ישיבת מליאה בתאריך 31/12/2025 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, היום יום רביעי י"א בטבת התשפ"ו, 31 בדצמבר 2025. לפני שאפתח בנושא הראשון שעל סדר-היום אני רוצה לציין את חנה כהן ואת דוד ירימי – דוד נמצא איתנו? אבל הוא ישמע אותנו – שני עובדים ותיקים מאוד של הכנסת שיוצאים לגמלאות. אני רוצה להודות לך, חנה, על התרומה המשמעותית שלך לעבודת הכנסת במחלקת הפרוטוקולים, ולדוד – על שירות ארוך שנים במשכן כראש מדור חשמל. העשייה שלכם במשך השנים הרבות האלה הותירה חותם אמיתי בעבודת הכנסת, ואנחנו רוצים לאחל לכם – אני מאחל זאת בשם הכנסת כולה – הרבה בריאות, נחת והנאה רבה בפרק החדש, עם הרבה יותר משפחתיות והרבה יותר חיים אישיים של חייכם. תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתות דחופות. השאילתה הראשונה היא שאילתה דחופה של חבר הכנסת אורי מקלב בנושא: פריצות לטלפונים האישיים של בכירים בממשלה ובכנסת, ואני מתכבד להזמין את סגן השר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן אל הדוכן. בבקשה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, עובדים נכבדים של הכנסת שפורשים לגמלאות, תודה לכם על שנים נפלאות ועל עבודה נאמנה למען מדינת ישראל. אנחנו אוהבים אתכם, מעריכים אתכם. וכל עובדי המשכן בכלל, אתם פשוט מדהימים. תודה רבה לכם. אני עונה בשם הממשלה.

אורי מקלב (יהדות התורה):

אולי קודם אני אגיד את השאילתה.

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, סליחה. רק שנייה אחת, בבקשה, סגן השר. יפתח קודם חבר הכנסת מקלב בשאלה. בבקשה.

אורי מקלב (יהדות התורה):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי סגן השר במשרד ראש הממשלה, השר אלי כהן, לאחרונה התפרסם כי פצחנים, מה שנקרא האקרים, אולי זו אפילו מדינה, פרצו לטלפונים האישיים של בכירים בממשלה ובשירות המדינה. ברצוני לשאול: 1. האם ניתנות הוראות לבכירים בממשלה ובכנסת להתגונן מפריצות אלו? 2. האם יש פיקוח על יישום ההנחיות? 3. האם יש שינוי בהוראות לאור הפריצה? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מכובדי, השאלה שלך היא שאלה מצוינת, במיוחד בעידן הנוכחי, כאשר כל טלפון נייד לגמרי חשוף למתקפות סייבר כאלה ואחרות. אני מקריא את התשובה ככתבה וכלשונה: כל נושא האבטחה ואבטחת הסייבר של חברי הכנסת, שרים, בכירים במערכות הביטחון והשירות הציבורי, נמצא תחת האחריות של מערך הסייבר הלאומי, השב"כ וביטחון הכנסת. הם אלו שמקבלים את ההחלטות המקצועיות מה ואיך לעשות. ואני יודע לומר לך שראש השירות החדש דוד זיני נותן את דעתו ופועל בעניין במלוא המרץ. אני גם חושב, אדוני, מכובדי, שככל שנפעל יותר ונספר פחות מעל בימת הכנסת או בכל מקום פומבי אחר על מה ואיך אנחנו עושים, בטח בנושא רגיש כזה, כך ייטב לנו, לביטחון המדינה ולביטחון כולנו. ברוך השם יש לנו את האנשים הטובים שבטובים שמטפלים באירוע הזה במחשכים, וטוב וראוי שכך. זה באשר לשאלתך. אני רוצה להוסיף, בסופו של דבר, מכובדי, כל הנושא הזה של סייבר וכו' הוא נושא מאוד מורכב, אבל הוא בעיקר, בעיקר ובעיקרו, תלוי בגורם האנושי. זאת אומרת שאנחנו צריכים לדרוש מעצמנו וגם מהאזרחים בבית – אזרחי המדינה הנפלאה שלנו צריכים לדרוש מעצמם החמרה בנושאים אלה. זאת אומרת לא לפתוח קישורים שאינם מכירים, לא לענות למספרים שנראים חשודים, לא לשמש בהפעלה כזו או אחרת על ידי גורמים עוינים. בסוף הכול זה הגורם האנושי, כי מי שנזהר – הטלפון שלו לא נפרץ. אם אנחנו כבר דנים בנושא הזה, יש פריצה שקצת נעלמה מהעין הציבורית וכדאי לדבר עליה – הפריצה לטלפון של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט. נפתלי בנט, בשבוע שעבר, על פי עצת האסטרטגים הטובים שלו, יש לומר, לאחר שהמכשיר האישי שלו נפרץ בטלגרם, הוא למעשה עשה את התרגיל הכי ישן בספר. מה התרגיל הכי ישן בספר? ההגנה הכי טובה, מהי? התקפה. ראש הממשלה נפתלי בנט החליט להשתמש בשורש בג"ד – בי"ת, גימ"ל, דל"ת – והחל לקרוא לאנשים כאלה ואחרים – אגב, מבלי שהוא מכיר את הנסיבות – בוגדים. אבל למה נפתלי עשה את זה? בואו נחשוב שנייה אחת. אז אני אומר לכם, אזרחי מדינת ישראל, למה הוא עשה את זה: הוא עשה את זה – שלום לכם, מתוקים ומתוקות שלנו, אשריכם, אשריכם, דור הניצחון והתקומה. נפתלי בנט עשה את זה כדי שלא נדבר על הפריצה לטלפון שלו. אין לי טענה על מהות הפריצה עצמה, זה יכול לקרות לכולם, אפילו מה שנקרא misclick – אתה לוחץ בטעות על משהו, ובום, נדבקת ברוגלה. אין לי חצי טענה על העובדה שפרצו לו לטלפון. יש לי שתי טענות אחרות: אחת היא שהוא שוב שיקר לציבור, שוב, מבלי למצמץ, הוא שיקר לציבור. הוא היה יכול לבוא ולומר – ראש ממשלה לשעבר, והוא רוצה להיות גם ראש ממשלה בעתיד – כן, פרצו לי לנייד, זה יכול לקרות לכל אדם, ואני אדם, ואני לוקח אחריות מלאה על הדברים, וקורה, קורה. ותאמין לי, היינו מקבלים את זה בסלחנות. אבל הוא בחר שוב להונות ולשקר לציבור ולומר: לא, לא פרצו לי. ואז אחר כך הוא עשה בדיקות וגילה שכן פרצו לו לטלגרם. ומכאן אני מתחבר למה שאמרתי קודם, לנושא השורש בג"ד, שנפתלי בנט משתמש בו. מילה שאמורה להיות מחוץ לציבוריות הישראלית, חד-משמעית. יש כאלה אנשים שהם בוגדים ודינם ידוע, אבל נפתלי בנט השתמש בשורש בג"ד, כאשר הנושא השני שרציתי לדבר עליו זה התוכן של השיחות שלו. נפתלי, אני מקווה שאתה רואה אותנו עכשיו. אני לא ארד לרמות שאתה רוצה שאנחנו נגיע אליהן, אבל התוכן של השיחות שדלף החוצה הוא תוכן שלא מתאים למי שרוצה להיות ראש ממשלה, והייתי חושב פעמיים, נפתלי, אם להשתמש בשורש בג"ד אחרי שתוכן השיחות שלך, נפתלי בנט, יצא החוצה. המילה "בוגד" היא מילה מאוד קשה, אם זה במדינת ישראל, חלילה, אבל יש גם בגידות אחרות, נפתלי, וכדאי שתנצור פיך ותנצור לשונך, כי אתה רוצה להיות ראש ממשלה וכדאי שתשמש דוגמה לא לומר מילים כאלה ואחרות, בטח עם החומרים שיצאו החוצה. אתה יודע, גן בוטני וכו', נפתלי בנט. אז כדאי שתשמור על פיך טוב מאוד ולא תשתמש בשורש בג"ד כדי לנסות להסיט את הקשב הציבורי מתוכן השיחות שהיה לך בטלפון. לך, איש נשוי, בטלפון. אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש – המכובד, יש לומר – בהחלטת בג"ץ הבוקר בראשות עבריין הבנייה יצחק עמית. בג"ץ בעבר כבר פסל חוק-יסוד. אבל היום בג"ץ לא רק פסל חוק-יסוד, הוא גם רמס את חוק-יסוד: מבקר המדינה. מבקר המדינה, למי שלא יודע, רוצה לחקור את האמת, להגיע לאמת הטהורה ולהביא את האשמים לדין בנושא 7 באוקטובר, אותו יום ארור, טבח שמחת תורה, ובג"ץ הבוקר הוציא צו שלא מאפשר למבקר המדינה לחקור את הדברים. המוסד הזה כולו בנוי על עצמאות, על היכולת לחקור כל אדם, על טוהר המידות ועל המוסריות והחובה שלהם כלפי אזרחי מדינת ישראל להביא את האמת לשולחן, ובג"ץ, בראשות עבריין הבנייה יצחק עמית, הבוקר עוד פעם רמס את העם. אני רוצה לעשות להם שיעור קצר בדמוקרטיה. דמוקרטיה בנויה משני מונחים: דמוס, קרטוס. דמוס ביוונית זה עם; קרטוס זה שלטון או כוח, כוח העם. הריבונות היא של העם, לא של עבריין הבנייה יצחק עמית וחבר מרעיו ולא של אף אחד אחר. ואני קורא מכאן למוסד מבקר המדינה: אם אינכם יכולים לבצע ביקורת – שכוללת, אגב, גם את הממשלה, כן – אין לכם זכות קיום במדינה דמוקרטית. עצם העובדה שהרשות השופטת בראשות עבריין הבנייה יצחק עמית רומסת את הדמוקרטיה, רומסת את החלטות הממשלה והכנסת – היא לא פוגעת בנו; הרי אנחנו משרתי ציבור. היא פוגעת בעם. היא פוגעת באלה שביום הבוחר השתמשו בזכותם הבסיסית והדמוקרטית, בחופש הבחירה שלהם, והיא פוגעת בהם לאחר שנתנו את אמונם בנבחרי ציבור כאלה ואחרים – אגב, מהאופוזיציה או מהקואליציה, כולם ראויים; כמעט כולם, למעט תומכי הטרור, שלא מייצגים את החברה הערבית. אבל מוסד מבקר המדינה שלא יכול לחקור עד תום הוא מוסד שאין לו זכות קיום בדמוקרטיה, בטח לא בדמוקרטיה מייצגת של 120 הנבחרים כאן, שאמורים לייצג את כל העם. אני קורא לחבריי בממשלה ולאנשי מבקר המדינה: אל תקיימו את פסיקת בג"ץ בראשות עבריין הבנייה יצחק עמית. לא יכול להיות שכאשר שלטון העם נדרס פעם אחר פעם, אנחנו נשפיל מבטנו. אם אנחנו נקיים את פסיקת בג"ץ, אנחנו איננו ראויים לייצג את העם הנפלא הזה, מכל סיעות הבית. איננו ראויים לשרת אותו, מפני שלשרת את העם זוהי זכות, זכות בסיסית, ומשהרשות השופטת פוגעת בעקרון הפרדת הרשויות פעם אחר פעם ופוגעת במוסד מבקר המדינה, שמעוגן בחוק-יסוד, עלינו לומר לבג"ץ: עד כאן. לא נקיים את פסיקתכם, על כל המשתמע מכך. ואני גם קורא מכאן לכל חבריי לבית, אופוזיציה וקואליציה: רשות שופטת שרוצה ומתיימרת להיות מגדלור של צדק ומוסר כאשר אין לה איזונים ובלמים וכאשר היא רומסת את הרשות הנוספת, דינה להביא לאנרכיה, דינה להביא לקץ הדמוקרטיה. האופוזיציה, גם אתם תיפגעו מהדבר הזה. אינכם חפים ממוסד שאיננו שבע מתאוות שלטון, מתאוות רצון לדרוס את כוחו של העם ששלח אתכם, אופוזיציה, ואותנו, קואליציה, לשרת את העם הנפלא שלנו. ועל כך – אני אסיים דבריי, אדוני היושב-ראש המכובד. אחזור על דבריי בפעם האחרונה: נפתלי בנט, אל תשתמש בשורש בג"ד. אתה לא ראוי ולא זכאי לדבר על הנושא הזה, ובטח לא להכניסו לציבוריות הישראלית. כולנו נזהרים בדבר הזה, כולנו ללא יוצא מן הכלל. מוסד מבקר המדינה, אל תמלאו את פסיקת בג"ץ. בג"ץ רומס את עם ישראל, בג"ץ רומס את אזרחי מדינת ישראל כשביום אחד באים ולוקחים את כוחו של העם הנפלא הזה, פוגעים בו פעם אחר פעם. עבריין הבנייה יצחק עמית לא יכול ולא ראוי לדרוס את העם הנפלא הזה, שלשמו אנחנו נלחמים, חיילינו היקרים נלחמים. והמוסד הזה, חשוב שהוא יביא לדין ולצדק את כל האחראים. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד רגע, שאלת המשך, ככל שישנה, לחבר הכנסת מקלב. לאחר מכן – שאלה נוספת לחבר הכנסת אלהואשלה.

אורי מקלב (יהדות התורה):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי סגן השר, אני באמת מכבד את מה שאמרת, דברים חשובים, אבל ברשותך, אני מבקש להתייחס לגוף השאילתה שאני הבאתי - - -

מירב כהן (יש עתיד):

הוא אומר לך שלא ענית על השאלה.

אורי מקלב (יהדות התורה):

כפי שאמרת בתחילת דבריך – שהדברים חשובים, בוודאי לאור מה שקורה בתקופה האחרונה, ועוד יותר חשובים לאור מבחן התוצאה, שכן הצליחו לפרוץ לבעלי תפקידים בכירים, וגם לראש הממשלה לשעבר. ואני לא משוכנע שבכלל נכנסו לקישור שלא הכירו, אלא יכול להיות שהיו דברים הרבה מעבר לכך. ולכן, אחרי 7 באוקטובר, מי כמוך יודע, קשה להגיד. התשובה שלך, אם נמצה אותה, נשקף אותה במשפט אחד – שיש אנשים טובים ויש אנשים חשובים שעושים את זה ובוודאי עושים עבודתם נאמנה. אנחנו לא יכולים להיכנס לשאננות הזאת. אני כן חושב שאנחנו נמצאים בפני מחדל ידוע מראש, שאנחנו לא שמים לב ולא קיבלנו – אני אומר כאן את זה גם בגלוי, זה נכון להגיד שרב החסוי על הגלוי. אני גם חבר כנסת וגם הייתי סגן שר, ואין הוראות מיוחדות מעבר להוראות האלה, שידועות לכל הציבור, ומבחן התוצאה מראה שכן מצליחים. והדבר הזה – יש פער גדול מאוד, אנחנו, שנמצאים גם בכנסת וגם בממשלה, בין רמת האבטחה שאנחנו מבקשים מעובדים על מחשבים ומול הפלאפונים שנהפכים לכלי עבודה. אף אחד לא קיבל הנחיות: אל תעשו דברים, תגבילו את עצמכם, תתקינו איזה משהו, דברים מיוחדים. ולכן אני אומר שוב, על הדברים האלה אנחנו מתריעים מראש. יש מצב שאנחנו חיים בו ואנחנו יודעים שיש ניסיונות, על ידי מעצמות או לא יודע, בכל אופן על ידי גופים גדולים מאוד שיש להם כנראה יכולות גבוהות, ולא האקרים קטנים או האקר חובב, הרבה מעבר לכך. ולכן החובה שלנו – אני אומר ואני מתריע על זה ואני מבקש ממך, שאתה נמצא במשרד ראש הממשלה וגם מערך הסייבר נמצא שם – אנשים, אנחנו, אין לנו את המידע, אנחנו לא מקבלים הוראות. הכתובת רשומה. אנחנו חייבים לעשות שינוי בתהליך הזה, וזה דבר שכולנו יודעים ובגלל שזה חסוי, לא מעלים. אני כן בחרתי, ואני מודה ליושב-ראש שכן בחר לבחור בזה כשאילתה דחופה. יש זמן שצריך להעלות דברים כדי שנקבל את התשובות ואנחנו חס וחלילה לא נבכה על העבר. וכפי שאתה אמרת – ואני בזה מסכם – אני גם חושב שאין טענה לא על ברוורמן ולא על בנט ועל אחרים שנפרצו. יש אולי – התוכן זה כבר שאלה שצריכה להיות של כל אחד באופן אישי. אבל זה שאנשים חיים ומשתמשים בכלי הזה, ואנחנו כולנו משתמשים בכלי הזה, ובלי שיש הנחיות מיוחדות, וקורים דברים – אני חושב שעל הדבר הזה צריך להניף דגל אדום, באמת לשנות את המדיניות וגם את הפעילות בעניין הזה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד רגע, השר. חבר הכנסת אלהואשלה, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, מכובדי סגן השר, אני רוצה לשאול לגבי מה שקורה בנגב מבחינת ביקורי התעמולה של השר בן גביר. האם משרד ראש הממשלה מודע למה שקורה בנגב? אנחנו עולים לכאן ואומרים באופן קבוע שאנחנו בעד שהמשטרה תיכנס ליישובים הבדואיים בנגב ובעד החוק, אבל ביקורי ההתגרות של השר מובילים למצב חמור מאוד בנגב. האם משרד ראש הממשלה וכבוד ראש הממשלה מודעים לסוגיה הזאת? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

ראשית, אני אשיב למכובדי חבר הכנסת מקלב. אני מבטיח להעביר את הנושא המאוד-חשוב שדיברת עליו, וזה בעצם חידוד הנהלים גם אצל משרתי הציבור, במיוחד בטלפונים. אתה יודע, היום זה כל העולם שלנו כמעט. אני מבטיח להעביר את זה למערך הסייבר הלאומי, כי אתה צודק, אנחנו נדרשים להחמרה כפי שאנחנו דורשים מהאנשים שנמצאים תחתינו, ואני מבטיח להעביר את זה וגם שתקבל תשובה מסודרת. פשוט היכולת שלי לדבר על הנושאים הללו כאן מעל בימת הכנסת בפומביות היא מאוד מוגבלת. אני כן יודע לומר לחברי הכנסת, חבריי, ללא יוצא מן הכלל, יש לכם – בזכות היו"ר המצוין שיש לנו, כמובן – יש לכם יכולת להתקין תוכנה מאוד משמעותית ומתקדמת על הטלפונים שלכם, שיודעת לשמור בצורה כמעט הדוקה על החומרים שלכם. במחלקת המחשוב המצוינת של הכנסת יודעים לעשות זאת. אבל אני גם בנושא מערך - - -

אורי מקלב (יהדות התורה):

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

סליחה, אני לא שומע אותך, כבודו.

אורי מקלב (יהדות התורה):

אני אומר שאני לא מכיר את זה וגם לא קיבלנו הפניה לעשות את זה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אז הינה, יש לנו כאן את היו"ר, את יו"ר הכנסת הנהדר. אני גם בטוח שבעזרת השם – אני, יש לי את התוכנה הזאת, והיא מצוינת. אני ממליץ לכולם. אז אני גם מבטיח לחדד את הנושא. תודה לך על הצפת הסוגיה המאוד-חשובה הזו. זה ביטחון לאומי, אגב. מהטלפון של נפתלי בנט דלפו מספרי טלפון של אנשי ביטחון הכי רגישים שיש במדינת ישראל, הכי רגישים שיש. ואני מסכים איתך. באשר לשאלתך, חבר הכנסת אלהואשלה, כפי שידוע לך, אני לפני שנה, כאשר נקראתי להציל את הממשלה – למעשה אינני עוד, הוציאו אותי ממש מסיעת עוצמה יהודית. אין לי יכולת לענות לך על השאלות הללו. אני חושב שפעילות משטרתית היא מבורכת, עם מקלות מאוד מאוד חזקים שצריכים להגיע. כי יש פה – כמי שחי בנגב, ולבן שלו במקרה גם קוראים נגב, אני אומר שהנושא של הפשיעה בנגב הוא בבת עיני. ויש שם מיעוט קולני, אלים, מאפיונרי, ששולט על סדר-היום, ואותו – צריך לשבור להם את העצמות. אבל צריך גם גזרים, שזה כולל חינוך, תשתיות וכו'. אבל כעת אינני יכול לייצג את תשובתו של השר בן גביר, מפני שראוי שהוא יבוא ויגיב לך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

האם משרד ראש הממשלה מודע למה שקורה בנגב? זו השאלה שלי.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

ראש הממשלה מכיר את מה שקורה בנגב, אבל כרגע הוא עסוק בסוגיות אסטרטגיות, קיומיות, בביטחונה של מדינת ישראל, ביחד עם הנשיא טראמפ. ואני מבטיח לך שכאשר הוא יגיע אתה תשמע התייחסות, לאחר שהוא יתייחס לנושאים האסטרטגיים שבהם הוא מטפל כרגע. ושוב, אני חסר סמכויות בנושא הנגב. לדוגמא, נושא הרחפנים, שכן הפריע להמון תושבים, גם בדואים, כמעט נאטם לחלוטין. זה עלה לי קצת בפאודה קטנה שעברתי בביר הדאג', ואנשיי מהלשכה, שיושבים שם, קצת חטפו מכות. אבל הגבול הדרומי, הגבול המצרי, כמעט נאטם. השב"כ מעורב, כולל הוצאת צווים מינהליים, צבא נכנס לאירוע, ואני שמח על כך שטיפלנו בתופעת הרחפנים. תופעת הפשיעה היא רחבת היקף, הזנחה של שנים רבות, אבל אין לי סמכות. אם הייתה לי סמכות הייתי גם לוקח אחריות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לסגן השר כהן. אני מודה גם לחברי הכנסת השואלים. נעבור לשאילתה הבאה, שהיא שאילתה דחופה של חברת הכנסת מירב כהן לשר האנרגיה והתשתיות, בנושא: חשש לביטחון האנרגטי ולתחרותיות משק הגז הישראלי, בעקבות חתימת הסכם היצוא למצרים. אני מתכבד להזמין את שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן אל הדוכן ואת חברת הכנסת כהן לשאול את שאלתה. אני רק אציין, לפרוטוקול, שגם השבוע הצמדנו לשאילתות הדחופות לשר האנרגיה והתשתיות שתי שאילתות רגילות, אך במסגרת סיכומים בין השר לבין חברי הכנסת השואלים, התשובות יועברו בכתב. ואני גם מוצא לנכון לציין לטובה את משרד האנרגיה והתשתיות, אשר מאז הפעם האחרונה שהשר השיב כאן במליאה על שאילתות, העביר תשובות לחברי הכנסת על שאילתות רבות שחרגו מהזמנים. ואני מקווה שכל משרדי הממשלה ינהגו באופן דומה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

שלום, כבוד השר. ישראל אישרה לאחרונה את עסקת יצוא הגז הגדולה בתולדותיה למצרים, בהיקף של 130 מיליארד מ"ק. רצוני לשאול: 1. מהן ההערכות בנוגע להשפעת הסכם היצוא על המועד שבו הביקוש לגז בישראל יעלה על ההיצע, ואז אנחנו נהפוך להיות תלויים אנרגטית? 2. מה הסיכוי למצוא מאגרי גז נוספים, כדי לסייע במילוי עתודות הגז של ישראל?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו בהחלט גאים על העסקה שנחתמה לפני כעשרה ימים. זאת לא רק עסקת יצוא הגז הגדולה ביותר של מדינת ישראל, זאת עסקת היצוא הכי גדולה מאז ומעולם. עסקה של 112 מיליארד שקלים, שמכניסה לקופת המדינה 58 מיליארד שקלים שילכו לביטחון, חינוך, בריאות, רווחה; יופקדו תמלוגים בקרן העושר, על מנת שיהיו גם לדורות הבאים; השקעה בתשתיות – 16 מיליארד שקלים, יתחילו ממש מיידית, בארבע השנים הקרובות. יחזקו את המשק, ייצרו מאות ואלפי מקומות עבודה שונים. וצריך לומר, העסקה הזאת – ממש לא היינו בה חותמת גומי. לפני ארבעה חודשים, כשהובאה לפתחנו העסקה, היו בטוחים שאיך שהעסקה באה אנחנו נחתום. הייתה בזמנו ועדת אדירי. ועדת אדירי קבעה לחברות את הכמות שהן יכולות לייצא. ואפילו, היא קבעה להן 141 מיליארד מטר מעוקב – בסוף הן ייצאו רק 130, כפי שאת ציינת. והם אמרו, זאת הכמות שאושרה, תבואו ותחתמו. אבל לא הסכמנו, מכיוון שרצינו להבטיח את האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של מדינת ישראל. בצד הביטחוני – הוביל את זה ראש הממשלה בצורה נחושה מאוד, בעיקר מול מצרים, על מנת לבסס את השלום, את היציבות, את ההסכם; להבטיח שלא תהיינה הפרות במסגרת הסכם השלום; הפרות שקיימות, יהיו – יתוקנו. בנושא הכלכלי – פעלנו על מנת להבטיח שיהיה מחיר אטרקטיבי לשוק הישראלי. ולכן ניהלנו משא ומתן, מנכ"ל המשרד יוסי דיין, כל הצוות של המשרד, חן בר יוסף ואחרים, פעלו בהחלט בנחישות, תחת הנחייתי, על מנת שאנחנו נבטיח שהמחירים לשוק הישראלי יהיו ברמה הנוכחית, למרות שעל פניו זאת עסקת יצוא. ולכן הובטחו שם מספר גדול מאוד של מנגנונים. המנגנון העיקרי מבין מספר מנגנונים, שאני יכול לציין, זה שהמחיר יעמוד על לא יותר מ-4.7 דולר ליחידת חום, צמוד תעו"ז. תעו"ז זה מדד שעלה בפחות מ-1% לשנה במהלך עשרים השנים האחרונות. לכן פעלנו לעשות גם בסעיף הזה, בהחלט, עבודה שתבטיח שמחיר החשמל בישראל ימשיך להיות בין הנמוכים ביותר, בהשוואה לאירופה, ל-OECD, במהלך עשרים השנים הבאות. בנוסף לכך, העסקה הזאת היא זאת שמגדילה את האפשרות שלנו למצוא מאגרים נוספים. הרי אם היו לנו יתרות ל-50, 60, 70 שנה – מי יגיע? אף אחד לא יבוא לחפש, כאשר הוא יוכל למכור את זה עוד 60 ועוד 70 שנה. לכן אנחנו הכנסנו כבר במהלך השנה האחרונה עוד שתי חברות בין-לאומיות לחיפושי גז בישראל, הכנסנו את בריטיש פטרוליום, הכנסנו גם את SOCAR – גם היא, להיכנס לשוק הישראלי. ובחודש ינואר הקרוב אנחנו נפרסם עוד חמישה רישיונות, שבהם חברות בין-לאומיות ומקומיות יוכלו לבוא ולחפש. אני רוצה לציין את ראש הממשלה נתניהו ואת השר שטייניץ, לפני עשור. כשראינו כאן ברחוב את שוד הגז הגדול, את הגזל, והם עמדו בנחישות ולא התרגשו מכל אותם פרסומים, והלכו לבית המשפט. אגב, היו אזרחים שבאמת ובתמים האמינו ללא יודע – לעיתון דה-מרקר, לרולניק, לכל אלו שהלכו ודיברו מעל כל במה – וחלק האמינו להם, אבל הם הלכו בצורה ישרה. והיום אנחנו למעשה באים וקוטפים את הפירות – גם כמעצמה אנרגטית; גם כמדינה שמחזקת את היציבות האזורית; גם הכנסות למדינה, שהן כל כך חשובות; וגם מביאים עוד חברות בין-לאומיות לישראל, שיבואו ויחפשו. נכון להיום, הרזרבות שלנו עומדות על 25 שנה פלוס-פלוס-פלוס. אגב, יש חברות פרטיות, כמו BDO ואחרות, שמעריכות את זה ברמה של כ-38 שנה, 40 שנה. ומה ההבדל? למה אנחנו מאוד שמרנים? אחת, ההערכות של משרד האנרגיה ביחס למאגרי הגז נמוכות, בין 10% ל-15% ביחס למה שהחברות מעריכות, והחברות הן מאוד מאוד רציניות; הדבר השני, אפשרות לגילוי מאגרים נוספים. זאת אומרת, יש לנו עוד רישיונות, ולכן זה הפלוס השני. אנחנו מעריכים שיש עוד גז, ולכן אנחנו מוציאים עוד רישיונות. בשונה משרים אחרים, יכול להיות אולי אפילו מהמפלגה שלך, שאמרו שלא צריך לחפש יותר ולא צריך לבדוק יותר, אנחנו בדיוק רוצים שוק חופשי, לעודד עוד חברות, למצוא עוד מאגרי גז, גם לשוק המקומי וגם לייצוא. לכן, מעבר לשתי החברות שנכנסו עכשיו אנחנו מפרסמים עוד חמישה רישיונות, על מנת שיהיו חברות נוספות, וכמובן – מאגרים קטנים שלא נכללים במלאי.

טלי גוטליב (הליכוד):

שלום, אדוני השר. שלום, אדוני היו"ר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

שלום וברכה. בנוסף לזה, נציין שאנחנו כמובן פועלים גם במסגרת אנרגיה מתחדשת, ואנחנו בשנת 2030 נעמוד ביעד הממשלתי של 30% לטובת אנרגיה מתחדשת. זה מתקדם, גם הוא. לכן, אנחנו בהחלט גאים, אחרי משא ומתן, להביא עסקה שהיא ברכה למדינת ישראל. אגב, אם לא היינו חותמים על העסקה, מה היינו זוכים לשמוע מכל אותם ארגוני שמאל רדיקליים וקיצוניים ומערוצי התבהלה? הם היו פותחים את המהדורות בדבר הבא: עסקת הגז הגדולה ביותר קרסה; קטר תספק גז למצרים במקום מדינת ישראל; חוסר יציבות אזורית; מאיפה נביא 60 מיליארד שקל; מי יגיע לישראל לחפש עוד גז. ומה שראינו – בדיוק הפוך. ראינו כן הכנסות למדינה, כן יציבות אזורית, כן מעצמת אנרגיה, כן חברות בין-לאומיות שהגיעו. ולכן, בהחלט – הסכם שהוא ברכה למדינת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלת המשך.

מירב כהן (יש עתיד):

קודם כול, אני מסכימה שההסכם הוא מאוד חשוב, ואני בעד חיזוק היחסים עם מדינות ערב המתונות, בעיקר מצרים. חבל שיועצים בלשכת ראש הממשלה תדרכו נגד ההסכם עם מצרים, אבל נשים את זה בצד. שאלת ההמשך שלי היא: אמרת בתשובתך, עוד 25 שנה לפחות יש לנו, לא תהיה לנו תלות אנרגטית. הייתי רוצה לדעת אם אתם יודעים להבטיח את זה גם ברמה היומית ולא רק השנתית, כי לפעמים יש אירועי שיא שמצריכים עוד אנרגיה. ועד היום, הקידוחים הביאו מעט מאוד תוצאות, אם לא אפסיות, אז האם באמת יש פוטנציאל גילוי גז טבעי במים הכלכליים של ישראל? האם אתם יודעים על פוטנציאל כזה?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

קודם כול, בעשור האחרון כמעט לא היו קידוחים, בגלל המדיניות הלא-ברורה של הממשלה.

מירב כהן (יש עתיד):

אבל היו. היו כאלה שלא צלחו.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

סליחה?

מירב כהן (יש עתיד):

היו כאלה שלא צלחו, שהתוצאות שלהם היו אפסיות.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

כמעט לא היו קידוחים משמעותיים.

מירב כהן (יש עתיד):

כי זה היה אפסי.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

היו שני קידוחי המשך של חברה בשם אנרג'יאן, שמצאה עוד כמות שהיא לא גדולה.

מירב כהן (יש עתיד):

נכון.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אבל כמעט ולא הוקצו רישיונות חדשים. הייתה גם המלחמה, שלא הגיעו חברות. הייתה גם מדיניות, למיטב זיכרוני גם שרת אנרגיה שאני חושב שהייתה מהמפלגה שלך, שלא בדיוק עודדה הגעה של חברות נוספות, אז תכלס לא היו קידוחים. החברות שלוקחות את הרישיונות מתחייבות להשקעה של עשרות מיליוני שקלים רק על בדיקה סייסמית. הקידוחים שלאחר מכן עולים מאות מיליוני שקלים, אם לא מאות מיליוני דולרים, ולכן ההערכה היא שיש. יתרה מכך – אני לא גיאולוג, בהכשרה המקצועית שלי אני רואה חשבון – אנחנו גם מעריכים ומקווים שיש גם נפט מתחת לגז, בעומק נוסף של אלף מטר. כל אזרחי ישראל כמובן - - -

מירב כהן (יש עתיד):

אז בעצם הכמויות האלה עומדות בוועדת דיין, שרק הגישה את דוחות הביניים שלה?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

כמובן, הנתונים שאני אמרתי על 25 שנה נכללים כמובן בנושא של ועדת דיין, ולכן לא היו קידוחים. רק לאחרונה, כפי שציינתי, בשנה האחרונה, באפריל או במרץ, הענקנו – לבריטיש פטרוליום וסוקאר, ובינואר הקרוב נוציא עוד חמישה רישיונות נוספים.

מירב כהן (יש עתיד):

זאת אומרת, הכמות של היצוא במסגרת ההסכם לא חורגת מההמלצות של ועדת דיין?

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי, אני מבקש, זאת השאלה האחרונה. בסדר? כי זה פינג פונג שלא נגמר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

רק תשובה אחרונה אני חייב לך. יש לנו גם גיבוי במהלך היומי. לא היה חסר לנו גז במהלך היומי. אגב, ההסכם שקבענו מבטיח שאם חסר לחברה גז ברמה היומית, היא קונה אותו במחיר של הגז לתקופה ארוכה. כלומר, ההסכם הנוכחי מוזיל בצורה משמעותית גם רכישות גז מיידיות, דחופות או לא מתוכננות. גם זה נכנס להסכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, ואני מזמין את השר להישאר על הדוכן עד לסיום הדיון בשאילתות. השאילתה הבאה היא שאילתה דחופה של חברת הכנסת יעל רון בן משה, בנושא: פעילות לפידים חריגה ומתמשכת בבז"ן – בתי הזיקוק לנפט. חברת הכנסת רון בן משה, בבקשה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ברשותך, אני מצטרפת לברכות לשר, שגם מגיע לכנסת וגם משיב על שאלות, כולל שאלות קודמות שאני העברתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בהחלט.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני עוברת לשאילתה הדחופה. בעקבות פעילות לפידים חריגה ומתמשכת בבז"ן בסוף השבוע הקודם, וכחלק משרשרת תקלות המסכנות את בריאות הציבור, השאלות שלי אליך, כבוד השר, הן: 1. אילו צעדים מיידיים נוקט משרדך למימוש ההחלטה ולהגנת חיי התושבים באזור? 2. נוכח הממצאים, כיצד פועל משרדך מיידית לקידום פינוי בז"ן לפי החלטת הממשלה 1231?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תודה, חברת הכנסת בן משה. קודם כול, בנושא של הלפידים, ששאלת, אכן היה מקרה שבו הייתה תקלה ולכן בוצעה עצירה יזומה של המתקן ובמהלכה הוזרם מימן – הליך בטיחותי, והאירוע כמובן נבדק ומתוחקר. אבל חשוב לומר בנושא של התחנות הפחמיות. אנחנו פועלים ששנת 2026 תהיה השנה האחרונה שבה מדינת ישראל עושה שימוש בפחם. לטובת העניין הקצינו 1.7 מיליארד ש"ח על מנת להסב את כל תחנות הפחם שלנו לתחנות גז, שיהיו וישמשו אך ורק לתקופת חירום או לתקופת שיאי מזג האוויר. אגב, זה גם מוגבל למקסימום 500 שעות מדי שנה, לא יותר מכך. היו אפילו גורמי מקצוע במשרד האוצר שביקשו ממני לעצור את ההסבות – עצתם נדחתה, מכיוון שאני מחויב לבריאותם של תושבי אשקלון ותושבי חדרה. על מנת להבטיח שהם יזכו לאוויר נקי ואיכותי, לכן עשינו זאת, וזה בהחלט מתקדם. לגבי הנושא של בז"ן, אנחנו נמצאים בנקודה שבה אנחנו קצת משנים את התוכניות, ובמקום לסגור את בית הזיקוק אנחנו רוצים להעתיק אותו לאזור הנגב המזרחי. והמהלך הזה הוא מהלך – איך אומרים? – שהוא win-win-win: גם לתושבי מפרץ חיפה, שרוצים לראות את הנושא, את בתי הזיקוק שם, מועתקים למקום אחר או נסגרים; זה טוב גם למדינת ישראל, מכיוון שנוכל גם לייצר ולא רק להישען על יבוא; וזה טוב לנגב המזרחי שנוכל להוסיף אלפי מקומות עבודה איכותיים. לכן אנחנו בדיוק עובדים על החלטת ממשלה בנושא שתתקן את ההחלטה הקודמת, ואנחנו נביא אותה ברבעון הראשון, הקרוב, לאישור הממשלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם יש שאלת המשך, בבקשה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, ברשותך. לגבי הלפידים הבוערים בבז"ן ותשובתך כעת, ההחלטה על הקמת תחנת כוח חדשה במתחם בז"ן, האם משמעותה היא בעצם עיכוב בתוכנית הסגירה או הפינוי, כפי שהצגת כעת? תחנה שרק עכשיו מתחילים להקים, תחנת כוח חדשה בבז"ן. ואם כבר התייחסת לארובות הפחמיות, לא שאלתי על זה, אבל האם נשקל שימור קר, שלא יגרום לשלושה חודשי זיהום בשנה?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

קודם כול, נתחיל מהשאלה השנייה. לגבי הנושא של זיהום קר, אני עושה חשבון ש-500 שעות בשנה זה 20 ימים מקסימום, אז זה לא שלושה חודשים.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל זה לא כולל מצבי קיצון, שאתם כן מתירים בהם.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

זה אמור לכלול את כל מצבי הקיצון.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

500 השעות יכללו את זה?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

כן. ומה שאנחנו עושים זה שגם הפעמיים בשנה שצריך להפעיל את זה לטובת תחזוקה, אנחנו רוצים שזה ייפול על תקופות שבהן יש מזג אוויר קיצוני, כלומר באוגוסט בחום או בדצמבר בקור – לראות שזה יהיה באותם מועדים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

500 שעות זה שעתיים ביום.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

זה לעניין 500 השעות. מה הייתה השאלה הראשונה?

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תחנת הכוח החדשה בבז"ן, שבעצם כנראה תעכב מאוד את הפינוי, אם בכלל.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

מה שצריך לעשות זה הדבר הבא. ברגע שיהיו לנו כל הדברים, שיוכלו להשלים את בית הזיקוק, כמובן יטפלו בהעתקתו, שזה אומר חוות מכלים, תשתיות ותכנון. הדבר נמצא מול הגורמים של מינהל התכנון. מטפל בזה היועץ הכלכלי של ראש הממשלה אבי שמחון. ולכן מה שצריך להראות מינהל התכנון, שזה עומד בתוכניות לתמ"א 75. רק לפני שאני מסכם, אדוני היושב-ראש, אני קודם כול רוצה אולי לתת עצה. ראינו קודם את חברת הכנסת מירב כהן. אם אפשר באופוזיציה לעשות לנו סדר, מי עם יש עתיד, מי עם גנץ, מי עם כחול לבן. כי כל הזמן עוברים שם ממפלגה למפלגה, וקצת - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, אתה לא עברת. אתה לא עברת.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני הייתי בכולנו ובליכוד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איך אתה מדבר על זה אם אתה עברת בעצמך?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אבל אני אומר לך, חבר הכנסת, כאן, אצלכם, אתם רואים לצורך העניין את המנדטים, ואני הייתי עם כחלון גם כשהיו ארבעה מנדטים, גם בתקופה הקשה ביותר, לצורך העניין - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

עזוב, עזוב. לפחות אתה, אל תגיד את זה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

איך אני אומר לך? גם בתקופה הקשה ביותר, שהיו שם ארבעה מנדטים, גם בנושא הזה הייתי איתו. אבל מה אתה רואה כאן? אני פשוט מציע - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מי עבר? מי עבר?

סימון דוידסון (יש עתיד):

בוא נגיד, אתה לא הדוגמה לזה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני בדיוק הדוגמה. אני נמצא גם בשעה קשה. אגב, האם זה אומר שאתה מתכוון לעבור?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני? לא.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מי עבר? מיכל שיר עברה אלינו – מהליכוד אלינו.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

יופי, רגע. לפחות על אחד אנחנו יודעים שכנראה לא יהיה בכנסת הבאה. אם אתה לא עובר, אז זו המשמעות לפי הסקרים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

נחיה ונראה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

טוב, נחיה ונראה. אלה ההערכות עכשיו. למה אני אומר את זה מבחינת המעבר שאנחנו נדע? כי אני רואה שאלה שמתיימרים להיות באופוזיציה או בשמאל, אין להם מדיניות ברורה מבחינת גילוי נאות. בשונה מבנט שאומר דבר אחד, חותם על דבר אחד, ועושה דבר אחר, ראינו את איזנקוט, באמת בפרץ של גילוי אותנטי ואמיתי, ושם הוא אומר שכל הכוונה שלהם בפעם הבאה זה להקים ממשלת מיעוט, שתישען על הרשימות הערביות. הוא אומר את זה בצורה ברורה, כשהוא מבין שהסיכוי להביא יותר מ-60 מנדטים הוא נמוך. אז מה עושים במקרה שכזה? במקרה כזה הוא רוצה להקים את הממשלה עם הרשימה המשותפת, עם מנסור עבאס, עם אלה שרק לפני פחות משבוע הצביעו כאן, בכנסת, כנגד החוק לסגירת המים והחשמל לאונר"א – אותה אונר"א שהייתה הזרוע הביצועית של החמאס, שרצחה, חטפה ועינתה אנשים; אותם אלה שתומכים באונר"א ותומכים בחמאס; איתם הם רוצים להקים ממשלה. אז רק שנדע עם מי יש לנו עסק ומה הכוונה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לשר אלי כהן על המענים המפורטים, ולחברות וחברי הכנסת השואלים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות חוק לדיון מוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעתו של חבר הכנסת חילי טרופר, בנושא: הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ה–2025. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת טרופר לדוכן להציג את הצעת החוק, בבקשה.

חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק מבקשת לעשות את שהיה צריך להיעשות מזמן, להכיר בשפת הסימנים. הקהילה החירשת בישראל, קיבוץ גלויות של חירשים מכל המגזרים וחלקי החברה הישראלית, שאפה להכרה בייחודה התרבותי. במקום זאת, התקבעה ההכרה בחירשות כמוגבלות, כחריג בלתי רצוי וטרגדיה של האדם החירש, הראוי לרחמים. היכולת של האדם לקבוע את אורחות חייו ולא לפעול על פי ציווי ביולוגי, היא התגלמותה הנשגבת של האנושיות. אחת הדרכים לעצב את חיינו על פי אמונתנו ותפיסותינו היא באמצעות השפה. בעבור חירשים, אחד המפתחות להוכיח את אנושיותם ותרבותם היא להשיג את ההכרה בתקשורת הטבעית שלהם: שפת הסימנים כשפה. שפת הסימנים היא שפה חזותית המשתמשת בידיים, באצבעות, בפנים ובגוף, כדי לבטא –באופן עשיר וייחודי – את מחשבותיהם, רגשותיהם ומאווייהם של החירשים. רק במחצית השנייה של המאה ה-20, לאחר מאמץ מחקרי מעמיק, בוסס קונסנזוס בלשני, שלפיו שפת הסימנים היא שפה באופן מלא ושווה, אך שונה כשפה חזותית משפות מדוברות. בעקבות ההכרה המחקרית פעלו קהילות החירשים בעולם לקדם הכרה פוליטית בשפת הסימנים. עד היום, 81 מדינות בעולם הכירו בשפות הסימנים הלאומיות שלהם, ובכך תרמו תרומה משמעותית לשינוי התפיסה של החירשות מטרגדיה של מוגבלות אישית להכרה בחירשות כחלק מן המגוון האנושי. בישראל, שפת הסימנים הישראלית היא חלק מההיסטוריה של מדינת ישראל. בין שהם עולים ובין שהם ילידי הארץ, דוברי שפת הסימנים פיתחו את שפת הסימנים הישראלית בד בבד עם בניית הארץ. שפת הסימנים הישראלית מחברת בין כלל החירשים בישראל, מכל הלאומים והמגזרים. הצעת החוק, אם כן, מציעה להכיר בשפת הסימנים כנכס תרבותי, ומתחייבת לשמר, לפתח ולקדם את שפת הסימנים, דרך יחידה המיועדת לשפת הסימנים, המתופעלת במשרד התרבות, יחידה אשר הוקמה מתוקף החלטת ממשלה, מנובמבר 2020, אשר קידמתי כאשר כיהנתי כשר התרבות והספורט. היום אני מבקש להשלים את שהתחלנו, ולהביא בפני הכנסת את המסע והמאבק להכרה בשפת הסימנים ובקהילת החירשים למקומה הראוי בספר החוקים של מדינת ישראל. אני מבקש להודות מכאן לבועז אחד העם, שהנושא בנפשו, ופעל ללא לאות לקידום החוק, וכן לחבר הכנסת בוארון, שסייע להשיג תמיכה רחבה לחוק. אסיים במשפט אחד עם תרגום לשפת הסימנים: בחברה שלנו יש מקום לכולם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת טרופר. אני מתכבד להזמין את השר וסרלאוף – אתה? לא.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע. סליחה, נכון.

היו"ר אמיר אוחנה:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אביחי בוארון, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן להציג. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת - -

היו"ר אמיר אוחנה:

קיבלת עוד חצי דקה בונוס על העלאת הדוכן.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

- - שפת הסימנים היא שפה עשירה וייחודית, המאפשרת לאדם חירש לתקשר ולבטא את עצמו בשפה הטבעית לו, שפה משותפת, המשתפת כל אדם באשר הוא. שפת הסימנים הישראלית היא חלק מההיסטוריה של מדינת ישראל ושל קהילת החירשים, בין שהם עולים ובין שהם ילידי הארץ. דוברי שפת הסימנים פיתחו את שפת הסימנים הישראלית דייקה, בד בבד עם בניית הארץ וקיבוץ הגלויות בה. שפת הסימנים הישראלית מחברת בין כלל החירשים בישראל, מכל הלאומים והמגזרים. כיוון שחירשים נולדים או חיים במשפחות ובחברה שומעת, שפת הסימנים נחוצה להם כדי לממש את יכולותיהם המלאות. שפת הסימנים הישראלית, יחד עם השפה העברית, מהוות את המשלב שבאמצעותו האדם החירש יכול להשתלב בחברה הישראלית בכבוד, בשוויון ובחירות. מדינת ישראל מחויבת להכיר ולקדם את שפת הסימנים, על פי הכרזת העצמאות, שבה נכתב כי מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון וכו'. מדינת ישראל גם התחייבה לשמר ולפתח את שפת הסימנים הישראלית, כאשר חתמה ואשררה את אמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, מתוקף החלטת ממשלה שקיבלה לפני כחמש שנים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לך, במעט שנותר: בנסיבות משמחות זכינו לבוא בברית הנישואים עם משפחה שבה יש בני משפחה שעושים שימוש קבע בשפת הסימנים, כתוצאה מחירשות. ראית איך כל בני המשפחה כולה מדברת בשפת הסימנים לטובת אותם אלה שבקרבה שאינם שומעים את האמור מילולית. זה היה מרשים – והייתי אומר: אצילי – לראות משפחה שלמה נרתמת למאמץ הזה. אני חושב שכחברה אנחנו צריכים להבין שיש בתוכנו אנשים, שככל שאנחנו נפתח את השפה הזו ונעשה בה שימוש נרחב יותר, הם יהיו חלק מאיתנו ולא יהיו שקופים לצידנו. לכן אני חושב שהצעת החוק הזאת חשובה מאוד. אני רוצה לומר תודה לבועז אחד העם – כפי שנאמר פה על ידי חבר הכנסת חילי טרופר – שדחף את הצעת החוק הזאת בשנים האחרונות, ואנחנו מגיעים לנקודת ציון מאוד חשובה. אני רוצה לומר גם לשר התרבות לשעבר וחבר הכנסת בהווה, חילי טרופר, שמוביל את המהלך הזה. זה מהלך חשוב מאוד שמוסיף כבוד לכנסת ישראל ולמדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת בוארון, וכעת אני מתכבד להזמין את השר וסרלאוף להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 66 בתקנון לעבודת הממשלה, הוחלט לתמוך בקריאה טרומית בלבד בהצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ה–2025, של חילי טרופר, בכפוף לתנאים אלה: 1. בסעיף 2(ב) בהצעת החוק, לאחר המילים "מדינת ישראל תפעל" יבוא: "באמצעות האקדמיה ללשון עברית"; 2. ההגדרה "חירש" תיבחן ותתוקן לאחר שיח עם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות; 3. הצעת החוק תקודם במסגרת החוק לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות; 4. סוגיית החלת החוק על אירועים נוספים מעבר לאירועי תרבות ומחקרים תיבחן בהמשך הליכי החקיקה. דבר אחרון: המשך הליכי החקיקה יקודם בהסכמת משרד החינוך, התרבות והספורט ומשרד המשפטים, ובתיאום משרדי הרווחה, הביטחון החברתי והאוצר. יש פה הרבה תיאומים שצריך לעשות. עד כאן.

היו"ר אמיר אוחנה:

רק רגע. התייחסת להצעתו של חבר הכנסת טרופר, אתה רוצה לומר לגבי הצעתו של חבר הכנסת בוארון?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

זה מוצמד.

היו"ר אמיר אוחנה:

בסדר גמור. חבר הכנסת טרופר, מקבל את התנאי? לפרוטוקול, מהנהן בראשו לחיוב. תודה רבה. תודה, השר. נעבור להצבעה. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא, קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

יש נוספים? אם אין, תמה ההצבעה. אני אנצל את ההזדמנות לברך את אורחינו שביציע, גם את חניכות וחניכי מכינת הזנק מהגליל העליון. שלום לכם. ברוכות וברוכים הבאים. וגם את עובדות ועובדי מערך הדיגיטל הלאומי. שלום גם לכם. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. טוב שאתם מתאחרים אצלנו. תודה רבה. להלן תוצאות ההצבעה: 34 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת חילי טרופר, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט, לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. עכשיו נעבור להצבעה על הצעתו של חבר הכנסת בוארון. רק להבין מהאופוזיציה – אתם הגשתם שתי הצעות – הכוונה להצבעה הזאת עכשיו או לחוק הבא?

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

עכשיו. אם כן, גם ההצבעה הזו תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא, קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

מי השר במליאה? השר יצחק וסרלאוף? תמשיך.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

אנא, קרא שוב בשמות חברי הכנסת שאינם במליאה כרגע.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

ישנם חברי כנסת במליאה שטרם הצביעו? בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

האם ישנם עוד חברי כנסת במליאה שטרם הצביעו? אם כן, תמה ההצבעה. אנא סכם את תוצאות ההצבעה, בבקשה. להלן תוצאות ההצבעה: 27 בעד, אין מתנגדים. אם כן, אני קובע כי הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אביחי בוארון, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק יום לציון עליית יהודי מרוקו לישראל ולהנצות זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2025, של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון וינון אזולאי. אני מזמין את חברי חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון להציג את הצעת החוק, בבקשה. לרשותך עשר דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, החוק הזה אומנם עוסק ביהדות מרוקו, אבל קיבלנו השראה מהחוק של מישרקי ליהדות תימן, וקיבלנו השראה מהרשות הלאומית לתרבות היידיש, שיש כבר חוק עבורה, וקיבלנו השראה מהחוק לרשות הלאומית לתרבות הלדינו, שיש כבר חוק עבורה. והשר למורשת תמך מיידית בחוק הזה והגיע מהר, עם חברי הטוב ינון אזולאי. ינון אזולאי הוא עוד קטן. הוא יהיה גדול, הוא יהיה פעם יושב-ראש ועדת הכספים ובוס גדול פה בכנסת. אבל אנחנו גם עושים את זה לזכרו ולעילוי נשמתו של חבר הכנסת רבי דוד אזולאי, אביו, שידע מה זה כבוד למורשת יהדות מרוקו והתהלך פה במשכן הזה עם הלְהִבָּא ועם הסוואב של יהדות מרוקו. הייתה לו לְהִבָּא וסוואב של יהדות מרוקו. לְהִבָּא זה אצילות והילה והתנהגות מוארת, וסוואב זה התנהגות סדורה ומכבדת, והיו לו שני הדברים האלה.

היו"ר משה סולומון:

כמה חשוב.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני סיימתי הבוקר שיחה שגרמה לי לבכות – ואתה בטח תאהב לפחות שורה אחת מהשיר שאקריא לכם – עם הצעירים המדהימים הללו, מכינת הזנק גליל עליון. שעה דיברנו. והם היו ילדים טובים והם קצת עשו לי בעיות, אבל השיחה הלכה והעמיקה. ונתתי להם דף לימוד ולמדנו את "פרוס לרעב לחמך". ואחד הילדים אמר: רגע, מיכאל, כתבת פה שיר. אמרתי: כבר דיברת – אני חייב לקרוא את השיר. ועוד משפט אחד מקדים. שאלתי את הילדים הללו: מי מכם בילדות התבייש בהורים שלו? ובלי להתבייש, 60%, 70% הרימו יד. אבל גם ילד קם ואמר: פעם התביישתי באימא ואבא שלי. אני כבר לא מתבייש, אני יודע איזה גדולים מהחיים ההורים שלי ושלא היה להם הרבה, אבל היה להם הכול. לא היו להם אמצעים, הייתה להם אהבה בלתי מוגבלת. אני מקריא לכם את השיר שהקראתי להם כדי שתבינו שכשאנחנו חוזרים למורשת אבותינו אנחנו חוזרים לכולם, לכל האימהות שלנו.

היו"ר משה סולומון:

זקיפות קומה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חוזרים הביתה. אנחנו הולכים לאימא ואבא וכותבים להם שיר הלל, ומביאים את מורשת אבותינו להווה ולעתיד, ומביאים לספר דברי הימים של מורשת ישראל ומדינת ישראל והציונות את כולם, שלכולם יהיה פרק בסיפור של הציונות ותקומת ישראל. השיר הזה הולך ככה – זה כאילו שיר עצוב, אבל הוא שיר אהבה לאימהות האלה. אל תהיו עצובים, שיר אהבה. לשיר הזה קוראים "ארבע אימהות": ארבע אימהות / ממתינות למותן / בחדר שמונה בסורוקה. // האימא האתיופית שעלתה וחלתה ונותרה ללא קול / האימא הרוסייה או רומנייה שנושמת בכבדות לבדה / האימא המרוקאית שהזדקנה מהר מדי / האימא האחרת מאחורי הווילון. // כולן צעירות וזקנות / שנותיהן כמספר שנות הילדים שילדו / הארצות שעזבו / האחיזות שנרפו / ההקרבה, הכאב / התקוות. / זקנתן טמונה בחייהן, בכאבן, בעוצמתן. // אלה האימהות שלי, / האימהות האלוהיות שלי / האימהות המקראיות שלי / האימהות האקראיות שלי / האימהות הקיומיות שלי. זה האימהות שלנו. והחוק שלנו שאנחנו מביאים היום משלים ומתקן סיפור שלא סופר עד תומו. לפני ימים אחדים, חבר הכנסת דן אילוז יזם, ואני הייתי חולה, לא זכיתי להוביל איתו את היום שתכננו לתרומת העלייה ויהדות מרוקו למדינת ישראל. היה פה יום מיוחד, וביום הזה הוא דיבר והוא הזכיר משהו שמעט יודעים, למשל שאת הקמת תל אביב ואת רכישת האדמות מסביב ליפו – קנו שלוש משפחות מרוקאיות, משפחת שלוש, משפחת אמזלג ומשפחת אמויאל. שלוש היה ראש הקהילה. כולם עלו באמצע שנת 1850, והעלייה הראשונה מוגדרת בשנת 1882. זאת העלייה הראשונה לפי הסיפור של הציונות – הנרטיב. אבל באמצע 1850 עולות משפחות וקונות אדמות מסביב ליפו, והן תורמות תרומה אדירה לפיתוח של תל אביב. כך בכל הארץ יש עולים ממרוקו, גם בערים אחרות. זה דבר אחד שצריך לזכור אותו. דבר שני: יהדות מרוקו עלתה מאהבה לארץ ישראל. ברוב שנותיה היא חוותה יחסים טובים עם הערבים וגם היהודים בהרי האטלס, עם הברברים, עם העם הזיג. בתוך הכפר של הוריי בוורזאזאת-תמסינת גרו יהודים וערבים דלת ליד דלת. אימי הייתה צריכה להזהיר את אח שלי שלא ייכנס לבית ויאכל מהקוסקוס של השכנים. זו הייתה רמת היכולת לחיות במרוקו. אבל עדיין החלום לעלות לארץ ישראל בער בהם. עדיין בכל יום אומרים: "ותחזינה עינינו בשובך לציון". עדיין אומרים: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". עדיין החלום שארץ ישראל זאת ארץ חלומותינו. הם עלו לארץ ולא היה קל. היו מעברות והיו קשיים והיו בלוקים והיה דיור ציבורי והייתה פגיעה במעמד של ההורים. אנחנו יודעים מה זו עלייה, אדוני היושב-ראש – אני ואתה – יודעים גם את כאב העלייה, לא רק את יופייה. אבל אנחנו רוצים לספר סיפור שעוד מעט ינון יספר, למה בחרו את היום הזה? את היום של אניית אגוז בדרכה לארץ ישראל – ינון יספר – אבל גדולי יהדות מרוקו הם תרומה אדירה למורשת שלנו. אתמול הייתי בשיעור על הבקשות. הבקשות נהוגות גם ביהדות חלב וגם ביהדות מרוקו. באמצע הלילה קמים ואומרים שירה ותפילה. ספר הבקשות של יהדות מרוקו נקרא: שיר ידידות. שיר ידידות כולל 1,000 שירים שנכתבו, והוא אוסף את שירת אבן עזרא ואת שירת שלמה אבן גבירול. אבל הוא מכניס את שירת רבי דוד חסין, שלבדו כתב 1,000 שירים. אחד השירים זה: "לדוד שיר ומזמור בתוף ובמצילתיים / יסודתו על הר מור צבי ירושלים". זה רבי דוד חסין. אליו מצטרף פייטן של גדול הפייטנים בדורות החדשים של יהדות מרוקו: רבי דוד בוזגלו, שבנו, פרופ' מאיר בוזגלו, יחיה ויהיה בריא, פילוסוף ומתמטיקאי שהקים ביחד עם רבים את יוזמת הפיוט והתיעוד של הבקשות והנגשה באתר אינטרנט. 1,000 שירים. ב-20 שבתות של חורף קמים ובכל שבת שרים שירים אחרים ומנגינות אחרות. אמר אתמול הפייטן חי קורקוס המדהים שלימד. הוא אמר: לקח לי עשר שנים להיות בקי בשירת הבקשות. האם זה לא עומק ספרותי? האם זה לא עומק שירי שנשען על אבותינו, על שירה עתיקה, על תור הזהב של יהדות ספרד וגולש לרבי דוד חסין לפני 100 שנה ולפני 50 שנה לרבי דוד בוזגלו? רבי דוד בוזגלו, ששמע את חיים גורי – בניצחון של הקמת המדינה באחד השירים העצובים, "באב אל-ואד", שאומר: "פה אני עובר, ניצב ליד האבן / כביש אספלט שחור - - -", נכון? "באב אל-ואד, לנצח זכור נא את שמותינו". רבי דוד בוזגלו שומע את השיר הזה, ואוהב את השיר ואוהב את המנגינה, ומתרגש אבל חוסר לו משהו - -

קריאה:

אמונה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - חסרה לו תקווה וקצת אמונה בהשם. ומה הוא עושה? הולך וכותב מילים חדשות לשיר הזה, עם המנגינה והמילים של חיים גורי. והמילים הן: "בינו נא מורדים רודפי קרב ורצח / לא לתת בקול על עם שופך שיחו". וככה זה ממשיך. זה רבי דוד בוזגלו, את זה אנחנו רוצים שילדי ישראל ילמדו. אנחנו רוצים שילדי ישראל ילמדו את המורשת של מרים פרץ. את האישה הגדולה מהחיים הזאת. אנחנו רוצים שילמדו את השירה של ארז ביטון; את ספרי השו"ת של הרב שלום משאש והרב יוסף משאש. כשהרב שלום משאש לא רצה לבוא – כי הוא היה עסוק להיות אב בית הדין במרוקו – קרא לו הרב עובדיה: בוא תהיה רבה של ירושלים. הוא אומר: אני לא בא. הוא אומר: באיזה תנאי אתה בא? הוא אומר: אם פה אחד כל הרבנות בירושלים תגיד שהיא מוכנה שאני אבוא. הרב שלום משאש בא להיות רבה של ירושלים – פה אחד באחדות. הרב יוסף משאש כתב ספרי שו"ת מתוקים מדבש. והרב יוסף משאש כתב את העיקרון של הדין והשכל והזמן. הדין זה ההלכה – לשמור על ההלכה, על מורשת אבותינו – אבל השכל זה להיות הגיוני. והזמן – להתייחס למציאות, להווה, למה שעובר עלינו. יש לנו כל כך הרבה להביא מורשת - - -

היו"ר משה סולומון:

אנחנו פה אחד ניתן לו להמשיך לדבר. פה אחד - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני יכול להמשיך אבל - - -

היו"ר משה סולומון:

לא, לא יותר מדי, אבל נהנים לשמוע אותך. נהנים מאוד לשמוע אותך.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, אני אגיד לסיכום: יש לנו שליחות, חבר הכנסת ינון ישי - - -

קריאה:

ינון אזולאי.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ינון ישי זה חבר שלי מירוחם. אבל אתה בן ישי, בן של מלך אתה.

קריאות:

- - - אני לא מרוקאי - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל הוא תימני, זה מישרקי כבר עשה – אבל חבר הכנסת ינון אזולאי, הקב"ה גלגל בידינו את הזכות להביא את היום הזה לקדמת הבמה. שנשלים אותו, שנעשה את היום בכנסת ובפרהסיה הציבורית. תודה לאופיר כץ. תודה לוועדת השרים שנתנה לנו להניח את החוק הזה מהר. תודה לכנסת ישראל שתומכת בו פה אחד.

היו"ר משה סולומון:

תודה לך על דברים מאוד חשובים וכל כך מרגשים, ובאמת זוקפים קומה באומה הישראלית. יישר כוח.

היו"ר משה סולומון:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק יום לציון עליית יהודי מרוקו לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת ינון אזולאי. אני מזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי להציע ולהציג את הצעת החוק בשמחה, בהמשך לדבריו של חבר הכנסת מיכאל ביטון. בבקשה.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, ידידי היקר מיכאל ביטון. פשוט אתה גאווה לעם המרוקאי. אני אומר את האמת, לעדה - - -

היו"ר משה סולומון:

גאווה לאומה הישראלית.

גלעד קריב (העבודה):

גם לאשכנזים הוא גאווה.

היו"ר משה סולומון:

כולם מקנאים אתה רואה?

ינון אזולאי (ש"ס):

הצעת החוק שלפנינו באה בעצם, לא רק – מסתכלים על המרוקאים, על המטבח המרוקאי אבל יש לו מסורת, יש לו ערכים. זו יהדות מפוארת; שושלת של רבנים גדולים. אבותינו, גם אבא שלי ז"ל, שהעלית את זכרו פה, שזה יהיה לעילוי נשמתו. אני יודע את הסיפורים על ילדותו במרוקו, על הדרך שבה עלו ועל מה בחרו לוותר, כי הייתה להם ערגה להגיע לארץ ישראל, ארץ הקודש, רק לנשק את העפר שלה. היו מוכנים לוותר על כסף וזהב, רצו רק להגיע ולנשק את האבנים שלה, להתאבק בעפרה. בדרכם לפה, לא נשכח את אסון ספינת אגוז, שהיה בכ"ג בטבת התשכ"ה, 1961 – בחודש הזה אגב – שם נספו 44 יהודים. נשים, גברים, ילדים, כולם יצאו ממרוקו בדרכם לארץ ישראל, לארץ אבותינו. החוק הזה בא גם לעשות תיקון – אגב, כל עדה שעלתה לישראל, עלתה במסירות נפש.

היו"ר משה סולומון:

כל שבט בישראל.

ינון אזולאי (ש"ס):

נכון. כל שבט, כל עדה, עלו פה במסירות נפש. היה ראוי שעל כל עדה ילמדו בנפרד. הייתי מצפה ממערכת החינוך שיעשו אנציקלופדיה של העדות, וזה יהיה התלמוד שלהם מכיתה א' עד שהם מסיימים עם זה, כי אני חושב שאלה הערכים שלנו. אני חושב שהיכולות שלנו הן להנחיל לאחרים את האהבה, את האחדות. כשאנחנו מסתכלים על היהדות המפוארה הזאת, את מי היא הוציאה? אילו משפחות? אנחנו מסתכלים על משפחת אבוחצירא, פינטו, אור החיים שהיה. משפחת הסבא שלי ז"ל, משפחת בן שושן. נחמיאס. אנשים צדיקים. כשאני בא ואומר, אומרים מה? סבא שלך זה בן שושן? ואתה יודע מה החזיק אותם?

קריאה:

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה, אדוני השר. אמונה.

היו"ר משה סולומון:

השר עמיחי.

מיכאל מרדכי ביטון:

אנחנו מפרגנים לך כי החוק הזה גם בזכותך.

ינון אזולאי (ש"ס):

האמונה התמימה הזאת שהחזיקה אותם דורי-דורות זו האמונה שמחזיקה אותנו גם היום, והאמונה הזאת היא אמונה בדרך, אמונה באחדותנו – כוחנו באחדותנו. החוק הזה בא שילמדו בבתי הספר, שידעו לחבר, כי העדה המרוקאית הייתה מחברת בין כולם. יש לנו את המימונה מצד אחד, יש לנו כל מיני הילולות שעושים – אלה לא סתם הילולות. יש כאלה שבאים ושותים – לא, זו הילולה שמחברת אותנו לצדיק, לאמונה שלו. יש כבר בחודש הזה, והחודש הבא בכלל עמוס בהילולות. אני רוצה רק אולי להקריא לפני סיום משירו של רבי דוד בוזגלו: "אך בך מולדתי, עמדתי, חייתה נפשי בגללך. / מבית כלאים ונכאים קורא לי דרור בנמלך. / מדור לשכני, כרצוני, ניתן לי תחת צילך. / תושב תוך רבצי, זו ארצי, על אף לוחצי - - - פועלך בני, הראני, אהבת בנים לאימם. / להם כל יקר, לא ייקר, הפך לילה אור יומם. / ועת הורתם לקראתם, יערב להם פת לחמם. / קום שוט בערים וכפרים, ימים ונהרים / מישורים עם הרים, מזרח ומערב ותצפין ותדרים".

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שיר אהבה לארץ ישראל.

יעקב מרגי (ש"ס):

אני יכול משפט?

ינון אזולאי (ש"ס):

הוא מסיים במילים כאלה מדהימות: "כאן שפכו בניי את דמם, וכאן קנו את עולמם, להם ולחולמי חלומם / בני עמם, אשר עימם, דורשי טובתם ושלומם".

היו"ר משה סולומון:

כמה נפלא. יישר כוח. תודה רבה.

יעקב מרגי (ש"ס):

אני רוצה משפט, אדוני היושב-ראש.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מותר לו, מותר לו.

היו"ר משה סולומון:

ניתן לו לסיים, ואז אתה תאמר.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני רק אסיים בשורה אחת. אני רוצה להגיד עוד דבר: אני מקדיש את זה לסבתי היקרה, אימא של מור אבי, זיכרונו לברכה, שתאריך ימיה, פרלה אזולאי – גרה בעיר רכסים, גדלה במעברות, גידלה את הילדים שלה. זכיתי לגדול בצילה של סבתי היקרה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מבקש שניסע אליה וניתן לה את החוק ביד. זה מה שאני רוצה.

ינון אזולאי (ש"ס):

בעזרת השם. פרלה אזולאי, שהקדוש ברוך הוא יאריך ימיה בטוב ושנותיה בנעימים על הדורות שהיא עשתה ועל החינוך, שתהיה בריאה עד 120. הרב אליהו, אתה מכיר אותה באופן אישי.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה. כן, אדוני.

יעקב מרגי (ש"ס):

יש לי אפשרות לנצל ולבקש להתנגד כדי לדבר, אבל זה קצר. אני לא רוצה להתנגד.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה כי הוא צריך לתקן את החוק.

היו"ר משה סולומון:

זה לא עכשיו. אתה לא יכול להצהיר בפניי שאתה לא מתנגד ולהגיד שאתה מתנגד.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, הוא רוצה להגדיל את החוק.

היו"ר משה סולומון:

אז שנייה. על פי הסדר נעשה זאת. בבקשה, נא לסיים. תגיד משפט לסיכום, יש לך עוד משהו? אני לא מוריד אותך כי אני נהנה לשמוע.

ינון אזולאי (ש"ס):

אנחנו צריכים לשמוע את המשפט שלו. תודה רבה.

יעקב מרגי (ש"ס):

כשהוא שם למעלה. אביו המנוח – לפני כעשור וחצי היה דיון על משוררים והייתה שרת התרבות דאז לימור לבנת. עלה אביו המנוח עם ספר הפיוטים של המשורר הדגול הלאומי הרב דוד בוזגלו והקריא משם שיר. מעשה אבות סימן לבנים.

ינון אזולאי (ש"ס):

לא ידעתי את זה, ואמרת לי. זו סגירת מעגל. תודה רבה לכולם.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מדהים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, מרגש בהחלט. אני מזמין את השר עמיחי להציג את עמדת הממשלה. אבל תוך כדי שהשר עולה, מיכאל וינון, אני רוצה להגיד לכם מילה. קודם כול, זה מאוד מאוד מרגש. אני אפילו לא העזתי לעצור תוך כדי שאתם מדברים. השבת נקרא את פרשת ויחי – יעקב אוסף את כל בניו ומברך אותם אחד-אחד על פי תכונותיו ועל פי הדברים המיוחדים לו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כמעט, כמעט.

היו"ר משה סולומון:

כמעט, נכון, אבל המכלול. לאמור, עם ישראל יהיה שלם וחזק רק אם כל שבט יביא את התכונה המיוחדת לו. העובדה שעכשיו אנחנו מביאים את יהדות מרוקו ואנחנו מביאים את כל הקבוצות והשבטים, זה יביא את החוסן והעוצמה, ולא המגזריות. אז יישר כוח, וזה מאוד מרגש לשמוע אתכם.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

עוד משפט אחד. אח שלי, דוד, שעוסק בדברים האלה, הוא דוקטור.

היו"ר משה סולומון:

הייתי תלמיד שלו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הוא אמר פסוק של הנבואה: "וגלת ירושלים אשר בספרד ירשו את ערי הנגב".

שר המורשת עמיחי אליהו:

וואו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הוראה מפורשת - - -

היו"ר משה סולומון:

יפה, ובשמות כתוב: "איש על דגלו" תחנו. לא צבעו של זה כצבעו של זה, כל צבע וכל דגל מיוחד, ויישר כוח גדול. בבקשה, אדוני השר.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - - אתה יושב בראשות הכנסת בחוק הזה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, מציעי החוק, אני רוצה דווקא לפתוח בשיר שאני לא בטוח שהוא מרוקאי, לדעתי הוא ירושלמי.

היו"ר משה סולומון:

הכול מרוקאי כרגע.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אנחנו שרים, מכירים את השיר "בתי, צאי מבית כלא"?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

צאי מבית הכלא.

היו"ר משה סולומון:

מיכאל יכול לפייט לך את זה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הרב מזרחי, שהוא בן לקהילת תוניס, היה ירושלמי שהלך לטוניס, וכתב את "חביבי" ועוד.

שר המורשת עמיחי אליהו:

נכון, אבל המנגינה היא מנגינה מצרית, כן?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

"בתי, צאי מבית כלא".

יעקב מרגי (ש"ס):

זה לא יכול להיות מרוקאי, מרוקאי וכלא לא הולך ביחד.

שר המורשת עמיחי אליהו:

רק ספָּרים, אצל המרוקאים זה ספָּרים. באמת בשיר יש משפט חזק מאוד, שאני חושב שמדינת ישראל של היום, בהמשך לדברים שאמר היושב בראש: "חבקי, אם נאמנה, את כל בנייך. מדלגים מכל פינה, שבים אלייך".

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אשריך.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מכל פינה. אין פה גלות שהיא בת חורגת, אין פה גלות שהגיעה לפה לארץ שהיא יכולה להיות מקופחת. הקדוש ברוך הוא, שפיזר אותנו, ידע שכל חלק בפאזל הוא משמעותי; כל חלק מביא למדינה הזו את האור המיוחד, את העוצמה המיוחדת, ובלעדיו הפאזל הזה והתמונה הזו לא שלמים. לכן אני כל כך שמח על החוק הזה. אני חושב שזה צריך להיות הרבה יותר מיום, זה צריך להיות תאגיד שמספר את הסיפור. אני מקווה שבהמשך החקיקה נוכל להגיע לשם. הסיפורים של סוליקה, אתם מכירים את הסיפורים?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בטח, סוליקה הקדושה, מפאס. היא לא הייתה מוכנה להמיר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

סוליקה הקדושה, ילדה בת 16 שנטבחה. היא לא הייתה מוכנה להתאסלם ורצו לטבוח אותה. בסוף ערפו את ראשה, למרבה הצער.

דבי ביטון (יש עתיד):

הלכנו לראות איזושהי אנדרטה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הייתי, בפאס.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן? אז אני מציע בכלל ללמוד. יש היסטוריה. אגב, אני מהצד של אימא של אבא שלי – משפחת שלוש ומשפחת עזרן.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה זה, גדולי עולם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן. משפחת שלוש בעצם יצאו מהחומות, אתם מכירים את הסיפורים של איך הם יצאו, איך הם היו ציוניים. אגב, השיר שהזכרתם קודם, של רבי דוד בוזגלו, איך זה הולך?

היו"ר משה סולומון:

גם השר ארבל מקשיב מהיציע.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

"אך בך מולדתי עמדתי". השר ארבל, אולי תרד אלינו? רד אלינו. אנחנו רוצים אותך פה עכשיו.

היו"ר משה סולומון:

לא, הוא מכבד את האנשים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מכירים את השיר - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

הוא רוצה גם יום לטריפוליטאים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

בראות דגלי מרים לבן ותכלת יבוא ינון עם הגואל, גואל יבוא רב עליליה גואל יבוא עם אליה – נו, את זה אתה יודע לשיר?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

"גואל יבוא רב עליליה".

היו"ר משה סולומון:

בשירת הבקשות הוא מכיר את הכול.

שר המורשת עמיחי אליהו:

"גואל יבוא רב עליליה". אז אני בא ואומר, הסיפור המיוחד של העם המופלא הזה, שאין לו תולדות בסיפורי העמים כולם – עם ששרד בלי ארץ, אבל כמו שאומר דוד בן-גוריון, זה לא שלא הייתה לו ארץ, תמיד הייתה לו ארץ בתוך ספר התנ"ך שלו, בתוך הלב שלו. עם ששרד בפזורות רבות והתקבץ לפה – זה נס על-טבעי שאנחנו חיים ביחד ואנחנו אוהבים אחד את השני, מימין ומשמאל. ואנחנו צריכים לספר את הסיפורים כולם, כי מכולם נושבת הרוח, והרוח שנושבת במפרש, גם אם לא רואים אותה, היא זו שלוקחת את הספינה קדימה. מי שיתעלם מרוח הדורות ימצא את עצמו ב-7 באוקטובר, ימצא את עצמו בטבח של שמחת תורה. מי שיתעלם מרוח המורשת של כל התפוצות כולן – אם זה יהדות רוסיה, שאנחנו עכשיו מקימים מרכז מורשת ליהדות רוסיה - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ברית המועצות.

שר המורשת עמיחי אליהו:

יהדות ברית המועצות, אתה צודק, ואם זה יהדות תימן המופלאה שהתחילה את העלייה ב-1881 ולא התייחסו אליה בספרי ההיסטוריה, ויהדות עולי אתיופיה – אני בכוונה לא אומר "אתיופים", זו יהדות עולי אתיופיה – ויהדות עולי פולין.

היו"ר משה סולומון:

כולם יוצאים מגלותם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן. כמו שפתחנו בשיר, כן? "כלם נקבצו באו לך, בניך מרחוק יבאו". זה מה שאומר הנביא. ואני רוצה לומר לכם שאני מודה לכם ששמתם את משרד המורשת במרכז. אני מציע וקורא פה גם לכם, חברי הכנסת, לקדם חקיקה, ואני מקווה שאנחנו נצליח לתמוך אותה בתוך הממשלה, להקמת תאגיד שיספר את הסיפור של מורשת יהודי המזרח והבלקן. אפשר למצוא לזה אנשים גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה ביחד.

היו"ר משה סולומון:

אגב, אני מכיר שני מרכזי מורשת גדולים, כן?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אגב, כל יהודי המזרח – אני חושב שיש למדינת ישראל הרבה מה להתגאות בזה, גם לאנשים שעלו, מיהדות אירופה. תאגיד כזה, שישב תחת משרד המורשת, דווקא ידע לספר את זה בצורה שכולנו נתגאה בה. תודה רבה לכם.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה לך, אדוני השר. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. מאחר שאין מתנגדים, אין כלום, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יום לציון עליית יהודי מרוקו לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2025, של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון וינון אזולאי. ההצבעה תהיה שמית. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

אנא קרא שוב בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

האם ישנם חברי כנסת שטרם הצביעו?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

האם ישנם עוד חברי כנסת שטרם הצביעו? רם בן ברק.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

ישנם עוד חברי כנסת שטרם הצביעו? אם כך, תמה ההצבעה. 40 בעד. אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק יום לציון עליית יהודי מרוקו לישראל והנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2025, של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון וינון אזולאי, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. חברת הכנסת מירב בן ארי, האם גם ההצבעה הבאה תהיה שמית?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. הבאנו לכם.

היו"ר משה סולומון:

אני יודע שהבאתם. דנתם פה פשוט בעניין אחר. אם כך, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יום לציון עליית יהודי מרוקו לישראל והנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת ינון אזולאי. גם ההצבעה הזו תהיה שמית. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

אנא קרא שוב בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

האם באולם יש חברי כנסת שטרם הצביעו? האם ישנם עוד חברי כנסת באולם שטרם הצביעו?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

האם ישנם עוד חברי כנסת שטרם הצביעו? אם כך, תמה ההצבעה. תודה רבה. להלן תוצאות ההצבעה: 33 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי גם הצעת חוק יום לציון עליית יהודי מרוקו לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת ינון אזולאי, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק פטור מאגרה ללוחמים בשירות מילואים בנסיעה בכבישי אגרה ובנתיבים מהירים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת משה טור פז. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מייד אציג את חוק פטור מאגרה למשרתי מילואים, בעיניי הוא חוק חשוב מאוד, אבל אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפתוח במשהו מפרשת השבוע, שבעיניי רלוונטי מאוד, ושחייבים לדבר עליו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

איזה, ויחי?

משה טור פז (יש עתיד):

ויחי.

היו"ר משה סולומון:

אנחנו ביום רביעי, אז זה כבר קדימה.

משה טור פז (יש עתיד):

בוודאי. כך אומר יעקב: "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכֵרֹתיהם. בסֹדם אל תבֹא נפשי בקהלם אל תֵחַד כבֹדי, כי באפם הרגו איש וברצֹנם עִקרו שור. ארור אפָּם  כי עז ועֶברתם כי קָשָׁתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל". ראש הממשלה נתניהו אמר הלילה בריאיון לרשת פוקס ניוז – אני מביא כאן ציטוט קצר מדבריו בעברות, בתרגום לעברית – ביחס לאירועי פשיעה לאומנית ביהודה ושומרון. ציטוט: אלה 70 ילדים שאינם מיהודה ושומרון; הם בני נוער ממשפחות הרוסות, שעושים דברים כמו לכרות עצי זית, ולפעמים מנסים לשרוף בתים. אני לא מקבל את זה. עד כאן הציטוט. קודם כול, אני מברך על כך שראש הממשלה התייחס לדברים האלה. בעיניי הם מביישים אותנו, מביישים את עם ישראל. זוהי לא דרכנו. זוהי לא דרכו של עם ישראל. אני יכול לשאול כאן: לצערי המספרים שאני מכיר הם קצת אחרים – גם ה-70, גם הילדים, אפילו הייחוס למשפחות הרוסות. לצערי זה לא נגמר רק בלכרות עצי זית או בלשרוף בתים. אתה יודע, גם את הבית של משפחת דוואבשה – בסוף שרפו בית, הרגו אנשים. אבל אני חושב שמעל הכול יש פה בחירה ערכית, וטוב שנתניהו התייחס אליה. זו בחירה מוסרית. הבחירה הזו, למי שמכיר, לא מתחילה בפרשה שלנו. כבר במעשה דינה אומר יעקב אבינו –טיעון אחר, לא מה שהוא משתמש בו בפרשה. הוא אומר: "עכרתם אֹתִי להבאִישנִי ביֹשב הארץ": כלומר הוא אומר, לא טיעון מוסרי אלא טיעון פרקטי: מה יאמרו הגויים. "ונאספו עלי והכוני" – כלומר, בגלל הגויים אסור לעשות מעשים כמו שמעון ולוי. ואז עונים שמעון ולוי: "הכזונה יעשה את אחותנו", כלומר, הם מציגים מנגד, זה מעשה שלא יעשה על היינו חייבים לנקום. אלו שתי דרכים, דרכו של יעקב ודרכם של שמעון ולוי. וכאשר מסתיימת הפרשה ההיא, אין הכרעה. זכות המילה האחרונה אפילו ניתנת לשמעון ולוי. לכן כל כך חשובה פרשת ויחי. לכן חשובה פרשת צוואת בני יעקב, כי יעקב אומר לבניו שמעון ולוי: מה שעשיתם הוא לא מעשה ראוי. כלי חמס – הביטוי "חמס" בתנ"ך הוא ביטוי קשה מאוד. הוא מרחיק את עצמו מילדיו "בסֹדם אל תבא נפשי, בקהלם אל תחד כבוֹדי". על מה? "כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור". ואז הוא מקלל את בניו על מעשה של נקמה – "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה": ומעניש אותם באופן מאוד חריג למעשיו כלפי בניו: "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל". שמעון ולוי לא נמנים במניין השבטים בגלל זה. סליחה במניין הנחלות, כך פירשו חז"ל.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - דין רודף על יוסף, הם ראו ברוח הנבואה שירבעם יצא ממנו, אז גם על זה האמירות של יעקב אבינו.

משה טור פז (יש עתיד):

אני יודע, אני מכיר את המדרש. נכון, נכון, אז יש מדרש כזה שמרחיק את המעשה ליוסף, אבל בפשט - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אני רק אומרת.

משה טור פז (יש עתיד):

את צודקת. אני רוצה לומר עוד משהו, טלי, כי טוב שאת מתייחסת. בסוף פירושים יש כמו חול - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

מה את אומרת?

משה טור פז (יש עתיד):

היא אמרה שיש מדרש שהמעשה שלו מתייחס ליוסף. ששור זה יוסף.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אני אמרתי לו שהדברים של יעקב אבינו לשמעון ולוי התייחסו לזה שהם הוציאו דין רודף על יוסף, כי ברוח הקודש הם ראו שיצא ממנו ירבעם בן נבט, ולכן אלה דבריו של יעקב אבינו. אבל זה לפי המדרש.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן.

משה טור פז (יש עתיד):

כן. ולכן, אני בדיוק מגיע לנקודה. בסוף יש 70 פנים לתורה. יש בתורה פנים כאלה ופנים כאלה. הבחירה שלנו, היהודים, האם אנחנו בוחרים בדרך של יעקב אבינו, ששולל מעשי נקמה, או אנחנו נאחזים בדרכים אחרות. זו בחירה מוסרית-ערכי יהודית. הוא שולל - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זאת אומרת, הוא לא שולל מעשי נקמה. לא, לא, לא, גם לא בפשט.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אל נקמות השם.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, יעקב לא שולל - - -

משה טור פז (יש עתיד):

טלי, הוא שולל את המעשה של שמעון ולוי שהרגו את העיר שכם, הוא שולל אותה. הוא יוצא נגדה: "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל":

טלי גוטליב (הליכוד):

עמיחי, הרב עמיחי - - -

היו"ר משה סולומון:

70 פנים לתורה והשר יכול - - - דברים אחרים אחר כך.

משה טור פז (יש עתיד):

את מוזמנת להתמודד עם דברי התורה, אבל את יודעת, טלי, גם לפשט יש ערך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל הפשט לא אומר את זה. הוא לא יוצא נגד נקמה.

משה טור פז (יש עתיד):

ראש הממשלה שלנו, היום בפוקס ניוז, אומר אותו דבר.

היו"ר משה סולומון:

- - - דבר כזה.

משה טור פז (יש עתיד):

יש מעשים לא מקובלים, נקמה היא לא - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת משה טור פז, אין הדבר דומה. צריך לקחת בחשבון שמדובר פה על אומה, על עם. מדובר שם על נקודה שבה הוא מיעוט, במציאות אחרת לחלוטין. לא צריך להשוות.

טלי גוטליב (הליכוד):

הרב אליהו - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אמת, אמת, ועדיין הדברים פשוטים וידועים: נקמה של הפרט היא דבר אסור.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל נקמות השם - - -

משה טור פז (יש עתיד):

כן, טלי, אסורה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל נקמות השם. גדולה נקמה אשר שניתנה בין שתי שמות.

משה טור פז (יש עתיד):

אל נקמות השם – לא אנחנו. אל נקמות השם, הנקמה היא להשם. אדם שפוגע באנשים חפים מפשע - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה מעוות את התורה.

משה טור פז (יש עתיד):

אני מעוות? זה פשט מה שקראתי עכשיו, עמיחי אליהו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

הפשט לא רוצה לפגוע בחפים מפשע - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אני יודע, עוד מעט תביא לי את תורת כהנא לפה. אני אומר לך, הדברים האלה הם פשט. אדם שנוקם נקמה, אדם ששורף בתים, אדם שמתעלל באנשים בגלל עמם, זו לא דרכה של יהדות, זו לא דרכה של ישראל. מי שמנסה לעוות את זה פוגע בדרך ישראל. טוב עשה נתניהו, ראש הממשלה שלך - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה מעוות את זה. אלימות המתנחלים זה קמפיין אנטישמי, זה BDS.

משה טור פז (יש עתיד):

אבל כאן לא דיברתי על קמפיין אלימות המתנחלים. עמיחי אליהו, לא אני. נתניהו הלילה דיבר ואמר: זה מעט אנשים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אין דבר כזה.

משה טור פז (יש עתיד):

סליחה, ציטטתי: 70 ילדים לא מיהודה ושומרון. אז אולי זה 700 ואולי חלק כן מיהודה ושומרון. זה עדיין קומץ, זה עדיין מכתים את המתיישבים הנהדרים של יהודה ושומרון, שאני חלק מהם. אבל האנשים האלה, האנשים שפוגעים בחפים מפשע – והוא דיבר על עצי זית ושרפת בתים, מה נגיד על פגיעה פיזית באנשים? "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל". דרך אגב, אם כבר בנקודה הזו, צריך לומר שחז"ל אומרים – היות שחז"ל הוזכרו כאן – ששמעון ולוי זכו לגורל אחר. שמעון, אכן התקיים בו: "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל". אתה שומע, משה? מה זה אומר? שבט שמעון באמת איבד את נחלתו, הוא קיבל נחלה במדבר יהודה, ומהר מאוד הוא נמחק. לעומת זאת, שבט לוי, מה קרה לשבט לוי? נכון, אין לו חלק ונחלה, אבל התקיים בו: "ה' הוא נחלתו". כלומר, הוא קיבל את עבודת המקדש. הוא, אכן אין לו נחלה, הוא לא יורש, אבל הוא הצליח לחזור בתשובה ולתקן. אז כאן אני אומר שוב, ובזה אני אסיים את הנקודה הזו, בעיניי הדברים של נתניהו הלילה בפוקס ניוז מוסריים, חשובים, ערכיים, ואוי ואבוי לנו אם לא נקיא מתוכנו את העשבים השוטים, שמתעללים באנשים. עכשיו אני אעבור לחוק. החוק הזה מאחד שני נושאים כואבים שנמצאים על סדר-היום שלנו. אחד, זה המילואים – בוועדת ביסמוט, עובדים ברגעים אלה ממש – יותר נכון עד אתמול ב-24:00 - - -

היו"ר משה סולומון:

בוועדת החוץ והביטחון.

משה טור פז (יש עתיד):

בוועדת החוץ והביטחון בראשות היושב-ראש ביסמוט עובדים על חוק השתמטות, שהמשמעות שלו שלצה"ל חסרות היום לפחות שש חטיבות ושאנשי המילואים ימשיכו לעשות שנה הבאה לפחות חודשיים, ואף אחד לא יגיע להחליף אותם. החוק הזה מחבר נושא שני שכואב לנו – הוא לא באותו סדר חשיבות, אבל הוא חשוב – וזה הפקקים בדרכים. הצעת החוק שלי מציעה לתת פטור מאגרה למשרתי מילואים. עכשיו, לא נמצא פה מושיקו פסל, אבל החוק הזה, דרך אגב, הגיש אותו ח"כ מהליכוד, משה פסל – אני לא יודע איפה הוא עכשיו, פה הוא לא, אפשר להציע איפה, אבל כאן כרגע במליאה הוא לא – גם הוא הגיש את החוק הזה, כי אין צודק ממנו: לטפל באגרות של אנשי מילואים. איזו הטבה הגיונית, כשמשרת מילואים יוצא ומגיע להגן עלינו ויש לו יציאות קצרות, לפעמים יומיים, לפעמים רק כמה שעות, ובמצב התחבורה שלנו – כי יש לנו שרת תחבורה נהדרת, כידוע, שמטפלת בכל פקקי התנועה שלנו - - -

יוסף טייב (ש"ס):

ניסית - - -

משה טור פז (יש עתיד):

כשהגשתי את זה לפני שנה, גם אני וגם משה פסל, הייתה פנייה לאשר את הדבר הזה. יותר מזה, העליתי את זה במסגרת חוק המינויים הכולל, כבר בניסיון לפני כמה חודשים. משום מה זה נדחה על ידי הממשלה. ולכן, במציאות הזו של כבישים חנוקים ושעות מבוזבזות, לתת אגרה זו לא פריווילגיה, זו זכות שצריכה להיות מוקנית. אנחנו כבר יודעים שהשנה שירתו – לפי נתוני צה"ל שפורסמו היום – 306,830 משרתי מילואים. בנוסף לזה, בניגוד לאגדות ולהכפשות, צה"ל החזיר מפטור 54,830 משרתי מילואים. טוב עשה צה"ל, וועדת החוץ והביטחון נדרשה גם לזה. בנוסף, תקשיב טוב, סימון דוידסון, 3,300 יהודי חוץ לארץ – אורתודוקסים, קונסרבטיביים, רפורמים, חילונים, דתיים, הכול – עלו לארץ והתגייסו. 3,300 אנשים שבכלל לא גרים פה, באו לעזור לנו ולהתגייס השנה. כל זה כשבוועדת החוץ והביטחון, כשדורשים שוויון בנטל, או לפחות הקטנת הנטל, ממשיכים לעבוד על חוק פטור ממילואים. לעומת זאת, 3,300 מגיעים מבחוץ ומתגייסים לשרת ולעזור. אני מציע לכם, שכל מי שנמצא בשירות מילואים פעיל יקבל את חיסכון הזמן הזה, ויוכל להשתמש בכביש אגרה, ובכך נקל עליו במשהו מהנטל. אתה יודע, אני חושב שכתוב בהפטרה שלנו, אדוני היושב-ראש, פרשת ויחי, בהפטרה, על אבנר בן נר ועמשא בן יתר, שדוד המלך מצווה אותו לסגור איתם חשבון. למה? כתוב: "וישם דמי מלחמה בשלום". אתה רואה שיש כאן התייחסות לגיבורי ישראל, שהיו גם גיבורי מלחמה. מוצג כאן בטעות בכנסת הזו כאילו גיבור ישראל בתורה לא יכול להיות גיבור מלחמה.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

משה טור פז (יש עתיד):

אין כזה דבר, גיבורי התנ"ך היו גיבורי מלחמה. אני קורא כאן לקואליציה לחרוג ממנהגה ולתמוך בחוק שמגייס אנשי מילואים, עוזר לאנשי מילואים ומשחרר אותם מעול הפקקים. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מבקש מהשר וסרלאוף להציג את עמדת הממשלה. עד שהשר עולה, אני אומר שחבר הכנסת משה אבוטבול, שנבצר ממנו להיות כאן, בזמן ההצבעה – בגלל קדיש שהוא היה צריך לומר – ביקש לומר לפרוטוקול שהוא מצביע בעד הצעת החוק לציון יום ליהדות מרוקו. בבקשה, אדוני השר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הצעת חוק פטור מאגרה ללוחמים בשירות מילואים בנסיעה בכבישי אגרה ובנתיבים מהירים (תיקוני חקיקה). אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מקריא בשם הממשלה את תגובת הממשלה. מטרת הצעת החוק להעניק פטור מתשלום אגרה בכבישי אגרה בנתיבים מהירים ללוחמים בשירות מילואים פעיל, מתוך הכרה והוקרה והבעת תודה על תרומתם הייחודית לביטחון המדינה, ועל ההקרבה האישית הכרוכה בשירות המילואים, לרבות פגיעה בשגרת החיים במשפחה ובפרנסה. הממשלה בכללותה, ומשרדי בכלל זה – זה לא משרדי, זה משרד התחבורה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן. הממשלה בכללותה ומשרד התחבורה והבטיחות בדרכים פועלים בכמה ערוצים למתן הטבות והקלות ללוחמי מילואים. יחד עם זאת, ההחלטה על הטבות והקלות אלה צריכה להתקבל מתוך מחשבה על המארג הכולל של הטבות, על מנת שייתנו את התועלת המרבית ללוחם הזכאי להן. בדיון שנערך בוועדת שרים לענייני חקיקה לא התקבלה החלטה, ויידרש דיון נוסף בנושא לשם כך. לאור האמור, ועד שהממשלה תגבש עמדה, אבקש, בשם שרת התחבורה, שלא לאשר בשלב זה את הצעת החוק. אני רוצה גם להתייחס לכך שמשפחות המילואים שנושאות בנטל הקשה בשנתיים האחרונות – משרד הנגב והגליל השיק מטה למשפחות מילואים, בשיתוף עמותת מומנטום. מטה לאומי שילווה משפחות מילואים גם בתנאים, בזכאויות, וגם כל המעטפת. זאת אומרת, גם בפעילויות הוקרה ובפעילויות רווחה והפוגות, וכל מה שאנחנו יכולים לתת במענים הרכים למשפחות של המילואים. בדרך כלל יש דגש על המילואימניקים עצמם, אבל גם יש מי שנושא בנטל בבית – שזה בדרך כלל גם האישה והילדים – ולכן אנחנו שמים דגש על העניין הזה. ממש בימים אלו אנחנו מקימים את המטה. ואני מקווה שזה ייתן איזשהו מענה. כמובן שלא נוכל לגעת בכל הנקודות, אבל נתחיל לפעול ולעבוד כדי לזקק צרכים ולתת מענים, וגם לתקצב כמה שאפשר. ישבתי פה מקודם עם חבר הכנסת מיכאל ביטון, חברי, והוא סיפר לי על חבר הכנסת אלי אלאלוף – חבר הכנסת לשעבר, שהיה יושב-ראש הוועדה למאבק בעוני, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, בזכותו יצא לראשונה מסמך כולל המאבק בעוני, היה מנכ"ל קרן רש"י שעשתה פלאות בנגב ובגליל, במקומות שאני שם. שמו וארגונו קיימים לעד ושמו הולך לפניו. אני מאחל לו בריאות איתנה. יש לנו הכרת הטוב על פעילות שלו. אנחנו לא שוכחים, וזוכרים את מורשתו ופועלים לאורה. ובכללי, הכרת הטוב חשובה. אנחנו נמצאים על כתפיהם של קודמנו שהיו כאן במשכן ועיצבו את דמותה של המדינה, וחשוב שנכיר להם תודה, ובמיוחד לאלו שהלכו. יש כאלו ששוכחים את חברי הכנסת לשעבר, שפעלו והעבירו חוקים והעבירו תקציבים. העולם מתקדם, אבל צריך לזכור, ושתהיה לנו הכרת הטוב גם לאחרים. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, משה, כשהיו בחירות מוניציפליות אז הביאו לי בלשכה רשימה של ראשי הרשויות, של ראשי הערים החדשים, כדי לברך אותם על זה שהם נבחרו, והרשימה גדולה, מהנגב והגליל כמובן, ואמרתי להם: חבר'ה, אני לא מתעסק עם הרשימה הזאת עכשיו. תכינו לי רשימה של ראשי הערים שהפסידו בבחירות, אליהם אני רוצה להתקשר. וזה מה שעשיתי. בשבועיים הראשונים הרמתי טלפונים לראשי ערים וראשי מועצות שהפסידו בבחירות, ואמרתי להם: תודה רבה. תודה רבה, ושהדלת שלי פתוחה בפניהם.

היו"ר משה סולומון:

כל הכבוד.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ושאנחנו מוקירים ומעריכים את כל מה שהם עשו ונתנו והקריבו למען הכלל, למען הציבור, שלוחי ציבור. כולנו שלוחי ציבור, וראוי גם להעריך ולהוקיר את מי, איך אומרים, שלא נמצא על הגלגל הפוליטי במעלה הדרך.

היו"ר משה סולומון:

תמיד הגמד על גבי הענק.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בדיוק, וככה להסתכל על עצמנו, כולנו פה זמניים. ואיך אומרים, העולם מתקדם ואנשים מתחלפים, אבל חשוב שתהיה לנו תמיד הכרת הטוב לאנשים שהיו כאן, שבנו, שפעלו, שתקצבו וסייעו לכלל. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. אם כן, אנחנו עוברים – חבר הכנסת היוזם רוצה להגיב לעמדת הממשלה, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, היות שהצעת החוק הזו עוסקת באנשי מילואים, אני רוצה להקריא מה כותבת ללי דרעי, אם שכולה, שגם הגעתי לנחם בביתה אחרי נפילת בנה סעדיה. היא גם הגיעה בעצמה, היא ובן הזוג שלה, לוועדת החוץ והביטחון להציג את דבריהם. אני אצטט כאן מדבריה, כפי שהיא כותבת לפני זמן קצר. "האמת, קצת נמאס לי. נמאס לי שמסבירים לי שעושים עליי סיבוב, נמאס לי שמאשימים אותי בירי בתוך הנגמ"ש הימני. אף אחד לא ילמד אותי" – אומרת ללי דרעי – "מה זה להיות ימנית. כל חיי מושקעים שם, החל ממקום המגורים שלי, הבחירות שעשיתי והחינוך שאני מעניקה לילדיי. גם אם זה אומר שבגלל/בזכות החינוך הזה הבן שלי נהרג על הגנת העם, התורה והארץ. אני ילדה גדולה" – אומרת ללי דרעי – "נושא הגיוס החרדי מעסיק אותי שנים. ולהגיד את האמת, סעדיה היה הרבה יותר רדיקלי ממני. הוא למשל חשב שדווקא בחורי הישיבות צריכים להיות הראשונים להתגייס. לא הכול פוליטיקה, יש גם אמת, ערכים, מוסר. אני יודעת בדיוק מה אני עושה, משתדלת לדייק את עצמי כל יום ולהיות נאמנה לאמת. אני לא פיון במשחק פוליטי, והלוואי שלא הייתי חייבת לקבל על עצמי את המשימה הזו. כל מה שאני עושה נובע מאהבת התורה ומאהבת השם. אני לא אידיוטית שימושית של השמאל, אני אידיוטית שימושית של ריבונו של עולם". דבריה של ללי דרעי, אם שכולה. אני חושב, אדוני היושב ראש, שצריך לומר בבית הזה שיהדות איננה השתמטות; יהדות איננה פטור; יהדות איננה הסבר למה אחרים יילחמו במקומך. כתוב: "עָזֹב תַּעֲזֹב עמו", "לא תעמד על דם רֵעֶךָ". גיבורי התנ"ך היו גיבורי מלחמה, אלה האבות המייסדים שלנו. אין דבר יותר יהודי מהיכולת להגן על עמך ועל ארצך. היה פעם ראש ישיבה שהיו לו יותר תלמידים גם מגור, גם מבעלז, גם ממיר, ואפילו מפונוביץ' ביחד. היו לו 24,000 תלמידים. וברגע האמת הוא אמר לכולם לצאת – לצאת למלחמה – כי זה מה שהוא חשב שבאותו רגע עם ישראל צריך. אתמול ביליתי בכנסת עד אחרי חצות עם חבריי בפארסה כל כך עגומה, שלא ייאמן שאנחנו עדיין דנים בה, כאילו זו גזירת גורל ולא החלטה פוליטית של השתמטות בחסות מפלגת השלטון.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

משה טור פז (יש עתיד):

אז תקשיבו לללי דרעי, תקשיבו לקול היהודי. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק פטור מאגרה ללוחמים בשירות מילואים בנסיעה בכבישי אגרה ובנתיבים מהירים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025. ההצבעה הזו תהיה הצבעה שמית. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

אנא קרא שוב בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

האם ישנם חברי כנסת באולם שטרם הצביעו?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

האם ישנם עוד חברי כנסת באולם שטרם הצביעו? אם כך, תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 35 בעד, 54 נגד. אני קובע כי הצעת חוק פטור מאגרה ללוחמים בשירות מילואים בנסיעה בכבישי אגרה ובנתיבים מהירים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ייצוג הולם לנשים במוסדות התכנון), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי וקבוצת חברי כנסת. אני מזמין את חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 817 ימים שגיבור ישראל, רן גואילי, נמצא בשבי; 817 ימים של חוסר ודאות, של כאב מתמשך, של משפחה שמחכה. בתוך המציאות הזו היום אני מביאה לאישור הכנסת תיקון להצעת חוק התכנון והבנייה, תיקון שהיה אמור להיות ברור מאליו: ייצוג הולם לנשים במוסדות התכנון. מבחינתי – ייצוג שווה. לא מחווה, שום טובה, לא פיילוט – זכות בסיסית, תיקון עוול מתמשך, אבל בעיקר ציווי ערכי במדינה שמתיימרת לקרוא לעצמה שוויונית. התיקון קובע כי בהרכב מוסד תכנון יינתן ביטוי הולם לייצוג נשים, ולכן, עד להשגת יעד הייצוג יחויבו השרים והשרות הממנים להעדיף מינוי נציגות נשים במוסדות התכנון, ככל שהדבר ניתן. שר הפנים יהיה אחראי על יישום סעיף זה, ויהיה רשאי לקבוע הוראות ליישום הייצוג בהסכמה עם השרה לקידום מעמד האישה. בפועל קיים תת-ייצוג של נשים במוסדות התכנון השונים. אי-אפשר לייפות את המציאות, מדובר באפליה, אפליה כלפי חלק משמעותי מאוכלוסיית המדינה. לשם המחשה, מבקר המדינה פרסם דוח בשנת 2024 בנושא שוויון מגדרי בשלטון המקומי. המבקר מצא כי שיעור הנשים מקרב יושבי-ראש ועדות מקומיות ומרחביות לתכנון ובנייה הוא רק 11%. המבקר ציין כי ב-23 מתוך 24 מינויי יושבי-ראש בוועדות מרחביות מינה שר הפנים גברים – 23 מתוך 24. המבקר המליץ מפורשות כי על מנת לקיים את חובת הייצוג ההולם לנשים, הקבועה בדין, בבואו של שר הפנים לבחור יושבי- ראש לוועדות המרחביות עליו לבחון את שיעורן של הנשים הן מקרב יושבי-ראש הוועדה והן מקרב חבריה, ולהתחשב בשיקול זה בבחירת המועמדים. אין ספק כי יש חשיבות מקצועית ואזרחית לייצוגן של נשים במוסדות התכנון. ברשותכם, גם מילה על נקודת המבט הנשית בתכנון ובנייה: מאז ומתמיד בהיסטוריה תחום התכנון והבנייה נשלט על ידי גברים. במשך מאות שנים גברים תכננו את המרחב העירוני בלי להתחשב בצרכים של נשים. גם כיום רק כ-10% נשים מאיישות את המשרות הבכירות בחברות אדריכלות מובילות בעולם. בשנים האחרונות מדינות רבות בארגון ה-OECD קידמו כללי תכנון אורבני שמתאים לנשים. חוסר השוויון בתכנון הערים הצמיח מושג חדש בשם מגדור עירוני – שילוב שוויוני של נשים בתכנון תוך הטמעה והתחשבות בצורכי הנשים במרחב הציבורי, התחשבות מקסימלית בצורכי אוכלוסיות שונות כמו נשים, ילדים, קשישים, נכים. תחשבו על ההתאמות הנדרשות למדרכות, חניונים, תחנות אוטובוס, מגרשי ספורט, פארקים ואפילו שירותים ציבוריים. נשים ונערות שנמנעות מללכת לפארק כי הוא לא מספיק מואר, תחושת סכנה לצעוד בסמטאות חשוכות, מדרכות שלא מותאמות לעגלות ילדים, ואפילו הוספת תאי שירותים ביחס לשירותי גברים, כי לנו, הנשים, זה פשוט לוקח יותר זמן בגלל האנטומיה. במדינה כמו שלנו זה לא אמור להיות קשה. לא קשה למצוא נשים מוכשרות בתחום התכנון והבנייה. אולי רק להזכיר לבית המכובד הזה שנשים מהוות 51% מאוכלוסיית מדינת ישראל, ועדיין אינן מיוצגות באופן שווה. זה לא מקרי, היינו כאן כבר שוב ושוב, חוק אחר חוק – המציאות המיזוגינית והשוביניסטית באה לידי ביטוי בכל תחומי החיים. תת-ייצוג של נשים בתפקידים בכירים במגזר הציבורי: הרי לא אמור להיות קשה למצוא מנכ"ליות, סמנכ"ליות, נשים שמסוגלות, ראויות ונכונות לשבת סביב שולחן קבלת ההחלטות; תת-ייצוג של נשים גם כחברות מועצה – פחות מ-20%. בשליש מהרשויות המקומיות אין ולו אישה אחת במועצת העיר; רק 15 נשים בלבד עומדות בראש רשות מקומית מתוך 257. אז חבריי חברי הכנסת, מי מכם שמע או מכיר את הגברת אורה ביטון? מישהו מכיר את הגברת אורה ביטון? אורה ביטון היא אישה שעושה היסטוריה. היא נציגת ש"ס בדירקטוריון קק"ל – נציגת ש"ס בדירקטוריון קק"ל – אישה בשם אורה ביטון. שומו שמיים, מדוע ש"ס הגישה אישה כמועמדת? פשוט מאוד – כי קק"ל דורשת שוויון מגדרי בין נציגי המפלגות שלהם במקרה שלמפלגה יש יותר מנציג אחד בדירקטוריון. אז אם בקק"ל אפשר, למה הקואליציה הזו מפילה והפילה רק השנה הצעת חוק לייצוג הולם של נשים ברשימות לכנסת? ואיך בממשלה הזו לא נמצאה ולו אישה אחת שראויה לכהן כמנכ"לית במשרדי הממשלה הכל-כך רבים?

שר המורשת עמיחי אליהו:

ראש הממשלה - - - יאריכו - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ראש הממשלה מינה ממלאת מקום, והמינוי שלה פג. כרגע אין לו מנכ"ל במשרד ראש הממשלה. הייתה ממלאת מקום אחת, והיא כבר לא. הייתכן שנשים מהוות איום גדול מדי על הקואליציה הזאת? חברי כנסת חרדים מהקואליציה מקדמים שוב ושוב חוקים שדורשים את זכות הציבור החרדי לייצוג הולם במוסדות המדינה. אבל נשים – לא משנה אם חרדיות או לא – זה לא. לצערי, אפילו מפלגה לכאורה ליברלית כמו הליכוד מפלה נשים. הידעתם שמתוך 20 המקומות הראשונים רק שתי משבצות שמורות לנשים? מקומות 10 ו-20, וכל השאר – מאבק צפוף בין עשרות גברים. גם כיום, ב-20 המקומות הראשונים בליכוד נמצאות רק שלוש נשים. אז אני מאחלת בהצלחה לנשות הליכוד. חבריי חברי הכנסת, אני קוראת לכל חברי הבית, לגלות אחריות ולהצביע בעד הצעת החוק שאני מביאה היום. אדוני היושב-ראש, אני מבקשת לנצל את שארית הזמן כדי לדבר על אחת הפרשיות החמורות ביותר שידעה מדינת ישראל, הלוא היא פרשת קטרגייט – פרשה שמרעידה את אמות הסיפים, פרשה שאפילו נתניהו מתקשה להעלים או להשתיק. מדינת אויב – או כמו שמכנה אותה ראש הממשלה: מדינה מורכבת – שילמה שכר ליועצים בלשכת ראש הממשלה. ובתמורה למה? סיקור אוהד, שינוי נרטיב, עיצוב תודעה. פרשת קטרגייט אמורה לזעזע כל אזרח בישראל, להדיר שינה מעיני כל אזרח, ולא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית אנחנו. קטר זו המדינה שראש הממשלה הסכים שתעביר מזוודות כסף לחמאס; כסף שחפר מנהרות, כסף שקנה נשק, כסף שעשה את 7 באוקטובר. מעבר לכך, אנשים בלשכת ראש הממשלה העמידו בסכנה את הסכם השלום עם מצרים. הדליפו מידע מסווג, שפגע, כן, פגע בביטחון המדינה. אני שואלת בכנות, אם זה היה קורה בלשכה של פוליטיקאי אחר, ראש ממשלה אחר, אפילו זו לא הייתה מדינת אויב כמו קטר, כולנו היינו דורשים התפטרות לאלתר, חקירת שב"כ, ועדת חקירה ממלכתית. אז איך זה קרה? בלשכה הכי רגישה, בקודש-הקודשים? אולי זחיחות, יהירות, התנשאות, תחושת עליונות? אולי זלזול בשלטון החוק? הריאיון עם פלדשטיין חשף כל כך הרבה אי-סדרים בלשכת ראש הממשלה, חוסר שליטה ובקרה, העסקת אנשים ללא סיווג, ניסיונות לשיבוש חקירה, הנחיה למחוק את המילה "אחריות" מהלקסיקון. לוביסט אמריקאי בשירות קטר, בתיווך אנשי עסקים, בוחשים, כן, בוחשים בלשכת ראש הממשלה. אז יש הרבה שאלות: מי רצה לקדם אינטרסים של מדינת אויב, בניגוד לאינטרס הלאומי של ישראל? האם המזכיר הצבאי של ראש הממשלה ידע? האם ידע על הקשר עם גורמים מודיעיניים? האם ידע שאדם ללא סיווג ביטחוני מחזיק במידע מסווג? ושאלת השאלות, רבותיי: איך ייתכן שנתניהו לא ידע? או אולי כן ידע? האם ולמה ראש הממשלה אפשר להעסיק בעקיפין את אלי פלדשטיין כדובר שלו, בתפקיד כל כך רגיש, בניגוד להנחיות שב"כ, ללא סיווג ביטחוני? פעם הוא מכיר, פעם הוא לא מכיר, פעם הוא פטריוט ציוני נלהב, פעם הוא בכלל זר – גרסאות מתחלפות ואחריות אין. אם נתניהו ידע, זה ממש חמור. ואם הוא לא ידע, זה אפילו חמור עוד יותר. אבל, היי, מהמקום הזה, אני רוצה לאחל לנתניהו ולרעייתו הנאה מלאה בחופשת הסילבסטר. כי הכי חשוב, שהבוס מבסוט.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את השר עמיחי אליהו להציג את עמדת הממשלה בנושא החוק. בבקשה, אדוני.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת. לפני שאענה על ההצעה הזו, אני רוצה לומר שקל לי לענות בסוגיה הזו, מכיוון שאצלי, בלשכה שלי, יש רמ"טית. רמ"טית שהייתה לפני כן מנכ"לית כשהייתי אזרח, בעמותה שאותה ניהלתי. הניסיון לטעון שבימין יש איזושהי הדרת נשים, לדעתי, הוא מגוחך. מנכ"לית משרד ראש הממשלה – אחת הנשים המוכשרות שנמצאות במערכת, היא מנכ"לית - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היא אפילו לא מנכ"לית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז היא לא מנכ"לית.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

היא ממלאת מקום.

שר המורשת עמיחי אליהו:

היא מילאה מקום. זה נכון שהתהליך הפרוצדורלי על הקשקש שלו, הוא לא הגיע לכדי סיום. אבל לבוא ולטעון שהמנכ"לית של המשרד היותר-חשוב בממשלה היא לא אישה, לצורך העניין, זאת בדיחה. אז אני אומר, גם אצלי, בתוך הלשכה האישית שלי, יש לי רמ"טית מוכשרת, שהחליפה שני רמ"טים גברים שהיו מוכשרים. אבל כל הניסיון שלכם לייצר איזשהו תהליך מעושה, תהליך לא טבעי, הוא פוגע. הוא פוגע ביכולת לקדם נשים מוכשרות באמת, ויש. יש נשים מוכשרות, אני נשוי לאחת כזו, הבנות שלי, ברוך השם, מהמוכשרות שיש. לחשוב שאנחנו, מכיוון שלא גדלנו בערוגות הנכונות או לא גדלנו בערוגות השמאל, אנחנו יש לנו איזשהו משהו נגד קידום נשים? ההפך הוא הנכון. יחד עם זה, אני רוצה להשלים. רק השבוע, הייתה איזושהי תחרות בין המינים. אני חושב שזה היה בטניס, בין מי שמדורגת במקום ראשון בעולם הטניס לבין שחקן טניס שנפצע וכבר שנתיים לא משחק, יש לו פציעה ביד, והוא מדורג כרגע במקום 671. הקטינו את המגרש – המארגנים –הקטינו את המגרש, צמצמו. לא נתנו לו הגשה שנייה ובכל זאת, בספורט לפחות, הוא ניצח אותה 6:3. אני לא מחובבי הספורט הגדולים שיושבים בהפסקות ומסתכלים בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב. אומרת השחקנית הזאת, שהיא מקום ראשון בעולם, מה אתם מנסים להשוות אותנו לגברים? יש לנו את הדברים המיוחדים שלנו, יש לנו את הדברים המיוחדים שבהם הטבע בירך אותנו. ריבונו של עולם בירך אותנו בדברים אחרים. כל ניסיון להשוות בין המינים זה להתעלם מהטבע, להתעלם מההיסטוריה. אפשר לייצר - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה הקשר? הן לא יכולות להיות מנכ"ליות?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני הסברתי ואמרתי, יוראי. יוראי.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת, יוראי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כדאי שתעשה קרב עם ירדן ג'רבי. תקבל איפון תוך ארבע שניות.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אמרתי במפורש, יש אצלי, יש אצלי רמ"טית.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

למה אין אצלך מנכ"לית?

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, תודה. תודה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

היכולת שלהן לעבוד, בתנאים מסוימים, היא עולה עלינו פי-עשרה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז למה אין מנכ"ליות?

שר המורשת עמיחי אליהו:

הפוך צריך להיות. אנחנו צריכים - -

היו"ר משה סולומון:

אז הוא מגיב לך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אין מנכ"ליות בממשלה הזאת?

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - להסתכל בצורה הפוכה. אתם מוכרחים, עם הניסיון הפתטי הזה – לטעון שהמינים זהים זה פשוט פתטי בצורה שאי-אפשר בכלל להסתכל עליה. אני הייתי - - -

קריאה:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כמה מנכ"ליות יש? כמה שרות יש?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אם אתה מחזיק חמש שניות, אתה מקבל מדליה.

קריאה:

איפה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא משנה - - - בוא נגדיל.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ארבע שניות עם ירדן, ארבע. זה אומר שיש הבדלים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

יש הבדלים, זאת בדיוק הנקודה.

היו"ר משה סולומון:

הטיעון הזה לא עונה למה שאתה אומר, אתה אומר את זה לבד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזו בושה וחרפה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה לא אמיתי, נו. אתם לא אמיתיים. הרי היה איזשהו ניסיון לקחת בחור שעשה המרה, טיפולי המרה, חתכו לו כל מיני איברים בגוף, הפכו אותו לאישה, והוא היה צריך להתמודד באיזשהו טורניר לנשים. וכל הנשים שם צעקו מה אתם עושים? מה אתם עושים?

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

מה קשור?

שר המורשת עמיחי אליהו:

הניסיון המדומיין הזה להשוות בין נשים לגברים הוא מעליב את הנשים, סליחה שאני אומר. הן יותר - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

נשים הן לא פחות טובות מגברים ביכולות שלהן לנהל. אז למה אתם לא ממנים נשים לתפקידים בכירים?

שר המורשת עמיחי אליהו:

יותר טובות, יותר טובות. אז אני אומר שמיניתי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מנכ"ל זה לא רמ"ט, שרה זה לא רמ"ט.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה טועה, אתה טועה, אתה מבולבל לגמרי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כמה מנכ"לים יש בממשלות שלכם שהן נשים? כמה מנכ"לים יש?

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא, לא. אתה מבולבל לגמרי. תשאל את המנכ"ל שלי, תשאל את הרמ"טית שלנו, מי יותר משמעותי. אני - -

טלי גוטליב (הליכוד):

די, די - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

נו, אבל אתה לא בוחן - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה זה קשור, אין נשים איכותיות? אין נשים איכותיות?

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - אתה לא בוחן כישורים - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - לא רמ"טית ולא - - - לא הייתי שמה בשום מקום - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אין נשים איכותיות?

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - אתה לא בוחן אנשים - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הנושא הוא לא אני, הנושא הוא שאתם מדירים נשים מתפקידים של מנכ"ליות ושרות.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברי הכנסת, תודה. הערות ביניים יתקבלו בברכה, אבל לא שיח. תודה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

שוב, אני אומר את דעתי. אתה לא בוחר כישורים על פי כרומוזומים. יש, ברוך השם, הרבה נשים מוכשרות והן עולות עלינו בהרבה מאוד דברים. זה הדבר הראשון שאתם צריכים לעכל ולא להתחיל לשים – כשהייתי אזרח, ניסו להשוות בין לוחמות חי"ר לבין לוחמי חי"ר. אלא מה? כשהגיעו לבוחן מסלול, היה צריך לעבור שם קיר. אז מה עשו להן, הפרוגרסיבים של מדינת ישראל? שמו להן כיסא. השקר, השקר, תרבות השקר שיש אצל הרגרסיבים במדינת ישראל היא משהו שאפשר להתפחלץ ממנו. זו התוצאה של הסכמי אוסלו האומללים שהבאתם עלינו; זו התוצאה של ההתנתקות הארורה שהבאתם עלינו. כן רגרסיבים, החזרתם אותנו אחורה והחזרתם את הנשים אחורה. לא פרוגרסיבים – רגרסיבים. ועכשיו, אדוני היושב בראש, אני אקרא את תשובת הממשלה: הצעת החוק שלפנינו מבקשת לקבוע חובת ייצוג הולם לנשים בכלל מוסדות התכנון בישראל. על פי ההצעה, החובה הזאת תחול על החברים במוסדות התכנון שהם נציגי שרים ושרות או כאלו שמתמנים על ידיהם. עוד מוצע, כי השרים הממנים יחויבו להעדיף מינוי נציגות נשים – אוי, כמה זה מעליב – ככל שהדבר ניתן, וכי שר הפנים יהיה אחראי על יישום הסעיף, ואף יהיה רשאי לקבוע הוראות ליישומו, בהסכמה עם השרה לקידום מעמד האישה. חבריי חברי וחברות הכנסת, אין חולק על החשיבות העקרונית של ייצוג הולם לנשים בכלל בצומתי קבלת ההחלטות במדינת ישראל, ובפרט במוסדות התכנון המשפיעים באופן ישיר על איכות החיים של כל אזרח ואזרחית. נושא השוויון והייצוג הוא נר לרגלינו. עם זאת, עלינו לפעול על פי סדרי המינהל התקין המקובלים. הצעת חוק זו, המבקשת לחולל שינוי משמעותי במבנה המינויים במוסדות התכנון, טרם נדונה בוועדת שרים לענייני חקיקה. כפועל יוצא מכך, טרם גובשה עמדה רשמית של הממשלה. חשוב מכך, טרם התקבלו ושוקללו עמדות גורמי המקצוע הרלוונטיים במשרדי הממשלה השונים. כדי לבחון את ההשלכות המעשיות של התיקון המוצע, את התאמתו למנגנוני המינוי הקיימים ואת הדרכים המיטיבות ליישומו, נדרשת עבודת מטה מקצועית ומסודרת, שטרם הושלמה. לפיכך, בשלב זה, ובהיעדר חוות דעת מקצועית, ולאחר דיון בוועדת שרים, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. על כן, אני מבקש מהכנסת לדחות את ההצעה. תודה רבה. צריך להמשיך?

אופיר כץ (הליכוד):

לא, לא.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לשר אליהו. מי שביקש להשיב, חבר הכנסת יאיר לפיד. לא ראיתי אותך. בבקשה, שלוש דקות.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. הממשלה ענתה הבוקר לבג"ץ שהגשתי נגד ההעברות התקציביות, הלא-חוקיות, המושחתות, שנעשו בוועדת הכספים. זו תשובה מחפירה. ההסבר שלהם למה הם ניסו להעביר מיליארד ו-90 מיליון שקל באישון לילה מחוץ לתקציב – את הרוב המכריע לרשתות החרדיות, בלי פיקוח, בלי פירוט, בלי שום הצדקה – הוא פשוט בלתי נסלח. אני רוצה לציין פה, כמי שמתנגד הרבה מאוד שנים לאקטיביזם השיפוטי, שהבג"ץ שלנו דווקא נשען על המשפט העברי. הוא נשען על אחד מעקרונות היסוד של המשפט העברי: לא תגנוב. לא תגנוב את מעמד הביניים הישראלי; לא תגנוב את משרתי המילואים ומשלמי המיסים; לא תגנוב אנשים שהילדים שלהם לומדים בכיתות גדולות מדי עם מורים שמרוויחים פחות מדי; לא תגנוב ותעביר את הכסף שלהם לאנשים שלא מתגייסים ולא לומדים לימודי ליבה, ולא יוכלו לפרנס את עצמם; לא תגנוב 426 מיליון שקלים ותעביר אותם לחינוך העצמאי של יהדות התורה בלי שום פיקוח; לא תגנוב 360 מיליון שקלים ותעביר אותם למעיין החינוך התורני בלי שום פיקוח; לא תגנוב 136 מיליון שקלים למוסדות חינוך מוכר שאינו רשמי, מהם כמובן, 75 מיליון שקל של קואליציוני בלי שום פיקוח.

אושר שקלים (הליכוד):

יאיר, זה עדיף על - - -

יאיר לפיד (יש עתיד):

לא תגנוב 151 מיליון שקל למוסדות הפטור; לא תגנוב 40.2 מיליון שקל לתמיכה במוסדות תורניים; לא תגנוב 11 מיליון שקל לחינוך העצמאי; לא תגנוב עוד 6 מיליון שקל למען החינוך התורני.

אושר שקלים (הליכוד):

יאיר לפיד (יש עתיד):

אנחנו לא יודעים למה ה-6 מיליון האלה הם בנפרד.

היו"ר יבגני סובה:

תודה, חבר הכנסת שקלים, תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר יבגני סובה:

לא, לא. תודה.

אושר שקלים (הליכוד):

הם העבירו למנסור עבאס. מה, זה בסדר? - - - של החמאס, זה בסדר?

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת שקלים, תודה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

לא תגנוב 12.8 מיליון שקלים למוסדות תורניים עלומים, שאף אחד אפילו לא יודע מה הם. זה כלל גדול בתורה לא לקחת בכוח כסף של אחרים.

טלי גוטליב (הליכוד):

"ואהבת לרעך כמוך" - - -

יאיר לפיד (יש עתיד):

הרמב"ם אמר: איזהו גזלן? הלוקח ממון של אחרים בחוזקה.

אושר שקלים (הליכוד):

למה להסית? די.

טלי גוטליב (הליכוד):

אמר רבי עקיבא - - -

אושר שקלים (הליכוד):

למה להסית? למה לפלג?

יאיר לפיד (יש עתיד):

הכסף הזה הוא לא שלהם, הוא של אנשים שעבדו בשבילו.

אושר שקלים (הליכוד):

אבל אם הם יקימו איתך קואליציה?

יאיר לפיד (יש עתיד):

לא, הוא בשביל הילדים של האנשים האלה, הוא של החינוך של כולנו, בשביל הבריאות של כולנו - -

אושר שקלים (הליכוד):

אם הם יקימו איתך קואליציה, אתה תדבר הפוך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

- - בשביל הביטחון של כולנו; לא של מי שיושב ליד הצלחת ויכול לגנוב.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

חיים ביטון (ש"ס):

מזל - - -

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני מקווה ומאמין שבית המשפט לא יאשר את ההעברות האלה. יש גבול, הגזמתם, נמאס לנו לממן אתכם, בזמן שאתם מזלזלים בנו ומתעלמים מהמצוקה הקיומית של מעמד הביניים הישראלי, שמשלם את החשבונות של כולכם.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת לפיד. חברי הכנסת, אנחנו נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ייצוג הולם לנשים במוסדות התכנון), התשפ"ג–2023. על פי גם בקשת האופוזיציה וגם בקשת הממשלה, ההצבעה תהיה שמית. אני אבקש מהמזכיר לקרוא בשמות של חברי הכנסת, בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יבגני סובה:

אני מבקש מהמזכיר לקרוא בשנית בשמות חברי הכנסת. בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יבגני סובה:

האם יש חברי כנסת שלא קראו בשמם? בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יבגני סובה:

עוד מישהו? אם לא, אני מבקש מהמזכיר לסכם את ההצבעה, בבקשה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 34, נגד – 51. לפיכך, אני קובע כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ייצוג הולם לנשים במוסדות התכנון), התשפ"ג–2023, לא אושרה ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יבגני סובה:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת סימון דוידסון וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת סימון דוידסון להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. בדרך כלל, כשעולים פה לנאום, מייד נכנסים לתוך עולמות פוליטיים, ומדברים פוליטיקה, ואנחנו רבים מהצד האחד לצד השני. בדקות הקרובות שבהן אני הולך לדבר, אני הולך לדבר לכל אדם בחברה הישראלית, לכל אזרח, לכל פוליטיקאי. אני אתחיל עם זה שאני לא מאחל לאף אחד ואף אחת שבן משפחה שלו, שכן שלו או חבר שלו ייפול לעולמות של התמכרויות, שזה הדבר הכי נורא שיכול להיות. כשאני מדבר על התמכרויות, אני מדבר על סמים, על אלכוהול, על הימורים ועוד דברים אחרים. אני מדבר על הדבר הזה כבר כמה פעמים ומעלה את הצעת החוק הכל-כך חשובה הזאת, בגלל שזה מגיע מהנשמה שלי, מהלב שלי, וזה משהו מאוד מאוד אישי. וברגע שאני חושף אותו, אני מרגיש שאני יכול לחבר יותר ויותר גם אנשים מהחברה הישראלית וגם פוליטיקאים. כי אני באמת מאמין שחייבים לעשות שינוי דרמטי בעולמות של ההתמכרויות במדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אני עליתי לארץ בשנת 1972 מליטא, בן לשני הורים רופאים – אבא שלי רופא מרדים, אימא שלי רופאת ילדים. אבא שלי היה מאוד מאוד מאוד מוצלח כל חייו. הגיע ממש לפני מלחמת יום הכיפורים, עשה את שלו כרופא צבאי במשך הרבה שנים, והיה רופא בכיר בבית החולים הלל יפה. אבא שלי נפל לדבר הגרוע מכול – התמכרות לטיפה המרה. אבא שלי היה אלכוהוליסט. אנשים חושבים שאלכוהוליסט הוא אדם ששותה קצת אלכוהול פה ושם, והוא קצת שיכור לפעמים, אבל אנשים לא מבינים מה זה בכלל אלכוהוליסט. אלכוהוליסט חי כל חייו סביב האלכוהול. הוא קם בבוקר והוא חושב אלכוהול, בצוהריים הוא חושב אלכוהול, ובלילה הוא חושב אלכוהול. הוא מגיע למצבים שהוא בקריסה מוחלטת ולא יכול להיות בשליטה. אבא שלי, שאני גאה בו, אני לא מתבייש, וברשותו אני מספר את הסיפור שלו בכל מקום שאני יכול – אני גאה בד"ר דוידסון על זה שהוא נאבק והצליח להיגמל מאלכוהול; רק 10% מצליחים להיגמל. כשאני הייתי בגיל 33 הבנתי את הבעיה הכל-כך קשה של אבא שלי, ונאלצתי לפרוץ את הבית שלו בלילה ולמצוא אותו במצב של חוסר שליטה מוחלט. יום אחד החלטתי שאני לא יכול להמשיך את זה, והייתי צריך עזרה כדי ממש לקשור אותו ולשים אותו במרכז גמילה – לצערי הוא נסגר כמו הרבה מאוד מרכזי גמילה. בקבוצה של אבא שלי היו 12 חולים, כי אלכוהול זה מחלה – מתוך ה-12 שניים נגמלו – אבא שלי ופרופסור לפיזיקה, שאני לא אגיד את שמו. כל השאר או מתו או נשארו זרוקים ברחוב, אלכוהוליסטים גמורים. כשאנחנו רואים אלכוהוליסט ברחוב, אנחנו מייד חושבים שהוא גנב, שהוא פושע, שהוא הבן אדם הכי רע בחברה הישראלית, אבל זה לא נכון. אלכוהוליסטים שמגיעים למצב הזה הם לא אנשים רעים – הם חולים. הם חולים. המדינה לא מבינה את זה, ואנחנו לא עושים שום דבר כדי למנוע את זה, כדי להוריד את המספר שלהם. המצב במדינת ישראל הוא יותר גרוע ממה שתדמיינו. עד 2017 הייתה רשות לאומית למניעת סמים ואלכוהול, שבאמת עשתה דברים מופלאים, אבל היא נסגרה, ומאז אין כמעט עם מי לדבר. יש איזה גוף קיקיוני במשרד של בן גביר, שגם הוא קוצץ בחצי, ואין מי שיעזור לאנשים האלה. אבל מי שחושב שזה רק בבית שלי, חי בלה-לה-לנד. תסתכלו סביבכם, אלה השכנים שלכם, אלה החברים של הילדים שלכם, שמכורים להימורים ולאלכוהול ולסמים ולמשככי כאבים. והמצב רק מחמיר מאז הקורונה והמלחמה. חבר הכנסת בן צור, אני אשמח אם תקשיב לי, כי בסוף זה נוגע לכולנו. תלכו למרכזי גמילה ותמצאו שם חרדים וחרדיות, חילונים ודתיים, ערבים ואתיופים ולבנים והכול – זה נוגע לכל אחד. אבל הכי קל זה לעצום את העיניים ולהגיד, לא, לא נעביר את החוק הזה, לא נתקצב את זה, לא נדאג להם – זה הכי קל, כי זה פוליטי – אבל זה ממש לא פוליטי, כי כשזה יגיע לבית שלכם ואתם צריכים להציל את ההורים שלכם או את הילדים שלכם ממצב של התאבדות או מצב של מוות או מצב שהם יהיו זרוקים ברחוב – פתאום ייפול לכם האסימון, תגידו, כן, צריכים לעשות משהו. אבל לא, היום הכי קל לעצום עיניים. ומה שאני ביקשתי זה דבר מאוד פשוט: תחזירו את הרשות. זה לא יותר כסף, זה אותו כסף, אבל היא מצליחה לעבוד בין משרדים, לעשות שולחנות עגולים, למנוע ביורוקרטיה - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

להיכנס לבתי ספר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

להיכנס לבתי ספר, לגרום למניעה – ולא להתעורר רק כשבן אדם זרוק וצריך מזרק כדי להזריק, אלא הרבה לפני. אבא שלי, אחרי שהוא נגמל – הוא כבר 20 שנה יבש, ואני כל יום מתקשר ושומע על הקול שלו אם הוא לא שתה – כל יום; נפגש עם ילדים, מרצה להם. כל בן אדם שאני שומע – כי אני מדבר הרבה על זה שהוא אלכוהוליסט – אני מביא אותו, אבא שלי נפגש איתו, מנסה לעזור לו, ומדבר איתו ועם המשפחה, כי זה אירוע של המשפחה. שלא תבינו, זה לא רק המכור.

אושר שקלים (הליכוד):

סימון, אתה מרגש.

קריאה:

אז תצביע בעד.

אושר שקלים (הליכוד):

אני עכשיו אמרתי מה דעתי עליו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה יודע מה, בסוף, כשהגוף הקטן נמצא במשרד של בן גביר, ומקצצים אותו וגומרים אותו – אני רוצה להגיד לכם שמשרדים אחרים גם עושים קצת: ברווחה עושים קצת, בבריאות עושים קצת, במשרד החינוך עושים קצת – אבל זה קצת. ומה שאני מבקש זה לחבר את כולם. למה אני מבקש את זה? אני מבקש את זה לא בשבילי – לילדים שלנו, לנכדים שלנו, לשכנים שלנו, לחברים שלנו, למדינת ישראל. אתם יודעים כמה משקיעה המדינה ברגע שהוא כבר מכור? זה מיליארדים, מיליארדים. למה שלא נעשה את זה לפני? למה שלא נדאג למניעה, להסברה, לחינוך? למה אנחנו צריכים להתעורר אחרי שהפצצה נופלת על משפחה? מאיר כהן יספר לכם מה זה בן אדם שמכור להימורים. העוזר שלו לשעבר – עשיתי דיון בוועדה – מכור להימורים, דופקים להורים שלו ב-24:00 משפחות של עבריינים ואומרים, אם לא תשלם עכשיו, נשרוף לך את הבית. ושרפו להם את האוטו. משפחה נורמטיבית, נורמטיבית – 20 מיליארד שקל הימורים בלתי חוקיים במדינת ישראל – 20 מיליארד שקל. מעניין מישהו? לא. אז בשנת 2017 גלעד ארדן, הבוס של אופיר כץ, סגר את הרשות. למה? פוליטיקה. מאז המצב רק מידרדר ומידרדר ומידרדר. אז אני עכשיו פונה – אתם יודעים מה, אני לא אפנה אליכם, אני פונה ליאיר לפיד – בעזרת השם, הקואליציה הבאה, כי עליהם אני כבר לא סומך – אנחנו נעלה את זה עוד פעם, ואני בטוח שאנחנו נעשה את מה שצריך לעשות. אנחנו נטפל בנגע הרע הנורא הזה של מדינת ישראל, ואנחנו נעשה את כל מה שאפשר גם בתקציבים וגם בחקיקה כדי שפחות ופחות משפחות ייפגעו מהדבר הנורא הזה. אני מודה לכם על ההקשבה, ואני מבקש מכם, חברי הקואליציה, אושר, אני שמח שריגשתי אותך – אבל תרגש אותי בזה שתצביע בעד הצעת החוק הכל-כך חשובה הזאת לילדים של כולנו. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת דוידסון. מי שישיב – אני מזמין את השר אליהו להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. טוב, חברים, נא להתיישב, ובואו נשמע את השר שמציג את עמדת הממשלה. חברים, תודה. בבקשה, אדוני השר, עד עשר דקות לרשותך.

שר המורשת עמיחי אליהו:

טוב, מה אני אגיד אחרי הדברים של סיימון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

סימון.

שר המורשת עמיחי אליהו:

סימון. סימון, קודם כול, תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

סיימון זה בקונגרס, לא בכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יבגני סובה:

חברים, תודה. בואו נשמע את תשובתו של השר. תודה רבה, חברים. לא לקיים דיון, בבקשה, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא יכול להשיב. מה הוא ישיב?

שר המורשת עמיחי אליהו:

סימון, קודם כול, תודה רבה ששיתפת אותנו בסיפור המאוד-מרגש ומאוד מטלטל ברמה האישית וגם ברמה הלאומית. אני יכול לומר את דבריי לפני שאני אענה את תשובת הממשלה. סימון, אני רוצה לומר לך, דווקא כשר בממשלת ישראל, אני לא יודע למה סגרו את התאגיד הקודם. אבל לא תמיד כסף הוא הפתרון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא אמרתי כסף, אמרתי באותו כסף.

שר המורשת עמיחי אליהו:

שנייה, לא תמיד תאגיד שאתה מקים מחויב לתפיסת העולם שאתה מציג. זאת אומרת בדרך כלל, לפחות בעבודה שלי בתוך הממשלה, יש הרבה תאגידים שהקמת אותם, והתוכנית הייתה טובה והכול היה נכון. אבל התאגידים שואבים כסף, והרבה פעמים הם לא מממשים את המטרה המרכזית שלשמה הם הוקמו. זה קורה בלא מעט תאגידים. אני יכול לשבת איתך ולהראות לך את הדבר הזה. לכן, ההצעה להקים תאגיד היא לא תמיד הפתרון. אני כן מסכים - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, אבל זה להחזיר משהו שעבד טוב, זה העניין.

שר המורשת עמיחי אליהו:

זהו, אני לא מכיר את הנתונים - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה לא מכיר? אז - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - לא ישבתי על הנתונים. לא ישבתי על הנתונים. אבל אני כן חושב שבהחלט צריך למצוא מענה, איזשהו מבנה ארגוני כזה, שייתן מענה לסוגיה שאתה מציף. אני לא בטוח שתאגיד זה הדרך הנכונה, אבל בהחלט חייבים לייצר מענה, שהמענה הזה ייבחן – אני לא בטוח שהוא צריך להיות תחת השר בן גביר. יכול להיות שהוא צריך להיות תחת משרד הבריאות או תחת – מה?

יאיר לפיד (יש עתיד):

רשות נפרדת. רשות נפרדת, רשות זה לא תחת משרד.

שר המורשת עמיחי אליהו:

יכול להיות שתחת – כן, יכול להיות רשות, אבל שוב, רשות מפוקחת שאפשר לוודא - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, אבל אני אסביר לך, היא הייתה רשות נפרדת. היא הייתה רשות נפרדת.

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - שהיא עושה את מה שבהחלט אתה רוצה, וכולנו רוצים שייעשה בסוגיה הזו. אני קורא את תשובת הממשלה: אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת המציע, פעילות הרשות מהווה יישום של מדיניות השר לביטחון לאומי לקדם את הרחבת המענים הקהילתיים בתחום מניעת האלימות או הרחבת מנגנוני הידברות עם מנהיגות וגורמי ההשפעה שבשגרה ובחירום ולמאבק בשימוש בסמים ובצריכה לא אחראית של אלכוהול. קיים ערך לסינרגיה בין תחומי המניעה ובין תחומי האכיפה, הענישה והשיקום בעולמות הביטחון האישי, המצויים תחת אחריות המשרד לביטחון לאומי. הפיכת הרשות לתאגיד תוביל ליצירת תקני כוח אדם נוספים לטיפול בהיבטים שהם תומכי פעילות של הרשות, כגון חשבות, ייעוץ משפטי, ועדת מכרזים תוביל להקצאת משאבים שהיא לא אפקטיבית, לצד צמצום משמעותי של יכולת הפיקוח והבקרה על פעילות הרשות. זו נקודה חשובה – צריך לפקח. הרוב המוחלט של הכלים להתמודדות עם מניעת פשיעה וצריכה של סמים ואלכוהול ברמה הלאומית וברמה הקהילתית הם זהים, והפיצול ביניהם יגרום ליצירת תהליכי עבודה כפולים ולבידול מלאכותי. מאז הקמתה ועד היום פועלת הרשות בעבודה מאומצת למניעת אלימות והתנהגות אנטי- חברתית וכן למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול, בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק. בהתאם לכך, הרשות מגבשת ומפעילה מערך רחב של תוכניות מקצועיות למניעת אלימות בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה והגורמים העוסקים בנושא, וכן תוכנית לאיתור, לטיפול ולמניעה של שימוש בסמים ואלכוהול, המיושמות בתחומן של כ-247 רשויות מקומיות ובמקומות נוספים רלוונטיים, לדוגמה מסיבות טבע. המשרד והרשות משתתפים במימונן של התוכניות המקצועיות בהתאם לכללים שנקבעו בנושא. תוכניות אלו גובשו על בסיס ידע, משאבים מקצועיים וניסיון שנצברו בכל אחד מהגופים אשר היו קיימים בעבר, והתוכניות שהופעלו ברשויות המקומיות בתחום עיסוקה של הרשות. מדובר בגישה הוליסטית רחבה, המקיפה מגוון מענים רחב יותר מאלו שיושמו עד אז בנפרד. לאור האמור לעיל, מציעה הקואליציה להתנגד להצעת החוק.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לשר. ברשותך אני אוסיף רק משפט אחד, אדוני השר, כי הדבר הזה לא נאמר לא בתשובת הממשלה וגם לא על ידי חבר הכנסת סימון דוידסון – תשאל בעתיד כמה מיטות יש היום שמשרדי ממשלה – שמשרד הבריאות מקצה לאנשים שהם מטופלים. הרי יש אנשים שהם - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

היו"ר יבגני סובה:

לא, לא. אני אומר, אתה תגלה שמדובר לא במאות – בעשרות. לאוכלוסייה של עשרה מיליון, למדינה – אנחנו מתפתחים והאוכלוסייה גדלה – מספר המיטות מסתכם בעשרות, לא במאות. זה אומר הכול. לכן הנושא הזה – יש אנשים שאני מכיר מהפניות ללשכה שלי, שמחכים שנים על מנת להיכנס לטיפול ולהיכנס לאותם מקומות שמעניקים טיפול מבחינת האשפוז לאנשים שהתמכרו גם לסמים, גם לאלכוהול – פחות להימורים, כי הימורים זה טיפול שהוא לא בתוך בית החולים. חבר הכנסת דוידסון, אתה רוצה להשיב? בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, קצת נדהמתי – אתה לא אשם – אבל מהתשובה שלך, מחוסר ההבנה. המשפט הראשון שאמרתי היה שאין פה אירוע תקציבי. באותו כסף אפשר לעשות הרבה יותר על ידי הרשות הלאומית. דבר שני, רשות, היתרון שלה הוא שהיא לא תחת שר שיכול לשנות תקציבים, לשנות אג'נדה. אני אתן לך דוגמה: אתמול בוועדת הכספים 113 מיליון שקל של המשרד לשוויון חברתי, שאמור לדאוג לנשים, לקשישים, לניצולי שואה, לצעירים, לקהילה גאה – 113 מיליון שקל עברו למשרד לביטחון לאומי, לכל מיני צרכים של המשטרה – כסף שהיה אמור לדאוג לאותם אנשים שציינתי. לא צריכים לדאוג לקשישים, לא צריכים לדאוג לניצולי שואה. ברגע שזו רשות נפרדת, רשות לאומית – לא נוגעים בכסף. הכסף הזה למטרה אחת: לדאוג למניעת ההתמכרויות – רק לזה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מי מפקח - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה היה תחת משרד ראש הממשלה. בסדר?

שר המורשת עמיחי אליהו:

זה קורה בפועל.

סימון דוידסון (יש עתיד):

עכשיו, רגע, אני אתן לך – שתבינו על מה מדובר, לפני שאני מסיים. שני דברים, סתם שתדעו, נושא של אלכוהול: מהדוח האחרון שקיבלנו, 17.3% מתלמידי כיתות י"א-י"ב דיווחו על מצב של השתכרות מאלכוהול; נוער בסיכון, הנוער הכי הכי חלש – יש קפיצה מטורפת של שימוש באמצעים של סמים, אלכוהול, אתה יודע, התמכרות בנושא הזה – תקשיב טוב למספר: מ-15.9% ב-2019 ל-46.7% ב-2022. אנחנו מדינה בהתמכרות מטורפת, אין את זה בשום מדינה אחרת בעולם, את הגרף הזה. זה גרף מטורף.

שר המורשת עמיחי אליהו:

סימון דוידסון (יש עתיד):

רגע. עכשיו, גם המצב של המלחמה רק הזיק לנושא הזה. אם הייתם הולכים לבתי מלון של המפונים, הייתם רואים בעיניים מה זה הדבר הזה שנקרא סמים ואלכוהול – זה מטורף. עכשיו, זה לא רק הילדים – זה גם ההורים. זה פשוט אירוע שאף אחד לא עוצר אותו, אף אחד לא נוגע בו. אז בסוף מסתכלים על חברי כנסת מהקואליציה, וגם באו ולחשו לי, אמרו לי: סימון, איך אנחנו מצביעים נגד? איך אנחנו מצביעים נגד? אז אני אגיד לכם למה אתם מצביעים נגד: כי אתם פחדנים. אף אחד לא דיבר איתי. אף אחד מכם לא בא להגיד לי, סימון, בוא, שבועיים נעשה בדיקה, נחכה עם זה חודש – לא. התשובה היא לא – פשוט לא. לא צריכים לטפל בילדים האלו, לא צריכים לטפל במשפחות האלו – לא דואגים, לא דואגים לציבור האמיתי. אז אם מישהו מהציבור של מדינת ישראל רואה אותי, הוא חייב לדעת: הממשלה שיושבת פה היום לא רוצה לדאוג לציבור – היא רוצה לדאוג רק לעצמה. אתם מסתכלים עליי, ואתם מסכימים איתי.

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מי שמצביע נגד, פשוט עושה נא בעין לציבור הישראלי.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת סימון דוידסון. חברי כנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול, התשפ"ה–2025. ההצבעה תהיה שמית. אני אבקש מסגנית המזכיר לקרוא בשמות של חבר הכנסת, בבקשה. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר יבגני סובה:

אני מבקש מסגנית המזכיר לקרוא בשמות חברי הכנסת בשנית.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר יבגני סובה:

האם יש חברי כנסת שלא קראו בשמם? בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר יבגני סובה:

זהו? אם כך, אני מבקש לסכם את ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 39, נגד – 49. אני קובע כי הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול, התשפ"ה-2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק דחיית מועדים (תשלומים של בעל עסק המשרת בשירות מילואים פעיל), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת רון כץ. אני מזמין את חבר הכנסת כץ להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, האמת שהייתי בטוח שאני מביא את ההצעה הזו, והיא תהיה הצעה, כמו שאנחנו אומרים, קלילה. תגידו, טוב, היא לא עולה כסף, רוצים לעזור למילואימניקים – שר האוצר השקיע יותר כסף על קמפיינים להגיד שהוא עוזר למילואימניקים מכל ההצעה הזאת ביחד. אז אני רוצה להסביר לכם מה ההצעה הזאת אומרת. ההצעה הזאת אומרת את הדבר הכי פשוט שיש: בואו ניתן למילואימניקים ודאות בדחיית תשלומים. אבל תקשיבו טוב – אל תיתנו להם כסף, אל תעזרו להם בכלום, רק תגידו להם: חבר'ה, בזמן שאתם במילואים, תוכלו לדחות את התשלומים שלכם. ולמה זה חשוב? כי כשיש לנו מילואימניק שהוא גם בעל עסק, אז בשטחים שגם ככה אין להם קליטה בהם, הוא חושב: רגע, שילמתי את הארנונה? מס הכנסה שולם בזמן? כל התשלומים הועברו כמו שצריך? בזה הם מתעסקים במקום להילחם ולשמור עלינו. עכשיו הגשתי את ההצעה הזאת, והייתי בטוח שקואליציה שעושה קריירה מלהגיד כמה הם דואגים למילואימניקים, יגידו: סוף-סוף הביאו הצעה שלא עולה כסף – בואו ניתן - - -

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה הבעיה?

רון כץ (יש עתיד):

זאת השאלה – מה הבעיה? בואו ניתן למילואימניקים את הוודאות לדחות את התשלומים שלהם. ואז מגיע משרד האוצר, ואומר – לא, יכול להיות באיזושהי סיטואציה שהחודש דחייה הזה יעלה כסף למישהו. ומפה אני רוצה לשאול את שר האוצר: הרמת שלטים גדולים על הבניינים הכי גבוהים בירושלים, קמפיין חוצות שלם על זה שאתה עוזר למילואימניקים. איך תסביר לקובי המילואימניק מפתח תקווה, שסך הכול רוצה לדעת שהוא יכול לדחות את התשלומים שלו, שאתה אומר לא, כשהוא ישאל אותך למה לא? אתה אומר, אולי זה יעלה כסף – אבל זה לא עולה כסף. אין, לא יכול לעלות כסף. ומפה אני שואל את קואליציית הדגים הקפואים: אתם מבינים שזה לא עולה כסף. כל מה שאני מבקש זה שניתן למילואימניקים שלנו דחייה בחודש, חודש אחד דחייה בשביל שהם ידעו שבזמן שהם במילואים מישהו חושב עליהם, מישהו אומר, אל תדאגו, אל תדאגו, נשמות טובות, תשמרו על עצמכם, תשמרו עלינו. כל מה שמחכה לכם בחוץ – יחכה – כמו מדינה מתוקנת ונורמלית. אבל לא, לא – פה יגידו למילואימניקים שלנו: תלכו, תעשו מילואים. תשלמו את החשבונות, תחזיקו את העסקים. הצלחתם להחזיק את העסקים? כפיים. לא הצלחתם להחזיק את העסקים? מה נעשה, אז לא הצלחתם להחזיק את העסקים. ואנחנו נשב פה יום שלם ונתעסק בכלום. נתעסק בשום דבר. ישאלו אתכם מילואימניקים ששומעים אותנו עכשיו, יגידו לכם – אתי, למה לא אישרת את הצעת החוק שאומרת רק לדחות תשלומים? מה תגידי להם? משמעת קואליציונית. ואז ישאלו את אופיר, שהוא אחראי על המשמעת הקואליציונית, ואז מה הוא יגיד? ועדת שרים. ואני עולה לוועדת שרים. יושב פה שר שמייצג את עמדת הממשלה, ואני שואל גם אותך, שלמה: מה תגיד למילואימניק הבא שתפגוש? זה יכול להיות ממש פה, מחוץ למליאה, בבית, בכל מקום – כי הם בכל מקום, הם במאות אלפים. יגיד לך: למה לא דחית לי את התשלומים? זה לא עולה כסף למדינה; סך הכול נותן ודאות שבזמן שאני במילואים, לא יתקשרו אליי – לא מהבנק, לא מהעירייה, משום מקום אחר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני חושב שכל דבר שאפשר לתת למילואימניקים זה טוב - - - יתנגש בדברים שכבר - - -

רון כץ (יש עתיד):

זה לא מתנגש בכלום.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז תכף תשמע את תגובת - - -

רון כץ (יש עתיד):

אני אומר לך שזה לא מתנגש בכלום. בדקתי גם עם משרד האוצר – זה לא מתנגש בכלום. הם אומרים שאולי – אולי – תהיה לזה עלות עתידית – אבל אין עלות. כל מה שמבקשים זה דחייה. שלמה, אתה מבין בכספים, אתה מבין גם במספרים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תכף תשמע - - -

רון כץ (יש עתיד):

אין בעיה, אני אשמע, אבל אני אומר לך - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא יצאו נגד ההצעה, רק ביקשו לדחות אותה.

רון כץ (יש עתיד):

לא ביקשו לדחות, יצרתי עכשיו – הנה, עליזה פה – עכשיו דיברנו איתה, ואמרנו שאני מוכן לדחות בשבועיים אם תבואו ותגידו: אנחנו רוצים לדבר על זה. אתה יודע מה הם אמרו? הם אמרו: אנחנו לא יכולים לדחות את זה, כי לא נגיד לך סתם – אנחנו לא נעביר את זה, כי אולי זה יעלה כסף. ואני אומר לך - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - תחכה ותשמע - - -

רון כץ (יש עתיד):

אז אני אומר לך בזמן שאני פה – תבדוק. תבדוק אם אתה יכול להביא תשובה אחרת. אין שום סיבה שלא, כי ההצעה הזאת לא עולה כסף. אבל אני אגיד לכם מה כן עולה כסף: בזמן שהממשלה הזאת חוגגת שלוש שנים, מה שכן עולה כסף זה מוצרי המזון שלנו, שהתייקרו ב-18%; הדלק – ב-7.4%; מים – ב-9.5%; ארנונה – ב-11.7%; חשמל – ב-6%; משכנתאות – ב-20% - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, רגע - - -

רון כץ (יש עתיד):

שנייה רגע, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אומר לי פקיד האוצר ומקומם אותי, אגב, בעניין הזה, שלתפיסתם, לתפיסת האוצר, אדם שיוצא למילואים לחודש – בעיניי יוצאים ל-70 יום – לא צריך דחייה של התשלומים. זה צריך היה כשהיינו בהתחלה. אני אומרת לך פה, חבר הכנסת כץ, עם כל הכבוד, כל זמן שאנחנו חתמנו על צווי 8, והיציאה למילואים, אדוני, היא בצו 8 ולא במילואים רגילים, אז לא יכול להיות – ואתה צודק בהקשר הזה – שלא ייתנו דחיית תשלומים חודש מרגע סיום צו - - - לא נורמלי.

רון כץ (יש עתיד):

זה מה שאני אומר. זאת ההצעה, טלי, זאת ההצעה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל התשובה של האוצר, ויש כאן כאלה שמסכימים איתה, היא שכשאתה יוצא לצו 8 זה לא כל כך כזה שאתה צריך לעשות דחייה של התשלום. אי-אפשר לשמוע את זה.

רון כץ (יש עתיד):

טלי, את מבינה שההצעה הזאת לא עולה כסף.

טלי גוטליב (הליכוד):

ברור לי.

רון כץ (יש עתיד):

אוקיי. אז עכשיו אני שוב פעם אומר, מה שכן עולה לנו כסף - - -

קריאה:

אתה מדבר גם על תשלומי בנקים?

רון כץ (יש עתיד):

לא, אני מדבר רק על דברים שיש להם – מיסים, ארנונה, מים, חשמל, דברים של המדינה. כשהמדינה שולחת אותם לצו 8, בסך הכול אני אומר: תדחו להם את התשלומים. אל תגידו להם לא לשלם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, הצעת החוק היא גם בין אנשים פרטיים.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

היא מדברת גם על פרטיים.

רון כץ (יש עתיד):

לגבי כל התשלומים. אני אומר, לא לבטל אותם. רק לדחות אותם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אולי יש משכיר פרטי שגם הוא מילואימניק.

רון כץ (יש עתיד):

אני מוכן להוריד את זה. אין שום בעיה, בוא נדבר רק על תשלומי מדינה.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה מה שאני אומרת, רק תשלומי מדינה.

רון כץ (יש עתיד):

רק תשלומי מדינה, אבל אין עם מי לדבר. אני אומר לך - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

רק תשלומים למיסים. רגע, רון. רק למיסים.

אופיר כץ (הליכוד):

שלמה, כמה דחייה אמרו בוועדת שרים?

שר התקשורת שלמה קרעי:

ארבעה חודשים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, זה לא הגיוני. זה חודש.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בסדר, אין בעיה, אבל למה זה ארבעה חודשים? כי זה חוב פרטי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא צריך את החובות הפרטיים.

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת גוטליב, רק שנייה. רק שנייה, אני אעצור. רגע, חבר הכנסת כץ.

טלי גוטליב (הליכוד):

חכה רגע. חכה.

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת גוטליב, יש פה יושב-ראש קואליציה שינהל את העניין הזה. הוא צריך לדבר מול הממשלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בסדר, אז הוא לא יכול, יש לו עוד דברים על הראש.

היו"ר יבגני סובה:

אבל הוא ינהל את זה מול הממשלה וידבר עם יוזם החוק. זה לא עובד ככה שכל חבר כנסת מציע פה הצעות ליוזמי החוק. יש יושב-ראש קואליציה, שזה תפקידו. יכול להיות שהוא ישקול את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בסדר, אז עשיתי את זה במקומו.

רון כץ (יש עתיד):

אני בעד.

טלי גוטליב (הליכוד):

רק על החובות הציבוריים, מס הכנסה וביטוח לאומי. לא על פרטי.

רון כץ (יש עתיד):

רק הציבורי. רק הציבורי.

היו"ר יבגני סובה:

טוב, אני מפעיל בחזרה את השעון.

רון כץ (יש עתיד):

רגע, רק שנייה. אני רק רוצה לשמוע מה יש לאופיר, אם הוא רוצה משהו.

היו"ר יבגני סובה:

בסדר, אתה תשמע את תשובת השר לאחר מכן. בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אז כמו שאמרתי, חברים, הצעת החוק - - -

היו"ר יבגני סובה:

אגב, יהיו לך גם שלוש דקות להשיב לאחר מכן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה רואה איזה מזל שהוא רואה חשבון?

רון כץ (יש עתיד):

אני יודע שהוא מבין בזה, בגלל זה דיברתי אליו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז הינה, הוא מבין עניין. אבל זה רק החובות הציבוריים.

רון כץ (יש עתיד):

הינה, אני כבר אומר, הצעת החוק הזאת לא אמורה לעלות כסף, היא אמורה לתת ודאות למילואימניקים שאנחנו קראנו להם בצו 8, ולתת להם דחייה של תשלומים. דחייה. לא כסף, לא פטור – דחייה של תשלומים ואין שום סיבה בעולם שהבית הזה ישלח מילואימניקים ולא ידאג להם לאותה דחייה. עכשיו, אני אומר לכם, אני ניסיתי לדבר עם האוצר. לצערי אין עם מי לדבר, ולכן אני שוב קורא מפה בבית הזה לאופיר כץ, איפה שהוא לא נמצא, לשלמה, לטלי, מי שיכול לעזור בזה. זה לא לעזור לי, אוקיי? זה לא לעזור לי, זה לעזור למילואימניקים שלנו. עכשיו אני רוצה, בזמן הקצר שנשאר לנו פה, דווקא לדבר על שלוש שנים לממשלת ישראל. שלוש שנים מאז שהממשלה הזאת נבחרה, ובשלוש שנים האלה יוקר המחיה הפך להיות בלתי נסבל, יחסי החוץ של מדינת ישראל מעולם לא היו במצב שיהודי מפחד להגיד שהוא יהודי בעולם, מעולם לא היו לנו כל כך הרבה נרצחים ברחובות, שברנו שיא של כל הזמנים במדינת ישראל. אנחנו הולכים ומידרדרים, בדיוק פרסמו נתון שכמעט 70,000 ישראלים עזבו את המדינה רק בשנה הנוכחית, ואני רוצה לומר מפה משהו: אל תתייאשו. אל תתייאשו, כי התיקון יהיה תיקון חד ויהיה תיקון מהיר. אל תיתנו להם להוריד לכם את המורל. אל תיתנו לחבורה הזאת שמנהלת את המדינה לעמוד פה ולהוציא לכם את האוויר מהמפרשים. זה ישתנה. אני אומר לכם, אני הייתי שם, אני ראיתי איך החלפנו את ממשלת נתניהו בממשלת השינוי, ותוך חודש וחצי-חודשיים אנשים לא האמינו לשינוי.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

רון, הניסוי נכשל.

רון כץ (יש עתיד):

להפך, מעולם לא היה מוצלח יותר, שמחה. שמחה, מעולם לא היה טוב יותר. תראה מה קורה במדינה הזאת. תראה מה קורה מאז שאתם בשלטון: הכול מתייקר, יחסי החוץ גרועים, אי-אפשר ללכת ברחוב, אתה יודע ששברנו שיא גם בכבישים וגם בפשיעה?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

המדד הכי גבוה בעשור האחרון היה ב-2022. מדד המחירים לצרכן.

רון כץ (יש עתיד):

אז בוא אני אגיד לך מה היה הכי גבוה ב-2025, שמחה. 18% עלייה במוצרי מזון, 7.4% בדלק, מים ב-9.5%, ארנונה ב-17%, משכנתאות, לצעירים כמוני, ב-20%.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

המדד חצי ממה שהיה בזמנכם. חצי. חצי ממה שהיה בזמנכם.

רון כץ (יש עתיד):

20%, שמחה. עכשיו, אני מבין שאתה לא יודע על מה אני מדבר, כי אתם פריווילגים שחיים על ענן.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

חצי. חצי ממדד המחירים שהיה בזמנכם.

רון כץ (יש עתיד):

אבל אני אומר לך, אנחנו הצעירים נחנקים פה, גמרתם אותנו. גמרתם אותנו. ואני אומר לך עכשיו: אני לא הייתי פה כמה ימים כי החלמתי משפעת; לראות את הוויכוחים שיש בבית הזה, את הפילוג שהבית הזה יוצר, זה בלתי נסבל. ואני אומר לך, ותזכור שאני אומר לך את זה ולכל מי שצופה בנו: התיקון יהיה כל כך מהיר, השינוי יהיה כל כך גדול, שאזרחי מדינת ישראל לא יאמינו כמה טוב יהיה פה. המדינה הזאת היא גן עדן, היא צריכה לחזור להיות ככה. אנחנו צריכים לחזור להיות בירת ההייטק, מדינה בטוחה, מדינה טובה, יהודים ישראלים צריכים להרגיש גאווה ואושר להסתובב בעולם ולהגיד שהם יהודים, ולא משנה מה תעשו, לא תיקחו לנו את זה. תודה, אדוני.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת כץ. לפני שאני אזמין את השר להשיב, אני רוצה לברך אורחים מאוד נכבדים, דיוויד והייזל בריף, הוריו של רב-סמל יונה בצלאל בריף, זיכרונו לברכה. ברוכים הבאים לכנסת. אני אגיד שתי מילים. יונה בצלאל בריף היה לוחם וחובש קרבי ביחידת דובדבן, הוא נפצע קשה בכפר עזה ב-7 באוקטובר, נלחם במשך שנה על חייו, ולצערי בקרב הזה הוא לא ניצח. אנחנו מוקירים אתכם, יהי זכרו של יונה ברוך, וברוכים הבאים לכנסת ישראל. תודה רבה לכם, תודה רבה. אני מזמין את השר קרעי להשיב להצעתו של חבר הכנסת כץ, בבקשה. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה.

היו"ר יבגני סובה:

חברים, ששש. עליזה, מה קורה? חברים, השר יודע להסתדר בסדר. אם הוא צריך משהו, תעבירו לו. בסדר, אפשר גם לדחות. אני לא יודע, תדברו עם יוזם החוק ותדחו את זה, תחליטו מה שאתם רוצים. יש לך תשובה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, כן, אני עונה, אין בעיה. אדוני היושב-ראש - - -

היו"ר יבגני סובה:

רק שנייה. סליחה, זה לא ילך ככה. אפשר שקט, בבקשה? תודה. בואו נשמע מה יש לשר. אתם צועקים וזה מפריע גם לי. לא, זה לא העניין. תצאו החוצה ותעשו את העניין. בבקשה. לא, זה לא עובד ככה, עליזה. בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אקריא קודם את עמדת משרד האוצר כפי שהוגשה ואז נדבר על מה כן אפשר לעשות. קודם כול, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות את המשך הדיון בארבעה חודשים. התקנון לעבודת הממשלה קובע כי הצעת חוק פרטית שתובא לדיון במליאת הכנסת וטרם נקבעה העמדה לגביה על ידי ועדת שרים, תהיה עמדת הממשלה להתנגד. זו העמדה הבסיסית. למה? מכמה נימוקים, כשחלק מהנימוקים כאן, של אגף תקציבים, אגף הכלכלן הראשי ורשות המיסים, הם: התנגדות להצעה בגלל שמדובר בדחייה – שהיא לא מהלך ניטרלי מבחינה תקציבית אלא דחייה הפוגעת בתזרים המזומנים של המדינה ומגדילה את צורכי המימון בטווח הקצר. זו ההתנגדות הראשונה של אגף תקציבים לגבי דחייה של תשלומי מיסים כלפי המדינה, וזאת ההתנגדות למעשה.

היו"ר יבגני סובה:

אני רק מוודא שיוזם ההצעה מקשיב לך על מנת שיוכל לקבל החלטה. תפנה אליו אולי תוך כדי שאתה מסביר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת כץ, חבר הכנסת כץ.

היו"ר יבגני סובה:

יש לי תחושה שאין שם קשב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת כץ, אני פותח בעמדת משרד האוצר, שנשענת על עמדת ועדת השרים לענייני חקיקה. הם מביאים כאן סדרה שלמה של התנגדויות, כשהיחידה שבהן שנוגעת בעצם לחוק – שאתה מסכים לתקן אותו, כי אתה מוכן שהחוק לא יחול על משכירים פרטיים, כי בסוף זו פגיעה שאנחנו לא יודעים לכמת אותה מספיק בין פרטיים; המדינה יכולה לספוג דבר כזה. לכן ההתנגדות היחידה שיש כאן היא פגיעה תזרימית והגדלת הוצאות המימון של המדינה. בעיניי ההתנגדות היא שולית בכל הנוגע למילואימניקים, לחיילים שלנו, שמגיע להם הכול. נכון שאנחנו נותנים מעבר להצעת החוק הזו, שהיא באמת נקודתית ונותנת משהו קטן שהוא יכול להיות חשוב לחלק מהמילואימניקים, אנחנו נותנים מעטפת גדולה מאוד למילואימניקים, אבל גם את ההצעה הזאת מבחינתי אפשר – חבר הכנסת כץ, גם את ההצעה הזאת, כשיורד ממנה – יושב-ראש הקואליציה - - -

היו"ר יבגני סובה:

זה בדיוק מה שאמרתי לך כשראיתי את השיח הזה.

רון כץ (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה מה שסיכמתי עם חבר הכנסת כץ. זה מה שסיכמתי עם חבר הכנסת כץ.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - שזה יהיה רק על - - - הציבוריים ואפשר יהיה - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת גוטליב, זה מה שסיכמתי. אני מחכה לתשובה של שר המשפטים, שהוא יושב-ראש ועדת השרים לחקיקה, ובסמכותו להחזיר את ההצעה לוועדת השרים עוד טרם הזמן, טרם יחלפו ארבעה חודשים. עדיין לא עודכנתי לגבי תשובתו, אבל אני יודע – מכיוון שדיברנו קודם ואתה מסכים לדחות את זה בשלושה שבועות, אני מוכן להתחייב שאני אעשה כל מאמץ שהיא תעלה בעוד שלושה שבועות לוועדת השרים, אולי אפילו לפני, אם נגיע להסכמה, אבל שלושה שבועות זה הזמן. אני אעשה כל מאמץ. אם אתה מוכן לסמוך על המילה שלי, שאני אעשה כל מאמץ, אז אפשר לדחות את זה בשלושה שבועות כרגע. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

אז אנחנו לא נקיים הצבעה. אני מזמין את חבר הכנסת שטרן, שהוא במקום יוזם החוק, להשיב לתשובתו של השר, ולא תהיה הצבעה בנושא הזה. אני רק אגיד משפט אחד: השר וגם יושב-ראש הקואליציה – שר התקשורת קרעי, הרי בתחילת המלחמה העברנו ביחד, קואליציה-אופוזיציה, חוק לדחיית מועדים, אז יש מנגנון שעובד.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יבגני סובה:

אני רק אומר שיש מנגנון, זה לא משהו חדש לאוצר, וגם לפקידים.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה שונה - - - הדברים הפרטיים. לכן זה שונה.

היו"ר יבגני סובה:

בבסיס הרבה דברים דומים מבחינה משפטית. לא, מבחינה משפטית הרבה דברים דומים פה, ולכן אני לא חושב שתהיה בעיה – על בסיס החוק. אגב, עשינו את זה כמה פעמים. זאת הייתה הוראת שעה. בבקשה, חבר הכנסת שטרן. שלוש דקות לרשותך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אני לא מאמין להם. אנחנו יושבים בוועדת הכספים יום ולילה, הורים שכולים, מילואימניקים.

רון כץ (יש עתיד):

ועדת החוץ והביטחון, לא הכספים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ועדת החוץ והביטחון. מה שהם רוצים זה שיעזרו להם בנטל. מה שאומר לנו אב שכול השבוע, שהבן שלו נהרג כתוצאה מ"אש ידידותית", מה שנקרא, שהוא יודע, אין לו טענות לחיילים בעיקר כי הם טעו בגלל השחיקה שלהם, שיבואו לעזור להם. אנחנו בשעות הקטנות של הלילה מבינים שהם עובדים עלינו בעיניים. זורקים למילואימניקים פירורים. לא רוצים לשאת בנטל, להקטין את העומס. אני אתן לכם שתי דוגמאות. מקובל עליהם שלא נוגעים בבחורי ישיבות, אלה שלומדים. אז אתה שואל אותם: אם עכשיו עובר החוק, אתם אומרים שאתם מביאים 6,000, אז למה אתם לא אומרים להם עכשיו לבוא? משפחות נפגעות, אנשים נהרגים כתוצאה מהעומס – תגידו להם עכשיו שמי שלא לומד, שיתגייס לצבא. הם לא מבינים מה זה הלילות האלה. אתמול בלילה אומר נציג הצבא, תת-אלוף שי טייב: אני צריך קשר – שיהיה בחוק שמשרד החינוך ומשרד הרווחה ייתנו לי את הנתונים של מי שמקבל ביטוח לאומי ומי שלומד באוניברסיטה. למה? בשביל שאני אגייס אותם. ואז אני שואל אותו: אתה תגייס אותם? איך זה נחשב? הוא אומר: זה חרדים. לפי החוק שאתם מציעים פה זה חרדים, כי בגיל 15 הם עוד היו בישיבות. אמרתי לו: תגיד, אתם עובדים עלינו בעיניים? מה זה חרדים? הוא שיקר את המדינה, הוא גנב מהמדינה, אתה סופר אותו כחרדי? ואולי זאת האמת, שההשתמטות שהם מייצרים לנו פה זאת יהדות חדשה – שמותר לשקר, ומותר לגנוב, ומותר להפיל את הנטל על אחרים, ומותר שלחיילי שירות החובה נאריך בארבעה חודשים, והמילואימניקים יעשו 60 ימים, וניקח לאלה שכבר באים למילואים גם את ימי החופשה שלהם. למה? בגלל שיש קואליציה שצריכה לתחזק את עצמה ואת משתמטיה. זה המשתמטים שלהם, זה לא המשרתים שלהם. יש להם הרבה משרתים, לצד הזה, אבל המשרתים האלה מתחננים לפניהם: תקלו עלינו בנטל, אנחנו רואים את האמת – או לפחות תגידו את האמת.

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שימור הקואליציה, גם אם ייהרגו חיילים כתוצאה משחיקה ועייפות – הקואליציה חשובה יותר.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כואב לי להגיד את זה כאן, אבל זאת האמת.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת שטרן. אם כך, לא נקיים הצבעה. אני מניח, כמו שאמרת, שזה יידחה בשלושה שבועות, ואם יוזם החוק ירצה בעתיד להעלות את זה, הוא יוכל להעלות את זה להצבעה בלבד.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק החלת ריבונות על ביתר עילית, התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת פורר להציג את הצעת החוק, בבקשה. עד עשר דקות לרשותך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותיי השרים, אני חייב לומר שאני לא יכול להתעלם מהדברים שנאמרו כאן קודם על נושא חוק ההשתמטות, כי הממשלה הזאת, חבר הכנסת שטרן, היא ממשלה שמקדמת השתמטות ודוחה את הריבונות. זה בערך המאזן. בסוף מבחינתם, הדבר החשוב ביותר, המרכזי ביותר שבו הם צריכים לדון היום זה השתמטות. ועדת החוץ והביטחון כולה משועבדת לטובת הנושא. והראיה היא מה שקרה בכנסת. אנחנו העברנו כאן בסוף אוקטובר השנה שני חוקים של ריבונות. העברנו את חוק הריבונות על יהודה ושומרון, העברנו את החוק של אביגדור ליברמן להחלת הריבונות על מעלה אדומים. שני החוקים האלה עברו לדיון בוועדת החוץ והביטחון. מאז ועד היום, למעלה מחודשיים, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון מהליכוד, חבר הכנסת בועז ביסמוט, לא מצא שעה פנויה בלו"ז, שעה – אני לא מדבר איתך על קיום ימי דיונים – שעה כדי לקדם את חוקי הריבונות. המינימום שבמינימום. אבל לחוק ההשתמטות – מסביב לשעון. אתם יושבים שם בלילות, אחרי המליאה, לפני המליאה, באמצע, על המליאה, מתי שאפשר. כל זמן שאפשר לדון איך אנחנו מקדמים את ההשתמטות, ועדת החוץ והביטחון מתכנסת.

קריאה:

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כן, חוץ משבת. אני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, אני באמת מציע שישנו את השם של הוועדה, היא לא ועדת החוץ והביטחון, היא לא עוסקת לא בענייני החוץ ולא בענייני הביטחון, היא עוסקת בענייני ההשתמטות. והממשלה הזאת, לצערי, בוחרת פעם אחר פעם לקדם את ההשתמטות על חשבון הריבונות. אז גם עכשיו יש לכם הזדמנות לעשות משהו, לקדם את הריבונות בעוד איזה מילימטר. ביהודה ושומרון יש מספר ערים מרכזיות שברור לחלוטין שבכל הסדר מדיני עתידי, גם הקיצוני ביותר, שאני אתנגד לו – זה לא משנה, גם הוא ישאיר עדיין אזורים מסוימים ביהודה ושומרון בריבונות ישראלית. אז מעלה אדומים הוא אחד מהם, העברנו את החוק הזה. ביתר עילית – עיר ביהודה ושומרון, למעלה מ-70,000 תושבים שצריכים לחיות כתושבים, וכל פעם – הם לא כפופים לדיני המינהל, והם כן חלק מישראל, לא חלק מישראל. הם חלק בלתי נפרד מארץ-ישראל, וזה לא משנה למי הם מצביעים, ממש לא אכפת לי אם הם בוחרים בי או לא בוחרים בי. כאן בהצבעת הריבונות על יהודה ושומרון אני הופתעתי לראות חברי כנסת מדגל התורה, שלא מחויבים למשמעת הקואליציונית – הם לא מחויבים, הם הרי אמרו שהם מחוץ לקואליציה – מצביעים נגד הריבונות, נגד ריבונות ביהודה ושומרון, נגד ריבונות במעלה אדומים. אז אני באמת חייב לומר שאנחנו רוצים לתת לכם הזדמנות לתקן. אתה יודע, הרב גולדקנופ, במקום שבו עומדים בעלי תשובה, גם צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד. אז יש לחברים שלך, לסיעת יהדות התורה, הזדמנות לחזור בתשובה, להצביע בעד ריבונות על העיר ביתר עילית. מה יותר עבורכם מלהגיד אנחנו מקדמים את הריבונות על ביתר עילית? ולכן, חברי הכנסת, אני מביא את הצעת החוק הזו, כדי שנעשה את הדבר הבסיסי והפשוט ביותר. ארץ ישראל לעם ישראל, ועיר בישראל שחיים בה למעלה מ-70,000 יהודים היא לא עיר בריבונות במחלוקת, היא לא עיר שנמצאת על אזור שהוא שנוי במחלוקת. היא עיר ואם בישראל שהוקמה כדי להיות עיר ואם בישראל, כדי שהיא תהיה חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, ולכן החלת הריבונות הזאת היא באמת מתבקשת. אני חייב לומר שאני הופתעתי קצת מתגובתו של ראש העיר ביתר עילית שהוא מתנגד לריבונות על העיר שלו בגלל זהות המציע. הדבר האחרון שאותי מעניין זה הזהות של מי שמציע הצעה, או מי שדורש משהו, או שאני דורש ממנו. אנחנו לא בפוליטיקה של זהויות. אתה יודע, אדוני היושב בראש, גם כשאנחנו מקדמים את חוק הגיוס לכולם, זה לא מעניין אותי אם מדובר בחרדי או בחילוני, ביהודי או במוסלמי, בדרוזי, בצ'רקסי. כולם צריכים להתגייס, ולכן אנחנו גם אומרים שמי שלא מתגייס, לא מצביע. אבל יש לי תחושה שראש העיר ביתר עילית כל כך נבהל מזה שיחילו עליו ריבונות, שהוא מעדיף כבר ריבונות של הרשות הפלסטינית, רק, חס וחלילה, שלא חבר כנסת מישראל ביתנו יקדם הצעה של ריבונות. אז הינה, אני אומר לכם, זו לא שאלה של מפלגה, זאת לא שאלה של פוליטיקה, זאת שאלה של השקפת עולם. חברי הכנסת בליכוד, אני מצפה מכם, אם השקפת עולמכם היא שצריכה להיות ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון, שצריכה להיות ריבונות ישראלית בביתר עילית, אני מצפה לראות אתכם בעד ההצעה הזו, ומתייצבים כאיש אחד. לצערי, אני רואה את הכיסאות הריקים, אני מכיר את הכיוון, וכנראה שוב מפלגתו של ביבי תחבור למפלגתו של טיבי כדי שחס וחלילה לא תהיה ריבונות ישראלית באמת ביהודה ושומרון. אני רוצה לנצל את הדקות שנותרו לי לדבר על עניין אחר, שאולי מעסיק יותר את אזרחי ישראל. אנחנו בדקנו את המספרים, מה קרה מדצמבר 2022. ב-29 בדצמבר 2022 הוקמה הממשלה הרעה הזאת. בדקנו מה קרה בשלוש השנים האלה עד עכשיו. אנחנו מסיימים את חודש דצמבר 2025. הממשלה הזאת, שעסקה אך ורק בעצמה, הזניחה את התחום אולי החשוב ביותר לאזרחי ישראל, והוא התחום של יוקר המחיה. השר קרעי, אתה יודע כמה עלה כרטיס לאוטובוס בדצמבר 2022? כרטיס לאוטובוס עלה 5.5 שקלים בדצמבר 2022; היום הוא עולה 8. מחירי העגבניות עלו ב-27%; מחירי הבננות עלו ב-91%; בשר עלה ב-15.8%; קפה שחור עלה ב-23.5%. אני יודע שזה לא מעניין את שרי הממשלה ואת חברי הכנסת, כי הרי הנושא הזה משעמם אתכם. אבל את הנושא הזה אזרחי ישראל פוגשים יום-יום, יום-יום – כשהם הולכים למכולת, כשהם עושים קניות, כשהם צריכים להכין אוכל, וגם כשהם משלמים משכנתה. כי כשבודקים כמה פיגורים יש במשכנתאות, מעל ל-90 יום פיגור, יש עלייה בשלוש השנים האלה של 90% בפיגורים במשכנתאות. תחת הממשלה שלכם אנשים לא מצליחים לשלם את המשכנתה שלהם, לא מצליחים לקנות את הקניות שלהם בסופר, לא מצליחים לקיים את עצמם בכבוד, ולצערי, רבים גם לא מצליחים לחיות כאן בגלל המחדלים הביטחוניים שלכם. אז בכל הפרמטרים האלה אתם נכשלים. יש לכם הזדמנות לפחות בדבר אחד להגיד: אבל הרמנו יד בעד ארץ ישראל. אני מצפה מהממשלה הזאת, למרות שראש הממשלה שלה ושר הביטחון שלה הצביעו בעד פינוי חבלי ארץ, בעד ההתנתקות בשנת 2005, לפחות שחברי הכנסת יתקנו ויצביעו בעד הריבונות, בעד הריבונות ביהודה ושומרון, ובתוכה גם בעד הריבונות על ביתר עילית, שלצערי, לצערי, לצערי, גם אם החוק הזה יעבור, כנראה שיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון לא ידון בו, כי הוא עסוק לא בריבונות, הוא עסוק בהשתמטות.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

אפשר לשאול שאלה?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה תוכל לעלות ולדבר אם אתה רוצה. אני מניח שאתה רוצה להתנגד. אני אשמח לראות אותך, חבר הכנסת פרוש, מצביע בעד. חבריך לסיעה הצביעו נגד הריבונות על יהודה ושומרון ונגד הריבונות על מעלה אדומים. אני מצפה, לפחות בהחלטה הזאת על החלת הריבונות על עיר בישראל – למעלה מ-70,000 תושבים, שאת חלקם אני מניח שאתה מייצג, חלקם בחרו בכם – אני מצפה מכם לפחות לתמוך בהצעת החוק הזאת כדי להגיד: כן, ביתר עילית היא חלק ממדינת ישראל. יכול להיות – אני לא רוצה לחשוב כך, אבל יכול להיות שאתם כל כך מפחדים שמא יגייסו אותם לצה"ל, שאתם מעדיפים להיות תחת ריבונות אחרת ולא תחת ריבונות ישראלית.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

אפשר לשאול שאלה? אפשר לשאול שאלה?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אז הינה, אני אומר לכם, זו לא שאלה של פוליטיקה, זו לא שאלה של מפלגה, זאת שאלה אחת: האם ביתר עילית היא חלק ממדינת ישראל או לא? מי שחושב שהיא חלק ממדינת ישראל, יצביע בעד; מי שלא, או שיברח מהמליאה, או שיצביע נגד. תודה, אדוני.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

אפשר לשאול שאלה?

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. אני מזמין את השר שלמה קרעי להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

לפני שלוש שנים היו בחירות. היו לכם שמונה קולות בביתר. עכשיו אתה רוצה שכאן כולם יצביעו נגדך, אז מה אתה דואג להם?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני רוצה שכולם יתגייסו. שיתגייסו.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

- - - לך היו שמונה קולות בביתר.

היו"ר יבגני סובה:

עד עשר דקות לרשותך. יש לשר עד עשר דקות לפי התקנון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאני אתייחס להצעת החוק של חבר הכנסת פורר, אני אתייחס למה שהוא סיים בו. הוא דיבר על יוקר המחיה, הוא רק שכח להזכיר לאזרחי ישראל שמדד יוקר המחיה, מדד המחירים לצרכן בשנה של הממשלה הנפלאה שלכם, היה הגבוה ביותר בעשור האחרון לפחות, אם לא עוד לפני כן, של 5.3% אינפלציה, של מדד המחירים לצרכן בשנת 2022 – לעומת 2023 ו-2024, וגם 2025, שהיו סביב ה-3%, 2.8% – 3.2%. ברור שיש לנו אתגרים רבים בענייני יוקר המחיה, ואנחנו עושים את הכול כדי להקל על אזרחי ישראל. חוק ההסדרים - - -

גלעד קריב (העבודה):

יש שמועה שהשר ברקת עוד מעט נוסע לארצות הברית לטפל ביוקר המחיה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

רק לדוגמה, חוק ההסדרים שמגיע עכשיו לכנסת הולך להגדיל את ההכנסה הפנויה עם ריווח של מדרגות המס באופן משמעותי, להגדיל את ההכנסה הפנויה של אזרחי ישראל. יש את נקודות הזיכוי שנתנו מ-0–3 כדי לממן מעונות יום, גם מס הכנסה וגם מענק של מס הכנסה שלילי, והדוגמאות רבות מספור. אני כשר התקשורת פותח - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

- - - ש-90% - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת פורר, כשחבר הכנסת פרוש ניסה להשחיל מילה, לא נתת לו, אז אני אפעל מולך באותו מטבע, ואנחנו נדבר כך באופן שצריך לעלות לכאן כדי לדבר. הדוגמאות רבות מספור. גם בסוגיית התקשורת אנחנו פותחים עכשיו את שוק התקשורת לתחרות, מורידים מחירים לצרכן. מדד התקשורת הוא היחיד שלא עולה בתוך מדד המחירים לצרכן, והיד עוד נטויה. אני רוצה לדבר דווקא על הפרדוקס שיש בהצעת החוק הזו. קודם כול, החלת ריבונות, אם רוצים להביא החלת ריבונות בכלל על שטחי ארץ נחלת אבותינו, היא צריכה לבוא כהצעת חוק ממשלתית של ממשלה ציונית, של ממשלה לאומית. אצלכם, נטיעות בנגב לא יכולנו לנטוע בתקופת הממשלה שלכם.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

למה לא הבאתם? לא הבאתם שלוש שנים. שלוש שנים לא הבאתם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז עכשיו אתם פתאום נזכרים בביתר עילית? הצעת חוק להחלת ריבונות לא יכולה לבוא מכיסאות של כאלה שמתכננים שוב להקים שוב ממשלה עם עבאס וטיבי. ברכה לא תשרה בהצעת חוק כזאת לטובת ארץ ישראל. ואני רוצה לומר יותר מזה – מה שהזכיר חבר הכנסת פרוש, שלא לדבר על זה שמציעי החוק מעולם לא דאגו לטובתם של תושבי ביתר עילית, תוקפים השכם והערב את תושביה של ביתר עילית, וכך אמר ראש העיר בעצמו: לא מדבשך ולא מעוקצך. ואתם הרי בכלל רוצים לשלול את זכות ההצבעה של תושבי ביתר עילית, להפוך אותם לסוג ב', למנוע מהם את זכויות היסוד הדמוקרטיות. אז ריבונות בביתר עילית זה מה שבאמת מעניין אתכם, חברי ישראל ביתנו? לא להאמין, פשוט צבועים. ועל הצביעות שלכם נדבר בהרחבה בהצעת החוק הבאה של חברת הכנסת מלינובסקי. כדאי שתתכונני, חברת הכנסת מלינובסקי, כי החמאה נוזלת על ראשכם, ואני תכף אפרט את זה בהצעת החוק שלך. החלת הריבונות על עיר אחת, לגופו של עניין, עושה איפה ואיפה בין מעל חצי מיליון תושבי יהודה ושומרון, הזכאים להכרה שווה בזכותם ובאזרחותם, לבין עיר אחת ביהודה ושומרון. החלת הריבונות צריכה להיות באופן גורף על כלל חבלי ארץ מולדתנו. והחמור מכול, שהצעת חוק כזו, שמנסה לבוא ולהגיד: רק ביתר עילית חשובה לנו, יוצרת תקדים מסוכן של חלוקה פנימית וסדרי עדיפויות, וויתורים עתידיים שאתם אולי מתכננים בממשלה הבאה שתקימו בחלומות שלכם יחד עם מנסור עבאס ואחמד טיבי. השטחים ביהודה ושומרון אינם קלפי מיקוח. אנחנו רוצים להחיל ריבונות מלאה על כל שטחי ארץ נחלת אבותינו, וכך נעשה, בעזרת השם. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לשר קרעי. מי שישיב במקום חבר הכנסת פורר – חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קשה בכלל לדמיין שמישהו מסוגל להצביע נגד החלת ריבונות על ביתר עילית. הזכיר חבר הכנסת עודד פורר – העיר הכי גדולה ביהודה ושומרון, מעל 70,000 תושבים, 98% מאוכלוסיית ביתר עילית הצביעו למפלגות הקואליציה. אבל מי שמכיר את המיקום המדויק של ביתר עילית, זה המיקום האסטרטגי, הכי אסטרטגי שרק קיים, באמצע של המרובע. מצד אחד, צפונית, נמצאת ירושלים; דרומית, גוש עציון; מערבה, צור הדסה; צפון מערב, מבוא ביתר. באמצע המרובע הזה נמצאת ביתר עילית. היא באמת מחברת את הכול. ביתר עילית מחברת את ירושלים לגוש עציון, מחברת את צור הדסה, מחברת את מבוא ביתר. מי שיזם, אגב, את הקמת העיר ביתר עילית היה שר השיכון האגדי מטעם הליכוד דוד לוי. לא יכול להיות שאנשי ליכוד היום יצביעו נגד החלת ריבונות על אותה עיר. יתרה מזאת, מדברים פה הרבה על מנסור עבאס. כנראה שר התקשורת שכח: תוך כדי מבצע שומר חומות ראש הממשלה בנימין נתניהו יושב עם מנסור עבאס ארבע פעמים במעון הרשמי של ראש הממשלה בבלפור. אנחנו שומעים את מנסור עבאס מספר פה איך ראש הממשלה מחזר אחריו, שולח אליו את מיקי זוהר, את יובל שטייניץ, שמתחננים אליו שיקים את הקואליציה. ראש הממשלה מבטיח לו: כל מה שהם ייתנו לך, אני אתן לך יותר. אז מזה משום מה שכחו. בדיוק כמו שגירשתם יהודים מגוש קטיף. גם מי שתמך בגירוש יהודים מגוש קטיף זה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, וגם שר הביטחון ישראל כץ. כל ישראל ביתנו הצביעו נגד. אתם הצבעתם בעד גירוש יהודים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא נכון.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אז אל תטיפו מוסר. אל תספרו סיפורים על מנסור עבאס. אתם מתים להיכנס איתו לקואליציה. אני נזכר שיד ימינו, השופר של ראש הממשלה, כותב שני מאמרים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תתחייב שלא תשב איתו יותר.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

שני מאמרים הוא כותב בארץ ובמקור ראשון. הוא כותב שני מאמרים, למה הליכוד צריך להקים קואליציה עם מנסור עבאס. הוא לא עשה את זה בעצמו, הוא עשה את זה כי ראש הממשלה ביקש ממנו לעשות את זה. אז אני אומר לכם: אתם חבורת צבועים, אין לכם שום קשר לא לז'בוטינסקי, לא לבית"ר. אתם חבורת משתמטים, שמוכנים למכור את כל העקרונות תמורת הכיסא.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת ליברמן. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק החלת ריבונות על ביתר עילית, התשפ"ו–2025. ההצבעה תהיה הצבעה שמית. אבקש מסגנית המזכיר לקרוא בשמות של חברי הכנסת. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר יבגני סובה:

סיבוב שני, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר יבגני סובה:

האם יש חברי כנסת שלא הצביעו? הינה, השר אליהו.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר יבגני סובה:

זהו? אם כך אבקש לסכם את ההצבעה, תודה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 8, נגד – 45. אני קובע כי הצעת החוק החלת ריבונות על ביתר עילית לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יבגני סובה:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק איסור קבלת תמורה וחובת דיווח על קשרים עם מדינה זרה, התשפ״ה–2025, של חברת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי כנסת. אני מזמין את חברת הכנסת מלינובסקי להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.

מרב מיכאלי (העבודה):

אדוני היושב-ראש, לא שמעתי שקראו כששאלו אם יש עוד חברי כנסת בסיבוב השלישי. אז רק להוסיף לפרוטוקול שאני מצביעה נגד.

היו"ר יבגני סובה:

לא, אני כבר סיימתי הצבעה, אי-אפשר כי סיימתי.

מרב מיכאלי (העבודה):

לפרוטוקול?

היו"ר יבגני סובה:

לא, אני לא חושב שקיימת אפשרות כזאת. תדברי עם סגנית המזכיר. ברגע שסגרתי את ההצבעה אי-אפשר.

מרב מיכאלי (העבודה):

חיכיתי שתשאלו אם יש חברי כנסת נוספים.

היו"ר יבגני סובה:

שאלתי את השאלה. אי-אפשר.

מרב מיכאלי (העבודה):

לא שמעתי.

היו"ר יבגני סובה:

טוב, אין מה לעשות. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, בימים האחרונים ובתקופה האחרונה אנחנו יושבים מול הטלוויזיה ולא מאמינים למראה עינינו כשאנחנו שומעים ורואים את ההתכתבויות בוואטסאפים, מהטלפונים של האנשים שהכי קרובים לראש הממשלה. זאת פשוט חבורת פושעים, שישבו ויושבים במקום הכי רגיש במדינה ותוך כדי עושים געשעפטים. ועם מי הם עושים געשעפטים, עם מדינה זרה כמו קטר. זה לא שהייתי ילדה קטנה שמאמינה שהכול ורוד, אבל צריך להיות גבול לביזיון הזה, כשאני רואה שדוברים של ראש הממשלה הם אלה שבמקביל לעבודה עבור ראש הממשלה ועבור מדינת ישראל, משרתים בפועל אינטרסים של מדינה זרה כמו קטר. ועל ידי הקשרים שלהם עם התקשורת והכוח שלהם במרחב הציבורי הם מהנדסים פה תודעה ציבורית ומכניסים לנו מסרים לטובת קטר, ואפילו בניגוד לאינטרס הלאומי של מדינת ישראל, אי-אפשר לעבור על זה לסדר-היום. זה משהו שאמור להדאיג את כולנו, יתרה מזאת זה אמור לזעזע את כולנו. אני לא מעלה על דעתי אופציה שלמשל אצל שר הביטחון והצוות שלו, ויש לו ברוך השם צוות מאוד רציני, יהיו אנשים שבמקביל יעבדו וישרתו מדינה זרה, לא משנה אם זה קטר או ארצות הברית. זה פשוט משהו שאתה רואה במו עיניך, ואתה לא תופס את המציאות הזאת, וכאילו זה עובר בסדר. אני רק שנייה חושבת, אם דבר כזה היה מתגלה בלשכה של אביגדור ליברמן או נפתלי בנט או יאיר לפיד או כל אחד אחר, כנראה שהמדינה הייתה רועדת, היו שורפים פה צמיגים בצמתים. וכאילו זה בסדר. כי מה, כי מותר? כי מה, כי אין גבולות? כי מה, לכסף אין ריח? כי מה, איבדתם בכלל את כל ההיגיון שבעולם, את כל הערכים שבעולם? הצעת החוק שבפנינו מבקשת להסדיר את המצב. ומה הטענה שאני שומעת? לא אסור על פי חוק, לא היה אסור על פי חוק. קודם כול, לא כל דבר שאסור בחיים כתוב בחוק. יש דברים שנקראים מוסר, ערכים, גבולות, אנושיות, אהבת מולדת – לא כתוב בחוק, אבל זה מה שאנחנו. אז מטרת החוק להסדיר את האיסור על עובדי מדינה ונבחרי ציבור לקבל תמורה ממדינה זרה, וכן להבטיח גילוי נאות של קשרים עסקיים עם מדינות זרות מצד גורמים המספקים שירות למוסדות המדינה. כי הרי מה יש עם אוריך? אוריך הוא האיש הכי קרוב לראש הממשלה ולמשפחת נתניהו, מקבל משכורת מהליכוד, ואיך אני יודעת שהוא החזק בליכוד? כי היום הליכוד גם מממן לו את הייצוג המשפטי. אגב, לאחרונה הליכוד העלה את דמי החבר, כנראה שצריך כסף כדי לממן את ההגנה המשפטית לאוריך. אבל אוריך מקבל משכורת מהליכוד, עובד בלשכה של רוה"מ, הכי קרוב שניתן, ובמקביל מקבל אלפי שקלים, עשרות אלפי שקלים, מקטר. הוא יודע את זה. הם מהנדסים תודעה, הם מהנדסים את המסרים, הם מדליפים את זה לתקשורת מגורם מדיני בכיר. יכולים להעלות על הדעת אותם כתבים, ואני יכולה להבין אותם, שכשהם מדברים עם הדוברים של ראש הממשלה, זה בכלל ממקום אחר, מקטר? וכאילו הם חושבים שזה בסדר. וגם האיש, שהוא בעצם הבוס שלהם, הוא עובד איתם צמוד, קרוב, כל הזמן, כל יום, 24/7 – לא שומע, לא רואה, לא מודע, לא מעודכן, כאילו הוא בלה-לה-לנד, כאילו הוא בכלל לא מהעולם הזה. תקשיבו, גם מהעבודה שלי עם היועצים הפרלמנטריים שלי, וזו עבודה מאוד צמודה, אנחנו יודעים מה קורה אצל כל אחד בחיים, את החדשות במשפחות, מה כל אחד מרגיש. אנחנו כל הזמן ביחד. אותו דבר אצל רוה"מ, זה גם תפקיד אמון, הוא בחר באנשים האלו, הוא שותף בכל האירוע הזה. אז מה שהחוק מבקש זה להסדיר את הביזיון הזה כדי – א. אולי אנחנו נגלה שעכשיו אצל חברי הקואליציה יש עוד יועצים חיצוניים למיניהם שהם לא עובדי מדינה, למרות שאני מדברת פה גם על עובדי המדינה, שבמקביל על הדרך עושים כסף ממדינה זרה אחרת. אתם הממשלה, אתם יושבים במקומות הכי רגישים במדינת ישראל, איך אתם לא מסדירים את זה? איך אתם לא מצלצלים בכל הפעמונים עכשיו, ולהגיד: משהו פה לא תקין, משהו פה מסריח, סירחון ממה שקורה פה? או שאיך אומרים, לכסף אין ריח, הכול בסדר, כל עוד – תפסו אותנו, אבל לנו מותר. חבר'ה, לא, זה לא תקין. זה גם לגבי עובדי מדינה, שאם חלילה יקבלו טובת הנאה כזו או אחרת ממדינה זרה, או דרך המשפחות או צדדים שלישיים, ואדרבה ואדרבה לגבי היועצים החיצוניים או אנשים שמפלגות או שרים מעסיקים דרך חשבוניות. זה דורש גילוי נאות. לפחות כששר מעסיק מישהו כספק שירות, שיבדוק האם הבן אדם הזה עובד או לא עובד עם מדינה זרה כזו או אחרת. זו חובתכם לדאוג לביטחון המדינה ולביטחון מידע. ואם תגלו שמישהו עובד עבור מדינה זרה זה כבר שיקול דעת שלכם אם להעסיק את הבן אדם הזה או לא. אבל תהיו גם מודעים למה שקורה ותישאו באחריות. ואם בן אדם משקר ולא יגלה את האמת בתצהיר, אותו ספק שירות, יש גם עונש מאחורי דבר כזה, כי כל הביזיון הזה, את כל ביטחון המדינה למכירה צריך להפסיק. וזה שאני פתאום גיליתי שוועדת שרים סוג של: דחינו את זה לחודש – על מי אתם עובדים? הממשלה מתנגדת. אתם הראשונים שהייתם צריכים לרוץ ולהסדיר את זה, הייתם צריכים לצלצל בכל הפעמונים אחרי כל מה שהתפוצץ פה עם חבורת הפושעים האלו, לדרוש להסדיר את הנושא. אתה יודע מה? אפילו בשביל השקט הנפשי של אותם שרי ממשלה. אולי אצלך, שלמה קרעי, בלשכה, יש כזה עובד, אולי אתה יודע, אולי אתה מסתיר, ואולי אתה לא רוצה לדעת? ולכן אני מבקשת את תמיכת הכנסת, כי הגענו לאן שהגענו, גילינו מה שגילינו, ואנחנו לא יכולים להמשיך ככה, כי זה פוגע באמון הציבור, זה פוגע בביטחון המדינה. וכל מה שקרה שם בלשכת רוה"מ עם כל החבורה הזאת עוד יתברר, ועוד איך יתברר בבית משפט. ויש לי הרגשה שהגילויים החדשים עוד לפנינו, ועוד לא נאמרה שם המילה האחרונה. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. אני מזמין את השר שלמה קרעי להשיב להצעת החוק, להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני יושב הראש, כנסת נכבדה, טוב, אני רואה שליברמן ברח מהמליאה, ובצדק. ליברמן, בהצעה הקודמת, אמרתי לו: ליברמן, תתחייב שלא תשב עם מנסור עבאס יותר. לא שההתחייבות הזאת תהיה שווה משהו, כן? אנחנו יודעים מה שוות ההתחייבויות שלהם, אבל גם להתחייב מן השפה ולחוץ ליברמן לא מוכן. אתם בטח מבינים למה. ליברמן היה שר אוצר בממשלה שמועצת השורא שלטה בה. ליברמן העביר מיליארדים למנסור עבאס, שהגיעו לארגוני טרור, כמו שנחשף אתמול בערוץ 14, הערוץ שאתם מאוד מאוד אוהבים וכולכם רוצים לסגור אותו, שלא יגלה את ערוותכם. והשרה מאי גולן עוצרת את מה שליברמן כשר אוצר עשה בתקופה שלו בממשלת האחים המוסלמים הקודמת. ועכשיו אני עובר לצביעות הבאה בהצעת החוק הזו. יוליה, את שמעת את העדות של בנט, שליברמן הוא זה שבישל ויזם את הכנסת הכסף מקטר לחמאס? את שמעת את העדות של בנט?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני שמעתי את זה שבנט אמר שהוא לא עומד מאחורי המילה שלו - - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה שמעת את ההתנצלות שלו?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אה, הוא לא עומד, הוא לא עומד מאחורי המילה. בטח, כי עכשיו הוא רוצה ללכת איתכם ביחד.

היו"ר יבגני סובה:

הוא התנצל, הוא התנצל - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

אה, התנצל. ברור, כי הוא רוצה להקים ממשלה עכשיו.

היו"ר יבגני סובה:

תדייק בעובדות.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

- - - מה שבטוח - - - שיש אחד שדאג - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא רוצה להקים איתכם ממשלה.

היו"ר יבגני סובה:

לא, לא, בשיא הרצינות, הוא התנצל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בסדר, התנצל, אבל אתה יודע, יש משמעות - -

היו"ר יבגני סובה:

אני רק מדייק בעובדות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - לדברים שנאמרים כמשיח לפי תומו, ודברים שנאמרים בגלל אינטרס פוליטי. כולנו מבינים את זה. עכשיו, מה יש בהצעת החוק שלך, יוליה? תראי, פשוט לעמוד פה ולצבוט את עצמי כדי להאמין שישראל ביתנו מגישה הצעת חוק כזו. המפלגה המושחתת ביותר בישראל, שנכנסה כמעט כולה לכלא לפני כמה שנים, מעיזה כאן לדבר על נבחר ציבור שמקבל מתנות – פאינה קירשנבאום, סגנית שר הפנים, סטס מיסז'ניקוב, שר התיירות, ראש מטה ישראל ביתנו. הורשעו 17 אנשי ציבור ולוביסטים מישראל ביתנו, ורחמים לא ידע. ליברמן לא ידע. מסכן. מעניין שבאותו זמן שהכול בערך כמעט התפוצץ, ליברמן גם ערק לשמאל. אז אני לא כל כך נהנה ממופעי הצביעות שלכם. אבל את מדברת כאן על איסור קבלת מתנה או תמורה ממדינה זרה – אז זה כבר קיים: לנבחר ציבור אסור לקבל תמורה בגין היותו עובד ציבור, זה קיים בחוק. אבל לא רק הזיות על סיגרים ושמפניות מחברים שבגללם ראש הממשלה מבזבז את זמנו בבית המשפט ברדיפה פוליטית הזויה, אני מדבר – יוליה, אני באמת יכול להניח שלא שאלת את היושב-ראש שלך לפני שהעלית את הצעת החוק הזו לכאן. למה? כי אנחנו מכירים מיליונים, 3 מיליון דולר – חבר הכנסת ליברמן, חברת הכנסת מלינובסקי – 3 מיליון דולר שהלכו לחברת ייעוץ בבעלות ילדה בת 21. מי זאת הילדה? הילדה של ליברמן. 3 מיליון דולר; מיליונים ממדינות זרות ששולמו לילדים על ייעוץ – ייעוץ במה? מכוח מה, מה הניסיון? איפה זה נעלם? אבל אף אחד לא יודע. כי יש את אלה שמאותרגים, ויש את אלה שלא. מיליונים שהלכו לעשרות עמותות המחאה שמשמשות זרוע השטח של האופוזיציה; עמותות שקיבלו עשרות מיליוני דולרים ממדינות זרות ובוחשות ומטלטלות את הפוליטיקה בישראל, מחאה שבלעדיה אתם כאן כנראה כמעט לא הייתם קיימים; אני מדבר על רונן בר, שטס לצפות במונדיאל בתא הכבוד של אמיר קטר, הוזמן כאורח כבוד לתא צפייה בשווי של 20,000 דולר. אני מדבר גם על עשרות המיליונים שחברת - -

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל:

קרעי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני עוד ברשות דיבור, השרה גמליאל. תמתיני שאני אסיים, בבקשה. - - אני מדבר על עשרות מיליונים של חברת הממד החמישי של הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ ושל סגן ראש השב"כ לשעבר רם בן ברק, שניסו למכור לקטר תוכנת סייבר שהיא בעצם נשק, את מאגרי המידע של אזרחי המדינה. אלו החברים שלכם, האחים המוסלמים, טיבי, כל אלו שניסו לעשות את כל זה. לסיום, אני ממליץ לכולם לקרוא את הספר "תיק ליברמן – כתב האישום שלא הוגש". תוכלו לקרוא וללמוד שם איך באמת פוליטיקאים ישראלים קיבלו מיליונים ממדינות זרות, ואיך זה שאף אחד לא בדק, לא בודק ולא יבדוק, כל עוד אותה כנופיית שלטון החוק נמצאת בייעוץ המשפטי לממשלה, מסכלת את חקירת הפצ"רית, בג"ץ מאתרג את אלה, ואלה מפרכסים את אלה. ואתם כאן עם חמאה שנוזלת לכם, מכסה את כולכם, מעיזים לבוא לכאן עם הצעת חוק שמדברת על נבחר ציבור שלא יקבל מתנה? ליברמן, אתה עולה להתנגד? תסביר לאזרחי ישראל מאיפה 3 מיליון דולר נכנסו לחשבון של הבת שלך. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. מי שיעלה להשיב במקום חברת הכנסת יוליה מלינובסקי יהיה חבר הכנסת איווט ליברמן. ברוך הבא.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

לפי כל השקרים של השר שלמה קרעי, רק ברור באיזו היסטריה אתם נמצאים, עד כמה אתם פוחדים מהחוק הזה. הרי הצלחת לדבר שש דקות ולא להגיד מילה אחת של אמת. מה יותר פשוט מלהגיד אמת? אני אתחיל מהדבר הכי פשוט, מר קרעי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא דייקתי בסכומים.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

את כל הסיפור הקטרי ראש הממשלה משמיע פעם ראשונה ב-13 בנובמבר 2018 בישיבת קבינט בקריה, ואומר, אנחנו מתחילים במדיניות הסדרה, קרי הזרמת כסף קטרי במזומן לחמאס.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כשאתה - - -

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

ב-14 בנובמבר אני מתפטר. ואני אומר לך, הייתה באמת פגישה בין שר הביטחון לשר החוץ הקטרי. מה יותר פשוט מלהוציא סטנוגרמה של אותה פגישה ולפרסם? כבר אמרתי, אני אשמח. יושב פה שר הביטחון, הוא רשאי להוציא את זה. הרי פגישה כזאת לא נערכת בארבע עיניים; יושב שם מזכ"צ, ויושב שם רמ"ט, ויושב שם ראש אבט"מ. המזכ"צ עושה תרשומת מדויקת. אני אשמח, תפרסמו את זה. אתה מזכיר את בנט – רק לפני שבוע בנט התנצל, אמר, אני מתנצל, אלה דברים לא נכונים. כל הכבוד לנפתלי בנט, לפחות היה לו אומץ.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מעניין - - -

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

הרי כל מה שאתה אומר זה שקרים. לגבי הבת שלי, הכי פשוט – תלך למס הכנסה, אמרתי, תוציא כל מה שהרוויחה בתקופה הזאת – 16,000 שקל לחודש – 16,000 שקל. הרי אין דבר יותר פשוט מללכת לרשם החברות ולהוציא את הרישום של אותה חברה, מלפנות – אני הוצאתי, אבל גם אתה רשאי לפנות למס הכנסה ולהוציא את ההכנסות של הבת שלי, בת 21, שבאמת כבר השתחררה מהצבא. מאז עשתה דוקטורט, מלמדת בהרבה מוסדות כדוקטור לציונות ולהיסטוריה יהודית. אני חושב באמת, איך תוך שש דקות הצלחת לברוח מן האמת, מן החוק שאתה כל כך פוחד ממנו?

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - מאיפה הגיעו 3 מיליון דולר לחשבון שלה?

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

הרי מה שעשיתם לא ייתכן. אני כשר האוצר מיניתי קבינט כלכלי, הזמנתי חמישה כלכלנים, הכי בכירים במדינת ישראל – נגיד בנק ישראל יעקב פרנקל ועוד ארבעה אנשים הכי בכירים. שלושה חודשים לקח להם למלא טופס ניגוד עניינים. גם פסלו אחד מהם, מי שהיה נציב מס הכנסה, אודי ברזלי. לא קיבלו גרוש אחד, הם באמת שימשו כיועצים בהתנדבות, מרצונם הטוב. שלושה חודשים לקח לאשר טופס ניגוד עניינים. פה בן אדם שראש הממשלה לא הכיר אותו, הוא סתם הלך ברחוב, תפס איתו טרמפ במסוק.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

הוא במקרה הלך ברחוב, הסתבך, הגיע לבור של חיל האוויר, נכנס לבור של חיל האוויר - -

היו"ר אליהו רביבו:

תחתור לסיום, בבקשה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

- - והצטלם עם מפקד חיל האוויר יחד עם ראש הממשלה. תשמע, השקרים שלך - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה עם פאינה קירשנבאום? מה עם סטס, מה עם - - - שלך?

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

- - רק מצביעים עד כמה אתם בלחץ. ולא יעזור לכם כלום, אנחנו נגיע לאמת, נעיף אתכם מהשלטון, ונתקן את כל העוולות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על חוק איסור קבלת תמורה וחובת דיווח על קשרים עם מדינה זרה, התשפ"ה–2025. ההצבעה תהיה שמית. בבקשה, גברתי סגנית המזכיר. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר אליהו רביבו:

ברשותכם, נעבור לסיבוב שני של ההצבעה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר אליהו רביבו:

האם יש מי באולם שלא מימש את זכותו ומבקש לעשות זאת כעת?

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

היו"ר אליהו רביבו:

הם יש עוד מי באולם שלא מימש את זכותו ומבקש לעשות זאת כעת? אין. תמה ההצבעה. בבקשה. אלו הן תוצאות ההצבעה: 32 בעד, 50 נגד. אשר על כן, אני קובע בזאת כי הצעת חוק איסור קבלת תמורה וחובת דיווח על קשרים עם מדינה זרה, התשפ"ה–2025, לא זכתה לתמיכת רוב חברי הכנסת. אשר על כן, היא תוסר מסדר-יומה של הכנסת.

היו"ר אליהו רביבו:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק הפרשנות (תיקון - הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית, נטייה מינית או אמונה דתית), התשפ"ד–2025, של חברי הכנסת יוראי להב הרצנו ויסמין פרידמן. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו להציג את הצעת החוק. לרשותך עשר דקות, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רק להגיד למציע ש - - - לא מוגדרת בחוק הפרשנות - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

כולל - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני, לא התחלתי וכבר רעשי רקע. חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה בנימין נתניהו לאורך השנים מתגאה במצב הקהילה הגאה בישראל. זה קורה בעיקר באנגלית ובעיקר בכלי תקשורת בין-לאומיים, אבל הוא אומר שיש רק מדינה אחת במזרח התיכון שמקבלת את הקהילה הגאה. הוא טוען שזה המקום היחיד שבו גייז הולכים בחופשיות ברחוב, ונתניהו בהקשר הזה צודק, אבל נתניהו מתהדר בזכויות שהושגו על ידי בית המשפט העליון, לא בזכותו, כי אם זה היה תלוי בנתניהו ובממשלותיו, לא היו ללהט"בים זכויות בישראל. נתניהו וממשלותיו הצביעו פעם אחר פעם נגד הזכויות הבסיסיות שלנו כאזרחים שווים במדינת ישראל. אנחנו, יש לנו זכויות, כמו למשל הכרה בזוגיות שלנו, בהורות שלנו, נגד האפליה שלנו במקומות העבודה, נגד הצנזורה שלנו ממרקע הטלוויזיה, ועוד, בזכות בית המשפט העליון שתיקן חוקים של הכנסת, שפסל החלטות מינהליות של שרים הומופובים. נתניהו התהדר באקטיביזם הפרשני של בית המשפט העליון בכל מה שקשור ללהט"בים בישראל. בניגוד מוחלט לדבריו של נתניהו, שכאמור התפאר באקטיביזם הפרשני של בג"ץ בהקשר הלהט"בי, יריב לוין ורבים מחברי הקואליציה האלה מתעקשים שבית המשפט העליון לא יגלה אקטיביזם בפרשנות החוקים שהכנסת מחוקקת, אלא שהשופטים יפסקו אך ורק לפי לשון החוק. אז הינה, יש לכם הזדמנות. ניצבת בפני חברי וחברות הכנסת הזדמנות לתקן את כל חוקי האפליה באופן ברור, פשוט ובסיסי. ההצעה הזו של חוק הפרשנות קובעת משהו מאוד ברור – בכל מקום שיש בו איסור אפליה בחוק הישראלי, היא תכלול איסור אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית.

טלי גוטליב (הליכוד):

כתוב בחוק - - - כתוב את זה. איסור אפליה – תקשיבו – אפליה כך: מי שעיסוקו מתן שירות וכו'.

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת גוטליב, הערת ביניים אינה הקראה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא. רוצה להראות שכתוב - - -

היו"ר אליהו רביבו:

אין בעיה, אבל הוא כרגע ברשות דיבור.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז סליחה, כתוב פה שהוא מחמת - - -

היו"ר אליהו רביבו:

אבל הוא כרגע ברשות דיבור, חברת הכנסת גוטליב. לגבי הקראה - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני אמשיך.

טלי גוטליב (הליכוד):

כתוב - - -

היו"ר אליהו רביבו:

קריאת ביניים אני מקבל. חברת הכנסת גוטליב, אני מקבל קריאת ביניים, אבל לא הקראה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני, אני רק אומרת, מין ואפליה על רקע מגדרי. כתוב בחוק.

היו"ר אליהו רביבו:

אני בטוח שתוכלי לממש את זכותך להביע את עמדתך גם בסוגיה החשובה הזאת.

טלי גוטליב (הליכוד):

בסדר. כתוב בחוק - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בפני חברי וחברות הכנסת ניצבת היום שאלה אחת בלבד: האם אתם חושבים שניתן להפלות להט"בים, בני אדם, אנשים בישראל, רק בגלל שהם להט"בים? בלימודים, במקומות העבודה, בכניסה לבתי קפה, למסעדות, ברכבת ישראל, בקבלה ליישובים קהילתיים, אפילו במכרזים ממשלתיים. ברור שלא. אני רוצה לקוות שגם חברי הליכוד מאמינים שאסור להפלות אנשים בישראל רק בגלל נטיית הלב שלהם או בגלל הזהות המגדרית שלהם, אבל יש חשיבות גדולה שכנסת ישראל תעביר גם מסר ערכי וגם מסר חינוכי ברור, שאסור להפלות אנשים בגלל נטיית ליבם או זהותם המגדרית. חברת הכנסת גוטליב, עכשיו אני מגיע לתשובה אלייך. חשוב להעביר את המסר הזה, אבל זה לא רק אירוע דקלרטיבי. אם ניקח למשל את שוק התעסוקה - - -

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. חבר הכנסת דוידסון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה – חבר הכנסת מיקי לוי, מיקי - - -

היו"ר אליהו רביבו:

אתם יכולים בבקשה להפסיק את השיח הקולני?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי, אם ניקח למשל את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הוא מדבר על איסור אפליה מחמת מינם של אנשים, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם, שירות מילואים שלהם, של בני זוגם או של ההורים שלהם או של ילדם. רשימת עילות ארוכה מאוד. מה היא לא כוללת? זהות מגדרית. כלומר, החוק לא כולל איסור של טרנסים בשוק העבודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה מבקש להכניס זהות מגדרית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו, אני מבקש לסרוק את כל ספר החוקים של מדינת ישראל ובכל מקום שאין איסור אפליה מחמת נטייה מינית, אז נוסיף את זה, וכל מקום שאין בו זהות מגדרית אנחנו נוסיף את זה. זה לא רק אירוע הצהרתי. טרנסים וטרנסיות מופלים בישראל בשוק העבודה. לפי הנתונים של פרויקט גילה ושל LGBTWork, רבע מהמעסיקים בישראל דיווחו שהם לא יעסיקו אנשים בגלל שהם טרנסים, שליש לא מוכנים לעבוד או ללמוד עם טרנסים בישראל. זו מציאות בלתי נסבלת, שבה אנשים ומעסיקים אומרים, אנחנו לא מוכנים לשהות במחיצתם של אנשים רק בגלל זהותם המגדרית. אני חושב שכל חברי הכנסת אמורים להסכים לכך, ולכן יש חשיבות עליונה שכנסת ישראל תקבע נורמה בחקיקה ראשית שאומרת, לא ניתן להפלות אנשים בשל זהותם המגדרית או בשל נטיית ליבם. אני רוצה להקריא לכם, חברות וחברי הכנסת, עדות שהקריאה חן פוקס, יושב-ראש עמותת מעברים, בדיון שנערך ביוני 2025 בוועדה לענייני צעירים, ואני מצטט: "אני מראיין למשרת פיתוח בחברה קטנה. היום הגיעה טרנסית להתראיין, לא נראית אישה. בסך הכול ריאיון טוב, היא ידעה לענות על השאלות, אבל אחרי שהיא הלכה, אחד המשקיעים נכנס, שאל איך הלך, לקח את קורות החיים, קרע וזרק לפח. הוא אמר שהוא לא מוכן להעסיק ליצנים ושיעשו מהחברה שלו בדיחה. זה בלתי מתקבל על הדעת שאפליה מחמת זהות מגדרית מותרת בישראל. לא יכול להיות שיפלו אנשים רק בגלל זהותם המגדרית. התנגדות לטרנסים היא לא דעה, היא הסתה מסוכנת. כפי שלא נסבול, לא אנטישמיות ולא גזענות, כך אסור לנו לקבל הומופוביה וטרנספוביה, וזה מה שאנחנו עושים עכשיו, חברי וחברות הכנסת, קובעים נורמה בסיסית בחקיקה ראשית, לא ניתן להפלות אף אדם בשל נטיית ליבו או בשל זהותו המגדרית. מאחר שחברת הכנסת גוטליב רוצה את רשימת החוקים שבהם אין איסור אפליה מחמת זהות מגדרית - - -

מרב מיכאלי (העבודה):

טלי. טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מפריעה - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חברת הכנסת גוטליב, רשימת החוקים שבהם אין - - -

היו"ר אליהו רביבו:

חברי סיעת יש עתיד, אם אתם יכולים בבקשה מהיציע קצת פחות לדבר בצורה קולנית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חברת הכנסת גוטליב, חוק זכויות הסטודנט מגדיר רשימה ארוכה של עילות שבגינן אסור להפלות בישראל, הוא נחקק ב-2007. אין בחוק זכויות הסטודנט מ-2007 איסור על אפליית אנשים מנטיית מינם.

טלי גוטליב (הליכוד):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בחוק איסור אפליה במוצרים, בכניסה למקומות ציבוריים.

טלי גוטליב (הליכוד):

הינה כתוב. אבל הקראתי לך. אני מקריאה לך: מין ונטייה מינית. הראיתי לחברים שלך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

טרנסים זה לא נטיית מין, זה זהות מגדרית. ואם החוק לא אוסר - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

נטייה מינית – סליחה, אדוני – זה זהות מגדרית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה לא. אז בואי אני אחדש לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה או כזה או כזה. מה זה משנה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

נטייה מינית וזהות מגדרית זה שני דברים שונים לגמרי.

טלי גוטליב (הליכוד):

טוב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זאת המציאות. ולכן אני מציע להוסיף, מאחר וזה ברור לך - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

נטייה מינית, כשמה כן היא, כולל - - - כתוב בחוק.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז אני מציע, מאחר וזה לא כתוב.

טלי גוטליב (הליכוד):

כתוב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אגב, בחוק זכויות הסטודנט מ-2007 אין לא נטייה מינית ולא זהות מגדרית. אני מציע לתקן אותו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל חוק - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חברת הכנסת גוטליב, אם אנחנו מסכימים על העיקרון שלא נכון לאפשר אפליה של אנשים בישראל מחמת נטיית ליבם או זהותם המגדרית - -

טלי גוטליב (הליכוד):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - מה הבעיה לחוקק את זה? מה הבעיה להבהיר מעל כל צל של ספק שלא ניתן להפלות אנשים בישראל בגלל נטיית ליבם או זהותם המגדרית?

טלי גוטליב (הליכוד):

כתוב: מין ונטייה מינית. אסור להפלות - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

וואו. אני מצטער, זהות מגדרית זה לא נטייה מינית, ואני מבקש לתקן את זה בחקיקה, ואם תרצי שאני אסביר לך מה ההבדל, אני אסביר לך, אבל לא נראה לי שאת מעוניינת בהסבר שלי. בכל מקרה, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש מהכנסת לקבוע את המובן מאליו, והוא שבכל מקום שבו יש איסור הפליה, היא תכלול גם איסור הפליית להט"בים, בין אם מחמת נטיית ליבם או בין אם בזהות המגדר שלהם. תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. לפני שנעבור הלאה, אני מבקש לקדם בברכה את תלמידות ותלמידי כיתות ח' ו-ט' מבית ספר אורט חקלאי פרדס חנה–כרכור, ברוכות וברוכים הבאים, ויישר כוח גדול לצוות הניהול וההוראה אשר מעודד אתכם למעורבות בחיי הפרלמנט, בית העם. בהצלחה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

חבריי חברי הכנסת, להצעת החוק הזו הוצמדו שתי הצעות חוק דומות, הן של חברת הכנסת מרב מיכאלי והן של חבר הכנסת איתן גינזבורג. לכן אני מבקש לתת את רשות הדיבור לחברת הכנסת מרב מיכאלי. עובדות ועובדי סיעת יש עתיד, אתם מתבקשים להוריד את כמות הדציבלים של השיח שאתם מנהלים שם. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך.

מרב מיכאלי (העבודה):

בסופו של דבר, שורה תחתונה, בחוק במדינת ישראל אין שוויון. חוקי-היסוד שלנו לא מכירים בשוויון, לא לנשים ולא לחברות וחברי הקהילה הגאה והלהטב"קית. בסופו של דבר, יש עדיין אנשים שמפחדות ומפחדים מנטייה מינית שאיננה הטרוסקסואלית, ומזהות מגדרית שהיא לא סטרייטית. בסופו של דבר, עדיין צריך לעשות תיקונים כדי שחברות וחברי הקהילה הגאה יוכלו באמת לחיות בישראל בביטחון ובשוויון, כמו שראש הממשלה נתניהו אוהב להגיד שהן חיות וחיים פה. אנחנו צריכות וצריכים להגיע למצב שבו אי-אפשר שחבר כנסת יגיד שקהילת הלהט"ב יותר מסוכנת למדינה מחמאס וחיזבאללה; שאי-אפשר יהיה להגיד: הפריצות בעריות זה הדבר הכי מסוכן למדינת ישראל, ושצריך למנוע לא רק את מצעד הגאווה, אלא את כל התנועה הזאת. לכן צריך לתקן את חוק הפרשנות באופן כזה שלא צריך יהיה לדון אם נטייה מינית היא גם זהות מגדרית – כן או לא. זה בדיוק הוויכוח שלא צריך להיכנס אליו. צריך להיות כתוב בצורה ברורה, וצריך לעשות את זה בחוק הפרשנות, ככה שלא צריך ללכת ולתקן חוק-חוק; אלא להגיד בצורה ברורה: הפליה אסורה גם בשל נטייה מינית או זהות מגדרית. נקודה. מה לא ברור? ממה אתם כל כך מפחדות ומפחדים? ממה אתם מפחדים? מה כל כך מפחיד בהומואים, לסביות, טרנסיות, טרנסים? מה הסיפור?

טלי גוטליב (הליכוד):

מרב מיכאלי (העבודה):

בחלק מהחוקים כתוב, בחלק מהחוקים לא כתוב, ולכן בואו נעשה שלא תהיה שאלה. זה כל מה שאנחנו באות ובאים להציע. זה היגיון פשוט נורא. בתור קואליציה, שכל כך אוהבת להגיד איך הקהילה הגאה מקבלת בישראל כאלה תנאים מרהיבים, בואו פשוט ניתן להם את זה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

היו"ר אליהו רביבו:

כאמור, גם חבר הכנסת איתן גינזבורג הגיש הצעת חוק דומה, וזכאי לשלוש דקות רשות דיבור להציג את הצעת החוק. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לקחת אתכם רגע לחיים של הרבה מאוד אנשים – רגע שגם אני עברתי אותו – יציאה מהארון. לפני שאדם מחליט לצאת מהארון, הוא עובר רגעים ארוכים, שונים – אגב, כל אחד לוקח את זה למקומות שונים – של חישוב בכל מיני תחומים; לפעמים זה גם חישוב קר, חישובים מפחידים: מה יקרה לי אם אני אחשוף את הזהות שלי, כשאני אחשוף את הזהות שלי? האם אוכל להתקדם בעבודה? האם יסרבו להשכיר לי דירה? מה יהיה עם ילדים? האם אני אצטרך לעבור תלאות ביורוקרטיות מול המדינה? מה אני צריך להסביר להם רק כדי להיות אזרח, כמו כל אחד אחר? ובאמת, יש עוד המון המון מחשבות ולבטים והתחבטויות שאנשים עוברים. הפחד הזה הוא לא פחד דמיוני. הוא מציאות יום-יומית של אלפי ישראלים שבוחרים להסתיר את מי שהם רק כדי לא להיפגע, בין השאר בפרנסה, בכבוד העצמי, בזהות האישית שלהם. זה לא שאין הגנה בכלל. הבית הזה כבר הכיר בכך, בחוקים שונים, שהפליה על רקע נטייה מינית היא פסולה; אבל השיטה הקיימת היא שיטת טלאי על טלאי, ולרוב צריך גם את זה להגיד: הבית הזה לא העניק את ההגנה. מי שהכיר ופרץ את הדרך לזכויות של אנשי הקהילה הגאה, הגיע בעיקר מכיוונו של בית המשפט. זה אבסורד, כי בכל פעם שמחוקקים חוק חדש, אנחנו נדרשים להילחם מחדש על המובן מאליו. אם המחוקק שכח, או אם מדובר בחוק ישן, אז ההגנה פשוט לא קיימת. אדוני, אני מצטער, פשוט קשה לי עם הרעש.

היו"ר אליהו רביבו:

שמע, אתה לחלוטין צודק. קודם כול, אני עוצר לך את השעון ומוסיף לך. אבל לפני שאתה ממשיך, אני רואה שאתה מדבר מדם ליבך ואי-אפשר להתעלם ממה שאתה אומר. חבריי חברי הכנסת, חברות וחברי הכנסת ועובדי הסיעות, אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה, הימנעו מכך שאצטרך לקרוא לכם בשמותיכם; שמרו בבקשה על השקט; אפשרו לחבר הכנסת לשאת את דבריו בזמן שהוקצה לו. אני פונה לחברות וחברי הכנסת מימין ומשמאל, תרתי משמע. באמת, מינימום של מינימום כבוד.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה בעיקר העובדים.

היו"ר אליהו רביבו:

נכון, אתה צודק. לאחרונה זה יותר ויותר בעיקר העובדים. אני מבקש מכם, אל תגרמו לי לפנות אליכם בשמותיכם.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הצעת החוק שבפניכם, חברי הכנסת, באה לשים לכל מה שאמרתי סוף. היא קובעת עיקרון פשוט: המילה אפליה בספר החוקים הישראלי תכלול מעתה ובאופן אוטומטי, גם נטייה מינית וגם זהות מגדרית, בלי כוכביות, בלי בקשות מיוחדות, בלי טובות; כמו שאסור להפלות על רקע דת וגזע, כך אסור יהיה להפלות אדם בגלל מי שהוא אוהב ובגלל איך שהוא מגדיר את עצמו. החוק הזה אומר לאותו צעיר שחושש לצאת מהארון: אתה יכול לנשום; המדינה מקבלת אותך; הזכויות שלך הן לא תוספת מיוחדת לחוק, הן זכויות יסוד בשל היותך אדם, בשל היותך ישראלי. בסופו של דבר, האחריות שלנו היא לא רק לתקן את עוולות העבר, אלא להבטיח גם את העתיד. אנחנו צריכים לוודא שמערכת המשפט שלנו רואה בשוויון ערך מוחלט, שמגן על כל אזרח כברירת מחדל, ללא יוצא מן הכלל. הצעת החוק הזאת היא תעודת ביטוח שאנחנו חייבים לדור הבא, כדי להבטיח להם עתיד שוויוני יותר, שבו הביטחון האישי והחוקי שלהם מובטח מעצם היותם בני אדם. אני מבקש מכם, חברי הכנסת, תמכו בהצעת החוק הזאת, תנו לאזרחים שלנו, לאזרחי ישראל, את הביטחון לחיות כמו שהם באמת. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, חבר הכנסת גינזבורג. אני מתכבד להזמין את שר המשפטים, כבוד השר יריב לוין, להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעות החוק המוצעות. ברוך הבא, מכובדי, עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אדוני השר. בראשית, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאתה יושב בראש הישיבה, כדי להודות לך – אמרתי לך את זה גם בשיחה שיזמתי איתך בינינו, אבל אני חושב שראוי לומר את זה גם מעל הדוכן. אני חושב שהאופן שבו אתה מנהל את הישיבות, גם מקפיד על שיח ראוי, ראוי להערכה גדולה, מוסיף כבוד לכנסת, ואני בוודאי מודה לך.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

שר המשפטים יריב לוין:

חבר הכנסת להב הרצנו, היינו בסרט הזה בשבוע שעבר, בלבוש אחר. בסוף זה בכל פעם אותו הדבר. במקרה הזה, הצעת החוק היא פשוט מיותרת – ההגדרות קיימות – אפילו הייתי אומר מזיקה, כי תאר לך שהכנסת תסיים את כהונתה והחוק יימצא בהליכי חקיקה ולא יסתיים, ואז יבואו ויגידו, שהחלטות של בית משפט – ויש רבות כאלה – שקובעות שאסור להפלות, ובצדק, בגלל נטייה מינית, אמונה דתית, זהות מגדרית וכו' וכו' וכו' - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אין זהות מגדרית, אדוני. אין זהות מגדרית בלשון החוק.

שר המשפטים יריב לוין:

- - אני חושב שאם הדבר הזה בעצם יבוא ויגיד – בעצם הנחת העבודה היא שהדבר הזה בכלל מותר. זה ברור שהדבר הזה הוא לא קיים והוא אסור. הוא אסור, וכולנו מבינים, גם אם זה לא כתוב באלה המילים בדיוק. בעניין הזה אני חושב שזה בדיוק המקרה של "המוסיף גורע". להעלות הצעה – ואמרתי, שוב, זה לא בכדי ולא במקרה שלא עשיתם את זה בקדנציה הקודמת. הייתה לכם ממשלה, יכולתם לקדם את הדבר הזה. היה שר משפטים ושרים אחרים שבוודאי לא התנגדו לעניין הזה. בצדק זה לא עלה, כי זה לא היה משהו שהיה נכון לקדם אותו, מכיוון שהוא ממילא קיים והקידום שלו רק מזיק. לצערי הרב, עכשיו כדי לעלות פה מדי שבוע ולנסות להציג אותנו ככאלה שלא מסכימים, או כל מיני דברים מהסוג הזה - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כחשוכים.

שר המשפטים יריב לוין:

לא יודע, את זה אתה אומר, אני לא שם מילים בפיך. אני חושב שזה לא נכון, לא מועיל ולא נותן דבר. אגב, שלא לדבר שאפילו מבחינה טכנית, המקום של הוראות כאלה הן בכלל לא בחוק הפרשנות, אלא במקומות אחרים, אם בכלל, וכו'. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, בכל זאת לנצל את הזמן שיש לי לעוד שני דברים: האחד, אנחנו נפרדים היום כאן בכנסת מעובד מסור בשם דוד ירימי, שהתחיל לעבוד פה, אדוני היושב-ראש, בשנת 1984. ראיתי אותו היום, אי-אפשר היה שלא להרגיש בהתרגשות שלו, אני מתאר לעצמי מה עובר בראשו של אדם, שמסיים - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

האחראי על החשמל.

שר המשפטים יריב לוין:

כן. דרך כל כך ארוכה. דוד, כבר שנים הוא בעצם עומד בראש מדור החשמל. התפקיד אפילו מוגדר, ראש מדור בכיר חשמל. זה אחרי שהוא עשה כאן שורה של תפקידים. הוא אפילו התחיל במשמר הכנסת, ועשה כאן באמת את כל הדרך. אני רוצה לומר – אני יכול להרשות לעצמי – בשם כולנו, להודות לדוד, לאחל לו הצלחה גדולה בדרך החדשה שהוא יוצא אליה; לומר לבני המשפחה שלך, דוד, שיכולים להיות מאוד מאוד גאים בך. אנחנו מודים לך על עבודה – שאגב, היא עבודה שמחייבת להיות זמין, מסביב לשעון, תמיד, בכל מצב, עם הרבה הקפצות, כדי להבטיח את זה שהבניין הזה יתפקד ויעבוד. הדבר הזה היה באמת בנשמתו של דוד לאורך כל השנים, וגם הורגש באופן שהוא ביצע את עבודתו. אז באמת תודה רבה לך, דוד ירימי, על הרבה הרבה שנים טובות של עבודה מסורה ומקצועית בעבור הכנסת, וכפועל יוצא, בעבור הציבור הישראלי כולו.

היו"ר אליהו רביבו:

זה גם אומר משהו על המשכן, אדוני - -

היו"ר אליהו רביבו:

בוודאי.

שר המשפטים יריב לוין:

- - שיודע לספק קרקע יציבה לעובדיו, ומקום של כבוד להשתכר בו.

שר המשפטים יריב לוין:

כן. הדבר השני, אדוני היושב-ראש, והוא כבר פחות משמח. אני נדהמתי, באמת, אני חושב שאי אפשר היה שלא לא לעמוד נדהם, כאשר ראיתי את הפרסום באתר 0404 בעניין הכנס שנקבע בבית המשפט העליון תחת הכותרת: חינוך לדמוקרטיה. כנס ששני הדוברים בו, החיצוניים, הם ד"ר אוקי מרושק, ופרופ' אסא כשר, שהם אמורים להופיע בכנס הזה לצידם של השופט יצחק עמית והנשיאה בדימוס, השופטת אסתר חיות. אדוני היושב-ראש, אם למישהו היה בכלל ספק באיזו הטיה פוליטית פועל בית המשפט העליון, מהי עמדתם הפוליטית של שופטיו ובאיזה ליקוי מאורות הוא נמצא, הרי שהכנס הזה – שאני דרשתי ממנהל בתי המשפט להביא לביטולו המיידי – הוא העדות הכי טובה לעניין הזה. אני רק רוצה לצטט, למשל, את פרופ' אסא כשר, שאומר, בעיצומה של המלחמה: "אני חושב שיש הרבה כופתאות משובחות - - - המתנחלים הם הטבעת העכורה שבתוך המרק". דברים גזעניים, בוטים. הוא אומר דברים נוספים בנובמבר 2022: "לפנינו שתי מוטציות. המוטציה החרדית חושפת מעבר של צורת החיים הגלותית" – וכאן בהמשך – "לצורת החיים החדשה של מיעוט החי על חשבון זולתו, טפיל כלכלי". ובהמשך: "כל קריאה לאחדות העם היא בעיניי קריאה פסולה". דברים גזעניים, בוטים, מפלגים. ואת זה, חברות וחברי הכנסת, חושב השופט יצחק עמית וחושבת הנשיאה בדימוס אסתר חיות - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

נשיא בית המשפט העליון.

שר המשפטים יריב לוין:

- - שאלה האנשים שצריכים לחנך לדמוקרטיה. אותם מזמינים לכנס בבית המשפט העליון על חשבון משלם המיסים הישראלי. אני לא מדבר על ד"ר מרושק, שבעיצומה של המלחמה, אומרת את הדברים הבאים. היא מפרסמת פוסט עם שלט שבו נכתב: מצילים את החטופים, מסרבים למלחמה. אחר כך היא משתפת פוסט שקורא לטייסים לסרב. אחר כך היא משתפת פוסט שבו נכתב: מי שמסרב, מציל את מדינת ישראל. ואחר כך עוד פוסט שהיא משתפת: סרבו להיות בשר תותחים בסופר ספרטה; סרבו לבצע פשעי מלחמה; סרבו להפוך לפושעים נגד האנושות. אותה מזמינים לכנס. היא תחנך לדמוקרטיה? לפי השופט יצחק עמית וחבריו בבית המשפט העליון. איזה ליקוי מאורות. זה לא בית משפט, זה מוסד פוליטי, שמאלי רדיקלי. ואם למישהו היה ספק שזה מה שעולה בפסיקות שלו, הינה, זה מה שקורה; אלה האנשים שהוא מזמין; אלה בעיניו המחנכים של דור העתיד. שערורייה שאין דומה לה. כמובן, אדוני היושב ראש, שאין בכנס הזה אף דובר מהצד האחר של המפה, זה בוודאי לא קיים - -

היו"ר אליהו רביבו:

צריך לבדוק אם אולי באמת הציעו.

שר המשפטים יריב לוין:

- - הס מלהזכיר. אין שום סיכוי שיקבלו במה אצל האנשים הפוליטיים, הרדיקליים וחד הצדדיים האלה. אגב, אני אומר לך עוד דבר, אדוני. אדוני היושב-ראש, הייתה גם תגובה מטעם הרשות השופטת, כאשר אני דרשתי לבטל את הכנס הזה, בהתחלה, הם עוד כתבו, שהצגת יום העיון כפוליטי היא טענה שגויה ומטעה: מטרת הכנס – תקשיבו טוב – היא חינוך לערכים משותפים והעמקת ההבנה של עקרונות היסוד שעליהם נשענת מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. עקרונות יסוד שהם מה, גזענות בוטה? לקרוא לציבור שלם טפילים? אני שואל אתכם, חבריי באופוזיציה, איפה הזעקה שלכם? זו ההודעה של הרשות השופטת מהיום, על הכנס הזה. כאשר ערכי היסוד – איך הם אומרים? חינוך לערכים משותפים – הערך המשותף שלנו הוא סרבנות? חבר הכנסת מיקי לוי, סרבנות? חרפה. בושה.

נעמה לזימי (העבודה):

אתם מעודדים השתמטות. אתם מעודדים סרבנות. תתבייש. תתבייש.

שר המשפטים יריב לוין:

את עוד מגינה עליהם, על תומכי הסרבנות? את עוד מגינה עליהם, על תומכי הסרבנות?

נעמה לזימי (העבודה):

ממשלה של סרבנים ומשתמטים. תגיד את האמת. מדבר על הסרבנות.

טלי גוטליב (הליכוד):

הפוסט שלך - - -

שר המשפטים יריב לוין:

ואני אומר לציבור כולו - - -

נעמה לזימי (העבודה):

תתביישי, הפוסט שלי - - -

היו"ר אליהו רביבו:

טוב, תודה רבה. חברת הכנסת לזימי, סיימת עם שלב קריאות הביניים לשלב הזה, תודה.

שר המשפטים יריב לוין:

ואגב, כל זה קורה כשבמקביל אותם אלה שרוצים מזמינים את תומכי הסרבנות לכנסים.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת לזימי. חברת הכנסת לזימי. חברת הכנסת לזימי, את בקריאה ראשונה. חברת הכנסת לזימי, את בקריאה ראשונה. אני לא רוצה להתקדם הלאה. חברת הכנסת לזימי, אני מבקש ממך.

שר המשפטים יריב לוין:

חברת הכנסת לזימי.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת גוטליב, תודה רבה. בבקשה. חברת הכנסת לזימי, שבי, כמה נשימות.

שר המשפטים יריב לוין:

חברת הכנסת לזימי, את תתרגלי לזה שאני אשמיע לך את האמת כל הזמן, גם אם זה מאוד קשה.

נעמה לזימי (העבודה):

שר המשפטים יריב לוין:

כל הזמן את תשמעי את האמת. את תשמעי את האמת, את תשמעי את האמת כל הזמן.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת לזימי, חברת הכנסת לזימי, אני מבקש ממך.

שר המשפטים יריב לוין:

כל הזמן - - -

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת לזימי, אני לא זקוק לעזרה מאף אחד.

טלי גוטליב (הליכוד):

הכול מושחת. הכול מושחת.

שר המשפטים יריב לוין:

חברת הכנסת גוטליב, תודה רבה. סיימנו עם שלב קריאות הביניים. תודה רבה.

שר המשפטים יריב לוין:

לכן, אדוני היושב-ראש, הכנס הזה אסור לו להתקיים.

מרב מיכאלי (העבודה):

אדוני היושב-ראש, הזמן.

שר המשפטים יריב לוין:

קריאות הביניים לא אפשרו לסיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אפשרו לו לסיים.

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני היושב-ראש, הכנס הזה אסור לו להתקיים. אני דורש את ביטולו. בית המשפט העליון שייך לכל אזרחי ישראל, ולא רק לקבוצת שמאל רדיקלי, קיצוני, גזעני, שקוראת לסרבנות. כך יהיה. אנחנו מתקנים את המוסד הזה; אנחנו מחזירים אותו לעם ואנחנו לא נוותר עד שנשלים עד הסוף את התיקון הזה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה יודע מה, אדוני? גם הייתי שמח אם היית אומר משהו על הדריסה של השר סמוטריץ'. דריסה - - - הייתי אומר - - - עוד מישהו יתנדב כדי לעלות לדרוס את השופט עמית.

היו"ר אליהו רביבו:

לפני שנעבור להצבעה, אני מאפשר ליוזמי ההצעה לעלות ולהשיב ולהתייחס.

מיקי לוי (יש עתיד):

מילה לא שמעתי.

היו"ר אליהו רביבו:

אני אמרתי את זה מכוחו של התקנון. שלוש דקות לרשותך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני שר המשפטים, הצעת החוק שלנו, קראת לה מיותרת. אמרת שהיא לא נכונה, לא מועילה, אין לה מקום. יריב לוין, למה הצבעת בעד חוק הפרשנות – הצעת החוק הזו – בדיוק ב-2018? אם היא מיותרת, למה הצבעת בעדה? אה? שר המשפטים, אני שואל אותך שאלה.

שר המשפטים יריב לוין:

אני עונה לך. מאז השתנה המצב. יש פסיקות - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אה, מאז השתנו דברים? לא השתנו. למה הצבעת בעדה? למה יואב קיש, חבר מפלגתך ושר החינוך, הגיש אותה בעצמו? למה יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה הצביע בעדה והגן עליה, בניגוד לעמדת חבריו לסיעה שהצביעו נגד? מה השתנה? מה השתנה? עכשיו, מאחר שחברת הכנסת גוטליב התבלבלה, והביעה – בין זהות מגדרית לבין נטייה מינית, אלה שני דברים שונים.

טלי גוטליב (הליכוד):

שנטייה מינית - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני אפנה ליושב-ראש הכנסת ואציע לו שאיגי וחוש"ן, ארגוני ההסברה של הקהילה הגאה, יגיעו לכנסת ויעבירו לחברי הכנסת שיעורים. מערכי שיעור שמסבירים מה ההבדל בין נטייה מינית לזהות מגדרית. אחד עוסק בשאלה למי אדם נמשך, בין אם רגשית ובין אם מינית, ובין השאלה איך אדם מגדיר את עצמו – מי אני. אלו שתי סוגיות שונות. אחת, נטייה מינית אכן מופיעה ברוב חוקי איסור ההפליה. הגנה על טראנסים, על זהות מגדרית, לא מופיעה באף חקיקה, למעט אחת. לכן טראנסים לא זוכים להגנה מפני הפליה, חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין עם מי לדבר. עזוב. מדבר אל עצמך. עזוב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ואם את סבורה שנכון לאסור אפליה כלפי בני אדם רק בשל זהותם המגדרית, ראוי להצביע בעד החוק הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ממש לא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אם סבורה שמותר להפלות טראנסים במקומות עבודה, בלימודים, בכניסה ליישובים קהילתיים, בהתקשרות במכרזים ממשלתיים, תצביעי נגד, אבל דעי לך שאת תומכת באפליה נגד טראנסים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה, חוץ מלנפנף בלהט"ביות ובלי שום קצת היגיון, איך לך ערך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני אמשיך להיאבק בעד שוויון זכויות לקהילה שעימה אני נמנה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ברור, יש שוויון זכויות. יש שוויון זכויות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את חושבת שאנחנו שווי זכויות. זה ברור לי. אבל מה לעשות, שכל הזכויות האזרחיות שניתנו לי כאן הן בזכות בית המשפט העליון, שאתם מבקשים להחריב אותו. כי אם זה היה תלוי בכם, לא הייתה לי זוגיות מוכרת, לא הייתי יכול להפוך להיות אב במדינת ישראל. הייתי מופלה במקום העבודה; להט"בים לא היו מופיעים על המרקע של הטלוויזיה שלנו. כל הדברים הללו נתקבלו בידי בג"ץ בניגוד להחלטות מינהליות של שרים להט"בופובים; בניגוד להכרעות הכנסת, שפעם אחר פעם שללו מאזרחים להט"בים את הזכויות הבסיסיות, שלך יש ולי אין.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - לא היה - - - מאז קום המדינה ששללה להט"בים. מאז קום המדינה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני מפנה אותך - - -

היו"ר אליהו רביבו:

סיימת את רשות הדיבור שלך. תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו פה הפרעות.

היו"ר אליהו רביבו:

לא, לא, לא. לא היו שום הפרעות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תן לי רק לסיים.

היו"ר אליהו רביבו:

לא היו שום הפרעות. לא, לא, לא, לא, אני מצטער. תעביר לחברתך. אי-אפשר לעמוד על הפודיום, להשתמש ברשות דיבור לעורר שיח עם מי מחברות או חברי הכנסת ולהגיד שגזלו זמן. בשום פנים ואופן לא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ביקשתי רק משפט אחרון.

היו"ר אליהו רביבו:

הוא פנה ועורר ועודד שיח. אני אתן לך משפט סיום.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אוקיי. על כן, על מנת להסיר כל בדל של ספק במה יכריעו השופטים, אני מבקש לקבוע בחוק הפרשנות שכל מקום שיש בו איסור הפליה, היא תכלול גם הפליה מחמת נטיית מין וזהות מגדרית.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה הכול.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, שלוש דקות, על פי התקנון, לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

חברת הכנסת מיכאלי, עד שאת עולה ולך יש סבלנות, אז אני רק אומר שלא כתוב בחוק רק הפליה מחמת נטייה מינית, אלא מין או נטייה מינית.

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה, קיבלת.

טלי גוטליב (הליכוד):

מין כולל זהות מגדרית.

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה, הפעלתי.

מרב מיכאלי (העבודה):

לא בהכרח. זאת שאלה פרשנית. זה בדיוק העניין.

טלי גוטליב (הליכוד):

מין או נטייה מינית. מין או נטייה מינית. שתי המילים הללו מופיעות בחוק איסור הפליה. מה יש לכם? מין או נטייה מינית.

מרב מיכאלי (העבודה):

אדוני שר המשפטים.

היו"ר אליהו רביבו:

היא לא פנתה. תודה. חברת הכנסת גוטליב, תודה. בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

אדוני שר המשפטים, אין חולקת שחלו שינויים מאז. אבל הדברים שתיארת כקושי אינם מייצרים קושי, משום שהחקיקה ההיא עולה בקנה אחד עם קו הפסיקה של בתי המשפט. אז גם אם החקיקה עוד לא תהיה מושלמת, אז בלאו הכי היא לא סותרת את הקו שברוך השם בית המשפט נוקט בו ובזכותו יש באמת לקהילה הגאה זכויות רבות. לכן אין בעיה, אלא להפך. באמת נימצא סוגרים כל מיני פרצות, ואחר כך בית המשפט לא יצטרך לקבל עוד פסיקות, שאתם תקראו להן אקטיביסטיות.

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת ביטון, חברת הכנסת ביטון, לא מנהלים שיח ממושבך לסיעה. תודה. תודה רבה. לא מנהלים ככה שיח.

מרב מיכאלי (העבודה):

אני חייבת להגיד שההסבר שנתת איננו מייתר, בעיניי, את הצעת החוק, ומין הראוי היה לתמוך בה. אבל מעבר לזה, אני חייבת להגיד שההתמחות של הקואליציה הזאת היא בשימוש בשפה ליצור נרטיבים; ההבחנה הזאת, שיש כאלה שלא משרתים, כי הקואליציה מסדרת להם קומבינה וכסף ופטור וחסינות מפני מעבר על החוק – הם גם יכולים לחסום כבישים. הם גם יכולים באמת להתפרע, לתקוף שוטרים, הכול מותר להם. הסרבנות שלהם לשרת נקראת "תורתו אומנותו"; היא נקראת "ערך לימוד התורה". היא נקראת כל מיני שמות כאלה יפים. אבל אלה שמשרתים ומסכנים את עצמם ומקריבים את גופם, את משפחותיהם, את נפשם, הם, אסור שתהיה להם דעה, חס וחלילה, בקשר לסיבות שבשלהן הם נשלחים כבשר תותחים לשדה הקרב. זה לא. לזה או לאיזשהו שיח על הלגיטימיות של השליחה שלהם למלחמה – לזה אתם קוראים סרבנות. אז זאת, אגב, הגדרה של הפליה ביג טיים. אולי גם את זה כדאי להסדיר בחוק סוף-סוף.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג, מבקש? שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה. אדוני שר המשפטים, אני יודע מה אתה חושב. אבל אתה טועה כמה פעמים. ראשית, בכנסת הקודמת הצעות כאלה עלו, והיה נכון גם לקדמן. אבל האמת היא שכהונתה הייתה די קצרה – אתה יודע את זה. וכדי לקדם את כל מה שאתה טוען בכל שבוע שהיינו צריכים לקדם, אתה יודע, למה לא קידמתם? היינו כבר גומרים את הקדנציה.

שר המשפטים יריב לוין:

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

רגע, חכה. אני העברתי, אדוני, אולי אתה לא יודע, אני אספר לך שהעברתי הצעת חוק להט"בית שאוסרת בנושא הזה. אני אספר לך כשאני ארד מכאן. דווקא הבאנו הצעת חוק אחת בתחום הלהט"ב בקדנציה הקודמת. אבל עזוב את זה, אדוני. זה באמת לא חשוב. מבחינה חוקית, מעט מאוד חוקים בהקשרים הללו של הפליה בגין זהות מינית וזהות מגדרית עברו בכנסת בכלל, ובעשור האחרון בפרט. כשאתם הייתם בשלטון, אתם מנעתם העברות חוקים כאלה. להזכיר לכם את חוק הפונדקאות, שתיקנתם את חוק הפונדקאות ואפשרתם לנשים יחידניות להביא ילדים בפונדקאות, אבל אסרתם במפגיע מגברים יחידניים? אני זוכר את חבר הכנסת אוחנה, יושב-ראש הכנסת, איך הוא נאלץ לבקש מכם הבטחה לדבר הזה, ומה גרמתם לו באותם ימים. היה קמפיין שלם על הדבר הזה. תכירו בזה, רבותיי, שאנחנו לא שווים אליכם, אנחנו פשוט לא שווים. אתם לא חווים מה זה לעמוד בבית משפט כדי שיכירו בזה שאתה יכול להיות אבא בישראל, שאתה יכול להביא ילדים. תכירו בזה שבחיים לא חוויתם את זה שאתם צריכים ללכת למוסד לביטוח לאומי ולהוכיח שאתם אבא של ילד שנולד לך. בחיים לא חוויתם את התחושה הזאת, שצריך להיאבק על זכות. ואתם אומרים שאין צורך בדבר הזה? אתם הייתם במשרדי ממשלה, הייתם צריכים להסביר לפקיד ממשלתי מי אתם, מה אתם, מי זה התינוק שלידכם? אפילו פה בכנסת נאלצתי להיאבק כדי שלבן זוגי יהיו פה זכויות כמו לכל בני הזוג שלכם שמקבלים, ככה, את הזכויות שלהם, בכניסה לכנסת, באפשרות לנהוג על הרכב – בדברים הכי פשוטים. אין לכם מושג. אתם סתם מדברים, אתם מפוזיציה של קואליציה. תגידו את זה, אנחנו לא יכולים, יש קואליציה, זה לא בקטע שלנו. אל תגידו שהכול בסדר, אל תגידו שיש זכויות, אל תגידו שאנחנו שווים – כי אנחנו לא. החוק לא מראה שאני שווה למי מכם. אני, את כל הזכויות שיש לי – ואני אבא בישראל – מקבל את כל הזכויות שלי בזכות המבנה שנמצא מחוץ למבנה הזה, בזכות בית המשפט העליון. תעברו את הכביש, ותלכו למבנה שהעניק לי זכות. עד אז אל תגידו שלא צריך, אל תעזו להגיד שלא צריך. מי אתם בכלל? אפילו את המילה שוויון, כשניסינו להעביר בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנת 2020, כשהיינו בממשלת האחדות המשותפת, גם את זה לא הסכמתם להעביר.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מנעתם את זה. ולכן, רבותיי, אל תבלבלו את המוח. אתם לא רוצים להעניק זכויות, תגידו את זה. אל תגידו הפוך.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, חבר הכנסת גינזבורג, תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש שוויון זכויות מלא, די עם הפוליטיקה הזו - - -

היו"ר אליהו רביבו:

חבריי חברי הכנסת, ברשותכם, אנו נעבור להצעת החוק – תודה רבה, חברת הכנסת גוטליב. בפעם הבאה שאני מעיר, זו קריאה. חבריי חברי הכנסת, אנו נעבור להצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית, נטייה מינית או אמונה דתית), התשפ"ד–2023, של חברי הכנסת יוראי להב הרצנו ויסמין פרידמן. ההצבעה תהיה שמית. בבקשה, גברתי הסגנית. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

קריאות:

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת גינזבורג, תודה רבה. חברת הכנסת גוטליב, תודה רבה. מנהלת ההצבעה אינה מסוגלת להמשיך את ההצבעה באופן תקין. אנא חדלו מקריאות ביניים. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תפנה אליי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, תודה רבה. חבר הכנסת להב הרצנו, תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את משקרת.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה.

דבי ביטון (יש עתיד):

מה שהיא אמרה - - -

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה, חברת הכנסת ביטון, תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת גוטליב, אני מזכיר לך שאת לפני קריאה, גברתי. אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת להב הרצנו.

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר אליהו רביבו:

חברת הכנסת ביטון, בפעם הבאה – קריאה.

דבי ביטון (יש עתיד):

- - - מחליקים פה.

היו"ר אליהו רביבו:

קריאה ראשונה.

דבי ביטון (יש עתיד):

למה קריאה ראשונה - - -

היו"ר אליהו רביבו:

קריאה שנייה. חברת הכנסת ביטון, אנחנו מבקשים לסיים את ההצבעה, תודה. תודה. קריאות ביניים ברמה סבירה אני מכיל, אל תגזימו.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר אליהו רביבו:

חבר הכנסת להב הרצנו, חבר הכנסת להב הרצנו, חזור למקומך, בבקשה. חבר הכנסת להב הרצנו, תחזור למקומך, בבקשה. תודה רבה, אדוני. תודה רבה. אפשר להגיע מצד לצד ברצון הצדדים. לא כופים. תודה רבה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר אליהו רביבו:

אנחנו נעבור בבקשה לסבב שני של הצבעות.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

יש עוד חברי כנסת שנמצאים באולם – נוכחים באולם – ורוצים להצביע? נתחיל מימין.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

נעבור לצד השמאלי. בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

אם ככה, תמה ההצבעה. נא להגיש לי את התוצאות. חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 32 חברי כנסת. נגדה – 46. אם כך אני קובע כי הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית, נטייה מינית או אמונה דתית), התשפ"ד–2023, של חברי הכנסת יוראי להב הרצנו ויסמין פרידמן לא אושרה ותוסר מסדר-היום. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. אף כאן תהיה הצבעה שמית. בבקשה, סגנית מזכיר הכנסת. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

אבקש לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

(היו"ר אליהו רביבו, 17:29)

היו"ר אליהו רביבו:

בבקשה, מצביעים כאן כל מי שלא מימש את זכותו, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר אליהו רביבו:

חברות וחברי הכנסת, האם יש מי באולם שטרם מימש את זכותו? בבקשה, חבר הכנסת ולדימיר בליאק.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר אליהו רביבו:

האם עוד מישהו לא הצביע ומעוניין לעשות כן? תמה ההצבעה. אלה הן תוצאות ההצבעה: 33 בעד, 46 נגד. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. חבריי חברי הכנסת, אנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת איתן גינזבורג. ההצבעה תהיה שמית. בבקשה, גברתי הסגנית. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר אליהו רביבו:

אבקשך לקרוא שנית, סבב שני של הצבעה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר אליהו רביבו:

האם יש מי שנמצא באולם ולא מימש את זכותו? בבקשה, חבר הכנסת אופיר כץ.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר אליהו רביבו:

האם יש עוד מישהו באולם שלא מימש את זכותו להצביע? תמה ההצבעה. אלו הן תוצאות ההצבעה – 30 בעד, 43 מתנגדים. אשר על כן, אני מודיע בזאת כי הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת איתן גינזבורג לא צלחה את מהלך ההצבעה ברוב, ואשר על כן, תוסר מסדר-יומה של הכנסת.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בושה וחרפה.

קריאה:

לא שמעתי תוצאה.

היו"ר אליהו רביבו:

הקראתי אותה בצורה מאוד מאוד ברורה. אני אחזור: 30 בעד, 43 מתנגדים. אפשר להגיד שלא הקשבתם, אי-אפשר להגיד שאותי לא שומעים. צריך לדבר עם איש הסאונד.

היו"ר אליהו רביבו:

חבריי חברי הכנסת, אנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק להכרה, לחקר האמת, להנצחה ולפיצוי משפחות הנעדרים מפרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן, התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת עופר כסיף וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת המציע להציע את הצעת החוק שלו. לרשותך עשר דקות.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תודה, כבוד היושב-ראש. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, סבתא שלי נפטרה עם הרבה כאב, סיפר אביו - - -

קריאה:

לא שומעים אותך.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני חושב שהרמקול לא עובד.

היו"ר אליהו רביבו:

מטפלים בזה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תוכל להוסיף לי זמן?

היו"ר אליהו רביבו:

כן, הינה, אני מאפס לך. איפסתי לך, חבר הכנסת כסיף.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הכול בכוונה, עופר, הכול בכוונה, ככה משתיקים.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תודה, שומעים – יופי. סבתא שלי נפטרה עם הרבה כאב, סיפר אביב, אשר דודתו מזל, נעלמה כשהייתה בת חמש, והרשויות קבעו שנפטרה. היא הייתה בוכה שנים ומספרת איך כאשר מזל הייתה צריכה להיות בת 18, הגיעו מהמשטרה הצבאית לחפש אותה כדי שתתגייס לצבא. היא תמיד האמינה שמזל בחיים. המסמכים פשוט לא מסתדרים, ואנחנו רוצים לדעת את האמת, אמרה. ועדת החקירה הממלכתית, ועדת כהן-קדמי, בחנה את חמשת תאריכי הפטירה השונים שהרשויות סיפקו למשפחה לאורך השנים, בחרה באקראיות באחד מהם, וקבעה שזהו תאריך הפטירה שלה במחנה העלייה בראש העין. אבל מסתבר שבתאריך הזה מזל וכל משפחתה עוד היו בכלל בתימן. הוא מוקדם בחצי שנה מיום הגעתם לישראל. המקרה הזה הינו אחד מני רבים, ומבהיר מדוע גם שלושה עשורים לאחר שממשלת רבין החליטה – ובצדק – על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח ובלקן, וכעשור לאחר שממשלת נתניהו החליטה – גם כן בצדק – לחשוף את רוב הפרוטוקולים של ועדות החקירה השונות, המשפחות עדיין מחפשות אמת וצדק. הוועדה קבעה שלא התקיימה כל חטיפה ממסדית או מדיניות מכוונת של העלמת ילדים; העלתה דרישות ראייתיות כבדות מהקורבנות, והתעלמה לחלוטין ממדיניות עבריינית של מחיקת חומרים ארכיוניים על ידי גופים שונים, לאחר החלטת הממשלה על הקמת הוועדה. את העוול הזה אנחנו מבקשים לתקן היום. אפרת יהושע, שאחיה משה חסין נעלם מבית העולים בפרדס חנה, מתארת את תחושות משפחתה כלפי ועדות החקירה. משה היה ילד בריא, שפשוט נעלם, ללא קבר וללא בדל ראיה; כאילו יום אחד האדמה פתחה את פיה ובלעה אותו – העידה המשפחה בוועדת כהן-קדמי. הוועדה השיבה שהיה איזה ילד אלמוני שנקבר בפרדס חנה ביולי 1951, ושיש מקום לשער שהאלמוני הזה הוא משה חסין.

היו"ר אליהו רביבו:

סיעת יש עתיד, אל תיתנו לי להעיר לכם עוד פעם, אני ארחיק אתכם. עובדי הסיעה. בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

זו קביעה ממלכתית רשמית של ועדת חקירה, שכביכול נועדה לתור אחר צדק ואמת. איזו בושה. אפרת, שמעולם לא זכתה לפגוש את אחיה, מספרת, ואני מצטט: התחושה שהייתה להורים שלי, היא שלאף אחד לא אכפת; שהוועדה לא באמת ניסתה להבין מה קרה למשה. זה עשה את אימא שלי אישה עצובה וממורמרת. הרגשנו שהוועדה פשוט זלזלה בנו. הגיע הזמן, אחרי כל השנים, שיכירו בפרשה ויודו במה שנעשה. סוף ציטוט. במאי 2023 פרסם ד"ר דניאל דה-מלאך ממכללת ספיר מחקר מקיף, שבחן 112 מקרים שהגיעו לשולחנה של ועדת החקירה הממלכתית, בעיקר של היעלמות ילדים ממחנה ראש העין, ומצא מגוון כשלים מתודולוגיים קשים בעבודתה. המחקר השווה בין המסמכים השונים שעמדו לרשות הוועדה לבין העדויות שהציגו המשפחות בפניה, וגילה שהפער בין מסמכי הפטירה והקבורה לעדויות ולמידע אחר שהגיע לידי הוועדה הוא דרמטי ורחב היקף; שקיימים חשדות כבדים לגבי אמינות המסמכים הללו; וכי הוועדה הממלכתית פעלה בעקיבות להסתיר מהציבור חשדות אלה. ברוב המקרים הגיל אינו תואם. במחצית המקרים מועדי הפטירה שונים לגמרי ממועדי ההיעלמות, ללא כל הסבר. פערי הבריאות מרחיקי לכת, ולעיתים יש גם הבדל במין הילד. את הפערים האלה אי-אפשר ליישב, אך הוועדה בחרה להעדיף את המסמכים הרשמיים על פני עדויות הקורבנות. עיון שיטתי במסמכי הפטירה והקבורה, שעליהם נשענה הוועדה, מעלה שהם בעייתיים ביותר, וקיים חשד כבד לגבי טבעם, אמינותם ומידת האותנטיות שלהם. במקרים רבים יש אף בסיס מוצק לחשד שהם מזויפים. הבעיות החמורות במסמכי הפטירה והקבורה לא נעלמו מעיני החוקרים בוועדת החקירה, אלא שבמקום לתת להם פומבי ולנסות להסבירן, הן הסתירו אותן. אי-הכרת המדינה בחטיפת הילדים היא למעשה המשך ההסתרה והטיוח. מהפשעים של העבר אני רוצה לעבור לאפשרות התיקון; לאפשרות שעומדת בפנינו כאן ועכשיו להקים רשות מתכללת, שתפקידיה חקר האמת, הנצחה, הכרה וקביעת מנגנוני פיצוי מוסכמים לקורבנות. רשות שתהיה מחויבת לקורבנות ולא לממסד המדיני; רשות שתהיה כתובת אמת למשפחות, שמזה עשורים מחפשות מזור. מה שנדרש מאיתנו אז, מה שנדרש מאיתנו היום, זה תיקון יסודי, והתיקון הזה מתחיל במיצוי חקר האמת. אנחנו רוצים לדעת מה קרה. מה קרה? לא לטייח, לא לגלגל, לא להסתיר, לא לטשטש. מה קרה? אין שום סיבה שהדבר הזה יוסתר. חייבים שמדינת ישראל תיקח אחריות, ולא תתחמק מהאחריות הזאת באמצעות השתקה, הסתרה או עיגול פינות. את הדברים הללו אמר בכנסת – במהלך ציון יום המודעות לחטיפת ילדי תימן בחודש יוני 2022 – יושב-ראש האופוזיציה דאז בנימין נתניהו. הוא הוסיף והתחייב – אני מצטט אותו שוב: אני לא אסתיר שום דבר. אנחנו רוצים לדעת מי עשה, למה עשה, ומי לא עשה. סוף ציטוט. הגיע הזמן לממש את ההתחייבות. לצערי, ועדת השרים לחקיקה התנתה את אי-התנגדותה להצעתי בדחיית הדיון וההצבעה בשלושה חודשים, כלומר ממש סמוך לתחילתה של פגרת החורף של הכנסת, ואולי פיזורה לקראת בחירות. אם כך אכן יקרה, המשמעות של הדחייה הזאת תהיה קבורה לא רק של הצעת החוק, אלא קבורה של ההתחייבות לחקר האמת, קבורה של האפשרות להקמת רשות הנצחה שכל כך נדרשת למשפחות, הכרה ופיצוי הולם. לכן אני מבקש מחברי הקואליציה שחתומים על הצעת החוק הזאת, ומקווה שיעזרו להמריץ את הממשלה לבחון אותה בסד זמנים מהיר והגון יותר. מילה אחרונה לסיכום. יש מי ששואלים אותי: מדוע אני, פולני בן פולני, בוחר להעלות את הנושא של יהודי תימן, המזרח ובלקן? התשובה היא שאני לא צריך להיות תימני בעצמי כדי לקדם צדק לקורבנות; בדיוק כפי שאינני צריך להיות אישה כדי לתמוך בשוויון מגדרי, יוצא אתיופיה כדי לעמוד עם הקהילה נגד הגזענות כלפיה; פועל קשה-יום כדי להילחם נגד ניצול מעמדי, או ערבי פלסטיני כדי להיאבק למען שחרור ושוויון לאומי. אני צריך להיות בן אדם. מה שמנחה אותי ואת חבריי בחד"ש הם עקרונות הצדק האוניברסלי והסולידריות החברתית, כי בסופו של דבר השאלה האמיתית איננה: למה זה נוגע לי, אלא באיזו חברה אני רוצה לחיות. אחת הבעיות המרכזיות בישראל היא היותנו חברה שבטית בה כל אחד פועל למען ה"יהלומים" שלו במקום לפעול לטובת כלל החברה על שלל מרכיביה, על בסיס צורכיהם וזכויותיהם, למען האמת והצדק. כדברי יחיא בן סעיד, איש תימן הידוע כרבי זכריה אלצ'אהירי, ואני מצטט אותו: "כבד רעך ואל תבוז לו, כי בכבודו כבודך תלוי. המיטיב לבריות – ייטב לו, והפוגע בהם פוגע בעצמו". אני רוצה להודות לרחמים עדן – שגם נמצא פה – מהוועד להנצחת ילדי תימן, לעמותת עמרם, לאחים וקיימים, ולארגון ילדי תימן בישראל על העזרה בניסוח הצעת החוק, בתקווה שהוא יעבור במהרה. תודה.

היו"ר אליהו רביבו:

תודה רבה. במסגרת סיכומים בין יוזם הצעת החוק לבין הממשלה, הוחלט כי עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק וההצבעות יתקיימו במועד מאוחר יותר.

היו"ר אליהו רביבו:

לכן, חבריי חברי הכנסת, אנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום, בנושא: קריסה דמוגרפית וכלכלית של קריית שמונה ויישובי הצפון ומחדל ממשלתי בשיקומם. את ההצעה הגישה חברת הכנסת נעמה לזימי. לרשותך, גברתי, עד עשר דקות.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה רבה, כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, את ההצעה הזאת אני מגישה בלב כבד. שנתיים עברו, וקריית שמונה בקריסה. הצפון נטוש, מופקר. מחר אגיע ליום שלם בקריית שמונה, מטולה, מנרה, גליל עליון, אפגוש אנשים טובים שמחכים למדינה, מחכים לממשלה. אבל הנתונים בקריית שמונה הם נתונים עגומים במיוחד בעיר שהיא אבן שואבת באזור, אמורה להיות אבן שואבת באזור, כ-30% מתושבי העיר לא חזרו לעיר, במיוחד משפחות צעירות ובעלי מקצועות חופשיים, הלב הפועם של עיר. אבל המשבר לא מוגבל לקריית שמונה בלבד, ב-43 יישובים של הצפון שפונו – מדובר בתופעה רחבת היקף. ופה, במה עוסקים פה, בשררה, בריסוק מערכת המשפט, באי-ציות לפסיקות בית משפט ובג"ץ. איפה אתם? איפה אתם מול אזרחים שהפקרתם, מול ציבור שרמסתם, מול הבטחות שלא קיימתם? איפה אתם? איך לא אכפת לכם שהכול נטוש והכול מופקר, ואפילו את המעט אחרי ההפקרה לא עשיתם. הממשלה אומנם החליטה על הקצאה של 15מיליארד שקלים לשיקום הצפון. אבל שני-שליש מהתקציב עדיין לא יצא. מתוך כל זה קיצצתם כמעט 3 מיליארד שקלים, שהועברו לחסות משרד ראש הממשלה לצורך מימוש צרכים פוליטיים בשנת בחירות. התקלה הגדולה שהייתה כאן היא שלא עשיתם חוק תנופה, שלא עשיתם כמו המעשה הראשוני אחרי הטבח, עם חוק חבל תקומה, כשהתביישתם, כשהרגשתם עוד את האשמה טיפה. עם תנופה זה לא היה אותו דבר, עוד פעם החלטת ממשלה שמי יודע אם יממשו, מי יודע אם תתקיים. אבל אחד הדברים הבאמת-מקוממים ומחפירים – ראש הממשלה לא ביקר בקריית שמונה יותר משנה, האיש שלא היה בהלוויה אחת, גם אחרי 2,000 נרצחים והרוגים; אדם, באמת, שאיבד את הלב שלו מזמן. ובנוסף לזה שהוא לא מבקר בקריית שמונה, הוא מקיים חרם פוליטי אקטיבי על ראש העיר אביחי שטרן, תוך נטישת התושבים והקרסת העיר. למה? במי אתם נוקמים? אתם נוקמים באזרחים, בתושבים שפשוט העזו לא לבחור במי שהכתבתם להם? שהעזו לבחור במישהו אחר ממי שהתעלמו מכוח רדואן על הגבול? במי שהם רצו? מי שהתעלמו מכוח רדואן על הגבול. נתניהו לא מתבייש, האיש שאמר רק לפני כמה שנים לאורנה פרץ: את משעממת אותי, את לא מעניינת אותנו – רק כי היא רצתה חדר מיון קדמי – לא מתבייש להמשיך להיות משועמם כל כך מתושבי קריית שמונה? אני באמת לא מבינה במי אתם נוקמים – באנשים שהפקרתם, שזנחתם, שנטשתם? השבוע, אחרי כמה שבועות מאומצים, הגשתי חבילת חוקים, עשרה חוקים לצפון ולקריית שמונה. הם כמו איזושהי הצהרה, להגיד: יש מה לעשות, יש אלטרנטיבה, אפשר, אפשר לעשות דברים טובים. ברור שזה לא מחליף מדינה, שרים ומדיניות; לא הכול יכול להיכנס בחוק, לפעמים זאת רק השקעה תקציבית ומכוונת ועשייה אמיתית במדיניות אקטיבית לשיקום ובנייה מחדש, אבל צריך לומר, לא נעשה דבר, לא נעשה דבר, וזה עליכם. אני יודעת שגם פה, בממשלה הזאת, בקואליציה הזאת, זה לא מעניין. כשהגעתי לסייר בצפון בשנה הראשונה למלחמה, במרבית המקומות שהגעתי אליהם, באותה נקודת זמן לא דרך חבר קואליציה אחד עדיין. בזמן שהמדינה מדממת, תושבים מפונים, בתים מופגזים, אתם עסקתם בקומבינות, בשררה – או התחבאתם, כי אם לא רואים את מה שהציבור חושב, אפשר להנדס תודעה יותר בקלות. אבל אי-אפשר להנדס נטישת תושבים. אי-אפשר להנדס את זה שאזרחים לא חוזרים לבתים שלהם. אי-אפשר להנדס את זה שהפקרתם והצפון נטוש. אי-אפשר להנדס את זה שקיצצתם ממינהלת תקומה. אגב, מה היה הקושי במינהלת תקומה? שגם שם לא מצאו מקורב למנות, לא הצליחו. אם אין מקורב לנתניהו, אין תפקיד, אין שירות, אין אזרחים. הכול מקורבים, קומבינות, הון–שלטון, ביזה ושחיתות. לא פלא שהוא נאשם בפלילים על שחיתות. אבל אי-אפשר שלא לסיים ולהזכיר גם שהוא נאשם בפרשות נוספות. נתניהו לא רק מכר את המדינה אקטיבית, את כל משאבי המדינה למקורבים, נאמני שלטון. הוא מכר את המדינה למדינת אויב, הוא עשה עסקים עם קטר, הלשכה שלו עשתה עסקים עם קטר, והוא לא מגנה אותה ולא מפטר את הלשכה. נתניהו מכר את ביטחון מדינת ישראל למדינת החסות של חמאס. הוא לא רק האיש שנתן ואפשר מזוודות של דולרים במזומן לחמאס, הוא האיש ששכר בביטחון עם מדינת החסות של חמאס. תגידו, אם יש חשד לבגידה במדינה, איך הוא נראה? הוא נראה בדיוק ככה. מה קרה? זה לא נעים, חיים כץ?

שר התיירות חיים כץ:

נעמה לזימי (העבודה):

קטר לא מעניינת אותך.

שר התיירות חיים כץ:

חשבתי שאת מדברת על הפצ"רית.

נעמה לזימי (העבודה):

אה, הפצ"רית.

שר התיירות חיים כץ:

חשבתי שאת מדברת על הפצ"רית.

נעמה לזימי (העבודה):

זה שראש הממשלה סוחר עם קטר – בסדר, נכון?

שר התיירות חיים כץ:

חוץ מרעל לא יוצא לך מהפה כלום.

נעמה לזימי (העבודה):

תגיד לי, שווה לך למכור את המדינה עבור כיסא, להגן עליו בקטרגייט? שווה לך?

שר התיירות חיים כץ:

יאללה, תסיימי, תסיימי.

נעמה לזימי (העבודה):

הפצ"רית עלק.

שר התיירות חיים כץ:

תסיימי, תסיימי.

נעמה לזימי (העבודה):

הפצ"רית עלק. אני אסיים כשייגמר לי הזמן, את האמת שלי אני אומר כאן.

שר התיירות חיים כץ:

יאללה.

נעמה לזימי (העבודה):

חבורה שלמה, מילה לא אומרת על קטרגייט. בטח, כי כולכם נגועים בשחיתות, בפלילים, כולכם. מצאתם טוב מאוד האחד את השני. על קטר לא הרמת ראש, אין לך מה לומר, נכון? שמעת חשד לבגידה – לא הרגיש לך נוח, כאילו המילים שלי יותר קשות מהמעשים של נתניהו. וזה שעכשיו הוא מוכר אותנו לקטר וטורקיה בעזה, זה בסדר? זה שהוא מוכר את העליונות המודיעינית והביטחונית שלנו ואת הטכנולוגיות הכי חשובות שלנו למדינות עוינות, זה בסדר? מצחיק אותך? מצחיק אותך, נכון? אני יודעת שמצחיק אתכם כל מה שקורה במדינה הזאת. לא מעניין אתכם קריית שמונה, לא הצפון, לא הדרום, לא המציאות. מעניינים אתכם הקומבינות, החברים שלכם, שימור, שחיתות, הכוח, ואם אפשר גם דיקטטורה על הדרך כדי שיהיה יותר נוח, אז למה לא. אבל מדינת ישראל לא יכולה לשרוד אנשים כמוכם. המדינה שלנו תיבנה מחדש כשנעיף אתכם. כשנעיף אתכם, האנשים שמכרו אותנו, שהביאו את 7 באוקטובר, שגיבו את מר "חמאס הוא נכס", שמגבים היום את האיש וקטרגייט. זה עליכם, חיים כץ, זה עליכם, אני מבינה שזה לא נוח, אני מבינה שזה לא נוח. אבל אנחנו הבנו טוב מאוד מה הממשלה הזאת, מי הממשלה הזאת – אנשים שעוסקים פה כל היום בשררה ולא עבור העם הזה ולא עבור הציבור. ומי שמבקש אחדות עושה מעשה של תיקון, של ריפוי, של צמצום פערים, צמצום אי-שוויון, של השקעה. מי שרוצה פילוג עוסק בשררה ובכוח כסף, כבוד. זאת מורשתכם. ממשלת 7 באוקטובר. ואני אגיד דבר אחרון, קום תקום ועדת חקירה ממלכתית, לא תטייחו את ההשקעה במזוודות של דולרים בחמאס, לא תטייחו את ההימנעות של נתניהו מלחסל את ראשי חמאס. לא תטייחו את "חמאס הוא נכס" שלכם, לא תטייחו את מחדלי ההפיכה המשטרית שהחלישו אותנו, לא תטייחו את כל מה שהוביל ל-7 באוקטובר, שהוא גם עליכם, לנצח תהיו ממשלת 7 באוקטובר. את זה לא תוכלו להנדס. חיים כץ, אני אומרת לך, לא תוכלו להנדס. גם לא בנימין נתניהו, שנראה אתמול חיוור, מבוהל ונתון למרות מדינת החסות שהוא ייצר לנו. זה נתניהו. זה נתניהו, שמכניס את קטר וטורקיה לעזה. זה נתניהו, האיש שמכר את ביטחון ישראל עבור בצע הכסף, האיש שהשחיתות לא עמדה לו, שתאוות הכסף הייתה חשובה לו יותר ממדינת ישראל. זה נתניהו. עוד הרבה מכם כמוהו פה, אחרת אי-אפשר להסביר את מה שקורה פה. תודה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה לחברת הכנסת נעמה לזימי. ישיב על ההצעה השר חיים כץ, בבקשה.

שר התיירות חיים כץ:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני משיב על ההצעה בשם אלקין, אבל שמעתי את דבריה של חברת הכנסת לזימי, רעל ושטנה שלא שמעתי מעולם. אני הייתי בקריית שמונה, אני פיניתי את קריית שמונה, אני טיפלתי בעיר הזאת, אני הייתי ה-106. כל קריית שמונה - -

נעמה לזימי (העבודה):

איזה יופי. איזה יופי - - -

שר התיירות חיים כץ:

תרגיעי, תרגיעי. תלכי, תשרפי - - -

נעמה לזימי (העבודה):

אתה היית שם. מה עכשיו? מה עכשיו?

שר התיירות חיים כץ:

תשרפי - - -

נעמה לזימי (העבודה):

נראה לך שאתה מעליב אותי? תתמודד עם המציאות עכשיו. עכשיו המציאות.

שר התיירות חיים כץ:

אני הייתי, אני פיניתי אותם - - -

נעמה לזימי (העבודה):

עלק אתה היית.

שר התיירות חיים כץ:

קשקשנית, קשקשנית. רק רעל יוצרת בכנסת.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

השר, השר.

נעמה לזימי (העבודה):

- - - מקשקש. זאת המציאות. זאת המציאות.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

השר.

שר התיירות חיים כץ:

בחיים לא יצרת כלום.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אדוני השר.

שר התיירות חיים כץ:

לא יצרת כלום. לא עבדת שעה.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה - - - אתם גמרתם את הצפון. גמרתם את הצפון. זה עליכם.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חיים, חיים, תתמקד בתשובתך. לא צריך.

שר התיירות חיים כץ:

מקבל. מקבל את עצתך.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

גברתי, תודה.

שר התיירות חיים כץ:

תודה. חבריי, חברות וחברי הכנסת - - -

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברת הכנסת לזימי, אפשר את קריאת הביניים, אבל בואי ניתן לו להשלים את דברו. הוא אפשר לך לומר את הדברים שלך גם כשהם היו נוקבים. בבקשה, השר.

שר התיירות חיים כץ:

הממשלה, השר הממונה ומינהלת תנופה לצפון רואים בשיקום האזור ובחזרתם - - באת לשמור עליי? אופיר, באת לשמור עליי?

אופיר כץ (הליכוד):

אתה יודע להסתדר טוב מאוד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא שם לב בכלל מה אמרת.

שר התיירות חיים כץ:

- - בחזרתם של התושבים ובצמיחת האזור בכל המדדים כיעד לאומי ראשון במעלה, ופועלים לקידומו באופן שיטתי ואחראי. מינהלת תנופה לצפון הוקמה כדי לרכז ולתכלל את מאמצי הממשלה לשיקום ולצמיחה, תוך חיזוק החוסן הקהילתי ויצירת תשתית לצמיחה דמוגרפית וכלכלית ארוכת טווח, בשיתוף פעולה הדוק עם הרשויות המקומיות, משרדי הממשלה הרלוונטיים וגופים נוספים מכלל המגזרים. המינהלת הפכה בשבועות האחרונים ממטה מצומצם למינהלת ביצועית תחת הנהלה משותפת יחד עם מינהלת תקומה. אחוז חזרת התושבים בחבל וכניסת תושבים חדשים משתנה מהותית מיישוב ליישוב, כאשר אכן, קריית שמונה, מטולה ומספר יישובים נוספים סובלים מחזרה נמוכה באופן משמעותי. אולם, בכלל היישובים שפונו ממוצע כמות התושבים לעומת ערב המלחמה עומד על כ-90%, ויש לא מעט יישובים שכבר חצו את רף 100%.

נעמה לזימי (העבודה):

אתם חיים במציאות מדומיינת.

שר התיירות חיים כץ:

מינהלת תנופה תוקצבה ב-15 מיליארד שקלים לתוכנית רב-שנתית, בחלוקה ל-12 מיליארד ליישובי קו העימות ו-3 מיליארד נוספים לעוטף הצפון. בשנה האחרונה העברנו סדרת החלטות ממשלה בהן הקצנו למעלה מ-6.5 מיליארד ש"ח לטובת קו העימות ותושביו. השקעות אלה כללו תמיכה בהאצה כלכלית וחיזוק הפעילות העסקית, מענקים למשפחות שפונו, תמיכה במרכזי חוסן קהילתיים, טיוב מערכת החינוך, תמיכה באקדמיה, סבסוד מעונות יום, פיתוח החקלאות והסביבה, ועוד. קריית שמונה קיבלה הקצאות ישירות בהיקף של כ-380 מיליון ש"ח, מתוכן 30 מיליון הוקצו להקמת יחידה טקטית להגנה על ביטחון תושבי העיר, 132 מיליון ש"ח – לפעילות שוטפת בתחומי חינוך, חוסן, פיתוח כלכלי, טיפוח הסביבה ועוד, ו-218 מיליון ש"ח הוקצו לשיקום ולבניית מבני ציבור ומוסדות חינוך, שנמצאים בשלבים שונים של בנייה, שיפוצים ואישורי תוכניות. מכספי ההקצאות השלימה קריית שמונה פרויקטים ותוכניות בהיקף של 103 מיליון ש"ח. כ-150 מיליון ש"ח נוספים תלויים בהגשת תוכניות לאישור. השלמת התוכניות היא באחריות קריית שמונה, שמתמהמהת בתהליכי ההגשה כבר חודשים רבים. יתרת הכספים, בסך 127 מיליון ש"ח, מיועדת לתוכניות שוטפות. לצד ההשקעות שקיבלה העיר, אישרנו החלטות ממשלה שונות שהקצו כסף ישירות לתושבים, ביניהן החלטת מענקים חד-פעמיים לחוזרים לפי טבלת מועדי החזרה; מענק עזובה בסך של 40,000 ש"ח למשפחה; מענקים לבעלי עסקים במגוון רחב של הוראות, וביניהן סבסוד שכר; השקעות הון אחרות, בהיקף של כ-25 מיליון ש"ח; החלטת סבסוד מעונות היום בקו העימות, כאשר קריית שמונה זכאית לתנאי הסבסוד המקסימליים למשך חמש שנים, קרי 24,000 ש"ח לכל ילד במעון לשנת לימודים. קריית שמונה מוגדרת בתוכנית הפיתוח כאחת משלוש ערי ראשה, כמנוע צמיחה לכל הגליל המזרחי, כעיר אקדמית שבה הופכת בימים האלה מכללת תל-חי לאוניברסיטת קריית שמונה בהקמה, לצד פיתוח מענים משלימים בהפיכתה לעיר אטרקטיבית ושוקקת חיים. הממשלה מודעת לאתגרים הדמוגרפיים והכלכליים שעימם מתמודדים תושבי הצפון ופועלת להרחבת המענים, להאצת תהליכים ולהסרת חסמים, תוך אחריות לשימוש יעיל ומושכל בכספי הציבור בתנאי מציאות מורכבת. תודה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אדוני השר, אני מרשה לעצמי לפנות אליך באופן אישי, ודיברתי עם ראש העיר של קריית שמונה, והוא זועק כאב אמיתי. עכשיו, העובדה שהתושבים לא חוזרים היא דבר קשה מאוד.

שר התיירות חיים כץ:

נכון.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

וכנראה, בכלים הרגילים העיר הזאת לא תוכל – אתה יודע שזכיתי להביא החלטת ממשלה לירוחם. ירוחם לא קיבלה אלפי טילים. זכיתי דרך החלטת ממשלה למשוך אותה למעלה. אני חושב שהעיר הזאת חייבת איזו הסתכלות כוללת. עכשיו אני אומר לך באופן אישי, אתה באיזה רגע מיוחד שיש לך תחומים, גם של הרווחה, גם של הבריאות, גם של שיכון, גם של תיירות. עכשיו, השר אלקין אמון על כל הצפון, על כל הדרום, וזה מבורך שהם לקחו את מינהלת תקומה סוף-סוף צפונה. השיהוי הזה היה בעוכרינו. טוב שמראש כל מה שעשו בתקומה היו עושים בצפון. אבל אם תשקול בחיוב, השר, להיות מעין פרויקטור של העיר הזאת בממשלה, באמת, לתכלל את ארבעת המשרדים שלך למענם, לתכלל החלטת ממשלה למענם, אין יותר ראויים מהם למאמץ הזה, אין יותר. בכל הצפון אין קהילה שצריכה את ממשלת ישראל היום יותר מקריית שמונה.

שר התיירות חיים כץ:

תקשיב, אני אמרתי בתחילת השיחה, אני הייתי ה-106 של קריית שמונה בפינוי. אם ראש העיר היה פונה אליי, אני לא ברוגז עם אף אחד.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

לא, אני אדאג לזה. אני אדאג.

שר התיירות חיים כץ:

אם ראש העיר פונה אליי, ואללה - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אני אדאג שתקבל את הפנייה.

שר התיירות חיים כץ:

- - באהבה גדולה. אני חושב שהעיר במצוקה, אני חושב שהעיר צריכה לקבל עזרה, אני חושב.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

ולפתוח את - - -

שר התיירות חיים כץ:

ובמידת היכולות גם ללחוץ על אלקין - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

ביחד איתו.

שר התיירות חיים כץ:

- - וגם דרך פעילות המשרד שלי, בשיתוף פעולה, אם אנחנו יכולים לעזור, ואללה, נעשה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אני אדאג, השר. תודה על הדברים, תודה על הרוח המחויבת. המציעים מסתפקים בתשובת השר? אנחנו מאפשרים לחבר הכנסת עופר כסיף להביע עמדה מהצד, בבקשה. אנחנו רוצים להוקיר את ילדי בני עקיבא שנמצאים איתנו. אני מניח שהם מדריכים כבר, נכון? או בדרך להדרכה. בעזרת השם, שתהיו מדריכים וקומונרים ותעשו טוב. אני לא מצליח לקרוא מרחוק, אבל מה כתוב שם, שבט חושן? פרויקט חושן? ברוכים הבאים לכנסת. בבקשה, חבר הכנסת כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני הייתי יחד עם עוד כמה חברי כנסת, הגשנו גם הצעה דחופה לסדר-היום בנושא קריית שמונה, ואני עכשיו מנצל את ההזדמנות לדבר, משום שההצעה הדחופה לא אושרה. סגן ראש עיריית קריית שמונה, זאב זוויגי, שהוא עצמו איש ליכוד, הוא הקים מאהל מחאה בזמנו מול הכנסת על מה שקורה בקריית שמונה. רק לאחרונה הוא אמר את הדברים הבאים – אני מצטט אותו: אני תושב העיר, גדלתי בקריית שמונה והיא חשובה לי. קריית שמונה נמצאת בקריסה, ואם המצב לא ישתנה, כבר לא יהיה מה לתקן, במיוחד עכשיו כשתושבי העיר כואבים ומדממים כלכלית, אנחנו זקוקים לסיוע. אנחנו אחרי שנתיים של פינוי, כפו עלינו לחזור, והממשלה לא באירוע. כך אומר איש ליכוד, סגן ראש עיריית קריית שמונה. אני לא אחזור על נתונים שנאמרו, והם גם מוכרים. רק דבר אחד אני רוצה להזכיר: פרויקט תנופה לשיקום הצפון נכשל. הממשלה למעשה גם הודתה בזה, ועכשיו הכפיפו את הפרויקט למינהלת תקומה. במשך שנה שלמה תנופה פעלה עם עשרה עובדים בלבד. כך משקמים את הצפון? כך משקמים את קריית שמונה? גם לא היו לה סמכויות ביצועיות עצמאיות. עכשיו, אחרי שהתקבלה ההחלטה להכפיף את תנופה למינהלת תקומה, בא גזל. פורסם בדה-מרקר ובמקומות נוספים, ש-2.9 מיליארד ש"ח מהתקציב של תנופה - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מסיים.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אפשרתי לך יותר מדקה. משפט סיום, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

משפט אחרון: 2.9 מיליארד ש"ח מהתקציב של תנופה עברו למשרד ראש הממשלה ולהתנחלויות. זה מה שעושים בכסף. קריית שמונה, כנראה לא רק בן אדם אחד משעמם את ראש הממשלה, כנראה שכל העיר הזאת משעממת את כל הממשלה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה לך, חבר הכנסת עופר כסיף. האם המציעים מסתפקים בתשובת השר? חברת הכנסת לזימי.

נעמה לזימי (העבודה):

לא. בוודאי שלא.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

האם אתם מבקשים לכלול את זה בסדר-היום של המליאה או להעביר לוועדה?

נעמה לזימי (העבודה):

דיון במליאה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

דיון במליאה, אז אנחנו - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אנחנו רוצים שההצבעה הזאת תיחשב לאי-אמון בממשלה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

כן? ואתה יכול לעשות את זה, ולדימיר, או שזה רק מאוויי נפש? טוב, אז אנחנו נקיים הצבעה על ההחלטה הזאת. הכללה של ההצעה לסדר-היום שהוצגה כאן בסדר-היום של המליאה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אפשר להוסיף אם לא הספקתי? בעד.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אנחנו נוסיף את חברת הכנסת יעל רון בן משה, בעד, לפרוטוקול בלבד. בעד – חמישה, אין מתנגדים. ההצעה תוכלל בסדר-היום של המליאה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אנחנו עוברים להצעה הבאה, שהיא הצעה דחופה לסדר-היום, בנושא: עלייה באירועי האלימות נגד נהגי אוטובוסים והאיום בהשבתת התחבורה הציבורית. את ההצעה הזאת, למרבה הפלא, אני עצמי הגשתי, והצטרפו - - -

נעמה לזימי (העבודה):

- - - למרבה הפלא.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

לא, אני פה ואני לא אוכל להציג אותה, אז אתם תייצגו אותי נאמנה. ההצעה הוגשה על ידי חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, נאור שירי, נעמה לזימי, עאידה תומא סלימאן, ששון גואטה ואימאן ח'טיב יאסין. אנחנו מזמינים את נאור שירי, ראשון המציעים, בבקשה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

רגע לפני שאתה מתחיל, הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות הצעה לדיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעל רון בן משה, יצחק קרויזר ומאיר כהן, בנושא: שינוי המקצועות המזכים במענק עבודה מועדפת ותיעדוף הנגב והגליל. תודה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. קודם כול, אני חושב שאם אנחנו מדברים על תקיפה של נהגי אוטובוסים, אני מוצא לנכון – שלום, אדוני השר, וחברת ועדת הכספים הבכירה, אתי חוה עטיה.

חוה אתי עטייה (הליכוד):

גם יו"ר הוועדה לעובדים זרים.

נאור שירי (יש עתיד):

אצלי הבכירות זה קודם כול ועדת הכספים.

שר התיירות חיים כץ:

אבל אם אתה מפרגן, תפרגן עד הסוף.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מפרגן גם לעבודה המעולה שאת עושה בוועדה למען העובדים הזרים, ועזרנו גם לשגרירה הפיליפינית.

חוה אתי עטייה (הליכוד):

גם לפיליפינים עזרנו.

נאור שירי (יש עתיד):

נכון. אני מרגיש חובה, קודם כול, לדבר על אירוע שבעיניי הוא אירוע הזוי, ויחסית, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים במדינה שבערך כל שעה וחצי בממוצע יש פה כמות חדשות שיכולה להספיק למדינה נורמטיבית בערך לחודש, אם לא לחודשיים. אבל, אדוני היושב-ראש, אני בטוח שתתחבר אליי לאירוע הפשוט-מטורלל. אוטובוס של ילדים, הסעות לבתי הספר במדינת ישראל, בתוך גבולות מדינת ישראל, צריכים לעשות לו מסלול עוקף רק כדי לשמור על הביטחון האישי שלהם. זה פשוט אירוע לא נורמלי. הכול אומנם מנורמל פה, אבל שום דבר לא נורמלי באירוע הזה. אוטובוס של תלמידים לא יכול לנסוע בדרכים. רגיל. עוד יום במדינת ישראל. לקראת הסילבסטר או סוף השנה האזרחית, אני חושב שכולנו צריכים לעשות לעצמנו סיכות של תנינים, כי הרי השר לביטחון לאומי, בזה הוא עוסק, אבל לדאוג שתלמידים יגיעו לבית ספר באוטובוס, רחמנא ליצלן, יגיעו באוטובוס בבטחה, את זה אי-אפשר. ליווי משטרתי הם צריכים. מעבר לזה ולנושא עצמו, בדקה שנותרה לי. בהרמת הכוסית של נהגי האוטובוסים וההסתדרות הלאומית – תקשיב, אדוני היושב-ראש, ואני בטוח שהשר יגיב ויגיד שהקימו יחידה וייעוץ, נכון?

שר התיירות חיים כץ:

רגע, אני אקרא.

נאור שירי (יש עתיד):

תקרא מה אתה אמור לענות לי, אבל אני אגיד לך מה אתה תענה לי, כי מה שאמרנו על ועדת הכספים, שכבר נעשה דיון על זה והוקמה יחידה ויש מישהו שמייעץ – שכחתי את שמו, בכיר במשטרה, לדעתי ניצב בדימוס – שייעץ להקים חברה פרטית שתעזור לנהגי האוטובוס. ואני לתומי חשבתי שזה תפקיד משטרת ישראל. אם מישהו תוקף אותי, אני לא אמור לדאוג לחברה פרטית, אני אתקשר למשטרה. מקרים בולטים באמת, עשרות על עשרות תקיפות של נהגי אוטובוס. עשרות תקיפות נהגי אוטובוס, ושום דבר. אנחנו זוכרים כולנו איך במעשה הבזוי שירקו על חיילת צה"ל – לדעתי היא הייתה קצינת צה"ל – תוך בערך ארבע וחצי דקות הוציאה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים – הפרזנטורית של הדיוטי פרי שכרגע נמצאת בארצות הברית, חוגגת סילבסטר, למה שהיא תהיה פה? – היא הוציאה הנחיה לקב"ט משרד התחבורה שיגיע תוך 40 דקות, ועצרו אותו עם פלנלית על העיניים, אבל כשתוקפים נהגי אוטובוס, כלום, שום דבר. דממה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

משפט סיום, חבר הכנסת.

נאור שירי (יש עתיד):

הצל על הבמה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה לך, חבר הכנסת נאור שירי. אני רוצה שוב לברך את הגעת משתתפי התוכנית של בני עקיבא, נחשון פלוס. התוכנית הזאת היא שדרוג של נחשון בסניפים, שאומנם לא הולכים להדרכה, אבל עושים מעשים גדולים בקהילות ובתיקון החברתי. נחשון פלוס - - -

נעמה לזימי (העבודה):

רגע. מה איתי?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

את בדרך, יקירתי, אני רק מברך אותם. השר, עוד לא.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

הכול בסדר. אנשי נחשון פלוס מבקרים פצועי צה"ל, משפחות של אנשי מילואים, משקיעים במילואימניקים, במפונים, ועושים הרבה עשייה טובה בזמן הטוב הזה. ברוכים הבאים לכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה רבה. הצעה לסדר-היום על תקיפת נהגי אוטובוס, נהגי תחבורה ציבורית, אלימות חמורה ומתמשכת. אני אספר שהתנדבתי כשבע שנים בארגון כוח לעובדים, ושם נחשפתי לתופעה הזאת לראשונה. זה ארגון שאיגד הרבה חברות תחבורה ציבורית, ואני זוכרת את הגרף של עלייה בתקיפה ובאלימות בכל שנה. רק שעכשיו אנחנו נמצאים מול תופעה שהפכה להיות מכת מדינה. אין יום שלא שומעים על תקיפה. אין דבר כזה. לפני כחודשיים, אם אני לא טועה, דקרו נהג בן 70, והוא כמעט נרצח. הדבר הזה לא נתפס. יש מיעוט בכתבי אישום; יש הרתעה של נהגים להיכנס בכלל למקצוע, וגם צריך לומר את זה: כל התקיפות הן על רקע גזענות כנגד נהגי תחבורה ציבורית ערבים. זה מטורף וזה נורא. מה עובר על נער או על אדם צעיר, שרואה נהג ערבי ואומר: בוא נפוצץ אותו במכות עכשיו; בוא נאשפז אותו; בוא נכה אותו. למה? איך דבר כזה קורה? לפני שאני אתאר כאן כמה נתונים, אספר שאחד החוקים הראשונים שהגשתי כשהגעתי לכנסת היה הצעה לתיקון סעיף בחוק העונשין, שיחשיב נהג אוטובוס כעובד ציבור, ואז זה יאפשר עונשים יותר כבדים ואולי הרתעה – הרי בסוף תחבורה ציבורית היא שירות ציבורי. זה שהפריטו את זה, זה שהעובדים הם עובדי חברות, לא אומר שזה לא עובד שירות ציבור. זאת לקונה מעוותת בעיניי. אחרי המלחמה באיראן, אני נלחמתי על פיצוי שווה, גם לנהגי תחבורה ציבורית כמו לעובדי השירות הציבורי. הצלחנו בוועדת הכלכלה לשפות אותם. גם בהיבט הזה של האלימות הקיצונית, אני קוראת ליישם את החוק הזה; לתקן את החוק. אני גם קוראת לעשות מעשה. לא יכול להיות שהמדינה תפקיר – תפקיר – נהגי תחבורה ציבורית לאלימות על רקע גזעני, למציאות של פחד וחרדה. אתה יודע, היום גם כשיש את ההגנה של הזכוכית באוטובוס – שוברים אותה. זה מטורף.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

גם מילים זה לפעמים יותר גרוע. גם כשפונים בבוטות לנהג, זה יכול לערער את השקט הנפשי שלו.

נעמה לזימי (העבודה):

מיכאל, אני יכולה, ברשותך, להקריא ציטוט מההצעה הקודמת.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

קצר, כמה שאת יכולה.

נעמה לזימי (העבודה):

הוא קצר. אני רוצה להקריא מכתבה של עדי חשמונאי, בהארץ, ציטוט של דניאל מלכה מקריית שמונה: כשפונינו לפני שנתיים, ישבתי כל היום מול הטלוויזיה ובכיתי על מה שקרה בעוטף. איך אין ועדת חקירה? גם את מה שקרה וקורה כאן צריך לחקור בוועדת חקירה ממלכתית. זאת לא ממשלה, זאת נבחרת של טייחים. גם לפני כן לא הייתה כאן פרנסה, אבל עכשיו המצב אנוש. אין פה חיים, אין פה קולנוע, אין פה תיאטרון, אין פה בתי קפה. יש דבר כזה, עיר בלי בתי קפה? אז מה, בתי כנסת זאת התרבות שלנו? נלך להתפלל כל היום לאללה שיביא לנו כסף לשיקום העיר? העיר הרוסה, לאן נגיע? ואני רוצה לומר לך, דניאל מלכה מקריית שמונה: גם האיש שמתפלל בבית הכנסת רוצה את הקפה שלו. נכון, מיכאל? רוצה את הקולנוע, רוצה תרבות.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

ודאי. הייתי שמח להאריך איתך אבל אנחנו חורגים מהזמן.

נעמה לזימי (העבודה):

אז אני רק רוצה לומר, דניאל מלכה, הדברים שלך בכתבה, לפני ההצעה לסדר-היום, נגעו מאוד לליבי. יש פה עוד ציטוטים של אחרים, אבל אין זמן.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

עוד יהיו הזדמנויות.

נעמה לזימי (העבודה):

אנחנו איתכם. אנחנו איתכם, תודה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חברת הכנסת נעמה לזימי. אני מזמין את חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להודות לחברתי, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שהצטרפה להצעה הדחופה הזאת, ושאותה אני מחליף מעל הדוכן היום. אני מאחל לה חג שמח. היו שם 15 אנשים שמחכים בתחנה המרכזית בטבריה. אני פותח את הדלתות, אני מסתכל במראה, מישהו מסובב את הברז של האוויר. אני שואל אותם: למה אתם הורסים את האוטובוס? ופתאום הם תוקפים אותי. מישהו קופץ לי על הגב עם אגרופים ובעיטות, והם ממשיכים וממשיכים. הייתי צריך לעבור ניתוח עם פלטינות וברגים, כל זה בגלל התקיפה. זוהי עדות, אחת מיני רבות, של נהגי אוטובוס – ערבים ברובם המכריע – שהותקפו באלימות קשה במהלך עבודתם. התוקפים, צעירים יהודים מולעטים בשנאה גזענית. הארץ מלאה בכנופיות אלימות שתוקפות עובדים ערבים קשי-יום, לא רק נהגים. ביקרתי כמה קורבנות של לינצ'ים גזעניים, שאילו היו הקורבנות יהודים הם כבר היו מוגדרים כאירועי טרור. גם התקיפות נגד נהגי האוטובוס הן תקיפות טרוריסטיות. אך הפלא ופלא, למרות שהאוטובוסים מרושתים במצלמות אבטחה, ואף על פי שלפי החוק היבש מדובר בתקיפה בנסיבות מחמירות של עובדי ציבור – מעצרים וכתבי אישום אין. השר האחראי על המשטרה לא יצא במקרים האלה למבצעי אכיפה וסיורי טיקטוק נגד הפורעים, שהרי בעברו הוא בעצמו היה אחד מהם. כנראה שבמהותו הוא גם לא השתנה. ההתקפות הללו אינן רק דוגמה לאלימות גזענית, אלא גם לניצול מעמדי. זאת גם בעיה חברתית. הכותרת של ההצעה דחופה לסדר-היום מדברת על איום בהשבתת התחבורה הציבורית. לדידי, זה כלל לא איום, זו התקווה. כשהנהגים נרמסים תחת חברות תחבורה פרטיות, שלא דואגות לזכויותיהם, ומופקרים על ידי ממשלה שמזלזלת בביטחונם, ואפילו מעודדת את התקיפות הגזעניות, השביתה אינה איום, אלא מאבק הכרחי. רק באמצעות פעולה קולקטיבית מאוגדת של נהגי התחבורה הציבורית ועובדים אחרים, במסגרת של ארגוני עובדים יציגים, ניתן יהיה לגרום למשרד התחבורה והמשטרה לפעול. ממשלת הדם, הגזע והזוועות מבקשת לחסל את ארגוני העובדים ומנסה לפגוע בזכות ההתאגדות, כי היא רואה בהם כוח פוליטי מרכזי, לא רק נגד ניצול העובדים, אלא גם במאבק נגד הפשיזם. לנהגים אני רוצה לומר: אנחנו איתכם. השביתו את כל המדינה כדי להגן על ביטחונכם וזכויותיכם.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

משפט סיום, חבר הכנסת.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

משפט סיום. דם העובדים אינו הפקר, חיי ערבים חשובים. תודה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חבר הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת ששון גואטה – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – איננה נוכחת. ישיב על ההצעה, השר חיים כץ, בבקשה. בזמן שאתה עולה לדוכן, אני חושב שאמרתם דברים חשובים, אני כאחד שאמור היה להציע את זה. בסוף מה זה נהג אוטובוס? אתה מפקיד בידיו חיי אדם של 50 איש. אם דיברת אליו לא יפה, אם צעקת עליו, קיללת אותו, נהגת בגזענות, סיכנת את החיים של 50 איש. זה איש שיש לו אחריות עצומה על חיי אדם; צריכים לרומם את מעמדו, את השכר שלו, ולהחמיר בחקיקה את העונש על כל מי שפוגע בו או במילוי תפקידו.

שר התיירות חיים כץ:

אני בעד שיעלו לו את השכר. אני לא מבין מה הקשר בין השכר שלו לבין אלימות האנשים.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

לא, אין קשר. שני דברים שונים. אלו כמה בעיות.

שר התיירות חיים כץ:

אני לא מבין את הקשר.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אגב, בגלל מחסור, מרוב שקשה להיות נהג אוטובוס, חברות גונבות נהגים אחת לשנייה בכמה שקלים.

שר התיירות חיים כץ:

האחראי על האבטחה של הבית שלי הלך ואמר לי: אני עוזב ואני הולך להיות נהג אוטובוס. אמרתי לו: למה? זאת האמת. שמע, אני אגיד לך את האמת, אני עונה פה בשם משרד התחבורה, ואני לא נהנה לענות בשם משרד התחבורה. אני בכלל לא נהנה לענות בשם אנשים, ולהקריא את מה שהם עשו - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אתה אוהב לדבר על מה שאתה אחראי לו.

שר התיירות חיים כץ:

כן, כי אני אוהב לדבר על מה שאני אחראי, ואני מוכן לתת את הדין על מה שאני אחראי, ואני יכול להגן על מה שאני אחראי. אני לא מתבייש להתעמת על מה שאני אחראי, כי אני יורד לפרטים הקטנים ואני בקי. אני לא חושב שיש הרבה, גם אם הם באים לדבר, שיכולים להתמודד איתי בדברים שאני אחראי להם. כי אני לוקח את הדברים ברצינות ויורד לפרטים, כי אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ואני מנסה לעשות ומנסה לעזור. הינה, תסתכל, אני בא להקריא ותראה כמה קשקושים וכמה מחיקות.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תעשה את המיטב. תייצג בלויאליות את הממשלה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה קשקשת שם?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

זה הכי מעניין בשבילך, מה שנמחק.

שר התיירות חיים כץ:

אחר כך אני אגיד לך.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אנטי-מחיקון.

שר התיירות חיים כץ:

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים רואה בחומרה רבה – כמו כל אלה שדיברו פה לפניי, כולם – את הפגיעה בנהגי התחבורה הציבורית, נהגי האוטובוס ממלאים תפקיד חיוני בחייהם של אזרחי מדינת ישראל הן בעת שגרה והן בעת חירום, והבטחת ביטחונם האישי הינו אינטרס ציבורי ראשון במעלה. אני לא מבין למה יש את הצורך בכלל להבטיח את ביטחונם. אני לא מבין למה תוקפים אותם.

נאור שירי (יש עתיד):

כי אין חינוך.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תשמע, זה מחמיר. בוא נהיה עוד אמינים, חצי מהנהגים עכשיו זה אוכלוסייה ערבית.

נאור שירי (יש עתיד):

נכון.

שר התיירות חיים כץ:

עזוב, בוא, תקשיב - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אבל כשתוקפים סתם - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

לא משנה, אנחנו צריכים לכבד כל אדם, כל שכן כשאני באוטובוס שלו. חיי בידיו, אני אפריע לו למלא את תפקידו?

שר התיירות חיים כץ:

אני אומר לך, מיכאל, אדוני היושב-ראש - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

מיכאל זה טוב, אתה יכול לקרוא לי ככה.

שר התיירות חיים כץ:

אני לא מבין את האירוע. אני לא מבין מה נותן למישהו זכות לבוא ולתקוף מישהו במקום עבודתו כשהוא בא לתת שירות או לא בא לתת שירות. מה זה הדבר הזה? מאיפה זה נולד, שמישהו יכול לבוא ולתקוף בן אדם במקום עבודתו? זה יכול להיות באוטובוס, זה יכול להיות במקום אחר – למה? מאיפה זה בא? אני חושב – ואני מפסיק לקרוא את התשובה – שאנחנו חייבים כולנו ביחד – ראית את הדיון הקודם בהצעה הקודמת על הפינוי – הייתי שם, אני מכיר, עשיתי, הייתי, ראיתי. אנחנו כולנו עברנו את 7 באוקטובר, ובאים ומתכתשים ורבים ונלחמים ומדברים – למזלי – טוב, פה זה מצולם, אבל אם היה איזה ערוץ 12 או 13 או 14, אז היינו אפילו מתלהמים יתר על המידה. בוא נרד לפרופורציות המתאימות, נחיה את החיים שלנו, ננסה לשקם את מה שעברנו. אין סיבה בעולם – שום סיבה – גם אם הנהג נסע מהר וגם אם הוא לא נסע מהר – שמישהו ייקח את עצמו לידיים – לא את החוק, את עצמו – ויתקוף נהג אוטובוס. אני מגנה בתוקף את האירועים האלה, ומה שהמציעים מבקשים, אם להעביר לוועדה, להעביר למליאה – אני תומך בזה. תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, אדוני השר. האם המציעים מסתפקים בתגובת השר?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לא.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

לא. אז אתם רוצים להביא את זה למליאה, לוועדה מסוימת?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני חושב לוועדה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

ועדה. יש פה עוד מציעים מתואמים איתך? אתה יחיד. לאיזה ועדה?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

פנים.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

פנים. אם כך, נעבור להצבעה על העברת הנושא לדיון בוועדת הפנים. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברי הכנסת, ההצעה הבאה היא הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: הצגת עמדות אישיות של גורמי מקצוע ממשרדי הממשלה בוועדות הכנסת במקום עמדת השר והממשלה. את ההצעה הגישו חברי הכנסת ינון אזולאי, שמחה רוטמן, נאור שירי, לימור סון הר מלך, מאיר פרוש, ואליד אלהואשלה. ראשון המנמקים – חבר הכנסת ינון אזולאי. בבקשה, ידידי.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אתה נראה טוב גם עם עניבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

לא קל, לא קל.

ינון אזולאי (ש"ס):

כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, הצעה לסדר-היום בנושא של הצגת עמדות אישיות של גורמי המקצוע ממשרדי הממשלה בוועדות הכנסת במקום עמדות השר והממשלה. האמת, הצעה זו לא הייתה צריכה בכלל לבוא לעולם. משהגיעה לעולם, אני חושב שאולי היה כדאי שמישהו יתעורר, והיא תתבטל. אבל מכיוון שהמצב הקיים, מצב נתון שאני חושב שהוא גם מצב פסול, עולה ההצעה הזאת לסדר-היום. כאשר אנחנו נמצאים בוועדות, לא משנה באיזה ועדה – יכול להיות בוועדת הכנסת, יכול להיות בוועדת הכספים, בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת החוקה אצל רוטמן, שם זה מאוד מצוי, וכן בכל הוועדות – כשמגיעים פקידים בכירים ככל שיהיו, עובדי המשרדים למיניהם, יכול להיות אוצר, משפטים וכן הלאה, וכאשר אתה שואל ושומע את הדעה, מציגים, גם אם זה תקציבים וגם אם זה חוקתי – כל אחד בא ואומר לך את העמדה שלו. הוא מרצה לך את המשנה הסדורה שלו בנושא התקציב. אתה שואל את אותו פקיד – אני מכבד כל פקיד באשר הוא – אתה שואל אותו, של מי העמדה? גורמי המקצוע, מקצוען. אין לי בעיה, תהיה גורם מקצוע, אבל מה עמדת השר? הוא לא יודע, פתאום הוא שכח, הוא לא בירר. עבר ועדת שרים? מה עמדת ועדת השרים? אתה צריך למצוץ ממנו את התשובה. אגב, זה נמצא עכשיו גם בהטבות מס – רונן פלוט, שלום לך, אדוני ראש העיר, אלכס גדלקין – וראינו בתוך הוועדה – מה הייתה ההחלטה בוועדת שרים? כן, שזה יחזור, אבל כרגע מה עמדת המשרד? ואז אתה צריך למצוץ את התשובה. אני לא מבין דבר כזה, למה קיימים שרים במשרדים אם לא מיישמים את מדיניות השר? למה יש משרדים עם שרים, שכאשר הפקידים מגיעים לוועדות הכנסת, לא מיישמים את עמדת הממשלה? אפשר לחלוק על הממשלה, אפשר לחלוק על הדעה שלה. אגב, אני גם חושב שהכנסת צריכה לבוא ולהביע את הדעה שלה בכל רגע נתון ולעשות שינוי בכל חוק, אין חוק שנכנס ויוצא אותו חוק. אבל הפקידים שמגיעים צריכים קודם כול לייצג את עמדת השר, את עמדת הממשלה, את מדיניות המשרד שממנו הם מגיעים. לא יכול להיות שהשרים שלנו יהיו איזשהן בובות למיניהן. השרים שלנו הם שרים שבאים לעבוד, שרים שבאים לעשות – ובכל ממשלה, לא רק שלנו, בכל ממשלה, כשיש שר – הוא בא לעבוד, הוא בא למצות את היכולות שלו. וכאשר הוא בא למצות את היכולות שלו, פקיד באשר הוא יהיה, הבכיר ביותר, צריך קודם כול לייצג את עמדת השר, את עמדת הממשלה. אחר כך הוא יכול אולי להגיד גם את דעתו האישית. בסדר, יכול להגיד, יש לו אג'נדה, אבל הוא לא יכול להשתמש בה כנגד אותה הצעת חוק, כנגד אותו תקציב, ולכתוב מהמשרדים על מה שהוא רוצה, על התקציב איך שהוא רוצה, למה? כי הוא מבין גדול. הוא מבין גדול – השר שלו לא פחות מבין ממנו. ואם לא טוב לאותו פקיד ולא מסוגל לעשות את זה, יש מספיק מקומות עבודה במקומות אחרים ולא בממשלה, ולא במשרדים שהוא נמצא בהם. אני מקווה שהדבר הזה יבוא בסופו של דבר לידי הכרעה, שאותם פקידים יבינו את מקומם, עם כל ההערכה שלי אליהם – ויש לי הרבה כבוד והערכה. אבקש, אדוני, שלאחר מכן הדיון יהיה בוועדת הכנסת בנושא הזה, בהסכמת כל המציעים. תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חבר הכנסת ינון אזולאי. חבר הכנסת שמחה רוטמן – מוזמן. ינון, אני עד שבוועדת הכספים ובוועדות אחרות פתאום שמענו איזה דעה שהיממה אותנו כלפי נושא, פתאום אומרים, אנחנו מתנגדים. אנחנו שואלים, תגיד, השר שלך יודע שאתה מתנגד? והם ממלאים פיהם מים, כי הם אפילו לא בדקו את עמדת השר לפני הדיון. ואם אתם חולקים על השר, תגידו את זה, אבל שתהיה שקיפות מה עמדת השר, ומה עמדת אנשי המקצוע. חבר הכנסת רוטמן, בבקשה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, חבריי חברי הכנסת המציעים, כבר התרגלנו, אנחנו התרגלנו לסטנדרט לא לגיטימי. אפילו אתה אומר, שיציג את עמדת השר, ויציג את עמדתו החולקת. אין דבר כזה. אין דבר כזה. הממשלה אמורה לדבר בקול אחד בפני ועדות הכנסת. לא אני אומר את זה, יש על זה הנחיית יועץ משפטי לממשלה, אבל כמובן, ממתי הנחיות יועץ משפטי לממשלה מחייבות את היועץ המשפטי לממשלה או את מי מאנשיו, או האם בכלל, כשאנחנו נמצאים ביום שנשיא בית המשפט העליון, ממלא המקום יצחק עמית יושב, וניתנת קביעה בעניינו, שהוא ישב בתיק בניגוד עניינים, אז באמת מה לנו כי נלין? יש לנו יועצת משפטית לממשלה שיושבת בניגוד עניינים, ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון שיושב בניגוד עניינים – ולהם מותר, הכול בסדר. מה שנקרא, עולם כמנהגו נוהג. אז אני יכול להגיד לך כך. בתקשי"ר כתוב כך: עובד המדינה הנקרא להופיע בפני ועדה של הכנסת – סעיף 43.321 בתקנון שירות המדינה – בכדי לייצג את משרדו – אין דבר כזה עמדה אישית – אין דבר כזה, אין חיה כזאת – בדיון בהצעת חוק או בכל נושא אחר הקשור להחלטות ומדיניות הממשלה, חייב לייצג את עמדת המשרד ואת החלטות ומדיניות הממשלה בנאמנות. אסור לו להציג עמדה שיש בה משום התנגדות או סטייה מהותית מהצעת החוק המקורית שאושרה על ידי הממשלה או מהחלטות ומדיניות הממשלה. אם התעוררו חילוקי דעות בין נציגי הממשלה או נטייה לשנות את הצעת החוק – זה הסעיף הבא – ניתן להתייעץ עם היועץ המשפטי לממשלה או עם מי שהוסמך לכך על ידיו. לחלופין, ניתן לבקש לקיים דיון בין-משרדי מחוץ למסגרת הדיון בוועדה של הכנסת בכדי להגיע לעמדה מוסמכת ומוסכמת בנדון.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אתה תמיד מוצא את המסמך הנכון.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

כך קובע תקנון שירות המדינה. עובד מדינה שמגיע לדיון בוועדה ומציג עמדה שהיא איננה עמדת המשרד, בטח ובטח אם השר לא יודע עליה, בטח ובטח בניגוד לעמדת השר, הוא עבריין משמעתי, צריך להגיד את זה. אני לא מכבד את זה, מצטער. אין לי כבוד לזה. זה כבוד גדול מאוד להגיע לוועדה ולייצג את עמדת הממשלה או את עמדת השר שאתה חלק ממשרדו. זה כבוד גדול מאוד. אין בזה פחיתות כבוד. עמדתך האישית לא מעניינת. אתה משרת את האינטרס הציבורי, ואתה לא מגדיר את האינטרס הציבורי. מי שמגדיר את האינטרס הציבורי הוא השר, הוא הממשלה הנבחרת, אם אני אוהב את הממשלה או לא אוהב את הממשלה. והמציאות שאנחנו התרגלנו אליה – שבאים אנשים ויש להם עמדות משלהם. סליחה, כבודו, מה קרה? אתה רוצה לדבר עמדה? תוריד את כובע עובד המשרד, תעבור את השולחן לצד השני, איפה שיושבים נציגי הציבור, תגיד: באתי לפה כאזרח להביע את דעתי. יכול להיות שניתן לך לדבר.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

משפטי סיום.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

לכן אני אומר: המציאות הזאת חייבת להיפסק. אני אפילו לא מדבר על הפרת חוק בוטה של אי-התייצבות; אני לא מדבר על הפרת חוק בוטה של אי-הגשת מסמכים ותשובות שמתבקשות. הביזיון הזה של הכנסת על ידי דווקא הגורמים שאמורים להיות אמונים על שלטון החוק, חייב להיפסק. אני מצטרף לבקשתו של המציע הראשי, חבר הכנסת ינון אזולאי, להעביר את זה לדיון לוועדת הכנסת. אני מקווה שהכנסת, כפי שאמר יושב-ראש הכנסת, לא תעבור בשתיקה על רמיסתה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חבר הכנסת שמחה רוטמן. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, זה מצחיק שהכנסת במילותיך האחרונות: "הכנסת לא תעבור בשתיקה על רמיסתה". כדור הארץ לשמחה רוטמן.You have a problem, a big one. הכנסת לא קיימת, לא קיימת.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני מבקש הודעה אישית.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

נשקול את זה. נשקול את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

תענה, הודעה אישית.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

לא, אנחנו נשקול את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

הכנסת לא קיימת. אין שום יכולת פיקוח. אבל לא על זה רציתי לדבר. ינון, נכון? אתה מסכים איתי? חבר קואליציה בוועדת הכספים, אם קואליציה או אופוזיציה – היום היה קטע מאוד מצחיק, ינון, אני לא יודע אם היית, בקרן הניקיון. הייתה איזו העברה מקרן הניקיון, ואז שאל חבר הקואליציה ומרכז הקואליציה בוועדת הכספים: תגידו, מה הביצוע בקרן הניקיון? אין יום שאני לא שואל את זה, ואני לא מקבל תשובות. אבל עזוב, לא על זה. מה, אתה באמת לוקח הודעה אישית?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

כן.

נאור שירי (יש עתיד):

I spoke in English. You cannot.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

I cannot.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

ההודעה האישית שלו תהיה באנגלית. האיש שדובר אנגלית מבטן, מלידה.

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר, אוקיי. כן, כן.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

היום - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אוי, נו באמת, רוטמן, יואו.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני רוצה לדבר על זה. מה אכפת לך?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אפשר להתקדם?

נאור שירי (יש עתיד):

הוא רוצה הודעה אישית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין הודעה אישית - - - משפחות, מחכות - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אנשים מתייחסים ברצינות להצעות שלהם לסדר-היום.

נאור שירי (יש עתיד):

ב-1:50 דקות שנותרו – אנחנו, משרתי ציבור ופקידי ציבור ואנשי מקצוע במגזר הציבורי נרדפים בכנסת, ועוברים התעללות כמעט בוועדה אחת ספציפית של מישהו אחד ספציפי שמתחיל ברי"ש ונגמר בנו"ן סופית – התעללות בצורה קיצונית, קיצונית. אני לפעמים מסתכל, גם אם יש ביקורת, הם לא מושלמים – והרי מבזק החדשות: אנחנו לא מושלמים. הכול בסדר. אתם, במקום לתקן את המערכת הציבורית, לסייע, לנסות לעשות איזו הסדרה מסוימת, אתם באים לרמוס, או כמו שאתמול – אתם באים לדרוס. יש קטע אצלכם שבמקום לתקן את האירוע, אתם מחרבים את האירוע. הקטע הזה חייב להיפסק. אנשים לא יבואו לעבוד בסקטור הציבורי. העבודה המקצועית של כל אחד ואחד מהאנשים תרד. היכולת שלהם תרד, ובקצה האזרחים יסבלו. גם אם אתם חושבים שיש לתקן, וגם אם אתם חושבים שצריך לעשות שינויים, וגם אם אתם חושבים שהדעה הספציפית הזו לא מתאימה לכם, או שהוא לא ייצג נאמנה את עמדת ממשלת ישראל, והוא עומד על החוקים, אנא, תתכבדו ותתקנו – לא לדרוס, לא לרמוס ולא לאיים לדרוס שופטים, לצורך העניין. תתביישו.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה רבה, חבר הכנסת נאור שירי. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפתח דבריי אני מבקשת להודות לחברי חבר הכנסת ינון אזולאי, על שהעלה את הנושא הכל-כך חשוב הזה לסדר-היום. אנחנו יושבים כאן בבית הזה יום-יום בוועדות השונות. נבחרנו על ידי הציבור כדי להוביל דרך, כדי לממש מדיניות, כדי להביא לידי ביטוי את הערכים שבשמם נשלחנו לכאן. אבל בפועל אנחנו פוגשים שוב ושוב במחזה אבסורדי. מגיע לוועדה פקיד, איש מקצוע, עובד ציבור, מסור ככל שיהיה, אבל אדם שלא עמד לבחירת הציבור, שלא קיבל מנדט להתוות מדיניות. הוא יושב מולנו, ובביטחון עצמי מופרז מציג עמדה שמנוגדת לחלוטין לעמדת השר הממונה עליו, מנוגדת לחלוטין למדיניות הממשלה הנבחרת, בניתוק מוחלט מרצון הציבור. דרך אגב, אדוני היושב-ראש, היום זה קרה לנו ממש בוועדת הבריאות, כשביקשנו את הנתונים של משרד האוצר. למרות שידענו שיש הסכמות על הקצאה לטובת אותם נכים עם מוגבלות שלא מסוגלים להניע את כיסאות הגלגלים, ישבו שם נציגי משרד האוצר ואגף התקציבים ואמרו: לא, אנחנו לא מכירים הקצאה כזו. אז הבהרנו להם שאנחנו מכירים את מדיניות השר. כמובן שהם לא התבלבלו מלומר את עמדתם. אז אני רוצה לומר: נוצר כאן בלבול מסוכן. הפכנו למדינה שבה הדרג הנבחר, השרים וחברי הכנסת הם בגדר המלצה, והדרג הפקידותי הוא הריבון והקובע. יש כללים ברורים. הוראות תקנון שירות המדינה קובעות במפורש: עובד מדינה חייב לייצג את עמדת המשרד ואת מדיניות הממשלה בנאמנות. כתוב שם בפירוש: אסור לו להציג עמדה שיש בה משום התנגדות או סטייה מהותית מהחלטות ומדיניות הממשלה. אז אני שואלת: באיזו רשות, באיזו סמכות מרשים לעצמם גורמי מקצוע להפוך לאופוזיציה בתוך הקואליציה? כשאנחנו שומעים בוועדה יועץ משפטי או נציג משרד מציג את דעתו האישית או עמדה מקצועית שסותרת את עמדת או מדיניות השר, הוא בעצם אומר לציבור: הקול שלכם בקלפי לא נחשב; אני, הפקיד, יודע יותר טוב מהשר שנבחר. התוצאה היא הרסנית. אנו מקבלים בכנסת מידע חלקי, לעיתים מסולף, שנועד לשרת אג'נדה של הפקידות במקום את טובת הציבור, כפי שהממשלה רואה אותה. זה פוגע ביכולת שלנו לקבל החלטות, זה תוקע תקציבים וזה פוגע, בסופו של דבר, באזרח הקטן שממתין לפתרונות. אנחנו מוכרחים לשים לזה סוף. מי שרוצה לקבוע מדיניות שיתכבד וירוץ לכנסת, יבקש את אמון הציבור. אבל כל עוד הוא עובד מדינה, התפקיד שלו הוא להציג נתונים, להציג עובדות ולייצג את מדיניות השר. נקודה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

משפט סיום.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אם יש פער בין דעתו האישית לבין עמדת השר, חובתו לציין זאת. אבל בסופו של דבר, עמדת השר היא הקובעת. תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חברת הכנסת סון הר מלך. חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו נמצא; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. אם כך, ישיב על ההצעה, השר חיים כץ. בבקשה.

שר התיירות חיים כץ:

אדוני היושב-ראש, אני לא חוזר על הדברים שאמרתי קודם, על זה שאנחנו באים לפה ומקריאים את תשובת הממשלה. אבל "השר הוא הדרג הנבחר ואחראי בפני הכנסת; הוא זה שמייצג את עמדת הממשלה. הבעת עמדה שונה ומרחיבה מצד הדרג המקצועי עלולה לייצר בלבול, לפגוע בעקרון האחריות המיניסטריאלית ולערער את הסדר התקין של עבודת הממשלה מול הכנסת". עכשיו לא מהכתוב. תאמין לי שאנחנו באים בפני הוועדות ואומרים את מה שיש לנו להגיד; אנחנו רוצים להביא תוצאה מקסימלית. יחד עם זה, אין כוח בעולם שאתחייב על דברים שאני לא אדע לממש אותם. אין. לא קיים. יכול להיות שבעל המקצוע מרחיב את האירוע ואני בכלכלת משפחה, וכשאני רואה את כל היכולות של המשרד ואיפה אני צריך להשקיע, למרות שאני רוצה הרבה יותר, אז אני מצמצם את האירוע, ואומר את מה שאני צריך. בא בעל המקצוע והוא מרחיב יותר, ואין לזה כיסוי. זה יכול להיות נחמד ויכול להיות חביב. אז "במסגרת הדיון בהצעת החוק, תפקיד הדרג המקצועי במשרדי הממשלה הוא להציג נתונים, השלכות יישומיות והיבטים מקצועיים, ולא לגבש או לקדם עמדה ערכית-מדינית החורגת מהקו שקבע השר הממונה. כאשר גורמי המקצוע מציגים עמדה עצמאית, נורמטיבית או ביקורתית, כלפי עצם ההצעה, ולא רק את היבטיה המעשיים, יש בכך חריגה מתשובת השר ומהסמכות שניתנת להם". אותם גורמי מקצוע שבאים ומציגים את דעתם האישית, יש להם אפשרות להתמודד לכנסת, לבוא ולחוקק ולנסות ליישם. הם עזר כנגדו, הם מביאים לו את הפרטים, הם מביאים לו את מה שצריך לעשות. והוא, במסגרת היכולות התקציביות, צריך לבוא ולנסות למקסם את האירוע. "בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת תופעה חמורה שבה מתהפכים התפקידים. הדרג המקצועי, שאמור לייעץ ולספק מידע, נוטל לעצמו סמכויות של הכרעה והבעת עמדה ערכית, בעוד שהדרג הנבחר נדחק הצידה. תופעה זו" – דרך אגב, היא לא קיימת במשרדים שאני מנהל. תרשום.

נאור שירי (יש עתיד):

ברוך השם, כמה משרדים?

שר התיירות חיים כץ:

משרדים, ארבעה. אתה יכול לדאוג שייקחו לי שניים מהם?

נאור שירי (יש עתיד):

אתי, היא דואגת לזה.

שר התיירות חיים כץ:

עזוב, תדאג שייקחו לי שניים.

נאור שירי (יש עתיד):

גדול עליי.

שר התיירות חיים כץ:

שייקחו את הבריאות, שייקחו את הרווחה. עזוב, אימא שלי, עליה השלום, אמרה: מה שיותר מדי, לא טוב. יותר מדי יפה – לא טוב; יותר מדי מלוח – לא טוב; יותר מדי מתוק – לא טוב. הכול צריך להיות במידה. שניים זה בסדר, תיירות, שלצערי נפגעה בעקבות המלחמה, והשיכון, בסדר. אבל יותר מדי, יותר מדי.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה מכיר איזה אחד שהביא עלייך את כל זה? דבר איתו.

שר התיירות חיים כץ:

דיברתי.

נאור שירי (יש עתיד):

מה הוא אומר?

שר התיירות חיים כץ:

ואללה, אני סומך על היכולות שלך. אז היינו – "הייעוץ המקצועי, שכמעט באופן שגרתי פוגע בעיקרון האחריות המיניסטריאלית, מערער את האמון הציבורי ומטשטש את קווי הסמכות בין נבחרי הציבור לפקידות. כאשר פקידים מציגים עמדות עצמאיות שאינן תואמות את עמדת השר, אין מדובר בליקוי טכני אלא בכשל מהותי וחמור בהתנהלות השלטונית המחייב תיקון ברור ומיידי. קיימת חובה לקיים דיון ייעודי ומעמיק" – בכל נושא בתוך המשרד, לפני שאתה מגיע לכנסת ואומר את מה שיש לך להגיד – "לקבוע גבולות ברורים בין סמכות הדרג הנבחר לתפקיד הדרג המקצועי, ולטפל בתופעה באופן מערכתי כדי להשיב את הסדר התקין בעבודת הממשלה מול הכנסת". אני, אין אירוע שאני מגיע להציג בכנסת ואני לא לוקח עליי את הכול. זהו.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת שמחה רוטמן ביקש הודעה. דקה מהצד. בבקשה, אדוני.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

רק אגיד בקצרה ולנושא העניין. בניגוד למה שטוענים אנשים, הכנסת חזקה מאוד. הכנסת הזאת. אנחנו עשינו את זה השבוע בוועדת החוקה – חברי כנסת שמייצגים 110 חברי כנסת מהמפלגות השונות, בהצעת החוק שיוליה מלינובסקי ואני קידמנו בנושא העמדה לדין של מחבלי הנוח'בה, שאנחנו דוחפים כבר הרבה מאוד זמן, כאשר משרדי הממשלה בהתחלה לא היו איתנו. לאט-לאט הם הצטרפו, ברוך השם. כנ"ל מה שעבר השבוע פה בנושא אונר"א, גם זה מקודם. הכנסת מצליחה לקדם דברים רבים אבל התנאי, שאנחנו נשמור על כבודה של הכנסת. התנאי, שאנחנו לא נאפשר לאף אחד לרמוס את כבודה של הכנסת, את החקיקה של הכנסת, את ההעברות התקציביות – מפלגת יש עתיד היקרה – שהכנסת מאשרת. כמו שאמר פעם אחד מיושבי-הראש הכנסת, מי שחוצה את הכביש לצד השני והולך לבית המשפט העליון – אמר רובי ריבלין – שישכח מלדבר איתי. אני חושב שזה יום עצוב מאוד לכנסת, שחברי כנסת מכאן הלכו, הפסידו בהצבעה בוועדת הכספים, וחצו את הכביש לבית המשפט, כדי - -

נאור שירי (יש עתיד):

אין לך מושג, אין לך מושג על מה אתה מדבר.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

משפט סיום, חבר הכנסת.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

- - לכפות את עמדתם - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין לך מושג.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברי הכנסת, חברי הכנסת.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

- - כדי לכפות את עמדתם - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברי הכנסת, הוא סיים את דברו, תנו לו משפט סיום.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

- - כדי לכפות את עמדתם באופן לא דמוקרטי.

מיקי לוי (יש עתיד):

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת מיקי לוי, הוא סיים את דברו. משפט סיום.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני רוצה לסיים, תראה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

לא, אתה כבר סיימת.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

בסדר, אני יודע.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

מבקש משפט סיום, בבקשה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

ואני אומר, וכל זה היה נכון גם אם לא היה מדובר בבית משפט שאנחנו יודעים עליו את מה שאנחנו יודעים. זה נכון תמיד.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה יודעים עליו?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

וחבל מאוד שחברי כנסת מהבית הזה פוגעים בכבודו של הבית.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חבר הכנסת רוטמן. אם כך, המציעים מבקשים להעביר את ההצעה לסדר-היום לוועדת הכנסת, זה מוסכם על כולם. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

שמונה בעד, אחד נגד. ההצעה עברה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אנחנו עוברים להצעה הבאה, שהיא הצעה דחופה לסדר-היום בנושא פגיעה בחקלאים הישראלים הקטנים הסוחרים ברצועת עזה, עקב הסדר מנהלי חדש של רשות המיסים. את ההצעה הגישו חברי הכנסת יצחק קרויזר, יעל רון בן משה, יסמין פרידמן, עודד פורר ומיכאל מרדכי ביטון. ראשון המנמקים, חבר הכנסת יצחק קרויזר. בבקשה, ידידי.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה לך, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, חבריי המצטרפים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעלות פה נושא חשוב מאוד בהצעה לסדר-היום הנוגעת לפגיעה ישירה ומתמשכת בחקלאים הישראליים. אנחנו מדברים פה דווקא על החקלאים הקטנים, בעקבות הסדר מינהלי חדש של רשות המיסים, המגביל את שיווק התוצרת החקלאית לרצועת עזה לספקים ולקמעונאים בלבד. צריך לומר בצורה הברורה ביותר: ההסדר הזה, כמו שאמרתי אדוני היושב-ראש, פוגע בחקלאים. אבל כשאנחנו מדברים על הפגיעה, אנחנו לא מדברים על הגדולים, על החזקים, אנחנו מדברים על אלה הקטנים שהצליחו להעביר סחורות ולסחור – דרך אגב, כחוק. אותם אלה שקמים בבוקר, עובדי אדמה; אלה שמחזיקים את המשקים המשפחתיים; אלה שבמשך שנים שיווקו תוצרת חקלאית לעזה כחוק, בפיקוח מלא, גם בתקופות ביטחוניות רגישות. עד 6 באוקטובר 2023 זה היה מותר, זה היה מפוקח וזה עבד. לכן אין שום דבר מהותי שהשתנה בנושא הזה של העברת הסחורות, שמצדיק חסימה גורפת של אותם חקלאים קטנים. ההסדר החדש אינו מבוסס על היגיון ביטחוני, הוא גם לא נשען על שום תשתית עובדתית. הוא איננו מבחין בין סיכון לגודל של הספק, שאין ביניהם קשר. הוא עושה דבר אחד בלבד, אדוני היושב-ראש: הוא מעביר את השוק משוק תחרותי של חקלאים קטנים לאותם מונופולים; לאותם גדולים. אנחנו לא מדברים פה על רגולציה, אנחנו מדברים פה על ריכוזיות שבה אנחנו נלחמים בכל ועדות הכנסת. המשמעות בשטח קשה וברורה: החקלאים ייאלצו למכור את התוצרת שלהם דרך אותם ספקים גדולים, דרך הקמעונאים, דרך אותם המונופולים, במחירים שהם יכפו עליהם. הם ינהלו את השוק. לא יהיה להם שום כוח. המשקים המשפחתיים האלה יאבדו את היכולת שלהם להתפרנס. השוק ייהרס וזה לאט-לאט. כנראה שזו איזו תפיסת עולם שבה אנחנו רואים איך לאט-לאט התוצרת המקומית נפגעת, איך אותם המשקים הקטנים, אותם החקלאים הקטנים, נפגעים, והמדינה במקרה הזה לא רק שהיא עומדת מהצד, היא מתערבת, היא משתפת פעולה ומייצרת את המונופולים האלה. זה כבר לא אירוע נקודתי, אדוני היושב-ראש, זו מגמה. פעם זו הפגיעה בחקלאים הקטנים, בשיווק שלהם, פעם אלו המכסות, פעם זו הרפורמה במשק החלב. בכל פעם יש איזו הבלחה חדשה מבית מדרש מסוים, עם תפיסות עולם מאוד מאוד בעייתיות. בסוף זו פגיעה אנושה בחקלאי הקטן, בעסק הקטן; באלה שמחזיקים את הפריפריה; אלה שמחזיקים את ההתיישבות; אלה שמחזיקים את ביטחון המזון של מדינת ישראל. אלה אותם הציונים, אלה אותם שהלכה למעשה עוסקים בריבונות; אלה שאחראים על החוסן הלאומי. ולמי אנחנו מעבירים? לאותם תאגידים גדולים, למונופולים שאנחנו כל הזמן מנסים לבזר אותם ולהפעיל בשוק תחרות, כדי שלאזרח הישראלי יהיו, קודם כול, מחירים הגיוניים, תהיה כאן תחרות וגם אותם חקלאים אלו יוכלו להתפרנס. גרוע מכך, ההסכם הזה פורסם ללא היוועצות עם הארגונים היציגים של החקלאים; ללא תיאום עם משרד החקלאות; ללא דיבור עם אותם חקלאים. הם פשוט גילו שהדבר הזה הולך ליפול להם על הראש בלי שיח, בלי שימוע, בלי שום אחריות ממשלתית בסיסית.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

משפט סיום.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

והמסר שעובר כאן – אני מסיים, אדוני – הוא מסוכן. הוא אומר לחקלאים הקטנים: אין לכם גב. לאלה שגרים בפריפריה ונאבקים כדי לשרוד: אין לכם גב. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו כאן בעד החקלאות, בעד החקלאים, בעד התוצרת המקומית. אנחנו בעד האינטרס הציוני הישראלי, ואנחנו לא ניתן לדבר הזה לקרות. תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אני שותף שלך להצעה הזאת. למה לעורר דברים שעובדים כמו שצריך? למה להרוס? אני מזמין את חברת הכנסת חברתי יעל רון בן משה. בבקשה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, ברכות על ניהול המליאה. פעם ראשונה שיוצא לי לעמוד פה כשאתה מנהל את הישיבה. זה מרגש וזו זכות. תודה לחברי, חבר הכנסת יצחק קרויזר, שבאמת הציג את הנושא בצורה מעולה והוא שותף גם לנושא החקלאות, ההתיישבות והמשילות ולעוד הרבה דברים יפים וטובים שאנחנו עושים יחד למען עם ישראל. למרות המחלוקות הפוליטיות שיש בינינו, אפשר גם לעבוד יחד. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמה עוד נצטרך לדבר על חשיבות החקלאות הישראלית? כמה נצטרך להסביר לממשלות ישראל שאי-אפשר להמשיך לפגוע בחקלאים? כולנו התרגשנו מהחקלאים הישראליים בשנים האחרונות, הטרקטור שחוזר לחרוש בשדות ניר עוז, מערבית, לכיוון חאן יונס. הרפת החדשה שנכנסה בכיסופים אחרי הקרב הקשה שהתחולל בה באוקטובר 2023. החקלאים שממשיכים לעבד את המטעים במטולה, בזמן מטחי רקטות בלתי פוסקים, שגם היו קטלניים והרגו שם חקלאים, במטולה. ואז, כאילו ביקום מקביל, לפני חודשיים, נולד בלידת בזק נוהל חדש, שמודיע לחקלאים על הסדר חדש למכירת תוצרת חקלאית לרצועת עזה. ומי האבא של ההסדר החדש הזה? המכס. על מה ולמה? ממתי המסחר במסגרת הסיוע ההומניטרי, שעליו החליטה ממשלת ישראל, הוא נושא לרשות המיסים? לא משרד הביטחון, שמודיע על אתגר ביטחוני; לא משרד החקלאות שהוא הכתובת של החקלאים; אלא עכשיו המכס רוצה להיות גם שותף. מי ניסח את ההסדר החדש? למה ההליך לא היה שקוף ונתון לביקורת? אין תשובות. מה המשמעות בפועל? שינוי סדרי עולם בעבור החקלאים – בעיקר הקטנים שבהם. לא עוד מסחר ישיר מול עזה, כמובן תמיד בפיקוח. כולנו רוצים שיהיה פיקוח. מעתה, עוד רגולציה, עוד גורמים מתווכים – שכמובן יגזרו קופון, קופון נאה. זאת ועוד. הנוהל גם מסביר מי יכול להיות אותו גורם מתווך. אל תהיה מופתע, אדוני היושב-ראש. הגורם המתווך לא חייב להיות תחום החקלאות. מה הוא כן צריך להיות? ספק גדול או קמעונאי גדול – כי הגודל כן קובע כשעסוקים בחקלאים וביכולת שלהם להתפרנס – אבל קובע בצורה שלילית. ומי ישלם? החקלאים. בייחוד אותו חקלאי קטן שגם ככה קורס תחת הנטל ואין לו יכולת מיקוח או משא ומתן מול אותו קמעונאי גדול. גם אם בהליך סדור, שכולנו מבקשים שיהיה, יוחלט שכן צריך מנגנון חדש לאור המציאות החדשה מול רצועת עזה, ראוי לוודא שההסדר החדש הזה לא דורס את החקלאים שבקצה. בקצה, גם מבחינת שרשרת האספקה, ובקצה גם מבחינת קצה מדינת ישראל. אלה אותם חלוצים של שנת 2025 וכולנו, ללא הבדל פוליטי, מצדיעים להם. אנחנו מבקשים שהדיון הזה יימשך בוועדות הכנסת. תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה רבה. תגידי לדוברת שלך שהיא כתבה נאום שהסתיים בדיוק על השנייה, בזמן. זה תכנון ראוי.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הצוות הטוב בכנסת.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אז אני מבין שהמציעים – השר, מזמן לא היית כאן. בבקשה. השר כץ ישיב בשם הממשלה.

שר התיירות חיים כץ:

זה יהיה קצר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נקודת המוצא העיקרית של הנוהל היא שמירה על האינטרסים הביטחוניים של ישראל, ובפרט מניעת מימון טרור והתעצמות חמאס. אין מטרתו של הנוהל להביא לקידום הכלכלה הישראלית או יצירת הזדמנויות חדשות. על כן, מטרת הקריטריונים שתוארו לייצר רשימה שתענה על הדרישות הביטחוניות גרידא. תודה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני יכול להעיר משהו, אדוני היושב-ראש?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אני חושב שיש שני ח"כים שיכולים. כן, יש לך דקה מהצד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

חבר הכנסת קרויזר, חברת הכנסת יעל רון בן משה – ואני אומר את זה כאן און רקורד לא בפעם הראשונה, ומכאן שוב ליושב-ראש הכנסת: זאת בושה וחרפה שזה היחס של הממשלה לכנסת. שני חברי הכנסת מגישים הצעה דחופה לסדר-היום, השר הרלוונטי לא טורח להגיע לכאן, שולחים את השר כץ, שאני מכבד מאוד, כדי להקריא תשובה.

שר התיירות חיים כץ:

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אפשר לשלוח את זה במייל. למה אנחנו עושים הצעה דחופה לסדר-היום? למה מתכנסת מליאת הכנסת, בשביל שיעלה איזשהו שר להקריא תשובה בכתב? זאת בושה וחרפה, זה זלזול בכנסת, ולצערי זאת לא הפעם הראשונה. זה נוהג שהשתרש בכנסת הזאת. הוא פסול וצריך לעקור אותו.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת פורר, קודם כול, אני מסכים איתך ואנחנו נפנה גם בנשיאות ליושב-ראש הכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

פנינו כבר לנשיאות. פנינו. זה לא עובד.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

הצעה דחופה, כשמה כן היא, יש בה דחיפות, יש בה רצינות, היא מחייבת תשובות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

המטרה היא שהשר יגיע לפה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברת הכנסת, עמדה מהצד, דקה, בבקשה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, אני מבקשת להתייחס. בכל הכבוד, גם חבר הכנסת קרויזר וגם אני מבינים משהו בביטחון, אבל אני בוחרת להקריא את מכתבו של מנכ"ל משרד החקלאות, מר אורן לביא. שר החקלאות, כידוע, היה ראש השב"כ, זכיתי לעבוד לצידו בשב"כ, ופה בסעיף 3 לעניין הנוהל הזה, כותב מנכ"ל משרד החקלאות: הדרישות לבדיקות ביטחוניות, שרשרת אספקה מבוקרת, ניהול חשבונות תקין ובקרה, הם אלה שמבטיחים את מטרות ההסדר, ללא תלות בגודל העסק. מכאן שאין הצדקה רגולטורית או ביטחונית להוספת מגבלת היקף פעילות באופן שפורסם. בקיצור, כולנו מבינים שיש אתגרים ביטחוניים מול עזה, אבל אל תמכרו לנו לוקשים. תקיימו איתנו שיח, תקיימו עם החקלאים שיח ונגיע להבנות בעניין הזה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת קרויזר, באופן חריג גם אתה מקבל דקה לעמדה מהצד, בבקשה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני קודם כול רוצה להודות לחברתי, חברת הכנסת יעל, כי הנושא הזה הוא נושא חשוב מאוד, ולא לחינם עלה לפה חבר הכנסת פורר ואמר: הצעה דחופה לסדר-היום היא הצעה דחופה לסדר-היום. עשרות משפחות ישראליות עלולות לקרוס מההחלטה הזאת, ואני אומר את זה כחבר כנסת מהקואליציה. אין לי שום טענה ולו הקטנה ביותר לשר שעלה, הוא שר תורן במליאה, אבל השר הרלוונטי יכול לפחות לשלוח תגובה שתכבד אותנו כחברי הכנסת, כי בנושא הזה אין קואליציה ואין אופוזיציה. יש כאן דרישה של חברי הכנסת למינימום המתבקש מהממשלה, תשובה שלפחות היה אפשר להבין אפילו למה המשרד הרלוונטי מתכוון. זאת הייתה תשובה מזלזלת בכנסת, בחברי הכנסת המציעים, ולצערי הרב, במשפחות שהולכות לאבד את הפרנסה שלהן.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חבר הכנסת קרויזר. ייאמר לזכותו של השר כאן, שהוא אמר: אני לא ביקשתי להשיב, אני במקרה שר תורן; אבל אנחנו נעלה את הסוגיה הזאת במלוא חומרתה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

העלינו כבר את הסוגיה וזה לא מעניין אותם. אפשר להתקדם. אני העליתי בנשיאות, הינה יושב כאן - - - לא צריך, זה לא מעניין אותם.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

לאן אתם מבקשים להעביר את ההצעה?

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כלכלה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

כלכלה.

שר התיירות חיים כץ:

שאלתי אם גברת בן ארי - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

רגע, אדוני השר, אני אתן לך להגיד. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להעביר את הנושא הזה לוועדת הכלכלה. הצבעה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שיקולים ביטחוניים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עצלנות ביטחונית, יותר נכון. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם כי הונחה היום על שולחן הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 37), התשפ"ו–2025, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה לך, המזכיר.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2025, של חברי הכנסת צביקה פוגל, מירב בן ארי, אושר שקלים ואופיר כץ, לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו גם מכבדים בברכה משפחות שנמצאות איתנו ביציע, ברוכות הבאות גם בנסיבות הכואבות והעצובות. תודה שאתם מכבדים אותנו בנוכחותכם היום. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, להציג את הצעת החוק, בבקשה.

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אזרחי ישראל, משפחות מרציאנו ואסעד, ערב טוב לכולכם. לפני כשנה יזמתי בכנסת, בשיתוף פעולה עם השר לביטחון לאומי, צעד תקדימי ומוסרי; צעד שאני גאה לומר שהובלתי. לראשונה בתולדות מדינת ישראל הוכר מעמדם של לוחמי האש כחללים הזכאים להנצחה ולהכרה ממלכתית. חקיקה זו נולדה מתוך הרגע המאוד כואב והמאוד מכונן של אסון הבור בדיר אל-אסד, שבו נפלו שני לוחמי אש אמיצים, דקל מרציאנו ועדנאן אסעד, אשר מסרו את נפשם כדי להציל חיים אחרים. אבל לצד ההישג הגדול של החוק ההוא, נעלמה מעינינו בקשת התיקון העיקרי. החוק הוחל רק מיום פרסומו, וכך אותם גיבורים, שבזכותם יזמנו את החקיקה, נותרו מחוץ להכרה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין פה באמת מה להרבות במילים. לוחמי אש לא מדברים הרבה, הם עושים הרבה, וכך אנהג גם אני. מכובדיי, הנוסח החדש המונח לפניכם כולל את החלק למפרע, החל מיום האסון כ"ו באב התשפ"ג. בכך אנו מתקנים פער ערכי, ומשיבים את הצדק למשפחות. במאמץ משותף של משפחות דקל מרציאנו ועדנאן אסעד, ובמיוחד של הנשים, שני – שהיום מגיע לה מזל טוב – ושל שרה, ובשותפות עם הנהלת המועצה להנצחת החייל, הובלנו תיקון מחייב המציאות. בהזדמנות הזאת, תודה לשותפים שלי שבאמת הובלנו את זה יד ביד, צעד אחרי צעד, כדי שזה יקרום עור וגידים היום: ליושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אופיר כץ, למרכזת האופוזיציה, חברת הכנסת מירב בן ארי, לחברי אושר שקלים. כל אחד מהם נרתם למשימה החשובה כל כך במלוא כוחו. לכן, ולאור הרוב הגדול והמחויבות של כל סיעות הבית, אני מאמין שנעביר את החוק בקריאה השנייה והשלישית במלואו. אדוני היושב-ראש, זהו רגע של תיקון, של חוסן ושל מנהיגות. זהו רגע שבו אנחנו אומרים לחללים לוחמי האש, למשפחות ולכל לוחמי האש בישראל: המדינה עומדת אחריכם, מעריכה ומכבדת אתכם בחיים וגם במוות. תודה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה לך, חבר הכנסת פוגל. תבורך. תבורכו כל מציעי החוק, גם על העשייה המשותפת בהסכמה מלאה של הבית הזה. הקדוש ברוך הוא ישלח לכם כוחות ונחמה ובשורות טובות, גם למשפחות שנמצאות איתנו. ביקשו בקשה לרשות דיבור חבר הכנסת יאיר לפיד – איננו נוכח. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. חמש דקות לרשות כל דובר.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, תודה ליוזמים, גם יושב-ראש הוועדה, גם אופיר ובוודאי למירב, שמאז שהיא נמצאת כאן היא מדברת בשבחם. אני רוצה רק להגיד שאחי, שייבדל לחיים ארוכים, שירת 45 שנה בכבאות. יש אווירה מיוחדת מאוד בלהיות כבאי, זה לא רק להיות גיבורים, זה גם להיות משפחה אחת גדולה. אני רוצה לספר משהו מאוד אישי. כשהאחיין שלי, זיכרונו לברכה, הבן של איציק אחי, חלה, אז הכבאים עשו משמרות סביב המיטה שלו. זה היה מדהים לראות את האווירה המיוחדת הזאת, גיבורים גדולים וכל כך מגיע להם; לא רק באסונות, אלא בחיי היום-יום. חיי היום-יום של הכבאים, של השוטרים, של אנשי הקבע, הם הרבה יותר קשים משלנו, המשפחות. היציאה בשעות לא שעות, הסיכון ללכת לכבות – ראינו באסון בכרמל. אז היו ברוכים, אין דבר יותר צודק ונכון מהחוק הזה. תודה לכולם. מירב, יישר כוח, יישר כוח. תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חבר הכנסת מאיר כהן. קארין אלחרר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אלהרר.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

בשבילי. אני תמיד קורא לה "אלחרר", אבל היא מקבלת את זה באהבה. חברת הכנסת מירב כהן; חבר הכנסת אלעזר שטרן; חבר הכנסת מיקי לוי; חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, את הדברים שלי אני רוצה להקדיש לשני לוחמי האש. אפשר שקט?

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברות, חברות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה ממש מפריע.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברות ביציע. עליזה, עליזה. חברת הכנסת גוטליב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מפריע. יש משפחות שהגיעו במיוחד. מהצפון, מבית ג'ן, ממעלות.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

יש פה משפחות איתנו. חוק חשוב, שהוא בהסכמה רחבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם בירושלים כבר מהצוהריים. אז בואו, תנו לי חמש דקות, אפילו פחות, להביע תודה והערכה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קודם כול, כל מה שחבר הכנסת פוגל אמר, אני מסכימה כמובן עם כל מילה. התיקון הוא תיקון היסטורי ותיקון חשוב. אבל אחרי שאמרנו את זה, אני רוצה להגיד לכם – אני רוצה להגיד קודם כול לשתי האלמנות הלביאות – ואו, אבל זה ממש קשה, אי-אפשר. זה לא מתאים. די, די. אני מבקשת שתהיה כאן דממה. זה ממש חשוב לי. אני לא מדברת לא עלינו, לא על הקואליציה – אני מדברת אל המשפחות הנפלאות האלה. לפני שלוש שנים נכנסתי לבית של משפחת מורציאנו, ופשוט נכנסתם לי ללב. אתם משפחה מופלאה – גם ממני, חמוד – אני רוצה להגיד לכם תודה. אני רוצה להגיד תודה גם לסמאא. היו לכם קודם כול האלמנות הלביאות, היו לכן בעלים מופלאים שחירפו נפשם. נאבקתם יותר מדי זמן על הדבר הכי בסיסי – הכרה. אני רוצה להגיד גם לילדים המתוקים שנמצאים פה, בטח אתם כבר עייפים, ויש גם בית ספר מחר – שתדעו שהכנסת הזאת לעולם לא תשכח, לא את אבא שלכם עדנאן הגיבור ולא את דקל הגיבור. לא נשכח אותם לעולם. די, אל תבכה. בקריאה הראשונה ישבת פה, נכון? ובכית. ואתה יודע, אמרתי לך את זה גם כשנפגשנו בבית במעלות, שאתם נכנסים ללב ושוקעים שם. אני לא אשכח את זה, ואני לא אשכח אתכם לעולם. אמרתם לי תודה בחוץ, אבל אני זכיתי שנכנסתי אליכם הביתה ופתחתם אותו בפניי. למדתי על דקל המתוק, כשעשה את התוכנית הזאת, נכון? של כבאי בגן, נכון? אז שתדעו, דקל היה אחראי על פרויקט כבאי בגן, ואין ילד בגזרה שלא הכיר את דקל הכבאי. ועדנאן, שלימד אפילו בקורס של שירות לאומי בבית הספר לכבאות והצלה, ושבועיים אחרי לידת בתו הוא רץ מהר מהר להעביר את הקורס, כדי שלא יפספסו מה זה להיות לוחם אש. שניהם, עדנאן ודקל, שני לוחמי אש, שני אמיצים, שני אהובים על המשפחות שלהם, חירפו נפשם כדי להציל בחור צעיר, ושילמו על זה בחיים שלהם. אני רוצה לומר לכם תודה, בזכותכם הכרתי את שניהם. אין הרבה רגעים בכנסת שממש מרגשים אותי, והיום הוא מרגש. אני רוצה להגיד לכם שאנחנו איתכם. אני יודעת שיש לכם עוד מאבק שלא תם. אני יודעת, אנחנו איתכם גם בו. אתם לא לבד. ותודה – תודה לחבר הכנסת פוגל שנלחם גם למען ההכרה בלוחמי האש עוד לפני שנה וגם עכשיו על התיקון, תודה רבה ליו"ר הקואליציה אופיר כץ, ותודה לאושר שקלים. זהו, אני כאן עבורכם תמיד. תודה שזכיתי להכיר את עדנאן ודקל, ואני שמחה שבאתם היום. היו לי הרבה שיחות עם אלירן על זה. אמרתי לו: תישאר בבית, תראו בטלוויזיה, אבל הינה, הנוכחות שלכם מרגשת את כל מי שנמצא כאן בתוך המשכן, אז תודה רבה. אחרי שיעבור, אני אתן לכם חיבוק לפני שתצאו. תודה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חברת הכנסת מירב בן ארי, בהחלט רגע מיוחד. זה גם מפעים ששני יו"רים של הוועדה לביטחון לאומי בהווה, בעבר, עושים את הפעולה הזאת ביחד, וכל סיעות הבית, לכבוד ולזכר הגיבורים עדנאן ודקל, תהא מנוחתם עדן. חבר הכנסת נאור שירי – אתה רוצה? חבר הכנסת בליאק – רוצה? השר המשיב? מוותרים. אם כך, חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון), התשפ"ו–2025, כנוסח הוועדה. נא לתפוס את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד סעיף 1 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חבר הכנסת שקלים, אחרי הקריאה השלישית ניתן לך ולכל יוזמי החוק לברך. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון), התשפ"ו–2025. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 21 נגד – אין נמנעים – אין חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון), התשפ"ו–2025, נתקבל.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

21 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון), התשפ"ו–2025, התקבלה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה לכם. ביקשו לברך ויתכבדו חבר הכנסת אושר שקלים, ואחריו – יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ. בבקשה, אושר.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני ממש מתרגש.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אתה נשמה גבוהה, תרשה לעצמך להתרגש כשאתה עושה מעשה גדול ואנושי. ואלה דמעות של אהבת אדם ומעשה גדול, מותר גם להוציא את הדמעה היפה הזאת.

אושר שקלים (הליכוד):

לפני כמה חודשים, כשהצגנו את החוק, ישבו כאן משפחות דקל ואסעד, והיה כאן האב אלברט ביציע, והוא בכה שם ואני בכיתי כאן. באמת הבטחנו להעביר את החוק הזה כמה שיותר מהר. דבר ראשון, אני חייב לכם התנצלות שזה באמת לקח כל כך הרבה זמן. אבל זה גם הזמן להודות לאיש יקר פה במשכן, צביקה פוגל – אתה עשית פה עבודת קודש, ממש עבודת קודש. אני מניח שבאיזה מקום שמורה לך זכות אדירה ביותר. תודה רבה לאופיר כץ, שהוביל את העניין וגם הכניס אותי לכל הנושא הזה, וגם למירב בן ארי, שהיה לה פה חלק גדול בחוק הזה. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות בשביל האחים שלנו הכבאים, לוחמי האש, הגיבורים המופלאים, שיש להם חלק מופלא בכל מה שקשור לביטחון ישראל. תודה רבה לכם. בשבילי, כמו שאמרתי גם לפני כן, אלו הרגעים שבהם שווה ויש לנו זכות להיות נבחרי ציבור. שוב, תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה לך, חבר הכנסת שקלים. הדברים מהלב נכנסים אל הלב. בבקשה, יושב-ראש הקואליציה, אופיר כץ.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, משפחות מורציאנו ואסעד, שלום לכם, ברוכים הבאים בפעם הלא יודע כמה, כי הובלתם פה שינוי גדול, זה שינוי שאתם הובלתם. אומנם הוא בא מהמקרה הפרטי שלכם, הקשה והמצער, אבל עשיתם שינוי עתידי. נקווה שלא נגיע לזה, אבל אם כן, לכל הגיבורים שלנו הכבאים, שהם באמת גיבורים, ובני המשפחה של אלה שנספו – הם הראו לכולם מהי גבורה אמיתית, מה זה אומץ, כשמקריבים את חייהם בשביל להציל בן אדם אחר. כמו שאמרתי, זו לא הפעם הראשונה שאתם פה, כי אחרי שעבדנו כל כך קשה – בעיקר צביקה, האמת – ואז לגלות שעשו את הכול כמו שצריך, רק לא לקחו את זה אחורה בשביל שהחוק יוחל על מי שגרם להיוולדו של החוק. ואתם כבר הספקתם להכיר כמה תהליך חקיקה הוא דבר ארוך ומייגע, ואני רוצה להתנצל על זה שהייתם צריכים לבוא לפה כל כך הרבה פעמים, ולפנות כל כך הרבה פעמים שיהיה בוועדה, ואחרי זה במליאה ועוד קריאה. הלוואי וזה היה יכול להיות הרבה יותר מהיר ולחסוך לכם את הנסיעה מהצפון, אבל עשיתם פה דבר גדול, ומגיע להם ומגיע לכם. להודות כמובן ליושב-ראש, צביקה פוגל, שבכל פעם שזה עבר פה במליאה – טרומית, ראשונה – ישר שמת את זה על סדר-היום לפני כל דבר אחר, והוועדה שלך היא עמוסה. למרות שזה לקח זמן, זה היה יכול לקחת הרבה יותר זמן אם לא צביקה פוגל ואיך שהוא טיפל בחוק הזה. אז תודה רבה, צביקה פוגל. חברת הכנסת מירב בן ארי, שעם החוק הזה ועם המשפחות כבר הרבה שנים; חבר הכנסת אושר שקלים, ששיתפתי אותו בבעיה שנוצרה, והוא מייד נרתם והשתתף וחתם על החוק, כמובן. אז תודה גם לך; ותודה נוספת גם למשפחות, שגרמו סוף-סוף לרגע מאחד בין קואליציה ואופוזיציה. דבר אחרון – שני, מגיע לך מזל טוב? אז מזל טוב. איזה יום לחגוג יום הולדת. עד 120. לא שתכננו את זה ככה. נכון? לא תכננו את זה. אמרתי שאני מקווה שאני אצליח להביא את זה ביום רביעי, ואז עדכנו אותי שיש לך יום הולדת.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

הקדוש ברוך הוא גם מעורב.

אופיר כץ (הליכוד):

תמיד מעורב, לא גם. ביום כזה עם פינה קטנה של אושר, זה בא ביחד עם יום ההולדת. מזל טוב, ושתדעו רק דברים טובים, שתי המשפחות היקרות. אנחנו חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה, נהיה פה בשבילכם תמיד.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חבר הכנסת אופיר כץ. איזה מרגש לשבת כאן ברגעים יפים של המעשה הטוב של כנסת ישראל – כולה מאוחדת למען מטרה אנושית, והיא עושה את זה באופן אפקטיבי.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק עידוד יישוב עירוני מעורב (הוראת שעה), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת ניסים ואטורי וקבוצת חברי הכנסת לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת ניסים ואטורי להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, קודם כול אני מברך את המשפחות, שכרגע יוצאות, את מציעי החוק ואת יוזמי החוק. המשפחה – אלה שנפלו הם הגיבורים שלנו, אנחנו איתכם בלב ובנפש. תודה רבה. אני רוצה להגיד לכם - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

רגע, קצת שקט ביציע. היציע – קצת שקט. זה נקרא יציע – אני צריך לתכנן פה צפון-דרום, זה היציע המערבי. קצת שקט. זה המגרב. זה המוגרבים שם, המערביים.

ניסים ואטורי (הליכוד):

החוק שלי בא בעיקר לחזק את הגליל. כשאנחנו רואים את המצב בגליל היום – יש ראשי ערים שבוכים. הכי קל לבכות, ככה זה. חיים מכיר את הדבר הזה. אנחנו צריכים שראשי הערים יהיו איתנו וישתתפו בעשייה שלנו כדי לחזק אותם. אני כיושב-ראש ועדת הגז, הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל – אני קורא לה בקיצור הגז, כי עיקר הכספים שמגיעים אליה הם מהגז – אנחנו מוציאים השקעות ביחד עם השרים בדור העתיד, משקיעים בפיתוח של עניינים מאוד חשובים לילדים שלנו, בעיקר בפריפריה. אני הבאתי החלטה שזה יהיה בנגב ובגליל. היום אתם רואים פה את ראשי הערים שמסתובבים בכנסת, ואתם רואים איך פועלים נכונה. כשראשי ערים רוצים ויודעים לעבוד – הם צריכים לסחוב את העגלה, אנחנו לא יכולים להחליף אותם בראשות העיר. היו פה היום ראשי ערים מהגליל, הגיעו מכל מיני ערים מעורבות – אני רואה פה ביציע את רונן פלוט, ראש עיריית נוף הגליל, שנשאר עד הסוף, כן? בגלל זה אני מציין אותו – היו פה עוד ראשי ערים היום, כמו עכו וכו' – אני רוצה להגיד: כך צריך לנהוג ראש עיר. כשראש עיר מנהל את העיר שלו, ובא ואומר לנו, בואו תעזרו לי, אז אנחנו יודעים לעזור. כשבאים ראשי ערים ובוכים כל היום בתקשורת, כך הם לא יגיעו להשיג תקציבים, ולא ישיגו כדי להגיע להישגים עבור העיר שלהם. אנחנו פוגשים פה בכנסת - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

על מי אתה מדבר?

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני מדבר על ערים מעורבות כרגע, אל תפריע לי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תסביר לנו רק, אנחנו לא מבינים, באמת.

ניסים ואטורי (הליכוד):

תשמע, אני אתן לך דוגמאות אחרי זה, כשאני ארד, בסדר? דוגמאות לראשי ערים – אתה יודע מה, בלי שום קשר לפוליטיקה – ולא מוכנים לקחת.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

רק להישאר פוזיטיבי. תישאר בחיובי.

מאיר כהן (יש עתיד):

רק בחיובי.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תישאר בחיובי.

ניסים ואטורי (הליכוד):

תשמע, אני יודע בדיוק מי משתף פעולה, ומי שמוכן לשתף פעולה, מי שניגש לקולות קוראים, אתה יודע מה? כשראש עיר מגיש קולות קוראים, הוא רוצה לעזור לעיר שלו, לתושבים שלו. לא ייתכן שהם ישבו בבית ויגידו: אתם לא עזרתם. אנחנו עוזרים לכולם. דרך אגב, הקולות הקוראים שלי, של ועדת הגז, הגיעו לנגב ולגליל. בקריית שמונה עשיתי יחד עם זאב אלקין מצ'ינג של 90 מיליון שקלים. נתתי את זה. ראש העיר - - - מה אתה רוצה, שאני אאכיל אותו עם כפית? אז אני נותן כדוגמה את רונן פלוט, ראש עיר שרוצה – והוא עושה. כשהוא בא אלינו, והוא מבקש משהו בשביל העיר שלו, אי-אפשר להגיד לו לא, כי בכל יום שני הוא יושב לנו פה על הצוואר, מבקש שנעשה את זה – ואנחנו עושים. הבטחתי לקצר – אנחנו נעשה את זה קצר כי אני בעד מעשים, פחות דיבורים. אני רוצה להודות לאופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, על העזרה בחוק הזה. אני יודע שאתם משקיעים הרבה; יושב-ראש הכנסת, הייעוץ המשפטי, חנוך מלביצקי, יושב-ראש ועדת הכספים. חנוך, תודה רבה על שיתוף פעולה עם החוק. אני מאמין שרק כך אנחנו נעשה את זה. צריך שיתוף פעולה, זו השיטה, זו המשוואה. ראשי ערים שרוצים – תיכנסו למשרד שלי, הדלת פתוחה. אנחנו נעזור לכם בכל מה שצריך. תודה רבה. אני מבקש מכם לתמוך בחוק הזה, כי אנחנו לא נפקיר את הגליל, וזה מתחיל ביישובים כאלה. כשאני מדבר על מעל 40% לא יהודים – תבינו שלא מפסידים את הגליל. לכן החוק הזה הוא חוק ציוני חשוב מאוד למען מדינת ישראל. לכן אני קורא לכולכם בלי יוצא מן הכלל להצביע בעד החוק הזה. מי שלא יצביע בעד החוק הזה, לא תומך בגליל, ושלא יספר לי סיפורים. תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה רבה, חבר הכנסת ואטורי. אני מזמין את הדוברים לדיון אישי. ראשון הדוברים - - -

אופיר כץ (הליכוד):

מיכאלי, אנחנו לא מדברים חוץ ממאיר כהן.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אתה מדבר. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן לדבר.

מאיר כהן (יש עתיד):

חברות וחברים נכבדים, ניסים ואטורי, החוק הזה הוא חוק מצוין. ביקשתי לדבר דקה, כי הייתי ראש עיר בנגב. הגעתי לכנסת הזאת כראש עיר. אני חייב לציין שכשהייתי מגיע כראש עיר, תמיד – אבל תמיד עזרו לעיר דימונה, ולא משנה מאיפה הייתי. כשבאתי לגפני הוא עזר, וכשבאתי לכל השרים, הם עזרו. זאת דוגמה מצוינת לכנסת שמתאחדת סביב ראשי הערים בלי שום חשבונות פוליטיים. אני רוצה להגיד מילה אחת על נוף הגליל. רונן, אני רוצה להגיד מילה על נוף הגליל. ביקרתי שם פעמיים, הייתי שר, וביקרתי הרבה בנוף הגליל. ובאמת ראוי לתת לך חיבוק גדול, כי כשאתה בא לעיר עם כל כך הרבה אתגרים, שעובדת יפה מאוד, ובראשה באמת ראש עיר מהמשובחים שיש, ואתה רואה את מערכות החינוך ומערכות הרווחה ואת הכול, והכול מתקתק כמו שעון, אז כיף גדול להתאחד סביב עיר כזאת, סביב ראש עיר כמוך. ואני קורא לכולם: יש אתגרים גדולים מאוד גם בקריית שמונה, גם בערים אחרות. כל ראש עירייה – אנחנו צריכים להיות ה-background שלהם. צריכים לעודד את כולם ולעזור לכולם, כי הם הזרוע הביצועית של מדינת ישראל. לא משנה מה נעשה בכנסת וכשרים, הזרוע הביצועית אלה רונן וחבריו. תודה רבה, אדוני, ואנחנו בוודאי כולנו נתמוך בחוק הזה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה רבה, חבר הכנסת מאיר כהן. ראשי הערים, אנחנו שמחים שאתם איתנו. גם אני כראש עירייה, זכיתי לקבל מממשלת ישראל וכנסת ישראל החלטת ממשלה על ירוחם, שסייעה לנו רבות. היישובים המעורבים עם האתגרים הייחודיים שלהם מחייבים השקעה ממוקדת, שונה ואחרת, ולכן אנחנו כולנו תומכים בהצעת החוק והמשמעויות שלה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק עידוד יישוב עירוני מעורב (הוראת שעה), התשפ"ו–2025, בקריאה ראשונה. נא לתפוס מקומות. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עידוד יישוב עירוני מעורב (הוראת שעה), התשפ"ו–2025, לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

21 חברי כנסת בעד. לפרוטוקול אנחנו מוסיפים אותך, חברת הכנסת יעל רון, בעד. אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק עידוד יישוב עירוני מעורב (הוראת שעה), התשפ"ו–2025, אושרה בקריאה ראשונה, ותחזור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אנחנו נעבור להצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון מס' 4) (איסור יידוי אמצעי פירוטכני באירוע ספורט), התשפ"ו–2025, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי כנסת. אני מזמין חברת הכנסת מלינובסקי להציג את החוק.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

עד שאתה מזמין אני כבר פה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אני שמח שאת פה. בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול אני רוצה לאחל לעם ישראל ששנת 2026 תהיה שנה יותר רגועה, שקטה, עם שלום ושלווה. מחליפים קידומת, מחליפים מזל (אומרת מילים ברוסית). פירוטכניקה במגרשי ספורט זה דבר מסוכן, זה פוגע בשלום הציבור. זה יכול גם כן, וכבר היו מקרים, שזה פגע באנשים פיזית. לכן באה הצעת החוק הזאת שמבקשת לקבוע עבירה פלילית חדשה, עד שלוש שנות מאסר, על הפורעים החוליגנים האלה, שהופכים את מגרשי הספורט לשדה קרב. אסור. לא יקרה. אני מודה לחבר הכנסת צביקה פוגל, שקידם את זה מהר מאוד בוועדה. היום אנחנו נעביר את זה בקריאה ראשונה, ואני מקווה מאוד שדי במהרה אנחנו נעביר את זה בשנייה ושלישית, ומשטרת ישראל תוכל לאכוף את זה. ואותם חוליגנים, אותם פורעי חוק, יקבלו את הדין. תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חברת הכנסת מלינובסקי. יש בקשות רשות דיבור לחוק הזה.

אופיר כץ (הליכוד):

שני דוברים.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

מי הדוברים?

אופיר כץ (הליכוד):

אבי מעוז וטלי גוטליב. זהו.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אני מזמין את חבר הכנסת אבי מעוז, ראשון הדוברים, בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני כמובן תומך בחוק. אני מצטט: "רחובותיה של תל אביב רבתי, העיר העברית הראשונה, המו אמש מאדם שלבשו בגדי חג, כשפניהם מועדים לנשפים הפומביים והפרטיים לכבוד הסילבסטר, שהוכנו ברוב שקידה ופאר חיצוני - - - האולמים קושטו בזרעי פרחים, בצבעונין, בעציצים יקרים, שטיחים וכו'. הוזמנו תזמורות מובחרות. מאת המבקרים בנשפים דרשו במפגיע להופיע בתלבושות חג - - - אכן, ככל הגויים אנחנו". סוף ציטוט. הדברים הללו הם חלק מכתבה בעיתון הארץ לפני 92 שנה. עוד לא הייתה לנו מדינה. מאז, ברוך השם, יש לנו מדינה שהיא ביטוי לתחייתו הלאומית של עם ישראל. ואני רוצה לשאול: נניח שהנאצים היו מייסדים איזשהו חג, ולאחר זמן הוא היה מתפשט ברחבי העולם, האם היה יהודי שפוי שהיה מעז לחגוג את אותו חג, בטענה שלחג כבר אין משמעות נאצית, ולכן אין בעיה לחגוג אותו? הרי מה שעוללה לנו הנצרות במשך אלפיים שנה של גלויות חמור לא פחות ממה שעוללו לנו הנאצים – אין-ספור פוגרומים, מסעות צלב, עלילות דם, שחיטות של מאות-אלפים ואף יותר במיתות משונות, מעשי אונס ודה-הומניזציה של העם היהודי. יתר על כן, דבר ברור וגלוי הוא שהיכולת של הנאצים להשמיד את מיליוני היהודים באירופה במשך שנות מלחמת העולם, תוך כדי שיתופי פעולה של העמים השונים וללא מחאה משמעותית כנגדם, נבעה מההכשרה של דעת הקהל על ידי שטיפת מוח אנטישמית במשך קרוב לאלפיים שנה על ידי אבות הכנסייה. וכפי שכתב אברהם לבני, בן למשפחה נוצרית אדוקה שהתגייר לאחר השואה, בספרו "הסוד הישראלי", ואני מצטט: מכל העמים עלול היה ליפול רק העם היהודי קורבן לקנוניה כל כך זדונית, המסוגלת ללקט אחד אחד את היהודים מכל פינות אירופה, כששאר האנושות שותפה לפשע, אדישה, פסיבית, שותקת או חסרת אונים - - - אלפיים שנות תרבות נוצרית אפשרו שותפות או שתיקה זו מול הפשע. רצח העם שביצעה הברבריות הנאצית היה המשך ישיר של עמדתו המוסרית של העולם הנוצרי, שבמשך אלפיים שנה כבר רצח תיאולוגית ומוסרית את העם היהודי, בניסיון ליטול ממנו את זהותו העצמית - - - השואה היא ההוכחה דרך האבסורד ליעילותם הקיצונית של אותם השקרים, שעליהם נבנתה הציוויליזציה הנוצרית במשך אלפיים שנה. סוף ציטוט. ברוך השם, עם ישראל קם לתחייה. עם ישראל הולך וגדל עם פריון חיובי חריג, בניגוד לכל המדינות המתקדמות. עם ישראל חי. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אגב, הפריון על הפנים. הכי נמוך. ראית? גם אצל היהודיות - - - הסתכלתי - - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה רבה, חבר הכנסת מעוז. אני מזמין את חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. בבקשה, חברת הכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו אנשים שומרי חוק, נכון, אדוני היו"ר? שומרי חוק. יש חוק-יסוד – חוק-יסוד: מבקר המדינה. חוק-יסוד: מבקר המדינה קובע, שהמבקר רשאי לבדוק תקינות, טוהר מידות – כל מה שאתם רק רוצים. כך סמכותו בכל עניין שהוא רואה בו צורך לחקור ולבדוק.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חבר הכנסת מעוז, חברת הכנסת בן ארי.

טלי גוטליב (הליכוד):

יותר מזה, חוץ מחוק-יסוד: מבקר המדינה, יש גם את חוק מבקר המדינה, שגם שם זה מובהר, שהוא יכול לבדוק כל מה שנכון בעיניו. לאחר תופת אוקטובר החליט מבקר המדינה, כפי סמכותו, לחקור את ליל התופת. הוגש בג"ץ, היה צו מניעה. לפני שנה בערך היה דיון בבג"ץ, והגיעו למתווה בדיקה: המבקר נכנס לעניין ובודק. ואגב, הוגשו שמה עתירות גם מטעם שירות הביטחון הכללי, גם מטעם הצבא. כך הוחלט. לפני איזה שבועיים-שלושה, אוסקר – המכונה אוסקר – הוא היה ראש מחוז דרום בשב"כ – הוא זומן למבקר. הוא הודיע שהוא לא מגיע למבקר המדינה. טוב. הוא חייב, אפשר לכפות עליו התייצבות. שולח מכתב על ידי עורך הדין שלו ואומר: אני לא חייב לבוא. אז אני מוסרת לו דרישת שלום חמה, למפקד מחוז דרום בשב"כ, אוסקר. אני אומרת לו: מה לעשות, אתה חייב להגיע. שלוש שנים אחרי שאתה כבר לא עובד בגוף מבוקר, אתה עדיין חייב להגיע, ואפשר לכפות עליך ציות. לא נשמתי אוויר, לא לקחתי אוויר, מיארה, שנה אחרי שיש מתווה מוסכם בבג"ץ והעתירה נדחית, מגישה בקשה לצו על תנאי. הרי אוסקר לא רוצה לבוא. לא רק אוסקר, יש עוד בכיר אחד שלא רוצה להתייצב בפני המבקר. היא מגישה בקשה לצו על תנאי בחלוף שנה מעת ההסכמה, מסרסת את כוחו של מבקר המדינה, הופכת את מוסד המבקר לפלסטר, לא יותר מזה. ויצחק עמית היום – תעשו פרצוף מופתע – מעדכן שמבקר המדינה לא יגיש דוחות ולא יוכל לזמן אליו אנשים נוספים. ופה אני אומרת לכם: לי זה היה ברור כשמש, זה רק עניין של זמן. הם לא רוצים שנדע מה היה בליל 6 באוקטובר. וכל מי שחפץ חיים במדינה הזו, וכל מי שחפץ ארץ וביטחון, מבין. אנחנו יכולים לבוא בטענות לאחריות אינהרנטית, לראש ממשלה, לממשלה ככזו – אנחנו לא יכולים לשכוח מי היה אחראי ואמון על איסוף מודיעין בעזה, ומי צריך לתת לנו דין וחשבון מה היה בליל 6 באוקטובר. אז נכון, אני יכולה לספר לכם מהעדויות שלי ואני אספוג אש ויגידו לי שזה רפש ושאני קונספירטיבית. רק אמרנו שבליל 6 באוקטובר, אמרתי לכם מתחילת ההתחלות, עשו כאן מרד על הראש של ראש הממשלה. באף אחד מהתחקירים לא שמענו, לא שמענו, למה לא העירו את ראש הממשלה ב-22:00, כשראו את הסימנים המעידים ואוסקר שלח פקוד שלו למעבר ארז, כשרונן בר התייעץ עם ראש המודיעין המצרי. לכן אני מסיימת ואומרת, אנחנו רואים לכם את זה. אנחנו רואים את זה. לי זה היה צפוי שיש כאן קשר בין מיארה, יצחק עמית וראשי מערכת השב"כ, שלא מוכנים לספר לנו מה היה בליל התופת.

מיקי לוי (יש עתיד):

טלי גוטליב (הליכוד):

לא רק - - - די, מיקי. מיקי, די.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה, חברת הכנסת גוטליב. חברי הכנסת נעבור להצבעה על חוק הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון מס' 4) (איסור יידוי אמצעי פירוטכני באירוע ספורט), התשפ"ו–2025, בקריאה ראשונה. אנא תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון מס' 4) (איסור יידוי אמצעי פירוטכני באירוע ספורט), התשפ"ו–2025, לדיון בוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

15 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון מס' 4) (איסור יידוי אמצעי פירוטכני באירוע ספורט), התשפ"ו–2025, אושרה בקריאה ראשונה, ותחזור לדיון בוועדה לביטחון לאומי, לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית – הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 70 והוראת שעה), התשפ"ו–2025, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. תודה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברי הכנסת, אנו יוצאים כעת להפסקה. הודעה על חידוש הישיבה תימסר על ידי מזכירות הכנסת. הפסקה, חברים, תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לחדש את ישיבת הכנסת. הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 70 והוראת שעה), התשפ"ו–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, להציג את הצעת החוק. אתה יכול להתחיל, תתחיל לדבר, אנחנו נדאג לזה – שר תורן.

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):

אני אתחיל? תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אזרחי ישראל, אנחנו נמצאים ברגע שבו המציאות בשטח מכתיבה לנו את סדר העדיפויות. הצעת החוק המונחת לפניכם היום איננה עוד תיקון טכני, אלא כלי חיוני והכרחי לשמירה על ביטחון מדינת ישראל ועל יכולתנו להילחם בטרור ללא כבלים על ידינו. ראשית, עלינו להביט למציאות בעיניים. מאז פרוץ המלחמה כוחות הביטחון פועלים יומם וליל כדי לעצור אלפי מחבלים ופעילי טרור שביקשו לקום עלינו לכלותנו. ההצלחות צה"ל והשב"כ במעצרים הן הניצחון של כולנו, אבל הניצחון הזה מייצר אתגר לוגיסטי חסר תקדים – בתי הסוהר מלאים עד אפס מקום. והשאלה הנכונה, שכולנו צריכים לשאול את עצמנו, חבריי חברי הכנסת: מה האלטרנטיבה? האם מישהו כאן בבית הזה מציע שנפסיק לעצור מחבלי נוח'בה בגלל מצוקת מקום? האם מישהו מעלה על דעתו שנשחרר עצורים מסוכנים לרחובות רק כי אין לנו מספיק מטרים רבועים לתת להם בתא? התשובה היא: חד-משמעית לא. ביטחון אזרחי ישראל קודם לכל תנאי כליאה של מי שבאו לטבוח בנו. התיקון הזה הוא הפתרון האחראי שאנחנו יודעים להציע. הוא מאפשר לשר לביטחון לאומי ולשירות בתי הסוהר גמישות תפעולית במצבי חירום, באמצעות שחרור מינהלי של אסירים פליליים העומדים בתנאים הנדרשים. התיקון אומר בצורה ברורה: המדינה לא תשותק בגלל מגבלות טכניות. אנחנו נלין את האסירים גם בצפיפות, אם זה מה שנדרש, כדי להבטיח שכל מחבל, אדוני היושב-ראש, שצריך להיות מאחורי סורג ובריח אכן יהיה שם. חשוב להדגיש, התיקון הזה אינו מבטל את זכויות האדם. הוא פשוט מכיר בכך שזכותם של אזרחי ישראל לחיים ולביטחון היא הזכות העליונה. מדובר בהוראת שעה מבוקרת, תחת פיקוח פרלמנטרי, שנועדה לתת מענה לתקופת מלחמה בלבד, עד שיושלמו פרויקטי הבינוי המואצים של אגפי כליאה חדשים. אני שומע מכל עבר את המבקרים שמדברים על נסיגה מנורמות. אני רוצה לומר להם בצורה מאוד ברורה: הנורמה המוסרית הגבוהה ביותר שמובילה אותי היא להגן על הבית. כשיש אלפי מחבלים שרוצים להרוס את המדינה, התפקיד שלנו הוא לוודא שיש לנו מקום לכל אחד ואחד מהם, גם אם זה אומר שהם ילונו על מזרנים. אני קורא לכם, חבריי, לתמוך בחוק הזה, למען הביטחון, למען הצדק ולמען הידיעה ששום מחבל לא יסתובב חופשי רק כי לא הייתה לנו מיטה לתת לו. מעבר לשיקול הביטחוני הלאומי, עלינו לזכור את מי שנמצאים שם בקו המגע מדי יום ביומו – לוחמי ולוחמות הכליאה של שירות בתי הסוהר. מחסור במקומות כליאה אינו רק בעיה לוגיסטית, הוא סכנה בטיחותית עבור הסוהרים שלנו. כאשר המערכת פועלת ללא הסמכות שתיקון 70 לחוק הזה מעניק לה, נוצר פקק בבתי המעצר ובתחנות המשטרה, מקומות שלא ערוכים להחזקת אסירים ביטחוניים מסוכנים לטווח ארוך. התיקון הזה, חבריי חברי הכנסת, מאפשר לנו לרכז את האסירים המסוכנים ביותר במתקנים המיועדים לכך, תחת אבטחה מקסימלית ובתנאי שליטה הדוקים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אם לא נאפשר את הגמישות הזו, אנחנו מפקירים את הסוהרים שלנו להתמודדות עם צפיפות שיוצרת תסיסה, אלימות וניסיונות פגיעה בצוותים. חובתנו המוסרית כבית מחוקקים היא לתת ללוחמי הכליאה את הכלים המשפטיים לנהל את מתקני הכליאה בצורה בטוחה. לוחם כליאה שצריך לנהל אגף עמוס חייב לדעת שהחוק עומד מאחוריו, ומאפשר לו מרחב תמרון תפעולי כדי שהוא יוכל לחזור הביתה בשלום בסוף המשמרת. הגנה על הריבונות בתוך בתי הסוהר היא הגנה ישירה על חיי הלוחמים שלנו. אני חייב לסיים גם את הנאום הזה בתודה רבה לצוות הייעוץ המשפטי בראשותו של עידו בן יצחק, שהוביל איתי את התהליך הזה, ולמנהלת הוועדה לאה גופר, יחד עם כל צוות הוועדה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. להצעת החוק הוגשו מספר הסתייגויות של קבוצת יש עתיד. קבוצת יש עתיד – אין פה אף אחד מסיעת יש עתיד, לכן ההסתייגויות מוסרות. הוגשו גם בקשות רשות דיבור, של חברי הכנסת שלא נמצאים כאן במליאה. לכן אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 70 והוראת שעה), התשפ"ו–2025, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–2 – 6 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו.

היו"ר ניסים ואטורי:

שישה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. לכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 70 והוראת שעה), התשפ"ו–2025. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 6 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 70 והוראת שעה), התשפ"ו–2025, נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

שישה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 70 והוראת שעה), התשפ"ו–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 37), התשפ"ו–2025, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת בועז ביסמוט, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, להציג את הצעת החוק. דבר חופשי, עד שעליזה עוצרת אותך.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

עד שעליזה עוצרת אותי, אין בעיה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 37), התשפ"ו–2025, שיזמה הממשלה. חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה–1985, להלן – חוק הגמלאות, מסדיר, בין היתר, את תשלום קצבאות הפנסיה התקציבית לחייל הפורש משירות בצה"ל. במשך עשרות שנים קצבת הפורשים משירות קבע כללה רכיב המכונה "השלמת תקופות שירות". בפועל, רכיב זה אפשר לחשב את תקופת שירות הקבע ששירת חייל בהיותו מעל גיל 40 כתקופה הגדולה משהייתה בפועל. כך, לאורך שנים רבות שולם רכיב זה לגמלאי צה"ל על בסיס החלטות ממשלה ונהלים שונים שנקבעו בנושא על ידי הרמטכ"ל. בעקבות דוח מבקר המדינה מ-2016 שעסק בנושא החל דיון משפטי וציבורי ער סביב התשלום של רכיב זה וסמכותו של הרמטכ"ל לשלמו באופן גורף על בסיס המסגרת הנורמטיבית הקיימת בחוק הגמלאות. בשיאו של דיון זה, התקבל, אדוני היושב-ראש, בחודש ספטמבר האחרון פסק דינו של בית המשפט העליון בנושא זה. בפסק הדין קבע בית המשפט כי אין מקום להמשך הפרקטיקה של הקצאת כספים כאמור, כל עוד לא עוגנה מסגרת נורמטיבית חדשה ומתאימה שתקנה במפורש סמכות לרמטכ"ל להמשיך להגדיל את תקופת השירות ולשלם רכיב זה בקצבת הפורשים החל מיום 1 בינואר 2026. בתוך כך התיר בית המשפט את המשך התשלום למי שכבר פרשו עד 31 בדצמבר 2025. הצעת החוק המונחת בפניכם נועדה לתת מענה לנושא זה ולאפשר מסגרת נורמטיבית חדשה וראויה להקצאת הכספים ולהמשך תשלום רכיב השלמת תקופות השירות. בעיקרה, הצעת החוק מבוססת על סיכום שהושג בין מערכת הביטחון לבין משרד האוצר בעניין תשלום הרכיב האמור. בנוסף, הצעת החוק היא פרי של 11 דיונים גלויים וחסויים שנערכו בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. בדיונים אלה נדונו ההשלכות הכלכליות והאחרות של ההסדר הקיים ושל אימוץ ההסדר המוצע, כולל העלויות הנובעות מאישורה והחיסכון הנובע ממנה בהשוואה להסדר הקיים. עוד הוצגו בדיוני הוועדה נתונים על הקבוצות המרכזיות בתוך צה"ל שההסדר יחול עליהן, ההשפעה הממוצעת עליהן ועוד. בסופם המליצה הוועדה לערוך שינויים מסוימים בנוסח הצעת החוק הממשלתית. בשינויים אלה הוצע לתת עדיפות לפורשים שהם לוחמים, ובמקביל עודכנו המועדים הרלוונטיים לחלוף הזמן ממועד הנחתה לקריאה הראשונה במליאת הכנסת. אלה, אדוני היושב-ראש, ההסדרים העיקריים המוצעים בהצעת החוק שבפניכם. חלקה הראשון של הצעת החוק עוסק בתיקון סעיף 6 לחוק הגמלאות. בחלק זה מוצע כי יעוגן הסדר שעניינו התאמת עדכוני המדד העתידיים שגמלאי שירות הקבע הזכאים לרכיב השלמת תקופות השירות צפויים לקבל, וזאת בדרך של קביעת מנגנון שחיקה מואץ. לפי ההסדר המוצע, ככלל תבוצע הפחתה בשיעור של עד ל-0.5% בשנה ולא יותר מעליית המדד בפועל. זאת עד להפחתה מצטברת מרבית של 4.5% מעדכוני הגמלה. לאחר שלב זה של שחיקה של עדכוני הגמלה, התווסף באופן מדורג ולמשך שלוש שנים עדכון לגמלה של אותם הגמלאים לפי מדד המחירים לצרכן בשיעור של 0.5%. כך, בתום שלב זה יעמוד שיעור ההפחתה בסך הכול במצטבר של עד 3%. יודגש, אדוני היושב-ראש, כי ההוראות האלה לא יחולו על גמלאים שלא צורף לגמלתם רכיב השלמת תקופות שירות. חלקה השני של הצעת החוק – ואני יודע שאתה מצפה לה – עוסק בעיגון הסדרים נפרדים לחיילים זכאים בהתאם לגילם ולמעמדם כמשרתים או פורשים בעת כניסתה לתוקף של הצעת החוק, וזאת במסגרת סעיף 14ב המוצע. ההסדר הראשון חל לגבי חייל שביום התחילה של הצעת החוק טרם מלאו לו 40. על חייל זה יחול הסדר חדש שלפיו יצורפו לגמלתו עד 7%. ככל שאותו חייל עסק בעיסוק לחימה, יתווספו על כך עוד 4%, וככל ששירות הקבע של אותו חייל היה כלוחם אך הוא לא היה רציף, או אם הוא היה עתודאי, עוד 3%. הסדר זה נועד לתת עדיפות ללוחמים ולתגמל אותם מעבר לכלל הפורשים מצה"ל, לנוכח המאפיינים הייחודיים של מסלול שירות זה. ההסדר השני, חברי הכנסת, חל על חיילים שביום התחילה מלאו להם 40 וטרם פרשו מהשירות. מוצע לקבוע הוראה שתשמר את ההסדר הקודם שנקבע בכללי הצבא. לחיילים אלה יצורף שיעור לפי הנמוך מבין אלה: מחצית שיעור הזכאות לקצבה בעת תקופת שירותם בקבע, או 2% לכל חודש מהחודשים שבהם לא שירת בשירות קבע מגיל 18 ועד למועד יציאתו אל הקצבה, או שיעור שנקבע בהצעת החוק בהתאם למספר שנות השירות של אותו חייל, אדוני היושב-ראש, מעל גיל 40. ההסדר השלישי חל על גמלאי צה"ל, מי שכבר פרשו ומקבלים גמלה בהתאם לכללים הקיימים במשך שנים ארוכות. לגבי קבוצה זו מוצע לקבוע כי תישמר זכאותם לשיעור השלמת תקופות השירות, כפי שנקבע להם במועד הפרישה. כפי שציינתי, חברי הכנסת, ההסדר המוצע חל אך ורק על משרתי קבע בפנסיה תקציבית והצעת החוק אינה עוסקת במי שבפנסיה צוברת. אני חוזר, היא אינה עוסקת במי שבפנסיה צוברת. חשוב מאוד לציין את זה, ואני מקווה שרשמתם את זה לפניכם. עניין זה יוסדר בנפרד ונדון בו כאשר יובא בפנינו. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות. אני אגיד את זה שוב: אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. להצעת החוק הוגשו מספר הסתייגויות של קבוצת יש עתיד. מקבוצת יש עתיד אני לא רואה פה שום חבר כנסת במליאה, ולכן כל ההסתייגויות שלהם מוסרות בזאת. הוגשו הסתייגויות על ידי חברי הכנסת עמית הלוי, חנוך מלביצקי, אוהד טל, לימור סון הר מלך, אריאל קלנר ודן אילוז. לפי סיכום, עמית הלוי. חבר הכנסת עמית הלוי, אתה הולך לנאום שעה, אני מבין נכון? בוא, כנס, קדימה, תעלה. אמרתם שלא שמתם מים בגלל שאתם רוצים ללכת הביתה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

שמנו מים.

היו"ר ניסים ואטורי:

אה, שמתם מים; עם חומר משתן.

עמית הלוי (הליכוד):

יכול להיות שאם זה היה תלוי בבכירי צה"ל, המים האלו היו מורעלים, אין לדעת.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, חס וחלילה.

עמית הלוי (הליכוד):

חס וחלילה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אל תגזים.

עמית הלוי (הליכוד):

אני משתדל לא להגזים. קשה להגזים בחוק הזה, כי הוא כולו מוגזם. אדוני היושב בראש, אדוני השר סופר, ידידי יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון – אני רוצה לומר: חבריי לכנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה, אבל אני חייב לומר לך, אדוני היושב-ראש, זה אירוע מדהים מה שקורה כאן. כלומר, העובדה שאנחנו דנים כאן בחוק שהוא חוק שאני חושב שמעולם לא היה חוק כזה, העברה כזאת של עשרות מיליארדים – מייד נדבר על זה – והכנסת ריקה. עכשיו, היו חברים באופוזיציה במהלך הדיונים על החוק הזה שנשאו נאומים חוצבי להבות – חוצבי להבות, צעקות – אלעזר שטרן, שרון ניר, אחרים, צרחות בוועדה, עוד שנייה נדבר על מה – אבל פה הם נעלמו, אף אחד לא נמצא. עכשיו, אני רוצה ללמד זכות עליהם דווקא. יכול להיות שזה מבושה. יכול להיות שבכל זאת המצפון יציק להם, ואני חושב שהמצפון צריך להציק לכל מי ששוקל להצביע בעד החוק הזה, ואני מתכוון בזמן שניתן לי להסביר לכם, אזרחי ישראל, במיוחד לחיילי צה"ל ובמיוחד למשרתי הקבע שבשבילם אני נלחם בשנתיים האחרונות ונלחם ביתר שאת גם בהקשר של ההתנגדות שלי לחוק הזה. אני רוצה להתחיל ולומר למי שלא נמצא כאן, אבל אולי שומע אותנו בבית, לחברי הכנסת וכמובן לכם, אזרחי ישראל, וכמו שאמרתי, לחיילי צה"ל: החוק הזה של הגדלות הרמטכ"ל לפנסיות התקציביות – בגלל החוק הזה, היום, הערב הזה, יירשם כיום שחור בתולדות הכנסת, ככתם נוראי בספר החוקים של מדינת ישראל. לפני שאפרט, אני רוצה לפשט לכם, הציבור בבית, ונדמה לי שגם לרבים מחברי הבית הזה, במה מדובר; כיוון שמאחורי כל המלל והמספרים הסבוכים והסעיפים שבחוק, מאחורי כל הקמפיינים השקריים של בעלי האינטרסים בשבועות האחרונים, החוק הזה הוא פשוט להחריד: בכירי הצבא לקחו לאורך שנים עשרות מיליארדים מקופת המדינה בצורה בלתי חוקית, חילקו אותם, כמו שאמרתי, לאורך שנים, לעצמם ולכלל הפורשים; הגדלות לפנסיות התקציביות. אני חוזר שוב: בכירי צה"ל לקחו עשרות מיליארדים לאורך שנים מהקופה הציבורית, הם הסתירו זאת מהציבור, ועשו זאת לאורך שנים בזמן שהיו ועדיין ישנם חוסרים אדירים בציוד, באימונים, בחטיבות, בכלי רכב משוריינים, בזמן שיש פומ"ות תקולות, בזמן שחסר ציוד אישי קריטי, ציוד מגן אישי ללוחמים. את החוסר הצבאי הזה כולנו מכירים, ראינו אותו בכל מבצע צבאי לאורך עשרות שנים. במלחמת לבנון השנייה, כפי שנכתב בהרחבה בדוח וינוגרד, בכל סבב. וכמובן, כפי שיודע כל חייל שהשתתף במלחמה בשנתיים האחרונות, ראה את הימ"חים, ראה מה חסר. מה קורה הערב? הערב כאן, ללא גרם של בושה ואחרי שגם בית המשפט העליון קבע שמדובר במעשה עברייני, הגיעו לכנסת בכירי צה"ל בחודשים האחרונים – בדרישה, אפילו לא בבקשה, אדוני היושב-ראש – בדרישה שהכנסת תלבין את עבריינות העבר, ולא פחות מזה, תקבע את המצב לעתיד. כלומר שאנחנו נהפוך את העבירה לחוק. זה מה שאמור להתרחש כאן אם אכן החוק הנורא הזה יעבור, להפוך את העבירה לחוק. כלומר, להמשיך להעביר עשרות מיליארדים לפנסיות של הלשעברים, במקום להעביר אותם ללוחמים. במקום לשפר את השכר שלכם, משרתי הקבע, כל אלו שצופים בנו עכשיו, קצינים צעירים שמוסרים את הנפש, שעות, לא שעות, בשנתיים האחרונות ובכלל, בני 21 עד 35. כמובן, גם מעל 35. אלו שמתלבטים אם להישאר בשירות הקבע בצה"ל. במקום להעביר לכם, לשכר – שראינו את התלושים שלכם בוועדת החוץ והביטחון – ראינו כמה הוא נמוך. תנאי השירות גרועים; כמו שאמרתי, ציוד מגן אישי לחיילים. במקום זה, הכנסת נדרשת עכשיו להפוך את העבירה לחוק ולקבע את העברת המיליארדים הללו להגדלות לפנסיות התקציביות של הפורשים. ואני שואל כל אחד בבית הזה – אני פונה, קודם כול, למצפון של כל אחד. לאלו שכאן, לאלו שיכלו להיות כאן ולהתנגד. אנחנו, אתם, הולכים להצביע על 48.6 מיליארד שקלים. 48.6 מיליארד שקלים. רגע, זה חלק אחד של החוק, זה מה שעל השולחן עכשיו. זה מה שיעבור אם החוק הזה יעבור בשנים הקרובות כהגדלות, אותן הגדלות לא חוקיות לפורשים. 48.6 מיליארד שקלים. לא מיליון, לא 100 מיליון, לא מיליארד, לא 10 מיליארד. אני לא בטוח, מזכיר הכנסת, שהייתה הצבעה כזאת. כלומר, גם כשאנחנו מצביעים על תקציב מדינה, נניח, של 700-600 מיליארד, אתה יודע, חברי הכנסת משפיעים על 10 מיליון, על 100 מיליון. יש העברות, כל מיני, בוועדת הכספים, כאלו ואחרות. יש לנו השפעה. אני לא חושב שהיה כדבר הזה, שהכנסת תצביע כהצבעה מיוחדת, כפעולת העברה אחת, על 48.6 מיליארד שקלים. ועוד מיליארדים, מכיוון שהחוק הזה יעלה מעכשיו – הרי, אתה יודע, מעלים ולא מורידים – יעלה כבין חצי מיליארד למיליארד בכל שנה, מעכשיו והלאה. למי להעביר את המיליארדים האלו? לבעלי פנסיות תקציביות שהפנסיה שלהם היא פי תשעה מהממוצע בשירות המדינה, פי תשעה. אתה יודע, האוצר עשה חשבון בוועדת החוץ והביטחון, פי 5.31. אבל אם אתה מחשב את העובדה שפנסיונר, פורש שירות קבע, פורש בשנות הארבעים או בתחילת שנות החמישים, לעומת אדם כמוך שיעבוד עד גיל 67 – פי תשעה. על זה באו הרמטכ"לים, גנבו – צריך לומר את האמת – לקחו מהקופה הציבורית שלא כדין, שלא כחוק, כפי שגם בית המשפט העליון קבע לאחרונה. ואומרים: לא, אתם תוסיפו לנו עוד 17% הגדלה. נשמע כדבר הזה? אין מצפון פה לאף אחד? במקום מה? במקום לתת מענה לחיילים בחזית? במקום שניתן למשרתי הקבע משכורות נורמליות שיתמרצו אותם להישאר בצה"ל? אני באמת שואל, ויודעים פה חבריי לכנסת. אני לא יודע, צריכה להיות לנו אחריות ציבורית, אחריות לתקציב, אחריות לביטחון המדינה, אחריות לחיילי צה"ל, ללוחמי צה"ל. זה החוק הזה, אזרחי ישראל. החוק הזה הוא לקחת העברת כספים מושחתת, להלבין אותה על העבר – כי במקרים אחרים היו צריכים להחזיר את הכספים האלו – להלבין גם את השחיתות הזאת לעתיד, 50 מיליארד כמעט, ולקבע אותה גם לגבי ההמשך, אלו שיפרשו מכאן והלאה. אני מבקש לפרט ולמנות כאן הערב ארבע סיבות, ביתר פירוט, מדוע החוק הזה כל כך רע וכל כך נוראי. ארבע סיבות. מוסרית – קודם כול, מוסרית; ביטחונית, כלכלית ומשטרית. קודם כול, מוסרית. כמו שאמרתי, הלבנת הון. אם החוק הזה יעבור עכשיו, אם הח"כים יצביעו פה בעד החוק ויהיה לו רוב, המשמעות היא הלבנת הון. כלומר, לקחו מעשה שהוא מעשה עברייני, העברת כספים עבריינית, ואומרים בואו תלבינו אותה. פעם מלבינים אותה דרך חלפנים ודרך כל מיני גורמים בשוק השחור, בשוק העברייני, ופה, באו לכנסת. באו לכנסת עצמה. אמרו: נלבין את זה בכנסת. איך מלבינים? אומרים: זה חוק. לא עוקפים את החוק, לא מעגלים איזו פינה – הופכים את העבירה לחוק. זה, קודם כול, מה שאנחנו מתבקשים לעשות כאן, אחד המעשים הבלתי-מוסריים שפרלמנט יכול לעשות. זה לא התחיל מהיום. כמו שאומר בית המשפט העליון, בצדק אומר, אפילו בית המשפט העליון, שנדרש לדבר הזה, משנת 2019, ואני מצטט: "סמכות זו שנטל הרמטכ"ל שמורה למחוקק בלבד". האופן שבו ניתנו הגדלות הרמטכ"ל מנוגד לדין. ביתר חומרה, אומרים שופטי העליון, ובצדק – ביתר חומרה כשמדובר על משיכה של כסף מהקופה הציבורית. לוקחים את הכסף מהקופה הציבורית. אני לא מדבר על החיילים, אני לא מדבר עליכם, פורשי הקבע – אתם יצאתם לפנסיה, אמרו לכם שזו הפנסיה שלכם. אף אחד מכם לא אשם בכלום, אף אחד מכם לא לקח שלא כדין. אני מדבר על בכירי הצבא, אלו שהיו בסוד העניין, הרמטכ"לים לדורותיהם, ראשי אכ"א. כולם, כל אלו. מעשה שלא כדין, לאורך שנים. לא רק שעשו את המעשה שלא כדין, כלומר לא רק שלקחו מהקופה הציבורית – הסתירו את זה גם מהציבור. את ידעת? לא. מישהו כאן ידע? לא. השר סופר ידע? לא. אף אחד לא ידע. למה לא ידעו? תשמע, אדוני היושב-ראש, דבר מדהים: לא ידעו שיוצאים מיליארדים מקופת המדינה. למה לא ידעו? כי לא יכלו לדעת. יש פה יועץ משפטי, אני רואה. לא יכלו לדעת. למה לא יכלו לדעת? יש חשב כללי במדינת ישראל, נכון? יש חשב כללי. מה סמכותו של חשב כללי בכל משרד? הוא כפוף מקצועית לחשב הכללי באוצר, היום זה יהלי. הוא יכול להיכנס לכל הוצאה – עבדתי בממשלה כמה שנים. הוא יכול להיכנס לכל הוצאה, לשאול אותך למה האוטובוס הזה עלה יותר? למה ככה? למה ככה? היה מקום אחד בממשלת ישראל, אקס טריטוריה – החשב הכללי ואנשיו לא יכלו להיכנס, לא יכלו להיכנס. מה זה המקום הזה? באופן הזוי, אבסורדי, קוראים למקום הזה מערכת "מופת" בצה"ל. מופת, דן, לא פחות, מופת. זה ראשי תיבות של מערכת התשלומים של צה"ל. למופת הזה לא יכול היה להיכנס החשב הכללי. ב-2016 הבנו למה, למה לא יכלו להיכנס. מכיוון שהגיע מבקר המדינה – איך ב-2016 נודע לנו? הגיע מבקר המדינה – בטעות מישהו נתן לו את הסיסמה, כנראה, או שהוא הגיע למידע הזה. גם על פי חוק, כידוע, כן? עד הבג"ץ היום. אבל על פי חוק, הוא יכול לחקור כל דבר ולבקר כל דבר – משנות החמישים, מהחוק המפורסם של חוק מבקר המדינה. אז הגיע מבקר המדינה, במקרה נכנס, ורואה מיליארדים. אתה יודע, לפעמים חשב, לפעמים מבקר, לפעמים כמו שאומרים אורח לרגע רואה כל פגע, אבל פגע קטן. פה לקחו מיליון, פה עיגלו פינה. מיליארדים – לא בשנה שעברה, לא לפני שנתיים, אלא לאורך שנים. ב-2024, לפי מה ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' שלח לי כמענה לשאילתה, 1.7 מיליארד. 1.7 מיליארד, עשרות מיליארדים לאורך שנים. וכמו שאמרתי, מכאן קדימה, כמעט 50 מיליארד. ראה את זה מבקר המדינה, "וַתֵּהֹם כל העיר", אגף תקציבים – בשמיים, ייעוץ משפטי. לא מבינים מה קרה פה, איך נלקחו מיליארדים כל השנים. קיבלו שורה תחתונה: זה הכסף של צה"ל, זה המשכורות, זה הפנסיות. שגר ושכח. אל תשאלו אותנו מה, למה, כמה. ככה מתנהל תקציב ציבורי במדינה? ומישהו לקח על זה אחריות? יש פה נציגים של הייעוץ המשפטי לכנסת. טוב, זה לא האחריות שלכם. אבל יש ייעוץ משפטי לממשלה, נכון, חבר הכנסת ואטורי? אנחנו מכירים אותם, הם באים לפה הרבה. הם על כל חצי חמגשית של שרה נתניהו עשו מהומת עולם. על כל סיגר יש לנו תיק שמתנהל. תיקי נתניהו, שאנחנו עוקבים אחרים, תיקי ראש הממשלה, שאנחנו כל יום, כולל היום, רואים איך עדי תביעה הופכים לעדי הגנה, אבל כל התיק כולו, כן? שם בצד כבר את הבדיחה הנוראית הזאת של סיקור אוהד. אבל הסיגרים – נו, כמה עולה סיגר, ואטורי? חבר הכנסת ואטורי, כמה עולה סיגר טוב? כמה דולרים עולה סיגר טוב? כמה שקלים עולה סיגר טוב? מה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אין לי מושג. 100 דולר?

עמית הלוי (הליכוד):

מה? 100 דולר, 300 שקל, 400 שקל, 500 שקל. כמה סיגרים נכנסים ב-48.6 מיליארד שקל? כמה סיגרים נכנסים בזה? אתה יודע, עשו לראש הממשלה, עמדו בכירי צה"ל – אגב, אותם לשעברים, אם אתה זוכר, זה היה קמפיין גדול, קמפיין מתוקשר – עשו קמפיין על הצוללות. אתה זוכר את זה? הם עשו את ראש הממשלה נתניהו בטלוויזיה בערוצים השונים, יורד בצוללת, עולה בצוללת, יורד בצוללת, עולה בצוללת. כמה עולה צוללת? שניים, שלושה, ארבעה מיליארד שקל? כמה עולה צוללת? 24 צוללות יכולתם לקנות ב-48 מיליארד. ההן ועוד 24 קדימה, ב-48. על סיגר פרקליטות המדינה מטרללת פה מדינה שלמה. מגישה כתב אישום על ראש ממשלה, עם כל הפשעים שבזה – כולל מה שהתגלה היום במשפט נתניהו, כולל כל האזנות הסתר הלא-חוקיות – על סיגר. לקחו פה מיליארדים. מישהו לוקח אחריות אישית? אני שואל את נציגי הייעוץ המשפטי לממשלה בוועדה. מישהו בדק? מישהו תשאל אותם? לא חיפש עדי מדינה – תשאל אותם, אמר: מי נתן לכם את הסמכות? מישהו עשה את זה היום, נניח, אחרי שבית המשפט העליון, קודש הקודשים שלהם, אמר שהרמטכ"ל לקח שלא כדין, שהוא נכנס לנעלי המחוקק, שהוא עשה כבתוך שלו כאן, בבית הזה, כלומר בבית של הציבור? יש מישהו שלוקח מהקופה הציבורית – אתה יודע, הרי בדין מחזירים שבע שנים אחורה. הם היו צריכים להחזיר, כולם, ללא יוצא מן הכלל. ושוב, אני לא בא בטענות על החיילים. הם הסתמכו – אני בפשרה שלי הצעתי פשרה הגונה, לפי דעתי, מדורגת, כך שחיילים שפורשים עכשיו לא יינזקו בצורה משמעותית מהחזרת ההגדלה הזו, אבל בדרך כלל – סיפר לי פה חבר הכנסת אלי דלל, שהיה מנכ"ל עיריית נתניה – כל מי שקיבל בטעות תשלומים מהמדינה החזיר עד השקל האחרון. עד השקל האחרון, עד האגורה האחרונה, שבע שנים אחורה. ואני שואל את נציגי היועצת המשפטית לממשלה: לא עכשיו, ב-2016 גיליתם שזה לא חוקי. מבקר המדינה גילה את השוד הזה ב-2016.

קריאה:

עמית הלוי (הליכוד):

ב-2019 הוגש בג"ץ על ידי עורכת הדין נילי אבן חן – נזכיר אותה יותר מאוחר. הוגש בג"ץ ב-2019. מאז, מ-2016 – שאתם יודעים שזה לא חוקי; מ-2019 – שהוגש בג"ץ והמדינה משיבה – אין על זה מחלוקת, כפי שאומרים שופטי העליון – שזה מעשה לא חוקי; איך אתם ממשיכים לתת את הכסף? אתם יודעים שזה לא חוקי. איך ממשיך הכסף לעבור? פרקטית, איך הממונה על השכר, איך החשב, איך מישהו מרשה לשלוח את היד שלו לקופה הציבורית ולהעביר את הכסף, כשהוא יודע שזה כסף לא חוקי? עד 2016 לא ידעתם. אני לא מדבר על בכירי צה"ל, שידעו ולקחו, אני מדבר על כל המערכות האחרות במדינה. וזה אותם אנשים, חבר הכנסת ואטורי, שמגיעים אלינו השכם והערב, ואומרים שלטון החוק וטוהר המידות, ומטרללים מדינה שלמה, כמו שאמרתי, על חצי סיגר ורבע חמגשית. אבל פה, מיליארדים, מתחת לרדאר – גיליתם את זה – ממשיכים לצאת. ואני שואל אותו בוועדה: תגיד לי, שי, נציג היועצת המשפטית, נציג משרד המשפטים, הוא מאיים עליך? זה בגלל שיש לו מדים? בגלל שיש לו נשק? למה ממשיכים לעבור כספים לא חוקיים? זה קודם כול. הסיבה המרכזית, הראשונה, שאסור שהחוק הזה יעבור. ואם הוא יעבור הוא יהיה כתם על תולדות הכנסת. זה קודם כול הכתם המוסרי: לקחת כסף מהקופה הציבורית על חשבון החיילים, על חשבון משרתי הקבע. אני אמרתי בוועדה, אמרתי לתת-אלוף ודמני, רמ"ט אכ"א, שייצג את המעשה הנואל הזה בוועדה, לא שהוא – הוא עשה מה שפקדו עליו לעשות, הרמטכ"ל כמובן. אמרתי לו, ניחא, הייתם שודדים את הכסף ומחלקים רק לעניים. נזכרתי שהיה, אתה יודע, רובין הוד. אהבו אותו. אז ניחא, היית רובין הוד, הרמטכ"ל. אנחנו רובין-הודים, אנחנו לוקחים את הכסף, אבל מחלקים למי שאין להם, מחלקים למסכנים – הייתה איזו סימפתיה, אתה יודע, כמו שהייתה לרובין הוד. אבל לקחו את הכסף ממי שצריך את הכסף, מהלוחמים שאין להם כסף, ממשרתי הקבע שאין להם כסף, מהאנשים שחסר להם ציוד, מהיחידות, מביטחון ישראל, מעוטף עזה. אני, לצערי, מכיר היום את הפקודות הכי רגישות. כמה חסר בכל החזיתות? מה לא היה ב-7 באוקטובר? למה לא היה? למה היום אין? דברים בסיסיים חסרים. ואנחנו שואלים בוועדה. עמדתי בראש ועדת המשנה לתפיסת הביטחון ובניין הכוח, שאלתי: למה אין את זה? כסף; למה חיילים שיצאו ב-7 באוקטובר, היה להם שכפ"ץ מ-1984? אומרים ראשי אט"ל: כסף, אין כסף; למה חסר לנו מודיעין פה, שם? כסף. אבל כסף – וזה לא עשרות מיליארדים, לא עשרות מיליארדים. אבל לקחת את המיליארדים האלו על חשבון כל הצרכים הכי חשובים של מדינת – וזה אנשי צה"ל, הם אמורים להכיר. בכירי צה"ל, הרמטכ"ל. הרמטכ"ל אמור להכיר את כל הסכנות האלו מקרוב, יד ראשונה. זה קודם כול. זה קודם כול. קודם כול השחיתות המוסרית. והיום ראיתי, עמד פה ראש האופוזיציה יאיר לפיד, לא יודע אם שמתם לב, עלה לכאן וגיבה את בג"ץ, שהקפיא באופן שערורייתי כספים קואליציוניים שעברו כחוק, כדין, כפי שהם עוברים כאן – יודע מזכיר הכנסת – שנים רבות, כולל בממשלה של יאיר לפיד, כידוע. והוא לא רק גיבה את פסק הדין הזה, גם הגדיל לטעון שבג"ץ נסמך על עשרת הדיברות, לא פחות. אתה יודע, אני ישבתי פה, הקשבתי, האזנתי בקשב. הוא אמר: הבג"ץ הזה זה לא תגנוב. לא תגנוב – אני מצטט, יאיר לפיד. לא לקחת כסף של אחרים. מצווה הבאה בעבירה, הוא צעק כאן, כסף שאנשים עבדו בשבילו. זה לא אנשים שיושבים ליד הצלחת ויכולים לגנוב אותו. את זה אומר יאיר לפיד על כסף שעובר במדינה דמוקרטית כחוק. תפקיד חברי הכנסת, בין השאר, זה להיות אחראים על חלוקת התקציב – זה בשבילו לא תגנוב. ואיפה אתה כאן, יאיר לפיד? כיסא ריק. הרי גם אם נחבר את כל הרשימה, חבר הכנסת ואטורי, את כל הרשימה של כל הדברים שמנה פה יאיר לפיד, כל הדברים שמנה, כל ההעברות הקואליציוניות שמנה פה יאיר לפיד, הרי לא נגיע לאחוז קטן מהעשרות הרבות של המיליארדים שאנחנו מדברים עליהם – לא ל-48 מיליארד שבחוק הזה, אם חס ושלום הוא יעבור הלילה; ולא לעשרות המיליארדים שאנחנו נדרשים להלבין – זה הסעיף האחרון בחוק; וכמובן לא למיליארדים שיזרמו גם מעכשיו והלאה. איפה ה"לא תגנוב" שלך, יאיר לפיד? איפה האחריות המוסרית שלך – אתה מדבר על לא תגנוב. זה קודם כול, וזו הסיבה הראשונה, ואני אומר שוב, היא העיקרית. יש פה סיטואציה בלתי נתפסת, שעבריינות מגיעה לכנסת ואומרת לה: תלביני בחוק. אגב, אני ציפיתי, לכל הפחות, כשבאים אנשים שלקחו כסף מהקופה הציבורית, שניסו להטעות את ועדת החוץ והביטחון – לומר, לא, זה חוקי בעצם, וזה היה חוקי, ושאר כל מיני הטעיות מהסוג הזה, אבל לקחו כסף שנים – עכשיו באים לכנסת, ושוב אני אומר, לא החיילים לקחו את הכסף – הבכירים. באים הבכירים. קודם כול, דרך ארץ – תבואו לכנסת, תאמרו: תשמעו, סליחה, לקחנו לא כחוק, המשכנו לקחת גם כשהתגלה, הסתרנו את זה כל השנים, אבל תשמעו, בכל זאת צריך לעשות את זה, כי פורשי צה"ל – חסר להם. ומתחילים לדבר, אולי היו מגיעים לאיזו פשרה. אבל – דרך ארץ. מה זה? מה זה, לבוא לכנסת, לומר: אתם תלבינו לי את העניין? זו המשמעות הראשונה של החוק הזה, המשמעות המוסרית. השנייה – זה הביטחונית. הזכרתי כאן, אנחנו חברי ועדת החוץ והביטחון. מזכיר הכנסת, אני הייתי יושב-ראש הוועדה לתפיסת הביטחון ובניין הכוח. אני חושב שאני מכיר לא רע את בניין הכוח של צה"ל, לא רק של צה"ל. מה לא חסר לצה"ל היום? הזכרתי קודם. אתה יודע, הגיעו אלינו לוועדה, ההורים – זה היה קורע הלב. זה היה באותו יום, או יום לפני הדיון על הגדלות הרמטכ"ל של הפנסיות התקציביות, החוק הנורא הזה. הגיעו אלינו לוועדה ההורים של חיילי הפלוגה בגדוד 605 בהנדסה קרבית, אותה פלוגה שהילדים שלהם נשרפו חיים בפומ"ה ההיא, שבעה חיילים. מה היה שם? מה לא היה שם, בפומ"ה, מה לא היה? מה לא היה להם? ציוד בסיסי, מאווררים – נאלצו לפתוח, זה הסתיים ברצח הנורא הזה. מאווררים, מצלמות – אתה יודע, מעבר לפומ"ה, הם הבינו שיש משהו, ופשוט התקשרו – חייל-חייל, בפלוגה. אתה שומע, השר סופר? הם פשוט התקשרו לחיילים שלהם, גדוד 605, אחרי הטבח הרצחני בשבעת החיילים האלה – ראינו כולנו את הסרטון הזה, את אותו נאצי שרץ וזורק את המטען לתוך הפומ"ה. הם התקשרו לחיילים אחד אחד, והביאו לוועדת חוץ וביטחון חוברת עם כל מה שחסר לחיילים. אי-אפשר היה לקרוא את זה. אין קסדות, אין שכפ"צים, אין ציוד בסיסי, אין כוונות כמו שצריך לרובים, אין קסדות כמו שצריך ללוחמים בחזית, וזה אחרי שהבטיחו לנו והבטיחו לנו. אני, שהייתי קצת מעורב בזה, הבאתי – לא הבאתי את זה איתי לכאן – קלסר עב כרס של כל האנשים הטובים – ואולי צריך להזכיר אותם, חיה ושמואל ואחרים – שהביאו מיליונים. מה זה מיליונים? עשרות מיליונים, אם לא יותר, לצבא ההגנה לישראל. אני מקריא את היחידות אל מול ראשי אט"ל בוועדה: אלפי קסדות, אלפי שכפ"צים, הכול, כל הציוד היה שם, כל הציוד שלא היה לצה"ל – עד היום, אגב, לא תאמר שהשלימו, שהייתה איזו תקלה. זה תרומות לחיילים. למה צריך תרומות? אין כסף? איפה הכסף? זה ביטחונית. אם אנחנו, חבר הכנסת ואטורי, ניקח את הכסף הזה ונעביר אותו הלילה במקום לציוד ללוחמים, במקום להון האנושי – אני חייב לומר וגם להקריא את העצומה של עשרות קצינים, למעשה אלה מאות קצינים, אבל עשרות קצינים חתמו ושלחו לכל חברי ועדת החוץ והביטחון: אל תיתנו את הכסף להגדלות הרמטכ"ל של פנסיות התקציביות. קחו את הכסף הזה, קחו את התקציב הזה, תעבירו אותו להון האנושי בצה"ל בדרך הנכונה. יש מאות קצינים, אלפי קצינים בקבע, שמתלבטים, מתלבטים, למרות שיש להם הרבה ציונות והרבה רצון להגן על המדינה, והם משרתים בנאמנות והשוק החופשי מציע להם הצעות אחרות – תתמרצו אותם. עכשיו, אתה בא לבן אדם בן 25, אתה בא לצעיר, היום, בן 30, שלא לומר בן 22, 23, ואתה אומר לו: תשמע, תישאר בצה"ל; בגיל 42, 45, אני אוסיף לך 5%, 10% לפנסיה. הוא צוחק, דן, הוא צוחק. יש לו משכורות, כמו שראה ראש הממשלה וראינו בוועדה, של 8,000–9,000 שקל – אני לא מכיר מה המשכורות בכנסת, אבל אני בטוח שהן יותר גבוהות – 8,000–9,000 שקל, ובחוץ מציעים לו 20,000 ו-30,000 שקל. הוא לא חושב בכלל על גיל 42, שהוא יישאר בצבא עוד 20 שנה, כדי שבעוד 20 שנה, או 15 שנים, או 10 שנים, אפילו, הוא יקבל עוד 4%, 5%, 6%. זה בכלל לא בשיקול שלו. אגב, אם הוא היה חושב על גיל 40 החשבון היה פשוט: הוא, בגיל 42, כשהוא יוצא לפנסיה, הוא עובד – נדבר על זה עוד, אבל הוא עובד. הם יוצאים לעבודה כולם, רובם ככולם עובדים, כמו שאמרה הכלכלנית הראשית לאוצר וגם קודמה בתפקיד. רובם ככולם עובדים, יש לנו פה דוגמאות בכנסת. יש פה אנשים שהם בכירי צה"ל לשעבר, אלופי צה"ל לשעבר, עובדים. עובדים, מקבלים משכורת מקבילה, וחוסכים בזמן הזה לפנסיה נוספת, כמובן, עוד חיסכון פנסיוני. אז אומר לעצמו הצעיר בצה"ל: אני, בגיל 42, 43 אני לא אצטרך – אני צריך עכשיו. בגיל 20 עד 40 אני בונה משפחה, יש לי יותר הוצאות לילדים, אני רוצה לקנות דירה, שם הוא צריך את הכסף, תנו את הכסף. אמרתי לשר הביטחון, לראש הממשלה, לחבריי לקואליציה, לאופוזיציה: קחו את המיליארדים – איזה נזק ביטחוני זה, אנחנו ממשיכים לתמרץ במקומות הלא-נכונים, בניגוד לכל כללי התמריצים והשוק החופשי. אגב, מה קורה בעקבות זה? קורה שהבחור הצעיר בצה"ל שמקבל משכורת נמוכה, לא נשאר; הוא עוזב, וחלקם חוזרים לעבוד בצה"ל דרך חברה חיצונית. כמה מציעים להם אז, דן? 50,000 שקל. היה קצין שהגיע לוועדה, ואמר: אני יצאתי מצה"ל, המשכורת הייתה 9,000, 10,000 שקל, וחזרתי, אבל דרך חברה חיצונית, ועכשיו אני מקבל 50,000. כלומר, צה"ל משלם את זה, אבל משלם עקום. את האנשים הטובים הוא לא משאיר בצה"ל, את אלו שהוא צריך לתמרץ – הצעירים, האיכותיים, הטובים – הוא לא משאיר בצה"ל, כיוון שהוא שם את התמריץ רק למי שמוכן להישאר עד שנות ה-40 או עד שנות ה-50. זה נזק ביטחוני. פשוט בחוק הזה, מעבר למשמעות המוסרית, אנחנו חוטאים לביטחון ישראל. לא מעבירים את הכסף לציוד, לצורכי הביטחון הכי קריטיים, הכי קריטיים. שאלתי קודם, בהקשר המוסרי, כמה סיגרים נכנסים ב-48 מיליארד; כמה טילי חץ נכנסים? מה, לא היינו פה בעם כלביא? מה, לא ראינו מה זה טיל איראני אחד, 22 בתים בבת ים? לא ראינו פה את המתים? לא ראינו פה את הפצועים? אני לא מבין את הדבר הזה. אין מצפון לאנשים? החוק הזה בעצם הוא 100 מיליארד, הוא גם המיליארדים שהיו, הוא גם 50 מיליארד לעתיד והוא גם כמעט מיליארד כל שנה. אני יודע מה יש ומה אין בביטחון ישראל. אין מצפון לאנשים האלה? אתה יודע, היה מצפון לאדם אחד בדיונים – אחד: אביגדור קהלני. הוא בא כיושב-ראש ארגון גמלאי צה"ל. הוא הגיע לוועדה, הגיע לדיונים, ולאורך כל הדיונים הוא אמר: תראה, בכל זאת, אנחנו פנסיונרים, אל תשליכני לעת זקנה, יש לנו תקציב, פנסיה מסוימת. תוך כדי הדיונים, כשהוא הבין את המשמעות של זה – הוא עצמו לא מקבל כמעט כלום מההגדלה הזאת, אבל תוך כדי שהוא הבין את המשמעות, הוא יצא החוצה בסוף אחד הדיונים, ובמקרה צילם את זה חזקי ברוך מערוץ 7, את הרגע הזה, ואמר לי: עמית, עזוב, אם אתה לוקח את זה לחיילים, ללוחמים, אני מוותר על זה. אני מוותר על התוספת הזאת. זה אדם עם מצפון, אביגדור קהלני. גם גיבור ישראל, אבל גם המצפון לא נשחק. זו המשמעות הביטחונית. חוץ מהמשמעות המוסרית – לקחת כסף שצריך להיות על חשבון ישראל – נזק אמיתי לביטחון ישראל. הממשלה העבירה לא מזמן את תקציב הביטחון. היה ויכוח בין האוצר לביטחון, על כמה? על 30 מיליארד שקל. 30, משהו כזה, בין 140 ומשהו ל-114, כמדומני. מאיפה יבוא הכסף הזה? אתה יודע, אחד הרגעים ההזויים בוועדה, עוד בתקופת יולי אדלשטיין, יושב-ראש הוועדה, היה שתת-אלוף ודמני אמר: אתם יודעים מה, פשרה – זה היה כל כך עצוב – אתם יודעים מה, פשרה, אנחנו נעביר את זה ככה, את המיליארדים, לפנסיות התקציביות, להגדלות, אבל צה"ל יתייעל ב-2 מיליארד שקל לשנה. בהתחלה לקח לי זמן לקלוט את האירוע בכלל. צה"ל יתייעל ב-2 מיליארד שקל לשנה. אחרי זה אמרתי לו: אתה מבין מה אתה אומר? כאילו, אתה אומר ככה, אנחנו נמשיך לקחת כסף לחבר'ה, ללשעברים, להגדלות הרמטכ"ל, לפנסיות, שהן גם ככה גבוהות פי תשעה וכל המעשה הלא-מוסרי הזה, ואיך אני ארצה אתכם, חברי הכנסת? אני אתייעל ב-2 מיליארד. מה זאת אומרת? אני אקח מהלוחמים עוד 2 מיליארד. אני אקח מתקציב הביטחון עוד 2 מיליארד. איזו מין טענה זאת בכלל? איזו מין מחשבה זאת בכלל? זה הנזק לביטחון ישראל, זה העלות של חץ. התקפה באיראן – כמה עלה עם כלביא? חבר הכנסת ואטורי, אנחנו יושבים בוועדות האלו. כל עם כלביא. עכשיו ראש הממשלה היה אצל הנשיא טראמפ בגלל ההתעצמות המחודשת של איראן, כמו שפורסם בתקשורת; בגלל ההתעצמות, בגלל חידוש מאגר הטילים הבליסטיים. כמה התקפות רק נגד הטילים הבליסטיים? אני שם בצד חיצים, שם בצד גרעין – רק נגד הטילים הבליסטיים. תחשבו על זה. לא אפרט פה את הסכומים, אולי זה דברים חסויים. הרבה, הרבה, התקפות יכולנו להכניס. אני לא מדבר על כל המיליארדים – רק על 48 מיליארד מכאן והלאה. זה ביטחונית. החוק הזה הוא חרפה מוסרית, הוא חרפה ביטחונית והוא גם איום מבחינה כלכלית. הרי מה אנחנו עושים כאן? אנחנו, כמו שאמרתי, במקום להשקיע – כשאתה נותן תמריצים לצעירים, לקצינים הצעירים, למשרתי הקבע, זאת השקעה כי הם מייצרים. הם מייצרים, הם נותנים תוצר. תוצר ביטחוני לחברה, מאפשרים לשמור על אזרחי ישראל, מאפשרים הכול, לחיים להתפתח. מפתחים דברים בתוך צה"ל. אחרי זה הדברים שמפתחים בתוך צה"ל משמשים גם, כידוע, לתעשייה הביטחונית בכלל, בחלק מהמקרים. התעשייה הביטחונית גדלה במיליארדים בשנים האחרונות, בשנה האחרונה לבדה. אז הם מייצרים. אז במקום לתת כספי השקעה, נקרא לזה, אנחנו נותנים מה שמכונה בכלכלה כספי העברה. זו העברה. אתה נותן עוד הטבה סוציאלית לפנסיונרים לשעבר, במקום להשקיע את הכסף בתמריצים נכונים, להשקיע אותם במה שיטפח את המשק, יטפח את הכלכלה, יטפח את הביטחון. אגב, הנטל מהחוק הזה על משלמי המיסים יהיה אלפי שקלים לכל משפחה; אלפי שקלים למשלמי המיסים, הפגיעה. עכשיו העברנו בוועדת הכספים העברה כזאת, העברה אחרת. בסוף השמיכה היא קצרה, אין פה חוכמות. זה כמו, אני אומר את זה פה לכל אזרח – בסוף יש לך משק בית, יש לך הכנסות, הוצאות, יש לך מקורות ושימושים כמו שקוראים לזה באוצר. זה מה שיש, לא ממציאים. וגם כשממציאים, כמו שקרה במלחמה הזאת, כלומר מגדילים את הגירעון, מגדילים את היחס של החוב והתוצר, אם אנחנו לא נשלם – הילדים ישלמו. אם לא הילדים – הנכדים; זה לא נעלם, זה לא מתאייד. זו הפגיעה הכלכלית; החשיבה הכלכלית הדפוקה, תסלחו לי על הביטוי, הנטל על כל משפחה. הפגיעה בשירותים, חוץ מהביטחון – הפגיעה בשירותי הרווחה, בשירותי הבריאות ובשירותי החינוך, כי יצטרכו להוציא את הכסף מאיפשהו, וצורכי הביטחון, שהם אדירים. אתה יודע, מישהו אמר לי שחזרו, אחרי שהיה ויכוח בממשלה, כמו שיש בכל תקציב, ובא משרד הביטחון עם תקציב של 140 מיליארד. והוא אומר בממשלה, לראש הממשלה ולשר האוצר, זה הכרחי. זו מלחמה שכל מי שמכיר אותה וכל מי שהיה שותף בהעברה תקציבית בכל שנה מכיר. אבל הוא אומר: זה מאסט, 140 מיליארד – מאסט. שאלתי מישהו מבכירי צה"ל – אתה יודע, חזרת למשרד, איך קיצצת את 30 המיליארד? כאילו, מ-140 פתאום 114? פעם יצא לך, ניסים? אתה אומר: יש לי משכורת, אני מוריד 100 שקלים, נפרד מ-1,000 שקלים, נפרד מ-2,000 שקלים, מגלגל לחודש הבא. זה קורה לנו לפעמים. באים בכירי צה"ל הביתה, למשרד הביטחון בחזרה, אחרי המאבק עם האוצר, שהם נאלצו מ-140 מיליארד, שהם אמרו שזה מאסט לביטחון ישראל. ואני אומר לך, זה מאסט לביטחון ישראל אם אנחנו לא רוצים לחזור לווינוגרד. ואנחנו שם, בלי צבא יבשה כמו שצריך, בלי כלים כמו שצריך, בלי ציוד, כמו שאמרתי, כמו שצריך. ולא נאבקנו עם אויב שיש לו טנקים ומטוסים וסייבר – נאבקנו עם חמאס, שאין לו, והתוצאות, כידוע, לא מזהירות עד כה. אז הם חוזרים. אני שואל אותו, איך אתה מקצץ 30 מיליארד? אז הוא אומר: קודם כול, אנחנו מורידים את ההתעצמות הצבאית. קודם כול, מוחקים את ההתעצמות הצבאית. הרי מקסימום יהיה אתגר ביטחוני, נבוא לאוצר ונאמר: אין כסף לחיצים, אין כסף. הם יוסיפו, מה הם יעשו? ככה מתנהלים במשרד הביטחון? ככה מתנהלים? זו התנהלות מופקרת. לא רק מוסרית, לא רק ביטחונית, אלא גם כלכלית. הדבר האחרון – הנימוק האחרון למדוע החוק הזה הוא כל כך איום הוא הנימוק המשטרי. אני חושב שאולי זה הדבר הכי חמור בחוק הזה. היה לא מזמן, גם בתקופה המכונה הרפורמה המשפטית וגם במהלך השנה האחרונה – עמד ראש הממשלה ואמר, ובצדק אמר, אמר את זה ברהיטות ובצדק: אנחנו מדינה שיש לה צבא, לא צבא שיש לו מדינה. לא חונטת גנרלים שמנהלת את החברה והמדינה. אנחנו מדינה. ומי שמייצג את המשפט הזה זה הבית הזה, אלו שנבחרים עם הפתק הקטן הזה, אתם יודעים. אני יודע שיש כאלו שבזים לזה ואומרים זה דמוקרטיה פורמלית, לא משהו מהותי. מדינה שיש לה צבא. אם יש משהו חמור בחוק הזה זה הנורמה שתשתרש כאן, שקורית כבר שנתיים – לפחות בשנתיים-שלוש שאני נמצא בוועדת החוץ והביטחון, אבל היא קורית הרבה שנים. הנורמה הזאת של יחס מבזה, יחס של בוז, לכם, הציבור. היחס הוא אלינו כנציגי ציבור, אבל זה יחס שמופנה אליכם מבכירי צה"ל. מידור של הדרג המדיני, הטעיה, חצאי אמיתות. זה קורה בוועדת החוץ והביטחון כמעט בכל שבוע. אנחנו שולחים מכתבים לרמטכ"ל לאורך חודשים. כבר הפסקתי בשלב מסוים, אין מענה. לא בדברים קטנים, אדוני היושב-ראש – בדברים חשובים, פיקוח נפש. הזכרתי בוועדה. נוסעים בסוריה, בבית ג'ן. לא יודעים מה זה בית ג'ן? הרמטכ"ל לא יודע מה זה בית ג'ן? מה זה אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה? מה קורה בסוריה? שולחים חיילים עם ג'יפים פתוחים. ואני אומר לו לפני האירוע האחרון עם הרבה פצועים שהיה לנו בסוריה: זה לא יעלה על הדעת, תשנה את דפוסי ההתנהלות המבצעית בסוריה. הוא עונה? לא. הוא מתייחס? לא. אלף ואחת בקשות לתחקירים; למנהל הוועדה אסף פרידמן – הוא מחייך כשאני אומר לו את זה, אבל יש לו ארכיון של שאילתות ושאלות. כלום, לא עונה. זה מול הוועדה. גם מול הקבינט. אני רוצה להזכיר כאן: עמד ראש ממשלה, זה היה לפני שנה; ראש הממשלה שלנו, מכובדי, בנימין נתניהו, עומד בטלוויזיה ואומר: בכירי מערכת הביטחון, בכירי צה"ל, ממדרים אותי. מה היה לנו בפרשיית ארי רוזנפלד? חייל צדיק, שמה? שרצה להעביר מסמך, לא לנסראללה, לא לסנוואר – שומו שמיים, לראש הממשלה. למה בכירי צה"ל לא העבירו את המסמך הזה, שחשף את הלוחמה הפסיכולוגית של חמאס ביחס לחטופים, ביחס למשיכת הזמן, ביחס למשא ומתן המדומה שהם עשו, ביחס להפגנות? כל מה שכתוב באותו מסמך שפורסם לימים בבילד. למה זה לא עבר לראש הממשלה? יושב קצין ב-8200, רב סרן י', וכותב מסמך על ציר פילדלפי. נאבקנו פה. כבודו חתם איתי ביחד גם על המסמך הזה, שאנחנו אמרנו לא זזים מציר פילדלפי. א"ב לכאורה. מה היה בציר פילדלפי כל השנים? וזה כשהרמטכ"ל דאז הרצי הלוי אומר: אנחנו נסתדר גם בלי ציר פילדלפי. וראש הממשלה נאבק על זה. ויש מסמך במודיעין, מסמך שחתומים עליו שישה קצינים, רבי-סרנים. לא מאפשרים להם להעביר את זה הלאה. מונעים מהם להעביר את זה לראש אמ"ן; לראש חטיבת המחקר שלהם, ואחרי זה לראש אמ"ן, ואחרי זה לרמטכ"ל, ואחרי זה לראש הממשלה. והוא מגיע, בדרך לא דרך, ושולחים איזה פתק מתוך המסמך הזה כדי שיגיע, למי? ללשכת ראש הממשלה. אתה יודע מה קרה לרב-סרן י'? עם נשקים שלופים נכנסו למלון באילת – הוא נמצא שם עם בת זוגו – בלילה, לפנות בוקר. אין בושה? איבדתם את הבושה, הרמטכ"ל. מה זה, עם נשקים שלופים? ארוכים, אגב. אתה יודע מה הוא חשב? הוא חשב שמחבלים משתלטים על המלון. הוא אמר להם: תעזבו אותה, קחו אותי. הוא היה בטוח שהם מחבלים. מה הוא עשה, האיש הזה? הוא כתב מסמך על ציר פילדלפי, הקצין הצדיק הזה, י'. ומה היה חטאו? שהוא ניסה להעביר את זה לראש הממשלה. זה היחס של הדרג הצבאי לדרג המדיני. ואני אומר לכם, שתי הדוגמאות האלו, של ארי ו-י', הן הדוגמאות הקטנות במלחמה הזאת. הקטנות במלחמה הזאת. מה יקרה בחוק הזה? מה יקרה אם החוק הזה יעבור? כלומר, מה יקרה אם בכירי צה"ל יבינו שלא רק שהם יכולים למדר, לבזות את ועדת החוץ והביטחון, לא להגיע, לא לתת תשובות כשלא בא להם, אלא הם יכולים גם לקחת את העבריינות הזו, להגיע לכנסת, ולכפות על הכנסת להעביר אותה בחוק. בזה נגמר העניין. אדוני ניסים ואטורי, אפשר לסגור את הבית הזה. אני מציע בכלל – מזכיר הכנסת, תעביר את המלצתי ליושב-ראש – לסדר את הכיסאות כאן בשלשות מעכשיו והלאה. זהו. אנחנו בשלשות נאשר את החוק. את החוק הזה בוודאי צריך לאשר בשלשות, כשהח"כים עומדים ב"הקשב". זה מה שיקרה אם החוק הזה יאשר. וזה אחרי שלוש שנים שצה"ל מבזה את הכנסת שבוע אחרי שבוע. אתה יודע, אמרתי את זה בוועדה, גדי איזנקוט היה חבר ועדת החוץ והביטחון ונהיה שר. זה פורסם בתקשורת, אני מרשה לעצמי לומר. אבל כשהוא לא היה שר, ב-9 באוקטובר, ביום שני, הייתה ישיבת ועדת החוץ והביטחון הראשונה אחרי הטבח הנוראי הזה. הגענו, ויושב לידי זאב אלקין ואחריו גדי איזנקוט, הגיעו נציגי משרד הביטחון וגם נציגי משרד המשפטים, היועצים המשפטיים, ואומרים: אנחנו רוצים לאשר את מצב החירום בעורף, ומצב החירום בעורף יהיה ככה וככה, לכמה חודשים, לחצי שנה. ואז עומדת היועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון מירי פרנקל שור, ובצדק אומרת: אין דבר כזה. הכנסת סוברנית, הוועדה סוברנית לאשר או לשנות את הצו הזה. לשנות – זה גם לשנות את התאריך. אומר אלקין ליולי אדלשטיין, יו"ר הוועדה דאז, אומר לו השר היום אלקין: תשמע, אל תיתן לזה לקרות, הצבא לא יספור אותך. זה קורה, ואתה יודע, אני יושב לידו – רק לשמוע את המילים האלו, הוא אמר: הצבא לא יספור אותך. היחיד שיכול, היחידים שמבקרים בזמן מלחמה – אין מי שיבקר. אחר כך יש מבקר המדינה, ואחר כך יש מבקר צה"ל, מבקר מערכת הביטחון, כל זה, ככל שזה בכלל שווה משהו, ואנחנו רואים בדיוק כמה זה שווה, זה אחר כך – בזמן מלחמה, היחידים שיכולים לפקח הם ועדת החוץ והביטחון. אם אתה תאשר להם מצב חירום בעורף לחצי שנה הם לא יהיו פה. הם לא יענו לך תשובות. איזנקוט, היום מפלגת ישר, לוחש משהו לאלקין, ואז הוא יוצא מהוועדה. מספר זאב אלקין מה אמר לו איזנקוט. זה פורסם בעיתון. מה אמר לו איזנקוט? הוא אמר לו: אתה יודע, בצוק איתן – הוא היה סגן הרמטכ"ל – אנחנו קיימנו דיון של שעתיים במטכ"ל איך לעקוף את ועדת החוץ והביטחון, כי אתה היית חופר. לזאב אלקין יש הרבה שאלות, שאלות קשות. יצא לי להיות איתו ביחד גם בוועדה, גם במלחמה הזאת. הוא מאוד נוקדני, מאוד דורש תשובות. שעתיים – תקשיבו, אזרחי ישראל, שעתיים, צה"ל ב-2015 ניהל דיון במטכ"ל איך לעקוף את ועדת החוץ והביטחון. למישהו זה נשמע הגיוני? זה מתקבל על הדעת למישהו? בזמן מלחמה, בזמן מבצע. אגב, כשגדי איזנקוט נהיה שר, הוא בא לוועדת החוץ והביטחון ונתן לנו איזו סקירה, שעתיים. בתחילת הסקירה הוא אומר: אתם יודעים מה מפריע לי? שבכירי צה"ל באים לקבינט ואומרים, יש לנו דעה אחת, קחו. זה מה שיש לנו. זהו. אין דיונים. אי-אפשר לשאול אותם, אי-אפשר להציע אפשרויות אחרות. הם באים עם עמדה אחת – איזנקוט אומר. זה מה שיקרה בחוק הזה. אנחנו מדרדרים את היחסים בין הדרג הצבאי לדרג הנבחר, לכם, לציבור. וזה גוף חזק. אנחנו עושים פה גם תגמול, כלומר, גם יוצא חוטא נשכר – ולא רק נשכר, אלא, כמו שאמרתי, הוא מעביר את זה בחוק, הופך את העבירה לנורמה. אגב, לא רק על הרשות המבצעת והרשות המחוקקת הוא הצליח להלך פה אימים – וככל הנראה להעביר את החוק הנורא הזה הלילה – גם על הרשות השופטת. הרי היה בג"ץ, והבג"ץ התנהל מ-2019, שש, שבע שנים. למה זה התנהל כל כך הרבה שנים? אגב, ברטרואקטיביות, תבינו את המשמעות – הרשות השופטת, ראשי הרשות השופטת, אלו שאמרו שזאת עבריינות, שזה מעשה עברייני, ולמעשה אמרו שמלכתחילה הם חשבו כך, כי על זה לא היה ויכוח, שזה נעשה שלא כדין – נתנו 26 הארכות. קשה לחשוב על זה. יצחק עמית, השופטים האחרים שהיו במותב הזה, בהרכב הזה. 26 הארכות. מה קרה ב-26 ההארכות האלו? חולקו 10 מיליארד שקל תוך כדי. כלומר, גם הרשות השופטת פחדה פחד מוות מבכירי צה"ל, פחד מוות. זה השופט – אגב, זה התפקיד הקלאסי של בית משפט, אם מישהו עובר על החוק – ידעו שלושת שופטי העליון שהם עוברים על החוק, אבל הם פחדו, למרות שלדעתי לא הגיעו עם נשק ממש לדיונים. אבל פחדו, ונתנו להם 26 הארכות. וגם בסוף, כשהם אמרו שזה לא חוקי, הם לא באמת הפסיקו את התשלום הזה. הם הסכימו שזה יימשך עוד ועוד, גם דבר אבסורדי, בכל מיני לוליינות משפטית, אני לא רוצה כאן להלאות את הציבור, אבל לוליינות שלמה כדי להכשיר את השרץ הזה. אני רוצה לסיים במשהו אישי יותר. הזווית שלי על המפגש שלי עם התהליך הנוראי הזה, החוק וכל מה שהוא מייצג – גם השחיתות המוסרית, גם הפגיעה הביטחונית, גם הנזק הכלכלי, וכמו שאמרתי, בעיקר, אולי מעל הכול, הנזק למשטר בישראל, לאופי החברה, לאופי המשטר, לדמוקרטיה שלנו, ליחס הראוי בין דרג נבחר שמייצג את הציבור לבין הדרג הממונה, במקרה הזה הצבא. המלחמה שלי נגד החוק הזה הייתה קודם כול למענכם – אני מתכוון לחיילים, למשרתי הקבע, למאות הקצינים, לנגדים, לקציני אקדמיה בכירים בצה"ל. כל אלו שחתמו, ורבים מאוד אחרים – מאות, מדובר על מאות קצינים, כן? חתמתם על העצומה הציבורית שיזם רב-סרן אופיר רוזנבוים. אני מבקש כאן להביע את הערכתי הרבה, אופיר, לך ולחבריך, על אומץ הלב הציבורי. כמו שראינו בחוק הזה, לרשות המבצעת היה קשה לעמוד מול בכירי צה"ל; לרשות המחוקקת, ככל הנראה; גם הרשות השופטת. אבל אתה, אופיר רוזנבוים, עמדת. ואמרת בצדק וכתבתם בצדק ונלחמתם בצדק שהחוק המושחת הזה לא יעבור, והכסף יגיע אליכם, למשרתי הקבע, לקצינים. אני, לצערי הרב, למרות שניסיתי בכל כוחי בחודשים האחרונים, בכל הכלים הפרלמנטריים שעמדו לרשותי, לשכנע את חבריי, גם חברי הממשלה וגם חברי הכנסת, להתנגד לחוק המופקר הזה – ואגב, גם לחוק שיבוא אחריו, הצאצא הישיר שלו, שזה החוק ותקנות הגישור הרעות שיבואו בשנה הקרובה לכנסת – אני, לצערי, לא הצלחתי להגיע לתוצאה שלה ייחלו רבים, שהכסף הזה יעבור לאן שצריך, למען ביטחון ישראל, למען החיילים. אני חבר בסיעת הליכוד. לא נבחרתי באופן אישי פה לכנסת, אני חלק מהסיעה, אני מקבל את המשמעת הסיעתית. אני כן רוצה לומר לקצינים ולשותפים להתנגדות לחוק הזה, גם לחברי הכנסת שעמדו עד הרגע האחרון – למעשה חבר כנסת אחד, חבר הכנסת מלביצקי – ולכל אלו שמתנגדים בסתר ליבם, ואולי גם ה-120 – 118, חוץ משנינו – שלא נמצאים כאן, והמצפון שלהם בכל זאת לא נתן להם להצביע בעד החוק המושחת הזה, אני מקווה ומאמין שהצלחנו יחד כן להעלות למודעות הציבורית את העוול שנעשה בחוק הזה, את הצורך העמוק בשינוי בתקציב הביטחון, בסדרי העדיפויות, בניהול נכון שלו, בתמריצים הנכונים שצריך לתת למשרתי הקבע, לחיילים, בציוד. אני יכול רק לקוות שמה שעשינו בהתנגדות הזאת ובהעלאת המודעות הזאת יהיה בסיס לדור חדש של מפקדים, אין לי ספק שבוא יבואו, וגם לשינויים שהם יביאו עימם. בהקשר של המאמץ הזה, המאמץ הציבורי, המאמץ של רבים להתנגד לחוק הרע הזה, אני מבקש להודות מקרב לב, אני חושב שבשם רבים מאוד, לעמותת רווח נקי, לעורכת הדין נילי אבן חן. אני פגשתי את נילי בפעם הראשונה בסוף הדיון הראשון שנכנסתי אליו בנושא של הגדלות הרמטכ"ל, ואני רוצה לומר לך, נילי, גם המפגש איתך נסך בי אופטימיות ותקווה. כיוון שראיתי אצל נילי אכפתיות אזרחית, מסירות רבה, יושרה, דבקות באמת – כל מה שאין אצל הבכירים, שלפעמים גם לעגו לך וגם פגעו בך, כל מה שאין וכל מה שהיה צריך להיות וכל מה שיהיה, בעזרת השם – מלחמה ללא פשרות למען המדינה, בטח במקרה הזה, למען ביטחון המדינה וביטחון חיילי צה"ל. ירבו כמותך בישראל, נילי. אני חושב, אדוני היושב בראש, ומי שנמצא כאן ומי שלא נמצא כאן – כמו שאמרתי, המלחמה הזו, אזרחי ישראל, חשפה את הצורך העמוק בהבראת מערכות החברה והמדינה. החוק הזה אולי מייצג – אחד הייצוגים הבולטים של הצורך בהבראה. זה בכוחנו. גם אם נכשלנו במאבק על החוק הזה, זה בכוחנו. אני אסיים במה שכתב לי ש', ששלח לי השבוע הודעה. ש' הוא קצין בצה"ל, שירת ומשרת נאמנה שנים רבות. הוא כתב לי כך: הדור הזה ילך, ודור חדש יתפוס את מקומו, ולוואי ויהיה זה דור ראוי לפיקוד על צבאו של העם היהודי יותר מזה הנוכחי. אני היום לא יכול לומר לאם העברייה שהיא מפקידה את בניה בידי המפקדים הראויים, לא ביחס לחוק הזה. וכפי שאמר פה ש', ולוואי ויקום דור חדש. אני יודע שהוא יקום, אני פגשתי אותם גם במלחמה הזאת, בשדרות הפיקוד ביחידות השדה; פגשתי אותם גם במאבק על החוק הזה, את רב סרן אופיר רוזנבוים וחבריו, ושמוליק, וכל האחרים. וכמו שהוא אמר, ולוואי ויקום דור חדש ראוי לפיקוד על צבאו של העם היהודי. אמן ואמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. שמע, שכנעת את כולם פה עכשיו.

עמית הלוי (הליכוד):

תעלה את זה להצבעה עכשיו.

היו"ר ניסים ואטורי:

טוב, נעבור להצבעות. אנחנו מצביעים על ההסתייגויות, עמית?

עמית הלוי (הליכוד):

אחד הרגעים היותר-דרמטיים.

היו"ר ניסים ואטורי:

יו"ר הוועדה רוצה לסכם?

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

אין צורך.

היו"ר ניסים ואטורי:

טוב, עד שתענו לי, נראה לי כולם נרדמו בחוץ. אני ישבתי פה, שמעתי את עמית בקשב רב.

קריאה:

היו"ר, זה נראה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבין שנמשכו ההסתייגויות, אין הסתייגויות. אז אנחנו נעבור להצבעה על החוק. נכנסו כולם. אופיר הגיע, אפשר להתחיל. נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 37), התשפ"ו–2025, כנוסח הוועדה. אבקש מחברי הכנסת לתפוס את המקומות. זה כולם? מה להצביע, תגיד לי רק? שמית, הגשתם?

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

הצבעה. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–4 – 5 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו.

היו"ר ניסים ואטורי:

חמישה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. לכן אנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 37), התשפ"ו–2025. הצבעה.

בועז ביסמוט (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):

הצבעתי, רגע, אני רוצה להגיד משהו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תגיד, תדבר תוך כדי שהמונה סופר את הקולות.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אני עולה דקה. אי-אפשר לעלות? הצבעה מס' 12 בעד החוק – 5 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 37), התשפ"ו-2025, נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

חמישה בעד, אין מתנגדים, אני קובע כי הצעת חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 37), התשפ"ו–2025, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה ליניב וגיסו ועוד כמה חבר'ה שיושבים ושנשארו עד עכשיו לשמוע אותנו פה במליאה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני ט"ז בטבת התשפ"ו, 5 בינואר 2026, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.