוגמה – נאור, בכמה עלה הגן שלך בשנה האחרונה?
נאור שירי (יש עתיד):
1,500 ש"ח.
רון כץ (יש עתיד):
1,500 שקל בשנה. בשנה. יש עוד מקום בעולם שגנים עולים בצורה הפסיכית הזאת? וזה רק גנים, אני לא מדבר איתכם על חוגים, על ציוד, על בגדים. כל מה שנגעתם בו נכשל ואתם מתעקשים לא לזוז מהכיסא. ואז יש לכם את הסיסמה: אבל הציבור לא קונה את זה. מה זה "הציבור לא קונה את זה"? אתם מתים מפחד מבחירות. אין סקר אחד שלפיו אתם מקימים עוד פעם קואליציה, וזאת הסיבה היחידה שאתם נדבקים לכיסא. תודה רבה, אדוני.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי.
נאור שירי (יש עתיד):
קודם כול, אם אביחי יענה לי, אני אעדכן אותך.
רון כץ (יש עתיד):
תעלה אותו בספיקר.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
דווקא לפני שבועיים - - -
נאור שירי (יש עתיד):
דווקא.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אתה יכול גם לראות אצלנו.
נאור שירי (יש עתיד):
לראות אצלנו – מה זה?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אצלנו במשרד.
נאור שירי (יש עתיד):
בערוץ איכות הסביבה? מה זה?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
לא, אתה יכול להסתכל גם אצלי ברשתות. אבל אתה יכול גם להסתכל - - -
נאור שירי (יש עתיד):
אני אסתכל אצלך ברשתות, אני איענה לאתגר.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
תבדוק אם זה נמצא שם.
נאור שירי (יש עתיד):
קודם כול, תדעי לך, אין מאושר ממני שאת פה.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אני רק אגיד לך שלפני שבועיים בערך היינו אצל משה - - -
נאור שירי (יש עתיד):
עידית.
היו"ר ניסים ואטורי:
עשר דקות.
נאור שירי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש – רגע, אני פותח את - - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
הייתי - - -
נאור שירי (יש עתיד):
אני אתן לך לדבר, הכול בסדר, אל תילחצי.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
לא, אני רוצה להסביר לך. אתם שואלים שאלות ואתם לא מעוניינים לשמוע תשובות.
נאור שירי (יש עתיד):
עוד לא שאלתי אותך שאלה, מה את כבר יודעת מה אני מעוניין או לא מעוניין? אמרת לי להסתכל ברשתות – הינה, אני מסתכל.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אתה שאלת - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
איזה רשתות? איזה רשתות?
נאור שירי (יש עתיד):
היא אמרה לי להסתכל ברשתות. מיליון ש"ח במתנה, בנט עבר להונאת פירמידה – אוקיי. השמאל שכח מה זה להיות יהודים – מקורי, לא חשבו על זה לפנייך – אני עובר על הרשתות שלך. בית המשפט העליון הפך להיות שלוחה רדיקלית של עיתון דיבת הארץ.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אז אתה לא רוצה לשמוע, הכול בסדר.
נאור שירי (יש עתיד):
תדברי. טוב, את יודעת מה, אם את מתעקשת.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אבל אני רוצה להגיד לך מה עשינו, זה צריך לעניין אתכם.
נאור שירי (יש עתיד):
תדברי.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
זה לא חובה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, בכיף, אני אשמח. פשוט אני חייב להגיד לך, במלוא הכנות - - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר, אני אקשיב לך. שנייה, אני רק רוצה לדבר איתך בכנות. מימיי לא שמעתי ריאיון ברדיו כמו שהיה לך היום. באמת, אני מציע לחבריי חברי הכנסת והצופים בבית – ואני יודע שיש כמה צופים – תעשו לעצמכם טובה, ותאזינו לריאיון – אדוני היושב-ראש – הבאמת-אלמותי, עם עמיחי אתאלי וגדעון אוקו ב-103.
רון כץ (יש עתיד):
אפשר לקבל תמלול?
נאור שירי (יש עתיד):
ובגלל שרון ביקש תמלול, ישבתי עכשיו ותמללתי את עיקרי הריאיון.
מיקי לוי (יש עתיד):
נשמע.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אז אני רגע אגיד - - -
נאור שירי (יש עתיד):
רגע. בסדר, אחרי זה.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
לא - - -
נאור שירי (יש עתיד):
רגע, שנייה. אבל עכשיו לא.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
לא, עכשיו לא. הכול טוב. אל תלכי. למה את הולכת? לא, לא, אל תלכי. אל תלכי, לא, לא, אני מתעקש. למה את הולכת?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
כי אתה לא רוצה לשמוע, אתה מדבר - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
למה? מה, רק אני אגיד - - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - - רוצה לשמוע, אתה לא רוצה לשמוע.
נאור שירי (יש עתיד):
מה, אבל למה ככה?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אני אסתדר בלעדיך.
נאור שירי (יש עתיד):
אני יודע שתסתדרי בלעדיי, לא חשבתי שאת צריכה אותי.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אתה לא רוצה להקשיב למה נותנים, לאן נותנים.
נאור שירי (יש עתיד):
מה נותנים, לאן נותנים? אני רק רוצה להגיד על מה היה הריאיון. למה את נעלבת? טוב, אני בכל זאת, למרות שכאילו - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה חייב לספר לציבור על הריאיון האלמותי הזה.
נאור שירי (יש עתיד):
אני אספר. קודם כול, אתם חייבים לשמוע, כי באמת, אני גם חייב להחמיא למחלקת הדיגיטל של 103, הם עשו את זה גאוני.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אחלה ריאיון.
נאור שירי (יש עתיד):
מה אחלה ריאיון, אין ריאיון טוב מזה. אין ריאיון טוב מזה. אני לא יודע אם אתה יודע, אבל יש בעיה של שרפת פסולת במדינת ישראל.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון.
נאור שירי (יש עתיד):
מבזק חדשות, זה לא קרה בחודש-חודשיים האחרונים, למרות כל הניסיונות עכשיו שכטב"מים צריכים כבר לחסל מדליקי שרפות פסולת. שאלה – גדעון אוקו: מה צריך לעשות לפלסטינים ששורפים פסולת? תשובה, הגברת השרה סילמן: זה טרור סביבתי לכל דבר ועניין; שאלה: היית יורה בהם? הייתי אוכפת, מתחילה לנהל את האירוע. קודם כול, פה צחקתי, או פה חשדתי. את מתחילה לנהל את האירוע. לפני כמעט שלוש שנים עשיתי שוד, הייתי חבר בוועדת הפנים – דיון על שרפות פסולת. כי בהוד השרון וכפר סבא וכל קו התפר סובלים מזה. מכיר, אדוני, מפתח תקווה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מכיר.
נאור שירי (יש עתיד):
נכנסה השרה, הקימה יחידת ינשוף, קיצצה – לא משנה, לא ניכנס לזה, כי זה באמת פרייסלס. שאלה נוספת: בדיון בוועדת הפנים בכנסת אמרת שצריך לירות באנשים האלה. תשובה, בנחרצות, כמעט כמו פה במדרגות הכנסת: לא אמרתי שצריך לירות בהם. בוא, תבדוק את התמלול – היא מאתגרת. אתה יכול להביא את התמלול? היא שואלת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יכול. הגיע התמלול.
נאור שירי (יש עתיד):
ואז, לא אני, רדיו 103, מה שנקרא לא עשו אותו באצבע ואפילו לא בשתיים. הם מביאים את מה שהיא אמרה. קרויזר מדבר: כאשר אותו מצית יודע שיש מעליו - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
בואי תשבי פה, יא פחדנית.
נאור שירי (יש עתיד):
למה ברחת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
שבי, פחדנית, למה את בורחת? שבי.
נאור שירי (יש עתיד):
אני רק אומר, לא שיש לי בעיה, אסור לאכול במליאה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - - מה יגידו לך, שאת פחדנית?
היו"ר ניסים ואטורי:
חברת הכנסת מירב בן ארי, זו זכות דיבור, נראה לי, של נאור שירי.
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא מרשה לה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני רק מחדדת.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא, אתה לא נותן זכויות דיבור, אני נותן. אתה הנואם.
רון כץ (יש עתיד):
אנחנו חולקים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה הריבון.
מיקי לוי (יש עתיד):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
בוא'נה, מיקי, איזה צחוק. ראית? מאז שהוא היה יושב-ראש הוא לא צחק ככה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אנחנו נהנים ממך, ואטורי.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. תמשיכי ליהנות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לפחות אתה יושב איתנו.
נאור שירי (יש עתיד):
אומר קרויזר – בתיאבון – אומר קרויזר: כאשר אותו מצית יודע שיש מעליו כטב"מ, הוא יסיים את חייו. ואז – אתם לא רואים את זה בווידאו אבל היא מהנהנת ואומרת, סילמן: נכון, צריך לירות באנשים. ואז הוא אומר: אבל אמרת שלא צריך, או צריך, לא הבנתי? אני מחזקת את ידי קרויזר, והאמת שהוא אחלה יו"ר. מה זה קשור? אחלה יו"ר ועדה. מה הקשר? אני מחזקת את העובדה שבטרור צריך להתנהג כמו בטרור; הוא שואל אותה: אבל אמרת שצריך לירות? ואז היא אומרת: אני לא מתעסקת בלירות באנשים, לא לירות באנשים – יצאתי בחמש, לא יצאתי בחמש, הכנסתי ארבע מחסניות או שתי מחסניות, צולבת. מה נסגר? איזה מביך זה היה. וגם מה הבעיה שלך לומר, פשוט מאוד: ואללה, אמרתי שצריך לירות באנשים. מה את מסתתרת? מה הבעיה?
מיקי לוי (יש עתיד):
זאת לא פעם ראשונה שהיא לא דוברת אמת.
נאור שירי (יש עתיד):
ידעתי שיהיה פה איזה ספק. אני אתן לכם לשמוע את זה, כי זה באמת היסטורי, אתה לא ראית דבר כזה. לא ראית. זה לא נורמלי. היא גם לא מתבלבלת שם. האמת היא שהיא כן. אתם זוכרים את המשפט – היה עוד משפט אלמותי: "הייתי טובה עד הסוף". זוכרים? פה, במדרגות הכנסת. ויש פרשנות לפה, פרשנות לשם.
מיקי לוי (יש עתיד):
איך הייתי, איך הייתי?
נאור שירי (יש עתיד):
כן. ואז בריאיון ב-12 שואלים את גברת סילמן: למה התכוונת שאמרת: הייתי טובה עד הסוף? ואז עשו לה מהצד השני על זה. אתה מכיר את זה? מה שנקרא, נפלו עלייך. היא התכוונה שהיא הייתה טובה עד הסוף, שביום שפוזרה הכנסת ב-20 ביוני – היא אומרת ב-20 ביוני – אתה ראית? מטורף.
רון כץ (יש עתיד):
זה פסיכי. זה פסיכי.
נאור שירי (יש עתיד):
הם זכו בה, היא לא רואה אותך ממטר, היא לא רואה אותנו. כטב"מ – כן; לירות – כן. אמרת שתירי באנשים? מה פתאום. מה זה הדבר הזה? בקיצור, ב"טובה עד הסוף", תקשיבו - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אגיד לך מה. יש קטע אצל שרים מהקואליציה שהם עולים ואומרים: מה פתאום, לא אמרתי את זה. ואז, בדרך כלל המראיינים לא יודעים. פה, מה שנקרא, הכינותי מראש. היו מוכנים לשקרנית – כי אין שקרנית כזאת בכל הכנסת, והתחרות קשה ולא פשוטה. למה את מתחבאת שם? בואי לפה.
מיקי לוי (יש עתיד):
נכשלת בשני תיקים של שקר. שיקרת.
נאור שירי (יש עתיד):
רגע, תקשיבו, יש עוד, יש עוד. המשפט: הייתי טובה עד הסוף, הייתה לזה תשובה. אומרת גברת השרה: למה התכוונתי שהייתי טובה עד הסוף? היא מתארת את האירוע שבו היא ישבה עם יריב לוין פה במזנון בכנסת, ואז באו לה בפיזור הכנסת, והיא מציינת גם את התאריך, ומראים את זה, מציינת את התאריך 20 ביוני, והיא אומרת: ביום הזה שפיזרו את הכנסת, באו לי בטעות מהקואליציוש – כשהיא עוד הייתה בקואליציוש, אופוזיציוש – ואמרו לי: כל מה שרצית, החוקים שלך עולים למליאה. לזה התכוונתי, שעד הסוף הצלחתי לעשות טוב למדינת ישראל. אממה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אממה?
נאור שירי (יש עתיד):
יש מצב שהאירוע לא מתכנס. למה? כי ב-20 ביוני בכלל לא הייתה הצבעה על פיזור הכנסת. לא הייתה. איך יעלו החוקים? לא הייתה. מה כן היה? דיון בוועדת הבריאות על החוקים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למי אכפת?
נאור שירי (יש עתיד):
לא היה פיזור הכנסת. לא היה. זה – אין לתאר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תשמע, מרוב שהיא שקרנית, היא כבר לא יודעת מה האמת, מתי אמרתי את זה, מתי שיקרתי.
מיקי לוי (יש עתיד):
גם בוחרי הליכוד שונאים בוגדים.
נאור שירי (יש עתיד):
עידית, מה שנקרא, לא היית משהו, אבל בסדר.
היו"ר ניסים ואטורי:
נהיית מומחה לחברי הליכוד, תגיד לי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, לסילמן.
נאור שירי (יש עתיד):
למה, היא בליכוד?
היו"ר ניסים ואטורי:
אפילו אני, שמסתובב – תקשיב, היא עושה עבודה טובה בליכוד. היא מכירה את השטח.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה? תספר לנו, תספר.
היו"ר ניסים ואטורי:
רגע, רגע. אני מסתובב בכל הארץ, קודם כול, ואני מכיר את הליכוד. אתה בטח לא יכול לדבר על הליכודניקים. אתה לא אחד שיכול להכיר את הליכודניקים.
מיקי לוי (יש עתיד):
אפס עשייה במשרד שלה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
רגע, רגע. תספר לנו. תספר לנו. זה מאוד מעניין.
מיקי לוי (יש עתיד):
תספר, תספר.
היו"ר ניסים ואטורי:
הוא הפך להיות מומחה.
נאור שירי (יש עתיד):
את לא יכולה לאחוז את הצ'יפס משני קצותיו. אם את רוצה שנשמע אותך, אנא גשי לשולחן הממשלה עם שקית הצ'יפס. וחוץ מזה, אם את פותחת צ'יפס, אנא תכבדי את שאר חברי הכנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - - פחדנית.
היו"ר ניסים ואטורי:
מירב, די, נו, לא מתאים. די. גם אויבים פוליטיים – אני לא מדבר אליהם ככה. זה לא יפה, עזבי. כל אחד פה עשה זיגזגים, שלא נדבר על זיגזגים שלך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל למה היא צועקת משם?
היו"ר ניסים ואטורי:
והקהל כותב לי הודעות. תסתכלי, הינה, אפילו יש הודעה אוטומטית של מישהו שכתב לי פעם ראשונה, לא התכתבנו בחיים.
נאור שירי (יש עתיד):
תביא לראות.
מיקי לוי (יש עתיד):
מה אומר?
היו"ר ניסים ואטורי:
לא, אני לא אגיד את הקטע הפוגע, טוב?
נאור שירי (יש עתיד):
טוב.
היו"ר ניסים ואטורי:
בחלק הענייני כתבו: ורק לפני כמה שעות היא הזדעזעה שקראו לחבר הכנסת "עבריין".
נאור שירי (יש עתיד):
מה עכשיו?
היו"ר ניסים ואטורי:
אז בואי תזדעזעי כל הזמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה משווה בכלל? אתה רוצה שאני אדבר איתך על ההבדל התהומי?
היו"ר ניסים ואטורי:
לא הייתי בסיטואציה. לא הייתי בסיטואציה. לעצור?
נאור שירי (יש עתיד):
אתה מנהל איתה שיחה, לא?
מירב בן ארי (יש עתיד):
תגיד לי, אתה מסכים איתי שיש הבדל בין עבריין לפחדן?
היו"ר ניסים ואטורי:
מה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אם הייתי קוראת לך "פחדן".
היו"ר ניסים ואטורי:
נו?
מירב בן ארי (יש עתיד):
היית אומר: בסדר.
היו"ר ניסים ואטורי:
רק זה מה שאמרת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אם הייתי קוראת לך "עבריין"?
היו"ר ניסים ואטורי:
אני אעבור לחלק הפוגע?
מירב בן ארי (יש עתיד):
היית מגיש נגדי תלונה לוועדת האתיקה. מה החלק הפוגע?
היו"ר ניסים ואטורי:
יש חבר הכנסת לידך, רון כץ. הוא לפחות בא למפגשים של קוסקוס מפרום. הפעם הוא הבריז. אבל בסדר, יאללה, קדימה.
נאור שירי (יש עתיד):
מה, רגע, רגע.
היו"ר ניסים ואטורי:
תמשיך, תמשיך, זמנך רץ. או שעזיזה תכעס עליי.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה צריך להוסיף לי. תוסיף לי 50 שניות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כל מה שהיא עושה לטובת הליכוד זה אך ורק שיבחרו בה.
היו"ר ניסים ואטורי:
שמעי, אתם נראים שלושתכם כמו בחבובות כזה, והוא נואם כאן. הכיסא נוח. תראי, השכבתי אותו, ותכף אני אבקש מהסדרנים שיביאו פופקורן, ויהיה סבבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תשמע, הגברת הזאת דתייה. היא מתחבקת ביציע. היא מתחבקת עם העורך דין של ראש הממשלה. בחייאת רבאק, על מי הרוח הזאת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה היא לא שומרת נגיעה, אם היא בחורה דתייה?
מיקי לוי (יש עתיד):
שומרת נגיעה של סבתא שלי.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני ממשיך את השעון. או שאתה ממשיך, או שנמשיך את השעון.
נאור שירי (יש עתיד):
תפסיק לדבר איתם. מה אתה רוצה? אתה מדבר איתם וכועס עליי?
היו"ר ניסים ואטורי:
רגע. מיקי לוי, מה היית עושה למישהו שהיה מפריע לנואם? מוציא אותו. צא החוצה.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה מפריע לי.
היו"ר ניסים ואטורי:
מיקי, צא החוצה. דבר.
מיקי לוי (יש עתיד):
קריאה שלישית.
נאור שירי (יש עתיד):
טוב. אחרי שסיימנו את הקטע הקומי, נעבור לקטע הטרגי, כי באמת - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
אפשר להמשיך את הזמן רגע?
נאור שירי (יש עתיד):
כן, אדוני.
היו"ר ניסים ואטורי:
אה, תודה. בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
תקשיבו, יש קטע. מירב, את בטלפון? כי את גם חברה בוועדה לביטחון לאומי. יש קטע חדש במשטרת ישראל, שהם מחליטים לעצור מפגינים או מעכבים או עוצרים לחקירה. הם, יש להם קטע חדש – הפשטה. קטע חדש, שפשוט מפשיטים עצורים בניגוד לחוק לגמרי. ב-22 ביולי מפגינות שהפגינו מחוץ לבית של ניר ברקת נעצרו, עוכבו לתחנה והופשטו, כי רצו כנראה להסיר חשד שיש להן איזה מטען נפץ באיברים הפנימיים; ב-14 באוגוסט שלוש מפגינות הופשטו בתל אביב; ב-6 בנובמבר הפשיטו מפגינות בירושלים; ב-6 בנובמבר עוד מורה הופשט, אם אתם זוכרים, במעצר, זה שאמר לשר לביטחון לאומי – שהוא פרס לפניו את העבירות ואת המציאות: משתמט, אנרכיסט, עבריין מורשע. הכול טוב. גם מפגינים מימין – גם אותם מפשיטים. אין ברירה פה ואין הבדל בין שמאל לימין בתחנה, מפשיטים את כולם. לפני שלושה חודשים החתמנו דיון שליש. למה? הכנסת אמורה לפקח על אירוע מטורלל שמפשיטים נעצרים ומעוכבים, מפשיטים אותם על לא עוול בכפם, בטח בניגוד לחוק. שלושה חודשים – עדיין לא מצא לנכון יו"ר הוועדה לביטחון לאומי - - -
רון כץ (יש עתיד):
התותח. התותח.
נאור שירי (יש עתיד):
המלך שהביא לימים הבטוחים ביותר במדינת ישראל, שמפקח על המשטרה, ועל המונופול על האלימות. שלושה חודשים – עדיין לא מצא לנכון לעשות את הדיון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין זמן.
נאור שירי (יש עתיד):
בינתיים ממשיכים להפשיט. אין לתאר את הכנסת הזו. אם אתם חושבים שרק בוועדת הכספים אין פיקוח – באף ועדה אין פיקוח. לא בוועדת החינוך – הוא רוצה עכשיו להכניס תכנים, הוא ישלוט בתכנים, כן? אדון צבי סוכות, שוואללה, סוכה לא בנה. הוא יגיד על מה ייבחנו או מה החומר לבגרות. בחווארה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
בנה סוכה. אתה יודע איפה הוא בנה סוכה? בחווארה. כמה כוחות שלחו לשם.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא מקסימום יכול להעביר שיעור לבגרות איך פורצים לבסיס ונשארים חבר כנסת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
רגע, היא צועקת עליך מהפינה.
נאור שירי (יש עתיד):
עידית, אם את רוצה שאני אשמע, א. אמרתי לך, הקטע הזה שאת פותחת צ'יפס במליאה ולא מכבדת, בעיניי זה פאק בחברות.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
הוא לא רצה. לא רצית - - - לא שווה יחס.
היו"ר ניסים ואטורי:
שלומית, את יכולה להנמיך טיפה את הקול? הוא צועק.
נאור שירי (יש עתיד):
אני לא אצעק. אני אתרחק.
היו"ר ניסים ואטורי:
כמה דציבלים על הקיר כשהוא מדבר? תגידי לי.
נאור שירי (יש עתיד):
שלומית מכירה את צעקותיי.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אנחנו מודדים רעש במשרד להגנת הסביבה.
נאור שירי (יש עתיד):
קודם כול – להיות חבר. בואי תכבדי. תכבדי. מינימום. לא? זה פאק בחברות.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אתה לא מכבד - - -
נאור שירי (יש עתיד):
אבל לצעוק לי משם – א. אני לא שומע; ב. זה לא מעניין; ג. זה לא רלוונטי. ובטח-ובטח אל תסמני לנו ככה, אל תעשי לנו ככה. שמעת? את לא תעשי לנו ככה, גברתי.
היו"ר ניסים ואטורי:
עכשיו, עכשיו כמה?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אני אעשה מה שאני רוצה.
נאור שירי (יש עתיד):
אומנם את אוכלת צ'יפס, תאכלי, אל תעשי לי ככה.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אנחנו לא אוכלים צ'יפס. אנחנו אוכלים - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה לא הממשלה שלך. זה הכנסת, אנחנו הריבון.
היו"ר ניסים ואטורי:
מה את צועקת כל הזמן כאילו את ביציע? באמת.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
צ'יפס זה לא בריא.
נאור שירי (יש עתיד):
מה אתה רוצה? הערות ביניים.
היו"ר ניסים ואטורי:
מה אתה רוצה? מה אתה אומר לה, ששש?
נאור שירי (יש עתיד):
את עושה ככה, מה את עושה לנו ככה?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
ששש.
נאור שירי (יש עתיד):
את ממשיכה לעשות לי ככה?
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אתה יכול להנמיך את הטון, הכול בסדר. לדבר בנחת. אנחנו מקשיבים, שומעים אותך.
נאור שירי (יש עתיד):
אני יודע. עידית, תדעי לך, עכשיו בלי צחוק, אני לגמרי מבין לליבך. אני מבין. אני אומר לך באמת, להיתפס ככה, בצורה מאוד מאוד - - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אתה הרי לא רצית להקשיב למה שיש להגיד לך; אתה לא באמת רוצה לנהל דיון; אתה לא רצית לשמוע, הכול בסדר.
נאור שירי (יש עתיד):
אין מה לעשות, כשהמציאות מתנפצת לנו בפנים - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
לא, לך מתנפצת המציאות בפנים.
נאור שירי (יש עתיד):
- - והאמת מתרסקת עלינו במהירות האור - -
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
לךָ, לךָ, לךָ.
נאור שירי (יש עתיד):
- - זה אירוע קשה. הצעד הנכון בעיניי היה להגיד: וואלה, אני מתנצלת, אמרתי, לא זכרתי – זה בסדר, קורה, כולנו טועים. אפילו היושב-ראש טועה פה קצת.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
מה תודה רבה? אמרת שתוסיף לי חמש דקות.
היו"ר ניסים ואטורי:
אמרת שאני טועה, אני צריך להצדיק את זה. אתה יודע, אתה אמרת שאני טועה.
נאור שירי (יש עתיד):
מה, קיצצת לי את הזמן?
היו"ר ניסים ואטורי:
מה זה חמש דקות? ואללה, קח עשר.
נאור שירי (יש עתיד):
שתי דקות ניהלתי שיח - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
יש זמן של הסיעה.
רון כץ (יש עתיד):
תן לו חמש דקות.
נאור שירי (יש עתיד):
תן לי עוד שתי דקות.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תן לו. יש לי זמן.
היו"ר ניסים ואטורי:
ד"ר קרן אסייג מטירת הכרמל כתבה לי עכשיו שדי, חלאס, תרד.
נאור שירי (יש עתיד):
אם ד"ר קרן אסייג כתבה, אני חד-משמעית לא יורד מהדוכן.
היו"ר ניסים ואטורי:
אתה מכיר אותה, היא מוכרת. אני אתן לך קצת.
נאור שירי (יש עתיד):
תן לי עוד דקה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מי זאת?
היו"ר ניסים ואטורי:
קרן אסייג מטירת הכרמל כתבה.
נאור שירי (יש עתיד):
אני רק רוצה לסיים עם ראש ממשלת ישראל, אני חושב שזה סיום הולם.
היו"ר ניסים ואטורי:
היא דוקטור, מכובדת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אנחנו אמורים להכיר אותה?
היו"ר ניסים ואטורי:
אני אזכיר לך תכף.
נאור שירי (יש עתיד):
בקרית שמונה לא מכירים את ההיקפים שציינה השרה, בסדר? באופן כללי. זה לכל הצפון, זה לאיגוד ערים כינרת – רון, שאלת, 200, זה לא באמת יגיע אליו, אבל בסדר, אתה וזעפרני שלך.
היו"ר ניסים ואטורי:
יש לך 50 שניות, תחתור לסיכום.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר, אני חותר לסיכום. אני אעשה את זה ממש מהר, אנא לא להעיר לי על הווליום. סתם. מדבר ראש ממשלת ישראל – היום הוא שחרר סרטון, יש לו קטע שאחרי שעוצרים מישהו אצלו, הוא קודם כול תומך בו, מכיר אותו, יודע שהוא פטריוט, ציוני, טה-טה-טי, טה-טה-טה. אחרי זה הוא זורק אותו מתחת לאוטובוס של אגד: מביאים אותי למשפט וזה קורס. מי שקורס זה כנראה אתה כי אתה לא מצליח.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
לא שמעתי מה הוא אמר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הינה צבי סוכות.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, אתה לא יכול להפריע לי.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
אני ממהר, מה לעשות?
נאור שירי (יש עתיד):
מה ממהר, מי ישמע מה קרה? מה קרה? טוב, מה אתה מציע עכשיו?
היו"ר ניסים ואטורי:
אבקש לסכם.
נאור שירי (יש עתיד):
מה לסכם? הוא הפריע לי.
היו"ר ניסים ואטורי:
צבי, הייתי מבקש הודעה אישית רק על זה שהוא אמר שלא בנית סוכה.
נאור שירי (יש עתיד):
אמרתי שלא בנית סוכה, ואז תיקנו אותי שבנית סוכה. אתה רוצה הודעה אישית על זה? רוצה הודעה אישית? אמרתי גם שאתה תעשה בגרות בפריצה לבסיסים. רוצה הודעה אישית על זה?
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
- - -
נאור שירי (יש עתיד):
מה, אני משקר? לא הבנתי. טוב, אנחנו נמשיך מאוחר יותר עם ראש ממשלת ישראל.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה.
נאור שירי (יש עתיד):
אני רוצה להודות לך באופן אישי, והתודה העמוקה והאמיתית היא לשרה להגנת הסביבה. מאז שאת בתפקיד, אנשים לא יכולים לנשום פה.
היו"ר ניסים ואטורי:
חיים שטיינר מקריית מלאכי כותב: נא להוריד את הווליום במליאה. אל תפריעו, בבקשה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה כמו קולה של אימא, אתה משדר מהשטח. חיים הזה, מקרית שמונה - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
מפרגן לאנשים, הם נשארים בלילה לשמוע אותנו, רוצים לשמוע. מקשיבים לנאור שירי ויש הערות.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השרה, הצופים והצופות, הנוער העובד, כל מי שאיתנו בשעות האלה, ברשותכם, אני רוצה לשתף אתכם, היושב-ראש ואולי בהקשר הזה את מזכיר הכנסת, בעשייה שנעשית כאן בבית הזה. נמצא איתנו כאן חבר הכנסת מיקי לוי, שיש לי את הכבוד להחליף אותו אחרי שלוש שנים של קדנציה מפוארת בוועדה לענייני ביקורת המדינה. במהלך התקופה הזו קרו אירועים דרמטיים במדינה שלנו. תראו, זה לא סוד שלפחות מחצית הכנסת סוברת – ואני חושב שרוב משמעותי בעם – שהטרגדיה, הדרמה העצומה, של אוקטובר 2023 ואילך, תשעת החודשים שקדמו לו וייתכן שהשנים שלפני כן, מחייבים הקמת ועדת חקירה ממלכתית. יש עבודה גדולה שנעשתה על ידי מומחים בתחום – אנשי מל"ל – שמשווה מה היה בעבר, באילו אירועים הוקמו ועדות חקירה ממלכתיות. אין שום ספק, אי-אפשר לכפור בעובדה שהאסון שקרה, המחדל העצום, הרב-מערכתי, דורש הקמת ועדת חקירה ממלכתית. ברשותכם, בזמן שעומד לרשותי אני לא אעסוק בסוגיות שיש לחקור אותן – כמו למשל מדיניות ראש הממשלה לחיזוק החמאס בפועל וניסיונות לפירוק או החלשת הרשות הפלסטינית כעיקרון מכונן מדיני, לא במקרה; כמו הבחירה של בכירים בממשלה, בראשם ראש הממשלה, לא להקשיב להתרעות מערכת הביטחון על רבדיה; כמו התהליך הקשה של פירוק חוסן האומה בתשעת החודשים הראשונים של 2023. אני רוצה לשתף אתכם במקצת הדברים שכתב מבקר המדינה, שעושה עבודה חשובה ונבחר כמובן על ידי ראש הממשלה המכהן, או בהמלצתו. הוא כתב כמה דוחות שכבר הגיעו אלינו, ונוספים היו אמורים להגיע. אתם יודעים שבג"ץ הורה למבקר המדינה לעצור, אבל כמה דוחות חשובים כבר הגיעו, ואחד מהם הוא הדוח בנושא היבטים כלכליים ותקציביים שהונח על שולחן הכנסת, ונדון לפחות בשתי ישיבות בוועדה לענייני ביקורת המדינה. ביום רביעי נעשה דיון נוסף בהקשר להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אומר אותו מבקר, שנגע במקרה הזה בשני היבטים בתחום הכלכלי-תקציבי, עסק בנושא הקבינט החברתי-כלכלי במהלך המלחמה ובתקופה שקדמה, ובנושא ההיערכות הכלכלית לאירוע מלחמה וניהול תקציבי במהלך המלחמה. אני אקרא כמה פסקאות: ממשלת ישראל נדרשת להתמודד עם אתגרים יסודיים וארוכי טווח בתחומי החברה והכלכלה ובהם סביבה גיאופוליטית מורכבת, מאפיינים דמוגרפיים ייחודיים ואי-שוויון כלכלי. לנוכח אתגרים אלה משמש הקבינט החברתי-כלכלי הזרוע הארוכה של הממשלה לטיפול, העמקה וקבלת החלטות בנושאים חברתיים-כלכליים. סמוך לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, הרחיבה הממשלה את סמכויות הקבינט החברתי-כלכלי במידה ניכרת, כשהטילה עליו לטפל בכל ההיבטים האזרחיים הנוגעים לניהול מהלך המלחמה. בכך העמידה הממשלה את הקבינט כפורום הממשלתי המוביל לקבלת ההחלטות ולהתוויית המענה לצורכי העורף, במהלך התקופה המורכבת והייחודית שלאחר 7 באוקטובר 2023. ממצאי הדוח מצביעים על כך שבתהליך מתמשך ארוך שנים קודם המלחמה רודדה פעילות הקבינט במידה ניכרת – ירידה של 90% במספר ההחלטות, גידול בשיעור ההחלטות שהתקבלו ללא דיון ונוכחות חלקית של שרים בדיונים, הימנעות הקבינט מעיסוק וקבלת החלטות בנושאי ליבה אסטרטגיים שבתחום סמכותו, דוגמת פריון העבודה בישראל, היערכות להזדקנות האוכלוסייה, דירוג האשראי, סוגיית יוקר המחיה ועוד. בתקופת המלחמה – שימו לב – התאפיין הקבינט בפעילות דלה במהלך אירוע שהמשמעויות הכלכליות שלו, והאזרחיות בכלל, הן הרות גורל. הוא חדל לחלוטין מלהתכנס, באמצע דצמבר 2023, וכפועל יוצא מכך לא מילא את התפקידים שהטילה עליו הממשלה. אוזלת ידו של הקבינט במילוי תפקידיו במהלך המלחמה באה לידי ביטוי, בין היתר, בהימנעותו ממתן מענה מערכתי ליישובי קו העימות בצפון ותושביהם, אשר בשל התמשכות האיום הביטחוני נקלעו למשבר כלכלי וחברתי ובכלל זה משבר אישי של רבים מתושביהם, הדורש טיפול ממשלתי רוחבי, מענה אפקטיבי בטווח המיידי ושיקום מיטבי בטווח הבינוני והארוך. בהיעדר מענה מטעמו של הקבינט, הטיפול בנושא הצפון עבר בין גורמים ממשלתיים שונים. החלטת הממשלה על יישום תוכנית כוללת שאמורה לספק את המענה הרחב ליישובי הצפון, התקבלה רק בסוף מאי 2024, יותר מחצי שנה לאחר פרוץ המלחמה. נכון למאי 2025 – יותר משנה וחצי לאחר פרוץ המלחמה – טרם גובשה ותוקצבה תוכנית רב-שנתית לשיקום הצפון, ואנחנו יודעים שעד לרגע זה לא הסתיימו התוכניות ולא תוקצבו כולן – בוודאי לא מתבצעות. שר האוצר שהוסמך לעמוד בראש הקבינט, לקבוע את סדר-יומו ולנהל את דיוניו לצורך קבלת החלטות, לא מימש את סמכויותיו אלה, ולפיכך הקבינט לא מילא את התפקידים שהטילה עליו הממשלה בתחילת המלחמה. אחריות ישירה לשר, אחריות תורמת ברורה של ראש הממשלה. אוזלת יד, חידלון, מחדל. לנוכח הפסקת כינוסי הקבינט כבר בדצמבר 2023 וכיוון שלא פעל לאורך חודשי המלחמה הרבים, היה על ראש הממשלה להידרש לנושא כדי לוודא שהטיפול בתחום האזרחי במהלך המלחמה מלא וממצה. אך זאת, ראש הממשלה לא עשה. יותר משנה לאחר פרוץ המלחמה נדרש טיפול ממשלתי בשורה של היבטים אזרחיים הנוגעים למלחמה. על יושב-ראש הקבינט, ראש הממשלה וממלא מקומו, שר האוצר, לפעול למימוש סמכויות הקבינט, ולהבטיח כי הקבינט יפעל כפורום ממשלתי מוביל, שפעולתו נשענת על עבודת מטה ממשלתית רצופה, לצורך קבלת מידע עדכני שוטף, קיום הערכות מצב וקבלת החלטות מול כלל הצרכים המתפתחים. אנחנו מדברים על תקופת מלחמה. איך אמרנו? שבע חזיתות ועורף אחד גדול שסופג וסופג וסופג. נוסף על כך, לצורך תפקוד מלא ואפקטיבי של הקבינט החברתי-כלכלי, בעת שגרה ובעת חירום, על ראש הממשלה ושר האוצר לפעול במטרה לצקת תוכן לפעילות הקבינט ולעיסוקו בנושאי ליבה חברתיים וכלכליים. כדי לבסס תשתית מקצועית לעבודת הממשלה, הקבינט, ועדות שרים נוספות בתחום החברתי-כלכלי, מומלץ כי ראש הממשלה יטיל את האחריות לעבודת המטה הכרוכה בהקמת התשתית הזו על גוף מגופי הממשלה, אשר יופקד על ריכוז עבודת הממשלה וועדותיה בנושאים אלה, בראייה רחבה וכוללת. כל זה, כאמור, לא התבצע, כל זה נמצא בהחלטות או בהמלצות הברורות, שבשלב הזה לא נוכל לגעת בהן. הדוח עוסק בהיערכות כלכלית לאירוע מלחמה. בשער הראשון, היערכות כלכלית לשעת חירום, בשער השני הכנת תקציבי המלחמה ב-2023–2024 ושער שלישי, ביצוע תקציב המלחמה, גם כאן הערות גדולות, נוקבות. זה רק דוח אחד מתוך סדרה של דוחות, שכל אחד מהם היה דורש ועדת חקירה ממלכתית. כולם ביחד – כולל אירועים צבאיים רבים שקשורים בהתרעה, הרתעה והגנה – בוודאי דורשים את הקמת ועדת חקירה ממלכתית, את זה מן הסתם תעשה הממשלה הבאה. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת חילי טרופר.
חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 250 הרוגים בחברה הערבית, באלימות הקשה שיש שם. מדובר באזרחי ישראל. מדובר בבעיה של כולנו, זה ממש לא רק הבעיה שלהם. אני רוצה להקריא דברים שכתב לי מנהל בית ספר בחברה הערבית, דברים שהם באמת מעומק הלב, שחשוב שיישמעו בכל מקום, בוודאי בכנסת ישראל. קודם כול, הוא תיאר לי קצת את המציאות: המציאות בחברה הערבית היום דומה לקרקע רועדת; אדמת אם שספגה יותר מדי דם, יותר מדי פחד, יותר מדי אש. זהו מצב שבו הרחובות, שפעם נשאו קולות ילדים משחקים, הפכו לשדות חשודים, מלאי הד של ירי שנשאר תלוי באוויר, גם הרבה אחרי שנעלמו המעשנים. הפשיעה כבר מזמן אינה אירוע חריג; אינה חדירה זרה. היא נוכחות קבועה; כמעט קהילה בפני עצמה. נדמה שכבר אין הבדל בין יום ללילה, אין רגע שבו האדם יכול להתמסר לשקט בלי לחשוש, שמא השקט הזה הוא רק נשימה בין ירייה אחת לבאה אחריה. החברה כולה חיה בתחושת מחנק, כאילו קירות הבתים עצמם התכווצו. שיחות משפחתיות עוסקות פחות בחלומות ויותר בדרכי התגוננות, במי נהרג השבוע ומי נפצע, מי נעלם ומי מאוים. נשים ממהרות הביתה לפני רדת החשיכה; גברים מהססים לצאת מהבית גם בשעות היום; מבתי הקפה נעלמו הצחוקים, ובמקומם נותרו מבטים שנודדים לצדדים, מחפשים סימן מקדים שיאפשר להבין אם צריך לרוץ, להתחבא, או אולי פשוט להתפלל. הערים והכפרים הערביים משדרים תחושה של עייפות, כמו אדם שכבר כבה בתוכו הניצוץ, אך עדיין מצליח להתקדם מכוח ההרגל. בתחנות האוטובוס רואים אימהות שמחזיקות את יד ילדיהן חזק מדי; בחנויות שומעים לחישות על מקרים שקרו בלילה הקודם; בכל כניסה לבית ספר תלויה תפילה אילמת שלא יקרה שוב משהו; שלא תיכנס צרה דרך השער. זו אינה רק פשיעה, זו תחושת כישלון חברתי עמוק; התפוררות של האמון הבסיסי ביותר שקהילה צריכה כדי להתקיים. הרי הכאב של ילדים הוא בלתי נסבל. הילדים בחברה שלנו מסתובבים היום עם עיניים של אנשים מבוגרים מדי. הם ראו דברים שאסור היה להם לראות: אבות שנרצחו, אחים שנפצעו, ירי באמצע הרחוב, איטומים של זירה משטרתית מול ביתם. יש ילדים שנרדמים בלילה רק אחרי שעות, ויש כאלה שקופצים מכל רעש קטן. יש ילדים שלמדו לרוץ, להתחבא, לשכב על הרצפה לפני שלמדו לקרוא. הנפש שלהם נסדקת מבפנים, כמו כלי חרס שנשבר, אבל מדביקים אותו שוב ושוב כדי שיוכל להמשיך לתפקד. חלקם פצועים גם פיזית, אבל הפצעים הנפשיים עמוקים בהרבה. חרדות, התפרצויות זעם, קושי להתרכז, אובדן אמון בעולם סביבם. כל אירוע של ירי מכה בהם מחדש, כאילו הסיפור מתחיל שוב, כאילו אין דרך לצאת משרשרת של כאב. והנשים? הן נושאות את המשקל הכבד ביותר. נשים אלמנות שנשארו לגדל ילדים לבד, בלי תמיכה ובלי ביטחון. נשים פצועות; נשים שנשבר להן מהעולם. יש רבות שמנסות להיות חזקות בעבור ילדיהן, אך בוכות בשקט בתוך חדר סגור, שלא יראו. התעייף ליבן מלהסביר לילדים למה אבא לא חוזר; למה אסור לצאת לשחק; למה צריך לסגור את החלונות כשהן שומעות צרור יריות. זוהי חברה שנסדקות בה נשמות רבות מדי. כל פגיעה אינה מסתיימת במי שנורה, היא מתפשטת כמו גלים במים, להורים, לילדים, לאחים, לשכונה כולה. החוויה האישית שלי, גם אני – מספר אותו מנהל בית ספר – בתוך כל זה הפכתי לסיפור של כאב. היום שבו צעיר שלף עליי נשק ולחץ על ההדק, לא יימחק ממני לעולם, לא מהגוף שלי שנשא את הפגיעה הפיזית, ולא מהלב שנשא את הפגיעה העמוקה יותר. ברגע אחד, באמצע חיי השגרה שלי, כאדם שמאמין בחינוך, בכבוד ובשמחת חיים, ראיתי כיצד כל האידיאלים הללו עומדים מול ברזל קר ושחור שמכוון אליי. הכאב היה לא רק מהפציעה עצמה, אלא מההבנה שמישהו צעיר כל כך, כמעט ילד, הגיע לנקודה שבה נשיאת נשק וירי כלפי אדם אחר נראים לו כמו פעולה טבעית. הרגשתי את הקריסה של משהו עמוק, לא רק בי, אלא במרקם שלם של חיים סביבי. במהלך השעות שאחרי הירי, כשהפציעה עדיין טרייה בגוף והגוף רועד, חוויתי תחושת אובדן שלא ידעתי להגדיר. זה היה אובדן של תחושת ביטחון, של אמונה שכל מה שאני עושה בחינוך יכול למנוע את היום שבו נער יכוון אליי אקדח. מאז אותו יום, אני מתהלך עם זיכרון שקט אך צורב, כמו צל שנגרר אחריי לכל מקום בכניסה לבית הספר, בהליכה ברחוב, אפילו בבית. היד שלי לפעמים רועדת בלי סיבה. המבט שלי מתעכב על כל תנועה חשודה, והלב שלי מתכווץ בכל פעם ששומעים בום רחוק. אני הפכתי להיות דוגמה חיה לכך שהאלימות אינה מבחינה בין אדם לאדם, בין תפקיד לתפקיד. היא פשוט מגיעה ומכאיבה. ההתמודדות שלי כמנהל או כאיש חינוך בכלל, בתוך כל זה, אני עומד כאיש חינוך, ומנסה להיות עוגן בעולם סוער מדי. אך בית הספר, שהיה אמור להיות מרחב בטוח, הפך למקום שבו מתגלגלות לתוכו בעיות גדולות יותר מכל כיתה ומכל שיעור. התלמידים מגיעים אלינו עם מטען רגשי עצום; כעס שלא יודע לאן ללכת; פחד שמתפרץ בצעקות; אלימות שנראית להם טבעית, כי היא מה שהם רואים בבית ובחוץ. אני מוצא את עצמי משמש כמורה, כמטפל, כמגשר, כפסיכולוג, לפעמים אפילו כחומת מגן. סכסוכים משפחתיים מגיעים לתוך בית הספר; משפחות יריבות שולחות את ילדיהן לאותו מסדרון צר; ילדים באים לכיתה אחרי לילה של ירי בשכונה, אחרי שקולות האמבולנסים העירו אותם, אחרי שאיבדו שכן או קרוב משפחה. איך מלמדים מתמטיקה במציאות כזאת? איך מלמדים תקווה? בישיבות צוות אנחנו מדברים פחות על פדגוגיה ויותר על שימור נפשי. לפעמים אני מרגיש שכל ניסיון שלי להרגיע תלמידים הוא כמו לשים פלסטר על פצע עמוק, אבל אני עדיין עושה זאת שוב ושוב, כי זו הדרך היחידה להחזיק את החלקים השבורים. ואף על פי שהעומס הנפשי כבד, יש רגעים שבהם אני שואל את עצמי: מאיפה אשאב עוד כוח? אני יודע שאין ברירה. אנחנו, אנשי החינוך, הפכנו לקו ההגנה האחרון של החברה. אם אנחנו נישבר, הילדים יישארו לבד. אני ממשיך לעמוד מול תלמידיי, לחייך גם כשאני עייף, להעניק אוזן קשבת גם כשכואב לי, כי כל מילה טובה, כל חיבוק, כל שיעור שמתחיל בזמן, הם קרן אור בתוך האפלה. לו יהי שהמילים יישמעו בכל מקום, בעיקר ברשויות החוק ובמשרדי הממשלה. שיחזור השקט והביטחון לכל אזרח בישראל, יהודי או ערבי. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אין יום שעובר על הבית הזה בלי שהממשלה או נציגיה ייצרו משהו חדשותי מוטרף שיטריף את המדינה. והינה, משבר חוקתי נוסף בפתח. שר המשפטים לוין, יושב-ראש הכנסת אוחנה וחבר הכנסת בוארון, יוזמה של השלושה, יוזמים בכנסת מאבק במערכת המשפט, כאילו הכנסת שייכת להם. כנראה שבשבוע הבא – לפחות על פי התקשורת, הם ייזמו הצהרה, ועוד פעם, כדי להסיט את תשומת הלב, כי הרי הדרך של חקיקה מחודשת היא דרך ארוכה. אבל הם בשלהם. אי-אפשר שבמדינה הזו יהיה יום אחד של שקט, בלי שהממשלה הרעה הזו תיזום משהו. הפסיקה שפסלה את עילת הסבירות בטלה, ככה הם יודיעו בשבוע הבא בכנסת. על סמך מה? לא ברור לי. הרי צריך חקיקה מחודשת. והצהרה נוספת – שלבג"ץ אין סמכות להוציא צו ביניים בעניין הרכב הוועדה לבחירת שופטים. בחייאת רבכום, עד מתי תענו את מדינת ישראל? לאן תביאו את האזרחים שלה? אי-אפשר יום אחד של שקט? אי-אפשר יום אחד שלא תעשו מהומות? אי-אפשר יום אחד שלא תעשו משבר חוקתי? אי-אפשר שיום אחד לא תיכנסו בבית המשפט העליון, ברשות השופטת? מזמן כבר אין הפרדת רשויות. יש רשות אחת, שהיא ממשלה כוחנית, מופרעת, שעושה את כל אשר על ליבה כדי לשבש את חיי מדינת ישראל. אין ספק שהשליחים של נתניהו מבצעים הפיכה נוספת בעצם יוזמת ביטול צו הביניים וביטול צו עילת הסבירות. לא שיש לזה סיכוי – אי-אפשר לבוא ולהצהיר; צריך להעביר את זה תהליך חקיקה ארוך. לא יודע אם תספיקו, לא יודע אם אתם מעוניינים, אלא מה – צריך לעשות מהומות. צריך להכניס את כולם לוויברציות. צריך לפגוע במערכת המשפט. צריך לפגוע בשופטים, בבית המשפט העליון ובכבוד הנשיא עמית, נשיא בית המשפט העליון. אמר פה נתניהו, עמד ליד השולחן הזה ואמר: השופט עמית הוא נשיא בית המשפט העליון. אומר לו שר המשפטים: למה אמרת את זה? אולי נתניהו – הרי אנחנו מכירים אותו – חושב שני צעדים קדימה, ובבוא היום יצטרך לערער על פסק הדין או על גזר הדין בבית המשפט המחוזי בענייני תיקי האלפים, אז הוא כבר משקיע בכבוד הנשיא עמית, ואומר: הנשיא עמית הוא נשיא בית המשפט העליון. לא לתפיסתו של שר המשפטים. אזרחי מדינת ישראל, בבית המשפט העליון חסרים ארבעה שופטים. זה אומר שעניינם של אזרחי מדינת ישראל הוא לא בקדמת הבמה. לא בוער שום דבר לשר המשפטים. הוא בשלו – מחרב את מערכת המשפט ואת בית המשפט העליון. ארבעה שופטים? את מי אתה מעניש, אדוני שר המשפטים? הרי אתה מעניש את אזרחי מדינת ישראל, כי אין מי שידון בעניינם ואין מי שיגן עליהם. בית המשפט העליון, בניגוד לתפיסת העולם שלכם, הם שומרי הסף של החברה הישראלית. אני מקווה שהם ימשיכו דרכם בהצלחה, למרות שהלחצים שאתם מפעילים עליהם הם לחצים בלתי אנושיים, מעליבים. אתם מקללים אותם בכל מדיה אפשרית. אין יום שאתם לא מבצעים נזקים. אין יום שאתם לא מחרבים את המדינה, ועכשיו גם את הכנסת. עמד כאן – תאמין לי או לא, אין לי עצבים אפילו להזכיר את השם שלו – חבר הכנסת משה סעדה. משה סעדה הביא את חוק מח"ש. חבר הכנסת סעדה רדוף שנאה. זה מה שמניע אותו. חבר הכנסת סעדה היה עורך דין במחלקה לחקירות שוטרים במשך 20 שנה. היה גם סגן ראש מח"ש. מה לעשות, לא נמצאת מתאים להיות ראש מח"ש. אין לך את הכישורים המתאימים, בגלל זה לא מונית. רדוף שנאה, הביא את חוק מח"ש, בשיתוף עם שר המשפטים. מצילי הדור.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עוד בן אדם רדוף.
מיקי לוי (יש עתיד):
עוד בן אדם רדוף, שר המשפטים. איזה ראש – תשמעי, חברת הכנסת בן ארי.
קריאה:
- - -
מיקי לוי (יש עתיד):
חבר הכנסת סעדה היה בשנת 2015 מעורב בפסק דין סבג, שהתברר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני השופט עדן. הוא והחוקר שהוא הזכיר את שמו, ירום הודו, תפרו תיקים לשוטרים במשטרת ישראל. השוטרים שנתפרו להם תיקים יצאו זכאים מחוסר אשמה, לא מחוסר ראיות, והשופט נזף בהם, באותו סגן ראש מח"ש, ליווה את התיק והיה גם בבית המשפט בבאר שבע. במילים אחרות, תפרתם תיקים לשוטרים. עמד על הדוכן הזה והשמיע את שמו של ניצב במשטרת ישראל שהוא מושחת. אותו ניצב לא הועמד לדין ולא שום דבר. אם יש לך אומץ, חבר הכנסת סעדה – אני מקווה שאתה שומע אותי – אתה ואני נוריד את החסינות שלנו ואני אתייצב ואתה תתייצב בבית המשפט. אני אתבע אותך על לשון הרע. אם אתה כל כך אמיץ, עומד על הדוכן, מפנה אצבע מאשימה על ניצב במשטרת ישראל וקורא לו מושחת - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
למי, לך הוא קרא?
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, לניצב אחר, שלא הוגש נגדו כתב אישום. הוא אמר: אותו ניצב חבר שלך; הוא לא היה חבר שלי אבל אני הייתי מפקדו. הוא לא הועמד לדין. קראת לו מושחת? בוא תסיר את החסינות שלך, אני אגיש תביעת לשון הרע. נראה אותך. אם יש לך אומץ, תעשה את זה, אבל אין לך אומץ.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין אומץ.
מיקי לוי (יש עתיד):
אין לך אומץ. אתה עושה דברם, כמו שאר האנשים. "עבדוֹ" כזה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה בן אדם שהיה סגן ראש מח"ש בכלל צריך להגיש חוק שקשור למח"ש?
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא רדוף. הוא לא נמצא ראוי, חסר כישורים מתאימים לשמש ראש מח"ש. מרגע זה הוא שם את מח"ש על הצלב. מה קשור מח"ש לתיקי נתניהו? הוא תפר את מח"ש לתיקי נתניהו בצורה כזאת, ואז ראש הממשלה בחר אותו על המשבצת שבה היה יכול לבחור אותו. זה האיש שתפר תיקים לשוטרים בתיק סבג, בפני השופט עדן, בבית המשפט בבאר שבע. אתה יודע כמה יש לי להגיד? אני רק אגיד דבר אחד. היום הבאתם את ביטול חוק – אני כל כך עצבני – מרמה והפרת אמונים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תיקח את זה קשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתם צריכים להבין שזה לכיוונו של נתניהו. כתב אישום שטרם הסתיים בפסק דין חלוט, דינו להתבטל אם אתם מבטלים את חוק מרמה והפרת אמונים. הרי זו הכוונה שלכם, לבטל את החוק, כדי להוציא את נתניהו מהאשמה הזאת. לא תצליחו. ההיסטוריה תשפוט אתכם.
היו"ר ניסים ואטורי:
חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. אני אתן לך 15 דקות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עידית, מה שלומך? השרה עידית סילמן, צאי, בבקשה, ממחילת השפן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ארנב.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אותו דבר. את מדברת בטלפון? לא רואים מפה. היא מדברת בטלפון, אכרם?
אכרם חסון (הימין הממלכתי):
כן. כן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
היא מצאה חבר טלפוני בדיוק כשאתה עלית.
נאור שירי (יש עתיד):
אולי זה גדעון אוקו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
היא מתראיינת ברדיו עכשיו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
זה לא ראוי שהשר שנמצא במליאה מדבר בפלאפון כי לא נעים לו מהשאלות של חברי הכנסת. דווקא אני רציתי לפתוח בברכה כנה. היום בשעה 14:00 – אני לא יודע, חברות וחברי הכנסת, אם אתם יודעים, אבל מה עשתה השרה עידית סילמן היום בשעה 14:00?
נאור שירי (יש עתיד):
מה?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
קיימה דיון פתיחה להסדרת שוק הפסולת. שלוש שנים אחרי שהיא נכנסה לתפקיד, כשמרכז ליבת התפקיד של השרה עידית סילמן הוא להסדיר את שוק הפסולת – היום התקיים דיון פתיחה במשרד להגנת הסביבה. עידית, אני מברך אותך שאחרי שלוש שנים בתפקיד מצאת זמן לעסוק בהסדרת שוק הפסולת. תגידי, עידית, את מכירה עמותה שנקראת "משפחה אחת"? עידית, עמותה שנקראת "משפחה אחת". אני רואה שהיועצת של עידית קצת בלחץ מהשאלות. רק התחלתי. אבל באמת, עידית, אני לא נושך, בואי שבי לידינו. את עושה תנועות עם הידיים, אז אני מניח שאת בלחץ. בכל מקרה – השרה עידית סילמן, בואי, שבי איתנו, אני מבטיח, אני רק שואל שאלות. אני מבטיח לתת לך הזדמנות להגיב.
נאור שירי (יש עתיד):
אל תשאל שאלות, לא תשמע שקרים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
יש מצב, עידית, שאת חברת ועד מנהל בעמותה? חוק-יסוד: הממשלה, סעיף 6, אם תרצי, מגדיר איסור לשרים לכהן בתפקידים ציבוריים במקביל לכהונה שלהם בממשלה, בין אם בשכר ובין אם בהתנדבות. במקרה אותה עמותה שעידית סילמן מכהנת בה כחברת ועד מנהל מקבלת מיליוני שקלים כל שנה מהממשלה. במקרה. תגידי למה את לא עונה לייעוץ המשפטי לממשלה, עידית סילמן, כשפונים אלייך ומנסים להבין למה לא הצהרת על הנושא בדוח ניגוד העניינים שהגשת? למה? יש מצב שמדובר במרמה והפרת אמונים, חוק שאתם מבקשים לבטל עכשיו? למה את לא עונה לייעוץ המשפטי לממשלה? למה את לא עונה לחברי הכנסת? מה כל כך מעניין בפלאפון שלך? מה? מה? את כאילו עושה שאת לא שומעת אותי? למה את לא יושבת ועונה לציבור על השאלות האלה? שני אשכנזי פשוט פרסמה את זה, אז את לא עונה לא לעיתונאים, לא לחברי הכנסת, לא לציבור. עוד עיתונאית, יעל געתון, שעושה עבודת תחקיר טובה, בעיניי, פרסמה שעוד ראש אגף במשרד להגנת הסביבה נוטש את המשרד בתקופה שלך. ראש אגף אנרגיה ואקלים עוזבת את המשרד. את מכירה אותה? למה היא עוזבת אותך? למה היא נוטשת את המשרד להגנת הסביבה אחרי עשור של פעילות? בחודש שעבר, געתון מדווחת, עזב ד"ר גיל פרואקטור, עוד ראש אגף בכיר במשרד. למה גם הוא עזב? למה עזבו אותך שלושה מנכ"לים בתקופה של שלוש שנים? למה 14 ראשי אגפים וסמנכ"לים נטשו את המשרד במשמרת שלך? מה הם יודעים שהציבור לא יודע? אולי כולם מבינים את האירוע? אף אחד לא מוכן לעבוד איתך. זה הסיפור? זה הסיפור על שרה כושלת שלא מפסיקה לעשות דבר וחצי דבר למען הציבור. בעיתון האינטרנטי שקוף העלו היום כתבה או טור דעה מאוד מעניין של יוני ספיר, הוא ראש ארגון הסביבה שומרי הבית, והוא העלה שורה ארוכה של כישלונות של השרה עידית סילמן. אם השרה הייתה ניאותה לשבת סביב שולחן הממשלה ולהשיב לי, היינו עוברים אחד-אחד ושואלים שאלות, וגם אולי מקבלים תשובות, אבל לשרה יש שיחות טלפון מאוד מאוד דחופות לנהל, במיוחד כשאני כאן, ממש במקרה. עידית, למה המשרד להגנת הסביבה בראשותך האריך את היתר הפליטה של היחידות המזהמות בחדרה, באורות רבין? המשרד הרי התחייב לא להאריך את היתר הפליטה מעבר ל-2025. למה אתם מאפשרים לאורות רבין, ליחידות 1 עד 4 שפועלות, יחידות פחמיות שפועלות ללא סולקנים, להמשיך לפעול? המשרד התחייב שזה לא יקרה אחרי יוני 2022, דחיתם את זה לסוף 2025, ועכשיו אתם רוצים לאפשר ליחידות הפחמיות – כשאין דרך יותר מזהמת לייצר חשמל אלא באמצעות פחם, למה את מאפשרת להיתר הפליטה הזה להתקיים בפחם? שמש, אל תפריעי לי, אני מנסה להסב את תשומת ליבה של השרה, שאיבדה את יכולת השמיעה שלה בעודי על הדוכן. תגידי, סילמן, למה אישרת לבז"ן תחנת כוח חדשה ויחידה למיצוק גופרית במתחם בז"ן בחיפה? למה המשרד בראשותך ויתר על הצורך בתסקיר סביבתי לפני אישור התחנה, כשכל זה קורה במסלול מזורז שאת אישרת, תוך מתן פטור מההיתרים הנדרשים? לא אכפת לך מהבריאות של תושבי מטרופולין חיפה? השנה המשרד להגנת הסביבה שלך הודיע על עשרות, עשרות פליטות חריגות לאוויר של בנזן, של תחמוצות גופרית, של תחמוצות חנקן, של חלקיקים נשימתיים. רק השנה עשרות מקרים חריגים. איפה את? לא מעניין אותך שתושבי חיפה נחנקים, שבחלק מהרחובות בעיר חיפה יש פי אלף יותר מקרי סרטן מאשר בכל מקום אחר בישראל? למה את לא עושה את העבודה שלך ומוודאת שהיתר הפליטה שניתן לבז"ן מחמיר? למה את לא ממשיכה ליישם את החלטת הממשלה שנתקבלה בתקופה של יאיר לפיד כראש ממשלה, לפינוי המפעלים הפטרוכימיים מאזור חיפה? ניסיתי להבין, השרה עידית סילמן, איך הצבעת בנוגע לכריית שדה בריר. הממשלה הרי ביטלה את ההחלטה של ממשלת השינוי שאסרה כרייה בשדה בריר, ואת סירבת לומר איך הצבעת. את עדיין לא זוכרת איך הצבעת בישיבת הממשלה בעניין שדה בריר? את לא זוכרת איך הצבעת? חבר טלפוני. אז עידית סילמן, בעניין שדה בריר, כשמדובר בכרייה של פוספטים, שזה אירוע סביבתי מאוד מאוד מזיק, שדורש גם פינוי של יותר מ-20,000 תושבים שגרים איפה שרוצים לכרות פוספטים, אולי המאבק הסביבתי הכי ארוך וותיק מאז קום המדינה – אז את נמנעת ככל הנראה בהצבעה, את מסרבת עדיין לומר איך הצבעת, ולא שלחת חוות דעת של המשרד להגנת סביבה לשרים כדי שלפחות הם יבינו מה המשמעות הסביבתית ההרסנית של כריית פוספטים בשדה בריר. אכרם חסון, אתה חבר בסיעתה לכאורה של עידית סילמן. התמזגתם לליכוד. נראה לך ראוי שהשרה להגנת הסביבה לא יושבת ונותנת תשובות לחברי הכנסת ולציבור? תראה איפה היא יושבת – מאחוריך ומאחורי ה - - -
קריאה:
מאחורי הסורגים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
זה אולי בהמשך. אכרם, אתה איש סביבתי, ממה היא מפחדת? אני נושך? מה יכול לקרות אם היא תשב פה ותאזין לשאלות של חברי הכנסת? אני במקרה גם ראש השדולה הסביבתית. בוא, אני לא שואל אותה שאלות על בן זוגה, אני לא שואל אותה שאלות בלתי ענייניות, אני שואל אותה על ענייני משרדה: על שדה בריר, על מתחם בז"ן בחיפה. אנחנו תכף נגיע לסוגיות נוספות של אפס תוספת סיכון במפרץ אילת, על אזור התעשייה הצפוני באשדוד ועל עוד סוגיות שנוגעות בליבת העיסוק שלה. ממה היא מפחדת, אה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
יש שיר כזה, "ממה את מפחדת".
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אולי תפנה לחברת הסיעה שלך ותמליץ לה לשבת סביב שולחן הממשלה. היא עדיין שרה, בסדר? הציבור עדיין לא בעט בה מכל המדרגות – מה שאני משוכנע שיקרה בבחירות הקרובות בגלל הכישלון המהדהד שלה. אכרם, הרי הליכודניקים מבינים היטב שזיהום אוויר לא רק פוגע במצביעי יש עתיד; הוא פוגע במצביעי יש עתיד, במצביעי הליכוד, בערבים ויהודים, בדרוזים, במצביעי מרכז, שמאל, ימין, חרדים, חילונים. זה פוגע בכולם. והכישלון שלה בתחום הזה פוגע בכולנו. אגב, הליכודניקים מבינים את זה שהיא שרה כושלת, ולכן בכל המדגמים היא מתחת למקום האחרון, לדעתי. אין לעידית סילמן מקום בליכוד, כי גם הליכודניקים מבינים שמדובר בבלוף.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
לא נכון. הליכודניקים לא אוהבים בוגדים ושקרנים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
איפה היא? אני לא מצליח להבין את ההתנהלות הזאת. כשהממשלה ביטלה את המס על החד-פעמי שממשלת השינוי הטילה, שהיה יעיל בצורה יוצאת דופן – הוא הביא להפחתה בשימוש בחד-פעמי בעשרות אחוזים, בסדר? כשההחלטה עברה על הראש שלה, זו הרי החלטה לא סביבתית, והיא עברה על הראש של השרה להגנת הסביבה, סילמן אמרה בזמנו שהיא תציג חלופות לביטול המיסוי הזה. חלפו שלוש שנים. אכרם, היא הציגה חלופות? כלאם פאדי. פה בירושלים יש שכונה שנקראת עטרות, יש אזור תעשייה עטרות, זה אחד מאזורי זיהום האוויר הכי חמורים במדינה. יש שם מדי שנה מאות ימים של חריגה של פליטות של פי חמישה מהערכים המותרים בחוק עבור חלקיקים נשימתיים. אנשים שם נושמים אוויר מזוהם, שפוגע גם בפעילות הנשימתית, גם בפעילות הלבבית, גם בכלי הדם. בכירי המשרד להגנת הסביבה כבר שלוש שנים מתחננים לעידית סימן שתשתמש בסמכות שיש לה בחוק ותכריז על אזור עטרות אזור מפגע זיהום אוויר, מה שיאפשר למשרד להגנת הסביבה סמכויות של הפחתת זיהום האוויר במקום. שלוש שנים מתחננים לסילמן שתשתמש בסמכות שלה – לא קורה. לא רק שזה לא קורה בעטרות, שיש שם בתי ספר ואזור תעשייה, אלפי אנשים מגיעים לשם כל יום ונושמים אוויר רעיל – השרה להגנת הסביבה הקודמת, בממשלה הקודמת, הכריזה על התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בתור מפגע זיהום אוויר, וסילמן ביטלה את ההכרזה הזאת. זאת אומרת, גם הצעדים שהיו אמורים להינקט בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב לא יקרו, או לא ימשיכו לקרות, הודות למחדל של עידית סילמן. בתקופת הממשלה הזו, שבה עידית סילמן היא שרה להגנת הסביבה, לקחו את חוק אוויר נקי וחוררו אותו. אפשרו לנגה, לחברה שמנהלת את משק החשמל, להכריז מצב חירום, ומכוחו לפרוץ את היתר הפליטה כמעט באופן בלתי מוגבל. כמה פעמים נפרץ היתר הפליטה הזה, לדעתך, אכרם? למעלה מ-50 פעמים. פעם בשבוע בוצע שימוש בסעיף הזה, בחירור הזה שעידית סילמן אפשרה שיקרה. המשמעות היא תמותה ומחלות נשימתיות, סרטן, בכל רחבי ישראל, במשמרת שלה. היא גם הסתירה את הדוח שמדבר על 5,500 מתים מישראל מזיהום אוויר כל שנה, הסתירה אותו חודשים על גבי חודשים מהציבור, וגם חוררה את חוק אוויר נקי במשמרת שלה. ושוב, יושבת לה בפחדנותה, מנשנשת צ'יפס, מדברת בטלפון עם אלוהים יודע מי, במקום לשבת פה, לעשות את העבודה שלה, להתייצב בפני הציבור ולתת תשובות. אני לא יודע אם זו שרלטנות או עצלנות או שקרנות או תמהיל של שלושתם יחד, אבל כך לא מתנהגים שרים שמכבדים את הציבור ששלח אותם לבית הזה. כך לא מתנהגים שרים, או לא מתנהגות שרות, שמעניין אותם בריאות הציבור או הסביבה ומדינת ישראל.
היו"ר ניסים ואטורי:
יש סוכריות של ביטן?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
בחודש ינואר 2025 השרה עידית סילמן העבירה – הנהיגה החלטה במועצת קרן הניקיון, המנכ"ל שלה הוביל את ההחלטה, להעברת 11 מיליון שקל לארגוני הסביבה. עד עצם היום הזה הכספים האלה לא הועברו על ידי המשרד להגנת הסביבה, כי סילמן חושבת שהארגונים האלה הם שמאלנים. החברה להגנת הטבע זה ארגון שמאל, שאם נמנע ממנו את התקציבים יכול להיות שזה יעלה את סילמן בפריימריז. היא מתייגת ארגונים שפועלים נגד זיהומים חוצי גבולות: את הפורום לישראל ירוקה, את לשומרה – ארגון חרדי שעושה עבודה מהממת בחברה החרדית להגברת קיימות. לארגונים האלה היא קוראת שמאלנים ומונעת מהם תקציבים שאושרו על ידה, שהיא הובילה את ההחלטות לגביהם. לגבי החקיקה של השרה עידית סילמן – היא נחלה כישלון בחוק האקלים, שעדיין מחכה לאישור הכנסת; בחוק פסולת בניין, שגם אותו היא לא מצליחה לקדם; בחוק התלמ"ת, שאמור להבטיח שתהיה לישראל תוכנית לאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים, שמן בים. למעשה, היא כמעט שלא העבירה אף חקיקה סביבתית. כישלון וכישלון וכישלון. והדבר האחרון, שאיתו גם פתחתי – כישלון מוחלט בתחום ניהול הפסולת בישראל. אני לא יודע אם חברי הכנסת יודעים, אבל ישראל ממוקמת בין מונגוליה לטורקיה באופן שבו אנחנו מנהלים את הפסולת. שלוש שנים, תחת ההנהגה של עידית סילמן, ישראל מטמינה בדיוק אותה כמות פסולת בקרקע כמו שהייתה לפני שהיא נכנסה לתפקיד. שלוש שנים – כלום ושום דבר. מירב, היום היא קיימה דיון פתיחה להסדרת שוק הפסולת.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. אמרת "אני מסיים".
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אני מאוד מקווה, השרה עידית סילמן, שהציבור יבין שמדובר בכישלון מוחלט וישלח אותך הביתה גם - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חלאס, די. תגיד לי, כמה? אני נותן לך 20 שניות ו-40 שניות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
כמה אתה רוצה לתת לי?
היו"ר ניסים ואטורי:
שתרד עכשיו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
עכשיו?
היו"ר ניסים ואטורי:
כן.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
טוב. אם נמשיך כך, לא יהיה לנו לא טבע ולא סביבה. צריך להחליף את השרה הזו, ויפה שעה אחת קודם. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה, היא - - - את - - - מסתתרת - - -
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בליץ חקיקה לא הגיוני. כשכל מדינת ישראל עוד מלקקת את פצעיה, הורים שבורים וכואבים את מות ילדיהם, אני בוחרת דווקא להקדיש את הזמן שעומד היום לרשותי לזכרו של סמל ריף הרוש ז"ל. בהמשך אני אקריא את הפוסט שאביו כתב אתמול. אבל למי שלא הכיר, ריף הרוש, בנם של סיגל ואבי, נולד וגדל בעמק יזרעאל. צעיר, אהוב, מלא שמחת חיים ונתינה, שבחר מגיל צעיר בדרך של אחריות, התנדבות, עשייה. באוקטובר 2023 הוא התגייס לצה"ל ושירת כלוחם ביחידת אגוז. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל ב-7 באוקטובר, נכנס ריף ללחימה ברצועת עזה. בשבת, ו' בניסן תשפ"ד, 6 באפריל 2024, נפל בקרב בדרום רצועת עזה. בן 20 היה בנופלו. אביו אבי כתב אתמול פוסט, שאני לא חושבת שיש עין שיכולה להישאר יבשה או אדישה. אנחנו כבר שנתיים פלוס אחרי המלחמה הנוראית הזו. משפחות עוד מלקקות את הפצעים. האבדה, החדר הריק. החדר שלא הבן ולא הבת יחזרו אליו. אותם בגדים שנשארים תלויים. וכך הוא כתב לו: ריף, בן שלי, איזה שבוע עבר עליי. לא מתלונן. בכל זאת, המון רגש היה בו. "שבוע של המון תקשורת שקשורה אליך ולבקשה הברורה שלך להיות אבא". מי שלא יודע, אבי מנהל מאבק משפטי לתרומה – שיוכלו להביא ילד, צאצא מזרעו של ריף, כי זו הייתה בקשתו של ריף. "אתה יודע, ריף, זה מכעיס אותי שנהרגת, יותר מתמיד. מכעיס שאני צריך להסביר את הרצון הכל-כך ברור שלך להיות אבא, להסביר למה אני נלחם לממש את רצונך. אני לא כועס על אף אחד, אני מבין, אני מופתע, אני מנסה להקשיב לכולם. אני אבא, אני אבא שלך, חריף, זה התפקיד שלי – גם אחרי שנהרגת, לדאוג לך, לדאוג שחלומך, ורצונך, יתממש. אתה תהיה אבא. "לפני שלושה חודשים שלחה לי אביטל הודעה שבישרה לי שאנחנו הולכים לטפס את הקילימנג'רו. כמה חבל שלא הכרת אותה ואת משפחתה, הייתם הופכים לחברים הכי טובים. אני הולך לעשות את זה, ריף. בשבועות האחרונים אני נכנס ויוצא מחנויות שפעם היו רק שלך – ציוד לטיולים, נעליים, ציוד נלווה ועוד, ועוד. מצאתי את עצמי שומע אותך אומר: אבא, תעשה טובה, תקנה את הכי טוב, זה טיול. ככה תמיד אמרת לי כשהייתי שואל אותך למה תמיד אתה חייב את הכי טוב. אז קניתי את הכי טוב. שאלתי ממך ביגוד טיולים, את התיק הכתום שקנינו לך. "אני טס היום בלילה לטפס על הקלימנג'רו. כמה חבל שלא טיילתי איתך יותר. כשהתלבטתי, לטוס או לא, שאלתי את עצמי שאלה אחת פשוטה: מה ריף היה עושה? החלטתי לעשות ריף. 12 ימים של טיפוס, 12 ימים עם אנשים טובים, 12 ימים של מחשבות והחלטות, 12 ימים של שקט נפשי, 12 ימים של געגוע עמוק. אתה ואני, ריף, נגיע לפסגה, נעשה טיול של אחרי הצבא. יד ביד, צעד אחרי צעד. ביחד, ריף, ילד שלי. כמה אני מתגעגע אליך. תהיה איתי, בבקשה. אבא". מכאן אני יכולה רק למסור לאבי וסיגל, למשפחה היקרה, חיבוק, אנחנו אוהבים אתכם. מי ייתן והאל יקל את סבלכם. ואני חושבת לעצמי: שימו לב לטירוף, טירוף כאן. מי רואה את ההורים האלה, מי שומע את הבכי, את הלילות, את הימים? במה אנחנו מתעסקים, חברים, במה אנחנו מתעסקים? אתם יודעים שבמשך השבוע, לפחות בשדרות, ממשיכים לשמוע את הדי הפיצוצים? החיים ממשיכים. פה, בכנסת ישראל, איזה יופי, יש חיים רק למען אדם אחד, איש אחד, צוות אחד. זה פשוט לא ייאמן כמה ניתוק מהעם. חברים, אבי הרוש אלה החיים האמיתיים, ואותם ילדים שחירפו נפשם. ואתם פה – חוק השתמטות, כן התגייס, לא התגייס, חרדים מתגייסים חוטפים מכות. תגידו, התחרפנתם, התחרפנתם? הרסתם כבר את המדינה. יש חלקה אחת במדינה הזו שאתם לא דואגים להוריד לתחתית שבתחתית? ונצואלה הפכה להיות גן עדן לידנו. ואם מישהו רק חושב, או מפלל, או מעלה על דעתו שניתן, תשכחו מזה. אני לא אשתמש במילים בוטות, ולא מאיימות, אני רק אומר בצורה מאוד מאוד ברורה: אנחנו פה חומה בצורה, לא יפגעו, לא בדמוקרטיה ולא בחיילים שלנו ולא במשפחות שלנו. אנחנו נהיה פה כדי לשמור על מדינה דמוקרטית, ציונית, שמכבדת אחד את השני. אף אחד לא יכפה עלינו, אף אחד לא יגיד לנו מה מותר לנו, מה אסור לנו. זו פשוט שערורייה לתת לקיצוניים לנהל כאן את המדינה כרצונם. בטלנים, אוכלי חינם, והם יבואו ויגידו לנו איך להתנהג, כשהילדים שלנו משרתים ומסכנים את נפשם, וכשאנחנו נמצאים פה ושלחנו ילדים כדי ללמוד שיהיו אקדמאים – הם גם לומדי תורה וגם לומדים כלכלה – כדי להחזיק את הפרזיטים שעוד חושבים שמותר להם לשבת ולעשות מה שהם רוצים. אז אני רוצה – באמת, הגיעו הזמן והעת, תתפקחו על עצמכם. ואתה, אדוני ראש הממשלה, מניחה שכבר ארזת, כפרה, במרץ כבר יש לך טיסה על הראש. נכון, צריך לדאוג, הרי כמה עולה כבר האבטחה? אבטחה אפשר לשלם, אבל אי-אפשר לשלם כיסאות גלגלים לנכים, וקצת רפורמה, קצת בניידות. מה יהיה הסוף? מה יהיה הסוף? אז לא יהיה חוק, ואתה יודע מה? אני לא רוצה לראות אותך עם מדים כתומים, אבל גם לא בטוח שממש הלב שלי יכאב, כי כשאני רואה איך אנחנו, אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, שקופים – וכנראה שאנחנו עם המדים הכתומים, כי אתה לא מבקש חנינה לך, אתה אתה צריך לחנון אותנו מהעונש הזה שאתה מבצע. אז הכיסא הריק הזה – אני מקווה שאתה רואה, שתסתכל על כל הורה והורה שכול, וכל המשפחות שאיבדו, וכל נפגעי האיבה שנמצאים, ויתומים וחד-הוריים, וקיבוצים שלמים שעוד לא טיפלתם בהם, וקריית שמונה. ותתבייש לך, כי כנף ציון זה מה שעומד מול עיניך, אתה והפרזיטים האלה, שמבלים בחו"ל בסכומי עתק, עתק. אזרחי מדינת ישראל, אני מתחננת אליכם: פעם אחת תסתכלו, תפתחו את שלוש השנים האלה ותראו מה עשו למענכם. אתם תגלו מהר מאוד שיש מעט מאוד שעבדו למענכם. תתפקחו. אם אתם רוצים לשמור על המדינה הזו דמוקרטית, ציונית, וכמו שאתם רוצים לחיות בה, בלי שיגעו לכם בכיס, בלי שיגנבו אתכם, בלי שיחליטו שיש מגדר יותר טוב מכם, תעשו את הבחירה הנכונה. זו ההזדמנות האחרונה שלכם. אם לא תעשו את זה, שלא תכו על חטא אחר כך. תקשיבו, יש לנו דור לגדל, דורות לגדל, ואנחנו נהיה פה להציל, כי אני, מצפונית, לא אקום בוקר אחד, והנכדה שלי, הצאצא שלי ישאל: מה עשית כדי להציל אותי? מה עשית שאני לא אחיה במדינה כל כך איומה, כל כך דיקטטורית, שיש מלך אחד, שחייב ללכת, וללכת מהר, כי בכל דקה שהוא יושב הוא מסכן, הוא שורף כל חלקה טובה. לך כבר, לך. קבל את החנינה שלך, תתפטר, חפש חיים. יש לך מלא כסף, סע לאן שאתה רוצה. מה אתה רוצה מהעם הזה? מה אתה רוצה מהעם הזה? עכשיו, איזה יופי, יש לנו גם חבר ליכוד בסיפור, איזה יופי. מה זה, ירושה? אתה חושב שאתה מלך? באיזה סרט אתה חי? פשוט אתה צריך להתבייש, ראש הממשלה. אתה אח שכול, תסתכל על המשפחות. אתה אחראי על הטבח, ואתה יושב בגאווה. ואתה יודע מה, אני כל כך שמחה שסוף-סוף רואים את הפרצוף שלך.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. תודה. הסתיים הזמן.
דבי ביטון (יש עתיד):
לסיום, רק משפט אחד, אדוני. אני רוצה להזכיר לאדוני ראש הממשלה את החטוף האחרון שלנו, 829 ימים. רן גואילי, אנחנו מחכים לך, ונעשה את הכול – אתה תחזור לקבורה בישראל. תודה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. אני חושב שהיית בכנף ציון בטיסה, ואחד מהצוות - - -
דבי ביטון (יש עתיד):
ומה קשור, מה קשור אם הייתי?
היו"ר ניסים ואטורי:
מה קרה, למה זה מעצבן אותך?
דבי ביטון (יש עתיד):
- - - שאני אעשה נסיעות פרטיות? אני הייתי במשלחת.
היו"ר ניסים ואטורי:
שאל אותך אחד מאנשי הצוות במטוס איך הטיסה. היא אמרה: מדהים. לא, תרדי למטה, לא, את לא מדברת, לא, לא.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - - אתה לא תדבר אליי - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
לא לא לא, תוריד אותה למטה.
דבי ביטון (יש עתיד):
סליחה, תעיף את היד שלך, ואל תסמן.
היו"ר ניסים ואטורי:
תרדי למטה, תרדי. הינה, עם היד, כמו שהנשיא עשה.
דבי ביטון (יש עתיד):
תתבייש לך.
היו"ר ניסים ואטורי:
בבקשה. אני אחשוף את הנתונים: שמונה טיסות ראש הממשלה - -
דבי ביטון (יש עתיד):
חוצפה. מה זה, ישבתי בביזנס.
היו"ר ניסים ואטורי:
- - 11 פעמים נשיא המדינה.
דבי ביטון (יש עתיד):
נוסעת בביזנס - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
את נהנית. ואחד מהצוות, אמרת לו: איזה יופי שיש מטוס כזה, לא מבינה איך זה היה פעם בלי המטוס.
דבי ביטון (יש עתיד):
מה הקשר? לנסיעות פרטיות - - - ברור שצריך.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה.
דבי ביטון (יש עתיד):
כנף ציון, כנף ציון.
נאור שירי (יש עתיד):
היית בכנף ציון?
היו"ר ניסים ואטורי:
היא הייתה בכנף ציון, נאור. היא הייתה בכנף ציון, ואמרה: איזה מטוס מדהים – במטוס עצמו.
דבי ביטון (יש עתיד):
אבל בוא אני אגלה לך, ואטורי, ביזנס של אל על יותר טוב מכנף ציון. איך אני בשבילך?
עדי עזוז (יש עתיד):
אני לא הייתי בכנף ציון.
היו"ר ניסים ואטורי:
גם אני לא זכיתי, זה רק מי שזה - - -
עדי עזוז (יש עתיד):
אולי אתה צריך לשאול את עצמך שאלות, ניסים.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
למה היא מתעצבנת? שאלו אותה במטוס, אחד מהצוות, שאני מכיר אותו באופן אישי - - -
דבי ביטון (יש עתיד):
לא, אני לא מתעצבנת, אמרתי שזה צריך להיות למשלחת. לא כדי להקפיץ, ולא כדי להחליט שעיתונאים לא יבואו, ולא להפוך את זה - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
נשיא המדינה טס 11 פעם בכנף ציון, נתניהו שמונה פעמים, ואני יכול לספור לך כל פעם לאיפה הוא טס.
דבי ביטון (יש עתיד):
סליחה, מי הוא בכלל שהוא ישתמש - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
הוא ראש ממשלה נבחר במדינת ישראל.
דבי ביטון (יש עתיד):
ותפסיק להגן עליו.
היו"ר ניסים ואטורי:
הוא ראש ממשלה במדינת ישראל, והוא יטוס לאן שהוא צריך.
עדי עזוז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אתה בזמן דיבור שלך עכשיו?
דבי ביטון (יש עתיד):
אה, כן? שיטוס כשהוא בתפקיד, לא כשאזרחי מדינת ישראל משלמים עליו, בסדר? ולא שהבן שלו – מה, הבן שלו הוא חלק מהתפקיד?
היו"ר ניסים ואטורי:
מה?
עדי עזוז (יש עתיד):
אתה בזמן דיבור שלך עכשיו?
היו"ר ניסים ואטורי:
כן. אני היושב-ראש של הישיבה ומותר לי לדבר. היא לא יכולה לחזור לדיון.
נאור שירי (יש עתיד):
Objection.
היו"ר ניסים ואטורי:
Objection. בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
אני רוצה התייעצות סיעתית.
היו"ר ניסים ואטורי:
צא החוצה, תעשה התייעצות סיעתית. בבקשה.
עדי עזוז (יש עתיד):
אני רואה שהשעה קשה פה - - -
היו"ר ניסים ואטורי:
נשארו פה הנמרים האחרונים בסיעה שם.
דבי ביטון (יש עתיד):
- - - יש איזה קבלן שעשה כל מיני קומבינות, אז הוא קצת התעצבן כי לא מלקקים כמו שצריך. אבל צריך להגן עליו.
שלי טל מירון (יש עתיד):
הדלקת אותה, ואטורי.
היו"ר ניסים ואטורי:
מה קרה? הליכוד – דמוקרטיה.
דבי ביטון (יש עתיד):
לא קרה שום דבר, רק אל תשקר.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני לא משקר. עומד מאחורי הדברים שלי. מוכן להסיר את החסינות ותתבעי אותי, בסדר?
דבי ביטון (יש עתיד):
לא הבנתי. מה אתה רוצה?
עדי עזוז (יש עתיד):
נו, אפשר?
היו"ר ניסים ואטורי:
יאיר נתניהו יכול להיות חבר ליכוד, חבר מפלגה, חבר מרכז. זה לא סותר. מה הבעיה? מפלגה דמוקרטית. קחי קורס בדמוקרטיה.
דבי ביטון (יש עתיד):
כן? איזה יופי. מה זה, מלחמת ירושה? הייתם מתים.
נאור שירי (יש עתיד):
אי-אפשר לדבר כשנוח.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. מותר להיות חבר ליכוד. מה קרה?
דבי ביטון (יש עתיד):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
די. תירגעי, טוב? עד עכשיו נתתי לך. עכשיו את תירגעי, כי אני אמרתי.
דבי ביטון (יש עתיד):
אני לא אירגע. את זה תגיד לאשתך.
היו"ר ניסים ואטורי:
קריאה ראשונה, דבי ביטון. מה אמרת?
דבי ביטון (יש עתיד):
חצוף אחד. אמרתי שאתה תדבר לאשתך ככה, ותגיד לה: תירגעי.
היו"ר ניסים ואטורי:
מה זה "תדבר לאשתך"?
דבי ביטון (יש עתיד):
לא נוח לך? תגיד: קריאה ראשונה.
היו"ר ניסים ואטורי:
אז קריאה שנייה.
דבי ביטון (יש עתיד):
מה זה, תירגעי? מה, אני חברה שלך?
היו"ר ניסים ואטורי:
קריאה שנייה. את לא חברה שלי, אני לא חבר שלך.
דבי ביטון (יש עתיד):
איזה מזל.
היו"ר ניסים ואטורי:
קריאה שלישית. נא לצאת החוצה. תודה.
דבי ביטון (יש עתיד):
אתה לא צריך להוציא אותי, אני יוצאת. לראות את הפרצוף שלך זה מספיק.
היו"ר ניסים ואטורי:
סליחה, חוצפנית.
שר התקשורת שלמה קרעי:
חברת הכנסת ביטון, כולם רואים שהאמת כואבת לך.
דבי ביטון (יש עתיד):
אתה חוצפן.
היו"ר ניסים ואטורי:
צאי החוצה. תודה רבה.
עדי עזוז (יש עתיד):
השר קרעי, שלום לך.
דבי ביטון (יש עתיד):
תצאי, בבקשה.
היו"ר ניסים ואטורי:
למדנו את התנועה הזאת. כן, למדנו אותה מכם. תודה רבה.
דבי ביטון (יש עתיד):
שכונה. תראי איזה רמה. גועל נפש.
(חברת הכנסת דבי ביטון יוצאת מאולם המליאה.)
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
- - -
היו"ר ניסים ואטורי:
מותר.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מותר טלפון במליאה?
היו"ר ניסים ואטורי:
כן, על פי היושב-ראש. אסור בווידיאו. מותר לדבר בטלפון. אנחנו מתקדמים. תשע דקות לרשותך, בבקשה.
עדי עזוז (יש עתיד):
תשע?
היו"ר ניסים ואטורי:
עשר. תקבלי תוספת 20 שניות בסוף. קדימה.
עדי עזוז (יש עתיד):
לא, אני חמש בעיקרון, שתדע. נתחיל.
היו"ר ניסים ואטורי:
אה, חמש. נכון. צודקת. סליחה, אני מצטער שנתתי לך - - -
עדי עזוז (יש עתיד):
לא, אתם עייפים, אתם לא מרוכזים. בואו, תנוחו. כל אחד שישב בכיסא שלו, שיירגע רגע. אה, כבר התחלת.
היו"ר ניסים ואטורי:
תקבלי 20 שניות בסוף.
עדי עזוז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר הערב דווקא לא על מה שקורה פה בבית הזה – דיברנו, דיברתי גם מקודם – אני רוצה דווקא לדבר על האחיות שלנו באיראן, שנלחמות מלחמת גבורה במשטר הדכאני, במשטר האייתוללות, שמכריח אותן – באמצעות השליטה בגוף שלהן ובלבוש שלהן, מדכא אותן ומכפיף אותן. ואני רוצה לשלוח מפה תמיכה גדולה מאוד לאחיות שלנו באיראן, ולהזכיר שגם בעבר היה שימוש רע בגוף של נשים ובלבוש שלהן על מנת לדכא אותן. ואני רוצה להקריא מספרה של בל הוקס, שנקרא "פמיניזם זה לכולם: פוליטיקה מכל הלב". בל הוקס כותבת: שקר החן והבל היופי. אחד השינויים המשמעותיים ביותר שהתנועה הפמיניסטית בת זמננו חוללה היה לערער את החשיבה הסקסיסטית על הגוף הנשי. עד שחרור הנשים שקדה ההשקפה הסקסיסטית לחברת את כולנו, צעירות וזקנות כאחד, להאמין שערכנו נקבע על פי ההופעה החיצונית שלנו, על פי המידה שבה אחרים, בעיקר גברים, חושבים שאנחנו נאות למראה. הוגות פמיניסטיות שהבינו שלא ייתכן שחרור נשי ללא הערכה עצמית ואהבה עצמית, בריאות, בריאות בגוף, בריאות בנפש, ניגשו היישר ללב הבעיה. הן בחנו באופן ביקורתי את הדרך שבה חשבנו ואת רגשותינו ביחס לגופנו, והציעו מהלכים שיובילו לשינוי. אומנם כבר שנים רבות אני מרגישה בנוח לבחור אם ללבוש חזייה או לא, אך במבט לאחור אני יכולה להיזכר כמה גורלית נראתה ההחלטה הזו לפני 30 שנה. נשים הסירו מגופן חלקי לבוש מגבילים, לא נוחים או לא בריאים – חזיות, מחוכים, חגורות בטן, ביריות וכו' – בתביעה טקסית ורדיקלית להשיב את בריאותו ותהילתו של הגוף הנשי. נשים צעירות שמעולם לא סבלו מהגבלות כאלה יכולות רק להאמין לנו כשאנחנו מספרות שהיה זה מעשה בעל חשיבות אדירה. במובן עמוק יותר, הטקס הזה אפשר לנשים ללבוש בגדים נוחים בכל מישורי החיים. אפילו אפשרות ללבוש מכנסיים לעבודה הדהימה נשים רבות, במיוחד את אלה שעבודתן דרשה מהן לרכון ולהתכופף שוב ושוב. לנשים שמעולם לא הרגישו בנוח בחצאיות ובשמלות היו אלה שינויים מרגשים. בימינו, נשים שמאז ילדותן יכלו לבחור בחופשיות מה הן רוצות ללבוש עלולות לראות שינויים כאלה כסתמיים, כמובנים מאליהם, כמשהו אזוטרי. הרבה נשים מבוגרות שאימצו חשיבה פמיניסטית הפסיקו לנעול נעלי עקב שאינן נוחות ואינן בריאות. בעקבות השינויים הללו החלה תעשיית הנעליים לעצב נעלי נשים נוחות ושטוחות עקבים. נשים שהמסורת הסקסיסטית, שוב, לא אילצה אותן להתאפר התבוננו במראה – למדנו לראות את עצמנו בדיוק כמו שאנחנו. אני רוצה לאחל מפה לאחיות שלנו בטהראן, שבקרוב זו תהיה המסורת שלהן, שהן יוכלו להנחיל לבנות שלהן ולנכדות שלהן. ואני אחזור לחלק העיקרי בספרה של בל הוקס, שמדבר בעצם על העלאת התודעה. ואני אגיד גם פה לחברות הבית, שהשליטה בגוף של נשים באמצעות כנסים, באמצעות הרחבה של חוקים וסמכויות לבתי הדין הרבניים, שמאפשרים נשים עגונות, ושליטה, שליטה, שליטה, שליטה – אני רוצה להגיד לאותן נשים אצלנו, פה, מהקואליציה, שפמיניסטיות אינן נולדות כאלה, הן נעשות כאלה. אף אחת לא מאמצת את הפוליטיקה הפמיניסטית רק משום שנפלה בחלקה הזכות להיוולד נקבה. ככל שאר העמדות הפוליטיות, גם את האמונה בפוליטיקה פמיניסטית רוכשים באמצעות בחירה ופעולה. בתחילה, כשנשים התארגנו בקבוצות כדי לדבר ביחד על הסקסיזם ועל השליטה הגברית, היה להן ברור שתהליך החברות של הנשים לחשיבה ולערכים סקסיסטיים אינו נופל מזה של הגברים. ההבדל היחיד הוא שגברים מרוויחים מהסקסיזם יותר מנשים, ועל כן פחות סביר שהם ירצו לוותר על הפריבילגיות הפטריארכליות. אני מאחלת לנו שהנשים שנמצאות היום גם בקואליציה יזכרו שגם הן נישאות על כתפיהן של נשים שישבו פה ונלחמו על הזכות שלהן גם ללמוד, גם לבחור, גם להיבחר. לאורך כל ההיסטוריה, נשים אף פעם לא קיבלו את הזכויות שלהן – הן תמיד נאבקו עליהן.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי, חברי הכנסת, לילה טוב. האמת היא שהקשבתי קצת לערוצי תקשורת שונים בכל הפרשה של לשכת ראש הממשלה, עובדי לשכת ראש הממשלה, כל החקירות המתנהלות. ואמרתי לעצמי: כשהמקורבים ביותר לראש הממשלה, אלה שממש סובבים אותו פיזית, נמצאים איתו כל היום, עובדים ישירים שלו, נחקרים בחשד לקשרים עם מדינה זרה שהיא עוינת, זו כבר לא פרשה תקשורתית – בואו נצא רגע מהפריזמה של הפרשה התקשורתית – זה איום ישיר על ביטחון המדינה ועל טוהר קבלת ההחלטות. היום שמעתי שישראל איינהורן, איש אמונו של ראש הממשלה, ללא ספק, מוכרז כעבריין נמלט. לא חשוד זוטר, לא דמות שולית, אדם מלב ליבה של לשכת ראש הממשלה שנמלט מאימת הדין. ראש הממשלה טוען שהוא לא ידע דבר על מעשיהם של אנשיו הקרובים ביותר. מודה בעצם שהוא מנותק, או שהוא עיוור, או שהוא חסר שליטה בלשכה שאמורה לנהל את מדינת ישראל. או שהוא ידע, או שהוא לא שולט – בשני המקרים מדובר פה על כשל ביטחוני מטורף. אם ראש הממשלה כן ידע, כמובן שזאת בעיה שאין חמורה ממנה. אם הוא לא ידע, מדובר בכשל מנהיגותי וכמובן מינהלי מוחלט. אין פה גרסה, לא זאת ולא זאת, שמזכה אותו. אדוני ראש הממשלה, זה לא דיפ סטייט – זאת הלשכה שלך. החקירה של צחי ברוורמן, ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, בחשד לשיבוש חקירה, מלמדת שהבעיה אינה אדם אחד, אלא תרבות שלמה של טיוח, פחד והסתרה. גם אם הוא היה מקיים את הפגישות שלו בקומה מינוס 400 זה לא היה מסתיר את העבריינות שלו. אתם יודעים, שאלתי את עצמי – חבר הכנסת יוראי, מתי בפעם האחרונה קיימת דיון בחניון בקומה מינוס 4? היו לך פגישות כאלה לאחרונה? כי אני, משום מה, לא מקיימת פגישות בחניונים, בקומות ללא קליטה, מתחת לאדמה. שאלתי את עצמי, מה גרם לו לקיים פגישה כזאת, להתעקש שהטלפונים לא יהיו שם. מי מנהל פגישות כאלה? נשמע קצת כמו משהו מאפיוזי, כמו איזו סצנה מהסרט הסנדק. לשכת ראש הממשלה, לצערנו, הפכה מזמן ממוקד של קבלת החלטות לאומיות לזירה חשוכה של אינטרסים, הדלפות, קשרים זרים וחשדות פליליים חמורים. פרשת הדלפת המסמכים לעיתון זר בזמן מלחמה מעלה חשד מזעזע של שימוש במידע ביטחוני רגיש לצרכים פוליטיים, תודעתיים או זרים. שמעתי היום גם את יושב-ראש האופוזיציה מדבר על המינוי הצפוי של ראש הסגל לשגריר ישראל באנגליה. ותיאר יו"ר האופוזיציה את הסיטואציה שבה מלך אנגליה, שצריך, מה שנקרא, לאשר את המינוי הזה ולפגוש את השגריר החדש – כמה מביך זה עבור מדינת ישראל, שהשגריר החדש הוא בן אדם שנחשד בכאלה חשדות. שהוא נחקר. איזה אירוע מביך למדינת ישראל. אני רוצה להזכיר שיש שגריר נוסף, אתם זוכרים? באיחוד האמירויות. גם שם היו האשמות די מביכות עבור מדינת ישראל. ראש ממשלה שלא מצליח לפקח על מי שמחזיק במסמכים מסווגים, נרטיבים ביטחוניים, קשרי חוץ, לא יכול לפקח על מלחמה, על החטופים ועל הביטחון של אזרחי ישראל. כשכל הכוורת נחקרת, הבעיה היא לא הדבורים, אלא המלך. ובמקרה הזה, לצערי, אולי גם אחריות של המלכה. הטענה החוזרת של ראש הממשלה שהוא לא ידע מכלום איננה קו הגנה – זה כתב אישום נגד הכשירות שלו לכהן בתפקיד הרגיש ביותר במדינת ישראל. מדינה לא יכולה להרשות לעצמה הנהגה שמוקפת בחקירות, בעבריינים נמלטים, בחשדות שנושקים לבגידה, ובמקביל, מבקשת מהאזרחים שלה אמון עיוור. אמון כזה צריך להרוויח, לא לדרוש. אדוני ראש הממשלה, מדינה לא נופלת ביום אחד – היא הולכת ונרקבת מבפנים. כשסביבך נחקרים חשודים, עבריינים נמלטים, כשאתה עצמך חשוד ציבורית בפרשה שנוגעת בלב הביטחון הלאומי, אינך יכול להמשיך להעמיד פנים שזאת איננה אחריותך. ואם אתה טוען שלא ידעת ולא ראית ולא שמעת, זאת לא הקלה – זאת הודאה; הודאה בכך שאיבדת שליטה על הלשכה שלך, על אנשיך, על המערכת שאמורה להגן על אזרחי ישראל. ראש ממשלה שלא יודע מה קורה בלשכתו, או יודע ושותק, אינו יכול להוביל מדינה במלחמה או בכלל. זה כבר לא עניין של ימין ושמאל – זה עניין של כשירות, אחריות וביטחון המדינה. זה עניין של מה מגיע לאזרחי ישראל. הגיע הזמן לממשלה חדשה, להנהגה אחרת, שתתקן את כל ההרס של השנים האחרונות, שתרפא את החברה הישראלית, ובעיקר שתעבוד עבור האזרחים, ולא עבור עצמה. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, עשר דקות לרשותך.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר איתכם על מערכת הבריאות בישראל. יש לנו מערכת טובה, שנחשבת בין הטובות בעולם. יש לנו סל בריאות ממלכתי, שכולל שירותים רפואיים רבים, אבחונים, תרופות, טכנולוגיות, ניתוחים, והאזרחים צריכים להיות בטוחים שהמדינה דואגת להם. אבל השנה הרגשנו אי-יציבות בתחום הבריאות שלנו, והרגשנו שמערכת הבריאות שלנו תלויה בפוליטיקה. ראינו שבתקופה שבה לא היה לנו שר בריאות במדינה, גם לא מינו חברים לסל הבריאות, חברים לוועדה שקובעת מה יהיה סל השירותים הרפואיים שהאזרחים צריכים לקבל. בכל שנה, שר הבריאות צריך למנות מחדש את הוועדה, את החברים, שיחליטו מה התרופות ומה הטכנולוגיות שיקבלו האזרחים, בהתאם לתקציב שמקצה משרד האוצר למשרד הבריאות בכל שנה או בכל שנתיים. אני כבר הגשתי הצעת חוק שמציעה להוציא את סל הבריאות מהפוליטיקה, ולקבוע תקציב קבוע, עם שיעור עליית התקציב בכל שנה, ושסל הבריאות לא יהיה תלוי באף אינטרס פוליטי. שזה יהיה שייך רק לאזרחים. אבל זה לא הנושא היום. היום רציתי לדבר על השירותים הרפואיים שלא נמצאים בסל הבריאות.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
- - - שלא הוצא מסל הבריאות?
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
עכשיו אני רוצה לדבר על השירותים שלא נכללים בסל; מה שהאזרחים מקבלים דרך שירותי בריאות נוספים, שב"ן.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
אבל צריך גם לבדוק שבאמת הניצול של הסל הוא ניצול מיטבי. הסל נותן X כסף - - -
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
נכון. לצורך כך יש את ועדת הבריאות, שבוחנת. נכון, ועדת הבריאות.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:
תבקשי דוח מפורט בוועדת הבריאות - - -
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
נכון, יש דוחות והוועדה תתכנס בכל שנה, אבל הוועדה תדע שיש לה תקציב קבוע. וזאת המטרה של הצעת החוק שאני הגשתי לפני חודשיים, ואני מתכוונת לקדם אותה בהקדם. אנחנו יודעים שאת סל השירותים הרפואיים מקבלים האזרחים מקבלים דרך ארבע קופות החולים, שנקראות שירותי בריאות בקהילה. יש לנו את כללית, לאומית, מכבי ומאוחדת. ההבדל בין הקופות הוא בעצם לא בשירותים שנכללים בסל הבריאות, אלא בשירותים הנוספים שלא נמצאים בסל, מה שנקרא שב"ן – שירותי בריאות נוספים. 80% מאזרחי המדינה – יש להם ביטוח נוסף של קופת החולים. זה פתרון מצוין שמחזק את התחרות בין קופות החולים לשירותי הבריאות בקהילה, וגם מעניק לאזרחים, למבוטחים, את מה שחסר בסל. ב-2024, משרד הבריאות קידם רפורמה שמטרתה הייתה לחזק את מערכת הבריאות הציבורית ולצמצם הוצאות של האזרחים עבור שירותים רפואיים. מה שנקרא, ביטול כפל ביטוחים. מצוין. כלומר, מי שהיה לו ביטוח רפואי, ביטוח בריאות פרטי וגם ביטוח שב"ן של קופת החולים, לא היה צריך לשלם פעמיים על אותו שירות. פוליסת ביטוחי בריאות פרטיים, החל משנה שעברה, הפכה לביטוח משלים – שב"ן בלבד. 1.8 מיליון אזרחים בעלי פוליסות פרטיות עברו לשב"ן של קופות החולים, והיו אמורים ליהנות מאותו שירות שהם קיבלו דרך חברות הביטוח בתחום הבריאות – ניתוחים, רפואה משלימה, טיפולים בהתפתחות הילד, טיפולים אסתטיים, שירותי ליווי אישה בהיריון או בלידה, ושירותים נוספים. הצעד הזה היה אמור לחסוך כסף לאזרחים ולהגדיל את ההכנסות של קופות החולים. השיקול היה מאוד הגיוני, משום שיותר אנשים יתחילו להשתמש בשב"ן, ולשלם פרמיות חודשיות והשתתפות עצמית לקופות החולים שלהם. ככה אנחנו מגדילים גם את ההכנסות של הקופות, וחוסכים כסף של כפל ביטוחים לאזרחים. בעקבות הרפורמה, חברות הביטוח הציעו לאזרחים מוצר חדש – פוליסה מהשקל הראשון, שאמורה להשלים ולממן את מה שהביטוחים של קופות החולים לא מממנים. כמובן, הפרמיה החודשית של הביטוחים האלה היא לא ממש קטנה, ולא כל אזרח יכול להרשות לעצמו לקנות ביטוח משקל ראשון, ובעצם לא כל אחד יכול לקנות, לרכוש לעצמו ביטוח פרטי, ולא נהנה מכל השירותים שמציע ביטוח פרטי ולא מציע שב"ן. כאשר משרד הבריאות הציג את הרפורמה הזאת הכוונה הייתה כביכול טובה, אבל הרפורמה הזאת כשלה. התורים של שירותי בריאות במסגרת שב"ן נהיו ארוכים, ממש התארכו, וההמתנה לייעוץ אצל רופא מומחה לקבלת חוות דעת שנייה הגיעה לארבעה עד שישה חודשים. זה לא הגיוני – זה דרך שב"ן, אפילו לא בסל. אבל לאזרחים הייתה אופציה נוספת – לקבל החזר, שהם יפנו באופן פרטי למומחה או לספק שירותי בריאות שהם צריכים, ואז היו מגישים בקשה לקופת חולים, מקבלים החזר, לפחות חלקי, על ההוצאה שלהם. בשנת 2025 משרד הבריאות הכריז על רפורמה נוספת. לפי המתכונת החדשה, החל מ-1 בינואר 2026 לא תהיה אופציה לקבל החזרים דרך קופות החולים, והמבוטחים יצטרכו לפנות אך ורק לספקים שחתמו על הסכם התקשרות עם קופות החולים שלהם. ייתכן שהכוונה, שוב, הכוונה של משרד הבריאות הייתה טובה, אבל לשינוי כזה יש השלכות. רשימה שלמה של שירותים יצאו מהסל של שב"ן בכלל, בטענה שאינם נחשבים לשירות רפואי משמעותי, וביניהם שירות שקיבלו נשים בליווי היריון ובלידה, שחייה טיפולית לילדים, רכיבה טיפולית לילדים ושירותים נוספים. הטיפולים הללו לא בוטלו לגמרי. למשל ילדים על הרצף, ילדים סומטיים, כן היו זכאים להמשיך לקבל טיפול באותה רכיבה או שחייה טיפולית, אבל ילדים עם הפרעות קשב וריכוז לא, למרות שהטיפולים האלה מאוד עזרו להם, וזה טיפול מוכח, ויש תוצאות מדהימות, ורבים השתמשו בטיפולים האלה. עוד דוגמה –אישה בהיריון, שהייתה זכאית למשל לשלושה מפגשים עם דולה לקראת הלידה, לא תיהנה מהשירות, כי השירות הזה לא נמצא בהסדר עם קופת החולים. פשוט אין ספקים, עדיין אין ספקים שיש להם הסכם עם הקופה לצורך מתן שירות למבוטחים. משרד הבריאות טוען כי יחייב את קופות החולים לחתום על ההסכמים עם ספקים שונים, והמטרה – שהשירות יהיה מפוקח ויהיה פיקוח על איכות השירות. למה שאני רוצה להגיד לא הספיקו לי עשר דקות. רציתי עוד להסביר מה ההשלכות של ביטול מתכונת ההחזרים. מ-1 בינואר ביטול ההחזרים שמציע משרד הבריאות יביא למצב שהמבוטחים, האזרחים, בעיקר תושבי הפריפריה, פשוט לא יקבלו את השירות, כי לא יהיה מבחר של ספקים שיסכימו לעבוד בהסדר עם קופות החולים, כי פשוט זה לא יהיה משתלם להם. מי שאין לו כסף לשלם על שירות רפואי פרטי, פשוט לא יזכה לקבל את השירות, וזה יפגע בבריאות. ומה שיותר חמור – מה שהתברר היום בדיון של ועדת הבריאות. השינוי הזה הוצע עוד בדצמבר 2025, וועדת הבריאות דרשה להביא את הנתונים ולשקול אם הרפורמה שהציע משרד הבריאות היא טובה ולא תפגע בבריאות הציבור. מה נעשה? התברר היום שב-31 בדצמבר שר הבריאות חיים כץ פשוט חתם על אישור תמיכות לקופות החולים ליישום רפורמה בלי שוועדת הבריאות הסכימה לשינוי הנ"ל. זה נעשה מאחורי הגב של חברי הכנסת, וזה בניגוד לטענות של ארגונים ואגודות של זכויות החולים. זה נעשה באופן לקוי ונורא. זה ביזיון של הכנסת. זה ביזיון. זו פגיעה ישירה בציבור, והציבור חייב לדעת את זה. חברי כנסת צריכים לדעת את זה. הרשות המחוקקת, הכנסת, שאמורה לפקח על הרשות המבצעת, הממשלה, הגיעה למצב שהיא חסרת כוח. אנחנו חייבים לתקן את זה, והגיע הזמן לממשלה חדשה, שלא תאפשר לקרות לדבר כזה.
היו"ר ניסים ואטורי:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
יפה שעת אחת קודם - - - במליאה.
היו"ר ניסים ואטורי:
יוראי, אני אענה לך. יש אומנם את התקנון, יש גם פסיקות של ועדת אתיקה, ויש גם החלטה של היושב-ראש לאפשר, לא למנוע שיחות במליאה, רק וידיאו לא. גם צילומים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. מה, צילומי סטילס? אין בעיה. אנשים פה מצלמים כל הזמן.
היו"ר ניסים ואטורי:
סטילס, כן, הוא התיר, למרות שכתוב ככה בתקנון, אבל וידיאו לא.
מירב בן ארי (יש עתיד):
צילומי וידאו. אוקיי.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני אשתדל לדעת. ידעתי כבר כמה פעמים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
טוב, תודה רבה לך על ההבהרה.
היו"ר ניסים ואטורי:
אל תצא דבי עכשיו, כן?
מירב בן ארי (יש עתיד):
בסדר, אפשר גם בדברים אחרים להגיד: אל תצא ואטורי, אתה יודע. תלוי איך מסתכלים על זה.
היו"ר ניסים ואטורי:
גם את זה אני אומר. גם את זה אמרתי, זה בסדר. אני מסתלבט על כולם, גם על עצמי, זה בסדר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יש שני צדדים. טוב, תודה רבה. אני קודם כול הייתי רוצה להגיד משהו לשרה, אבל היא מפחדת. לא רק שהיא הלכה למקומות של המזכירות – היא הלכה לקצה של הקצה, אפילו לא של הליכוד, כנראה מהחששות הגוברים של השרה לקחת חלק בדיוני המליאה ולשמוע את הביקורת הלגיטימית של חברי הכנסת, שכולם מתחו עליה ביקורת. אני חייבת לציין את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, שהוא פעיל אמיתי למען ארגוני הסביבה ופעיל למען מדינת ישראל, ובמקום שתשמע את הטענות הלגיטימיות שלו, היא בורחת להתחבא שם ולנהל שיחות עם עצמה, או לדבר לעצמה כאילו בטלפון, למרות שאין לה כל כך עם מי לדבר בשעה כזאת בטלפון, אבל תמיד נחמד להמציא חבר טלפוני. אבל אני רוצה לדבר על מה שקורה כאן במליאת הכנסת, מה שקורה בכנסת מאז חודש מרץ 2025. תכלס, אנחנו באים כבר שנה לכנסת שלא מתפקדת. ביום רביעי מתכנסת כל הקואליציה להפיל את חוקי האופוזיציה, חרדים כמובן נותנים יד לכל חוק, כי ככה הם החליטו, ואנחנו כבר שנה מדברים לעצמנו. במשך כל ימי שני ורביעי – שימו לב לחלופי-חלופין, כמו שאומרים – יום שני זה בדרך כלל יועמ"שית או משרד המשפטים או הפרקליטות, ויום רביעי זה פצ"רית, יועמ"שית, משרד המשפטים. זאת אומרת, כל מה שאתם עושים פה כבר שנה זה לריב עם מערכת המשפט. לא להביא חוקים טובים. אתה יודע, פעם ביום שני היו מגיעים חוקים. היו ויכוחים, היו דילמות, היו הסתייגויות. פה, איזה חוק עולה בקריאה שנייה-שלישית? חוק הלקטורים, שצריך לומר שבמידה מסוימת, אתה יודע, זה חוק יחסית סביר, אבל מה מרוויח האזרח? כלום. מה הרוויח האזרח היום מהחוק שעבר בקריאה ראשונה של מח"ש, חוץ מאצבע בעין לפרקליטות ולמח"ש? כלום. העובדה שסגן ראש מח"ש מעלה חוק של מח"ש – אמרתי לו לפני חמש דקות: אתה, עשר שנים לא היית צריך להתעסק עם מח"ש. לא צריך להתעסק. זה מקום העבודה שלך, זה המקום שהתפרנסת ממנו. מה גם שגם חבר הכנסת מיקי לוי גם הציג פה כל מיני ניגודי עניינים מאוד מאוד בעייתיים, נכון? והקשבתי לך.
נאור שירי (יש עתיד):
מירב, זה כמו ששר האוצר מציע הטבות מס ליישוב שהוא גר בו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון. ואגב, גם מעכב את הטבות המס לאשקלון בגלל שלא נותנים לו ליהודה ושומרון. עכשיו, עד שכבר עושים כאן משהו אחד שהוא טוב, אז על הדרך, אתה יודע, מנסים – אני באמת לא יודעת איך להגדיר את זה. זאת אומרת, אני קוראת על החוק הזה של מח"ש, אני מנסה להבין איך בן אדם שסוחב עליו גיבנת – עכשיו, זה לא סתם מישהו. נגיד, אתה יצאת מהמשטרה ומביא חוק על שוטרים. לא. זה אדם שפוטר ממח"ש; זה אדם שיש לו חשבון עם מח"ש, צריך לומר; זה אדם ששוריין לליכוד בגלל הנושא של מח"ש. זאת אומרת, לא יודעת מה היו הכישורים מעבר לזה, אבל הסיבה שהוא נמצא היום בכנסת זה בגלל מח"ש, בגלל העובדה שהוא פתח עליהם באותו ריאיון עם עמית סגל, ובתמורה, קיבל שריון בליכוד. באמת, אני קראתי קצת על ההיסטוריה שם במח"ש וקראתי על הדיון, על המשפט שיש לו בבית דין לעבודה נגד קרן בר מנחם, אבל האירוע – אתה גם עבדת בארגון הזה, גם פוטרת מהארגון הזה, גם יצאת משם עם ואחד גיבנת, ועכשיו אתה מביא חוק כדי להוציא את מח"ש, ומה זה, אתה עושה: זה בכלל זה חוק טוב. הוא בא אליי ואומר לי: מירב, זה חוק טוב. את לא מבינה, את לא מבינה שזה חוק מצוין. את לא מבינה שזאת תהיה יחידה עצמאית. אני אקבע את הכללים, אבל מח"ש תהיה יחידה עצמאית. אבל עזבו, בשורה התחתונה - - -
מיקי לוי (יש עתיד):
- - - הפרקליטים של משרדי הממשלה - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
ברור.
מיקי לוי (יש עתיד):
- - מהלכת עליהם אימים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני באמת אומרת, תכלס, במה זה עוזר? במה זה עוזר למילואימניק? במה זה עוזר למשפחות, לציבור? במה? יום שני, מליאת הכנסת, 01:00 – במה אנחנו מתעסקים? רק במאבקים הפנימיים של הקואליציה עם מערכת המשפט, זה מה שאנחנו עושים פה כבר שנה. בזבוז כספי ציבור כל הכנסת הזאת. עכשיו, אני רוצה להגיד משהו, אם כבר עסקנו בתושבים שלמישהו אכפת מהם, אני חייבת לדבר על הביקור שלי בקריית שמונה. תגיד, היושב בראש, מתי היית בקריית שמונה לאחרונה?
אופיר כץ (הליכוד):
יותר ממך, זה בטוח.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אתה אומר? בוא, אני אספר לך על הביקור שלי בקריית שמונה.
אופיר כץ (הליכוד):
- - - כל הזמן בכנסת ואני יותר ממך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל זה היושב-ראש שפניתי אליו, אז מה אתה חמור קופץ בראש? דיברתי על יושב-ראש המליאה.
היו"ר ניסים ואטורי:
הוא יושב-ראש הקואליציה, את התשובה של מי את רוצה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל לא דיברתי, אפילו לא הסתכלתי. הסתכלתי עליך.
אופיר כץ (הליכוד):
הסתכלת עליי.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא משנה איזה יושב-ראש תבחרי, אני והוא שנינו תושבי הצפון, נציגי הצפון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
יפה.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני גר בגולן, ויורדים לקריית שמונה פעם בשבוע לפחות.
אופיר כץ (הליכוד):
הסתכלת עליי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
למה אתם מחרימים את תושבי קריית שמונה? מה הוא עשה לך? אתה צודק, אגב.
היו"ר ניסים ואטורי:
לא החרמנו את קריית שמונה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
החרמת.
היו"ר ניסים ואטורי:
אני אענה לך רגע, או שאת חוששת מהתשובה?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
נתניהו הודיע שהחרם נגמר.
היו"ר ניסים ואטורי:
עשיתי מאצ'ינג בוועדת הגז - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
נשמה, חששות זה שם. כאן אין לי חששות.
היו"ר ניסים ואטורי:
חששות, מה רע בחששות?
מירב בן ארי (יש עתיד):
חששות זה במחילת הארנב, לא פה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
נתניהו הודיע שהחרם נגמר.
מירב בן ארי (יש עתיד):
החרם הוסר.
היו"ר ניסים ואטורי:
כיושב-ראש ועדת הגז עשינו מצ'ינג יחד עם זאב אלקין על קו העימות, 90 מיליון שקלים. רק צריך לבוא לקחת, זה הכול.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז למה לא עוזרים לתושבי קריית שמונה?
היו"ר ניסים ואטורי:
לא הקשבת למה שאמרתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שמעתי.
היו"ר ניסים ואטורי:
90 מיליון שקלים, שרק ייקחו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז למה העיר במצב כזה?
היו"ר ניסים ואטורי:
שייקחו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אחלה, אז אם כבר העברת כסף, כמו שאתה אומר, למה העיר במצב כזה? למה ראש העיר צריך ללכת ולהתחנן? למה בכל מקום שמדברים על קריית שמונה, ישר נכנס הזפרני הזה, שהפסיד בבחירות דמוקרטיות? הרי אתם תמיד מדברים על "הרוב קובע", "זו החלטת הרוב" ו"אנחנו הממשלה הנבחרת" – למה אתם לא מכבדים את זה שראש העיר שהוא לא מהליכוד נבחר להוביל את העיר הזאת?
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא מהליכוד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, הוא לא נבחר כביכול. היה את זפרני, המועמד של המשפחה, שכשל, לא הצליח. אז לאור העובדה שזפרני לא מצליח, כל מקום שאתה מגיע אליו בקריית שמונה, תשמע, יש שבר עצום. שבר עצום. בעיר הזאת, ב-17:00, 18:00, נסגר האור, אתה יודע? נסגר האור ב-17:00, 18:00. למה? זאת עיר, זה לא מושב, זה לא איזה יישוב מבודד. למה לאף אחד לא אכפת? אתה יודע, דיברתי שם עם אנשי עסקים, הייתי בהלם. אחד מהם אומר לי: קריית שמונה היא כמו חיה פצועה עכשיו, השני אומר לי: בשעה 18:00 נכנס לי מישהו לחנות – 18:00 בעיר, מיקי – ואומר לי: מה, החנות שלך עדיין פתוחה? הוא אומר לו: רק 18:00, למה שאני אסגור? כי אין אנשים. אין אנשים. אתה יודע כמה תושבים כאילו של קריית שמונה רשומים בקריית שמונה אבל לא גרים בקריית שמונה? אתה יודע כמה תושבים באים לעבוד בקריית שמונה, רשומים, אבל הולכים וגרים באחד הקיבוצים והמושבים, כי הם רוצים שיהיו להם קהילה וחיי חברה? אתה יודע שתושב בקריית שמונה, בשביל לראות סרט, צריך לנסוע שעה וחצי לכרמיאל? לכרמיאל, סתם לראות סרט. דבר כל כך טריוויאלי שאתה אומר: אני אקח את הנכדים שלי לקולנוע בירושלים, אני אקח את הבת שלי לעשרות בתי קולנוע שיש לי מסביב לתל אביב. למה? למה הוא אזרח סוג ב' והוא אזרח סוג א'? הרי כל הזמן הם באו ואמרו: אנחנו אזרחים סוג ב', והינה, זה אזרח סוג ב' – אין לו קולנוע, אין לו תיאטרון, אין לו שום אירועים בערב, שום דבר. נכון, צריך לומר, מערכת החינוך עובדת, ועובדת טוב. אבל אין, עכשיו פגשתי אימא במקרה באותה חנות, והיא אמרה לי: אין לי גן לשנה הבאה לילד שלי, כי אין מי שיירשם לגן. אין. איך הפכתם עיר ואם בישראל, את בירת הצפון, לעיר כזאת? למה אתם לא הולכים לשם? איפה ראש הממשלה? למה הוא לא מקיים שם ישיבת ממשלה? למה, לא מגיע להם? למה מגיע לדימונה, עיר נהדרת, ישיבת ממשלה, ולקריית שמונה לא? למה להזניח עיר במדינת ישראל? איך יכול להיות שב-17:00 אתה מסתובב בקריית שמונה ובקושי יש אנשים? מה עשיתם לעיר הזאת? איך אמר ראש העיר שלהם ביום שישי באולפן שישי? קריית שמונה הייתה כאן לפני הליכוד ותהיה אחרי הליכוד. אבל זה כאילו לא אכפת לכם, זה לא מעניין אתכם שעיר במדינת ישראל משלמת מחיר שאף עיר במדינה לא משלמת. לא מעניין, אתם לא הולכים לשם, אתם לא מבקרים, אתם כל הזמן: אוקיי, אם ראש העיר הזה לא שלנו, הוא לא יהלום, אז נתעלם ממנו. אני אומרת לך, יצאתי מקריית שמונה ולא הפסקתי לחשוב על העיר הזאת, מה עשו לה וכמה זה לא מגיע, כי יש שם אנשים ציונים, פטריוטים, אנשים נפלאים, אנשים שאמרו לי: יש לנו הרבה הזדמנויות לגור במקום אחר, וחזרנו לגור פה מאקט ציוני. אז אם הם ציונים, אתם ממשלה אנטי-ציונית, זה מאוד פשוט בעיניי. אם אתם לא מסוגלים לכבד את האנשים הציונים בקריית שמונה, זו ממשלה אנטי-ציונית. וואי, נשארו לי רק חמש דקות. היו לי עוד הרבה דברים. אם כבר מדברים על הזנחה, אי-אפשר שלא לדבר גם על הנגב, כי הרי גם את הנגב – הוא גילה בשבוע שעבר שהוא הולך להקים פרויקט לאומי בנגב. תודה רבה, בוקר טוב, אדוני ראש הממשלה, שגילית את הנגב. איפה היית בשומר חומות, כשבדואים תלשו עמודי חשמל? ב-2014? איפה היית? אתה יודע מה קורה שם בנגב? אתה מסתובב בנגב או שאתה תמיד מסתובב באותה עיר שיצעקו לך: ביבי, ביבי, מלך ישראל? לא, הנגב גדול, בנגב יש מושבים, בנגב יש קיבוצים, בנגב יש אנשים שחיים בחוסר ביטחון. בעומר, להבים ומיתר גם עכשיו יש ירי כל לילה. עכשיו, בדיחת הטיקטוק הזה, הקרוקודייל דנדי, רודף התנינים הזה, הלך ועשה מבצע בתראבין. מה המסקנות של המבצע, אתה יודע? 1. ירו בבן אדם בתוך הבית שלו; 2. הוא הצליח להציל סוסה. היום קראתי כתבה – אתה שומע, מיקי? – לאור הצלחת המבצע בתראבין הוא מעתיק את המבצע לכפר אחר. באמת, אני אומרת לעצמי, אין אף אחד שבא ואומר לבן אדם: תקשיב, אתה לא מצליח. לא הצלחת, הלכת לכפר, שיגעת את התושבים, שלושה ימים ילדים לא הלכו לבית ספר. למה? למה הילדים בתראבין לא הלכו לבית ספר? מה זה העונש הקולקטיבי הזה? מה הילדים אשמים שעבריינים משתלטים להם? מה אשמים התושבים של גבעות בר? מה הם אשמים שהם היו שם בתוך מצור כי הוא החליט להביא כוחות? מה זה הדבר הזה? אם אתה לא מסוגל לנהל, לא את הצפון, לא את הדרום, אז יש בעיה אמיתית בממשלה הזאת. עכשיו, אני יכולה להמשיך לדבר על הבדיחה הזאת שנקראת בן גביר, אבל בסוף יש ראש ממשלה, והוא זה שאמור לתכלל את האירוע, אבל ראש הממשלה הזה, שחיכה שמונה שנים לבית המשפט, שאמר שלא היה כלום כי לא יהיה כלום וכל זה, מה הוא מביא עכשיו כדי להגן על עצמו? לקח לעצמו כמה שאווישים שיגישו חוק של ביטול מרמה והפרת אמונים. אתה יודע, אני באמת אומרת לעצמי, הרי חיכית כל כך הרבה שנים, אמרת שאין כלום, אמרת שאתה רק מחכה, אז מה אתה ממהר לבטל את העבירות שאתה נאשם בהן? אתה יודע שאם מבטלים את העבירות המשפט שלך מתבטל, אז מה אתה עושה? אגב, הכי מצחיק שהם באים ואומרים: כן, אבל עבירות המרמה והפרת אמונים הן עבירות שהיו צריכים לבטל מזמן. אז למה לא ביטלת אותן? אתה יודע, עכשיו לפני שעליתי קראתי שכבר היה ניסיון לפני כמה שנים לבטל, ומי התנגד? נתניהו.
מיקי לוי (יש עתיד):
דודי אמסלם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נכון. דודי אמסלם, צריך להגיד, הביא את החוק של ביטול העבירה. אז זה היה סבבה, לא צריך, נתניהו התנגד לביטול. אבל עכשיו, כשהוא בעצמו עומד למשפט, אז תבטלו את העבירה. תבטלו, מה הבעיה? למה צריך את החוק הזה? הרי אין שום דבר, וכל היום הוא מחכה ליום שהוא יהיה בבית משפט, אז הינה אתה בבית משפט וזה לא עובד. מילה אחרונה בשתי הדקות שנותרו לי, מכיוון שלאט-לאט מגיעים חברי הקואליציה ממשרדם.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יש דיון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הופה, יש דיון, יש עניין. למה אף אחד מכם לא גינה את התקיפה של חיילי צה"ל אתמול? אתה יודע שתקפו חיילים אתמול? איך תדע? תקפו חיילי צה"ל אתמול. אממה, אלה היו חיילים מחטיבת החשמונאים. היחיד בכל הקואליציה הזאת שעקבתי וגינה את התקיפה זה חבר הכנסת ינון אזולאי.
משה סעדה (הליכוד):
כולנו, כולנו גינינו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, לא.
משה סעדה (הליכוד):
די, איזו שאלה - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
היחיד שהתראיין על זה - - -
משה סעדה (הליכוד):
כולם גינו את זה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא כולם, ותפסיק, אתה יודע מה?
משה סעדה (הליכוד):
- - - למי שעשה את זה. מה, באמת.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
- - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
הינה אני אומרת. למה זה לא קול ברור? למה אלה תמיד אותם אנשים?
משה סעדה (הליכוד):
זאת באמת בושה וחרפה, מה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
סליחה, מכיוון שכבר נכנסת, אני שואלת אותך. אני אומרת לך, משה סעדה, תקשיב לי טוב, יש לך קטע שכשאתה מתראיין ותוקפים חיילים, אתה מגן עליהם. הקטע הזה לא נדבק פה, לא נדבק. אתמול תקפו חיילים מחטיבת חשמונאים.
משה סעדה (הליכוד):
כן, אבל כולם פה מגנים. בושה וחרפה, ביזיון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אוקיי, אבל מה לעשות, הינה, פרגנתי לך, והינה אני אומרת לך: לא נדבק. בסוף יש כאן חיילים שהגיעו אתמול לכנס חשוב מאוד של חטיבת החשמונאים, שאנחנו מעודדים אותה. וואלה, הגינוי שלכם לא נשמע. ואתה יודע מה? אתה שומע? אני מצפה שחברי כנסת – גם אם לא שואלים אותם בריאיון – אם תוקפים חיילים, שעוד בחטיבת החשמונאים, שגם יכתבו על זה.
משה סעדה (הליכוד):
אבל מה יותר ברור מזה?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז זה לא ברור. אז זה לא ברור, מה לעשות? לפעמים ברור. הינה, עובדה שרק שניכם מדברים. במקרה הזה על ראש הגנב בוער הכובע, אבל בקטע חיובי. בקטע חיובי, כי מה לעשות? אין הרבה. ואת יודעת מה? אני חייבת להגיד לך משהו. החיילים האלה, לא רק שצריך להגן עליהם, צריך לבוא ולתת להם גיבוי אמיתי. כי הם עושים צעד מדהים, צעד מול החברה שלהם. וצריך לבוא, לימור, ולהגיד להם: אנחנו אוהבים אתכם, אנחנו תומכים בכם. וגם לכתוב עליהם, זה בסדר. אבל עובדה שזה רק את ומשה סעדה. תודה רבה.
היו"ר ניסים ואטורי:
להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד: חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי, ושל קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – כחול לבן, חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר. אתם רוצים לנמק, מירב?
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן. אני גם ארצה את הדף, כי אין לי אפילו את הדף.
היו"ר ניסים ואטורי:
אופיר, זה כולל נימוק, מה שהיה עד עכשיו? לא. על מה את רוצה להצביע?
היו"ר אליהו רביבו:
מה החלטתכם? אני מחכה לתשובתך. על מה אנחנו מצביעים? על הסתייגות מס' 1?
מירב כהן (יש עתיד):
על 1.
היו"ר אליהו רביבו:
נעבור להסתייגות מס' 1, של קבוצת יש עתיד. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההסתייגות – 12 נגד – 27 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
12 בעד, 27 מתנגדים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי ההסתייגות הוסרה מסדר-היום. נעבור להסתייגות מס' 2. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 12 נגד – 27 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
12 בעד, 27 מתנגדים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי גם הסתייגות מס' 2, לסעיף 1, הוסרה מסדר-היום. נעבור להסתייגות מס' 3. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 27 נמנעים – אין הסתייגות 3 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
13 בעד, 27 מתנגדים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי גם הסתייגות מס' 3, לסעיף 1, הוסרה מסדר-היום. נעבור להצבעה על סעיף 1 כנוסח הצעת החוק. הצבעה מס' 4 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
27 בעד, אין מתנגדים, תשעה נוכחים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי סעיף מס' 1 עבר. נעבור להסתייגות על סעיף מס' 2. הסתייגות מס' 4, לסעיף 2 – הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 27 נמנעים – אין הסתייגות 4 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
13 בעד, 27 מתנגדים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי גם הסתייגות זו הוסרה מסדר-היום. נצביע על הסתייגות מס' 5, לסעיף 2. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 27 נמנעים – אין הסתייגות 5 לא נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
13 בעד, 27 מתנגדים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הסתייגות זאת הוסרה. נעבור להצבעה על סעיף 2 כנוסח הצעת החוק. הצבעה מס' 7 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
בעד – 27, אין מתנגדים, אחד נמנע, עשרה נוכחים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי גם סעיף זה, כנוסח הוועדה, עבר בהצלחה. נעבור להצבעה בקריאה שלישית כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 27 נגד – אין נמנעים – 1 חוק הקולנוע (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025, נתקבל.
היו"ר אליהו רביבו:
בעד – 27, 11 נוכחים, אחד נמנע. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025, עברה, ותיכנס לספר החוקים.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1170).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אליהו רביבו:
חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ההעמדה לדין של משתתפי אירועי טבח 7 באוקטובר, התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת שמחה רוטמן ויוליה מלינובסקי, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת ידידי שמחה רוטמן להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
תודה רבה. שים לי רק חמש.
היו"ר אליהו רביבו:
אוקיי, אתם מחלקים ביניכם.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
שים לי חמש. אולי אם אשתמש בפחות אעביר ליוליה את המיקרופון קודם.
היו"ר אליהו רביבו:
בבקשה.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שהחוק שאנחנו שמים היום על שולחן הכנסת לקריאה הראשונה, הוא אחד מהחוקים החשובים ביותר, ההיסטוריים ביותר, שהכנסת הזאת תיזכר בעניינם. בכנסת הזאת עשינו הרבה דברי חקיקה שונים, חלקם בהסכמה, חלקם במחלוקת. אבל אני חושב שהחוק שכשהליכי חקיקתו יושלמו יוכר וייזכר יותר מכל חוק אחר, הוא החוק הזה. ב-7 באוקטובר, בחג שמיני עצרת, מדינת ישראל חוותה את המתקפה הקשה והאיומה בתולדותיה. ראינו מראות שחשבנו שכבר לא נראה יותר. מייד כאשר ההלם הראשוני שכולנו היינו בו הסתיים, ניגשה אליי חברתי בוועדת החוקה חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. יחד אמרנו: את נושא ההעמדה לדין אנחנו צריכים לתכנן מעכשיו, גם בזמן המתקפה, גם בזמן המלחמה. אמרנו שחייבים לפקח על המנגנונים שהממשלה נוקטת כדי לחקור את האירוע וכיצד להעמיד לדין. הקמנו ועדת משנה חסויה של ועדת החוקה. קיימנו דיונים. ישבנו רבות עם שר המשפטים, ידידי השר לוין, בנושא הזה. קיימנו ישיבות ארוכות עם גורמי משרד המשפטים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
- - -
היו"ר אליהו רביבו:
חברת הכנסת בן ארי.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
פעמים רבות אנחנו שומעים בשיח הציבורי את האמירה: הממשלה שולטת בכנסת. שומעים את זה כל הזמן. אני חושב שהחוק הזה הוא אולי מההוכחות הטובות ביותר, הוא מזכיר לכולנו בשביל מה אנחנו כאן. הכנסת, נציגי הריבון, שמנו לעצמנו מטרה, קואליציה ואופוזיציה: העמדה לדין בתהליך הנכון ביותר, הבנוי לתלפיות, שיבטיח העמדה לדין מהירה, יעילה ושתיעשה – שהצדק גם ייראה ולא רק ייעשה. הצעת החוק הזאת עושה בדיוק את זה. אנחנו מגדירים פה מהן העבירות, אנחנו מגדירים פה את סעיפי האשמה בצורה הרחבה ביותר, שכוללת בתוכם גם את העבירה של השמדת עם – שחובתנו לומר לעולם כיצד נראית השמדת עם – גם עבירות של פגיעה בריבונות המדינה, גם עבירות של סיוע לאויב במלחמה, עבירות שעונש מוות נמצא בצידן. אנחנו אומרים שהטריבונל יהיה טריבונל צבאי, לדבר הזה יש גם סיבות עקרוניות ודומות. אני מזכיר לכולם שבתי הדין של משפטי נירנברג היו בתי דין צבאיים – לחדד את החשיבות של ההעמדה לדין של האירועים האלו. אנחנו מקצים את המשאבים הנדרשים, יצרנו תהליכי עבודה חשובים בתוך הממשלה, עבודת מטה, שבהתחלה הייתה רחוקה מאוד מהחזון שהצגנו בהצעת החוק הטרומית, ולאט לאט כל רשויות השלטון השונות, וגם חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה, כולם הלכו כאיש אחד, והובלנו בוועדה, באמת, בשיתוף פעולה שאני לא ראיתי כמותו, את הצעת החוק הזאת. יצרנו פה את המנגנונים לערעור אוטומטי, כמובן, במקרה של גזר דין עם עונש מוות. קבענו שפסק דין לא יהיה זקוק לחתימת קיום של הרמטכ"ל. קבענו סדרי דין וראיות. כמובן, החוק הוא בשלב הקריאה הראשונה, ובין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית יש עוד הרבה עבודה שצריכה להיעשות. אנחנו כבר עכשיו רואים את ההירתמות של כלל המערכות לטובת החוק החשוב הזה. אני הבטחתי, זה היה מאוד מאוד חשוב, הדבר הזה לא נכנס לנוסח, אבל דאגנו ששכר טרחת עורכי הדין – זה כן נכנס לנוסח – שכר טרחת עורכי הדין שימונו לאותם מפלצות, מחבלי הנוח'בה, לא יבוא מקופת המדינה, אלא יחולו עליו הוראות ההסדר שחוקקנו מוקדם יותר בתחילת המלחמה, יבוא מקיזוז מכספי הרשות. אמרנו גם שבין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית נדון ונגדיר היטב שהסנגוריה הציבורית, אותו מוסד מפואר, לא תצטרך לייצג את אותם מחבלים. והחוק הזה גם שם לראשונה ועדת היגוי מדינית, שמסבירה עד כמה חשוב שנסתכל על האירוע הזה לא כאירוע משפטי גרידא, אלא גם כאירוע מדיני. כל הסדרי החוק הזה, ובעזרת השם עוד יהיו רבים שנעשה ביחד, בין הראשונה לשנייה והשלישית, נעשו מתוך מחשבה אחת: איך מביאים צדק למדינת ישראל, לקורבנות, לנפגעי העבירה, ואיך דואגים שהמעשה האיום והנורא שמדינת ישראל סבלה ממנו ב-7 באוקטובר, אותו אירוע של השמדת עם, נחרט בזיכרון האומה בצורה הנכונה ביותר, גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, מכובדי. אני מבקש להזמין את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי לשאת את דבריה. חמש דקות לרשותך, גברתי. אדוני מגיש ההצעה, שמחה, שמחה?
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
כן?
היו"ר אליהו רביבו:
מתוך המעורבות האישית שלי, כפי שאתה יודע, סביב 7 באוקטובר, זכיתי גם כן להגיש הצעת חוק זהה. לצערי, מאילוצים קואליציוניים לא זכיתי להיצמד אליכם, אבל אני מברך אתכם מכול וכול. יישר כוח גדול. בבקשה, גברתי.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. כאשר אני בנובמבר 2023 התחלתי לטרטר את כל הכנסת ואת שמחה, מה עושים עם אותם מחבלים שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר – זאת אומרת, אני מדברת על חודש אחרי הטבח – כולם הסתכלו עליי, מאיפה היא, בכלל, על מה היא חושבת? אבל שמחה היה שותף לדרך, וגם בעזרת היועצת המשפטית של הכנסת, אנחנו גם הקמנו פה בכנסת ועדה חסויה, ועדת משנה של ועדת חוקה, שהתחילה לדון באירועים. ואז היה שם מחזה, שלא זכינו קודם וכנראה כבר לא נראה, שבחדר הדיון של הוועדה ישב שר המשפטים והיועצת המשפטית לממשלה ביחד. אנחנו היינו חודשים ספורים אחרי הטבח, אז עוד היה הביחד הזה. לצערי הרב, יש לי ביקורת מאוד גדולה על הממשלה. בשנתיים האלו, באמת, ניסיתי לצלצל בכל הפעמונים. כל הזמן הייתה השאלה מה נעשה איתם, כי היה ברור – מצד אחד יש חטופים, ומצד שני היה ברור שהאירוע פה יוצא מגדר הרגיל, וההתייחסות צריכה להיות אחרת. מסיבות כאלה ואחרות, בממשלה לא רצו להתעסק בכל האירוע הזה. יש לי ביקורת מאוד נוקבת גם על ראש הממשלה, שבהוראתו ביטלו לנו דיונים והנושא לא התקדם. יש לי ביקורת מאוד נוקבת גם על הייעוץ המשפטי לממשלה, שגם כן היה מאוד פסיבי באירוע הזה. זאת אומרת, כולם ברחו מהאירוע, כאילו לא היה. אבל הוא היה. יש לנו קורבנות, יש לנו משפחות, יש לנו מחבלים, יש לנו הכול מכול. ופה אני כבר חייבת לשבח את שר המשפטים, שבאיזשהו שלב אמר: בואו נעשה את זה. ואז את הצעת החוק העברנו בטרומית בסוג של על הראש של הממשלה, אבל אחר כך העסק התחיל להתקדם, ויריב פה נכנס חזק לתמונה. אני חייבת להגיד שבחוק הזה אין גרם של פוליטיקה. אגב, לכן הוא זוכה לתמיכה כל כך רחבה, וזה חשוב. לפחות אולי זה הדבר האחרון והיחיד שעוד נשאר לנו, שאנחנו לא רבים שם ולא מכניסים שיקולים פוליטיים. וככה זה יהיה גם בהמשך, כי בסוף האירוע הזה ילווה אותנו. ויכול להיות שגם אנחנו כבר לא נהיה בכנסת ולא נהיה בתפקידים, אבל האירוע הזה וכל מה שיהיה בהמשך ילווה אותנו שנים קדימה. כי מה שאנחנו עכשיו נצביע יקרה בעתיד. זה משהו שהוא הרבה יותר משמעותי מיוליה, משמחה, מיריב, או מכל אחד שיושב פה באולם. זה אירוע של המורשת של עם ישראל, המורשת של הקורבנות שלנו, זה ייכנס להיסטוריה של העם היהודי לאלפי שנים קדימה, ואנחנו יודעים לשמור על המקורות שלנו. יריב, ברגע שהחוק יעבור עכשיו בקריאה ראשונה – זה אצלך. אתה יודע מה חסר בחוק. אנחנו דיברנו בדיוק לפרטי פרטים מה הנקודות ומה החסמים שם שאנחנו צריכים להכניס פנימה. גם הנושא של מינוי שופטים, פרקליטים, זכויות נפגעי העבירה, הנושא של סדר – זה אצלך במשרד. כל מה שתלוי בנו – בי, בשמחה, ואני שוחחתי גם עם חברי האופוזיציה – כולנו מוכנים לשיתוף פעולה מלא, אבל אתה צריך להביא את זה בשל לשולחן הוועדה. ועדיין, כל מה שאנחנו נוכל לתרום, לסייע – אתה יודע, אנחנו יושבים, מדברים, לא מסכימים, זה לא רוצה ככה, אבל בסוף מגיעים. כי ברגע שאנחנו לא מתנהלים ממניעים פוליטיים אלא גרידא מהנושא, רואים את המטרה הקדושה כל כך מול עינינו, אנחנו מצליחים להתגבר על כל הקשיים. בעיניי, צריך לקבוע מעכשיו דיונים בוועדה פעמיים בשבוע, כי זה יותר חשוב מכל הדברים. עזוב, באמת, אמיתי. אני מבינה את השיקולים הפוליטיים והרצונות הפוליטיים, אבל זה – אנחנו בשנת בחירות, אלוהים יודע מתי יהיו הבחירות, כי הכול פתוח. אם אנחנו לא נסיים את זה, זה פשוט לא יקרה. כי אתה יודע, ברגע שנסיים את החוק, יש עוד שלב התארגנות, מינוי וכולי וכולי. לכן אני חושבת שמעכשיו, ברגע שזה יעבור, כולנו צריכים להתכנס. גם אתה צריך לתת הוראות מאוד ברורות במשרד. אנחנו לרשותך, חברי האופוזיציה לרשותך, ובוא נעשה את זה בזמן שנותר לנו לפני הבחירות, שיהיו מתי שיהיו. תודה רבה. וכמובן, תודה מיוחדת לחברי שמחה רוטמן. מי היה מאמין, אנחנו יודעים גם לעבוד ביחד, אבל פה, באמת, זה כנראה מקרה בודד בכנסת בכל השנים – אל תהרוס – מקרה בודד בכנסת בכמה השנים האחרונות שבאמת עושים משהו בכזה קונצנזוס. צריך רק לברך, הלוואי שיהיו עוד דברים כאלו. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה לך, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. רשימת הדוברים אומנם ארוכה על הנייר, אך הצטמצמה לה בשל היעדרות מצומצמת של חברי כנסת שנרשמו. אני מבקש לשמור על השקט. בבקשה, חברים, אנחנו רוצים לסיים. שימרו נא על השקט. רשימת הדוברים: חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. רובם הלכו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. אני אקריא משהו קצר, לאור העובדה שהיה כאן דיון עם חברת הכנסת גוטליב, ומכיוון שהגיעה אליי פנייה, אני רוצה להגיד אותה היום. כותבת עורכת דין: נחרדתי להתוודע הערב לדברים שנשאה חברת הכנסת גוטליב במליאה. הצטערתי לגלות שחרף העובדה שחלפו תשע שנים מאירוע האונס הקבוצתי בהרצליה בחרה גוטליב לנצל את מעמדה על מנת להמשיך ולבצע רצח אופי למתלוננת באותו מקרה. דבריה היו רצופים באי-דיוקים למכביר באופן נלוז שמבקש להציג נפגעת כעבריינית מתלוננת-שווא על לא עוול בכפה. מדובר בהתרת דם של מי שכוחה הנפשי לא עמד לה לעמוד בהליך משפטי – נסיבה שהייתה מכרעת בסגירת התיק – תוך סילוף עובדות בהצגת טענות שאינן נכונות. כמי שמכירה את הראיות שנאספו בתיק החקירה על בוריין, אני אומרת לך שמדובר בהכפשות בוטות. אני רואה בכך התנהלות שאינה אתית, וקוראת ליו"ר ועדת האתיקה של הכנסת לקיים דיון מיוחד לגבי סוגיות התמודדות של נפגעות וההכרח להתמודד עם הכפשות לשון הרע ודברי בלע, שרק מריעים את מצבן ולא מאפשרים להם להשתקם – גם לא אחרי תשע שנים, כפי שגילינו הערב. תודה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה, חברת הכנסת בן ארי. דברים חשובים, אבל אני חושב שאולי היה ראוי ונכון להקריא את הדברים המאוד-קשים האלה כשחברת הכנסת גוטליב נמצאת במליאה – אולי הייתה יכולה - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
רק שעורכת הדין ראתה את ההתייחסות שלה לאונס הקבוצתי – שייצגה את האנסים – רק באיחור. בסוף יש כאן נפגעת שלא מצליחה לשקם את עצמה תשע שנים אחרי, וחברת כנסת שהייתה עורכת דין, ראוי לפחות שתשמור על כבוד של מתלוננות בעבירות מין, בטח מישהי שנאנסה באונס קבוצתי, ועד היום היא משוקמת בביטוח לאומי.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה, חברת הכנסת בן ארי. נאור שירי, בבקשה, שלוש דקות. אתה מוותר?
מירב בן ארי (יש עתיד):
אנחנו מוותרים.
היו"ר אליהו רביבו:
אוקיי, שנייה. חבר הכנסת – כולם ויתרו? טוב, אוקיי. חבריי חברי הכנסת, אני פונה לכל חברי הכנסת שנרשמו ועדיין נמצאים כאן. האם מישהו מכם מבקש לממש את זכותו ולהעלות ברשות דיבור? לא. מי שישיב ויסכם הוא שר המשפטים מר יריב לוין.
שר המשפטים יריב לוין:
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, השרים, חברות וחברי הכנסת, מפאת השעה, אני באמת אומר כמה משפטים בודדים, למרות שהנושא הוא כל כך חשוב וגם מורכב, למען האמת, ואפשר וצריך, אני חושב, לדבר בו ולהציג אותו לעומק, אבל אני מניח שתהיה לנו הזדמנות לעשות את זה לקראת הקריאה השנייה והשלישית. אני יכול לומר שכבר בימים הראשונים, מייד לאחר הטבח, היה ברור לי שתעמוד בפנינו משימה ענקית, והיא לעשות צדק עם הקורבנות, עם בני משפחותיהם, אני חושב שעם אזרחי ישראל כולם, והייתי אומר אפילו אולי מעבר לזה – אני חושב שכל בן אנוש שראה את הטבח המזעזע הזה ויש בו טיפת אנושיות, מצפה שימוצה עד תום הדין עם המחבלים האלה, הנוראים האלה, ומצפה, ובצדק גם, שהדבר הזה ייעשה בהליך סדור, באופן שגם הסיפור הנורא של הטבח יסופר וייחשף במלואו ויתועד, וכל מי שהיה שותף לו יישא במלוא הדין וישלם את מלוא המחיר. אני רוצה קודם כול להודות; אני חושב שאמרו את זה הדוברים לפניי. יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן, שמוביל את הדיונים בחוק הזה, והיה גם אחד משני יוזמי הצעת החוק הפרטית – להודות לך, באמת, מעומק הלב. גם בעניין הזה אני חושב שנעשית פה באמת עבודה מקצועית, יסודית. תודה מיוחדת מגיעה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי, שכחברת אופוזיציה הייתה יכולה לומר: שתביא הממשלה מה שתביא, ואנחנו אחר כך נחווה את דעתנו לכאן או לשם. אני חושב שנכנסת לעניין הזה בצורה הכי רצינית, הכי מקצועית. הדחיפה שלך חיונית וקריטית להצלחת המהלך הזה. את ראויה להערכה גדולה על זה, ואני חושב שהעבודה המשותפת שלך עם יושב-ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן באמת מאפשרת לקדם את העניין הזה באופן שספק אם היינו מצליחים לעשות אותו בדרך אחרת. אני רוצה גם לומר שבניגוד למצבים אחרים, צריך לשבח ולהעריך את כל הגורמים ששותפים לעניין הזה, החל מהייעוץ המשפטי לממשלה, דרך הפרקליטות, המשך במשטרה, עבור במערכת השיפוט הצבאית, בפרקליטות הצבאית. אני חושב שכולם, באמת כולם - - -
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
הנהלת בתי המשפט.
שר המשפטים יריב לוין:
כן, הנהלת בתי המשפט. כולם, באמת כולם.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
זה לא ייאמן, מה שקורה פה.
שר המשפטים יריב לוין:
באמת כולם. אני אומר באמת, ואגב, חברת הכנסת מלינובסקי, זה דווקא מראה שכשיש לי ביקורת, אני אומר אותה, וכשיש התנהלות אחרת, אני שמח לציין אותה לחיוב, והדברים הם ענייניים, ולא באים מאיזה מקום של לראות מישהו כאיזה אויב שצריך כל הזמן להילחם בו. זה לא שם, לפחות אצלי. ואני באמת אומר, אני חושב שבעניין הזה למן הרגע הראשון הייתה התגייסות, הייתה הבנה, ומה שמאוד חשוב – שאנחנו עושים כאן מהלך בהסכמה רחבה מאוד, גם בשני חלקי הבית הזה, אבל לא פחות חשוב מזה גם בצד המקצועי, על מגוון הגורמים ששותפים ועוסקים בנושא הזה, ובוודאי שכשנגיע לקריאה השנייה והשלישית גם נציין אותם בשמותיהם, ויש כאן לא מעט אנשים ששותפים לעבודה הקשה הזו. יש לנו, כפי שציינה בצדק חברת הכנסת מלינובסקי, הרבה מאוד נקודות שצריך עוד לטפל בהן ולהיכנס אליהן בפרטי-הפרטים. נעשה בעניין הזה מאמץ גדול. אני כבר יכול להגיד שלפחות לעניין של עולם נפגעי העבירה, שהוא אירוע חסר תקדים, שמחייב פה התייחסות מיוחדת, כבר נעשית עבודה בעניין הזה בהובלה של מנכ"ל המשרד שלי, והוא בוודאי יעבוד איתכם בשיתוף פעולה. צריך לומר שהצעת החוק הזו החלה כהצעת חוק פרטית, ואפשר היה לקדם אותה משום שהיה קושי גדול לקדם הצעת חוק ממשלתית כל עוד היה לנו מצב של חטופים שלנו, חטופים חיים שנמצאים ברצועת עזה. מרגע שההצעה הזו התקדמה כבר בקריאה טרומית, אני לא ראיתי טעם לבוא עם הצעת חוק ממשלתית, אלא חשבתי שכבר נכון להמשיך ולהשלים את המהלך הזה דרך הצעת החוק הפרטית, שהיא כאמור משותפת לכל חלקי הבית. אני חושב שיש בזה אמירה חשובה מאוד. אני אסיים בזה שאנחנו לא נחדל מהמאמץ להשיב את רן גואילי, וכך קורה יום-יום, והייתי אומר גם שעה-שעה, ואנחנו, את הפרק הזה חייבים לסגור, חייבים להשיב אותו הביתה. והעובדה שאנחנו יכולים להתקדם עם ההצעה הזו מכיוון שאין לנו חטופים חיים ברצועת עזה, לא גורעת כהוא זה מהחובה שלנו, מהמחויבות שלנו להביא להשבתו של גיבור ישראל רן גואילי לכאן, וכך אנחנו נעשה. לסיכום, אני באמת מבקש מהכנסת לאשר את החוק בקריאה הראשונה, ולעשות – אנחנו נעשה כולנו מאמץ גדול להשלים אותו כדי שאפשר יהיה להשלים גם את התהליכים שבאים אחריו ולהביא להעמדתם לדין של כלל מחבלי הנוח'בה וכלל מה שמכונה פושעי 7 באוקטובר, שהיו מעורבים ב-7 באוקטובר או בהחזקה של חטופים, להביא אותם לדין ולמצות איתם את הדין, וכך יהיה. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, אדוני שר המשפטים, על דבריך החשובים. חבריי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה הראשונה על הצעת חוק העמדה לדין של משתתפי אירועי טבח 7 באוקטובר, התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העמדה לדין של משתתפי אירועי טבח 7 באוקטובר, התשפ"ו–2026, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הצעת חוק העמדה לדין של משתתפי אירועי טבח 7 באוקטובר, התשפ"ו–2026, עברה בקריאה הראשונה, פה אחד, ותעבור להמשך טיפול להכנתה לקריאה השנייה והשלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1902).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אליהו רביבו:
חבריי חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ו–2025, לקריאה הראשונה. אני מזמין בזאת את כבוד שר התקשורת להציג את הצעת החוק. לרשותך עשר דקות. בבקשה, אדוני.
שר התקשורת שלמה קרעי:
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתחילת המלחמה, בעקבות מצב החירום שהיה, החלטתי להעלות את מגוון הערוצים הזעירים – ערוץ 9, 14, 24 והלא TV – למערך עידן פלוס, ללא תשלום; לתקן את העיוות שהיה. הערוצים הגדולים, האוצר השתתף במימון שלהם בכמה מיליונים בשנה, והערוצים הזעירים נדרשו לשלם כל אחד 2 מיליון שקלים יותר מהערוצים הגדולים בעלייה למערך. תוך כדי תנועה, גם בחקיקה, סגרנו את המרבב הראשון, המיושן, של עידן פלוס, כדי לחסוך בתקציב, ולהשאיר את ההשתתפות של תאגיד השידור הישראלי – אותה השתתפות. הערוצים הזעירים והערוצים הגדולים גם הם, לא משלמים על ההפצה דרך אותו מערך, כי העמדה העקרונית שלי היא שערוצים פרטיים, שהמדינה דורשת מהם להיות מופצים על מערך ממשלתי לטובת הציבור הרחב, לא צריכים לשלם על זה. מספיק שהם נותנים את התכנים שלהם בחינם. סגירת אותו מרבב מיושן הייתה אמורה להסדיר את ההפצה של כל הערוצים הפרטיים על גבי המערך באופן קבוע, ללא תשלום. לצערי, בזמנו, ועדת הכלכלה קצבה את זה בזמן, והזמן הזה תם למעשה ביוני 2025. מאז אנחנו בתקופת ביניים, עם ניסיון לחקיקת חוק לעוד תקופת ביניים, עד לחקיקת חוק השידורים שמסדיר לגמרי את ההפצה על המערך ואת הקמת יישומון עידן פלוס. החוק הזה שלפניכם בא למעשה להסדיר רטרואקטיבית מחודש יוני, ועד שוועדת הכלכלה תקבע – או לפחות עד חודש דצמבר 2025 – את עלייתם של כל הערוצים הפרטיים ללא תשלום על מערך עידן פלוס. אני בעצם ממליץ לוועדת הכלכלה להאריך את ההסדר הזה בעוד כמה חודשים, עד להשלמת הליך החקיקה של חוק השידורים, שנמצא עכשיו בהכנה לקראת קריאה שנייה ושלישית, כדי ליישר קו, ושלא נצטרך לבוא שוב ושוב עם חוק נוסף, כדי להאריך בעוד כמה חודשים. החוק הזה טוב לאזרחי ישראל. הוא מאפשר למי שלא משלם דמי מנוי לספקי התכנים השונים – הוט, יס, פרטנר, סלקום וכדומה – אלא משתמשים באותו מערך חינמי, מערך עידן פלוס, לקבל מגוון רחב יותר של ערוצים, וליהנות מתוכן מגוון, עד כמה שהמערך הזה מכיל, עד שנקים את היישומון החדש דרך החוק, ואז המגוון אפילו יתרחב. אני קורא לכם לתמוך בחוק. תודה רבה.
היו"ר אליהו רביבו:
תודה רבה, מכובדי השר. הוגשה רשימת דוברים בדיון אישי, רשימה ארוכה. אני אשמח, בבקשה, לדעת אם מישהו מעוניין לשאת את דבריו. לא. אשר על כן, ברשותכם, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ו–2025, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ו–2025, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר אליהו רביבו:
12 בעד, אחד נוכח. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ו–2025, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקראת הקריאה השנייה והשלישית. חבריי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, אם ירצה השם, יום שלישי כ"ד בטבת התשפ"ו, 13 בינואר 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 01:35.